גליון 1543 מתאריך 29 במרץ 1967

מספר 1543

שנ ה 30

י״ז אדר ב׳ תשב״ז29.3.1967 ,

ה ס חי ר

אילויי ״העול ה1ה״ אדמו לבהלה
בצמרת הוועד הבועל

נכתחה הקידה סודית על

730 x 1הבוס׳יס

סל ואוי ההס תוחת

איל הכספים של ההסתדרות מנחם יס־שחור

אבטלה

11־ 1111 x 1*0

תוך זמן קצר,
בהדרכה מקצועית מעולה!

בקר*אחה״צ*עדב
פת יחת הקורס:

1.4.67
ד קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות. דיאנה־יום
יום מ־ 9בבוקר ע ד 7בערב ללא הפס ק ה

בימים א, ג ,ה .,הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.
בית ־ ספד ״ דיאנה ״ בעלה מוני סין ה בינ ל או מי ע שיר
הנסיוןוהוותקמומלץע ־יהתאחדותמוסדותחינוך
פרסיים בי שראל.

ננודיזעוור.,תא1ונ 226066

• ה עו ל ם הזה״ ,שבוע ון החד שו ת הי שרא לי
המערכת והמנהלי : ,תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלסון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

מה קורה בדמשק ץ מה חושב נשיא
מצרים? מי הם האישים העולים מעבר לגבול?
אלה
שאלות המעניינות אותנו לא בשל
סקרנותנו החטטנית. הן נוגעות לקיום המדינה
הזאת, ולכן אנו משתדלים תמיד
לעדכן את התשובות. ומעל לכל אנו חוזרים
ושואלים: מה הסיכויים לשלום? איך אפשר
להגיע אליו? מי ישתף עמנו פעולה בעולם
הערבי?
אילו יכולנו לבקר בקאהיר, בביירות ובדמשק,
היינו מחפשים את התשובות במקום.
מכיוון שהדבר אינו מעשי, אנו מחפשים
אותן במקומות נייטראליים. ב־ 15השנים
האחרונות נפגשנו עם אישים ערביים
בפינות שונות של כדור הארץ: בטהראן ו־בניו־יורק,
בפאריס ובהבאנה, בטוקיו ובלונדון.
ולא
רק עם ערבים, כי גם עם אנשי רצון־
טוב היכולים לשמש מתווכים בין ישראלים
לבין ערבים.
בשבוע שעבר ניתנה לנו הזדמנות
נוספת להציג את השאלות האלה. לא
בבירה רחוקה, כי אם בתל־אביב, בני־שיחנו
היו סימון דה־בובואר וז׳אן־פול סארטר.

האווירה כהדרו של סארטר היתי־ו
חברתית ונעימה. על השולחן היו חפיסות
סיגריות צרפתיות, אותן עישן בשרשרת;
ומגש עם כוסיות ויסקי וקוביות קרח. אבל
השיחה לא היתד. קלילה. נכחו סארטר, דה־בובואר,
אורי אבנרי ואני. במשך למעלה משעתיים
דיברנו על פליטים, על נשיא מצרים
ועל הכוחות הפוליטיים בישראל. השיחה
היתד״ כמובן ,״לא לפירסום״ ,ואינני יכול
לספר אלא דברים כלליים.
הנקודה החשובה ביותר, בכל הנוגע לביקורו
של סארטר, היא זו: המצרים ידעו
שהוא עומד לטוס מייד לישראל. כל מה
שאמרו לו נאמר מתוך ידיעה ברורה, כי
יושמע מן העבר הזה של הגבול.
סארטר עצמו היתנה זאת, מן הרגע הראשון.
הדבר גם פורסם באל־אהראם לפני
למעלה משנה, כאשר הוא נענה להזמנת
חסניין הייכל .״התקבלתי באהדה עורכו סיפר לנו סארטר ,״ובכל מקום
רבד״״
הריעו לנו.״
אבל משהו הטריד אותו: העובדה שהמארחים
הרשמיים, בהציגם את האורחים, לא
הזכירו שהם מתכוונים לנסוע לישראל מייד
אחרי סיום ביקורם במצרים. סארטר לא רצה
שתיווצר אצל מקבלי־פניהם, לאחר מעשה,
ההרגשה כי רומו. לכן עמד בתוקף על כך,
שבדברי־ההקדמה לכל ביקור או קבלת־פנים
יודיעו המארחים כי הסופר ופמלייתו עומדים
לטוס מייד לישראל.
״בדרך כלל היתד. משתררת קרירות נדהמת׳״
נזכר סארטר ,״אבל מייד לאחר מכן
היתה באה הפשרה, והפגישה היתד. מתנהלת
בחמימות.״

גם שיחתו של סארטר עם נשיא מצרים
התקיימה מתוך ידיעה ברורה, כי תחנתו
הבאה היא תל־אביב. מה התרשמותו משיחה

אם לסכם זאת בקיצור: גמאל עבד־אל־נאצר
מכיר בזכותה של מדינת ישראל ל־התקיים.
אבל הוא לא יוותר על דרישה
יסודית אחת: פתרון בעיית הפליטים. אם
תתקבל דרישה זו — תיפתח הדרך לשלום.
נשיא מצרים גם הוסיף הערה, כי אינו
מאמין שמדינת ישראל תסכים לפתור את
בעיית הפליטים. שכן הדבר ידרוש שינוי כל
כך עמוק בהשקפותיה, שזאת כבר לא תהיה
אותה ישראל הקיימת כיום.
זוהי הנחה הברורה גם לנו: כי הדרך
לשלום ישראלי—ערבי מובילה תחילה לשינוי
המישטר במדינה, ולהחלפת השקפתו הציו־נית
הישנה בהשקפה ישראלית חדשה.

שאלנו את סארטר: היכן הם הערבים׳
איתם נוכל לנהל דו־שיח? והאם הוא
עצמו אינו סבור שכדאי ליזום פגישות
בינינו?

הערכתו היתד, זהירה ביותר :״אפילו בשמאל
המצרי, הרואה אפשרות תיאורטית
בשינוי הסטטוס בין ישראל לבין העולם הערבי,
נזהרים מאוד.״
הוא הזכיר כמה מן הדמויות הבולטות
ביותר בשטח זה, תוך ניתוח מהותו של
המישטר הפוליטי במצרים, וההתמודדויות
הרעיוניות בתוך האיחוד הסוציאליסטי. תוך
כדי כך הזכיר אישיות ציבורית ידועה מאוד,
הממלאה תפקיד מרכזי באותן התמודדויות.
הוא לא הופתע לשמוע, כי עם אותה
אישיות עצמה נפגש אורי אבנרי באירופה
לא מזמן__ .
עיקר השיחה נספה, כמובן, על בעיית
הפליטים. כי זוהי בעיית־המפתח לא רק
מבחינה פוליטית, אלא גם במישור המוסרי־אנושי.
את דעותינו בנושא זה הכיר מקודם,
כשם שהוא ידע כי אינן פופולאריות ביותר
בישראל. אבל יכולנו לציין, כי הגישה של
הישראלי החושב בעניין זה, וביתר ענייני
המרחב, עוברת תהליך מהפכני. אנשים שלפני
עשר שנים לא היו מוכנים לשמוע מלה
על פתרון מוסכם של בעיית הפליטים, מוכנים
עתה לחשוב על רעיונותינו בלי דעות
קדומות. יותר ויותר מהם מקבלים את הדעות
האלה.
הוא רצה לדעת: האם נוכל להנחיל את
דעותינו לרוב אזרחי המדינה? הסברנו לו

דה־בובואר וסארטר כלור*
את אמונתנו הבסיסית: יחסנו אל העולם
הערבי הוא רק בעיית אחת. ,מתוך מכלול
הבעיות של קיום המדינה. מדי יום נעשה
ברור יותר לאזרחים, כי למישטר הנוכחי
אין תשובות לבעיות המרכזיות האלה. לא
בשטח הכלכלי, לא בשטח החינוכי׳ ,לא בענייני
מוסר — ובוודאי לא בענייני השלום.
מי שמחפש תשובות חדשות לבעיות הכלליות
יהיה חייב לחפש תשובות גם לבעיות
השלום. כי הקשר ביניהן הדוק.
גיבוש תשובות חדשות — פירושו מהפכה
עמוקה בדפוסי המחשבה של המדינה. ולכך
בדיוק אנו חותרים מאז נטלנו שבועון זה
לידיים.

מאחוריהם: כרזה ערבית (״שלום לאיש
השלום!״) נישאת בידי נעים גלעדי, מפעילי
תנועת העולם הזה — כוח חדש. כרזות
בנוסח דומה — בעברית ובצרפתית —
נישאו על־ידי פעילים אחרים של הכוח החדש,
שבאו לקבל את פניהם בנמל־התעופה.

תזכיר

• שערוריית קרנות הפנסיה. שבוע אחרי שהעולם הזה ( )1541 גילה
לראשונה שכספי קרנות הגמל ההסתדרותיות נוצלו לצרכיהם הפרסיים של פקידים
הסתדרותיים בכירים, הצטרף גם הארץ למסע הגילויים. עתוני ההסתדרות — דבר! ,ן
על המישמר, למרחב — התעלמו מן השערוריה.

העולם הזה 1543

מכתבים
המחמאה

מי שזכה, כמוכם, לקבל מחמאות מהפילוסוף
מארטין בובר המנוח (העולם הזה
, 0542 יכול להסתפק בכך.
כל ההשמצות או המחמאות האחרות כבר
לא ישנו לגביו מאומה.

יחיאל כן־דויד,

ירושלים

אשכול לא ענה
עקבתי אחרי הפירסומים שפירסמתם בעניין
המהנדס אלכסנדר זרחין, ואחר דברי
ח״ב אורי אבנרי בכנסת באותו נושא, ועלי
להודות שבשום עתון בישראל לא נפרשה
יריעה כל כך רחבה
וממצה בנושא הנידון.
יחד עם זאת
עלי לציין כי גם
אתם לא חדרתם דרך
מעטה המיסתורין האופף
פרשה זו.
פתרון בעיית המים
חיוני בשבילנו,
ולא נוכל להתקדם
— לא בתעשייה ולא
בהתיישבות — בלעדיו.
לא יתכן גם
שמנהיגינו אינם יודעים
זאת.
פניתי בעניין זה ללוי אשכול, אך הוא לא
ענה לי. אבל דויד בן־נוריון, לאחר שפרש
מן הממשלה, כתב לי :״מסכים אני שהיו
צריכים לתת כל העזרה לורחין להוכיח ששיטתו
היא יעילה.״
בהזדמנות אחרת, בשיחה פרטית, אישר בפני
יוסף אלמוגי כי הזקן תמך במתן עזרה
לזרחין, אך המומחים התנגדו לכך. וכדאי
לדעת מי הם המומחים האלה: אלה הם אנשי
תה״ל ואנשי משרד־הפיתוח, שכשלונותיהם
בשטחים רבים מעידים על מומחיותם.
אלה פחדו פן יצליח זרחין, ואז תתעורר
השאלה: למה לא הקשיבו לאותו זרחין
גם בכל מה שנוגע למוביל הארצי? למה
השקיעו מאות מיליונים של דולארים, תוך
הזנחת הצעותיו לניצול מי הים?
כך נותרה עדיין שאלה אחת ללא מענה:
מהו הכוח בו כופים ״המומחים״ את דעתם
על המנהיגים? למה נכנעים השרים לדעתם?
י. כן־חיים, גבעתיים

חיזוש נוסף של 3זג1

״ימה״ התנור הקומפקט
החדש

׳ <1גז

להבה גדולה
להבה קטנה
להבה בינונית

להבת טנק

תדמוסטט

גדיל
תא אפיה
גדול במיוחד

דלת בגף
11 גידה
גנטית

דוחב
*4׳׳ בלבד

זקנים, פשפשו במעשיכם
אני מגנה את חוצפתו של עלם דוברונ־סקי,
יו״ר הסתדרות הסטודנטים בירושלים
(העולם הזה )1541 אך עלי לציין כי קריאה
כזו לא היתד, נשמעת כלל, אם לא היה
שורר במדינה משבר אמון כה עמוק כמו
זה הנוכחי.
זקנים! פשפשו במעשיכם לפני שאתם מגנים
את הצעירים.

שרה מלכיאד,

ירושלים

יה ג׳ ואיש הזה
מה דעתכם להציע למר ג׳ון קמתי, עורכו
המפוטר של הג׳ואיש אובזרבר, לפרסם את
מאמריו בהעולם תזהי אתם הרי לא מפחדים
שממשלת אשכול תפסיק לכם את ה־הקצבות.

אמנון
פלטין,

׳תנור מו שלם בעצוב נהדר לבלשול, אפלה וגריל, שהנו קומפקט?
במלדות ]רק 40ס״ מ רוחב) ולמרות זאת מכלל 4להבות בלשול, ,
תא אפלה גדול עם טרמוסטט חדלש ומבער גרלל
סידווז -התנור ה קו מפ ק טי לכל מטבח.

•כ/ליס לסמוך!

חיפה

כעמל בניית ארצנו
בין חומות וסייגים
ערגת נעורים רוטטת,
בעטרת תקוזה אלי דרור
מעבר שיגרת הרשע
וכפיית השחור.
רומסי,קדושת לחמי
אניס
עד נחלתי לאור הפכתי ולארצי דרור קראתי.

תזרח השמש
גם עלינו העמלים,
תאיר בחום דרכנו
בעמל בניית ארצנו.

ראובן כרבאל,

חיד!<>1
צב ע > עץ>עך

^ 1 £ 0 1א1

כרבאל

אור־יהודה
הקורא ברכאל כתב
שורות אלה לאחר הפגנת הפועלים
(העולם הזה .)1542 שמו הוזכר אף בנאומו
של ח״כ אורי אבנרי, כשנומקה הצבעת אי־האמון
בממשלה.

במקום מי חמצן
מצורף חנ ם לכל א ריז ה

למען הדגל

אני משרת על א /מ הר־נרמל, המוחכרת
לחברה אמריקאית, ומכיוון שאינה מפליגה
העולם הזה 1543

הופיע
גליון

היום
מס׳ ג

בתוספת משחק מיוחד לילדים

72ע מודים 6 0 -אגורות
להשיג:

בכל ה דוכני ם ל מכיר ת עתונים, ב סו פרמרק טי ם,
ב חנויו תהשקם וב שופרסלים.

ב ת צוג ת או פנ ה ל קניני ם שנערכה בשבוע שעבר בבית־ציוני־א
מ רי קהבת״ א, ה ציג החברת ״כיתן״ דימונה בע״מ
30 דג מי ם שוני ם של שמלו ת, פ שוטו ת, נ או ת וי ח ד עם זאת
או פנ תיו ת ביו תרלת קו פתהא בי בוה קי ץ.
ב היו ת ״כיתף׳ מפעל הטקסטיל הגדול ביו תרבמ דינ ה,
הכולל תחת גג אחדאת כל ת ה לי כי היצו ר של השמלה
ו תו דו ת לי צו א הגדול ב שנה זו המתקרבל־ 3מי ליון דולר,
ת הנ ההאשה בי שראל ה שנ המשמ לו ת י פו ת ו טו בו ת
ב מ חי רי ם הנ עי ם בין 13.90 עד 29.90ל״י.

לישראל, אני שואב את עיקר ידיעותי על
הנעשה בארץ מן העולם הזה.
קראתי על המובטלים ועל האבטלה, הפוגעת
גם בימאים הישראלים. לכן ברצוני
להעלות שוב בעיה ישנה נושנה, המקבלת
דודקא עתה מישנה חשיבות. זוהי בעיית
הימאים הזרים, המשרתים באוניות צי־הסוחר
הישראלי.
לדוגמה: באוניה שלנו, הנושאת, כמובן,
את דגל ישראל, משרתים 12 אנשי־צוות
זרים, המהוזים כ־ 40 אחוז מן הצוזת בכללו.
ממש כואב הלב לראות מלח אקוואדירי המניף
את דגלנו בזילזול — דגל שלמענו
הקריבו רבים מבני עמנו את חייהם.
לחברת אל־ים לא איכפת, כי לה יש כבר
מסורת ארוכה בהעסקת זרים. ארבעת הקצינים
הבכירים באוניה גם הם זרים, בניגוד
להוראת משרד־התחבורה, הדורשת לפחות
קצין בכיר ישראלי אחד באונייה. אל־ים
מצפצפת על ההוראה הזו.
אינני מדבר כבר על רמתם המקצועית של
הזרים, השוזר, הרבה פעמים לאפם, אך אני
מוכרח לציין גילויי אנטישמיות בקרבם, כמו
אותו ימאי שהכריז כי הוא שונא את כל
העם היהודי. אנו חסרי אונים.
אבקש, מטעמים מובנים, לא לפרסם את
שמי, אך אהיה נכון לעמוד לשרותכם בכל

ימאי, א/מ הר־כרמל, ארצות־הברית

מופר כליות
אין ספק שהכתבה ״מוסר כליות״ (העולם
הזה )1539 היתד, במקומה: כבר מומן היה
צריך להעלות על סדר־היום את הבעיה של
הטיפול בחולי הכליות. אך נידמה לי, משום
מה, שבעיתונות יש בדרך כלל רתיעה מטיפול
בנושאים כאלה.
קיימת מין גישה מתחסדת, שלא להפחיד
חולים, לא לגרום לפאניקה ולא לעורר בהלה.
וזוהי מדיניות של בת־יענה. כי דווקא
לטובת החולים חובה לדון בשאלה ולמצוא
לה פתרונות.
יחד עם זאת עלי להעיר לתשומת־ליבכם
כי כתבתכם לוקה בחסר: אין בה מספיק
נתונים מיספריים על חולי הכליות לסוגיהם
בארץ, וכן אין בה תחזיות לעתיד, היכולות,
מעצם טבען, להצביע על דרכים בהן יש
לנקוט להבא.
משה אדמדיח, תל-אביב
לא הכתבה לוקה בחסר, אלא דווקא פעילות
המשרדים הממשלתיים האחראים לעניין,
ובמיוחד משרד־הבריאות. כפי שצויין בכתבה:
עוד לא נערן בארץ סקר שיקבע כמה
תושבים זקוקים לטיפול ממושך בכליותיהם.
אין ספק שעריכת סקרים כאלה היא תנאי
מוקדם לכל קביעת מדיניות לעתיד.

כל מיני איזמים
רוצים לראות איזה דור גדל לנו בארץ
הזו? בבקשה, ראו תמונה שצילמתי בפורים.
זהו ילד בן שמונה, וזו שאיפתו.
אחר כך עוד באים ומזדעזעים מן המחקר
שעשה הפסיכולוג ג׳ורג׳ טמרין (העולם ה־

מה אעשה ץ
פניתי אל ראש־הממשלה שלנו בזו הלשון:
אני אב לשבעה ילדים, שהגדול מביניהם
משרת עתה בצה״ל. פרנסתי את משפחתי
בכבוד, עד שהונף עלינו שוט המיתון ונפלנו
קורבן לאבטלה. אין יותר עבודת בניין
ואין פרנסה.
אין לי מה לתת לילדי, מלבד ככר וחצי
לחם ליום, ואין לי גם אפשרות להמשיך
ולתת להם חינוך מתאים. עד עתה למד
אחד מבני בישיבת בני עקיבא בכפר מימון,
ושלמתי עבורו 50 לירות לחודש לפנימיה.
אחת מבנותי למדה במוסד עליה בפתח-
תקוזה, ושלמתי עבור ארוחות־הצהריים שלה
28 לירות לחודש. עתה הגיעו מים עד נפש.
רציתי שבני ובנותי ילמדו ויצאו אנשים הגונים,
אך אין בכוחי להושיע.
על כך כבר אמר הנביא: טובים הללי
חרב מחללי רעב. מה אעשה?
שאול שוי, גני־וזקווה

מבו־נב רז\1/־.בוע
צרות צרורות
אני י מ אי, ובכל פעם שאני מגיע
ל קנ ד ה אני נזכר במשה רבנו :
איך טעה בדרכו, ובמ קו ם ל קנ ד ה
ה בי א אוז בני י שר אל לכנען.
כנ ראהשהד מיון בצליל של שני
ה ש מו ת הכ שיל או תו. אי לו ל א נכ

ב כן, ל א היינו סו ב לי םעתה
מ מי תון ומ שאר ה צ רו ת הצרורות.
יוסי ״ואדי, א /מ הר־מירון,

אינני: הייתי:
מפליא כמה פירכות הצלחתם לסנן לשורות
הספורות שהתפרסמו אודותי במדור
״אנשים״ (העולם הזה 541ו):
)1הצלחתו בבחירות של טדי קולק נזקפת
לזכותו של קולק לבדו.
)2הסכמתו של קולק לבקרנו במקום
הצילומים תובן אם יזכר כי סרט כמו שלנו,
הסיירים, פירושו, בין היתר, גם זריית ממון
באתר ההסרטה. כראש עיר, סבורני, מעוניין
מר קולק שיוסרטו סרטים בעירו.
)3אינני ״קריין״ בקול־ישראל. הייתי.
ירון לונדון, ירושלים

כבוד הדגל האדום
הפגנת הפועלים בכיכר מלכי ישראל ב־תל־אביב
(העזלס הזה ) 1542 פגעה ביוקרתו
של מעמד הפועלים: המפגינים דמו למשמרות
האדומים בסין
לפי התנהגותם, ובמקום
לקיים הפגנה
שקטה ומכובדת, גרמו
נזק לבניין העי־ריר.
והתכתשו עם
השוטרים.
מאז המהפכה הצרפתית,
דרך המהפכה
הבולשביקית,
ועד השתוללות המשמרות
בסין, קיימת
רציפות. המשארליך
תוללים
אינם מבי־אים
כבוד לדגל
האדום — הם רק משפילים אותו.
ז׳ק ארליך, תל-אביב

טעות לעולם צודקת
הריון בהצעות אי־אימון (קול

הצנחן הצעיר
אחתהשמ לו ת מ דג ם ״כרמלה״ צו א רון גולף או פנ תי
בד ריפ ס די אגונ ל ל שעו ת ה בו קרואחה ״ צ.

מיכאלה פרי,

זה ,)1542 המוכיח כי הראש של צעירינו
מלא שוביניזם ומליטריזם, ועוד כל מיני
איזמים גרועים מן הסוג הזה.

מורדכי כרנר,

תל-אביב

צנחן צעיר חמוש בעחי, חגור ומכשיר
קשר על גבו — ראה תמונה.

העם).

תל-אביב

זכות קדימה במדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזח 1543

חמרורים
* נישאו. בנצרת, מאריה נחלה
דאביני 22 תושבת אל־זרקה בירדן,
שנולדה בטבריה, וכוטרוס סאפייה,
בעל מוסך שהכיר את אשתו בעת ביקור
חג־המולד בירדן. הנשואין יצאו אל הפועל
בעיקר בזכות התערבותו הפעילה של מבר
מיקרי של החתן, מארק ג׳ראלד, מהנדס־מטו־סים
בדימוס, שעלה מארצוח־הברית, ששיכנע
את משרד־הפנים להתיר את כניסת הכלה מירדן,
בדיוק כפיי שעשה לפני עשר שנים, עת
שיכנע בפגישה אישית את (אז) סגן־נשיא
ארצות־הברית, ריצ׳ארד ניכסון, להתיר כניסתו
של חתן דרום־אמדיקאי לארצות־הברית,
מחוץ למיכסת ארצו.
+נחוג. יום הולדתו ה־ 43 של איש
הבימה מישח א״
שרוב, יליד סמר-
קנד, הנשוי לשחקנית
הבימה דליה
פרידלנד.
נחוג.
הולדתה ה־35

יום

אליזבט טיידור,

בשבוע בו זכתה לביקורת
נלהבת על
הצלחתה בעיבוד הקולנועי
של אילוף
הסוררת, בו היא מאשרוב
ככבת
לצד בעלה החמישי,
ריציארד בורטון.
-¥נחוג. יום הולדתו ה 37-של טוני,
לורד סנודון, בעל הנסיכה מרגרט, עמה
שב השבוע משבועיים של התבודדות באיים
הקאריביים.
-¥נחוג. יום הולדתו ה־ 67 של שר־השיכון
מרדכי בנטוב, שנולד כמרדכי
גוטגלד למוציא־לאור וורשאי. בנטוב, סולל
כבישים, מייבש ביצות וממייסדי משמר־העמק,
בה הוא חי עד היום, הוא מוסמך
למשפטים (בשעורי המשפט של ממשלת המנדאט׳)
ואחד הלוחמים העקביים ביותר לפתרון
דו־לאומי של בעיית ארץ־ישראל לפני
הקמת המדינה, אחריה שימש בזה אחר זה
כשר־העבודה־והבינוי, הפיתוח והשיכון.
נחוג. יום הולדתו ה־ 70 של פייכל
מלצר, צאצא שושלת רבנים ומנהל בתי-
ספר דתיים שהחל לפני עשרים שנה בקול
ירושלים המנדאטורי את הקאריירה שלו כמסביר
פרקי־היום בתנ״ך, קאריירה בה הוא
ממשיך בקול ישראל.
נחוג. יום הולדתו ד,־ 60 של שחקן
הקאמרי אברהם בן״יוסף, אחיו של שחקן
הקאמרי נתן כוגן, ובנו של מהנדס־נפט
רומני, שסיים את לימודיו התיכוניים בגנד
נסיה הרצליה, ממנה
יצא לבלגיה ללימודי
הנדסה, והעדיף במקום
זאת להשתלם
בבאלט ובזימרה. לאחר
מכן שב ארצה
והתפרנס מעיסוקי־אקראי
(כגון רתך
במפעלי ים־המלח)
עד להקמת התיאטרון
הקאמרי, שהוא
היה בין ראשוניו ו7

מילא עשרות תפבן־־יוסה
קידים
מעולים מוילי,
בהוא הלך בשדות,
עד לבעל תיבת־הזימרה בפונדק הרוחות.
+נחוג. יום הולדתו ה־ 71 של ד״ר
זאב וורפגאנג פון־וייזר, רופא גדרתי
וקצין־תותחנים אוסטרי במלחמת־העולם הראשונה,
שהספיק להיות בעבר יו׳׳ר המפלגה
הרביזיוניסטית בארץ־ישראל, עיתונאי־חוץ
גרמני (עת סייר ברחבי אסיה והציע, בין השאר,
למנהיגי המוסלמים בהודו ברית
מוסלמית־יהודית למלחמה באנגלים) ,פצוע
מאורעות־הדמים , 1929 שובת־רעב ( 28 יום)
במעצר בריטי בלאטרון ופצוע־קרב בפקדו
על יחידת תותחנים בעת כיבוש באר־שבע.
פון־ודייזל, שפרש מתנועת החירות בשנותיה
הראשונות, הוציא לאחר מכן שבועון פרו־מערבי
ואנטי־קומוניסטי קיצוני וקצר־ימים,
המערב, יצא בשליחות הציונים הכלליים לצרפת
ומסתפק עתה בפעילות ציבורית אחת:
סגן־נשיא האגודה לגרי־צדק.
^ נפצע. סגן־נשיא ארצות־הברית, היד
ברט האמפריי, עת מעד בכניסה לבית־מגוריו,
שבר עצם בפרק ידו השמאלית.
נשרן? .בגיל ,61 אדמירל הצי האמריקאי
הווארד ייגר, עת התלקח באש
צריף־מגוריו בבסיס ימי. ייגר היד, הקצין
שנתן בששה ליוני 1944 את ההוראה לירות
את הרקיטה שבישרה את הפלישה לצרפת.
העולם חזה 1543

...לאחר חורף קשה
1(? 86¥1011י מ63 *111611* €01160 *10־ ׳ 8611318831106 11
גם את תוכלי להקנות לעורך זיו ועדנה באמצעות תכשירי
ה־ 86001350006 של ״רבלון״ — מערכת התכשירים הנודעת,
לטפול בעור הפנים•

טפלי בעורך היום ותודי לנו מחר

ח דש ב סי ס -א פו ר משולב
מ מעבדות רבלוו י*01(8 8111811! 11£ 8111־*^\00111 ( 1
עבורן יצרה חברת ״רבלון״ מזיגה של לחו ת וגוון• התכשיר החדש יעניק
לך הרגשה רעננה,ולפניין מראה טבעי נסוך שלווה•
די במשיחה אחת של ׳ 5 810511109 51111ק0ז ׳14000 0כדי לשמור על
לחות־עורך, להוסיף לו רוויה ובו בזמן להקנות לו סומק־קטיפטי
מושלם ומרהיב• (ואפילו לקראת••• השינה)•
נא כתבי לתיד• 16202ת״א ותקבלי חמרי הדרכה והסבר מפורטים

יעוץ אישי נתן חינם ב״בית רבלון״,רח׳ חובבי ציון , 65 טל , 247555 בי מי ם ב׳ ו־ד׳ בין השעות 00י00—19י•16

כ ר סו ם אז־ נדרך בנבינד

שנוי כתובת
מנו* המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
לחודיע על כך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למענו החדש.

מעמידה

לרשותך

חדישה עצוב ותכנון פנים טל מספרות.החלפת מכונות יטנות במכונות חרטות מתוצרת >§

״דליה* .״פארמונט־ ו־״מולוס׳/וטפוץ כללי במייבטי טעו מכל סוג. י תערוכה מתמדת טל המוצרים פתוחה בכל יום בין הטעות ם - 16 .ם . 0ם ו.

תל־אביב, רח׳ קלישר 3$טל 53606 ,

ך * י ה לה רגע של בושה. בעיני, לפחות.
) | ז׳אן־פול סארטר וסימון דה־בובואר עלו ליציע הכנסת וישבו בשורה הראשונה.
ומה ראוי
הם ראו את האולם רחב־הידיים, ובו כתריסר חברי־כנסת משועממים.
אבל לא זה היה העיקר. סארטר כבר ראה, מן הסתם, פארלמנטים ריקים. אבל הוא שאל
את מלווהו, ההיסטוריון הצעיר ח״ב גבי כהן (אחדות העבודה) על מה מדברים. סיפר
אחר־כך כהן, במשיכת־כתפיים :״מה יכולתי לעשות? אמרתי לו.״
על מה דנה כנסת ישראל באותו רגע? על הצעה־לסדר־היום של ח״כ שלמה כהן־צידון
להוריד את אגרת־הנשואין. הנציג הנכבד של גח״ל טען כי אגרה זו — .בסך 18ל״י לפחות
מפריעה לריבוי הטבעי בישראל. אם תבוטל, יתחתנו יותר, יולידו יותר ילדים.
סארטר ישב כמה דקות, שמע — והלך. זה היה ביום השמיני לשהותו בארץ. אנו,
שדיברנו עימו בימים אלה, עמדנו על עומק התעניינותו בבעיות הגורליות של ישראל —
בעיות השלום, המיעוט הערבי במדינה, ההתפתחות החברתית.
והנד״ בבואו לעמוד על טיב הדיונים בבית־ד,מחוקקים של ישראל — שמע שטויות.

נזה שוזט־ — גרא שגזע — נזארטר
ך* לסדר־ היו ם באותו בוקר היד, מורכב מעניינים תמוהים למדי. הישיבה היתד, מוקדשת
להצעות־לסדר־היום — ובכמה רגעים עברה את גבול הגיחוך.
שתי הצעות היו על נושאים רציניים כשלעצמם: הסדר־הקרקעות במדינה (עניץ טכני
משפטי של רישום קרקעות) והבטחת השכר והפיצויים של הפועלים במיפעלים הפושטים
את הרגל.
אולם שתי ההצעות הוגשו על־ידי חברי־קואליציה. כלומר: הן הוגשו תוך הסכמה מראש
של השרים להעברתן לוועדה. לולא הסכימו השרים, לא יכלו הח״כים הקואליציוניים בכלל
להגישן. ומאחר שהסכימו השרים, היתד, ההגשה מיותרת לגמרי. כי השרים (או הרוב
הקואליציוני) היו יכולים להעלותן על סדר־היום של הוועדות גם בלי כל הפרוצדורה במליאה.
אם כן, לשם מד, זד, בא? זד, בא כדי למלא את הזמן של הכנסת — ולשלול זמן זד,
מן האופוזיציה הלוחמת, שרק היא יכולה להגיש הצעות־לסדר־היום שיש בהן עניין של
ממש. שהרי זהו מכשיר מובהק של מתיחת ביקורת, של העמדתם על סדר־היום של נושאים
שהממשלה אינה מעוניינת בהם.
ברגע שמפא״י וחרות הנהיגו לפני שנה, בקנוניה משותפת, את המפתח הסיעתי להצעות
לסדר־היום, כדי לסתום את פינו, נהרס מוסד זה. ההצעות איבדו את תוכנן — ואפילו
האופוזיציה מגישה עתה הצעות המתקרבות לגיחוך.
מזה שבועיים לחמנו — אמנון זכרוני ואני — בכל כוחנו, כדי להעמיד באותו יום על
סדר־יומד, של הכנסת את הנושא ״יוזמה ישראלית למען השלום בוויאט־נאם״ .ידענו כי
באותו יום יהיה סארטר בכנסת, ורצינו לנסות להפוך ביקור זה לחוויה — לסארסר
ולכנסת כאחד.
אולם הקואליציה מנעה את הדבר כמעט בכוח. תחילה בא התירוץ :״שר־החוץ שוהה

בחו״ל, ואינו יכול לענות.״ אולם יש שר־חוץ־בפועל, והוא לוי אשכול. הוא זכאי —
וחייב — לענות.
לאחר מכן בא תירוץ שני :״לראש הממשלה אין זמן.״ וכך נמנעה מאיתנו האפשרות
להציג את כנסת ישראל בפני סארטר באור הטוב ביותר, כמוסד הדן בבעייה החשובה
ביותר העומדת על סדר־יומו של העולם, בעייד, של השמדת־עם, המטילה עלינו, כמדינת
שרידי הפליטה, חובה מוסרית מיוחדת. תחת זאת שמע סארטר ויכוח על אגרות־נשואין.

