גליון 2545 מתאריך 11 ביוני 1986

א1־1ד4ץ
אזהרה — משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות

בני אדם בוערים היטב
(המשך מעמוד )7
היהודים. הם זוכרים את שמו ואת
עיסוקו של כל אחד.
מבט נשי: פולניה בלונדית, בת ,50
אינה מצטערת שהיהודיות נעלמו.
״היהודיות הקטנות״ היו יפות יותר. הן
היו עשירות ויכלו לטפח את עצמן.
הפולניות היו משרתות ועובדות. הפולנים
הצעירים העדיפו את היהודיות.
טוב שאינן עוד, היהודיות הקטנות.
עגלון קשיש נשאל אם הוא מצטער
שהיהודים נעלמו. לאו דווקא. הוא היה
שמח אילו היגרו לארץ־ישראל. אבל
הוא לא רצה שיושמדו. זה היה נורא.

למחוק עם שלם מתחת לפני־האדמה,
והקימה לשם־כך תעשיית־מוות עני־פה.
״הסרט־הנע
של המוות,״ כך מגדיר
זאת איש־הס״ס הקשיש, המתאר את
טרבלינקה כ״בית״חרושת פרימיטיבי
אך יעיל מאוד ״.פרימיטיבי, כי שם
הרגו את היהודים בתוך משאיות
סגורות, בגאזים של מפלט.
כדי לקיים חרושת אדירה זו של
מוות, היה צורך במנגנון גדול, בניירת
עניפה, באלפי פקידים שעסקו בלו־חות־ההיסעים
של הרכבות מכל רחבי
אירופה אל מחנות״המוות, בהחרמת

הכל התנהל בסדר. הכל
..דפק״ .כולם השלימו שבך
צריך להיות -סדר המוות
ברור שהפולנים והיהודים היו גם אז
שני עמים שונים. הפולנים מספרים על
מה שקרה לעם אחר. הם יודעים שזה
היה נורא. י
בשערי הכנסיה, שבה רוכזו היהודים
לפני שהובלו להשמדה. הקשישים
והקשישות של הכפר מתקבצים סביב
סרזניק. הם זוכרים כולם את הנער
ששר בסירה בנחל, כשרגליו כבולות
בשלשלאות. הם שמחים לראות אותו
חי, ושופעים עליו סימני־חיבה. כאשר
הם נשאלים מדוע זה קרה, לדעתם,
ליהודים, אומר גבר ממושקף :״מפני
שהיהודים צלבו את ישוע ״.הכל
מסכימים. איכרה זקנה מצטטת את

איתן עמיחי

ונ אי.

מסיק־בימאי לנצמן

הדברת

מיפלצת טרום־היסטורית

ב ע .׳מ
סומרו 1להדברת תיקנים(גיוקים),
תולעי עץ, חרק׳ ספרים ונגדים.

יאיץ ע > 0

רמת־ גן,רח׳ שדיעין ,18ת.ד2272 .
טל 6־ 5־ 790114 רש׳ מס׳

עסק

481/75

ו ש מי רהעלבר -או תךור בו ש ך
ישראלי בארה״ב/קגדה

י שראלי ב צ פון א מ רי ק ה
ל מען שלו ישר אל־ פל ס טין
רתוב אל:

06 597ק
.¥.,א 1111 51־1)* 1ו 16

פונטיוס פילאטוס מהברית החדשה.
זקנה אומרת ששמעה שהיהודים
בקרונות התחננו והתפללו לאלוהים,
לישוע המשיח ולמאריה הקדושה. אין
היא מודעת כלל לכך שהיא מבלבלת
את הדברים.
גרמניה שהיתה אז בכפר מספרת על
חוויותיה. היא באה בשעתו כמתנדבת
צעירה כדי לטפל במתנחלים הגרמניים,
שהתנחלו בשטחים הכבושים. זה
היה נורא. לא היו בתי־שימוש. מחריד.
היא ראתה מרחוק כיצד משמידים את
היהודים. היא נישאה לאיש ס״ס .״אני
לא יכולתי להבדיל בין היהודים
והפולנים, אבל ידעתי שהם לא אהבו זה
את זה.״

^ סרט גע
למוות

קב׳ י שר אלים בחו׳־למתא רגנ ת
ב מסגר ת־פ עילו ת והסברה:

10021

הרכוש, בסידור התשלום עבור הנסיעה
ברכבות. הכסף נלקח מן הרכוש
המוחרם של היהודים. הם שילמו
בעצמם עבור נסיעתם אל המוות.
כמה מן הפקידים מדברים. הם
מילאו רק את חובתם. הם לא ידעו.
נאמר להם רק מה שהיו צריכים לדעת.
היהודים ידעו יותר מהם.
דף אחד של נייר — ״פנימי״ ,אך
לא ״סודי״ — מפרט את הוראות־המסע
של רכבת אחת של 50 קרונות,
שנסעה תוך כמה ימים חמש פעמים
ממקומות שונים למחנות״המוות. מומחה
מחשב שבנסיעות האלה בלבד
הובלו למותם 10 אלפים יהודים, גברים

? 0 *0111מ קצו עיי םנר מוז נבוהר.
ד ספיויז * 0י וגנרי ס.
לקוסססיקה ואיפור, לאפילציה,
לפדיקור ו מני קור
50 שוות ו סיון

״דיאנה״
ה מנון היסוראלי לספרות
וקו סמ טיקה
דיוננוף 190 תי א 229588 2260 * 6

ך יי שו א ה הי א מאורע יחיד־במינו
\ 1בכל ההיסטוריה האנושית. גם
עמים אחרים נטבחו. מיליון הארמנים
בתורכיה, למשל. היהודים נטבחו גם
בתקופות אחרות. הטלאי־הצהוב, הגירוש,
הפוגרומים — כל אלה כבר היו.
אך השואה היא מיוחדת במינה:
מדינה תרבותית, מודרנית, החליטה

נשים וילדים. הדף הזה הוא כל מה
שנשאר מהם.
הכל התנהל בסדר. הכל ״דפק״.
כולם השלימו שכך צריך להיות —
היהודים, הפולנים, הגרמנים. כולם
נהגו על פי הסדר החדש, שנקבע על־ידי
קומץ דמויות שאיש לא יכול היה
אף לדמיין אותן לעצמו. סדר המוות.
כולם ידעו שזהו סדר הדברים, ושאין
לשנותו.
כאשר חלה הפסקה במישלוחים, בין
השמדת יהודי פולין להשמדת יהודי
הונגריה, לא היה באושוויץ צורך
במאות אנשי הזונדר־קומאנדו. הם
הורעבו למוות. לפתע חודשו המיש־לוחים,
והאנשים ידעו: ההרעבה נגמרה,
חייהם ניצלו לפי שעה, בזכות הרבבות
המובלים אל תאי־הגאזים.
אחד מאנשי הזונדר־קומנדו נשבר,
וגם הוא נדחף אל תא-הגאזים. כמה
אנשים, שהכירו אותו, דחפו אותו החוצה
:״לשם מה? מה תשיג בזה?״ אמרו,
דקה לפני שנחנקו.
ויהודי אחר, אחד המעטים ששרדו,
נשבע לעצמו :״אני אשאר בחיים, יקרה
מה שיקרה!״ ואחר־כך אמר לעצמו:
״כשאצא מכאן אהיה האדם החי היחידי
בעולם כולו!״
העולם הזה 2545

