גליון 2523

פסק זמן חדש
בטעם מר-מתוק
קווין האגי

מכחכים

כתבת ה שער הקידמי:

הפיסיקאי והרצח

שארות היסוד
על מדינת ישראל, ישראלים ויהודים
(העולם הזה .)4.12.85
בכמה מקומות השתבשו דבריי בראיון שערכה
איתי ענת סרגוסטי בניכר. לא אתקן את
הטעויות, אך בנושא אחד — מדינת ישראל, עם
ישראל והעם היהודי — אני רואה חובה להבהיר
את דבריי.
אמרתי שמדינת ישראל היא מקום־מושבו של
עם ישראל ואילו המימסד הישראלי והיהודי נוהג
באילו המדינה היא מושבה של העם היהודי.
לדעתי, מדינת ישראל שייכת לישראלים
בלבד, ללא הבדל מוצא לאומי, תרבותי, דתי,
גיזעי או של צבע.
התקשיתי כנראה להסביר, כך זה נראה
בדיעבד, שבשעה שהמדינה היא מדינתו של עם
ישראל, היא איננה מדינת כל היהודים. כדי
שתהיה מדינה שלהם — עליהם לעלות ארצה
ולהשתקע בה, וכשיעשו את הצעד הזה, יהיו
ישראלים לכל דבר.
אלה הן השאלות היסודיות שעודדתי והגבתי
עליהן; ישראל היא מקום־מושבו של עם ישראל;
המימסדים היהודי, הציוני והישראלי, רואים בה
את מושבתו של העם היהודי הבינלאומי; ארצות־הברית
רואה בה בסיס צבאי קידמי של מערכת
ההתקפה וההגנה האמריקאית; לישראלים יש
הרשות לגור בכל מקום בעולם, כשם שליהודים
יש רשות כזו ואין איש שמערער עליה.
אלכם מסים, ניו־יורק

הנזיסתורין סביב הפיסיקאי מחיפה. שנעצר
במהלך חקירת רצח הדס קדמי. הולך וגובר.
מה גילו החוקרים במקרר בביתו? כיצד
השיגו בתחבולה דגימה מדמו? מדוע הוא
שותק? האם הפיסיקאי המר
זר הוא ד ר (אמנון) חלצל או
מיסטר הייד? מה היא האמת?

נישואיו חפוזים

כמעט נפילה!
איש לא הבחין בכך: השבוע כמעט שנפלה
ממ שלת האחרות. ביוזמת אהרון אבו־חצירא
ובעזרת ח״כי ליכור. סיפור
ההמצת־השנה
פרס. ראש ממשלת הרוטציה.

דומני שבכתבה טרור -נגד מיי, על
הפיגועים ברומא ובווינה, התחלקה לכם מכונת־הכתיבה
כאשר כתבתם שם נהרגו ונפצעו
עשרות וביניהם, למרבה המזל, רק ישראלים
מעטים)״.
זה פשוט נשמע מוזר. כאילו זה מזל כאשר
נהרגים לא־ישראלים. אתי לנדאו, תל־אביב
• המכונה אכן התחלקה. ה טינ ה היתד׳,
כמובן., :וניניהם רק ישראלים מעטים.

שאר
זאענן־ו
(העולם

על שאלוני־המין
18.12.85 ואילך).
השאלונים על חיי־המין של האשה והגבר
הישראליים, על עשרות שאלותיהם והסתעפו־יותיהם(״אם
לא ידעת אשה מעודך, עבור לשאלה
שאחרי השאלה הבאה!״) מזכירים לי את הסיפור
שסיפרו על השאלונים שהוגשו, אחרי מילחמת־העולם,
על־ירי האמריקאים לגרמנים, כאשר
הראשונים ביקשו לעמוד על קישריהם של האחרונים
עם המיפלגה הנאצית ועם המיליטריזם
הפרוסי.
לפי הסיפור היתה אחת השאלות באותו שאלון
מנוסחת כדלהלן :״האם שיחקת בחיילי־צעצועים
בהיותך ילד? ואם כן, לאיזו חטיבה הם השתייכו?״
גירי פרנקל, הרצליה

הזה

מנסחי השאלון עברו בחלקלקות על נושא
גילוי־עריות והגדירו אותו כ״נסיון מיני האסור
על־פי החוק״ .מילא.
אבל אם ככר, אז, לפחות, היה צריך להקפיד
ולפרט את כל האפשרויות המצויות בפני הסוטים,
המקיימים יחסי־מין עם קרובות־מישפחה.
המיקרים שפורטו בשאלון — אם, אחות
ודודה — הם נדירים הרבה יותר מאשר המיקרה
השכיח, לדאבוננו, למדי: נסיון מיני עם בת.
יוסך שר, ירושלים
העולם הז ה 2525
סנטה ברברה

על הופעת אטירי״עולם בטלוויזיה.
עד עכשיו ירעתי על קיומם של כל מיני
תיאטראות — הלאומי, הקאמרי, החיפאי, אפילו
תיאטרון המדרגות.
אבל לפגי שבועיים ראיתי בטלוויזיה את
תיאטרון איילון של יוצאי כלא רמלה, הוא כלא
איילון. היתה זאת הופעתם של שלושה רוצחים
מורשעים, שפוטים למאסר־עולם, בטלוויזיה.
ויום לאחר מכן — כוכב־התיקשורת החדש —
צבי גור.
עם כל הכבוד לליברליות של רפי סוויסה,
הנציב החדש של שרות בתי־הסוהר, זה קצת יותר
מדי. מקומם של רוצחים הוא מאחורי סורגים ולא
חנן שוורץ, תל־אביב
לפני המירקע.

וזו 1\1ד1־י*

״נישואיי היו חפוזים מדי!״ מו ד ה
ה מו סי ק אי דוי ד קריבושי, שהת גרש
השבוע מא שתו. הו א שופך
א ת ליבו על רתיעתו מהרפילויות
סביבו ומכריז על אהב תו ללא-
גבול לבתו, פרי נישואיו
הקצרצרים והכושלים.

מ מנ ה ללא מזר

תיאטרון איילוז

,.טובות־הנאה, טלפונים לחו ל
מהמישרד, מישרה לבעלה של
הפילגש״ -אלה ההשמצות שפורטו
במיכתב אנונימי נגד גונדר
רפי סוויסה. בדיקה לא מצאה בו
רבב, ועתה מחפשים
^ £ 7את המשמיץ. שהוא
כנראה פסיכופאט.

כתבת ה שער האחורי:

על פיגועי וינה ורומא (העולם הזה

כל השמצות
וני סוויסה

ביום שבו כל עם
ישראל חגג א ת
יומו של הקדוש הנוצרי סילווסטר,
חגגו בכ סי ת לכבוד אשה הנושאת א ת
שמה של ברברה הקדושה. ברברה
טאופר (בתצלום) ,דיפ לומטית
אוסטרית ש שירתה
בתל־אביב, קפ צה
לביקור נוסטלגיה.

ממש כמו אמא
שחקנית־הקולנוע איזבלה רוסליני
הדהימה א ת כל רואיה, שנוכחו מייד
לדעת: התפוח ל א נפל ר חוק מהעץ. ל א
רק שהיא דומה לאמה, אינגריד ברגמן
כמוה הי א גם מוסיפה עומק ומשמעות לטכסט
הדל אותו שמים בפיה.

סוד הי חסי ם
איך רופכים רצגה לא כל־כך מוצלחת לאירוע
חברתי מוצלח ביותר? חסוד
טמון במוזמנים שאותם מצליח
לצוד איש של יחסי״ציבור.

שער השקל השחנר יזנק מול־סטריט
• הרס״רים יענד 1את
שעון־הדרגה על צווארם -והטו־ראים
יתבקשו להדק חזק את
החגורה • קוראי ה־
] * 6עיתונים יחריבו ברש־יון
קריאה ממלכתי.

כל האמצעים כשרים: רצח, איומים,
סימום, זיופים, ואפילו חתימה על
כר־הרגל.
מיסמכים באמצעות

בוהן -ד ״• יו הסיפור המלא על שיטות
שוד הקרקעות בגדה
המערבית הכבושה

הנקרות בכנסת רגע של עצמאות
הח״כים מפסיקים לרגע קט את ארוחתם
במיזנון, רצים להצביע במליאה וחוזרים מייד
לצלחת. כך יכול להתקבל, בדרך אגב ובהליך
מזורז, חוק שישנה את ה־
מישטר מיסודו. היש גבול
להפקרות בכנסת ישראל?

הקולו ת שהגיעו מוושינגטון היו חד־משמעיים:
ארצו ת־הברי ת רוצה פעו ׳
לה י שראלית נגד לוב. אך מומחי־הבי
ט חון שיכנעו א ת הממ שלה שמע־שה
כזה יהיה טירוף
ויעצו לה להזדקף ולגלות
עצמאות בחישוב דרכה.

הח״כ והמילואים
רחר המרחרח
מדווחת:
לחופני כהן צפויים
חם וחמות קשוחים
מה עשו הזמר
והזמרת בחדר־ה־הלבשה
לבועז
שרעבי לא איכפת
מי ישלם את הצי־קים
של הלן (בתמונה)
-אפילו אם זה זוהר ארגוב
אריק טיני בין איריס אלימלך וטלי יאיר
מה עושה זיוזה, אחרי
שעזב את שוש עטרי, רותי
ירקוני וגם ענת קופרמן!

x 1ני סהו; !0
הנער הודה מייד: הרמתי יד על
אבי והרגתי אותוו המניע: התנגדותו
של האב לאהבתו שר הבן
לבעלי־חיים ולעולם־ לצימחונותו הטבע.
זלרתיעתו מאלימות.

כיצד נזכר הה״ב שלמה עמר כי הוא
מביר את הרב-סמל, שהאשים אותו
כמתן שוחד, כדי להתחמק ממילואים
כלבנון החייב בנימין בן־אליעזר
בדק במישרד־הביטחון איד אפשר
לעזור לחברו לסיעה האם ינסה

סוריה על הקו

אמנון רובינשטיין לא הביא את השינוי:
מישרדו ממשיך לתמוך במאמציה של חברת
אלקטרוניקה ענקית לרמוס את מתחריה
הזעירים, המציעים פטנטים
טלפוניים. האם זה עלול
לגרום למילחמה עם סוריה?

מוות בינדתי
את חייה הקצרים חיה עמידה בין
שלוש ד תו ת -אמה היהודית, אביה
המוסלמי ובעלה הנוצרי. ת מיד בעוני,
תמיד במחסור. א ת מו תה
מצאה דווקא על
מיטה במלון אלגנטי.

המדורים הקבועים: 3 מיבתבים -שאל ואענך!
איגרת ־העורך -קומדו מול חברון 4 5 תשקי!* -גשם מן הקבר 6 במדינה -הגיוק הנחמד
הנדון -סעיפים מתקנון
הסובייט העליון
אנשים -הח־כ שיהיה מסגר
תמרורים -הנין של אברהם לינקולן יומן אישי -מנחם בגין אמר•.
יישר כוחך!־גם זה וגם זה . -יא־ואראדי
איזה פיצוץ של הופעה!״
לילות״ייטראל -פקקי סילווסטר
והחיים כמיתוס

קולנוע -שושנת סאראייבו
מה הם אומרים האיש הטוען
לכתר. מתנהג כראש כנופיה!
שידור -האיש שהציג את
השאלות הנכונות לדיין
חשבון־נפיט -דויד קריבושי
תשבצופן -קומוניסט ברוסיה.
מרבה לבקר בתיאטרון
( 7אותיות)
הורוסקופ -גדי: הילד שנולד מבוגר רחל המרחלת -בין חיפה
לבאר־שבע
העולם הבא -כותונת לך -כוהן
גדול תהיה לנו

היה לפני 30 שנה.
במיסגרת חימום האווירה לקראת מילחמת־סיני,
קרא דויד בן־גוריון להתנדבות המונית של
אזרחי־המדינה להקמת ביצורים בישובי הדרום
והנגב.
העולם הזה התנגד בתוקף למדיניותו של
בן־גוריון. אבל הוא החליט לערוך מיבצע חלופי
משלו. כל חברי־המערכת מלבד אחד >דוב איתן,
עורך־מישנה אז ועכשיו) יצאו לקיבוץ מסויים,
שהו בו במשך שבוע והשתלבו בעבודתו — איש־איש
לפי כישוריו. למשל: אורי סלע עבד
כחשמלאי, שלום כהן עבר בחציר. אלי תבור עזר
בהקמת ביצורים. מכיוון שאני אוהב חיות. הייתי
לבוקר, ובמשך שבוע רכבתי מאחורי עדר־הבקר.
בחרנו בקיבוץ להב, שהיה אז קיבוץ־ספר.
הבחירה היתה מיקרית. כמה שבועות לפני כן
הוזמנתי על־ידי חברודהקיבוץ, תמר גולן, לבוא
ולהרצות שם. התרשמתי מאוד מן הרוח הצעירה
של הקיבוץ. שהוקם. רק שלוש שנים לפגי כן
על־ידי גרעין של צברים. אנשי השומר־הצעיר
מחיפה, הקריות ורחובות. התאהבתי בקיבוץ זה.
במשך שבוע של עבודה מסרנו את רשמינו
ותצלומינו לדוב איתן, וכך נולדה כתבה הזכורה
היטב לכולנו :״קומנדו מול חברון״ ,תיאור של
שבוע בחיי קיבוץ־ספר, על טיפוסיו, מעשיו
והפולקלור שלו (״ילקוט־הכזבים של משק

141111 הוגדרה בכתבה המקורית לפני
30 #1114 שנה כ״נעמלה המלאבסית,
תופרת״ .עכשיו שערותיה כבר כסופות.

1ך היה המוכתר, שקיים את היח־ך

/ 11 1ן סיס ההדוקים עם הנדווים
ג סניג ה. גם עכשיו הוא איש״מפתח,
הדחה היתה אז היפהפיה של הקיבוץ ורעתה בשדותיו את הצאן. כשהיא מחזיקה
111/ 111 גיבעול בין שפתיה (למסה) ,היתה הדסה נערת־קיבוץ בהתגלמותה. כעבור
30 שנה היא מעיינת (למעלה) בעותק של הגליון הישן של העולם הזה, כשבתה לידה.

להב״) .הכתבה פורסמה בגליון הנושא את
התאריך 3במאי .1956
השבוע הזדמן לי לחזור לקיבוץ להב. תמר
גולן. כיום כתבת מעריב. באה לביקור־סולדת.
וחבריה החליטו לערוך לה ערב בנוסח ״חיים
שכאלה״ .רחל אבנרי. שגם היא שהתה בעת ההיא
כמה ימים בלהב, ניצלה את ההזדמנות כרי לצלם
מחדש את ותיקי הקיבוץ. את התוצאות אפשר
לראות בעמוד זה. בני ה־ 20 של אז הם בני ה־50
של היום. את חדר־האוכל של הקיבוץ ממלאים
בניהם ובנותיהם.
כמה מוותיקי הקיבוץ נטשו אותו זה מכבר.
אחדים נפטרו. אולם הקיבוץ חי ונושם. מה שהיה
לפני 30 שנה אוסף של בתים. הוא עכשיו משק
פורה, שהדר־האוכל שלו מרוצף בשיש. המוקף
מידשאות. שמונה הילדות שצילמנו אז בחברת
זהבקה המטפלת (לא היו אז בנים) הן עכשיו
אמהות. ואילו הדסה הרועד״ שאותה צילמנו אז
במיכנסיים קצרים בצאתה עם העדר, היא עכשיו
אלמנה כסופת־שיער. בתה דומה להפליא לאמה
כפי שהיתה אז.
כולם זכרו היטב את הכתבה שלנו, שהפכה
חלק מן הפולקלור של הקיבוץ. וגם כמה מוותיקי
הקוראים של העולם הזה ברחבי הארץ זוכרים
את ״הקומנדו מול חברון״.

1*11¥1111ה צולם לפני 30 שנה בש־
111/ן מירת־לילה (למטה) ,ליד
מיקלע גרמני(מ״ג .)34 כן הוא נראה עכשיו.

העולם הז ה 2523

,כור״ מגייסתבוורל
שמועות עקשניות בבית כור מספרות, שהקונצרן
ההסתדרותי הגדול מעוניין בגיוס חירום של הלוואות
בחו״ל, כרי להתגבר על הקשיים הפינאנסיים שבהם הוא
נתון. ההלואות הן בתנאים בלתי־נוחים ביותר.

מהפכה גראפית
ב״מעריב״

י *י!ינן * ך
הפיסגה בדנווה
הפיסגה הצפויה בין שימעון פרם וחוסני
מובארב, שעליה מדברים לאחרונה, תתקיים, אם
בכלל, בז׳נווה. מובארם מבקש שלא ללחוץ עליו
לבוא לירושלים.

חקירת הקרקעות מתה
נראה •מחקירת שוד־הקרקעות מסתיימת בקול
דממה דקה. הצוות שטיפל בחקירה לא פוזר, אך
יציאתו של ראש־הצוות, איזידור מלוק,
לחופשת־מחלה, בגלל מיחושים בחזה, היא
לדעת מקורבים לחקירה הזדמנות טובה של
צמרת המישטרה להקפיא את המשך החקירות.

גארט ילך עם הליכוד
יועץ הבחירות האמריקאי דייוויד גארט נשכר
כנראה מחדש על־ידי הליכוד, למערכת
הבחירות הבאה.
כרגע מופיע גארט כיועץ־בחירות ניטרלי, המציע למערך
לבצע את הסכם־הרוטציה.

מפקפקים במכון הפאתולוגי הדד יעקב אורלין, מנהל בנק־הדם של
בית־החולים בכפר־סבא, מסר השבוע
חוות-דעת של מומחה בבית־המישפט,
איטר אם תתקבל, עלולה לגרום לפסילתן
של כל הבדיקות שנערכו במבון דד
פאתולוגי באבו־כביר במהלך השינה.
על פי הדר אורלין, שהעיד במישפטו
של האגס שלמה חליווה, הנאשם ברצח
החיילת אורלי דובי, מתברר כי במכון
לרפואה מייטפטית משתמיטים במוצרים
ובכימיקלים שהמועד האחרון לשימוש
בהם פקע כבר לפני חצי שנה. לדעת הדר,
אין לקבוע כל מימצא על סמך שימוש
במוצרים אלה.
עורבי־דנו של חליווה, שמעון שובר
ושמואל סך, מייחסים חשיבות מכרעת
לעדות־מומחה זו.

מדוע איחר חדיווה
פתיחת מישפטו של שלמה חליווה השבוע התאחרה ב־40
דקות, ובביו/־המישפט חששו שהוא נמלט שוב.

כשהובא הנאשם ברצח לאולם, התברר שרכב
המישטרה, אשר הסיע אותו ממקום־מעצרו,
היה מעורב בתאונת־דרכים. חליווה עצמו לא
נפגע.

האגודה נגד
״קוד ישראל״
אגודת־ישראל מתכוונת להעלות בכנסת הצעה לסדר־היום
נגד התגברות הנטיה האנטי־דתית של קול־ישראל.
חוגים חרדיים זועמים על כך שקול־ישראל סירב לשדר
ידיעה על שני חילוניים שהיכו אברך בירושלים. האגודה
תדרוש בתגובה על כך הגדלת שעות־השידור לחוגים
החרדיים, והקצאת מהרורות־חדשות בענייני־דת.

המעצב הגרפי שימעון זנדהאוז, שבנה את הפורמט של
הצהרון חדשות, עובד עתה בסודי־סורות על עיצוב פורמט
חדש למעריב.

זנדהאוז גורס שהפורמט הנוכחי מיושן ויש
להחליפו.
התאבדות בגהלל?
ראשי מושב נהלל מתכוונים למצוא
פיתרץ דיור הולם ליליד המושב, יעקוב
ממן, שאביו היה סנדלר שכיר בישוב.
לא מכבר נדרש ממן לעזוב את הצרין!
הרעוע, שבו הוא מתגורר במרכז נהלל.
הוא איים שאם יגרשו אותו, את אשתו
ואת שלושת ילדיו, הוא יתאבד בקפיצה
מראש מיגדל־המים במקום, כלפיד בוער,
ישר אל הצריך שבו גדל.

אליאב דחה
את דולצין
אריה(״לובה״) אליאב דחה הצעה של אריה
דולצין לשמש כיו״ר המועצה הציונית, במקומו
של העיתונאי אריה צימוקי, שנפטר בחודש
שעבר.
המועצה מתרכזת בעבודה בעיירות־הפיתוח, ודולצין היה
בטוח שאליאב ייענה ברצון. אחרי חמישה ימי־מחשבה,
הודיע אליאב במפתיע על סירובו.

רק״ח נגד אבגרי
אחרי שח״כ מתי פלד ואורי אבנרי הגישו תביעת־דיבה נגד
מאיר וילנר ועיתוני רק׳׳ח על מסכת השמצות ושקרים
נגדם, נקטה רק״ח השבוע בפעולת־תגמול והגישה_ תביעת־דיבה
בסך 10 מיליון שקלים נגד אורי אבנרי
והעולם הזה.

עילת התביעה: כ־ 15 מאמרים של אורי אבנרי,
שנכתבו בשנים האחרונות, והמטפלים בעמדות
הקומוניסטים הישראליים במיגוון רחב של
נושאים, החל בהגנתם על מישפטי־הראווה
האנטישמיים של סטאלין ועלילת הרופאים
היהודיים, וכלה בעמדות רק״ח לגבי רמיסת
זכויות־האדם בברית־המועצות בזמן האחרון.
יש להניח כי המישפט יהפוך בימה לבירור עמדות רק״ח
בכל הנושאים האלה.

ק ר תי יחסלחש בונו ת
ראש אגה־החקירות הפורש, יחזקאל קרתי,
מתכוון להמשיך ולתקון! את צמרת־המישטרה.
קרתי ימקד את ביקורתו בראיונות ובמאמרים במפכ״ל
הנוכחי, דויד קראוס, אבל הוא מתכוון גם לגלות פרטים
בלתי־ידועים על המפכ״ל הקודם, אריה איבצן, ועל אברהם
תורגמן, שהיה מפקד המחוז הדרומי.

רישום מי שטרתי באילת הנהלת עיריית־אילת מחפשת דרכים לסלק מחברותו
במועצת־העיריה את נציג האופוזיציה, מאיר שווילי,
לשעבר יו״ר ועדת־הביקורת העירונית.

על־פי מיסמך שהגיע למישרד־הפנים יש
דשווילי, בעל מוסך באילת, רישומים
מישטרתיים שונים, המאפשרים לשר־הפנים
לפטר את חבר־המועצה בטענה של עבירות
שיש עימן קלון, ושאינן מאפשרות בחירתו
כנציג ציבור.

הג שם ה תעכב
בגלל המדרגות
עיריית טבריה החליטה לרצך דרך
חדשה לקיבת של הצדיק רבי היא, שלידו
נערכו התפילות להורדת הגשם.
בחוגים חרדיים טוענים, כי רבנים
קשישים ידועים לא היו מסוגלים להגיע
לאתר, שאליו מובילות כיום 120 מדרגות
בלתי־נוחות — ולכן התעכבו הגשמים
השנה.

בעיות חוזה ב,,צוותא,
קבוצת רוכשים בחברת־הקבלנים צוותא מתארגנת
לפעילות מישפטית נגד עורכי־הדין שהחתימו אותם על
החוזה לרכישת הדירות במקום.

עורכי־הדין שניהלו את ההחתמה המישפטית
היו ממישרדיהם של חיים צדוק, לשעבר שר־המישפטים,
ורוני מילוא, היום סגן־שר־החוץ.
הרוכשים טוענים, כי נאמר להם שסכום מס־הרכישה שיהיה
עליהם לשלם הוא בגובה חצי אחוז, שכן מדובר בישוב
אלפי־מנשה, הזכאי להנחות במס.
בפועל התברר לרוכשים כי לא רק שלא קיבלו הנחות,
אלא שעליהם לשלם הצמדה מלאה על מלוא המס שאותו
היו צריכים לשלם.

יועצת־תיקשורת
לקונגרס היה 1די
העיתונאית הדה הוז־פלס התמנתה כיועצת־תיקשורת של
ועידת הקונגרס היהודי העולמי, שתיערך בירושלים בסוף
החודש. הוז־פלם תבוא לארץ במשך תקופת הוועידה מניו־יורק,
שם היא היתה עד לפני שלושה חודשים עורכת
שבועון־היורדים ישראל שלנו.

סליחה,
טעות ברמי

..המישמר־הראל״
לבדיקה

אלברט אזולאי, הרס״ל שסידר לח״ב
שלמה עמר שרות בצפון־הארץ תחת
שרות בלבנון, התבלבל בץ שני,,רמיס״,
בשסיפר השבוע על פגישות של ״יחד־׳
שנערכו בביתו.
בראיץ ל״קול־ישראל״ הוא אמר שעזר
וייצמן ורמי כספי ביקרו אצלו בבית. היתה
זו סליטת־־פה. הוא התכוון לאיש־העסקים
רמי אונגר, מממן ״יחד״ ,שהיה אצלו עם
וייצמן, ולא לעורך־הדץ הידוע.

הרשות לניירות־ערך תבדוק מה גרם לירידה הדראסטית
בשערי מניית חברת־הביטוח המישמר־הראל, בשיעור של
67 אחוז.

מניות החברה איבדו באחרונה באופן פיתאומי
חלק גדול מערכן, וגרמו לגל של שמועות על
המהלכים הפינאנסיים הבאים של החברה
הוותיקה.
מאחורי החברה עומדת מישפחת המבורגר, שאחד מבניה,
יאיר, איש שלומציון לשעבר, שהצטרף לחרות. החברה
יצאה לבורסה בימי יורם ארידור.
גולן מבקר־המי שטרה

חטיבת מזזן בכל ל
תע שיות

ראש מיפלג־מירמה במישטרת תל־אביב, איתן גולן, יעבור
בקרוב לתפקיד בכיר במישרד מבקר־המישטרה. גולן,
מטובי החוקרים במישטרה, השיג הצלחות רבות בתפקידו
בתל־אביב.

כלל תעשיות מקימה חטיבת־מזון, וכבר מתנהלים מגעים
לרכישת מיפעלים שונים ולכניסה לשותפויות.
מנכ״ל מטע לשעבר, מנחם קלו, שהודח מניהול מעדנות,
עשוי לעמוד בראש החטיבה, כשתוקם.

בעריבת ב;־עיז; עימדי;

במדינה
העם

הנזק הנחמד
הבעיה: איד לדאוג ל3ך
שאזרחי ישראל לא יהפכו
במהרה למיליוגרים
השבוע הראשון של השנה החדשה
ושל השקל החדש חלף — ולא היה
ספק כי המטבע החדש נקלט.
רבים עדיין התבלבלו בין לירות.
שקלים, דולארים ושקלים־חדשים.
ההרגשה הכללית של אזרחי ישראל
היתה כי נעים לעשות חשבונות ב־
.סכומים סבירים, תחת להתחשבן במיליונים
מגוחכים. שוב אפשר היה
לרשום צ׳ק מבלי לעבור את הקו שנועד
לפירוט הסכום במילים, או לחרוג
מן המישבצת לפירוט הסכום בספרות.
לסחורות שוב היה מחיר שהתקבל על
הרעת. היה נעים לחשוב שיש מטבע
הקרוב פחות או יותר לדולר.
אומנם, היה קשה להתרגל למטבע
השקל החדש, שזכה בכינוי ״ג׳וק״ או
״כפתור״ .שונאי־הליכוד גם הדביקו לו
את שמו של ממלא־מקום ראש־

הממשלה. אן גם על הקושי הזה יעבור
האזרח הישראלי רב־התושיה.
עתה נותרה בעיה קטנה: לדאוג לכך
שהאזרח הישראלי לא יהפוך במהרה
למיליונר של שקלים־חדשים, כפי
שהפך למיליונר של שקלים ישנים.

הממשלה

המטרה: ל 1ב?
ראשי־הביטחון התעקשו:
פעולה נגד לוב
היא טירוף צבאי
ברגע הראשון היתה המגמה ברורה.
אך בקושי נדמו היריות בנמלי־התעופה
של וינה ורומא, אחרי פעולת־הרצח
ליד דלפקי אל־על, כאשר כל
שופרות־התעמולה של הממשלה התחילו
להטיל את האחריות על אש״ף
ויאסר ערפאת.
הכוונה היתה ברורה לחלוטין: לנצל
את ההזדמנות כדי להנחית עוד מכף
צבאית על אש״ף, ולסתום את הפה לכל
הדורשים לשתף את אש״ף בתהליך
השלום.
״יוצאי־חלציים״ .מכונת־התע־מולה
פעלה 24 שעות ביממה. החל
בראש־הממשלה עצמו, ששירבב את
אש״ף לעניין בכל הזדמנות, וכלה
במשרתי השדולה היהודית בארצות־הברית,
פעלו הכל כדי ליצור את
הקשר וינה־רומא־אש״ף־ערפאת. דוגמה:
העיתון וושינגטון פו ס ע הנחשב
כאחד העיתונים היותר רציניים ב־ארצות־הברית,
לא התבייש להכניס
למאמר ראשי שלו פסוק בנוסח ״עור
לא ברור אם אבו״נידאל הוא אויבו של
ערפאת או משמש לו כסות באותו
ההגיון ניתן היה לשאול אם משמש
פידל קאסטרו הסוואה לרונלד רגן.
אילו פעלה הממשלה מייד כדי
לבצע את זממה, יתכן שהדבר היה
מצליח, כפי שהצליח אריאל שרון
לנצל את ההתנקשות בשגריר ה־

מי יורה!
ישראלי בידי אבו־נידאל כדי לפלוש
ללבנון. כפי שאמר מנחם בגין ב־ישיבת־הממשלה
המכרעת :״לא חשוב,
כולם אש״ף״.
אולם ככל שעברו הימים, אבדה
הזדמנות זו. לא רק העולם הזה
( )1.1.86 הבהיר, בצורה עובדתית חותכת,
את העובדה שאבו־נידאל הוא
שונא־נפשו של ערפאת, וכי פעולותיו
נועדו בראש־וראשונה נגד אש״ף. גם
כלי-התיקשורת אחרים החלו, באיחור־מה,
לעמוד על כך. קהילת־המודיעין
תרמה את תרומתה בהדרכת עיתונאים
בכיוון זה.
ביום הרביעי. כאשר התייצב ראש־הממשלה
לפני הכנסת, עוד היתה לו
עזות־המצח לספר לבית־הנבחרים כי
״אבו־נידאל הוא יוצא־חלציו של

אש״יף ״.לפי אותו ההגיון ניתן לומר כי
מאיר כהנא הוא ״יוצא חלציה״ של
התנועה הציונית, וכי על כן ממשלת־ישראל
אחראית למעשי־הטרור שמבצעים
חסידיו בארצות־הברית. או
שלח״י היתה ״יוצא חלציה״ של ההגנה
— כפי שאכן טענו כמה מן המושלים
הבריטיים בימי־המנדאט.
הוראה מוושינגטון. אך לא
האמת בלבד עצרה בעד ממשלת־ישראל
לבצע פעולה נגד אש״ף מייד
אחרי מעשי־הזוועה בנמלי־התעופה.
היה לכך גורם נוסף: ארצות־הברית.
ממשלת ארצות־הברית שלחה לישראל
הוראה חד־משמעית: לפעול
נגד לוב. העילה: לוב מארחת את אבו־נידאל.
הטענה
עצמה היתה קלושה. בעל־

איך ל א נפרה הממשלה

מצלי? אדרי ״
הצלה לליכוד!
¥ה יכול היה להירשם כתרגיל
( המבריק ביותר בתולדות הפוליטיקה
הישראלית. כשם שיצחק רבין
קיבל את התואר ״המוח האנליטי״
אתרי התפטרותו וכינונה של ממשלת״
מעבר. בעיקבות פרשת נחיתתם של
מטוסי-קרב בליל־שבת, כן היה מתחזק
דימויו של חבר־הכנסת אהרון
אבו-חצירא כערמומי. שנון, פיקח
ומתוכנן להפליא. אם כי — ובזאת היו
בוודאי רבים מתקשים להאמין —
אבו־חצירא לא תיכנן מאומה הפעם.
הכל קרה — או, נכון יותר, כמעט
קרה — באופן מיקרי ושלומיאלי.

באופן מיקרי יכול היה המע־רד,
השוקד על-כך מזה חודשים,
להפיל את הממשלה באופן כל־כך
אלגנטי, עד כי זה היה נרשם
לחובת הליכוד.
צווחני־הליכוד הראשיים — רוני
מילוא וחיים קופמן — לא היו יכולים
להאשים את שימעון פרס בהפרת
הסכם הרוטציה.

8גגד !1
ף• יום השני שעבר, יום אפור
** ושיגרתי במל־את־הכנסת. הגיש

ח׳־כ תמ״י הצעת אי־אמון בממשלה, על
רקע המדיניות הכלכלית הכושלת.
עקב ריבוי הצעות האי־אמון שהוגשו
לאחרונה בכנסת. ובגלל ריחוקו הנוכחי
של אבו־חצירא ממוקדי קבלת ההחלטות.
שרר חוסר־עניין כללי בהצעת
האי־אמון התורנית. חלק מחברי־הכנסת.
שנרשמו לדבר במליאה. ויתרו
על זכותם. ומיספר הנוכחים במליאה
היה אפילו דל מהרגיל. בשעה 19.00
קפץ הח״ב היוזם מתמ״י למליאה. כדי
לברר אם יוכל לשוב ולדבר. מכיוון
שחלק מהנואמים המתוכננים ויתרו על
זכותם לנאום, שמע את היושב־ראש
התורן. דן תיכון, אומר לפתע :״ובכן,
ניגש להצבעה!״
במליאה נכחו באותו רגע, שיכול
היה להיחשב כהיסטורי. שמונר, חברי־אופוזיציה.
הליכוד היה מיוצג בשלושה
חברי־כנסת בלבד: מרים תעסה־גלזר.
שרה דורון ואוריאל לין.
ואז קרה רבר שלא ייאמן. נציגי
המערך העמלים ללא הרף במציאת
דרך אלגנטית לפירוק הממשלה, כדי
שלא לקיים את הרוטציה, התחילו
״להצליף״ באנשיהם. להיכנס למליאה.
כרי לסכל את הפלתה של ממשלת-
האחדות.
יושב־ראש סיעת המערך, רפי אדרי,
פעל במרץ. המאמצים האלה הניבו את
נוכחותם של 14 חברים מהקואליציה
בעת ההצבעה. שלושה נציגים בלבד
נכחו מהליכוד, המיפלגה המעוניינת
לקיים את ממשלת־האחדות בכל מחיר,
עד בואה של הרוטציה הגואלת. אחרי
שבלע הליכוד צפרדעים אין־ספור
לאחרונה, לא דאגו מצליפיו לנוכחות
חבריו במליאת בעת הגשתה של הצעת
האי־אימון בממשלה. לא זאת בלבד.
אלא ששניים מתוך השלושה לא תמכו
כממשילה: אוריאל לין לא השתתף
בהצבעה, ואילו תעסה־גלזר נמנעה.
משמע: רק נציגה אתת של הליכוד,

שרה דורון. שהיא גם יושבת־ראש
הסיעה, תמכה בממשלה!

אילו גילו ראשי סיעת המערך
בכנסת עירנות מספקת,
והיו דואגים לנוכחות מינימלית
של שלושה חברי-בנסת בלבד
מטעמם במליאה (שווה־ערך
לייצוג הליכוד במליאה, כאותה
עת) ,או אפילו ארבעה, היתה
הממשלה מופלת על-ידי שמונת
הקולות של האופוזיציה.
ואי־אפשר היה אז להאשים את
המערך, מכיוון שנוכחות אנשיו
היתה זהה לזו של הליכוד
והיתה קמה מבדטלת מעבר,
שבראשה היה עומד, כמובן,
ראש־הממשלה שמעון פרס.
ממשלח כזאת יכולה לתפקד, ללא
מיגבלה של זמן קצוב והלחצים של
מרכיביה הרבים היו מאבדים הרבה
מהשפעתם. מכיוון שמממשלה כזאת
לא ניתן להתפטר — אין יוצא ואין בא.
והעיקר: לא היתה מתקיימת הרוטציה.

^ ,פיתיון
**ר אידיאלי!׳,
**ייד אחרי מעשה התעוררו
במערך לנוכח גודל ההחמצה.
בדיקה מהירה הוכיחה כי שיבעה
חברי־כנסת נוספים של האופוזיציה
נכחו בעת ההצבעה במישכן הכנסת!
תיאום מינימלי או מחשבה היו גורמים
לחרוצי-המערך להזעיקם למליאה. אין
ספק שאלה היו שמחים לצעוד צעדים
ספורים, להרים יד ולגרום להפלת
הממשלה.

רגשות-ההפתעה במערך
התחלפו ברגשות־זעם. האצבעות
המאשימות הופנו לעבד
רפי אדרי, ראש הסיעה בכנסת.
שר בכיר הסביר את מאמציו
לגייס תומכים בממשלה בכל

עת ומצב כ״התנייה רפלק־סיבית...״
ביום
הרביעי בערב. בעת הישיבה
השבועית של ״שרינו״ .התבטא אף
ראש־הממשלה ברוח דומה. במצב
הנוכחי. קבל פרס. עם כל הבעיות
מבית ומחוץ. הליכוד אפילו אינו טורח
להגן על הממשלה במאמץ מינימלי
של נוכחות בכנסת. פרס הביע בקול רם
את ספקותיו, אם גם הנטל של הנוכחות
במליאה חייב לחול על המערך. ואם זה
בכלל כדאי.
בישיבה. שבה בידר שר־המישטרה
חיים בר־לב את שרי-המערך בתיאורים
ציבעוני־ם מחיי היומיום שלו כשר־המישטרה.
ניסו הנוכחים לנתח. כיצד
אירעה להם התמצה שכזאת .״במצב
הנוכחי ״.אמר אתר־כך אחר המשתתפים
בישיבה ,״שבו אין המיפלגות
הדתיות מעוניינות ללכת לבחירות
מוקדמות בגלל מצבן הפנימי ו־שיקוליהן
השונים. כינונה של מנד
שלח־מעבר ונפילת הממשלה הנוכחית
שלא באשמתנו יכול היה להיות פיתרון

אידיאלי!״

לפרסם!
ן* ב אבו־חצירא, מפיל הממשלה
^ הקודמת. מעלה על נס את השלומיאליות
בקרב גורמים במערך.
בשלב מאוחר למדי של ההתפתחות
המפתיעה ביום השני תפס את הזדמ־נות״הפז
שנפלה לידיו להפיל בשנית
ממשלה•.

הוא הסתכל לצדדים וחיפש
שותף לדבר־עבירה. בל שראו
עיניו היו חברי־כנסת מטעם
המערך, שזרמו לאולם.

אף כלי־תיקשורת אחד לא שם לב
למה שהתרחש. איש בכיר במערך
ביקש לאחר מכן כי גם העולם הזה
לא יפרסם את הדברים.

ד:0ה ברקי

הבית העיקרי של אבו־נידאל הוא, בלי
.כל ספק, הנשיא חאפט׳ אל־אסד
בדמשק. אך ארצות־הברית לא היתה
מעוניינת בפעולה ישראלית נגד
סוריה, הנהנית מחסות ברית־המועצות,
כי הדבר היה מפוצץ את היחסים החדשים
בין שתי מעצמות״העל, ואולי
יוצר משבר עולמי.
מסיבות השמורות עימה רצתה אר־צות־הברית
בפעולה מאסיבית נגד לוב
דווקא. אולם. היא לא היתה מוכנה
לעשות פעולה כזאת בעצמה. הנשיא
רונלד רגן הוא אדם זהיר, והוא יודע כי
פשיטה כושלת אחת של ג׳ימי קארטר
באיראן עלתה לו בכס־הנשיאות. לוב
אינה גרנאדה. אבל הוא היה מוכן
להילחם ער החייל הישראלי האחרון.
בעיקבות הלחץ האמריקאי, השתנה

י הסיגנון בישראל. לא עוד ערפאת
ואש״ף, אלא אבו־נידאל, הארכי־רוצח,
וקן־המרצחים לוב.
נשארה השאלה: האם להיענות
לדרישה האמריקאית?
לוב רוכבת. לא קל לסרב למדינה
המעניקה לישראל מתנה שנתית
של כמה מיליארדי דולארים׳
אולם במשך השבוע עמדה ממשלת־ישראל
בפני הלחץ בגבורה.
כל מומחי-הביטחון בישראל —
ועימם ראשי צה״ל — התנגדו בחריפות
לפעולה נגד לוב.
כדי להבין את הסיבה די להעיף
מבט אחד במפה. פעולה נגד לוב היא
טירוף.
אין ספק שיש בידי צה״ל האמצעים
להכות בלוב בדרכים שונות. השאלה
היתה: מה יקרה למחרת היום?
ישראל תלויה כולה בקווי תעופה
וספנות, עורקי־החיים המקשרים בינה
ובין אירופה. מרבית הקווים האלה
עוברים לאורכו של ים־התיכון. לוב
״רוכבת״ ממש על הקווים האלה, לרוב
אורכם. במקומות רבים הם עוברים
במרחק של 500 קילומטרים מחופי
לוב. למשל: המרחק בין אתונה ולוב
הוא פחות מ־ 600ק״מ, המרחק בין
סיציליה ולוב פחות מ־ 500ק״מ.
אם תצטרך ישראל להגן על כל
מטוס וכל אוניה בדרכם לישראל, יהיה
זה מאמץ החורג מגבולות הדמיון.
רבין, תודה לאל. אילו עמד
בראש מערכת־הביטחון שר כושל או
הרפתקן, יתכן שישראל היתה מסתבכת
השבוע בצרה איומה. אך יצחק
רבין הוא אדם הגיוני. הוא רחוק
מלהיות יונה, ולא פעם הוא נוהג כנץ
מופלג. אך הוא הבין את המפה, והתנגד
בתוקף לרעיון האמריקאי .״תודה
לאל.״ נאנח איש־ביטחון בכיר.
כך, כאשר כל העולם ציפה לתגובה
ישראלית או ישראלית־אמריקאית נגד
לוב, עברו הימים. ארצות־הברית לא
נתנה לישראל לפעול נגד סוריה או
בסיסי אש״ף, ישראל לא רצתה לפעול
נגד לוב.
הוויכוח נמצא בעיצומו.
העולם הז ה 2523

במשך 4שנים התחמק עמו
משרות־מילואים פעיל
דק ביום השני בבוקר נז נו
עמד שהוא מניר את הרס״(
דס״ל אזולאי נבדק במכונת־אמת,
עמר סירב להיבדק
ח׳־נ בנימיו בן־אליעזו בויק
אפשרות לעזור לחברו

^ יום השישי האחרון, כאשר
פירסם הצהרון ידיעות אחרונות
תחקיר על ח״כ ששיחד רב־סמל, כדי
להשתחרר משירות־מילואים, ללא ציון
פרטים מזהים, רצו רבים להאמין שה־פירסום
הוא תעלול נוסף, שבא
להמחיש את האבסורד בהצעת־חוק המתגבשת
למניעת פירסום שמות חשודים.
השער
האחורי של העולם הזה

כדי לשים קץ למצב שבו ח״כים אחרים
נחשדים על לא עוול בכפם. זהו, אגב,
המעשה החיובי היחיד שאפשר לומר
לשיבחו של עמר בכל הפרשה. בכך
הוכיח את האיוולת שבחוק המוצע.
אבל הפרשה היא אכן מחפירה.
על־פי הסיפור שהופיע בידיעות
אחרונות, זומן שלמה עמר לשרות־מילויאים,
שנוער להתקיים בנבטיה
בלבנון. עמר, שהוא נהג ומכונאי, היה

ח״ב עמר בהפגנה אלימה של האופוזיציה ב״אגד
היריבים בקואופרטיב רוצים א ת ראשו
על מיכתב־הפיטורין :״תעשה לו
מיסגרת, ותמשיך לעבוד כאילו לא
קרה דבר.״
אזולאי שב לקריית־שמונה, אך
קיבל מיכתב־פיטורין נוסף. אז הציע לו
עמר הסדר אחר: אזולאי יעבוד במוסך
של אגד, אך את משכורתו הוא יקבל
מחברת־שמירה, שעבדה למען הקואופרטיב.

