גליון 2043 מתאריך 27 באוקטובר 1976

7 888״יי

.ד ־ 418

ה מי ש סר ה חו קר ת
עוד ידידה של <זשר •דלין

111ד ה מבופה הדצ 1כדג

היריבות בתוך המיפלגה למצוא מוצא מן חסבך
שאליו נקלעו.

סיעת ״למיסנה״ של השר יוסף בורג,
ששיתפה עד־בה פעולה עם חוגי הצעירים
של המיפלגה, עומדת ככל הנראה לכרות
כרית עם סיעתו של יצחק רפאל,
להבטחת שיתוף־פעולה כין שתי הסיעות.

תו גו נן י ך
סיוע אר טילרי
לנוצרים ב ד רו ם ״ ד 3וון
הכוח המשוריין הנוצרי, המנהל כימים אלה
מיתקפה נגד כוחות אש״ף והשמאל
כדרום־לכנון, נהנה מסיוע ארטילרי
חסר־תקדים, המסייע לו להשתלט על כל
האיזור שלאורן* הגכול עם ישראל.
אש״ף טוען כי הסיוע הארטילרי לנוצרים
ניתן על־ידי ישראל.

ברית מעין זו עלולה להוות מכת־מחץ לזבולון
המר וחבריו. שביקשו לנטרל בעזרת בורג את יצחק
רפאל ועתה יבודדו, ככל הנראה, בעצמם.
סיעת רפאל, שבידיה 9070.מראשויות המועצות
הדתיות, תפצה את אנשי למיפנה בייצוג בחברות
הממשלתיות שבהן מגיע ייצוג למפד״ל.

עחייא מנעה 3ירסום
עיריית תל־אביב סירבה להתיר לפרסם באיזור
שיפוטה מודעות־זיכרון לחללי הטבח בכפר־קאסם,
שאירע לפני עשרים שנה. לרגל יום השנה
העשרים לטבח, עומדת להיערך בכפר־קאסם

כפר קאסם

1 9 7 6 - 1 9 5 6

י6ג•א ־גי:מייצמי* .-יג

תנועת התרות תובעת

לטענת הכלכלנים עשוייה מכירת בניין
הקסטל לחלץ את כיטאץ המיפלגה,
״הצופה״ ,מן החובות הכבדים שבהם שקע,
המאיימים על קיומו, ולסייע להחזרת
הפעילות לסניפי המיפלגה.

כתב— חוץ מוחי
עד צ 1וו ר ה פוליטית

כ רז ח־זי כ רון

הכלכלי של המפד״ל ומוסדותיה הכלכליים.
מגמת הסקר היא להוכיח בי המפד״ל, השקועה
במשבר כספי קשה, עשוייה להיחלץ ממנו אם יימכר
בניין הקסטל בתל־אביב, המשמש כבית
מרכז המיפלגח.

איגוד כתבי־החוץ בישראל עומד למחות רישמית
בפני ממשלת ישראל על כך שהצנזורה הצבאית
בישראל הפכה צנזורה פוליטית, המונעת
מכתבי־החוץ לדווח לעיתוניהם ידיעות וכתבות
שיש בהן כדי ל ה ביו את ממשלת־ישראל
מבחינה פוליטית, ללא כל קשר לענייני ביטחון.

כין השאר קובלים כתבי-החוץ בי
שירותי־הכיטחון החלו גם הם להפעיל
צנזורה משלהם, נוסף על הצנזורה
הצבאית.

לדוגמה מביאים כתבי־החוץ פרשה שבה הורידו
אנשי שירותי־חביטחון ממטוס אל־על ראיון מצולם
עם דובר מישרד־החוץ שאושר, בידי
הצנזורה הצבאית.

לטענת כתכי־החוץ ,״אין זאת צנזורה
לפי המסורת שעיתונאים כישראל יכולים

חסינות בטלוויזיה

גניבות 8זכס 13ת

צפוייה התקפה נזעמת של תנועת החרות
על בתכ-הטלוויזיה דן רכיב, כשל כתכתו
על חובות תנועת־החרות, ששודרה
כיום השישי שעכר.

כב תי־ מלון

ראשי התנועה עומדים להגיש תלונה רישמית
על כך לוועד־המנהל של רשות־השידור, שאחד
מחבריו הוא נציג תנועת־החרות, אלי תבין,
שהוא גם ממנהלי קרן תל־חי, האחראית לשערורייה
הרמאויות של חרות.
חרות זועמת במייוחד על עיתוי הגילויים,
מאחר שהם באו בדיוק בשעה שהיא התכוונה
לתקוף את מיפלגת־העבודה על רקע פרשת ידלין.
עתה סבורים רבים בצמרת חרות שכדאי לה
לשתוק בעניין ידלין, תמורת הבטחה של מיפלגת־העבודה
שלא להבליט את השערורייה בחרות,
שגרמה להתרוששותם של מאות אזרחים,
ביניהם הורים שכולים, זקנים, נשים ונתמכי־סעד.

בינתיים יצא מנחם בגין לסיבוב נוסה
שהוגדר ב״מסע למען המגבית היהודית״,
אך שנועד למעשה לאיסוף תרומות למען
התנועה, השקיעה כחובות של 75 מיליון ל ״י.

נידחה כינוס
מ ר כז המפדייד
כינוס מרכז המפד׳׳ל, שנועד להיערך ב־ 28 בחודש,
במטרה להחליט אם לקיים בחירות לוועידת
המיפלגה, נידחה במטרה לאפשר לסיעות

האמנים היורדים
מציגים מחזמר
בעוד שבועיים עומדת להיערך כאולם
ה״פלייהאום איסט׳׳ שבכרודווי, הצ־גת־הכבורה
של המחזמר ״אל תדרוך
על ענף־הזית שלי שנכתב, בויים
ומשוחק בידי ישראלים שירדו לאר*
צות־הכרית. מהכר המוסיקה למחזמר
הוא הזמר רן אלירן, שיהיה גם אחד
מחמשת כוכבי ההצגה, שאותה מביים
יהונתן כרמון. לצידו של אלירן יופיעו
ריכקה רז, ריקי גל, רותי נכץ וחנן
גולדכלט.
המחזמר, שיוצג כשפה האנגלית, הוא
בעל נטיות שוביניסטיות מובהקות
ומייועד לכבוש כעיקר את ליבם של
תושבי ניו־יורק היהודים. קהילת היור דים
הישראלים כניו־יורק היא גם
הממנת את הפקת המחזמר.

עצרת־זיכרון לחללים. הוועד להנצחת זכר
החללים הכין כרזודזי כרון, שנמסרה לעיריית
תל־אביב להדבקה על לוחות־המודעות העירוניים.

פקידי מחלקת־המודעות סירבו לקבל את
המודעות להדבקה על דעת עצמם, ביקשו
להתייעץ עם ראש־העיר. ישראל
גרכינסקי, עוזרו של צ׳יצ׳ ,אסר על
פירסום הכרזה, אולם סירב לנמק את
סירובו ככתב.
בעצרת הזיכרון, שתיערך בשבת הקרובה, ישתתפו
אורי אבנרי, ח״כ מאיר פעיל, ח״כ מאיר וילנה
פרופסור אריה זקם, אליקים ירון, עמוס קינן,
המשורר יבי וראשי מועצות מקומיות ערביות.

נמנע סילוק לווינגר
מגוש־אמונים
מזכירות גוש־אמונים שהתכנסה בשבוע שעבר,
עמדה לקבל החלטה שלפיה מנתקת התנועה
את קשריה עם הרב לווינגר מקריית־ארבע,
כמה מחברי המזכירות טענו, כי פעולותיו
הקיצוניות של הרב יוצרות דימוי פאשיסטי
לתנועה ומרחיקות ממנה אוהדים.

ההצעה נפלה אחרי שנודע בי המורה
הרוחני של גוש־אמונים, הרב צבי יהודה
קוק, איים לנטוש את גוש־אמונים
ולהצטרף לרב לווינגר, אם זה יסולק.

תובעי ל מ כור את
בניין הבסטל
קבוצה של כלכלנים וסטודנטים לכלכלה,
חברי המפד״ל, עורכת בימים אלה סקר על המיבנה

המישטרה מנסה לפענח גל של גני בות
מתוך כסמות ככתי-המלון הגדולים
כמדינה. המדובר אינו כפריצות
של הכספות, אלא בסכומי-בסף גדו לים
הנעלמים מתוך הכפפות, אחרי
שאלה נפתחו בכל הנראה בידי פקי•
די-קכלה שהצליחו להשיג מפתחות
לכספות, שכהן מפקידים אורחי המלון
את המזומנים שלהם.
לא-מככר נעלמו סכומים המגיעים
לבמיליון ל ״י, מבספות כאחד מבתי•
המלץ הגדולים כתל-אכיב. הנהלת
המלון פיצתה את התיירים שניזוקו,
בדי להשתיק את הפרשה. עתה חוק רים
מיקרה דומה שאירע כמלון ״גול*
דאר״ בנתניה, שגם בו נעלמו סכומי-
בסף מתוך כספות, מבלי שאלה נפרצו.
להשלים עימה. זוהי צנזורה כסיגנון
המישטר של אינדירה גאנדי.״

סיוע לתפיסת
ואונים ב אר ה״ב
המחלקה לאיתור פושעי־מילחמה נאצים
של מישטרת ישראל, מספקת בימים אלה
למישטרת ארצות־הכרית את בל
המידע המצוי בידיה כיחס לפושעי-מילחמה
נאציים שמצאו מיקלט בארה״כ למן
תום מילחמת־העולם השנייה.
התעוררות מפתיעה מצד האמריקאים, שהיו עד
כה אדישים לעניין זה, כבר הביאה לתוצאות חיובית.

העלאת שברל עו בדי
חבר ח־ החש מל
עובדי חברת־החשמל, שרק באחרונה נהנו
מהעלאת־שכר ב שיעור של ,67 ,בהתאם להחלטת
הממשלה על העלאה בשיעור זה לעובדי־ הייצור
עומדים לקבל העלאת משכורת נוספת,
רטרואקטיבית מחודש ינו אר .1976

לא תהיה זו העלאה ישירה, אלא עקימה,
של החלטת הממשלה. העובדים יועלו
רטרואקטיבית כדרגה אחת או שתיים
בסולם הדרגות, דבר שיעניק להם
העלאה במשכורתם כשיעורים נוספים
של כין עשרה לעשרים אחוזים.

האיש קורבן, על לא עוול בכפו, למעשה
לינץ׳ עתונאי.
• תככים פוליטיים של מיפלגה יריבה,
או של סיעה יריבה במיפלגתה •של האישיות
שנבחרה כקורבן, מתקנאים בתפקיד שעומ דים
להעניק לאותה אישיות. הם מחטטים
ומחפשים פרשיות מעברו ומחייו הפרטיים
של האי-ש, כדי להכפי-שו ולהלבין את פניו
בפומבי. הם מחפשים קשרים אל עיתו נאים
״מו־שחתים״ ,מסיתים אותם, לפעמים
בעזרת ״•שלמונים״ ,לפרסם ״גילויים״ על
דמותו של האיש בחדשות.
•שתי ההתרשמויות הן מסולפות ומופרכות
מעיקרן. הניסיון ליצור אותן נובע מ־טיפשות
או רוע־לב. את פרשת ידלין לא
יצרה העיתונות. גם לא העולם הזה. אשר
ידלין בעצמו יצר אותה.
העולם הזה, ואחריו שאר אמצעי־התיק״
שורת, רק חשפו אותה ומיקדו אל הפרשה
את ת-שומת־לב הציבור והמישטרה•

היא באה לידי ביטוי בכל כלי־התיקשורת
במדינה, בצורה זו או אחרת, במידות מש תנות
של הדגישה.

לא ד?{יתים קרוכות זוכה העולם הזה
לעמוד במרכזה של כתבה טלוויזיונית,
כפי שזכה לה בכתבת הטלוויזיה של חיים
גיל, במבט שני, אשר שודרה בתחילת
השבוע שעבר, יומיים בלבד לפני מעצרו
של אשר ידלין.
הפעם, לא יכלה גם הטלוויזיה להתעלם
מהחלק המכריע שהיה להעולס הזה בחשי פת
הפרשה ובהתייצבות נגד הניסיונות
שנעשו, תחילה, לטשטשה, להפחית מער כה
ולהסירו, מסדר־היום הציבורי.
אינני רוצה לעסוק בביקורת טלוויזיה
ולהתייחס למידת האובייקטיביות של או תה
כתבה. הצופים יכלו לחוש בעצמם כי
חיים גיל אינו ״מפרגן״ להעולם הזה ,ש האשמות
שפורסמו בו כלפי אשר ידלין,
אכן תתגלנה כנכונות ובדוקות. תוך הצ גת
הכתבות והשערים על פרשת ידלין,
שפורסמו בהעולם הזה בשבועות האחרו נים, חזר חיים גיל וצילם, שוב ושוב,
כמה תמונות עירום מהצגת תיאטרון, ש נאסרה
עלי ידי המישטרה, שהופיעו באחד
הגיליונות אשר על שערו התנוסס דיוקנו
של המועמד לנגיד בנק־ישראל.
ייתכן, כך קורצים לי כמה ידידים בטל־

חיים גיל
איפה התחילה הפרשה?
רויזיה, שחיים גיל פשוט ניסה להתחכם
ולהכניס בדרך זו, בדלת האחורית, קצת
עירום מרענן לטלוויזיה. אני מצידי חושד
בו, שהתכוון לרמוז לצופה :״תראו מה
מידת הרצינות של הגילויים על ידלין,
אם התפרסמו באותו גיליון בו מודפסות גם
תמונות עירום.״ אבל זו, באמת, כבר ה בעיה
שלו.
נניח לתוכנה של אותה כתבת טלוויזיה,
שבדומה לבלעם נמצאה לבסוף מברכת.
שכן- ,שעות ספורות אחרי שהוצגה כבר
עצרה המי-שטרה את אשר ידלין, ומתמי־הותיו
וחששותיו של חיים גיל באשר ל מידת
המוסריות -של ״השפיטה על ידי
העיתונות״ ,לא נותר דבר.
מה שמסקרן יותר היא אנליזה של הגישה
שהיתה מונחת ביסודה של אותה כתבה.
גישה זו לא היתד, נחלת הטלוויזיה בלבד.

1 1 התירוץ, שנטל לעצמו חיים גיל,
להכנת כתבת־תסקיר על התפתחות פרשת
ידלין, היה ניסיון־כביכול, לברר ״איך נול דת
פרשה?״
הוא ניסה לתמוה, כיצד, עוד לפני -שאדם
מואשם רשמית בבית־מישפט, ובטרם חרצה

וצורת פעולתה של עיתונות־חוקרת מאשר
הסרט כל אנשי הנשיא, המוצג בימים אלה
בארץ. זהו הסרט בו מגלמים רוברט רדפורד
ודאסטין הופמן את דמויותיהם של שני ה כתבים
הצעירים של רוושינגון־פוסט, וור־וורד
וברנשטיין, שוחקירתם העתונאית ה עקבית
והבלתי. נלאית, היא שגרמה ב סופו
של ד בר לסילוקו של ריצ׳ארד ניכסון
מהבית־הלבן, אחרי שהוכחה מעורבותו ב פרשת
ווטרגייט.
כל מי שאינו תופס עדיין את התפקיד
המכריע שיש לעיתונות, ביחוד בתחום
חשיפת השחיתות בצמרת החסינה־כביכול,
מן הראוי שיצפה בסרט זה. וודוורד ו ברנשטיין
לא היו סופרמנים בתחום העיתו נות
ולא בעלי חוש בלשי נדיר. הם עשו
עבודה שיגרתית ואפורה, שהיא מנת חלקו
של כל עיתונאי־חוקר. הם לא הניחו לפרשה

חיים גיל ל,א היה בודד בהטעייה
אופטית זו. העיתונות כולה, למן על ה משמר
ועד וזג׳רוזלס פוסט, ניסתה, במידה
רבה -של צרות־עין מקצועית, להטיל ספק
במהימנותם ובמניעיהם של כמה מספקי
המידע שהביאו לפיצוץ פרשת ידלין.
הדברים אינם רלוונטים כלל לפרשה. אין
זה משנה מדוע מסר פלוני עדות מרשיעה
נגד ידלין או מדוע נכון אלמוני לשמש
כעד־ד,מדינה נגדו. מה שחשוב בעת בירור
העובדות היא רק מידת נכונותן וביסוסן.
הגדיל לעשות מכולם, אחד מחכמי־השבת
של ידיעות אחרונות, אהרון בכר. באומץ-
לב נדיר לגביו הסתער על ״החושפים ב
יגאל
לביב
מי עושה לינץ׳ ?
גם כשירדה מסדר־היום, גם כשפירסומיהם
הוכחשו וגם כאשר הואשמו, הם ועורכיהם
במניעים פסולים לחקירתם.
זה מד, שקרה גם לעיתונות הישראלית
בפרשת ידלין.

ערכאה מוסמכת את דינו, כבר משוכנע
האיש־ברחוב כי הוא אשם בכל ההאשמות
המיוחסות לון
גיל •שאל וגם נתן את התשובה: העיתו נות,
ביצר רדיפת הסנסציה שלה, בתאוות
עריפת־הראשים הבלתי מרוסנת שלה, ב להט
התחרות בין העיתונים, היא היוצרת
פרשות, חדשים לבקרים, יש מאין.
גישה זו תאמה להפליא את התפרצותו
של שר־השיכון, אברהם עופר, אותו יום
בישיבת־ד,ממשלה, בעת שהאשים את כלי־התיקשורת
ביצירת ״אווירת לינץ״׳ וב־
״השתוללות״.
בהמשך לכך אף ד,ירשה לעצמו גיל ו שידר
בכתבתו קטע מראיון קודם שערכה
הטלוויזיה עם אשר ידלין, ושלא שודר.
היה זה הקטע בו הטיח אשר ידלין —
עוד בטרם פורטו החשדות נגדו במיסמך
היועץ־המישפטי ועוד לפני שהגיעה ה־מישטרה
למסקנה כי יש סיבות טובות
לעצרו — האשמות אישיות חריפות ביותר
כנגד כתבו הכלכלי של העולם הזה, יגאל
לביב, שתרם יותר מכל אדם בודד אחר
לפיצוץ פרשת ידלין.
הרושם שהצופה ההדיוט היה צריך לקבל
מהדברים שהוצגו לפניו, היה צריך להיות
אחד מהשניים:
• עיתונאים משועממים וחסרי-עבודה
יושבים ומבטלים את זמנם בבתי-קפה וב חדרי
מערכת ומנסים לחפש: על מי נעלה
השבוע? על מי נטפס? את מי אפשר
להעלות על המוקד ע כ שיו? ואז נופלת
ההחלטה על אי-שיות * ,הנמצאת במקרה
אותו •שבוע במרכז ההתענינות. וכך נופל

צריח.״ הוא כמובן לא היה אמיץ דיו כדי
לנקוב שמות, אבל בחכמולוגיה כוללנית
שלל את זכותם של עיתונאים לחשוף.שחי־תותיות,
כיוון שיש לו, כך מסתבר, טענות
נגד יושרם שלהם.
מן הראוי היה להזכיר לאותו בכר• ,שאם
יש ל ו׳ האשמות מפורטות לגבי עיתונאי
כלשהו, הנוגעות לטוהר המידות או ל עניינים
פליליים — הכתובת למסירת ה מידע
היא המישטרה. זו כבר הוכיחה שהיא
מסוגלת לחקור, ללא משוא פנים, גם
אנשים מיוחסים מעיתונאים. מי שאינו
מוכן להתייצב בגלוי מאחרי ההאשמות
שהוא מטיח אנונימית מוטב לו שישתוק.
העיתונות החוקרת, בניגוד לבתי־המיש״
פט, אינה יכולה לפעול לפי כללי הפרוצ דורה
המשפטית. היא אינה יכולה לזמן
עדים ולחייב אותם להעיד. היא אינה
יכולה לצוות על תפיסת מיסמכים שי ש
בהם כדי לשמש הוכחות בכתב.
אם היה מישהו מנסר, להתנות פירסום
האשמות בעיתונות בהימצאות ראיות מש פטיות
בדוקות ומוכחות, לא היתד, העיתו נות
יכולה למלא את התפקיד שנועד לה
במערכת הדמוקרטית.
עיתונות חוקרת מגיעה למסקנות תוך
איסוף מידע מירבי, ככל שביכולתה, תוך
אישור ואימות ידיעות מכמה מקורות־מידע,
תוך הסתמכות על תחושותיהם וחושיהם
של העיתונאים החוקרים. בין השאר, נאסף
המידע גם מאינטרסנטים או בעלי מניעים
אחרים. מה שקובע אינו מוסר המידע אלא
טיב המידע, אחרי שנבדק.
אין שיעור טוב יותר, וגם מהנה, לאופיה

העיתונות, במוכן, אינה בית-מישפט
אולם יש בכוחה לגרום שנושאים ואנ שים
יגיעו לבירור בפני בית־המישפט. צריך
אדם להיות שוטח או מתחסד כדי לטעון
שיש בכוחה של עיתונות לבצע לינץ׳ ב אנשים
חפים מפשע. אין שום חסינות
לעיתונות. במידה שהיא מפרסמת שקרים
או עלילות־שוא, היא עלולה להגיע בעצ מה
אל בית־המישפט. יותר מזה — היא
ציבור קוראיה, שיחדל
תעמוד למישפט
לתת בה אמון ולאפשר את ׳קיומה.
משום כך, כל הטענות שהועלו השבוע,
מפי ידליו דהמחפים עליו, על ״רצח אופי״,
״קנוניות״ ו״תככים״ שהוא נפל להם, כב יבול׳
קורבן, אינם אלא קישקושים, מהסוג
שהשמיעו דו ברי הבית־הלבן בעת שניסו
להציל את ביכסון.
עיתון, כל עיתון, יכול כמובן לטעות —
אם כי בפרשות גדולות ומקיפות דוגמת
פרשת ידלין, שאלפי פרטים מעשרות ׳מקו־רות־מידע
מאמתים אותן, הסיכויים לכך
קרובים לאפס. אבל הבה נניח לצורך
תרגיל תיאורטי בילבד, שאפילו בפרשת
ידלין יסתבר, שכל מה שנכתב ופורסם
עליו עד כה הוא חסר ביסוס ואחיזה ב מציאות,
ואשר ידלין יתגלה כצדיק המר
ולא יועמד כלל לדין. או יועמד למישפט
ויימצא זכאי. וכבר היו דברים מעולם.
במקרה כזה, הנזק האישי שנגרם לאשר
ידלין הוא בלתי ניתן לתיקון.
אולם צ ריו להעריך אותו כאשר על
כפות המאזניים, בצד השני, נמצאת ה אפשרות
השניה, שהיתה קרובה יותר ל התממשות:
שאשר ידלין, שההאשמות ה מיוחסות
לו, תתגלינה כנכונות, מתמנה
אומנם למישרת נגיד בנק־ישראל, מבלי
שנחשפו מעלליו ומע-שיו.
מעבר לכל שאר ההיבטים — החבר י0״
1׳ המוסריים והמיקצועיים — כשמצי־בים
שתי אפשרויות אלה זו מול זו, הכף
נוטה לחובתו של הפרט, שהוא במקרה
זה אשר ידלין.

אריאל•

מכתבים
חושך בעיניים
גברים אוהבים.. .
בבקר

הגברי ם האו הבים בבקר
הם הגברי םהמשתמ שי ם
ב־ 6ט ׳5 €1ו ו ^ 6

ת כ שי רי גילוח וטיפו ח לג ב ר
ה מודרני, בניחוח גברי מר ענן

קצף גילוח ב אי כו ת מעול ה
המר כך את זיפי הזקן ו הו פך א ת
גילוח הבו קר ל תענוג הבו קר
> 1ט 0 1

מי רענון לאחר הגילוח
מרגיע א ת העור, מרענן ו מעדן.

אין חולק על חשיבות גילוייכם. אבל
יורשה לי לשאול, בכל הרצינות: מדוע
בקול תרועות ושימחה־לאיד י הלא כבר
נאמר :״בנפול אויי בו אל תשמח, ובהי־כשלו
אל ייגל לי בן.״ כך אוייבך — קל
וחומר מי שאינו אוייב.
ואם אפשר להציע — תנו פעם הסיר
שיאיר את עיני הקורא הנבוך — על שו רשי
ופשר התופעה — דהיינו השחיתות
שאחזה בנו משורת ועד צמרת. האם העם
בציון מושחת יותר מהמינימום ההכרחי,
או ש״סתם כ ך /״באין חזון יפרע ע ם״?
אתם לא מתארים לכם מה זה עושה לנו
לפתוח כל שבוע, כל שבוע, כל שבוע,
שנים רבות, את העולם הזה. ממש —
חושך בעיניים. עלו והצליחו.
ק, קיבוץ שריד
מדוע אינכם מגיבים על מישדר הטל וויזיה
מבט שני של חיים גיל, שבו ניסה
להציג את העולם הזה כמי שנטפל סתם כך
לאנשי־צמרת. מסיבות קטנוניות וכדי לח פש
סנסציות ולנפח •שערוריות?
אני סבור שעליכם לתבוע עתה, אחרי
מעצרו של אשר ידלין, שהטלוויזיה תקרין
אותו מישדר במבט שלישי, ואז ייראה
בעיני הציבור באור אחר לגמרי. חבל
שחיים גיל לא הלך לראות את הסרט כל
אנשי הנשיא, על העיתונאים שחקרו את
פרשת ווטרגייט. הוא היה צריך לפחות לק רוא
את הספר. ייתכן שאז לא היה מזלזל
בחשיבותה של העיתונות כאמצעי לחשיפת
שחיתות בצמרת השילטון.
שמח הננען, תל־אביב
איד אומרים לאותם עיתונאים בסרט על
פרשת ווטרגייט :״!ץ 1116 011 0110״
לכו בעיקבות הכסף, ואז תגלו גם אתם
מי הם המושחתים במדינה.
אליעזר קופל, תל־אביב

תפילין — באיזו י ד?
בעיתונכם (העולם הזה ,)2040 במדור
״קורא יקר״ ,הבאתם את הערתו של הקו רא
הצעיר אופיר גורן מחיפה כי מניחים
תפילין ביד שמאל. ובכן — אפשר גם
להגיח ביד ימין, לפי שולחן ערוך, איש
איטר אשר כותב ביד שמאל, יניח תפילין
על יד ימינו. מגיחים ביד ההפוכה לזו
שבה כותבים, כלומר על יד קהה ותשה.
אימלא כן, ודאי שציבור הקוראים הדתי
היה מציף את המערכת במיכתבים בנושא
זה. הביאו זאת לידיעת הילד, ואחלו לו
מזל־טוב לבר־מיצווה שלו.
י. קומרניק, ניו־יורק, ארצות־הברית
נפל לידי גליון עיתוגכם מיספר .2040
פתחתי ודפדפתי בו והנה — תפילין על יד
ימין המחזיקה כלי־משחית. אני מתחיל

€1118
< 6וזו <ו**ויד #

שולחן ערוך בהקשר עם הנחת תפילין.
מלמדנו שולחן ערוך: אמנם הנחת תפי לין
של יד נעשית אל מול הלב, בצד
שמאל -אך לאלה הגברים, שמשתמשים ב יתר
נוחיות ביד שמאל, מותר להניח הת פילין
של י ד גם עבור היד הימנית. על
כן, בית־המלאכה המייצר תפילין, מוציא
לתפילה תפילין של יד גם עבור היד ה ימנית.

חזן
צכי בן־שדום,

עובד מלון ״הילטון״ ירושלים

פרק מרשים
אם כי באיחור, רציתי להביע את תו דתי
והתפעלות, למר אורי אבנרי על
ניתוח ״איש־השגה״ ועל ההשלכות. פרק
מרשים בהיסטוריה של העם היהודי וה הווה
גלום היה במאמרו הארוך והמעניין
בגיליון השגה. אפשר היה לחרש אמת מה
היא, כאשר שמענו וקראנו על ההתפרג
עויות ועל חילול סיפרי־הקודש בחברון.
אין תימה מה ההקשר. כל הכבוד.
כני אנקורי, כפר-סבא

אורי נלר ציוני
סיימתי באחרונה מסע מוצלח מאד ב־בראזיל.
כתוצאה מהפירסומת שבה זכיתי
שם, ביקשו מיספר
עיתונים וכתבי־עת וסיפורים ראיונות
וכל דבר אחר ש עשוי
היה לסייע את למכור להם אחד
פירסומיהם.
מאלה היה שבועון
בשם ורסה. כפי ש נמסר
לי, זה אמור
היה להיות שבועון
מכובד ומהימן. רק
אחרי שהסכמתי ל העניק
להם ראיון,
הסתבר לי כי ורסה הוא עיתון בעל נטיות
אנטישמיות.
במהלך הראיון נשאלתי מיספר שאלות
המתייחסות ליהדות ולציונות. בכל אופן,
בשל חופש־העיתוגות סולפו ד ברי בעת
שנערכו, והוצאו מהקשרם. כמה עיתונים
ישראליים העתיקו ציטטות בלתי־מדוייקות
אלה, והגישו אותן לציבור הישראלי. מא חר
שהובנתי שלא־כראוי ופורשתי לא-
נכונה, הייתי רוצה להבהיר לציבור היש ראלי
מה בדיוק אמרתי.
מעולם לא אמרתי שאני נגד הציונות,
וגם לא שהציונות נועדה לאנשים שעבר
זמנם וכי הדור הצעיר בישראל איננו עוד
ציוגי. להיפך, כישראלי שנולד בישראל
וכיהודי, אני תומך בציונות.
גוסף לכך, לא הובנתי כראוי בהתייחס
להצהרה שבה אמרתי כי אני מעריץ את
גולדה מאיר, משה רבנו וישו. נכון שאני
מעריץ את גולדה, משה רבנו וישו, שאחרי
הכל גולד גם הוא יהודי ועדיין מיסתורין
הוא לגבי מגיין שאב את כוחותיו. זה ב דיוק
מה שאמרתי. הייתי רוצה שהדברים
יהיו ברורים לציבור בישראל.
אירי גלי, הפקות ״?ודימה״,
ניו־יורק, ארצות־הברית

לחשוף את השליחים!

לקרוא, ומגיע ל״שבח״ לילד שלומד לבר-
מיצווה ושהוא בעל ״עין חדה״ ומבין ב ענייו
זה. יש לו חוש־הומור והוא ,״בלמ דנותו
ופיקחותו״ ,מבקש להסביר לו תמו נה
יוצאת־דופן זו. טוב, ילד רוצה לדעת
— ברכה על ראשו.
תבור הוא

הלנה רובינע1טי,ן מד 0חוסי

אבל ההסבר שנתן לו אלי
פשוט ...וכר.
אני מקווה שאלי תבור עבר כבר את גיל
הבר־מיצווה, ולמד את פירטי כריכת הת פילין
״בדייקנות״ ,כפי שנכתב בתשובה
לקורא אופיר. אלא אני מתפלא •שלא אלי
תבור ולא הילד הקורא אופיר למדו הילכות

נכון שלפעמים, המרחק מהווה גורם מש פיע
על חוסר־האפשרות לכיסויו של אי רוע
או מיקרה חד־פעמי. אבל. לגבי התו פעה
ששמה שליחים ישראליים בארצות־הברית,
אין לדעתי שום סיבה והצדקה
לחוסר־ההתייחסות מצידו של העולם הזה,
המתיימר להיות עיתון לוחם.
התופען! כשלעצמה מבישה ומעוררת
כעם ורוגז. גם רחמים על שלכך הגענו.
הסרת הלוט מעל אותם מאות ״נציגים״
של מדיגת־ישראל ־שעשייתם מסתכמת ב כלום,
ואחזקתם עולה עשרות אלפי דו לרים
בחודש, היא חובה! בלי שום מאמץ
ניתן לגלות ולחשוף את האמת. העובדות
מנקרות את העין, ואיש אינו מגסה להס תירן.
חישפו
את כל אותם ה״פאטריוטים״ לכ אורה׳
שדואגים לטובתם האישית (כמו
השלמת לימודים ועבודות צדדיות) —
וייצאו כולם נשכרים. כבר אמרו חכמים:
״האמת כבדה, על כן נושאיה מעטים.״
לפחות נדע •שאתם לא הותשתם.
ירים עמית, ניו־יורק, ארצות־הברית

צעדות ועמידות-דאש
בכתבתכם ליידי מחבט (העולם הזה
) 2040 כתבתם, משום־מה, כי ״לראשונה

העיוורון הלאומי -אות דאסון הבא
בסיפרו האחרון של ארתור קטטלר ״השבט ה״ 13״,
שהופיע בחודשים האחרונים והטוען טענות המבוססות
על מחקרו, גורם לתסיסה עזה בקרב חוגים שונים —
ואגב, אינו זוכה בשום תגובה ממקורות יהודיים או
ישראליים.
קסטלר טוען, ש־ 14 מיליוני יהודים בעולם היום
אינם בני שם, ושרוב יהודי אמריקה ואירופה אינם
צריכים לייחס את עצמם לבני אברהם יצחק ויעקב,
כי אם לשבטים הקווקאזים של המאה ה ,13-הכוזרים,
בעלי שיער אדום ועיניים כחולות, והם לא היו ידועים
כבני שם. הם היוו את ה״כוח השלישי״ של אז בעולם
בין האיסלם והנצרות, בחרו בדת היהודית ואימצו
אותה, והתגיירו בהמוניהם, בטענם שהיהדות היא
מקור כל הדתות אשר שלטו אז.
כאשר ג׳ינגיס חאן וצבאותיו נעו מערבה במאה
ה־ ,13 גלו רבים טהכוזרים היהודיים למיזרח־אירופה,
והפכו ברבות הימים למה שקוראים היום ״היהדות
האשכנזית״ ,או יהודי מיזרח-אירופה,,,רוסיה ופולין.
היהודים בני־שם האמיתיים, טוען קסטלר, הם צאצאי
היהודים אשר שמרי על ייחודם, ויכולים לייחס את
נדודיהם ושלשלת אבותם למיזרח״התיכון, ציפון־אפריקה,
ספרד ופורטוגל.
הוא מביע דאגה רבה על כן שהעובדות המובאות
בסיפרו יזעזעו את אושיות הבסיס של ישראל. הוא
טוען: אם רוב הישראלים הם צאצאי הכוזרים המת גיירים
שחתמו את עצמם ״כשרים״ לפני 1200 שנה,
איך מתבססת הטענה שלהם שיש להם זכויות על ארץ־
ישראל כמדינה שלהם ז ויחד עם זה הוא ממהר לומר,
שאותם ישראלים הכריזו כחוק על הקמת מדינתם
באו״ם ב״47׳.

ואכן, כל זה מעורר למחשבה מעמיקה, ויש בו
כדי לזעזע את יסודות היהדות האשכנזית, אשר מתוכה
קם אותו ״מתבולל וינאי״ וייסד את תורת הציונות,
שבניה שולטים היום בארץ ומדכאים אותו חלק של
העם, הספרדים, המהווים כיום רוב בארץ.
בימי שהותי הראשונים בארץ חשתי זאת בפנימיותי,
אך לא העזתי לתת ביטוי למחשבה זו אפילו בחלום.
הסיסמה ״טוב למות בעד ארצנו״ היתה זרה לאוזני,
וידיעותי בהיסטוריה היו אפסיות, אין איפוא להתפלא
על כך, שצאצאי הכוזרים מדכאים את החלק השמי
בארץ, וקל וחומר את הפלסטינים. אנו, בתפוצה ה ספרדית,
לא גדלנו על ״מצדה״ ,ו״סיפרי המקבים״ לא

היו בין סיפרי״הלימוד שהפולחן הדתי היה רק סמל
בעיניהם.
רק צאצאיהם של הכוזרים המתגיירים יכלו לקלוט
בתודעתם את ״תורה עם דרך־ארץ״ של ״גזע ואדמה״
הנאצית, ל״תורה עם דרך־ארץ-ישראל״ של האורתו דוכסיה
הגרמנית-יהודית, אשר מאותה תורה עצמה
צמחו ונולדו הקנאים של גוש־אמונים המאיימים על
כליית ישראל בשלישית, אפשר יהיה לראות את החוט
ההגיוני המקשר את התהליך הטראגי הזה, אם נישאר
מפוכחים וצלולי-דעת במחשבתנו, ומבלי שניסחף ב-
״משיחיות המיסטית״ ,שתורגמה על־ידי מוח מעוות
למעשיהם היום, וכמיעוט המכתיב למימסד הישראלי
חסר־האונים את קו־ההתאבדות הלאומי המסוכן ל קיום
המדינה הישראלית.
ברור, איפוא, שהמיעוט הזה הקורא לעצמו גוש-
אמונים, המתייהר ללבוש איצטלא של ״יהדות״ כקרדום
לחפור בו, הם אכן נטע זר, וסרטן מאיים בגוף
העם המתחדש כביכול, הפועל בשיטות ידועות לכפות
את רצונו על העם והממשלה כדי לומר לנו מה זה
״תרבות יהודית״.
והרי כל חינוכם ותרבותם של קנאים אלה, בנויים
וסמוכים על רעיונות לאומניים של מעטים הסוחפים
איתם את העם להתאבדות שלישית. בגלל ״קנאים״
אלה באו עלינו החורבנות של העם, שמהם עדיין לא
קמנו. התנהגות זו היא, איפוא, זרה לרוח היהודית
האוניברסלית, שהתפתחה במשך הדורות, ו״קנאים״
אלה לא מודעים לזרות המכרסמת בתת״הכרתם, אשר
מקורה באותם גרים־כוזרים, אבות-אבותיהם .״קשים
גרים לישראל״ כספחת, נאמר לנו, ויחד עם זה מצווים
אנו להתייחס לגר ולאלמנה בהבנה ואנושיות, אבל
עד כדי שהגר יקח את האבוקה להשמידני ן! לא ולא.
פתגם ערבי אומר שהבית הוא בית אבותינו, ובני-כלבים
יגרשונו. וזה מתאים למצבנו היום.

כל הפעילות ה״קנאית״ הזו נעשית לאור היום,
העם לא מגיב, חוץ מכמה בעלי דיעה צלולה הנוכחים
ברוח. העם שיכור מ״נצחונות״ הצבא, ריקבון המימסד
עוזר לתרדמה הלאומית של האוכלוסיה, כמו אותו
קוסם המסב את תשומת-ליבם לדברים של סרק, בעוד
הוא מכין בשקט את סם־המוות האיום אשר ממנו אין
תקומה עוד. שוטפים את מוחו ברעל, ואין נביא בשער.
אזהרותיו החוזרות־ונישנות של אורי אבנרי (״איך
משתגע עם״ ,״העולם הזה״ ; 1953״דם ואדמה״,

״העולם
ועל דרך
הניתנת
״קנאים

המצב מתבהר כאשר בוחנים את ה״קנאות״ של
גוש־אמונים מצד אחד, ואת המימסד הרקוב, שתילת
רעיון ״מצדה שנייה״ עמוק יותר בתודעת העם, העיוורון
השאנן של העם הנרדם, הפער החברתי המעמיק מיום
ליום, מצד שני. אלה הם גורמים ראשוניס״במעלה
לעזיבה ההמונית מהארץ. מציאות זו דוחקת את רגליהם
של כישרונות מעולים, והם קרואים בפי ה״גדולים״׳
״יורדים״ או ״נמושות״ ועוד שמות־גנאי אחרים, המפ נים
כביכול את גבם לעם המדכא אותם. אותם יורדים-
כביכול הם, למעשה, העתודה העתידה לשמש כ״שארית
הפליטה״ לאחר האסון המתקרב. עזיבתם של אלת היא
סימן לבאות, אם־כי בהכרתם, עזיבתם היא מסיבות
כלכליות. אבל בתת״תודעתם הם לא יעזו לבטא את
הכאב הנורא, וחסרון־הלב של הריקבון השולט בכל
זירמי החיים בארץ. כבר היום מתחילים יהודי התפוצות
המפוכחים להשמיע דיעות בקורתיות על דרכה המדינית
של ישראל, שמוליכה לאפיקים מסוכנים.
חאזהרות הרבות הבאות מצד אנשים בעלי דעת
שפוייה, צריכות לעורר ולהעיר את כל עוד נשמה באפו,
והקריאה לפעול בטרם הסתערותו של הדרקון המאיים
על כולנו, לחנך ולהכין הלבבות, לדעת ולהתבונן, אולי
יתעשת האלהים לנו, וכי אז לא נבוא בטענות לאלהי
ישראל בעת צרה, אלא נדע שלמעשינו המטומטמים
ואוזלת־ידינו גרמנו בעצמנו, וכי שמענו את האזהרות
ולא פעלנו. צריכים לשלם את התמורה במלואה, ולשתות
את כוס־התרעלה כולה, כי כך נאמר לנו ולא שמענו,
״מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו״ .אז נבכה ונקונן
בנהרי דמעות, והמישחק ייקח כיוון אשר לא נדע מהו.
והמתלונן בעת ההיא, יידום.

שמואל בן־טל אור,
קולדד, קולורדו, ארה״ב

שחס •חשונס הז ח

ציונות בל מדכאות

ו״משיחי השקר״ בגליון ראש־השנה ,) 2038 ,צריכים
לעורר בלב כל מי שהשכל עוד בראשו, ודעתו צלולה,
חרדה עמוקה למה שמתרחש לנגד עינינו ממש. אבנרי
גם מזכיר לנו השכם והערב במאמריו (״איך משתגע
עם״) ,שהיהודים החיים היום הם בני״בניהם של גרים
מתקופות שונות, וכי הטלית לא כולה תכלת. וראה זה
פלא, בני-בניהם של הכוזרים הגרים באיצטלה ציונית-
דתית״קיצונית״קנאית, מחישים את האבדון של העם,
ואין מתריע, ואין פוצה פה ומצפצף.
הצד המעניין בדבריו של קסטלר הוא, שהיות ש-
הכוזרים המתגיירים אינם בני־שם, הרי טענת האנטי שמיים
מתרוקנת מכל תוכן, כי הרי למעשה אינם
יהודים. ובצדק.

בחירתו של הרב לווינגר כאיש״השנה של
הזה״ לוותה בהתקפה חריפה על גוש-אמונים
ההגשמה של תנועה זו, כשההגדרה החריפה
לאנשי גוש־אמונים היא ,,משיחי שקר״ או
וקבוצת מיעוט״.
אין בדעתי לחלוק על הדרך המדינית-אידיאולוגית
של אורי אבנרי וחבריו־לדיעה, מאחר שכל תמימות-
דעים בין אנשי ארץ־ישראל השלמה לבין המצדדים
בדיעותיו של מר אבנרי לא תיתכן, אולם מעניין היה
לבדוק את התופעה הקרויה גוש־אמונים מנקודת־מבט
אובייקטיבית, בצמוד לעובדות בשטח בלבד, ומהן להגיע
למסקנות המתחייבות מכך, בלא להידרש לנבואה
וצפייה לעתיד, כפי שניסה כותב הרשימה ״משיחי
שקר״ לעשות, ולהימנע מספקולציות בדבר חורבן־בית-
שלישי ויתר תחזיות, שאין להו כל ביסוס עובדתי.
אין חולק על כך שאנשי גוש־אמונים הם התנועה
הפוליטית האקטיוויסטית ביותר על המפה הפוליטית
בישראל, ועל כן זוהי התנועה היחידה בארץ המסוגלת
להוציא רבבות לרחובות להפגנת הזדהות או אי-הזד-
הות (תלוי בהקשר ובמטרה) ,ואין לה כל צורך לארגן
היסעים כפויים ומאולצים מן הקיבוצים והמושבים —
פעולה האופיינית לחוגי השמאל, אשר שעה שרוצים
הם לארגן הפגנה פוליטית מביאים הם את חבריהם
מהקיבוץ אל העיר, ומיספרם המגוחך מבטל את אפקט
ההפגנתיות שרצו מארגני ההפגנה להשיג. אנשי אמונים
באים מכל רבדי החברה הישראלית, דתיים וחילוניים
כאחת, ומכנה־משותף אחד להם — אי־רצון לוותר
על שטחים מארץ־ישראל ! המימון לפעולות גוש־אמונים
בא מתרומות של חברי ואוהדי התנועה, ואין תנועה
זו נזקקת לחוקק חוקים דוגמת הניסיון לחוקק את
חוק-מימון-מיפלגות, המעמיד את האזרח בפני עובדה
מוגמרת גם שלא ברצונו. תנועת גוש־אמונים פועלת
על בסיס הרצון החופשי של חבריה, ועל כן מועט הוא
בה (אם בכלל) מיספרם של הפונקציונרים והעסקנים-
בשכר האופיינים לכל מיפלגה ומיפלגה במיגזר הפוליטי
הישראלי. אין לה צורך, לתנועה זו, לארגן רשימת
אוהדים או למיין ולקטלג אותה ; האוהדים באים
אל הדגל שעה שנקראים הם, ובלא כל היסוס.
מעניין לבחון את ההרכב האנושי האופייני לגוש אמונים.
ברי לכל, כי גוף אקטיווי חייב לפעול בעזרת
שני כוחות המשלימים זה את זה, והכוונה לכוח- מוציאי האידיאי המניע ולכוח־הפועל המונע, הוא
הרעיון מן הכוח אל הפועל. שני כוחות אלה, החסרים
בכל התנועות הפוליטיות הקיימות בארץ, מצויים בקרב
אנשי גוש־אמונים• האידיאולוגיה של ארץ־ישראל השל

שאינה שואבת את תוכנה מרעיונות חילוניים, אלא
הבנויה על רקע דתי-לאומי (תרצו לאומני, ואין כל רע
להיקרא לאומני בשל אהבת הארץ) ,היא-היא שהצ מיחה
את ההצלחה העצומה של גוש־אמונים•
בעוד שלשני הפלגים, השמאל והימין, אין נוער
שימשיך בדרכו למעט מיעוט רועש (צאו ובידקו פעם
אל־נכון מה מסתתר מאחרי השמות הבומבסטיים צעירי-
הליכוד או דור ההמשך בתנועת״העבודה, ותמצא מתחת
למעטה עבה של מלל אפסות אידיאולוגית וריקנות, ה מלוות
בשאיפת שילטון ושררה מצד שני המחנות) ,הרי
בקרב תנועת אמונים צמח דור״המשך בעל שורשים ולאו מיות
שופעת. צעירים ששירתו בצה״ל כקצינים ובעמדות-
פיקוד, בוגרי ישיבות ה״הסדר״ ששירתו בחיילות קר ביים
דוגמת הצנחנים בעבר ובהווה בשיריון, תלמידי
ישיבות המודעים לחשיבותה של הארץ ומיקומה במרכז
החיים היהודיים — הם הכוח המניע השופך שמן
על גלגלי תנועת אמונים, שהיא תנועת־המחאה האמי תית
שקמה לנו לאחר מילחמת יום־הכיפורים. נוער
זה, הנמנה עם שורות גוש־אמונים, אינו רץ רק אחר
החיים הקלים. אמת, איש אינו מכחיש כי נוח וטוב
לחיות חיי״מותרות, אולם בשומן הכלכלי טובעת האי דיאולוגיה
ונחנקת למוות, וסופה גלות בחוצות ניו-
יורק או בשאר ארצות העולם.

אין אני שותף לתחזיתו הפסימית של פרופסור
ישעיהו לייבוביץ, כי גוש״אמונים הינו תנועה של משי-
חיות־שקר וסופם של אנשיה, לאחר שיתייאשו מהשגת
מטרותיהם, לרדת מן הארץ. טיבעה של תנועה משיחית,
כי שעה שמגעת ההתלהבות של אנשיה לשיא, מתפכחים
הם מאשליותיהם ומוצאים עצמם לפני שוקת שבורה.
מצב-עניינים זה אינו מאפיין את גוש״אטונים. תנועה
זו הגיעה מכבר לשיאה, ואין כל סימנים כי דועכת
היא ונעלמת מעל פני המפה הפוליטית• אדרבה, אנשיה
חיים, קיימים ופעילים, וממשים כצל מאיים על מט•
שלת-בובות נוכחית זו• עצם העובדה שראש־הממשלה
טרח וכינה תנועה זו בשמות-גנאי חמורים, מראה
בעליל על עוצמת כוחה של תנועה ספונטנית זו.
גוש-אמונים אינו קומץ, כפי שמנסים רבים לציירם,
ואין הוא מדינת־ישראל כולה מנגד, כפי שטוענים
אחרים, אולם כוחה של תנועה זו חזק דיו כדי להפיל
ממשלה ולקבוע עובדות של ממש — ופרשיות קריית-
ארבע, עופרה, קדום, חברון ועוד יוכיחו. נכון הדבר,
כי בין המגשימים מצויים מעטים, אולם בדיקה קצרה
בהיסטוריה קצרת־השנים של הציונות המגשימה תוכיח,

כי חמגשימים־בפועל היו תמיד המיעוט, ואילו הרוב
עמד מאחריהם והעניק להם גיבוי ומישען כלכלי
ואידיאולוגי, ובזכות גיבוי זה עמדו תנועות רבות במיבחן
השנים חרף הבלייה והכירסום.
כל הנסיונות לצייר את החינוך המוקנה לנוער הדתי
כחינוך שוביניסטי וקנאי שאינו מתאים למציאות ימינו
עקב צרות אופקיו, סופם כישלון נוכח המציאות העכ שווית,
והיא — כישלונו של דור״מחנכים שלם לחנך
נוער להקרבה־עצמית למען ארצו־שלו. איך תוסבר
הנהירה ההמונית לחו״ל מצד אלפי צעירים המסיימים
את שירותם הצבאי ן ברצון להתפרקות מן המתח י
ייתכן. אך סופו של רצון עז זה להתפרק מן המתח
השתקעות מוחלטת בארץ זרה, תוך ויתור על בניין
הארץ (מלים הנשמעות כלקוחות מתוך אלבומי ארץ־
ישראל הישנה, שאינה עוד לגבי מרבית הנוער כיום)
בשל רדיפה אחר חיים נוחים בלא חובות, דוגמת
שירות-מילואים ומצב כלכלי מעורפל.
הכל מסכימים, כי דרכו של צעיר ישראלי ממוצע
אינה סוגה בשושנים, וכי שעה שנפטר הוא מחובת
שלוש שנות שירותו הצבאי ממתינות לו עוד 34 שנות
מילואים, שבמהלכן עשוי הוא להיתקל בסכנות אין-
ספור ואולי ליהרג, שלא לתת את הדעת כלל על אי-
הנוחות הנגרמת לאדם צעיר השואף לבנות את עתידו
הכלכלי־חברתי במיסחר או בלימודים, ואלו הן שנותיו
הפוריות ביותר לאחר ששלוש מהן כבר נלקחו ממנו.
במצב עגום זה נדרשת מצעיר ממוצע הקרבה רבה, ורצון
להקרבה מושג רק שעה שיש לאותו צעיר מיטען חינוכי
אידיאולוגי בעל מישקעים.
דומה, כי הנוער הדתי הוא״הוא הנוער בעל מיש-
קעים אלה, ועל-כן מובנת נחירתם הפתאומית של אנשי
ארץ־ישראל הישנה כלפי גוש-אמונים• הם גילו בהם
את נעוריהם, את הימים שחונכו על ברכי ברל כצנלסון,
ולהבדיל אנשי התנועה הרוויזיוניסטית שחונכו על
תורת זאב ז׳בוטינסקי. הנוער של היום חונך על ברכי
הדולר, וסופו של הדולר שחוזר הוא אל צור־מחצבתו,
אל ארה״ב, מקום בו מצויים בגדולה שבעריה — כ300-
אלף ישראליים — פאר הייצוא הישראלי לחו״ל, אנשים
צעירים בעלי מוטיבציה ויכולת.
מקווה אני כי הפעם ניתנה תמונה נאמנה לדרך
המנחה את גוש-אמונים פחות קנאי אחד או קנאי אחד
יותר. זוהי הדרך שהנחתה אותנו בתקופת המדינה-
שבדרך, שעה שצו־הקיום מנע קיומם של יסודות מיני מליסטיים
דוגמת אלה שפרו ורבו באחרונה בפוליטיקה
הישראלית, וזוהי הדרך שתמנע מאיתנו תבוסה בעתיד.
אנשי ״שתי גדות ליר קון״ ימצאו לבסוף את עצמם
על גדה אחרת, על גדת נהר ההדסון, ולא על גדת
הירדן — שלהם אין הוא אומר דבר.

