גליון 851 מתאריך 11 בפברואר 1954

גליו! מיוחד
עמודים

דו״ח ענק

צבאות
ו 1ו ב

מה זאת

פורנוגרפיה?

1זאם אתה מכיר את

ע צ מו?
מס .651 .שנה 17
ח׳ אדר א׳ תעוי״ד
11. 2 . 54

המחיר 300 פרוטה

בלי מורא בלי משוא טי!

תתאכזב אם עדיין אין הוא מתכונת־קבע. אך אני מקווה שבקרוב יהיה הגליון המוגדל,
הצבעוני, המודפס על נייר טוב, גלייון רגיל.

העורך הראשי :

!Sir
השבזעזן המצדר
לא ינפ ורמצ יה
ר חו ב נ לי ק סוז
ו רי ד תי א ט רון
ח. ד136 .
מ ען המבר קי ם:
מ ו ״ ל: ה עו ל ם
ד פו סישראל

, 8ת ל־ א בי ב

ט י 20785 .
״ עו למפרס-
הז הבע ״ ם

או רי

א בנ רי

ראש המערכת :
ש לו ם

כ הן.

עורך משנה, תבנית :

עורך משנה, כיתוב :

פי ל בי

או רי סלע

הצלם הראשי :

הכתב הראשי :
ע מ נו א ל

ק שת

וז מ ני )

דן ב רנ ע

פרת

חברי המערכת :
דו ב אי תן. משה בן־ א פ די ם, י הי אלב שן. י הו דהנב אי, נצהנ בי.
לי לי נ לי לי. או רי דן. רו תי ו רד, או סקרמ או ב ר. סי ל בי קשת

ראש מערכת, חיפה

מ״פ ראש מערכת, ירושלים

חיי םכרמל

זאב הר ץ

סופרי חוץ :

אולם בסופו של דבר, איני חושב שישנה אפשרות (או צורך) לשחד אותך. יחסך לעתון
זה לא יהיה תלוי בשיפור טכני זה או אחר, גם לא בכמה גרשים. תקבע עצם עמדתו של
העתון׳ כושרו למלא את תפקידו המרכזי: לגלות את האמת, לבטא את האמת.
אם סבור אתה שלא עמדנו בהתחייבותנו זו״ שרוחנו היתה -נכנעת מדי או כשרוננו דל,
לא יעזרו לנו גם ארבעה עמודים נוספים.
אם, לעומת זאת, סבור אתה כי עם כל חולשותינו האנושיות׳ נט־תנו להלל את עצמנו יתר
על המידה, פזיזותנו בכמה מקרים ושאר החסרונות, עמדנו במבחן המרכזי, מילאנו פחות
או יותר את השליחות שקיבלנו על עצמנו, הרי שתעמוד לימיננו גם בתנאים כלכליים קשים

יותר.
במקרה זה׳ מופנית אליך הקריאה אשר האנגלים הפנו אותה פעם אל האמריקאים :״חנו
לנו את מכשירי העבודה, אנו נעשה את הג׳וב !״

נ ב רי אלד נון. יו ש, מ ק פי ם ס לו מו ן

מגהל מבצע־ם :

מנהל מעבדה :

שלמהא די ר

דו ד מווייג
פ קי ד ה או רהדורצ׳י ן
(נו ערמחפשאתהמחר)

ראש המנהלה :
שלמה הררי
מכתבים אות קין

סיפורו של יאיר
זוהי הצבעת־אימון.
לפני כמעט שנתיים עלה גליון העולם הזה 200 פרוטה. לפני שנה כשנאלצנו להעלות את
המחיר, הוספנו לו 20 פרוטה בלבד. מאז השתדלה המינהלה בכל כוחותיה להשאיר את המחיר
על רמה זו — מתוך רצון כן לאפשר לקוראיו לרכוש את העתון במחיר הזול ביותר.
הדבר היה כמעט מעבר לכוחות אדם. העלייה בתפוצה לא הדביקה אף מרחוק את העלייה
הדוהרת של המחירים — נייר׳ דפוס׳ גלופות — שקפצו כמעט ב־ . 100%מדד־יוקר־החיים
עלה בשנתיים אלה בקרוב למאה נקודות. גם מיבצעים מסחריים׳ כגון התחרות שאורגנה
בשיתוף עם חברה תעשייתית, לא יכלו להוריד לאורך ימים את העול מעל כתפי הקורא.
בשבועות האחרונים היה מחיר העתון כה נמוך, עד שהעמיד בסכנה את עצם קיומו הבלתי־תלוי.
הוא לא הגיע אלא לשליש המחיר של כרטיס קולנוע רגיל, לחצי המחיר של עוגה
בבית־קפה, מחירו הכפול של גליץ יומי של הארץ.
השבוע הודיעה לנו המינהלה כי אין כל אפשרות להמשיך במחיר זה, וכי יש צורך בהעלאה
גדולה. בלב כבד אנו מעבירים דרישה זו אליך.

ברור לנו שזהו מיבחן חמור ליחסים שנקשרו בינך ובין העולם הזה. כמו תמיד, רוצים
אנחנו להיות גלויי־לב. אין אנו עסק מסחרי הרוצה לשמור על סודותיו העסקיים. זכותך
לדעת עבור מה אתה משלם.
ההבדל היסודי בין העולם הזה וכל שאר השבועונים המופיעים בארץ, בלי יוצא מן הכלל,
הוא שעתון זה בנוי כולו על עבודת עובדיו. רק אחוז זעיר מן התמונות והרשימות המופיעות
בו נקנות מן החוץ. זהו התנאי המוקדם לאיכותו של העולם הזה כעתון לאינפורמציה, המכסה
את כל שטחי החיים הלאומיים, משגר חוליות־כיסוי לחקירת בעיות ותופעות ומתכנן את
עבודתו משך חודשים מראש.
כתוצאה מכך מחזיק העולם הזה חבר־עובדים העולה פי ארבע על מספר העובדים בכל
מערכת שבועית אחרת, והמתקרב יותר למערכת עתון יומי. מספר העובדים הקבועים במשכורת
מלאה מגיע כיום ל־ 14׳ מספר העובדים הקבועים בתפקיד חלק־ מגיע ל־ . 10 מספרים אלה
אינם כוללים את שרותי ההפצה של המינהלה, את עובדי הדפוס והצינקוגרפיה, שגם
משכורותיהם נכללות, למעשה, בתקציב העולם הזה.
יכולנו לחסוך לעצמנו את כל העול הזה אילו הלכנו בדרכים אחרות, הרגילות מאד בארץ :
אילו העתקנו בעיקר מאמרים ורשימות מעתונים זרים, ואילו הוצאנו כל שבוע אוסף מקרי
של ספורים והגיגים של מושכי־עס מקריים מן הרחוב העתונאי. אלא שאנחנו — ודומני שגם
אתה — רצינו בעתון תוקפני, חוקר־ ומגלה לא באוכף של מעשיות־סבתא.

בז מ נו היי תי אהדמאלהש היו מוכ ני םלהשתמש
בנ שקכ די לח&לאתחב רי ל ח ״י. בכלזאת אי ני
י כו לאלאל הו דו תלכם »להכתבההנאהעלי אי ר
(העול ם הז ה 850 הי תהבה רו חהערכה כנ ה.

אברהם חלפון, חיפה
כיו ם הנני בז . 18כ שנ ה רג י אי ר היי תי בז ש ש.
ב ש בי לי היד, כלהמאמר רק פרק הי ס טו רי המאלף
ומרתק. הו אנם עז ר לי ל ה ביז ל רו הו שלה דו ר
שקר ם לי...

דוד הרמן, תל־אביב

הי כז המנ היני ם ש אי ל להם כיו םאלא 15פ רו ט ה
ב כי ס ז

יהודית טורנר, יפו

דבר אחד הח סר ת ם: לי אי רעודישח ברי ם וחיי לים
וה םנשב עו ל א לנו חולאלש קו טעדאשר
ת שוח רר ה מו לדת כו ל ה.

יעקב ה ,.ירושלים
מרחבית פנטזיה

חזיונ כםהפנטס טי ( ה עו ל ם הז ה ) 850 בו קם ח ״ כ
ער בי ומדברבפ גי א ו ״ םבשםמ די נתישראליפה
מ או ד. אבל הו א רק חזיון. קו דםכל הי ה ר צוי
מ או תו ח ״ כילמדל קו ם וי דברבשםער ביי ישראל
ב פני ממשלתם.

מסעוד ק ,.נצרת

נם אניפעםהשתעשע תי ב ר עיון ז ה. איז ה
א די ר הי ת ה עו ש ה הו פ ע תו שלער בי בשם
ישראל ! או לםמיד היו נ צי ני מ די נו תערב
ני ם כי אין הו אאלא קוויז לינג. מ ציני םאו תו
מהשלה די כוי הי שרא לי. המאלץ ערביי
ב ע מו. מו ט ב. א ם כן. שהער בי םישא רו
וי תנו לי הו די ם ליי צג אתעצמםו או ת ם.

רו ש ם
מ די נ ת
טו ע כדוב־ל

בגו ד
ב בי ת

דוד דורון, תל־אביב

התנ״ב המתוקן

זרח לוי, בת־ים

לדע תי זו הי חו צפהממד רנ הראש ונ ה ל בו א ול צמר!
א ת גו ף ה מין הי פהבכל מי ני מכונותופט ני
טיס ( .ה עו ל ם הז ה 850א נו, ב ני חמרהב, החיי ם
כ אן דו רו ת. ק ב ענו לעצמ נו סו ג מ סויי םשל יו פי
ו הנ ה ב אי םאמ רי ק איי ם ו קו ב עי םשמס פי ק ח צי היו פי.
חו צפהממד רג הרא שונ ה !

אליהו שרץ, סבריה
חי טו ב גיזרה ז הו דבר טו ב וי פ ה. אבלכשא ני
יו צאעםב חו רהא ני או הבלה רגי ש ש הי א י שנ ה...

אמנון מני, רמת־גן
אוי ל כן. פ רו תהב שן...

אלחנן ירון, בת־גלים
...האומרות לבעליהן הביאה ונדזה.
שאלהפ שו ט ה: מהע די ף. אשהאחתבעלת 200
ק ״ג, או ש תי נ שי םבע לו ת 100ק ״ ג כל אהת?

עוזר יחיאל, חיפה
אכן, בעיה כבדת־משקל.
אני מ כי ר הי טבאתה חו מ ר הנ שי בארץ. ה א מי נו
לי, ל א הי ה כל רע אי לו כלאשהי רד הלח צי...
בתנאי אשה שניה.

כן, ולא במקרה.

לא יבשת שחורה
הפתעהנ עי מ ה הי ת ה לי ב ק רי אתכתבתכםעל
פ לי טחסר־ג תינו תאשרמצאמקלטבר פו ב לי ק ה
ה דו מי ני ק ני ת ( ה עו ל ם הז ה ) 849ואני מו דהלכם
ע ל פי ר סו מ ה. ה ר שו-נ א לי, עםזאת. ל ת קן ט עו ת
שנ פלה.
ה ר פו ב לי קהה דו מי ני ק ני ת. ב ני גו ד ל אזו רי םאפ רי
ק אי ם מ סויי מי ם. אינ ה ״יבשתש חו ר ה ״ .כ פי
ש ציינ ת ם, מו רכבת או כ לו סיי תהב עי קרמל בני ם
מ מו צאספר די. החלק ה מ עו ר ב מו רכבב עי ק רו מ בני
ת ע רו בתשל הנז ע ה אי נ די א ני והל בן.

אלברט דה־מטלון׳ ,קונסול הרפובליקה

חזירות
ה ר שו לי ל ה עי רלמכתבהשל שו ל מי ת ורד
( ה עו ל ם הז ה ) 848בדברש רי פתבשר חזיר ב ט
ב רי ה: מעשהזהמ הוו ה ע בי רהננדהא נו שו ת
— רק אםאפשרלכ לו לבמושגזה נם א ת
ה חזי רי ם...

ב. דרדר, סבריה
כ ב חו רהבתלמשפחהד תי ת ה ריני רו אהחטא
ופשעבא כי לתבשרט רי פהכב ^ ר ה חזיר. ל א
י ת כן לפקפקבשאלהאםלא סו ראתמ כי ר תו בע
רינו הי פו ת ...עי ריפהכ חי פהנר אי תכאחת
ה ערי םהמ טו נ פו ת ב עו ל ם וז אתעלי די חזי ר,
חזיר, ו שו ב חזי ר ...כ ל חנו ת שניי המלאה חזי ר.
תפסקה חזי רו ת !

שרד. אשכנזי, חיפה

הו דעתהר בנו ת ש פו רסמהבה עו לםהכא ( ח עו ל ם
הזה <850עלש מו רי ש עוני םוע טי ם נו ב ע־ ם מ וכי
חהבע לי לאתה בו ררהד חו ףבהתאמת ״ התנ ״ ב
ל תנ אי ם ה חד שי ם. למשל, יי אמרמעתה: לאתב של
עטבחלבש עו נו. ..

שמתעודף

יורס ד ,.תל־אביב

הדומיניקנית, תל־אביב

יופי וחצי יופי
לא פעם נאמר לנו על־ידי עתונאים חוצלארציים שעתון זה הוא, מבחינה כספית, אחד
מפלאי העולם.
התחלנו את דרכנו׳ לפני כמעט ארבע שנים מבל־ שיהיה בקופתנו אפילו סכום של אלף
ל״י של הון חוזר. הסכום הקטן •שהושקע בעתון הוצא כמעט כולו לרכישת העתון עצמו
מידי בעליו הקודמים. לא יכולנו לקבל משקיעי־הון, שהיו פוגעים בהכרח בעצמאות העתון.
מאז גדל המחזור הכספי החודשי של העתון במידה ניכרת מאד, יתקרב השבוע ל־ 25 אלף
ל״י. אלא שכסף זה יוצא באותה מהירות שהוא נכנם — הוא מוקדש כולו לאספקת השרותים
הדרושים לעתון טוב. כראייה לכך: משך ארבע השנים האחרונות לא שילם העולם הזה
לבעליו אף פרוטה אחת, בגלוי או בנסתר, כרווחים, דיבידנדות או הענקות.
גם מבחינת המשכורות אין עתון זה נוהג ברוחב לב. להיפך. אף שהעולם הזה שייך למעשה
לעובדים בו, הרי רמת המשכורות שלו נמוכה מן הקבועה מטעם אגודת העתונאים בכל
תפקיד ותפקיד. אני.מעז לאמר שאין,במערכת זו אף איש אחד שלא יכול היה בנקל להרוויח
משכורת כמעט כפולה בעתון אחי. לא תמיד יכלו חברינו לעמוד מול פיתוי זה, והיו
קרבנות בדרך. אין לכעוס עליהם. אולם הגרעין החי של המערכת לא נפגע מעולם. יתכן
שקשר זה בין העתון לבין עובדיו, שאינם רואים בו מקור פרנסה אלא מישלט שיש לבצרו
ולהילחם עליו, הוא ההישג הגדול ביותר של העולם הזה.
לערוך עתון תוקפני, מוקף אויבים מכל צד, המושמץ יותר מכל עתון אחר בארץ, השנוא
על כל המוסדות והאנשים שאת מעשיהם השליליים חשף ללא משוא־פנים — אין זה תפקיד
קל. אך לא אכחיש שהוא תפקיד הנותן סיפוק רב לבעליו. מי ישקול בכסף את מקומו של
העתון ברבבות לבבות, את רגשי דחיבה ששוב נתגלו לנו בצורה כה חמה אחרי ההתנפלות
מאחרונה ז
אין פיצוי בולט כזה לעובדי המינהלה, החיילים האפורים והנשכחים במערכה זו. הם
יושבים מאוחר בלילה כפופים על טורים ארוכים של מספרים, שעה שהעורכים מעמדים
תמונות יפות או נהנים מן הפיליטון האחרון של לילי גלילי. הם משתדלים לאזן תקציבים,
לגלות דרכים חסכון הוצאות, לפיתוח מקורות הכנסה נוספים. עתון זה לא יכול היה להתקיים
אף חודש אחד אילו נכשלו הם בתפקידם. החייל הקרבי הטוב ביותר אינו שווה הרבה כשאין
עומד מאחוריו האיש המספק לו תחמושת, ציוד וארוחה חמה.
לא תמיד ברור לעין השטחית הקשר העז בין שגי השרותים. עלייה בתקציב ההוצאות של
העתון פירושה נייר טוב יותר, עמודים רבים יותר. פירשוה גם האפשרות לו!ציב צוות־חוקרים
לחיבור דו״ח כמו זה על צבאות ערב המתפרסם בעמודים הבאים, או על חייו של
יאיר בגליון האחרון, או על פרשר. שמעון הורן בגליון שלפני כן. כל אלה הן הצלחות
מערכתיות — שמאחוריהן מתחבאת הצלחה מינהלתית מיוחדת במינה.
כרגע עוסקת המינהלה באופן קדחתני בגיבוש כמה תכניות, שעדיין אין אפשרות לפרסמן,
העלולות להכניס שינויים מהפכניים באפשרויות הכספיות של העתון. בינתיים נשתדל לתת
לך מדי פעם שערים צבעוניים וגליונות מוגדלים, כגליון זה, ונם לשפר עד כמה שאפשר
את טיב הנייר. גליון זה, שבא להמתיק לך את עליית המחיר, הוא דוגמה למה שאפשר
לעשות במסגרת רחבה יותר. עדיין אין בכוחנו לתת לך בכל שבוע גליון כזה, ואל נא

זה ה ש בו ע ה שני ש מו פי עהבה עז ל ם הזוז קריק טו
רהשל קיז. ה קוי ם מו כ רי ם לי, אםלאהשם.
האם קין הו א, במקרה. שםמכ חו לשלע מו ם קינן?

דוד מוסקאט, נתניה
אפשר יהיה לייצר

העולס
ר־זבסא
ה ש בו עון ה מ צויי ר
ל אי-נ פו ר מ צי ה

פסוק השבוע בא ו״ ם
ומשה (שרת) הנה באבן, ויצאו
ממנו נאונזיים.

הספרות העברית כמשבר
האורגזמה
מאת ד״ר ארור לאנגווייל

האינדוקטרינציה היא הוו לגריזציה
המובילה לטנסט״

עצםב עיי ת החזיר ה רי הי א ב עיי ה פ שו ט ה
ו ט עי מהלמ די. או לםמא חו רי ה עו מדתשאלהעק רוני
ת: ה כ פיי ההד תי ת עלינ-ו. כ ד אי הי ה לוו ד א
מהא חוז ה מ תנג די םלמ כי רתבשרט עי ם כז ה.

שלמה זומרפלד, חיפה
...מ תי י חז רו מ ל חז ר

אהדה חזי ר?

פסח ויינברג, ירושלים
ברגע שיחזרו ויחזרו אחרי זבד־אזזר.

רוכבי ואייזנהואר הצעיר
קרא תי ב ענייז רב אתכתבתכם על ה ב דו רנ ל
האמ רי ק אי ( ה עו ל ם הז ה 846לדע תי, רונ בי הי נ ו
אחדהמשח קי ם הי פי םשר אי תי עדכה. אין ז ה
מ חז ההשמדהכ פי שכתבתםו אי ןזה יו תרנם
לי משח קי
ז כו רי ם
ממשחקכ דו רג ל בי שראל.
כדו רג לבארץבהםלאפעם נו כ ח תי כי צ ד גו ר רי ם
ש ח קני ם פ צו עי ם מ חו ץ ל מג ר ש.

לארי ליפשיץ, נזיצ׳יגן, אדה״ב
דרך אג ב, ציינ תםשב נו שלהנ שי א אייזנ ה או ר
הינו ב חי ל ה אווי ר, ו כ אי לו ר חו קמס כנ הוממש ־
הכנים. לי די עתכם: מיי ג׳ו ר אייז נ ה או ר הי נו חייל
קרבי ב רני מנט חי ל רנלי םונמצאזה שנ ה ב קו רי
א ה, ל מ רו ת היו תו נ שוי ואבלש לו שהי לדי ם.

סגן נחמיה פישל, צהיל
מייג׳ור ג׳ון שלדון זאוד אייזנהאואר, בנו
השני והיחיד בחיים (הראשון נזת בתקופת
ינקותו) של הנשיא דוויט אייזנהאואר הוא
נדוד רגלים, בדביזיית הרגלים הטפקז
שלישית,
בחיל הרגלים בצבא ארצות הברית.
כעת נמצא במחנה בארצות־הברית, לאחר
שרות בקיוריאה.

רואציה של הקונפורנזציה.
ד״ר א. לאנגוויל

ציטטין אלה מוליכים לא נאלוגיה
קונקווסטובילית של
הקומפולטציה הספרותית ה גברית,
שאינה אלא פריבו״
ליות קומוטאטיבית. כל ה תהומי
והעמוק שבאילומי״
נצית טנטאטיבית ז!ו ׳נובע
בר מהמיסאפרהנציה הקומי
פאראטיבית היוצרת דיסונא״
יציה סופרפוזיטיבית. אין
טעם לנטות לתפוס את עומק
משמעות יצירתו של ש״י
לגנון בלי להבין הנהר, פשו טה
זאת.

חכמת הדור
״מה נסעד?׳ שאל שוטר
התנועה את נהג מכונית ה כבאים
הדוהרת.
״בלי ידיים ״ 1ענה הרופא
המנתח לשואל על מצב ה פצוע.

בפיך?״ שאל המאהב
קצר־הרוח את ארוסתו,
שמצצה סוכריה.
החמשיר היה היתה פעם חיילת
שרצתה בגיזרה משוכללת,
היא הורידה שומן
עד הגיע הסטן
שדחפנה מתחת לדלת.

ה עומד־

העמודים הבאים אינם באים להבהיל.
מטרתם היא להזעיק, לעורר למחשבה, לקרוא
למעשים.
משך חדשים עבד צוות-חוקרים מיוחד
של ״העולם הזה״ באיסוף חומר זה על צבאות
ערב, עכר על מאות עתונים ובתכי־עת
ערכיים, האזין לשידורי התחנות הערכיות,
בדי לקבוע תמונה. ברורה ומגובשת
של העוצמה הצבאית הערכית.
צוות זה נעזר על-ידי אחדים ממיטב המוחות
האסטרטגיים כישראל, התיעץ עם כמה
ממצביאי מלחמת-העצמאות שהואילו לשתף
עמו פעולה. הם הכינו את הצורך הדחוף
כהגשת תמונה אמיתית של הסכנה המתגבשת
מסביבנו. כי לא יתכן להסיק מסקנות
לאומיות מן המצב, כל עוד שרוי הציבור
באשליות מסוכנות שעבר זמנן.
כשנסתיימה המלחמה האחרונה נוצרה
תמונה מסולפת מאד על כוחם האמיתי של
צבאות ערב שעמדו במערכה. חיילי החזית,
ומפקדיהם, ידעו אל נבון כי הנצחון
נקנה כמאמצו העליון של החייל העברי שהגן
על ביתו, שזרק את עצמו מול הפלדה
וניצח כניגוד לכל חוקי הצבאיות. ספרות
המלחמה, שדק חלק קטן ממנה נכתב על•
ידי חיילים קרביים, לא שיקפה ברוכה
מציאות זו. בתוצאה מכך נוצר יחם שאנן
של כטחון־עצמי כוזב
חוק היסטורי הוא שהמנוצח במלחמה
מיטיב ללמוד את לקחה יותר מאשר המנצח.
המנצח נו«ה להירדם על עלי הדפנה.
המנוצח שואף לנקמה. כדברי הקפטן לידל־הארט
הנודע: המנצח מתכונן למלחמה
האחרונה, המנוצח מתכונן למלחמה הכאה.
במרחב לא היה המצב שונה. המפלה ה-
ממאירה צרכה את נפש הקצינים הערכיים,
שהבליטו רמה מקצועית טובה גם כמלחמה
האחרונה. הם בעטו כמשטריהם הכושלים,
העלו כשתי ארצות -מצריים וסוריה -
את מצביאי המלחמה הפלשתינאית לשלטון
הפוליטי. מצביאים אלה ניגשו מיד לתיקון
הליקויים שנתגלו להם בימי הקרבות: חוסר
האחדות, חוסר אימון מתאים לטוראים,
חוסר כושר לחימה כשדה וביחידות קטנות,
חוסר ציוד מתאים ואי־גיום האוכלוסיה כעורף
הצבא.
לא בל הליקויים האלה ניתנים לתיקון
לפי החלטה פשוטה של מצביא, נשק מודרני
זקוק לטכנאים, לבתי-מלאכה המסוגלים לתקנו׳
לזרם איתן של חלקי חילוף. רוח של
עם אינה משתנה בין לילה. הרמה ההכרתית,
הפיתוח התעשייתי, קובעים את כד
שר-הלחימה של המדינה. מטוס סילון הוא
חסר-ערד אם אין טייס מאומן, שסיגל
לעצמו עוד כילדותו חוש למכונות.
אין עמודים אלה באים לתת הערכה צבאית
מפורטת. זהו תפקידם של אנשי -מו-
דיעיו מקצועיים, ואין לנגוע כה בעתון. אולם
הציבור הרחב אינו סטור מלהכין את
התהליך הגדול. התמונות הכאות תגרומנה
לבך שקוראים רכים ישפשפו את עיניהם.
איו זה עוד הצבא הערבי שעמד נגדנו כימי
הקרב.
רה אנשים לטנים ינקטו במדיניות של
כת־היענה האגדית, יטמנו את ראשם בחול
המרחב. ישגה התפתחות מסוכנת, היא
תובעת מחשכה אחראית. היא תובעת מסקנות
ברורות.
זהו תפהידד שלד כאזרח ישראלי. זוהי
גם חובתך כחייל פוטנציאלי במדינה
הנתונה במצור. תפקידו של ״העולם
הזה״ לעזור לך ככד, הוא משתדל
לעשות זאת כעמודים הבאים.

