גליון 1540 מתאריך 8 במרץ 1967

מספד 1540

כ״ך אדר א׳ תשכ״ז8.3.1967 ,

המחיר 120 אג׳

הסינור

האמית־:
מיהו האיש
שנעצר במוסנובה
והצליח

רהש₪וו
מציפורני
הסלשת הסובייטית

יוסד ג

נינ גני ם

הוצאת ״ רמדור ״ בע״מ מגישה :

ה י 3נ 1 1ה

.סינור היבגוט׳ וחוות הסוגסטיה״
מאת המהפנט א לי וו אהל

לאחר ״היפנוזה שיטתית 9.75ו״טלפטיה בהיי
יום יום 4.80 מחקר מעמיק נום!ז לרכישת תורת
ההיפנוזה והסוגסטיה.
הפצה ראשית :״ ר מ דו ר ״ בע״מ, יצחק שדה ,36ת.ד.2430 .

להשיג בכל חנויות הספרים בארץ, או על־ידי משלוה
סך ( )9.75( 4.80 לת״ד ,2430ת״א. המשלוח על חשבוננו.

גיזרא גודי ק

מחזה מוסיקלי מקורי
באולם ״אלהמברה״

דרמה מוסיקלית
באולם ״נחמני״

כל ערב ב־8.30
במוצ״ש ב־ 6.30 וב־9.30
בימי ד׳ גם הצגת מנחה

כל ערב ב־8.30

ב־4.30

כרטיסים ב״רוקוקו״ ,ביתר
המשרדים ובקופת

״אלהמברה״

במוצ״ש ב־ 7וב־9.30
כרטיסים ב״רוקוקו״ ,ביתר
המשרדים ובקופת ״נחמני״
למבוגרים בלבד
מגיל 16

*העולם הזה״ ,שב וע וןהחדשותה ישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רה׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

ל הנ רי רו בינ סון לו ס, שהלך השבוע
לעולמו, היד, חלק כלשהו גם בהעולם הזה.
כי לוס הוא שהמציא, יחד עם חבר, את
הסימון שהתפרסם מעל עמודי עיתונו: טייס.
היה זה סימון חדש בעיתונות העולמית,
והוא חולל את אחת המהפכות הגדולות בתולדותיה.
כאשר
ניגשה קבוצה קטנה של חיילים
משוחררים, באביב , 1950 להקים את המערכת
הנוכחית של העולם הזה, עמדו לנגד
עיניה כמה דוגמות מעיתונות העולם. בואש
הרשימה עמד השבועון טייס, שאז היה עוד
בלתי־יווע לגמרי בישראל. רצינו להקים
מעין טייס ישראלי, בשינויים מסויימים.

מ אז נקרא נו פעמים רבות ״טייס הישראלי״.

אבן אימצנו לעצמנו כמה מתכונות הסימון
של טיינז, ועיבונו אותן לפי צורכי
השפה העברית והמציאות הישראלית.
בין השאר, אפשר לזקוף על חשבון טיים
את התכונות הבאות של העולם הזה:
• חלוקת החומרי לפי מדורי נושאים.
(במדינה, בעולם, במרחב, קולנוע, וכר ).שיטה
זו לא היתה קיימת בעולם לפני טייס,
ולא היתד, קיימת בארץ לפני העולם הזה.
• סיגנון־כתיבה המעמיד במרכז כל
רשימה את האדם.
• שיטת־הבעה שאינה מפרידה בין העובדות
לבין הערכתן. לוס היה הראשון
שטען, בניגוד לאמונה שהיתר, עד אז מקודשת,
כי גיבוב של עובדות ללא פרשנות
מוסמכת אינה יוצרת תמונה אמיתית.
שיכתוב החומר לשם השגת סיגנון 9 אחיד.
אי־החתמת הרשימות כדי להדגיש כי כל
המוגש בשבועון הוא פרי עבודה של צוזת.
0המצאת מילים המצטרפות לסימון
חדש. מכיוון שלא יכולנו לתרגם את המילים
של טייס, יצרנו במרוצת השנים עשרות מילים
משלנו, כגון: אמרגן, חשפנית, טיפש־עשרה,
כתבלב, חללית, אופנאית, מחצאית,
וכר. יתכן שבסופו של דבר השפענו על
השפה העברית יותר מכפי שהשפיע טייס
על האנגלית.
ובעיקר, כמובן: הכתיבה המתומצתת, גדושת
העובדות, המנופה מכל מליצה. מבחינה
זו היתר, מהפכת העזלם הזה בישראל גדולה
הרבה יותר ממהפכת טייס בעיתונות האנגלו־סאכסית,
שגם קודם לכן לא היתר, מליצתית.

ל עו מתהד מי ון, בולטים ההבדלים. בעיקר
שניים: הקו המדיני של העולם הזה.
והשער האחורי שלו. הם קשורים קשר עז
זה בזה.
כי טייס השיג תפוצה עצומה — אך תפוצת
העולם הזה עלתה עליה. כמובן מבחינה
יחסית: אם משווים את מספר דוברי־האנג־לית.
בצפון־אמריקה למספר דוברי העברית
בישראל. תפוצתנו עלתה מבחינה זו פי
שניים על זו של טייס.
אולם זהו עניין יחסי — ואילו לבריאות
העיתון קובעים המספרים המוחלטים. טיים
הגיע למיליונים, אנחנו רק לרבבות.
טייס הפך לעיתון עשיר מופלג, שלא היה
זקוק לחסדי איש, אלא היווה בסיס לאימפריה
כלכלית עצמאית עצומה. ואילו העולם
הזה עמד בפני הצורך לבסס על תפוצה של
ארץ קטנה שיטות עיתונאיות, המותאמות
למדינה של קרוב ל־ 200 מיליון.
זאת ועוד: כדי להגיע לתפוצה אדירה זו,
נכנע טיים לדעת־הקהל. עם ייסודו, היה
שבועון ליברלי ומתקדם. ברבות הימים הלך
ימינה, הגיע כמעט לקצה. הוא הפך עיתון
שוביניסטי מובהק, מטיף למלחמה, ריאקציוני
בענייני כלכלה. זמן־מה תמך בגולדווטר,
והוא נושא באחריות רבה ליצירת ההיסטריה
האנטי-קומוניססית המטורפת, שהביאה לתקופת
מק־קארתי (אם כי לא תמך במק־קארתי
עצמו).
זהו כלל־ברזל: עיתון המוני הוא, בבל

העולם, עיתון שוביניסטי, צועק־הידד ומנגן
על נימות של מלחמה ונקם. כי זהו מה שההמונים
רוצים לשמוע. העולם הזה יצא
לשבור כלל זה. הוא רצה להיות עיתון
שוחר־שלום, מחנך לקידמה, ובכל זאת פונה
להמונים ונשען עליהם.
לצורך זה גיבש העולם הזה את שיטת השער
האחורי — עליה מגיע לו פאטנט עולמי
בלעדי. היא באה לפצות את העיתון על
שתי הבעיות גם יחד: על קטנות השוק המקומי
לגבי עיתון המבוסס על שיטה עיתונאית
יקרה ומסועפת, ועל הרצון להיות העיתון
ההמוני היחידי כעולם, הדוגל בדיעות
מתקדמות יוצאות־דופן ובחלקן בלתי־פופו־לאריות.

פעם הסברנו בעיות אלה לעמיתים,
שבאו אלינו מרחבי העולם — העורכים והכתבים
של שבועוני־חדשות דומים, שכולם
למדו מן הדוגמה המקורית של טייס.
כל העמיתים האלה הבינו בעיות אלה,
ובשעת־צורך גם עזרו לנו. כאשר הצגנו את
רשימתנו לבחירות, בעיקבות המשבר של
חוק לשון הרע, זכינו לכתבות אוהדות בול־

ח נ רי לו ס *
טות בכל שבועוני־החדשות בעולם, כגון
ניחזזיק האמריקאי, ל׳אכספרס הצרפתי ודר
שפיגל הגרמני.
רק שבועון־חדשות אחד נאלם, ולא הקדיש
לנו אף מילה אחת. היה זה טייס עצמו.
אמנם שלח לנו,כמה פעמים את כתביו, שערכו
כתבות מפורטות עלינו. ואמנם נקשרו
במשך הזמן יחסים אישיים ידידותיים בינינו
ובין כמה מעורכיו. אבל אף אחת מן הכתבות
לא פורסמה מעולם.
מדוע?
מפני שטייס, הריאקציוני והבטחוניסטי, לא
:ול היה לסלוח לנו את עמדתנו־הנייטראליס־ית
במלחמה הקרה. האנטי־קומוניזם של
נרי לום, שהגיע כמעט לממדי פולחן דתי,
א יכול היה להשלים עם עיתון המתייחם
לי מורא, בלי משוא־פנים, גם אל המאבק
אמריקאי־סובייטי בעולם.

* על שער דימיוני של טייס.

תזכיר
• ״ תיקחזקוכטוח ״ .שבוע לאחר שהודיע העולם הזה ( )1539 על כוונתו
של ח״כ אורי אבנרי לתבוע לדין את השבועון הצרפתי אוז־אקוט, על הוצאת
דיבה, הגישה עורכת־הדין דיזל חאלינזי את התביעה לבית־משפט פריסאי. הפרקליטה
היהודיה, שהיתה מפעילות המאבק האלג׳ירי לעצמאות, התפרסמה בהגנתה על
לוחמת השיחרור האלג׳יראית ג׳מילה ביפאשה, הודיעה כי היא משוכנעת ״שיש
לנו תיק חזק ובטוח, ואין ספק שנזכה במשפט, והשבועון שהוציא דיבת אבנרי
רעה ייאלץ לשלם סכום הגון להעולם הזה וכן קנם גבוה לאוצר הצרפתי.״

ה עול ם הז ה ! 540

מעדני ע מי ל ב צנ צנ ת החד שה־ שלוב מפואר
של טעם נפלא ונוחיות. צנ צנ ת הזכוכית
בעיצובה החדי ש ־ מפארת כל שולחן ־.
מכסה היבוא המשוכלל נפת ח ונסגר ב תנו ע ת
יד קלה ־ .א* 1ציידבניקובחורים
אז פותחןקופסאות ! הצנצנת ה חד ש ה
של מעדני ע סי ס -ערובה לאיכותו הגבוהה
של הפרי הטרי, הבשל, ה ע סיסי.

תזת־השדה, מישמש, דובדבנים. וישניה. אננס, אוכמניות, כסיס, שזיפים, פובידל, תפו-זיס

ה עו ל • הז ה * 54ז.

מדים, אשכוליות

בקולנוע

מכתבים

״ ירון ״ תל-אביב

ממשיכים בהצלחה * שבוע 3
הפרנו הנועז והפנסציוני!

כי מניד־יורק תצא אמת
נסיון הזמן האחרון מוכיח, בי צריך
להוציא שבועון או עתון יומי ישראלי ב־ניו־יורק,
למשל. שם אפשר יהיה לכתוב
באמת את כל האמת, ואילו הישראלים
יוכלו לחתום עליו, לקבלו בדואר־אוויר
ולדעת מה מתרחש במדינה.
אם זה ילך, בדאי לחשוב על הקמת
תחנת־שידור מחוץ למים הטיריבוריאליים
של ישראל. אפילו טלביזיה בקפריסין לדוגמה.

לילות העולם מס 1 .בקרו 300 אלף איש
לילות העולם מס 2 .בקרו 350 אלף איש

ועתה הסרנו העולה על שניהם

מ. לויתן, תל-אביב

תרומה במקום תופפת
משהו רקוב כממלכת ישראל. כשהצעתם
את קו ההגנה על הגבול — קו מגן דויד —
עורר אמנם הדבר
הדים, אך רק בקרב
קוראיכם ואולי קצת
בצמרת המדינה. הקהל
הרחב ביכר לדעת
יותר על עלילותיה
של יונה סופר,
ועבר על הצעתכם
לסדר־היום.
לדעתי, עליכם לשוב
לנושא זה ולעוררו
מחדש. נידמה
לי שיהיה נעים
יותר לאזרח לתרום
מכספו לשם גידור
הגבול מאשר להיענות לדרישה י לשלם תוספת
שכר־דירה, למשל.

שדדדמדן דיכיו, גדרה

לחברי הכנסת, כדי שיוקצבו לכפר שלנר
יותר ימי עבודת־דחק, אבל מן הדין ל הזכיר
בהזדמנות זו, כי אילולא הופקעו
אדמותינו, היה מצב האוכלוסיה טוב יותר
מאשר עתה.

מהמדד אופאמה חוסין, אום אל־פחם
הגולגולת והזנב
האם אתם חושבים שלמען השלום מותר
וצריך להקריב הכל? לסבול מיקושים ללא
ספור (נא לעיין בפינקסו של אשבול) ,הבלות
של אל־פתזז וכל מיני תנועות שיהרור למיניהן?
אני
רוצה לציין בצער, שהוכה כ־ פעולות
התגמול אינן מועילות,
והעולם התרגל
שאנחנו מתגוננים,
:גם זאת לא מרשים
לנו. הם כשיט היו
רוצים שנמשיך לרשום
בפינקס — אם
נשאר בו עדיין מקום
פנוי.
על פל הצהרה
מלחמתית מפי רא־יטי
השלטון במדי־נית־ערב
אנחנו צריכים
להגיב מיד ב־הרעשת
עולמות, ואפילו
באמצעות תגובה צבאית נמרצת.
אומר בגלוי: במקום פעולת סמוע היינו
צריפים לכבוש את סוריה, ואין ספק ש־צה״ל
היה עושה זאת תוך 48 שעות בלבד.
אם רוצים להרוג נהש מרוצצים את

לא תאמינו למראה עיניכם !
רק למבוגרים
סינמסקוס בצבעים
בקרוב :״אדים״״ ירושלים -¥״רמה״ רמת־גן

!•{161•!• 86 <18111;6X11

בל רק כן ר1
כז־דדדבל

ב ת 1£1-ב כ1

ת ל ־ אביב ״ אהל־ ש ם״
יום רביעי , 15.3.67 ,בשעה 8.30

יו ם חמישי 16.3.67 ,בשעה 8.30

ערב כו רי אוג ר פי םישראל ״ ם
ש תי

בכורות

11פרה עיחר ת׳ כוריאוגרפיה מוסיקה תלבושות תאורה

רנה שינפלד
אליוט ק אר טר
גליה גת
חיים תכל ת

״ אדםו חוו ה ״
כוריאוגרפיה:
כרטיסים:

61• 2631:30116 11101:1038833301130פ

צו ה ר שו ת׳
99 כוריאוגרפיה: מוסיקה תפאורה ותלבושות תאורה
כמו־כן :

א הודבן־דוד
דניאל שליט
מכתב זה נתקבל השבוע כמערכת העולם הזה, כשהוא נושא בולים אוסמרייס וחותמת־דואר
של העיר ואלדק במחוז טירול. הכתובת היתה :״אור• אבנרי, מערכת העולם הזה,
רח׳ גליקסון ,3תל־אביב. זוהי הכתובת הקודמת של המערכת.
להלן תרגום המכתב.

לינדה הודס
אהוד בן־דוד

1״נ שים ב או ה ל ״

אשרה א ל קיי ם

0011611 51116י1}1י׳161 מגודש <16111;1110ג1ז< <1 )1601ת02*0111 2631;301118
1688ו);0]801133£ 161101י63 דב 16184:6):, 0116 516 813 ״¥16<161663י 1111,610 801101161מ63 1מ301161־80118)163״ 26361011363, 61
363.ס1;80116 ?3211]081;1י): 1101061• *16)161• 831;1<163׳;5181
116 06111:80116מ>8683<18 £6£6ן6 33£63161•16 561;21>1׳0־1111
-);80116 70110 גז <188 16מ! <18011): 66£6מגו 1:103816 36*68382־33
);68 06111:30:1168.־601531 8116 6011
!61י111ס1 <18(161•: 50111110 011); <1168601 380668ד!)16 יב 10־¥11
!63 <161• 563011101116 810111־! 516 <116 2611מ86836־נ?6
!2638 38011 383 (0888 61863 ! 3£63 <116 56131)1 861068

| כוריאוגרפיה:

רינ הג לו ק

משרד ״לאן״ ,יתר המשרדים ובערב ההצגות בקופ ה.

פרסום בלקין

מ ר כז ה ש פו ץ

״ 28 בפברואר .1967
״אדוני העורך,
״למרות שגרמניה הושיטה ליהדות ללא הרף עזרה, שאתם מכנים אותה בשם
,שילומים על נזקי מלחמה׳ ,מופיעים בעתון המזוהם של כב׳ שוב ושוב פירסומים
אנטי־גרמניים.
״תעמולת־הזוועה חסרת־הבושה של כב׳ נגד התנועה הלאומית הגרמנית, ובכך
נגד העם הגרמני כולו, מעוררת את זעם כל הגרמנים האמיתיים.
״על כן אנו תובעים: הקץ לצווחות־השינאה ! אל תשכחו את לקח ההיסטוריה !
כי באחד הימים יכולה להיפקע גם הסבלנות שלנו !
חתום:

״ועדת־הפעולה הגרמנית.״

האדמה הטובה

מקבל כל סוגי עבודות בנין ומוזאיקה
מסגרות ונגרות בנין
תריסי פלסטיק וטסטים
תל־אביב, רחוב שינקין ( 14 בחצר)
אושרי

בשבוע שעבר נערכה אצלנו בכפר הפגנת
מובטלים שמנתה אלפי פועלים. היתד, זו
הפגנה בלתי־מפלגתית, שהקיפה את כל
קורבנות המיתון והאבסלה באום־אל־פחם.
ההלטנו להמשיך את מאבקנו על־ידי פניה

גולגלתו ולא מדגדגים את זנבו.

אברהם גבאי,

יפו

אוד לגדיים
איזה רגש נחיתות יהודי!? לפרסם בהרחבה
את תמונותיהן של הרוחצות העירו מות
בנות כל העמים (העולם הזה ) 1539
ה עול ם הז ה 1540 -

1/ 4קגו 1ו
ח ו ! ן ו ! 1ל
פיטר סלרס
בריט אקלנד
ויקטור מייצור
אקים טמירוף
בבימויו של ומגוריו דה סיקה
מו סי ק ה
קולוד דיה לו קס
פאנאויזיו!

כת־שבע (מאת ממלינג)1485 ,
ולהתעלם לגמרי מבת־שבע התנ״כית.
זה באמת מתאים לכם.

אבינועם הכהן,

ירושלים

בת־שבע — ראה תמונה.

לקראת עידן האלקטרוניקה
בתור ישראלי יליד הארץ, הרוכש את
השכלתו באירופה, רואה אני חובה לעצמי
לתמוך בעמדתכם הנבונה, בקשר להנהגת
טלביזיה כללית מיד (העולם הזה .)1558
אני מאמין כי מכשיר זה חיוני לכל
מדינה המכבדת את עצמה ואת אזרחיה, והרוצה
בקידומם ובהתפתחותם. אנא, המשיכו
במאבקכם זה והצעידו אותנו לקראת עידן
האלקטרוניקה!

דויד נוישלר,

סינה, איטליה

השם המפורש
בקוראה ותיקה נהגתי לתת אמון באינפורמציה
שלכם, אך
מתוך מגמה להשמיץ
את מק״י אינכם
בוררים לאחרונה
באמצעים.
הוכחה לכך היא
הידיעה בדבר מעבר
חבר מק״י לאחדות־העבודה
(העולם הזה
.)1538

לפי מיטב ידיעתי
־והי עובדה חסרת־שחר,
אלא אם כן
תנקבו בשם המפורש
של הפעיל הנ״ל.

המבללה
לאלקט רוני ק ה

נפתחים קורסי ערב חדשים
דדיו

טדויויה

קרורוהרשמה:ומ9י—;1וו\.8—4אדו־

פרטים

דינה קינן, פתח־תקווה
במערכת העולם הזה מצויים כמה שמות
מפורשים. בין השאר, שמו המפורש של
עסקן מק״י שנקב בשמו !!מפורש של החבר
הנ״ל.

ת ל ־ אכיב: רחוב הנגב ( 8—10 תחנה מרכזית)
י רו ש לי ם: רח׳ ההסתדרות ( 20 פנת שמאי )1
חי פ ה: רחוב ביאליק ( 17 פנת הרצל)
כאר ־ שכע: רה׳ ההסתדרות ( 76 מול הדואר)
ר חו כו ת: רח׳ הרצל ( 208 על־יד המשטרה)

תל אביב • חיפה • ירוטלים • באר שבו • 1רח 1בו ת

טעות לעולם צודקת
גולדה מאיר ויגאל אלון השיבו על שאלות
עתונאים על המצב במערק, בחזית המפלגתית
ובמדינה בכלל (מעריב).

ארנון נוסבאום,

תל-אביב

מזה קרוב לשנתיים אני מבחין על גבי
כרטיסי ההתאחדות לכדורגל בטעות החוזרת
ונשנית בקביעות: במקום ״שמור לבקורת״
כתוב שם ״שמור לברוקת״.
אולי יואילו סוף־סוף עסקני ההתאחדות
לתקן את המעוזת, או שזה סימן סודי איזשהו?

גדעון
כנארי,

תל-אביב

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.
ה עול ם הז ה 1540

״מניו״ ו״סילוה״
בחנויות הבגדים?
כן, כמובן — אין כוונה לאופרות
הנקראות כך, אלא ל גרבי
״מנון״ ו״סילוה״ המעולים של
לודזיה.
לבחירתך — ״מנון״ ללא עקב,
ו״סילוה״ עם עקב, עם שוליים צרים
המתאימים לחצאיות ״מיני״ ,בשלל
גווני האופנה המקובלים כיום בעולם
כולו.
בקשי עוד היום, כי גם לך
מגיע — ״מנון״ ו״סילוה״ — גרבי
לודזיה!

למד נה ג ות
אצל
״ בנר ״
המורה
כל השפות — שיטות מיוחדות
פנ ה
קפה ״הרלי״ דיזנגוף 43
טלפון 2 2 8 9 8 8

>1011€ג 1ס

62 2 5 ,1 9 /2

י דו 1״וז 6ח!ר

ך* ליל־שכת השתתפתי בעתון־העתונאים, שהיה מוקדש לפרשת בול. מבלי לגלות
ע • סודות, נערך באוזני הקהל ויכוח ממצה, ולעיתים חריף, בין יהודה גוטהלף (עורך
דבר) ,מרק גפן (על המשמר) וח״ב שולמית אלוני (מפא״י) ,שהגנו בלהט על רוב מעשי
השלטונות בפרשה זו, לבין גרשום שוקן (עורך הארץ) ואני, שמתחנו עליהם ביקורת חריפה.
בוויכוח זה הזכרתי פרט קטן אך מכריע: שום דיון מסוג זה לא נערך בכנסת, וכל
נסיונותינו להביא לוויכוח זה נתקלו שם בקיר אטום.
דומני שהציבור אינו יכול לעבור על תופעה זו לסדר־היום. הפרשה הזאת עוררה בלב
רבים חששות כבדים ביותר לגבי טיב הדמוקרטיה בארץ, חששות שלא היו כדוגמתם מאז
קום המדינה. האם יבול הציבור להשלים עם מצב בו נמנע — על־ידי קנוניה של כל
מפלגות המישטר, בקואליציה ובאופוזיציה — כל ויכוח גם על הצדדים הבלתי־בטחוניים
של העניין בכנסת?
השבוע הגשנו את הצעתנו הרביעית לסדר־היום על נושא זה, הצעה דחופה על ״גישת
הצנזורה בפרשת בול״ .התכוונו לדבר גם על פרשת ניצוץ.
קרה לה מה שקרה להצעות הקודמות: נשללה דחיפותה, ובכך ירדה למעשה מסדר־היום.
(באותה הזדמנות נשללה הדחיפות, והורדה על־ידי כך מסדר־היום, הצעתנו לסדר־היום בדבר
״ההפרדה בין תלמידים עיברייס וערביים בבתי־ספר מעורבים בשיעורי גדנ״ע״).

״המזתודדנת עזר זזו\2י־ח־ירום•״
ן* כל זאת המשכנו במאמצינו לעורר ויכוח על הסכנות הציבוריות הכרובית בפרשת
^ בול. חיפשנו הזדמנות, ומצאנו אותה בקריאה השניה של הארכת תקנת־החירום
המחייבת את האזרחים להחזיק בתעודות זהות. הסתיימו בוועדה מהצעה זו, מפני שתבענו
להחליף את חוק־החירום בחוק רגיל. נימקנו הסתייגות זו כלהלן:
אורי אבנרי בניגוד לנואם הקודם (תופיק טובי מרק״ח) אינני רואה בהטלת
החובה להחזיק בתעודת־זהות פגיעה בדמוקרטיה. זה קיים במדינות דמוקרטיות לא־מעטות,

ז ה לא מכוון נגד פידאיון או מרגלים, כיוון שאין לך דבר קל מאשר לזייף תעודת-
זהות ישראלית. זה מישחק־ילדיס. כל שרות־מודיעין בעולם יכול להכין אלפי תעודות
כאלה בדרך שיגרתית.
במידה שהתעודה דרושה, היא דרושה כדי להבטיח סדר פנימי, החל במניעת בריונות
בבתי־קולנוע וכלת בעבירוודתנועה. לכן אין להשתית את הדבר על תקנות לשעת־חירום,
ויש לבססו על חוק רגיל, שיתקבל בכנסת.
כאשר נגיע לחקיקת חוק רגיל, נצטרך לשקול אם יש מקום לציין בתעודת־הזהות פריטים
כגון דת, לאום, ופרטים מסוג זה, היוצרים בסים לאפלייה לאומית, עדתית ודתית —
נוהג שדווקא היהודים בכל העולם התנגדו לו בצורה הקיצונית ביותר.

וכאן הגעתי אל העיקר:
אוריאבנרי יש לעבור במהירות האפשרית מתקנות שעת־חירוס, בכל השטחים,
לחקיקה רגילה, סדירה, ממלכתית ודמוקראטית של הכנסת.
המאורעות האחרונים במדינה מדגישים את הצורן הזה. בשבועות האחרונים אנו עדים
לשורה שלמה של מאורעות, המוכיחים לאיזו השתוללות אפשר להגיע על סמן תקנות־לשעת־חירום.
אני מתכונן, למשל, לענייני הצנזורה. הצנזורה פסלה קאריקטורה בעתון
הסטודנטים, וגנזה ידיעה על מאסרם של עורכי־עתון עוד לפני שבית־המשפט אסר את
הפירסום
היו ״ ר מ עז הסדדינס: זה לא שיין לנושא בו אנו דנים.
אוריאכנריז זה שיין לנושא, מפני שזה מדגיש את הצורך להחליף את
תקנות־החירוס בחקיקה רגילה. קיומן של תקנות־שעת־החירום, והמעשים המתבססים
עליהן, מוציאים את דיבת הארץ רעה בעולם, בהעניקם למדינה צביון של מדינת
משטרה או צבא. תקנות אלה פוגעות בדמותנו כלפי חוץ, ופוגעות בסדרי־השלטון
הפנימיים, אותם אנו רוצים להנהיג במדינתנו הדמוקראטית.

מובן מאליו כי הסתייגותנו נדחתה. הצבענו נגד החוק.

ננימננר ער הצנונרה

השבוע הגשנו, בין השאר, את השאילתות הבאות:
• אימוני גדנ״ע: האם נכון כי הוחלט להפריד בבתי־ספר מעורבים
בין תלמידים עיבריים לבין תלמידים ערביים בשיעורי הגדנ״ע? מה היו השיקולים
לכן? אין חושב משרד החינוך למנוע את הנזק החינוכי הכרוך בכן?
• פושעים לאיל ל לאחרונה החלו בתי־המשפט שוב לשלוח פושעים
מועדים לגלות באילת. האם שר־המשפטים מחייב נוהג זה?
• הסטודנטים והביון האמריקא: האם משתתפים הסטודנטים היש ראליים
באירגונים הבינלאומיים אשר מומנו, כפי שנתגלה לאחרונה, על־ידי המוסד
המרכזי לביון של ארצות־הברית? האם משתתף משרד־החוץ הישראלי במימון נסיעות
הסטודנטים הישראליים לכינוסיהם של אירגוניס אלה? האם מוכן משרד־החוץ
להמליץ בפני הסטודנטים על הפסקת חברותם באירגונים אלה?
• מליחות המים האס נכון כי מומחי נציבות המים הפריכו את תחזיות
תה״ל, וקבעו כי מי־הכינרת יישארו מלוחים עד שנת 1980 לפחות?
• ניכוי ממ 0ההכנסה: האם נכונה הידיעה כי חלק מאנשי מינהל,
הכנסות המדינה ליבם לא היה שלם עם ההוראות החדשות לגבי תנאי ניכוי
הוצאות כיבוד ואירוח?
• תוספתלשגרירות: האס נכון כי משרד־האנצר שלח ניספח לענייני
מכס לשגרירות ישראל בבון, וכי ניתנה לו משכורת שהיתה מספיקה לשני עובדים
במשרד־החוץ? מה תפקידו? מה התקציב שהועמד לרשותו? האם הסכים משרד־החוץ
לשיגור ניספח זה?
• הכיבשהוהתיש: האם נכון כי מפקד בסיס גדנ״ע ציווה לשחוט לצורך
קומזיץ כיבשה ותיש, שאליהם התקשרו החניכים בכל ליבם, וכי כתוצאה מכן
סירבו כל הגדנ״עים להשתתף בסעודה? האם הוסק מכן לקח חינוכי? האס ממשיך
המפקד האחראי למלא תפקיד בגדנ״ע?
• פרשת ״כול״ :בהודעת לישכת העתונות הממשלתית נאמר כי בית־המשפט
אסר על פירסום פרטי המשפט, וכי עתה הותר הפירסוס על־ידי בית־המשפט,
לפי בקשת התביעה הכללית. האם הוזמנו עורכי בול, או פרקליטיהם, לבית־המשפט
לדיון בבקשה להתיר את הפירסום? אם לא, מדוע לא?

השרים ענו, בין השאר, לשאילתות הבאות שלנו:

ואדה מסעות השרים

נתכוננה הממשלה הנוכחית?
• תשובת השר בורג ארבע פעמים. פעם למגבית באירופה על חשבונה,
פעם למיפעל איגרות־המלווה על חשבונו, פעם לאמריקה הלטינית על השבון משרד-
החוץ, פעם לוועידת המזרחי בקנדה על חשבונה. כן נסעו שלושה עובדי המשרד
לוועידות בינלאומיות.

(זהו; השר השמיני שענה לנו,
לכל שרי הממשלה).

השאלה: כמה פעמים נסע שר־הסעד לחו״ל מאז

עד כה, עלהשאילתות בנוסח זהה שהצגנו

השאלה: האם חקרה המשטה מי משחית
• ״הצילו״ בשטרות בסן?
את שטרות הכסף על־ידי הטבעת חותמות־גומי בנוסח ״יהודים הצילו. עד היכן
הגענו?״ ו״ס/ס 80 מן הנפטרים מנותחים ומנחלים, ולא באים בשלסות לקבר ישראל״?
הדבר מהווה עבירה על סעיף 353 של החוק הפלילי,
תשובת השר ששון
שלושה חודשי מאסר. המשטרה פתחה בחקירה, אן עד
שהעונש המירבי עליו הוא
כה לא נתגלו חשודים.
• בריונותדתית, השאלה: בשבת ,31.12.66 ,נוקבו על־ידי בריונים
שנכחו במסיבה בבית הרופא בירושלים. הדבר גרם
צמיגיהם של 40 רופאים,
למחרת לעיכובים בהופעת רופאים במקומות־עבודתם. האם חקרה המשטרה מקרה זה?
תשובת השר ששון במשן הלילה נערכה סריקה בכל הסביבה. לא נמצאו
שום חשודים.

א, הסתפקנו בביקורת, ובדרישה מופשטת להחליף את תקנות־ההירום בחקיקה סדירה
/וסבירה. השבוע הנחנו על שולחן הכנסת הצעת־חוק פרטית שלנו :״חוק הצנזורה
על עתוניס, תשכ״ז — .1967״

בהצעת־חוק זאת הצענו, בין השאר, לתת תוקף חוקי לדרישות שהשמענו לא פעם מעל
עמודי העולם הזה, במרוצת השנים, כשהיינו עדיין בודדים במערכה וכשכל שאר העתונים
לא שעו לאזהרותינו לגבי הסכנות הכרוכות במצב החוקי הקיים. כך הצענו:
#לתת לרמטכ״ל סמכות למנות צנזורים וסגני־צנזורים על העתונות, הרדיו והטלביזיה.
• להגביל את סמכות הצנזור לנושאים סודיים, שיאושרו מראש על־ידי ועדת־החוץ־
והבטחון של הכנסת( .כיום קובע הצנזור לבד, ככל העולה על רוחו).
• לחייב את הצנזור להחליט תוך 5
שעות על כל חומר, המוגש לו. אי־מתן
תשובה תוך מועד זה ייחשב כתשובה
חיובית.
• נפסל החומר על־ידי הצנזור, יוכל
העתון להגיש עירעור בפני ועדת־עררים.
(כיום אין כל אפשרות מעשית להגשת עיר־עור).

ועדת־העררים, שתהיה חייבת להחליט
תוך 24 שעות, תהא מורכבת משופט מחוזי,
קצין־צבא בדרגת אלוף ועורך־עתון.
• כל עתון יוכל לפנות, במיקוד. של
תשובה שלילית, לבית־המשפט הגבוה לצדק.

העונש המירבי על הפרת החוק יהיה
שנתיים מאסר.
דומני כי בצורה זה הבטחנו לחלוטין
את כל האינטרס הבטחוני האמיתי של
המדינה — תוך צימצום האפשרויות לניצולו
לרעה לעשיית חשבונות שלטוניים, מפלגתיים
ואישיים.

