גליון 679 מתאריך 2 בנובמבר 1950

מדדד שד •דז-שפ׳?§

||י * ד ח׳ אזזז ׳ש: משאש •?1ימס חז: י|ן

^זישז 4.1־ ח ^ ז< 8*£8י זרמד׳6 :.
הא*?; ז5׳.־יד יוידגא ה<5׳*< 8א זוש׳׳ז!

?שז •מז.ש פ^׳ירו• .מזזל^׳רשעית
§ ׳8מ- .יש• ה?!-כש 1ז?ז$־מ * מן מ 8

שש 1׳שוארזדא ז<ז׳.ש< **1

! ס־״זזשדש * ?8 3 3זא <<,אד 0

השבועה המצויר
ליזינ עו ד מ צי ה

כ״ב חשון תשי׳א 2.11.1950/

__ר ק 1ףץויו__ 1.
בחלון ראוה של חנות לרהיטים ברחוב הראשי של ניירובי, בירת קניה, תלוי,
בין ארונות ונברשות, סמלה של מדינת ישראל. בעל חנות זו הוא נציגה הרשמי של
המדינה (קונסול או קצין־עליר),׳ זמודיע על כך בגאווה — בין שאר סחורותיו.
סמל גלמוד זה סמלי באמת: כי הוא יחיד במינו בכל האזור של ים־סוף ואפריקה
המזרחית. שהדי מדינת ישראל כה שקועה בהחלפת אדיבות דיפלומטית עם מדינות
אירופה ואמריקה שהיא ש־כחת לגמרי את ה״הינטרלנד׳ הטבעי שלה: המרחב ד,אפ־ראסי
הגדול (מדינות אפריקה־אסיה) ,שהיא נמצאת בטבורו.
החל מן השבוע יקדיש ״העולם הזך,״ מדור קבוע לאזור מופקר זה — ״במרחב״.
מטרתו — להפנות את תשומת לב הקורא לעובדה (שנעלמה מעיני רבים) שמדינת
ישראל נמצאת במקרה בנקודה מסוימת של המפה — ושכל המתרחש בסביבתה חשוב
עד אין ערוך יותר לגורלה ולהתפתחותה מאשר חיוכו של נשיא אמריקה או זעפו
של מזכיר ה״פוליט־ביורו״.
יחד עם מדור זה נולד תאום — המדור ״עתונות״ .הוא בא לספר לקורא מה
נעשה מאחורי הקלעים של שרות ציבורי עצום זה, המספק את ידיעותיו על הנעשה
סביבו. נשתדל לא להיות אינדיסקרטיים מדי. שני המדורים החדשים אופשרו ע״י חיסול
גמור של המודעות, כפי שהובטח בשעתו לקורא.
קוראים רבים שאלו את עצמם בשבועיים האחרונים ״מה קרה״ למדור הספורט.
נכנסו בו חיים חדשים. פתרון הסוד: נערכה ריאורגניזציה כללית של המדור, ותפקיד
העורך נמסר לאיתמר עילם.
וכך קרה הדבר: בחור צעיר, רזה וממושקף, נכנס למערכת ואמר — מדור הספורט
שלכם לא שוה. אם אינכם יודעים כיצד לכתוב על ספורט, אל תכתבו.
השיב העורך: אולי אתה יודע יותר טוב? אם כן — כתוב. הלך הבחור וכתב
יותר טוב. ומאז הוא עורך הספורט של ״העולם הזה״.
בגליון זה כבר פרץ את תחומי המדור וכבש את שני העמודים המרכזיים. חבריו
מחלו לו — הם מרגישים זה מכבר שהעתונות הישראלית (ככל שאר חלקי הציבור)
מפגרת בשטח זה, שהוא חיוני לחינוך נוער בריא.

שהם בני־אדם כמוני הייתי רוצה
שצידקי ידע שיש כאלה שחושבים כך. האם
אי־אפשר להפגיש צעירים יהודים וערבים?
תלמיד כשמינית, ת״א
הבוז למערכת ״העולם הזה״ .אתמול
חברי המערכת עצמם יצאו למלחמה על
מנת להרוג את צידקי צאדק, ועכשיו הם
כוללים אותו בסידרה אחת עם נוער ישראלי.
אהרון
דוידי, גדרה
לפי חוקי ישראל, צדקי צאדק הוא אזרח
ישראלי כמונו.
הואיל ואני אדם נורמלי (כך, לפחות,
אומרים חברי, הורי והרופאים) ,לומד בשמינית,
יש לי נערה חבובה ׳נורא (לא דו־קא
נסיכה או בת ראש הממשלה) ,התחנכתי
12 שנה בקיבוץ ושואף להמשיך
שם את דרכי׳ ישן כל לילה מצוין, אוכל
3פעמים ביום, משחק כדורגל, כדורסל
וכדורעף — האם אין לי כל סיכויים להופיע
ב״העולם הזה״ ז האם רק לאנשים
קצת משוגעים (בלשוננו: טראלאללים),
בעלי המצאות ורעיונות החורגים מגדר
הנורמליות, ישנם סיכויים להופיע בעתו־נכם
המצוין?
נחמן פירקץ, תל-אביב.
אל ייאוש: בסידרח ״הנוער מחפש את
המחר״ הבלטנו דוקא טיפוסים נורמליים
בהחלט שחם אופיניים לחוגים רחבים, ולא
טראלאללים.

מאה שערים: אזהרה
מכתבים משתמטים מנהיגים את העם
אני שולח מכתב זה לעתונכם, משום
שאני בטוח שכל עורך אחר י יסרב לפרסמו
מחשש ש״בביתו של התליין אין מזכירים

כאב ששיכל את בנו יקירו — נ״ע —
במלחמת השחרור׳ הנני שואל: האמנם
נרשה למשתמטים־בוגדים להיות מועמדים
בבחירות ולעשות׳ ״מעשה זמרי ויקבלו
פרס כפנחס״ ?
עברתי עתה על רשימות המועמדים
של כל הרשימות לקראת הבחירות לעיריות
והנה הבוגדים הללו מופיעים שם ללא כל
בושה ׳ופחד. אבות שהצפינו את בניהם
בכל מיני דרכים עקלקלות וה״בנים״ עצמם
— שמותיהם מפארים ׳ את הרשימות השונות
של המועמדים לבחירות. ואמנם בידי
פושעים כאלה נמסור את גורלנו ׳ואת משק
המדינה י
ישראל עמיקם, ע״ד׳ חיפה
כל עוד אין חוק השולל מן המשתמטים
את הזכות להיבחר, יכול עוה״ד עמיקם
לדרוש גס מן המפלגות עצמן שודפרסמנוז
את הפרטים על עבר מועמדיהן בימי הקרבות.

היטדר כא
הרפורטג׳ה על הסלובקי־הגוי, באניאק,
הנאשם בפשעים נגד העם היהודי (״העולם
הזה״ )676 עוררה בי מחשבה מוזרה. הרי
האיש הזה נחשב׳ לפי חוק האזרחות המגוחך
שלנו, לאזרח ישראלי מיום עלותו
ארצה.
כידוע אין עוד הוכחה לכך שהיטלר מת.
אם עודנו חי יוכל לעלות ארצה׳ להיות

ני הציבור, הייתם מיטיבים לעשות לו
פניתם במכתב אל ראש הממשלה ומסרתם
לו את הפרטים,על מנת שיתקן אותם.
מרים רבינוביץ, חיפה
כשקראתי את המאמר שמחתי שד,תפ-
טרנו מן הכנסת הזאת. עכשיו עלינו לדאוג
שבכנסת הבאה ישבו אנשים בעלי מצפון.
איני מבין כיצד יכול מצב כזד, להתקיים,
ממש תחת אפנו, מבלי שכל העתונות
תרים צעקה. האם פחד הממשלה נפל כבר
על הכל?
שמוליק רודומסקי, ת״א
אני מזועזע מן הדברים שכתבתם. יש
לי הצעה מעשית לאנשים החושבים כמוני
שיש לשים קץ מיד לסקנדל מחפיר זה :
אם הממשלה אינה יכולה לדאוג להורי
החללים, נארגן נא מפעל לאומי של מתנדבים
כדי לעורר את המצפון ולאסוף את
האמצעים הדרושים.
דויד צבי הלוי, ת״א
אני מודה לכם על מאמרכם ״חללי המל׳
המה מאשימים״ .עובדה היא שהממשלה
מתחמקת מחובתה כלפי הצעירים שהלכו
ולא באו; אותם הפקידים שנהנים עכשיו
מעמל הנפטרים על שדה הקרב מזלזלים
בנו.
אני אלמנה ואם לשלושה ילדים קטנים.
היה לי בן, בחור שהיה תומך במשפחה.
נפל בנגב. הממשלה העניקה לי סכום שהופחת׳לפחות
מעשר לירות. נאמר לי כי לי
בן מבוגר. אבל הוא נשוי ואב לילדים.
דרשתי רשיון לחנות מכולת או למכירת
לחם. מיום שדרשתי את הרשיון הזה ניתנו
הרבה רשיונות, אבל לי ענו שאין רשיונות
לחלק.
האם הפקידים האחראים אינם מתבישים
לשלוח אותי ממקום למקום לשוא? הבזה
חושבת הממשלה לכבד את מגיני המולדת?

פרידה כהן
״נוער מחפש את המחר״

למדור ״נוער מחפש את המחר״ כדאי
להביא גם דמויות מן הכפר. אני אמנם בן־
קבוצה, אך בסביבתנו יש מושבה קטנה,
מנחמיה, אשר בה יש בחורה שאפשר לקחתה
בתור דוגמה. היא תמצא חן בעיניכם׳ יש
לה עבר מענין ומחר מעורפל. היא בדרך
כלל מענינת, כי לידה נסלל כביש ארצי
חדש.

מכתבו של שרגא מן (״העולם הזה״
,)676 המציע ״להפיח חיים בדת ולתת לה
צביון של הוי ישראלי״ אינו אלא גיבובי
מלים. יואיל נא לפנות ולהציץ לחלונות
בית הכנסת בשמחת תורה׳ או להקשיב
לזמירות שבת של יהודי דתי, ואז ודאי לא
יחזור,על דבריו חסרי ההבנה. מדוע נתאים
את הדת להוי הישראלי, ולא את ההוי
הישראלי לדת?
רחל ופנר׳ קרית־משה
תשובתכם למכתבי (״העולם לזה״ )675
אינה מספקת אותי. הרוב בכל שכונה יכול
לחוקק חוק לפי טעמו. כך, למשל, ניצב
בכניסה לבני־ברק שוטר־תנועה שאינו נותן
לכלי-רכב להיכנס. ליד בית הכנסת הגדול ב־תל־אביב
אסורה התנועה בשעות התפילה בשבת.
מדוע לא יחוקק הרוב במאה־שערים
חוק כדי למנוע פגיעה ברגשותיו הדתיים י
יוסף מוכשוסיץ, פ״ת
בעיות הנוגעות לחופש הפרט אינן ענין
לחוקי שכונה, אלא לחוקי המדינה.

׳ הגהה סינית
בקטע ״מדינת ישראל
בסין״ (״העולם הזה״
)677 נפלה טעות. שם
העתון הסיני שהזכרתם
הוא ״טא קונג פאו״
ולא ״סון ייטא קונג־פיין״
.מייסד סין החדשה
שמו ״סון יאצן״,
ולא ״סון יאט סן״,
המנהיג הקומוניסטי שמו
״מאו צטונג״ ולא ״מאו
טסה״ .מאו (בסינית
״צמר״) הוא שם המשפחה,
וצה הוא חצי
השם הפרטי.

ד״ר יעקב
צכי־אהרן,

קרית-חיים
אנו מצטערים על הטעויות. במוחנו שהמגיה
שלנו אינו יודע יותר מאשר 150
מתוך 420 ההברות של השפה הסינית.

מכצע־חלום והאלמוגים
ראויים אתם לברכה על שהמסתם כמר,
מקוראיכם אילתה (״העולם הזה״ ,)669 וה־תצלומים
היו יפים. אך עלינו להעיר כי
התמונות בהם הראתם גושי אלמוגים בידי

המבקרים העציבו אותנו. להוציא את האלמוגים
החוזרים מקרקע הים, הוא מעשה
עוול שאין לו כפרה. האלמוגים גדלים רק
כמה סנטימטרים בשנה, ואם תימשך הרי
סתם
יש חשש שאוצר זה ילך לטמיון :
לחמו נא בואנדאליות זו !

הועדה להגנה על הטכע

״!תעולס הזה״ מבקש סליחה על תמונח
זו ומצטרף לדרישה לשמור על אוצרות
הטבע בארץ.

חידון האישים
אני מתנגד למגמות העתון׳ אך נכון
הוא שאתם עומדים בראש העתונות הישראלית
כיום, מבחינת העריכה והענין. והנה
הופיע בעתון (״העולם הזה״ )677 חידון
אישים המראה לנו ילדים — ״ולך תדע
מי הם האישים הללו״ .מה צריך לתת לי
מבחינה רצינית תמונתו של גלילי בילדותו?
היה כדאי לפרסם חידון של אישים שירחיב
את האופק.

אהוד ויסמן,

משק משמר־העמק
ההד הרב של החידון מוכיח שלא כל
הקוראים מככימים לדעתו של הקורא ויסמן.
אולם הצעתו לפרסם חידון נוסף מתקבלת
על הדעת ונשתדל לבצעה.
...יותר קל היה לזהות את האישים
לפי תצלומי רנטגן.
עדי בן־ישראל, ת״א
אנו חוששים שתצלומי-רנטגך יגלו כמה
מאבני־הנגף !העומדים בדרך המדינה.
לתמרון אני מבינה אתכם: אלים ריוכמן, המופיעה
בשער ״העולם הזה 677 כשהיא
חובשת כובע פלדה׳ היא בחורה יפה ></ס.100
אבל בכל זאת, בחורה בת ,19 בריאה, המשחקת
ב״חיילים״ במקום להיות במדים,
זה קצת יותר מדי.
דליה הפנר׳ צ.ה.ל.
דליה מתרגשת לשוא. אלים תלבש מדים
בעוד חדשיים.

חוש הסתכלות
ברפורטג׳ה על צדקי צאדק (״העולם
הזה״ )677 כתוב :״אולם חשמל אין בכפר
ואי אפשר להאזין לרדיו״.
בפינת אחד התצלומים, מעל לראשיהם
של משחקי השש-בש, נראה רדיו. מה
קרה כאן?
פילים טידי, חולון
הקורא סירי מחונן בחוש הסתכלות
מצוין. כוננת; בעל המאמר ה״תח: בתי־הכפר
אינם ׳ מחוברים לרשת חשמל, והתושבים
אילם יכולים להאזין לרדיו בביתם,
בבית־הקחוה יש רדיו.

כן קפוצה

לאזרח ישראלי ברגע הגיעו לחיפה ולהצביע
בבחירות לכנסת.
שרגא מרכוס, ירושלים
הדבר מתקבל על הדעת, לפי החוק הישראלי.

״תודת
האומה -איה ז״
מאמרכם המזעזע על גורל המשפחות
השכולות (״העולם הזה״ )678 היה המיסמך
הגדול ביותר שקראתי אי־פעם בעתון עברי.
לוי דניאל, ת״א
במקום לגלות שערורית -נוראה יו לעי

ליד
מי? ליד הבחורה או קמושבוז?
היה יותר כדאי שתקחו נערים כמונו
למאמריכם, נוער המחפש את המחר, ולא
כמו הירושלמית מהגן (״העולם הזה״ .)675
היא כבר ראתה הרבה מחר. אנו עוד לא
ראינו, ומחפשים( .אל תתנו תשובה עוקצת,
בבקשה).
ד. יוסף וע. אליהו, ירושלים
בלי כל עקיצה: המשיכו לחפש. אנו
נעזור, כמיטב יכולתנו.
מאמרכם על צידקי צאדק, הצעיר הערבי
המחפש את המחר (״העולם הזה״ )677
שינתה את יחסי לערביי ישראל. תמיד
הייתי שונא את הערבים. עכשיו אני רואה

חקירה מעמיקה של דעת הקוראים מוכיחה שמלבד הקריי־זלרים
של הפקידות הגבוהה מעניינים ביותר את האזרח הישראלי
הממוצע — אלפי השליחים המשרתים את מדינתם בבירות
חוץ, שחסרות בהן לחלוטין אותן התכולות המקשטות. את
המציאות הישראלית (צנע, עתודות, ועוד).
שלחנו׳ איפוא, מברק לסופר ״העולם הזה״ בפאריס בזו
הלשון :״חקור מה מחזיק את מאות השליחים הישראליים בפאריס״.
הסופר
בפאריס יודע שהאידיאל של ״העולם הזה״ הוא
וויתור על כל מלה מיותרת. לכן שלח, במקום מאמר ארוך, את
התמונה הזאת — בלי פירושים.
אין אנחנו יודעים, לפיכך, אם סיבה זו היא היחידה המחזיקה
את שליחינו בבירת צרפת, ואם מחזיקה היא אחד או יותר.
את זאת משאירים אנחנו לדמיונם הפורה של הקוראים.

,העולם הזרד׳ מס׳ 679

מכל
ה מנו צ ח: קי ם־ אי ד־ סונ א
עם ביסוס יחידות האו״ם לכל אורך הגבול
הצפוני של קוריאה עם מנצ׳וריד, וסיביר
הולכת ומתגברת תנועת לחימה פרטיזנית
בהרי קוריאה, מאחורי קוי הגבולות, לאחר
שלושה חדשים של מלחמה מודרנית בממדים
אירופיים.
מאחורי מלחמת הגרילה הזאת עומד
אותו איש שעמד מאחורי הצבא הצפוני
בהתקדמות הבזק לאורך כל קוריאה הדרומית
כמעט. זהו קים־איל־סונג, או קים־איר־סן,
כפי שנקרא בפי הרוסים׳ נמוך, שמן,
ומנומנם.

אמריקאים, הביא ראש כרות וקיבל את
הפרס. השידורים היפנים שהכריזו על מותו
וההכחשות שבאו אחריהם, הניחו את יסוד
האגדות בכפרי קוריאה שקים־איל־סונג הוא
בן אלמות.
איש פשוט. לא ידוע מתי הצטרף
קים למפלגה הקומוניסטית, ואם ביקר בברית
המועצות לפני ביקורו הרשמי ב־.1949
עם כניסת הצבא הסובייטי באוגוסט
1945 לקוריאה, פירק קים־איל־סונג את
יחידות הפרטיזנים במנצ׳וריה ושלח אותם
בקבוצות קטנות לקוריאה עם הוראות להתארגן
בכפרים. הוא עצמו נכנס לקוריאה
תחת שם בדוי לבחון את המצב.
״הייתי בהרים זמן כה רב״ ,הוא אמר
אחרי כן לעתונאי אמריקאי ,״שהכרח היה
לי ללמוד את החיים והמנהגים היומיומיים
של ארצי. החלפתי את שמי על מנת שאי-
כרים ידברו עמי ביתר חופש׳ כמו עם
איש פשוט״.
הוא הופיע שוב בפומבי׳ תוך התלהבות
עצומה, בכנס לוחמי המחתרת ביפנים בפי
יונגיאנג להקמת ממשלת ביניים, ונבחר,
פה אחד, כראש הממשלה.

קים־איל-סונג
המחיר 100.000 :דולר
איש האגדות. לפי כל ההשערות,
היה עוד קים־איל־סונג אחר לפני קים הנוכחי.
אולם אין כל ספק כי האיש שעמד
בראש ממשלת קוריאה הצפונית הוא האיש
אשר רוב האגדות נרקמו מסביבו. הדבר
הוכח בפומבי ע״י מהפכנים קוריאים ותיקים
וגם ע״י מנהיג דרומי בביקורם בס־יונג־יאנג׳
בירת הצפון, לפני פרוץ המלחמה
הזאת.
קים־איל־סונג הקים את יחידת הפרטיזנים
הראשונה נגד היפנים במנצ׳וריך, בשנת
1932 בהיותו בן 19 בלבד. משפחתו עזבה
את קוריאה בגלל מחלת אביו שהושלך
פעמים לכלא ע״י היפנים, אחרי ההתקוממות
נגדם ב־ .1919 כאשר פלשו היפנים למג־צ׳וריה
בשנת , 1931 הוציאה אמו את שני
האקדחים של אביו ממחבואם ושלחה אותו
להתחבא ביערות.

מאה אלן? דולר תמורת ראש.
שמו של קים התפרסם בקוריאה עצמה
כתוצאה מהתקפה זעירה לעבר הגבול בשנת
1936 בה כבשו לוחמיו עיירה קטנה, החזיקו
בה משך שעות אחדות, הרגו 200
יפנים ובתהלוכה פומבית הניפו את הדגל
הקוריאי.
סיפורים מוגזמים על המעשה פשטו בקוריאה
במהירות הבזק, בשל הפרסים הגבוהים
והולכים של היפנים על תפיסתו, חי או
מת. איש אחד, שלא יכול לעמוד בפני
הפיתוי כאשר הגיע הפרס למאה אלף דולר

דלן לשחרר ...למרות התיאוריות המערביות,
שמוסקבה פקדה על הקוריאים
הצפוניים להתקיף, מתקבל יותר על הדעת
שמוסקבה פשוט חדלה מלרסן את קים־
איל־סונג. זה כבר למעלה משנתיים שרח־פה
מלחמת אזרחים באויר בקוריאה, עם
כוחות שמאל מרוכזים בצפון וכוחות
ימין בדרום, וכל הזמן מכריזים קים ויריבו
סינגמן רי כי שאיפתם היחידה היא
״לשחרר״ את מחציתה השניה של קוריאה.
רק מתינותם של האמריקאים, כוללת מניעת
ציוד צבאי כבד לצרכי התקפה, ריסנה את
הדרומיים. עד יוני ריסנה גם מוסקבה את
הצפון, אך יחד עם זאת הקימה צבא חזק,
מאומן ומצויד היטב.
ב־ 8ליוני, לאחר הצעות דומות רבות,
שוב חזר קים־איל־סונג והציע תכנית ל־
״איחוד שלום״ עם הדרום, אשר לא יכולה
היתר, להתקבל ע״י המשטר הדרומי׳ באשר
דרש את פרישת ראש הממשלה והנשיא.
שבועיים אחרי ש׳׳שליחי השלום״ שלו נעצרו
על הגבול׳ נפתחה האופנסיבה שהוכנה
כבר זמן רב מראש, להלכה כ״התקפת־נגד״.
קשה להבהילו. קים־איל־סונג הצליח
במידה ניכרת להחדיר בקרב הקוריאים
את האמונה שהוא נלחם בפולשים אימפריאליסטים
הרוצים להשליט את בובתם, סיג־גמן
רי. הוא מסתייע בזה ע״י ההפצצות
הכבדות של האמריקאים בכל רחבי הארץ,
והעובדה שנגדו נלחמים לא רק הדרומיים
אלא גם זרים, ואילו מצדו נמצאים רק
קוריאים.
אך המוזר שבדבר הוא שהאיש, כנראה,
אינו נבהל מהכוחות העומדים נגדו. הוא
סומך על עזרה סובייטית׳ אך אי־מתן עזרה
זאת לא תהיה לו אכזבה, והוא מבין שאולי
יישאר מבודד. אולם קשה להבהיל איש
שפעם החליט לעמוד מול כל הקיסרות היפנית
כשבידיו זוג אקדוחים חלודים בלבד.