הכבוד האבוד —

סוויטה ל,.שועל הגליל״:

.28 חוץ ממכשיר״טלוויזיה שהביא מביתו, יש שם רשמקול, רדיו, עיתונים

ותמונות רבות המעידות על טעם משובח. אלפונסו, גבר קשוח המתהדר
בכובע עם נוצה, טוען שצריך להיות משוגע כדי להפר את המישמעת
בכלא הנוח. אז עפים לכלא איילון ברמלה או למעשיהו, הנוחים פחות.
88?.י|״^י יי
של הרב־כלאי הקשוח הוא. שדאג עם
בואו לבנות חלונות בצינוק. שעד אז
היה ללא חלונות, אלא עם אשנבי
איוורור בלבד.
למרות האווירה הפסטוראלית, הד־1
גיש גבאי כי אסור לשכוח שעם כל
היות המוסד כלא ליבראלי ופתוח יחסית,
כלואים בו גם כאלה שהורשעו
בעבירות כמו הריגה. אבל הרוב נקלעו
לבית־הסוהר בשל תקיפה, התפרצויות
ומירמה.

(המשך מעמוד )43
ליצור עימו קשר במועד כבקשתו,
ביררתי מה אירע שם.
הקבלן במצוקה הופיע לפני ועדת־המישנה
של הוועדה, בראשותו של
הבר־הכנסת חיים רמון. בעת הדיון ישב
בשקט, מכונם בעצמו. חבר ועדת־הכספים
אריאל ויינשטיין סיפר עם
היוודע מותו, כי גינדי צילצל אליו
לאחרונה פעמים אחדות בשעה מאוחרת
בלילה, וביקש את התערבותו לזירוז
הסיוע עבורו.
אל חבר אחר של הוועדה, יגאל כהן,
צילצל השכם בבוקר, לביתו שבתל־עדשים,
הוא ביקש שכהן יפעל
להחשת הסיוע לחברתו ולקביעת
הקריטריונים לצורך מתן הסיוע. י
כהן התרגש מאופן בקשתו של
גינדי :״הוא נשמע כמו אחר שמבקש
— אנא, הצילו אותי!״ לכן ביטל ביום
השני את העימות הרדיופוני שהיה
מתוכנן לו עם חיים רמון, על מינויו
של הנגיד החדש של בנק־ישראל,
לטובת שיחה עם שר־האוצר, משה
ניסים. השיחה נסבה גם על עניינו של
גינדי.
ביום השישי, שש שעות מאוחר מדי,
הגיעה אל קיצה הסחבת בנושא הסיוע
המיוחל לחברות־בניה.
קשה לררת לעומקה של נפש
המבקשת להתאבד. לאחר שהצליח
גינדי במשימתו הטראגית, היכו רבים
מחבריו על חטא — על שלא התקשרו
די, על שלא שמרו עליו.
בשמירה עליו 24 ,שעות ביממה,
עסקו בני־מישפחתו. גירסה אחת

מה מסתתר
בסיר ן
^ תום ההופעה סירב סגן מנהל!
הכלא באדיבות לבקשת העולם
הזה לסעוד עם האסירים, כדי
להתרשם מטיב האוכל. הוא היה מוכן
להתפשר על ארוחה בחדר־האוכל של
הסוהרים, תוך הבטחה שהאוכל המוגש
שם זהה לזה המוגש לאסירים.

הקשבה משותפת

בכלא אשמורת אין אסירי״עולם או אסירים מסוכנים.
עד לפני זמן לא רב קצין־הביטחון של
כלא באר־שבע — הידוע לשימצה
ביחסים הגרועים השוררים בו בין
הסוהרים לאסירים.
,גבאי. נמוך וחייכני, מקבל משכורת
כדי להיות מי שמחזיק בין הגדרות 500
גברים קשוחים, שיכולים להיות מאוד
לא נחמדים כשמתחשק להם.
אך הסוהרים בכלא אשמורת אינם
נראים מתוחים כלל ועיקר. הם
מסתובבים בין האסירים ומשוחחים

הסוהרים חייבים ללבוש מדים. האסירים לובשים את
ביגדיהם הפרטיים. פעם בשבוע לוקח סגן־המנהל
קבוצת אסירים לשחייה בבריכה של קיבוץ סמוך.

לא בטוח שיש לגבאי מה להסתיר
בסירים. האסירים נראים טובי־בשר,,
מגולחים ומטופחים, אבל הוא לא רוצה
להיות מנהל בית־הכלא הראשון בישראל
שיעוף מתפקידו על שהתפתה
להיענות לעיתונות ללא אישור מוד!
דובר.
ההופעה הסתיימה, וחברי הלהקה התחילו
לקפל ציוד ולהעמיסו על המשאית.
מישהו מהאסירים הפטיר כי היה
מעדיף לראות את יהורם גאון בתשלום,
ולא את משינה בחינם — אבל זה באמת
עניין של טעם.

איתם. הבעיה החמורה ביותר באותו
ערב שבו ביקר העולם הזה בכלא
היתה שקצין־הביטחון של בית הסוהר,
כלאי אשר מיארה, התקשר למישרדו
של מנהל־הכלא וסיפר לגבאי כי
חסרות לו 20 ביצים לארוחת־הלילה
של הסוהרים.
מנהל הכלא ציווה להוציא ביצים
נוספות מן המקרר, והכל בא על מקומו
בשלום.
מה שכן מציינים האסירים לזכותו

גינדי בשיאו
.,אנא, הצילו אותי!״

דואט עם המפקד

הסולן, יובל בנאי (בתצלום משמאל) ,התבקש להעניק חתימות רבות.