״אני גזב\2טז מכם 1
יקרעבודתהכנסת היתד, מוקדשת
ז ע בשבוע זה, לדיון בשני משרדים ממשלתיים:
משרד־העבודה ומשרד־הפיתוח.
דיונים מסוג זה, בהם מדברים נציגי
הסיעות לפי סדר גודלן, כשכל אחד מדקלם
את העמדה הידועה של סיעתו, נוטים להיות
משעממים. כי הזמן מוקצב גם הוא
לפי גודל הסיעות — וסיעה גדולה, שיש
לה הרבה זמן, לא תמיד יש לה הרבה מה
לומר. בדרך כלל נכון ההיפך — דבר הבולט
בייחוד לגבי גח״ל.
בכל זאת אפשר היה לדרוש כי הח״כים הנכבדים יהיו נוכחים בדיון על משרד־העבודה,
לפחות, שסובב סביב הבעייה מם׳ 1של המדינה ברגע זה: האבטלה הממאירה, המתרחבת
והולכת. אולם האולם היה ריק ברוב זמנו.
בשעה ,4.05 חמש דקות אחרי ששר־העבודה, יגאל אלון, פתח בנאום הגדול והמעניין
שלו (אותו הגדרתי כ״אני מאמין״ של מי שמתכוון בעתיד הלא־רחוק להיות ראש־הממשלה
הבא של המערך) נכחו באולם, חוץ מהיו״ר וממני 14 ,ח״כים. בהמשך הנאום
התמלא האולם יותר, אך כשגמרו הסיעות הגדולות את דיקלומיהן, התרוקן האולם מחדש.
בשעה 8.05 באותו יום, כאשר דיבר שלמה גרוס (אגו׳׳י) על האבטלה, נכחו באולם
חוץ מהיו׳׳ר, השר ואנכי, ת שער, חברי־כנסת:
רי טי מתהנוכחים: המערך — 1מתון ( 49 הכהן) .גח״ל — 2מתון 26
(סרידור וגולדשטיין) .מפד״ל — 1מתון ( 11ז׳וארץ) .רפ״י — 1מתון ( 10 גז).
מפ״ם — 1מתון ( 8חזן) .ל״ע — 1מתוך ( 5שערי) .אגו״י ופא״י — אף לא
אחד, מחוץ לנואם. רק״ח — 1מתוך ( 3חביבי, הנואם הבא) .מק״י _ כולה
(מיקוניס).

״נ סלס היא חדם, מה ש דובו -
ואיו בה נבוד לממציא הסורר!•
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
בוויכוח על תקציב משרד־הפיונוח.
אורי אכנרי: כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
לא פעם, בשומענו את דברי שרי־ד,פיתוח וסגניהם, בגילגולים השונים• ,לולד. בליבנו
הרצון לתקן את התנ״ך ולומר :״אל יתהלל דובר כמפתח.״
משרד־ד,פיתוח נולד במיקרה, ורק במיקרה הוא נושא את השם הזה.
אין זד. אלא משרד האחראי על שורה מיקרית של חברות ממשלתיות. למעשה זהו
אגף במשרד שאיננו, משרד־ד,כלכלה, אשר בו היתד, חטיבה אחת בלבד צריכה לרכז
בידיה את הטיפול בכל החברות הממשלתיות, המפוזרות כיום על־פני משרדים שונים, לפי
ההגיון המשונה של חלוקת שלל־ד,תפקידים בין אחוזות מפלגתיות.
אם בכלל יש מקום למשרד פיתוח ניפרד, הרי זד, רק למטרה אחת: לפתח .
דהיינו: לדרבן ולהמריץ את יישומן של המצאות חדשות, תהליכים טכניים חדשים, ניצול
משאבי־טבע חדשים.
לא רק לנהל את הקיים, אלא בעיקר לפתח את החדש.
איך עומד המשרד במיבחן הזה? אפשר ללמוד מן הפרט על הכלל. אני עומד להציג
בפני הכנסת מיקרה אחד בלבד — והוא המיקרר, המלמד על הכל.
זהו סיפור של חלם, הסיפור אודות המהנדם־הממציא אלכסנדר זרחין.

הנסיך וההמצאה הנרדמת
היה היה אדם אלמוני, שהגיע ארצה ערב קום המדינה, מברית־המיעצות. אדם שופע
רעיונות מבריקים ועתיר תעודות־פטנטים, שהוכיחו כי זכה בברית־ד,מועצות להצלחה
ולהוקרה. בהיותו יהודי דתי, שומר מצוות למהדרין, סבר כי מקומו בישראל.

במשך 10 שנים ישב היהודי בחדר קטן בפנסיון, רץ ממשרד למשרד.
הציע את רעיונותיו ונחשב למשוגע טורדני.
כי מי העריך, לפני הספוטניק, דיפלומה סובייטית? מי העריך מדען שאין לו מבטא
אמריקאי?
אבל האיש לא נרתע, כי דימה בנפשו שמצא פתרון לבעייה העיקרית של מולדתו: הפקת
מים זולים. עד ראש־הממשלה דויד בן־גוריון הגיע — ושם, בפעם הראשונה, מצא אוזן

אלכסנדר זרתי! בביתו 01 .דגס גנו עי הוו ח
שיוקם בישראל. ואשר יופעל הלכה למעשה ולשם אספקת מים, ויהיה שיעור תפוקתו
אשר יהיה.
״התמלוג האמור של 7.5אחוז, שישולם לממציא, יחושב מערכן הכולל של ההשקעות
ובכל מיתקן ומיתקן, בין שההשקעה תבוצע מכספי הממשלה והן מכספי חברת פירבנקס,
בין מכספי החברה העתידה לקום, ובין מכספי כל גוף אחר.
״סעיף (ח) — ליצור קרן לפיתוח המצאות שהמציא או שימציא הממציא, שאינן קשורות
בהתפלת־מים, ולגרום לכך, כי יופרש לקרן זו ־ 27 מן הסן הכולל של ההשקעה שתושקע
במיתקנים להתפלת מים בישוראל.״

פירוש הדבר, שאם מחר יוסכם על השקעת 600 מיליון לירות בהקמת
בור גרעיני להפקת מי־יב, תצטרף ממשלת ישראל לשלם למהנדס
אלכסנדר זרחין, טכין ותקילין, ספוט של 45 מיליון לירות!
בתשובה לשאילתה שלי, התכחש השר הנוכחי להתחייבות זו, וניסה למצוא פירוש אחר
לסעיף חד־משמעי זה. מסופקני, כבוד השר, אם יימצא בית־משפט אחד שיתמוך בגירכר,
חדשה זו של יועצך המשפטי.

איך להתפיל לירות ישראליות
בזה לא נגמר הסיפור. בזה הוא רק מתחיל.
שום דבר לא מנע ממשרד הפיתוח להקים את המיתקנים בכוחות עצמו. יש בארץ גם
ד,יידע, גם המימון. אבל משרד־ד,פיתוח אינו מאמין בכוחות ישראליים.

אל יתהלל
דובר כמפתח

כלי כל צורך, שיתף בעניין חברה אמריקאית, שתפקידה מאז הוא
להתפיל לירות ישראליות, להפכן לדולאריס ולהעבירן לארצות־הברית,
לצורף החזקת מנגנון החכרה המשותפת.
כי משרד־ד,פיתוח התחייב לשלם את מחצית ההוצאות של החברה, והוא למד בינתיים
כי ההוצאות בארצות־הברית הן יקרות ורבות.
בעודו ממלא בקפדנות את ההתחייבות כלפי האמריקאים, לא עמד למשרד־הפיתוח
הכוח לנהוג כך גם כלפי זרחין עצמו.
אמנם הוקם באילת מיתקן לפי שיטת זרחין, בטכס חגיגי ולעיני המצלמות, אך
לא עשו לתביעות זרחין לגבי הצד הטכני של המיתקנים. בנו מכונות לפי שיגרה
מקובלת, מבלי שהבינו כי השיטה החדישה מחייבת גם מכונות מסוג חדש, מכונות
— שזרחין עצמו המציא אותן.

קשבת. בן־גוריון היפנה אותו לפקיד בכיר, הפקיד העביר את העניין למדען רשמי מסויים,
המדען אמר שזו שטות.

ותשובה לממציא לא נשלחה.

אמרו לזרחין: אתה ממציא, שב בפינה ושתוק ; אנחנו הטכנאים
מכינים בטכניקה. ונסתכר שלא בן.
מאז לוחם זרחין — לא על הכסף המגיע לו, אלא על הבטחת תקציב להקמת מיתקן
נסיוני בהתאם להוראות שלו.
מוקמות ועדות ומוגשות מסקנות, מוקצבים סכומים עלובים שאינם מספיקים כדי להקים
מיתקן שלם, המבוסס כולו על רעיונותיו של זרחין — וכבר הוצאו לריק סכומים העולים
בהרבה על כל אשר ביקש זרחין להוכחת שיטתו ומימושה.

אך לא ירפה איש כמו זרחין. הוא חיפש את המדען, ונענה כי זהו סוד, כי האיש
איש־צבא הנמצא בבסיס, וגם הבסיס — סודי.
אבל הוא ממציא. הוא הלך ברחוב, עצר סתם קצין־צבא שנקרה בדרכו, והלה הובילו
אל הבסיס הסודי ואל האדם הסודי. שם לא קיבלו את ההמצאה, אבל קיבלו את זרחין עצמו
לעבודה, עד שבאו צימצומים ופוטר.

מול חומת הבינוניות המבוצרת

הלך האיש וקיבל עבודה במכון וייצמן. הוא טען כי המציא טורבינה חדשה, זולה
לאין־שיעור, המפיקה אנרגיה בכוח הרוח. התקין דגם נסיוני על גג המכון, הדגם רעש,
הפקידים התלוננו, וזרחין פוטר מעבודתו.

הממציא, שהוא תמיד בודד מטבעו ויוצא־דופן, עומד מול החומה
המלוכדת של אנשי השיגרה, של הבינוניות המבוצרת, ואין שפה
משותפת.

וההמצאה -במגירה הונחה.
ואילו המצאת־המים -כמגירה נשארה.
עד שבא הנסיך, כמובן בדמות פרופסור אמריקאי. הוא פירסם את המצאת זרחין בחוברת
מקצועית מטעם אוניברסיטת קליפורניה. הדבר עורר עניין מיידי בחוגי המדע, ולאחר־מכן
בחוגי הכלכלה של ארצות־הברית — שהם ערים להמצאות חדשות לאין־שיעור יותר מאשר
המשרד הממונה על הפיתוח בישראל.

מיליוני לירות יגיעו לזרחין!
רק אז החלו הגלגלים נעים. משרד הפיתוח, שהיה אז אחוזה של מפ״ם, הזמין את
זרחין וערך עמו הסכם.

ואיזה הסבם!

תמורת הסכמתו של זרחין להעביר את הפטנטים של הפקת־המים לרשות ממשלת ישראל,
ולא להשתמש בהם בצורה אחרת, התחייבה ממשלת ישראל לשלם לזרחין תמלוגים בסך
7.5אחוז על כל סכום שיוצא בישראל על כל המיתקנים להתפלת מי־ים.

על בל מיתקן פועל -לא רק מיתקן לפי שיטת זרחין, אלא לפי כל
שיטה אחרת.
וכך אומר הסעיף הנדון בשפה חד־משמעית:

״סעיף ( 7ג הממשלה מתחייבת) לגרום לכך כי ישולם לממציא או לבא נו)חו סן
השווה ל־ 7.5אחוז מערך ההשקעות שתשקיע החברה או הממשלה בכל מיתקן להתפלת מים

באותו זמו נכנסה ליומה השלישי שביתת־השבת של אנשי מושב תוחלת, שהקימו מחנה
אודל^ם מול הכנסת. האנשים, רובם תימנים דתיים, רבצו על הארץ בקור, מוקפים נשים
וילדים. יום לפני כן התפרסמו בעתונים תמונות מזעזעות על התנגשותם עם המשטרה,
שפעלה נגדם באופן בלתי־חוקי, כדי שחברי־הכנסת לא יראו כרזה מסויימת.
והנה: אף חבר־כנסת אחד, זולת חיים מגורי־כהן (איש־חרות יוצא־תימן) ,לא טרח אפילו
לבקר אצל השובתים -למרות שכל חברי־הכנסת עברו ליד אוהליהם לפחות פעמיים ביום.
הגבתי על כך למחרת היום, בראשית הנאום שלנו על משרד־ו׳,פיתוח (ראה מסגרת):
אורי אבנרי לפני כמה דקות יצאתי מכותלי הבניין ועברתי את הכביש,
למחנה שובתי מושב תוחלת. הזדעזעתי לשמוע את סיפורם, המטיל כתם כבד על הנעשה
במדינתנו. הזדעזעתי עוד יותר לשמוע בי במשך שלושת ימי ישיבתם במחנה מולנו. ביקר
רק חבר־כנסת אחד באוהליהם. אני מציע לכל חברי הכנסת — אני מבקש מכס — לעבור
את הכביש ולשמוע מה בפיהם.

כך מצאה הוועדה האחרונה כי זרחין לא לקח בחשבון את מחיר החשמל, ועל כן
חשבונו מוטעה. ואילו זרחין טוען כי שיטתו החדשנית כלל אינה זקוקה לחשמל. יש לו
פתרונות אחרים.
כיום עומד זרחין במצוקה נפשית. הוא רוצה לשרת את מדינתו, ואין במדינה אזרח
מסור ונאמן יותר מאשר יהודי דתי זה.
אבל הוא יודע גם שעליו לשרת את האנושות. ואם לא יוכל לעשות זאת בתחומי
ישראל, יצטרך למסור את ד,יידע שלו למדינות זרות.

אני מודיע מעל כמה זו כי ככר פנו אליו וביקשו ממנו זאת, לא רק
לגבי מים, אלא גם לגבי המצאות כעלות ערף בטחוני.

יש באמתחתו של זרחין שורה שלמה של המצאות אחרות, לא פחות חשובות: הפקת
דלק מאבני בימומיניום, שישנן בשפע בארץ; הפקת חמצן זול מן האוויר, שבאמצעותו
אפשר להפיק מתכות כמו מגנזיום, פלדה, אלומיניום, צירקוניום מבצרים שישנם בנגב;
הפקת אנרגיה באמצעות מנוע־רוח חדש; שיטות חדשות להפקת נחושת זולה ללא כרייה
בעזרת מי ים־אילח,

בל ההמצאות האלה מונחות באכני-הנגב שאין להן הופכין.
הן לא נבדקו מעולם על־ידי המשרד הממונה על הפיתוח. ואם לא יבוא עוד פרופסור
אמריקאי, ויפרסם עוד חוברת בקליפורניה — איש לא יטרח לבדוק אותן גם להבא.

בי חלם היא חלם, מה יש לדבר -ואין כה כבוד לממציא הסורר.
קריאה זו היתר, לשווא. הח״כים לא עברו את הכביש. גם לא הח״כים של המפד״ל,
אשר תושבי תוחלת הצביעו בעדם בבחירות.

רא ייאנזן כי יגזופר

ני כותב שורות אלה בחדר חדש. אכן, לא ייאמן כי יסופר — זכינו סוף־סוף לצאת
מן הצינור בקומה החמישית, חסר החלונות והאוזיר. אחרי חודשים ארוכים של מאבק,
ובעזרת אנשי מנגנון־הכנסת, קיבלנו סוף־סוף חור שאפשר לעבוד בו.
ירדנו שלוש קומות, לקומת הממשלה. שם קיבלנו חדר
ששימש עד כה כחדר־מנוחה לח״כים. חדר קטן, עם
חלונות המשקיפים על עצים, שאפשר לעבוד בו בשקט,
ואפילו לנוח.
רק דבר אחד לא נוכל לעשות בו — לקבל אורחים.
כי זוהי קומה ״בטחוני^״ ,ואין אליה כניסה לקהל ולאורחים.

תמרורים

רויאל
לינ

נו לדה. לאיש מטריב, יו ס ף (טוסי)
לפיד ,35 ;,ולאשתו שללה, ילדם השלישי
בת. לפיד, בעל מחזה־הקופה של התיאטרון
הקאמרי, תבושי. ע

את שלו, הוא
יליד יוגוסלביה שהיה
מזכירו האישי
של מייסד מעריב,
ד״ר עזריאל קרלי־בך,
והינו חתן אחד
מעריב, מראשוני דויד גלעדי, כיום
הממונה על צירות
ישראל בבודפסט.
* נולדה. למנהל
שירות אמפא,

עודד גרודצקי
( )30 ולאשתו שד*
לה, ילדם השני, בת. גרודצקי, בן התעשיין
(אסקור) זאב גרודצקי, היה, לפני ארבע
שנים, חתן נשואי־הפאר המפורסמים ביותר
במדינה.
נחוג. יום הולדתה ה־ד 4של השחקנית
הצרפתיה מישל מורגן, שזכתה בהזדמנות
זאת במדליה הגדולה של העיר
פאריס על הישגיה האמנותיים. מורגן מהרה
להסביר כי בעצם היא מרגישה עצמה כבת
12 בלבד, הואיל ונולדה ביום 29 לפברואר,
תאריך שחזר מאז שנת 12 1920 פעמים
בלבד.
נולד. למנכ״ל בנק פויכטוונגר המודח
רענן אמיר ( )30 ולאשתו, רות, מזכירה
בתיאטרון הקאמרי,
בנם הבכור.
* נחוג. בצ׳ר־קין,
אזרבידז׳אן הסובייטית,
יום הולדתו
ד,־ 150 של
שירין חסנוב, הנשוי
עתה לאשתו
השלישית, בת ה־.80
חסנוב לא אכל מימיו
בשר, לא עישן,
לא שתה וישן כל
לילה במרפסת פתואמיר

נפצעה. ב־מריבל,
אשר באלפים הצרפתיים, כוכבת־הקולנוע
בריז׳יט בארדו, עת נקעה את
קרסולה כשירדה במדרגות חווילת־הנופש
שלה.
>+.נפצע. בחבטה בחזהו, שחקן־הקול־נוע
דאנה אנדרום ( )55 עת מעד, בשיכ־רותו,
על. מדרכת רחוב רומאי.
נישאה. בטקס צנוע, בעיירה בקרבת
לונדון, שחקנית־ד,קולנוע שדה (ה־משרת)
מיילם ( )24 למחזאי רוברט
בולט ( )42 שכתב, בין השאר, את התסריטים
של לורנס איש ערב וד״ר דיוואגו,
ושגירסת־הקולנוע שלו לאדם לכל עת מועמדת
השנה לשמונה פרסי אוסקר.
1^.נפטר. בגיל ,68 בפניקס, ארצות־הברית,
איל־השבועונים האמריקאי הנרי
רובינסון לוס, שיסד לפני 45 שנה את
שבועון־החדשות טייס, אליו צרף לאחר
מכן את שבועון הצילומים לייף ומספר
כתכי־עת אחרים שעשו אותו משך השנים
למולטימיליונר.
¥נפטר. בגיל ,75 בירושלים, דניאל
ליי ב ל, מי שהיה מגיה עיתון דבר משך
30 שנה, אך היה ידוע יותר כבלשן, חוקר־מקרא
וקנאי לשון האידיש שהתפרסם כאשר
השלטונות הבריטיים רצו לגרשו מן הארץ.
בסברם בטעות שהוא המשורר הימני אורי
צבי גרינברג.
^ נפטר. בגיל ,80 בהיידרבד, הודו,

מיד עוסמן עלי האן כאהאדור,

דנבק דניאל

8 0 X 41.

£ 5זז 6 511 £ 010 /\ 1? £א| א 70

הניזאס של היידרבד, אחד מ־ 600 הנסיכים
השולטים בימי הודו הבריטית, שנחשב בשעתו
לאדם העשיר בעולם ( 9000 מיליון
לירות) ושביום מותו מצאו בארמונו נעליים
ישנות, פחיות מחלידות ומזרונים קרועים
מלאי זהב, מטבעות ויהלומים. תחביביו העיקריים
של הנסיך היו עישון אופיום,
כתיבת־שירים בלשון אורדו, צפייה בניתוחים
רפואיים והעמדת צאצאים מנשותיו ופילגשיו
הרבות (מספרם המשוער של ילדיו.)2000 :
^ השתמד. בהוליבוד, בנו של הקומיקאי
היהודי ג׳רי לומים, חייל בשירות־חובה
ומתופף רוק־נ׳־רול לפי מקצועו, גא׳
די לואים, שעבר לדת הקאתולית, על
מנת לשאת לאשר. את הנערה הקאתולית
שרה ג׳יץ זוצרה (כמו במילים זי
צרה).

ה עו ל ם הז ה 1540

ף ככן, זה אפשרי.

למרות כל מר, שדובר על כך מאז

ועד היום.

יבולה להיות תחבורת אוטובוסים כשכת.
היא יכולה להיות בתל־אביב.
שום חוק, שום זכיון, אינם מונעים אותה.

מונעת אותה רק קנוניה.
קנוניה של קואופרטיב דן עם בעלי השלטון.
ועכשיו זה מתחיל להימאס על דן.

כדי לאפשר לרבים ליהנות מיום המנוחה. זהו דינו של שוטר,
של כבאי, של חייל, של פועל החשמל והמים. זהו גם
דינו של נהג־המונית.

אם זה עניין של מיספרים, הרי ברור בי
דרושים הרכה יותר נהגי־מוניות מאשר נהגי-
אוטובוסים בדי להסיע אותו מיספר של נוסעים.
עבודת
המעטים אינה כרוכה בשום עוול סוציאלי. להיפך:
בכל חברה יש אנשים רבים המעדיפים לעבוד ביום השביעי,
תמורת יום־מנוחה באמצע השבוע — הן מפני שזה נוח
להם יותר, הן מפני שהשכר ביום השביעי גדול בהרבה מן
השכר הרגיל.

חים — כלל אינו אפשרי במדינה בה מקבלות כל המפלגות
את המימון שלהן מלמעלה ומבחוץ, ועל כן אינן תלויות
בחבריהן ובאוהדיהן.
משום־כך נקבע הכל — וגם בעיות השבת — בדרך של
קנוניות בין עסקני־מפלגות מקצועיים.

קנוניות שאינן באות לשרת דבר זולת האינטרס
הגס של קבוצות-לחץ, על פי העקרון
של ״יד רוחצת יד״.
(וכאשר יד רוחצת יד, מסתבר ששתיהן אינן נקיות).

כל הנימוקים האלה עומדים, על כן, על ברעי
תרנגולת.
ך* שכיל רוב רובו של הציבור, זהו עניין בעל חשיבות
^ מרכזית. יש בו כדי לחולל מהפכה בכל טדרי־חייו.
אוטובוס בשבת — פירושו נסיעה נוחה לשפת־הים ובחזרה,
מכל מקום בארץ. פירושו — הפיכת היום השביעי
בשבוע ליום של נופש, יום של טיולים, יום של התייחדות
עם הנוף, יום של ביקורי קרובים וידידים ברחבי הארץ.

לרכים זה נראה במו חלום. בי מעולם לא
ראו כדבר הזה.
קשה להם לתפוס כי אין עיי גדולה בעולם — מליסבון
ועד ילאדיווסטוק, מבואנום־איירם עד מונטריאול — שבה
אין תחבורה ציבורית של אוטובוסים, חשמליות ורכבת
תחתית ביום־המנוחה השבועי.
קשה להם להעלות על הדעת כי מה שנואה בארץ כמו
אידיאל רהוק ובלתי־מושג הוא כה מרבן מאליו בכל מקום
אחר, עד כי הזר השומע שאין אוטובוסים בתל־אביב בשבת
סבור, ברגע הראשון, שמתלוצצים.

ורק הציבור הישראלי, שהתיגל לפגעי ה•
מישטר הקיים, משלים עם מצב זה -כבחינת
הרגל יגונה.

ץ הנה, לפתע, נראה שביב של תקווה. משהו זז. קואופ־
] רטיב דן הכריז כי מנוי וגמור עימו להפעיל אוטובוסים
בשבת.

מה פתאום?

שאר רק הנימוק הדתי־האורתודוכסי המובהק. אסור
לנסוע בשבת, ודי.

למי שאינו מחונן במוח דתי, קשה לתפוס
את ההגיון שבמצווה זו בימינו, כמציאות של
ישראל.
האם נסיעה לשפת־הים בשבת היא ״עבודה״?
האם היא פסולה יותר מאשר שכיבה משועממת על ספה,
תוך קריאת חוברת סטאלאג, או מישחק קלפים?
איזו מין דת היא זו, המתנגדת לתענוג העיקרי של ההמונים
בארץ חמה — הנופש על שפת הים, ההשתזפות
בשמש, המישחק בכדור, בהשתכשכות בגלים המרעננים,
היציאה עם הילדים לחיק הטבע, הפגישה עם קרובים
וידידים?

זוהי דתם של כני גטו, זרים לחיים ושונאי
טבע. אין לה דבר עם דתם של הקדמונים,
שהיו בני הטבע ועובדי האדמה.
זאת ועוד: מי קובע שאלוהים רואה את תנועת האוטובוס
בעין זועמת יותר מאשר את תנועת המונית או הזוטובוס?
ך* שוב להבין כי אין אף נימוק אחד נגד הנהגת תחבורת
( | האוטובוסים ביום השביעי, זולת הנימוק הדתי האורתודוכסי.

שאר הנימוקים הם שטויות במיץ עגבניות.

האומרים כי האוטובוסים יפגעו בייחודו של יום-
המנוחה. שהרחובות הריקים משווים ליום־השבת חגיגיות
מיוחדת, שחבל לוותר עליה.
לא דובים ולא יער. החגיגיות של יום־שבת באה לו מפאת
היותו יום־מנוחה. החנויות, הסדנות, בתי־החרושת, המשרדים
— כולם סגורים. זה מבטיח את השוני הבולט של היום,
את האווירה הרגועה בו.
ממילא תהיה תנועת־האוטובוסים פחותה בשבת בהרבה
מזו שביום רגיל. הפועלים והפקידים לא יסעו לעבודה. הם
לא יסעו אלא לביקורים ולבילויים.

גם אם יטעו האוטובוסים, לא יהיו הרחובות
מלאים. החגיגיות הרגועה של היום השביעי,
השונה מבל שאר הימים, לא תיפגע.

זה הוכח מזמן בחיפה, בה יש תנועת אוטובוסים מוגבלת
בשבת.

גם אין ממש בטענה המתחסדת כאילו יש
למנוע תנועת אוטובוסים, כדי לשמור על
מנוחת־השבת של נהגיהם.

על פי הציווי התנ״כי :״ויום השביעי שבת לה׳ אלוהיך,
לא ׳תעשה כל מלאכה, אתה, ובנך, ובתך, ועבדך, ואמתך,
ושורך, וחמורך, וכל בהמתך, והגר אשר בשעריך, למען
ינוח עבדך ואמתך כמוך.״

(זהו הנוסח של עשרת הדיברות בספר דברים ה׳ .נוסח
עשרת הדיברות בספר שמות כ׳ ,השייך לתקופה אחרת,
שונה במהותו, כי שם הושמט הנימוק הסוציאלי, ומופיע
במקומו נוסח דתי־סמכותי).
בחברה המודרנית מקבלים.מעטים על עצמם עבודה בשבת,

האם התעורר המצפון האזרחי? האם החליט הקואופרטיב
הנכבד להיענות לדרישת הקהל?

חלילה. זהו טכסיס כמישחק הניצהי של
קבוצות-הלחץ.

הוחלט לאפשר ברחובות תל־אביב תחבורת־שרות של
זוטובוסים. כך ציווה בית־המשפט העליון.
הזוטובוסים יפגעו קשה במאזן הכספי של דן. הם עלולים
לצמצם את ההכנסות, לפגוע במשכורות השמנות של חברי
הקואופרטיב.

אם כבה, אומר הקואופרטיב, אז נראה לבם !
עסקני־השלטון דופקים אותנו? אם כן, הבה ונדפוק אותם!
השלטון מבוסס על קנוניה בין חילוניים ודתיים — גם
בארץ וגם בתל־אב־ב. קנוניה זו כוללת, בין השאר, את
איסור תחבורת האוטובוסים, והתרת תחבורת מוניות־השרות,
ביום השביעי.

אם יסעו האוטובוסים, תתפוצץ הקנוניה,
תתפרקנה כל הקואליציות.
וגם האמתלה מוכנה: אם משק האוטובוסים ניזע) בימי־חול,
בגלל תחבורת הזוטובוסים, יש למלא את הז?לל־..ב־קופה
על־ידי ניצול האוטובוסים ביום השביעי.

האם מאמין מישהו שהקדוש-כרוד־הוא הוא
אל בה סנובי, עד בי הוא מובן להעלים עין
מנסיעתו של קאדילאק, העמום ילדי מיליונר,
אף חמתו בוערת בו להשחית למראה אוטובוס
עמוס ילדי-עניים?
האם הזעם האלוהי גובר כאשר פועל מובטל משלם מחיר
נמוך עבור נסיעה בשבת באוטובוס, אך שוכך כאשר אותו
פועל מובטל משלם מחיר כפול תמורת אותה נסיעה במונית
שרות?

ין הו, כמוכן, טכסיס של סחיטה. קשה להאמין כי דן
( מתכוון ברצינות לממש את האיום, לגלות אומץ־לב.
זן מקווה, בלי ספק, כי עסקני כל המפלגות, ממפ״ם ועד
חרות, ייבהלו למשמע האיום, ייחרדו לגורל הקואליציות
המבטיחות להן את חלוקת־השלל, ויתנו לדן מה שדן דורש:
איסור הזוטובוסים ו/או העלאת תעריפי הנסיעות.
אבל לנו כלל לא חשוב מהם המניעים של דן.

לנו חשוב כי נקבע עתה, כצורה חד-משנד
עית, שתחכורת-האוטוכוסים כשבת אפשרית.
ילו היינו חברה דמוקראטית, כמו תושבי קאנטון
שווייצי או סטייט אמריקאי, היתד, השאלה פשוטה למדי.

לנו חשוב כי הקואופרטיב הכריז על כוונתו להפעיל
תחבורה זו.
לנו חשוב כי בימים אלה של מיתון וצימצום, של אבטלה
ועוני, עשוייה תחבורת אוטובוסים בשבת לאפשר לרבבות
מבוגרים וילדים נופש־שבת בשפת־הים, כשידם שוב אינה
משגת את דמי־הנסיעה היקרים במוניות.
לנו חשוב כי עיקרון דמוקראטי מרכזי הונח כאן על
כפות המאזניים של מאבק ציבורי.

יבול להיות רוב גדול כעד תחבורת-אוטו-
בוסים ביום השביעי -וזה לא יעזור.

אל ניתן לעסקני-המפלגות להיכנע לסחיטה.
אל ניתן ל״דן״ להיסוג מן האיום.

פשוט היו עורבים מישאל-עם כדי לקבוע
מהי דעת הרוב.
דעת־הרוב היתד, קובעת.
אולם לא זוהי דמותה של הדמוקראטיה הישראלית, שהיא
דמוקראטיה מיוחדת לגמרי במינה.

אין אצלנו מישאלי־עם על סדרי־חיינו היסודיים.
גם אין אצלנו כל אפשרות להביע את דעת הרוב, בשאלה
ספציפית כלשהי, באמצעות התהליך הדמוקראטי של הקלפי.
כי ביום הבחירות לכנסת ולעיריות — מכריעות בעיות
אחרות לגמרי. מי יתן את דעתו, ביום כזה, על שאלה מסוג

ואילו שינוי עמדת המפלגות מלמטה, על־ידי לחץ האזר
ולהיפך:
אם מוכן דן לממש את האיום הנוראי, נתייצב
מאחוריו. בפעם הראשונה בתולדותיו ימצא הקואופרטיב כ־הציבור
עימו.

אל פחד. אם יקומו משמרות שחורים בדי
להפריע לתחבורה החופשית כיום השביעי,
יימצאו משמרות לבנים בדי להגן עליה.

תצפית

במדינה

• תתגבש הצעה למנות את יגאל ידין בשד לחינוך גבוה
ולמדע.

העם

מטרת המינוי היא כפולה: להזרים דם חדש וצעיר לממשלה ולהוציא

את תרמטכ״ל־לשעבר מתחום הפעילות הבנגוריונית למען שינוי שיטת הבחי־

חזון ומעש

רות. ידין, שבעבר התנגד לכל הצעה לכהן בתפקיד שר לא־בכיר, עשוי לקבל

בכל מה שנוגע להנאות־החיים אין בכלל
הבדל בין היושבים ליד הגה השלטון לבין
אנשי האופוזיציה הרישמית במדינה. את
הכלל הזה אישר השבוע מחדש רב־אלוף
יעקוב דורי.
הרמטכ״ל הראשון של צה״ל, ששימש
לאהר מכן כנשיא הטכניון בחיפה, מקבל
מדי חודש בחודשו שתי פנסיות מלאות,
המסתכמות יחד ב־ 3000ל״י. סכום נכבד
זה, שיש בו כדי לפרנס חמש־שש משפחות
באשדוד, משולם מקופות צה״ל והטכניון.
זה, כמובן, אינו מונע ממנו להטיף להידוק
החגורה ולצימצום בהכנסות. חזונו
של דורי: מדינה הדומה לקסרקטין גדול,
בו מוקדשים כל המשאבים לחיזוק הבט־חון,
ובו חיים האזרחים בצימצום מירבי.
מבחינה הפער בין ההטפות הפומביות
לבין אורח־החיים הפרטי, הפך השבוע מנהיג
רפ״י בן ה־ 68 לסמל המישטר — על
הקואליציה ועל האופוזיציה שלו.

הפעם את הרעיון.

• לפחות בשטח אחד ינחל הגוש החופשי של חרות כשלון,
כשכמה מתומכיו המוצהרים יעדיפו להישאר בשורות המפלגה־האב.
יהיו אלה העסקנים המוניציפאליים של הגוש, שמספרם הוא 48 מתוך 98
נבחרי תנועת החרות כולה. הסיבה: חששם של עסקני העיריות והמועצות
המקומיות, כי ללא תקציבים תנועתיים כמו אלה שעשויה להעמיד לרשותם
תנועת

החרות,

וכן

ללא

תמיכת

המנגנון

שלה,

עלולים

משרותיהם בבחירות הבאות.

• מסתמנת כניעה חלקית לדתיים כשאלת

לאבד

ניתוחי־מתים!1 .

לאחר ששגרירות ישראל בארצות־הברית דיווחה לארץ על הלחץ הדתי הכבד
המופעל שם, כדי לפגוע בפעולות המגבית והמילווה, באמצעות הסתה אנטי־ישראלית
פרועה, מתכנן ראש־הממשלה פשרה. לוי אשכול עשוי לזמן פגישה

עם רופאים לצורך זה, להציע להם לקבל, חלקית לפחות, את דרישות הדתיים
בשאלה זו.
• צפויים יכולי־שיא של ירקות בקיץ זה. הגורם הישי ר: הגדלת
השטחים המעובדים בידי חקלאים ערביים, שנפלטו ממקצועות עירוניים וחזרו
לכפריהם.

מפלגות

במקביל יגדל הייצוא החקלאי. גס דבר זה יהיה תוצאה של המיתון.
לפי תוכניות־התעסוקה, יפותחו ענפי חקלאות הדורשים עבודת־ידיים מרובה,

לקראת המירנץ
הפגישה הפוליטית המעניינת ביותר של
השבוע לא זכתה לתשומת־לב מיוחדת. היא

בניגוד לנטייה הקיימת מזה שנים של מיכון מירבי.