יום השני השבוע הכחיש עמר

יועמד לדין, שוחרר חומר נוסף נגדו.
כפי שפורסם לראשונה בהעולם
הזה, במדור תשקיף 31.7.85 היה
ברור שיריביו לא יניחו לעמר. כך
נאמר בידיעה, תחת הכותרת :״עולים
על עמר״:
״האופוזיציה באגד מכינה חומר
חדש על יושב־ראש המזכירות שלמה
עמר. לטענת האופוזיציה נכנס עמר
לכנסת אחרי שנתן לבוחרים ערביים

אנשי אגד. אבל לפי שעה הוא לא הצליח
בכך.
אנשי האופוזיציה באגד לא הסתפקו
בפירסום עיתונאי. הם פנו למישט־רה,
והיחידה הארצית לחקירות־הונאה
החלה לחקור את הפרשה. בימים הקרובים
צפויה המלצה של המישטרה להעמיד
את עמר לדין באשמת מתן שוחר־בחירות.
בעיקבות
כל אותם פירסומים נזכר

החייב והרב -סמל

מהשבוע שעבר, תחת הכותרת :״אשת
שר נעצרה במכון עיסוי!״ שנועד אף
הוא להציג את האבסורדיות של הצעת־החוק,
הקדים את ידיעות אחרונות
בשלושה ימים. מערכת הצהרון גם
ציינה שיש קשר בין צורת טיפולה
בפרשה לבין הצעת־החוק, והסבירה:
״כרי להמחיש את הסכנה שבהצעת־ה־חוק,
החליטה בפירוש(המערכת) שלא
לפרסם את שם האיש או פרטים מזהים
עליו״.
אבל מי שהיה בסוד־העניינים ידע
שאין זה תעלול, אלא סיפור־אמת. בחודש
יוני ,1983 שנה אחרי פרוץ מיל־חמת־הלבנון,
כשחיילי צה״ל המשיכו

אז יו״ר מזכירות אגד — התפקיד
הבכיר ביותר בקואופרטיב. לאותו ש־רות־מילואים
זומנו אנשי אגד נוספים.
עמר וכמה נהגים נוספים, שהגיעו
לבסיסם בקריית״שמונה, ניהלו שיחה
עם הרב־סמל במקום. היה זה אלברט
אזולאי, איש־קבע, שאנשי אגד הכירו
אותו כאשר שימש לפני כן כמכונאי
במוסך אגד בצפון. לפני שפוטר עקב
צימצומים והתגייס לצה״ל.
באותה שיחה אמר מישהו לאזולאי:
״אם אתה מסדר ששלמה עמר ישרת
פה, במחנה־גיבור, קנית את עולמך
באגד!1׳
אזולאי ענה :״אין בעיה, אתה יכול

צה״ל מחפה על הח״ב
פרשה מחסירה של חשד לשיחוד קצין
בצח׳יל על־ידי איש־מילואים במהלך מיל־חמת-הלבנון,
כדי למנוע מאיש־הכדלואים
יציאה לשדות בנבטיה, מושתקת על־ידי
כורמים בכירים בצזל׳ל .
איש-המילואים נבחר בעבור שנה לכנסת,
ולצה״ל נמסר תצהיר מלא של קצין
צוז׳ל שקיבל את השוחד — מקום־עבודה
תמורת השארת איש המילואים בתוך
שטח ישראל.
הסקופ ב״העולם הזה״ ()4.12.85
הפירסומים גוררים עוד מתלוננים
ליהרג יום־יום בלבנון, ומיספר החללים
כבר התקרב ל־ ,500 ניסה איש־ציבור,
שעדיין לא היה ח״כ, להשתמט מש־רות־מילואים־
בלבנון — שרות שכל
חייל־מילואים פחד ממנו פחד־מוות.
לא עברו אלא 36 שעות מאז הופעת
העיתון, והח״כ שלמה עמר מיחד הודיע
ברבים שהוא מזהה את עצמו כנושא
הכתבה — תוך הכחשת הפרטים —

לראות את עצמך עושה את המילואים
במחנה הזה. בכמה טלפונים אני מסדר
לך את הנושא. לא יהיו בעיות״.
עמר התחייב להחזיר את אזולאי
לאגד וכך היה. הוא קיבל עבודה בסניף
טבריה של הקואופרטיב, אבל אחרי 11
חודשים הודיעו לו מההנהלה שהוא
מפוטר. הוא מיהר ללישכתו של עמר
בחיפה, שם אמר לו עמר, אחרי ששמע

את הסיפור כולו וטען שאינו מכיר את
אזולאי. ביום השני בבוקר הוא נשבר,
וסיפר שעבר על תיק המיסמכים האישיים
שלו כעובד אגד, ונדמה לו שהוא
אכן מכיר אותו.
זהו שקר גס. אזולאי שפוטר מאגד
סופית אחרי הבחירות לכנסת, היה
לפניהן מרכז סניף־יחר בקריית־שמו־נה,
ביחד עם עסקן אחר, אברהם אשא.
הוא הגיע ליחד, כמו הרבה אנשי אגד
אחרים, בגלל עמר, שדחף אותם לעבוד
בתנועה — בשכר או בהתנדבות —
בתיקוה לזכות במושב בכנסת. אזולאי
סיפר. שהוא נפגש בביתו עם ראשי
יחד. עמר, שהביא את האיש לתנועה,
ששמו הופיע בלוח־האיכון שלה במטה
בתל־אביב כראש המטה בקריית־שמונה,
עשה טעות חמורה בהכחישו
את הקשר ביניהם — אם כי לא היתה
זו טעותו הראשונה בפרשה המוזרה.
בחודש יולי השנה הצליחה השדולה
של עמר למנוע את הסרת חסינותו,
בדרך להעמדתו לדין. עמר הואשם כי
בהיותו יו״ר מזכירות אגד ירע על
ציתותים בלתי־חוקיים לחברי האופוזיציה
בקואופרטיב, ואף האזין לקלטת
של הציתותים. שאר המעורבים בפרשה
הועמדו לדין (העולם הזה
,)29.8.84 ועמר, שנבחר לכנסת, ניצל
בזכות החסינות שלו. היועץ המישפטי
לממשלה, יצחק זמיר, ביקש את הסרת
החסינות, כדי שיהיה אפשר להגיש
כתב־אישום חדש, אך ועדת־הכנסת
הכשילה בעורמה את הסרת־החסינות.
עמר הודיע בתחילה שהוא לא התנגד
להסרת־החסינות, כי הוא חף־מפשע
ובטוח בצידקתו. למעשה, הוא ושאר
אנשי־יחד עשו הכל כדי למנוע את
הסרת החסינות.
בעיקבות כך התעוררו שוב אנשי
האופוזיציה באגד. מאז נכנס עמר לפוליטיקה,
הם טענו, הוא מגייס את
הקואופרטיב לעסקיו המיפלגתיים
הצרים. כפי שפורסם לראשונה בה־עולם
הזה, הוא ביצע עסקות מוזרות
עם איש־העסקים רמי אונגר, שאחר כך
היה למממן של יחד. באגד ראו את
מעשיו בחומרה, על רקע בע־ות־פינאנ־סים
בקואופרטיב ומצב השכירים.
אחרי שהתברר סופית שעמר לא

בגליל הבטחות שכמוהן כשוחד־בחירות.״
כעבור
חודש נשאו האיומים פרי.
בידיעות אחרונות ובמוניטין צוטטו
שכירים דרוזיים של אגד מצפון־הארץ,
שאמרו כי עמר הבטיח להם קביעות,
אם יפעלו למען רשימתו.
בזמן הבחירות היה עמר זקוק לכל
קול. ראשית, הוא השתוקק להיכנס
לכנסת, וידע כי מקומו אינו מובטח לו
— הוא היה מס׳ 3ברשימה. שנית, הוא
ידע שכל חבר אגד או בן מישפחתו
שהוא יצליח לגייס לתנועה יחזק את
כוחו במאבקים הצפויים בתנועה אחרי
הקמתה. עמר ניסה אחרי כן לנצל את
כוחו כרי להגדיל את מוסדות התנועה
ולגייס חברים חדשים — תוך כדי
הישענותו על מקור כוחו, מאגר של

אלברט אזולאי מקריית־שמונה בסיפור
האישי שלו. בסוגריים יאמר, שזוהי
הוכחה נוספת לאבסורד בהצעת־החוק
לאיסור פירסום שמות חשודים. לא
אחת קורה שפירסום פרשה בעיתון
מביא אנשים אחרים, שקראו את הידיעה
ומכירים את הנפשות הפועלות בה,
להביא מידע חדש, השופך אור נוסף
על הפרשה.
המיקרה של עמר מוכיח עניין זה
בצורה מצויינת. אילו היה קיים כבר
עתה חוק כזה, אי־אפשר היה לפרסם
את פרטי הפרשה לפני כמה חודשים,
משום שבאותו הזמן העניין היה בה־
(המשך בעמוד )36
* באמצע: ראוטה וייצמן ובעלת-
הדירה.

ב/־ציד, ציטדין

הכל דיברו על היהודים המיסכנים, ששמו את נסנם ער קוו הצבי בגדה, או יש
לסיכון ר צד 1שני, חמוו הובה ׳ותו1 :שיטות שבהו ]אזרו הקוקעות מבעליהן

ך* שהגיש בעל קרקע בגדה־המ־ערבית
תביעה בבית־המישפט
המחוזי בשכם וביקש להוציא צו להפסקת
העבודות על שטח האדמה שלו.
נדהם כשהגישו ה״בעלים״ היהודיים
של הקרקע יפוי־כוח בלתי חוזר, שעליו
חתם כביכול בטביעת־אצבע. אחרי
בירורים התגלתה האמת המדהימה —
החתימה היתה, אומנם, טביעת אצבע,
אבל לא אצבעו שלו. ויותר מכר: זו לא
היתה אצבע היד. כנהוג, אלא טביעת־בוהן
כף־רגלו של אדם, שנידב את עצמו
לצורך הזיוף!
זוהי רק אחת השיטות הנהוגות בשנים
האחרונות בגדה המערבית נעים־
קי־קרקעות אפלים.
כדי להעביר בעלות על קרקע בגדה
יש לבצע כמה פעולות:
. 1מיפוי השטח על־ידי הבעלים
המקוריים, המוכרים את הקרקע.
.2כל השכנים הגובלים בשטח האמור
צריכים לחתום על המפה ולאשר
את הגבולות המצויינים בה.
.3מוכתר הכפר צריך גם הוא לחתום
ולאשר את המפה.
.4יש לבקש היתר־עיסקה מה־מינהל.
.5צריך
לפרסם את דבר העיסקה
בעיתון ערבי יומי ולחכות 15 יום

להתנגדויות. אם אין התנגדות, אפשר
לעבור לשלב הבא.
בקשה לרישום בטאבו — נע.6
שית
בדרך־כלל דרך הוועדה לרישום
דלא־ניידי שלא נרשמו. הטאבו אמור
לבדוק שוב את מפת השטח ואת נכונות
החתימות.
בגלל סיבות היסטוריות, רשומים
בטאבו רק 25 אחוז מהקרקעות בגדה
המערבית. הבעלות על שאר הקרקעות
מוכחת דרך סיפרי־המיסים עוד מתקופת
שילטון העותומאנים בארץ.
השלבים האלה טומנים בחובם מלכודות
רבות, בעיקר כאשר מדובר במכירת
אדמות מערבים ליהודים.
סעיד עתילי מן הכפר טירה שבמ־שולש,
שהוא עורך־דין ערבי ישראלי
המתעסק בנושאי הקרקעות מזה כמה
שנים והגיש עשרות תביעות בנושא
זה, חשף שיטות שונות ומשונות של
זיופי מיסמכים ויפויי־כוח, שנעשו בתקופה
האחרונה על־ידי יזמים יהודיים
להוטי אידיאולוגיה ובצע־כסף. חלק מן
המזייפים נתפסו ושיטותיהם התגלו,
חלק מהתביעות עדיין תלויות ועומדות
בבית־המישפט המחוזי בשכם, או
בוועדות השונות שבדרך.
בדרך־כלל עוברים חודשים ושנים
ארוכות עד שמסתיים ההליך, כשלפע
מים
נדמה שלגורמים הישראליים המטפלים
בצדדים החוקיים של העסקות
אין כל רצון לפתור את הבעיות ולגלות
את הזיופים והמירמות. וכך נאלץ בעל
קרקע. שלא מכר אותה כלל, להתרוצץ
הלוך ושוב בין המישרדים השונים,
בנסיון נואש להציל את חלקת־האדמה
המשמשת לפרנסת מישפחתו, ובאותה
עת כבר חורשים הטרקטורים של הקב־לנים־המתנחלים
את השטח שלו ומכשירים
אותו לבניית וילות והתנחלויות
שונות.
3 £לנ

ועוזי
* * בדאללה אחמד יוסף עמר מן
^ הכפר בית־אמין הוא הבעלים של
115 דונם ליד התנחלות אלקנה, הנמצאת
קילומטרים ספורים מזרחה מ־כפר־קאסם
ומגבולה של ישראל. לפני
שלוש שנים צץ ליד השטח שלו שלט
גדול, שהכריז כי במקום עומד להיבנות
ישוב חדש, בשם שערי־תיקווה.
עמר בירר וגילה, כי יזם ישראלי
קנה בוואדי 12 דונם ארמה. הקניה, כך
העלתה הבדיקה, נעשתה באופן חוקי.
אך היזם החרוץ לא רצה לבנות
בקרקעית הוואדי, במקום שבו אין נוף,

אין אוויר ואין ״איכות־חיים״ — הוא
רצה לבנות דווקא על מידרון ההר ועל
ראשו. וכך התחילו יום בהיר אחד
בולדוזרים לחרוש ולהכשיר את אדמתו
של עמר. על הקרקע היו נטועים
דונמים רבים של מטעי זיתים ותיקים,
שעליהם פרנסת־המישפחה. הקבלן
הזריז לא חס על עצי־הפרי המניבים,
עקר אותם ורמס אותם תחת השרשרות.
בתוך זמן קצר היה השטח מכוסה
ברשת של צינורות מים וביוב, ובכמה
דרכי עפר שהובילו אל היישוב החדש.
״יצחק ינאי,״ מספר עמר על הקבלן
שנעצר לפני כמה שבועות ושוחרר
בערבות ,״היה מופיע למקום כשהוא
חמוש בעוזי, או ברובה צבאי אחר,
ותמיד היו מלווים אותו חיילים של
מישמר־הגבול, כדי לשמור על העבודה
שלו.
״לפני שנה בדיוק, בדצמבר ,1984 הלכתי ליד השטח שלי כדי להסתכל.
באותו בוקר -ראיתי זקן מהכפר חורש
את האדמה שלגעוד אני עומד שם,
שמעתי את ינאי קורא לשוטרים, מצביע
עליי, ואומר שאני זרקתי עליו אבנים.
מייד לקחו אותי לבית־הסוהר בלי
לשאול אותי כלום. ישבתי 50 יום ב־בית״הסוהר,
עשו לי מישפט צבאי בשכם
ושילמתי 2.5מיליון שקל, אחרי

דם על האדמה
שהרשיעו אותי בזריקת אבנים. אחר־כך
עצרו גם את שני הבנים שלי, אחד
בן 18 והשני בן .21 הם ישבו שלושה
חודשים בבית־סוהר ושילמו קנס של
600 דינר ירדניים.״
עמר ממשיך להתרוצץ בין המיש־רדים
הממשלתיים והצבאיים בנסיון
נואש להוכיח כי מעולם לא מכר את
האדמה שעליה נבנית ההתנחלות שע־רי־תיקווה.
בינתיים צצו במקום כמה
מיבנים למגורים, אך לפי צו של בית-
מישפט אסור להיכנס לגור בהם, כל
עוד לא מתבררת סופית הבעלות על

הקרקע•
סיפורו של עמר הוא רק טיפה בים

השוכט הזכיר את שמו שר צחק שמיו בתיק שר
אב צוו, הנאשם בשוחד ער וקע גזירת הקרקעות -

וגם ואש־הממשלה

ראש־ממשלה־לשעבר שמיר
גאנגסטרים למען מטרה קדושהז
השבוע הופיע שמו של יצחק שמיר,
ראש־הממשלה לשעבר וממלא־מקום־
ראש־הממשלה בהווה, בהחלטה של
שופט.
השופט, אשר שיחרר את אבי צור,
מי שהיה עוזר־סגן־שר־החקלאות,

בערבות, עד לבירור מישפטו בחשד
של שוחר, הזכיר את שמיר. הוא נתן
גושפנקה מישפטית לעדות שאמרה כי
ערב הבחירות האחרונות נפגש שמיר,
אז ראש־הממשלה. עם סוחר־הקרקעות
שמואל עינב, בנוכחות מיכאל דקל.

מטרת הפגישה: לשכנע את סותר־הקרקעות
העשיר, שעשה הון ממיסחר־קרקעות
בגדה המערבית, שיש לו
ולשכמותו עניין חיוני בניצחון הליכוד
בבחירות. עינב נעצר בחשד של עסקים
שחורים בגדה.
ההיקש המבוקש: על ספסרי־הקר־קעות
בגדה לממן את מסע־הבחירות
של הליכוד. על פי היקש זה פעל אבי
צור.
רפובליקת־בננות. קשה לתאר
דוגמה בולטת יותר לשחיתות פוליטית.
הליכוד
לא המציא את השיטה של
סחיטת ״תרומות״ מאילי־הון, שהתעשרו
בעזרת הממשלה. את השיטה
המציא המערך. הרב־אמן שלה היה
פינחס ספיר.
ב־ 1969 נחקק חוק־מימון־המיפ־לגות,
שמטרתו המוצהרת היתה לשים
קץ לשחיתות זו, המתאימה לרפוב־ליקת־בננות.
החוק התקבל, אך השחיתות
נמשכה במלוא־הקצב, תוך
הסכמה אילמת בין מיפלגות־המימסד
מימין ומשמאל. הכספים שנגזלו ממי
שלם־המיסים פשוט נוספו על הכספים
שנסחטו מאילי־ההון, ששדדו את קו־פת־המדינה
בעזרת הממשלה.
אולם יש בשחיתות הליכוד, שעליה
מתנוסס עכשיו שמו של יצחק שמיר,
היבט חדש ומיוחד.
מרצח עד זיור. ספסרי-הקר-

סוחר־קרקעות עינם(משמאל מתחכך עם אברהם יופה)
סחיטת תרומות למיפלגהז
קעות בגדה לא פעלו בחלל ריק. הם
פעלו בתנאים שהיו נחשבים כבזויים
גם במערב הפרוע של אמריקה.
כפי שמוכיחים תיקים רבים בבית־

המישפט(ראה כתבה למעלה) הופעלו
שיטות מכל הסוגים כדי לשדוד
את האדמות מבעליהם הערביים.
שיטות אלה כללו רצח פשוט(ועל כך

הגדה המערבית. מעולם לא מתבצעת
מכירה ישירה בין בעל הקרקע הערבי
לבין הקונה היהודי. תמיד יש ביניהם
ספסר ערבי, העובד בשיתוף־פעולה עם
הקונים היהודיים. כזה הוא אחמד עודה,
שנעצר בקיץ שעבר, שוחרר, ויהיה עד
מרכזי בכמה מן הגדולות והקטנות
שבפרשיות הקרקעות בגדה.
עורך־דין עתילי מפרט את שיטות
הזיוף השונות.
.1אשתו של תושב הכפר בידיה
נפטרה. האיש הלר אל המוכתר של
הכפר כדי לסדר עניינים פרוצדורליים
ובידו תעודת־הזהות של אשתו המנוחה.
המוכתר, שמונה על־ידי הממישל
הצבאי ולכן הוא משתף פעולה ואינו
מהימן על התושבים, החתים את האלמן
הטרי על שורת מיסמכים. בדיעבד הסתבר
שאחד המיסמכים היה קשור ב־עיסקת־קרקעות,
והאיש חתם עליו
בלי שידע כלל את תוכנו.
.2שיטת הפוטומונטאז׳ — הרכבת
מיסמך על מיסמר בעזרת צילום. אדם
המגיש תביעה לבית־המישפט מצרף
אליה תצהיר, שבו הוא מאשר את
בעלותו על הקרקע. הוא חותם על

טביעת בוהן־הרגל על יפוי־כוח בלתי־חוזר
חלקה זעירה בתחתית ואדי יכולה לתפוח, לצמוח עד שתכסה את כל ההרים מסביב

מסוגל לחתום, חותמים הספסרים
במקומו. השניים עצורים בחשד זיופים.
.9בן מוכר קרקע של אביו — צעיר-
מן הכפר סנריה החליט לעשות כמה
לירות. הוא חתם לספסרי־קרקע שהוא
בעלים של חלקת־אדמה ומכר אותה.
האדמה, התברר, אינה שייכת לו כלל,
אלא לאביו, הנמצא בנסיכות באבו־דאבי.
האב שב לגדה המערבית ועירער
על המכירה הבלתי־חוקית.
.10 בידי תושב אחד הכפרים הקטנים
היה שטח־אדמה של 250 מטר
מרובע. הוא לא היסס ומכר את החלקה
הקטנה לספסר־קרקעות ערבי עשיר.
הספסר הפך את המטרים לדונמים על
גבי ההסכם החתום, ובמשיכת־קולמוס
נעשה הבעלים של 250 דונם —
שאותם מכר לחברות ישראליות גדולות.
גם אחרי שהתגלתה המירמה, סירבו
החברות למשוך את ידן מהאדמות
הסמוכות לחלקה הזעירה של המוכר
המקורי.
.11 מיקרה דומה אירע בשערי-
תיקווה, התנחלות הנמצאת בתהליכי־בניה,
ושהבעלות על הקרקע בה לא
הובררה באופן סופי. שם קנה הסוחר 14

נר האמצעים נשרים: וצח,
איומי, זיובים, סימום, ומאות
והוספת אפסים לשטחים
התצהיר. המזייף מוציא את החתימה
מתיק בית־המישפט (הדבר יכול
להיעשות גם על־ידי צילום המיסמך),
מדביק אותה על נייר ריק, או על נייר
מיוחד של יפוי״כוח בלתי חוזר, ומצלם
את ההרכבה. התוצאה הסופית נראית
מקורית וכשרה, ובמבט ראשון נראה
כאילו האיש עצמו אכן חתם על יפוי־כוח
בלתי־חוזר, או על שטר מכירה של
הקרקע.
הורשע לפני שבוע רוצח שכיר) ,זיוף
מיסמכים, רמאות, הונאה, גזל, איומים
וניצול כוחות־הביטחון להפעלת טרור
על בעלי־קרקעות סרבניים.
ראשי הליכוד ידעו על השיטות
האלה. אר עצמו עין במתכוון. המטרה
היתה כביכול ייהוד ארץ־ישראל, והמטרה
קידשה בעיניהם את האמצעים.
מעגל בזוי. עכשיו נראה כי
התמונה מורכבת הרבה יותר. הליכוד
לא הצדיק את שיטות הגאנגסטרים
למען המטרה הקדושה בלבד. היתה גם
מטרה פחות־קדושה.
נוצר כאן מעגל סגור:
• ממשלת־הליכוד העמידה את
מכשירי־המדינה לרשות גאנגסטרים
באיצטלה לאומית.
• הגאנגסטרים שדדו את האדמות
בגרה, תוך הפעלת מישמר־הגבול,
המישטרה והצבא, שופטים משוחדים
בגדה, בחסות המימשל הצבאי.
• על אדמה זו, ועל אדמות נוספות
שמעולם לא היתה להם שום זכות
עליה, הקימו הספסרים ״התנחלויות״,
אמיתיות ומדומות.
• בחלק מן התנחלויות־הדמה נשדד
כספם של ״מתנחלים״ ,שחיפשו
״איכות חיים״ על האדמה הגזולה.
• תמורת החסות הממשלתית על
מעשי־נבלה אלה, בימי שילטון הליכוד,
גבה הליכוד דמי־חסות, כמו כל
מאפיה בעולם. בכספים אלה מומן.
לפחות בחלקו, מסע־הבחירות של
הליכוד.
• בתהליך זה לא עסקו רק עסקנים
קטנים, כמו אבי צור, אלא ראש־הממשלה
בכבודו ובעצמו.
בית״המישפט יצטרך להחליט אם
אבי צור התעשר גם אישית מפעולה זו.
אולם אין ספק כי כמה וכמה מעסקני־הליכוד
אכן חצו יאת הקו בין שני
הצדדים של שחיתות זו — השחיתות
הפוליטית והשחיתות האישית — אם
אכן היה קיים בכלל קו ביניהם.

שני עורכי־דין ישראלים נעצרו
בחשד שנתנו ידם לזיופים מסוג זה.
.3עורך־דין ישראלי, בשיתוף עם
ספסר־קרקעות ערבי, מצאו בעל־קר־קעות
תושב הגדה, שהיה, מיסכן,
חירש. עורך־הדין שכר את שרותיו
וביקש ממנו לעבוד בביתו כגנן. אחרי
שני ימי עבודה שילם לו את שכרו.
וביקש ממנו לחתום שקיבל את הכסף
המגיע לו. הנייר שעליו חתם הגנן
החרש היה ריק, ושימש אחר־כך בסיס
לזיוף יפוי־כוח.
.4זיוף טביעת־אצבע. שני ספסרים
ערביים החתימו מישהו על יפוי־כוח,
אך הוא חתם בבוהן כף רגלו, כשהוא
מתחזה לבעל־קרקע. בעל־הקרקע האמיתי
לא חלם כלל למכור את אדמתו.
פרקליט עתילי ולקוח
.5זיופים של תעודות־זהות. תמורת
השוטרים והגנבים -נגד הבעלים החוקיים
2,500 דינר ירדניים (דינר ירדני=4
זיוף בעזרת סימום — שני ספי
שקל חדש) אפשר לזייף בגדה תעודת־ ולחתום על יפוי־כוח ומיסמכים להעב .8
דונם אדמה וזייף את מיספר הדונמים
זהות, וכך אפשר למכור קרקע של רת בעלות על קרקע שאינה שייכת לו. סרי־קרקעות, אחד יהודי ואחד ערבי,
על־גבי המיסמכים והפך אותם במאמץ
מישהו אחר.

זיוף רגיל של יפויי־כוח. בעזרת באו באישון־לילה לביתו של מחמוד
גראפי קל ל־ 466 דונם.
.6בעלים מזוייפים. לפעמים לוק יפוי הכוח המזוייף עורכים הסכם למ מוסא יונס, זקן בן ,85 הצמידו לפיו בד
חים ספסרי־האדמות ארם חלש, מובי כירת שטח אדמה ואת ההסכם הזה ספוג בחומר־הרדמה. כשהיה הזקן
לים אותו בכוח לנוטריון, מכריחים מעבירים הלאה, באופן שקשה לעקוב מסומם, החתימו אותו על המיסמכים.
אותו להזדהות בשמו של מישהו אחר אחרי מקור הזיוף.
לפי השיטה הזאת, אם הנשדד אינו
¥והי אחת משיטות־הזיוף היותר
1יעילות — לקנות באופן חוקי
לגמרי חלקת אדמה קטנה של כמה
דונמים ספורים. לפי החוק, יש לפרסם
את דבר העיסקה בעיתון יומי אחד
לפחות, ולחכות במשך 15 יום להתנגדויות.
אחמד עודה, סוחר־הקרקעות
מהגדה שתרם כספים לליכוד, היה
קונה אדמה ומפרסם בעיתון אל־אנבא,
עיתון יומי בערבית בהוצאת
ממשלת־ישראל, שתפוצתו היתה קטנה
מאוד, ולכן נסגר לפני כמה חודשים.
נוסף לזה היה עודה מזמין מראש בדוכנים
את כל עותקי־העיתונים באיזור
שבו קנה את הקרקע, וכך לא יכול היה
איש לראות את ההודעה על העיסקה
שנעשתה, גם אם מישהו בכל זאת רצה
לקרוא דווקא את העיתון הממשלתי.
השוטרים לצד הגנבים

מה שקורה בררך־כלל הוא, שבעל
קרקע תושב הגדה המערבית היה קם
יום אחד בבוקר, ניגש כבכל יום
לאדמתו לעבד אותה, ומוצא שכל
האדמה הפוכה, שהמטעים נהרסו ושעל
,השטחים שלו עובדים בולדוזרים של
חברת בניה ישראלית. בסמוך היה
מוצב, בדרך־כלל, שלט גדול שהכריז
על התנחלות העומדת לקום במקום.

מישפטנית אלבק

אלמנה אל־אקרע ותעודות

הליכים מייגעים

״מתפרעים״ על אדמתם

אחרי ההלם הראשון היה בעל הקרקע
ממהר לעורך־רין, וזה היה מגיש
תביעה ומבקש צו־מניעה להפסקת

ענת סדמסטי •יי

— גיונומ ־ ד * 1

חדר תצוגה זיוה תלם -דוד המלך ,10 הרצליה פיתוח

זיוה תלם
מזמינה אותך לראות את הקולקציה החדשה של בגדי העור
בעיצובה.
על בגדי העור של זיוה תלם, נאמר:

״אוסגתיים, ייחודייס ומעשיים. ממש חלום..
מבחר דגמים בלעדי בכל הגוונים והגדלים.״
אין צורך במכירה מיוחדת, המחירים תמיד הוגנים.
והעיקר, זיוה תלם מתאימה לך אישית את הדגם ובהתאם
לאישיותך, לגוונים ולמידותיך!
בואי לבקר ביום שישי או שבת.
שישי ,10.1.86 שבת 11.1.86 בשעות .10-14 ,16-19
אם ברצונך לבוא באחד מימי השבוע, אנא התקשרי לטלפון 72976־052
וקבעי מועד.

כמו־כן תמצאי בחדר־התצוגה: בגדים ליום ולערב
* חד״פעמי: ג׳קטים מבריקט סיני אמיתי
* מבחר עצום של חגורות, תיקים ואביזרים

כן,דוקא בחורף !
ל*ן יצ*ו העשן והריחות
כשהחלונות סגורים 7
מכשיר הוונטה וצי* *ו תם
מהמשרד. מהמטבח
ומחדרי השרותים ויבטיח לך
*וירצח ונקי גם בחודשי
החורף.

ל*וורור טוב יותר

שרון

אי תן ע מי חי
הדברת מדימיס
בע״מ

מומחים להדברת תיקנים(נ׳וק־ם),
תולעי עץ, חרק׳ ספרים ונגדים.
ומת־ גן, וח׳ מודיעין ,18ת.ד 2272
טל 6־ 5־ 790114 רש׳ מס׳ 21עסק 481/75

ו ש מי רהעלב רי או ת ך ור 3ושןז

אידיאליסטים מיסכגים

תעשיות מזוג *וירבע״ח
רמתגן,רחובגלטד 2־טל 7626.ו03-75
סניף הצפון:שז־י ההסתדרות 76 מפרגן
טל 04-722611

(המשך מעמוד )9
דתם. חיילי מישמר־הגבול, או השוטהעבודות
על הקרקע, עד לסיום ההלי רים שהיו באים למקום. לא היו בודקים
בציציות התלונה, ובאופן אוטומטי
כים בבית״המישפט המחוזי בשכם.
בית־המישפט בשכם, הפועל לפי עוצרים את כל הערבים שהסתובבו
החוק. הירדני, היה מוציא צו־מניעה, בשטח באשמת ״התפרעות״ .לעיתים
כשהיה מתברר שיש יסוד סביר להניח הגיעו הדברים ער כדי אלימות ושפי•
שהמכירה נעשתה בזיוף. את הצו אמו כות־דמים, כמו במיקרה של אל־אקרע.
לפי צווים של המימשל־הצבאי, יש
רה לאכוף המישטרה. אך המישטרה
היתה מגינה, בדרך־כלל, על החברות אפשרות לעצור תושב ערבי בגדה
השורדות. המימשל הצבאי לא היה למשך 18 יום ללא צו של שופט,
מתערב כלל, וכך לא בוצעו צווים של ואפשר למנוע ממנו במשך כל התקופה
הזו פגישה עם עורך־דיו או עם בני־גית־המישפט
המחוזי בשכם.
כזה היה המיקרה של איבראהים מישפחה. גם אחרי תקופת מעצר
אחמד אל־אקרע מן הכפר בידיה. שם ראשונית זו היו מובאים רבים מהם
הידרדרו הדברים עד לשפיכת דם, לפני שופט צבאי, שם היה בא כוח
כשאל־אקרע נהרג בנסיון להגן בגופו המימשל מספר כי העצור ידה אבנים או
על אדמתו. גם הוא, כמו רבים אחרים, הפריע במזיד לעבודות. וכך היה בעל-
מצא יום אחד טרקטורים על השטח הקרקע האומלל מוצא את י עצמו
שלו. הוא ביקש וקיבל מבית־המישפט מאחורי סורג ובריח לעוד תקופה
בשכם צו־מניעה להפסקת העבודות. ארוכה. לבסוף היה מורשע באשמה
בעלי החברה ציפצפו על הצו, בטענה כלשהי ומשלם קנס כבד, בעוד שכל
שלא מצורפת אליו מפה של השטח, אותו זמן המשיכו הטרקטורים לעשות
באדמתו כבשלהם.
והעבודות נמשכו.
בגלל כפילויות של חוקים וצווים,
הזקן ( )65 ניסה לעבד את אדמתו,
ופרץ ויכוח בינו לבין הפועלים על ומשום שהחוק הישראלי אינו חל על
האדמה. במהלך הוויכוח הועיק הקבלן השטחים הכבושים, מצאו בעלי החבאת
אנשי מישמר־הגבול, ובמריבה רות הישראליים דרך נוספת כדי להגשהתפתחה
במקום נהרג אל־אקרע דיל את ריווחיהם. התרגיל הוא רישום
ונפצעו כמה אנשים נוספים. רוב תושבי חברות פיקטיביות אצל רשם החברות
הכפר שנכחו במקום והיו עדים למותו ברמאללה. לפי החוק הירדני, החל
ן נעצרו לתקופות שונות (העולם הזה בגדה המערבית, חברה משלמת רק 25
אחוז מס־הכנסה. לפי החוק הישראלי,
.)11.5.83
באוגוסט 1983 פירסם המימשל משלמת חברה 60 אחוז מס. בצורה
! הצבאי את צו ,1060 השולל למעשה כזאת הרוויחו בעלי החברות ממון רב,
:את סמכותם של בתי־המישפט המחו בנוסף על הזיופים והרמאויות.
הטיעון הישראלי, שרווח בכל פעם
זיים בגדה מלדון בכל ענייני הקרקעות
שטרם נרשמו בטאבו. לפי צו זה, עבר שהוגשה תביעה של בעל קרקעות, בה
כל הטיפול בנושאים אלה בלעדית׳ טען כי לא מכר כלל את אדמתו, היה
לידיהם של שילטונות הכיבוש, לידי שתושבי הגדה פוחדים מאש״ף, מכיוון
הוועדה לרישום ניכסי דלא־ניידי שאש״ף ושילטונות ירדו אסרו עלי
הערבים למכור אדמות ליהודים, ואף
שטרם נרשמו.
הוועדה מריצה בדרו־כלל את הוציאו נגדם פיסקי־דין מוות .״זהו
הפונים בלו ושוב. עורך־הדין עתילי טיעון לא הגיוני,״ אומר עורך־הדיו
מספר, כי ב־ 1981 הגיש בשם לקוח עתילי ,״מהסיבה הפשוטה: אנשים
שלו תביעה על בעלות על קרקע שבאמת מכרו קרקע, ויש כאלה,
במקום שבו היו אמורים לבנות הת מעולם לא עירערו על המכירה. הם
נחלות בשם צמרות. אחרי יותר מאר אינם רוצים ששמם יוזכר כלל בהקשר
בע שנים של התרוצצויות ותלאות של מכירה כזאת. יש קרקעות של
התברר לו וללקוחו, כי היישוב שאמור ערבים שאכן נמכרו ליהודים, והמכירה
לקום לא קיבל כלל אישור של ועדת נעשתה כחוק, ואיש אינו טוען אחרת.
השרים לענייני־התיישבות ולא אושר הטענות הן על הזיופים והרמאויות,
על־ידי שום גורם ממשלתי אחר. כש ואלה נבדקים עכשיו בערכאות השוהודיע
עתילי לחברי הוועדה על המימ־ נות.״
עתילי מספר, כי מאז התפוצצה
צא הזה, ענו לו שהם אינם מתעסקים
י באישורים — אלא בעיקרון. הטיפול פרשת שוד־הקרקעות ונחשפו זיופים
ובוצעו מעצרים — גם של קבלנים
| בתיק נמשך, ואין רואים לו סוף.
ופקידים ישראלים וגם של ספסרים
במיקרים רבים ביטלה הוועדה צווי־ערביים
— הוטב במיקצת המצב
מניעה של בתי־מישפט מחוזיים מבלי
והשתנה מעט.היחס והטיפול בנושא.
לבדוק, לדיברי עתילי, את המציאות
גם בענייו מחירי־הקרקע יש סיפובשטח
— כפי שדורש החוק.
רים שונים ומשונים. מחירו של דונם
כמה עורכי־דין פנו לפליאה אלבק,
אדמה אינו דבר קבוע, והוא משתנה
עוזרת ליועץ המישפטי לממשלה
לפי הנסיבות. אם ערבי מוכר קרקע
והמומחית של מישרד־המישפטים ללערבי,
הרי המחיר נע בין 250ל־300
ענייני הקרקעות. הם התלוננו לפניה
דינר ירדני לדונם. ערבי המוכר קרקע
כי בוועדה, האמורה לדון בנושאי
לספסר, המתכוון למכור אותה ליהודי,
הבעלות על הקרקעות, לא יושב אפילו
מקבל בין 500ל־סססז דינר ירדני
מישפטן אחד. אלבק הבטיחה, לריב־לדונם.
יהודי הקונה קרקע משלם
ריהם, לדון בענייו בכובד־ראש. אך מאז
2500 דולר ( 950 רינח לחצי דונם
הפניה, לפני יותר מארבעה חודשים,
קרקע בלתי־מוכשר לבניה, וכפול מזה
לא השתנה דבר.
5000 דולר ( 1900 דינר) לחצי דונם
מוכשר. מובן שכאשר מדובר בזיוף
לפיו קנה, למשל, הקבלן היהודי 45
דונם כשרים, הפך אותם במירמה ל־
450 דונם ומכר אותם לפי חלקות של
ך* אופן רישמי היו קיימים לכאו־חצי
דונם החלקה, הרי שרווחיו עצומים.

חוקים וצווים, שמטרתם לפקח
על בעלות על הקרקעות, באופן חוקי
בסערת פרשת־הקרקעות שבה עוסצריכה
היתה המישטרה בגדה המעי ׳ קים בחודשים האחרונים התעסקו
כולם במתנחלים האידיאליסטים ה־הבית
לאכוף את צווי בתי־המישפט. אך
מיסכנים, שקנו אדמות בכסף רב
באופן מעשי, כפופה המישטרה בגדה
למימשל. וכשהיה צורך לאכוף צו, היו
ונשארו כשבידם פיסת־נייר חסרת־ערך,
אך שכחו את הערבים, המיסכנים
השוטרים בשטח מפעילים את שיקול־דעתם
— מבלי שתהיה להם סמכות
יותר, שביום בהיר אחד איבדו את
רכוש־מישפחתם ואת פרנסתם היחידה
לכן — ובאורח כמעט אוטומטי היו
מגינים על המתנחלים הפולשים ועל
מזה דורות, בגלל זיוף של פיסת־נייר,
והם היום אלה הצריכים להתרוצץ
הקבלנים הגזלנים, ולא שומעים את
תביעותיהם של הבעלים החוקיים על
ולהוכיח את ׳ בעלותם על הקרקע.
הקרקעות.
ובעודם מתרוצצים בין המישרדים
השיטה חוזרת על עצמה. הטרקהשוגים,
ממשיכים הקבלנים השודדים
טורים באים לשטח ומתחילים לעבוד,
להפוך את אדמתם, לסלול בה דרכים
בעלי הקרקע מופיעים לעבד את אדמולבנות
בה בתים. וכשיוכיח, סוף־סוף,
תם והקבלנים מזמנים מייד יחידה של
בעל הקרקע את בעלותו, ימצא את
מישמר״הגבול ומתלוננים לפני המפעצמו
בלא מטעים ועם ערימות של
קד על הכפריים המפריעים להם בעבו בטון שבנו מתנחלים.

העולם הז ה 2523

ה 1ד11
מי יבל־נאתהכנסתכעזהיארצהאב 11ק?

ך ץ פקידה של הכנסת הוא, בין השאר, למנוע
1להפקרות במדינה.
הכנסת מחוקקת את החוקים, שנועדו לקיים
את הסדר החברתי ולמנוע את שילטון השרירות.

אך מי ימנע את הפקרות הכנסת?

כלי־התיקשורת יש נטיה מוזרה להת־
/מקד בטפל ולזנוח את העיקר.
לאחרונה דובר עד בוש על זכויות־היתר של
חברי־הכנסת, על עסקיהם הפרטיים. על ניצולם
את מעמדם, על חסינותם המופלגת, על
הטבותיהם הרפואיות והאחרות.
כל זה נכון ומרגיז, ובהחלט כדאי לרבר על כך.
אך זה כאין וכאפס לעומת העיקר. אילו היתה
הכנסת מתפקדת כראוי, היה כדאי לשלם לחבריה
פי עשרה, ולהעניק להם עוד ועוד הטבות.

הבעיה האמיתית היא שהכנסת אינה
מתפקדת כראוי.

קבל כקוסטה־ריקה, משמיט את הבסיס
מתחת לחופש־העיתונות וסותר את
מהות המדינה הדמוקרטית.
שר־המישטרה, לעומת זאת, מכין חוק משלו
— חוק הכופה על עיתונאים למסור את מקורות־המידע
שלהם. חוק כזה יחסל, כמובן, את יכולת
העיתונות למתוח ביקורת על הממשלה ולפקח
על מעשיה, שהרי כמעט כל ביקורת כזאת
מבוססת על מידע מאזרחים החוששים להיחשף.
זוהי רשימה חלקית, של כמה שבועות בלבד.
אפשר להביא גם רשימה של חוקים כלכליים.

נדמה כאילו רצה הכנסת אמוק, והיא
אחוזה בטירוף •טל חקיקה חסרת־אח־דיות,
כשחברי־כנסת מימין ומשמאל
מחליטים בקלות־דעת ילדותית על
עניינים שאין להם מושג בהם, ואנשי
החי״ר הפרלמנטרי מוזעהים מז המיזנוז

•טלו. אין הכנסת משתוקקת לחוקק
חוקה, שתגביל את מעשיה.
כדי להסוות אמת מכוערת זו, המציאו הח״כים
תיאוריה יפה אך כוזבת: שבעצם מחוקקת הכנסת
כל הזמן את החוקה. פרקים־פרקים. בצורת
״חוקי־יסוד״ .חוקי־היסוד האלה יצטרפו בבוא
היום לחוקה אחת שלמה.
זוהי טענה של בורים למען בורים. חוקי
״היסוד״ אינם שונים מכל חוק אחר. אפשר
לחוקק אותם. לשנות אותם ולבטל אותם בכל
עת. כרצון הרוב המיקרי בכנסת. רוב החוקים
האלה אינם מצריכים אף רוב מיוחס (למשל 61 :
קולות) כדי לשנותם או לבטלם. וכל החוקים
האלה אינם נוגעים כלל לעניינים שהם לב־ליבה
של חוקה אמיתית: זכות ב־ת־המישפט לבטל
חוקים שרירותיים.

.אילו היתה קיימת בארץ חוקה הדומה

הכנסת מידרדרת מזה שנים, מבחינה הרמה
הציבורית והאישית.
כיום השתרר בכנסת מצב שאין להגדירו אלא
כהפקרות גמורה.

אחר־כך הורה-שימעון פרם לשר־המישפטים
להעביר בכנסת כאופן מזדרז
הצעת־חוק האוסרת פירסום שמות
•טל חשודים, כשהכוונה העיקרית היא
לעסקנים פוליטיים שסרחו.
הצעה זו כבר נפסלה כמה פעמים על־ידי
כנסות קודמות, אחרי שיקול ממושך ומעמיק,
כאשר הסתבר כי התוצאות יהיו הרסניות מכמה
בחינות. אבל ראש־הממשלה החל־ט. שר־המיש־פטים
ניסח, והכנסת אמורה לקבל בהצבעה אוטומטית
ובתהליך מזורז.
בו־בזמן הסתבר כי משה שחל, השר המומחה־לכל־דבר.
הכין הצעת־חוק, אשר קבלתה תוציא
את ישראל רישמית ממעגל המדינות הדמוקרטיות.
בכל הנוגע לחופש־העיתונות. החוק מתכוון
להתנות את העבודה העיתונאית — התפקיד
של מסירת מידע והבעת דיעה — ברישיון.

לא מכבר קבע בית־המישפט העליוז
הבל־אמריקאי כי חוק כזה כדיוק, שהת:

*1מועצת־המדינה — כמהדורה מקומית של
בית־הלורדים הבריטי — למלא תפקיד חיוני.
אין הוא צריך לבוא במקום הכנסת הנבחרת,
ואין הוא צריך לחוקק את החוקים. אך יש לתת לו
את הסמכות לדון בחוקים לפני שהם מתקבלים
סופית בכנסת. לעכב את חקיקתם ולהחזיר אותם
לכנסת — אם יש צורך בכך — לדיון נוסף. מעין
קריאה רביעית.
כך ייקבע מחסום להפקרות. ותימנע האפשרות
שחוקים יתקבלו מתוך התרגשות ר־געית.
אחרי מאורע מיקרי זה או אחר (פעולת־טרור
מרגישת. העלבון של השר אברהם שריר ואשתו.
יצירת ״איזון״ לפעולות נגד כהנא, וכי).

הדבר אינו מחייב תקציב גדול נוסף, מכיוון
שרוב חבר־ הבית השני יהיו אנשים המקבלים
ממילא פנסיה מירי המדינה. מנגנון הכנסת יטפל
גם בענייני הבית השני. וישיבותיו יתקיימו
באולם מליאת־הכנסת. שהוא פנוי כיום במשך
שלושה ימי־חול בשבוע.

\ 1פרלמנטרית היא שטף החוקים הקלוקלים.
שאותם היא מייצרת לאחרונה בסרט־הנע.
הנה כמה מן הדוגמות הבולטות והמפורסמות.
באחד הימים קיבלה הכנסת, בהיסת־הדעת.
כמעט בחשאי. חוק הקובע כי מדינת־ישראל היא
״מדינת העם היהודי״ .לא מדינה יהודית. לא
מדינה של אזרחיה, אלא ״מדינת העם היהודי״ —
כלומר, מדינה השייכת לכל יהודי בעולם. שאינו
חולם לבוא אליה. החוק שולל מאזרח, שאינו
מקבל הלכה זו ״במפורש או במשתמע״ ,את
הזכויות הדמוקרטיות היסודיות.

אחר־כך הכניסה הכנסת, באותו חיפזון מרושל,
תיקון לתקנון שלה עצמה, הקובע כי יושב־ראש
הבית ימנע דיון על כל הצעת־חוק שאינה תואמת
את ההלכה הפילוסופית הזאת. סעיף כזה היה
מתאים לתקנון הסובייט העליון.
הכנסת קיבלה בקריאה ראשונה ובוועדה את
הצעת־החוק השערורייתית. ההופכת לפשע
פלילי כל מיפגש־של־שלום עם נציגים פלסטיניים,
אשר הממשלה תגדיר אותם כנציגי
אירגון טרוריסטי. חוק זה, שאין דומה לו בעולם
הדמוקרטי כולו, עורר גל־מחאות ברחב־־תבל.
רק אחרי שהוועדה סיימה את הדיון בו ואישרה
אותו בהצבעה, הסתבר כי החוק מגוחך בעליל.
באשר הוא אוסר גם מגע מיני בין אוהבים. מגע
בין עורך־דין ולקוח, מגע בין רופא וחולה. ועוד.

אב לחזור אל המשל התנ׳יכי: הכנסת
היא חוריטה •טל עצי־האטד, בית•
*!ל ^צי״רברי.
הלורדים הוא

ף מציאות הישראלית, יכול המוסד של

כאשר תקבל הכנסת חוק בצורה
נחפזת, הוא •יתעכב במועצת־המדינה,
ייערך עליו דיון באווירה נינוחה, ואם
יימצא לקוי יוחזר ברוב־בבוד לכנסת,
ושם ייערך בו דיון נוסף, באווירה •טונה.

ומכיוון •מהכנסת היא בית־המחוק־קיס,
ומעשיה נוגעים לחיי כל אדב
במדינה, הפקרות הכנסת הפכה סכנה.

^ תוצאה הבולטת ביותר של הפקרות

לא קדם לחוק מהפכני זה שום ויכוח
— לא של פילוסופים, לא של אזרחים,
לא של חכרי־הכנסת עצמם. הוא הובא
לבית, התקבל כשלוש הצבעות והפך
לחוק־המדינה — אף שלרוב המצביעים
לא היה מושו. על מה הם מצביעים.

חברי בית־הלורדים. לעומת זאת, הם מומחים
בשטחים רבים. אין הם צריכים להיבחר, ועל כן
הם יכולים לצפצף על פופולאריות זולה. הם
מחוסנים מפני התרגשויות של הרגע.

אחד קורא, אחד כותב, אחד משתעמם* :כן מתקבלים החוקים
לאולם כדי להצביע, מבלי׳לדעת על מהי,
מדוע ולשם מה.

ף רוב המדינות המתוקנות יש לבעיה זו
פיתרון פשוט.

הצורך בהגבלת ההפקרות הפרלמנטרית
קייב בבל העולם. נמצאה לכך
תרופה פשוטה: חוקה.
ישראל היא כמעט המדינה היחידה בעולם
הנאור שאין לה חוקה. ולא במיקרה.
חוקה היא מיסמך של עקרונות־יסוד, העומדים
מעל לממשלה, לכנסת ולכל שאר מוסדות
המימשל. כאשר נכנסת לבית־הנבחרים רוח־שטות.
והוא מחוקק חוק כלשהו הנוגד עקרונות
אלה. מתערב בית־המישפט ומבטל את החוק.

אין הדבר מגביל את כוח־החקיקה של
הכנסת, כל עוד הוא מופעל במיסגרת
עקרונות-היסוד -הדמוקרטיה, זכויות־האדם
וזכויות-האזרח. אם חורגת הכנסת
מתחום זה, היא נבלמת.
מדוע אין חוקה בישראל 37 ,וחצי שנים אחרי
קום המדינה? מדוע מעלה הכנסת הראשונה,
ששמה הרישמי היה ״האסיפה המכוננת״ ,בתפקיד
זה? מדוע מעלו בו כל שאר הכנסות, שבאו
בעיקבותיה? מדוע נשאר קולנו — קולס של
חברי־הכנסת המעטים שתבעו לכונן חוקה, כקול
קורא במידבר הפרלמנטרי?
הובאו לכך הרבה אמתלות. בעיית היחסים בין
דת ומדינה. הציפיה לבואם של מיליוני יהודים,
שיהיו שותפים לחקיקת חוקה. קיומן של תקנות־החירום,
ששום חוקה הראויה לשמה לא תוכל
לסובלן. ועוד ועוד.

כל אלה היו תירוצים. הסיבה האמיתית
היא פשוטה להפליא: שום מוסד
אינו מוותר מרצון על זכויות־היתר

לחוקה של ארצות-הברית, היו כד
החוקים שמניתי מבוטלים על-ידי בית־המישפט.
כולם סותרים את זכויות־האדם
היסודיות, את חופש הביטוי
והעיתונות, או החרות הפוליטית.

^ ין תחליף לחוקה כתובה ומשוריינת. ואין
להרפות מן המאבק לחקיקתה. אך יש דרכים
נוספות לבלימת ההפקרות הפרלמנטרית.