אומרת כי לא מילאו את הבריכה במיב
כדי שלא יעלה על דעתו להתאבן
בטביעה. על־פי גירסה אחרת, ביקשו
רינה גינדי מבעלה שימלא את הברים
במים, כדי שילדיהם יוכלו לעשות בו
שימוש. גינדי דחה שוב ושוב או
ביצוע בקשתה. הפעם, כך זה נראד
תיכנן את מעשה התאבדותו בדייקנות
כך שלא ייכשל שוב.
״אף אחד לא יכול היה לשמוו
עליו,״ הירהר בקול מוחמר בסיוג׳
״הוא היה מאוד עקשן! מה יכולנ
לעשות?״ כששאלתי את גינדי, לאח
ניסיון התאבדותו השני, האם בדעת
לפנות לייעוץ פסיכולוגי, ענה :״אנ
מרגיש קצת טוביותר.אני מתאושע
פשוט הייתי ברגע של דיכאון,״ גינד
אף הביע אז חרטה כלפי מישפחח
וחבריו על הסבל שגרם להם.

להקת ,.משינה׳ באה לכלא כפריונה.
היהודים נהנו. הביטחוניים נשאה בתאים

לקישוט בלבד-״;י 5״:

ען התפאורה. במגוריהם אין סורגים, המותקנים,

משום־מה, רק בביתן שבו נמצאים הסיפריה וחדר־התחביבים.
רוב האסירים הכלואים בכלא אשמורת
שפוטים על עבירות קלות וזו להם מעידתם הראשונה.

בביתנים מרווחים, בכל חרר יש שמונה
מיטות אבל רק ארבעה אסירים. בחלק
מהחדרים יש מכשירי־טלוויזיה. על
הדלתות יש מנעול רגיל — אבל
המפתחות למנעול נמצאים בכיסיהם
של דיירי־החדר, הנועלים את חדרם
כדי שלא ייעלמו ממנו חפצים.
אסירי האגף הפתוח יוצאים בכל יום
לעבוד בערים שונות בארץ וחוזרים עם
ערב. פעם בחודש הם יוצאים לחופשה
ללא ליווי. פעם בשבועיים הם יוצאים
ל״אפטר״ של 12 עד 24 שעות.
האגף השני זכה לשם ״גולדשטיין״,
על שמו של הקבלן שבנה אותו.
הביתנים הלבנים שבאגף נקראים
״גולדשטיינים״ .גם באגף זה שוכנים
כ־ 100 אסירים. אין חומות ואין שערי־ברזל.
בכל חדר יש מקלט־טלוויזיה.
האגף מוקף בגדר דלילה ונמוכה,
שאפילו ילד יכול לדלג מעליה.
לאגף השלישי לא הניחו לעיתונאים
להיכנס. אגף זה מכונה בפי ה־

מאוכסנים מיכלי גאז מדמיע, זרנוקי
מים בלחץ גבוה ואלות חשמליות,
למיקרה של הפרת־מישמעת.
אף לא אחד מהערבים הכלואים
הוזמן להופעה. שילטונות הכלא
מקפידים למנוע כל מגע כין היהודים
הפליליים לבין הערבים ה״ביטחוניים״.
בשעה שחברי הלהקה כירכרו על !
הבימה ושרו את רכבת לילה לקאהיר
ואת כארים עבדול זמר, ישב האסיר
אלפונסו בוחניק בחדרו הפרטי.
אלפונסו מתגלגל בבתי־כלא מאז מלאו
לו 3ז שנים. היום הוא מתקרב לגיל .30
בגלל הוותק שלו והתנהגותו המיוחדת,
זכה לחדר פרטי המקושט בפרחים,
קוצים מיובשים בבקבוק, פוסטרים,
מיחם. טייפ וצעצועים שונים.
גופו של בוחניק, שזכה בשל
מעלליו, לכינוי ״שועל הגליל״ ,מכוסה
בצלקות, זכר לקרבות סכינים בבתי־כלא
אחרים, ובכתובות־קעקע ססגו־

רכבת ־!*מ! דבמ1
* * רחוק הם נראו כקבוצת נופשים
שהתקבצה על הדשא, כדי לחזות
בהופעה של להקת משינה: ביגדי־מישקפי־שמש
ספורט
חדישים,
ותיסרוקת רטובה עדיין מהמיקלחת.
בין הצופים הסתובבו נערות נאות,
ילדים, וכמה כלבלבים. על הבימה
קיפצו חברי משינה.
אבל נראה היה שאת הנופשים

למרגלות מיגדל־השמיוה

חדש, שעמדו בניגוד בולט לגדר־התיל ולמיגדל־השמירה שמאחורי

*1 1 0 0ונימפה על פוסטר בן
#1111 חדרו של ר״ א בן ה־,28
היושב בכלא על עבירות מירמה.

השזופים והספורטיביים למראה
מעניינות יותר כוסות הקפה והמיץ
שהחזיקו בידיהם.
היה בכל זאת משהו שהפריע
לאידיליה נוסח כפר־נופש. מסביב היו
גדרות, לא גבוהות במיוחד, ומיגדל־שמירה.
בין הצופים, שהיו שרועים על
הדשא ועל הספסלים, ישבו גם כמה
לובשי־מדים, שתפקידם היה לשמור
על המאזינים — כולם אסירי האגפים
הפתוחים בכלא אשמורת אשר בכפר־יונה.

הנשים
והילדים היו בני מישפחו־תיהם
של הסוהרים שהוזמנו למופע.
מוסיקה וגאז מדמיע
ף כלא ״אשמורת״ כלואים 500
₪1אסירים, ויש בו שלושה אגפים.
האגף הפתוח מאכלס בין כתליו 100
אסירים, השפוטים לתקופות קצרות
על עבירות לא חמורות. האסירים גרים

הבימה. הסוהר במיגדל אמור לצפות רוב הזמן לעבר האגף הביטחוני. י
האסירים היהודים יכולים ממילא לבקש רשות מהמנהל, ופשוט לצאת
דרך השער הראשי, פעם בשבועיים, לחופשת -אפטר של 12 עד 24 שעות.
סוהרים, משום מה ,״האגף הפיסי״.
סגן מנהל הכלא, רב־כלאי שלום
גבאי, מסרב לדבר על האגף הזה או
לאפשר בו ביקור. ואין זה פלא. באגף,
השמור על-ידי עשרות סוהרים חמושים
ומוקף בחומות עם תיל ומיגדלי־שמירה,
כלואים אסירים ערבים ״ביטחוניים״
ועצירים מינהליים. הכלואים
שם ללא מישפט.
בכניסה לאגף הביטחוני הסגור יש
חדר מבוצר, עליו מתנוסס השלט ״חדר
רתע״ .זהו כינוי מיקצועי לחדר שבו