עד גבור גזגיח־גך
ח די וי כו ח נוקב זד, בא ויכוח נוקב עוד יותר — ולמזלנו כבר לא הספיק
סארטר לשמעו.
ח״כ שלמד, לורנץ (אגו״י) העלה את הנושא החשוב :״החילול המחפיר של שלדי לוחמי
מצדה״ .הוא נשא נאום תוקפני מאין כמוהו, על שנמשך המחקר בשלדי המתים, שנתגלו
על־ידי ייגאל ידין בחפירותיו. מחקרים אלה נועדו לוודא, באמצעים מדעיים, לאיזו תקופה
שייכים השלדים. לורנץ תבע לקבור את השלדים מייד, לפי ההלכה היהודית — מבלי
לחכות לבירור אם אלה שלדי יהודים, רומאים או נזירים ביזנטיים.
תוך כדי כך עבר לורנץ להתקפה חריפה. הוא הזכיר את הסיסמה :״שנית מצדד, לא תפול!״
וטען כי הנה מצדד, נפלה שנית, בידי ידין ומחללי־הקודש של מדינת־ישראל.
תמהתי על כך שסגן שר־ד,חינוך הסכים בכל זאת להעביר את העניין לוועדה, על פי
הסכם קואליציוני שהושג מראש בין מפא״י והמפד״ל. השתמשתי בזכותי כדי לבקש את
הורדת העניין מסדר־היום. נאומי הפך לדו־שיח רצוף־ד,שמצות:
או רי אכנרי: גבירתי היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
עס כל הכבוד, אני חושב שנעבור את גבול הגיחוך אס אמנם נעביר הצעה זו לטיפול
באיזה שהוא מוסד של הכנסת. אמרתי כבר קודם, בקריאת־ביניים למציע הנכבד, שיש חילוניות
מכאן וחולניות מכאן. נזמה לי שכאן אנחנו עוברים את נבול החולניות. הנביא כבר
אמר :״התחיינה העצמות היבשות האלה?״
י ע קו בכץ (פא״י) :יש המשך...
או רי אכנ רי: אני חושב שיש כאן סיעה — סיעת אגודת־ישראל — החיה מעצמות יבשות.
סיעה שהעצמות היבשות הן הנושא העיקרי שלח למאבק פוליטי. לפעילות ציבורית
ומיפעלי שנור בכל העולם. כל פעם שאתם עולים על הדוכן, אתם עוסקים בעיסקי מתים. עד
עכשיו דיברתם על מתים מאתמול. עכשיו, באימפריאליזם־המתיס שלכם, כבר הגעתם למתים
מלפני אלפיים שנה. תמהני עד להיכן עוד תגיעו.
כאשר חבר־הכנסת לורנץ דיבר בלהט כזה על גיבורי מצדה, תמהתי ואמרתי לעצמי: ראה
מי מדבר! אני זוכר שבגיל ארבע־עשרה, כאשר הצטרפתי לארגון הצבאי הלאומי, היתה מצדה
בשבילנו סמל. מצדה היתה כמעט יסוד חינוכנו. מה חלקכם בזה? מה חלקכם שלכם בזה?
שדמה לו רנ ץ
או רי אבנרי: אתם התנגדתם להקמת המדינה. אתם התנגדתם לכל מי שלחם למען
הקמת המדינה. אתם החרמתם את הלוחמים למען הקמת המדינה.
שלמהיעקובג רו ם (אגודת־ישראל) :אתה שונא מספר א׳ של המדינה! בכנסת כנענית
אתה צריך לדבר, ולא בכנסת ישראל!

2 1 1 2 5 1 3 1 3 2 1 3
השבוע הגשנו, בין השאר, את השאילתות הבאות:
0כו פרחניה. בתוקף מה מוטל ״כופר־חניה״ בתל־אביב? האם נכון
שמתמקחים על גובה הכופר עם הנוגעים בדבר? האס קיימים מיבחנים אובייקטיביים
לכופר?
• ה ח שי פ ה. כיצד תבוצע להבא הורדת המכס, אחרי הצהרתו של שר־הסיסחר־והתעשייה
כי לאור המצב לא תיעשה בשלב הבא הורדה אוטומטית?
• מחקרממ רין. האס מחקרו של הד״ר טמרין, על הלכי־הרוח הלאומניים
השוררים בקרב הנוער, שימש אחד׳המניעים לפיטוריו כמרצה? האס הובאו מסקנותיו
של מחקר טמריך לדיון במשרד־החינוך? האם הוסקו מהן מסקנות כלשהן ד
• קל מגן דוי ד. בעתונות נאמר כי חסימת הגבול באמצעים אלקטרוניים
ואקוסטיים שימשו נושא לדיון בין הרמטכ״ל וסגן שר־הבטחון לבין פקידים
אמריקאים בכירים. האם נערכו ניסויים בציוד כזה? מה העלו ניסויים אלה?

תשובות הטבוע
באותו שבוע ענו השרים, בין השאר, על השאילתות הבאות שלנו:
• הוצאות כי בו ד ו אי רו ח. האם נכון כי ליבם של חלק מאנשי מינהל־ההכנסות
של האוצר לא היה שלם עם התקנות החדשות הקובעות תנאים לניכוי
הוצאות כיבוד ואירוח? האם נכון כי. פקידים אלה סבורים כ־ מקור התקנות הוא
בצרכים פוליטיים וקואליציונייס?
תשובתשר ־ ה או צ ר :״אינני בוחן כליות ולב.״
• ני ספחב בון. האס נכון כי נתמנה ניספח לענייני מכס בשגרירות ישראל
בבון, וכי הועמד לרשותו תקציב שהיה מספיק להחזקת שני ניספחים אחרים?
תשובתשר ״ ה או צ ר: הפרסים על תקציב הניספח, שפורסמו בעתונות הם
״בדיחה״ .תפקיד הניספח הוא למנוע הברחות ולברר מחירים, כדי למנוע הונאת
שלטונות המדינה. אין לניספח תקציב מיוחד, ומשכורתו משתלמת על־יזי משרד־החוץ.
יש ניספחיס כאלה גם בבריסל וברומא.
• הסתבכות ״ ד קו ״ .האם נכון כי ממשלת ישראל חוששת מפני הסתבכות
עם הבנק העולמי, מפני שחברת דקו השתמשה בכספי הבנק העולמי לשם תיווך
4צ 81161 1 שטרות?
תשובתס גן ש ר ״ ה מי סחר: הבנק פעל באופן עצמאי. העניין נמצא בבירור
משפטי, ולכן אין למסור פרטים.
• ״ אניאחמד ״ .מדוע לא העניקו לסרט זה מעמד של ״סרט ישראלי״?
האם יש מיבחנים אובייקטיביים למתן מעמד כזה? בפני מי אפשר לערער על כך?
תשובתס גן ־ ש ר ־ ה מי סחר: הסרט אני אחמד זכה במעמד של סרט ישראלי
(אחרי הגשת השאילתה) .הסרט גס ישותף בתחרות־סרטיס על מענק כספי. על
החלטות הממונה על עידוד הסרט הישראלי אפשר לערער בפני בית־המשפם.
(אגב, פרשה זו היא דוגמה טובה לכן שאפשר לשנות החלטות שרירותיות
על־ידי פעולה פרלמנטרית, עתונאית וציבורית משולבת).

מטבענ פי לתי הו ד ה

ח ״ כ ג רו ס

שלמה לורנץ נ תתבייש לדבר על מצדה.
אורי אבנרי: שום דיבורים לא יועילו לכם. אתם לא תתקנו את ההיסטוריה. אתם לא
תצרפו, לאחר מעשה את כל גיבורי ישראל למחנה שלכם.
שלמה לורנץ: בשם רוח גיבורי מצדה, תפסיק את הפורנוגרפיה המלוכלכת שלך.
אורי אכנרי: כמה פעמים בנעורינו עלינו על צוק המצדה? כמה פעמים עלינו אנחנו,
מכל המחנות החילוניים, על צוק המצדה? האם בחורי־הישיבה שלכם עלו לשם אי־פעם? האם
אתם עליתם לשם אי״פעם?
שלמה יעקוב גרוס ג האם זו מצוות עשה? מי שרוצה לעלות — עולה.
יעקוב כץ: אני עליתי לשם פעם עם ועדת־העבודה.
אורי א 3נרי: כל הכבוד.
גבירתי היושבת־ראש, יש כאן נסיון ברור לסלף את ההיסטוריה הלאומית שלנו. גיבורי
מצדה היו רחוקים מאד מלהיות בחורי״ישיבה. הם היו לוחמים לאומיים, וגם לוחמים
סוציאליים. תקראו את הספר של פלאוויוס יוספום...

שלמה לורנץ

אורי אבנרי: תקרא את הספר של פלאוויוס יוספוס, ותמצא שהוא מגדיר את הקנאים
בעיקר כלוחמים סוציאליים, כלוחמים נגד מוסדות הישוב דאז.
אנחנו רוצים ללמוד את ההיסטוריה הלאומית של עמנו; אנחנו רוצים שהחוקרים שלנו
יקבעו את האמת המדעית, ככל האפשר, בלי הטרדה של אינטרסנטים פוליטיים, העושים
מסחר מכל דבר. ונם בלי הטרדה של ועדות הכנסת.
אני סבור, גבירתי היושבת־ראש, כי יש להסיר את ההצעה הזאת לחלוטין מסדר־היום.
תרשי נא לי להוסיף עוד משפט אחד. כאשר אני עובר על רשימת ההצעות״לסדר־היום
שהוגשו היום, אני רואה מה התוצאה של אותו מפתח סיעתי, שנקבע להצעות־לסדר־היום.
היו״ר טובה סגהדראי: זה לא לעניין. זה לא שיין לאותו נושא שלגביו ביקשת
את רשות הדיבור.
משהכרעם (מפא״י) :אני רוצה לשמוע את ה״חוכמה״ .מה עוד?

להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
בדיון על תקציב משרד־הבריאות:
גבירתי היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
בסיכום הוויכוח על תקציב משרד־ר,בריאות בשנה שעברה, אמר שר־ד,בריאות כי —
לשמחתו הרבה — נשארה סיעת־היחיד שלנו כחייל בודד במערכה למען הלאמת קופות־החולים
לאלתר וללא תנאי, והנהגת שירות־בריאות ממלכתי בלעדי.
הוויכוח הנוכחי מוכיח זאת מחדש.
כמה וכמה חברי־כנסת אמנם דיברו בלהט על הצורך בביטוח ממלכתי, אך כאשר
הגיעו לממש, נסתבר שלכל אחד יש סיבה טובה לדחות את הדבר, ולא להגשימו.

בו ד ד
נשאר

1מול 119
יכול לבוא אדם מן הישוב ולשאול: ד,יתכן כי אחד צודק ו־ 119 טועים?

היתכן כי דווקא סיעת־יחיד מייצגת את הצורך הממלכתי, וכל שאר
הסיעות, הגדולות והקטנות, הימניות והשמאליות, ואך הקומוניסטיות -
כולן מתכחשות לו?

במערבה

התשובה היא: אין זה עניין של צודקים וטועים. כאן מונחים על כף המאזניים האינטרסים
המשוריינים של כל המנגנונים המפלגתיים.

ואילו הכוח החדש, שאינו מייצג שום מנגנון, שאין לו שום אינטרס
משוריין, המסוגל לשקול כאופן אובייקטיבי את העניין לגופו -הוא
דומה כאן לילד האומר: המלך ערום.

מכשיר־שלטון של המפלגות

כבוד היושבת־ראש, הבה ונענה על שש שאלות המתעוררות בהקשר זה,
שאלה ראשונה: מה האינטרס הפוליטי של המפלגות בקיום הקופות הקיימות?
התשובה: הקופות מעניקות להן. שלטון עצום על חיי האזרחים.
הנה קרה משהו בעיירת־הפיתוח חצור בגליל. אנשים סרבו להשתתף בשביתה שהוכרזה
על־ידי ההסתדרות. כעונש על כך הפסיקה קופת־חולים
של ההסתדרות מתן כל עזרה רפואית לעובדים אלה.
הגשנו שאילתה על כך לשר־ד,בריאות, והוא אישר כי אכן
עובדה זו נכונה. תחת להתקומם, בשם הממשלה, נגד מעשה
שרירותי זה, השולל עזרה רפואית מנשים ומילדים, מטעמים
פוליטיים־מפלגתיים, הוא ניחם אותנו בכך, שמזכיר ההסתדרות
התערב כמליץ־יושר, וכי הורה לחדש את העזרה הרפואית,
ל פי שע ה, עד לגמר העירעור של העובדים.
כלומר: אם יידחה העירעור, תופסק העזרה הרפואית,
ותישללנה הזכויות שהעובדים שילמו עבורן בכספם הטוב,
וזאת באישור הממשלה ובהסכמתה האילמת.

פרשה קטנה זו מלמדת על השיטה כולה. בל
מפלגה, המחזיקה כידה קופת־חוליס או חלק
מקופת־חולים, יכולה להטיל באמצעותה מרות
פוליטית על אנשים.

שוסטאק1

ד,יתכן מצב ריאקציוני יותר, מצב הפוגע יותר בעקרונות היסוד של הסוציאליסטים
וד,ליבראלים כאחד?
מנחםי די ד (גח״ל) :אתה לא מדייק בנקודה זו, חבר־הכנסת אבנרי. סיעתנו
בעד ביטוח בריאות ממלכתי.
או רי אכנ רי: אני מציע לך לקרוא את נאומו של חבר־הכנסת סרלין מאתמול.
תיווכח שאמנם בהתחלת הנאום הארוך הוא תמך בביטוח־בריאות ממלכתי, אך
לאחר מכן
1מנחםידיד: חבר־הכנסת סרלין אמר שהוא מדבר באופו אישי.
או רי אכנרי: חבר־הכנסת סרלין הודיע, שאיננו דורש ביסות־בריאות ממלכתי.
הוא אמר שהוא. מו כן להתפשר״.
מנחםי די ד: הוא אמר זאת על דעת עצמו בלבד.
יצחקק לי נ ג הו פ ר (גח״ל) :חבר־הכנסת אבנרי, דבריך טעונים בדיקה.
או רי אבנ רי: אס מה שאני אומר אינו פירוש נכון של דבריו הרשומים
בפרוסוקול, בוודאי יבוא חבר־הכנסת סרלין ויבהיר את הדברים בהודעה אישית*.
מנחםי די ד: הוא הודיע מעל הבמה שבהצעות אלה הוא מדבר באופן אישי.
או רי אבנ רי: אבל הוא הדובר היחידי של גח״ל בוויכוח זה. זה אומר דרשני.

קופת-חולים מקימה מפלגה
שאלהשנייה: מה התועלת הכלכלית שמפיקות המפלגות מהחזקת קופות־החולים?
ה ת שו ב ה: בשנה הבאה תעביר הממשלה לפחות 35 מיליון לירות מכספי המדינה לידי
הקופות המפלגתיות.
כ־ס/ס 90 מסכום זה הולך ישר לקופת־ד,חולים הכללית, שהשליטה בה נתונה בידי מפלגות
ההסתדרות, על פי מפתח מפלגתי/0 .״ 5.6מועברים לקופת־ד,חולים לעובדים לאומיים. השאר
מוענק לקופות הקטנות האחרות, כגון: מכבי, עממית ועוד.

בסך זה משמש, בין השאר, להחזקת המנגנון.
איך מורכב מנגנון זהז
לא מכלל האזרחים, על פי מיכרזים, כמו מנגנון המדינה.
הוא מתמנה כולו על־ידי בוסים מפלגתיים, לפי מפתח מפלגתי, מקרב עסקני־ד,מפלגות.

כלומר, הקופות מאפ שרות, בין השאר, אספק ת אלפי ג׳ובים לעסקני

המפלגות.

לאחרונה ראינו תופעה מעניינת, יחידה־במינה בעולם: קופת־חולים מקימה מפלגה.

ח״כ סרלין לא מסר שוס הודעה אישית להכחשת פירוש זה.

אורי אבנרי: רוב ההצעות שהועלו כאן היום, הועלו מסעם סיעות הקואליציה. היא
אינה זקוקה להצעות־לסדר־היוס. חבריה יכולים לפנות ישר אל השרים, ואלה יעבירו זאת
בשמחה אל הוועדות. כשיצרתם את המפתח, רוקנתם מוסד זה מתוכנו, והכנסת עוסקת בדברים
מישניים, במקום לעסוק בדברים שכנסת־ישראל היתה צריכה לעסוק בהם.

בסוף הצביעה הקואליציה עם אגודת־ישראל למען העברת העניין לוועדה. רק שמואל
מיקוניס ושולמית אלוני הצביעו בעד הצעתי להסירה מסדר־היום. מפ״ם הממושמעת לא
העזה להצביע כלל, ונמנעה מהצבעה, כמו גח״ל ורפ׳׳י.
לא היתד, זאת הפעם היחידה שהגנו השבוע על האינטרס של הרוב החילוני במדינה. במים־
גרת הוויכוח על משרד־התחבורה, למשל, עלה מדי פעם עניין תחבורת־השבת. הדתיים הסתערו
בשצף־קצף על הופעת הזוטובוסים, אשר יסעו בשבת כמו שאר מוניות־השרות.
אף אחת מן המפלגות החילוניות לא העזה להתייצב נגדן, ולולא נוכחותנו בכנסת —
היה נוצר לחץ דתי חד־צדדי להגברת הכפייה בשבת. אנחנו יצרנו לחץ נגדי. לא זה בלבד
שתבענו בנאומנו בפירוש תחבורה מלאה של אוטובוסים בשבת (ראה עמוד ,) 11 אלא שגם
קראנו שורה של קריאות־ביניים כאשר היתד. צפוייה סכנה של התגברות הלחץ הדתי.
למשל, כאשר הבטיח שר־התחבורה, משה כרמל, כי לא יתן לדן להפעיל אוטובוסים
בשבת, כתשובה על הפעלת הזוטובוסים:
אורי אכנרי: האס יש לדן זכות חוקית (להפעיל אוטובוסים בשבת) או לא?
| 1האס יש להם זכות משפטית להפעיל את האוטובוסים?
משהכרמל: לאוטובוסים הגדולים אין זכות. לפי הרשיון הם אינם יכולים
| | להפעיל את השרות הציבורי בשבת. הם צריכים לכן רשיון מיוחד.

הגוש החופשי של תנועת החירות מוקם על־ידי הסתדרות העובדים
הלאומית, אימפריה כלכלית שמרכזה הוא קופת־החולים לעובדים

לאומיים.
מנחם ידיד: גם זה לא נכון.

אורי אבנרי: חכה. אני אספק לך את הפרטים.

קופה זו קיבלה בשנה השוטפת מידי הממשלה הקצבה ישירה בסך 1,247,000 לירות,
וסכומים נוספים המתקרבים לחצי מיליון לירות.
כל זה נוסף על תשלומי חבריה, המגיעים ל־ 9.5מיליון לירות. נדבנים מחוץ־לארץ העניקו
לה כמיליון לירות, והעיריות, שחירות משתתפת בהן, העניקו לה מגרשים בתל־אביב( ,כחצי
מיליון לירות) ,בקרית־אונו, ברמת־השרון, ברמת־אביב, בצהלה, ברמת־גן, בלוד, באופקים,
בבאר־שבע — מיגרשים שערכם מגיע למיליונים.

כלי הכוח הכלכלי המקובץ הזה, המספק פרנסה ישירה ל־ 650 אנשי
מנגנון כ־ 102 סניפים (נוסך על 700 הרופאים והאחיות) -כלל אי*
אפשר היה לחלום על הקמת מפלגה חדשה מסוגו של הגוש החופשי,
מפלגה המתחילה את דרכה ישר כבעלת מנגנון גדול, משרדים ברחבי
הארץ ותקציבים של מיליונים -הכל בשם הבריאות.
מפלגה חדשה, לבריאות.

מנחם ידיד :״הגוש החופשי״ איננו מדבר בשם קנפת־החולים הלאומית.
אורי אכנרי: זאת תצטרכו להוכיח, ואתה תווכח לדעת שמי שמחזיק במיליונים,
מחזיק בשליטה בקופת־החולים, וכל תנועת החירות הגדולה לא תוציא את קופת׳
החולים מידי ח״כ אליעזר שוסטק ואנשי ״הגוש החופשי״ .אני מרשה לעצמי לנבא.
מנחם ידיד: יש לך טעות.
אורי אכנרי: תווכח.

ואם זה המצב לגבי קופה קטנה, מה המצב לגבי קופת־ד,חולים הגדולה, המקבלת לפחות
פי 16 יותר?

בריאות מפלגתית — כמו צבא פרטי

שאלה שלישית: מדוע שלא להסתפק בהסדר המוצע של ביטוח ממלכתי באמצעות
הקופות הקיימות, תוך חיוב כל האזרחים להשתייך לקופה כלשהי?
התשובה: הדבר נוגד את עצם מהותה של מדינת־רוזחד, מודרנית, המקבלת על עצמה
את האחריות לשלום אזרחיה.
לפי השקפת העולם שלנו, השקפת ההומניזם החברתי, הבריאות היא פונקציה מרכזית
של ד,מיבנה הממלכתי המודרני, לא פחות מן ד,בטחון והחינוך.

ובשם שאין להעלות על הדעת קיום הבטחון באמצעות צבאות1
קבלניים פרטיים, ובשם שיאין להשלים עם שרידי קיומם של קבלני־חינוך
אצלנו, בן אין להשלים עם מסירת שירותי הבריאות לקבלנים
מפלגתיים, המשתמשים בהם כראש ובראשונה למטרותיהם שלהם.
הקבלנים גורמים לביזבוז, לחוסר יעילות, לאפליה, לקיפוח פוליטי, לכפילות. ואפילו
לולא היו בכך כפילות וביזבוז ואי־יעילות, גם אז אין המדינה יכולה להפקיר בידי מפלגות
את השליטה על שטח מרכזי זה בחיי־האדם.

הבריאות אינה יכולה להיות אחוזה פיאודלית. היא פונקציה של
המרינה.

הגיע הזמן להקים את המדינה !

שאלה רביעית: האם ניתן לבצע את ההלאמה מיד?
התשובה: בהחלט כן. שום דבר אינו מונע זאת. זהו צעד אדמיניסטרטיבי פשוט,
של מינוי כונסי־נכסים, שיעבירו את השירותים בצורה מתוכננת והדרגתית לידי שירות
ממלכתי אחיד.
׳טאלה חמישית: האם חברי קופת־החולים לא יפסידו בסידור זה מן הזכויות
המגיעות להם?
התשובה: בהחלט לא. המדינה תקבל על עצמה את מלוא החובות כלפי המבוטחים,
ותשווה את כל הזכויות לפי הרמה הגבוהה ביותר.
שאלה שישית ו א חרונ ה: אם כן, מה מונע את הלאמת קופות־ד,חולים למעשה?
התשובה: המישטר הקיים.

בשטח הבריאות טרם קמה מדינת־ישראל. הגיע הזמן להקימה.

אנחנו נגיש הצעת־חוק משלנו לכינון ביטוח־בריאות כולל ושירות־בריאות ממלכתי אחיד
ובלעדי, לאלתר וללא שום תנאי.
הדבר טעון בירור משפטי — וכבר הודעתי בכנסת על כוונתנו להגיש בקשה לצו־על־תנאי.
אגב, באותו יום, בעת הוויכוח על משרד־ד,בריאות, הגיעה ההעדרות לשיא. בשעה ,7.20
בעת נאומו של ח״כ גרום, נכחו באולם — מלבד הנואם, היו׳׳ר (אמה תלמי) ,השר ואני, רק
שישר, חברי־כנסת.
יום לפני כן היה האולם מלא ממש — בעת ההצבעה על הצעות אי־האמון נכחו 103
ח״כים. אך כאשר רק נסתיימה ההצבעה, ירדה הנוכחות — תוך פחותמדקהאחת
— מ־ 103ל־.12
באותו דיון לא מסרתי רק את ההצהרה של סיעתנו, שפורסמה בשבוע שעבר ושהיתד,
מיוחדת־במינה בסיגנונה בכנסת (ושעוררה מאחורי הקלעים הדים חזקים מאד) ,אלא גם קראתי
כמה קריאות ללוי אשכול. כך, כאשר השמיץ ארוכות את העתון הארץ, הרשיתי לעצמי
לקרוא :״לא העתון הגיש הצעת אי־אמון!״ לכך הצטרף משה דיין בקריאה :״אפשר לפטר
את העורך!״
היתר, לוויכוח זה השלכה צדדית חמורה לגבינו. אנחנו לא הגשנו הצעה משלנו, כי לא
רצינו להעמיד את מעמדנו בעניין זה במבחן. אך סיעת היחיד של מק״י הגישה הצעה —
אולם ועדת־הכנסת קבעה מפורשות כי ל״יחיד״ אין
זכות כזאת.
לא היה ספק כי החלטה שרירותית זו, הבאה להפלות
בין סיעה לסיעה, מכוונת כל־כולד, נגדנו. היא שלב נוסף
בנסיון השיטתי של הסיעות הגדולות (ובראשן מפא״י,
גח״ל והמפד״ל) להצר את צעדינו.

במרחב
תימן
הנ סיכי ם הזועמי

ליו

רוח מרד נושבת בקרב משפחת חמיד־אל־דין
המלכותית בתימן. הנסיכים, העומדים בראש
השבטים האנטי־רפובליקאים מאז , 1962 עורכים
שביתת־שבת בהרים. התוצאה: המלחמה־עם
המצרים רדומה — ואילו בין הנסיכים
לבין מלך סעודיה מתחממת האווירה.
ראש הנסיכים הזועמים הוא האמיר עבדא־ללה
בן חסן, בן־דודו של האימאם אל-
בדר. הוא בן ,29 מפקד הגיזרה החשובה
ביותר של הצבא המלוכני. מיפקדתו שוכנת
במערה 20 ,קילומטרים בלבד מצנעא הבירה.
״הסעודים נותנים לנו פחות עצמאות מאשר
המצרים מעניקים לממשלת סלאל,״
הצהיר הנסיך באוזני אריק רולו, שליחו
המיוחד של לה מונד .״את הכסף לניהול
המלחמה הם משלמים לנו טיפין־טיפין, כי
אינם רוצים שנתחזק יתר על המידה.״
הסכום שריאד משלמת מדי חודש לנסיך
עבדאללה, בלירות זהב, מגיע לכ־ 250 אלף
ל״י. וזד, אינו מאפשר החזקת הלוחמים.
דעתו של כעד המאה. טענתו העיקרית
של עבדאללה, המכריז על עצמו כדובר

פייצל הסעודי*
הוא משלם, הוא קובע

פרסום ד־ר •עקכי״ו

כל הנסיכים הצעירים של משפחת חמיד־אל־דין,
היא שסעודיה אינה מעוניינת בטובתם
של התימנים. היא רק מנצלת אותם כדי
לנהל על אדמתם את מלחמתה נגד מצרים.
הראייה: כוונתה של ריאד להקים ממשלת
קואליציה תימנית, שלא על טהרח המלוכנים.
תפקיד חשוב בקואליציה זו ימלאו, לפי
התוכנית, המנהיגים של ״הכוח השלישי״
התימני. אלה הם רפובליקאים, שמאסו בשלטונו
של סלאל ובנוכחות המצרים בארצם׳
ועברו לסעודיה. הטיח האמיר עבדאללה:
״השבטים שלנו התקוממו אמנם כדי לסלק
את הכובש המצרי. אבל עוד יותר, כדי
להחזיר לכס המלוכה את בן משפחת חמיד־אל־דין.
איך אפשר לדרוע מהם עכשיו לשתף
פעולה עם רפובליקאים — פושעים
שעברו למחנה שלנו אחרי שעזרו למצרים
לבצע את מיבצעי הדמים שלהם?״
האמיר ד,צעיר. אינו זועם רק נגד המלך
פייצל, אלא גם נגד ראש הממשלה המלוב־נית
של תימן — שהוא אביו. כי האב יודע
שבלי הכסף הסעודי לא יוכלו ד,מלוכנים
להחזיק מעמד אפילו חודש אחד. הצהיר שר־ההגנה
הסעודי, האמיר סולטן :״מכיוון ש־סעודיה
משלמת את המחיר, יש לה הזכות
לקבוע את יעדי המלחמה.״ יעד זה אינו
החזרת משפחת חמיד־אל-דין לשלטון, כי אם
סילוק המצרים מחצאי־האי ערב.
עד כה ניסו הסעודים לעשות זאת בעזרת
המלוכנים בלבד, ולא הצליחו. עכשיו הם
רוצים לנסות גם בעזרת רפובליקאים*.
* קאריקטורה מצרית, המראה אותו כבובה׳
שהארולד וילסון האנגלי מפעיל אותה.
העולם הזה 543ז

1י 11־ 1 1

*•ט סיפורים קטנים

שאין לעבור עלי
יתכן
מאד שחשד בה כי היא יצאנית.
הסביבה התל־אביבית בה אירע המיקרה
ידועה כמקום־ריכוז של. יצאניות. כשנחלי
השומר בצעירה בחצר, יכו־ 1היה לבקש
ממנה לזקות את עצמה.

כזה הוא סיפורה של פלורה צרפתי, שנתפרסם
בגליון האחרון של העולם הזה.
מאחר שדובר המשטרה, שנתבקש להגיב
עליו עוד לפני הפירסום, לא הכחיש את
העובדות, אין לנו ברירה אלא להניח כי
הן נכונות. קל וחומר משעבר שבוע מאז
הפירסום, והמפקח הכללי של המשטרה לא
נזדעק, לא הכחיש ולא הקים ועדת־חקירה.

ך* לורה צרפתי הלכה ברחוב בשעות
^ הערב. היא חיפשה את ידידה במקום־
עבודתו. כשמצאה את המקום נעול, נכנסה
לחצר הבית, כדי להיכנס בדלת האחורית.
שוטר, שמצא אותה שם, חשב כי היא
יצאנית, עצר אותה.

אולם לא היתה לשוטר כל סמכות
מכירה לעצור את הצעירה -
אפילו היו חשדותיו נכונים.

׳ הם בשתיקה.
מפני שהם יכולים לקרות לכל אחד, יאחד.

מפני שעצם האפשרות הזאת
מטילה צל ככד על מהות המישטר.

השוטר סירכ להיכנס עימה לאותו
בית, כדי שכני המקום יזהו
אותה. הוא פיתה אותה בהבט
חות־כזכ (״זה יקה רק חמש
דקות!״) להילוות אליו לתחנה.

המחוקק הישראלי לא הוציא את הזנות
אל מחוץ לחוק. הזנית היא ב־ת״חו־־ת
רק כאשך יש בה אחד מו דשניים :״שידול״
מצד היצאנית או הסרסור, או ״ניהול גילום
למטרות זנות״.
אף אחת משתי העבירות האלה יא יכלה
להיות נעברת על־ידי הצעירה באותן הנסיבות,
אף בעליל. בהיותה לבדה בלילה
בחצר, לא יכלה ״לשדל״ איש. ואת החצי
הריקה לא יכלה ״לנהל״ כמקום לזנות,
כך שלא היתד, לשוטר אף העילה הקלה
שבקלה למעצר. כשעצר את הצעירה, חרג
מסמכותו, ביודעין או בלא־יודעין.

הרי זה כאילו אמרו כפה מלא:
״כל אשה היא זונה, עד שהוכח
ההיפך.״

מי צריך להוכיח? האשה. אך איך י,יא
יכולה להוכיח, כאשר מסרבים הקצינים אף
לשמוע את טענותיה, ולא כל שכן לברר?

*ווה שקרה בבית־המעצר הוא פרשת}
/בלהות בפני עצמה. גם היא מעידה על
שיתוק במנגנון המוסרי של המשטרה.
הפסיכולוגים טוענים כי כל יצאנית היא
אשד, מופרעת. הטיפול היחידי היאה לה
בחברה מתקדמת ומודרנית הוא הטיפול הנפשי,
בצד הפעולה החברתית והכלכלית.
יתכן שהמשטרה, החיה על תקציב עלוב
אינה מסוגלת לכך, ועל כך קשה להאשימה.

אך המשטרה צריכה לדעת -
ואכן, היא יודעת היטכ! -מי
הן השוכנות דרך־קכע בבתי־המעצר
שלה.
היא צריכה יידעת כי זהו אוסף של נערות

פרודה צרפהי וירידה — אוהג הרכה רב!2ר בריר הפרשה
אם עשה זאת כלא־יודעין, חמור
הדכר שכעתיים. כי פירושו של
דכר הוא שלא היה לו מושג, מה,
קוכע החוק לגכי •תפקידו שלו.

הר שעצר השוטר את הצעירה
בצורה בלתי־חוקית ובלתי־סבירה כאחת,
נעשתה שורה של מעשים ומחדלים הגובלים
בהתנוזנות מוסרית ואזרחית.
הצעירה היתר, מוכנה להוכיח, בו במקום,
באמצעות אנשים שנמצאו בבית, כי אינה
יצאנית. השוטר סירב לחקור חקירה קלה.