אחד היתרונות ה־עקריים
של הלוחם
העברי היה נכונותו
להתמודד עם כוח עדיף׳ לעמוד מול אש ופלדה. עמידתו בנגבה
ובדגניה היא שהכריעה את הכף לזכותו. צבאות ערב למדו אף
הם את הלקח. באימון הפרט תופסת חלה חשוב ההדרכה בלחימה
בשריון, הדרכה שמטרתו; להשריש בלב החייל את ההכרה
כי רוח קרבית ועוז־נפש יכולים להתמודי עם פלדה ולהכניעה.

האדם נגד הפלדה
רמת האימונים:

=s M =2

Xבל

תמונה זו, אשר צולמה במחנה אימונים של הצבא המצרי, מראה
חוליה באימוניה. החייל העומד משמאל הטיל על הטנק המעושה
בקבוק מולוטוב׳ דבר שלא היה ידוע בצבא המצרי שפלש לארץ
במלחמת העצמאות. על הטנק כתובה המלה ״אימפריאליזם״.
הכוונה היא לאויב מספר אחד של מצרים כיום: הבריטים|,
היושבים באזור התעלה. באותה קלות עלולה להשתנות הכתובת
ל״ישראל״ .ההנחה כי חברה מפגרת אינה יכולה להקים צבא
טוב היא שטחית. המצרים מקדישים את עיקר כחם לפיתוח הצבא.

הטוראי שרה וגדורה

לפני חודשיים הבינה
מפקדת הצבא המצרי
הפתעה לתושבי
קהיר: לעיני שני מיליון בני העיר צנחו
שתי פלוגות של צנחנים, במסגרת תמרון
התקפה על הבירה המצרית. הצנחן בתמונה
מצויד במלוא הציוד לפי התקן של הצבא
הבריטי ואימוניו שווים לשל הצנחן הבריטי.

מן האויר

ה פ לי ש ה
מן היו!
משך ששה ימים התנהל קרב
מדומה, באש חיה, על אלכסנ דריה,
עיר הנמל הגדולה ביותר
במרחב. תחילה פלש ראש־גשר
של חיל הים, אחריו באו יחידות
של חיל רגלים ושריון׳ שהרחיבו
את ראש הגשר, פיתחו התקפה
בכיוון העיר. בתמרון השתתפו
גם אניות מלחמה ומטוסים
אולם במסגרת רחבה זו היה הדגש
העיקרי על פעולות דיל ה רגלים.
ייתכן כי אין סכנה ממשית
שמצרים תוכל לבצע פלישה
רבת־ממדים מן הים — אולם תמרון
זה מכשיר חיילים לנחיתות־חבלה
בחוף ישראל, למשל. בתמונה:
נחיתת חיל החלוץ, ה שייך
ליחידת פלישה, כדוגמת
המרינס האמריקאים. גם מדיהם
וקובעי הפלדה נקנו מהאמר קאים.
ברקע: אחת משש הפריגסות המצריות
שהשתתפו בתמרון. מצ רים
יכולה להוות איום רציני ביותר
לקיומה של מדינת ישראל,
אותה היא עלולה לתקוף
מן ה ם ומן היבשה כאחד.
תמונה זו צולמה
בסיום המחזור האחרון
של הקולג׳ הצבאי
המצרי. היא מגלמת את ההפיכה הגדולה שחלה בצבאות ערב מאז מלחמת
העצמאות. אז הצטיינו הערבים בלחימה במשלטים מבוצרים, היו חלשים בתנועה
ולחימה בשדה הפתוח. ואילו כיתה זו מתקדמת בהתאם לכללי השדאות, במיבנה של

הכתה יצאה לשדה

קמצים׳ המתאים לשטח נטוע• שים לב לפנים המושחתת, למכשיר האלחוט הכיתתי.
לפני ההפיכה של נגיב היה הקולג׳ מקום שבו למדו החניכים את תורת המלחמה
בתיאוריה בלבד. עתה הדגש הוא על עבודה מעשית, בתנאי קרב• עתה גם אין החניכים
בני משפחות מיוחסות בלבד. מתוך 1600 הלומדים בו כיום יש מספר ניכר של
צעירים פשוטים, שתפקידם להחדיר את תורתם לטוראים׳ אשר עד עלות נגיב לשלטון
נחשבו לנחותי־דרגה, שמטרתם העיקרית היא לשרת את הקצונה. מרביתם סטודנטים.

עם נחשבו ארצות ערב למעצמה ימית דאה
ן מבוטלת. עוד בשנת 1827 היתה מצרים מעצמה
ימית שיכלה לשלוח חיל פלישה ליוון ורק צי
משותף של אנגליה, רוסיה וצרפת יכול היה להתנכר
על הצי המצרי הפולש. גם המדינות הקטנות שעד חוף
המיפרץ הפרסי והאוקיינוס ההודי היו ידועות כמרכזי
כוח ימי — כעיקר של שודדי־פ שלא חששו מפני
קרבות עם ציי מעצמות אירופיות. עתה שונה המצב
כמידה רכה. לאחר שהצי המצרי נחרב כקרב נכארינו

כ ,1827-לא הרשו הבריטים להקימו מחדש. רק בשנים
האחרונות הורשתה לקנות כמה יחידות קלות למשמר
החופים. מאז מלחמת העצמאות גדל כוח זה
כהרבה. הכוח הימי השני הוא שד סוריה. עיראק,
המדינה השלישית אשר יש לה צי, אינה גורם ימי
כי יחידותיה קטנות, ממלאות תפקידי סיור כנהרות.
שאר המדינות -סעודיה, תימן והלבנון -חסרות צי
מלחמתי כלשהו. המדינות הערכיות מסתייעות כיועצים
צבאיים גרמניים, שהתנסו בקרבות גדולים.

זוהי תמונה של מיסדו
בוקר במכללה הימית
המצרית. ב־שור־
הקדמית עומדים הקצינים־המדריכים, כולם מצרים,
מאחוריהם החניכים. חיל הים המצרי נוצר רשמית בדצמבר
1946 ויחד אתו נוסדה המכללה. אחרי הפיכתו של
נגיב עברה המכללה מבניינה הצר לארמון ראס אל־תין
של פארוק, בקרבת נמל אלכסנדריה. עתה משמשת המדשאה
הגדולה מגרש למ סדרים. תוכנית האימונים הועתקה
מהצי הבריטי ואתה המדים והנשק של החניכים (ימין).

גרעיז הפיקוד

הצי הסוגו ער שואל

צוללות בים וזתימן
לעומת הצי המצרי אין הצי הסורי גדול. אולם
ברשותו כלי־נשק שאין לציים הערביים האחרים:
צוללות. לפני כמה חדשים, בחגיגה רשמית, מסרה
צרפת לצוות סורי שתי צולות, בנמל לטק׳ה,
בצפון סוריה. הצוות שעבר קודם לכן אימונים
ביחידות של הצי הצרפתי, מורכב כולו מסורים,
שלצידם ישרתו יועצים צרפתיים. נקודת התורפה:
חוסר טכנאים מקומיים, חוסר חלקי חילוף,
אולם משך הזמן יגיעו אף לדבר זה,

תותחים מול אילת
על סיפון הפריגטה המצרית איברהים, אחת משתי
יחידות הצי שנשלחו לים סוף• לחסום את מיפרץ אילת
בפני אניות הנושאות סחורות לישראל. בתמונה: אחד
מצריחי התותחים של האניה מוכן לפעולה. שים לב לאחו
משני אנשי החוליה המזינה, המוכן להגיש מלאון עם
ארבעה פגזים לתותחן העומד ליד התותח. הפריגטה,
יחד עם כל שאר יחידות הצי המצרי, שאינו כולל
יחידות כבדות, נקנתה מעודפי המלחמה של הצי הבריטי.
הצוות מורכב ממלחים מצרים, שקיבלו את אימונם
במצרים. הקצינים הגבוהים, בוגרי הפג־מיר,
המצרית, השתלמו במכללות זרות בארצות
שונות. ידיעותי הם והכשרתם שוב אינם ע: מדים
על אותה רמה של תקופת מלחמת השחר.
ס כעת הם מהווים גורם שיש להתחשב בו.

« £זמן רב לפני שברי״ בין מדינות ערב צועדת מצרים בראש׳ ככוח אווירי.
J i n | 7טניה הודיעה כי היא אחריה באה סור ה, שגם לה יש מטוסי סילון. לעומת
מוכנה למכור ליש זאת׳ אין לירדן חיל אוויר ואילו לעיראק רק חיל קטן.

ראל מטוסי סילון, רעמו בשמי מצרים מנועי מטוסים תחילה היו הטכנאים אנגלים ! עתה נמסר התפקיד
אלה, כשעל הכנפים סמל חיל האויר המצרי המעוגל. לערבים׳ שעברו קורסים מיוחדים במכללות בריטיות.
טיב הציוד:

הוגש ער הכמות
בתמונה: שלושה מתוך ארבעת
אנשי הצוות של טנק שרמן, של
הצבא הסורי. הסורים קנו את
הטנקים מהצבא הצרפתי, שקיבל אותם מאמריקה. גם לעיראקים
יש יחידות שריון כבד׳ שסופק על־ידי האנגלים. מצרים החלה
בהקמת גדודי שריון כבד׳ לרוב אנגלי. ללגיון הערבי, לעומת
זאת׳ יש יחידות חזקות של שריון קל׳ אולם חסרים לו טנקים.

גדודי שריון
צוות של תותח אנטי־אווירי של הצבא המצרי. בשטח זה
עולים המצרים על כל שאר הצבאות. בימי מלחמת העולם
ציידו האנגלים יחידות רבות של הצבא המצרי להגן על
מיתקנים צבאיים בתוך שטח מצרים׳ נגד התקפות־ אוויר של הגרמנים והאיטלקים. הנשק נשאר בידי
המצרים גם לאחר צאת האנגלים מרוב חלקי מצרים. בתמונה: אנשי הצוות לבושים מדם בריטיים. הפקודות
והפעולות הועתקו אף הן מהצבא הבריטי, הרמה המקצועית שווה לרמת הצבא הבריטי.

הגנה נגד מטוסים

תעשיה מלחמתית י

החלה מפתחת תע־שייר,
מלחמתית עצמאית. מטרתה של תעשיה זו, לעת עתה,
לספק את צרכי הצבא המצרי בתחמושת קלה ובסוגים מסויימים
של כלי נשק קל ופצצות (ימין) .למעלה: אחד מבתי החרושת
לייצור תת־מקלעים, רימונים, כדורים, פגזים — כולם בהנהלת
טכנאים זרים. אם יפנו הבריטים את בסיסיהם בתעלה ויעבירו
אותם לידי המצרים, יתווסף לתעשייתם המלחמתית אחד ממרכזי
הייצור וההתקנה האדירים ביותר בצולם. על ציודו ומתקניו.

מול ב או -שבע

inית
וען יד :

נשים וקשישים לשורה

קורם מפקדים של המשמר הלאומי הירדני. המתאמנים
הם תושבי הכפרים הפלסטינאיים שלאורך
קו שביתת הנשק עם ישראל. בלילה, אחרי האימונים,
חוזרים הם מן המחנה, שליד חברון,
אל כפריהם. גיוסם של ערביי הספר היה, אולי,
ההתפתחות החשובה ביותר בחזית הירדנית. משורות
המשמר הלאומי באים רוב המסתננים
המאומנים העוברים את גבול ישראל.
הגיוס למשמר הלאומי בא כתגובה על דרישת
פליטים ותושבי־ספר פלסטינאיים רבים, שתבעו
מממשלת הירדן לפתוח את שורות הלגיון בפני הם.
במקום זה הקימה הממשלה את המשמר,
סיפקה לו נשק קל ומדריכים. ערכם רב בעיקר
בשל ידיעתם הטובה של השטח, בו הם מתמצאים.

התמונה למטה מראה מיסדר של חברי תנו
עת השיחרור המצרית, חיל משמר אזרחי ה
מתאמן באופן מרוכז במחנות צבא בכל רחב
הארץ. המתנדבים מקבלים, עם כניסתם למחנה, ציוד מינימלי — סרב
חאקי, רובה, אשפת כדורים, כובע עבודה — שעליהם להחזירו עם גמו
־,אימונים. בצורה זו רוכשים רבבות אזרחים את ידיעתם הראשונה בשימוש
בנשק ובמשמעת צבאית, שעד כה היו ניתנים לחיילים בלבד.

חיל משמר

אין עדיין, באף מדינה ערבית,
חוק המחייב נשים להתגייס לשרות
צבאי. הצעד הראשון נעשה
על־ידי סוריה, לפני קרוב לשנתיים. לפי הוראות ש־שקלי
הוחל בהסברה למען משיכת מתנדבות לשרותי עזר בצבא.
עתה החלה גם מצרים בפעולה דומה, התרכזה תחילה בקרב
שיכבת הסטודנטיות. אולם שלא כצבא הסורי, אץ הצבא
המצרי מקבל נשים לשרות סדיר אלא לחיל המילואים. לעת
עתה, למעשה, אין עניין גיוס הנשים אלא צעד תעמולתי.
לארצות ערב אוצר של כוח־אדם גדול גם בלי לגייס את הנשים.
למרות שלארצות ערב מספר גדול של אזרחים יהודיים, היה
מספר החיילים היהודיים בצבאות ערב קטו ביותר. תחילה
כתוצאה ממתן שוחד או תשלום כופר, כיום מסיבת אי־מהימנותם
רק הצבא העיראקי ן זקפיד על היולי יהודים.

גיוס נשים

בארבע מדינות ערביות קיים
חוק גיוס חובה לגברים :
מצרים, סוריה, עיראק, ה לבנון.
במצרים חל הגיוס על כל גבר בגיל ,21 למשך
תקופה של חמש שנים. בשאר הארצות משתנית תקופת
השירות. הלגיון הירדני הוא הצבא הערבי הרציני היחיד
שחייליו אינם מגוייסים כי אם מתנדבים. הסיבה :
בעיני כל בדואי במדבריות הירדן נחשב שירות צבאי
כמקצוע מכובד׳ נוח בהרבה מתנאי החיים הרגילים. מלבד
זאת מקבל הוא גם תשלום ומדים נאים. משמאל: לשכת
גיוס מצרית. מאז ההפיכה הצבאית שם מקפידים השלטונות
במתן תעודות שיחרור, הוציאו חוק המחייב כל
גבר בגיל הגיוס להציג תעודה כזו לפני שתינתן לו

גיוס המוני

האם יהיה צבא אחיד?

מלחמת העצמאות לימדה את הערבים כי חולשתם העיקרית היא
בפירודם. אולם אץ זה אומר כי הם מסוגלים להתגבר על חולשה
זו. כינוס מפקד הצבאות שנערך לפני ארבעה שבועות בקאהיר
(למעלה) היה נסיון נוסף בכוון זה. גלאם, מפקד הלגיון, לא יכול

ה מ עדר
הפור־ט׳

היה להשתתף מחמת היותו ממוצא לא־ערבי המחלוקת האחדונה שנתגלעה
באה בעקבות ההצעה האמריקאית להקים ארגון הגנה מרחבי שיכלול את
עיראק, תורכיה והלבנון. מצרים, התובעת עמדה אנטי־בריטית, התנגדה.
הסיכויים לאחדות צבאית התרחקו עוד יותר. בציוי־ מימין: מפה המראה
את כל צבאות ערב, שהופיעה בצירוף מאמי בשבועון המצרי אחר סאעה.
מאמר זה הוא אחד מרבים שהופיעו בזמן האחרון בעתונות הערבית. הנימה
הכללית של המאמרים: הערבים רחוקים עדיין מאיחוד צבאותיהם.

האם הם מסוגלים?

56 3

fc 1

3 56

rn nדדד

•I rX3

tJk g־

: 56 3

אלה הן העובדות — טיפה מן הים.
מה הן מלמדות אותך?
אם הנך׳ או היית, חייל בשרות קרבי,
תוכל ללמוד הרבה גם מן הפרטים הק טנים
שבכל תמונה. אם לא, יספרו לך
גם התמונות השלמות סיפור די ברור.
התהליך אינו שווה בכל הארצות. מצרים
צועדת בראש, הן בהתפתחות המקצועית
והן בהתפתחות הנפשית. אחריה
צועדת טוריה, אשר גם בה שולט הצבא
כחוט־השדרה של המדינה. ירדן מתפתחת
בעיקר בשטח הגיוס העממי. סעודיה
עניה בכוח ממשי,
אך עשירה בנפט ו־בדולארים
— שני
אמצעי־כוח חשובי,ם.
לבנון ותימן עודן
כוחות מבוטלים.
מעצמה צבאית אשר
ישראל נתקלה
בה עד כה אך מעט
היא עיראק, המצפה
כיום למשלוח נשק
אמריקאי ניב,־ .במלחמה
האחרונה לא
הגיע הכוח העירא קי
לכלל מערכה :
הוא נשלח למשולש
ככוח־מגן, אך לאחרונה
נתגלה כי לא ניתנו לו כמויות ה תחמושת
והדלק שה ו דרושות לפעולות
תוקפנ ות רציניות. אילמלי כן, יתכן ותולדות
מלחמת־העצמאות היו שונות ב־מידת־מה.

שולט
גנרל המקדיש את עיקר כוחו ל פיתוח
הצבאי. יכולה להקים כוח צבאי
חזק• אין זה בלתי״אפשרי למדינה כזאת
להקים צבא של 200 אלף איש — דבר
שעודנו רחוקכיום, אך יכול בהחלט
לקום מחר.
לפיכך השאננות אינה במקומה כלל
וכלל.״
גם מבחינה טאקטית אין הצבאות ה ערביים
שוקדים על שמריהם. כמעט בכל
ארצות ערב, ובעיקר במצרים ובסוריה,
פועלים ביום יועצים צבאיים גרמניים,
אנשים שהתנסו בקרבות
הגדולים ביותר
של ההיסטוריה.
סבור
סגן־אלוף בר:
״קשה להעריך את
מידת יעילותם של
יועצים אלה. נשמעי
בפיהם תלונות רבות מלחמתי ברור• — הוא רק גדל
שאי אפשר לעבוד
עם הערבים אולם בשטח
המקצועי גרי דא:
גיבוש המבנה
הצבאי, שיטות הדרכה
והקמת תעשיה
צבאית, יכולים יועצים
כאלה לפעול פעלה
בעלת חשיב־ת רבה ביותר״.

זהו אות״אזעקה.
המצב מתפתח במהירות. הוא נוגע
לעצם קיום המדינה• הוא תובע מכל ארגילים
בישראל לבוז לכוח ערבי חד מאזרחי המדינה מחשבה נועזת, מסמתוך
טענה שטחית שחברה מפגרת אינה קנות ברורות.
יכולה להקים צבא טוב.
אין העולם הזה רוצה, בעמודים אלה,
בשיחה עם צוות־החוקרים של העולם לכפות עליך מסקנה כל שהיא. הוא רוצה
הזה, אמר סגן־אלוף ד״ר ישראל בר, ה־ להמריץ אותך להסיק מסקנה משלך.
תיאורט קן הצבאי הידוע ואחד ממתכנני
הברירה העומדת לפנינו היא: למנוע
המיבצעים של צבא הגנה לישראל במל מיד
בכוח הנשק את התפתחותו הנוספת
חמה האחרונה.
״נכון; מדינה כמו מצרים, בשלב ה של המערך הצבאי הערבי, כדי לשברו
נוכחי, אינה יכולה להתמודד בשדה־הקרב ולחסלו לפני שיגיע לממדים מסוכנים
עם מעצמה עולמית׳ כמו ברית־המועצות. מדי, או לעשות את כל המאמצים כדי
אולם אץ פרוש הדבר שמצרים א נד, לשבור את חומת־האיבה הערבית על־ידי
יכולה להוות איום רציני ביותר על קיום מדיניות נועזת ודבת״מעוף׳ שתרכוש ידי ישראל.
לא חסרות בהיסטוריה דוגמאות דים במד,דה ותשנה את כוונם של ד,רו של
חברה נחשלת שהצטיין בם הערביים.
הקרב. פרוסיה של המלך פרידריך הגדול
ישנה גם אפשרות שלישית: לא לעהוא
דוגמה בולטת.
שות כלום, לחכות בעיניים עצומות למה
מצרים אומנם מדינה מפגרת. אולם שיביא העתיד. אין זו דרך אשר העולם
מדינה מפגרת של 20 מיליון נפש, בה הזה ממליץ עליה.

הצבא שולט

במצרים׳ מנהיגת המרחב, שולט הצבא. משטר ההפיכה של
נגיב חייב לטפח אותו כי בו טמון כוחו ורק בעזרתו יוכל
לבצע את תוכניותיו. כיום אין לצבא המצרי כל תפקיד
מדי יום.אולם משטר המטפח צבא גדול סופו להשתמש בו.

צבא הלבנון רחוק מלהיות כוח רציני. הוא אינו
עולה, בציודו ורמתו המקצועית על כוח משטרתי
ממוצע• אולם האווירה הכללית במרחב אילצה את
הלבנונים להפגין סולידריותם כלפי יתר מדינות ערב על ידי הגדלת כוחותיהם המזויינקם•

אוירה מלחמתית

במדינה העם הכורדי והדרו!־
בלשון בני הארץ ,״כורדי״ הוא לאו
דווקא בן השבט המקופח השוכן באיראן
ועיראק, אלא כל אדם שאינו יודע מה
לעשית׳ מחכה בשעת־צרה שמישהו יגיד לו
כיצד לנהוג.
השבוע׳ עת הגיע המשבר בהר הדרה,
ממש מתחת לאף הישראלי, לנקודת השיא,
היה דומה שמדיגת־ישראל כולה הפכה כורדית.
אומללה וחסרת־ישע עמוד, מול ההזדמנות
החד־פעמית, לא פתחה את גבולותיה
לפני רבבות הדרוז הישראליים שרצו לחוש
מזוינים להצלת אחיהם (ראה להלן) ,לא
עוררה את העניין במועצת הבטחון.
לאדיב אל שישאקלי, שאינו כה אדיב
כשדמדוב־ בצרות ישראל, ניתנה שהות
מספקת לדכא את המרד בנחת. התוצאה
לא איחרה לבוא: בנו של המנהיג הדומי
האגדי, סולטאן אל־אטראש (העולם הזה ,)850
הופיע ברדיו דמשק׳ היכה על חטא, האשים
בכל הענין את — מדינת ישראל.