ה מנ צ ח: ם ינ\ מן ר׳
יחד עם שקיעת כוכבו של קים־איל־סונג,
עולה שוב כוכב יריבו סינגמן רי. אחרי
שלשה חדשי גולה בארצו הוא, מבירה
זמנית אחת לאחרת, כאשר הצבא הקומוניס
תוצרת
קומוניסטית. עס כיבוש טייג׳ון
בידי האמריקאים נתגלו 400 גויות של דרומיים.

״העולם הזה״ .מס׳ 679

ה ע 1ל 0
טי המנצח רודף בעקבותיו, חזר סינגמן
רי׳ נשיא הרפובליקה הקוריאית (דרום) לביתו
בסיאול.
שותף מפוקפק. עמדתו האנטי־קו-
מוניסטית התקיפה הפכה אותו למטרה קלה
לתעמולה בכל רחבי העולם. בחוגים הליברליים
ובתנועות השמאל המתונות, ביחוד
בצרפת׳ אוסטרליה, אנגליה והודו, הפך שמו
של רי לסמל השחיתות הפוליטית והניוון.
החברתי. בארצות הברית התייחסו אליו
כאל צ׳יאנג־קאי־צ׳ק — בן־ברית בלית ברי*

עיי מפולת ושוק שחור. ברחובות
סיאול שוב הומים החיים — בכל פינה
מסלקים את ההריסות שנשארו לאחר הקרב
הקשה שהתנהל על כיבוש העיר. מאות
פועלים עובדים בהשגחת אמריקאים, ופה
ושם, בפינות רחובות נתקלים בתופעה האירופית
הידועה לאחר כל מלחמה —
קבוצות אנשים מפוקפקים העוסקים בשוק
השחור.
אפשר לקנות מנות מזון של הצבא האמריקאי׳
פרוות׳ סבון ופניצילין. הקומוניסטים
ע?ן זו נסיון מוצלח למגר את השוק
השחור, ויחד עם זר, הרסו כמעט לחלוטין
את כל ״המסחר החפשי״.
כלי התנקמויות. אותו מצב שורר בשאר
חלקי הארץ; בכל מקום פליטים והריסות.
בראש החוף לשעיר בפוסן, אשר
אוכלוסיתו בימי שלום היא בת ארבעה מיל
יון׳ יש עכשיו שני מיליון פליטים נוספים
והממשלה עמדה בפני הירושה שהשאיר
לה קים־איל־סונג: להחזיר את האדמות שחולקו
בריפורמה ד,אגרארית לבעליהן הישנים,
להחזיר למצב של רכוש פרטי את
התעשיות שד,ולאמו ולהעניש או ״לחנך מחדש״
את המנהיגים הקומוניסטים. ואשר
לחיילים שנלקחו בשבי, הכריז סינגמן רי
כי לא יהיו נושא לנקמות.
אולם לא קל יהיה לשכנע את הנתינים
החדשים בצפון. הם, וגם הדרומיים׳ ראו
כבר את ד,״מתינות״ הדרומית בפעולה. ואף
החיילים האמריקאים, החדורים ספורי זוועה
ורגשי איבה לאסיאתים האלה שלמענם הם
נהרגים, לא עמדו מן הצד כאשר המדובר
הוא בחיסול שבויים, או חשודים. והבטחותיו
של רי אינן בעלות־ערך כה רב.
האפיר האציל. רי שנולד לפני 75
שנה למשפחת אצילים, התחיל את הקריירה
שלו כהוגה רעיונות לאומניים נגד היפנים
ועורך העתון היומי הראשון בקוריאה. כאשר
התגרותו בשלטון היפני עברה את
גבול ההגיון, הושלך לכלא׳ ונידון למאסר
עולם.
בשנת ,1904 לאחר שבע שנות מאסר,
שוחרר רי ע״י ממשלה לאומנית שהוקמה
לזמן קצר עקב האנדרלמוסיה שנגרמה ע״י
המלחמה היפנית־רוסית, ונשלח לארצות הברית
כנציג ממשלתו.
שש שנים אחרי כן, כאשר הוכרז על
קוריאה כחלק מיפן, חזר רי לארצו כפעיל
התאחדות הצעירים הנוצרים׳ אולם היה
ברור כי הנו אדם לא אהוד ביותר על השלטון
היפני. בעזרת מיסיונרים, ברח רי
לד,ואי והשתקע כמנהיג בגולה, והיפאנים
שמו על ראשו פרס של 300.000 דולר.
״דיברת מספיק״ .מאז הצטרף רי
ללהקת ה״מדינאים בגולה״ בארצות הברית,
שנידנדו על נשמת הכל. כאשר שלח את
כתב האמנה שלו למשרד החוץ האמריקאי
בדואר, נתבקש לבוא ולקחתו בחזרה. אין
אמריקה מכירה ממשלה קוריאית מלבד זו

?}רינות אמריקאית. למה לחפש נשק חבוי
בבגדי שבויים? הרי קל יותר להפשיט אותם.

של היפנים. בשנת , 1934 נשא לאישה אוסטריה
בשם פרנציסקה דונר, צעירה ממנו
בעשרים שנה. אשתו התאימה את עצמה
יפה לאציל המזרחי ולמנהגיו, ואפשר עוד
לשמוע בנשפים את רי המפציר באשתו
״שתקי כבר׳ דיברת מספיק״.
גם כן איש פשוט. עם כיבוש קוריאה,
שיכנע סינגמן רי את האמריקאים
להרשות לו לחזור לקוריאה ״כאיש פשוט״.
אולם כאשר הגיע לסיאול, נתקפל בהתלהבות
רבה׳ והחל מארגן מפלגה חזקה משלו
,״שאינה שייכת לשום מפלגה אחרת״.
דבר 1ה נתקבל באהדה על ידי התושבים

סינגמן רי
המחיר 300.000 :דולר
שטבעו בים של מפלגות ( 205 מפלגות
רשומות׳ ביניהם ״מפלגת אבודי ר׳תקוה״
למפלגת הארטיסטים״ ׳׳מפלגת הצופים החדשים״
ועוד).
בשנת ,1948 לאחר שצפון קוריאה דחתה
את הצעת או״ם לערוך בחירות, משותפות׳
נבחר סינגמן רי כנשיא הריפובליקה
הדרומית( .בהנחה כי הארץ שוב תתאחד,
נשארו 100 מתוך 310 מקומות במועצת
הנבחרים פנויים - .בשביל נציגי הצפון).
כאשר סירבה המועצה להעניק לו כספים
לביצוע תכניתי פיתוח מסוימת ,״ציפ־צף״
סינגמן רי על חברי המועצה ׳והעניק
לעצמו את הכספים -לפי צו מיוחד, ללא כל
הרשאה חוקית.
״מדוע יעמוד מישהו בין הנשיא לבין
העם?״ התרעם .״מה הצורך באסיפיח
אלה?״
הודות למלח׳מח. לפני פרוץ המלחמה׳
ירדד, ,השפעתו של רי וממשלתו עמדה על
סף פשיטת־רגל פוליטית. ההתנגדות גברה
לא רק בקרב תושבי המדינה אלא גם בחוגי
השלטון האמריקאי. עד אשר פרצה המלחמה.
עתה ן ומד צבאו של סינגמן בגבולותיה
הצפוניים של הארץ. הוא תובע לעצמו
שליטה על כל הארץ כאילו הדבר מובן
מאליו. כבר היום, מתיחס רי אל החלטות
או״ם כאל החלטותיה של מועצת הנבחרים
של דרום קוריאה. הוא ״אבי עמו״ ,הוא
תובע, ועל או״מ לאפשר לו ״לאחד״ את
הארץ. כל החלטה אחרת היא חסרת תוקף
פוליטי ומוסרי בעיניו.

תחנות ביניים. אם יתפנה מישהו נרי לטפל
בשבויים הצפוניים, מה טוב — ולא...

הכוסת ־ נציגת
״כך זה נמשך מאז הקונגרס (הציוני) הראשון.״״
העיר נשיא המדינה באירוניה על הקומדיה שנערכה
בשבועיים האחרונים בכנסת.
קומדיה אמתית: כי מן הרגע הראשון לא היה
אף צל של ספק שהתוצאה תהיה כאשר הימה׳ שכל
הצדדים יתפייסו, שהדתיים יחזרו למוטב, שד,אולטימטום
הבנגוריוני יתקבל. ובעיקר: שכל חלקי הקואליציה,
ורוב חלקי האופוזיציה, יתנגדו לבחירות החדשות.
וכאן
מתעוררת נקודה מעניינת. בחירות פירושן —
מתן אפשרות לבוחרים להביע את רצונם. אם בעלי-
ההנאה של הבחירות האחרונות חוששים כל כך מפני
בחירות, משמע שלדעתם לא יהיו בעלי-ההנאה של
הבחירות הבאות. לוא האמינו הדתיים, למשל׳ שיקבלו
שוב אותו מספר של קולות ושל צירים, לא היו, מן
הסתם, מקבלים את תנאי האולטימטום של בן־גוריון
ונכנעים כניעה כה מביישת לעיני הציבור.
הבחירות נדחו, איפוא, לא מפני שחברי הכנסת
היו סבורים שמאז הבחירות האחרונות לא חל שינוי
בדעת ההמונים. להיפך׳ הם נדחו מפני שהחלק הקובע
של הכנסת היה סבור שדעת הציבור השתנתה
במידה מכרעת — לרעתו.
רומנטיקה ודנין. הרוב המכריע של הציבור
אינו מורכב מקנאים מפלגתיים, המצביעים בעד מפלגתם,
ויקרה אשר יקרה. רוב הציבור מורכב מאנשים
התומכים בשאלה מסויימת במפלגה פלונית, ובשאלה
אחרת במפלגה אלמונית.
בינואר ,1949 כשנבחרה הכנסת הנוכחית ע״י
/3ג של האוכלוסיה הנוכחית, היו בעיות המדינה שונות
מאוד מאותן העומדות בפניה היום. זה עתה
נסתיימה מערכה אכזרית בנגב. השאלה הגדולה שכל
בוחר שאל את עצמו היתה: האם עלינו להמשיך במלחמה
זו, לכבוש את עזה׳ שכם וחברון, או להסתפק
ביש.
מי הצביע אז בעד מפא״י? קודם כל אותם שרצו
להביע בדרך זו את תודתם האישית לדוד בן־גוריון,
האיש שהכריז על המדינה ב־ 14 במאי בניגוד לדעת
חבריו >מ. שרת ועוד) וניהל את המלחמה בשטח

העם?

הפוליטי. שנית: אותם שסברו שיש להסתפק במה
שהושג׳ שאין טעם ללחום עד לאפיסת כוחות.
מי הצביע בעד מפ״ם? רבים מאוד מבני הנוער,
שרצו להביע בדרך זו את תמיכתם ברעיון הפלמ״חי
(״הצבא העממי״) ,בהתאם לדעותיהם של האלופים
הקרביים (אלון, שדה׳ אבידן, כרמל) ובניגוד לדעותיהם
של מומחים אחרים שנתמכו ע״י בן־גוריון.
מי הצביע בעד חרות? אותם שהיו שקועים עוד
ברומנטיקה של ימי המחתרת. והחזית הדתית? הצביעו
בעדה אותן הנשמות התמימות שהיו סבורות
כי בוחרות הן ״אסיפה מכוננת״ ,שתיתן חוקת יסוד
למדינה. בוחרי החזית הדתית רצו שחוקת־היסוד -תהיה
דתית.
מי הפסיד בבחירות ההן? אותן המפלגות ששיננו
סיסמאות כלכליות ״משעממות״ ,שנראו באותם
הימים בלתי־חשובוו /כל עיקר: הציונים הכלליים וה־פרוגרסיביים.
מצב
זה השתנה
מבשר חזיר לדג־פילה.
לחלוטין. הרומנטיקה של המחתרת, וגם הרומנטיקה
של ימי הקרבות, דהתה ואיננה. הויכוח על אופי הצבא׳
הויכוח על פיצוץ מלון המלך דוד׳ הויכוח על
כיבוש שכם וג׳נין — כל אלה התרחקו מאוד מלבו
של האדם ברחוב. תפסו את מקומם: הקיצוב, הצנע,
הסוציאליזם של סולל־בונה, ומעבר לבעיות הכלכלה :
המועקה, הנפשית המורגשת בכל שדרות האוכלוסיה,
ירידת המתח המוסרי, אבדן האשליות.
תהיה זאת העזה לנחש מה היה קורה לוא הלכו
ההמונים היום לקלפי 400.000 .עולים חדשים מכניסים
לחשבון נעלם העלול להכריע. בכל זאת ברור :
החנווני ברחוב אלנבי בתל-אביב שהצביע בעד בן־
גוריון בימי המלחמה לא יצביע בעדו מחר. אנשים
דתיים רבים יכולים לחשוב שבעיות בשר־החזיר חשובות
בינתיים פחות מבעיות דג־הפילה. הרומנטיקה
של פלמ״ח ואצ״ל תשפיע פחות מאשר השפיעה ב־.1949
יתכן מאד שבסופו של החשבון לא תצא מפא״י
מפסידה׳ וכי הקולות של עלי־באבא ומרבד־הקסמים
יפצו אותה על אבדן ׳׳הריבולוציה היהודית״ .אך אין
כל ספק שבחירות לאלתר תשנינה את מאזן־הכוחות

רמז _ולוביאניקר (מרכז) התומכים בפשרה משר
חחיס׳עס לבנה ה״קיצוני״ .דעתם: בי. ג׳י. הגזים.

היאבקות בשורות הדתיים — משה
שפירא (ימין, למעלה) מנסה לגבש עמדה אחידה.
דעתו: צריכים לעזור להחיות את !הקואליציה,

מאיר יערי (ינזין) וישראל גלילי דנים
בכובד־ראש — בחירוית, כן או לאו ן

הציונים הכלליים שמחים -פרץ ברנשטיין׳
(שמאל) ועו״ד סרלין בטוחים שבבחירות
יפסידו מפא״י, הדתיים, הפרוגרנויביים וחרות.

מק״י מתכננת את תעמולתה -מאיר
וילנר (שמאל) מכתיב מאמר ראשי לכחב ״קול־העם״
.הקומוניסטים. שמחים לקראת כל בחירות.

האיש שאינו בטוח -אס תיערכנה
בחירות חדשות, הייבחר נתן
פרידמן־ילין מחדש? הדבר מוטל בספק.

סיעות הקואליציה מטפסת

עצה :

האופוזיציה מקדה להזדמנותה:

האפשרית קואליציה אחרת?
דוד הכהן (מפא״י, מימין) ממשש את
הדופק של ריפטין, מפ״ם) .אין סיכוי.

היהיה השעיר לעזאזל? דב יוסף
גלובמן, איש מפא״י
פונה לעקיבא
הנאמן. אן גורלו של יוסף כבר נחרץ.

אולי קואליציה שד המרכז? יעקב גיל
(צ.כ״ מימין) מתקרב לאיש אגו״י, מר מזור.
אך מפלגות המרכז חלשות מדי בכנסת זו.

אולי ״חרות״ והדתיים? אורי צבי גרינברג
(״חרות״• מימין) מסביר את המצב למשה
שפירא (הפוהמ״ז) .״חרות״ אינה שותף £נוי.

יוסף, שבן־גוריון החליט לחסל את מ
רדו׳ ובכור שיטרית, שסיעתו מפול!

השרים שמעמדם כסכנה -

הרגע הגורלי: הדתיים מקבלים את האולטימטום
האחרון של דוד בן־גוריון. ראש הממשלה
יודע שהדתיים לא ירצו לוותר על השלטון.

היסום אחרון של הדתיים -להיכנע
או לא? משה שפירא (ימין) אומר — כן,
אין מה להרויח באופוזיציה. בבחירות יפסידו.

המכשול האחרון -דת צבי פג!
(ימין) מגיים את ההתנגדות בקו,
הדתיים. אן הרוב תומן בשפיר

הכללי. תקופת־כהונה של 4שנים לכנסת׳ הנאלצת לנהל
התפתחויות כה דינאמיות, היא בלתי־מוצדקת.
אפילו לסנאט של ארצות־הברית, מדינה יציבה הרבה
יותר, נערכות בחירות כל שנתיים.
פשיטת רגל וחוק־שכת. מי קבע בכלל שאסיפה
זו תכהן 4שנים? היכן י החוקה המסדירה את
פעולתה, את סמכויותיה, את כינוסה ופיזורה?
שאלה זו מובילה ישר אל כשלונר, המחפיר של
הכנסת, אל המעילה אשר מעלה בתפקידה.
בינואר 1949 לא הלכו הבוחרים לבחור ב״כנסת״.
מושג דתי־למחצה זה עוד היה טמון בנבכי העבר. הבוחרים
הלכו להצביע בעד אסיפה־מכוננת. אסיפה
שתפקידה העיקרי יהיה לקבוע חוקת-יסוד למדינה,
חוקה שתעמוד מעל למדינה, גם מעל לכנסת. והפרט
היה מובן מאליו: שהאסיפה המכוננת תתפזר אחרי
שכוננה את אשר היה עליה לכונן, ותפנה את מקומה
לפרלמנט שינהל את הענינים היומיומיים.
תפקיד עיקרי זה התנדף ברגע שהתכנסו 120
שליחי־המפלגות במושבם הראשון בירושלים. כי הנה
נתברר כי לא תיתכן ממשלה אלא על יסוד שותפות
מפא״י־דתיים (שותפות מפא״י־מפ״ם לא היחד, אפשרית,
בשל הצורך בקבלת כספים מן הדוד העשיר באמריקה)
.ואם יש דבר אחד אשר שני שותפים אלה
אינם יכולים להסכים בו׳ הרי זה הדבר ששמו חוקה.
אפשר לשאת ולתת עם איצ׳ה־מאיר לוין על השתחוות
לאמריקה, על קיצוב נעליים, על פשיטת־רגל כלכלית.
אך גם סבלנותו של איצ׳ה־מאיר לוין פוקעת כשהמדובר
בבשר־חזיר, חוק שבת ודברים טובים אחרים.
התוצאה: אחרי שנה וחצי של כהונה רבת־פאר
של מי־שהיתה־אסיפד,־מכוננת אין איש יודע אם תהיה
לנו, בעוד שנה, מדינה חילונית או דתית, מדינה
של בולשת פוליטית או בולשת-כשרות או חרות ליברלית.
הכנסת תוכל לחוקק מחר חוק שכל אזרח
חייב ללכת שעה אחת ביממה על ידיו, או לאכול פודינג
של ״תנובה״ ,ושום בית־משפט לא יוכל להחליט
(כמו באמריקה) שחוק זה סותר את עקרונות החוקה.
כי אין בכלל חוקה.
לדוי אחד או שנים. שום פרט אינו מטיל
אור על עובדה זו כקיומם של חוקי החירום של המנדט
במדינת ישראל.
לפני מלחמת־העצמאות גייס הישוב העברי את
מיטב המוחות המשפטיים כדי להוכיח את כל הזוועה,
את כל העוול, את כל השחיתות המוסרית הכ

לולים
בחוקי־חירום אלה. דובר אחרי דובר קם וטען
שפלשתינה אינה מדינת־חוק, כי אם מדינה של שרירות
משטרתית — ועדה אחרי ועדה אישרה את העובדה
בדו״ח רשמי.
למראית עין פועלים כיום חוקים אלה רק לגבי
,־ 157 של האוכלוסיה — האזרחים הדוברים־ערבית
אשר חוקי־החירום הם חוק עליון להם. אולם למעשה
תלויים חוקי-חירום אלה על ראשו של כל אזרח. לא
פעם ניסה שר־ר,משפטים להשקיט את הלבבות בטענה
(ההגיונית) שאין הממשלה חושבת להשתמש בחוקים.
אלא שטענה זו אינה מוכיחה דבר: אפשר להשתמש
בחוק יכל יום ובכל שעה.
יש אומרים שמדינת־ישראל תהיה נתונה במצב־חירום
כל עוד אין חוזי־שלום חתומים בינה לבין ארצות
ערב. אם כן, היה לצפות לכך כי מצב־ד,חירום
יימשך דור אחד או שניים — שכן אף אחד משני הצדדים
אינו חולם אפילו לשים לו קץ. במלים אחרות :
חוקי־זוועה אלה, יוסיפו לשמש תחליף לחוקת־יסוד
עד סוף כל הימים.
גידופים ותקליטי־מפלגות. איש לא שפך
דמעה כשנתקבלה לראשונה הידיעה שכנסת זו תפוזר,
ושתיערכנה בחירות חדשות. עם כל האהדה למוסד זה,
שהוא הראשון אחרי אלפיים שנה וכד, אין להתעלם
מן העובדה שנוסף על כשלונה בביצוע תפקידה העיקרי
נכשלה, פחות או יותר, גם ברוב שאר השטחים.
הויכוחים בכנסת עמדו תמיד על רמה נמוכה למדי.
ולאו דוקה בשל הסערות הפרועות, מלות־הגנאי
הוולגאריות והגידופים. חשוב יותר: רוב חברי־הכנסת
הם עסקני־מפלגות מקצועיים שידיעותיהם בעניני היסוד
של הכלכלה, הצבא, עניני־ערב וכיוצא בהם מוגבלים
ביותר, אם לא אפסיים. מעולם לא התקיים בכנסת
ויכוח ראוי לשמו על אופיו של צבא־הגנה או
על המצב הפנימי בארצות ערב (עבדאללה־פארוק,
תנועות־המחתרת, המעוטים הלאומיים) .הויכוחים הכלכליים
היו ברובם המכריע אינפנטיליים או דמגוגיים.
חוקים הנוגעים לגורל של דורות נתקבלו בפזיזות,
בהרמות־יד אוטומטיות, ללא דיון אמתי, ללא
הבנת משמעותם.
אפילו הנושא החשוב ביותר — תקציב המדינה —
אינו מעורר בכנסת אלא ויכוחי־סרק. שר־האוצר שפך
על הצירים המסכנים ים של מספרים, שלא היתד, לצירים
השהות לעכלם, הפטיפונים ניגנו את תקליטי-
המפלגות, והענין עבר בשלום.

אישים המעוררים ענין, הפורצים את גדר המקובל,
עצמאיים במחשבה ובבטוי, אין בכנסת בכלל. מנהיגי המחתרות,
שהיו פעם עטופי מסתורין, נתגלו כאנשים אפרוריים
למדי, ללא מקוריות רבה. היחידי הגורם לעתים לאפתעות
הוא ראש הממשלה עצמו, המצטיין יותר במקוריות של
ביטוי מאשר במקוריות של הזון מדיני.
כנסת זו, שאינה לא אסיפה מכוננת, ולא קבוץ של
אישים בולטים, וגם לא מבע לרגשות ולשאיפות הנוכחיים
של ההמונים — כנסת זו החליטה, עתה, להמשיך בכהונתה.