חיים שטנגר. תל־אביג

(המשך מעמוד )6
הטמפון שיותר נשים
נותנות בו אמון !
הרי לפניכם מספר שאלות
ותשובות בעני! ההגנה שנותנים
טמפוני ״טמפקס* .בדרך זו תבינו
מדוע המלים ׳אמון׳ וטמפוני
•טמפקסי, מתקשרות בצורה כה
הדוקה, בתודעת! של נשים
ממאה ארצות ויותר.
מה הו העובדות בעניו החדרת
הטמפו!?
מיכל ההחדרה של טמפו!
•טמפקס׳י מאפשר החדרה נוחה
והגיינית. המיכל הדק, החלק
והמשומן -מנחה את הטמפון
למקומו הנכון־במהירות ובקלות.
שלא כמיכלי פלסטיק, ניתן
לשטוף את מיכל ההחדרה
באסלה ותוך שניות יתפרק
המיכל לרצועות נייר, שגודלן
בדיוק כשני מגבוני גייר
(*טשיוסי).
גם את טמפוני ׳טמפקס׳ עצמם
אפשר לשטוף באסלה באותה
צורה, כיוון שגם הם מתפרקים
מעצמם.
האם ״כושר ספ׳יגה״ פירושו
הגנה?
לא בהכרח! טמפון יכול להיות
סופגני וזה עדיין אינו עשוי
למנוע תקלות.׳־הוכחת כוס המיס•
אינה מצביעה על הגנה נאותה.
מים אינם דומים להפרשות המחזור
החודשי וכן אין דפנות הכוס
דומות לשכבות הרקמה בתעלת
הנרתיק (ווגינה) ולמידתה.
טמפוני ׳טמפקס׳בנויים משכבות
לחוצות ברכות של צמר גפן
סופגני ביותר. באשר הטמפון
מוכנס למקומו המדויק,
באמצעות מיכל ההחדרה שלו ־

הוא מעניק הגנה מעל ומעבר למה
שדורשים הצרכים הנורמליים.
שלא כטמפונים שונים אחרים -
הרי טמפוני ׳טמפקס• מתפשטים
בכל שלושת הממדים ־ אורך,
רוחב, עובי -ומתאימים עצמם
לממדים ולמצבים השוגים של
הנרתיק (ווגינה) כד שהסיכוי
לדליפה או לחריגה מהמקום -
הם כמעט אפסיים. עם ההרחקה
מחליק הטמפון, כך ששליפתוקלה ופשוטה ממש כמו החדרתו.
חוט המשיכה תפור היטב לכל
אורכו של הטמפון.
האם יש צורך בדיאודורנט?
שימוש בטמפון מונע היוצרות
ריחות בלתי נעימים.יתר על בן,
דיאודורנט עלול לגרום לגירוי
או תגובות אלרגיות -ואפילו
לגרום נזק לרקמות עדינות.
הטמפונים של ׳טמפקס׳י אינם
מכילים דיאודורנט. לשם־מה
להסתכן בחומר שאינו נחוץ כלל.
האם טנופוני ״טמפקס״
חסכוניים יותר?
כמובן. טמפוני ׳טמפקס• נמכרים
באריזות של 10 יחידות ושל 40
יחידות, שעולות פחות או שוות
במחירן לאריזות של 8יחידות
1־ 30 יחידות מתוצרת אחרת.
מהם הטמפונים הנפוצים
ביותר בעולם?
טמפוגי ׳טמפקס׳ .יותר נשים
קונות טמפונים של ׳טמפקס׳
מכל הטמפונים האחרים ביחד !
כי הן נותנות בהם אמון. האיגך
סבורה שגם את יכולה לבטוח
בהם?

בתולדותיה יש לישראל ראש־ממשלה ש מתמצא
קצת בספורט ואפילו עוסק בכך ב עצמו.״
בעצם קביעה זו, שאין לה על מה
לסמוך, גרמתם עוול לזיכרו של דויד בן־
גוריון, ראש־ממשלתה הראשון של ישראל.
אומנם הוא לא היה כ מרגלן וגם
לא טניסאי, דוגמת יצחק רבין, אבל הוא
עסק בספורט מ על
ומעבר לכל ישראלי מדינאי
אחר.
עדיין זכורים ל כל
תרגילי ההת עמלות
והיוגה ש עשה
בן־גוריון, ב הדרכת
הפרופסור
פלדנקרייז. עמי-
שלו,
דת־הראש
למשל, לא היתד.
פחות ספורטאית
ממישחקי הטניס
של יצחק רבין.
גם את צעדותיו של הממושכות
בן־גוריון ניתן ב החלט
להגדיר ב תור
ספורט, ואני מסופק אם היה יצחק
רבין, בגילו, מסוגל לצעוד קילומטרים כה
רבים מבלי להתעייף, כשם שעשה דויד
בן־גוריון בזמנו.
יהושע אונגר, ירושלים

משה דיין בראש הממשלה
אולי זה יישמע באבסורד, אבל נחיה
ונתראה ביום שלאחר הבחירות. בכל אופן,
זה התשקיף הפרטי שלי.
ראש־הממשלה הבא של ישראל לא יהיה
יצחק רבין, וגם לא שמעון פרם. כמו־כן,
זה לא יהיה אבן וכן גם לא מנחם בגין.
אז מי ז קשה, אולי, להאמין שאחרי המחדל
אצביע עליו. אבל כפי שאני רואה את הד ברים
בשטח: ראש־הממשלה הבא יהיה
משה דיין, ואם מישהו אוהב להמר, זה
ההימור הבטוח ביותר.
משה דיין יודע שאם לא עכשיו, אז
אולי בעולם הבא יש לו סיכוי כלשהו.
דיין תיכנו את תפיסת השילטון מאל״ף עד
ת״ו, בעזרת הגייס־החמישי שיש לו בכל
המיפלגות. ניצים ויונים עיוורות יעלו אותו
לשילטון. עשו את החשבון. חלום־בלהותי
אם אתם רוצים למנוע שדיין־מנטש ינהלו
את חייכם, עיצרו בעדם !
יוסף גילעד, ומת־גן

העיקר שהמגכ״ל משתלם
שמענו בחדשות על כך ששר־האוצר
תובע ממישרד-החינוך לקצץ את תקציבו

לשנה הבאה בכמה עשרות מיליוני לירות.
שר־החינוך, א ה רון׳י ד לין, כבר עשה את
החישוב שהקיצוץ הנתבע ממנו מתבטא
בביטול עשרות כיתות־לימוד. תוך כדי
כך גילה שר־החינוך, שאחזקת ביתה אחת
בבית־ספר עממי עולה למדינה 60 אלף
ל״י בשנה.

ההגנה הפנימית וטיותר נוטים בוטחות בה.

מיוצרים רק על ידי חברת טנזפקס מ1״מ הוונט, אנגליה.
היבואנים: אינווסט אימפקט בע״מ.רח׳ ירמיהו 38ת״א.

עכשיו צאו ועשו חשבון. השתלמותו של
מנכ״ל מישרד־החינוך, אלעד פלד, באד־צות־הברית,
עולה סכום של חצי מיליון
ל״י בשנה. חישוב פשוט מראה, שבסכום
זה ניתן היה לקיים לפחות 8כיתות לימוד
שבהן 250 תלמידים לפחות. נכון שהש־תלמותו
של פלד אינה על חשבון מישרד־החינוך,
אלא על חישבון מילגות של קרנות

זרות. אבל אם היה מנכ״ל נאמן לתפקידו
היה אולי מצליח, באותו כוח־שיכנוע, לה שיג
חצי־מיליון ל״י לשם קיום 8כיתות
לימוד השנה.
מזעזע לחשוב על כך שכמה עשרות
תלמידים לא יזכו בחינוך השנה, מפני
שלא נמצאו עבורם הכספים, שמנכ״ל מיש״
רד־החינוך הצליח לגייס עבור השתלמותו
שלו. אם זאת לא שערוריה, אני לא יו דעת
שערוריה מהי.
ברוריה שליד, תל־אביב

מי התלונן?
הייתי נחוש בהחלטתי שלא להגיב על
רשימתכם אודות מנחם גולן (המודם הזה
— ״הקוסם מתל־אביב״),
,2036 במדינה
שבה תירץ את ה סיבה
לכך שהוצא איגוד מרשימת
התסריטאים האמ בתלונתי
ריקאי,
אליהם.
לא רציתי
להעניק לו את ה כבוד
בתשובתי, מ תוך
הערכה שה קוראים
הישראלים
מכירים את אנשי הם.
על כל פנים,
כמי שביקר בי שר אל
פעמים רבות
וכמי שקרוב לתע-
שייודהסרטים שלה.
על־ידי שוכנעתי ידידים טובים ל הגיב.
מעולם
לא התלו ננתי
בפני איגוד־התסריטאים
האמ נגד
גולן.
ריקאי
לא בעל־פה ולא בכתב. אין לי מושג למה
מתייחס גולן בטענתו כי התלוננתי נגד ה חוזה
שלי. העובדה היא שאני הוא שיזמתי
את הפרוייקט של הקוסם מלובלין, השגתי
את הזכויות מהסופר יצחק שביס־זינגר, ורק
מאוחר יותר נכנס מנחם גולן לתמונה,
תוך הבטחת תפקידי כמפיק־מישנה של ה סרט
וככותב התסריט. תוך זמן קצת הגעתי
למסקנה שגולן עצמו סירב להכיר בחוזה
של ההפקה המשותפת בינינו, וביקש לבט לו.
רק אז׳ ולא לפי בקשתי אלא לפי
בקשתו, בוטל החוזה המקורי שלנו ואני
מכרתי את התסריט לגולן.
אם איגוד־התסריטאים מחק את שמו
•של גולן מרשימת המפיקים ־שחברי האי גוד
רשאים לעבוד עימם, זה נעשה כנראה
מסיבות שהוא יודע עליהן, כולל תלונות
מסופרים אחרים, ולא בגללי. אני השלמתי
מאז עם העובדה שלו ולי יש ערכים שו נים׳
ואין אנו יכולים לעבוד יחד. לרוע

המזל, הגעתי למסקנה שתסריט רגיש זה
לא יוכל להיות ממונדש בצורה אמנותית
על־ידי גולן.

איירווינג ם. ווינז,

לוס אנג׳לס, ארצות־הברית
• מתרגמי כתבת ״העולם הזה״ מעיב־דית
לאנגלית עבור התסריטאי וויט, טעו
כנראה. גולן לא האשים את וייט כאילו
התלונן נגד גולן בפני איגוד־התסריטאים.
כפי שצויין בכתבה המאוזכרת במיכתבו
של התסריטאי, טען גולן כי האיגוד ביקש
ממנו לחתום על חוזה שתנאיו עמדו בני גוד
לתנאים של החוזה שהיה לו טס וייט.
באותה כתבה לא התייחס גולן כלל לביטול
החוזה שלו עם וייט.

העול ם

הזה

2043

גיליון ״העולם הזה״ שיצא לאור לפני 25 שנה מדיור! ,הביא
בתבת־שער מצולמת בת שלושה עמודים. הכתבה עסקה בניתוח
שקיעת הוליווד כמרכז הקולנוע העולמי, ופירטה את תפקיד
כירת־הסרטים כמכשיר לסילון* האמת ולטיפוח חלומות מזוייפים.
כסיכום הפתכה הועלו מסקנות עכור הקולנוע הישראלי, מס קנות
המסבירות את השפל שכו שרוי קולנוע זה.
כגיליון ״העולם הזה״ ,לפני 25 שנה, פורסמה כתכת־אמצע
מצולמת, שעסקה כראשית מיכצע ו״הדרת פני זקן״ שעיריית
חיפה החלה כו. היו כתבות שעסקו כמצבו של הריקוד הישראלי,
העידוד התעשייתי המוגבל, מיפעל־הפים, מצכם של עבריינים

הפוליטית של

כמוסד לעכריינים צעירים, ופירוט התפוררותה
מצריים המלוכנית.
כשער הגיליון תמונת ויוויאן לי וקלארק גייכל, המסמלים
את ראשית שקיעתה של הוליווד.

מדוע אסר ברגוויון את העישון בישיבות־הממשלה
הזלילה הגדולה שר מאו צה־טונג

הצר־וות שד

״העולם הזה״ 730
תאריך

שלונסקי

* בו טו אנז ואסל על פיקחות ועסקי־מדיניות
אי־המיזרח, אלא כל חמישה (או שישה),
דבר -שיבטיח רוב לתושבי הארץ מיי •צא־מיזרתי

המעטים משפיעי הרבה
אחרי חודש ימים של חגים׳ חגים־למחצד,
וחגים־לרביע (הפסקות־חשמל) התמתח ה אזרח,
נאנח אנחה של צער, העיף מבט
עצוב בלוח המראה לו כי במשך כמה
חדשים לא יהיו חגים רישמיים. שגת־העבודה
החלה.
האזרח הממוצע אינו מתלהב, ביותר,
לעבודה מאומצת בסתיו .1951 אף כי מצי
ליף־מפא״י, מאיר ארגוב, הח״ב בן ה־,47
השביע קהל מאזינים באסיפה תל־אביבית
כי עליהם לעבוד יותר, אם רוצים הם
כי המדינה תוסיף להתקיים, הרי קיימת
רק המרצה מעטה לפועל. החשבון פשוט :
אם יעבוד יותר, יצטרך לשלם מס־הכנסה
רב יותר, לא יוכל לקנות בכסף ולא כלוס:
הבגדים קצובים, חופשה בחוץ־לארץ
אינה אפשרית, דיור עולה בהון־תועפות
שאין הוא יכול לחוסכו מעולם, והוא הדין
לגבי מכונית, שעבודה לא יקבל ר שיון־
רכישה.
החגים איפשרו לו למעט בעבודה, אף
כי הרקע הדתי לא עניין אותו ביוי׳ר.
כי בשנה שבה הפכו החוגים הדתי־ם ה מאורגנים
שותף־יחיד של מפא״י בממ שלה,
נתרופף עוד יותר הציביון הדתי של
עונת־החגים. בערים הגדולות לא נראו
כימעט סוכות, שוק האתרוגים היה זעיר
(ונפל קורבן להתקפות המישטרה הב ו בלית׳
-שפעלה נגד עסקים שחורים) ,ב כבישים
ניראו מכוניות לא מעטות ב ז:־-
הכיפורים — דבר שהיה בלתי־אפשרי עוד
לפני כמה -שנים.
הסיבה: אף כי הדור הישראלי יליד־הארץ
הולד וקטן בחשבון האחוזים (ראה
להלן) הרי השפעתו על הצביון הרוחני
של המדינה הולכת וגדלה.

״איני רוצה בך״
השר היחידי בממשלה החדשה, שלא
חיכה לסיום חודש החגים ונכנס מייד ל תפקידו,
היה דוב יוסף. הוא חזר למישרדו
הישן, ולמחסני־המלאי •שנתרוקנו בינתיים
לחלוטין.
פגישתו עם מנהל מישרד־המיסחר־וה־תעשייה,
הרמן הולגדר, היתר. לבבית וכנה :
״איני רוצה בך, מר הולנדר,״ הודיע השר
החדש למי שהיה זמן רב מועמד לתפקיד
שד־המיסחר־והתעשייה. ההסבר: דוב יוסף
זקוק אומנם לפקידים אחראיים וממושמעים,
אך אינו זקוק לבעלי יוזמה יתירה. כי
הממשלה חייבת לשלם עתה את שטרותיו
של הולנדר עבור העור שגרם ל-שפע ה נעליים
בחנויות, ונמנעה בכך מת־שלום
תמורת הסוכר המונח בנמלים -שעה שה־אוכלוסיה
לא זכתה לחלוקתו זה -שלושה
חודשים.
351108 הקזלוול ברח למטכ״ל
האזרח האמיץ מחשבי ( 222ע׳)
מאת: מ .י. בן־גבריאל,
הוצאת ״מסדה־.
חבקוק מחשבי הוא גבר בעל צורה מרו

בעת כמעט, נושא משקפיים משובצים
במיסגרת־זהב (שהיו נושרים תדיר מעל
גב חוטמו, למרות היותו חרומף) ששער־ראשו
לא היה משופע ביותר, רווק בעל
הספרייה הגדולה (והיחידה) בכפר הגיבו רים.
מילבד
זאת היה קצין בצבא הגרמני
בימי מילחמת־העולם הראשונה, והביא משם
שני אותות שנרכשו בדרך משונה: כתב־אישור
•שהקצין חבקוק מחשבי לא קיבל
את צלב הברזל כאות־הצטיינות. האישור
ניתן לו כאשר נתקף רגשות אנטי־צבאיים,
בימי המהפכה, אחר בריחת הקיסר ויל־הלם.
אות שני היה מונוקל שהשיג בדרך
ורדן בחפירות עוד יותר משונה כשנפגע כובע־הפלדה •שלו, חב-ש כובע של
שבוי צרפתי, יצא איתו למקום מסרים שבו
י־שב אותה שעה יורש־עצר פלוני לבית
אלמוני, שהיה קולונל במיפקדה הראשית, ד בעינו •* מונוקל לפניו, כשעיתון מיכנסיים תלויים על וו שבכותל. אך
למראה הכובע הצרפתי •שעל ראשו •של
מחשבי, טעה טעות גמורה בהערכת המצב,
וחשב שהאוייב פרץ את הקווים. יור ש־העצר
הקים צעקה, הפיל את המונוקל מ עינו
ונמלט לעורף המטה הכללי.
אולם מחשבי הצטיין במייוחד בפעילותו
לטובת הכלל בכפר הגיבורים. אחרי ש נכשל
בבחירות לוועד הכפר, כשעשרת־הדיברות
הן מצעו, החליט כי על הכפר
לספק לעצמו את קימחו, ולגדל חיטה ב ממדים
נרחבים. אך כפרדסן זהיר העדיף
כי אחרים יזרעו את החיטה, והסתפק ב הריסת
הקיר המבדיל בין -שני חדרי ביתו,
רכש חיטה מאיכר שיידלדל בכפר שכן
והפך את ביתו לאסם.
בכל זאת יאלץ מחשבי להשתלם ב אחד
מקרבות־ההתשה הארוכים של
מילחמת־העולם הראשונה נערך בוורדן.
** מישקף לעיין אחת.

כל חמישי: צ בר

25.10.51

חקלאות, ולמד לשם כך את השפה הפור־טוגלית
(כדי לאפשר לעצמו קריאת ״ספדי
לימוד החקלאות״ באותה שפה) .מומחה ש נזדמן
לכפר הסביר כי החיטה היא מסוג
ירוד, והזהיר את מחשבי כי תישרף (מחמת
חמימותה הטיבעית המתפתחת מאליה) אם
לא ידאג לניעור גרעיניה.
מחשבי מצא פיתרון קל: שיגר מיכתב
בעילום־שם לבולשת הבריטית, והודיע על
מחבוא נשק חם באסמו. התוצאה: יחידת־צבא
הקיפה את האסם, נסתייעה ביחידת
בדואים -שכירים, הפכה כל גרגיר חיטה,
ולא מצאה דבר, אך הצילה את חיטתו
של מחשבי *.
אחרי שיעמום מתמיד, הנובע מעיון ב־כיתבי
סופרים מכובדים הרוקמים את עלי לותיהם
סביב דו־שיח בין חנווני־מכולת תל-
אביבי ללקוחתו, או איכר רחובותי עם
פועליו הערביים, יצא בן־גבריאל בספר
קל, משעשע, מרתק, העלול להמיט שואת
צחוק על קוראיו.

אנשים ,
6אחרי שבן־גוריון גילה כי 11 מתוך
13 שרי הממשלה אינם מעשנים (יוצאים
מן הכלל שני אנשי הפועל המזרחי: ד״ר
ידסף בורג, משה שפירא) ,ביקש לא סור
את העישון בי־שיבות־הממשלה. לאחר
•שהצעתו נתקבלה, נזדרז שר־האוצר אלי עזר
קפלן והעלה את מחיר הסיגריות
כדי שלושים אחוזים.
ס סיפר אחד המוזמנים האירופאיים
לחגיגת יום־השנה השני של תפיסת ה שלטון
בסין על-ידי מאד צה־טונג :
״הסעודות היו כבירות. מנה באה אחר
מנה בלא הפסק. לעיתים 12 עד 15 מנות
לארוחה. רוב מאכלי־התאוור, ניתנו עם
תוספות. המרק המצויין היה עשוי מסנפירי
כריש, והיו קציצות מבשר נחש.״
• בכעוס השנתי •של סופרי הקיבוץ־
הארצי, שנערך בעין־שמר, בלט אברהם
שלדנפקי, שביקש סליחה על קולו הצרוד
בנימוק הגיוני :״קרה לי פנצ׳ר
גדול. אפ-שר •שתוכן ד ברי טובה יהיה, אבל
הצורה ודאי -שנתקלקלה — נצטרדתי.״
• כרטראנד דאסל, הפילוסוף ה בריטי,
שזכה בפרם־נובל לסיפרות הודיע,
בהגיעו לגיל ,80 כי ״פיקחותי הלכה והת מעטה
מאז היותי בן עשרים. בהיותי צעיר
כש אחר־כך,
מתימטיקה

אהבתי
זר, הפך קשה מדי עבורי, נטיתי לפילו סופיה,
וכאשר גם לה לא יכולתי, עברתי
לעיסקי מדיניות.״

מיספרים, הירחון הסטאטיסטי של קרן
היסוד ולישכת הסטאטיסטיקה הממשלתית
בראשות פרופסור רוברטו בקי ״ שיתפו,
כרגיל, פעולה והסיקו מסקנה מעניינת על
גורל הצבר.
אחרי שבסוף ( 1931 המיפקד השני של
ממ-שלת המנדט) היו ארבעה מתוך כל
עשרה יהודי הארץ ילידיה, החל חלקם
יורד. כעבור • 17 שנה, ב־ ,1948 ברישום
התושבים הישראלי, י רד חלקם לשליש,
לפני שגה לרבע, מתקרב היום לחמישית.
אולם לא רק חלקם -של הצברים בין
יהודי הארץ מתמעט, גם חלקם -של האש כנזים
הולך ופוחת, מפצה את מיעוט ה צברים
בריבוי יוצאי ארצות־המיזרח.
לעומת ירידה בחלקם של יוצאי־המיזרח
לפני עליית המדינה (משליש לחמישית)
גדל שיעורם בקפיצה רבתי, והגיע בסוף
1950 לשליש, מתקרב השנה לשתי חט -
•שיות ויתברר, כנראה, תוך •שנה- ,שלא רי,
כל ארבעה מתוך עשרה ישראלים הם י וצ־

* בדומה למירצו האינסופי־כמעט של
מחברו,
בן־גבריאל
נח לא מחשבי
מימיו, הוא פירסס אלפי מאמרים 15 ,ספ רים,
הטיף לפאן־אסיאתיות, דו־לאומיות,
איחוד־המרחב. משך 25 שנים שימש כ־עיתונאי־חוץ
לסוכנויות־הידיעות הגדולות
של מרכז־אירופה, שירת בצבא הגרמני
במילחמת־העולם הראשונה, במישטרה ה ארצישראלית,
בצבא הבריטי במילחמת־העולם
השניה ובצה״ל.

* היה עד לפני כמה שנים מנהל ה־מטיף
לישכה
המרכזית לססאטיסטיקה.
מושבע לרי בוי הילנדה
** בני עדות־המיזרח היו מיוצגים ב כנסת
על־ידי שישה זדכי ם בלבד (ז.א.
חמישה אחוזים במקום ארבעים) .הצברים
מייוצגיס על־ידי 17ח״כים.

** בשנות ה־ 20 לחייו חיבר רא־סל,
יחד עם וייטהאר, את עקרונות ה מתימטיקה״
המהווים בסיס המתימטיקה ה מודרנית.
בתקופת התעסקותו בפילוסופיה,
ביסס את עקרונות ה״פילוסופיה הפוזיטי־ביסטית״
,ובשנות ה־ 80 לחייו זכה בפרס
נובל לשלום של פועלו נגד הפצצה־האטומית.

״חמאה במקו תותחים״

מכתבים
כסדר — אכל הפלסטינים !
הביקורת שלנו על העיתון, שאותו אנו
מקבלים כאן מזה שנתיים: הכל בסדר ונח מד,
חוץ ממאמרים פרו־פלסטינים מרגיזים.
אגב, דיגשארו עוד פלסטינים בלבנון עבור
פלסטינה שלכם?

ג ם הם אוהבים

יוסף בצלאל,

מילאנו, איטליה

על חודה של חולצה
מאחר שרוב הכתבות המתפרסמות בעי־תונכם
היין שקר וכזב (חוץ מהתאריך)
ברצוני, כאוהד־כדורגל חיפאי וכתושב חי פה,
להסב את תשומת־ליבכם לטעות המצ ערת
•ש״נפלה״ ( ביו ד עין!) בכתבה (העולם
הזה ) 2038 על כדורגלן מכבי תל־אביב, ביי
טבק. בשתי התמונות העליונות משמאל
נראה ביי טבק, לפי הגדרתכם ,״מוגן מפני
אוהדים חיפאים״ .משום־מה חולצתו, ש־היתר.
צריכה להיות מיוזעת אחדי המישחק
המרתק, היא חולצה אחרת לגמרי מזו שבה
הופיע במישחק, והנראית בשאר התמונות
בכתבה. אבקש מכם התנצלות מעל גבי
העיתון, וזאת מפני שכאשר ירד בני טבק
מהמגרש מחאו לו החיפאים כפיים.

אשר ליטבק,

צה״ל

• מי שחייב את ההתנצלות הוא הקורא
ליטבק. האם חשב על האפשרות שאחרי
שירד סהמיגרש החליף בני טבק מייד את
חולצתו הרטובה באחרת?

מתחת לגיי ר נ׳מילי
אם אומנם נכון הסיפור •שהתפרסם ב מדור
״אנשים״ בעיתונכס (העולם הזה
,)2041 על חנוך מרמרי ודודו גבע• ,שהש
חיתו
את קירות ירושלים בפירסומת לרגל
הופעת ספרם החדש, הרי לדעתי הם מתחת
לרמתו של ברוך ג׳מילי, ומאד חבל לי
לקרוא שהעולם הזה כתב על הוואנדאליות
שלהם באהדה. חנוך מרמרי הוא מהלוח מים
נגד השחיתות• ,שאחד מסימניה הוא
השימוש בגיכסי הכלל לטובת האחד וב וודאי
שהוא בעד האקולוגיה. אבל כשזה
נוגע לו. זה כיראה כבר משהו אחר.
יעל ארז, חל־אביב

101£ז
סיגריות ״סיים״
נמכרות יותר
מכל יתר הסיגריות גם יחד
ויש סיבה טובה לכך-
סיגרית ״טיים״ באמת טובה
דובק מייצרת סיגריות איכות למעלה כ 40-7שנה.

לא־בלעדית
במדורכם ,״רחל מרחלת על כל העולם״
(העולם הזה )2040 סיפרתם על הדוגמנית
שרה מור, כי קיבלה זוג משקפיים שבהם
משובצים כ־ 12 יהלומים. ובכן, ברצוני ל ציין,
כאחת שמתגוררת בלונדון, כי העיר
כאן מוצפת במישקפי־שמש כאלה, ויש
מיבחר של כל האותיות ולא רק האות 5
המופיעה על עדשת המישקפיים •שלה, כפי
שהיא אולי סיפרה לכם. הייתי מאד רוצה
שתפדסמו אינפורמציה זו.

ליאורה אבירן,

עובדת שגרירות ישראל, לונדון

הכו פבוד לתורה !
בכפר חב״ד יש ספרי*תורד. גדולים יותר
מאשר אותו ספר-תורה דמוי מחזיק מפת חות,
שבחרתם לפרסם בכתבתכם על
שמחת תורה בכפר חב״ד (העולם הזה
.)2042 לפרסם תמונה כזאת הרי זה כחילול
השם ו ביזוי תורתו הקדושה.

ל. הירש,

העולם

ירושלים

הזה

2043

ברי אד חד מימוה היסטורי-אסד הדר לקאווסה וואלץ
להיכנע -אש״ר חור למקום מרבדי בזירה הערבית

אשר נתקהלה הידיעה אצל הפלסטינים ברחבי העולם, הם התחבקו, התנשקו,
קפצו מאושר, הרימו כוסות, בירכו איש את רעהו, ב נו מרוב התרגשות.
לרבים מהם ניראו הדברים כהצלה ברגע האחרון, בהתערבותו של אללה.

הדם הוא אחד האנשים השנואים ביותר במרחב. ,״הכלב של אסד״ ,האיש העושה
את העבודה המלוכלכת למען אדונו. סאדאת הודיע מייד כי גם הוא לא יבוא לפיסגה.
כך מתה ועידת־הפיסגה בעודה באיבה.

כולם הכינו מייד: זהו רגע של מיפנה היסטורי. הפלסטינים נחלו
ניצחון גדול. הסכנה הגדולה לקיומם חלפה. התחיל עידן חדש.
אויכם הגדול כיותר, נשיא סוריה, נחל תכוסה קטלנית, ומבית,
מכישה, שממנה לא יחלים, אולי, לעולם.

כוונתו של אסד נתגלתה במהרה. הצבא הסורי בלבנון פתח בהתקפת־מחץ ב שני
צירים — לעבר צידון, הנמל החשוב האחרון של המובלעת הפלסטינית־מוסלמית־שמאלית
בדרום, ולעבר !מערב-ביירות, המעוז העיקרי שלה. בציר צידון לבדו הופעלו •שתי
אוגדות־שדיון סוריות, האחת סדירה והאחרת של כוחות־ד,מילואים.

התמונה שהצטיירה למחרת היום ברבים מעיתוני העולם, ובעיקר בעיתוני ישראל,
היתה שונה לגמרי! .מיליוני מילים נשפכו על כניעת הפלסטינים, על הצלחת הסורים,
על אי־המעשיות או אי־רצינות ההסכם שהושג בריאד. נדמה כי מעולם לא כתבו בורים
פה רבים מילים כה רבות על מאורע היסטורי שהם הבינוהו כה מעט. בראש התור
עמדו, כרגיל ,״המומחים״ הישראליים לענייני ערבים — אותם הטועים תמיד, בכל
הזדמנות, ושלא צדקו אפילו פעם אחת בהערכותיהם לגבי המילחמה בלבנון, מאז
שהחלה לפני שנה וחצי.

לא היה שום ספק לגכי מטרתו של אסד. הוא כיקש להנחית תוך
יומיים־שדושה את מכת־המוות על אש״ן*.

אורי א ס רי
ייתכן שאפשר לסלוח לחם. כי כדי להבין מה התרחש בריאד דרושה ידיעה מעמיקה
מאד של המתרחש מאחרי הקלעים בלבנון, במחנה הפלסטיני ובבירות הערביות —
ידיעה החסרה בארץ כימעט לחלוטין, ושגם בעולם הרחב מעטים הפרשנים והעיתונאים
המצויידים בה.

מי שהכין מה מתרחש, לא היה זקוק אה לנוסח המילולי שד הסכם־־
ריאד כדי לדעת כי אש״(* נחל ניצחון גדול, שישנה את מעמדו כעולם.
הדכר נסתכר מן הנסיכות עצמן.

הכניעה שיל אסיד

ך י השתלשלות העוכדתית היתר, כלהלן :
1 1נציגי הצדדים הלוחמים בלבנון התכנסו בעיר־הקיט שתורה, ליד ביירות, בניצוחו
של הנשיא החדש, אליאם סארקים. בוועידה זו הסתמנה נטייה כללית אצל הכוחות
המתונים־יחסית משני הצדדים (אש״ף מצד אחד והפאלאנגות מצד שני) להשיג פשרה,
כדי למנוע את נפילת לבנון כולה לידי הסורים. אחרי דיונים קשים הושג הסכם כללי.
ביום השני, ה־ 11 באוקטובר, היתר, צריכה להתקיים ועידת־הפיסגה בקאהיר. ועידה
זו היתד, צריכה לאשר את תוכגית־גז״הנקודות של המשיא אנוואר אל־סאדאת, שהתבססו
על עקרונות ועידת־שתורה.
ערב כינוס הוועידה הודיע הנשיא הסורי, חאפז אל־אסד, שאינו מתכות לבוא
לקאהיר, וכי במקומו יבוא שר־החוץ שלו, חדם.

היתה זו סטירת־־דחי מצלצלת לנשיא המצרי.

׳מנזח״נה צ!באית ביקש לשבור את הקווים של הצבא הפלסטיני, להשמיד את
כוחותיו בשדה ולחסלו ככוח צבאי. .מבחינה מדינית ביקש להכניע את אש״ף, להפיל
או להרוג את יאסר עראפאת וחבריו, למנות סוכנים סוריים להנהגת אש״ף, ולהפוך
את האירגון לגרורה סורית, במיסגרת תוכניתו להקים את סוריזדרבתי.
ביום החמישי היה נדמה כאילו אין עומד עו ד מיכשול לפני הגשמת מטרה זו.
נראה היה כאילו מאבקם בן 13 השנים של עראפאת וחבריו להקמת גוף פלסטיני עצמאי
עומד לפני חיסול סופי. עיתוני ישראל והעולם כבר בישרו על כך כעל עובדה מוגמרת,
ובכנן ה מבירות העולם סברו שזוהי המציאות.

דאז, לפתע, השתנה הכד.
על הקרקע נתקעו כוחותיו של אסד ונעצרו. בדז מגי ת התמוטט עולמו הפוליטי.
ביום הששי, ה־ 15 באוקטובר, התעורר המלך הסעודי להתערבות דרמאתית פיתאוסית
ומוחצת. הוא הגיש לאסד אולטימטום חד־משמעי: להפסיק מייד כל התקדמות על
הקרקע ולסור מייד לריאד, כדי לחתום שם על הסכם המבוסם על 13 העקרונות של
סאדאת.
נראה כי באותה שעה הגיש סאדאת עצמו אולטימטום מקביל לנשיא סוריה, ואיים
לשגר מייד ללבנון חיל־מישלוח מצרי, כדי להתייצב לצד הצבא הפלסטיני ולעצור את
הצבא הסורי.

מול אולטימטום זה, התקפל אסד. הוא נכנע בצורה כרורה וחד־משמעית,
לעיני כל. הוא הסכים כיום השישי לעשות את אשר סירב
לעשות ארבעה ימים לפני-כן: להתייצב כפיסגה ולחתום עד הסכם
שהוכתב עד־ידי מצריים.
כדי להציל את כבודו, גיסה אסד להציג תנאי: שיוזמן גם המלך חוסיין, גרורו
ובן־חסותו. ראשי סעודיה ומצריים דחו תביעה זו, וחוסיין נ־שאר בבית.
אסד קיווה שלפחות יימנע מיאסר עראפאת לבוא למיפגש. מבחינה פיסית היתד,
יציאתו של מנהיג אש״ף מלבנון בלתי־אפשרית.
נמל־ד,תעופה סגור, על הקרקע מוקפת המובלעת הפלסטינית מכל העברים על־יש
דרכים אחרות, אך הן מסוכנות מדי.
ידי כוחות הנוצרים, הסורים
אולם גם תיקווה זו של אסד התבדתה באורח דרמאתי. המלך הסעודי שלה מטוס
סעודי, תבע אולטימטיבית לפתוח למענו את נמל־התעופה של ביירות, ויאסר עראפאת
הוטס בכבוד־מלכים מביירות לריאד — בצורה הראוייה למנצח.

כד בא אסר לריאד, כעיקבות אולטימטום, מושפל פומבית, בלי
ידידיו, כשמולו עומדת חזית מאוחדת של יריבים, שכללה לא רק את

(המשך מעמוד ) 11

נשיא מצריים וראשי מדינות־חנפט, אלא גם את שנוא־נפשו, יאמר
עראפאת. כריאד הוצג לו לחתימה ההסכם שהוא סירב קודם-לכן מגל
וכל לקבלו.

שתי אוגדות לצידון

ך• ל זה ניראה כמו נס. כאשד שמעו הפלסטינים, בזו אחר זו, את הידיעות על
^ הסכמת אסד לבוא לריאד, על הטסת עראפאת, על חתימת ההסכם — הם לא העזו
תחילה להאמין אף באחת מהן. בכל פעם עצרו את נשימתם, המתינו לאישור.
אך לא אירע כל נם. המיפנה של ריאד נבע ממציאות צבאית ומאינטרסים פוליטיים
מעשיים ביותר.

חאפז אל-אסד הימר, שם את כל כספו על קלף אחד — ונכשל.

בשדה־הקרב עצמו מיתה המציאות שונה מאד מזו שהצטיירה לעיני עיתונאים
ופרשנים, שלא הבינו את מתנאים המייוחדים של המילחמה באותה ארץ מוכת־גורל.
הם טעו טעות גסה בהערכת המצב, כשם שטעו לגבי הבנת המציאות הצבאית במילהמת־העצמאות
של ישראל, ב .1948-במילחמה בלתי־שיגרתית כזאת, לא קל לזרים להבין
את המתרחש בשדה.
זהו מה שקרה:
במיתקפה שלפני־האחרונה של הצבאי הסורי, שבה נכבש איזור הר־הלבנון, נראה
כאילו הובסו הכוחות הפלסטיניים בנקל. העיתונים די ברו על ״בריחה״ .הצטיירה תמונה
של נחיתות צבאית פלסטינית חסרת־תוחלת, מול הצבא הסדיר הסורי המצוייר במיטב
מנשק הסובייטי.
האמת היתר, שונה לגמרי. הפיקוד הפלסטיני חשש מפני שחיקת כוחותיו בקרבות
בשטח שבו יש עליונות ל שיריון הסורי.
הוא החליט כי הר־הלבנון אינו חיוני למא בק,
ועל כן הסתפק בקרבות־מאסף, שהסבו
אבידות לסורים. הנשק העיקרי, המופעל
בכל הקרבות האלה, הוא התותח. כל הכו חות
בלבנון מצויידים בכמויות עצומות
של ארטילריה כבדה.

שהטאנקים היו במלכודת, הם הושמדו.

היה ברור לאסד מה יקרה אם ייאלצו יחידותיו להיכנס לערים,
ולהילחם כחן ככוחות חפדסטיניים והמוסלמיים.
מי ת תן של ה שיריון מסורי ייעלם. כל היתרונות יהיו בי די מחי״ר הפלסטיני,
המצוייד בנשק ג״מ יעיל, בתותחים ובמרגמות. האוכלוסיה המקומית תילחם אף היא על
חייה״ ביודעה מיטב מה צפוי לה אם ימסרו הסורים את הערים לידי רבי-מטבחים
הנוצריים.
הפלסטינים ציפו לקרב זה בביטחון עצמי רב. הם זכרו כי בספטמבר השחור הם
מחזיקו מעמד, במחנה־פליטים בעמאן, במשך 11 ימים רצופים, מול כל הכוח המקובץ
של הצבא הירדני הסדיר, והסבו לו אבירות קשות.
הם זכרו גם שבקרב האגדתי על תל־אל־זעתר, בלב ביירות, הם הרגו יו תר מאלף
חיילים נוצריים באש־תותחים, ב״חגורת-מוות״ חשופה שהכינו מראש מסביב למחנה.
מקרב הלוחמים הפלסטיניים היו האבירות •הרבה יותר קלות. מרבית 2500 ההרוגים
הפלסטיניים בקרב זה היו אזרחים, ובעיקר זקנים, נשים וילדים, שנהרגו בהפגזות,
או נשחטו אחרי הכיבוש באורגיה ברברית שזיעזעה את העולם כו לו( כ ־ 11 אלף תושבים
ניצלו בידי הכוחות הפלסטיניים, בפעולה צבאית).
עמאן ותל־אל־זעתר היו כאין־וכאפס לעומת ביירו ת המערבית וצידון, שבהן האוב-
לוסיה מורכבת כולה ממוסלמים, הרואים בלוחמי אש״ף את מגיניהם. בתנאים אלה
קיוו הפלסטיניים לנהל קרב נוסח סטאלינגראד, להשמיד כוחות סוריים גדולים בקרב
מבית־אל־בית, פנים-אל־פנים.

ייתכן שהסורים היו מצליחים לנצח לכסוף בקרבות אלה
רק כמחיר נורא של אלפי הרוגים, ואובדן מיטב שדיונם היקר.

אסד לא יכול היה להרשות לעצמו מחיר כזה. שילטונו מבוסם על הצבא, והריסת
הצבא היתד, שמה קץ לכל שאיפותיו. הוא ידע שכל צעד נוסף קדימה מוליך אותו

מעודדים מהצלחתם, פתחו הסו־דים
כמיתקפה האחרונה. הם הא מינו
כי תוך פמה שעות, ולכל היו תר
תוך יומייס-שלושה, ישברו את
ההתנגדות הפלסטינית ויזפו בכניעה
שד אש ״ך.
הם טעו.
כאשר החלו הטורים המשוריינים הסר
ריים להתקדם בשני הצירים העיקריים,
לעבר צידון וביירות, הם נתקלו בהתנגדות
עיקשת של חי״ר ותותחים, הכוחות הפלס טיניים,
הלוחמים מזה שנה וחצי ללא הפו גה,
הפכו מיקצוענים, ומצטיינים בעיקר
בקרבות־מגן מסוג זה. הסורים יכלו להת קדם
רק באיטיות, תוך אבידות, הם לא

טנק סובייטי טי־ 54 בראש הסוד הסורי בעיירה גום
לקראת שואה.

כף השיגו הסלסטיכים תיקו עד הקרקע. כוכח יחסי-הכוחות ומכמות
הצדדים הלוחמים, תיקו פירושו, בנסיכות אלה, ניצחון גדול.

האולטימטום הכפול

ך יצחון צכאי פלסטיני זה מיה חשוב, כי בילעדיו לא יכלו לפעול מגורמים
1הפוליטיים. אילו התמוטטו הפלסטינים, ואילו כבשו הסורים בסערה את כל השטח
הפלסטיני-מוסלמי, לא מיתה ההתערבות הסעודית מועילה.
מתיקו על הקרקע הוא שאיפ שר את האולטימטום הסעודי ואת ההיענות הסורית לו.

אך מה עורר לפתע את המלך חאלד להתערב בצורה פה מוחצת זו

חייל פלסטי! ,בתמרון יורה מרקיע כבו ר סנו הסורים
הצליחו לכבוש את עליי וחמדון, הרוכבות על הדרך לביירות.
אך חשוב יותר היה כישלון סורי אחר, שהחל מדאיג את אסד יותר ויותר. החזית
הפלסטינית לא נשברה, והכוחות הפלסטיניים לא הושמדו בשדה. לנגד עיניו של אסד
החלה מצטיירת בבירור האיסטראטגיה הפלסטינית; לנהל קרבות־מאסף, לא להקריב
את כוחותיהם — ולנהל את הקרב המכריע בתוך הערים עצמם, בביירות ובצידון
בדרום, בטריפולי המנותקת בצפון.

מחשכה זו עוררה חלחלה בלבו שד אסר.
הוא זכר היטב את הלקח שניתן לו, לפני כמה חודשים, בעיר צידון. כאשר התקדם
הצבא הסורי לעבר העיר, מצא שהדרך אליה פתוחה. השיריון הסורי דהר קדימה ונכנס
לעיר. הוא התקדם בה במסע־ניצחון, כאשר לפתע נפתחה עליו. מפל עבר אש קטלנית
מתותחים ומנשק נ״מ. הטאנקים הסוריים הושמדו, השרידים נמלטו על נפשם.
לאחר־מכן האשים אסד את הפלסטינים, בנאום נרג ש, בעורמה זדונית. הוא סיפר
למאזיניו שהפלסטינים העמידו פנים כאילו הם מקבלים את הטאנקים הסוריים בצידון
בידידות .״הם שלחו נערות יפות להגיש פרחים לחיילינו,״ טען אסד בזעם. ואז, אחרי

עד כה נראה היה כאילו פועלים סורים לפחות בהסכמת סעודיה, ואולי אף בשלי חותה.
אסד בוודאי לא ציפה לנעיצת הסכין הסעודי בגבו. מה גרם לכך ו

המניעים הסעודיים לגבי מילחמת־לכנון הם מורכבים מאד. הם
פועלים כימעט ככל הכיוונים, פותרים זה את זה.
כמעצמה ימנית־קיצונית, ריאקציונית־פיאודלית, יש לסעודיר, אינטרס משותף
אוטומטי עם הימין הנוצרי בלבנון, שהיה מיבצר הריאקציה במרחב. אולם כמדינה
מוסלמית־קנאית, יש לסעודיה סחוייבות נפשית עמוקה לאש״ף, ל״שיחרור פלסטין״,
ובעיקר לשיחרור המקומות הקדושים לאיסלאם בירושלים. מאידך חוששת סעודיה מפני
הראדיקליזם של כמה מן הפלגים המאורגנים באש״ף, ורואה בז סכנה לכל נסיכויות־הנפט.
סעודיה עודדה את הסורים לחוש להצלת הימין הלבנוני, ולהוריד את הראש לאש״ף.
אולם סעודיה גם חוששת מפני סוריה, ששליטיה מגדירים את עצמם כסוציאליסטים
ראדיקליים, וכבעלי ח|ון כל־ערבי.
לסעודים י ש שינאה מסורתית למלך חוסיין, בן מישפחת ההאשמית שגורשה על-ידי
איבן־סעוד לפני שני דורות מחג׳אז. אבל חוסיין הוא ימני ופרדאמריקאי, וב תור שכזה
הוא בעל־ברית פוטנציאל לסעודים.
הסורים השתייכו לגוש הסובייטי, והם הפעילו בלבנון נשק, תחמושת וחלפים
(המשך בעמוד ) 20

זהו שואב אבק ״אמקור״ .הוא ״בולע״ הכל: מ שברי זכוכית זעד לגרגירי עפר זעירים.
הוא חובט. מברי ש ומנקה שטיחים ווילונות ביעילות וביסודיות.
תיאבונו אינו נחלש גם לאחר שנים ש ל שימוש.
לבחירתך 2דגמים: וקומטיק 800 דה-לוקס. האלגנטי וההדור שבמשפחה. מצויד במנוע ר ב עצמה.
400 מדגמים דומים.
וקומטיח סופר . 700 כו שר יניקה גבוה ב־/0
שניהם נוחים לטלטול, מופעלים בדריכ ת דגל.
שרות ״אמפא״ על מלאי החלפים העצום שלנו -ערובה נוספת ל שרו ת אמין ב מ שך שנים רבות.

א !1 0ו

ר 1x 1111

במשפחה.

שואב אבק אמקור־ בעל תו השגחה של מכון התקנים הי שראלי־ חבר נוסף במשפחת מוצרי הנוחות של אמקור.

מערבל אמקזר

מאוורר אמקור

העולם

הזה 2043

*!ויאוה לובי! נננס־צעיוים:
״איפה היית כל השנה?״
בימים שקדמו למעצרו
של אשר יו־לין היד, ידידו
הטוב, שר־השיכון אברהם
עופר, מתוח מאד, ועקב אחר
התפתחות החקירה, כשהוא מא זין,
כמעט לכל מהדודת־חד־שות.
באחד הימים פנה אליו
אחד מעובדי-לישכתו, ושאל
אותו מה השעה. עופר ,שכ לאיש לומר נראה
התכוון פלט לחדשות,״
״רבע־שעה
״רבע ליד־אינסטינקטיבית:
לין

טכס. הודעתו זו התקבלה בנד
חיאות-כפיים סוערות וממוש כות
של הנוכחים, שכמותם לא
נשמעו במקום מאז מרד הקנ אים.
העיר על כך שד־החינוך
לפרופסור יגאל ידין ו ,,מעו לם
לא זכה אדם במחיאות־כפיים
כד. נלהבות דווקא בשל
אי־נוכחותו.״

בטכס חנוכת מיפעלי
החמצן הגדולים החדשים ב־מיצפה־רמון,
חילק התעשיין
היהודי מצרפת, מורים ק

א * 1111ם
כלב די חות דלין אחד נכנס

קופת־חולים ושואל
עין :״איפה יו שב
בי ץ משיבה לו
דה :״הוא עוד לא
למרכז במודי בדקו־הפקי

יושב!״

אחד נכנס אל רופא
קופת־חולים ומתלונן בפ נ
י ו :״דוקטור, יש לי חר רה.״
מזנק עליו הרופא ו שו
אל :״באיזה גוש ובאיזו
חלקה? ״
נגד
• למה הוציאו
קופודחולים,
מרכז
יו״ר
אשר ידלין, צו־חבי-שה ולא
צדמעצר?
כדי שיבין, די ברו אליו
במושגים של קופת־חולים.
• אמר הבדרן יואל
שר :״יש בארץ קיבוץ
שנקרא יד־מרדכי. יש מוס דות
שנקראים יד־לבנים.
אז עכשיו יהיה גם מקום
שייקרא יד־לין.״

• קברניט אל־על, או רי
יופה מרכז קופת־חולים
החליט להשאיר את
ידלין בקופה — בתור חו לד.,״
לאנשים הנכונים
777
בהנדי בינלאומי

נשמע בבנ ק־י שואל :
״רק כפשע היה בין ידלין
לבין תפקיד הנגיד.״

יצחק ובין

ראש־הממשלה, היה אורח נכנס של
צעירי מיפלגת־העבודה שהתקיים בבתים.
שעה ארובה נאם לפני הצעירים, סקר את פעולותיו ואת
פעולות הממשלה ואת מדיניותה בתחומים שונים משך השנה
כולה. באשר סיים, שאל את הצעירים אם יש להם שאלות .״כן״,
שאל אחד הצעירים .״אדוני ראש־הממשלה, איפה היית בל השנה!״
טעות דומה ביצע גם 8 סוננות־הידיעות-היש-
מנכ״ל
ראלית עתי״ס, אלתר ולנר,
המתגורר סמוך לכיכר־המדינד,
בתל־אביב. ולנר י רד לרחוב,
לא הרחק ממישדדי מרכז קו־פת־חודיס,
כאשד עצר אותו
נהג אלמוני ושאל אותו :״סלי חה,
אי־פה כאן רחוב ידלין?״
ולנר אימץ את זיכרונו והשיב
לנהג :״עד כמה שידו ע לי,
טרם הנציחו את שמו ברחוב.״
״אני
״לא!״ התעקש הנהג,
בטוח שיש כבר רחוב כזה!״
רק אחרי בירור נוסף הסתבר
שהנהג התכוון לרחוב ילין,
הנמצא בקירבת מקום והוא
מקביל לרחוב פרופסור שור,
שבו מתגורר ידלין.

אהרון
כרמל מזרחי

מיקבי ואעגון לעיון
וזכרון יעקב

שר-החינוך 81 ידלין, ממשיך לסבול בשל
שם־מישפחתו הזהה לזה של
דודנו, אשר. גם בטכס־הסיום
של החברה לחקירת ארץ־יש־ואל,
שבו נערך חיזיון אור קולי
למרגלות המצדה, נמצא
מישהו ..בקהל שהבחין באהרון
ידלין שעה שהגיע למקום, וק רא
לעב רו :״גנ ב! גנ ב! ״ רד
סובבים את הצועק ניסו להסו־תו,
והסבירו לו, :״זה רק בו־הדוד
ישלו לא חשוב המ שיך
הצועק ,״הכסף נשאר ב-
מישפחה ! ״

מעמד אמור באותו היה להשתתף גם ־שר־ד,תיירות,
מיטה קול. מנחה האירוע,
הפרופסור יהושע פראוור,
הודיע למשתתפים כי לצערו
נבצר מ-שר־התיירות להגיע ל-

האן, שהוא מחזיק מרבית ה מניות
במיפעל, חולצוודטריקו
למשתתפים. היו אלד, חולצות
שעליהן התנוססה הסיסמה, ב אנגלית
:״אני אוהב את מיצ-
פה־רימון, מפני שהיא מקסי ל־שר־ד,ביטחון,
ואילו

שטעון
פרס, שנכח בטקס,
הסביר קהאן :״אתה רואה,
אני עושה לופס־געשפטן (עיס-
קי־אוויר) חיוביים.״ חומר־ה־גלם
להפקת החמצן הוא, כ ידוע,
האוויר.