אלמלא

מדיניות

שעה שרוב אזרחי המדינה הפנו את
עיניהם צפונה ומערבה, ציפו לפעולה ה־ישיאלית
שלא באה׳ הסתכל אזרח אחד
דרומה, באותה הצלחה. האזרח: חבר
משק גינוסר ותלמיד האוניברסיטה, יגאל
אלון.
במאמר בעתון פנימי בו הגיב על המצור
המצרי שהוטל על אילת וסגירת תעלת
סואץ (ראה רפורטג׳ה) ,רמז אלון כמעט
בגלוי שלדעתו הגיעה השעה לענות בפעולה
מלחמתית על פעולה מלחמתית. כתב אלון :
״כלום פטורים אנו מן החשש שהשלמה
מצד האי״ם וקבלת הדין מצדנו —
אינם עשויים להרחיב את המצור ...גם
על פני הים התיכון טוב כי נזכור :
או*ם בדבר הקמת מדינת

החלטת עצרת
ישראל ...לא היה בכוחה בלבד לממש את
ההחלטה׳ אלמלא נחלצנו במלוא כוחנו העצמי
להקמתה ולהגנה עליה.״

מיעוטים
פס נחושת רקוע
האסיפות הסוערות של הדרוז תושבי
ישראל, בהן נידונו המאורעות בסוריה
(העולם הזה ,)850 הגיעו לשיאן באסיפת
הנכבדים המסכמת שנערכה בבית־העלמין של
השושלת הטאריפית, השוכן בכפר ג׳וליס
לא הרחק מעכו. משתתפיה, נציגי הדרה
מכל קצות הארץ׳ התבטאו באורח קיצוני
ביותר, חדור התלהבות דתית קנאית.
מתון יותר, יחסית, היה החשוב שבין
המנהיגים׳ אמין אבן מוחמד טאריף׳ בן
המשפחה שהוציאה מקרבה משך 200 השנים
האחרונות את מנהיגיה הדתיים־הרוחניים של
העדה הדורזית בארץ. בבית־האבן המרווח
שלו׳ שלידו שוכנת מכונית חדישה, התפנה
השייך בעל הדמות הנבואית כמעט לסכם
את המצב.
הד כבל הפינות. הקשר בין העדה

הדורזית שבארץ לבין זו שבג׳בל דרוז
אינו דתי גרידא, טען טאריף לבן־הזקן.
בשנת , 1925 עת התמרדו הדרה בהר נגד
הצרפתים, חשו רבים מאחיהם בני־הא־ץ
לעזרתם. רוב המתנדבים, בני הכפר בית-
ג׳אן שליד צפת, עשו את הדרך, מהלך
שלושה ימים, ברגל, זכו שמאז היתר, המלה
ספידיה (צפת) בד,־ ,שם נרדף לגבורה
ועוז־רוח•
הדרוז הם כפם־נחושת מרוקע,״ קבע השייך
,״הכה בצידו האחד וההד יישמע
בכל פינותיו.״ גם הפעם, אמר, רצו לחוש
לעזרת אחיהם, נתקלו בהתנגדות בגלל העובדה
שרבים מבני עמם משרתים בצד,״ל.
״העמידו את בנינו בגבול הצפוני,״ דרש.
כחזה או דגב. אילו היתד, הברירה
בידם, לא היו הדרוז מתמהמהים אף ליום
אחד, אמר .״כל מי שמכיר את הדתי
יודע שד,מתנכל להם סופו ברע. כשנופל
אצלנו חלל במלחמה אין צער ועצב, אך
אנו מתכוננים היכן פגע הכדור: אם בחזהו,
אחינו ד,־א אמיץ־הלב. אך אם מגבו נפנע —
תחול מארת אלוהים על ראשו.״
היחסים בין הדרוז והמוסלמים בארץ היו
גרועים מאד בתקופת המנדאט, שופרו במקצת
אחרי קום המדינה, הורעו עתה שוב.
״המוסלמים שמחים לאידנו,״ טען השייך
במרירות. שישאקלי ומרעיו דומים, לדבריו,
לנחש כפוי־הטובה ד,מכיש אדם שהניחו
בחיקו ביום־קר להצילו מקפאון.
מה לעתיד י ״בתור איש־דת,״ אמר,
כשעיניו התכולות נפקח־ת לרווחה וזקנו
מרטט על חזהו בהתרגשות ,״עלי לומר כי
מבטחנו באללה, כי בניו אנחנו ! ״

הציעה אשרות הגירה לארצה, תמורת הסכום
״הפעוט״ של 1500 לירות ישראליות. יודעי׳
דבר טענו כי לא היתד, כאן מעילה מצד
פקיד זה או אחר בנציגות, אלא מדיניות
בלתי רשמית של אותה ארץ, שהגדילה בדרך
זו את אוצר מדינתה, בפרט כשחלק־הארי
מן הסכום שולם במטבע קשה. אדם יוצא
אותה מדינה דרום־אמריקאית, הנמנה על
מקורבי ראש הנציגות עצמו, טען כי הדבר
נעשה בידיעת ראש הנציגות ואף בידיעת
משרד־החוץ של המדינה הנוגעת בדבר.
דבר זה לא נתפרסם בשום מקום, אף

חיפה לבין התאחדות בעלי ד,תעשיה שייצגה
את שפן־הנסיון אלפא. הגסיון שאנשי־המדע
של המועצה עסקו בו: השגת חוזה עבודה
בעל שני סעיפים עיקריים — א) עבודה מ״
אורגנת במפעל וקבלת כל הפועלים רק דרך
לשכת־ד,עבודה, שדרכה, לטענת מזכיר ה מו׳
עצה, יכולים לקבל עבודה גם שאינם חברי
הסתדרות, ב) כל פועל בלתי־מאורגן יחו־ייב
בתשלום 2%ממשכורתו לאגוד המקצועי,
מאחר שאף הוא נהנה בעקיפין מהמלחמה
המקצועית של האגוד שאינו חבר בו.
התאחדות בעלי ד,תעשיה גילתה רוחב לב :

יחסי־חוץ
מבוכה ושמה דיפלומטיה
כבכל ארץ אחרת, כן גם בישראל, לקחו
הנציגויות הזרות לעבודה בלשכותיהן פקידים
מקומיים, כלומר אזרחי ישראל. העבודה
בנציגויות זרות השתלמה בדרך כלל יפה,
מאחר שהן שילמו יותר מן המשכורת המקובלת
בשוק העבודה המקומי. אולם בימים
האחרונים, נראה כי יחד עם הפקידים הישראליים
צצו גם בעיות ישראליות.
חברת נסיעות אחת הודיעה ללקוחותיה
כי יש בידה לסדר אשרות הגירה לאי אלו
ארצות בקהיליית העמים הבריטית, חמורת
סכומי כסף שבין 150ל־ 300 לירות ישראליות.
סכומים אלה הועברו, עד כמה שידוע,
לאחד הפקידים בקונסוליה הבריטית, שהצליח
להסדיר את העניין באחדים מן המקרים.
אולם אותו פקיד עזב את עבודתו לפני
זמן מה׳ ואילו משרד הנסיעות המשיך להציע
שרותים אלה, בתקווה שיעלה בידו
״לשכנע״ פקיד אחר לקחת את מקומו של
זד, שעזב• משלא הצליח משרד הנסיע־ת
לעשות זאת, פרצו סיכסוכים בינו לבין
הלקוחות והפרשה כולה יצאה לאור.
פרשה זו גרמה לשלטונות ישראל כאב
ראש דיפלומאטי קטן ביחס, כיוון שמיד עם
גיליייה טיפלו בה הבריטים בצורה שאינה
משתמעת לשתי פנים, אך פרשה אחרת גרמה
לכאב ראש גדול יותר.
שיטה להכנסות. הצירות של אחת
המדינות הגדולות ביותר באמריקה הדרומית

אסיפת מחאה דרוזית כג׳וליס
בחיק, נחש כפוי טובה
כי היה ידוע לאי אילו אנשים, שאף הטילו
ספק באמיתותו. לכן תמה הציבור כאשר
פירסם משרד־החוץ הישראלי הכחשה לשמועות,
כאילו ביקש את ביטול חסינותו הדיפלומטית
של נציג מדינה כלשהי. האמת היתה
שמשרד החוץ רצה לחפות בהכחשתו על
טיפולו הזהיר בפרשה.
אכן, לא בוטלה שום חסינות, אבל משרד-
החוץ הישראלי פנה אל שלטונות אותה
מדינה דרום אמריקאית באיגרת סודית. דרש
את הרחקת נציגה מישראל, בתואנה שהיחסים
בינו לבין משרד־החוץ אינם משביעים
רצון והדבר עלול לגרום לקלקול היחסים
בין שתי המדינות.
לא לחקות. הסגל הדיפלומאטי לא שבע
נחת מידיעות אלו, התכנס לישיבה דחופה
לדון בעניין׳ תבע ממשרד החוץ למנוע את
פירסום הידיעות בעתונות, אי לפרסם את
שמות הנציגויות המעורבות בפרשה, כדי
למנוע בושה מציבור הדיפלומאטים.
ציין דיפלומאט א־סטראלי :״הפרשה אינה
נעימה ביותר• נציגים מסויימים כבר נשאלו
על ידי משרדי החוץ של ארצותיהם, אם אין
הם מעורבים בדבר. קשה לנו להכחיש את
ההאשמות, מאחר שהעתונות לא פ־טה אותן
ומשרד. החוץ הישראלי מסרב לפרסם פרטים
מתוך נימוקים משלו. משרד החוץ של אחת
ממדינות מערב אירופה אף כתב לעובדיו,
כי אמנם יש לנהוג בכל ארץ בהתאם לנוהג
המקובל בד״ אבל אין כל הכרח לחקות
את נוהג המעילות, אם הוא מקובל בישראל.״

מענק
כל עשרי רגע

טחנות הצדק טוחנות, כידוע, לאם. אטיות
במיוחד הן טחנות הצדק בישראל, שסגלה
השיפוטי חסר־אונים לנוכח זרם המשתפסים
הגואה * .עד יותר לאט טוחנות, כנראה,
טחנות הסססיסטיקד .,לפיכך אין לתמוה
שכאשר משרד המשפטים והלשכה המרכזית
לסססיסטיקה טוחנים במשותף בשנת 1954
הם מפיקים ססטיססיקה על פעולות בודד,משפט
בשנת . 1951
בטחינה מאוחרת זו, שנסתיימה השבוע,
התגלו כמה מספרים מעניינים על מד, שד,תבו
ש מאורגן
ארע בשנת 1951 לפני ומאחורי דוכני בית״הנה
בעל בית־החרושת נשמעו קרי ד,משפט העליון, שלושה בתי־המשפס המחואות•
״אחריו !״ חבורת הנערים לא חיכתה זיים (ירושלים, תל־אביב, חיפה) ו־ 17 בתיהרבה,
רצה אחרי קריאותיה לעבר האיש ך,משפט לשלים איכלוסיית ישראל׳ שמנגבה־הקומה
שמיהר למונית. עם הגיעם אליו תה מיליון וחצי נפש לפני דלוש שנים.
הוחלפו קריאות הבוז במקלות שהונחתו בלי חילקה בינה לא פחות מ־ 15846ו משפטים,
רחמים על גב הקורבן עד סגירת דלת המכו מספר העולה על מספר הספרים העבריים
נית שהסתלקה בדהרה.
המקוריים שאותה אוכלוסייה רכשה משך
לא היד, זה מחזה יוצא־דופן בסביבת בית־ א יתד, שנה.
החרושת לתמרוק־ם אלפא ב״ 14 הימים האח התיצאה
המתבקשת: עומס מדהים על
רונים. משך תקופה זאת נאספו ליד המפעל מאזני הצדק. אם כי כל אחד משבעה
מוי יום ביומו, בפקודת מועצת פועלי חיפה, השופטים העליונים היה יכול להסתפק בבירור
כל אלה שפסקו ללכת על ארבע׳ יחד עם אלה 100 משפטים למנה, כבר נאלץ כל אחד
שאינם. מוכרחים עדיין ללכת על שלוש. פו מ־ 23 השופטים המחוזיים לטפל ב־ 375 משעלת
שניסתה להיכנס לעבודה למרות השבי פטים לשנה. גרועה מכל היתד, מנתם של
תה (ומחוסרות״עבודה מעוניינות נמצאו ל 26 שופטי השלום: בחלקם נפל ממוצע
רוב) ,היתד, תוך זמן קצר מאבדת את כושר
(המשך בעמוד 02
עבודתה בצורה שהבטיחה את הצלחת ה שביתה.

: 1949 משפט אחד על נל 18 תושבים.
: 1951 משפט אחד על נל 13 תושבים.
השפן והנסיון. במשך תקופה זאת הת •*
מאז הופחת מספרם, הועמד על . 12
נהל משא״ומתן קדחתני בין מועצת פועלי

עבודה

״התקציב מאוזן!״

היא מוכנה לשלם אפילו ,3%טענה, אך לא
להסתדרות כי אם ללשכת העבודה.
״ כ צ פוי, בנצחוני בעוד המשא״ומ*
תן מתנהל, הופיעה בבית־ד,חרושת קבוצת
פועלים שפילסה לה דרך אל תוך המפעל
בעזרת יחידת שוטרים. משתתפי ״המשמרת״
לא נכנעו .״לא ניתן לשבור את השביתה,״
צעקה עסקנית מזדקנת נערה שהתפרעה יתר
על המידה׳ נעצרה ונלקחה למכונית השיסוי.
אולם בצהרים הופיעו השוטרים למלא
תפקיד הפוך׳ לסייע בהוצאת הפועלים. היד,
זה אחד מתנאיה של המועצה לחידוש המשא״
ומתן, שנגמר, לדבריו של שובר שביתת״
הימאים יוסף אלמוגי, מזכיי המועצה» ,כפי
שאפשר היה לצפות, בנצחוני.״ אמנם3% ,
מהשכר ישולמו לעת עתה ללשכת־המס, עד
שייקבע גורלם הסופי, אך תשמישי הקוסמטיקה
ייצרו מעתה ואילך באופן מאורגן
בהחלט.

לפגי שאתה גיגש לקרוא את השורור
הסתכל־נא כתמונות המופיעות כשני
כמות שהן, מן הגליונות האחרונים של כת
אשר נדולי המדינאים והמצכיאים מתחריב
ואשר האפיפיור וראש-ממשלת כריטניה י
האם חן פוגעות כטעמך הטום? הא

מאז עבר העולם הזה לידי המערכת הנוכחית, הוט
חה בפניו פעמים בלתי־ספורות הטענה כי הוא ״פורנו
גראפי״ .במרוצת הימים שמו העורכים את לבם לב
כי טענות אלה לא היו קשורות מעולם לטיב החומו
או התמונות. שפורסמו בו. הן הושמעו שעה שהופיע
על שערי העתון תמונות של נערות נאות׳ בדיוק כמ
נשעה שהופיעו בשער חברי ממשלת ישראל. היתו
זאת רק דרך של ווי כ־ח. קל יותר לכתבלב קטן־כשרו
להתריע נלד ״פורנוגראפיה״ ,מאשר לסתור את גילו,
העולם הזה על מז מת־הגירוש של אבו־גוש, או ע
חייו הפרטיים של היועץ־הבלכלי שמעון הורן, אשו
משלב״המסים הישראלי קנה לו דירה מפוארת.
עין העולם הזה לא היתד, מעולם צרה בכתבלב
אלה, ומעולם לא עלה על דעתו
להתווכח אתם או לסתור את דבריהם.
ההשמצות לא הזיקו לע־זכורים
עסקי
(עתון הנערך
תון. להיפך.

הילד

פורנוגרפיה

זהו אחד מעשרות כתבי־העת האמריקאיים המוקדשים אך ורק לגירוי תאווה מינית׳ אם כי אינם מגיעים
בהעזתם לחבריהם הצרפתיים. הכותרת בעמודים אלה :״לחבובתנו יש שפע של קימורים׳ והיא יודעת
לנצלם !״ רוב העמודים של כתב־עת זה, ביוסי פאראד, אינם ניתנים כלל לפירסום בעתון המכבד את עצמו.

והזאבים

צעירים ביותר)
כי העולם ד
טיס חקוציס בו
לס כל אחז יוז
פיה. אגב, מן
רווק זקן העי
באיצסלה טל
פסיכואנאליטית

דוגמה מאלפת לסכנה כזאת
ניתנה בשעתה, על־ידי המפלגה
הקומוניסטית הגרמנית. מפלגה
זו נהגה להגדיר את כל שאר המפלגות
במדינה כ״פאשיסטיות״.
סוציאליסטים נאמנים, בורגנים
מתונים, דתיים — כל אלה היו
בפיה, פאשיסטים מתועבים, גרו עים
הרבה יותר מן הפאשיסטים הגלויים של אדול
היטלר.
התוצאה היתה מזעזעת. התואר ״פאשיזם״ איבד א:
מוראו ואימתו בעיני הציבור. הוא ירד לדרגת ד,שמצ
זולה וחסרת-תוכן. חוש־הביקורת של הציבור נהרס. כמ
הילד הליצן שצעק ״זאבים כדי להבהיל את השכניב
עד שבא זאב אמיתי וטרף אותו, כך נפלת המפלג!
הקומוניסטית קרבן לשיטותיה, עזרה לפלס דרך לנצחו
הפאשיזם ומחנות־ההשמדה.
בעתונות הישראלית קרה משהו דומה. כל עתו
התרגל לקרוא ליריבו ״עתון פורנוגראפי״ .״פורנוגראפי
לא היה רק שבועון בלתי־תלוי שדרך על יבלות פולי
טיות, אלא גם שבועון שהתחרה בק־ופקים עם השבועו
של המפלגה. בקיצור, תואר זה הסך כמעט שם נרד
לעתון׳ בעל תפוצה המונית, המקובל מאד על הקור
המקומי.

היצורי החמודים
אולם בה בשעה שכתבלבים אלה רדפו אחרי הזאבי
המדומים׳ חדרו לרחוב הישראלי הזאבים האמיתיי!
כתבי־עת, שכל תוכנם הוא מין ופשע במנות גדושוו
כמטרה בפני עצמה, החלו צצים כפטריות אחרי הגשג
לשבחו של הציבור הישראלי יש לציין כי הצלחת
היתד, מוגבלת ביותר. ישראל היא הארץ היחידה בעול
בה כרוכה עדיין הוצאת עתון פורנוגראפי בהפסדי
ניכרים.
מיותר, אולי, לציין שכתבי־ עת אלה, בהם מושל
הפורנוגראפיה בטהרתה, לא העלי מעולם את חמ
הכתבלבים המפלגתיים למיניהם׳ שלא טרחו כלל להו
ריע עליהם.
בכל זאת כדא־ לנתח אחת ולתמיד את הבעיה, לבהו
בצורה צלולה ומפוכחת פ־רנוגראפיד, מהי, ואיה הגבו
בינה ובין עתונות רצינית מצוירת, המפרסמת רפורטג׳ו
מצולמות.
הבה ונחזור נא אל התמונות בעמודים אלה. מה !
פראות לך? מיטב עתוני העולם מגישים לך בש5

זכאות, עצור לרגע קט.
מודים אלה. אץ אלה תמונות סתם. הן נלקחו
העת החשוכים והנפוצים כיותר כעולם, עתונים
ניניהם על הזכות לפרסם כהם את זכרונותיהם,
זהים לתת להם ראיונות מיוחדים.
סכור אתה שייט כהן להשחית את מידותיך?

את התבונות החיוביות שדתנו להן על־ידי אלוהים.
מדוע הם עושים זאת? מדוע עושה זאת לייף, הש בועון
החשוב ביותר בארצות־הברית, בעל תפוצה של
ששת מליונים טפסים לשבוע? מדוע עושים זאת
אילוסטרייטד ופיקצ׳ר פוסט, שני השבועונים הנפוצים
ביותר בבריטניה, ארץ הידועה בשל צניעותה המופרזת?
הסיבה
היא פשוטה. עיקר מטרתם של שבועונים
אלה למסור לקוראיהם אינפורמציה מצולמת על בעיות
רציניות, פוליטיות וחברתיות לא מעטות בהן תמונות
עגומות ועצובות, המראות את הצד השלילי של החיים,
את סבל האדם, את מוראות המלחמה. העורכים מבינים
שעליהם להמתיק את הגלולה. הם סבורים שהקורא
זכאי, אחרי במה רפורסג׳ות רציניות
(ולאו דוקא מעידדות) לנוח
מעם, להתבדר, להזין את עיניו
זי! של העולם הזה
ביצורים החמודים יותר של הבו
על־ידי רווקים לא־בורא.
הרווקים
הזקנים, עור

,סענו כי הס נ 1שמ״
1ההסברה המינית, או
היעתון הפיץ פ־גוגרא-
ופורסמות׳ היא כי כל
בפורנוגראפיה, אפילו
עי־המין, טעון בדיקה

פיקצ׳וגואו

עתון קולנוע, סבור שכל המותר
על הבד ומהווה מזון רוחני למיליונים,
אינו פסול על הגיר,

אימאז׳

השבועון הצרפתי המצוייר• מן הפחות קיצוניים
בצרפת, תמונה זו של רקדנית כמעט
ערומה זכתה אצלו לפרס בתחרות צילומים.

המויגה הנכונה

כמעט איש אינו קונה את לייף
בגלל תוכנו הרציני, מצפה למ צוא
בו גם תמונות מעודדות•
משעשעות ומהנות. תכנית הע־הדור
22.1.54 ,
__ תון מבוססת כולה על מזיגה טובה
ונבונה של שני הצרכים האלה.

עתון מוצא לעצמו, כמובן, תרכובת משלו. כמות
הנערות הנאות גדול יותר בשבועונים הצרפתיים, קטן
יותר בעתונים הבריטיים׳ בעוד שהאמריקאים תופסים
מקום בין השניים. אולם אפילו בהשוואה לאנגלים ול־אמריקאים,
עתץ כמו העולם הזה אינו אלא מלאך של
צניע־ת.
דבר אחד משותף כמעט לכל השבועונים החשובים
בכל הארצות הללו: על שערי כולם מופיעות כמעט
בקביעות תמונות של בנות המין היפה, כדי להנות את
עינו של הקורא.

אמיל זולא והזבל
תהום מפרידה בין עתונים אלה ובין חבריהם שאין
להם בכלל מטרה או תוכן, והקיימים אך ורק כדי לתת
לקוראיהם תחליף לסיפוק מיני. זוהי אותה תהום המפרידה
בין נגה של אמיל זולא, הספר הנמנה עם
מיטב הספרות היפה על אף תאוריו המיניים, ובין
חוברות הזבל השורצות לאחרונה כמעט בכל רחובות
תל־אביב.
עתון פורנוגראפי הוא עתון המבסס את עיקר משיכתו
על גירוי היצר המיני של קוניו. ישנם כאלה, עשויים
בכשרון רב, בצרפת. ישנם כאלה, עשויים כמעט
בלי כל כשרון, בישראל. אין העולם הזה רוצה לזהותם
באן. הוא משאיר את אזת לקוראים עצמם, שלא יתקשו
במציאתם.
האם צריכים לאסור עתונים אלה? האם יש להשתמש
נגדם בחוקים הקיימים, או אף לחוקק חדשים? לא.
אפשר לסמוק על הקהל הישראלי, ואפילו על הנוער
הצעיר ביותר, לבחור בעצמו את הבחירה המתאימה
לרוחו. שום סכנה אמיתית אינה צפוייה מצד זה. הס כנה
היא דווקא הפוכה: שבאמתלה של מלחמה ב״
״פורנוגראפיה״ ישתדלו גופים מסויימים להשתיק קולות
בלתי־רצויים להם מטעמים אחרים לגמרי, הברורים לכל
אדם חושב.

אין כמעט ציבור בעולם הדומה בבגרותו לציבור־הקוראים
הישראלי. אין הוא זקוק לשום אפוטרופוס או

פוטוגראפי

זהו עתוז מקצועי, הסבור כי תלמידיו
ילמדו את אמנות הצילום מתמונות
של נערות ולא של פרחים.

סאט. איב פוסט

העתון למשפחה בהא ה־הידיעה,
ידוע בהגינותו

שבועון קצת יותר רציני מחבריו, אינו מוותר
Q 01 1 7הוא על תמונות המושכות את העין. ה״
׳ rי wפעם: גוון ורדון׳ רקדנית מהוללת בברודביי.

אחד השבועונים האמריקאים המצליחים ביותר, עתון
למשפחה. מבליט נערות נאות בכל הזדמנות טובה ורעה,

הילולילה

הולכות ונגמ רו ת ההכנות והחזרות להצגת הבכורה
החדשה בשם ״הילולילה״ ( הי לו לאב־לי־־לה־לו) אשר
תתקיים במו״ש 13 ,לפברואר ש. ז .באולם י שה־חפץ
תלאביב.
הבמאי: ז .ודדן, פזמונים: נ .אלתרמן׳י אורלנד;
הטקסטים: אביגדור המאירי, י• הייבלום, א .ברושיו׳
המוסיקה המקורית: משה וילנסקי ; מוסיקה כללית: ב.
קאופמן; הצייר: דוב סגל; כוריאוגרפיהי: אלישבע
מונה ; מנצח התזמורת: ר .מסיגג.
בהצגה הנ״ ל מ שתתפים פרט ל שחקנים: להקת
בלט — להקת רקדנים תי מני ם, תזמורת ג׳אז, מקהלת
זמרים רוולרסים, וכו׳ .משת תפי ם בס״ה 50 אמנים.
__ ההצגה מסתיימת ב״ עדליד ע״ תל־אביבי ת.

דא זה הבוקום
ל שמירת כסף במזומנים, שכן המוסד או בי ת
המלאכה אינם מוגני ם בפני גני בה׳ אבידה או
שריפה.

תיאטרון ״לי־לה־לו״
בהנהלת מ. ולין __טל__ 66955 .בן־יהודה 1תל־אביב

בזמננו א־ן כל צורך לשאת ב סיכונים אלה׳ שכן
הבנק מ ע מיד שרותו וקופותיו לר שותו של הצבור
הרחב בכל חלקי הארץ.
רבים הם כיום בעלי המלאכה והמקצועות הטכ־ניים
ה מפקידי ם כספם בבנק ונ הני ם בדרך זו גם
מבטחון של ממש וגם מ שרות בנקאי י עי ל וזריז.

באולם ״ישה חפץ״ המחודש

צגת -הבכורה

במוצ״ש 13 לפברואר ש׳ז. ובכל ערב 2הצגות ב־ 9.45—7.15 בערב

הילרלילה

הבסן ס מקומו בב:ק
בכק דאומי־ ל^ע־דאר בע״מי
אנגלית־וצרפתית
גית ספי לשפות ״קדימה״ כן־יהודה 74 תל־אכיב.
מדי שבוע בשבוע נפתחים קורסים חדשים

למתחילים ולמתקדמים.
ההוראה בקבוצות קמנות ובהדרכת מו־ים מדופלמים בכל שעות
הבוקר והערב.

רביו מפואר כ 2-חלקים ו־ 24 תמונות
הבימוי: ז .ורדן
פזמונים. נ .אלתרמן, י .אורלנד
טקסטים: א .המאירי, י .הייבלום, א .ברושי
מוסיקה מקורית: מ .וילנסקי
מוסיק־־ ,כללית: דניאלה דור
הצייר: רב סגל
כוריאוגרפיה: אלישבע מונה
מנצח על התזמורת: ר .מסינג
להקת כלם, להקת רקדנים תימנים, מקהלת
רוולרסים, הומור, סטירה, פרודיות, תזמרת ג׳ז
כרטיסים להשיג: קופת ״ישה חפץ״ בשעות 1—11 לפנה״צ
ומשעה 4אחה״צ.

הו רי ש ! לתלמידי בתי־ספר אנו מקיימים קורסים מיוחדים
למתחילים ומתקדמים והכנה לבחינות מעבר
באנגלית וצרפתית בשעות אחר הצהרזם•

תגלי ת חשובה

פרטים.והרשמה 9—12.00 :לפנה״צ; 4—4כערב (פרט ליום ו׳).

111 פתבר נו :

׳ י,ח י׳ טיס נ, י ^
1יצר

תל־אבי!

רח׳ רש״י 9

לעת עתה רק לגברות !

tpoic
בנין הםר כוי

הננו מתכבדים להודיע, שמעתה
אפשר לקנות אצלנו מצלמות וכל
מכשירי צילום בתשלומים נוחים.

צדם עוד היום -
שדם מאוחר יותר!

1131 J־ 11־ 11

במשך השנים האחרונות נערכו
ניסייים אינטנסיביים בדבש. אחת
מסגולותיו החשובות שהוכחה מעל
לכל צל של ספק, היא השפעה
לטובה על הלב. חשיבותה
החיונית של עובדה זו לכל אדם
ברורה מאליה. דבש, המזון הטבעי
הטעים, מגביר בהחלטת
את כוחו של הלב הבריא ומחזק
לב חלש•

ב ״זר

חריאביב. רחוב אל ״ 94
מצלמות בתשלומים!

