גליון 2052 מתאריך 29 בדצמבר 1976

8.00ר

( הו ל ל

עוון 11 1

שנה

ח׳ טכת תשל״ז(.12.76 ,

״העולם הזה״ .שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 106 מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס כ״הדפוס החדש״ בע׳׳מ, תל־אכיב, רחוב כן־
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ י גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״מ .
הטורח הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.

מדי פעם אנו חשים בחסרונו של
׳מדיור בעיתון זח, שיעקוב אחר פרשיות
שנולדו או התפרסמו לראשונה מעל עמודי
העולם הזה.
בתולדות העיתון זכורים כמה ניסיונות
למדור מעין זה. כך, למשל, הופיע במשך
שנים מיספר מדור בשם תזכיר, שהיווה
מעין תיזפורת לקוראים, מה התפתח לגבי
ידיעות או סיפורים שראו אור מעל דפי
העולם הזה. אולם העיקוב והדיווח אחר
כל ההסתעפויות של סיפורים אלה הוא

התקלות, החוזרות, ונישנות על
עצמן, בהליכי קליטת העולים החדשים,
אינן מן הנושאים המרתקים מבחינה עתו-
נאית. אלה הם סיפורים נדושים על ביורוקרטיה,
על אטימות־לב וצרות־מוחין,
הגורמים לטראגדיות אנושיות, שלא לדבר
על ההיבטים הלאומיים של הבעיה.
סיפורו של גריגורי לכטמן הוא דוגמה
מאלפת לכך. זוהי פרשתו של אדם בודד,
שעלה מרוסיה בגפו ב־ ,1974 אשר בגלל
בעיותיו האישיות הגיע לידי עימות עם
מנהלי מעון־העולים בו שהה, עד שאלה
הורידוהו מהארץ על חשבון הסוכנות.
בעוד בישראל מנהלים מערכה נגד
נשירת העולים מרוסיה במחנה־המעבר בווינה,
סייעה מערכת הקליטה בארץ לנשי-
דתו של לפטמו מישראל. הוא נשלח
לרומא, על חשבון המדינה, שם חי במשך
שבעה חודשים מקיצבות מוסדות-סעד יהודיים.
רק משום שמאז עלותו לארץ הספיק
להפוך אזרח ישראלי, סרב ארגון הצדקה
היהודי הי׳אס לשלחו לארצות־הברית.
בכספי נדבות הוחזר לפטמן לישראל,
התגלגל ברחובות, ישן ליד פתח משרד־הקליטה.
רק מסירותו של עולדדחדש אחר,
דויד גביש, שעלה בעצמו מרוסיה ב־,1968
המציאה ללכטמן קורת־גג.
הסיפור בגיליון העולם הזה מלפני חודש
הסתיים בכך שגם אז, אחרי כל התלאות
והגילגולים שעברו על לכטמן, טרם נמצא
לו הסדר דיור נאות, בשל ההתחמקות
מאחריות של פקידי משרד־הקליטה.

הכה נעקוב׳ עוזה, מה עלה בגו דלו
של אותו גריגורי לכטמן, מאז
פירסום הכתבה אודותיו כ״העולם

עולה לטבמן
סוף דירה —
כל כך מסובך, שבסופו של דבר הוא
פוגע בעבודה השוטפת של העיתון, שעיקרה
הוא דיווח על חדשות.
זו אולי הסיבה שמדור תזכיר שבק
חיים. עם זאת, כדאי לפעמים לחזור ולסקור
מה עלה בגורל פרשות שונות, ולאו
דווקא כאלה הזוכות לכיסוי בכותרות שאר
העיתונים. הנה, למשל, פרשת העולה החדש
גדיגורי לכטמן, שפורסמה בכתבה
העולה שהורד בכוח לפני כחודש (העולם
הזה .)2048
היה זה סיפור אופייני, אחד מיני רבים
הזורמים למערכת דרך קבע ושלו היה
בידינו לטפל בכולם, היינו יכולים להפוך
את המערכת למשרד־הקליטה, או לפחות
להוות תחליף לוועדת חורב, שבדקה את
בעיות קליטת העולים במדינה.

מטפל גביש
— בלחצים תחילה

הזה״ .מדווח כתב ״העולם הזה״
עופר קוף:

אחרי פירסום הכתבה החליט אהרון
שגיא, מנהל משרד הקליטה בתל-אביב,
לטפל במקרהו של לכטמן באופן אישי.
הוא הצליח לארגן אפשרויות דיור בחמישה
יישובים ברחבי הארץ. אלא שלכטמן,
השרוי עדיין במנטאל״ות סובייטית בכל
מה שקשור להבטחות מוסדות״שילטון, היה
חשדן. הוא חשש, על סמך ניסיון העבר
שלו, שאנשי משרז״הקליטה בתל-אביב
מבקשים לשלחו לאיזור מרוחק, כדי שלא

יהיה עוד בתחום אחריותם וטיפולם.
הוא התעקש לקבל דירה בגוש ה.
שגיא א״רגון מענק בסך 750ל״י עבור
גריגורי כדי שיוכל לעזוב את ביתו של
דוד גביש, שנטל אותו אליו, ולעבור
להתגורר במלון זול. אלא שאסיר־ציון דוד
גביש לא נטש את לכטמן.
מדי בוקר היו השניים משחרים לפתחו
של שגיא כדי לחפש דיור מתאים. לבסוף
החליט גביש לחפש בעצמו דירה מתאימה
ללטכמן. הוא השיג מידע על דירות פנויות
של משרד־הקליטה בתל־אביב, ערך בהן
סיור. מאמציו נשאו פרי. הוא מצא שתי
דירות קטנות בקרית־שרת בחולון, שעמדו
ריקות אחר שהעולים שהתגוררו בהן ירדו
מהארץ.

בינתיים יעצו במה מעובדי משרד־הקליטה
בתל־אביב ללכטמן לעלות לירושלים
ולשבות מול משרד״הקליטה שם.
הוא עשה כדברם. הוא נשכב על הריצפה
בפתח המשרד, פרש לפניו את גיליון
העולם הזה בו פורט סיפורו.
בבוקר הופיע שר־הקליטה, שלמה רוזן,
למשרדו. הוא חלף על פני לכטמן, הציץ
בכתבה. מיד אחר־כך יצא דובר־המשרד,

מאז שונתה מסורת בת שנים ושמותיהם
של כתבי המערכת וצלימיה החלו מתנוססים
על חלק מעבודתם המערכתית, חש שנון
את עצמו מקופח. כעורך־גראפי הוא חבר
המערכת היחיד שעבודתו אינה מזכה אותו
במה שמכונה בעגה העתונאית ״קרדיט״.
שמו אינו מתנוסס על גבי שני השערים
שהוא מעצב מדי שבוע לעתון, וגם לאמבצבץ מבין הכתבות, שכמעט בכולן יש
לו חלק ונחלה, אם בציור הכותרת או
בעיצוב הגראפי.
בעיתון מסוגו של העולם הזה, שבו הצד
הטיפוגראפי של העתון חשוב כמו תוכנו,
ובו מוקדשת מחשבה ותשומת־לב לכל קו
ולכל צורת אות, תפקידו של העורך הגראפי
הוא מן החשובים ביותר. מבחינה
טכנית, הוא אולי הקשה ביותר.
שנון, העוסק בתפקידו זה בעתון מזה
11 שנים, הוא נכס שכל מיפעל או מקום-
עבודה יכול היה להתברך בו. אישית אין
לי ספק •שהוא אחד מאותם אנשים, שבגללם
העולם הזה הוא בעל ייחוד שלא
ניתן לחקותו.
לא פעם אני תמה מאין שואב הבחור
הזה את מלאי המסירות והשקדנות־למופת,
שהם המאפיינים העיקריים של עבודתו
במערכת. מדי שבוע הוא מבלה לילות

עודד־גראפי שנץ
האיש מאחרי הצורה

מייק לוין, והזמין את לכטמן להיכנס פנימה
.״מייק הוא מאה אחת,״ מספר לכטמן
בעברית העילגת שבפיו ,״פייק זה פאט-
ריוט גדול.״ מייק הזמין את לכטמן לארוחה,
דאג למזונו גם בימים הבאים.
שוב נערכו ישיבות, הוחל בחיפושים
והובטח כי הבעיה תיפתר תוך יום־יומיים.
לכטמן נשלח לבסוף לקרית־שרת בחולון,
אך לדירה שונה מאלו שאיתר גביש.
השניים נדהמו מה הוצא ללטכמן: דירה
הרוסה, שדלתותיה שבורות, במרתף של
בית־מגורים כשפתח האיוורור היחידי שלה
הוא חלון קטן. לא היה ספק שהפקידים
ששלחו את לכטמן לראות את הדירה
לא טרחו בעצמם לבקר בה מעולם.
שוב החלה נדידה בין הפקידים. שוב
נערכו שיחות־טלפון לאין־ספור בין כל
שלוחות משרד־הקליטיה. שוב הכניס מייק
לוין את השר ועוזריו בעובי בעייתו של
לכטמן. אבל העניינים זזו בכבדות. לכטמן
החלים לעלות שוב לירושלים, לשבות
שם שוב בפתח משרד־הקליטה.
רק אז, כשחלפו עוד מיספר ימים וישיבות
אין־קץ נוספות בין פקידי המשרד
הבכירים בירושלים ואנשי הסניף התל-
אביבי של טשרד־הקליטה, קיבל לכטמן
סוף סוף מפתחות לדירת׳ יחיד מתאימה
ואנושית בקרית־שרת. יעברו עוד מספר
ימים עד שייכנס לגור בה בפועל. עד אז
הוא מתאכסן אצל דוד גביש, האזרח ששוב
מנע ממנו חרפת מגורים בחוב.

עד כאן דיווחו של עופר קוך.

ייתכן ובעייתו של העולה גריגורי לכטמן
נפתרה, לא מעט בזכות פירסום **שתו
מעל עמודי העולם הזה. ודי מזעזע לחשוב
מה עולה בגורלם של עולים רבים אחרים,
שסיפוריהם אינם מגיעים לפירסום בעיתונות,
ושמזלם אינו מקרה בדרכם עולים־

ארוכים, שכמה מהם נמשכים אל הבוקר,
כשהוא רכון על שולחן עבודתו, מצייר,
משרטט, מעמד ומעצב עמודים עי גבי
עמודים.
הוא אינו מסתפק בכך. למחרת היום,
אחדי שעות שינה בודדות, אפשר למצוא
אותו בדפוס, כשהוא מקפיד לוודא אישית
שכל הוראותיו לצינקוגרפיה (שם מכינים
את גלופות התמונות והכותרות) ולדפום,
אכן בוצעו כלשונן וככוונתן. הוא מוכר
לכולנו כאיש שאינו יודע ליאות, העושה
את מלאכתו באהבה מבלי להתחשב בשעון
והחש באחריות גם בתחומים אחרים של
המערכת, שאינם נוגעים. באופן ישיר לע בודתו
כעורך-גראפי.
דוגמה אחת לאופיו של האיש: בכל
שנות עבודתו בהעולם הזה איני זוכר גם
שבוע אחד בו נעדר מהעבודה. אפילו בעת
מחלה, או כשהוא חש שלא בטוב, הוא
מגיע למערכת כשהוא משוכנע שאם ייח-
סר — לא יצא גיליון העולם הזה של
אותו שבוע לאור. כשאושפז לא מכבר
בבית־חולים, הוא דאג לקבל שיחדור מרופאו
בימים הקובעים של המערכת, כדי
שיוכל להמשיך בתפקידו, או שיביאו אליו
לביצוע, אל מיטת־חוליו, חלק מהעבודה,
שהוא משוכנע עד היום שרק הוא מסוגל
לעשות.
לפעמים נדמה לנו שהוא קצת מנדנד,
משום שהוא מצפה מכולנו שנתייחס לעבודה
כמוהו. כמה מאיתנו מנסים, ספק
אם הם מצליחים להידמות לו בכך. בכל
אופן, אני מקווה שקוראים רבים ככל
האפשר קראו שורות אלה אודות יוסי שנון,
כדי ששמו ייחרת בזכרונם כל אימת שית־מהו
מי האיש האחראי לפניו הגראפיים
והאיוריים של העולם הזה.

אם יש אדם ממורמר, ובצדק, במערכת
זו, זהו העורך הגראפי יוסף
(״יוסי״) שנון.
ה עו ל ם הזה 2052

0 ^ 4 7 0 8

2רמקולים • 4וו א ט יצי אה
להאזנה לפני ה שינ ה(ו 01ז^ 5\~1וס/ו&ס 10ט3ז יז)31_££
החלטה עי״ כפתור אחד בלבד

פרסום מ17י 7ו/ר 3אד טיוא(

העו ל ם הז ה 2052

הו ראה לזו רענ שות: ,
ד ש חו?!

תנע!1ן יך

ייגאל ידיו מודע לבעיית תקיימת לגבי שלושת שותפיו
הקרובים ביותר, שהם חסידים קיצוניים של
ארץ־ישראל השלמה: האלוף (מיל ).מאיר זורע,
האלוף (מיל ).דן טולקובסקי ואיסר הראל.

מתוף חשש שהופעתם הפומבית
תהרוס את הדימוי היוני שבו
רוצה ידיד להתייצב לפני הציבור,
ניתנה לשלושתם הוראה: לשתוק
עד אחרי הבחירות.

הא ה ש פי עהארה ״ ב

יי אסרעלהמ שטרה

עלהקדמתהב חי רו ת י

ל ח קו ראתעצמה

ייתכן כי הגורם הנעלם, שהכריע אצל
יצחק רבין בכיוון לסילוק שרי המפד״ל
והקדמת הבחירות, הוא הגורם האמריקאי.

היועץ־המישפטי לממשלה, פרופסור
אהרץ ברק, יזם בימים האחרונים הקמת
ועדה משותפת למישרד־המישפטיס
ולמישרד־המישטרה, במטרה לבדוק
דרכים חדשות לחקירת אנשי־מישטרה
שהסתבכו בעצמם בעבירות על החוק.

השבוע נודע בוושינגטון כי ברית־המועצות פנתה
לא מכבר אל ממשלת ארצות־הברית, והביעה את
הדאגה שקיום הבחירות בישראל בחודש נובמבר
יהווה מיכשול עיקרי לשלום ב־.1977
ייתכן מאד כי מדינאי וושינגטון העבירו לידיעת
רבין, באורח דיסקרטי, את דעתם כי הקדמת
הבחירות בישראל לחודש מאי תתאים ללוח־הזמנים
שלהם בענייני המשא־והמתן לשלום.

מועד זה מאפשר לקיים פתיחת-ראווה
של ועידת־ז׳נבה המחודשת לפני
הבחירות, וקיום משא־ומתן רציני מייד
לאחריהן.

היתה זו הצעה מפתה לרבין, שסבר גם קודם־לכן
שיש לערוך את הבחירות בזירת מדיניות־החוץ,
שבה הוא מרגיש את עצמו חזק ביותר.

ג ם אלון עשו
ל היו ת פו עמד
שר-החוץ יגאל אלון עשוי להפתיע
את חברי מיפלגתו ולהציג גם הוא את
מועמדותו לתפקיד ראש-הממשלה
מטעם העבודה.
כמה ממקורביו של אלץ מייעצים לו באחרונה לנקוט
צעד זה, על רקע היריבות המחריפה והולכת בין
רבץ לפרס.
יועציו של אלון סבורים כי זהו השאנם האחרון
שלו להגיע לתפקיד ראש־הממשלה. הם טוענים
כי על רקע המחלוקת בין רבין ופרם, שכגם אבא אבן
מציג את עצמו כמועמד, עשויים רבים מאנשי
חטיבת מפא״י במיפלגת העבודה לתמוך דווקא
במועמדות אלון, כפשרה.

נתת *אנטבה״
על מיכצע־או
סק כיום הראשון השבוע בצילומיו
,ל רקע תיפאורה של הטרמינל של
נמל־התעופח באנטבה. שנבנתה ב־מיתקני
חתעשיידדהאווירית בלוד.
לפתע התקבלה הודעה כי מטוס תורכי
שנחטף כידי פאקיסטנים עומד
לנחות בלוד. ואומנם, כעבור דקות
מיפפר הגיע המטוס התורכי ונחו
בדיוק על ר׳קע תיפאורת אנטבה של
גולן, שסבר כי הזדמן לידו סקום
בינלאומי הפסיק מייד את ההסרטה,
הודה לשלושת ׳ ציוותי־הצילום שלו
לצלם את המטוס ומה שיתרחש סביבו.
רק אז הסתבר כי היתה זו טעות,
וכי המטוס התורכי לא נחטף
צעדו זה של היועץ המישפטי נעשה נוכח הביקורת
הציבורית החריפה על חקירת אנשי־מישטרה בידי
המישטרה עצמה.
הוועדה תאסוף חומר על ההליכים המקובלים
במיקרים מסוג זה במדינות אחרות.

אחרי התפטרות הממשלה הציע מנהיג הליכוד,
מנחם בגין, לח״כ העבודה מרדכי בן־פורת,
איש רפ״י לשעבר, הידוע בביקורתו על ממשלת
רבין, להצטרף לליכוד. בפגישה שנערכה בין השניים
הבטיח בגין לבן־פורת לשריין עבורו מקום
בצמרת רשימת הליכוד לבחירות לכנסת.

ה ע תי ר ה לבג ״וג -
תבם ש ל רפ״י

הפצת !.העול ה 1ה״
באר צו ת חוץ
״העולם הזה״ מתכוון לארגן מחדש את
הפצתו בקיוסקים ברחבי העולם•
ישראלים בחו״ל המבקשים לקבל על עצמם
את הפצת ״העולם הזה״ בארץ מסויימת או
באיזור מסויים בארץ כלשהי, תוך מימון
עצמי ועל בסיס של קומיסיון, מוזמנים לפנות
למינהלת ״העולם הזה״ ,ת.ד , 136 .תל-
אביב, ויקבלו מידע נוסף על התנאים המו• -
צעים.

בעיקבות יתמה של המשורר יבי, כבר חתמו חמישה
ועדי־עובדים, על עצומה ברוח זו לנשיא המדינה.

כי כראת רי ם תי קרא
עלשם נמיר
ראש־עיריית תל־אביב, שלמה (״צ׳יצ׳ ״)
להט, הפגין רוחב־לב בלתי־רגיל, כאשר
החליט להעניק לכיכר ״אתרים״ שעל חוף
ימה של תל־אביב את השם ״כיכר נמיר״,
על שמו של מרדכי נמיר, מי שהיה
שר־העבודה בממשלת־ישראל וראש־עיריית
תל־אביב מטעם מפא״י.
העובדה שדווקא ראש־עיר של הליכוד מנציח
את שמו של ראש העיר המפא״יי במפוארת
שבכיכרות העיר, זיכתה את ״צ׳יצ׳״ בשבחים.

ל א שדר
פי ר סויו ת ־ ב חי רו ח
ספן־השלום אייבי נתן, העומד לצאת השבוע
לעבר תעלת־סואץ בניסיון נוסף לחצות אותה עם
ספינת השלום שלו, החליט שלא להעמיד את
תחנת־ד,שידור שלו לצורך שידורי־בחירות בתשלום
של המיפלגות השונות. אייבי החליט על כך,
למרות שכמה מיפלגות פנו אליו כבר בהצעות
להעמיד את תחנת־הרדיו שלו לרשות שידוריהן
בילעדית, תמורת תשלום גבוה.

לעומת זאת יעמיד אייבי את תחנתו
חינם לרשות נציגי מיפלגות שיסכימו
לערוד עימות רדיופוני עם נציגי
מיפלגות יריבות.

דו ר שי ם ייקור
מחיר הבשר

בגין הוגיע ל בן־־ פו ר ח

בשלב זה שוקל בן־פורת הקמת רשימה
עצמאית לבחירות, מתוך הנחה שוותיקי
רפ״י לשעבר, שנפשם אינה שלמה עם
המעיד ועם מדיניות מיפלגת העבודה,
עשויים להצביע עבורו.

בקרב ועדי-העובדים הנדולים במדינה
מתגבשת תנועה למען השגת חנינה ליהושע
פרץ, אחרי שבית־המישפט העליון
אישר סופית את פסק־הדץ שדן אותו
לחודשיים מאסר כפועל, בקשר עם תקרית
סגירת־הנמל המפורסמת.

..קוד ה שלו ם ״

כבר עתה מסתמנת במישרד-המישפטים
מגמה לשתף את פרקליטי המדינה בחקירות
של ועדות־חקירה פנימיות של המישטרה
ובדיונים של בתי־הדין המישמעתיים שלה.

להצטרףל לי כו ד

חנינה ליהו שוו פרץ

הופעתו של עורך־הדין רמי כספי בשם עורך־הדין
הדתי זלמן סגל, שהגיש את העתירה בעניין זכותם
של שרי המפד״ל להמשיך ולכהן בממשלת־המעבר,
מעוררת התעניינות כללית בחוגיו של יצחק רבץ.

כספי הוא עסקן של רפ״י, ואנשי רבץ
חושדים כי העתירה כולה היא תכסיס
של אנשי פרם, המבקשים ליצור מצב
שיביך את רבץ.

גור• ד א
ה צ לי חבע בו ד ה
השבוי המפורסם ביותר של צה״ל במילחמת יום־
הכיפורים, אל״מ (מיל ).אסף יגורי, שעבר השבוע
למרכז החופשי ברעש גדול, נקט צעד זה אחרי
שניסה בכל כוחו לזכות במעמד רציני
במיפלגת־העבודה.

כאשר נסתבר לו כי מאמציו עולים בתוהו,
החליט לעבור לסיעה אופוזיציונית שהיתה
מוכנה לקבלו.

מועצת־הלול ומישרד־החקלאות פתחו במסע לייקור
מחירי ה^שר הקפוא ב־ 2לירות הקילו והגבלת ייבואו
ארצה בחמישים אחוזים. הטענה היא כי מצטברים
עודפי עופות, וכדי לאלץ את הצרכנים לקנותם,
יש לייקר את מחירי הבשר הקפוא.

עמדת מישרד־־המיסחר-והתעשייה היא כי
יש גבול לעידוד הלולנים, וכי אי-אפשר
לכפות על הציבור לאכול רק עופות.

הצעד הראשון במסע יהיה דיון בוועדת־מישנה
של ועדת־הכלכלה של הכנסת, שבה יש רוב למגדלי
העופות. בראש הוועדה עומד ח״כ יגאל הורוביץ,
בעל מיפעל מרבק המייצר עופות קפואים.

ספסרות רי ש מי ת
בבר טי סי לדרבי
מאות כרטיסים שניקנו בידי חוג
אוהדי הפועל תל־אביב, לקראת הדרבי
בכדורגל שייערך השבת בין קבוצות
הפועל ומכבי תל-אביב, יימכרו
בסוף השבוע במחיר של טט 1ל״י לכל
דורש, בעוד שמחירו הנקוב של
טיס הוא ט 4ל ״י.
הפקעת־מחירים רישמית זו הי
רה על החוק. שכן אין מד ־־
בכרטיסי־כבוד, הנמכרים ת_
תרומות, אלא בכרטיסים רגילים שלא
הוצאו למכירה כדי לנצל את הדרישה
הענקית לכרטיסים למישחק, שכל
הכרטיסים אליו נמכרו כבר בשבוע
שעבר. חוג אוהדי הפועל ת״א צופה
הכנסה בסך 15 אלף ל״י, שיחולקו
כתמריץ־ניצחון לכדורגלני הפועל.

• 610-01631 מעניק לך הרגשת בטחון
במפגש פנים־אל-פנים
המדע -תכשירי ביו־קליר נוערו במיוחד עבור בני גוער אשר להם עור
פנים בעייתי.
ביו־קליר היא שיטת טיפוח לעור עעיר ובעייתי המבוססת על שורה
מושלמת של תכשירים יעילים המשלימים אחד את פעולת השני. שיטת
טיפוח ביו־קליר היא בלעדית לחברת הלנה רובינשטיין. רוב תכשירי
ביו־קליר מכילים סולפיד אורגני -מרכיב יעיל הסופג הפרשות שומן
מיותרות בעור, מייבש נקודות שחורות ופגמים -כל אותם הדברים אשר
מעולם לא רעית כי יופיעו על פניך. ביו־קליר היא שיטת טיפוח בעזרת
שורה של מוערים משלימים:
ו) ^/35׳ - 810 0 6 3תכשיר קעפי לניקוי העור המשחרר את נקבוביות העור
מלכלוך ומהפרשות שומן מיותרות.
ח10י 010 זס 8ז - 810 0163 מי פגים לכווץ הנקבוביות המורחבות .
וח 0 6 3׳ - 810 0 6 3קרם המסייע להבראת פגמים, מסיר את תאי העור
המתים הסותמים את נקבוביות העור ומונע התפתחות בקטריות מזיקות.
והמוצר החדש: ז56ח 5008 0 6 8ץ 10ז - 810 0163 גילי המכיל גרגרינקוי
הנראים לעין והיעילים במיוחד לנקוי מעמיק של העור ולשחרור נקבוביות
סתומות. מעניק לעור מראה נקי ורענן.

היופי -טיפוח בתכשירי! 810 0 6 3משפר את מראה עור פניך וע״י כך
משפר את הרגשתך העעמית.
•! 8:0 0 8 3נוסך בך הרגשת בטחון במפגש ם נים-אל-פנים.

יעוץ והדרכה ניתנים חינם במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין שדי בן־גוריון 94 תל־אביב, טל 240256 ,בימים בי, ג׳ ,די, בין השעות 5:30-6:00 אחה״ע.
ח גי לגינסהאילון

;? 4״זוז 2052

חשנוע עליך לשים
קץ לגטלנות ! כמה
זמן תוכל עוד לשבת
ולחלום בהקיץ, ומבלי
לעשות אפילו את אותם
דברים המוגשים

לך על מגש הכסף ז
(111 וו
זהו שבוע מצויין ל־
־־זד ב כו ר ה -
תיכנון לטווח קצר
20באפריל
ובינוני ; בעוד שבועיים
שלושה, תוכל
לעבור למעשים, ובקצב נמרץ וגלויי־רגיל.
הקפד על סילוק מיכשולים מן
הדרן, ושלם חובות קטנים וטורדניים.
אך היזהר, בן טלה: מתחרה מסוכן
עלול לצוץ בשטח אם לא תדע
לשמור עליה. לכן הימנע ממסעות.

הקסם האישי שלך
יסייע לך להיחלץ ממצב
מביך. הדמיון ה פורה בו חנן אותך מזלך
עלול להיראות השבוע
בעיני אנשים
מסויימיס בהפרזה בתפיסת
המציאות. עליך
להישמר מלהינת אכזר
כלפי אחד האנשים
הקרובים אליך ביותר.
אכזבה ריגשית תימוג ותיראה באור שונה.

רגש״הנקמנות לא יעזור
לך, ועשוי אף
להזיק לתוכניותיו לטווח
רחוק. מכתב שיגיע
אלייך ביום א׳,
תאומה, יכעיס אותך
כל כך, שמוטב כי תשקלי
ימים אחדים את
תוכנו, בטרם תנקטי
פעולה או תשגרי תשובה,
לכאן או לכאן.
לעומת זאת, אין ספק, שאפשר לנצל את
השבוע הזה: לשקול בו מחדש את כל
הבעיות הכספיות והמשפחתיות שלך,
לאור הגילויים עליהם לא ידעת קודם לכן.
אל תנהגי בצורה בזבזנית, כי את עלולה
לסבול. השבוע כדאי לך להמר.

חאוחים

הימים הקרובים יתנו
לך אפשרות נדירה להתקדם
מבחינה מיק-
צועית, חברתית וכספית
גם יחד. ימי אמצע
השבוע יזמנו לך
סיכויים רבים ליזום
מיפנה חיוני גם במישור
המשפחתי, ואם
תחמיץ את ההזדמנות,
תעשה בכך עוול גדול
לנפשות הקרובות מאוד לליבך. היומיים
האחרונים של השבוע צופנים סיכוי
להתעוררות רומנטית מהירה ומלהיבה,
שתוצאותיה יורגשו היטב לטווח רחוק.

1111111
בת בתולה

מאווייס

המריבה הטיפשית בה הסתבכת, אינה
מועילה לאף אחד, ומקלקלת את מצב-
רוחך. נסי להקדיש
זמן לטיפוח יופייך,
ולעיסוק בתחביבייך
במקום לשאת על כתפייך
את כל בעיות
העולם הזה. לקראת
סוף השבוע את עלולה
לנתק קשר אישי
חשוב, בעיקבות בדיחה
מעשית שהושמעה בנוכחות באוזנייך,
אלה שלדעתך יפרשו אותה בצורה מוטעית.

זאת לא הוכחה !
לפני •שבועיים (העולם הזה )2050 פיר־סמתם
מיכתב שלי במדור ״מיכתבים״ ,שבו
טענתי בי לא ביתן לתפוס את יצחק רבין
כשמיכנסיו מופשלות, כיוון שאינו לובש
כלל מיבנסיים. אולי כדי להוכיח בי טעיתי,
העיף יצחק רבין את שלושת שרי הד
מפד״ל החוצה מממשלתו בבעיטה. הם הצד,ירו
בגאווה :״אנו גאים להיזרק.״
אלא שרבין לא העיף את שר־הביטחון
שמעון פרם• ,שהיה מאושר וגאה מאד
אילו יכול היה להעיף את רביו. על-ידי
העפתם של בורג, המר ורפאל ולא של
שמעון פרם, רבץ טרם הוכיח שהוא לובש
מכנסיים.
יום!? שריק, תל-אביב

קו טיהור השחיתות
אני מקווה שההתפתחויות הפוליטיות במדינה,
אחרי התפטרותו של ראש־הממשלה,
ישכנעו אתכם ששוב יש מקום לרשימת
העולם הזה בבחירות. בטוחני שכמוני, גם
קוראים אחרים מצפים להכרזה רישמית על
כך. שום מיפלגה אחרת לא תוכל להתחרות

פעולה עם הט־וריסטים הערבים היו באמת
בעלי נטיות ::אציזת, כפי שהעידו החטופים?!
זה לא נראה לאבנרי, לכן זה
מעורר בחילה. בפעם הבאה, כדאי שאבנדי
עצמו ירכיב את חוליית החוטפים -של אש״ף,
ואז יוכלו להפיק על כך סרט על פי רצונו.
ב. שליו, תל־אביב

לא מישטויה פוליטית!
מצורף בזה תיקון של הציור שהופיע
במדור מיכחבים בעיתונכם (העולם הזה
.)2050 שם אומנם כלאתם את כל המדינה
מאחרי סורגים ובריח והפקדתם שוטר לשמור
עליה. חבל שהשארתם את השוטר
בחוץ. לאור (!גילויים האחרונים שלכם עצמכם
על המהדחש במישטרה, אפשר לכלוא
גם את השוטר יחד עם כל המדינה. השאלה
הנשאלת היא, מי ישאר כדי לשמור עלינו? ,
א.צ.ש ,.תל־אביב
אם נבונים הגילויים המתפרסמים בעי־תונכם
על המתרחש במישטרת מחוז תל-
אביב, הרי שכלו כל ד,קיצץ. מישטרת תל-
אביב היתד, מושחתת עד היסוד עוד בתקופתו
של עמוס בן־גוריון, שהוא ביום מ־

שינוי לטובה במצבך הכלכלי המסובך
במיקצת. אתה תמצא ידידים במקום הפחות
מתקבל על הדעת. עם __.י׳
זאת, דע שהם מתייחסים
אליך בחוסר־הת־חשבות.
היזהר מהפכי
פכים, ועוד יותר, כמו־מן,
מנשים הפכפכות.
נטייתך לחולמנות ולרו־מנטיקה
תסבך אותך,
השב־וע, במריבה לא־לך.
אזי, אם כבר תכ״
נים
את האף לענייני
הזולת, סייס לפחות את המלאכה בכבוד

מתנה בלתי־צפוייה. מקרוב
משפחה או מידיד
קרוב. קבלי אותה
והחזירי לו כגמולו. לך,
בת סרטן, מצפה שבוע
מלא חוויות. פעולה
אותה אתה מתכנן כבר
כמה חודשים, תתבצע
השבוע לשביעות
רצונך. סוף השבוע מתאים
לנסיעות ארוכות.
גם זה יפיג את המתח שהצטבר בך. היזהר
באופן מיוחד מן הנטיעות לטווח רחוק.
לא שנשקפת לך סכנה פיזית או משהו
דומה, אלא שהתפתחות דברים שתבוא
בעקבות נסיעה כזו — תפריע לך רבות.

אחרי הרגיעה באה הסערה. יש אפילו
אלמנט של סכנה, מיום ה׳ עד יום ו׳
הבא. מוטב, מכל מקום,
שלא תצא מגדרך. זהו
שבוע של מנוחה ושל
שיפור בריאותך, אם
היא רופפת. שבוע של
פגישות עם אנשים מוכרים,
בו יש להימנע
מפגישות מותחות מדי.
אין גם טעם בקניות 2.1במנהריג
״ 72ג * זקטז
יקרות. הצטמצמי לרכישת
הדברים להם
את זקוקה באמת. אל תרבי בנסיעות.

מכתבים

אל תשקיע את כספך
י בעיסקות מפוקפקות. ובכלל,
חכה עוד קצת
לפני שאתה מחליט מה
לעשות בו. היחסים המתוחים
עם אדם קרוב
מטרידים אותך יותר
מדי — כדאי שתוותר
קצת כדי שהיחסים ישתפרו
ושמוחך יתפנה
לדברים חשובים יותר.
בריאותך היא נכס יקר.

בכם אם תלכו בקו של טיהור השחיתות
במדינה — קירוב השלום — ומילחמה ל־שיוויון
חברתי.
מאיר פרחי, חיפה

אנטבה של הסברה
מעבר לזה — הכאב עדיין לא פג וקשה
לך לשכוח: נסה לפחות
ללמוד לקח. ואם
יצאת בשלום מן הסבך
הקודם — זכור ש-
נכונו לך עדיין פיתולים
רבים, עד שתראה
את האור, פרנסה חדשה,
אומקום־עבודה
חדש, עשויים להרים
את המוראל. קניות
קטנות מוכיחות את
עצמן — בתנאי שלא תעשי חובות רבים.

במישור חיי האהבה שלך, בת דלי, לא
יחולו שינויים מרעישים.
אל תידחי בגסות
את מחזרך הנלהב,
למרות שאינך
חשה כלפיו כל משיכה.
תני לזמן לעשות
את שלו ; או שהרגשתו
תשתנה בכל
זאת, או שהוא יתייאש
ממך, כבן דלי, למרות
אופייך הנוח, אתה נוטה
להתפרצויות פרועות. קח עצמך בידיים.

צרתך הגדולה שאתה רוצה המון, מוכן
אפילו לסבול לשם כך, אך אינך יודע
ללכת עד הסוף, מתי
שצריך. השבוע תיפול
בידך הזדמנות להתגבר
על חולשתך זו ;
אם תחמיץ אותה ה פעם,
מי יודע מתי
שוב יעלה בידך לעלות
על דרך המלך. בחיי-האהבה, מישור אתה
נכנס החודש להילוך
גבוה. טעם
ונמס ככל שתוכל, חיים רק פעם אחת.

השתוממתי לקרוא את הביקורת הקולנועית
של אורי אבנרי על הסרט ניצחון
באנטבה (העולם הזה .)2051 ממתי הפך
אורי אבנרי המבקר הקולנועי של העולם
הזה 7
פימה בלאו, בת-יס
איני מסכים עם מה שכתב אורי אבנרי
על הסרט של חברת וורנר על אנטבה.
אבנרי שפט את הסרט מנקודת־מבטו של
צופה ישראלי. אולם הסרט ילא נועד לצופים
הישראליים. הוא נועד לעולם הרחב,
לצופים שאינם יודעים הרבה, לא על יש ראל
ולא על אש״ף. מבחינה זו עושה הסרט
שירות מצויץ לישראל. רבבה של מסבירים
לא היו מצליחים לעשות מד, שעושה
הסרט הזה להסברה הישראלית בחו״ל.
אבנר ב״ץ, תל-אביב
...מוגזם לומר שזהו סרט מגעיל. גם אני
לא נהניתי מהסרט, אבל לא בשל הסיבות
שפורטו במאמר. ד,מיבנה הדרמאתי הוא
חלש, והדראמה בחיים היתד, הרבה יותר
מרגשת במציאות. ייתכן שההנאה שלנו
נפגמת מכך שאנו יודעים מראש מה יהיה
הסוף.
נן רית אלון, ירושלים
מה לעשות אם הטרוריסטים הערבים הם
באמת כאלה כמו שמציג אותם הסרט, ולא
כפי שמתאר אותם אורי אבנרי? אילו היה
אורי אבנרי קורא את ספרם התיעודי של
העתונאים בן־פורת—הבר—שיף על מיבצע
אנטבה, הוא היה נוכח כי המחבלים שחטפו
את מטוס אייו־פראנם לאנטבה, עלו עליו
באמת עם חבילות־תמריס מתוצרת עיראק
שכתובות ערביות התנוססו עליהן. החטופים
שהיו במטוס העידו על כך. אבל בעיני
אבנרי זה לא מתקבל על הדעת. מה רצה
אבנרי, שיצרני הסרט ייפו את המציאות
כדי להתאים אותה לדיעותיו? מה אפשר
לעשות אם החוטפים הגרמנים ששיתפו

נושאי דגיו הדמוקרטיה וטוהר המידות של
התנועה לשינוי של ייגאל ידין. כשפרשו
עמוס בן־גוריון ואנשיו מהמישטרה נדמה
היה שנע־ך בה טיהור, וכי אנשים הגונים
וישרים נטלו את השמירה על החוק והסדר
בעיר. והנה מסתבר, שתחת פיקודו
של דויד עופר פרחה השחיתות במיש־טרת
מחוז תל-אביב שוב. האם זה רק
מיקרה שדויד עופר בחר להצטרף לעמוס
בן־גוריון גם בדרך הפוליטית?
שוטר לשעבר, חולט
כל זמן שבמדינה יש מישטרה פוליטית,
הכפופה לשר שהוא נציג מיפלגה, לא ייתכן
טיהור> יצל המישטרה. נדמה לי שהדרך
היחידה לטהר את המישטרה, היא שינוי
המיבנה של הבחירות בישראל. בניגוד
לצבא, חייבת המישטרד, להיות גוף עצמאי
שהעומרים בראשו ייבחרו ישירות על-ידי
האזרחים, כמו י באמריקה. האזרחים הם
שיוכלו אז להקפיד על טוהר הכפיים והיושר.של
ראשי המישטרה.
שלום אזולאי, תל־אביב

וזריצוז-דץ מטעה

בעיחונכם (העולם יחזה )2050 פורסמה
רשימת״ של יגאל לביב על הונאה מצד
ראש ישיבת תורה והוראה וראש־עיריית
גבעתיים. בלא להידרש לגופם של דברים,
מבקש הייתי להפנות את שימת־לבכם ושי-
מת־לב הקוראים למישפט צורם המופיע

בכתב הזו.
ברשימה נאמר• :״מדוע גילה עדי יפה ן
רוחב־לב שכזה כלפי הישיבה של הרב
שרם? ככלות הכל, בישראל ישיבות רבות,
ולגבי האחרות טרם (ההדגשה שלי —
ח.ש ).נמצא חומר המוכיח כי קיבלו כספים
במירמד, בשיטות כאלה.״ מישפט כזה הוא
בגדר של חריצת־דץ ללא מישפט על מאות
ישיבות הפזורות ברחבי הארץ, שלגביהן
טרם: מצא חומר מרשיע, קרי — בעתיד,
סביר להניח, יימצא חומר כזה.
יטת-קולטוס
הכותב, אולם 2
או דיעה קדומה לשלילה מצד כותב,
כאדם העוסק אף הוא
בעיתונאות דומג*
:אות

כי יגאל לביב, הנלחם עצמו .
(המשך
העולם הז ה 2052

תר אביב: ככר אתרים 10.0 0 -0 ,עד ,20.0 0 -ביום ששי 09 .0 0 -0עד3 .0 0 -ו,בשבת 20.0 0 - 0עד.23 .00 -
רח׳מזלדגים,יפו העתיקה 110.00 -0 ,צד3 .00 -ו0 .־ 20.00 וצד,24.0 0 -כיום ששי 10.0 0 - 0וצד3.0 0 -ו,בשבת 20 .0 0 -0עך.24.0 0 -
״אסטעור״רה׳ דיזנגוף 09.00 - 0,190 עד 16.0 0 -0 ,13.00-עד,19.0 0 -ביום ששי 09.0 0 -0עד3.0 0 -ו.
רה בן יהודה .08 .0 0 - 0 ,104 עד3.0 0 -ו 16.0 0 -0 ,עד9.0 0 -ו,ביום ששי 09.0 0 -0עד.13.0 0 -
•רן ןי 1לים0 :צפה אבו טור, רח־עין רונל ,5ס 08.36 -עך,17.׳3 0 -ביום ששי 08 .3 0 -0עד4 .30 -ו.
חיפה: רח׳ נורדאו 09.0 0 -0 ,5עד3 .0 0 -ו 16.0 0 - 0 ,עד9.0 0 -ו,ביום ששי 09.0 0 -0עד.15.0 0 -
מנדל העמק: רוד בגד עור 08.00 ^0 ,עד8.00 -ו,ביום ששי 08.00 -0עד־ס .14.0י
עולם הזה 2052

מכתבים

צ מיג עס אחריות י
1*3 1 1 7 0 2 4 0 1 1 8

ה א תיג

עו בבש

ארה׳ ב

ו אי רו פ ה

ב א 1ו י 1ותו

(המשך מעמוד )6
דין ועיוותו לחינם, חייב להתנצל מעל
דפי העיתון על סגנון זה. סימון דוגמת
זה אופייני לכתיבה בנוסח ״היהודי זים״
אשם — לגבי שאר היהודים יימצא, ככל
הנראה, כעתיד תומר מרשיע. אודה לכם
על תגובתכם לעניין זה.
חיים שטנגר, תל-אביב
• הצדק עם הקורא שטנגר. נראה כי
הידיעה כי גם ישיבות נוספות, מילבד ישיבת
תורה והוראת נקטו שיטות־הונאה דומות,
היא שגרוה לניסוח הבלתי־מוצלח,
שבהחלט לא היוו במקומו. העולם הזה מתנצל
על מיכשלו זו.

הבדיחה שניצחה

חברת הצמיגים
מהגדולות בעולם

רפאל זיתונ׳
חב׳ בט״ח(י שר אל)

ייאונירויאליי
ג<זה להציג
בפני ציבור הנהגים
לאחד שנים
של מחמר ופיתוח,
את הצמיג
האידאל׳ העווה
על בל הדרישות א שר
נהג מצפה מ צ מיג:
• היגוי
• יציבות
• עחיפה
• עצירה
• חסכון מירב׳ בדלק
• א חריו ת עיב

ניתן להשגה בבל
מוסב׳ הצמיגים באר!ן

ע על הגל
סע גצמיג
או1ורו*אל

ש מו ת הצמיגים
מרו 4 1ץ כ< 8וותט
ות £1ז £$ס /8 £ג

40 כוסות־טיץ

תוצאות בדיחת הצמיגים לפי הירחון האמרינזאי
1976ו *0זזז־> 8ס^סת

(ראה טבלת השוואות)

עצירה בכביש יבש

עצירה בכביש וטוב

ו)כן ווו 45

ו1נן ודו 6 0

ו!קווז 4 5

ו 1קווו 6 0

96.6

95.5

100.0

100.0

פניות בכביש יבש רטוב
96.9

שוב הוכחתם שאתם מסוגלים לפעמים
לחזות התפתחויות בלתי־צפויות לחלוטין.
לא זו אף זו: אף התפתחויות שברגע
שלפני ״שעת הש״יך הן נראות בבדיחות.
וצדקתם שוב, שאצלנו אסור לספר בדיחות
(ראה תצלום קטע בהעולס הזה שלפני
התפטרות הממשלה) בי אצלנו בדיחות יכולות
להפוד למציאות, ואפילו להפיל ממ־
׳שלות, כדיברי הנבואה שלבם.
כי מי האמי״ ומי יכול בכלל להאמין
שבגלל אסון נוראי של קיום טכסצבאי
בהשתתפות בניי־מישפחה של טייסי ומר כיבי
מטוס הא3־ ,15 כמה דקות אחרי כניסת
השבת, נפלה ממשלה בישראל? נראה
שהצטרפנו לפרימיטיביות של אוגנדה והודו,
ואולי אף ׳סודן.
ולכם אנשי זעולם הזה, בעקבות ההתפתחויות:
אוצ רוצו ! קדימה ליעד ! הביאו
לנו את השלום המיוחל! הצליחו בבחירות
הקרובור, וגאולה תבוא לעם.
דהרו קדימה ובהצלחה!
ד. בן־חורץ, ירושלים

95.6
נסיעה בזיג-זג

ניקוד כללי

97.9

682.5

00.0ו

91.9

93.8

97.1

100.0

94.9

100.0

677.7

^ 1 $8ו 8 0ואט

94.4

100.0

95.8

98.7

95.5

95.6

97.5

677.5

/\ 1 148ז 4ז 8אוז 4ז ס 0

98.7

92.6

93.8

86.6

96.9

94.9

95.0

658.5

18£111ק

92.4

90.3

83.6

93.9

98.4

100.0

98.6

657.2

ק 4 1 0זטס

87.7

86.1

89.2

94.4

96.9

91.4

99.2

64 4.9

1£וז 0ז 8810 <3£$

86.8

85.6

94.9

91.8

96.9

92.8

95.2

644.0

4ז^\1014£11

88.5

89.7

87.5

89.8

95.5

93.5

96.1

640.6

£ 4 8ד ם 0 0 0

89.6

90.3

85.9

85.8

91.8

89.2

89.0

621.6

ברצוני לתקן אחד הפרטים בכתבה ״האנשים
שנפלו ממטוס באמצע הלילה״(העולם
הזה .)2048 באותה כתבה נאמר כי
המזכיר הראשי של השגרירות הישראלית
ברומא ,״זרק לנו עשרת אלפים •לירטות
שמספיקות בריוק לכוס מיץ ואולי ל־סנדוויץ׳.״
עשרת
אלפים לירטות לא שוות הרבה —

) 1*1א(? 01
״,אור• *!דוס
,יס —1
וא ס =ם1

אח ת

רז ק

יי י־

ס > 00־1

אנחנו נחסל את הז׳וקים!
כמה פעמים ניסית להפטר מהז ׳ וקים ולא
הצלחת? לאחר חיטוי שלנו, אנו מ חסלי ם את
הז׳וקים והחרקים ואת מקבלת תעודת
אחריות לשנה.
מודיעין 18ר״ג, טל5 .־6־ • 790114 אילת, טל 3012 .־.059
היתר משרד הבריאות .21 :רש׳ עסק 181/75

אי תן ע מי ח

הדגו ת מזיסים

כ־ 16 דולר. למרות היוקר השורר באיטליה,
ניתן גם כיום לקנות ב־ 16 דולר לא
כוס מיץ אחת אלא 40 כוסות מיץ (מחיר
ממוצע באיטליה לכוס מיץ או קוקה־קולה
הוא 250 לירטות. סנדוויץ׳ בסנייק-באר עולה
בממוצע כ־ 350 לירטות) ,כך שהניצולים
לא היו צריכים להיות רעבים — אם קיבלו
עשרת אלפיים לירטות. אני מקווה ששאר
הפרטים בכתיבה יותר מדוייקים.

אורי ברוק,
ברלין המערבית, גרמניה

מי מושפע מקול״קחיר?
מדי-פעם יוצא לי להאזין לקול-קהיר ב־עיברית.
יותר מכל עיתון ישראלי אחר מרבה
תחנת שידור זו לצטט את העולם הזה,
ונדמה לי שאין זה לכבודכם. האם
שאלתם פעם את עצמכם מדוע מרבים הערבים
לצטט דווקא אתכם?! אילו היו
מצטטים אתכם ומקריאים את מאמרי-המע-
רכת שלכם בערבית, וכד מביאים או
לידיעת מיליוני מאזינים ערבים, זה
ה עו ל ם הז ה 2052

מכתבים

כבר כתבו על היפאנים שהם בני עש רת
השבטים, שד,אינדיאנים הם בני דן
ויש כאן אין סוף של אפשרויות. ניני
בנות צלופחד הם אולי ההודים או הסינים.
כל הסימנים והתכונות השליליות שמצאת
ב״ישראלים. הגזענים״ הם, לדעת בן־טל-
אור או מורו קסטלר, תכונות כוזריות.
מה אתם יודעים על פולחן הכוזרים? הרי
כל עניין התגיירותם אין לו כל אחיזה
היסטורית. מקסטלר אין לדרוש אמת היסטורית.
הוא כותב ספרים ומחפש סנסציות.
אך מה עם בן־טלאור, שהוא ישראלי
שאיכפת לו (כך אני מתרשם)? איך עלה
על גל עכור זה?
אלי סף, תל־אביב

אחר. אבל השידורים בעיברית מיועדים ליהודים
בישראל.
כלומר, הערבים מנצלים את העולם הזה
כמכשיר-תעמולה עבור יהודים בישראל. האם
אין בעובדות אלה כדי לשכנע אתכם
למתן את התקפותיכם הבלתי-מרוסנות על
המישטר במדינה? במו-ידיבם אתם מספקים
נשק לאוייבינו.
אכיכועם חדד, הרצליה
• על פי אותו קו־מחשבה, יש לאסור
את הופעת העולם הזה גס בישראל שכן,
אותם קוראים המאזינים לשידורי רדיו קהיר
ומושפעים, כביכול, מציטוטי העולם הזה,
יכולים להיות מושפעים באותה המידה גם
מקריאת העיתון, שאותו הס יכולים לקנות
באופן חופשי בכל קיוסק בישראל.

למה שותקים?
מונטאכו הגדול וגד יער,ובי כסומכררוס

העדה ודג? המילחמה

מיהו היעקובי האמיתי?

תמהני על ההתקפות החוזרות זנישנות,
הגובלות לעיתים ברישעות ממש, על הצגת
תיאטרון חיפה, קריזה. הניסיון להציג
את המחזה כ״הצגה של אשכנזים״ ,שבה
״האשכנזים מתחפשים לפרענקים״ ומשחקים
ומביימים אותם כאילו היו גזע נחות,
אינה במקומה.
במקום להתייחס לדברים הנאמרים על-
ידי השחקנים, דברים שנאספו מבני עדות-
המזרח ונאמרים בכל הכנות, נתפסים ל-
קטנוניות כמו, מאיזה עדה השחקן׳ ? קטנוניות
זו היא המתאימה דווקא לגזענים.
שחקנים אלה הם השחקנים המוכשרים
בתיאטרון זה והם נבחרו לתפקידם משיקולים
מיקצועיים גרידא. אין זה משנה
כלל, מאיזו עדה הם, כפי שאין זה משנה
שאשכנזים כמו אורי אבנרי, מאיר פעיל
או עמום קינן, הם בין מרימי הדגל של
המילחמה בפער החברתי.

חזי שוסטר, צר,״ל
מי האיש ב&ומבררו?

התבוננתי בתמונות שבכתבה ״גם המיש-
טרה עושה צנזורה״ (העולם הזה ,)2051
ולא האמנתי למראה עיני. לא מראה היפה פיות
בעירום הוא שמשך את עיני, אלא
דווקא התמונה של האיש בסומבררו שהתפרסמה
בראש הכתבה, ושמשום־מה זיהיתם
אותו כ״מר מונטאנו הגדול״ ,המפיק והבמאי
של ההצגה הפנינג ,2000 ששחקניה
נעצרו על-ידי המישטרה.
נדמה לי כי נתבלבלה עליכם דעתכם.
לא מזמן ראיתי אותה התמונה בדיוק בעיתונים
אחרים, והם זיהו את האיש בגד
יעקובי, שר־ה,תחבורה. אחת מהשתיים: או

שהם טעו, או שאתם טעיתם. או שמא גד
יעקובי הוא בעל אישיות כפולה? ביום
הוא מתפרנס כשר־האוצר, אבל בשל המשכורת
הממשלתית הנמוכה הוא נאלץ
לעסוק בלילות בחלטורות, ואז הוא מארגן
מופעי־עירום? ! על כל פנים, זוהי חידה
שעליכם לפתור לי אותה.
זאב שכטר, תל-אביב
• הקורא שכטר יכול לבחור לו את
שר־התחבורה שלו כרצונו, מבין שתי התמונות
המתפרסמות בזה זו בצד זו (ראה
גלופה).