גם מכחינה זו יש דמיון לפרשה
מבחינה זאת, סיפורה של פלורה צרפתי
היא מעין אלגוריה לגורל האדם המודרני, זו ולפרשת הכאתו של הנער הרצ-
הקטן, חסר־הישע, המופקר לכוחות אלמו־ כרג כשנה שעכרה, שנחשד כסרניים,
נטולי־רגש ומשוללי הגיון נראה־לעין. סור, הוכה ונעצר, מכלי שנעשה
זהו הצד הספרותי. אי לא הצד הספר־תי כל נסיון לשאול ככית מיהו.
הוא המעניין אותנו כאן.
קציני־המשטרה בתחנת יונו׳,־הנביא וב־אנו
עוסקים כפרוזה של סדרי בית־המעצר לא טרחו טירחה אלמנטרית כדי
שלטון כמדינת־חוק. וגם מכחינה לשמוע את טענות הצעירה, ולבדוק —
פרוזאית זאת, זה סיפור מחריד. באמצעות הטלפון, למשל — אם הדברים
נכונים בעליל.

^ ותו שוטר, שעצר בחצר צעירה ש־התנהגותם
מעידה על קהות־חושים, העואינה
מוכרת לו, על סמך מה הוא פעל?

אולם זוהי שיטה קיימת. כל שופט,
כל פרקליט, והרכה אלפי אזרחים
אחרים, יודעים שהיא קיימת.
ועצם ההשלמה עם נוהל כל-
תי-חוקי זה מטיל צל ככד על החכרה
כולה.

**דוע משלימה החכרה עם הפרה
() גסה זו של החוק מצד המנגנון המופקד
על שמירת־החוק?

אולם זהו המיכחן האמיתי של
מדינת־החוק: האם נשמרת כה
זכותו של האדם שהוא יוצא דופן,
שהכלל שונאו או מתעבו?

כלילה ננעלה הגברת צרפתי בתא עם יצאניות
מקצועיות, והופקרה לחסדיהן. נערות
מופרעות אלה, שהיו — כרוב בנוידמקצוען
— בעלות נטיות הקרויות פרברסיות, ניכו
לאנוס אותה.
כמו סיוט חוזר, נישנה הדבר למחרת
היום. השוטרות התייחסו באדישות צינית
להפצרותיה המיואשות של העצירה המבוהלת.
הן הכריחו אותה — מטעדיס של
הוסר־מקום — :היכנס למיטה עם עצירה
אחרת, גם היא פרב־ס־ח.

יש כאן כל היסודות של סיפור
קאפקאי. אדם הולך כרחום -אדם
רגיל כרחוכ רגיל -וכעכור רגע,
כלא שעשה מעשה כלשהו, כקור*
כן לכוחות שאין לו שליטה עליהם,
הוא ניקלע למאורת-נחשים.

עונש שאינו תלוי בשום שופט, שאינו
כפוף לשום תהליך של הוכחה והרשעה.
עונש שלגביו עושה השוטר דין לעצמו.
עונש שאינו מבחין בין אשם וחף־מפשע,
בין עבריין־מועד ואזרח שנקלע לידי המשטרה
באקראי — כפי שמוכיחה פרשה זו.

אין משפטן מכובד, או פרופסור, או איש־ציבור,
קם כדי לתבוע את זכותן תדמו־קראטית
של יצאניות. כי זה אינו מכובד.

ככית־המעצר לא היה איש מכין
הקצינים מוכן לההליך עימה כמה
מילים, כדי לשמוע מה כפיה. אילו
עשו זאת, ניתן היה לכרר את
אי־ההכנה על־ידי שיחה טלפונית.

ך* ידי סופר מחונן, ברוחו של פראנץ
קאפקה, יכול היה סיפור קטן זה להפוך
לתיאור מזוזיע שי ט־וט מודרני.

כאן הופך המעצר הזמני של 48
שעות לשיטת־ענישה מחוץ לחוק
-עונש כלתי־חוקי.

מפני שזה נוגע ליצאניות, שההכרה
בזה להן, מסיכות פסיכולוגיות
מוכנות.

בתחנה סירבו הקצינים לדבר עימה ולאפשר
לה להסביר את אי־ההבנה, ושלחו אותה
ל״ 48 שעות לבית־המעצר באבו־כביר.
כשהתעקשה הגברת צרפתי, הוכתה פעמיים
על־ידי קצינים — דבר מהסיר כשלעצמו,
המעיד על ברוטאליות מבחילד.

כתום 48 השעות שוחררה הנכרת
צרפתי, מכלי שנחקרה חקירה
כלשהי, מכלי שנישקלה אפילו האפשרות
להכיאה כפני שופט או
להאשימה כאישום כלשהו.

שאין כלל כוונה לחקרן כדי להעמידן לדין.
החוק מרשה למשטרה לעצור חשודים
ל־ 48 שעות לשם מטרה אחת ויחידה: להחזיקם
עד שתהיה אפשרות סבירה להביאם
בפני השופט להוצאת פקודת־מעצר. והיא
רשאית לבקש מעצר כזה רק לשם ניהול
חקירה, כשיש סיבה סבירה להניח שעברו
עבירה ושתהיה אפשרות להעמידם לדין.
המעצר השיגרתי של יצאניות ל״ 48 שעות,
כאשר ברור מראש שאין כל כוונה אי
אפשרות חוקית להעמידן לדין, כשכלל אין
איש חולם להביאן בפני השופט — היא
הפרה גסה של כוונת המחוקק.

ברת את גבול הציניות.

מופרעות־קשה, סוטות מן הנורמה המקובלת•
זה מטיל עליה אחריות כפולה ומכופלת
לגבי בירור קפדני בטרם־כליאה.

להכניס אשה כלתי־מוכרה, ה טוענת
כלהט כי היא חפה מפיטע,
ששום חקירה לא נחקרה לגכיה,
לתא־מעצר עם נערות כאלה -
הרי זה פשע לא־יכופר.
תגובת השוטרות על תלונות הגברת צרפתי,
מעידה עליהן שהן יודעות היטב את
המצב. לדברי הגברת צרפתי, אמרה לה
השוטרת, בפניה התלוננה על נסיין לאינם
בתא :״תלמדי להבא לא להגיע לכאן!״ —
והתחילה לצחוק.

כאן מתחיל להיטשטש הגכול
כין העכריין והשוטר, כין עוברי
החוק ושומרי־החוק. נוצר כאן
שטה־הפקר של ניוון מוסרי, שיש
כו כדי להחריד ולהזעיק.

ץ ץ אחורי כל הפרטים עומדת שאלק מש-
] /פטית עקרונית עוד יותר. היא ־נוגעת

אדם פופולארי, אדם המקובל על הכל,
אינו זקוק לשום הגנה. זקוק לכך הבלתי־מקובל,
השנוא, המושפל.
ומי שאינו מגן על זכותו הדמוקראטית
של זה — פותח את הפתח לפגיעה בזכותו
של האזרח הרגיל. כאשר נפרצת הפירצה
הראשונה בסכר החוק, עתידים מימיה העכורים
של ההפקרות להציף את הציבור.
גם זה הודגם בצידה מזעזעת בפרשת
הגברת פלורה צרפתי — שאינה יצאנית,
שלא עברה שום עבירה, שהופקרה ביד גסה
לשרירות ולהפקדות ולהתנוונות, מפני שאך
נהשדה כשייכת למחנה הבזוי.

**ולמו של קאפקה אינו נמצא על
> ,כוכב אחר. הוא רובץ לפתחנו — לפתחה
של כל חברה מודרנית.
בגלל סיבות רבות ומורכבות, הולך וגדל
כוחו של מנגנון המדינה בת־ימינו. כמעט
מדי יום נוספים לו תפקידים חדשים, סמכויות
חדשות. הפרלמנטים — כל הפרלמנטים
— קצרה ידם מלהגביל את שרירות
הרשות המבצעת, הפורחת והמתנפחת. ה־עתונות,
שתפקידה הוא לעמוד בפרץ עליידי
מתיחת ביקורת בלתי־נלאית, הולכת ונכבלת.

הפער כין האיש הקטן, חסר-
האונים, לכין המפלצת הכיורו•
קראטית בעלת אלך הראשים ורכבת
הטלפים -הולך וגדל.
כל זה נרמז, איכשהו, בסיפורה הקטן של
הגברת פלורה צרפתי.
את כל זה חזה מראש פראנץ קאפקה, יחד
עם שאר הפרשנים הגדולים של התקופה.
וכל זה מחייב אותנו — אזרחי ישראל —
לקום, לפעול ולהיאבק על זכותו של אחרון
האזרחים, לסתום כל פירצה אפשרית בחומת
החוק, להתקומם נגד כל גילוי של שרירות
והפקרות, להקים ולבצר כוחות־נגד יעילים.

לעצם הנוהג של המשטרה לעצור ל־. 48 שעות. אחרת נמצא את עצמנו, תוך
יצאניות שלא ;׳.דרו שום עבירה על-החוק .,שנים מעטות -כעולם של .1984

תצפית

במדינה

• הדמות המרכזית על הבמה המפלגתית, בימים הקרובים,
תהיה זו של משה דיין. הרקע: נסיונותיו לשוב למפא״י. במסגרת זו
כבר קייס כמה פגישות עם פעילי מפא״י, ביוזמתו הוא. דעתו, כפי שהובעה
בפגישות אלה: אין לרפ״י זכות לקיום עצמאי, ומוטב לחפש דרך חזרה ||
למפא״י. הצעה שהועלתה על־ידי מקורוביו, כתנאי לשיבתו למפא״י: הצבתו
במקום השני ברשימה לבחירות הבאות, אחרי לוי אשכול.

• כמה מראשי מפא״י יתבעו שגם מפלגתם תצטרף לדורשי
שינוי שיטת הבחירות. אמנם התחייבה מפא״י בפני אחדות־העבודה
לא להעלות דרישה זו. אולם עסקנים אלה, החוזים איחוד מהיר עם
אחדות־העבודה, טוענים כי אחרי האיחוד לא תחול עוד ההקפאה הזאת, ומפא״י
המורחבת תוכל לדרוש את השינוי. דרישה זו תאפשר לחלק מראשי רפ״י
לשוב אף הם למפא״י. צירוף קולות הליבראלים אף עשוי לאפשר קבלת
חוק ברוח זו, עוד בכנסת הנוכחית.

• תוכנית מפלגתית אחרת, שתזכה לתשומת לב בעתיד
ה ק רו ב: הצעה מצד רפ״י לגח״ל, להקים במשותף קבינט צללים. בצורה זו
יבקשו שתי מפלגות האופוזיציה להמחיש את טענתן, כי אכן יכולות הן לשמש
אלטרנטיבה למערך.

• יש סיכויים שפעולת הוועד הציבורי להסעת חיילים, שקם
כעקבות קריאת ח״כ אורי אבנרי, תביא ליוזמה גס מצד גורמים
רשמיים. למרות שסגן־שר־הבטחון הציע לפני שנה להסיר מסדר־היום של
הכנסת הצעה לסדר־היוס בעניין זה של ח״כ אבנרי, החליטו עתה החוגים

העם
ח דו ורע
המאורע עצמו לא זכה כמעט לתשומת־לב:
בישראל נערך השבוע כנס בינלאומי של
מטאורולוגים. אבל לא היה כמעט אזרח
אחד במדינה שלא התעניין במטאורולוגיה
עצמה.
כאילו כדי לספק למדעני מזג־האוויר ה ד
גמה חיה, הציג בפניהם הטבע תוך שבוע
אחד את בל סוגי האקלים. תחילה חמסין
מחניק, שהתפתח לסופות־חול שאילצו את
צה״ל להפסיק תמרון נרחב בנגב. אחר־כך
מימטרים פזורים, שהפכו למבול. ולסיום׳.
גל קור וסופת שלגים בהרי הגליל, בירושלים
ואפילו בנגב.
הקורבנות העיקריים של הטבע היו הילדים,
שהתכוננו לבלות פורים שמח וממושך,
קיבלו תחת זאת פורים רטוב ומדולדל.

ביקור סארטר
גהפע ־ מפייס
זה היה צריך להיות שיא ביקורם של
ז׳אן־פול סארטר וסימון דה־בובואר: קריאת־הקרב
שתעורר תנועה המונית ספונטאנית

תל־אביב לא הוזמן ולא ציפה להשתתף במאורע
קרבי. הוא בא לראות את סארטר,
איש־הרוח הדגול. הנשים התלבשו כמו ל־מאורע־גאלד.
של התזמורת, הגברים התכוננו
למחיאות כפיים מנומסות להרצאה מלומדת.
הנשים והגברים כאחד הופתעו, ואף התרגזו,
לשמוע נאומים פוליטיים על וייאט־נאם. רק
מיעוט מבין הקהל מחא כפיינש
אפשר היה לשנות זאת, אילו הופיעו נוא מים
ממדרגה ראשונה, שיכלו להדליק ניצוץ
של התרגשות מוסרית בקהל. אבל מפ״ם
דאגה מראש שלא יהיו נואמים כאלה. במקומם
הופיעו ארבעה עסקני־מישנה: עסקנית
מיקצועית של מפ״ם בשם יונה גוזלן, עסקן
ערבי של מפ״ם בשם איבראהים שבאט, מרצה
אוניברסיטאי של מפ״ם בשם ד״ר לוי,
והמשורר הנצחי של מפ״ם, אברהם שלונסקי.
היה זה כאילו הוזמנה הלהקה למחולות־עם
של הפועל עקרון להקדים הופעת־באלט
של פונטיין ונורייב.
מדוע לא הזמינה מפ״ם לפחות את הנואמים
העיקריים שלה? התשובה: אילו עשתה
זאת, היתד, נאלצת להזמין גם מנהיגים ידועים
מחוגים אחרים. העברת התפקיד לעסקני־מישנה
בלתי־ידועים, שהציבור הרחב אינו
מזהה אותם עם מפ״ם, פטר אותה מצורך
זה. מפ״ם אינה מעוניינת להשמיט מדדיה את
המונופול הגמור על סארטר.
קומץ כגשם. התוצאה? ההזדמנות ה-
חד־פעמית לעורר בישראל תנועה עממית
למען השלום בווייאט־נאם, אבדה. הרצאתו
של סארטר היתר, מלאכת־מחשבת של דיוק
והתאפקות, אך לא יכלה לעורר התרגשות
עמוקה במסגרת כזאת.
התנועה נשארה אחרי האירוע כמו שהיתר,
לפניה: עניינם של מתי־מיספר. במקום ד,פ־גנות־זעם,
באו מודעות מנומסות בעיתונים,
חתומות על־ידי אנשים טובים שכינו את
עצמם בשם ״אנשי רוח״ ,ושכללו את כל
עסקני־המישנה של מפ״ם, עד הדרג העשירי.
באותו שבוע הפגינו כמה צעירים, בגשם
ובקור, לפני השגרירות האמריקאית. היו
אלה, בעיקר, סטודנטים של מפ״ם, הכוח ה־חדש
והקומוניסטים — קומץ זעיר שרק הבלים
את האדישות העצומה של הציבור הישראלי
בשאלת־מצפון יסודית זו,

מפלגות
ה אד ה שלי שי

לנזוז רג ! היגם
הרומיים שאינם יכולים להישאר אדישים נוכח הפעולה הציבורית הבלתי־תלויה.
התוצאה: מיבצע נוסף, כנראה באמצעות הוזעד למען החייל.

• צפויים קשיים כספיים להסתדרות העובדים הלאומית,
שהיא הכפים הארגוני והכספי שעליו ניבנה הגוש החופשי.
הנהגת חרות מקווה לנצל קשיים אלה לטובתה, במאבקה עם ח״ב אליעזר
שוסטק על השליטה בהע״ל.

• הממונה לשעבר על שרותי־־הבטחון, איפר הראל, יחדש
כקרוב את הופעותיו הציבוריות נגד אשכול.

הוא יבחר במיסגרות

ציבוריות, אם אפשר בלתי־מפלגתיות.

• ספר שערורייתי חדש עומד לצאת לאור כקרוב, בשם
״ ה מו שלהמ כו ע ר ״ .מחברו הוא מורה צעיר מבאר־שבע, בשם ברוך גיטליס,
בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים, שהיה בעבר מעסקני מפא״י בקרב הסטודנטים.
גימלים, שהכיר את המימשל הצבאי מתוך מגע ישיר, מעלה בספרו דמו־יות
ועובדות העשויות לעורר ויכוחים נוקבים בין אותם אישים שימצאו בכך
דמיון לעצמם. א ותו סופר הוציא פעם ספר, בשם ההדחה, בו חשף תככים בתוך
מפלגתו.

• עורכו המפוטר של ״ג׳ואיש אוכזרכר״ ,ג׳ון קמחי, עשוי
למצוא לו עיסוק חדש ודומה. על הפרק תעמוד בקרוב שאלת מינויו
לעורך עיתון ציוני בהולנד.

• עסקן הסטודנטים הישראלי אדי קאופמן עשוי להיבחר
לכהונת נשיא הסתדרות הסטודנטים היהודיים באירופה. במש-
רד־החוץ הישראלי דנים עתה בבחירת איש מתאים, שיוכל לייצג את העמדות׳
הישראליות הרשמיות. בחוגי המשרד מזכירים את שמו של קאופמן, שיסע
בקרוב לפאריס, להמשיך את לימודיו האוניברסיטאיים.

של בעלי הרצון הטוב בישראל, למען השלום
בוויאט־נאם. בשביל סארטר, אין כיום
בעייה חשובה יותר.
זה הפך כישלון מחפיר — ולא בגלל
סארטר.
כן, אכל לא. כמו כל הביקור, נמסר גם
אירוע זה בקבלנות למפ״ם. מפ״ם העבירה
אותו לאחד מסניפיה: מועדון צוותא.
נשבר האולם השני בגודלו בתל־אביב,
קולנוע תל־אביב. סארטר ביקש כי לפניו
יופיעו בערב זה כמה ישראלים. כי הוא לא
רצה לבוא כצרפתי התובע מן הישראלים.
הוא רצה להופיע כאורח במאורע ישראלי,
שבו יינתן ביטוי להתקוממות ישראלית נגד
זוועות ויאט־נאם.
אולם מפ״ם אינה מעוניינת בשום התקוממות,
ובוודאי לא בנושא זה. כי מפ״ם יושבת
בממשלה — והממשלה היא פרו־אמרי־קאית.
כל מעשה ישראלי אשר יכה הדים
בעולם — כגון ניפוץ שמשות בשגרירות
האמריקאית בתל־אביב — יעורר את זעם
משרד־החוץ על בעליו.
אמנם מעוניינת מפ״ם שייוודע בעולם בי
היא נמצאת במחנה הנכון, הלוחם למען השלום
— אך מבלי לעשות דבר שיסכן את
מעמדה הקואליציוני. התוצאה: מעשים קטנטנים,
באמצעות מוסדות־מישנה בלתי־יעילים,
המשמשים תחליף לתנועה המונית אמיתית,
שאינה יכולה לקום בגלל חבלת מפ״ם.
רקדני עקרון. הקהל. שהתכנס בקולנוע

פעמיים שלט ברומא העתיקה טריאומ־וויראט
— ברית של שלושה מנהיגים. לגבי
שני המיקרים נשאלה השאלה: מה עשה שם
השלישי?
בטריאומוויראם הראשון היו שני מצביאים
גדולים — פומפיאוס וקיסר• השלישי בחבורה,
קראסוס, לא היה איש מבוטל — אך
הוא נפל בהרבה משני הראשונים.
גם בטריאומוויראט שהגיע לשלטון אחרי
רצח קיסר היו שני מנהיגים חשובים —
מארקום אנטוניוס ואוקסאביאנוס. וגם בברית
זו היה השלישי, לפידוס, חשוב פחות
משני האחרים.
אם כן, מדוע היה בכלל צורך בשלישי?
מדוע לא יכלו השניים להסתדר לבדם?
רצח והתאבדות. לכך ניתנה תשובה
אנושית פשוטה: שניים אינם יכולים להסתדר•
כי לגבי שניים, מתעוררת תמיד השאלה:
מי קודם למי?
כשיש שלושה, אין השאלה מתעוררת. את
הכבוד המרכזי נותנים לאדם השלישי, שהכל
יודעים כי הוא חשוב פחות. כך יכולים שני
האחרים לשמור על שוויון פורמלי ביניהם.
מובן שזהו תמיד סידור זמני. כי במוקדם
או במאוחר מוכרחים שני המנהיגים החשובים
להתמודד על השלטון — ואז מתפרקת
הברית. פומפיאום נרצח במצריים, כדי למצוא
חן בעיני קיסר. אנטוניוס התאבד אחרי
שנוצח בקרב על־ידי אוקטאביאנוס.
שניים ועוד אחד. הגוש החופשי של
פורשי חרות מורכב משלושה מנהיגים. גם
שם שאלת הבכורה היא בעייר, עדינה.
אליעזר שוסטק אינו מנהיג־המונים — אבל
הוא מחזיק בידו את האימפריה הכלכלית
ואת המנגנון של הסתדרות העובדים הלאומית׳
שהם עמוד־התווך של המפלגה (ראה
דו״ח לבוחר) .ואילו לשמואל תמיר אין עורף
אירגוני מאורגן, אך הוא האיש המופיע
כלפי חוץ, והזוכה לפירסומת מירבית.
בכל מפלגה, סדר־ד,חשיבות של המוסדות
נקבע על־ידי סדר־גודלם. ככל שהמוסד גדול
יותר, כן הוא חשוב פחות. בגוש החופשי
המוסד הגדול ביותר הוא המרכז, הכולל
למעשה את כל חברי המפלגה לידו עומדת
ההנהלה, המונה כשישים חברים, גם זהו
העולם הז ה 1543

מדוע החנוץ שמעון נו ס נעת
ישיבת מזכירות ופ״י וצעק
עד הבויו בהנהגת המנרגה:

נבון(בתחפושת פודים)

(לפני הפילוג) הצביעו ס/״ 41 עם בן־גוריון. משמע: מגיע ל־רפ״י
41 מכלל הרכוש הרב של מפא״י.
החל ויכוח, אם אמנם זו הדרך לפתור את הבעייה הכספית.
אחדים מהמשתתפים סברו שיש בכל זאת ללכת בדרך
זו, אחרים היו משוכנעים כי לא יצליחו בה.
ואז הועלתה הצעה אחרת: אם הסוכנות היהודית אינה
משתפת את רפ״י בכספי המגבית — מדוע לא תנהל רפ״י
מגבית משלה בחו״ל? גם על הצעד, זו התנהל ויכוח.
ואז הציע מישהו אחר: אולי אפשר לחסוך בהוצאות?
אולי אפשר לארגן את מנגנון המרכז בצורה יעילה יותר?
ובכלל — המזכיר הכללי מתחייב להוצאות שונות למרות
שחנה למדן ולא הוא ממונה על הגזברות.
המזכיר הכללי, שמעון פרס, הקשיב ורתח.
מי שמכיר אותו היטב יכול לתאר לעצמו את המחשבות

פרס

1מנולנםלנלחווחות1
** שתתפי הישיבות השבועיות של מזכירות רפ״י
אינם מדקדקים בענייני טכס 31 .איש חברים במוסד זה,
אבל משתתפים בישיבותיו, בדרך כלל, כעשרים, והאווירה
היא חופשית למדי. בישיבה האחרונה, שהתקיימה ביום החמישי
שעבר, היתד. האווירה חופשית יותר מן הרגיל.
על סדר־היום לא נרשמו נושאים בעלי חשיבות מיוחדת.
ברגיל, החלה הישיבה בהצגת שאילתות מצד חברי המזכירות.
הדיון עבר למצבה הכספי הקשה של רפ״י.
מפלגה זו מופלית לרעה, בהשוואה ליתר המפלגות הציוניות:
היא אינה מקבלת כסף מתקציבי הסוכנות היהודית.
לא מפני שאינה רוצה את הכסף הזה מסיבות עקרוניות,
אלא מפגי שמאז התפלגה ממפא״י לא נערכו בחירות לקונגרס
הציוני, בו מיוצגות מפלגות המישטר. מפלגות אלה
דאגו בעוד מועד להעביר החלפה, האוסרת הקמת סיעות
חדשות בין קונגרס אחד למישנהו. וכך, באין לרפ״י נציגות
במוסד הציוני העליון, אין היא יכולה לקבל הקצבה.
לעומת זאת יש לרפ׳׳י הוצאות מרובות. היא מוציאה
שבועון הגורם לד, הפסדים קבועים, דובריה מופיעים בקביעות
באסיפות־עם ובחוגי־בית, מחלקת ההסברה שלה
מפרסמת מודעות יקרות, את העבודה האירגונית הזאת עושה
מנגנון מקצועי, בשכר, כמה אנשים בדיוק עובדים במנגנון
זה? ראשי רפ״י אינם מוכנים לגלות. הם רק מבטיחים, כי
״עובדים במרכז הארצי שלנו פחות משעובדים בסניף
מפא׳יי בעכו.׳׳ משהו בין עשרה לחמישה־עשר איש.
כל זה עולה כסף — ומקורות־מימון גלויים כמעט אין ל־רפ״י.
אפילו נסיעתו האחרונה של דויד בן־גוריון לארצות־הברית,
בה אסף 20 מיליון דולאר למגבית היהודית המאוחדת
ומיליון דולאר למידרשת שדה־בוקר, לא תכניס
כסף לקופה הריקה של מפלגתו. כך, על כל פנים, מצהירים
נאמניו בלהט.
על הממלכה היקרה הזאת מנצח המזכיר הכללי, שמעון
פרס. ולצידו, במקום־כבוד: דובר המפלגה, פינחס יורמן.
יורמן, לשעבר כתב בדבר השבוע, הוצמד לפרס כאשר זה
כיהן כסגן שר הביטחון. תפקידו הכללי: לדאוג לפירסום
חיובי לפרס. כאשר נוסדה רפ״י, לא היה לה קושי למצוא
את המועמד המתאים לתפקיד החשוב של דובר המפלגה.
בין אנשי־מקצוע נחשב יורמן לדובר היעיל ביותר בישראל.
הוא מכניס לעתונות העברית — ומדי פעם גם לעתונות
חו״ל — יותר ידיעות המשבחות את ראשי רפ״י מכל דובר
אחר על ראשי מפלגה אחרת.
רק שלא כל אנשי צמרת רפ״י מאושרים מן התוצאות ה־אלה.
כמה מהם כועסים, בצרות עינם, על העובדה שהאיש
שאותו ״מוכר״ יורמן יותר מכל אדם אחר, הוא שמעון פרס.
עד כדי כך, שברוע ליבם הם קוראים ליורמן ״דובר פרם״.

הבאות מתרוצצות במוחו, לשמע ההצעות, העצות והביקורת:
אני עובד כמו סוס. אין לי יום ולא לילה. המשרד אינו
משרד, הסגל המקצועי הוא חובבני. זה רומנטי מאוד ונחמד
מאוד, אבל קשה לעבוד כך. אני צריך לדאוג לנספים,
ולפקח על המאמרים במבט חדש. אם יש בעיות באיזה
קואליציה מקומית — באים אלי. עתונאים פונים אלי.
שלושה ימים בשבוע אני צריך להקדיש לעבודת הסיעה בכנסת.
בערבים יש חוגי־בית.
ורק לפני שלוש־ארבע שנים היה בוס כל־יכול של ה־מנגנון
האדיר ביותר במדינה. הליקופטר עמד מוכן להטיס
אותו ממקום למקום. שתי מזכירות עמדו לשרותו ב־מישמרות.
לחיצה על כפתור האינטרקום — וכל אחד מאלפי
עובדי המשרד היה רץ אליו. כספים? אין בעיות. שיחה עם
ושינגסון, פאריס, טוקיו? רק להרים את השפופרת.
ועכשיו, יושבים החברים היקרים האלה ומציעים הצעות.
לא מזיזים את ה --אבל ביקורת יודעים למתוח.
אין פלא, על כן, שכאשר פתח את פיו וענה לחבריו, היו
דבריו בלתי נעימים לגמרי.

רק יודעים?מתוח כיקדרת

מוסד גדול מדי מכדי שיוכל לנהל משהו
במפלגה.
שוסטק הפך יו׳׳ר המרכז, תמיר הפך יו״ר
ההנהלה. בכך נוצר שוויון ביניהם. השאלה
היווה: מי יעמוד בראש המוסד שינהל באמת
את המפלגה — מזכירות ההנהלה?
השבוע נסתבר כי לא שוסטק ולא תמיר
יזכו בתפקיד זה. הוא הוענק לאדם השלישי
בסריאומוויראם: אברהם פיאר.
העולם הזה 1543

ו רוו! והמנהיג

עתונות
כ ש בי ד ה מו ראל, כנ ראה
צה״ל מתפאר, במידה רבה של צדק,
ברמת המודיעין שלו. איך קרה, אם כן,
שטעה בזהותם של שני הערבים, אשר נהרגו
על־ידי חוליית ההליקופטר מיד אחרי
פיצוץ מכון המים בערד?

״הירגע שמעון...״

ך* וא לעג להצעות שלהם. הוא ייסר אותם על בטלנותם.
| | על חוסר־המעשיות שלהם. על הזכויות ההיסטוריות
שלהם, המשמשות תחליף לכשרון .״אתם קופצים עם כל
מיני הצעות. אבל הביצוע יוטל עלי, כרגיל. אני לא מוכן
לזה. עייפתי!״ ואז הוסיף משפט שהדהים את המתווכחים:
״לכו כולכם לכל הרוחות. אף אחד לא עוזר לי!״
סיגנון כזה היה מתאים אולי, למדרכי סורקים העממי.

** לרקעזה נערכים לא פעם הדיונים בין חברי ה־
> מזכירות של המפלגה. כך היה גם ביום החמישי שעבר.
ואז העלה אחד החברים הצעה שלא היתר, לגמרי חדשה: ל־תבוע
ממפא״י חלק מרכושה. נימוקו: בוועידה האחרונה

אבל לשמעון פרס המלוטש? לאיש שהקסים את הצרפתים
בנימוסיו? מה קרה לו?
ההסבר פשוט. לפני ישיבת המרכז סעד פרס את ארוחת־הצהרים
עם אורת. בארוחה זו שתה קצת מעל לרגיל —
והוא יודע לשתות כמות לא מבוטלת כרגיל. כאשר נכנס לישיבה,
נזכר אחד מחבריו הטובים :״עיניו נצצו. לחייו היו
סמוקות עוד לפני שנאמרה עליו המילה הביקורתית הראשונה.״
ייתכן שפרס היה מוצא הזדמנות אחרת להוציא את כל
אשר על ליבו. היין שהיה בקרבו אותו יום עזר לסוד לצאת
מהר יותר.
חבריו הבינו שקצת הרחיקו לכת. שהאיש בכל זאת נושא
על שכמו את המפלגה כולה. לכן קפץ ידידו ח״כ יצחק
נבון לזירה .״הירגע, שמעון,״ יעץ לו .״אנחנו נעזור לך.
נבדוק את העניין ונגיש לך תוכנית.״
בו במקום נקבעה ועדר, בת ארבעה חברים — נבון,
סורקים, מרדכי בן־פורת וחנה למדן — שתבדוק את האפשרות
של הקמת סניפים של המפלגה בחו״ל ועריכת
מגבית נפרדת שם.

פ לי רטבכגסת

ך * תקריתחלפה, אבל לא המתיחות השוררת בצמרת
( ) רפ״י אין זו מתיחות אישית דווקא, אלא היא נובעת
מן הזרמים הפוליטיים שמתחת לפני השטח. איש אינו
בטוח איזה זרם ינצח — ואם בכלל יצטרך לשחות עם הזרם
או נגדו.
הזרם השמאלי, הפועלי, נחלש. בישיבה לפני שבועיים,
נמצא יוסף אלמוגי כמעט מבודד, בשאלות של שכר ותעסוקה.
הזרם של משה דיין נראה מתגבר, וחבריו שואלים
את עצמם: האמנם יובילו חזרה למפא״י? דיין עצמו הצהיר,
בפגישה עם צעירי מפא״י השבוע :״אם יחול שינוי בממשלה
— אחזור למפא״י!״ ואילו לוי אשכול המשיך ל־לכסן
אליו מבטי ערגה. בהשיבו להצעות אי־אימון בכנסת,
בשבוע שעבר, התווכח עם שמעון פרס — למרות שמנמק
ההצעה בשם רפ״י היה משה דיין .״כשנכתב הנאום הזה
חשבת שפרם ידבר?״ שאל אותו בגין, בקריאת־ביניים.
״בין אם חשבתי שפרס ידבר או לא,״ השיב אשכול, ב־אחת
התשובות המתמשכות האופייניות לו ,״אני שואל את
חבר־הכנסת פרם ולא את חבר הכנסת דיין, כי הבעת
אי־האימון היא לא בשמו הפרטי של חבר־הכנסת דיין.״
ואז הוסיף משפט שסיפק מזון למחשבה קדחתנית ברפ״י:
״אני אפילו מעיז באיזה מקום — אם כי אני מסכן את עצמי
— לחשוב עמוק בלבי: אילו זה היה תלוי רק בו — אפשר
שלא היה עושה זאת.״
וכנגד המשיכה הזאת לעבר מפא״י — המשיכה ימינה, אל
קואליציה עם גח״ל והדתיים, בה תומך שמעון פרס.
אלא שנושאים אלה — החשובים באמת לעתידה של רפ״י
— אינם משמשים נושאים לשאילתות במזכירות רפ״י. שם
מדברים על כספים ועל קימוצים. זה דבר לא נעים ל-
כשלעצמו אבל זה הרבה פחות נעים — כשזה בא לחפות על
הבעיות הפוליטיות הגדולות. המפרידות בין ראשי המפלגה.