• תיתכן התפטרותו הסופית של זלמן שרגאי מהנהלת

ה מירו ץ
הסוכנותהיהודית. שרגאי, המכהן כראש מחלקת העלית בסוכנות, מתנגד
למיזוג מחלקתו עם מחלקת הקליטה, ולהעמדת שלושה חברי הנהלה בראש
המחלקה הממוזגת. פיטוריו עלולים לגרום קשיים, כשתעמוד על הפרק שאלת
מינוי חדש במקומו.

@ יתגלו קשיים כספיים לקראת סיום בניית בניין בורסת
היהלומים כרמת־גן. הנשיא בפועל של הבורסה, משה שויצר, ניסה אמנם
להתרים יהלומנים לשם הקלת הקשיים, אן ניתקל בסירוב. גם תוכנית אחרת
שלו — לגייס לצורך זה עזרה ממשלתית — לא תשא כנראה פרי.

• יתכנו גילויים סנסציוניים על נוהגיו של ״בנק ישראל״,
ביחס לאישור עיטקות כלכליות בסכומים של מיליוני לירות.
המגלים — מנהליו־לשעבר של בנק פויכטוונגר, יוסף אפשטיין ורענן אמיר —
טוענים כי חלק מעיסקותיהם נעשה באישור הבנק הממלכתי, שעתה, עם הת־פוצצות
הפרשה, מנסים ראשיו להשתמט מאחריות עליהן. לדבריהם, עשויים
הגילויים לגרוף למעגל אנשי־עסקים שונים, פקידי ממשלה ומנהלי בנקים.

• כוויכוח כין אנשי משרד התחבורה ומשרד התיירות,
סביב איסור טיסות־השבר לישראל, יבואו גילויים שאינם
נוחים להנהלת ״אל־על״ .בין השאר, תואשם הנהלת החברה הלאומית
בחלוקת ברטיסי־מיסה חינם לפקידים ממשלתיים בכירים, גם לארצות שאין אל־על
עצמה מגיעה. רשימת מקבלי ההנאות היא גדולה מאוד, כוללת אנשי־ציבור,
עיתונאים, פקידים בכירים במשרד האוצר ומשרד התחבורה.

• מצבו של תיאטרון ״אוהל״ יחמיר מאוד.

מזה שלושה חודשים

לא קיבלו שחקניו את משכורתם, והשבוע נקטו בצעד חסר־תקדיס: לפני עלות
המסך על הצגת ריצ׳ארד השלישי, כשהקהל כבר ישב באולם, הכריזו שביתה.
ההצגה בוטלה, הכסף הוחזר לקהל.

• צפוייה הפיבת־חצר כמועצה המקומית של נס־ציונה, בה
מכהנת קואליציה של הספד״ל 1רפ״י ( )2וגח״ל 3מול אופוזיציה של המערך
( )4ומפ״ם (ו) .במרכז ההפיכה יעמוד אחד משני חברי סיעת רפ״י, שיפרוש
מרשימתו, יקים סיעה עצמאית ויתקשר עם המערך ומפ״ם להקמת קואליציה
חדשה. בראש הקואליציה החדשה יעמוד, כנראה, איש המערך אליהו מירון,
ששירת כבר קודם לכן בתפקיד זה, בשנים קודמות, כשהיתה נהוגה בנס־ציונה
קואליציה מקיר אל קיר.

נערכה בין איש־מפא״י אבא חושי לבין
איש־רפ״י משה דיין, ובמרכזה עמדה דאגה
משותפת של השניים.
לא מצאה חן בעיניהם השאיפה המוצהרת
להביא לאיחוד מזורז של מפא״י ואחדות־העבודה.
לא מפני שהם נגד ליכוד פועלי,
אלא מפני שהם נגד יגאל אלון כראש״
הממשלה.
ככל שהתקרב מועד כינוסה של ועידת
אחדות־העבודה, הפכה שאלה זו אקטואלית
יותר. כי בתוך הצמרת הנוכחית של מפא״י,
אין מועמד סביר לרשת את מקומו של
אשכול.
עוד לפני פגישת חושי—דיין, הסתמנה
ברית חדשה בין הבתרים המפא״יים, כדי
ליצור חזית נגד אלון. מטרתה: להחזיר
את דיין למפא״י, עם או בלי חברים של
דפ״י. ואז, אם לא יקום האיחוד עם אח־דות־העבודה,
יוכל דיין לצפות בביטחד,
לכתר ראשות־הממשלה.
אם יקום האיחוד, יהיו שני מועמדים
לכתר: מועמד השמאל יגאל אלון, ומועמד
הימין משה דיין.
כדי להגיע למצב זה, יהיה על השניים
להשתחרר תחילה מן המישקולות המפלגתיות
המכבידות בינתיים עליהם: אלון
יצטרך לשכנע את אחדות־העבודה להתמזג
עם מפא״י, ודין יצטרך להחליט אם —
ואיך — לפלג את רפ״י.
הכנסת תפילה לאיחוד
שום אדם במדינה אינו קורא בחרדה רבה
יותר את הידיעות על הפילוגים הצפויים
במפלגות השונות מאשר גבר צעיר בשש
איתן ליאור, השוכן בחדר קטן בקומה החמישית
של הכנסת.
האפשרות ששלושת אנשי הגוש החופשי

של חרות יקימו סיעה עצמאית בכנסת,
גורמת לו פעימות־לב. החשש שמא תתפלג
גח״ל בקרוב לשתי סיעות, מבריהד, את
שנתו בלילות .״אצטרך להתאבד,״ נאנח
ליאור.
כי ליאור מקומה ה״ הוא מנהל הבית,
והוא אהראי, בין השאר, לשיכון הסיעות
בבניין־הענק.
שולחן עגול לרפ״י. ברגע זה תפוס,
להלכה, כל מטר מרובע בבניין שיש בו
17 דונאמים של רצפות. פשוט אין אפשרות
למצוא בו מקום כדי לשכן סיעה פאר־למנטארית
חדשה.
לכל הסיעות יחד הוקצב חלק מן הקומה
החמישית. למערך ולגח״ל יש, לכל אחת,
חדר־ישיבות גדול ושני חדרי־עבודה קטנים.
לשאר הסיעות, מרפ״י ועד ל״ע, יש חדר־ישיבות
וחדר־עבודה אחד למזכיר. חדרי־הישיבות
מותאמים לגודל הסיעות — ל־רפ״י,
למשל, יש חדר בעל שולחן עגול,
ובו מקום לעשרה איש( .ההלצה אומרת
כי השולחן הוא עגול כדי שלא יהיה
צורך לקבוע מי היושב־ראש — משה דיין
או שמעון פרס).
לסיעות היותר קטנות — מאגודת־ישראל
ומטה — יש רק חדר אחד לכל אחת,
המשמש גם לישיבות חברי־הכנסת וגם לעבודה.

מנוחה. אם תקום סיעה של הגוש
החופשי, בעלת שלושה חברים, עוד לא
תהיה הבעייה נוראה כל־כך: יצטרכו למצוא
לה שיכון כפי שמצאו?סיעת הכוח החדש
(ראה דו״ח לבוחר) — על־ידי גזילת חדר-
מנוחה מחברי־כנסת.
חדרי־מנוחה אלה ממילא אינם בשימוש.
תחילה רצו שלכל שני ח״כים יהיה חדר-
מנוחה, כדי שיוכלו לנוח בין ישיבה לישיבה,
בעיקר ביום השלישי בשעות ה־צהריים.
אולם
נמצאו חדרים רק ל־ 80ח״כים, וגם
מבין אלה משתמשים בחדרים רק שניים־
שלושה. כי השימוש אינו נוח: המקלחות
והמלתחה נמצאות בקומה אחרת, אי־אפשר
להחליף בגדים בחדר, ואפילו בית־השימוש
נמצא, לרוב, במרחק של הרבה עשרות
מטרים. אפשר למסור חדר כזה לגוש החופשי.
אולם
אם תתפרק גח״ל, חלילה, יהיה
המצב מייאש. הליברלים ( )12 או חרות המפולגת
( )11 יצטרכו לקבל חדר־ישיבות
גדול — ופשוט אין. יצטרכו להרוס קירות
או לבנות חלק של הקומה מחדש.
הדבר מעיד על ליקוי יסודי בתיכנון הבניין•
לא היה מלכתחילה שום צורך לבנות
חדרי־ישיבות מיוחדים לסיעות, בעוד שיש
קומה שלמה של חדרי־ישיבות מפוארים
לוועדות. מכיוון שכל חברי הוועדות הם
גם חברי הסיעות, אין הישיבות מתנגשות
לעולם. אפשר היה לקבוע מראש שכל
חדר־ישיבה של ועדה יעמוד גם לרשות
אחת הסיעות.
בינתיים יושב איתן ליאור בחדרו, המשקיף
על שער־פלומבו, ומתפלל חרישית למען
איחוד גח״ל, למען אי־פרישת הגוש
החופשי, ולמען אחדות שתי הסיעות הערביות
הקטנות של מפא״י (שיש להן חדר
מלזותף, אחרי שהקימו בצוותא גוש טכני
משותף).
אין במדינת ישראל אדם הקנאי כמוהו
לאיחוד.
עיתהחז המין והמהפיבה התרבותית
עד שבאו הסריסים לא היתה התעניינות
כזאת בתרבות.
אבל זה השתנה. הכל בגללו. בגלל מל־קולם
הקטן ומלחמתו בסריסים. את המחזה
על הפאשיסט האנגלי הקטן ששונא את העולם׳
העלתה בארץ קבוצה קטנה של שחקנים
צעירים ומחוננים. ההצגה הצליחה באנגליה,
ובישראל כנ״ל.
ואז, מי קם לגמוז אותה? ד״ר חיים
גמזו, כמובן.
מאיין נשבה רוח העיוועים שגרמה ל־העלאתו
של נדוזזה ניוון זה? זעם מבקר התיאטרון
של ״הארץ״ .מי הדיחם לבחור במחזה
בו ה״גיבור״ הראשי הוא פסיכופאט וסריס
רוחני הכל כבר סותר על ה־
(המשך בעמוד )• 12
• להבדיל מחיים ליאור, מקומה ג׳ ,סנן
מזכיר הכנסת (שאינו קרובו).
ה עול ם הז ה 1540

שיכו אנשי תוחלת להתגורר בבתי־האבן הישנים
שלהם, אם יוכו להכרה רשמית כישוב
של ממש מטעם משרד־הפנים, ואם
תינתן להם הרשות לבנות בתים ולהתרחב.
או שייאלצו לנטוש את בתיהם, ולנדוד למקום
אחר.
אפשרות נוספת: להישאר במקום. אך להסתפח
לכפר חב״ד השכן.
אנשי כפר חב״ד היו מעדיפים לראות אותם
מסתלקים מן המקום ומשחררים אותם
מטירחת נוכחותם. לכל כפר סיבות משלו —
והקרב נטוש.
״אנחנו יושבים על אדמת תוחלת כבר 18
שנים,״ הסביר יפת פאדל 23 שהוא דוברם
של המפגינים ,״רובנו עולי תימן, אך יש
חלק קטן של משפחות מעולי הונגריה.
״התיישבנו על חורבותיו של כפר ערבי
נטוש בשם ספריה. בהתחלה ח^בנו רק על
התבססות מבחינה כלכלית. הקמנו את מיפ־על
הייצוא לכבד אווז, בשיתוף עם פיתוח
ותעשיה של הפועל המזרחי. המיפעל התפתח
והצליח. אנחנו, תושבי הכפר, גאים
על כך•
״לאחר שהתבססנו, החלטנו לבנות לעצמנו
בתים של ממש, במקום הבתים הנטושים והעלובים,
שבהם גרנו כל הזמן. הכנו תוכנית־בנייה
והיא אושרה על־ידי מינהל מקרקעי
ישראל, ועדת בניין ערים והמועצה האזורית.

דה הקרב: רחבת הדשא לפני מיש־
^ כן הכנסת בירושלים.
מצד אחד משפחות מפגינים נרגשות. מן
הצד השני שוטרים עצבניים.
כל אחד משני הצדדים חיכה לראות את
צעדי היריב.
זה קרה ביום הראשון בשבוע שעבר.
כשפרשו המפגינים את ציודם על הדשא,
והתכוננו להקים אוהלים למישכן־לילה, החלו
השוטרים לנוע אליהם, כשהם מצויירים באלות.
האווירה התחממה.
השוטרים ניסו דרכי־שלום, התיישבו על
היריעות, מנעו מן המפגינים את האפשרות
להקים אוהלים. המפגינים מתחו את היריעות
בכוח. קללות וסיסמות־מחאה הידהדו
בקול. כשהסתלקו השוטרים, המשיכו המפגינים,
כולם תושבי כפר תוחלת, במלאכת
הקמת האוהלים. הקרב נמנע, שביתת־השבת
החלה.
גם השבוע המשיכו אנשי תוחלת ב־שביתתם,
עיטרו את הסביבה בסיסמותיהם
המצויירות.
על מה נטוש הקרב? על השאלה אם ינד

״ יממן

הפצועה

היא צביה חרד 25 היא בהריון ואם לארבעה ילדים. לטענתה, פצע
אותה בראשה קצין משטרה. הוא התפרץ, לדבריהם של השובתים,
כאשר ראה ארון מתים שנישא בידי השובתים, עטוף שחורים, עליו היה כתוב :״החוק,
הצדק והיושר בי שראל — ז״ל!״ בתמונה מימין נראית ילדתו של אחד משובתי תוחלת.

אובדן תו חבת

גור חמישנן

נמצא מאהל השובתים. הם שוכנים
בו כבר כעשרה ימים למרות ה־קור
העז השורר במקום ומתאוננים :״אף אחד מחברי הקואליציה

״הכל היה טוב ויפה. בנינו ארבעה בתים,
ואז הגיע פתאום מכתב מן הסוכנות, שאסר
עלינו להמשיך לבנות. לא היו כתובים שם
שום נימוקים או סיבות. פשוט אסרו עלינו
להמשיך בבנייה.
״התחלנו להתרוצץ בין המוסדות, כדי לברר
מיהו בעל ההוראה ומהן הסיבות. לא
הצלחנו לברר כלום. רק שישנה איזו הוראה
מגבוה. כולנו משוכנעים שבעל ההוראה הוא
לא פחות מאשר נשיא המדינה, זלמן שז״ר.״

שיטות־חמם

ןךן ך י מעשנים זקני השובתים את
/ 1 1 | 5 הנרגילות לפני השינה. בשאר
האוהלים השכיבו את הילדים לישון.
מכל משפחה נמצאים בשביתה שני נציגים,

• ה פשוט מאד. שז״ר ידוע בקשר
שלו אל חב״ד. הוא בא אליהם מדי
פעם כדי להרים כוסית איתם. הוא גם ער
תמיד לבעיותיהם.
״בכל מקום אמרו לנו שאין ברירה. אנחנו
מוכרחים למסור את האדמה שחיינו עליה
18 שנים לידי החב״דניקים הגזלנים. ומה
איתנו? אותנו יפזרו.
״למה הם עושים לנו את זה? הם לא סובלים
אותנו בגלל שאנחנו תימנים. הם גם
אומרים שאנחנו לא מספיק דתיים בשבילם.
פשוט לא רוצים אותנו בתוכם.
״אנשי חב״ד הבינו שהם לא מסוגלים
לזרוק אותנו בדרכים חוקיות, לכן עברו לשיטות
של חמס. הם התחילו להחדיר אנשים
משלהם שקנו דירות בתוך תוחלת. בצורה
כזאת הם קיוו להשתלט על תוחלת באופן
מלאכותי.

עוד לא הראה את הפנים שלו אצלנו ולא התעניין בגורלנו.״
החיים מתנהלים כסידרם במאהל, אך הגשם השוטף שירד השבוע
הפיל למשכב את מרבית האנשים, והיה צורך להעבירם למקום חס.

״ראינו עם מי יש לנו עסק, או החלטנו
למנוע את זה בכוח. היו מכות וקטטות.״

פריצות וחילול שבת

*** נתיים נמשכת המערכה. אנשי
תב״ד מנסים לעקור את תוחלת, ואן לו
תושבי תוחלת נאחזים בציפורניהם בקרקע.
עמדתם היא עיקשת ועיקבית: תוחלת הוא
ישוב עצמאי בפני עצמו, למרות שיש בו
כיום רק 80 משפחות ו־ 370 דונם, ולמרות
היותו חלק בלתי־נפרד מכפר חב״ד מבחינה
טופוגראפית.
מה אומרים על כך החב״דניקים?
ירחמיאל ריפקין 30 חב״דניק בעל זקן־
פרא בלונדי, הגדיר את הבעיה בצורה חד־משמעית
:״אנחנו לא רוצים כאן שכונת־התקווה.
אנחנו לא רוצים כאן מועדוני־לילה,
בתי־קולנוע, חילול שבת בפרהסיא ופריצות.
בשביל מה באנו לגור פה? הרי יכולנו לגור
בתל־אביב, כמו כל אחד אחר.״
אולם החב״דניקים אינם עומדים דווקא על
סילוק אנשי תוחלת מן השטח. לדידם העיקר
הוא שלא יוכרו רישמית כנקודת־ישוב.
לאנשי חב״ד יש גם הסבר למה אנשי
תוחלת נלחמים בחירוף על זכותם לשבת
במקום ולהיות מופרים. חבר ועד כפר חב״ד,
אליעזר גליק :״זה הכל בגלל תככים מפלגתיים.
המפד״ל לא יכולה להרשות לעצמה
לאבד, כביכול, נקודת ישוב. לאנשי תוחלת
עצמם לא איכפת. להיפך. הם רק ירוויחו

מהעברתם. אבל מה? המפד״ל מסיתה אותם.״

על נכי ארונות צחים

תי האיטמות חמורות הוטחו בפני^
{ הם של אנשי חב״ד. האחת היא חוסר
סובלנות עדתית, ואילו השניה היא שימוש
לרעה בקירבתם אל נשיא המדינה.
ענה על כך אליעזר החב״דניק :״לגבי ההאשמה
העדתית: מבין 80 משפחות תוחלת
ישנן 43 שחתומות על הצהרת נכונות להסתפח
אלינו. ביניהן — תימניות.
״לגבי נשיא המדינה: עוול גדול הוא לנסות
להחשיד את האישיות הראשונה במעלה
של מדינת ישראל. אבל האמת היא שאנחנו
בכלל לא זקוקים לו. בכל ועדה שקמה
כדי לבדוק את העניין, הבינו שהקמת
תוחלת כישוב־מובלעת בתוך חב״ד זה דבר
לא הגיוני. כי מבחינה מוניציפאלית זה ממש
אבסורד.״
הם מאחזי עיניים. מי מאמין להם? מוסתים
על־ידי המפד״ל. מי מממן להם את
כל ההצגה הזאת?״ שאלו אנשי חב״ד.
אך תושבי תוחלת לא הירבו בדברים. הם
החליטו להעביר את הוויכוח לבמה הציבורית.
״החלטנו
להפקיר הכל ולעלות לכנסת,״
אמר חיים ערקובי ( )24 מתוחלת ,״ואנחנו
נשאר כאן עד שיבריזו עלינו כעל ישוב. עד
הסוף. כי את תוחלת נעזוב רק על גבי
ארונות מתים.״

במדינה

וייבו ת מושלמת בקונסא

(המשן מעמוד סו)
בימה? אחרי לשון־ביבין שפשתה בתיאטרון,
החדירו אליו מעשה־אונס מעורר בחילה, ועתה
גם תמונות אלימות וסא דיז ס ...זוהי
הזדנבות אחרי ריקנות מנוונת. די לבאושים
לגדול בכרמנו — נדי שבסילים תמימי דרן
יחשבום לענבים ממש.

ענה לו דן בן־אמוץ, במכתב למערכת:
שום תיאטרון אינו חייב, נוסף לאישורה
של המועצה לביקורת, לקבל גם את אישורו
של מנהל מוזיאון, העוסק בפרקטיקה הפרטית
שלו נצנזור לענייני־טעם כל סח
שהצלחתי ללמוד מן הביקורת שלו — הוא
כיצד נראה המבקר עצמו. התמונה היא מעוררת
דאגה.

כמה ימים לאחר מכן הופיעה הביקורת
המלאה של ד״ר חיים גמזו. גם הפעם לא
היתד. שם מילת־ביקורת, לא על המחזה ולא
על ביצועו. לעומת זאת, נשאה את השם
המסובך אופנת ניבול־הפה, האונס והאלימות
הסאדיסטית.
וכך גמז הוא: זכורני כמה נפגעו בזמנו
צופים רבים מהופעתם של שחקנים כשלבו־שם
העיקרי היה תחתונים. כל אלה נר אים
כיום כמשחק ילדים מול תאוות־החשפ־נות
ואשדות ניבול־הפה, ברד המכות ומגיפת
מעשי־האונס — הממלאים את מקומו של
המאבק עם הגורל. וכל זה תחת מסווה של
אומץ־לב וגילוי (לב אמנותי!
אנו חיים בדור המערבב את גילוי־הלב עם
גילוי השת, ואת האהבה עם מעשי מישגל
בהמיים!

ו צנ צנ ת

ניסה להקדים רפואה למכה בנימין תמוז,
עורך המדור הספרותי בהארץ, אשר בו
התפרסמה, באותו יום עצמו, הביקורת דלעיל.
הסביר
תמוז: אשר ללשון המחזה, זוהי

לשון מחוספסת, נטורליסטית, ארוגה יפה
יפה בתוך הקונטקסט והתוכן, ואין בה כדי
לעלוב בצופה. מילה אחת הייתי בכל זאת
מציע להחליף (במקום ״לדפוק אותי״ —
״לשכב איתי״) .וזה משום אי־הנוחיות של
השחקנית, ולא משום ישיש מילים גסות —
אפשר שאלה אינן קיימות כלל. אבל בוודאי
שקיימות אוזניים ערלות.

11111££איימי

והסריסים

כאן הצטרף למלחמת גמזו
עיתון נוסף: זיוה יריב בידיעות אחרונות
כתבה פארודיה מזהירה על ביקורתו של גמזו,
כשהיאמשתמשתבאותםביט
וייםעדינים — לגבי תערוכת אוגוסט
רודן, במוזיאון תל־אביב, שבניהולו
של גמזו.
כך כתבה, בין השאר: סי הדיחם לבחור

שחטק 10070ט הור

>>לית יתע׳עציות גוזוו-גע־מ
*עודמל

הונס התוייט -ון פה

בתערוכה ישבה הנושאים הראשיים הם גופות
ערומים שטופי זימה? ופסל ״הנשיקה״!
צמרמורת של בושה עוברת בבשרנו הנעלב,
למראה גבר ואשה אלה, המתפתלים בתאוותם
ללא־רסן. והאם ראוי לו, לסופר דגול
כבאלזאק, להיראות בערוות־מבושיו לעיני
הקהל הישראלי? אם כן, אנה אנו באים? 7
מה קרה? מי שקורא ידיעות אחרונות לא
תמיד קורא גם את הארץ. משום כך הגיבה
על הרשימה מבקרת האמנות של היום, מרים

טל, שלא ידעה כי זוהי פארודיה־על־ביקורת.

הסבירה טל: הכותבת מתייחסת לחושניות
הבריאה של רב־אמן, כאילו היתר! מסתכלת
בסרט המפאר ניאוף. אם אמנות גדולה מעוררת
בבחורה ״צמרמורת של בושה הזורמת
בבשרה הנעלב״ — מאוגוסט רודן עליה לאסוף
ידיה!

״מול האויב הנאצי״ כרך ב׳
כל חודש נפתח קורם!:
השבוע נפתח
קורס של חודש אחד
בת״א

ובחיפה

( \ 2בשבוע שעתיים)

י־ ק צ רנו ת
עברית

ו/או אנגלית

בהנהלת חיים כר־קמא
ההצלחה

מובטחת ! ההרשמה :

ת״א: רח׳ גורדון ,5טל 236209 .
חיפה: בי״ס ״במעלה״ ,ש. לוין 30

הועד המרכזי של ארגון נכי המלחמה בנאצים שמח להודיע על הופעתו של
הכרך השני מסידרת הספרים ״מול האויב הנאצי״ (כל כרך הוא ספר בפני עצמו
ואין לאחד קשר המשכי עם השני).
הספר מכיל יותר מ־ 550 עמודים וכ״ 155 תצלומים וביניהם 38 יהודים, גבורי
ברית־המועצות.
שלושים לוחמים (חיילים ופרטיזאנים לשעבר) מספרים על לחימתם הם
ולחימת חבריהם היהודים בנאצים בשורות הצבאות הסדירים והבלתי סדירים .
36 כתבות ומאמרים על לחימת יהודי ברית־ר,מועצות, שפורסמו ב״אייניקייט״,
בטאון הועד היהודי האנטי פאשיסטי אשר הופיע בשנים 1948—1942 במוסקבה;
פרקים מספרים וחוברות על לחימת יהודי אלג׳יריה, ארצות־הברית, ברית־המועצות
ויוגוסלביה:
רשימה שמית של יהודים בעלי התואר הרם ״גיבור ברית־המועצות״;
רשימות, חלקיות בלבד, של יהודים מצבאות שונים שנפלו בחזיתות המאבק
נגד הנאצים. הרשימה כוללת כ־ 4500 שמות מצבאות ומהארצות הבאות: אל־ג׳יריה,
ארצות־הברית, בולגריה, בריטניה, ברית־המועצות, טוניס, יוגוסלביה,
יוזן, לטביה, ליטא, מרוקו, פולין, צ׳כוסלובקיה, צרפת ורומניה.
ארגון נכי המלחמה בנאצים מביע את תקוותו, כי הציבור הרחב, הלוחמים
לשעבר, הנוער והמבוגר, בתי הספר, הספריות וכל אלה המעוניינים לדעת את
האמת על התנגדותם של היהודים לשלטון הרשע, יעריכו נכונה מפעל יחיד
במינו זה ויירכשו את הספר ויעזרו בהפצתו.
ההפצה הראשית: ארגון נכי המלחמה בנאצים, תל־אביב—יפו,
רח׳ יהודה הימית ,53 טל.822775 : .
__חיפה: דרך העצמאות ,27 טל 64091 :

בהארץ, באותו זמן, נשלח למלחמה פגז
חדש: ד״ר אמנון רובינשטיין.
אחרי שהוא מסביר את השפעת הטכנולוגיה
וחקר נפש האדם על התפתחויות הדראמה,
הוא ממשיך על המין, כנושאה העיקרי
של התקופה:
אם האמנות היא ראי החיים, הרי שיש
בראי זח גם אברי־מין וגס יצרי־מין.
אך ״מלקולם הקטן״ הוא דוגמה לפשטנות:
חולניותו מוסברת על רקע של הססנות,
ואולי אף אימפוטנטיות, מינית אך
זוהי היד המיסתורית המושכת בחוטי הגיבורים:
המין יכול היה להיות נושאה העיקרי
של התקופה.
התקפתו של גמזו על מחזה זה עוררה בי
מחשבות נוגות. כל מי שיש לו ׳שמץ של
ידיעה בתולדות התיאטרון, יודע שלקביעתו
של גמזו אין ידיים ורגליים (שלא לדבר על
אברים אחרים, שאיני מזכירם כדי לא להעלות
את חמתו).

ועכשיו מנסים כולם לנחש מיהו העיתונאי
הבא שיצטרף לגומזי גמזו.
כי בגלל גמזו הצנוע ומלחמתו בסריסים,
התעוררה לבסוף בארץ הזאת סערה תרבותית
אמיתית.
ועל כך ייאמר :״גם זו לטובה!״
ה עול ם הז ה 1540

ראן הונו המיליונים שנוכו מן הבועד־ם
181 המעבירים עבור הקונות להסתדרות?
יחד עם ההסתדרות הכללית נולדו קרנות הביטוח שלה :״קרן
פועלי הבניין״ ,״קרן הפועלים החקלאיים״ ועוד. הלירות הבודדות,
הניגכות מדי חודש בחודשו מן הפועל ומן הפקיד, הצטברו מאז למאות
מיליונים. היכן הם? מי מפקח עליהם? למה לא הועמדו עתה, בעת
מיתון ואבטלה, לרשות בעליהם החוקיים?
כמיסגרת הדיון על תקציב משרד־העבודה, שנערך השבוע ככנסת,
דיבר על כך אורי אכנרי לראשונה. לראשונה הושמעה ככנסת ההשערה,
שהפכה בבר מזמן לנחלת רכים מחברי ההסתדרות, כי כספי הקרנות
משמשים את מפלגותיה כימי כחירות וגם להוצאות שיגרתיות.
ואלה• היו דבריו :
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
בחודשים האחרונים הוזכר שר״העבודה בהתייעצויות סודיות, וגם בעתוניס, כמועמד
ראשי לכהונת ראש־ד,ממשלה.
נאומו היום לא היה סתם נאום תקציב של משרד־העבודה. היד, בו ה״אני מאמין״ של
מי שעשוי להיות ראש־ד,ממשלה הבא של המערך, וכך אני מבין אותו.
״אני מאמין״ זה, יש בו נקודות רבות מעניינות, שקשה להגיב עליהן באופן מאולתר,
מבלי לקרוא מחדש בעיון את דניסוח המדוייק של דברי־השר. אשתדל להגיב עליהן
בקצרה בהמשך דברי. השר ביטא את ההשקפה שהמדינה צריכה לדאוג לכל צרכי ה. יזרי

ולשחרר מעול זה את המשק עצמו. זה נראה לנו.

אחרון בקר

יותר מזה -זה תואם כדיוק את השקפתנו. שהיא השר•־ -עיי
״7 1 הומניזם חברתי.

סכומים המגיעים להן. הוא הדין, במידה פחותה, לגבי רבבות רבות של פועלים יהודיים,
שגם הס אינם בקיאים בשפה הנמלצת של הוקות ותקנונים.
יש כאן פתח אץ־סופי לשחיתויוח. ידועים לנו מיקרים רבים בהם הסתדרו נציגי הקרנות
עם המעבידים על סכומים קטנים מן המגיע מהם, למשל ס/ס ,60 ואין על כך ביקורת
של ממש.

אולם יש לשאול: איך זה משתלב עם היחס הזהיר — אם לא השלילי — לביטוח מפני
אבטלה? עמדנו על דרישה זו, פעם אחר פעם, מאז יומנו הראשון בכנסת. לא נלאה מלחזור
עליה, עד אשר תתגשם.

יש הערכה שבקרנות אלה בכר הצטברו במיליארד לידות, ואץ הן
משמשות את קודכנות־המיתון הזקוקים לכך בלהם למחייה.

ביטוח־אבטלה -מייד !

יש להנהיג לאלתר, ללא שום הסתייגות, ביטוח כללי בפני אבטלה,
כמסגרת הביטוח הלאומי.
המענק שעליו הכריז היום השר, כעניין ארעי (והוא הדגיש ״כעניין ארע י הוא נצחון
חלקי, אך עדיין זה רחוק מהגשמת התביעה כולה. אפשר היה להנהיג ביטוח מיד, ללמוד
מן הנסיון תוך כדי מעשה ולתקן פגמים במרוצת הזמן.

מה עושה שר העבודה בענין זה? מדוע אץ הוא דורש להעביר לידי הממשלה את
הקרנות, כדי לאחד אותן, להבטיה את זכויות הפועלים ולדאוג כי כסף זה ישמש את
ייעודו האמיתי — הקלה על מצוקת המובטחים? האם אין זה נובע מן התפיסה שהשר
רמז עליה היום?

אסור שקרנות אלה ישארו כידי העסקנים, בחלק מן השיטה של
חלוקת השלל על־פי מפתח.

אם זה לא נעשה, הרי זה כלי ספק מפני שמישהו עדיין אינו מיטלים
לגמרי עם עצם הרעיון.

את מי מייצגים הבוסים של ההסתדרות?

לא נעלמו מאיתנו ההיסוסים הסבירים, ואנו מוכנים לשקול אותם בכובד ראש, כשם שאנו
מבטלים במחי־יד את הטענות ד,מתחסדות של חלק מן המתנגדים.
יש הטוענים כי דמי־אבטלה יעודדו אנשים לאבטלה, ירחיקו אותם מהרגלי־עבודה,

וכאן, כבוד השר, אנו מגיעים אל הבעייה הלובשת חריפות אקטואלית חדשה, על רקע
של מיתון ומשבר: הדמוקרטיזציה של ההסתדרות, הפיכת האיגוד המקצועי למכשיר של
הפועלים, תחת היותו מכשיר של המישטר כלפי הפועלים.

ישבשו את מוסר־העבודה, יאפשרו ניצול לרעה, ייצרו שיכבה חברתית שלימה שתחייה
מחוץ למעגלי החברה היוצרת.
סיכון כזה קיים. אפשר לצמצם אותו על־ידי ביקורת מתמדת, נקיטה בהליכים פליליים
נגד מנצלים־לרעה, החתמה על תצר,ירי־ד,כנסות והוצאה מן הרשימה של כל אדם המסרב
לעבוד.

זוהי, כבוד השר, הנקודה החלשה ב״אני מאמין״ שהשמעת. חסר המרכיב החיוני, ששמו
שיתוף העובד בקביעת גורלו, ובמקום זה ישנו מרכיב מוסווה ששמו כפייה.

אולם הרי כל הבעיות האלה קיימות גם בכל ארץ אחרת!
נצטבר נסיון של שנים רבות, ואילו הנהיגו במדינה זו את הביטוח מאז יומה הראשון,
כפי שדורש ההומניזם החברתי, כי אז אנחנו היינו היום למודי־נסיון ובעלי־פתרונות,
(והרי אותן הטענות, יאותן הבעיות, היו קיימות גם לגבי מקרי־סעד ומקבלי קיצבות
הביטוח הלאומי) .יש עוד חשש, והוא סביר ביותר.

למעשה תינתן שליטה עצומה על היי הרכה רכבות גברים, נשים
וטך בידי מנהלי לשכות העבודה .״ 907 מן המנהלים האלה הם עסקני
מפא״י. ובצורה זו עלולה לגבור עוד יותר שליטת מפא״י על המוני
ישראל השנייה.
לכך יש פתרון, שנציע אותו בבוא העת: ביקורת חמורה, מבחנים אוביקטיביים והטלת
אחריות פלילית ישירה על פקידים המנצלים את מעמדם לרעה, לטובת המפלגה.