הצעה •טל דוור
יש לי הצעת ייעול. ובכן, דוורי ישראל
עושים עבודתם בנאמנות גמורה, אם־כי
כמובן יש גם ביניהם לא-ישרים ועוברי־חוק,
כמו בכל ציבור. אך באופן כללי הם
ישרים והגונים. אני יודע זאת מבפנים.
גם אני דוור.
כמו תמיד קורה שמיכתבים נעלמים בדרך,
אם בדרכים טיבעיות כמו הרוח, או
נרטבים בגשם, או על־ידי ילדים שובבים
שסוחבים אותם, או על ידי דוור עצל שזורק
אותם (וזה מקרה מאד נדיר!)
עליכן עלה בראשי רעיון, שיכול לפתור
לציבור הישראלי טירדות רבות ויכול להבטיח
שמכתביו יגיעו כולם ליעדם בצורה
נקייה, לא מקומטת, לא רטובה מחמת מיפ־געי
הטבע.
ניתן להתקין במרכז של כל שלושה־ארבעה
רחובות כמעין ביתן, שיותקנו בו
תיבוודדואר של המישפחות הגרות ברחובות

אלה. ביתנים מעין אלה יעזרו לדוור הנאמן
מצד אחד ולמישפחות מצד שני, לקבל
מיכתבים גם ברוח וגם בגשם ולא להימנע
מחלוקת מיכתבים אם יורד גשם. מניסיוני
אני יודע, שמיכתבים רבים נרטבו בגשם או
עפו ברוח ושווים אפילו לא כקליפת השום.
במדעיני ראיתי גם ילדים סוחבים מיב־תבים
ועיתונים מתיבות־הדואר של הבתים,
מסיבות שובבות בילבד. הקמת ביתנים
על-פי הצעתי תחסוך לאוצר הרבה כסף,
כיוון שניתן יהיה גם להפנות דוורים רבים
לייצור. אני מקווה שתוכן מכתב זה יגיע
גם לשר־התיקשורת.
כני אנקורי, דוור, כפר־סכא

מיה 8ניני כנות צרופהד?
הייתי רוצה להתייחם לדברי שמואל בן-
טלאור (העולם הזה — 2043 פנרוס) ,הכותב
מקולוראדו שבארה״ב. צר לי על הכותב
הנ״ל, שנתפס לתיאוריה של ארתור
קסטלר על ״השבט ר13-,״.
קסטלר טוען כי הכוזרים התגיירו במאה
הי״ב והפכו יהודים, ומכאן שכל יהודי
מיזרח־אירופה הם בני הכוזרים. מובן
שגם חלק גדול מהישראלים הם ניני הכוזרים
ולהם תכונות שליליות. מה שמפתיע
את שמואל בן־טלאור, שאין תגובה ממקורות
יהודיים או ישראליים לתיאוריה זו.
איני יודע מי צריך להגיב על כל דבר
שטות של דילטאנטים. קסטלר אינו הראשון
המביא רעיונות מסוג זה. הקדימו אותו
רבים. המשותף לכל בעלי תיאוריות
אלו הוא שידיעקם הבסיסית בהיסטוריה
קרובה לאפם.

בכתבי־עת שונים בארצות־הברית מתפרסמות
לאחרונה מודעות המציעות למכירה
פריטים שונים של הצבא הגרמני
ההיטלראי י במילחמת־העולם השניה, כ־
״מזכרות״ .בין הפריטים המוצעים למכירה,
?0111

40£ז 05ק $ $2.00ש ק
0ש_ומש/א 4x0

(*שעיין

££זא*48ו01

/\106$1.00ז\ 0/ח6.0010ק 5! 32ח 0זש
1315. ? 1395 6 1 0.1005 0 ) 116315־(<6 )1315, 0171111731 1

זץ^ז.זק6ס 5,11^0.זח 0קו\/וו £ט 0ו

* 22314 ואו6ח*,\)1ומ0א*^.ו*,ז6£מז 5או<1וא*חז 610

המודעה כעיתון האמריקאי
רק באמריקה
יש גם קסדות פלדה עם סמלי צלב־הקרס.
תמהני מדוע אין איש בישראל מגיב
על כך. מה היה קורה, למשל, אם היו
מציעים למכירה קסדות עם צלב־קרם בבריתך,מועצות?
האם גם אז היו כל
אנשי־ד,ציבור בישראל שותקים?
אם במדינה קומוניסטית היו תופסים
מחסן תחמושת של נאצים -ומשחררים את
בעל המחסן בערבות של 15 אלף רובל,
כפי שזה נעשה לאחרונה בארצות־הברית,
האם גם אז היו שותקים?
או שמא מחכים מנהיגנו עד שיציעו למכירה
לאוספי ״מזכרות״ ,סבונים נאציים
עשויים מגופות של יהודים?!
א. מם, ניו־יורק, ארה״ב

צפתי הקסם
צפרנייך מקסימות ללא בעיות!
הפתרון האידאל׳ לכל סוני הצפרניים !
לצפרנ״ם סדוקות,כסו 0ות ולצפרנ״ם יפות וחזקות במיוחד
השתלת צפרנ״ם, בעזרת אבקה ונוזל המתקשים תוך דקות,
משייפים את הצפורן, מורחים ״לאק״ והרי צפורן לתפארת.

״ס 1פר נייז־״

העולס הז ה 2052

דגש

המרכז הישראלי לביצוע צפרנ״ם בשיטה האמריקאית
יבוא • שיווק • ביצוע
פתוח ברציפות בין השעות 0900-1900 :
ת ל -א בי ב רח׳ דיזנגוף , 270 טל 03-245036
באר -עו ב 1/רח׳ הרצל , 82 טל 057-78601

מיבצע..אבידיילב״ .ב 1צלח צה״ ל את תעלת־סואץ. ל א היה אלא בג ד ר
צליחה ל שמה. א שד סיסמאות גמישאלות שימ שו ל 1בתחליף למטרה

למהבעצם צלחנו?

£5שם מה צלח צה״ל את התעלה? מה היו מטר1תיו
1המדינית והצבאית המוגדרות של מיבצע ״אבירי־לב״
? איזהו היעד האופרטיבי המדוייק שנקבע לכוחות
הצולחים בדוורסואר? מהו ההישג האיסטרטגי המבוקש,
שלשמו פנו מראש־הגשר דווקא דרומה, ולא צפונה?
שאלות נכבדות אלו לא נשאלו, אולי מפני שהכל
סברו וקיבלו, משום־מה, שהתשובות ברורות ומובנות־מאליהן.

כך הם פני הדברים: עד כמה שנוגעים
ממשלת־ישראל, המטכ״ל ומיפקדת חזית־הדרום,
היה מיכצע ״אכירי־לב״ מיתקפה צבאית,
שלא נקבעו לה מראש בל מטרות מדיניות
או צבאיות מוגדרות, ראויות לשמן. רק
דבר אחד ידעו הבל — שצריך לצלוח וזהו, מפני
שרק צליחה תאפשר לצה׳׳ל הישגים צבאיים
טסויימים, שיהיו ניכרים ואולי אך מכריעים.

יותר משהיתה בצליחה מחשבה־תחילה להשגת יעדים
מוגדרים וברורים, התגלם בה הדחף המסורתי של צה״ל
״להעביר את המילחמה לשטח האוייב״ ולהגיע לעורף
המצרי — הישג אשר, בשלוש המילחמות שעברו, נגד
המצרים, הוא שבישר וגם הבטיח לנו את הניצחון.
אבל בניגוד למילחמות הקודמות, זירת־ההכרעה נמצאה
הפעם לא בעומק שטח האוייב, אלא בשטחנו שלנו —
כלומר, לא ממערב התעלה, אלא במיזרחה, על אדמת

..וצדחת התערה רא
נקבעו מראש נד
מסרות צבאיות או
מדיניות מוגדרות״
סיני! וההישגי אשר הוא לבדו יכול היה להבטיח כי
נסיים את המילחמה בניצחון איסטרטגי חד־משמעי לטובתנו,
לא התבטא הפעם בהצלחת העברת המילחמה אל
שטח האדיב ובכיבוש טריטוריות נוספות שלו, אלא,
קודם־כל ובעיקר, בשלילת הישגי האדיב ובהחזרת ה־סטטום־קוו
הטריטוריאלי לקדמותו.
מובן שלא אלה הם קני־המידה הרגילים לקביעת
המנצח והמנוצח בכל המילחמות; ולגבי מילחמות ״נורמליות״
הם עשויים להיראות משונים מאד. אבל תוצאותיהן
של מילחמות ישראל־ערב נקבעות על פי קריטריונים
ייחודיים וסובייקטיביים, המאופיינים בנטיה טבועה
וכימעט־מכרעת מראש, לטובת הצד הערבי ונגד ישראל.
לכן, בעוד שהצד הערבי כימעט איננו — אז, לפחות,
לא היה עד עתה — מוגבל בייזום המילחמה, בהיקפה
או במישכה, הרי הצד הישראלי חייב לפעול באופן קבוע
על בסיס המוסכמה, שתחילת נטיית הכף הצבאית לזכותו
גוררת אוטומטית הפעלת תהליך גלובלי מואץ להפסקת
המילחמה, במטרה המוצהרת לצמצם ככל הניתן את
ההישגים הישראליים. התערבות המעצמות וכפייתן על
ישראל, שתפסיק את המילחמה, מקובלות ונחשבות כנתוני-
יסוד קבועים וכה מובנים־מאליהם, עד שבכלל אינם נשקלים
לטובת הערבים, ואין השפעתם מפחיתה משהו מכל
הישג ערבי ומן ההשפעה המיוחסת לו.

שאלה חשובה וגורלית היא, אם אמנם חייבת ישראל
ויכולה גם בעתיד להיכנע לכללי־מישחק עדינים־בתכלית
אלה. אבל ב־ ,1973 כמו בכל המילחמות הקודמות, היתד.
ישראל מחוייבת — או ראתה עצמה מחדיבת — לקבל
דינם של הקריטריונים הללו! ואם רצתה להצליח גם
במיסגרת מיגבלותיהם החמורות, חייב הדבר, בין היתר,
שתגדיר לעצמה את ״מטרות־המילחמה״ שלה, שתהיינה

בנימין ע מי ד רו ר
ברורות בתכלית, ריאליות וגם ״נכונות״ — כלומר, שיינתן
לא רק להשיגן, אלא גם להפיק מהן, בנסיבות
המדיניותהנתונות, את התועלת המבוקשת, כולה
או רובה.

בר מסרח
ך* גדרת ״מטרת המילחמה׳׳ היא, מטיבעה, הגדרה
1 1כפולה: ראשית נחוצה הגדרת המטרה המדינית !
ולאחר מכן מפיקים ממנה, לאור ניתוח הגורמים־המשפיעים
הצבאיים, את מטרת־המילחמה הצבאית — היא ה מיועדת
לכוון את המאמץ הצבאי כד, שבנסיבות השוררות
יבטיח את השגת המטרה המדינית, במידה המירבית ה אפשרית.

המבקש לחפש ״מטרת מילחמה״ מוגדרת
כלשהי, אשר לשם הגשמתה נלחמו
כוחותינו כדרום, לפני צליחת התעלה — ועוד
יותר, אחריה — יעלה חרס כידו.
אמנם אין להניח כי די היה בהימצאות מטרה מוגדרת,
חד־משמעית, ריאלית ונכונה לניהול המערכה להפוך,
כשלעצמה, את מצביאות אלעזר ז״ל, בר־לב וגונן למעולה
משהיתה. אבל בוודאי היה מצוי להם אז ״משימה״ ברורה
לדבוק בה! או, אם תרצה, עמוד־אש, שלא רק מאיר
את הדרך, אלא גם מכריח ללכת לאורו — ואליו.
היתרון המיידי והחשוב ביותר אשר היה צומח להם
ולעם ישראל בהימצא מטרה מנחה וגם מחייבת כזו התבטא
בתיעולו מראש של מיבצע ״אבירי-לב״ אל יעד מערכתי
אחד, בכיוון אחד — ובתוך לוח־זמנים נוקשה, הלוקח
בחשבון את השפעתו המגבילה של ״שעון־החול״ (ואפילו
רק בתור ״האפשרות הגרועה ביותר, שהיא הקובעת,
לצרכי חישובים. צבאיים־מיבצעיים).
יתרון כללי זה, של עצם הימצאות מטרה ברורה
וההכרח לדבקות בה, היה עשוי להיות מכריע־לטובתנו
כשלעצמו, מפני שאי־המוכנות המצרית למיתקפת־צליחה
מכריעים־בכוח כימעט כלפי כל יעד ובכל דרך־פעולה
מצדנו איפשרה השגת תוצאה צבאית בעלת אופי ואפקט
(סבירים) אשר היינו בוחרים לעצמנו — אבל רק בתנאי,
שהמאמץ המדובר ינוהל באופן נחרץ, החלטי ונועז. על
אחת כמה וכמה כך, שהיתרון היה הופך מכריע, אילו
המטרה היתד. לא רק קיימת, אלא גם נכונה.
היעדרה המוחלט של ״מטרת מילחמה״ ראוייה־לשם
כלשהי הוא אשר איפשר לפיקוד הגבוה בדרום לנהל
את מיתקפת הצליחה באורח הססני, חסר־תעוזה להפליא
ותוך סתירות פנימיות מתמידות וחמורות — אבל בלא
שייחשב, למרות כל אלה, כאילו הפר את עיקרודהמלחמה

הראשי והראשון, הוא ״הדבקות במטרה (או, במשימה)״.
האשמה למחדל בלתי-ניתן־להסבר ובלתי־נסלח זה
מוטלת על הדרג המדיני (הממשלה) ,על הדרג הצבאי
העליון(המטכ״ל, כמיפקדה העליונה) ועל הדרג המערכתי,
או ״הפיקוד הגבוה״ (מיפקדת חזית הדרום עם הרמטכ״ל,
כמידת התערבותו בניהול המיבצעים ברמה המערכתית).
אחריותו של כל אחד משלושת הדרגים הללו היא מוחלטת
וקיימת לעצמה, ולכן אין האחד יכול להצדיק את עצמו
במחדלי האחרים. אבל בכל זאת, מבחינה מעשית ומציאותית,
יש להבחין בין שלושת הדרגים, ובעניין ספציפי
זה צריך להאשים, קודם־כל ובעיקר, את הדרג המדיני,
משום שרק הוא רשאי ואמור לקבוע את מטרת־המילחמה
המדינית( .אחריות הדרג הצבאי נובעת מן המוסכמה,
שבהיעדר מטרה מוגדרת, המורדת אליו מן הדרג המדיני,
או מן הדרג הצבאי הממונה, חובה עליו לעמוד על תיקון
המחדל ועל הגדרת מטרה מלמעלה, בעבורו ! ולא, מחוייב
המפקד המדובר להסיק בעצמו את מטרתו, לפי מיטב
הבנתו — אחרת, אין תכליח כלשהי למיבצעיו, ואז אי-
אפשר לו, לכאורה, לעשות כל מעשה שהוא).

הדבר הקרוב כיותר ל״מטרת-מילחמה״
אשר הצליח הדרג המדיני לארגן, לעצמו ול
צה״ל, להנחיית המיתקפה בדרום היה, כמסתבר
,״הבאת שינוי יסודי במצב בחזית המצרית׳׳
— ואפילו מעט מעורפל זה זבה להגיע

״שינוי חמצב בחזית
!המצרית, לא היה אלא
הבעת מישאלה!תיקווה
ולא בבחינת מטרה״
אלינו, אחרי מכול הפירסומים, רק בספרו של
דיין. למיקרא התיאורים אצל דיין וגם אצל
אחרים, נראה בי ״מט ה״ זו לא נועדה לשמש
הנחייה פוזיטיבית של המאמץ הצבאי העיקרי,
במו שנתכוונה להיות מעין הבעת מישאלה
ותיקווה, שיואיל צה״ל ליצור ״מצב חדש״ ,אשר
יקל מן המועקה הכללית.

הבונקר המצוי
** שמעות וחומרת מחדלה זה של ממשלת ישראל
׳ ^ 1בולטות במיוחד על רקע השוואת הנעשה, בתחום
זה, בצד המצרי.
עוד בטרם המילחמה כבר ידע סאדאת, והגדיר היטב
לעצמו ולאחרים, מהי המטרה המדינית, שלשמה יפתח
במילחמה. ממנה השכילו סאדאת והצמרת הצבאית המצרית
להפיק את המטרה האיסטרטגית־הצבאית, ואף ליישם
אותה באמצעות הגדרת היעדים המערכתיים המתאימים
ועיצוב התוכנית המיבצעית להשגתם .״מטרת־המילחמה״
המצרית, בהגדרתה הכפילה — המדינית והצבאית
היתד. ברורה וחד־משמעית, פשוטה להבנה וליישום, ובת-
ביצוע.

סיבת כל יתרונותיה אלה היתה, שהפעם הכירו המצרים,
באופן מפורש, בחולשותיהם הקבועות. הם גם היו
נכונים להודות בנחיתותם הצבאית הבסיסית — ולהסיק
מכך את המסקנות, תוך דיכוי מתאים של יומרותיהם.

במונחי כדורגל, ניתן להמשיל את הצבא
המצרי לקבוצה המפסידה הכרונית, משום חיותה
היותר פרימיטיבית, איטית ומסורבלת כמיגרש.
בהכירה בכך עיצבה אותה קבוצה את
הטקטיקה הכאה: פתיחת המישחק תיעשה
בהסתערות־פתע מאסיבית על היריב הנדהם,
שכל תכליתה הבקעת שער אחד — אשר מיד

מיותר להוסיף שצדק.

״נקודת ההתחלה של
ההערכה הצבאית היתר!
שאיו צפויות בעיות באזור
בו ״חרץ גודל המילתמח״
לאחריו תעבור הקבוצה במהירות להגנת ״בונקר״
,כמטרה לשמור על ההישג הראשוני עד
שריקת־הסיום.

״מטרת המילחמה״ המדינית המצרית היתה שבירת
מצב הקיפאון, תוך יצירת תזוזה מדינית לטובת מצרים.
לצורך זה נדרש הצבא המצרי לצלוח את התעלה לסיני,
להנחית מכת־פתע פותחת אשר תכבוש רצועה צרה־ביחס
לאורך כל הגדה המיזרחית, מלווה בהבקעת קו בר־לב על
מעוזיו — ואחר־כך לעבור מייד להגנה ולהיאחז בכיבושיו
בצפורניים, על־ידי הדיפת כל ניסיונות צה״ל להשמידו
או לזרקו חזרה לאפריקה, תוך גרימת אבידות מירביות,
בציוד ובעיקר בנפש, לכוחות הישראליים. אמנם התוכנית
המצרית קבעה את ״המשימה הסופית״ של המילחמה
ב״קרהמעברים״ (ראס־סודאר־מיתלה-רפידים־בארדוויל),
אבל ברור כי התכוונו להגיע לשם רק ״אם ירצה השם״
וצה״ל יתמוטט. סאדאת ואיסמעיל, שר־המילחמה שלו,
ידעו והבינו שבכל מצב אחר תהא הרעה מול פניהם,
אם יעזו לחרוג מן ״הבונקר״ ולשחק ״פתוח״ .זו גם
הסיבה, שלמרות עדויות בדבר לחצים עליהם, בראשית
המילחמה, שינצלו את ההצלחה עלי־די המשך מיידי של
המיתקפה מיזרחה, לא נתפתו, ונשארו במקום.
מטרת־מילחמה מדינית וצבאית זו, מפני תכונותיה,
היקנתה יעד, כיוון ועמוד־שדרה רעיוני ומעשי איתן לניהול
המילחמה המצרי, בכל הרמות. מיבחנה הגדול —
וההוכחה הניצחת לנכונותה ולתועלתה — באו לאחר
צליחת צה״ל, כאשר דומה היה כי המאמץ המצרי עומד
לקרוס כאילו ולקבור תחתיו את תיקוות מצרים ואת
גורל סאדאת. עצם ההפתעה שנגרמה וכן המלצת — או
דרישת — שאזלי, הרמטכ״ל המצרי, להחזיר את הצבא
מסיני, כדי להציל אותו ואת מצריים, החריפו עוד יותר
את בעיית סאדאת.

אבל סאדאת הבין כי הישג ישראלי במערב התעלה,
אפילו יהיה ניכר, לא ייחשב — ולא ישפיע — כדבר
יוצא־דופן, שהרי כך היו פני הדברים בכל המילחמות
עד כה. לעומת זאת, אם סיום המילחמה ימצא את הצבא
המצרי בסיני, אוחז איתנות בטריטוריה שכבש ובמבצרי
קו־בר־לב האגדתי. שפרץ, ייחשב הדבר וגם ישפיע
כ״מהפיכה״ ,״מיפנה״ ,״שבירת מחסום־הפחד״ ,״שינוי-
ערכין במאזן״ — כלומר, מהפך ברור לטובת מצריים,
המבשר את קץ ״השפלת מצרים ואת ראשית התהליך
״הבלתי־נמנע״ של עלייתה, מול היחלשות ישראל ושקיעתה.
בכוח אלה, עתידה מצריים להיחשב ״המנצח״,
בעיני העולם, המעצמות, ליד שולחן המשא־והמתן המדיני
— ואפילו בתודעת ישראל.

כך, בעומדו על חוד התער, יכול היה סאדאת להעז
וליטול את הסיכון העצום — או להבין את ההכרח
וחוסר־הברירה שלפניו — ולהחליט כי צבאו יישאר בסיני,
בכל מחיר ובכל מצב, תוך הסמכת ישועת מצריים לא על
פעולת כוחותיה, אלא בעיקר על התוצאה החיובית והמהירה,
שתצמיח הקומבינציה של איומים רוסיים, האינטרס
האמריקאי ביישומו על־ידי ״ידידי הנרי״ ,ולחצן
הפיתאומי אך הברוטאלי של מפיקות־הנפט, בתרגיל האמברגו.
אבל
בכל אלה לא היה די, ואילו היה צה״ל פועל ביתר
תבונה, תוקף ותעוזה, בכל זאת היה מקיץ הקץ הצבאי
על סאדאת וצבאו, אפילו בתוך מיטת־סדום שבתוכה
ניתנה ישראל. מבחינה זו, החל מזלו של סאדאת לשחק
לו עוד טרם החל המיבצע וקודם שמצביאותו הכושלת
של הפיקוד הגבוה בצדנו יכלה לבוא לידי ביטוי מעשי
בשדזדהקרב: בהיעדר מטרת־מילחמה הראויה לשם זה,
נשללה מישראל, בחזית הדרום, תכלית־המעשים הקבועה,
אשר רק על-ידי מיקוד המאמץ בהתמדה אליה, ניתן היה
לאתר, בכל מצב ובאורח מיידי, את ״נקודת־הכובד״ הנכונה,
ואליה לרכז, בזמן קצר, עוצמה מספקת — תוך
כפיית הפיקוד הגבוה לקצב ולתעוזה מיבצעיים כאלה,
שכמותם לא היה קובע מעולם בעצמו (ובפועל אכן לא
קבע).

ניציס ויונים
^ יעדר מטרת־מילחמה מוגדרת למאמץ המערכתי
1 1בדרום איננו רק חמור, אלא גם תמוה, שהרי סאדאת
והצבא המצרי הם שיצרוה עבורנו והגישוה לנו מן המוכן,
לשימוש אפקטיבי ומיידי. רק שיטחיות ההבחנה ואי-
מספיקות תהליכי קבלת־ההחלטות, בכל הדרגים, היא אשר
עיוורה את ממשלת־ישראל, הפיקוד העליון והפיקוד הגבוה
החזיתי מראות מה שהונח לפניהם, ומנעה אותם מאימוץ
מטרת־המילחמה הנכונה — או מטרת־מילחמה מוגדרת
סבירה כלשהי, אפילו פחות־נכונה. בנקודה זו, כדאי
שנקדים בדיקה קצרה של מטרות־המלחמה בחזית המצרית,
כפי שנתפסו והתקיימו טרם המילחמה.
בעידן הדחוק והשכוח ההוא, לא הובן כהלכה השיפור
הגיאו־איסטדטגי שהולידה מילחמת ששת־הימים, וממילא
גם לא בא לידי ביטוי הולם בתפיסה האיסטרטגית ה
מדינית
והצבאית, שלפיה נועדה להתנהל ״המילחמה
הבאה״.

הצדקת הגישה המדינית העקרונית שד
השתתת הביטחון עד אי-נסיגה יכלה להימצא
רק באמצעות אימוצה של התפיסה הניצית, שהיא
מיגנתית כאופייה, ומטרת-המילחמה שלה
מינימליסטית (כשלעצמה) — שמירת הסטטוס
קוו. כדרך זו, היה טמון ניצולם היעיל והמירכי
שד היתרונות הגיאוגרפיים הללו, דצרכי החיסכון
במשאבים מושקעים ולהקניית חופש
תימרון מדיני מירכי.
אבל מסיבות שונות — ואף אחת מהן איננה אמורה
לשבח הבנתם או תבונתם המדיניות או הצבאיות של
מקבלי־ההחלטות הנוגעים — הורכבה על בסיס המדיניות
הניצית, במקום התפיסה הניצית החולמת, התפיסה ה־איסטרטגית
הישראלית ההתקפית־התוקפנית הקלסית, של
״העברת המילחמה לשטח האויב״ ,אשר בנסיבות של אחר
ששת־הימים הפכה יונית־מובהקת באופייה (בהציעה, או
בהתיימרה להציע — תלוי בנקודת־ההשקפה — פיתרון
איסטרטגי יעיל לביטחון ישראל, גם בנתוני הגיאוגרפיה
המצומקת בהרבה, של גבולות 49׳).
חלק אורגני והכרחי מתרכובודכלאיים משונה זו
היוותה ״תפיסת״ קו־בר־לב, אשר גרסה כי קו־התעלה
כמוהו, לפחות צבאית, כ״קו הירוק״ ,ואסור להניח שאפילו
סנטימטר אחד ממיזרח התעלה יפול, ולוא לרגע י אחד,
לשליטת המצרים. על אלה יש להוסיף את הקונספציה
המיבצעית ששררה ועלתה עד למדרגת אמונה דתית
כימעט (ואוי לכופרים) ,שהמצרים אינם מסוגלים לצלוח,
ולכן לא יצלחו — או אם יצלחו, ינופצו אל קו־בר־לב
ובו, מייד ובלא קשיים מרובים.

.׳העולם האידילי והאיף אד
שבו!הגתה צליחה אורל
את התעלה -נעלם
והתנדף בליל״
תרכובת־הכלאיים שהזכרנו, כמו תפיסת קו־בר־לב
והאמונה במספיקותו, מקורם היה, כמובן, בקיפאון המחשבה
— שלא להזדקק לביטויים יותר חריפים — אצל האישים
הנוגעים בדבר, שבעבורם לא בישרה מילחמת ששת־הימים
כל שינוי בסיסי י בנתוני-היסוד הביטחוניים, ומה שהיה
טוב בימי בן־גוריון, נשאר טוב, בעיקרו, גם ליורשיו.
כך, כיישום ״עדכני״ של התפיסה הישראלית שמקדמאי-
דנא, נקבעה מטרת־המילחמה המדינית בדרום כ״יצירת
מצב חדש בזירה״ (או נוסח דומה) ,על־ידי ״העברת
המילחמה לשטח האוייב״ ותפיסת שטחים נוספים, כקלפי־מיקוח
או עמדות־מוצא מדיניות, לשיפור מצבנו האיס־
(המשך בעמוד )46

מגב תביס
אנודת צער-בני-אדם
מדי יום שלישי בלילה, אחרי חצות, נותנים
;־גלי צה״ל את המיקרופון למשך שעתיים
לאורי זוהר, שהיה בשעתו במאי-
קולנוע ידוע ואמן, ואילו עתה הוא אני
לא יודע מה. נדמה לי שאיש בצמרת גלי־צה״ל
אינו מקשיב לתוכניתו, אחרת איני
מסוגל להבין איך מאפשרים לו לשדר ניבו-
לי-פה מעין אלה.
אולם על כך ניתן עדיין לסלוח. מה שלדעתי
לא כיהן לסליחה הוא העובדה שזוהר
משתף בתוכניתו אדם בעל רמה שיב־לית
נמוכה מאד, בשם עבד, שניתן בשקט
לכנותו בשם, מפגר״ ,ונותן לו לספר במיקרופון
כל מיני שטויות על מקומות בארץ.
זכותו של זוהר לעשות צחוק מה־מאזינים,
לקלל אותם ולהשמיע באוזניהם
את מיבחר שטויותיו. אבל באיזו רשות הוא
מתעלל במפגו־ ועושה ממנו צחוק באוזני
כל המאזינים?
דומני שהאגודה לטיפול במפגרים חייבת
להתערב בעניין. אם יש אגודה של צער
בעלי־חיים, מ״ הדין שתקום גם אגודה של
בני־אדם, שתמנע רישעות פומבית מעין
זו של אורי זוהר.
נפתלי אלוני, תל-אביב

תפסיקו לויפור!!
לא די שכל הימים, מהבוקר עד הלילה,
דופקות השכנות בשטיחים המזויינים שלהן,
ומרעישות את העולם. הן מוכרחות לדפוק
גם בשבת. אפילו בשבת אין קצת שקט ב
מגבר־
מקלט

חספוסו /ח 3חז־ו 3ו1
בואו לראות לחוש ולשמוע יותר סטריאו בחוויות המובחרות 1באולם הצלילים קרליבך 27ת׳ א
ל ק בי ע ת סגישה נאלצלצלטל 285151/243 בין ה שעו ת 1־16 -18 10

מדינת הענו הנבחר. וזה אחרי כל הדיבורים
האינסופיים בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה,
על הצורך בשיפור איכות החיים.
לאזרחי ישראל שום דבר אינו נוגע, ואין
שום דבר הקדוש להם מהדאגה לאינטרס ה־חומרניים
הפרטיים שלהם. אף אחד לא
עושה שום דבר להפסקת דפיקת השטיחים
בשבת. לכי׳ אני יכול לומר רק דבר אחד :
״יופטפויומאט מי שהמציא אתכם!״
ז. שחור, חולון
• את וזי?

צאו מחוירי־המיטות !
ח ל 7אביב: קרליבך .27ס ל 285151 .יר 1שרים: שסאי 9ס ל 234867 .
ס ני פי וזז־י ר אן :
חיפר : ,ככרטאירהוף ,5מ ל 511232-3באר -שבע ; ר,חל 1ץ . 128ס ל 36545 .נ תני ה ; ר ח׳ שערהניא . 1ס ל 38428 .

פרסום פלד

מבחר גדול של תמונות ופלקטים של
גדולי הציור המודרני והקלאסי —
הדבקה מקצועית של פלקטים ו־תמונות.

1לא
לכל ארץ ניתן להיכנס *
בדרכון ישראלי.

אך אפשר לנסות זאת
1באמצעות הדרכון העולמי ׳

״לוטוס״ ,ת״א, רח׳ אלנבי 101
(מול בית־הכנסת הגדול)

בשבע שפוודעולם של

רשות שרות תבל

^ ת ״ ד ,20178ת״א־יפו^ 61200 ,

קבלת מודעות לכל העיתונים
במחירי המערכת
ס פיר שם

אידיאר

אבן גבירול 110 תל־אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 227118 ,227117

חניה חופשית

יש משהו דוחה בכל הטיפול העיתונאי
בפרשת אשר ידלין. נניח אפילו שאשר
ידלין אשם בכל ההאשמות שמיוחסות לו.
נניח, לצורך תרגיל אתי זה בילבד, שהוא
אומנם גנב, חמס, גזל ועשק את כספי
הציבור, רבר שאני עדיין מפקפקת בו.
האם כל זה מצדיק חדירה לחיי-הפרט
שלו?
אדם נשאר אדם, אפילו אם שגה או
חטא, ולדעתי אין מעידתו מקנה לחברה
שום זכוה להסתתר בבית־־השימוש שלו
ולצפות משם אל מעשיו. גם ההתעסקות
המופרזת בנשים ובידידות שהיו לאשר
ידלין אינה מוסיפה כבוד לעיתונות. לדעתי,
חייבת העיתונות להצטמצם בתחום
העובדות בילבד ואולי גם החשדות. אך
אין שום טעם ועניין לשתף אותנו, הקוראים:.
,מה שנעשה בחדרי המיטות והשירותים
של ידלין ואחרים. זו דעתי,
בכל אופן.

אורנה עמיר,

באר־שבע

העולם וזזה 2052

כלבים ושטי
ף* יגזים הקרובים יוקרן על, מסכי^
הקולנוע יברחבי הארץ סרט גאצי.
מובן שלא יהיו בו צלבי־קרם, פלוגו תסער
ונאומים של אדולף היטלר.
להיפך. הוא גדוש סיסמת אנטי־נאציות.
כל כותביו ומפיקיו הם אנטי־נאצים מדופלמים,
גרמנים מן הסוג הכי טוב.

וככל זאת, סרט נאצי מובהק.

מזגו כקבוצה זו, והפכו אותה למה
שהיא.

לא במיקרה הפכו
בעלי־הברית היעילים
של אירגוני־הפידאיון
ניים, המתמרדים נגד

גרמנים (ויפאנים)
והרצחניים ביותר
הפלסטיניים הקיצוהנהגת
אש״ף.

מחתרת גרמנית זו היא, כמוכן,

פונים, שהזכירה אף היא ימים עברו.
נחקקו חוקים המאפשרים לפטר מכל
מישרה ציבורית אדם המזוהה עם קבוצה
רדיקלית. מורים ופקידים, שהצדיקו את
פעולות באדר־מיינהוף, סולקו ממקומות־עבודתם.
עצירי המחתרת נכלאו בתנאים
בלתי־אנושיים, ואחדים התאבדו בכלא.

נאצי בסימונו. נאצי בשיטתו.

פגי כמה שנים נזדמן לי להשתתף
ת בסימפוזיון על בעיות השלום במיזרח
התיכון, שנערך בברלין המערבית. במרכזו
עמד עימות ביני ובין כמה פלסטינים, מן
החוגים הקיצוניים ביותר.
אחרי מאבק מר של יומיים־שלושה, ש ניראה
חסר־תוחלת, נשבר איכשהו הקרח
בינינו, והתחלנו לדבר ברצינות על סיכויי
השלום ובעיותיו. הוחלפו רעיונות חיוביים,
דיברנו איש אל לב רעהו־אויבו,
והגרמנים הטובים שהקשיבו לוויכוח עקבו
אחרי הדברים כשימחה גוברת.
לפתע נפרצה הדלת. לאולם נכנסה קבוצה
של חמישה־שישה צעירים גרמניים.
הם דמו זה לזה כאחים־תאומים. כולם לבשו
מעילי־עור. נעלו נעליים מסומרות
ונעו בנוקשות מודגשת.

לרגע-קט ניצנצה בלכי מחשכה
מטורפת :״הנוער ההיטלראי קם
לתחייה ׳״

אך הם לא היו, כמובן, ניאו־נאצים.
להיפך. הם היו אנ-שי השמאל החדש הקיצוני.
אולי אנארכיסטים, אולי טרוצקיס־טים,
אולי מאואיסטים.
הם ישתלו את עצמם לפני, ובסיגנון גס,
מבלי להתחשב בעובדה שהפריעו לאסיפה,
פנו אלי :״אנחנו רוצים לדבר אתך!״
קבעתי עימם פגישה מאוחר בערב. הם
פנו לאחור, כימעט כמו חיילים, ויצאו
בצעדים גסים, כלעומת שבאו.
כשאני אחוז סקרנות, המתנתי להם בחצות.
בילינו שעתיים בוויכוח על ענייני
המיזרח התיכון. הם היו הרבה יותר קיצוניים
מאשר הערבים. אך דיעותיהם
עיניינו אותי פחות מאשר סיגנויגם. היה
זה סיגנון ברוטאלי, קשוח, משולל־סוב״
לנות לחלוטין; סיגנון של ביטחון־עצמי
פרימיטיבי, אלים, כימעט צמא־דם.
סיגנון גרמיי מוכר מאד מימים עברו.
אחד ממארחי, סוציאליסט גרמני כסוף־
שיער שהיה בשעתו כלוא במחנה־ריכוז
נאצי, החזיר אותי הביתה. בדרך אמר :
״מוזר. פעם חשבנו כי הימין הדמגוגי
פונה אל הרג־שות, ואילו השמאל הרציונלי
פונה אל השכל.

ק ת רינ ה בלו ם: להרוג!

שוטרים ב אפודו ת ובכובעי־מגן: נאצים מול נאצים

כך, מול המחתרת האוחזת כשיטות
נאציות, קמו מכשירי־דיכוי
כעלי תכונות נאציות, הנעזרים
על־ידי עיתונות בעלת סיגנון נאצי.

ך גד השיטות האלה והעיתונות
^ הזאת התעוררו כמה מהוגי־הדיעות
של השמאל. הם הכריזו מילחמה על העיתון
בילד, המישטרה ושירותי־הביטחון.
אחד הלוחמים האלה הוא היינריך בל,
אדם אהוד, סופר כישרוני, איש השמאל
הנאור. הוא כתב כתב־פלסתר בשם וונבוד
האבוד של קתרינה בלום, מין חוברת-
׳תעמולה ספרותית שנועדה לשמש כתב־אישום
נגד העיתון בילד, אך הפך כרוז־הסתה
ארסי נגד העיתונות כולה.
עתה מופיעה יצירה זו בדמות סרט.

״עכשיו יש לנו שמאל חדש, אירציונלי,
דמגוגי ואלים. אני חרד
לחשוב מה יכיא העתיד:״

יי* עתיד הכיא את כנופיית באדר!
1מיינהוף.
רבים נדהמו מן האלימות שלוחת־הרסן
של מחתרת אנארכיסטית זו — מעשים
של רצח ושוד למען אידיאל מעורפל נש גב,
חטיפת אנשי־ציבור בעלי דיעות אחרות,
פעולות טרור חסרות־תכלית, אלימות
לשם אלימות, גאולת העולם עלזידי
הריגת בני-אדם חפים־מפשע.

אני לא הופתעתי. זכרתי את
כעלי־שיחי כאותה שיחת־חצות.

השמאל החדש הקיצוני פשט בכל ה ארצות
המערביות. בכמה מהן, הוא עבר
לפעילות אלימה. אד בשום מקום הוא לא
קיבל את הציביון המייוחד, המציין את
השלוחה הגרמנית.

השיטתיות הגרמנית, הנטייה
הגרמנית להפוך בל רעיון לסכמה
טוטאלית, האלימות והסאדיזם של
תקופה קודמת — בל אלה הת־

גוגיה ימנית קיצונית וסתם זבל. סיסמתו
יכלה להיות קריאתו המפורסמת של יוזף
גבלס, שר־התעמולה של היטלר :״עלינו
לפנות שוב אל היצרים השפלים ביותר
של ההמון.״
בילד מדרבן את השילטון לנקוט שיטות
טוטאליטריות יותר, מסית את הציבור נגד
השמאל בשיטות דמגוגיות נלוזות, ואינו
בוחל אף בתעלולים השפלים ביותר.

העיתון, העיתונאי והאם: הסתה לרצח
אנטי-נאצית קיצונית. אכל סיג
נונה הוא נאצי מובהק.
ך* מימסד הגרמני נחרד מול פני
( 1סכנה זו, והוא התארגן כדי לדכאה.

תוך כדי כך נעלמו כמה מסי־מני־ההיכר
של הדמוקרטיה, ונראה
פי לא היו אלא קישוטים חיצוניים.

קמו יחידות מייוחדות למילחמה בטרור,
שיחסם לחיי-אדם אינו שוו,ה בהרבה מזה
של הטרוריסטים עצמם. צמחה מערכת
מסועפת של בילוש, עיקוב וציתות לטל־

שיטות אלה זכו כעידוד העיתונות
הימנית, ובראשה האיבר
פריה העיתונאית הבכירה של איל
התיקשורת הימני-הקיצוני, אכסל
שפרינגר ,״ידיד ישראל״.
הפנינה העיקרית באימפריה זו הוא עיתון
הקרוי בילד־צייטוע עיתון תמו נות״)
,יומון בעל תפוצה אדירה במדינה.
אין בעולם תופעה הדומה לבילד. הוא
מעמיד בצל כל עיתון סנסציוני בארצות־הברית
או בבריטניה, שלא לדבר כלל על
ישראל. זוהי תערובת בלתי־נסבלת -של
קיטש רגשני, הסתה לאומנית פרועה, דמי

פך הושלם החד-גדיא הגרמני :
המחתרת האנארכיסטית כעלת השיטות
הנאציות גרמה לעליית סב•
שירי־דיבוי ועיתונות נאציים. כדי
להילחם כאלה מופיע עתה על הכד
סרט שמאלני כעל סיגנון נאצי.

ך* נאצים החשיכו את הקולנוע כ(
1מכשיר־תעמולה מרכזי( .זה היה, כמובן,
לפני עליית הטלוויזיה) .בתקופת
שילטונם הם הסריטו כמה וכמה יצירות,דומות זו לזו.

הגיבורה היתה תמיד נערה גרמניה
תמימה, שנפלה כרישתם של
היהודים המנוולים, המושחתים
והאכזריים. הגיבור היה נער גרמני
יפה-תואד, זיגפריד מודרני
כעל לב טהור ועיניים בהירות.

המשטרה פועלת בשירות היהודים, העיתונות
-שייכת ליהודים. הם מתעללים
(המשך בעמוד )44

שימעון בוס עשו והיבחו
כ..פ יזמו נאי השנה־ בצרפת
0אווירת החג ששררה בבניין
הכנסת ביזם השלישי
שעבר, בעת שראש-ד,ממשלה
יצחק רבץ הודיע על התפטרותו׳
הדהימה אורחים רבים
שבאו למישכן הכנסת. האווירה
היתה עליזה עד כדי כך שה־ח״כים
אף לא טרחו להסתיר
את תשוקתם להצטלם על־ידי
הטלוויזיה. הגדיל לעשות שר-
התחבורה גד יעקוכי ,שהתעכב
שעה ארוכה ליד מצלמות
הטלוויזיה שהועמדו בפתח ה־מיזנון,
וניסה להצחיק. כשהגיע
ח״כ יהודה מאיר אבר מוביץ
/מהחזית הדתית ה-
תורתית ־שהביאה למעשה לחת־
לאנשים הנכונים
777
בהנדי בינלאומי

כרמל מזרחי

מיקבי ואעוון לציון
וזכרו! יעקב

של בגין, אמרה :״אלל אני
הרי אינני עושה, אני קודם
כל שואלת.״ אמר לה בגין
בקול נמרץ :״הטלפון צריך
לבוא רק מצידו !״
! 8את פשר היחסים ה־מצויינים
ששררו ביום שלישי
שעבר בכנסת, בין ה״כ מנחם
בגין וח״ב מאיר פעיל, הסביר
פעיל :״באותו בוקר גי ליתי
לבגין שבמיסגרת תפקידי
בהגנה הייתי אמור ל-
חוטפו בתקופת הסיזון מאחד
מבתי־הקפה של תל-אביב •שבהם
נהג לשבת. אלא שתוכנית
החטיפה לא יצאה לפועל, כיוון

* ^ 1 * 1 ^1 1 1 0 1היה משועשע למדי ביום שבו הודיע על
1 11 סילוק שרי המפד״ל מממשלתו. כשיצא
ממיזנון הכנסת, בלוויית מזכירו הצבאי תת-אלוף אפרים (״פרוי־קה״)
פורן, הבחין בעדת צלמים שעניו עליו לצ׳/״וו, נזפו תוך
כדי כך בכתבת הפרלמנטרית של העולם הזה, שרית שי, כי היא
מסתירה• רבין גילה אבירות, הציע לכתבת להצטלם בחברתו
והעיר :״רק כך יש סיכוי שהתמונה לא תופיע בהעולם הזה.״

מנחם בזין

המופיע בדרך־כלל מציד! הקידמי של
המצלמות, חרג ממינהגו והלך לבדוק מה
נעשה גם מעברן האחר. היה זה ביום שבו נשא מנהיג האופוזיציה
את נאומו בכנסת על התפטרות הממשלה. בגין ניגש אל צלמי
הטלוויזיה ביציע הכנסת, ביקש לקבל מהם הסברים מפורטים על
דרך עבודתם. אחר־כך ביקש מצלמי הטלוויזיה שיצלמו את כיסאו
הריק באולם המליאה .״אני רואה שאני לא בפוקוס,״ אמר להם.

פטרות הממשלה, לקח אותו
גד והציגו לפני מצלמות הטלוויזיה
כ:״שר־הם נים של המס־שלה
הבאה.״ קטע זה לא שודר,
משום־מה, בכתבה בטלוויזיה.
0רבים מהח״כים הביאו
עימם למאורע הגדול את בני-
מישפחותיהם. ח״כ מגחם
3גין אירח את תתנו, מתי
מילוא, הנשוי לבתו הפיה
ואת שתי נכדותיו איילת ואוסנת.
בגין עלה עם הנכדות
ליציע הכתבים הפרלמנטריים
להושיב אותן שם והראה להן
את מקומו באולם המליאה. ל־אחר־מכן,
כשהתיישב במקומו,
י הסתובב וניפנף להן לשלום.
0אחרי שירד בגין מדוכן
הנואמים, מיהרו ח״כים רבים
פסיעתו ללחוץ את ידו. גם חברת
סיעת המערך, ח״כ מטיל דה
גז, הייתה כנראה מרוצה
מנאומו של בגין. היא ניגשה
אליו, לחצה את ידו בחמימות
ואמדה לו בקול נרגש :״נאום
מצויץ, נאוסימצויין.״ מי שהיה
מרוצה גם הוא היה שר־הבי-
טחון, שומעץ פרס, שמייד
עם היכנסו למיזנון הבית ניגש
אל שולחנו של בגין וטפח על
שיכסו בידידות.
! 0אחרי שיצא למיסדרון,
ניגשה אל בגין ה״כ גאולה
כהן ואמרה לו :״אתה יודע,
מתחשק לי נורא לצלצל ל־אריק
>שרץ).״ השיב לה
בגין בקול נרגז :״צלצלי !״
הח״כית, שנפגעה מטון דבריו

שדווקא באותו יום לא בא
בגין לבית־הקפה.״
גם ח״ב משה דיץ היה
במצב־רוח מרומם ביום שבו
הודיע רבין על התפטרות ממשלתו.
הוא ישב בפינתו הקבועה
ליד החלון במיזנון הבית,
ושוחח עם בן־דודו, הבר
מושב נהלל ח״כ עמוס הדר

(הורוביץ) ,שהביא עימו את
אשתו. כ־שקם הדר ללכת אמר
ארד הנוכחים לדיין :״אני
רואה שאתה ׳שומר על קשרי
מ ישפחה.״ השיב דיין :״אני
תמיד ביחסים מצויינים עם
הבני־דודים שלי. שאל את הערבים.״
0כשיצא
שר־הסעד המפו־

מ״ק סטולובצק׳

איש יחסי״הציבור של חברת התיירות קופל טורס, יצא לבריטניה
כדי לארגן סיורים של אנשי הצבא האמריקאי המוצבים בבריטניה,
בארץ. תוך בדי בך הוזמן להשתתף בארוחת־ערב חגיגית שערך הסניף הבריטי של מועדון
הווראייטי לכבוד בטי ויליאמס, מנהיגת תנועת השלום של נשות אירלנד, שזכתה בתואר ״אשת השנה.״
בלוויית חבר יצא מייק לקחת את בטי אל האירוע. כשהופיעה בטלוויזיה אמרה בטי, שאירוניה היא
שדווקא ישראלי בא לקחת אותה. כפרס על מעשהו הטוב זכה מייק להצטלם בחברת שתי כוכבות
הערב: השחקנית ריטה טאשינגהם (בתמונה משמאל) והזמרת לינסי דה-פול (בתמונה מימין).
העולם הז ה 2052

טר, זכדלון המר, ממישרדו
ביום האחרון לעבודתו כשר,
נפרד מהמזכירות, שלח את הנהג
עם חבילה למכוניתו וסגר
את דלת חדרו. אולם מייד
כשיצא את פתח לישכתו התנפל
עליו יהודי ואמר לו :
,אני איפרגן, יש לי 14 ילדים
ואין לי במה להאכיל אותם.״
אמד לו המד :״אני כבר לא
שר,־הסעד.״ איפרגן לא האמין
לו, וצעק :״אתם עם הסיפורים
שלכם ! כל הממשלה זה זבל !
אני לא מאמין לאף אחד !״
הוא התייצב בפתח ולא הניח
לשר לצאת, עד שקיבל ממנו
הבטחה חגיגית כי הדבר האחרון
שיעשה בתור שר־סעד
יהיה לעזור לו לפתור את בעיותיו.

שר־הפנים, ד״ר יוסף
בורג, טוען כי התנהגותו של
דאש־הממשלה יצחק רבץ בקשר
לשרי המפד״ל, דומה לסיפור
הלוקס שהתפרסם בילקוט
הכזבים. הסיפור מספר על
אחד הדייגים בכינרת שחבריו
אמרו לו :״אתה לא גבר, ניראה
אותך זורק את מנורת הלוקס
לתוך המים!״ האיש סירב לזרוק
את הפנס, אבל החברה
לעגו לו ואמרו :״אתה לא
גבר! אתה לא גבר!״ לבסוף
נשבר האיש וזרק את הלוקס
לכינרת. ואז אמרו לו כולם :
״אתה לא גבר! כל אחד יכול
להשפיע עליך !״
ביום שבו עמד שר
1העיתונאי
דני סלוד
ספורים

אחרי

התחתן ימים
חטיפת מטוס ון ייר פראנס
לאנטבה. אמו, שהיתה בדרכה
לטכס נישואיו, דורה כלוך,
נרצחה בבית חולים אוגנדי.
משום כך ערך דני בלוך מסיבת
חתונה וחנוכת ־בית רק
עתה, חודשים אחדים אחרי האסון.
במסיבה השתתפו כל
המי־ומי בראשות המדינה, וכן
עיתונאים רבים. דומה שהכל
בילו בנעימים, מלבד ח״כ או רה
נמיר שהחליטה כי זה
הזמן לחסל חשבונות. היא ניגשה
אל עיתונאי ידוע, ובנוכחות
אנשים נוספים אמרה לו :
״אני מצפה ממי שישב אצלי
במיטבה בזמן שבעלי המנוח,
מרדכי נמיר, היה בחיים,
שלא י־שמיץ אותי בעיתון.״
! חתונה היתה גם בבית
מישפחת עיתונאי אחר. סגן-
מישנה אורנה הירושלמי,
בתם של ־־ סופר מעריב לוי
יצחק הירושלמי ואשתו
אלישבע, מזכירת אגודת העיתונאים,
נישאה לסמל הצנחנים
זהבי שירצקי. השניים
מכירים זה את זו מילדות, למדו
יחד מגן־הילדים ועד לבית-
הספר התיכון. מסדר הקידושין
של החופה, שנערכה בחוג ה־מישפחה
היה גם הפעם, כמו
בחתונת אחיה של אורנה, עמי,
שנישא לפני שישה שבועות,
ח״כ הרב מנחם הכהן.
שר־התחבורה גד יע-

..הבטויוטיום הוא מיקרטו האחוון שר
הומות־ * ניצר גרס עובד בן־עמי ובחירתו
שר קארטר * מזוע מחרימים את לבון?
ב ל עוד תהיינה נבלחז

פינחס לבון נעדר

יהיו זרזירים״
לא מקובל בעיתונות הישראלית, שעיתון יומי
תוקף עיתון יומי אחר. מוסכמה זו לא עמדה
לנגד עיניו של גיורא שריד שעה שפירסם את
רשימתו ״מזיקים בחקלאות״ ,בה תקף את כתבי
המיטבחים הפוליטיים של היומונים ואת שדרי
הרדיו והטלוויזיה :״הזרזיר המצוי הוא ציפור
קטנה ודוחה, המקננת בעיתונות הישראלית בכלל,
וכעיתונות־הערם כפרט. הזרזירים מתחלקים לשתי
קבוצות: זרזירי־עט המקננים בין עלי העיתונות
הצהוכה, וזרזירי־רדיו־וטלוויזיה המקננים כרשות
השידור וניתנים לזיהוי מיידי באמצעות
מיקרופון שתלוי מתחת למקורם. מקור קיומם הוא
אכילת נכלות. הופעה — קטנים, זריזים וממוש־קפים.
מינהגים — הזרזירים נוהגים לאכול נבלות
סרוחות ולהפריש אותן בצרורות.
״את הנבלות הם בוחרים כצורה סלקטיבית.
כף, למשל, מנבלה שמקורה כקופת־חולים לא
הותירו אפילו עצם. כעוד שנבלה אחרת, שמקורה
בנהלל והיא מסריחה כבר למעלה מעשרים
שנה לא נמרטו עדיין הנוצות. הזרזירים יוצאים
לטרף כקבוצות מאורגנות, או ליתר דיוק בכנו פיות,
דק על מטרות קלות לטרף, שניתן לעכל
אותן כקלות.
מסקנותיו של מחבר הרשימר, פסקניות :
״אמונות — הזרזירים מאמינים כמישפט: הפטריוטיזם
הוא מיקלטו האחרון של המנוול. נזקים
— כל קריאה או הצצה כהפרשותיהם, גורמת
לבחילה עד הקאה. אמצעי זהירות — כל עוד
(על המשמר)
תהיינה נבלות, יהיו זרזירים.״

כי צדלחסוך דו לרים
שלא היו ול אנבר או

י פה

י רקוני

שחזרה מפאריס, סיפרה כיצד רכשה
רשות השידור הצרפתית עשרות עותקים
של אחד מתקליטיה, כזכותו של שר-הביטחון שימעון פרס.
פרס, שהיה בשעתו פיזמונאי, כתב את המילים לפיזמון ״שיבחי
קליה״ שאותו שרה יפה. כאשר נודע לצרפתים ששר״חביטחון הישראלי
כותב פיזמונים, התלהבו מהרעיוו, הבטיחו להכליל את
השיר במיצעד״הפיזמונים. וכן יש לפרס, הנראה בתמונה כשהוא
מקבל תקליט מידי יפה ירקוני, סיכוי לזכות, ב״פיזמונאי השנה״.