כריכות העזלם הזה
קוראים, מחוץ לתל־אביב והסכיכה, המעונינים
ככריפת גליונותיהם, יעבירו את הגליונות על ידי
הדאר, בצרוף המחאת דאר בסד 3.500ל״י לכר,־.
כל כיד כולל 52 גליונות.
תאייד אחרון למסירת הגליונות הוא ה.28. 2.54-

ההנהלה

במדינה
(הנזשן נזעמוד )9

שנתי של 3100 משפטים לשופט.
בשיא האמיתי זכו ארבעה השופטים הניידים
בעדי־השדה (כמגדל־אדקלון, נתניה,
עפולה) .הם חילקו ביניהם 24755 משפטים :
משפט אחד לכל עשרים רגע ביום עבודתו
של שופט שלום ישראלי נייד.
עיריות הצינורות המקובל ,
אברהם פייבוש נמצא בארץ 18 שנה׳ אך
טרם למד כל שפד. מחוץ לשפת אמו, גרמנית.
משך כל השנים לא הרגיש גם כל
צורך בדיבורים יתרים: הוא היה מכונאי
מ ימחה במקצועו. מקום עבודתו, מאז עלה
ארצה, היך, במועצה המקומית של גבעתיים.
בשרותה עבד 14 שנד. כפועל ארעי וארבע
שבים אחרונות כעובד קבוע.
לפני זמן קצר הרגיש פייבוש בפעם הראשונה
בחסרון ידיעת העברית: לביתו התקבל
מכתב, כתוב עברית וחתום בידי ראש
המ עצר, המקומית שמעון בן־צבי. פייבוש׳
שלא ידע לקרוא, היד, סבור שזוהי העלאה
בדרגה, אך לאמיתו של דבר היתה זו הודעת
פיטורין. הסיבה :״מעילה שאינה מוטלת
בספק.
מעילה דפי פקודה. לאוזניו של פיי-
בוש גונבו בזמן האחרון שמועות משמועות
שונית על מגיפת המעילות במוסדות הציבוריים
למיניה; .אך הוא היה סבור עד כה
שמועצת גבעתיים היא מועצת למופת. עתה
התברר לתדהמתו שגם מועצת זו מלאה מעשי
מעילות חמורים, והמבצע אותן אינני
אחר מאשר הוא עצמו. ד,־א מיהר למשרדו
של בן־צבי ביקש לפחות לדעת לפני פיטוריו
מה בדיוק גנב, על מנת שהדבר יעזור
לו, אולי, להסתדר מחדש בחיים לאחר הפיטורין.
בן־צבי
הסביר ברצון :״נכון שתפקידך
בעבודה היה להתקין צנורות מיים צדדיים
מן הקו הראשי עד לגבול המג־ש הנתון?״
״נכון.״
״נכון שהובלת צנורות אלד. לא עד לגבולות
מגרשים, אלא עד לשעוני המדידה
שנמצאו בתוך תמגרש ז״
״נכון.״ ־
״באנו לכלל מסקנה שגנבת את הפרש
הכסף, המגיע לקופת המועצה עבור צנורות
נוספים.״
״זה כבר לא נכץ. לא קבלתי אף פרוטה.
וגם לא עשיתי זאת על דעת עצמי ,״אלא
לפי פקודת המנהל האחיאי.״
״ומי הוא המנהל האחראי עליך?״
״אהרון בן־צבי, בנך״.
בשבוע שעבר הגיש אברהם פייבוש תביעה
על הוצאת דיבה נגד שמעון בן־צבי
ושני סגניו.
אסתחז שבר ער שבר
סופי לוי נולדה במזל ביש. היא סבלה
קשות בימי נעוריה, איבדה את כל משפחתה
עם כניסת הגרמנים לבלגיה. לאחר המלחמה.
כשמת בעלה הראשון״ נישאה שנית, אבל
נישואים אלה לא עלו יפה, נסתיימו בגט.
בשנת 1950 החליטה סופי להתחיל. בחיים .
חדשים׳ עלתה לישראל.
בתל אביב פגשה בגבר גבה קומה*,שחרחר׳
עדין פנים, נישאה לו כעבור זמן קצר.
שנית הסבל השאירו בד, את אותותיהן,
עוררו בה עצבנות, המריצו אותה להתרחק
מן ההברה.
צינקוגרפיה דינ דיונ ס ק•

ק 1־ רשת ־ צ ב עי ם

האנשים ששכנו בבית הגבוה שבצפון תל־אביב
משך ארבע השנים האחרונות׳ כמעט
לא הכירו את סופי. הם ידוע רק שבינה
לבין בעלה שוררת מתיחות מתמדת״ מפעם
לפעם פרצו בדירת הזוג מריבות סוערות,
שנסתיימו לעתים בד,זעקת משטרה. לבסוף
עזב הבעל השלישי את הבית, לא נראה
במקו; במשך חודשים מספ־.
דממת מ*ת. לפני שבועות מספר חזר
הבעל הביתה, כדי להתפשר עם אשתו,
להתראות עם בתו הקטנה, לילי ( 10ח ״דשים).
הוא נשאר בבית, חיי המשפחה החלו מחדש.
נדמר, היה כי סופי לוי היתה* מאישרת.
באחד מימי השבוע שעבר, בשעות הצהרים,
נמצאה סופי במטבח, ד,בינה ארוחת צהרים
לבעלה׳ שעמד לחזור מחנות התמרוקים
שלו ברחוב נחלת בנימין. לילי הקטנה
שיחקה במיטתה, בחדר הטמוף. טופי היתה
רגילה לכך שבתה היא ילדה שקטה, לא

במדינה

השער

את לילי יושבת במיטה כשעל צווארה כרוך
חום של אחד הצעצועים. לילי נחנקה.

וו עדמחפש

משפט
•ועץ השגרירות
״דייויס נפטר ! מונס דייויס נפטר !״ צעקו
מוכרי העתונים ברחוב לפני כחודש ימים, ב״
הכריזם על החדשה החשובה ביותר של היום:
פטירתו של שגריר ארצות־הברית בישראל.
בין הצועקים היה גם בחור גבוה,
בעל בלורית אדמדמת ופנ ס מכוסי סימני
אבעבועות. היה זה נסים משעל, עולה חדש
מעיראק, המפרנס את עצמו ואת אמו הזקנה
על ידי מכירת עתונים ברחוב.
הדבר ההגיוני ביותר, החלים נסים אותו
בוקר, הוא למכור את העתון ליד בנין השגרירות
האמריקאית בשדרות רוטשילד.
הוא התקרב לבנין, שעליו הורד הדגל עד
למחצית התורן, לאות אבל, ניגש לשומר ה אמריקאי
שעמד בדלת, אמר לו בעברית :
״אני מציע שיקברו את דייויס בפתח הצי רות
״.השומר, לבוש המדים, לא הבין מה
רוצה ממנו הישראלי הזר לו, שאל את ה-
השוטר הישראלי. השוטר הסביר לו שאין
בכך כלום, רמז לראשו של משעל.
יד על צווארון. נסים נעלב, התחיל
לצעוק ולהשתולל. הוא לא יכול היה לשאת
שהצעתו תידחה בקלות כזו, צעק בקולי-קו-
לות כי הוא דורש שהשגריר המנוח יקבר
דוקא במקום זה.
לאחר דרישות אלה ביקש השוטר הישראלי
את משעל לזהות את עצמו. הוא סירב,
התחיל לרוץ בבהלה. לשומר היו הוראות
מפורטות כיצד להתנהג במקרים כאלה: גם
הוא התחיל לרוץ לאותו כיוון, לא הפסיק
עד שידו נחה על צוארונו של נסים.
מוכר העתונים נפל לארץ, ביקש שיעזבו
אותו לנפשו, ציין שוב שבכל זאת כדאי לקבור
את דייויס בפתח הצירות. השוטר היה
בטוח שהוא לועג לו, הרים את האיש וגרר
אותו לתחנת המשטרה הקרובה ביותר, מקום
בו הכתיב נסים לשוטר התורן את עצתו מ הדש׳
שוחרר לאחר מכן בערבות.
כרי עצות פומביות. בשבוע שעבר
הופיע נסים משעל, עתונים תחת בית שחיו
ואמו מאחוריו, בבית משפם השלום בתל-
אביב. הוא צעק שהוא מרוויח וי צורכו במכירת
עתונים, מוסר את כל הכסף לאמו ה זקנה׳
דבר שאושר על־ידה בניע־ראש. על
מונס דייויס לא אמר דבר, הבטיח שלא ייעץ
כל עצות פומביות בעתיד, ביקש לשחרר
אותו בהקדם, לפני שעתוני הערב יספיקו
לצאת בלעדיו.
סיכסוכים היד החזקה
המשא ומתן בין קבוצת מפקדי ההגנה
לשעבר לבין האחים גרינברגר (טוראים
לשעבר) נמשך ללא תוצאות.
שלושת האחים •-חיים 5משה ()46

חקלאי נדבה גרינברג ובתו
״שיעבור על גופותינו !״

את ה מ חד

אורה: הטרמפיסטית המושבעת
״האם אורה בבית?׳׳
״לצערי הרב, לא. היא יצאה הבוקר,
על גבי אופנוע, עם חברה, לטיול בארץ׳״
השיבה אמא דורצ׳ין.
״אפשר לדעת לאן י״
היה זה יום אביבי נהדר — יום אשר
כמותו אין אורה דורצ׳ין אוהבת לבזבז
בישיבת בית או להמצא בין בתי הקוביות
של קרית־חיים הסמוכה לחיפה, מקום שם
פקחה לראשונה, לפני שבע עשרה וחצי
דנה, את עיניה הירוקות־גדולות.
לפני שנים מספר׳ כשכלי־רכב לטיולים
לא סופקו עדיין על ידי חבריה, נהגה אורה
לערוך טרמפים במכוניות שונות, בלוויית
חברתה, אסתר, מבלי להתחשב בכיוון הנסיעה•
כלי הנשק׳ בהם הצטיידו הנערות להגנה
עצמית במקרה הצורך: זוג מסרגות או
סכין מטבח חלודה.

לכך שתטפל בילדים במסירות. עבודתה נתנה
לה סיפוק רב .״התינוקות הנם היצורים
החמודים ביותר בעולם. הם ׳חסרים את הצביעות
והשקר של המבוגרים״.
אך לכל זה בא הקץ כאשר הדרך (במכונית)
הובילה אותה מביתה לכפר־אתא,
שם עבדה כפקידה במפעל, במקום אמה,
שנאלצה לעזוב את עבודתה מטעמי בריאות.
״העבודה היתר, מנוונת ומשגעת. חכיתי לרגע
בו יציבעו מחוגי השעון על .4״ בפיטורין
שנערכו במקום פוטרה גם אורה. מאז היא
מחוסרת עבודה, מתנחמת בכך שבעוד חצי
שנה תתגייס לצבא, תשתלם במקצוע כלשהו,
בו תוכל לעסוק גם אחרי השרות.

הגבר האידיאלי

•היה שם !יפתו״
אבל לא תמיד היתד, אורה הקובעת אם
הנסיעה (לא חשוב לאן) תתקיים או לא.
בהיותה כבת שנתיים נפרדו הוריה, האם
נאלצה לעמול בפרך, כדי לפרנס את עצמה
ואת בתה, שהוכנסה למוסד החינוכי אהבה
בקרית ביאליק הקרובה.
כשגדלה, הצטיינה בציור עד כדי כך שמו־רתה
החליטה להקנות לה את התורה באורח
יסודי יותר תמורת תשלום סמלי. היא המשיכה
בלימוד הציור גם לאחר שיצאה מהמוסד,
אך הפחד שהיה נופל עליה בעברה
בסימטה מסויימת, בדרך לביתה, אילץ אותה
להפסיק את לימודיה.
כבת למשפחת פועלים ולקתה סועליוב
הצטרפה אורה לתנועת השומר הצעיר. אך
! כשחזרה פעם הביתה בטרמפ, ללא הרבה
היסוסים, ממחנה עבודה במקום שלא מצא
חן בעיניה( ,״היה שם זיפת הוריד המקרה
את קרנה בעיני חברותיה, שהיו חברות
תנועה נלהבות. היא לא שמה לב לכך,
; מאחר שלא קיננו בה כל שאיפות לפופו־
iלאריות, לא בקריית־חיים לפחות.

שני הסינים הכזיבו

וספרים העוסק־ם ברגש. כגון הנפש הק סומה
לרומן רולאן. אין היא מתעניינת בפוליטיקה׳
כל עוד זו קשורה בחיבובי מפא״י—

מפ״ם.

בשד סב שרה
האהבה הראשונה (הנכזבת) באה לה באורח
בלתי צפוי — ממש כמו טרמפ• את
אברהמ׳לה, המכונאי pהי ,25 הכירה בהיותה
בראשית בגרותה. לעתים קרבות היתד, שואלת
אותו :״מתי נתחתן ז״ אבל לא היו
לה כל כוונות רציניות בשטח זה. אהבתו
של אברהמ׳לה היתה, למעשה, אהבת אח.
ואף על פי כן נפרד מאורה בעטיין של מריבות
תכופות שפרצו ביניהם.
יום אחד, כאשר רכבה אורה על אופניה
והסיעה את אחיה הקטן:לבית ספרו, פגעה
בה מכונית שדהרה במהירות עצומה. כתוצאה
מהתאונה יצאה ידה השמאלית מכלל
שימוש למשך חדשים רבים, והיא נאלצה
להפסיק את לימודיה בבית הספר.
אחיה הקטן, רמי, שניצל באותה הזדמנות
בדרך נס, הנו בן האם. מנשואיה השניים,
אבל אורה רואה אותו,כבשר מבשרה. עם
אביה לא היה לה קשר הדוק עד. ך,זמן
האחרון, כשהחלה לבקרו לעתים קרובות.
לעומת זאת, נוהג בה, אביה החורג יפה.
מסייע לה ככל יכולתו.

השאיפה להיות לכוכבת קולנוע השתרשה
בה׳ מילדותה, עת הופיעה על במת בית־ספרה
ועל במות שונות אחרות. דמיונה
נושא אותה, כטרמפ, אל החלום. הזה -
דבר בלתי ברור, חסר וודאות, נעדר מפרה
סופית.
הבעות הפנים שהיא רואה בסרטים מעוררות
בה התלהבות, נותנות לה סיפוק רב.
בשובה הביתה לאחר הסרט, נדמה לה שאם !
היו נותנים לה תפקיד זה או אחר, היתד,
מבצעת אותו בהצלחה.
הגבר האידיאלי בעיניה: טיפוס קר רוח
כרוברם טיילור או גרגורי פק. כן צריך
הגבר האידיאלי להיות בעל גוף אתלטי [
מוצק׳ שיער שחור עיניים שחורות, גבות1
מלוכסנות .״אין זו מודעת שידוכין,״ מסיי־ י
מת אורה.
בינתיים היא מסתפקת בגבר שהינו, לפי
דעתה. בעל תכונות דומות, מוסקד, מבת־שלמה,
מושבה קטנטונת בסביבת זכרון־
יעקב, אותו הכירה במסיבה. הם מבלים יחד
בטיולים, נשפיות, הצגות קולנוע ותיאטרון,
שמיעת שירים׳ ביחוד מפי הזמר האהוב
עליה — ישראל יצחקי. לפי דבריה, אין
היא מוכנה עדיין לנישואין מבחינה נפשית,
אבל רצונה לגור, לאחר נישואיה, י הרחק
הרחק מקריית־חיים ,״בה כל אדם בוחש
בקדרת רעהו ועוסק ברכילות.״
ועת מוסקה עליה :״עקשנית כפרד, בעלת
מצבי רוח, והגרוע ביותר בהם —
שאינה מוכנה לשתף את הזולת בדאגותיה.״
חוץ מזה י ״היא בסדר גמור.״
״טוב שהראיון נגמר מוקדם,״ צוהלת
אורה שעייפות יום הטיול אינה ניכרת בה,
״מוסקה, נוכל עוד להספיק לבית־העם להצגה
שנייה.״ שניהם מתחילים לנוע (ברגל) בכיוון
לבית הקולנוע, בו מוצג, במקרה, הסרט

גם כשלמדה בבית־ספר תיכון ערב בחיפה
ובבית־ספר לפקידות, לא ניסתה להתידד עם
iבנות המקום. דעתה על גזע הנשים כולו :
״הן צבועות והולכות רכיל.״ אולם חברתה
iהיחידה הוותיקה, אסתר. יוצאת מכלל זה. מחוג השעון עד 4
1לעומת זאת, מבכרת אורה חברים, היות
\ והם ״מרכלים פחות׳ ואם הם מקנאים, אין כשגמרה את לימודיה בבית הספר לפקידות,
י הם מקנאים בי, אלא בבח־ר היוצא אתי.״ נתקשתה למצוא עבודה׳ החלה לעסוק בטיכבעלת
אכזבות וותיקה אץ אורה בוטחת פול בילדי .:הנסיון שרכשה בטיפול באחיה
בשני המינים גם יחד, אלא רק בכתבי־עת הצעיר והעדר האהבה בתקופת ילדותה׳ גרמו העולם בזרועותיו.
ושמעון ( )40 קיבלו עם שחרורם, מהאפוס־רופוס
על נכסי הנפקדים בית ערבי ישן
ו־ 20 דונם אדמה בקצה הצפוני של שכון
שייך־מוניס, סמוך לכביש תל־ברוך. הם
שיכנו שם את משפחותיהם, הקימו משק
של 50 ראש בקר, לולים, שדות תירס
וגינות־ירק.
האחים היו עסוקים, עבדו ביום ושמרו
בלילה, לא שמו לב שהאדמה עברה מרשות
האפוטרופוס לרשות קרן קיימת לישראל.
הם המשיכו בעבודתם, עד שבוקר אחד,
לפני ששה חודשים, באו מודדים והתחילו
לעשות מדידות בשטח. כאשר שאלו האחים
גרינברגר לסיבת המדידות, ענו המודדים
שבמק־ם עומד לקום שיכון של מפקדי
ההגנה לשעבר.
דחפור כשדה-תירס. בין שני הצדדים
נפתח משא־ומתן. המפקדים לשעבר רצו
לתת לחיילים לשעבר שטח אדמה אחר,
בקרבת כפר יהוד. האחים נטו להסכים,
אך דרשו שינתנו להם יחידות דיור ורפתות.
המפקדים סירבו, איימו לבוא ולהתחיל בעבודת
הבנייה, בלי הסכמת האחים.
בשבוע שעבר קיימו את איומם. ביום ד,
השכם בבוקר, ראו האחים גרינברגר שיירה
ארוכה של מכוניות פרסיות נעה בכביש
תל־ברוך. אמר משה :״חשבתי שזוהי שוב
מכביד״ או הלוויה מפוארת ״.אבל המכוניות
נעצרו ומתוכן יצאו כ־ 50 איש. אחד מהם,
גבוה ושחור שיער, נתן לטרקסוריסס פקודה
לישר את האדמה באמצעות דחפור׳ שאף

הוא הופיע במקום. האחים צעקו « :אל
תעיזו לפרוץ את הגדר.״ הטקטוריסס היסס,
אך גבה הקומה נתן לו פקודה שניה —
והדחפור נע דרך גדר החווה אל תוך שדה
התירס הסמוך.
״כמד כאד שווי ץ !״ האחים עם נשותיהם
וילדיהם, זזו לקראת הבולדוזר ״שיעבור על
גופותינו אולם המפקדים הראו שעדיין
לא שכחו את תורת הטקטיקה, נחלקו לקבוצות,
השתערו על האחים מכיוונים שונים.
״מכות כאלו קבלתי רק באושוויץ, כש־הנאצים
תפסו אותי גונבת אוכל בשביל
האסירים,״ אמרה לילי, אשתו השחרחורת
ויפת התואר של משה ,״ד.ם הפילו את
בעלי על הארץ רמסו אותו ברגליהם׳ עיקמו
את ידיו לאחור.״
שכן שראה את המתרחש מיהר להודיע
למשטרה. כשהמפקדים ראו את השוטרים.
החלו לסגת לעבר המכוניות שלהם (לא
בקבוצות) .כשנשאלו סי האחראי למעשה,
לא ידעו להשיב. אולם לפני שנכנסו למכוניות,
הבטיחו לשוב ביום א׳ הבא. הפעם
לא קיימו מפקדי ההגנה שלעבר את הבטחתם:
עירית חל־אביב אסרה עליהם לעשות
כל עבודה בשסח, עד לבירור הפרשה

בבית־המשסט.
תולדות הקפד. ו הכדור
היתה זאת התחרות כ;,זעת. א * ד ר ־

נינא, בתה הבלונדית׳ היפהפיה של. האם
הנצחית של הבימה, בעטה את בעיטת׳
הכבוד. בנמרים זנקו יושבי כסית לנקום את
נקמת מפלתם הנוראה של קפה רוואל ()1:12
מלפני שבועיים (העולם הזה .)849
על אף כל השמועות, אין בני נ סי ת לוקים
בחוסר הבנה גם בעניינים אלה• .אחרי פרשת
רוואל, נזכרו במצוותו המפורסמת של מא־קיאבלי,
שיעץ לתלמידיו לבחור באויב ה־חלש
ביותר. אנשי נסית בחרו באנשי כסיה.
באופן רשמי היתד, הקבוצה היריבה מורכבת
מ״בלתי־תלויים״ כגון שמוליק רוזן, רב־סרן
שאול ביבר, ועוד. אך למעשה היו גם
אלה יושבי אותו בית־קפה עצמו.
בנסיבות אלה היה קל יותר לנצח. ב־הימה
שפוכה הסתערו בני־כסית הרשמיים על
שערם של בניובסית הבלתי־חוקיים, הבקיעו
אותו שלוש פעמים מבלי לספוג אף שער
אחד. צהל חצקל איש־כסית, בעל בית־הקפה,
הבטיח בתרועת־נצחון: חולצות לכל
בני קבוצתו עם סמל של מסכה וכוס־קפה
מהביל.
לגמזו בעיטת כבוד. אולם התחרות
כמו כל מיבצע נועז, לא היתד, בלי קרבנות.
יוסף מילוא, במאי הקאמרי, חלוץ ימני של
נסית, לקה בהתכווצות שרירים בירכו, זכה
לעיסוי•מזורז. יותר מאושרים היו אריק לבא,
שחקן הקאמרי, שוער נסית. ושגי רבלי׳י
השערים — אורי לוי, איש •אהל, וכ::ש.י:נל
הגדול.

דדב**

אדם

נדו, אסיר, תותחן וחפא

לב לשם הבלתי־בודה־סטי שהיה רשום בפספורט.
״האם אתה פאש־סם י״
״האם אתה שארלאטאן?״
• נסיון ׳בלתי־מוצלח להצטרף לכת הבראמינים וללמוד
.האם אתה קשור לרצח ארלוזורוב?״

את תורתם.
האדם שנדרש לענות על שאלות בלתי־רגילוח אלה׳ ל<ג
אחרי אכזבות אלה. בדרום אסיה, העביר פון־וייזל את
היה אדם רגיל בעצמו. להיפך. מעולם לא היה אדם.מתאים
פעולותיו לקדמת אסיה (אחרי שישב כפקיד הקק״ל בקושטא,
יותר לתואר ״בלתי־רגיל״ מאשר ד׳׳ר וולפגאנג (זא« פוך
נשא שם את אשתו נעמי, בתו של נכבד יהודי בעיר התורכית
וייזל, רופא, נזיר, אסיר, קציו״תותחנים ומנהיג לאומי לעת
סמירנד ,),במדבר בין סעודיה ועבר־הירדן גילה נסיון למרד
נגד איבן־סעוך, הודיע על כך לעתונו לפני שהדבר נודע אף
מצוא.
למלך עצמו. אולם בימי מרד הדרוז ב־ 1925 כבר שכן בביתו
גם ההזדמנות לא היתד, כל כך רגילה: הישיבה בבית
של. סולטאן אל־אסראש, גיבור המאורעות האחרונים בסוריה
המשפט המחוזי בתל־אביב׳ סימנה את התחלת השנה הרביעית
(ראה לעיל) ,מוכן ומזומן להיותי קיצוני יותר מכל דורזי.
למשפט שהגיש פון־וייזל נגד על המשמר על הוצאת דיבה״
ולקבלת פיצויים בסך 5000ל״י.
פון־וייזל׳ גבר נאה, ממושקף ־כסוף־שיער, טוען שאינו
מושכות למלכות ישראל
מתכוון דוקא להתעשר מן המשפט, מוכן להסתפק בהתנצלות״
הרפתקותיו של פון־וייזל לא היו מוגבלים דווקא לקרקע.
אולם גם לכך לא הסכים שמואל שצ׳ופק, נציגה המיסטי י
הוותיק של מפ״ם, שלא יכול היה לוותר על ההנאה לחקור י ׳הד! השתתף גם בטיול.מסביב לעולם בספיגת־האוויר המפורסמת
של הגראף צפלין הגרמני, השקיף על תל־אביב הקטנה
חקירת שתי־וערב אדם כה ססגוני.

מקומו. הנסיון הצליח באופן מפתיע: ההוצאה ביקשה את
הצעיר לבוא מיד לגרמניה, להיות לאחד מעורכיה המרכזיים.
שמו: ארתור קסטלר.
בשנים הבאות התבסס פון־וייזל בגדרה, שהוא אחד מתושביה
הוותיקים, הקים בה בית־הבראה לחולי־ריאות בבית
יפה, מוקף גן בעל בריכה לדגים. משם ניהל את פעולתו
הרביזיוניסטית, שנפסקה מדי פעם בפעם על־ידי נסיון לפרוק
את עול העסקנים שלא מצאו חן בעיניו (על לחיו של אחד
מהם• ח״כ חרות אריה אלטמן׳ סטר בישיבה פומבית).
אחרי מותו של ז׳בוטינסקי, למשל, ביקש פון־וייזל להקים
מפלגה חדשה, בשם מפלגת הח״ליס והפועלים, קיווה שיעלה
בידו לגבש שתי שכבות אלה כפי שעשה זאת לנין. הטיוטה
למצע המפלגה החדשה הכילה, בין השאר, את הדרישות :
״הקמת מלכות ישראל על אדמת ישראל, מושבות עבריות
מעבר ל ם המספיקות לצרכי המולדת והמוני העם,״ ״הגנה
על המשפחה העברית״ ,״שרות עבודה. לכל צעיר וצעירה״,
״השתתפות כל החיילים והפועלים בהכנסות האומר,״ ו״הת־קרבות
לבבות ושיתוף פעילה משקית ותרבותית עם כל
קרובינו, ובראש וראשונה עם תושבי הלבנון הגדולה.״

שתי* הטענות האחרונות לא היו כל כך רציניות. פוך וייזל
ישב באירופה לפני ואחרי רצח אוילוזורוב, לא הסתובב בל׳ 2
הרצח על שפת ימה של תל־אביב. גם הטענה שהוא ״שארלא
סאן״ ,מפני שעסק ברפואה בצרפת בלי רשיון ממשלתי, לא
היתד, חמורה — רופא מוסמך החסר רשיון ממשלתי עדיין
אינו רמאי. כעדות לכך הביא פון־וייזל את ספרו על ריפוי
השחפת בעזרת דיאטה.
בראש הרשימה עמדה, איפוא, הטענה העיקרית: האם
וולפגאנג פון־וייזל הוא פאשיסט ז
אנשים המבקשים למצוא קשר בין האצולה והפאשיזם, יכלו
להסתמך על שמו של הדוקטור. הוא ניתן לאביו מאת הקיסר .
קארל הראשון (והאחרון) של אוסטייה, עבור שתתו בחיל
התותחנים. בנו סירב בתוקף לדתר על ד,״פון גם אחרי
ששינה (בהיסוס רב) את שמו הפרטי. טען הוא :״אינני
משנה את שמי ואינני מוריד את התואר הזר, השם ניתן לאדם
כדי להבדילו מזולתו. אסור לשנות שם אציל. כמו השם
וייצמן או רוטשילד. אין זה משנה אס התואר הוא פון או
כהן. הוא צריך להישאר במשפחה !״

28 ימי יעב

כיי!