אפשר להקים מוסד פרלמנטרי שני,
שיהווה מעין מוסד־ביקורת עליון.
אחרי בחירתי בפעם הראשונה לכנסת. היה
אחד ממעשיי הראשונים להציע את הקמתו של
בית שני. מועצת־המדינה.
ההצעה זכתה מייד בכינוי ״בית הלורדים״.
כתבו עליה מאמרים רבים. חלקם היתוליים. וגם
הקדישו לה קריקטורות לרוב. הכנסת דחתה
אותה. כמובן. מכל וכל.
בית־הלורדים הבריטי המודרני אינו עוד אוסף
של אצילים תורשתיים עוברי־בטל. הוא מורכב
בעיקרו מאישים מצטיינים מכל תחומי־ההיים,
גברים ונשים, הזוכים בתואר שאינו־עובר־בירושה
ובמושב בית־הלורדים. אחרי שהגיעו
להישגים מופלגים בתחומיהם.
כך נוצרה אסיפה שהיא ההיפך הגמור
מפרלמנט רגיל. בית־נבחרים מורכב. בדרך כלל.
מעסקנים פוליטיים. בעלי השכלה ירודה.
שמומחיותם היא בקנוניות מיפלגתיות. בדברנות
בלתי־פוסקת וביצר־פירסום־עצמי בלתי־מרוסן.
מכיוון שמטרתם העיקרית בחיים היא להיבחר
מחדש. הם הולכ-ם אחרי כל משב־רוח פופולארי.
הם משועבדים לייצרי ההמון, להתרגשויותיו
הריגעיות ולאופנות תיקשורתיות.
* למעלה: ח״ב חיים רמץ. באמצע: ת־כ
ישראל קיס ר למטה: השר ייגאל הזרניץ.

** י צריך להיות חבר במועצת־המדינה. אם
תיכון פחות או יותר לפי הדוגמה הבריטית?
למשל: נשיאי־המרינה לשעבר שאינם ח״כים
ואפרים קציר) .שופטים־עליונים בדימוס וחיים
כהן. משה לנדוי) .שרים לשעבר שפרשו מן החיים
המדיניים הפעילים (אלימלך רימלט, ישראל
גלילי) ,דמויות בולטות של האיגוד המיקצועי
(ירוחם משל) ,חברי־כנסת שסיימו שלוש או
ארבע תקופות־כהונה (שניאור זלמן אברמוב.
יוחנן בדר. יעקב חזן. יוסף תמיר. זרח ורהפטיג).
רמטכ״לים לשעבר וצבי צור) ,רבנים ראשיים
וכוהני־דת אחרים בעלי מעמד דומה(שלמה גורן.
עובדיה יוסף. אמין טריף) .דמויות בולטות מעולם
האקדמיה (ישעיהו ליבוביץ) ,מדענים בכירים
(מיכאל סלע) .אנשי־רפואה בכירים(מרדכי שני).
אילי־משק בולטים (מרק מושביץ) מישפטנים
בכירים ושלמה תוסיה־כהן) ועוד ועוד.

זוהי רשימה •טרירותית, אך די בה
כדי לתת מושג על מהותו של מוסד כזה
— מועצה •טל אישים בעלי נסיון בתחומים
השונים, בעלי הישגים אישיים
והצטיינות מיקצועית, שאינם כפופים
ללחצים מיפלגתיים יומיומיים ויטייצגו
מעצם טיבעם קשת רחבה מאוד •טל
השקפות־עודם, דיעות, ידע ונסיון.
הזדמן לי לאחרונה לשוחח עם כמה מן הטובים
שבחברי־הכנסת. וגם הם מוטרדים על־ידי מצב
הכנסת והסכנות הטמונות בו. אחדים הזכירו את
הצעתי. והביעו צער על שלא התקבלה אז.

אני מציע לחזור אליה.
^ יום חוגגת ההפקרות.
^ חוק המישנה את מהותה של מדינת־ישראל
והמישטר בה, או המטיל מיסים כבדים, או ההופך
המוני אזרחים לפושעים פליליים. יכול להתקבל
בחיפזון, אחרי דיון עקר לפני אולם ריק. בהצבעה
שיל 3חברי־כנסת נגד .2
הוא יכול להתקבל סופית בהצבעה. שאליה
מוחשים חברי־הכנסת מצלחותיהם במיזנון,
כשהם נכנסים לאולם וידיהם מורמות להצבעה.
מבלי לדעת אף את הנושא.
ה 2 *2ו 7אזלללל״ו די ם ןרי

לקרוא: דיבוק — צא:

העצות שהובילו לכס ־הרמטכ״ד, ה חיב שיהיה
מסגר ושיבעה כעכים כמ תאבן לארוח ת־ בוקר
כהרגלו מדי תחילתה של
שנה, אזרחית או עברית, הכין גם
הפעם האסטרולוג הרצל ליפשיץ
מיפוי של צמרת ממשלת
האחדות. להלן הניתוח שלו:
שימעון פרם, ראש־

של המצב. הוא מתהלך בין
אופטימיות־יתר ופסימיות מוגזמת,
שני מצבי־רוח שיתנו הטון
במהלכיו השנה.
אריאל שרון, שר-
התעשיה־והמיסחר — תהיה לו

שנה רצופה בתהפוכות. ילוו
אותו עליות וירידות. הוא יהיה
חייב לתכנן את מעשיו ותגובותיו,
כדי שלא ייתפס בחולשותיו
ובמצבים מביכים.
החודשים מרס, אפריל ומאי יהיו
טובים מאוד עבורו.

מוטה גור, שר״הבריאות
— לא נראה שהכוכבים יחייכו
אליו השנה. צפויים ניתוקים
רבים בחייו — בין השאר,
בקריירה הציבורית שלו. הוא
יהיה חייב למתן את גישתו, כדי
לא לסגור אופציות בעתיד. מיתון,
לצורך זה, פירושו הימנעות
מהתנגשויות ועימותים.
משה ארנם, שר־ללא-
תיק — קשה לנתח את מצבו,
בגלל האספקטים המשולבים,
החיוביים והשליליים כאחד.

דקל, ביצע הפרופסור דניאל
(״דני״) גור ניתוח לב־פתוח לפרשן
הצבאי של הארץ זאב
שי!? .הניתוח הצליח מאוד,
ושיף מתאושש במהרה.
בחוג רופאים הביא הפרופסור
גור, כהוכחה להשפעת
אופי האדם על מהירות החלמתו,
את מי שהיה ממונה על שרותי־הביטחון
איפר (״איסר הקטן״)
הראל, כדוגמה חותכת. לפני
כמה שנים ערך להראל ניתוח־לב־פתוח,
וזה החלים במהירות

ןןןןטךןןדץ | 1הפרקליט התל־אביבי צולם בליל הסילווסטר
1 1 1111/1 11/האחרון בדיסקוטק חדש בליוויית חברתו,
הדוגמנית רונית כספי. זיו, למרות שהוא קשיש מעט ממרבית
הבאים לדיסקוטק, הרגיש במקום כמו בבית. צילם: צבי טל

1 1 1 1״ ן ף | 1וךן 1ד 1מביט מתון תמונתו שעל הקיר בשר״התחבורה חיים קורפו, המנסה
1 141-1 1 - 11 \ 1להשעין את פניו על ידו בדיוק באופן שבו נהג המנהיג ההיסטורי של
הרוויזיוניסטים. קורפו צולם באירוע מיפלגתי של חרות במצודת־זאב. על הקיר תלויה שם, דרך קבע,
תמונתו של המנהיג. צלם העולם הזה, ציון צפריר, ארב זמן רב לשר עד שעדשתו קלטה את התנוחה.
הממשלה — יש לצפות לשינויים
בולטים בתפיסת עולמו
ובתוכניותיו, בכל הקשור ל־מערכת־יחסיו
עם שותפים מכל
סוג שהוא, והכוונה גם לשותפים
חדשים במיסגרת עיסוקיו. תחול
אצלו התקרבות לחוגים שמרניים.
חודשיו הטובים השנה:
אפריל ונובמבר.
יצחק שמיר, שר־החוץ
— הוא עובר שינויים חריפים
בחייו, אשר גורמים למתחים
רבים במצבי־רוחו. אבל בסך הכל
הוא די שבע־רצון מההתפתחויות.
חודשיו הטובים — כמו
אותם של פרס.
יצחק רבין, שר־ה־ביטחון
— יהיה חייב לשמור על
בריאותו, כי הוא נמצא במתח רב
מאוד וחיוניותו תהיה נמוכה
יחסית מהמקובל אצלו. הוא יהיה
חייב לוותר על מישחק־הטניס.
חודשיו הטובים השנה — אפריל
ומאי.
דויד לוי, שר־השיכון־
והבינוי — יהיה חייב לגלות
יותר מעשיות בגישתו, כי קיימת
אצלו השנה ראייה בלתי־נכונה

יוסף לפיד

נראה שיהיה חייב לנווט עצמו
בזהירות רבה, תוך גילויי סבלנות,
כדי להוביל את עצמו למקום
שאליו הוא חותר.
עזר וייצמן, שר לתפקידים
מיוחדים במישרד
ראש־הממשלה — נראה שבשנה
זו הוא יעבור לתחום העסקים
והכלכלה, כי רבים מרעיונותיו
לא יתקבלו והוא יפרוש מהממשלה
מאוכזב וחסר ביטחון
עצמי, כבעבר.
כמה ימים אחרי שביצע
צינתור לסגו־השר מיכאל

משחק שח״מת בקפה כסית בתל״אביב. לפיד, בעל טור במעריב, לשעבר מנכ״ל
רשות״השידור, נוהג לשחק עם הסופר יגאל מוסינזון, בביתו של הסופר. הפעם הוא
חרג ממינהגו וישב בדיזנגוף. לפיד שיחק עם הד״ר ריצ׳רד קורנהאוזר וניצח. צילמה: רחל אבנרי

עצומה .״לא היה לזה הסבר
רפואי,״ סיכם גור, שייחס את
התופעה לכוח־רצון.
ח״כ חר״ש צ׳רלי ביטון
הצליח להרגיז את שומעיו ב־ערב־ראיונות
שנערך בסילווסטר
בקריית־מלאכי. המראיין איתן
תציג שאל את ביטון מיהי
הדמות החשובה בעיניו, המסמלת
את שנת 85׳ .תשובת
הח״כ: מזכ״ל הקומוניסטים של
ברית־המועצות מיכאיל גור־בצ׳וב.
הקהל זעם ורגז. כדי
להפיג את המתיחות, שאל הנציג
מיהי הדמות הנשית של השנה,
על־פי ביטון. ענה זה ברצינות:
״ראיסה, אשתו של גורבצ׳וב״.
דנציג שאל את ביטון אם
הוא כבר הכין לעצמו תעסוקה
ליום שבו לא יהיה עוד נבחר
ציבור. השיב ביטון :״לי אין
בעיה. אני מסגר, ובתחום הזה
תמיד יש עבודה.״
נהגי השרים וסגני־ה־שרים,
הנמצאים בכנסת, יודעים
מוקדם בבוקר אם ח׳׳כ אגודת־ישראל
אברהם שפירא נמצא
במישכן או נעדר ממנו. כשהוא
נמצא שם, הוא נוהג להזמין את
כל הנהגים לכעך של בוקר. לעצמו
הוא מזמין שיבעה כעכים.

הסקסולוג ד״ר בועז
הודם, ששב מלימודים ב־ארצות־הברית,
הביא עימו סוג
חדש של טיפול לזוגות בצרות.
בתום הטיפול, הנמשך כמה
חודשים, מדגים לעיניו הזוג את
ההישגים בעיקבות הקורס הסקסולוג

הצלחותיה האחרונות של
הפועל־חולון בכדורסל הזכירו
לישראל פז, כתב־הספורט ההעולם
הז ה ג252

וותיק, את מיכה שמבן, מקים
האגודה החולונית. שמבן סיפר
שגם בשנות ה־ 50 היתה הקבוצה
החולונית אימפריה, ובין כוכביה
היה אפילו רס״ר ויקטור
עובדיה הנודע. יחד עימו באו
לקבוצה עוד כמה עולים ממצריים,
ושמבן שיכן אותם
בבית־נטוש באבו־כביר. כעבור
שלושה ימים הם נזרקו מהמקום,
כי המיבנה היה שייך לעיריית
תל־אביב, והיא לא הסכימה שהפולשים
יגורו בו.
אורי פז, בנו של פז,
כתב, כמו אביו, בעל־המישמר.
עתה הוא עובד כעורך־חדשות
בגלי־צה־ל ובצהרון חדשות. אין
לו שום קשר לאורי פז, השפוט
בארצות־הברית בעניין זיוף דו־לארים,
הד״ר
ברוך לוי, אחיו של
הרמטכ״ל משה(״מוישה וחצי״)
לוי, התארח בשבת בתוכנית
בגוף ראשון, ששודרה ברשת ב׳.
הוא סיפר שהפעם האחת והיחידה
שבה הוא יעץ דבר מה
לאחיו היתה כשהרמטכ״ל התגייס
לצה״ל. הד״ר לוי היה אז
כבר בשרות־קבע, והאח הצעיר
ביקש לדעת איך מגיעים הכי־מהר
ליחידה הכי־קרבית.
עוד מישרד־פירסום מטפל
בצד הפירסומי של התוכנית

מנותח־כבד נוסף, אחרי
הילד מאיר זורע, מאושפז
כיום בלונדון. זהו יעקב אל־קיים,
סגן מנהל בית־הספר
התיכון באשדוד, שתוך חודש
נאסף למענו סכום של יותר מסס
1אלף דולר, על־ידי עמותה
עירונית שבראשה עמד צבי
צילקר, מנכ״ל מישרד־ה־עבודה־והרווחה.
צילקר, חבר
מרכז חרות ולשעבר ראש־עיריית־אשדוד,
המשיך לנהל
עם אלקיים קשר טלפוני רצוף
ללונדון, כדי לברר מה שלומו.
שלושה וחצי קילו — זהו

מישקלו ההתחלתי של רפאל
אלכסנדר קוהן, שנולד במזל
טוב בניו־יורק. אמו של הרך
הנולד היא זיווה קוהן, לשעבר
זיווה בינדר, מלכת־המים של
העולם הזה בראשית שנות ה־
,60 שהיתה נציגת בגד־עור
בניו־יורק, אשר נישאה בשנית
לדניאל קוהן, פסיכולוג, בנו
של האדריכל התל־אביבי הוותיק
מיכאל קוהן.
העיתונאי נתן רועי
מדבר הסתובב השבוע נרגז
ביותר, אחרי שצפה בתוכנית
הטלוויזיה כולבוטק. התוכנית
עסקה בשערוריית היחס המחפיר
של המוסדות כלפי חסידי או־מות־עולם,
המתגוררים בארץ

\ 1 • ¥11111ך? ךןן 1האסיר בכלא איילון שברמלה השתתף בחודש שעבר גמסיבת״אמניס בכלא,
11 11111 11 #111 1אחרי הופעה של כמה מהם, ובהם חופני הגדול (משמאל) ואלי סיני (מימין).
אהרוני(באמצע) ,המכונה ״גומאדי״ ,שפוט על סיוע לרצח הכפול המפורסם, ביחד עם טוביה אושרי. ביחד
עם האמנים בא לכלא גם ישראל דנוך, חברם של אושרי ואהרוני מכרם התימנים. בזמנו ישב דניך גם הוא.
ואינם זוכים לתמיכה בזיקנתם
(ראה מדור שידור) .רועי
פירסם בזמנו סידרת־כתבות על
אנשים אלה. בעיקבות הכתבות
ביומון־ההסתדרות פנו אליו הכתבת
ליאורה עמיר וה-
תחקירנית אביבה מין. הוא
הפגיש אותן עם מרואייניו, נתן
להם חומר־רקע נוסף, בין השאר
צילומים בלעדיים. בתחילה הן
לא התרשמו מהסיפור. אחר־כך
הבינו שהמדובר בסיפור חשוב.
רועי ביקש שיינתן לדבר ולו
״קרדיט״ — בלשון המיקצועית:
שבתוכנית יצויין חלקם בגילוי
השערוריה. השתיים ענו שעליהן
לשאול את רשותו של המפיק
והמגיש רפי גינת. אחר־כך
הובטח לו קרדיט. בסופו של
דבר, בסוף השידור, אמר גינת
שהנושא טופל על־ידי עיתונים
שונים, ביניהם דבר. רועי,
שטיפל בנושא באופן בלעדי,
אינו יכול לסלוח על העלבון.

11 השחקן מרים כוס יין במסיבה לרגל השנה האזרחית החדשה. לצידו, מרימה
| ¥1ח 1ל|
11 1 1| / 111/1כוסית, רודיקה, סוכנת״שחקנים במיקצועה. מיסקו אלקלעי הוא מוותיקי
תיאטרון הבימה, ובדרך״כלל הוא מופיע בתפקידים מרכזיים בתיאטרון הלאומי. צילם: צבי טל

רועי, הכתב הפלילי החרוץ
של דבר, הגיע לשם מש־בועוך
הליכוד יומן השבוע ששבק
חיים. הוא עצמו לא הזדהה
פוליטית עם מקום עבודתו
הקודם, או עם עורכו, רוני

הכלכלית. אך לשם שינוי, בלי
קבלת תמורה, אלא בהתנדבות.
200 שילטי הפירסום בחוצות
הערים, הנושאים את הסיסמה
שמור על כל אגורה, הינם פרי
יוזמתו של מישרד בינג ליניאל,
שקיבל את בירכתם של ראש־הממשלה
שימעון פרם ושל
יועצו לענייני־תיקשורת אורי
סביר. הסיסמות ניתלו במקומות
המוקצים לרשויות המקומיות.

מילוא,
אלא ביקש פרנסה טובה
יותר, אחרי שבזמן לימודיו באוניברסיטה
עסק בחפירת־הקברים
בבית־העלמץ בחולון. .
הידיעה שפורסמה ביום
השישי האחרון בידיעות־אח־רונות,
על הח״כ ששיחד איש
צבא־הקבע כדי להשתמט מ־שרות־מילואים,
הדהימה את כל
המדינה. שמו של הח״כ לא צויין,
כדי להדגים מה יהיו תוצאותיה
של חקיקה אפשרית שתאסור
פירסום שמות־חשודים. נאמר
רק שהמדובר בח״כ צעיר וטרי.
משום מה חשדו הכל כי המדובר
באחד משני הח״כים: חיים
דמון מהמערך ומיכאל (״מיקי״)
איתן מהליכוד. במוצאי-
שבת נפתרה התעלומה, כשח״כ
שלמה עמר מיחד זיהה את
עצמו כאיש שבו טיפלה הכתבה
של התחקירן מרדכי(״מוטי״)

גילת.

״כנראה היתה להם במעריב
שנה מצויינת וקשה להם
להיפרד ממנה,״ הסבירה הזמרת
אסתר שמיר לשני קונים
נרגזים, שעמדו לפניה בתור ליד
דוכן עיתונים, ביום הרביעי השבוע.
הם חשדו בבעל־הדוכן כי
הוא מנסה למכור להם עיתון
משומש. מקור האי־הבנה היה
בתקלה שאירעה במערכת־ה־צהרון
ביומה הראשון של ,1986
כשבראש הגיליון נרשם תאריך
היום הקודם :״ 31 בדצמבר
.1985״

נשקי השבוע
• ח ״ כ העבודה אהרון
הראל, על ח״כ חרות מיכאל

דיפלומטית:

איתן :״אלף פעם אגיד לו שהוא
מטורף״.

משה (.מואיז״ז שטרקמן,

• המלונאי חיים שיך,

השגריר החדש של הונדורס
בארץ, הוא יהודי שחייו היו רבי־תהפוכות.
מישפחתו התגלגלה
לדרום־אמריקה ממיזרח־אירופה
עוד במאה הקודמת. הוא עצמו
למד בישיבה בניו־יורק, אחר־כך
למד עברית באולפן בארץ ואף
עבד כמתנדב בקיבוץ גן־שמואל
של השומר־הצעיר. אחר־כך למד
באוניברסיטה העברית, שב ל־הונדורס.
משם יצא ללימודים
מתקדמים בוושינגטון. אחר־כך
היתה הדרו קצרה למינוי דיפלומטי.

הבנק הבינלאומי :״הם
שודדים בינלאומיים, גנגסטרים
בינלאומיים. הם מתנהגים בבנק
הזה כמו הסוחרים בעיראק עם
החרוזים.״

הפתעה

העולם הז ה 2523

•יו מ ך (״יוסי״) פולק,
המפקד המודח של כלא איילון
ברמלה :״השיקום המהיר ביותר
— באמצעות החזרה בתשובה״.
כוכב הסרט הישראלי החדש עד סוף הלילה פגש כבכירה, שנערכה ביום השישי בצהריים
בתל־אביב, את אחותו יעל ואת בעלה דב שיאזן(מאחור) .דיין, שחקן־קולנוע ובימאי,
שיבח את אחותו הסופרת על הופעתה בטלוויזיה ערב לפני כן, בתוכנית סוף ציטוט. צילם: צבי טל1

אסי דיין

• א רי ה (״לובה״) אליאב
:״אם ממשלה ישראלית
תפגע בהר־הבית, אני לוקח את
הפקלאות והולך״.

גרפיקאי/ת
את/ה יודע/ת מה זה סדר־צילום.
תענוג יקר. עכשיו אותו סדר
בפחות כסף. כשתשמע/י את מחיר
המינימום הראשון שתשלמ/י
אצלנו ־ תשמח/י שהכרנו

חמרורים
בן האפזטרופסית
נו לד לנסיכה יסמין עלי חאן,
,35 בנה הבכור. שבועות אחדים אחר
שנפרדה מאביו, יורש הון־הספנות היווני
באזיל אמביריקום ,36 ,לו
נישאה לפני חצי שנה. הנסיכה היא
בתם של עלי חאן המנוח, איש חוג־הסילון
וראש כת האיסמאעילים, ובו־כבת־הקולנוע
של שנות ה־ 50 רימה
היוורת, המאושפזת זה שנים כאלכוהוליסטית
כרונית, שהנסיכה משמשת
כאפוטרופסית שלה מטעם בית־המיש־פט.

רוני
צפריר 447363־ 03
ע 11ד ה

ציפורניים מלאכותיות בשיטה
אמריקאי, תחזקות באחריות
וכן השתלת ריסים

ת״א, המלך ג׳ורג׳ 89
טלפונים: 282969 284919
295318

השתלת ציפורניים

007 פולארד
ואולי גם אתם
נכשלים על־ידי הטלפון
אנו מספקים:

מכשירים למניעת ציתותים נטלנו!
שירות לגילוי מיקרופונים מושתלים
מגלי מ תנ ת
מזכירות אוטומטיות

רדיו דו ק טור בע״מ,
שלום עליכם 18ת״א,
טלפון 286444

03-38 3 8 3 8

לבעלי כרטיסי אשראי בלבד

למחזיקי

נהגת על כרית
,נחוג בפראג, בירת צ׳כוסלו־בקיה,
יום־הולדתה ה״ 85ש ל אליסקה
יונקובה, מי שהיתה לפני 60 שנה
נהגת מכוניות־המירוץ ממין נקבה
הראשונה בעולם (השיא שלה 210 :
קמ״ש) ושנהגה, בגלל קומתה הקצרה
( 1.52 מטר) כשהיא ישובה על כרית
ומפעילה את דוושת־ההאצה בעזרת
מיתקן מעץ שחובר לקצה נעלה. הקריירה
המירוצית של יונקובה נכרתה
באיבה, כאשר שותפה לאהבת המירו־צים,
בעלה צ׳אנאק, בנקאי במיקצועו,
נהרג במירוץ הגראן פרי הגרמני,
בשנת . 1928

טייס ללא מטוס

לשרותך 24 שעות ביממה

עוראכר

חייג טלכיט 287651 ,־03
למסירת מודעות לוח,מודעות
מסגרת ומודעות מ שפחתיות
בשעות 17.00-8.30

איך להטו מחזה
וע לאיווע שר
תיאטרון ליט; .
חבות׳ וחיסשור
ת׳ ,והכל בחול־לבו

נ חוג בפאריס, יום־הולדתו ה־94
של מרם? דאסו, בונה מטוסים, איל־הון
וחבר האסיפה הלאומית הצרפתית
זה 35 שנים, הפעיל עדיין בניהול
עסקיו המסועפים (מטוסים, נדל״ן,
מדלות, יינות, סרטים) .דאסו, שנודע
במיוחד בתיכנון מטוס־הקרב מיראז׳,
לא הצליח תמיד בתיכנון מטוסיו. לפני
50 שנה, כאשר שם מישפחתו היה
עדיין בלווי, הוא תיכנן מפציץ כבד
לחיל־האוויר הצרפתי שזכה לכינוי
״ארון־המתיס המעופף של בלוך״ ,בגין
תאונותיו הרבות, שנבעו ממישקלו
הכבד וממנועיו החלשים. אולי זאת
הסיבה שדאסו מעדיף עד היום לנסוע
במכונית מאשר לטוס במטוס.

המנצח

איש יחטי־הציבור
אלכס קוטאי, שהצליח
-ובאופן יוצא-מן־הכלל.

הקהל היה מבטיח, בתחתית המד־ 1
רגות, לפני הכניסה לאולם בית־החייל
בתל־אביב, עמדה סוללת צל־ ,
מים והנציחה את המכובדים בהבזקי־אור
בוהקים.
והם ירדו בסך, זוגות־זוגות: עוזי
ברעם, ח״ב ומזכ״ל מיפלגת־העבודה,
שולמית אלוני, ח״ב, נאווה ארד, ח״כ,
אליהו בן־אלישר, ח״ב, לשעבר יו״ר
ועדת־חוץ־וביטחון, עם ניצה, אשתו
האלגנטית, היו שם אפילו שר אחר,
יגאל הורוביץ וסגן־שר, עדי אמוראי.
כולם התערבבו חיש קל באומנים מן

^ 11־71

מנוי?

בין הגרזן!הגורילות
נרצחה במכות גרזן, בפארק
הלאומי בהררי רוואנדה, בגיל ,53
דייאן פרסי, חוקרת־טבע ממוצא אמריקאי,
שהתמסרה ב־ 18 השנים האחרונות
לחקר גורילות ההרים האפרי־קאיות
ואשר ביקשה בצוואתה להיקבר
בבית־הקברות שהקימה לגורילות במרחק
כמה מאות קילומטרים מקי־גאלי,
בירתה של רואנדה, המדינה
המרכז־אפריקאית, שהיתה ידועה בראשית
המאה, בהיותה מושבה גרמנית,
באפריקה המיזרחית הגרמנית, ולאחר
מכן, בין שתי מילחמות״העולם, בהיותה
מושבה בלגית, כרואנדה־אורונדי.

הנין האחרון

התקשר/י אלינו עד 9.00 בערב.
ועבודת הסדר שלך תהיה אצלך
למחרת בבוקר. שרות ז א 6ו\א£ע 0
בתעריף הכי נמוך בעיר.
כדאי לגרפיקאים ופרסומאים.

רוני צפריר 447363־03

נפטר בבית־אבות בסאלודה שבמדינת
וירג׳יניה האמריקאית, ממחלת
פרקינסון, בגיל ,81 רוברט טוד
לינקולן בקווית, נינו של אברהם
לינקולן והצאצא הישיר האחרון של
נשיאה ה־ 16 של ארצות־הברית. בקורת,
מישפטן בהשכלתו, מגדל־בקר
לפרנסתו ונהג מכוניות־מירוץ להנאתו,
היה בנה של ג׳סי לינקולן, אשתו של
שחקן כדורגל ובתו של רוברט טוד
לינקולן, מולטימיליונר(מעיסקי קרו־נות־שינה)
והיחיד מבין ארבעת בניהם
של הנשיא משחרר־העבדים שלא
נפטר ממחלות ילדות, ושהיה אחר רצח
אביו שר־המילחמה של ארצות־הברית
ושגרירה בלונדון.
* בלוך,שנולד יהלזי,התנצר בגיל ,52
עת הנגלה על־ידי הגרמנים למחנה־הריכוז
בלכגול אלד, ולאחר השיחרור
שתה את שם מ>שפחתו לדאסו.

בצילום משעשע אחרי הבכורה. היה זה צילום למען יחסי־צינור.ך ו, הוזמנת לפרמיירה של
כחול ולבן בצבעים׳ לא? לא
נורא, ההזמנה בטח התעכבה קצת. אל
תדאג!״
״הוזמנת? לא? אתה בטוח? תבדוק
שוב את התיבה שלך!״
״הוזמנתם לפרימיירה? כן? איזו
שורה קיבלתם? 20 בצד? לא נורא, גם
משם אפשר לראות די טוב״.
״אתה בטוח שאין לך הזמנה בדואר?
אי־אפשר לדעת, היום אין לסמוך על
הדואר שלנו. אולי תטלפן? ההזמנה
בטח תקועה בדרך! תתקשר, אתה בטח
ברשימה! זה לא יכול להיות! כדאי
שתתקשר למישרד יחסי־ציבור ותברר.
אם לא לפרמיירה, בטח הוזמנתם למסיבה
שאחרי, לא?״

השורה הראשונה והאחרונה, עם עורכי־תוכניות
חשובים־יותר־ופחות ברדיו
ובטלוויזיה, עם עורכי־עיתונים ועורכים
בעיתונים, עם עיתונאים פוליטיים,
עיתונאים לא־פוליטיים ובעיקר עיתונאי
בידור וחברה.
על פני כולם היה שפוך חיוך רחב
מאוזן לאוזן, מבט של ניצחון בעיניים
והבעה שאומרת :״כן, גם אני בין
הנבחרים!״
והם התחילו להתיישב באולם. בעלי
המקומות הטובים, בשורות הראשונות,
ירדו אט־אט במדרגות, בראש זקוף,
מגניבים מבטים רבי־משמעות לצדדים,
כדי להיות בטוחים שכניסתם מורגשת
ונראית. בעלי המקומות הפחות־טובים
המשיכו להתחכך בין המכובדים

11ןךיךיך ־ ו ״ ן ־ ןךך 1ח הבכורה היתה אירוע פוליטי, שאליו הוזמנו חברי־כנסת
( 11 1 ^ 1^ / 111 11 ושרים. ההצלחה היתה מעבר למשוער. בתצלום הימני
למעלה: שחקני ההצגה עם סגן־השר עדי אמוראי וח״ב עוזי ברעם, מזב״ל מיפלגת־העבודה.
בחוץ ונכנסו פנימה כשכבר היה כמעט
חושך, כרי שלא יראו שהם נאלצים
להסתפק במקומות לא כל־כך טובים.
גם התפאורה הבטיחה משהו חד.
הבמה קושטה בפשטות. היא היתה
ריקה וברקע, לכל הרוחב, היו כותרות
זועקות של העיתונים היומיים, כותרות
מיקריות ורבות משמעות שסיפרו על
שוחד, מעילות, התוכנית הכלכלית,
הצהרות מדיניות של פוליטיקאים
ומישפטים עסיסיים מן הזמן האחרון.
קיטעי־עיתונים אותנטיים מוגדלים
וברורים. מתחת לזה ישבו כמה נגנים
בתוך גדר שקופה — פשוט בלי התחכמויות,
כשברור שהתפאורה היא רק
רקע, העיקר יהיה במופע.

התיישבתי בכיסא, במקום לא־כל־כך־טוב,
באחת השורות העליונות. התרווחתי
במקום, הסתדרתי וחיכיתי
בכליון־עיניים לכיבוי־האורות באולם
ותחילת המופע. היה לי ברור שזו הולכת
להיות סאטירה חברתית, פוליטית
חמה ואקטואלית. חיככתי את ידי
בהנאה ואימנתי את שרירי הצחוק.

^**סטריאוטיפים משומשים 119
ן • שיר הראשון היה חלש. על
1 1הבמה פיזזו בטיפשות שלושה
גברים וארבע נשים. עוד לא הבנתי מה

בתצלום השמאלי למעלה: ניצה בן־אלישר עם בעלה אליהו, ביחד עם חברת־הכנסת
שולמית אלוני. בתצלום התחתון: הפעם הצליח איש יחסי״הציבור הממולח אלכט קוטאי
למשוך גם שר אמיתי, אומנם בלי־תיק -אבל בבל זאת שר -ייגאל הורוביץ עם רעייתו.

קורה, הייתי בטוחה שזו רק ההתחלה,
שהם פותחים בקל ויעברו לאט־לאט
אל הכבד, שהפיצוץ מחכה מעבר
לפינה.
אחרי השיר השלישי אפשר היה להבין
שאין פינה, שזה מה שהולך להיות
כל הערב, בשרו ועיקרו של המופע.
התחלתי לנוע באי־נוחות בכיסא. מביטה
בתכיפות רבה מדי בשעון, מנסה
לנחש את הספרות בחושך, מתפללת
שהמחוגים ינועו הפעם קצת יותר מהר,
כרי שההפסקה תגיע ותגאל אותי מה־פאדיחה.
היה
שם שיר על הקניון ברמת־גן,
שנכתב, בוודאי, כשהיה הקניון חדיש
וחדש וסיפק חומר לכותרות ראשיות

אשתו של אלדד שרים. למטה, בתצלום הימני: ששי
קשת ומוטי גילעדי. במרכז: יהודה ונילי ברקן.
משמאל: שלומית אהרון מברכת את ששי קשת.

ולכתבות צבע בכל כלי־התיקשורת.
היום, כשהקניון הפך לעוד מרכז
מיסחרי, נשמע השיר מיושן וחסר־מקום.
היה
ספק־שיר ספק־מערכון מושר
בנושא חדש ואקטואלי לחלוטין: ה־עליה
ומיזוג־הגלויות. ושוב חזרו על
עצמם הסטריאוטיפים השיטחיים שכבר
בשנות ה־ 50 נשמעו משומשים,
על הרומני־הגנב והמרוקאי־סכין והפרס והרוסי. לזכות הכותב ניתן
לציין שהוא עידכן את עצמו מאז
עליית יהודי־תימן בשטיח ־המעופף
ועליית יהודי צפון־אפריקה, והוסיף גם
את החרשים: הגרוזים והאתיופים.
ההפסקה הגיעה מאוחר מדי. עד אז
המשיכו שבעת השחקנים בהרכבים
כאלה ואחרים לכרכר בחוסר־מטרה על
הבמה, כשהם שרים מילים ועושים
תנועות יאוש מהירות בידיים מתוך
תיקווה להצחיק.
המוסיקה, שנכתבה על־ידי אלדד
שרים, היתה גיבוב של צלילים חסרי־מנגינה.
חוץ מבכמה קטעים משירים
ידועים (כמו ״הילדה הכי יפה בגן״),
שנכתבו להם מילים חדשות, היו כל

שאר המנגינות חסרות כל כיוון, כך זה
נשמע לאוזן לא־מוסיקלית, שאליה
מכוונים הדברים.
נוסף לכך היתה המוסיקה חזקה
מדי והיה צריך להתאמץ כדי להבין
את המלים. כנראה שמערכת הקול לא
היתה מותאמת כראוי.
חבל שלצדי צרפתי, הבמאי המוכשר,
לא יצא הפעם לחזור על הצלחותיו
מהעבר, והעמדת השחקנים נראתה
דומה מדי להרבה דברים אחרים.
לא ברור איך שחקנים מוכשרים
כמו מאיר סוויסה, מיקי קם ודינה גולן
נתנו ידם, קולם וכישרונם לדבר חסר־כיוון.
רק ששי קשת נראה טיבעי בכל
המופע הזה. מזה שנים הוא עוסק
בעיקר בדברים מסוג זה (פרט לכמה
תוכניות לילדים בטלוויזיה הלימודית)
ועדיין לא מובן איך לא נמאס לו
לשחקן הזה, שאולי מירב כישרונו
מצטמצם בעובדת היותו אטרקטיבי מבחינה
חיצונית. לעשות שוב ושוב את
אותו הדבר, לחזור מדי כמה חודשים
ולקפץ על הבמה בחוסר־מטרה.
אבל לעומת כל הדברים האיומים
(המשך בעמוד )20

ענת סדמפטי —י

בימים אלה תגיע אליך מתנדבת של ויצו ותאמר:

פתח את הלב, פתח את היד,
תרום בעין יפה למגבית השנתית של ויצו,
עשרות אלפי ילדים יאמרו לך תודה| .
העתיד יאמר לך תודה: .
ויצו אומרת לך תודהי

חיילים יקרים, סידרה יקרה
עקבתי בעניין מיוחד אחרי סידרת־הטלוויזיה חיילים יקרים.
במשך השנים היה לי מגע שולי — אד רצוף — עם פרשה זו.
זה התחיל כבר אחרי מילחמת־הליטאני של . 1978 חייל אחד,
אברהם עמרם, נלכד בידי כוחות אש״ף. שר־הביטחון, עזר וייצמן,
ביקש אותי ואת אמנון זיכרוני להפעיל את קשרינו למענו.
נסענו שנינו לחו״ל, ועשינו כמיטב יכולתנו. נפגשתי כמה
פעמים עם נציגי הצלב האדום. הצגתי זאת כיוזמה אישית.
באחת המסיבות פגשתי במיקרה במנחם בגין. הוא משך אותי
הצידה ואמר לי בחמימות :״שמעתי שאתה פועל למען השבוי.
יישר כוחו!׳
מאמצינו העלו חרס. לא הצלחתי לעניין את ידידי עיצאם
אל־סרטאווי בפרשה זו, ולא היה לי אז קשר ישיר עם יאסר
ערפאת. בסופו של דבר שוחרר השבוי בעיסקת־חליפין, תמורת
מיספר גדול של אסירים ביטחוניים. לי לא היה חלק בזה.
בעת ביקורנו אצל ערפאת בביירות המערבית העלינו את
בעיית השבוי אהרון אחיעז. ערפאת התיר לנו להיפגש עימו,
לשוחח עימו בחופשיות, לקחת ממנו מיכתבים, להקליט אותו
ולצלם אותו. וידאנו שההתנהגות כלפיו היתה מצויינת. הסתבר כי
האיש המטפל בו, ושאליו התקשר מאור, הוא עימאד שקור, בן
כפר סח׳נין. ביקשנו אז מערפאת פרטים על נעררים. קיבלנו
מידיו מיסמכים של כמה חיילים, צוות של טנק, ומייד עם שובנו
מסרנו אותם לידי צה״ל.
כאשר נפלו שמונת אנשי־הנח״ל בשבי, התעניינתי בגורלם.
נפגשתי עם עיצאם אל־סרטאווי, והוא גילה לי בפעם הראשונה
את הנסיבות שבהן נאלצו אנשי־פת״ח למסור שניים מן השבויים
לירי אנשי ג׳בריל. פירסמתי את הדברים מייד.
ניסיתי לשדל את סרטאווי ליטול לידיו את הטיפול בשיחרור
השבויים. אולם סרטאווי לא התלהב. מעולם לא הבנתי מדוע
התנגד כל־כך להכניס את ראשו לעניין זה. אני משער שירע
הברים שהשפיעו על גישתו זו. אולי ידע מראש כי המפקרים של
כוחות פת״ח, ועל אחת כמה וכמה של אירגון ג׳בריל, לא יסכימו
לשחרר את השבויים אלא תמורת שיחרור המוני של אנשיהם.
כירוע פנתה ישראל לברונו קרייסקי, וזה פנה אל ערפאת. היה
זה אך טיבעי שערפאת יטיל את התפקיד על סרטאווי, שהיה
איש־הקשר בין קרייסקי וערפאת. אולם סרטאווי זעם על כך.
פגשתי אותו אז, והוא דיבר בחריפות די רבה על מינהגו של
ערפאת לקבל החלטות כאלה על דעת עצמו, שלא באמצעות
המוסדות המוסמכים.
הוא זעף עוד יותר כשהסתבר לו שלא יוכל לנהל את המשא-
והמתן עם האיש שנראה לו כבן־השיח הנכון בעניין זה — האלוף
(מיל׳) מתי פלר. ממשלת־ישראל לא הסכימה בשום פנים להטיל
את התפקיד על פלד, ובחרה בלובה אליאב. לובה הוא אדם יקר,
אנושי וחם, אבל משום־מה עבר קודם לכן חתול שחור בינו ובין
סרטאווי, כשקיבלו ביחד את פרס־קרייסקי בווינה. סרטאווי
הסכים לפתוח בשיחות עם לובה רק אחרי שמתי פלד המליץ על
כך ואישר רישמית כי לובה ממשיך להיות חבר במועצה
הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני.
(אגב: יוזמי החוק לאיסור מגעים עם אש״ף טוענים שאילו היה
קיים חוק זה אז, זה לא היה מפריע ללובה לפעול, מכיוון שהוא
פעל על פי ״סמכות כדין״ .הם שוכחים — או אינם יודעים — כי
סרטאווי כלל לא היה מסכים לדבר עם לובה, אלמלא נפגשו
השניים קודם לכן ״בלי סמכות כדין״ ,במיסגרת המגעים של
המועצה למען שלום ישראלי־פלסטיני. ואלמלא המליצה
המועצה על לובה כנציג ישראל למשא־ומתן על השבויים).
סרטאווי ניצל את ההזדמנות הראשונה כדי לצאת מן המישחק.
במקומו הופיע בווינה קצין של פת״ח -ל ומאז לא יכולתי עוד
לעקוב אחרי המגעים גם מרחוק.
אחרי רצח סרטאווי, כשנוכחתי לדעת שהעניין אינו מתקדם,
חידשתי את פעולתי הפרטית בעניין זה. יעקב ארנון, מתי פלד
ואני העלינו את העניין בפגישתנו עם ערפאת בתוניס עוד
בראשית ,1983 לפני רצח סרטאווי, ושוב בפגישתנו עימו בז׳נווה
בסוף אותה שנה. בשיחה לילית עם עימאד שקור הצעתי שאגיע
איכשהו לטריפולי כדי לפגוש את השבויים, אך הוא החליט
שהעניין מסוכן מדי, בגלל קירבת הסורים.
בינתיים פנה אליי אביו של אחד השבויים, והודיע לי כי
ההורים החליטו לפנות אליי ולבקש ממני לפעול. הוא מסר לי
שדיברו על כך עם מנחם בגין, ושקיבלו ממנו הסכמה לפעולתי,
בתנאי שלא אפעל בשם הממשלה אלא בשמי הפרטי. בגין הורה
לאלוף משה נתיב ולתת־אלוף עמוס ירון להדריך אותי לגבי
המצב. ביקשתי מההורים אישור בכתב שאני פועל על דעתם,
ושניים מהם חתמו על מיכתב כזה.
טסתי(על חשבוני) לרומא, יצרתי קשר עם נציג אש״ף שם,
שהיה איש נבון ואהוד, ובאמצעותו העברתי מיכתב אל ערפאת.
חיברתי ברומא תזכיר ארוך, ובו הסברתי את חשיבות עניין
השבויים בעיני מחנה־השלום הישראלי ודעת־הקהל הכללית.
מתי פלד, שביקר אז במוסקווה, מסר מיכתב דומה לנציג אש״ף

יתכן שהמאמצים תרמו תרומה כלשהי — אולי שולית —
להזזת העניינים באש״ף. סברתי תמיד שאילו נמסר העניין כולו
מטעם המרינה לטיפולנו, היינו משיגים הסדר מהיר וטוב יותר. אך
זוהי הרגשה בלבד, ואיני יכול להוכיחה.
בעת ביקורנו אצל ערפאת בתוניס, בפברואר ,1985 העלינו את
עניין הנעדרים כנקודה ראשונה בדיון. ביקשנו מידע על גורלם.
ערפאת וכמה מעמיתיו הבטיחו לספק לנו את המידע הזה תוך
כמה ימים. הבטחה זו לא קויימה. אני משער שהבדיקה של ערפאת
העלתה שמידע זה כלל אינו מצוי בירי פת״ח, אלא רק בידי
יריביו, הסורים והפלסטינים הכפופים להם.
אחרי שוב השבויים לא הודה לנו איש מן המישפחות על
מאמצינו, גם לא האבות שביקשו אותי בכתב לפעול. אבל זה לא

יוסי ומרים גרוף
היה חשוב. ראיתי בפעולה זו חובה פשוטה, והצטערתי רק על כי
לא יכולנו לתרום לעניין יותר.