הידיעה הראשונה לא השאירה ספק: שני
הערבים נימנו על חוליית אל־פתח, והם
נלכדו הודות להפעלתם המהירה של פרשי
האוויר (העולם הזה .)1542
רק למחרת החלו הפיקפוקים, והתעורר
חשד כי השניים היו מבריחים שנקלעו במיקח ,לשטח.
מלה אחת נמחקה. ההסבר קשור
בשני הצהרונים. כתביהם הצבאיים של מעריב

וידיעות אחרונות קיבלו את הידיעה הראשו-
נר, על פיצוץ מכון המים, ולאחר מכן על
הפעלת החוליה המוטסת. אבל כל עוד לא
פירסם דובר צר,״ל הודעה רשמית על
כך, לא יכלו למסור דבר על הריגת שני
הערבים.
עורכי ד,צר,רמים, שחיפשו כותרת מפוצצת׳
לחצו על האחראים להסברה הצבאית,
(המשך בעמוד )13

מעל דוכן הכנסת מבריז אווי אבנרי על תנועת התנדבות עממית להסעת חיילי צה״ל
כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.

מאז שחר ההיסטוריה, קרא הים לתעוזת האדם העברי.
שוכני חוף יפו ועכו, צור וצידון, יצאו בסירותיהם הרעועות אל מרחבי הלא־נודע, התמודדו
עם איתני־הטבע, גילו יבשות ואיים — ולא תמיד חזרו אל חופם.
הסירות התחלפו בכלי־שייט משוכללים, במקום המיפרשים באו מנועים מודרניים —
אך לבו של הימאי לא נשתנה. עדיין תובע הים את קורבנותיו, ועדיין יודע כל ימאי כי
בצאתו אל החזית הכחולה של התחבורה הימית, הוא שם את נפשו בכפו.
הטרגדיה אפופת־המיסתורין של אונית הצי הישראלי השלושה מזכירה לנו את חובתנו כלפי
חמשת אלפי הגברים, הנושאים את דגלנו ב־ 101 אניות, בימים קרובים ורחוקים.

אני רוצה לבטא מעל כמה זו את תקוותנו שנדע להביע את הכרת
תודתנו על־ידי מפעל גדול להבטחת עתידם של בני המשפחות
השכולות, הישראליות והזרות, מעל ומעבר לפיצויים הזעומים, המגיעים
להם כדין.
אני פונה אל שר־התחבורה, ואל מזכיר ההסתדרות, ומבקשם לקרוא למיפעל גדול למען
משפחות השלושה.
בצד כובש־הים מתייצב, בדורנו, כובש־המרומים. מרוב דיבורים על סיסות־שכר ושיטות

שימשת מכוניתם תווית המכריזה על התחייבות — התחייבות מוסרית — של הנהג
לאסוף טרמפיסטים.
באופן מקביל תתנהל פעולת• הסברה בקרב החיילים־הסרמפיסטים עצמם, נדי לטפח
כללי התנהגות נאותים, לשמירה על ־כלי־הרכב המאספים.
תנועה זו תיצור קשר בין האזרח והחייל. הנהג יידע כי חובתו המוסרית היא לאסוף
את החייל. החייל ירגיש כי הציבור האזרחי בא לקראתו, ומושיט לו את ידו.
אנו מקזזים כי כך נזרע זרע של התנדבות חדשה, של סולידריות ציבורית, של מוראל
צבאי ומוסר אזרחי.

אני קורא לנהגים להיענות ברצון, וכנפש חפצה, לפניית הוועד
הציבורי ומתנדכיו. הם יגיעו אל הנהג בביתו, כתחנת־הדלק, כמקום־
החנייה. יקבלו נא על עצמם את עול המצווה, ויפיצוה בין חבריהם
הנהגים.

עד מתי יהיו הנוסעים כסרדינים?
כבוד היושבת־ראש, לחייל יש זכות קדימה, אבל אל נשכח גם את סבלו של האזרח
הפשוט בתחבורה הציבורית העירונית, ביום־חול ובשבת.
עד מתי יזיע האזרח ביום חורף, עד מתי יעבור מרחץ זיעה בקיץ?
עד מתי יילחץ כסרדין בקופסה באוטובוס אטום ובלתי־נקי?
עד מתי ימתין בתור אינסופי, כשהאוטובוס חולף על פניו?
עד מתי ינוע בקודים מתפתלים, ויטולטל מאוטובוס אחד למשנהו, כדי להגיע כברת־דרך
קצרצרה?
משהו נעשה כל הזמן, ואין משרד־ר,תחבורה שוקט על השמרים. אולם נדמה כי כאן
שוב אין די בטלאים טלאים.

דרוש ארגון מחדש, שידגון, של כל התחבורה הציבורית, על מנת

לספק לאזרח את הצורף הראשוני הזה של תחבורה נוחה, יעילה
ומהירה.
המיטרד הכרוך בתחבורה אינו דבר שולי בחיי האדם. הוא ממרר את חייו, מעכיר את
נפשו ומטביע את חותמו על כלל המוראל האזרחי במדינה, על היחס בבית, בעבודה,
בבית־הספר ובמשרד הממשלתי.

תחבורה בשבת — לכל !

תבשר רשיתשת התשאת את תתתית: וזייר נזצפת רטרגזפ
ניהול התחבורה האווירית, אל נשכח לרגע את האדם המטים את הכלי — את הטייס
הישראלי, אשר תוך שנים מעטות רכש לעצמו מוניטין של יעילות ובטיחות, שהם
לתפארת המדינה.

11נ ו_נ״׳ו1 1ענו!•11

יום־המנוחה, יום־הנופש, היום שהיה צריף להיות מוקדש לטיול כארץ,
לביקור קרובים, לפיקניק בחיק הטבע, לבילוי כשפת־הים -כיום זה
נוצר פער כין שני חלקי אוכלוסיה: אלה המחזיקים במכוניות פרטיות,
במחיר פנטסטי, ואלה הכלואים בדירתם הצרה והמחניקה.

החייל מגן על הכביש -אסוף אותר !
ומן הימאי והטייס, כבוד היושבת־ראש, ברצוני לעבור אל החייל.
אין הוא נוגע לתחבורה — אלא כמגן עליה. אבל התחבורה נוגעת לו.

בכל כבישי הארץ עדיין עומדים החיילים והחיילות, כעניים בפתח,
בפוזה מתחננת לטרמפ -לעתים שעות, כגשם זוען ש ובשרב לוהט,
כצורה שהיתה צריכה להעלות סומק של בושה על פני כולנו.
העלינו בעיה זאת מאז יומנו הראשון בכנסת, ועדיין לא נפתרה. אמנם, בעקבות הצעתנו
לסדר־היום, נמצא סידור של ביטוח חיילים־טרמפיסטים, כך שכל האוסף חייל שוב אינו
נושא בסיכון חומרי. אולם תביעתנו העיקרית — שתמורת תשלום גלובאלי של המדינה
לחברות האוטובוסים, יוסעו כל החיילים במדים חינם בכל כלי התחבורה, לפחות בכבישים
בינעירוניים וברכבות — לא נתקבלה.
לא נלאה מלתבוע מן הממשלה להגשים עקרון פשוט וצודק זה. אולם לא נפנה רק
אל הממשלה.

היום, מעל כמה זו, כרצוני לפנות אל ציבור הנהגים האזרחיים.
אנו נוסעים בכבישים אלה, שכולם קרובים לגבול, בביטחה ובלא מורא, הודות לחייל.
הוא הרובץ במארבים ליליים, הוא המונע את ההתנכלות, הוא הנקרא לסכן את חייו,
כדי לאפשר לנו נהיגה בטוחה.

כאשר חייל זה זוכה לכמה שעות קצרות של חופשה אישית, כאשר
ממתינים לו הוריו או הכרתו, כאשר ממהר הוא לשוב אל תפקידו
כמחנה או כשדה -האם מותר לנו לחלוף על פניו כמכונית הנוחה,
כאדישות קהת־הושים, מכלי להקריב דקה בדי לאספו?
בהעדר יוזמה ממלכתית, בהעדר הסברה נאותה מצד משרד־ד,בטחון ומשרד־התחבורד״
אחרי שנה ורבע של מאמץ רצוף בציבור ובכנסת, מצאנו לנכון.לנקוט יוזמה ישירה.

אני שמח להודיע לכנסת כי קם ועד ציבורי לפיתוח תנועת התנדבות
לאיסוף חיילים־טרמפיסטים.
בעוד ימים מעטים יצאו חוליות צעירים ברחבי הארץ, וישכנעו נהגים להדביק על

תתורב תתיבצנו תציע את תתתית 2־\2צעת בגזמגית פרטית

במדינה
(המשך מעמוד )11
כי יתירו את הידיעה לפירסום. ולא בשעות
אחר הצהריים, כאשר היא תועיל רק לעתוני
המחרת, כי אם מייד — כדי שיוכלו לזכות
בסקופ.
הסביר אחד מהם :״שומעים כל הזמן
על חבלות ועל פגיעות. בפעם הראשונה יש
ידיעה על פעולת־עונשין מוצלחת. זה יעלה
את מוראל האזרחים.״
לבסוף נאות דובר צה״ל לפרסם הודעה
רשמית. מכיוון שלא נבדקו כל פרטי הפעולה
ביסודיות, הודיע כי שני ההרוגים היו
כנראה אנשי חוליית החבלנים.
עתוני הערב מיהרו למרוח את הידיעה
בעמוד הראשון. מלה אחת בהודעה יובר
צה״ל לא מצאה חן בעיניהם — והם מחקו
אותה. היתד, זאת המלה ״כנראה״.
תולדנת וסד גי־ -ה סו ף *

ת תנד ב תדבי \2א ת הג ההיבצש רשינזשה נזכוגיתו
איך זה משפיע על מצב הרוח של האיש העובד, על חדוות־החיים של המשפחה, על
הילדים? איזו מרירות נצברת בלב נוער מקופח?
יש אבסורד יסודי במצב בו שובת האוטובוס הגדול, ונוסעת מונית־השירות הקטנה.
יעקב כץ (פא״י) :אנחנו מסכימים להפסיק גס את זה.

אורי אכנרי: שנינו מסכימים על העקרון של השוויון — השאלה היא אם
| | נגשים אותו על־ידי השבתה או הפעלה.

...י ש אבסורד ככד שנהג אחד, המסיע 50 נוסעים, מובטל נ שכת
מאונס, ואילו שבעה נהגי הזוטובוסיס, המסיעים כל אחד 7נוסעים
בלבד, עובדים בשבתות.

הקואופרטיבים צודקים בהחלט בטענם כי שום חברת־אוטובוסים אינה יכולה להיות
ריוזהית, כאשר כל הציוד שלה שובת במשך למעלה מ־״ 150/מן הזמן. חבל רק שהם
משתמשים בנימוק זה כדי להעלות את דמי־הנסיעה או להשיג סובסידיה, במקום להמחיש
את זכותם החוקית, וחובתם המוסרית, להפעיל את האוטובוסים בשבת.
יש לגנות בכל החריפות את הקנוניה, שמנסים ראשי קואופרטיב דן, אנשי רפ״י, לעשות
עם העסקנים הדתיים, כדי להשבית כליל את התחבורה בשבת, מטעמים נלוזים של
תחרות מסחרית.

אם שום דבר לא יעזור, נעמיד חוקיות הדבר כמיבחן על-ידי הגשת
צו־על־תנאי נגד הקואופרטיבים, המפירים את חוסתם הציסורית על־ידי
השבתת התחבורה בשבת.

שר התחבורה, הלוחם נגד טיסות־השכר, חבל שאינו משקיע את רוח הלחימה שלו, ואת
נסיונו האסטרטגי, במאבק להנהגת שינויים מפליגים אלה, אשר להם זקוקה התחבורה בישראל.
בנאום התשובה שלו התייחס שר־התחבורה לדברים אלה, ואמר בין השאר:
משהכרמלנ כמו חבר־הכנסת אבנרי, אף אני רואה את בעיית החיילים בדרכים.
זוהי בעייה הניצבת בפני משרד־הבטחון. אנקוט יוזמה לנסות למצוא איזו שהיא דרך
לפתרון הבעייה.
בקשר עם תביעתו של ח״ב אבנרי להקמת מיפעל לשיקום משפחות ימאי השלושה,
אמר השר:
משהכרמלנ אני מצטרף לכל דברי־השבח שנאמרו למפליגים בים, למפליגים באוויר
ולמפליגים ביבשה. הס עושים עבודה מועילה וחשובה למדינה. אולם ברצוני להפנות את
תשומת־לבו של חבר־הננסת אבנרי להודעת היועץ המשפטי של איגוד הימאים, כי הם אינם
נחשלים לעומת עובדים אחרים בקשר לבקשתך לנקוט פעולה מיוחדת למתן עזרה
למשפחות הימאים, אני מוכרח להזכיר כי אמנם נעשה נסיון כזה, אך הימאים התנגדו לכך
ובגלל זה הוא נפסק.
אורי אבנרי: התערבות האיגוד היתה מפוקפקת מאד.
משה כרמל: אינני חושב שאנחנו יכולים לפעול בעניין זה בניגוד לרצון הימאים...
אלה שעסקו באיסוף הכספים לא ראו את המשך פעולתם כאפשרית, בניגוד לרצונם
המפורש של הימאים שביקשו להפסיק.
בכל זאת עשה הלחץ הציבורי את שלו, ולמחרת נאומו של ח״ב אבנרי נתכנסה בחיפה
ישיבה, בחסות מזכיר ההסתדרות, בה הוחלט על מיפעל כספי לשיקום משפחות השלושה.

אתמול בבוקר, בשעה מוקדמת, הוא ציל־צל
אלי, כדי לדרוש בשלומי. כאשר שאלתיו,
כולי מנומנם, מהיכן הוא מדבר, השיב לי
בשקט האולימפי בו הוא רגיל לספר את
כל סיפוריו :״מפראג, בירת צ׳כיה. אני
בדרכי מקייב ווארשה חזרה לציריך.״
כך, בכל הרצינות, דיווח השבוע מפאריס
שייקר, בן־פורת לקוראי ידיעות אחרונות.
המטלפן מפראג הוא, כמובן, יוסף גוטמן.
בין הקוראים היה גם האדריכל התל-
אביבי אלישע (״אלישע השמן״) גת, שיחד
עם חיים גורי יצר את האנדות הפנטסטיות
סביב יוסף ג׳י. הוא התקשר עם גורי,
הציע לו נסיון פשוט: לטלפן להוריו של
גוטמן. בציריך, כדי לברר אם אמנם נסע
לפראג. דיודח על כך גורי כעבור יומיים
לקוראי למרחב:
״התקשרנו לציריך והוברר, אבוי, כי מאז
עזבנו את העיר הזאת לא עזב אותה אף
הוא, גיבורנו הכבול. בפראג לא היה, איפוא,
וכן לא ביקר בקייב או בווארשה.״
עוד סיפר גורי לקוראיו :״באחרונה הגי־עוני
מכתבי־איום מ׳סקציית הרציניים׳, :חדל
מיד!׳ אני חדל.״
ולראייה: את הרשימה מספר 9נ בסידרת
מי מכיר את יוסף ג׳י הוא הכתיר בכותרת
״אחרית דבר״ .והוא פתח אותה בזי הלשון
:״שעת נעילה. אנא, יוסף, סלח נ א
אני יושב כעת לסיים את הסיפור, לחתום
פרשה.״
אם חס וחלילה סקציית הרציניים״
החלה מתייחסת ברצינות לסיפורי גורי
רק אחרי מעצרו של גוטמן במוסקבה.
היו ביניהם חבי־י ר,שומריה,צעיר בשיוייץ,
שאחדים מהם מרוכזים בקיבוץ להבות הבשן,
אשר כעסו על הפירסומים. הם הכירי היטב
את גוטמן, סברו כי הוא נושא לחמלה בלבד.
דניאל שטרן, איש קיבוץ נחשונים לשעבר
וכיום תושב אשקלון, כתב לגורי :״יוסף
ג׳י הוא יצור שלך, שאתר, ממריץ מידי פעם
למעשים נוספים, .זבלי׳ גוטמן הוא אמנם
אדם מוכשר לדבר מספר שפות זרות
אבל הדמיון שלו לא כל כך פורה אם
לא היית מופיע וממריץ את האמביציה שלו.
אני מתפלא שעתון פועלי כמו
לטרחב מצא לנכון לבזבז כסף, כולל מטבע
זר, כדי לשלוח כתב לשווייץ לספק
סיפורים, חצאי־שקרים, ולהפוך אדם חולני
לגיבור לאומי, המסוגל לחדור לכל פינה
בעולם. תקופת הצ׳יזבאטים חלפה. יש גב־ל
לדברים שפוגעים בטעם הטוב. אם חם והלילה
יקרה לו משהו יותר רציני מאשר ישיבה
בכלא רוסי, חלק מהאחריות יפול עליך.״
מבתב לסווטדאנה. סיוע מכריע קיבלה
סקציית הרציניים מהעולם הזה (:)1540
״ככל שכותבים יותר, ובהערצה גדולה יותר,
נדחף יוסף גוטמן להרפתקות הרות־אסון.
הגבול בין דמיון ומציאות ייטשטש עוד
יותר, ובמקום לדבר על דברים דימיוניים
עלול הוא לנסות לעשות את הדברים האלה.״
גורי,
שיפי־הנפש הודבק אליו כסמל מקצועי
על־ידי עמיתיו, הסיק את המסקנה,
החליט למתוח על עלילות יוסף ג׳י את
צעיף הרחמים והשתיקה.
אבל באותו יום עצמו בו פירסם למרחב
את ״אחרית דבר״ של גורי, הבליט ידיעות
אחרונות בעמוד הראשון שלו ידיעה חדשה
משייקה בן־פורת בפאריס. הוא נפגש עם
גוטמן בפאריס, דיווח מפיו כי ״קיבל מידי
בנה של סוזטלאנה, ששמו יוסף כשם הסבא
שלו, איגרת סגורה עבור סווטלאנה. והוא,
יוסף ג׳י, העביר את האיגרת מברית־ד,מועצות
אל סווטלאנה, אי־שם בכפר הררי ב־שווייץ,
.היא קיבלה אותי יפר,־יפה והודתה

לי על המכתב של בנה. מחר שוב איאה
אותה,׳ חייך יוסף ג׳י בספרו לי סיפור זה״״

אירמוים
לאדה שנבל עו
בתאונת דרכים קיפח משה רון את רגלו.
איש לא היה אשם בתאונה, ואיש לא פיצה
אותו.
הוא לא היה מיואש בגלל הרגל. הוא היה
מיואש מפני שהיה זקוק לכסף כדי להתקין
פרוטזה מתאימה. אבל מאידך, מאז התאונה
הוא הצליח בקושי להרוויח כדי מחיתו.
בלי פרוטזה לא הצליח לעבוד, ובלי עבודה
לא יכול היה לקנות פרוטזה. הוא החל לשקוע
בדיכאון נפשי קשה. ואז, באופן בלתי
צפוי, הופיע איש בשם יואל ד,לפרץ, ונתן
לו את כל הכסף שהיה נחוץ לו.
מבצעים מיוחדים. יואל ר,לפרין הוא
לא עשיר, אבל בכל זאת עזר בכסף למאות

יוסף גבעון פציריד*
״האחריות תיפול עליך!״
אומללים, שהמשותף להם היה דבר אחד
בלבד: כולם היו נפגעי תאונות־דרכים.
את הכסף לכך תרמו אנשים רבים. ויואל
הלפרין הוא האיש שאירגן אותם, כגוף־
ציבורי. הם דואגים לנפגעי־תאונות רבים,
(שמספרם בארץ מגיע מידי שנה ל־ 150 אלף).
הם עוזרים בייעוץ משפטי, במציאת עבודה
ובעיקר — במימון ריפויים.
מאז החלו לפעול ביצעו ד,לפרץ ועוזריו
כמה מבצעים מיוחדים: סטודנטית תל־אבי־בית
בת 23 נפגעה בתאונת־דרכים שעה
שנהגה במכונית הוריה. היא התעוזרה. רופאיה
אמרו שאולי יש סיכוי להחזיר לה את
ראייתה בארצות־הברית, אך הוריה לא הצליחו
לממן את הנסיעה והריפוי.
אנשי אירגונו של ד,לפרץ אספו את הסכום
הדרוש, ואף פנו לשר־ד,תחבורה, שהעניק
לסטודנטית ולאימה שני כרטיסי נסיעה.
הם נענו כשלילה. כל הפעולות
האלה מתנהלות במשרד השוכן בחדר צר
שקירותיו אינם צבועים, וכל ריהוטו הוא
שולחן, ארון ושלושה כיסאות. הלפרין,
עליו מעידים חבריו ש״הוא לא איש —
הוא אירגון שלם״ ,מצליח לחולל נפלאות גם
מתוך משרד זה.
אך חבל שדוזקא מפעל אנושי כזה סובל
מחוסר תקציב. אנשי האירגון פנו לממשלה
ולמשרד־ד,תחבורה בפרט, וכן לגופים ציבוריים,
כמו מפעל־הפייס בבקשת עזרה. אך
הם נענו בשלילה. מקור המימון העיקרי, הם
נפגעי־תאונות־לשעבר ונהגים, הקרובים אולי
יותר מכל אחד, לבעיות תאונות־ד,דרכים.
אך בקרוב מתכנן ד,לפרץ מבצע התרמה,
שיקיף את כל הארץ, ואז יוכל כל אחד
לעזור לאלה, שתאונה בלתי־צפויה שינתה
בין־רגע את כל חייהם.
עם עמליה ארבל.

ריד ההגה.־ גואגזן הכרודגר נזרינזוביץ, שהצטרף רוזיבצע

העס&יס הפוט״ם לגמו׳
של (1001׳ צמות ההסתדרות הכללית
המטיפים לה־דוס התגווה, לצנע ולמיתון
של הלל זיידל ,״שר הקרנות״ של ההסתדרות,
עימו קבעו פגישה רשמית.
אך זיידל הראה אותם סממנים כמו האחרים:
גם הוא לא רצה לדבר .״לכו לאשר
ידלין,״ יעץ ,״הוא מזכיר חברת העובדים.״
כאילו לא ידע שידלין יאמר להם :״אין לי
מה לומר לכם. תגידו לזיידל, שאם הוא
ישלח לי אנשים בעניינים שלו — אשלח לו
אנשים בעניינים שלי!״

ביקורת, ענה :״אינני מוצא מקום לקיים
שיחה, אין לי זמן!״.

המחשבות המעסיקות
^ (ז״על־פי־כן, החלה החקירה. כי מה

שהעולם הזה החל מגלגל הוא שערוריה
עצומה, הנוגעת לכספם של רבבות פועלים
ושכירים. שערוריה זו מקופלת בשם חברת

וזבריס

מה היה מקור העצבנות התוקפנית, שאחזה
לאחרונה בצמרת ההסתדרות?
תחילת הסיפור נעוצה בגילוי של העולם
הזה מלפני שבועיים (העולם הזה ,)1541
במיסגרת חקירתו על קרנות הגמל והפנסיה
ההסתדרותיות. חוקרי השבועון שוחחו עם
ד״ר רעיף, הבום העליון של נמול ההסתדרותית.
הם רצו לדעת מה קשריו עם חברת
מעפה בע״מ.

סעפה בע״מ — אותו שם שרעיף ״רק שמע
עליו״.
סיפורה של חברת סעפה הוא סיפור של
הצלחה רבה ומסחררת 30 .אזרחים כתבו
את הסיפור. כמעט כולם עובדים בכירים
של חברת יכין־חק״ל ההסתדרותית־סוכנו־תית,
העוסקת בעיבוד פרדסים, באריזה ושיווק
של פרי ובתעשיית שימורים.
מכיוון שהתמחו בפרדסים, החליטו ש־

ך | ד 1 1 במילים אלה הש־תמט
אש צמ|
1/171י
רת הכספים של ההסתדרות מראיון עם
העולם הזה. כשצולם השבוע ליד ביתו, נ׳
נוה־מגן, פרץ בצעקות ואיומים על הצלם.
ד ממני!״ צעק מנחם ים־שחור ל(//כתב
העולם הזה, בצד השני של הקו
הטלפוני. המנהל הכל־יכול בבנק הפועלים
טרק בכעס את השפופרת.
״אני לא רוצה עתונאים!״ השיב הדוקטור
שלמה רעיף לאותו כתב, כעבור שעה קלה.
מנהלה של חברת נמול, בעלת מאות המיליונים,
הניח את השפופרת, כולו חיוור ונרגש.
אחר־כך באו עשרות תשובות דומות,
כולן בטלפון, ממקומות שונים בתל־אביב:
מבניין הוועד־הפועל של ההסתדרות, ממשרדי
יכין־חק״ל ומבתים פרטיים.
גם לקצין־הבטחון של הוזעד־הפועל היה
מה לומר. הוא הורה לאחד מאנשי־האגרוף
שלו לחפש ולהביא אליו את כתב וצלם
העולם הזה, שנמצאו אותה שעה בחדרו

בעת מיתון ואבטלה
הוא השברולט ה־גדול
והחדיש, הצמוד בקביעות למנחם ס־שחור, כשם שדומים לו

דנב חבועו ונושיו

יי חברת ההשקעות הגדולה של ההסתדרות, מתנהלות מבית
זה, ברחוב מונטיפיורי בתל־אביב. פה נמצא גם משרד
הד״ר שלמה רעיף, המנהל עסקים בסכומים של סאות מיליונים של לירות.
המנכ״ל,
*ל, הז

פעולות..גמול

מוצמדים לאנשי צמרת הסתדרות אחרים. המכונית חונה בווילה
שלו בנווה־מגן. ים־שחור, נראה עם גבו למצלמה. כמה שניות
קודם צעק על צלם וכתב העולם הזה, כשילדי השכונה צוהלים.

״אין דבר כזה!״ השיב אז, כשהוא מחוויר
וידיו רועדות .״אני מכיר אותה רק משמועה
״.לחוקרים היה ברור שהוא משקר. הם
החליטו לברר: מדוע?
לאחר פירסום אותה כתבה בהעולס הזה,
הונח על שולחנו של מזכיר ההסתדרות,
אהרון בקר, מכתב רשמי התובע חקירת הפרשה
באמצעות המוסד לביקורת המוסדות
המשקיים של ההסתדרות. נאמר בו :״הגילויים
שהתפרסמו בהעולם הזה מיום ה־15
למארס ובהארץ מ־ 23 למארס מחייבים חקירה.״
כשנשאל על כך השבוע דובר ההסתדרות,
השיב כי ״העניין הוא סוב יודיצה״ .כאילו
שהמוסד לביקורת של ההסתדרות הוא מוסד
משפטי ממלכתי. גם הדובר הצטרף לנסיון
ההתחמקות.
ואילו יעקוב ברומברג, יו״ר המוסד ל־

הרפתקתם הפרטית תהיה גם היא בשטח
הפרדסנות. הם התארגנו כבעלי־מניות והקימו
את סעפה• המטרה המוצהרת: חיסכון
לעת זיקנה. בין בעלי המניות של סעפה
ניתן למצוא אנשים כמו:
י • מתילדה חורין — אשתו של יהודה
חורין, מי שהיה בעצמו מנכ״ל יכין והמכהן
כיום בתפקיד יו״ר מועצת המנהלים של
חברת ענק זו, וכן כיו״ר הוועדה המייעצת
של בנק ישראל.
9איסר פיקרסקי — מנהל חשבונות
ביכין.
9קלרה רונגיל — מזכירת יכין.
׳ 9ישראל פוגל — מנהל מחלקת העיבוד
של יכין.
9שמעון דור — מנהל מחלקת הפרי.
חבורה זו מסרה את עיבוד הפרדסים

שברשותה ליכין־חק״ל, כמובן, עובדה שהעסיקה
לפני שנתיים את ראשי ההסתדרות:
כלום אין זה פגם אסתטי שעובדים ימסרו
את רכושם הפרטי לעיבוד לידי חברה בה
הם מכהנים בתפקידים חשובים ונכבדים! האם
העובדה שפרדסי סעפה שייכים לבוסים
של יכין־חק״ל לא תשפיע על מנהלי־העבודה
להשקיע בפרדסים אלה יותר עבודה, יותר
דשנים, יותר יחס?
הודה השבוע מיכאל פסוויג, מנהל יכין־
חק״ל :״המחשבות על הצד האתי של הבעיה
העסיקו אותנו לפני כשנתיים, והעניין
באמת הובא כבר אז לפני ועדת הביקורת
של ההסתדרות.״
אולם כרגיל, נקברו מסקנות הביקורת.

?השתמש ולהשקיע
* ל כל פנים, הצד האתי לא הפריע

י ג לסעפה להסתעף ולשגשג. עד כדי כך

• שלמה העיף -מנכ״ל גמול,
חברת ההשקעות ההסתדרותית השואבת כספה
מקרנות הגמל ומגלגלת מאות מיליוני
לירות. רעיף, ביחד עם עמיתו, ים־שחור,
שייכים -לקבוצה מצומצמת של חברים יקרים
מאד, הקובעים מדי שנה בשנה את המדיניות
הכספית של חברת העובדים. שניהם
גם אנשי מפא״י אדוקים, וחברים בוזעדת הביצוע
של חברת העובדים.
• משה שמואלי -פקיד בכיר
במחלקת הכספים של יכין־חק״ל.

המניות. אם כי העברה כזו עדיין לא נרשמה
אצל רשם החברות.
אבל אם התשובה כל כך פשוטה ותמימה
— מדוע נבהלו שני שותפיו? מדוע היד,
צורך להעמיד את הוזעד־הפועל על הרגליים?
מדוע ניתנה הוראה לפתוח בחקירה?
אילו היו השלושה אנשי־עסקים פרטיים,
לא היה אפילו מקום להציג להם שאלות.
אבל הם אנשי־כספים גדולים, העוסקים ב־כספי־ציבור.
על כן, כל עסק פרטי שהם
עושים חייב לעמוד תחת ביקורת ציבורית.

** ם עובדות אלה ביד פנה העולם הזה
> ,אל השלישיה, כדי להציג בפניהם שאלה
פשוטה: תמורת מה קיבלה משגב הדר
25 אחוזים ממניות סעפה (מחצית חלקו של
אפשטיין) ,שערכם 820 אלף ל״י, ותמורת
מה קיבל כל אחד מהם שליש מכך, שערכו

• 1המתעוררת מפרשת סעפה היא זו: האם
כספם של מרבית השכירים בישראל, המרוכז
בקופות הגמל, עזר לבצע עיסקות פרטיות?
לגבי קופה קטנה אחת המצב ברור.
זוהי הקופה לעזרה הדדית של עובדי יכין־

קשרים אישיים

מה גורל הכסף ץ
•שאלה העיקרית, מבחינה ציבורית,

׳קל•ס ־ מאל
שאיל־הון מובהק כמו יוסף אפשטיין, בעליו־לשעבר
של בנק פויכטוונגר, ראה בחברה
הזאת כר לפעולה מן הסוג שהוא אוהב:
השקעה המכניסה הרבה רווחים, ומהי.
הוא קנה 50 אחוז ממניות סעפה, תמורת
762 אלף לירות, ומייד עורר ויכוח בין
שלושים השותפים. חלק מהם רצה להשתמש
בכסף וליהנות ממנו. חלק הציע להשקיע
אותו בעסק, למען העתיד.
לבסוף הוקמה חברה חדשה בשם אשתולה
בע״נז, בה היו שותפים כל השלושים וגם
כמד, מבני משפחותיהם. וחברה זו קיבלה
את הכסף מאפשטיין, כדי להמשיך לשתול
ולהסתעף. אבל הקצב לא השביע את רצונו
של אפשטיין. הוא רצה להסתעף עוד יותר,
גם לעסקים אחרים. השלושים לא הסכימו.
הפרדסים היו עסק טוב, וזה הספיק להם.
אפשטיין הציע להם לבסוף: או שהם יקנו
את חלקו, או שימכרו לו את חלקם. השלושים
החליטו לקנות. המחיר שנקבע:
1,640,000 לירות.

בדיוק 273 אלף ל״י.
ים־שחור ורעיף לא חיכו אפילו לגמר
השאלה, טרקו מיד את השפופרת. ים־שחור

חק״ל. כספיה שימשו לפיתוח העסק הפרטי
ששמו סעפה.
הקופה לעזרה הדדית היא כולה קודש

רעיף, הדור־
! 1111

הלבוש, כשנשאל על עסקים ומניות פרטיות.

הכלב הגדול
< שלושים, שהחזיקו במחצית סעפה
| 1ובכל אשתולה, הם פקידים. אמנם עשו
עסק טוב בפרדסים, אבל בכל זאת נשאלה
השאלה: מניין יקחו 1,6מיליון לירות,
כדי לקנות את חלקו של אפשטיין.
בחוזה שנעשה בין שני הצדדים, והנמצא
עתה בין הניירות שבהם חוקרת המשטרה ב־פויכמוונגר,
נאמר באיזה צורה שולם הכסף:
0כסף מזומן בסכום של 300 אלף
לירות;
0קרקע בסביון בערך של 340 אלף
לירות;
0עשרה שטרות בסך 100 אלף
לירות כל אחד, שכובדו כבר כדת וכדין.
ובכן — בחוזה נאמר איך שולם הכסף,
אבל לא מהיכן נלקח. וזוהי התעלומה
המרעידה היום את יסודות ד!,זעד־ד,פועל של
ההסתדרות. כדאי, לכן, לחזור לרישום המניות
של החברה.
אפשטיין מכר 50 אחוז של סעפה. את
המו׳־מ על כך ניהל אך ורק עם קבוצת
השלושים, ואותם שלושים הם שנתנו לו
את התמורה. כאשר הגיע מועד פרעונם של
השטרות היו הם אלה ששילמו, כי השטרות
ניתנו על־ידי חברת סעפה בערבות הברת
אשתולה.
מניין הביאו השלושים את הכסף?
אילו היה זד, עניין פשוט וחלק, היו
מניותיו של אפשטיין עוברות לבעלותם של
השלושים — או על שמם כבעלי סעפה,
או על שם אשתולה. אך במציאות נעשתה
עיסקה מתמיהה. כי רק מחצית ממניותיו
של אפשטיין נרשמו על שם אש תולה. החצי
השני — וכאן קבור כלב גדול — על שם
חברה חדשה — משגב הדר בע״נז —
שנוסדה במיוחד לצורך העימקה.
מי הם בעלי המניות בחברה זו, שקיבלה
מחצית ממניותיו של אפשטיין מבלי שהוא
עצמו קיבל ממנה במישרין שטר, או כסף,
או אדמה?
הבעלים הם שלושה:
0מנחם ים־שחור — אחד מחמשת
המנהלים הבכירים של בנק הפועלים ההסתדרותי,
המיועד להתמנות למנכ״ל הבנק,
עם פרישת המנהל הנוכחי, אברהם זברסקי.