אולם בינתיים עלה רעיון גדול בראשו של הדוקטור :
בר טניה עסוקה במלחמה׳ לישוב יש רבבות חיילים מגוייסים
בצבא הבריטי) .מדוע לא לנצל את המצב?
מכאן התגבשה הצעה: להקים ממשלה זמנית שתקרא לכל
החיילים למרוד ולחזור על נשקם לארץ, להקים בה מדינה
עברית שתהיה דומיניון באימפריה הבריטית. תקוות פון־
וייזל: האנגלים לא יפתחו באש על חיילי דומיניון בריטי,
שישאו את דגל האימפריה ואת שם המלך.
את הרעיון הזה פיתח באזני אליעזר ליבנשטיין, כיום ח״כ
מפא״י ליבנה, שהיה ידוע כאיש מפא״י קיצוני. הוא הציע
לו ארגון כל הדוגלים בה, בני המפלגות השונות, במועדון
בעל אופי תוקפני, מעין העתקה של טדעדון היעקובינים ש־דירבן
את המהפכה הצרפתית, תשובתו הריאליסטית של ליבד
שטיין, שמעולם לא התלהב לצעדים ססגוניים: ייכנס פוך
וייזל למפא״י, יטיף בה לדעותיו.
נכונותו של פון־וייזל להישאר בתוך האימפריה לא עזרה
לו כשנאסר, יחד עם מנהיגים לאומיים אחרים, בשיא מלחמת
המחתרת ונכלא בלטרון. אולם גם הפעם בלט בין חבריו :
הוא הכריז על שביתודרעב שתימשך 28 יום, לא הפסיק
איתר, גם כששוחרר בחפזון על־ידי האנגלים הנבוכים, המשיך
בה עד תום היום ה־.28

קיוימי מכל דו חי
סימנים אחרים לאופיו הפאשיסטי של פון־וייזל נבעו,
לדעת מקטרגיו, מן העובדה שהיה אחד הראשונים שבא אל
תנועתו של זאב ז׳בוטינסקי (טוען פון־וייזל :״לא באתי
אל התנועה. היא באה אלי פון־וייזל, שגדל בבית בו ביקר
אדם מזוקן שהאחרים קראו לו ״הרצל״ ואביו ״תיאודור״׳
היה תמיד ציוני קיצוני — כשב שהיה קיצוני בכל דבר אחר
שעשה ב־ 56 שנות חייו. אחד ממעשיו הראשונים, עת הגן
על האימפריה האוסטרית בחזית: שיכנוע השלטונות לתת
לקצינים היהודיים לשאת סרט כחול־לבן על נדן חרבותיהם,
בדומה לבני ד,מעוטים הלאומיים האחרים.
כנגד סימנים אלה לנסיה פאשיסם־ת מנעורים• יכול היה
הדוקטור להצביע על כסה עובדות מנוגדות, קיצוניות לא
פחות :
• נסיעה לציילון, בה גילה מנזר בודהאי על אי קטן באגם
הררי, ישב בו חדשים רבים כדי ללמוד את דרכי הבודהא
(וגם כדי לכתוב רכורטג׳ה מעניינת לעתונו, בו כתב בשעתו
גם הרצל).
• נסיון לעבור את גבול טיבט ולהגיע לעיר הבירה
להאסי, נסיון שנכשל בגלל עימותו של שומר־גבול, ששם
* ״פון״ הוא תואר האצולה הנמוך ביותר בגרמניה ואוסטריה,
מקביל ל״סר״ הבריטי ול,דת״ הצרפתי. הוא-נדיר ביותר

הנצח ו ן נטע עוז חדש בלב הכסיתאים.
תכניתם הפאר : ,התחרות בין שחקנים ועתו׳
נאים בפורים. אם ינוצחו השחקנים, יקבלו
יריביהם תוספת של כרסיסי חינם׳ אם ינצחו,
יקבלות עתונים חינם( .התלוצץ אחד
השחקנים־השחקנים לאחד השתיייייז־הייי־י—
אים :״בעיטת הכבוד תינתן לד״ו חיים
גאמזו * I״)
בעתיד הרחוק עוד יותר רומזות אפשרויות
נוספות. למשל, תחרות בין קפה
כסית לקפה דוס בפאריס, הזדמנות ברוכה
לאינטליגנציה הישראלית הצעירה. להרחיב
אופקים.

דרכי חיים
בכל משנגחה הגוגה
קשה היה להבחין במספר הבית בן• שתי
הקומות, ברחוב צדדי׳ בקריית אליהו, חיפה.
אור פנסי הרחוב היה קלוש•מדי. לבסוף
* מבקר הארץ. שביקוייותיו
העלו עליו את חמת השחקניס.

החריפות

פנז אחד חדים

י תובע ווילפגאנג זאב פון־וייזל
ז׳בוטינסקי, גאנדי, בודהא ופון וייזל.

מלמעלה, כיבד את מארחיו ביין ראשון־לציוני, הניע את
.מפקד הסירה לברך על כוסו את המדינה העברית שתקום
ברבות הימים, להמטיר מעל לעיר כמויות הגונות של נייר
צבעוני.
באותם הימים. כבר היה הסופר המרחבי של הוצאת איל־שטיין,
ההוצאה היהודית־ד,גרמנית האדירה. כשנפצע בד.ת״
נקשות על רקע פוליטי בחיפה׳ ביקש צעיר בלתי־ידוע, עולה
חדש מהונגריה בעל נטיות רביזיוניסטיות, למלא זמנית אה

נתקל המבט ׳בתריס מואר ,׳סדוק, דרכו
׳נראתה תמונת גבר משופם, בעל פנים תקי־פים.
לא נותר ספק: זוהי דירת משפחת
שמחון.
מקום פנוי, הדירה שהיתר, פעם בת
ארבעה חדרים, על־מנת לאכסן את בני
משפחת שמחון המרובים ( 11 נפש) ,הצטמקה
עתה לחדר אחד. הסיבה: מטפר
הדיירים הופחת. שני בנים נהרגו! שלוש
.בנות נישאו, עברו למקום אחר! בן שלישי,
חיים שמחון, מרצה •עתה 7שנות מאסר,
לאחר שחוייב במשפט הרצח המפורסם.
לפני, חודש ׳דומה היה ׳,שבדירה ״נתפנה
מקום נוסף. האב ,׳׳נסים שמחץ׳. .ליודיע
למשטרה על העלמה של בתו,׳׳׳זהבה. עתי־נאים
וח״כים הביעו •סברה. שזהבה נחטפה
על ידי בני המשק של י הנרצחת, מירר,
א־צי, ח״כ אחד, איש חרות בנימין• אבניאל,
אף קתכונן להגיש שאילתא•״ ,י

איש כזה לא יכול היה לשבת בחיבוק ידיים בימי מלחמת
העצמאות. הוא התגייס כמפקד מחלקה לחיל־התותחנים, קיבל
לידיו סוללה של ״נפדליאונצ׳יקים״* .עמדות הסוללה היתד,
אחת מנקודות־המשיכה של חזית הדרום. אנשי גבעתי היו
מצטופפים מסביבה בין פעולה לפעולה, נהנים מן המפקד
הקשיש שרבץ על מיטת־שדה מתקפלת, הקשיב לטלפון, קפץ
לפתע כדי לשאוג בעברית־גרמנית משעשעת :״פגו אחד
חנ״ם אאאאש !״
לא מכבר הזמין צה״ל את הדוקטור לכתוב את תולדות
חיל־התותחנים — תפקיד שהוא אץ להתמסר לו בתום כל
ישיבה בבית־המשפט.
תמימים ישלו את עצמם שאפשר לכלוא אדם כזה בתואר
נוקשה, כמו ״פאשיסט״ .אנשים נבונים יותר, יודעים שישנו
רק אידם אחד המתאים לד״ר סון־וייזל :״פון־וייזליזם״.
•תותזזי־שדה, שנקראו כך מפני שלדברי מוציאי־לעז כבר
שימשו את נפוליאון הראשון.
*•חומר־נפץ־מרעק.

דינה
כחדה כחופש. האב בן ה־ 60 הכחיש
׳ סברה זו בכל תוקף, אמר :״בכל משפחה
הגונה קורה שהבן, או הבת׳ רוצים בחופש
מופרז, כגון שיבה הביתה בשעת לילה
מאוחרת. אני אדם ישר־דרך. נולדתי להורים
׳בני־האדץ, ואמשיך לדרוש מילדי ללכת
בדרך הישר, אפילו אם יתהלכו כל האנשים
בלי מכנסיים״.
לדבריו. עזבה זהבה את עבודתה כגננת,
נטעה לדודתה בתל־אביב, עבדה שבועיים
כמטפלת בילדים בצהלה, חזרה לחיפה, מת*
גוררת אצל אחותה בהדר־הכרמל.
נקם ושילם .״אין כל קשר בין פרשה
יזו לרצח מירד, ארצי ד אמר נסים שמחון,
בעל הפנים החרושות קמטים. אחר הוסיף :
״בני חף מפשע. הוא טיפוס נדיר, שהקריב
את אונו למען *ארץ. אילמלא היה חף
׳מפשע׳,לא הייתי נוקף אצבע לעזור לו.״

נסים שמחון נפנה, רמז לעבר גל עתידם,
שהיה מוטל ליד החלון :״עתוו נערם על
עתון. הבטחתי לבני ששמי לא יהיה שמחץ,
אם לא אתבע את העתונים הכותבים שקר
לדין, לאחר שאוכיח את צדקתו ! ״
לעת עתה הוא מתנחם בבת זקוניו, המסיימת
השנה את לימודיה בכית־הספר העממי,
מצטיינת בחיבור עברי ,״אינשאללד״״ אמ־האב
מר־הנפש ושונא־העתונאיב ,״אפשר
שהיא תהיה פעם לעתונאית.״
פשעים הטבעת והאזיקים
הטנדר המשטרתי, הירוק דהר במורד רחוב
אלנבי ההומה בתל־אביב׳ כשמטרתו הסו־פית
— כלא הצפון, ובבטנו חצי״תריסר חשו דים
במעשים ממעשים שונים. בסיבוב מוג•
רבי הרגיש אחד השוטרים המלווים בטבעת
מבריקה שנחה לה בשלווה ברווח הקטן שבין
הספסל לגב התא.
השוטר הרים במקצת את עיניו. ראה זוג
נעלים חומות, מצוחצחות למשעי. קצת יותר

במד
גבוה התבלט מעיל ספורטיבי שנסגר בקושי
על החזה הרחב, אליו התחבר בצוואר עבה
ראש בעל בלורית מסורקת בקפדנות. אן
את תשומת־הלב הע קרית משך השפם השחור
שהיה׳נטוע במרכז הפנים התקיפים.
השפם שהסגיר. לאחר שהלקוחות
הובלו למקום בטוח, מסר השוטר על התגלית
למפקדו. הלה התקשר מיד עם תחנות
המשטרה ברחבי הארץ, ביקש להיוודע על
גניבות תכשיטים בדרה נוה״שאננית. הטבעת
לא הכזיב: מחיפה התקבלה הודעה על
יניבת תכשיטים בדירה נוה־שאננית. הטבעת
ווהתה כחלק מהשלל שערכו עלה על 1000

מספר שכנים מסדו תאור של חשוד משו פם
שהסתובב בקרבת מקום לפני שעת הגנבה.
התיאור הלם להפליא את בעל השפם :
אהרן ששון. כדי לוודא את הדבר׳ נערך
בתחנת המשטרה בחיפה מסדר זיהוי, בו
נכלל ששון בין 8אנשים, דמויי מבנה ושפם.
לנאשם לא עזר שינוי המקום מפעם לפעם
ואף לא החלפת החולצה עם אחד המזדהים :
אחד אחרי השני נכנסו השכנים׳ הניחו כבטחון
פחות או יותר אחיד את ידם על כתפו :
״הוא האיש.״
לא תנועה, לא אכק. הנאשם גילה
עירנות בשעת החקירה המוקדמת כבית״
המשפט, לא הניח לעורך־דינו לעמוד בודד
במערכה׳ שיגר אל־ו ללא־הרף פתקים כתובים
על צידן האחורי של קופסות סיגריות׳
בהן היו כיסיו מלאים, מתנת הוריו שנוכחו
באולם.
אולם עורך־הדין ידע את המלאכה היטב,
הצליח לעורר בעיות תכופות. את העד הראשון,
מגלה הטבעת, חקר אם לא ייתכן
שהטבעת התגלגלה לאורך המכונית בטרם
הגיעה לרגלי הנאשם. השוטר הסביר כי פקח
עין על הטבעת ממוגרבי עד כלא הצפון
והיא לא נעה ממקו מלבו זאת, לא היתד׳
הטבעת מכוסה אבק כלל ואץ להניח. שנחה
במקום זמן רב.
כדי שיוכל הנאשם.להביא את עדי ההגנה׳
נדחה המשך החקירה. לאחר עיטוש רבתי
ומחיטת שפם, עלה הנאשם שנית לטנדר ה משטרה
הירוק. הוא לא שכח להתבונן לפני
כן בעיון, אם לא מונחת שם׳ במקרה, טבעת
נוצצת באחת הפינות.

תעלומות

קולנוע

אין־ספור. הבת משכה בכתפיה. היא ידעה
היטב יק מה לא רצתה — היא לא׳ רצתה
ללמוד, העדיפה א.ת העבידה. היא נרשמה
לבית־ספר מקצועי לספרות, עזבה אותו
כעבור זמן קצר ועברה ללמוד את מלאכת
המניקיור בסאלון אניטה. אך גם שם לא
החזיקה מעמד — תמיד רצתה בתנועה׳
בשינוי במרחב.
״מה היא רוצה״ -לפני 5שביעות
יצאה לבנה לעבודתה במעבדת בית״החולים
הדסה, נשקה לבתה שנשארה שוכבת במיטה
באפס מעשה. היתד, זאת הפעם האחרונה
שראתה אותה.
״אם היא רוצה קיבוץ׳ אינני מתנגדת,״
אמרה האם בקול־נכאים .״אבל למר, היא
שותקת? שתכתוב רק שתי מלים: אני
בריאה ...אבל היא לא יודעת מה שהיא
רוצה ...חבל עליה ...פשוט חבל עליה:..״
החי בשיטת עור
ברמלה הציב בית מלאכה לארנקים ־.שלט
בחלון הראווה :״אנו עוש־ם ארנקים גם׳
מעור הקונה.״

עוד אחד
בחיפה קנה אדם תצלום פורנוגראפי,
זיהה בו את ארוסתו הנמצאת׳ בפאריס.,
שלח לה מכתב־פרידה.

היה נבון
בתל־אביב החליטה הנהלת הבאר גת־רמון
לנקוט אמצעי־זהירות נחוץ, הדפיסה מאחורי;
כרטיסי־ר,ביקור שלה בקשה ללקוחות אוהבי׳
הטיפה המרה להשאיר בידיה כתובת ומספר
טלפון של ידידים קרובים׳ ״לשימוש רק
בשעת חרום.״

הימה שבוכה
בחיפה הבחינה אשד, בדמות חשודה שנעה
בחצר־הבית בשעה מאוחרת בלילה, הריקה
עליה דלי־מיס קרים, נוכחה במאוחר שהיה
זה בעלה, שחזר מהקולנע.

הזרת רטבע
בתל־אביב הקימו בעלי בית־ח״ושת למשי,
קאות שלט מעל לקיוסק שלהם בו נאמר

הבת האובדת

התריסים בבית הקטן, העטוף ירק, ברחוב
אכן גבירול היו נעולים. בחדר החשוך
ישבה ליד השולחן לבנה אזולאי, פרועת
שער, נעצה עיניים אדומות־יבשות ׳בתמונה
של ילדה חייכנית ומתולתלת שער׳ לבושה
מדי צופים.
עם כל קשקוש בדלת הרימה האשד, את
מבטה הבוהה אל הפתח, בתקווה סתומה
שבתה אסתר, אשר נעלמה מן הבית מזה
חמשה שבועות, תופיע בו.
במקום אסתר הופיע בפתח בעלה, יעקב,
שבור ורצוץ .״שוב הייתי במשטרה׳״ אמר.
״אין חדשות. ממשיכים בחיפושים.״
תנועה, שינוי, מרחב. בפעם הראשונה
נעלמה אסתר מהבית לפני חצי שנה,
נסעה לעמק מבלי לומר מלה להוריה, עברה
מקיבוץ לקיבוץ עד שהגיעה לעין־גב על
שפת הכנרת. אביה עזב את עבודתו בתיקיה
בבית־משפט השלום בתל־אביב, סרק את
כל הקיבוצים בעמק ובגליל׳ הזד בידים
ריקות. רק אחרי ששידרה המשטרה הודעה
על החיפושים בקול ישראל, קיבל הודעה
שבתו הסגירה את עצמה במשטרת טבריה,
וכי הוא מתבקש לבוא ולקבלה במשטרת חי פה.
האם
שידלה את הילדה, בת החמש־עשרה.
״מה את רוצה בדיוק?״ שאלה אותה פעמים
הארץ אפילו בשר ושמנים יש כבר בפשע
(מעריב).
פנינה חסון, יפו
מי, אדר שהפשע אינו משתלם 7

נקבע כי יפוטרו 37 עובדים מתוך 13
המועסקים במחלקה הזאת (על חמשמר).
אליעזר בוכני, חיפה
בתוכם 24 מתוך ה־ 132 העתידים להת קבל
לעבודה.

שעות הקבלה: ימים א׳ ,ג׳ ה׳ בש בוע
בין השעות ( 1.00—13.00 מודעה ב״
העולם הזה).
נא לדייק.

אלי הררי, תל״אביב

סרטים
על חוד ההכד
מע 5ר לחכל הוא תרוץ מצויץ לתת
ספור עלוב על רקע ריאל סטי. התסריט,
שחובר בידי רוברט שרווד, המבוסם על ספרו
של נייל פטרסון, שיסודו במעשה שהיה,
מספר על. בריחת קרקס קטן על לולייניו,
מוקייני, סוסיו, פיליו וכלביו, מצ׳כוסלו-
בקי העקובה מאודם לאיזור האמריקאי ה־חפשי
של מערב גרמניה.
בימויו הטוב של אליה (חשמלית ושמה
תשוקה) קאזאן׳ אינו מציל את הדמויות
הטיפוסיות למלודרמה הוליבורית. פרדריק
(מות המונו) מרץ׳ מזכיר במשחקו הרציני
את ווילי לומן הנבוך. לטרי גיור כבתו,
יש הזדמנות מצויינת ללבוש חולצות הדו קות׳
ד,פרומות לא בכוונה, ללכת פרועת שער
כמעט כמו בסרט־ איטלקי. גונבת את ה סצנות:
גלוריה (הגדולה בהצגות תבל)
גראהם, כאשתו השנונה והמגרה של מנהל
הקרקס מרץ׳.
כנור שני ורעד. הוליבוך, המייבאת
כוכבות ־ממקומות שונים, מצאה את גלוריה
גראהם ישר בחיקה. גלותה, ילידת לוס אנ -י
ג׳לס, מצאה את הדבר׳,טבעי כי נערה יפה
ומחוננת הגרה בגבול הוליבוד, תיעקץ ביתוש
המשחק. לאחר הופעות בלהקות קטנות פה
ושם, הגיעה לאחד האולפנים ד,הוליבודיים,
מצויידת בגיזרה נאה, עיני חתול, וכשרון
למשחק,
מאז הפכה גלוריר, לרעל לכל מלכות הבד.
כוכבת שהיתה צריכה לחלק את הסרט אתה,
עברה קודם כמה שלבים של היסטריה ואיומים
לפני שעשתה זאת. גלותה, בעלת הופעה
חושנית של.,חתולה סיאמית הפכה תוך
זמן קצר ל,׳גונבת. הסצנות מספר 1״ של הבד.
משך שגים קבלה• תפקידים של כנור שני
בסרטים, בהם היה עליה לרוב לשחק תפקיד
נערות רעות שנונות לשון. היה לה הכשרון
להטות את שימת הלב אליה משחקניות בעלות
שיעוד קומה, נג׳ין קראופורד או בעלות
שיעור־ פרסומת כג׳יין ראסל.ולנד, טורנר,
במעבר לחבל קיבלה את התפקיד הראשי
הראשון שלה, אחרי שזכתה באזסקר למשותק משנה בעד סרטה הנוכל והיפהפיה. תפ קידי
הנערות חדות הלשון או הנש ם הבלתי
מרוצות ששיחקה פעמינו רבות בסרטיה, ד,ש־.
פיעו כנראה גם על חייה ־(״כדי להיראות
מגרה, יש ׳לחשוב על גבר״) ,מאחורי המצלמה•
אחרי כמה שנות ׳נישואין, ניערה׳ מעצמה
את בעלה, הבמאי ניקולס ריי, לקחה
אתה את בנה טימי בן ד,־ ,4החלה בחיים
עצמאיים שאפשרו לה, בין השאר, לחטוף
מתחת להמטה של גב׳ צ׳פלין בעבר, פולט
גודארד, את ידידה סיי הווארד, לגור אתו
יחד ולצפצף על דעת הקהל המקומית..

ישבן תלתסומד•

אסתר אזולאי
״פשוט חבל עליה...״
״שתו את המיצים הטבעיים של. האחים
רובננקו !״

נקודת ארכימדם
בתל־אביב החליט דייר להתנקם בשכני,
אתו הוא מסוכסך, נעל את אשתו בחדר-
האמבטיה, לקח את המפתח אתו בלכתו
לעבודה.
חונסבירוניה בלוד הודיע הסמל התורני של המשטרה
לעתונאים שלא שמע דבר על כוונה לערוך
הפגנה בעיר, בד, בשעה שמרחק מאה מטרים
ממנו צעדו 150 פרות בתהלוכת־מחאה סוערת.

הקידמה

בירושלים
עשה משרד הסעד נסיון לחסל
בית־ספר לילדים קשי-חינוך, כדי לפנות את
המקום להארחת פרופסורים אורחים.

קהל חובבי הסרטים בישראל שחזה, עד
כה בסרטים תלת־ממדיים׳ גדושי אפקטים,
חסרי תוכן, נשם עתה לרווחה. הסיבה:.
חברת וורנר הציגה,את סרטיה כית השעווה
— סרטי ימתח ׳׳׳תלת״ ממדי, בעל
עלילה טובה, משחק מעולה.
עלילת הסרט עוסקת בפסל שעווה (ויני
סנט פרייס) שיצא מדעתו לאחר שהמוזיאון
שלו הוצת על ידישותפו, והוא עצמו נכווה
קשות. הוא רוצח את השותף ונערתו׳ גונב
את גוויותיהם מחדר־המתים, טובל אותן
בשעווה הותחת כיסוד לבית״שעווה חדש
משלו.
נראה כי הדבר מוצא חן בעיניו, כי הוא.
מוכן לחסל את כל המשתתפים בסרט, שאינם
ראויים לכך בסרט זה׳ בתוכם את סיוזן
(פיליס קירק) היפה, המסוגלת לשמש מודל
לפכל״שעיוד, של מארי אנטואנט׳.אולם בלש
אמיץ״ ונכון (פראנק לאבנג׳וי) שמתערב
בפרשה, מצליח לחשוף את מזימות הפסל
המטורף׳מבריח אותו ישר לתוך דוד־השעווה׳
הרותחת המצפה.לסיוזן.
המתיחות והזוועה נוצרות על ידי התפתחות
׳העלילה — האפקטים התלת־ממדיים
של בליטה ועומק ־באים רק לרכך אותן.
הטובים ׳באפקטים אלה: כדור פינג״פונג
המתעופף על פני האולם, ישבן תלת־ממדי
של רקדנית־קנקן המוטח בפרצופו של הקהל,
המושיט כאילו את זרועו כדי-לקבלו.