הדתות יצחק רפאל לעזוב
את מישרדו בפעם האחרונה,
צילצל אליו אחד מעובדי ליש־כתו
ושאל אותו אם יבוא להיפרד
מאנשי הלישכה. השיב לו
רפאל :״אני רוצה שתדע כי
אני שר עד מחר בארבע אחרי-
הצהריים, ואני מתכוון לנצל
כל רגע מהזמן שנותר לי.״
י באחד מנאומיו בכנסת
פנה, ח״כ רק״ח מאיר וילכד
אל ספסלי הליכוד ואמר :״אתם
סוטים מהשכל הישר.״ התפרץ
לדבריו ח״כ אהוד אולמדט,
מסיעת לע״ם, וקרא :״מה לך
ולשכל הישר?״ .וילנר לא נש אר
חייב, וה-שיב :״אתה לך
עסוק בעניינים מישטרתיים.
מה לך ולעניינים מדיניים י
אתה שוטר, לא פוליטיקאי!״

במיזנון־הכנסת ניראה
באחד הימים צמד מוזר: ח״כ
שמואל תמיר והבדרן־חק-
יין דודו דותן. כשנשאל׳דודו
אם בא לערוד הוסעה בכנסת,
הצביע על מנחם מין והשיב:
״לא, באתי ללמוד.״
העול ם הזה 2052

קובי סייר בכיכר דיזנגוף בתל־אביב,
בלוויית סגן-ראש-העי-
ריר, דויד שיסמן, שהסביר
לו את השינויים -שיחולו במקום
במהלך השנה הקרובה.
כאשר שאל השר מי החברה
המבצעת את העבודה שכח
שיסמן את -שם הקבלן, ואמר
לשר :״זה אותו ״קטנצ׳יק •שביצע
את העבודה על גשר
קיריית-שלום.״ אמר יעקובי :
״כשאתה אומר קטנצ׳יק, זה
מזכיר לי -שאבא אכן אמר
פעם על איפר הראל: הוא
משיכמו ומטה!״ אגב, שיפמן
מוען כי לאור הצווים שעשוי
בית־המישפט להוציא לגבי הישארותם
-של שרי ל״ע בממשלה,
צריך לשנות את שמה,
ממפשלת־מעבר לממשלת־מע־צר.

-למצב לא-נעים נקלע מי
שהיה מפקד מחוז הצפון של
מישטרת ישראל, ניצב (מיל).
שמעון אשד. הירחון חדשות
המישטרה הגיש נגדו תביעה
מישפטית, על אי־תשלום דמי
המינוי השנתיים על הירחון.

לשינוי המישטר בארה״ב והוא מאושר שהצליח
(הארץ)

יצחק טאוב מנהל ה״רשות הממשלתית לניירות-
ערך״ ,שהיה בעבר עוזר נגיד בנק־ישראל, כותב
ברשימה תכלת־לבן וצבעים אחרים על אודות מסע־הפירסום
שאותו עורכת התאחדות התעשיינים בראשותו
של בומה שביט, לעידוד קניית תוצרת הארץ.
טאוב מתאר כיצד הבחין יום אחד, בפתח מרכז-
התעשיינים, במכונית האולדסמוביל של בומה
שביט, ובעוד מכונית אמריקאית, מהודרת לא־פחות,
של סגנו פלג תמיר :
״דא שעיני צרה כאדון שכיט או במנכ״לו —
שייסעו ולו ביאכטה. גם אני לא עברתי שם
ברגל — אלא שזה, בבר שמתי־לב לתעמולה
שמנהלים גורמים שונים, והתעשיינים בתוכם, על
הצורף לקנות תוצרת הארץ תוף נפנוף בחשבונות
מטעים לגכי כמות הדולרים, הנחסכים כביכול,
על־ידי קניית ייצור מקומי. כאחת המודעות
ה,חביבות׳ של־ המיכצע, תורגמו כל המי־טיס
הכבדים המוטלים על מוצרי־יכוא לדולרים,
לפי השער הרייטמי. על ידי כד התקבל חיסכוו
ענק כדולרים — חיסכון שלא היה ולא נכרא.
״אילו חישכתי לפי שיטה זו את, ביזכוזי׳
הדולרים של מכוניתו הנ״ל של שביט, העולה
מן הסתם 5000—4000 דולר כארצות־הברית, הייתי
יכול להגיע כשיטתו, לחיסכון מדומה בדולרים,
גדול כהרבה ממחירה, וזאת פשוט מאד: מכונית
״אולדפמוכיל״ כזו, כשהיא חדשה, עולה כישראל
270,000ל״י, שהם לפי שער של 9ל״י
כעיר 30,000 דולר. האין זו בושה ששביט, כמקום
לחסיד למשק 30,000 דולר על־ידי קניית ״סוסיתא״
,ממשיך לנסוע ב״אולדסמוביל״ הזה
(דבר)

האיש ש עי צ ב את דעת
מעצ בי דעת ־ הקהל
• יהודה קסטן, במדורו ״ראיתי שמעתי״ ,מציג
גירסה חדשה המסבירה את הצלחתו בבחירות של
נשיא ארצות־הברית המיועד ג׳ימי קארטר ׳.הגיר־סר,
מועתקת מהגיליון החדש של ״השבוע בנתניה״,
מתוך כתבה המבוססת על שיחד, עם עובד בן־
עמי :״לעומת זאת היה (פן־עטי) פעיל בשטחים
אחרים: נופף לחלקו בעיתון ״מעריב״ ובהכרה
לפיתוח אשדוד, היה מעורה ומעורב כענייני הבחירות
בארצות־הכרית. היות שהוא מכיר אישית
מיספר רב של מעצבי דעת־קהל בארצות־הברית,
ניצל את קשריו והשפעתו כדי לעזור ולהביא

מ ר שי מתה מונ צ חי ס
״מה השוני כין מישטר דמוקראטי לבין מישטר
טוטאליטרי?״ שואל לוי יצחק הירושלמי במאמרו
חרם לאחר חמוות. והוא גם משיב :״כראשון רק
ממררים את החיים, כ-טני — נוטלים את החיים
ורודפים את המתים.״
הירושלמי טוען כי בדומה לשיכתוב ההיס טוריה
במדינות טוטאליטריות ״נם אצלנו יש תופעות
של מחיקת שמות וטישטוש זכויות של אישים
ציבוריים — לאחר מותם.״
הוא מתייחס לתוכנית ההנצחה של מישרד־החינוך
והסתדרות הפועלים החקלאיים, האמורה
להעלות את זכרם של אישי תנועת־העבודה במע־נקי־לימוד.
מבין 200 השמות הנקובים בגלריית
האישים ד,מונצחים, נעדר שמו של פינחס לבון —
מזכ״ל ההסתדרות ושר בממשלת ישראל לשעבר.
אומר הירושלמי :״מחיקת שמו איננה מקרית
דחד-פעמית. פכר כחייו נעשו נסיונות להתכחש
בשרירות לו ולמעשיו כפירסומים שלנים• אף אפילו
היטלים הוא עם עיוות ההיסטוריה כלפיו בחייו
— כלום יש הצדקה להסכים, כיי ד יטל
שתיקה, להטלת, חרם׳ עליו לאחר מותו?״
(מעריב)

״לא להחביא בי פו ת
בסרט אירוסי.״
כנגד הסערה המפוברקת בעיריית תל־אביב,
סביב תמונות העירום התלויות בחלונות הראווה
של בתי־ד,קולנוע בעיר, יוצא מבקריו־,קולנוע זאב
רב־נוף, ברשימתו ״להמליך את היען !״
כותב רב־נוף :״ערי ישראל גדושות מודעות
,מגרות׳ המזמינות לדאות סירטי־מין. וקמה צעקה
גדולה על כך. את מי הן מעליבות בעצם? אינני
יוצא להגן עליהן, אך הרי כיום יש מודעות כאלה
בכל עיר גדולה. האם מנסים להגן על 7־,ילדים?...
אם כן, מדוע לצנזר דווקא מודעות־קולנוע? כיום,
יש מין בכל המודעות. לא רק במודעות על בושם
או על חזיות, אלא גם באלה של שעונים או צמיגים.
אם לצאת למילחמה אז לא נגד בתי־הקול־נוע,
אלא נגד כל הפירסום המודרני: וזה כמובן
אי-אפשר.״
רב־נוף מביא סיפור בשמו של הרב שמואל
הכהן אבידור, שדיבר בכינוס בני־עקיבא ואמר ל-
מאזיניו :״ידוע לי שאתם מסירים את הכיפות
לפני שאתם נכנסים לראות סרט ארוטי. זאת צביעות.
אם תלכו או לא תלכו לסרט אירוטי, זה
עניינכם. אולם אסור לכם להתכחש לזהותכם. אל
תחביאו את הכיפה בכיס.״
מסכם רב־נוף :״בעיני הלוחמים נגד המודעות,
גם ד.ה. לורנס וג׳יימס ג׳וים הם פורצי־גדר.
והם אומרים לילדים שרחב היתד, ,מוכרת מזונות/
הם רוצים, עיר נקיה׳ והם מנסים לטאטא את
הבושות אל מתחת לשטיח, למען השלווה המדומה.
יהי היען מלך ישראל. אם ייעלמו המודעות
הללו מרחובות הערים, הכל יהיה יפה, איש לא
יבגוד באשתו ואשה לא תשרך את דרכיה וכל
(דבר)
המישפחות יהיו למופת.״

פסוקי ה שבוע
• אבא אכן עד יצחק רבץ :״זה המגנט
היחידי שאני מכיר שכוחו בדחייה.״
• הפיזמונאי דידי מנוסי, על פרשת חילול
השבת בטכס נחיתת מטוסי האפ־ 5ו :״קיפוח
פרס — דוחה שבת.״

• שר־ הביטחון שימעון פרס על סי
לוק
שרי־המפד״ל מהממשלה נ ״לי הביאו
את המרק כשהיה כבר מבושל.״

• מנהיג ה״ליכוד״ מנחם בנין על
מהלכיו של יצחק רבץ :״ראש הממשלה
ואחיתופליז.״

• הבדרן אורי זוהר בתוכניתו ״צי
פורי
לילה״ :״הייתי עושה כל שביכולתי למנוע
את בתי מלהתחתן עם ע ר בי

• דן מרגלית, סופר ״הארץ״ באר
צות
הכרית :״קארטר מנהל עם דיניץ מונולוג.״

!רק א׳

;מוות מטהר
לפני שבועיים מת טומי ג׳ורדאש. הוא מת בדיוק
|שהכל התחיל להיות בסדר. לא סתם מת, הוא נרצח.
|א סתם נרצח, הוא נרצח על״ידי יריבו ההיסטורי —
1דם מרושע ונקמני הגומל רעה תחת טובה, אחד
|!כוער שבמקום עין יש לו רטייה שחורה.
טומי ג׳ורדאש הטוב מת והרס את השבת לכל עם
<ראל. אולי לבל העולם. במיגרשי״הכדורגל, כך או־

^172

1רת השמועה, הכריזו על דקה־דומיה לזיכרו. ג׳ורדאש
^י״ד היה אלים אבל תמים, אוהב אבל סובל, טוב-
| ב אבל מפסיד.
אולי אפשר היה, מבחינה טכנית, להשאיר את
\1ומי בחיים ולאפשר למיליוני צופים לעלות על מיש-
1בם עם חיוך של שביעות״רצון ~ אבל לגיבורי הסר״
[וים גורל משלהם. מי שמגיע אל הטוב המושלם,
בלומר אשה טובה, ילד טוב, חבר טוב וסירה טו•
ן ה — צייד למות. אסור להניח לו להתמודד עם
זחיים האכזריים: אסור לו להזדקן, להיות מר־נפש,
1הסתכסך, לריב עם בני המישפחה, לעבור תקופות
על שפל בעסקים. העשירים, שהם הרעים, יכולים להמ־וין
לחיות ולסבול. הטובים צריכים למות עניים אבל
מאושרים. וכך, עם תום הסידרה נשארת דמותו הבריאה,
[זחיובית והמתה של טומי ג׳ורדאש חקוקה בליבנו לנצח.
1היה זיכרו ברוך.

{ 4ס 6 4־ןוץ1

כמו טומי ג׳ורדאש, שהוא מוצר ספרותי אמריקאי
זופייני, הלכה לעולמה בטים־עת גיבורת יצירה אמרי-
זן אית אחרת. קרן, גיבורת אכסודוס של ליאון יוריס.
נחנו כבר במיזרח־התיכון, והגיבורים האמריקאים עושים
גם בו כבתוך שלהם. הנה לפניכם אכסודוס, עמוד
2( 65 עמודים לפני הסוף) :

״קרן ! איפה היא תבעה קיטי בקול.
לסתות ארי רעדו והוא השפיל את ראשו.
״איפה היא!״
״קרן איננה. היא נרצחה אמש על־ידי מס תננים
מעזה.״
קיסי פרצה בזעקת־יגון וצנחה לארץ.
״קרן איננה ...קרן איננה...״
״אילו יכולתי למות תחתיה,׳׳ התייפחה ירדנה.
שם, עמוד :׳654

ארי נשא את פניו מעוותי הכאב לשמיים
ונופף את אגרופיו מעל לראשו .״אלוהים!
אלוהים ! מדוע אין הם מניחים אותנו לנפשנו!
מדוע אין הם מניחים לנו לחיות!״

״קיטי !׳׳
הוא הפסיע אליה מתונות, עד שניצב למולה
והביט בעיניה. לאט־לאט הרכין גוו, חיבק
מותניה בזרועותיו והניח ראשו כנגד ראשה.
ארי בן־כנען בכה.
קול בכיו היה מוזר ונורא. ברגע זה שפך
את מרי שיחו בדמעות, והוא בכה בשביל כל
אותן הפעמים בחייו, בהן לא העז לבכות.
הוא בכה בצער נוקב שאין לו ־ביעור.
״אל תעזביני,״ ייבב ארי.

מותה של קרן הטובה, החפה והתמימה ביד מרצחים
אכזריים, מלכד את כל הדמויות בדבק-מגע של
אהבה לעצמם, לעמם ולארצם. עתה מובנים הם, אחרי
כל התלאות, להיכנס לזברוננו ולהישאר בו לנצח, כואבים
אך טהורים. ארי בן־כנעו בכה כמו ילד, כמו שבכה
רודי ג׳ורדאש הקשוח בריגעי המשבר שלו. טומי הרצוח
יקרן ההרוגה טיהרו במותם את גיבורינו ואיחדו אותם
לקראת העתיד הטוב יותר. ארי חיבק סוף־סוף את קיטי
כשם שרודי חיבק את ג׳ולי פרסקוט. אמריקה הטובה
ניצחה שוב.

פרקב,

פרק

ראיון עם הכוח והרוח
ובשיש תדמית שבזו קשה מאז שלא לנהוג לפיה.
לכבוד חנוכה משוחחים בני נוער ישראלים עם ה־רמטב״ל.
האמריקאים לא יערכו רב״שיח עם ראש ה מטות
המשולבים לכבוד חג ההודיה, אבל לישראלים
זה דווקא מתאים: בחג הגבורה (באיזה חג אין גבורה?)
מדברים עם ראש מחלקת גבורה יהודית בצבא הישראלי
— גם מצביא וגם הוגה.

ה שואה במחזמר
אנחנו עדיין במיזרח״התיכון. הגיבורים עדיין אמריקאים.
הפעם האמריקאים הם ישראלים טובים ואמיצים.
הפעם טומי ג׳ורדאש הוא יוני. רביו הוא ארי בן-
כנען וקיטי היא הבת של ליז טיילור, זאת ממגרש-
השדים. היהודים הם מין עם משונה ובכייני. לבל יהודי
יש מיספר כחול על הזרוע והוריו ניספו בשואה.
כולם שרים שירים עצובים, קוראים כל רגע שמע יש־רואייל
ושבת שאלואום ויתגדאצ ויתקדאש. בולם יצאו
מהמחנות, ובולם חוזרים לשם. שבת שלום. יוני, שהוא
המפקד, מספר לחיילים על חוכמת שלמה המלך ומקריא
קטעים מבתבי״הקודש• היהודים, כידוע, קוראים
בתנ״ן בל היום, בין שבת־שלום ושמע-ישראל.

*50 0

לפעמים הכל מתערבב. לא ברור אם החוטפים הם
אנשי העולם התחתון הצרפתי ומנהיגם הוא פאלקונטי
שתום״העין, או שמא הם המסתננים שאנסו את קיטי.
ייתכן גם שאלה אנשי איינזאץ גרופן, המסתווים בתור
חברי באדר-מיינהוף. ומאידך — טומי ג׳ורדאש הוא
מפקד כוחות החילוץ וג׳ולי פרסקוט מקדשת על היין
יחד עם גברת כהן ההיסטרית.
.החיים זה דבר אחר. בחיים, בשמפחדים, מזיעים
ואולי עושים במכנסיים. בחיים יש אנשים מבוהלים
ומושפלים שהבכי שלהם הוא בבי אישי ולא יבבה לאומית.
בחיים רבים מן היהודים שטסים באייר־פראנס הם
מיוצאי צפון־אפריקה או ישראל, ולא מכירים את ה שואה
יותר מן התסריטאי. אבל לתסריטאי יש אפשרות
להתאים את העסק לצרכים המסחריים: יהודי
עם מיספר על היד +חוטף גרמני = שואה. בל הטרוריסטים
בעולם יהיו מעתה נאצים. לכל החטופים יהיה
מיספר כחול על היד. בולם יהודים בפוגרום.
העם היהודי היה מאז ומתמיד חומר טוב למיוזיקל.
הרבה דם, הרבה עצב, הרבה דמעות. מהתנ״ך ועד
השואה לא היה עם כל־בך דרמאטי, עם האפי-אנד

1א0ק06ק $

של פאנטומים מעל יד-ושם. והשואה — מה מסעיר
ומעורר את בלוטות הדמעות יותר מהשואה. ליאון יו־ריס
בבר הוציא לא מעט מן העניין. עכשיו גם האחים
וורנר. בקרוב יקום הכוריאוגרף שיגלה את הקסם ש-
בתפאורת הקרמטוריום ואת הריתמוס שבמיצעדי המוות.
עוד מעט יפיקו האמריקאים בשבילנו את השואה, במחזמר
יפופ.
נראה בי על כל ישראלי הנקלע לדראמה בזו של
אנטבה, להיזהר כפליים: ראשית לא ליהרג, ושנית
להיזהר שהאמריקאים לא יעשו עליו סרט. בי בסרט
ישחק אותו תיאודור ביקל הניצחי והוא ימלמל ״שבת׳/
״אל מלא רחמים״ ו״גוואלעד״ במבט גלותי שפל ובעי ניים
ספוגות-פרעות•
יום אחד יתברר כי האיש שתרם יותר מכל אחד
אחר לתדמיתה של מדינת ישראל והעם היהודי הוא
לא אברהם, לא משה רבנו, לא גיז׳ס קרייסט וגם לא
הרצל. האיש הוא ליאון יוריס. יוריס כתב את המדינה
ואנחנו שיחקנו אותה. עד חיום אנחנו משחקים את
פול ניומן ואווה מארי-סנט.

לעניין הקאסטינג: מפליא איך הצליחו למצוא בעם
כה קטן קבוצת נערים ונערות כה זכה וטהורה, כה
שפלת־רוח אך גאה, בה נקייה ורחוצה, כה תמימה
ומאמינה במו החבורה שהובאה לדיון. היה זה זוך-
תום ליאון־יוריסי מובהק. חסר נצוות רק טומי ג׳ור•
דאש, כי הוא, כידוע, נפל על משמרתו.
את נושאי הדיון אפשר לסקור בקצרה: גבורה,
מכבים, חשמונאים, אנטבה, מעשים, רבים, ירושלים,
צה״ל, כוח, רוח, מסורת, ובו׳ וכד — אבל כדאי לעמוד
ביתר הרחבה על צורת הצגת השאלות שגם היא לא
היתה מביישת את יוריס הקשיש• שימו לב :

זך א׳ :יורשה לי, כבוד הרמטכ״ל, להציג לך
שאלה טובה מאד.
הרמטכ״ל: אכן, זוהי שאלה טובה מאד.
זך ב ׳ :השאלה שרציתי׳ לשאול, כבוד ה־רמטכ״ל,
היא שאלה אשר תגרום לך לשמוח
מאד על ששאלתי אותה.
הרמטכ״ל: אני שמח מאד ששאלת את
השאלה הזו.

זכה א׳ :ואני רציתי לשאול שאלה מעניינת
מאד, אם כי ידוע לי שהתשובה עליה היא
ההיפר ממה שאני חושבת.
הרמטכ״ל: שאלה מאד מעניינת, אם כי
תתפלאי לשמוע שזה בדיוק להיפך.
זך נ׳ :ברשותך, כבוד הרמטכ״ל, שאלה
מאד פרובוקטיבית, אנו־ כי אני בטוח שתו כל
לענות לי תשובה בהחלט מספקת.
הרמטכ״ל: שאלה טובה. אתה צודק, אבל
יש בפי תשובה בהחי! ט מספקת.
זכה כ׳ :ולסיום, כבוד הרמטכ״ל, שאלה אי שית
מחניפה אך מביכה. אין צורך שתפרט.
הרמטכ״ל: שאלה מביכה. תרשי לי לא
לפרט.
דכים וזכו ת: תודה לרמטכ״ל, לליאון יורים,
לטומי, לרודי, לברט לאנקסטר ולליז. ערב
טוב.

דפ מחטב 76 6סי ש ח קי נזי לי םחילו פי אן תיות תו ב xx8שפסו פ
אגס ה בי רבו רי מ א חוז ע מו קאח רי ת דו ו ר אי נעוניס אמבס י ה
ב חו ר שסב בי ת
גו ב
דוור אחר דוורהט בו ע ד רו ר טל מר בכב ד חי י ת המת יה די ב רי
בלה דיגדוגיעניות דרב הגב דרב עג
הוציא לה פורהורגט סי חי ם הנ א ה אח ו רי ת ה נאה ק ד מי ת
ח סי ד שותה חייס סרפ
נ חי ר ה פו מ בי ת ני ס ע. ב ג או ב נקרע אדהדגל -
פינאונימפל לא דוור פט לילה -
צב חיפרט צו ק
כך, נערך, היתה נראית התוצאה אילו
קיבל מחשב הוראות להחליף ברשימה
של ביטויים את האותיות הדומות מבחינה
פונטית אלו באלו, ולהראות לנו
את מה שיצא לו.
כל זה בא להראות כי ניתן היום,
באמצעות הטכנולוגיה המודרנית המפותחת
העומדת לרשות האדם, להגיע למצב
של שעשוע עצמי ללא כל צורך בתיווכם
של הומוריסטים מיקצועיים•
אין ספק, לפיכך, שהדרישה החוזרת
ונשנית מצד אזרחים שונים לשעשועים
אינה אלא דוגמה נוספת לעצלנותם של
אותם אזרחים ותו לא.
שהרי כל מחשב, באמצעות תיכנות
מתאים, יכול לספק את כל מישחקי-
המילים שבעולם, כך שכל מה שיישאר
לאזרח הוא למחוק את מישחקי-המילים
חסרי״המשמעות, ובידו תישאר רשימת

קובי ניב
האמ ת
על מ רד
הח שמונאים

מישחקי-מילים משעשעים לשימושו האישי,
לו ולבניו ולנכדיו אחריו.
אותה אפשרות מדהימה קיימת גם
לגבי בדיחות לצורכי לילות־שבת, מילואים
או נסיבות חברתיות אחרות. כל
מה שצריך, במיקרה זה, הוא להלעיט
את המחשב בכמה התחלות של בדיחות
כגון ״פעם יהודי ופולני נסעו ברכבת״ או
״פעם צרפתי, סקוטי, אנגלי ויהודי טסו
באווירון״ או ״פעם אייזנהאור, חרוש-
צ׳וב ובן־גוריון נפגשו בקרמלין״ ,או ״פעם
בן-גוריון בא לבקר בבית-משוגעים״ או
״פעם שני משוגעים הולכים ברחוב״ והמחשב
כבר יוציא לכם אלפי בדיחות
משעשעות לכל עת.
ניתן גם לשכלל את השיטה על-ידי
הוספת גוון אישי, איש איש כפי יכולתו,
אל רשימות המחשב.
למשל :
״פעם אל קאפונה ואל געת נפגשו בכיף
קנדי, שהיה קרוי כך על שם הכיף שעישן
שם קנדי שקיבל אצבע מאלוהים, הלא
היא אצבע אלוהים• בקיצור, אל קאפוקה
אמר לאל געת ״בוא נגלגל סיגריה״ ,אז
אל קאפונה לקח סיגריה וגילגל אותה
במורד הכביש. אבל האיש שעמד למטה
והיה סגן מנהל רומן באותו זמן, התרגז
עד שהיו לו לפחות שמונים אחוז חימה
והחליט לעזוב את העיר ולעבור לקיבוץ
נדבות. שמה הוא נהיה מורה לחשבון
והיה לו גיר אוטומטי שהיה מלמד איך
עיגלו את בני ישראל מארצם, אבל בסוף
הוא עשה חשבון נפאס וחזר לכיף שק
קנדי.״
הנה, אתם רואים — זה קל מאד. אז
אל תהיו עצלנים — עשו זאת במו ידיכם.

המדינה זיס
מדברים אצלנו הרבה על ת ד מי תנו בעולם, ו הנ ה יצא לי גז מ|
ה אחרון לר או תלפ חו ת שני ס ר טי ם (״מ שפט דיבה״ ו״נצחון ב אנ ט|
בה״) ,בהםבאהתד מי תנו לידי בי טוי מ מצה.
מסתבר שמדינת ישראל הינה או סףאספ סו פי של יהודינ
א שכנזים ה מ בלי םאת כל ז מנ ם בבכייה, ב תפיל ה, בז עקה, ב קבור ה!
ב שואה, ב הי ס ט רי ה ובכל שאר הדברים בהם עו ס קי ם י הו די ם!
לעיתים, בכ מ ה סצינו ת, מ ק בל האספ סו ף הזה תגבורות של חיי ל}
מ א רינ ס א מיצים.

פעם, כשלא הי ת ה לנו מדינה, היו עושים עלינו ס ר טי ם נו ס ח|
״ היהודי זיס״ .עכשיו, כשיש לנו מדינה, עושים עלינו ס ר טי ם נו ס ח|
״ ה מדינה זי ס״.
ובעוד שג״יהודי זי ס ״ הי הו דוני ם מעוררים גוז, הרי שב״המדינה!
זי ס״ הי הו דוני ם מעוררים ר ח מי ם. וזה הבדל גדול. כי כידוע בוז|
זה תד מי ת שלילית ואילו ר ח מי ם זה ת ד מי ת חיובי ת.
״ היהודי זי ס״ הוא היהודי פויה .״ ה מ דינ ה זי ס ״ היא ה מדינה!
מו ת ק,
ובך מתג שם ה ח לו ם הישראלי על תד מי ת חיובי ת בעולם.
מותה המדינה

מ ח קו מוכיח כי רהב המי שפחות העניו ת
הכנסה נמוכה יחסית רמי שכחו ת המבוססות
מחקר אוניברסיטאי, שהוזמן על־ידי ועדת השרים
למצוקה, מוכיח כי לרוב המישפחות העניות הכנסה נמו כה
יחסית לעומת הכנסה גבוהה יותר של המישפחות
המבוססות.
המחקר, שכלל 350 משפחות בכל רחבי הארץ ונם־

הי הודים לא ה ת מרדו בגלל ש שלחו
או ת ם לקרב. הם גם לא
ה ת מרדו בגלל שחזרו מ ת בו ס ה.

שך יותר משנתיים, טוען עוד כי הכנסתן של המשפחות
היא שמביאה אותן אל מתחת לקו העוני.
המחקר הוגש השבוע לעיונה של ועדת השרים למ צוקה,
וכתבנו הכלכלי סוקר את מימצאי המחקר והשל־מ
תיו:
הכנסת הסטפחה
בחוד ב לי רו ת

1 500

1 250

הי הו די ם לא ה ת מרדו בגלל ש העלו
או ת ם לגור על העצים. הם
גם לא ה ת מרדו בגלל שהורידו
או ת ם לגור במערות.
הי הו די ם לא ה ת מרדו בגלל
שגבו א ת כל כס פ ם. ה ם גם לא
ה ת מרדו בגלל שגנבו א ת כל
רכושם.
הי הו די ם לא ה ת מרדו בגלל ש הכריחו
או ת ם לנוח בשבת. ה ם
גם לא ה ת מרדו בגלל שאילצו או תם
ל אכול חזיר.
הי הו די םהת מרדו רק בגלל ש היוונים
הרשעים הורידו א ת
קבוצ תם לליגה ב) .
וז אתהאמתה הי ס טו רי ת כולה.

המחקר מראה בבירור כי המישפחות
בעלות ההכנסה הנמוכה נמצאות מתחת
לקו העוני, בעוד שהמישפחות המבוססות
נמצאות מעליו. כמו־כן ניתן להבחין כי
מישפחות במצוקה מתרכזות באי-זור ההכנסה
הנמוכה, בעוד שבאיזור ההכנסה
הגבוהה מבוסס מעמדן של המישפחות
המבוססות.
מן הטבלה ניתן גם ללמוד, שככל שעולה
הכנסת המישפחה רבים סיכוייה

לצאת מאיזור ההכנסה הנמוכה ולטפס מעל
לקו העוני. לעומת זאת, ירידת הכנסת
המישפחה מתחת לקו העוני תביא את
המישפחה לאיזור ההכנסה הנמוכה.
מתוך נתונים אלו מסיק המחקר את מסקנתו
העיקרית וטוען שלרמת ההכנסה של
המישפחה יש השפעה לא־מעטה על מצב
המישפחה: במצוקה — במיקרה של ירידת
ההכנסה מתחת לקו העוני, או מבוססת
— במיקרה של עליית ההכנסה מעל לקו

העוני.
עורכי המחקר טוענים, לפיכך, כי למדיניות
הכלכלית של הממשלה יש השלכות
מסויימות על מצבה הכלכלי של חפישנד
חה הבודדת, וממליצים בפני ועדת השרים
למצוקה להתחשב בכך בעתיד.
מחוגים המקורבים לוועדת השרים למצוקה
נמסר לכתבנו כי הוועדה תדון
כבר בחודשים הקרובים במחקר ובמסקנותיו
המהפכניות.

זכתה שוב בחשאל דעת הקהל בתואר
הקניה הטובה ביותר 1977
פיג׳ו ע שתה זאת שוב! זו השוה ה־ 6ברציפות, מכ תיר הציבור בי ש ר אל א ת
מכוויות פיג׳ו ב תו א ר ״הקניה ה טובה ביותר״ במשאלדעתהק הל.
צביר ת פרסי םבמשאל -דעחקהלהפבה זה מכברלמ סו ר ת בפיג׳ו. זוהי עדות
מחוד שת לאמון שרוחשים הנהגים ל תו צרת פיג׳ן, הודות ל שלי מות ההנדסית,
הביצועים המעולים, האמינות והבטיחות של מכוניות פיגיו.
אותן תכונות מ תג לו ת שוב ושוב במרוצי ה״ספאר׳״ ה אפריקנ״ ם הק שים ב עול ם,
בהן זוכות מכוניות פיגיו ב מקו מות הראשונים מדי שנה.
עיצובן המודרג׳ ,גוחותן המרווחת, א חזק חן החסכונית ומחירן המצו״ןבהחלפה
הופכות א ת מכוניות פיגיו ג ם לקניה ה טובה ביותר.
בכר נוכחים •ותר ויותר נהגים הנוסעים מד יום בפיג׳ו על כבי ש׳ ישראל.

יש מעט מאד מכוניות שהמוניטין שלהן אינו בזכות הפר סו מתבלבד
הקניה הטובה ביותר 1977

בענף מכוניות
בינוניות וגדולות

ה עו ד ס הז ה 2052

מעצר היוזסן

האשמות הונאה נגד אמנון בחס
מי שחשב כי פרשת ידלין מתרחשת רק
בישראל, טעה. ידידו הטוב ושותפו של
אשר ידלין, הלא הוא המיליונר א מ נון
ברנש, הואשם בימים אלה באר•
צות״הברית באשמות הונאה רבות על־ידי
ועדת״ניירות־הערן האמריקאית, שהיא
גוף מישפטי בעל שיניים חדות ביותר•

אמנון
ברנס
ידליך באמריקה

ברנס היה ממייסדי ומנהלי חברת הענק
״דיילין״ ,שהגיעה אל סף פשיטת-רגל
לפני שלוש שנים, והובראה אחרי שברנס
סולק מן החברה. ועדת-ניירות-הערך בדקה
מה קרה בחברה בתקופת ברנס, ועתה
הגישה כיתבי אישום על הונאה
נגדו ונגד שותפו לחברה, מקס קג״

דיוטי.

האישומים קובעים, כי ברנס ניצל את
מעמדו ב״דיילין״ לשם השגת רווחים
אישיים, תוך עשיית עסקות שאותן העלים
מידיעת בעלי־המניות.
השיטה שבה פעלו היתה הפקדת פיקדונות
של ״דיילין״ בבנקים תמורת הלוואות
אישיות בתנאים נוחים לברנס
באופן אישי• הלוואות אלה הגיעו עד לסכום
של 3מיליון דולר. גוף מישפטי
שהקים ברנס, בשם ״אדם,״ קיבל הלוואה
לא-מובטחת של 2מיליון דולר מ-
״פרסט נשיונאל בנק אוף שיקאגו״ בשנת
,1973 כאשר הבנק ניסה לקבל עסקים
של ״דיילין״ .ואכן, באוגוסט 1973 לקחה
״דיילין״ הלוואה של 30 מיליון דולר
מקבוצת בנקים בראשות בנק זה.
אישום אחר נוגע להלוואה שלקחו
ברנס וחבריו מ״דיילין״ ,ובה קנו חבילת
מניות גדולה של ״דיילין״• כעבור זמן
העבירו בחברה החלטה שבה הק טינו
את חובם עבור המניות ב־1.4
מיליון דולר. על פעולה זו לא דווח
לבעלי־המניות• ברנס מואשם גנן בהודעות
כוזבות על מצב החברה, במסיבות-
עתונאים.

שכרו אינ פ ל צי ה
את הדברים הבאים כתב לא שמאלן
קיצוני או ירוחם משל, להבדיל, אלא
הפובליציסט השמרן של ״הארץ״ ,א בר
הם שמייצר, האומר בשפה בוטה
את שמנסים לטשטש כתבים כיובל
אליצור ואחרים, בהטיפם נגד תוספת״
יוקר ותוספות״שכר לאחרים.
וכך קובע שווייצר (״הארץ״:)21.12.76 ,
״הצמדת-השכר מפגרת שלוש פעמים: הפיצוי
הוא רק * ,70 וגם הוא משתלם
באיחור של 6חודשים, על ממוצע 12
החודשים שחלפו. אם ניקח דגם עיוני,
שבו עליית־המחירים החודשית הממוצעת
היא *( 2.5שיעור שנתי של * )30 יקבל
העובד 21 אחוזים תוספת לשכרו מראשית
התקופה, שעה שהמדד עומד על
.145 לשון אחרת, הפיצוי הוא פחות
ממחצית עליית המחירים. מי שמבקש,
איפוא, לדעת מדוע נמשכת האינפלציה
הדוהרת, זאת התשובה המבוקשת. הנימוקים
הם סטנדרטיים: כשאין כוח להטיל
מיסים, באופן פורמלי, מטילים אותם
בעזרת תהליך אינפלציוני. וכפי שהיה
מקובל מאז-ומתמיד, מוטל המס על מי
שאינו יכול להתגונן מפניו ...מי שיוצא
קרח מן התהליך הוא השכיר המצוי.
ואם יש מי שאינו מבין את סיבת אובדן
האהדה למיפלגת העבודה, מוטב שיהר-
הר בנאמר לעיל.״

בימים אלה הגיעה לשגרירות ארצות-
הברית בישראל רשימת המוסדות הישראליים
שקיבלו 30 מיליון דולר מתנה
מארצות״הברית. מדובר במוסדות שקיבלו
הלוואות במיסגרת סיוע־החוץ האמריקאי
(א.י.ד ,).ועתה נמחקו הלוואות אלה.
המחיקה נעשתה על-ידי ועדת הקונגרס
האמריקאי, וטיפל בה מישרד עור־כי־הדין
של מיי ק פלדמן, שהיה יועץ
ומקרוב לנשיא ג׳ונסון. עזר לו בטיפול
במחיקה אברהם פיינברג, שעמד בראש
חבר״הנאמנים של ״מכון וייצמן״,
ואף הוא מראשי המיפלגה הדמוקרטית
(בישראל הוא בעל מיפעל ״קוקה-קולה״
ומלון ״הילטון״ בירושלים).
המוסדות שלהם נמחקו החובות הם :
חברת ״כלל״ ,שעבור הוצאת ״אנציקלופדיה
יודאיקה״ קיבלה שני מיליון דולר
בתירוץ שהם הוצאו על ״תוכנית ישרא לית
לתרגומים מדעיים״ ; מכון וייצמן —
21.5מיליון דולר ; האוניברסיטה העיב-
רית — 300 אלף דולר ; אוניברסיטת תל-
אביב — 2מיליון דולר; הטכניון —
2מיליון דולר; קרן־התרבות אמריקה״
ישראל — 600 אלף דולר ; אוניברסיטת
בר-אילן — 800 אלף דולר ; קרן הנגב —
400 אלף דולר ; אירגון נשי מיזרחי —
200 אלף דולר.

נוה כוללת

אין רו בדחק ציו כ

ההפנסי ה?
בית־הדין לעבודה ידון השבוע בעניין
בעל חשיבות עקרונית, הנוגע לכל השכירים
בארץ: האם ההפרשות לקרנות״הגמל
צריכות להיות על השכר הכולל תשלומים
גלובאליים?
פינ ח ס ברסלר, עובד בכיר לשעבר
,בנק הפועלים״ ,הגיש את התביעה נגד
:נק• התביעה טוענת כי משכורתו כו-
לת גם את התשלום הגלובאלי הקבוע
_.ונוסף למשכורתו, וכי על הבנק היה
ך ׳׳^ביר מדי״חודש לקרן הגימלאות המר-
.י^ת הפרשות גם עבור סכום זה.
\ להחלטה בעניין זה חשיבות מייוחדת,
י שכן בעיקבות הרפורמה קיים שכר ברוטו
הכולל את כל התוספת למשכורת,
אולם ההפרשות לקרנות נעשות לפי השכר
בניכוי התוספות הללו.

ממשלת-המעבר של יצחק רביו חוששת
מן הצפוי בתחילת אפריל, כאשר
יסתיים התקציב הנוכחי של המדינה. התקציב
החדש טרם אושר, ועתה אין לממשלה
רוב בכנסת להעביר את התקציב
שבו היא רוצה. הממשלה תהיה תלויה,
החל מן האחד באפריל, תחילת שנת-
התקציב החדשה, בחסדי האופוזיציה׳ בכנסת,
שתוכל למנוע הוצאת כספים כראות
עיניה•
האופוזיציה תוכל למנוע מן הממשלה
הזרמת כספים למשק כדי לשחד שכבות
מצביעים, כפי שנעשה בדרך־כלל לפני
בחירות.
המצב המייוחד הזה נובע מכך שאין
החוק מביא בחשבון מצב שבו הממשלה
ממשיכה לשלוט כממשלת-מעבר אך אין
לה רוב בכנסת. חוגי מישפט מכינים עתה
הצעה שלפיה, במיקרה של ממשלת-מעבר,
יאריכו אוטומטית את תוקפו של התקציב
הקיים עד לבחירות הקרובות.

דוגמה לאפלייה של בית-המישפט ב-
יחסו כלפי נעצרים, ניתן ללמוד מן ה-
מיקרה הבא• בדרך כלל, כאשר נעצר
אדם, לא אוסר בית-המישפט את פירסום
שמו אלא-אס-כן מדובר בקטין, או בעבירה
ביטחונית, או בסיבה המוגדרת
היטב בחוק. אבל לפעמים, כאשר ה עציר
הוא בעל ייחוס, אוסר בית־המיש־פט
את פירסום שמו סתם כך, וברור כי
האיסור אינו כדין ונובע בעיקר ממעמדו
של האיש.
במיקרה הנדון נעצר אדם על שנמצאו
בכספת אשר בחנותו ובכספת שלו בבנק
כ־ 50 אלף דולר 12 ,טטבעות-זהב ועוד
סכומי כסף זר. האיש נעצר, ובית-המישפט
הורה לשחררו בערבות בטוחה של 50
אלף לירות, ולהפקיד את דרכונו. בית-
המישפט הורה גם לאסור את פירסום
שם הנעצר ושם אחיו, וזאת כדי להגן
על האח, מאחר שנטען כי אח זה הינו
תושב זר וביטחונו האישי יעורער ב־פירסום
כזה.
תירוץ זה של בית־המישפט מוזר ביו-
תר, שכן במיקרה אחר, שבו טען מנהל-
המכס לשעבר דויד פלד, כי החשבון
שלו בשווייץ הוא בבעלות אחותו, המתגוררת
במדינה האוסרת הפקדות כספים
בשווייץ, לא נאסר פירסום שמו של פלד
אך לא פורסם שמה של האחות. ואילו
כאן אסר בית-המישפט את פירסום שם
העצור הישראלי•
ובכן, כיוון שבית־המישפט לא אסר
פירסום פרטים מזהים, כדאי לדעת כי
העצור הוא המפיץ של עיתון־הערב הג-
פוץ בישראל, בעל חנות־תכשיטים גדולה
בצפון תל־אביב.

ה בו רסה
3מ 1ל ״אריה״
ההתעוררות במניות חברת״הביטוח
״אריה״ נובעת מכך שחוג מצומצם יודע,
כי לקראת חודש אפריל יגיעו שערי מניות
אלה ל 550-נקודות. כך קורה מדי־שנה,
וכך יקרה גם השנה, הווי אומר, מי שיקנה
כיום מניות אלה יעשה * 25בשלושה
חודשים, או כ 8*-נקי לחודש• מי
שמחפש השקעה בטוחה לשלושה חודשים
— זוהי המניה עבורו.

מישוד־התחבווה
ומווי־חנהיגה
תקנות מישרד־התחבורה מקנות למיש-
רד את הזכות שלא לתת רשיון הוראת־נהיגה
למי שלא עבר השתלמות מיקצו-
עית. תקנות אלה נוצלו על-ידי שני איר-
גונים, כדי להרוויח כסף על חשבון מו-
רי־הנהיגה.
המורים לנהיגה בארץ מאורגנים בכמה
מיסגרות אירגוניות. מנהל שירותי־רישוי-
ורכב במישרד-התחבורה, אברהם בר־אוריין,
עשה יד אחת עם גוף הקרוי
אירגון-בתי-ספר-ומורים-לנהיגה בישראל,
יחד עם חברה בשם ״חש״ן״ מרחוב
אלנבי 145 בחיפה. שני גופים אלה שלחו
חוזרים לכל מורי־הנהיגה בארץ, בהודעה
שהם נדרשים להשתתף בהשתלמות
בת יומיים במלון ״שפיים״ .ההשתלמות
תעדכן אותם, כדיברי החוזר, בנושאי
פסיכולוגיה ומתודיקה של המיק-
צוע• יומיים אלה יעלו לכל אחד 495
לירות. מי שלא ישתתף בהם, לא יקבל
רשיון של מורה־נהיגה.
בתגובה לכך פנה אירגון בתי-הספר
לנהיגה בצפון תל-אביב במיכתב ליועץ-
המישפטי-לממשלה, א הרון ברק. ה-
מיכתב קובע, כי הסכום שיקבלו מארגני
ההשתלמות יהיה 1.5מיליון לירות. ה-
מיכתב שואל: האם המורים חייבים,
לפי התקנה, לשלם עבור ההשתלמות ז
האם התקנה מחייבת כי ההשתלמות תיערך
בבית־מלון, והאם ניתן לאלץ מורה-
לנהיגה להפסיד יומיים עבודה ן
המיכתב מציע כי ההשתלמות תיעשה
בשעות הערב, באולמי התיאוריה של
מישרד־התחבורה, וכך ייחסכו 1.5מיליון
הלירות.

כמה שווה
הלק־ה?
״בנק לאומי״ בניו־יורק מודיע בחלון־
הראווה שלו, כי הוא קונה לירות ישראליות
ב 9-סנט הלירה, ומוכר אותו ב12-
סנט הלירה. הבנק קונה, אם כן, לפי
שער של 11.11 לירות הדולר, ומוכר לפי
שער של 8.3לירות הדולר. רווח לא רע.

להציל את חברת השב די ם!
התפטרותו של יושב־ראש מועצת־המנ-

הלים של ״שיכון־עובדים״ ,יורם רוין,
וסירובו של המנכ״ל המיועד רפאל אד״
רעי לקבל את התפקיד, מאפשרות ל-
חברת־העובדים לסגור את החברה. שי-
כון־עובדים היא חברה מייותרת, שאין
הצדקה לקיומה. הניהול הכושל של
א בר ה ם עופר הביא אותה לשואה כלכלית,
ומוטב לסוגרה במקום להשקיע
200 מיליון לירות מכספי המדינה וה הסתדרות
להבראתה• הפיתרון האידיאלי
הוא להפוך אותה למחלקת-מכירות של
״סולל־בונה״ ,החברה המצליחה בניהולו
של שרגא רוטמן, לעבוד ולהרוויח
למרות השפל הכלכלי בבנייה,
חברת־העובדים אינה צריכה להסתפק
בסגירת ״שיכון־עובדים״ .המשק הולך
לקראת שנים קשות ביותר• התקופה שבה
המדינה הצילה את חברת״העובדים
משואות כלכליות חלפה, מה גם שעדיין
לא ברור מי ישלוט במדינה ובאוצר. כל
משק החוזה מצב כלכלי קשה חייב
לעשות הכל להידוק החגורה וקיצור החזית.
חברת־העובדים חייבת לקצץ עתה
בכל ענף חולה ולא״ריווחי, לחסל ולסגור
חברות ומיפעלים שהחזקתם היא בגדר
מותרות. ניתוח מכאיב זה הכרחי, כדי
שחברת־העובדים תחזיק מעמד בשנים ה באות.
ניתוח כזה יודעת לעשות כל חב-
רת-ענק אמריקאית, כדי להציל את עצמה.
הצרה היא שהנהגת חברת־העובדים
של היום אינה מודעת כלל לצפוי. מזכיר
חברת-העובדים, אפרים ריינר, עובר
לסקטור הפרטי, ויושב״ראש חברת־העובדים,
יויוחם משל, עסוק בפוליטיקה.
הבסיס הכלכלי של משק ההסתדרות
מתערער והולך, ואין איש בעל-

חזון שיקום וייטול על עצמו להציל את
חברת־העובדים• מה שדרוש הוא מינוי
כוח כלכלי ובעל חזון מדרגה גבוהה לתפקיד
יושב-ראש חברת-העובדים, לפרק־זמן
מוגבל של שנה, שתפקידו יהיה התאמת
חברת־העובדים לשואה הכלכלית
הקרבה ובאה. בדיקה של מועמדים תעלה
שם אחד או שניים, המתבזבזים עתה
בטיפול בעניינים שוליים.
אם יימצא בירוחם משל העוז לבצע
את התוכנית, הוא יירשם בספר ההיסטוריה
כמציל ההסתדרות.

אפריים ריינר
הכלל והפרט

סרג׳ סרדקוף ס׳ל׳;:

ב רנ רדלה קו ק קתרין לשנס
1סיפורן של שוטר״

״שר ורוזלי״

1-1.£ט 1.* 6

סרטו של 37 טאי ד £7אל דני ט

פרננד ברסה •סרנסואה ססטררולנד אמשטוץ-ז׳אק ריספל צלם:מ1ריט פלה.עורך:פ״ר רלט.מ01 יקה:פול כ11 רתי>פסה 10-ז׳י:ן פר?)
ספיקסת׳ פרדקוף, בתב וב״ס רפאל רביבו הפצר:,פ1ר1ס פילס פצבסים

גבורה עולמית — בעת וגעונה אחת

תל־אביב ״פריז 9.30 _ 7.15 _ 4 — 2 — 12 — 10

ירושלים ״ארנון ״— 9 ,

א 0ס א ׳ ג1

־-י סרטו של

בכיכובם של

מ ^ ס ס פברן! 10ן ״פכזי׳נן ד׳?י?1ך
׳ ד ^ /ן 1 ( 3 ^ 1! ( 0ג י 0 1סלכ! 11

בכורה ארצית
שימו לב לשעות :

תל״אביב

• בעת ובעונה אחת

״דקל״ בשעות 8.30—5 :

ירו שלים ״אורנע״

מוצ״ש: ב־ 8.00 בלבד
במשך השבוע8.00—4.30 :

העו ל ם הז ה 2052

חלפון -1נ ב!