ניות. אחת הכתובות, לדבריו, היא לזכר
ידידה שנרצחה.
להקת משינה הביאה ציוד־הגברה
מיקצועי שהחריש אוזניים בסאונד
המצויין שלו. הרעש היווה הזדמנות
לכמה אסירים לגשת וללחוש לכתבים
כי מאז הגיע רב־כלאי גבאי לכלא
אשמורת, לפני שלושה חורשים, עלה
המתח במקום. הם מספרים כי מי
שמטלפן בלי רשות לנציב שרות בתי־הסוהר,
מבלי לעבור דרך מפקד הכלא,
זוכה לעונשים ונזיפות מדי מי שהיה

יומיים רבני ההתאבדות בנה
לנ תבת של חעו ^ סהנח :
.,אני צ ריו לדבר איתן־!״

סוף־סוף: בצמרת ״י״;־;7 :
שיא הצלחתו. מימין, מוחאת כף, בשימלה שחורה,
שנים. למען בית־חולים אחר — שמואל
הרופא — אף בנה בהתנדבות.
שעות ספורות לאחר ששוחרר
מבית־החולים, ביקשתי ממנו מונולוג.
גינדי. מוקף בבני־מישפחתו, העדיף
לענות על שאלותיי. לאחר השאלה הראשונה
פתח את סגור־ליבו וניסה להסביר
את שעבר עליו.
קשה להבין בדיוק את המתחולל
בנפשו של אדם שכלו לגביו כל

ידידתו האופנאית שושנה בן״צור. בשיא דרכו היה
גינדי איש חברה ורעים, אם במסיבת מימונה אצל
ח״כ מאיר שיטרית או באירוח השגרירות המצרית.

אמרו לי: אפילו אם ביצעת מה
שמייחסים לר — לא עוצרים אדם עד
תום ההליכים!״ והמשיך בהרמת קול,
״מה, אני אנסתי? רצחתי מה עשו?
הכניסו אותי למעצר של 90 יום 90 .
יום! אבל מה שהכריע אותי היה הדאגה
למצב הכלכלי של החברה שלי. לא היו
לי טענות מיוחדות כלפי השוטרים או
הסוהרים, או על היחס אליי בבית־המעצר.
״היה
לי המון נגד המעצר עצמו! הוא
לא היה מוצדק! עצם העובדה
שנעצרתי והפירסומים על כד פגעו

בחברה. מאז הפסקנו למכור דירות
בשלבי בניה.״
האהדה והעידוד הרבים שהורעפו
על גינדי על־ידי מי שמכונים
״האנשים ברחוב״ נטעו בו שביב של
תיקווה .״קיימת כלפיי כזאת אהדה
מאז ששוחררתי מהכלא! אנשים פשוט
ניגשים אליי ברחוב ואומרים לי: אנחנו
איתר! אנחנו חשים שאתה קורבן!...
אחרי המעצר — הוצפתי באהדה
אמיתית ברחוב. אחרי ניסיון ההתאבדות?
לא יודע. אולי יש אנשים שחושבים:
נו טוב. אם הוא ניסה לגמור

שלי. הקדשתי לחברה הזאת את כל
כוחי ומאורי. הייתי גם חבר בהרבה
ועדים: הוועד למען השוטר, למשל...״
בניגוד לרושם הראשוני או לתקדים
מיקי אלבין המנוח. גינדי לא ניסה
לשים קץ לחייו. בהתמדה כה רבה,
בגלל ההלם שפקד אותו עם כליאתו
מאחורי הסורגים. נציב שרות בתי-
הסוהר, רפי סויסה, סיפר ביום
החמישי, עם היוודע דבר מותו המחריד

,.וחיתי את ההתאבדות שדי
בגללו! ,,אמו לאשת השגויו., ,לא
רציתי לקלקל לו את המסיבה...״
הקיצים והוא מבקש לסיים את חייו.״
לגינדי היה חיוני ביותר, ממש דחוף,׳מ

שיבינו אותו.
המונולוג שיצא מהשיחה היה מכוון
בעיקרי ללקוחות המאוכזבים. שאיבדו ,.
את אמונם בו. גינדי לקח את האכזבה1
ועירעור האמון בחברתו באופן אישי, .
״אני חברה ציבורית של אדם אחד.״
הסביר אז .״וזה קשה. הכל על אחריותי.
ער כמה שזה נשמע פראזה. אני חש כי .
במותי ציוויתי לבעלי־הדירות!״
אולם הזעקה שבקעה אז מדבריו
הופנתה אל הציבור בכלל. גינדי שתדמיתו
היתה חשובה לו באופן קיצוני,
נפגע אז מאי־הדיוקים שליוו את ניסיון
ההתאבדות :״מאז המעשה כתבו עליי
בעיתונים המון דברים לא נכונים ולא
מדוייקים. זה שכתבו כאילו איני סומך
על שר־האוצר החדש, משה ניסים, ש־ייקיים
את ההבטחות של יצחק מודעי
לגביי — זה פשוט לא נכון! מודעי אכן
הזמין אותי למישרדו, כשהיה עדיין
שר־אוצר. הוא ישב שם עם שורה של
יועצים. בסוף הפגישה, אמר לי להכין
ניירות. זה היה סיכום הפגישה.
״עכשיו מערכת מישרד־האוצר מתחלפת.
יש לי דווקא אמון בשר ניסים,
ואני מבין שלא רק השר הוא שקובע
מדיניות, אלא כל הפקידות הגבוהה ב־מישרד
מטפלת בכך. וזו לא התחלפה.
״גם מה שכתבו, כאילו הורשתי מחצית
מהוני למישפחה ומחצית לאחים
— איזה שקר! פשוט סילפו איזה פתק
והוציאו דברים מהקשרם!״

״מה, אני
אנס תיי
ץ ינדי כאב את השינוי שחל
^ בכותרות אודותיו בתיקשורת מאז
נעצר ל־ 90 ימים. ער אז הורגל לפינוקים
בתיקשורת, לעיתונות מפרגנת.
לפני שהתחלתי לרשום את דבריו1,
אמר לי אז בהתרגשות :״העולס־הזרז
תמיר היה פייר כלפיי. היום אני יודע
להעריך את זה!״ והוסיף, הפעם
לציטוט :״המוזר הוא שאף פעם, קודם
לכן, לא חששתי מפירסומים. במשך ! 15
ש1ה היו הפירסומים עליי חיוביים
ביותר. הכל, כמובן, בהקשר לחברה

של גינדי, כי זימן את הקבלן־העציר
ללישכתו והרגיע אותו, על כוס־קפה
והרבה סימפטיה, שאין זה סוף־העולם.
גם בשיחה הנרגשת גינדי אומנם
התקומם על מעצרו, אך הדגיש
שוב ושוב שלא זה מה שהכריע אותו,
כי אם הלקוחות הרובצים על מצפונו:
״מישפטנים — וכמה מהם ידועים —

ה 1111ו ת 1ך ך 1רמה גמדי ובנה חן בהלוויה
| ^ 1 11 111111111 המזעזעת של אבי המישפ־חה.
חן הוזעק על־ידי אמו, השכם בבוקר ביום

הרביעי, כדי לבדוק מניין עולה ריח החריכה. חן
עלה לגג, משם בא הריח, ונבעת למראה אביו
העולה בלהבות, אחר שהצית עצמו על גג הבית.