פוככת גדודיה גראהם
״יש לחשוב על גבר.״

אולם הוא אינו זוכה לכך, לאכזבתו, סרט
המישוש טרם הומצא.
•חוחו«< C h e rc h e z la
על בדי שני בחי קולנוע בתל־אביב הוצגו
השבוע סרטים צרפתיים בהם נרמז, במישרין
או בעקיפין, שהאשה אשמה בכל הצרות.
• בכ כחשע לי אשה, מביאה את
הצרות זקנה מטורפת בת 80 על הנרי(פבי ו לה)
וידאל כשהיא מכריזה עליו שבעיניה
ראתה כיצד שדד בנק. רעיון מזהיר זה בא
לראשה המבולבל כשראתה אותו מתנצח עם
שוטר על חציית הכבש.
וידאל, בן כפר נאיבי אוהב־נחשים, איננו
יודע מה רוצים ממנו, בורח ליתר בטחון
מפני המשטרה המתחילה לחפש אחריו, הופך
בעזרת העתונות הצהובה לפרנקנשטיין
של צרפת, נרדף, נדחף על־ידי החברה האכזרית
לזרועות. הפשע, הורג: א) זונה אצלה
התגורר, ב) תרח זקן בעל חוש ריח מפותח
מדי.
אחרי הוגעת הצופה באירועים מוזרים,
כמה תמונות עירום חסרות טעם, דיאלוגים
שדופים, משיגה יד החוק את וידאל, הורגת
אותו בשעת בריחה.
• האשמה בהרפתקות העוברות על ז׳אן
גאבן ב ח לי לההאח רון, הלא מכרה שעשתה
דברים לא יפים, באה אליו כרופא
נשים לעשות הפלה. הלקוחה מתה, ד״ר רוסן
מוצא מאגודת הרופאים, מגיע פאריסה, מת־גורר
בפנסיון מכובד, עובד כספרן בספריה
העירונית ביום, כגנגסטר מסוכן בלילה, נתפס
בשעת שוד, בורח, תוך משחק נהדר, בעיית
חברתו לפנסיון, מדלן רובנסון.
בין בריחה אחת לשניה מפגין הזוג גאבן
רובינסון משחק מצויץ, מבטאים את אהבתם
המסוכנת במבטים יותר מאשר במלים, מוותרים
על סצינות מיטה, דבר העושה את הדי ׳״17
האחרון . ,על אף עלילתו הנדושה,
לסרטפשע טוב.

a׳ x א 3ר דונו
נסיון נואש להכות את הוליבוד בשטח
הסרט זמר, נעשה בסרט מתוצרת בריטניה —
ח לו םגע רו ת, בו משחקים כוכבים הוליבודיים.
העלילה
נסבה אודות מפ ק מחזות מוסיקליים
(צור תמרו) המנקה להעלות את לה קתו
על קרשי תיאטרון בתקופת הפסטיבל
באדינבורג. יש לו הכל מלבד פרט קטן —
כסף. כדי להשיג אותו הוא מוסר את התפקיד
הראשי לוורד, אלן, הנחשבת בטעות
לארוסתו של המיליונר המקומי, בי. ג׳י.
ברונו. ברונו עצמו איננו יודע על כך, אך
כשונדע לו הדבר מתחפש לעתונאי, כוי לתפוס
את הרמאית הקטנה שאף היא איננה
יודעת על ״אירושיה״.
כמה סיבוכים, מצבים קומיים־מעלים־
גיחוך־בקושי, תקודים, טכניקולור ונוף
של רגליים, נגמרים בהאפי אנד סאכאייני.

ברלין
כ ד די המשחק
השבוע לא טמנו הנערות את עמי הן
בקסת, מהוות הפעם רוב במדורי.
נ tfafiה ס בו רהשלפ חו ת 100ת שו בו ת
.בהיר תשער
תתקב״^לה למכתבה. הי א
בת 1#-גו בהומשקלל הי ^ ב ל לי היו פי
פ סנ ת רני תבחסדע ליון >כדי לא ל היו ת .
י״ אחר אי תלדב רי ה, הי א או מרת כי ו רי די ה ׳ ,
או מ רי םזאת ).ובכללב רי חתר בו תי ת.
( ) 851/155 או הבתלהע מי ד פגי ת מי מ ה,
לכתל קו לנו ע. רו צהלהתכתבעטב חו ר
».נניל 18— 22 בע להשכלה תי כו ני ת. ל א
׳נורא א ם קו אמר כי במשק פיי ם. אםיש
לו׳ מ כו ני ת. אףזהאיננוחס רון ר ציני.
רק שלא יהי ה ביי שן. הי א מו כנ ה לחת• •
כתב על הכל. כו ללמחק רו שלדר קיני 1
סי. כן. יש• לה גס ש חי גומות ז&ג V

ב לונ די ת בת 851/156 ( 21 הנו תנ ת
;־ ת או ר נ עי ם על עצמה. נ רו ש ה, א ב לי לד ה
־? n itiו ח מו ד ה רו צהלהתכתבעס אד ם
ע ד ני ל 30מתל ־ א בי ב או ה ס בי ב ה ׳ (ר ק׳־ ל א חי פ ה ).
אשהצ עי רהבת . 28 או הבת חיי ת.
ריס. ו ש חיי ה, ל א ( או הבת) נ ש פי ם 1רעש; י
עצמ אי תמאוד 851/157 ( .מעונינת *לז־1ת*
.כתבעם בחור או הבאמת. שאינימשקר
׳־אסיל־ולעצ מו, נו תנ ת לו בריר הלב חור
ב ש פו תעב רי ת. ג ר מני ת או אנג לי ת.
שווי ץ
שני ח ברי ם ש אינ ם או ה בי ם
851/158 או לםדרך׳ אנבמר מזי םשהם
י פי תו א ר, מ עו נייני ם ל קבל, פרטלע בודו
ת בי ת מן הכתההש מיני ת־ ב גי מנ סי ה
בה הם לו מ די ם, מכת בי םמש תי נ ע רי ת
ח מו דו ת בנו ת ( 18כלאחת ).

דון ז׳ ואןע צו ם. ל סי ד ב ריו) 851/159 ( ,
־בן , 27מעמידאתע טו ובל ו קו ל ר שו ת
נע ר ה־ותח מו ד ד דו תעד גיל . 20שטחהה תי
כ ת בו ת — נו ש אי ם שוגי ם. דון ־ז׳ו א ניון זו
אינ המפ רי ע ה לו ל היו ת א) א מי ץ, ב<

ספורט אי. נ) חו ב ב הו מו ר.

ס טו ד נ טי תישרא לי ת ה לו מדתמל ונ דון
מעונייינ ת ל סדר ל חבר ת ה, ייהודיה דרום־
אפריקא־ית צ עי ר ה ) 851/160 ( .מזמדח ופי־־
קחת* התכת בו תעםס טו דנט. צ עיי •.המט רה
הי א כ תי בתמכת בי ם נ רי ד א ^ >כמ עט)
בלי סי כויי ם ר בי םלהתר או ת ב 0׳ ׳ ף הה ת־פ
ת בו ת. הנו ש א ה מ ענייני ם * ווזה: הווי
ה אר ץ וחיי ה ס טו ד נ טי ם. שפתההתכת בו ת
חייב ת ל היו ת אנג לי ת.
•׳על ת עו פ ה . 1אהבה רו צי םלהיכתבש ני
...ע רי ם צ עי רי ם 851/161עםש תי נ ע לו ת.
כגיל . 15ע לי הן: ל היו תנחמ דו ת. חו ב בו ת
טיו לי םולש לו חאתת מונו תי הן.

הערותיכם בקשר לחלק זד. של המדור,
הן מעניינות ובאחדות מהן
אפילו התחשבתי. אשמח לקבל נוספות
(אם תהיינה).
ירדזז שו אלתב איז ההר מי םלהשתמש
ביו םוב ליל ה. א ני חו ששת. י די ד תי שתם־
* אי אותי׳ בנאלית. א ם או מרלד כי י דידי
ה ה טו בי ם ׳ביותר ש ל נע רהב ני ל ד ־ ה ם

סבול ו מי ם.
בעיי ת דו מ ה בם ר,צת מ ת עו ררתאצל ׳
ג ד עו! .ה מועל כי נער תו מלכלכתאת כל
ממח מו תיו בשפ תו!. .עליך לה ת רנל למחש
ב ה. נדעוז^ כי בימני. ש פ חו ! על ממה*
טו ת ה! א « ת ה הו כ חו ת ה תו ת בו ת ל בג רו ת
א תרי לק! ו סיג ריו ת. ל א נו ת ר לי אלא
להצטער על אמךהמס כנ ה הנ אלצתלכ בו ס
או ת! .אי! מ נו סמכך, כי נערתךמר אי
לא ת ס כי םלהפ סי קלהשתמשנשס תו !.
אמה הי פהשל רו תי עו שהנלמהש בי
כו לתהלמ נו עמבתה. הי ס ה לא פ חו ת.
ל ל בו ששמ לו תמת אי מו ת. מאלצת או ת ה
להר בו ת ב קי שו רי םוסר טי ם. ה מי ב ה ברו*
רה. רו תי. אמךפ שו שמסרבתל הי ר או ת
ק שי שהמעט. ה עו בדהשאת טו פפתב*
ע קבי ם ג בו הי ם ב בי ת נו רמת לק לה רגי ש
אתעצמה מז ד קנ ת. י ש לי רק עצהאחת
ב ש בי ל ך: ה חני פי להמעט. חלקי לה
מחמ או ת, ס פר• להש הי אנך אי ת ב דיו ק
כ מו אזזו תד. ל כי אתהבל בו ש רו מ ה פע־א
ת הלי

הו רי ע׳
ל קו לנו ע,
סיי ם
תו צ או ת.

הכונו

לתחרות הארצית
שד התואריס

צבר 1954
צברת 1954
מיבצע ״העולם הזה״ לבחירת
הטיפוס הישראלי
המושלם כיותר בכי־ שגה.

יוסף ססאלין אהב מאד להתלוצץ בפומבי
על חשבון שר־החוץ שלו. פעם, כשצ׳רצ׳יל
רמז שמולוטוב נעלם משך כמד שעות בניו־יורק
וניצל את הזמן כדי לבקר במקומות
בילויים, רעם סטאלין :״לא, הוא היד•
בשיקאגו. שם נמצאים כל שאר הגנגסטרים!״
השבוע היה׳ ויאצ׳סלאב מולוטוב ההיפך
הגמור מגאנגסטר: הדיפלומט המזהיר שפע
טוב־דב׳ שתה קוקטיילים, החווה קידות לחבריו
שלא נענו לדרישותיו.
.דרך כל הו עי דו ת. מיליוני הקוראים
בעולם לא תפסו כמעט מה ההבדלים בין
הצעות מולוטוב ואידן. אפשר היד, לחשוב
שהשניים מתווכחים על קוצו של יוד, שעה
שהעולם נרעד מפצצת המימן. אולם למעשה
היה הבדל •עצום בין שחי ההצעות, הבדל
שהיה חבוי בסעיפים קטנים, אך עלול היה
לשנות את פני העולם.
• ההצעה הסובייטית: הקמת ממשלה
כל־גרמנית זמנית, בה ישותף המזרח הקומוניסטי
שווה בשווה עם המערב. שלב
שגי: הוצאת כל הצבאות הזרים, חתימה
על הסכם שיחייב את גרמניה העתידה להיות
ניטראלית (משמע. שלא תספק חיילים למעצמות
המערב) .שלב אחרון: בהירות כל
גרמניות, לבחירת ממשלה דימוקרסית.
חשש המערב: עד אז יהיה לקומוניסטים
די זמן להשתלט על גרמניה בכוח ,״לכוון״
את הבחירות, לזכות בגצחון מלאכותי.
־• הצעת המערב: קודם כל בחירות
חפשיות בכל גרמניה (בהן מקווה המערב
להשיג רו? מכריע) ,אהר־כך הקמת ממשלה
שתחליט אם להצטרף למערב ואם לא.
חשש הרוסים: במקרה זה יאבדו את
גרמניה המזרחית שלהב, מבלי לזכות בכל
יתרון. המדינה וענטרף לברית אנטי־סובייטית.
על אף הלצותיו של סטאלין, רהוק ויא־צ׳סלאב
מולוסוב מלהיות טיפש. הוא הוותיק
והמוכשר ביותר מבין ארבעת שרי־החוץ.
משום ׳ כך נראה, השבוע, שוועידת ברלין
תלך בדרך בל הוועידות.

כשבכיסם פקודה סודית ביותר כתובה על
טופס צבאי, ובמבוניתם הארגז המסוכן.
אילם ברגע האחרון ממש קרה משהו.
מברקים דחופים של אלוף־המשנה עצרו
את הבארון ואת ארגזו. אחד מאנשי הקבוצה
בגד, מסר את הסוד לסוכנים הסובייטיים.
היה צורך להחזיר את הארגז זמנית לווילה.
כשהגיע בשלום הביתה. הסתיר את הארגז
במרתף, הרגיש כעבור זמן מועם מיחושי־לב
— כנראה תוצאת הקרניים המס,כנות
של המתכת. לביש מעיל אם בסטום מיוחד
קבר את הא־צר באדמת הגן.
״אצלנו אין חכמות !״ עברו כמד. חודשים.
הבארון הוציא שוב מאות אלפי לירות
כדי להציל כמויות אוראניום נוספות מידי

אות לגיון הכבוד * .הממשלה כבר לוקחת
אותו בחשבון לתפקיד של שגריר בארץ
חשובה.
אולם ראש־השנה הגיע, מבלי שיביא אחו
סימן לאית לגיון הכבוד. גם לכסף לא היה
רמז. הבארון הטוב החל חושד שנפל אולי
בידי קבוצה של בוגדים, סוכנים קומוניסטיים
שביקשו לבגוד בצבא הצרפתי. ה־א קרא
לעורך־דינו. עורך־הדין קרא למשטרה. הגנ רל,
אלוף־המשנר. וקצין הבולשת נאסרו.
עתה חיכו כמה הפתעות בלתי־נעימית
לבארון. כל שלושת הקצינים היו אסירים
לשעבר, פושעים מועדים בעלי וותק. הערבי׳
חי ושלם, נתגלה בבית־קפה בניצה. הארגז
נפתח בזהירות רבה, בעזרת מכשירים מיו־

כארון׳סקיסיון די־רור-דה-כריאר ואשתו
גוית על שפת־היס, סוכן של צה״ל, ארגז של עופרת.

צרפת
סי 3וד ה שנה
נם בתיקים החשאיים ביותר של צבא-
ההגנה־לישראל אין זכר לערבי מיסתורי׳
חבוש בפייה, הרוכש בחשאי אוראניום למען
ייצור נשק. אטומי בישראל. אולם ערבי כזד.
מופיע בתיקי משטרת צרפת — כאחד השותפים
בסיפור תרמית שזיעזע את הארץ
ושיקף את מציאות המאה העשרים.
גיבור הסיפור הוא אציל צרפתי צעיר
( ,)27 עשיר (שתי ווילות, שתי דירות בפאריס,
מכונית אמריקאית חדשה׳ כמד, מאות
לפי לירות, בבנק) ,יפה־תואר. היו לו?ל
הסיב־ח להיות מרוצה. אולם בארון סקיפיון
די־רור דה־בריאר לא היה מרוצה. הוא ראה
את האיוש הסובייטי באירופה, האמין כי
צרפת אבודה. הוא רצה להגר מהר למקום
מבטחים. אולם לפני פן רצה להכפיל את
הונו. הוא ביקש הזדמנות.
ההזדמנות היתד. מיוחדת במינה.
,זהירות ! לאלפתוח מה C
מזהב י אוראניום, המתכת היקרה, המסוכנת,
המשמשת לייצור פצצת־האטום. בלחש
סיפר לו איש־שיחו את הסוד הכמוס: כמות
גדולה של מתכת זו נמצאת בגרמניה. הבולשת
הצרפתית מבקשת להעבירה לספרד,
המיבצר האחרון של האני־קומיניזם באירופה.
אולם הפרלמנט הצרפתי המושחת לא אישר
תקציב לפעולה זו. הבולשת היתה זקוקה
להשקעת הון פרטית, לאדם נאמן שיוציא
את הכסף ויקבל רווה עצום — בקיצור,
לבארון די־רור.
הבארון הצעיר נרעד. כאן ניתנה לו לא
רק האפשרות להרוויח הון תוך זמן קצר,
אלא ג? לשרת את מולדתו, להציל את
תרבות המערב מידי פראי אסיה האדומים.
הוא הסכים בהתלהבות.
אולם אלברטו. קצין המשטרה־החשאית
האהוד, ראה תקלה. היד. צורך לקבל את
אישורו של הקולונל ברטייה׳ בפאריס. הקבוצה
בולה נכנסה למכוניתו המהודרת של
ד,בארון. שהתה בדרך בווילה המפוארת,
אבלה ושתתה כדבעי, המשיכה בדרכה לפאריס.
החשש היה בלתי־מבוסס. אלוף המשנה
המרצין התאהב מיד באציל הצעיר. הלואי
והיו לצרפת צעירים נאמנים, רבים כאלה.
כך קר־ שהבארון הוציא מן הבנק 60
אלף ל״י, ובלילה הביאו שלושה אנשים
לווילה שלו ארגז עופרת ענקי׳ מקושטת
בשלם, זהירות ! לא לפתוח !״
מחסום־דרכים קומוניסטי. כעבור

,קולונל״ קארליקצ׳י ו.מפקח״ אלברטו על ספסר הנאשמים
אות הלגיון, מ חושי לב ומעיד אסבסמוס.

הסיבייטיים. המעבר לספרד התעכב.
ואז הופיע הערבי המיסתורי.
תחילה הציג את עצמו כקצין־רכש של
צה״ל. אולם בהמשך השיחה גילה את האמת.
הוא היה ס-כן סובייטי, ביקש לרכוש
א.ת המתכת, הציע סכום של כמה מיליונים.
אולם הבאר,־ן הוכיח שהוא נאמן להשקפותיו.
אף שהיד, מעוניין בכסף, סירב בהחלט.
עוד באותו לילה הופיע בביתו אלוף־המשנה
הרציני וקצין הבולשת׳ חקרו אותו ארוכות.
אחר לקחו אותו במכונית לחוף עזוב, ביקשוהו
לזהות גווייה. היתד. זאת גופתו של
הערבי: מגואל בדש, בגדיו נקובים מכדורים
.״אצלנו אין חכמי ת אמר הקצין.
הבארון הסכים שאין דרך אחרת.
חול וחתיכות עופרת. כעבור כמה
חודשים נוספים החל הבארון להיות בלתי־סבלני.
כספו אזל, הוא מכר חלק מרכושו,
לא נראה סוף לפרשה שהחלה לפני שלוש
שניב. כדי להרגיעו הוזעק לפאריס. אלוף־
המשנה גילה לו כי מפקדו. הגנרל, מובן
להכיר אותו.
דמותו״של־ הגנרל, עטוף במדים נהדרים
ובאותות־הצטיינות למכביר, השיבה את
אמונו של האציל• כן, א 8־ הגנרל, עבודתו
יי••1

ייי ״י־יי

יייייייי• יזייייידי

רימזר יירז

ד חו־

חדים לגילוי קרניים אט־מיות. לא היה בו
דבר מלבד חול רטוב וחתיכות עופרת.
שרות למולדת, המשפט הפך לסנסציה•
נשכחו משברי הממשלה, השויתית
ושאר הצרות של צ-פת המסוכסכת. הש פט
פנה באדיבית אל הנאשמים בלש־ן ״מפקדי״,
״אדוני הגנרל,״ ״אדוני המפקח.״ הב:ף —
למעלה ממיליון ל״י — נעלם לגמרי. הבארון
היה כמעט עני, אם כי עשיר בזכרונות.
ססק־הדין: ארבע שנים בלבו למפקח ול־אלוף־המשנה,
שנה וחצי לגנרל• אפשר היה
להניח שלאנשים כה עשירים לא תכבד הישי־,
בה, ביחוד נוכח הסיכוי לחיים מא שרים
ונוחים אחרי־כן.
הבארון לא השיג לא את אות הלגיון,
לא תפקיד של שגריר ולא רווח חומרי.
בכל זאת שו ת את מולדתו: הוא עזר
למיליוני צרפתים לשכוח את צרות היומיום
האפור׳ לפרוץ בצחוק אדיר ורם — דבר
חשוב מאוד במציאות העגומה למדי של
צרפת.
* מיסדר שהוקם על ידי נפוליאון הראשון
כדי לכבד בו אנשים בני כל המקצועות
ווז ח ר תו חרוחהל־האדרח צרפח. חבריו נוש*

0 1 111

קינת נדיפים

פרופסור (למתמטיקה) אברהם הלוי
פרנקל גילה השבוע עובדה העלולה להביא
במבוכה את הוואתיקן: הראשון לפסח
של השנה יצטיין בתכונה יוצאת מגדר
הרגיל — בא־תו יום יחול גם הראשון
לפסחא הנוצרי, בניגוד להחלטת קונסיליום
(מועצת) ראשי הכנסיה בוונציה׳ שקבעה
בשנת 325 כי הראשון לפסחא לא יחול
מעולם בא׳ דפסח העברי.
לא פחית במבוכה נמצא שר־החוץ של
ארצות־הברית, ג׳ון פוסטר דאלס,
שנאומיו הארוכים של שר־החוץ הסובייטי
בוועידת ברלין (ראה מכל העולם) הלאו
אותו, הביאוהו להעיר :״אני יכול להישאר
עד משך זמן בלתי־מוגבל תחת רושמם של
רעיונות חדשיב, אולם קשה לי מאד שלא
לנמנם למשמע הפזמ.ן הנושן המנוגן שוב
ושוב ושוב.״
הדגיש באורך נא-מיו גם שר־החוץ הסובייטי
עצמו, וויאצ׳סלאב מולוטוב,
שהצטדק :״דומני שכבר עברתי למעלה
מן המידה את נורמת הייצור שלי׳ כמו
שאומרים אצלנו במוסקבה.״
אחד מחסידי מולוטוב בישראל, ח״ב מפ״ם
מרדכי גנטוב, איש משמר־העמק המם
שקף וגזוז השפם, קונן באסיפת־עם תל-
אביבית על אי־כניסת מפלגתו לקואליציה.
״היינו יושבים עתה בממשלה׳״ אמר ,״איל-
מל» זרק אותנו בן־גוריון בגסות.״
ח״כ מפ״ם אחר, יצחק כן־אהרן, איש
גבעת־חיים ואחדות העבודה, האשים יותר
את מפלגתו, פחות את מפא״י, קבע :״הרגשתנו
היא של מנוצחים.״

הערצת נשים
טרם נודע מה יהיה נושא הכרך השלישי
של המחקר המיני המקיף (הצריך לכלול,
לפי התוכנית 8 ,כרכי_) ,פרי־עבודתו של
ד״ר אלפרד קינסיי, ששני כרכיו הראשונים
• חוללו סערה לא רק בעולם המדע׳
אולם רמז לכך כבר נמסר על־ידי ה־ד״ר
(לביולוגיה) שהודיע בשבוע שעבר
כי חוקריו מראיינים עתה כמה מאות ילדים
מגיל חמש ומטה.
פחות נלהב לחקירות היה ראשה הפעיל
של עיריית חיפה, אבא חושי, שהודה כי
בשל גילויי השערוריות התכופים בעיריות
שונות, הוא חושש מדי בוקר לפתוח את
העתון, למצוא בו פ־טים על שערוריות בעיי
רייתו, נרגע רק אחרי שהסביר לו אחד השומעים
:״יש תור !״
בשורת מלכות־היופי הישראלית, שכולן
פרט לאורה ורד, נישאו בפעם הראשונה או
השניה זמן לא־ארוך אחר בחירתן, הגיע
עתה תורה של חבצלת דרור, שהודיעה
על אירוסיה לפרדי וייס. תושב חיפה.
נושא נוסף להערצת הנשים משמשת
ע־רכת מדור הרכילות של ידיעות אחדונות,
מי ר ח (על גברים ונשים) אפרו״ .מוקד ההערצה:
תלבושת חורף חדשה, בה מותאמת
מגבעת־נשים זעירה ושחורה למטריית־נשי־שחורה
ומעיל צמר אדום ורחב המותאם
לארנק־ענק אדום׳ אותה הביאה הכתבת בשובה
מביקורה באוסטריה.
באותו שבוע בו נדון אזרח ישראלי למאסר
שנה אחת על שהדביק על מעטפה בול
משומש, פגע המזל הרע גם בארתור
ר אנ ק, יצ: ן הסרטים הבריטי הגדול.
הבנק אוף אינגלנד איים להגיש נגדו משפם
על שהשתמש במודעה לאחד מסרטיו בשטר
עצום של 100 מליון לי״ש (שאינו קיים
כלל) ,בניגוד לחוק האוסר על אזרחים לח־ק
ת שטרי־כסף (כדי למנוע זיופים).

הצלחת שחקנים
בעקבות הצלחתו של הסרט אמריקאי בפאריס,
החליט המשורר יעקב מגן עוגב)

אורלנד, בהיר השער ודק־הגזרה, לכתוב
לתוכנית הקרובה של לי־לה־לו, שתיקרא
הילולילת, קטע בשם צבר בפאריס.
הסבר משכנע לאי־הצלחתו נתן גם שחקן
הקאמרי מרדכי בן־זאב, הגוץ, המקריח
ובעל הקול הדורמני, שאמר לכתב הניישנל
ג׳ואיש פוסט, עתון יהודי־אמריקאי, כי בשבועות
הראשונים להופעותיו כקריין בארצות־הברית
היו עבורו אכזבה מרה, מאחר שהקהל
לא קיבל את פניו כראוי. הסיבה לכך
נתבררה לו מאוחר יותר: לדעתו, הציפו
את ארצות־הברית אמנים ישראליים ממדרגה
שנייה ושלישית׳ עוררו אדישות בקהל היהודי
אפילו לגבי אמנים גדול ם כבן־זאב.
* ההתנהגות המינית של הגבר והוזתנהגות
המינית של האשה.

ספורט כדורגל מדודים עשירים: סקרים

המיראתה אח

עצמך?

המאבק בתחתית הליגה הראשונה הגיע
השבוע לשיא שעדיין לא הושג בארץ. לאחר
הרעש שעורר משחק מכבי פתח־תקוה —
מכבי חיפה, בו זכתה הקבוצה החיפאית
בשתי נקודות מבויימות ( ה עולם הזה ,)845
הראה הסיסמוגרף על רעש חדש בחיפה.
אלוף הארץ, מכבי תל־אביב, נסע השבוע
להתמודד.עם מכבי חיפה. אלפי זוגות אוזניים
ציפו לתוצאות הקרב והיה ברור כי
האלוף יהיה מוכרח לנצח במשחק. דעת הקהל
היתד, כה מושפעת מהפרסומת הרועשת
שעשו עתוני הפועל, עד כי היה נדמה
שאיש לא יאמין יותר להצלחה חיפאית.
אך הידיעה שבאה מהצפון היתד, בכל זאת
לוהטת: מכבי תל־אביב — מכבי חיפה
׳ .0:0זה היה מספיק. איש לא התעניין עוד
בעצם המשחק. קבעו כל אלה שהיו רוצים
בירידת החיפאים לליגה ב׳ :״עוד משחק
מבויים.״
למעשה, היה לצופה קשה להבחין בביום.
עשרות בעיטות ננעצו בקורת השער החיפאי,
מחצית מהן היו מסוגלות להיכנס. אולם
היו אלה רק עובדות סרק. לא היד, כבר ערך
לנצחונות ה של חיפה, בסיבוב הראשון, על
הפועל פתח תקוה ותל־אביב. רובו של הקהל
היה משוכנע שמכבי חיפה, כל אימת
שהתמודד עם קבוצות מכביות, קיבל מראש
מתנות סקרים בעלות ערך של שתי נקודות.