אחרי שהושעה מתפ קידו
כיו״ר מרכז קופת־חולים,
מספרים כי הוצע
לאשר ידלין לכהן כיו״ר
מרכז קופת־שרצים.
• מדוע הפסיקה מיפ-
לגת העבודה את מיפקדי
החברים ש ל הי
מפני שהמישטרה עושה
אותו במקומה.

שם,״ השיב מלמד ,״גם אני
ליטאי.״ הנציג הסובייטי נפל
על צווארו של מלמד, חיבקו
ונישקו כמי שמצא את אחיו
האובד, ובמשך •שעה ארוכה
המשיכו השניים להחליף זיכ רונות
ממולדתם שאיננה עוד.
אגב, מלמד מכחיש 81 בתוקף ידיעות שנפוצו בעת
היעדרו מהארץ, כאילו ביקר
בפרנקפורט אצל אחד מעסקני
המפד״ל שהסתבך שם .״מעולם
לא ביקרתי בבית יהודי בגר ״אפילו
מניה,״
טוען מלמד.
?בתי־הכנסת שלהם אינני הו־לך
להתפלל עימם.״ הסיבה : אינם מלמד סבור שיהודים
צריכים לחיות בגרמניה. כש נשאל
מה, אם־כן, עשה בגר מניה,
השיב ״התפקיד מחייב.״
הבמאי המייועד •של

הסרט שלא הוסרט, הפשיטה
לאנטבה, פרנק שאפ;ר, עזב
ביום השלישי בשבוע שעבר
את הארץ וחזר להוליווד. הו כחה
לכך שלבמאי נודע רק
ברגע האחרון על ביטול התוכ נית
להפיק את הסרט היא ה־עובדה
ששבוע לפני ההודעה
הרי-שמית של חברת האחים
וורנר בעניין ביטול תוכנית
ההסרטה, הגיעו לישראל בתו
ואשתו, והצטרפו אליו לדירה
המפוארת שבה התגורר במלון
דן, הן תיכננו לטייל בארץ,
והתכוונו לשהות בה כל משך
הצילומים.
! 8אותו פרנק שאפנר יצא
באחד הימים מדירתו שבמלון,
ונדהם לראות כבל־מצלמה ב מסדרון.
הוא הלך לאורך הכבל
והגיעה אל דירה סמוכה, שבה
צילם השחקן־הבמאי זאב
רווח סרט פארודי על מיבצע-
אנטבה. בין השאר הוא צילם
כיצד פלשו אנשי זו רנ ר ליש ראל
והחלו בחיפושים אחד
שחקנים ואתרי-צילום. ל־שאפ־נר
הוסבר כי זאב רווח מגלם
את דמותו. הוא עיווה פניו,
והסתלק מן המקום.

בלתי-נעימה
תקרית

אירעה בין אחד מעורכי היום
ה!ה, עמוס אריכא, לבין

במסיבה שערך לכבוד
האמריקאי,
סגך שר־ההגנה
וי לי א ם קלמנטס, הגיש לו
שר־הביטחון שמעון פרס, ישי :
תנ״ד בכריכת־כסף. כיוון שה חוק
האמריקאי אוסר על עובדי
ממשלת ארצות־הברית ונבח־ריר,
לקבל מתנות ב שווי העולה
על 50 דולר, טרח פרס לציין
באוזני אור חו :״זה עולה 49
דולר ו־ 99 סנט.״ קלמנטס הח זיר
לפרס במתנה צלחות מקו שטות,
ישבמחירן לא נקב. ב ישראל,
אין כל תקנה המגבילה
את עדך המתנות שר שאי ש ר
בממשלה לקבל.

אפרהם

! 8ח״כ המפד״ל
מלמד, שהיה חבר במישלחת
הפרלמנטרית של ישראל בכנס
הבינפרלסנטרי במדריד, הבחין
שד,נואם בכנס מטעם המשלחת
הסובייטית היה אחד ש שמו
היה סקלאוסקס. כשזה סיים
את נאומו, ניגש אליו מלמד
ומיד התחיל מדבר ליטאית.
הנציג הסובייטי נדהם :״מניין
ידעת -שאני לי ט אי?״ ״לפי דד

רות דיין

מנהלת משכית ומתבננת־האופנה הראשית של
חמיפעל, פיני לייטרסדורף (משמאל) ,חיו אור חות
בתצוגת״אופנה אכסקלוסיבית שערכה חאופנאית הצעירה דו״
רין פרנקפורט, הנחשבת בילדת״הפלא של האופנה הישראלית.
התצוגה התקיימה בווילה של הוריה של דורין, מנחל ט.וו.אי
בישראל אדוארד פרנקפורט ואשתו נאווה, בסביון, ונבח בה
מיספר נבחר של אנשי-אופנה ועיתונאים. השתיים, רות ופיני,
התלהבו מן התצוגה, החליטו לאמץ את דורין, הזמינוה למשכית.

העול ם

הזה

2043

העתונאית
כשנשאלד, אשתו,
מידה נדף, אם תסכים ללכת
אחרי בעלה לקצרין, חשיבה
מירד, שהביאה כנדונייה לבעלה
דירת־&אר בשדרות בן־ציון ב־תל-אביב
:״ ק צרין? מה פית־אום
י ! בקושי אני מסכימה
לירושלים.״
81 הישראלי היחידי שלא
הורשה להיכנס לקאזינו היה
הצייר ארוך־השיער רוני כן״
צבי, בעלה של אשת־יחסי־הציבור
מירי כ ן ־יוסף. רוני,
בעל המראה ההיפי, סירב לל בוש
יחליפה ׳ולקשור את ש ערו
הארוך בזנב־סוס.

כל מי ש פחת עטרי

באה בהרכב מלא להצגת־הבכורה של המופע זהו בידור
שבו מככבת האחות הבכירה, יונה עטרי. ליונה, כידוע,
עוד שתי אחיות מפורסמות: הזמרת גלי עטרי (ראשונה מימין) והשדרנית שוש עטרי (שנייה משמאל),
אולם נוסף על שלוש האחיות יש במישפחה גם אח אקדמאי, והוא יוסי, בוגר קיימברידג׳ ובעל תואר
דוקטור. שתי האחיות הנוספות, נעימה (שנייה מימין) ואסתר (ראשונה משמאל) הן עקרות־בית. יונה
טוענת כי דווקא אסתר, שלא בחרה בזימרה כמיקצוע, היא בעלת הקול היפה ביותר במישפחה.

מזכירת ההפקה של שידורי־ישראל,
טובה קליננר. טובה
התקשרה אל אריכא מייספר
פעמים, אולם בכל פעם נענתה
על-ידי המזכירה כי הוא אינו
נמצא במשרד. באחת הפעמים
שכחה המזכירה לנתק את הקושחיבר אותה עם קלינגר, וזו
שמעה את אריכא אומר למז כירה
:״תגידי לה שאני מחוץ
למי־שרד.״ טובה, שנעלבה מאד
מיחסו המזלזל של אריכא, אמ מני
לחברד,־לעבודה

״התקשרתי
היום גם
פאר ז
לח״כ משה דיין ולשר־הבי-

8 1אשתו של הצייר
קירר, ציונה, היא אשד, עק שנית.
בזמנו היה תלוי על
קיר ביתם של בני־הזוג ציור־שמן
של הבעל, שציונה אהבה
במיוחד. כשנעדרה מהבית ל צורך
חופשה מכר דן קידר את
הציור, לטגיגת־ליבה -של אש תו.
בשבוע שעבר -שמעה ציו נה
כי הציוד עומד למכירה
במכירה־פומבית. היא הגיעה
לתערוכה, התחרתה עם מיספר
אנשים על הציור ולמרות ש מחירו
האמיר, רכשה אותו לב סוף
ומתכוונת להפתיע בו את

משה דדוינגר בחברון. הוא
תלה כרזה קטנה במיזנון בית־העתונאיס
בתל־אביב, שבה נא מר
:״יכה הברק את לווינגר
הרב — יבי.״ למחרת הוסיף
אלמוני מתחת למחאתו של יבי
את השורות הבאות :״יכה הרב
את יבינגר המבריק.״

בעלה, השוהה כעת
ומכין תערוכה שם.

בפארי׳

! הסאטיריקן אפריו
פידון טוען, כי יש לו רעיו
מבריק לפירסומת :״איש אח
בקבו׳
הולך לקיוסק וקונה
קינלי. הוא עומד עם ד,בקבו׳
•..עד, ליד הקיוסק, ואינו שותדעומד שעתיים, עומד שלד:
ומשקה לא בא אל פיו. לבסו
נמאס לקיוסקאי, והוא שוא׳
או תו :״אדוני, למה אינך שו
תה י ״ משיב האיש :״עם קיו
לי, כיף להיות צמא.״
( 8דו בר הבימוח־הלאונו,
דב קוד, טוען כי קנה דירז
יוצאת־מדהכלל בקריית־ארבע
ובה ארבעה כיווני-אש.

פסוקי ה ש בו ע

ניצב־מישנה

י מין זיזנל, ראש מחלקת חקירות
הונאה במי-שטרת־י-שראל
אחרי שאשר ידלין נעץ ב
מבט ממושך בתום הדיון ב׳
בקשה למעצרו :״מה אתה מסתכל
עלי ככה י אתה עוד תראו
אותי הרבה זמן ׳.״

• עורך־הדין

רוברט

אהרון, נציג המשקיעים הד או רום־אמריקאיים שמכרו
שלד המדיקאל סנטר לקופת
חולים בכל העולם, המילו
,קומונסנם׳ פירושה שכל-ישר
רק בישראל, קומונסנם זה ספ
ריי נגד מקקים.״

יצחק

אהרון, בעיקבות פרשת יד
לין :״חלק מהדור הזה שי
אשר ידלין, והוא בכללם, הוש
תת על מישנה כלבלית־חבק
תית -סבה התכלית המקודש
היא השגת־רווח.״

עדיין לא ברור איזה
לקחים יילמדו בעקבות פרשת
ידלין. אבל דבר אחד בטוח, פעמיים יחשבו
אי־שי־ציבור
לפני -שיילכו להמר בקאזינו.
אחד מאלה שכבר למד את

$הנ״ל :״ישראל אינן
יכולה לאמץ את בצע הכסח
את רמת־החיים הגבוהה ואן
ההנאות האישיות — בימנו!
ליצירה, לפיתוח ולדחף שן
יצירה.״

י • ח״ב הדיבור יגאן
הורוביץ :״המצב ב מדע

נירה ובינוביץ

(מימיו) זכתה במחיאות״כפיים
סוערות תודות להופעתה המצו-
יינת בזהו בידור. אולם שימחתה של נירה היתה מהולה בעצב,
אחרי שבתקופת החזרות שבלה את בעלה האהוב שעיה, שנפטר
בגיל 34 מהתקף־לב והותיר אותה עם שתי בנות קטנות. אורחיה
של נירה בהצגה היו הגינקולוג פרופסור דייוויד סר ואשתו מאירה.

יוסי ואביבה בנאי

הוא כזה שאיך שלא תירה 3
אוויר — תמיד תיפול צים ור|
לליבון 1

•.איש החוג
מיפלגת העמדה, צבי בסק
על יצחק רבץ :״הוא מדב
כמו לנין, אבל פועל 5מו קרס
סקי ! ״

אינם מרבים, מאז נישואיהם, להופיע בפומבי, אולם הם באו
לברך את משתתפי זהו בידור. שניים מן השירים שפירסמו את
יוסי בנאי, מושמעים במופע, אחד מהם, בחולות והשני רינה,
שאותו ביצע, כזכור, יחד עם יונה עטרי כשהופיעו בתוכנית משותפת.
טחון שהם
׳שהם השיב בטוח

׳שמעון פרס, ונמסר ל׳
לא במישרד. אתר, חושב
עשו לי אותו. תרגילו״
מני דיין אולי, פרס

במאי־ד,קולנוע היהודי

יאן קאדר, השוהה בימים
אלה בישראל כאורח הפסטיבל
לסרטים יהודיים המתקיים ב ירושלים,
סיפר כי גם הוא
היה בין אלה -שהגישו הצעה
לתסריט למישרד־המיסחר־וה־תעשייה
על מיבצע־אנטבה, או לם
נענה בשלילה. קאדר נפג־ש
בירושלים עם הסופר יורם
קניזק, והוא מנהל עימו משא־ומתן
בעניין הסרטת ם יפ,רו של
קניוק אדם בז־נלב.

המשורר הישראלי יו־
(״יבי״) בן־יהודה,

מצא דרך מקורית כדי להפגין
את מחאתו נגד מעשי הרב

העולם

הזה 2043

עקיבא נוף,

הלקח הוא ח״ נ
שנסע עם קבוצה שאירגן ה־מיסעדן
רפי שאודי, לחופשה
ברודוס. כל אנשי הקבוצה ה ישראלית
הימרו על סכומים
רציניים, ואילו נוף השקיף על
שולחנות־ההימורים אך לא הי מר.
נוף גם שמר על קשר
קבוע עם מיישרד תנועתו בתל-
אביב. אנשי הקבוצה עקבו ב עי
מו ת אחר ה-שיחות ונוף סי פר
להם כי נמסר לו -שאלוף
(מיל ).עזר וייצמן השמיץ
את מנחם מנין. כ שנ שאל:
השיב :
עם ידלין?״
״ומה
״•שכחתי לשאול.״

במיבזק־חדשות
אגב,

בגלי־צה״ל על הנרשמים ל דיור
בעיר העתידה לקום ב גולן,
קצרין, נאמר כאילו ח״כ
עקיבא נוף נרשם לקבל דירה
במקום במטרה להתיישב שם.

1היתה אחת הדוגמניות שהשתתפו בתצוגת־האופנה של דורין פרנקפורט. אורחי

| #1/1בתצוגה היו בעלה יהודה ובתה בת החמש, מיקי, שלא התחשבה בכך שאס

עובדת, ובכל פעם שזו עברה לידה עם בגד חדש, קראה ״אמא וניסתה לגעת בה בידיה. אול
קיטי ממן, כיאה לדוגמנית מיקצועית, לא הפגינה כל יחס אישי כלפי המישפחה בשע הרמוו מקריאותיה והתעלמה ראוייה״להערצה בקלילות העבודה, חלפה על״פני בתה

קטע מן הסקר הישראלי השבוע:

רוב הצ יב ור צר י ו פיפי

מסתמנת מ ו.מת עלייהבצרכיו הק טנים שלהציבור
וזוהי הטבלה, לאחר מחזור השאלות ה־15

גישמי חסחף חסתאומיים פחי־פה,
ועידת הפיסגה כריאד ופר־שת־ידלין
חחולכת ומסתעפת, לא
מנעו את רוב הציפור מלהצטיד
לשירותים.

חנוך מרמרי

במישאל־בזק טלפוני שערך הכותב
בין 500 בעלי־טלפונים בוגרים ויהו דים
השיבו 470/0מהנשאלים כי הם
״צריכים פיפי״ ,או ״צריכים נורא״,

קטע מן הסרט הישראלי החדש:

כ ל אנ שי הנגיד

לופו חוקר ב חל־ אביב
מערכת הבורקאס־פוסט, תל־אביב. שעת
לילה. אורות ניאון דולקים בחדר־הכתבים.
שולחנות ריקים. ליד אחד השולחנות יושב
,אדם. זהו ליפו ברנשטיין, עיתונאי ממוצע־מראה
כבן .35 לפניו מכונת כתיבה ובה
גליון נייר, בפיו סיגריה מעלה־עשן והוא
מטפל במכשיר הטלפון שעל שולחנו: אפר כסת
המכשיר צמודת לאוזנו ונוושענת אל
כתפו ברישול מקצועי, והוא מחייג באצבעות
ידו הימנית מספר טלפון בן שש ספ רות.
מול
לופו ברנשטיין ניצב צוות־טלוויזיה
ך!כולל ארבעה אנשים: כתב, צלם +מס רטה,
איש קול על ציודו ותאורן. חתאורן
מפעיל את התאורה.

צלם: סאונד

מוכן ז־

איש־קול: מוכן
צלם: את הספוט יותר לאמצע
(התאורן מתקן את התאורה) זהו ...תודה.
לו סו( :לכתב) אפשר ( 7מקבל אישור
ומתחיל לחייג)
איש־קול:

סאונד רץ

לו סו( :גמר לחייג)

רק שניה, תפוס

לו פו:
מסמן בראש תנועת אוקיי)

איש־קול: סאונד רץ
צלם: מצלמה רצה
לו פו( :טלפון) את מרגרט הולדמן
ככקשה (פאונה, לופו
נייר שלפניו) מרגרטז

משרבט על ה
ערם
טום —
מדבר לופו ברנשטיין מהכורקאם־
פוסט, הייתי רוצה שניפגש שום
כעניין החקירה של פופ מביט

(פאוזה 5שניות)

צריכים פיפי
לא צריכים
אין דעה

ס320/

3270

470/0

כבר לא צריכים
ם47

צריכים נורא

2170

217 0

3 2 7 0השיבו כי ״אינם צריכים״ ,או
״ככר עשר׳ ואילו ל־ס 210/אין דיעה,
כרגיל.
מן הנתונים שנאספו מתברר לכותב
כי ציבור צריכי־הפיפי נוטה לשנות
את דעתו. ייתכן שהדבר קשור במע רכת
הבחירות הקרבה בארה״ב, או

כדאי לציין כי אחד הנשאלים
שהשיב במהלך הראיון ״צריך מאד,״
שינה לפתע את דעתו והשיב בביי שנות
״עכשיו כבר לא.״

החיים כבלש
במוצאי״שבת, לאחר שנוע רב-תהפו-
כות ישב הכותב על כורסתו האהובה
ובפח בטלוויזיה כשהוא רגוע ונינוח.
ולפתע, בעיצומו של הבלש השבועי, הבין
הכותב מה מסובכים הם חיינו בלא מק-
מילן, ומה עלובים אנו ללא קומישנר
אחד שיפתור את כל פרשת ידלין תוך
תשעים דקות, בלי פירסומת. וכך חיו
נראים פני הדברים אילו זכינו לשכמותו :
מקמילן וסמלו אנרייט דולקים אחר

כסת, אחר מרחיקה מאוזנו ונשמע מילמול

מתכתי מן ה ע בר/ז שני) תכיטי מרג׳
זה כסד־הכל חיימקה מהחדשות,
הם מכינים משהו למבט שני, את
שומעת ז אני מוכרח להיפגש איתך
(מכסה על הפומית ולוחש לצלם) איזה׳
מטומטמת (חתר לשיחה) אוקייץ אז
אצלך או אצלי זו (עושה למצלמה סימן,
יעני

״קוקו״,

ואח״כ

מעביר

הרקה ומסמן ״טרללה״)

ליד

אוקיי אוקיי,

אז כשש וחצי אצלי
להתראות (מניח את השפופרת,
לצלם ונאנח) איזה פראחה...
כתב: קאט פאונד וסרט.

בעיניו)
פונה

קו&ישנר מקמילן וסרג׳יינט אנרייט בדר כם
לחשוף את פרשת השותד בקופת־חולים.
מקמילן נראה חיוור במקצת בגלל
הכדור שקרע לו את הכבד, אבל חוא גם
מאושש מן המרק שהכינה לו פאלי שלא
יודעת לבשל.

באוספך מעשיך מן השדה״

ככה, כותבים
הוא חג הסוכות.
הוותיקים החליטו
פסטיבל־אסיף לפי

בתורה, יש לחגוג את חג האסיף,
ואמנם, ראיגו שבאחד הקיבוצים
לקיים את החג כהילכתו, ואירגנו
כל כללי הטקס.

היו שם ילדים חמודים ולבושי־חג אשר הביאו
את אסיף המשק. ואסיף המשק כלל בשנת הכספים
הנוכחית הן מפרי האדמה והן מפרי המיפעל :

תפוחי עץ דורה כותנה
צינורות פלסטיק 2צול

מתווך־קרקעות, אך המתווך יורה ופו צע
את מקמילן אנושות. הקומישנר מו בל
לבית״חחולים, ומזיל־דמעות״כמים מ עיני
סאלי ומילדרד. בעודו שותת דם
למוות, הוא מבחין בעיסקת מקרקעין
חשודה שנעשית מתחת לאפו, במיסדרון
קופת״החולים אליה הובל לניתוח גו רלי.
לצערו מכוסים עיני המשקיעים
והחשב הכללי והמנכ״ל במסיכות-ניתוח
וכך אינו יכול לזהותם.
כשהוא מתעורר מן הניתוח המסובך,
טוען מקמילן כי יש כאן פרשייה מלוכ לכת
וכולם אומרים לו שהוא חוזה, ב השפעת
הנרקוזה. אבל מקמילן לא מת רגש
והוא קורא לאנרייט והשניים מתחילים
בחקירה ללא מורא ומשוא-פנים.
בחדר בו בוצעה העיסקה היה אמנם עד
אחד, זקן שמקבל סעד ומאושפז להנא תו,
אבל הוא לא מוכן לדבר. מקמילן
בודק אותו במכונת אמת ורואה שהוא
משקר — אבל הזקן שותק. כאן מתערבת
סאלי (שהיא מבשלת גרועה) ואו מרת
לזקנצ׳יק :״תראה מיסטר אלי-
סון, העניין הוא מאד חשוב,״ ואכן הוא
נמס מייד ומוסר עדות המחשידה ״גור מים
בכירים בתוך המוסד.״

עובד עליה) למה לא ( 7פאוזה) רק
שניה מרג׳י, תשמעי משהו, יש
אצלי עכשיו איזה חכר׳ה מהטל וויזיה,
הם עושים איזה כתבה
על בוב (עושה פרצופים, כאילו לאפר
אצבע

אין
דעה

שמא מרבה הציבור לשחק בגפרורים
לפני השינה, דבר המעלה את תיצ־רוכת
הפיפי השנתית.

למצלמה, אחר קורץ לעבר הכתב — יעני

(פוזל

כתב: קאט סרט וסאונד. אוקיי,
מחכים

איזה עצכים...

(מחייג שנית,

ספטמבר 1976

אוקטובר 1976

צינורות פלסטיק 3צול
שיכרים 4— 1צול
אסלות וכיורים צכע ויסקי
לוחות דיקט 2מ״מ
כרגי־עץ +דיכלים
פאקונגים לממטרות
ואחרי שהגיחו החוגגים את ביבורי־אסיפם על
במת הכבוד יצאו הבנות במחולות ובידיהן פרו־פילי־אלומיניום
12מ״מ ו־ 16מ״מ, הבנים רקדו עם
ברך נירוסטה לכיור ואילו ילדי־הפעוטון חוללו
להנאת המסובים עם קופסאות פח מגולוון מאסיף
מיפעל השימורים המקומי. חג שמח.

אחר-כך מ איי מי ם על מ קמילן בטלפון
ומנסים לפגוע במילדרד. אבל לא מצליחים,
כי אנרייט מסכל את המזימה.
ואז, לאחר כמה הסתעפויות קלות ב חקירה,
אוסף מקמילן את כל צמרת קו״
פת־חולים, את היועץ המישפטי, את
מפכ״ל המישטרה, מנכ״ל, ח״כים ושרים
ומסביר לחם כי מסכת-מנתחים קושרים
מעל לכובע״חמנתחים. אח״כ הוא עובר
בצורה מרשימה בין הנאספים ומציג ב פניהם
תמונה שצולמה בכנס משקיעים
ומקרקעים — ואכן נראה אדם אחד,
איש קופ״ח, שמסכת-המנתחים שלו מ תחת
לכובע ולא מעליו.
״אתה הוא הפושע,״ אומר מקמילן
ומצביע על האיש הבכיר .״הנה ההו כחה,״
הוא זורק בפניו את התמונה.
״חשבת שתצליח, אך עשית טעות...״
נוזף בו מקמילן בכעס.
האיש הבכיר מקופ״ח מחוויר, אך
מייד מתאושש, שולף את אקדחו ומאיים
בו על הנכבדים :״פנו דרך הוא אומר,
ולא — אירה כולם זזים הצידה ב ומחייך.
היסטריה,
אך מקמילן שליו
״הוא לא ירחיק-לכת המפא״יניק הזה,
הכנסנו לו סם לקפה.״ ואכן מקץ שמונה
צעדים מתמוטט המועמד לנגידות ומק-
מילן פולט לעבר אנריי ט :״בוק חים,
בבא ! ״
וכך חזר השקט והסדר לשרור ב ישראל,
ועד האפיזודה הבאה ערב טוב
ושבוע טוב לכולם.

סיאנונות בחרטה
כאן שירות־א״נטרסים, שלו כשיש בחירות בארח״ב, משתדלים חמוע-
מדים לתמוך בישראל.
כולם אומרים שישראל חיא נכס.
״ישראל היא נכס, כי היא משרתת את

פעם, כשעוד היינו מדינה קטנה ופרימיטיבית,
כשהיה נתפס מישהו בקלקלתו היה קם האיש, כוסם
ציפורניו, לוגם כוס מים קרים, מעשן סיגריה בעצ בנות,
משפיל מבטו ובעיניים לחות היה אומר בהי סוס
משהו מבולבל כמו :
״אני מצטער ...אני מצטער על מה שעשיתי...
עכשיו כבר אין מה לעשות אני לא יודע מה קרה
לי אני מתחרט על זה נתפסתי ליצר־הרע
מין רגע של חולשה ..לא אני לא אעשה זאת
שוב הפיתויים היו חזקים מדי ואני הייתי חלש
מדי אין לי מה להגיד שגיתי זו היתה טעות
נוראה אני רק מבקש את רחמי בית־המישפט
אין לי ...אני ל א...״
וזהו.
היום, כשאנו כבר מעצמה גדולה ומתוחכמת,
כשנתפס מישהו בקלקלתו קם האיש, מציץ בציפורניו
המטופחות, לוגם כוס ויסקי-בקרח. מצית בנחת את

הסיגר או המיקטרת, מביט ישר לתוך עיני השו פט,
מחייך בקלילות ואומר בביטחון משהו ברור
מאד כמו:
״לא נותר לי אלא להצטער. אני מצטער שהגעתם
לאן שהגעתם, מצטער מאד, אבל עכשיו כבר אין מה
לעשות — אני את מסקנותי הסקתי. שוב לא אעשה
את הטעויות והמישגים שעשיתי. יותר לא אשתוק.
יש לי מה ועל מי להגיד. מי שחשב שיובילני לגרדום
ואשתוק, עשה טעות נוראה. אני אספר את כל הידוע
לי, אני אגלה הכל, אני לא אשאיר אבן אחת בארץ
הזאת מבלי שארים אותה ואחשוף את הנחשים
שמתחתיה. יותר אין לי מה להגיד. אני רק מזהיר
את בית־המישפט — אני לא אשתוק יותר.״
וזהו.
רק שתראו כמה התקדמנו בעשרים השנים האח רונות.

מיכאל

זה הסוד שלו
פו ררוק אר טר הסכימו: ישראל ( עו מדת) מ שר ת ת את
נמ שך

האינטרסי ם של אר ה״ב (יו שבת ) ,אך בארץ

הווי כו ח: מי משרת יו ת ר טו ב — ר בין, פרס, ב גין,
ש רון או ידין?

האינטרסים של ארה״ב,״ מודיע האחד .״יש ראל
היא נכס, כי היא משרתת נאמנה של
ארח״ב,״ מכריז השני .״ישראל היא נכס, כי
היא משרתת נפלאה,״ משבח האחד .״ישראל
היא נכס, כי היא משרתת,״ מסכם השני.
אחרי זה יש בחירות בישראל, וכל אחד
מהמועמדים משתדל להראות שהוא משרת
את האינטרסים של ארה״ב יותר טוב מהשני.
״דרכי המדינית משרתת את האינטרסים
של ארה״ב,״ אומר האחד .״מיפלגתי היא
משרתת נאמנה של ארה״ב,״ מתריס השני.
״תנועתי היא משרתת נפלאה,״ מכריז השלי שי
.״אני-עצמי משרתת,״ מסכמת הרביעית.
כי כולם רוצים להחזיק בטלפון המצלצל
מארה״ב וללחוש בקול סכסי :״כאן שירות-
אינטרסים שלום, במה אוכל לעזור לך ! ״

חשבון פשוט

5י37 מנר
שאורכו אגורות

4 3 *7
בסביל

9 . 6ס״מ
בוער

שאורכו

אגורות.

צריך

ומחירו

יותר

בי&אלת
תוכנית
זמן ומחירו

השאלה

•לוויזיה?

לשני שבועיים ראיתי את תוב-
נית־הטלוויזיה ״זה הסוד שלי״.
כמו כולם. אני לא מתכוון להת נצל
על כך, רק להסביר שאני
רואה את התוכנית באופן סדיר,
כי אני מת לגלות אם יגלו או
לא יגלו, וגם כי היא מהווה תח ליף
זול ונוח למיטענים רוחניים- בחסר אצלי הלוקים ציוניים
פרוזאי).
עומס־עבודה
(מחמת
הישיבה הזאת, יחדיו, אני וכל
העם, הבהייה ההמונית בנוגה ה־כחול־לבן
נותנת לי הרגשה טובה
יותר. יהודית יותר. מעין תחליף
שבועי לסעודה־מפסקת ולצפירה
בתום יום־הזיכרון.

והנה, באותה תוכנית, בא תו רה
של האחרונה. מה שקרוי ב־ז׳רגון
המיקצועי — ״בעלת הסוד
השלישי״ .והיא נכנסה. גם קיבלו
אותה במחיאות־כפיים. אשה. צעי הדוק.

יפה. לבושה בטעם
נון־אשכנזיה( .למען האמת היא

גם איש חיובי מאד. הוא בעד
איכות־החיים ונגד מחדלים. הוא
בעד המקופחים ונגד המנצלים. הוא
לוחם עיקש למען האזרח הקטן,
ונגד הפקידות המנוונת. הוא בעד
צדק ונגד רשע. בכלל — הוא בעד
דברים טובים ונגד דברים רעים.
איש נאור.

גם דונ ביץ צחק. הוא הרי יודע
להעריך חידוד טוב. בדיחה אבסור דית
חביבה. גרוטסקה משעשעת.
אשה, צעירה, יפה, פרענקית —
מורה לפילוסופיה? הלא זה פשוט
פגז. דונ ביץ מייד ידע שזה לא
ייתכן. הוא רק עשה את עצמו.
כאילו. כדי להצחיק את האנשים.
ואת דונביץ.
שהרי דונ ביץ יודע שאשר, צעי רה,
יפה ופרענקית יכולה להיות
רק זונה או עוזרת. מקסימום —
רקדנית־בטן. וכאשר התברר ש־בעלת־הסוד
היא אכן רקדנית־בטן,
חגג נתן דונ ביץ את ניצחונו ה אנתרופולוגי

הקיצור — ראיתי את התוכנית.
מה יש ז
בתוכנית היה נתן דונביץ. כל
אחד מכיר את נתן דונביץ. מי
שלא מכיר אותו מהטלוויזיה — שלא מכיר אותו מהעיתון. מי
מכיר.אותו מהעיתון — מכיר אותו
מהרדיו. מי שלא מכיר אותו מ הרדיו
— מכיר אותו מהטלפון.
מי שלא מכיר אותו מהטלפון —
מכיר אותו מהטלגרף. איש תיק-
שורתי מאד.

— ״את מורה
(צחוק רם בקהל).

לפילוסופיה
את שביטלנו
— ״נו, אחרי
האפשרות של מורה לפילוסופיה,
מה נשאר? — רק רקדני ת־בטך ...
(צחוק בקהל ובדונביץ).

נתן דונכיץ
היתר, פרענקית, אבל אסור להש תמש
במילים בוטות).
ועוד בטרם הכריז אורי זוהר
על דקות ושאלות, זינק נתן דו־נביץ
מכיסאו, והטיח באשה באי רוניה
דקה ומושחזת היטב:

גם זה הצחיק אותו. כי זה כל-
כד שנון. מורה לפילוסופיה ...הלא
כל דונ ביץ בן־יומו יודע שפילוסוף
יכול להיות רק גבר אשכנזי, זקן
ומכוער.
במילים אחרות — אילו היתד,
בעלת־הסוד שואלת את דונביץ,
אם הוא מורה לפילוסופיה, לא
היתד, זו בדיחה. זו היתד, שאלה
לגיטימית ומתקבלת על הדעת, על פי
כל הקריטריונים.
אותו זה הצחיק. אותי לא. כי
אם יש משהו גרוע מגזענות —
הרי זו גזענות אינסטינקטיבית.

\והפ \ו
\וו טו ם ט \ ורב פו ס ט

תיפעול חל מהודרת חקור חוכר
בקופסת ש׳ מרשימה
סרט צבעו!• ח•!

התחל לצלם בפוקט

פרסום: א .גלבלום

לזכור ולא לשכוח
הוועד הציבורי היהודי־ערבי לציון יום־הזכרון ה־ 20 לטבח כפר־קאסם

טכס יום־־־הץ יכרון /־ 1שיש 29.10.4976

שעת הריכוז בכניסה לכפר
ההתייחדות בבית־הקברות והנחת זרים
הסרת הלוט מעל למצבה לזכר החללים
עצרת־עם יהודית־ערבית

14.00
14.30
15.00
16.00

דברים:

עבדאללה בדיר
נציגי המועצה המקומית כפר־קאסם
נציגי משפחות החללים

יבי
חנ המואיס׳ ירר הוועד הארצי של הרשויות המקומיות הערביות
מוחמד מסרואה, יו״ר המועצה המקומית כפר קרע

עבד ״יאל ״ חמידאבו ~ עי ט ה ׳ ראש המועצה המקומית טייבה

ח״ב מאיר וילנר
פרום׳ אריה זקס
ח״ב תופיק טובי
אליקים ירון

עומר עספור
ח״כ מאיר פעיל
סמיח אל־קאסם
עמום קינן
כוכבי שמש

למען לא יישנה הטבח

למען ע תיד ש ל שלו ואחווה
יקויים שוויון זכויות!

מסלול הנסיעה למשתתפים מתל־אביב, מירושלים ומהדרום: דרף סתח־תקווח, צומת גנים, בפר־קאסם.
מחיפה ומעכו: כביש חיפה, נית־ליד, טייכח, קיכוץ אייל, נווה ימין, נווח ירק, כפר־קאסס.
מנצרת ומהמשולש הצפוני: עפולה, כרקאי, כקחיאל־גרכיה, טייבה, קיבוץ אייל, נווה ימין, נווה ירק, פפר־קאסס.

העול ם

הזה

2043

במקו שימחה־לאיד -חוק חדש

פסטיבל דלין

* * י שלא ראה את השימחה לאידו
!ז של אשר ידלין׳ לא ראה שימחה מ־ימיו.
איני
זוכר פסטיבל כזה של שימחה,
חגיגה כזו לכבוד נפילת אדם, כמו התגובה
הציבורית על פרשה זו.
זרים ניגשים אלי ברחוב ומברכים אותי
על חלקו של העולם הזה בחשיפת הפרשה.
אחרים משביעים אותי שלא להרפות. אח רים
מטלפנים ומבקשים הבטחה שנטפל
גם בחבריו ובשותפיו של האיש, תוך ציון
השמות המייוחלים.

ואני שואל את עצמי: מניין ה-
שינאה הזאת לאיש ז מה טיבה
של צהלה זו על ;פיל תו ץ

ף דמה לי שהשינאד, אינה מכוונת אל
* ידלין אישית דווקא, אלא אל כל
המעמד שהוא מייצג.
בעיני הציבור, מצטייר אשר ידלין כ נציגו
המושלם של מעמד הפרוטקציונרים,
מעמד ״יחידי־הסגולה״ שגדלו ושמנו על
חשבוננו, העושים ברכוש הציבור כבתוך
שלהם, המטיפים להידוק חגורתנו והמעק־רים
את תוספת־היוקר שלנו, בשעה שהם־
עצמם חיים חיי מיליונרים.
זה שנים מסתכל הציבור בחוסר-אונים
במעלליהם של אנשי המעמד הזה. הוא
רואה אותם מטיילים חינם בעולם, במחלקה
הראשונה של אל על, ממלון־פאר למלון-
פאר, בעודם מקציבים לנו הקצבה מגוחכת
לנסיעות. הוא רואה אותם עוברים ביעף
ליד הנהג-
במכונית־השרד המפוארת,
המשרת, בשעה שתובעים מאיתנו לנסוע
באוטובוס דחוס ומלוכלך, או לשלם מם־
הכנסה על נסיעותינו בתפקיד. הוא רואה
אותם זוללים במיסעדות־פאר, משוויצים
במסיבות מפוארות של מיליונרים, בונים
לעצמו וילות תלת־מיפלסיות.

זאת במסירות, בדבקות במשימה,
תוך הסתכנות — אד כלא שימחה
לאיד.
ך* שימחה־לאיד

היא

רגש עקר מ

יסודו.

אין היא מרפאת דבר. אין היא
ממריצה את כעליה לקום ולהי לחם,
לעשות ולתקן.
וזוהי הצרה האמיתית.
תגובה זו נולדה ממעמקי חוסר-האונים,
והיא מובילה אל שפל חוסר־המעש.

השימחה-לאיד, במו הכדורגל ה ישראלי,
היא ספורט־של-צופים.
יושבים כיציע, מסתכלים כהתמודדות
כין ניכחרת-הגנכים וניכה־רת-החוקרים,
צועקים ״בראוו״ ו־
״בוז״ ,והולכים הביתה צרודים ומרוצים.

(והרי
אין כל הבדל בין הידלינים של
מפא״י, הגובים קומיסיון על עסקוודקרקע,
לבין הידלינים של רפ״י, הגובים קומיסיון
על עסקוודנשק, והידלינין של חרות, ה חומסים
אלמנות ויתומים והורים שכו לים,
כפי שהראה לנו דן רביב בצורה
כה מזעזעת בטלוויזיה!).

אני חושד מאד שאותם אנשים
טובים, המשתתפים עתה בפסטיבל
השימחה לאידו של ידלין, הצביעו
בעד מיפלגות-השחיתות בבחירות
האחרונות, ויעשו זאת שוב בבחי רות
הבאות. בי השימחה-לאיד היא
ההיפד מן הרצון לפעול, להילחם,
לשנות.
מרכה המזל ישנם רבים־רבים ב /,מדינה,
שאינם רוצים להשתתף בפס טיבל,
אך השואלים את עצמם ברצינות,

אנשים רבים במדינה .,עצמאים וגם שכי רים,
נדרשים מדי־פעם להגיש הצהרות-
הון, כדי לוודא שהם משלמים מס*אמת.
אם חלה חובה זו על סתם אזרחים, ה מתפרנסים
מעמל כפיהם, חייבת היא ל חול,
על אחת כמה וכמה, על אנשים
הנהנים ממעמד של אמון ציבורי, המטפ לים
ברכוש הציבור והמציגים את עצמם
לבחירת הציבור.
איש אינו מכריח את פלוני להציג את
מועמדותו לתפקיד של שר או חבר־כנסת,
נגיד בנק ממלכתי או מבקר־המדינה,
מזכ״ל ההסתדרות או מנכ״ל קופת־חולים,
חבר הנהלת-הסוכנות או מפכ״ל המישטרה,
פקיד בכיר או מזכיר מיפלגה.

זהו מקור השימחה — שימחת
הנקמה על חוסר־האונים.
והי תגובה טבעית. אך קשה לומר
שזוהי תגובה סימפאטית.

? ש להגיד בפה מלא: חוסר־האונים,
שהוליד את השימחה-לאיד, אינו גזי רה
מן השמיים. אין זה חוסר־אונים כפוי.
זהו חוסר־אונים מרצון, חוסר-אונים של
פחדנים ועצלנים.

אינני מובן לשתף את עצמי כ שימחה
זו לאיד.

אשר ידלין בדרן למעצר: איפה הם היו!
לא זהו הדבר הנדרש מן האזרח במדינה
בריאה.

עיתון זה מילא תפקיד מכריע בחשיפת
הפרשה. קיבלנו על עצמנו סיכון עצום
כאשר החלטנו לפרסמה לראשונה. נכנסנו
לגוב האריות, חשופים להתקפות־הזעם של
בעלי השיניים החדות והציפורניים הקטל ניות.

לא ע שינו זאת מתוך שינאה, תאוות־נקם
או שימחה־לאיד. אין בלבי כל שינאה
לאשר ידלין. אין לי כל יחס אישי אליו.
כשאני רואה את תמונתו מאחרי הסורגים,
אני מצטער על שהביא את עצמו למצב זה.
עשינו מה שעשינו — ונמשיך לעשות
זאת בכל האמצעים שיעמדו לרשותנו —
כדי למלא את התפקיד שקיבלנו על עצמנו.
כדי לטהר את המדינה, שאנחנו רוצים
לחיות בה תוך גאווה וחדווה. כדי לבער
את השחיתות, האוכלת את המדינה מבפ נים
כמו סרטן את הגוף החי.
כבאי אינו שונא את האש׳ אלא מנסה
לכבותה, לעיתים תוך חירוף נפשו. רופא
אינו שונא את המתלה, אלא משתדל לרפא
אותה, גם כשהוא נאלץ לקטוע אבר.

אכחכו, שמיקצועגו הוא המיל־חמה
כשחיתות, מצווים לעשות

!• הצהרות הרכוש וההכנסות תופקדנה
בידי מדור מייוחד במישרד מבקר־המדינה,
ותהיינה פתוחות לעיון הציבור, כך שכל
אדם יוכל לגשת ולעיין בהן בכל עת.
!• כל אדם היודע על רכוש או הכנסה
של איש־ציבור שלא הופיעו בהצהרה שלו,
יוכל להודיע על כך למישרד מבקר־המדינה
או למישטרה, והדבר יימסר לחקירה.

כמציאות של ישראל, זהו ה מינימום
הדרוש, אם רוצים לבער

את הנגע.

אט־אט הצטבר הרוגז, גבר התיסכול,
התעמקה תחושת חוסר־האונים האילם.
מישהו ״מהם״ נדפק. אחד ״הגדולים״
האלה נפל, וגורף את חבריו עימו.

• הוכה זו תחול על כל אדם
הנושא מישרה ציבורית פוליטית
או מינהלית, נבחרת או ממונה.
וביכלל זה שרי-ממשלה, חברי־בנפת,
פקידי-ממשלה מכל הדרגים,
נבחרי הסוכנות היהודית וההס תדרות
הציונית ופקידיהן. ניכחרי
הסתדרויות־העובדים ופקידיהן, ני-
כהרי מוסדות ציבוריים אחריהם
ופקידיהם, הנבחרים והפקידים של
בל המיפלגות והתנועות הנהנות
ממימון ממלכתי או הסתדרותי או
הגובות תרומות.

אם זוהי די ד דראסטית מ די? האם
1 1חוק כזה יהיה דראקוני מ די?

הוא רואה אותם יהירים ובוט חים
כעצמם, מצפצפים על בל חוק.
אדישים לכל ביקורת, בזים לעם
הפשוט, מצהירים על משכורת של
אלפיים ל״י וחיים כרמת־מחייה של
50 אלף לחודש.
כל זה התפרץ עתה, כזרם אדיר.

ולהחרמת הרכוש או ההכנסה שהועלמה.
זאת, כמובן, נוסף על העונשים הרגילים
שיוטלו עליו אם יוכח שקיבל שוחד או
קומיסיון בלתי־חוקי, או שמעל בכספים
או שעבר עבירה פלילית אחרת.

אפשר היה לשאול את השמחים־
לאיד: איפה הייתם?
העיתונאים, המתנפלים עתה על המציאה
בחשק ובתאווה — היכן היו הם כאשר
חשפנו לראשונה את מעללי אשר ידלין,
לפני שנה ויותר, כאשר ידלין היה בעל־בעמיו
ועושה טובות לידידיו ונותן מוד עות
שמנות לעיתוני ם?
ואותם שקרעו לגזרים את משה דיין
למחרת המחדל — היכן היו הם בשיא
זוהרו, כאשר חשפנו אנו את עסקיו ה שחורים
וחוסר־אחריותו י אילו היה משה
דיין חוזר היום לגדולה — האם לא היו
אותם פרשנים וכתבים וכתבלבים מתפל שים
שוב בעפר לרגליו, מוכנים לשכוח
ולסלוח, ללחך פינכה (ולא את הפינכה
בילבד) ?
ואפילו את האנשים ״הפשוטים״ ,הנהנים
עתה מפירורי פסטיבל ידלין, מותר לשאול
אותם — היכן הם היו?

כעד מי הצביעו בבחירות האח רונות,
אם לא בעד הידדינים ל מיניהם?

לעשות?

אי ך

בדאגה וברצון־טוב :
לשנות?
מהו הלקח האמיתי מפרשת ידלין, ו כיצד
אפשר לתרגמו לשפת המעשים?
יש דר ך פשוטה לכך, ודווקא פרשת יד־לין
מצביעה עליה בבירור.

יש לחייב כל אדם, שיש לו נגי עה
כלשהי בכספי הציבור, לחשוף
את עצמו לביקורת ציבורית גלו*
ייה, רצופה ומתמדת.
אילו הייתי כעת חבר־כנסת, הייתי
מציע השבוע הצעודחוק שתכלול את ה עקרונות
הבאים:

+כל אדם המטפל בבספי-ציכור
יגיש, לפני כניסתו לתפקיד, הצ הרה
שתפרט את כל רכושו.
!• הצהרה זו תכלול את רכושו האמיתי,
גם אם הוא רשום על שם בני־מישפחה,
קרובים, ידידים, חברות אלמוניות או גופים
אחרים כלשהם, בארץ ובחו״ל.
#פעם בשנה יגי ש האיש הצהרה נוס פת,
ובה רשימת־רכוש מעודכנת, וכן פירוט
מלא של כל הכנסותיו במשך השנה, שלו
ושל בני־מישפחתו, מכל מקור שהוא, צי בורי
ובלתי־ציבורי.

• כתום תפקידו, וכמש ד השנתיים
שלאחר-מכן, יגיש האיש הצ־הרות-רכוש
נוספות.
#מי שחובה זו חלה עליו, והוא מגיש
הצהרה כוזבת, מעלים רכוש או הכנסות
בצורה כלשהי, יהיה צפוי להרשעה בעוון
מעילה באמון ציבורי, לעונש־מאסר ממושך

כל אלה הם תפקידים שאנשים
מובנים לשפוד דם, לעסוק כאינ
טריגות אינסופיות ולנעוץ סכין כגב
חבריהם הטובים כיותר, כדי
להשיגם.
אם כן, מדוע לא יביאו קורבן נוסף,
ויקריבו על מיזבח זה את פרטיותם ה כלכלית?
האם
יש ביכלל זכות״לפרטיות למי ש מעמיד
את עצמו על במה ציבורית או ליד
הקופה הצי בורי ת?

איזה נימוק יבול להיות נגד
חשיפה-עצמית זו של משרתי־צי-
כור — אם אכן מדובר כמשרתי
ציבור, ולא בשליטי-ציבור, בחומ־סי-ציבור,
ככוזזי-ציכור, במחלקי-
שלל־הציבור ¥

^ ם לא תתקבל הצעה כזו בעיקבות
פרשת ידלין, לא תהיה פרשה זו אלא
עוד אבן אחת שנזרקה לתוך המים העכו רים
של הביצה הציבורית, אבן הגורמת ל כמה
אדוות והשוקעת מבלי להשאיר זכר.

על בן מדאיגה אותי האורגיה ה גדולה
של השימחה-לאיד, העומדת
כמרכז פסטיכל-ידלין.
אורגיה יכולה לספק לשעה קלה את
המשתתפים בה, אך למחרת היום הם
יתעוררו עייפים ורצוצים, כשהם מצפים
לאורגיה הבאה.

איננו זקוקים לפסטיבלים ול-
אורגיות. אנחנו זקוקים לפעולה
תכליתית, נמרצת, מיקצועית, רצי נית,
כדי לנקות את האורווה ה מזוהמת
של המימסד השליט.
ייייי!

נואתאיךיאדנדי

אש״ף ניצח
(.המשך מעמוד ) 12
שהמשיכו לזרום מברית־המועצות. הסוב ייטים
הם האוייב מס׳ 1של סעודיה. אך
הסעודים קיוו שמילחמת־לבנון תעזור להם
להעביר את סוריה מן המחנה הסובייטי אל
המחנה האמריקאי. מאידך היתר. פעולה
זו עלולה להרגיז את מצריים, בעלת־הברית
העיקרית של סעודיה, שכבר עברה
בשתי רגליה למחנה האמריקאי. עליית
יוקרתו של אסר פגעה קשה בסאדאת.
התמיכה האמריקאית בפעולה הסורית
בלבנדן נתנה סיפוק לסעודיה. אך העובדה פעולה שסוריה שיתפה
כדי להשמיד את הפלסטינים עו ררה
בלב הסעודים חרדה עמוקה. הם לא
יכלו להביט בשיוויון־נפש בפלישה
נוצרית לדרום־לבנון, להקשיב ב אדישות
לידיעות, שהתפרסמו בעיתונות,
על לכידת ספינות מוסלמיות בידי חיל־הים
הישראלי, ומסירתן לידי הנוצרים בג׳וניה,
שם נשחטו הנוסעים המוסלמיים והפלסטי-
ניים בדם קר.
כל המניעים הסותרים האלה התנגשו ב קרב
ההנהגה הסעודית, והתוצאה היתר.
תמיכה מסוייגת בהרפתקה הסורית.
עד ליום השישי האחרון.

אגוור ה 1הב
^ ז התהפכה לפתע הקערה על פיה.
\ £כי מניע אחד הזדקר והאפיל על כל
שאר המניעים.

לעיני הסעודים הצטיירה פית־אום
הסכנה הגדולה כיותר העלולה
לאיים עליהם: הסכנה של
סוריה רבתי.
מזה דורות, זהו חלום מופשט שאינו מד איג
את הסעודים במייוחד, מפני שהיה רחוק
מאפשרות של הגשמה. לפתע הוא נראה
ביותר.
כאפשרות מעשית מאד, קרובה
ירדן הפכה גרורה סורית, לבנון נוצרית
תהיה משועבדת לסוריה, ועם הפיכת אש״ף
לסוכנות סורית עלולה לקום בגדה המע רבית
וברצועת עזה מדינה פלסטינית גרו־רת־סוריה,
שתשלוט במקומות הקדושים
בירושלים.

מכאן רק צעד אחד לסיוט ה מפחיד
את הסעודים עוד יו תר:
השתלטות סוריה-רכתי על עיראק,
והקמת מעצמה של ״הקשת
הפוריה״ .שתאחד את כל הארצות
שמצפון לסעודיה ושתשלוט
על גבולה מעקבה עד המיפרץ ה פרסי.
המלך
חאלד ויועציו, ובראשם יורש*
העצר פאהד, הבינו שאסד עבר את הגבול
שנקבע לו. תחת להציל את הימין הנוצ אש״ף
קומת

בלבנון, להנמיך את
ולנטרל את הכוחות הראדיקליים, שלח
אסד את ידו אל כתר המנהיגות העליונה
בעולם הערבי. הוא מקים מעצמה חדשה
ומסוכנת, ומתכוון ללבוש את גלימתו של
גמאל עבד־אל-נאצר.
ברגע שעמדו על סכנה זו, פעלו הסעו דים
בזריזות מדהימה. במכה אחת הם
שמו קץ לחלומותיו של אסד — לפחות
לפי־שעה.

הם יבלו לעשות זאת, כיגלל
סיכה אחת, שאין טובה ממנה :
סוריה תלוייה כל-כולה בכסח ה נפט.
עוצמת־הנפט, כראש סעודיה
פועלת
הכוללת גם את כוויית, נסיכויות־הנפט
הקטנות והאמירויות המאוחדות של המיפ-
רץ. זוהי עוצמה כלכלית מקובצת, שאין
כוח בעולם הערבי המסוגל לעמוד בפניה.

כתנועת־יד אחת יכול היה ח מלו
הסעודי לסגור את ברז ה כסה,
שבלעדיו לא תוכל סוריה
לתפקד.
לפני 899 שנים הוזמן הקיסר הגרמני
היינריך ה־ 4אל אויבו, האפיפיור גרגור
ה ,7-במצודת קאנוסה. הקיסר חלץ את
נעליו ובא יחף אל האפיפיור, שהכריז
2עליו נידוי, כדי לבקש סליחה ומחילה.