במדינה
מרבד־ ה ד מי ם
הטייס התקרב לג׳וני, מאלף גן־החיות
של תל־אביב, רזה, בעל עיני תכלת ושער
מלבין והצביע על מכונית הדלק .״הוא
הסתתר מתחת למכונית כאשר ברח מן
האוירון,״ הודיע לו.
ואז החל חיפוש קפדני בכל שטח שדה־התעופה
לוד. חיפשו במוסכים, מתחת ל־אוירונים
החונים, בין ערימות החפצים,
בחדרי המכס והמנהלה, אולם את הנמלט
אי אפשר היה למצוא.
לבסוף הופיע ג׳וני כשבידו ...קוף קטן,
בהיר־פרוה .״מצאתי אותו הכריז
במבטאו הגרמני בקול מלא נאוה בהצביעו
על הקוף .״עכשיו נקח אותו הביתה,
לגן החיות.״
היה זה אחד משבעים הקופים ממין
רייזוס שיצאו לפני שבוע בדרכם מקלקו־טה
לגן החיות של בוסטון. הם הוכנסו
קבוצות קבוצות לכלובים מיוחדים ל־אוירון,
ועל כל כלוב הודבקו פתקים הנושאים
הוראות ־לטיפול בדרך. במה להאכילם,
מהי דרגת החום הדרושה, איך לש.,מור
על נקיונם וכד. דבר אחד בלבד היה
חסר בפתקים: אסור לטוס יותר מדי גבוה.
ג׳ינג׳י
הולך הביתה הכל הלך ל־מישרים,
עד אשר הגיע המטוס לשמי סעודיה,
והגביה טוס. הקופים שלא היו רגי־

הקוף ״ג׳ינג׳י״
דבר אחד חסר בפתקה...
לים ללחץ אטמוספרי כה נמוך נפגעו
קשה. ובנחות המטוס בלוד, נתברר כי
הקופים מתו בדרך.
כלובי המתים נפתחו, ופתאום קפץ
מתוכם קוף אחד. היה זה היחידי מכל
מטען הכלוב ששרד בחיים. מבלי להזדקק
לסולם או לדלתות, ברח הקוף מן
האוירון ואי־אפשר היה למצאו עד אשר
באו ג׳וני ושאר עוזריו מגן החיות.
לעת ערב הובא קוף שני׳ שברח אף־
הוא מן האוירון בחסות המהומה, והוכנס
לכלוב הגדול של גן־החיות, יחד עם 30
בני משפחה דיירי המקום.

תם הקטנה כי גוש שחור צף במים. בהתקרבם
ראו שזהו אורי פרוסקואר, מהנדס
שני, ששחה כל אותו לילה אפל במים
הקרים. במצב של אפיסת כוחות נמשך
לתוך הסירה. התוצאה: סדק בלב, פגיעה
בריאה.
לאורי היתד, זאת הטביעה החמישית
ב־ 23 שנות חייו. מאז עלה לראשונה על
סיפון אניד, נורבגית, בהיותו בן ,13 טבעו
תחתיו 4אניות. בפעם הרביעית ניצל במימי
המזרח הרחוק ע״י היפאנים׳ שהחזיקוהו
כשבוי־מלחמה עד סוף מלחמת־ה־עולם
השניה. בסך הכל היתד, לו, לצעיר
החיפני שבא מגרמניה בגיל ,5קאריירה
מגוונת למדי בים.
ש תי קורבטותלמ כי ר ה. טביעתה
של ״מסדה״ סיימה את תולדותיה
של האניה הראשונה בעולם שעובדיה היו
חברי קואופרטיב. מהפכה זו לא עוררה
אהדה בלב חברות־הימאות בעולם (וגם
לא של חברות־הימאות הישראליות) .אולם
הניצולים לא התיאשו: האניה היתד, מבוטחת
בסכום של 20.000 לירות שטרלינג
במטבע בריטי חפשי, ובסכום זה אפשר
לרכוש אניד, אחרת. החברה שילמה את
המגיע, וביום בהיר אחד הפליג אורי פרום-
קואר לגינואה כדי להעביר ארצה אניד,
של 850 טון (להעברת מטען ו־ 12 נוסעים)
שחבריו שמו עליה עין.
משהגיע לאיטליה מצא אורי הזדמנות
טובה עוד יותר. הציעו לו למכירה שתי
אניות, לשעבר קורבטות (אניות־מלחמה
קטנות) של הצי הבריטי׳ שהותאמו לצרכי
הצי המסחרי. האניות היו חדשות (נבנו
ב־ ,)1943 מהירות, כ״א מהן בת 580 טון,
ואפשר להעסיק בהן 32 עובדים. המחיר
היה 35.000 לי״ש — אולם גם לזר, מצא אורי,
בהתלהבותו, תרופה. מיליונר איטלקי׳ שרעיון
הימאות הקואופרטיבית מצא חן
בעיניו, הציע להשתתף בעסק.
אורי ברקיע השביעי: שתי קורבטות
(שאפשר להתאימן בקלות, בשעת חירום
לתפקידן המלחמתי המקורי) ,משיכת השקעה
זרה לארץ, מקום עבודה ל־ 32 איש.
ונוסף לכל: אורי השיג גם מטען למסע
ראשון ששכרו היה צריך להשתלם בדולרים.
והנה
בא מברק קצר מישראל: חזור
מיד.
״ פרחה. ב מו ך מה קרה? האוצר
גילה שיש לניצולי ״מסדה״ 20,000
לי״ש באנגליה׳ והחזקת הון בחו״ל היא
עבירה פלילית. רמז מי שרמז: אם רוצים
אתם לקבל את הדביזים (דמי הביטוח),
מוטב שתיכנסו בשותפות של 50^ ,עם
חברת ״שוהם״ (השייכת לממשלה והמשתתפת
בועדה המחלקת דביזים לימאות).
אחרת — תצטרכו לקחת לירות ישראליות
ולהגיד שלום לכל החלומות על
רכישת אניד, אחרת...

10 שנים בים ו־ 5טביעות לא הכשירו
את אורי פרוסקואר לתנאים השוררים
במדינת ישראל. הוא התחצף. כשהעז לרמוז
כי הקואופרטיב ירצה לשלוח רואה־חשבון
מוסמך כדי לבדוק את חשבונות
״שוהם״ (שקיבלה לידיה את ההנהלה המסחרית)
התרתח אחד המנהלים וצעק :
״לא ננהל מו״מ עם פרחח הוא הראה
לאורי את הדלת.
״עד עכשיו השתמטת אחרי
ש״התפוטר״ משרותו בים נתברר כי
אורי לא מילא עדיין את שרותו הלאומי.
שרות באנית סוחר בשתי מלחמות ( 5 +
טביעות וסדק בלב) אינו נחשב לשרות
לאומר בישראל (בניגוד לבריטניה, שם
נחשב שרות בצי הסוחר כשווה לשרות
בצבא) .ניתן לו צו־תנועה למחנה הגיוס.
״עד עכשו השתמטת,״ קיבל את פניי
סמל׳ ״עתה הגיע תורך, חביבי״...

״בדור הבא...״
ישראל רבינוביץ, עולה חדש, הסתכל
במבוכה בשלושת שלטי הענק, הקוראים
לו באותיות של קידוש־לבנה ״ברוך הבא״.
באותו רגע עטו עליו 3משלחות — משטרת
החופים והגבולות, פקחי אגף הפיקוח
וסתם בלשים לעשרות
״ברוך הבא״ קוראים 3שלטי ענק
— הכתובים באותיות קידוש לבנה לעולה
החדש היורד מהאניה בנמלה של חיפה.
אפס, מהרגע שרגלו נוגעת בקרקע הרציף
עטים עליו 3״משלחות מלאכי רעים״
— דהיינו משטרת החופים והגבולות, פקחי
אגף הפיקוח וסתם בלשים ושוטרי
חרש לעשרות — והעולה המסכן שוב
רואה ב״ברוך הבא״ גדול המידות לעג
לרש אם לא פיתיון אכזרי...
יחם אדיב ומנומס ...הנה, כי כן,
אולם הנוסעים מס 3יחס אדיב ומנומס
לתיירים, חוזרים ו יוצאים) נראה בעיני
רבים מן העולים — כמקום בלתי־נעים
ביותר. שוטרים ׳רצים אנה ואנה, קצינים
ממטירים פקודות, פקידים מרחרחים במזוודות
והופכים וחוזרים והופכים בחפצים אישיים
בחיפושים אחרי ״השוק השחור״ :
צנצנת ריבה׳ המובאת ע״י העולה׳ והעולה
בכמה אוקיות על מכסת המזון המותרת,
נקניק, אכול למחצה, קופסת שומן, חתיכת
בשר משומר׳ שקיק סוכר.

כמה אחוזים של

אי־חוקיות.

לפני כחודש בוצעה החרמה בין עולי הא־ניר,
הטורקית ״בונטז״ .הענין עורר סערה
בציבור, נשמעו הצטדקויות, הובטח כי הדבר
לא יישנה׳ ודובר משרד האספקה והקיצוב
הודיעו אף במסיבת עתונאים בירושלים
כי ההחרמות שבוצעו לא היו חוקיות במאה
אחוז (בכמה כן?).
נקניק וכבי. בימים האחרונים שוב
הגיעה אניד, שהיתה׳ לדעת המשטרה וה

ק ת על האף
ב־ 20.11.49 נדם קול האלחוטאי של
הדקוטה של חברת התעופה ״אירו הולנד״.
למחרת השתרעה על פני העתונות העולמית
כותרת גדולה המודיעה כי המטוס
שהוביל 27 ילדים יהודים ושלוש אחיות
מצפון אפריקה למחנה ההכשרה של
עלית־הנוער בנורבגיה נעדר.
שעות ספורות אחרי כן נמצא האוי-
רון בהרי נורבגיה׳ קרוב לשדה התעופה
אשר בו היה צריך לנחות׳ מרוסק לחלוטין.
ליד השלד השרוף נמצא ילד —
הניצול היחיד מהאסון.
בהתחלת שבוע זה, עמד אותו ילד,
יצחק אלאל בן ד ,13-,עם צלקת גדולה
על אפו — מזכרת מהתאונה — יחד עם
הוריו ואחותו הקטנה שעלו לפני חדשים
אחדים ממרוקו, בפתח ביתו החדש.
היה זה אחד מ 50-הצריפים שנשלחו
לארץ כמצבת-זכרון לחללי התאונה על
ידי איגודי הפועלים בנורבגיה.
יצחק׳ שנשאל לאחר התאונה מה רצונו
להיות בחיים וענה ״טייס״ ,מתחיל עתה
בצעדיו הראשונים כתושב ישוב חקלאי.

אי שנמשהמ תו ר המי
שמונה שעות אחרי שהאניה ״מסדה״
טבעה בליל־אביב אפל במימי איטליה (״העולם
הזרד ,)651 הרגישו הניצולים בסיר־

יצחק אלאל ומשפחתו
במקום השטים, כפר יונח
הקואופרטיב ניסה להתמרד, אך חיש
מהר הבין שאין טעם להתנגדות. במדינה
של חברות מונופוליסטיות לא נשאר עוד
מקום לקואופרטיב חפשי. הוא נכנס ל־מו״מ
.״שוהם״ הציעה לרכוש את האניה
הדנית ״יאפוס״׳ ספינה ישנה (נבנתה ב־
)1921 בת 850 טון, מצוידת במנוע דיזל
(שאין בשבילו מומחים בארץ) והעולה ב־
35.000 לירות׳ (מחירן של שתי הקור־בטות
שהוצעו באיטליה) .בסך הכל תעסיק
אניד, זו רק 14 עובדים.

להזהירם שאין להכניס מזון בכמויות בלתי
מוגבלות לארץ. במה מהם השקיעו את
פרוטותיו־,ם האחרונות במצרכי מזון. בא־

פיקוח ,״אנית שוק שחור״ .הכוונה ל״פרו־טיאה״
שהביאה על סיפונה 1105 עולים
מפולין. והמחזה הידוע נשנה. אולם הנוסעים
מס׳ 3דמה ל״שדה קרב״ .מצרכי מזון
התגוללו על הרצפה, העולים נאחזו בנקניק,
בבשר, בסוכר, ובחמאד״ בשיניים ובצי־פרניים.
נשים התפרצו בבכי היסטרי. חלק
מהעולים שחזו ״בקבלת הפנים״ מעל סיפון
האניה סרבו לרדת. הורדת העולים
נמשכה מ 7-בבוקר עד 10 ...בלילה.
מספורי העולים מסתבר כי איש לא טרח

יצרן־סרטים עמרם עמאר
יותר מדי ספרדים...
ניד, עצמה׳ קנו העולים מזונות בלמעלה
מ־ 20.000 דולר...
המשטרה טוענת שישנה כאן קנוניה
בין העולים ובין כנופיית ספסרים בגינואה,
העוסקת בטרנסקציות מעין אלה. האמת
היא, למרות הידיעות שבידי המשטרה, כי
העולים קונים בפולניה את המזון תמורת
דולרים, אותם אין הם רשאים להוציא
משם. זהו רכושם היחיד.
אגב: גם ברוסיה הסוביטית מותר לו
לאדם למכור את מזונו האישי, ואין הדבר
בגדר פעולה אסורה של שוק שחור.

/ 0ט ס * ספר די
״אינני יכול להציג את הסרט שלכם״,
אמר בשבוע שעבר מנהל אחד מבתי הקולנוע
בתל־אביב ליגאל כספי׳ מנהל חברת
הסרטים הירושלמית ״עצמאות״.
״הסיבה היא״ ,הסביר המנהל ״שבסרט
״הפוגה״ • משתתפים כשמונים אחוז ספרדים״.
בעל
אותו בית קולנוע הוא ספרדי.
זהו אחד המכשולים הרבים שנתקלו
בהם מפיקי הסרט העלילתי הראשון הדובר
עברית. חלומו ומעשה ידיו של איש אחד :
עמרם עמאר, צלם סרטים, בן ,41 יליד
מרוקו ובעל ותק של עשרים וחמש שנה
במקצועו. בארץ יושב מר עמאר שנתים.
השנה הראשונה עברה עליו בשכנוע בעלי
הון להשקיע את הכספים הדרושים ליצור
הסרט. הוא הצליח לשבות את לבו של
יגאל כספי, תושב ירושלים ויחד הם יסדו
את חברת ״עצמאות״ .כספי מצדו שכנע
כמה ידידים שישתתפו בהשקעה. הם הסכימו.
כאשר נדרשו לשלם את הסכומים
שהתחיבו עליהם — השתמטו. כספי ועמאר
נשארו בודדים במערכה.
מלחמהל ״ ה פו נ ח ״ .לא היהזה הנסיון הראשון לסובב בארץ סרט עברי
קולני על,ילתי. כל ההתחלות הקודמות
לא הגיעו לידי סיום. אולם איש הסרטים
הלבבי, המקריח, קטן הקומה ורחב ד,כ־תפים
ידע את מלאכתו על בוריה. עמאר
החליט להוכיח לכל שבארץ אפשר לסובב
סרטים במחיר ההולם את תנאיה אם ישנה
ידיעה מספקת במקצוע. הוא נטל על עצמו
את עיבודו הסופי של התסריט, ביום הסרט
וצילומו, הפיקוח על ההקלטה וארגון העבודה
כולה. מחוסר כסף לא היתר, אפשרות
לשלם לשחקנים משכורת ; הובטח להם
חלק ברווחים׳ אם יהיו. משתתפי הסרט היו
כולם חובבים חסרי נסיון משחקי וכפי
הנראה גם חסרי כשרון. אולם אירע נס
שאיש לא פילל לו: הסרט הושלם (ראה
מדור ״קולנוע״).
לכאורה היה זד, נצחון גדול לעמאר.
אולם צרותיו לא נסתיימו: בעלי בתי-
הקולנוע הציגו לו תנאים דראקוניים ממש.
בעוד שסרט אמריקאי קוצר את חלק הארי
מהכנסות הקופה, הסכימו בתי הקולנוע
לתת עבור ״הפוגה״ רק את מחצית הכנסות
הקופה, וזה בתנאי שאלף הלירות הראשונות
תכנסנה לכיסו של בעל הקונוע בכל מקרה.
.העולם הזה״׳ מם׳ 679

ב מדינ ה
שי רו ת מי רו אי סופר אי ח ש בון

יוסף שפרינצק, יושב ראש הכנסת
נמוך הקומה ורחב הפנים׳ פתח בפני מושב
ריק למחצה את הישיבה בשלוש נקישות
פטיש. אחר הכריז על דיון ב״חוק
חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם
(שרות הצבא)״ האומר כי א) חברי
הכנסת לא יהיו חייבים בשירות צבאי ובכל
שרות חובה אחר, מלבד אם הכנסת
החליטה אחרת בימי מלחמה.
ב) חברי הכנסת חייבים לקבל אמון
צבאי לפי סידורים מיוחדים, שייקבעו
ע״י וועדת הכנסת .״רשות הדיבור לחבר
הכנסת סמילנסקי״.
יזהר (״חרבת תועה״) סמילנסקי, הסופר
שהוא צעיר סיעת מפא״י׳ בן ,32 שהיה
קצין מודיעין בצבא ומנהל גימנסיה ברחובות,
עלה לדוכן, התקין את הרמקול
ודרש במבטאו הצברי המובהק לא לחסן
את חברי הכנסת מפני שרות צבאי בחיל
המילואים.
סמילנסקי רחב הפנים ופחוס האף, המטפח
בלורית חום־שחורה קבע, תוך שהכניס
ידיו לכיסי מכנסיו והוציאן חליפות׳
שכשם שחובת השירות חלה על אחיות׳
רופאים ומורים כן מן ההכרח הוא
שתחול גם על נבחרי העם. בין כה וכה
הגיל הממוצע של 108 חברי הכנסת,
הגברים, הוא 49 שנה.
הגיל הממוצע של חברי הסיעות,
הגברים —
4הספרדים

39 אנשי מפא״י

16 הדתיים 52 6הציונים הכלליים 52 5הפרוגרסיביים

18 אנשי מפ״ם

13 אנשי חירות 41 3אנשי מק״י 35 צעיר הכנסת הוא תופיק (מק״י) טובי
בן ד,־ 28 וישישה הוא הרב יהודה ליב
(החזית הדתית) מימון בן ד,־.75

— סיכם — אין החוק חל על מספר גדול
של חברי הכנסת.
המספרים, לעומת זאת, דברו לשון
אחרת :
מתוך 108 הגברים שבין 119 חברי
הכנסת (טרם נתמלא מקומו של חבר הכנסת
ה־ ,120 אברהם טביב, איש מפא״י,
שנפטר) — בכנסת יושבות 11 נשים(מפא״י
— ; 6מפ״ם — 2׳ חרות — ,1ציונים
כלליים 1זיצ״ו 1היו
47 חייבים בשירות המילואים 17 .׳ שהם
למטה מגיל ,39 חייבים עד 31 ימי שרות
רצופים׳ ,30 שהם בין 39ל־ ,49 חייבים עד
תמונת השבוע
תמונה זו של
גוסטאב ה׳ ,6-שהוכתר
השבוע כמלך
שבדיה, צולמה
ביום 17 .12 .1934
ברח׳ אלנבי בת״א
כשיורש העצר של
אז (ימין) משוחח
עם מאיר דיזנגוף.
בתמונה נראים, מלבד
ראשו של השוטר
העירוני הרכוב,
סופר ״הארץ״
הוותיק שמעון סא־מט
(במרכז) וסופר
״הבוקר״ גבריאל
צפחני. אחרי שהצטלם
הלך גום־
טאב אדולף עם
הנציב העליון ווקופ הפועלים למטבח
ברחוב לילינבלום
וטעם בכף של עץ
את המנה שהיו
אז נותנים אותה
חינם למחוסרי העבודה
בעיר.

14 ימי שירות רצופים, לפי החלוקה הבמזה
צעירים

מגיל 39
הסיעה
3 9 מפא״י

מפ״ם
2 7 דתיים
7 11 חירות
— 3 ציונים כלליים
׳— 2 פרוגרסיביים

מק״י

נתן פרידמן־ילין
1 1 אלזעבי (נצרת)

כל סיעת חירות׳ להוציא את הגב׳ רזיאל־נאור,
את אברהם רקנטי בן ר,־ 52 ואת
אורי צבי גרינברג בן ה־ ,55 היתר, חייבת
שירות.
גם כל חברי סיעת מק״י חייבים שירות.
מי היה הולך ד ערי ז׳בוטינסקי,
הבר ״חירות״ נמוך הקומה׳ דל השער והמשופם
בן ה ,40-מאנפף הקול, הדובר עברית
במבטא מזרחי, תבע את חקיקת החוק
והביע חשש׳ בהנעימו את השוואים הנעים,
כי ממשלה הרוצה בסילוק האופוזיציה או
בהחלשתה, יכולה׳ על נקלה, לגייס את אלה
שנוכחותם בשעה מסויימת אינה רצויה לה.
ומה, הוסיף, היה גורל הצבעת האימון
בממשלה, בעת תמרוני הסתו׳ אילו גויסו
חברי הכנסת החייבים בשירות?
וזה שהיד, קורה: לפני המשבר היו
לקואליציה 74 חברים 62 ולאופוזיציה,
על גווניה השונים 45 ,חברים 380/עם
גיוס עד גיל 39 היו מגייסים מצד הקואליציה
6חברים ומצד האופוזיציה .11 עם
שלב שני — גיוס עד גיל — 49 היו הולכים
13 חברים נוספים מצד הקואליציה׳ ו־17
נוספים מצד האופוזיציה.
ואם היתד, עומדת אותה שעה להצבעה
ממשלת (״השבעה״) המעבר של מפא״י
היו נוכחים בכנסת: חברי מפא״י 36
(כולל את אמין ג׳רג׳ורה מנצרת) ,לעומת
36 חברי שאר הסיעות. תדאי הוא, כי היה
נמצא הקול האחד להכריע את ההצבעה,
כדרוש.
הדיון נסתיים בכך, שאחר קבלת הצעת
החוק בקריאתה הראשונה ( )22:25 הועברה
לבדיקה נוספת לוועדת החוק.
בינתיים ״הקפיא״ הרמטכ״ל, לפי סידור
מיוחד בינו ליו״ר הכנסת, את חובת שירות
חברי הכנסת׳ עד השלמת ההסדר החוקי.
אלא שגם חברי הכנסת שכחו את העיקר
— אם יש להם חשד כ> שהוא (ויש לקתת
שאין הוא מבוסס) שהשירות בחיל המילואים
עלול להיות מנוצל לגרימת תקלות
ליריבים מפלגתיים — תפקידם לדאוג לעניין
— הם, אחי הכל, שליחי העם למוסדו המחוקק.