שארות בלי תשובות
ועכשיו — לסידרה של אורי גולדשטיין.
איני יודע איך לרכך את הדברים, למרות רצוני העז. גולדשטיין
הוא איש סימפאטי, הוא ותיק במיקצוע, הוא הקדיש לסידרה זו
עבודה של שנים.
אך נעשה שקר בנפשנו, ושרות רע לעניין, אם לא נקבע בצורה
פשוטה: סידרה זו היא מתחת לכל ביקורת.
מבחינה טלוויזיונית, היא רעה.
מבחינת העניין, היא שערוריה,
מבחינה מחשבתית וריגשית, היא רדודה במידה שכמעט לא
תיאמן.
מבחינת החקירה העיתונאית, היא היתה מכשילה את בעליה
בכל בחינה.
לא ברור מה ביקש גולדשטיין לעשות, כאשר התחיל בעבודה.
הפתיחה, המתאימה לסרט־מתח של הבי־בי־סי, מלמדת על

* 11 אבנרי

דראמה ומיסתורין. אין לכך זכר בסידרה עצמה. האם זו דראמה
אנושית על המישפחות? לאו דווקא. חקירה עיתונאית? לכך אין
זכר. גילוי של סקופים חדשים? כמעט אין.
תחילה חשבתי שזהו סיפור על מישפחת גרוף. שאם לא כן, מה
היה הטעם בצילום קטעים אינסופיים בכיכובה של מרים גרוף,
אשה היסטרית המאוהבת בתפקיד שלה, עד שנדמה שהיא
משחקת את חנה רובינא המשחקת את מרים גרוף? כל מה שאמרה
במשך חמש השעות ניתן היה לתמצת ב־ 30 שניות.
אחר־כך היה נדמה שהסידרה מבקשת להתמקד באשה אהודה
יותר, איריס, אשתו של חזי שי. יש לה כבוד עצמי רב. ואכן, אילו
זרק גולדשטיין את כל שאר החומר ועשה סרט של 45 דקות על
פרשת חזי שי, יכול היה להוציא תחת ידיו יצירת־מופת. אבל גם

לאשה זו ניתן לחזור עד בוש על כמה מישפטים, ולבסוף טבעה
פרשה מרתקת זו בביצת הבנאליות.
נדמה כי גולדשטיין היה מודע לכך שעליו למלא חמש שעות,
ויהי מה. לכן הכניס לסרט אפקטים זולים ללא־ספור, שמשכו את
הזמן. לפעמים היו רק חסרי־עניין — אלמונים יורדים מרכבת,
אלמונים עולים לרכבת, יושבים בכיסא, עוברים ברחוב. לפעמים
היו מרגיזים ממש מפאת חוסר־הקשר שלהם לעלילה, ונדמה שלא
באו אלא להפריע, להסיח את הדעת ולהרוויח דקות יקרות. אני
חרד לחשוב כמה עלו קטעים אלה לרשות־השידור.
הסידרה סובלת מפגם יסודי: אי־היכולת לספר סיפור פשוט
בצורה פשוטה, בלי התחכמויות, בלי יומרות אמנותיות מנופחות,
חסרות כל כיסוי.
אבל הליקויים המיקצועיים האלה הם כאין וכאפס לעומת
הליקויים שבסיפור עצמו — ליקויים הגובלים במעילה בתפקיד
העיתונאי. אין כאן חקירה עיתונאית, אלא סידרת־תעמולה זולה,
המעלימה את כל השאלות הרלוונטיות ומעלה את הגירסה
הרישמית כתורה מסיני. בטלוויזיה הסובייטית היתה סידרה כזאת
יכולה להנחיל לבעליה פרס על־שם לנין.
יש שערוריות קטנות. למשל: תשריר־השרות לשמואל פלא־טו״שרון.
התערבותו הגסה של נוכל זה, שניצל את הפרשה
הכאובה לצורכי פירסומת או עסקים, מוצגת בכל הרצינות
כמעשה פטריוטי של קדוש־מעונה, אשר שילטונות אטומי־לב
הפריעו לו להביא את הגאולה.
אך עיקר הסידרה הוא שיר־הלל לשמואל תמיר, הסופרסטאר
הגדול מכולם. קולו של תמיר שולט בסרט, והוא הפרשן היחידי,
השחקן הראשי, הכימאי וכותב הביקורת על עצמו. אין זה פלא
שזוהי ביקורת נלהבת.
הבה נבדוק עניין זה.
עצם מינוייו של תמיר לתפקיד זה היה שערוריה. תמיר ידוע
בעולם הערבי כשונא״ערבים מובהק. שמו הפך שם־דבר בזכות
״חוק תמיר״(כפי שהוא נקרא בפי כל הערבים) .זהו חוק שחוקק
תמיר, כשהיה שר־המישפטים בממשלת־בגין, ההופך את ציור
הדגל הלאומי הפלסטיני לפשע פלילי. מאות רבות של צעירים
פלסטיניים נשלחו לכלא על־פי סעיף זה, מפני שהחזיקו בדגל, או
אף ציירו אותו על נייר. גם הסידרה עצמה גדושה בביטויי־שינאה
של תמיר כלפי הערבים בכל הזדמנות.
להטיל דווקא על איש זה, אדם שהאגוצנטריות שלו גובלת
באגומאניה, שאינו מסוגל להקשיב לזולת והשונא את בעליי
השיחה, תפקיד דיפלומטי עדין מאין כמוהו — היה חטא כלפי
השבויים. די להשוות את שליחו הנהדר של קרייסקי, הד״ר אמרי
המנוח, שופע האנושיות, ההומור והרוח הטובה, לנציג ישראלי
בכיר זה, כרי להיווכח בהבדל העצום.
ואכן, מי שהתרכז בעובדות והתעלם מדברי־הליווי של
הסידרה, יכול לקבוע בעצמו כי במשא־ומתן זה נעשו כל
השגיאות האפשריות. איש כמו תמיר לא יכול היה להתייחס אל
אחמד ג׳בריל כאל אדם בעל גאווה, מנטאליות והשקפת־עולם
משלו. מכיוון שתמיר רואה בו תת־אדם, התייחס אליו כאל תתארס
— והמדינה שילמה את המחיר.
היה זה מישגה מטופש לנסות להפעיל סחיטה באמצעות בן־
אחותו הכלוא של ג׳בריל, שהרי ג׳בריל לא יכול היה להראות
לאנשיו שהוא מפלה בין קרוב־מישפחה ובין שאר לוחמיו. הדבר
הקשיח את עמדתו. היה זה טיפשי להציג אותו פומבית.כבובה
סורית. ובעיקר: היה זה מישגה חמור לחשוב שלג׳בריל לא איכפת
מה קורה לאנשיו, שלא רצה בכנות לדעת מה גורל הנעדרים שלו,
שלא ראה חובה קדושה (מבחינתו) בשיחרור אסירים רבים ככל
האפשר מן הכלא הישראלי.
בגלל טימטום זה — שמקורו בשינאה — בוזבזו שנים במשא־ומתן,
והתוצאה היחידה של ההתחכמויות של תמיר היתה להגדיל
את המחיר פי כמה וכמה. אחרי כל הצגות־המאצ׳ו האלה באה
הכניעה הטוטאלית — כניעה שתמיר ניצח עליה עד הרגע
הלפני־אחרון.
אבל תמיר הוא איש פיקח, והוא יודע ליהנות מכל העולמות.
הוא ניצח על המהלכים שהובילו לכניעה, סחט כל שניה של
פירסומת לעצמו ממעמד השיבה, וגם יצא בסוף כגיבור שהתנגד
לכניעה ושהתפטך בחשאי לאות מחאה.
על כל זה אין לגולדשטיין מה לומר. נראה כי בעיניו הכל היה
נכון. הכל נהרר, ושמואל תמיר הוא הגדול מכולם.
לא עלה גם על דעתו לשאול בפה מלא איזו הצדקה היתה
לצנזורה ברוטאלית שהופעלה, על פי ררישת תמיר, נגד העיתונות.
זוהי דוגמה קלאסית המראה את התוצאות ההרסניות של
צנזורה כזאת. מכיוון שלא יכולנו לפרסם מילה (והרי ידענו את
העובדות גם אז) לא הופעל שום לחץ על הממשלה. המישחקים
האוויליים והיקרים יכלו להימשך באין מפריע, רחוק מעין
העיתונות. כשהציבור שמע רק את קולו של תמיר.
נראה כי גולדשטיין ממשיך להפעיל את הצנזורה גם אחרי־מעשה.
אחרת קשה להבין מדוע אין בכל הסידרה הארוכה הזאת
אף מילה אחת על העיקר: איך התייחסו השובים לשבוייהם. מדוע
לא ניתן אף לשבוי אחד לדבר על כך? האם חושש מישהו
שהמוראל הלאומי יתמוטט אם ייוודע, חלילה, כי השבויים זכו
ביחס אנושי?
ומעבר לכל אלה — הגיזענות הנוראה ששלטה בסידרה כולה.
היה ברור כי אצלנו הכל דאגו לשבויים, שהמישפחות חרדו
לגורלם. אבל אל אלפי שבויי אל־אנצאר וחבריהם בעתלית
ובבתי־הסוהר מתייחסת הסידרה כאל אבק־אדם, אנשים ללא
מישפחות שאין להם אמהות ונשים החרדות לגורלם.
תמיר מדקלם ארוכות על ״הרגישות״ הנהדרת שלנו, לעומת
חוסר־האנושיות של הצד השני. אך הרי כל הסידרה מוכיחה בדיוק
את ההיפך: עד כמה היה הצד השני מוכן להתעקש כדי לשחרר את
(המשך בעמוד )19
אנשיי ולקבל מי י ע על נעד ייו!

אירן גיבעונ הווה במינתב ,, 3חיסר״ את אביו בדסיו־ות־סניו, או הוא גם
הצהיר 3אינו אוכל בשו מטעם צערבעלי־ח״ם, וכי הוא מתעב מייחמות

^ ני חיסלתי את אבי בגלל זה
שהוא זרק אותי לכלבים כמו
בן־אדם מצורע ...אבי הרם את חיי ללא
עוררין, ולכן פעלתי בלב שלם למעשה
זה,״ כתב אילן גיבעוני ,23 ,במיכתב
שאותו כינה ״מיכתבי האחרון״ .הוא
נעצר בידי המישטרה מייד אחרי
כתיבת המיכתב הזה.
גיבעוני נאשם כי רצח את אביו,
אריה גיבעוני 53 בדקירות־סכיז,

בשדה״נטוש ליד שיכון למד בתל־אביב
בסוף מארס האחרון. האב היה
קצין־הביטחון הראשי של חברת אגד,
גבר נמרץ ומכובד.

״גגבוגי׳
מצחצח געליים

*סל דוכן־העדים עמד גיבעוני
^ נכלם ושחוח. למרות העובדה

שהיה זה יום גשום, לבש רק גופיה
לבנה חסרת״שרוולים. שיערו השחור
והארוך היה מדובלל ובלתי־מסורק,
והוא ענה לשאלות התובע אברהם טל
והסניגור משה רום בקול עדין ואיטי.
לאט־לאט גולל הצעיר התימהוני
את מסכת־חייו העצובה, לפני השופטים
יעקב מלץ, שמואל גולדברג ושרה
סירוטה. נדמה היה כי גם השופטים
הוותיקים אינם מצליחים להסתיר את

רחמיהם על הצעיר בעל דמות־היגון.
סיפר אילן גיבעוני, גבה־הקומה ובעל
הגוף האתלטי:
״הוריי נפרדו כאשר נולדתי. הם לא
התגרשו עד היום. עד גיל 10 גדלתי
אצל אמי ברמת־גן. חיי עד אז היו די
בסדר. בגיל עשר, אבא ז״ל העביר אותי
למוסד הדסים לארבע שנים. רציתי
ללכת עם אבי, כי לא ידעתי עד אז מה
זאת אהבת־אב, והוא הבטיח לי חום

ואהבה. אבל הוא שלח אותי מייד
למוסד, ושם הילדים התנכלו לי כל
השנים. ביקשתי ממנו שיוציא אותי
משם, אבל הוא לא הסכים.
״בשנה הראשונה אבי בא לבקר
אותי כל שבת, אבל בשנים הבאות החל
לבקר פחות ופחות. בביקוריו אצלי
אמר לי לנסות ללמוד. הוא לא הבין
אותי! הוא לא הבין מדוע לא יכולתי
ללמוד בתנאים של הפנימיה.״

כתב־היד מעיד על דחף שאינ 1ניתן לכימש

וז0ן ג^>

<1} 1ן 1ר(ך

ו ז /לזגוי גי ^|ן

ו־׳ז׳רזסו

נו\ן

זדו

׳ 1ג 1נ ן ריץ ז׳ ג ^ ו
101ן 1י>>?/י, ו01׳ו׳

<:זע >0י ^לי׳׳וג סי׳ק ן

^ן(1ין וו>ז>זור

<ו>־ וזל 6

דף מסי 1

עד נפתלי

דף מם׳ 11

נסיגה מן המציאות

חיזוי השבירה הנפשית

קונפליקטים עם הסביבה

סמוך לרצח כתב אילן גיבעוני מיכתב מוזר, על 11
דפי-מחברת. בכתב-יד ילדותי הוא סיפר שם דברים
מבולבלים וחסרי״קשר. הוא פתח את המיכתב בציון
תאריך יום הרצח, ואמר כי זהו המיכתב האחרון של
חייו. הוא התלונן כי החיים הם סיפור כישלון עבורו, כי
הם חסרי״טעם, והוא פירט את הסיבות שהניעו אותו
למעשה ההתאבדות שהוא תיכנן.
בין הסיבות לכך שמאס בחייו הוא פירט מילחמות
מטופשות. אנשים מטורפים הנוהגים כך שהם מסכנים
חייהם של חפים־מפשע, ורצח בעלי-חיים למאכל־אדם.

אילן מהכלא, כמה חודשים אחרי הרצח. על-פי השוואת
כיתבי-היד הללו ניתח הד״ר נפתלי את מצבו הנפשי של
אילן בעת כתיבת המיכתב האחרון.

• איכות הצורה ועיצוב״הכתב מעידים על מצב סוער
מבחינה ריגשית.
• חוסר אחידות המרחקים מעיד על קונפליקטים עם
הסביבה.
• עדיפות האיזור האמצעי והעליון מעיד על דיכוי
מתמשך של דחפים תוקפניים והפנייתם לכיוון אידיאו לוגיות
ואמונות.
• הגדלת האותיות, העובי והבצקות של הקוים
בדפים 11-10 מעידים על שיחדור האגרסיה כלפי חוץ,
ובמונחים פיסיולוגיים על כמות גדולה של אדרנלין
בדם. ממימצאים אחרונים אלה ניתן אולי לקבוע כי שני
דפים אלה נכתבו מייד לאחר מעשה הרצח.
• התחלת השורות צמודה לקצה הימני של השורה
ואילו הימנעות מסוף הדף בסוף השורה ושמירת מרחק
גדול ממנו, מעידים על חרדה, נסיגה מן המציאות עד
כדי תחושה של כיליון, או מערך פנימי לקראת התאבדות.

גיבעוני
הציע במיכתבו כי בני־האדם יאכלו עגבניות
(הוא כתב אגבניות) ,שקדים, ביסקוויטים, פירות
וירקות. הוא חזר שוב ושוב על הסבל הנורא של בעלי-
חיים, הנשחטים על־ידי סכין בצווארם, להנאתם של
בני-האדם. והדגיש את האפשרות לשמור על הבריאות
גם באכילה צימחוגית.
שני העמודים האחרונים של המיכתב התחילו
במילים,. :אני חיסלתי את אבי אילן פירט שם מדוע
כעס על אביו.
הוא השאיר בצוואתו את כל רכושו לסבתו, ואם יקרה
לה משהו -לאגודת צער-בעלי-חיים. הוא סיים בכך
שהוא מתפלל לשואה עולמית, שתחסל את כל המין
האנושי.

דיכוי של דחפים,
תחושה של כיליון

ך* דיר נפתלי, הגראפולוג הנודע, קיבל את המיכתב
1 1ועוד כמה גלויות שכתב אילן לפני עשר שנים,
בהיותו בן .13 בידי הגראפולוג היה גם מיכתב שכתב

כתב נפתלי בחוות דעת לביודהמישפט:
על-פי כתב־היד, שייך הכותב לטיפוס הרזה״אתלטי...
זהו טיפוס המאופיין בדחפים חזקים. בהתבודדות
כלשהי מן הסביבה, בחוסר״גמישות ודבקות בדיעותיו
עד כדי ניתוק מן המציאות.
טיפוס זה מתקשה לקבל פשרות ...הוא יכול להפוך
לאדם מתוסכל ומרדן. בכיתבי־יד מוקדמים של אילן,
משנת ,1975 האותיות אינן מחוברות, בהרבה מקומות
יש זווית במקום עיגולים, עיצוב האותיות מקוטע. הדבר
מעיד על קשיי הסתגלות למציאות.
המרחקים בין האותיות והמילים מראים חוסר•
אחידות -תכונה המעידה על יחס אמביוולנטי או מלא
קונפליקטים לסביבה. כתוצאה מחוסר־קומוניקציה, על
רקע חוויות הילדות ...אילן חי בסובלימאציה של דחפים
פרימיטיביים לכיוון אידיאלים חברתיים או כתות
דתיות למיניהן. הדבר בא לידי ביטוי בכתב־ידו
בהעדפת האיזור האמצעי והעליון של כתב-היד, והזנחת
האיזור מתחת לקו. איזור זה נחשב כאיזור האימפולסים
הראשוניים ועולם תת״ההכרה. מצב זה נובע ככלל
כתוצאה מדיכוי של אימפולסים ראשוניים -כגון
אגרסיה, דחפים מיניים ותחרותיים -על־ידי הסביבה.
דוגמות כתב״היד מתאריך 28 במארס ( ׳85 יום הרצח)
מתחלקים לשתי קבוצות. דפים 1עד 9נכתבו במכשיר•
כתיבה אחר. בדפים הללו קווים בצקיים וחוסר אחידות
מבחינת איכות״הקו, עיצוב הצורה, מרחקים בין אותיות
ומילים. אירגון השורות בדף מצטיין בקירבה גדולה
להתחלת השורות, ומרחקים גדולים ולא שווים, בסיומן.
פירוש מימצאים אלה:

עד כאן.
הד״ר נפתלי סיים את התעודה בכך שקבע כי כוונתו
של גיבעוני להתאבד בעת כתיבת המיכתב היתה
אמיתית, אך מסיבה כלשהי עברה לכיוון הריגת אביו.
הגראפולוג מאשר, על פי השוואת כיתבי-היד, כי בעת
כתיבת מיכתב-ההתאבדות היה אילן גיבעוני במצב
נפשי חריג, אחרי הסלמה והצטברות כמותית של גורמי•
לחץ שהפכו לדחף שאינו בר־כיבוש.
לא במיקרה פנה עורך-הדין רום לד״ר נפתלי. לפני
כשנה פיתח הגראפולוג מודל לקביעת חיזוי שבירה
נפשית של אדם על־פי כתב״ידו. הוא גם הירצה על כך
באוניברסיטה באוכספורד, בכינוס גראפולוגים. חוות-
הדעת הגראפולוגית במיקרה זה פותחת אופקים חדשים
למדע הגראפולוגיה המישפטית.

— יומן אישי

נאשם־כרצח גיכעוני(מימין) כשיחה עם סניגור רום
הוא קילל אותי בצורה נוראה וקרא לי כלב בן־כלב וכלב מצורע!״

אילן גבעוני לא הרחיב בבית-
המישפט את הדיבור על שנותיו ב־פנימיה.
הוא רק רמז כי עבר שם יסורי־גיהינום,
וכי הילדים הציקו לו. אבל
בעדות שמסר במישטרה, וב״מיכתבי
האחרון״ שלו, גילה קצת יותר על
הסבל שהיה מנת־חלקו בפנימיה. הוא
סיפר כי הילדים כינו אותו אילן
״גנבתי״ ,תחת גיבעוני. הגדולים
והחזקים הכריחו אותו לנקות את
חדריהם ולצחצח את נעליהם. מכיוון
שהיה פחדן וחלש, לא העז להתנגד
להם. במשך הזמן למד לברוח במשך
היום למקום מיסתור, ולחזור לפנימיה,
שאותה כינה ״בית־סוהר״ ,רק בשעות
מכות כמו בפרטים
לכיוון שהוא לא הצליח בלימו
//דיו ולא רצה להמשיך ללמוד
בפנימיית הדסים, שלח אותו אביו
בגיל 14 לכפר־חב״ד, ללמוד שם בישיבה
תיכונית.
העיד אילן גיבעוני:
״שם כל היום למדנו או התפללנו,
ורק לפני כיבוי־אורות היה קצת זמן
לעשות שיעורים, לכן לא היה לי
כמעט מגע עם הילדים האחרים.״
בכפר חב״ד היה גיבעוני רק שנה
אחת ואז עבר אביו לגור בדירה מרווחת
ברחוב גירעון בתל״אביב, ואילן שיכנע
אותו לקחת אותו אליו.
הוא סיפר כי פעם נסע עם אביו
לחו״ל. הם נסעו לשווייץ ולשוודיה.
״כמעט שלא נהניתי שם, כי רוב הזמן
היינו בבית וכמעט שלא טיילנו. כאשר
רציתי כל מיני דברים, אבי היה מכה
אותי. פעם רציתי לראות שלג והוא
היכה אותי מכות חזקות. היה קשה
להבין את התנהגותו.״
גיבעוני כעס על אביו מפני שמכר
את הדירה ברמת־גן, בה בילה את
ילדותו .״זה פגע בי הרבה. כי כל
הילדות שלי, שהיתה די יפה, והזיכרונות,
נשארו בדירה הזאת. וכאשר
מכר אותה, נותרתי בלי שום דבר.״
הפגיעות שפגע בו אביו החלו
מצטברות בנפשו הרגישה .״בהתחלה,
כשגרנו ברחוב גירעון, הוא פחות או
יותר דאג לי והיה קונה אוכל, אבל
אחר־כך החל להכות אותי וגם לאוכל
לא דאג.״ אילן גיבעוני היה אז בן 15

ורצה מאוד את אהבת אביו ואת
הערכתו. אולם האב דרש מאילן שייצא
עם חברים, שיעבוד באגד באופן קבוע,
ושילמד.
אילן לא היה מסוגל למלא את רצונו
של אביו. מעולם לא היו לו חברים
וחברות, הוא היה מתבודד בתוך עצמו.
הדבר היחיד שאהב היה חיות. כל חיה
פצועה שמצא היה מביא לרופא ומנסה
לטפל בה בחשאי, האב סיר: להכניס
חיות לביתו, והיכה את אילן בכל
הזדמנות. סיפר אילן באחת מעדויותיו:
״אתה יודע מה זה מכות בסרטים? ככה
הוא היה מכה אותי!״
כדי לקנות לעצמו אוכל וכדי
להשיג כסף עבור החיות שאהב, עבד
גיבעוני בכל מיני עבודות מזדמנות.
הוא לא אהב לעבוד בחברת אנשים,

״רציתי להתגייס, אבל פסלו אותי
בגלל כל מיני סיבות. אחר־כך אבא
עשה לי זימון חוזר ובא איתי לשם. הוא
דיבר עם הפסיכולוג. אבא היה מעוניין
שאתגייס וגם אני רציתי, אבל שוב דחו
לי את השרות.״
האב החל שוב לוחץ על בנו כי יחזור
לעבוד באגד ויקבל שם קביעות.
הפעם היה קשה לסדר זאת, מכיוון
שהבן לא גוייס לצה״ל. אבל אחרי
הרבה השתדלויות ופרוטקציה, הוא
התקבל שוב לעבודה באגד. שם היו
מאוד מרוצים ממנו, כי הוא עשה
עבודה של עשרה אנשים. אבל אז
התעוררה בעיה חדשה בין הבן לאביו.
״כאשר הייתי בן 20 ביקרתי פעם
במשחטה של עופות בשוק־הכרמל.
הזדעזעתי מהטבח ההמוני הזה של

האב וצח שבנו היה נכר הילוים,
יעבוד, יומו ויתקדם בח״ם ואילו הבו
הפך יותר ויותר יוצא־דופן ותימהוני
והעדיף ללקט חפצים במיזבלה ולמכור
אותם בשוק־הפישפשים. לבסוף החליט
לרצות את אביו ולעבוד באגד.
הוא התקבל לעבודה כחשמלאי־רכב,
אולם הוא לא הסתדר עם העובדים
האחרים ועזב את העבודה אחרי חודשים
אחדים.
האב כעס מאוד על שאילן לא
הסתגל לעבודה .״הוא היכה אותי כי לא
למדתי בבית־הספר ולא יכולתי להסתגל
לחברה. אבל פשוט לא יכולתי! כי
טוב לי לבר. אני לא יכול עם אנשים,״
זעק גיבעוני אל השופטים.
אחרי שעזב את אגד עבד בסבלות,
בזיפות־גגות ובאיסף־פסולת .״אבל היו
בעיות ביני ובין אבא על כל דבר קטן
שעשיתי.״

עבודה של
עשיה אגשים

ף* גיל 17 זומן אילן גיבעוני לצה״ל.
^ אביו היה סגן־אלוף במילואים, והשתוקק
כי בנו יתגייס לצבא. הוא
קיווה כי צה״ל יעשה מבנו ״גבר״ .אבל
אחרי המיבדקים נדחה שרותו לשנה.

עופות. מאז הפסקתי לאכול בשר. אני
לא יודע בכלל למה עושים את זה.
כאשר אנשים שומעים על ילד שנהרג
בתאונת־דרכים, זה מזעזע אותם, אבל
כאשר הם אוכלים אפרוח במיסעדה, זה
בשבילם עניין שיגרתי. אני לא יכול
לתפוס את זה!
״אומרים שאגשים הם אנושיים, אבל
זה לא נכון. הרי כל בן־אדם יכול
לדמיין לעצמו את ההרגשה אם ישחטו
אותו בסכין בצוואר, ואז יידע בדיוק מה
מרגיש בעל־חיים במשחטה.״
גם הצימחונות של אילן הרגיזה את
אביו. הוא רצה שבנו יהיה ככל הילדים,
יעבוד, ילמד ויתקדם בחיים, ואילו
אילן הפך יותר ויותר יוצא־דופן ו־תימהוגי.
כאשר שמע האב כי אילן
איננו אוכל את ארוחת־הצהריים ב־מיזנון
של אגד, מכיוון שהוא צימחוני,
עשה לו בעיות, העליב אותו והשפילו
לפני חבריו לעבודה.
״אני לא מבין אותו,״ התלונן גיב־עוני
בבית־המישפט .״גם כאשר עברתי
באגד וניסיתי לעשות מה שאבא רצה
ממני, הוא התווכח איתי ורצה להכריח
אותי לאכול בחזרה במיזנון יחד עם

כולם. קשה לי להבין מדוע הוא כעס
עליי כל־כך!״
כאשר עבד באגד החליט לעבור
לגור בדירה נפרדת, כדי שיוכל להחזיק
שם את החיות האהובות עליו. בגיל
22 שכר דירה בגיבעתיים. שם החזיק
את שתי החתולות שלו, אותן לימד
לאכול רק חלב וגבינה ולא לטרוף
בשר. האב שילם מחצית שכר הדירה,
ואילן היה כמעט מאושר. הוא טיפל
בכל החיות הפצועות שמצא, לקח אותן
לרופאים והאכיל אותן .״כל החיות
יכולות ללמוד לאכול דיברי־חלב ולא
לטרוף, והן תהיינה בסדר גמור, רק על
אריות אינני יורע, כי לא היה לי חומר
על זה,״ הסביר בתמימות ׳ רבה
לשופטים.

(המשך מעמוד )17
הצד השני מתואר כחבורת אנשים
ציניים, המשחקים בבני־אדם. אבל ניתן
להבין גם מן הסידרה כי ממשלת־ישראל
החזיקה באלפי אנשים, ביניהם
רבים חפים מכל פשע, במחנה אל־אנצאר,
אך ורק כסחורה לחליפין בבוא
העת.
הסידרה אינה מנסה כלל להשיב על
עשרות השאלות המבצבצות מתוך
הפרשה. כמה זה רחוק מכל חקירת־טלוויזיה
בריטית פשוטה!
מובן שכל הסידרה של גולדשטיין
מנותקת לגמרי מן הנסיבות שגרמו
לנפילת השבויים האלה בידי אויבים
— החלטת ממשלת בגין־שרון לפלוש
למדינה שכנה, תוך גרימת מוות
לאלפים והרס לרבבות. המילחמה,
שגונתה לאחר־מכן על־ידי הרוב
העצום של אזרחי־ישראל, כאילו אינה
קיימת בסידרה זו. ערפאת וג׳בריל הם
פושעים ורוצחים, כפי שמציינים אריה
מרינסקי ושמואל תמיר שוב ושוב,
ואילו אנחנו יפים וטהורים.
וכרי לסיים בחיוב: היו בסידרה גם
כמה רגעים טובים. היה מעניין לשמוע
את החייל ליברמן, כשתיאר את נסיבות
נפילתו בשבי( .מדוע לא ניתן לחזי שי
לספר את סיפורו שלו? האם לא הספיקו
החודשים שעברו מאז שיחרורו?) כל
מילה שיצאה מפיו של ד״ר אמרי הטוב
היתה ראויה להישמע. התיאור של קרב
סולטאן־יעקוב. בעזרת תצלומי־אוויר,
היה מרתק.
הדבר הטוב ביותר בסידרה כולה היה
הופעתו, במשך כמה שניות, של השבוי
הפלסטיני הבכיר, קצין־פת״ח צאלח
תעאמרי, היחידי שניסה להסיק לקח
אנושי מן המילחמה. הוא קרא לשלום.
בזיכרוני נחרתו המילים שאמר
כשנשאל על ערכי־היהדות :״אנו
רוכשים מה שאתם(היהודים) מאבדים.״ 1

^ *דקדתי אותו
שלוש פעמים!״
^ צי שנה לפני הרצח עזב גיבעוני
( 1את אגד, ולא רצה לשוב לעבוד
שם. אביו כעס כל־כך שכמה חודשים
לא דיבר עימו ולא רצה לראות אותו.
״חזרתי לאסוף גרוטאות ועבדתי כפועל
בכל מיני עבודות,״ סיפר בבית־המישפט.
אביו הפסיק לשלם את
מחצית שכר־הדירה והוא חשב לעבור
לגור באורווה, עם בחור שהכיר בזמן
עבודתו במיזבלה .״רציתי לגור שם כי
אני לא רוצה לגור בעיר, אני לא אוהב
את הקטל בדרכים של אנשים ובעלי-
חיים,״ הסביר לשופטים.
מכיוון שלא היו לו חברים וידידים,
ספרים כמעט שלא קרא, היו חייו דלים
ומשעממים .״החיים הם בשבילי כישלון
אחד גדול. מהעבודה הביתה,
לישון, ועוד לעבודה, ואחרי זאת לישון
כמו בהמה או רובוט,״ כתב במיכתבו
האחרון. כדי שהחיים יהיו יותר נסבלים,
נהג לשתות. משקאות אלכוהוליים
ולקחת תרופות שונות .״אף
אחד לא נתן לי מירשם. הייתי לוקח
לבד כל מיני תרופות, עד שמצאתי
כאלה שעזרו לי,״ סיפר.
חודשיים לפני הרצח השלים איתו
אביו והחל מבקרו שוב בדירתו. האב
התחתן בינתיים שוב, בנישואין אזרחיים,
ועבר לגור עם אשתו בדירה
בחולון .״כל החיים אבא אמר שהוא
מחפש אשה שיתחתן איתה ונחיה כולנו
יחד. ואז, כשמצא אשה, היא דווקא

— אילי״ד, אלו;

כתב גולדשטיין
בני־ערובה
ומייד תיקן את עצמו :״מה שחלק
מכם מאבדים!״
וכמובן, אישיותם של השבויים עצמם,
שעמדו בכל התלאות.

באיזו ר שות?
רק בישראל.
נדמה לי שבשום מדינה אחרת לא
יתכן שמנהל של מוסד חשוב אינו
מסוגל לבטא נכונה את שם המוסד
שהוא מופקד עליו.
שמעתי לפני כמה ימים ראיון עם
שאול רזיאל, מנהל רשות־הנמלים. הוא
התעקש לקרוא למוסד הזה ״רשות־הנמלים״
ברי״ש שוואית. איש לא נתן
לו את הרשות(רי״ש שוואית) לבטא כך
את שם הרשות(רי״ש קמוצה) .הרי״ש
של רשות־הנמלים נשארת גם בסמיכות,
בגלל סיבה פשוטה: המילה המקורית
היא ״ראשות״ ,האל״ף הושמטה.
הקמץ נשאר.
זוהי מדינה חדשה ושפה מחודשת,
ומותר לטעות. כולנו טועים. אך לטעות
בשם שלך, זה נראה לי מוגזם. איך
אאמין לעובדות ולסטאטי •יקה
היוצאות מפי מנהל שאינו מדייק אף
בביטוי שם המוסד שלו?

— י מי צוחק ממי?

יזם חודתי רצה להוכיח שמכ שירי הרדי 1־טדפון מה1וים
סיכ 11 ביטחו1י 1 -ע ד כן שידר הזרעה לנ שיא סוריה:
ן עדת־דמישמעת של המועצה
1לקשר ולאלקטרוניקה של מישרד־התיקשורת
היתה מזועזעת. על השולחן
ניצב מכשיר אלחוט. עמי שדה, בעל
חברה פרטית לאלקטרוניקה מחולון,
בשם חץ אלקטרוניקה, שהוועדה דנה
בעניינו, שידר באמצעות מכשיר־טלפון
הודעה בקולו למנוי אלמוני.
ההודעה היתה בנוסח זה:
״צנון אדום, צנון אדום. אסר, תזיז
את הכוחות בשעה !12״
שדה ביקש להוכיח בדוגמה הקשורה
לעניינו, שכאשר משודרת הודעה
בקולו של המודיע, המחשב המעביר
את המידע לקולט אינו מסנן את סוג
המידע.
חברי־הוועדה חשבו אחרת.
לפתע פלט המכשיר את הודעת
המילחמה בקולו של שדה. קצין־ה־ביטחון,
שנכח בחדר, זינק אל המכשיר
וסגר אותו .״מה אתה עושה!״ הוא צעק
על שדה ,״אתה תגרום למילחמה!״
השיב לו שדה, מבודח, שניתוק
המכשיר הקולט בחדר אינו מונע את
השמעתו מחוץ לדלת הנעולה.
הנוכחים היו מבוהלים ער מוות.
״שרק לא ייגמר העניין במילחמה, אם

אסר ,
תזיז

אחר־כך נשללו רישיונות החברה
מחולון.
מכאן ועד לפניה לבג״ץ הדרך היתה
קצרה.
בעתירה המנומקת מבקשים שני
היזמים לדעת מדוע לא ינתנו רישיונות
חדשים להקמת תחנה לקשר אלחוטי
פרטי לתחנה הכוללת מגשר אוטומטי.
שדה 37 כלכלן במיקצועו וארליך
( ,)37 אלקטרונאי, עובדים בתחום זה
משנת .׳69 שניהם שאפתנים ובעלי
ראש פתוח לעיסקי אלקטרוניקה.
ההמצאה שלהם נועדה לשפר את
יכולת ההתקשרות בין רוכשי המערכת,
כשהם נשענים על מכשירי־הטלפון
הסטנדרטיים של רשת־הטל־פונים
הארצית. המגשר נועד לאפשר
שיחת־טלפון בין מי שמשוחח ממכ־שיר־הטלפון
הרגיל שבביתו אל זה
שיש לו מכשיר קליטה נייד — אלחוט,
המותקן בדרך״כלל בכלי רכב או
נישא על־ידי המנוי.
בשפה פשוטה, מדובר ברדיו־טלפון
המותקן במכוניות והמאפשר שיחה עם
נהג הרכב גס במהלך נסיעה. הוא זול,
•עיל, אך מוגבל מפני שהשיחות אינן
בלעדיות ותדר־השידורים פרוץ.

המישור שר אמנון רובינשטיין נתן רחבות אחת מומטר ער ושת
מבשיוי־טרמן רעשיוים. עכשיו ווושת החברה לסלק את כר מתחריה
מישהו מעבר לגבול ישמע את ההודעה,״
סח אחד.
קטע זה אינו לקוח מפיליטון. שדה
ננזף על-ידי חברי־הוועדה על כך שהוא
עבר עבירת־מישמעת חמורה. המיסמך
כולו נמצא עתה בבית־המישפט העליון,
שם מתבררת עתירה של חץ

מרים הנהג התורן את האפרכסת בתוך
המונית. ההזמנה נשמעת על־ידי כל
הנהגים הנמצאים בתנועה, ומי שהכי
קרוב לבית המזמין הוא שמקבל את
הנסיעה. הפטנט אינו מצריך העסקת
סדרנים בתחנה במשך כל שעות היום
והלילה, ומאפשר ניידות גדולה יותר.

תחנת־

את שיטות־ההפעלה
המוניות.
בתחילת חודש פברואר 85׳ פנה
ביבר לאחד הנהגים, ראובן פייביש,
שאצלו הותקן המגשר, אמר לו שהוא
פועל על סמך תלונה אנונימית של
תושב אילת. ביבר ביקש לבדוק את

ער יר י! אלחוט: בטעת ההדגמה בוצעה עררת אלחוט ע״ י מר ע. טרה ע״ י כך טט ידר
באלחוט צנוןאדום, צנון אד ום, אסר תזיזכוחות בטעה 12.00 זאת על אף

שנתנ>;ש ע ״י ק ציו הבטח וך לא לעשות כ ן .

יזמים ארליך ושדה, המכשיר ודו״ח ועדת־המישמעת
״צנון אדום! צנון אדום!״
אלקטרוניקה נגד ראשי מישרד־התיקשורת,
בזק והחברות מוטורולה
ותדיראן, בעניין הפעלת מגשר לטלפון
— פטנט של שדה ושל שותפו
לעסק, מנחם ארליך. יריביהם טענו
נגדם שהציוד שלהם מהווה סכנה
בטחונית.
במה מדובר?
מי שהזדמן לאילת ונסע במוניות
של תחנת המלך שלמה, הבחין בחידוש
ישראלי. לתחנה אין ״בודקה״ —
1מישרד־מוניות, כמקובל. מכשיר־הט־
1לפון האחד שלה מחובר לכל מוניות!
התחנה, וכאשר מישהו מטלפן לתחנה.

נהגי התחנה האילתית מחוברים
למגשר־לטלפון של חץ אלקטרוניקה.
המלצת הפקיד

כל היה מום ויפה, עד שלפני
1 1כמה חודשים ירד לעיר הדרומית
ישראל ביבר — עובד בכיר במיש־רד־התיקשורת,
שהוא ממלא־מקום
מנהל־מחלקת התדרים והרישוי במיש־רד.
נראה שהוא לא הגיע לאילת
במיקרה, משום שבהגיעו גילה מייד

המכשיר והרישיונות. אחרי הבדיקה
הוא הודיע לנהג המונית כי המכשיר
מופעל שלא על־פי תנאי הרישיון, ולכן
עליו לנתק את המגשר בתוך שלושה
ימים. אם יעשה כך, לא יינקטו נגדו
אמצעים. בין השאר נאמר לנהג
ששידוד מבודח על יציאה למילחמה
עלול להיקלט גם מעבר לגבול הצפוני
ויגרור להסלמה אמיתית.
הנהג המבוהל טילפן לחץ אלקטרוניקה
וביקש לדעת מדוע מכרו לו
חתול בשק. שדה וארליך הסבירו לנהג
שפעילות המגשר באילת היא חוקית,
על־פי אישור של מישרד־התיקשורת.

שדה וארליך פנו למישרד־התיק־שורת
לקבל אישורים מתאימים, והם
קיבלו אותם. מזה שנים הם מוכרים את
הציוד ללקוחות, ודואגים עבורם לקבלת
הרישוי הפורמאלי.
לכן, כאשר התעוררה שאלת המגשר
באילת, נדהמו שני החולונים.
הם ביקשו בדיקה חוזרת של הפסילה.
ועדה של מישרד־התיקשורת שאליה
פנו החולוניס קבעה ומצאה, שתחנת־המוניות
באילת לא חרגה מתנאי־הרישיון.
פירושו של דבר, שהאישור
שניתן לחץ אלקטרוניקה תקף גם
ביחס לפטנט האילתי, שהוא כולל
הפעלה אפשרית של המשדר בלי מגשר,
אך־ורק על״ידי צילצול בטלפון.
אבל מתוך עיון בתיק הפניה לבג״ץ,
כשקוראים את תצהירי התשובה של
החברות מוטורולה ותדיראן, מתברר
מה טעם מצא הפקיד הבכיר ביבר
להתערב אצל נהגי־המוניות באילת,
ועל־פי הכתוב בעתירה לבג״ץ אף
להמליץ לנהגים על שימוש במכשירים
של חברה אחרת. ביבר, אגב, מכחיש
בכל תוקף טענה זו בתצהיר־התשובה
שלו.
מו טו רו ל ה ותדיראן פנו לבג״ץ
והזכירו לבית־המישפט הנכבד מיכרז,
שהוציא מישרד־התיקשורת עוד ב־,׳83
להספקת ציוד לשרות רדיו־טלפון ציבורי
אוטומטי דו־כיווני נייד, המשולב
ברשת התיקשורת הארצית, בהפעלת
מישרד־התיקשורת. ציוד זה נישא או
מותקן ברכב, והוא מאפשר קשר רדיו־טלפון
בשיטה אוטומטית באמצעות
חיוג, או ללא תיווך ידני של מפעיל־התחנה.
מוטורולה,
שהתאחרה בשלב מאוחר
יותר עם ענק־אלקטרוניקה אחר,
תדיראן, כדי לקבל את הפרוייקט
ולהפעילו, זכתה במיכרז המעניק לה
זיכיון בלעדי לתקופה של שבע שנים
להספקת הציוד והפעלתו. המיכרז כלל
התחייבות של מישרד־התיקשורת כי
לא ינתנו רישיונות אשר יאפשרו גישה
ישירה בין רשתות אלחוט לרשת״
הטלפונים הארצית.
הרפתקת המונופול

* שמע מוכר? לפני כמה שבול
עו ת שבר העולם הזה ()4.12.85
(המשך בעמוד )29

ו ב;דניו; עיטדי;

(המשך מעמוד )15
האלה נשמע הטקסט, שנכתב על־ידי
דן אלמגור, כמו קישקוש מילים בקופסת
פח ריקה. דן אלמגור מגסה כבר
כמה שנים לכתוב סאטירות והתוצאה,
בדרך־כלל, דומה לממטרה המתיזה
לכל הכיוונים ואינה פוגעת בשום דבר,
הוא חוזר על עצמו ועל אחרים ואינו
מחדש רבר.

להצטלם עם .
כוכבים

ך• הפסקה, אחרי שהתחככתי
^ קצת בנבחרי־האומה והתיקשורת,
אחרי שחייכתי וחייכו אליי כמה מן
המוזמנים החשובים, נמלטתי אל תוך
אפלת־הלילה השקטה והגואלת.
אין ספק שהכוכב האמיתי של הערב
הזה היה אלכס קוטאי, איש יחסי־הציבור.
הוא היה לבוש כמו חתן הצועד
אל חופתו, בחליפה כחולה כהה, וצפה
בהתרגשות כיצד מתגשמים חלומותיו
למול עיניו.
המתכון להצלחה קבוע, כמו מתכון
קבוע של עוגת־גבינה מוצלחת, שחוזרים
עליו שוב ושוב. החומרים המרכיבים
לפעמים פחות משובחים ולפעמים
הטובים ביותר הקיימים בשוק.
החומרים הדרושים: כמה חברי-
כנסת על נשותיהם ובעליהן. רצוי
שיהיו מגוונים מבחינה פוליטית.
למשל: שניים מערך, אחד מהם
בכיר. שניים ליכוד, רצוי חרות, אבל גם
ליברלים הולכים לא רע בבלילה הזאת.
אחד או שניים יותר שמאלה מהמערך,
לא ללכת על משהו קיצוני יותר
ממפ״ם או מר״ץ, זה לא פופולארי, והצלמים
לא אוהבים אותם בסיטואציות
האלה. אם אפשר להשיג שר או שניים,
הרי ששיחקת אותה בגדול.
חוץ מזה רצוי שיהיו עורכי עיתונים
ו/או עורכים בכירים בעיתונים, כמה
קציני־צבא בקבע או בדימוס, דמות או
שתיים מן המצויים עכשיו בכותרות
הראשיות, רצוי לא מן הפלילים, למרות
שכאלה קשה להשיג בזמן האחרון.
אלה אינם שמים־לב שהם משמשים
סטאטיסטים ואילוסטרציות לדבר אחר
לגמרי.
לא ברור מה גרם לח״כ ברעם ולח״כ
בן־אלישר לצאת בלילה קר מביתם
בירושלים ולעשות את כל הדרך לתל־אביב
כדי להשתתף באירוע הזה.
כשאיש יחסי־ציבור כזה מתקשר
לעיתונאי כדי לשכנע אותו לבוא ולב־תוב,
הוא צריך לפתות אותו, כי אחת
השאלות הראשונות של העיתונאי
היא :״מי יהיה שם?״ והפיתוי קל ככל
שיש יותר מה להראות .״יהיו שם עיתונאים
אחרים, עמיתים.״ נו, זה לא פיתוי
קורץ .״יהיו שם שחקנים וזמרים.״ או,
זה כבר מתקרב למשהו שכדאי לטרוח
למענו .״יהיו שם חברי־כנסת, או ש־רים.״
זה כבר משהו שאי־אפשר לסרב
לו. תחת פיתוי כזה גם עולה ערכו של
העיתונאי בעיני עצמו ובעיני הסביבה.
הוא לא הולך סתם לפרמיירה, הוא
הולך לפרמיירה ביחד עם חבר־כנסת
ושר, שאחר־כך יוכל לזרוק את שמותי־הם
בנון־שלאנטיות בנסיבות חברתיות.
אחרי מופעים כאלה יש, בדרך־כלל,
מסיבה יוקרתית יותר או פחות. וב־מסיבה
הזו יכול כל מי שלא הספיק
להצטלם בכניסה לאולם לקבל הזדמנות
נוספת אחרי ההצגה, ואפילו, אם
הוא די חשוב ומושך כותרות, להצטלם
גם עם כוכבי־ההצגה ועושי־המלאכה
— כותב, מלחין, בימאי בכבודם ובעצמם.
בשלב
הזה כבר ברור שזוהי מטרת
כל האירוע, ולא המופע עצמו. לעיתים
נדמה שכל מה שהולך על הבימה
מיותר לגמרי, ואפשר לקצר את כל
התהליך ולחסוך מזמנם של המוזמנים
היקרים.
ברור שבימים הבאים, אחרי הצגת־בכורה
כזאת, יהיו העיתונים מלאים
בתמונות, סיפורים, אנקדוטות, פרפראות,
ביקורות, ראיונות ומה־לא על
המופע הזה, והקהל קורא־העיתונים
יהיה בטוח שלפניו הצגת המאה. הרי
אם כל האנשים החשובים האלה היו
שם, זה בטח משהו טוב. ואם זאת הצגה
כל־כך טובה וחשובה, מוכרחים לקנות
כרטיסים — דבר שאף אחד ממצטלמי
הפרמיירה לא עשה, כמובן.
העולם הזה 2523

נם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה ...וגם זה 1...גם זה1...ג זה1...גם זה״1.גנ

יותר טוב מהסוכנות

אתם לא רוצים שאני אגמור את סיפורי
אמריקה מבלי לדבר קצת על אוכל. אז ככה. אם
רוצים לאכול באמריקה דרעק — יש. אם רוצים
לאכול טוב מאוד — גם כן יש.
אבל בסוף כל הארוחות, המזופתות והנפלאות,
הסיניות, הצרפתיות, האיטלקיות, האמריקאיות,
וכל השאר, נותנים גלידה. גלידה עם פירות
וגלידה עם קוטג׳ וגלידה עם ג׳לי וגלידה עם
סירופים, וגלידה עם עוגות ועם עוגיות, וגלידה
חמה וקרה ופושרת ומטוגנת וגלידה מבולבלת.
מייד כשחזרתי ארצה מילאתי את המקפיא
בגלידות, ואחר־כך טילפנתי למועדון יצרני
הגלידות וביקשתי מתכונים. דווקא שלחו מייד.
הנה אחד מהם. רעיועזוצרת חוץ, ביצוע ישראלי.

לפני שהספקתם להרגיש בחסרוני, כבר חזרתי
מאמריקה. שום דבר מיוחד, סתם 10 ימים של כיף
ושקט וקור־אימים וארץ אחרת.
ערב אחד ראיתי טלוויזיה. גם להם יש
תשדירי־שרות. לא כמו שלנו. לגמרי אחרים.
למשל, פנים של גבר על כל המסר והגבר שואל:

תפוחי־עץ אפויים בתנור

כן, גם אני הייתי בהופעה של להקת כוורת בתיאטרון ביקון בניו־יורק. שורה שלישית באמצע.
מקום טוב מאוד. אפשר היה לראות מהמקום שלי את ההופעה הנפלאה על הבימה ובסיבוב קל של
הראש לכל צד אפשר היה לראות את הקהל המשתולל.
בתוך 2,700 הצופים בהופעה היו קבוצות. קבוצה של ישראלים לשעבר. קבוצה של זוגות
מעורבים, בעל ישראלי ואשה אמריקאית ולהיפך, היתה קבוצה גדולה של חובשי־כיפות, היתה
קבוצה של תיירים ישראלים(כמוני) וקבוצה גדולה מאוד של צעירים, שכנראה נולדו בארץ וגדלו
בארצות־הברית, הקבוצה הזאת היתה דומיננטית באולם. הם עמדו על הרגליים, מחאו כפיים, צעקו,
צרחו, צווחו ושרו את כל המילים של כל השירים, שאגב נכתבו והושרו לראשונה כשהם היו עוד
בעריסות.
בהפסקה שמעתי אותם מדברים ביניהם. עברית משופשפת, גדושה בסלנג עכשווי והכל
במיבטא אמריקאי כבד. כשנערה אחת, שהשתוללה מתענוג כל זמן ההופעה, אמרה לחבר שלה
בהפסקה את המישפט העברי ״יא־וואראדי, איזה פיצוץ שלי הופעה!״ במיבטא אמרקאי מובהק. אני
צרחתי.
אם ההופעה של כוורת בניו־יורק לא תביא
,יותר עולים מאשר כל שליחי הסוכנות באמרי־
1111 וון *•
קה גם יחד, אני מוכנה לבלוע את אריה רול־

111111 / #
י! ציו, כולל הגבות.

טמפרטורהוחוס אגב, גיליתי שהמקום הכי קר בעולם זה תל-
אביב, סביבות קולנוע מוגרבי. בניו־יורק
הטמפרטורה היתה 5־ 6מעלות מתחת לאפס.
במסצ׳וסטס, לעומת זאת, היה 14 מתחת לאפס.
היה נחמד ונעים.
כשחזרתי ארצה ועליתי לדירתי, תקף אותי
גל קור ענק ומייד התכסיתי בשמיכה חמה
והתחלתי לרעוד מקור. עובדה.
בתמונה למעלה זה הבית שבו גרתי במסצ׳ו־סטס.
בתמונה למטה, אשה אמריקאית ממוצעת,
מנקה מכונית אמריקאית ממוצעת משלג
אמריקאי ממוצע. לא קל.

חבילת ה שכלה שראלית תמיד לפני נסיעה לחו״ל שוברים את הראש
מה לקנות כדי להביא מתנות לחברים הגרים
בחו״ל. לגויים תמיד אפשר להביא איזה צלב
מכסף או תמונה של נצרת. ליהודים האמריקאים
מביאים לוח־שנה יפה או עבודת־יד ישראלית.
אבל מה מביאים לחברים הישראלים שיושבים
בחו״ל וארבע פעמים בשנה קופצים ארצה
לביקור, וגם יש להם המון כסף כדי לקנות
לעצמם כל מה שמתחשק? לנו יש זוג חברים
כאלה בניו־יורק. בגללם שברנו את הראש יום
שלם. אחר־כך תפס אותי בעלי ביד וסחב אותי
לדוכן עיתונים.
שם הוא אסף מעל הערימות העולם הזה אחד
וכותרת ראשית אחת, וגם מוניטין וכספים
ופוליטיקה וגם כמה עיתונים יומיים. את כל
הכבודה הזאת הכנסנו לשקית ניילון והכרזנו
עליה כעל ״חבילת השכלה ישראלית״.
כשהחברים שלי בניו־יורק קיבלו את החבילה,
הבנתי שמתנה יותר טובה מזו לא יכולנו למצוא
בכל העולם.