קרנות לפועלים או שלל לעסקנים?
בהקשר זה, כבוד השר, יש שאלה שאני רוצה לשאול אותה כאן בפה מלא, ואני מבקש
את השר לענות עליה בתשובתו:

מה קרה למאות מיליוני הלירות שנלקחו מן הפועלים, ומן המעבידים,
עבור מטרה זו עצמה?
יש בארץ שורד, שלימה של קרנות הסתדרותיות, בנוסף על קופות־התגמולים, שצברו
בשנות השפע סכומי ענק. למשל: מיבטחיס, קופת הפקיד, קרן הפועלים החקלאיים, קרן
פועלי הבנין, מישען ועוד.

קרנות אלה נועדו ליום־סגריר. יום זה הנה הגיע -ומה קורה?
לרבבות פועלי־בניין ופועלים חקלאיים אין אפילו מושג מה מגיע להם מקרנות אלה,
ואיש אינו טורח לספר להם.
הקרנות שייכות, כביכול, לפועלים. אולם לפועלים אין שום שליטה או ביקורת עליהם.
השליטה מרוכזת כולה בידי עסקני־המפלגות, על־פי המפתח המקודש של הוועדה המרכזת,
ואלה עושיב בכספים כטוב בעיניהם.

אין על כך פיקוח של ממש. יש חשש סביר בי חלק מן הכספים
האלה מגיע, כדרכים עקלקלות, לקדנות־הכחירות של המפלגות ההסתדרותיות.

חלק
אחר הלך להשקעות מוזרות, כמו להקמת בית קולנוע קרן בבאר־שבע מטעם קרן
פועלי הבניין.
פועל ערבי, שעבר בגלל המיתון מן הבנייה לעבודה חקלאית, מפסיד למעשה את זכויותיו
בקרן אחת, ונכלל כחבר חדש בקרן אחרת. לרוב אין לו מושג כי נצטברו על חשבונו
סכומים גדולים בקרן הראשונה.
לרבבות פועלות ערביות, העובדות בחקלאות, אין שמץ של ידיעה שבכלל נוכו מהן

השד משתית את הבל על אירגוניס יציגים. יש אירגונים יציגים של
המעבידים, אבד איפה האירגון היציג •צד העובדים?
ההסתדרות הכללית היא המעביי השני בגודלו בארץ, הטרסט הקפיטליסטי הגדול ביותר.
שולטת בה מפלגה אשר ראשיה הם גם הבוסים של המנגנון הממשלתי, שהוא
המעביד מס׳ .1
האם מוסדות ההסתדרות, השותפת לכל האינטרסים של המעבידים, יכולים להוות
אירגון יציג של העובדים, כשהאיגוד המקצועי כפוף להם, מבלי שתהיה בו דמוקרטיה
מינימאלית, ובמקרים רבים גם מבלי שיהיו בו מוסדות שנבחרו בתריסר השנים האחרונות?
האם בצורה זו אפשר לכפות על העובדים דברים? האם אפשר בכלל להטיל דברים
כאלה מבלי לשכנע, להלהיב, לשתף?

מוסר עבדים או מוסר בני-חורין?
בימי מיתון דרושה אחריות של הפועלים. יש צורך בהגברת פריון־ד,עבודה, בחיסול
ההעדרות, באפשרות של ניידות עובדים, בייעול כוח־ה,עבודה, ביצירת אקלים של מאמץ
יצרני.

האם אפשר ליצור זאת כאשר כל פועל יודע שאין לו חלק ונחלה
באיגוד המקצועי, שכל החלטות האיגוד כאות מלמעלה, מידי הבוסים
שנבחרו לפני דור, ולכפות עליו מבלי שיהיה לו חלק בהכרעה?
ציבור משועבד אינו שותף ליצירה, למאמץ, למיבצע לאומי של הבראה. לשם כך
דרוש ציבור של עובדים בני־חורין, שותף להכרעות, גא במוסדותיו, משוכנע כי
מוסדות אלה הם שלו.

זה נוגד את האינטרס הכלכלי והפוליטי של מנגנוני־המפלגות, השולטים
בכיפה בהסתדרות והמתחלקים כשללה, כשם שהם עושים זאת
כסוכנות היהודית ובעיריות.
כבוד השר, אתה מנסה לאחוז בחבל בשני הקצוות. פד, ושם אתה מתחיל להשתחרר
מכבלי האידיאולוגיה הישנה, המתגלמת כבוסים הנוכחיים של ההסתדרות — אך עדיין
רחוקים דבריך משיחרור זה, ומיצירת זיקה חדשה.
מיד לאחר מכן נטל ח״כ מפא״י, מזכיר ההסתדרות אהרון בקר, את רשות־הדיבור
כדי להשיב לטענות נציג הכוח החדש .״ברצוני להעיר,״ אמר בקר ,״כי כאשר שמעתי
את דבריו נידמה היה לי שהדיון הוא על ההסתדרות לבוא בשנת , 1967 בפורום
נכבד כמו הכנסת, ולספר בדותות על קרנות ביטוח ללא פיקוח וביקורת, על כספים
שאינם של אנ שי ם
א ו רי אבצ רי :״תן את העובדות!״
לאחר הדיון נפגשו בקר ואבנרי במסדרונות הכנסת, ואז, תוך כדי שיחה על
הנושא, הבטיח מזכיר ההסתדרות להעמיד לרשות חוקרי ״העולם הזה״ את כל
החומר הקשור בקרנות הביטוח.
תוצאות חקירה זו יפורסמו בגליון השבוע הבא.

$מ רגו( 1וו 8י?
^ נכהנער?
לדמיון פרוע?:

^ ,צוו או מ רו
1ד חו ומנוצר?
אני בא לספר לכס סיפור מופלא מאוד
על אש לא פחות מופלא ממנו. אין הוא
פרי דמיוני, לא, לא! מעשה שהיה הוא
ועודו מתחולל כעת, ברגע שבו נכתבות
השורות האלו, ומי יודע מה עתידות צופן
הוא בחובו.

עטרה. המעמד: חבורה של צעירים היסטריים
מרוב צחוק, שבמרכזה ישב יוסף ג׳י. הם
צחקו כי הוא סיפר להם סיפור מטורף,
על ביקור במוסקבה ועל פגישה׳ עם סטאלין.
וכך כתב גורי :״אבל אני לא צחקתי.
אני האמנתי ליוסף ג׳י. האמנתי לכל מלה

הגיבור. בעיקר: ארכיטקט תל־אביבי צעיר
בשם אלישע גת, הם אפילו יסדו את אגודת
מי מכיר את יוסף ג׳י?

עוד דמויות של הבוהימה והעתונות הצטרפו
למישחק, תרמו סיפורים פנטסטיים
על מעללי הגיבור הנכה. בכל סיפור היה

פתאומי ממאסר, אחרי שריצה רק הודשיים
מתוך ארבע שנים, היה הסבר הגיוני פשוט:
הוריו של יוסף, תושבי ציריך, פגו לשר
החוץ השווייצי, שיעשה למען שיחדור בנם
האומלל. שגריר שווייץ שיכנע את שלטונות
מוסקבה כי מקומו של הצעיר אפוף־ההזיות

כך נולד יוסף ג׳י. לא האיש ההי, ששמו
ג׳וזף גוטמן, או יוסף גבעון, כי אם הדמות
הפנטסטית ההופכת את ג׳יימם בונד
לגוי מסורבל וחסר־דמיון.
יצר אלונו חיים גורי, מעל עמודי למרחב.
הגליון בו הופיעו מלים אלה היה גליון
חגיגי: הוא נשא את תאריך היום הראשון
של שנת , 1965 שהיד, גם יום העשור חרא-
שוז להופעת בטאונה של אחדות־העבודה.
אבל בהיסטוריה של הצייזבאת הישראלי יהיה
גליון זה חגיגי רק בגלל יוסף ג׳י.
וכך כתב גורי:
ס פורו של גיבורנו החי (עד 120
יוסף ג׳ — הוא אחד מסיפורי הנפלאות
האגדתייס (ומבוגרים כילדים אוהבים מאוד
סיפורי הרפתקאות למיניהם) .ואני שעברתי
בימי נדודי הרבים באש ובמים, ושמעתי
את כל ״ילקוטי הכזבים״ למיניהם, מודיע
בזאת חגיגית כי סיפורנו שלנו שם בכיס־הקטן
את מיטב העלילות שסופרו סביב
המהדורה בכל אגודת ״דוברי־אמת״ כלשהי.

הוא סיפר כיצד ראה את יוסף ג׳י
לראשונה, מייד עם כיבוש אילת: הוא הופיע
בפמלייתו של יגאל אלון — ונעלם למחרת.
הוא צץ שוב, במחנה צבאי, חגור אקדח
קטן וענוד דרגות סרן. בגלל נכותו הקשה
— משותק בידו הימנית, ורגלו הימנית נגררת
בקושי — בלט האיש בכל מקום.
הפגישה הגורלית, לגבי גורי, התקיימה
בירושלים, אחרי המלחמה. המקום: קפה
ן ן 1ןךן כתבי ידיעות אחרונות ומעריב ב־
7 1 )1 1 * 111
תמונה האומרת הרבה: שניהם יחד

1!!/ ש מקשיבים לסיפוריו של גבעון, בבית־קפה בציריך. בין שני הצהרוניס

שיצאה מפיו. כך נקשר בינינו קשר הדוק
ועז אני ידעתי שהוא דובר אמת, ו־פגישותיו
עם אחיו של מישקה ועם סטאלין
בכבודו אינה בדיה.״
כדי לשכנע את הספקנים, שלף יוסף בעל
העיניים הכחולות־מימיות סידרת צילומים
מתיקו, בהם נראה בחברת כמה ממאורות
הדור: הו־צי־מין, פראנסואז ארנול ומאו־טסה־טונג.
כולם צחקו, ואמרו שזהו פוטו־מונטאז׳
גם. אבל לא גורי .״אני ידעתי
שאין זה מעשה־מירמה שכל זב ומצורע
מסוגל לעשותו. ידעתי כי הצילומים הללו
הם אמיתיים, אותנטיים בלע״ז.״

הוא דתי, כעצם
חדי הצהרתיו,-אמונים הזו, ניגש גורי
( )44 למלאכה הגדולה: יצירת דמות
של סופרמן יהודי־ישראלי. אמנם נכה בגופו,
אבל עילוי בתחבולותיו ובכשרונותיו.
תערובת עול היהודי הנודד ואיסר הראל.
אדם המסוגל לצוץ בפקינג ובפאריס, בפראג
ובפנומפן. אדם שהפעיל את קשריו
כדי להציל את מרדכי אורן מן הכלא הצ׳כי,
ולהפגיש עתונאים ישראליים עם פייר מנדס־פראנס.
שהיה מזכירו המדיני של מאיר
יערי ומארחה של ז׳ולייט גרקו בחופשה
בלתי־נשכחת. יצרן סרטים ואיש־סודם של
גדולי הקרמלין.
גורי לא עשה את המלאכה לבדו. למרות
שהיה היחידי שכתב על יוסף ג׳י, בהמשכים
שבועיים בלמרחב, היו לו שותפים במציאת
— ובעיקר: המצאת — אגודות על

יש התחרות קשה, אבל במיקרה זה חיבר אותם אינטרס משותף:
לנפח את הסיפורים על הגבר התמהוני בן ה־ ,40 שהסתבך עם שלטונות
ברית המועצות ושוחרר הודות להתערבות שגריר שויייץ.

גרעין של אמת: שיוסף ג׳י נראה במקום
זה או אחר של העולם .־תר הפרטים הובאו
מסי הגיבור עצמו. אם, למשל, נראה בפאריס,
הוא סיפר כ־ הוזמן לפגישה דחופה
עם דר,־גול. אם נראה במוסקבה, הוסבר כי
הוא שש אהד מאילי־ד,סרטים.
איש לא טרח להכחיש את סיפוריו —
כי לאיש לא היה איכפת. ישתעשעו להם
יוצרי־ד,אגדות, למי זה יכול להזיק? מר,
רע בהמצאת דמות ישראלית פיפולרית, שתתחרה
עם טיל אולנשפיגל הגרמני?
השבוע התוודה עורך השבועון הדתי פנים־
אל־פנים שמואל אבידור :״רציתי להצטרף
למישחק, כדי להראות כמה הוא מגוחך.
כמעט הקדשתי מאמר ארוך על מעלליו של
יוסף ג׳י הדתי — שיהיה כולו המצאה
שלי.״
הוא רצה לכתוב, כי יוסף ג׳י הוא
חברו האינטימי של הינוקא מבעלז והכינו
לקראת תפקידו כאדמו״ר; שהוא אשר שידך
בין עמרם בלוי והגיורת; שיוסלה שוחמכר
התאכסן בביתו בשווייץ; שהוא הפגיש את
הנשיא שזר עם הרבי מלובביץ׳ .״הייתי
רוצה לראות מי יעז להכחיש את הסיפורים
האלה,״ סיכם אבידור.

הגיבור שחזר מהכפור
וי* סיפור קיבל מיפנה דרמאטי, כמעט
\ $טראגי, כאשר נודע על מעצרו והעמדתו
לדין של יוסף גוטמן במוסקבה (ואה מסגרת
מסול) .היה לכל הפרשה הסבר אומלל: זה
שהובא על־ידי הרוסים. גם לשיחרורו ה־

אינו בבית־הסוהר, ואלה שיחררו אותו.
אבל איך אפשר להוריד לפתע את יוסף
ג׳י ממרומי ההזיות וההרפתקות הדמיוניות
לתחתיות המציאות העלובה? הרבה יותר
מצחיק להמשיך את הפארסה, לדבר עוד
ועוד על מיסתורין, על ריגול, על ט׳פדמן
יהודי.
כתבי מעריב וידיעות אחרונות טסו ל־שודייץ
לראיינו, מילאו עמודים שלמים על
שיחותיהם. חיים גורי, בעל זכות־היוצריס
הראשונה, נשלח אף הוא על חשבון עתונו
אל הגיבור שחזר מן הכפור. הוא הביא
עמו בחזרה סלילי־הקלטה של עשר שעות־שיחה.
אורי
דן ושייקה בן־פורת סיפרו בנשימה
עצורה כיצד נעצר גוטמן ונחקר בידי ה־ק.ג.ב.
כיצד ביקשו 15 חוקרים לדעת בשביל
מי, בעצם, הוא עובד. וכיצד הצליח איש־המיסתורין
להתעלות אפילו על מיטב המוחות
של הקרמלין.
קטע לדוגמה, פרי עטו של בן־פורת:
״הוא הביא אותי אל בנין מזכירות ה־ק.ג.ב
,.בלב מוסקבה העתיקה. באחד החדרים
המתינו לנו כ־ 15 איש, לבושים כולם
אזרחית. ישבנו סביב שולחן גדול, וכל אחד
הציג שאלות, בלי סדר הגיוני, ובלי תור:
מי אתה מכיר במוסקבה? מי הם חבריך?
מה אתה יודע על שגרירות ישראל?
אחד העיר :״השנה, ביום העצמאות של
ישראל, לא היית בקבלת הפנים בשגרירות.
לא ראיתי אותך שם.״ אז אני שאלתי אותו
אס הוא נהנה מקבלת־הפנים של השגריר
ואם המזנון היה משובח, והוא השיב :״כרגיל.״
שאלו אותי אס אני מכיר את שמעון
ויזנטאל, מוינה, ומישהו העיר :״זה בחור

״ספסר, מבריח

ומעמיד פנים

זהו תיהנוס המאמר שפורסם באיזוו־סטיה,
ביום , 28/12/66 תזזת הכותרת ״מלפנים
ובפרופיל״ ,בחתימת אד. פוליאנובסקי.

של מכנסי נשים ושבע חולצות ניילון.
אחר־כך בטח בעצמו והיה מורגל יותר,
וכעבור חודש״והצי כבר הופיעו 120 מעילים
120 ,זוגות גרביים. הרווחים מהמכירה
חולקו כמעט חצי־חצי. בכסף שהשיג
קנה גוטמן בברית־המועצות מצלמות.
מאוחר יותר, כאשר נעצר גובר, מצאו
בביתו העתקים של ההזמנות שמסר לגוטמן.
בהזמנה אחת בלבד ביקש מגוטמן להביא
לו בחבילה אחת 100 מעילים 45 ,
חולצות של גברים ונשים 20 ,זו.ות נעליים
20 ,צעיפים לגברים ונשים. אחר־כך
היו עשרות ומאות חולצות של גברים
ונשים, חליפות, מעילים, גרביים — גם
רגילים וגם עם דוגמה — חולצות צבעוניות,
חפתים, רשמי־קול פיליפס, טרנזיסטורים
יפאניים, מקלטי רדיו, עטים כדוריים,
פודרה, שפתונים, צבע לשיער
אחרי כל סעיף ציין גובר לא רק את
הכמות הרצויה, אלא גם את הגודל והצבע.
כן, היו לספסרים תוכניות גדולות.
אך הן נשארו תוכניות בלבד. מובן שזה
לא היה באשמתם. הם עשו כל מה שיכלו.
כל פעם שגוטמן היה מבקר בארצנו
בטרנזיט, היה משאיר מזוודה בשמירת־החפצים
של תחנת הרכבת. גובר היה אוסף
אותם עם הקבלה. כך זה היה בטוח יותר.
היתד להם דירה מיוחדת, שנודבה לרמאים
על־ידי שחקן התיאטרון הקל המוסקבאי,
גיפ־טולין

י־אפשר לתאר זאת. צריך לראות
זאת. צריך לראות את ההתנהגות של
ספסר מועד זר. ומחבר גלויות פורנוגרא־פיות.
האיש — ארתור מרכוסוביץ גובר,
מהנדס בניין — ישב בתא־הנאשמים כאדם
גאה ועצמאי.
.הראה לי את המיסמכים המרשים לך
לשפוט אותי, גובר,״ הוא קרא בחשיבות
לשופט.
״תנו לי מכונת־כתיבה, או כתבנית בתאי,״
דרש .״אני יכול לתת רק עדות הכתובה
במכונה.״
בכל יום, בדיוק בשעה , 11 היר, אומר:
״אני דורש הפסקה. עלי להתעמל.״
היושב־ראש היה אומר :״גובר, אתה
שוכח היכן אתה נמצא.״
״ואתה שוכח את ההחלטות לגבי חינוך
גופני בארצנו!״
בית־המשפט היה ממשיך בעבודתו, אך
כל פעם שהוכרזה הפסקה לחמש דקות
היה הנאשם מזיז את הכיסאות שלידו,
מבקש מהשומר לפתוח את החלון, ומתחיל
לקפץ מאחורי הסורג, תוך ניפנוף זרועותיו
ונשימות עמוקות.
אדם מוזר? חולה? לא. פשוט הצוף. הוא
רצה להרגיש כמו בבית, אך לא הצליח.
לבן החליט להפריע לישיבות. לבסוף הרחיקוהו
מבית־המשפם באשמת חוליגאניזם,
והוא נרגע

ףוסףגוט מן יסלח לנו שלא התחלנו
׳־ את הסיפור איתו. הוא היה השותף של
גובר וגם הגיבור העיקרי של הסיפור.
גם הוא במעצר.
מה אפשר לומר עליו? גוטמן הוא יליד
ואזרח שווייץ. הוא נסע כמעט בכל העולם

\ו ט 191והשופט
בהעמידו פנים שהוא מפיק־סרטים מפורסם,
גיבור אנטי־פשיסטי או דמות ציבורית
פוליטית חשובה.
בתמונות המשטרה ראיתי שני צילומים
של גוטמן. בראשון הוא נראה בפרופיל.
פנים אינטלקטואליים. כל תואר יכול להתאים
לפרופיל גאה ורוחני כל כך — מפיק,
שחקן, פילוסוף. אך לידו יש צילום נוטף,
הפעם מלפנים. וכאן הפתעה גמורה —
הוא נראה כרמאי!
מעניין לעקוב אחרי נסיעותיו בארצות
השונות, הן בפרופיל והן במבט מלפנים.
לאחרונה היה בפולין,־ צ׳כוסלובקיה, הונגריה,
רומניה. לדבריו הלך לשם כדי להכיר
את התרבות, האומנות, החיים והמינ־הגיס
של ארצות אלה. אך תוך כדי חקירה
התברר דבר שונה לחלוטין.
6פולניה: הוא ניטה להבריח 200
מעילים מאוסטריה, ונתפס בקלקלתו.
ס צ׳ בו סלדכ לן י ה: ניסה להבריח 310
שעונים שוויציים, ונעצר כשניסה למכרם.
הונגריה: יחד עם שותפו ניסה
להבריח סחורות שונות, ונפתח תיק.
$רומניה: עסק בספסרות. הבריח
סחורות. גרם לשערוריות במלון. לכן
כארז, מולודייץ ייצאמי הוא תפס את א״נ־

אחר נך עברו לשאלות מן הסרב: אתה
הרי יודע מה אנו רוצים לשמוע ממן. ובכן,
דבר. בשביל מי אתה עובד? מה אתה מקבל
עבור עבודתך?
מה אגיד לן. זה נמשן כן כשמונה ימ־ם.
יוס יום — חמש עד שמונה שעות של
שאלות ותשובות. מין חקירה כזו, בנימוס,
די בשקט, לפעמים כמעט בחביבות. בלילות
היו מביאים אותי לישון אצל אחד מאנשי
ת־ק.ג.ב ,.בביתו הפרטי. לא אמרו לי שאסור
לי לצאת, אבל יש לי הרושם שלא הייתי
יכול לצאת, אילו רציתי. קיבלתי ארוחות
מצוייגות, ובכלל התנהגותם כלפי היתה
למופת.
מפעם לפעם היו מזכירים את שמו של
המהנדס הגרמני הובר, שסיפר עלי כל מיני
דיבות. הוא האשים אותי, לדבריהם, בריגול
לטובת ישראל, צרפת ואנגליה. גס האשימו

נאסרה כניסתו לאותה ארץ, כאלמנט בלתי-
רצוי.

^ חיי שנתגלה כרמאי, חיפש מקו־
> 1רות־ריווח חדשים בברית־המועצות. מכיוון
שידע שלא קל לנוכל להיכנס למדינתנו,
בחר בדרך מירמה. הוא החליט
לנסוע מצרפת לפינלנד, ובדרך לעצור ב־ברית־המועצות.
בכך עבר, למרות אזהרות
מרובות, על חוקי המעבר. גוטמן חשב
שר,יחס כלפיו יהיה סובלני, והוא יישאר
ללא עונש. הוא טעה.
...המוסקבאים זוכרים היטב כיצד בשנה
שעברה, בזמן פסטיבל הקולנוע הבינלאומי,
במוסקבה, צבאו המונים על
פתח מלון מוסקבה. כוכבי הקולנוע התגוררו
שם. בין הצובאים היה גם המר,נדם של
בית־ד,חרושת למכונות קרסנאיה פרסנאיה,
ארתור גובר. בחדר־הכניסה הוא ראה את י גוטמן.
״יש לך אולי כרטיס מיותר?״ שאל גובר
בזהירות את האדם בעל הפרופיל האצילי.

כאשר הסתובב גוטמן והראה לו את
מלוא פניו המיוחדים במינם, הבין מייד
גובר המנוסה. הוא נתן לו את מספר
אותי שאני יד ימינו של הדיפלומט הישראלי
דויד גביש, שגורש מברית־המועצות,
וכן טענו שאמרתי לגורפינקל שתפקידי ב־ברית־המועצות
הוא להעלות יהודים למדינת
ישראל. האמת היא, וכן אמרתי להם,
שאני רואה בתפקידי לעזור ליהודים בכל
מקום, אחרי מה שקרה לעמנו בתקופת השואה.

הפגישו אותי עם הובר זה. קיללתי
אותו קללות רוסיות עסיסיות. הוא אפילו
טען שאני מרגל סיני, וכי ראה אותי במלון
פקין, עם שתי נערות סיניות, והוא תאר
אותן בדיוק נמרץ.

ואילו גורי סיפר על שיחה טלפונית עם
לנוצ׳קה במוסקבה. על תמונתה של לנוצ׳קה
שניתנה לו על־ידי יוסף ג׳י, אשר התעקש
להצהיר שהנערה היפה היא אשתו.
מי היא הנערה, באמת? לגורי, באופן אישי.
יש ספקות. הוא מקווה לפענח ברבות
הימים גם את התעלומה הזאת. בינתיים,

הטלפון של ביתו, כאילו היה חברו הטוב
ביותר.
מה היה המשותף בינו ובין גוטמן? שכניו
של גובר פעם אמרו לו :״ארתור מר-
כוסוביץ, יש לך כל־כך הרבה עתונים
לועזיים. הם מונחים ותופסים אבק, וכמעט
שכבר נרקבו. השלך אותם החוצה, וחדרו
יהיה נקי ומאוורר יותר.״
״לא,״ אמר ארתור מרכוסוביץ ,״בהחלט
לא! אמכור אותם.״
״מי יקנה אותם?״
״מה זאת אומרת מי? סטודנטים הלומדים
שפות זרות.״
גובר ממש רושש את אחיותיו, הגרות
בחו״ל, בהזמנותיו. הוא ידע איך לשכנע
את קרוביו. הוא הלך לצ׳רנובצי, קנה
פרחים וסידר אותם יפה סביב לקבר אמם.
לידם העמיד מצלמה אוטומטית, ואחרי
ששיווה לפניו עצבות רבה ככל שיכול,
צילם את עצמו.
אחר כך לקח את הפרחים מן הקבר
ומכר אותם

ף • שו ת פי ם החלו בזהירות. למשל: תחיי
\ לה הביא גוטמן רק חמישה זוגות
גם הוא כותב כסהרורי מתפעל על גיבורו.

המישחק המבעית

ך* פירסומים הביאו גם הכחשות.
( | קבעה מרגוט קלאוזנר, באסיפת סטודנטים
באוניברסיטת תל־אב־ב :״כל מה שיוסף
ג׳י אמר ביחס אלי, והסרט שאני יוזמת
במוסקבה — לא היה ולא ניברא!״
הגיב מאיר יערי, על הידיעה כאילו שימש
יוסף ג׳י כמזכירו :״פרי דמיון, בצירוף
דברי רכיל ולעז.״ הגרעין הקטן של האמת:
גבעון עלה ארצה כחניך השומר הצעיר
בשווייץ, נשלח לקיבוץ מרחביה, הועסק
בעבודות תירגום ושיכפול. יערי אינו זוכר
אותו כלל.
עמליה ארבל, שהתארחה אצל גבעון ב־שוזייץ,
היתד מלאה חמלה לאיש .״הוא
מיסכן. הוא קורבן הדמיון הקדחתני שלו.
כל מה שדיבר הוכח כשקר וכהעמדת־פנים.
בחדרו יש טלפרינטרים ומכשירי אלחוט —

ך* ן, לגוטמן היו מכתבי־המלצה, ש־הציגו
אותו כמפיק ובמאי של סרטים
פופולאריים. היא היה נוהג להזכיר אנשים
ידועים ומדינאים, ולומר שהם חבריו או
קרוביו. כן, היה לו (כי עתה נעלם) חיוך
מקסים. ובכל זאת, מדוע לא התעורר בלב
האנשים חשד, בראותם שאותו מפיק קולנועי
ודמות ציבורית מספסר בסחורות ומחלק
גלויות פורנוגראפיות?
וכשאני מדבר על ד,מסונוורים, אני הושב
פחות מכל על גיפ־טולין ועל ״ארוסתו״
של גוטמן, מזכירה לשיעורי ערב בציור
לינה מויסנקובה. שני אלה לא היו מסונוז־רים.
יותר משלא יכלו, הם לא רצו לראות
את גוטמן כנוכל; כי שניהם קיבלו את
חלקם מן המתנות והיו שבעי־רצון. גם
לאחר שגילתה שאהובה היה נוכל פשוט
ולא אישיות קולנועית — ובעת שישב
מבודד בזמן החקירות הקדיש לכבודה
שיר גס, שלעומתו אפילו הגלויות הפור־נוגראפיות
החווירו — המשיכה לנה לחכות
לנישואין.
עתה מחכה גוטמן בקוצר־רוח לזמן
שיוכל להרוויח מרכילות והוצאת־דיבה על
ברית־המועצות. כן, ניתן לראות למפרע
שהוא ינסה להרוויח גם מזה.
הוא עוד ינסה להגיע לתהילה ולהקים
רעש סביב עצמו. החלטנו לעקוב במשך
ארבע שנים, וכמספר הימים שיידרש לו
לעזוב את ארצנו. ארבע שנים — זוהי
התקופה שהוא יצטרך לבלות במושבה
למישמעת חמורה.
לפני פסק־הדין נשא גובר נאום־האשמה.
הוא היה מלא כעס :״אני מאשים אותך,
גוטמן! כיצד העזת לעבור על החוק הסובייטי?
אנחנו נלמד אותך לכבד את
חוקינו!״
בית המשפט גזר את דינו של גובר
לשש שנות מאסר. רכושו הוחרם.

ומה מוסר־ההשכל? אין כאן מיסר, זהו
פשוט סיפור נאלח.
אבל הם אינם מחוברים לחשמל. הכל —
מישחק מבעית בנידמה־לי.״
מישחק מסוכן — כי ככל שכותבים יותר,
ובהערצה גדולה יותר — נדחף יוסף גוטמן
להרפתקות הרות־אסון. הגבול בץ דמיון
ומציאות ייטשטש עוד יותר, ובמקום לדבר
על דברים דמיוניים עלול הוא לנסות לעשות
את הדברים האלה.
באחד מקטעי־ההירהור הכנים כתב חיים
גורי :״יוסף ג׳י איננו נוכל מוכשר ואמיץ,
או אדם שכל אישיותו מתרכזת כמו חומר־נפץ
בקונום לעבר מוקד ההכרעה המסויימת.
הוא יותר מזה והרבה פחות מזה. עד
רחמים.״
״להבא אבחר לי גיבורים בדויים לחלוטין,״
כתב גורי השבוע, בקטע־הירהורים
נוסף, בדווחו על פגישתו על הוריו העצובים
של גיבורו .״הו, אז, אוכל לעשות בהם
כאידת נפשי, בלי שאאלץ לחשוב מה לומר
כעת (להוריו) סביב השולחן.״
רעיון מצויין.

מוניס :0111

| מ 1 7ך שגורש, בריקוד סטריפטיז: הוא
טבח לשעבר, וזיא, חנינת במוסד1

! נוטר, שהפכה חשפנית, בעזרת יצחק משיח.

* יג ר ק דני מועדוני־לילה ישראליים גורן
ש בשבוע שעבר מתורכיה.
$משרד הפנים התורכי הסביר את
סיבת גרוש הזוג .,אנדליקה מדביץ 22ואלישע
מזרהי 28 בגלל שהיו מעורטלים
יתר על המידה בהופעותיהם.

הלילה בלדיה חשק בי. אני סירבתי לו,
וכך, אחרי כמה ימי עבודה שם, גורשנו.״
אלכסנדרה־אנדליקה, ילידת יוגוסלביה,
הגיעה לארץ לפני כשבע שנים, במיסגרת
עליית־הנוער. כבר כשהיתה במוסד נוה־הדסה,
התחילה לרקוד. חברתה למוסד, תמי

משרד המשטרה התורכי הסביר :״הזוג
גורש בגלל סחר בשוק־השחור.״
9לאמרגנס התורכי מרקו, הסבר שונה:
״הרקע לגירושם קשור בעסקי־מץ.״
9אנדליקה, רקדנית הסטריפטיז, סיפרה:
״לא עשינו שום פשע. האשרות שלנו בעלות
תוקף ל־ 20 ימים נוספים. אבל אני
חושבת שהגירוש בא בגלל שבעל מועדון־

אלקיים, רקדה ביחד איתה, ובאחת החופשות
הכירה לה את יצחק משיח.

״רק עם מי שרצתה:״
**שיח התפעל מאד מן הנערה ה־צעירה,
והציע לה לגור בביתו. הוא
אמר לה שילמד אותה לרקוד, והיא שמחה.
סיפר השבוע משיח כיצד הפך את הנערה
היתומה מהורים לחשפנית ורקדנית:
״כבר מן הרגע הראשון ידעתי שהיא
תהיה רקדנית סטריפטיז טובה. היא הלהיבה

אותי בגמישותה וביכולתה לנוע לפי מקצב.
עברה לגור בביתי, היא סיפרה לי שאין לה
אני הפכתי אז להיות אביה, אחיה, המורה ע
״עוד לפני ארבע שנים אנדליקה התחילה להו
לבד. בכסף שהרוויחה קנתה לה המון ספריב
מאד מלומדת.
״הייתי אומר לה שיותר מתאים בשבילה ל
מאשר רקדנית. היא לא התאימה למועדוני-לילו
מין בחורה כזו עם המון גאווה: היא אף פע
במועדונים עם אנשי העולם התחתון, אפילו ש

7 1 1 1אנדליקח, תלמידתו של יצחק משיח, הופיעה
11111 בלי בן זוג בריקוד החתונה, בו היא מד־הסטריפטיז.
מתלבושת כלולות מלאה, ועד עידגס

מלא. היא מ
עם זר פרחי
באותו ערב! .

חיזרו אחריה. היא בכלל היחד, כזו בחורה
שלא היתד, שוכבת עם כל אחד. היא שכבה
רק עם מי שהיא רצתה. בחיי שהיתר, לה
גאווה״.
״אחרי שנתיים שהיא כבר היתד, אצלי,
הכרתי את אריה מזרחי, זה שהשם האמיתי

זרי שהיא
לל הורים.
והאמרגן. בריקודים היא היתד,
ת ספרנית
היא היתד,
לא דיברה
כל הזמן

שלו הוא אלישע. הוא אז עבד בתור טבח.
״כל החיים שלי חלמתי לרקוד בלט,״
סיפר אריה מזרחי .״וכשהיו בארץ הקוקסינלים
מאוד התרגשתי מהם. אחר־כך, כשהכירו
לי את משיח, הוא לימד אוחי לרקוד.
הפסקתי להיות טבח ונהייתי רקדן.״
״תוך כדי הלימודים,״ המשיך משיח,
״חשבתי שאנדליקה ואריה יהיו זוג בריקוד.
התחלתי ללמד את שניהם יחד, ונתתי
להם את השם דאו־פלאנזנקו. בשם הזה הם
גם נסעו לתורכיה, כדי להופיע שם בריקוד.
״כשהם התחילו להיות יחד, תפרתי להם

דה את בגדיה שלב אחר שלב, נשארת לבסוף עירומה
ביד, אותו היא זורקת לעבר הגבר שמוצא חן בעיניה
דלקה החלה לרקוד בצעירותה כשהייתה חניכה במוסד־נועד.