מלא כי חבלה ״
יוסף בטיטו בא לפתוח את הקיוסק,
ברח׳ אחד העם׳ מול בית הספר, כרגיל

בתשע בבוקר. הביא אתו את הסחורה
לאותו יום: דגים מלוחים׳ לחמניות, ושאר
מצרכי מזון קטנים.
בטיטו, חנוני מסודר בחיים לשעבר,
עם שתי חנויות ברח׳ מאה שערים ביפו,
מצא את עצמו׳ עם פרוץ המאורעות בשנת
,1948 מחוסר חנויות וגם קורת גג. חנותו
נחרבה ואתה כל רכושו. האיש לא אמר
נואש וחיפש לו מקור פרנסה אחר׳ עד

פקחי העיריה והריסות הקיוסק
קודם הערבים.,.
אשר יתפנו המוסדות לטפל בו.
הוא מצא חצר בפינת הרחובות אחד
העם ובר־זכאי, ובהסכמת בעל הבית, הקים
קיוסק לממתקים ומשקאות. המקום היה
מתאים ביותר --מול בית-ד,ספר לבנים.
אולם בטיטו איש מסחר ותיק הוא,
יודע כי עליו להשיג רשיון מהעיריה כדי
לסחור. הוא ניגש למשרדי העיריה עם
רשיונו הישן, שניתן לו ע״י השלטונות
הערביים של יפו, וביקש כי העיריה היהודית
״תטפל״ בו, כנפגע מלחמה, ותוציא
לו רשיון תל־אביבי. ואכן׳ זכה בטיטו
ל״טיפול״ .הוגשה נגדו תביעה לבית־הדין
על החזקת קיוסק ללא רשיון.
התלמידים הגנו. השופט דחה את
המשפט כל עוד לא נמצא מקום לבטיטו
ע״י המוסדות כפיצוי על חנויותיו שנהרסו
במלחמה, ובטיטו יצא׳ עם העתק פסק־הדין
בכיסו, ולוה כסף מבנק וממכרים׳ כדי לבסס
את עסקו.
אולם מלחמה אינה סיבה מספקת לעבירה
על החוק, ובטיטו שוב הובא למשפט. הפעם
פסק בית־הדין כי עליו לסגור את הקיוסק...
ואמנם, בטיטו סגר באותו יום את חנותו
ופתח אותו למחרת .״לא אמרו כמה ומן
עלי להחזיקו סגור הוא טען,
ומאז באד, שורד, ארוכה של משפטים,
אזהרות וקנסות, אך עם בטיטו היה מנוי
וגמור כי לא יחסל את מקור פרנסתו.
עד שבאו לפני שבועיים׳ הפקחים העירוניים
בליווי משטרה וביקשו להרוס את
הקיוסק.
ילדי בית־הספר, המורים והשכנים שהשגיחו
בדבר, התאספו סביב בטיטו .,ולא
הניחו לאנשי החוק להרוס את הצריפון.
הפקחים נטשו את המקום׳ ובטיטו המשיך
למכור גזוז וכריכים. הוא אפילו קנה
מקרר חדש, גאוות השכונה.
השבוע, בבואו לפתוח את הקיוסק, נתבקש
בטיטו ללוות אל תחנת המשטרה
אחד מקבוצת השוטרים שחיכתה לו ב קי מ ת
מקום. שם הודיע לו האחראי כי לפי פסק
דין יש להרוס את הצריפון. בחזרו למקום,
ימצא בטיטו כי הקיוסק לא קיים׳ עליו
לאסוף את חפציו בשקט, ולא להפריע
לאנשים במילוי תפקידם .״הזהרנוך הרבה
פעמים״ ,אמרו לו.
כאשר חזר בטיטו מתחנת־ד,משטרה, היה
כבר הצריף מונח על הכביש .״מלאכי
חבלה אלה הרסו את חיי״ נאנח כשדמעות
בעיניו .״האם לא מספיק שהערבים הרסו
את חנותי שלוש פעמים כבר י האם גם
מיהודים נגזר עלי לסבול? תמיד הייתי
יהודי טוב. תרמתי לכל המוסדות, ועתה
מתיחסים אלי כמו אל כלב. מה עשיתי?״

ורק בפי פעוט אחד היתד, עצה :״אמא
למה הוא לא הולך לספר למשטרה?״ הוא
שאל.

ה גו רדוהדחס
מצחו של המפקח על המזונות התקמט
יותר ויותר. בעייה חמורה חיכתה לפתרונה.
עשרות אופים לא צייתו להוראותיו והמרו
את פיו. מה לעשות? לנהוג לפי החוק

יוסף כטיטו
...עכשיו היהודים
ולסגוד לזמן־מה את מאפיות העבריינים,
ולגרום להפרעות באספקת הלחם? לנהוג
לפנים משורת הדין — לא יהיה לדבר
סוף וסלחנותו עלולה לעודד התנהגות דומה
גם להבא.
לפתע אורו פניו..
כדור אדום. מי לא קרא בנעוריו
את הספור הנחמד ״הכדור האדום״ ,מעשה
בשלושה גנרלים ש״המרו״ את פי קרומבל
ולפני קבלת הפקודה, הסתערו על האויב
ועשו בו שמות.
קרומבל רתח כולו. אמנם נחלו ניצחון
מכריע אבל הפרת משמעת עבירה חמורה
היא, ודינה מוות. אבל איך להוציא לגרדום
שלושה גנרלים גדולים מבלי לפגוע בשלמות
מפקדתו? הרהר והחליט לבסוף שרק
אחד מהם יוצא להורג. אבל מי? יכריע
הגורל. באותו רגע באה בתו הקטנה של
אחד הגנרלים וקרומבל נתן לה כדור אדום
בבקשה למסור אותו לאחד משלושה הגנרלים
שעמדו ופניהם אל הקיר.
לא חשוב סוף הסיפור. עובדה היא
שרק 2מבין בעלי מאפיות קיבלו הוראה על
סגירת מפעליהם מיום הראשון לנובמבר,
כקנס על העבירה על הוראות הפיקוח.
בין האופים קמה תסיסה( .מי יודע מה
ילד יום?) וגמרו אומר: אם עבירה, כולם
נושאים באחריות לה (נחלת הרבים ברשות
היחיד) .אם תסגרנה שתי מאפיות יצטרפו
גם היתר לאות סולידריות.
אר צנו 11
כתשובה לזעקתם ולתחינתם פתחו כ־יריות
על פני הראשים׳ כהדיפות
ובמהלומות, ופצעו קשה כנפשות.

(״הצופה ב ע בו ר הישיש יצחק
מזל־טוב ברח׳ המלך ג׳ורג׳׳ בקרבת מכון
המים, נפגע ע״י רוכב אופנוע ונפצע
קשה (״ידיעות אחרונות פ קו ד ת
מעצר ל־ 15 יום הוצאה נגד גיטל פריינד,
הנאשמת בהחזקת 4אקדחים, שק סו

סיגריות, משחת נעליים ו
מקלט
רדיו (״דבר באה
להסתלסל ונכוותה כראשה (״דבר״)
--נער נעצר ליד קולנוע ״מגדלור״,שעה שמכר שני כרטיסים במחיר 800
פרוטה. תאריך הכרטיסים היה מלפני
20 יום( .״דבר אדם
בשם אסוני נפצע קשה, בכביש ירושלים,
כאשר אוטו התנגש באופנועו
(.״מעריב מכתב לכרמל
חיפה שנשלח מהולנד הגיע תחילה
לכרמל, קליפורניה ומשם הוחזר לכתובתו
הנכונה בישראל (״הארץ״).

זזי׳ן ^ 1-׳ יעד• זי׳י*

ויקלח * מ 1111

* -זאזזזז

הזזה ז ז)* 3

*4זז^ימ 1

!!הרכז י;

*:לי ד ח עז רן /־׳זז סגו ר ט ־׳ ע ^״יי ה פז ל ס־ ומהי

צילומים ; ימרום ים־ סלומון.
נראה שהפגישה
בין !נבחהבינארצית

רות ישראל ותורכיה בכדורגל עמדה ב־סימן•׳
משולשים.י היה זי׳ נצחקך 8שולש ו.״י ז
י י5י
מבחן משולש...
נראה שקעע, מלואבי? • הסתובבה מסביב
לציר אחד: איצטדיון ״המכביד .*,אל
מי.ברגדז?0מי, בלבב ; הפיס^נעו.לן
יפון,.

ך ון. כ ^נ א
1ומצי

הלך״׳ ־1ל אי—ע ט־*
קהל ״1

איןן0תן את ־תזתלד .־ז-ווו^^;

יע ׳ ד^!״.סת •.,ז־זיך* 0ח *הן

!זוס שמא;^־ווי חי * יו

ידעו שכאן,עמידה ק בו צ ה, אחת\ מ1
׳יריבתה. והכף׳ ^חד. לצד התגרכיק
ההתער 4עוי^ ,.לייי׳ ,ג?> ,11 יו.מ 9

. ,ודרכים.!,,ולו;״ לפניהם. ו,מי^
מעריך את הנבחרת היש־ראלית
הפטואלת דאיגו
כבר משחקים של קבוצות 1
נבחרות ותמיד נתגלוח 11113 115.
,ארמאן וו קלי ת ״ ישנות שיי 1יוזן
> \1ני• הבוזוריסיהאורווים יש ו ־ 11

?מז־ררו״ י
# 5ומגו ביום• שקדם לתזז 7,
$4י *?י׳ דרת, הדגימו כוורגלי-מישובח 4 -
ביותג, ועדי־ראיה ^ ף ^ באוימ ^
״11 1

המאמן הישראלי סקלייי

חלוץ מרכזי יהושע, גלזר,;.

-,האימונים ארכו שביט ן#5נ*ז<״ו <5 בתל. ואון שלשה נן זגורי? 1״

ה*צו*,ן ד׳־ התו-כי •צור,יי ,

הטאמ:

,ש פ שו ט אי־אפ שר היה?,עצור*

15000 צופי,|5ו הסי נו׳לקו זז^^לירהי!נומוצע לראות ־אזז ׳הון1ל?י .6ברנילה׳ :-מדב״סוז* נזבנ!וט ׳מ?1תב 1111ז ^ 9
במשחק נזה אפילו׳׳יב|ני׳.קבוצות למדרגה ראשונחל ם וף־-יסרף• סתזויל הכזותל תיסראלי לזוז קצווי״קדינמזיי^נזולס

׳האד
רהיוגיח

6ני *

הי שרא לי ת

$ 0 3 0הס, יהסידי \ :י ׳ 14
נ א 8־ זי־אוי׳ה0

ראתו כל. דיההי^,1ו־שא|ו
| 1תו מ ה; ,מדי׳ #ל 1 1ף *11111׳11
תומ 8ד. ויגיע את״ לי

הגלים והצמיגים לעבו לי;ד # 1 4 1 1 ,׳ 11

קיול ־״י*תח ד1גבן!ז ש׳לזוד׳4 ף ק #

.את ההתמודדות -ד ^וצץ11 3 4

;׳בדקה הראשוני למשחק• ח
ז*ונעניגומ דימן,מדי י#ג>ו,,כל * ך 3 ,י
! אותם #אלפים..נ!וב 1מ.,,מ־ י 105 דרך הז
עובדה §1חת ה י ^ ז ל יזסצרינםת
משחק הבין או־צו^ר^ון ל -צס א}פוזיצ
.נבחרתישיאלעל, בסיס קס כשהדבר כר
•שם חפשי. אי$ב היסגמתיכ^ידוע בפרי
מהדר אימי לו**,אך. לן?;.קבוין ות כדורגל
.מעולות, ואם יישבר ,״ן ןטצה ^ ת מצטיינת
ד,די: ז־ תורכיה.
הפם האדום הורד. המבחן הגדול
לנבחרת ישראל נסתיים בכי־טוב. הכוונה
היא למבחן המבטא את מאזן השערים שנפלו
לחו 21ת:גר,ק*111 ות-.־ולז0ותן.י,ינבזזרת ישראל
ירדה מהמגרש כשהיא מנצחת ור,מ־

ן -׳<5,!. 111.א 0

05517X54:13

1X11

100.011

10111.

* ^ 1x11־

׳ -ש 5x1:א!/ 1503.1.• 15ז״ץ

1X11 5 <4 1 01.1.א1׳>4 — 1׳•2$1

•. 011ז 6ע^! !8111ד־סזזדד

11111. 111181..יש״ 1-ז 1^ ) 1ט ג :1 .ודס ס ח ץ יי׳ז • 1~ 81ז>ז־־ ך £1זז ״ 97 :)1סח1

<8441-

]ג 5 5 5ר £ 0ו 81 4מ 3ו

. 7.4^ .ע . 1ו! 15ו0 0 <—1

1ס:< 1 1א ! 3 0א : 1א< 11
0x11x4 1X1:11 •1.14 1:44 0541

׳ 4:44 ׳21׳-׳401x41
׳״ 6י: 60543:1 1ש׳ש111x1144 1:

£0X 14 — 3

411 ,.,511

$ 6 1 1 ! 54110 !1X4..

ייג?לי

1* 18*1. •6144 שאא ט 30114

4X1 401X401 .מ< ••6X14511
׳ 1X1111040ס51; •1׳ 01110<;:4

! ./ד 10.׳!.5מ161111:0110 *: 4.51<;42:4

11X011 ,1 ׳..1.4 411י7

יX1-ט<מ -*1011 1ע א <10, 8( 41X0. 4.04; 01140415 111111 , 113 .111

׳ ^ 1* 410 ^ 0 $״1-454510

*1X451511 *-*1X 4^ 1,3110׳ 1,׳<:גו< 1-045156.
1 .ט 1א 1.א!>41ז211 104 *4־ 0א מ ^ טאס 5141
ג ,״ א * ,מ!!411 1 1 /,,11#אי 1X4 040111: 1-4145
0X14 .-א4א!< •0011:4* 4׳ 410מ1א;< 1641׳1011X111
11• 4:ז 50א׳ .0טע<; י 40 אי! ט 40.א;־א* 1-ד״[ 0 1ט 0
5 0 1 א; < 040 -א 4505111׳ ;,1 ^ 3141 - 01!<1-א 1
א׳< 1׳ ־ 10 גש<א .4 *11־״1 4 40׳! 50044״ 5111
אםי־א! 1״ ז4:4א׳-ן> 111*18א - 1נמה -־0141:1
א14
1 08111 ׳041611
05x1.15004X11׳ ״ ס ט ^ ס ס ס 114׳׳114011$יי ״ 1111 יי׳ש 010י״ 1מ:ז -4׳ 108׳ 111)1( :ט. ט

^ סמי 441.ו .6ס 4א * 0׳ ׳1.ג6!14$מ^ ״ ם : 4מו 01x1 * £

480:10י 4540^{ 0^ 161-0:166 ׳ 1061 - -א 1

47 5*4

5 ,1 3 .3

65.3 881ד 14 ^ ,

1301א; 4א. נ נ >. 1
,111:ש .

(^ 38* :א,.13פ ;<5^ 3ש < 1ל

18X1114• !1א 0 4 1 44ס 111 :א 0151
01411 :.0810114 :14 1א 1א .: 5 *1א 0140
<״ג * ם 6 /מ 40111:״ 441401א ט׳ 54:1אג<-׳ 0401
5:114X3.41 0 5 *148<>!41 04 11ט! 11.111 0 5 4
״׳< נ 41 -א , 4! 1ב סג טאס 0414040.4י ! 111 יז<וי 4ס סא
^ 1א 11א: 540 * 1 0 * 11/ 00:111 051 ,
ם #ז א ^ 144 0 6י 4 ! 4ט 1<0י׳ 1 4א 1״ 0 <04:1
•• 1044X43׳ 04 1א
1X10> 004 .. 41. ,א;
501. <11.,נ14X140 !14 11 4011 *14* 4 51 4501|.!1א 2 !152>1 ,0׳ ו : 1X104:440׳1X1401140
* • 41,41ש א! 4*:041 0 1 4״ 11נ ! 5014! 1א ע 01 0 8 *1 1
א 11/141( 68ט 011; 4ג<41 .. 17.4( . 1ז<44 ומ 1׳ 1548

1בב 10X2 3/1 £,£3X33 1 2 3 1 £,
< 1,13,13א 3 13 * 1 1 .1 3גסב 5 :א 2כ*

|<8<8158

3ד*!נ־,>.ס ^ 151331
יא..ד ! .ו !ן0י 1 52ג3א,ס# .בא, כאי 11,אל•1,^ 63 1,

>נמ ׳4X1 3[ 32, 10,1 5א 1ב נ^5
* ^ 4׳ נ0413״ס 1X13. 1X3,781 1183 11,

1x3 * 1 3-*/1גיכ 4 1 1 1 .3ו כו 0 1מ ו . 4ו1

1 4 4 :1 ;4

ב *יי

,4כ!0,1 $

1ץ4

׳<#41131

13111.3

53,11 1א 11־׳• 11,51

1־ 0 56-1א( 19041 ץ פ׳ ! 0551 04.׳2 1י : 11א 4 ,1׳0!1
׳1X 1׳1X 151 ׳ 28440• 1 .ג ^ 141 411י 1ג<סא
4א״ 00411 38׳ ״ 11511!£1׳׳ 4X111104י׳ 0115 : 1 1 1א 81 1! * 1$11 1ד 1 0 1 51 1 :1
411044 1 1 1 1 0X121 5141׳4 ״5611
1 1 4 1( 4.1.1*3 1-114׳..!1

<] 4 1 :1 ^ 59401י 4 8 -א 4 5:811ו ט111 4201
׳ ? 0 £ת<1 ׳19841 1 ! 1מ 4ז-1׳ 814 : 0111׳ט 100:84

03ו><*-ז 8׳?< 00141 4 8 : 1 1׳
מ 1מ ם 414ז 4 001 !{4א14-1#1ו ^*0 1 41א4
|#?5א*< 054 .<1 0 5 5 :,גט׳ 1א 1100
•,;11511<<1015 ,׳0 0 451 ,

15146481.׳״ 4 2411ז>4^ 1.

^ 84׳׳׳ 414

.מ4X14,, 9 44; 5;!,414 ^ ,א !4״( 141X01,־!10111X1
^ 1:101 <140211:051 4* 1

ז9 8?^, 1!1־<ל 1< : 9 9מ 4ג?)*ז 4״י: 0 9 * 1ז!<11ו 511

__ <101X440* 311 0 -א 01 11ל!ף 4 4וי׳
11X1044 1310340101- 0X011 4 151040 1 1 -א 4

פשעי0
הו־וף וז * דו ר בי וחדבהסטור -ח
לפני כחדשיים ירד מאחת האניות שהגיעו
לנ9ל חיפה יהודי בן ,35 אחד מ־
2500 העולים שבאו באותה אניד, מפולין.
האיש הזה הוא אחד הניצולים מקבוצה של
מאד, יהודים, שביצעו את הזיוף הגדול
ביותר (וכנראה גם הממולח ביותר) בהיסטוריה. כיום נמצאים
מתי
מספר רק בעולם ביודעים את הסוד הנדיר הזה, סוד
של פרשה שהתחוללה בשנים ,1945—1943
עד נפילת המשטר הנאצי — פרשת זיוף
הכספים של מדינות זרות, שאיפשרו לגרמניה
הנאצית להציף את העולם במאות
מיליונים לירות שטרלינג, דולארים אמריקאיים
וכדומה.
מארת מיליונים. שטרות כסף מזויפים
אלה אילצו לפני כשנה את ממשלות
בריטניה ואמריקה להחליט על הוצאת כל
הכספים שהיו מודפסים עד 1945 מתוך
המחוור והחלפתם בשטרות חדשים. החלטה
זו נתקבלה משום שכמעט אי אפשר להבדיל
בין שטרות אמתיים ומזויפים ורק
מומחים אחדים של הבנק אוף אינגלנד
ושל האוצר האמריקאי מסוגלים לכך.
האיש, שהגיע עתה לארץ׳ הוא אחד
המומחים האלה שנשארו היום בעולם אשר
יודע את כל הסודות של הזיופים הללו
והוא מסר דין וחשבון מדויק על כל הידוע
לו לראשי המעבדות של משטרת ישראל.
כית חרושת תת קרל,עי. בשנת
,1943 כאשר נוסד בית החרושת הזה בסק־סנהאוזן
ליד ברלין. ,נשלחו סוכני הם. ם.
למחנות ההשמדה כדי לבחור מבין העצורים
אנשים, אשר יתאימו לעבודות השונות בבית
החרושת. היו דרושים חרטים, מדפיסים
ועוד סוגי פועלים אך בעיקר אנשים בעלי
יכולת ראייה טובה המסוגלים לעבוד בעבודות
משרדיות שונות. האנשים שנבחרו
ממש לפני השלחם לכבשן, נשלחו לבית
הבראה וקיבלו תנאי חיים מצוינים׳ דבר
שלא יכלו להבין עד אשר הובאו למקום
עבודתם.
היד׳ זה בית חרושת שהשתרע על פני
שטח עצום מתחת לפני הקרקע. המקום היה
מוקף חוטי תייל מחושמלים וחומת אבן
גבוהה באופן שהאנשים בחוץ לא יכלו
לדעת מה נמצא בפנים. הוקמו שם המכונות
המשוכללות ביותר להדפסת בספים. אך לא
השטרות הודפסו בהן.
הכסף האנגלי, למשל׳ היה מיוצר שם
בצורה שהוא נעשה באנגליה, והיא שיטת
יצור שמרנית, אותה שיטה שמלפני כמה
מאות שנים. השטרות היו נקרעים בידיים
משלשה צדדים ואילו הצד הרביעי היו
גוזרים אותו — הוא הסימן הסודי של
היצור האנגלי, הידוע רק למומחים. מעבדות
ענקיות לייצור נייר הקשור בתהליכים
כימיים היו מספקות את הנייר לשטרות
הכסף לסוגיו השונים. האנשים היו חיים
שם בתנאים טובים למדי ואף מכשירי רדיו
הותקנו שם, בתנאי אחד — שלא יאזינו
לתחנות חוץ. הגרמנים ידעו כי בריאותו
והרגשתו של אדם הן ערובה לתפוקת
העבודה שלו וטיבה.
המנהלים הגרמנים׳ כולם קציני ם. ם.
גבוהים מאוד, לא היו מגלים לעובדים את
האמת: כי סופם למות. אך הדבר היה
ברוד לכל. בזמן שמישהו מהעובדים חלה
— והיו מקרים רבים כאלה — לא היו
מעבירים אותו לבית חולים שמא ידבר שם

על הנעשה בבית החרושת. העובדים ידעו
על כך היטב. האיש היד, מקבל זריקה מידי
רופא שהוזמן למקום תחת המסווה של
הדאגה לבריאותו וזריקה זו היתד, שמה
קץ לחייו. פעם, כאשר העבירו. את החולה
לבית חולים כביכול, חשו חבריו, כי למעשר,
מונח על האלונקה אדם מת...
המלך האנגלי ליד סטאירין. מלבד
הכספים היו בבית החרושת מחלקות לזיוף
מסמכים, לרבות אלד, של אנשי הריגול הסובייטי.
הזיופים היו כה מדוווקים, עד שהצבא
הרוסי לא היד, מסוגל להרגיש בכך.
בין השאר היו גם מזייפים מיסמכים שונים
למטרות התעמולה. כך למשל׳ העתיקו בבית
החרושת בול דואר אנגלי שעליו מודפסים
המלך והמלכה. אלא במקום המלכה הודפס
סטאלין ולמטה הוכנסה הכתבת ״המלחמה
הזאת היא מלחמה יהודית״ .הבול הזה
הופץ בכל העולם כאילו הודפס באנגליה.
והעתונות הגרמנית׳ שהביאה תמימת של
הבולים הללו כ״מסמכים נאמנים״ הפיצה
את השקר, כי באנגליה הודפס בול כזה
באופן רשמי וההמונים בעולם האמינו, כי
אנגליה משועבדת ליהודים ולסטאלין( .אין
ספק, כי אפילו עורכי העתונים האמינו

המקום הושמד לחלוטין. בשנת
,1945 כאשר התקרבו הצבאות האמריקאיים
למקום, החלו לפוצץ את בית החרושת על
כל אנשיו. ואמנם נעשה הדבר בקפדנות
רבה, לאחר שהושמדו בפנים כל המכונות
והמסמכים כדי לא להשאיר זכר. אלא שקבוצת
אנשים׳ שהבינו את אשר עלול להתרחש,
הצליחו להתחמק משם לאחר ששחדו
שני שומרים גרמניים ליד השער בסכום
של שטרות מזויפים( .לגרמנים בחוץ לא
היה שמץ של ידיעה על הזיופים הללו).
אחר כך הושמד המקום והריגול האמריקאי
שלמד אח״כ על כל הפרשה לא יכול היה
אפילו להעלות עקבות של ביהח״ר על אף
החיפושים והבדיקות המרובות במקום
החורבות ...