על הקבר: מי אשפז
דרכו האחרונה של אברהם גינדי, מביתו
שברחוב מיבצע־קדש 11 ועד לבית״העלמין הישן
בראשון-לציון, רצופה סימני״דרך שהותיר: החל
בשלטים ופירסומות, כגון -מישרדי חברת גמדי״,
דרך ״חניון לעובדי חברת אברהם גינדי בלבד!״ ועד
למודעות־אבל לזיכרו, שנתלו על כל לוח מודעות
או קיר פנוי ביום השישי.
מסע ההלוויה התנהל ביום של שרב איום,
שהעלה את המתח והמרירות שהצטברו בקרב
מקורביו. לא היה מנוס מפורקן. הקורבן היתה,
כמעט בדרך הטבע, התיקשורת. במיוחד סבלו
הצלמים, שבאו למקום כדי להנציח את דרכו
האחרונה. כבר בביתו הופעלה אלימות נגד צלמי
העיתונות. אחר־כך, תחת הסככה בבית-הקברות,
עוד בטרם הובאה לשם האלונקה, סולקו הצלמים
מהמקום.
האווירה תחת הסככה היתה סוערת. בהשפעתו
של החום הכבד אף הגיעה לנקודת-רתיחה.
גם ההספדים נישאו תוך כדי סערת-רגשות.
מאיר ניצן, ראש־עיריית ראשון־לציון, נשא דברים
נרגשים, מלאי תוכחה עצמית. גם שאר הדוברים -
ביניהם עזרא וקובי. אחיו -דיברו על נטישה של
נפש במצוקה, האשימו את התיקשורת, את
המערכת הפוליטית וכתובות נוספות. .אתה קורבן
של מערכת פוליטית!״.
המחנק והחום הגיעו לשיאם, משהטיח הרב
בנוכחים :״כולנו אשמים! אל תסתכלו האחד על
השני! תסתכלו על עצמכם -כולנו אשמים!״ דובר
על רצח, לא התאבדות. תנועה בקהל -ישיש שבור,
כמעט מתעלף, הובל על־ידי נשים דאגניות -היה
זה אביה של רינה גינדי, האלמנה. שהתמוטט.
מסע ההלוויה המשיך לכיוון חלקת-הקבר.
הרוחות לוהטות. .תנו לעבור! תנו למישפחה
לעבור!־ נשמעו צעקות, הורגשו דחיפות. דמעות
התערבבו באגלי־זיעה. בדיד לקבר צעדו ההמונים

במפוזר, כשהם מדלגים על מצבות ודורכים עליהן,
מסיטים ענפי״עצים, שוברים כמה מהם, כדי לפנות
את הדרך.
בין המלווים: השר חיים קורפו, חברי־הכנסת
מאיר שטרית, מיכה רייסר ובנימין׳בן־אליעזר,
מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף בראל, ראש״עיריית
ראשון מאיר ניצן, ראש״העיריה לשעבר חנניה
גיבשטיין, האלוף (במיל ),דויד מימון. אלה הדקות
שבהן הצפיפות פחות קשה. ניתן לראות מי טרח
לבוא. על אף הצפיפות, בלטה עובדת היעדרם של
מי שגינדי פינק אותם בשיא הצלחתו, ערך לכבודם
מסיבות על גג״ביתו. ביום השישי, בשעות אחר-
הצהריים המתישות, לא כולם התייצבו שם.
הצפיפות התגברה ליד חלקת־הקבר. סמוך
לחומת בית״הקברות. ההמונים סגרו על המקום
כטבעת־חנק. אי־אפשר היה לזוז. נשמעו צעקות:
״אחורה! לזוז אחורה!״ קמה המולה. היצרים הופנו
שוב כנגד הצלמים. תוך כדי פורקן־יצרים והנפת
טוריות לאוויר סולקו בעלי״המצלמות מקירבת
המקום. בקושי ניתן היה לערום את העפר על
הקבר. ההמונים ניצבו על כל פיסת אדמה. שוב
נשמעו צעקות. :אחורה!״ מעל הקבר התנוסס שלט:
.אברהם גינדי הי״ד״.
סמוך לשעה 4התפזר מסע ההלוויה. נוכחות
המישטרה הורגשה היטב. מיצבור של ריגשות
תיסכול, חוסר-אונים, האשמה עצמית. ההמון
חיפש במי לעשות שפטים. במיו העיתונות, זוהי
הכתובת הנוחה ביותר.
משחזרנו מאוחר יותר אל בית־הקברות הריק
מאדם. כדי לצלם את הקבר הטרי, הגיעו לשם שתי
נשים: האחת צעירה, השניה קשישה. השתיים יצאו
ממכונית וולוו מפוארת והבחינו בצלם העולם הזה.
כשעיניהן רושפות זעם, ארבו לו והחלו רודפות
אחריו. בקושי חמקנו מהן.
כמה טוב שיש את מי להאשים.

את עצמו — אז בטח יש משהו
בחקירת המישטרה״...
6שעות מאוחר מדי
ך ינדי לא חסך מאמצים כדי
להציל את חברתו, לנסות ולעמוד
במחוייבותו לבעלי־הדירות. דאגתו
העיקרית היתה להשיג ערבות המרינה,
כדי לעמוד בהתחייבויותיו הכספיות.
הבעיה היתה שבגלל השפל בענף,
הבנקים מעריכים כיום את שווי רכושם
של קבלני־הבניה בכשליש מהשווי
שבו העריכו אותו לפני כמה חורשים.
גינדי הפעיל את קשריו החברתיים
הענפים. כמצליחן היה מרושת היטב
בקרב הפוליטיקאים ואנשי־הכספים.
הוא עצמו היה נדיב ונהג לעזור
לנזקקים. לכן, בתמימות מה, סבר
שקשריו אלה יעזרו,לו במצוקתו. אך
שום קשר בעולם לא יכול לבירוקרטיה
הישראלית.
לפני שבועיים, אחרי שכיתת רגליו
בין הקרובים לצלחת הממשלתית
וקיים שיחות ללא־ספור, החליטה
ועדת־הכספים של הכנסת על סיוע של
70 מיליון דולר לקבלנים. פרט לכך,
הוקמה ועדה — אלא מה? —
בראשותו של רם חקלאי, לבדיקת
בעיותיהם של הקבלנים. הוועדה
הורכבה משני פקידים באוצר ושניים
ממישרד־השיכון־והבינוי.
גינדי לא עמד בעומס הפסיכולוגי
שנוצר מסביבו — הלקוחות, עובדי
החברה. הוא צילצל לחברי ועדת־הכספים
אף בשעות המאוהרות של
הלילה, או המוקדמות של הבוקר.
ביום השני, בכנסת, סיפר כי הוא בא
מווערת־הכספים. מכיוון שלא הספקתי
(המשך בעמוד )45