די ר־וו־ ץ

׳וע ץ־ ה ס תוי ם לשעבר של וא ש־הממשלה
מנתח ומבקר את מהלכיו
המדיניים וצופה לעתידו הפוליטי
.ך• מעשה שעשה ראש־הממשלה,
1 1יצחק רבץ, בכך שזרק את שרי
המפד״ל מהממשלה וגרם להתפטרות הממשלה,
הוא מעשה טיפשי במישור הפוליטי׳
שעוד לא נתקלתי בדומה לו מאז
שאני עוסק בפוליטיקה.
זהו מהלך לטווח קצר מאד. שלושה ימים
אחרי שנעשה, כבר הסתיימה האפקטיביות
שלו. ואם הוא נועד למנוע משמעון פרם
להיות מועמד מיפלגת העבודה לראשות־הממשלה,
כפי שמנסים להציג זאת, נדמה
לי שהוא השיג את ההיפך — הוא רק הגביר
את סיכוייו של פרס להיות מועמד
המיפלגה בבחירות הבאות.
איני יכול להבין איך עשה רבץ את
המהלך המטופש הזה. מה שברור לי הוא,
שאם אני הייתי ממשיך להיות לידו, הוא
לא היה עושה מהלך כזה. בדיוק כפי שנכד

שוב על כך שהוא יצטרך אותם ויזדקק
והם, עוד יותר מאשר עכשיו, אחרי הבחירות.
לעומת
רבץ ואחרים — שמעון פרס הוא
המועמד היחיד שבמאבק לראשות־הממשלה
יש לו שני מהלכים אפשריים. לכל היתר
יש רק מהלך אפשרי אחד. לכל היתר יש
אפשרות להיות מועמדים לראשות־המפד
שלה אם מיפלגת העבודה תבחר בהם. אבל
שמעון פרס, בזכות המהלך המטופש הזה,
יכול להיות ראש־ממשלה אפילו אם מיס־לגת
העבודה לא תבחר בו כמועמד.
אחרי הבחירות יכול להיווצר מצב בו
תוכל מיפלגת העבודה להקים ממשלה רק
תוך שיתוף המפד״ל. יהיה זה רק סביר
שהמפד״ל תבוא ותאמר: אנחנו מצטרפים
לממשלה רק עם פרס בראש ולא עם רבץ.
מכיוון שאני מכיר את המיפלגה הזאת

כה להישען על רוב ברור ויציב.
אלא שהליכוד לא יילד לשותפות עם המערך
ללא המפד״ל. וכיוון שהמפד״ל לא
ירצו ללכת לממשלה בראשות רבץ —
שוב נשאר פרס המועמד היחיד לראשות־הממשלה.

רבין
איבד
אתה אזי מו ט
ני תמה שמיפלגת העבודה אינה
מקימה כבר כיום ממשלת ליכוד לאומי,
ביחד עם הליכוד. דבר זה היה מאפשר
לשתי המיפלגות להתארגן, להתחזק ולהופיע
בפני הציבור כמי שדואגות לטובת
המדינה ולא לעצמן. מהלך כזה היה שובר
את כל סיכויי היריבים שלהן להכותן.
הדבר אינו בלתי אפשרי. אין שום שוני
בין שתי המיפלגות, כאשר ברשימה אחת
נמצאים משה דיין, גולדה, ומרדכי בן־פו־רת
יחד עם ויקטור שם־טוב ומרדכי נבון.
דיין וגולדה אינם קיצוניים פחות מבגין
או יגאל הורוביץ שבליכוד.
בפוליטיקה יש מהלכים שצריך לדעת מתי
ואיך לעשות אותם. נדמה לי שיצחק רבץ
איבד את האזימוט. הוא עושה כל דבר
מתי שלא צריך וכפי שלא צריך. אני לא
יכול להאמין שבמצב זה יוכל לקבל רוב
במרכז המיפלגה.
אני מעריך שגולדה מאיר ויהושע רבי-
נוביץ׳ הם שהוליכו את רבץ שולל. גולדה
חשבה שאולי מוטב להקדים את הבחירות
בחצי שנה, וזאת בגלל הסכנה —
המדומה בעיני — של רשימת ייגאל ידין.

במצב של תוהו ומהו, כפי שקורה עכשיו,
יש למיפלגת העבודה רצפט אחד —
עוד מתקופת מפא״י — הכל נשאר סטאטוס
קוו. כשיש סכנה מבחוץ — מתלכדים
מבפנים. וזאת האפשרות היחידה ש יהושע
רבינוביץ׳ יוכל להמשיך לכהן כשר-
האוצר בקדנציה נוספת. בכל אפשרות נורמאלית
אחרת, האיש הראשון שהיו צריכים
לזרוק זה יהושע רבינוביץ׳.
זוהי הסיבה שרבינוביץ׳ וגולדה הצליחו
להוליך את רבץ שולל. אומרים שחיים
צדוק יעץ עצה יורידית לרבין. אבל את
האגקיי. הפוליטי נתן לו רבינוביץ׳ .וכך
שירת רבץ את האינטרסים הפרטיים של
גולדה ורבינוביץ׳ ,שיחד איתם הוא יצטרך
לרוץ לבהירות. מיפלגת העבודה תופיע
לבחירות עם הנהגה ״רעננה״ ,שלא
תהיה שונה מזו שהלכה לבחירות הקודמות.

לשילטון
יש טעם
נע מלעשות מהלכים טיפשיים אחרים, ש הציעו
לו לעשות ואני עצרתי בעדו.
איו לי ספק שבמקרה זה הוליכו אנשים
אחרים את רבין שולל, עבור אינטרסים
פרטיים שלהם. וחבל.
פעם, כשבאנו לייסד את סניף רפ״י בחיפה,
אירגנו כנם שבו היה צריך להשתתף
גם אבא חושי, ראש עיריית חיפה. אבל

מאת

׳ונ קבחל פו!
בערב, כשהתחיל הכנס, אבא חושי לא
בא. אז, כשעלה משה דיין על הבמה, הוא
אמר :״כל אחד מאלה שנמצא פה — יש
לו סיבה טובה למה הוא נמצא כאן.״
אותו דבר קרה עכשיו עם רבין. כל אחד
מאלה ששיכנע אותו לעשות את הצעד
הטיפשי שעשה, היתר. לו סיבה לעשות
כך. היחיד שלא היתה לו שום סיבה ושום
צורך לעשות מה שעשה — הוא יצחק
רבין עצמו.

ה קו אלי צי ה:
מערך +ליכוד

י כייר, ונדמה לי שאפילו יצחק
/רבין הספיק ללמוד זאת מניסיונו, שללא
המפד״ל אין למיפלגת העבודה כל
אפשרות להרכיב ממשלה — במחיר מוזל.
כלומר — מיפלגת העבודה לא תוכל לעולם
להשיג שותף יותר זול מאשר המפד״ל,
שאינה דורשת כל-כך הרבה עבור השותפות
בממשלה. לעובדה זו יש משמעות
במדינה שהעם בה הוא ניצי ואילו ההנהגה
היא יונית.
אם ניקח בחשבון שהמפד״ל אינה עוד
המפד״ל של חיים משה שפירא, אלא זאת
של סמי וסוסו, נבין מדוע רבץ היה צריך
לנהוג כלפיהם אחרת. הוא היה צריך לח־

ראש־־הממשלה רבין

ראש אופוזיציה כנין

״הקואליציה הבאה תהיה בין שניהם״

(העבודה) היטב -ברור לי שבמקרה כזה
היא לא תשמור אמונים לרבץ. זוהי מיפ־לגה
נאמנה מאוד, אבל לא כאשר מדובר
על השילטון.
לי ברור היום שאחרי הבחירות האפשרות
היחידה של מיפלגת העבודה להרכיב
ממשלה, תהיה תוך שותפות עם הליכוד
— וזאת אם המערך יקבל לפחות שני
מנדטים יותר מאשר הליכוד. שתי מיפ־לגות
אלה, שהן בעלות עבר היסטורי, יבינו
אחת את השנייה יותר טוב מכל צירוף
קואליציוני אחר.
לי, על כל פנים, ברור שזאת תהיה הקואליציה
הבאה: הקואליציה בין המערך
והליכוד, וזאת כיוון שהממשלה הבאה אינה
יכולה להרשות לעצמה בשום פנים
ואופן להיות ממשלת־קרעים. בשנת 1977
תהיה הממשלה החדשה של י ישראל צרי־

היא הרגישה שבשל הפחד מידץ אולי יצטרכו
אותה שוב.
פחד זה במיפלגת העבודה נובע מכך
שחוגים מסויימים במיפלגה מנפחים את סיכויי
רשימת ידין מעבר לכל פרופורציה.
אפילו אם יקבל 30 מנדטים אין לייגאל
ידין עט מי להתחבר אחדי הבחירות. הוא
לא פארטנר שיבוא לממשלה כדי לקבל את
תיקי הסעד, התחבורה והתיקשורת. הוא
יבוא להיות שותף לקופה. ולנגוע בקופה,
מיפלגת העבודה לא תיתן לו.
לידין לא תהיה שום אפשרות להרכיב
ממשלה, אפילו לתקופה של שמונה חודשים,
כפי שהבטיח, כדי לפזר את הכנסת
ולערוך בחירות חדשות, אישיות. איני רואה
אותו מתחבר עם הפלטפורמה הזאת, לא
עם הליכוד ולא עם המפד״ל. לכן הוא אינו
מהווה בעיני סכנה כלל.

^ ני צופה, כפי שאמרתי קודם, ש־
^ ! הממשלה הבאה, אחרי הבחירות, תהיה
ממשלת מערך—ליכוד. את ייגאל ידין אני
רואה בספסלים האחוריים של הכנסת.
אינני רואה שום אפשרות בה יצליח
ידץ לקבל 61 מנדטים. הוא לא בן־גוריון,
שגם עבורו זה היה קשה קצת להשיג
מיספר כזה של מנדטים. ובלי 61 מנדטים,
אני לא רואה אפשרות איך ידץ
יוכל להרכיב ממשלה.
ידץ יכול לעשות דבר אחד: לקחת מהמערך
עשרה מנדטים. אריק יקח אולי מהליכוד
עשרה מנדטים. גם אז לליכוד
יישארו 30ח״כים ולמערך .40 וזה עדיין
70 מנדטים המהווים רוב בכנסת. אבל גם
זה אצלי בספק אם הם יצליחו לעשות
זאת. מפני שידין הולך למכור בבחירות
הקרובות לעם את אחד הבלופים הפוליטיים
הגדולים ביותר מאז קום־המדינה —
שינוי שיטת הבחירות.
אני אינני מאמין שהמצב המדיני, הכלכלי
והחברתי במדינה מאפשר — אפילו
לחובבים פוליטיים כמו ידץ — לנהל מערכת
בחירות נוספת תוך שנה. לכן אינני
יודע מדוע ידץ מבטיח לערוך בחירות
נוספות תוך שנה, אם יתנו לו רוב. אינני
מאמץ גם שהוא ימלא את הבטחתו זו.
לשילטון יש טעם. כל אלה שמבטיחים
שישארו בשילטון רק שמונה חודשים .,לא
טעמו עוד את טעמו של השילטון. אתם
תראו, כאשר יטעמו את טעם השילטון, הם
יסכימו לשיטה הקיימת ולהכל. אבל אינני
מאמין שהם יגיעו לטעום זאת.
פוליטיקה אי אפשר ללמוד חד־שתיים,
כמו איסטרטגיה. ורבץ הוכיח זאת, לצערי,
פעם נוספת.
אני מקווה רק שהעם לא יינזק מהצעד
הזה שלו.
התוהו ומהו הפוליטי במדינה מתקרב
למצב של צרפת, לפני עליית דה־גול ל־שילטון.
זהו מצב שעוד לא היה בארץ.
בתקופה הכי קשה בתולדות המדינה נשארנו
עם המנהיגים הכי פחות מוכשרים.

,4 1 1

כולם צוחקים, כולם נהנים ־ בשעה שגודל המדינה עומד להכרעה

תיאטרון האבסורד
ך• ליליה שבת האח רון ראתה המדינה — אילי
2בפעם הראשונה — את הכנשת השמינית כמות
שהיא באמת, בלא בחל ושרק.
היא דמתה לתיאטרון״אבשורד.
לעיני מאות אלפי הצופים, האזרחים והבוחרים של
ישראל, הופיעו גדולי האומה בדמות ליצנים, בעלי
חוש־הומור אינפנטילי. ההלצות היו ברמה של מסיבת
כיתה י׳ .באחד הרגעים הרציניים ביותר בתולדות
המדינה, ערב בחירות חדשות, שררה בבית עליצות
בלתי״מרוטנת. כמה מראשי המדינה ניראו באילו היו
שתויים. שיכורים ולא מיין — אלא מחשיבותם העצמית.
תוך בדי כן ראו הצופים הנדהמים דבר הידוע
רק לבאי״הבנסת, והנסתר בדרך־בלל מעיני הציבור :
ראשי המיפלגות, המנהלים לעיני הציבור מילחמות-
לחיים־ולמוות, והמאשימים איש את רעהו בהרס המדינה
ובגרימת בכייה לדורות, מתחבקים במיסדרונות
ומתלוצצים ביחד, באילו היו שחקנים אחרי תום
ההצגה, בשעת הורדת האיפור. לא היו אלה יחסים
קולגיאליים, ביאה ליריבים פוליטיים בני־תרבות, אלא

יחסים בין שותפים לעסק, אחים לקנונייה, לפי העיקרון
של שמור״לי־ואשמור-לך.
אן יותר מכל הראתה הסצנה הטלוויזיונית את
הרמה הממוצעת של חברי הכנסת השמינית — ומבחינה
זו היא היתה בבואה נאמנה של מציאות. מאז
כינוסה, לפני בימעט שלוש שנים, היא הוכיחה שהיא
הגרועה בבנסות־ישראל עד בה. הזקנים העיי׳פים, אנשי
הקואליציה והאופוזיציה, עסקו בה בעסקים מיפלג-
תיים אפורים. הצעירים עסקו ברובם בתעלולי מוקיו-
נות פרלמנטרית. עבודה רצינית לא היתה בה כימעט
בלל. לא נחקקו בה חוקים חשובים, לא היתה בה
יוזמה משמעותית של חברי-בנסת לחקיקה חדשנית,
לא היה בה פיקוח על זרועות השילטון. כמה מן החוקים
שנתקבלו בה — בגון החוק לביטוח הרבב וחוק
החברה לישראל ב׳ — הפכו כבר למחרת-היום בדיחות
לאומיות עצובות.
מרוב ביקורת על השילטון שאינו מתפקד כראוי,
שכח הציבור את הזירה הזאת. הכנסת פשטה בקדנציה
זו את הרגל. ובאין בית-נבחרים חי ותוסס, הממלא

כראוי את תפקידו, אין גם הממשלה פועלת במינהל
של מישטר דמוקרטי.
כאשר יילד האזרח אל הקלפי, בעוד כמה חודשים,
הוא יבחר לא רק !:ממשלה חדשה. הוא יבחר
קודם כל בכנסת חדשה. ואם יבחר שוב בכנסת אבסורדית
במו זו, אל לו להתלונן לאחר״מבן על הצגות-
האבסורד הנערכות בה.

הוונבוים הלמדים באוניה*
** כל הבעיות האבסורדיות, שריחפו השבוע בחלל
* 1הכנסת, השאלה האבסורדית ביותר היתה אם שרי
הל״ע ״נלכדו״ בממשלת-המעבר, ואם הם חייבים למלא
בה תפקידי השרים, או לא.
התשובה המתבקשת מאליה היא: למי איכפת ן
ביגלל מיקרה של יחסי-כוחות, התנפחה הסיעה
הקטנה של הל״ע לממדים של כוח גדול. היא דמתה
לצפרדע מתנפחת, המשליכה צל״ענק על הקיר. סיעה

ן צוחק ־ הצוחק אחוון: העימות הגווד בין שימעון נו ס ויצחק ובין

הכנסת התשיעית: גאז קום התוינה לא היתה כנסת גוועה יותר
של ארבעה חברי״כנסת זבתה בשני מקומות ליד שול-
חן־הממשלה. שניים אלה התפטרו מן הכנסת, והכניסו
במקומם שני אחרים — כך ששישה עסקנים זכו
במישרות לאומיות ובמשכורות מקופת המדינה, במקום
שנבחרו ארבעה.
מבין שני השרים, האחד — גידעון האוזנר —
היה שר בלי־תיק. עיסוקו הוגדר כ״משתתף בוועדות-
שרים״ .כלומר — אפס. כיו״ר אחת הוועדות הציע
רפורמה ממשלתית מפליגה, שלא יצאה לפועל.
(ביכלל יש להאוזנר מזל-ביש .״חוק האוזנר״ זכה
בשעתו בפירסום־ענק, ולא נחקק .״רפורמת האוזנר״
זכתה בפירסום דומה, ולא נתקבלה. קשה למצוא אף
דבר משמעותי אחד, ויהיה קטן שבקטנים, שהיה קשור
בשמו ושהטביע חותם ממשי על המדינה. זה אינו פוסל
פעולת ח״כ — אך זה בוודאי פוסל פעולתו של שר).
משה קול, לעומת זאת, היה שר בעל תיק. ולדעת
רבים, מוטב היה אילו לא זכה בו מעולם.
הקונסנסוס במיקצוע התיירות הוא שמשה קול היה
שר־תיירות גרוע שבגרוע — בערך ברמה של גד יעקובי
כשר״התחבורה. אין גבול לתלונות המוטחות בפניו
על־ידי מלונאים, מדריכי־תיירות, גורמי־תחבורה ועוד.
בטלוויזיה נראה שהוא גיבור בעיני מזכירתו _ אך
נדמה שזוהי המעריצה היחידה שלו.
בשום עניין חשוב לא היתה לשניים אלה דיעה
נחרצת. על שום דבר לא לחמו בחירוף־נפש _ לא על
קדום, לא על חירות מכפייה דתית, לא על שלום.
אבל הם היו פעילים מאד לקידום עסקיהם המיפ-
לגתיים. תקציבים גדולים של מישרד״התיירות הועברו
ליישובים ולמיפעלים של הל״ע. לצורך זה חקים השר-
היונה התנחלויות ברמת־הגולן — ואלה נחפזו להקים
״מיפעלי־תיירות״ שנהנו מכספי המישרד של השר.
נכון, כל המיפלגות הקואליציוניות משתמשות במיש-
רדיהן כדי להעביר את כספי המדינה לכיסי המיפלגה.
כך עושים שרי העבודה, שרי מפ״ם, שרי המפד״ל (ועוד
איך !) וגם שרי הל״ע. כמו כולם.
אבל, האם זוהי סיבה טובה כדי להשאיר את משה
קול במישרד-חתיירות !
(בצמרת המדינה נפוצה בדיחה אכזרית על שני שרי
הל״ע — בדיחה המזכירה כי האוזנר עלה לגדולה רק
בזכות המיקרה, שאיפשר לו להופיע כתובע במישפט אייכ-
מן. הבדיחה אומרת שיש לל״ע שני שרים — ״אחד החי
על המת ואחד המת על החי.״)
על כן — למי איכפת אם משה קול ממשיך לכהן
כשר״התיירות וגידעון חאוזנר כשר־בלי״תיק — ואם לא !
אם הם רצו לברוח מן האוניה ברגע האחרון — האם
לא מוטב היה להניח לחם 1מדוע צריכים להטריח
בעניין זה את בית-המישפט העליון, שבוודאי יש לו עניינים
חשובים יותר לענות בהם ז

הי1תן ים וחוו הנאד
אפחות אבסורדית תופעה אחרת, המתפשטת
/והולכת על פני הבמה כולה: תחרות היריקה של
״פורשים״ לתוך הבאר שממנה שתו אך אתמול.
פתח בתחרות יוסף בורג. עוד אתמול היה שותף לממ שלה
שהיתה מצויינת, יעילה, מצליחה ורבת״פעלים —
שהרי אם־לא-כן לא היה משתתף בה.

ברגע שהוא פרש — או הופרש — ממנה, היא הפכה
ממשלה עלובה, גרועה, כושלת, חסרת-מעש.
מסתבר כי יוסף בורג הוא בעיני עצמו אלוף היעילות
והמצליחנות — אלוף כה גדול, עד כי עצם פרישתו מן
הממשלה מוריד אותה בבת אחת מאיגרא רמא לבירא
עמיקתא.
אבסורד ן אבסורד !
כמוהו שמואל תמיר. הוא פרש מן הליכוד — ובאותו
רגע הפך הליכוד, בפיו, מגואל-המדינה לערימת-זבל.
איש לא הכריח את תמיר להצטרף לתנועת-חרות, ערב
הבחירות של ,1965 אחרי שקרא בפרהסיה :״אוי למדינה
אם אתם תגיעו אי־פעם לשילטון איש לא הכריח
אותו להצטרף לליכוד, ערב הבחירות של ,1973 אחרי
שפרש קודם לכן מתנועת״חרות בטריקת״דלת רמה. את
כל זה עשה בהתנדבות, מרצונו החופשי, ונימוקיו עימו.
איך אפשר להתייחס ברצינות לדברי״הקיטרוג של
תמיר נגד מנחם בגין, אחרי שהצטרף אל דיגלו שלוש
פעמים תוך 28 שנים ן שלוש פעמים פעל תמיר למען
בחירת בגין כראש״ממשלת ישראל — ועתה היא מגלה,
בפעם הרביעית, כי בגין הוא אסון לאומה.
אבסורד ז אבסורד !
עולה על כולם שימעון פרס. הוא מתייצב בראש
האופוזיציה לשילטון הקיים. הוא מאשים את הממשלה
של יצחק רביו בכל החטאים האפשריים, וטוען
שהיא הובילה את המדינה למצב שיביא לכך שהמיפ-
לגה השלטת בה תפסיד בבחירות.
אם כן, איך זה ישב בממשלה זי ן כיצד זה היא
ממשיך לשבת בה ז מדוע לא פרש לפני שנתיים, כדי
לשמש אלטרנטיבה ליצחק רביו במיפלגתו ז
אבסורד ז אבסורד !
יש משהו מגעיל למדי בכל המישחקים האלה. כי
מתחבאת מאחריהם עובדה מכוערת ביותר: אותם שנהנו
עד אתמול מן המישטר הקיים (והמישטר הקיים
כולל את הליכוד) מתיימרים עתה לעמוד בראש
האופוזיציה נגדו. הם דומים לאיש העושה מעשי זימרי
והתובע לעצמו שכר של פינחס.

השבומאיסט החוש
^ בסורדמסוגאחר לגמרי מופיע בתנועות ה־
\ 1״חדשות״ — ובראש בתנועתו של ייגאל ידין.
הריקבון וחהסתאבות של המימסד הקיים מתבטאים
קודם־כל בקיומן של מיסגרות מיפלגתיות, שאין בפיהן
תשובה ברורה לאתגרים הגורליים של המדינה, ושאינן
אלא התאחדויות של בעלי-שררה או שואפי״שררה. זוהי
התופעה הקרוייה, בפי העם ,״סופרמארקט״ —.מיפלגה
שיש בה ניצים ויונים, ריאקציונרים ושוחרי־רפורמה,
בעלי כל הדיעות על כל עניין, ששום דבר אינו מאחד
אותם אלא השאיפה המשותפת לחלוקת-השלל.
מיפלגה כזאת היא מיסגרת טפילית, מפני שאין
היא משרתת את המשרה העיקרית שלמענה קיימת
מיפלגה במישטר דמוקרטי: לאפשר לציבור להכריע
בין דיעות שונות, ולהקים ממשלה שתגשים את דעת
הרוב•
עתה בא ייגאל ידיו ומציג בתרועה גדולה תנועה
״חדשה״ לגמרי — סופרמארקט חדש, ששום דבר אינו

מאחד את חבריו אלא הרצון המשותף לקבל חלק מן
העוגה של השילטון.
לולא כן — מה עושים במיפלגה אחת שלושת
האבירים הקיצוניים של ארץ־ישראל השלמה — מאיר
זורע, דן טולקובסקי ואיסר הראל •— עם יונים כמו
אמנון רובינשטיין ז מה עושה אוסף מוזר זה של קציני
מישטרה וש״ב במחיצה אחת עם הלוחמים המושבעים
למען מדינה ליברלית !
האם יש אבסורד גדול יותר מאשר תנועה שסיסמתה
העיקרית היא ״שינוי״ — ושהיא העתק נאמן של כל
הליקויים של המימסד הקיים, הנמצא בשלב של הסתאבות
ן האם לא ברור מראש כי סיעה זו תיכנס
לקואליציה הבאה (עם המערך או עם הימין, ליפי ההזדמנות)
ותהפוך לחלק בלתי-נפרד של המימסד הישן ז
היומרה המגוחכת של רשימה זו ״להרכיב את הממשלה
הבאה״ אך מדגימה את חוסר־רצינותה הגמור.
זוהי דרכם הפסולה של פוליטיקאים מסוג ג׳ ,המבט
יחיםאתהכל לכל׳ ערב בחירות. מוטב
לרשימה זו להיכנס למערכת-הבחירות הראשונה שלה
בצניעות, הראוייה לח, להשיג הישג של ממש, ורק
לאחר מכן להכריז הכרזות. כפי שייעץ המלך חתנ״כי:
אל יתהלל חוגר כמפתח.

אוץ־ישואר השנו״ה
ך• ים האב סו ר די ם ה אל ה, יש להקים אי של
1שפיות־הדעת.
אם ניתן להקים חזית רחבה של כוחות שפויים —
הרי יחיה זה הישג חשוב. תיקווה זו עדיין לא מתח,
והיא ראוייה לכך שייעשה מאמץ עליון כדי להגשימה.
אך הדבר לא יושג על-ידי הכרזות מפוצצות של רסי-
סיסים קטנים וכושלים, המצהירים כל שני וחמישי
שהם מקימים או־טו״טו את האיחוד המייוחל — בשעה
שהם פועלים בשאר ימות השבוע בכיוון ההפוך. וד״ל.
אם לא תתגשם תיקווה זו, יש להקים בכנסת הבאה
לפחות אי של רצון־טוב, ראש-חץ של אופוזיציה לוחמת.
עשינו זאת בכנסת השישית והשביעית, ומאבקינו
כבר הפכו חלק מתולדות הדמוקרטיה הישראלית. ידידים
ויריבים מודים שלא היתח אי״פעם סיעה כזו בכנסת,
לפני או אחרי כן.
היעדרה של סיעה כזאת בכנסת הנוכחית זועק יומיום
באולם הריק של המליאה. התפקיד שנשמט מידינו,
לפני שלוש שנים, נשאר ללא-בעלים.
אין ספק כי הניסיון להחדיר סיעה כזאת לכנסת
הבאה, בתנאים האבסורדיים שנוצרו עתה, הוא משימה
קשה. יש אומרים: משימה בלתי-אפשרית.
אך לא השתמטנו מעולם ממשימות כאלה. לא נש-
תמט גם הפעם. ניכנס למאבק בלי אשליות, בלי יומרות
מטופשות, אך בלי פחד. נגיד את האמת אשר בליבנו,
בפשטות ובלי מליצות, וניתן לציבור השפוי להכריע.

במדינה
הע ם
קהות חו שי ס

הסכגה שם מעד 3ת כחירות
מוקדמת וממושכת
ח •א הכרחת הכוחרים
בבת אחת וללא כל אזהרה מוקדמת הוטל
העם אל מערכת הבחירות.
היא היתד. צפוייה להתחיל בעוד כחצי
שנה, בצורה מסודרת, בהתאם לתיכנון
וללוח-זמנים קבוע מראש. בצורה כזו היא
היתד. מתקבלת אולי אפילו בחדווה, כמו
אחת מעונות השנה המסייעות לארגן את
מעגלי־החיים ולדעת כי הכל צפוי ועקבי.
חורף שמקדים לבוא, קיץ שלא בעונתו,
או רוח סתווית באביב, מבלבלים
את היוצרות. דם אינם גורמים רק לאי-
נוחות. באיזה שהוא מקום הם נושאים
עימם גם מיטען לא מבוטל של חרדה עבור
הפרט שסדר ח־יו השתבש לפתע.
דומה שזה מה שקורה גם עתה, לנוכח
מערכת הבחירות שהתלקחה בבת־אחת.
התרחקות
מן המכול. הבוחר מוצף
כבר עתה, כחמישה חודשים לפני הבחירות
הבאות, המתוכננות ככל הבראה
ל־ 17 בחודש מאי, במבול של נושאים,
הצהרות, התכתשויות־אישיות, וויכוחים
ודיווחים של מאחרי־הקלעים ולפניהם. כבר
עתה הוא הוטל בעל כורחו אל תוך קלחת
רוגשת ומורטת עצבים.
כבר עכשיו אי אפשר להאמין לאיש,
מבלי לבדוק את המסתתר מאחרי דבריו,
ולהיווכח אם אלה הם שיקולי־בחי-
רות או כוונה ישרה וטהורה.
התגובה הצפוייה והמתבקשת מאליה
עלולה להיות קהות חושים. כדי להימלט
מהעומס הרב והממושך של המערכה על
קולו, שהחלה מוקדם מדי, עלול הבוחר
לפנות לה עורף, להתעלם ממנה. הבריחה
היא הצורה הפשוטה ביותר שלי הימנעות
מלחצים, גם לגבי האני הפרטי וגם לגבי
האני הקולקטיבי.
הסימנים הראשונים לקהות חושים זאת
הופיעו כבר השבוע. למרות שהמשבר
הממשלתי שד,מדינה נמצאת עתה בעיצומו
הוא מהמרתקים שאירעו בתולדותיה;
למרות שמערכת הבחירות עשוייה
להיות מן המותחות ביותר שידעה המדינה
ותוצאותיה כמעט בלתי ניתנות לתחזית
מראש, הרי שבמקום התעניינות גוברת
והולכת הנטייה היא הפוכה.
זהו תהליך העלול להיות מסוכן. אם
הוא יימשך בקצב כזה, הוא עלול להבריח
את הבוחרים מהתמודדות עם הבעיות האמיתיות
שיעמדו להכרעה בבחירות הקרובות.

ש־הממ שלה
סחירה חן מ שידז

איך רומי דגר
ודזי8ו3ו, כאותו
יום, גשגי ראיוגות שוגים
את מערכת הבחירות הפרטית שלו פתח
ראש־הממשלד״ יצחק רבין, ביום השישי
האחרון, בראיונות אישיים, חלקם ״בל עדיים״
,שהעניק לטלוויזיה ולצהרונים.
אחת השאלות המרכזיות בראיונות אלה
היתד״ באופן טבעי, שאלת מירקם היחסים
המסובך בינוי לבין שר־הביטחון, שמעון
פרס, הרואה אף הוא את עצמו כמועמד
פוטנציאלי של מיפלגתו לראשות־המנד
שלה אחרי הבחירות הבאות. בשעתו, הגדיר
רבין כ״סרטך את התופעה שחבר
בממשלתו ימשיך לכהן בממשלה ויחד
עם זה יתח־ה בו על ראשות־הממשלה.
עתה, כשהפכה הממשלה ממשלת־מע־בר,
תחרות מעין זו היא לגיטימית, אפילו
מבחינה המישפטית. שכן החפץ בהתמודדות
אינו יכול, גם אם ירצה בכך,
להתפטר מהממשלה.
השאלה היא מה יחסו של רבין״אל
פרס עתה׳ אחרי שזה הכריז כבר בגלוי
על כוונתו ייהתמודד עם רבין על המועמדות
לראשות-הממשלה 1אם יזכה יצ חק
רבין במאבק ויוסיף לכהן כראש-
ממשלה, האם יצרף את פרס שוב כשר
לממשלתו, למרות שניסה להפילו י
על כך הייתה ליצחק רבץ תשובה הוד
(המשך בעמוד )27

העו ל ם הזה 2052

ח רו מו ח־וו? 1
ומסע ש ל
ס סי־וגי סו
פי ל סו
לפול טי־ מיליו!!־

ספי פלא טו דרך
לצמרת החברה
בי שראל -האם

׳גוו עליו ג ם
מפו הסגרה
לידי הצרפ תי ם?

סמי פלאש בצמרת, עם ראש־הממשלה וראש עיריית ת־ א
ת 111

(וווו?
סמי פלאש מול דוכן השופט בירושלים, כשלידו פרקליטו

ך* ידיעה הראשונה על מה שעתיד
! | להתחולל פורסמה כבר לפני שלושה
שבועות, במדור ״תשקיף״ בהטולס הזה.
תחת הכותרת ״הצרפתים יתבעו הסגרת
סמי פלאטו״ (העולם הזה )2049 נאמר כי
״במישרד־המישפטים הצרפתי נשלמות והולכות
ההכנות להגשת בקשה רישמית
לממשלת־ישראל, להסגרתו של איש־העסקים
הצרפתי ישמואל (״סמי״) פלאטו״
שרון, שנמלט בשעתו מצרפת לישראל,
זכה באזרחות ישראלית וממשיך לנהל עס־

סמי ואנס פלאש (שרון) במסיבת חברה תדאביבית, ובבית־מישפט בירושלים

הוא נעצר על־ידי אנשי מישטרת ירושלים.
היחס
לו זכה פלאטו־שרון מרגע זה,
עמד בניגוד מוחלט ליחס הכבוד
וההערכה בו זכה, מאז הגיע לראשונה
לישראל לפני כחמש שנים.
כשנמלט פלאטו מצרפת, זמן קצר לפני
שהוצא נגדו צו־מעצר בעקבות חקירת
שילטונות מס־ההכנסה הצרפתיים בעסקיו,
לא היה ברור לו שהוא עומד להשתקע
בישראל. למעשה לא היה לו אז כל קשר
עם הארץ. הוא עבר בה רק כבתחנת־בי-
ניים. אז עוד קיווה כי יצליח להתפשר
עם שילטונות המם הצרפתיים, לשלם להם
סכום של כשמונה מיליון דולר, דבר שיאפשר
לו לחזור לצרפת ולהמשיך שם
את עסקי הדלא־ניידי המשגשגים שלו,
שהפכוהו למולטי־מיליונר.
אלא שאז פגש בשר־האוצר המנוח פנחס
ספיר. כששמע ספיר את סיפורו של
סמי, היה זה הוא שהפציר בו להשתקע
בארץ .״משוגנער״ ,אמר ספיר לפלאטו באידיש
,״בשביל מה לתת לשונאי-ישראל

לצורך זה שכר פלאטו את שרותיו
האישיים של הפירסומאי דוד אדמון,
איש המיפלגה הליברלית, השואף להיבחר
כח״כ בכנסת הבאה. אדמון הפעיל את מערכת
יחסי־הציבור שלו כדי ליצור לסמי את
התדמית של ״הנדבן הידוע״ ושל מקורב
לצמרת. הוא דאג להפגישו עם כמה שיותר
אישי מימשל, גנרלים (מיל ,).אנשי-
ציבור ואילי־הון. כל פגישה כזו הונצחה
בצילומים.

מדרגות של
אגם מזהב
וסף הצילומים של סמי עם אנשי-
ציבור שימש בעיניו כמעין תעודת־ביטוח
נגד בקשת הסגרה. כך, למשל, בעת
שנכח במסיבה אליה הוזמן גם ראש־הממ־שלה
יצחק רבין, לקח אותו איש יחסי-הצי-
בור שלו והציגו בפני רבין. עוד לפני שהיה
לרבין מושג עם מי יש לו עסק,
כבר הונצחה הפגישה בצילום ופלאטו יכול

הנטחן

סמי פלאטו בחברת שר־האוצר
המנוח פינחס
ספיר, ששיכנע אותו לעלות לישראל ולהשקיע
נאן את כספו .״במקום לשלם מס־הל־נסה
לצרפתים, תשקיע את הכסף אצלנו,״
יעץ ספיר, שהעניק לפלאטו את חסותו. אחרי
מותו רכש פלאטו 500 ספרים על ספיר,
שכתב העיתונאי אריה אבנרי, צירף אליהם
תמונה זו, ושלח אותם כמתנה אישית ל־500
אנשי־ציבור, שידעו על קשריו עם ספיר.
(המשך מעמוד )25
קים ברחבי העולם. בקשת־ההסגרה עוכבה
במשך שנים, כיוון שבשעה שנערכו הדיונים
המשפטיים נגד פלאטו, התנהל
מאחרי־הקלעים משא־ומתן להסדר שעל
פיו יחזיר פלאטו את חובותיו לשילטונות
המס הצרפתיים בתשלומים לשיעורים.
עתה, משנראה כי הצרפתים התייאשו מהשגת
הסדר כזה, הם עומדים לבקש מישראל
את הסגרתו של פלאטו.״
כשהתפרסמה הידיעה שהה סמי בחו״ל.
באחד ממרכזי־העסקים שלו באירופה, משם
הוא מנהל. את עסקיו חובקי־העולם.
אולם, תוך שעות ספורות נודע לו תוכן
הידיעה, כי גם במסעותיו בחו״ל שומר
פלאטו על קשר קבוע עם מרכז עסקיו בישראל,
בבית אל־על בתל־אביב• יועצי־הכספים
שלו ומנהלי־עסקיו החשובים,
נמצאים ישם.
תוכן הידיעה היה בו כדי להקפיץ את
סמי. מאז הגיע לישראל, לפני כחמש
•שבים, זה היה הדבר שמפניו חשש יותר
מכל. הסיוט של בקשת־ההסגרה העלולה
לבוא מצד הצרפתים לממשלת ישראל,
ריחף מעל ראשו כחרב חדה, מנע ממנו
ליהנות הנאה שלמה מרכוש־העתק שצבר
ומהמעמד החברתי שאליו הגיע בישראל,
כמקורבם של ראשי המדינה וכמארחם
של כל רא-שי אצולת־הכסף הישראלית.
.ממקום מושבו באירופה ביקש סמי לבדוק
בדחיפות את מהימנות הידיעה ש פורסמה
בילעדית בהעולם הזה. הוא לא
יכול למצוא לה כל אישור. כמה מפרקלי־טיו,
שבדקו עבורו במישרד־המישטרה אם
אומנם התקבלה כבר בקשת־הסגרה כל שהי
מצד הצרפתים, יכלו להרגיעו: ישוט
בקשה כזו לא הגיעה. לאיש גם לא היה
צל •של רמז על כוונה צרפתית בנושא זה.
אותה ישעה המתינו לסמי בארץ בקוצר-
רוח ראשי מחלקת־החקירות של מס־ההב־נסה.
הם ביקשו לשאול אותו כמה שאלות
בקשר לטיב עסקיו המשותפים עם הקבלן
אהרון רובינשטיין, שיחד עם שניים מבניו
נחשד בעבירות־מס ובהברחת מטבע
זר לחו״ל• סמי לא חשש מחקירה זו. מה
שעיכב את שובו לארץ היה דאגה אחת
ויחידה: שמא באמת מתכוונים הצרפתים
לבקש סוף־סוף את הסגרתו.

ספיר שיכגע
לה שתקע
6א היתד! זו לגביו כל בעייה, לטוס
/מייד למדינה שאין לה הסכם־הסגרה
עם צרפת. כאזרח ישראלי הוא יכול היה
לשבת במדינה כזו ללא כל דאגה. רק
כאשר הרגיעו אותו יועציו ופרקליטיו
כי אין לו מפני מה לחשוש בנושא ההסגרה,
ניתן האור הירוק לשובו לארץ.
ואז, בערב־השבת האחרון, בעת שהגיע
במטוס לנמל־התעופה בדגוריון בלוד,

11(11111ל |7י ל לך

שני צ׳קים ער סו 500 אלף
דולר כל אחד, משוכים על
״ #יי י י #י
י בנק פאריס וארצות־השפלה, לתאריך האחד במארס 1976 וחתומים על״ידי סאמי פלאטו,
נמסרו על־ידו לישיבת איתרי בירושלים, באמצעות שר־האוצר האמריקאי ויליאם סיי־מון,
בעת ביקורו בארץ. רכלנים טענו כי פלאטו היה מוכן לתרום את מיליון הדולר
רק כדי שיוכל להצטלם בחברת שר״האוצר האמריקאי. והוא אומנם עשה זאת.

אלה שמונה מיליון דולר. תישאר כאן ותש קיע
את הכסף בארץ.״ להצעה כזו מפי
שר־האוצר של מדינת־היהודים לא יכול
היה סמי פלאטו לסרב. הוא הפך תוך זמן
קצר לאזרח ישראלי, אחרי שלמעשה לא
היה מעולם בעל אזרחות כלשהיא.
בילדותו הוא נמלט עם הוריו מפולין
לצרפת. מעולם לא זכה באזרחות צרפתית,
הנתינות שלו היתד, נתינות של עקורים
חסרי־בית.
במשך ארבע שנים חי סמי בישראל מבלי
להסב אליו את תשומת־הלב. הוא שינה
את שמו לשמואל שרון, הפך את ישראל
לבטים פעילותו הפיננסית חובקת העולם.
רק לפני כשנה, גילה כתב עיתון צרפתי
כי סמי חי ופועל בישראל ואז התעוררה
השערוריה בצרפת מחדש. בעקבות כך נודע
לראשונה לציבור הישראלי מיהו בעצם
שמואל שרון — סמי פלאטו, האיש ששיל-
טונות מם־ההכנסה בצרפת טוענים כי הערים
עליהם בסכום הנע בין 40ל־ 60 מיליון
דולר, כשמיליון או, שניים דולר לכאן
או לכאן אינם משנים הרבה.
אז גם הועלו לראשונה הטענות כי הסתבכותו
של פלאטו עם החוק הצרפתי אינה
רק בקשר לענייני מס־הכנסה. בעיתונות
הצרפתית התפרסמו ידיעות שהאשימו אותו
גם בנוכלות והונאות. אלא שלעומת החוב
למס־הכנסה, כפר סמי בהאשמות אלה .״הם
יודעים שאינם יכולים לדרוש הסגרה שלי
בגין עבירות מס,״ אמר פלאטה שהוא בעל
גינונים עממיים ודובר אידיש עסיסית,
״לכן הם מנסים להלביש עלי עבירות של
הונאה.״
מרגע שיצא מאלמוניותו השתנתה כל
הטאקטיקה של סמי, הוא חש כי בעקבות
הפירסומים תחליט מישטרת צרפת לתבוע
סוף־סוף את הסגרתו, לכן עשה הכל כדי
להקשות את ההסגרה, במקרה שאומנם תידרש.
הוא השקיע מאמצים על־אנושיים ופיזר
סכומים עצומים על מנת לקנות מעמד
ואחיזה בחברה הישראלית, בצורה שתיצור
בבוא העת דעת-קהל נגד הסגרתו.

היה להציג את עצמו בידידו של ראש־הממשלה.
תמונה
עם שר־האוצר האמריקאי בממשלו
של הנשיא פורד, ויליאם סיימון, עלתה
לו יותר. כדי שיוכל להצטלם בחברת
סיימון, כשהוא לוחץ את ידו, היה פלאטו
צריך לרשום צ׳קים של תרומה בסך׳ של
מיליון דולר לישיבת איתרי בירושלים.
סיימון, שביקר בארץ, העביר את הצ׳קים
מידיו של פלאטו לידי ראש־הישיבה. לא
ברור אם הצ׳קים אומנם נפדו, אבל אין
ספק שהצילום עלה לפלאטו הרבה כסף.
אך זה היה כדאי בעיניו, שכן הוא סבר
שצרפת לא תעז לדרוש את הסגרת מי

על ספסר הנאשמים

שלוחץ יד בידיד •ת אישית עם שר־האוצר
האמריקאי.
מילבד עסקי הדלא-ניידי בהם השקיע
בישראל, בשותפות עם אנשי העסקים אריה
פילץ ואחרים, תרם פלאטו ביד רחבה למוסדות
חינוך, לאולימפיאדת השחמט, לעיריית
תל־אביב, למטרות צדקה ותרבות.
למה בעצם לא ! 1כל מה שיכול היה בעיניו
לחזק את השרשים שהיכה בארץ, היה
כשר.
תוך זמן קצר הפד פלאטו למוקד משיכה
לכל בעלי רעיונות למיניהם. כל מי שהיתה
לו איזו תוכנית. שהוא היה זקוק למימזן
כדי להגשימה, יגלה אליו לרגל. אלא ש־פלאטו
הממולח •הערמומי, היושב בגיל 49
על רכוש המוערך בסדר גודל של 200
מיליון דולר, בדק בקפידה עם מי לעשות
עסקים ועם מי לא.
כך, למשל, נכנס לשותפות עם קציני
המילואים, האלוף שמואל גורודיש ותת־אלוף
עמנואל שקד והקים יחד עימם חברה
בינלאומית לסחר נשק. לעומת זאת דחה
אלף ואחת הצעות שהוצעו לו להשקיע את
כספו בהקמת עיתונים חדשים. הוא חשש,
ובצדק, שבכך יעורר עליו את חמתם של
העיתונים הקיימים.
סמי רכש בסכום של שניים וחצי מיליון
דולר וילה מהודרת בסביון, הפך אותה
לארמון, שכל דמי ומה בחברה הישראלית
התפארו אם הוזמנו לבקר בו. הבית, המוגן
במערכת שמירה אלקטרונית, ביקורת
טלוויזיה, כלבים ושומרים נושאי־נשק, מכיל
בתוכו כמה מאוצרות האמנות היקרים בעולם.
יש בו תמונות־שמן עתיקות של
ציירים נודעים, בשווי של מיליוני דולרים,
שכל מוזיאון בעל־שם יכול היה להתפאר
בהם.
בכניסה לבית ובמידשאה המטופחת מסביב
לבריכה הפרטית, מתנועעים פסלי-
ענק של הפסל יעקב אגם, שפלאטו הפך
לסוכן המכירות של התכשיטים שהוא מעצב׳
כשם שהוא מייצג גם את האמן הבינלאומי
סלבאדור דאלי, בחלק מהדפסי התמונות
שלו.
במייוחד מתפאר פלאטו בגרם מדרגות
עשוי זהב הנמצא בווילה, שעוצב גם הוא
בידי יעקב אגם. במסיבות ובארוחות שערך
בווילה, אירח פלאטו כמעט את כל
אנשי הציבור בישראל, תוך ניסיון להתיידד
עימם ולרכוש את אהדתם.

הקצין אורב
__ בפינה
ולם גם הן ןכ!דה שביסס בישראל
ורכוש מאות המיליונים שלו, לא
הביאו מנוחה לסמי פלאטו. למרות שפר־שתו
ירדה מעל כותרות העיתונים, הוא ידע
שהיא תשוב ותצוף.
בבית־המישפט הצרפתי המשיכו להתנהל
דיונים בתיקים שהוגשו נגדו. סמי
כבר היה מוכן להתפשר ולשלם לשילטו־נות
מס ההכנסה חלק ניכר מהסכומים ש תבעו
ממנו, אבל בתשלומים לשיעורים
לטווח ארוך. ה •א ידע כי כל עוד לא יחסל
פרשה זו, לא ידע מנוחה.
מאחרי הצד המישפטי־פיננסי של הפרשה,
יש גם סיפור אנושי מרתק. בראש חוליית
החוקריכו של סמי פלאטו, מטעם
שילטונות המר הצרפתיים. ,ניצב חוקר
קשוח, שהיה בשעתו קצין צנחנים והיה

סמי פלאטו בבית־מישפט־השלום בירושלים,
מאזין לבקשת המעצר של מיש־טרת
ישראל, כשהבעת־פניו עגומה. השופט הורה לשחרר את סמי פלאטו
ממעצר בערבות של עשרה מיליון ל״י, אלא שפרקליטיו התקשו להשיג ערבות כזו.

בן, מדוע עשו זאת ולמה דווקא עכשיו?
שטות היא לטעון כאילו באה בקשת-
ההסגרה על רקע פירסום החוברת של
פלאטו. הצרפתים יודעים כי ישראל לא
תשמח להסגיר בידיהם אזרח ישראלי, על
רקע יחסי האיבה השוררים בין שתי המדינות.
הם יודעים גם כי מבחינה יורידית
סיכוייהם לקבל את פלאטו הם די
קלושים. שכן, הוא אינו אזרח צרפתי,
מעולם לא היה, והעבירות בהם הוא מואשם
בצרפת, לא היו ככל הנראה בגדר
עבירות לוא נעשו בישראל — דבר המאפשר
שלא להיענות לבקשת הסגרה,
למרות ההסכם הקיים בתחום זה בין צרפת
וישראל.

יוז מה
י שראלית

האנשים היפים

עם מכריו ובאי־ביתו של סמי פלאטו בסביון
ניסנו אילי המשק, הכלכלה והחברה הישראלית.
למסיבותיהפאר שערך בביתו המפואר הזמין פלאטו אישים כמו האלופים (מיל).
עור וייצמן ואריק שרון. כאן נראה סמי, עם אשתנ היפה אנט, בחברת הבנקאי דני רקנאטי.
שבוי בהאנוי בידי הצפון וייט־נאמים.
קצין זה שם לו למטרד, ללכוד את פלא־טו
ולנעלו מאחרי סוגר ובריח. סמי יודע
שזהו אדם שאינו ניתן לשיחוד ולקנייה
בכל מחיר בעולם וכי הוא האיש המהווה
את הסכנה עבורו.
בטרם }מלט פלאטו מצרפת, היה החוקר
בא מדי יום עם אנשיו לבדוק את
פנקסי החשבונות במשרדיו. בערב הם היו
יוצאים לבלות יחד, שותים בבארים ומד
עדוני־לילה. הולכים לבלות יחד עם נשים,
כשקצין־החקירות מתעקש לשלם את הוצאותיו
שלו ולא לקבל פרוטה מידי סמי.
בשעות הקטנות של הבוקר היו נפרדים
בחיבה כדי להיפגש שוב כעבור שעות
מיספר, כחוקר ונחקר.
סמי יודע כי קצין זה לא ינוח ולא ישקוט
עד שיקבל אותו כטרף. משום כך
לא הסתפק במעמד שרכש בישראל. הוא
המשיך לפעול כדי לבסס את מעמדו גם
בצרפת. הוא ניסה לשכנע ולהשפיע על
מעצבי דעת־הקהל בצרפת באמצעים שו
ביד,

נים,
כדי שיתייצבו לצידו בעת צרה.
הוא תיכנן לפרסם בצרפת ספר, שבו
יפרט את פרטי השערוריה הפיננסית שהוא
עמד במרכזה. מצד שני ביקש להכשיר
את הקרקע לקראת בקשת הסגרה
אפשרית. לצורך זה שכר את שירותיו של
כתב התחנה הצרפתית של שידורי ישראל,
ז׳אק בן־אודיס, ויחד עימו הכין מה שאמור
היה להיות חוברת־הסברה ציונית
ליהודי צרפת.
בחוברת זו קרא פלאטו ליהודי צרפת
לעלות לישראל ולהשקיע בה את כספם.
קשה להניח שהוא האמין באמת שהם ייענו
דווקא לקריאתו. למעשה נועדה החוברת
לשמש לו מעין אליבי, כדי שיוכל לטעון,
לכשתוגש בקשת־ההסגרה, כי היא הוגשה
בשל החוברת הציונית שלו, ועל רקע אנטישמי,
דבר שהוא כמובן משולל יסוד.
הדבר ממנו חשש פלאטו, התרחש.
הצרפתים עשו את הצעדים הפורמאליים
הראשונים לקראת בקשת־ההסגרה.
השאלה הראשונה המתעוררת היא, כמו
תחת
מישמר שוטרים עושה סמי
פלאטו את דרכו אל מחוץ לאולם
בית־המישפס הירושלמי. מקורביו טענו כי לא מגיע לו יחס
מעין זה, אחרי כל מה שעשה למען מדינת ישראל.

ן* ש יסוד סביר להאמין, כי כל הפעולה
הצרפתית לא נעשתה אלא ביוזמת
מישטרת־ישראל או שילטונות מס־ההכנסה
הישראלים. נראה כי מישהו במוסדות אלה
נתן לשילטונות הצרפתים להבין כי אם
תוגש בקשת־הסגרה של סמי פלאטו עתה,
עשוייה ישראל להיעתר לה. הכוונה לא
היתד, כמובן להסגיר את פלאטו, אלא לזכות
בעילה למעצרו, במטרה להפעיל עליו
לחצים כדי שיספר את כל הידוע לו על
עבירות מס של אנשי־עסקים ישראליים,
עימם הוא נמצא בקשרי עסקים ומיסחר
בארץ ובחו״ל.
התנהגות השילטונות במקרה זה היא
תמוהה ומוזרה מכל היבט בו ניבחנת הפרשה.
מצד אחד אין להבין מדוע התנגדה
המישטרה לשיחרורו, שכן אין כמעט
יסוד לחשש שפלאטו ינסה להימלט מישראל,
בה נמצא חלק ניכר מרכושו. מאידך,
העניקו השילטונות לפלאטו יחם מועדף,
כמו האפשרות לשהות עם אשתו בתא־המעצר,
שהוא בבחינת ג׳סטה אנושית נאה
ורצויה-.,יה,שאלה המתבקשת היא, מדוע לא
יזכו גם עצורים אחרים בתנאי מעין זה?
בשלב זה, על כל פנים, החלה הדרמה
הגדולה של המאבק סביב הסגרתו של
פלאטו.
חלקה הראשון של הדרמה נערך השבוע
בבית־המשפט השלום בירושלים, לשם
הובא פלאטו להוצאת פקודת־מעצר נגדו.
תחילה הוא נראה עליז ובוטח בעצמו.
״אני אשוחרר. חבל על כל הפאניקה,״
אמר לאשתו הצעירה אנט, כשפסע לצידה
במיסדרון. אלא שהשיחרור לא היה קרוב
כל כך, למרות החלטת השופט אליהו בן־
זמורה.
״ניאלץ להתמודד בהאשמות חריפות, ש*
להוכיח אותן יהיה קשה, וגם להפריך
אותן לא יהיה קל,״ העריך פרקליטו של
פלאטו, עורך־הדץ יצחק טוניק.
ספיחי הפרשה עלולים להסתעף למקומות
רבים בעולם — כמעט לכל מקום
שם יש לסמי פלאטו השקעה או עסק
כלשהו. אולם ההערכה היא כי הקרב
העיקרי יתחולל בצרפת.
שם, ינסה סמי לעשות את הצעד ממנו
התחמק כל הזמן. בעזרת ידידיו ופרקליטיו
הצרפתים הוא ינסה להגיע ל״הסדר
של כבוד״ עם שילטונות המס הצרפתיים.
ייתכן שיסכים גם לשלם להם חלק מחובו
במזומן, גם אם מדובר בסכומים של
עשרות מיליוני ל״י. סוף סוף, החופש,
החיים הטובים והשם הטוב שווים יותר.