ריאד היתה קאנוסה של אסר.
הוא קיבל את התכתיב של מלך
סעודיה ונשיא מצריים, כאשר מו לו
עומד, כמנצח, אוייבו הגדול
ביותר: יאסר עראפאת.
מהו התוכן האמיתי של
ריאד? מה יקדה כלבנון ץ
מה קורה בתוככי אש״ה,
ומה יהיה מעמדו החדש?
איך ישפיע המצב החדש
על ישראל? — על שא לות
אלה ישיב אורי אפנדי
כהמשך סידרה זו.

במדינה

ציווים שנגנבו מן
העם טיפות ראשונוח

הגשם ירד —
הארץ התחילה להיות
מזה רבבות שנים ממתינים בני הארץ

בכל שנה לרגע זה.
אחרי חודשי הקייץ המעיק, הבצורת
והחום, כאשר הטבע כאילו גוסס ומת,
מתקבצים העננים בשמיים, והגשם הרא שון
יורד על האדמה הצמאה.
דופק הארץ פועם כאילו במרץ חדש.
בני־אדם, שהיו עייפים ותשושים, מזדק פים
כמו הצמחים בשדה ׳והעצים בחורשה.
השנה החדשה, שהחלה באופן רישמי
לפני חודש, התחילה השבוע באמת.

יחסים מרחביים
ויאט־נאם ישראלית
האם היתח ״הגדר
חטובה״ תכסיס פנטסטי
להונאת העולם ולהכנת
פלישה ללבנון הדרומית?
התותחים נדמו בלבנון, הצלפים נצרו
את אישם. אחרי שנה וחצי של קרבות
ומעשי־זוועה, ירדה דממה חשדנית על
לבנון השותתת־דם (ראה עמודים .)10— 12
בדממה פיתאומית זו פנו כל העיניים
והאוזניים אל הפינה האחת בלבנון, שבה
התלקחו במאוחר הקרבות בקנה־מידה
ג דו ל: איזור־הגבול עם ישראל.
מסע, שהוכן בחשאי ושנועד להתבצע
בהסתר, מתיד תיקווה שייבלע בהמולה
הכללית של המילחמה, עמד לפתע חשוף
וגלוי לעיני־כל.
לגיון הזרים. בעיני ההוולד טריביון
ועיתונים רבים בעולם, שכתביהם כבר הת מחו
בענייני לבנון, לא היה ספק לגבי מה
שמתרחש בדרום לבנון.
לדיברי כולם, זוהי פלישה ישראלית,
המבוצעת בעזרת סוכנים ישראליים, מד ריכים
ישראליים ונשק ישראלי, כדי לכ בוש
איזור־חייץ בין ישראל ובין המוב לעת
האש״פית־פלסטיגית, המהווה עתה
מעין תת־מדינה בדרום לבנון.
בעיתוני העולם נותרו ספקות רק לגבי
מידת ההתערבות הישראלית הישירה. אך
גם פער זה הצטמצם במהרה, כאשר חקרו
הכתבים וגילו פרט אחר פרט.
לא נותר בעיתוני העולם ספק לגבי
העובדות הבאות:
• ההתקפה אינה מבוצעת על-ידי בני
הכפרים המקומיים, אלא על-ידי כוחות
צבאיים ניכרים ממרכז לבנון, שהפליגו
מנמל ג׳וניה לחיפה, עברו בישראל, הת אמנו
בישראל בידי מדריכים ישראליים,
צויידו בישראל וחדרו ללבנון דרך ״הגדר
הטובה״ .לוחם נוצרי ׳גילה לכתב זר שהוא
אומן ב״חווה ברמת-הגולך בידי קציני
צה״ל.
• ״הגדר הטובה״ לא היתד׳ אלא תכ סיס
פנטסטי של הסחת דעת־הקהל, כשמ טרתה
האמיתית לא היתד׳ הומאניטארית,
אלא צבאית. היא הכשירה את הקרקע
לפלישה זו והעלימה את ההכנות לקראתה.
• כל הנשק שבידי כוחות אלה, ובי ניהם
טנקים ומשוריינים, סופק להם על-
ידי ישראל.
• תותחים ישראליים השתתפו בקר בות
על־ידי הפגזות מתוך שטח ישראל.
• הדבר לא היה אפשרי ללא הסכמה
ותמיכה סורית, אמר המנהיג הנוצרי המתון,
ריימון אדה, החומד בפשרה עם הפלסטי נים
:״אני מצטער לומר שלפלישה היש ראלית
מבוצעת בשיתוף־פעולה עם סוריה.״
היכן החיילים הישראליים? ה שאלה
שנותרה בלב העיתונים הזרים הי-
תה: האם מעורבים חיילים ישראליים
במיבצע עצמו ד
על כך היו בעיתונים הזרים דיעות שו נות.
היו שדיווחו כי כוחות צה״ל פעלו
בשטח, כבשו יעדים ומסרו אותם לידי
הנוצרים אחרי הכיבוש. אחרים סברו כי
הישראלים פעלו רק כמדריכים ובמפקדים
בשטח. ישראל עצמה טענה בתוקף שחיי לים
ישראליים לא עברו את הגבול כלל.
התמונה כולה הזכיר את השלבים המוק דמים
של מילחמת ויאט־נאם — כאשר
(המשך בעמוד ) 29

לבית־המלאנה של ה שו בו! שהיה עד
להשמדת מיסמנים בבית־השימוש של
׳ולין איומים על הקשודים בנו ש ה

הציורים

!1 .1111,1.11ז<ן ו *^1ויז־]ווו 8ו, ז1זרוח*1־ו^1י^1וו1ז^־ז1ו ! יום׳11111111

הג1ו1ים
ץ* כל שחקירת פרשת אשר ידלין
^ מעמיקה והולכת, היא מתפרשת ומס־תעפת
לקצוות וכיוונים שאיש לא שיער
אותן תחילה ושאיש עדיין לא יכול לראות
את סופם.
כל יום נותן בידי החוקרים קצה חוט
חדש לחקירת פרשיה חדשה. וכימעט בכל
יום נוטפת דמות חדשה לרשימה הארוכה
של השמות, הקשורים בצורה זו או אחרת
בפרשה הנושאת את שמו של יו״ר מרכז
קופת־חולים לשעבר.
אחת הדמויות האלה היא מלכה הרצברג,
מי שהייתה במשך מיספר שנים ידידה קרו בה
ואינטימית של אשר ידלין. כן, נוסף
על כל ידידו תיו שכבר הוארו בזרקורי
ההתעניינות הציבורית, מסתבר שזו אינה
הרשימה הסופית. כי לאשר ידלין היו
ידידות רבות שכימעט את כולן נהג לש תף
בעיסקותיו בצורה זו או אחרת.
מלכה הרצברג היא כימעט דמות פולי טית.
במשך. שנים היא עבדה כמזכירה
של המיפלגה הליברלית בתל־אביב. כאשר,
לפני שלוש שנים, הצטרף האלוף (מיל).
אריק ש רון למיפלגה הליברלית והחל פועל
להקמת הליכוד, הוצבה מלכה הרצברג
לכהן כמזכירתו.
למרות שירותיה למיפלגה יריבה, סייע
לה אשר ידלין ברכישת דירה נאה ברמת־של
אפעל,
שניבנתה על־ידי חברה־בת
שיכון־עובדים. מנהיג הליברלים, שמחה
ארליך, שידע על כך, הביע את התפע לותו
על נדיבותו זו של ידלין.
בינתיים היא פרשה מעבודתה במיפלגה,
מועסקת כמזכירה במיפעל האיטריות אסם.
מאז התפוצצה פרשת ידלין הצליחה מלכה
הרצברג להי-שאר הסריה מאחרי־הקלעים,
למרות שהיו לה קשר ומידע לכמה מהפר שיות
שכבר נדונו בהרחבה מעל במות
ציבוריות. אולם השבוע היא עמדה בעצמה
במרכז פרשיה העומדת להיחקר באינטנסי ביות
על־ידי צוות החקירה במחלקת ההונ אות
במטה הארצי של המישטרה.
לעזרת החברה הטובה
ך * פרשה החדשה החדה לפני כמה
1וי מי ם בעת שלאה ס ,.דמות ידועה
בחוגים הפרלמנטריים במדינה, הזעיקה
בדחיפות לביתה את כתב העולם הזה יגאל
לביב. לאה ובעלה, שהוא מהנדס ידוע

ואמיד, אינם נמנים עם האנשים הנבהלים
בקלות. אלא שהפעם הם היו מבוהלים
באמת.
לאה היא ידידה קרובה של מלכה הרצי
ברג, שהיתה במשך שלוש שנים אחת מ ידידותיו
הקרובות ביותר של אישר ידלין.
מלכה היא עדת־מפתח בפרשת מיכרז הבי טוח
שנתנה קופת־חולים לחברות־הביטוח
יובל (העולם הזה .)2041
זמן קצר אחרי שפרשת מיכרז־הביטוח
המפוברק התפרסמה מעל עמודי העולם הזה,
באה מלכה הרצברג אל ידידתה לאה ם,.
הפקידה בידה עשרה ציורים מקוריים, מ אוסף
הציורים הגדול שלה.
מלכה הסבירה לידידתה כי עתה, אחרי
שפורסמה מעורבותה בפרשת ידלין, עלו לים
חוקרי מס־ההכנסה לערוך ביקור ב ביתה.
היא חוששת שמא הציורים האלה
יתגלו בביתה, וחוקרי־המס יתחילו לשאול
מניין נמצא לה הכסף לרכישתם.
.הסבר זה נשמע מוזר באוזניה של לאה.
שכן, כמו כל באי ביתה של מלכה ידעה
גם היא שכל קירות הבית עמוסים ציורים
מקוריים יקרים. יחד עם אחותו של אישר
ידלין, שרה הרי. עסקה מלכה הרצברג
בשנים האחרונות במרץ ברכישה ובמכירה
של ציורים.
כך, למשל, גילה תיק מס־ההכנסה של
שרה הרי, שהועבר לצוות החקירה של
המישטרה, כי אחותו של ידלין, סוכנת־הביטוח
במיקצועה, הצהירה שברשותה ציו רים
שאותם קנתה בשעתו במחיר עלות
כולל של כ־ 50 אלף ל״י. ויששוויים מוערך
עתה על־ידה בכמה מאות־אלפי ל״י.

בביתה של מלכה הרצברג יש ציורים
יקרים הרבה יותר מאלה שהביאה למישמרת
לביתה של לאה ס. אולם לאה, כחברה
טובה ונאמנה, לא הירבתה לשאול שאלות.
כאשר הזעיקה את כתב העולם הזה לביתה
לא היה זה בגלל התמונות, אלא בשל
האיומים וההטרדות שהופנו כלפיה.
בעיקבות פירסום קנוניית־הביטוח בין
קופוז־וזולים לחברת יובל, ביקרה מלכה
הרצברג אצל לאה ביקשה ממנה להתייצב
במישטרה ולמסור מידע כוזב, במטרה ל טשטש
את פרשת. מיכרזי־הביטוח המפוב־רקים.
לאה סירבה להיענות לבקשתה, או לם
הבטיחה כי היא לא תספר לאיש מה
שידוע לה בפרשה.
נראו ׳שכמה מאנשי ידלין לא סמכו על
הבטחתה זו. שכן, מאז החלו מטרידים או

תה באיומים טלפוניים, שבהם הוזהרה ש לא
תפצה את פיה.
לפני ימים אחדים ביקרה לאה במישרדו
של עורך-ד,דין• אמנון זיכרוני, שהוא גם
היועץ המישפטי של העולם הזה. הביקור
היה על רקע פרטי לחלוטין, ללא בל
קשר לפרשת ידלין או להטזלס הזה. אולם
רק חזרה לאה לביתה מביקורה אצל הפ רקליט,
החלו שוב איומים טלפוניים מאל״
מונים. הפעם איימו האלמונים בטלפון לא
רק עליה, אלא גם על בנה.
בעלה של לאה, שהאזין לאיומים, הפציר
בה לפנות למישסרה ולהתלונן. היא סירבה.
היא לא רצתה לפגוע, ולוא אף בעקיפין,
בידידתה מלכה הרצברג.
אלא שבינתיים שמעה לאד, מפיו של
ח״כ עקיבא נוף, כי מצוי בידיו מידע ש האיומים
עליה ועל לביב אינם איומי־סרק
אלא בעלי אופי ממשי. היא החליטה לספר
עליהם לכתב העולם הזה.
האבחנה היתה חיובית
*יוו ך כדי השיחה על סידרת האיו ן
4מים, פלטה לאה כבדרך־אגב בי מלכה
הרצברג הפקידה בידיה עשרה ציורים. ה מכנה
המשותף של הציורים היה, שכולם
היו פרי־מיכחולו של הצייר הישראלי צבי
שור.
בדיקה בחוגי הציירים העלתה, כי לפני
כשנתיים בוצעה גניבה אצל הצייר שור
וכמה מציוריו, ש שווי כל אחד מהם הוא
כמה אלפי ל״י (כ־ 7000ל״י בממוצע) נג נבו
מהסטודיו שלו. כאשר פנה כתב העולם
הזה אל הצייר כדי לברר אילה ציורים
נגנבו ממנו, אישר הצייר את דבר הגניבה
וביקש כי הציורים שנמסרו על־ידי מלכה
הרצברג ללאה ס. יובאו אליו לבדיקה.
ביום הראשון השבוע, בשעות הצהריים,
ביקרו לאה ולביב בביתו של הצייר צבי
שור, שברחוב גזר 4בתל-אביב. היא נשאה
בידיה תיק ובו ציורי־השמן של הצייר.
צבי שור, כבן ,80 ישב במרכז הסטודיו
שלו בין עשרות בדי־ציור, חלקם גמורים
וחלקם עדיין מרוחים בשכבות־צבע בשל בים
שונים. אשתו של הצייר ביקשה שלא

הידידה והציורים

מלכה הרצברג בדירתה
בתל־אביב, על רקע
חלק מאוסף הציורים הגדול שלה. מלכה ושרה הרי, אחותו של

במישטרה. באותה הזדמנות מסר עדות, ובה
סיפר גם במי הוא חו־שד בגניבת הציורים.
אחר־כך ביטל את התלונה. הוא סירב
לומר מדוע ביטל אותה.
שור זכר היטב את מלכה הרצברג ואת
שרה הרי, אחותו של אשר ידלין. הן קנו
אצלו ציורים רבים.

אשר ידלין, קנו לפני שנתיים ציורים אצל הצייר צבי שור.
של הצייר
לפני כשבוע הסתירה מלכה הרצברג תמונות
שור בדירת ידידתה לאה ם ,.ועתה טוען הצייר כי הם גנובים.

לידי ניצב־מישנה בנימין זיגל ולספרי לו
את השתלשלות המאורעות •שהביאו את
הציורים לידה ואת זיהויים כציורים גנו בים.
ביום הראשון השבוע, מסרה לאה
ס. עדות ארוכה ומפורטת במחלקת־ההוג־אות
של המישטרה החוקרת את פרשת
ידלין, נחקרה על עדותה זו משך יו תר
משמונה שעות.

שם נוסף
ברשימה הארוכה

וזצ״ו וציוו גנוב

הצייר צבי שור מחזיק בידו אחד הציורים
שנגנבו מן הסטודיו שלו לפני כשנתיים. שור
חיפש את הציורים שנעלמו והגיש תלונה למישטרה, אך רק השבוע זכה לראותם שוב.
לגרום לו להתרגשות, בשל לחץ־דמו הג ביה,
כאשר פתחה לאה את תיק הציורים
שבידה, הביט בהם צבי שור בשקיקה, בחנם
אחד־אחד כאב הרואה את בניו האובדים
שחזרו.
שמונה הציורים שהיו בתיק היו ציורים
שצייר על בד־אוהלים בשנות הארבעים,
בימי בחרותו. הוא סירב למכרם או לתיתם
לאיש במתנה׳ שמר אותם עימו כמזכרת.
היו אלה הציורים שנגנבו ממנו לפני כ שנתיים.
אבחנתו
של צבי שור בעל השיער המב היק
בלובנו היתה חד־משמעית• הוא בטוח
כי לא מכר את הציורים האלה מעולם,
ולא נתן אותם במתנה. כמה מהם יקרים
לו באופן מייוחד, והוא לא מוכן היה
למוכרם בעד שום הון בעולם.
צבי שור היה מוכן לגלות כי אחרי
הגניבה, לפני כשנתיים, הוא הגיש תלונה

כאשר נשאל אם ייתכן -שציוריו אלה
ניקנו בשעתו על־ידי קופת־חוליס והגיעו
בדרך כל־שהי לידי ידידתו הקרובה של
ידלין, השיב שור בשלילה גמורה. נכון,
בצלאל בליי רכש אצלו בשעתו ציורים
רבים עבור בתי־ההבראה של קופת־חולים,
אישר, אולם הציורים שמכר כדי לקישט
בהם את חדרי ומיסדרונות בתי־ההבראה
היו אחרים, גדולים יותר, חדשים יותר.
בדיקה של הציורים האבודים גילתה, כי
מאחרי אחד מהם הופיעו ראשי התיבות
מ.ה• ,.שהם ראשי־התיבות של •שמה של
מלכה הרצברג. שור, שהיה נרגש מאד
נוכח גילוי הציורים הגנובים ביקש כי הם
יוחזרו לו ויו שארו בידיו. אולם החוק
מחייב למסור אותם לידי המישטרה, כרכוש
גנוב שהתגלה.
לאה ס. יצאה בלב כבד מביתו של צבי
שור, כשהציורים בידה, כדי למסור אותם

ץ* אשר התכקשה מלכה הרצברג לה־גיב
על כך •שציורים גנובים מהצייר
שור נמצאו בבעלותה, טענה כי קנתה
את הציורים בשעתו מהצייד. אלא •ששור
מכחיש טענה זו בכל תוקף.
עכשיו תצטרך המישטרה לחקור אם ה ציורים
אומנם גנובים ואם כן, כיצד הגיעי
לידיד, של מלכה הרצברג.
חשוב לזכור בהקשר זה, כי מוסדות
ההסתדרות נמנים עם הצרכנים הגדולים
ביותר •של יצירות־האמנות בישראל, לא
במעט כדי לסייע בדרך זו לאמנים. לא
רק קופת־חולים רכשה תמונות וציורים
מקוריים עבור בתי־ההבראה שלה. כך,
למשל, התנוססו במשך •שנים יצירות־אמ־ינות
מקוריות ויקרות במיסדרונות הוועד־הפועל
של ההסתדרות ובמיבנים אחדים
של חברוז־העובדיס. עד שיום אחד התגלה,
בספירת מלאי, כי חלק ניכר של התמונות
נעלמו בדרך מיסתורית.
כמה מהתמונות מצאו את דרכן לבתיהם
של עסקנים. אחרות לא התגלו עד היום.
עוד לפני •שלושה •שבועות סיפרה מלכה
הרצברג כי האדריכל אבא אלחנני, הקשור
עם קופת־חוליס בעבודות תיכנון, שלח
בשעתו במתנה ציור יקר ביותר לאשר
ידלין. ידלין נתן את הציור לאחותו, ומלכה
היתד, מלאת קינאה בה על כך. היא סברה
כי גם לה מגיעה מתנה דומה מאשר יד־לין.
בשיחה עם אבא אלחנני הוא אישר,
כי אחרי ששמע שאשר ידלין נבחר כמו עמד
לתפקיד נגיד בנק ישראל, הוא הביא
לביתו יצירה •של האמן כהנא.
עד לחשיפת פרשת הציורים הגנובים של
•שור לא נחקרה מלכה הרצברג על-ידי
המישטרה, למרות מעורבותה בכמה מה־עיסקות
•של אשר ידלין. מלכה עסקה בז מנו
ברכישת ומכירת. ניירוח־ערך עבור
אשר ידלין. פעם, בקייץ ,1973 כאשר ידלין
אושפז בבית־חולים, היא נסעה אליו ב בהילות
כדי לקבל ממנו הנחיות אישיות
למכירת ניירות־ערך בסכום גדול שהיו
בבעלותו.
מלכה היא דמות מרכזית בפרשת ידלין,
ויש בידה מידע רב הקשור בפרשיות וב אישים
הנחקרים עתה.
אלא שמלכה לא נעצרה ולא נחקרה. דבר
זה איפשר לאלמוגים, המפעילים מערכת

איומים והפחדות על כל מי שיש בידו מידע
על פרשיות אישר ידלין, לאיים גם עליה.
כמו לכל סיפור־אימים, יש גם לסיפור
ההפחדות של בריוני ידלין, לפחות היבט
אחד משעשע.
השלכות מווטרגייט
ך* כוקר היום שכד נעצר אשר ידלין,
4בשבוע •שעבר, צילצל הטלפון בבית״
המלאכה של ה־שרברב התל־אביבי מיכאל
סימון בשדות ח״ן , 13 בתל־אביב. על הקו
היה בעל־הבית של הפנטהאוז בן שלושה
חדרי־השינה ברחוב שור ,18 שאותו מחזיק
אישר ידלין בשכירות.
אשר ידלין משלם עבור הפנטהאוז דמי־
•שכירות מגוחכים בגובה של 700ל״י ל חודש.
מדוע הסכים בעל־הדירה להשכיר
לידלין את הדירה במחיר זה, שהוא נמוך
בהרבה ממחירי השוק, זאת יודע רק הוא.
על כל פנים, באותו בוקר הזמין בעל הבית
את האינסטלטור לבוא לדירה ולתקן שם
את בית־השימוש שנסתם.
סימון יצא לדירה, שבה מתגורר ידלין,
ומצא כי בית־ד,שימוש נסתם בניירות קרו עים.
ליד בית־ד,שימוש הבחין בסלים גדו שים
במיסמכים קרועים. כאשר ניקה את
האסלה סיפר לבעל־הבית על מה שראו
עיניו.
כאשר הגיעו הדברים לאוזני מי שהגיעו,
עלה ככל הנראה החשד כי השרברב לא
רק ראה קירעי־מיסמכים, אלא גם נטל
עימו כמה מהם.
אור ליום חמישי, בשעות הלילה, פרצו
אלמונים לבית־המלאכה של השרברב וער כו
בו חיפוש יסודי, אחרי שניסרו את
מנעולי הכניסה. קשה להבין מה מחפישים
פורצים במי שרדו של שרברב, אבל אם
נזכרים כי גם הפורצים לבניין ווטרגייט
התחזו כשרברבים בעת שנעצרו, נראה כי
האסוציאציה פעלה אצל הפורצים המקו מיים.
ייתכן
שכדי לטשטש את מטרתם האמי תית
בהתפרצות, נטלו הפורצים כמה ארי־חי־חרסינה
וחלקי־צינורות חסרי־ערך.
לסיפורו של השרברב יש גם מוסר-
השכל. הוא מוכיח כי העובדה •שהמישטרה
התמהמהה ימים כה רבים לפני שהחליטה
לעצור את אשר ידלין, איפישרה לו להס פיק
להשמיד מיסמכים.
היה זה שר־המישטרה שלמד, הילל, חבר
קבוצת חמדיר, ל שעבר, קבוצתו של אשר
ידלין׳ אשר מנע מהחוקרים לעצור את
ידלין כא־שר כבר היו בידם חשדות שהצ דיקו
מעצר זה. יום לפני המעצר התקיימה
פגישה בין ידלין לד,ילל. האם הבין ידלין
מהילל כי עומדים לעצרו, ופתח בהש מדת
מיסמכים?

יגאל לסיב

טליה לבני, ידידת!
הצמודה של יזליו,
הי תהמזכיות
תא־ הסט ודנוטיס
של רפ״י, לפני
שהתאהבה אהבת־אמת בגבר
המב 1ג ד מת נה ב ־ 2 0שנה

דל־ן

נ אנדנ ה

גשו צרח
ני מוכנה להיבדק במטנת־הא־
מת. המכונה תגלה עד כמה אני
אוהבת את א שר!״ תשובה כנה וניצחת
זו נתנה טליה ליבני, ידידתו של יו״ר
קופתיחולים המודח אשר יד לץ, כאשר
נשאלה על־ידי ידידים אם היא אוהבת
באמת את מי שיועד להיות נגיד בנק
ישראל וכשל.

והוגדרה על־ידי מוריה בתיכון עירוני ה׳
בתל־אביב, עירת־הולדתה, ומאוחר יותר
בפקולטה למישפטים שבשלוחה התל־אבי־בית
של האוניברסיטה העיברית, כבעלת
מוח אנאליטי.
היא תמיד היתה הכישרונית ביותר, המצ ליחה
ביותר, המצטיינת ביותר. בית הוריה,
ששכן ברחוב הרמן כהן, ואשר בו התגו־

׳ ך ד 1ך ך 1 1קראה עורכת־הדין טלי ליבני לעבר הצלמים שהסתערו עליה
* # 1\ #י 1 11 #בבית־המישפט, בעת שהובא לשם ידידה, אשר ידלין, להוצאת
פקודת־המעצר, נגדו תחילה עמרה על קור־רוחה, אולם לבסוף איבדה את עשתונותיה.
שלו.
בתקופת הפילוג עברה לרפ״י, היתד, מז כירת
תא־ד,סטודנטים של התנועה. ברפ״י
התבלטה הצעירה השנונה והנמרצת עד־כדי־כך
ש שי מעון פרם, גד יעקובי. משה
דיין ואפילו דוי ד בן־גוריון בכבודו ובעצ מו,
גילו בה התעניינות אישית. פרס ויעקו ב,
נמנים עד היום עם ידידיה.
המלעיזים, וכאלה שעינם צרה אינם
חסרים, טוענים כי שימעון פרם הוא ש סידר
לה את עבודתה כיועצת המישפטית
של מישרד״הביטחון. אולם האמת היא כי
טלי עבדה במישרד עוד בתקופת משה דיין.
באותה תקופה בהיותה בת 23 לערך,
הכירה את הסטודנט לתיאטרון יאיר
(״קויה״) רובין.

מן הבוהמה
אל הפוליטיקה

שלום לידיד

טלי

מאשר

ידלין

לפני שנלקח מאולם בית־המישפט
אל תא־המעצר באבו־נביר, נפרדה
בנשיקות וחיבוקים עזיס, לעיני המצלמות,

אותם ידידים, שהעזו לשאול את השאלה
האינטימית את עורכת״הדין הצעירה, המ לווה
את ידלין בכל מזה ארבע שנים, לא
חיו היחידים שתהו על פישר היחסים בין
ידלין לבין טליה, הצעירה ממנו ביותר
מעשרים שנה.
טליה ליבני היא טיפוס מייוחד-במינו,
מאז־ומתמיד נחשבה כנערה שאפתנית,
דומיננטית, בעלת אינטליגנציה בלתי־רגי־לה
וחוכמת־חיים שהיו תמיד מעל ומעבר
למקובל לגבי בנות־גילה.
טליה, בת ה 33-כיום, היתד, תמיד מרכז
בכל חברה, נחשבה כתלמידה מעולה ביותר

היא טוענת עד היום כי הוא חף־מפשע, ומאמינה כי צידקתו עוד
תצא לאור. טלי מועסקת כעורנת־דין במחלקה המישפטית של
צילמו: פטר פן ושלמה פתר •
מישרד־הביטחון.

ררה עם הוריה ואחותה ועם מישפחת דו דה,
הפרופסור, שימש תקופה ארוכה מרכז
של הבוהמה ד,״טובה״ ,ופקדו אותו אמנים,
משוררים, שחקנים. סטודנטים ואנשי־רוח,
שחלקם קנו להם בינתיים שם בתחומיהם
השונים. הערבים התרבותיים והדיונים בו
היו נמשכים עד לשעות הקטנות.

הממוסד למדי, שהבוהמה לא היוותה לו
אלא קטליזטור וקישוט נאה. נטייה זו ניכ רה
בה כבר בגיל צעיר מאד, כשהיתה
משך תקופה ארוכה ידידתו האישית של
מבקר האמנות יואב־בר־אל, שהיה מבוגר
ממנה בעשר שנים ושאיתו היא שומרת על
קישרי־ידידות עד היום.

כשהגיע מועד גיוסה לצה״ל שוחררה
מטעמי בריאות, ונרשמה כמעט מייד ללי מודים
בפקולטה למישפטים.
אך בחייה האישיים גילתה תמיד עניין
דווקא בגברים מבוגרים ממנה בשנים. הם
תאמו היטב יותר את רמתה, ואת אופייה

ידיד אישי נוסף שאיתו היא שומרת
על הקשרים הוא עורך-הדין מרדכי (״מו טי״)
שורר, מי שהיה חברה בתקופת לי מודיה
באוניברסיטה. מוטי היד, אז יו ״ ר
התאחדות הסטודנטים, וטלי היתד, פעילה
בתא־הסטודנטים של מפא״י זיושבת־הראש

ך• ויה היה שונה מכל הגברים שעי־
\ /מם יצאה קודם־לכן. הג׳יגג׳י האימ פולסיבי
והבלתי־מסודר־בחיים עדיין, היווה
ניגוד גמור לכל מה שטלי דרשה מידידיה
הקרובים. אולם לתדהמת הכל נישאה לו,
ואף ילדה לו את בנו גיורא, שהוא היום
בן .10 השניים התגוררו ברמת־אביב, קויה
שיחק בתיאטרון, טלי השלימה את לימודיה
ועסקה בפעילות מיפלגתית. היא גם נמ נתה
עם רשימת המועמדים של רפ״י ל כנסת.
מישפחת
רו בין הצעירה נסעה בעקבות
הופעותיו של קויה בסרטים אמריקאיים,
לארצות־הברית. שם נפגשת טלי שו ב עם
חברתה הטובה, עורכת־דין אף היא, מירי
סגל, שלמדה איתה בפקולטה למישפטים
בתל־אביב. בתקופת לימודיהן היו השתיים
חברות בלתי-נפרדות. היתד, זו מירי ש הוציאה
לטלי את ציפור הבוהמה מהראש,
הכירה לה חברה שונה׳ מבוגרת יותר,
שכללה בעלי מיקצועות חופשיים ואנשי
סגל האוניברסיטה•
אגב, צחוק הגורל הוא שגם מירי סגל,
היתד, תקופה מסויימת ידידה קרובה של

אשר ידלין. אלא שאז עדיין לא ידעד.
טליה על כך .״לא ממנה קיבלתי את ה כתובת,״
אמרה פעם כשניסו לרמוז לרעל
צירוף מקרים מוזר זה.
כשנפגשו השתיים בניו־יורק סידרה מי רי,
שהיתר. נספחת־ד,עיתונות: של מישלחת
ישראל לאו״ם לטלי עבודה כעזרכת-דין ב־מי
שדדי הסוכנות היהודית בנידיור ק.
אולם בניו־יורק אירע משבר מישפחתי
במישפחת רובין. קויה חזר ארצה, טלי
נשארה עם גיורא בארצות־הברית. מאוחר
יותר, כשחזרה ארצה, התגרשו השניים.
הם מכרו את הדירה ברמת־אביב, טלי רכ שה
דירה ברחוב פינסקר בחיפה ועברה
להתגורר ולעבוד שם, ברשות לפיתוח אמי
צעי־לחימה (ופא״ל).
בד־בבד עם עבודתה כעורכת־דין ב־רפא״ל,
חידשה את פעילותה במיפלגת־העבודה,
ובמיסגרת פעילות זו הכירה לפני
ארבע שנים את אשר ידלין.
העובדה שטלי היא יוצאת רפ״י לשעבר,
בעוד שידידה, אשר ידלין, נימנה עם אנשי
מפא״י ההיסטורית, הולידה גל של השערות.
לא במעט ייחסו לידידות זו של ידלין עם
בת־חסוחו של שימעון סרס את החשד
כי הוא נוטה יותר ויותר לעבר אנשי רפ״י
וכי הוא עתיד לתמוך בשימעון פרם כ מועמד
לראש־הממשלה.
מה שהחל כקשרים ארעיים, התהדק והלך
-והפך לק-שר של קבע, שאותו לא ניסו

השניים להסתיר כלל. לפני כשנתיים עזב
ידלין את ביתו שברחוב בני דן 100 בשי כון
בבלי, שם נותרו אשתו דליה, בנו
עומר ובתו ענת, ועבר להתגורר בדירה
שכורה עם טלי ועם בנה גיורא.
למרות שהוא חי בנפרד מאשתו, אין
הידלינים מתגרשים. קרובי מישפחה טוע נים
כי דלה האמינה שאשר עוד ״יתבגר״
ויחזור אליה. גירסה אחרת היא כי השניים
לא התגרשו כדי לא לפגוע במישפחה.
״במישפחות כאלה לא מתגרשים.״
השניים גיראו יחד באירועים ציבוריים,
ולמרות חיותו נ שוי כחוק לא התנגד יד לין
שיצלמו אותו בחברת ידידתו. לא אחת
הגדיר אותה כ״אשתי״ ,טען שהיא עקרח־בית
מעולה. ואכן, טלי ניהלה בית למופת.
נוסף על עבודתה כיועצת המישפטית של
מישרד־הביטחון מילאה את תפקידי עקרת־הבית,
כיבסה גיהצה ובישלה והיתד. אם
מסורה מאין־כמוה לבנה.

8הי אלאח
צוונגר, שרה 18ו
אשר דד! ברווח
גדול את הדירה
שתש אינקוגניטו,
אחרי שהילווה לה כסך למטרה? 11

יזדליו

האהבה

היא עיוורת

* ¥ם כעלה־ לשעבר היא שומרת על
2יחסים מצויינים. הוא נוהג לבוא לבקר
אצל בנו פעמיים בשבוע. עם הסתבכות
פרשת ידלין נטלה טלי חופשה מעבודתה,
לא משה מצד ידידה ׳׳ומם וליל. קוייה בא

חומז־קויאה

טלי ליבני מציגה בבית־המישפט את השבועונים האמרי קאיים,
שהביאה כחומר־קריאה לחדר־המעצר עבור אשר
ידלין. היא החזיקה בידיה את השבועונים האמריקאים הטייס והניוזוויק. על שער הטיים
התנוססה הכותרת :״האסטרטגיה של פורר,״ וטלי הסבירה :״אשר יוכל ללמוד ממנו.״
לדירה שברחוב פרופסור שור, כדי להיות
עם בנו בשעה שטלי היתד, עסוקה עם
ידלין.
ידידה ותיקה של אשר ידלין, שהכירה
אישית רבות מידידותיו האינטימיות, אמרה
לפני ימים אחדים :״מה -שמוזר הוא שה בחורה
הצעירה הזאת באמת אוהבת את
אשרק׳ה. היא לא חיה איתו בגלל הכסף או
הנוחיות אלא פשוט בגלל האהבה.״
לפני חודשים אחדים נסעו טלי ואשר
ידלין לטיול בארצות־הברית וכשחזרו אר צה
התבשר יד לין כי הוא עומד להתמנות
כנגיד בנק ישראל.
טלי אינה פוחדת מן העיתונות. היא
ידועה בלשונה החדה, ואין עיתונאי שאינו
זוכה בתשובה כדורבנות מפיה. והיא עו מדת
לצידו של ידידה לאורך כל הדרך.
רק לפני ידידים אינטימיים התוודתה כי
כל הזמן התפללה שלא יעצרו את אשרק׳ה,
וטענה כי היא מאמינה שהכל אינו אלא
חלום רע שיחלוף במהרה, וכי חפותו תו כח
בקרוב.

חיוו משיים

בפני בית־המישפט את מסכת החשדות
נגד ידידה, אשר ידלין, הירבתה טלי ליבני
לחייך, כאילו מדובר רק בעלילת־שווא.

התנהגותה בפרשה זו אינה מפתיעה את
אלה המכירים אותה מקרוב. כי אף שטלי
קארייריסטית, שאפתנית, מבריקה ומצלי חה,
היא מחוננת בכמה תכונות החסרות
אולי לנשים אחרות ששמן נקשר בשמו
של ידלין בעת האחרונה: היא עיקשת,
לויאלית ובלתי־מתפשרת. האהבה, אצלה,
עומדת -שלב אחד מעל לקאריירה ולאינ טרסים,
לא מתחתיהם. היא תישאר לצידו
עד הסוף, תמשיך לטעון שהוא איש טוב
שאוהב לעזור לחברים, ואולי תוכיח שוב,
בפעם המי־יודע־כמה, שהאהבה היא עיוורת.

שם חדש נוסף צץ בשבוע שעבר, בעת
חקירת הסתעפות פרשת ידלין. כמו מרבית
רוב השמות הקשורים בו, היה גם זה שם
של אשה.לאה צוונגר, האחות הראשית של קופת־חוליס,
מצאה עצמה מסובכת בסבך עיסקו־תיו
המפוקפקות של יו״ר מרכז הקופה.
היא היתד -קשורה באותה עיסקה מפוקפקת,
שעוד לפני שנעצר היה א־שר ידלין מוכן
להודות בביצועה.
המדובר הוא ברכישת דירה בבת־ים.
על פי דו״ח היועץ־המשפטי לממשלה,
הפרופסור אהרון ברק, קנה אשר ידלין
בשנת 1974 דירה בבת־ים בסכום של 129
,אלף ל״י, רשם אותה על שם ידידתו,
המתווכת חווה ארליכמן.
כעבור ארבעה חודשים מכר ידלין אותה
דירה ברווח של 51 אלף ל״י, שממנו
הפריש לחווה 9000ל״י. לפי טענת היועץ-
המשפטי חייב אשר ידלין את עצמו במעשה
זה בעבירה של קשירת ק-שר לעבור על
חוק מס-שבח־מקרקעין, ולתת הצהרת־שקר,
שכן כלפי חוץ נרשמה הדירה ונמכרה
בדירתה של חווה, בעוד שלמעשה היתר,
שלו.ידלין, בתשובתו ליועץ־המשפטי, טען
שלעיסקה זו אין כל קשר לקופת־חולים.
אבל האמת היא •שיש לה קשר. שכן את
הדירה מכר ידלין ברווח כה גדול לאחות
הראשית -של קופת־חולים, לאד, צוונגר,
וזאת אחרי שסייע לה להשיג הלוואה
לצורך רכישת הדירה מעצמו, מכספי
קופת־חולים.

לאה צוונגר בתחילת ה־קאריירה
שלה כאחות,
בעת שכיהנה בתפקיד אחות ציבורית ב־בית־ליד.
מאוחר יותר התמנתה כסגנית
מנהלת בית־ספר לאחיות באסף הרופא.

׳•*מותח של האחות כמלאד-בלבן
( נופצה כבר מזמן אל סלע המציאות,
אולם דומה כי למרות משברי הזמן אין
דמותה של האחות הרחמניה מתיישבת עם
דמות -של אשת-עסקים ממולחת, בעלת ראש
אנאליטי, המתכננת כל פרט בחייה רגע
לפני.
מכל מקום, איש אינו יכול להאשים
את הגברת דוקטור לאה צוונגר, אחות
ראשית בקופודחולים, כי היא המלאך-
בלבן בהתגלמותו. היא אחד העובדים
הבכירים ביותר של קופת־חולים, חברת
הנהלת הקופה, מנהלת האגף למיקציעות
פארא־רפואיים ואחות ראשית. תפקידיה
אלה חייבו אותה במגע יום־יומי עם היושב־ראש.
גם יד לין וגם צוונגר מונו לתפקי דיהם
לפני כשלוש שנים. יודעי־דבר
בקופת־חולים טוענים, כי קיים ק-שר י שיר
בין העובדה שלאה צוונגר התמנתה כחברת-
הנהלה, לבין היות אשר ידלין יו״ר מרכז
קופת־חולים.
הטענה שהגברת דוקטור התקדמה ב-
קאויירה המפוארת שלה בעזרת אשר
ידלין, לא הדהימה את מקורביה. ידלין

לאה צוונגר כיום,
1 1 1 0ה !1 1ח
11 בתפקיד האחות ה ראשית
של קופת־חולים וחברת הנהלת
קופת־חולים — תפקיד שאותו־ קיבלה ב זכותו
של ידלין, ממנו רכשה את הדירה
בבת־ים בעיסקה, שעוררה תמיהה רבה.
לא היה הגבר הראשון ש עזר ללאה צוונגר
לטפס גבוה. דומה כאילו כל חייה לחמה
.בציפורניה, על־מנת להגיע לאן שהגיעה
(המשך בעמוד )32

12 3

דיוקנו שי

עד אדליד
״אמרו לי שלא צריכים אותי . .

הגיע תורו של עד-ההמה הרא שון.
המישפט הגדול של חברי ״המו עצה
הישראלית למען שלום ישראלי־הספרדית העדה פלסטיני״
,נגד ועד
בירושלים, התקרב לסוף ישיבתו הרבי עית.
הוא הוגש בעיקבות כתב־השמצה
שפירסם ועד״העדה, שבו נאמר כי המו הוא
עצה
הישראלית, שהנשיא שלה
המנהיג הספרדי הוותיק אליהו אלישר,
כוללת ״אנטי־ציונים וקומוניסטים״ .כל
אחד מתשעת החברים־המייסדים של
המועצה תבעו 50 אלף לירות פיצויים
על הוצאת לשון־הרע.
בזה אחר זה עלו התובעים על דו-
כן־חעדים, העידו על מגמות המועצה
ואופייה הציוני. בראש עדותו פירט כל
אחד את עברו שלו.
לובה אליאב סיפר כיצד התנדב
ברי באירגון
הבריטי,
עסק
לצבא
חת יהודי אירופה לארץ, שירת בצה״ל,
הגיע לדרגת סגן־אלוף, עמד בראש צוות
מייוחד שחדר במיבצע-קדש לפורט״סעיד
לדי לארגן את הצלת יהודיה.
מתי פלד ומאיר פעיל פירטו את דר כם
בפלמ״ח ובצה״ל, שגה הגיע האחד
לדרגת אלוף והשני לדרגת אלוף־מיש-
נה. יוסי אמיתי סיפר על פעולתו כאחד
שבנגב,
ממקימי קיבוץ־הספר גבולות
שבו הוא חבר גם עתה. עמוס קינן סי פר
על שרותו בלח״י ערב הקמת המדי נה,
ועל שירותו בצה״ל לאחר מכן. ד״ר
יעקוב ארנון, מי שהיה מנכ״ל האוצר,
סיפר על חייו במחתרת בהולנד הכבושה
בימי הנאצים. דויד שחם סיפר על שי רותו
הממושך בקיבוץ ופעולתו בקעיו־הסברה
בצה״ל.
אולם לדעת עד״ההגנה הראשון, כל
אלה הם אנטי־ציונים, עוכרי״ישראל.
ד״ר יעקוב ארליך, טרצה צעיר למתי מטיקה
באוניברסיטת בר״אילן, חובש-
כיפה ודתי-קנאי, נתגלה כמתנדב מוש סירב

כבר ברגע הראשון, כאשר
להישבע על התנ״ך, התנדב להסביר ל שופטת
מרים פורת מדוע שבועת-שווא
היא חטא. כאשר נדחתה הצעתו באדי בות,
הרחיב את הדיבור על התנדבותו
בשטחים אחרים.
כך התנדב להקליט את הרצאו תיו
של מאיר פעיל בחוגי״בית, כדי לע מוד
על רישעותו של אנטי-ציוני זה.
ואכן, הוא קלט אימרה מזעזעת. לפני
שבוע בילבד, בחוג־בית, הגדיר פעיל את
עצמו במילה מחרידה ,״מילה המשמשת
את הצבא האדום היפאני ואויבי־ישראל.״

מה היתה המילה ז ארליך לא זכר.
הוא תלה מבט בוהה בחלל, התאמץ,
התפתל. לבסוף זכר את המילה הנו ראה.
פעיל אמר שהוא ״רדיקל״.
אולם התנדבותו של ארליך הרחיקה
לכת אף מזה. במשך שלוש שנות שהו הרף

בארצות-הברית התנדב בלי
להסביר את צידקת ישראל. היה עליו
לתקן את הנזק הנורא, שנגרם על-ידי
המסבירים הרשמיים, שנשלחו על-ידי
מישרד-החוץ הישראלי והסוכנות היהו דית,
כגון עמוס קינן ומאיר פעיל. אר ליך
נוכח לדעת כי אלה עוזרים לאויבי
ישראל. לכן, בהתנדבות, ביוזמת עצמו
ובלי לקבל תשלום, התנדב לסכל את
הסברתם. הוא עצמו הלך בהתנדבות
לאסיפות אש״ף, להפריך את דבריהם.
חד״ר למתימטיקה קבע כי אין ערך
להצהרות, יש ערך רק למעשים. כך,
למשל, הוא לא ישנה את יחסו לאש״ף,
האמנה
גם אם אירגון זה יבטל את
הפלסטינית ויצהיר על הכרתו ביש ראל
.״רק המעשים קובעים ״,הכריז,
״אקבע את יחסי לאש״ף על-פי מעשיו ! ״
דברים אלה היו תלויים בחלל אולם
בית־המישפט, כאשר קם עורך־הדין אמ נון
זיכרוני (המייצג את התובעים יחד
עם עוזרו, עורך-חדיו אביגדור פלדמן) כדי
לחקור את העד חקירת שתי״וערב.
בקול רך שאל את הדוקטור ה צעיר
:״אתה חייתי בארצות-הברית במשך
שלוש שנים. זה היה לפני או אחרי מיל-
חמת יום־הכיפורים !״
״שנתיים לפני מילחמת יוס״הכיפורים,
ושנה אחריה,״ פירט העד בתמימות.
״ובזמן המילחמה חזרת ארצ ה!״
ארליך נבוך והתחיל מגמגם .״לא חזר תי
ארצה. אמרו לי
עדינותו של זיכרוני נעלמה לפתע .״כן
או לא ו פטריוט כמוך, מתנדב מושבע,
האם חזרת ארצה בזמן המילחמה או

העד החוויר .״לא אמר.
פרקליט הנתבעים, שלמה כחן־צידון,
לא יכול חיה להניח לדברים. כשהגיע
תורו לחקירה חוזרת, פנה אל העד שלו:
״רצית להסביר מדוע לא חזרת ארצה
במילחמת יום־הכיפורים. עשה זאת !״
ארליך קפץ על המציאה .״כשפרצה
המילחמה, פניתי אל הקונסוליה היש ראלית
בשיקאגו. איני זוכר מי היה ה קונסול.
הוא אמר לי שהמצב טוב, ושלא
צריכים אותי. מטיסים לארץ על-חשבון
המדינה רק טנקיסטים וטייסים. יכולתי
לנסוע על חשבוני, אך היה לי חבל על
הדולרים.״
באותו רגע קרא משהו בלתי-רגיל
בבית״המישפט. אדם בקרב הקהל התפרץ.
היה זה האלוף מתי פלד, שבנו תפס
את המטוס הראשון וחזר על חשבונו
ארצה, ברגע ששמע על פרוץ המילחמה,
כפי שעשו מאות צעירים אחרים ברחבי בזעם הוא קרא
העולם .״משתמט
לעבר העד ,״משתמט כמוך בא לחטיף
לנו ציונות ! תתבייש לך ! החברים שלך
נהרגו, ולך היה חבל על הדולרים!״
העד ניסה להתגונן מעל הדוכן .״אמרו
לי ...חשבתי ש ...סיפרו שהמצב טוב...״
אך האלוף לא נרגע .״אתה אמרת
שאתה לא מחשיב הצהרות, רק מע שי
ם!״ הוא קרא, על אף נסיונו של שו של

להחזירו למיסגרת המישמעת
בית־חטישפט .״אתה מקשקש כאן על
התנדבות וציונות, ואיפה המעשים שלך!
בזמן שהמדינה בסכנה, אתה נשאר ב-
חו״ל וחוסך דולרים ! משתמט עלוב
שכמותך ! ״
כאשר נסתיימה עדותו של עד-ההגנה
הראשון, חיה נדמה כי תרומתו היחידה
לבירור חמישפטי היתה חשיפת דיוקנו
של פטריוט ימני אופייני.

עדותו של אורי אבנרי במישפט הדיבה, שהגישו חברי ״המועצה הישראלית למען
שלום ישראלי״פלסטיני״ נגד ועד העדה הספרדית (ראה מימין) ,משכה מראש תשו־מת״לב
רבה, כי במהלך כל העדויות הקודמות תקף פרקליט הנתבעים את אבנרי,
בנסותו להוכיח כי אבנרי הוא ״אנטי-ציוני״.
אבנרי העיד כאחרון מבין התובעים. להלן הקטעים העיקריים של עדותו
בחקירה הראשית בידי עורך־הדין אביגדור פלדמן, בחקירה הנגדית של עורך־הדין
שלמה כחן-צידון, ובחקירה החוזרת של פלדמן.

• החקירה הראשית
עודד־ הדין אג־יגדור פלדמן: אנא,
ספר לבית־המשפט פרטים מהביוגרפיה
שלך.
אפנדי: נולדתי בגרמניה כבן למיש־פחת
ציונים ותיקים. הייתי חבר בתנועת־נוער
ציונית מגיל תשע. לארץ עלינו
בשנת .1933 למדתי בבית־ספר עד גיל
,14 ומאז אני משתכר למחייתי.
בגיל 15 הצטרפתי לאצ״ל, ושירתתי בו
עד .1941 פרשתי מהאידגון ביגלל חילוקי-
ריעות רעיוניים.
ב־ 1947 התגייסתי לגדודי ההגנה, ושי־רתתי
בפלוגת שועלי״שימשון, שפעלה
כיחידת־קומנדו בחזית הדרום. השתתפתי
בכל קרבות חזית הדרום, עד דצמבר 48׳,
כשנפצעתי קשה בקרבות כיס־פאלוג׳ה.
שני ספרים על המילחמה •> כתבתי ועבדתי כשנה במערכת הארץ, ככותב
ב־ 1950 רכשתי את
מאמרים ראשיים.
השבועון העולם הזה, ובו אני משמש מאז
כעורך ראשי.
ב־ 1965 יזמתי, יחד עם אחרים, את
הקמת תנועת העולם הזה — כוח חדש,
ובשמה נבחרתי פעמיים לכנסת, שבה
כיהנתי שמונה שנים.
מאז 1948 אני דואה את עיקר משימתי
בפעולה למען השלום בין ישראל ועמי־ערב
בכלל, והעם הפלסטיני בפרט. במיסגרת
זו נפגשתי, במהלך השנים, עם עשרות
מנהיגים ערביים, וביכללם פלסטיניים, בי ניהם
שרי־ממשלה, שגרירים, מדינאים.
כתבתי שני סיפרי־היסטוריה, אחד על

מובן שהוא נגד מדינת־ישראל ועם־ישראל.
פלדמן: איזו עמדה ייצגת בפגישות
עם אישים מהעולם ה ער בי?
אפנדי: בכל פגישותי עם מנהיגים
ערביים, שעל חלק מהם דיווחתי מעל דפי
העולם הזה, במידה ואישרו זאת בני־שיחי,
הבסיס האחד היה להביא להשלמה בין
מדינת־ישראל ריבונית, עצמאית ושלמה
בגבולותיה החוקיים, ו בין התנועה הלאומית
הערבית בכלל, והתנועה הלאומית הפלס טינית
בפרט. הוא הדין לגבי ספרי,
שהוזכר קודם לכן. הוא כולו כתב־הסברה
לצורך השלמה היסטורית בין התנועות
הלאומיות הגדולות. על כריכת הספר ציטט
המו״ל האמריקאי את ״האני מאמין״ של רוצה הספר :״אני לאומן עברי. אני
לשאת ולתת עם לאומנים ערביים.״
פלדמן: האם עקרונות ציוניים שימשו
אותך בקשרים עם אישים מהעולם הערבי?
אפנדי: אחד הדברים שניסיתי להסביר
לבני־שיחי הערביים, במהלך עשרים שנים
ויותר, היה שתיתכן השלמה בין התנועה
הלאומית הערבית ו בין ישראל רק כש מדובר
במדינת־ישראל הקיימת, כמו שהיא,
עם הטוב ורע שבה. מדינה זו היא ציונית.
מעולם לא דרש תי ממנהיג ערבי לחשוב
שהציונות היא דבר טוב, כשם שלא
ביקשתי לשכנע ישראלים שאידיאולוגיה
ערבית זו או אחרת היא טובה. אלא מדובר
על השלמה ביו עמים ומדינות, כשכל אחד
מהם חופשי לבחור באידיאולוגיה שלו
ולדבוק בה, וכל אחד יקבל את הצד השני
כמו שהוא, בלי לכפות עליו את האידי אולוגיה
שלי.
פלדמן: הצבע־נא על קטעים מדבריך

פרקליטים פלדמן (מימין) וכהן־־צידון
״התנועה הציונית היתה פיגום לבניין המדינה
גרמניה הנאצית ואחד על תולדות הסיכסוך
הישראלי — ערבי, שנקרא במקורו האנגלי
ובעברית
/ 11110111: 210111815י\ 181-301
מילחמת היום השביעי.
פלדמן: מתי כתבת את הספר האחרון?
אפנדי: הספר נכתב באוקטובר 67׳
בארצות־הברית, והופיע •שנע כעבור חודשים
אחדים. ב־68׳ הופיע בארץ בעברית.
פלדמן: הספר תורגם להרבה שפו ת?
להולנדית,
לצרפתית,

אפנדי :
לגרמנית, לאיטלקית, לדנית ועוד.
פלדמן: האם אתה עונה על תיאור
של איש אנטי־ציוני, על־פי פירסומי ועד
העדה הספרדית?
אפנדי: בהחלט לא !
פלדמן: אתה מוכן לפרט?
אפנדי: המושג ״אנטי־ציוני״ מתחלק
לשני מרכיבים: אנטי־הרעיון־הציוני ואנטי-
המימסד־הציוני.
היום, כשמשתמשים בארץ במושג ״אנטי־ציוני״
,זהו ביטוי לאיבה למדינת־ישראל,
שהיא תולדת הציונות, ושהאידיאולוגיה
שלה היא האידיאולוגיה של הציונות.
כשאומרים על מישהו שהוא ״אנטי-ציוני״,
*בשדות פלשת 1948
המטבע.