כאלה, שכן בהנהלת הקופה ישבו אנשים
הנימנים על השלושים עצמם. כמו איסר
פיקרסקי, למשל. הוא היה גם בהנהלת הקופה,
גם בהנהלת סעפה וגם בהנהלת
אשתולה. או קלרה רונגיל, הידועה בכינוי
החיבה ״הדודה״ .גם היא כיהנה בשלוש
הכהונות האלה גם יחד. יתכן גם שבגלל
פעילותה הרבה אמרה השבוע לכתב העולם
הזה :״אין לי מה לומר! אפילו בטלפון
לא אדבר!״
לפני למעלה משנה הגיעו הלחישות ו־הרכילויות
ביכין לשיא. ריננו על ההלוואות
האלה. אז נבחרה הנהלה חדשה לקופת העזרה
ההדדית. הנהלה זו מצאה, בשער, ש־נימסר,
לתפקיד, כי קבוצת השלושים היתה
חייבת באותה עת כ־ 60 אלף לירות. הופעל
אז לחץ עליהם, והם חתמו על שטרות לכיסוי
החוב.

הבניין המרכזי של בנק הפועלים בשדרות רוטשילד בתל־אביב,
מגדולי הבנקים במדינה, שבצמרתו מכהן מנחם ים־שחור. יחד עם
עמיתו, הד״ר רעיף (משמאל, למעלה) ,נמצא ים־שחור גם במועצת המנהלים של גמול, ויחד
עימו נמצא גם בעסקי הפרדסים. השניים נחשבים בין המצליחים בקאריירות שלהם בהסתדרות.

עובר ושב

אפילו הפעיל את קשריו האישיים כדי למנוע
פירסום. שמואלי שכב במיטתו חולה, אך
היתד, לו גירסה תמימה.
״לא היה בכל זה משהו של עסק ממשי.״
השלושה, לפי גירסתו, רק עשו טובה. הם
משמשים נאמנים, כדי לעזור בקשרים שלהם
לגייס משקיעים, ובכלל כבר העבירו את

לעזרה קטנה לחברים בה — לרכישת
דירה, ליציאה לנופש, לטיפול רפואי. אך
עשרות אלפי לירות ניתנו כהלוזאה לאנשי
סעפה ואשתולה, כדי לשרת את העסקים
הפרטיים שלהם.
לקבוצת השלושים לא היה קשה לשכנע
״; /הנהלת הקופה שתיתן להם הלוואות

רכושה של סעפה מעורך היום בסכום
הנע בין 5ל־ 6מיליון לירות; סעפה
קשורה באשתולה ובמשגב הדר; אנשיה
לקחו הלזזאות מן הקופה לעזרה הדדית,
הקשורה בעצמה לקרן הגימלאות המרכזית,
הקשורה לגמול אשר בהנהלת רעיף; הוא עצמו
מבעלי משגב הדר, והוא עשה גם
עיסקה כספית עם בנק פויכטוונגר, שהיד,
בהנהלת אפשטיין, כפי שגילה העולם הזה
בכתבה על פויכטועגר וההסתדרות מלפני
שבועיים; במשגב הדר נמצא גם ים־שחור
מבנק הפועלים, המכהן גם במועצת המנהלים
של גמול, יחד עם רעיף; שניים אלה,
כמו חבריהם בצמרת ההסתדרות, מטיפים
השכם והערב לשכירים בישראל צימצום,
צנע, מיתון והידוק החגורה.
כל אלה הן עובדות.
לכן חייבת ההסתדרות לחקור את הפרשה
עד תום. יותר מזה: היא חייבת לפרסם
ברבים את מימצאי החקירה.
כי העניין אינו נוגע רק לקומץ עסקנים.
הוא נוגע לרבבות השכירים בישראל, שחלק
מכספם מנוכה אוטומטית כדי לצבור
את קרנות ההסתדרות הענקיות.
הם זכאים לדעת מה גורל כספם.

זה קרה בנווים של הו

ינוקא המנחה, נוגס בעוגה׳בעלת שלוש
הקומות, מימין בעלת הנשף מאודי,
בלבוש גבר. הקהל מסתכל על ינוקא מבלי לדעת מה עומד
להתרחש בעוד רגע, ומהי ההפתעה המצפה להם מהעוגה.

.1מתחילים

1ך 1 1 | 1 1 1ו | פתאום מתון העוגה. הקהל

| ^ י 1נדהם לחלוטין, מסתכל בזוג

הידיים הנעות בת1ועות ריקוד איטיות, לקצב תזמורת הדיסקוטק.
ינוקא המנחה המאושר, מרגיש עצמו כגיבור הערב בדיסקוטק.
^ התחלה פגע בפורים המיתון. אחר
כך ירד עליו גשם, וברד, ובירושלים
כיסה אותו אפילו שלג. לכן הוא נראה די
מסכן, רטוב ועצוב, .
במוצאי־שבת התעוררה קצת העיר, בעיקר
חלק העיר שליד מנדי. ההתעוררות הזאת
התחילה בעצם שבועיים קודם, כשכל חברי
המועדון קיבלו מכתבים אישיים ממנדי,
מעוטרים בזהב, ובהם הם התבשרו שבקרוב
יהיה נשף ורק לשמונים מהם ייתנו להיכנס.
שמונים המאושרים הראשונים שזכו בהזמנות
שילמו בעד הזכות הזאת חמישים
לירות לזוג.
כשהם הגיעו יינשף קידמו את פניהם
בעד הכסף הזה מאנדי, בתלבושת של גבר,
רפי שאולי בעלה, בתלבושת שודד־ים. וכן
תלמה מכנס, שהיא החברה־של־טדי, אחיו
של רפי, כשהיא לבושה בבגד קצר מקטיפה,
ובזוג רגליים עם רשת.
בתוך הדיסקוטק חיכו להם סרטים, בלונים,
מנורות־נייר, וקישוטי כסף וזהב. אבל
הקישוט הכי יפה הייתה עוגת קרם ענקית,
מליאה קצפת, שניצבה באמצע האולם.
לעוגה הזאת היו ארבע קומות בירוק
ורוד ולבן, עם קישוטי־כסף, וכל מי שעבר
לידה דחף לתוכה אצבע בשביל לבדוק אם
זה קרם אמיתי. זה היה אמיתי, וכל אחד
ליקק ממנה. העוגה הלכה לאט־לאט ופחתה.

מסתבר שהידיים שייכות לגוף, ששייך לבחורה, ששמה
מלכה לביא. היא מתחילה להגיח לאט־לאט מתון
העוגה בעלת שלוש הקומות, מעיפה את הקומה העליונה, כשהיא מלווה בתרועות של הקהל.

.3הראש מופיע

טבולה מלכה בתוך הקרמים והקצפת.
כשהחלק העליון שלה מח־לקהל,
שמשתלהב, גורף קרם מהעוגה ומשליכו לכל עבר.

.4עד החדווה

ך* שעה שתיים אחרי חצות, התחילה
התזמורת לנגן בחזקה, וינוקא שלקח על
עצמו את ניהול הערב עמד ליד העוגה
וניהל אותה. הוא לקח מהקרם, אכל ממנו,
הציע גם לקהל, ואז אמר לכולם להביט
על העוגה. מי שהביט כמעט והתעלף, כי
לאט־לאט נשלפה מתוך עוגת־הקרם הענקית
יד של בנאדם.
כל המסיבה השתתקה ועקבה בעניין רב
אחרי, היד. אחריה יצאה יד שניה פתאום,

מופיעות בשטח, ואז העוגה
מתבקעת לשתיים. הקהל צו־הל.
אבל הכי מתענגת מכולם נראתה מלכה, שוחה באמבטיה של קצפת.

.5ואשיח הרגליים

ואנשים התחילו לעלות על השולחנות כדי
לראות יותר טוב, כי אף אחד מהם עוד לא
ראה בחיים שלו עוגה עם ידיים.
בינתיים המשיכו הידיים לנוע בחן, לפי
צלילי־התזמורת, כשהן עולות ועולות מה־עוגה.
ואז עף הצידה הגג של העוגה ומתו־כה
הגיחה בחורה אמיתית לגמרי.
היא לבשה רק ביקיני אבל היא היתד.
בכל זאת מכוסה לגמרי: בקרם ורוד ובקרם
ירוק ובקרם לבן, ובקצפת לרוב.

הי* כולה לרחב!
זאת זה העוגז המרי היא
צריכי
ד,קצפ

מצופה בקצפת ובקרם וגם בכל מיני צבעים, בהתאם
לצבעי־הקרם ממנו עשוייה העוגה. מלכה יוצאת
אל קהל החוגגים מסביב, המכוסה גם הוא בקרם ובקצפת, כמעט בדיוק כמוה.

.6יציאה למרחב

בבחורה שתמלא אותה. מלכה לביא, בת 22
התנדבה לשבת בפנים. אחרי שהיא הסבירה
שהדבר שהיא הכי שונאת זה עוגות־קרם,
הביני תיכף שאפשר לסמוך עליה, שלא
תאכל את העוגה מבפנים.
למרות שלצאת מהעוגה היה לה קל, היה
לה הרבה יותר קשה לצאת מן הדיסקוטק.
כי בלילות החורף הקרים, מאד לא נעים
לבחורה לבושה בקצפת ללכת ברחובות.

תרוממה והתרוממה לקול נגינת התזמורת, ואחרי שהיא
תה מתוך הטורט, היא פסעה החוצה בשקט ושלוה, ירוה
ריקודים, ואז רקדה לפני הקהל. ריקוד סוער. בהזדמנות
גם מילאה את כולם בקרם שלה.
־ ,האות. הקהל נדבק בהתלהבות, כולם ניגשו אל חורבות
התחילו לחפון קרם וקצפת, להשליך אחד על השני.
ההדדית לא הייתה המטרה האמיתית של העוגה. בעצם
דה לשמש כמנה אחרונה, בתחרות־לילה, שבה היו
להשתתף עשרה אנשים. אבל אחרי ההשתוללות וזריקת־אפילו
לא נשאר מספיק עוגה לאדם אחד לעומת זאת

היו המון אנשים באולם מלאים בקצפת,
ונראו כמו עוגות בעצמם.

ין* ככלל הכינו את עוגת הענק הזאת?
\ £כ ל בתי המלון והקונדיטוריות של העירי
אמרו שא־־אפשר לבנות עוגה כזאת ענקית.
לבסוף תיכנן אותה האדריכל אריק כמית,
וביצעאותה, בעזרת פיגומים של קרטון,
הטבח של מזללה אחת בשם פס־פם.
אחרי שכבר הייתה עוגה, היה צורך

גם ללבוש בגדים היה לה קצת קשה במצב
הזה. אחד מבאי המקום הציע את
הפתרון: גילגלו אותה בשמיכה, שני אנשים
הובילו אותה למכונית, והסיעו אותה ישר
לתוך האמבטיה הפרטית של מנדי. ומשם
היא יצאה חדשה ונקיה.
אבל הקהל שהמשיך לזרוק קצפת בדיסקוטק,
חזר הביתה פחות נקי. מכוסים י קרם
בכל הצבעים הם נסעו משם עם עלות ,.שחר.

מתוך חורבות־העוגה יצאה מלכה, כשהיא לבושה בביקיני
וקרם בלבד, אל רחבת־הריקודים, שם רקדה
בעליזות כשהיא משאירה על הרצפה קצפת לרוב. וכל זה בגלל שהיא שונאת נורא קרם.

.7ויקוד הקרם

י 1 7י

אנש1
,40 ואילו תמונתו של אברהם טיאד
היא בת עשר לפחות האם כדאי להטיל
מם על הגרושין? בעייה זו עמדה בפני
שר־הדתות זרח ורהפטיג. כאשר הציע
ח״כ גח״ל שלמה בהן־צידון להוריד
את אגרת־ד,נישואין, כדי לעודד את הילודה
ובצורה זו למצוא תחליף לעליה, קרא ח״כ
מפ״ם דיר,טור שם־טוב :״הוא מציע
להטיל את האגרה על גירושין, וזה יעודד
את הנישואין.״ #יועצו של לוי אשכול
לעניינים חברתיים, אהרון כירן, מילא
תפקיד מרכזי בסיכסוך ראש־הממשלה והסטודנטים.
זה הרגיז, כנראה, את הסטודנטים,
וביטאונם, ניצוץ, הגיש לו לכן משלוח
מנות לפורים מצוייר בקאריקאטורה: מאס־טינג
צבאי ובתוכו עצם. הכותרת :״לאהרון
כידן — פינכה.״ ס ישראלים רבים מכירים
את סארטר כבר מזמן. אחת כזו היא הציירת
עמליה ארבל. היא פגשה אותו לפני
ארבע שנים, בביתו שבפאריס, והכל כתוצאה
מהתערבות על סך 12 פראנקים ישנים.
התנאי היה, שהיא תיכנס בכל דרך שתיראה

במסעדה, שהיא גם חוות־סוסים, קזה
סול שליד תל־אביב. שערכה לכבוד פורים
ארוחה מפוארת, במחיר 60 לירות לזוג.
מותר היה לאכול כמה שרוצים, ואפשר היה
לחזות בבעלי־המקום, סול ומקם פבג׳,
המחופשים לשייכים ערביים הרוכבים על
סוסים להנאת האורחים • .באותה עת,
במועדון־הלילה התל־אביבי רודריקה, נערכה
הופעת חשפנות חובבנית. התברר לבסוף
כי החשפניות היו בסך־הכל חמישה צעירים
ישראלים מחופשים לנשים, שהשתמשו בכל
אביזרי הלבוש המתאימים להופעת סטריפטיז.
י • ככה, סתם ברחוב, ניתן היה לראות
את הפיזמונאי עמום אטיננר, כשהוא
מחופש לפיזמונאי אחר שהוא עכשיו יריביו
במשפט, הלא הוא דן אלמגור• .
ההתחרות האכזרית ביותר בפורים התנהלה
בין הדיסקוטקים של מאנדי שאולי,
ופרדריקה סגל. למשל, נדיה בראוו,
בעלת מסעדת קוס קוס וידידתו של אבה *
הם שניאור הכלוא, התחפשה למאדם
פאמפאדור. ערב אחד הופיעה בתחפושת זו

פוקה הירש ודיסקוטקאית מאגדי (ימין)
ג׳נטלנזן אנגלי מזדקן —

פינ ק ה ליועץ
׳• :כתב ידיעות חדשות בכנסת, ד״רמשה
הפגישה הנרגשת של השבוע נערכה בנמל־ תבור, מי שהיה ניספח־העתונות של השגהתעופה
לוד. ביום שישי, כשאווירת פורים רירות הישראלית בבון, החליט כי יש
כבר מילאה את הארץ, הגיעה משווייץ מזכי לשנות את השם גח״ל. כי השם ״גוש־חרות־רת
מפא״י גולדה מאיר, אחרי שהייה של ליברלים״ מבוסס על ההנחה כי נציגות
חודש ימים בהחלמה. על נסיעתה לא נאמר חרות בכנסת גדולה יותר מאשר נציגות
במשך חודש זה דבר, אולם עם בואה, המ הליברלים. עתה, עם סילוק שלושה מאנשי
תין לה ראש עיריית תל־אביב, מרדכי חרות, השתנה המצב, ומיספר הליברלים
נמיר, שזכר לה את נימוסיה כאשר ליוותה ( )12 עולה על מיספר אנשי חרות (.)11
אותו ללוד בצאתו גם הוא להבראת־מחלה הציע תבור: לקרוא את הסיעה בשם גל״ח
בארצות־הברית. יגאל אלון קיבל אותה (גוש־ליברלים־חרות) .אך הדבר אינו אפשרי,
בנשיקה ואילו שלושת נכדיה שאלו אותה כי בשם זה קוראים באירופה לכומר נוצרי,
דוגרי :״סבתא, איפה התחפושות לפורים?״ מפני שמרכז קודקדו מגולח • .אגב, אנשי
#בעוד ז׳אן־פול סארטר מנסה להסביר הגוש החופשי דוגלים בנעורים. זה ניכר על
לקל,ל. הירושלמי מה זה איש־רוח אמיתי פי התמונות שלהם המתפרסמות בעתונות,
בעולם, מצא ח״כ יצהלו נ כ ון הגדרה בעזרת עתונאים האוהדים את הסיעה הפשוטה
יותר לאיש־רוח ישראלי :״זהו אדם חדשה. קשה להכיר בהן את השלושה, כי
היוצא החוצה ובודק מניין נושבת הרוח.״ תמונתו של שמואל תמיר, המתפרסמת
• אגב: כשיצא סארטר מפגישה עם שר־ בכל העתונים, וגם במודעת הגוש, היא מימי
העבודה יגאל אלון, שאל את מלוויו: מישפט קסטנר, מלפני 13 שנה. תמונתו של
״למה הפגשתם אותי עם השר הימני הזה אליעזר שוסטק היא מראשית שנות ה
רבקה
מיכאלי

פוקה הירש ודיסקוטקאית פרדי
— מתופף צעיר בלהקת יה־יה

לה, לביתו. מה עשתה? הלכה למנהלת
משק־הבית, אמרה שהיא שחקנית תיאטרון
ישראלית המשחקת בבדלתיים סגורות שכתב
סארטר. היא הוכנסה לחדרו ושם גילתה לו
את התרמית. מובן גם שזכתה בכסף. השבוע
נפגשה עימו שנית, במיפגש שעשה
עם אנשי אמנות, הזכירה לו את המיקרה.
הודה סארטר :״כבר היו לי מיקרים רבים
כאלה בעבר.״

ה מ תו פ ף הצעיר
שביבי פורים לא היו מזהירים השנה, אם
כי פה ושם היה מה לראות. כמו, למשל,

תחש ונדיה

בדיסקוטק האחד, ערב שני בדיסקוטק השני.
י• נער הזוהר המבוגר פוקה היריט
היה אצל מאנדי בצורת ג׳נטלמן אנגלי מזדקן,
ואילו אצל פרדי הופיע בצורת מתופף
צעיר בלהקת יה־יה • ,ריכקה מייבא־לי,
השדרנית־שחקנית, הינחתה את נשף
התחפושות של פרדי כשהיא מחופשת לאשת
ר,עליה השניה הלבושה במחצאית• 9היחידה
שכמעט לא התחפשה, וקל היה לזהותה,
היתד, אילנה פדדמן .״היא נראית
כמו תמיד,״ אמר הקבלן הזוהר נ חו ם
(״תחש״) קפלן, בצורת גאנגסטר אלים
ומאיים 9 .בפסטיבאל הסרטים באשקלון
נערך מישאל לקביעת האישיות החשובה

אילנה פדרמן

אשת העלייה השניה וגאנגסטר אלים ו מ איי ם ^ ׳

י 18

העולם הז ה ,1643

מסעדנית סול סכג׳
לאכול נמה שרוצים

ביותר שם. ענתה השחקנית גילה אל*
מגור :״אינני יכולה להחליט, כי אין לי
משקפיים קבע מבקר הסרטים עזריה

וי״בות מושלמת בקופסא
וצנצנת

ר פ פו ר ט: עליזה מזרחי. שמע את זה
מגה פ גולן, יוצרה של עליזה, והיה
מבסוט. כשנשאל לדעתו מי האישיות החשובה,
ענה :״עזריה, כמובן צחוק הגורל:
מתכנני טכס הסרת הלוט מעל אנדרטת
לוחמי שער הגיא הזמינו את יפה
ירקוני לשיר את באב אל־וואד, שהוא השיר
הקשור יותר מכל שיר אחר בשמה.
אבל יפה התנצלה, כי היתד, לה הופעה בטוקיו.
לכן הזמינו במקומה זמרת אחרת.
לפתע התבטלה הופעתה של יפה ביפאן, ו־

שמסק

10070

טהור
מ מ | ז 3עימ
יי מדאל

הונ

גברים מחופשים לנשים
חשפנות חובבנית
היא נסעה בכל זאת לטכס. אבל היא ישבה
בין האורחים, שעה שנהמה הנדל הביאה
דמעות לעיני המשתתפים, בשיו־ באב
אל־וואד.

פסוק ה ש בו ע
• המשוררת דליה רכיקוביץ:
״בישראל נדחקים, כשם שברוסיה מתחבקים
ובצרפת מתנשקים.״
• הנ״ל :״בכל מקום יש חיים, אבל
בקיבוצים יש רק צורת חיים.״
• הפיזמונאי דירי מנוסי :״בישראל
אין פרות קדושות — יש רק חמורים
קדושים.״
העזלס הזה 1543

החו ״י 1ו ־ י ן 3

האירגון הסוציאליסטי הישראלי

״ מ צ פן״ בעל ־ פ ה

המשבר במשק הישראלי ועל מעמד הפועלים
ידבר עורך ״מצפן״ ,עודד פילכסקי

הרשם־קול האנגלי למקצוען
השמוש ר,־ ,8 8 0אולפני טלויזיה וקולנוע,
תעשיה גרעינית, חיל ד,אויר
ובו׳.

כל המהירויות
מלא, ג !/4 + 1/ערוץ, גליל ״, 101/2
3מנועים 4 ,ראשי הקלטה.
עולה על כל המכשירים מסוגו

בטיב ובמחיר.
ביום הששי, ד,־ 31 למארס ,1967 באולם ״ברית
העבודה״ — דרו׳ קלישר 48 בתל־אביב — בשעה
8.30 בערב.

פרסים אצל:

רדיו דוקטור
שרות להקלטה ישראלי

תל־אביב, רח׳ אידלסון ,4סל 56433 .

ספורט

שני!

כדח־גל
״דא יעשו מאיתנו צ חוק !״
לפתח־תקווה הקטנה יש ,,למרות הכל, שתי
קבוצות כדורגל. האחת היא של הפועל, והיא
קבוצה מסודרת. יש לה הנהלה חזקה,
ואם היו בה אי־פעם סכסוכים בין שחקנים
לאנשי ההנהלה הרי לא שמע עליהם איש.
הקבוצה השנייה היא ההיפך הגמור. רק
לפני עונה ירדה קבוצת מכבי פתח־תקווה
לליגה א׳ ,לא במעט בשל העובדה שחסרו
לקבוצה מנהלים בעלי שיעור־קומה. מריבות
בין הכדורגלנים לבין עצמם, ובינם לבין
מנהליהם, היו דבר של יום־יום.
הילד הנורא. העונה, בליגה א׳ ,צעדה
בתחילה מכבי פתח־תקווה מחיל אל חיל,
היא ניצחה את כל יריבותיה בצורה משכנעת,
עוררה את הרושם כי היא מתכוננת
ברצינות לחזור לליגה הראשונה.
אלא שהזמן עבר והבעיות הישנות צפו
שוב. קודם כל שיכנעו מנהלי הקבוצה את
אהד מבובביהם, זאב (״זאביק״) זלצר, ל־

הח שב ת פעם

מ הי מוניתאידאלית?

ח ס כוני תבדלקובאחזקה
קלתתמ רון ( תנו עהו חניי ה)
ד ל תו תחז קו ת
מו ש בי ם מ רוו חי ם ונו חי ם
ל ה שרות מיו חדוחל קי ח לו ף זו לי ם

אחד מחוזרי הנהלת ההתאחדות, אותם היא
מקפידה להפיץ בין כל אגודות הכדורגל בארץ,
היא הודיעה חגיגית כי כדורגלן בקבוצת
ליגה לאומית: אינו יכול בעת ובעונה
אחת גס לאמן וגם לשחק באותה הקבוצה,
ולקבל תשלום בעד האימון.
מאז אותר, החלטה ואותו חוזר מפורסם,

5950

לחתית

פרטים בכל סו כנויו ת פיאט בארץ

מאמן־שחקן קאפיטודניק

— אינה מוסד רציני
צרפתית למתחילים -דמתקדמים
ק בו צו ת לי מוד ק טגו ת
ע״י מורים מוסמכים ומנוסים
בי״ס
לשפות

ב. דליץ

|ת״א, נחלת בני מיו ,2ט ל פון 56347
וחיפה, רחוב ה ח לו ץ ,27ט ל פון 69265

גרמ ני ת

הוצאת ״ רמדור ״ בע״מ מגישה:

3נ 1 1ה

,סינור היפנוטי וחודה הסוגסטיה־מאת
המהפנט אלי וואהל

לאחר ״היפנוזה שיטתית 9.75ו״טלפטיה כחיי
יום יום 4.80 מחקר מעמיק נוסן ז לרכישת תורת
ההיפנוזה והסוגסטיה.
הפצה ראשית :״ימדוד״
להשיג בכל חנויות הספרים בארץ, או על־ידי משלוח
סך ( )9.75( 4.80 לת״ד ,2430ת״א. המשלוח על חשבוננו.

בע״מ, לבנדר ,23 ,ת. ד.2430 .

למד נה ג ות
אצל
המורה ״בנו ׳,
כל השפות — שיטות מיוחדות
פנ ה
קפה ״הרלי״ דיזנגוף 43
טלפון 2 2 8 9 8 8

מאמן־שחקן גרונדמן
ההתאחדות לכדורגל —

חזור ולשחק לאחר שזה הכניס טופס הסגר
להתאחדות בשנה שעברה. דני יגלייבטר, ותיק
פתח־תקוואי אחר, זעם אז על התנאים
המיוחדים שהוענקו לזלצר, לא הופיע למשחק
של קבוצתו.
לאהד שיושרו סוף־סוף חילוקי־הדיעות
עם השניים, התעורר ילד־נורא אחר של
פתח־תקזזה. פנחס קינסטליך החליט, כי גם
לו מגיע חלק בשלל. הוא פנה תחילה בדרישות
לחברי ההנהלה, אחר שוחח עם
מאמנו, לאחר מכן נעדר מבמה אימונים והשבת
כבר לא הופיע למשחק.
קינסטליך אף הסתכסך עם מאמנו, שניסה
כמה פעמים לשכנעו כי יחזור למוטב.
בעיר, אחרת של מכבי פתח־חקווה: לקבוצה
ארבעה שוערים, שכל אחד מהם
בטוח כי הוא השוער הטוב ביותר באגודה.
זו, כמובן, סיבה מספקת לתככים פנימיים
ולעצבנות בין השחקנים.
תוצאות הילוקי־ר,ריעות ניכרים גם על
מגרש הכדורגל, הקבוצה הפסידה כבר בשלושה
ממשחקיה (השבת נגד הפועל קרית־חיים
,)0:1עובדה הפוגמת בסיכוייה לחזור
לליגה הלאומית.
הסביר אחו הכדורגלנים הפתח־תקוזאים לכתב
העולם הזה :״במשחקים האחרונים
עשינו קצת סאבוטאג׳ על המגרש, כדי שידעו
שאי־אפשר לעשות מאיתנו צחוק.״
הסביר מאמן מכבי פתח־תקווה דוב
מאלים :״קינסטליך לא היד, רציני במשחקים.
הוא היה אדיש, לא התאמן.״ פתח־תקוואים
אחרים אמרו, כי לא פעם הכריז קינסטליך
( ,)22 שהוא משחק כדורגל להנאתו, ושאינו
מוכן בתנאים הנוכחיים להתאמץ
יתר על המידה.
הפיתרון הצפוי: קינסטליך לא יחזיק
מעמד יותר משבוע ללא כדורגל, יתפייס עם
מאמנו, ויחזור לשחק.

לקראת תוהו ובוהן
אפילו ההתאחדות הישראלית לכדורגל
כבר אינה לוקחת את עצמה ברצינות. ב
הופצו
כבר עשרות חוזרים חדשים. ההחלטה
שרידה וקיימת, ויש לה תוקף כמו לסעיף
בתקנון ההתאחדות. אבל, כאמור, אף אחד
לא לוקח את זה ברצינות.
לקראת הנשירה. בשתי קבוצות
בליגה הלאומית בארץ יש כדורגלנים המשחקים
ומאמנים בקבוצתם ואין פוצה פה
ומצפצף. בבני־יהודה תל־אביב מאמן כדורגלן
הקבוצה יעקב (״יענקל׳ה״) גרונדמן.
בהכוח־מכבי רמת־גן מאמן אהרון (״קפי״)
קפיטולניק.
גרונדמן אינו מרבה אמנם לשחק בבני־יהודה,
אך רק לפני שבועיים, במישחק בו
ניצחה קבוצתו את הפועל פתח־תקווה ,0:1
הוא שיחק. קפיטולניק משתתף באופן סדיר
וקבוע בכל משחקי קבוצתו.
עד עכשיו עוד לא גרם המצב הזה לבעיות,
מביזון שהכל יודעים שההתאחדות לכדורגל
אינה מוסד רציני.
עם זאת ישנה בעיר, אחת עליה איש עוד
לא חשב: בתום עונת הכדורגל, כאשר קבוצות
ליגה לאומית תצטרכנה לנשור לליגה
נמוכה יותר, הן עשויות לפתע להיזכר בכך
שישנה החלטה של הנהלת ההתאחדות האוסרת
על מאמנים לשחק בקבוצותיהם,
תדרושנה את פסילת משחקיהן של כל הקבוצות
האלה.
גם כל קבוצה אחרת יכולה לפנות להתאחדות
בבקשה לבטל את תוצאות מישח־קיר,
נגד הקבוצות בהן משחקים המאמנים.
קשה להעלות על הדעת מד. תעשה ב־מיקרים
מעין אלד, ההתאחדות וכיצד תציל
אז את הכדורגל המקומי מתוהו־ובוהו.
ושלא יגידו אחר בך שלא הזהירו אותם.
הפסקה לאחר שהפסיק את מישהק הליגה הלאומית
של השבת האחרונה, בין מכבי שעריים לה־פועל
פתח־תקוזה, טען שופט־המישחק יצחק
עורבי, כי כדורגלן פתח־תקווה בועז קאופמן
פגע בו, ולכן הורה על הפסקת המישחק.
בועז קאופמן, לעומת זאת, טען לא
דובים ולא יער, הוא בכלל לא נגע בשופט.
אפשרות שלישית עליה רמזו כדורגלני
פתח־תקווד״ להם ניתנו הוראות שלא לשוחח
על כל הפרשה: שחקן אחר, לא קאופמן,
פגע בשופט, אך הוא לא הצליח לזהותו.
אם יצליח בועז להוכיח בפני ועדת המשמעת
של ההתאחדות, כי לא הוא זה שפגע
בשופט, ואם לא יצליח השופט להראות
מי באמת פגע בו — הרי יקשה עליו מאוד
להסביר מדוע הפסיק (.בתוצאה של 0:1למכבי
שעריים) לפתע את המישחק.
העולם הזר 1543 ,

** י חלם שגם בישראל יהיה אי־פעם פס־
)04 טיבל סרטים כזה, כמו שיש לגויים? עם
שמש, וים, כוכבניות בביקיני, ועדות צלמים
הרצים אחריהן, וכובבות גדולות ומפורסמות
בשמלות־ערב, ומפיקים מתרוצצים עם חוזים
שמנים בתוך הכיסים, והמון בתי קולנוע מוארים,
עם סרטים גדולים וחדשים?
אז הנה, עובדה, גם זה הגיע לישראל, ל-
עיר־החוף הבינלאומית אשקלון. הפסטיבל הגדיל
של אשקלון נפתח ביום החמישי בכיכר
המרכזית של העיר.

הכי חשוכים

^ כיכר היתה מוארת, וכן גם בתיו
$הקולנוע שלה, כלומר, קולנוע רחל.
קהל רב וגדול מילא את הכיכר, וחיכה שדלתות
הקולנוע תיפתחנה. הגשם של אשקלון
זרח על ראשי הנאספים, ושרשרת של
שני שוטרים שמרה על גילה אלמגור, בתפקיד
כוכבות הקולנוע הזוהרות, מפני קהל
המעריצים: עשרים ילדים מאשקלון.
אלה זוהר, שהיתר, עדת־הצלמים, צילמה
מכל הזוויות את כוכבות־הזהב גילה אלמגור
בפיאה ג׳ינג׳ית. לפי התוכנית היה צריך כל
קהל המוזמנים להיכנס כבר לבית־הקולנוע
המפואר, ביחוד בהתחשב בגשם שלא הפסיק
לזרוח, אבל דלתות הקולנוע היו נעולות
ולכן המתין הפסטיבל בעצבנות על המדרכה.
השוטרים נאלצו להמשיך לשמור על האצילי׳
הקולנועית מפני קהל המעריצים, ואז,
פתאום, לאור זרקורים ומחיאות־כפיים סוערות׳
הגיעו לכיכר המוארת המפיקים: מנחם
גולן ואשתו. הבמאים: מנחם גולן ואשתו.
המאפרים: מנחם גולן ואשתו. וגם האנשים

שושיק ואריק לביא ד
מופיעים הפסטיבל
הבינלאומי של סרטים ישראליים, שנערך באשקלון, היא בשמלת־זהב,
גרבי־זהב ננעלי־זהב, נהנא בחליפת ערב — בלי עניבה.