בורו למעצר

כשהוא מלווה עליידי אשתו, אנט,
ואיש יחסי־הציבור שלו, העיתונאי
הישראלי ז׳אק בן־אודיס, איש המחלקה הצרפתית בשידורי־ישראל,
שכתב עבורו את חוברת־ההסברה הציונית שהפיץ בצרפת.

במדינה
(המשך מעמוד )24
לטית, חד״משמעית וברורה.
לישעיהו בן*ם ורת, שראיין אותו עבוו[
ידיעות אחרונות, ושאל אם הוא רואה או,
פרס כאחד השרים הבכירים בעתיד ב1
ממשלתו, השיב רביו :״אין כל ספק בכר.׳]
לעומת זאת, כאשר נשאל באותו עניין ן
באותו יום, את אותה שאלה, על-ידי ד !
גולדשטיין עבור מעריב, השיב יצחל
רבין :״באפריל 74׳ היתה הידברות בי|
פרס וביני (הסכם שקבע כי מי שלן1
ייבחר כמועמד לראשות־הממשלה יכה|
כשר בממשלתו של השני) .הבנתי או
ההסכם ואת משמעותו כתופס וכמחית[
ביחס לבחירות במרכז המיפלגה במועד
ההוא. באפריל .1947 יותר מזה לא אגיד.׳
אבל מאידך, בשיחה עם יואל מרקו!
מהארץ, אמר רביו באותו הקשר עצמו!
כי אם יצא שמעון פרס להתמודדות עימ 1
על תפקיד ראש״הממשלה ויפסיד — הוא
לא יוכל לכהן כשר־ביטחון בממשלה ד|,
באה. רבץ אמר למרקוס, כי במקרה כזדן
יכהן הוא עצמו גם כראש־ממשלה וג^
כשר־ביטחון.
ומי שרוצה לדעת את התשובה ה[
מדוייקת יצטרך להחליט, באיזו מתשובות
תיו של רבץ לבחור.
ביון מצפון תיפתח הפלישה

ידיעה ששודרה גתחגר
הרדיו ש? צח!?,,
עוררה כה 7ה כמטה גאט״ }
הידיעה פשטה בחדרי מטה נאט״ו בברי׳
סל, כמו דליקה בשדה-קוצים. קצינים בכי
רים מצבאות שונים התלחשו זה עם זה
מיברקים מוצפנים שוגרו לסוכני המודי
עין. קצינים נועדו לישיבות דחופות כד
להעריך את המידע שבידם. ריח של אבק׳
שריפה ריחף באוויר.למרות מסך הסודיות, דלף שמץ מהי
חששות שנדונו במטה החוצה. האם עומדו
לפרוץ מילחמה באירופה? האם עומדינ
הסובייטים לתקוף את המדינות הקומוניסטיות
העצמאיות, יוגוסלביה ורומניה.
בידי מומחי הביון של נאט״ו לא היו
שום רמזים על כך. אולם ידיעות שהת׳
פרסמו השבוע בעיתונות האירופאית הכיל
מידע על ריכוזי צבא סובייטי שנכנס
לבולגריה כדי לפלוש משם ליוגוסלביו
ורומניה.
כאשר החלו לתהות על מקור הידיעות
הסתבר שכולו הגיעו מישראל.
.מי שתל .1־ ביום הרביעי שעבר שודו
ביומן הערב של גלי צה׳׳ל ראיון מיוחו
עם הסובייטולוג הישראלי, הד״ר ברון
חזן, השוהה בווינה. לא ניתן לבדוק ביוזמת
מי נערך הראיון, אולם הד״ד חזו,ישהו*
בולגרי במוצאו, הגיב בו על שאלות ביחכ
לביקור מזכיר המיפלגה הקומוניסטית ה
בולגרית תיאודור ז׳בקוב במוסקבה, ועל
יציאתה של מישלחת צבאית רוסית לסופיה
שני ביקורים אלה נערכו עוד בראשיו
החודש, פורסמו בפומבי ולא עוררו כל
חשש של מזימה בולגרית־רוסית לפלישה,
אבל לברוך חזן, שהוא סובייטולוג בעל
עמדה, הזוכה להערכה בחוגים מקצועיים
היתה דיעה אחרת. כשנשאל אם יש סימי
נים לפלישה רוסית לרומניה ויוגוסלביז
השיב שאם כוונת השואל שצפויה פלי-שו
למחרת בבוקר התשובה היא ״לא.״ אולם
סיפר חזן, נודע לו שכוחות צבא סובייטייב
גדולים נכנסו לבולגריה והם מאיימים משב
על רומניה ויוגוסלביה.
באירופה ! המערבית רגישים לידיעוו
מעין אלו הרבה יותר מאשר בישראל
בייחוד כשהן באות מפי מומחה ישראלי
שכן ישראל נחשבת כבעלת מקורות מיד
מעולים בצד השני של מסך-ד,ברזל.
בעקבות שידור הידיעה החלו עיתונאי!
זרים לצלצל לגלי צה״ל לברר את מקורוו
המידע של חזן, שהביאו אותו להשמעו
נבואה כה קודרת. מגלי צה״ל טענו כי ״יי׳
כיסוי״ לדברים ששודרו.
הידיעה הועברה בטלקס בידי סוכנויוו
הידיעות והכתבים הזדים בישראל. מע
רכות העיתונים באירופה ניסו להתקשו
עם הד״ר חזן אישית בווינה כדי לקב
אישור אישי ממנו לפלישה הקרבה והולכו
הפעם גימגם חזן ולא אישר את חשדות׳
בבירור. למרות זאת הופיעו באירופה ידי
עות מסוייגות על כוונת פלישה סובייטיו
״לא מן הנמנע שזאת ידיעה שתולה,
אמרו כתבים זרים בישראל .״השאלה הי
רק מה היתה המטרה שלה?״

מה 11991׳ מעצרה,
ונעות־הזוהר מונה

הצילו את חונה!
ן ייין וליית״הכימש של היחידה המר(
1כזית של מישטרת תל־אביב ניצבה
בפתח אחת הדירות בבית בסביבת כיכר
דתנגוף. לרגע ניתק הדיבור מפי הבל
ההתחלה

מונה
בגיל ,16כשרק
החלה את ה־קארייוה
הזוהרת שלה, שהביאה אותה למצב
שהיא זקוקה כיום להרואין כמו לאוויר.

שים. הצעירה היפהפייה שפתחה לפניהם
את הדלת לא דמתה כלל לדמות הנרקו-
מנית המסוכנת שראו בעיני רוחם כאשר
יצאו לערוך חיפוש בביתה.
הצעירה יפת-התואר, בעלת השיער השחור,
הארוך ועיני האיילה החומות, היתד,
שחקנית־הקולנוע מונה זילברשטיין.
בחיפוש שנערך בדירתה נמצאו חשיש, כלי־עישון,
והגרוע מכל — סם־המוות הלבן,
ההרואין.
מונה נעצרה בו־במקום. היא היתר• שרו־ייה
בעירפול־חושים, ענתה שלא לעניין
והיתר, מבולבלת. אולם בחקירתה הודתה
בשימוש בהרואין, וכן סיפרה לחוקריה,
כי הספק שלה הוא ראובן ממרחי, סוחר־סמים
מוכר למישטרה, הידוע בכינויו
״ריבל׳ה״.
כשנשאלה מונה על־ידי חוקריה, כמה
שילמה עבור ההרואין, סיפרה כי קיימה עם
ריבל׳ה יחסי־ידידות הדוקים, וכי את הסם
נתן לה חינם. כששמע זאת אחד החוק
שחקנית
הקולנוע

רים׳ העיר :״את נתת לו, והוא נתן לך.״
מונה הודתה באשמה, ושוחררה. סוחר-
הסמים נעצר ימים אחדים לאחר־מכן. ע ד
רך־הדין שלו, צבי לידסקי5 ,וען להגנתו,
כי מונה הלשינה עליו מטעמים רומנטיים,
וכי ימים ספורים קודם לכך הוכתה נמרצות
על-ידי אשתו של ריבל׳ה באחד מ־בתי־הקפה
של תל־אביב ומשום כך רצתה
לנקום בו_ .
אולם לא היתד, כל רומנטיקה בעובדה
שנערת־הזזהר היפהפייה הגיעה למצב האומלל
שבו היא שרויה כעת. לא היתד,
כל רומנטיקה בכך שמונה זילברשטיין,
אחת הנשים היפות בארץ, דוגמנית מצליחה׳
שחקנית־קולנוע מבוקשת, אשד, נח שקת
ובעלת קסם אישי רב, תגיע למצב
שבו עליה להלשין על ספק־ההרואין שלה
רק מפני שאינה יכולה להרשות לעצמה
ללכת לכלא, כיוון שבכלא ובמעצר קשה
להשיג הרואין.
מונה זילברשטיין, נשואת חלומם של

מונה זילברשטיין, בחברתו של שחקן־הקול־

תקופה מסויימת לקחה את עבודתה ברצינות, נסעה ללמוד מישחק בנידיורק.

השסע, שו הדוגמנית, נוננת־הסוטים
;לבושס״ו, נחשודה נאחזקת הרואין?
גברים רבים, היא נרקומנית. כתוצאה מכך
פיתחה קשרים נרחבים עם העולם־התח־תון.
אך זה אינו אוהב מלשינים, קטנים
כגדולים, וחייה של מונה בסכנה.
כיצד הגיעה הצעירה, שהחלה לפרוח על
מידרכות דיזנגוף עוד בהיותה בת ,16 אל
עברי פי־פחתי

ילד ת -טיפו חי ם
__ מ פונ ק ת
ך* יא נולדה בתל־אביב לפני 29 שנים,
1 1לאמן מייק זילברשטיין ולאשתו לאה.
מונה היתה ילדה אהובה ומטופחת, שגדלה
בבית חם, משחר ילדותה קיימה יחסים
מצויינים עם אביה ואמה, שכאז כן עתה
קיבלוה כפי שהיא. אולם כבר אז היתד,
ילדה בעייתית. כשכל חבריה הלכו ללמוד
בתיכון רגיל, הלכה מונה, שלא התקבלה
לאף בית־ספר תיכון ישראלי בשל ציוניה
הנמוכים, לבית־הספר התיכון של המיסיון
ביפו. הילדה החמודה גדלה והפכה נערה
יפת־תואר.
רבים בבוהמה התל־אביבית תובעים לעצמם
זכות ראשונים על גילוייה של מונה,
שהפסיקה את לימודיה בגיל ,16 אולם
דומה כי זכות זו מגיעה — על־פי עדותה
של מונה עצמה — לצדוק קראום,
אחיו של שמוליק, שהביא אותה לראשונה
לקפה קליפורניה, מרכז הבוהמה דאז.
יופייה הרענן והפראי של מונה הטריף
דעתם של הגברים. רבים אהבוה וחשקו
בה. ואילו היא — כבר אז אהבה את כולם,
לא הלאתה את ראשה היפה במחשבות
על העתיד, או במחשבה שנייה על
מעשיה. היא חייתה את הרגע, מה שיותר
מהר, מה שיותר בכלל, ולא עשתה חשבון
לאף אחד, ובמייוחד לא לעצמה.
באותה תקופה נעצר אביה, מייק, על־ידי
המישטדה באשמת העלמת מס. מונה
טענה כל השנים שאביה ישב שנים אחדות
בבית־הסוהר על לא עוול בכפו, מכיוון
שהיה אמן שנאלץ, עם מותו של אביו,
לנהל את החנות לצורכי-חשמל שלו .״הוא
אמן בנשמתו, הוא מיסכן, מה הוא מבין
בכספים 1״ נהגה לומר להגנתו.
מונה הפכה הנערה הפופולארית ביותר
בתל־אביב. היא השתתפה בכל המסיבות,
שמה הופיע בקביעות בכל מדורי החברה
בעיתונים. היא הכירה את כל המי־ומי
עוד לפני שמלאו לה שבע־עשרה.
תל־אביב היתד, אז קטנה, חוג הבוהמה
קטן עוד יותר. בבוהמה עישנו חשיש ומונה
החלוד מעשנת בגיל שש־עשרה, ומאז
לא חדלה. כעבור שנים נהגה לספר כי עישון
החשיש היה אחד הסודות הכמוסים
ביותר של הבוהמה שלהם היתד, שותפה.
״הייתי באה לקליפורניה בלי הכרה כבר
מהבוקר, ותמיד היו שואלים אותי, מתי

עם אנא

מונה זילברשטיין עם אביה, מייק, שהוא פסל העוסק למחייתו
במיסחר בצרבי־חשמל. מונה מעריצה את אביה ושומרת איתו
על יחסים מצויינים. כשישב בכלא באשמת העלמת־מס, טענה שאינו מבין בכספים.

התחלתי לשתות. מעט מאד אנשים ידעו אז
על קיומו של החשיש,׳׳ סיפרה.

א הו ב ת
בל ה בו המה

אחד הגברים שבחברתם נהגה להתרועע
היה הזמר לארי ווקר. לארי הציג למונה
לא רק את החשיש, אלא גם את האל־אס־די.
היא הפכה אורחת קבועה בכרם־התימנים.
כל סוחרי־הסמים הכירוה. במסיבות־החשיש
היתד ,״שוברת בקבוקים״ — שפירושו,
(המשך בעמוד )30

ך* שמונה התגייסה לצבא, ירד אבל
כבד על הבוהמה התל־אביבית. אבל
היא לא הרחיקה, הגיעה עד לבסיס ברמת-
גן, ושם נשארה. בלילות היתה מבלה ב מסיבות,
ולבסיס היתה מגיעה בבוקר, עם
סהרונים שחורים מתחת לעיניים.

| ||י! |1ייך| | 1 1 1ל 11 עושה מונה זילברשטיין לאורי זוהר, בסרט ׳מציצים,
111/1111 11 1 99 בו שיחקה יחד עימו (בתמונה) ויחד עם אריק אייד
שטיין. מונה נמנתה תקופה ארוכה נוס בני חבורתם של אורי זוהר ואריק איינשטיין,
שנהגו להיפגש בצריף של אביגדור בחוף שרתון בת״א. כשקחלה להידרדר, עזבוה.

1ן ( ל רמי שי, עם מונה בטכס־
/ 11 1 1 1נישואיהם. הוא ניסה לגמול
את אשתו מן הסמים, אך לשווא. לבסוף ן
עזב אותה אחרי חודש של נישואין. ן

ר<.גי לואח מונ ה !

שני שומוי־ואש נ שנ ה לשמור

על הנאדון הישראלי הראשון ־
שהוא הבו השני ברוד
השביעי של הרוטשילדים ־
מפני ניסיון־חטיפה
לשניהם היה ברור שהנצר החדש לבית רוטשילד שיביאו לעולם
יהיה בן. מראש הם דאגו, בחשאי ובצנעה, להכין את הכל לק ראת
טכס ברית המילה שייערך לרך הנולד, עוד בטרם נולד.
וכאשר יצא רפאל־בנימידיעקב דה־רוטשילד לעולם, אפשר
היה להבין מדוע הצליחו הרוטשילדים תמיד בניחוש שערי
המניות בבורסות העולם, גם הפעם היה הניחוש בול. זה
היה בן זכר.
ההכנות המוקדמות לברית־המילה, שתיערך בחוג המישפחתי
המצומצם של הרוטשילדים שיגיעו לארץ, כדי להתחמק מעיך
הרע, כבר עוררו גל של התפעלות וגם מתיחות. כך, למשל,
התלחשו היולדות בבית־החולים אסותא כי הרוטשילדים הביאו
אפילו מוהל מייוחד מפארים. כאשר תמהה אחת היולדות לשם
מה היה צריך להטריח מוהל דווקא מפאריס, השיבו לה :״הם
מעדיפים גיזרה־עלית ולא קונפקציה.״

(המשך מעמד־ )29
בעגת מעשני־החשיש, עישון כמות אדירה
מן הסם. מעילם לא ידעה שובעה. תמיד
רצתה עוד ועוד מן החיים.
עם שיחרורה נסעה בפעם הראשונה ל־חו״ל.
היא לקחה מיזוודה, מעט כסף, ועברה
את כל אירופה בטרמפים.
כשחזרה ארצה, יפה משהיתה, הביאה
איתה את אופנת המיני. היא היתד. הנערה
הראשינה בארץ שהלכה עם מגפיים
עד הבירכיים וחצאית קצרצרה. כשהיתה
עוברת בדיזנגוף, נפלו חללים רבים. למענה
שרו חברי שלישיית גשר־הירקון את
השיר ״אל תעברי לבד ילדה ברחוב.״
מונה לא מצאה את מקומה. היא היתד.
אומנם פופולרית ואהובה, אורחת קבועה
בקליפורניה ובכסית, בדיסקוטקים של פרד־ריק)
.,סגל ושל רפי שאולי, אך בעבודה
קבועה לא הסתדרה. היא עבדה פה־ושם
כדוגמנית וכזבנית בבוטיקים, אולם יתוש?1
חוסר-המנודה החל מציק לה שוב, והיא
נסעה ללונדון בעיקבות מתופף אנגלי בשם
ג׳ון, שאותו הכירה בארץ.
שלוש השנים שבהן חיתה עם ג׳ון היו,
ללא ספק, התקופה המאושרת בחייה של
מונה זילברשטיין. למעשה קשה להצביע
על גבר אחד, בכל הרשימה הארוכה בחייה,
שהשפיע עליה כמו אותו ג׳ון. הם
התגוררו בדירה קטנה ברובע ווסט־האמפם־
טר, הוא הופיע עם להקות־קצב והיא ניהלה
בוטיק בקרנבי־סטריט.
כעבור שלוש שנים חזרו ארצה. מונה
היתד, כבר מכורה לחלוטין לחשיש ולאל-

אס־די.
יום אחז ,-לפני חמש שנים, התדפקה
המישטרה על דלת דירתם. יחד איתם נמצא
אותה עת ידיד אמריקאי. השלושה
היו עסוקיס בעישון חשיש, והם נעצרו.

כולן גיסו
ל ח קו ת
ך• חדרי היורדות בבית־החולים הפרטי אסותא בתל-
^ אביב, שררה בראשית השבוע צהלה. כל מי שילדה בימים
האחרונים, מיהרה לקחת את בעלה ואת קרובי מישפחתה שבאו
לבקרה אל חדר התינוקות שבקצה מיסדרון קומת היולדות. אבל
במקום לבקש מהאחות מאחרי החלון שתציג את תינוקה, היתה
היולדת מבקשת ״להציג את הבארון!״
סוף־סוף, לא הרבה אמהות בישראל תוכלנה להתגאות שילדיהם
שכבו באותו חדר תינוקות עם הבאתן החדש לבית
רוטשילד, רפאל־בנימין־יעקב. וספק אם תהיה להן הזדמנות
לראות בארון אמיתי, של בשר ודם, מקרוב, כפי שניתנה
להן הפעם.
הבארון הראשון לבית רוטשילד שנולד בארץ, הגיח בערב
שבת מרחמה של הבארונית נילי דה רוטשילד, בתם של רחל
והאלוף (מיל ).מרדכי (״מוקה״) לימון, מי שהיה מפקד חיל־הים
וראש מישלחת הקניות של מישרד־הביטחון הישראלי בפאריס.
לפני כשנה קבעה נילי תקדים ראשון, כשהיתה הישראלית
הראשונה שנישאה לאחד מצאצאי מישפחת רוטשילד,
מישפחד, שהפכה לא רק לשם נירדף לעושר בעולם היהודי,
אלא גם לחלק מההיסטוריה החדשה של העם היהודי וישראל.
נילי נישאה לבנקאי נתנאל דה־רוטשילד, בנו של הבאתן
אלי דודרוטשילד, מהענף הצרפתי של הרוטשילדים. נתנאל בן
ה 30-נחשב כבר כאיש פיננסים מצליח, ההולך בטוחות בדרך
שסללו אבותיו המפורסמים.
כאשר הסתבר לנילי ונתנאל כי מועד הלידה קרב והולך.
הם מימשו את הנדר שנדרו בעת נשואיהם, שבנם הראשון יוולד
בישראל. נילי יצאה להתכונן ללידה בישראל, כחודשיים לפני
שילדה למעשה. נתנאל הצטרף אליה רק בימים האחרונים. אבל
במתיחה זו יש כדי לשקף את הדאגה והמסירות שהלימוג

סבא מועה

מתמתח בגאווה כאשר אחות
נושאת את נכדו הבכור, הבאתן
רפי רוטשילד, אל המכונית שתסיע אותו מבית־החולים
אסותא לביתם של מוקה ורחל לימון בצפון תל־אביב.

עוטפים בהן את הנצר החדש לבית רוטשילד, עד שיועבר לרשות
הרוטשילדים.
כפית של זהב אומנם עוד לא שמו בפיו, אבל-הבאתו הקטן
רפי, שנולד במישקל שלושה קילוגרם ובמצב בריאות מניח את
הדעת, זוכה להשגחה מעולה. כך, למשל, נשכרו מייד אחרי
לידתו שני שומרי־ראש מחברת מודיעין־אזרחי, כדי להגן עליו
מפני כל ניסיון חטיפה אפשרי. לא רק זאת, אלא ששלושה
ימים אחרי הלידה, כבר נלקחה הבארונית אמו מבית־החולים,
לבית הוריה בצפון תל־אביב. כשנשאלה רחל לימון לפשר הבהילות
בהעברת היולדת, השיבה :״בבית־החולים הוא חשוף לסכנות.
הוא עלול להידבק בווירוס ואולי, חם וחלילה, להצטנן.
בבית יותר בטוח.״
אבל הבאתו רפי החמיץ לעומת זאת שיא אחר שיוחס לו
בטעות על־ידי עיתוני ישראל. בניגוד למה שפורסם הוא אינו
הבן הראשון בדור השישי לבית רוטשילד. הוא יצטרך להסתפק
במקום השני בילבד ובדור השביעי, לא השישי.
הקדים אותו בדור השביעי יעקב רוטשילד, שנולד לפני 40
שנה לענף האנגלי של המישפחה. יעקב, יליד ,1936 הוא בנו
של ויקטור רוטשילד, שהוא סוציאליסט ונושא גם בתואר של
לורד. לענף האנגלי של מישפחת רוטשילד יש יתרון על הענף
הצרפתי בכך שהוא נחשב כענף הבכור.
אבל הבאתו רפי יכול להתפאר בשושלת יוחסין משל עצמו
:״הנדיב הידוע״ ,אדמונד רוטשילד, שנודע גם בתואר ״אבי
היישוב״ הוא אחי אבי סבו. ואילו הבארון אדמונד רוטשילד
הנוכחי, שגם לו עסקים מסועפים בארץ, הוא דודו.
איך שלא יהיה, עצם העובדה שאחרי 40 שנות הפסקה,
נולד נצר נוסף לבית רוטשילד, ודווקא ישראל, היא מאורע
המצדיק חגיגה.

הנאווניח

נילי רוטשילד־לימון, שקמה זה־עתה לראשונה
ממיטת־הלידה שלה, מלווה באמה רחל, יוצאת
מבית־החוליס אסותא, כשאחות נושאת בזהירות מירבית את רפאל־בנימין־יעקב
דה רוטשילד העולל, הנצר הצברי הראשון לבית רוטשילד.

ך* יתה זו פצצה. אם עד אז היה
1 1עניין עישון הסמים, בבוהמה בגדר
סוד, הרי מעצרן של מונה זילברשטיין,
ושל השחקנית ברכה נאמן והעיתונאית רינה
רמון לפניה, הפך את עניין צריכת ה־סמים
בבייהמה נחלת הציבור כולו.
מאותו יום שבו עלתה המישטרה על
מונה זילברשטיין, היא לא ירדה יותר מחוגי
הבוהמה.
אולם עובדה זו לא הרתיעה את מונה
כלל. היא נפרדה מג׳ון, ולמרות שעברה
להתגורר בבית הוריה, המשיכה לצרוך
סמים והחלה מחליפה בחורים בקצב הסילון.
להיות ״חבר של מונה זילברשטיין״ נח שב,
באותה תקופה, כזכות ממדרגה ראשונה.
למרות שלא היתד, בררנית במייו־חד,
נחשבה מונה כמוסד ממש. נשים רבות
בבוהמה חיקו אותה, התלבשו כמוה, דיברו
כמוה, צחקו כמוה. רבות ניסו לאמץ
לעצמן את אורח־החיים החופשי והמשוחרר
של מונה, אולם ללא הצלחה. היא היתה
טיפוס מייוחד־במינו ואף אחת לא הצליחה
לחקותה.
בערך באותה תקופה חידשה מונה את
קשריה ;:ם מלחין ידוע, שאליו היתד, קשו־רה
עוד מן התקופה שבה רק הגיעה לדי-
זנגוף. בינה לבין המלחין הנשוי התנהל
רומן סוער, ומונה טענה אז כי הוא השתלט
לחלוטין על חייה.
אולם דומה כי בד־בבד השתלטה היא
לחלוטין על חייו של ידידו של המלחין,
זמר מפורסם, ונשוי אף הוא, שהיא ניהלה
אי תו רומן בשעה שהיתה חברתה
הטובה ביותר של אשתו.
באותה תקופה הפכה מונה שחקנית־קול־נוע
מב־קשת. היא זכתה בתפקיד הראשי
בסרט שתי דפיקות לב, ותצלומיה קישטו
את כל שערי השבועונים. היא קיבלה תפקיד
מרכזי בסרט לא ביוס ולא בלידה,
השתתפה בסירטם של אורי זוהר ואריק
איינשטיין מציצים ועיניים גדולות, ונמנתה
עם החבורה האכסקלוסיבית שנהגה להתכנס
בצריפו של אביגדור צברי על חוף
שרתון בתל־אביב.
חיידק־הקולנוע דבק בה. העובדה שזכתה
בפירסום לא רק בגלל קיטעי־רכילות
בעיתונים, אלא גם בזכות יכולתה הקולנועית
החניפה לה, והיא החליטה לקחת את
המישחק ברצינות, לא מעט בעידודו של
ידידה הזמר. היא עברה להתגורר בדירה
שרכשו למענה הוריה, ודומה כי חלה רגיעה
יחסית באודח־חייה הסוער. התקיימו
בביתה מסיבות שקטות, והיא שמרה אמונים
לזמרה הנשוי. לו — ולאשתו, שהוסיפה
להיות חברתה הטובה ביותר.
אולם יצר־הנדודים הוסיף לרדוף אותה.
וכך, כיוון שלחו״ל לא יכלה להרשות
ה עו ל ם הז ה 2052

לעצמה לנסוע, החלה נוסעת על קו אילת—
ראש־פינה. בראש־פינה היתה מיודדת עם
אנשי הקומונה ההיפית במקום, הפכה חלק
בלתי־נפרד מן הנוף המקומי.

התוודעות
אל ה הרואין

^ ז דא הסתפקה עוד בעישון חשיש
\ 8ונטילת אל־אס־די, הפכה צרכנית מתג
מכרת של גלולות למיניהן. תיק־הצד שלה
ניראה לא אחת כמחסן של בית־מירקחת.
לפני כשלוש שנים נסעה לניו־יורק, נרשמה
שם ללימודים באולפן־השחקנים של
לי סטראסברג ועבדה למיחייתה כמלצרית.
כעבור שנה שבה לחופשת־מולדת, ועד־מהרה
הסתבר לה כי שוק־סמים חופשי כמו
בישראל, אין בשום מקום אחר בעולם,
היא גם מצאה לה חבר חדש, בדמותו
י של יצחק (״צ׳רצ׳יל״) קלפטר, גיטאריסט
להקת כוורת שאותו נטלה, כהרגלה, מחברתה
הטובה ביותר, השדרנית עיינה אילון.
לפני שנה פגשה ברמי שי, הצעיר ממנה
בארבע שנים. רמי עבד אז כפועל־במה
באחת ההצגות שבהן השתתפה, והתאהב
בשחקנית היפהפייה עד מעל לאוזניו. גם
היא השיבה לו אהבה, והשניים עברו להתגורר
יחד. מונה ניתקה את קשריה עם
הבוהמה, אך לא עם עולם מסמים.
ואז התוודעה אל ״המוות הלבן״ .שלא
כבסמים אחרים -שמהם ניתן להיגמל, הרי
מן ההרואין כמעט שאין הדבר אפשרי.
מונה מצאה את עצמה במצבים שאותם
* לא ידעה קודם־לכן. היא אומנם ניסתה
כבר בחייה הקצרים הכל. החל מחשיש וכלה
באופיום, אך ההרואין לא דמה לשום דבר
שהכירה קודם. כאשר החלה להריח, לא
יכלה עוד לחדול.
היא הכניסה לעסק גם את שותפה־לחיים,
רמי, שלא יכול לעמוד בקצב המטורף
של חיי־הלילה שניהלה, כיוון שאז
החל כבר לעבוד כדי לפרנס את שניהם.
כשנגמר להם הכסף, ומונה היתר. זקוקה
למנת־הסם היומית שלה בקביעות,
הציעה לרמי להתחתן. מונה באה ממיש־פחה
אמידה, וידעה שתקבל כסף רב לחתו!
נתה. נוסף לכך ידעה שנישואיה יגרמו
י נחת לאמה החולה. רעיון החתונה קרם
עור וגידים, השניים נישאו בטכס מפואר,
שהתקיים בגן ליד תל־אביב. כל המי־ומי
בבוהמה הישראלית באו לחתונה. איש
לא החמיץ את המאורע הגדול. מונה היתד.
יפהפייה בשימלת־כלד. לבנה, סנדלי-
זהב ושיער גולש. פניה היו נקיים מאיפור
וכמו תמיד. סחטה אנחות־התפע־לות
מפיות הנוכחים.
אולם את שימחת־החתונה הפריעו אורחים
בלתי־רצויים ובלתי־צפויים. היו אלה
בלשי היחידה המרכזית של המישטרה.
למחרת היום נערכו מעצרים בבתיהם של
אחדים מן האורחים שבאו לחתונה.
מתנות הכסף שקיבלו מונה ורמי לחתונתם
הסתכמו בכ־ 25 אלף לירות. תוך חודש
״נשרף״ כל הכסף. מונה זקוקה ל־מנת־הרואין
בת גרם אחד ליום, ומנה כזו

עולה אלף לירות.
בעלה הטרי ניסה לשכנע אותה להי־
*,מל, ובכל יום הבטיחה לו שתנסה. בכל
יום נזקקה למנתה הקבועה. כל תחנוניו
לא הועילו, ולבסוף נאלץ לעזוב אותה.
אז החלה הידרדרותה האמיתית של מונה
זילברשטיין. היא היתד. מוכנה לכל,
ובלבד שתשיג את מנת־הסם היומית. היא
נראתה בחברתם של סוחרי־סמים ידו-
נראתה בחברתם של סוחרי־סמים ידועים־־^
.לשימצה, בחברתם של פושעים מועדים,
י וסיפורי־זוועד. על המתרחש אצל מי שהיתר.
לאגדה, החלו מופצים בעיר.
ן מונה קיבלה תפקיד בסירטו של מנחם
!גולו על מיבצע אנטבה, אולם היתד. מוי
פיעה לצילומים כשעיניה שטופות־דם, ולא
^זחת נשלחה לביתה כיוון שלא חשה ב־
״ו ב. באחרונה נראתה כשהיא חובשת מיש־קפי־שמש
כהים על עיניה, וכימעט שאינה
מדברת בהיגיון. סיפרו כי היא מגיעה למצבים
של רעידות ועוויתות כשאין לה
1מנת־הסם שלה היא זקוקה.
מונה זילברשטיין הפכה נרקומנית מוועדת.
אולם, דומה כי הטבע גומל לה במידה
גדולה של אהבה. יופייה לא נפגם,
והיא נעשית יפה מיום ליום. אך הסוף כבר
נראה באופק. מונה זילברשטיין זקוקה כיום
לטיפול דחוף, מידיהם של אלה המסוגלים
לגמול אותה מן הסמים, ולאו־דווקא
*ידי המישטרה.
העובדה שהלשינה על ספק־הסמים שלה,
הכניסה אותה באופן אוטומטי לרשימה השחורה
של העולם־התחתון. מונה זילברשטיין
בסכנה. מי יציל אותה?
העולם הזה 2052

וקבע בנך תקוים ס 1סצ] 1,׳ נעל השונות משקיות

חובו 1ויוו 11 ההמווואות -
רק על פודיהציק
^ ם השר מי כי הרפורמה שהנהיג
\ £האוצר בדיני המיסים היתד. המלה
האחרונה במהפכות המיסוי, בא שופט
בית־המישפט המחוזי בתל-אביב, דב לווין,
וסטר על פניו. בפסק־דין בעניין תביעת
מס־הכנסה נגד אפרים אברון וחברת פאך
לון, קבע בית־המישפט הלכה ההופכת על
פניו את כל הנהוג, המקובל והנדרש
בעולם העסקים בישראל. ההלכה החדשה
של בית־המישפט, הוצגה, למרבית הפלא,
על־ידי נציגי מס־ההכנסה עצמם, שאת
גירסתם אימץ השופט כפסק־דין והמהווה
עתה תקדים מחייב עד לפסק־דין אחר של
בית־המישפט־העליון. ומה שפסק השופט,
משמעו שאם אדם מקבל המחאה ממישהו,
כהכנסה שלו או של עיסקו, אינו חייב
לרשום את הסכום בספרים והוא יכול למסור
את ההמחאה לאחרים שהוא חב להם
כסף. חובת הרישום מוטלת רק על פודה
ההמחאה למזומנים, ורק הוא חייב לרשמה
בספריו כהכנסה.
פסיקה זו עומדת בניגוד מוחלט לכל
הוראות וחובות הרישום של הכנסות. הנהוגות
כיום. היא מאפשרת, כמובן, אינסוף
של התחמקויות מתשלום מם-ד,כנסה —
הכל בחסות החידוש האחרון.
עד כה, אם היה בעל־עסק מקבל המחאה,
ראשית לכל היה עליו לרשמה בספריו. אם
רצה לתיתה לאחר היה עליו לרשום את
ההמחאה כהכנסה, ורק אחר־כך לרשום
הוצאה שהוציא לאחר. פעולה זו איפשרה
לשילטונות המס לעקוב אחר כל העסקות
וההכנסות, ולחייב כל בעל-חברה לשלם
מם על מלוא הכנסות החברה שנרשמו
בספרים. אם היה בעל־עסק שוכח או מעלים
הכנסות בספריו, היה עומד על כך
לדין והולד לכלא.
לפי פסק-הדין החדשני של השופט לווין,

נציב שירוני
פתח להעלמות־מס

שהסתמך על גירסת נציגי מס־ההכנסה ב־בית־המישפט,
יהיה בעל־עסק שקיבל המחאה
רשאי שלא לרשמה בספריו, ולמסרה
לאחרים שלהם הוא חב כספים מכוח
התקשרויות ביניהם. וכך, אם מקבל־ההמ־חאה
השני הוא, למשל, חברה מפסידה,
היא לא ישלם מם על ההכנסה שקיבל,
בעוד שמקבל ההמחאה הראשון, שלא רשמה
בספרים והוא חברה מרוויחה, לא
ישלם מס כיוון שההכנסה הזו לא נרשמה
בספריו כלל. מעניין אם חשב על כך הנציב,
אליעזר שילוני.
עתה נפתחות אין־ספור של אפשרויות,

לכל בעל דימיון עשיר, ועד שיתוקן פסק-
הדין ויחדל להיות מחייב, יוכלו הזריזים
להרוויח מי_ליוני ל״י מבלי לשלם מיסים.

החידוש ה מ הפכני
של השופט
*ן סיפור המעשה עוסק בשלוש חב-
רות שהקימו מלונות בישראל. האחת
היא חברת פאן־אמויקן, שבנתה מלון בבתים.
שתי האחרות, קלארידג׳ והיאט,
ערכו טיכסי הנחת אבן־פינה מרגשים בנוכחות
שד־התיירות משה קול, אבל על
אבן־הפינה לא הונחה כל אבן נוספת.
כאשר החלו שלוש החברות הללו לפעול
להקמת בתי־המלון שלהן, הן התקשרו עם
חברת־הבנייה פאן־לון, שהיתה אז — ב־
— 1971 שנה לפני התמוטטותה, בשיא
פעילותה הכלכלית. נחתמו חוזים בין פאן־
לון לבין חברות המלונות, שלפיהם ייבנו
המלונות במחיר קבוע המבוסס על היות
המלונות מיפעלים מאושרים. צעד זה מקנה
למלונות את הזכות לרכוש חומרי-
בנייה ללא מיסיס.
מה שקרה בפועל היה לפי הנוהל הרגיל
בהקמת מלונות בישראל. חברת המלון
קיבלה ממרכז־ההשקעות את הפטורים-
ממיסים לחומרי־הבנייה, והעבירה אותם
לקבלן כדי שיקנה חומרי־בנייה עבור המלון.
הקבלן היה קונה חומרים עם המי-
סים ולאחר הקנייה, באמצעות הפטור,
היה האוצר מחזיר לחברת־המלונות את
המיסים ששולמו. החזרים אלה היתד. חברת
המלונות מעבירה לקבלן הבונה, שבינתיים
קנה חומרי־בנייה ושילם עבורם כולל ה־מיסים.
כך ניבנו בישראל עשרות מלונות,
ללא כל הפרעה, עד שלפני שנתיים גילה
לפתע מבקר־המדינה כי למעשה, שיטה זו
היא בלתי־חוקית, שכן החוק נותן את
הפטור־ממיסים לחומרים המסויימים עבור
מלון מסויים, בעוד שהנוהל בכל המלונות
היה שהקבלן מקבל חזרה את המיסים ש שילם
במועד שבו האוצר משלם, כאשר
חומרי־הבנייה שרכש עבור המלון מתערבבים
כבר במחסניו עם חומרי־בנייה אחרים
ואין עוד אפשרות להבחין ביניהם.
מבחינה מעשית, כל עוד מספק הקבלן
למלון את החומרים שעבורם קיבל החזרי־מם,
הדבר כשר. אולם מבחינת החוק זוהי
עבירה, שבעטייה הוגשו כיתבי-אישום .
שיטה זו עמדה במרכז האישום שהגיש
מס־ההכנסה נגד חברת פאן־לון ומנהלה
אפרים אברון. כאשר שילם האוצר החזרי-
מס עבור חומרי־בנייה שקנה הקבלן, חברת
פאן־לון, עבור שלושת המלונות, רשמה
חברת־המלונות את המחאות האוצר בספריה
כהכנסות, והעבירה אותן לחברת
פאן־לון הקבלנית. התביעה טענה כי זוהי
עבירה, וכי את ההמחאות צריך היה לרשום
בסיפרי פאן־לון הקבלנית ולא בסיפרי
חברות־המלונות.
בפסק־דינו אומר השופט לווין כך :״מה
שימוש נעשה בהיתרי-הפטור, כמה כספים
הוחזרו על-ידי הספקים כהחזרי־מיסים,
אל מי הגיעו כספים אלה בסופו של דבר,
והאם זה שקיבל את הכספים בפועל רשם
אותם בספרים ובכרטיסים המתאימים? כי
זו הבעייה הקובעת, ואצל זה שנהנה מן
הכספים בפועל, אצלו יש לחפש וממנו יש
לדרוש רישום.״
דיברי השופט ברורים: חובת רישום
ההכנסה מוטלת על מי שמקבל את הכספים
בסופו של דבר, זה שנהנה מהכספים
בפועל. וכך, מעתה ועד לשינוי ההחלטה
בבית־המישפט העליון יוכל כל אדם שלא
לרשום בספריו את ההמחאות שהוא מקבל,
להעבירן לגופים שהוא קשור עימם חוזית,

שר־דשעבר קוד ומנהר אכרון
לחפש אצל מי שנהנה
ולטעון לאחר־מכן כי נהג בתום־לב, לפי
החלטת בית־המישפט. כך יכול להיווצר
גם מצב שבו בעל חברה ריווחית ירשום
חברה נוספת וייצור בה הפסדים, יערוך
חוזה כלשהו בין שתי החברות, ומאותו
רגע — את הכנסותיו לא ירשום אצלו אלא
יעבירן לחברה השנייה, המפסידה — הכל
בהתאם לפסיקה.

גילגולם
של מלונו ת
ץ ספק, כי כאשר עלה אפרים
>! 1אברון לישראל מארגנטינה, בשנת
,1958 לא תיאר לעצמו שיגרום לתוצאות
כאלה. כאשר הגיע ארצה המשיך במה
שעשה בארגנטינה. בניית בתים. משך שנים
אחדות למד את עיסקי הבנייה בישראל,
וכאשר החל המיתון הגדול של שנת ,1966
החל אברון קונה מיגרשים כאסוף ביצים
עזובות. המיתון איפשר לו להכתיב מחירים,
והוא קנה את המגרשים בשיטה של
תשלומים רב־שנתיים, ,כך שכאשר תם
המיתון היו בידיו מאות דונמים מן המיג-
רשים הטובים בארץ, שניקנו במחירי בדיחה.
הוא הקים את חברת פאן־לון, שהפכה
תוך שנים ספורות לחברת-הבנייה הגדולה
בישראל בסקטור הפרטי.
בשנה 1971 נכנסה החברה לעיסקי מלונאות.
עמדה מאחרי הקמת רשת־מלונות
בישראל. שני מלונות, פאן־אמויקן בת־ים
ופאן־אמריקן ים־המלח פועלים עתה ועומדים
על תילם. שני אחרים, קלארידג׳ ו-
היאט, נשארו בגדר תוכניות על הנייר.
ההתפשטות המהירה של פאן־לון, והשפל
שהחל בשוק הבנייה בשנת ,1972
גרמו למשבר בחברה, והיא נמכרה לאיש־העסקים
היהודי־בריטי ויליאם שטרן, קרובו
של טיבור רוזנבוים. שטרן ניהל את
פאן־לון במשך כשנה, עד להתמוטטות
עסקיו בבריטניה בגלל המשבר בשוק
הבנייה שם. פאן־לון נמכרה שוב, הפעם
לקונצרן כלל.
מעיסקי -פאן־לון בישראל נותרו כמה
אלפי דירות שבנתה, ושני המלונות.
דבר אחד ברור עתה: גם אם לא
יזכרו את אברון בגלל הבתים שבנה, הוא
ייזכר בזכות חידושו המהפכני של השופט
לווין, המאפשר לחברות שלא לרשום את
הכנסותיהן, המתקבלות בהמחאות, בספרים.

קמצת־הונדווגד שיד מנב׳ ת״א דוהרת לאדמת הריגה
הלאומית, כשבניו׳ שחקניה מקברים מש 13 ווה נמיקצוענים

הכסו יענה את הגול!
^ הרי ארבעה עשר מחזורים בליגה
הלאומית, קבעה קבוצת־הכדורגל של
מכבי תל־אביב שיא לאומי חדש בתולדות
הכדורגל במדינה 14 :מישחקים ללא הפסד
אחד 11 .ניצחונות — שלוש תוצאות
תיקו.
אולם קרוב לוודאי ששיא זה לא יישאר
היחידי שאותו יקבעו כדורגלני מכבי העונה.
בשעה שאוהד הקבוצה, היכולים
סוף־סוף לזקוף את ראשיהם בגאווה אחרי
כמה שנים של שפל ואכזבות, יספרו את
הנקודות שצברה קבוצתם, יספרו הכדורגלנים
עצמם את הג׳ובות — חבילות-
הכסף הזורמות לכיסיהם בתום כל מישחק.
ואם תימשך שרשרת ההצלחות המסחררת
של -מכבי עד תום העונה, ודאי יגרור
הדבר ניתוחים ומחקרים אין־ספור על
מידת הקשר שבין השטרות לשערים.
אלא שאין צורך להמתין עד סוף הליגה
כדי לחשוף את סוד הצלחתם של כדורגלני
מכבי. היא אינה טמונה רק בכסף.
היא מורכבת מהצטברות גורמים רבים. אבל
הכסף עדיין משחק בה תפקיד מרכזי.
מכבי תל־אביב אינה הקבוצה היחידה

ל״י לערך לעונה.
אם תימשך שרשרת הניצחונות של מכבי
תל-אביב בקצב הנוכחי, עשוי כל אחד
מכדורגלניה לזכות העונה בסכום של יותר
מ־ 20 אלף ל״י כמענקים — נטו, פטור
ממם. אלה הם, לכל הדיעות, סכומים שאפשר
הרבה יותר מאשר רק להתכבד בהם.

ירון עוז
100 אלף ל״י לשנה

ייד לפני שלוש שנים היתד, הקבוצה
^ שקועה בבוץ כספי. כאשר שיחקה
בבלומפילד בשבת שבה הופיעה על מיגרש
זה גם הפועל תל-אביב, היא נאלצה להתחלק
עימה בהכנסות, חצי־חצי. היה זה
עיוות של המציאות, שכן מרבית הצופים
שבאו למיגרש זד, היו אוהדי מכבי.
היום משחקת קבוצות מכבי תל־אביב
בבלומפילד, כששותפתה היא קבוצת שינד
שון תל-אביב. לפי ההסכם ביניהן, מקבלת
מכבי תל-אביב 0ן״ 70 מכלל ההכנסות. שיט־שון
מקבלת את היתרה. מה שפוגע במיק-
צת בהכנסותיה של מכבי תל-אביב הוא
העובדה, שהיא משלמת מדי־שבת קרוב
ל־ 100 אלף לירן ת עבור שימוש במיתקן.

מיקד בלו

יוז׳י סורינוב

ויקי פרץ

80 אלף ל״י לשש

50 אלף ל״י שכר־יסוד

20 אלף ל״י מענקים

שכדורגלניה מקבלים משכורת עבור מיש-
חקיהם, כמיקצוענים לכל דבר. כמעט שאין
קיימת כיום קבוצת־כדורגל בליגה הלאומית,
הארצית או בליגות־המישנה, שאינה
עושה זאת.
יותר מכך: בקבוצות אחרות בליגה הלאומית
קיימים כוכבים ששכרם השנתי עולה
על זה שמקבלים כוכבי מכבי תל־אביב.
אבל במכבי תל-אביב מצאו, כנראה, הש נה
את שיטת התשלום שיש בה כדי לדרבן
את הכדורגלנים, להחדיר בהם רצון לנצח
בכל מישחק ולהעניק להם תחושה שהם
שותפים לרווחים האדירים הזורמים לקופת
הקבוצה, לא מעט בזכות הצלחתה והנהירה
המחודשת של אוהדיה למישחקיה.
זוהי העונה הראשונה במכבי תל־אביב,
שמילבד משכורות אישיות לכדורגלנים,
המשתנות בהתאם לרמתם, הונהגה שיטת
המענקים המצטברים על ניצחונות במיג־רשים.
עבור ניצחון ראשון זוכים כל
כדורגלני הקבוצה, כולל כמה מאלה שאינם
משחקים, במענק בגובה של 500ל״י.
ניצחון שני ברציפות מעלה את המענק
לסכום של 650ל״י. ניצחון שלישי רצוף —
700ל״י, וניצחון רביעי רצוף — 800ל״י.
זהו גם סכום המענק המכסימלי, שישולם
לכדורגלני הקבוצה גם אם ינצחו בחמישה
או שישה מישחקים ברציפות.
קטיעה של שרשרת ניצחונות בד,פסד —
שטרם היה העונה — מחזירה את המענק
אל הסכום היסודי — 500ל״י. קטיעה בתיקו
מחזירה את גובה המענק אל הסכום

שהוענק במישחק שלפני־ד,אחרון. וזו סיבה
טובה, מלבד כל שאר הסיבות הטובות,
לכך שלכדורגלני מכבי תל־אביב אין כל
חשק להפסיד במישחקים או לסיים אותם
בתיקו. עד היום זכו עשרה מכדורגלני
מכבי תל-אביב בסכום של 9,600ל״י כל
אחד, כמענקי־ניצחון. בממוצע זהו סכום
של כ־ 700ל״י למישחק — מילבד המשכורת
הבסיסית המשולמת לשחקנים ללא
התחשבות אם הם מנצחים או מפסידים.

מדי שתי שבתות (כל מישחק־בית) מגיעות
הכנסותיה של הקבוצה ל־ 200 אלף
לירות. היום כבר מסתכם מאזן ההכנסות
של הקבוצה במיליון וחצי לירות. מובן
שיש לקבוצה הוצאות ג ד ול ותח וב ות ,
בתי־מלון, מח׳ות־אימון, משכורות וכיוצא
באלה. יש לציין שהקבוצה כבר שילמה את
חובה למם־הכנסה, רק לפני שבועיים, סכום
של 320 אלף לירות.
הכדורגלנים הצעירים בקבוצה, המשרתים
בצד,״ל — בני טבק, אבי כהן, משה
גולדברג, יהודה גרגיר ואחרים — זוכים
בהסדר כספי מייוחד מצד ההנהלה. ביגלל
האיסור של צד,״ל, שלפיו אין כדורגלנים-
חיילים זכאים לקבל משכורות, מפקידה
הנהלת הקבוצה מדי חודש בחודשו סכומים
בלתי-מבוטלים בחשבונותיהם של ה־כדורגלנים־החיילים,
הם מקבלים ״דמי כיס״
בגובה 2000 לירות.
כשהכדורגלן־החייל משתחרר מצה״ל הוא
רשאי לקבל הלוואה, ההופכת במרוצת השנים
למענק. ירון, עוז למשל, קיבל רק
העונה מענק של 40 אלף לירות, שהוגדרו
כ״שיקום כלכלי״ .לירון יש כיום ׳ חנות
לצרכי־ספורט ברחוב אבן־גבירול. אבל לא
רק לו. מחצית מכדורגלני הקבוצה הם
עצמאיים, כשהמחצית השנייה היא חיילים
בשירות־חובה.
רווחיה של האגודה העונה עשויים להגיע
ליותר מ־ 3מיליון לירות. זהו שיא
נוסף בכדורגל הישראלי, המוכיח: כשטוב
לכדורגלנים, טוב לקבוצה וטוב גם לקהל.