והצד השני

בעבד, היכולים להצביע על עמדתך לגבי
הציונות.
אפנדי: במשך שמונה שנים של פעולה
בכנסת — פעולה שהיתה אינטנסיבית למדי
— דיבר תי פעמים רבות על הציונות.
לא פעם עמדה סיעתי בראש המאבק
למען זכות-העלייה של יחודי בדית-
המועצות וארצות־ערב.
(להלן ציטט העד ארוכות מתוך דיברי־הכנסת,
בעיקר את נאומו לציון יום־השנה
ה־ 70 לקונגרס היהודי הראשון, נאומיו
נגד דיכוי יהודי ברית־המועצות ולמען
זכותם לעלייה, ועוד).
פלדמן: אתה רואה בציונות המימסדית
זרם, שאליו אתה יכול להשתייך?
אפנדי: הגישה שלי מצטרפת, לדעתי,
לזרם ראשי בציונות שהחל בהרצל, וש-
נמשך עם ארלוזורוב, מרטין בובר, וב מידה
מסויימת גם בן־גוריון.
כנגד זה יש זרם, שאני רואה בו עיוות
של הציונות, גידול-פרא על גבי הציונות,
ואולי גידול ממאיר, המבקש להטביע על
הציונות תווית של מיסטיקה דתית, לאו מנות
פרועה, ואפשר גם לומר התנשאות
אשכנזית, שהיו זרים לגמרי להרצל ול אבות
הציונות. זו הציונות של מנחם בגין,
גוש אמונים, ישראל קניג ואחרים.

פלדמן (קורא את הסעיף 10 במינשר
המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני,
המדבר על הקשר בין ישראל
ו הציונות) :האם זה משקף את די עו תי ך?
אפנדי: השתתפתי בניסוח הסעיף,
ו ר אי תי!:ו חשיבות כפולה. בעניין המהותי,
אני מאמין, וזהו אחד מעיקרי השקפתי,
שההסדר בין מדינת־ישראל והמדינה הפלס טינית,
שתקום לצידה, מוכרח להעניק
ריבונות מוחלטת לכל אחד משני הצדדים
בעניינו עלייה והגירה. אני רואה מקבילות
בין הזיקה של ישראל לעם מסויימר היהודי, ובין זיקה של המדינה הפלסטינית
לעולם הערבי. זיקה זו חשובה ל שני
הצדדים. ובצורה זו קל יותר לערבי להבין
ולקבל את זיקת ישראל לעולם היהודי.
שנית סעיף זה זדשוב כדי להבהיר
לערבים מראש שהעסק שלהם הוא עם
מדינת־׳ שראל שהיא ציונית, ואל להם
לחשוב שהם עוסקים במדינת־ישראל ש איננה
ציונית.
פלדמן: האם המינשר תורגם לשפות
אחרות • לאנגלית תורגם
אכג ־ י: כן, הוא
ופורסם בביטאונים רבים שיש להם מהלכים
בעולם הערבי. חשוב שהערבים יידעו מהו
כרטיס־ ־,ביקור של יהודים, המדברים איתם.
פלדמן: אתה מוכן לתת תמונת מצב?
אפנדי: אחרי נסייון של פעולה במשך
25 שניט, אינני הדיוט בעניין הפלסטיני.
מותר ׳יי לומר שאני מומחה.
אני״ סבור שמזה שנים אחדות עוברת
על התנועה הלאומית הפלסטינית ועל
פנימית היסטורית. הם
אש״ף מהפיכה
עוברים מדחייה טוטאלית של מדינת-
ישראל לעבר השלמה עימה.

אני חושב שמהפיכה זאת היא עדיין
בעיצומה. יש לה אינדיקציות רבות, פומ־ביות
ולא־פומביות, ואני מאמין שאנחנו
מתקחנים ליעד של הכרה הדדית ושלום
בין שני העמים.
בר?,שר זה אני סבור -שיש תפקיד
היססוי למועצה, המהווה גשר להידברות.
היא משפיעה בצורה ניכרת למען עידודם
וניצח״נם של היסודות הריאליסטיים בתוך
המחנד, הפלסטיני, ובקרב אש״ף בפרט.
פד *מן: מהם הדברים הפומביים?
אננרי: הדברים הפומביים הם רבים.
דרושה מומחיות מסויימת להבנת ההתבט אויות
הפלסטיניות, כשם שדרושה מומחיות
להבנות מה שקורה בסין־ד,עממית, בברית־המועצות
ואפילו בארצות־הברית. בחברות
שאיני׳ פתוחות, יכולה מילה אחת, ולפ עמים
אף פסיק אחד, לסמן מיפנה היסטורי.
(כאן ניתח אבנרי בהרחבה פירסומים
רבים של אש״ף, ביניהן הצהרותיו של
סעיד חמאמי, נציג אש״ף ב לונדון! הצה רותיו
של צברי ג׳רים, ראש המחלקה
הישראלית של אש״ף; נאומיו של יאסר
עראפאת באו״ם ובמקומות אחרים! עשר
הנקודות של אש״ף מיוני ,1974 ועוד).

ראה בו מעשר,־איבה נגד עצם קיומה של
מדעת־ישראל והעם היהודי ביכלל. כאשר
התפרסם גילוי־הדעת מטעם העדה הספרדית
בירושלים, היד, מובן לקוראים שאנחנו,
המועצה, הצטרפנו למערכה הבינלאומית
נגד מדינת־ישראל, ומהווים חלק ממנה.
אני רואה עצמי נפגע ממנו כאדם
פוליטי, המתכוון להציג מועמדותו לכנסת
הבאה. העדה הספרדית אמרה למעשה
לחבריה שהאיש הזד, הוא שונא ישראל.
אני נפגע גם כבעל ו עו רו העולם הזה,
שעל עורכו נאמר שהוא עוכד־ישראל,
דבר הפוגע במעמדו, אמינותו ובהצלחתו
-של העיתון.

• החקירה ה נג די ת
כהן־צדון: אתה מדינאי ז
אפנדי: אני איש פוליטי.
כהן־צידון: האם נכון שכינו אותך
בעבר כאנטי־ציוני?
אפנדי: הושמצתי בהשמצות רבות,
וזו אחת מהן.
כהן־צידון: התוכל להצביע על כתב-
עת ערבי המציע להכיר במדינת ישרא לי
אפנדי: בהחלט. המומחה הראשי של
אש״ף לענייני ישראל, צברי דרי ם, פירסם
לפני כשנה, בעיתון לבנוני ערבי, אחד
העיתונים הנקראים ביותר בלבנון, מאמר
שבו דגל בפירוש בהכרה במדינת־ישראל.

קראת

כהן־צידון: האם
האמנה הפלסטינית?
אפנדי: כן.
כהן־צידון: האם נכון שאי-אפשר
לשנות אותה אלא בהחלטה רשמית של
פעם

הקונגרס הפלסטיני ברוב של שני־שלישים?
אפנדי: האמנה הפלסטינית כבר בוטלה.
!השופטת פורת: אתה מוכן לפרט?
אפנדי: י שנן שני צורות מקובלות
לביטול מיסמך פוליטי מסוג זה. הרא-שונה,
שהיא נדירה ביותר, היא ביטול רשמי.
הדרך השניה היא לשנות את המדיניות
ולפעול כאילו המיסמך אינו קיים עוד.
למשל: ברית־המועצות לא שינתה את
מטרתה המוצהרת, לחולל מהפיכה עולמית
ולהרוס את המישטר הקפיטליסטי, אך היא
נוקטת עכשיו מדיניות אחרת, והאמריקאים
מקבלים זאת כעובדה ופועלים בהתאם לכך.
כהן־צידון: האם אין צורך בהחלטה
מפורשת, כדי לבטל מיסמך כלשהו?
אפנדי: לא. יש הרבה החלטות של
הכנסת, שהתבטלו מכיוון שממשלת ישראל
התעלמה מהן.
למשל, הכנסת החליטה שלעולם לא
תהיה נסיגה משטח מוחזק ללא שלום.
אך במיסגרת הסכמי-הביניים ישראל נסוגה
משטחים בלי שלום. מקובל בחיים המדי ניים
לעסוק במעשים חדשים, במקום לחטט
בדברים הישנים.

פלדמן: איך מתייחסים אליך הפלס־טינינו
בפירסומיהם הרשמיים?
אפנדי: זכיתי באישור רשמי מטעם
אש״ף שאני ציוני. הדבר בא בצורת ספר
שהוקדש לי, ושיצא בהוצאה הרשמית של
אש״ף בביירות, בערבית ובצרפתית, ב-
1971 הוא נקרא: אורי אבנרי והציונות
המתזדשת. בין השאר צוטטו בספר קטעים
מספרי וממאמרי בהעולם הזה. בפרק האח רון,
פרק המסקנות, מישפט־המפתח הוא :
״אנהנר קובעים בהחלטיות י רבד, שאורי
אבנויי, האישיות המבריקה של העתונות
והמדיניות, הוא ציוני, הפועל למען האינ טרס
של הציונות.״
בדהרון מעריב, ב־ 30 ליוני ,1975 כתוב
כי ״אורי אבנרי כונה על-ידי ביטאון אש״ף,
פלסטין אל־תאורה, בשם הוגה־דיעות
ציוני.״ בין הישאר נכתב ש ם :״האסכולה
של אבנרי מנסה למזג מים ואש, ולהגיע
לפשרה בין האידיאולוגיה הציונית והלאו-
מיוו, הפלסטינית.״
פלדמן: מהי, לדעתך, המשמעות של
הביטוי ״אנטי־ציזני״ ,ומה מהווה ההתבט אות
הזו לגביך?
אפנדי: שבועות אחדים לפני הפירסום
היה באו״ם המהלך לגינו-י הציוגות בגז ענות.
היתד, תגובה חריפה ומוצדקת מצד
הציבור הישראלי על גינוי זה• הציבור

פרקליט זיכרוני _
״פסיק קטן יכול לסמן מיפנה היסטורי...״

״אילו היה הרצל בן עדות־המיזרח
כהן־צידון: בספרך כתבת :״הציונות
הצילה את חיינו. מאוחר יותר לא שכחתי
זאת, גם כשהפכתי לא־ציוני, ואולי אנטי־ציוני.״
מה אתה אומר על ז ה?
אפנדי: אל ספר יש להתייחם בשל מותו,
כמיקשה אחת.
בפרק הראשון של הספר הצגתי את
הבעייה, והפסוק שציטטת הוא חלק מהצגה
פרובוקטיבית של הדברים.

הציונות הצילה, בפשטות, את חיי וחיי
הורי. איזו מחמאה גדולה יותר אפשר
לכתוב על תנועה כלשהי?
התיזה היסודית של הספר היא שאני
מאמין שהתנועה הציונית הקימה את
מדינת־ישראל, שמדינת-יישראל היתד, הג שמת
•התנועה, ועם הקמת המדינה הפכה
התנועה מיותרת. המושג ״לא־ציוני״ מת ייחם
לתיזה זו.
״אולי אנטי־ציוני״ מתייחס לכך שעם
הקמת מדינת־ישראל המימסד הציוני טעון
פירוק. כמו שאמר דוי ד בן־גוריון.
התנועה הציונית היתה פיגום לבניין
המדינה, ועם הקמת הבניין הפך הפיגום
מייותר. הספר כולו כתוב ברוח של חיוב
הציונות כתנועה לאומית.
(כאן קרא אבנרי ארוכות מן הספר,
שבו מתואר ״המיפעל המפואר״ של המה פכה הציונית).
ה,,אנטי״ מופיע בפרק על המימסד.
המימסד טעון, לדעתי, פירוק. עם הקמת
מדינת־ישראל, משימות הציונות עברו
לידיה של מדינת־ישראל.
כהן ־ צידון: במה מתבטאת הציונות
האמיתית, שאתה מדבר עליה?
אפנדי: ציונות אמיתית מתבטאת בשני
עיקרים. ראשית: קיומה, ביטחונה ו שיג־שוגה
של מדינת־ישדאל, כגוף המגלם את
הציונות. שנית: סולידאריות עם העם
היהודי באשר הוא -שם. סולידאריות,
המתבטאת בזה שיהודי העולם עוזרים
ברצון למדינת־ישראל, וגם בזה שמדינת־ישראל
עוזרת ליהודים בכל העולם.
אולם אין, לדעתי, להעניק מעמד שווה
למי שבא לארץ, המשרת בצד,״ל והמשלם
את מסיה, ולמי שירשב בחו״ל, למרות
שהוא יכול לבוא הנה. אם ציונות זה
להישאר בחוץ־לארץ, אז אני נגד הציונות.

כהן ־ צידון: האם ידוע לך על תכניות
של אש״ף לגיוס בני עדות־המיזרח בארץ
כדי לפעול בשירות אש״ף, נגד י שר א ל?
אפנדי: היו מחשבות כאלה בעבר,
אבל אש״ף עצמו הבין שהן שטותיות.
רבים מבני עדות־המיזרח הם אנטי-ערבים
דווקא, וחבל. לדעתי ׳,בני עדוודהמיזרח
היו יכולים ליצור את הקשר בין ישראל
ובין עמי-ערב. אילו הרצל היה מבני
עדות־המיזרח, יתכן שהדברים היו אחרים.
כהן ־ צידון: האם מישרד־החוץ הטיל
עליך תפקיד כל״שהו במגעים עם פלסטינים?
אפנדי: לא.
פחן ־ צידון: האם ביקשת להיפגש

לצורכי שיחה עם ראש ממשלת־ישראל?
אפנדי: כן. בסוף . 1975
כהן־צידון: האם הסבדת לראש־הממשלה
את הצעותיך לאש״ף?
אפנדי: איני רואה עצמי חופשי ל גלות
מה דובר בשיחות עם ראש־הממשלה.
כיהן־צידון: מהי דעתך על ״סעיף
בלפור״ באמנה הפלסטינית?
אפנדי: לדעתי הסעיף הזה כבר בוטל

למעשה. בעתיד הוא יבוטל גם להלכה.
פהן־צידון: האם לא פנית לערבים
פלסטיניים בדרישה לבטל את הסעיף הזה?
אפנדי: אני לא מייחס למיסמך הזה,
הקרוי אמנה פלסטינית, חשיבות כלשהי.
בכל השיחות -שהיו לי עם נציגים פלסטי ניים,
אני מדגיש -שהכרה הדדית בין
ישראל והתנועה הפלסטינית היא תנאי
בל-יעבור למשא־ומתן בין ישראל ואש״ף.
כהן־צידון: מתי היתד, הפגישה ה שניה
שלך עם ראש־הממשלד? ,
אפנדי: הייתי חבר במישלחת מטעם
המועצה- ,שנתקבלה על־ידי דאש־הממשלה
לפני חודשים אחדים. נמסרה על כך
הודעה מטעם מישרד ראש־הממשלה.
כהן־צידון: היו פגישות אחרות?
באקראי.
אפנדי: נפגשנו לפעמים
כהן־צידון: האם היו לכם קשרים
עם נציגי א ש ״ ף?
אפנדי: פירסמנו שתי הודעות, שבהן
הכרזנו שאנו מקיימים פגישות עם ״אישים
פלסטיניים בכירים״ .אין אנחנו מתנגדים
עקרונית להיפגש עם נציגי אש״ף, ואנו
סבורים שי ש צורך בזה, כדי לפלס את
הדרך להידברות בין ממשלתנו ואש״ף. הודיעה השבוע,
בהודעה האחרונה,
המועצה שארבעה מחבריה, ואני ביניהם,
נפגשנו עם ״אישים פלסטיניים״ בפאריס.
כהן־ צידון: מי היו האנשים שפגשת?
אפנדי: איני יבול להשיב על כך.
מקובל בשיחות מדיניות מסוג זה, שאין
לפרסם פרטים אלא בהסכמת שני הצדדים.
(בהן־צידוו ביקש מן השופטת להייב
את אבנרי להשיב על השאלה. השופטת
החליטה שלא לחייב את אבנרי להשיב).

• חקירה ח וז ר ת
פלדמן: האם ברצונך להוסיף משהו
על הודעות המועצה, בקשר עם פגישו־תיכם
עם אישים פלסטיניים?
אפנדי: אני רוצה להדגיש כי המועצה
היא נו ף פוליטי, שכל הודעותיה אמת.
אחת המטרות של המועצה היא ליצור
קישר של הידברות עם גורמים פלסטיניים,
כדי להניח יסוד שעליו יוכל להתנהל,
בבוא העת, המשא־והמתן הרישמי בין
מדינת־ישראל והמנהיגות הפלסטינית, תוך
הכרה הדדית, כדי להגיע לשלום.
בבוא העת, כאשר אפ-שר יהיה לפרסם
את הכל על אודות הפגישות האלה, י תברר
שהיתה להן חשיבות רבה.
* מעיין בספר של אש״ף אורי אבנרי
והציונות המתחדשת, בערבית.

איו מצא הפנטומימא׳ גיוקי אוקיו אח ע

הגהה
ך יי שערורייה פרצו
פרצה

17111 ין

ג׳וקי ארקין בן ה־ ,43 הפנטומימאי והרקדן, שהקים לעצמו להקת |
1מחול,
שבה הופיע בלוויית שש נערות חינניות וחטובות־גוף (בתמונה
ו #11י 1
למעלה באמצע) ,בתוכנית, שנקראה במיקצב .75 עס תוכנית זו הופיעו למטלה משנה.
בנות הג׳אז של ג׳וקי האשימו אותו השבוע כי מה שלימד אותן היה לא רק ריקודים.

בוורלי (למעלה) ידידתו הנוכחית בת וד 19
של ג׳וקי, חברת הלהקה, המבקשת להינשא
לו. משמאל: ג׳וקי ואשתו. ,החיה בנפרד
באדצות־הברית.
ילדיהס, עם ממנו,

עוד לפני שבו

1עיים.
השחקן והבמאי זאב רווח, המביים עתה
קומדיה קולנועית מטורפת בכיכובו וב־כיכוב
ז׳אק כהן, שילב בה גם סצינה
אקטואלית, מעין פארודיה על מיבצע אנ טבה.
לצורך זה ביקש חבורת נערות חינ ניות׳
שיפשטו בתלבושת סקסית על אנ טבה
וישתלטו שם על נשיא אוגנדה אידי
אמין.

לתפקיד הפושטות בחר זאב רווח את
להקת בנות הג׳אז של ג׳וקי ארקין. מזה
שנה מופיעות שש הנערות שבלהקת ה־ג׳אז
והפאגטומימה שהקים ג׳וקי. הן יו ד עות
להתנועע ולהתייצב בפני המצלמה.
בסטודיו שלו במרכז תל־אביב, שם הוא
עורך את החזרות, הכין ג׳וקי את גערותיו
לקראת הסצינה שעמדו לשחק בסרט. לא

היו י
גניוח

מו מסובך בהאשמות שד בעירת קטינות?

גז קי
1ן 1 1 1 11ן בת ה־ 14 וחצי, שהשתתפה בלהקת בנות הג׳אז של ג׳וקי, התלוננה
1 11י 1י • לפני שבוע במישטרה כי עוד לפני תישנוה חודשים, כשהיתה תלמידה
בכיתה ח׳ ,אנס אותם ג׳וקי. ג׳וקי הודה כי קיים עימה מגע־מיני, אולם טען שהדבר
נעשה מרצונה וכי לא ידע שהיא קטינה. למטה: ג׳וקי בקטע ריקוד עם הקטינה.
אינה מופיעה עוד עם הלהקה, נכנסה ל חדרו׳
הסירה את בגדיה כשהיא מפגינה
את חמוקי גופה למולו ומיתגרה בו
בשאלה :״אני לא מספיק יפה ב ש בי ל ך?
אין לי גוף יפה? למה אתה לא רוצה

ריקי לא נראתה כלל כבת 14 וחצי.
הג׳אז
כשהיא מופיעה עם להקת בנות
של ג׳וקי, לצד נערות בנות 18ו־ ,19 אין
כל הבדל מבחינה חיצונית בינה לבינם.
היא גבוהה, חטובת גוף, ובעלת חזה מפו תח.
כאשר צועדת ריקי ברחוב מפנים
אחריה גברים את מבטיהם, לא כפי ש אותם
אחרי תלמידות בית־ספר
מפנים

את הפוטר
יהלום* .אולם בסרטו הקימה שם
להתיצב מול

המצלמה. ג׳וקי סילק אותה מהמקום. לפני
שעזבה, הספיקה עוד להטיח בפניו :״אתה
עוד תשמע מ מני! זה לא הסוף!״
באותו יום, לקראת שעות הערב, עמדו
בנות הג׳אז של ג׳וקי ארקין לערוך הופעה
בבית־הנועו בתל־אביב. ג׳וקי, המופיע יחד
עם נערותיו, נכנם להתלבש לחדר ההלבשה
של הגברים. הוא הופתע כאשר ריקי, ש
עממי.
בבריכת־השחיה גור דון בתל-אביב,
שם היא נוהגת להשתזף בביקיני קצרצר,
מעוררת ריקי לא פעם שריקות התפעלות
בשל העזתה ומחשופיה.
אלא שלמרות תכונות אלה, ולמרות ש למדה
להתנועע ולרקוד, סילק אותה ג׳וקי
מלהקתו. הסביר ג׳ו קי :״הפסקתי את הו פעותיה
בלהקה כיוון שחברותיה לא רצו
אותה. היא היתה הפרחחית בחבורה. היא
לא למדה, הסתובבה בים, התעסקה עם
המצילים, והיתה לה השפעה רעה על
הבנות. הבנות חשדו בה שהיא מעשנת
חשיש והן פשוט לא רצו אותה ביחד איתן.
(המשך בעמוד )28

הג׳וק של ג׳וקי
(המשך מעמוד )27
את התפרצותה אחרי שלא שיתף אותה
בלהקה שעמדה להצטלם לסרטו של רווח,
שכח ג׳וקי, עד אשר, כעבור יומיים, נעצר
בידי המישטרה. נאמר לו כי הוא חשוד
בבעילת קטינה, שאמה התלוננה במישטרה.
״איזו קטינה ז ״ תמה ג׳וקי.
״ריקי יהלום,״ השיבו לו.
״היא קטינה י ״ השתומם ג׳וקי ,״מתי
בעלתי אותה?״
״לפני תשעה חודשים!״ היתה התשובה.
״אז למה היא התלוננה רק ע כ שיו?״
חייך ג׳וקי.
הוא נזכר אולי בבדיחה הנושנה על
אותה רווקה קשישה שהגישה תלונה נגד
גבר שאנס אותה לפני שנים .״אז למה
את מתלוננת רק ע כ שיו?״ שאלו אותה
במישטרה ״נעים להיזכר,״ השיבה המתלו ננת.
עבור
ג׳וקי לא היו הזיכרונות האלה
נעימים כלל וכלל.

תלוגה
על חטיפה

פירואט -הכל לרקדנים
מרכז חדש שבחסרונו הרגישו עד עתה רקדנים, מורים ותלמידים למחול
ובלט, נפתח בימים אלה על־ידי הדסה אפורי, ברח׳ אבן גבירול
בתל־אביב. לאחר שיחות והחלפת דיעות עם רקדנים ומורים
מן השורה הראשונה בארץ, החליטה הדסה ליטול את היוזמה לידיה.
מאחר וחיפשה לעצמה עיסוק חדש שיהיה מעניין וגם מועיל,
נשי וגם משתלם, יצאה הדסה ללונדון
״בירת המחול״ ועשתה עבודת מחקר קטנה בנושא. להפתעתה,
הסתבר לה שעולם זה של ציוד לריקוד, גדול מורכב מעשרות פרטים
שרובם היו יקרים מאד בארץ, ואת חלקם האחר
כלל לא ניתן היה להשיג. בלונדון אספה הדסה דוגמאות
של מוצרים, הזמינה סחורה וחזרה לארץ נכונה להתחיל במלאכה.
חלק מן המוצרים הוזמנו בייצור מקומי על פי דוגמא,
חלקם מיובא, וכיום יוכלו המחוללים לסוגיהם השונים למצוא
בחנות מיגוון רחב של נעליים לסוגי הריקוד השונים,
גרביים לחימום השרירים, בגדי ריקוד במבחר
דוגמאות, חגורות ומחוכים לרקדנים ורקדניות, איפור במה ועוד ועוד,
כל הקשור בריקוד, ויותר, בנוסף לציוד המקצועי המגוון המוצע
בחנות ימצאו בה גם חובבי הבלט פריטים מעניינים, כמו פוסטרים
של גדולי הרקדנים ועוד. אנו מקווים
שחלומה של הדסה, שהחנות תיהפך לנקודת מיפגש
של כל המעורבים בנושא המחול בארץ, יתגשם.

חשבץ

ג204

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספ רות
יש אותם סימנים. בעזרתן של פעולות חיבור וחיסור
כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מציין בל סמל של ריבוע.

^ חי להלא יי חסג׳וקי בן ה־ ,43 החי
4 1בנפרד מאשתו אלין, המתגוררת עם
ילדיהם בארצות־הברית, חשיבות לתלונה
שהוגשה נגדו. הוא זכר כי לפני כחצי שנה
הגישה אותה נערה, יחד עם אמה, תלונה
מסוג דומה נגד איש־סרטים ידוע.
אז האשימה אמה של ריקי את האיש
בחטיפת בתה, לא פחות ולא יותר. הס תבר
שאותו איש סרטים, שלא חשד ב־ריקי
שהיא בת 14 בילבד, לקח אותה,
יחד עם חבורת תלמידי כיתה ח׳ של אחד
מבתי הספר בתל־אביב, להשתתף כניצבת
במערבון שצולם בעיר המערבונים שליד
כפר־סבא.
תוך כדי הסרטה הגיעה אמה של ריקי
למקום וערכה שם שערוריה, תחילה הסת ערה
על ריקי עצמה, כשהיא גוררת אותה
בשערות ראשה .״זונ ה! אני אלמד אותך
מה זה ללכת מהבית בלי ר שו ת! ״ צעקה
עליה ,״את תקבלי אצלי מכות־רצח.״ אחר-
כך הסתערה גם על איש־הסרטים :״יש
נגדך פקודת־מעצר!״ זעקה ,״אתה חטפת
את ב תי!״
מסתבר כי האם אומנם התלוננה במיש־טרה
כי בתה נחטפה. היא טענה כי הברת־הסרטים
אילצה את בתה להשתחזף בסרט,
מבלי לשאול את פיה. אולם במישטרה
הכירו את חוק־עבודת־הנוער האומר כי
מותר להעסיק ילדים מעל לגיל 14 בתקופת
חופשת הלימודים הרשמית שלהם. שום
פקודת־מעצר לא הוצאה, כיוון שלא היתד,
כל עבירה על החוק, אבל אמה של ריקי
גררה אותה בכוח מעל במת־הצילומים,
ניפצה את חלומה של בת הטיפש־עשרה
להיות כוכבת קולנוע.
התוודתה אז ריקי, בסיפור נוגע ללב,
שיש בו כדי להסביר את הרקע לתלונה ש הגישה
עתה אמה נגד ג׳וקי ארקין :
״אמא טענה שאני מקצועית, וכיוון שהש תתפתי
בלהקת בנות הג׳אז היא דרשה
ממנו כסף. היא היתה מאיימת על ג ׳וקי
ומצלצלת אליו כל היום והלילה.
״מאז שהתחלתי להופיע בלהקה שלו,
היא התחילה לקנא בי, שאני מכירה אנ שים
שהיא אף פעם לא הכירה. כשביקשו
ממני להופיע בסרט, בהתחלה היא הסכימה.
אבל למחרת היא קמה על צד שמאל ו אמרה
שהיא לא מסכימה.
״אמא ואבא שלי גרושים. הם מתגור רים
ביחד בדירת שני חדרים בצפון תל־אביב.
אבא גר בחדר אחד ואני עם אמא
גרות חדר השני. אנחנו ישנות באותה
מיטה. כל החבר׳ה שלי מכירים אותה.
כשהם מצלצלים אלי והיא בבית, היא לא
נותנת להם לדבר איתי, רק חוקרת אותם
ושואלת שאלות.
״היא ביקשה מאבא שיתקין בבית שני
מכשירי טלפון, כדי שתוכל להאזין ל שיחות
שלי. פעם אחת צילצל אלי ילד
וביקש ממני לצאת איתו. היא צעקה אז
לתוך השפופרת :״בן־זונה ! אם אני
אראה אותך עם הבת שלי, אני אהרוג
אותך.״
״בלימודים אני דווקא בסדר. רק שאין
לי איפה להתרכז ואיפה להכין שיעורים.
לפני שאני יוצאת מהבית אני ילדה רגילה.
כשאני חוזרת הביתה, היא צורחת עלי.
אי־ מוכרחה לספר לה כל דבר.״
אבל מסתבר שדבר אחד, לפחות לא
סיפרה ריקי, לאמה. היו אלה יחסי-המין
שקיימה עם מדריכה ומורה, ג׳וקי ארקין.
אמה של ריקי טענה ני גילתה אודות

יחסים אלה, רק במקרה, כאשר מצאה
את יומן־החיים שלה ובו פירוט הרומן ש היה
לה עם ג׳וקי. על פי טענת המישטרה,
למדה האם מתוך היומן בי ביום בו נרשמה
ריקי לאולפן המחול של ג׳וקי ׳,הוא ניסה
כבר לאנסה. היא היתד, אז בת 13 וחצי.
לטענת המישטרה, המסתמכת על עדות
האם והיומן, ביקש ג׳וקי מריקי לבוא
לדירתו הפרטית אחרי השיעור, כיוון שהוא
רוצה לשוחח עמה. שם, בדירה, הפשיט
אותה עירומה וניסה לקיים עמה יחסים.
כאשר פרצה בבכי, חזר בו מכוונתו אולם
למחרת, בתום השיעור, הפשיט אותה בכוח
ואנס אותה. אחר־כך, במשך שלושה חוד שים
תמימים, המשיך לקיים עמה יחסים
בדירתו, שברחוב הקליר, ליד גן־החיות
בתל-אביב.
אי אפשר לדעת אם מה שכתבה ריקי
ביומנה היו ד ברי אמת או פרי דמיונה
הפרוע. בית־המישפט, בפניו יובא ככל
הנראה ג׳וקי ארקין לדין, באשמה של
בעילת קטינה, יצטרך להחליט על כך.
השאלה היא רק אם אומנם ניסה ג׳וקי
ארקין לאנוס אותה כבר בפגישם הרא שונה,
מדוע חזרה אליו למחרת היום?
אם היתד, כה נפחדת ובוכיה כתוצאה מה חוויה
המזעזעת שעברה עליה, מדוע הית־פתתה
להתנסות באותה חוויה במשך שלו שה
חודשים ר צו פי ם?

ניסיון מיגי עשיר כחינת החול! אין זה כמובן משנה,
)4מה ההסבר לכך. בעילת קטינה היא
עבירה פלילית, שהחוק רואה אותה בחומ רה,
מבלי שזה משנה אם מדובר באונם או
בבעילה מרצון.
הנקודה המרכזית שתעמוד להכרעת ה שופט
תהיה האם לג׳וקי, בעת שקיים יחסים
מיניים עם ריקי, היה יסוד סביר להניח
ולחשוד שהיא קטינה שטרם מלאו לה 16
שנים?
ג׳וקי אינו מכחיש כי קיים מגעי־מין עם
ריקי, בעת שד,יתד, תלמידתו. הוא הודת

על כך בפני השוטרים ופרקליטו, עורך־ 1 הדין צבי לידסקי, אף הודה בשמו בכך
בבית־המישפט, בעת שהמישטרד, ביקשה
לעצור את ג׳וקי לשבעה ימי חקירה. טענתו
של ג ׳וקי היתד, רק, וזה יהיה קו חסני־גוריה
שלו ככל הנראה, שהוא לא, העלה
כלל על דעתו כי ריקי היא קטינה .״היא •
לא נראתה כזאת ולא התנהגה כך,״ אמר.
יותר מזאת. ג׳וקי ארקין טוען כי בעת
שקיים יחסים עם ריקי לראשונה, היא כבר
לא היתד, בתולה, אלא בעלת ניסיון מיני
עשיר, דבר שמנע ממנו כל חשד שהיא
קטינה. רק אם יתרשם בית־המישפט ו ישתכנע,
כי לג׳וקי לא היתד, אומנם כל
סיבה להניח שריקי היא קטינה, רק אז
יש סיכוי שיימצאו סיבות מקילות למעשה
שבביצועו הודה.

איך שלא יהיה, עבור ג׳וקי ארקין, היתה
זו הסתבכות שנגרמה בשל הג׳וק המיוחד
משיכתו לנערות בגיל־הפרטי
שלו :
העשרה.
וקל־ד,תנועה,
חטוב־הגו
ג׳וקי ארקין
שהוא מהיר חימר, מטבעו, לא הסתיר
מעולם כי הנשים, ובמייוחד כשהן בתחי לת
פריחתן, הן הצימוק שבעוגת החיים.
את הפילוסופיה האישית שלו בתחום זה
הסביר לא מכבר בראיון שהעניק להעולס
הזה :״האשד, היא פשוט דבר נפלא ש האלוהים
המציא. היא כמו ההרים, כמו
הים, כמו האש, כמו מזג־האוויר. נפלא.
אני אוהב נשים, ואני אוהב להראות שאני
אוהב אותן.״
לא היה איכפת לג׳וקי שהוא מוצהר
רישמית כמי שחתום על בנות , 18 ומטה.
״דווקא היתד, לי פעם חברה בת ,25 :״
הגיב בחיוך והוסיף :״למרות מד, שאומ רים
עלי, אצלי הבנות הן דבר קדוש. אני
מקפיד לתת יחם שווה לכולן.״
נראה כי ג׳וקי לא הקפיד לשמור^
השיוויון וריקי יהלום שהרגישה אח
מה מקופחת אחרי שסולקה מ ט ! 41׳
ליטה לנקום בו.
מעצרו של ג׳וקי
נגדו לא הרחיקו מ מן
דה מזה מיספר חוה!
ה־ ,19 עולה חדשה*
קדת גם היא בל
ג׳וקי ואף משמשת י _ .
שלו. בברלי הצהירה בפני ח?
עתה, אחרי כל מה שאירע, היא ״ג מר!
אומר להינשא לג?קי,

\ 1פ\וצז \\מ

במדינה

שפיטה

קברנו את מפא״י/״״

(המשך מעמוד ) 20
אימנו וצידדו האמריקאים את צבא דרום
ויאט־נאם, ונגרפו בהדרגה לתוך המילחמה,
עד שנאלצו לשגר אליה מאות אלפי חיי לים.
הכתם
השחור. פרשה אחרת התבהרה
גם היא השבוע, במידת־מה.
הטענה המרה ביותר בפי הפלסטינים
בשבועות האחרונים היתד, שחיל־הים, המ טיל
מזה -זמן מצור גלוי על הנמלים המוסל מיים,
אינו מסתפק ביירוט האוניות והס פינות
המפליגות בין צידון וקפריסין. לד בריהם,
אחרי שהובאו הספינות לחיפה,
ונערך בהם חיפוש (שכו גנבו המחפשים,
לדברי נוסעי הספינות, את כל הכסף
ודיברי-הערך) ,נמסרו הספינות לפאלאנגות
בנמל ג׳וניה. אלה ערכו טבח בנוסעים
* הפלסטיניים והמוסלמים.
האשמה זו, שהחלה נפוצה בעולם, הטי לה
דופי מכוער במיוחד בישראל .״אני
מבין את יירו ט הספינות,״ אמר עיתונאי
צרפתי .״להלכה זהו אומנם מעשה של
שוד ימי, אך הוא מובן כאקט של מילחמה.
אבל איך אפשר למסור פלסטינים לידי
הפאלאנגות, כשכל אדם בלבנון יודע שזהו
מוות בטו ח?״
השבוע פירסם עיתון ז ר ידיעה, שיש בה
להסביר פרשה מכוערת ז ו: לדבריו, מס רה
ישראל לידי הכוחות הנוצריים בלבנון
ספינות של חיל-הים הישראלי. העיתון לא
פירט מי משרת על ספינות אלה, ומניין יש
י ללבנונים הנוצריים לפתע צוותים מאומ נים
לתיפעולן. אך ברור שאם נמסרו האו ניות,
שיורטו מול צידון לספינות מיסתו־ריות
אלה, הן הובלו לג׳וניה.
שתיקה רועמת. מכל השתיקות של
השבוע, היתד, המשמעותית ביותר זו של
וושינגטון.
האמריקאים שתקו מול הידיעות על הח זית
החדשה .״אין הוכחות למעורבות יש ראלית
בדרום לבנון,״ אמר דובר רישמי,
מבלי לעוות את פניו.
היה, על כן, ברור כי כל המתרחש
לאורך הגבול הישראלי, נעשה בהסכמת
האמריקאים, ותוך תיאום עימם ועם בעלי *
בריתם החדשים — הסורים.

את לכסיקון המושגים וההיערכות של
סנים־המערך, שהוא בעל ערך שירי רב,
מתאר רוזנבלום כ ך:
״רבינוביץ נעץ בספיר סכין, אבל נותר
בעצמו ללא חיילים שיבואו לקול שריקתו״!
״הגוש מונח עכשיו במחסן־ר,גרוטאות״!
״כאשר השורשים נרקבים, מגיע הריקבון
בסופד של־דבר לצמרת האבידות ה גדולות
ביותר נגרמות במילחמת־התשה,
וזו המילזזמה שבין רבין לפרס לווינסון
נושף בעורפו של ר בינו בי ץ דיין הוא
השוטר שבאמצעותו מפחידים את הילד״!
״כל עוד עמדו הננסים בצילו של ספיר,
הם הטילו צל של ענקים. עכשיו התגלו
ממדיהם האמיתיים.״
עיתונות טלפון ש בור
עיתונים כהו״? העתיקו סירסוס
כ״העוזס הזה״
ועיתונים בארץ מיהרו לצטטם
מכלי לעקוב אחר השינוי
גאון אנושי הוא תופעה המעוררת לא
רק התפעלות והערצה. רק טבעי הוא
שאנשים העוסקים באותו תחום בו עוסק
הגאון, בעל מנת־המישכל הגבוהה, ית קנאו
בו על שהוא מצליח להגיע במהי רות
ובקלות להישגים, שהאדם הנורמלי,
כי שרוני ככל שיהיה, יגיע אליהם הרבה
אחריו.
זה גם מד, שאירע לאבי בן־אברהם בן
ד,־ 19 מהרצליה, שהדהים את העולם האק דמי
באיטליה ובמדינות מערב אירופה,
כאשר הצליח לקלוט את כל חומר הלימו דים
בפקולטה לרפואה באוניברסיטת מי שש
לאנו
תוך שנתיים, במקום תקופת
השנים הנדרשת לסטודנט רגיל. אבי, בנו
של מורה מהרצליה, עמד בהצלחה לא רק
ב־ 27 הבחינות הנדרשות מסטודנט רגיל

על־ידי ה;1יתו 1ות*

ך* סיסמא ״שפיטה על־ידי העיתונות״ כדרך כל סיסמא, מרכזת בניסוח קומפאקטי
| שדר סוגסטיבי המפתה ללא מחשבה לתגובה רגשית. מה הסיוט המסתתר מאחרי
האמירה ,״שפיטה על־ידי העיתונות?״ שהבה דחקה הממלכה השביעית את רגליה של
מערכת המישפט, והסירה מכהונתו את השופט המיקצועי והשקול והושיבה במקומו
עיתונאי פזיז השופט ומרשיע, ואין מי שיוכל לעצור בעדו ואין ערכאת עירעור אשר
תבטל את גזרי־דינו.
יאמר מיד, כי אין העיתונות ומערכת המישפט נעים במסלולים מקבילים וודאי
לא מצטלבים. אין לעיתונות כל יומרה או שאיפה ליטול על עצמה תפקידי שיפוט
ופעולותיה בכלל במישור אחר. לפני שנעסוק בו, כמה מלים על תופעה חוזרת הראויה
לתשומת־לב.
ענין שבשיגרה הוא כי הוויכוח בדבר העיתונות משמש מעין אפיק להסיט אליו
כל התרחשות ציבורית מרכזית. שלב שני לכל גילוי או שערוריה הוא העיסוק בשאלה
איזה תפקיד מילאה בו העיתונות. שוב לא דנים בענין עצמו, אלא בכלי אשר פירסמו!
אין דנים במיסמך קניג אלא בשאלה מה ראה עיתון זה או אחר לפרסמו! אין דנים
בפרשת ידלין כסימפטום לשיטה ולמערכת חברתית שנסתאבה, אלא בטיפול שנתנה
העיתונות לפרשה. נדמה שאין מקום בעולם אשר בו זוכים העיתונות ואמצעי התיקשורת
האחרים לדיון ציבורי כל כך נרחב. הכל מסתובב סביב הפירסום, הדימוי, ההשתקפות
ולעתים העניו עצמו נשכח ונעלם.
תאווה אחרת ההולכת יד ביד עם תאוות ההתעסקות האובססיבית באמצעי־התקשורת
היא תאוות־הסודיות. הכל הוא סוד כמוס, והשלטון משקיע מאמצים אדירים אך ורק כדי
לשמור בסוד פרטים, אשר אין לדעת למה הציבור אינו זכאי לדעת אותם.
במקום לעסוק בבעיות מורכבות, הצריכות טיפול, אנו עדים לפיתוחה ושכלולה של
אסטרטגית הסודיות. פקידים בכירים נחקרים במכונת־אמת והמאבק כנגד הדלפות הועלה
לדרג של יעד לאומי בעל דרגת עדיפות עליונה.
עתה משנדחקה אף פרשת ידלין לאפיק צדדי זה של העיתונות ותפקידה, נדרש

לשאלה: שפיטה על ידי העיתונות, מה טיבה של ז ו?
בכח העיתונות להרוס במחי־עט אחד דימוי ציבורי ומעמד ציבורי של איש־ציבור,
ואפילו יזוכה אחר־כך בכל הערכאות המישפטות — הנזק אשר נגרם לו שוב אינו
ניתן לתיקון. נשאלת השאלה על איזה נזק מדברים כאן, והתשובה כ מובן: הנזק לדימוי
הציבורי: שוב אנו נמצאים בעולם המראות של דימויים והשתקפויות. שוכח אותו
איש-ציבור, המקונן על הנזק לדימוי־הציבורי שלו, כי העיתונות היא שיצרה בעבורו
את הדימוי אשר הנה יום אחד נלקח ממנו.
אותם המקוננים על הנזק אשר גורמת להם העיתונות הם למעשה הצרכנים הגדולים
ביותר שלה, הם המנסים להדחק אל תודעת הציבור באמצעות דיווח זה או אחר ודי
לשמוע טענות תדירות הנשמעות בכנסת בדבר קיפוחם של חברי-הכנסת באמצעי־התיקשורת.
העיתונות
מופקדת על תחום אחר לגמרי מזה של בתי־המישפט. לא העבירה הפלילית
הרשומה בספר החוקים היא המעניינת את העיתונאי, החסר בדרך כלל השכלה מישפטית.
חושיו מחודדים לדבר אחר לג מרי! למשהו שניתן לכנות אותו היגיינה ציבורית, תקן
התנהגות הנדרש מאיש־ציבור, מאדם הממלא שליחות ציבורית.
ראוי לזכור כאן שהעיתונות מייצגת את שולחיו של אותו איש-ציבור. הימורים
בלאס־ווגאם אין בהם עניו למחוקק פקודת החוק הפלילי, אך מר כהן המהמר בלוטו
או בטוטו או בפיס, מעונין לדעת אם שליחו הציבורי מתנהג כאילו היה אייל־ספנות
יווני.
שפיטה על־ידי העיתונות? כ מובן! זה תפקידה — לחשוף, לבקר, להתריע, ליצור
דימוי־ציבורי ולמחוק אותו. בקיצור, להיות עיניים ופה לציבור הדומם ולעתים קרובות
העיוור.
ואם ייאמר כי הסכנה היא שהעיתונאי יכתוב לא־אמת, ישמיץ, יזרוק רפש חינם —
הסכנה כמובן קיימת אך אינה רבה יותר מאשר בכל מקצוע אחר. עיתונאי המועל
בתפקידו אינו מסוכן יותר ממנהל בנק המועל בקופתו. חוק לשון־הרע, הפלילי והאזרחי,
קיים כדי שיופעל כנגד אותו עיתונאי חסר אחריות או מרושע.
ומלבד זאת: האומר ״שפיטה על-ידי העיתונות״ מסתכן באנאכרוניזם, כאשר
פרשת ווטרגייט, אהד האירועים המרכזיים בעולם הדמוקרטי, הורתו היתה במערכת
של עיתון.

אמנון זי כ רונ י

ד״ר אכי כן־אכרהם
היזון חוזר
דיעות שעת הזאבים

״דיין הוא השוטר שכאמצעותו מפחידים את הידד״

על תהליך התפוררותה של מיפלגת־השילטון,
פירסם כתב הארץ, דו רון רזזג־בלום,
כתבה תחת הכותרת ״שעת הזאבים.״
בכתבתו עסק רוזנבלום במערכת הסימנים
המילוליים המהלכת אימה של ה״מערך״.
למשל, את אי־חידוש מפא״י-לשעבר (״ה !
גוש״) הוא מתאר כאשר לפני כשבו־ך
עיים התכנסו כמה מאנשי מפא״י-לשעבר
] לשיחה אצל אבא אבן — פרץ בבכי
מפא״יניק ותיק, מן הוותיקים באמת, בהז שבו
כירו
לנוכחים את, הערב ההוא,

העול ם

הזה 2043

המסיים את הפאקולטה. הוא הצליח לע בור
בחינות בשמונה מיקצועות נוספים,
זכה בכולם בציון הגבוה ביותר :״מעולה״.
הוא הפך, בגיל , 18 לרופא הצעיר ביותר
בעולם.
גם אנשי מדע ספקניים, שהתייחסו ב חשד
לתופעה שכונתה ״המיפלצת האינ טלקטואלית״
השתכנעו בקיומה, אחרי ש פגשו
את אבי פנים־אל־פנים. שמזה החשדות הופרכו. הפרשה,
חודשים רבים זכתה לכותרות שמנות ול־כתבות-ענק
בכל עיתוני איטליה. וברבים
מעיתוני אירופה, לא הגיעה כלל אל העי תונות
הישראלית, עד שפורסמה לראשונה
מעל דפי העולם הזה 2036 כתבי העי תונות
הישראלית באיטליה פסחו על ה תופעה
או שלא הבחינו בה. מרבית עי תוני
ישראל התעלמו מהפרשה, גם אחרי
פירסומד, בהעולס הזה.
לרוע המזל היה הפירסום הראשוני ספ קני,
הציב סימן שאלה לגבי אמיתות
מכדי הפרשה, שנשמעה דימיונית מדי
להיות אמת. מה עוד שפירסומים מוט עים
בחו״ל, שטענו בשגגה כאילו מציג
אבי את עצמו כנכדו של פרופסור אלברט
איינשטיין, יצרו את הרושם שמדובר ב־בדיה
ובמתיחה.
בירור יסודי יותר חשף את העובדות
ל א שורן: אבי הוא גאון אמיתי, שהוכר
בתור כזה על־ידי גדולי המדע באיטליה
וגם מחוצה לה. האשמות שהטיחו נגדו
סטודנטים ישראליים, הלומדים במילאנו,
כאילו עבר את הבחינות בחשאי, כבן
טרבוקי,
חסותו של הפרופסור אמיליו
ראש הפאקולטה לפרמקולוגיה באוניברסי טת
מילאנו, הופרכו. הסתבר למעלה מכל
ספק שאבי עבר את הבחינות בפומבי,
כנדרש, בנוכחות תריסר פרופסורים מאו ניברסיטאות
שונות באיטליה.
לא זיוף! ולא קנוניה. השבוע נזכרו
סוף־סוף כמה מכתבי העיתונות הישרא לית
באיטליה באבי בן-אברהם. הם דיוו חו
לישראל כאילו נפתחה נגדו חקירה
על חשד של זיו ף וקנוניה. על פי דיווח
זה התקבל אבי בן־אברהם ללימודים ב אוניברסיטת
מילאנו, אחרי שהציג, כב יכול,
תעודה לפיה סיים את לימודי התו־באוניברסיטת
במתימטיקה
אר־הראשון
תל־אביב,
וכך חסך לעצמו ארבע שנות־לימוד.
היתד,
זו טענה משוללת יסוד, מפני
שבידי אני לא נמצאת תעודה כזאת. ב
גיל
16 למד אומנם אבי בן־אברהם בפא־תל-
קולטה
למתימטיקה באוניברסיטת
אמיב, סיים שנת לימודים אחת שלאחריה
יצא לאיטליה. לימודי הרפואה שלו נעשו
על סמך כי שוריו ולא על סמך תעודות
מזוייפות־כביכול שהציג.
כיצד אם כן
מחדש באיטליה?

התעוררו החשדות

נגדו

מסתבר כי היה מי שדאג להביא לידי עת
כמה מהפרופסורים במילאנו את ה־פירסום
הראשוני בהעולם הזה, שהיה ספ קני
לגבי הידיעות שהגיעו מאיטליה ב דבר
גאוניותו של אבי. אלה דיווחו על
כך לעיתונות האיטלקית.
הפירסום השני (העולם הזה ) 2037
שניקה את אבי מכל חשד והביא עדויות
מוסמכות ביחס לכי שוריו האינטלקטואלים,
הועלם מהם. האיטלקים סברו כי בישראל
מטילים ספק בגאוניותו של אבי, הציגו
את השאלות ששאל בזמנו העולם הזה.
כך נוצר מצב מגו חך: עיתונים ביש ראל
פירסמו חומר שמקורו בהעולס הזה,
רק אחרי שזה הגיע לפירסום בחו״ל.
אותה שעה הם התעלמו מכך שפירסומים
מאוחרים יותר בארץ, שטרם הגיעו ל־חו״ל,
הפריכו את החשדות הראשוניים.
כאשר יגיע גם הגיליון השני של העולם
הזה עם פרשת אבי בן־אברהם לחו״ל,
ויצוטט בעיתונים זרים, ימהרו אולי גם
עיתוני ישראל לדווח על כך, מפי כתביהם
בחו״ל.

המילחמה בין ומת־ג ן לתל־אב יב נבונוצה ומתנהלת באש חיה

ריהת כדורים סביב. אנשים רצים
/א •שפופים ותופסים מחסות. מפעם לפעם
בוקעים צעקה צורמת, קולות נפץ ורעש
יריות.
תיאור זה מתאים אולי לשדה־קרב, שבו
מתנהלת מילחמה. הוא מתאים קצת פחות
לשכונה במרכז העיר הבטוחה ביותר ב ארץ,
תל-אביב. אבל בשיכון דן, אומרים
התושבים הנרגזים, הכל תופס. בשכונת ה ווילות,
על הגבול שבין שיטחי השיפוט
של עיריות תל־אביב ורמת־גן, אפשר ב־

עופר רשף בן ה־10
ה 1י 1|! 1׳ 1ץ ן
פגיעת על מצביע

כדור בתריס במירפסת ביתו שבשיכון דן.
החלט לצלם כיום סרט־מילחמה
כל המרכיבים קיימים.