״ועכ שיו. לכו לי שוך...
לאחר 19 יממות של
עבודה מאומצת, קיבלו השבוע
20 קצינים ושוטרים
ממשטרת תל־אביב חופשה
של כמה ימים ,״לכו לנוח,
עשיתם עבודה טובה״ ,אמר
להם יואב פלג׳ מפקד המשטרה
במחוז תל־אביב. והוא
יצחק מבורך עצמו המשיך בעבודה, אף
כי לא עצם עין בלילה
החולף .״אחד עודנו חסר לנו, אך נשיגו
עתה ביתר קלות...״
ה״אחד״ הזה הוא יצחק מבורך׳ אחד
מטובי המטפסים בצנורות העולם התחתון,
הנמנה עם קבוצת יונגשטיין — פודמסקי.
אותו בוקר, לפני עלות השחר, נכנעו למשטרה
בזה אחר זה שלמה ואברר,ם פודמס־קי,
משה יונגשטיין׳ מנחם פלישפן, ראובן
פלדמן וליאון פריימן. מבורך לא היה
ביניהם. הבית הקטן וד,מוסווה שליד גשר
הירקון על אדמות שייך מוניס, שימש מחבוא
לא רק לשיישת הפושעים שברחו מבית
המשפט לפני שלושה שבועות׳ אלא
גם לחבריהם, שאף הם דרושים למשטרה
מזה זמן רב. פלישפן, ופריימן באו למשטרה
כאפתעה. כולם נושאי נשק׳ פרקו מעצמם
את אקדחיהם בטרם יצאו החוצה כשידיהם
מורמות. אפילו קציני המשטרה, שפקדו

על קבוצת השוטרים בת
50 איש, לא שערו שהעבודה
תהיה כל כך ״חלקה״,
על אף ההחלטה האיתנה
להימנע משימוש בנשק ככל
האן!!נר.
כמה שעות אחר כך, בעשרות
תחנות משטרה
בכל רחבי המדינה, שם נתש.
פודנוסקי
קבלה ההודעה, העבירו
היומנים קו אדום על פני תמונותיהם של
ארבעה מחמשת הפושעים הדרושים למשטרה.
ההכרזה על מתן פרס של 500ל״י
לא היתד. עוד אקטואלית, פרט למבורך.
״אין דבר״ ,אמרו השוטרים ״אותו נשיג
עתה יותר מד,ר.ז ,״
״סידרתם אותנו כך חוסלה
לעת עתה פרשת הבריחה הדרמטית של
שלשה אנשים הדרושים למשטרה ומספר
עוזריהם ושותפיהם, אשר כפי הנראה השתתפו
כולם בשחרורם מבית המשפט המחוזי.
אם לדון את שני ״המאמצים״ באופן
אוביקטיבי, הרי ששני הצדדים הוכיחו מדר,
רבד, של כשרון. תחילה הכנופיה׳ שאיר־גנה
את הבריחה הנועזה מבית המשפט.
אחר כך המשטרה, שהועמדה
על הרגלים כדי לגלות
את הפושעים. היתר, זו מלחמה
בין כמה מפקדי העולם
התחתון לבין באי כוח החוק
.״סידרתם אותנו יפה
מאוד״ ,אמר אחד מהם לקצין
הממונה׳ בשעה שהובאו
באזיקים לחקירה. בחש א. פודנזסקי
בון הסופי מנצח החוק...
יונגשטיין, פודמנסקי ומבורך נעצרו בחודש
אוגוסט בשעה שביקשו להתפרץ לדירתו
של מר פרומצ׳נקו, תעשין השוקולד, הנמצא
כעת בחוץ־לארץ. קדם למעצרם קרב יריות עם
המשטרה בשעות המוקדמות של הבוקר בחוצות
תל-אביב. לכל אחד מהם ״תיקים״
אחדים מתקופות שונות. יונגשטיין מכונה
בפי חבריו ואנשי מעמדו ״שליט יפו״,
הגם שיש כמה מתחרים לתואר הזה. פוד־מנסקי,
צעיר בימים, אחד מטובי החיילים
של גדוד ״מוריה״ ,נידון עד כה למעלה
מעשר פעמים ורק לפני כמה חדשים נתן
לו שופט השלום הזדמנות לתקן את דר כו
וחייבו בהתנהגות טובה
במשך שנה, במקום לשלוח
אותו למאסר( .כדי שהעציר
ן דהרהר עוד הפעם ויחזור
אחיו של פודמסקי, שנמצא
בין המשחררים, אף הוא
בעל עבר ידוע למשטרה ו־מ.
יונגשטיין הוא צעיר עדין ובעל השכלה.
בשעתו עבד כפקיד במשרד
האוצר, אך לא הסתפק כנראה במשכורת
ופעל בלילות ב״גביה* מסוג אחר
מתושבי המדינה...
דגל בטוכרוק. השלשה היוו מעיו
גרעין ראשי לקבוצה בת שמונה אנשים,
הדרושים לעתים תכופות מאד למשטרה.
פודמנסקי הבכור שימש כקצין מבצעים.
יונגשטיין׳ המבוגר ביניהם, אדם בעל גוף
אתליטי וקצר ראיה, יצא במשך השנה
האחרונה פעמיים לחוץ לארץ, הגם שאיש
אינו יודע כיצד עשה זאת בלי היתר יציאה...
חבריו
יודעים לספר על הפטריוטיזם
הכנה של יונגשטיין. כך למשל אירע ב־טוברוק,
בזמן המלחמה העולמית, שיונג־שטיין,
אשר היה חייל בחטיבה היהודית,

הוריד יום אחד מד,תורן את הדגל הבריטי.
נפשו חשקה מאד לראות את דגל ציון
על התורן בטוברוק הנצורה. ואמנם הוא
עשה כן ואף בא על ענשו. בהיותו בחוץ
לארץ, כתב לאחד מקציני המשטרה בארץ,
כי הוא מתגעגע למולדת ומעדיף לשבת
כאן בכלא מאשר להתהלך חפשי ולעשות
עסקים מצוינים בצרפת. ואמנם, זמן קצר
אחרי כן חזר לישראל, ובקשתו נתגשמה.
ועתה׳ לאחר המעצר, היא מתגשמת שנית...
מיגצע הטעיה. היתה זו הסריקה
מספר 52 שנערכה על ידי שוטרים ובל־שים
שחיפשו את הכנופיה.
אולם הפעם היה למשטרה
יסוד להאמין בסיכויים הטובים
של הפעולה. בלילה
הקודם, מדרום ליפו, נתקלה
קבוצת שוטרים בשני אנשים
חשודים. התנהגותם של
שני האנשים היתד, חשודה,
פרפל המציל בעיקר מפני שפתחו מיד
באש על השוטרים. החשד
הראשון שעלה על דעת השוטרים היה׳ כמובן׳
כי השנים שייכים לקבוצת הבורחים
ומציליהם, אך בגלל החושך לא יכלו לראות
את פניהם. השוטרים השיבו אש והחלה
רדיפה דרמטית על פני סמטאות יפו.
אחר כך נערכו חיפושים בפרדסים מדרום
ליפו, אך ללא תוצאות. י
רק אז, כשניתחו את מאורעות הלילה,
החלו השוטרים מאמינים כי המבצע נערך
כדי להטעות את המשטרה ביחס למקום
ד,ימצאה של הכנופיה. ואמנם בשעה
שנעצרו כולם בבית הקטן מעבר לירקון
נמצא ביניהם אחד שהודה אחר כך כי
הוא היה בין אלה שפתחו באש על המשטרה
מדרום ליפו...

הינחתרח עו ד ה ביו? ד
בעוד שעשרות שוטרים ובלשים ;עסקו
יום ולילה בחיפוש אחר מחבואם של שלושת
האנשים, שברחו מבנין בית המשפט מציליהם ושני
בתל־אביב המחוזי אירע בשבוע שעבר בתל אביב מקרר, הבא
להזכירנו פרשה דומה שהעסיקה את המשטרה
לפני חדשים מספר. אדם הובא בפני
שופט שלום על מנת שיאריך את מעצרו.
האיש הובא מבית החולים, מקום שם הוא
שוכב למעלה מחודש. עתה, משהוטב לו,
הוארך מעצרו והוא הוחזר לכלא. ולמעשה,
יכול היה אותו איש כיום לשבת בבית
בתנאי שלא יעזבו בערבים...
לפני כמה חדשים הובא בפני אב בית
הדין המחוזי בתל־אביב אדם בשם דניאל
אליהו כשהמשטרה מבקשת צו לפי חוק
מניעת פשעים, היינו פקודת מעצר־בית.
בערבים. בקשה זו באה מצדה של המשטרה.
על סמך ידיעות שהיו בידה׳ כי האדם הוא.
פושע׳ אלא שחסרות לה הוכחות כדי להביאו
לדין על עבירה מסוימת. פקודת המעצר
ניתנה והאיש הלך הביתה.
אולם מקץ שבועיים נראה האיש מסייר׳
בג׳בליה בשעה מאוחרת בלילה. הלכו למחרת
שוטרים לביתו כדי לבדוק אם הוא;
נמצא בבית. האיש לא נמצא שם. הלכו׳
למחרת ושוב לא מצאהו. מאז נעלמו עק בותיו.
היה ברור כי אליהו מעדיף לד,שאר
במחתרת ובלבד שיוכל לצאת בערבים.
וערב אחד נתקל משמר שוטרים באליהו
בשכונת פלורנטין. הוא נצטוה לעמוד אך
סירב. המשטרה פתחה באש והאיש נפצע
קשה. עתה, לאחר שעזב את בית החולים,
יובא לדין באשמת אי מילוי התחייבות
של מעצר בית, עבירה שבעבודה בלבד
עלול הוא לד,שסט לששה חדשי מאסר...

״העולם הזה׳ ,מם׳ €79

ספורט
״רוצי לדאוו?ו גולי ם ״
חמשה שערם מצד חלוצי־ישראל הם
מנה הראויה להתכניד בתקופת הצנע במדינת
ישראל. שער לכל חלוץ הוא תוצאה
יפה של עבודת צוות מלוכדת של חמישית
החלוצים לכל אורכה.
משחקה של הנבחרת הישראלית היה
תכליתי ביותר. החלוצים ידעו ל״תרגם״
את גיחותיהם ל״שפת״ השערים וכאן טמון
ההשג הגדול .״לעדן״ — שאגו אלפי המסתכלים׳
יהחלוצים נגשו לענין־דוגרי. הם
בעטו מכל מצב ונצלו כל הזדמנות נוחה
להבקעת שער. האגף התוקף ידע לקבל
כדורים יפים מהאגף המגשר ולנצלם.
למהניצחו? אפשר לקחת את כל
״אשמת״ הנצחון על כתפיה של הנבחרת
הישראלית. מטבע המסתכלים הישראלים
הוא שהם מזלזלים ביכולת אנשיהם. אם
ניצחו, משמע שהתורכים חלשים לא רק

השופט ג׳וספה קרפאני
האלם השלישי
בשבילם אלא ביחס לדרגה הבינלאומית.
נוטלים קבוצה חלשה ומנצחים נגדה׳ האם
יש בזה משום ״קונץ״ 1
השיטה שבה נקטה נבחרת ישראל היא
היא שהכריעה את הכף לזכותה. השמירה
האישית של השחקנים הישראליים את השח׳
קנים האורחים מתורכיה ערערה את בט-
חונם של התורכים והעניקה יתרון רב
לצוארחים. השמוש היעיל והנכון ב״סטופר״
(רץ מרכזי בולם) כמגן שלישי חסם את
האפשרות לכבוש את שער הנבחרת המקומית.
שני המקשרים ״נשאו את נפשם״
לעבר שערם ובאו מדי פעם בפעם לקבל
את הכדור ולמסרו לחלוציהם.
הנצחון בא הודות ליכולת ולא משום
שהיריבים היו חלשים מדי.
מנעו עמל מחודורוב. החלק החזק
שבקבוצה היתד, ההגנה ובראשה השוער
יעקב חודורוב. המגנים לא נתנו לחלוצים
התורכיים המסוכנים כל אפשרות לבעוט
לשער. ע״י כך מנעו מהשוער הישראלי עמל
ומאמצים. הם עוד הוסיפו ומסרו בריקנות
לרצים. אלה תמכו בשורת החלוצים ׳כראוי.

בקבו קי ־ 1כנ1ין
ל מ ען ה ל או מיו ת
כנראה, שדאגתם של ״נטורי־קרתא״
לכבוד קבוצת הכדורגל של ישראל רבה
למדי. דתיים אלה חרדים לדתם וחרדים
לשם ישראל בגויים. כאשר נודע בצבור
על חוזקה ויכולתה של הנבחרת התורכית
מהרו הללו, יום לפני התחרות,
להצית את האיצטדיון בכמה בקבוקי־בנזין
ומעט סמרטוטים.
״הצלה״ זו לא יצאה לפועל מאחר
שהמשטרה היתד, במקום. רוח־הדתיים
לא נפלה וכאשר הם ראו שבעשרת
הדקות הראשונות לוחצות רגלי התורכים
על שער ישראל לחצו על חוט
ופוצצו מוקש קטן .״הפצצה״ הבהילה
את כל היתושים בסביבת הירקון, אך
התורכים נבהלו גם־כן ולפיכך הפסידו...
מלמד — הרץ המרכזי — סתם את הפרצות
ושמואלביץ ופוקס לא נפלו ממנו.
העברת הכדורים לעבר שער התורכים
נעשתה במהירות ובפקחות. החלוצים לא
השתהו עם הכדור ללא-צורך, אם כי גמ־בש
לא הבין תמיד את חבריו והשתלב
במסגרת הקבוצתית.
3הבלונדינים הללו. התורכים גלו
משחק מהיר ומסחרר. הם עולים על הק־

,העולם הזרד, מם׳ 679

בוצה הישראלית בכושרם הגופני ובקצב
משחקם. הם שולטים בכדור ללא מיצרים
ובמשך כל 90 הדקות לא נפלו ברוחם ולא
אבדו את עשתונותיהם. לזכותם של האורחים
יש לומר שלמרות הפסדם המשכנע הם
נהלו משחק נקי בהתאם לכל כללי ההגינות.
כנראה ששלושת הבלונדינים של נבחרת
ישראל הכניסו מבוכה בשורותיהם
מאחר שבתורכיה לא רגיל צבע הבלונד.
השחקנים התבטאו אחר־כך :״הצבע הלבן
סינוור פשוט את העינים ולא ראינו את
הכדור״.
שמואליבץ הבלונדיני עמל יפה בשורת
הרצים וגלה משחק טכני מחושב. אייזיק,
לבן־השער, התרוצץ על המגרש ונלחם כארי
להעברת הכדור לבלונדיני השלישי —
יהושע גלזר. הלה היה פורץ בדהרה ומבלבל
את ההגנה התורכית ב״טכסיסי־רגלים״
משונים. הדה היה בועט במפתיע, משתטח
על הארץ ומתבונן אש הכדור ״מפרפר״
ברשת. נראה שגלזר ראה שהנשיקה שהוא
מקבל מחבריו לאחר שער נעימה, ולכן
המשיך באותו הכוון.

פוץ למים עם נתינת האות. כן צלחה ואד
דה בהשאירה את בגדיה מאחור מבלי שיימצא
מי שיאספם ויניחם בסירה.
ואנדה קפצה לים, אף על פי שלדעתי
היה עליה לקפוץ מהסירה. כל מועמד צריך
היה להגיע לסירתו עם בגדיו ומשם לקפוץ
ר,מימה כשמילווהו צופה עליו. הערה אחרת
שעלי להעיר היא׳ שבמקום לחצות את
התעלה בסירות פתוחות כעדר בקר, היה
על השחיינים להגיע לצרפת יום קודם ולנוח
יום־יומיים לפני מאמץ על־אנושי זה.

המצרים ידעו. כך קפצה ואנדה ה־מימה
בהתקדמה אחר מורה־הדרך בסירת
המשוט. נשארתי במנועית שליותר, את ה־סירה
שצויינה כסירה מם •26 ,הנווט רית״
קדם וואנדה המשיכה לשחות באפלה. שע־תיים
אחר־כך עברתי לסירת המשוט בצד
בתי. השחר עלה, אך השמש לא זרחה ו־היתר,
מועבר, בעבים. נוכחנו כי התקדמנו
ביום, אך היה זה קרב עם גאות־הים. ונוכחתי
כי צליחת התעלה איננה בגדר שחייה
בלבד׳ כי אם מדע הגאות. המצרים שהשופט
האיטלקי על הגובה.
היה להם נסיון קודם בשטח זה בחרו להם
פרק מאלף בתורת השיפוט בענף הכדור
בעצמם את הנווטים. הם סרבו להסתייע
רגל הדגים ה״אדם השלישי״ כתחרות הכבנווטים
שהוצעו להם ע״י ה״דיילי מייל״.
דורגל, ג׳יוספה קרפאני. שופט איטלקי זה
היו להם נווטים מצרפת שחצו את התעלה
שפט את אליפות הכדורגל בדרום־אמריקה
בסירותיהם מאות פעמים והכירו לדעת אה
וניהל עשרות׳ משחקים בינלאומיים באיהגאות
על כל רזיה. זוהי אחת הסיבות הרופה
זמחוצה־לה. משרוקיתו מחוללת פלאים
עיקריות להצלחתם של המצרים בחציית המאחר
שהיא משלבת הבנה במשחק ורתעלה
בזמן כה קצר. נווטה של ואנדה
אית כל פרט ופרט. עבירות קטנות על חוקי
נבחר ע״י ה״דיילי מייל״• לרוע המזל נוכחההגינות,
שלא במתכוון׳ לא זכו לשרינו
לדעת שאיש זה לא חצה את התעלה בקתו,
ובצדק. הילמדו שופטינו?
סירתו מימיו. הוא לא ידע מאום על דבר
הגאות. ואנדה, על אף זאת, המשיכה ל״כנפי־הנצחון״
החלו כבר להתעופף.
הנצחון הגדול של ישראל יכה גלים בעוהתאבק
עם הגאות כל אותה העת. בשעה
לם הכדורגל .״הוכחנו שיכולים אנו לעמוד
0״ 6לפנות בוקר התרכזו סביבנו סירות
נגד יריב חזק״ — סבור קפטן הקבוצה
המנוע של ד,״דיילי מייל״ והב.ב.סי. ד־ארתור
באר. הנבחרת הישראלית צריכה
אנדה הופיעה מיד מאחור.
עתה לחכות ל״מטר״ של הזמנות לתחרועוד
יום שלם. היא התקדמה נפלא,
יות בחוץ־לארץ, אך קודם כל עליה להתיתנופתה
היתד, נהדרת. היא חזרה ואמרה
כונן לפגישת־ד,גומלין בתורכיה. התנאים
לי כי מימיה לא חשה יותר טוב וכי הים
בתורכיה שונים במקצת: קהל אחר, מג-
שקט ונחמד וכי יכולה היא לד,שאר עוד
רשי־דשא ואולי הרכב תורכי יותר מחוזק.
שעות על שעות במים. הצוות של ד,ב.ב.ס
בסירת־העתונות התפלא על הכיוון שניתן
ו אנ דהוצי ־ חתהתעלה
לנו ע״י הנווט וכן אמרו לאחר זאת. ד,מ־אמיל
בוטאג׳י, הסוחר הערבי מחיפה,
שכנו. ואנדה שאלה על השעה, אמרתי לה
שלח למערכת ״העולם הזה״ את התאור
כי השעה 700 בבוקר ״יפה״ ,אמרה ״עוד
המענין הבא של נסיון בתו, השחיינית
יום שלם לפנינו ואני יכולה להמשיך לשואנדה
בוטאג׳י׳ לצלוח את תעלת לה־מאנש
חות כל הזמן״ .מספר שחיינים יצאו ביבהתחרות
הגדולה של ״דיילי-מייל״ לפני
נתיים מן המים ויכולנו לראות מסירתנו
חודשיים. הוא עושה זאת כדי להזהיר את
את הסירות הפזורות על פני התעלה ואת
טובי הנווטים מנהיגים את השחיינים בכיוון
הנכון בהשתמשם נכונה בגאות ובידיעותיהם.
דגל ישראל התנופף בכל המסדרים.
מפלצות
שחורות ועצומות. בש-
עד 800 ,הבחנתי כמפלצות שחורות ועצומות
במים במרחק יארדים מספר מואנדה.
הם היו כמו הרים קטנים נעים בים עם
עיניים ופה נוראים למראה. כל הדרך שיתי
לואנדה מסירתי. למראה המפלצות הללו
סמרו שערותי והאפירו• חשבתי שהן
יעוטו על בתי כהרף עין. אותתי למנו־עיות
לגרשן והן התקהלו מסביב לואנדד,
להגן עליה והתאמצו לגרש את צי־המפל־צות.
מאותו מקרה איבדתי את בטחוני.
כאב — נפחדתי. מאמן היה במקרה זה
יותר חזק. צפיתי בה בשבע שעות שחייתה
במיים ו־ 4שעות טלטול בגלים בסירה
פתוחה׳ ולא יכולתי לשאת את הרעיון של
מאמץ נוסף במיוחד משנוכחתי• יותר מתמיד
כי נווטנו בלתי מנוסה הוא. נסיתי
לשכנע את ואנדה לצאת מהמים. היא אמרה
שהיא רעננה לגמרי. ביקשה משהו ל
השחייגית ואגדה כוטאג׳י
אכול, נתתי לה סידויצ׳ים׳ מרק ושוקונשאר
עוד יום שלם
לדה. שוב נסיתי ללא הצלחה לשכנעה לכזאת
השחיינים
שישתתפו בהתחרות
צאת מהמים• הפסקתי לשיר ולעודד אותת
בעתיד.
בעוד שעיני תרות בים אחרי המפלצות
״,הגעתי לפולקסטון ב־ 21 לאוגוסט ובתי
לראות אם לא הופיעו שנית. וכדי להחליש
הציגה אותי בפני. כמה אישים הקשורים באת
בטחוני ואמונתי החל לרדת גשם. הים
מרוץ, שיעצו לנו לנוח ולהתכונן לעבו!,
השלו הפך לערימת גלים בגובה 5רגל
לחוף הצרפתי בשעה 900 בערב .״דיילי
וואנדה היתד, מיטלטלת ונאבקת עמם. בקש־מייל״
הודיע באותו יום שהמשתתפים. יתיר,
לצאת ושוב סרבה.
עברו לצרפת בספינת־המעברה ״רומניה״
על ואנדה לצאת מהמים. לבסוף
שנועדה במיוחד למטרה זו• דבר זה לא
אותתי למנועית ואמרתי לנווט ולנציגי ה־נעשה.
במקום זה יצאנו בשעה 800 לנמל
עתונות כי בתור אב סבור אני שבעטיין
דובר וכל מתחרה קיבל סירת מנוע ומפשל
מפלצות אלה, אשר חשבתין לכרישים,
רשיה כדי להגיע לצד השני.
על ואנדה לצאת מהמים. הם היו מאושרים
כעדר כקד. במשך 4שעות נשארנו
בשטח הפתוח באפלת הליל מתנדנדים בים׳ לשמע הצעה זו ולא התווכחו. כלל ונתנו
את הרושם כאילו שמחים הם להפטר מכל
על סירת מנוע קטנה ופתוחה עד שלבסוף,
העניין ולשוב לבתיהם ולראות את נסיונה
בחצות, הגענו לכף גרי־נה, סחוטים ועיישל
נציגת ישראל — כמחוסל.
פים. לא הורשיתי לרדת, אך נציגת ה־
״זייוניסט רביו״ נלוותה אל בתי לחוף ו־הם
הורידו את הסולם לואנדה וציוו
וסכה אותה בזמן הנכון, כך שתספיק לקעליה
לעלות מהמים. תחילה סרבה, אך