אלה התבלטה בשמלתה ה־

שחורה בעלת המחשנף ה|

111
*11/1
ענקי בגב. אחרי שכל הקהל התפעל מהשמלה, דאגה ידידתה,
רנתי נוימן, לספר לכולם שהיא השאילה את י השמלה לאלה.

מהוליווד״י אשהלווז
הכי חשובים בהסרטה: מנחם גולן ואשתו.
קהל הבכורה הרטוב קיווה סוף־סוף להיכנס
בהזדמנות זו לתוך בית־הקולנוע, אבל
למפיקים ולבמאים היו תוכניות אחרות. הם

ניגשו בצעדי מלכות אל שני פועלים שעמדו
בצד בבגדי חקי, הזיזו אותם הצידה, ובפני
הקהל, בכיכר הגדולה, התגלתה במלוא
הדרה חתיכת בטון מלוכלכת. זה היה נהדר.

המפיקים גחנו אל הבטון וחתמו עליו את
שמם, הבמאים עשו כמוהם, והזמינו את כל
הכוכבים ללכת בעקבותיהם. הקהל מחא-
כפיים, והשפריץ את הגשם על האיפור.

ואז סוף־סוף נפתחו הדלתות. כולם נכנסו
פנימה, חוץ מהמעריצים, שהלכו הביתה
לאכול אווחת־ערב, כי האמא שלהם
קראה להם מהמרפסת.
על הבמה היו שלושה סלי־פרחים. הכיסאות
חרקו. הסרט עדיין לא התחיל.

לחצה את ידה לתוך המלט ה לח,
כמו שעושים בתיאטרון הסיני
שהוא שחקן רציני, עשה כמוה.

ת 17 | 7ה | המופיע בתפקידו של החוקר הראשי
| *1ף 1ך
ן בפרשת הרצח, מטביע את ידו, ל *
4 -1 1ן
מזכרת נצח, בלוח המלט הלח שהוצב בחזית קולנוע רחל באשקלון.

מנחם גורן

המפיק־במאי היה הראשון שלחץ את
ידו לתוך המלט, כשמצלמת הקולנוע
הנראית מצד ימין דואגת להסריט רגע היסטורי זה לט*ן הדורות.

שהייתה עליזה מזרחי גס בהצגה
וגם בסרט, לבושה לכבוד הפסטיבל
לא כמו עליזה, אלא בסו כוכבת בינלאומית. לידה, מנחם גולן.

עדנה פלידל

סרדינים וגם גבינה

** ל הכמה עלו שר־התיירות משה קול
^ ראש עיריית־אשקלון רחביה דובי, ועוד
איש אחד חשוב מאוד מהלישכה הצעירה.
באולם השתרר שקט שלאחר מחיאות־הכפיים.
ראש־עיריית־אשקלון קם, פרש את
ידיו אל הקהל הנוצץ, ונשא את דבריו:
״אורחים יקרים,״ הוא אמר ,״כוכבים, כוכבות,
אנשי־קולנוע ומוזמנים! לעונג רב הוא
לי לספר לכם, שהכנו לכם סנדביצ׳ים.
״וגם עוגות עם קרם, ושתייה, ואני מבקש
מכם: תאכלו, תשתו, כמה שאתם רוצים.״
הנאום החגיגי הסתיים. לאחר שני סרטונים
קצרים התחיל הסרט, וכעבור רבע שעה
הוא הסתיים. הקהל מחא כפיים, אבל התברר
שזה לא היה הסוף. זאת היתה הפסקה.
הסרט התחיל שוב, וכעבור רבע שעה הוא
הסתיים שוב. בהפסקה החמישית, שנמשכה
כמה דקות, הסביר מישהו שהסרט קרוע.
לאחר שגמרו לתפור אותו, הוא הצליח להחזיק
מעמד עד הסוף. היו שוב מחיאות
כפיים, ואז הגיע הרגע הגדול של הפסטיבל,
רגע אכילת הסנדביצ׳ים שהובטחו חגיגית.
הוא לא שיקר, ראש־העיר. באמת היו
שם סנדביצ׳ים גדולים. עם סרדינים. ועוגות
שמנות עם קרם, ושתייה ביד רחבה.
ומי שלא היה עסוק יותר מדי בכל העיסוקים
הללו, יכול היה אפילו להבחין בכך שאלה
שיף הורידה את המעיל וגילתה שמלת
ערב שחורה עם מחשוף עמוק בגב.
מי שהספיק לראות ראה, מי שלא ראה
גמר לאכול ויצא החוצה. הגשם עדיין זרח.
הים הכחול געש ורעש. אחד המוזמנים ציין
שהדבר היחידי שלא היה בפסטיבל הזה זה
כוכבניות בבליקיני. מוזמן אחר אמר לו שהן
בוודאי נמצאות על שפת־הים. כולם החליטו
שקר מדי מכדי ללכת לחפש אותן.
היום הראשון של פסטיבל הסרטים הישראלי
הסתיים אבל הפסטיבל עדיין לא נגמר.
למחרת יכול היה הקהל לשבת על הדשא
של אפרידר ולשמוע את תזמורת־המשטרה,
ביום השלישי יכלו כל המוזמנים ללכת ברגל
מאשקלון לקריית־גת, במסגרת צעדת
אשקלון, וכן הלאה וכן הלאה. ואפילו אנשים
שראו כבר הרבה פסטיבלים, בכל קצווי
העולם, אומרים שפסטיבל כזה עדיין לא היה.

קולמע
ישראל
מהלר או ת ד
מה עושה אדם ישראלי הרוצה ללכת לקולנוע?
הוא פותח את אחד המוספים הישראליים,
מסתכל על רשימת הסרטים, ובוחר
לפיה בסרט אותו הוא רוצה לראות.
זאת הסיבה שבפני הקהל הישראלי, המאמין
לעיתונות הישראלית, עומד מיבחר כל
כך גדול של סרטים.
מי שקורא, השבוע למשל, את המוסף של
מעריב, יוכל לראות בקולנוע פאריז את אדם
וגורלו, סרטו היפאני של אקירא קוראסאווה,
אבל מי שקורא את ידיעות אחרונות, יוכל
לראות שם השבוע, באותן השעות, את המרגל
שחזר מן הכפור.

בקולנוע גורדון, לעומת זאת, יוכלו קוראי
הארץ לראות את התנ״ן, אך מי שישלם
עוד חצי לירה ויקנה את ידיעות אחרונות,
יוכל לראות שם במקום זה סרט רוסי בשם
הדרך לתהילה.

אבל כמובן שזה קורה רק השבוע. בשבועות
האחרים יש אפשרויות אחרות.

מו 1טי נגד רבי

\ £ 8 1 6 0 1י כ)

״ז׳רביטון״ — הגבינה הלבנה
בגביע בטעם מיו חד, עדין ומובחר.
״ז׳רביטון״ — הגבינה לאניני
ה טע ם בלבד המיוצר ת על־פי ידע
צרפתי רק ב מחלב ת שטראוס.

במתהשח קני ם מציגה:

כחודש אפריל נפתחים
הקורסים הכאים

״מלקולם הקט ן
1מלחנ1ת 1בסריסים״

י־קצרנות
עברית ו /או אנג לי ת
ב־״אולפן גרג 0 1 1 £ 0 0בע״מ
בהנהלת מר חיים בר־־קמא :
.1ב־ 24 קורם ערב של שבועיים
( 3א בשבוע שעתיים ורבע —

.2ב־ 16.4קורם בוקר של שבוע אחד
(חופש פסח — כל יום שעתיים
ורבע).
ההצלחה מובטחת ! ההרשמה :
ת ^ א: רח, גורדון ,5סל 236209 .

ההצגה הדינמית הצעירה והמצחיקה של העונה

הערב 28.3ב־ 8.30 בתל־אביב ״בית הרופא״
יום ד 29.3בת־ים ״בת־ים״ ב־9.00
יום ה׳ 30.3גבעת חיים ב־9.00
יום ו׳ 31.3חולון ״מגדל״ ב־9.00
מוצאי שבת 1.4ת״א ״בית הרופא״ ב״8.30
יום ב׳ 3.4ירושלים ״בית־העם״ ב־8.30
יום ג׳ 4.4ת״א ״בית־הרופא״ ב־8.30
יום ד׳ 5.4יד־לבנים ״יגור״ ב־9.00
יום ה׳ 6.4יד־לבגים ״יגור״ ב־9.00

בקולנוע תמר הוצגה סארודיה על סרט
ריגול. כמה מהצופים לא התפעלו ממנה.
זה יכול לקרות לכל אחד. רק שבמקום
לקום בשקט ולצאת מהאולם הם התחילו
לעשות שמח: מחאו כפיים, רקעו ברגליים,
השמיעו קולות צורמים, ומילאו את האולם
בצעקות ובקריאות, צווחות ושריקות.
עמדות של ויכוח. שאר האנשים
שישבו בקולנוע רצו לראות את הסרט.
הדבר לא ניתן להם. המפריעים קמו ממקומותיהם,
יצאו בשירה מהאולם, חזרו אליו
בצעקות, עמדו במקומותיהם, הסתירו את
המסך, וסוף־סוף, רבע שעה לפני תום
הסרט הגיע למקום שוטר.
שוטר צנום, רזה, יחיד, אבל שוטר.
הקהל השקט נשם לרווחה. השוטר נכנס
לאולם הסוער, ניגש לגבר שישב באתת
השורות הקדמיות וביקש ממנו לצאת איתו
החוצה.
״אבל מה אני עשיתי?״ התלונן הגבר,
״אני לא עשיתי כלום״ ״תצא איתי החוצה,״
אמר השוטר בקול מלא סמכות וכוח,
״ואל תתזזכח.״
בעשר הדקות הבאות הוציא השוטר עוד
כחמישה אנשים. הקהל לא התרגש מזה,
והרעש הלך וגבר.
״מה הוא אמר לך?״ נשאל אחד האנשים
שנלקחו על ידי השוטר, לאחר תום הסרט.
״הוא אמר לי,״ סיפר האיש ,״שאסור
לעשן באולם, שאני אזרוק את הסיגריה.״
כעיני שלושה פרחחים. קשה אולי
להילחם בחבורה גדולה ומאורגנת של מתפרעים,
אבל מה קל יותר מאשר להעניש
שלושה אנשים בודדים המפריעים לקהל
שלם?
בקולנוע תל־אביב הוצג סרט מעניין המתאר
אב־טיפוס של נערת־זוהר. הסרט היד,
עשוי בצורה נכונה ונבונה, אבל בעיני שלושה
פירחחים הוא לא מצא חן.
הם צעקו, הרעישו, השמיעו קולות וקריאות
מאי, וקהל שלם, של כמה מאות איש
ישב בשקם וקיבל את גזר־דינם של השלושה.
מדוע שלוש מאות איש הרוצים לראות
סרט לא קמים ולא זורקים מהאולם
שלושה פרחחים שאינם רוצים לראות אותו?
ואם הקהל אינו חושב שזר, מתפקידו,
ואם הסדרנים לא נמצאים באולם, ואם בעל
בית הקולנוע לא מתעניין באלה שמשלמים
לו כסף טוב, האם לא קיימת המשטרה,
שתפקידה הוא, בין השאר, לשמור על
הסדר הציבורי?

סרטים
•אאד קיי
999 עליזה מזרחי

(אלנבי ,׳תל־אביב;

ישראל) הוא סרט מעייף. קודם הוא עייף את
שחקניו, ועכשיו הוא מעייף את הקהל. השחקנים
כל כך טורחים ומתאמצים לשחק:
הם קופצים ורצים, מניעים את הידיים ואת
הרגליים ואת כל מה שאפשר, וצועקים את
הבדיחות שלהם בצורה מחרישת אוזניים.
על העלילה אין הרבה מה לדבר. מאורעות
האחראית על הנקיון, עליזה מזרחי, העוזרת
למשטרה בחקירת מיקרה רצח, הן בלשיות
מאוד כשהן צריכות להצחיק, ומצחיקות כשהן
צריכות למתות לכן קוראים לזה קומדיה
בלשית.
העולם הזה 1543

לא חסר בסרט הומור. אומרים, למשל,
המון פעמים: יה אלקי, ויה חראמב וווי לי

וכל מיני דברים מצתיקים כאלה.
אבל כשיוסי בנאי מופיע על הבד, או

אורי זוהר, או אריק לביא, ולפעמים גם
עדנה פלידל, אפשר לזכות לכמה רגעי הנאה
אמיתיים. הטקסט שהם משמיעים נשמע
כל כך מצחיק וכל כך טוב, עד שנדמה שהם
לא רק משחקים אותו, אלא כתבו אותו
וביימו אותו בעצמם.

הרצחהא די ב

(צפון,

כ חו ל

אנגליה)

תל־אביב;

בקצב איטי, בטון אדיש, ובהומור אנגלי טיפוסי׳
מספר דוכס צעיר איך רצח שישה
אנשים כדי לקבל את הדוכסות. הוא משחזר
את מאורעות חייו באיטיות אריסטוקראטית,
מלאת סיגנון, ומתאר את חייהם הקצרים של
האצילים (כולם מגולמים בצורה נפלאה על־ידי
אלק גינם) ,המוצאים את מותם החטוף
בעזרתו האדיבה, בצורה מלאת כבוד ואדיבות
משעשעת, ומצחיקה מאד.

טריקים מתחת למי
גיבורי הנאוטילוס (חן,

תל־אביב ;

ארצות־הברית) שמו החדש של הסרט, שנעשה
לפני שנים רבות לפי ספרו של ז׳ול
ודרן 20 אלף מיל מתחת לפני המים.

גייס פועלים עם מברשות וצבעים, והם יצבעו
לו את המידבר בלבן.
במיקרה אחר היה דרוש לו מישור חלק
ושטוח שבמרכזו גבעה. הוא מצא את המישור;
אבל לא הצליח למצוא גבעה. לכן
הוא החליט שמה שאפשר לעשות בתנ״ך,
אפשר לעשות גם בישראל המודרנית, והוא
הופך את המישור לעקוב בעזרת אותם פועלים
שמסיידים לו את המידבר. מובן שכבר
לא תהיה בעייה לקחת איזה עץ צאלה שנמצא
במקום לא מתאים, ולהעביר אותו
אל הגבעה החדשה.
את המים במידבר ואת הנחלים בערבה
הוא כבר לא יסדר. את זה הוא באמת משאיר
לאחרים.
-¥יוחנן זראי עדיין לא הספיק להגיע
ארצה וכבר הוא עובד במלוא המרץ. בין
כל השאר הוא כותב יחד עם דירי מנוסי
את הפיזמונים לחול בעיניים.
תדריך סרטים שצריך ריאות
ז׳ולייטה של הרוחות

(גת, תל-אביב)

מחקר קולנועי בנשמתה של אשה. צבעים,
מראות, חזיונות, חלומות — כל זה עובר
בתהלוכה קסומה מול עיני הצופה, אך משאיר
אותו בדרך כלל אדיש.

גי מנ סי ה הו מני ת
ת ל ־ א בי ב
הודעה להורי תלמידי כתות ח׳
ביום א׳ 16 באפריל ,1967 תפתח
ההרשמה לשנת הלימודים תשכ״ח

מתקבלים
תלמידים למגמות !
.הומניסטית.
.2ריאלית.
.3רדיו אלקטרוניקה.

בעת ההרשמה יש להביא:
א. תעודת שליש ב׳
ב. תעודת זהות של אחד ההורים.
ההרשמה נערכת בשעות 12—9לפנה״צ 7—4בערב

במשרדי גימנסיה הומנית: תל-אביב, דרך פתח־תקוה
( 44 פינת רח׳ הרכבת תחנה מרכזית).
תל־אביב, דרך פתח־תקוה ( 126 מול הקריה).
ההנ הל ה

חשוב!
לבעלי
רכב ולנוחותם

ע = די לי 0 1 1 6 1 4

חגוות בסחון
(מאושרות)

עם הרכבה ליד הבית,
או ליד המשרד של
בעלי הרכב, בכל שעות היום.

תל־אכיב

אכנר חזקיהו ושושיק שני ב״עליזה מזרחי״

חנות

לצעוק את הבדיחות

זהו סרט המכוון ללבבות פשוטים, לאו
דווקא לאידיוטים, שבו כל הנאיביות והפג־מאסיה
של ז׳ול וורן מתבטאת בטריקים
גסים. יותר מדי גסים מכדי להיות מפחידים
או מרתקים, בצבעים ברוטאליים ובכבדות
ילדותית.
ההתלהבות והחום של ז׳ול וורן, שהמציא
בספרו זה את הצוללת זמן רב לפני שהמציא
אותה העולם, לא הגיעו עד לסרט. גם
קירק דוגלאם, הגיבור הסטרילי, אינו מצליח
לעורר אותם.

ידי ע ה!
* הוא הולך

והולך בשדות, ועדיין לא

הגיע. הוא היה בהתחלה בסך־הכל שיר של
נתן אלתרמן. בשיר הזה היה כתוב: בני הוא
גזול וננקשן /ואני פה כותונת של חג לו
תו פרת /הו א הלך.בשדות, הוא יגיע ל כ אן/
הוא נושא בליכו כדור של עופרת.

אחר־כך הדבר הקצר הזה הפך ספר גדול,
שאי־אפשר לצטט אותו בהזדמנות קצרה זו.
הספר הגדול והיפה הפך מחזה גדול ויפה,
והמחזה מדלג על השלב של המחזמר, והוא
יהפוך כנראה ישר סרט.
כל אחד יודע שהסרט הוא הלך בשדות
יהיה אחת ההצלחות הגדולות ביותר של הקולנוע
הישראלי. לכן היו עליו הרבה קופצים,
וכנראה שהקופץ המוכשר ביותר הוא
שיביים אותו. אומרים שזה יהיה יוסף מילוא.
+אדם גולדברג לא ברא את הנגב, לצערו
הרב, לכן הנגב לא תמיד מתאים לדרישותיו.
הוא יצלם את סרטו הראשון חול
בעיניים .,ואחת התמונות היפות ביותר של
הסרט צריכה להתרחש במישור, לבן, מאיר־עיניים.
אדם
גולדברג חיפש מישור כזה בכל הנגב
ולא מצא, לכן הוא החליט בסופו של
דבר, שמה שאפשר לעשות בצ׳ינה צ׳יטה
ובהוליווד, אפשר לעשות גם בישראל. הוא
העולם הזה 1543

נכרואשה (בן־יהודה, תל־אביב) סרט
יפה להפליא, מלא שמחה ואהבת חיים. הנושא:
אהבה בין גבר לאשה.

סרטים שרצוי?ראות
3ימים וילד (מקסים, תל־אביב) שלושה
ימים של זכרונות מאהבה ראשונה, בסרט
ישראלי ברמה בלתי־ישראלית.
דוקטור ז׳יוואגו (פא ר, תל-אביב) המהפכה
הרוסית בסרט ענקים עם הרבה רגש.

מה עשית במלחמה, אבא?

ומחסן

פנת

השרון ,19
השפלה ,3טל 30607 .

(ליד חב׳ ,״פיקאם״ בע״מ)

תליאביב
רה׳ אכן גבירול 38
טל( ,226580 .ע״י קפד,
״רוזל״)
באר ־ שכע

רה׳ הדסה ,48 חב׳
״שחן״ ,טל.4040 .

(תמר,

תל־אביב) המלחמה בראי עקום. מצחיק.
מורגן (הבירה, ירושלים< בחור המסרב
להתבגר, מורד בחברה ובחוקיה, ובעיקר באשתו
הרוצה להתגרש ממנו.

קרן אחת של אוש!

מרכזי

אביזרים -מחנאות (קמפינג) -
מתנות לאספנים.

(עדן, ירושלים)

אהבה תמימה בין גבר שחור לנערה לבנה.
נוגע ללב.

סרטים שאפשר לראות
ארכינקה (הוד, תל־אביב; חן, ירושלים;

עצנוון, חיפה) ההומור הספרותי והקולנועי
של קישון, הפרצופים של טופול, מצחיקים
לעיתים פחות ולעיתים יותר, בסרט על צעיר
ישראלי הצוחק ומתעלל בחברה הישראלית.
המקצוענים (אופיר, תל־אביב) קבוצת
גברים יוצאת למידבר להציל בחורה יפהפיה
מידי חוטפיה. המון מתח, המון פעולה,
המון כוכבים. סרט מרתק השובר והורס,
בצדק את הקופות.

מועדוני קולנוע
קלמנטין יקירתי

(אקרן; קרליבך , 20
תל־אביב. ימים שלישי, שישי ושבת; )9.00

ג׳ון פורד מעורר דמעות, צחוק ובכי בסרט
קלאסי מקסים, שנעשה בשנת ,1946 ומתרחש
בזמן מלחמת הצפון והדרום.

עדנ והוז ר ע הוז ד עו ה

15 1ליי1חות

דג מי קונ טםה 1967
3רזיכ״זבים 9 .5 5 5ל״•
*>1 4ל1כ 9 .0 5 5ל״

איפה
לאחר

ח ב מן?
כששמעוגה שוואדץ הגיעה ארצה,
יחד עם בעלה, נורמן רוזווד, לביקור
קצר, פגשו אותה ידידים בשדה התעופה.
כולם הסתכלו ישר על הבטן שלה ואמרו:
״אה, מה קרה?״
למחרת היא פגשה אחת מידידותיה. ה־ידידה
הסתכלה על הבטן שלה ואמרה :״אה׳
איפה הבטן שלך?״ שמעונה ׳ הסתכלה על
הבטן שלה, ראתה שהיא עדיין ישנה שם,
במקום בו היתר, כל ימי הייה, משכה ב־כתפיד״
והתפלאה.
אבל למחרת עצר אותה שוב מישהו ברחוב,
הסתכל עליה בתימהון רב ישאל

הנ שו איו

אין כל קשר הכרחי בין חתונח מאושרת לנשואין מאושרים.
ומי שלא מאמין בזה, יכול לעקוב בימים אלה אחרי הזוג
איינשטיין המורכב מאריק איינשטיין, אליל-הנוער, ומאידונה
אייינשטיין, לשעבר לשם.
כבר לפני ארבע שנים, כשהם התחתנו, היה אריק איינשטיין כוכב
יפהפה ונערץ, ואשתו, הדוגמנית אילונה, היתר, יפה עוד יותר,
עוררה התפעלות בכל מקום אליו הגיעה.
החתונה שלהם היתה חתונת־הבוהימה הגדולה ביותר שהיתה
בארץ. היא נערכה בבית הבימה, והגיעו אליה כל שחקני־התיאטרון
הישראליים, שמילאו את המסדרונות ואת הבמה, ואכלו בכל פה את
האוכל שהכין להם הצקל מכסית.
תישעה חודשים אחרי החתונה נולדה להם בתם, וארבע שנים
לאחר החתונה עזב אריק את הבית. אילונה נשארה לבדה, עם הבת.
הפירוד גרם לה זעזוע קשה. היא איבדה כעשרה קילו ממשקלה,
הפכה צנומה מאוד, וחיוורת מאוד.
אבל הפירוד חזה לא נמשך זמן רב. השבוע חזר אריק הביתה
ושב לחיות עם אשתו. אני מקווה שהשיבה תהיה לצמיתות, אם כי
השבוע שוב ראיתי את אילונה לבדה בדיסקוטק, חיוורת, עצובה
ורזה.

היא תפשה בזרוע ולא נתנה לו ללכת עד
שהוא הסביר לד, שהשמועות שהגיעו ארצה
אמרו שהיא כבר בהריון, בחודש הרביעי,
ולבן כשראו אותה רזה ודקה כמו תמיד,
חשדו שהיא מסתירה את הבטן שלה מתחת
למשקו, או שהיא ילדה את ילדה בחודש
הרביעי, או שקרה לו משהו.
במסיבת־פורים שערך?}מי סולל בביתו
ביום חששי, היו רק אנשים יפים, היו שם
שמעונה מכחישה בכל תוקף את כל
המוני חתיכות יפהפיות, כוכבניות, שחשלושת
האפשרויות.
קניות, כוכבות, דוגמניות, וכל מלוויהן הנורמן
רוזווד כמובן לא הגיע ארצה
נאמנים.
לבדו. הוא לקח איתו את ידידו ג׳ק גיזף
כולם הרגישו את עצמם מאושרים ושעזב
בינתיים, את ידידתו דליה אופיר.
שמחים ,,שרו׳ורקדו וחיזרו ואהבו איש את
אותה הביא מישראל בביקורו הקודם. יב־שג׳ק
ג׳וזף הגיע ארצה הוא יצא עם ידידתה רעותו, עד שהגיע למקום זאב כדלי
הטובה ביותר של שמעונה מימי מרגולים, נפקי.
דוגמנית נאה הגרושה מזה עש שנים מלזכותו
של ברלינסקי אפשר לאמר המון
שמעונה ונורמן
בעלה, ועדיין לא התחתנה עם אף אחד,
דברים. אפשר לאמר שהוא שחקן מוכשר,
משום שהיא עדיין מחפשת את האהבה הגבר
נבון ואדם אינטליגנטי. אבל אי־אפשר
אמיתית, הטהורה, שאינה תלוייה בכסף ואותה
:״מה זה, אין לך בטן?״ שמעונה
לאמר עליו, בשום אופן, שהוא דומה ללא
בשום דבר אחר.
התחילה להרגיש שמשהו לא בסדר אצלה.
חתיכה יפהפיה. ואפילו אי־אפשר לאמר
היא התלוננה על זה בפני בעלה, ובעלה
כשמימי מרגולים הגיעה למסיבת פורים
עליו שהוא דומה למלווה שלה.
הרגיע אותה והבטיח לה ששום דבר לא
בחברתו של אותו ג׳ק, ושאלו אותה מדוע
לכן נתן ברלינסקי לאשתו זהבה לקרה
לבטן שלה. אבל עוד באותו יום העיר
היא לא מחופשת היא ענתה :״אני כן מחו היטמע בין הקהל, והחל לסקור את המצב,
לה מישהו על הבטן שלה.
פשת, התחפושת שלי זה ג ׳ק.״ למד, היא
ולחשוב איך להתגבר עליו. הוא מצא. הוא
את האדם הבא שהביט עליה בתימהון
התכוונה? איש לא יודע.
לקח מצלמה, ניגש לאחת הבחורות היפות
של הנשף ושאל אותה אם מותר לו לצלם
אותה.
ר,בהורה נעמדה בפוזה מתאימה ,,וברלי־נסקי
כיוון את המצלמה, עשה ״טוק״ וביקש
לקחת עוד תמונה. הוא נראה מקצועי מאוד,
והבחורה היפה עשתה את כל המאמצים האפשריים
כדי להיות פוטוגנית. כשר,צילום
נגמר הניח ברלינסקי את המצלמה, הוציא
את פנקס הכתובות שלו, ושאל את היפה
״שחקן כדורגל ישראלי הואשם בחטיפת
מספר שבתאי עצמו על הפרשה :״פגשתי
איפה היא גרה, ומה מספר הטלפון שלה, באיתיות ילדה בת חנזש־עשרה!״ הודיעו
את הבחורה בפברואר, באמצעות חבר. לא
כדי לדעת לאן עליו לשלוח את התמונות,
גדולות עיתוני יוהנסבורג .״ידיעה סנסהיא
צעירה,
כך כל שהיא לעצמי תיארתי
כמובן.
ציונית:
קטינה שעדיין לא מלאו לה חמש־אמרה
לי שהיא בת שמונה־עשרה, יאני
היפה נתנה את כל הפרטים ברצון, ועשרה
הוסטה מהדרך הישרה על ידי שחקן־
האמנתי למה שהיא אמרה. היא ניראתה
כדורגל ישראלי!״ צעקו הכותרות בעיתונים
יותר מבוגרת.
אחרים.
״מההתחלה נקשרו ביננו יחסים מצויינים.
מנה שלא תראה אותי יותר. היא לא אמרה
חוגי הכדורגל רעשו, ובארץ לא ׳ידעו מה
הלכנו קבוע, ואחרי זמן קצר גילינו שלי
למה. התחלנו להיפגש בסוד, אבל ייא
לחשוב על שחקן הכדורגל שבתאי לוי,
אנחנו מאוהבים עד טירוף. את האמא שלה
היינו מרוצים מהסידור הזה. החלטנו להפסיק
את היחסים ביננו.
״אחרי שהפסקנו את היחסים, היא טסה לאביה,
שהתגרש מאמה, ואני ראיתי שאני לא
יכול לחיות בלעדיה, שאני אוהב אותר, ונסעתי
אחריה.
״עם אביה הסתדרתי מצויין. הוא אמר
שהוא מרשה לנו להתחתן, ואני החלטתי
לטוס חזרה ליוהנסבורג, כדי לבקש רשות
מאימה. לקחתי מטוס, הגעתי ליוהנסבורג,
ועוד לא הספקתי גובר עם האמאשלה, נ כששני שוטרים עצרו אותי, והכניסו אותי
לבית־הכלא.

״לפני התחלת המשפט פגשתי באימה,
וכשסיפרתי לה שאנחנו רוצים להתחתן, היא
אמרה שאם כך, אז היא נורא מצטערת.
ושנעצרתיבגלל ״אי־הבנה. עכשיו אנחנו
הכותרת בעיתון הדרום־אפריקאי
מחכים לרשיון מיוחד. כי בדרך כלל אסור
להתחתן עם קטינות.״
( )25 לשעבר שחקן הכוח מכבי ר״ג שעד
הכרתי לאחר שלושה ימים. היא לא הזכירה

שלא עזב את ישראל ועבר לשחק במובן
שהחתונה העתידה שינתה
את גילה של החברה שלי, היא רק ביקשה
את 1
אפריקה היה בחור צנוע ותמים, ולא דמה
ממני להחזיר את הבת שלה הביתוז לפני
מצבו המשפטי. הוא חדל להיות חוטף־ 1
כלל למפתה קטינות. לא ידעו מה לחשוב,
שתיים־עשרה בלילה. מובן שהסכמתי.
קטינה, והפך סתם גבר מאורס, ובתור ש 1
כי שום עתון ישראלי לא פירסם עד הרגע
״אחרי כמה ימים באה אלי הבחורה שלי
כזה בוטלה נגדו התביעה המשפטית״ ו 1
הוא שוחרר.
בבכי. היא אמרה שהאמא שלה דורשת מ1הזה
את העניין.

מפתה הקטינות

׳3231081 306061׳ 013¥61

24— 1

הסכימה אפילו ,,מרוב הכרת תודה, לרקוד
עם הצלב. רוא הצמיד אותה היטב אל לבו,
רקד איתר, בהתלהבות עצומה, והבחורה לא
הוציאה אף הגה מפיה, משך כל הריקוד,
כי בשביל להצליח בחיים ובתמונות צריך
לסבול.
ואז, באחד הרגעים הקריטיים של הריקוד,
ני״ש אליה בחור צעיר, והוציא אותר, מידיו
של הצלם שלה, והסביר לצלם שאשתו,
זהבה ברלינסקי, שלחה אותו, את הבהיר
הצעיר, כדי להציל את בעלה האהוב מידי
החטא.
הבעל המוצל לקח באנחה את המצלמה
לידיו, והלך להמשיך בעבודה.
מחייה המתים
עונת־התאונות עדיין לא נגמרה. עוד
התאונה של ד 3סגל בעיצומה, וכבר ירדה
על משפחתו תאונה נו,ספת. כמה ימים לאחד
שמכוניתו התהפכה, והוא נפצע בידיו וברגליו,
נסעה בת דודתו רות תקוע, יחד
עם בעלה, יוסףתקוע, סגן המנהל הכללי
של משרד־החוץ, זה שגנראל קארל
פון־הורן קרא לו ב שמות במו נחש וצפע,
לירושלים, ובדרך, בשער־הגיא איבדה המכונית
שלהם א,ת שיוזי״המישקל, סטתה מן
הדרך, עשתה שני גילגולים באוויר ונשארה
הפוכה על גבה. כל הנוסעים בה יצאו מ1
מנה, בנס, בריאים ושלמים.
לדב סגל קרו ניטים אחרים: ביום הראשון
להיותו בביתלהחוליס, הוא, קיבל
זר־ענק שהונח ליד ׳מיטתו. ביום השני הגיע
אליו שוב זר־פרחיס, ומאחורי הזר עמד

גזי חקק.

מי שלא יודע, אז גזי חקק היה האדם
שהואשם בשריפת הדיסקוטק של דב. הוא
נעצר על־ידי המשטרה ל־ 48 שעות, ואחר־כך
שוחרר בחוסר הוכחות. מאז לא הורשה
לבקר בדיסקוטק.
הידידות המחודשת שלו עם דב החלה
בשעת התאונה. דב שכב פצוע ליד מכוניתו,
וגזי היה האדם הראשון שמצא אותו. הוא
הריס אותו, אסף אותו אל המונית שלו,
דהר איתו אל בית־החולים, כדי ששם ירפאו
אותו מפיצעי התאונה.
עכשיו הוא בא יום יום לבקר את הניצול
שלו, מביא לו פרחים ושוקולדים .״עכשיו
דוב הוא בשבילי יותר מאח,״ אומר גזי,
ובצדק. כמעט אפשר לאסר שדב הפך כמעט
לבנו, כי סוף־סוף הוא כמעט העניק לו את
חייו.

במרינה
פשעים

התאח דו תהס טו ד נ טי ם בי שראל

בשעה שבע הלכתי למשטרה וסיפרתי את
הכל.