י 32׳״ייי״י:

ך ם שחקני־הספסל של מכבי, ש-
^ אינם משתתפים במישחקים, נהנים מן
המענקים. רובם מקבלים את מחצית סכום
המענק. לגבי שניים מהם, שוער־המילואים
רוני באומן ושחקן־ההגנה יהודה לינקר,
נעשו הסדרים מיוחדים, שלפיהם הם מקבלים
את מלוא המענק אפילו אם לא השתתפו
במישחק.
התוצאה: עד היום חילקה הנהלת מכבי
תל-אביב לשחקניה מענקים בסכום של 125
אלף ל״י, ב־ 14 מישחקים, וזאת נוסף
למשכורות ששולמו להם, המסתכמות עד
כה בסכום של רבע-מיליון לירות בקירוב.
הכדורגלן היקר ביותר של מכבי הוא
שחקדהקישור הכישרוני ירון עוז. עוז, ש הוא
שחקדבונה, ולמעשה הוא הפליימייקר
של מכבי, מקבל משכורת של כ־ 80 אלף
ל״י לשנה. שלושה שחקנים אחרים, השוער
יוסף (״יוז׳י״) סורינוב, המגן מיקו בלו והחלוץ
ויקי פרץ, משתכרים כ־ 50 אלף
ספורט אוודרת
שערורייה בהמשכים
שערוריית מרכז הפועל, שבאה לידי
ביטוי חריף בדו״ח הקטלני של מבקר־ההסתדרות,
על -שנעשה במרכז בשנים
1972/75 עלולה, כך מסתבר, להפיל חלל
נוסף. הפעם עלול הקורבן להיות יצחק
אופק (פוקס) ,המזכ״ל הנוכחי.
בימים הק־ובים עומדת ועדת־הביקורת״
המרכזית של ההסתדרות להחליט לגבי
מעמדו -של יצחק אופק, שרק בקיץ זד
אחרון נכנס לתפקידו הבכיר. בידיה, של
הוועדה מיספר הוכחות העלולות להוביל
לפיטוריו ״של אופק.
גולת הכותרת היא העובדה, שהמזכ״ל
הנוכחי הוא בעל חברה־להשקעות בשם
רק לי, דב־ המנוגד לחוקת ההסתדרות.
לפני ימים אחדים הודיע כי יש בכוונתו
לפרק את החברה, רק אחרי שאחד הצה־רונים
פירסם מימצא זה.
למסור לחכרת־חקירות. בימים
אלה ניזונה ועדת־הביקורת־המרכזית משמועות
שי!י!נות, שאם יתברר כי אכן יש
להן אחיזה במציאות, קרוב לוודאי שיביאו
לפיטורי המזכ״ל.
שני המודחים, יוסף עינבר (המזכ״ל לש עבר)
ויהווה ליליאן (הגיזבר) ממלאים
היום תפקיד מכריע מאחרי־הקלעים. הם
מנסים לגרור עימם את יצחק אופק לגבי
האחריות למה שהתרחש במרכז הפועל
בין השנים .1972/75 מעניין לציין, שדו״ח
המבקר לא הטיל כל דופי באופק, ששימש
לפני תפקירו הנוכחי כראש אגף האירגון.
לצורך בדיקת נושא חשוב זה — היינו,
האם היה אופק שותף להכרעות במרכז
— לא מן הנמנע שוועדת־הביקורת תבדוק
בקפדנות פרוטוקולים של ישיבות -שבהן
השתתף יצחק אופק. לא מכבר ניכרה בהסתדרות
מגמה למסור את עניינו של
אופק לטיפול לידי חברת־חקירות כדי
שזו, כגוף נייטרלי לחלוטין, תכריע בדבר.
אולם, הצעה זו ירדה מעל הפרק.
גורם נוסף העשוי להכריע את הכף
הוא שדו״ח המבקר קוצץ, ברגע האחרון,
ב־ 20 עמודים בקירוב. הסברה אומרת, כי
הדו״ח קוצץ בגלל לחציו של שמואל בהט
(מחזיק תיק הפועל בהסתדרות) על מבקר-
ההסתדרוו, עצמו. הסיבה: יחסיהם ההדוקים
של בהט ואופק. השניים נמנים
עם חוג שילוב.
היחסים עם הבנקאי. זאת ועוד :
החברה־להשקעות רק די, שהיתה בבעלו־תו
של יצחק אופק, רשומה בחברת פלנזיק
שאחד מבעליה הוא מנחם ים־שחור, בנקאי
לשעבר -שהואשם במעשי־מירמה.
עובדה זו כשלעצמה מעסיקה את ועדת־הביקורת־המרכזית,
שתבדוק בקפדנות את
טיב היחסים בין השניים.
בלישכת רשם־החברות בירושלים מצו-
יין, כי הונה הרשום של חבית רק לי הוא
כ־ 20 אל״ לירות. יצחק אופק טען לא
מכבר, שהחברה־להשקעות שלו היא למע שה
מיגרש בעפולה .״בשנת ,1973״ סיפר
אז אופק ,״קיבלה אשתי חלק מכספי אביה,
והחלטנו להשקיע את הכסף ברכישת
מיגרש בעפולה. המיגרש הזה הוא בעצם
החברה, שסך־כל ההון שלה הוא 150 אלף
לירות.״
אם כך, מדוע צויין בדשם־החברות
סכום ״של 20 אלף לירות בלבד? שאלה זו
מעסיקה אף היא את ועדת״הביקורת המרכזית,
הבודקת בימים אלה אם יצחק
אופק רשום כשותף בחברה פרטית נוספת.
לתפקיד אחר. השימחה־לאיד של
מתנגדיו של אופק מתגלגלת זה ימים אח-
דים במיסדרונות מרכז הפועל• אולם, למי
רות החשדות החמורים שהועלו נגדו, חו־רגת
המילחמה המתנהלת מאחרי גבו מגבול
הטעם הטוב.
שערוריית מרכז הפועל עדיין לא תמה,
ורק בימים הקרובים היא תיכנס להילוך
גבוה, שעה שיידון בקפדנות מעמדו של
האדם הנושא בתפקיד העסקנות הבכיר
ביותר בספורט הישראלי.
אחד הקווים שינחו את החלטותיה של
ועדת־הביקורת הוא, שעל־מנת לטהר סו־פית
את האווירה העכורה במרכז האדיר
יהיה צורך, לפחות, להעביר את יצחק
אופק לתפקיד אחר. שאם־לא־בן, אין ספק
שהרוח ־ת במרכז יוסיפו לסעור.
ה עו ל ם -הז ה 2052

קבוצזו י הכדורגל שד הפרבר החדרתי פוזרה -
והמישטרה פיזרה מהלומות לאוהדיה הנרגזים

פכו את גיבעת־אולגה לשכם !״
הזעקה החנוקה, שבקעה מגרונה
של ישישה, תושבת גיבעת־אולגה ביום החמישי
שעבר, אחרי חצות־הלילה, הבהירה
הבהר היטב את הלך־הרוחות בשכונה
ההדרתית, השוכנת סמוך לכביש־החוף, לא
הרחק מחוף־הים. גיבעת־אולגה היתה ל-
משך ימים אחדים, עיר במצור .״ובכך הצ לחנו
סוף־סוף לקבל את ההכרה בנו כבעיר,
או כעיירה עצמאית,״ הוסיף צעיר
מקומי, ביותר משמץ של מרירות.
יחידות של מישמר־הגבול, אותן יחידות
שבשבועות האחרונים נלחמו בצעירים
מפגינים בערי הגדה, בתיגבור של כ ד
חות־מישטרה, ביצעו תרגיל־מילחמה של
ממש, כשהיעד הוא השכונה הדלה גיבעת־אולגה.
הסיבה למיתקפה, כמוה כסיבות
שהביאו למרבית העימותים בין כוחות
צה״ל בגדה לבין התושבים המקומיים —
הפגנות. אלא שבגיבעת־אולגה לא הפגינו
בגלל מס־ערך־מוסף, וגם לא נגד שיל-
טונות הכיבוש. כאן הפגינו בעד קבוצת־

עת־אולגה כעל מקום של פושעים, גנבים
ונרקומנים,״ אמר אריה כינרת, צעיר מש כיל,
תושב השכונה, העובד באחד המים־
עלים שבסביבה .״הדימוי הזה נוצר עוד
בתחילת שנות החמישים, כשהיה ליד גיב-
עת־אולגה מחנה צבאי וכל החיילים נהגו
להתגאות שיש להם, פריכות׳ מאצלנו.
״כך, בעצם, נשארנו כל הזמן בחוץ.
כלפי חוץ הכל ניראה חלק ויפה. אבל מה
שעשו בפנים היה ריקבון, שנתנו לו להתפתח.
בגיבעת־אולגה אין אף מועדון־נוער
אחד, אבל יש קבוצת־כדורגל.״
וקבוצה זו הפכה מוקד חיי השכונה
וגאוותה. מזה שנים רבות היא נאבקת על
מקום של כבוד בליגות הנמוכות. לפני
כשלוש שנים נטל לידיו את ניהול הקבוצה
יצחק ג׳רבי, תושב ותיק במקום, והוא
החליט שאם כולם חושבים, חולמים ורוצים
כדורגל — אז שיהיה להם לפחות
כדורגל טוב.
״הרבה צעקות, הרבה זיעה, הרבה כאבי-
לב היו, עד שהצלחנו השנה לארגן קבד

הפצוע משתולל

בהפגנות ביום חמישי שעבר,

סמי אבולעפיה, אביו של אחד מכדורגלני הפועל
גיבעת־אולגה, שהוכה בידי אנשי מישמר־הגבול
נפצע בידיו, פניו וגבו, ואושפז בבית־חולים.

ננינעתאומה וויו ותוה
השבוע, היה גם בא לאימוני הקבוצה.
״להיות כדורגלן בגיבעת-אולגה הפך דבר
מכובד. העברנו אלינו כל מיני שחקנים
ששיחקו בקבוצות אחרות, למרות שהתגוררו
בשכונה והיינו בטוחים, ממש בטוחים,
שגיבעת־אולגה עוד תהיה פירמה, שתוסיף
לגאוות השכונה האומללה הזאת.״

״מצבה ־—
ולא מז ה ב! ״
ף באמת, הכל החל ברגל ימין. במיש-
1חקים הראשונים השנה זכתה הפועל
גיבעת־אולגה בהישגים נאים, ומיקמה את
עצמה היטב במקום הראשון בליגה ב/
ואז הגיע תור המישחק עם קבוצת הפועל
עפולה. המישחק נערך במיגרש הפועל זיב־רון־יעקוב,
אחרי שעל קבוצת הפועל עפולה
הוטל עונש מישמעתי, שלפיו עליה
לשחק ״מישחק רדיוס״ ,שלא במיגרשה
הביתי.
כתום המישחק, שהסתיים בתיקו ,2:2פרצה
קטטה על המיגרש. איש הפועל עפולה,
נפגע בביטנו מדקירה, שנטען כי נגרמה
מסכין של אחד מאוהדי גיבעת־אול-

גה .״ומכאן התחילו הצרות,״ נאנח אברהם
שמש, ממנהלי קבוצת גיבעת־אולגה.
״קודם כל,״ משחזר שמש את מהלד
העניינים ,״הפסיקו את המישחקים שלנו
עד גמר הדיון בבית־הדין של ההתאחדות
לספורט. המישטרה, מצידה, לא פתחה שום
תיק על דקירה בסכין. אני הופעתי בפני
בית־הדין, כשההאשמה היא , :התנהגות לא-
ספורטיבית ,.בינתיים עברו שלושה שבועות,
ובגיבעת־אולגה התחיל להצטבר המתח
לקראת הסערה הגדולה. היו הפגנות
שקטות, אבל כמו שתמיד לאף אחד לא
איכפת מגיבעת-אולגה, כך היה גם הפעם.
הופענו לפני השופט מיכה ויתקון, והוא
הטיל עלינו עונש איום, שנפל כמהלו־מה
על השכונה כולה
״הוחלט שם שבמשך שמונה שבועות
לא נשחק, ואחר־כך יהיו לנו עוד שמונה
מישחקי־רדיום, לא במיגרש הביתי. זה
כאילו שהכניסו אותנו לבור וכבר שמו
עלינו מצבה, ולא מזהב. הגשנו מייד עיר-
עור לבית־המישפט הגבוה לעירעורים של
התאחדוודהספורט, וזה קבע שהעונש שהוטל
עלינו בגלל התנהגות בלתי־ספורטי־בית
היה מוגזם. כיוון שכך, קבע בית-
המישפט, שבו ישבו שלושה שופטים, כי

כדורגלנים בלי תילבושת

קניה בשבת במיגרשס. היתה זו שבת ללא כדורגל, שבת של התפרצויות אלימות והפגנות.

הכדורגל המקומית. לא מן הליגה הראשונה,
לא מעיליה הכדורגל הישראלי. קבוצה
אפורה ,״אבל זה כל מה שיש לנו,״
כפי שהתבטא אחד משחקני אותה קבוצה,
מנחם ברגר, רס״ר בצבא־הקבע.
אולם כל זאת, רק על־פני השטח. הצעירים,
שחסמו בסוף השבוע שעבר את כביש
החוף ובתחילת שבוע זה אירגנו הפגנות-
אבל למען הקבוצה, הביעו מחאה נרחבת
בהרבה .״תמיד מסתכלים על גיב־

צר, מעולה, שהיינו בטוחים שתוכל לעלות
לליגה א׳(את העונה שעברה סיימה הפועל
גיבעת־אולגה במקום השלישי בליגה ב׳)״,
אומר ג׳רבי .״בעזרת תרומות וכסף שנאספו
בשכונה שתלנו דשא חדש במיגרש הקבוצה,
ליד תחנת־הרכבת של חדרה. הקמנו
לנו מיגרש לתפארת, שבכל שבת איב־לס
מאות ואלפים מתושבי גיבעת-אולגה.
זקנים, נשים, ילדים וצעירים היו נוהרים
כל שבת למיגרש. למי שהיה זמן באמצע

הצטופפו בשבת האחרונה בכיכר היחידה
ה 0 ^ 1 1| :11
ה ״1 *1 1 ^ 1י
במרכז גיבעת־אולגה, ליד בית־הקפה היחי11
# 1 1 1 1 1 1 1 11 11111111
די בשכונה. מתוך אוהדי הקבוצה שפוזרה נשמעו קולות שקראו לחדש ביתר שאת את
האלימות וההפגנות, ואחרים שצעקו :״אם לא ׳יהיה כדורגל, יהיה חשיש!״

בגיבעת ־ או לגהא! עונה
(1המשך מעמוד )33
1יש להחזיר את הנושא לשופט ויתקון,
|אבל לשנות את סעיף האשמה ל־,דקירת
|סכין.׳ ,מה פיתאום דקירת־סכין?׳ ד,שתו*
1ממו בשכונה, ,הרי לא נפתח אף תיק
|נגד שום תושב בשכונה בגלל דבר כזה.׳
״בינתיים גילינו, בחקירות פרטיות שלנו,
מקבוצה שלישית היתה מעורבת בדקירה.
1הדיון חזר לשופט ויתקון, והוא קבע ש )
העונש שהטיל עלינו קודם־לכן יהיה ב!
תוקף, והעבירה היא, דקירת סכין.׳״
מה שהתרחש אחרי פירסום ההון
דעה בשולי מדורי־הספורט בעיתונים,
יצא משליטתם של מנהלי האגודה.
| המנהלים, המבוגרים והשקולים יון זר משאר
אוהדי הפועל גיבעת־אולגה, הצליחו
לרסן את צעירי השכונה במשך שלושה
וחצי שבועות של הדיונים המישפטיים.
אולם בסוף השבוע שעבר נשמט הרסן מידיהם.
התושבים
יצאו לרחובות. נשמעו צעקות
:״רוצים כדורגל או כדורגל או
חשיש !״ ובחדרי־חדרים דובר על ״הקנונ־ייה
שעשו נגדנו.״
,״מאחרי כל העסק עומדת קבוצת הכדורגל
של הפועל חדרה,״ טוען שחקן הפועל

לעזות האח

רדפו שוטרי מישמו־הגבול, יצאה שרה
דמארי בת ה־ 19 וספגה מכות נמרצות.

גיבעת־אולגה, מנחם בוזננסקי .״אני, למשל,
הייתי שחקן בהפועל חדרה, והשנה הזאת
החלטתי שאשחק למען השכונה שלי. הייתי
בטוח שנעלה לליגה א׳ ,והיו לנו אפילו
חלומות על הליגה הלאומית.
״הפועל חדרה חוששת מאיתנו, שנגנוב
לה אוהדים, ולכן עשתה נגדנו הכל כדי
שנצא ממעגל המישחקים. חוץ מזה, בהתאחדות
הכדורגל שונאים אותנו וכבר מזמן
מחכים לנו מאחרי הפינה. שוב, הכל בגלל
הדימוי השלילי של השכונה. חושבים שכולם
כאן פושעים ויותר טוב שלא ישחקו
כדורגל. בזמן הדיון המישפטי בהתאחדות
שכחו, למשל, איזה תיק-עבירות עבה יש
לה,פועל עפולה. לנו לא היתד, אף עבירת-
משמעת בעונד, הזאת. האוהדים היו מרוסנים,
והכל היה בטוח וורוד.״
האוהדים אומנם היו מרוסנים, אבל רק
עד יום החמישי בלילה. בלב השכונה, בכיכר
המרכזית המשמשת מרכז חברתי יחידי
בשכונה, התאספו אלפי צעירים. עש רות
מהם נעו, לקראת שעות הלילה, לכיוון
כביש החוף. מכאן החלה ההידרדרות המהירה.
הצעירים, שכל המתח שנצבר בהם
פרץ בבת־אחת, חסמו את הכביש הראשי
תל־אביב—חיפה והחלו מיידים אבנים במכוניות
העוברות.
כאשר ראו הצעירים המפגינים את טורי
השוטרים ומישמר־הגבול מתקדמים לעברם,
התפזרו בבהלה. מכוניות להתזת־מים
ואמצעים לפיזור הפגנות בעזרת גזים
חולקו לשוטרים ולאנשי מג״ב. הריצה המהירה
אל תוך השכונה, והידיעה על ה-
מיתקפה הקרבה ובאה פשטה בשכונה כדליקה
בשדה-קוצים ומייד התלכדו קבו

צות של צעירים זועמים שהחליטו ״להילחם
עד הסוף, כמו טרומפלדור ! טוב למות
בעד גיבעת־אולגה !״
מרבית תושביה הקשישים של השכונה
הסתגרו בבתיהם. חולייה של מישמר־הגבול,
שבראשה קצין בדרגת פקד החלה פורצת,
בהסתערות כמובן, לתוך חצרות הבתים
הקטנים שבהם מתגוררים בעיקר דתיים,
ש״כלל אינם תומכים בכדורגל בשבת,״
כדבריהם.
מרים אגרא עברה כבר מזמן, לדבריה,
את שנת השמונים לחייה .״פיתאום ראיתי
השוטרים רצים אחרי הנכד שלי, בן ,15
כזה קטן,״ היא מספרת .״הוא ברח לבית.
בכלל לא הלך לכביש הראשי. כדורגל לא
מעניין אותו. סתם הלך בשכונה. הוא
נכנס לחצר, והשוטרים אחריו.
״הם צעקו, :צריך לתפוס אותו!׳ וניסו
לא לתת לו להיכנס לבית .״אני רצתי
לדלת להוציא אותו מהידיים שלהם. הם
הרביצו לו במקלות ובידיים. אז הם התחילו
להרביץ גם לי בראש ובידיים ובבטן.
חשבתי, :היום הזה אני אמות.׳ ככה אני
לא רוצה למות בארץ־ישראל, מידיים של
הצבא שלנו.״

שיחו־־ צליש ניסחו! חסר־וו*ק1וה
לסירטו של הבמאי נדב לווייתן התנאי
גמילה — 12 חודשים עם שושנה, שליווה
במשך שנה את ניסיונות־הגמילה העקשניים
של אשה צעירה שהזרקת הסם הפכה
מיפלטה ממצוקותיה הנפשיות והגופניות.
סיפורה של שושנה הוגש בידי לווייתן
( )33 בפשטות מרגשת ומרתקת, כשהוא
מניח לדמותה הססגונית והבלתי־אמצעית
של המסוממת לדבר בעד עצמה. המודעות
לעוצמת החומר המצולם, ההימנעות מגי-
מיקים צילומיים והיעדר ניסיון לדרמא-
תיזציה הצילו את הסרט מסכנת זיוף.
המעקב אחר נסיון־הגמילה הנואש של
שושנה — שלווייתן לא השאיר כל מקום

מאיר דורון !

״חיים שכאלה״ בהקפאה

עוד לפני חודשים רבים הקליט ע מו ס
אטינגר אר; התוכנית חיים שבאלה, המוקדשת
לגולדה מאיר. כיוון שהתוכנית
לא שודרה?:ד כה, פשטו לחישות בבניין
הטלוויזיה. כמה מהן סיפרו כי היתד, זו
גולדה עצמה -שאסרה את שידור התוכנית,
ביקשה לשדרה רק אחרי מותה.
כאשר הגיעו. השמועות לאוזניו של
אטינגר, הוא רגז :״זהו שקר גם. שמועה
חסרת-שחר.״ לטענתו לא שודרה התוכנית
כיוון שדרושות לו לפחות ארבע תוכניות
מוכנות, כדי להתחיל בשידור מחודש של
הסידרה הפופולארית.
באחרונה כבר נקבע מועד שידור התוכנית
על גולדה: ד,־ 24 בינואר .1977 אלא
שאז כבר תהיה מערכת הבחירות בעיצומה,
וספק אם ראשי הטלוויזיה יראו בעין יפה
שידור העשוי להתקבל בציבור כתעמולהבחירות.

״שכחו
שאנחנו
ב אולג ה!״
לש שרה דמארי בת ה־ ,19 ניסתה
^ילחלץ את אחיה הקטן מידי שוטרי מיש־מר־הגבול,
שחדרו לחצר בית הוריה. השוטרים
התנפלו עליה, לדבריה, בשצף־
קצף וחיכו אותה מכות נמרצות בגבה
ובידיה. כתוצאה מן המכות היא אושפזה
בבית־החולים.
אולם, מכל זה אין להסיק שהמפגינים
היו טלית שכולה תכלת .״עמדתי במרכז
הכיכר בגיבעת־אולגה,״ סיפר בשבת האח רונה
רב־פקד יהודה מלכה, מפקד מישטרת
חדרה .״פיתאום התנפלו עלי שניים, וחיכו
אותי בקרש בראשי. איבדתי את ההכרה
והתעוררתי במחלקה הכירורגית ב־בית־ה,חולים
הילל יפה בחדרה. עכשיו אני
סובל מזעזוע־מוח.״
לאותה מחלקה כירורגית הובאו בסוף
השבוע עשרות מחושבי גיבעת־אולגה וכן
כמה שוטרים ואנשי מישמר־הגבול, שנפגעו
׳מאבנים או ממכות־מוטות. מיכליודהמים
של מישטרת חדרה עבדה בסוף־השבוע
שעבר במלוא הקיטור במלאכת ההתזה,
ורבים מתושבי גיבעודאולגה סובלים בימים
אלה מהצטננויות לסוגיהן.
בשבת האחרונה, יומיים אחרי ההתפרצות
הגדולה, כימעט שהתלקחה הד,אש
בשנית. אנשי־מישטרה פרצו לדירות
בשכונה ועצרו שלושה מאוהדי הקבוצה.
אין לדעת אם עשו זאת על־מנת להרתיע,
או אם כדי לנסות לגלות מן האיש שפגע
ברב־פקד מלכה. בסך־הכל נעצרו בסוף־
השבוע יותר מ־ 40 מתושבי השכונה. חלקם
הגדול שוחרר אחרי שהופעלה הש פעתו
של עורך־הדין דב ברזילי, ראש־עיריית
חדרה.
בעיירה בת 18 אלף התושבים, לא היה
כדורגל השבת. המיגרש עמד שומם מ־שעות־הצהריים.
בבוקר נערך בו מישחק
של קבוצת־הנוער המקומית, ובסיומו הודיע
שלום ביטון, האחראי על הנוער ב-
גיבעת־אולגה ושחקן קבוצת הפועל, כי
״זהו, כנראה, המישחק האחרון. אם לא
יתנו לבוגרים לשחק, לא ישחק גם הנוער.
אין מה לעשות, אבל בלי קבוצה בוגרת
אין שום טעם לטפח בנוער ש,שרוף,
על כדורגל, תיקוות־שווא.״
בשכונה הסתובבו בשעות הצהריים של
השבת חבורות צעירים, שניסו לשכנע את
חבריהם להמשיך לדבר בשפת הכוח.
״כאן, בארץ, הולך רק בכוח,״ התמרמר יוסף
פלינג, שוער הקבוצה. למאבקם של
תושבי השכונה הצטרפו בשבת האחרונה
גם כמה אישי-ציבור וחברי־כנסת, שטיל־פנו
לביתו של מנהל הקבוצה ג׳רבי והודיעו
על תמיכתם. תמיכה במה? זאת לא
פירשו .״כשהיה הכל שקט, אמרו שאנחנו
חיות. עכשיו, כשיש רעש ואנשים ממורמרים,
פיתאום מביעים נכונות לעזור
ולהיות איתנו,״ מתמרמר צדוק תלמה, אוהד
הקבוצה .״אנחנו לא צריכים שיחשבו
שאנחנו מיסכנים. מהבוץ של המצוקה נש תדל
לצאת בכוחות־עצמנו, אבל מהבוץ של
הכדורגל לא יוציאו אותנו לעולם!״
מנהלי הקבוצה אופטימיים יותר, אך פי-
תרוו איין באמתחתם .״אם לא יבטלו את
החלטת ביודהמישפט, השכונה הזאת תהיה
גיהנום,״ אומר יעקוב אזולאי, קיצוני ב־הפועל
גבעת־אולגה. והם מתכוונים לכך.

מאנשי מישרדו. אפילו יו״ר הנהלת רשות
השידור, ולט ־ איתן, לא בא לטכס.
חבר הנהלת הרשות, שקרא את רשימת
מקבלי הפרסים, הפך את הטכס — שנערך
במוזיאון ישראל — לבדיחה. הוא טעה
בכל ישם שני שקרא. הזוכים בפרסים
הכספיים, שבאו לאירוע עם בני-מישפחו־תיהם,
כבשו ראשיהם בכלימה.
היה זה רק סימלי שכאשר עלה אל
הבמה מפקד גלי צה״ל, מרדכי (״מוטקה״)
נאדר, שיהתקנא ברשות השידור וביקש
להעניק פרסים גם לאנשיו, התקלקלו הרמקולים.
אבל זח לא הפריע לאיש. כי ממילא
לא הספיקו ׳להודיע לזוכי גלי־צה״ל על
זכיותיהם וגב לא הכינו עבורם תעודות,
כך שהם לא ־,פסידו כלום.

שילון קל־הרגדיים

נדב לווייתן
פשטות מרגשת

לספק באשר לחוסד־תוחלתו — הגיע לשיאו
המדכא והמכאיב במסקנה הסופית
כי המוצא היחידי עבורה נמצא מאחרי
חומות-הבטון וגדרות־התיל.

צל״ג
הכשר למשוזמט־ם

אם ניתן היה ליהנות בשבוע האחרון
מזיו פניו של דן שילון מעל מסך הטלוויזיה,
הדי זה רק מפני שלמרות קומתו
הגבוהה ומראהו המגושם, ניחן דן בדג-
ליים קלות. היו אלה רגליו שלהן הב
תודה, על שנשאו אותו במהירות למקום-
מיקלט, והצילוהו מידי המומי-מוח שביקשו
לרסק את פרצופו.
היה זה בשבת לפני שבוע, בעת מישחק־הכדורגל
בין קבוצות הפועל ירושלים ומכבי
תל־אבייב. דן, שהחליט לתומו לנצל
את מזג־האוויר האביבי של שבת בצד,דיים
ולהינפש במיישחק, מצא את עצמו, ביציאה

לרב-אלוף מרדכי (״מוטה״) גור, רמט־כ׳׳ל
צה״ל, על הופעתו המבזה בתוכנית
הדתית מורשה, בהנחייתו של שאול
!מייזליש. עצם הסכמתו ישל מוטה להופיע
בתוכנית, הנחשבת כאחוזה הפרטית
של המפד״ל בטלוויזיה, היא בגדר פליאה.
אולם הרמטכ״ל שם עצמו ללעג כאשר
נאלץ להשיב על שאלות של שלושה תלמידים,
מנופחי חשיבות עצמית, שהציגו
לו שאלות מהסוג :״האם לדעתך צה״ל
של היום הוא המשך דור המכבים?״
את מיבצע אנטבה הגדיר מוטה, בתשובה
לשאלות המטופשות, כ״שליחות לאומית
יהודית״ ובתשובה לשאלה אחרת טען
כי הסכנה האמיתית לצה״ל נעוצה בהיעדר
תודעה יהודית מספקת. אולם הסנסציה
שבהופעה היתד. הצהרתו שי הרמטכ״ל
שתמכה בהשתמטותם של תלמידי הישיבות
משירות בצה״ל.
״אסור לנו לפגוע ביסודות מהעם היהודי
המקדישים את עצמם ...לא הייתי רוצה
לפגוע בניצוצות יהודיים אמיתיים של לי־מוד־תודה
לשמה,״ אמר מוטה ונתן הכשר
למשתמטים.

מאחרי המסך
עצוב. מביש ומעליב
הטלוויזיה, הטורחת לכסות כל אירוע
של חלוקת-פרסים מדרג ז׳ ,החל בחלוקת
פרסי כינור־דויד ועד כיתרי מלכות-יופי,
לא כיסתה את טכס חלוקת פרסי רשות־השידור,
שנערך השבוע. ובצדק, היה זה
אירוע מביש, מעליב, עגום ועלוב.
לרוב מקבלי הפרסים נודע על הכוונה
להעניק להם אותם מן העיתונים. ההזמנות
להשתתפות בטכס הגיעו אליהם רק יומיים
לפני שהוא נערך.
שר־החינוך והתרבות אהרון ידיין, ש באחריותו
נמצאת רשות השידוד, לא הגיע
לטכס. הוא גם לא טרח לשלוח איש

גולדה כ״חיים שכאלה
דחייה ממושכת

מהמיגרש, כשהוא מוקף באוהדים נזעמים
של הפועל ירדשלים.
האוהדים אומנם רגזו על שופט־המיש־חק
שגזל, לטענתם, ניצחון מקבוצתם, אבל
השופט, דוי ד יטריד, היה מוגן על-ידי
שוטרים והם לא יכלו לפגוע בו. במקומו
ביקשו לפגוע בדן. למה דווקא בדן? מפני
ששבוע קודם לכן, דיווח בטלוויזיה על
הדרבי הירושלמי, בין הפועל ובית״ר,
בצודה שלא הייתה כל-כך לרוחם של
אוהדי הפועל הקנאיים.
ה עו ל ם הזה 2052

סטילה ,
עושה לך עיניים השבוע

מינימום הכוס הראשון

*מיליון ל
מינימום כלל זזפוסיס
נוריון ב״שירי ברכט״
קברט מנוון
דן הבחין בהכנות האלימות המכוונות
נגדו, ביצע נסיגה טאקטית אל חדרי
ההלבשה במיגרש• ,שם הסתתר מבוהל
במשך כשעה. דק כשהתפזרו האוהדים
סוף־סוף יכול היה לחזור לביתו, ללא
פנסים כחולים.

שיר בדבט

לכל אלה שאהבו את הסרט קברט, או
סתם חולמים בגעגועים על איזה בידור
טוב נוסח שנות העשרים, הכיגה מחלקת-
הבידור של הטלוויזיה קברט ברלינאי אותנטי
למהדרין, עם גנגסטרים קשוחי־מבט,
שיכורים מתנדנדים, פרוצות עליזות,
והכל על רקע תיפאורה נפלאה (עבודתו
של איציק אלפלק, מי שעשה את התים־
אורה לתוכניות הראשונות של ניקוי ראש)
שכולה, כדת, על טהרת הקיטש. נוסף
על כל׳אלה מציע הקברט כמובן, את צוות
הרקדנים והזמרים — הופעת הקברט הדקדנטי.
ליזד! מינלי אומנם אינה מופיעה
שם, אך גם שושיק שני, בתילבושת
סכסית קצרצרה וגרבי־רשת שחורים, לא
הייתה מביישת את קברט של ג׳ואל גריי.
כל החגיגה הציבעונית המתקתקה־מרי־רה
הזו, נועדה לשמש מיסגרת לאחת מ־סידרת
תוכניות של שירי־תיאטרון, המוקדשת
במיקרה זה לשיריו הדרמאתיים רבי-
העוצמה של פרטולד כרכט. ברכט,
בעל דיעות שמאלניות והשקפת-עולם מרב-
מיסטית, מ-שלח באמצעות יצירותיו חיצי־סאטירה
ספוני־ארס בבורגנוח.
שניים הם האחראים לבימוי התוכנית.
הבמאי עומרי ניצן, מהבימה, הזכור מן
ההצגה על קלות־דעת וצביעות, שעבד
על הצד הדרמאתי של התוכנית ואנטואן
סאלח, במאי־הטלוויזיה הכישרוני, שעיצב
את התוכנית סמי וסוסו.

על הגל
בסימן חאלט!ף 1וו
אחת החאלטורות המשתלמות ביותד-יב־עולם
הקריינות הטלוויזיונית, היא הקראת
מיספרי כרטיסי הפיס, שזכו בהגרלה הש בועית.
קריינות זו נעשית במיסגרת מיש־דרי־השידות
של דשות השידור. רווחיה
של חאלטורה משתלמת זו נופלים בחלקהשל אילנה צוקרמן, שאינה אלא אשתו
•של ארנון צוקרמן, מנהל הטלוויזיה •
האלטורה משתלמת לא פחות עושה מגיש
התוכניות ירון לונדון. הוא אומנם יצא
לחופשה מעלי כותרת, אלא •שאת חופשתו
הוא מבלה בגלי־צה״ר, שם הוא עורך
ש לפרקים את יומן־הערב של-התחנה
מה ••שנן, עבור כל תוכנית בת
שהוא מגיש, מקבל לונדון ׳תשלום
\*) 90ל״י — סכום עתק, שאיש מעובי•^
האזרחיים •של התחנה הצבאית אינו זו•
כשכמותו • לפני שלושה חודשים, בערב
ראש־השנה העיברי, הכינה רשות השידור
מישדר מיוחד, המוקדש לטורים הסא-
ט־רייס-פוליטייים •שפידסם דירי מנוסי
בשנה האחרונה. השבוע, לקראת רא-ש
השנה האזרחי, התבקש מנוסי להתקין
את המישדר לשידור חוזר. מנוסי קיצץ פה
׳והוסיף שם, והתוצאה 1976,השנה
שעבדה על דירי מנוסי• ,שתשודר ביום
השישי הקרוב בשעה 6.00 בערב בגל ב׳.
העולם הז ה 2052

2,250.000 לי

* ובלבד שלא י שולם לזובח ס בו ם
הפר סי ם העולה על ס ן מיליון ל״י.

יו ם ה׳ — המועד האח רון
ל מ סי רתהטפ סי ם

עשה לך מנהג קבוע־־
מלא טוטו במל שבוע!

דבר ראשון בבקר,
כשאני קמה
עם העיניים
האדומות שלי,
אני ניגשת
לשולחן האיפור
ושמה שתי טיפות כחולות,
סטילה — אחת לכל עין
ואני נראית כמו פרת
וההרגשה ...כאילו
כל העייפות חולפת לה.

בכל ב תי המרקחת

1יביק

המועצה להסדר ההימורים בספורט

8.95

ל ״י (ללא מ.ע.מ).

חוד שי החורף יהיו חמים, יפים
ורכים בסריג׳ האופנה והאיכות
של ״ הלן״.
א ת הסריגים היפים־היפים
של ״הלן״-עבורך ועבור
הגבר שלר -תוכל׳
לרכו ש ב חנויו ת
האופנה ה מוב חרו ת ״
שלי שר אל
(וגם ב ארצו ת -הברי ת
וב אירופ ה)

מ״ חס

בע״מ ש
יצרנים ויצואנים של סריגי אופנה
המפננל.־ רח׳ היסוד ,4בנין רסקו,

במדינה

משרד החקל או ת

ל ה לן לו חהמ חי רי םהמ 301
ל ־ 26.12.7 6־ 3112.76
במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.
לצרכן לק״ג
בל״י

ירקות

עגבניות מזנים פחוסים
נז ר
פלפל קליפורניה
תפוא״ד מהיבול החדש
תפוא״ד ארוזים באריזה של 2ק״ נ

4.75
2.40
3.40
3.90
4.20
הפגנות היו פרובוקציה !

התיזמורת חדדום־אפדיקאית
ניכנה, חסגזורגטים מהו
והשוטרים השתוללו
האווירה היתה דרום־אפריקאית מושלמת:
תיזמוכת דרום־אפריקאית ניגנה בפנים.
ופיזור הפגנות נוסח מישטרת דרום־

מישנה בר־חיים, וכמה קצינים נוספים,
בתוכם פקד צבי בסון.
מבות לנשים. השוטרים החלו דוחפים
את המפגינים מרחבת הכניסה ומרחיקים
אותם. אלה ניסו למחות, השמיעו
סיסמות אנטי־־גזעגיות, ותוך שניות אחדות
כבר שכבו כמה מהצעירים על הריצפה,
כשהם מוכים.
פרצו תיגרות, כשהשוטרים מפליאים
מכותיהם בלי אבחנה, חובטים ודוחפים
את הבחורות מסלקים מן המקום את העיתונאים,
ובעיקר את הצלמים. חמומי־

פירו ת
תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6.5
תפוחים גרנד גודל 6
תפוחים גרנד גודל 6.5
תפוחים אורליאנס גודל 6.5
תפוחים אורליאנס גודל 7
אגסים מזן ספדונח גודל 5
אגסים מזן ספדונה גודל 5.5
בננות

5.00
5.60
4.80
5.20
5.40
5.70
4.80
6.25
6.80
הדרים אשכוליות
תפוזים טכוריים ושמוטי
לימונים

2.10
2.55
4.05

עופות פטמים קפואים בשקיות
מיני תנועוף (עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 450ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)
כשר הודו ללא עור וגידים

12.96
12.13
11.39
10.32

הפגנת שי״ח בקונצרט תיזמורת־הנוער הדרום־אפריקאית

22.22

1.04 +ל״י
97 +א ג׳
91 +אג׳
83 +אג׳
1.78 +ל״י
דגים בסיף
בסיף בפרוסות של חצי ק״ג
קרפיון חי

9.50

18.20ו 15.15ו

1.46ל״י
1.21ל״י

יתכנו שינויים במשך השבוע

טיפול עצמי בבעיות המין מאת מאת

פרופ, דיי ךקאס
פרופ׳ פרד סטאוס

מדריך שיטתי של שלג״אחר־שלב, אשר פותח ע״י צוות פסיכיאטרים
באוניברסיטת ויסקונסין ונבחן בהצלחה במירפאה הצמודה אליה, יאפשר
להתגבר על בעיות בתחום המין, להגדיל את ההנאה ולהשיג חוויית
אורגזם מלאה. והעיקר: תפנית זו עוצבה כך שהזוגות יוכלו לבצעם בעצמם,
בין כותלי בתיהם, ללא עזרה מקצועית מבחוץ.
3.20 + 39.80 מע״מ
גש לחנות ספרים או שלח התמורה להוצאת ״לדורי״,
ת.ד 9047 .ת״א ותקבל את הספר בדואר חוזר. המשלוח חינם.

2.880י״׳

לבד

תעלה לו מודעה
בגוזל עמוד
ב־העו&ס
דו ה

דובר המישטרה :״הפגנה שקטה —

אפריקה התנהל בחוץ.
כל זה לא קרה בקייפטאון, אלא ברחבת
מוזיאון תל־אביב, ביום החמישי האחרון.
בפנים, באולם־הקונצרטים המהודר
של המוזיאון, ניגנה תיזמורת־נוער
קאמרית יצירות לכלי מיתר, בערב מייוחד
שנערך על־ידי שגרירות דרום־אפריקה.
למרות שדבר קיום הקונצרט לא פורסם
במודעות, הגיע שימעו לאזניהם של
אנשי תנועות־ישמאל אחדות, ואלה החליטו
לנצל את האירוע לשם הבעת דעתם
על מדיניות האפארטהייד בדרום־אפריקה.
ח־טוטדים באו להבות. מעט לפני
השעה שמונה בערב הגיעה קבוצת צעירים,
שהבולטים שבהם חברי אידגון המתקרא
״שמאל ישראלי סוציאליסטי,״
ובראשם יוסי כתן. הם הציבו מישמרת־מחאה ליד הכניסה למוזיאון, והניפו מיס־פר
שילטי־קרטון בנוסח :״איפה קניג?״,
״הדם בסוואטו עדיין חם,״ ״איזה אורקס־טרה,״
״יהודים נגד אפרטהייד״ וכר. מרבית
המוחים היו סטודנטים מאוניברסיטת
תל־אביב, חלקם בחורות, כשמיספרם הכולל
אינו עולה על כמה עשרות.
תוך שניות הגיעו למקום ארבע ניי״
דות־ימישטרה ומכונית־מעצרים. מתוכן
.זינקו כתריסר שוטרים מונהגים על־ידי

שוטר מול סטודנטית־מפגינה
— בלי הפעלת כוח —
שיפוצים ושינויים
בדירווג ועס קי ם
בניה, חשמל, נגרות,
צבע, תרי סי ם, ריצוף
ח רסינ ה, טפ טים,
אינ ס טלצי ה

צפויי עץ אורן
— 150.ל״י למ״ר
כולל צבע לזור 2000

סוגיר בע״מ

חברה לשיפוצים
ובנין

רח׳ רבנו תם ,14ת״א
טלפון 238356 :
שעות 4עד 7בערב

מפגינה הודפת קצץ־מישטרה
— וללא כל הפות־סדר !״

כמה קציגי־מישטרה בכירים, והתנפלו על
הצעירים, תוך שהם חוטפים את הכרזות.
מפקד הפעולה היה הפקד בני ־פירסט
(העולם הזה?049׳) .נוסף על פירסט נכחו
במקום ־גם ־מפקד׳מרחב הירקון, ניצב־

המוח בקרב משליטי־הסדר היו דווקא
ארבעה סטודנטים בשירות המישטרה, ש ניצלו
אה המהומה כדי לתת פורקן ליצרי־הם.
העובדה שאותם סטודנטים אינם נושאים
(המשך בעמוד )44
הסול ם הזה 2052

המוציאים לפועל:בן־נו ערש׳ וציון רובבציי, שאשמים נוצח יפת 1גו

החהסוים
*** שה־ עשר חברי בית־הדין של ד.עו־
]1/לם התחתון, שהוציאו וביצעו את
פסק־דין המוות נגד עד־המדינה יפת נגר
בכלא שאטה ,׳והטילו אימה ופחד על הסוהרים
והאסירים בכלא זה, שמעו את כתב-
האישום נגדם בבית-המי-שפט כשהם כבולים
באזיקים. אפילו לישכתם של שלושת
השופטים המחוזיים בנצרת גשמרה באותו
יום על-ידי אנשי מישמר־הגבול, שניצבו
כשנישקם מכוון לעבד אולם־המישפטים.
שבי בתי־דין נפגשו בשבוע שעבד באולם
בי׳ת־המישפם המחוזי בנצרת. מן
העבר האחד ישבו •שלרשת השופטים המחוזיים,
תיאודור אור, קלינברג ואלמגור,
ומולם 16 חברי בית-הדין־הגבוה לעשיית
צדק של העולם־התחתון בכלא שאטה.
כתב־האישום, שנקרא על־ידי השופט הכד
נכבלו רגליהם של הנאשמים, ובקישקוש
האזיקים שעל ידיהם.

המדינה והאחר מטעם תת־מדינה, נפגשו
הפעם בנסיבות בלתי־קולגיאליות לחלוטין.
היה זה לצורך קריאת כתב־האיש׳ום,
שבו הואשמו 16 האסירים בכך -שהביאו,
כאיש אחד, לידי רציחתו של האסיר ועד־

המדינה יפת נגר, בין כותלי הכלא.
לדיברי התביעה התרחשו המאורעות כך:
ביום ,27.6.76 בכלא שאטה, אכלו האסירים
את ארוחת־הבוקר שלהם. לפתע פתח
האסיר משה בן־דויד בקטטה מבויימת,

כך הוצא
הרצח לפועל
ץ* דיין אין תקדים, בתולדות המישם־
^ טים במדינה, שנאשמים יישבו באולם־
המי-שפט כשהם כבולים. אך ה־שופטיב
נאלצו להסכים לחידוש, לאחר המרד האלים
שביצעו אותם נאשמים עצמם שבועיים
קודם־לכן, באותו אולם עצמו, ואשד כתוצאה
ממנו נאלצו השופטים להיסוג אל
לישכותיהם והמישפט נידחה. הנאשמים
טענו אז, שהשתוללותם נגרמה כתוצאה
מן הברוטאליות שהפגינו השוטרים נגדם.
שני בתי־הדין הללו, האחד ממונה מטעם

| ן | 1 1 1יפת נ;ר, שנרצח בנלא שאטה על־ידי המחסלים של העולם התחתון.
אשתו שושנה (מימין) ואחותו גאולה (משמאל) עמלו קשה כדי
י י ״יי
להביא לידיעת הציבור את העובדה שנגר נפל קורבן לקנוניה בין שילטונות הכלא לבין
אסירים מסויימים בתמונה למעלה מימין: בן־נר ערשי, שדקר את יפת
נגר בסכין. בתמונה למטלה משמאל: ציון רובבצ׳י, שפיצפץ את ראשו במוט־ברזל.

ובכך משך לחדר־האוכל סוהר שנמצא
בתפקיד בחצר הגדולה של הכלא. מייד
יצאו האסירים אהרון ביטון ואלן סעדון,
כשהם רעולי־פנים, בריצה מתוך תא מם׳
,11 מיהרו אל חדר־האוכל מעלו את דלתותיו
במנעולים שנשאו עימם.
זמן־מה קודם־לכן נכנסו האסירים ציון
רובבצ׳י ובן־נר ערשי ואסיר נוסף לתא
מס׳ ,4החליפו בגדים, חבשו מסיכות על
פניהם. והצטיידו בכלי-זין -שהוכנו שם עבורם.
כשננעלו דלתות חדר־האוכל, על־פי
התיכנון, יצאו השלושה בריצה לעבר תא
מס׳ ,1פיצחו את מנעוליו במוט־ברזל
ופרצו לתוכו. הם ניגשו אל האסיר יפת
נגר -שישן אותה שעה על אחת המיטות
בתא, ורובבצ׳י הלם בראשו במוט־הברזל
שבידו. חברו, בן־נר ערשי, דקר את נגר
וגרם לו לפצעים •שמהם. נפטר שעה קלה
לאחר־מכן. השלושה יצאו את התא, חזרו
לתא מס׳ ,4החליפו את בגדיהם, נפטרו
ממסיכות־הפנים ויצאו.
תפקידו •של האסיר אהרון מלכה ()21
החל אחרי שנגר כבר חוסל. מלכה •שבר
את המנעולים -שבאמצעותם נעלו ביטון
וסעדון את דלתות חדד-האוכל, ואחר־כך
העלים אותם.
השופט העליון של בית־הדין •של העולם-
התחתון בשאטה, האיש •שניצח על המיבצע,
היה סמי אלקיים 24 אלקיים הוא גם
היחידי מבין השישה־עשר שאינו נראה
מפחיד, מסוכן או אלים. בבית־המישפט הוא
נוהג כג׳נטלמן, לבוש בחליפה חורפית
אלגנטית ומחייך אל העיתונאים באדיבות.
כל זה — בבית-המישפט בנצרת.
אך ב־ 27 ביוני השנה, יום הוצאתו•

בית־המישפט של העולם התחתון בבית־המישפט של העולם העליון
(המשך מעמוד )37

להורג •של יפת נגר, ניראה אלקיים שונה
לחלוטין. הוא הסתובב בחצר הגדולה של
כלא שאטה כשהוא מזויין בסכין, וניהל
את המיבצע. הוא נתן את הסימן למשה*
בן־דויד לפתוח בקטטה. הוא גם נתן את
הסימן לביטון ולסעדון לצאת ולנעול את
חדר־האוכל מאחוריהם. הוא אותת לרו-
בבצ׳י ולערשי לצאת לתארמס׳ 1שבו ישן
יפת נגר ולחסלו. הוא זה שהורה למלכה,
לאחר־מכן, לפתוח את חדר־האוכל ולהסתלק
עם המנעולים.
לצידו של אלקיים — המוכר לציבור
מפות בריחתו מן הכלא, שבעיקבותיה
נערכו אחריו חיפושים נרחבים אישר בסיו־ימם
נעצר ליד שערי נמל אישדוד, שעה
קלה לפני שעמד לעלות על אונייה ולברוא
מן הארץ — עמד בשעת ׳המיבצע, בחצר
הכלא, מורים לוגסי, אחד מעוזריו. גם
לוגסי היה חמוש בסכין, ותפקידו היה
לפתוח בתיגרת־סכינים עם אלקיים, במיק-
רה •שהסוהרים יגיעו אל החצר הגדולה,
במטרה להסב את תשומת־ליבם ולמנוע
מהם את שיבוש מעשיהם של המשתתפים
האחרים בפעולה.
נאשם אחר , ,יצחק קייש, שהיה מזויין
בדקר, עמד בחצר הטבחים (שבה שוכן
תא מם׳ )1כשתפקידו למנוע כניסת סוהרים
לחצר ׳ושימש אפשרי אחר של פעילות
הרוצחים. קיש וידא עם הנאשם ציון
עמיאל, שהיה בתוך תא מס׳ •1יחד עם
נגר, כי אכן הרוצחים יוכלו להיכנס לתא
באץ־מפריע, נתן הוראות לרוצחים לפני
שנכנסו לתא, עודדם וזירז אותם בעת
ביצוע הרצח עצמו.
על הנא-שם דב יוסף משירי ( )25 הוטל
לזרז את הרוצחים בעת ביצוע המעשה,
והוא אף דאג להעלים חלק מן הנשק •שבו
השתמשו.
ה־ 13 ברשימת הנאשמים הוא יצחק
משאלי 21 שתפקידו היה להימצא בחצר
הטבחים ולמנוע הפרעת הרוצחים במעשיהם,
ומייד אחרי הפעולה לקבל מידי בשירי
את הנשק -שה-שליכו רובבצ׳י וערשי מידיהם,
ולהעלימו.
כאשר יצאו שלושת הרוצחים מתא מס׳
4לביצוע משימתם בתא מס׳ ,1ובשובם
ממנה, שמרו הנאשמים אחמד ג׳לאל וציון
סירי ( )24 על התאב ג׳לאל היה מזיויין
בסכין. תפקידם היה להכין בתא מס׳ 4
את כלי־הנשק, המסיבות והבגדים, לשמור
סמי אלקיים, מס׳ 2בכתב־האישום, שהופיע לנזישפט
עליהם לפני הפעולה ולדאוג להעלימם
בבגדים מהודרים, חשוד כמי שניצח על. המיבצע
לאחריה, וכן למנוע כניסת -זרים לתוך
כולו. הוא הסתובב בחצר הגדולה של כלא שאטה כשהוא מזויין בסכין, נתן את
התא במהלך הפעולה.
הסימן לנעול את חדר־האוכל ושלח את שלושת הרוצחים לתא שבו ישן יפת נגר.
תפקידו של ציון עמיאל היה חשוב

מלו הבריחות

^ 11] 11 רב יוסף בשיר״ ,מואשם בכך ש־סייע
בידיו של בן־נר ערשי לרצוח
את יפת נגר, וכן,איפשר לו להימלט מעונש. הוא
עודד וזירז את הרוצחים והעלים חלק מהנשק.

:נצח המנעולים

אהרון מלכה שבר, אחרי
הרצח, את מנעולי
׳תות חדר־האזכל. שבאמצעותם כלאו שותפיו־לפשע את הסר
ים לפני ביצוע המעשה, על־מנת שלא יתערבו במתרחש.