לבסוף הוכרחה לציית תוך מחאות והצהרות
כי היא עדיין נכונה וכי חם לה ב
במים מאשר בסירה. חיפשנו את בגדיה
אך הנווט השאירם בצרפת. כך פשטתי
את בגדי ונתתים לבתי וחזרנו לדובר לבית
המלון•

הקרע • ה גי ד ם
מעטים יודעים את שמו: קרולי טקאקס
מהונגריה. אך בזמן האחרון החל ספורטאי
זד, להיות למופת בעולם הספורטיבי הט־

הל,לעי ל,רולי טקאקס
מימין לשמאל
הור. שם בלתי ידוע זה נצח באולימפידת־לונדון
ביריד, באקדח. לא הנצחון באולינד
פידה שקבע שיא עולמי חדש, מקנה להוד
גרי את הזכות. אם תתבוננו מקרובי בתמונה
תווכחו לדעת שטקאקס יורה בידו
השמאלית מכיון שהוא גידם...
טקאקם נעשה לאלוף העולם ביריה בשנת
1939 בתחרויות שנערכו בלוצרן שב־שווצריה.
בימים ההם הוא ירה ביד ימינו
אלא שבזמן המלחמה אבדה להונגרי ידו.
בשביל 9.999 ספורטאים מתוך 10.000 אסון
כזה פירושו סוף הפעילות הספורטיבית,
פרידה דרמתית מחיים עשירים בספורט
ובאמביציות. רק חבורה קטנה של ספורטאים
מתנגדת לגורל ומתגברת עליו !
מעטים ניסו להשתמש בידם השמאלית
במקום הימנית בטניס׳ ביריד, או בכתיבה,
והם יוכלו להעיד כמה סבלנות ומרץ דרושים
בכדי ״להחליף״ ידיים. טקאקס הוא
השבוע החלה עונת הצייד בקולורדו.
בהשתתפות כ־ 100.000 ציידים (מספר
מספיק להרכבת שש דיביזיות קרביות).
מלבד כמה עשרות דובים׳ אילות
וכו׳ מראה לוח ההרוגים גם ששה
אנשים 4 :מכדורים טועים ושנים משבץ

אם העונה תצליח כפי שהצליחה
בשנים הקודמות, יגיע ד,״קציר״ המשוער
ל־ 500 ציידים הרוגים.
בעל רצון ברזל. לא רק שלמד לירות
בידו השאלית אלא אף רכש את תואר
האלוף, ועוד יותר — זכה במדליה של זהב
באולימפידה האחרונה שבלונדון.
מקרה מזעזע אירע בעת התחרויות בזמן
שטקאקס ירה לאויר בלי כוונה ומתחרה
ארגנטיני הגיש מחאה שמסכנים את חיי
המתחרים.

ד מ!1ןמסההסגסה
״המפציץ־החום״ (אם /כי אפשר לשנות
את כינויו ״למופצץ החום ג׳ו לואיס
אמר בסיום התחרות נגד אזרד צ׳רלם :
״לא אוסיף להגן על תוארי״.
אך הסכום של 100.000 דולר שקבל
לואיס לאחר הקרב לא יכסה את חובו
( 200.000 דולר) למס ההכנסה האמריקני.
למרות הכל יוסיף לואיס להתמודד, על
הזירה וילחם ב 29-לנובמבר, במתאגרף
הארגנטיני במשקל כבד — צאזאר בריון.
אולי יתחיל המתאגרף בן ה־ 36 בקריירה
חדשה?

ה ח תן. רלנבז־הוהאח דנצעיר
\ 7שמואל מרלין, חבר הכנסת מטעם
תנועת החירות, יפה הפנים, השער והצורה,
בעל • החיוך המלבב, העתונאי בן ד,־,40
יליד רומניה שהיה מראשי ״הוועד (פיטר
ברגסון) לשחרור לאומי״ בארצות הברית,
חזר לסורו — חיבתו לאמריקה — ונשא
לאשר, נערה אמריקנית יפת תואר וחיננית.
\ 7לוקראציה כאל, צאצאת כושים
בהירת עור, בת ,45 ילידת האי (בננות,
שיכר ורומבה) ג׳מייקד, שבאמריקה המרכזית,
נוצריה שלמדה את השפה העברית
על מנת לקרוא את התנ״ך במקורו, מימשה
את חלום נעוריה — לעלות ירושלימה.
היא החליטה להשתקע בעיר והודיעה
על אושרה לקרוביה שמעבר לים.
\ 7נכדתו פזורת השער, קמוטת הפנים
וחודרת המבט של הסופר הרוסי הגדול,
אנאסטאזיה פיורין־טדלסטוי, שמלאו
השבוע 40 שנה למותו, עלתה בעקבות
בעלה, איש מחלקת העבודות הצבוריות
שנפטר עשרה ימים לפני עלותה, יהודי
יוצא אודיסה, לירושלים.
היא עומדת להשתכן באחת מדירות
הרכוש הרוסי בעיר ועתידה לחזור, לאחר
זמן, להתעסקותה הספרותית.
שעה שדוד בן־גוריון ניהל את המשא
והמתן לחידוש הקואליציה עמד מיכל
גדין, הישיש, אחיו בן ד,־ 70 של ראש
הממשלה בן ה־64׳ הקרח, בולט הסנטר
והאף ובעל תווי הפנים העצבניים ליד דלפק
הקיוסק שלו (קרן רחוב בן־יהודה ושדרות
נורדאו, תל־אביב) והעיר בין מזיגת גזוז
גמכירת ״על המשמר״ :
״למר, לא יחזור (אחיו, דוד) לחיות את
חייו הפרטיים ככל אחד מאתנו? (פרץ)
ברנשטיין (הציונים הכלליים) יכול להיות
ראש ממשלה לא יותר גרוע מאשר אחי״.

חזון ירושלים הבנוייה באספה ״המתנהלת
בשפות: עברית, בולגרית, אידיש וצרפתית״
מטעם הרשימה הפרוגרסיבית (״פ״),

הנ שי אוהתל מי דהמצ טיין
\ 7י היהודי הקרח, גדל האף, האזניים והגוף,
נשיא חברת הסרטים ״פאראמונט״
כ ר ניי באלאכ אן, ערך ביקור בזק בארץ
והודיע לפני צאתו כי אין השעה כשרה
לייצור סרט על ישראל בגלל :
א — חוסר עלילה מתאימה, הנקייה מסמ־מנים
תעמולתיים.
ב — יוקר הייצור, שהוא בממוצע — מיליון
ושלוש מאות אלף דולר (כחצי
מיליון לירות) לסרט.
״אך״ ,ניחם יצרן הסרטים את מלוויו :
״כל יהודי מן הגולה המבקר בישראל —
קומתו מזדקפת״.
בימים אלה יוצא הקומפוזיטור יששכ
ר (״צאנה, צאנה״) מי רון (מיכרובסקי)
שחום הפנים ז ד,ממושקף לארצות הברית
על מנת לתבוע את חלקו בהכנסות ממכירת
תקליטי השיר ״צאנה, צאנה״ אשר הוא
חיבר את מנגינתו למלותיו של יחיאל חגיז,
עת שירותו בבריגאדה, שהפך בסט־סלר.

אחר שמשו ראש לשכת האמנות, ההווי
והמוסיקה במחת״ר של צה״ל ועוזר לפראנק
פלג בהנהלת המדור המוסיקלי של משרד
החינוך והתרבות, החליט לעשות לביתו
ולהגן על זכויותיו שנפגעו על ידי 12
חברות הקלטה שהקליטו את השיר בוואריאציות
שונות — אנגליות, ספרדיות,
לקצב התלם והפולקה.
\7טולי רכיב, צבר
דור ^ 7זנולד ״במקרה״

שגמר בהצטיינות את

שנת הלימודים הראשונה ב״מכון הגבוה
לד,סרטה״ בפריס. בעת חופשתו היה עוזרו
של יוסף שוייג, שביים ויצר את הסרט
״בא היום״ של הסוכנות היהודית ( 5שפות,
45 דקה) שבא לעזור למערכה הקרובה
של המגבית. אמר טולי :״טוב לחזור
לתל־אביב, זה שומר על הפיגורה

תשבץמ ׳ 41

ה א לו ףוה שג רי רהח רו ץ

חיים

האלוף

לסקוב,

יליד רוסיה, בן
,30 חניך בית הספר
הריאלי בחיפה
(אלוף הריצה ב־
800 מטר) ,מייג׳ור
בצבא הבריטי, בעל
גוף חסון ופני מתאגרף,
ביישן, חברותי,
האלוף היחידי
בצבא ההגנה שלא
שינה את שמו לעברית (פרט לסגן־הרמט־כ״ל)
,בעל סגנון עוקצני (״הציוני הגדול
ביותר, בעל הזקן הארוך ביותר, אינו
נשאר עומד כשיורים עליו ראש
מחלקת ההדרכה, שהוא האחראי להופעת
צ.ה.ל. בסיום ה״מכביה״ וזכה לאות הוקרה
מיוחד במינו (ראש הממשלה חיבק אותו
בנוכחות קהל) ,הוא האלוף האחרון הממשיך
להיות שקוע בתמרון (הוצאת מסקנות).
חיים לסקוב היה גם האלוף היחידי
שלקח חלק מרכזי בתמרון שלא הוזכר
בדברי התודה של הרמטכ״ל בפגישת עורכי
העתונים עם תום התמרון.
\ 7אליהו אילת, ד,מזי ...

\ 7דניאל אוסטר,

יליד גליציה שהיה
;צין צבא אוסטרי בד!
;.שק, בן ה־( 57״אל
| ?.אפו דה לה סיודאד״
| -כפי שקוראים לו,
:לאדינו, עולי בולגריה)
§ יאשעיריית ירושלים
|| ־חב הגרם, עו״ד שלמד
מקצועו בווינה,

ואביר מסדר האימפריה הבריטית ששמש
חליפות, משך 15 השנים האחרונות, סגן
ראש העיר (ממונה) וראש לעיר, נלחם
בעוז על מקומו בבחירות הקרובות.
אחת הדרכים: הלה,בת העולים החדשים,
תושבי המושבה הגרמנית, לקראת

חבר העובדים של עתון יומי הגון
בחו״ל מחולק לשנים: עתונאים העובדים
בקביעות במקורות־ידיעות מסוימים (פרלמנט׳
בתי משפט, תחנות משטרה) ועתו־נאים
היוצאים כדי לחקור מקרים או בעיות
מיוחדות. הידיעות המתפרסמות בעתונים
השונים דומות, בהכרח. אולם הרפורטז׳ותשל השליחים המיוחדים נותנות לעתון את
ד,״צבע״ המיוחד לו.
התפוצה המצומצמת של עתון יומי עברי
אינה מאפשרת חלוקה כזאת. כמעט כל
העובדים עסוקים באיסוף ידיעות, ואילו
לרפורטז׳ות מקיפות יותר לא נשאר עודף
מרץ. מכאן העובדה המוזרה שכל העתונים
היומיים דומים זה לזה במידה כה מרובה,
ושונים רק במגמותיהם הפוליטיות (בניגוד
לעתונים השבועיים, השונים זה מזה במידה
ניכרת מאוד).
עם הקמת המדינה הוחמר המצב עוד
יותר. נוספו שטחים רבים לעבודה השיגר־תית:
הכנסת, משרדי הממשלה החדשים,
בתי המשפט שמספרם גדל פי׳*כמה. ואילו
התפוצה (והתקציב) הוקפאו בגלל הצנע.
ישבו העורכים וטיכסו עצה. לבסוף
ניצנץ רעיון: להקים סוכנות עתונאית
משותפת, שתאסוף את כל החומר השיגרתי
— ותיתן לעובדי העתונים את האפשרות
להתפנות לחומר שיגרתי פחות. אלא שמיד
קמו מכשולים :״אגודת מעתונאים״ ,שהיא
האגוד המקצועי של עובדי המערכות, דרשה
הבטחה שהיצור החדש לא יפגע במשרותי־הב
של העתונאים הותיקים. החלה ׳׳סחבת׳׳
של כמה חדשים, מכתבים נשלחו ונענו.
אולם עזריאל קרליבך, העורך האלגנטי וגבר,־הקומה
של ״מעריב״׳ וגרשם שוקן,
בעליו נמוך־הקומד, והמתבודד של ״הארץ״,
נתנו מפעם לפעם דחיפה — ולבסוף קמה
״העתונות הישראלית המאוחדת״(על משקל
״יוניטד פרס״ האמריקאי) ובקיצור —
עתי״ם.
5במקום .50 בין הבנין המצוחצח
של הועד־הפועל והפסג׳ המפואר של ״סולל־בונה״
ברחוב אלנבי בתל-אביב עומד בנין
כושל ומזוקן, ביתו לשעבר של ״דבר״.
בבית זה הופרשו 3חדרים לסוכנות החדשה,
ושם מכהן חיים בלצן, עורך־דין ממושקף
יליד צ׳כיה, שהופקד בראש הסוכנות.

מאוזן )1 :הרגש הלבבי ביותר; )4איבר )8 ;,אבן שואבת;
)10 קריאה לשרות צבאי; )12 נרגז ועצוב; )13 אות אהבה; )16 בר־סמכא
לקדושין; )17 סמל המלכות; )19 אמן נגינה מיוחד; )20 לבנה;
)21 פקודה; )23 כתב גרושים; )24 פיוט תנ״כי על האהבה; )26 תל;
)27 טעמה של לענה; )29 אחת הבליטות במלחצים; )31 תאוה;
)33 תחום )35 :כויה (ישעיה ג 36 חג בלולות (כתיב מלא);
)38 טריגוה 39 ראוי; )41 מורה על סיבה; )43 ריב; )44 מנוחה,
מאונך )1 :מכתב; )2מלת הסכמה; )3כרם; )5אילת
השחר; )6חיה בנגב ממשפחת הכלבים; )7רקוד ישראלי; )8שעור;
)9לפנות ערב; )11 הנחה שכלית; )14 קוץ (במדבר ל״ג); )15 צונן;
)18 לא מתלוצץ; )20 מכה בכף יד פתוחה; )22 הפרח כסמל אהבה;
)23 יחידת משקל קטנה; )25 לכן; )28 פרזיט; )30 יצור מיקרוסקופי;
)31 פחד; )32 בית עוף; )34 אלה; )36 מומחה בהלבשה; )37 הנרצח
הראשון; 40 במתינות; )42 אחד מצדדי הגוף.

ב ת רון תשבץ מסי 4 0

ששימש לגישוש הדדי בינו
לאנשי מחלקת המזרח התיכון שב״פוריין
אופיס״ ,כמבוא לדיון בשאלות מעשיות.
לאחר מכן עורר סערה בין אנשי מפ״ם
דמק״י בשלחו, בשם הכנסת, ללא סמכות
ויפוי כח, ברכה לוינסטון (״ווי פור
וויקטורי״) צ׳רצ׳יל ליובלו הפרלמנטרי.

דמיון ר ב מד•

מאוזן )1 :באר שבע; )5יסלח; )8בשר; )10 רך; )12 צר;
)14 רומולו ; )17 טס ; )18 יבם ; )20 אצלי ; )21 אלף ; )22 ועתה ;
)24 נכלים ; )26 נחוח ; )28 יקיר ; 29 יושר ; )30 יתהד ; )33 עדנים ;
)35 הודו; )37 יזע; )39 צאצא; )41 תאב; )42 מך; )43 מאד,אדי;
)45 בל; )46 גש; )47 ריח; )49 הלקט; )50 אתנחתא.
מאונך )1 :בן־ציון; )2רב; )3ששר; ברוא; )6סרו;
)7לך ; )9מולך ; )11 נספח ; )13 רבע ; )15 מצנח ; )16 לילית ;
)17 טל; )19 מתנועע; )21 אמידות 23 החשד; )25 יקהה; )27 ורן;
)30 ימצא; )31 קובלנא; )32 כימה; )34 יאהל; )36 דאב; )38 זך;
)39 צא; )40 אדרת; )43 משק; )44 יין; )46 גל; )48 חח.

פרסים לפותרי תשבץ מס׳ 39
משה מעוז, רחוב גאולה ,42 תל־אביב בשדות פלשת 1948״
לאורי אבנרי, הוצאת טברסקי.
ניסן הרפז, כרם אברהם׳ רחוב זכריה ,3ירושלים — ״עלילות
פלמ״חייל, הוצאת טברסקי.
שפרה עדן, קרית יוסף, גבעתיים — ״עליסה בארץ הצלילים״
ליעקב גל, הוצאת ניומן.

לפי חשבון. מתון, היתד, עבודתו של
מוסד כזה מצריכה לפחות 50 עובדים
בכל רחבי הארץ. חישובים של תקציב
הורידו מן הסיפרה את האפס — ובמוסד
עובדים, ביום, חמשה ריפורטרים בלבד.
חמשה אלה לא זה בלבד שלא יוכלו לספק
את הידיעות השיגרתיות השוטפות ולשחרר
את הרפורטרים של העתונים לעבודה אחרת,
אלא בספק הוא אם יצליחו גם ״לכסות״
את אותם מקורות־ד,ידיעות אשר העתונים
היומיים אינם יכולים לטפל בהם כראוי
מחוסר עובדים.
״חששנו שהעסק הזה יקח מאתנו את
עבודתנו, ועכשיו אין הוא לוקח מאתנו
אפילו את מה שאנחנו רוצים לתת לו...״

השקט חז ר ל״ריץ״
במשך שנה תמימה דמה הבאר של
מלון ״ריץ״ ,מרכזם של עתונאי החוץ
(ביניהם הנציג הרוסי של טאס, נציגי יו.פ,.
א.פ. ועתוני ניו־יורק הגדולים) ,לבית־קב-
רות עתונאי. ישראל לא היתד ,״מענינת״.
אפילו התמרון הגדול׳ שמילא את עמודי
העתונות המקומית, לא זכה אלא לשורות
ספורות במברקיהם השיגרתיים של העתו־נאים
הזרים.
ולפתע — המולה. המשבר הממשלתי
הכניס את ישראל לכותרות הראשלת של
ניו־יורק־הרלד־טריביון. מברקים עפו הלוך
וחזור. בריץ נשתו כמויות עצומות של
וויסקי-סודה׳ והעתונאים צרו על משה פרל־מן,
הדובר הרשמי המשופם, כדי להשיג
ידיעות סנסציוניות. שהרי היה כאן עני
ין של אוריינטציות׳ שנוי שווי-המשקל העולמי;
ועוד.
השבוע שוב דמה ״ריץ״ למושב זקנים.
העתונאים ישבו בפוזה עצובה בכורסאות
המרופדות, כשהשיעמום רשום על
פניהם .״גועל נפש״ ,אמר אחד, בין לגימה
ללגימה׳ ״אפילו משבר ממשלתי הגון אין
בארץ ה ...הזאת..״

,העולם הזה״׳ מס׳ 679

במרחב
חז רהלמלכתשבא

לפני 3000 שנה (בערך) הגיעה לארץ־
ישראל מלכת־שבא לביקור נימוסין אצל
המלך שלמה׳ שנודע כמומחה גדול לעניני
נשים. לביקור היו פירותחיוביים, ואם
להאמין להיסטוריה החבשית חזר בנם של
המלך והמלכה לחבש, שם יסד את שושלת
הקיסרים החבשיים המכנים את עצמם, לזכר
המאורע ,״גור אריה יהודה״.
לפני ימים מעטים הגיעלאדיס־אביבה
אדם שחרחר שהציג את עצמו כשליח מלכות
שלמה וכנציב מחוז עציון־גבר (הוא
מחוז אילת) ממנו יצאו, בשעתם, הספנים
הישראליים שעוררו במלכת שבא את החשק
לראות את אוהב־הנשים. גור־אריה-יהודה,
הקיסר היילה סלאסייה בעל הפנים העצובים
והזקן השחור, קידם את פניו בחמימות
..הוא ביקש סליחה על שלא הכיר
עדיין במדינת ישראל. הליגה הערבית,
בעלת 5הקולות באו״ם, הבטיחה לתמוך
בדרישתו לצרף לחבש את אריתריאה
(מוצאה של חבש אל ים־סוף) בתנאי שלא
יראה חיבה רבה מדי לישראל. אולם הקיסר
הבטיח שגם הוא, כאם השושלת, רוחש
היבה לישראל׳ ומוכן לבוא עמה בקשרי
מסחר אמיצים.
הכושים: קרקע כתולה. בהמשך
סיורו נתברר ליצחק צ׳יזיק, יליד סג׳רה
בן ,44 חניך ״הרצליה״׳ טייס־לשעבר, קצין׳
מחוז-לשעבר, מושל־יפו לשעבר, כיום ראש
ועדת הנגב׳ כי קיימים סיכויים מזהירים
ליחסי מסחר בין ישראל ומדינות ים־
סוף ואפריקה המזרחית. בקניה, אוגנדה,
טאנגניקה׳ אריתריאה וסודאן ישנה נכונות
רבה למכור סחורות (בעיקר חמרי בנין)
לישראל, ולקבל ממנה תוצרת אחרת —
רפואות, בדים גסים ועוד. האירופים מעדיפים
אמנם סחורה אירופית בעלת רמת־איכות
גבוהה. אולם האירופים הם מעוט
זעיר (קניה 35 :אלף אירופים 5 ,מיליון
כושים) .והכושים הם קרקע־בתולה. לשיווק

השאח מוחמר וארוסתו סוראיה
עוד לפני המבט הראשון...
סחורה ישראלית (אריגים, פרימוסים, פנסי
חשמל ועשרות סחורות אחרות) .מסחר
זה יכול לפתוח אפקים חדשים לנמל אילת
המנומנם (חמרי בנין שיובאו מסודאן לחיפה
דרך אילת יעלו פחות דביזים מאשר
חמרים מובאים מאירופה).