כדורגל מסובך
שתי נקודות מבדילות עדיין בין הפועל
רחובות ( )40 בית״ר ירושלים ( )38 בהתמודדות
המרתקת על הבכורה בליגה השניה, דרום.
המשחק המכריע, שייערך בשבוע הבא
בירושלים, בין שתי הקבוצות, יקבע מי יעלה
לליגה הראשונה.
אולם לא יהיה זה הקרב היחיד. לבית״ר
יחם שערים רע מזה של הפועל. כדי לזכות
בתואר יהיה עליו לנצח את יריבו בהפרש
של שלושה שערים. היתד״ לכן, חשיבות
רבה לתוצאה של מערכה אחרת, שונה לח לוטין
מבעיטות בכדור: סביב שולחן ירוק,
במשרדי ההתאחדות בתל-אביב, ידונו השבוע
שלושה ;עורכוירין נבחרים בערעורו של
בית״ר על משחק שנוצח בו ברעננה, בסיבוב
הראשון. נציגי בית״ר הביאו מסמכים
שהראו.כי אחד השחקנים, צבי שמידט, שנכלל
ברשימת הפועל ועננה׳ היה אותה שעה
בחוץ לארץ. מישהו אחר, כנראה, השתמש
בכרטיס הליגה שלו.
טענו אנשי רעננה: שמידט בארץ. לסכסוך
בא מפנה: בית הדין פסק שעל שמידט
להביא עמו השבוע את דרכונו בו נמצאות
כל החותמות הדרושות להוכחה.
קריאות בוז וזרים. יומיים לפני פסק
הד ן, היה עוד לבית״ר יום קשה אחרון.
השבת ניצח לקול רעשנים ופעמונים את
הכוח תל־אביב החזקה 0:2עשרות מוניות
ומכוניות משא הביאו מאות רבות של
אוהדים נלהבים שקיבלו את היריבים וה מארחים
בקריאות בוז, יצאו ממש מדעתם,
משמחה, כאשר קבוצתם ניצחה. בסיום הגישו
למנצחים זרי פרחים, שהוכנו מראש, הבטיחו
להכין זרים גדולים יותר אם הכל
יסתדר, השבוע, בכי טוב.

הצגות
לכזורול, הוספת אפומית
כמאה גברים, לא חברי תנועת השמאל,
מילאו השבוע את מועדון מפלגתו של משה
סנה בתל־אביב, דחפו ודחקו איש את רעהו
כדי לתפוס מקום נוח במחיר 220 פרוטות.
לא היתד, זו אסיפה המונית או הרשמת
חברים חדשים. בחלל נשמעו שמות אחרים
לגמרי מסטלין ומלנקוב׳ שאת מקומם נטלו
פרנץ פושקאש וסטנלי מתיוס•
היד, זה חג לגבי המועדון המרתפי. הצגת
ד1,סרט ההונגרי, המתאר את מהלכו של
משחק הכדורגל הגדול בכל הזמנים בין
הונגריה לאנגליה ( )3 :6הלהיב את הקהל
לאו דוקא משום שהונגריה ניצחה, אלא
ביחוד משום שהיה זד, משחק כדורגל נהדר
בעל שלל שערים וכמות גדושה של להטים.
אך הציפיה לסרט לא היתר, מן הקלות.
גבר צנום וממושקף ברך את הקהל בשס
תנועתו, ניצל את -המאורע להצגת סרט
תעמולתי מצוייר על הפצצה האטומית־האימפריליסטית,
הבין אותו כנראה רק הוא,
מאחר שהיה היחיד שמחא כף בסיומו.
אולם הקהל היה נימיסי, הסתפק בכדורגל.

עצור ! אלתה פו ך את הרףו 8 3
ה חי להצ יר ב מ סג רתה רי קהשלמטהד מו ת אנו שית.
ואחר כך הו סףבמ סנ רתשמתח תי ה ד מו ת _ אי.ו שית
שניה. מהמין ה שני רקאח רי ש סיי מ ת
א ת שני ה ציו רי םהאלה. ה פו ך וקרא.

המכיר אתה את
כיצד הגבת כאשר נתבקשת לצייר דמות

אנושית? אם הבקשה לצייר דמות אנושית מביאה אותך
במבוכה, אות הוא שאתה חושש לחשוף את אופייך לפני
עצמך ולפני אחרים.

השאלת את עצמך :״האפ עדי לצייד דמויות
ערומות או לבושות?״ רוב בני האדם מציירים דמויות

לבושות. אדם המצייר דמויות ערומות מתעניין במידה בלתי
רגילה בצדדים הפיסיים של החיים. הפסיכולוגים גילו כי כל
השואלים שאלה זאת במפורש, תוך מבוכת -מה, משתוקקים
בסתר לחשוף את מערומיהם ברבים.
איזה מין ציירת תחילה? ריב הנשים מציירות את
האשד, תחילה. רוב הגברים מציירים את הגבר. אם חוק זה
מופר, הרי זה בדרך כלל על־ידי אשה משכילה. הסיבה :
האשד, בעלת ההשכלה מקנאה בשלט־ן הגבר. גבר המצייר
את דמות האשד, תחילה, אינו יודע בבטחון איזה מ־ן שליט
בחייו.

בכל פעם שאדם מצייר דמות אנושית (כפי שעשית זה עתה, אם
מלאת אחרי ההוראות שבעמוד הקודם) הריהו נותן לנו מפתח דפיענוח
אפיו ופתרון בעיותיו האינטימיות.
ביום מקובל מבחן הציור בכל כתי-החולים, בתי-המרפא לחולי-רוח
ומשרדי הפסיכולוגים כאמריקה. ממציאת המכהן, ,ד״ר ק ארן מאח ובר
פסיכולוגית ראשית בכית החולים קינגס קאעטי, ברוקלין, מצאה קשר ישיר
בין ציורי דמויות אנושיות לאופיו, פחדיו וצרכיו של המצייר. מסקנותיה
אדו, שפורסמו בשבועון האמריקאי הנודע קוליירס, מבוססות על עשרים
שנות מהקר רפואי והשוואת אלפי ציורים עם תוצאות מכהנים פסיכולוגיים
אחרים.
ד׳ ר מאהובר מציינת כי מכהן הציור הנו רק אחד האמצעים המסייעים
לפסיכולוגים לחקור את האופי האנושי. רק פסיכולוג מומחה מפוגל לנתח
את הציור לפרטי פרטיו, לפענח את משמעותו.
סקור, איפוא, את ציורין* והשווה אותם עם רשימת הפרטים המעניינים
את הפסיכולוגים. אם יתברר •טהפרטים הללו מתאימים לציורים,
אל לך להגיע למסקנה שאינך נורמלי. לבל האנשים הנורמליים יש בעיות
ודאגות. העיקר הוא כיצד לפתור את הבעיות ולסלק את הדאגות.

עד עשר מציבים את הציורים בתחת־ת המסגרת. אבל אצל
מבוגרים מעיד דבר זה על דכאון. רק בני אדם מועטים
מציבים את הדמו ות בצד הימני. אלה שעושי ).זאת מנסים
לפצות את עצמם על ליקוי כלשהו.
מהו גודד הדנזדיות שציירת? דמויות קטנות מצויירות,
בדרך כלל, על ידי אנשים מדוכאים או מלאי פחד.
דמויות גדולות מצויירות על ידי בני אדם נמרצים ותקיפים —
או בגי״אדם המנסים לפצות את עצמם על רגשי נחיתות.
אם הדמות מצויירת בפרופיל, אות הוא שהמצייר מנסה להתחמק
מפני בעיות מסויימות. נערים נוהגים לציי!׳ את הפנים
בפרופ ל ואת הגוף כשהוא מוטה קדימה. הם משתוקקים
להפגין את מבנה גופם, אבל אין ברצונם לעמוד פנים אל
פנים עם המבוגרים. נערות כמעט ואינן מציירות פרופיל:
הן זקוקות לתשומת לב יותר מכל.
איזה הלק של הדמות ציירת תחילה? רוב בני

האדם מציירים את הראש תחילה, היות והראש הנו חלק
הגוף החשוב ב ותר. ציור מדוייק של תוי הפנים פירושו
יעילות מרובה ביחסים חברתיים. בני אדם עצבניים או מסתגרים
מציירים תוי פנים פרימיטיביים. אדם אשר אינו מצייר
כל תוו פנים, מלא זעם על העולם כולו. ראש גודל מדי מעיד
שהמצייר מבכר את שכלו על פני גופו.
מהי הבעת הפנים של הדמויות? עצובה, מפוחדת,
נזעמת, עליזה, טפש־ת? הבעת פני הדמויות משקפת את
מצב־רוח המצייר בשעת הציור.
איזה פה ציירת? הפה הנו מקור ראשוני של סיפוקנו.
בני אדם הסובלים מרעב רגשי, מדגישים אותו ביותר. אנשים
אלכוהוליים׳ ,פרימ טביים, או סובלי דכאון, עשויים למחוק
את הפה או לוותר עליו לחלוטין. פה פתוח לרווחה מעיד
על רעב רגשי וחוסר בגרות. אדם קשוח מצייר את הפד,
בקווים אכזריים ואלימים. הפה החייכני, הדומה לפיו של
ליצן, מעיד על טיב לב מעושה.

האם עיני הדמויות גדולות או

מהי ההשוואה כין גודלם, מקומם

קטנותי ציירים בעלי עיניים גדולות מעיד
ם שהצייר מעורב בחברה. הע נים הקטנות
מצויירות על ידי בני אדם מבוגרים המת־ע״יינים
אך ורק בעצמם.

על הדך וחינם של הציורים? בדרך
כלל מצייר גבר ילדותי בלתי מפותח מבחינה
מינית, דמות גבר היננ ת ודמות אשה דוחה
וגברית. נשים המאמינות שמינן צריך לשלוט
בעולם, מציירות דמות אשה גדולה ו דמות
גבר קטנה וחלושה.

כ״צד בנויות הזרועות וכפות הידיים
של הדמויות י ד״ר מאחובר מ
ציינת
כי הידיים משמות אותנו במגע ד,יומ־יומ
עם עצמנו וזולתנו. אם זרועות הדמו יות
פשוטות לפים, אות הוא כי המצייר
אופטימיסט. זרועות צמודות אל הגוף מעידות
על צורך בהתאפקות ובשליטה עצמית.
זרועות התלויות ברפיון מעידות על ה סוס,
העי, מת כפות היויים בכיסי הדמות, או מאחורי
גבה, מציינת שהמצייר הפעיל את ידיו
שלא כיאות וסובל מרגשות אשמה.

ראשה של איזו דמות גדולה יותר?
מינה של הדמות בעלת הראש הגדול
יותר, נחשב בעיניכם למ ן הנבון יותר, ו בעל
הסמכות החברתית הגדולה ביותר.

עם מי זהית את הדמות בת מינך?
עם עצמך ל עם אדם ממוצע? עם טיפוס
מסויים, כגון רקדנית, שוטר, מלח? ציור
של טיפוס מסויים מעיד על תשוקתך להז דהות
עם אותו טיפוס.

הציירת אצבעות על כפות הידיים?
לאצבע, ת חשיבות מרובה בחיינו

הדומה הדמות איטר ציירת דיצור
אנושי? אם ציורך פרימיטיבי, אות הוא
כי אתה משתוקק להתחמק מפני תשוקותיך
הפיסיות, או לדכאן.

הציירת את הדמויות במצב של

תנועה או של מנוחה? רוב הדמויות
המצויירות על ידי מבוגרים נמצאות במצב
של מנוחה. נערים מצייר | ,1בדרך כלל, דמו יות
נעות, היות והם חולמים על הרפתקאות
ומבצעים נועזים. הדמויות המצויירות על
ידי נערות, דוממות, לחלוטין, מסמלות את
תשוקתן לזוהר והערצה•

האם קווי הדמויות שציירת עביט
או קלילים, רצופים או מקוט עים?
קווים עבים מדי מוכיחים שהמצייר

..ציור זה צוייר על ידי איש עסקם, נשוי,
בן ,30ה ונבין על ידי ד״ר נואוזובר כדלהלן.
״הפרטים הגראפיים המעודנים של הציור
משקפים אינטליגנציה גבוהה. אבל השל־מות
נקנית במחיר טל קשיחות ומתיחות. הש איפה
לשלימות הנה מטוכנת ביותר בשעה
שהחיים שוטפים ומשתנים, אדם זה עלול
לצאת סלדרו אם יתקל באהבה וחמימות.
המתניים הרחבות והכתפיים האמיצות של
דמות האשה מעידים על קנאה בנשים. שימו
לב לקו הקרקע המצוייר בקפדנות. קו זה
מופיע, כרגיל אצל בני משפחות הרוסיות.

זמו ת זאת צוייוה על ירי אשת קארייו ת
נשואה, כבת , 40 הוציאה מפי ד״ר מאחובר
את הערה הבאה ; ״הרגליים הארוכות והי
(־וטס של הילוך תקיף, מעידים על הערכה
עצמית ושאיפה לשלוט על בני אדם. הציור
המכיל מספד רב של חללים ריקים מעיד
על דיכוי רגשות שוגים. הדגשת הצוואר
המפריד את הראש מן הגוף מסמלת מוסר
קשוח ושמרני. קרוב לוודאי שהמציירת
הנה עובדת טובה, בעלת גישה ישירה ומעשית.
אפשר להסיק זאת מן העובדה שהיא
השלימה את כל חלקי הציור.״

חפץ להציב מחיצה בינו לבין סביבתו. הקויט
הדקים והקליקים מצויים ביותר בציורי ה
ביישנים המתעניינים בפעילות רוחנית יותר
מאשר בפע לות פיסית. הקו הרצוף הנו, ב דרך
כלל מעשה ידי אדם בעל בטחון עצמי..
הקו המקוטע מעיד כי המצייר הנו אדם חטר
בטחון ורגיש ביותר.

האם קבל חלק מסויים של הדמות.
טיפול שונה מזה של שאר החלקים?
היש מחיקות או חיזוקי קווים באחד

מאברי הדמות? הפסיכולוג עשוי להסיק מ זה
שאותו אבר מעורר דאגה במציי׳ .אברי
גוף שונים קשורים עם שטחי חיים שונים.
הראש קשור עם החיים האינטלקטואליים.
הזרועות וכפות הידיים קשורות עב החיים
החברתיים, חיי היצירה. אברי המין קשורים״
כמובן, עם חיי המין.

אם הלבשת את הדמות, כיצד עשית
זאת? אדם המתרברב בגופו מצייר

דמות ערומה• אדם המתרברב בלבושו, מדקדק
ביצייר המ^קוש־בי, לציור הכפתו רים
יש משמעות מיוחדה. ילדים מתחילים
בורך כלל בציור כפתורים וכיסים, קרוב
לוודאי שאין הוא אהוב על אמו.

מה מקומה של הדמות בר. מינך

כמסגרת השטח בתוך המסגרת מסמל
את סביבתו של המצייר, מצב הדמות במס גרת
מראה את מקומו בחברה. חולה שגעוך
גדלות, שהיה נתון לטיפולה של ד״ר מאחובר״
צייר פעם דמות שמלאה דף שלם, מבלי
להשאיר מקום לזרועות ורגליים. הדצבת את
הדמות בקצה השמאלי של המסגרת? •אם
כך, הנך ביישן והסר בטחון עצמי. בני אדם
בעלי כושר הסתגלות מציבים את ה־מות מ שמאל
למרכז המסגרת. יל בני שבזך

ה ומיומי — Uובציורנו. בני אדם מבוגרים
נוהגים להשמיט את האצבעות מציוריהם,
היות והם מנס ם לכבוש את תשוקתם הילדו תית
למשש חפצים שונים ולהשתיתם. ציור
אצבעות ללא כפות ידיים מעיד על תיקפנות
ילדותית.
אצבעות קצרות ומעוגלות נראו לעתים
קרובות בציורי ילדים• אצבעות מארכות מעידות
על אישיות תקיפה ופעילה. אגרוף
קמוץ מסמל את הכעס. בני אדם השואפיס
ליהנות מן הה \ס כבל יכולתם, מציירים ל עתים
קרובות ׳יותר מחמש אצבעות.
כיצד ציירת את הרגליים י הרגלים
הנם האיברים ד,מושמטים יותר מכל בציורים.
מאחר שהרגליים נותנות לגוף את שווי המשקל,
יש להן קשר ישיר עם הבטחון העצמי.
התבונן בציוריך, היכולות הרגליים
לשאת את הגוף? ההוספת מתחתיהן קן קר־קן
כדי לייצבן? הפונות הרגליים לכיוונים
שונים? אם כן, חסר לכך כושר החלטה. ה 11
הרגליים רופפות ודקות? בג אדם ״מציירים
רגליים כאלו הנם בדרך כלל זקנים.
כיצד ציירת את הגוף? בדרך כלל
מסמלים קווי גוף רכים ומעוגלים אופי נשיי.
קווים אמי Iי וזוויתיים מסמלים אופי גברי.

דמות זו צויירה על ידי מהנדם, נשוי,
.בן .25 הוא צייר דמות קטנה והציבה בפינה
)השמאלית, מלמעלה. מסקנתה של ד״ר מאחו־בר
היא :״יש כאן צירוף מיוחד במינו
׳של ממדים קטנים, פעילות מרץ, תקיפות.
והבלטת המלבושים והרגשת הכובע, באים
לפציתנו על זעירות הדמות עצמה. הזרוע
אמיצה האיש הוא בעל אופי אלים״.

ציור זה צוייר על ידי רווקה, בת ,30
פקיחה גבוהה בחברה מסחרית. ד״ר מאחובר
אומרת :״הדמות הנה בעלת תווים גבריים
מובהקים. העובדה שהרגליים פונות לכיוונים
שונים מעידה שהמציירת מתלבטת בין
׳.התשוקה לאהבה לבין הפחד מפניה. הת שוקה
לאהבה מובעת גם על יד! הפה הפעור
לרווחה.״

ההוספת חפצים כלשהם על ציו-
ריך? ארנק, מקל, אקדח, מקטרת? לכל חפץ

והפץ שנוסף על הצ יר, יש משמעות מיוחדת :
אתה שאף לחפצים אלה או סבור שהם מק־נ
ם לדמות חשיבות מיוחדת במינה.

אל תכהן רק את עצמך, העמד
כמבחן זה גם את קרוביך וידידיך,
הדבר יעזור לך לעמוד על אופיים
ולהסיק מכך את המסקנות.

גזאת.
הקצין סילק מפיו את המקטורת וקרב אל החלון. העבודה
הזו החלה נמאסת עליו בסופו של דבר. ראש שירות האיד
טליג׳נם בכבודו ובעצמו הטיל עליו את המשימה .״זוהי
אחריות רבה׳ בחורי,״ אמר הקולונל ,״אתה פוסק יחידי
כאן. י*ל כף המאזנים מוטלת היסטוריה, ואולי יותר מזה :
קיסרות ...הקיסרות הבריטית.״
קפטן ארמסטרונג, ג׳והן פאטריק לואים ארמסטרונג, חייך
עכשיו אל הלילה הצונן של אפריל ירושלמי זה, שכאילו
ניגש אליו מקרוב, ממש אל אדן החלון, ופרש לפניו, בסמוך
לקיסרות של הקולונל, את נצח ך,אל היחיד. מן המרחק,
מעל צריח מסגד גבוה, קרא מואזין משכים־קום למאמינים
לבוא לתפילה. הקפטן הכיר יפה את היללה הנפלאה הזו של
האיסלאם, היללה הספוגה געגועים וביקוש לדבר שאבד
ואיננו. אבל הוא הרחיק מעליו כל חולשה שבנפש, וחזר
אל הג׳וב שלו.

ערמות תיקים נחו כאן על האיצטבות. מאות תיקים מכל
המינים, המדות׳ ארוכיב ועבים ודקים, כשכל תיק נושא
ציון מיוחד. היה לכל המטען הזה ריח היסטוריה, או —
כהגדרת הקולונל — ריח קיסרות. אבק שלושים שנה ויפעתו
של גנרל אלנבי השתרעו כאן עכשיו ללא צניעות, בשנת
1948 זו, ללא תהילה וטעם. שוב לא היה ספק: עולם
הקב״ה ירד במדרון. עולמות שנבנו — הלכו ונחרבו. וצלבי
עץ, שרידי אנשים צעירים, היו פזורים עתה בבתי עלמין
מירושלים ועד חיפה, מרמלה ועד נצרת, כשבאויר מרחפת
שאלה מוזרה, פותה וצודקת: למי כל זה היה נחוץ? ולמה
באו כל אלה למות כאן י
במלים אחרות׳ פחות דרמטיות, היה כאן פירוק המנדאט
הפלשתינאי. שלושים ואחת שנה אחרי כיבוש ירושלים,
יש׳ לצאת אותה. ארמסטרונג חלם פעם להיות משורר,
לכתוב רומניכ. הוא הסכים. בשעת הדחק, להיכנס לשירות
האינטליג׳נס של הצבא, אבל הוא לא ראה עצמו מעולם,
ובשוב אופן׳ בתפקיד של קברן. וכשקרא לו הקולונל, בצותא
עם עוד תריסר קצינים, והטיל עליהם לבדוק את הארכיונים,
לברור מה יש להשמיד לאחר צילום שיועבר לאנגליה ומה
להשמיד מיד, הותקף בחילה ...וכצ׳רצ׳יל בשעתו, הרהר,
חציו רצין חציו מלגלג :״לא נכנסתי לשירות הוד מלכותו
כדי לחסל את קיסרותו ברם פקודה היא פקודה, והוא
מילא אחר הפקודה. הוא וחבריו החלו בעבודה לפני ששה
שבועות — לוח הקיר הזכיר בודאות שהזמן עומד ב־ 15 באפריל
— ונשאר לפניהם פחות מחודש ימים. שוב לא היה
זה סוד: ב־ 14 למאי יורד כאן בפעם האחרונה דגל היוניוך
ג׳ק וסר אלן יפליג מנמל ח־פה.
התיקים הללו ! איזו רשימה ארוכה של פרשות ופרקים.
מה לא היה כאן ! שמות של ערבים, של יהודים, של אנגלים,
קרקעות, בניינים, ירושות, מזימות׳ בגידות, רצח, פוליטיקה
גבוהה ופחות גבוהה׳ כל זה היה רשום כאן בראשי תיבות
על התיקים. אה, כן ! לצלמים תהיה עבודה מרובה...
ולפתע נדלקו עיני הקפטן. הוא החזיק עכשיו בתיק דקיק
דקיק שהכיל לא -יותר משני מכתבים וכמה גליונות בדפוס
מכונת כתיבה. על המעטפה הירוקה היו קבועים שני תאריכים
רחוקים . 1917—1932 :ולמטה :״סרג׳נט אנדריו מאקלין,
גדוד הפרשים ,21 הבריגדה ה־ 155 של הדיוויזיה ה־52
(לובלנד) והילד היהודי סלומון״.
בזוית פיו של הקצין רטט משהו. הוא חייך בתוך מדבר
הישימון .,כאילו ירד עליו אגל טל .״מעניין,״ אמר ,״מוזר
ומעניין.״ והוא החל קורא במסמכי התיק.
ראשית המעשה בשלהי .1917 לאחר שכבש הגנרל אלנבי
את ירושלים, הוציא צו למפקדים לטאטא את התורכים
מכל הדרום. כך פותחים התותחים, בליל ה־ 20 לדצמבר
של אותה שנה, בהרעשת העמדות התורכיות של כאן כאדרה,
ובלילה שלאחריו, ב־ 21 לדצמבר, צולחת הבריגדה ה־155
של הדיוויזיה הסקוטית ה־ ,52 את נהר הירקון על גבי
רפסודות וכובשת את עמדות התורכים. עכשיו דוהרים גדודי
הפרשים ועוברים על פני תל־אביב, פוסחים ביעף על מאנשייה
ומתקדמים אל פרברי עג׳מי.
קו החזית לא כאן הוא עובר. התורכים נסוגו לכפר סבא,
במעלה פתח תקוה, אלא שפה ושם ע־ד מגלים׳ כמה קנים
בידדים, התנגדות כלשהי. הללו יורים מן המארב. והתנגדות
זו, עד כמה שלא תהא רפויה, מאלצת את הבריטים להרעיש
את הפרברים בדרך ההתקדמווז, כשפרשיהם דוהרים על

K־190

פגרי אדם וגופות פצועים. ופרסות סוסיהם השועטים מבתרות
אותם תוך כדי דהירתם המנצחת.
בין אנשי הגדוד ה־ 21 של חיל הפרשים המתקדמים אותו
יום על סוסי הענק, מצוי גם הסרג׳נט אנדריו מאקלין,
מגלזגאו. בתוך עמודי האבק המתאבכים צוהל סוסו ודוהר
קדימה. ולפתע ...פקעת בשר, חיה ונעה, מושלכת על אם
הדרך. הסום, לא יותר מהפרש, אומר להמשיך ולעבור. אך
הגוף החי והמפרפר בפצעיו זוקף עינים׳ והן פקוחות׳ ממש
קרועות, והן זועקות באלם שלהן, מתחננות, כאילו העצב
כולו שרוי בתוכן. העינים האלה ! ובמחצית הדקה האחרונה,
ממש בטרם יצליפו פרסות הבהמה על קדקד הנער, סוחב
הסרג׳נט במושכות והסוס מזדקף על רגליו האחוריות
במצהלות מלחמך״ ונעצר.
אנדריו מאקלין יורד מעל הסוס• אשד של קללות עסיסיות
יזרום עתה מתוך הפה הזה, שכבר קילל בגאליפולי, על
הסום ובאיפארן. אבל הפעם התמונה שונה. עיני הילד חדרו
אל מבעד למדים. אנדריו כורע על ברכיו, שולח זרוע ולופת
את הגופה הקטנה המכוסה בלויי סחבות, הגונחת ונאנקת.