ביותר. לשם סיוע בביצוע הרצח דאג
לכך -שיתגורר יחד עם יפת נגר, בתא מס׳
,1והשיג את מוט־הברזל ששימש לאחר-
מכן בידי הרוצחים לפריצת מנעול התא
ולתקיפתו •של נגר. ימים אחדים לפני
הרצח העביר עמיאל את המוט לידיהם
של ציון רובבצ׳י ואדם נוסף. הוא קילקל
את מנעול הזא בכוונה, כדי לגרום להחלפתו
במנעול נוח יותר לפיצוח באמצעות
המוט. בערב •שלפני הרצח סידר כך שיפת
יישן במיטה העליונה בתא, על־מנת שייקל
על הדוצחיב: לפגוע בו במהלומות־מוט
ובדקירות־סכין. הוא גם דאג לסלק מעל
דרכם של הרוצחים את האסירים שעלולים
היו להפריע להם.
פסק־דין המוות נגזר ליפת נגר כבר
בחוד־ש מאי השנה. הכנופיה• ,שהתארגנה
בין כותלי !:לא שאטה, נטלה על עצמה
לשפוט אסירים בעלי מעמד שלעד־מדינה
ולהענישם. תפקיד נוסף •של הכנופיה :
להעניש ולהפחיד את הסוהרים בכלא. נוסף
על רציחתו •של יפת נגר, נחשדו חברי
בית־דין פנימי זה בביצוע מעשי־סדום
בגופם של אסירים אחרים.
לטענת נציג התביעה, עוח״הדין ד״ר
מרדכי למבי־ג, סגן בכיר לפרקליט מחוז
חיפה והצפון, העביר הנאשם מס׳ ,1יעקוב
אלפרון 22 באמצעות מס׳ ,9דב יוסף
בשירי, ידיעה או הוראה לנא־שמים אל-
קיים, ליצחק קי־ש, למחלוף מרלי, לדובב־צ׳י,
למורים לוגסי, לאהרון מלכה ולשלמה
אדרי, כי יש להרוג את יפת נגד בשל
היותו עד־נדינה.

למה רצחו
א ת נגר ז
ך* שעתר ניהל יפת נגר את הדיס-
2קוטק סנטאנה בפתח־תיקווה• ,שם היה
הנוהג לשלם דמי-חסות לכנופיות־פושעים,
או דמי־הגנה למישטרה. יפת היה אדם
קשה, וסיר: לשלם — כפי שסיפר אחיו,
נפתלי נגר (העולם הזה .)2028 הוא לא
שילם, לא למישטרה ולא לחברות גיבעת־שמואל,
שגבתה דמי־חסות כמעט מכל׳
בעל-עסק גפתח־תיקווה.
כאשר הפעילה עליו הכנופיה לחץ וניסתה
לסחוט את דמי־החסות בכוח, התלונן
יפת במישטרה, ואף לא פחד להופיע
בבית־המישפט ולמסור עדות. אחדים מאנשי
כנופיית גיבעת-שמואל נכנסו לכלא
עקב עדוחו זו. בשל עדותו זו אף מצא
את מותו נין כותלי הכלא.
יפת נכזא בשאטה על החזקת רכוש

יצחק משאלי, מיספר 13 ברשימת הן|
1ןווןון |
נאשמים, נמצא בעת ביצוע הרצח בו
י 11# 1 1
חצר הטבחים, ותפקידו היה למנוע את הפרעת הרוצחים
במעשיהם. אחרי המעשה קיבל את הנשק והעלימו.

בנעלי״בית

הובא לבית־הנזישפט יצחק קיש,
הנאשם מיספר 3ברשימה, קיש,
שווידא את כניסת הרוצחים לתאו של נגר,
אותת לעיתונאים באולם־המישפט ב״וי״ של ניצחון.

גנוב. אחרי מותו סיפרה אחותו, מרגלית,
כי ידעה שלאחיה היו קשרים עם העולם-
התחתון. את הקשרים האלה ביקש לנצל
ראובן בך־שמע, בעל חנות במרכז פתח-
תיקווה. אחרי שחנותו נפרצה, ונגנב מתוכה
רכוש בשווי של יותר מרבע־מיליון
לירות, פנה אל יפת נגר כאל ידיד, וביקשו
שימצא עבורו את הסחורה הגנובה. הוא
הבטיח פרם בסך 30 אלף לירות למי
שימצא את הרכוש הגנוב ויחזירו.

מסינה על הבנים

ציון סירי, מיספר 16
ברשימה, כיסה את פניו
בצווארון האפודה שלו, מפני הצלמים. הוא, יחך ״עם הנאשם
אחמד ג׳לאל, שמר בעת ביצוע הפשע על התא שבו הוכן הנשק.

ממחזרה האלים והנלהב. לפנות־בוקר הגיע
דעבול אל ביתו של יפת, ופתח באש
מתתימיקלע עוזי. אזולאי נהרג במקום
ואילו דעבול התאבד, כביכול, בכניסה
לבית. אביו החליט לנקום את דם בנו.
אז מצאה המישטרה לנכון לפתוח מחדש
את תיק הפריצה לחנותו של ראובן בן־
שמע, שבו הואשם יפת נגר בהחזקתרכוש גנוב. היו שטענו כי יפת הוכנס
לכלא במטרה להגן עליו מפני התנכלות

ידיים על הבנים

51 מריס הנאשם אלן סעדון, מחשש פן יצלמוהו באולם המישפט. גם
בעת ביצוע הפשע היה סעדון רעול־פנים.

בזעקה נרגשת, וביקשה שיעבירוהו לכלא
אחר כדיי לחציל את חייו. התשובה הנחרצת
היתה :״לא!״

האם תי פסק
ה א לי מו ת!
שד יפת נגר היתה
\ 4רק חוליה אחת. בשרשרת האלימות
ומעשי־הזוועה בתוככי כלא שאטה.
בחוד-ש אוגוסט 1958 אירעה בריחה המונית
-של אסירים מכלא זה. המרד והבריחה
הסתכמו במחיר כבד של 15 חללים, אסירים
וסוהרים גם־יחד.
לפני כשנתיים נדקר אסיר בשאטה,
על רקע מעשה־סדום. האסירים לכדו סוהרים,
החזיקום כבני־ערובה ואיימו להעלות
את הכלא באש.
רצח יפת נגר, לאור המיקרים שהתרחשו
בעבר, שב ומזהיר׳ :משהו מסריח
בכלא -שאטה. שילטונות בתי־הסוהר מרכזים
בכלא זה את הדמויות המסוכנות
והאלימות ביותר בעולם־התחתון במדינה,

ונדמה כי די בניצוץ אחד, בגורם מניע
כלשהו, כדי להפוך את הכלא כולו לתופת.
כל מי -שבחן את פרצופיהם של 16
האסירים שהובאו לבית־המישפט בנצרת,
יכול היה לראות כי מישפט זה עתיד
להימשך זמן רב.
לנאשמים רבים בתיק זה אין כבר מה
להפסיד. הם מוכנים להפוך את הופעותיהם
במי-שפט לסידרה של מעשי־אלימות, ובלבד
שישיגו את תביעותיהם.שכן מאידך, אין להתעלם מטענותיהם
לגבי התנאים האלמנטריים הנחוצים להם
לצורך הכנת הגנתם המישפטית בתוך הכלא.
שילטונות כלא שאטה אינם מתלהבים
ימן הרעיון להתיר לנאשמים להתכונן
להופעותיהם בבית־המישפט כפי שמורה
החוק.
הנאשמים מבקשים למנוע מעדי־התבי־עה,
סוהרים בכלא, מלהיפגש עימם ולהתעלל
בהם. הם טוענים כי הזילזול מצד
מפקד הכלא ומצד המישטרה בזכויות המגיעות
להם מכוח החוק, יביאו רק להתפרצויות
נוספות באולם־המישפטים בנצרת.

מרפד זוהר י

הוא נסק: להרוג!

יעקוב אלפרון, מיספר 1ברשימת הנאש מים,
העביר באמצעות האסיר בשירי אל
שאר הנאשמים את ההוראה כי ש להרוג את יפת נגר, או, אס הדבר לא ית־אפשר,
לפחות ^ לפצוע אותו, כך שלא יוכל עוד לשמש כעד:מדינה.

נגר החליט לנצל את קשריו עם העולם -אפשרית של אנשי העולם־התחתון. הוא
התחתון. באחד הלילות הגיע אל בעל נשפט לשלוש שנות מאסר, והוחזק תחילה
החנות, ולקח אותו אל מקומה של הסחורה באגף האסירים הערבים בכלא -שאטה. דק
הגנובה, בפרדס ליד פתח־תיקווה. בעל בשלב מאוחר יותר הועבר לאגף המסוכן
החנות -שילם לפורצים שמונת אלפים לי יותר, לגביו, אגף האסירים היהודים.
רות, באמצעות יפת. הפורצים הסתלקו
אחרי רציחתו נתגלו סימנים• ,שהעידו
עם הכסף, ויפת ובעל החנות נשארו במ כי גזר־הדין נגדו הוצא מחוץ לכותלי
קום. אז הגיעה המישטרה, ועצרה את הכלא, על-ידי בית־הדין העליון של העולם-
יפת. אך תיק זה נסגר על־ידי המישטרה. התחתון, וכי ההוצאה-להודג עצמה אושרה
לחקירה חוזרת בתיק זה נקרא יפת על-ידי בית־הדין הפנימי של היושבים
נגר אחרי שאירעו בביתו רצח והתאבדות. בתוך הכלא. במשך שלושה החודשים שראובן
דעבול, שהיה ידוע כבחור אלים, קדמו לרצח, נעשו ניסיונות אחדים לחסלו.
החל לילה אחד לחזר אחרי בחורה, בדיס פעם הושלד בקבוק־מולוטוב מאולתר לתוך
קוטק סנטאנה. הבחורה ביקשה את עזרתם תאו, שעה שישן. בפעם אחרת שפכו עליו
של יפת וחברו, דויד אזולאי, והם לקחו תה רותח, גם זאת ב-שעה שישן. הסוהרים
אותה אל ביתו של יפת כדי להדחיקה עצמו עין. אשתו פנתה אל שילטונות הכלא

:ולס ה־ 1
אחרי התפרעות שופטי בית־הדין של העולם

תחתון, מתנהל משפטם תחת משמר כבד

בד של 1
מישטרה. שוטרים באלות וקסדות חוסמים את המבואות לבניין. צידם: שלמה סתר

עולים. מהוו 27 הנגנים שבתיזמורת חמישה
מארצות־הברית. והשאר מרוסיה.
התיזמורת הוקמה בסוף שנת ,1973ביוזמה
משותפת של מישרד־-החינוך,
עיריית באר־שבע, ומישרד־הקליטה. זה
האחרון היה מעוניין לפתור בכך את שאלת
העסקתם של נגנים־עולים, ומשום כך
משלם המיש־ד את משכורותיהם של אחדים
מהנגנים. בעונת הקונצרטים הקודמת
הגיעה השתתפות מישרד־הקליטה
בתשלום המשכורות לסכום של 450,000
ל״י. מישרד־החינוך השתתף באותה עונה
.1975/76 ,בסכום של 75,000ל״י ומותר
הסכום, להשלמת הוצאות התיזמורת
שהסתכמו בקירוב למיליון וחצי ל״י, בא־מקופת
העירייה.

המנצח הוא
כדיאיניק

;מימין) אשתו שר שההחינוו אהרון ירד! ,מואשמת
באח ויו ת לשעווויית תתפרק ותה של תיזמוות באו ־שב ע

פברואר של 1976 מונתה מלכה שי
^ כמנהלוז האדמיניסטרטיבית של התיז־מורת.
מלכד הגיעה עם ניסיון רב בטיפול
בעולים, בעיקר בנגנים־עולים.
כשהגיעה מלכה לתיזמורת לא היתד.
בה כל הנהלה (האגודה לתרבות וחברה
נמצאה שלבי פירוק) .את כל עבודת ד,מינ־הלה
ביצעה עד אז רחל רימר, שתפקידה
הרישמי היד. מזכירת התיזמורת.
מספרת מלכה :״כשהגעתי לתיזמורת,
לא ידעתי דבר על אבי אוסטרובסקי. ידעתי
רק שהוא מנצח כישרוני, זו היתד.
האגדה שהילכה אז, ושעתידה היתד. להתנפץ
במהרה. נפגשתי עם אבי בתל־אביב.
הוא אדם פיקח, בעל קסם אישי רב,
דיבר בהתייהבות והרשים אותי. שאלתי
אותו , :אבי, האם אתה רואה את התיז־מורת
כאתגר־חיים?׳ תשובתו היתה :
,כמובן. אחרת לא הייתי עושה את זה!״׳
המנצח אבי אוסטרובסקי ( )37 הוא בוגר
המידרשה למורים למוסיקה, האקדמיה הישראלית
׳למוסיקה, והאקדמיה למוסיקה
בווינה. הוא היה חבר קיבוץ להב משך
קרוב ל־ 15 שנים, ושימש כמנהל מוסיקלי
של תיזמורת הקיבוצים עד שסולק ממנה.
אחרי שעזב את המשק ניצח במשך שלוש

ח׳ פח חח1צח?
* י ל !התפוררותה הסופית של
צ התיזמורת הקאמרית של באר־שבע,
אחת הטובות מסוגה בארץ ,׳ולכך! שהיא
עומדת כיזם על סף פירוקה, אחראית
בעיקר עדה ידלין, אשתו של מי שממונה
על קידום התרבות בישראל, שר־החיינוך־והתרבות
אהרון ידלין.
התיזמורת שבה מושקעות מדי שנה
מאות אלפי לירות מכספי מישרד־הקלי־טה
ועיריית באר־שבע, סובלת מתככים
פנימיים, ושרוייה במצב של התפוררות
עקב ניהול כושל הן מן הצד המוסיקלי
והן מצד ההנהלה הציבורית שלה.
תיזמורת באר־שבע הוקמה לפני כשלוש
שנים, כחלק מתנופה רחבה שחלה בתחום
חיי התרבות בבירת הנגב. את התנופה
הזו הביאה האגודה לתרבות וחברה מייסודה
של העירייה, אותה האגודה האחראית
אף להקמת תיאטרון באר־שבע זל־יוזמות
ברוכות אחרות. בראש האגודה לתרבות
וחברה עמד בנץ כרמל, שהוא סגן-
ראש־העיר, שהחזיק בתיק החינוך והתרבות
בעירייה. פעילותו של כרמל לקידום
ולטיפוח נושא התרבות בעיר הביאה לו
הערכה רבה, בקרב תושבי עירו ומחוצה
לה, ולפני שגה אף הוענק לו פרס כינור
דוד כאות־הערכה על יוזמותיו. אלא שתהי־לתו
של כרמל היקנתה לו גם יריבים,
שהבולט ביניהם ראש־העירייה אליהו נאווי.
נאווי ביקש להתבשם מניחוח התהילה
שרכש בנץ לעצמו ומשום כך החליט לפרק
את האגודה ולהעביר את האחריות
לעירייה: בנוסף, העביר את תיק החינוך
והתרבות מידיו של בנץ לידיץ־שלו ,׳וכצעד
אחרון במסע ציד־המכשפות שלו
נגד סגנו, פנה נאווי בתלונה למישטרה
בעניין עבירות פליליות באגודה שבראשותו
של בנץ. חקירת המישטרה הסתיימה
לפני כחודש, ובימים אלה פורסמה
חוות־דעתו של פרקליט מחוז הדרום, יע־י-

קרוסהר. המסקנות: בתיק־החקירה
אין ראיות להגשת כתב־אישום, ולפיכך
נסגר התיק. הפרשה שהתפוצצה ברעש
גדול, הסתיימה בקול דממה דקה. ההר
הוליד עכבר.

בינתיים נותרה התיזמורת ללא הנהלה
ציבורית. מנהלה המוסיקלי, משך שלוש
שנות קיומה, הוא המנצח הצעיר אבי
אוסטרובסקי. ייחודה של תיזמורת באר־שבע
הוא בכך שכל חבריה הם נגנים

ואש־העיוהאשמותיה2שלי מנהלת^ ירו המועצה
באר־שבע, הגיב על
התיזמורת :״מה את רוצה ממני, שאת־מודד
עם אשת שר־החינוך?״ ועל פי״
סורי הנגנים אמר :״אסור שתהיה הפקרות!״

שנים על התיזמורת העירונית חיפה, עד
שסולק גם משם. הסיבות העיקריות שבגללן
עזב אבי את שתי התיזמורות היו
נעוצות ביחסיו עם האנשים, הן בהנהלה
והן בין ד נגנים.

פורת ^,ואש האגודה

של מישרד־החינוך, הגברת לאה
נמנית אף היא עם הנהלתה הציבורית
החדשה של תיזמורת באר־שבע, יחד עם
אשתו של אהרון ידלין, שר־החינוך.
לתרבות ולחברה
בעיריית באר־שבע, בנץ כרמל, שהוא אף
סגן־ראש־העיך, היה האיש שביוזמתו הוקמו
תיזמורת העיר והתיאטרון שלה, זכה
בכינור־דויד וראש־העיר התקנא בתהילתו.

״אבי הוא דיקטטור,״ יודעים לספר אויי־ביו
וידידיו גם־יחד .״הוא מנצח רציני,
אבל מתנהג כמו נפוליון.״ בתיזמורות שבהן
עבד ידעו לספר שהוא ״לא־אנושי, קטנוני,
ואי־אפשר לעבוד איתו.״
ואכן הבעייה הראשונה שבה נתקלה
מלכה שי היתד, יחסי־העבודה בין
אבי לבין הנגנים. העולים־החדשים נגני
התיזמורת היו מאוכזבים. ומלאי טענות
כרימון. והטענות היו כבדות :״אבי לא
גר בבאר־שבע, והיה מגיע לחזרות מתל־׳
אביב, לעיתים באיחור, ולעיתים לא הגיע
כלל. תמיד היה ממהר לחזור לתל־אביב.
הוא לא הקדיש תשומת־לב לנגנים, סירב
לשמוע את דיעותיהם, לא שיתף אותם
בהחלטות הקשורות ברפרטואר, ולא התעניין
בתנאי עבודתם.
״הוא היה מסדר את החזרות כך שיספיק
כמה שיותר בכל גיחה של לבאר־שבע.
מתוך עונת הקונצרטים האחרונה (ספטמבר
76׳ — ספטמבר 75׳) שהה שיבער,
חודשים בחו״ל. על תקופה זו הוא קיבל
שכר מלא והשתתפות באחזקת דירה ב־באר־שבע.
שכרו החודשי הגיע ל־8,000
ל״י. אגב, את הדירה בבאר־שבע עזב
כבר בינואר, ולמרות זאת המשיך לקבל
השתתפות חודשית בסך 350ל״י בשכרה,דירה
עד יולי. במקביל הוא נהג להתגורר
במלון נאות מידבר, כשדמי האיכסון
שולמו אף הם על-ידי התיזמורת.״
אבי התנגד לעריכת שינויים כשלהם
ללא אישורו, ומשום כך הצריכה כל החלטה
שיחת־טלפון ממושכת עימו בתל־אביב.
התוצאה הישירה: חשבונות-טלפון בגובה
אלפי ל״י לתיזמורת. כך היה גם כששהה
בחו״ל. שיחות־ד,טלפון היומיומיות אליו,
לחו״ל, גרמו להוצאות עצומות מתקציב
התיזמורת. חשבון־הטלפון עבור חודשיים
של היעדרות שלו הגיע ל־8,000
ל״י. את מרבית העבודה עם התיזמורת
באותה תקופה עשה מנצח־המישנה, לי־אונרד
חולסט, עולה מרוסיה.
קונצרטים רבים של אבי בוטלו בשל

האווקסטוה

המנפח המפסיד

שלוש השנים האחרונות, שימש כבר בקאריירה שלו כמנהל המוסיקלי
של תיזמורת הקיבוצים וכמנצחה של תיזמורת חיפה. משני
המקומות הללו נאלץ להיפרד אחרי שהסתכסך עם אנשי התיזמוות

תיזמורת העיר באר־שבע, המורכבת
כולה מעולים־חדשיס — מארצות־.
הברית ומרוסיה — היתר, ונשארה בעלת פוטנציאל מיקצועי מעולה,
שבמידת האפשר אף בא לידי ביטוי בקונצרטים ברחבי

ללא־תקנא. גם בבאר־שבע הצליח לרכוש את שינאתם של נגני
התיזמורת, כולם עולים־חדשים, עד שסירבו אף להימצא במחיצתו
הוא זילזל בעבודתו, גרם להוצאות־יתר ולביזבוז־כספים
מיותר, ושהה בחו״ל — לצורכי עבודה — חודשים רבים מדי-
שנה, למרות שמשכורתו עבור חודשים אדה שולמה לו במלואה.

הארץ. אך אפילו התיזמורת המעולה ביותר לא תוכל לתפקד
במיטב יכולתה ללא הנהלה טובה ומסורה, ללא תנאי־עבודה
נאותים ובתוך אווירה של תככים וקנוניות. בשבוע שעבר הכריזו
נגני התיזמורת על מרד גלוי, ופוטרו מעבודתם כאיש אחד.

היעדרו. באחרים הוכנסו בתוכנית שי ושבוע לפני הקונצרט התברר שנמכרו
נויים של הרגע האחרון. אף לא קונצרט רק 20 כרטיסים מתוך .900 אבי השתולל,
והאשים אותי בכל. הלך להיות ביזיון
אחד בסידרת המינויים, שעליו ניצח אבי
גדול. לבסוף חולקו הכרטיסים במרכזי־אוסטרובסקי,
נוגן לפי התוכנית המקורית.
קליטה, האולם היה כמעט מלא, והבימספרת
מלכה שי :״בינואר 76׳ נסע
אבי לחו״ל. הוא חזר כעבור שלושה ח ד. קורת שיבחה את ההופעה.״
כישלונות רבים נמנעו תודות ליכולדשים,
לא טרח כלל להתקשר לתיזמורת,
שהה בארץ כחודש, ונסע לחו״ל לחודש תם הגבוהה של הנגנים, לאחריות הרבה
נוסף. כשחזר, באמצע יוני, היה זה ימים שבה התייחסו לעבודתם, ותודות ׳למוסר־ספורים
לפני מועד הקונצרט האחרון שלו העבודה הגבוה שהביאו עימם מארצות־למנויים.
בדיוק אז פנו אלינו מיד ושם מוצאם.
שכרם של הנגנים היה נמוך (כ־2,200
בהצעה שננגן בטכם־הזיכרון הממלכתי של
יום־השואה. היה זה כבוד רב. כיוון שה ל״י ברוטו לחודש) ,הסכם־העבודה הקיטכס
עמד להיות משודר ברן־יו ובטלווי בוצי עימם משפיל. מלכה פנתה אל אבי
זיה. הנגנים העולים התלהבו במייוחד, שכן בעניין תביעות-השכר שלהם, אך הוא הז הירה
שלא תעז להתייחס אליהם.
עבורם יכלה זו להיות חווייה מרגשת.
״אני הסכמתי מייד. אבי היה בחו״ל,
היחסים בין המנהלת האדמיניסטרטיבית
וכשחזר — סירב בתוקף להופיע בטכס לבין המנהל המוסיקלי היו מתוחים, מאז
מעין זה. קונצרט אחר, עם הכנרית־העו־ הקונצרט בבית החייל. על גודל השינאה
לה בעלת השם העולמי סילביה מרקובי -שרחשו הנגנים למנהלם עמדה מלכה רק
נידחה מהאביב לקיץ, בשל היעדרו בעת סיור שיל התיזמורת בצפון הארץ.
״באחד הערבים,״ היא מספרת ,״חגגנו
של אבי מהארץ. הקונצרט אמור היה
בבית החייל, כשהקיץ בעיצומו, את נישואיהם של שניים מהנגנים. הח ומי
בכלל הולך לקונצרט בתקופה לטנו להזמין את אבי (שכמובן לא השהתוכנית
שבחר אבי היתה גרועה, תתף בסיור) לאירוע. מייד כשהגיע, באי
חור
של שעתיים, קמו כל הנגנים ועזבו
את המקום.״

אשמו של השר
ה שתלטה
האדמינסטרטיבי
ה צוו ת
ך* לב
^ פעמה תיקווה שתקום הנהלה ציבורי!
,:אשר תפקח על עבודתו של אבי
אוסטרובסקי, ותדאג להכניסו לתלם וליישב
את חילזקי־הדיעות. בספטמבר השנה
הוקמה הנהלה ציבורית כזו, בת 11
חברים ביניהם היו גם: לאה פורת, יו״ר
המועצה-לתרבות־ולאמנות של מישרד־החינוך;
עדה ידלין, חברת קיבוץ חצרים,
והמנצח אבי אוסטרובסקי, המנהל המוסיקלי.
לחברי
ההנהלה החדשה לא היה מושג
כיצד מנהלים תיזמורת, מהיותם ציבור
מיקרי של נציגי מוסדות. היחידה בעלת
הכשרה מוסיקלית היתד. עדה ידלין, שהיא
מורה למוסיקה בחצרים וחברת מקהלת
הקיבוצים היא, שהכירה את אבי עוד מקודם,
נפגשה עימו והוקסמה מאישיותו.

מלכה פנתה אליה ושיטחה בפניה את
הבעיות העיקריות העומדות בפני התיז־מורת.
היא קיוותה שעדה תיפגש עם הנגנים׳
תשמע את טענותיהם, תבדוק את
המצב בתיזמורת ותנסה להגביל את הש-
תוללותו הרודנית של אבי.
אך עדה סברה אחרת. כבר בישיבת-
ההנהלה הראשונה אמרה עדה ידלין בנוכחות
אבי, מלכה ושאר חברי ההנהלה
הציפורית, כי כאשר מתגלעים חיכוכים
בין המנהל המוסיקלי לבין המנהל האדמיניסטרטיבי,
חייב האחרון ללכת — חד-
וחלק. ואם לא די בכך, עדה פנתה ללאה
פורת, יו״ר המועצה־לתרבות־ולאמנות, והודיעה
לה שמלכה שי התפטרה מתפקידה•
בל זאת, מבלי שהיה לכך כל ביסוס
במציאות.
מי שכן הזדעזע היו אנשי התיזמורת.
הנגנים העולים, שעד אז חששו לפצות
פה, הזדרזו ושלחו מיכתב אל מלכה, עם
העתק להנהלה, שבו ביקשו ממלכה שתחזור
בה מהתפטרותה.
גם רחל רימר, המזכירה הוותיקה האחראית
על הקונצרטים לנוער, שעד אז לא
השמיעה קולה, אזרה אומץ וכתבה מיב־תב
חריף להנהלת התיזמורת, ובו פירטה
את מעלליו של המנהל המוסיקלי במשך
שלוש שנות עבודתו — בעובדות, מיס־פרים
ותאריכים. מלכה שי חזרה אל ה־תיזמורת,
לא לפני שנפגשה לשיחה עם
ראש־ד,עירייה, אליהו נאווי.
נאווי שמע את העובדות, העיר מיספר
הערות כלליות ולבסוף סיכם :״מה את
דורשת ממ1י, שאתמודד עם אשת שרד,חינוך?״
במישפט זה התמצתה הבעייה
כולה. כעת כבר לא היתד, רק בעיית אבי
אוסטרובסקי, כי אם בעיית עדה ידלין.
שכן עדה, שהיא אשת שר־ד,חינוך, היא
גם בתו של ד,ח״כ הוותיק דויד הכהן,
והיא ידועה כאשד, קאפריזית ומפונקת
שהורגלה לקבל כל מה שהיא רוצה. היא
מודעת היטב לעוצמה שבידיה מכוח היותה
אשת שר־החינזד, יודעת שאנשים
נמנעים להתמודד עימה בשל כך, ונהנית
מן ההשפעה שמקנה לה מעמדה.
למעשה שלטה עדה בהנהלה, והכתיבה
את המדיניות. כל אנשי ההנהלה ידעו
כבר מה הטענות נגד המנצח, אך הוא
ידע את לב מי לרכוש, ולמעשה טירפדה
עדה כל אפשרות לנקוט נגדו צעדים
כלשהם. באותה עת הוחל במגעים עם
אבי על חוזה־עבודה חדש. הוא דרש
מוועדת־הכספיס של ההנהלה הציבורית
(שבה חברים ריבלין, הדרי, בלום, הכט־ליננר
ועדה ידלין) שכר שנתי של 150,000
(המשך בעמוד )43

קולנוע
ס ר טי

רוק כוכב עליון
־ רוקי, סרט צנוע ואלמוני •שקפץ לפתע
לכותרות, מהווה את אחת ההפתעות הנעימות
•של השנה. ראשית, זו תמיד הפתעה
נעימה לגלות שסרט אשר הפקתו
עלתה פרוטות, עומד להכניס לקופות
מיליונים (ההערכה כיום היא• ,שהכנסות
הסרט יגיעו ל־ 40 מיליון דולר, לעומת
המיליון הבודד שהו־שקע בעשייתו)• .שנית,
משם •שיחד עם הסרט צץ אל הכותרות
כוכב חדש, ששמו סילווסטר סטאלון העתיד,
אולי, להנהיג סוג חדש •של כוכבות
הוליוודית: שחקן •שהוא גם תסריטאי.
ואכן, סטאלון הוא האי־ש •שחיבר את התסריט
לרוקי, וסירב במשך שנים להניח
את התסריט מן היד, משום שאף אחד מן
המעוניינים בכתוב, לא נכנע לדרישת
המחבר להפקיד בידיו את התפקיד הראשי.
סטאלון, בן אחת משכונות־העוני האלימות
ביותר •של ניו־יורק, בן לאם ממוצא
צרפתי בעלת מעהגים מוזרים, שהתפרסנה

מחייתו כסדרן בבית־קולנוע. אלא •שכדרכו,
הוא נזרק נם משם, אחרי •שניסה לספסר
בכרטיסי״כניסה, ולא הבחין •שהלקוח
•שלו היה ...בעל בית־הקולנוע.
תיקווה לאדם הקטן• .שעה שאשתו
המשיכה לעבוד כמלצרית, הצליח למכור
כמה רעיונות לתסריטים לטלוויזיה, ואף
זכה בתפקיד־מישנה בסרט מסוג ג׳ בשם
אדוני פלאטבו. שנה שלמה התהלך כאשר
הרעיון לסרט מקנן במוחו עד שבהתפרצות
אדירה, תוך שלושה ימים• ,שפך את
כל הגיגיו על הנייר. התוצאה: תסריט
בשם רוקי, על מתאגרף אלמוני חסר־חשי־בות
שנבחר, בשל חוסר-הסיכויים שלו,
להתמודד עם אלוף־העולם, הזקוק לתחרות
כדי לשמור על תוארו. הכל בטוחים
מראש בתוצאת הקרב. הכל, חוץ מרוקי
עצמו• ,שאינו מוכן בשום פנים להיות
קורבן מובל אל הטבח, ומתכונן בכל הרצינות
להוכיח שיש עוד תיקווה בעולמנו
גם לאדם הקטן,
התסריט הדליק מייד התעניינות בעיר
הסרטים. שחקנים כמו ג׳יימס קאן, ברט
ריינולדם ורייאן או׳ניל היו מוכנים לר,ו
ציות
ציפורניים בשיטה מהפכנ
באמצעות וויומוי :1לעדי נווואינו
מזיק ל ציפו רני י 0ושומר עליהן
רחוב שרת 33ת״א, סל 456762 .
פתוח נין השעות 09.00 — 18.00

בזל

בית המסג׳ מספר 1
בי שר אל
מסג׳יסטיות יפהפיות
באווירה אקסקלוסיבית.
שרות מעולה׳ יהס אישי.
מיזוג אוויר מלא, נקיון למופת.
סאונה.
כזל 31 תל־אביב, טלפון 233256
(ליד מככי־האש)
חנייה

בשפע.

פתוח: מ־ 09.00—21.00 רצוף
ובשבת.10.00—19.00 :

סידווסטר סטאדון כ״רוקי״
שחקן שהוא גס תסריטאי

להנאה מושלמת אכר־מין נשי מלאכותי שלח המחאת דואר/צ׳ק על סך
— 50.ל״י לת.ד ,24004 .תל־אביב
ותקבל בדואר חוזר את המוצר
לכתובתך.

סודיות מובטחת —

המנוי
קי בלתח שבון,
אנ א, פרע או תו
בהקדם

מהלקח ר.מ 1ו״

סיו השאר כרקדנית מיחיק^הול וכמנחשת*
עתידות, ואב •שהחזיק בכמה סלוני יופי,
היה בילדותו. ובנעוריו אחד מאותם מיקרים
קשים לטיפול, שנזרקו אפילו מבתי-
ספר למיקרים מיוחדים, וזעק את מחאתו
המתמדת ;נגד העולם בדרכים מקוריות
משלו: למשל, ציד־זבובים על מיכסה ה־קאדילאק
החדש של אביו, בעזרת צינור
מתכת, או גילוח כל הפיאות הנוכריות בתער
חד, בבית־הספר לספרות שאותו -שנא
בכל ליבו.
הוא גילה, במיקרה, נטייה אל המישחק,
למד דראמה באוניברסיטת מיאמי, חזר ל־ניו-יורק
וזכה בכמה תפקידים פעוטים
(ביניהם בסרט של וודי אלן בנות, ובמחד
מר עירום) .אבל מאחר שההצעות למישחק
היו נדירות ורחוקות זו מזו, התפרנם ל־

פיע בו בתפקיד הראשי, והסכומים שהוצעו
לסטאלון תמורת סיפורו הגיעו עד ל-
285 אלף דולר. אלא שהוא עמד על שלו,
דרש אח התפקיד הראשי לעצמו.
מועמד לאוסקר. אבל העקשנות השתלמה,
בסופו •של דבר. סילווסטר הסכים
אומנם להסתפק ב־ 23 אלף דולר תמורת
השתתפותו והתסריט גם יחד, ולקבל את
כל •שאר השכר באחוזים מן הרווחים ה־אפשרייב
(עיסקה •שכיום מסתברת ככדאית
מאד, אבל לפני התחלת הצילומים לא
היתה יו זר מהימור) .עכשיו בבר מדברים
על סילווסטר סטאלון כעל אחר המועמדים
האפשריים לפרס האוסקר בחודש
אפריל הבא, ולא סתם פרס — אלא סיכוי
•שבפעם הראשונה יהיה הזוכה עבור ה
מישחק •כתיבת הוזסריט, אותו אדם עצ
העולם ה8 1

(המשך מעמוד )41
ל״י. למרות מצבה הכספי הקשה של
התיזמורת, המליצה הוועדה לאשר לד
135,000ל״י, וכן אפשרות לשהות שלושה
חודשים בשנה בחו״ל.
אחרי שהעניין דלף החוצה קמה סערה
ציבורית בעיר.
מליאת ההנהלה הציבורית החליטה להאריך
אוטומטית את החוזה הקודם, שלפיו
משולם לאבי שכר של 8,000ל״י לחודש
והוא רשאי לשהות בחו״ל למטרות ניצוח
ללא הגבלת זמן. מלבד החוזה עם אבי
לא דנה ההנהלה בשום בעייה שעמדה על
הפרק, לא בחיכוכים שבין אבי והנגנים,
לא במצוקה הכספית שבה שרוי׳ה התיז־מורת,
ולא בתנאי־העבודה של הנגנים.
ההחלטה היחידה שנתקבלה היתד, בדבר
הבאתה של רות שחר, כיועצת זמנית
לעניינים אדמיניסטרטיביים.

>\7רת
ה ק רנ פי ם
הבועה (פריס, תל-אביב, שווייץ)
— אם צריך להתייחס לסרט זה
כאל יצירה ישראלית, משום ש.
הבמאי
רפאל רביבו הוא כזה, הרי יש לשבחה על עבודה
נקיה, על העזה בבחירת הנושא, על עבודת צוות טכני משובחת.
על הדרכת שחקנים משביעת״רצון — בקיצור, על
מוצר שאינו מבייש.
לעומת זאת, אם צריך לראות סרט זה כחלק מן הקולנוע
השווייצי המתעורר, כי הרי הסרט נעשה בשווייץ ועלילתו
מתרחשת בז׳נבה, חלק נכבד מן הזוהר שלו מתעמעם.
העלילה הסימלית, המתרכזת בסופר על סף ההצלחה,
שנאסר לפתע על״ידי המישטרה החשאית ונחקר באכזריות
על־ידי בלשים אדישים למרות שאינו יודע אפילו מה
רוצים ממנו, מזכירה להפליא כל מה שנכתב בתיאטרון
האבסורד, ואת כל צאצאיו הרעיוניים של פראנץ קאפקא.
אילו ביקר יוסף ק. בארץ הקרנפים, וד<ן י שאי־אפשר היה
לצפות אחרת.
כל הנושאים שבהם מטפל רביבו, מוכרים וברורים מאד.
אלא שהמסגרת העלילתית שבה מלביש רביבו את
המרכיבים הללו פשטנית ודלה מכדי לשאת סרט עלילתי
באורן מלא, ולא פעם מתעוררת ההרגשה כאילו די היה
בסרט קצר לשם כן. מה עוד שרביבו אינו מנסה לנתח
תופעות, אלא רק להציגן בלבד.

לה־קוק לשאנס וז׳ילט -איפה קאפקא? .
מאידן, יש לציין שברנאר לה-קוק (הסופר הנאסר) ו־קאתרין
לשאנס (ידידתו, היחידה שמנסה באמת להצילו)
נסחפים בסיפור ומאמינים בו בלב שם, ופרנסואה מאסטר,
בדמות חוקר המישטרה, מכניס לתוך הסצינות שבהן הוא
מופיע את הציגה הסרקאסטית האופיינית לסרטיו האחרונים
של בוניואל. וזר* בסופו של דבר, מקור״השראה לא
רע כלל.

כעור
יי דל מי טן פי ד ל (תכלת, תל־אביב,
פולין — ארצות־הברית) —
בקולנוע, כבשאר האמנויות, יש
לאופנה חשיבות מכרעת, המאפילה לעיתים על כל השיקולים
האחרים. והרגלי-אופנה אלה יכולים, למשל, להחליט
כי סרט שהיה יצירת״מופת לפני 40 שנה הוא כיום
קיטש, ואילו סרט שהיה קיטש לפני 40 שנה, הוא היום —
אם לא יצירת-מופת, כי-אז לפחות נושא לערגה ולנוס־טאלגיה.
זהו
בערן המיקרה עם יידל מיטן פידל, אחת מאותן
אופרטות אידישאיות שנולדו במיזרח״אירופה והגישו ליה דות
העולם גירסה ממותקת־מחייכת־דומעת׳ על חיי היהודים
שם• ואם אפשר להבין, ללא קושי, את התפקיד החברתי
החיוני של אופרטה מעין זו לגבי בני פולין ורוסיה
של אותם הימים (מיזמור עוזר תמיד לשכוח קצת את
הצרות) ,הרי קשה להאמין שאפילו אז התייחסו לעניין
ברצינות.
היום, צפייה חוזרת בסרט זה, שנעשה ב ,1934-היא
חווייה המזכירה ביקור במוזיאון. אפשר לשמוע את שירי
מאנגר לפי מוסיקה של אלשטיין, לראות את מולי פיקון
מתחנחנת לפי מיטב המסורת של הבמה האידית, ולחזות
בסיפור על כליזמר זקן ובתו הצעירה, המתחפשת לנער לבל

כלייומר ובתו מקימים אורקסטרה
תעורר יצרים אפלים בגברים שבהם פוגש הזוג בנדודיו.
אל האב והבת מצטרפים אחר כן, עוד כליזמר מבוגר, ועוד
צעיר אחד, והם מקימים כימעט ״אורקסטרה״ .נו, ואם
יש כליזמר צעיר, וכליזמרית צעירה ומחופשת, ההמשן
אינו מצרין כל הסברים.

ה א מרי ק אי ם
ה מכוערים
ה או ר חי ם (סינמה ,2תל־אביב,
ארצות־הברית) — סירטו של איליה
קאזאן, שנעשה לפני יותר
מארבע שנים, הגיע לארץ בקול דממה דקה, אולי משום
שאיש מן המעורבים בהפצתו, אינו מאמין יתר על המידה
במוצר שבידיו.
ולשם שינוי יש לומר שהפעם, הצדק עימם. קאזאן, שהפיק
סרט זה — המבוסס על תסריט של בנו, כריס —
בתקציב זעום, במצלמת סופר־ 16מ״מ, ועם שחקנים אלמוניים
החליט, לשם שינוי, אחרי קאריירה ארוכה של סרטים
אשר העיקר בהם היה הדמויות, שאותן היטיב לפתח
במהלך הסרט, לעסוק בראש וראשונה בפוליטיקה.
מה שיצא מרצונו העז שלו לומר דברים חשובים ובעלי״
מישקל, הוא סיפור על חמש דמויות •המתנגשות בתון בית
בודד בלב שממה מושלגת. בעל־הבית הוא סופר אמריקאי
מן המסורת הישנה, המאמין עדיין בערכי הגבריות העי לאית
(לרגעים נדמה כאילו זוהי פארודיה על המינגוויי
ונורמן מיילד בעת־ובעונה״אחת) .לידו חיים בתו, ובעלה,
שעשה את שירותו הצבאי במילחמת וייט-נאם. והנה, למקום
מזדמנים שניים מחבריו-לנשק של הצעיר, שאותם הוא
מסר בזמנו לידי השילטונות לאחר שלכדו נערה וייט״נאמית,
התעללו בה, אנסו ורצחו אותה.
כל זה יכול היה להיות טוב ויפה, אילולא היתה כל

מקווי וג׳ויס -הבעייה של החוזרים
דמות בסרט תלויה בסמל שהיא מייצגת עד כדי הפיכתה
לשאבלונה. המצלמה, המוחזקת לעתים קרובות מאד ביד,
מדגישה את הטכניקה של העשייה, ומונעת הזדהות מיידית
עם המתרחש על המסן, התוצאה היא מעין פסיכו-
דראמה תיאורטית, שאינה מצליחה ללכוד את הצופים
בבעיותיה אלא לעיתים רחוקות.

ה מנ הלת צדקה;
,אך פו טר ה
,ך* ות שחר 51 ידועה היטב בחוגי המו•
סיקאים בארץ, בשל הוותק הרב שלה
בניהול תיזמורות. אישיותה שנויה במח לוקת
בין יריביה, המצביעים על תכונות
שליליות באישיותה, לבין חסידיה המצביעים
על ניסיונה הרב ויכולת־האירגון
שלה.
רוב אנשי ההנהלה לא ידעו, למעשה,
מיהי רות שחר, מלבד לאה פורת המ כירה
אותה היטב. אך מורא אשת השר
הממונו עליה (המועצה־לתרבות־ולאמנות
שייכת למישרד־החינוך) נפל עליה, והיא
לא הזהירה את חבריה.
באותה עת חיברה מלכה שי תזכיר
לחברי ועדת־הכספים, שבו הסבירה את
מצבה הכספי הקשה של התיזמורת והת־יריעה
על ביזבוז כספים במוסד. ההוצאות
הישירות מפעולות ההנהלה הציבורית
הסתכמו ב־ 20,000ל״י לחודש.
ימים אחדים לאחר הקראת התזכיר,
בתחילת דצמבר השנה, פוטרה מלכה שי.
יחד עימד, פוטרה גם רחל רימר. השבוע
פרץ מרד גלוי של נגני התיזמורת. הם
סירבו להופיע עם אבי אוסטרובסקי בירושלים
בקונצרט, שעמד להיערך יומיים
אחרי שחזר המנצח משהות של חודש
וחצי באירופה. תגובת הנהלת התזמורת
היתה: פיטורם של כל נגני התיזמורת.
כתוצאה מכך סערה באר־שבע כולה.
1בירת הנגב, שעד כה היו רק תוצאות
משחקי הכדורגל של, הפועל באר־שבע,
מסוגלות להוציא את תושביה משלוותם,
רגשה בשל שערוריה תרבותית־אמנותית,
המאיימת להפיל את השלטון המוניציפאלי.
אבי אוסטרובסקי עצמו סירב להגיב על
האירועים, וכמוהו גם חברים אחרים בהנהלה,
בתוכם עדה ידלין ולאה פורת.
היחידי שהתייחס לעובדות החמורות בדבר
מצב התיזמורת היה עורך־הדין זאב ריב־לין,
יו״ר ההנהלה הציבורית. הוא הסביר
שעבודתו של אבי תופסק, אך רק בעוד
שנה .״למעשה,״ אמר ,״אנחנו מסכימים
עם רוב דבריה של מלכה שי ״.אם כך,
מדוע היא פוטרה 1על כך סירב ריבלץ
להרחיב את הדיבור, בנימוק שזהו עניין
פנימי.
ראש־ד,עירייה אליהו נאווי, הסביר שהוא
נותן גיבוי מלא להנהלת התיזמורת,
היות שיושבים בה אנשי־ציבור מן הראשונים
במעלה. הוא סומך עליהם, ואינו
רואה צורך להביא את הנושא בפני מועצת
העיר. אשר לעצם הצעד הקיצוני
של פיטורי כל הנגנים העולים. נימק זאת
ראש העירייה בכך ש״אסור שתהיה הפקרות״
.בהתייחסו לנגנים אמר נאווי :
״הם רוצים את ראשו של אבי, הם קיבלו
אותו, והוויכוח הוא על מועד ההוצאה־להורג.
אם על זה הם שובתים, אז צודקת
ההנהלה.״
אחרי פיטוריה כתבה מלכה שי מיכתב
להנהלת התיזמורת, עם העתקים לראש־העירייה,
לסגניו וליובל רוזנסקי ממיש־רד־הקליטה
בירושלים. במיכתב, שלא זכה
בתשובה, היא מתארת את מחדלי ההנהלה,
מסבירה את הצורך בפיטוריו של אבי
אוסטרובסקי, ובין השאר כותבת אינכם
יכולים לדרוש מקבוצת נגנים, עולים־
חדשים, ששתקו במשך שלוש שנים וסוף־
סוף העזו להתקומם ולומר די, להמשיך
לעבוד עם אבי אוסטרובסקי. אתם יכולים
להביא לשבירתם, אך בכך תהיו אחראים
לכך שכל מה שמעוות וכלת־ צודק במיג־הל
הציבורי במדינת ישראל — ינחל ניצ חון
נוסף ...אני, כישראלית, עומדת בושה
ונכלמת בפני עולים אלה...״

כלבים שוטי 1
(המשך מעמוד )13
בנוער הגרמני, אונסים את הגערה ומשעבדים
את הנער, עד ישאלה מתקוממים
ורוצחים את מדכאיהם, לקול תשואות הקהל.
עוון׳ ,גרמניה ! התפגרי, יהודה !
אצל הנאצים לא היו קיימים גוונים של
אפור. הגרמנים היו נהדרים, היהודים ומשרתיהם
היו תת־אדם.

כזהו, כדיוק ,״הכבוד האבוד שלי
קתריגה כלום״ .אלא שבמקום
זיקני־ציון באו כאן זיקני־ הימין.
שאר העלילה נשארה כפי שהי
תה כימי נכלם.
נערה גרמניה תמימה, עוזרת־בית יפת״
נפש, נתקלת באידיאליסט גרמני נרדף
ומתאהבת בו. השלוחות של שילטון הרשע
עוקבים אחריו, עד לחדר״המיטות שלה.
עם שחר באים הקלגסים. הם לבושים
כאנשי־המאדים, באפודות ובכובעי־מגן
בלתי־אנושיים, יצורים שטניים חסרי־פנים.
הם פורצים לדירתה, דוחפים אותה
בגסות, מפישיטים אותה עירומה כדי לערוך
בה חיפן ש וגודרים אתה לחקירה.
זיגפריד הצעיר — שמו לודוויג בסרט —
נמלט בעזרתה מפני הקלגסים.
עיקר הסרט מוקדש לפעולת העיתון
המישטרה משרתת אותו ומוסרת לו את
פרטי חקירתה של קתרינה התמימה. העיתון
מתאר אותה כזונה קומוניסטית. ה־אידיאלייסט
מתואר כמיפלצת אנארכיסטית
מגואלת־בדם, מהפכן ושודד־בגק העיתונאי
הרשע פורץ אל מיטת־חולייה של
אימה הגוססת שד קתרינה, וגורם למותה.
הוא משקר, מרמה׳ גונב. בסוף הוא בא
אל קתרינה ומציע לה להתמסר לו.

היא מוציאה אותו להורג, כדור
אחרי כדור, לקול צהלת הצופים.
במרתף בית־הסוהר
ואהוב־ליבה.

{אירופה, כמו בישראל,
ילדים ומבוגרים
אוהבים, לאכול את
מעדן החלב ״דני

הנו ע ם

שלד 1

על כל גביע של ידני״
מוטבע תאריד המציין
את טריות המוצר.

או תו

ביו ל או מ•
ו 6ז 3כ 0-1ץ 0ז 3

כדור הזהב
של הפיס
הסכום המיועד
השבוע בפיס
לסר כל הפרסים

3,844.000 די

נפגשים

קתרינה

כסוף: קאדיקטורה של הלווייה,
שכה שם היינריך כל כפי איד•
העיתונות האכזרי סיסמות נלעגות
על חופש־העיתונות, הדמוקרטיה
ושאר האכיזרים של שילטון־הדי
כוי הכורגני.
פרימיטיביות הגסה של המלא־
1 1כה כולה כימעט לא תיאמן. אין כימ־עט
כלי מן הסדנא •של יוזף גבלס אשר
מייצרי סרט־הסתה זה לא השתמשו בו.
הגיבור הוא טהור מטהור. אין הוא טרוריסט
משליו־פצצות, חלילה, אלא סרבו־מילחמה
המתנגד לאלימות, עריק שלקח
עימו את קופת־הגדוד. אין הוא יכול להזיק
לזבוב. הגיבורה אמנם לקחה מגבר
מתת בשווי 30 אלף לירות, אבל היא
תמה כגיבורה של ריכארד ואגנר.
העתונאי היא חלאת המין האנושי. אין
מעשה שפל שאינו מסוגל לו. כשמוחו
הפרוורסי אינו עסוק בהמצאת שקרים נתעבים
לפירסום בעמוד הראשון, הוא מציע
הצעות מיניות מגונות לכל הנקרית בדרכי.
הוא בעל שערות שחורות (•שימו
לב!) ,חזות אוריינטלית מובהקת, צחוק
ציני ומושחת. בכל סרט נאצי יכול היה
להופיע, בלי שינוי, בתור היהודי המתועב.
כדורי האקדח טובים מדי עבורו.

אין הוא עיתונאי אחד של עיתון
אחד, כעיר אחת. הוא העיתונ
ו ת, כד כולה — חרף כמה מידים
•חסודות שד מס־שפתיים.

אין בסרט אף בן־אדם נורמלי אחד.
הטובים והרעים הם קאריקטורות, מכשירים
להשגת האפקט התעמולתי ה־מייועד.

כאשר
הצופה יוצא מאודם־קול-
נוע, הוא משוכנע שצריכים לירות
כעיתונאים כמו ככדכים שוטים,
•טהופש־העיתונות אינו אלא מכשיר
שד זדון, ושהמישטר הדמוקרטי
כולו הוא אוייכ האדם.
•שום סרט של גבלס לא הגיע להי-שג
כזה. פשוט לא עמד לרשותו סופר כישרו־ני
כמו היינריך בל.

תן טרמפ לחייל

ך* מיקרה מוצג סרט־הסתה זה בארץ
^ בד בבד עם הצגת כד אנשי הנשיא,
המעלה על נס את העיתונאי החופשי והמראה
את החשיבות המכרעת של העיתונות
במערכת החברה הדמוקרטית.
אין אלה שני סרטים בילבד. אלה הם
שני עולמות:
התודעה קאית מול
הגרמנית, ההפרעות הנאציזם.