מ צ די ם: עמק הני לו ס ני צ ר
שבוע ימים לאחר שיחידות צבא הגנה
לישראל סיימו את תימרון הסתיו וחזרו
לבסיסן, נחתו יחידות פלישה בעגמי, עיירה
קטנה כעשרה ק״מ מערבית לאלכסנדריה,
עיר הנמל הגדולה׳ ובירתה השניה. של

מצרים.
היתד, זאת פתיחת השלב הראשון של
תיממדי־ ותסוללו של הצבא המצרי.
הכוח הפולש,
צ הו בי ם וידוקיים.
שנקרא הצבא הצהוב, סימל מדינה אויבת,
עשירה #תעשיה׳ השוכנת על חופי הים
המיכון מצפון למצרים. לאחר יתרון ההפתעה
הראשון׳ היה. כוח זה צריך להתקדם
לעכר אלכסנדריה, בנתקן את קגי.האספקה
לעיר הגדולה, ובהתקפח־מצח לכבשה.
משם, היו מתקדמות יחידות ״צהובות״
חזקות לעבר קאהיר הבירה׳ דדך המדבר.
כיבוש העיר היה׳ מנתק את הדלתה העשירה
מעמק הנילוס העליון ניתוק; מוחלט .,בי
כל דרכי התחבורה — כבישים, רכבות
והנילוס — בין צפון הארץ ודרומה — עוב-
ו:#1ררך קאהיר.
; אולם הכוחות ה״ירוקים״ ,המותקפים
התאוששו מיד לאחר המבה הראשונה ובקרב
ימי גדול אילצו, בעזרת חיל: התעופה,
את יחידות הצי הצהוב לסגת.

״העולם הזה /נוס׳ 4.679 ם אל׳ח יד:ם

נצחון לפי כל הכללים. מיד לאחר
ניתוק הקשר בין חיל הנחיתה הצהוב ויחידות
הצי שלו׳ התקיף הצבא הירוק
התקפת-נגד ובקרב בו השתתפו חיל הרגלים׳
התותחנים והתעופה, הצליח למגר את
הפולש מראש הגשר, ועמק הנילוס ניצל.
כל המלחמה הקשה והנועזת הזאת ארכה
בדיוק שלושה ימים, והתנהלה לפי כל
הכללים המדוקדקים של התיאוריות הצבאיות
המכובדות ביותר.
קביעת מועד התמרון היתד, בעיקר
תוצאת חישובים פוליטיים שונים. לפי
התכנית׳ צריך היה תמרון הסתיו לארוך
עשרה ימים ולהתחיל ב״קרוב״.
תמרון צ.ר״ל. הכנים נימת חיפזון להכנת
התכניות שהתנהלה בטמפו מזרחי. לא תתכן
תגובה של שתיקה לתמרוני האויב. מועד
התמרון הוחש.

מ וסיקה
מלחמק צו עי הי הלמנצח
המתארחים בבתי המלון ברחוב הירקון
בתל־אביב, בקרבת ״גת רימון״ רואים
בכל בוקר אדם צעיר ובעל גוף שזוף יוצא
בשחייה למרחב ומפגין מדד, רבה של
שליטה על הגלים. כל הסבור כי האיש הוא
ספורטאי מקצועי, מציל או שחין שנשאר
מר,מכביר״ אינו אלא טועה. זהו אלעזר דה
קרבליו, המנצח הברזיליאני בן ה־ ,34 שכבש
השבוע את לבות הקהל בהופעתו על
דוכן המנצחים עם התזמורת הישראלית.
שמו של -קרבליו הולך כיום לפניו בשני
הקונטיננטים של אמריקה כאחד הכשרונות
המובהקים ביותר במוסיקה של היום, אך

מי הרג את גיבורי פדסתין ן
והנד׳ חוזר נחאס באשא מטיולו באירופה
(הוצאות 45000 :לירות מצריות, הכנסות :
32 מזודות דחוסות) בזמן לקבל העתק הדרישה
שנשלחה למלך פארוק ע״י נציגי
מפלגות האופוזיציה הדורשות בירור שערוריית
הנשק אפילו אם פירוש הדבר גילוי
שמות חשובים ותביעתם למשפט. האחראים
על מות גיבורים בחזית בגלל תחמושת
לקויה חייבים להענש. ובעיקר שהרויחו הון
תועפות בזה.
פארוק והתמרון. לסן, עם פרוץ
השערוריה הזאת הבטיח פארוק להביא
את כל האשמים לדין ...ויצא לבלות בריביירה.
בחזרו לפני שבועיים עוד דיברו
אנשי האופוזיציה על שערוריית הנשק העקר׳
ודרוש היד, לפייסם או להסיח את
דעתם מן הנושא. מטה הצבא קיבל הוראה
לקצר את תכניות התמרון ולהתחיל בו
מיד.
משך שלושה ימים היתד, נתונה דעת
הקהל לאוירונים שחגו באויר, ליחידות
צבא המועברות ברכבות ובכבישים, לאניות
המתמרנות לאורך החוף.
עם סיום התמרון, התייצבו הפילדמרשל
מוחמד חידר באשא, ראש המטה המצרי,
גבוה, רזה, בעל שיער שיבה׳ בתלבשתו
המגוהצת ואשר בכל זאת נראית כאילו
נתפרה בשביל איש גדול ממנו בשני מספרים׳
ועוסמן אל מהדי באשא, יפה־תואר,
שמן ובעל שפם ענקי והמסתלסל בשני
הודים על פניו השחומים, לבוש מדי בריגדיר
וענוד סמל חיל הפרשים, לשעבר מפקד
חילות חצר המלך׳ עוד מזמן פואד, אבי
פארוק, ועתה איש המטכ״ל המצרי, והודיעו
לו כי הצבא עמד במבחן והדף את האויב.
מידי פארוק קיבלו איגרת לקציני
הצבא המצרי וחייליו׳ המשבחת אותם על
מסירותם לאומה ולדגל .״כל זמן שישנם
גיבורים כמוכם, אין דאגה לכבוד ארצנו
אשר אבותינו הצילוה ושמרוה בשבילנו,״
הכריז פארוק. צערו היחיד: שלא יכול
היה להיות נוכח בתמרון.

סרס: השחוב חי רתל בו
באולם המראות של ארמון השיש בטהראן,
בירת פרס׳ ענד לפני שבוע מוחמד
רזא שאח פחלאוי טבעת יהלומים מתכשיטי
בית המלכות על אצבעה של בחורה גבוהה,
שחורת שער וירוקת עינים.
בובב אירופי. שם הבחורה: סוראיה
אספנדארי, בת , 18 בתם של ראש שבט
שנלחם באביו של השאח הנוכחי י— מיסד
השושלת — וגרמניה. הוא פגש אותה רק
פעם אחת לפני כן, בנשף בצירות ס־,פרסית
בפריס לפני שנתיים, לפגי שהתגרש מאשתו
הקודמת׳ הנסיכה פאוזיה, אחותו של מלך !.
פארוק, ואחת הנשים היפות בעולם.
סוראיה — אשר שמה פירושו ״כוכב—
האירופית למחצה, נתח וכה כמעט רק
באירופה. היא מדברת אנגלית, צרפתית י
וגדמגית, באותה קלות שהיא-מדברת פרסית,
ויכולה לשחות למרחקים גדולים;
אהבה לפני המבט הראשון. לפני
שנבחרה כמועמדת לכס מלכות פרס -
נבדקה בבית־הספר הלונדוני שהיא לומדת
בו ע-י הנסיכה שאמס, אחותו׳ הבכורה של .
השאח, שהשגיחה גם על קניותיה בפאריס.
אולם אביה של סוראיה הולך ומתפאר׳
כי השאח, שמלא לו 31 שנה ב־ 25 לאוק-
טובר, התאהב בתמונה: של בתו עוד בהיותו
נשוי לפאוזיה.
יצא כאילו גירש השאח את אחותו של

פארוק בשנת 1948 לא מפני שלא ילדה י
לו מים בלבד, אלא מפני. שלבו היה
נתון לאחרות,-
מועד טכס הנישואץ נקבע ל 27-בדי

צמבר.

המנצח אלעזר דה־קרבליו
אם אינדיאנית, אב הולנדי
לא הכל יודעים, כי רק לפני עשר שנים
היה המוסיקאי הזה מלח מקצועי.
בטרם נהיה קרבליו למוסיקאי מקצועי
עברו עליו חיי הרפתקאות המזכירים את
תולדות חייהם של קודמיו הגדולים במוסיקה׳
אלבניץ, רימסקי קורסקוב ואחרים.
בן 11 לא ידע קרוא וכתוב וגם לא רצה
ללמוד ...אחר כך היה שוליה בבית מלאכה
בנמל׳ אחר כך משך אותו הים ...לבסוף
נהיה למלח וקצין בצי הברזיליאני. בינתיים
החל ללמוד בימים ובלילות וכאשר הפרופסורים
של הקונסרבטוריה בריו דה ז׳נירו
החלו לנבא לו עתיד מזהיר במוסיקה —
רק אז הלך וילמד את מקצוע ריפוי השיניים.
ואמנם, מקץ כמה שנים׳ קיבל קרבליו שני
תוארי דוקטור — האחד למוסיקולוגיה
והשני — כרופא שיניים,
״אנחנו שלישיה סרגיי קוסביצ-
קי, שהוא רבו ומורו של קרבליו, חושב
את תלמידו הברזיליאני לעמוק ביותר בתפיסה
האמנותית בין כל תלמידיו .״אנחנו —
קוסביצקי׳ ברנשטיין ואנכי מהווים מעין
שלישיה״ אומר קרבליו .״בכל מקום שקום-
ביצקי בא הוא ממליץ אחר כך על שנינו.
״ברנשטיין הוא יותר ידוע כיום ממני,-
אומר המנצח בענותנות אבל הוא התחיל
גם לפני. וכשהוא כבר עמד על דוכן
המנצחים׳ אנכי עוד עסקתי בריפוי שיניים
וימאות
אחרי הקונצרט הראשון שלו עם ה ת \
מורת היה ברור׳ כי קרבליו השיג לפחות
שיא אחד בין כל המנצחים שביקרו כאן
בזמן האחרון — בדרישה לאוטוגרפים.
צעירות מסל הסוגים, לא פחות מאנשים
באים בשנים החלו נוהרים לאחרי הקלעים
כדי לבקש מר,מ צח חתימה. ניצוחו היה
מהפנט. ולמחרת, אחר הקונצרט׳ קיבל
המנצח מכתב דחוף שנשלח לו על ידי
שליח מיוחד לבית המלון. במכתב (נייר
וורוד) נאמר בקצרה :״אתה ממש מקסים
ונהדר״ .הכותבת האלמונית לא זיהתה את
עצמה. זה ודאי עלול לענין אותה —
קרבליו הצטער מאד על כך.
ה״טרזן -הזה מהג׳ונגל הברזיליאני הנו
כיום חנ ^ כבוד של האקדמיה לאמנות
של ריו. במכתב שניתן במקרים אלה
למקבלי תואר זה נאמר׳ כי זהו תואר
נצחי וכי יורשיו של האיש יקבלו את
״הכסא -אחר מותו. קדבליו מעירי על כך
בצחוק חוק הוא חוק. מדברים על
יורשי ואני עוד לא התחתנתי״.
ברזיל רואה בקרבליו את נציגה המצוין
במוסיקה. הוא חיבר כמר. יצירות .
לאומיות, ביניהן אופירה בשם׳ ״ברזיל״ ־־
שהביאו לו תהילה וכבוד רב. הבעיה
העיקרית העומדת עתה בפניו בארץ היא
כיצד לנצח על אותה תכנית עשר פעמים.
״אני אוהב להרגיש בכל נפשי ולבי את

אשר אני מנצח. והרגשה כזאת ישנה בלב
בעיקר כאשר אתה מנצח על יצירה מחדש.״

מנוחין אינו נותן מנוחה.״
יהודי ממחין, הכנר המפורסם, שכבש
אשתקד את הלבבות בישראל (בביקורו
הראשון!) וגרם ל״פיצול רציני״ בקרב
האוכלוסיה, שוב עורר גל חוד
ענינות בעולם היהודי. בהופעתו בפני
סטודנטים גרמניים בברלין נאם הכנר
המעמיק־מחשבה נאום ארון והביע את
סיפוקו על שגרמניה והרוח האמיתית
שלה (לא ״זו של היטלר, אשר למעשה
לא הלמה את העם הגרמני״)
חוזרת עתה בתשובה.
ה״אני מאמין״ המחודש של מנוחין,
שניתן לו פרסום ענקי בעתונות גרמניה׳
עורר את רוגזם של היהודים באירופה,
בפרט בגרמניה. בארץ לפני
שנח סלחו לו, למנוחין, אף מתנגדיו
החריפים לאחר שהוא תרם את כל
ההכנסות מהקונצרטים כאן (למעלה
מ־ 8000ל׳׳י) למוסדות ועוד הוציא
כסף רב במקום (בין ׳השאר רכש תמונות
של ציירי הארץ).
אחרי סיורו בישראל למד ׳הכנר באנגליה
בעל פת נאום בשפה העברית
ודיבר בשבח ׳הארץ. ועוד ״קשר אמיץ״
שקשר מנוחין עם הארץ: הוא הזמין
אליו בתור מזכיר, מבקר מוסיקלי ישראלי
— הוא מר ר. דה קוסטא, חבר
מערכת ה״ג׳רוזלם פוסט״ ,השוהה מזה
כמה שנים בחוץ לארץ ואשר נלוה עתה
א_ל מנוחין במסעיו הוירטואוזיים. לפי
כיל הסימנים אין מנוחין רואה כל סתירה
בין יחס לבבי לישראל זאהדת הגרמנים...

ס קגיג׳ ל א חור...
מעטים יודעים שמר מאהלר-קאלשטיין
לא היה הראשון שנפל באמבטיה ונפצע
פצעים רציניים. קדם לו המאסטרו הגדול
בן ד,־ ,83 ארטיורו טוסקניני׳ החליק לפני
שנה באמבטיה ופצע את ברכו.
עתה היה טוסקניני צריך לחזור לדוכן
המנצחים — אולם ברגע האחרון נדחה
המאורע. ההסבר הרשמי: הפצע עודו מפריע.
ואילו הסיבה האמתית היא, לפי דברי
העתונאים׳ שהמאסטרו רב עם ״חברת
השדוד הלאומי -שהוא מנצח על תזמורתה.

פרםה חידון ה מו סי ק לי
השבוע נמסר הפרס לזוכה בחידון המוסיקלי
של ״העולם הזה״ — מינוי שנתי
של התזמורת הפילהרמונית בתל־אביב —
למרדכי וירשובסקי, ששמו הוגרל מבין
213 בעלי הפתרונות הנכונים.
מרדכי וירשובסקי ( )20 פסי^י בשטח
המוסיקלי, כלומר מתען יין במוסיקה אך
אינו מנגן בכלי מוסיקלי. אחדי מהדברים
האהודים על מרדכי הוא׳ לאסון* תקליטים
קילסיים שמספרם בספריתו מגיע ל־.200
ניכף לחיבה מוסיקלית לומד; וירשובסקי
באוניברסיטה, השנה השניה בפקולטה למשפטים.
אין הוא רואה בעתיד הקרוב סיכוי
לנסוע, לחוץ־לארץ ולהשתלם במוסיקה
אך באם תנתך לו אפשרות ״החא לא ית־

הזוכה מרדפי וירשובסקי
( ..נגינר, שטראוס ומשפטים
נגד לעעוות צעד כזר,״ .מ־דצי וירשובסקי
הוא אחד מהתומכים הנלהבים ברעיון שי-
צירותיהם של וגני וריכרד שטראום עוגנו
בארץ.

א ח ים
11 3 1 0ת
אברהמוף ונסיעזת

לתירות

סד ור ינסיעותבחסכון
וביעילות לכל חלקי תבל
ח ל ־ א בי ב.
חיפה ,
י רו ש ״י ם,

אוזוזת בית 3
ר ח׳ חיי ט 6
קוינו ע ..אוריון ״,

< 11*76

מלפון 8־ 5217
ט ל פון 2605
טל פון 5360

קולנוע פתד־־אכים

תרופה בטוחה נגד:

אופיר — הזוהר בתשובה ()2
עם גרגורי פק ואוה גרדנר
אסתר — מזימות בטוקיו
עם ד,מפרי בוגרט
מגדלור — מכתב מאלמונית ()3
אוריון — רביזור עם דני קיי ()5
הצטננות ריבמאטיז 1
לומבאגו
א • עו א ס 1
כ א בי רא ש

כ א בי ב ר סי ס ואברי
•וחד מ־ 7000פ רו פ סו רי ם
ורופ אי םסאש רי ם אח
פעולת! המהירה
זהס צו ״נ ח של טזגל

קולנוע בחיפה

ארמון — איבו ג׳ימה
אורה — הנערה מהחוף, וירג׳ינה מאיו

מזנל פוער ג בסקרים כר״״ס
נסיון.אחד משבוע
ם ונל-חרופר. עולמיח פרי
חקירר. שר המרע השויצר׳
הסיוצרח עתח גם בארץ

ת״א, רח׳ אידלסון 4טל׳ 5195

המעבדה לסדור׳ מיקרופונים,
ספק של קול ישראל
__ תקוני-רדיו

להשיג בכר בחי מרקחת

רצחכקמ עו נו ת
לפני שבוע החל ״אהל״ לרצוח בסיטונות:
ספסרים׳ עתונאים ושאר יצורים בל־תי־אהודים.
עתה באה ״הבימה״ ורוצחת
בקמעונות: בסך הכל זקנה אחת. אך את
אשר החסירה בכמות, היא משלימה באיכות.
כי כאן יש לנו רצח יפה, כמעט מלבב.
מיס מייבל היא זקנה חביבה. היא אוהבת
לגמול טובות לאנשים. ומכיון שהכסף
אינו מצוי בידה, ואילו לאחותה המרשעת
יש כסף בשפע׳ הרי מובן מאליו מה עליה
לעשות: עליה לרצוח את אחותה, לזייף
צוואה בשמה ולחלק את כספה לכל אשר
מצא חן בעיניה.
וכך מתחיל המחזה: סטודנט, גנן, כומר
ורופא מתאספים אצל מיס מייבל, כדי
להאזין לקריאת הצוואה מפי עורך־הדין.
מסתבר שהאחות המרשעת השאירה סכום
הגון׳לכל אחד מהם: לסטודנט למען יסיים
את למודיו, לארושתו למען תלד וולדות,
לכומר שיבנה בית ילדים ולרופא שיקים
בי״ח ליולדות. כל אחד מהם מתרגש כראוי
ויוצא כדי לספר על הדבר לידידיו. והנה

מלפני 50 שנה, כאילו רצתה להראות שלס׳
היא יכולה, אם היא רוצה, להציג מחזה
פשוט׳ מרתק ומושך את הלב. חנה רובינא
אינה בוכה ואינה מתיפחת ביסורים, כי
אם משחקת אשה חמודה׳ מאופקת׳ לא־פאתיטית.
איש אינו צועק, איש אינו נואם
ציונות, איש אינו חושף את מעמקי הנשמה
הרוסית. הבימוי (של פינקל) מוותר על
כל אפקט מיותר, וגם התרגום >של יצחק
העברי) משתמש בעברית כמעט אנושית.
רק פה ושם מבצבצות מליצות ספרותיות,
שיש להן צליל מוזר בפי סטודנט צעיר
או גנן פשוט.
עד היום היו ל״הבימה״ סניגורים יביס
שביקשו כי יניחו לה להציג מחזות כבדים
מפני שאין ביכלתה להציג מחזה משעשע
ומרתק. עתה הוכיחה כי היא יכולה גם
אחרת, ואין לה עוד תירוץ לחזור לשיגרתה.
אלא שבכל זאת היתד, לה נקיפת מצפון
על הפרה זו של מסורת מקודשת׳ ,ולכן
כתבה בתכנית הקדמה ארוכה הבאה להסביר
את משמעותו הפילוסופית, האיטית
והתיאולוגיה של מחזה זה. לו קרא ר. ס.

תחליטי

גרמופונים
• קניה
• מכי ר ה
• חילוף

אברהמסון
פרח׳ בן י הו דהפ

היש דמיון
בינך ובין

הברט ט״לור

הכוכב הסימפטי של מ. ג .מ.
אם כן, השמפו ״שלך״ הוא
משחת שמפו נקה, המרחיק קשקשים,
מחזק את עור הואש ושרשי־השערות
ונותן ברק לשערות. אין אמצעי
טוב יותר לטיפול בשערות גבר מאשר

משחת שמטו
ובשביל שערות יבשות

״נקה ח ל מון ש מ פו״

נא להחזיר את השפופרת הריקה בזמן קנית חדשה

המפיצים: חברת נורית בע״מ.

קצרנ 1ת

נלמדת בקלות מפליאה על ידי מליונים אנשים כבל הארצות
וברוב השפות כעולם לפי שיטת ״גרג״ הפשוטה!
בראשית נובמבר יפתחו קורסים חדשים לקצרנות עברית ואנגלית
לפי שיטה נפלאה זו הנהוגה ומתקבלת ברצון
במוסדות פרטיים, ציבוריים וממשלתיים כאחד,
מחבר הקצרנות העברית לפי שיטה זו.