אותנטי.

הסיבה לכך נעוצה בשיטה שבה פועלות
הרשויות המקומיות בי שראל: באי־תיאום
מוחלט, גם לגבי עניינים משותפים, ב אטימות
ובחוסר־התחשבות באזרח הקטן,
שהוא למעשה הסובל העיקרי.
מילחמת דשות גי שו ת
• 6פגי שבים אחדות, אחרי מילחמת
׳ /ששת־הימים, החלו עסקני העיר תל־אביב
מהרהרים בשטח השומם, המשתרע
סמוך לפארק הלאומי מעל לדרך הרצליה,
ישטח זה, בגבול תחום השיפוט של עיריית
תל־אביב, ניראה אידיאלי כדי להפכו ל-
שכונת־פאר. ואומנם, לאחר דיונים ממוש כים
בעיריית תל־אביב הוחלט להקים במ קום
שכונת וילות. השטח חולק למיגר־שים,
אשר נמסרו במחירים מוזלים לאנשים
כדי שיבנו את בתיהם בשיטת בנה־ביתך*
בעצמך.

מהדגם שיש לה בו חלק לא קטן, החליטו
לפנות לעיריית תל־אביב, שבתחום שיפוטה
הם מתגוררים.
תלונתם של תושבי השכובה הגיעה לידיו
של ראש עיריית תל־אביב, שלמה (צ׳יצ׳״)
להט. הוא ביקש מקצין־הביטחון של העי רייה׳
יוסף בן־מיימון, לבדוק את המתרחש
בשכונה׳ מסקנתו ־של קצין־הביטחון היתה
חד־משמעית: הכדורים שפוגעים בבתי ה שכונה
מגיעים מן המיטווח.
בעיקבות מימצאים אלה העביר צ׳יצ׳
מיכתב לראש עיריית רמת־גן, דוקטור יש ראל
פלד, בצירוף המיזכר של קצידהביט־חון
שלו .״בעיקבות מימצאי המיזכר,
שאינם זקוקים לפרשנות,״ כתב צ׳יצ/
״אודה לך אם תורה על הפסקת השימוש
במיטווח עד לנקיטת אמצעים בטוחים. מת אימים,
שיבטיחו שלומם של תושבי שיכון

כמעט במקביל לכך התעוררה בעיריית
רמת־גן השאלה, כיצד ניתן לנצל את שיט-
חה־שלה בגבול תחום־ה־שיפוט שלה, ליד
האיצטדיון העירוני ברמת־גן. אחרי דיונים
ארוכים הוחלט לפתוח במקום מיטווח־ירי.
לצורך הקמת המיטווח חברו יחד עיריית
רמת־גן והוועד האולימפי הישראלי כדי
להקים חברה, שבתקציב של מיליונים אח דים
הקימה מיטווח מודרני ומשוכלל.
שתי ההחלטות נפלו בנפרד וללא תיאום,
למרות שמדובר בגבול משותף בין שתי

עשרות כדורים .״אז מתחילות היריות,
ואפילו למיקלט אי-אפשר לרדת. לעיתים
די קרובות אנחנו נאלצים לשבת עם הילדים
באחת מפינות החדרים, שם מסתיר אותנו
הקיר ממסלול היריות.״
שייקר. רשף ׳,בעלה של ציפורה, הזמין
את המישטרה כבר פעמים רבות, והוא מצ יין
תופעה מעניינת .״בכל פעם שאני מזמין
שוטרים, כדי שיר או ויבדקו את הפגיעות,
מגיעים אנשי מישטרת רמת־גן,״ מספר
שייקה .״בתחילה הם העלו כל מיני השע־

ראש עיריית רמת־גן, דוקטור ישראל פלד,

יורה ברובה קראבין במיטווח־הירי של

# 11ן /
עיריית רמת־גן בגבול תחומי השיפוט של עיריות רמת־גן ו־רשויות
מקומיות. וכך, לאחר שנים אחדות,
הוקמה שכונת־וילות נאה, וממולח מיטווח
נאה לא פחות. אלא שהמיטווח הרמת־גני
ניבנה כך, שקני הרובים של היורים בו
מופנים לכיוון שכונת המגורים, שבתחום
השיפוט של עיריית תל־אביב.
הכדורים החלו משתוללים בשכונת המ גורים.
המיטווח פתוח כ־ 12 שעות ביממה,
ויורים בו בעלי כלי־נשק שונים. בשעות
הערב פושטים על המטווח אנשי המישמר־האזרחי
עם רובי הקראבין הקולניים של הם,
ואז הופך הסיוט כפול ומכופל: הכדו רים
מאיימים על חיי תושבי השכונה, וה רעש
בלתי־נסבל.
מילחמתם של תושבי שיכון דן במיטווח
המסכן את חייהם ואת חיי ילדיהם נמשכת
כבר זמן רב, וגררה אחריה דברים מוזרים.
אין כמעט בית מן הבתים החיצוניים בש כונה,
שאין בו סימני פגיעות של כדורים
במירפסות, בחדרי־השינה ובחדרי־המגורים.
״משעה ארבע אחר־הצהריים איני מרשה
לילדים לצאת החוצה למישחקיהם,״ סיפרה
ציפורה רשף, אחת מתושבות ז־,שכונה,
־שבביתה ניתן למצוא סימני פגיעות של

תושב שיכון דן מציינים, כי לפני שנים
אחדות כבר נפצעו שניים כתוצאה מיריות
טוטו שנורו, לדעתם, מן המיטווח• קבלן,
שעמד על פיגומי בניין על סף גמירה,
נפצע קשה. וכן נפגע ילד ,־ששוטט לו ב רחוב
אודיסה בשכונה.
אולם עיריית רמת־גן לא נקטה בשלב
זה כל צעד להפסקת הירי המסוכן .״אנחנו
מקיימים כאן סיורים של המי־שטרה בשעות
היום והלילה,״ טען ראש עיריית רמת־גן,
ישראל פלד .״כמו־כן הוצב שומר במיט־

תל־אביב. כיוון הירי במיטווח הוא לעבר שיכון דן, הנמצא בשטח
השיפוט של תל־אביב. דוקטור פלד מוקף בעוזריו, שקבעו כי
הכדורים, הפוגעים בבתי שכונת דן, אינם באים מן המיטווח.

רות מצחיקות, .רוצים לחסל אותך אמר
לי באחת הפעמים קצין ממישטרת רמת־גן.
אחרי שהפגיעות הפכו שיגרתיות יותר
ויותר, לא נותרה לאותם שוטרים ברירה
אלא להתחיל לחקור.

ווח, דבר שלא היה קיים קודם־לכן. אנחנו
מקווים לתפוס מי הם היורים המיסתוריים
על השכונה. לפי מימצאי חקירת מישטרת
רמת־גן, ברור שהם ירו מחוץ למטווח,
מטרים ספורים לידו.״

״אבל הם חקרו בצורה מסורבלת מאד,״
אומר שייקה .״ועדת־חקירה, שהוקמה ב־מישטרת
רמת־גן, קבעה שהכדורים מגיעים
מירי הנעשה בשולי המיטווח ולא מתוכו.״
לדיברי אותם חוקרי־מישטרה, הם בדקו
את כיוון מסלולי־הירי של הכדורים, והת ברר
להם שהכדורים נורים מרוביהם של
אנשים המעדיפים לירות מחוץ לתחומי
המיטווח. לדיברי שייקה ר־שף, נובעת מס קנת
החוקרים מלחץ שהופעל עליה מצד
עיריית רמת־גן ומנהל המיטווח, הורביץ.

בין השאר העלו חוקרי המישטרה את
ההשערה שהיריות מגיעות ממאהל בדואים
הסמוך לפארק הלאומי. הועלתה השערה
לשכונה שלא
נוספת, שהכדורים מגיעים
כתוצאה מירי ישיר, אלא בירי עקיף. כלו מר:
המיטווח עצמו אינו מסכן את תושבי
שיכון דן, אולם קורה לעיתים שהכדורים
הנורים במיטווח פוגעים בעצמים קשים ו משנים
את כיוונם, או יוצרים נתזים, ו ייתכן
שאחדים מהם פונים לכיוון השיכון,
מרחק כשלושים מטרים מן המיטווח.
סכיה נוספת מן המיטווח נשקפת לרכבת
ישראל. סמוך למיטווח, ממש לידו ובמקביל
לו, עוברים פסי מסילת־הברזל מתל־אביב
לחיפה. במקום עוברות רכבות־נוסעים, וכן
רכבות המעבירות דלק ותחמושת. מפחיד.
לחשוב, מה עלול לקרות אם יפגע כדור
תועה בקרון־רכבת עמוס תחמושת, או

__ ירי על
דלק ותחמושת
(£ח רי שהגיעו תושבי שיכון דן
למסקנה שעיריי ת רמת־גן לא תהרוס
במו־ידיה עסק מכנים כמו מיטווח־הירי,

(המשך בעמוד )34

במדינה

נשעה שהממשלה
ביטלה א;ת מינוי
ידלין 1ניגלל
החקירה נגד ו ־
ממ נה נוס את
אל שיימר(מימין)
כ׳ו־־ר התעשייה
האווירית ל מוו ת
ה חק יווזנגדו

ר פו א ה

הרובא שרצ ה •וחד
רו9א קופ״ח ״מכבי״
דרש מחוליו תש7ום
8עבוד הביקור
גו0ף

שרה סטפנסקי פערה פיה בתימהון.
״מתשע הלירות ׳שמשלמים לי עבור הטי פול
בך, אני לא יכול לחיות,״ טען בפניה
דוקטור סרג׳יו שור, רופא למחלות אף־
אוזן־וגרון המקבל פאציינטים במיסגרת קו־פת־חולים
מכבי, בתום הטיפול שהעניק לה.
״טוב, אבל מה אתה רוצה ממני?״ שאלה
האשה .״אני רוצה כסף!״ השיב הרופא.
אמא של עיתונאי. שרה סטפנסקי,
אישה בשנות החמישים, נדהמה. היא
לא שיערה שרופא העובד במיסגרת של
קופת־חולים מוכרת ידרו ש כסיף מחברי ה קופה,
המשלמים את מיסיהם כנדרש.
חולים המשתייכים לקופת־חולים מכבי
זכאים, תמורת תשלום חודשי קבוע, לקבל
טיפול ללא תשלום י שיר לרופא. שרה
הופנתה אל הדוקטור שור על־ידי רופא־המישפחה
שלה.
״טיפול אצל רופא מומחה מטעם קופת־החולים
אינו כרוך בתשלום נוסף,״ אמר
לה רופאה. לפיכך נדהמה שרה כשנתבקשה
לשלם עבור טיפול המגיע לה חינם.

** אשר פורסם, לפני חודשים אחדים
— הדין־וחשבון של מבקר המדינה על
התעשייה־האווירית, לא הופתעו קוראי
העולם הזה ביותר. סידרה של כתבות על
השחיתות במיפעל־ענק זה (העולם הזה ,1991
) 1993 ,1992 וכן פירסום מוקדם של גילויי
המבקר, העמידו את הקוראים על המת רחש
בצובר־ההפסדים הגדול ביותר ביש ראל.
בימים
אלה הודיעה העיתונות כי ישר־הביטחון,
שימעון פרם, סיכם עם ראש־רד
ממשלה יצחק רבין ועם שר־האוצר, יהו שע
רבינוביץ, בדבר ההרכב החדש של
מועצת־המנהלים ׳של התעשיה־האווירית.
לפי הפירסום יהיה יושב-ראש מועצת־המ-
נהלים המנכ״ל הנוכחי, אל שווימר, והמג־כ״ל
החדש יהיה גבריאל גידור, סגנו של
שווימר כיום. המתנגד החריף של שווימר
במועצת־המנהלים, מרדכי הוד, יורחק ממ נה.

רופא
שור
״מה אקנה ב־ 10ל״י?״

״אוסיף לך עוד עשר לירות,״ אמרה
ע שרה לרופא. אולם דוקטור שור לא הס תפק
בשטר י ששלפה מארנקה .״מזה אי־אפשר
לקנות כלום היום,״ אמר לה. כש שלפה
שטר נוסף בן עשר לירות, אמר
הרופא :״׳נו, די. ,תני לי ארבעים לירות
ונסגור עניין.״
שרה סטפנסקי, שילמה, ופנתה לביתה.
ייתכן שכל הפרשה לא היתה מגיעה אל
דפי העיתונות ולבירור, אילמלא היתה
שרה, ילידת אוסטריה, אימו של עיתונאי.
״למי אתה מאמין ז ״ כששמע בנה
את סיפורה מיהר לטלפן ליוסף ריבלין,
מנהל יחסי־הציבור של קופת־החולים מכ בי,
הזדהה כעיתונאי וביקש ממנו לברר
את העניין. אמו היפנתה מיכתב־תלונה רי ש־
|יי מי לקופת־החולים.
כמו־כן טילפן לדוקטור שור, לביתו
המשמש גם כמירפאה לקבלת חוליו. כש שמע
דוקטור שור במד. מדובר, פינה, רא שית
לכל, את חדר־הקבלה שלו מכל החו לים
שנמצאו בו אותה שעה.
לאחר־מכן הסביר ד״ר שו ר :״למי אתה
מאמין יותר? לאישה שטוענת שאני לקחתי
ממנה כסף, או לי? ״ שאל הרופא .״היא
משקרת לך, מסיבות הידועות רק לה.״
מנהל יחסי־הציבור של מכבי הבטיח
לבדוק את תלונתה של שרה סטפנסקי,
^ ״ואם יהיה צורך, נפתח ועדת־חקירה,״ אמר.
הרופא עצמו סירב להשיב על השאלה אם
המינהג לקחת הכסף מחוליו, חברי קופת-
החולים, הוא אצלו מינהג קבוע. הוא סירב
גם לשוחח על הנושא עם כתב העולם הזה.

העולם

הזה 2043

מינויים אלו מהווים חזרה, במצח נחושה,
על פרשת ידלין, ישבה פירסמה הממשלה
בהודעה רישמית כי בעת המינוי לא ידעה
כלל על החקירה המישטרתית המתנהלת
נגד איש־המפתח בה. ומשום כך הסתבכה
בפרשה.
אך הפעם לא יוכלו יצחק ר בץ, יהושע
רבינוביץ ז שי מעזן פרם לטעון כך. לפחות
שימעון פרס יודע, ואם שכח — יתכבד
נא וייזכר: בימים אלה ממש מתנהלת
חקירה מישטרתית ענפה נגד ראשי התע שייה
האווירית, כולל אל שווימר. במהל כה
של החקירה כבר נעצר יעקב ברגמן,
מנהל בכיר והאיש־החזק-לשעבר בחברת-
הבת של התעשייה האווירית, אלתא. החקי רה
מסתעפת, וכל ראשי התעשייה האווי רית
נחקרים במישטרה מפעם בפעם. מינויו
של אחד החשודים־הנחקרים לתפקיד מכו בד
עוד יותר, כמוהו כסטירת־לחי למישט-
רת ישראל ולמאמץ לעקור את השחיתות
במיפעל.

גם המנכ״ל יוגם היושב־ראש.
מיפעל, לאחר שיצאו במילחמת־בחירות
בגד מזכיר ועד עובדי התעשייה האווירית,
אל שווי מר עצמו אחראי, כמנכ״ל, לכל
שמואל קישלס, המשתף פעולה עם שווימר
גילויי מבקר־המדינה שעיקרם דן בכך
— וסגנו אשר בן־יוסף. קישלם אחראי על
שבוזבזו כביליון לירות על פיתוחים מיו פעולות
כספיות שיל הוועד, ובעיקר על
תרים׳ תוך הונאת חיל־האוויר והוצאת
חוזים עם ספקים שונים, בראשם חברת
כספים במירמה ממנו.
וימפי. מילחמתם של אלי בן־שמואל וח אולם
שווימר חשוד גם בעבירות. של
בריו החלה במאבק על הגנת זכותם להי קבלת
טובודהנאה וניצול מעמדו כמנכ״ל.
שאר במקום־עביודתם, ובמהלכה החלה ל בתלונה
רישמית למישטרה מסרו העובדים,
היחשף מערכת השחיתות הענפה בתע כי
ביולי 1974 שיפצו עובדי-החברה את
שייה האווירית.
סירת המירוץ הפרטית של אל שווימר.
יושב־ראש מועצת המנהלים הקודם, ע ד
מחיר העבודה היה 14 אלף לירות לערך.
רך־הדין מיכאל פירון, אולץ להתפטר לאחר
העבודה נזקפה לחובת סעיף הקרוי ״מטה
שהתברר כי מי שרדו מייצג הברות הק^-ן החברה״ .רק לאחר פירסום הפרשה בע-
שורות עם התעשייה האווירית בהסכמים* תונות בספטמבר ,1975 חוייב שווימר עצ מועדפים.
מאז פרש מתפקידו נשאר מקו־ )3מו ולא מטה החברה.
מו ריק, ועתה רוצה שימעון פרס כי אל
שווימר גם ערך הסכם־מכירה של הווילה
שווימר ימלא את מקומו ויהיה, למעשה,
(המשך בעמוד )32

מדינת י שראל

מש רדהמשפטים
פרקליט הבדינה

ירושלים,

בח שון תשל״ ו
באוקטובר 11975

2373/12

לכבוד
פר פשה נחשון, ע ו ״ ד ,
רחובשולפיח , 13
ח ל -אביב . 64371

הנדון:

0ם ך

התקשיה האוירית
פכחבר ב 280 /פיוס

18.9.75

עסקות פרטיות
— כספי־ציבור
^ חקירה החלה רישמית לאחר ש ן
1עורך־הדין משה נחשון, המייצג את
קבוצת העובדים בתעשייה האווירית, ש הורחקו
מן המיפעל על התנגדותם לנעשה
בו, הגיש, בשם שולחיו ובראשם אלי בן־
שמואל, תלונות רישמיות על הנעשה במפ על.
נחשון, שהוא גם עורך־הדין של חווה
ארליכמן ויעקב פאר, העדים נגד אשר
ידלין, מחזיק בידו גם מיכתב מפרקליט־המדינה
גבריאל בך, המודיעו בדבר פתיחת
החקירה.
אלי בן־שמואל וחבריו הורחקו מן ה־
נפסר פתחה בחקירה

ליינל -ידי ראש אגףהחקירות, שהמשטרה
בקנין נשוא חלונותיך .
בכבוד

גבריאל בך
פרקליסה>* 5ינד.

זהו מיכתבו של פוקליט־המדינה גבריאל
7 11 11 11 *1י ! [
1171 ״ 1 1 1 1 1 1
בך אל עורך־הדין משה נחשון, פרקליטם
#1111י

1 1 1 1 .1 1 1 1 1 1
של מפוטרי התעשייה־האווירית. המיכתב מאשר, כי המישטרה חוקרת את התלונות.

עיסקה ע 0האחות חראשיח
(המשך מעמוד ) 23
ולא בחלה אף באחת מן הדרכים האפשריות.
תרגילי בעלים
צוונגר גולדה בשנת 1924
* 6אה
/בשכונת מונטיפיורי בתל-אביב, כאחת
מארבע בנותיהם של המהנדס יעקב צוונגר
ואשתו נחמה. בהיותה ילדה צעירה נעלם
אביה ,׳וגופתו נמצאה בחולות תל־נוף כעבור
חודשים רבים. חקירתם של הבלשים רד
.מפורסמים של תל־אביב הקטנה אלמוג
ותדהר (מוסף הארץ )3.5.72 העלתה, כי
צוונגר נרצח על-ידי ערבי בשם עבד אל-
קאדר, על רקע של סחטנות ודמי־שתיקה.
מאז ומתמיד היתד. לאה צוונגר ילדה
שאפתנית, שנהגה להבטיח לכל מי שהיה
מוכן לשמוע, כי היא עוד תגיע רחוק,
אמה האלמנה תמכה בה לאורך כל הדרך,
ותמיד עמדה מאחורי בתה.
בשנת 1943 נסעה לאה לירושלים, ללמוד
בבית־הספר לאחיות בהדסה. היא עבדה
למחייתה בסוכנות, והכירה שם את ישעיהו
דיסיאטניק, חייל בצבא הבריטי ומי שעתיד
היה להיות בעלה השלישי. בין השניים
נרקמו יחסים הדוקים ולאה הבטיחה ל ישעיהו,
לדבריו, להינשא לו. אולם יום
אחד באה אליו והודיעה לו כי היא נוסעת
לארצות־הברית יחד עם אמה. מאוחר יותר
הסתבר לו, כי כל אותה עת שהיא הבטיחה

שערוריות קולניות, כשגם זה לא היע־ל.
הכניסה הביתה ידיד שוודי שאותו הכירה
על האונייה בדרך לישראל. קצין־המישטרה
(שנפטר מאוחר יותר מהתקף־לב) נשבר,
הסכים להתגרש בתנאי שתפטור אותו
מודשלום דמי־מזונות ושתתחייב לדאוג
לגידולו של הבן.
באותה תקופה חיד־שה לאה את קשריה
עם ישעיה דיסיאטניק, היא פנתה אליו
בבקשת עזרה, ביקשה שילווה לה כסף
למחייה, סיפרה לו כי בעלה אילץ או־,ה,
תמורת הגט, למכור את ביתם שברמת־הן,
וכי בסכום המועט שקיבלה ממכירת הדירה
עליה להחזיר חובות על לימודיה באוני ברסיטת
קולומביה ועל שהייתו של בנה
במעון.
כסף, לה ישעיה דיסיאטניק הילווה
ואף איפשר לה להתגורר בדירתו שביד-
אליהו עד שתסתדר ותלך לדרכה. הוא,
שהיה לו ניסיון קודם בלתי־נעים עם
האשה שהפרה את הבטחת־הנישואין ש נתנה
לו והסתלקה, כמעט ללא כל הודעה
מוקדמת, כדי להינשא לגבר אחר בארצית־הברית,
לא רצה להסתבך פעם נוספת.
אולם כל אמצעי הזהירות שנקט לא הועילו.
ללאה צוונגר היו תוכניות אחרות.
ב־ 18.8.1957 נישאו השניים, וכנד;!יה
הביאה עימד. הגברת לאה צוונגר את בנה.
המישסחה החדשה התגוררה ברחוב בארי
בתל־אביב. עקרת־הבית החלה עובדת
כאחות ציבורית בבית-ליד, ומאוחר יותר
התמנתה כסגנית מנהלת בית־הספר לאחיות

1 |1י| | 1 |״ 1לאה צוונגר (מימין) עם בעלה השני, סברין
1י י | |ו 1י | 1 , נראית משמאל
י ! #י הורוביץ (במרכז) ובנה.
111 \ #

אמה של לאה, שזמן קצר אחרי נישואי בתה נישאה לאביו של בעלה (מימין).
תקופה. באותה בערך
ובנו, האב מבעליהן,
התגרשו גם ובתה האם להינשא לו, היה לה חבר בארצות־הברית
ששלח ממשכורתו הראשונה כרטיסי־נסיעה
עבורה ועבור אמה.
כתום חצי שנה שבה לאה צוונגר ארצה,
כשבאמתחתה גט מבעלה הראשון. מאז לא
הרבתה לדבר אודותיו, על נישואיהם או
על גירושיהם. שמועות עקשניות טענו,
כ־ הצליחה להוציא גט מבעלה בדרכים
מכוערות. אולם מעולם לא ניתן אישור
לשמועות אלה.
בתקופת מילחמת-העצמאות שירתה לאה
צוונגר כקצינת־מידפאה במחנה שרונה.
מאוחר יותר ניהלה בית-הבראה לחיילים
בצפת, ושם פגשה קצין צעיר שהגיע
מפולין עם גח״ל (גיוס חו״ל) .ש מו׳ הי ה
סברין הורוביץ, והוא היה קצין לשעבר
בדרגת רב־יסרן בצבא האדום. השניים
נישאו ב־ .1949 חצי שנה לאחר־מכן הגיע
ארצה אביו של הורוביץ, יהודי בשם גרישה
רוטשטיין, מאפר־תיאטרון במיקצועו, ונשא
לאשר. את אמה האלמנה של לאה.
בשנת 1950 נולד לסברין וללאה בנם.
כשהוא היה בן ארבע החליטה לאה כי
עשתה את המוטל עליה כאם, וכי הגיע
הזמן שתחדל להקריב את הקאריירה שלה
על מיזבח האמהות. היא סידרה את בנה
הפעוט במעון בגיבעת־רמב״ם ונסעה לאו ניברסיטת
קולומביה, כדי ללמוד שם לתואר
ראשון בסיעוד. היתד. זו ראשונה בסידרת
נסיעות שבאו על חשבון המישפחה.
באותה תקופה שו חרר בעלה מצד,״ל
ועבר לשורות המישטרה. לאד. צוונגר
נהגה להתפאר כי תודות לקשריה החשובים
הסדירה לבעלה במישטדה דרגה גבוהה
מזו שהיתה לו בצה״ל.
שנה שלמה שהתה בחו״ל, וכשחזרה
ארצה כתום השנה היתד. בפיה בקשה.
היא דרשה גט פיטורין מבעלה השני,
שכל אותה שנה נותר בארץ לבדו עם
בנם. הוא סירב, והיא פתחה בס יד דת

שליד בית־החולים אסף הרופא.
אולם האשד. השאפתנית לא הסתפקה
רק בתפקידי אשד. ואם בישראל, ובתפקיד
רב־האחריות שאותו מילאה בבית־הספר
לאחיות, היא נשאה עיניה גם לפעילות
פוליטית, התיידדה בין השאר עם שד-החוץ
דהיום יגאל אלון, שהשפיע על קידומה
המיפלגתי בתנועת אחדות־העבודה. ואכן,
פעילותה זו נשאה פרי. היא נתמנתה
כנציגת התנועה באידגון האחיות.
ב־ ,1959 שנתיים לאחר הנישואין בשלי שית,
באה הגברת לאה צוונגר־הורוביץ-
דיסיאטניק הביתה, וסיפרה לבעלה כי
ידידה, יגאל אלון, סידר למענה מילגת־לימודים
לתואר אם.איי. באוניברסיטת
קולומביה. המילגה נועדה ללימודים בילבד,
ולא כללה נסיעות ומיחייה. מספר ישעיהו
דיסיאטניק :
״היא באה אלי, וביקשה ממני שאקריב
למענה את עצמי, אשכיר את הבית ברחוב
בארי ואממן את נסיעתה ומחייתה בזמן
שהיא תשלים את לימודיה. הסכמתי.
סידרנו את הילד בפנימייה בבן־שמן,
זד,שכרנו את הדירה. כל אותה תקופה
חייתי כמו פליט. לא היה לי בית מסודר
משלי, והכל למענה. כעבור 11 חודש חזרה
מאמריקה. חשבתי ב לי בי, :התקופה הקשה
חלפה, עכשיו תתחיל התקופה הטובה.׳
הייתי צריך• להבין כבר עם מי יש לי
עסק, אבל הייתי תמים.״
שאיפתה להתקדמות של לאה צווני
בשנת 1965
גבולות.
גר לא ידעה
הודיעה לבעלה כי קיבלה מילגה מלאה
מטעם אירגון הבריאות הבינלאומי וכי היא
נוסעת לעשות את עבודת-הדוקטורט שלה
באוניברסיטת קולומביה. בו־זמנית העניק
לה מישרד־הבריאות משכורת מלאה. שוב
ביק-שה מבעלה שיקריב שנה שלמה למען
הקאריירה שלה, והוא שוב הסכים.
בשנת 1967 הגיעה לאה צוונגר לביקור

השיפוץ הביטחוני 0
בארץ. בעלה, שכל אותה עת המשיך
לטפל בבנה, קיבל אותה בשימחה, אולם
שמחת הפגישה הועבה כתזהודיעה לו אשתו
כי עליה לשוב לארצות־הברית לחצי־שנה
נוספת .־שוב הסכים הבעל לוותר, למען
אשתו, אולם בכך לא היה די. חצי־השנה
התארכה והפכה לשנה שלמה.
בינתיים סיים הבן את לימודיו, הפך
קאדט בבית־הספר לקציני־ים בעכו. שעה
שאמו עבדה על הקאריירה המזהירה שלה
ואביו־החורג דאג לכלכלתו, הספיק הוא
לצאת להפלגתו הראשונה. ישעיהו דיסיאט-
ניק סיפק את כל צרכיו לנסיעה זו.

הכושי עשה
את שלו
^ ־ 1968שכה לאה צוונגר ארצה, עם דיסיאטניק 1תואר הדוקטור בכיסה.
חשב כי בכך הגיעו ארבע השנים הקשות,
שאותן הקריב למען הקאריירה של אשתו,
לסיומן. אולם לגברת דוקטור היו תוכניות
אחרות. מייד עם הגיעה לדירה שברחוב
בארי הודיעה לבעלה כי כעת, כשהיא
כבר דוקטור, הוא אינו ראוי לה, אינו
מתאים לה, וכי היא רוצה להתגרש.
באותה תקופה עבר דיסיאטניק משבר
.נוסף. אחיו נפגע בתאונה, והיה חשש כי
יסבול מ־ 100 אחוזי נכות, והוא נאלץ
לנסוע אליו מדי-יום לבית־החולים הדסה
בירושלים. אולם אשתו, האחות הדחמניה,
לא גילתה כל התחשבות במצב. היא יזמה
שערוריות, מריבות, צעקות, התעלפויות
ואף אישפזה את עצמה בבית־החולים אסף
הרופא, בטענה כי היא סובלת — כתוצאה

ממריבה עימו ונפילה מהמדרגות
מזעזוע-ימוח.
אולם פעם אחת בכל-זאת התעניינה
במצבו של האח, דיסיאטניק שהה אז
בבית־החולים הדסה בירושלים, כשלפתע
טילפנה אשתו אליו ודרשה בשלום אחיו.
רק כשהגיע חזרה לביתו בתל־אביב
הסתבר לדיסיאטניק פשר ההתעניינות
הפיתאומית, דירתו המפוארת רוקנה בהי עדרו
מכל תכולתה, כולל הרהיטים, התמו נות,
הבגדים, המצעים וכל תכולת המטבח.
השכנים סיפרו לו, כי בהיעדרו הגיעה
אשתו עם בנה ועימם משאית וסבלים,
והם שרוקנו את הדירה.
למחרת קיבל הזמנה לבית־המישפט, מכוערת וכאן החלה סידרת מישפטים
בתביעות למזונות וגירו שין, הנמשכת עד
היום בבתי־הדין הרבניים.
בינתיים ניתק בנה־יחידה את קשריו
עימה. אולם אמו לא נשארה בודדה זמן
רב. כמעט מייד מצאה לה מאהב, בדמותו
של אליעזר (״ליולק״) גד שונוביץ, ועברה
להתגורר עימו בשכונת אפרידר באשקלון.
העובדה שהיה נשוי (כיום הוא כבר גרו ש)
לא הפריעה לה. גם העובדה שבנה היה
בא מהצבא לביתה הרישמי שבאסף הרופא,
במקום הביתה, לא הפריעה לה. היא נהגה
להשאיר לו שם פתקים, ולהודיעו שהיא
נמצאת באשקלון. הבן חדל לבוא הביתה,
החל נוסע לבקר אצל דורותיו.
׳מאוחר יותר חידש את קשריו עם ישעיהו
דיסיאטניק, השומר איתו על קשר הדוק
עד היום והטוען כי הסכים לשוחח עם
צוות העולם הזה רק למען הבן שנעשה
לו עוול גדול על-ידי אמדהורתו.
מסביר דיסיאטניק :״מה שקרה לבן
זה דבר נורא. דמותה של אמו, שאותה
העריץ כאלילה, נופצה לנגד עיניו. הוא,
שהיה מוכן ללכת למענה באש ובמים,
עד־כדי־כך שהיה מוכן לרוקן את ביתי-
שלי למרות כל מה שעשיתי למענו, הבין
לבסוף מי היא אמו. גם כשהתחתן, הוא
לא הזמין אותה לחתונה.״
מן העיתונות למד דיסיאטניק באחרונה,
כי אשתו רכשה דירה בחולון וכן את
דירתה ישל חווה ארליכמן, זכי היא מחזיקה
ברשותה שתי דירות, שעה שבנה מתגלגל
בחדרים שכורים. בדירתו שברחוב בארי
הוא מסתובב, בין החדרים הריקים, המרו הטים
ריהוט דל תחת הריהוט העשיר
שסולק בזמנו על-ידי אשתו — אדם בודד
שחייו נהרסו בידי א*שה שאפתנית, ואומד :
״מה שלא יגידו על לאה צוונגר, הוא
כאין־וכאפס לעומת האמת. מאחרי דמותה
של האחיות הראשית מסתתרת אשה שתד רוך
על גוויות ללא כל נקיפות מצפון,
על-מנת להצליח. היא עבדה עלי ועל כל
יתר בעליה, ניצלה אותנו כל אחד לצרכיה,
ואחר־כך זרקה אותנו לכלבים.
״ארבע שנים מתוך 11 שנות נישואינו
היא שהתה בחו״ל, שלא לדבר על התקופה
שבה נסעה בשליחות סישרד־הבריאות
לאפריקה. כל אותן שנים היא הזניחה
אותי והזניחה את בנה, היא עבד לקאריירה
שלה.״

(המשך מעמוד ) 31
שבה הוא גר בסביון, עם המיליונר שאול
אייזנברג. שוד מר מכר לו את הווילה, וגר
בה בשכירות אצל אייזנברג, שהוא השותף
של התעשייה האווירית בעיסקת שיפוץ
מטוסי הבואינג. ובכן, שווימר עושה עסקים
פרטיים עם האיש שאיתו עושה התעשייה י
האווירית עסקים ציבוריים. בידי המישטרה
עדות של עובדי התעשייה האווירית כי
עבדו בביתו של שווימר והשתמשו בחומ רים
ובציוד של החברה.
נגד אשר בן־יוסף, מישנה המנכ״ל, יש
תלונות על כי העסיק בעבודות בביתו
בסביון עובדים וחומרים של התעשייה
האווירית. בשעתו פורסם (העולם הזה
) 1993 צילום של מיכל־דלק־מטוסים שהפך
למיכל־סולר בווילה של בן־יוסף. עובדי
חתעשייה האווירית התלוננו גם שבן־יו־סף
התקין בווילה שלו מאווררים שהוברחו 1 במטוסי התעשייה האווירית.
התלונות למישטרה, הנחקרות עתה, כול לות
גם את ראשי הוועד ונאמני ההנהלה.
האיש החזק ומזכיר ועד עובדי התעשייה
האווירית, שמואל קישלס, נחקר על חשד
של ניהול לא־חוקי וקבלת טובות־הנאה
מחנות ש.א.ל. של הוועד במיפעל, יוכן
בקבלת טובות־הנאה לביתו מספקים של
החנות.

התלונה הגיעה 1
— השר שתק
וכנים רכים של מוצרים לתעשייה
^ האווירית נחקרים על תשלום עמלות
לבכירים אלה, המנהלים את עסקי הוועד.
יעקב ברגמן, האיש החזק לשעבר של בן־
יוסף, נעצר על הסדרת הלוואות בלתי״
חוקיות לבנו של אשר בן־יוסף, ועל העלמת
מיסמכים מאנשי מבקר־המדינה.

ממלא מקומו והמזכיר הקודם של ועד
אלתא, המיפעל-הענק של התעשייה הא ווירית
באשדוד, הוא דויד שוורץ. הוא
נחקר במישטרה על שקנה, באוקטובר 1974
מכונית מחברת אפרים זמיר. מכונית זו
היתה מושכרת לאלתא על-ידי זמיר, שעסק
בהשכרת רכב לאלתא. היא נמכרה ל שוורץ 1
במחיר נמוך ממחיר השוק. היתד, זו
מכונית רנו 12 דגם .1974 כאשר היה צורך
בהחלפת מנוע המכונית של שוורץ, הוכנס
מנוע חדש במוסך יד החרוצים. עלות
המנוע והעבודה, כ־ 7000 לירות, נזקפו ן
לחובת פרוייקט ביטחוני במיפעל אלתא.
היינו: תקציב המדינה שילם את החלפת
המנוע במכונית הפרטית של מזכיר הוועד.
תלונה על מעשה חמור זה נשלחה לכמה ;
גורמים, ביניהם לשר-הביטחון שימעון פרם,
שלא עשה דבר בנדון.
שיפוץ המנוע הוא רק פרט קטז ממע רכת
החקירות של המישטה בעיסקי הת עשייה
האווירית. כמנכ״ל התעשייה הא ווירית
רוצה שימעון פרם למנות את גב ריאל
גידור, סגנו של שווימר כיום. גידור
היה מכשירן בחיל-האוויר כאזרח־עובד־צה״ל.
מפקד חיל-האוויר, עזר וייצמן,
חייל אותו בדרגת רב-סרן ואף שלחו עם
מישלחת חיל־האוויר לצרפת. שם פגש
גידור ב שודמר. גם וייצמן וגם מוטי הוד ק
זוכרים אותו כטכנאי לא רע, אולם בשום
אופן לא כבעל כישורים מיוחדים. לעומתו
בלט ישראל רוט, אף הוא סגן מנהל התע שייה
האווירית כיום, שהפך תוך זמן קצר
המהנדס הראשי של חיל-ד,אוויר.
מדוע מעדיף שווימר אח גידור על-פני
רוט לתפקיד מנכ״ל המיפעל הממלכתי,
שתקציבו עולה על ביליון לירות לשנה ו
גידור הוא איש נוח לשווימר. בשנים
עברו היה אחראי על אגף הייצור, ונתן יד
להונאת חיל־האוויר. מבקר־המדינה חשף
כי התעשייה האווירית חייבה את היל ד,אוויר
ב שיפוץ מנועים בסכומים גדולים 8
בהרבה מן המציאות, כאשר הכניסה לחש בונות
חיל-האוויר הוצאות של עבוך ות אז רחיות
שעשתה. הונאה זו של תקציב ה מדינה
פורסמה על-ידי המבקר, אך איש מן
האחראים לד, לא נענש. האחראי הישיר
היד, גידור, המועמד עתה לעלייה בדרגה.
אגב, אחת הסיבות להצלחת ההונאה אז
היתר, שתיקת משגיחי חיל־ד,אוויר. מטעם
החיל עבד אז בתעשייה האווירית קצין-
קישור בשם אריה אבידור. תפקידו היה
למנוע הונאות כמו זו של גידור. הוא לא
מילא את תפקידו. כיום עובד אבידור כמ 1
נהל
בחברת־בת של התעשייה האווירית.
אלה הם פני צמרת התעשייה האווירית,
ששימעון פרם מנציח אותה במינוי הנוכחי
שלו, תוך התעלמות מחקירות המישטרה.

שרית ישי !

העול ם

הזה

2043

ומגויף

חאסחן

ך<* שבוע עומד הדחפור למחוק מעל
׳ 1 1מפת תל־אביב את אחד משרידיה האח רונים,
ההולכים ונעלמים, של ״תל-אביב ה קטנה״
— הצריף־הסנדלריה־בית של מש פחת
זלמן, בפינת פרישמן — דב הוז.
ודאי א ץ זה שריד אסתטי, לא פנינה
ארכיטקטונית ואף לא ערך היסטורי ממשי

אהחן ולמן קנה מיגוש נ־ 170 לי׳ וגיוו נו אח ששת בניו ונחו -עכשיו

למקום, אולם סיפורו הקטן והפשוט של
אהרון, אבי-המישפחה, מקפל בתוכו דפים
מתוך אלבומה של העיר.
סיפורו של אהרון בן ה־ 73 מתחיל בפו לין
בתחילת שנות העשרים, עת גמלה
בלבו ההחלטה שפולין אינה מקום בטוח
ליהודי. ב־ , 1924 יצא עם קבוצת חברים
בדרך לווינה, ומשם לחיפה.
מחיפה יצא אהרון לראש־פינה, עבד
שם בשדוודטבק, לא היה מרוצה מיחסו
של מעבידו אליו ועזב, בחג־השבועות של
אותה שנה. הוא הגיע חזרה לחיפה, ומשם
לקיבוץ סמוך לזיכרון־יעקוב, שם מצא עבו דה
בחקלאות.
״אחרי אכילת אבטיח אל תשתה מים,״
הזהירו את אהרון החקלאים במקום, אך
הוא התייחס לכך בביטול. אכל אבטיח,
שתה מים וחטף מלריה.
בעיקכות מחלתו נשלח לתל-אביב והת ייצב
אצל הד״ר שוורץ, רופא בהדסה
בתל-אביב.
הד״ר איבחן את המחלה, וקבע שהש הייה
בארץ־ישראל עלולה להחמיר את
מצבו של אהרון ולהביא אף למותו. הפית־רון
היחידי, לדעת הרופא, יהיה לנסוע
לווינה .״ובווינה לא מתים אנ שי ם?״ היק שה
אהרון .״אם גם שם מתים, גם אני
יכול למות שם,״ אמר, ונשאר בארץ. כע בור
זמן־מה החלים, הלך לגור בשכונת
נווה־שלום (בסביבת רחוב שלוש) ועבד
כשכיר במיקצועו — הסנדלרות.
יחד עם עוד שלושה חברים הוא גר בח דר
בשכונה, כשארגז משמש להם שולחן
וכמה קופסוודפח הן הכסאות. בערבים
היו הולכים לרקוד בפינת הרחובות אלנבי-
שיינקין.

דירה היא לול

ך* ־ 1928 נשא אהרון לאשה את רחל,
4ועבר־יגור ברחוב שלום עליכם, בדירה
שכורה. בעל־הבית היה סוחר בפחמים. ערב
חג־השבועות, שנת ,1932 הוא הביא מטען
פחם ושפך אותו מול חלון ביתו של אהרון.
זה התרעם על המיפגע, ובתשובה אמר לו
האדון :״אני בעל־הבית, ויכול לשפוך
מה שארצה והיכן שארצה ! ״
אחת האימרות החביבות ביותר על אה־רון־זלמן
היא, שאדם החי ב ביודדירו ת
משול לתרנגול החי בלול: כפי שזה האח רון
יכול להלך מקצה אחד של הלול
לקצהו השני, כך אותו אדם יכול ללכת
מקיר אחד של דירתו לקיר השני וחזרה.
לעומת זאת, אדם החי בבית על אדמה, עם
חצר ומרחב מסביב, יכול לנשום אוויר,

מנר אותו ב־ 2מיליון לי״ ו הצריך המפורסם ״ על ם מנוף העיר
להלך סביב כרצונו ולעשות ככל העולה
על רוחו.
אימרה זו שימשה נר לרגליו כל הש נים,
וכעת, אחרי התנהגות זו של בעל־הבית,
הוא החליט — וביצע. כעבור חצי־שנה,
בחנוכה, קנה את המגרש, ששטחו
465 ממ״ר, בסכום של 170ל״י, מסוחר
בשם גודד שקנה אותו מערבים .״הסכום
גבוה מדי,״ אמרו לו כולם, והוא רץ אל
סוחר־הקרקעות שממנו קנה את המיגרש,
על־מנת לבקש את כספו חזרה, אך הסוחר
לא היה מוכן לבטל את העיסקה.
אהרון בנה על המיגרש צריף־עץ למ גורים,
וכעבור כשנה, ב־ ,1933 הקים עליו
את בית־המגורים הנוכחי. הבנייה עלתה
כשלוש־מאות ל״י, אותן השיג במשכנתה.
המיגרש שכן צפונית לבנייניה הצפו ניים
ביותר של העיר. סביבו השתרע כרם
בין מה שהוא כיום רחוב בוגרשוב לשד׳
קק״ל (כיום שד, בן־גוריון) .רק שנתיים
מאוחר יו תר התחילו לבנות את רחוב
דוב הוז, שבינתיים היה רק בור גדול
(כדי לסלול כביש מילאו את הבור עפר).
בחזית הבית בנה מיבנה קטן ששימש
לו כסנדלריה. הוא סיפק נעליים לבית־הספר
החקלאי מיקווד-,ישראל עד שנת
. 1944 את חצר-הבית ניצלה המישפחה
לגידול ירקות, תרנגולות, ברווזים ושפ נים
לצרכיה.
.כשצריכים היו בשר, היו הולכים לשוחט
ברחוב טבריה, ושוחטים את התרנגולות.
היה לו לאהרון יבול טוב של כרוב 150 .
ראשי-כרוב מכר לבעל הקפה ברחוב בז־גרשוב
פינת בן־יהודה.
במשך השנים הוליד אהרון שיבעה יל דים,
שישה בנים ובת. לבעיות כלכליות,
בעיות של פרנסה, היה אז לאהרון פתרון
פשוט — עבוד ה! הוא עבד ביום בסנדל-
ריה, ובלילות היה הולד לשמור במיגרש־המכוניות
שברחוב ריינם (מיגרש הקיים
עד עצם היום הזה).

היכן בילו באותם הימים? בקולנוע
גן־רינה שבבן־יהודה (מול המקום בו שו כן
כיום בית אל־ על) ,רקדו בסמדר על
שפת הים, י שבו על חוף הים בשלווה ול לא
חשש, עד השעות הקטנות של הלילה.
לחו״ל לא נסע אהרון מאז עלה ארצה,
לפני 52 שנים. יש לו בנים בארצות-
הברית. בניו יצאו לטייל בחו״ל, אך הוא
אינו מבין מה טעם יש לנסוע לחו״ל.
״וכי המכוניות נוסעות בחו״ל עם גלגלים
למעלה, או שמא אנשים הולכים שם על
הראש?״ הוא מקשה .״אם לא, אז אין מה
לחפש ש ם!! עולם מוד רני?״ ישראל מו דרנית
דייה עבורו, והוא מסתפק במראות
הארץ.

__גשכגות
לגדולי האומה
ן * ינתיים המשיך לסחוב
^ נעליים על אופניו. אין לו
נית עד עצם היום הזה .״שני
מעמיס משני צידי האופניים,
שק מאחור, ואני באמצע.״
תחבורה.

את שקי ה-
צורך במכו שקי
נעליים
שק מלפנים,
והרי כלי-

אהרון נזכר בהפצצות האיטלקים במיל־חמת-העולם
השנייה, וזוכר שפצצה נפלה
על הבית שממול׳ ,ברחוב פרישמן .״אין
אמונה בערבים,״ הוא טוען מנסיונו, ומו סיף
.״ערבי — 40 שנה בקבר — אל
תאמין בו.״
מסיבות כלכליות השכיר אהרון את ה־סנדלריה
בתור מח 8ן לפלוני, והתקין את
הצריף הפינתי סגית־מלאכה.
הסביבה ד,תפן1חה. גדולי האומה התגו ררו
בשכנוון^• שלונסקי וביאליק, גולדה
מאירסון (מאיר) ולוי שקולניק (אשכול).
במשך השנים התייקר מחירו של המיג־רש.
העירייה החלה לוחצת על מישפחת

זלמן למכור לד, את המיגרש, קבלנים ניסו
לפתותו, אך אהרון לא מכר.
סביב, י ש רחוב דיזנגוף, ופסז׳ הוד
וספרי־צמרת, אך צריפו של אהרון מוסיף
לעמוד בגאון, והוא ממשיך לתקן את נע ליהם
של תושבי הסביבה, ולשמור על רע ננותו
על-ידי הליכה יומית לשפת־הים
וריצה לאורך החוף.
משכימי-קום ומבקרים קבועים בחוף
ודאי מכירים את דמותו הצנומה, המופיעה
מדי־יום, בכל מזג־אוויר (גם בגשם שוטף)
לריצה והתעמלות.
לפני כשנה נפל ונחבל על שפודה,ים.
ידיו נפגעו, ולא חזרו לאיתנן, והוא נאלץ
לחדול לעבוד בסנדלריה. בנו יצחק, בעזרת
עובד שכיר, ממשיכים לנהל את המקום.
הבית הפך רעוע וסיכן את דייריו, וכך
החליט אהרון לבסוף למכור את המיגרש
לקבלן פרטי, תמורת כסף ורכוש (דירה
ושתי חנויות בבניין שיוקם) בסכום כולל
של 2מיליון ל״י.
אין בליבו צער על כך. כל דבר — מגיע
זמנו.
וכיצד רואה אהרון, שראה את תל-אביב
כשמפרישמן אפשר היה עוד לראות את
הירקון והים, את תל־אביב של ימינו?
אין לו הרבה תלונות. אומנם, את כיכר
אתרים לא ראה עדיין, אך הוא מרוצה
מהתפתחות העיר. רק דבר אחד בעוכריה,
לדעתו — האנשים. תושביה העכירו את
האווירה והפכו את החיים בה קשים ולא-
נעימים. בכלל חרד הוא לשמה של המדינה
בחו״ל בקרב הגויים, בעיקר לאור ההידר דרות
במוסר הציבורי והשערוריות הכל כליות
.״מה יאמרו עלינו ש ם?״ הוא שו אל
בדאגה, אך קולו נבלע ברעש של
פרישמן.
שמורת־טבע, שספק אם כל אותם החול פים
על פניה מדי-יום, בדרכם לבתי־הקפה
ולבוטיקים של דיזנגוף, שמו ליבם אליה,
עומדת לעבור מן העולם.

את פוגשת אותו׳ את
האחד, את משתכשכת
עשוייה את איתי.
לאבד אותו כיום א׳
שבתחילת השבוע. זמן
נהדר לצאת לטיול עם
חבר או חברה טובה.
זמן עוד יותר טוב
להכיר את הנעלם,
ז 2ב מר ס -
20באפ רי ל
לחיכנש להרפתקאות
קלות, לעשות שטויות
ובכלל, להתפרק. לא זמן מתאים לעשקים
או להחלטות הרות־גורל. צוו־המזלות, ל בני
טלה, השבוע: השתעשעו! ליבשו
בגדים צבעוניים. כמו״כן הימנעי מפיר-
שומת רעשנית, היא תבוא אליך מאליה.

אתה נמצא בתקופה בה
מאיר לך המזל פנים
בכל הנוגע לבית ולמש פחה.
קשרים נפשיים
מתהדקים והולכים בינך
לבין נערה שהופיעה לא
מזמן באופק חייך, והם
זכו לאישור נלהב מצד
המשפחה, הקרובים ו :
1 21א פ רי ל -
0׳נבמ אי
הידידים, הרבה לארח ואל בביתך, אנשים שוס הזדמנות לעריכת מסי תחמיץ

לחוג מכריך. זה ישתלם בסופו של דבר.

שוו

כפות המאזניים מתחי לות
לנטות לכיוונכם.
המאבק אותו התחל תם
לפני שבועות מיס-
פר — ואשר נראה כי
יזיק לכם, הוכיח את אתם עצמו• דווקא
מתחילים לקצור את
ו 2נ מ < וי
הפירות. ולא כמו ש 70
נין וגי
נראה בהתחלה. אל
תחששו להשתמש ב מרפקים
כדי לפלש את הדרך הנראית
כנכונה. במישור הרומנטי, הצלחה כרגיל.

הואוחי!ע

אתה מעוניין כשלי מות.
אין כזו בעולמנו,
ואם יש, היא מתחת
לפני השטח. נשה פעם
אחת בחייך לחיות
ותרן. הדיכאון כתו צאה
מן האבל יימשך.
מתנה לא גדולה תעו רר
בך התרגשות וחשש
שזה על-מנת לקבל
פרש. תפשיק להיות
מין כזה שמתחשב באחרים, לעזאזל ! זה
למענך. היזהרי מאש ! את עלולה להיות
מעורבת במשהו בלתי-נעים הקשור ב אש.
גלי את צפונות ליבך לפשיכיאטר.

בעיות הדיאטה המעסי קות
אותו עושות ממך

בעיני ידידים.
צחוק
אל תפיצי את מע שיו
הפרטיים ואת סודותייד
הכמוסים ברבים. אנשים
רק ישמחו למכרם הל אה
ולהזיק לד. אין שום
סיכוי סביר שתוכניתו
22ב או גו ס ט -
__22בספטמבר
לצאת לחופשה ולטיול
ארוך תתממש. מאורע
משפחתי ירתק אותך לביתך לתקופה
נסי לחבב אותו —
ארוכה יחסית.
ויכול להסב לך אושר אוהבו הוא
י צרייו. על תבליגי

]11(10

חאזנ״ו[

מחדל קטן ובלתי חשוב לכאורה, מאפ שר
לך לוותר על אח ריות
טורדנית. את שו גה,
כמובן, אבל את
שמחה שאת שוגה,
פגישה עם גבר גגה-
קומה משתיימת במבו כה
נעימה. היזהרי מ פליטות
הפה של חברותייך
הטובות ביותר.
: 1 22 או ק טו ב ר -
2נו במבר
קצת חישכון בהוצאו-
תייך כלל לא יזיק לך.