בגדים, באלו שהם מופיעים עכשיו ולימדתי
אותם את הריקוד המפורסם אפרו־קובן,
שהוא אהבה של בחור עם בחורה, אבל
בריקוד.
״הם הופיעו בכל מועדוני. הלילה של
ישראל. בחינגא באר, ב ,51 בקאזינו באר, במולי!
רוז׳ בחיפה. בכולם הצליחו מאד.
המספרים שלהם היו חזקים. בכל מקום
שהחוזה שלהם היה רק לחודש — האריכו
אותו לחודשיים. אחרי שהם עשו סיבוב
הופעות בכל הארץ החליטו לצאת לעולם
— כדי להתפרנס יותר וכדי להתפרסם יותר.״
אריה ואנדליקה חיפשו אמרגן. משיח
ומיקו היפנו אותם לאלי רוזנטל־מונטנו.
״מהרגע שהם הגיעו אלי, הסברתי להם
הכל,״ סיפר מונטנו .״ראיתי שזו להם הפעם
הראשונה שהם בכלל יוצאים לסיבוב
הופעות בעולם. אריה בכלל לא ידע שום
שפה מלבד עברית. אנדליקה ויברה בשמונה
שפות.
״התקשרתי אל הידיד שלי בתורכיה, מרקו,
שהוא גם אמרגן — וסידרתי להם

דרכו עבודה באיסטנבול. הסברתי להם שלפני
שהם יוצאים הם צריכים לנסוע לקונסוליה
התורכית בירושלים ולקבל ויזת־עבודה.
״אריה
חשב שהוא חכם גדול, והוא ו־אנדליקה
הגישו את הפספורט שלהם למשרד
נסיעות. הם כמובן קיבלו רק ויזה של
תיירים, וכך הם נסעו מהארץ מבלי להיפרד
ממני. רק ממשיח וממיקו ניפרדו.״

״הרכה מאד תורכים ניסו״
^נ ד לי ק ה ואריה הגיעו לתורכיה ב־רגל
שמאל. כבר ביום הראשון כשאמר־גנם
מרקו רצה לסדר אותם בעבודה, הוברר
לו שהזוג הגיע בלי ויזת עבודה .״סיפר
על כך מרקו בשיחת־חוץ מתורכיה :״כשהם
הגיעו והסתכלתי בפספורט שלהם, נהיה לי
חושך בעיניים. הם הופיעו בלי ויזת־עבודה,
אפילו שהיא היתד, מוכנה עבורם, בקונסוליה
התורכית בירושלים.

״מיד שלחתי אותם ליוון ובינתיים הברקתי
לירושלים, וסידרתי עבורם את הוויזה.
״ואז הזוג הזה התחיל להופיע במרכז
איסטנבול, בבית הקפה הגדול ג׳ומורייט.
היתד, להם שם הצלחה גדולה. התורכים
נורא התלהבו מהם. הופיעו שם פעמיים
בערב. כל הופעה שלהם היתד• כ־ 25 דקות.
כל ערב בית הקפה היה מלא.
״הרבה מאד תורכים ניסו לחזר אחרי
אנדליקה, אבל היא לא התחילה עם אף־אחד.
״הרבה תורכים התעניינו באריה. הוא
התיידד עם כמה מהם.
״אחרי שהזוג הופיע קרוב לחודשיים,
סידרתי להם חוזה עבודה במועדון־הלילה
בלזיה בעיר מרסין. הס עבדו שם כעשרה
ימים. והיו צריכים להמשיך עוד עשרים
יום, אבל פתאום התורכים גירשו אותם.
״שלחתי אותם בינתיים ליוון. ואני מחכה
כל יום לשמוע מה הם עושים שם. אני
בטוח שהם יחזרו לתורכיה. כולם פר, מעונינים
בריקודים שלהם. כל כך יפים הריקודים.
ומעניינים.״

ספורט כדורסל הנצחון ה\דול
טל ברודי חייו מאוזן אל אוזן. הוא עבר
בשנייה אחת את שרשרת השוטרים. אשר
הפרידה בין המגרש לבין הקהל באיצטדיון
ד־אליהו, והתנשק עם חברתו אילנה פרידמן׳
שאר כדורסלני מכבי תל־אביב התחבקו
ביניהם, סירבו לרדת מן המגרש. המאמן,
יהושע רוזין, הסתובב כמוכה הלם 5000 .

וכאשר נתחתן
היה גם לנו פ1ג 1בבית

כהן־מינץ(ימין) וברודי מול מרטינז
רק כושר־שיא יביא את הגביע

¥910

זהמה שנ קראת כנון ל טוו ח ר חו ק.
א ך אין ספק כי כ מו ש הי ה בעבר
וכפי שזה היו ם, כך י הי ה גם בע תיד:
בי שול, טיגון ו א פי ה ב״ פזגז ״ —
זול יו ת ר, מ הי ר יו תרו טו ב יו ת ר.

על ^ 1 3 1 3יבולים לסמוך
״מועדו!
התיאטרון״

חדש בארץ !
התאמת פיאות נוכריות לגבר
נעשית על־ידי הספר המפורסם

ז׳אק

,ארבעת
המינים״
חתני
״פרס
פסטיבל כאן ושם״

* 1967
* 1967
* 1967

סודיות מובטחת!
לשם התיעצות־חינם נא לטלפן
ל־ ,55240ת״א
בין השעות 2אחה״צ ל־ 7בערב

הצופים סירבו אף הם להתפזר. איש מהם
לא רצה שהרגע המאושר יחלוף.
סיבת השמחה הגדולה: קבוצת הכדורסל
של מכבי תל־אביב, מחזיקת גביע הכדורסל
הישראלי, הצליחה לנצח ביום החמישי האחרון
את מחזיקת הגביע הספרדי, הקבוצה
חובנטוד באדאלונה. ההישג הלא־רגיל היה
בכך, שאותם ככבים נוצחו שבוע קודם לכן
בהפרש של 32 נקודות על־ידי הספרדים, בעיר
מולדתם.
הנס. כדי לעבור לשלב הבא של המשחקים,
היד, על המכבים לנצח את יריביהם בהפרש
העולה על זה בו נוצחו. לפני המשחק
של היום החמישי האחרון לא היה איש שהעז
להתנבא, כי מכבי תל־אביב תצליח במבצע
קשה מעין זה. אפילו השחקנים עצמם
לא האמינו בכך.
גם כשהסתיימה מחציתו הראשונה של המשחק
לא האמין איש כי המכבים יעברו לשלב
המשחקים הבא. הם הובילו רק בשעור
של 4נקודות. אלא שאז, כשהחלה המחצית
השניה, התחולל הנס 5000 .הצופים שאגו
ללא־הרף מ־כ-ב־י ! מ־כ־ב־י ! ,הכדורסלן
הגבוה ביותר במדינה, תנחום (״תני״) כהן־
מינץ, נכנס למרכז ההתקפה של קבוצתי,
החל קולע סל אחרי סל. מכבי תל־אביב
ניצחה ,51:83 בדיוק באותו הפרש בו נוצחה
קודם לכן על־ידי הספרדים בבאדאלונה.
פלי מורא. בפתח מדרי־ההלבשה של
איצטדיון יד־אליהו חיכו לכוכבי הכדורסל
של תל־אביב לא רק מעריצים. עמדה שם גם
חבורה שלמה של יפהפיות. הן מוכרות כבר
בין צופי הכדורסל. סוף־סוף, איזה חובב
כדורסל אמיתי ירשה לעצמו שלא לדעת
מי החברה של הגיבור שלו?
״אין פלא שמכבי תל־אביב מצליחה לנצח
רק בתל־אביב,״ הסביר צופה אחד לחברו
,״הרי רק כאן יושבות החברות שלהן
בקהל, ולכן הם מוכרחים להתאמץ. בספרד
כנראה לא היה להם בשביל מי להילחם.״
ההישג התבטא לא רק בנצחון עצמו, אלא
גם באפשרויות, שהוא פתח בפני הקבוצה ה־תל־אביבית.
לאחר ניצחונה ביום החמישי
היה על התל־אביבים להתמודד במשחק
שלישי ומכריע נגד מחזיקת הגביע הספרדי.
כשעלו שתי הקבוצות למגרש, במוצאי־השבת
האחרונה, ידעו הכל כי המאבק יהיה
פורמאלי בלבד. שלושה מהכדורסלנים ה־ה
עול ם הזה 1540

2ההיטת 44 הכדור
לפגי נצחון מכבי תל־אביב על ״ חוגנ־טוד״
מספרד, הב טיחו העס קני ם :״ א ם
יגיעו הבחורים לגמר, תטענה גם נשותיהם
ו חברו תי ה ם לחו״ל.״ איש לא חשב
על כך ברצינות (ראה מדור ספורט) .אך
הבחורות, שמקצתן מוצגות כאן, אמרו :
״נסיעתנו תבטיח א ת הנצחון ב חו ״ ל! ״
דבר א חד ברור: הן טובות למוראל.

וחברתו,

1 1 1 1 1 1זיוה?וי,
!1 -1 1 141 11
הגבוהים במכבי תל־אביב, אך עובדה זו
הזוג להתבלט. הוא זריז על מגרש הכדורסל

חי ם שסוקמן

אהוב לא רק על־ידי הקהל וזתל־אביבי, שנשא אותו
על־כפיים בתום המשחק נגד הספרדים, במוצאי־השבת,
חברתו נאווה פרידמן, שפרט ליופי אין לה כל קשר עם אילנה של טל.
יייי

הפקידה התל־אביביוז
אינם אמנם מהזוגות
אינה מפריעה לבני
והיא ברחבת הריקודים.

טר בחד׳

היה מאז בואו לישראל, בראשית העונה,
מבוקש מאוד על־ידי בל החתיכות התל־אביביות.
לצידו, בסוף השבוע, היתה אילנה פרידמן, לשעבר סגנית
מלכת היופי רונית רינת, וכיום פקידה בחברת־תעופה בתל־אביב.

תני כהן־מינץ

חשב שמצלמים רק את אשתו, דפנה, ולכן זז הצידה. דפנה
נישאה לתני לפני כשנה, ומאז היא אינה מחמיצה אף משחק
של מכבי תל־אביב. היא בעלת תואר אקדמאי ומזכירת הפקולטה למדעי־הרוח באוניברסיטה.

אמנון ארון

איננו אמנם משחקני השורה הראשונה של מכבי תל־אביב,
אבל חברתו, תמר גרבוב, שייכת בהחלט לשורה
הראשונה של החתיכות התל־אביביות. היא נבחרה למלכת הצעדה השניה מטעם העולם הזה.

וחברתו שלומית רוטנברג הס הזוג המאושר ביותר במכבי
כרגע. הסיבה: ביום השלישי הקרוב הם מתחתנים והכלה
החדשה בהחלט מסרבת לתת לחברה הכדורסלן לנדוד לבדו בעולם. עתה היא משרתת בצה״ל.

עתה רק לנצח את הקבוצה הבולגרית
בוטאב־בורגאס, כדי להתמודד במשחק־הגמר
על־גביע־אירופה־למחזיקות־גביע. ובמשחק גמר
מעין זה הכל כידוע עשוי לקרות.
המנצחת במשחקים, בין הקבוצה הישראלית
לבולגרית, תתמודד במשחק הנמר
נגד המנצחת במשחקים בין ספרטאק־ברנו
הצ׳כית לבין איגניס־ורזוז האיטלקית.
האם יוכלו המכבים להגיע להישג המפואר
ביותר של הכדורסל הישראלי —
לזכות בגביע? על שאלה זו אין עדיין איש
המוכן לתת תשובה.
עם זאת, ברור כבר עתה, כי לחל־אביבים

לערוך את המשחק הנוסף רק במוצאי־שבת.
גם אז היה עדיין כהן־מינץ מתחת לרמתו
הרגילה, הביא רק תועלת מועטה לקבוצתו
(מאמן רוזין בחיוך לאשתו של תני, בתום
המשחק :״מה עשית לבעלך אתמול בערב?״
דפנה כהן־מינץ :״הוא לא אשם, השופטים
שרקו לו סתם לפאולים אך הפעם לא
היה זה כד, חשוב. המכבים כבר יכלו לנצח
גם ללא מאמץ עליון מצידו של תנחום.
מכל מקום ברור, כי רק כושר־שיא של
שני הכוכבים התל־אביביים — כהן־מינץ ו־ברודי
— יוכל להצעיד את קבוצתם להישגים
נוספים בתחרויות על גביע אירופה.

משה גודוב״

ספרדים לא הופיעו להתמודדות בשל הצטננות
פתאומית בה לקו לאחר המשחק במגרש
הפתוח. בלי מורא של 32 נקודות לחובתם
שיחקו המכבים בשקט, ניצחו שוב
.51:75״זהו זה,״ סיכם אחד מעסקני המפורט
,״נקמנו בספרדים על האינקביזיציה.״
״מה עשית לבעלך?״ האפשרויות
אחרי משחק זה מקסימות הרבה יותר מאשר
היו לפניו. ראשית כל, עלתה
הקבוצה התל־אביבית לשלב חצי־הגמר של
המשחקים, הישג אליו טרם הגיעה קבוצת
כדורסל ישראלית אחרת. לתל־אביבים נותר•
ה עול ם הז ה 1540

יש סיכוי. בשורותיהם משחק אמריקאי, טל
ברודי, היכול, ביום טוב, לקבוע משחק.
לצידו של טל מופיע תני כהן־מינץ, שגם
הוא כדורסלן ברמה אירופאית.
כושרו הטוב של ברודי לא היה מספיק
למכבים במשחק הגורלי של היום החמישי.
רק מאמץ עליון של תני, במחצית השניה,
בה קלע 22 נקודות ומוסט את מערך ההגנה
של היריב, הביא לקבוצתו את הנצחון.
המכבים מכירים היטב בערכו של תני. כאשר
אמר כי לא יוכל להופיע למשחק נוסף,
שעמד להיערך בליל־שבת, התעקשו אנשי
מכבי, ניהלו מו״מ מייגע עם הספרדים כדי

במדינה

לעולם הזדמנות לעשות עסק טוב: ליאון
קליינמן הוציא את הסיגאר מן הפה, יישר
את הקרחת שלו, פתח את מכנסיו, הוציא
את אבר־מינו, עירבב את השמפניה עד
שהעלה בה בועות, רכס את מכנסיו, הושיט
את ידו לקבל את אלף הלירית, וקיבל אותן.
וכל זה לעיני עם ועדה, בשעה שתיים וחצי
בלילה, אצל מנדי.

דרכי אדם
דק לא לכלא
,יותר טוב לי להרוג את עצמי — ולא
לחזור יותר לביה־הסוהר,״ אמר בנימין
מתוקי לחבריו לתא, לפני ששוחרר מכלא
שאטה בפעם החמישית. שלוש שנים לאחר
מכן, הרג את עצמו כדי לא לחזור לשם.
״בל החיים שלי הייתי טיפש,״ נהג בנימיו
לספר לחבריו בכלא .״יש לי תולעת
בגוף שגורמת לי לכל הצרות. כשהתולעת
מדגדגת אותי, אני מוכרח לשחק קלפים.
אבל אין לי כסף ובגלל זה אני הולך לפרוץ.
התולעת. בדמיו מתוקי נולר ביבו־שלים,
לפני 36 שנים, ושמו המקורי היה
אליעזר זיסמן. הוא התחיל את הקאריירה
הפלילית שלו כבר בגיל .20
הפעם הראשונה שלו היתה כשנתפס בגלל
שש פריצות באזור פתח־תקווה. הוא
נשפט ונשלח לשנה מאסר. שנה וחצי ל-
אחר מכן, הוא נשפט לשנתיים. בהיותו
בכלא, הירבה לשחק קלפים. הוא רימה את
חבריו לחדר, גנב מהם חפצים ומכר אפילו
לסוהרים.
מיד עם שיחרורו מהמאסר הארוך, הירבה
לבלות במועדוני הקלפים של ירושלים.
.,אני זוכר אותו טוב מהמשחקים,״ סיפר
חבי לשולחן הירוק .״לבנימין י״א היד,
מזל בקלפים. תמיד מתי שהוא היה מתיישב׳
הוא היה מפסיד — וקם. בדרך כלל הוא
היה חוזר אהרי שעתיים כשברשותו ערי-
מת כסף גדולה. בסוף נתפס על איזה 20
התפרצויות — ונשלח לכלא לשנה.״
אחרי שיחרורו השלישי ניסה בנימין לש
0!,את עצמו. הוא ירד לעבוד בסדום,
הירבה להתגאות בפני חבריו :״התולעת
יותר לא תזיק לי.״
אבל הוא לא הצליח להחזיק מערד. הוא
שוב נתפס בגניבה ונשלח לחצי־שנה מאסר
בפועל. בכלא הוא למד מסגרות .״אני
לומד את המקצוע הזה,״ הסביר לידידיו,
״כדי שאם אחליט לגנוב, יהיה לי קל יותר,״
עם שיחתרו מהכלא, מקצועו עמד לו.
בנימין התחיל לפרוץ לתוך דירות־מגורים.
הוא גנב בעיקר זהב. וכסף מזומן. אבל
כשמכר לצורף־זהב את הזהב בזול, נעצר
ונשלח לכלא לשנתיים.
השנתיים האחרונות עברו עליו ביסורים.
הסוהרים הכירו אותו והשגיחו עליו. האסירים
ידעו שהוא גונב מהם ולא התח־

ך לא סתם בשתיים וחצי בלילה קרה ה!
דבר, אלא באמצע חגיגת יום־הולדת. מד,
שמראה איזה הבדל יש בין יום־הולדת של
עשירים לבין זה של העניים.
יום ההולדת הזה היה של תחיה קנאבל,

האיש

שנתן

גיבורי הנושה: קליינמן וכוס משקה
מתאכד מתוקי
״שמע ישראל״
ברו איתו. בנימין חי לבד. מיד לאחר שיחתרו
הוא נתפס שוב. השופט התחשב בו,
ודן אותו לשלוש שנות מאסר על־תנאי.
הקץ. השבוע ניסה שוב את מזלו:
שכר קונטסה במשרד תר, פרץ מכונית של
ביתן, גנב בגדים ומכר אותם בזיל הזול.
קונה שחשד בו — מסר למשטרה את
מספר הקתטסה. המשטרה איתרה את משכית
המכונית, וכאשר עמד להחזיר אותה,
בדיוק בזמן שהבטיח, עצרוהו השוטרים.
״נורא נדהמתי,״ סיפר יוסף צלניקר, שהיה
במשרד .״הוא עשה רושם כזה של
פלמ״חניק, עם לחיים אדומות ושפם, ופתאום
הוא מוציא אקדח, אומר, שמע ישראל׳ —
ויורה לעצמו בלב.״
בנימין מתוקי, שלא רצה לחזור לכלא,
נפל לזרועות השוטר שבא לעצרו — ומת.

הלורד והליידי

מתווך היהלומים

העשיר
והמכובד, הוא בעל לאשה, אב לבת וסב לשני נכדים. הקרחת המבריקה שלו, הסינאר
הנמצא תמיד בפיו, וסיגנון דיבורו המהוקצע, לא מעידים על המעשים שהוא מסוגל לבצע.
ן* חכרה הגכוהה, חברת העשירים!
| החדשים והאצילים־ד,חדשים של תל-
אביב, רועשת ורוגשת. מזה עשר שנים
לא ניתן לה נושא כל כן מסעיר ומעורר.
שבוע ימים לאחר המעשה, היא עדיין דשה
בעניין על כל צדדיו.
ביום החמישי האחרון אירע הדבר. קבוצה
נוצצת ישבה ליד שולחן גדול׳בדיסקוטק
אצל מנדי, ושתתה שמפניה. מצב־הרוח
היה מרומם, ומתוך תנועה בלתי זהירה
נשפכה כוסית שמפניה על שימלתה של
אורה בהרב, מזכירתו המסורה של מוטקה
(מגדל שלום) מאיר, ואל תוך מחשופה של
ברוריה צוורן, אשתו של חייט־העילית ואיש־החברה,
ישראל צוורן.
כיאה לג׳נטלמן מושלם קם מיד מתווך
היהלומים ליאון קליינמן ממקומו, הביע צער
כן על מד, שקרה, ומיד הציע באבירות
לנגב את כל המשקה שנשפך לתוך המחשוף,
אם אך תועיל ברוריה צודרן לחשוף את ה
חזה
שלה, פשוט כדי שיוכל לנגב ממנו
את השמפניה. ולא זו בלבד, אלא כאיש
נדיב ורחב־לב, הציע קליינמן אפילו לשלם
חמש מאות לירות תמורת הניגוב.
צחירן, הבעל, שישב ממול, לא רצה להיראות
קמצן לעומת ידידו. כי גם הוא נדיב.
מיד הוא קם, והציע לליאון קליינמן, מ־צידו,
אלף לירות, אם ליאון יואיל להוציא
את אבריה,מין שלו, ולבחוש בו את השמפניה
שבכוסו, עד שתקציף.
ליאון קליינמן הביט עליו בזילזול ושאל
אותו איפה האלף לירות. צודרן לא היסס,
הוציא מכיסו אלף לירות בשטרות כסף,
אותם הכין על מנת לשלם למחרת משכורת
לפועליו, וניפנף בהן לעיני מתווך־היד,לומים.
השניים התערבו, והכספים, החמש־מאות
של קליינמן והאלף של צוורן, הופקדו בידי
אדם שלישי, הלא הוא רפי שאולי, בעלה
של מנדי ושל הדיסקוטק.
עסק זה עסק, ואיש עסקים טוב לא יפסיד

לשעבר דיילת אל על׳ ,אשתו של אוסקאר
קנאבל, דייל לשעבר.
כן היו בחוג הנוצץ הזה היהלומן אוטו
בירנבך, עם משקפיו הנוצצים ואשתו הנוצצת,
שבדיוק חזרה מלונדון, לשם נסעה
במיוחד למסיבת החתונה של הדוגמנית
שמעונה שוזרץ.
לא כולם שם היו יהלומנים. אורי בהרב,
למשל, הוא לא יהלומן. אבל אשתו אורה,
מזכירתו של מוסקה מאיר, הייתה לעומת
זאת מצופה ביהלומים לרוב.
חוץ לזה היו שם מייק סטולוביצקי עם
זקנו המבריק, נחום (״תחש״) קפלן, זה ש־ויויאן
דל־ביאנקו לא התחתנה איתו, וכמובן
גיבור הערב, החייט התל־אביבי ישראל צוד־רן,
שהוא חייט כל כך חשוב שקוראים לו

#ד בו כזה רא קוה זמן וב
#החנוה נולה נרעשת חוגשת
לורד טיילור. או לפעמים פושקין. ולאשתו
ברוריה (ראה תמונה) קוראים בפשטות
ליידי ברברה.
וכמובן היה שם אורח־הכבוד של המסיבה
וגיבור הערב, מתווך היהלומים ליאון קלייד
מן, שחגג באותו מקום לפני שבועיים בלבד
את יום־ההולדת ה־ 47 של עצמו. יש
לו מקטרת, קרחת, אשר, מלאת־יהלומים
בשם פאולה, והוא כבר סבא.
וכפי שהתברר שוב — הוא איש עסקים
ממולח: הוא יודע שאי־אפשר להרוויח כסף
מבלי להשקיע.

מה לפני מה
^ כל לא קליינמן הוא האיש שהמציא
\ ! א ת עסקי־המיליונרים האלה, קדם לו
זאב גרודזינסקי, שהיה בעבר מנהל קרגל
ושותפו של סם דובינר.
גרודזינסקי היה איש מלא־חיים ומלא המצאות•
הוא אהב 1(11510655 ואהב 6־]>16:15111
ואף פעם לא ידע מה צריך לבוא
6ז6£0כ 1מה.
את ישיבות החברה שלו הוא לא אהב
לנהל בארץ. זה שיעמם אותו, וכמה פעמים
קרה שבאמצע ישיבת הצוות, שנערכה במש־

הכניס את קרגל ואת עצמו לחורבן כלכלי,
אבל בוראה שלא היה שום קשר בין שני
המקרים.
בין שתי הפשיטות — של המכנסים
ושל הרגל — הוא גם הספיק להחליף את
שמו מגרודזינהקי לגירון. עכשיו הוא יושב
בספרד, ועובד כקבלן במדריד. אבל תלמידיו
בארץ עדיין שומרים על תורתו.

״בשביל שהנשים ייראו״
ך* מקרה של היום החמישי האחרון עורר
( \ הדים בכל החברה הפולנית, ממנה עבר
לחברה הרומנית, ולחברה הצרפתית, ואפילו
לחברה הישראלית הגיע, ועד היום הזה
בולם עדיין מספרים לכולם בהתעניינות רבה
על מה שקרה ואיך שקרה.
היחידים שלא זוכרים את המקרה כפי
שקרה באמת, הם אותם אנשים שנכחו במקום.
כי הצרה היא, שרובם לא ראו
אותו בכלל. או כך, לפחות, נדמה להם.
מספרת ברוריה צוזרן, אשתו של החייט
וגיבורת המעשה :״לא ראיתי שום דבר,
בדיוק כשזה קרה רקדתי עם דני אברה־מוביץ׳
,זה הבן של קונסול הכבוד של
טהיטי בישראל.

ןףן 1ן

רגעים הסוערים
הפרשה, האנשים

אשתו של צמרן, אשת־חברה
סוערת, באחד ה שלה.
התמונה צולמה לפני
האחרים אינם שייכים לעניין.

של שלושים ושתיים נקודות. נהייתי כל
כך שמח, ונהייה לי מצב־רוח כל כך טוב,
עד שהצעתי לו את ההצעה.
״היו לי בכים אלף לירות בשביל הפועלים,
והוא קיבל אותם. אבל לדעתי לא
מגיע גרוש לקליינמן. כי כל ההתערבות
היתד, שיעשה את זה בנוכחות נשים. שהנשים
ייראו. מה, אני משוגע לשלם אלף
לירות בשביל לראות את זה בעצמי?
״והנשים לא ראו את זה. הן ברחו מן
השולחן תיכף כשהוא התחיל. גם אני לא
ראיתי, כי אותי זה לא מעניין. אם הוא
היה בן־אדם — הוא היה מחזיר את הכסף.״

״פתחתי את המכנסיים״

הוא חייט־ה־מילית
התל־אביבי,
המקורב קרבה הדוקה לכל המי־ומי של המיר. הוא ידוע

בה בקפריסין!״ ואז כולם היו הולכים לשדה־התעופה
של לוד, עולים על מטוס, וממשיכים
בישיבה בקפריסין.
ופעם, בנשף פורים משעמם של העילית
המיליונרית, אסף סביבו את כל המסובים
והתעניין אצלם לדעת :״מי רוצה לראות
אבר מין של מיליונר?״ ולפני שמישהו
הספיק לענות על השאלה הוא פשט את
מכנסיו והראה. אחר כך, יותר מאוחר, הוא

בדרן כלל באיש בעל לב רחב ויד רחבה, המחלק את כספו בחופשיות,
וזאת הסיבה שהציע בקלות אלף לירות תמורת המעשה. בתמונה,
הוא נראה בחברת שייקה בן־פורת וידידה, שאינם שייכים לעניין.

לא רוקדת. ודודקא כשבמקרה החלטתי לרקוד
ריקוד אחד, אז קרה מה שקרה —
ואני לא ראיתי.״
לא מרגיזים אותה הרעיונות וההצעות
שמציע בעלה לאנשים. היא כועסת על זה
שהוא מוציא כסף על דברים כאלה. כלומר,
היא כעסה על זה, ועכשיו כבר לא .״הוא
הרי קיבל את הכסף בחזרה,״ היא מגלה.
אבל מסתבר שהאינפורמציה המצוייר, ב
ידה
אינה נכונה. בעלה עדיין לא קיבל את
הכסף בחזרה. וכנראה גם לא יקבל אותו.
הוא פשוט סיפר לה את מה שסיפר כדי
להרגיע אותה. היא היתד, מאוד לא רגועה
כששמעה על אלף הלירות האבודות.
״בכלל שחקני מכבי תל־אביב אשמים בכל,״
טוען צוורן .״אני אוהד מושבע שלהם.
ואז בערב, ירד פתאום מישהו במדרגות
של מנדי, ואמר שהם זכו במשחק, בהפרש

^ ליינמן עצמו יודע שצוורן רוצה את
\ /הכסף בחזרה, אך הוא לא חולם להחזיר
אותו. הוא הרוויח את זה בכבוד, לא? ״אבל
אני גם לא אשתמש בו,״ הוא אומר .״אולי
אני אתן אותו לאיזה מוסד צדקה.
״ויותר אני לא אדבר יותר עם משפחת
צוורן,״ הוא מוסיף .״ובכלל, בדרך כלל
אני לא בן־אדם שמשתולל.״
אבל האמת היא, שזאת לא הפעם הראשונה.
הוא כבר עשה את אותו מעשה עצמו.
לפני חמש שנים. זה היה במסיבת הרווקים
שערך בביתו פוקד, הירש, לכבוד נשואיו של
אותו אוסקאר קנאבל עצמו. ההבדל בין שני
המקרים: אז עירבב קליינמן, לפי אותה
שיטה, ויסקי, ועכשיו שמפניה.אז זה גם
היה חינם.
ביחס למקרה השמפניה, של השבוע, אמר
קליינמן :״אני מודה שפתחתי את המכנסיים,
הוצאתי, ועירבבתי את המשקה. אבל זה
היה עניין של שניה.״
מי שלא החמיץ אף שניה מתוך השניה
הזאת, היו אורי בר,רב, מייק סטולוביצקי
המזוקן, ותחש.
ומי שלא ראה כלום, הייתה בעלת הדיסקוטק
עצמה, מנדי .״הייתי למטה באותו
רגע,״ היא אומרת, כנאה לליידי אמיתית,
ומסיטה מייד :״אבל אני בכלל לא חושבת
שהפסדתי משהו.״

—י 2 1־

במדינה

ה ח רוזי םהח רוזי ם,

חינוך

טו בי ם בגלל ה א חוזי ם.

ד!ח המעזרד

אחד טו ען — אני ר א שון

״בדיוק כמו בוקסר,״ הכריז הד״ר ג׳ורג׳
טמרין חובב־הבלבים ,״נעצתי את שיני ישר
בגוף תוקפי, ולא ארפה מהם!״
זה קרה לפני שמונה חורשים, כשהריב
בין טמרין, מרצה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת
תל־אביב, לבין ראש החוג,
הפרופסור הנס קרייטלר, הגיע לשיאו

וז ה שוו ה רבע מי ליון.
על־כן זהעסקלאנ עי ם
וי כו ח בין פיז מונ אי ם.

(העולם הזה .)1503

וכשאמרחכםקד מון
שב שירה צריך ד מיון —
דרש ד מיון יו ת ר עשיר

ארמגוו

גוו;(1

ול א ד מיון בין שיר לשיר!

^ סי שיין• כל הכבוד ז
הפיזמונאי דן אלמגור טוען שהפיזמון
כל הכבוד שייך לו. והוא מעריך את הכבוד
הזה ב־ 233.000 לירות ישראליות, כולל כבודו
האישי שנפגע.
מדובר כאן בסיזמון מתוך המחזמר קזא־בלן.
הצגה זו הוצגה כבר כ־ 100 פעמים,
כאשר הגיע לארץ דן אלמגור, וטען שהשירים
המושמעים במחזמר הם משלו. הצרה
היא, שבתוכניה כתוב שמחברי השירים
הם דווקא חיים חפר ועמום אטינגר.
אז מי צודק? דן או התוכניה?
כדי להבין זאת צריך לחזור כמה חדשים
אחורנית:
המפיק גיורא גודיק החליט להעלות טוף־
פוף מחזמר ישראלי מקורי. הבחירה נפלה
על קזאבלן של יגאל מוסינזון. חיבור הלחנים
נמסר לדובי זלצר, וחיבור הפיזמונים
לדן אלמגור, שכבר תירגם בהצלחה עבור
גודיק שני מחזמרים קודמים: את גבירתי
הנאחה, ובנר על הגג,
אלמגור, המשלים בארצות־הברית את עבודת
הדוקטור שלו, טס ארצה, ישב ישב,
כתב כתב, ונתן לגודיק פיזמונים. חלק השלים
בארץ, ועוד חלק נוסף השלים בארצות־הברית
כשחזר לשם, ושלח ארצה.
ואז קיבל אלמגור מכתב, שהשירים בסדר,
רק דרושים כמה שינויים פה ושם. הוא ענה
מיד :״לא ארשה בשום פנים ואופן כל
שינוי שהוא, ואפילו מילה או חרוז, בלי
הסכמתי בכתב!״
ענה לו גודיק :״הפרת את ההסכם ולא
עמדת בתנאיו, ולא המצאת את הפיזמוניס
בזמן. מתון 14 שירים שהיה עליך לחבר,
מוכנים פחות ממחצית. הנני להציע שתס־תפק
במחצית התמלוגים — והיתרה תשולם
למר עמום אטינגר. יפורסם שהפיזמונים
חוברו על־יזי שניכם״.

למה דרש פתאום גודיק פיזמונאי נוסף?
לפי גירסת גודיק: כי השירים לא היו
מוכנים בזמן, וכל הצוות המתין.
לפי גירסת אטינגר: כי נדרשו תיקונים
רבים, בדיוק כשם שתוקנו גם פיזמוניו של
אלמגור בכנר על הגג( .עובדה זו מאשרים
כולם).
אך היות ואלמגור לא הסכים שמישהו
אחר יגע בשיריו, ואפילו לא ענה. ראה
גודיק את החוזה איתו כמבוטל — ומפר
את כתיבת השירים מחדש לאטינגר וחס!־.
ועכשיו הגיע דן אלמגור ארצה, וטוען
שהשניים השתמשו בשירים שלו. הוא תובע
את הפסקת ההצגות, ודורש תמלוגים ופיצויים,
בסכום הקרב לרבע מיליון לירות.