המיצרכים:
6תפוחי־עץ מהזן גרני סמית 1/4 ,כוס מיץ
לימון 6 ,שזיפים שחורים יבשים 30 ,גרם
צימוקים 2 ,כפות סוכר 1/3 ,כפית קינמון1/3 ,
כוס מים 1/3 ,כוס יין אדום חצי יבש 1/3 ,כוס
ליקר תות־שדה 6 ,כדורי גלידת־חורף בטעם
וניל.
ההכנה:
רוחצים את התפוחים ומוציאים מתוכם את
הליבה. קולפים פס אחד לרוחב כל תפוח מסביבו.
טובלים את התפוחים במיץ־לימון. בתחתית כל
תפוח מכניסים שזיף שחור, ומסדרים את
התפוחים בצפיפות בתוך כלי חסין־אש.
מערבבים בקערית את הצימוקים הרחוצים,
הסוכר והקינמון, ומכניסים את התערובת
לתפוחים מעל השזיף.
מערבבים את כל הנוזלים ויוצקים על
התפוחים ואופים בתנור בחום בינוני כחצי שעה.
הופכים את התפוחים (השזיף כלפי מעלה)
וממשיכים לאפות עוד חצי שעה.
מגישים חם, עם גלידת וניל, שעליה יוצקים
מהרוטב(אפשר גם להגיש קר).

״האם חיבקת היום את ילדך?״ או תשדיר אחר,
המראה גבר וילד יושבים בחדר. הילד שואל את
הגבר :״אבא, מתי היית גאה בי פעם?״ הגבר חושב
רגע ואומר :״הרבה פעמים הייתי גאה בך.״ אז
אומר לו הילד :״אז למה אף פעם לא אמרת לי?״
ועוד תשדיר־שרות. שחקן בייסבול(מפורסם
כנראה) אומר לצופים בסבר־פנים חמור מאוד:
״אם יש לך תוכניות לנהוג הערב — אל תשתה!״
הנה. גם לאמריקאים יש בעיות לאומיות. בחיי
שיותר טוב להיות עם שלא משלם את האגרה
מאשר עם שבו צריך להזכיר להורים לחבק את
ילדיהם.

טיסת לילה

טיסה 001 יום רביעי 19 ,דצמבר, מתל־אביב
לניו־יורק. המטוס ממריא ב־ 1בלילה. כולם כבר
קצת עייפים. אחרי הארוחה מכבים את האורות.
אנשים מתכרבלים להם בכיסאות, מתכסים

בשמיכות ומתכוננים לשינה ארוכה כדי ש־10
השעות תעבורנה מהר ככל האפשס ׳
פיתאום נדלק האור וקולו של הקברניט
מודיע שאנחנו נאלצים לסטות מדרכנו כדי
לנחות בלונדון, מפני שיש בטיסה ילד חולה
מאוד. הילד הוא מאיר זורע, שאמור היה להגיע
לארצות״הברית להשתלת כבר, אבל באמצע
הדרך הורע מצבו מאוד.
אנשים מתעוררים, שואלים מה קרה. מישהו
מסביר. אף אחד לא מתלונן. איש אחד מספר
שהוא צריך לתפוס מטוס ליעד אחר בארצות־הברית,
ובגלל האיחור כנראה לא יצליח לעשות
זאת. אבל הוא מבין.
בקידמת המטוס תכונה. הדיילים מתרוצצים,
סוגרים וילון. הנוסעים, שבדרך־כלל עושים
טיולים ארוכים בתוך המטוס, נשארים כולם
במקומם. אצלי החוש העיתונאי מתעורר,
ובעזרתה של חברה דיילת אני עוברת לקידמת
המטוס. מבט אחד בילד, הפולט דם בכמויות
מפחידות, מבריח אותי משם, ואני נשארת לשבת
ליד הדיילים.
כולם במתח. הדיילת כוססת ציפורניים. דייל
אחד עוזר לרופא של הילד, עומד ומחזיק את
שקית עירוי־הדם ונראה כאילו הוא מתפלל
שהכל יעבור בשלום.
מדי פעם עושה דייל סיור במטוס, כדי לראות
אם מישהו צריך משהו. אף אחד מ־ 400 נוסעי
המטוס לא מבקש כלום. רופא אחר שהיה בטיסה
(מנהל הדסה, נדמה לי) מצטרף לרופאו של הילד.
מדי פעם אחד מהם עולה לתא הטייס ומדבר עם
נמל־התעופה היתרו. נוחתים. מייד מגיע לרחבה
אמבולנס, ואנשיו עולים במהירות למטוס. אחרי
דקות של התייעצות מורד הילד הקטן, ביחד עם
אביו והרופא שלו. כולם מאחלים להם מזל.
האמבולנס נעלם ומבטי כל הנוסעים מלווים
אותו. המטוס שלנו ניגש להמראה.
פיתאום אני מרגישה כאב ביד ימין שלי. אני
מסתכלת ורואה ששתי האצבעות שלי שלובות
חזק מאוד (ככה אני עושה תמיד בשביל המזל).
חוזרת למקום שלי ושומעת מכל פינה אנשים
אומרים אחד לשני ״הלוואי שיחיה, הלוואי
שהצלחנו להציל אותו.״ האשה שישבה לידי
אומרת לי בעיניים דומעות :״ילד ש־ 400 איש
במטוס מתפללים בשבילו, בטח יחיה ויבריא!״
מדברים על זה עוד שעה ארוכה. פה ושם אני
רואה נשים מנגבות דימעה.
ילד אחד קטן וחולה מוציא מ־ 400 איש את כל
הטוב והרכות שיש בהם. מגיע לו להבריא.

עו״ן צעיוה ביום
הורדתה ה־ * 31 טרם
מחנים רהתנשק בשעת חצות

11\ 1י1ך* ובעלה אבישי, שהוא דובר מישרד־האנרגיה, ב-
\ 1 #11 חברת רודיקה, סוכנת־שחקנים ידועה, חגגו את
פתיחת עונת־המופעים. למטה: חוגגים עליזים מאוד במלון תל״אביבי.
סירמסטר בחצות ה־ 31 בדצמבר חגג עם
ישראל את יומו של סילווסטר הקדוש
— בדיוק ברגע שבו חגג העולם כולו
את סוף השנה האזרחית.
בתל־אביב צויין יום זה בפקקי־תנועה
ובהמוני חוגגים. שמילאו כל
מועדון. מיסעדה, בר, מסיבות פרטיות
ודיסקוטקים עד אפס מקום. ברור שגם

כורם רוצים לחיות
רצוי מאור במסיבות

בעליהם של כל העסקים הנ״ל חגגו
בשימחה יום זה.
הליקוויד, דיסקוטק רחב־ידיים,
הכיל בצפיפות רבה אלפיים וחמש
מאות רוקדים. מלון הילטון היה מלא
בסועדים. ששילמו 180 שקל חדש
לזוג תמורת ארוחה דשנה ורחבת־ריקודים.
החוגגים
כולם, בכל מקומות־הבי־לוי,
המתינו בחוסר־סבלנות שהשעון
יורה חצות, כדי לבצע סוף־סוף את
טקס הנשיקה המסורתי.
כשימחה לא לקחו חלק שוטרי־ישראל,
שגוייסו בהמוניהם כרי לשמור
על הסדר ולחלץ חוגגים מפקקי־תנועה
של ראשית שנה חדשה.

בתיאטרון הקאמרי הציגו מאה

גלי כהן
שבאה רום הרחוק כדי
השנה החדשה בעיר הגדולה.

פעמים את מחזהו של חנוך לוין
כולם רוצים לחיות. הצגת־מאה, היא
גם ההצגה האחרונה לעונה הזאת, אי־אפשר
שלא לציין במסיבה. ורצוי
מס־בה רבת־משתתפים.
הזמינו ידידים ושחקנים, הביאו

1 0־ 11־ 1י מחבר המחזה
1 /ן שפע חיוכים ל |
1 411
עבר ידידיו שבאו לחוג בשימחתו.
משקאות

אחת השחקניות הוותיקות
ביותר של תיאטרון הקאמרי
התכבדה לחתוך את העוגה, שהוגשה לבאי

גטה מוגטה

המסיבה לכבוד הצגת ה״ 100 של כולם רוצים לחיות.
היא ניסתה בהתמדה מרובה לפרוס את העוגות למאה
פרוסות, אך התייאשה וחדלה אחרי שעה ארוכה.

ועוגה גדולה, והתחילו

במסיבה. בין השאר היו איל* דר
ואשתו, הצלם אבי שטראוך, יוני
רכטר .,שכתב את המוסיקה למחזה,
וכמובן שחקני ההצגה: יוסך ברמון,
ג־יטה מרנטה, ששוו גבאי, רזיה
ישראלי, עדנה פלידל ואבנר
חזקיהו. כולם נהנו כל רגע.

יוסף נומון

מדביק נשיקה 113

ן גב^
להתבדח במסיבה, וזאת בניגוד לד!

פנינה וחנבלום

שהוא ידיד ותיק שלה. לידסקי הגיע למסיבת יום׳

קדו והשתוללו Iשערכו צוות
IIמימין: ורוני״

קה גוטליב וישראל טרסטמן, גם הם חברי״הלהקה.
אשר למסיבה -היא נערכה במיקלט והיא המתה משחקנים
צעירים, כשאת הוותיקים מייצג גבי עמרני.

י מערד אשר בדו
ת חגיגות פתיחת
<4משמאל: אחד

מחוגגי הילטון שנקלט בעדשת המצלמה בדיוק בחצות.
הצפיפות בבתי־השעשועים השונים לא מנעה מעוד ועוד
חוגגים מלנסות ולהידחק לתוכם, הכל לכבוד הסילווסטר.

פנינה רוזנבלום כבר מזמן הפסיקה
להיות אשה פי־טית, והפכה עם
השנים למוסד בזכות עצמו. היום, בגיל
— 31 שאותו היא לא מצניעה —
עוסקת פנינה בכתיבה עיתונאית. יעוץ
קוסמטי. דוגמנות והשתתפות בערבי־ראיונות.
היא מופיעה במסיבות ואירועים
חברתיים שאותם.היא מוצאת לנכון
לקשט בנוכחותה, ובכך היא מעלה
מייד את דרגת חשיבותם.
הפעם היא הופיעה באירוע שכל־כולו
היה מוקדש לה: מסיבת יום־
ההולדת ה־ 31 שלה.
בין השאר נראו שם חופני כהן,
שגם סיפר בדיחות, ויזהר כה* שלא
צחק מהן: עורן־־הדין צבי לידסקי,
שבא עם בתו וידידה; וכמובן, חברה
הצמוד והקבוע מזה שלוש שנים של
פנינה, יובל לוי.
המסיבה בפאב, שהיתה למעשה
ארוחת־ערב, הסתיימה מוקדם. פנינה
היתה עייפה והלכה הביתה. אך המיתוס
שנקשר סביב שמה לא התעייף — זהו
מיתוס ישראלי, שעדיין מחזיק מעמד.

נלצלת על לחיו של
ף. השניים הירבו
׳יאותן הם מגל־

מים על הבימה. במחזה מגלם יוסף כרמון דמותו של אציל
מרוחק וחגיגי, ואילו ששון גבאי הוא משרתו האישי הכנוע.
אן כאשר כולם רוצים לחיות טוב, מסתדרים העניינים.

| | 1ן 1יי ן | 1יפהפיה בולטת אשר באה לחופשה
| מפאריס, שם היא לומדת עיצוב־

אופנה. בתצלום: בחברתו של אורי, מנהל פאב

ההולדת של רוזנבלום בלוויית בתו וידידיה. אחרי
חיבוק״הנימוסין עם הפרקליט התל״אניני, מיהרה
הדוגמנית למקום מושבה, לצידו של חברה יובל לוי.

• זרדך 1ר ן בא למסיבת הדוגמנית הישר מהופעה, והגיש לה כשי
^ | 11 את תקליטו האחרון. לצידו: ידידו המעצב בועז 1111 תורג מן, שהגיע מלונדון כדי להשתתף בסרט של איילת, אשתו לשעבר.

הרידינג ודוגמן לעת מצוא. אורי היה האיש שאירגן
את מסיבת יום־ההולדת הזו של פנינה רוזנבלום.
הוא דאג להספקה שוטפת של שתייה ואוכל לחוגגים.
_ יוועני טיל

קולנוע פרסים ברזיל מפתיעה בלזס אנג לס
הגארומטר הבטוח
והעשיריה המובילה
הפרסים שמעניקים מבקרי הקולנוע של לוס־אנג׳לס
בכל סוף שנה אזרחית הם הבארומטר
הבטוח (כמעט) לאוסקרים, המחולקים שלושה
חודשים יותר מאוחר.
הפעם היתה השימחה המפתיעה ביותר
במעונותיהם של הכימאי טרי גיליאם והמפיק
שלו, ארנון מילצ׳ן. מפתיעה, משום שהסרט
ברזיל, שזכה בהצבעת מבקרי־הקולונע של לוס־אנג׳לס,
מישבנה של הוליווד, בשלושת הפרסים
החשובים ביותר (הסרט הטוב, הבימוי הטוב,
התסריט הטוב: גיליאם, טום סטופארד. צ׳ארלס

איזבלה רוסליני ()1985

אינגריד ברגמן ()1946
הכל של אמא: העיניים, השיניים, החיוך, הגומות

מזכרת חיה ל אי ע ריד ברגמן
הפעם אי־אפשר להתאפק. כשהיא מופיעה על הבד -העיניים
עיני אמא. החיוך, השיניים, הגומות, האף החטוב -הכל הכל של
אמא. ואז היא אומרת מישפט לא מחוכם ביותר, וגם הקול -קולה
של אמא. והאינטונציה הרבה יותר אינטליגנטית מהמישפט
שבתסריט -בדיוק כמו שקרה לאמא.
אין ספק, במיקרה של איזבלה רוסליני, בתם של הבימאי
האיטלקי רוברטו רוסליני והשחקנית המנוחה אינגריד ברגמן, היה
הטבע האמן הגדול בשיחזור, והופעתה של הבת על הבד היא
האנדרטה החיה ביותר שיכול היה להקים לזיכרה של האם.
איזבלה, המופיעה בתפקיד דרייה. אשתו הרוסית של רקדן
אמריקאי שערק לברית״המועצות(גרגורי היינס) ,חוזרת על הופעה

שהיתה אופיינית לאמה: היא טובה יותר מן השורות ששמו בפיה.
אין בלא שאיזבלה (היתה בשעתו בארץ, כשברגמן הופיעה
כגולדה ומצב בריאותה הוסיף להידרדר) היתה מקור גאווה לאמה.
היא היתה אחת מתאומות ואף שהוריה התגרשו כשהיא ואחותה
היו בנות חמש, הקפידו על יחסים טובים. אביהם, רוברטו(שהיה
גם אביו של רוברטו הבן) ,גר מעברו השני של הרחוב. איזבלה
בעצמה עברה נסיון טראומטי: בגיל 13 נדונה לשנה וחצי בגבס,
מכף רגל ועד ראש, בשל התנוונות חוליות בעמוד־השידרה .״מה
פלא שלא האמנתי שאהיה אי״פעם דוגמניתד נהגה לומר.
היום כבר ניכר כי ליופי יש כיסוי נוסף. ידוע גם מה מקור
שורשיו.

סטרים וגילגוד ב״הרבה ולא כלום״
בפעם הרביעית
מק־קואן) הוכרז עד עתה על־ידי נשיא חברת
יוניברסאל כ״בלתי־ראוי להפצה״.
ברזיל היה נושא לקרע מר בין סידני שיינברג
(נשיא יוניברסאל) לבימאי. טרי גיליאם, אחרי
שבאירופה לא זכה הסרט להצלחה ביקורתית
ומיסחרית. שיינברג תבע מגיליאם לקצר את
הסרט (אורכו המלא שעתיים ו־ 17 דקות),
ולהחליף את הסוף הפסימי מדי, לדעתו, עבור
השוק האמריקאי.
יוניברסאל השקיעה בסרט 9מיליון דולר
מתוך ה־ , 15 ושיינברג תלה בו תיקוות מועטות.
המפיק מילצ׳ן, לעומתו, תמך בגיליאם כל אותה
העת וסבר שאין לגעת בסרט-קליאם, מצירו, לא
חסך כל דרך אפשרית לשכנע״את שיינברג, בטוב
וברע, עד כדי פירסום מודעה ענקית בשבועון־

ג׳ונתן פריים ב״ברזיל־הוליווד
-משתגעת אחריו

הבידור האמריקאי וראייטי, השואלת בציניות
״מתי סוף־סוף תוציא לאור את הסרט שלי?״
מובס ונבוך. המהפך הגדול בא כאשר
מקהלת־הלל אדירה של הביקורת האמריקאית
קידמה את פניו של הסרט, אחרי הקרנות
מוקדמות בארצות־הברית. שיינברג מצא את
עצמו מובס ונבוך. הסרט, בגירסתו המלאה ובלי
שינויים, מוצג בהצלחה אדירה בארצות־הברית,
גרף את הפרסים הנ״ל ואף זכה במקום הרביעי בין
עשרת סרטי השנה של השבועון טיים.
העשיריה המובילה של השבועון הזה לשנת
85׳ היא: אחרי העבודה, סירטו החרש של מרטין
סקורסיזה: בחזרה לעתיד (מוצג עתה בארץ),
סירטו של בוב זמקיס מאולפני ספילברג: תרגיל
ברציחות פשוטות, של האחים איתן ויואל כהן:
ברזיל; רומאן לילי, המותחן־המצחיקון של ג׳ון
לנדיס; מחוץ לאפריקה, סירטו החדש של סידני
לומט, שמריל סטריפ המופיעה בו בתפקיד
הראשי זכתה עבורו בפרס הביקורת כשחקנית

שנת .׳85 הכבוד של פריצי וכמוהו גם שושנת
קאהיר הסגולה (ראה תדריך) ,ראן, גירסתו
של אקירה קוראסוואה להמלך ליר; וותרבי,
דראמת־מתח אנגלית מעטו ובבימויו של דייוויד
הייר, מי שכתב את הרבה ולא כלום המוצג עתה
בארץ.
פרסים חשובים אחרים בלוס־אנג׳לס: דייוויד
ווטקין זכה בפרס הצילום על מחוץ לאפריקה
וראן זכה כסרט הזר הטוב ביותר לצר הסיפור
הרישמי (סרט ארגנטיני) .המוסיקה של ראן
זכתה בפרס הביקורת גם היא.
למריל סטריפ זו הפעם הרביעית שהיא זוכה
בפרס הזה ב־ 11 שנות קיומו. ב־ 979ז זכתה
כשחקנית־מישנה על מנהטן, פיתויו של גיו
טיינן, וקרמר נגד קרמר; ב־ 981ז זכתה בזכות
אשת הקצין הצרפתי וב־ 982ז זכתה בפרס
הגדול על בחירתה של סופי.
* ראה שעון בעמוד הבא

תדריך

חובה לראות
תל־אביב: שושנת קאהיר הסגולה, הרבה
ולא כלום, אפוקליפסה עכשיו, הכבוד של
פריצי.
ירושלים: הכבוד של פריצי, שושנת
קאהיר הסגולה, דני רוז האיש מברודווי,
העד.
חיפה: הכבוד של פריצי, קאוס, קולונל
רדל.
ת ל־ א בי ב

שושנת קאהיר הסגולה
(שחף, מוצג גם בבנייני־האומה בירושלים):
וויי אלן, כרומנטיקן־אמן ופילוסוף־פסיכולוג,
משליך דמותו על מאיה פארו, כאשה בעלת חיים
מרים, המוצאת מיפלט בקולנוע ובחלומות שהוא
ממציא כתחליף למציאות.
* * הרכה ולא כלום (גת, תל־אביב):
מריל סטרים בתפקיד אשה בריטית שדעתה
הולכת ומשתבשת עליה, אחרי שכל חייה אינה
מצליחה לחזור אל רגע הכנות, הסיכון וסערת־הרגשות
שליוו פגישה על רקע התנדבותה
לשורות המחתרת הצרפתית במילחמת־העולם
השניה. דרך אשה זאת נמתחת ביקורת (המחזאי
דייוויד הייר) על נפילת האימפריה הבריטית

ע\וע\נת
7זארא>>בו
מסע־ ע ס קי ם של אב א (פאר,
תל־אביב. יוגוסלביה) :לגלות
קירבת דם בין וודי אלן (,)51
האינטלקטואל היהודי ההיפו־כונדר
מברוקלין, לבין אמיר קוסטוריצה 31 מוסלמי
יוגוסלבי חניך הקולנוע הצ׳כי(מורו היה אוטאקר ואורה) -זו
תהיה הפלגה פראית למדי. אבל אילו הוחדר למוחותיהם גלאי
מתוחכם, בוודאי היה מגלה ביניהם קירבה רוחנית.
הגיבורה של שושנת קאהיר הסגולה בורחת, מן המציאות
העגומה לזרועות החלום. מאליק, הגיבור הקטן של קוסטו־ריצה,
תאה את המציאות. אבל ממשיך להלך כסהרורי בתוך
חלום. כשכל המבוגרים מעדיפים להשכיח את המציאות בענני
הסליבוביץ׳ ,הוא מרחף לו מעל עץ ושולח מבט מחייך מן הבד
אל הקהל כמו אומר -אתם באמת חושבים שהאמנתי לכל
הסיפורים האלה על אבא בנסיעת־עסקים( אני יודע את
האמת אבל מעדיף להביט בה בעיניים עצומות למחצה.
,19*9סאראייבו, יוגוסלביה. טיטו מתנתק מסטאלין. העם
במבוכה. הוא מתמצא יותר טוב בכדורגל מאשר בפוליטיקה
או בכלכלה, ששתיהן צולעות. אבא של מאליק פולט הערה
מיותרת ומשלם על כך ב-חינוך מחדש״ רחוק מן הבית.
ההלשנה -תרומתה של פילגשו המאוכזבת בשיתוף גיסו
הפוליטרוק. אמא מספרת למאליק בן ה״ 6שאבא נסע
לעסקים. מאליק בעצמו מתבגר בתאוצה עם נסיון מקביל של

מאניילוביץ וקארנוביץ: חינוך מחדש לאבא
אהבה ראשונה לילדה יהודיה חולה, חשוכת־מרפא. גם את
הפרידה ממנה הוא מקבל כסהרורי.
קוסטוריצה מספר סיפור אנושי אבל המשל ברור -
יוגוסלביה כולה היא חברה חולת־ירח, אך אנשיה נפלאים. הם
אוהבים בלהט. מלשינים בלהט, בוגדים בלהט ומתפייסים
בלהט. הם נבזיים ונבערים מדעת מזה, אך נוגעים ללב ונעלים
מזה. כך נראה המין האנושי כשמתבוננים בו באהבה.

אשת חיל
מי ימצא
סיפורה של מרי (רב־חן, תל־אביב,
ארצות־הברית) :אין ספק,
זוהי גייסה נוספת של אני אוקלי,
אשת לנידות למרות שסיס*
ספייסיק לא נראית כמוה. אבל כנראה שדווקא משום המראה
השברירי של השחקנית הנחמדה הזאת אוהבים במאים שונים
להפקיד בידיה בזה אחר זה תפקידים של נשים חזקות
ובעלות רצון של ברזל (בתו של כורה־פחם. הנהר) להראות
שהכוח לא טמון בשרירים.
הפעם זהו סיפור אמיתי, וכמו במקרים רבים אחרים; אין זו
ערובה לכך שהסרט ישכנע אותך כליל. במיקרה זה התוצאה
סבירה אבל לא מלהיבה.
מרי, אשה שהיתה עלולה להגיע למעון של נשים מוכות בגלל
בעלה, נוטלת את שלושת התינוקות שלה ואומרת -לא עוד)
עם רצון של ברזל, ואמא נכה בכסא־גלגלים, היא מגדלת את
ילדיה (אחד מהם עם פיסטוק חלבי המטייל בגופו ומאיים
לחנוק את הילד ורק מרי יודעת מה שהרופאים אינם יודעים).
בכוחות־נפש אדירים, שאיש אינו יודע מהיכן היא מצליחה
לשאוב, היא מסיימת את האוניברסיטה והופכת לקצינת•
הסגרה במימשל של מדינת טנסי. האיש הנחשב כידיד
(השחקן גף דניאלס משושנת קאהיר) ,אומנם מקדם אותה עד
היותה יו־ר וועדת״החנינה, מישרה רבת־השפעה, ואז מתגלה
הידיד המדומה כאוייב, כשהוא מנסה לנצל את מרי בשרות

כריסטופר לויד ב״כחזרה לעתיד״
בימים שבגרוש היה חור
והצביעות המלווה את מדיניותה. מישחק מבריק
של ג׳ון גילגוד ויאן מק׳קלן. אם מתחילים
להתנבא בטוטו־אוסקר, הרי גילגוד הוא מועמד
רציני לתפקיד מישני.
* הככוד של פריצי (לימור
המחודש, מוצג גם באדיסון בירושלים) :חג
לשנינות השכל במישחק, דיאלוגיסווירטואהיות
קולנועית. האשף — ג׳ון יוסטון בעזרת בתו
אנג׳ליקה, חתנו הלא־רישמי ג׳ק ניקולסון
ופצצת־מישחק הוליוודית נוספת, קתלין טרנר.
פארודיה מבריקה של ויליאם הוקי בתפקיד
הסנדק של מישפחת פריצי, שיתחרה בגילגוד על
האוסקר.
* * גשר צר מאוד (לב, ישראל):
פירטו של נסים דיין על אי־הסבירות שבדו־קיום
בשטחים הכבושים, כשפאניקה, פאנטיות ודעות
קדומות מזהמות את האוויר מן הצד היהודי ומן
הצד הערבי גם יחד.
כחזרה לעתיד (אורלי, ארצות־הברית)
:מצחיקון בדיוני חביב מייצורה של
חברת סטיבן ספילברג על מכונת־זמן, המחזירה
את הגיבור לימים שבגרוש היה חור. אחד
מסירטי־השנה של סיים וקרוב לוודאי שאחד
הקופתונים הגדולים השנה בעולם.

עדי״ד. פייגדז

ספייסיק: הנאיביות האמריקאית חוגגת
המושל המסואב והמושחת והאינטרסים האישיים שלו
בחנינת פושעים מסוכנים. היא מסרבת לדרישותיו המופרזות
ועומדת למישפט בגין מעילה באמון. אבל הבימאי רוגיד
(באונטי) דונאלדסון מעריץ את הקולנוע האמריקאי ואת
האומה האמריקאית (הוא ניו־זילנדי דווקא) .ומוכיח שסוף
הצדק לנצח. הלוואי היה חבר־המושבעים של טנסי מתנחל
ביבשת אמריקה כולה.

הע\קר>ם הלבמם לילות לבני ם (דקל. תל־אביב,
ארצות־הברית) :הסרט הזה הוא
למעשה שני סרטים -האחד, קצר,
כ־ 15 דקות שאותן כדאי מאוד
לראות. אם עורכי הסרט, האדונים פרדריק וויליאם
סטיינקמפ, היו מחברים את כל קטעי המחול יחד אפשר היה
ללכת הביתה לאחר מכן.
שכן דו־השיח בין הרגליים של גרגורי היינס. בתפקיד רקדן
אמריקאי כושי שערק לרוסיה, למיכאיל בארישניקוב, רקדן
רוסי שערק לאמריקה (גם במציאות) משכנע הרבה יותר מן
השיחות הפילוסופיות הנערכות ביניהם. זאת אחרי שבאריש־ניקוב
נאנס לנחות בסיביר כתוצאה מתקלה במטוסו.
מעל לכל עומד קטע הפתיחה של בארישניקוב, הרוקד את
הנערה והמוות (מוסיקה: באך -כוריאוגרפיה: רולאן פטי)
המדגים את כל האיכויות המופלאות הטמונות באמן זה. לא
רק רקדן בחסד, הוא גם חיית״בימה בעלת נוכחות חזקה
ביותר, חזות חיצונית מרשימה ופנים גמישים כמו הרגליים.
כל השאר שייך למישרד״התעמולה של הנשיא רונלד רגן.
אומנם. הבמאי טיילור (קצץ וגינטלמן) הקפורד מודיע בדפי״
הפירסום של הסרט על הנתונים הריאליים שהצטברו
בפנטאגון על אודות מיספר החיילים האמריקאיים שערקו
מקוריאה לסין ועל החיילים שערקו ממילחמת וויט־נאם,
כנראה לרוסיה. אבל יש לכך סיבה עמוקה יותר מזו המוצגת

בארישניקוב: הגיע בטעות לסיביר
בסרט. זאת ועוד: לא כל הרוסים מטומטמים, מנוולים.
סאדיסטים, שתיינים ונלעגים כמו הקאריקטורה שמצייר כאן
הבמאי יז׳י סקולימובסקי (ובוודאי גם מחסל בהנאה רבה
כמה חשבונות אישיים) .עלילת הבריחה מברית׳־המועצות
המופיעה בסרט, כמו הוכתבה על-ידי מנגנון הסברה של
מימשל אנטי־קומוניסטי קיצוני. ג׳יימס גולדמן(אריה בחורף)
לא עבד מספיק קשה הפעם.

; הם אומרים...הה הן אומרות...הה ה אומרינ...1חה הן אוחרות...חה ה

עזו ו״צמן:
היה חבר אם עמו ..מנשיו גראי־השסו האיש הטוען דנתו
ר א ״ צאנקי הונית את עצמו מתנהג נו א ש כנופיה!״
מאיר פלבסקי:

הסקופ של ידיעות אחרונות ביום השישי האחרון ממשיך
להבות גלים. הוא סיפר על ח״כ אלמוני, שרס״ר(מיל ) העיד
נגדו כי סידר לו ענודה, נתמורה לשיחרור מיציאה לשרות-
מילואים בלבנון, בתקופת המילחמה. התחקירן מרדכי
(״מוטי״) גילת ניצל את הצעת־החוק החדשה לאיסור
פירסום שמות חשודים, ופירסם את ההאשמות בלי לנקוב
בשם המפורש 119 .חי׳כים אחרים היו חשודים במשך
יממה שלמה, עד שהחי׳ב שלמה עמר מסיעת יחד מיהר
לזהות את עצמו כאיש שבו מדובר, אך הכחיש את תוכן
הגילויים. השתמטות מצה״ל היא דבר חמור, על אחת כמה
וכמה במהלך מילחמה, וקל וחומר באשר המשתמט הוא
איש״ציבור. פניתי למנהיג יחד, עזר וייצמן, אלוף (מיל )
ומפקד חיל״האוויר, כדי לשאול אותו מה הוא חש אחרי
הפירסום. עזר היה זהיר ביותר:
היות ואני קראתי את זה כמוך בעיתון, וכל העניין הולך
לחקירה בצה״ל — לא אומר מילה.

• נניח שהמדובר באזרח אלמוגי. מה דעתך על
העניין?
אם זה נכון, בוודאי שזה לא בסדר! אבל הוא מכחיש, אז מי אני
שאשפוט?

• האם עמר התייעץ איתן־ לפני הפירסום?
לא. אבל נודע לי על הפירסום הצפוי בדרך עקיפה. לעומת
זאת, המיכתב ששלח עמר לשר־הביטחון, הוקרא לי וגם ראיתי
אותו לפני שנשלח.

• ומה יהיה אחרי החקירה?
אני מקווה שהוא ייצא נקי. אם לא, זה יהיה חבל מאוד.

• ובכל זאת, מה אתה אומר על־כך כאיש־צבא
לשעבר?
לעת עתה, לא אוסיף מילה בעניין זה.

מכשיר״הפלאים, הידוע בשם גלאי־השקר -או, כפי
שהוא מכונה נפי העם: מכונת״האמת -חזר השבוע
לכותרות.
מישהו במישרד״החוץ הציע למנכ״ל מישרד־ראש־הממשלה,
אברהם (״אברשה״) טמיר, להיבדק במכונה זו,
כדי לברר מי משקר בעניין הדיווח על עמדות נשיא מצרים
לגני טאבה -הוא או אנשי מישרד־החוץ.
ביום הראשון השבוע פורסם נהארץ מאמר מתורגם
מניו־יורק־טיימס, שבו תוקף תובע פלילי במישרד-
המישפטים האמריקאי את המכונה וטוען שאינה אמינה.
השבוע גם עלה שמה של המכונה בעניינו של הד״ר אמנון
חלצל, שנעצר במהלך חקירת רצח הדס קדמי ( ראה כתבה
בעמי 34־.)35
פניתי לחוקר הפרטי הוותיק מאיר פלבסקי, שיש לו מכון
לגלאי״שקר, וביקשתי לדעת אם לדעתו המכשיר אמין.
הבדיקה היא אמינה. יש כל מיני חוות־דעת, אך מניסיוני
בהרבה מאוד מיקרים, שבהם התעסקנו, המכונה הוכיחה את
עצמה. אבל אני לא מוציא מכלל אפשרות שיש מקום לטעויות.

• האם זה נכון, שללא הכנה נפשית אתה תמיד
מתגלה כדובר־שקר?
אלה הן שטויות־במיץ־עגבגיות. את המכונה מכוונים לפי כל
נחקר. ידוע שכל נחקר הוא עצבני, אבל זה לא מעיד בהכרח שהוא
יתגלה כדובר־שקר. אני מזמין פומבית כל מי שרוצה לבוא אליי
למכון ולשקר את המכונה.

• האם הוא יצליח?
כבר ניסינו. הדרכנו אנשים לשקר, והמכונה לא טעתה.

• אז מדוע יש אי־בהירויות לגביה?
לניסוח השאלות יש חשיבות עליונה. לפעמים שואלים שאלות
שאין עליהן תשובות, או כאלה העשויות להיראות במכונה אחת
כאמת וכמכונה אחרת כשקר.

•ובכל זאת, בית־המישפט עדיין לא מכיר
במכונה כראיה קבילה.
לא בהליך פלילי. במישפט אזרחי מתקבלות תוצאות גלאי-
השקר. כך גם בתביעות לחברות־הביטוח ובמקומות נוספים,
שבהם נערכות לעובדים בדיקות שיגרתיות בגלאי־השקר.

אבי יהב:

פרשת אלפי המידפקים על שערי תנועת־החרות, שחלקם
נפסלו על־ידי המוסדות הפנימיים של התנועה, עוררה
הרבה רעש, טענות על זיופים המוניים של טופסי־הצטרפות
והתמרמרות של השר דויד לוי, כי מקפחים אותו ואת
אוהדיו המיזרחיים, המבקשים להצטרף לתנועה. פניתי
לעורך־הדין אבי יהב, חבר מרכז חרות, מיזרחי מוצהר
מסניף באר־שבע, וביקשתי לשמוע מה דעתו על טענותיו
של לוי. אמר יהב חד״משמעית:
איך יודע לוי שכל 12 אלף החברים החדשים הם לצידו? לא
ייתכן שיש שם תומכי שמיר או תומכי שרון? כלומר, אם הוא יוצא
בהצהרה חד־משמעית, שמרבית הפסולים הם שלו — סימן שיש
כאן בסיס להנחה שמשהו כאן מסריח.

• או לי באמת כולם החליטו להצטרך ברגע
האחרון?
שש שנים היה להם זמן להצטרף, מאז שנערכה הוועידה
הקודמת. אז פיתאום שישית מהתנועה מצטרפים בחודש אחד,
ורובם כאלה שיושבי־ראש הסניפים אפילו לא ראו אותם מעולם?

• לוי טוען שעושים זאת בכוונה, כדי להתנכל
למיזרחיים.
שטויות! בסניפים של חרות יש בין כה וכה רוב מוחלט
למיזרחיים, כי הם רוב הפעילים בתנועה. לוי פשוט איבד גובה
ותומכים, אבל לא ייתכן שמי שטוען לכתר־מנהיגות יתנהג עתה
כראש־כנופיה.

בן־צידן ציטדין

גיתית שובר:

אהוד קיננזנן:

.,צ״ץ עמוד בו א ש., ,אני צוינה את החשיבה הביוסומים אודות״ הם
דורצין ואני אחו של הקדם־אירוויזיון!״ חיסול חשבונות פוליטי!׳׳
מיפלגה חדשה יוצאת לדרן -מי שמכנים עצמם ״נאמני
הליברלים״ .זהות המצטרפים, המצע הפוליטי, הכלכלי
והחברתי, תאריך ההקמה -כל אלה עדיין לוטים ערפל של
שמועות וטיפטוף דק לעיתונות.
אחד הדברים המעסיקים ביותר את השוקדים על
הקמתה, כן סופר לי השבוע, הוא דווקא כינונו של מישטר
נשיאותי במדינה.
פניתי ליחזקאל הרמלך, ראש עיריית רחובות, ואחד
הפעילים הבולטים בהקמתה של המיפלגה, ותהיתי אם
זאת הבעיה הבוערת ביותר של ישראל .1986
זוהי בהחלט הנקודה הראשונה בסדר־העריפויות, מבין עשר
נקודות־היסוד שהגדרנו למיפלגה החדשה. לאור מה שרואים
יומיום בכנסת, איני צריך להסביר מה הם ליקויי המיבנה הנוכחי
של המישטר.

•הלחצים של מיפלגות קטנות, המשמשות
כלשונות־מאזניים?
בדיוק על זה! בפעילות הזאת של לשונות־המאזניים יש משום
שחיתות פוליטית. הנה, בכנסת הקודמת, ארבעה חברי־כנסת
מאגודת־ישראל ניהלו למעשה את כל המדינה, ללא כל
פרופורציה למיספר האזרחים שהצביעו בעדם. זהו אבסורד שאין
דוגמתו! לא ניתן היה להעביר חוקים מדיניים, חברתיים או
כלכליים — בגלל לחציהם. לכן הנושא תופס אצלנו עדיפות
ראשונה ביותר.

• מהו המישטר הנשיאותי שאתם מציעים?
דוגמת איזו מדינה?
איני רוצה להיכנס בשלב מוקדם זה לשאלה אם עלינו לאמץ
מישטר נשיאותי דוגמת זה של צרפת או של ארצות־הברית. יכול
להיות שבישראל מתחייב שילוב כלשהו בין מישטר נשיאותי,
דוגמת המישטר האמריקאי, לבין בחירות איזוריות. על זה נדון —
חבריי ואני — בהמשך.

• א־סרוסו חבריך, אני מבינה שלמרות שאתה
הנהגת אותם לקראת מיפלגה חדשה ויתרת על
המקום הראשון לטובת שלמה להט.
כן, צ׳יץ׳ יהיה ראש המיפלגה החדשה, ואילו אריה דולצין ואני
באים אחריו. רולצין יהיה ראש הגוש, ואני אהיה יושב־ראש
ההנהלה. עדיין לא נקבע סדר המקומות ביני לבינו.

• מדוע ויתרת על המקום הראשון? אילצו אותך
מכיוון שצ׳יץ׳ פופולארי יותר?
אני בפירוש חושב שצ׳יץ׳ הוא כוח אלקטורלי חשוב מאוד, כוח
סוחף. אומנם לא קיימנו בחירות פנימיות בקרב אנשינו על־כך —
איננו מאורגנים עדיין — אבל הגענו בינינו להבנה על כך.

• ההבנה הזאת עלולה לעלות לך בכיסא בכנסת
הבאה!
אני פוחד לומר לך את הדבר הבא, כי זה יישמע לך מלאכותי,
אבל אין אצלנו עדיין בעיות של כיסאות, באמת שלא! אחרת, במה
אנחנו שונים מהמיפלגות הקיימות? העיקר שנצליח!

ביום השני הם התייצבו, נרגשים וסחוטים ממאמץ של
הרגע האחרון, בצריף של מחלקת־הבידור של הטלוויזיה,
כשבידיהם קלטות או סלילים. הם -רבים וטובים מבין
זמרי״ישראל. בקלטות ובסלילים שבידיהם הסתכמה
עבודה מאומצת של ימים ולילות, והשקעה כספית ניכרת.
הכל בדרך לנורווגיה, שם מתקיימה השנה תחרות האירווי־זיון.
היום השני היה התאריך האחרון להגשת השירים
המתחרים, שמביניהם ייבחרו כתריסר השירים שיתחרו
ביניהם על כרטיסי הטיסה לנורווגיה.
שוחחתי על כך עם אחת המתחרות, הזמרת הצעירה
גיתית שובל.

• כמה כסף השקעת בהפקת השיר המתחרה על
תחרות הקדם־אירוויזיון?
קודם־כל, אין מדובר בכספי, אלא בכספו של המפיק גדי אורון,
שהחליט להפתיע אותי. אני מעריכה שמדובר בכאלף דולר
השקעה — לימי־אולפן, לנגנים ולמעבד. אבל צריך לציין,
שהפקת השיר שלי זולה יחסית, מכיוון שהמלחין דויד קריבושי
גם עשה את העיבודים, ומחבר המילים, עמוס אטינגר, לא נשכר
למשימה. הפקתם של כמה שירים אחרים עלתה בוודאי יותר.

• כמה עבודה השקעת בהסקת השיר?
שלוש יממות רצופות, עד השעות הקטנות של הלילה. מכיוון
שחסכנו במיספר הנגנים, לקח לנו שעות להקליט את הליווי
התיזמורתי. השתמשנו בקולי כבקולות־רקע. גם זה לקח זמן.
ואחר־כך — הבישולים. בקיצור: יצאתי סחוטה מהעניין.

• מדוע החלטת לגשת לכל העניין?
זה התחיל מזה שהחלטתי שהשנה אני לא שולחת. בשנים
שעברו שלחתי. בחלק מהתחרויות התקבלו שיריי, ובחלקן לא.
השנה אני עסוקה בלימודים, ולכן החלטתי לשנות כיוון. בינתיים,
המפיק גדי אורון — שמעולם לא פגש אותי קודם־לכן — החליט
להפתיע אותי. הוא הכין עבורי שיר בעזרת אטינגר וקריבושי.
מכיוון שמדובר בשלושה קליברים בשטח, והשיר מאוד מצא חן
בעיניי, הסכמתי להקליט אותו.

• את במתח לקראת ההחלטה אילו שירים ייבחרו
לתחרות?
קשה להגיד שאני במתח, מכיוון שאני כל־כך עסוקה בלקוות...
אני לא יושבת כל היום במתח וחושבת: מה יקרה? אני פשוט רוצה
שהשיר יתקבל.
אני קצת פטליסטית. אני מאמינה שאם השיר לא יתקבל —
אז, כנראה, שכך מעוצבת דרכי, כך היה צריך לקרות.

• ההשקעה הכספית, המתח, המאמצים — כל
אלה שווים את תחרות הקדם־אירוויזיון?
ראשית, היה שווה לי להכיר שלושה אנשים — אטינגר,
קריבושי ואותן — כל־כך מוכשרים. נכון שיש לתחרות תדמית
לא כל־כך איכותית, אבל בשביל לפרוץ החוצה ולעשות את מה
שאני רוצה, אני צריכה את החשיפה הזאת.

אהוד קינמון, ראש״עיריית בת־ים, יהיה, על פי כותרת
בעיתונות, הקורבן הבא של שילטונות מס״ההכנסה. הללו,
כך פורסם, יבדקו את חשבונות־הטלפון הפרטיים שלו,
המשולמים על״ידי העירייה. זה מראה שקומנדו מס־ההכנסה
באופנה. הוא משורבב לכל אינטריגה פוליטית,
בקנה״מידה לאומי או מוניציפלי.
צילצלתי -על חשבוני! לא על חשבון העיריה! -לביתו
של ראש־העיריה המדובר, וביקשתי ממנו הבהרות בקשר
לפירסום הרעשני אך הבלתי־ברור. קינמון, נציג המערך,
איש סימפטי, לא הבין על מה המהומה.

• מדוע עלית לכותרות בסוף־השבוע?
זה הכל שטויות. ממש. אני לא יודע. יש לי קו־טלפון המחובר
לעיריה, והעיריה משלמת את חשבון־הטלפון שלי. הנה, ראי, איני
מסתיר מפנייך כלום!

• החזר־ההוצאות הזה מעוגן בתקשי״ר?
על פי התקשי״ר מגיע לי החזר הוצאות של ^ ,100 כראש־עירייה.
נדמה לי שאני צריך לתקן משהו בדרך הדיווח שלי על
הוצאות־הטלפון שלי. אני צריך למלא איזה דו״ח נפרד או נוסף.
אבדוק השבוע במה מדובר בדיוק. ממש שטויות, כל הפירסום הזה.
נורא מוזר לי.

• איך אתה מסביר, בכל זאת, את הרעש סביב זה?
יש לי בעירייה נציג־מפד״ל, המדליף כל דבר הקשור בענייניי
לעיתונות. הכל — לאן אני נוסע, עם מי אני אוכל, האם אני נוסע
עם נהג, היכן מכוניתי חונה. הכל! וזה לא בעיה לדעת הכל, מכיוון
שאיני מסתיר מאומה. המפד״ל נמצאת באופוזיציה בעיריית בתים.
לא הזדקקנו להם, לצורך הקמת הקואליציה, מכיוון שהמערך
צבר רוב מספיק — 12 מתוך 23 חברי מועצת־עיריה.
זוהי דרכו של אותו חבר־מועצה לנגח אותי. זהו פשוט חיסול־חשבונות
פוליטי. חבל רק שיש עיתונאי שנפל במלכודת ומשתף
פעולה. התוצאה, לגבי דירי, היא כותרת גדולה ובלתי־נעימה.
זה מאוד פוגע בי ובדימויי, ואין לי שום כוונה לשתוק בעניין.
אני מתכוון, בקרוב מאוד, להשיב מילחמה!

רסנה כדק

חגיגת
בוניה
09 דוסה

ניסוי ואש

ברברה טאופר ברגע של עליצות, כשלראשה
הכובע המכסה דרך־קבע את ראשו של שמוליק
הג׳ינג׳י, איש״שח״מת וסוחר״מכוניות, שאיש אינו יודע את שמו המלא.
י• מקומות אחרים חגגו לכבוד
סילווסטר הקדוש.
לא בכסית. בכסית חגגו לכבוד

אביב. היה לה מעמד מיוחד לגמרי,
שעורר את קינאתם והתפעלותם של
עמיתיה בכל השגרירויות.

חובה תדאביביס מתגעגעים
לפאריס. אצל בובוה 1ה להיפר
ברברה הקדושה.
פעם, עד לפני שנה וחצי, היתה
ברברה הדיפלומטית החביבה בתל-

העין והאוזן של ברונו קרייסקי בישראל,
וגם חובבת־ציון משחר נעוריה.
בעיתונות סופר הרבה על אביה, שהיה
קצין בס״ס, ועל התעניינותה בעניינים
יהודיים וישראליים, על בואה לישראל
כמתנדבת לקיבוץ, על הפיכתה לעיתונאית
עושה־סנסציות בווינה, על
בואה לישראל, על נשואיה עם דיפלומט
אוסטרי וגירושיה ממנו, על
שובה כדיפלומטית מן המניין.
הסלון של ברברה היה בית״ועד
לרבים מן החברה והבוהימה של תל-
אביב והארץ. המסיבות שלה היו
מפורסמות, פוליטיקאים ואנשי־תרבות
התחככו בהן זה בזה, ופה ושם גם היו
רכילויות. הדמות המרכזית באירועים
אלה היה קונפוציוס, פוצי בקיצור,
חתול גדול ובלתי־חברתי, שמת לא
מכבר.
כל זה נגמר כאשר הוחזרה ברברה
לווינה. זה היה כאשר הסתיימה תקופת
ברונו קרייסקי, וגם בן־טיפוחיו, שר־החוץ
ארווין לאנץ, הודח. לממשלה
באו אנשים חדשים, שלא ידעו את
ברברה. היא הועברה לפאריס, ומכהנת
שם עכשיו כנספחת לענייני עיתונות.
בשביל סתם אדם, העברה לפאריס
אינה עונש. להיפר, בכל שרותי־החוץ
יש תחרות רבה על ההעברה לעיר־

וערומה צייי

לכאורה היתה רק נספחת לענייני
עיתונות ותרבות בשגרירות האוס־טרית.
אך הכל ידעו שהיא למעשה

ציוו של לי פ שי ץ״י גג
לתמונה, מעשה״ידיו. הוא צייר מן הזיכרון לקראת

ככל שהתקדם הערב, מצאו זוגות שונים
שיטות־ריקוד משלהם. זוג זה, שנשאר
אלמוני, מצא שיטה מקורית משלו. הדבר לא הפריע לרוקדים האחרים.