ר :3ה כדק 43

כל חייו עמל אברהם גינדי כדי להיות איש הצמרת. דשם כך
בנה מיבנים ראוותניים במיוחד והנציח את שמו בגדול על מרם.
לפתע הכל קרס והוא הושפל עד עפר. ההשפלה הדסה אותו
אובייקטיביים, אני מבקש סליחה ...האמת
היא, שהלחצים עליי היו מינימאליים,
אבל סף־הרגישות שלי נמוך
ביותר. לא יכולתי לעמוד בפניהם,
ביחוד כשהם כל״כך צודקים...״

^ *אלוהים לא
^ דצה אומד! ,

ך 1ן 1ך 11 לפני חמישה חודשים ניסה
גמדי להתאבד בקפיצה מ־
1י 1 | 1 1/
בניין בית״המישפט המחוזי בתל־אביב. חייו ניצלו
^ יום השני בצהריים, כשחלפתי
*1במהירות במיסדרונות הכנסת, בא
מולי אברהם גינדי לפתע. הוא היה
יום אחרי
לפני חודשיים הניח אב רהם
גמדי מיכתב התפטרות
מתפקידו כיושב-ראש מוע-
צת-המנהלים של מנדן ( מ חלקת
מזון ומיטענים) ,חברת
בת של תשית, שהיא חברת״
בת של אל־על. ביום החמישי
היתה אמורה להתקיים
לכבודו מסיגה, עם פרישתו
מהתפקיד. בין המוזמנים
שהיו אמורים לבוא: חיים
קורפו, חיים חכם ואחרים.
המתנה שהכינו עבורו היתה
ספר על ירושלים ופיתוחה.
בהקדשה כתבו לו שימשיך
לפתח את הארץ ולבנותה.
את הספר התכוונו להגיש לו
בעת ארוחת־הצהריים החגיגית.
יום קודם לכן, השכם
בבוקר. התאבד גמדי.

בידי אחיו ופרקליטיו. רביס סברו אז שהניסיון היה
מבויים, בדי לסחוט רחמים ואהדה. אבל גמדי ,
התכוון ברצינות, ניסה פעם נוספת, ובשלישית הצליח.

לבוש חולצה לבנה, צעד באיטיות,
שקוע בעצמו, ולא התייחס לקורה
סביבו. לפתע נעצר מולי, לחץ את ידי
בחוזקה רבה ומילמל :״מה שלומך?
...שלומי? אני שמח לפגוש אותך! אני
צריך לדבר איתר! מתי?״ ניסיתי
להוציא מגינדי אם קרה משהו חרש,
אך הוא העיף מבטו סביבו, לעבר
המיסדרון ההומה אנשים — כאומר:
לא זה המקום והזמן המתאימים.
הוא המשיך ללפות את ידי בשתי
ידיו בחוזקה רבה ושאל שנית :״מתי?״
השבתי לו שאצור עימו קשר ביומיים
הקרובים.
גינדי, חזותו מאוד נוגעת ללב, שלא
השאירה אותי אדישה, עדיין החזיק
בידי וביקש בטרם שיחררה :״אל תשכחי!״
שכחתי.
נזכרתי מאוחר מדי. השי-
כחה הזאת עוד תחלחל בזיכרוני זמן

מדוע התאבד?
את התשובה לקח עימו האיש אל
קיברו. אברהם גינרי, סיפור של הצלחה
אדירה בקנה־מידה ישראלי, הגיע
לראשון־לציון מהעיר חלב שבסוריה,
״ארם־צובא״ בפי יהודיה. את הטיפוס
שלו לצמרת החל בחנות־מכולת. את
מעמדו החברתי כמצליחן הנציחו
שלטים מאירי־עיניים, שנשאו את שמו
בגדול. שמו הפך למילה נרדפת לכסף,
להצלחה, לעילית חברתית, לכבוד.
כל זה עד להסתבכותו בפרשת

הקרקעות בשטחים הכבושים וההתמוטטות
שהתרחשה בענף־הבניד.,
השקיעה הגדולה של חברות־הבניה
קיבלה תאוצה, והאמון בהן מצד
הציבור ירד לשפל המדרגה.
בווידוי החושפני שנתן לי גינדי,
לאחר נסיון התאבדותו השני, שעות
ספורות אחרי שהשתחרר מבית־החולים
אסף־הרופא, הדגיש כי מה
שהכריע אותו לא היה תנאי־מעצרו, או
מישפטו הצפוי, כי אם הלחץ הפסיכולוגי
הכבד שבו היה נתון מצר הלקוחות.
ביום השני אחר־הצהריים, שלושה
ימים לאחר ניסיון התאבדותו השני
שנעשה ביום השישי לפני חמישה
שבועות, על־ידי בליעת כדורים ופתיחת
ברז הגאז, הסביר (העולם הזה
:)7.5״מעבר למישפחה ולידידים,
חשבתי על רוכשי־הדירות, בעיקר
עליהם. חשוב שיידעו את זה! הסיוע
לרוכשי הדירות זו פרוצדורה הלוקחת
זמן. רוכשי הדירות רצו לפגוש אותי
אישית, אחד־אחד. אבל אני, במצבי
הנפשי אחר המעצר, פשוט לא הייתי
מסוגל לזה, לא יכולתי...
״אני מצפה שלדיירים תהיה קצת
סבלנות. אני יודע כמה זה קשה
מבחינתם. בשביל זה רציתי לברוח —
כדי שמישהו אחר יטפל בהם. אני מבין
אותם — אין להם סבלנות. הם רוצים
הכל, ועכשיו!
״אבל יש כוח עליון, היו תנאים

11111*1111 1111*111 שלט שנישא בידי אחד
111 #111 | 1 1# 1ממלוויו של גמדי בבית־הקברות
הונח על קיברו הטרי, בין זרי־הפרחים