גו כתם של הנתבעים — להד״ם.
יורם קניוק, מנהלו האמנותי של התאטרון,
טען שברגע שויתרו על שרותיו
של דן — דאגו לשנות את החומר. גם
שני כותבי הפיזמונים עמדו על כך שהם
לא השתמשו בשום הומר מוקדם.
אבל אלמגור טוען אחרת. לדוגמה: פזמונו
המפורסם של אטינגר כל הכבוד, אותו
מזמרת כל הארץ:
כולם אומרים איזה קאנון /עובר בסימט־אות
/ ,עושים שלום מכל חלון /״כל
הכבוד!״

טוען אלמגור: אבל זה הרי כמעט העתקה

מהשיר שאני חיברתי קודם:
לאט־לאט כמו בונאפארט /הולך שם
ברחובות / ,והשוטרים עושים :״בונז׳ור/ ,
כל הכבוד!״

טוען שוב לעומתו אטינגר: בכלל לא
העתקתי הפיזמון. הביטויים הדומים נמסרו
לשנינו — על־ידי מחבר המחזה, והם נכפו
עלי. אני בכלל כתבתי אחרת:
איזה קאנון כולם אומרים /איזה חזה
רחב / ,אבל הלב שלו בפנים — זה לב
זהב!
בא וטוען חיים חפר: ובכלל כל הכבוד

הופיע עוד הרבה לפני כן בשירים שלי.
ב״אדון ליאון כל הכבוד,״ ובשירים של
התרנגולים ״אצלנו יש כבור עצמי.״
אז של מי בכל זאת הכבוד?
למרות ההצהרות של אטינגר שלא השתמש
בשום חומר מוקדם, הרי ברור שהוא
עבר פעמים רבות על החומר של דן, כאשר
התבקש בתחילה על־ידי גודיק לבצע בו
שנויים. ייתכן שהושפע לא בכוונה. אפילו
דן אינו מייחס לו כוזנות־זדון של פלגיאט.
אבל הדמיון באמת מפליא, מכדי שיהיה
מקרי.
המקרה הבולט ביותר, הפיזמון החוזר
של יפו. הפיזמון המקורי של אלמגור:
יפו יפו /יפו יפתי /יפו יפו יפו.

והגירסה של אטינגר:
יפו יפו /יפו יפתי /יפו יפו יפו.
טוען אטינגר: הצירוף יפו־יפתי הוא בכלל

לא של דן. הוא של יורם קניוק.
*,אבל גם כך הדמיון בפיזמון הוא קצת
גדול מדי.
ישנם שירים משל אטינגר שהם שונים
לחלוטין משיריו של אלמגור. יש שירים
שברור ששניהם הושפעו מאותו מקור: צוות
המחברים והבמאים של ההצגה. לעומת זאת,
יש מקרה אחד שונה, של שיר המריצה.
בשניהם ההתחלה זהה לחלוטין:

אטינגו

כמה נפלא /במריצה /
לתור סביב /בתל־אביב.

חודשיים קודם לכן, כשהוברר לשלטונות
האוניברסיטה כי את הדי הריב בין השנים
לא ניתן יותר להשתיק, מונתה ועדת־חקירה
של מדענים, כדי לדון בהאשמותיו
של טמרין. הוועדה עשתה את עבודתה
בשקט, אולם השבוע התפוצצה הפרשה
ברעש מחודש.
הסיכסוך בין שני המדענים, שלכל אחד
מהם שמור מקום נכבד במחקר והוראת
הפסיכולוגיה בישראל, פשט והתרחב, במרכזו
ניצב משרד החינוך והתרבות. נושאו
היה: חופש המחקר האקדמי במדינה.
הקשרים כסכנה. העוקץ היה טמון
בהערה צדדית־לכאורה בדו״ח הוועדה, ש־שירבבה
לפרשה את המשרד הממשלתי. ב־

זוהי הפעם היחידה שאנשי גודיק הודו
במפורש :״המילים השתרבבו לתוך ההצגה
בטעות, מתוך תגירסה הישנה, של דן
אלמגור,״

ךילזה בשיריו של אטינגר. בשיריו של
^ חפר הדמיון לאלמגור הוא יותר נדיר.
חפר, בשיר אני כל כך פוחדת:
אלי הוא בא פתאום /עולה כמו מתהום.
ובשירו המקורי של אלמגור, על נושא
שונה לגמרי: סלע אנררומיאה:
ראו איך מן התהום /עולה נחשול פתאום.

חפר טוען בתוקף שהוא לא ראה כלל
את שיריו של אלמגור( .הוא אף פעם גם
לא נתבקש לתקן אותם).
אז איך בכל זאת נוצר דמיון, כמו למשל
בשני שירים שגם נושאיהם שונים לגמרי.
חפר בעיריה:
הנה המנהל עבר /רק מהל — /עבר
ולא חזר / .נשאל יה־רבותי / ,עד מתי?
אלמגור ביונה יונה:
היה בחור מאד נעים /רק מה
הוא לא סבל דגים / .יונה בן־אמיתי/ ,
עז מתי?

האם זה מקרה? אחד ההסברים הוא אולי
תהליך העבודה: הפיזמונים המקוריים הוברו
על־ידי אלמגור. התאים להם מנגינה —
דובי זלצר. אחרי ביטול החוזה — נכתבו
השירים החדשים של חפר־אטינגר, על פי
המנגינה הקיימת. לכן נשאר ריתמוס שווה.
אלמגור עצמו נפגע מאד מהשתתפותו של
חיים. הדבר הכאיב לו כי הוא רואה בחפר
מעין מורה שלו, אותו הוא מעריך עוד מאז
תקופת הצייזבטרון.

ף ככן, מי צודק?

אלמגור אומרשנעשה לו עוול עצום. 1 הוא משוכנע ששיריו כחלקם נוצלו, בלי
רשות. הואאף מביא חיזוק מפיהם של
מרצים לספרות:
ד״ר דן פגום :״לפי מיטב הבנתי שימש
כאן נוסח אחד דוגמה לנוסח אחר. בטוח
אני שבשום עמוד לא יכול היה הדמיון
להיות פרי המיקרה.״
ד״ר עדי צמח :״לעיתים קיימת אף זהות
מילולית מוחלטת בין (שתי הגירסות) .רחוק
מן הדעת להניח כי פרי המיקרה העיוור
הוא.״
וכמה שחיה לדעת אלמגור הדמיון־הבלתי־מקרי
הזה?
תמלוגים מגיורא גודיק 105 :אלף. מ־אטינגר
עבור תישעה שירים 60 :אלף. מחפר
עבור ארבעה שירים 25 :אלף. פצויי
הקלטות ושידור 25 :אלף. הוצאות נסיעה:
6300ל״י. פצויי־פגיעה במוניטין 97 :אלף.
סך הכל 233.300 :לירות.
האם זה מוגזם? גודיק מספר על רווחיו
הקודמים של אלמגור: עבור תרגום כנר
על הגג בלבד — הרוזיח דן 167.500ל״י
אז מה יהיה הסוף? זה יקבע כנראה
בית־המשפט. ואז יתברר למי יהא הכבוד.
כי לפי גירסת אלמגור לאטינגר: כבור?
לזה קוראים כבוד? /אולי תלן קצת לעבוד?
ולפי גירסת אטינגר לאלמגור: כבוד? למי
יש פה בבור? /בשביל כבוד — צריך
לעבוד!

ד״ר טמדין
כמו גלילאו
לשון סעיף ה׳ של הדו״ח :״הוועדה התרשמה
שמחקרו של הד״ר טמרין בשטח החינוך
גרם נזק לקשרים בין החוגים לפסיכולוגיה
ולחינוך לבין משרד־החינוך.״

איזה מחקר? מחקר שנערך בשנים האחרונות
בקרב הנוער הישראלי בבתי־הספר,
כדי לעמוד על דעתו ביחס לספר
יהושוע התנ״כי.
טמרין הגיע באמצעות מחקר זה למסקנות
מדהימות: הנוער הישראלי הוא לאומני
ומחייב רצח־עמים. אילולא היה ממרין
נועז באופיו, לא היה מפרסם מסקנה
כה מזעזעת באווירה הלאומנית החריפה
השוררת בישראל.
עתה נדרש לשלם את המחיר על כך.
רוח הכנסיה. טמרין לא שתק :״ברור
שתוצאות המחקר לא היו לרוחו של משרד־החינוך,
כשם שבעניין אחר, הרבה יותר
עקרוני וחמור, לא היו מימצאיו של גלילאו
לרוחה של הכנסיה.״
בגילוי־דעת שפירסם השבוע טמרין, הזכיר
אף את השבועון המסויים :״בשעתו
פורסם בהעולם הזה כי נאמר לכתב שלהם
על־ידי אישיות חשובה באוניברסיטה, מה
אתם רוצים מאתנו, תשאלו את משרד־החינוך;
תראו את המחקר שלו על ספר
יהושוע.׳ בזמנו לא התייחסתי לדברים ברצינות
מספקת, אבל אני רואה עכשיו שיש
להתייחס אליהם ברצינות גמורה.״
כמי שאינו מפחד מלנעוץ שיניו ב וף
תוקפיו, הכריז עתה המדען שחור־השיער
מלחמת חורמה ביריביו. כי ״חופש המחקר
בארצנו ובמוסדנו נמצא בסכנה!״
השבוע דרש הפסיכולוג את פיטוריו של
הפרופסור דניאל פיינמן, דיקן הפאקול־טה
למדעי הרוח באוניברסיטה. טענתו:
פיינמן דרש את התפטרותו מן החוג לפסיכולוגיה
ב־ 27 למאי ,1966 בהסתמכו
על הדו״ח הסודי. אולם אז לא היה קיים
בכלל הדו״ח הג״ל.
הוא חובר והושלם רק בתאריך מאוחר
יותר.
ה עול ם הז ה 1540

אנ שי ם
סריסים בהרמון
עולם הדימויים של מנהל מכון ויצמן למדע,
הפרופסור עמוס דה״שליט, השתקף
השבוע בראיון שהעניק לעיתונאי, לרגל
הכנס המדעי ברחובות (״הוועידה הבינלאומית
השניה לפיסיקה של האנרגיות הגבוהות
ומיבנה הגרעין״) .כשנשאל האם
צריכה ישראל לצדד באופציה גרעינית, ענה:
״פעם היו מסרסים את שומרי ההרמון, היום
סבורים שאפשר להשיג אותו דבר על־ידי
חינוך. לפי דעתי הסירוס הגרעיני איננו דבר
שתואם את הלך המחשבה בחברה התרבותית
במאה העשרים.״ כשנשאל אם קיומו
של מיפעל לייצור פלוטוניום מעיד על כוונה
לייצר נשק אטומי, השיב :״זה כאילו שאמרת
כי כל מי שהולך ברחוב יאיננו סריס
מתכוון לאנוס תשובה אחרת של המדען
תעניין לבטח את שר־האוצר פינחס
ספיר. זוהי התשובה לשאלה כיצד עשויים
מחקרי הגרעין להשפיע על חיי היומיום
הלכה למעשה. קבע דה־שליט :״אני יודע?
בעוד חמישים שנה יגבו על זה מיסיס.״
• במסדרונות הוועידה המדעית העלו זכרו־נות
על רוכרט אופנהיימר המנוח. אחת
השאלות שהעסיקה רבים: האם ידע אבי הפצצה
האטומית, בערוב ימיו, כי מחלתו
אנושה? העיד אחד המשתתפים, כי בשיחה
עם אופנהיימר, שנערכה לפני זמן קצר,
אמר :״אני הייתי המאושר באדם אילו הגיע
המחקר האטומי לידי הדברה מוחלטת של
המחלות הממאירות האזרח המרוגז
ביותר השבוע היה הממונה על עידוד הסרט
הישראלי, אשר הירשכרג, שכן הלחץ
הציבורי למען הכרה בסירטון אני אחמד
נשא פרי, חרף התנגדותו. לחץ זה הביא את
שר-המשפטים, יעקוב שמשוו שפירא
ואת שר המסחר והתעשיה, ז^ב שרף,
לידי החלטה שיש להכיר בסירטון. את ביצוע
ההחלטה הטילו על הירשברג. ואמנם, כבר
השבוע מוצג אני אחנזד בקולנוע ארמון־דויד
בתל־אביב, כצעד ראשון לפני סיבוב בכל
רחבי הארץ • .להלן תיאור נתח הווי מן
הכנסת, כפי שניתן על־ידי ח״ב חרות יוחנן
כדר :״הם יושבים להם במיזנון הכנסת
ולוחשים זה לזה. פניהם מתוחות ועיניהם
נעוצות בחלל האוויר, כאילו לא ראו

אבן ג1י1ו5687
תל-אניב

1011^ 3ו 5ן

מוקדמות׳
ן₪ז1ר|ם ס | 0
גרפיקה\
שרה לס וכח״ל
דמיון

יוניסטית, לא דייניסטית ולא פרסיסטית.״
• ומה חושב שר התרבות הגוליסטי,
אנדרה מאלרו, על ראש־ממשלת־ישראל-
לשעבר? זאת גילה השבוע הפרופסור אנדרה
שוראקי, שניפגש עימו לפני שבועות
ספורים. קבע מאלרו :״מאו טסה
טונג הוא הבן־גוריון של הסינים.״ הפרופסור
הישראלי לא מסכים, כמובן, בכל
עם דברי מאלרו, אך גם הוא מצא קווים
משותפים בין שני האישים האלה. לדבריו,
ניחנו שניהם ״באומץ לב שגילו על מנת
לנסות ולשבור השמרנות הפחדנית של המנגנונים
המפלגתיים שהקימו במו ידיהם.״

שנור באמריקה
כנראה שכוח עליון התערב לטובת כדור־סלני
מכבי תל־אביב, והפיל למישכב שלושה
מבכירי האורחים הספרדים. היו אלה

פראנציסקו כוסקאטו, חדאד פא, ו-
אנריקו מארגל. השלישייה לקתה ב
ריאותיה,
אושפזה במלון תזת־אביב, שימשה

כדורסלני מכבי עורכים כיקור־חולים אצל הספרדים
כוח עליון

דבר. אולם מספיק שיעבור במסדרון או באולם
אחד מחברי החטיבה הליבראלית, ומיד
יקפוץ אחד מן השלושה ממקומו וירוץ אליו,
ילווה אותו וידבר על ליבו, יסביר לו במרץ
מה שיסביר לו ולא ימתין לתגובה אלא
יוסיף לדבר.״ וממשיך בדר בתיאור :״והליבראלי
ר,מיסכן אינו יודע מד, להשיב ומתלבט
בין חובת הנימוס לבין הרצון לברוח,
אך לא תמיד יצליח להסתלק. והיה אם ח״כ
ליבראלי זה או אחר יסב לו אל השולחן
וירצה לסעוד בניחותא — לא יינתן לו. כי
מייד יצטרף אליו אחד מן השלושה, או
שניים מהם, וירביצו בו את תורתם. והוא
אינו יכול לברוח, שהרי הינו ממתין למלצר
ולאוכל למי התכוזן בדר? לח״כי הגוש
החופשי, הלא הם שמואל תמיר, אליעזר
שוסטק ואכרהם טיאר • .מה
הן בעצם הטענות של ח״כ רפ״י משה
דיין אל חבריו־מאתמול בממשלה? כפי שהוא
מעיד בעצמו :״הם זורים אשליות שכאילו
יש דרכים חדשות, עולם אחר ורוחות
חדשות, ושצריך לדעת איך לנצל את
הדברים ברוח טובה ופשוטה — לא בנגור־

מוקד משיכה להרבה עסקנים ואוהדי כדורסל.
בין השאר בא לראיינם כתב קול־ישראל,
גדעוןהוד (ראה תמונה: עומד מימין),

שניסה לעודדם ולבדחם • .מה המשותף
בין המפיק האיטלקי קארלו פונטי לבין
יצרן הבגדים היהודי אכרהם הנין ץ הדמיון
החיצוני המפתיע בין נשותיהם. האיטלקי
נשוי כידוע לסופיה לורן, ואילו היהודי
נשוי, מזה שבועיים, לכפילתה התל־אביבית
של סופיה, שרה לם (ראה תמונה)
.בני הזוג, שנישאו בישראל, טסו השבוע
לבילוי ירח־דבש לדרום־אפריקה, שם נמצא
בית־החרושת של הבעל, המייצר קונפקציה.
• בידיעון רשות הנמלים הופיעה רשימה
המיוחסת לרב־אלוף חיים לסקוב, מנהל
הרשות, תחת הכותרת ״כיצד להערים מיכ־שולים
על דרכו של המנהל״ .קובע המחבר
האנונימי :״מעבירים למנהל כל שמועה מדאיגה
מבלי לבדוק אותה תחילה; מגישים
נתונים בלתי־מדוייקים על תהליכי העבודה
ועל מידת ביצועו של התקציב, על מנת
להציג תמונה ורודה; מסכימים עם כל דעותיו
והצעותיו של המנהל, אף אם לו עצמו

יש פיקפוקים; משנים בהתמדה את הדעות
— ביום א׳ מודיעים למנהל כי רוצים לצאת
לחופשה בקיץ ולמחרת היום רוצים לצאת
לחופשה בחורף כשם שיש רפואה מונעת,
כך בדיוק ישנה גם הפגנה מונעת.
המציא אותה סופר ישראלי צעיר בשם
אורי פז, שספרו, דימונקראטיה, יצא לאור
גם בעברית וגם באנגלית. את המהדורה
האנגלית מסר לצנזורה והיא אושרה מיד,
אולם המהדורה העברית עוכבה ועוכבה עד
שלפז נמאס לחכות. מה עשה? צייר פלא־קאטים,
נטל אותם עימו לכנסת, לא שכח
לפני כן לספר על כך לעיתונאים. רק לאחר
מכן הסתבר שהצנזורה אישרה כבר את
הספר, אך הידיעה לא הגיעה אליו בזמן •
מהו הדבר ממנו התרשמו ביותר שלושת הכדורגלנים
הרמת־מים יואל שוהם, גדעון
שרר ואליהו מרמור, הנמצאים
עתה בסאן־פראנציסקו שבארצות־הברית? במכתב
אותו שיגרו השבוע לידידיהם בישראל
גילו :״כל יום הולכים לדיסקוטקים,
שותים קצת ובעיקר מביטים על חתיכות עם
מחשופים עמוקים — ועדיין לא שבענו.״
זה לא מפריע להם, כמובן, לשחק כדורגל
— מה שמוכיח את עליונות רוח הספורט
הישראלית • .ושוב, למגיפת הספרים:
מעודד מהצלחת ספרו הראשון — מתחת לחגורה
— שמהדורתו הראשונה אזלה כבר,
מתכונן עתה העיתונאי אריה אכנרי
לכתוב ספר חדש, הפעם על סודות העיתונאות
הישראלית. היצירה החדשה, שתיקרא
הממלכה השביעית, תהיה דמיונית, אם כי
ניתן יהיה בקלות למצוא בה דמיון למציאות
• .אין טעם למצוא פירושים לעובדה
המיקרית, שיחד עם מנהיג רפ״י דויד כ ך
גוריץ, עברו השבוע את ביקורת המכס
בנמל־ד,תעופה לוד גם השוטרת־סטודנטית
אתי אלכרט וגם הכדורגלנים דויד
פרימו ושמעון (״שימעלה״) כהן• .
ומה מסר ראש עיריית ירושלים, טדי
קולק, לידיו של ביג׳י ברגע האחרון לפני
ההמראה? מכתבים אישיים ליהודים ידידותיים
באמריקה, שמהם, לפי נסיונו של קולק,
אפשר לשנורר קצת כסף למידרשת שדה־בוקר
• .עם סיום הבחירות לאגודת העיתונאים
בתל־אביב, בהן זכה כתב דבר
שמעון פינ 0במירב הקולות, מתלוצצים
עמיתיו, כי עתה מובטחת חלקת קבר נאה
לכל חבר אגודה, וכן חשבון פתוח בבנק
הדם. הסיבה: פינס התמחה במיסגרת עבודתו
בכל ענייני מגן־דויד וחברות קדישא,
ואף קשר קשרים הדוקים עם מנהלי ה־אירגונים
האלה.

פסוק־ השבוע
• ח״כ רפ״י דויד כן־גוריון, בנאום
בארצות־הברית :״מה שהנאצים עשו
לנו באורח גופני עושים לנו הרוסים בתחום
הרוחני, אולם אנחנו היהודים הננו עם
קשה־עורף.״
• ח״כ מפא״י דויד הכהן, על
בעיות ישראל במרחב :״עלינו להתחסן —
אלוהים הוא אבא טוב והוא יעזור לנו.״

• העיתונאי אורי קיסרי כ״ה־ארץ״
:״לעולם אין לדעת מה המניעים
הפועלים במנגנון הברגים של האשד.,״

• העיתונאי שלמה גינוסר כ־
״דבר״ :״המנהל הכללי של משרד־הדתות,
הד״ר ש. ז .כר,נא, לא המציא את הר־ציון
— יש הוכחות סבירות שהר זה קיים מימים

ימימה.״

ו.פווו!חתנ1וח^
מחשבים \
אלקטוו 1״£0

116X10

י*-1נוץ נזדן1כוו_ 1בכבנידזנך
יש לנו מחלקת ייעוץ מיו חד ת. לא א ת
בל הבעיות נוכל לפתור לך, אבל א ם הן
ק שורות ב תי או ם צבעים, כ תבי לנו, א ל
ת.ד 507 .תל־אביב, ת.ד 668 .חיפ ה,
והזמיני אתה מו מ חי ת שלנו. הי א תבקר
בביתך, ללא בל ת שלום או ה ת חייבו ת,
ותדריך או תך בעצה.

לנוי

והידור:

פו ססר *

מצפן
הופיעגליון 33
להשיג
• כירושלים: בדוכני המכירה במרכז
העיר ובחנות הספרים באוניברסיטה.

בחיפה: בקיוסקים המרכזיים בהדרו,כרמל.

כתל ־ א בי ב: בדוכן מול קולנוע
״אלנבי״.

ופן ת.ד ,28061 .ת״א־יפו
העול ם הז ה ; 540

טעות
שד תקופה
לכל תקופה יש סמל משלה, ובדרך כלל
נעים מאוד לעין וללב לראות את הסמל
הזה בצורת נערה יפה. לכן הסמל של
תקופת הפלמ״ח ומלחמת־השיחרור היתה
אוהלה הלוי, בתם של הבמאי משה
הלוי והשחקנית לאה דגנית.
היא היתר, מפורסמת מאוד. היא היתר,
אז בת ,20 הופיעה בצ׳יזבטרון, הלהקה
מס׳ 1במלחמת־השיחרור, וכל הארץ הכירה
אותה, ושם, בצ׳יזבטרון, בימי המלחמה,
היד, גם בחור אחד צנוע ורזה. קראו
לו שייקה אופיר.
אוהלה המפורסמת התאהבה בשייקה הרזה,
השניים החליטו להתחתן, אבל זמן
קצר לפני מועד החתונה כמעט התקלקלו
כל תוכניותיה. היא נסעה בג׳יס, הג׳יפ עלה
על מוקש־דרכים, ואוהלי. נפצעה אנושות
ברגלה.
למרות התאונה, נערכה החתונה בשמחה
רבה בפאריס, והשניים ארזו את מזוודותי־

בני הגנרלים

בצהלה, אכלו בוטנים, שוחחו על ההורים שלהם, על ספרות ועל
שירה, שתו קפה, אכלו עוגות, שוחחו קצת על ווייט־נאם, ועל
עוד מלחמות.
אחר כך הם נפרדו לשלום איש מרעהו ומרעותו.
שום קשרים העלולים להוליד דור גנראלים חדש לא נוצרו שם.

יש כל מיני בנים של. יש בנים של עלית, ובנים של אוסם, יש
בנים של פרדסים ובנים של יהלומים. כל הבנים הללו אוהבים
מאוד את הוריהם ואת כל הקשור בהם, והם נפגשים תמיד זה
עם זה במסיבות ובבילויים, ומשוחחים על הוריהם ועל כל מה
שקשור בהם.
השבוע התגלו בארץ בנים חדשים. בני הגנראלים. לגילוי הזה
הביאו שבעה בנים ובנות של גנראלים ארגנטינאים שהגיעו לביקור
בארץ. בין הצעירים היו שלושה בנים וארבע בנות, והקצונה הצבאית
הישראלית התגייסה מהר לחפש להם חברה.
הראשון שנמצא להם הוא כמובן אסי, בנו של הגנראל דיין.
הוא נפגש איתם, שוחח איתם קצת על אביו, ועל אביהם, ובינתיים
נמשכו החיפושים אחרי בנים נוספים.
אחר כך נמצא יוסי ינאי, בנו של אלוף־מישנה יעקב (״יאן״)
ינאי. הוא נפגש איתם, שוחח איתם קצת על אביו ועל אביהם
ואז התגלתה גליה הראל, בתו של מפקד חיל־הים שלמה הראל,
וישראל טל, בנו של מפקד חיל־השיריון, וכשמצאו שיש כל כך
הרבה בנים של גנראלים בארץ, הוחלט לערוך לכולם מסיבה
משותפת, ולאפשר להם להחליף שיחה לבבית על נושאים הקרובים
ללבם.
המסיבה נערכה ביום השישי בביתו של משה דיין. היו שם, בין
כל בני הגנראלים, גם מוקי דגן, שהוא סתם בן של מישהו,
ואחרונה מסביון, חברתו של דיין הצעיר, וכולם ישבו בבית

אסי דיין ויוסי ינאי

3ג״ני
אוהלה ושייקה כחתונתם ()1950
הם ונסעו לאמריקה. מאוחר יותר, כשנגמרה
המלחמה, האמריקאים גילו את אוהלה
בהתלהבות רבה, קראו לה גיבורת
מלחמת־השיחרור, והאזינו בהערצה רבה לקולה
הערב, כשהיא שרה להם שירים ישראליים
ואמריקאיים. היא התגברה בצורה
מפליאה על תוצאות הפציעה, שהוציאה
מכלל שימוש אחת מברכיה.
נולדו לה שני ילדים, ואחרי תשע שנות
נשואין ניפרדו היא ושייקה. שייקר, המפורסם
התחתן עם לידיה שומאכי, בתו
של השחקן המנוח, ואוהלה נשכחה אי־שם
בארצות־הברית. שייקר, עלה מהצלחה להצלחה,
הוליד אפילו בן חדש, ועל אוהלה,
גיבורת מלחמת־השיחרור, כבר איש לא
שמע.
אבל למרות שלא שמעו עליה, היא המשיכה
לחיות את חייה. יש לה דירה קטנה
ונחמדה בשדרות חן, ולפני זמן לא
רב היא פגשה את בעלה השני, ג ד עין
דגיג, מנהל המנגנון של ויצ״ו, גבר
יפה־תואר. שעדיין לא עבר את גיל השלושים,
גרוש ואב לילדה.
החתונה נערכה בשבוע שעבר ביום השלישי,
אבל הגורל, המתעקש תמיד לחזור
על עצמו, סירב לוותר לאוהלה.
יומיים לפני החתונה, ביום הראשון, היא
הופיעה בשבוע־האופנה במלון הילטון, כשהיא
שרה שם מול מצלמות הטלוויזיה
האמריקאית.
מנורות הטלוויזיה החזקות היו מכוונות
כולם אל פניה, והיא היתר, מרוכזת במיקרופון׳
כשפתאום התפוצצה מנורה חזקה
ונפלה בכל הכובד שלה ישר לכיוון המקום
בו עמדה אוהלה ושרה. אוהלה, מתוך
אינסטינקט, קפצה מיד שמאלה, המנורה
נפלה כמה סנטימטרים ממנה, היא ניצלה
בנם, עם מיספר חתכים ביד שהחזיקה בגיטרה.
החתונה
נערכה יומיים לאחר התאונה.

לכל תקופה יש נערה משלה. אם לתקופת
מלחמת־השיחרור היתר, אוהלה הלוי,
לתקופה מאוחרת יותר היתד, מאירה
גרא. מאירה גרא היתר, שייכת לתקופת־הפיוט־שלאחר־מלחמת־השיחרור.
היתר, לה
נפש רומנטית שנולדה אצלה ביערות המולדת,
והנפש הרומנטית הזאת היתה אומרת
אז, בכל פעם ששאלו אותה:
״אני אוהבת את היום ואת הלילה, את
החיים, את השדות, ואת היערות.״ היא
ידעה אפילו לדבר
בחרוזים.
כשהיא היתד, בת
שבע עשרה וחצי
היא הכירה את בעלה
הראשון, איל
קח רווה. זה היה
כמובן בחורשת מל־צ׳ט,
חודש לאחר
תאונת הדרכים בה
איבד את רגלו. הוא
חילל לה בחליל,
היא ציטטה לו דברי
שיר, והם התחתנו.
לאחר
שנה הם התגרשו. מאוחר יותר
התחתן אילקה עם אכיכה, כשהם מנהלים
חיי נשואין סוערים ביותר, עם פרידות
ופיוסים לרוב. מאירה כבר היתד, קצת פחות
פיוטית והתחתנה עם גרשון גרא. היא
חיתה עם גרא תשע שנים, וכשהתגרשה
ממנו היתד, כבר עוד פחות פיוטית, לפני
שנתיים לאחר ביקור בארצות־הברית היא
אוהלה מאמינה שזוהי התאונה האחרונה
והחתונה האחרונה בחייה. לאחר ירח־דבש
באילת, סיפרה. אוהלה ,״למרות כל מה
שעבר עלי, תמיד מצאתי את עצמי.״ היא
מסכמת את חייה :״וכל מה שקרה לי לא
הפחית ולא העלה, אלה הם החיים. ומה
שאני יכולה להגיד, זה שהרבה יותר קל
להיות גיבורי מלחמה יחד, מאשר לצחצח
שיניים ביחד. הנשואין הקודמים היו אצלי
טעות של תקופה.״

הגיעה לארץ עם לב שופע אהבה לבחור
אמריקאי, אבל כשמשפחתו התנגדה היא
ויתרה עליו, ועכשיו סוף־סוף היא מתחתנת
מחדש עם פסל צעיר בשנים, מארצות־הברית.
החתונה
הזאת תהיה יותר מוצלחת משתי
האחרות, כי עכשיו כבר יש לה נסיון חיים
עשיר .״אחרי מחקר נפשי עצים,״ היא
אמרה לפני שנתיים כבר ,״הגעתי למסקנת
שגברים חלשי־אופי פוחדים ממני, וגברים
חזקי־אופי אני לא יכולה לשאת. האנשים
היוצרים, אלה שבחברתם אני נמצאת, הם
דקווא אלה שאינם מרגישים דברים. הם
פשוט אינם גברים.״
לכן, לאחר חשבון־הנפש הזה היא החליטי׳
להתחתן עם פסל צעיר ויפה־תואר.
ידידיה האופטימיים טוענים שהפסל הזה הוא
לא חלש אופי, ולא חזק אופי.

חתונה
על ץ וופעע
כ שצ סי ק ה לוליין וזיח רקדן בלהקת
כרמון, קראו לו צביקה, כי זה שם המתאים
לרקדן. כשהוא עזב את להקת כרמון
והחליט להישאר בארצות־הברית, הוא החליף
את שמו לזיו קליין, שם הימתאיס בהחלט
לאמריקאי צעיר ומוכשר.
כשהוא החליט להתחתן הוא חיפש לעצמו
בחורה אמריקאית, כזאת שמחפשים

האם נכזן ש:
הסיבה לכך שיוחנןזראי חזר ארצה, לאחר שנתיים של שהות בליסבון,
היא שקונסול ישראל בליסבון, שהוא גם אבי אשתו, סיים שם את שירותו וחזר
לישראל ז
אריססאן, הזמר היווני, גילה התעניינות כל כך גדולה בעליזה
עזיקרי ובקריירה שלה, עד שהחליט לעשות אי תה יחד צמד עם אפשרות
לסיבוב משותף בחו״לז

צכיקה וסח״ל

המיתון לא סתם עלים חרים

רק לנשיא בונים בנייני־פאר. יש גם
אנשים פשוטים הטורחים להעסיק פובימי
מיתון אלה, והאנשים הללו מתביניהם
על תואר בעלי הבית המפואר

ביותר בארץ.

לפני כמה שנים היה אפריים אילץ
בעליו של הבית הזה. כשמילס שרוכר
בנה את הבית שלו בירושלים, ירד אילין ב
דרגה.
אבל עכשיו עומד עורך־הדין ג׳ון
נתן להשיג את שניהם.
לעורך־הדין נתן יש לעת עתה דירה לא
מפוארת, אבל גדולה. אשד, נאה וכלים
נאים. אשתו דינה היא יפהפיה אמיתית,
ובתו של?{מיהוד גור, המומחה ליעור,
שעזב את הארץ אחרי שמשפחת וייץ היצרת
את צעדיו, ובילבלה לו את היערות שלו.
חוץ מזה היא קרובת משפחה של יהודה
גור, בעל המילון מצד אחד, ושל העשיר
גרוזובסקי מצד שני, ושל סמילנסקי מצד
שלישי, ויש לה עוד כמה וכמה צדדים. כולם
עשירים.
גם לבעלה יש כמה צדדים טובים. אחד
מהם היה לורד נתן, שהוריש לו במותו
סכום גדול של כסף, ובסכום הזה הוא בונד,
לו את הווילה המפוארת ביותר באפקה.
יודעי דבר אומדים את מחירה במיליון
לירות.
אבל יש לו מתחרה רציני בעניין, הלא
הוא אייזנברג. אייזנברג עצמו היה אדם
פשוט שעבד בהצלחה בבית־חרושת וולקן
בחיפה, נסע ליפן, וחזר, לא ידוע איך,
עם מולטימיליוני לירות, ואשד, יפנית יפה,
כדי לבזבז אותן.
את הווילה בת כמה מיליוני הלירות הוא
בונה בסביון, יהיו בה כמה וכמה קומות,
ואשתו כבר יצאה לסיבוב בעולם, לקנות
רהיטים וחפצים כדי למלא אותה.

כל הגברים האמריקאים. הוא מצא רקדנית
צעירה ילירת טכסס, וכמו אמריקאים רבים
הוא לקח אותה לסן־חואן, ונשא אותה שם
לאשה.
אבל אז, ביום הנשואין, נמאס לו פתאום
להיות כמו כולם. הואי החליט להיות שונה.
הוא חשב וחשב במה הוא יכול להיות
שונה מכל שאר האמריקאים, נמצא שלכל
האמריקאים יש מכוניות. אס כן לו לא
תהייה מכונית.
הוא קנה לעצמו טוס־טוס קטן, ומיד
לאחר החתונה הרכיב עליו את שרה אשתו
לה עוד לא הספיק להחליף את השם שבטח
ייקרא שרי או משהו כזה, ויצא איתה ל־ירח־רבש.
זה היה כל־כך שונה, ער שעיתו ני
אמריקה כתבו על זה.