קופורל מארמי? נחפז.
האנגלים עמדו לעזוב
את הארץ. בימים האחרונים
היה עליז לפתור
את התעלומה הגנוזה
בתיק צהוב מיושן: מה
קרה לילד שהפרש
מקלין מצא אותו ליד
פרבריה של יפו לפני

שנה?

דם זב מרגליו, מזרועותיו של הילד. קופורל ארצ׳י גורדון,
הדוהר אח־י הטרג׳נט. נעצר גם הוא• הקופורל אומר :״הוא
פצוע !״ ולאחר רגע :״הבט, איזה עינים בוערות ונפלאות י״
אנדריו שואל :״מה נעשה בו?״ וארצ׳י משיב :״לכל
הרוחות, הטען אותו על הסוס ! אחר כך בבר נראה.״ ״זהו
רעיון מהרהר הסרג׳נט והוא מנענע את הקטן בזרועותיו׳
מעשה אומנת. הילד חדל מבכות .״הוא לא כה קטן.
הוא כבד למדי אומר אנדריו ומחייך. ושני הפרשים דוהרים
ודולקים אחרי חבריהם שנתרחקו מזה, כשעל אוכפו של
הסרג׳גם שכוב הילד הפצוע, היתום, כנראה, זה שלל המלחמה
המוזר של הגדוד ה־ ,21 בדצמבר ,1917 בפרבריה של יפו
העתיקה.

אנדריו וארצ׳י ממשיכים לטפל בילד. הוא כבן שמונה,
מפטפט גרמנית שבורה. בבוקר היתד, זו משפחה — משפחה
יהידית — אבל שעה שהציל אותו מאקלין, כבר היה זה
רק יתום. שמו שלמה, והם קוראים לו סלומון. שם המשפחה
הוא כה מסובך, בה גדוש באותיות גרוניות, שהם מוותרים
מלכתחילה לסגלו לעצמם. זהותו נקבעת, איפוא: סלומון.
בקיצור, ותו לא. הילד מחלים מפצעיו. הוא יפה. אבל יפה !
ממש מלאך שירד משמיב. הוא נעשה פופולרי, תחילה בפלוגה,
ואחר כך בגדוד כולו. הוא מתחיל לפטפט אנגלית. הוא
צומח בקומה, לחייו מאדימות׳ עורו נשזף. בוקר אחד מבחין
בו הקולונל .״מה קרה כאן?״ מרעים איש הצבא הותיק
״הגדוד הפך עכשיו לבית תינוקות?״ הקולונל קורא למייג׳ור,
המייג׳ור לקפטן, וכך, מלמעלה למטה, עוברת כל ההירארכיה
הצבאית. הפקודה ברורה: להיפטר מן הילד. אין מקום׳

בימי מלחמה, לילדים באהלי הצבא. להחזיר אותו, למסור
אותו, לרשות אזרחית. רשות אזרחית, קולונל? אבל זו
אינה קיימת. כל הממשל הוא צבאי. אם כך, לקהילה היהודית׳
למוסדותיהם המוסמכים. אבל, קולונל ! אלה עניים
מרודים, כאיוב ! ושנית ...למסור ליהודים תכשיט יקר כזה,
שמעולם לא חלמו עליו? ההסתבלת בו מקרוב? צעצוע כזה.
אבן יקרה כזו, ליהודים?
והקולונל מסתכל בו מקרוב. המ ...כן. הוא מודה. הילד
פנטסטי. ראוי שיטפלו בו, שיחזיקו בו. הקולונל סמעט
שאמר :״שיאהבוהו הוא מביא לפניו איפוא את אנדריו
הסרג׳נם וארצ׳י הקופורל, שני המטורפים, ואנדריו טוען :
״יש גדודים, שעז להם קמיע׳ חמור, תוכי, קוף, מי יודע מה.
מדוע לא יהא לנו שלמה לקמיע?״ הארגומנט, לעזאזל,
אינו מחוסר פעם. הקולונל אינו אומר ״כן״ ,אבק׳ גם ״לא״
אינו אומר. מחר יחליף גם הוא מלים מספר עם היהודון
הקטן, שכבר יודע לומר ״יס סאר״׳ ומחרתיים כבר יחייך
אליו, יחליק לו על ראשו. חייט הגדוד תופר לסלומון חליפה
מיוחדת, לפי מדתו, חליפת פרש, ומן הסנדלריה מתקינים לו
מגפיים הולמות• הוא מתאמן ברכיבה ...הוא יושב על
הסוס כאילו נולד עליו, צמוד לאוכף׳ ולאחר כמה חדשים,
כשהגדוד יזוז צפונה ויכבוש ערים, ירכב סלומון על סוסו
בעקבות סוסו של קפטן הפלוגה, בטיולי בוקר, בחוצות
הערים הכבושות.
והזמן עובר. הגדוד, על אהליו ותותחיו, על סוסיו וציודו,
זז צפונה, תמיד צפינה. משלהי 1917 ועד לספטמבר 1918
מתמשכת הפרשה. והחיל הצעיר ביותר של הגדוד עולה וכו בש,
עם הבריגדה, את ירושת הקיסרות העותומנית. מסעם
לפעם יוצא הקולונל מכליו .״עד מתי תמשך המהתלה
הזו?״ ואז מביאים לפניו אנדריו וארצ׳י את סלומון והקולונל
שוב מתפייס .״טוב,״ הוא אומר במבואות חיפה ,״יוסיף הילד
לעלות עמנו.״ בינתיים, במערכה על הגליל, מתרסק ראשו
של הקופורל ארצ׳י והוא משיב את נשמתו. סלומון בוכה
ואנדריו מנחמו ומחבקו בזרועותיו.
וגם המלחמה מגיעה לקצה. הצבא מתפרק. הדבר חל
בבירות. ספינות המלחמה כבר עוגנות בנמל. האנגלים
יחזרו הביתה. סלומון הקטן ממרר בבכי. מאז ה־ 21 בדצמבר
היה מאושר ...ואנדריו מלטף את שער ראשו :״לא אעזבך,
פעוטי והוא שוטח לפני הקולונל את תחינתו: יורשה
לו לקחת את הנער לאנגליה. אבל הפעם הקולונל תקיף. יש
חוקים, ואין לעקוף אותם. כאן, בגדוד, הייתי אני הקובע.
אבל מחוץ לגדוד זוהי שאלה אחרת. כיצד יוכנס הנער
למולדת י בתור שבוי? בתור שלל מלחמה? בתור מה?
צריך למצוא משהו ! ״לא סרג׳נט. שמע בעצתי, אתה
תשוב למשפחתך״...
— אין לי, סר.
— צר לי, אבל ...הכנים את הילד לבית ספר. ילמד, ישכיל.
אחר כך נראה ...אם היה זה הגורל, הוא יחזור שנית, הגורל.
זו דרכו, לחזור.
וסלומון נפרד מהחיילים׳ מהקצינים, מהסוסים, מהאהלים.
מהדגלים, מהקולונל ומהסרג׳נט אנדריו מקלין. הלה בוכה.
הוא מחבק את הילד, נושק את עיניו, לוחצו אל לבו ובוכה.
״מספיק !״ נוזף בו הרג׳ימנטל סרג׳נט מייג׳ר ״מה אתה?
חיל, א־ אשד ומוחה בעצמו דמעה בזוית עינו המאובנת.
וסלומון נשלח דרומה, חזרה ליפו, ומוכנס שם לבית ספר.
אנדריו מקלין, עם צבאות הוד מלכותו, חוזר לאנגליה.

קפטן ארמסטרונג מפסיק לקרוא. הוא אינו מצליח לקבוע,
מה, למעשה, שרוי על פניו: חיוך, או עצבות. איזה סיפור
נפלא ! קורות אלה היו נידפים, אלמלא שמר הסרג׳נט
הסקוטי אמונים לילד היהודי. כי יום אחד, לאחר שש עשרה
שנה, יקבלו משרדי האינטליג׳נס, בצירוף לסיפור המעשה,
מכתב משאלה, מגלזגאו. סלומון זה, שב־ 1918 הוכנס לבית
ספר ביפו ושכיום הוא כבן ,25 מה אירע בו? ״אנא,״ כותב
מאקלין ״בקשו מתושבי פלשתינה שיעזרו לי למצוא את
הילד שנצטרף למחנה ה־ 21 של הרוכבים והלך יחד אתם
מיפו ועד בירות.״
קפטן ארמסטרונג מעלעל בתיק הצנום. הנה גם קטע
מהעתון האנגלי בירושלים, בו נדפסה הפניה. אבל, מסתבר.
ששום אות חיים׳ לא מסלומון עצמו, לא מקרוב או ממכיר
שלו, לא הגיע. כי התיק מכיל מכתב שני, הפעם קצר, והוא
משנת , 1939 חודש לפני פרוץ מלחמת העולם, בו כותב
הסרג׳נט מאקלין :״השיבותם לי על מכתבי מיום 17.7.1934״
כי ענייני נמצא בטיפול. האמנם לא העלתה החקירה דבר
עד היום? הנני סבר בן חמשים׳ והילד הזה הוא קרן האור
היחידה בחיי. איני יכול לשכוח אותו. אנא, עשו מאמץ !״
זה היה הכל. חודש אחר כך פרצה מלחמת העולם, ובשטפה
את מלחמת העולם שקדמה לה, סחפה עמה גם את הרפתקת
אנדריו וסלומון. שירות האינטליג׳נם של הצבא פתח תיקים
חדשים, וכמובן, שהיתר, זו שטות, אם לא שגעון, לטפל
בסיפור הסנטימנטלי יהבלתי יעיל הזה.
קפטן ארמסטרונג סוגר את התיק וזורקו׳ אוטומאטית,
אל ערימת התיקים המיועדים להשמדה. הוא חולץ עצמותיו
ומפהק. השעה כבר שבע, ובוקר ירושלמי מצוחצח מציץ
מבעד לחלון. הקצין פותחו. האויר הזך מזכיר לו שהוא
רעב. מן החוץ משקיף אליו התייל הדוקרני של אזור הבטחון
הבריטי׳ המתגונן בפני הטרוריסטים היהודים הפאנאטיים.
הוא מהרהר בסלומון הקטן, ומחייך החיים עושים לעתים
דרך קפנדריה הוא אומר לעצמו. והוא חוגר את חגורתו׳
מעביר מסרק בשערו שנתפרע וקורא אל תוך המסדרון׳
אל עבר הטבח הסודאני :״קפה חם וביצים עם באקון ! ״
מהורהר, הוא שוקע במחשבה, ולפתע, כמו בעקבות צו
פנימי, הוא ניגש אל ערמת התיקים שהועדו להשמדה ומעלה
מאצלה את האחרון, זה שרק לפני כמה דקות, שם אוחו
לכאן במו ידיו. הוא, כאילו, שוקל אותו ...ובחייכו, מכנים
אותו למגרה צדדית.
הוא סועד את פת השחרית שלו בתאבון׳ במצפון של
אדם מאושר .״לישון״ — אומרות כל עצמותיו ״לישון 1״

אבל בטרם יפנה לתנומה מרגעת זו, הוא קם וקורא לעבר
המשרדים שלאורך המסדרון :
— קופורל מארסין ! רוצה אתה• בבקשה, להיכנס?
— מארטין — אמר הקפטן לקורפורל המצדיע — יש לי
רפורטים טובים עליך. אתה בחור נבון׳ זריז ובעל ידיעות.
אתה שומע ומדבר ערבית, עברית...
— כן, סר.
— היתד, לך משיכה מיוחדת, כנראה, לשפות השמיות...
— לא בדיוק, סר. ידיעת שפה נוספת משמעותה תוספת
במשכורת.
— אני רואה. מצוין, קופורל• .אמור לי — :אל תהיה
נבוך להתערבותי בענייניך הפנימיים — זו אינה סקרנות,
זהו צורך — אמור לי: אתה נשוי?
— לא בדיוק, סר• אבל...
— אבל יש לך ידידה...
— זה שש שנים, סר.
— מצוין, קופורל, מתמיד הייתי סבור, שקביעות באהבה
הרי זה דבר נאה.
הקופורל חייך חיוך דק.
— וידידתך היא יהודיה, יש לי רושם ...לא כן י
— כן, סר.
— בסדר גמור. שאלה אחרונה, קופורל: הסקטור שלך
הוא הסקטור הערבי?
— הייתי אומר את ההיפך סר הסקטור היהודי.
— זאת רציתי לשמוע, קופורל. והיש לך ידידים רבים בין
היהודים י
— ידידים, היא מלה שבסיכון בסקטור זה׳ סר. הייתי
אומר...
— קשרים י
— בדיוק, סר.
— ובכן, קופורל, אתה האיש. אני אטיל עליך עבודה
חשובה. אוה, אל תצא מכליו. את ה״מדליה הצבאית״ לא
תקבל כתמורה. לא, חלילה, לחטוף איזה ״אישיות חשובה
מאד״ שלהם. אתה רק תמציא לי אינפורמציה על מישהו שנעלם
ב־. 1918
קופורל מרטין חייך :
— טרם נולדתי באותה תקופה.
— כך אני סבור. ואני הייתי בן עשר. אבי חזר מקום־
אל־עמרה עם. צלב ויקטוריה״ ,במעט עיור ולבו תלוי על
בלימה. אבל זוהי מעשיה אחרת. הפעם העניו שונה. הנה
התיק, קופורל. זהו מעשה נפלא, אבל הסיום חסר. עליך
לכתבו.
— אוה, סר...
— כן׳ כן, קופורל. הגורל זיהי מכונה עצומה, אבל גם
אותה יש לדחוף. שב, קופורל, יקרא את המסמכים.

כשסיים קופורל מארטין, חצי שעה אחר בך, לקרוא את
המסמכים׳,היו פניו משולהבות והוא חזר ועמד דום והגיד
למפקדו :
— מותח׳ סר, באמת יבתמים מותח י.
— ובכן, קופורל, עליך לגלות מה אירע בו, בסלומון
זה׳ שכיום עליו להיות בבן ארבעים. מבין אתה, זהו. מבצע
לב״ ,או אם תרצה ״מבצע גורל״ ,שאני מבצע, לבדי, ביזמתי
הפרטית. רוצני׳ בשובי הביתה׳ להביא מתנה קטנה לאותו
סקוטי בעל לב מגלזגאו, לאותו אנדריו מאקלין, שבזכות
כמותו עוד מצלצלים פעמונים בכנסיות והאדמה מצמיחה
נם חטה ופרגים. רוצה אתה לעזור לי?
— בהחלט כן, סר.

כשחודש מאי מנה בבר תריסר ימים, נזכר לפתע קפטן
ארמסטרונג, שעדיין לא שמע דבר מפי קופורל מרטין על
שליחותו. מאז יצא הבחור לחפש את עקבותיו של סלומון,
היתד, קריאה תלפונית אחת׳ אית החיים היחיד שלו. מרטין
אמר לו, כי הדרכים משובשות למדי ואת העקבות אין
למצא על נקלה. ארמסטרונג הזהיר אותו אז, כי זו אינה

תשבץ מדכי
מ או זן . 1 :תחת השם הזה מלכו שני מל כים
אנגליים במאה ה״ .5 ; 20 גדול מלכי שב דיה
נשא גם שם זה 10 קבוצת צעירים פז־ברון
יעקב ששאפה למלכות ישראל ! .12
מלך הצאן ; .14 תואר שמלכי הולנד יכולים
להעניקו 16 כזה היה הברבור ששלמה
אכל 18ג׳ורג׳ הששי 19 מלך ערב 1
.21 הגדול, בונה פרוסיה ; .22 שחקן הו ליבודי
ששיחק שליט. דרום־אמריקאי המת
כתוצאה מניתוח מוח ! .23 המולך בגיהנום ;
.24 מלכות סיאם ; 25 פרעה רחץ בנהר
זה ; .27 משך תקופת זו מלך, לפי האגדה,
יהודי בפולין ; .30 גדול מלכי ישראל ; .31
מלכת איראן ! .33 משותף לכוח ולחוח ;
.35 מושבת כתר בריטי ; .36 על ראש המלך ;
•38 בית המלכות האוסטרי ; .39 אחשוורוש
עשה את המן לכזה ; .40 היא קוראת לעצמה
מלכת המכוניות ; .41 בן גוריון בשלטון1
.43 מה שהנוי השמיני ביקש לתת לנשותיו ;
.44 מרשל שהעטה חרפה על צרפת ; .46
בה מולך מלך הנוצרים ! .48 גברת לופסקו
לקארול ; .49 מלך הקתולים׳ כיום.
מאונך .2 :מאוזן .3 ; 14 ,בירת סעוד,

עבוד־ בקבלנות, וכי הזמן דוחק ...במחצית מאי תצא
אנגליה לדרך, הביתה, והוא עומד על שלו, להביא את המתנה
לגלזגאו. עכשיו — קפטן ארמסטרונג לא יכול היה להתעלם
מכך — לא נותרו יותר משנים־שלושה ימיט עד לתאריך
ה־ 14 במאי ,1948 תאריך. צאת האנגלי האחרון מגבולות
המנדאט״ .האנגלי האחרון הזה לא יתכן שיהיה קפטן
ארמסטרונג, או קופודל מרטין׳ מכיוון שזה יהיה הנציב
העליון בכבודו ובעצמו...
ברם, בעודנו מהרהר, ובדלת נמתח הקופורל. הוא הצדיע
וברך את קצינו.
— בוקר טוב, קופורל — אמר הקפטן ולא כיסה על עלי־צותי
— טוב שבאת. כבר החילותי דואג לך.
הקופורל חייך והעלה מכיסו פנקס קטן . :זה לא היה כה
נוח, סר.״
ולאחר רגע, בהצביעו על הפנקס :״יש לי כאן כל
הסיפור.״
— מצוין — אמר הקפטן — שב למכונת הכתיבה.
הקופורל ישב למכונה. דומה גישש תחילה בין האותיות,

בדרכו אל המלים, ואצבעותיו תופפו על המנענעים בהסתייגות,
בלא בטחון. אך לבסוף החזיר לידיו את השליטה
על עצמו ודהר על פני האותיות. ברם הקפטן הפסיק אותו
בקול שביקש להיות קליל ורגיל :
— למעשה, מוטב שתספר לי, בקיצור, מה עשית. את
הרפורט תסיים אחר כך ותצרפו לתיק, במגרה.
הקופורל קם :
— לפקודתך, סר. הנה: סלומון סיים ביפו את בית ספר
״האחים הישועים״ הצרפתים, שאליו הוכנס בשנת . 1918
אחר כך מוצאים את עקבותיו בחיפה, בטבריה ובצפת. הוא
לומד מלאכה, מתמחה כמכונן, ובשנת ,1928 והוא בן עשרים,
הוא נושא לו, בסבתה, אשה. האשד, תלד לו תאומים,
בן ובת. בשנים שאחר כך שורר משבר כלכלי בארץ, וסלומון
יוצא לאוסטרליה. בראשית, הוא כותב לאשתו. הוא
מסתדר שם. הוא מבטיח להעלותה עם הילדים. אחר כך הוא
כותב, כי יחזור ארצה. ואחר כך ..הוא חדל לכתוב. כך
איבדים עקבותיו. איש אינו יכול לומר היום׳ מה היה בסופו.
— וזה הכל, קופורל י — משמיע הקפטן, מאוכזב מן
התוצאות.

— לא בדיוק, סר. זה הכל בענין סלומון. אבל מצאתי
את האשה. היא מתגוררת בטבריה. לא זזה משם. נשארה
בדירת האבנים, סר, שבשנת , 1928 כשהיתה בת , 17 נכנסה
אליה עם בעלה. אשה יפה, סר. אמרה לי, כי שוב אינה
מאמינה עוד בשובו .״האם סבורה את שהנו בחיים?״ היא
הניעה בראשה כלפי שמים כדרך המזרח, דהיינו, שרק
האלוקים הוא היודע. היא הראתה לי תמונה, של הסרג׳נט׳
במדים, מצולש עם סלומון הקטן. התמונה ניצבת עד היום
במקום מכובד, על כוננית, במסגרת של כסף .״לבני היקר,
לסלומון, מאת אנדריו מאק לין״ רשום עליה בתאתך ספטמבר
. 1918
— קופורל, אתה אמרת׳ שהיו לו ילדים. בן ובת. מה בהם?
— אני מגיע, סד. הבת נספתה עוד בגיל צעיר. הבן...
קופורל מרטין נשתתק.
— הבן?
— הבן — חזר ואמר קופורל מרטין — נצטרף לטרוריס טים
היהודים של הארגון ...הוא נתפש׳ שעה, שחבורה שלהם
התקיפה רכבת צבאית. הוא היה בין שלושה שנפלו לידינו...
הם הועמדו בפני בית דין צבאי...
קולו של הקופורל נעשה משום מה הססני.
— המשיך, קופורל.
— כן, סר. הם הועמדו בפני בית דין צבאי ונידונו למיתה.
פסק הדין הוצא לפועל באביב . 1947 הם נתלו במצודת עכו.
אברהם סלומון היה בן תשע עשרה במותו. אמו הראתה
לי את תמונתו בגיל העשר שלו הבט,״ אמרה, בהניחה
אותה ליד התמונה עליה מצולם האב עם מאקלין והוא אז
בן עשר ״הבט ! כלום לא שתי טפות מים ז״ היא צדקה.
שתי טפות דם, הייתי אומר.
דקה ארוכה ( vדממה תקעה את צפרניה הקירות בחדוז
הקטן.
— אני מודה לך — אמר הקפטן — עשית עבודה מצוינת׳
קופורל. אתה יכול לסיים עכשיו את הרפורט.
קופורל מרטין חזר וישב אל המכונה. הקפטן חגר את
חגורתו, חבש את כובעו. הוא ניצב עתה, גבו מופנה לקופו־רל,
ליד החלון. מן המרחק הגיעו קולות משתלבים של
פעמונים, ודומה היה, שכל כנסיות ירושלים — ירושלים
הקדושה — משכו בפעמוניהן בצותא. עשרות, מאות, פעמוני
במלה וסליחה, הבקיעו עכשיו את האויד, כאילו היה
יעודם לכסות בצלצוליהם על חריקת התליות, שהעמידו בני
אדם על אדמתו של האל.
קופורל מרטין קם .״אני סיימתי, סר,״ אמר. והוא הוציא
מן המכונה את הרפורס, עבר עליו ובדקו, ניגש אל המגרה
וצרפו אל המסמכים.
״רגע,״ אמר הקפטן ,״תן לי את התיק.״ הוא אחז עכשיו
במצית שלו, לחץ עליו והעלה להבה׳ ואחר כך, לאס לאם,
בכוונה שבלב ומדעת, החל מעלה, באש הקטנה, את המסמכים,
בזה אחר זה, בזה אחר זה .״ואני, שכל כך השתוקקתי
להביא לסרגינם את המתנה אמר. אבל׳ אנדריו מאקלין
נולד כדי להמשיך על האדמה הזו את יעודם של שנים עשר
השליחים. זה היה אדם שהאמין באלהים. מוטב שנשאיר
לו את אשליותיו.״ הוא התגבר על משהו מעין מבוכה
סנטימנטלית, ואמר, לבסוף, בתוקף :
— קופורל, יש לי׳ אני מקוה, הן צדק שלך, הן צדק של
חייל ושל גבר: הסיפור נשאר קבור בלבותינו. אם אי פעם,
תזדמן לגלזגאו, היזהר׳ שלא לשתות לשכרה ולא לפתוח
בספודי הרפתקאות נפלאות ועגומות...
בדלת הופיע לפטננם צעיר והצדיע :
— מחר, סר, בחמש בבוקר, אנו עוזבים״ ,הוא חייך
כלשהי, ובצאתו :״תודה לאל !״
— אני מאחל לך הצלחה ואושר — אמר קם טן ארמסטרונג
והושיט ידו לפרידה לקופורל מרטין.
— כן גם לך, סר.
--והדמדומים ירדו על ירושלים.

מלך ערב ! .4הוא אישי לכל מלך ; .6מלך
אנגליה הוא מגנה .7 1דוכסות של מי שהיה
מלך וויתר על כסו למען אשר .8 ; ,מה שמלך
המאפיה עושה בבצקו ; .9משנה לפרעה ;
.11 בו נשבעו קיסרי רומא 13 שני ספרי
תנ״ך העוסקים בקורות מלכותיות 15 יו רשת
העצר הדנית, כיום ; •17 השליט בעיר
פלשתית . 18 •,בשמנו מושחים מלך ; .20
אם הוא מתפקע גם חיי המלך בסכנה ! .23
מטרת רבים ממסעות מלחי אליזבט הרא שונה
; 26 אחרון מלכי איטליה ; .27 פאול
הוא מלכה ! 28 בת מלך ואשת מלך תנכ״י !
.29 מלכה פורטוגזית ; 31 שושלת רבני
חסידים ; .32 הגלימה שלבשו קיסרי רומא ;
.34 עליה מולך גור״אריה יהודה ; .35 ממנה
גורשו ההאשמים ; .37 מלכת סרטים שהת גרשה
מנסיך של ממש ; .39 מיורשי אלכסנ דר
מוקדון ! .42 גבול ימי ! .44 הפרלמנט
לעם, לפני המלך ; .45 עיר הכוהנים בה נקם
שאול ; .47 תואר אצולה אירי.

פותרי תשבץ תנכ״י שזכו בפרסי
ספרים:

מנחם פירט — חיפה, שדרות או״ם .60
אברהם בכר — פתח״תקוה, סוקולוב .8
י. אל״עמי — ראשון־לציון, נוה״ציון.