בהנהלת מר ח. קמפינסקי,
הרשמו מיד -והבטחתם לעצמכם מקום כביתה !
חיפה ( :ימים א׳ ,ו׳) אצל מר קמפינסקי, רחוב פבזנר .19
תל־אכיב ( :ימים ב׳ ,ג׳) מלון ״אירופה״ ,רחוב אלנבי ,42 טל׳ .2913
ירושלים ( :ימים ד׳ ,ר )׳,מלון ״ויטא״ ,רחוב המלר דוד ,21 טל׳ .2515
ההצלחהמובטחת

ה ״ או פטע

חזרה אחרונה ל״מיס סייבל״׳י)
איש לא נאם ציונות
מתברר לצופה׳ מתוך שיחה של עורו־הדין
והרופא, שהצוואה מזויפת.
מה לעשות? הכל מוכנים לסלוח למיס
מייבל את מעשה הזיוף. גם עורך־הדין
מסכים שאין להטריח את החוק במקרה
זה. עד שבאה מים מייבל עצמה ומספרת,
כלאחר יד, שהיא גם רצחה את האחות.
תדהמה כללית, התיעצות משותפת, החלטה
עצובה שיש לקרוא למשטרר״כשבא המפקח
כדי לקחת את מיס מייבל למשטרה ברור
לכל, הן לשחקנים והן לקהל׳ שמיס מייבל
היא בחורה כארז ושקיומם של החוק
הפלילי ועשרת הדיברות הוא דבר מצער
מאד.
איש אינו צועק. ר.ס. שריף (שחיבר
את ״קץ המסע״ ,אחת היצירות הגדולות
של מלחמת העולם הראשונה) בנה
מחזה למופת. אין לו כל עמקות (גם לא
״שיקול מוסרי פילוסופי״ ,כפי שטוענת
ל,תכניה) אולם המחזה מושך את הלב,
הוא מרתק את הצופה, ובעיקר — הוא נותן
לחנה רובינא הזדמנות נוספת לגלות
את כשרונה הגדול.
המחזה׳ הבימוי והמשחק מהווים, הפעם,
יחידה כמעט מושלמת. חנה רובינא וארי
קוטאי (עורך־הדין) מוסרים זה לזה את
השלטון על הבמה כשחקני כדורגל המוסרים
את הכדור. גם שאר השחקנים נאמנים
לרקע המחזה — אם כי הכהן (ורשבר)
מגזים במקצת, ויעקב בן־משה הוא חיוור
במקצת על יד רחל לופוביץ (שאינה חיוורת
כל עיקר).
קרה כאן נס: במשך ערב שלם שכחה
״הבימה״ את סטניסלבסקי ושאר ירושות

שריף הקדמה זו, בודאי היד, לומד הרבה
על הכוונות הנסתרות שהיו לו שעה שכתב
מחזה קליל זה.

צ עי רי ם מיו ת רי ם
כמו ״הבימה״ ,מחזיק גם תיאטרון
״אהל״ סטודיד, דרמטית. עיקר תפקיד
הסטודיה הוא: לספק שחקנים צעירים (וזו לים)
לתפקידים פחותי-ערך. צעירים אלה,
ברובם פקידים ועובדים בשעות היום, מקבלים
משכורת של 35ל״י לחודש בשעה
שהם משתתפים בהצגות (כולל הכנה וחזרות).
כשיצא
״אהל״ לחו״ל על מנת לעמוד על
טיב התיאטרון החדש בעולם (מבלי לעמוד
על טיבה של פאריס, כפי שמוכיח
המחזה החדש) הציגו הצעירים מחזה
משלהם :״תעלולי סקפן״ (״העולם הזה״
.)652 המבקרים, כדרכם, רצחו את המחזה
(ימי יהלל צעירים?) אך הוא הוצג בכל
זאת 40 פעם 14 ,פעם יותר מאשר ״העולם
אינו יכול לחכות״.
עתה קיבלו 8מחברי הסטודיה הודעה
ששרותם בעתיד מיותר. רק ארבעה מן הצעירים
נשארו לפליטה: שמעון ישראל, ראו בן
אדיב, מניה גיסנהולץ ושמואל וירצר.
מן המפוטרים מצא עד כד, רק אחד תעסוקה
בתיאטרון אחר: יעקב (״סקאפן״) בן־סירה
עבר ל״לי־לה-לו״ וישתתף בהצגה החדשה.
* מימין לשמאל: עורך הדין (ארי קו־טאי)
,הרופא (חיים אמיתי) ,הגנן (נחום
בוכמן) ,מיס מייבל (חנה יובינא) ,המתרגם
יצחק עברי, הכהן (ארי ורשברס, עוזר־
:הבמאי שמוליק סגל והבמאי שמעון פינקל.

כתובת המערכה וההנהלה: תל־אביב׳ רחוב לילינבלום ,12
טלפון ,66785ת. ד / 136 .העורך: אורי אבנרי /המו״לים :
אברהם גורדון ושלום כד,ך /דפוס מ. שהם׳ תל־אביב,
רחוב פין ,6טלפון / 2239 גלופות: צינקוגרפיה ארץ־
ישראלית בע״מ /ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
עמ בעבודה נגאורגנח

אדג׳ו רסון
מי שהיד, אסא יואלסון, יליד פטרבורג,
רוסיה ()1886׳ בנו של חזן, היד• אישיות
בולטת ביותר על הבמה והבד האמריקאיים.
ביהוד ההתפרסם אל בשיריו הכושיים. קולו
היה טנור ערב להפליא, אך ביהוד עמד לו
הרגש הרב אשר בזמרתו. הוא שבה את לב
הקהל באישיות מקסימה׳ באינטימיות המיוחדת
לו. ג׳ולסון שאף — והדבר עלה
בידו — לשבור את המחיצה בין הבמה
והאולם. הוא ירד אל צופיו, למעשה, ושר
בשביל כל אחד ואחד מהם לחוד. זה היה
קסמו הגדול.
שמו הגיע לכל קצוי תבל עם הצגת
הסרט המדבר הראשון ,״זמר הג׳אז״ ,בו
שיחק ג׳ולסון את התפקיד הראשי. עד
אותה שנה׳ ,1927 הוצגו מספר סרטים מזמרים׳
בעיקר סרטים אלמים שצורפה אליהם
מוסיקה מתאימה. אולם כאשר נשמע אל
ג׳ולסון ,״זמר הג׳אז״ ,אומר מעל הבד
לאחר שסיים את שיר הפתיחה :״חכו
רבותי, עדין לא שמעתם מאומה״ .חשמל
משפט זה את הקהל. אותו סרט היסטורי
פתח את תקופת הקולנוע (נסיונות רבים
נעשו בשטח זה משנת .)1896

מים״) את ההשראה ל״נעלים האדומות״ .הם
ניסו לעשות את אחד הדברים הקשים ביותר
על הבד: להסריט אגדה. הם הצליחו.
כבכל אגדה העלילה היא ילדותית,
אפילו סנטימנטאלית: וויקי (מוירה שירר)
היא רקדנית בבלט של לרמנטוב (אנטון
וואלברוק) .היא מתאהבת כקומפוזיטור
צעיר (מאריוס גורינג) ,נישאת לו, ועוזבת
את הבמה. אולם המחול מושך אותה, היא
חוזרת לרקוד על אף הפצרות בעלה. הסוף
הוא טראגי: דעתה נטרפת עליה והיא
מתאבדת כשנעלי הריקוד על רגליה.
לאגדה זו ניסו הבמאים הבריטים לצרף
עוד אגדה, על המתרחש מאחורי הקלעים
בלהקת באלט: הדרת הקודש של הרקדנים
בפני אלילם — המחול וההתמסרות המוחלטת,
ללא סייגים׳ לאמנותם. משמעת הברזל
האכזרית והחברות השוררים בלהקה.
זוהי אגדה שדשו בה רבות והסרט ממשיך
בקו זה ללא סטיות. זוהי מגרעתו האחת.

אחת מהן מעוצבת באמנות רבה ובידי
שחקנים כאולגה סאן חואן, רודי וואלי,
פורטר הול וסטאנלי הולוביי.

מוטב למר עמאר לדאוג שסרטו הבא
יהיה מקורי׳ כלומר ייכתב ויבוים על ידי
אנשי קולנוע בני הארץ. מקוריות זו בצי־

״ ה ב לונ די ת הנוווו ת״

״הבלונדית הנועזת״ היא לא אחרת מאשר
בטי גרייבל אשר היטיבה לשחק. להפתעתו
הנעימה של כל הקהל, בקומדיה השג״
עונית האחרונה של פרסטון דרכו של
ג׳ולסון הופיע בסרטים רבים לאחר
מנצח״) סטורג׳ס.
הצלחתו הראשונה בהוליבוד׳ ואף על פי
מעשה בפרדי ג׳ונס (בטי גרייבל) זמרית
שחיי משפחה עגומים השפיעו עליו לרעה,
במסבאה בעיר המערב הפרוע המיטיבה
לא חדל לשחק ולשיר לפני המצלמות עד
לקלוע באקדח, אולם בכוונה את האקדח
שנת .1939 לאחר שנעלם זמן מה מעל
אל ג׳ולסון
לפרצופו של אהובה בלייקי (סיזאר רומירו)
האופק, חזר, בשנות המלחמה העולמית
הקהל התחשמל...
היא פוגעת באחוריו של השופט או׳טול.
השניה׳ כחבר נכבד בלהקות צבאיות אממזעמו
של השופט הפצוע היא בורחת
ריקאיות ואחרי שביתת הנשק הופיע קצרוף
הידיעה הטכנית הרחבה של עמאר
לעיר אחרת, מתחפשת לרות
בסרט אחד ב־ 1945 ובראדיו, בתכנית
עלולה לתת תוצאות לגמרי אחרות מ״ה־מורה
בבית ספר, מקום בו
פוגה״.
שבועית קבועה שהיתר• אחת החביבות
היא משליטה משמעת בעזביותר
על קהל המאזינים באמריקה. בשנים
רת האקדח, וגורמת לקטטה
האחרונות הפיקה חברת קולומביה שני
״ מ ר בי ת הו די ם
כללית בין האזרחים שוכר
סרטים ביוגרפיים על ג׳ולסון (לארי פארקס
רי־החוק והתושבים חמומי״
״על הצורך במונחים עבריים בענף ההסרטה
עיצב את הדמות ואילו ג׳ולסון סיפק את
המוח בעיר. זו. הכל מוגש
אין צורך להרחיב את הדיבור ; הוא ברור
הקול) .עתה עמד ג׳ולסון להופיע בסרט
בסגנון המוכר של סטורג׳ס:
ומובן ואינו נופל מן הצורך במקצועות אחשלישי,
אוטוביוגראפי, המטפל במאורעו-
כמהתלד. רבת תנועה ומרים.
אין ספק גם שבשטח ההסרטה — בהשתיו
במלחמה.
עוטה הגיון.
וואה לשטחים אחרים — יקשה להשריש את
לפני זמן קצר חזר ג׳ולסון לאמריקה מסרט ליהנות כדי ואמנם,
העברית, כי מרבית הזרים או הישראליים ה מביקור
בחזיה קוריאה מקום שם הופיע
זה, חייב הצופה להשאיר
עוסקים במקצוע זה בארץ, אין העברית
בפני החיילים. בשבוע שעבר, בשבתו בחבבבית
כל שקרים מוסמכים
שגורה בפיהם כלל,״ בעובדה זו פותחת הרת
ידידים בסאן פראציסקו, צנח מת.
דברים על קדומות ודעות הקדמה לחוברת ״מונחי ההסרטה״ שיצאה המרכזי בהלויתו שיצאה מבית הכנסת
כמו כוח המשיכה (של כדור
לאור זה עתה מטעם יחידת ההסרטה של
בהוליבוד השתתפו תשעת אלפים מעריצ.ה.ל.
הארץ,
לא של בלונדיניות
צים׳ ביניהם כל כוכבי ואילי הוליבוד. אל
המיטיבות לירות באקדח),
צמה מונחים אופיניים :
היד• אדם פופולארי מאד. לה עלול חי שכדור הנזק השבת
העבר או השבה — חזרה לאחור
ביא לאדם שהוא נתקע בבבעלילה,
סממן בדוק בסרטים.
״ה 1ו 1די ה א דו מו ת ״
שרו, העובדה שגולגולת עמפקיד
— אותו עוזר־במאי האחראי לש״...והיא
נעלה את הנעלים האדומות
לולה להשבר אם חובטים
כירת שחקני־משנה וניצבים.
והלכה אל הנשף והתחילה לרקוד. והנעלים
בה בסלע גדול, וכו׳ .כי
מפיק — במקום ״יצרן״ המקובל ושאינו
לא הניחו לה לנוע כאוות נפשה. היא רצתה
כל הדברים הללו קורים במתאים.
לצעוד
לימין והן רקדו לשמאל. כאשר אמרה
סרט ואיש אינו ניזוק׳ אלרקוד
לאורך החדר, הן רקדו לרוחבו ואחר
מסרטה — מצלמת קולנוע.
פילו לא השופט הנכבד שכך
יצאו במחול על מדרגות הבית ובמעלה
סרט (קמץ קמץ) צלם קולנוע.
שלושה כדורים נוקבים אוהרחוב
ודרך שער העיר. וכך היא רקדה,
תו, בזה אחר זה, ובאותו
צידוד — פאנורמה, צילום בו המצלמה
הנעלים אלצו אותה לרקוד, עד שהגיעה
המקום׳ מבלי שיגרם לו
נעה בכיוון אופקי.
ליער אפל ...והיא נפחדה מאוד ורצתה
מוירה שידר (הנעלים האדומות)
יותר מאשר גירוי לא
להסיר את הנעלים האדומות מעל רגליה
שפיעה — צילום בו המצלמה נעה במ...כאילו
דבקו לבשרה.
אולם הן כאילו דבקו לבשרה
נעים, אך לגמרי לא מסוכן.
אונך.
מן האגדה של האנס כריסטיאן אנדרסן
המוכן להכנם אל הקולנוע בתנאים אלה ״הבוגר.״
המפיקים־מחברים־במאים פאואל שאבו מובטחת לו מהתלה משעשעת ופקחית למאת
הסרט העלילתי הראשון המדבר עב חידון ה קו לנו ע
ופרסבורגר (״קולונל בלימפ״ ,״במעלות לש־די,
המאוכלסת דמויות מבדחות מאד שכל
רית ושלא הופק לפי הזמנת אחת הקרנות ג. ר ק דני ם וומרי
ה״לאומיות״ או ״הדסה״ אפשר לבקר משעתה
היא שחקנית דרמתית, או.1

נקודות מבט: כיצירה אמנותית או
כמפעל נועז שאופשר הודות לעבודתו של
לם לפני שנים היתד, ידועה כרקדנית ואיש
אחד בתנאים קשים (ראה ״במדינה״).
הופיעה במספר סרטים לצידו של ראה
מס 3 .להלן) שמה הפרטי הוא כצבע
כיצירה אמנותית אין ל״הפוגה ״ כל
שערה. מי היא?
הצדקה. עמרם עמאר, צלם קולנוע לפי
מקצועו, עשה בלי ספק משגה גדול בה.2בן
זוגו בסרטים רבים הוא קומי-
טילו על שכמו מעמסה כבדה מדי ! הוא
קאן ידוע. השנים מתקוטטים ביניהם תמיד,
עיבד את התסריט הסופי, ביים את הסרט,
הגם שבחייהם הפרטיים הם ידידים טובים.
ערך אותו וארגן את ההסרטה. אין ספק
.מיהו?
שעמאר הוא צלם מומחה ובקיאותו בצד
.3רקדן ידוע, בן זוגה של ראה
הטכני של הסרטה היא רבה, אך אין גם
מם׳ 1לעל) בסרטים רבים. הודיע פעמים
ספק שבאמנות הסרט ובתורת המשחק
ידיעותיו קלושות ביותר.
אחדות על פרישתו מן הבד אולם חזר
בו מהחלטותיו. מיהו?
ברם, השלמות הטכנית של הסרט,
.4בסרט וואלט דיסני ראינו לויתן שבהשוואה
ליומני ״כרמל״ וסרטי הפרסומת
היה מסוגל לשיר בקול טנור, באריטון,
המקומיים היא ממש מפתיעה, אף על פי
שהסרט פותח בארץ ואף הוקלט כאן בחלקו.
באס וסופרנו, וכן כמקהלה בת מאה קול.
הכל, אגב, נעשה תחת השגחתו של עמאר.
כל הקולות הללו יצאו מגרונו של זמר
ערכו הגדול של ״הפוגה ״ הוא בזה
אחד שהופיע בסרטים רבים. מיהו?
שהוכיח אחת ולתמיד שאפשר לבצע בארץ
.5היא שרה בסרטים רבים שהמפורסם
סרט של ממש (״אין זה סרט טוב״ התבטא
בהם היד ,״רוז מארי״ .בסרטיה האחרונים
מומחה מקומי ״אבל זהו סרט״) בעשירית
משחקת בתפקידים דרמתיים ואיננה מזמהסכום
המוצא בדרך כלל על סרט ״ציוני״
אסתר מזרחי ורות גגריארית (הפוגה)
רת. מי היא?
המוכן על ידי מומחה אמריקאי.
...הודות לעבודה בתנאים קשים.

,העולם הזה״ ,מס׳ 679

ן ות שנתקבלו ( )4537 לא היד. מועט, הרי רק חלק

רבים החליפו את אשר ברש בדוד שמעונוביץ. רבי
ואת אלוף־הפיקוד משה דיין באלוף־האויר אהרן רמז. לטעויו
׳ דרבב־זש׳ו בחב 181״ד^זבבאיהבהצגודסמביסזן פייביזזמחלקגנשסיזש^גג? ם׳:ף חש
{ודל!ף ׳שטל
זכרונות בלתי־מוגבלים :
:ברחוב הרצל בתל־אביב).

־דש ב׳שף וז ב׳השהוז זהא הא חושבל זס־׳!

התמונות צולמדש^׳ולז *ן טמע 4ז סיוסקיזטההצלם. וזזרלנמוום דבמוהוסנ ;זזלשזדיב: מיי 913:זז׳ ב ע גי מי ו

הו#ן,ה ^ ו ^ נחל ^ נ גו -ר ^ ם בכנגמי

:בעדשה. לוף אתלמד׳ז־יישמשה -יין בא־ להצטלם יתד עם א בא. .ואבא, ,שגר• באותם רדמ״ם בעודגנום, שתמ-נליי של. ייטל.

.״:שפרינצק צולמה בשעת נשואיו; שישראל גלילי היה ילד
:י ׳ילד חמוד מאך. יוסף ספיר בא להצטלם כדי לקבל פשפורם ־ ,הו ר ^נ או לו שי נ ^ -טן רעג־^^נטנכנס ^ל^פקיי

$מלטרה בצפת. אירי* קיסרי (ו,ילד שובב, אהב נעדות״) יצדל ר ^
נ־&קם. ן ןימים ן*שנען ינ,־הרת
:היד, ילד שובב ,׳ולגמרי לא אריק, ואם לסמוך על זכרונ 1לז״ מך -ס ו & ק
דב?םרעינג ^ יקועא ^ .
׳:גם לזקנו של ר׳ בנימין. משה •שדת *03, ,אוצי. ב . 1906-ז * ,ן ה $ -
ד. נביקר׳ ;כאחיו, בבית־ספר ע־בי ברר, המסב־רח ימימ 8עילו״וז: יצאי,ס א׳ח ט ז 8890ד׳

ז? .׳שאהח מ<שהו< זוא זזפאיש?׳חהנו
׳שזס סיעה 0־*#ם •**זח יז?צז יחנש ההוא
ן בוז׳לא הבהובש ש׳שרא ס־סהש הל׳בש, נדה
. /לא?8שנ השאש זןן^1ן|ן 1יון ן | 1ו,בך י;ו3

ג ; ^נח
) ₪ן ז הודהבח חיש ״אםימ האז
>• 9 0 ? /ר מ־יאש 1ח|ב ש איר ך י!^*)זשח

9$83(.חנשש מ<<^ 1 ₪יז*?ן|

זז 8ז<זי 6ז**

!;.זשזזחח עחף ח

יצחה

1אזהי ! הוש

1 נישה ס׳׳שהסש עי 6 ₪לו׳ג
והחרבה

| א |!1יול דלב ודב שה נ ד ;:ד|1 | 811 שש ״£0.י

]י * ,הדנלבשח ׳:בל •דשלז||^ 11ר ללח אל

! :רזדז ה 8זמז 0לב:ש החאל ^ 31. -הנש
ש רשוחא
|§ 1לש דהוחאש ׳מבשזשאיח ^8ה׳שלובח דישחלשח חונשש ,־זזה, ך בזאח
• !8נדו ^ נ הון יחלש השש: יזשהש יה׳נשח
החהוש ! :ב״׳מח שב״שח לש •שבזש;
־׳גף ב׳בוה ף ש;ח הח׳שש יההאו דדאש׳־־
שדה (1^20
ז דהאהשיזש&אקשגזוומד ר

חוש׳שווח החא ה רירש <הבושף ה׳דשש
־ז׳זש הבמשש הס׳לשש א׳,־)

| ן הסשף ל £הו ד, .ון־ף אח ה־ו

גש־ש ב׳חהזאח דש ח׳ללש

*ושובת ב־׳שש־ההז^בהדה

:<842׳ש לשה 41.ך
.וני דיל ׳

.זוי ש ^ ^ן

לשחש והשיי1י
:־פ־יש
.הס ח|

•יזשיוסח ה|0

לא. זוש׳לוח
(,1חולאש !והיל ידגה
| 4ל לולב יח ^ 31 ף ז:ה

־ב הלושל״ש רולשובח ,:והעי
ב׳טשוחעגא ז־בדשינ 8לף ל( 2 0ן ו)1ואח 1ז י ^ י פ ^ ז ז *מ׳ 1ענ 0
!להל חליחחהו קשנת לא השרה

׳ב •יוכו, לו־זנ בלסש חש
השב: הזזאש בונל הל וחזנה א
־ש בייהזף וללח ם י׳הש־ח לש

לבושח מל. וליב יש חלדנשו זדשח ה

.חלך ח איה יזשו
:׳.חומשו
הבישחש •!ב
| ולסיגי נ חגבהו זואס 1
חן רייהסאל זו
ן ב׳שוח סש

1ס״נישוא ביה:
משח זא ״,ש־;;.

:1שס*ז,:רחש ההל^י

משהשרת; > 07ע ) 1

*! ל ״|רבוה א ל שו ע
* ה 1וא *הדינוא*
: : 8ששע<#.וזז 1נ ז
*׳ שוא ש §״ לב 52
־ ס׳אנה! זחא ש׳

אורי קיסרי (11ע)1

־זהו!

1ד^שח לבש הז 1

זטוף אוה פזשה טזעהסש וזוז זש. ש|.:ן ןח סז׳ס״׳סח בה׳
דש יבוז׳ זי
ן סיס-וסש
1זהשז׳זש
|^ו.־דש. דה־ד
ן. עלאוו ;
| 1ר ה 1 ^ 1 1ל ז | ז זשו ן
ה , 10ל 71ו ד וללח ה|

דדההאח ,־דעהסש ,״׳האש־ זזה!..
י . 8ממדאזב״השהז ם׳ז׳ן ר.3ה:

ישראל רוקח ()1910

הזע? ,ההא׳

יוסן ן ספיר ()1914

אכרהם קריניצי ()1908

סעדיה שושני ()1909

יעקב זרוככד ()1910