המי שחק האחרון
לא הלו לו קלף, ללטיף לוי. פעם היתד,
לו שותפות במשאית, אבל הוא מכר אותה.
חלק מן הכסף הפסיד במישחקי קוביה, ואת
היתרה חיסל בקלפים. החברים שלו נדו לו
בראשם ואמרו :״לטיף הוא מפסיד כרוני.״
עד שנמאס לו להפסיד.
ככור הגדול. זה קרה ביום השני שעבר,
במועדון הקלפים הירושלמי כינרת,
בטבורה של העיר. כל החבר׳ה היו שם, בקבוצות
קבוצות, סביב שולחנות קטנים. הקבוצה
של לטיף מנחה שלושה שחקנים.
זה מה שנקרא ״שלוש ידיים״.

סיפר לטיף ( )33 על אירועי היום
השני :
שיחקנו שלושה — אני, נחום בן נחום ורחמים
בראשי — במישחק .33 התחלנו

הנוכחים כמועדון ״כינרת״ ,שחזו
כמתרחש, הוכו כהלם. סיפר
על כך יהודה אלשיך:
את נחום אני מכיר כבר עשר שנים. הוא
היה כל כך חזק, עד שעשרה כמו לטיף לא
היו מספיקים לו לארוחת־בוקר. גם את לטיף
אני מכיר. הוא בחור שקט בורך כלל.
אחרי הדקירה שאלתי את נחום מה קרה,
והוא אפילו לא ענה לי. הוא רק עמד והחזיק
את החזה שלו. פתאום פרץ לו הדם
מבין האצבעות. צעקתי לחבר׳ה שיקחו אוחו
מהר לסגן־דויד.
ניגשתי אליו בעצמי ורציתי להרכיב אותו
על הכתפיים שלי, אבל הוא אמר שלא צריך
והתחיל לרדת לבדו במדרגות, וכל הזמן ירד
לו הרבה דם. באמצע הדרך אמר :״אני כבר
לא יכול, תשימו לב עלי,״ ונפל לנו לתוך
הידיים.
הוצאנו אותו לכביש הראשי, רחוב יפו,

מפגש בינלאומי

להקות
פולקלור בריקודים, שירה ונגינה

ך י מי ם בי שראל
10 — 17 באפריל
אי ט לי ה
אירלנד
ג׳ מ אי ק ה

להקת ״ קל ב רו־ אל בנז״
להקת פולקלור ע מ מי ת
להקת פולקלור ע מ מי ת
להקת ״ איבן־גו רן״ — זאגרב

יוגו סלביה
להקתה אוני ב ר סי טהי רו שלי ם
ישראל ניגריה

להקת פולקלור ע מ מי ת
להקת ״ סי מ פוני אנ ג ־ קווי אן ״

חשוד לוי (מסתיר פנים) מובל על־ידי שוטריס
״אני כבר לא יכול —

להקת ״ בלט או ק סי ט ון ״
להקת פולקלור יווני ת
להקת ״ טונגנג רנ ה״
פיליפינים צרפת
קפ רי סין
שבדיה

ירו שלים ״בניני ה או מ ה ״
יו ם ב׳ 10.4ב־8.30

תל־ אביב, היכל ה תרבו ת׳
יו ם ה׳ 13.4ב־8.30

תל־ אביב איצטדיון י ר־ א לי הו
יו ם ד׳ 12.4ב־ — 8.30 הצגה מיו חדתלס טו דנ טי ם
מוצ״ ש 15.4ב־ — 8.30 הצגה מיו חדת לצ.ה.ל.
יו ם ב׳ 17.4ב־ — 8.30לעת״ א, ת ל מי די ם, ליפו ו ה שכונו ת
חיפ ה ״שביט״ יו ם ג׳ 11.4ב8.30-

באר־שבע ״ קיו ״ יו ם ו׳ 14.4
כ ר טי סי ם: ת ״ א ל אן ״ וי תרהמש רדי ם
ירו שלים :״ ל אן הערב בן ־נ אי ם״
חי פ ה :״ קו פ ת מכ בי״ ,״גרבר״

באר־שבע :״ ה נ או ה ״
מו עצו ת ו מפ עלי ם יפנו למ שרד ״ ל אן ״ ,ת ״ א, טל 231655 .

בנר־ס־רבז. בטל

מקום הפשע: מועדון ״כינרת״

גיורא

— ת שי מו לב עיי!״

בערך בארבע אחר־הצהריים, ובהתחלה הלך
הכל בשקט. אני הפסדתי כל הזמן.
בשער, שש כבר הייתי מופסד איזה 140
לירות, והתרגזתי נורא, כי כל הזמן אני
מפסיד ומפסיד. בתקופה האחרונה הפסדתי
אלפים של לירות.
וככה, כמו שאני מרוגז, אמר לי נחום
שאני גם לא יודע להפסיד בכבוד, ושיותר
טוב בשבילי לא לשחק בכלל. התרגזתי יותר
ויותר. בסוף קיללתי אותו והוא קילל אותי.
עד שקמתי מהשולחן והרבצתי לו יריקה בפרצוף.
נחום
לא שתק. הוא גם כן קם, ניגב את
הרוק ונתן לי שתי סטירות בפנים. הרגשתי
איך כל הדם עולה לי לראש, ונזכרתי שבכיס
של המעיל יש לי סכין מטבח, שהשחזתי
בשביל העבודה, כי אני עובד כטבח במלון
המלך דויד.

הוצאתי את הסכין, התנפלתי על נחום
ונתתי לו דקירה אחת בכתף, בצד ימין, לא
בצד של הלב. ופתאום הרגשתי שעשיתי
משהו לא בסדר וברחתי החוצה. עברתי על־יד
הדיסקוטק בכחום, וזרקתי שם את הסכין
לבור הגדול. הסתובבתי קצת בעיר, ובערך
העולם הזה 1543

ותפסנו מונית. שוטר ראה אותנו, וסיפרתי
לו הכל, אז הוא הלך למועדון ולא נתן
לאנשים לצאת.

גודי ק ״3

סיפר אברהם המו, שלקח את
הפצוע ל״מגן־דויד״:

כל הדרך הוא איבד הרבה דם. וכשד,באנו
אותו לרופא, הוא בדק אותו וציווה לקחת
אותו לבית־חולים שערי־צדק. כשבאנו לבית־חולים,
ובדקו אותו, קבעו שהוא נפטר. יש
לו אשה, למיסכן, ושלושה ילדים: ילדה
גדולה בת 4ותאומים בני שנתיים. חבל
עליו וחבל עליהם.
בפני השופט הירושלמי אליעזר גולדברג,
אמר לטיף :״אדוני השופט, אין לי יותר מה
להגיד.״ השופט פסק לעצרו ל־ 15 יום.

עתונזוז
מהב תו בבמכת בי
אחד המדורים המרתקים ביותר בכל עיתון
הוא מדור המכתבים למערכת. אפילו כאשר
המכתב מנוסח בלשון העלייה השנייה, כ־
(המשך בעמוד )26

מחזה מוסיקלי מקורי
באולם ״אלהמברה״

דרמה מוסיקלית
באולם ״נחמני״

כל ערב ב־8.30
במוצ״ש ב־ 6.30 וב־9.30

כל ערב ב־8.30
במוצ״ש ב־ 7וב־9.30

בימי ד׳ גם הצגת מנחה
ב־4.30

כרטיסים ב״רוקוקו״ ,ביתר
המשרדים ובקופת
״אלהמברה״

כרטיסים ב״רוקוקו״ ,ביתר
המשרדים ובקופת ״נחמני״
למבוגרים בלבד
מגיל 16

במדינה
(המשך מעמוד )25

מכתבו של תושב כפר־אתא למערכת לבך
(על ״המלים המחוצפות שהשמיע יו״ר אגו־דת־הסטודנטים
באוזני ראש־הממשלה״):
״התחצפות זו היא נטע זר ומזיק בשדות
ישראל ויש לעקרו מן השורש.״
יותר מעשי השתדל להיות השבוע רב
אחד שהתלונן במכתב למערכת הצופה על
?!ול־ישראל, שהעז להזכיר באחד משידוריו
את אבי הרפורמה הכנסייתית מרתין לותר.
הלא זה לוחר ש״כאשר נכזבה תוחלתו,
כי היהודים סירבו להלוות לו ולכנסייתו,
הכריז כי כל הגורם נזק ליהודי בגוף
ובממון פטור מעונש.״
אטרקציה לתיירים. בבעיות יותר
ענייניות התעסק קורא ירושלמי, במכתב למעריב,
בו הציע מספר הצעות לעיריית הבירה,
אחר שקטנועו התהפך במשך השבועות
האחרונים פעמיים, בהיתקלו בבורות העמוקים
בכבישי ירושלים.
ההצעה: לפרסם מפת־בורות של כבישי
עיר־הקודש. התוצאה של קבלת ההצעה
תהיה תעסוקה למספר רב של מובטלים.
הואיל ונוכח הריבוי המהיר של הבורות
יצטרכו להוציא מדי חודש מפה חדשה. ובכלל,
אפשר להכניס לבורות האלה דגי־

היונק בעיקר משלושה מקורות: הדור הצעיר,
חיילי צה״ל ובני הקיבוצים.
״אני קקטוס;״ במילון של ספן אפשר
למצוא הסברים לביטויים הנפוצים ביותר,
כגון אבדאי (חורז עם אתה קנאי) מלת־הסלאנג
לגברתן שפירושה במקורה הערבי
הוא גובה־מסים דווקא. או בבל״ ת (חורז
עם סנבלט) של צה״ל הוא פשוט ראשי־תיבות,
המסבירים את עצמם — בילבול בראש
ללא תכלית.

ספן לא שכח דבר. הוא מפרט את חידושי
העולם רזה (גברבר, טיפשעשרה) ואת האפשרויות
השונות לביטוי אם אתה אז
אני צוללת (או צנצנת) .לפי ספן יש גם
האומרים אם אתה אז אני איקליפטום
(או קקטוס).
מעניינים במיוחד הם הביטויים
^תלם
המקצועיים־כמעט. וי מן אצל צעירות הוא
קצה התחתונית המשתרבבת מתחת לשמלה,
וכאשר, אצל אקדמאים, מדברים על אדם
שהשכל שלו שואף לאפם, המדובר הוא כטיפש
גמור.
בצה״ל יש כאלה המצליחים לתפוש שלווה
במחנה שמונים — להיות מוצבים במחנה
הקרוב שמונים מטר לבית (בערך) .וכאשר
רוצים בפגישת חברים בקיבוץ להזכיר למי
שסוטה מן העניין לחזור לנושא העיקרי
קוראים תלם! (חורז עם עלם!) .המונח הזה
נלקח, כמובן, מחיי־המשק: זאת היא הקריאה
לסוסים, בשעת החרישה, לשוב לתלם.
״להת!״ מילון הסלאנג גם הצליח לגלות
כמה עובדות היסטוריות. למשל מכנסי
זלמן (מכנסי חאקי קצרים, בפי חכרי תנו־עוודהנוער)
זכו בשמם על שם זלמן, המשוגע
התל־אביבי משנות השלושים.
ומי חידש את ברכת־הפרידה הנפוצה
להית! (חורז עם תצפית) שהיא, כמובן,
קיצור של להתראות! אם לא איתמר בן־
אב״י, בנו של מחדש הלשון אליעזר בן־
יהודה.

׳ישו*
היעוו אר״ ם

עד דוד

הסדמ״רו

ננלד וגם בבד

המורדת

סטטיסטיקה
נ סיג ה
לותר הרסב״ם היה ספרדי

נוי וצמחי־נוי, בתור אטרקציה מיוחדת: לי
תיירים.
בנימה יותר רצינית כתב עורך־דין תל־אביבי
לידיעות אחרונות, בתגובה על כתבה
בה סופר כיצד התנגדו הורי רופא צעיר
שבנם ישא לאשה צעירה ספרדייה.
״כדי להסיר רגשי נחיתות מלבם של היו*
רים כגון אלה, אציין כי אבי הרופאים היהודיים,
הרמב״ם, היה חותם את שמו משה,
בן־מימון הספרדי״.
דבר אחד לא השתנה למכתבים למערכת
למרות מכתב אמסטרדם הצזפורסם• עדיין
רבים הכותבים מכתבים למערכת וחותמים
בשמות לא להם. כתב השבוע דוקטור רמת־השרתי
להארץ:
״בהארץ נדפס מכתב המכתב היה
חתום בשמי הנני מודיע בזאת שלא אני
הוא שכתבתי את המכתב.״

לש1ן
כ ד־ בו־ ד ק
כל דובר עברית יודע מה זה ג׳ובנילן,
כלומניק ונודניק. הוא גם יודע מה זה זאת
אומרת, או לדבר בצרורות, ומה פירוש הדבר
כשזה לא הולך ברגל ולמה מתכוונים
כאשר נותנים למישהו באבי־אביו.
אבל מי יודע מה זה ראש אלומיניום?

או מה עשתה צעירה ששמרה על הבית?
רפאל ספן, שמילון הסלאנג הישראלי שלו
(הוצאת קריית ספר; 77 עמי) שוב זכה למהדורה
חדשה, יודע את התשובות* .הוא
נותן במילונו כיסוי מלא״ לסלאנג הישראלי,
* ראש של אלומיניום הוא רגזן, הנוהג
כמו אלומיניום, מתחמם מהר ומתקרר לאט.
וכאשר בחורה 1שומרת על הבית היא שומרת
על בתוליה.

מקרי־המתת כתוצאה מטביעה הגיעו בשנת
1961 לשיא 61 :מקרים. הרשויות הנוגעות
בדבר החליטו לצמצם מספר זה
ככל האפשר. במשימה זאת הן הצליחו.
וכאשר פורסמה השבוע הסטטיסטיקה של
שנת 1966 הוכח כי הנסיגה של מלאך־המוזת
הרטוב נמשכת. מספר הטבועים בשנת 1966
הסתכם ב־ .33 בים התיכון טבעו 25 מתרחצים;
בבריכות־שחייה טבעו חמישה ובים
הכינרת — שלושה.

הו ר
ס מבצע ״תנומה״ .באלמגור נעלמו
שלושה פועלי־דחק באמצע יום־העבודה,
גרמו לבהלה בין אנשי הבטחון במקום, שסברו
כי השלושה נחטפו על־ידי הסורים
השכנים, נתגלו לבסוף כשהם ישנים באחת
מתעלות ההשקאה בשטח__ .
• לי נקם ושילם. בתל־אביב החליט
רוכב־הקטנוע אדם דאן להתנקם על שפע
דו״חות־ד,תנועה בהם הוא זוכה, המשיר בשיטה
בה החל לפני חודשיים, שילם גם השבוע
דו״ח־תנועה על סך 20 לירות באלפיים
מטבעות של אגורה אחת.
• מקום תחת השמש. בירושלים
פורסם מחקר האוניברסיטה, גילה כי בסולם
היוקרה של המקצועות עומד, לדעת נוער
הנחקר, במקום הראשון המדען. במקום האחרון
שמש בית־הספר. חברי־הכנסת זכו
במקום ד,ששי, ספורטאים במקום העשרים.
9בלי אמונות טפלות. בתל-אביב
סרב נשיא־הכבוד של איגוד הטניס הישראלי
לקבל על עצמו את דין סיסמת האיגוד (טניס
הוא משחק מגיל 8עד ,)80 הודיע שישתתף
במשחק הבינארצי שבדיה—ישראל, למרות
שמלאו לו כבר 82 שנה.
• בתיאבון! בבאר־שבע גילה כתב
עיתון ספורט כי אוהדי קבוצת הפועל באר־שבע
מוותרים מדי שבת על ארוחת־הצהרים
שלהם, אוכלים במקום זה את עצמם תוך
ציפייה לנצחון, או לפי עדות אחד האוהדים:
״אני אוכל את כל הצפורן עד שיוצא הרבה
דם מהאצבע.״ אוהד אחר הודיע :״אני אוכל
כל משחק כדורים ירוקים־שחורים שנתן לי
הרופא.״ הכתב לא הסתפק בכך, ציין, שלפי
דעתו נאכל אצל האוהדים גם הלב.״

** לאך של צחוק״ קראו לה כולם.
)) 12 זה היה כאשר מירית שם־אור היתד,
בת 17 וחצי, והעתיד חייך אליה כולו זוהר
וחלום.
כיום היא כבר מעבר לכל זה. היא עוד
צוחקת — אבל לעתים קרובות מאוד על
עצמה, ועל החברה שפעם היא ראתה אותה
מבעד למסך ורוד.
צחוק מתוק־מריר.
כי בגיל 21 יכולה מירית לומר, כדברי
מודעת אסקוט :״ניסיתי את החברה במציאות
— החלום טוב יותר.״

מידי ת יש רק אחת
^ ואים אותה בפרמיירות ובדיסקוט־
| קים. אבל היא גם סטודנטית בירושלים,
ומתכוננת לבחינות בסוציולוגיה ובמדעי־ה־חברה.
מתכוננת? גם הלימודים הם בדיחה
אצלה .״מספיקים לי שלושה שבועות בסוף
השנה כדי להשיג ציונים פנטסטיים בכל המקצועות.״
היא
רוצה לעשות דוקטוראט בסורבון —
והיא עוד תעשה, תראו. כי ״אין לי מה
לעשות, הלימודים זה בריחה מן השיעמום
הנורא.״
הכל משעמם אותה. עבודה? ״מי מסוגל
לשבת במשרד כשיש זריחה ושקיעה?״
אמנות? ״אין לי אמביציה להיות דוגמנית או
שחקנית. חינכו אותי להיות משהו מיוחד,
מה מיוחד כשחקנית? אפשר לקנות תריסר
בחצי-לירה.״
בילוי עם בני־גילה? ״התקופה היפה ביותר
היתד. התקופה של הגימנסיה. אזי אפשר

היה גם לחלום וגם להתפרע. הייתי בחברה
של נוער־הזהב, שהיו, סתם ככה, מחליטים
לסחוב מכונית. מי היום סוחב מכוניות?
שכונת התקווה! אז היה אלביס פרסלי. אחד
ויחיד. קראתי לחתול שלי אלבים. עכשיו
אין מישהו מיוחד ויחיד• כולם שרים, כולם
מקימים להקות״.
חברות? ״בזמני היו נערות עם אישיות
ועם אופי יחד. היתד, אלה שפירא. מונה
זילברשטיין. שמעונה שוורץ. עכשיו יש מיליונים.
כולן יפהפהיות. אבל תוצרת של בית־חרושת.

כמו העתק של ג׳ואן שרימפטון.
העתק זול.״
התוצאה :״אני משתדלת לא לצאת הרבה.
כי אני מוכרחה להיות משהו מיוחד. לכן
אני מוכרחה להגזים בשביל להדהים. שלא
יחשבו: עוד אחת. שידעו מייד שמירית שם־
אור יש רק אחת.״
והגברים? זה כבר סיפור בפני עצמו.

גערה, חוץ מהגון;
^ מידית שחורת־השיער אין אשלייה
/לגבי הגבר הישראלי המצוי. הוא לא
יהיה נסיך״חלומותיה. פשוט משעמם .״אני
יודעת יותר מכל הגברים.שאני יוצאת איתם.
מה מעניין סטודנטים חוץ מתעודה־עבודה־נישואין?
וזה כשכל העולם מסביב רותח,
כשרחוב קארנבי בלונדון חי כבר את שנת
,1984 ובחוץ יש סין וויאט־נאם. מי שעוד
נשאר שאפשר לדבר איתו — זה הביטניקים
מאילת. הם הצליחו להשתחרר מהחלומות
הוזרודים שלהם. גמרו עם המוסכמות החב-

שמעתי מה הוא מדבר. כי כאשר שמעתי,
והבנתי — זה נגמר. הוא הציע לי להיות
הפילגש שלו.
״נסיון זה אימת את ד,נחותי וחשדותי,
שצצו בי כבר מקודם. הכל אותו דבר. אין
גברים של חלומות.״
ועוד נסיון :״הלכתי למסיבה. אנשים חשובים
מאוד, ידועים מאוד. אינטלקטואלים.
עתונאים, סופרים, אפילו היה מרצה אחד
מהאוניברסיטה. חשבתי שזה יהיה משעמם.
סולידים כאלה. אבל הלכתי. חשבתי אולי
נשמע משהו מעניין. אחרי חמש דקות דיברו
כולם על נושא אחד בלבד: מין. כעבור חצי
שעה לא היתד, בכלל מסיבה, לא היחד,
חברה. כל אחד התייחד בפינה אחרת עם
בת־זוג. לא פוליטיקה, לא ויכוחים, לא
אמנות. סתם מין. דבר אחד לא יכולתי
להבין: בשביל מה באו למסיבה? למה לא
הלכו ישר לחדר־ד,מיטות שלהם? חשבו שאני
משוגעת לגמרי, כשקמתי והלכתי מן
המסיבה.״

רתיות. הצרה היא רק שאני מבוגרת מדי
בשבילהם.״
אז מד, שנשאר לה זה דור הפלמ״ח .״הם
היחידים שאני מבינה. הם יודעים בדיוק מה
זה אידיאלים. הם יודעים בדיוק שהמדינה
זה לא מה שהם חלמו להקים. אין להם
אשליות.״
בילדותה חלמה להיות מין סקארלט אוה־רה.
משהו מעודן, רומנטי, חלומי .״אבל מי
במדינה מוכן לחכות חודשיים בלי לשלוח
ידיים? איזה גבר מוכן להכיר את הנערה
היכרות מעמיקה? איזה גבר בכלל חושב
שיש משהו חוץ מהגוף? נגמר לה הייתי
צריכה לחיות במאה ד,־.19״

התמסרות -כגיל 14
^ יזה חשיבות יש למה שמירית חוש־בת
על הגברים ועל בכלל? מה היא
יודעת על החברה, כדי להיות מאוכזבת
ממנה?
היא יודעת, ועוד איך. כי היא לא באה
ממרחקים, אלא צמחה בתוך החברה הנוצצת
ביותר של תל־אביב. היא ילידת הארץ,
אמה, אורה שם־אור, היא עתונאית וסופרת
ידועה. אביה אדריכל. היא לא היתד, צריכה
לחפש את החברה מרחוק. לא היתד, צריכה
להציץ מבעד לחלון. החברה היא בתוך
ביתה. היא מגלמת אותה בגפה.
איך נראתה לה החברה מקרוב? ״בחורה
מתמסרת היום בגיל .14 זה רגיל לגמרי.
לא מתוך אהבה, לא מתוך חלום. זה עניין
טכני. כמו שהן מקבלים את השעון הראשון,
ונהיות בנות־מיצווה — כך הן עוברות את
הגבר הראשון. הכל בקרירות.״

סרנאדות מתחת למרפסת
^ נימטבעי מורדת. במאה ר 19 אי־
1 לו רציתי למרוד, הייתי גורמת סקנדל
בבית ובחברה שלי, ומתמסרת לפני ד,נשו־אין.
היו מצביעים עלי באצבע. האשד, המורדת.
השוברת מוסכמות. אבל כשד,מוסכמות
היום הן בדיוק ההפך, כשר,מוסר הוא דבר
מצחיק, המרד שלי הוא להיות צנועה ושמרנית.
לא בדיבור, או במחשבה. אבל במה
שנוגע ליחסים עם גברים. כולן נותנות? אז
אני לא אתן! דווקא! שידעו שמירית שם־אור
היא שונה!״
אילו דבקה בתורת־החיים הזאת באיזה

רחוקים מהאידיאל שציירה לעצמה נזירית שם־אור, הנראית
בצילום זה עם נער־השעשועים מרקו תורג׳מן. פסק־הדי!
שלה על הגברים הישראליים :״הם מעוניינים בדבר אחד בלבד: מין. הם משעממים עד מוות.״

הגברים הללו

פינה מרוחקת של ישוב־עולים — זה לא
היה עושה רושם על איש. אבל לנפנף בתיאוריה
כזאת בלב ד,בור,ימה המשתוללת —
זה לא פשוט. מירית המורדת הפכה אתגר
בפני הדון־ז׳ואנים המקצועיים של תל־אביב.
פעם, לפני הרבה זמן, היו הגברים פותרים
את הבעייה בדרך הפשוטה: מכה על
הראש, סחיבה הגונה בשערות אל המערה
הקרובה ביותר. לפני קצת פחות זמן היו
להם שיטות אחרות: סרנאדות מתחת למרפסת,
פרחים ופתקים סודיים.

איפה האהבה, איפה?
**•ה מסוגל דור הפלמ״ח להציע? טיול
לילי לאיזה חוף, נטיעה לטבריה, ארו־חת־ערב
פה ושם. וכל זה, כדי לקבל את
המעמד של פילגש מישנית .״לפלמ״חניק המצליח
יש כבר אשד, וילדים.
על זה לא מדברים.
בשביל הנשמה שלו יש
לו גם פילגש. גם על
זהו לא מדברים. מה
שהוא מוכן להציע
זה לבגוד
בפילגש איתי.

או, במיקרה הטוב ביותר, זה להיות הפילגש
הקבועה. איפה מדברים על קידושיין׳ על
הילת־המשפחה, על הרגע שבו הוא מרים
אותך על ידיים כדי לעבור את סף ־הבית?
איפה האהבה? איפה כל הערבים?״

רומנטיקה ופילגש
ך* יא מספרת :״זה היה יום־קיץ. ערב
( | קסום. הייתי יפה כחלום. רזה, עור
שזוף. בקיצור — יום שנועד לאהבה. נכנסתי
לדיסקוטק. היה שם עתונאי אחד. ידיד־משפ־חד״
שהיה בחגיגת הבת־מיצווה שלי. הוא
בא עם אשתו. אשד, ידועה מאד, ויפה מאור
בזכות עצמה. דיברנו. שום דבר מיוחד.
עמדנו ודיברנו. הרגשתי שריפה. קונטקט. זה
הרגע. ידעתי מיד שסוף־טוף קרה הדבר,
התאהבתי. גם הוא הרגיש, כנראה. הוא
נעלם עם אשתו, וחזר כעבור חצי-
שעה — לבדו. נסענו במכונית שלו.
הוא היה רומנטי. כל מה שחלמ־לא
היה כלום בינינו —
אבל היה הרבה. המשכנו
להתראות בתוך מסך ורוד.
אני חושבת שבכלל לא

גכר, לא סתם זבד
ך* יא התחילה לחשוס שמשהו לא
ן ן בסדר אצלה. לא ייתכן שכולם צודקים,
כולם מצאו את עצמם, חוץ ממנה. חברים
שלה הלכו לפסיכיאטרים, והצהירו שהם
משוחררים.
״לאט לאט הגעתי למסקנה שאין לי מה
לחפש יותר• אין לי מה לחלום. אין מה
לקוות. שום נסיך טהור ויפה לא יופיע. אין
כאלה בישראל. הדברים שכל בחורה היתד,
קופצת עליהם לא עניינו אותי. נציג של
הירחון פלייבוי הציע לצלם אותי עירומה
בשביל העחון שלו. את מי זה מעניין
בכלל?
״ואז אמרתי לעצמי: אולי צריך להפסיק
לחכות, להפסיק לעמוד מן הצד, ולהיות
כמו כולם. להצטרף לעדר. חשבתי: אעשה
מה שהאחדות עשו. אבחר לי מישהו במחשבי׳
קרה. לא חשוב מי, לא חשוב אם יש
לו משהו בתוך הראש. זכר יפה. אבל גם
זה שיעמם אותי.
״איך אני יכולה למצוא את עצמי בין
הבית, עם כל הערכים היפים, כל החינוך
לתרבות — ובין הרחוב והחברה? איך בכלל
יכולה בחורה למצוא את עצמה, מבלי שתהיה
מוצר של בית־חרושת? מבלי שתוותר
על חלומה למצוא גבר, ולא סתם זכר?״

״היום, כשהמוסו הוא ו בו מצחיק, המדד שרי הוא להיות צנועה ושמתי

ספרים
תרגום
\ מז ללאידק
כדוק את האינטליגנציה שדף
(מאת ד״ר ה. ג .אייסנק; הוצאת

יפעת־

ספרא; 192 עמ׳< מנת־המישכל נולדה ב־
.1904 אותה שנה מינה משרד־זזהינוך הצרפתי
ועדה לחקירת סדרי־הלימודים של
תלמידים בעלי כושר שכלי נמוך בפאריס.
כדי לעמוד על טיבם של תלמידים אלה
הכינה הוועדה סידרה של שלושים שאלות
ובעיות שפתרונן דרש כושר, שיפוט, הבנה
ומידת־הגיון. זה היה מבחן־האינטליגנציה
הראשון.
אחת הבעיות באותו מבחן: הילד קיבל
כרטיס עליו צויר מעגל הפתוח באחת מנקודותיו.
לילד ניתן עפרון ונאמר לו :״המעגל
הוא גן, בו אבד כדור־מישחק. הפתח
במעגל מסמל את הכניסה לגן. השתמש בעפרון
כדי להראות כיצד היית מחפש את
הכדור האבוד.״
כל חיפוש שיטתי שהוא, כגון חיפוש במעגלים
ההולכים וקטנים או בקווים מקבילים
העולים ויורדים היה נחשב כפתרון
נכון. שרטוטים חסרי־משמעות נחשבו תשובה
בלתי־נכונה.
עשה זאת כעצמך. ממבחני האינטליגנציה
(בעברית: מישכל) הגיעו למנת־ה־מישכל,
שהיא היחס בין הגיל השכלי לגיל
הכרונולוגי (כפול מאה, על־מנת ל־

מיכחן מישכל*
יש מד־חום, אבל לא רופא

|11110
לוזען יגג.

00X4

בחנויות. המובחרותברח בי ה א רנן

נפת חי ם קו ר סי ערב חד שים

* דדיו מעשי
* קציני רדיו
* טדוידה מעשיו!

¥חשמד או ת

(בנין ו תע שיה* * רכב)

כי תו ת בוקר וערב
פ ר טי םוהרשמה 1— 9 :ב בו ק ר; 8— 4בערב

די*ור*דן־ב11־־1נידן הי

ביה״ הגדול בי שר אל למק צו עו ת האלקטרוניקה ך
ת ל־ א בי ב

רחוב הנגב 8— 10
( ת חנ ה מרכזית)

• רו ע 1ל י

חי פ ה

באר -שבע

רחוב ההסתד רו ת 20
(פנת שמאי ) 1

רחוב בי אלי ק 17
(פנת הרצל)

רחוב ההסתד רו ת 76
(מול הדואר)

ר חו בו ת

רחוב-הרצל 208
(ע״י המ שטרה)

פ ר סו ם ו הו צאהל או ר

חסוך את הנקודה העשרונית) .ברור כי
100 היא מנת־המישכל (איי.קיו ).הממוצעת;
מנר, של 150 ומעלת היא של גאונים; 50
ומטה של אימבצילים (ולפי ההגדרה המדעית
מנת־מישכל של 25 ומטה שמורה
לאידיוטים).
ד״ר אייסנק, היודע כי לרוב האנשים
עניין רב באישיותם, מזגם, תכונותיהם,
תסביכיו,ם, יכולתם ומישכלם, הכין בספרו
תרגיל עשה־זאת־בעצמך לבדיקת מנת־ה־מישכל.
לשם כך קיבץ סדרות של שאלות
שלפי התשובות עליהן יכול כל אדם לדעת
את מנת־המישכל שלו.
רק שד״ר אייסנק הוא קודם כל איש־מדע
ולכן הוא גם מקפיד לציין שהמשתמש במבחנים
אלה עדיין לא נעשה פסיכולוג
מקצועי. בדיוק במו שאדם המשתמש במדחום
עדיין לא הופך לרופא.
מנה לאשת הפרופסור. גישתו
חסרת־הפניות של המחבר רק מעלה את
ערך הספר. הוא גם תובע לא ליחס יותר
מדי חשיבות למנת־המישכל בלבד. או, לפי
הדוגמה שלו: סטודנט עשוי להיכשל במבחן
לימודי לא בגלל חוסר מישכל אלא
בגלל חוטר התמדה. כמו המיקרה של ה־טטוזנט
עם מנת־מישכל 161 שנכשל בלימודיו
מפני שנהג לבזבז את זמנו בבילויים
עם אשת הפרופסור שלו.
מיקרה אחר לגמרי הוא האדם עם מנת־מישכל
70 אשר בילה שנים רבות במוסד
לנחשלים וכשיצא ממנו הפך תוך זמן קצר
לסוחר מצליח, בעל בית־מגורים בעיר ו־חווילת־קייט
על שפת־הים, מספר מכוניות
במוסך הפרטי וכל הילדים באוניברסיטה.
פשוט היה לו מזל.
ואחרי ההקדמה הזאת אפשר לגשת לשאלות
לדוגמה:
• איזו היא העיר יוצאח־הדופן?
מדריד, וושינגטון, לונדון, פאריס, ניו־יורק,
אוטיזה, בון.
התשובה: ניו־יורק. השאר הן ערי־בירה.
<• השלם את המטפה החסר בסידרה
הבאה:

התשובה .12 :המספרים קטנים מדי פעם

• התשובה: הציור יוצא־הדופן הוא סס׳
.2כי מס׳ 1ו־ 5זהים, וכן 3ד.4
העולם הזה 1543

טרמפ לחייל חברי התנועה, המוכנים ליטול חלק
במיבצע הפצת תוויות המיבצע (ראה
פרטים בעמודים 12—13 בגליון זה),
מתבקשים לפנות ליחיאל, במזכירות התנועה
בתל־אביב, ולקבל מידיו את
התוויות וחומר־ההטברה. חברים ואוהדים
בעלי מכוניות, המעוניינים להצטרף
למיבצע, יכולים לקבל תוויות למכוניו־תיהם
במזכירות התנועה, או בדואר,
(רחוב קרליבך ,12 תל־אביב) .הם מתבקשים
לצרף לירה לכל תווית, לכיסוי
הוצאות המיבצע.