הערב, ונעזר רק בתצלומים. ברברה היתה מוקסמת
מהתמונה, שאותה קיבלה במתנה. המשורר יב״י(יונה
בן־יהודה) ,מימין, מסביר לברברה את המצב המדיני.

ד 11י ר 1 1י ך 1הבימאי שמואל בונים
הפתיע בריקודיו הסוח11

פים. מימין: דידי מנוסי ממתיק סוד עם עמוס קינן.

— אסד, תזיז כוחו ת!-
(המשך מעמוד )20
אתיקשר־השתיקה בעניין שערוריית
הפלא פון: מכשיר הטלפון האלחוטי
שניתן במיכרז מוזר ביותר לשני ענקי־האלקטרוניקה,
והמבטיח להם מונופול
על מכירת ציוד למשתמשים פוטנציאליים
באלפי דולארים.
בזמנו עתרה לבג״ץ אחת המתחרות,
חברת איתורית, ובו־זמנית היא אף
פנתה אל נציג תלונות הציבור, יצחק
טוניק, מבקר־המדינה. זה דרש ביטול
ההסכם בין בזק ומוטורולה־תדיראן,
בטענה שהמיכרז לא ענה על הכללים
המקובלים. בית־המישפט העליון דחה
את העתירה בטענה של שיהוי —
טענה פורמאלית שפטרה את השופטים
מדיון עקרוני בחומר שהיה מונח
לפניהם.
על־פי המיכרז, קיבלה החברה
החדשה לטלפון סלולארי איזור חיוג
חדש ,050 ,ובו יהיו מנויים מי שירכשו

במיכתב אל מנכ״ל מישרד־התיק־שורת,
יורם אלסטר, אף הוא עסקן-
שינוי, מזכירים ראשי מוטורולה
בארץ את מערכת יחסיהם עם השר.
במיכתב, המופיע בחומר שהגישה
חברת מוטורולה לבית־המישפט. היא
מספרת שהתבקשה על־ידי אלסטר
לבדוק איך פועלת התחנה של מוניות
המלך שלמה באילת. מוטורולה
בדקה ומצאה, על־פי דרכה, שהמדובר
בגישה ישירה למערכת הארצית, ללא
.תיווך של מפעיל — כאשר על־פי

בהם את הקירות. אחת הכרזות נמסרה לברב־רה.
משמאל: מושקה אידלסון, אחד מתושבי־הקבע
של כסית, הנמנה, כמו דידי, עם ״שולחן המנהלים״.

ןטךןק 1ןןךן | מסמר הערב היה פלאקאט שהכין
!1דידי מנוסי. בעזרת תצלום ישן.
הוא הכיו כמה עותקים בעזרת מכונת״צילום, והישט
האורות. אבל ברברה טאופר, כך נדמה,
אינה מאושרת. פאריס קרה, ותל־אביב
חמה. היא מתגעגעת לארץ, שבה
חייתה שנים כה רבות. וכך, לקראת
השנה החדשה, קפצה ארצה. בהיוודע
הדבר, החליטו חבריה לערוך לה מסיבה
גדולה. המקום המתאים היה כסית, שם
נהגה ברברה לבלות את השעות של יום
שישי אחרי־הצהריים, ליד שולחנה
הקבוע.
הכניסה לחגיגה היתה רק לפי
הזמנות. שאר בני־תמותה, עוברים־
ושבים ברחוב דיזנגוף שסאן והמה
בליל־הסילווסטר כמו ביום־העצמאות,
יכלו להשתתף במאורע דק מבעד
לסורגי החלון. בפנים היו כל חבריה
וידידיה של ברברה.
היתה עוד סיבה לחגיגה, אבל עליה
דיברו פחות. בכסית נחנכו שרותים
חדשים. השרותים הקודמים זכו בביקוריהם
של נתן אלתרמן, אברהם
שלונסקי ואלכסנדר פן, כששרותים
היו עדיין בית־כיסא. היו שהציעו
׳לקבוע שם לוח־שיש, שיציין באותיות
זהב את המבקרים הקבועים שכיבדו
את המקום ביצירותיהם הבלתי־סיפ־רותיות.
הסאנגריה
של משה איש־כסית
זרמה כמים, אורי ליפשיץ הציג דיוקן
של ברברה שהכין ברגע האחרון,
הכימאי שמואל בונים התגלה כרקדן
סוחף, וברברה טאופר קרנה מאושר.
כעבור כמה ימים חזרה לפאריס
הקרה, אך נדרה נדר: כשתפרוש מן \ 1מ | ך 1ר הרקדנית גבי אלדור מחליפה מבט עמוק״עמוק עם חברה,
השרות הדיפלומטי, תחזור לישראל
\ ו 11 ^ 1 1המנתח ד״ר אריה בס. גבי היא אחת מהחברות שהיו באי״
ותשתקע כאן לצמיתות.
ביתה של ברברה טאופר בתקופה שכיהנה כנספחת בשגרירות אוסטריה.

שולח אורי ליפשיץ בברברה
המאושרת, לפני הכרזה
התובעת ״שלח את עמי!״ מימין מחייך המלחין

מבט מסרם

שמוליק קראוס, גם הוא מתושבי״הקבע של כסית.
ליפשיץ וקראוס שייכים ל״שולחן האמנים״ של כסית,
להבדיל מ״שולחן המנהלים״ שאליו השתייכה ברברה.

כלכלן שדה
-וזולים הרבה יותר

אלקטרונאי ארליך
שירותים טובים לא פחות -
מכשיר־טלפון יקר ביותר — יותר מ־
3000 דולר. דמי המנוי החודשי מחושבים
בערך של עשרות דולארים, עלפי
מיספר השיחות ואורכן. פירוש
ההסכם הוא, שבעיית הטלפון של 200
אלף ישראלים הממתינים שנים למכשיר
לא נפתרה.
לעומת זאת, נמצא פיתרון לכמה
אלפי עשירים ופקידים בכירים,
שיוכלו להשתעשע במכשיר היקר.
מכיוון שדובר במונופול, התחייבו
בזק ומישרד־התיקשורת שלא לאפשר
למתחרים זולים יותר, ואולי אף
יעילים יותר, להציע הצעות דומות,
זולות. מוטורולה ותדיראן סיפרו על
השקעות של מיליוני דולארים, השקעה
שלא תכוסה לעולם.
כל בר־דעת שאל את עצמו בוודאי
מה טעם ראה ענק־האלקטרוניקה מ־ארצות־הברית
להיכנס להרפתקה כזו.
מתברר שמוטורולה, השולטת כיום
בכ־ 85 אחוז מתחום הקשר־אלקטרו־ניקה
בארץ. ובאופן בלעדי על הציוד
לצה״ל ולמישטרה, אינה רוצה שמישהו
יזנב בה ויפגע בפלח־השוק
שלה.
בעבר דובר על מערכת־יחסים
הדוקה בין אנשי מוטורולה ושר־התיקשורת
הקודם, מרדכי ציפורי,
שהבטיח להם, עוד לפני שפורסם
המיכרז, כי הם יזכו בו. ציפורי אף
התארח במיפעל־האם בשיקאגו, ונתן
את הסכמתו מראש להכנות של מו־טורולה
לזכיה במיכרז.
במהלך הבירור בעתירה של איתורית
התחלפו השרים. אנשי איתורית
פנו לשר החדש, אמנון רובינשטיין
וביקשו את התערבותו, בטענה שגם
מבקר־המדינה זועם על המיכרז ותנאיו.
רובינשטיין התחמק, בטענה
שהנושא נמצא בטיפול מישפטי. אבל
עתה מתברר, שהמסורת נמשכת ומי
ערכת־היחסים ההדוקה בין אנשי מו־טורולה
ושרי־התיקשורת הישראליים
נשמרת, למרות העובדה שהשר של
חרות התחלף בשר ממיפלגה שחרתה
על דיגלה את סיסמת השינוי.

תנאי המכרז שלהם עם בזק אין מקום
לשום פעילות של חברה אחרת. מסיים
חנן אכסף, מישנה למנכ״ל מוטורולה,
את מיכתבו :״מוטורולה מייחסת
לנושא חשיבות רבה ביותר, ועומדת
על קיום התחייבויות מישרד־תיק־שורת
כלפיה. ב־ 20 במאי ׳ 85 נפגש
בירושלים סגן יו״ר מועצת־המנהלים
של חברת מוטורולה העולמית,
ויליאם וייס, עם רובינשטיין, והעלה
בפניו את הנושא. כבוד־השר הבטיח
לווייס כי מישרד־התיקשורת יעמוד
בהתחייבויותיו ויפעל להסדרת הנושא,
כבקשת מוטורולה.״
אנשי חץ אלקטרוניקה טוענים,
שהמגשר שלהם אינו כלול במוצרים
עליהם ניתנה בלעדיות למוטורולה־תדיראן.
לדעת שדה וארליך, מבקשת
עתה מוטרולה להרחיב את תחומי

מהלך המאבק המישפטי בין
ענק האלקטרוניקה האמריקאי
וחץ אלקטרוניקה הופעלו לא רק
עורכי־דין. שני הצדדים העסיקו גם
חוקרים פרטיים, כדי לבדוק את
כשרות מעשיו של כל צד. חקירה
שנעשתה סביב פעילותו של ביבר
העלתה, בין השאר, שהוא עובר
עבירות על התקש״יר, כאשר הוא
מבצע עבודות פרטיות בשעות
עבודתו. הדוח המפורט נשלח אל
מבקר־המדינה, וזה יטופל במישרר
באופן המקובל.
בית־המישפט העליון, שבעבר הצליח
שלא להכניס את ראשו לסוגיית
המיכרז למערכות טלפון סלולאריות,
ייאלץ כנראה לתת הפעם את הדעת
על כך. אחרי חץ אלקטרוניקה
עומדות כמה חברות נוספות הפועלות
בשיטה דומה, של גישור בין מערכות־טלפון
ציבוריות ומערכת אלחוטית,
בבתי־חולים
במיפעלים,
ובקול־ישראל, בעת העברת שידורים
חיים.
גם בתחנות אלה התדרים פתוחים,
וניתן לקלוט בקלות מה משדרים בהם.
הדיון בבית־המישפט העליון גם
יקבע אם חברת מוטורולה הענקית
תשתלט על כל שוק האלקטרוניקה
בארץ, ותחסל סופית עשרות מיפעלים
ויזמים שבידיהם פחות מ־ 15 אחוז של
השוק, ומציעים שירותים טובים לא
פחות וזולים הרבה יותר.

שידור
צר ש

קראה בעיתון פולני
• לרפי גינת, עורך כולבוטק, לליאורה
עמיר, כתבת התוכנית, ולתחקירנית אביבה
מץ — על כתבה יוצאת־דופן ומרגשת, שסיפרה
על מצוקתם של חסידי־אומות־העולם החיים
בארץ. הכתבה תיארה את חייהם על סף חרפת־רעב,
והיא גררה אחריה הדים מכל שכבות
הציבור. על שולחנו של יו״ר־הכנסת הונחו שבע
הצעות־חוק של שיבעה חכ״ים שונים, שקפצו על
העגלה.
כל הכתבה נולדה כשקרובת־מישפחה של
גינת קראה בעיתון פולני על חייו ועוניו של

מסויים, אלא באיש מסויים. הוא בחר ביעל דיין,
בתו הבכורה של משה דיין, על סיפרה החדש
אבי. בתו, שיצא בימים אלה לאור בעברית.
לונדון, שהכין היטב את שיעורי־הבית שלו,
הציג לדיין את השאלות הנכונות, כשהוא אינו
נבוך ואינו חושש מלשאול אותה גם שאלות
אינטימיות ביותר, שעלולות היו להביך כל אחד,
בעיקר בשידור טלוויזיה.
גם המרואיינת שמרה על רמה גבוהה של
ראיון, וענתה תשובות אינטליגנטיות ביותר. היא
לא התחמקה גם מן השאלות הפרטיות ביותר,
וענתה עליהן בכנות, כשאף אינה משפילה את
עיניה.

צל׳ג
מוות בינוני
• ליעקב אדוימאיר, על כתבה בינונית
לגמרי בנושא חשוב ביותר: עונש־מוות. הכתבה,
שנקראה ״רצח ממדרגה ראשונה״ ושודרה
במיסגרת מבט שני. היתה רדודה, לא התייחסה
לכל הצדדים של הנושא החשוב, והעיקר שבה
היה שוב ושוב דיברי הפוליטיקאים השונים,
שרובם לא חשבו על הנושא הזה יותר מכמה
דקות ולא שקלו את כל ההיבטים שלו. חבל
שנושא כל־כך חשוב התבזבז בצורה כל־כך
שיטחית.

מאחורי המירקע

מילחמה חד שה

לא בטלוויזיה
סטפן רצ׳נסקי, שהיה המרואיין הראשון בכתבה
ששודרה. גינת החליט לשלוח אליו את הכתבת
והתחקירנית, כדי שיכינו כתבה על האיש הזה.
כשהתחילו בתחקיר גילו שהעניין הפך שיטה
בארץ, ושהמוסדות האמורים לטפל בחסידי־אומות־העולם,
שבחרו לגור בישראל, פשוט
שכחו מהם.
״ביום השני בבוקר ״,סיפר גינת ,״כשהבנתי
שיש בידי כתבה חשובה ביותר, החלטתי לפנות
לנשיא־המדינה כדי שיצפה בה לפני השידור
ויגיב עליה. הנשיא, חיים הרצוג, הגיע לאולפן
באותו יום בערב, בלוויית עמי גלוסקא, יועצו,
ואיש־ביטחון. יחד איתם צפה בשידור גם יאיר
אלוני, מנהל־הטלוויזיה. הנשיא הזדעזע ממה
שראה. וביום השלישי בבוקר, יום שידור הכתבה,
שלח את תגובתו לאולפן כלבוטק.״
מאז שודרה• הכתבה, מוצפים מישרדי
כלבוטק, הן בירושלים והן בתל־אביב, בקריאות
טלפוניות בלתי־פוסקות של אנשים פרטיים
וגופים ציבוריים, המבקשים לתמוך בחסידי־אומות־העולם
ולאמץ אותם.
מאז ששודרה הכתבה לא ירד הנושא מעמודי־החדשות
של העיתונים היומיים, מכותרות
מהדורות החדשות בקול־ישראל ומיומני־החדשות
ברדיו הממלכתי ובגלי־צה־ל, כשכולם
עוקבים בדייקנות אחרי התפתחות העניינים. רק
במקום אחד לא היה מעקב אחרי הכתבה
החושפנית של כולבוטק: בטלוויזיה הישראלית,
בחדשות. ח״כ שבח וייס, שדאג להחתים את משה
קצב, שר־העבודה־והרווחה, על מיסמך שבו הוא
מבטיח כי העניין ייפתר, הביא את כל החומר
ליעקב אחימאיר, כתב הטלוויזיה בכנסת. וייס
גם דיבר בעניין זה עם דניאל פאר, עורך
מישנה של מבט. אך משום־מה לא שודר דבר על
נושא זה בטלוויזיה. בגלל מאבקי״הכוחות
השונים, שאי־אפשר לעקוב אחריהם עוד, לא
הסכימו במחלקת־החדשות לתת קרדיט למחלקה
אחרת באותו בניין.

הכוחות עוד לא הספיקו לספור את אבירו־תיהם
וניצחונותיהם מן הקרבות המתישים על
מישרת־מנהל־הטלוויזיה. וכבר נפתחה מערכה
חדשה שתהיה, כך צופים מומחים אסטרטגיים,
לא פחות סוערת ומרשימה מקודמתה, למרות
שאחרים טוענים שזו תיגמר בקול עגות חלושה.
לפני כמה ימים נסגר והסתיים המיכרז על
מישרת מנהל־חטיבת־התוכניות בטלוויזיה. ה־מיכרז
היה פנימי, וניגשו אליו שישה מועמדים
פנימיים לגמרי, ומועמד אחד שנמצא כשרגלו
האחת בחוץ, או כפי שטוענים הוא ומקורביו:
כשרגלו האחת בפנים.
השישה הם: גיודי לוין, כתבת הטלוויזיד
לענייני־חינוך. ששימשה בעבר כמנהלת המחלקה
הדוקומנטרית; אפרים סטן; ניל וים־
ברוד; נתן כספי; צבי זכותן, ממחלקת־החדשות,
שהיה בעבר סגן מפקד גל״ץ ואלי
ניסן, גם הוא ממחלקת־החדשות.
המועמד השביעי הוא אביטל מוסינזון,
שזכותו החוקית לגשת למיכרז עוד לא הובררה
באופן סופי. אביטל נמנה בזמנו עם מקימי
הטלוויזיה, כשהמוסד הזה הוקם ב־ 1968 על־ידי
פורשי קול־ישראל. הוא שהה בבניין במשך
תקופה מסויימת בתפקידים שונים, ואז ויתר על
מקומו לטובת מישרה קורצת יותר בחוץ, כמנהל
תיאטרון־ירושלים.

ש 1בתק פישרו1 בגלי־צה״ל הכינו סידרה של שש תוכניות על
הזמר פרנק סינטרה, במלאת לו 70 שנה, כדי
לתבל את הסידרה החליטו עורכיה, עמליד!
רוזן ופינחס עידן, לבקש את בירכתו של
הזמר למאזיני התחנה והסידרה. אבל החלטה
לחוד וביצוע לחוד. מסתבר שלא כל־כך פשוט
להשיג את מיספר־הטלפון של הזמר המפורסם.
הצעד הראשון היה קל: העורכים התקשרו עם
טדי קולק, ראש״עיריית ירושלים ויריד אישי
של סינטרה, והוא נתן להם מיספר־טלפון. אחרי
הנסיון הראשון התברר שזה מיספר־טלפון של
תחנת מוניות בלוס־אנג׳לס.
כשהבינו שכל מה שהם יכולים לחפש באותו
מיספר הוא מונית מיוחדת משכונה אחת לשניה
בעיר הגדולה בקליפורניה, ניסו העורכים את
עזרתה של המרכזנית האמריקאית. זו שאלה
בנימוס את סי הם מחפשים, והם ענו :״את פרנק
סינטרה.״ המרכזית נדהמה מהעבר השני של הקו,
ושאלה כמעט בחרדה :״הזמר?״
אחרי שהתאוששה מהתשובה החיובית ובידרה,
הודיעה לזוג העורכים שהמיספר חסוי. אך
אלה לא התייאשו, המשיכו לחפש, וקיבלו
מיספר־טלפון של חברת־תקליטים שאיתה עובד
סינטרה.
בחברה, כמובן, לא רצו לתת שום מידע על
הזמר, ובוודאי לא את מיספר־הטלפון שלו. אחרי
התעקשויות ונידנודים. הסכים מי שהסכים
בחברת־התקליטים לתת לעורכים את מספר־הטלפון
של חברה נוספת, העובדת עם סינטרה.
גם שם היה אותו מסע־יסורים, אך הפעם יצאו עם
שלל גדול יותר כתוצאה מהנידנודים: מיספר־הטלפון
של הסוכנת של סינטרה בכבודה
ובעצמה.
הוא אומנם ויתר על מקומו הפיסי, אך לא על
התקן שלו, ויצא לחופשה ללא־תשלום של שנים
אחדות מן הטלוויזיה.
כאשר סיים את מישרתו בתיאטרון שב אל
בניין־הטלוויזיה, כמו בן אובד השב למישפחתו,
מכיוון שהתקן היה׳כל אותה עת בכיסו, שמור
היטב. הוא ישב בתפקיד בכיר במשך תקופה
מסויימת, עד ששוב קרצו לו מבחוץ. הפעם ודתה
המישרה זו של מנהל אמנותי של פסטיבל־ישראל.
שוב הלך אביטל, אך לקח איתו את
התקן.
בשלב מסויים הודיעו לו מן הטלוויזיה שהוא
אינו יכול לאכול את העוגה וגם לשמור עליה
שלמה, ועליו לבחור בין חזרה לטלוויזיה לבין
פרישה סופית והתפטרות. אביטל חשב להתפטר,
אך הסידורים השונים והחתימות והפרוצדורות
ארכו יותר מדי, ודבר לא נחתם. בינתיים אולץ
אביטל לעזוב את פסטיבל ישראל, ובמיסגרת
חיפושי־העבודה שלו הוא ניגש גם למיכרז הזה,
המיועד להיות מיכרז פנימי בלבד. נתן כהן,
היועץ המישפטי של רשות־השידור, יצטרך,
כנראה, להחליט על מעמדו של מוסינזון בתוך
המוסד.
בטלוויזיה הופתעו רבים מן העובדה שיוסי
צמח, הכימאי, לא ניגש כלל למיכרז וטענו
שמכולם הוא המתאים ביותר, ובעבר אף רובר
איתו על־כך שהוא ימלא את תפקיד מנהל־החטיבה.
כמה מנהלי־מחלקות בחטיבה כבר אמרו
השבוע ליאיר אלוני, מנהל־הטלוויזיה, שאם
אלה המועמדים, הם מעדיפים שלא יהיה מנהל,
והם יעבדו ישירות עם אלוני.

תרומה לגיבוש העם
ביום השלישי בבוקר הוזמנו שלושה אל בית־הנשיא
בירושלים: אורי פורת, מנכ״ל רשות־השידור,
יאיר אלוני, מנהל־הטלוויזיה, ויוסי
משולם, מפיק בכיר בטלוויזיה, שהפיק את
מישדרי הטלתרום לטובת הקשיש, הנשיא, חיים
הרצוג, רצה להביע באוזניהם את הערכתו על
תרומת הטלוויזיה לגיבוש העם סביב עניין
הזקנים. במיסגרת הערכתו נתן הנשיא למשולם
תצלום של קטע מתוך ספר ארם צובא.

מאחורי המיקרופון

שאלות ותשובות
• לירון לונדון על ראיון מוצלח ומרתק עם
יעל דיין במיסגרת תוכניתו סוף ציטוט. שלא
כמינהגו, החליט לונדון הפעם לראיין רק סופרת
אחת לאורך כל התוכנית. ולא לעסוק בנושא

₪יפפך 70/717

ראיזנזת משודרים רפני קהד
מועמד מוסינזון
אולי בפנים

הכל התחיל כשיעקב (״יענקלה״) אגמון
בא לקול־ישראל בהצעה להקליט את התוכנית
בירה ומצב־רוח׳שבה הוא מראיין אנשים לפני

זמר סינטרה בישראל
החלטה לחוד ביצוע לוזוד
זו דווקא, בניגוד לאתרים, ודתה מאוד נחמדה,
וסיפרה שהזמר הידוע נמצא מחוץ לגבולות
ארצות־הברית לרגל חופשת חג־המולד.
כשיחזור. הבטיחה, יקליט את הברכה עבור
מאזיני גלי־צה״ל.
הסידרה תכלול פרקים מהביוגרפיה המוסיקלית
של סינטרה, כשהם משולבים בפיזמונים
מפורסמים שלו, הקלטות נדירות וקטעים
מתקליטים לבנים (הקלטות פיראטיות, שנעשו
בהופעות פומביות) מתוך הופעות פומביות
מפורסמות. יהיו בה גם סיפורים אישיים. הפרק
הראשון ישורר בשבת הקרובה בשעה 18.00
בערב, וכך בכל שבוע, במשך שישה שבועות. אם
הכל יסתדר כשורה והקלטת שתכיל את בירכתו
של הזמר לא תאבד בדרך, מקווים העורכים
להשמיע את קולו כבר בפרק הראשון של
הסידרה.
קהל בבית־לסין בתל־אביב. אחרי שהעניין
התגלגל קצת במיסדרונות הרדיו, החליט
גירעון לב־ארי, מנהל קול־ישראל, שהוא
בעצם לא זקוק לאגמון, המזוהה בעיקר עם גלי־צה״ל
(שם הוא מראיין מדי שבת אישיות אחרת
בתוכניתו שאלות אישיות) ,והוא יכול לקחת את
הרעיון ולהשתמש בכוכבים שלו מן הבית, קרי
כוכבי־הרדיו.
המועמדים לראיין ולהנחות הם כמה מטובי
המראיינים ברדיו: עודד בן־עמי, כתב קול־ישראל
בכנסת: שימעון שיפר, הכתב המדיני
של קול־ישראל, דויד (״דודי״) מרגלית,
העורך הראשי של התוכנית כל־צבעי־הרשת
והמראיין בתוכנית הטור־השבועי; וגבי גזית,
עורך ומגיש התוכנית יש־עניין. המראיינים
יתחלפו בסיגנון הרוטציה, מילת־המפתח בימים
אלה.
בינתיים מחפשת רחל ויטלה, מפיקת התוכנית,
אולם קבוע שיארח את ההקלטה. כדי
להקל על תקציב הרשות, יגבו דמי־כניסה מן
הקהל, שיבוא לצפות בערבי־ראיונות אלה.
המתכונת תהיה כמו בכל ערבי־הראיונות: קצת
פוליטיקה, קצת נושאים, כלליים וקצת בידור.

דיפלומטיה -דרך הרדיו
שידורי קול־ישראל בלאדינו זכו השנה בפרס
חשוב, שחולק על־ידי עיריית גרנדה שבספרד,
על התרומה החשובה לשימור המורשת הספרדית
היהודית, הנחשבת כחלק מן התרבות הספרדית
הכוללת. הלאדינו, שפתם של היהודים מגורשי־ספרד,
היא נצר ישיר של אחד מניבי ספרד, הניב
הקסטיליאני, שרווח במרכז חצי־האי בסוף ימי-
הביניים.
השופטים העריכו במיוחד את המאמץ
שהושקע בקיום השידורים בלאדינו במשך 37
שנים רצופות, למרות כל הקשיים, על ההוצאה
לאור של ריבעון בשפת הלאדינו, שהוא יחיד
מסוגו בעולם כולו, ועל המדור הספרדי־יהודי.
שניים ממקבלי הפרס, משה שאול ויואל
רקם, שחזרו מספרד, סיפרו, בין השאר :״בשני
הימים שבילינו בגרנדה נוצרו קשרים הדוקים
בינינו לבין אנשי רדיו ועיתונות ספרדיים וארצות
אחרות. נשתלו נבטים ראשונים לשיתוף־
פעולה בין קול־ישראל לבין שידורי־חוץ של
רדיו ספרד בעניין שידור שבועי מיוחד על המורשת
הספרדית היהודית.
״הענקת הפרס לתחנת־השידור שלנו עשויה
לסייע בהידוק יחסי התרבות ספרד־ישראל.״

עגות סדז״זסטי
העולם הז ה 2523

מונו לוג שרז־ 7י 7־ ק רי בו ע

1שו *׳ תיו
ח שד! חד?״
א ק שן

אוהב מאוד ילדים. אני לא מככב
בפתיחות ובסגירות למיניהן והאמיני
לי, תיבת־הדואר שלי מלאה וגדושה
בהזמנות כאלה. אני מתרחק ככל
האפשר מכל זה.
שבועיים אחרי שפגשתי את ענת
אשתי, יפה אמיתית, החלטנו להינשא.
ברור שכיום, במבט לאחור, ההחלטה
להינשא היתה חפוזה מדי. לא הספקנו
להכיר מספיק זה את זו, לחיות ביחד.
רצנו לחופה. הפרש הגילים בינינו גדול
— היא בסביבות ה־.20
על החיפזון אני מצטער, אם כי קשה
לי לומר שאני מצטער על הנישואין.
יצאה לי מהם הילדה הכי־משגעת
בעולם — טל. היא בת שנה וארבעה
חודשים. היה לי מאוד קשה לוותר
עליה עכשיו, כשניסחנו את הסכם
הגירושין. אני בקושי מעכל את זה.
אבל אני אראה אותה המון, כמה
שאוכל. לכן אין כל סיבה שהילדה
תגדל מתוסכלת, או מתוסבכת. היא
עוד קטנה, כך שאני מקווה שזה ישפיע
פחות.
י את הגט אקבל בקרוב. בינתיים,
אנחנו — אשתי ואני — עדיין מתגוררים
ביחד, עד לסידורים הסופיים.

שלוש דקות של ביקור־בית גסלון של הישראלי הממוצע, מדי
שבועיים בליל השישי בטלוויזיה, ועוד חשיפות מזדממת הפבו
אותו לנושא״שיחה טיבעי ביותר בקרב מי שאוהבים להיות
בעניינים.
דויד קריבושי, צבר, בן ,41 שחילק את חייו בין תל־אביב, לוט־אנגילס
וניו״יורק, מוסיקאי כישרמי לכל הדיעות, אינו עולה על
שולחנות הדיונים של בתי־הקפה התל״אביביים בהקשר
להצלחותיו המיקצועיות. הסיבה היא פרוזאית יותר: האיש פשוט
מתגרש.
הרכילות מתאימה את עצמה מייד לתדמיתו של קריבושי־שובר־לבבות
מנוסה, ששמו נכרך בכמה מהזוהרות של עולם״
הבידור -גלי עטרי, רותי נבון -קסם אישי, הילה של יוצר.
הפירסום טהמירקע מוסיף לסיפור אבק־כוכבים.
כמו בכל מיקרה של סיכסון או גירושין, נוקטים הסובבים
עמדה לטובת אחד הצדדים. .מיסכן דויד, איך אכל אותה!״ או
״כמה שזה עלה לו. הסיפור הזה!״ ״כמה שהיא מנסה לסחוט ממנו!
אין היא משמיצה אותו!״ הן דק כמה מהאמירות בנושא, כל מי
שהוא קצת אין מרגיש חובה או עונג להתבטא בנושא. נזרקים
סכומים של כסף, פרטים עסיסיים. כל אחד מעלה זיכרונות
מגירושיו הראשונים או השניים, או לפחות אלה של מקורביו -
רצוי שיהיו מפורסמים ככל האפשר. בקיצור: אקשן!
בעל השימחה עצמו אינו מבין על מה המהומה. הוא שקוע
בימים אלה, כל־כולו. בהפקת שירים המתחרים על כרטיס״
הכניסה לקדם־אירוויזיון. מבודד באולפן ברמת־גן עד השעות
הקטנות של הלילה, אחוז בקצב עבודה מטורף, נמנע ממנו התענוג
במתכוון או שלא במתכוון -של התרחשות שהוא כוכבה התורן.בנימה נבוכה למדי הוא מספר את אשר קורה לו בימים אלה, בין
היתר. כדי שאחרים -הרכילאים בשכר ובהתנדבות -לא יעשו
זאת למענו.
ני נורא קשה בראיונות. צריך
לסחוט ממגי, כלומר: לדובב אותי.
גם מצחיק, שלאחר 20 שנות עבודה
פוריה בשטח, אני מדבר דווקא בעיתוי
הזה — בקשר לחיי הפרטיים. זה לא
שאני ביישן. הייתי אומר — סגור,
נפתח בקושי, בפרט בעניינים אישיים.
אני לא מופתע מהבחישות והרכילות.
מטבע הדברים הוא, שאדם
הנמצא בכותרות, כשקורה לו משהו
בחיים האישיים, כולם בוחשים, כולם
מחטטים. אני מאוד לא אוהב את זה,
אבל אני יכול לעשות משהו?
יש אנשים, שכאשר מתחילים
לבחוש בקשר לנעשה אצלם בבית, הם
נפתחים ומשתפים פעולה. אני לא
חושב שזה עניינו של מישהו מה קורה
אצלי, מעבר למה שאני מוכן לספר.
כבר נכתבו לאחרונה רמזים והשערות
בקשר לכך. זאת זכותם של הרכילאים,
כל עוד הם לא מצטטים אותי שלא
לעניין. קשה לי לנתח את התופעה
הזאת של מה שאתם קוראים ״שיחת־עיר״
.רכילות זה בעצם עניין טיבעי.

ההחלטה להתגרש, כאילו השתחררתי
מאיזה לחץ, כאילו הוקל לי. אני
מצטער על הטעות שעשיתי ומשתדל
להפיק לקחים. ודאי שאני אפיק
לקחים!
הבדיחה היא, שחשבתי שאדם בגיל
39 כבר בוגר מספיק כדי להחליט את
ההחלטה הנכונה, והסתבר שלא.
הילדה זה הדבר הכי מטריף שיצא
מהעניין, והיא תישאר איתי לכל
החיים. זה היה שווה הכל!
ברור שלולא היו מכירים אותי, היה
לי יותר קל לעבור את זה. ככה ראו

כשאני מקבל מחמאות ברחוב — זה
נחמד, אבל כאשר אמא מראה עליי
באצבע לבנה ברחוב ואומרת לו:
״תראה, תראה,״ או שולחת אותו לבקש
חתימה, או כשבוחשים לי בקילקולים
של החיים הפרטיים שלי — אז אני
שוכח מהיתרונות.
הפסנתר והגטיון
ף* ה עכשיו? עכשיו, צריך להסת־
*/כל קדימה. לחזור לחיי הרווקות
העליזים, לצאת לבלות, לשבור מה
שפחות לבבות. ללמוד! התחלתי ללמוד
מוסיקה קלאסית וניצוח. האמת
היא, שרציתי לנסוע לחו״ל ללמוד
ניצוח קלאסי, אבל לא נסעתי בגלל
ההתחייבויות לתיזמורת הטיילת ולטלוויזיה.

יודע אם ארצה לעבוד על
מוסיקה קלאסית. פשוט, כדי להשלים
את ההשכלה שחסרה לי. ההשכלה
הפורמלית שלי במוסיקה מסתכמת
בלימודי־פסנתר. לא למדתי ניצוח או
עיבוד, רק פסנתר. כל מה שרכשתי
הוא מניסיון! ניסיון בן שנים, הכולל
לימודים ביו־סי־אל־אי(אוניברסיטת
לוס־אנג׳לס) ,השתפשפות בארץ —
מהעיבודים לאריק ולאיינשטיינים
(להקתו של אריק איינשטיין) ,שפיר-
סמו אותי בשנות ה־ 60 ועד היום, וב־חו״ל
— שנה וחצי בלוס־אנג׳לס
ושמונה שנים של הופעות במועדוני־לילה,
כתיבה ועיבודים בניו־יורק. אני
רוצה גם לכתוב מוסיקה לתיאטרון
ומגלגל עוד כמה הצעות.

׳אני אפילן
לקחים ד

שאת קוראת בצחוק ״שובר־לבבות״.
את התדמית הזאת יצרו הרכילאים
למיניהם, אולי מפני שיצאתי עם יפות.
לא הייתי מודע לזה במיוחד עד לאחרונה.
פה ושם הייתי שומע עקיצות
מחברים בנושא, אבל לא להגזים —
כמה לבבות כבר שברתי?
גם העובדה שגלי עטרי באה לאחר
רותי נבון אולי יצרה רושם נוצץ,
מוטעה. באותה תקופה פשוט הופיעו
שמותינו בטורי־הרכילות. האמת היא
שבחיים לא חיפשתי את השמות
הנוצצים. אני דווקא אוהב •חיי־בית,

^ דננים עליי שאני שבור? הרוס?
^/בהתחלה אולי נראיתי והתנהגתי
ככה. אבל דווקא התקופה האחרונה
היא התקופה הכי פוריה שלי בעבודה
מזה חודשים. יכול להיות גם שאני זורק
את עצמי יותר לעבודה, בגלל המצב
המישפחתי שלי, אבל אני עסוק 24
שעות ביממה. הנה, שבועיים לא ראיתי
אור שמש, בגלל השירים שאני מעורב
בהפקתם — לקדם־אירוויזיון; עם
ממפיס סלים שבא לארץ להופעות
והופיע עם תיזמורת הטיילת, ההופעות
בטלוויזיה שגוזלות ממני זמן:
ההופעות עם תזמורת הטיילת; כתיבה
ועוד תוכניות שלא כדאי לפרט עכשיו.
קשה גם לומר שנכוויתי. בהתחלה,
כשהתקלקלו דברים, ודאי שהרגשתי
גרוע. דווקא עכשיו, משנתקבלה

אותי מסתובב עם בחורות אחרות ולא
עם אשתי, אז התחילו לזמר, שמשהו
ודאי לא בסדר שם. אני דווקא לא
מסווג את עצמי כאחד מהבוהמה. אני
גם לא כל־כך רץ אחרי הקריירה, כמו
שרצתי אחרי כל חלטורה בלילות,
לפני 15 ,10 שנים. כיום אני יכול
להרשות לעצמי לשבת יותר בבית.
בקשר לפירסום? יש לכך יתרונות.

״פריח
פולגיד
מהמאות גרחוג
ך* תחתנתי בגיל מאוחר יחסית
— • 1בגיל .39 קודם הייתי נשוי
לזמרת רותי נבון במשך שלוש שנים,
אך אלה היו נישואים אזרחיים. כיום
היא חיה בחו״ל. אגב, זה רעיון לא רע,
להינשא׳בנישואים אזרחיים, לאור מה
שעברתי לאחרונה. זאת ודאי, אחת
הסיבות לכך שנוצרה לי תדמית של מה

דויד ק רי בו שי וענת
״כמה לבבות כבר שברתי ד

קריבושי בחתונתו עם ענת, ומאכיל את
״הדבר הכי מטריף שיצא לי מן העניין!״

^ ני מתכוון לצאת יותר החוצה,
לפגוש חברים. בגלל השהיה
הארוכה שלי בחו״ל ואחר־כך הבעיות
שלי בבית, נוצר לי קצת נתק בנושא
הזה. לא כל־כך אירחנו בבית ולא
יצאנו הרבה בחברה.
זהו. מקווה שהכל יעבור. אין לי
שליטה על רכילות או שמועות. קשה
לי גם להתמודד עם החשיפה הזאת.
מוזר, דווקא עם החשיפה על הבימה
אני מרגיש מצויין. אני מאוד אוהב
להופיע. אני מופיע כבר 20 שנים. אני
משוחרר בהופעות מקדחת־במה. אין לי
בעיות של חשיפה, שם ופה קשה לי,
אבל אני מבין שזה חלק מהמישחק.
מעניין איך אצא מהסיפור הזה. רותי
נבון היתה מכנה אותי :״פריה פולני!״
אין לך מושג כמה זה קולע.

! 9 1 ^ 3 1 1 1 /7העול ה 1ה ורדח

רצח צימחתי
(המשך מעמוד )19
הרחיקה אותו ממני עוד יותר ״,סיפר
גיבעוני בכאב.
ביום הרצח נפגש עם אביו ליד
האורווה, כדי לשכנעו להרשות לו
להתגורר שם. אז קרה הרצח.
מייד לאחר שנתגלתה הגופה, מיהרו
השוטרים לדירתו, והוא סיפר להם את
כל מה שזכר ממעשיו באותו יום ולא
ניסה להסתיר מחוקריו מאומה. הוא גם
יצא איתם לשיחזור מצולם של
המיקרה. לדבריו, היה באותו יום מבולבל
מאוד כתוצאה מכדור היפנודורם
שלקח בבוקר, ועוד כמה כדורים של
אמבוליזין־פורטה.
הוא סיפר לחוקרים כי ביום הרצח
נסע לסבתו, הנפש היחידה הקרובה לו,
ולקח ממנה 100 דולר. בכסף שכר
מונית, נסע לתל־ברוך, אסף שם אשה
והביא אותה לדירתו. אחר־כך קבע
פגישה עם אביו ליד האורווה, בשעה 4
אחר־הצהריים :״הוא הגיע בדיוק בזמן.
רציתי להיפטר ממנו, לפצוע אותו
ולעשות אותו נכה. אני לא סולח לו עד
היום על מה שהוא עשה לאמי. הוא היה

מאוזן:

מאונך:

.1בעבר הרחוק, כשחזרו מטבריה,
הפנצ׳ר היה כמעט בטוח

.3בכל הכנות, מה שמת על
הספר 3,2,2,2
.9רצתה לשוב הביתה עם הסופר

פתרון תשבצופן
2521

.10 סבלו של מלקט הפרי ()4
.13 רבו על הזמנה למחול ()3
. 14 נסה להעריך, מה יותר משד
אחר ביה 3,3
.15 מה למר מהביוגרפיה של
איתן 5,3
.17 היה היתה ()4
.18 את הבשר הזה הוא לא יאהב

.20 תוקף מרת מ. נמצא מתחת
למדרגות ( )4,4
.22 מה שעוזר לנקבות להיות
אומניות בנרתיקים ()5
.24 את האבן הטובה תפסו
במלחמה ()3
.25 נפעל כשהסודאני יקה לידו
את השלטון, אמרנו ב־)4( 1952
.26 דרכו של המפקד לעורר
חרון, האם הוא במקום? ()4
.28 מה הפלא שזעק ״אני איני

.29 שכל טוב ישיב חמה (.)3

.2העורב יצא וחזר כלעומת שבא

.4דרך הים ()4
.5מכמה בדים עשו את הפרח?

.6התתכת שקבלה, היא לא
בדיוק כסף ()6
.7פרח לשנינו ()4
.8יתומה עם תוכן פנימי ()5
.9קומוניסט ברוסיה, מרבה
לבקר בתיאטרון ()7
.11 לא כל כך טוב ()2
.12 התנ״ך של וידאל ששון? (,3

.16 טיל וטיל ולקראת הסוף קבל
שכל ( )5,3
. 19 מלים הן רק אותיות אבל פתי
לא יאמין 3,3
.21 איך אפשר להגיד על הקטור
שהוא סופר הנהי? ()5
.22 פנטסטי! הוא כבר לא ידאג
יותר ()4
.23 תגישי באהבה ()2
.24 עקר מכל עבר ()3

--אביגיל ינאי

מודעות בטלפון

לכל ה ע תוני ם
* ^ בכר טי סי אשר אי ב מ חי רי המערכתי
8ש$ 0מ8אוס

^ •עוראכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חגיה חופשית במקום

מאורעות היום הגורלי .״הייתי מאוד
מבולבל, ואני זוכר שהתעוררתי בבית־המעצר.
ניסיתי שם להתאבד, ואני זוכר
שלקחו אותי לבית־חולים. אחרי שהתעוררתי
בבית־המעצר מישהו הראה לי
עיתון, ושם היה כתוב שאבי נדקר ומת.
פשוט לא האמנתי. מאז התחלתי
לשכוח את הכל,״ אמר.
בכל מהלך עדותו לא נשא את עיניו
אפילו פעם אחת לעבר הקהל, שם
ישבו אמו, סבתו וסבו. האם, אשה קטנה
בעלת שיער־ארוך ומישקפיים, נראתה
מלאת־כאב, וסירבה לשוחח עם עיתונאים.
גיבעוני סיפר בעדותו, כי אחרי
שנים אחדות אצל אביו רצה לחזור
לבית־אמו, אך היא סירבה לקבלו .״אמי
הבינה אותי יותר בעניינים של צימ־חונות
ובעלי־חיים,״ העיד בבית־וד
מישפט, אך סיפר כי הם היו נפגשים
לעיתים רחוקות ויחסיהם לא היו
קרובים.
את סבתו הזקנה, אם־אביו, הוא אוהב
במיוחד. במיכתבו האחרון כתב אילן
צוואה:
״ירושה אני מוריש, את כל רכושי
הדל, לסבתא שלי, שרה גיבעוני בלבד.

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 7.30־ 20.00 רצוף

227117/8־ 03

.,הכנתי את הסכין והחבאתי אותה בגרב ימין!״
מכה אותה מכות־רצח ללא רחמים.
ואני, בחור צעיר, לא יכולתי להגן
עליה. הוא גם קילל אותי בצורה נוראה
וקרא לי,כלב־בן־כלב׳ ו,כלב מצורע׳.
״אמרתי לו שאני רוצה לגור
באורווה, והוא התרגז ואמר לי שהוא
לא רוצה שאגור כמו צועני או בדווי.
הוא התחיל לדבר איתי בלשון חלקה.
אמרתי לו כי שאיפת־חיי לעבוד בחקלאות,
אבל הוא רצה שאהיה עורר־דין
או פרופסור. הכנתי את הסכין
מקודם, והחבאתי אותה בגרב ימין שלי.
הלכתי לאיזו פינה להוציא את הסכין
ולדקור אותו. לא למוות, אלא לפצוע
אותו, שילמד לקח ויידע אחת לתמיד
את כל הסבל שלי.
״הוא ניסה להגן על עצמו. התלבטתי,
איבדתי את העשתונות, הוא
ניסה להרים מקל ולהכות אותי. דקרתי
אותו שלוש פעמים, אני לא בטוח
איפה.
״אחרי זה הלכתי, כי עשיתי את
העבודה שלי. כי האדם הזה לא מעניין
אותי אחרי כל הסבל שעשה לי. הוא
הרבה פעמים אמר לי שאם היה לו
אקדח היה יורה בי והורג אותי כמו
כלב. אני בשום אופן לא מצטער על מה
שעשיתי לבן־אדם שזרק אותי לכלבים.
הוא אמר שהוא לא מכיר בי
יותר. תאמינו לי, שזה עונש קל
עבורו!״ כך סיים אילן גיבעוני את
עדותו במישטרה.
תפקיד קשה ומפאיב
^ אשר העיד בבית־המישפט,
^ אמר אילן גיבעוני כי שכח את כל

ובמיקרה שלה יקרה משהו, לאשה
הקדושה הזאת, יעברו כל חפציי לאגודת
צער־בעלי־חיים בלבד, בלבד״.
מאחר שגיבעוני הודה במישטרה
בהריגת־אביו וגם שיחזר את המעשה,
לא היתה בידי סניגורו אלא לנסות את
ההגנה המישפטית היחידה שנותרה
במיקרה כזה. הוא טען כי אילן גיבעוני
לא היה אחראי בזמן המיקרה למעשיו,
בגלל דחף לאו־בר־כיבוש. שני העדים
שהעלה הסניגור כדי להוכיח זאת היו
הפסיכיאטר ד״ר רפאל שפרינגמן
והגראפולוג ד״ר אריה נפתלי.
עדות פסיכיאטרית היא רגילה
ומקובלת במיקרים כאלה, בבית־המישפט.
אבל עדותו של גראפולוג,
כדי לקבוע את מצבו הנפשי בזמן
כתיבת מיכתב־ההתאבדות שלו, היא
נדירה וחדשנית(ראה מיסגרת).
לשופטים נותר התפקיד הקשה
והמכאיב לקבוע אם אילן גיבעוני היה
שפוי בעת שרצח את אביו, ולשלוח את
הנער התימהוני הזה לבית־סוהר לכל
ימי־חייו, או לקבל את עדויות המומחים
ולזכות אותו מאשמה, בגלל
דחף־לא־בר־כיבוש, הנובע ממחלת־נפש.
אינני
יודעת מה יעשו השופטים
וכיצד יחליטו, אבל שנתי כבר נודדת
בלילות למחשבה מה יקרה לאילן אם
ייכנס לבית־סוהר, בין עבריינים אלימים
וגברתנים, וכיצד יסתדר שם, אחרי
שמוסד הדסים נחשב בעיניו לגיהינום.