ספרים מקור גבר ביחידת גברים

מקיכיה עד הדיתלה (מאת משר
ינוקא; הוצאת ביתן; 198 עמ׳) ינוקא, בן־
הזקונים של משפחת יהודים קווקזיים תושבי
ירושלים, החל את הקאריירד, הצבאית שלו
במלחמת העצמאות, בגיל .16 אחד התפקידים
הנכבדים שלו במלחמה זאת היה ה־מחצצר
במיסדר הלילה הראשון על חוף
אילת.
אחרי הפסקה של שנתיים, בהן הספיק
להיות חבר־קיבוץ, פקיד וטרקטוריסט, שב
ינוקא לצבא. הוא נשלח לקורס קצינים,
במדינה פשעים
האיש שרצה נווד
אפשר לחשוב שכל מה שעושים בחולון,
זה לטפס על צינורות לקומה השלישית,
ולפשפש שם בתוך כיסי־מכנסייס.
כהזדמנות זו. לפני כשבועיים טיפס
אלמוני אחד שלוש קומות, סחב מתוך מכנסי
גיזבר־עיריית־חולון הישן את מסת־חוודהקופה
— ואז בזז אותה, ונעלם( .העולם
הזה .)1535
השבוע טיפס אלמוגי אחר שלוש קומות,
סחב מתוך מכנסי מנהל־הסופרמרקט־של־חולון
הישן את מפתחות־הקופה — אבל
לא בזז אותה.
והכל בגלל שלא הסתפק במה שיש לו.
במקום לשמוח על המפתחות, ועל שישים
לירות נוספות שמצא בהזדמנות זאת בכיסים,
והחרים לטובת עצמו, הוא החליט
שהוא רוצה לבחור לו עוד כמה דברים
מהדירה.
אבל הוא השמיע רישרושים, שהעירו
משנתה את אשת מנהל־הסופרמרקט, חנה
סחוצ׳בסקי. צעקותיה העירו את בעלה, והבריחו
את האורח הלילי.
המשטרה לא הצליחה למצוא את הגנב,
אבל העמידה מארב ליד הסופרמרקט, וגם
המליצה על החלפת־המנעולים. הגנב החרוץ־
מדי נשאר אמנם עם מפתח־הקופה, אבל מה
זה שווה כשכבר אין שם מנעול המתאים

מוסר השכל: איזהו עשיר? השמח בחלקו.

זכרונות
בד בני האד הס אחי

צנחן ינוקא
חצוצרה בחוף אילת

סיים את הלימודים כחניך מצטיין. עובדה
זאת השפיעה עליו כל כך עד שבחגיגד,
המשפחתית למחרת היום הודיע, כטוב
ליבו ביין :״ראש הממשלה לחץ לי את היד
ואתם יכולים ללחוץ לישבני!״
,,חגורתכלכ בי .״ תיאור טבעי זה
של אירועים ומעשים ממלא את ספר ה־זכרונות
הקריא של מי שהיה, לפני עשר
שנים, מפקד פלוגת צנחנים. את ראשית
דרכו בצנחנים החל ינוקא ביחידת המסתורין
,101 שנחשבה כיחידת־הגברים של
צה״ל (אמר סגן המפקד :״כאן אנו רוצים
לוחמים עם אשכים בגודל אבטיח!״)
ינוקא, המעלה בספרו את רובן של 45
פעולות־התגמול לפני סיני (בהן נפלו 105
צנחנים) ,מתבל את זכרונותיו בהגדרות
קולעות ובתיאורי דיוקן קצרצרים, כגון זה
של אהרון דוידי (כיום קצין צנחנים ראשי,
בדרגת אלוף־משנה) :״מזוקן ודק־בשר,
המזכיר בחזותו רב צבאי.״
אולם ינוקא לא מצא שפה משותפת עם
מפקד החטיבה (כיום אלוף) אריק שרון.
ינוקא לא היד. שייך לחבורת כלבב, וגם
לא לחבורת המלקקים (ההבדל בין שתי
חבורות הקצינים, המקובלות על המפקד,
הוא, לדעת ינוקא, שהחבורה הראשונה
מורכבת לפחות מקצינים מוכשרים) .חמש
שנים בצנחנים עשו אותו לגבר. הוא הסיק
את המסקנות והשתחרר מן הצבא.

שירה
ג מדי *שידות

נטף ארג מן (מאת משה ברזילי; הוצ־את
אוגדן; 82 טנ1׳) 59 שירי אהבה שרובם
קצרצרים וכמה מהם מצויינים. בעיקר ב־דימוייהם,
כגון (בשיר חלל):
אהלל את הליל /שנתן לי אותך /שחורה
כעצמו /להרבה כדמו /חשאית כקולו
/וגמישה כצילו.
ברזילי גם לא חוסך מלים יותר ישירות
כאשר הצורך בהן מתעורר. אומרת האהובה
לאהוב (בשיר אפסיונטו) :רשום בקרבי את
הריתמוס שלך1.
וזאת היא רק דוגמה אחת מני רבות,
המוכיחה כי ברזילי יודע לכתוב לא סתס
שירה, אלא שירה המובנת לכל.
העול ם הז ה 540ו

לפני שנים לא רבות ( 38 בסו הכל) היה
שר־האוצר המצרי יהודי בשם מוסה קט־אווי
באשא. שר זה היה מקובל מאד על
מלך מצרים פואד (אביו של פארוק) ועשר,
מאמץ שעלה יפר, זמנית לפחות, להשכין
שלום בין יהודים לערבים.
כיצד נעשה הדבר גילה השבוע בעל
הדפום התל־אביבי משה שהם, בונח חופשי
ותיק, במסיבת־רעים לרגל יום הולדתו ה־
( 80 העולם הזה .)1531

כינוס ״הכרמל״ .שהם, מי שהיה
עסקן ספורט יפואי והנשיא הראשון של
התאחדות בעלי התעשייה בארץ, כינס בקיץ
מאורעות־הדמים 1929 פגישה דחופה
של ראשי לשכות הבונים החופשיים, טיקס
עמם עצה כיצד לסייע לחברי הלשכה התל־אביבית,
שער ציון, שנפגעו במאורעות.
הוחלט לערוך מגבית, ותוך זמן קצר
נאספו חמש מאות לירות (כ־ 50 אלף של
היום) לצרכי שיקום ראשוני.
שהם לא הסתפק בעזרה ראשונה, החל
מהרהר כיצד אפשר לנצל את הבונים החופשיים
בצורה יותר יסודית. לשם כך נפגש
עם ראשי הבונים בארץ, ביניהם איש
ירושלים דויד ילין, מי שהיה הנשיא הראשון
של הסתדרות המורים ופרופסור האוניברסיטה
העברית לספרות ימי־ד,ביניים;
ראש עיריית תל־אביב מאיר דיזנגוף; ה־פרדסן
יצחק רוקח (יאז קונסול רומניה
ביפו) .בפגישה השתתף גם אחד האישים
החשובים ביותר של היישוב, הרב הראשי
הספרדי, בן־ציון מאיר חי עוזיאל.
הפורום הנכבד הגיע להחלטה מוצלחת:
לשגר משלחת לשר היהודי במצרים, שמילא
גם תפקיד של ראש הקהילה היהודית
בקאהיר, לשכנע אותו להרתם למען שלום
ישראל־ערב.
וזה בדיוק מה שקרה. השליחות הוכתרה
בהצלחה והמזכיר הגדול של הלשכה הגדולה
של הבונים החופשיים במצרים, אח־מד
יונס, יצא בראש משלחת משלו ל־ארץ־ישראל.
המשלחת
הגיעה לחיפה, העיר החשובה
של ארץ־ישראל באותם הימים, ביקשה
לכנס את לשכת הבונים הכרמל, שרוב
אחיה היו ערבים, ואחר ויכוח קצר נוסח
כרוז לכל תושבי הארץ, בו הם נקראו לחדול
משנאת־האחים.
הלכסיקון הבינלאומי של הבונים, שיצא
לאור כעבור שנתיים, יכול היה לציין בגאווה
כי הכרוז שכנע את אלה שלא הבינו
כי כל בני־האדם, ללא הבדל גזע ודת,
הם אחים.
כך סבור גם שהם, המשוכנע כי הכרוז
תרם הרבה להרגעת־ד,רוחות שנשארו רגועות
עד אביב ,1936 עת פרצו מהומות־
(המשך בעמוד )28

חדש: אנשי קומאנוו על אופנועים (משמאל) משגיחים על, עבודת קזוווסעוח, הפועלות בכבישים תנינעיר!]״
* ש קידמה בעולם. במקום סוסים — יש
7כבר מכוניות. במקום יצאניות־רחוב יש
כבר מזמן זונוסעות. אבל התופעה ר,חדשת
הם הסרסורים־הנוסעים.
״אין אימון בבנאדם,״ מתלונן אחד הממונעים
האלה .״הבחורות שלנו נוסעות במכוניות
עם אנשים, ואחר כך מה הן עושות?
לא מביאות לנו את הכסף.״
כדי שלא תעזנה לעשות דברים כאלה,
התחילו הסרסורים של הזונוסעות להצטייד,
אחד אחרי השני, באופנועים מצועצעים ככל
האפשר, והם דוהרים לאורך הקו, להשגיח
שעבודתן של יצאניות־הרכב תתנהל בסדר.
ואיך הסרסורים משיגים את האופ;ועים היפים
שלהם? כמובן שמריווחיהן של הזו־נוסעות.
ובעזרתם הם עוקבים אחריהן —
כדי שיוכלו לקבל מהן עוד יותר כסף. כדי
שיוכלו לקנות רכב יותר משוכלל. כדי שיכולו
לעקוב אחריהן עוד יותר טוב.
והתוצאה — נוסע האוסף יצאנית למכוניתו,
שומע לא פעם אופנוע נוסע אחריו.
זה לא שוטר־תנועה. זהו קומאנדו הסרסורים
הממונעים על משמרתו.

ולאן הן לוקחות את האדונים הללו?
זוהי עבודה הרבה יותר בטוחה. ראשית,
שלוש אפשרויות: או שהן מפנות את ה — המשטרה. קשה ביותר להאשים בשידול
מכוניות לשביל צדדי, מוכר, ובטוח, ונש־ ׳ לדבר עבירה שתי חברות המטיילות לצד
הכביש באמצע היום.
ארות במכונית; או שיש להן לא רחוק חדר,
מיבנה הרוס, או צריף; אפשרות שלישית:
ובפרט שאין כאן כמעט שידול. הגברים
בחיק הטבע.
נעצרים מרצונם הטוב, פותחים את הדלת
ולוקחים איתן את הנערות (ראה סידרת תמרמבחינת
בטחונן האישי של הזונוסעות,

״ש?א יהיה משעמם״
^ יך פועלת בכלל כל הזנות הממונעת?
זירת־הפשע הוא כביש בינעירוני הסמוך
לעיר. בינעירוני — כדי לתפוס שם גברים
הנוסעים מעיר לעיר, ומחפשים טרף לדרך.
אבל קרוב — כדי שגם האדונים מן העיר
הסמוכה יוכלו להגיע לשם בנקל, מבלי לבזבז
את זמנם ואונם.
שם, לצידי הכביש, או על המדרכה, אם
יש, עומדות הנערות. לבד או בקביצות?
״תלוי,״ הסביר אחד משומריהן ,״אם הן
חברות טובות, הן מטיילות ביחד. שלא יהיה
להן משעמם. השאר מטיילות לבדן. ואז יותר
מכוניות עוצרות.״
מה הן עושות כדי לעצור מכוניות? מרימות
את היד? ״חס וחלילה!״ ניזעקה אחת
מהן, במעיל פרווה מפלסטיק אמיתי .״אם
אני ירים יד, עוד יחשבו שאני טרמפיסטית!״
החברה שלה צוחקת נורא :״מאז שהיה עם
הסטודנטית, כל אחד מפחד לאסוף בחורות
שרוצות טרמפ.״ נורא משעשע אוחד, הרעיון
שמישהו עלול לחשוב אותה לתלמידת האוניברסיטה,
״אנחנו
ככה עומדות לנו, מטיילות לנו,
וזה בסדר. הם עוצרים.״
למען האמת הם עוצרים במרחק כמה מטרים.
אז אם הגברת ניגשת אליהם — מתחילים
לדבר. אם לא, הם ממתינים כמה
דקות, צופרים קצת בעצבנות, ואז נותנים
גז, וממשיכים לנסוע. בצורה כזאת אין שום
אי־הבנות בין הזונוסעות והמסיעים שלהן.
מהן הזונוסעות?
בניגוד לשיטות העתיקות ישל המקצוע
הכי עתיק בעולם, כאן שיטות הצייד (ההדדי)
הן שונות.
ראשית: הזונוסעות פועלות ביום. מכמה
סיבות. הפשוטה ביותר, בלילה, זה לא הולך:
יש מעט מכוניות, ורבים הנמצאים בשעות
כאלה על הכבישים ממהרים הביתה, ולא
נעים לבהורד, לעמוד בלילה במרחב הפתוח,
ובעיקר — לא רואים מי קרב. רואים רק
זוג פנסים. זה יכול להיות במיקרה הטוב
בעל־עם־אשתו, במיקרה הרע — אוטו משטרה.
אז מי צריך את כל הסיבוכים האלה?
חוץ מזה, כמו שהסבירה זונוסעת בגאווה
אמיתית ,״אצלנו באים קליינטורה הכי טובה.
אנשים מכובדים!״ הסיבה היא לא רק זו
כמו אצל מועדונים אכסקלוסיביים, הנמצאים
רחוק — כדי שיגיעו אליהם רק בעלי־רכב,
הגם שברור שסתם הולך־רגל מיסכן לא יגיע
לזונוסעת: אבל הסיבה העיקרית לסוג הלקוחות
הזה — היא שעות עבודתם היומיות.
״כל מיני אנשים חשובים. עם קרחת. ממשרדים.״
כמו שמסבירה אחת. הם אדונים
היוצאים ל״ישיבות״ ,או סתם יוצאים להפס־קת־צהרים,
או, במיקרים יותר מעטים, אנשי-
עסקים הנוסעים מחוץ לעיר, מנצלים את ה־ההזדמנות
הבלתי־צפויה לפעמים, להתהולל
קצת בדרך, באין רואה.

ו. הוזכוויו! ונוצרו!

״(יא יכוזות לעשות קוגצים!״

.2וימוז נול וזוזיר

.3הורג פווזוד

״עם חכרה שדי מחוצלארץ״
ך! ניגוד לסיפוריהן של היצאניות ה-

^ רגילות, על גברים מסכנים, גלמודים,
כאן הסיפורים שונים. בדרך כלל גברים קשישים
יותר. כנראה רובם נשואים, מצב כלכלי
טוב ובדרך כלל עמדה חברתית. משום־
כך הם גם יבואו למצוא את הזונוסעות בכבישים,
כדי לא להסתכן בכך שמישהו יבחין
בהם כשהם ניגשים לזונה בעיר עצמה.
כאן, למרות הכביש הפתוח, והשמש הזורחת
באור בהיר — הכל דיסקרטי מאד.

נות מימין) .אין כל פרובוקציה מצד הנערות,
ושום רמז המתפרש כזנות.
דבר שני הבטוח עבורן — הוא הכסף.
גבר האוסף יצאנית באמצע היום, במכונית
שלו, בעלת מספר הניתן לזיהוי — לא יסתכן
בשום דבר. הוא ישלם לה כפי ש־נידברו.
גם המיקרים המעטים של שוד זו־נוסעות,
בוצעו על־ידי כנופיות, ובלילה.
מהן שעות עבודתן? ״מעשר בבוקר אנחנו
פד״״ הן מספרות .״זה עבודה הכי טובה
על הכביש. אפשר להצליח לעשות 200 לירות
כל יום. היינו לוקחות 25—20 לירות.
הם באים הרבה. אוטו אחרי אותו.״
(ובאמת, סידרת הצילומים משמאל, שצולמו
ממרחק במצלמת טלפוטו, במשך זמן
קצר לערך, מראים שבאמת יש הרבה הרבה
מכוניות האוספות זונוסעות).
״אני הייתי בהתחלה עובדת פה לבד,״
סיפרה אחרת .״אחר כך הייתי עובדת עם
חברה שלי, שרה, שאני מכירה אותה עוד
מחוצלארץ. עכשיו באות הרבה בחורות, וזה
לא טוב. גם עכשיו מיתון, ולא כלי כך
משלמים טוב.״
יותר ויותר זונוסעות התחילו לאכלס את
צידי הכבישים. יותר ויותר מריבות החלו
לפרוץ ביניהן. ויחד עם זאת הלכו ריוזחיהן
וקטנו. היה ברור שמישהו צריך להשליט
סדר בבלגן. ואז הופיעו בתל־אביב, רכובים
על אופנועיהם, הסרסורים.
במקום ערסים רגילים, הלוקחיס מהיצא־ניות
את ריודחיהן, הם הפכו _לערסנועים.
אנשי הקומאנדו האלה, על אופנועיהם
מרובי־האביזרים, החלו לאט לאט לפעול בכל
השטח. ארבעה אנשי קומאנדו ידועים
רוכבים על ארבעה אופנועים הלוך וחזור
לאורך המסלול, הכולל קטע מכביש נתניה:
בין רחוב ז׳בוטינסק׳ לגשר הירקון. שניים
אחרים עומדים בקירבת תחנות האוטובסים,
משגיחים מקרוב על המתרחש בשטח, ומוסרים
לחבריהם אינפורמציה מעודכנת על כל
אירוע מיקצועי: איזו זונה תפשה איזה
קליינט, לאן נסעה ומתי היא חוזרת. האופנוענים
מקפידים להימצא בקירבת מקום, על
כל צרה שלא תבוא, וכדי שכספם לא ייגזל.

.4הוווונונוו! וונונוו!

** ספר אחד מחברי כנופיית קומאנדו־הסרסורים
:״אנחנו, יעני כל החברה פה,
שומרים על הזונות. למה? למה אנחנו לא
רוצים שיעשו להן בלבולים. חוץ מזה אנחנו
לא פרייארים. צריך לעמוד להן על הראש,
לבחורות האלה, כי כל יום כל בחורה מחביאה
מהערס שלה בערך מאה לירות, וקונה
בזה כל מיני דברים לא חשובים. מבזבזת
סתם את הכסף במספרות ובבתי־קפה, וגם
בורחת מהעבודה כדי לשחק קלפים.
״עכשיו, כשהן יודעות שאנחנו שומרים
במקום, הן לא יכולות לעשות קונצים. וגם
אחרי כל פעם אנחנו לוקחים ממנה את הכסף,
ועושים עליה חיפוש. באמת, אי־אפשר
להאמין אפילו כשהן אומרות את האמת.״
לא זו בלבד שהם עוסקים בעיסוק השפל
ביותר שאפשר להעלות על הדעת, הם מעמידים
פני צדיקים:
״אם לא אנחנו, היו באות אחרות ולוקחות
לבחורות האלה את כל הפרנסה.״
איזה טובי-לב.
מרוב טוב־לב הם עוקבים אחריה, בודקים
עליה, ולוקחים ממנה כל פרוטה שהיא קיבלה
— לפני שהם מרשים לה לחזור לכביש
ולהמשיך לעבוד — בהשגחתם.
מה אומרות על כך בנות־חסותם?
״אני לא יכולה לסבול את כל הליכלוך
הזד״״ אמרה רחל .״כל זמן שהבחורים לא
היו מתערבים לנו בחיים, הכל היה טוב.
מיום שהם התחילו לשמור עלינו עם אופנועים,
ולרדוף אחרי כל מכונית שלוקחת
אותנו, אני לא מרגישה טוב. לא טוב לי
לדעת שהולכים אחרי ורואים כל מה שאני
עושה. הכי מרגיז אותי שתמיד אחרי שאני
יורדת ממכונית, בא אלי אחד החברים של
הערס שלי ועושה לי חיפוש. הוא לוקח לי
את הכסף כאילו אני מחביאה מהחבר שלי.
״אבל כל זה לא מספיק להם, למלוכלכים
האלה. הם גם תמיד רבים ביניהם. לפני איזה
שבוע, ככה 10 ימים, הם הלכו פה מכות
עם ערסים של בחורות אחרות, שרצו שגם
הן יעבדו במקום.
״אני חושבת,״ מסבירה רחל ,״שאם הם
לא היו מתערבים לנו בעסקים שלנו, אז
זה היה הולך יותר טוב. עכשיו, אחרי המכות
האלו, הקליינטים לבד מפחדים, ובעיקר
בגלל איזה מלוכלך אחד. הוא נסע על
אופנוע אחרי החברה שלו שהיתר, בתוך
פרייבט. בזמן שהוא עקב אחריה עם האופנוע
שלו, הוא לקח את המספר של המכו־

אביב—חיפה, והשוטרים המתינו עד שנסעה.
קציני המשטרה, שנתקלו בפעם הראשונה
בעבודתם בתופעה מוזרה של גניבת בגדים
ממכונית חונה, החלו לבדוק ולחקור מה
קרה. הם גילו שהמעשה הוא פועל־כפיה של
כנופיית אנשי־הקומאנדו השומרים על זונות
שעובדות בקטע מסויים בכביש נתניה.
הם לא רצו להסתכן באלימות, בפרט שכוח
פיסי הוא לא בהכרח הצד החזק שלהם.
הם כנראה הבחינו בפרוצה חדשה שקפצה
מחיפה לערב עבודה בתל־אביב, והגיעה לתחום
האסור. הם הצליחו לסחוב את בגדיה,
דבר שמנע ממנה לעבוד באותו ערב, והוציא
ממנה את כל החשק לעבוד שם באיזשהו
ערב אחר.
זוהי גם התראה לידידותיה החיפאיות, שלא
תנסנה את מזלן על קטע הכביש הזה.

פרנסה קלה ויד קשה
*כך נמשכים להם החיים על הקו. ה!
זונוסעות הוותיקות, הנהנות מחסות ידידי־

נית הפרטית. איזה יומיים אחרי זה הוא
ראה את זה מהמכונית שעובד בחברה גדולה
על־יד הגימנסיה, ואמר לו שהוא יספר
לכל האנשים אצלו בעבודה שהוא יוצא עם
זונה, ושגם יספר על זה לאשתו. הוא רצה
שהאיש יתן לו כסף.
״סוב שהאיש לא פחד ממנו, והזהיר אותו
שהוא ילך למשטרה ויספר על זה. הערס הזה
רק שמע משטרה והפך להיות ילד טוב.
אבל מה, מאז האיש הזה, לא בא אלינו, וגם
החברים שלו בעבודה הפסיקו להיות איתנו.״
אך הקומאנדו הזה, התופעה החדשה הזאת
על הכבישים, לא באה רק לשם ביקורת
וגבייה.
תפקידם העיקרי הוא להיות משטרה
פרטית: להשגיח שפרוצות משטח אחר
לא תפלושנה לכביש ״שלהם׳׳ .והיות והעסקים
היו טובים, היתד. פלישה המונית:
״העבודה על הכביש שלנו היא העבודה
הכי טובה,״ סיפרה אחת הוותיקות .״אני
בעצמי התחלתי כאן לעבוד עוד לפני שבאו
אלו הבחורים שקוראים לעצמם הקומאנדו,
״הנהגים שהיו באים לתל־אביב מנתניה
או מהרצליה, היו מסתכלים עלינו הרבה. הם
בהתחלה לא ידעו שאנחנו עובדות. רק אחרי
כמה ימים הם התחילו לעצור. העבודה שלנו
היתר. קשה. כל הזמן היינו עובדות בלי
הפסקה. הקליינטים לא היו מתווכחים איתנו
אף פעם והם תמיד שילמו לנו.
״אחרי שעבדנו ככה כמה חודשים, מבלי
שהמשטרה היתר, מפריעה לנו, התחילו פתאום
לבוא לשטח גם זונות אחרות. הם היו
סתם שרמוטות. חיפשו איך לעשות יותר
קליינטים, והרסו לנו את העבודה.
״הזונות החדשות היו באות לפה עם ה־הערסים
שלהם, ועשו המון צעקות בשביל
לקחת את המקום. כל יום היו הולכים פה
מכות, עד שהתחילה לבוא משטרה ולעצור
אותם, וזה עוד יכול להיות הסוף שלנו.״
מה זה, כבר אין זכויות־ותק במקום הזה?
התמרמרו הסרסורים, והכריזו מלחמה בפולש.
אמנם הפולשות היו מצויירות בסרסורים
הפרטיים שלהן, אבל אלה בלי רכב היו
פשוט חסרי אונים.

תי מה לעשות. החלטתי לקחת אותה למקום
שבו אוכל לתת לה חצאית. חסר לי שמישהו
שאני מכיר יראה, ועוד ככה, בלי בגדים.״
השוטרים הופתעו למישמע הסיפור. הם
ליוו את האיש והזונה לעבר הנפה הצפונית
ברחוב דיזנגוף. האיש מסר עדות נגד ה
זונה,
וביקש ששמו לא ישתרבב לעיתונות.
היצאנית, שהיא תושבת חיפה, קיבלה נזיפה
חמורה, וקצין המשטרה מתל־אביב אמר
לה :״את תעבדי רק בחיפה. אין לך מה
לחפש בתל־אביב,״ וגייס עבורה חצאית אצל
שוטרת. היא לוותה אל תחנת מוניות תל-

הן — ומשלמות עבור זאת בכל הכסף שהן
משתכרות, והבחורות החדשות, שחיפשו פרנסה
קלה וזכו למתת ידם הקשה של ה־סרסורים
הממונעים של תל־אביב, תופעה
שהיא לא רק חדשה בארץ, אלא מן הסתם
יחידה בעולם כולו.

סוודר דעיתון־יומי
ומלחמת הסרסורים הממונעים לא
| בררה באמצעים. מיקרה אחד הגיע למשטרה.
שוטרים
הבחינו באדם במכונית, חולף על
פניהם במהירות נוראה. הם הצליחו לעצור
אותו. בפנים ישבה בחורה בסוודר עבה. חוץ
מהסוודר היא לבשה עיתון יומי. לשוטרים
זה לא נראה בגד מפואר והם התעניינו.
״גנבו לי את הבגדים,״ היא אמרה, ופרטה
מה נגנב. היא זיהתה את עצמה. בת .18
עובדת בחיפה, בדרך כלל.
הנהג היה בין המצרים. לבסוף סיפר:
״אספתי זונת־טרמפים בכביש נתניה, ליד
גימנסיה תיכון חדש. הזונה כיוונה אותי לשביל
צדדי. עצרנו בשדה. נשארנו באוטו
העומד, רק עברנו שנינו למושב האחורי.
״באמצע מישהו הכניס יד בשקט לאוטו.
הדם שלי כמעט קפא. הם לקחו בגדים שלה
שהיא השאירה מלפנים על המושב. לא ידע-

בט1רר

בגזכוניגז מילאכה

במדינה
(המשך מעמוד )25

דמים מחודשות, בפיקודם של אמץ אל־חוסייני
ופאוזי אל קאווקג׳י.
תולדות האח שברח

ברמת השרון, מול פונדק השרון
דירות פאר בנות 2 7 , ,2ו־ 3חדריים לכניסה מידית,
בהרצליהפתוח, קרית
דבלין
דירותבנות 2 7 ,ו* 4חדר ׳ בבניה . המחיר ותנא י התשל ו ם
ל לא תקדים ,
החלמ ־ 2 8 $0ל־י צמודה כולל 5 0 ״/0מ ש כנ תאלא

כזוז־ו־ן וזו מ ס־ בעם
ושותפות < תלט מן

הרצליה,רח׳ העבודה , 23כ1ל934416 ,

היה היו שני אחים. אחד ישב בבית־סוהר,
אבל דווקא האח השני ברח.
למה?
כשהשודדים פרצו לסניף הבנק הלאומי
בבאר־שבע, לפני כשנתיים, ורצחו ביריד,
את מנהלו, שמעון שלום, לא הצליחה המשטרה
למצוא את הנאשמים.
אחר־כך, כשצייר צ׳רקסי מצא במיקרה את
הנשק טמון במיכל, חקרו השוטרים את הנאשם
בהכנת מיכל־הנשק, יוסף בן־הרוש.
הוא הסכים להעיד — אם תינתן לו חסינות
וגם לאחיו, דויד בן־הרוש, אשר נעצר
כחשוד בשוד.
הבטחת החסינות ניתנה לו, בהצהרה חתומה
על־ידי המשטרה.
העד נידהם. אחרי שהדבר הוסבר לאחיו
דויד, הוא חודר, בשוד בצורה כה מפורטת,
שהדהימה אפילו את חוקריו. ואז נאמר
לו פתאום שאין לו חסינות. החסינות שהובטחה
לאחיו היא רק לגבי החזקת־האק־דחים.
לא לגבי הרצח שביצע בהם.
דויד בן־הרוש נידהם. אך המשטרה הצביעה
על הכתוב בשולי ד,צהרת־ד,חסינות.
שם נכתב :״לאדם שיהיה עד־המלך — אין
כל קשר לפרשת השוד״.
סניגורו של הנאשם, עורך־דין חיים קא־זים,
תהה על מקוריותה של התוספת,
ושאל מדוע אם כן, אינה מופיעה על שאר
ההעתקים, ולא חתומה בראשי־תיבות, כנהוג.

״בטח שהבחור השלישי עשה את זד״״ אישר
עבד .״זד, בכלל לא אנחנו.״
ולמר, הלשין השלישי האלמוני דווקא עליהם?
״זה מפני שאני הלשנתי עליו פעם,
שהוא גנב קטנוע,״ אמר עבד.
אבל מרוב הלשנות לא היו השניים מוכנים
להלשין מיהו האדם השלישי המנוול
שהלשין עליהם, ולכן החליט השופט הם
עצמם ימשיכו לשבת בכלא.

חינוך
״פסיק קטן 3טב>ו״
כבר ברל כצנלסון שאל בשעתו את
השאלה הגדולה כיצד להבטידז פינה בלב
הקורא הצעיר לספרות העברית. ועכשיו
בא ראובן קריץ, סופר ומורד,־תיכון, והוכיח
כיצד לא הובטחה פינה כזאת.
את ההוכחה נטל קריץ מבחינת־ד,בגרות
בספרות עברית של השנה שעברה, עת
הוטל עליו לבדוק את תשובותיהם של
460 נבחנים.
כל מד, שעל הנבחנים היה לעשות היד,
לענות על 10 מתוך 43 נושאים אפשריים
(לדוגמה: נימוקיו של הרמב״ם לשלילת
האיצטגנינות — לפי תשובה לחכמי דרוס־צרפת)
.את זד, עשו הנבחנים, לדעתו של

סבל מפצ עי ם ^

גרו>*ם
ופצע* בגרות.

השגעון האירופי. האחרון :
גרביים בעלות סרט הצמדה
בקצה העליון, הנדבק לעור
ללא לחץ ומותח את הגרב,
על חיטובי רגליך 4.50 .ל־י׳
בלבד.

עור פניך מכוער ומוכתם?
הרגשתך כאילו עיני כל ננעצות
בך? הרגשה איומה! כעת
לעזרתך בא עדורה קרם ונוזל
אנטיספטי, מוצרים שהמדע
המודרני גלה עבורך.
ע דור ה מכיל הכסכלורופן
החודר ומשמיד את החיידקים
עמוק עמוק בתוך הנקבוביות.
עדורה מרחיק פגמים,
גרויים ופצעי בגרות במהירות
וביסודיות, מזכך ומרענן את
עורך כפי שלא היה מעולם.
קנמה) עדורה עוד היום
בבית המרקחת.
איזו הרגשה שונה! בטחונך
העצמי חוזר אליך ומראיך
3.65ל׳׳י.
מעיד על כך!

קריז

— והיהודי עצוב
טשרניחוגסקי הכומר שמח —

הסביר לו הקצין החוקר, פקד יצחק בר־קוביץ׳
,שזה מפני שנייר־הפחם היה קצר.
נכנס קאזים למשרדו של ברקוביץ׳ ,נטל
משם ניירות־פחם, הציגם בבית־הדין והוכיח
שהם בהחלט מספיק ארוכים.
הרס את החיים שדי. אך בזמן ש-
בית־המשפט שקל אם אפשר להאשים את
דויד בך הרוש או לא, ישב דויד עצמו בכלא,
האשים דווקא את אחיו :״יוסף
הרם את החיים שלי, הרם את החיים של
אשתי היקרה, הרס את החיים של ילדתי.
האלוהים יהרוס את החיים שלו.״
יוסף ( )21 עצמו, לא התרשם בתחילה מ-
האשמותיו של אחיו. אך לאחר שבית־המש־פט
בבאר־שבע לא קיבל את טענות החסינות,
מוטט הדבר את רוחו.
ואז נעלם יוסף מביתו. כל החיפושים והסריקות
אחריו נסתיימו ללא תוצאות.
כי יוסף בן־הרוש, אחיו של החשוד ברצח
מנהל־הבנק, אולי עבר את הגבול, למצריים.
הוא השאיר אחריו שני מכתבים, ובהם הסביר
:״אני לא מאמין יותר במדינת־ישראל,
לכן אעבור את הגבול.״
משפם האדם השליש*

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים.
להשיג בחנויות
הספרים הגדולות

למען עור נ קי ובריא

כשד,נזירה הבחינה בגברים, היא פרצה
בזעקות. ובצדק. כי מה עושים בחורים צעירים
בחדרה של נזירה, בבית־הספר הצרפתי
ביפו, באמצע הלילה?
גם המשטרה רצתה לדעת מד, הם עושים
שם, ולכן עצרה את שמעון שושנה ()22
ואת עבד אל־דין 23 כדי שיסבירו את
עצמם.
״לא גנבתי שם כלום״ אמר שמעון .״זר,
בחור שלישי עשה, וסתם הלשין עלינו.״

קריץ, בהתבטאות ילדותית, שהוכיחה בורות
גמורה ושטחיות, ושעיקרה היה פטפוט
מעמיד־פנים, גיבוב־דברים ריקים־מתו־כן
ופשטנות מגוחכת.
את העובדות האלה מוכיח קריץ במאות
דוגמות הלקוחות מן הבחינות, אותן ריכז
בחוברת מיוחדת שפירסם.
כתב אחד הנבחנים על שירו של שאול
טשרניחובסקי, הפעמונים :״כשהם מצלצלים
בים־בם הכומר שמח והיהודי עצוב וכשהם
מצלצלים אמן, הם מתחלפים.״ כתב נבחן
אחר, בתשובה לשאלה על יהודה ד,לוי:
״(הוא) רוצה להגיע לארץ־ישראל אבל יש
לו כל מיני לבטים טכניים איך להגיע.״
דמות דינאמית. המצב לא היה יותר
טוב

בשתי

השאלות

שהוקדשו

לספרות

כללית. בוגר אחד פסק :״המלט של שכספיר
היה בחור מפותח ומשכיל.״ ובן 18
אחר, שהשיב על שאלת פלובר, הסביר:
״אמר. בובארי היא דמות דינאמית — היא
כל הזמן מחליפה מאהבים.״
מסקנתו של קריץ היא כי התלמידים
בבתי־הספר התיכוניים אינם קוראים את
יצירות הספרות ומורי־הספרות אינם יודעים
כיצד למלא את תפקידם. אחרת קשה להבין
כיצד כתבו כמד, נבחנים כי ״טשרני־חובסקי
הרגיש עצמו פסיק קטן בטבע.״

החי
• מוכים השניים מן האחד. בירושלים
אושר כי הנספח הישראלי לענייני
מכס בבון, בירת גרמניה, שעיקר עבודתו
ניהול חקירות בגרמניה, אינו יודע גרמנית
ולכן הוחלט לשלוח אותו לקורס מזורז בגרמנית.
יחד עם אשתו.
• צלילי המוסיקה. ברמת־גן פרצו
אלמונים לחנות־תקליטים, התעלמו מכל הפריטים
בחנות, נטלו עמד,ם רק כמה תקליטים
של החיפושיות ושל אלביס פרסליי.
• הבל תלוי בזמן. בתל־אביב סרב
פרופסור באוניברסיטה לקבל הסבר של
סטודנט כי לא הספיק להתכונן לבחינת
דקדוק, ד,יטה לו את הנימוק, בקובעו:
״בעבר — לא הספקת, בעתיד — אולי
תספיק, אבל בהודה — לא מספיק.״
ה עול ם הז ה 1540

ק 1לנ 1ע
סרטים גשי וקופות
המקצוענים (אופיר, תל־א ביב; א ר צו ת
הברית) בשמונה נפתחת הקופה של קולנוע
אופיר. בשמונה וחצי היא נסגרת. כל ה־

כרסיסים אזלו. אבל חלק גדול מהכרטיסים
הללו אפשר להשיג בערב, ליד הכניסה,
במחירים מופרזים, אצל הספסרים.
זהו סרט לכל סוגי הקהל. מלא פעולה,
מתח, הרפתקאות. קבוצה של אקדוחנים
מקצועיים יוצאת למדבר כדי להציל בחורה
שנחטפה על ידי שודדים. הבחורה היא
קלאודיה קרדינלה היפה, ובין המצילים
שזה נמצאים שני אנשים ששמם בלבד
יכול להרעיד נשים וקופות: בורט לנקסטר
ולי מרווין.
בסיפור לא חסרים פגמים הגיוניים, הדמויות
לא תמיד פועלות כפי שצריכות
היו לפעול, והעלילה עצמה מלאה חורים
וטעויות, אבל הבימוי המקצועי של רי־צ׳ארד
ברוקס, המתח, הסוסים ור,מידבר,
מחפים על זה היטב.