בר מ ת־גן
ביום רביעי 5 ,באפריל, בשעה 8.30
בערב, בקפה עצמאות (מאחורי קולנוע
אורדע) ירצה עתונאי־הספורט

צבי כר־שירה

עתיד הספורט במדינה

מוגרת נישואר

תמונה דמיונית זו הופיעה
בירחון הצרפתי לואי ( .הו א״),

במיסגרת סידרה על מרגלות יפהפיות. תמונה זו באה לתאר מרגלת
מצריה בישראל. כדי להדגים את הישראליות של ההווה, מופיעים
במדינה חקירות
ה ע קי ד ה שידעה
הפקידה המסתורית של בית־המשפט המחוזי
חזרה בימים האחרונים אל החדשות.
אסתר כהן ממשיכה במאבקה לקבלת תיקה
הרפואי, הכולל את המימצאים והמיסמכים
שעל־פיהם אושפזה בניגוד לרצונה, בבית־החולים
לחולי־נפש.
בפני בית־המשפט העליון הגיש בשמה
עורך־הדין סלמן טויק, ממשרדו של אמנון
זכרוני, צו־על־תנאי, במטרה לאלץ את ד״ר
זאב ירמלוביץ׳ לפתוח לעין את התיק הרפואי
של אסתר בפניה, ו/או בפני עורך־
דינה ר/או בפני אימה.
ענה על כך ד״ר ירמלוביץ, שאינו מוסמך
למסור אינפורמציה על פרטי מחלתה ,״כיוון
שאסור לאותן ידיעות לבוא לידיעתה של הפקידה
באשר הדבר עלול להזיק לה.״
על בית־המשפט העליון יהיה להכריע אם
תשובת הפסיכיאטר המחוזי מספקת — או לא.
מה ידוע רה עליו? במקביל חלה
התפתחות נוספת: שר־המשפטים שמשון שפירא
מינה ועדה בהרכב של שלושה שופטים
מבית־המשפט המחוזי בתל־אביב, שיחקרו
בעניין ״פירסומים שהועלו ביחס ל־אישפוז
׳הפקידה.״
הוועדה, המורכבת מהשופטים זאב צלטנר,
מכס קנת ויוסף לם, הזמינה את אסתר.
השופט צלטנר טלפן למקום עבודתה, השאיר
לאסתר הודעה בידי הספרן שהיא מוזמנת
להופיע לביתו. לאסתר לא היה מושג
מדוע הוזמנה, הלכה בכל זאת. אך כאשר
הגיעה לבית השופט, הבחינה בדיוק לפני הבית
באברהם מטלון, מזכיר בית־המשפט, ש־איתו
הסתכסכה, ושאותו הזכירה בצו־על־תנאי
(העולם הזה .)1535
כאשר ראתה אסתר את מטלון, היא לא
חשבה פעמיים, הסתובבה, וברחה מהמקום.
אחרי כמה ימים צילצל שוב השופט צלט־נר,
והפעם דיבר איתר, אישית :״בואי. שר־המשפטים
רוצה אינפורמציה.״
היא באה לפגישה בפני חברי הוועדה. עיקר
שאלותיהם של השופטים נסבו על אודות
שופט אחר, גם הוא מבית־המשפט המחוזי.
היא נשאלה מדוע היא סבורה ששופט זד,
גרם לאישפוזה על־מנת להשתיק אותה? מי
סיפר לה על כך? מה ידוע לה אודות השופט?
מה היא יודעת על יחסיו עם מזכי־רתו־לשעבר?
ועוד ועוד.
פתאום הם מתעניינים. הפגישה לא
נמשכה זמן רב, כי אסתר לא הירבתה לשתף
העולם הזה 1543

בתצלום הפריטים הבאים( :א) תמונה של רמטכ״ל
הדביקו פס שחור על עינו של יול, ברינר( .ב)
היא הארץ של צה״ל( .ג) תמונה של עלים, כי
טבעית( .ד) תפוז ישראלי ועליו מצוייר מגן־דויד

פעולה. את הסיבה ציינה בעצמה :״ארבעה
וחצי חודשים אישפזו אותי, גרמו לי סבל
נורא, ואיש לא שם לב. עכשיו, יומיים אחרי
היעתרות השופט לצו, פתאום הם מגלים
התעניינות בבעייה שלי.״
בשאילתה שהגיש השבוע בכנסת, העלה
ח״ב אבנרי בעיית נוספת הנוגעת למשפט זה:
מדוע נתמנתה הוועדה דווקא בהרכב שופטי
אותו בית־משפט מחוזי, שלגבי אחד משופטיו
נערכת החקירה.

דרכי אדם
מרקיד הלבבות
הוא ניראה כאילו בטעות התיישב ליד
פסנתר: גדול, בעל שיער חום ותווי־פנים
גסים. אבל כאשר ניגן, איש לא חשב על
מראהו החיצוני. רק המנגינה היתד, חשובה.
הוא ידע להפוך את יונתן הקטן ליצירה
סימפונית. הוא יכול היה לנגן בך ביד ימין
וג׳אז ביד שמאל — וזה נשמע טוב.
יוחנן רוזן היה המנגן בה״א הידיעה של
הבארים האינטימיים במקומות המפוארים.
רבבות זוגות רקדו לצליליו בגת־רימון וב־אכדיה,
בהשרון ובהילטון. מפליגים שכחו
את נידנודי מולדת ותיאודור הרצל, שעה
שהוא ניגן על הקו, בין חיפה ומארסיי.
מחכה לאחת. הוא נולד בגרמניה, בן
למשפחה יהודית סולידית. דודו הוא שר־המשפטים־לשעבר
פינחס רוזן. כוכב־השידור
שמואל רוזן הוא בן־דודו. הקרובים המר־צינים
ראו בו כיבשה שחורה. אבל אורחי
הבארים היו מאישרים אם קידם אותם במנגינה
האהובה עליהם.
הוא נשאר רווק, למרות שהגיע לגיל .44
אבל זה לא הדאיג אותו .״אני מחכה לה —
האחת והיחידה, המושלמת,״ התלוצץ.
הוא לא זכה לכך. לפני שבוע חש ברע
ונלקח לבית־החולים דנציגר בתל־אביב, השייך
לדודתו. הרופאים קבעו: התקפת־לב.
אבל הוא לא דאג. היו לו תוכניות. הוא
היה בטוח שעוד מעט יתאושש, ואז יעלה על
שלום לסידרת הפלגות. אחד מידידיו הביא
לו עיתון, ושם ראה כי שלום נמכרה לגרמנים
.״אני כבר לא אנגן בה,״ מילמל.
הוא לא ניגן בשום מקום אחר. למחרת
לקה בהתקפה הסופית. כאשר הובא למנוחות,
לא ידע על כך כמעט איש מרבבות
הזוגות שרקדו לנגינתו. נכחו בקושי 20 איש.
המנגינה היחידה שנשמעה היתד, טיפטוף הגשם
הסוחף על קברו.

פשעים
ה אוצר במקנס׳ ,
מה קורה לבעל רכוש הישן טוב בלילה
בדירתו, כשארנקו לצידו? קורה שהוא קם

שתום־עין. פשוט
רובה. כי ישראל
ישראל היא מאד
עם חמש צלעות.

בבוקר — וכל רכושו נגנב ממנו, מתחת
לאפו.
כך גם קרה השבוע לליאון הורביץ (,)56
בעל חנות תכשיטי־זהב מרחוב אלנבי ,100
תל־אביב.
ליאון קם בבוקר, התלבש והלך לחנות התכשיטים
שלו. כשרצה להוציא מארנקו את
מפתחות החנות — לא מצא איתם. שני גנבים
הקדימו אותו בלילה, ובעזרת המפתחות
שלו הם פתחו את החנות שלו, וגנבו תכשיטים
בשווי של 60,000 לירות.
על בל• מה שקדם לגניבה ואחריה הילכו
סיפורים בקרב חברי העולם־התחתון. אחד
האנשים המקורב לגנבים סיפר :״החברים
שלי, אלה שדפקו את החנות ברחוב אלנבי,
אחד מהם הוא חולה ליהלומים ולזהב. כל
פעם שהוא עובר ברחוב ורואה תכשיטים
נוצצים בחלון הראווה, הוא מקבל דפיקה חזקה
בלב, עומד על המקום, ולא יכול לנשום
שנייה אחת. ככה זה גם קרה לו כשהוא עבר
ליד חנות התכשיטים ברחוב אלנבי.
״לפני איזה שבוע ניגש אלי החבר שלי
בהתרגשות גדולה. הוא סיפר לי שהתכשי־טים
שבחלון הראווה הם ממש אוצר לא
יאמן. כבר למחרת הוא התחיל לעקוב אחרי
בעל החנות. הוא גילה שבעל החנות גר
ברחוב ז׳בוטינסקי , 153 בקומה השנייה. ר״־א
סרק את כל המקום וגילה שיש בחצר צינור
מים שמוביל לדירתו של בעל החנות.
״החברים שלי הלכו לשם במשך כמה
לילות — אבל כל פעם החלונות היו סגורים.
בטח בגלל הקור. הם לא יכלו להיכנס לדירה•
לפני כמה ימים הם החליטו ללכת
לשם במיקרה, וראו שהחלון פתוח. יותר
מזה הם לא היו צריכים. תוך דקה אחת אחד
מהם טיפס על הצינור בכזאת מהירות, שאפילו
אם מישהו היה עולה במדרגות, הוא
לא היה יכול יעלות כל־כך מהר.
״אחרי שהוא טיפס על הצינור וחדר לדירה,
הוא טייל קצת במרפסת לשמוע אם
בעלי הדירה ישנים טוב. הוא ראה שהם
ישנים חזק ואז הוא הלך על בהונות הרגליים
לתוך חדר השינה של בעל החנות.
הוא ראה אותו לישון, וגם את אשתו ישנה.
המכנסיים של בעל החנות היו מונחים על
כיסא, קרוב למיטה. החבר שלי לקח אותם
איתו למרפסת, הוציא בשקט את המפתחות,
וזרק אותם לשותף שלו, שחיכה למטה ושמר.
אחרי שהמפתחות כבר היו אצל השותף,
הוא חזר באופן מיוחד לחדר, כדי
לשים בזהירות את המכנסיים בדיוק כמו
שהם היו. כדי שבעל החנות, אם יקום בבוקר,
לא ירגיש שקרה לו משהו.
״הפורץ הזה ירד בחזרה למטה דרך הצינור
ומשם הם ניגשו לחנות התכשיטים.
הם פתחו את החנות במפתחות, ותוך אולי
שני רגעים הם הפכו להיות עשירים. הם
גנבו את כל מה שהיה בקופה.״

בבת־יכו
ביום שלישי 4באפריל, בשעה 8.30
בערב, באולם יהודית, רחוב ירושלים
( 10 פינת רחוב סוקולוב) ירצה

אלכם מסים

בחירות אזוריות -
זה טוב או רע?
מוזמנים חברים ואוהדים מבת־ים, חולון
ויפו.

בית הספר המרכזי
לפעילי התנועה
החוג המדיני המרכזי
ייפתח ביום רביעי 12 באפריל, בנוכחות
נציגי הנהלת התנועה. ישא
את ההרצאה הראשונה בחוג

אורי אכנרי
על הנושא

המישטר הקיים ומפלגותיו משתתפי הקורס יקבלו הזמנות
אישיות הביתה

אסיפת כינון של
חטיבת תל־אביב
תתקיים ביום רביעי 5באפריל, בשעה
8.30 בערב (ולא ביום 29 במארס).
הזמנות אישיות נשלחו לחברים.
על סדר היום:
)1הרצאת־פתיחה מאת אורי אבנרי.
)2בחירת מוסדות החטיבה.
)3בחירת נציגי החטיבה למרכז.
הכניסה לפי הזמנות בלבד.

אסיפת כינון של
חטיבת פתח־תקווה
תתקיים ביום רביעי 5באפריל, בשעה
8.30 בערב. הזמנות אישיות נשלחו
לחברים הביתה.
על סדר היום:
) 1הרצאת־פתיחה מאת שלום כהן.
)2בחירת מוסדות החטיבה.
)3בחירת נציגי החטיבה במרכז.
הכניסה

לפי

הזמנות בלבד.

חכר התנועה -
אם לא שלחת את דמי־החבר
עשה נא זאת עכשיו.

בשלם
גרבי ״רשת דייגים״ ללא תפר,
המלה האחרונה של אפנת
פאריס. הגרביים המציגים את

שבעה צבעים לבחירתן! :
שחור, לבן
חום־שיזפון,
חוכדבהיר,
מלון, ירוק,
תכלת.
הודי חומר למחשבה
כאשר הרכיבה השבוע ראש־ממשלת הודו,
אינדירה גאנדי 49 את ממשלתה החדשה,
ידעה מד. עליה לעשות. נוכח האתגרים הכבירים
העומדים לפני הודו החליטה להזרים
דם חדש וצעיר לממשלת 18 השרים.
היא מינתה, בין השאר, שר־בריאות חדש,
דמוגראף בעל שם־עולם (וחסיד מושבע של
צמצום הילודה) סריפאטי חנדראסיכר (.)48
לשר המסחר היא מינתה את דינאש סינג,
שהוא מספיק צעיר כדי לגלות את המרץ
הדרוש להגדלת היצוא. הוא בן .41
ולשר־התיירות היא מינתה את הנסיר ההודי
הראשון ששרת בממשלה הודית משך
20 שנות קיומה העצמאי. היה זר, המהרג׳ה
של קאשמיר, קאראן סינג. היד, לו גם יתרון
נוסף: הוא בן 36 בלבד.
ייתכן ועובדות אלד, יכולות לשמש חומר
למחשבה למדינה אחרת באסיה, שגם בממשלתה
18 שרים. אך בד, ראש־ו,ממשלה
הוא בן 71 ושלושת השרים הצעירים הם
שר־העבודה 48 שר־החוץ ( )51 ושר־הבריאות

גרמניה טיהור צוואר הבקבוק

סבל מפצ עי ם ^

גדו>>ם
ופצע> בגרות.

למען יופי שערותייך

פרשי
את הרשת
הכוונה כמובן ל״פישנט״ — הגרביים
בדוגמת ״רשת דייגים״ שאפשר
מעתה להשיגם גם בארץ, מתוצרת
לודזיה.
את גרבי ״פישנט״ של לודזיה
אפשר לגרוב ללא בירות — מעל או
מתחת לגרב ניילון רגיל וליצור
תשלובת מחממת ומרשימה. גרבי
״פישנט״ בסריגה דקה וללא תפר —
הצעקה האחרונה של האופנה באירופה.

שנס׳ — לודזיה —
אופנה מוצלחת לעונה מוצלחת.

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים.
להשיג בחנויות
הספרים הגדולות

עור פניך מכוער ומוכתם?
הרגשתך כאילו עיני כל ננעצות
בך? הרגשה איומה! כעת
לעזרתך בא עדורה קרם ונוזל
אנטיספטי, מוצרים שהמדע
המודרני גלה עבורך.
ע דו ר ה מכיל וזכסכלורופן
החודר ומשמיד את החיידקים
עמוק עמוק בתוך הנקבוביות.
עדורה מרחיק פגמים,
גרויים ופצעי בגרות במהירות
וביסודיות, מזכך ומרענן את
עורך כפי שלא היה מעולם.
קנמה) עדורה עוד היום
בבית המרקחת.
איזו הרגשה שונה! בטחונך
העצמי חוזר אליך ומראיך
3.65ל״י.
מעיד על כך!

בחמש השנים האחרונות התנגשו בין
המבורג לתעלה האנגלית 1552 אוניות. ממוצע
שנתי של יותר מ־ 300 התנגשויות לאורך
נתיב של 118 מילים ימיים ( 219 קילומטרים).
מספר זה היה יותר מדי אפילו בשביל
הגרמנים, המאמינים אמונה כמעס־עיוורת
בחוקי הסטטיסטיקה, בתנועה יומית של
400 אוניות (בשני הכיוונים) הנזק היה
פחות מרבע אחוז.
השבוע החליטה הממשלה הגרמנית לעשות
משהו בנידון, לדאוג להרחבת פרו־זדור־התנוער,
שרוחבו היד, עד כד, מוגבל לחמישה
וחצי קילומטרים.
אחרי 22 שנה. צוואר־ר,בקבוק בים הצפוני
הוא לא רק יליד הטבע, על שרטוניו
התכופים ומימיו הרדודים. תרמה לכך במידה
הרבה יותר חמורה מלחמת־העולם השנייה,
בה זרעו הבריטים והגרמנים באזור
64,915 מוקשים ימיים.
ואם כי כבר לפני 20 שנה נמצאו 16
אלף מתנדבים גרמניים (על 400 ספינות) שעסקו
בפינוי המוקשים (או בפיצוצם) ,הרי
הדבר נמאס להם עד מהרה. הם חדלו מעמלם
אחר פינוי פרוזדור־התנועה, טיהור
אזורי־המידגד, והבטחת שטחים להנחת כבלים
תת־ימיים חיוניים.
השבוע חודשה פעולת הטיהור בהיקף
רחב ויסודי. לשם כך יצאו שלוש שייטות
( 27 ספינות) של שולות־מוקשים גרמניות
חדישות למימי הצפון. הן תאסופנה את
השיירים של מלחמה שהסתיימה כמעט לפני
22 שנה• ,ותטהרנה, בהתאם להתחיי־בותן,
את הים הצפוני ממוקשים לא יאוחר
מסתיו .1968

טהורים: למנוע נשיאת סכומים גדולים במזומן
ולשים קץ לתורים הארוכים של משלמי
חשבונות החשמל והגז.
אבל הפולנים יכלו להצביע גם על הישג
סוציאליסטי: אין כל אפשרות להוציא צ׳ק
בלי כיסוי. לכך דואג הקופאי הממשלתי
המצוי בכל מקום, בחנות הממשלתית או
במוסד הממשלתי, ושאינו מקבל צ׳ק מאזרח
עד שלא בדק את יתרת בעל הצ׳ק בפנקס
תנועת־הבנק שלו. ואחרי שהוא מקבל את
הצ׳ק הוא מקפיד לרשום את סכום הצ׳ק
בפנקס ולנכות אותו מן היתרה הראשונה.

אינדונזיה
בד נ ק מו ת־ סרק
22 שנר, אחרי שהנהיג את עמו לעצמאות
(מידי ההולנדים) החליטו 105 מיליון ה־אינדונזים
לפנות עורף לאחמד סוקארנו. כשנסתיימו
הדיונים, הפשרות והסיכומים ב־ג׳קרטה
נתברר כי אמנם נשאר סוקארנו
נשיא. אך בתואר בלבד. אנשי הכת הצבאית
השלטת הסבירו לו, כי להבא מוטב לו להיקרא
דוקטור מהנדס סוקארנו (תואר אותו
רכש לפני 40 שנה) .לתואר זה יהיה תוכן
הרבה יותר ממשי מאשר לתואר הנשיא.
הנשיא בפועל, הגנרל סוהארטו, יהיה הנשיא
לכל דבר. היה זה הוא שיזם את הפתרון
האינדונזי הזה, במטרה לא לזעזע אח
שלום־הבית של ארץ 3000 האיים.
כי לפני סוהארטו עומדת משימה נכבדה
מאד משיסכים לחבל בה על־ידי נקמות־טרק
חטרות־חשיבות. עליו לשקם את משקה של
אינדונזיה.
ערב קבלת עצמאותה עוד סיפקה אינדונזיה
את חמישית התה בעולם, שליש הגומי,
שליש שמן־הדקלים וארבע חמישיות הפלפל,
היום, אחרי סוקארנו, היצוא ירוד וחובות־החוץ
של המדינה הגיעו ל־ 2300 מיליון
דולארים.
ורק שלטון מרכזי חזק, שיימנע מיישוב
חשבונות מיותרים שאינם נותנים כלום, יוכל
להשתלט על התוהו ו מ הו הכלכלי.
פולין אין צ׳ ק בר כיסו

קרם ונוז לאנטיספטי
ל מ עו עו רנקיוב רי א

אחרי 28 שנים של מלחמה וסוציאליזם
צרוף, הבז לקטנות קפיטליסטיות, חזר
פנקס־הצ׳קים לכיסי האזרחים הפולניים. החודש
יצא הבנק הפולני היחיד, הבנק הממשלתי
פ.ק.או ,.בנסיון ראשון של תחיית
השימוש בצ׳קים.
הפנקסים הראשונים נמסרו לוורשאים
מסויימים, שיכלו למלא אחר ארבע דרישות:
הם אנשים רציניים; הם מעל לגיל ; 24 הם
מחזיקים בעבודה קבועה לפחות שלוש
שנים, והיתרה שלהם בבנק היא לפחות
5000 זלוטים (כ־ 700ל״י).
הישג סוציאליסטי. החזקת חשבון
עובר־ושב בבנק פולני לא דומה להחזקה
חשבון בשום בנק אחר. אין, למשל, אפשרות
של משיכת־יתר, ואסור להשתמש ב־צ׳קים
לתשלום חשבון במסבאה או במסעדה.

המניעים הפולניים להחזרת פנקס־הצ׳קים
למחזור הם בכל זאת קפיטליסטיים
שיירי־סלחסה.
• גס היבשת זרועה
בברלין, למשל, נחשפות מדי חודש, בממוצע,
שתי פצצות־אויר גדולות ומתגלים
כאלפיים רימוני־יד.

ם ור!ארנו אתרץ העולם הזה 1543

כל בדיחות ג׳ 1וס1ן

איו היא ששח את!ה י
היא בת 38 והיא נראית כמו בת .30
היא שוחה וחותרת, משחקת טניס, כדורגל
וכדורבסיס, וגם מטפסת על ההרים. חוץ
מזה יש לה תשעה ילדים (מגיל 2עד .)15
ששה בנים ושלוש בנות. והעשירי בדרך.
ואם זה עוד לא מספיק, אז יש לה גם
ארוחת־בוקר על השולחן כל יום בשבע
| ארבעים וחמש בדיוק. ואיזו ארוחת־בוקר!

סווטלאנה
זה היה כבר יותר מדי, והוחלט לברר
איך אתל קנדי עושה את זה.
התברר שזה פשוט מאד. לא רק שעומדים
לרשותה המיליונים (כמה עשרות) של

בעלה, רוברט קנדי, אלא שבחוות־ד,מגורים
שלהם, ליד ושינגטון הבירה, יש להם
עשרה משרתי־קבע (כולל מדריך־ספורט לילדים,
במשכורת מלאה).
ונוסף לזה יש להם בחוות־המגורים הזאת
גם ארבע מכוניות, שתי בריכות־שחייה,
אולם־קולנוע ביתי ומכונת קוקה־קולה.

עוד בדיחה נשי־אית
שיש לה קשר
לעולם הבא, והמת־הלכת
בימים אלה
בארצות־הברית, הוא
הסיפור הבא:

היא קצת יותר מבוגרת 41 אבל גם
היא יכולה לחיות חיים של מיליונרים.
היא רק צריכה להסכים. זאת היא סוו*
טלאנה סטאלין, העוברת בימים אלה
בהררי שוזייץ ממקום מחבוא אחד למישנהו.
בשבוע שעבר היא החליטה להחליף את
חליפת־הטויד הדתית שלה בחליפת־סקי.
מה שהרבה יותר מתאים לאקלים המושלג
בו היא נמצאת עכשיו. רק שבאותה הזדמנות
איתרו אותה העיתונאים הרודפים אחריה,
ואז נתגלה איזה מין מחירים מציעים
לה עבור זכרונותיה.
השבועון לייף הציע 300 אלף דולאר.
אבל הגרמנים הראו לאמריקאים ולסזדטלאנה
מה זה כסף אמיתי. הם (השבועון שטרן)
הציעו סכום יותר רציני — 700 אלף דולאר.
ואם סודטלאנה רוצה היא יכולה לקבל את
זה ברובלים. אז זה כבר 800 אלף.

אבל הסיפור האמיתי על המיליונרים של
השבוע הוא של צלמת ניו־יורקית בשם
ג׳ודי. היא גילתה לעצמה מיכרה זהב.
כאשר רק בא איזה מיליונר מטכסאם לעיר
הגדולה, היא נלווית אליו ומסריטה את
כל תנועותיו משמונה בבוקר עד שתיים
אחר חצות.
את זה היא עושה בצבעים ותמורת זה
היא לוקחת 500 דולאר.
ולמיליונר יש מה להראות בבית.

הנחרה ש? הנסיד
סי שלא מכיר את ליכטנשטיין — או שהוא
לא אוסף בולים, או שאין לו חברה
הרשומה בוואדוז הבירה. בעזרת חברה כזאת
אפשר לחסוך המון מס־הכנסה, כפי שכסה
יהודים טובים כבר גילו*
חוץ מזה מסתובבים על 158 הקילומטרים
המרובעים ׳של ליכטנשטיין 18,700 תושבים,
29,930 תרנגולות 6,200 ,בני־בקר5,130 ,
חזירים ו־ 1,020 בני־צאן.
כל השלווה הכפרית הזאת ־־ הופרה
כאשר השליט של ליכטנשטיין, הנסיך פרא־נץ
יוזף השני, הופיע לפני ממשלתו
(חמישה שרים) ולפני בית־הנבחרים (15
חברים) ,והודיע בשעה טובה ובסימן טוב
על אירוסי בנו, יורש העצר האנס־אדם.
זאת היתה בשורה מרנינה מאוד לעת
הליכטנשטייני. כי 13 השליטים הראשונים
בתולדותיהם לא רק שלא נולדו בליכטנש־טיין,
אלא הם גם העדיפו לבלות את ימיהם
בווינה המעטירה ולבקר ב־ 1ז הכפרים של
נסיכותס אחת לעשרים שנה, לכל היותר.
היטלר שינה את כל זה, ופראנץ יוזף
השני חי בנסיכות שלו מאז שנת .1938 הוא
הספיק ליילד ולגדל שם חמישה ילדים וליהנות
באופן, אישי יותר מהנסיבות הנעימה
והדמוקראטית שלו. עד כמה היא דמוקרא־מית
יכולה להעיד העובדה כי מספר הטלפון
של הנסיך ( )2 12 12 מופיע במדריך הטלפו נים
המקומי, לפי סדר האלפב״ית הגרמני,
בין לשכת־הסעד למועדון הכדורגל,
הבכור של הנסיך, האנם־אדם, הוא כיוס
בן 22 ומגי ע לגובה של 1.90 מטר. אחרי
שהוא גמר בית־ספר תיכון בווינה, ולמד
אנגלית בלונדון, הוא התחיל ללכת לאוניברסיטת
שווייצרית (היסטוריה) .ואז עשתה
האמא !שלו מעשה טוב, וכדן שלא יצטרך
להמשיך ולרכב על אופניים כשהוא הולך
ללימודיו היא נתנה לו במתנה את מכונית
הוולוו המשומשת שלה.
רק זבת האנם־אדם ברכב הוא התחיל
לסייר בעולם ומלואו, ובעיקר בסביבה של
רוזנת אוסטרית מסויימת בשס מארי קיג־סקי.
הוא סייר כל כך הרבה על־ידה עד
׳שהחליט לשאת אותה לאשה.

שאלה: מדוע לא צד יותר ג׳ונס ון סנוניות
בחווה שלו בטקסאס?
תשובה: כי אוסוולד לא החזיר לו את
הרובה שלו.
זה מה שנקרא באמריקה הומור שחור,
וזה גם מוכיח כי באמריקה מותר לפרסם
את כל הבדיחות על הנשיא סבלי שהמשטרה
תגיש משפט על ש שכחו
לציין את שם
בית־הדפוס בו הודפסו
הבדיחות.

יש להניח כי הרוזנת מארי, גרפיקאית
וציירת חובבת, תדע גם להעריך. את העובדה
שלקראת חגיגות הנישואין שייערכו באביב,
ולשם הכנת נדוניה קטנה, הלך חותנת

לשמו.

מלאך ושואל אותו
״קאזאלס!״
״נא להוכיח!״
האמן מנגן קטע על הצ׳לו שלו ומרשים
לו להכנס.
לבסוף מופיע, ליד שער־השמ״ם, דווי ט
אייזגהואר. גם הוא מתבקש להוכיח את
זהותו.
״מה זאת אוסרת,״ מרעים אייק על המלאך
,״כל אחד מכיר אותי.״
המלאך נשאר בשלו. הוא מסביר כי גם
קאזאלס ופיקאסו הזדהו.
שואל הנשיא־לשעבר :״סי הם, לעזאזל,
קאזאלס ופיקאסו?״
הבורות הזאת משכנעת, כמובן, תיכף
את המלאך בקשר לזהותו של אייק. אימר
הוא :״נא להכנס, מך אייזנהוארו״

פאכלו קאזא־ג׳ונסון

ס מחכה ליד שער
השמיים. ניגש אליו

7ה ש>3נ 1ה טו בו ת
הל ד לו לג׳ורג׳ ה א מיל טון, בשני
האח רונו ת, קל ף משוגע. קו ד ם כל הו א
נ הי ה בן־לילה כוכב״קולנו עמצ לי ח ו מראח
ר־כך הפך לחבר ה טו ב ביו ת ר
ווי ח.
של לינדה בירד ג׳ונסון. וחוץ מז ה
הי ה גם מ שוח ר ר מן ה סיו ט הרובץ על
צעירים א מ רי ק איי ם רבים — ה סיו ט ל הי
של ח לווי א ט ־נאם.
ג׳ורג׳ נח שב למפ רנ ס הי חי ד של אמו
המס כנ ה, גרושה ע שירה ש הי תהז קו ק ה
ל ת מי כ ה של בנה, ה עו שהכמה
מאד
מ או תאל פי ם ל שנה. ולכן סיווג ה או ת ו
לי שכת־ הגיו ס בדירוג א׳ . 3ז ה דירוג
ש מ מנו עד ה חזי ת הד רך א רו כ ה.
אך בינ תיי ם נ הי ה ג׳ורג׳ כמעטח תן
של הנ שי א, וז ה הי המאדלא נעים
ומאדלאיפה שכל מיני צעירים טו בי ם
משר תי ם ב חזי תורקהחתן של ג׳ונ סון
עו שה חיי ם מ שוגעי ם בבי ת.
לשכת־ הגיו סהח לי ט ה, לכן, ל סווג א ת
ג׳ורג׳ מ חד ש. הפ ע ם הו א כבר זכהב דירוג
א׳ : 1מו עמד לגיו ס מיי די.
רק ש ה מו ע מ דו ת הז א ת הי א בעיקר
על־גבי הניי ר. כי ג׳ורג׳ ידע ל שמור על
עצמו מ שך כל שבע ה שני ם ה טו בו ת
ב הן הי ה לו דירוג א׳ . 3עכשיו, בגיל , 27
אין חשש גדול שהצב אית עניין בו.
הצב א מ עדי ף צעירים בין 19ל־. 24

החינוש אחו הידד
וודאי יש לזר, הסבר רפואי. אבל ה־בעייה
היא בעייה. והיא משותפת להרבה
פצצזת־מין קולנועיות.
בתחילה הן לא מעוניינות ללדת. יותר
חשוב להן לקדם את הקאריירה שלהן. ו־אחר־כך
כשהן כבר מעוניינות ללדת, הן לא
מסוגלות.
לאחרונה הן התחילו לפתור את ה־בעייה
הזאת בצורה אחידה: לאמץ לעצמן
ילדים. העיקר שיהיה מישהו צעיר בבית.
קודם היתד, זאת אליזבט טיימר, שדיברה
על אימוץ ילד אפריקאי. ואחר־כך
באו השמועות על סופיה מרן. היא כבר
נואשה מילדים משלה, והיא התחילה לחשוב
על אימוץ ילד כל־שהוא. אולי אחד
הילדים של אחותה, הנשואה לבן־הזקונים
של מוסוליני.
ועכשיו באה הידיעה על פצצת־המין

אניטה אקברג.

האנם־אדם ומארי
המיועד ומכר למוזיאון אמריקאי את אחד!
הציורים מאוספו המפואר. זה היה ציור של
ליאונרדו דה־וינצ׳י, ותמורתו קיבל הנסיך
חמישה מיליון דולאר טבין ותקילין. המחיר
הגבוה ביותר ,׳ששולם אי־פעם עבור ציור
כלשהו.

השבוע קיבלה בת ה־ 35 את פסק־הדין
הסופי והאכזרי: אין לה סיכוי ללדת אי־פעם.

מכיוון שנישואיה השניים הם הרבה
יותר מוצלחים מאשר נישואיה הראשונים
(לשחקן האנגלי אנתוני סטיל) ,החליטו
היא ובעלה, שחקן סרטי ג׳יימס־בונד ריק
ואך נוטר, למצוא פתרון לבעייה ויהי־מה.
הם פנו למוסד אסופים צרפתי וביקשו
לאמץ ילד מן המוסד.
רק שהחוק הצרפתי הוא נוקשה בעניין
הזה. מי שרוצה לאמץ שם ילד צריך להיות
נשוי לפחות חמש שנים. אניטה וריק
נשואים רק ארבע שנים ואין להם סבלנות
לחכות עוד שנה.
לכן הם הודיעו כי הם יצאו עוד השבוע
לשבדיה, מולדתה של אניטה, על־מנת לנסות
ולמצוא שם את ילדם.

אקכרג

מם׳ 1543

המחיר 120א ג

#נחוץ
ירד גשם ־

* הילדים
נשארו בניו החגיגות העססיות נוטלו
#למי זה
לא הפריע?

מלכה ל 5יא יתנאת מעוגת-