^ מים ספורים לפני ניסיון התאבדותו
השני פגשתי בגינדי — מרקד
וצוהל במסיבה שנערכה לכבוד עלייתו
בדרגה של מוחמר בסיוני. הוא קיבל
מעמד אישי של שגריר. גינדי נראה אז
גם במסיבת־המימונה שערכו רות ומאיר
שיטרית, ובמסיבה נוספת שערכו
נגואה ומוחמד בסיוני בביתם.
בכל האירועים האלה הרעיפו עליו
מכריו חום ועידוד. לכן הוכו בתדהמה
משנודע דבר ניסיון התאבדותו השני.
אז גם היה ברור, כי גינדי מבקש לשים
קץ לחייו, ואינו עוסק בטריקים של
יחסי־ציבור. נסיונות ההתאבדות שלו,
הסתבר בדיעבד, היו מתוכננים• לפרטי־פרטים
מזעזעים.
את ניסיון התאבדותו השני, למשל,
תיכנן ליום החמישי, אולם אז קיבל
הזמנה אישית ביותר מהזוג בסיוני
לבוא למסיבה שערכו באותו יום. גינדי
— איש רגיש ביותר, ויש להניזלשלכן
הוכרע — לא יכול היה לאכזב את
נגואה בסיוני ולהשבית את שימחתה.
לכן דחה, באופן מחושב להפליא, את
ניסיון ההתאבדות שלו ליום השישי —
למחרת.
לאחר שניצלו חייו, אמר לנגואה:
״דחיתי את ניסיון ההתאבדות בגללך!
לא רציתי לקלקל לך את המסיבה...
אתם היצלתם אותי!״
גינדי, אגב, ניצל אז בגלל רגישותו.
זו הינחתה אותו לבצע את הניסיונות
לשים קץ לחייו, תוך כדי התייחסות
אחרונה לכל הקרובים והיקרים לו.
לאחר שנטל כדורים, פתח את ברז
הגאז במיטבח במישרדו, נזכר ששכח
לכתוב משהו אישי למזכירתו. לכן יצא
מהמיטבח לכיוון שולחנה והתמוטט
בפרוזדור. כך ניצל.
הוא אושפז בבית־החולים אסף־ה־רופא.
לו תרם סכומים ניכרים במשד

הרבים, וזה לשונו,. :ארץ״הצבי שמנהיגיה״מחריביה
וקוטלת אזרחיה. אברהם גמדי -הי״ד שלט זה
תאם את דיברי הרב המספיד, שקרא ״כולנו אשמים!״

* יערי על כולם י^-י
(המשך מעמוד )9
אמרת לי שיש לך תאומים בתל־אביב,
אצל הורייך. לא אמרת לי? אני משוגעת?
הפסקתי להיות המשוגעת שלך!
אין לה טיפת רגש! קור־הרוח הזה!
ישנתי איתך באותה המיטה, לפחות
תרעדי כשאת משקרת שקרים כאלה!
את נתת לי כדורים בלי רצפט. הידידות
שלנו התחילה מזה שהיא רוקחת, ויכלה
לעזור לי טכנית. היא היתה מביאה
לי בצהריים אנטיביוטיקה הביתה, בלי
רצפט, בשביל הילדים. אהוד אמר לי
שהיא שקרנית פאתולוגית! אחרי שהיא
גנבה והתמוטטה, היא סחטה אותי.
שילמתי את כל הוויסקי והקוניאק וה־מיסעדות.
שילמתי הכל.
היא אמרה שהיא יודעת לזייף! היא
גם זייפה תעודת־רוקח מאיטליה. היא
לא רוקחת בכלל. אבל העסיקו אותה
כרוקחת. הייתי מוכרחה לתת לה כסף,
אתה לא מבין?
אני, את הכסף מאבא שלי הייתי
צריכה להסתיר מכולם, להסתיר מאהוד,
מאחותי. מהבנק להסתיר. השותף
היחיד שלי היתה אביבה גרנות. אתה
צריך בן־אדם אחד! היא ידעה שקיבלתי
כסף מאבא שלי.
היא הסריטה אותי בסרט־וידיאו.
עשיתי אצלה חיפוש בבית, היה לי
מפתח, חיפשתי את הסרט. אמרתי לה:
״ויוי, תחזירי לי את הסרט!״ והיא אמרה
ששרפה אותו. אמרתי לה :״בפעם
הבאה שוב תבואי ותבקשי עוד עשר?
מה עשר? עשרת אלפים דולר!״

• על עצמה:

,אני מאמינה
באנשים!״

הקופסה השחווה מגלה:
רכבת המוות
לא ברמה!
השבוע חור ארצה הדוח שפיענח את רישומי הקופסה
השחורה של רכבת־המוות -הרכבת שגרמה למותם של 19
תלמידים ושלושה מבוגרים בצומת הבוכים, ביוני .1985
פיענוח הקופסה השחורה לא היה אפשרי בישראל, ועל כן
נשלחה הקופסה לבדיקה בגרמניה, אל החברה שייצרה אותה.
בדיקה זו העלתה דבר מדהים, שאיש לא ידע עליו קודם.
הוא העלה כי הרכבת לא בלמה כלל!
היא לא בלמה אף מטר אחד לפני הצומת.
כאשר קרה המיקרה הטראגי, האשימו הכל את נהגת״
האוטובוס, רות דוידוב, שנהרגה גם היא באסון. לאט־לאט

(מפעם לפעם מדברת חווה גם על
עצמה):
אני חיה 39 שנה ומאמינה באנשים,
ולא נכוויתי אף פעם! עד עכשיו.
מישל, כשהייתי אצלך ביום השלישי,
הייתי על חמישה אסיוולים. התנהגתי
כמו רובוט, שחקן על הבמה,
שאביבה שלחה אותו. אתה אומר
שנראיתי זוהרת? כדורים עושים טוב!
אחר־כך חזרתי אל אביבה והיא שאלה
אותי מה אמרתי. היא נתנה לי סטירה
ואמרה.לי :״תזכרי מה שאלו אותך!״
הרופא אמר לי שאני על סף התמכרות
לכל הכדורים שאביבה גרנות
נתנה לי. אסיוול אחד בבוקר ואחד
בלילה. המשברים שיש לי, ויש לי
משברים נוראים בימים האחרונים, אני
לא שולטת, אני כמו נרקומן שעומד
להיגמל, חסר לי הכדורים.
אני לא משחקת חולת־נפש! שלוש
פעמים כרכתי בדם קר את הרצועות
של הארנק סביב צווארי, ודחפתי את
עצמי!
בעלה, אהוד. אבל כאשר הכירה את
אביבה, הפכה תלויה בה באופן חולני,
כפי שמשתקף מסרט העימות בין
השתיים. בשלב המעצר הראשוני היתה
חווה תלויה מאוד בשוטרת מלי
שחורי, שגוננה עליה מפני הצלמים
והעיתונאים בבית־המישפט, והרגיעה
אותה בעת השיחזורים והעימות. כאשר