בקידמת התצלום, רגע לבני שהוא
וגיבעוני יוצאים מן האולם,
סניגורו, משה רום, מרביביהמיש׳
קביים.
העולם הז ה 2523

הו רו ס הו ס

וכבוד, ומשקיע את רוב המשאבים והא נרגיה
בכן. למעשה, הקריירה היא זו שנותנת
לו הרגשת סיפוק אמיתי. בקריירה הוא
אכן מוכיח את עצמו, את אישיותו ואת
עדיפותו על אחרים. אותו ילד גדי, כשהוא
גדל ומתאהב, הוא מתאים את אהבתו
לקריטריונים שלו.
הירח, המבטא את עולם הרגש כשהוא
ממוקם במזל גדי, אינו נחשב לירח טוב.
המקום הגרוע ביותר לירח -מזל גדי. הגדי
מדכא את הרגשות שהירח מבטא. זהו
המיקום הקשה ביותר במפה, זה שיש לו ירח
כזה רוצה שיאהבו אותו, אבל תמיד נדמה לו
שלא רוצים אותו ולא אוהבים אותו ושהוא
לא שווה. בגיל מבוגר הוא יהפך להיות
שתלטן, ואם יגיע למצב שבו יהיה מרוצה, זה
מרים בנימינ׳

מזר החוד ש

גדי

ה־רד שנולד מבוגר

ילד גדי נולד מבוגר וממהר לגדול ולקחת
חלק באחריות. הוא מוקף בחברת מבוגרים
לעיתים פער הגילים בינו לבין הוריו גדול
מאוד, או שהוריו אנשים רציניים וכבדים,
שסבלו רבות בחייהם וכמעט שכחו שימחת-
חיים מהי. ילד גדי מעדיף שיתייחסו אליו
כאל מבוגר. לרוב יש לו קשר חזק לדמות
גברית (אבא, סבא, דוד) .הגדי אולי אינו
מצטייר כסמל המין, אבל הוא בהחלט לא
טיפוס קר. יש בו החושניות של מזלות
האדמה.
הבעיה הקשה ביותר עבורו בתור ילד -
הרושם והתדמית שיש לו. כשהוא נרגע
ומרגיש בטוח בעצמו, וזה קורה רק בגיל
מבוגר יחסית, אז יוכל להיות מאהב מעולה
ולהעניק מעצמו חום, חיבה ומסירות. לשני
המינים יש משיכה חזקה לבן זוג מבוגר,
ולעיתים הם נישאים בגלל שיקול של כסף,
כוח או פרסטיז׳ה.
הילד גדי מרגיש נוח בתוך ביתו, בקרב
המישפחה, מישפחתו מקבלת אותו כפי

¥מצבכם הכלכלי עומד להשתפר בקרוב, יתכן
שכבר השבוע ישמיעו באוזניכם הצעת עבו¥

מושכת, שהשכר ה ¥
מוצע
בה יהיה אולי ה ¥
מושך
מכל. אך כאן מי*-
דובר
על העתיד הקרוב

ולא על ההווה, השבוע

אתם נוטים להפריז ב הוצאות,
מה שיקשה

עליכם לעבור את החודש.
מה שאינו הכרחי

עדיף לא לקנות, השי 001213

פוט לא טוב ואי־אפשר

¥להבחין בחסרונות של הדבר שרוכשים. ה ¥¥ב!
וה 2-ג -מבטיחים מסיבות ופגישות.

¥ה־ 9וה־סג מתאימים לנסיעות, לביקורים
¥¥ולתיכנון תוכניות לטווח רחוק. הגיע הזמן
¥לבצע שינויים בחיים.
** תחום לימודים חדש עו¥מד
על הפרק, וכאן רצוי
¥¥להישאר נאמנים לתוכ¥נית
המקורית אפילו אם
¥מישהו ישכנע אתכם ל־
¥¥החליף את שטחההת־
¥עניינות. נסיעה לחו״ל
¥¥גם היא תגיע בקרוב,
¥יתכן שכבר השבוע
¥תתקבל ידיעה בעניין
¥¥זה. לנשאר כאן -הפתעה נעימה ממישהו
¥בחו״ל. ולמי שעדיין בגפו -היכרות חדשה.

¥מצב-הרוח עדיין לא טוב. בני-מישפחה מ¥¥בוגרים
יגזלו זמן יקר, אל תזלזלו בבקשותי הם.
בשטח העבודה א ¥

חשים מתוסכלים,

מדי יום צצות בעיות ש¥

עכשיו עוד לא הת¥

מודדתם
עם שכמותן.

חשוב לשמור בינתיים

על יחסים טובים עם

הבוס, מאוחר יותר ייט-

צא פיתרון למצב, יתכן
20ב י עי

שתוכלו להחליף את מ ¥
קום
העבודה אבל לשם

¥כך צריכים לעבור כשישה שבועות. בתחום
¥¥הרומנטי -ה״ 11 וה 12-יהיו מפתיעים.

!ואוון1

לד גוי, הסובר
בילדותו ו/בדידות,
הולוו נעשה
צעיר בבגרותו,
כשחנה מזוסנים
שהוא. אבל מחוץ לבית, בגן או בבית״הספר,
הוא מתאכזב ולא מרגיש בנוח. קשה לו, הוא
חש בוגר ושונה משאר הילדים, הוא מתעניין
בדברים אחרים ואינו מוצא מכנה משותף.
הקשיים ביצירת הקשר מלמדים אותו מגיל
רך להסגר בתיף עצמו וציפיותיו מהאנשים
סביבו נמוכות ביותר.

הגדי המבוגר מתאזן ולומד להיפתח, ואז
נוצר האיזון בינו לבין בני גילו. הגדי המבוגר
הוא ציני, ספקן ובודד, הוא נושא עימו עדיין
את צלקות הילדות. אבל הוא מוכרח
להתמזג ולהיות חלק מהחברה, ובשאפתנות
ובנחישות שבהן הוא פועל אף מצליח בכן.
הוא רוצה להשיג עמדה של כוח, סמכות

למרות שכל התקופה מראה על התקדמות
יפה בתחום הקריירה וכן על שיפור במצב
הכלכלי השבוע אתם
נדרשים להיות זהירים
בכל החלטה. יש נטיה
להיות מפוזרים ולא
לשים לב לפרטים שמאוד
קובעים לגביכם בדרך
כלל. בתחום הרומנטי
אתם חשים די
מבולבלים, אתם עוב21
ביוני
20 ביו?יי
רים שינויים, לא תמיד
הם נראים רצויים, אך
אנשים מתרככים כלפיכם ותוכלו להסביר
את עצמכם. צפויות גח היכרויות חדשות.

ה״גג וה 12-בחודש לא יהיו קלים, בעיקר
שאתם נוטים לחלות. בתקופה האחרונה
אתם מאמצים את עצמכם
ולא מספיקים ל נוח,
הגוף נחלש ולכם
קשה מאוד לשכב במי טה,
הסבלנות לכך חס רה
לכם. ה 12-בחודש
יהיה משמח, בעיקר בגלל
פגישה מיקרית ומר גשת,
קשר שנפסק יתחדש
שנית, אך הפעם
הכל יהיה שונה, דווקא
התנהגות לא מוכרת תמשוך את בן-הזוג.
ה 13-וה״ 4ג אינם טובים לביצוע עסקות.

ה־ 8בחודש יהיה יום קשה ומתוח. אך בסך
הכל בתקופה זו אתם יכולים להרשות לעצמכם
ליהנות, ואתם חוזרים
ומעסיקים את עצמכם
בבעיותיהם של אחרים
והופכים את התקופה
לקשה ומבוזבזת.
לפחות נצלו את
שישי־שבת כדי ליהנות
מבני המין השני, רבים
22ב א 1ג 1ס ט ־
מעוניינים להתקרב ולי22ב
ספטמבר
צור קשר, אולי תוותרו
על הביקורת ופשוט תבלו
ללא חשבוף ב־ 12 בחודש צפוי יום קשה
ומעייף, אך פיצוי על כך יהיה ב־ 13 וב־.14

תחום המגורים מעסיק אתכם רבות בימים
אלה, ב 9-או ב־ 10 משהו עלול להתקלקל,
בעיקר מכונת כביסה
או אינסטלציה, יתכן שתצטרכו
כעת להשקיע
סכום גדול על רכישה
של אביזר יקר. מישהו
יפתיע אתכם בביקור,
וזה יהיה די מביך,
מכיוון שהפעם החלטתם
לסיים את הקשר
ולפתע האובייקט שכל-
כך העסיק אתכם בזמן
האחרון יגיע ישר לביתכם. תצטרכו להבהיר
בצורה גלויה וישירה -מהי עמדתכם.

ה־ 8בחודש עשוי להפתיע לטובה. סכום כסף
או ידיעה על כך יגיעו באותו יום. ה־ 9וה־10
די מבלבלים, כל מי שנוהג
או נוסע בדרכים צריך
להיות עירני מתמיד.
לרוב העקרבים
הם זהירים, אולם יש
נסיה לאבד את הזהירות
הטיבעית. לגלות
דברים אסורים לאנשים
הפחות מתאימים,
ח* 13ו ה־ 14 בחודש יהיו
מאוד מוזרים. בתחום
הרומנטי נראה כאילו הכל מסתדר כרצונכם,
אך מתרחשים דברים שעליכם לגלות.

ה 9-וה־ 10 בחודש אינם מתאימים לביצוע
עסקות כספיות, אלה ימים מבלבלים והשי קולים
מושפעים מהר״
צמות. את ה 1-ג וה־12
בחודש תוכלו לנצל לשיחות,
אנשים יהיו מאוד
פתוחים ותוכלו ל ה2ג
מראה על התלהבות
גדולה מדי או הסקת
0 *1מסקנות מהירה מדי,
111 יזון י בידקו את עצמכם פעם
נוספת. ב־ 13 וב״ 14בחודש
תיאלצו להקדיש זמן לבני מישפחה,
שיזדקקו לעזרתכם, אל תתכננו נסיעות.

סוס1

1]10:1

^888

יהיה רק דרך הצלחותיו בתחום הקריירה.
שום דבר אחר לא יספק אותו ולא יצדיק את
קיומו, אלא עמדת כבוד ומומחיות במיקצוע
שבו הוא מצטיין ומתבלט.
כיוון שלילד גדי יש בעיות עם בני גילו,
הרגש מדוכא כפליים, ולכן יכול לשלוט
בריגשותיו ולכוון אותם לתועלתו. נכון
שהילד גדי מכיר בסבל ובדידות בילדותו,
אן עם התבגרותו, כשכולם מזדקנים
ומתעייפים מהחיים, הוא הולך ונעשה צעיר,
גם בהופעתו ובהתנהגותו, ובעיקר ביכולת
המדהימה להקדיש את עצמו כל כולו
למטרה שאליה הוא נכסף.

ה־סג בחודש יהיה מאוד מבלבל ומוזר .
היזהרו כשאתם נוהגים או חוצים את

הכביש. האנשים שעי *

מם אתם נפגשים באותו
יום מסכנים אתכם, ה * 1 אמון שאתם נותנים §|
בהם עלול לעלול ביוקר .
הבטחות שהבטיחו לכם *
בכל מה שקשור בכס *
פים לא יתקיימו השבוע* ,

ולכך יימצאו תירוצים
21בדצמבר ־
19 בינו א ר
רבים, אל תריבו ואל
תגיבו, תוך זמן לא רב * וי תפוצו על הרוגז והכעס הקשורים בכך .
אתם ממש מצליחים .
בתחום הרומנטי

אתם מאוד מתוחים ומגיבים בהתפרצויות
זעם על הסביבה, עיקר הדאגה בגלל בעיות *

הקשורות לתחום הע
בודה.
נדמה שכל הזמן

אתם מחמיצים משהו

חשוב אך עדייו לא

מצליחים להבין מהיכן

צצים הקשיים. זהו החודש
שלפני יום ההול 11

וזה אינו זמן קל. בין

כה וכה אתם עייפים,

לא מרגישים טוב ונו|ן
טים
להתבודד ולהסת11

אל תצאו עתה למילחמות גם אם הן
צודקות. ה״ 11 וה־ 12 יהיו יותר נעימים.

האנשים שעימם אתם קשורים בתקופה זו 1 1 מעונייניס לעזור לכם לקדם את השאיפות §1
בתחום הקריירה, אך ק :1
יימת בעיה שכדאי ש *
תהיו ערים לה. מישהו

מנסה לפעול מאחרי גב *
כם. וכאן מדובר דווקא *

על אדם שנחשב לידיד 1
קרוב. ביום ראשון יתכן 1

שתמצאו את עצמכם
* ־ זיד ^ ו ״ -ס נאלצים לומר בגלוי את *

כל מה שידוע לכם על §3
כך. בתחום הרומנטי *
תוכלו ליהנות מהיכרויות ומפגישות מחו | |

דשות. ב־ ,9ב־ .10ב־ 3ג וב־ 14 בחודש!1 .

ך ין ו 5ך י המז״ס עברו על הדירה
( 1כמו במסרק דק. הם חיפשו בכל
מקום, כשהם נעזרים במיכשור המשוכלל
ביותר. אחד החוקרים פתח
את המקרר. כל החוקרים שבביתו של
הפיסיקאי, הדוקטור אמנון חלצל, באו
לראות.
בתוך המקרר מצאו מימצא מעניין,
העשוי, לדעתם, לקשור את הדוקטור
השמנמן והמשופם לפרשה מפורסמת
— ואין הכוונה לרציחתה של החיילת
הדס קדמי.
אך החוקרים יצטרכו לעמול קשה
כדי להוכיח שאמנון חלצל אינו
פיסיקאי תמים. הם יצטרכו להביא
לבית־המישפט הוכחות טובות מאוד
לכך שלחשוד החיפאי המכובד יש מה
להסתיר.
בראשית השבוע לא התרגש איש
מהשכנים למראה אנשים הנכנסים
ויוצאים מן הדירה. ליד הכניסה לבניין
חנו כמה מכוניות־מישטרה. אנשי
המעבדה־לזיהוי־פלילי נכנסו לדירה,
כשבידיהם מיזוודות־חמרן גדולות.
נראה כי סגן־ניצב אמנון שאלתיאל,
איש היחידה לחקירת פשעים חמורים,
הממונה על חקירת המיקרה המוזר,

חשוד חלצל בשיחה עם פרקליטו, עוזיא,
חולצה נקיה וחפיסת־שוקולד

קורבן קדמי
הטרמפ האחרון
גמר אומר בנפשו שלא לבזבז את
שיבעת הימים שהיקצה לו השופט
הפתח־תיקוואי שלי טימן.
לאמנון חלצל יש שלוש דירות.
האחת ברחוב החשמונאים 14 בחיפה.
דירה זו היתה שייכת לאמו, שנפטרה
לפני יותר משנה. גם אביו של חלצל

נפטר. הדירה השניה מצויה ברחוב
אבא הילל סילבר 77 בחיפה. בדירה זו,
אגב, לא מצויץ שמו של בעל־הדירה
על הדלת, אלא רק על תיבת־המיב־תבים
הנושאת את הסיפרה .8עליה
נכתב בעיפרון, בכתב־יד :״א. חלצל.״
את הדירה השלישית שכר חלצל לפני
זמן לא־רב בתל־אביב. הפיסיקאי שכר
אותה אחרי שהתחיל לעבוד במיפעל
תדיראן בחולון. ברשותו גם מכונית
פרטית וקרונוע.
חלצל הוא מה שמכנים באנגלית
״עוף מוזר״ .הוא בן ,40 היה בן יחיד
לאביו המהנדס ואמו. איילה, שהיתה
עובדת קופת־חולים. בילדותו היה
תלמיד מבריק. הוא למד פיסיקה
בטכניון וזכה בתואר השני ב־ . 1971
מייד לאחר מכן יצא לאנגליה, שם
סיים את לימודיו לתואר הדוקטור באוניברסיטת
מאנצ׳סטר. אחרי שחזר
לארץ עבד ברפא״ל.
שכניו של חלצל ומוריו בטכניון
מתארים אותו כאדם שקדן ומסוגר.
השכנה, שדלתה נמצאת מול דלתו של
חלצל ברחוב סילבר, מספרת כי בכל
חמש השנים שבהן היא מכירה את
חלצל, לא ראתה מימיה חבר או חברה

מה יכולות בדיקות המעבדה להוכיח על ד׳ ר אמנון
ך* רבה פושעים, שתשבו כי ביצ-
ן 1עו את הפשע המרשלים, נתפסו
לבסוף בגלל טעות קטנה וטיפשית,
המישטרה מעוניינת מאוד לברר אם
הד״ר אמנון חלצל. שביקש לעוור ב־פיענוח
רצח הדס קדרי. הוא אומנם
הרוצח. שמצפונו דחף אותו לחזור אל
זירת־הפשע. או מדעו תימהוני. הרוצה
לחקות את שרלוק הולמס.
כדי לברר מיהו תלצל, נאלצת
המישטרה לפנות אל מומחי־המעבדות
שלה. זאת מאחר שחלצל. שבא במטרה
לעזור למישטרה לפענח את הרצח.
סתם כעת את פיו לחלוטין. ואינו מובן
— בהיותו חשוד — למסור כל מירע
למישטרה. הוא גם אינו מוכן ללכת
לבדיקות בגלאי־שקר. או לתת דגימות
של דם וזרע.
המישטרה, שהתרשמה מאוד מן
המידע המסווג שהיה ברשותו של
חלצל, מנסה לבדוק אש לא היה מעורב
אישית ברצח, וכל הש־ג את הפרטים
המוכמנים. מאחר שהיא אינו משתף
פעולה. עשתה המישטרה תרגיל. כדי
להשיג דגימה מדמו. פנתה לבית־המישפט
והשינה צו־חיפוש בדירתו.
משם לקחה סכיני־גילוח משומשים,
ומהם קיבלה את דגימת־הדס .
על פי טיפת־רב קטנה יו. מסכין
הגילוח. יכוייות מעבדותיה המשוכללות
של המישט־ה, בראשותו של הד״ר
יוסי אלמוג, לעשות נפלאות.
במיקרי־פשע הכרוכים באלימות
נותרים לעית־ם קרובות סימנים רבים
של התוקף בשטח. מאבק מותיר בדרך
כלל טיפות־דם של התוקף. שרידים
מעורו מתחת לציפורני־הקורבן. ולעיתים
גס שערות מראשו. שנתלשו כזמן
המאבק. גם קירעי־בגדיס. מוך מצמר
וחוטים מחולצה קרועה היו בעבר עזר
רב בייהוי התוקף.
במיקרים של תקיפה מינית נותרים

סימנים אחרים: לעיתים קרובות שרירי
זרע. רוק או אפילו סימני־נשיכה.

ל ח טינ

/ן \ מהפה
ן * אשד נעצר חשוד בביצוע פשע
מסויים. מנכה הבישטרה לברר אם
המימצאים שנותרו בזירת־ד,עבירה מתאימים
לו. לשס-כך יש צורר לקבל
מהחשוד דגימות שונות. אם מדובר
בבגדים או בחפצים. אין למישטרה כל
בעיה, היא מוצ-אה צדחיפוש, ולוקחת
לבדיקה את כל החפצים החשודים.
אולם כאשר הדגימות שהמישטרה
נזקקת להן הן מגופו של החשוד.
מתעוררת בעיה מישפטית.
על־פי החוק בישראל חייב עציר
למסור למישטרה אך ורק את טביעות־אצבעותיו.
בעניין זה יש סעיף מיוחד
בחוק. אולם אין הוא חייב לתת כל
דגימה אחר!/מגופו. ולכן. אס נזקקת
המישטרה לדגימות־דם. רוק. זרע או
מינשך־שיניים, והחשוד מסרב לתיתן,
אין המישטרה יכולה לחייבו. אבל
המישטרה יכולה. ואף עושה זאת
לעיתים. להשיג רגימות כאלה בתחבולה.
היה
מיקרה שעל גופת הנרצחת
מצאה המישטרה סימני־נשיבה ברורים.
כאשר נעצר חשוד. היתה המשיטרה
מעוניינת להשיג את דוגמת מינשך-
שיניו. כרי להשוותו לזה שעל גופת
הנרצח. אבל החשוד סירב. המישטרה
גילתה כי שיניו התחתונות הן תותבות,
ולכן. על פ־ החוק. אינן חלק בלתי־נפרד
מגופו. ואפשר בצו של בית־מישפט
לחייבו למסרן לבדיקה. אולם
הדבר לא הספיק לחוקרים, שהיו מעונינים
בכל המינשך. הם נקטו תחבולה:
הס הזמינו את האיש לארוחת״בוקר
מעוררת־ת־אבון בבית־המעצר. הס

הניחו לפניו מאכלים מפתים וסוגים
שונים של גבינות־קשות. ברגע שנגס
האיש בחתיכת גבינה. משכו השוטרים
את יתרתה מפיו, וכך השיגו את
המינשך הדרוש להם.
החוק אינו פוסל דגימה שהושגה
בתהבולה. לכן יכולים החוקרים להביא
את תוצאת הבדיקה לפני בית־המישפט
כראיה כשרה. כך. כנראה. עשו גם
במיקדה של הר״ר חלצל. כאשר השיגו
דגימת רמו מסכין־גילוח משומש.

כאשר נמצאה גופתה של הדס קדמי.
עשו החוקרים בדיקות מדוקדקות
בגופה. ושלחו למעבדה את כל
מימצאיהם. הללו מחכים ער היום
לחשוד מתאים.

מפייש -
או לאו

^ אחר טתוצאות חקירת־המוות
של הדס קדמי נותרו בסודיות

מוחלטת. לא ידוע נריוק מה נמצא על
הגופה. אולם ניתן לשער כי בידי ה־מיישטרה
מימצאים של סוג דם. זרע
ואולי שערות של חשוד. על כן מעוג־יינת
כל־כך המישטרה לקבל את דגי־מת־דמו
של חלצל.
בדיקות־רם אינן יכולות לעולם
להוכיח באופן פוזיטיבי כי אדם מסוייס
הוא הרוצח או האנס. המימצאים
המדעיים יכולים רק לשלול אפשרות
כזו. אם סוג הרם •שנמצא על הגופה.

חוקרים טרר ושאלתיאל בבית־המייטם ט
סכין־גילוח ישן

שבאו לבקר את הדוקטור־הרווק. מדי
פעם היה חלצל הולך לשחק טניס
במועדון בכפר־סמיר. שבמבואות חיפה.
אחת השכנות סיפרה כי חלצל
שיחק פעם טניס עם בנה באותו
מועדון.
גם עכשיו במעצר, חלצל הוא איש
בודד. חוקריו מספרים כי חוץ מעורכי־דינו
לא בא איש לבקרו. הפרקליטים,
יעקב עוזיאל וגירעון שרוייאר, המכירים
אותו עוד מלפני המעצר, הם הדואגים
לכל מחסורו. כשאדם נמצא

טרה יש עתה ראיות־לכאורה הקושרות
את חלצל לרצח הדס קדמי.
הדס קדמי, בת ,20 נראתה לאחרונה
ביום החמישי ה־ 29 בנובמבר ,1984
רב״ט קדמי התקשרה לבית הוריה
והודיעה שהיא בדרכה לקיבוצה, כפר־מסריק,
לשם טיפול רפואי כלשהו.
מבסיסה היא פנתה צפונה, יחד עם
חברתה לשרות, נלי. השתיים המתינו
לטרמפ בטרמפיאדה הצבאית בצומת
גלילות — הקאנטרי קלאב — שליד
הרצליה.

תיבת־הדואר בבית ברחוב אבא הילל סילבר
שלוש דירות לרווק
במעצר, אפילו הדברים הקטנים ביותר,
כמו חולצה נקיה או חפיסת־שוקולד,
הם בעלי חשיבות רבה.
מתנדבים חשודים
^ החלטתו להאריך את המעצר,
^ בשבוע שעבר, אמר השופט טימן:
״לאור הראיות־לכאורה החדשות, שהציגה
לפני המישטרה — המישטרה
מתייחסת מעתה לחשוד כחשוד רגיל״.
כלומר, השופט אישר כי בידי המיש־

חלצל?
ואשר אינו דמה של הנרצחת. אינו
מתאים לזה של החשוד, נפלה מייד
האפשרות כי הוא הרוצה. כיום אפשר
להגיע להתפלגות די גדולה של תתי־סוג־דם,
ואם לחשוד סוג דם נדיר, יש
בכך משום ראיה לכאורה לזהותו.
הורע אינו מתפלג לכל־כר הרבה
תתי־סוג כמו הדם. אבל הוא יכול
להעיד כי האדם. שממנו נלקח הזרע,
הוא בעל סוג דם 8 8או ,0וכן
0 \ 1נ .1שגם הוא תת־סוג של רם.
כאשר סוג הזרע שנמצא אינו
מתאים לסוג דמו של החשוד. אפשר
להוציא אותו מכלל חשד. אבל אם סוג
הזרע מתאים לסוג הדם, אין זו עדיין
הוכחה חר־משמעית. מכיוון שהוא יכול
להתאים לאנשים רבים בעלי אותו סוג

בחינה נוספת הנעשית במעבדה היא
בדיקת רוק וזרע. ברוק ניכרת תכונתו
של האדם. אם הוא בגדר ״מפריש״
וסקרטר. בלעה או לא. גם בדיקה כזו
מאפשרת רק לשלול זהותו של אדם.
אר לא לקבוע אותה בצורה פוזיטיבית.
שתיקתו של חלצל. וכן סירובו
לשתף פעולה עם המישטרה. אומרת
דרשני. לרוב נוהגים סניגורים לייעץ
לחשוד לאמר את כל אשר יש לו לטובתו
כבר בשלב הראשון של חקירת־המישטרה.
שכן אם ישתוק בשלב זה,
ויביא גירסה לטובתו בשלב מאוחר של
המישפט, יתייחסו אליה השופטים
בערבון מוגבל. הם יחשבו כי היה לו די
זמן ללמוד את העניין ולהמציא גירסה
נוהה לו, לכן מוטב לחשוד לומר את
דברו כבר בתחילת החקירה. אבל
מאחר שלחשוד יש זכות־השתיקה. אין
לפרש עדיין את שתיקתו לרעתו.
הד״ר הלצל הוא בוודאי אדם מוזר
ומיוחד. השאלה העומדת לפני המיש־טרה
היא: האם הוא גם מעורב ברצח
אילנה אלון
הדס קירי?

מכונית אולדסמוביל אספה אותן
צפונה. במכונית היה המהנדס מרדכי
זרצקי מחיפה, קבלן־בנין ונהג. הם לא
הירבו בשיחה עם שתי החיילות. בשעה
שש לערך, כשהגיעו למיהלף טירת־הכרמל־אחוזה,
ביקשה נלי לרדת. היא
רצתה להגיע מן המיחלף לביתה
באחוזה. הדס המשיכה עד הצומת הבא,
צומת דרך־הים, שם פנה האולדסמו־ביל
לכיוון מרכז הכרמל. הדס ירדה מן
הרכב, ומאז לא נראתה עוד בחיים.
אחר שהתברר כי החיילת לא מגיעה
הביתה, החלו הוריה דואגים והתקשרו
למישטרה. המישטרה הקימה אז מטה
מיוחד לחיפושים. מאות שוטרים,
אנשי מג״ב ומתנדבים, יהודים וערבים,
סרקו את איזור הגליל המערבי, מור-
דות־הכרמל והעיר חיפה.
כעבור שבועיים נמצאה גופתה של
הדס קדמי בחורשה הסמוכה לקיבוץ
בית־אורן בכרמל. את הגופה גילתה
במיקרה קבוצת חיילים שיצאה למסע־ניווטים.
תאריך
היעלמה של החיילת — יום
השנה ה־ 37 להחלטת האדם על הקמת ־
המדינה — עורר מייד את ההשערה
שהמדובר בפיגוע. הצהרונים מיהרו
להפוך את ההשערה לעובדה :״המחבלים
רצחו עוד חיילת!״
בחורש פברואר ,1985 יותר מחודשיים
אחרי הרצח, התייצב הד״ר אמנון
חלצל במישטרת־חיפה, והציע לאנשי
הצח״מ את עזרתו בפיתרון התעלומה.
הפיסיקאי טען כי ברשותו מידע, שיחד
עם הכשרתו המדעית יוכל לסייע
בהרכבת קלסתרון משוער של הרוצח.
הם שמעו את דבריו בנימוס, אך לא
הגיבו.

חשוד חלצל בבית־המישפט
קריירה מבריקה ואישיות סתומה
כשהתעורר חשדם, הם ביקשו
מחלצל שיעלה את כל השערותיו
וידיעותיו לגבי רצח הדס קדמי על
הכתב.
מאוחר יותר הוכנסה לתמונה היהירה
לחקירת פשעים חמורים במטה
הארצי, יחידה שהמטה שלה נמצא
במישטרת פתח־תן קווה. שניים מחוק־

שנמצאה. דבר זה נקבע בהסתמך על
מצב הריקבון של הגופה. כלומר, קדמי
הוסתרה במשך יותר משבוע במקום
כלשהו. ספק אם יכול היה אדם אחד
לכלוא נערה חיה במשך כמעט שבועיים.
עובדה
שניה המטילה ספק במעורבותו
של חלצל ברצח: חוקרי מז״פ

הסיבה העיקרית להח שד תו של דייר אמנון חל צל
(משמאל) :הוא העלה לפני חוקו־י־המישטו־ה
פרטים מוכמנים, הידועים רק לחוקרים ולרוצח
חודש לאחר מכן שוב התייצב חלצ$
בפני אנשי יהצח״מ, שוב הציע את
עזרתו.
בחודשים שלאחר מכן התייצב
חלצל פעמים אחדות אצל החוקרים.
הוא הרשים אותם כטיפוס מוזר. אנשי־המישטרה
נוהגים להתייחס בחשדנות
לאזרחים המתנדבים להציע עזרה
בפיתרון תעלומות רצח. כך, למשל,
חשדו בעמוס ברנס, שבא להציע עזרה
בפיתרון רצח החיילת רחל הלר. אולם
מה שהדהים את החוקרים היו כמה
פרטים מוכמנים שהזכיר הפיסיקאי —
פרטים שהיו ידועים רק להם ולרוצח.

רי היחידה, רב־פקד אבי טרר וסגן־
ניצב אבנר שאלתיאל, נפגשו עם
חלצל ב־ 10 בדצמבר, ושמעו מפיו כל
מה שהוא יודע על הרצח.
ב־ 25 בדצמבר ,1985 לאחר מעקב
מישטרתי והאזנה לטלפון שלו, נמסר
לחלצל שהוא חשוד במעורבות ברצח
וכי הוחלט לעצרו.
לגבי רצח הדס קדמי יש כמה
פרטים תמוהים, הפועלים לזכותו של
חלצל. ראשית, בבדיקה הפאתולוגית
של הגופה קבע הפאתולוג, הד״ר
בצלאל בלוך, כי קדמי לא מתה ביום
שבו נעלמה, אלא יומיים־שלושה לפני

גילו ליד גופתה של קדמי עקבות של
כמה אנשים. אם אכן נרצחה קדמי בידי
יותר מאדם אחד, אין הדבר מתאים
לתיאוריה של רוצח תימהוני ומופרע
— כפי שאפשר לייחס, כביכול,
לחלצל.
הדס קדמי נאנסה לפני שנרצחה,
וגופתה בותרה במיספר מקומות. סמוך
למקום מציאת הגופה של קדמי מצא
אז כתב העולם הזה דפים של חוברת
פורנוגראפיה בשפה האנגלית, שנשתמרו
במצב טוב למדי, למרות הגשמים
— דפים אלה אולי מרמזים על
מניע של סטיה מינית.

— החב והרב־סמל י —
(המשך מעמוד )7
קירה מישטרתית. ואז אזולאי לא היה
שולף מכיסו את השפן שלו.
אזולאי הגיע. לידיעות אחרונות,
ושם הציעו לו להיבדק במכונת־אמת.
הוא הסכים, ונמצא מייד דובר־אמת.
התחקירן מרדכי (מוטי) גילת פנה
לעמר וביקר את התייחסותו לעניין.
עמר הכחיש את הסיפור, טען שאינו
מכיר כלל את אזולאי, ובוודאי שלא
נעזר בו כדי להשתמש בשרותיו
לשיחרור משרות־מילואים בלבנון.
ידיעות אחרונות הציע לעמר
להיבדק במכונת־אמת, לחזק את
גירסתו. עמר סירב בכל תוקף.
הפרשה התגלגלה עד למישרד־הביטחון
וליחידת דובר־צה״ל. צה״ל
נמנע מלהתייחס לפרשה. הגדיל
לעשות ראש אכ״א היוצא, עמוס ירון,
שסירב לבדוק את פרטי הפרשה.
אז פירסם העולם הזה ידיעה על כף
במדור תשקיף, מבלי לציין את שמו
של הח״כ(ראה גלופה).
למרות שהפירסום היה לפני חמישה
שבועות, לא ניסה צה״ל עד השבוע
לבדוק את המידע ולבחון אם יש
להעמיד לדין מישהו על עבירה חמורה
זו. ייתכן שהסיבה לכך היא התערבות
מאסיווית של אנשי יחר אצל הגורמיג
המתאימים, כדי להביא להשתקת
הפרשה. כך למשל הסתובב ח״כ יחד
בנימין(״פואד״) בן־אליעזר במיסררות
מישרד־הביטחון. פואד מוכר כיריב
פנימי של עמר בתנועה, אך בעניינים
אלה יש ביניהם אחוות־לוחמים.
אחרי הפירסום השבוע, שזכה
לפולו־אפ מתאים בכל כלי־התקשרות,
וגם במיסדרונות הכנסת, נזכרו חבריו
למילואים של עמר, שכבר מ״ 79 הוא
השתמט משרות־מילואים פעיל באמתלאות
שונות.
מישהו במישטרה הצבאית נזכר,
שאין זה מקרה שעמר סומך את שתי
ידיו על ועדת־חקירה של המישטרה
הצבאית החוקרת. לטענת גורם בכיר
ואמין במצ״ח. יש שם לעמר חבר מסור
בלב ונפש.
וזה עוד לא הכל. חברי אגד, שעמר
אינו כל־כך אהוד עליהם, למרות שפרש
במפתיע מתפקידו הבכיר בקואופרטיב,
אינם מוכנים לוותר לו. עמר
פרש לפני כמה חודשים מהתפקיד.
בטענה פורמאלית שהוא הגיע לגיל
.50 הוא סבר שכך ישתיק את האופוזיציה
נגדו. אך יריביו רוצים לראות
אותו מאחורי סורג ובריח, או לפחות
מחוץ לכנסת, והם שואבים כוח רב מה־מ
* כ ו 7ב
פירסומים הנוכחיים•

בכספת

** עמר סיפר ערב הבחירותלהעו־
^ לם הזה שהוא שואף להיות שר־התחבורה,
אם יחד תהיה לשון־מאזניים
להקמת קואליציה. עתה ניצב וייצמן
לפני הכרעה קשה. יחד למעשה קשורה
במערך, אך קשר זה א־נו מבטיח
לעמר עצמו או לפואד מקום בכנסת
הבאה. וייצמן יכול, על־פי ההסכם שלו
עם העבודה, להביא רשימה חדשה של
מועמדים לבחירות הבאות. במצב זה.
עמר ופואד מועמדים לקניה, בכל
משבר קואליציוני אפשרי.
ווייצמן יכול עתה לצוד שתי ציפורים
במכה אחת. ערב הבחירות הפקידו
מועמדי יחד לכנסת מיכתב־התפטרות
בידי וייצמן. משמעות המכתב היתה,
שהם לא יהיו רשאים לבצע כלנתריזם
פרלמנטרי ולעבור למיפלגה אחרת, אלא
יתפטרו מהכנסת. משמעות נוספת
למיכתב היתה, שאם הם ינהגו באופן
המנוגד לחוק כח״כים, או יבצעו עבירות
חמורות, יוכל וייצמן להשתמש
במיכתב להביא להתפטרותם.
מישפטנים אומנם קבעו, שלמיכתב
כזה יש כוח מוסרי בלבד, ולא תחיקתי,
אך עתה יכול וייצמן לשלוף מהכספת
י את מיכתב ההתפטרות של עמר —
מיכתב שאינו נושא תאריך — להציגו
בציבור ולדרוש מעמר להתפטר.
וייצמן יכול לנצל שעת־כושר להוציא
מהכנסת ח״כ, שקופת״השרצים
שלו גדלה מיום ליום.
בכל מיקרה, מעשי עמר גם מלמדים
משהו על תנועת יחד כולה, ועל הדרך
שבה היא הגיעה לשלושה מנדטים.

סימוים אישיים ער ופי סוויסה,
שד לפני שהיה רו שפם גדול:

צחור־השיניים מוכן על פניו. הסוויסה
של מדינת־ישראל. החיבוק בינינו הוא
ממש מישפחתי, ועל ספל קפה ועוגה
טובה אני מתבוננת ברפי, חזות מעט
ג׳וג׳ואית, לאלה שאינם מיטיבים
להכירו. נשאר סקרן וזהיר. לכל מי
שיאריך להתבונן בעיניו יבחין בדוק
תמימות מכסה אותם.
רפי סוויסה הוא שילוב של תכונות
החסרות לסוהרים ואנשי־מישטרה. רפי
מורה שחזותו היא שעוזרת לו בקירבה
לאסירים. איש בעל כוח שבא מצריף
קטן בכפר קטן, שעל נקלה יכול היה
להיות בעצמו מאחורי הסורגים. וכפי
שרמזו רבים, מספר סוויסה תוך כרי
עישון סיגריית מור ארוכה ואלגנטית,
״שמן הנכון הוא שסוויסה ובוזאגלו
מקומם מאחורי הסורגים ולא לפניהם.״
יש קריאת־תגר מצד רפי, וכך אנחנו
נכנסים לשיחה אינסופית בנושא שרפי
אוהב יותר מכל: שיקומו של האסיר.
קריאת תגר על מערכת שלא תיפקדה
זה שנים כמערכת מודרנית על סף
שנות האלפיים. השיטה לסגור אנשים
בדלת אמות מאחורי סורגים מקובלת
זה עידן עידנים, וההיסטוריה מספרת
על בתי־כלא נוראים בתקופת ימי-
הביניים האפלים ועד היום, המתועדים
בסרטים כמו אכספרס של חצות,
שלפחות תחילתו מזכירה את הפרשה

שחיכתה לו בנמל״התעופה דה־גול.״
כוס־קפה שלישית. אתנחתא. רפי
הוציא אוויר והתיישב בניחותא. המתח
כאילו נפוג. שוב רפי מעקיר.
״פעם כמעט הרעלתי את אבא
שלך,״ הוא מספר בעיניים שובבות.
״הייתי בן , 13 למדתי לאפות עוגות.
(דרך אגב, זוהי גאוותו הגדולה עד
עכשיו ).הייתי כה גאה בהישגי, והחלטתי
להודות לאביך בררך מקורית
ולאפות לו עוגה. שלוש קומות, קרמים
וקישוטים, ואני כולי מלא גאווה.
שמתי את זה על המקרר בצריף הקטן.
כשנכנסתי כעבור זמן מה, גיליתי
להקת־זבובים, אבל התושייה שלי
פעלה. התזתי על זה פליט עד כלות
נישמתי. הייתי בטוח שלא יאונה כל
רע לעוגה. בשעות הערב לבשתי חג
והובלתי את יצירת־הפאר לבית פרבס
אני לא הספקתי לטעום מן העוגה,׳
נאלצתי להיפרד וללכת לביתי. אביך
נתן ביס הגון בעוגה ומעיו התהפכו.
מובן שהביא לי פרוסה, כדי לחגוג
ביחד את חגיגת״המוות. רצח בעיניים:״
רפי סוויסה עשה דרך ארוכה מעו־1
גת־הרעל, דרך הרעל העדתי אל הרכילות
המציקה לו וכלי־התיקשורת
היושבים עליו. הוא טוען שהפירסום
לוחץ לו, ומודה שזה גם מחמיא לו. ן
אמרתי :״אמי נתנה אותך כדוגמה| ,

בינינו. פגישה על כוס־קפה. מיהו רפי
של שנות ה־ ?80 אני מכירה את הנער
של שנות ה־.50
הלובי של מלון דן הוא מקום נוח
לעסקנים פוליטיים ואנשי־צמרת. די
שמרני וסודי, נותן אווירה של מתח
מסויים, רפי מגיע בול בזמן. החיוך

האישית או הטרגדיה המישפחתית,
כפי שהוא מכנה אותה: פרשת בנו,
שנתפס כשברשותו כמות מיסחרית של
סם, שהוברח — לדבריו — אל מיזוד
דתו בתורכיה. מישטרת־צרפת חיכתה
לו .״אני שמח שנעצר, ולוא רק בגלל
הפחד שהיה נרצח על־ידי הכנופיה

כשהיו ויכוחים גיזעניים על ענייני
הצלחות בעדות השונות. היא היתה
גאה בך. קשה לי, כמובן, להיות
ניטראלית לחלוטין מרגשות ביחס
אליך ״.רפי מחייך כמו חתול שליקק
שמנת.
הנהג מגיע, הביפר פועל, יש טלפון
מהבית, רפי מודאג, ניגש לטלפון.
דקות אחרות והוא חוזר :״אחי הגיע,
הוא מחכה לי, לא ראיתי אותו שלושה
חודשים ״.י
יומו של הסוויסה מורכב מ־50
שעות, יש לו שעתיים ספר ליממה.

^ אשר ביקשתי להיפגש עם רפי
^ סוויסה, עדיין לא נולדה פרשת
המיכתבים האנונימיים. היתה לי סיבה
פרטית.
גונדר רפי סוויסה ואני הולכים
הרבה שנים אחורה, אל כפר קטן טבול
בירק וריח שריפת גללי־עיזים בקיץ,
כפר ציורי המכיל בתוכו עולם ומלואו
— תרבויות שונות ומשונות. זוהי
,עקיר של שנות ה־ ,50 מקום מיוחד
במינו* .אמי ז״ל, הד״ר אריקה פרבר,
טענה שבישיבה על כיסא בקופת־חו־לים
בכפר היא נוסעת במסע מופלא אל
מקומות רחוקים. שם. באותו כפר. צמח
לו רפי סוויסה.
כשנפגשתי בו לראשונה. עוד לא
היתה חתימת־שפם על שפתיו. ילד
בעל עיניים נבונות, שבא אל אבא,
יצחק פרבר דל, ללמוד ולהתבונן. אבי
היה ראש מועצת קריית־עקרון, איש
בעל עקרונות סוציאליסטיים ולחימה
אנטי־גיזענית, שהחליט להביא לכפר
חשמל, כבישים, בית־קולנוע, ופוליטיקה,
שממנה ינק רפי סוויסה. בשלב
מסויים היה ברוגז גדול ביניהם, בשל
המעבר של רפי למיפלגה אחרת (ימנית)
לתקופה של שנה. שנה של מתחים
בינו לבין אבי. העניין ביניהם הסתיים,
כאשר רפי חזר אל מיפלגתו
והודה בטעות.
כנער היה רפי סקרן וזהיר, וחתר אל
הפוליטיקה .״מהנער הזה עוד ייצא
משהו,״ טען אבי.

^ חגיגת־המוות

ים שישי, השעה .1.30 אני באה
ברגשות מעורבים לפגישה עם איש
חשוב, שפער של 25 שנות פרידה
* עקיר הערבית, מדרום לרחובות,
היא עקרון התרבית. תושביה
נטשו אותה בראשית מילחמת״ה־עצמאות.
במקומם הובאו עולים
חדשים.

^ 4לא ג 3ב
ט גלילה
ך• לא ״איילון״ ,אמצע השבוע. אני
^ מקווה שהריאיון לא יקים את
חומת־ברלין בינינו.
הנה כמה מן הדברים שאמר רפי
סוויסה במהלך שיחה ארוכה:
...המערכת מוצלחת. אני מקבל
המוני מיכתבים וטלפונים, הציבור
ברחוב אוהד.
מרדכי שפיגלר ועורכי־דין רבים
שלחו לי מיכתבי־עידוד, והביעו רצון .
לעזור למערכת. אחרי מיקרה גור
ספגתי שני מיכתבים זועמים, שיעצו
לי לעזוב את תפקידי. חיים בר־לב,
האיש שאותו אני מעריץ, סיפר לי
שנאמר לו שאני האיש הנכון במקום
הנכון.
אני חושב שאני לא יותר חכם ולא
יותר גיבור מכל אדם אחר. אני עוסק
ומטפל במה שאני מאמין, וצורת־עבודתי
מוצאת או לא מוצאת חן.
...אני מאוד רגיש, כאשר יש ביקורת
שאני מרגיש בה חוסר־צדק, זה מפריע
לי. אני שונא חוסר־צדק. אינני מתנגד
לבקורת קונסטרוקטיבית. ומאחר ואני
אדם, אשרי האדם הלמד מחברו.
...במיקרה של האדון ההוא, צבי גור,
לא ישנתי כמה לילות. האיש פגע בי,

מה נאמר במיכתבים האנונימיים?

המיכתב היה כתוב בכתב־יד מעוות,
באותיות עגולות. הוא נראה כאילו
נכתב בידי פסיכופאת. הוא הסתיים
במילים :״על החתום — קצינים וסוהרים
שאיכפת להם״.
הוא הגיע לכמה עיתונאים. ראובן
שפירא, כתב הארץ, הזדרז לפרסם את
הדברים תחת הכותרת הסנסציונית,
ברוחב חמישה טורים, בראש העמוד
השלישי :״מבוכה בצמרת המישטרה

הוא לא פירט מה היה כתוב-במיכתב,
דבר שהיה חושף אותו לתביעת־דיבה.
אין זה נהוג בעיתונות הגונה לפרסם
מיכתביס אנונימיים, אלא אם כן בדק
העיתון עצמו את ההאשמות הכלולות
בו, והגיע למסקנה שהן נכונות.
במיקרה זה אין המיכתב האנונימי
עצמו רלוונטי.
הארץ התחכם. הוא לא פירסם את
תוכן המיכתב, וגם לא חקר את

,קצינים וסוהרים רבים בשרות בתי־הסוהר
שאיכפת להם׳ — במיכתב
מפורטים חריגים לכאורה והתנהגות
בלתי־הולמת לכאורה בתחום האישי
והמיקצועי של נציב שרות בתי־הסוהר
— דובר המישטרה: אין בסיס לטענות.״
הרושם
שמקבל הקורא: שהעיתון
ברק ומצא כי יש ממש בטענות, שהרי
אחרת לא היה מפרסם אותן כלל,

ואלה ההשמצות: עבודה לנעלה של פילגש -שיחות־טלפון
לחו״ל על־חשבון השוות -טובות הנאה
— מיכתבים אנונימיים הכוללים
האשמות קשות נגד רפי סוויסה!״ לא
ברור איך הפך המיכתב האחד ל״מיב־תבים״
,בלשון רבים.

ההאשמות. אך הוא השיג סקופ. כתב
הארץ בכותרת־מישנה :״כותבי המיב־תב
העיקרי, המשתרע על פני שישה
עמודים טוענים כי הם מייצגים

תמבח רפי סחיסה:

״קרוב לוודאי-פסיכופאט!״
התקבלו מיכתב וגלויה אנונימיים. קרוב לוודאי מאותו המקור.
כרגע הם בבדיקה גראפולוגית, הדפים מלאים בהשמצות אישיות
והשמצות על המערכת החדשה. המיכתב מלא עלבונות הנוגעים
לחיי הפרטיים. המישטרה בדקה את תוכנם של הדפים, והחליטה
שהמיכתבים נכתבו, קרוב לוודאי, בידי פטיכופאט.
השר חיים בר״לב בדק בעצמו את העניין, ולא לוקח את זה
ברצינות. בשרות עידכנו אותי שמכת־המיכתבים האנונימיים היא
גורל המישרד מימים־ימימה.
זהו, קרוב לוודאי, לפי הרגשתי, אחד הקצינים או הטוהרים.
שלא קיבל תפקיד שתיכנן לקבל. זוהי התחשבנות פרטית. באופן
אישי וגם דרך המערכת. אני, כנראה, אדם המעורר קינאה באנשים
מסויימים. רכשתי לי אוייבים ושונאים, הסובלים מקינאת־יתר.
הפירסום בהארץ הוא ממש מתחת לכל ביקורת. התייחסות של
עיתון למיכתבים אנונימיים, ללא ציטוט. ובכל זאת נתינת
גושפנקא בכתב, הינה עוולה בל־תתואר. אז שיבוא הגבר האנו נימי.
הוא מוזמן מצידי לכתוב לי ו/או למערכת העולם הזה,
ולפרסם את שמו. אני מבטיח לא להענישו, ואולי אוכל לדבר איתו,
ולהסביר לו שלהיות בנעליי זה דבר שלא צריך לעורר קינאה.
עבודתי מרובה, אני תחת לחצים והאחריות כבדה.