לות, נשים שאינן נשים, גברים שאינם
גברים, וכולם מתעלסים זה עם זו, מגלים
אברים מפלצתיים, חסרי צורה, ומסתכלים
בה בזלזול ובבוז.
וכמו בכל הסרטים של פליני, כך גם
בסרט הזה, כשהמצב נעשה קשה מנשיא,
כשבעלה יוצא לטיול עם אהובתו, והיא
נשארת לבדה, בדירה הגדולה, עם מכשיר
טלוויזיה ותריסים מוגפים, רק אז, כשנדמה
ששום דבר כבר לא,יבול להיות גרוע
יותר, היא פתאום מגלה את הדבר האמיתי
המצוי מאחורי הכל, את החיים. היא
יוצאת מן הבית, ולעיני הצופר, נגלית בפעם
הראשונה הסביבה בה היא חיה: גן
גדול, הנראה יותר הלומי, יותר הזוי

אהבה במהירות על־קול־ת
בואינג בואינג (אלנבי, תל-אביב;
ארצות־הברית) סרט חסכני, עם בדיחות בכמות
ד,הוליוודית הרגילה, במקומות הרגילים.
המצב הבסיסי עצמו הוא בדיחה:
עיתונאי אמריקאי בפאריס מחליט לחיות
חיים יפים, ובוחר לו לשם בך שלוש
דיילות, משלוש הברות תעופה שונות, מסדר
לעצמו את לוח הטיסות שלהן, ומבלה
עם כל אחת בזמן שהשתיים האחרות נמצאות
באוויר.
כל העסק מתקלקל כשמכניסים לשימוש
את מטוסי הסילון, והאמריקאי המסכן צריך
3ם פק את שלושת הנשים שלו, במהירות
הרבה יותר גדולה. סרט ללא יומרות, עם
הרבה בדיחות מילוליות, שנלקחו מההצגה
שלפיה נעשה.

תאוות הקולנוע

בעקבות השועל

(צפון,

תל־א ביב;

אד צו ת־ הב רי ת ) אין ספק שויטוריו דה־סי־קר,
לא ראה את א ר בינק ה, ובכל זאת הוא
גנב מאפריים קישון את הרעיון העיקרי
בסרט שלו: שוד במסווה של סרט. ומתוך
סיבה מוזרה, המובנת רק לו, הוא לקח
משם אפילו כמד, פרטים מרכזיים: שוטר
המשתוקק למינא תפקיד בסרט, ההמון המהופנט
מהמצלמות, הגנבים המארגנים את
הכל במקצועיות, וכד.
מה לא מספיקים לראות בסרט של דה־סיקר,
עד שמתחילים צילומי השוד הגדול.
פיטר סלרם מבצע בריחה גאונית מבית־הסוהר,
פיטר סלרס מציל את אחותו (שבחיים
היא אשתו)ממצלמות הקולנוע,
בורה מהמשטרה לתוך אמבטיה מלאת־קצף,
מתחמק מהאמבטיה לתוך שובך־יונים,
ויוצא משם כשהוא בולו מכוסה ביונים,
וכן הלאה וכן הלאה, כשבדיחה רודפת
בדיחה בקצב ער ימהיר.
דר,־סיקר, צוחק על הכל. על שוטרים ועל
גנבים, על כוכבים, על תיירים, ובעיקר,
בקטע הנמשך עד אין סוף, עי תאיות
הקולנוע של ההמונים.

גן העדן המצוי
ז׳ולייטה והדוחות (גת,
איטליה) הקוסב ה דול פליני לקח סכין ניתוחים,
חתך בו את ג׳ולייטה שלי, ה־ציא
מתוכה את המוח, הלב, הנשמה, ופרש
אותם בפגי הצופה. התוצאה: סרטו התשיעי
וחצי ז ׳ ו ל ״ ט ה והרוחות.
החטא הגדול• כלי•.מד, שעובר-כגופה
ובנשמתה של אשד. פשוטה, עקרת־בית
צנועה המגלה יום אחד שבעלה בוגד בה,
מופיע על הבד של פליני ללא בושה וללא
מעצורים, על כל פרטי הפרטים.
לז׳ולייטה אין שום דבר בחיים חוץ
מאשר בעלה ובתה. מן הרגע שהיא הכירה
את בעלה נפסקו חייה. היא מסרה לו
אותם. ועכשיו, כשהיא מגלה לפתע שהוא
בוגד בה, היא נשארת לבדה, אשה מזדקנת
לא יפה, שאינה רגילה, ואינה מסוגלת
להיות את חייה, בעצמה, לעצמה.
היא מנסה למצוא את החיים בעולם ההזיות,
אבל לתוך העולם הזה מתגנבים
כל פחדי הילדות שלה, ובעיקר הפחד
הגדול מפני החטא הגדול: המין.
בל הפחדים והמעצירים שלה מתקיפים
אותה בכל רגע, ע 1כל צעד, כל העולם
הסובב אותה מלא דמויות מיניות, מבחי־תל-א
בי ב;

גיש׳ שזוהי חובתי לתעשיית הסרטים הישראלית.
״ובכלל,
כל הסרט הוא על רקע גיחוך,
או סאטירה, ורק גוף בריא, בריא מאור,
יסול להרשית לעצמו להתלוצץ ולעשות
סאטירה על עצמו.״

ישראליס בחו״ל
שעה לפני הגסיסה
בפאריס יש אלפי במאים, שחקנים, טכנאים
ושאר אנשי קולנוע המהלכים מחוסרי-
עבודה. הקולנוע צר מלהכיל את כולם. אבל
בל מחוסרי העבודה מאוגדים באיגודים
מקצועיים, והם לפחות שומרים היטב שזר
לא יקבל את העבודה שהם אינם מקבלים.
א 3יהיה משהו. לכן, למרות שבני
כהן התל־אביבי ( )27 עבד בהצלחד, רבד,
כעוזר־במאי למספר במאים חשובים, כמו
אלכם (רק לא בשבת) ז׳ופה, הוא לא
הצליח להשיג בפאריס עבודה.
שנה שלמה הוא הסתובב שם, שוחח עם
במאים, עם מפיקים, עם משקיעים, ובכל
פעם שמישהו ניסה להעסיק אותו, התערבו
בדבר האיגודים־המקצועיים, הכניסו במקורו
עוזר־במאי צרפתי.
ואז, יום אחד, הוא קיבל הצעת עבודה
קוסמת מאוד מאדם ששמע את שמו. הצעת
העבודה הגיעה מגרמניה, ובני, בלית ברירה,
החל לארוז את מזוודותיו. הוא קנה
כרטיס, נפרד מידידים, וביום האחרון שלפני
הנסיעה, כך סתם, מתוך יאוש, הוא
צלצל לבמאי החשוב ביותר בצרפת, לדיאן־
לוק (אשה היא אשה) גודאר, סיפר לו על
עצמו, ושאל איתו אם יש לו עבודה.
גידאר אמר לו שהוא לא יודע, שיבוא
לראות אותו. בני הלך לראות אותו. גודאר
הסתכל עליו, שאל אותו מספר שאלות,
ואמר לו שוב ,.שהוא לא יודע. אם יהיה
משהו, הוא יודיע לו.
למחרת, כשעה לפני שיצא לרכבת, הגיע
אל בני כהן טלפון ממזכירתו של גודאר.
היא התקבל לעבודה בתור עוזר־במאי. על
אפם ועל חמתם של כל האיגודים המקצועיים.
בגרמניה עדיין מחכים לו.

נשים ש אינן נשים

מההזיות המסעירות ביות:־ שלה. המסך
יורד.
שפע הצבעים י־עושר ה2ייל־מים שבסרט
היא לא סתם״ חג לעיניים. הוא נשף גדול
בשבילם. תהלוכת המראות והדמויות המס־תובבות
בתוך הסרט, היא דבר ענקי שהעין
עוד לא ראתה כמותו. השפע הזה
הוא גדול מכדי להיות אמיתי, וזוהי הסיבה
שהוא לא נוגע עד ללב, נשאר אישם
בין האישון לרישתית.
ישראל גוף בריא מאד

ברטים •טצריך?ראות
גב:ר ואיטה (בן־ יהודה, תל־אביב) איוי־

רה, פייט׳ מוסיקה, משחק, צילומים נפל־אים
בסרטו של ק לוד ללוש על אהבה
בין גבר לאשה.
מו׳ייאל (פר יז תל־אביב) שני אנשים
שבימי צעירותם לא הצליחו לאהוב בראוי
איש את רעותו, מנסים לחזור יחד לעבר׳
גדי לחפש בו את מה שאינם מ:זוגלים
למצוא בהוה. אבל הם רחוקים בהווה איש
מרעיתו כמו שהיו רחוקים בעבר, תלושים
מהחיים, נאחזים בחפצים, בתנועות, במילים.
דלפין סרז׳ נפלאה, אלן רנה קר, מדוייק,
ומחושב.

ז׳ולייטה והרוחות

בין האנשים היוצאים מן הסרט
מתנהל ערב ערב ויכוח רציני על ארבינקה,
על קישון ועל המשטרה .״אבל איך המשטרה
הרשתה לו לעשות סרט כזה?״
מעלה כל פעם הראשון את השאלה. וכולם
מתהילים להיזכר :״איך ה שו ט רי ם ר בי ם
מי יעשה ראשון ראפורט למכונית? איך השוטר
מת לקבל תפקיד בסרט? איך השוטרים
בעצמם פורצים את הקופה?״ ואיך?
ואיך? ואיך?
אחד מעלה תמיד את ההשערה שמה המשטרה
יכולה היתד, לעשות? לא היתה
לה ברירה. וכולם צוחקים עליו, ומישהו
תמיד אומר שלמשטרה בכלל לא איכפת
מה מסריטים עליה, העיקר שיאייתו את
שמה נכון.
ברכתי, אישורי או איחורי. האמת
האמיתית היא שיש בארבינקה פסוק
אחד שי.א נכתב בידי קישון, אלא בידי
המשטרה עצמה, ובפסוק הזה אומר ה־שיטר
:״אנחנו רק מבצעים את החוק, אנחנו
לא כותבים אותו.״ פסוק די ספרותי,
א ר בינ ק ה

את האמת העוד יותר אמיתית אפשר
לשמוע מפיו של דובר המשטרה עצמו, יעקב
נש :״אפריים קישון,״ אומר נש ,״וחיים
טופול, לא צריכים את ברכתי, או את
אישורי, אי את איחולי, כדי לעשות סרט,
הם יכולים להלביש את מי שהם רוצים
במדי ש־טר ולעשות את הסרט. אני הקלתי
עליהם את ההוצאות משום שאני מר־

פרל מנ טהסטודנ טי ם של
אוני ב ר סי ט ת תל -אבי ב
מארח

אורי א בנ רי
ביום רביעי 15 ,במרס, בשעה 9
בערב, ה א סי פהתת קיי ם בבניין
מדעי הרוח, אול ם מספר . 140

ר חו בות

הקורס ללמוד ערבית יפתח בקרוב
ברחובות, ע״י התא המקומי של התנועה.
פרטים והרשמה: ת.ד ,86 .רחובות,
אי מזכירות התנועה ת.ד 136 .ת״א,
טל.30134 .

$בבת־י ס
ביום שלישי 7במרס, בשער,
8.30 בערב, בקפה ק לי פ סו, ליד
קולנוע בת־ים, תתקיים הקרנה של
הסרטון :

אני אחמד
ויתקיים דיון בהשתתפות:

דור ארנפלד
ואהמר מסארווה

תדריך

״ז׳ורייטה והרוחות״

אסיפות כינון
אחרי כינון החטיבות האזוריות בחיפה
ורג״ב, ייערכו בחודש זד, אסיפות
בינון של הטיבות תל־אביב וירושלים.
הודעות על מועדי האסיפות, וסדר־היום,
יישלחו בהזמנות אישיות לחברי התנועה
בשתי הערים.

$ברמת־גן
ביום רביעי 8 ,במרכ, בשעה 8.30
בערב, בקפה העצמ או ת, בגן המלך דוד
ומאחור,י קולנוע אורדע) תתקיים פגישת
חברים בהשתתפות:
*ו׳!ו 11ס< <11
לדיון על :

תוספת היוקר

תל-אביב)

ראה סרטים.
הפטנט (סמדר, י רוש לי ם) הבמאי רי־צ׳ארד
לסטר משתולל, ושם לצחוק את
החברה המתבגרת והצעירה. צבעי שחור
לבן מרהיבים, ה־מיר מבריק.

העיר מחפשת רוצה

(תל-אור, ירו
שלים)
עיר שלמה חושפת את עצמה ואת
חולשותיה בחיפושים אחר פושע מין הרוצח
ילדות קטנות. זהו ההעתק המקורי
של 1סרטו המצויין של פריץ לאנג.

סרטים שרצוי דראות
שדושה ימים וילד

(אורלי,

חיפ ה)

שלושה ימים של זכרונות מאהבה ראשינה
בסרט ישראלי ברמה בלתי ישראלית.

המשימה ברלין

(אוריון,

תל-אביב)

סרט ריגול בלתי רגיל.

דוקטור

ז׳יוואגו ( פאר, תל־א בי ב; תמר,

חיפ ה) המהפיכה הרוסית הגדולה ומשורר
רגיש המנסה לעבור אותה. סרט ענדים
עם הרבה רגש.

קרן אהת של אושר (אמפיתיאטרון,
חיפ ה) אהבה תמימה בין גבר שחור לנערה
לבנה, עיוורת. נוגע ללב.

סרטים שאפשר לראות
הכל בגלל איטה (ארמון־דוד, תל־

#ב חי פ ה
ביום חמישי 9 ,במרב, בשעה 8בערב,
בקפה פת, שדרות מוריה ,50
דיון על הנושא:

כוח חדש והציונות
דמי השתתפות בהוצאות 1 :ל״י.
נא לדייק!

המעונינים להזמין מרצים מטעם
התנועה, להרצאות בהו־גי־בית,
מפגשים, שעות חינוך
בכתי־הספר ובד׳ ,יתקשרו לאברי,
מזכירות התנועה, ויציינו
את מקום ההרצאה, מועדה,
נויטאה ומספר משוער של
המשתתפים.

אביב) קתרין דנב משגעת שני צבאות גדול׳
0בכותונת לילה לבנה, ושיער בלונדי
פרוע, הופכת את מלחמת־העולם השניה
למאורע משפחתי. חביב.

העול ם הזה 1510

ה ת בונ ן ע בג רו ת ב עז רתספ רי ט כגי כון
הופיע ונמצא למכירה בכל חנויות ההפדיב
ובמשרדי טכניכון :

מדריך לנ ב חני ם
בגרות ומוקדמות
ה כו ל ל: ב חינו תמה שני םהאח רונו ת,
תו כני ת לי מו די םות קנו ת

שנוי
כתובת מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כן שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למענו החדש.

כ ע 1ל ם

אר צו ת־ ה בריוז
הכל נשאר במשפחה
לו היו חברי הקונגרס האמריקאי נוהגיב
לפי הכלל שמי שחי בבית־זכובית מוטב לו
לא להטיל אבנים היו פניהם של רבים
מהם פחות סמוקים השבוע. אחרי שהם
גרשו את חבר הקונגרס הכושי אדם קליי־טון
פואל על שורת מעללים, שביניהם בלטה
מאד העובדה כי הוא העסיק את אשתו
ואת פילגשו כמזכירותיו תמורת 40 אלף
דולאר לשנה, וזה על חשבון משלם־המסים
האמריקאי* ,הם נאלצו לקרוא בעיתונים
כמה דברים לא נעימים.
פואל לא נשאר חייב והשבוע הודלפה
לעיתונות העובדה כי יש עוד לפחות 47
חברים בבית שבכלל לא מתנגדים להעסיק
את קרובי המשפחה שלהם על חשבון הציבור,
אפילו כאשר עומס העבודה שלהם
קלוש למדי.
כך נתגלה כי לחברי הקונגרס (המקבלים
30 אלף דולר לשנה) ,מסייעים בשכר, בין
השאר 15 :נשים 9 ,אחיות 4 ,אחים4 ,
בנים 2 ,בנות 2 ,חותנות 2 ,גיסות2 ,
גיסים ואהיינית, בן־דוד, דוד, דודה, נבדה,
חתן ואבא.
האמת היא שעובדות אלה אינן סודיות.
הן מתפרסמות מדי חודש, בפירוט מלא,
בדו״ח הקונגרס. רק שרוב הנוגעים בדבר
מעדיפים לרשום את נשותיהם, למשל, בשמות
שלפני הנשואין.
חברי הקונגרס, שרצו לשוב לחייהם השקטים,
הזכירו כי לא הם המציאו את
השיטה. בשעתו, כאשר הוא היה סנטור,
העסיק אפילו הישר באדם, הארי טרומן,
את אשתו, בס, כמזכירה. אמנם היא קיבלה
אז רק 4500 דולאר לשנה. אבל אז עדיין
היה הדולאר דולאר.
הכחידה נזובטחת. אין זה הגילוי
הלא־נעים היחיד בפרשת פואל, גיבורם
של הכושים האמריקאים, שהראה כיצד
אפשר לעשות חיים טובים על חשבון
הלבנים.
כי ברור, שבשיטת הבחירות האזוריות
מועמדותו האישית של פואל מבטיחה את
בחירתו מחוש ומה יעשה הקונגרס אז?

סמואה
•־עול בפולינדה

בי״ס ״ מי ״ לספרות נ שים
תל-אביב, ר חו ב א לנ בי ,48ט ל פון 57400

פתוח מ־ 8עד ; 12מ־ 2עד .6

טיפול ושרות סלוני
ללקוחות
בהדרכת חב רמומחים

ב מ חי רי םסמ ליי ם

צביעת שערות בכל הגוונים.
תסרוקות ותספורות לפי האופנה.
סלסול תמידי והחלקת שערות
בחומרים המשובחים של ״הלו קר טיס׳ /״אימדיא וולה״.

מתקבלותתל מי דו תרציניות __
ג בי ת -ספר רציני ; פ ר טי םבמקום

פיאמד, מטעפה פואו פאומואינה מולינועו
זכה בשבוע שעבר ברוב מכריע בבחירות
לאסיפה המחוקקת של סמואה המערבית
(אוכלוסיה ,)95,000 :שהיא המדינה העצמאית
היחידה בפולינזיה.
בניגוד לראשי־ממשלה אהרים החליט פי-
אמה לקיים את הבטחת ערכיו׳,בחירות שלו,
לייעל ולקצץ בצורה קיצונית את המנגנון
הציבורי.
כשהודיע בסוף השבוע על הרכבת ממשלתו
נתגלה כיצד הצליח לצמצם את
מספר שריו** הוא מינה את עצמו, נוסף
לתפקידו כראש־הממשלה, גם לשר המשטרה
ובתי־הסוהר; לשר ההגירה והשירותים הציבוריים;
לשר־הפנים ולשר־החוץ.
ברימגיה עירן הש!וי1ן
המבצרים האחרונים של הגבר הבריטי
עומדים ליפול. זאת היא מסקנתם של פרשנים
מביני־עניין שעקבו אחרי ההתפתחויות
האחרונות בבורסה הלונדונית ובכנסייה ה־אנגליקאנית.

דעתן של הנשים ׳ הבריטיות נחושה:
לזכות בשוויון מלא גם בבורסה — כסוכנות,
וגם בכנסייה — ככיהנות־דת.
השבוע יצביעו 3500 חברי הבורסה בלונדון
על קבלת חברות לבורסה, בהתחשב
עם העובדה כי מספר הנשים המחזיקות
במניות הולך ורב, יש להניח כי יימצא
הרוב הדרוש (שלושה רבעים) שיסכים לנוכחות
סוכנות בבורסה של לונדון, למרות
ש״אין לנו אפילו חדרי־נוחיות לגברות״,
כפי שהתבטא אחד מאנשי הבורסה השמרניים.
,,סגור
לתשעה חודשים.״ המאבק
בכנסייה יהיה יותר קשה. זה עתה סיימה
ועדת־מומחים של הכנסייה (שבעה גברים
* כל חבר קונגרס זכאי למספר עוזרים
על חשבון הציבור, בהתאם לגודל אזור־הבחירות
שלו, אן לא ליותר מ־ז 1עחדיס.
** מספר. השרים בממשלת ישראל .18

ושתי נשים) את הדיון בנושא והגיעה למסקנה
כמעט־שלילית.
הכנסייה לא רוצה יכל זאת, לדחות את
הנשים לחלוטין. אך מצד שני היא בוודאי
גם אינה מתלהבת למחשבה של כוהנות־דת.
כפי ששאל בישום אנגליקאני אחד, הד״ר
מרווין סטוקווד :״ומה יקרה אם הכוהנות
תינשאנה? האם נראה אז על שערי הכנסיות
שלטים, הכנסיה סגורה לתשעה חודשים׳?״
מתאקו להיות אדון בביתו
חמישה שופטים צרפתיים יכריעו השבוע
למי זכות קדימה — להמונים או למיליונרים.
זאת תהיה תוצאת המשפט בין אריס־טוטלס
אונסים, מיליונר (שווי: קרוב ל־100
מיליון לירות) ,איל־ספנות ובעל חברת תעו־

בה והארי טרומן*
גם אחיינית, דודה ונכדה

פה (אולימפיק) ,יווני לפי מולדתו וארגנ־סיני
לפי אזרחותו, נגד רינייה השלישי,
נסיך מונאקו.
כאשר ״ארי״ אונסים, ידידן הטוב של
גרסה גארבו, מלינה מרקורי ומאריה קא־לאס,
השקיע את המיליונים הראשונים שלו,
לפני 15 שנה, במונטה קארלו, החליט להפוך
אותה ממרכז שעשועים המוני למיפ־גש
עשירים אכסקלוסיבי. נראה היה לאוג־סיס
כי בדרך זאת יהיה יותר קל להגדיל
את ההכנסה מהשקעותיו.
רינייה קיבל בתחילה את דעתו, אף כש־נישא,
לפני עשר שנים, לגרייס קלי האמריקאית
,,הושפע יותר ויותר מגישתה וד
דמוקראטיח. והיא רצתה לראות במונטה
קארלו דווקא מחנה־נופש אהד גדול לתיירים
עממיים׳ ,שיטילו מדי ערב גם כמה
לירות לרולטות של הקאסינות.
אונסים ורמייה הסכימו להישפט בפני
בית־דין צרפתי נייטראלי. יש להניח כי
בשליש השלישי של המאה העשרים יפסק•,
השופטים לטובת ההמונים, ותמורת 25
מיליון לירות (ערך מניותיו של אונסיסו
ישוב רמייה להיות אדון בביתו והוא יוכל
לפתח אותו כרצון אשתו.

כדור הארץ
• ,,הליכו״ לויתן. בוולדיווסטוק,
ברית־ד,מועצות, הוצגה קיבתו של לויתן
שנצוד לאחרונה ושהכילה, בין השאר: מדחף
של מטוס, בקבוק בושם, מכונית־צעצו־עים
פלאסטית, אמק־גבמת, שפופרת של
משחת־ידיים, כף־נעליים ושקית־קניות מ־פוליאתלין.
9ריפוי
העישור .,בבראקנל, אנגליה,
הובא צעיר בן 14 לפני השופט, הודה כי
היה זה הוא שצבע״ מתוך שעמום, בצבע
אדום, את רוב המכוניות, תמרורי״הדרכים,
עמודי־החשמל, ברזי־השריפה והגדרות בעיירה.

בעת השבעתו לנשיא.1945 ,
ה עול ם הז ה 1540

אידי פיי ט ר הרגיש את עצמו כמו הבדווי
שקש שבר את גב הגמל שלו.
הוא נשאר יושב על ההול.
זה קרה בשבוע שעבר בלאס ווגאס, עת
שם את מעט הכפף שעוד היה לו על קלף
לא טוב והפסיד את שארית כספו ועוד
נכנס לאיזה 100 אלף חובות.
אדי, שהיה צריך לשלם החודש גם שלושה
מיליון למס־הכנסה, פשוט לא ידע מה
לעשות. אבל עם המוח היהודי שלו הוא
נובר פתאום באחת מהתחייבויותיו ודווקא
זאת הכניסה לו זיכוי גדול.
הוא נזכר כי, בעצם, יש לו התחייבות
להיות אחראי לחינוכה של ליזה טו ר *
פיי ט ר. זאת היא הייידה של ליז טיילוד

ליז ואדי

הלך לו
קלף משוגע מנשואיה אדי לבת.
(מי שלא מבין מה קורה פה: ליז טיילור
נשואה, כידוע, עד עכשיו, חמש פעמים.
אז בעלה הרביעי, אדי פישר, הלא הוא
מיודענו ר,קלפן, אימץ את בתה מנשואיה
השלישיים, למייק טוד).
ועל ההתחייבות הזאת היה מוכן אדי
לוותר לטובת ליז טיילור תמורת ששה
מיליון שהיא מגיעה לו, לפי דעתו, מתוך
כל מיני חשבונות שעדיין קיימים ביניהם.
ליז שהיא אם לארבעה (שלושה משלה
ואחת גרמניה מאומצת) הוכיחה תיכף עד
כמה היא אם טובה. היא קיבלה את ההצעה
ואת האחריות להינוכה של ליזה.
והיא גס שילמה תמורת התענוג הזה את
הסך של ששה מיליון.
ומה עשה אדי בכסף? הוא שילם את
חובות הקלפים שלו. הוא פרע את החשבון
במס־הכנסה ואחר כך הלך וקנה מבעת־אירוסין
מיהלומים למי שעתידה להיות
אשתו השלישית, קוניסטיכנס .
ל מיי ק

טוד, אותה אימץ לו

חי דון ה תכץ-

מרגו ט פונ טיין פרעה את חובותיה
המשפחתיים. היא ליוותה את בעלה הפוליטיקאי
הפאנאמי, שנפצע ושותק בעת
התנקשות, בחזרה למולדתו והיא
עצמה החליטה לשוב לקרשי הבאלט
בעיר מולדתה שלה, לונדון.
שם גם חיכה לה ידיד ותיק, רודולף
נורייב. וביחד הם ביצעו בשבוע שעבר
באלט של 35 דקות, שנקרא ״גן העדן
האבוד״ .ברור שנורייב היה אדם ופת־טיין
היתה חווה.
אז מי הוא הנחש האומר שככה זה
גם במציאותו

נורייב ופונטיין

מה נשמע בעולם הגדול
@ לסליהורנכי היא דוגנזנית שטוחה
וצעירה ( 16 פלוס) מלונדון שהיו לה
השבוע המון צרות. קודם כל כעס עליה

נורא הצלם שגילה אותה. היה נזמה לו
שהיא עוזבת אותו נהנלכת להינת שחקנית־קולננע.
ואחר־כן, כשהם התפייסו ועמדו
לצאת למסע מכירנת של בגדים אנגליים
בארצות־הברית, התערב פתאס משרד העבודה
והודיע שלילדה למטה מ־לו אסור לצאת
לחו״ל לעבודה.
זה שלסלי, הידועה יותר כטוויני, היא
השנה דוגמנית־הצמרת של לונדון והספיקה,
למרות היותה ילדה למטה מ־ , 17 להרוויח
כבר כמה עשרות אלפים טובים זה נכון.
וזה שצלומי העירום הנעריים שלה פורסמו
בכל העיתונות, זה גם נכון. אבל כל זה
קרה באנגליה, לא בחו״ל המפחיד.

* דייןמנפפידד המשיכה במסעה
באסיה וזרעה מהומה בכל מקום אליו היא
הגיעה. במאנילה, בירת הפיליפינים, זכתה
בכינוי הגברת המסבכת את התנועה, אחרי
ששיתקה את התנועה ברחובות העיר בעת
שעברה בהן. ובבאנג־קוק הסיאמית קיבלה
מתנה תאו־זכר. היא תיכף ומייד ביקשה
תאו־נקבה .״אני פשוט אוהבת חיות,״ היא
צייצה. ולשם ריבויין, דרושים כמקובל, זכר
ונקבה.

• דברי חכמה מסוג אחר השמיע הכוכב
החדש מייקלקיין. אחרי הצלחתו
המסחררת של בן ה־ 33 בתיק איפקרס הוא
מסריט עכשיו בפינלנד סרט ריגול אחר,
מוח ביליון הדולאר. את ההזדמנות הזאת
ניצל למסירת ההודעה הבאה:

טוויגי

״אני דווקא אוהב את
גיבור. אס כי הוא גנב
אני מעולם לא גנבתי שום
הלבבות של הנשים אני רק

התפקיד של הואני
אדם ישר.
דבר. אפילו את
לוקח בהשאלה.״

הביקיני ה ה 3ו ך
מי שחושב שהסטודנטים הישראלים הם היחידים המוציאים עיתונים איננו יודע מה שנעשה
בין הסטודנטים בעולם הגדול. החודש, למשל, עשו הסטודנטים של אוניברסיטת הרוזרד
האמריקאית היסטוריה. הם לא הסתפקו בעיתון היומי שהם מוציאים אלא החליטו
להוכיח כי הם מסוגלים גם להוציא ירחון.
כמו ארבעה מיליון גברים אמריקאיים אחרים ידעו גם הסטודנטים של הרוורד מה
שטוב. מה שטוב זה הירחון פלייבוי, הנמכר ביותר מארבעה מיליון טפסים. והסטודנטים
הנ״ל החליטו להוציא פארודיה על פלייבוי.
הפארודיה היתד. מוצלחת מאד. הירחון ההרוורדי חיקה במדוייק את המתכונת ואת
התוכן של פלייבוי. היו שם המכתבים המפורסמים למדור ההדרכה בחיים (חייל ששרת
בקרבת הקוטב הצפוני והתרגל לנשים קרות ביקש עצה מה לעשות עם נשים חמות).
היו שם הבדיחות הפלייבויות (שאלה: מדוע עברה החתיכה הערומה את הרחוב?
תשובה: על־מנת להגיע לצד השני).
בקיצור, לא היה חסר מאומה. אפילו המודעה מטעם המחשב האלקטרוני לשידוכים.
וגם תוכן החוברת הבאה (קראו בחודש הבא על תולדות הטבור — מקליאופטרה עד
קלאודיה קארדינאלה).
אבל מה זה פלייבוי, עם הנייר הכי טוב, עם ההדפסה הכי צבעונית, עם הספרות הכי
מעניינת, בלי חתיכת־החודש? זאת החתיכה המפורסמת במרכז הירחון, שיש לה שת*
סיכות בטבור שלה, כי היא כל כך גדולה שצריכים לקפל אותה.
לא היה צריך לדאוג. אם היה משהו שהסטודנטים של הרוורד לא התעלמו ממנו
היו אלה החתיכות. הירחון היה מלא חתיכות. בדיוק כמו בפלייבוי. פנטסטיות, מלאות,
צבעוניות.
ובמרכז הירחון ניצבה (יותר נכון: שכבה) נערת־החודש (ראה למעלה) .זאת היתד,
נערה נפלאה. סמל הנערה האמריקאית. היא אפילו רבצה על סדין שהזכיר בכוכביו
ובפסיו את הדגל האמריקאי.
ובדיוק כמו בפלייבוי הופיעה נערת־החודש גם כאן בלי. בלי כלום. אפילו בלי
ביקיני. רק שהסטודנטים הוכיחו כי הם יודעים את ההבדל בינם לבין פלייבוי. שעה
שבפלייבוי נערת־החודש תמיד שזופה היטב חוץ משני הפסים הלבנים הדקיקים מקום
שהיא לובשת את הביקיני, היתד, נערת הרוזרד נערה אחרת. הרבה יותר מתקדמת.
היא לובשת, כנראה, ביקיני הפוך. שעה שכל גופה היה צח וחיוזר היו שני הפסים
המפורסמים כהים משיזוף. לפי האופנה של הביקיני ההפוך. היא חושפת מה שכל
האחרות מכסות.

8.3.19<(7

הנשים ברחו בצריחות
המלצריות עצמו עיניהן בבושה
היהלומן עשה
״את הדבר הנורא בדיסקוס?!

בגלל רי?!וד זה
גורש הזוג הישראלי
מתורכיה