הדמוקרטית האמריהתודעה
הטוטאליטרית
שעדיין לא התגכרה על
הנפשיות שהולידו את

במדינה
(המשך מעמד )36
לוחית זיהוי בדומה לשוטרים, הקלה עליהם.
במיוחד הצטיין ביניהם בחור בשם
יוחנן אלככנדרוני. במסווה •של •שמירת
חוק חיכה ,-לה בעיקר נשים, והדף מהמקום
עיתונאי •שהיה עד למעשיו.
גם אחרי •שהתרחקו המפגינים מרחבת
המוזיאון, ופיו לרחוב הראשי, לא הירפו
מהם השוטרים. יחד עם סוללת הניידות
הם עקבו אחריהם, התנגשו עימם יצרו
כרבוקציות •שיאפשרו לבסוף להכניס כמה
מהמפגינים למכונית המעצרים. אחד הנוכחים,
שספק אם השתייך על קבוצת
המפגינים, הואשם בהפרעה לשוטר במילוי
תפקידו והוכנס בכוח למכונית
קורטינה מ־שטרתית. הצעיר, יצחק לאור,
הוסע מן המקום במד,ירית, לקול זעקות
חברתו שקראה לשוטרים •שלא להכותו
בתוך הניידת.
״לא צריך רישיון״ .צלם העולם הזה
נעצר אף הוא והוכנס לניידת־המעצרים.
עצר אותו מפקד המחוז בכבודו ובעצמו,
באשמת ...התחזות לעיתונאי. כאשר נשאל
הפקד פירסט לסיבת השתוללותם של
אנשיו, השיב :״ראית פעם יהודים מתפזרים
בלי מכות?״ ולגופו של עניין
הסביר :״ההפגנה היא ללא רישיון. אנו
חייבים לשמור על החוק ולפזר את המתקהלים.׳׳
דובר
מישטרת מחוז תל־אביב. פקד
אבינועם כהני, היה מקורי יותר בהודעה
שמסר לעיתונות :״היתד, נוכחות •שקטה של
כמד, מפגינים -שלא גרמו לשום הפרעה
ולא הפרו את הסדר. המתקהלים התפזרו
כעבור שעה בשקט, מבלי שהיה צורך
להפעיל כוח.״
כשנשאל אם היה למפגינים רישיון, הסביר
כהני •ש״אין זה חשוב. הם לא הפריעו
לאיש, ולא היו צריכים רישיון לדבר כזה.״

דרכי אדם
נישואין בצל הפחד

אחרי שגים יט? התוגה זמנית,
מגלמת עתה השחקנית פתיה
סרק תפקיד ראשי בהצגה
כשם זה
הוא ק־רא לה ״פליטה ועקודה״ ,והיא
מכנה אותו ״נכנע ושבוי״ .היא השחקנית
בתיה ברק• ,שנולדה במחנה־פליטים בגרמניה
ומכונה כך בפי בעלה, שהיה שבוי
מפורסם במילחמת יום־הכיפורים, הד״ר
נחום ורבין.
בתיה •נחום, החוגגים היום מלאות •שלוש
וחצי שנים לנישואיהם, החלו את חיי״
הנישואין שלהם על בסיס •של חתונה״זמ״
נית, מנדש כשם ההצגה החדשה שבה מככבת
כער, בתיה, והרי זה מיקרי בהחלט
בילבד, ששם ההצגה חופף את פתח דרכם
המשותפת, שהחלה בהיכרות מיקרית על
הוף הים. ההיכרות- ,שהחלה כרומן־בזק סוער,
הפכה לאחר מיספר חודשים רישמית,
כשהודיע נחום להוריו- ,שנדהמו בתחילה,
על נישואיו הקרובים. אביו •של נחום הוא
רופא־הילדים הנודע פרופסור בן־ציון
ורביו, ואמו היא הציירת פניה ורבץ, ששמחה
על התוספת האמנותית למישפחה.
חתונתם •של השניים נערכה בהתאם ל־לוח־ר,זמנים
העמום •של בתיה• ,שהיתה או
שחקנית עולה בתיאטרון הקאמרי.
ריצה אחר אישים. בחוד-שים הראשונים
לנישואיהם כימעט שלא התראו זה
עם זה, בגלל עבודתם. בתיה. שכרסה כבר
היתד, בין •שיניה, לא חדלה להופיע, ובדיוק
אז פרצה המילחמה. עוד קודם־לכן גויים
בעלה, ובשבוע הראשון למילחמה אף לא
ידעו מה עלה בגורלו.
בתיה זכורה להורי •שבויים רבים בזכות
פעילותה באותה עת, ואף שהיתה בחודש
האחרון להריונה רדפה מבוקר ועד ערב
אחר אישים חשובים, כדי ללקט פירורי־מידע
״לחפש תמונות בעיתונות הזרה ו־בשגרירויות.
היא גייסה מכרים, ואף ניסתה
להפעיל את השפעתו של גיסה. ח״כ
יוסי •שריד, והקשיבה במשך •שעות לשידורי
קול־קאהיר.
בבית הזוג •שמורה קסטה מוקלטת, שבה
ר,צליחת בתיה לקלוט את אות״החיים הראשון
מבעלה, באמצעות דרי־שת־שלום ששלח
מעל גלי־האתר. יותר מאוחר החלו
מתפרסמים גם תמונותיו ומעשיו, בכלי-
התיקשורת בארץ ובעולם.
הוא נודע בפי כל בשם ״רופא השבויים״,
והתפרסם תודות לניתוח הכירורגי הנועז.
44 העולם הזה 2052

במדינה

שביצע בתנאי־שדה באחד מחיילי המעוז
שלו, ובכך הציל את חייו של הפצוע. הוא
היה גם האיש שניהל את המשא־והמתן עם
חיילי האו״ם על תנאי כניעת מעודהמזח,
שבו שירת.
אחרי ששוחרר נחום מן השבי המצרי
נולדה הבת, והוא הספיק להשתתף בשיטחה
כשראשו המגולח מזכיר לכולם מניין
חזר. לבתם הם קראו בשם רנה (כמו
אנה) ,גזור מן השם רנן, שהיה שם־הצופן
של המעוז.
סיוטים עד מוות. אומרת בתיה:
״רק אחרי לידת הבת התחלנו, בעצם, ב־חיי־נישואינו.
לפני כן כמעט שלא התראינו,
וקשר ממשי עוד לא הספקנו לבנות.

שנות מישחק שבהן מילאה קשת רבגונית
של תפקידים שונים.
היא הצטרפה לצוות תיאטרוני שהעלה
את המחזה שחולל סערה חברים מספרים
עד ישו, ולאחר־מכן השתתפה במחזה שעורר
ויכוחים לא פחות, מחזהו של עמוס
קינן הן עודני מאמין בך.
אחרי מחזות אלה החלו מזהים אותה
כבעלת דיעות שמאלניות, אף שדיעותיה
הפוליטיות אינן מוגדרות כלל. אחר־כך
עשתה את תפקידה הראשון הגדול בחוץ,
בהצגה שנכשלה עליסה בארץ־הפלאווז שם
שיחקה את תפקיד עליסה,־ שלא היתה
בלונדית נחמדה ותמימה. מחזה זה התקבל
ברגשות מעורבים.

בתיה ברק כילדה כפולין

ד״ר נחום ורבץ בשובו מהשבי

עקורה ופליטה

רופא־חשבויים

בתיה ונחום ורבץ ובתם רנה
התחלה ברגל שמאל — המשך בימין

כשנחום חזר מהשבי התקרבנו זה לזה, והתחלנו
את חיינו מחדש.
״אני הפכתי דאגנית איומה. כל הזמן
חרדה לנחום ופוחדת שיקרה לו משהו. עד
היום, אם הוא מתאחר אף בעשר דקות
לחזור הביתה, ואם הוא נשאר קצת יותר
מאוחר בתורנות בבית־החולים, אני נתקפת
פאניקה ומדמיינת לעצמי את כל הדברים
הגרועים ביותר בעולם העלולים לקרות
לו• כל הזמן אני רואה את עצמי כאלמנה
פוטנציאלית, רואה רק שחורות.
״אני יודעת שהדאגה שלי היא באיזה
מקום מוגזמת, וגם חברים החלו להעיר לי
על כך. אבל אני לא יכולה להפסיק, זה
משהו בתוכי. אני חוששת ומפחדת כל הזמן,
עד כדי כך שגם בחלומותי אני רואה
אסונות ומוות. תקופת השבי של נחום
השפיעה עלי בצורה פסיכולוגית יותר מ־אשר
עליו. אותו היא דווקא חישלה.״
לא רק בחייה הריגשיים של בתיה חלו
תמורות, אלא גם בתחום המיקצועי. היא
פוטרה מן התיאטרון הקאמרי, לאחר חמש

ה טו ל ס הז ה 2052

זוג מוזר. בתיה, המזכירה בהופעתה
את ריבקה מיכאלי, מצאה את עצמה שוב
ללא עבודה, רק תואר אוניברסיטאי כבוגרת
החוגים לתיאטרון ולפילוסופיה באוניברסיטת
תל־אביב.
אז קיבלה, לפתע, הצעה מתיאטרון מים־
חרי, לעשות עם השחקן גבי עמרני, את
חתונה זמנית, לפי שלאגר משומש שהצליח
מאד בשנות השישים בלונדון ובארצות־הברית.
זוהי
קומדיה אמריקנית של המחזאי דון
אפל, על זוג מוזר. נהג־מונית פשוט, גרוש
כבן ,40 ובודזוגו שהיא אינטלקטואלית
פסוודו־בוהמית, ועל החיכוכים וההתנגשויות
בחיי הזוג יום־יום. כדי להעניק
אותנטיות ישראלית להצגה קורא גבי עמ מ
י לבתיה בשם אשתו, ורדה, ובתיה
קוראת לגבי בשם בעלה, נחום.
בתיה מרגישה בהצגה זו כדג במים.
בעיקר תודות להזדהות הנפשית -העמוקה,
המזכירה לה את חיי־נישואיה שלה, שהחלו
גם הם בר?ל שמאל.

הטמפון שלך
הוא הטמפון
שבו תוכלי
לתת אמון מלא !
נשים בכל רחבי העולם, נותנות
מזה שנים רבות -אמון בלתי, מוגבל בטמפונים של ׳ טמפקס׳.
זוהי הבחירה שלהן, בהא־הידיעה.
למעשה -יותר נשים
מ שתמ שות ב׳ טמפקס׳ -מכל
יתר הטמפונים יחד 1סיבה
חשובה לבחירה זו -היא ההגנה,
שהטמפונים של • טמפקס׳
מעניקי ם. הגנה שהיא, למעשה,
מעל ומעבר לדרוש. הרי מספר
שאלות ותשובות בענין ההגנה
שנותנים טמפוני ״ טמפקס׳.
התשובות יעזרו לך להבין מדוע
המלים ׳ אמון ׳ וטמפוני
׳ טמפקס׳ ,מתק שרות בצורה כה
הדוקה, של נשים במאה ארצות
ויותר.
האם ״כושר ספיגה״ פירושה
״הגנה״?
לא בהכרח! טמפון יכול להיות
סופגני וזה עדיין אינו עשוי
למנוע תקלות.
על מנת להעניק לך הגנה מלאה,
חייב הטמפון לחדור בעדינות
ולספוג את ההפרשות של המחזור
החדשי ביעילות, להתאים עצמו
בקלות למידות גופך הפנימיות,
וכן הרחקה פ שוטה ונוחה.
הטמפונים של ״ ט מפ ק ס׳ ,עונים
על כל הדרי שות הללו. הטמפון
בנוי משכבות לחוצות ברבות של
צמר גפן סופגני ביותר. הוא קבוע
במיכל דקי ק וחלק, המאפשר
החדרת הטמפון למקומו תמדוייק
להענקת נוחות והגנה מירביות.לאחר החדרתו מ תפ שט טמפון
׳ טמפקס׳ לכל שלושת המימדים
אורך, רוחב, עובי -כדי להתאים עצמו למידות
הפנימיות של תעלת הנרתיק
( 1וגיגה)-כד שכל דליפה או תזוזה
הם כמעט בלתי אפשריים.
לקראת הרחקתו, מצ מצ ם טמפון

׳ טמפקס׳ את מידותיו, ושליפתו
קלה, ממש כמו החדרתו. חוט
המ שיכה תפור היטב לכל אורכו
של הטמפון.
עד כמה קטן הוא טמפון
״טמפקס״?
לפני ה שימו ש טמפון ׳ טמפקס׳
הוא זעיר ביותר ( -אורכו ! 47
ס׳ מ וקוטרו סנ טי מטר ורבע
בלבד) -ושמור ומוגן באופן
היגייני בתוך מיכל ההחדרה.
מיכל זה מוביל את הטמפון
למקומו הנכון. אצבעותיך אינן
נוגעות בטמפון, כאשר הטמפון
נמצא במקומו המדוייק, לא
תרגי שי כלל בקיומו.
מה בדבר ה ר חק ת הטמפון?
פשוט הניחי לטמפון לגלוש
לאסלה, גם את הטמפון וגם את
מיכל ההחדרה ניתן לשטוף בבית
שימו ש כי שניהם מתפרקים
מעצמם. המיכל ע שוי רצועות
נייר ספירליות, דבוקות בדבק
הנמס במים. בזמן הקצרצר שבו
את נוטלת את ידייך יתפרקו
רצועות הנייר ו שטיפתן באסלה
מקבילה ל שטיפת שני מגבוני־נייר
(טי שיוס).
עד כמה ח ס כוני ם הם טמפוני
״טמפקס״?
על כל מעלותיהם של טמפוני
׳ טמפקס׳ -הם עדי׳ן יותר
חסכוניים ממרבית
טמפונים אחרים. הם נמכרים
באריזה רגילה, של 10
יחידות ובאריזה ׳סופר״ של 40
יחידות, עושה את הטמפונים
של ׳ טמפקס׳ לקניה חסכונית
ביותר.
ועכשיו כראי לד לשאול את
עצ מך :׳ האם הטמפון שלד הוא
הטמפון שבו תוכלי לתת אמון
מלא׳?

ההגנה הפנימית שיותר נשים בוטחות בה.
מיוצרים רק ע ל •ד• חברתטספקסבע ״ מ הוונט, אנגלי ה.
היבואנים: אינווסט אי מסקס בע״מ. רח׳ ירמיהו 38ת׳׳א.

למה, בעצם, צלחנו?!

גיר אוטומט
1ה ה״ביבי״
שלנו

(המשך מעמוד )11
טרטגי (בקו התעלה) ומעמדנו המדיני.
יישום מטרה מדינית זוכמטרת־מילחמה
צבאית היה פשוט, משום שנקודת-
ההתחלה של ההערכה הצבאית היתה,
שאין צפויות לנו כל בעיות מיוחדות
בסיני, וכי הבעייה המיבצעית שאליה
צריך צה׳׳ל לתת ליבו היא ביצוע
הצליחה וההתקדמות במערב התעלה —
הוא האיזור בו ייחרץ גורל המילחמה, כי
בו תתנהל מערכת־ההכרעה. כיוון שכך,
לא ראה צה״ל עצמו מחוייב להישגים מסו-
יימים ומוגדרים במערב־התעלה (מבחינת
מקום, כיוון או זמן) ,אלא רק לפעול שם
כך, שישיג ״אפקט״ .לצורך זה, הרי אחת
היא אם יצלח בנקודה זו או אחרת; או
אם יפנה ממנה לדרום או לצפון.
באווירה נינוחה ובטוחה־בעצמה זו, אף
לא ראו להשתמש בהגדרות הלא־סימפטיות
המקובלות בעולם הצבאי, של ״השמדת
האוייב״ ,או ״חיסול הצבא המצרי״ ,אלא
הסתפקו בקביעת קווים גיאוגרפיים ~מסו־יימים
— שאל כל אחד יגיע צה״ל, לפי
ההחלטה, בלא התייחסות הכרחית ורצינית
לגורל צבא האוייב. לא נחזה כל יחם וקשר
הכרחיים בין ייזום וניהול המערכה להשגת
מטרת־המילחמה ממערב־לתעלה ובין סיני
והנעשה בו.

טכנו גיך
מכון לגיר אוטומטי

אנו מעניקים חינם:
מלבד החומרי

• החלפתו!1רו גיר
• כיוון הגיר
• טיפול מו ג ״ 1 -
• עוץ והדרכה

רשום לפניך

אצלנו השיפוץ מושלם ומהיר
אנו מאחורי צ׳מפיון מוטורס
פולקסוואגן

1 *3 *1 3 3 0רח׳ הירק|1

אולס שעות ספורות לאחר פרוץ
המילחמה — ובוודאי כעבור שבוע,
משהוחלט לצלוח — בכר לא נותר
שריד ופליט מן ההנחות, ההערכות
והאמונות של קדם־המילחמה ; והעולם
האידילי והאידיאלי, שבו
נהגתה צליחת צה׳׳ל, נעלם והת
נדן? בליל. מהפד זה צריף היה לגרום,
כדבר ראשץ, לבחינה מחודשת
של מטדת־המילחמה, כמגמה

עלמות ממשרלו המכריע של ההישג
המצרי: ועוד יותר, מהיותו
כלתי־ניתן לקיזוז כעקיפין.
הערכה נכונה של המצב, אשר נוצר
בעיקבות הצליחה המצרית, היתה מובילה
הכרחית להכרה, כי לאחר ומאחר שה מצרים
יזמו, תקפו והשיגו הצלחות ראשו ניות
מרשימות, הרי, על פי ״כללי המישחק״
הקיימים מקודם או שנוצרו, ייקבע מיהו
הצד ״המנצח״ נמילחמה ומיהו ״המפסיד״
על פי הצלחות אלו:

אם תחוסי־נה, ככלל או בחלקן
הגדול, ייחשב הדבר ניצחון ישראלי
וכישלון מצרי מוחץ. אבל אם
תישארנה בעינן, תסתיים המילה•
מה ב״ניצחון״ מצרי, ולא חשוב
מה ישיג צה״ל כמקומות אחרים.
מתוך ראייה זו, כאמור, החליט סאדאת
להיאחז בכיבושיו בסיני בכל מחיר —
ובדיוק מאותם נימוקים, רק בהיפוכם, חיי בת
היתד. ממשלת־ישראל לקבוע את מט־רת־המילחמה
העדכנית שלנו בדרום,
כ״שלילת מטרת-המילחמה וההישג המצ ריים״
,על־ידי הדיפת הצבא המצרי מסיני
— ורצוי, תוך חיסולו.

מחסום הניחן
^ אמור, את מטרת־המילחמה הנכונה
^ הזאת גיבש סאדאת והכין עבורנו, ו לוא
אימצנו אותה, היה מאמץ־המילחמה
שלנו, בדרום מתייעל ומשפר סיכוייו ב אחת
,.אולם כפי שנוכחנו — ולא רק ב סקירה,
אלא קודם ובעיקר במציאות ה־מילחמה
— נראה כי אף המאמץ המחשבתי
המועט, שנדרש לשם כך, היה מעל ל יכולתם
של קובעי־המטרות, או מעבר ל־

3 9־ אזו רהת עו עי ה ב גי -ברק

טבנו-גיר היד הדואגת לגיד האוס^ו

מ• אומר שבלתי אפ שרי לרכוש דירה י

ע הבנק
הבינלאומי הראשון
תגיעו עד ל־
250,000ל״י ויותר.

הצנחבים של צד!יל ממערב לתעלת־סואץ
לעדכנה, בדי שתהיה מועילה, ריי
אלית וכת-יישום כנסיבות החד
שות שנוצרו.
השינוי היסודי והבולט ביותר היה, ש־
״המצב החדש״ נעשה עובדה קיימת —
ולא ידינו יצרוהו. המרכיב החשוב של
אותו מצב חדש התבטא בהימצאות ה מצרים
בסיני, לאחר שהנחילו לצה״ל תבו־

״ניתזו האתויה השלישית
לא הוגדר נגשיגח, אלא
התגלגל ונוצר נמהלו
מיבצע יאניוי־לב״

תן טרמפ לחייל

סה טאקטית קשה בשלב הפתיחה. עתה
ברור היה או ניתן לצפות שיובן ב בירור
— כי מטרת־המילחמה של ישראל
בסיני, לפחות הראשונית והאלמנטרית היא,
בהכרח, חיסול מירבי, ולכל הפחות של
חלק גדול ובולט, מן היתרונות הצבאיים
שרכשו המצרים בסיני.

כמציאות היתה נקיטת דיר זו
משולה לטמינת הראש כחול והת

מ ה בנ ת ם. יתר על כן, אפילו אילו עלתה
הג דרה זו של מטרת־המילחמה — באיזו-
| 1שהי הזדמנות, נשקפה דחייתה הוודאית
^ ע ל הסף, מפני שלהערכת מיפקדת החזית,
אשר נתקבלה גם על־ידי הרמטכ״ל וה-
ממשלה, לא היה בכוח צה״ל ליישמה.
היתה זאת הנחה מן הסוג המעוות וה מסוכן
ביזתר שיכול מפקד להניחה. את
ביטויה הבוטה — וגם הרה־ההשפעה וה תוצאות
— ביותר, מצאה אותה הנחה, כ מדומה,
בדיון אשר נ ערו ב־ , 12.10 אצל
ראש־הממשלה, בהשתתפות דיין, הרמטכ״ל,
קציני המטכ״ל הראשיים ובר־לב.

דיין מדוו !,בספרו בי ״בר־לב
אמר שהמצב כדרום המור מאד.
אין הוא רואה אפשרות לשפר את
המצב על-ידי פעולה צבאית כצד
המיזרח־ של התעלה ...יש בכוחנו
לסלק את הכוח המצרי מן הגדה
המיזרחית של התעלה, אולם נשלם
בעד זה ככוחות רכים מאד, ואנו
עלולים להישאר אחר־כד כלי אגרוף
צבאי: ואילו המצרים יהיו
להם עתודות-צבא גדולות, שהן
עכשיו בצד המערבי של התעלה...
(לאפשרות) לתקוף את הכוח המצרי
הנמצא ממיזרח לתעלה
כר-לב מתנגד ככל תוקף והוא
מביא בשם פיקוד הדרום המלצה
העו ל ם הזה 2052

קשקשת 2052

חמה לצלוח כהר,דם כמה שאפשר.״

1הנהר. זו, שביטא בר־לב, התבססה על
ל הפירוש שנתנה מיפקדת חזית־הדרום לתוצאות
הלחימה בשלושת ימי־המילחמה
הראשונים, ובמיוחד ב־ 8בחודש. מפני ש־י
לא הבינו מה באמת קרה, הפכו מפקדים
י בכירים (וקובעים) אלה שגיאות של מפקדים,
וטעויות בתפיסות וטכניקות לחימה
או ביישומן — שכולן שופרו, תוקנו או
ינו ט ר לו במהלך המשך המילחמה — לגזי-
רות בלתי־ניתנות־להשבה של כוח עליון,
ך א שר אין כל טעם להתמודד עימן, אלא
1אפשר רק להשלים עימן ולהיכנע להן.
באופן זה נוצר והתגבש בתודעת הפיקוד
הגבוה בדרום מעין ״ מחסום ־ פחד ״
— אלא הפעם, מצד צה״ל וכלפי ההגנה
המצרית.
האמת העובדתית, כפי שהוכחה בשטח,
מכחישה, כמובן, לחלוטין את הערכת בר)•
לב, ואת המסתתר מאחריה, בדבר יכולת
.הכוחות, שעליהם פיקד, לטפל במצרים —
1גם כשאלה היו ערוכים היטב להגנה. אנו
י רגילים לקבל ״שחיקה״ ו״התשה״ כתוצאות
לא־נעימות, שגורמות ״המאסות״ הערביות
לישראלים. אבל במציאות שדות־הקרב של
יום־הכיפורים אין למצוא אפילו מיקרה
אחדויחיד של ״שחיקת״ הגנת צה״ל,
באיזור או נקודה כלשהם על־ידי התקפות
ערביות — שעה שבחווה־הסינית
וב״מיסורי״ שחקו יחידות ועוצבות טנקים
של צה״ל (בסיוע ארטילרי ואווירי) מית־חמים
מצריים, שהיו מן הצפופים, העמוקים,
רבי־העוצמה והמוכנים־להגנה, ככל
׳ — אם לא מכל — שרק יכלו המצרים ל ]
ארגן. המצרים הם שתש כוחם וכשל סבלם,
עד שנטשו את מיתחמיהם — לא ,נסוגו״
,אלא נסו בעור שיניהם, כשהם מפקירים
את נשקם וציודם, בכמויות שנחוץ
; היה לראותן, כדי להאמין בהן.
כדי לעמוד על מלוא משמעות התופעה,
׳ ראוי שנוסיף, כי מפני ניהולו הכושל וה־מכשיל
של הפיקוד הגבוה, שגרר אחריו
גם שגיאות — אם כי בעלות מישקל וחשיבות
פחותים בהרבה — של מפקדים

תפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוזז לגי הכתובת :
״קשקשת״ ,ת.ד ,136 .תל־אביב. חחג־דרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קור־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

ק שק ש ת 2050

• הסוואה למטוס אפ־.15
פנינה ענבי, רח׳ ריינם ,5
הרצליה
• ארטיק מחופש לצבר.
טובה ובצלאל רון, רח׳ התומר ,4
נווה־מגן, רמת־השרון
• מיברשת שנאנסה על־ידי קיפוד.
שאול יהישלום, רח׳ אורלנסקי
,7פתח־תיקווה
• השלום פרץ, מקפלים את הגדר
הטובה.
גד מרום*תל, ת.ד ,6017 .תל־אביב
• השווארמה אחרי עליית־המחי-
רים האחרונה.
שלמה חסידוף ז, רח׳ קם ,48
רמת־החייל, תל־אביב

.. ,תקיפתו והשמדתו שר
הצבא המצד׳ בסיני חיתון!
לא רק הדרו ומממן
אלא גם האפשוית״

מקומיים, לא ניתן היה, אף פעם, לפתח
לחץ רצוף, מלא ומתואם. אלא, ההתק-
1פות הונחתו לסירוגין, ואף פעם לא בכוחות
מספיקים, כאשר בעיקר הנטל נושאות
| חטיבות אמנון וטוביה מאוגדת שרון. גם
י כך הגיע האגף הדרומי של ארמיה 2עד
סף ההתפרקות, כאשר בלחימה נכתשו דיביזיה
חי״ר ,16 מה שנותר מדיביזיה משוריינת
( 21 לאחר התקפותיה ב־ )14.10ו־כימעט
כל העתודות הממוכנות והמשור־יינות
של הארמיה.

סבורני כי ביום אין כר־דעת

אחד שלא יקבל בעובדה, לאור

\ 1קרב זה, בי מהלומה של אוגדת
1 1שיריון ישראלית — בהיותה מוש*
כלת ומרוכזת — ודאי שהיה כה
להבקיע ולפורר בל גיזרה של מעיד
ההגנה הארמיוני המצרי שעליה
היתה ניחתת, לבל עומקה, וללא
אבירות בכרות כמיוחד.

לכן, בניגוד מוחלט וחותך להנחת־היסוד
שביטא בר־לב ושהינחתה אותו, אכן ניתן
גם ניתן היה ״לשפר את המצב על־ידי
פעולה צבאית בצד המיזרחי של התעלה״ !
וגם היה בכוחנו ״לסלק את הכוח המצרי
מן הגדה המזרחית״ ,בלאש״נשלם בעד
זה בכוחות רבים מאד״ .כלומר :״שלילת
ההישג המצרי״ בדרך היעילה, המהירה
— ובנסיבות אשר שררו, גם היחידה הריאלית
— על־ידי תקיפתו והשמדתו בסיני׳
היתד. לא רק הנכונה, אלא גם אפשרית.

חטא ההיתפסות ל״מחסום הפחד״
בפני ההגנה המצרית בסיני, הוסיפו הדרג
המדיני (שקיבל את הנחת בר־לב) והדרגים
הצבאיים, לענין מטרת־המילחמה ש לשמה
נערכה המיתקפה, גם את פשע אי-
קשירת הצליחה והלחימה ממערב לתעלה,
לנעשה בסיני ובמגמה לצמצם את ההישג
המצרי שם. מכל הפירסומים האחראיים
עולה, כי אפילו כיתור וניתוק ארמיה 3
(המשך בעמוד )48
העול ם הזה 2052

השבוע בדרייב־אין
מאוזן :
.1זהב־פרוויים; .2מעין חכירה; .7
רך בצאן ; .9ההלך הישראלי הנודע ;
.10 ממונחי תורת החשמל ! .12 עלוב-
נפש ; .13 ארמדה 15 מזל ; .16 זקוק ; .17 בוסתן עצי־הדר ; .18 בת־קול ; .19
תבלין מזרחי לקפה! .21 נהר באיטליה!
.22 קריאת־יגון ; .23 מין מאור קטן ;
.25 צבא מגוייסי־החויבה ; .28 סוללת־הגנה
נמוכה ; .29 מן הנביאים ; .31
מצבת־זיכרון! .32 מנקה! .34 מיקווזד
מים ענק ; .35 ריקבון ; .36 עיר הדשה
בדרום ; .39 גוף ; .41 כסות ; .44 מו־נארך
.45 ; .ראש האופוזיציה בארץ ; .47
מן המעצמות ; .48 מילת־שלילה ; .49
שקט! .51 פאנאטיות! .53 עיתון יומי!
.56 חידלון ; .57 שמן משובח ; .60 הי
מיקראי אדיר־ממדים ; .61 חותן משה ;
.63 מבני נוח ; .64 ביצעה יאת הפשע ;
.65 מערכת, בלועזית .66 .מחייתו-
יער! .67 ממחזותיו של ויליאם שקס־פיר
; .70 זה, בארמית ; .72 מקהלה
בארץ ; .75 בהשאלה: מרכז ; .76 אלסטי
; .78 כועס ; .79 לשד העצמות ; .80
פלא ; .81 מילת־בקשה ; .83 השתחווה ;
.85 איבה, כעס ; .86 מין תבלין ; .87
אותו אבלו אבותינו !במידבר ; .88 בוא
מלמעלה למטה ; .90 מתגורר ; .91 משמן;
.92 מאברי הגוף הפנימיים ; .95 ישן ;
.96 שכונה ליד תל־אביב ; .97 שרוי
בתענית.

מאונך :
.1יצאנית ; .3הסתלק ! .4מן הגפיים ;
.5מזמר ; .6בדיהה, באידיש ; .8גיאו מטריה
; .11 נודניק, מציק ; .12 העיר
הקדושה למוסלמים ; .14 עיר־נמל עתיקה
בארץ ; .15 רוממות, שררה ; .20 מין
אדמה בנגב ; .21 זכר בבקר ; .24 לא
קשה ; .26 מספיק 27 קידומת שמשמעה
של (הפוך 28 שן הפיל 29 בגדי־שרד
; .30 מדינאי בריטי >ש״מ 32
מטה ; .33 מגילגולי הצפרדע ; .37 בתי-
מלון ; .38 ירביץ ; .39 כובע הבית ; .40
קרייאת־צער ; .42 מקולות הגברים ; .43
אוהל אינדיאני ; .45 בלי, אלא־אם־כן ;
.46 ברור ; .48 בתוכו ; .50 מטבע צרפתי;
.51 כמישה ; .52 מקום ; .54 שיר־לכת
צבאי ; .55 פזיזה 58 נקי, טהור ; .59
גוף שלישי רבים 61 חזייה ; .64 חלק
בגוף ; .68 קומפוזיטור ; .69 שמו הפרטי
של טולסטוי ; .70 נוזל החיים ; .71 יבשה
מוקפת ים ; .73 כן, באנגלית ; .74 מלך
הביצה ; .76 מחוספס ; .77 עצם בפה ;
.79 אוצר חבוי ; .80 נתיב־מים גדול ;
.82 מן השבטים ; .84 נתיבות ; .89 כלי-
קיבול לנוזלים ; .90 אחורי גופו ; .93
תבואה ; .94 מילת־שלילה.

בשעות 5.30 — 7.30
וולט דיסני

״הכריחה
להר הקסמים״

בשעה 9.30
הקומדיה הסקסית

״השכנה ממול״
000000 1

( >0 0 0 0 0 0 0 0

אנו מחפ שים ב תי ם ח מי ם
עבור חתל תו לינו ה ח מו די ם
אגודת

צער

בעלי

חיי ם

רחוב פלמח ,30 יפו,
טל.827621 .

00 דמה, בעצם, צלחנו>־

(המשך מעמוד )47

אלוהי אהבה הוא:
ובבלואח: צ רו ת!?
למה מרשה ה׳ שגם המאמינים בו נפגעים בצרות י
לבעיה הזאת ים פרשה גם כן בשיר השירים. בשידורי
לטלוויזיה יש לפעמים תמונה בתמונה. אותו דבר קיים
אכן גם בכתבי הקודש. כך ניתן להבין את הנבואות. גם
בשיר השירים יש מחוץ לתמונה של שיר אהבה יפה, גם
תמונות אחרות. היחסים שבין המאמין ובין ה׳ דומים
קצת לאלה שבין אירוסין ארציים. אלה מתגשמים בנשו־אין.
אן האירוסין הרוחניים שבין השב(ה) בתשובה שלמה
ובין ה׳ מתגשמים בעולם הבא, אחרי המוות הגופני, או
אחרי הלקיחה שבסוף תקופתינו.
שיר השירים: פרק: ה 5פסוקים .2—11 :

אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פ ת־חי-לי
אחותי רעייתי יונתי תמתי שראשי
נמלא־טל קווצותי רסיסי לילה: פשטתי א ת-
כותונתי איכבה אלבשנה רחצתי את-רגלי
איבבה אטנפם: דודי שלח ידו מן־החור
ומעי המו עליו: קמתי אני לפתוח לדודי
וידי נטפו-מור ואצבעותי מור עובר על
בפות המנעול: פתחתי אני לדודי ודודי
חמק עבר נפשי יצאה בדברו ביקשתיהו ולא
מצאתינו קראתיו ולא ענגי: מצאוני השומ רים
הסובבים בעיר היכוני פצעוני נשאו
את רדידי מעלי שומרי החו מות: השבעתי־אתכם
בנו ת ירושלים אם -תמצ או א ת-דודי
מה-תגידו לו שחולת אהבה אני: מה-דודר
מדוד-היפה בנשים מה-דודר מדוד שבכה
ה שבעתנו: דודי צח ואדום דגול מרבבה:
ללא ספק המילים: אני ישנה ולבי ער, הם יפים
מאד. אן מה מסתתר אחריהם ו ! תגובה שלה על פתחי
לי היתה פשטתי את כותנתי, איככה אלבשנה ; רחצתי
את רגלי, איככה אטנפם ...דבר זה מגלה שלמילים היפות
האלה אין כיסוי בחיים המעשיים. כי בדברים גופניים
אכן קמים ושמים את הרגליים על הריצפה. מה הפירוש
של: דודי שלח ידו מן החור ז יש פירושים רבים.

מכל אשמה, כי פתחתי לו איפה ה׳ והבטחתו
ו יו ת ר כדאי לי להיכנע למיטסד החברה !
אך מאמין אמיתי חוור לה׳ אחרי ההתאוששות.
״ראשית יש לשאול: מה אשמתי י אכן שכחתי את
ה׳ כשהיה לי הכל בשפע לא היה לי חשק לקיים
כשהבנתי בבירור את רצון ה ברחתי לפשרה רקובה
של הרדיד ! —
ומה השיעור שה׳ רוצה ללמדני ! י — פרשת השומרים
קרא בגבולות, כי אחרי שהשומרים האלה הבינו מי אני;
עזבוני כן ניצחה האהבה התמימה על חוש המסחרי
שבה.
קשרים מסחריים עם ה׳ מכירים היהודים, הנוצרים,
המוסלמים, והבודהיסתים. אך גם מניעתינו וכוונתינו הם
אכן מעורבבים גם כן. רק אחרי מבחן של ממש מתגלים
גם לנו בעצמינו מסתרי ליבנו; מה בעצם היו כוונותינו
הרשאיים בעבודת הקודש שלנו לפי הבנתינו הכנה.

כלא קביעת היעד וגם מיקום
המאמץ העיקרי שד המיתקפה כשטח
סיגי, ממיזרח התעלה, נותרה
אלטרנטיבה סבירה אחת והיא, ביצוע
המאמץ העיקרי ממערב התעלה
אכל למען השגת יעד מיכצעי,
הממוקם ממיזרח לה. לכן, אלמלא
נמצא דמיתקפה, כימעט כרגע האחרון
האפשרי, היעד של ניתוק
ארמיה ,3לא רק ש״אכירי־דב״ ״
היה נעשה צליחה־לשם־צליחה כ, -
עדמא, אלא שהכוחות אשר צלחו
היו נמצאים כסכנה חמורה: אילו
נסתיימה המילחמה באשר ארמיה
3איננה מנותקת, היה בכוחה ליצור
לחץ רציני ומסוכן כאגח הדרומי
של הכוחות הצולחים תוך
איום דדחיץ אותם אד האגם המר
שמאחרידם.

ניתוק האומיה ה־2

תשובתה היא חד משמעותית: דודי צח (היש בכל
ההיסטוריה האנושית בכללותו דמות כה טהורה מאשר
ישוע המשיח ו ! ואדום (בגלל החטאים שלי) דגול מרבבה...
זה בדיוק דמות המליץ (עורך הדין) שבין ה׳ ובין בני
אדם (איוב: ל״ג .)23—24

64 מה, אם כן, צלח צה״ל את התעלה?
/נראה כי, עד כמה שהממשלה, ה־מטכ״ל
והפיקוד הגבוה נגעו בדבר (ב מציאות,
באה היוזמה וההצעה מן הדרום,
והממשלה רק אישרה אותה) נעשה הדבר
בעיקר מתו־ תחושה שיש לעשות ״משהו״
בכל מחיר — וכיוון שלדעת הפיקוד ה צבאי
והרמטכ״ל לא ניתן לפעול במיזרח,
נשארה רק הפניה מערבה.
פיתרון זה לא התבסס על תפיסה מו דעת,
שגובשה על־ידי הפיקוד הגבוה ב תוך
המילחמה, לאור נסיבותיה ולאחר ני תוחן.
אלא היה זה יותר דחף, אשר עלה
בקנה אחד עם הנטיה המסורתית, שהוד
כרה ,״להגיע לעורף האוייב״ ,בלא ידיעה
ודאית וברורה מה ייעשה שם, או משם.

בדיוק כך קרא לי. בשנת 1960 עבדתי אצל חקלאי
אחד. בחודש יוני אמר לי ה׳ :תעזוב משם. באיזה שפה
הוא אמר לי את זה? ראשית היה לי אי שקט נפשי
ממושך. התפללתי בחוזקה ...והבנתי שאני כבר לא במקום
הנכון. ביקשתי סימנים. שמתי את אצבע שלי סתם בספר
התנ״ך. וכשראיתי היה כתוב: בראשונה ; לך. ואחר: ברח;
צאו משם ...וחלמתי: אני נוסע ברכבת. בחוץ היו פרות.
ביקשתי סימנים אחרים: תשובות ברורות והנה ;
ה׳ נתן לי עוד רמז ; בן אדם אמר לי בחיפה: חלמתי בלילה
שאני צריך להגיד לך: תעזוב משם באמונה של ממש...
למה הייתי צריך לבקר שם אחרי אסיפת הצעירים ז !

בהקשר זה מאלפים ביותר דברי רא״ל
מוטה גור, בנאום שנשא בעצרת לזכר
שלוש שנים לצליחה, שערך חיל־ההנדסה,
ואשר איזכרנוהו בסקירה קודמת .״חלקינו
את עצמנו על קונספציה מודיעינית,״ אמר 1
גור ,״אבל חובתנו לומר את האמת: ה קונספציה
של הצליחה ודתה גם היא קונ ספציה
— והיא הצליחה.״

חולת אהבה אני — עדות של אהבה ראשונה אך עם
נסיון — ,אחרי טיהור שבמבחן הניסיון ; (כמו הזהב שנצרב
באש (ירמיה: ו׳ )27—30 חודר עמוק.
מה דודך מדוד ! ז מה נתן לך כבר ישוע ; שככה השבעתנו
למה לא בודהה, קונפוציוס, קרל מרקס, או
הרבי המפורסם י !

אן הכלה הבינה את זה כמו הלם ...ומעי המו עליו.
כך היא קמה. וידי (שלה) נטפו מור ...מגלה עוד סיבה.
היא ביזבזה את כל השמן שבכלי שלה, כולו בשביל
עצמה ; ושכחה את ה׳ .בשיר השירים כתוב מיספר פעמים:
אני לדודי ודודי לי. אך אם כל הפסוקים היפים
׳שבראש לא עומדים במבחן החיים המעשיים; אם הנוחיות
של הרגע היא חשובה מאשר לקיום דברים שהבנו
בבירור גם מאמין(ה) יכול(ה) בקלות להרדים את המצפון
בעזרת מילים יפות מכתבי הקודש ; פסוקים שהם
לא במקומם במצב המסויים הזה ...אם בכל מה שנתן,
משתמשים רק בשביל עצמם בזמן שיש החופש לזה —
אז דודי חמק, ועבר ...ועימו גם את הגנתו המסויימת.
וכך — מצאוני השומרים, היכוני פצעוני, נשאו את
רדידי מעלי( .רדיד פירושו צעיף ...רמז לצביעות כלפי האחרים,
ורוח רמיה לעצמו).

במחשבות מאד מרים ובצחוק של שדים חזרתי כמו
כלב מוכה לשדה ורבורג, וקיבלתי הרעלה מחומרי ריסוס.
זה היה באמת שיעור קשה. אך היתה זריקת חיסון, שהספיקה
בקושי למנוע ממני 8חודשים יותר מאוחר להתפשר
עקב פרשת אהבה עם לא מאמינה.

״פרשת השומרים״ מביאה כתוצאה נשירה בקרב המאמינים.
מה הביא לי כבר ישוע ! י אני חף

כך היה ה׳ יכול לבקש ממני גם דברים קשים ; הן
כלפי חוץ והן בקרבי אחרי השיעור הקשה הזה.

אכן לאן ! י חלמתי בלילה שאחפש ואמצא עבודה בהרים.
אם כך נסעתי שוב לחיפה לחוג שבכרמל של אז.
והנה, תיירים ביקשו ישראלי דובר גרמנית שילווה אותם
בגליל. כך עשיתי. אבל בסוף לא נתנו לי גרוש בגלל שאני
לא צמחוני. בכרמל נתנו לי את העצה: תחזור ! הרגשתי
שזה לא מאת ה אבל משקל הארנק היה יותר
חזק. כך לא התפללתי ; אולי ירושלים ו ! (קו רכבת
ובהרים).

סי מין 0־11־
•ו6חח6־ו 8חווזו3ן וו 86

35״ 11>6ז .0 .8 .104 14100ק

לא הוגדר כ,.משיכה״ ב״פקודת־המיבצע״
של ״אגירי־לב״ ,אלא התגלגל ונוצר ב מהלך
המיבצע, ורק לאחר שהונחת.
קשירת הצליחה לנעשה במיזרח התעלה
היתד, עשויה לשרת באופן מועיל — ואף
מכריע — את המאמץ להשבת המצב בסיני
לקדמותו. על אמת זו עמד, בסופו של דבר
— ומאוחר !מדי — גם הפיקוד הגבוה,
בהפכו, בשלו: מסויים, את כיתור ארמיה
3ל״משימה״ הראשית של ״אבירי־לב״.

לפחות כשלב התיכנון, וכן כארבעת
ימיו הראשונים, עדיין היה
מיכצע ״אכירי־לב״ כגדר צליחה
לשמה, אשר מישאלות או סיסמות
נוסח ״הכאת שינוי כמצב״ ,או
״עירעור היערכות האוייב״ משמשות
לה כתחליף־מטרה.

דומני שדכרי רא״ד גור קולעים
למטרה מעין במותם — ואולי גם
עשויים לאשר חששות אפשריים
שהלקח האמיתי לא נלמד, אם ככ; ^
לד אובחן, ושהשגיאות לא רק ש .׳
אינן מתוקנות, אלא אולי עוד מוג־ \
צחות כמעשים נכונים, שכמותם
ראה ורדש.
צליחת התעלה איננה ״קונספציה״ .אין
היא יותר מאשר תכונה טכנית טהורה,
אשר ניתן וצריך לנצלה לצרכים מיבצעיים,
ככל שהתנאים דורשים, או מאפשרים.
״קונספציה״ היא תפיסה — כלומר, רעיון
— ובמיקרה זה, בדבר אופן פיתרונן של
בעיות מיבצעיות. אוי לצה״ל אם יזהה
אותה ענו תכונה טכנית; או אם אמנם
יהפוך תכונה כזו ל״תפיסה״.
מסתבר כי שם ואז — וביגלל כמות כה
גדולה של הצטברות מיקרים ומזל־טוב,
שאיננו רשאים לקוות לה שנית, ובוודאי
לא לבנות ששוב תופיע — אכן יכולה הי-
תה ״קונספציה״ זו, למרות שעוצבה ונת־כוונה
לנסיבות שונות לחלוטין, להוות פי-
תרון מיבצעי, שאמנם לא היה מספיק, אבל
בכל זאח היה סביר.

אכל הבעיה לא התמצתה בצדי•
הה גופא, אלא במטרתה ובמושב ׳
דות ניצולה — ואילו היו אלה
מוגדרים כיאות ומיושמים כהלכה,
היה לאד ידינו לסיים את המערכה 1
כדרום כניצחון מכריע וחד-משמעי1* ,
לא בהישג דחוק ולא־מספיק. דפי \
קריטריון זה ,״הקונספציה״ לא
עלתה יפה, אלא נכשלה.
העול ם הזה 2052

גליון ״העולם הזה״ שיצא־לאור לפני 25 שנה בדיוק, המשיר
לתאר את דיכויו של ״מרד הימאים״ ,תחת הכותרת ״לא שרדו
אשליות״ נכתב כין השאר :״כחיילים שירו את כל כדוריהם
ונישארו מנותקים, חסרי תחמושת, חיכו הימאים לכניעתם ה•־
וודאית, כשרק יטתי נחמות כלכם: ההכרה כי עמדו כמאכק
כנכרים, והתקווה שהאויב לא יכריח אותם, להיכנע ככלבים׳,
אלא יכתיב להם תנאים •טל ככוד״.
השיטפונות שניתכו על הארץ תשעה ימים ותשעה לילות,
תוארו ככתכת־ענק מצולמת בת 5עמודים ככותרת ״מכול יום
השישי״ .על כתבה אחרת שראתה־אור כמה שבועות קודם לכן,
ועסקה בירידת עולי הודו מהארץ, מפר ״העולם הזה״ את זכות
התגובה לד״ר עמנואל אולסבנגר* אופוטרופום של יהודי
הודו. כמו־כן פירסמה המערכת את פירוט עוגת תקציב־המדינה
לשנת 1952/3שהוגש לפני 25 שנה לכנסת. כמדור התיאטרון

לא ניפקד מקומה של תמצית־מצולמת של המחזה ״נער ה׳טעשועים
של העולם המערבי״ מאת סינג.
כשער הגליון, התנוססה תמונתה של טלילה כן־זכאי, כת 21
— •טחלומה לעסוק בתיאטרון (וכקולנוע :״דומני שאני קצת
פוטוגגית״)• טלילה שנתקבלה לאולפן תיאטרון ״זירה״* —
שיחקה השבוע לפני 25 שנה כ״נער השעשועים של העולם
המערבי״ .כיום משמשת טלילה בן־זכאי כתכת־כידור ותיאטרון
כ״מעריב״.

..עכשיו ש״לו בן־גוויון בעצמו להקים להם (יעודים)
״העולם הזה״ 739

אוהלים דין חיילי היטלו אינו 1כעיני] 1כדיו .
לוחמיוט לש עבור * רובי נ נון קרוזו בכנסת פושעי מלחמה
תאריך :

27.12.51

העם
יו שישי השחור
ב־ 592 הערים, המושבות, המשקים והמעברות
של ישראל נדלקו הנרות הצבעוניים,
ריחפו באוויר הצלילים החגיגיים של
מעוז צור ישועתי.
ביפו, ירושלים ונצרת צילצלו הפעמונים.
הנרות התנגנו על עצי־א־שוח עליזים,
התנגנו הצלילים האציליים של ליל
שליו, ליל קדוש.
אולם רק בלבבות מעטים שררה אווירת
חג שלווה וקדושה. רק זוגות עיניים
מעטות נישאו אל השמים מתוך הרגישה
של קדושה. מאות אלפי זוגות עיניים
זועפות, חוששות, עקבו אחר תנועת העננים,
בסיירים הבולשים אחר תנועתם
של גדודי אויב.
לא היה זה שבוע שמח. אחר יום השישי
האדום ב־שבוע הקודם, יום המהומות ב שערי
נמל חיפה ועל סיפון א/ק תל־אביב,
בא יום שישי ־שחור — המאבק הגדול
ביותר של יושבי הארץ עם איתני הטבע
מאז עלו דגלי המדינה החדישה מעל לשע־ריה
הפתוחים לרווחה של הארץ.
המבול בא ואתו בא מבחן המור לאח*
ד״ר עמנואל אולסבנגר, שימש פסי
רון בהתנדבות לעולים מהמזרח הרחוק,
ן בשל הקשר עם תרבותם. כמו־כן נודע
כמתרגם ״הקומדיה האלוהית״ של דאנטה
לעברית.

וות בני הארץ, לחוש ההקרבה האישי,
ולרגש האחריות האנושית.
היו הרבה מאוד גילויים חיוביים. יחד
עם כובעי הגרב המפורסמים, שצצו לפתע
ממעמקי אלפי ארונות, חזר משהו
מן הרוח של ימים נישכחו. צעירים חשו
לעזרה, גילו בכמה מקרים אומץ־לב לדוגמה
(ראה מבול יום השישי) ,פועלים ה גרים
בדוחק ובורגנים שנראו כאדישים
חשו, על דעת עצמם, אל המעברה הקרובה
ביותר כדי לשכן בבתיהם בני משפחות
נפגעות.
ריבונו שד עולם אחראי. כמו
תמיד, החריף האסון הטבעי את ניגודי
המעמדות, חשף אותם יותר מן הרגיל. העם
התחלק לשני גושים מוגדרים בהחלט :
אלה שהאסון פגע בהם, שהפכו חסרי־בית,
ואלה שהאסון לא פגע בביתם החם.
למעמד הראשון השתייכו רוב העולים
החדשים, ואילו הוותיקים שניפגעו היו
בעיקר בני עדות המזרח, דרי השכונות.
למעמד האחר השתייכו רוב רובם של בני
הישוב הוותיק.
לא חסרו מבין הוותיקים שמצאו קשי*
חות־לב מסוג חדש, שעה שביקשו להצדיק
מדוע אין הם חשים לעזרתם של ה־ניפגעים.
אמרה צעירה צברית בת : 18
״מה יש? כשאבי בא לארץ לפני 30 שנה
הוא גם כן גר באוהל שהתמוטט בימי
הגשם !״ אמרה צעירה שניה בת אותו
גיל :״העיראקים האלה ! תמיד מקימים
צעקות במקום לעזור לעצמם! לא היו
צריכים בכלל להביא אותם ארצה. עכשיו
שילד בן־גוריון בעצמו להקים להם אוהלים

לא היו אלה הרוב. הרוב עקב בצער
כנה אחר גורלם של הקורבנות, אף כי

לא עשה כל מעשה עצמאי כדי לעזור
להם. במקום זה חיפש אחר האחריות,
ביקש לברר מדוע קרה מה שקרה. מול
האסון האנושי לא נדם קולו של הריב
המיפלגתי המכוער, כבימי הקרבות של
המילחמה• איש האשים את רעהו, וכולם
ביחד את הסוכנות היהודית.
האמת הפשוטה היא, כמובן, שהאחריות
העליונה רובצת על ריבונו־של־עולם, ש המטיר
את הגשם בכמויות שלא היו כדוגמתן
בתרייסר השנים האחרונות. אף כי
המוסדות והצבא עשו כמיטב יכולתם לח פור
תעלות ניקוז, לא התכונן איש לשואה
במימדים כאלה. גם הטענות ביחס למקום
המחנות היו בלתי־מוצדקות — לא
היו מעברות בשקעים, אף כי רבות מהן
׳נבנו ׳בשטח מישורי אשר תעלדת־ניקוז
רגילות דיין כדי להגן עליהן.
אולם אין ספק שישנם אשמים. החיילים
שחשו לעזרת המעברות ראו בכעס חסר־אונים
שבבדונים רבים לא חובר הבד ל-
מסגרות־העץ במסמרים מספיקים, אף כי
הסוכנות סיפקה את המסמרים. הקבלן גנב
את החומר היקר. במקום אחר דפקו החיילים
יתדות עץ לתוך ריצפות הבטון —
עדות נאמנה כי הקבלן הפרטי לא ערבב
את המלט כראוי, וגנב חלק מן החומר
שהוקצב לו.
הדרישה המובנית מאליה, שגובשה בימי
האסון: מינוי ועדת חקירה שתעסוק
לא בטענות פורחות כלליות, אלא בחקי רת
מקרים מסויימים, ותגלה את הקבלנים
הפרטיים והציבוריים שעשו מלאכתם
דמיה ואת הפקידים שנתנו ידם למעל.
* בראשות מיכאל אלמז, חבר מערכת
העולם הזה לפני 25 שנה.