חגובת שימש! מלכה, דובר השרות:

״זוהמה חסרת עמודשידוה!״
מה היה קורה אילו הייתי משמיץ את גרשום שוקן מעל דפי
עיתון בתי־הסוהר, ומספר שגנב בצל בשנת ,1963 שהוא מבלה את
רוב זמנו בין אסירות נווה-תירצה, וכל זה באופן אנונימי. האם זה
היה מתפרססו
אני מתייחס בגועל ממשי לראובן שפירא, כתב הארץ. ואני תמה
שהעז לפרסם מיכתבים אנונימיים. ושהעורך הסכים להכניס זאת.
ואוי להם לדמוקרטים, הנותנים לחומר כזה להתפרסם!
רפי ממש חולה מכל הפרשה. האיש מבוקר כאדם וכמערכת.
לרפי. אישית, יש מסכת אדירה של בקרה עצמית, והוא לאורך כל
הדרך משתדל שלא יידבק בו חלילה רבב. הוא מקפיד בהתנהגותו
וביחסים בינו לזולתו. ההשמצות במיכתב נוגעות למערכת. הן
מאשימות את רפי בזוהמה וחלאת״אדם, שאינו בן־אדם. וכן כל
מיני השמצות מיניות והאשמות גסות, ומלוות בתיאורים מיניים
וכדומה.
ניתן להתווכח עם עובדות. ועובדה בלתי-ניתנת לעירעור היא
הפתיחות של המערכת. ושל רפי סוויסה בעיקר. אבל להתווכח עם
זוהמה חסרת עמוד־שידרה, ללא האומץ לגלות את פרצופו או
פרצופם! בין אם הם אסירים או סוהרים, אנשים אלה בדרך כלל
אינם ראויים להתייחסות. הפעם אנו מתייחסים לעניין, ונכונה
הפתעה לאנשים אלה כיום. שרות בתי־הסוהר וראש מחלקת־המודיעין,
ישראל הרן, יפעלו. זהו איש שיש לו נסיון אדיר, כושר
ויכולת מדהימה. הוא יגיע אליהם וישיגם. זהו אינו לינץ! אנו
נוקיע את הכותב או הכותבים בראש חוצות, כדי שיבינו את הנזק
שגרמו, וזה יהיה הפיצוי למערכת. אני נפגע לא פחות מדפי סוויסה.
וכמובן. לא תורמת לכך העובדה שרפי מארוקאי עדין. המערכת
לא מקבלת זאת. גם אני מארוקאי. נולדתי בטבריה וחונכתי על
אהבת ארץ־ישראל וצר לי להביע שהעדתיות עדיין חוגגת בראש
חוצות. ולמרות שאני נמנע מלהיסחף לעדתיות. אני לא יכול
להימנע מלומר שהסממנים קיימים.
סוויסה אסיר -כן. נציב -לא!
רציתי לתת קרדיט לאילן בכר, איש מעריב. שהגיעו אליו
העתקי המיכתבים גם כן. הוא זימן אותי לביתו, הראה לי את
המיכתבים והבטיח שלא לפרסם. זו לא הפעם הראשונה שהוא
עולה על סיפור וזורק אותו לסל.
אני מתפלא מאוד על פרשה זו, ובמיוחד על ההתנהגות הניבזית
של אנשי הארץ.

ובוודאי לא בצורה כה בולטת, כידיעה
שיש בה ממש.
אחד העיתונאים האחרים שקיבל
את אותו המיכתב היה אילן בכר
ממעריב. לדבריו :״המיכתב הגיע אליי
ראשון מכל העיתונאים. בדקתי את
הפרטים המופיעים במיכתב בדיקה
שקטה, מבלי לתת פירסום לעניין.
מתוך מיכלול התלונות בדקתי ארבע
תלונות עיקריות, שנראו לי חמורות
ביותר, וביניהן קבלת טובות־הנאה,
שימוש שלא כחוק בציוד השייך
לשרות בתי־הסוהר, חריגה מסמכות,
ושידול להעברת כספים בניגוד לחוק.
״לזכותם של שרות בתי־הסוהר
יאמר, שהם העמידו לרשותי את כל
התיקים, המיסמכים, האישורים והתקנים
הקיימים, ומהם הגעתי למסקנה
שאין אמת במיכתב האנונימי, שנועד
להשמיץ את רפי סוויסה. כדי שלא
לעודד את הכותב, לא התייחסתי
למיכתב, אלא אני ממשיך ובודק את
הפרטים הנמצאים בו, ועד היום לא
הצלחתי להגיע לשום מימצא כאילו
רפי סוויסה עשה מעשה העובר על
החוק.״
אילן בכר לא פירסם מילה על
פרשה זו.
מה נאמר במיכתב? להלן כמה מן
ההאשמות, יחד עם הערותיו של בכר:

האשמה אי:
הנציב, המוסמן־ לאשר הורדת
שליש לאסיר שמאמרו שישה
חודשים, מאשר לאסירים,
המועדפים על ידיו, הורדה של
חצי, לשם קבלת טובות-הנאה.
אפשר למצוא את ההוכחות
לאשמה זו בתיקי בתי-הסוהר,
התגובה: הנציב אינו רשאי להחליט
לבדו בדבר ניכוי תקופת־מאסר, אלא
ועדה מיוחדת, בראשותו של שופט או
שופט־בדימוס. הנציבות מיוצגת בוועדה
על־ידי עובד סוציאלי.

האשמה ני:
רפי סוויסה נותן פקודות
להעברת עצירים מבתי-סוהר
קשים לקלים יותר, בניגוד לח־וות-דעתם
של מנהלי-הכלא,
תמורת טובות-הנאה, כמו ב־מיקרה
דדון בבאר־שבע.
התגובה: מנהל כלא באר־שבע לא
התנגד בצורה כלשהי להעברתו של
רדון, שאכן הועבר לכלא אחר.

האשמה(י:

פושעים ומישפחותיהם ונותן
אישורים לא־תיקניים.
עדיין לא נבדק.

האשמה די:
רפי סוויסה מחזיק פילגש
(השם מוזכר במיכתב) .היא
תושבת מזכרת-בתיה ועבדה
עם רפי בתקופתו הפוליטית.
הטענה היא שהנציב סוויסה
פיטר את אחד מקציניו, בשם
מיקי, שהיה ראש אגן־הקניות
בשרות בתי־הסוהר, ובמקומו
הוצב בעלה של ״הפילגש״.
התגובה: הקצין מיקי אכן פוטר
ונותר ללא עבודה עד עצם היום הזה.
בעלה של האשה שהוזכרה במיכתב
אכן משמש כיום בתפקידו של הקצין
מיקי.

האשמה הי:
הנציב עושה שימוש שלא
כחוק בטלפון של מישרדו,
ומתקשר מדי יום ביומו עם בנו,
המוחזק בכלא צרפתי באשמת
סמים.

רצה בכן וזאת מפני שאין אישור
בבית־סו־ י זה לשיחות־טלפון, אלא
פעם בש י יי. תגובתו של רפי סוויסה
על־כך מקבל הוצאות ואחזקת
בביתי, כך שאין צורך טלפון שאטלר׳״מישרדי דווקא״.

^ האשמה וי:
הנצ. מיטתן פעולה עם
־,סירים, בעליזכויות הורי בהריי. להעברת כספים לבנו
. בכלא שואל בכר: מה צריך בנו בסכומי־כסף
גדוליי בבית־סוהר? היכן יבזבז
אותם?

׳ 4האשמה זי:
רפי סוויסה החליט במיסגרת
פעולות-השיקום להקים לולים
לפיטום אווזים. לצורך זה הוזמנו
לו־ים, שלא על-פי מיכרז,
כפי ש דג בשרות בתי-הסו-
הר. הוי טלה את אנשיו לרכוש
לולים אנשים פרטיים, המי
קורביג אליו, כמו אחיה של
העוזרת שלו.

סודיסח מתחבר עם אסירים,

בכר מספר שהתקשר אל שגרירות
ישראל בצרפת, וגילה שאין באפשרותו
של הנציב להתקשר עם בנו, גם אילו

בכר הר ישר עם אחיה של העוזרת
ונכונה לו -ריעה: האיש אינו עוסק
בלולים.

וסביבתי היתה רגישה מאוד לנושא.
...החברה חייבת להבין שהבעיה
המינית מהווה באמת בעיה. בחברה
בכלל ואצל אנשים הכלואים לתקופות
ארוכות בפרט. אני רואה את העניין
המיני כדבר טיבעי בהחלט, ואסור לי
להתעלם ממנו.
בתנאים הנתונים, על אף רצוני, איני
יכול לאפשר לעציר לקיים יחסים
בכלא, כפי שמקובל בארצות מסויי־

מות. מצאנו שאפשר להביא את העציר
לביתו, להעניק לו חופשה.
מאז שנכנסתי לתפקידי יצאו 7400
עצירים לחופשה. לא חזרו חמישה
אסירים. רובם הסגירו את עצמם בביתי.
מיקרה גור הוא יוצא דופן.
...בגלל חוסר־הזמן אין לי ידידים.
אני מנותק מהמישפחה, ונכדיי —
מורן, יעקב ויסמין — כמעט שלא
רואים אותי. את נכדתי החדשה ראיתי

פעם אחר. זבד. את אחי לא פגשתי
שלושה ה: מים.
...פעם פ־ שתי בעציר שדמה כמו
שתי טיפי -ם לבני. פרופיל ותיס־רוקת
זהי י ״־גשתי צורך לאמצו אל
ליבי. הא -י קש חופשה, יכולתי לתת
פגמים בתיק־האסירים
לו ללכו
את הזכות לעשות זאת.
שלו מנעו
שלטתי ברי־ ״ותיי, שהרי אינני יכול
־ לנהוג כגנב ־׳ילה.
לילי א בי ך;

נר ת״ת ₪ <7/777 יות
(0ש//0ר 01/ ,נחר!)
בשני 7 ,7 /0 /7 0
0״//₪ותם נח 11ש7
תותחת 111:תסיסת
שר תלון 01\ 1/1י

גרים לא שילם. עמירה תבעה אותו
לדיו והוא נכלא למשך חודש וחצי, עד
שהגיע עימה להסכם של פשרה. שם,
בכלא, פגש את מוחמר עליאן, אביה
של עמירה.
״בהתחלה מוחמר, ששינה את שמו
ליעקב, דאג לפרנס אותי ולא החסיר
ממני כלום,״ אומרת שולמית .״פית-
אום, אחרי מילחמת ששת־הימים, הוא
התחיל להיעדר מהבית. אמר שמצא
אשה אחרת ושהוא רוצה להתחתן
איתה. ושוב חזר הביתה, ושוב נעלם,
ואני לבד בבית, עם שיבעה ילדים, ואין
לי כוח לפרנס אותם.
״תבעתי אותו למזונות. הוא נכנס
לכלא והתחנן שאבטל את התביעה.
ביטלתי, והוא שוב נעלם לי, ושוב חזר,
ונשבע שמעכשיו יפרנס אותי בכבוד
אמרתי לעצמי: ניתן לו עוד הזדמנות.
הוא הרי אבא של הילדים שלי. ככה,
בין ביטול לתביעה, עברו תשע שנים.
״לפני חצי שנה נמאס לי. אני
עייפה. עובדת במשק־בית והכסף לא
מספיק לכלום. תבעתי אותו שוב.
עכשיו הוא יושב במעשיהו. הוא לא

ן ¥מירד! ג׳יברים היתה דור שני
למצוקה משפילה, אלימה. בעקשנות
כפייתית, כמי שאינה יכולה
אחרת ואינה רואה דבר, היא חיקתה את ז אורח־חייה של אמה.
אולם במקום שבו הצליחה האם,
עמירה נכשלה. שולמית חפץ, אמה של
עמירה ג׳יבריס, חיה בגבורה את
המצוקה והאלימות, גידלה שיבעה

ילדים, ולפני שבוע ימים חגגה את יום־
הולדתה ה־.38
בתה, עמירה, לא הספיקה לחגוג את
יום־הולדתה ה־ .20 בשבוע שעבר,
בדיוק חודש ימים לפני יום־ההולדת,
היא נמצאה חנוקה בחדר מס׳ 814
במלון דיפלומט בתל־אביב.

מה שילדה
צריפה
* * מירה נולדה לפני עשרים שנה,
פחות שלושה שבועות, בת שניה
לשולמית חפץ, יהודיה מירושלים,
ולמוחמד עליאן, ערבי מוסלמי מבית־צפפה.
שנות
ילדותה עברו עליה בבית־צפפה,
בתוך בליל של לשונות, אחים
ואחיות, עוני ואלימות. אחר־כך עברה
המישפחה לשכונת עיר־גנים בירושלים,
ומשם לנווה־יעקב. עמירה למדה
בפנימיית נווה־הדסה בנתניה, ובבית־הספר
החקלאי בעין־כרם בירושלים.
כשהיתה בת 14 הכירה את גריס
ג׳בריס, ערבי נוצרי. תושב שכונת
נווה־יעקב. גריס ( )24 עדיין גר שם.
בחור צעיר ומבולבל, שלא הצליח
להחליט אם הוא יהודי בנישמתו או
ערבי.
״אחרי שנה וחצי של חברות,
החלטנו להתחתן. אבא שלי אמר לי:
,גריס, אתה בן־אדם מבוגר, תעשה מה
שאתה רוצה.׳ במישפחה שלה עשו
קצת בעיות, הם לא מיהרו להסכים.״
במורד הרחוב, לא רחוק מביתו של
גריס, גרה שולמית חפץ עם ששת
ילדיה הנותרים. ימי האבל על מותה
של עמירה עדיין לא תמו. ביום השישי
הובאה לקבורה בבית־הקברות היהודי
של ירושלים. הבית מלא באבלים
ובמנחמים, יהודים וערבים.
״הייתי בת 13 כשהכרתי את מוחמר
״,מספרת שולמית חפץ .״גדלתי
במישפחה עניה. עם אב שיכור 12 ,
אחים ואחיות. אף. פעם לא היה לנו
מספיק אוכל. אני נאלצתי להפסיק
ללמוד ולצאת לעבוד, כדי לעזור קצת
בבית. ואז הכרתי את מוחמר, שהיה בן
.18 הוא חיזר אחריי בהתלהבות, קנה
לי כל מה שילדה צריכה: עוגיות,
בגדים, מתנות קטנות.
״אחרי שנה של היכרות הריתי.
הוריי כעסו. רצו שאעשה הפלה. לא
הסכמתי, וכך ילדתי את אילן. בני
הבכור. כשיצאתי מבית־החולים עברתי
לגור במינזר בממילא. לא היה לי
לאן ללכת.
״שנה אחר־כך בא מוחמר למינזר

38י—

ולקח אותי להוריו בבית־צפפה. הוריי
החרימו אותי. גם הוריו התנגדו לקשר
בינינו, אבל בסוף הסתדרו העניינים
איכשהו והמשכנו לגור בבית־צפפה
ביחד. אם כי מעולם לא התחתנו״.
עמירה, ילדה מרובת־דתות, רשומה
בתעודת הזהות כיהודיה. היא וגריס
התחתנו בכנסיה. גריס רצה שהיא
תתנצר. מישפחתה דרשה שגרים יתגייר
.״זה היה אחד מתנאי החתונה,״
אומר משה עליה, דודה היהודי של
עמירה.
גריס מצירו ראה בעמירה נוצריה
לכל דבר .״התחתנו בכנסיה, חגגנו את
חגי הנוצרים. רק בתעודת־הזהות היא
רשומה כיהודיה. מפני שביום החתונה
היא היתה צעירה מדי ולא יכלה להמיר
את דתה באופן חוקי״.

דבר דומה קרה לשולמית חפץ.
״אחרי שילדתי את אילן רציתי להתאסלם,
אבל נאמר לי שעוד לא הגעתי
לגיל שבו אפשר להחליף דת, וכשכבר
הייתי בגיל המתאים, החלטתי להישאר
יהודיה. כך נולדתי וכך אמות, אמרתי
לעצמי.
פגישה בכלא
^ י י הנישואין של עמירה היו
( 1קצרים ואומללים. אחרי שלוש
שנות־נישואין ושני ילדים, בת ובן, היא
עזבה את גריס .״לא הסתדרנו ״,אומר
גריס בחוסר־נוחות.
משה עליה :״אחרי החתונה ניסה
גריס לשבור אותה פיסית ונפשית, כדי

שתתנצר, הוא היכה אותה, לא איפשר
לה ללמוד, הכריח אותה לחתום על
שטרות־ערבות בכל דירה שכורה.
במשך שלוש שנות נישואיהם הם
התגלגלו ביך שש דירות שכורות, ובכל
פעם צברו חובות, שנזקפו לחובתה של
עמידה, כמי שחתומה על השטרות.
בסוף נמאס לה. היא לקחה את הילדים
וחזרה לאמא שלה״.
גריס קיבל את הפרידה ברוה טובה.
גם הוא חזר לבית הוריו, והתחיל לחיות
״חיים של רווק צעיר. הכרתי בחורות
אחרות, וכשרציתי לראות את הילדים,
הלכתי לבקר אותם,״ הוא אומר.
אלא שגריס אינו רווק. דמי־המזו־נות
שהוא נתבע לשלם בעבור אוולין
בת השלוש וגריס בן השנתיים היו תיז־כורת
מתמדת לכך.

״שיכעה״ על הארץ: האם שולמית ושלושה אחים של הנרצחת
תוכניות להשלים תעודת־בגרות, להתגרש, להגר לאמריקה

ייצא משם עד שלא יתן לי שישה
מיליון שקלים שהוא חייב לי.״
בתריסים מוגפים
^ א* מסתיים הדמיון בין האם
^ לבת. שולמית חפץ עובדת כמנקה
בבתיהן של גבירות רחביה ובית־אל.
חייה, שהתחילו עם מוחמר, גם יסתיימו
עימו.
עמירה, צעירה מלאת־מרץ, החליטה
לשקם את חייה. מייד אחרי
הפרידה מגריס התחילה לעבוד כחדרנית
במלון רמדה־רנסנס בירושלים.
היא תיכננה לחסיד כסף, כדי שתוכל
להשלים את תעודת־הבגרות וללמוד

מלצרות בקורס של מישרד־העבודה.
מזלה, כך סברו בולם, משחק לה.
בבית־המלון היא הכירה את עלי קרעין
( ,)35 מלצר ערבי משכונת אבו־טור.
שולמית חפץ :״עלי התאהב בעמידה
ובילדים. הוא אמר לה, :כל מה
שאת צריכה אני אתן לך, רק תפסיקי
לעבוד.׳ ובאמת, עמירה עזבה את בית־המלון
ועברה לגור איתו בגיבעת־זאב.
הוא שילם את שכר־הדירה, קנה רהיטים,
בגדים, אוכל, הכל. מבחינה חומרית
הוא היה בחור טוב״.
בחדר־האורחים משתררת שתיקה.
שולמית חפץ מהססת. אינה יודעת אם
לסיים את הסיפור ב״עלי היה בתור
טוב״ או להמשיך הלאה. לבסוף מחליטה
להמשיך.
״הוא היה קנאי נוראי. הוא לא
הירשה לעמירה לצאת מהבית בלעדיו,
אסר עליה לשפוך את הזבל וללכת

בעל נוצרי

רצחשר
₪ישח
כוכבים קצין־הביטחון פרץ את דלת
חדר 814 בעזרת מפתוז-המאסטר
שברשותו, ולעיניו התגלוז מחזה־זוועה.
על המיטה שכבה על ביטנה,
כשהיא עירומה, אשה צעירה. על
צווארה נראו סימנים כחולים.
החדר היה הפוך, ונכדו בו סימני-
מאבק.
רופא מגן־דויד־אדום שהוזעק
קבע את מותה של הצעירה. רופא
מישטרתי קבע כי המוות נגרם
כתוצאה מחנק. חוץ טסימני״החנק
נמצאו על הגופה סימני אלימות
נוספים.
איש מהאורחים בקומה ה שמינית
של מלון דיפלומט בתל־אביב
לא חשד כי בחדר שבמרכז
המיסדרון מושלת גופה של אשה
שנרצחה. חוקרי־המישטרה השאירו
על הדלת את השלט ה מסורתי-
:נא לא להפריע״.
חוקרי המיששרה כיסו את
הגופה היטב בשמיכת פלאנל צהו בה
ורכה, לפני שהירשו לצלם.
סמוך לדלת היה מגש, ועליו כוסות
קפה וקנקן־כסף של חלב שהחמיץ.
ליד שולחן-הלילה, שעליו דלקה
עדיין מנורת-הלילה, היתה עוגת״
קרס שנאכלה למחצה. ליד העוגה
היו כמה ספוגיות -חלק מציוד
היחידה־לטיפול-נמדץ, שהוזעקה
בניסיון־נפל להחיות את האשה
המתה.
חוקרי המז״פ סיימו לצלם ולקחת
טביעת״אצבעות. חוקרי ה-
מישטרה ישבו בחדר הסמוך. אחד
מהם טילפן למוקד, כדי למסור
פרטים אחרונים על הרצח. אין
משתמשים במכשירי-קשר כשאפ שר
להעביר מידע בטלפון. יש יותר
מדי סקרנים שברשותם מקלטי״
רדיו, המסוגלים לקלוט את התדר
המישטרתי.
ליד המיטה היתה גם מאפרה,
ובה שלישה בידלי״סיגריות טייס
וסיגריית מרלבורו אחת. של הח שוד
ברצח!
הצלמים צילמו, וניצב־מישנה
יגאל ביבי נעל שוב את החדר.
במיסדרון עמד חבלן מישטרתי,
עלי. כלוב של זהב — כך כינתה את
חייה במחיצתו. היא רצתה ללמוד,
לעבוד, לצאת מהבית, להכיר אנשים
חרשים.
מצוקה ובילבול
שולמית חפי
אם יהודיה
׳למכולת. הוא היה זה שערך קניות.
תמיד היה הבית מלא אוכל. כדי שלא
יחסר פיתאום משהו ועמירה תיאלץ
לצאת למכולת. הוא גם הכריח אותה
להגיף את התריסים, כדי שאיש
מהשכנים לא יוכל לראות אותה. ולכל
מקים שהיא רצתה ללכת, הוא הלך
איתה.
״פיתאום גם התברר לה שהוא נשוי.
למרות זאת הוא הבטיח לה שיתחתן
איתה, שהרי למוסלמים מותר לשאת
ארבע נשים. גם הבטיח שיקח אותה
לניו־יורק, ביחד עם הילדים, שם יפתחו
בחיים חדשים.
,.לפני כמה חודשים הוא נסע לניו־יורק
וחזר אחרי שבוע, .החיים באמריקה
לא מוצאים חן בעיניי,׳ כך הודיע
לעמירה, ,אנחנו נשארים בירושלים׳.״
עמירה, שראתה כיצד החלום האמריקאי
מתפוגג, החליטה לעזוב את

*\ ל א שעלי, בניגוד לגריס, לא
\ 1קיבל את הפרידה ברוח טובה. הוא
ביקר את עמירה, ששבה לבית אמה,
והתחנן שתחזור אליו.
״אבל עמירה לא הסכימה,״ מספרת
שולמית חפץ .״היא אמרה לו, :תחזור
לאשתך ותן לי לחיות את חיי.׳ בסיועה
של העובדת הסוציאלית היא התחילה
לעבוד בחנות לחומרי־בניין והאמינה
שסוף־סוף תוכל להגשים את חלומה
וללמוד מלצרות. אבל עלי לא ויתר.
לפני כמה שבועות הוא ניסה לחנוק
אותה, ואמר שאם לא תחזור אליו הוא
ירצח אותה.״
ביום הרביעי בבוקר יצאה עמירה
מבית אמה. בחברתו של עלי. לאודי,
אחיה, אמרה :״אל תדאגו לי, אחזור
מחר בבוקר״.
השניים שכרו חדר במלון דיפלומט
בתל־אביב. למחרת אחר־הצהריים,
משלא פינו את החדר, ביקש פקיד־הקבלה
מקצין־הביטחון של בית־

הגופה על המיטה במלון..דיפלומט•
שהוזמן לבדוק אם הגופה אינה
ממולכדת. גם חוקרי זרועות־הבי-
טחון היו באתר-הרצח. כשהתברר
המלון כי יפרוץ לחדר. כשנפרץ החדר,
נתגלתה בו גופתה של עמירה •.עלי
נעלם. גריס, שעדיין לא התגרש מעמידה,
נחקר במישטרה ושוחרר אחרי
שהאליבי שלו אומת. החשוד העיקרי
ברצח הוא עלי.
כעת בודקת המישטרה אם עלי רצח
את עמירה אחרי שהודיעה לו כי
לעולם לא תחזור לחיות עימו, או שמא
היא נרצחה משום שאיימה לגלות
לבני־מישפחתו של עלי כי הוא מנהל
איתה פרשיית־אהבים.
שולמית חפץ בוכה .״למה הלכה
איתו לבית־המלון? בטח רצתה למות:
בחודש האחרון היא דיברה הרבה על
המוות. פעם אמרה לאודי, :כשאמות,
אני רוצה שתשים לי על הקבר פרחים
ורודים.׳ פעם אחרת אמרה לי, :הילדים
שלי אף פעם לא ישכחו אותי.׳ ואחר־כך
שאלה, :אם אני אמות, תזרקי את
אוולין וגרים למינזר׳י״
אוולין וגרים, ילדיה של עמירה,
הנערה שלא ידעה רגע של שקט
בחייה, מקבלים בירושה מאמם את
המצוקה המישפחתית. גריס־האב רוצה
לגדל בעצמו את הילדים, כנוצרים,
שולמית חפץ נשבעת שלעולם לא
תוותר עליהם. רק היא, סבתם, תגדל
אותם.
כך או כך, דבר אחר ברור: ביום שבו
עמירה נרצחה, נולד דור שלישי של
מצוקה ובילבול.

לא לקלקל את שימחת החתונות
שהרקע רומנטי -עזבו.
בסוף הגיע האמבולנס. הבריחו
את הגופה דרך מעלית-השרות.

בלובי המפואר חגגו שני חתנים
ושתי כלות את יום־כלוליתיהם.
למה לקלקל להם את השימחה!

העוגה הבלתי־אכולה ליד ראש הגופה המכוסה
ללמוד, לעבוד, לצאת מהבית, להכיר אנשים

— ^וד, לי בו כיין

הורים קשים

(רא) פשוט

ביום ראשון השבוע נערכה בגן האורנים בר-
המיצווה של אפך. בנו של חיפני כהן, שהוא,
כידוע, אחיו הגדול של יזהר כהן ובנו של

הסיפור הזה מסובך ומלא בשמות כמו
מילחמה ושלום. כרי שלא תתבלבלו מגורש
השמות והאירועים, אני אספר לכם אותו לאט-

סולימן הגדול.

1500 המוזמנים אבלו ושתו ושמחו והלכו
הביתה, ורק חופני נשאר קצת אחרי שכולם הלכו
וחשב אם נכון ששמחות הולכות בזוגות. עם זה
נכון. סימן שעוד מעט תהיה לו עור שימחה אחת.
השימחה שעליה חושב חופני היא חתונה.
חופני, שהיה נשוי לאמריקנית בשם דיאן, ושיש
לו ממנה שני ילדים שהוא מגדל לבד, מנהל
רומאן עם טלי חן, צעירה בת .22 בהתחלה הכל

אתם זוכרים בוודאי אתהיהלומן הנרי
גולדמן, שלו שני בנים, איתן ודורון. איתן
היה נשוי בזמנו למנוחה אלינור מעוז, אבל
מישפחת גולדמן מעולם לא היתה מרוצה
מהשידוך הזה, ואחרי זמן־מה שיכנעו את איתן
להיפרד מאלינור.
עכשיו נדבר על דורון האח של איתן. דורון
גולדמן נשא לאשה את אראלה וחי איתה חיי-

שוש עטרי עם זיוזה
אהבה דרך הסורגים
בבית־הסוהר בישראל הוא ניהל רומן בן שבעה
חודשים עם רותי ירקוני. בתה של הזמרת
יפה ירקוני, שהסתיים לפני שבועיים.
אחתמחברותיו שלז׳וזה היתה ענת
קופרמן. ז׳וזה נכנס לכלא הישראלי, נשארה
ענת בחוץ, ולאט־לאט התהדקו הקשרים בינה
לבין דורון גולדמן. בחודשיים האחרונים

התלהט הרומאן מאוד ועכשיו מדברים כבר על
חתונה. לא יודעת מה ההורים של דורון אומרים
על השידוך הזה, אבל מישהו צריך לספר להם
שלא מתערבים בחיים של הילדים.
עכשיו אתם בטח שואלים: ומה קרה לז׳וזה?
הוא חזר לטבע. יושב בכפר־יונה ומגדל
פיטריות. כך, לפחות, הוא אומר.

רות ירקוני
לפני שבועיים
מישפחה יפים, וגם נולדה להם בת, שהיא כיום
בת .7
החבר הכי טוב של אראלה ודורון היה
ארלה בן־אהרון, אחד מבעלי המועדון
בתל־אביב ובעל מועדון קיסר בתל־אביב. הם
היו חברים כל־כך טובים עד שדורון גולדמן
עשה הסכם־עודפים עם ארלה, וביקש ממנו
לסדר לו פה ושם חתיכות לעניינים שבסקס.
ארלה שמח מאוד לעזור לחברו דורון, ובכל
פעם שהוא סידר לדורון חתיכה לחצי לילה,
הוא היה נוסע במהירות לביתו של דורון ומבלה
את חצי הלילה הפנוי הזה עם אראלה, אשתו של
דורון.
כשהסיפור התגלה. נפרדת החבילה. דורון
עזב את הבית, ורב עם חברו הטוב ארלה. ארלה,
לעומת זאת, נתפס חזק על אראלה, ואחרי הגט
שלה הם התחתנו, והיום הם כבר הורים
לתינוקת בת ארבעה חודשים.
עכשיו אתם כולכם מוחים דימעה על הבעל
המרומה. אז תפסיקו מייד. גם הוא הסתדר
בחיים.
תיכף אחרי שהוא נפרד מאשתו, הוא הלך
למסיבה אצל ז׳רזה(יוסף וילס) .ז׳וזה הוא דמות
ידועה בחוגי הבוהמה בתל־אביב, וגם בחוגי
האסירים בגרמניה ובישראל בעבר הוא ישב
שנתיים בכלא הגרמני על סחר בקוקאין,
וכשחזר ארצה המשיר לעסוק באותם עסקים,
ולכן ישב גם בארץ על אותה עבירה.
ז׳וזה בילה עם נשים יפות ומפורסמות בארץ.
שוש עטרי היתה חברתו הצמודה במשך׳
שלוש שנים. ובזמן הישיבה האחרונה שלו

חופני כהן עם טלי חן
.,מה זה עלא־כיפקי״
הלך בסדר. רק כשנודע דבר הרומאן להוריה של
טלי. התחילו הצרות.
הוריה של טלי מתנגדים לשידוך של בתם
התנגדות נמרצת ביותר. הם לא רוצים עבור בתם
1הצעירה והיפה חתן תימני, לא־צעיר, גרוש ואב
לילדים ועם מיקצוע לא־מכובר כמו זמר. טלי
ניסתה לשכנע את ההורים שחופני הוא בחור על
א־כיפק, אבל הוריה, שהם ממוצא פולני־רומני,
לא יודעים מה פירוש ״על א־כיפק״ וגם לא רוצים
לדעת. הם העיפו את טלי מהבית, והילדה העדינה
נשברה. נודע לי שהיא איימה בהתאבדות.
הורים זה צרות, לפעמים.

הנסיך ציארלס והנסיכה דיאנה
חליפה כחולה לעומת חליפה לבנה

הסנדלר הולד ידו!? שידוד
חוזר

׳ ידוע כבר שנים שאייבי נו״נן הוא נשמה טובה. את כל שעותיו הוא מקדיש למיסכני העולם
בכל מקום על פני כדור־הארץ. ובמיוחד נוגעים ללבו הילדים חסרי־הבית, חסרי־האוכל וחסרי־האהבה
המסתובבים במקומות רחוקים.
מה שלא כולם יודעים היא העובדה שגם אייבי עצמו הוא מיסכן גדול. בתו היחידה שרונה.
ושני נכדיו, עמליה ותום, גרים רחוק־רחוק בהאיטי, והסבא אייבי נתן לא יכול לראות אותם כל
הזמן.
הבת שרונה, היודעת כמה אביה חושב עליה ועל הנכדים. שלחה מיכתב לאבא שלה, ולמיכתב
צירפה את תמונת הנכדים. את המיכתב עם הצילומים הביאה ארצה חברה של שרונה. ביום שהחברה
נחתה בישראל היא טילפנה לאייבי נתן ואמרה לו שיש לה בשבילו מיכתב ותמונות, אבל אייבי
היה עסוק בקולומביה, ולכן השאירה החברה הודעה למזכירה.
מאז עבר חודש וחצי. המיכתב והתמונות.עדיין מחכים שיבואו לקחת אותם. אבל אייבי נתן,
הנשמה הטובה, כל־כך עסוק באחרים, שפשוט אין לו זמן לבוא ולקחת את תמונות נכדיו. הנה איש
המקדיש את עצמו לאחרים.

בשבת בבוקר, אחרי ארוחת־הבוקר, אני
עושה את סידור־העבורה לכל השפיונים שלי.
אחד אני שולחת לירושלים, את השני לחיפה
והסביבה, אחד שלחתי לאיזור־הדרום ואת 12
הנותרים פיזרתי ברחובות תל־אביב, שם קורים
הדברים האמיתיים.
כשכולם קיבלו את משימותיהם ויצאו
לשטח, הסתבר לי שלא נשאר לי אף שפיון כדי
לסקר את לונדון בחג־המולד ובראש־השנה, אז
בחוסר ברירה קניתי כרטיס ועליתי למטוס
הראשון, אני וחבילת גרעינים מעורבים בת 50
גרם.

ידוע לכולם שהישראלים נוסעים ללונדון
בחג־המולד רק כדי לראות את תוכניות
הטלוויזיה המשגעות שהם משדרים שם בחג.
אז הגעתי לאן שהגעתי, בעיר האנגלית
היפה, לבשתי חלוק, לקחתי את קערת״
הגרעינים ועוד קערה אחת ריקה בשביל
הקליפות, והתיישבתי לי מול מכשיר־הפלא.
מה אגיד לכם, חברים יקרים, אכזבה מארץ
האכזבות! בדיוק כמו בשנה שעברה. סרט אחד
של ג׳ימס בונד, המחזמר גבירתי הנאווה עם
רקם הריסון, חלף עם הרוח, וסרט ארוך על
בגדיה של הנסיכה דיאנה, וכמובן המנה
האחרונה של הטלוויזיה, נאום המלכה
אליזכט. בדיוק כמו בשנה שעברה, ובדיוק
כמו לפני שנתיים, ובטח כמו שיהיה בשנה
הבאה. שלג לא היה בחג־המולד, כמו שלא היה
בשנה שעברה, וכמו שלא יהיה בשנה הבאה.
החידוש היחידי של השנה הזאת היה
שיורש־העצר של יורש־העצר הנסיך ויל־יאם,
בנם של דיאנה והנסיך צ׳רלס, לבש
השנה חליפה כחולה, לעומת החליפה הלבנה
מהשנה שעברה, והוא צולם באחו עם סבא
וסבתא, לעומת הצילומים שנעשו לו בארמון
בשנה שעברה עם אבא ואמא.
זהו זה. חבל על הנסיעה ועל מס־הנסיעות.
בחג־המולד הבא אני אסע מכסימום לבית־לחם.
שמעתי ששם יש אקשן.

ו0111111/17 1011101010

סאת
עמל מי ת יריב

בחווה אחת, שני!מרים והרבה צ׳קים
פגשתי את בועז שרעבי. בחיי שכואב
הלב על הבחור. זה שבחתונות יהודיות לא אומרים
את המישפט ״לטוב ולרע, עד שהצזוות
יפריד ביניכם ״,זו הטעייה גסה של הזוגות
הנישאים.
אילו היה בועז יודע שהחובות של אשתו
ירדפו אחריו גם אחרי שהוא יתגרש ממנה, אולי
הוא היה חושב פעמיים אם להתחתן.

הדלת לאיש, ולא בודק מה מגיע אליו לתיבת־;
הדואר.
הדבחהיחיד שמעודראותוזו שא שתו הלן
מנהלת עכשיו רומאן עם הזמר זוהר ארגוב,
ואולי עם האהבה יבואו גם התשלומים.
לבועז לא איכפת איזה זמר ישלם את
החובות של אשתו״לשעבר, העיקר שלזמר הזה
לא יקראו בועז שרעבי.

לאלי אל יש שני מועדוני־לילה. מועדון
יופיטר בחיפה ומועדון קוברה בבאר־שבע.
כדי למשוך את הקהל המנומנם של חיפה, ואת
הקהל העייף של באר־שבע, עושה אלי מאמצים
גדולים. הוא ייבא לארץ, להופעות בשני
המועדונים שלו, להקה של שש בחורות
מאנגליה הקרויות ״אנשי הלילה״ ,ששרה
שירים ועושה תנועות, ובין התנועות פיתאום
נופלות לכל הזמרות החזיות או פירטי־לבוש
אחרים. לא שמעתי את זימרתן של הבנות, ועל־כן
אינני יודעת אם הן שרות יפה במיוחד. נודע
לי שכל הבחורות, מלבד אחת, הן במידות
גדולות מאוד, כאלה אנגליות שמנות ולבנות
עם עיניים כחולות. עד כאן הכל בסדר.
אלא שאלי חשב ששש בחורות לבנות לא
יספיקו כדי להביא את הקהל למועדונים שלו,
ועל כן הוא התקשר לכמה מטובי זמרינו,
וביקש גם מהם לבוא ולשיר לקהל הרחב.
אחד הזמרים האלה, בחור נחמד מאור, וגם
מפורסם מאוד בעל עור לא לבן לגמרי, התאהב
קשות באחת השמנות הלבנות, והתחיל ביניהם
רומאן. אחרי שבועיים של חיזורים ואהבה
העביר בעל־המועדוניס אלי את שש הזמרות
הגדולות למועדון השני שלו, בעיר חיפה, שם
שר באותו זמן הזמר השני מכוחותינו, שגם הוא
שזוף־פנים, ומפורסם מאוד, וגם הוא נשוי ואב
לילדים כמו הזמר הראשון.
עברו כמה ימים של פרידה בין הזמר
הראשון לבין אהובתו השמנה, והגעגועים
התחילו לעבוד. לקח זמרנו הראשון את המכונית
שלו, ונסע לבקר את אהובתו במועדון.
אבל ברגע שפתח את דלת חדר־ההלבשה שלה
חשכו עיניו. השמנה היתה מונחת על הזמר
הישראלי השני, וגופה עטף את כולו. בקושי רב
יכול הזמר הראשון לראות את פניו של חברו,
הזמר השני. הוא ראה, קיבל דקירה בלב
ובשקט־בשקט סגר את הדלת והסתלק משם,
עצוב ומדוכא ומבוייש.
זמרים יקרים, דעו לכם שבריטים זה בשביל
לגרש, ולא בשביל להתאהב!

הלן שרעבי
-מי ישלם -

בועז שרעבי
לא איכפת לו -

לא אחזור שוב על ההסיטוריה של נישואי
אריק סיני. כל אחד יודע שהיו לו שתי נשים,
ומכל אחת מהן יש לו בן אחד.
אחריו גרושיו השניים משוש הוא התאהב
ברקדנית בשם טלי יאיר, וניהל איתה רומאן
ממושך ומלא במריבות וזריקת־עציצים הדדית.

אבל החתונה היתה מזמן, וגם הגירושין היו
מזמן, ועכשיו נשארו רק הצ׳קים, ובועז המשלם
אותם. וכמה הוא כבר יכול לשלם, המיסכן? יש
לו, הוא משלם. כשאין לו, הוא לא פותח את

אחרי שנגמרו כל העציצים על מירפסת דירתם
שבקומה השלישית, לא נשאר מה ללזרוק והם
נפררו. טלי נסעה ללונדון ואריק הבודד התחיל
להסתובב בעיר בגפו.
באחוזזמועדונים הוא הכיר א ת איריס
אלימלך, הנקראת בפי מכריה ״פארה פוסט
הישראלית״ .הוא שם עליה עין גדולה, שר לה

זוהר ארגוב
את החובות של אשתו

בטח את דרך הכורכר, ומה אגיד לכם? איריס
היפה נכבשה.
כמה חודשים טובים הם בילו ביחד ואהבו
אחד את השני, ונראה שהרומאן הוא רומאן של
ממש. אבל אז החליטה טלי לחזור מלונדון,
וכשראה אותה אריק סיני שוב בתל־אביב
התבלבלו לו החושים. הוא הסביר לאיריס את
הבעיה הפרטית שלו, ותיכף אחרי ההסבר הוא
הלך לטלי, ועד היום הוא נמצא שם.
החברים של אריק וטלי מספרים שכבר
מדברים על חתונה, וגם הגישו מיכרז למשתלה
להספקה שוטפת של עציצים.

אריק סיני ואירים אלימלך
כשראה אותה בתל־אביב, פשוט התבלבלו לו החושים

ר ^ ח דזז ל ד דז
העיתון החי ביו ת ר במדינה

גליון מס׳ • 35 שרכים אלכם פז ובנצי לופו

קוראי1עיתוני 1:יחויי! 1:ברשיורקריאה
צופי 1זטלחיזיה יחו 1יי ם ברשיח־שמיעה
המישטרה עצרה אמש עיתונאי
(שמו נאסר לפירסום)
שנלכד כשהוא כותב במהירות
מופרזת. אירוע זה הביא
להצעת־החוק המוצעת של
שר-המישפטיט, שאותה נימק
באוזני כתבנו :״הציבור בישראל
אינו יודע לקרוא נכוו את
אשר כותביב לו, ויש לוודא
שכל המעוניין במידע יצטייד
באישור מתאים.״
לשאלת כתבנו, מדוע יחויי•
בו צופי־הטלוויזיה ברשיון
שמיעה בלבד, השיב השר
ניסים ונפלאות :״כי ממילא אין
מה לראות שם!״

תושב* ״קלוץ,,
חושים שצה״ל
>אטום את בוזקזם
.זוהי אם לייה גיזענית ממדרגה
ראשונה:״ מחה ירד ועד דיירי
״קלריך .״ערבים שלא שירתו בצה״ל,
ולא עשו כלום למען המדינה, זוכים
להשלמת־בניה מוחלטת, ואילו אנו,
ששילמנו במיטב כספנו להכרה,
נאלצים לגור בבתים ללא קירות, ללא
דלתות וללא חלונות, ואף אחד לא
מוכן לבוא ולאטום לנו את הבתים!״

בכנסת

בקיום יחסים בחוף תל־ברוך י

הדאו־ג־ונס
צנח למטה
מדד הבורסה הניו־יורקית נפל ב־
־ ,2595 אחרי שמודעי הודיע כי בשנה
הקרובה יהיה השקל יציב כמו הדולר.
על־פי העיתון פייננשל טיימס קפץ
שער השקל השחור, הנסחר בוול־סטריט,
לגובה של 210ס״מ, בעיקבות
אגירתו על־ידי האמריקאים.

משמרת את חסידי אומות השלם
חנה סיפורו של איבן דימיט־ריצקי
איבנוב, שבזמן השואה
ראה בסבל היהודים, ובלילות
התגנב לגטאות, כשהוא מבריח
להם מזון בץ בגדיו. כיש מתגורר
איבן בישראל, ותודות ל־אצילותו
של העם היהודי יכול
דימיטריצקי להמשיך בדרך שבה
בחר אז. בלילות הוא ממשיך
להתגנב לפחי־אשפה בשכונות
היהודים, מלקט מזון, מחביאו
בץ בגדיו וזוחל בהסתר למלונה,
שאותה הקציבו לו השילטונות
היהודיים בישראל.
התמונה נאסרה לפירסום
הידיים הרם־רים.יענדו את המדליות על
חיילים הביעו שביעות־רצון מההחלטה בצה״ל ש־

רס׳׳רים יענדו את שעונם על הצוואר, במקום על היד,
ומבקשים להדק את החגורה חזק ככל האפשר.

בהדה בצפ1ן
תל־אביב עם
נפילת הקטיעשת
בקרית־שמונה
תושבים רבים בתל־אביב מיהרו
לרדת לחדרי הביטחון, מייד בהיוודע
להם על נפילת הקטיושות בעיירה
הצפונית, מחשש פן יופגזו בתושבי
הקיריה.
כזכור, נוהגים תושבי קריית־שמו־נה
להימלט לתל־אביב כל אימת שע־יירתם
מופגזת, ובכך גורמים לנפילת
המוראל במרכז הארץ.
ראש־העיריה, מר שלמה להט,
דורש להקים רצועת ביטחון בעובי של
40ק״מ, שתחצוץ בין תל־אביב לבין
הצפון.

ערפאת מנתק
עימות חריף בין שר־התיקשורת,
אמנון רובינשטיין,
לבין השדולה הדתית
בכנסת, זאת אחרי
שחרדים, שרשמו מיס־פרי־טלפונים
של המורמונים,
כדי לאיים על
חייהם, לא הצליחו להשיג
קשר טלפוני.

מדוע ולמה יצא הקצף על חלקה של העיתונאית תמר
גולן בחידוש היחסים עם חוף־השנהב, וכולם שוכחים
ומשכיחים במזיד את פעילותנו שלנו, העניפה והחסויה,

מדיגת־ישראל

1מיו החזיר את
התמונה לקדמותה
הפרופסור זמיר הזדעזע כשנודע
לו שאת הציור שקיבל
במתנה מפר רפי סוויסה צייר
הרוצח צבי גור.
״אומנם ידעתי שהצייר הוא
אסיר. השפוט למאסר־עולם, אך
לתומי סברתי שזהו אדם ישר־הליכות,
מיטיב עם הבריות.
הסיד אומות־העולם, היושב בכלא
בהתנדבות — איש שראוי
לכל אדם בישראל ללמוד ממעשיו•.

רפי סוויסה, נציב שרות
בתי־הסוהר, התנצל על הטעות
והבטיח כי מעתה יחלק כשי רק
תמונות של עצירי״המחתרת,
העסוקים בקיום מיצוות פרו-
ורבו.

דבר המייסדים

קשריו עם
נטורי־קרתא
עם שריפתה של התחנה ה-
26 בירושלים, הודיע דובר
אש״ף על פירוק עוד 5חול־יות־חבלה
שפעלו בישראל.
הוא נימק זאת לבד שפעולות
החרדים הותירו את אנשי
אירגונו ללא תעסוקה -דבר
הגורם להם מרירות רבה,
וחלקם אף חוזרים בתשובה.

תיקון טעות
בשבדע שעבר נפלה
טעות בפיסקה ,3ומה
שנכתב שם לא היה נבון.
סליחה.

סגן־שרשוץ
ח 1גיתא:
החלטת מע״ץ
להעמיד בסדר
עדיפויותיה את
שיפוץ הכבישים
האדומים היא
בגלל ציבעם הפוליטי!
נמשפת
הברחת
המוחות לחדל
פרופסור מהטכניון נעצר
אמש בנמל״התעופה, כאשר
ניסה להבריח את מוחו לחו׳׳ל,
כשהוא מוסתר בתוך גולגלתו.
כתבנו בחיפה יודע לספר על
״הקשר החיפאי״ :זוהי רשת
שהתמחתה בהברחת מוחות
לחדל. המבריחים מנצלים את
הדרישה הגדולה בחו״ל למוח
היהודי, ובמיוחד למוח של
ח״כים, שהוא מוח במצב כמו־חדש
משום שלאי נעשה בו
שימוש. עוד יודע כתבנו לספר
סיפורי־ילדיבג הוא יודע לרקוד
הורד, ויודע לנגן בחליל.

יש חליפה לכהן הגדול
חמש שנים עמל הרג טיילור חוטלוביץ׳,
עד שהשכיל לארוג א ת גלימת הכהן הגדול,
המיועדת לאכסהיביציוניסטים (חושפים).
את פרטי הבגד לקח הרב מפרשת ״תרומת
זרע״ ,ספר שמות.

הבגד ארוג בנול, ועשוי מחלק א חד בלבד,
ופשיותר לעלות להר״הבית ילבשנה הכהן
הגדול, שייבחר על־פי מידותיו הגדולות.
ניתן להשיג בדיגמי מעיל״גשם, מעיל־רוח
ומעיל־קיץ.

השנה חג הפוריס בסוף מרץ
ופסח בסוף אפריל,
ונד אז יש לך הרבה חורף

חנויות אבי סודי־ ונל-אביב7 ,ן לישר ו .2היפה, נורדאו .20
באר״שבע, הסתדרות .73 בת-יס, רוטשילד .27
רחובות, הרצי 75ו. רמת-גן. ביאלינץ 5ו. רעננה, אחוזה 04ו
פתח~תקווה, ההגנה 4ו. חולון, סחן ולוב .49

בלה איזנברג

הנחות עצומות בעיצומו של חורף.

מיסטר 2523ב־ז טבת תשמ״ו8.1.1986 ,

חזרה לתחילת העמוד