עקע

וזוהי

זהו בסך הכל, שבוע רומאנט
רק התחלה ! בת־קשת,
דעי שפגישותך — גם
אם הן נערכות זו בצד
זו, עשויות להתלקח ל אש
חזקה מאוד אצל ה נפגשים
עימך, בסוף ה שבוע.
על כן נהגי 1 בזהירות וברחמנות. אל
23 בנובריבי־ -
תסבכי אדם נשוי ב־
20בדצמבר
שעשועי־הפלירט שלך.
אל תהיי שרירותית.

ן ןשח

(המשך מעמוד )30
בקרון דלק, למשל.
בחודשים האחרונים נעשו שיפוצים ו שיפורים
במיטווח, בסכום של יותר ממיליון
לירות .״אנחנו לא יכולים להאמין ש עיריית
רמת־גן תסגור את המיטווח,״
אומר אחד מתושבי השכונה, אמנון אגוזי,
סוכן־בורסה במיקצועו.
בעת ביקורו של צוות העולם הזה בש כונה,
נשמעו היטב הדי היריות מן המיטווח.
למרות זאת טוענים בעיריית רמת־גן, כי
בבדיקה למדידת כמות הדציבלים — רעש
שעולים מן המיטווח, נמצא כי ״הרעש כלל
אינו מגיע לשכונה.״ עובדה זאת מדגימה
את דרך הטיפול ואת הנכונות לפיתרון,
הקיימים בעיריית דמת־גן, שלה אינטרס
ברור במיטווח המשרת אוכלוסיית יורים
גדולה באיזור תל־אביב.

מגגיגה יומיומית
מחרידה
ך* שבועות האחרונים התארגנו מש-
^ פחות בשכונה כדי להכריז מילחמה ב־מיטווח
המסוכן ,״ההופך את חיינו לגיהי נום,״
כדיבריהם, גם באמצעים מישפטיים.
אחד הפרטים הפיקנטיים הוא שבין הנפג עים
מכדורי המיטווח נמצא גם שופט־השלום
התל־אביבי יהושע אברבוך, הטוען
כי ״אין רשות יכולה להתערב בענייני
רשות אחרת, כך שאין הרבה סיכויים לזכות
במאבק מישפטי.״
הפשרה המסתמנת באופק היא שייאסר
הירי ברובי קראבין, שטווח־הירי שלהם
הוא כארבעה קילומטרים .״בינתיים הפכו
במדינה הסברה
אוהד הדוד במחנה
בהשקעח ש 7חץ־ עתק פתה
צח ״ר במיבצע קירוב רבבות
היורדיב רעגייגה שר ישראל
ממ-שלת ישראל פתחה במיתקפת־החורף
שלה על מאות־אלפי הישראלים החיים ב־ארצות־הברית
של אמריקה ובמדינות אח רות.
בהוצאה
של מיליוני לירות, נשלחו ל בתיהם
של היורדים — בכוח או בפועל —
גיליונות שמנים של עיתון חיילי צר,״ל
במחנה, ובדיברי־ההסבר למשלוח היקר כו תב
האלוף רפאל ורדי, ראש אגף־כוח־אדם
בצה״ל, כי הוחלט לעשות ״צעד נוסף ל הידוק
הקשר.״ הקשר, כותב האלוף, אינו
מסתכם בקריאת במחנה, אלא יהיו גם כי נוסים,
מיפגשים וכנסים בערים שונות,
״במגמה לחזק את הקש רביניכם לבין

עשרות־אלפי נהגי־המוניות, בעלי המיס־עדות
ומלצריהן, מנגני העוד והגיטארה ב־מועדוני-הלילה,
שומרי־הסף באלפי המיש־רדים
היהודיים הממוסדים — כל אלה ש השקיעו
אלפי דולרים כדי לקבל ״כרטיס
ירוק״ ,ועסקו במשך זמן ממושך בהברחת
עשרות־אלפי דולרים מישראל, באמצעות
שליחי־ישיבות ואולפני העיר־העתיקה, יזכו
מעתה בקשר הדוק עם צבאם׳ אחרי שרובם
ככולם השלימו כבר את ההכנות לקבלת

יום שלישי או רביעי
בהחלט אינם מתאימים
למסיבות או לבילוי ב חברה.
מוטב לך, אי־פוא,
בת סרטן, להסתגר
בימים אלה ואם את
סטודנטית — להקדיש
את כל מירצך לבחינות.
הפסדים כספיים ניכרים
ז 2ביוני -
מאיימים עליך. אל תתן
ביולי _ _

לזה לזעזע אותך יותר

מדי, המשך בתיכנון לטווח ארוך. אס כך
תעשה — יהיה הנזק אפסי. פגישה בליל־ירח
הופכת להרפתקאה — אך לא לפר שה
בעלת־חשיבות. העיקר, שלא יראוך.

היזהר מאוד להיכנס השבוע להתחייבויות
כספיות. אל תיכנס ל־בלי
עיסקות
חדשות
לבדוק אותן היטב. עם
זאת, הזמן מתאים ל עריכת
תוכניות כספיות
לטווך ארוך. סמוך על
ותכונתו של עצתו ידיד, בעיקר אם נולד
( 2בספטמבר ־
במחצית הראשונה של
)׳ 22 באוקטובר אתה אפריל. חודש לשאוב סיפוק
עשוי
רב ותועלת אישית מאירועים חברתיים.

הם יורים

איני מכיר הרבה שבועות טובים יותר
למצוא מרגוע בטבע,
באנשים חדשים, ובד ברים
יפים• זהו שבוע
שצריך להיות מוקדש
חצי־חצי: לעבודה ול בילוי
בייחוד להסתר-
לות, ביקור בתערוכות
וכיוצא בזה. אם תש קיע
את כל הזמן ל אחד
משני התחומים
— תינזק. אם תמשיך
לדאוג — תגרום נזק לזקוקים לך.

תצליח לעניין את עצ מך
במשהו שונה לגמ רי.
היכרות עם בת מזל
אריה, תישא תוצאות
חיוביות. היא תגרום
לד שתנצל את מלוא
כשרונותיך בשטח ה אהוב
עליך, אשר יג רמו
לכך שהאנשים ה סובבים
אותך יערי כו
ויכבדו אותך מחדש.
הנסיעה אותה תיכננת

20 בינו א ר -
8זבפ ברו אר

תידחה

השבוע.

אל תחששי מדברי לעז. ידידים טובים את שומרים עליך,
יכולה לשמוך עליהם.
דעתם חיובית עליך.
בעיות חיי הנישואין
שצצו בעבר הלא רחוק

ייעלמו באותה פתאו מיות
בה הופיעו. בנות
ן ניט
דגים, השתכלנה מס-
ביבכן, זה מצוי ליד-
?יי ב פ ברו א ר ־
20ב מר ס
כן, אל תחפשנה לשווא
את המושלם שאינו בנמצא.
מחכה לך שוף שבוע אידיאלי.

מל ל מי ופסת

אמנון אגוזי, תושב שיכון דן, מצביע על פגיעת כדור
במעקה־הזכוכית של מירפסת ביתו. לדבריו חדרו
לביתו בחודשים האחרונים כדורים אחדים, שחלק מהם עלול היה לגרום לפציעה או
למוות .״עשינו לנו הרגל שאיננו יושבים בסלון בזמן שיורים במיטווח הסמוך,״ סיפר.
שריקות הכדורים מנגינה יום־יומית מח רידה,״
אומרת ציפורה רשף .״ביקרו אצ לנו
ראש עיריית תל־אביב וראש עיריית
רמת־גן, אבל לא נראה שקיים פיתרון
קרוב. כולם אומרים שאנחנו מאד מסכנים,
אבל היריות במיטווח נמשכות כרגיל כאילו
לא קיימת כאן בכלל בעייה של סכנת
נפשות.״
מאחרי־הקלעים נוצר, בעיקבות שערו ריית
המיטווח, סיכסוך בין שתי העיריות
הקשורות בעניין. ראש עיריית תל־אביב
עושה כמיטב יכולתו למען תושבי שכונתו,
הנמצאים במרכזו של שדה־קרב. אך ראש
עיריית דמת־גן, לעומתו, אינו ממהר לקבל
את מסקנות חוקרי עיריית תל-אביב, ו נראה
שבשלב זה אינו שוקל כלל אפשרות
של סגירת המיטווח, או שינוי כיוון הירי
לעבר עירו־שלו רמת־גן.
ובינתיים מוסיפות היריות להדהד בין
.קירות הבתים, כשפעם בפעם נשמע קול
זגוגית מתנפצת או טיח מותז מן הקירות.
תושבי השכונה נאלצים לבלות את מרבית
שעותיהם בחדרים חסרי־חלונות, ולעיתים
קרובות למדי גם במיקלטים.
״כשאני יוצא למילואים, זה ממש תע נוג
״.מתלוצץ אחד מתושבי השכונה בחיוך
מריר .״שים, לפחות, חיי בטוחים. אבל
בינתיים אני דואג לאשה ולילדים.״ ״עד
שלא ייהרג פה מישהו,״ אמרה כרמלה כהן,
מתושבות השכונה ,״זה לא יזיז לאף אחד.״

הדרכון האמריקאי, או נושאים אותו כבר
בכליהם בגאווה.
אגרוף וצ׳קים. כראוי לכתב־עת, ש מטרתו
המוצהרת היא להדק את הקשר,
עוסק הגיליון הראשון (עוד יבואו) של
במחנה לפזורה הישראלית, בסיפורים מח כימים
ומשכילים שאחד מהם, תחת הכותרת
״ציונות״ ,מסביר כיצד יכולים היורדים
להיות ציונים טובים גם בגולה הדווייה.
הדוד ג7ק קאי ז״ל, דודו הרחוק של כתב
במחנה בונה תירוש, החתום על הרשימה
הציונית ראוי, לדעת האלוף ו ר די וחייליו,
להיזכר ״בכל פעם שאתם נזכרים במיבצע־יונתן...״
מדו
ע? שואל הקורא שטרח לפתוח את
הגיליון השמן, והוא זוכה בתשובה הוא
(הדוד קאי) היה חבר בכל האיגודים וה אגודות
וההסתדרויות היהודיות האפש ריות
...באגודות שבהן לא יכול היה לקחת
חלק כי היו אגודות־נשים — היתד. חברה
דודתי רותי. אחת לשנה, בערך, היו מגי עים
שניהם ארצה ...כדי לראות את ישראל,
ובכל פגישה היו עיניהם מתלחלחות ודוס־עות
והאגרוף מתקפץ בנחישות ...כשעברה
המגבית עוד שיא, ידעתי שהדוד קאי עשה
מיספר טלפונים וחתם בעצמו על כמה

השנה ובשנה הכאה. איד אפשר
להיות ציוני מסור וטוב כמו הדוד קאי,
זיכרונו־לברכה 1האלוף ורדי וצוות עוז ריו
(המשך בעמוד )36

העול ם

הזה

2043

רשימה מסי 5

הביגוד של שרי־הממשלה
אחוז הדרבים של הנהלת ״אל־על״ ל שיפור
תנאי״השכר של מנהליה (לא של
עובדי־התחזוקה, חס־וחליילה) היא הפ

צדוק
בלי בגדים

טנט ששמו ״פקודת-נסיעה ״.למשל, סגן-
המנכ״ל לובה יילד, האשה החזקה
של החברה. ב־ 14 באוקטובר השנה נח תמה
פקודת-נסיעה עבורה, וב־ 21 באותו

רשות־הנמדים

מהו שיעוד
האינברציה

כל השנים היתה רשות הנמלים ביש ראל,
שהיא גוף ממשלתי, מייוצגת בבתי-
המישפט על־ידי פרקליטות המדינה. ה רשות
היתה משלמת שכר סימלי למדינה,
ומממנת משכורות של שני עורכי־דין בפרקליטות
שהועסקו בענייני הרשות. היה
זה הסדר זול וחסכוני, שפעל לשביעות-
רצון שני הצדדים.
בשנים האחרונות גדל מיספר התיקים
בטיפול הפרקליטות בנושאי הרשות, ו פרקליט
מחוז תל־אביב לעניינים אזרחיים,
איתמר פילפל /תבע מן הרשות
להוסיף על מיספר עורכי־הדין שהיא
מממנת בפרקליטות• כל מה שהיה על
הרשות לעשות היה לממן החזקת עוד
עורך״דין או שניים. מה עשתה הרשות !
הפסיקה את ההסדר עם פרקליטות המ דינה,
התקשרה עם מישרד עורבי-דין
פרטי ,״זיסמן — בנדור״ ,שייצג אותה בנושאי
בתי״המישפט.
רשות״הנמלים לא הוציאה מיכרז בין
עורכי-הדין. היא לא פיצלה את העבודות
בין כמה מישרדים• היא מסרה את הטי פול
בכל עניינה, טיפול הברון בשבר-
טירחה של מאות-אלפי לירות לשנה, ל-
מישרד פרטי — בגלל סיבות הידועות ל ראשי
הרשות בילבד.
הסדר זה הוא גם בגדר ביזבוז נורא
של כספי הציבור, שבן ברור כי ההסדר
הקודם עם הפרקליטות היה זול יותר.
השאלה שתיוודע בוודאי רק בעתיד
היא: מי מרוויח מהסדר זה ן

בעוד הפירסומים השנתיים מדווחים
על שיעור אינפלציה שנתי בשנת 1976
בשיעור של 28 בא הכלכלן סבר פלוצ־קר
וטוען, בי השיעור הנכון הוא .38$
פלוצקר אומר, בי שיטת החישוב ב ארץ
היא מלאכותית, ואינה נהוגה עוד
בארצות מתקדמות. בבריטניה, למשל,
משווים את רמת־המחירים בחודש מסו-
יים עם הרמה באותו חודש אשתקד.
שיטה זו נושאת בחובה יתרונות רבים.
ראשית, השיעור המתקבל הוא של אינפלציה
שנתית ולא חודשית, ושנית, הת נודות
העונתיות החוזרות על עצמן מדי-
שנה, מתבטלות. אילו מדדו גם כאן את
האינפלציה לפי מודד זה, היו מוצאים
בי שיעור האינפלציה השנה בארץ היה
(לעומת החודש המקביל אשתקד) כזה :
ינואר 22.8$פברואר 21.8$
מארס 23.2$אפריל 28.1$
מאי 29$יוני 29.7$יולי —
; 35.7$אוגוסט 37.3$ספטמבר —

שיטה בינלאומית אחרת למדידת אינ פלציה
היא השוואת ממוצע תלת-חודשי
אותו
או בישראל רבע-שנתי, לעומת
הרבע בשנה הקודמת :
רבע ראשון ; 22.6$ — 1976 רבע שני
; 28.9$ — 1976 רבע שלישי — 1976

מבאן מסתבר, כי בניגוד לכל הכרזות
האוצר, שיעור האינפלציה הואץ ביותר
השנה, והוא עומד על 37$בשלושת החו דשים
האחרונים.

וע 1רכי ־ הדין

חודש היא יצאה ללונדון לארבעה ימים.
בפקודת־הנסיעה נאמר כי היא מקבלת,
נוסף על כל הוצאות הנסיעה, גם הו-
צאות־ייצוג בסך 30 דולר ליום• בפקודת-
הנסיעה נאמר, בי יש לחייב בהוצאה
את היחידה שהיא עומדת בראשה.
ב־ 16 ביולי השנה נחתמה עבורה פקו-
דת-נסיעה אחרת, ובעיקבות פקודה זו
היא יצאה לחמישה ימים ללונדון, ב23-
ביולי. הפעם קיבלה, נוסף על כל הוצ-
אות״הנסיעה, גם הוצאות-ייצוג בגובה 50
דולר ליום, ועוד הוצאות־ביגוד 165 דולר.
ב 13-בספטמבר יצאה הגברת וו לן
שוב לניו־יורק, לשיבעה ימים, קיבלה
הוצאות־ייצוג בסך 50 דולר ליום. סיבת
הנסיעה: תיאום עם היועצים המישפ־טיים.
הפעם
אין הנושא השאלה של הצורן
בנסיעות אלה. הנושא הוא: הוצאות בי גוד.
לא רק לובה וולך מקבלת הוצאות-
ביגוד בנסיעות לחו״ל. מסתבר כי זהו
נוהל נפוץ במדינה, ואפילו הפן תקן
ממשלתי מחייב.
רק לפני במה שבועות, באשר יצא שר-
המישפטים חיים צדוק לחו״ל בשלי חות
רישמית, נאמר לו כי הוא מקבל גם
הקצבה של כמה מאות דולרים לביגוד.
השר הנדהם הודיע בי הוא יבול לקנות
בגדים בחנויות ישראליות, ובי אינו רוצה
בהקצבת-הביגוד.
השר צדוק החזיר את ההקצבה. שרים
אחרים — חלקם ודאי שלוקחים אותה,
אם כי לא תמיד הם משתמשים בה ל קניית
בגדים דווקא.
בישראל קיימת תעשיית בגדים ענפה
וטובה. מדוע צריבה ממשלת ישראל לש מש
דוגמה רעה, ולהקציב מטבע־זר יקר
לרכישת בגדים בחו״ל, על חשבון המדינהי

נזידרפר הציל את להב

זכורה פרשת הוועדה שמינה הממונה
על הכנסות
בדי למנוע את חעמדתו-לדין של איל-
החולצות יעקוב להב (״העולם הזה״
.) 2040 ובבן, הוועדה, כפי שהיה צפוי,
מצאה׳ כי להב צודק בכל ואין להעמידו
לדין פלילי, בפי שדרש המכס.

המדינה, משה נוידרפר,

המכס מצא, כזכור, בי להב שלח מיב-
תב לסוכן שלו בגרמניה, ובו ביקשו לש נות
את הכתוב בחשבון לגבי מישלוח
בדים, כן שישלם מבס פחות מן המוטל
עליו. עוד מצא המכס, בי להב השתמט
מתשלום 3.8מיליון לירות מיסי״קנייה
על ייבוא בדים.

הנוסעים בראשונה לחרד מבר
ר שו ם היטדנסיעו ת בחוק
זוהי הרשימה החמישית במיספר של
הנוסעים במחלקה״הראשונה של ״אל*על״
בלי שישלמו היטל-נסיעות כחוק. אלה
הם נוסעים הקונים או מקבלים כרטיס
רגיל למחלקת-התיירים, אן מועברים ל־מחלקה־הראשונה.
הרשימה אינה של ה מועברים
למחלקה הראשונה באשר אין
עוד מקום במחלקת התיירים, בדיברי ה התחמקות
של ״אל-על״ .זוהי רשימה
המועברת לצוות המטוס עוד לפני הטיסה.
• מ. אלדר, מנב״ל אוניברסיטת
בר־אילן ,1.8.76 ,טיסה 015 לניו־יורק.
• ד״ר גולדמן ועוד ארבעה רופ אים
מתל־השומר , 1.8.76 ,טיסה 315ל לונדון.

שלמה להט, ראש עיריית תל-
אביב , 2.8.76 ,טיסה 315 ללונדון•
• יהודה הלמן (מנב״ל ועידת
הנשיאים) ואשתו ,3.8.76 ,טיסה 023
לניו-יורק•
£אפרים בן־ארצי, לשעבר מנ-
כ״ל ״אל-על״ ,8.8.76 ,טיסה 105 לניו-
יורק.

מנחם הכהן,

סה 001 לניו־יורק.

,9.8.76 טי

ילישריו (אשתו של אריק),

,10.8.76 טיסה 315 ללונדון*
• חיים ויניצקי (מנהל בחברת-
משקיעי־ישראל של סם רוטברג) , 12.8.76
טיסה 001 לניו-יורק.
• סם רוטברג ,12.8.76 ,טיסה
001 לניו״יורק.
• עודד גורודצקי ( בעל ״אמקור״),
,25.8.76 טיסה 023 לניו־יורק.
• בתו של האלוף בנימין פלד,
,17.8.76 טיסה 023 לניו־יורק.
• זאב שר, ציר ישראל בניו-יורק,
, 25.8.76 טיסה 1015 לניו״יורק.
• גברת דולצ׳ין, אשת גיזבר״הסוב-
נות , 26.8.76 ,טיסה 315 ללונדון.
• רחל משל, אשת מזכיר ההס תדרות
,1.9.76 ,טיסה 315 ללונדון.
• ארנולד פורסטר ואשתו,31.8.76 ,
טיסה 023 לניו-יורק.
• הרב מרדכי קירשנבלום, מנהל
בסוכנות היהודית ,2.9.76 ,טיסה 015
לניו״יורק•

שימחה איליד

ואשתו,

,6.9.76 טיסה 001 לניו-יורק•
• אריה מנור ואשתו ,9.9.76 ,טי סה
001 לניו-יורק.

הנושים דבקו

עוכבה הלוואה
ליג א ל הורוב־׳ן

את י שואד

בעיקבות פירסום פרשת המיפעל ש עומד
להקים יגאל הורוביץ, בעל-
מחלבות ויצרן מוצרי״חלב( ,״העולם הזה״
,) 2039 הורה מישרד״המיסחר־והתעשייה
לעכב את ההלוואה המבוקשת, ולבדוק
את הפרשה מחדש.

הערותיו הגזעניות של שר-החקלאות
האמריקאי לשעבר, איירל באץ׳ ,עלו
לישראל חרבה מאד. שר־חמיסחר״והתע-
שייה, חיים בר״לב, עמד לצאת בש-
ביע שעבר לחתום עם באץ׳ על הסכם
בין־ממשלתי שבו התחייבה ארצות־הברית
לספק לישראל במשן חמש שנים את כל
מחסורה בגרעינים.
שר-החוץ האמריקאי הנרי קיסינג׳ר
התנגד להסבם בכל תוקף• הוא טען בי
הסכם כזה יש לארה״ב רק עם ברית-
המועצות, וכי אם תחתום עליו עם יש ראל׳
תצטרן לחתום על שבמותו גם עם
יפאן ועם ארצות מערב־אירופה. אולם
באץ׳ עמד בתוקף על החוזה, והנשיא
פורד קיבל את דעתו. ימים אחדים לפני
החתימה הסופית התפוצצה פרשת הע רותיו
האנטי-כושיות של באץ׳ ,והוא
התפטר. קיסינג׳ר ניצל את התפטרותו,
וביטל את ההסכם שעמד להיחתם.

דובר חדש ל״בל״ל
יועץ אפלגוים
בלי ביטוח

ד״ר יאיר קדישאי 52 התמנה
כמנהל המחלקה לשיווק של ״בל״ל״ ,ה כוללת
גם את הדוברות. הוא בא במ קומו
של דב ארנון, שעבר לתפקיד
בביר אחר.

הורוביץ ביקש ביטוח ממשלתי להל וואות
במטבע״זר, לרכישת ציוד להקמת
מפעל לייצור גביעונים מפלסטיק עבור
מוצרי־החלב שלו. התבנית עוררה התנגדות
רבה של היצרנים בענף, שטענו כי
קיים עודף כושר-ייצור בארץ, וכי אין סי בה
שהממשלה תעודד הקמת מיפעלים
נוספים בתחום זה.
התברר כי אגף־המזון במישרד״המיס-
חר״והתעשייה נתן המלצה לתבנית, לא חר
שאגף־הביטיה סירב. המלצת אגף״
המזון בבר הגיעה אל טרכז-ההשקעות,
שעמד אף הוא להמליץ על הביטוח.
הנושא הגיע לידיעתו של עוזר שר-
המיסחר:והתעשייה, בועז אפלגוים,
וזה הורה מייד על עיכוב ההמלצות ועל
בדיקה מחודשת של הבקשה. השבוע תס תיים
הבדיקה, ויוחלט אם תינתן ערבות
ממשלתית להלוואה המבוקשת או לאו.

דובר קדישאי
בלי אפלייה

במדינה

ס י פז ר ־ אימים
נוסח הי צ יקו ק
תתחולל בבי תו
ש ל 1המלח יו
הקשיש נחום זו ד,

(המשך מעמוד )34
מסבירים ברצון, באמצעות בונד. תירוש,
אחיינו של הדוד לפני שישים או
שיבעים שנה הגיע לנידיור ק בלי פרוטה,
ובנה בשתי ידיו ממלכה כספית לא־קטנה...״
מוסר־ההשכל ברור: הגעת לניו־יורק?
אין לך עדיין פרוטה? (את ה״פרוטות״
השקעת, כמובן, במיבצע הברחת־הכסף, ב שכירת
עורך־הדיו לסידור ניירות ההגירה,
ברכישת המונית, המיסעדה, החנות למימכר
ספרים פורנוגראפיים).
אל דאגה• קרא את במחנה, בוא לכנסי־ההסברה
לקצינים וחיילים של מולדתך ה היסטורית,
ובמרוצת הזמן תתעשר, כמו
הדוד ז״ל, תחתום על צ׳קים למגבית, תבוא
אחת לשנה לארץ ו עי ניו ידמעו ואגרופך
יתקפץ בנחישות.
השנה בפזורה — בשנה הבאה בירושלים
(לביקור קצר).

דרבי־חיים
המכה האחרונה
עדות־שמיעה מ6וק6קת
שיכגעה רבגיס לאשר
לבעל לגרש את אשתו
הוא היד, אלמן. היא היתד. גרושה. אבל
הזיווג ביניהם לא עלה יפה מלכתחילה.
״היא היתד, מכה אותי,״ גילה מנחם יחי אל
לבית־הדין הרבני, שהתכנס כדי לדון
בבקשתו לגרש את אשתו שולמית .״היא
מתעוררת בלילות, מקימה שערוריות, שו ברת
כלים. אנחנו גרים בחדרים נפרדים.
זה שמונה שנים שאנחנו לא מקיימים יחסי-
אישות.״
האשד״ שולמית יחיאל, לא הכחישה את
טענות הבעל .״נכון,״ העידה ,״זה שמונה
שנים שאני ובעלי לא חיים כבעל ואשר.,״
כאן ביקשו הרבנים לברר מי מבני־הזוג
אשם־ בהפסקת יחסי־האישות ביניהם. כל
אחד מהם טען כי הוא היה היוזם להפסקת
היחסים .״הוא העליל עלי עלילות־שווא,״
טענה האשה .״זה התחיל עוד בעדן׳ ומאז
אנחנו לא ביחד.״
בנקודה זו הביא הבעל עד, כדי שיפריד
את טענתה של אשתו כי הוא מעליל עליה
עלילות־שווא. סיפר אליהו מורחיים, שהעיד
על עצמו שהוא קלפן במיקצועו זה עשר
שני ם :״עלינו לקומה השנייה בבית בקר־יית־שלום.
נכנסנו לדירה. בחדר היתד, מי טה
ועליה שכב גבר בתחתונים וגופיה.
האשד, היתה שם, לבושה בחלוק־לילה
שקוף. ניגשנו לגבר וביקשנו ממנו תעודת־זהות.
התברר שזה ערבי מחברון. האשד,
טענה כי הוא דייר שלה, וכי היא השכירה
לו את החדר תמורת מאה לירות לחודש.״
הקש האיטלקי. כאשר גילו הבעל ו העד
שהביא עימו את הערבי, הם מיהרו
להזעיק את המישטרה. סיפר רב־סמל יעקב
אביהו :״בשעה אחת־עשרה בלילה קיבלתי
הודעה כי אדם מבני־המיעוטים מסתובב
במקום. באתי לדירה שבה גרה שולמית
יחיאל, ומצאתי אצלה את האיש א׳.״ לדיברי
השוטר התברר כי האיש לא היה מחברון.
יותר מזה — הוא לא היה ערבי כלל.
כאשר עלה אל דוכן־העדים הגבר שנמצא
בדירתה של שולמית, היד, בפיו סיפור שו נה
לחלוטין :״נסעתי באוטובוס. האשד,
הזאת ישבה לידי. היא הזמינה אותי לבוא
אליה לשתות כום־תה. חשבתי שהיא פנויה.
גם אני פנוי. פיתאום באו, ודפקו בדלת.״
למרות עדותו של זה, הכחישה שולמית
יחיאל הכל, כשם שעשתה ב־ 27 בקשות
קודמות לגירו שין שהגיש נגדה בעלה
במרוצת שמונה השנים האחרונות .״הכל
שקר,״ טענה ,״בעלי מעליל עלי עלילות.
אני רוצה שלום־בית.״ אלא שבמקום שלום־
בית היא קיבלה גט־פיטורין. מה ששיכנע
את הרבנים לאפשר למנחם יחיאל לגרש
את אשתו, לא היתה העובדה שמצא אותה
בחברת גבר אחר. היתר, זו עדותו של
רחמים סאלם, שהכיר את שני בגי־הזוג עוד
בעדן.
״עוד בעדן,״ סיפר ״דאיתי את האשה
עם בחור איטלקי, גוי.״
עדות זו זיעזעה את שלושת הרבנים
שי שבו בדין .״גוי? מאיפה אתה יודע שהוא
היה גוי? ״ חקרו.
״שמעתי שסיפרו עליו שהוא גוי,״ הסביר
העד ,״למרות שהוא התחתן אחר־כך עם
בחורה יהודיה.״
קבעו הרבנים חד־וחלק :״הבעל רשאי
לגרש את אשתו, ומיצווה עליו לגרשה.״

1י71ל1*0

נחום נרדי, בן ,75 מיוצרי הזמר העיברי העממי המקורי. בתמונת
| 11 # #111 הוא נראה לבוש פידמה, בביתו שברחוב קלונימוס בצפון תל־אביב,
ימים אחדים אחרי שעזב את בית־החולים שבו היה מאושפז זמן רב. ב שובו
לביתו נדהם למצוא באחד החדרים אדם מוזר, אשר ליווה אותו כל ימי חוליו מבלי
שנתבקש לכך, ומתוך מניעים מיסתוריים ונעלמים. כשנתבקש לעזוב את דירת נרדי, סירב.

תו ולעסקיו של נחום נרדי, טוען כי שסו
עמנואל חכם, וכי עשה את שעשה מ תון
״הערצה עיוורת למלחין הדגול הבודד.״

*** עת־ ערג מאוחרת. איש קשיש,
\1 /נתמך בידי אדם אחר, מובל במעלה
המדרגות בבית ברחוב קלונימום מיספר
14 בצפון תל־אביב. התומך בו, גבר בעל
תווי-פנים מוזרים מעט, פותח את דלת
הדירה שבקומה הראשונה. על הסף מת מוטט
האיש הזקן. תוך שהוא פולט גני חות
כבדות. האיש האחר ממהר אל הטלפון
ומזעיק אמבולנס. תוך דקות אחדות מובא
הקשיש לבית־ר,חולים איכילוב וניצל ״ברג עים
האחרונים,״ לדיברי הרופאים.

מאי־שם הופיע שו ב האיש המיסתורי ו דאג
להביאו לפני רופא, ואחר־בך דאג
לאשפזו בבית־החולים דונולו ביפו. איש
לא שאל אותו מדוע הוא עוזר לנרדי, ומי

רק ביום המחרת התבררה לרופאים זהו תו של הזקן, שחייו ניצלו מהתקפת־לב
בדרך־נס, בזכותו של האלמוני שהביאו ל־בית־החולים.
בתווי־פניו של הישיש התקשו
לזהות את הדמות שראו פעמים רבות
בעבר בטלוויזיה, ושבוודאי שרו ועדיין
שרים את שיריו, בערבי נוסטלגיה, במסי בות
יום-הולדת לילדים וסביב המדורה ב־ל״ג
בעומר.

בתחילת השבוע שעבר חזר גרדי ל דירתו
ברחוב קלונימוס. הפתעתו היתד,
מוחלטת כשמצא באחד החדרים את חפציו
של אותו איש שי שב ליד מיטתו שיבעים
ימים רצופים .״מי אתה?״ שאל אותו. ה תשובה
לא מיהרה לבוא, אולם כשהגיעה
סוף־סוף היא פרצה בצורת ויכוח מר וקולני
בין נרדי לבין האיש שסעד אותו כל ימי
מחלתו.

הצל ה מי ס תודי
בא להשתלט
ותו זקן, ששכב בודד במחלקת־ההתאוששות
בבית־ה,חולים, לא היה
אלא יו צר ומטפח השיר העממי הישראלי,
נחום נרדי. מלחין ומנצח שנאמר עליו כי
״נתן זמר בפי גדולים וקטנים מאז דרך
על אדמת ישראל בשנת ,1923 ועד תחילת
שנות השבעים.״ נחום נרדי הוא כיום
ישיש, חולה וגלמוד.
מי היה האיש שהביאו לבית־החולים, זאת
לא זכר. כעבור שבועות אחדים עזב גרדי
את בית־החולים. אולם, לא עברו ימים
רבים ו שו ב חלה, הפעם במערכת־העיכול.

ביקשו לעשות זאת. האיש פשוט לא השיב
לשאלות.
בבית־ד,חולים שכב נרדי שיבעים־ואחד
ימים, לאחר שנכשל הניסיון הראשון ל־גתחו
הוא אושפז במחלקת ההתאוששות של
בבית־החולים, וכעבור שבועות אחדים של
טיפול מרוכז בזריקות ותרופות מייוחדות,
הוחלט לנתחו שנית. הפעם הוכתר הניתוח
בהצלחה.
כל אותם ימים ארוכים לא מש האיש ה־מיסתורי
ממיטתו של נרדי. הוא י שב ב שלווה,
על שרפרף קטן, משעות־הבוקר ה מוקדמות
ועד לשעות אחר־הצתריים ממאו־חרות.
בשעה ע שר בבוקר היה דו אג להביא
לנרדי, מן הקיוסק הסמוך לבית־ז־,חולים,
עיתון ובקבוק משקה קל. כשהגיעו מדי־פעם
האורחים המעטים לדרוש בשלומו
של המלחין הוותיק, היה אותו אדם מיס־תורי
נדחק לקרן־זווית, וכשנשאל למעשיו
שם מילמל מישפטים אחדים, בלתי־ברורים.

ימי הזוהר

של נחום נדדי
היו בשנות החמי שים.
בתמונה הוא נראה עם בתו מני זימרה שאף שואיו
הראשונים, נעמה,
רבים משיריו. גס שתי נשותיו של נרדי,
צדוק, התפרסמו
ברכה צפירהואהובה
כמבצעות שיריו של המלחין נחום נרדי.

אותו אדם מוזר, הנראה כגיבור קלאסי
לקוח מאחד מספריה של סופרת־הבלשים
האנגלית אגאתה כריסטי, או כדמות מיס*
תורית, המופיעה ונעלמת בזמנים מוזרים
באחד מסירטי במאי סירטי־האימים, אל־פרד
היצ׳קוק, סירב להזדהות.
לנרדי ניראה מה שהתרחש סביבו כחלום־
ביעותים מעולם אחר. ככל שהשתדל, לא

המיסתורי

ואת

הצליח להבין את האיש
מניעיו הנעלמים.
תווי־פנים בעל מוזר,
אותו אדם
חינו,
רועמת,
ונימת־דיבור
תקיפים
בך מסתגר, מהנדס־בדימוס ומעריץ מימים
ימימה של המלחין נדרי .״אני עימנואל
חכם,״ כך הוא מציג עצמו בפני כל, ונחום
נרדי איננו בטוח כלל שאכן זה שמו ה אמיתי
של האיש. לדבריו הוא גרוש, ו הכיר
את נרדי באמצעות בתו מנישואיו
הראשונים, נעמה.
נעמה נרדי, שנודעה בשנות השישים
כמבצעת שי רי אביה, נחום, היא בתו מ נישואיו
הראשונים לזמרת התימניה המפור סמת,
ברכה צפירה שמיישואיה השניים,
לנגן התיזמורת הפילהרמונית הישראלית,
בן־עמי זילבר, נולד בנה, הזמר אריאל
זילבר.

ניקוה צמוד

מעניק עימנואל חכם, הטוען כי
הוא מהנדם־בדימוס, למלחין נחום
נרדי. בתמונה הוא נראה מביט בנרדי במבט חמור וזועף, כיוון

אחר־כך קרתה התקפת־הלב והרגשתי חובה
להישאר ליד הזקן הבודד הזה, שרבים
מחבריו זנחו אותו.״

נ תעלומה

נרדי אינו מבין את
אשר מתרחש סביבו.
״נדהמתי! מי האיש הזה ומה הוא רוצח
ממני? הוא רודה בי, ואינו מתחשב. פת השבוע.
אום
הוא נכנס לביתי,״ סיפר

בשנים האחרונות חלתה נעמה, ואושפזה
פעמים אחדות בבתי-חולים לחולי נפש.
״באחד מגילגוליד, שם היא הכירה אותי,״
סיפר עימנואל׳ המסרב לנקוב בגילו ונראה
כבן .50״אני הערצתי אותה ואת אביה
בגלל השירים היפים שלהם, עוד מצעירותי.
עזרתי לנעמה רמת, ובאחד הלילות היא
טילפנה אלי וביקשה שאבוא לעזור לאביה,
שביקר אצלה, לחזור לדירתו. באתי, עזרתי,

אולם לא הכל בה פשוט כפי שמציג
זאת עימנואל. בפי שיפרה אביגל, אחותו
הבכירה של גרדי, גירסה שונה במיקצת.
״פיתאום ראיתי איש נכנם לחיים של נחום,״
סיפרה .״הוא בא אליו הביתה, והתחיל
אפילו לקחת ממני כסף. נתתי לו שלושת
אלפים לירות בבית־החולים, ועכשיו ביקש
עוד אלף לירות. אני לא יודעת מה הוא
עושה כאן, ומי ביקש ממנו לפלוש לדירה
ולחיים של נחום.״
נחום נרדי עצמו רותח על האיש. באחד
מימי השבוע שעבר טילפן אל ידידתו, ה זמרת
יפה ירקוני, וביקש את עזרתה .״ה איש
הזד, הוא אכזר,״ טען נרדי באוזניה.
״הוא רודה בי, צועק עלי, מעליב אותי
ומתנהג אלי כאילו אני אפס.
״בהתחלה, כשבאתי לדירה, כימעט קי
בגיל
75 נחום ורדי הוא אדם בודד, חלש, שנותר
כמעט ללא. ידידים. למלחין המפורמם, שבימי

זוהרו היה מוקף חברים ונשים יפות, קשה לקבל את המצב כמו

שלמרות חוליו לא ויתר על הנגינה בפסנתר. ברקע, הווילון
המתנופף בחדר־האורחים של נרדי, כרקע מתאים לפרשייה
המתחוללת בביתו, נוסח־סירטי האימים של אלפרד היצ׳קוק. אותו שנים היה צועק

מצפה לטיפת התחשבות.״ חכם, מצידו,
טוען בי אין כל קשר בין העסקים שהוא
מנהל עבור נרדי לבין האהבה, החד־צדדית
לפחות, השוררת ביניהם.

בלתי התקפת־לב נוספת, כשראיתי
בחדר השני, שהיה שייך עד לפני
אחדות לבתי נעמה. אחר־כך הוא
מתיישב לידי בזמן האוכל במיטבח,
עלי וממש מענה אותי.״

עימנואל חכם קיבל על עצמו לא
רק לסעוד את נרדי בחוליו. הוא נכנס
גם עמוק לתוך עסקיו של נרדי. תוך כדי
היכרותם הקצרה של המלחין והמהנדס
שיכנע חכם את נרדי למסור לידיו את
מלוא הזכויות על הפקת והפצת תקליטיו,
שבהם כלולים שיריו הישנים כמו לא ביום
ולא בלילה, יש לי גן, עורו אחים ועוד
רבים אחרים, המתנגנים עד היום על גלי
האתר.

על מהות האהבה הזו אפשר לתהות.
נרדי מצהיר באוזני כל, גם באוזני עימנואל
עצמו, כי היה מעדיף להיפטר מן הגבר
המוזר הזה, שבפה עצמו עליו. עימנואל
עומד על דעתו שנר די זקוק לטיפול צמוד
לפחות שש־עשרה שעות ביממה .״אי־אפ־ש
ר ל עזוב אותו סתם כך. הוא אפילו לא
מסוגל להלך לבדו,״ טוען עימנואל, ומוסיף
מייד כי ברשותו דירה בתל־אביב, שבה
מתגוררת כעת בתו, הלומדת בסמינר־ל־מורות
.״אני לא צריך את החדר העלום
בבית של נחום,״ הוא אומר.

״נתתי לו להתעסק בתקליטים שלי,
זה לא אומר שהוא צריך לשבת בבית
ולשגע אותי כל היום,״ אומר נרדי,
היום הלחין כאלף־וחמש מאות שירים.
אדם חולה, וכבר אינני צעיר כל־בך
אבל שלי
שעד
״אני
ואני

שהוא. ייתכן• שזהו המפתח להבנת התעלומה המוזרה המתרחשת
בביתו, בינו לבין האדם המוזר שפלש לחייו. בתמונה הוא
שלו.
כחדר־המגורים גס המשמש
בחדר־-האורחים,
נראה
עולם באמת מוזר
* * ה מניע את האיש להישאר במחיצת
1* 1נרדי, פרט לעסקים ול״הערצת שירי ה מלחין
הדגול״? נראה שגם לו־עצמו אין
תשובה מוחלטת על כך. הוא שומר היטב
על. די מויו כאדם מוזר ומיסתורי. בסודי-
סודות הוא מוכן להצהיר, כי ״נרדי הוא
אולי אמן גדול, אבל בתור בן־אדם היא איש
קשה. מה שלא עשיתי למענו, תמיד השמיץ
וקיטר. הבאתי לו את מיטב האוכל, ועכשיו
הוא השמין ושכח מי גרם לכך שיבריא
בקצב שכזה.״
נחום נרדי עדיין אינו מסוגל לנוע ב חופשיות,
אבל מן הפסנתר הוא מסרב
להיפרד ולמרות הכל הוא מנגן ו שר ״במו
בימים הטובים ההם,״ לדבריו.
כיום מתלוצץ נחום נרדי כי לעולם לא
יוכל לחזור עוד למיצעדי־הפיזמונים בגלל
בנו־החורג׳ אריאל זילבר .״זה מה שאנשים
אוהבים היום. אותי, כך נדמה לי, הם כבר
קצת שכחו,״ הוא אומר .״עכשיו נשארו
אתי רק אנשים שרוצים ברעתי, כמו ה־עימנואל
הזה.״
אבל עימנואל חכם מקבל הכל כשבת־צחוק
על פניו. ליפה ירקוני, החוקרת ל מעשיו,
הוא אומר ר ק :״אני הייתי עם
נרדי כשאף אחד לא היה איתו. אני אשאר
איתו גם עכשיו.״ הוא השתכן בחדר לא־גדול,
שבו מיטה צרה וסביב איצטבות רבות
עמוסות עותקים חדשים של כל תקליטיו
של נרדי. כל מה שמחזיק עימנואל משלו
בחדר, שהחליט כי יהיה שלו, הוא בגדים
אחדים ותיק קטן.
נראה, לפחות לפי-שעה, ששום כוח ב עולם
לא יוכל לסלק את האיש המשונה
מביתו ומחייו של נחום נרדי .״עולם מוזר,״
הביעה דעתה אחת המבקרות בבית נרדי
החולה .״באמת עולם מוז ר! ״

מאיר דורון

י שו הדוערהנינותומשהגנ 1י בן ה־ , 1 7
סגן־ארוו ־ איהנס בסקי־מ ים, וץומוחו מעליה [

ממש ״נזכור״ לסקי־המים. הוא מבלה
כל סוף־שבוע, ללא ינצא־מן־הכלל בכינרת.
ך* ירת סקי־חמוס דהרה במהירות
^ של 60 קמ״ש. מאחריה נגרר — באמ צעות
כבל — :משה גנזי בן ה־ .17 בהת קרבם
לאמור המקפצה שינה: משה, בעזרת
מיגלשיו, את ביוון גלישתו: תוך שהוא
מגביר את מהירותו לכדי 100 קמ״ש,
כשהסירה ממשיכה לדהור ב־ 60 קמ״ש
(תרגיל סקי-מים ידוע, שמטרתו להגיע
אל המקפצה במהירות המירבית).
במהירות של 100 קמ״ש נחת משה
על המקפצה. כשהוא ממשיך להחזיק בקצה
הכבל המחובר לסירה, ניתר לגובה של
שמונה מטרים — ולמרחק של 45 מטרים.
בעת הנחיתה השתחרר מיגלשו הימני של
הנער. המיגלש פגע באחת מצלעותיו.
משה גנזי• ,שהיה אז במחנה־אימונים —
בחודש אוגוסט האחרון — ליד אחד האג מים
המלאכותיים של לונדון, הובהל ל־בית־חולים
קרוב. צילום-רנטגן גילה, שה שמונה
קפיצה
האקרובטית לגובה של
מטרים ולמרחק 45 מטרים, עלתה לו בשבר
באחת הצלעות.
רופא בית החולים הורה לנער הישראלי
בסקי־המים
להפסיק מייד את אימוניו
באנגליה. פציעה זו, שאירעה ימים ספו רים
לפני אליפות־אירופה בסקי־מים, היתד,

הויחוו באוויר
בתמונה נראה גנזי משה
כשהוא מרחף באוויר, באחד
האגמים ליד לונדון. הריחוף באוויר נמשך כשתייס־שלוש שניות,
ונעשה תוך כדי קפיצה למרחק. הגובה המירבי שאליו מסוגל

גולש להגיע הוא שמונה מטרים. השיא העולמי לקפיצה למרחק
לגולשים הוא 53 מטרים. שיאו של משה ג-נזי הוא 47
מטרים. את מיבצעיו על המים הוא מחלק לשלושה: קפיצות למר חק,
סלאלום ותרגילים על המים. קפיצותיו הן הצד החזק שלו.

אכזרית מדי לגבי הנער הבת־ימי, שהכין
עצמו משך שנה תמימה לקראת אליפות

רקדן באלט־על־המים

שה החליט ליטול חלק באליפות-
אירופה לבוגרים עם צלע שבורח,
והשיג את המקום השני באליפות.

היכון ׳לנחיתה

משה גנזי מרחף באוויר, באחד האגמים המלאכותיים
שליד לונדון. בתמונה הוא מנסה לאזן את מיגלשיו,
לפני הנחיתה. הוא לבוש במלוא ציוד־המגן — כובע־מגן, חליפת־מגן וכפפות.
באחת מקפיצותיו בחודש אוגוסט האחרון שבר משה גנזי הצעיר אחת מצלעותיו.

כי משה גנזי בן ה* ,17 תלמיד
תה י״ב בתיכון חשמונאים בבת־ים, הפך
בישנים האחרונות אחד הספורטאים היש ראליים
המצליחים ביו תר בחיו״ל. בכל
תחרות בחו״ל שבה השתתף בשלוש הש•-
נים האחרונות — הוא זכה באחד המקומות
הראשונים.
בישראל נחשב משה גנזי כאלוף הארץ
בסקי-מים זה שלוש ימנים. שוחרי סקי־המים
בישראל: מכנים אותו ״רקדן באלט-
על־המים״ .את מיבצעיו על המים הוא

משה גנזי מו חו מעל הצמחת, כשהוא מנתו מעיל המקפצה למוחק 45 מטו
׳מחלק ל שלוש ה: קפיצות למרחק; סלא־לום
— מעבר עקלתון בין כדורים הצפים־
מונחים על המים ; החלק השלישי הם
התרגילים (טריקס) שהוא מבצע על המים.
כל הופעה של משה גנזי בכינרת מהווה
מיפגן אקרובטי עוצר־נשימה .״לחזות ב [
תחרות
סקי־מים זה לא פחות מעניין ומר ן

מאשר לחזות בקרקס,״ אומר יעקב
גנזי, אביו ישל משה.
מישפחת גנזי — המונה חמש נפשות — ן קשורה לים בעבותוודאהבה. שלושת היל-
דים, עופר 21 משה וענת ( )9בילו את
ילדותם סמוך לחוף ימה של בת־ים, הנמ צא
במרחק של 50 מטרים מביתם.
״לפני 12 שנה,״ מספד משה גנזי ,״אבי

ועוד שיבעה מחבריו קנו סירה ישנה במ שותף.
החבר׳ה של אבי התחילו לעשות
את הסקי בימה של בת־ים. אבל ביגלל
הגלים והרוחות אי-אפשר היה לעשות סקי

ראוי ל־שמו. המקום הטוב ביותר לעשות

סקי זה בכינרת. אבי קנה סירה חדשה

יותר, הפעם דק עם שותף אחד. הסירה
עוגנת בכינרת. אם חורי לא נוסעים בשבת
זו או אחרת לכינרת, אני נוסע לבד. אני
ד יוצא ביום שישי באוטובוס.״

הייתי חוסך מבילויים אחדים, כדי לעשות
קצת כיף על המים. כל אחד עם השיגעון
שלו. רוב האנשים שאני פוגש שם, באים
מבת־ים, רמת־גן וגיבעתיים.״
היום יש לאביו של משה גנזי בית־חרו-
שת לתריסים. כשנוסע בנו, משה, לחו״ל,
עולה שהותו שם כ־ 30 אלף לירות. משה

גנזי עורך בחודשים יולי־אוגוסט כמה
תחרויות באירופה, כאשר שוחרי סקי־המים
שם מנסים לארגן מירב של תחרויות
בקיץ הקצר באירופה.
כיצד משיג האב, יעקב גנזי 30 ,אלף
לירות (לפחות) עבור בנו, מדי קיץ בקיץ י
משיב האב :״עסקני הענף יוצרים קשר

המיליונר

האנגלי אימץ

״לא ספורט
לעניים״
* * סיפורו מסתכר, כי עד לפני חמש
שנים לא היה סקי־המים ספורט רי־ש-
מי בישראל. כשביקשו גולשי סקי־המים
תמיכה מרשות הספורט הציג להם יריב
אורן, מנהל הרשות, תנאי אחד :״תתחילו
להצליח בחו״ל, ותקבלו תמיכה.״ עסקני
הענף החליטו לשלוח לתחרויות בחו״ל
את משה גנזי. כשהחל הנער הבת־ימי לה ״
ביא עימו גביעים מחו״ל, החליטה רשות
הספורט לתמוך בענף סקי-המים בסכום
של 15 אלף לירות .״זה לא סכום רציני,״
אומר יעקב גנזי ,״אבל גם זה מ־שהו.״
בישראל עוסקים בענף סקי־המים כ500-
בקירוב.
מישפחות, היינו כ־ 2000 איש
מקום־המיפגש המרכזי של הגולשים הוא
בכינרת, מחיר סירתה ישל מישפחת גנזי
60 אלף לירות, שאליו מתווספות הוצאות
כמו דמי-אחזקה בחוף הכינרת, ציוד הגלי שה,
דלק( ,מכונית פלוס הסירה) ,שלא
לדבר על הבלאי .״הספורט הזה,״ אומרת
! יעל גנזי, אמו של משה ,״הוא לא ספורט
לעניים. אבל הוא גם לא ספורט רק
לעשירים.״
אביו של משה טוען, כי האנשים שהוא
פוגש מדי שבוע בכינרת אינם באים דווקא
מצד,לה ומכפר־שמריהו .״כשאני התחלתי
לעשות סקי, הייתי שכיר,״ הוא מספר.

עם כל מיני בתי-חרושת ומיפעלים, ומקב לים
מהם תמיכה. לא תמיכה גדולה, אבל
מכל אחד קצת. כשיש תחרות סקי-מים
בכינרת, אנחנו עדשים למיפעלים התומ כים
פירסומת. לאודך מסלול הגלישה
אנחנו מציבים שלטים. האמת היא,״ ממ שיך
האב ,״שכל גולש יוצר לעצמו קש רים
עם כל מיני בתי־חרושת שי ש לו
יהסי־גומלין איתם.״

אווירודיגמיקה

משה גנזי מבצע את תעלוליו בכינרת. בישראל א ץ
כי כדי להיות
לו יריבים של ממש. הוא טוען,
גולש־קופץ תחרותי חייב הקופץ ליישם את חוקי האווירודינמיקה. בתמונה אפשר
לראות את משה גנזי מתכופף, במטרה להקטין את ההתנגדות החזיתית של האוויר.

ך• אמת היא, שאת הדחיפה העיקרית
1 1לענף סקי־המים בישראל נתן מיל יונר
אנגלי בשם דייוי ד ניי שן, שבבעלותו
לפני כחמש
מועדון סקי־מים בלונדון.
ישנים י צרו איתו קשר כמה גולשים מיש ראל.
המיליונר היהודי בעל הלב החם,
נדהם כשסופר לו שאין בי-שראל ספורט
סקי־מים מאורגן .״אם לארץ כמו שלכם
אין סקי־׳מים מאורגן, הרי אתם ממש
חוטאים לטבע,״ אמר .״איך אפשר ו ! ״
ניישן החליט לבקר בישראל לפני כחמש
שנים, ימים ספורים אחרי שפגש בגולשים
הישראליים שבאו להזות באליפות־אירופה
לסקי־מים שנערכה אז בספרד. המיליונר
היהודי בא לישראל עם הרבה התלהבות
ו ר צון טוב. כסף לא חסר לו. הגולשים,
שקפצו על המציאה הכשרה, החליטו להופ כו
נשיא ההתאחדות לסקי־מים בישראל.
בזכותו של המיליונר האנגלי הנדיב וה נלהב
עלתה הכינרת על מפת־הסיורים של
שוחרי סקי־המים מאירופה, הפוקדים אותה
לא רק בחודשי הקיץ. לא זו בלבד ש־דייוויד
ניי-שן הזרים לישראל כספים, הרי
הוא המליץ בפני גולשים מארצות שונות
באירופה לעשות סקי-מים בישראל.
עד עצם היום הזה ממשיך דייווי ד ניי שן
לתמוך בגולשים בישראל. כשנוסע משה
גנזי לתחרויות באירופה סדי קיץ, הוא
מתארח במועדונו של המיליונר היהודי.
אגב, שלוש נסיעותיו הראשונות לחו״ל
מומנו על-ידי המיליונר האנגלי־יהודי. הוא
גם זה שהחליט לקחת עימו מדי קיץ
ללונדון כסה גולשים צעירים, שבעת בי קורו
הראשון בישראל חזה להם עתיד.
בין צעירים אלה היה גם משה גנזי, שהיה
אז בן 12 בלבד.
מאז גיל ,12 מדי שבוע בשבוע, בחוף
הכינרת, ניתן להזות בתעלוליו המדהימים
של משה גנזי רחב־הכתפיים.
לקהל-הצופים בו מזומן מופע אקרובטי
מרהיב חינם-איך כסף, כמיטב המסורת של
ישו הנוצרי, שהיטיב כידוע להלך על
המים.

קולנוע במאים האיש שידע להפחיד
י 1חד מדי
התראה: כל מי שמתכונן ללכת לסירטו
החדש של אלפרד היצ׳קוק, מזימות, מתוך
ציפייה שדמו יקפא בעורקיו, נישמתו תפרח
וברכיו ישקשקו, ולא יסתפק בפחות מזה,
עומד להתאכזב מרה. לעומת זאת, כל מי
שרוצה לראות מלאכת־מחשבת קולנועית,
סרט מפוכח ומבריק, משעשע ומעורר־מח־שבה
בעת־ובעונה־אחת, חובה עליו ללכת
ולראות את הסרט.
בעצם, מה שקורה כאן לא צריך היה
להפתיע איש. היצ׳קוק מעולם לא היה

מביבי במשפחה
אדויג פנש

•רנצו מונטניאני

בכורה ארצית
בקולניע ״

מבצע מפוצץ
חדש!

0111 עס חונתחעיווס וסותשנש
חונות׳!
פרטים השבוע ב-

סינמה 1־

ז׳ולייט מניאל

תל-אביב
4.10-7.30-9.30

שחקנית קארן בדייל!
בלונדית למראית־עין
חסיד האלימות המפורשת, הפחד הגלוי,
האימה המיידית. היחידי מבין סרטיו שהציג
שפיכות־דמים ש ל ממש, פסיכו, צולם ב־שחור־לבן
כדי לעמעם את אפקט הזוועה.
ומיפלצות כמו הגורילה קינג־קונג או ה כריש
ברום לא עניינו אותו מעודו.
מאידן־ ,היצ׳קוק היה מאדומתמיד אמן
החרדה הנסתרת .״אם פצצה מתפוצצת
מתחת לשולחן והורגת את כל היושבים
סביבו, אתה משיג על הבד ע שר שניו ת של
אימה,״ מסביר היצ׳וק למראייניו .״אבל אם
אתה מבשר לצופה 10 דקות לפני־כן שיש
פצצה מתחת לשולחן והיא עומדת להתפוצץ,
השגת 10 דקות חרדה.״ ומי שזוכר את
האיש שידע יותר מדי, עם דקות־החרדה
הארוכות המקדימות את צילצול המציל־תיים
שצרי ך היה לכסות על רעש של
יריית־אקדח, יודע בדיוק למה הכוונה.
אין גווייה לרפואה. אלא שב־אפילו
החרדה הנס סירטו
האחרון,
תרת אינה מעסיקה אותו ביותר. זהו
הסרט הפחות־מאיים שעשה מאז מה קרה
להארי. אין כאן אפילו גווייה אחת לרפו אה•
נדמה כאילו, אחרי 72 סרטים קוד מים,
החליט היצ׳קוק שהגיע הזמן לחייך,

העול ם

הזח

2043

לנוח, לזנשות סרט שי שיב כביכול לכל דד
תיאורטיקנים שכתבו עליו מחקרים, יענה
— מבלי להשיב אף על שאלד, אחת.
שאלה רא שונ ה: מה מניע את גי בוריו
של היצ׳קוקז כל החסידים משיבים פה־אחד:
רגש־האשמד, הנובע מן החטא הקד מון,
שהוא תוצאה של החינוך הישועי
שקיבל בילדותו. האומנם? ובכן, היצ׳קוק
לשירותכם: הסרט מתחיל בכך שאשה מבו גרת
ועשירה מציעה ל״מדיום״ המשוחחת
בשמה עם עולם־הרוחות, סכום של 10
אלפים דולר, כדי שתמצא עבורה את בן־
אחותה שסולק עם לידתו מבית המישפחה.
והסרט מסתיים עם הכשלת הנבלים, הנר דפים
כל־כך על-ידי אשמתם, עד שנדמה
להם כי זו הסיבה היחידה להתעניינות ה זולת
בהם והם מגיבים בצורה לא־נכונה
דווקא כשהמזל עומד להאיר להם פנים.

שני הזוגות. בין שני הקצוות הללו
עוסק היצ׳קוק, בעזרת המפיק־תסריטאי
ארנסט להמן (שעימו עשה את מזימות
בינלאומיות) בשני זוגות שניבנו במייוחד
כדי שהאחד יהיה ההיפך המוחלט של ה אחר.
הזוג הראשון הוא ה״מדיום״ וידידה,
נהג־מונית המשמש חליפות כבלש המת חקה
אחר הבן האובד. הזוג השני, זוג עבר יינים
גאוני שחוטף אנשים מפורסמים, ו מחזיר
אותם רק לאחר שהוא מקבל, ככופר,
יהלומים יקרי־ערך.
בזוג הראשון, האשד, היא הגורם השו לט,
הדוחף קדימה, השאפתן. בזוג השני
זהו הגבר. בזוג הראשון, הגבר הוא זה ש צריך
לבצע את העבודה השחורה, להעמיד
פנים ולהתחזות כמישהו אחר, בזוג השני

מכונת חיסול
עם מצפון
הצייד (חן, תל־אביב, צרפת) —
ההרפתקה החדשה של ז׳אן פול
בלמונדו מציגה אותו כקוטל-
הפושעים היעיל ביותר באירופה ; אם־כי הוא עובד בשירות
החוק, הוא שומר בקנאות על אלמוניותו (לכל אורך הסרט
אין מזכירים את שמו) ,ובסיום כל פעולה מוצלחת ממתינה
לו מיזוודת־מתכת קטנה, דחוסה לעייפה בשטרות בסכום
בעל הרבה אפסים.
כדי להראות שגם למכונות־חיסול מופלאות מסוגו יש
מצפון, עוסק הסרט ביוזמה התנדבותית של הצייד המהולל:
הוא מציע למישטרה ללכוד, ללא תשלום, שודד ורוצח בדם
קר, המטיל אימתו על צרפת כולה. תוך כדי המעשה מפגין
בלמונדו את כל כישוריו האתלטיים המבורכים, את מערכת-
החיוכים המחוללת שלו, ואף מעריצה לא תוכל להתלונן
שחסך, ולו קורטוב אחד, מקיסמו המפורסם•
אולם, סרט הוא יותר מאשר חיוכים, אקרובטיקה
ומיקסמים• וכאן נכנס לתמונה הבמאי פיליפ לאברו, שעשה
כבר עם בלמונדו את היורש. לאברו הוא חסיד גדול של
קולנוע־חמתח האמריקאי, ואוהב מאד יצורים על־אנושיים,
וכאן ניתנת לו ההזדמנות להשתעשע בשניהם יחד. הוא
דוחס לסרט המוני סממנים של מתח, גם כשאין בכך צורך,

ז׳אן־פול בלמונדו — מערכת חיוכים
שומר את הצופה במצב של עירנות חסרת-נשימח, מתמדת,
שבסופו של דבר היא מעייפת למדי. נוסף לכך מתלבט לאברו
בבניית התסריט, כשהוא מסתבך בכמה סיפורים בעת-
ובעונה-אחת, מה שאינו תורם כמובן לריכוז של חצופה.

אנעץ> הנעץ>א
א>>נדה

שחקנית ברברה האריס
בלונדית עגולה וחצופה

זו האשה. אבל הסיבות שמאחרי מעשי כל
אחד מבני הזוגות, הפוכות. הזוג הראשון,
שפעילותו המינית היא, כמרומז, גובלת
בהגזמה, מסתבר בחיפוש אחר היורש מתוך
מגמר, להגיע לרווחה כלכלית. הזוג השני
מסתבך בחטיפות, כדי להכניס מעט פיל-
פל לתוך רווחה משעממת.
הגיבורה ההיצ׳קוקית. שאלה שנייה:
איך נראית הגיבורה ההיצ׳קוקית האופ ייני
ת? התשובה פשוטה: בלונדית, חטובה,
קרירה, רומזת להימצאות הר־געש מתחת
לקרחון. דוג מו ת: ג׳ון פונטיין, אינגריד
ברגמן, גרייס קלי, טיפי הדרן. אם כך,
בבקשה. מזימות מתחיל עם בלונדית, אבל
ר,יא עגלגלה, חצופה, לא מתאמיה בשום
פנים לדפוס הקלאסי. אך רגע! אם בלונ דית
זו (ברברה האריס) ,שהיא המדיום,
אינה משביעה רצון, הנה תוך כדי נסיעה
עם ידידה, נהג המונית (ברום דרו) ,הם
כמעט שעולים על בלונדית אחרת, מת־אימה
הרבה יותר, והמצלמה — המר גישה,
כמעט כמו הצופה, שזו צריכה להיות
הבלונדית ההיצ׳קוקית — עוזבת את ה מונית
ועוקבת אחריה. הצי׳קוק הטוב והישן
אינו מאכזב ...עד שהבלונדית מסירה את
הפיאה, את העקבים הגבוהים ואת הארשת
הקרירה והאדישה שעל פניה, ומתחת ל מסיבה
מסתתרת דמותה מלאת־ד,חרדות של
קארן בלק.
מבטשובב. שאלה ש לי שי ת: עם מה
מזהים תמיד את היצ׳קוק? עם הפחד,
כמובן. ובכן, כדי שלא יהיו ספקות, הסרט
מתחיל בסצינה שצריכה לעורר תחושת
מיסתורין ופחד. ברברה האריס משוחחת
עם רוחות מן העולם הבא, ומוציאה מגרו נה
קולות המזכירים באורח מוזר את מגרש
(המשך בעמוד ) 42

העול ם

הזה 2043

גשם יורד בצ׳ילה( .תכלת ו־דרייב״אין,
תל־אביב, בולגריה־צר־פת)
— הבמאי הלוויו סוטו, יליד
צ׳ילה שברח עם עליית פינוטט, עטה סרט זה על נפילת
משטר איינדת בבולגריה, עט כוכבים־מתנדבים מכל העולם,
והשתדל להישאר צמוד לאירועים ההיסטוריים• הסרט מת חיל
בבוקרו של אותו יום שחור לתולדות צ׳ילה, ה־ 13 בספ טמבר
,1973 כשהגנרלים הסיתו את הצבא בארמון הנשי אות
וחיסלו את טח שניראה כניסיון האמיתי הראשון
בדרום אמריקה, להקים מישטר דמוקרטי. הסיפור מתפתח
סביב כמה מוקדים מקבילים, לפי מיטב נוסחות קוסטא־גווראס
(סוטו היה אסיסטנט שלו, באמריקאי שנעשה
בצ׳ילה) ,כשבמרכז אחד מהם איש״חטלוויזיח אוגוסטו או״
ליוורז (ידיד של הבמאי, שנהרג יחד עם איינדה בארמון
הנשיאות); בשני, עיתונאי צרפתי בשם קאלבה ; בשלישי,
מנהיג״פועלים נאמן לשילטון ; ברביעי, הסטודנטים המתנגדים
לצבא ; בחמישי, חוגי הצבא עצמו, וכן הלאה, תוך
שילוב במה מבטים קצרים אל העבר, האמורים לספק את
הרקע להבנת המאורעות.
הבעייה הגדולה של הסרט היא, שמתוך התלהבותו של
סוטו לנושא, קנאותו למחנה איינדה ושינאתו הבוערת
לגנרלים, הוא מגיש תמונה מעוותת עד־כדי״כך שקשה

טנקים בפעולה — יום שחור בצ׳ילה
להתרשם ממהימנותה. כל מי שלבוש מדים לובש מייד
ארשת מופרעת, וכל אנשי איינדה הם מלאכים ששכחו
לענוד את כנפיהם. אף לא דמות אחת בסרט זוכה בטיפול
אנושי. לצופה אין כל יחס אף לאחד מן הטיפוסים החול פים
על הבד, וממילא לא איכפת לי מה קורה להם.

עבר>>ן ולא
פועץ ע
פושע בשירות החוק (הוד,
תל־אביב, ארצות״הברית) — סיר־טו
הראשון של ברט ריינולדס,
כבמאי, הוא בדיוק מה שאפשר היה לצפות משחקן זה :
שילוב של מהלומות וחיוכים, ומאמצים גדולים שלא להתייחס
ברצינות גדולה לשום דבר בעולם•
מאחר שדימויו דורש שלא ייכבל למיסגרות, אין ריי־נולדס
(המופיע כמובן גם בתפקיד הראשי) מגלם שוטר,
אלא יצרן״ויסקי בחשאי, כלומר עבריין אבל לא פושע.
אולם מאחר שאותו הדימוי דורש שיהיה גיבור, משתף
ריינולדס פעולה עם החוק, תחילה משום שהוא חושש
שיישלח לכלא אם יסרב, אחר-כך מתוך הכרה של ממש
בחשיבות המיבצע שבו הוא משתתף.
למעשה, נראה כאילו הסרט כולו בנוי למען הבדיחות,
שריינולדס הוא מומחה מעין כמוהו בהגשתו, ולעיתים קרו בות
נדמה שבעצם אין לאף אחת מן הסצינות מטרה אחרת.
תוך הסתייעות בצוות טכני מעולה הכולל את הצלם ויליאם
פרייקר והעורך הארולד (המיגדל הלוהט) קרס, מקבל הסרט
ליטוש מקצועי, בעיקר בסצינות הפעילות הפיסית. מאידך,
הדרכת השחקנים המישניים ותנועתם לפני המצלמה מעי דה
שריינולדס הוא עדיין במאי-טירון. וזה מפריע בעיקר

ברט ריינולדס בפעולה -שאננות
כאשר הוא גולש מן השאננות החייכנית לכמה רגעים של
טרגדיה אמיתית, שנשמעים כאקורד צורם מאד, בסרט
שמציג רוב הזמן את הפשע והפושעים כסיפור״מעשיות.

קולנוע

משרדהחקל או ת

להלן לוח המחירים ל־29.10.76— 24.10.76
במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.
ל צרכן ל ק״ג

•ר קו ת
עגבניות כדוריות
עגבניות מזנים פחוסים
גזר חצילים
ברוב לכן
תפוא״ד
תפוא״ד ארוזים באריזה של 2ק״ג

1.55ל״י

1.95

2.55
2.10״

1.55

2.90

3.20

* 3ר 1ת
4.05
5.20
5.10
5.40
5.60
4.80

תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6
תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6.5
תפוחים מזן אורליאנס גודל 6,5
תפוחים מזן אורליאנס גודל 7
אגסים מזן ספדונה גודל 5.5
לימונים

ע 1 3 1ת פטמים קפואים בשקיות

10.55״ +
10.55״ +

9.45

8.33
22.22״ +

מיני תנועוף (עד 1.1ק״ג העוף)
גודל 1.450( 1ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.7ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.7ק״ג העוף)
בשר הודו ללא עור וגידים

1.78

(המשך מעמוד ) 41
השדים. צריך לפחד? מה פיתאום ! דווקא
בשיא ההתגלות, מכסה ה״מדיום״ את עיניה
בכף־ידה, ואחר־כך מציצה מבין האצב עות
במבט שובב בלקוחתה המרותקת. פחד
מסוג זה אינו יאה להיצ׳קוק, ואם זאת
האופנה, הוא מעדיף לעסוק בדברים אח רים.
והשאלה
הגדולה: האם היצ׳קוק הוא
מיסטיקן המאמין בערכים מוחלטים של טוב
ורע, בכוח־עליון וברוחות ושדים י סרט
שמתחיל בסיאנס מזוייף ומסתיים בקריצת־עין
אל הקהל (קריצה של ממש, שאותה
מפנה ברברה האריס ממש אל המצלמה),
התשובה המתבקשת מאליה היא, כ מו בן:
לא. ועם זאת, מי שיראה את הסרט יותר
מפעם אחת, ישים לב לשיחה שבין זוג
הנבלים, התמה לדעת מדוע עוקבים אחריו
נהג־מונית ומדיום מיקצועית, שבה נשאלת
השאלה הג״ל, והתשובה נשארת פתוחה :
אולי באמת יש כוח עליון, וכוחות הנס תרים
מן העין?
התיחכום המופלא. ההנאה האמיתית
מסרט של היצ׳קוק איננה דווקא בתחושה
המתוקה של הפחד החודר לעצמות, אלא
בתיחכום המופלא שבו הוא משחק בצופיו,
בדרך שבה הוא מעורר את ציפיותיהם,
ובעיתוי שבו הוא מתכנן את האירועים
על הבד. שניים מגיבוריו יושבים בבית־קפה
וממתינים לאחד הנבלים, ובכל פעם
שהדלת נפתחת, הנשימה נעצרת. זוג ה חוטפים
מתכונן לצאת ל״עבודה״ ,כשפע-
מון־הדלת מצלצל. הם אינם עונים, המצלצל

א.ח.מ. מייוחד־במינו. על במה הצילומים
שוררת תמיד דממה רוויית יחם של כבוד
לאיש הנמוך והעגלגל היושב בכיסאו, מת נועע
אך בקושי, ופניו משועממים להפ ליא
.״צילום הסרט, הוא החלק המשעמם
ביותר שבעבודה,״ אומר היצ׳קוק. כשהוא
מגיע לאולפן, הסרט כולו חקוק כבר ב ראשו,
אין עוד מה לשנות ואין מה לתקן.
הוא בסך־הכל מפקח שלא י שנו את תוכ ניותיו•
״הייתי יכול לביים דר ך הטלפון,״
הוא אומר, ובאותה נשימה מסתייג מן ה שיטה
״קודם נצלם — אחר־כך נראה כבר.״
״הייתי הולד לאיבוד בחדר־העריפה,״ הוא
אומר, ועורכיו יודעים לספר שבסרטיו אין
להם בעצם מה לעשות, חוץ מאשר לחבר
את הקצוות של הסצינות, שתוכננו מראש
עד הפרט האחרון, .
השחקנים שאינם מוכנים לגישתו של
היצ׳קוק, סובלים גם הם לא מעט מן ה עובדה
שהכל מוכן כבר בראשו .״איך אוכל
לגלם את התפקיד שלי, אם איני מקבל די
הסברים?״ התלונן פעם בפניו פארלי גריג־ג׳ר
הצעיר, והיצ׳קוק השיב לו בקור־רו ח:
״ידידי העציר, אני נמצא כאן כדי לפקח
שלא תעשה -שגיאות. כל זמן שאיני עוצר
בעדך, אל תדאג. הכל בסדר.״ והוא המ שיר
לספק לשחקן הוראות טכניות, לאן
ללכת ואיד לזוז, לדאבון ליבם של תל מידי
״השיטה״.
?}פקוצב ־ ל ב. בשנה האחר״ונה נזקק
לקוצב־לב, שאותו הוא מציג בגאווה לפני
הסובבים אותו. אבל זה לא שינה מאומה
מהרגליו. הוא ממשיך להיות קפדן עד כדי

ד גי כסיף כסיף בפרוסות קפוא במגש של 1/2ק״ג
קרפיונים חיים

י ת כנו

ש י 1ו ״ ם

9.50

18.20
14.10

ב מ שך

1.16

1.13״

ה ש בו ע

שחקנים: דדן, האדים, בלייק ודיווץ עם הבמאי
שני זוגו ת מוזרים וקזצב־לב אחד

* מ אוויי ם
* שוויון
* אחווה
*מהפכה

לאן לו א

* טרינטיניאן
ביב*
* אנדרסון

ו א סון...
71£60א * 3חט 5ד ט1£ק 11

שבוע ן ״תכלת״ ן ״דרייב־אין״ ת״א

| תל־אביב

| הצגה אחת בשעה 10 בלילה
רס1ם ג!7

תן טרמפ ל ח״ד

מסתלק, הם נושמים לרווחה, ו...
ועוד צריך לדעת ליהנות׳ בסירטי היצ ׳״
קוק, מן ה-שביבים הקטנים הנכנסים כאילו
במיקרה לתוך סרטיו. הנערה המשמיעה
מוסיקת־פופ בקולי קולות שעה שהיא מס־תתת
אבני־מצבות, או הכומר הקונה ליל דים
שעימם יצא לטיול קוקה־קולה, ו מתיישב
בשולחן לידם בחברת בחורה צעי רה,
כשמחשבות בלתי־כנסייתיות בהחלט
מנצנצות בעיניו. ועוד צריך ליהנות מתנו־עות־המצלמה
השוטפות, מן הדיוק של כל
צילום וכל תנועה, מן ההרגשה שקיימת
בסרטיו, כפי שהיא קיימת ביצירות־מופת
של אמנים בודדים בלבד, כי הוא עושה
את הדברים שהוא עושה בדרך הטובה
ביותר האפשרית- ,שאין להוסיף עליה ו לשפר
אותה ב-שום צורה ואופן.
ואולי זהו הסוד שבגללו, גם אלה שאינם
מצליחים עוד להיבהל במזימות כמו שנב הלו
בורטיגו, משום שהם ראו בינתיים
את נהג מונית ואת כלבי הקש ואת התפוז
המיכני, גם אלה אינם יכולים שלא להת פעל
מן האיש ומעבודתו. היצ׳קוק, שמופיע
לרגע בתוך הסרט, מאחרי זכוכית אטומה
של מישרד עירוני לרישום קבורות ו לוויות,
ממשיך להקסים את כולם.
צילום זה שיעמום. בחליפותיו הכהות,
ובעניבה שאינה משה מצווארו (אפילו ב חום
המרוקאי, כשצילם את האיש שידע
יותר מדי) ,לא הסיר אותה) ,בביטחון ה מוחלט
שיש לו בכל מה שהוא עושה, הוא
כיום אחד הפאטריארכים של הקולנוע.
באולפני יוניברסל מתייחסים אליו כאל

טירוף בכל מינהגיו, וחוש-ההומור שלו ל א
נפגם למרות 77 שנותיו. את מסיבת־העיתד
נאים למזימות ערך על רקע תיפאורה של
בית־קברות, על שולחן שעליו נפרשד. מפה
שחורה, כאשר מלצרים מגי-שים משקאות
״בלאדי מרי,״ (תערובת של וודקה ומיץ-
עגבניות בצבע אדום זוהר) והאורחים יוש בים
על מצבות, שכל אחת מהן נושאת
עליה את שם העיתונאי המוזמן.
האם זה סירטו האחרון? להבדיל מכל
עמיתיו, המכריזים שוב ושוב על פרישה,
מרים היצ׳קוק גבותיו בתמיההה .״מה פית־אום
סרט אחרון? זה פשוט עוד סרט אחד.״
ואיו ספק שחסידיו עונים על כ ך :״כן
ירבו.״

תדריך

ת ל * א גי ג
קן הקוקיה (פאר, ארצות־הברית)
— עימות בין עבריין המתחזה
כמטורף לבין אחות ראשית בבית־משו־בחברה
געים,
כמשל על דיכוי הפרט
המודרנית. בימוי מרשים של מילוש פור מן.
ג׳ק ניקולסון בתפקיד חייו.

י רו ש לי ם
אדטים יפים (רון, דרום־
אפריקה) — סרט תיעודי על חיות הג׳וג־גלים
והמידבריות של מערב אפריקה, פרי
מחקרים של שנים ארוכות המציגים את
ההולכים על ארבע כחביבים ומתורבתים
לא פחות מן ההולכים על שניים.

העול ם

הזה

2043

השיננת

מלכת המים ,1976 אורלי חידה, שסיימה
את השירות הצבאי, פתחה בקאריירה
של דוגמנית, מציגה אוברול עשוי מקורדרוי,
פרי עיצובו של פייר דה-מרדיקס.

לעונת החורף מכין לנו איב דה־מרדיקס
את המראה השיכבתי והוא מספר :
״המראה השכבתי הוא כמו בצל: טו ניקה
תעטוף סוודר, סוודר יעטוף ווסט,
ווסט יעטוף חולצה. אני עובד הרבה עם
קטיפה ועם קטיפת מגבת שיהיו מאוד
אופנתיים לחורף זה. הנשים הישראליות
אוהבות חליפות מכנסיים, טוניקות, שמ לות
מעיל מקורדרוי, קטיפה ופלנל ואו־ברולים.
ואני מכין להן דגמים משגעים
שאני בטוח שהן תאהבנה. לא כל אשה
אוהבת את הבגדים שלי רק אלו בעלות
הטעם המיוחד. אני משער שלמרות ש השנה
לא הצליחו החצאיות הצרות עם
הפתחים להיכנס לאופנה הרי שבשנה
הבאה ימצא להן מקומן והן תהפוכנה
מאוד פופולריות.״

418

פייר דה־מרדיקש, יליד שוויץ, המעצב הראשי של דיגמי אופנת איב דה״מרדיקס,
הבין לביות ישראל לחורף 1977 מערבות בגדים בסימון השיכבתי: טוניקה תעטוף
סוודר, סוודר יעטוף ווסט, ווסט יעטוף חולצה. דגמים רבים משל פייר עשויים
קטיפה וקורדרוי והם מיועדים לנשים בעלות טעם מיוחד. בית האופנה של דה־מרדיקס
עובד בקצב מלא, מספק דגמים גם למיהיפר ארצות באירופה. בתמונה נראה
פייר מטייל בחורשת הירקון יחד עם הדוגמנית ג׳ודי הלבושה בשימלת קטיפה מודפסת
פרי עיצובו. פייר דה־מרדיקס מרבה לעבוד עם בד קטיפה ועם קטיפת מגבת.
״הבגדים שלי הופכים נשים מבוגרות
לצעירות, וצעירות לחתיכות״ מכריז ה־אופנאי
איב דה־מרדיקס — וככל סוחר
הוא יודע היטב את מרכולתו.
שכן בגדיו של דה־מרדיקס, המוכר
יותר בשמו הפרטי פייר, הם מאוד
סקסיים, מאוד חשופים ומאוד אופנתיים.
פייר אוהב המון פתחים מעוררי סקרנות
בכל מיני מקומות בלתי־צפויים בבגדים
שלו.
כל דגם יוצא־דופן, כל דגם מיוחד ב מינו,
כל דגם צופן בחובו הפתעות. איב
דה־מרדיקס, בן למשפחת מרדיקס ה מפורסמת
שבבעלותה בית־החרושת הידוע
למכונות־תפירה, נולד בשווייץ. בשנת
1970 עלה הצעיר, המשמש כדוגמן לעת
מצוא, ארצה ומני אז ועד היום תפס
לו עמדה של כבוד בשוק האופנה ה ישראלי.
איב
דה־מרדיקס הוא האיש שהלביש
את המועמדות בטקס בחירת מלכת ה מים
.1976 הוא גם האיש שהעניק לזוכות
המאושרות בתוארים מתנות מרהיבות
ביופיין לאחר טקס הבחירה.
בית האופנה של איב דה־מרדיקס מצוי
ברחוב דיזנגוף, בית האופנה רועש וגועש
מלא בקניינים, בדוגמניות, גזרניות ו תופרות.

גאולה ההדי, סגנית ראשונה של מלפת המים 1976 בחולצה
אוורירית מעוצבת על-ידי פייר דה״מרדיקס. בתמונה המרכזית
למעלה מציגה סימונה בלומנפלד, הסגנית השנייה של מלבת

המים 76׳ ,אוברול לבן מבד ג׳ינס — אופנת איב דה״מרדיקס.
בגדיו של פייר דה״מרדיקס סקסיים, חשופים ואופנתיים, זכו
להצלחה רבה בגרמניה לשם ייצא השנה ב־ 700 אלף לירות.

״הבע״ה המרכזית שלנו היא בראיית תפקיד האמנות במדינה

כמשרתת וזנוישטר. קבוצות אידיאולוגיו1ת או
1קבוצות חברתיוו

מציי ריס את בר־כוכבא כאילוסטרציה לשיעורי־ההיסטורייה

רושת השטח מדעות קדומות

מבחינת ה״מודרניות״ שבהן. לא עשיתי אמנות קונספטו אלית,
גם לא התיימרתי להיות אוואנגארד. הדביקו לי כל
מיני תארים. הדור־הצעיר לקח את הנקודה שלנו והמשיך
הלאה. נתן לנו את המכה והמשיך, כמו באמנות בכל
תקופה. מה שאופייני לדור־הצעיר — זו הנורמאליות שלו.
יחד עם זאת אנחנו בפיגור מסויים. זהו פיגור־כלכלי,
וייתכן שדווקא תנאים־כלכליים גורמים ליציר ת אמנות
מאד־מאד מסויימת. אני לא פוחד מזה. לא חושב שאמנות
ניזקת מזה. אם בארץ מסויימת אין חומר מסויים, הרי
האמנות באותה ארץ אינה חייבת להשתמש בחומר הזה.
תראה את הפיסול היווני. שייש. אבן. במקום אחר יש
פיסול שעשוי מעץ. איני רואה אסון במיגבלות של מקום,
כלכלה או תקופה, בתנאי שאנחנו לא מנסים לשבור את
הראש ולעשות באופן מלאכותי ״במקומים״ .טיבעי שב אמריקה,
יצירות־האמנות תהיינה עשירות יותר.

#יש לנו אמנות מקומית ברורה. ארצישראלית ב פירוש.
אני פוחד בפירוש מהמושג ״אמנות-יהודית״ .אני
בכלל לא רואה את עצמי יהודי במובן המקובל של המושג.
אני ישראלי. כאדם המתגורר במקום מסויים אני ישראלי.
האקלים, הצבע, וכל מה שקשור בכך. חלק מהטמפרמנט
והאופי הנגרמים כתוצאה מכך -שקבוצת אנשים חיד, כך
וכך שנים במקום אחד, ועוברת חוויות משותפות במשך
שנים. חוויות של מתח.

י• דור־הציירים הראשון שבא לארץ עסק באמנות
חיצונית. הם נלחמו קשה על־מנת להוכיח את ההצדקה
לקיומם האמנותי בארץ. לכן אותו דור ראשון ניסה בציור,
באופן די מלאכותי, לצייר ציור ישראלי. כשבא אדם לארץ-
ישראל הוא רואה בה את האכסוטיקה. את הגמלים. את
המידבר. את הערבי עם הנרגילה. כך נוצר לנו דור שלם
של ציורים שהוא לא יותר מאשר אכסוטיקה. נאיבית
מאד. משעשעת. נסיון ההצדקה הזה לקיום בארץ, אתה
יכול למצוא את זה בארכיאולוגיה. חופרים, חופרים, על-
מנת למצוא שהיינו פה, אבל מפחדים לחפור הלאה פן
נגלה שמישהו אחר היה פה קודם. אני לא כולל בדור-
הראשון דברים של נחום גוטמן. הם בעיני הרבה יותר
טיבעיים ותל־אביביים. אני מתכוון לסיפורים ולאילוס־טרציות
של גוטמן. לנימרוד ופסלים אחרים של יצחק
דנציגר, הם בעיני יותר אותנטיים. יותר ארצישראליים.
השבזיה* שלו, למשל, אלה פסלים לא־מלאכותיים. אין
בהם הניסיון להתאפר, להתחפש לישראלי.

״יש לנו ציור ישראלי טיפוסי״
• 1אני משוחרר מהחטוטרת הזאת. נולדתי על שפת־ימה
של תל-אביב. זוהי הצדקה ברורה בהחלט לזה שאני
פה. אין לי ייסורי־מצפון לגבי אנשים אחרים. לא גירשתי
איש. אני פה. זה הכל. הדור שלנו בציור משוחרר
מכל הדברים האלה. אני אף פעם לא עשיתי ״ציור יש ראלי״
,או ״תל־אביבי״ .אני משוכנע שהציור שלי ישראלי
פי־כמה מהציורים שאברהם אופק מנסה להוכיח בהם את
ה״שורשיות־היהודית״ .כאשר אתה מסתכל בהם אתה
מגלה ציור רוסי משנות העשרה של המאה הנוכחית. אם
לא היית יודע שצייר אותם צייר שחי בירושלים, היית
חושב שנתגלה ציור י שן של מאלביץ׳ לפני שהוא הלך אל
האבסטראקט עם הראשים הביצתיים הטיפוסיים שלו.
!• בלי שום תיאוריות ושום תיזזת אני משוכנע שיש
לנו ציור ישראלי טיפוסי. אם אנסה להגדיר אותו, אומר,
שזה משהו בציבעוניות שלו. הבהירות. משהו בטמפרמנט
שלו. חוסר־השקט. מריחות־מיכחול קצרות. מתח שהוא
המתח הטיפוסי הישראלי. מתח המתבטא במעברים חדים
מאור לכהות. מעבר מן האור המסנוור ברחובות אל הדירות
הכהות. חוץ מזה, הצטברות העצבנות הפסיכולוגית שלנו
במשך עשרות על עשרות שנים. המתח הביטחוני, לשמור
כאן על הקיום. כל הדברים האלה משתקפים בציור היש ראלי•
יחד עם זאת איני חושב שציור־ישראלי הוא ערובה
לאיכות. יש הרבה מאד ציורים ישראליים, שלדעתי הם
פשטניים ושיטתיים. ציורים שהם משעממים.

אין ״דור פלמ״ח״ באמנות
!• הדור שלנו, אנשי קבוצת 10 פלוס, הגענו מהר
מאד למימסוד. לא היתד. לנו מילחמה ב״דור־ד,ביניים״,
או במרכאות :״דור־הפלמ״ח״ .אצלנו אפילו לא קראו
לזה ״דור הפלמ״ח״ הדור הזה הוא קוסו אלול, פסל
שהיום לא חי בארץ. חי בין אמריקה לקנדה. שאלתי אותו
פעם :״מה קרה לוז ״ והוא אמר :״נתתי 10 שנים מהחיים
שלי למולדת. הייתי בהכשרה. לא יכולתי לפסל. לא היו
לי חומרים. לא היו לי כלים. וכאשר הגעתי לזה, היה כבר
מאוחר, והדור שלי כבר לא היה.״ מקדם נוסף למימסוד
• נימרוד ושבזיה, שניהם פסלים, שהשפיעו רבות מל
עצמאות המחשבה התרבותית בארץ, ותרמו לגיבוש ה מחשבה
הכנענית־אמנותית, בשנות ה־.40

ר פי ל בי א 40 צייר ומחנך. ממייסדי ומארגני
״קבוצת 10 פלוס״ שחוללה בשנות ה60-׳ מהפיכה של
שינוי״ערכים והגישות באמנות־הישראלית. לביא השתתף
בתערוכות־קבוצתיות רבות, בארץ ובחוץ־לארץ. והציג
בתערופת־יחיד ב״מוייאון־ישראל 1973 את הדברים
הבאים אמר, בתשובה לשאלות ״העולם הזה״ ,בראיון
מיוחד שנערך עימו.

הדור שלנו היה יגאל תומרקין. הוא שוב ארצה בשנות
ה״ 60׳ המוקדמות, וכאישיות חזקה מאד הביא את צימצום־
הפער בינינו לבין מה שנעשה אז בפאריס, שהייתה מרכז
באותם ימים. המכה של תומרקין מצד אחד, וחוסר־כוח
מצד ״דור־הביניים״ העלה את הדור שלנו, את ״דור־המדינה״
,על המפה.
!• רצוי לתאר את הפער שהיה בשנות ה־ 50׳ עם
פאריס והמערב. מאז פרוץ מילחמת־העולם השנייה. דרך
סוף המנדט, מילחמת־העצמאות, הצנע והביקורים הרא שונים
של אמנים ישראליים בחוץ־לארץ, היינו ממש
מנותקים מהמתרחש בעולם. במחצית שנות ה־ 50׳ החל
הפער להצטמצם. אני זוכר שארגוב חזר פעם מפארים.
כולם היו מתאספים סביבו ושומעים איך מציירים היום
בעולם. ארגוב היה אומר שמציירים באפורים ובכתמים.
בעבור שבועיים היו כל הגלריות מלאות בתערוכות של
אפורים בכתמים. אחר־כך התחילו להגיע כיתבי־עת־לאמנות.
מודפסים בשחור־לבן. ואז ראית העתקים של כל
מה שנעשה בעולם — תמיד בשחור־לבן. הציירים לא
ידעו איך ניראה הצבע. זו עובדה שאתה לא יכול לעבוד
מנותק מן העולם. אם צייר חי היום באפגניסטאן־עילית,
מנותק, הוא לא מבטא את המאה ה־ .20 הוא שייך לתקופה
אחרת.
#העבודות שאני ובני־גילי עושים, אבד עליהן הכלח

!• העבודות של הדור הצעיר, מהבחינה הזאת, הן
נורא ישראליות. הם מכניסים הרבה מאוד טכסט. לא כ הסבר
לעבודה בגוף העבודה. העבודה הוויזואלית היא
לא אילוסטרציה לטכסט, אלא ממש שילוב כאשר הטכסט
הוא בהחלט מדיום־מילולי, והעבודה הוויזואלית היא
עבודה־ויזואלית. הצעירים יוצרים סוג חדש של יצירה,
שאפשר לקרוא לה מולטימדיה. הטכסטים שהם מכניסים
מגבשים את אופי הציורים. למשל, תמר גטר בעבודות שלה
עוסקת בחצר תל־חי. בטרומפלדור. גם אם היתד, מציירת
חצר־רוסית מימי־ד,ביניים, היתד, משווה לה אופי ישראלי.
מיכל נאמן, בעבודות שלה, יוצרת מישחקי־מילים כמו
״מציץ ונפגע״ ,או ״האמלט המלך״ .למרות שהאמלט זה
עניין שקספירי, העבודה היא נורא ישראלית. הטכסט כתוב
עיברית, לא בכתב־יד של עולה־חדש, וזה הצד הוויזואלי
ולא המילולי.

אילוסטרציה לרעיונות פילוסופיים
* אני בפירוש לא אוואנגארד. מעודי לא עשיתי מה
שלא עשו לפני. כל החיים גנבתי מאחרים, אם זה היה
אריה ארוך, או אביבה אורי. היו גם ציירים בחוץ־לארץ,
כמו אלשינסקי. דובופה, ובמידה מסויימת קצת פאול קללי.
ייתכן שלא תמיד הצלחתי להעתיק. הפיספוס הזה הפך
לאישי שלי. אני לא רואה באוואנגארדיות זכות. לא חושב
שבאמנות יש ממש אוואנגארדיות. פה יושם יש פורצי־דרכים
שהם תיאורטיקנים יותר. בסופו של דבר, היצירות
שלהם לא מעניינות. למשל, העבודות של מרסל דושן.
הוא לא מעניין כאמן. הוא מעניין אותי כפילוסוף. אנחנו
מוצאים את זה בקולנוע. אנשים עושים דברים חדשים,
מפלסים דרכים. היצירות שלהם משמשות מאוחר יותר
כאילוסטרציות לרעיונות פילוסופיים חדשים. המשכתי את
דרכם של אריה ארוך ואביבה אורי. גם בעולם היו אז
כאלה שהמשיכו דר ך דומה. אבל בארץ שלט אז האבס־טראקט־הלירי
שבא בטלפון־שבור דרך ״מכון אבני״ אל
הדור שלנו. לי היה מזל ולא הלכתי בכיוון הזה. היו
שראו בי מפלנדדרך שעה שאני הכחשתי זאת. טענתי שאני
הולך בדרך מקובלת, לא פחות טובה מפני שהיא מקובלת.
אבל לא חידשתי משהו מבחינת חשיבה־אמנותית. לדעתי
אני צייר מקורי. אישי. והציור שלי מבטא אותי, את
רפי לביא עם כל מה שסובב אותי. וזה מה שהאמנות עושה.
• מה שנוגע להתבדחויות בציור שלי, הרי גם זה
שייך לעניין, לתחום של התחלת הכנסת הטכסט לתוך
הציור. אבל כאן חלו אצלי כמה בילבולים. לא רק אצלי
אלא אצל רוב העוסקים בתחום הזה בשנות ד 60 כאשר
התחלנו להכניס את הטכסט בצורה ויזואלית גרידא, תוך
רצון להיות יותר בלתי-אמצעיים. מאוחר יותר התברר
שאתה לא יכול להכניס טכסט מבלי להתייחס למשמעות
שלו. בחמש־שש השנים האחרונות אני שם לב לטכסט.
אני מכניס לציורים מילה כמו ״גראניום״ ,ואני אומר
בכוונה ״גראניום״ ולא ג׳ראניום. אני כותב אותה בעיב־רית.
זהו שיר בן מילה אחת, שהוא חלק מתוך יצירה
מורכבת יו תר שהחלק האחר שלה הוא: צבעים, צורות
ומיקום. כלומר — ויזואלי.

צייר בעמדת־התמננות

דברים שאני מתחרט עליהם. כל אחד עושה זבל. בלי
זבל לא מגיעים לדברים האחרים.

בין
!• חלק ניכר מההסברים שנעשו על הקשר
עבודותי לציורי־ילדים אינו נכון או מדוייק. הציור שלי
אינו ספונטאני. לא קיים ציור־ספונטאני, כמו שלא קיים
ציור לא־ספונטאני. אני מעדיף לקרוא לעבודותי ציור־חופשי,
השואב אומנם מציורי־ילדים. כמו שמישהו הולך
וגונב את הקומפוזיציה של הנוף, כך השאיבה שלי מציורי ילדים
היא שאיבה־מודעת. ויזואלית לחלוטין, ולא הרצון
להיות טהור, ספונטאני, ובלתי־אמצעי כמו הילד. אבל
כאשר הצגתי את הציורים שלי בשנים הראשונות, אמרו
שזה קישקוש ולא ציור. ואז, כמו אליבי־לאחר־מעשה
לקחתי את עניין הספונטאניות הלקוחה מן הילד להגנתי,
וזה עבד. סיבר את האוזן. אבל אלה היו בירבורים של
אדם שנעמד בעמדת־התגזננות. של צייר המעוניין שהצי בור
יאהב את הדברים שלו. עשיתי דברים אל ציבור
שלא קיבל אז את הדברים.

שעורי־ציור כאילוסטרציה ללאומנות

היום אני מרגיש יופי מפני שיש יותר ויותר
ציבור לעבודות שלי. למדתי להבחין בין סנובים שמדברים
על ״ציור של רפי לביא״ לבין אלה שהדברים פשוט יפים
להם ואשר מוצאים חן בעיניהם. כאשר אומרים לי היום
״זה סתם קישקוש״ ,אז אני משיב :״נכון. אבל זה קישקוש
יפה״ .אם לשוב לחותמת האוואנגארד שהדביקו לציורים
שלי בזמנו, הציבור היה אז מודע יותר לאבסטראקט־לירי.
זה היה הציור המודרני. שטרייכמן, סטימצקי. גם
לי היתד. תקופת־ביניים של אבסטראקט־לירי. ניסיתי גם
לעשות פופ-ארט מטופש. ציירתי אווירונים ואקדחים.
עשיתי תערוכה שכל מה שנותר לי ממנה הושמד בידי.

#לי לא בוער דבר. אני לא חושב שהאמנות היא
הדבר הכי חשוב בעולם שלי. יש לי שלושה דברים
שאני נותן להם תשומת־לב. הראשון: החיים עצמם :
מישפחה, בית, אוכל, לראות טלוויזיה ולשחק ביליארד.
היצירתיות שלי מתחלקת לשניים: חינוך־לאמנות, ויצירה-
אמנותית. איני יודע מי מהם חשוב יותר. אני מפריד
בין שני סוגי חינוך. אחד זה חינוך אמניט־לעתיד, דבר
שאני עוסק בו, ודבר שני הוא חינוך הציבור להבנת־אמנות.
אין דבר קל יותר מחינוך להבנת־אמנות. אבל
פה בארץ יש לנו בעייה קשה, והיא לשרש את כל האמו נות
הטפלות והדיעות הקדומות.
בארץ מחנכים לאמנות אבל באופן גרוע ביותר.
למשל, האמנוודהויזואלית בחינוך אינה מוצגת כלל
כמדיום שיש לו ערך בפני עצמו והמבטא את החיים,
אלא כאילוסטראציה להיסטוריה. ללאומנות. ללאומיות.
בשעור־ציור בבית־ספר־יסודי מציירים את בר־כוכבא ואת
יהודה־המכבי כמו שלמדנו בתנ״ך, או לאור מה שלמדנו
בשיעורי־ההיסטוריה. הציור הוא רק אילוסטראציה. וב המשך
מוצג הציור כאילוסטראציה לחיים, כדבר שיתאים
לצבע הקירות ולציפוי המיטה. אם מישהו אומר :״אני
אוהב אדום!״ אז אני אומר לו :״אתה אוהב אדום, אז
אקנה לך שפופרת צבע אדום. תשים אותה מעל למיטה
ואל תבלבל יותר את המוח.״ דיעה קדומה שלישית היא
שהציור הוא אמצעי להעתקת הטבע. עלינו להילחם נגד
הדיעיות הקדומות האלה.

דאלטון שב משדה־הקרב
לפני שבועות אחדים נפטר בלוס־אנג׳לס הסופר והתסריטאי דאלטון טרמבו, שהיה
1אחד מקורבנות ציד־המכשפות של הסנאטור ג׳ו מק-קארתי. בשנת 1947 סירב טראמבו
להשיב בפני הועידה לפעילויות אנטי־אמריקאית על השאלה אם הוא משתייך לאיגוד
התסריטאים הקומוניסטי. הוועדה גזרה עליו 10 חודשי מאסר על מיונ ה, ובמשך 13 שנים
הוחרם טראמבו על־ידי הוליווד, וחיבר עבורה כ־ 30 תסריטים בעילום־שם. ב־1960
הוסר החרם מעליו, ומאז הוא תיסרט את אכסודום, הוואי, הפרפר וסרטים רבים.
בשבוע שבו פרצה מלחמת־העולם השנייה, פירסם טרמבו את סיפרו ג׳וני שב משדה־הקרב
המספר על חייל אמריקאי צעיר, שידיו ורגליו נקטעו, ופרצופו נתרסק באחד
מקרבות מילחמת־העולם הראשונה. במשך שנים נאסר הספר להפצה בארצות־הברית.
יחד עם זאת הוא משמש תעודה־סיפרותית חסרת־תקדים על המילחמה. הספר ראה אור
לפני שנתיים בעברית, בתרגומם של לאה צבעוני ואהרון בר* .רצ״ב קולאז׳ מתוך
הספר על העובר את ג׳ו בנהאם:
הוא חכוש מכף־רגל ועד ראש. הוא שקע ושקע. הוא שכם והרהר. מה פתאום
היית צריד לדאוג לשלום העולם ולהלחם למען הדמוקרטיה. פניו היו הכושים לגמרי.
הם חתכו לו ככתף. הם חתכו את ידו השמאלית. מדוע חתכתם לי או ת ה? היתה לי
ג טכעת על היד. קאדין נתנה לי אותה. הוא התקשה להתרגל לדרך כה נתערכו הדכרים
אלה כאלה. פעמים ריחף על עננים לכנים, נפחד מקטנותו לנוכח מרחכי האינסוף של
השמים.
החלק התחתון של גופו היה קל כנוצה ואילו ראשו וחזהו היו כמשקולות מעיקים.
פשוט אין לו רגליים. אויר זה דכר קל. אפילו ציפורן הכוהן ככדה כהשוואה לאויר.
הוא ניסה להעכיר את לשונו על •טיניו, ועל חיכו. אך לא היתה לו לשון ולא היו לו
בכלל שיניים וחניכיים ולא היד ולא פה.
הוא ניסה לכלוע ולא יכול כי לא היה לו
כית־כליעה ולא היו לו שרירים לפעולת
הכליעה. אחוז פחד נסחף תאוה פראית
למות. להרוג את עצמו. הוא ניסה להאט
את נשימתו. אכל הנשימה כחזהו נמשכה.
עתה ידע שהוא הולד למות. הוא לא רצה
למות כטרם יידע הכל על עצמו. אם אין
לכן־אדם אף ופה לא היד ואף לא לשון
סכיר להניח שחסרים לו עוד כמה דכרים.
אדם כמצב כזה מוכרח להיות מת.
זה נמשך ככר יותר מדי זמן. הגרמים
נרפאו ככר. התחבושות הוסרו. זמן רב
חלף. מספיק בהחלט כשביל לצאת מהמצב
הזה ולהתחיל לחשוב. הוא שוכב כלי יכו לת
לזוז והוא חסר־ישע לחלוטין. בנקודה
כלשהי ככטנו תקועה שפופרת שדרכה
מאכילים אותו. הוא תמה איד נשאר כחיים
כמצבו. הפגז כתש לו את כל הפרצוף ו הרופאים
הגיעו אליו מהר כל כד שלא
מת מאיבוד דם. חיככו כהנאה את ידיהם
ואמרו, הנה מקרה מעניין. כואו נראה מה
אפשר לעשרת אתו. הם גמזו הרי איזה
עשרת־אלפים אנשים לפגי שהם למדו
לעשות את זה כהלכה. הם ׳טיפצו אותו כדבעי ודחפו אותו כחזרה לרחם. הנה לפניכם
אדם כלי רגליים, כלי ידיים, כלי עיניים, כלי אוזניים, כלי אף וכלי פה והוא נושם
ואוכל ממש חי כמוכם וכמונו.
נשאר לו רק המוח והוא מוכרח לדעת שמוחו פועל כהלכה. אכל איד יוכל לעשות
את ז ה? כל מי שיצא למלחמה והגיע לקו הקדמי כשביל להלחם למען החירות הוא
ממש אידיוט. האנשים ששלחו אותו לשם שיקרו אותו. הכני־זונה האלה תמיד מצאו
משהו להלחם כשכילו. ואם מישהו מעז להגיד, שכל המלחמות האלה, ילכו לסל־הרוחות.
אז צועקים עליו שהוא מוג־לב. אתה הופר לכלי־שרת כיד אחרים. אתה הולד
להלחם כעד המילים שלהם. אין שום אצילות כמת. אפילו אם מתים למען ככור.
לו היה יכול לזכור איזה ספרים כעל־פה. אלא שהוא לא זוכר ספרים. האחות
עזבה את החדר והוא החל למנות. הוא מנה עד שישים. כלומר דקה •טלמה. הניח
שפעם כיומיים רוחצים אותו ומחליפים לו את המצעים.