הדין שלי,״ אמרה בשיחה אחרת, וביקשה
ממנו שיסתיר מסניגוריה את
העובדה כי גילתה לו פרטים מסויימים,
אף כי עורכי־דינה יעצו לה לשתוק.
כעת, כאשר כבר ברור לה כי מישל
אומנם שיחק בה כחתול בעכבר, הוציא
ממנה את כל המידע והסגיר אותה בידי
התביעה, העבירה חווה את תלותה

חיוך מוזר אינו מש מפניה
וציפורניה כסוסות עד השורש
חווה בכתה, הסתירה את פניה בחיקה
של מלי.
השיחות הארוכות עם פקד חדד
הולידו בה תלות חדשה ומוזרה .״יתכן
שאתה משחק בי כחתול בעכבר,״
אמרה באחת השיחות, ולמרות ידיעה זו
המשיכה לתת בו אמון, וכמעט להתרפק
עליו .״אני לא מבינה מדוע אני
סומכת עליך יותר מאשר על עורכי־

לסניגוריה. בעת המישפט היא מביטה

בעיניים גדולות ומעריצות בעדנה
קפלן ובדרור מקרין, היושבים
לצידה. הם תיקוותה האחרונה.
•מעל מיטתה בכלא נווה־תירצה
תלתה חווה יערי תמונה של מלה מ־לבסקי.
כשאמרו לה האסירות שרצחה
אותה, התפרצה :״איך יכולתי לרצוח
את הדודה שלי?״

כתבה: אילנה אלד; ,צילם: עידן זנפדיד יי-

(על הכסף של מלבסקי ):בשביל
מה הייתי צריכה כסף? אין לי פרוות
ולא יהלומים, ואת הכסף בשביל המכונית
אמא שלי היתה נותנת לי!

נהגת דרידוב
כולם האשימו אותה!

החלו בודקים גם את התנהגות נהג הרכבת, וסוף־סוף הגיעו גם
לבדיקת הקופסה השחורה. התוצאות, שהגיעו זה עתה לידיה
של מישטרת׳־ישראל, טרם נמסרו לוועדה החוקרת את התאונה
הקטלנית. המישטרה תעביר מימצאים אלה לפרקליטות כדי
לברר אם יש לפתוח גם בחקירה פלילית נגד האחראים ברכבת
ולהעמידם לדין.
בערב שאחרי התאונה הופיע על המירקע מנכי׳ל הרכבת, צבי
צפרירי. הוא האשים אז את כל העולם באסון, את כולם חוץ
מאשר את רכבת״ישראל. כעת הוא ייאלץ לתת גירסה חדשה.

אלוהים עשה לי מיבחן! יכולתי
להתחבר עם אנשים אחרים, ויכולתי
להתחבר איתה (עם אביבה גרנות).
היא משכה אותי.
אני מודה ומתוודה שתמיד היתה לה
השפעה חזקה עליי, ועשיתי מה שהיא
אמרה. פשוט הדחקתי את כל הסיפור.
היא אמרה לי עשרים פעם :״תעצמי את
העיניים, תשתי קוניאק, תקחי פיטון,
ותגידי לא עשיתי
כתבתי לאחותי בתוך ספר מיכת־בים,
שאני חפה מפשע!
אם זה מה שקרה לי, אני אפס! אדם
בלי עמוד־שידרה, חלש. אביבה אמרה
לי שאהוד מסובב לי את המוח, שהוא
בוגד בי. היא סובבה לי את הראש, היא
אמרה לי :״את לא צריכה את אהוד,
תבואי לגור איתנו, אתי ועם אלי, יחד
עם הילדים״.

הלוויית הקורבנות
מה יגיד צבי צפרירי!
אילנדאלה - 4 1 -

מישפט יעדי: מה חושבים השופטים? היכן מברה מישר חדד? מיהם
הנחטקציונוים המצליחים ל ע סו את הבויקאוות ולהיכנס למישפט הסנסציוני?
מדוע משנות כר הנשים במי שפט את תיסרוקותיהן במהרך הדיונים?

ו1אחו 1ח7ן0׳117
ך* תעניינות כזו, כמו שיש לתקן
1שורת במישפט חווה יערי, אינה
זכורה לכתבי בית־המישפט.
כל העיתונים שלחו למישפט כתבים
נוספים, שילקטו כל טיפת צבע,
עסיס ופיקנטריה, שנעלמו מעיניהם

עקיבא הגין, שדן בענייני חברת דנו־ברג.
גיורא חיכה במיזנון בהפסקה, ואז
שתה עם אשתו כוס־קפה.
פקידי בית־המישפט, אנשי פרקליטות
ופקידי־עזר, מנצלים את קירבתם
לבית־המישפט ומתגברים על הברי־

בעצם הוא הרוצח שהצליח להוליך את
כולם שולל. אפשר לומר: בילוי ב־מיסגרת
מיקצועית.
רק פעם אחת היה נדמה כי מישל
מאבד לרגע את קור־רוחו. היה זה
כאשר יצא להפסקה, ופגש במיסדרון

מינית של שוטרות, וכי נפתחה נגדו
חקירה המעכבת את קידומו במישטרח.
חדד ניגש לשפירא, לחץ את ידו
ואמר לו :״עשית לי פירסומת!״ שפירא
הסביר כי לפני שפירסם את הידיעה
התקשר אל דובר־המישטרה וביקש
ממנו להגיב עליה, אבל הדובר אמר כי
הוא מנוע מלהגיב, ועל כן פירסם את
הידיעה.
״יש באמת תלונה נגדי, וקידומי
אומנם מתעכב בגללה, אבל זה בכלל
לא נוגע לעניינים עם שוטרות,״ הסביר
חדד. הוא אמר כי היה לו כביכול קשר
עם אשה נשואה, אחות בבית־החוליס
תל־השומר, ובעלה הוא המכפיש את
שמו בכל מקום, וזוהי גם התלונה
שמתבררת נגדו במישטרה .״פיתאום
התברר לי שכולם קראו את הידיעה,
והסיפור התגלגל והתגלגל, עד שבסוף
זה הגיע גם לאשתי, ולך תסביר שאין
לך אחות!״ אמר מישל בחיוך לכתב.
גוויה בפוסטר

שתי תיסווקות של חווה יערי: לפני המעצר ועכשיו
של הכתבים הרגילים. ידיעות א חרונות
הוסיף על יחזקאל אדירם את
רונית ורדי. חדשות הוסיף על יוסי
ורטר את שאול אבדון, ומעריב
שלח את גבריאל שטרפמן, נוסף
על איה אורנשטיין.
אבל לא רק כתבים נוספים נשלחו,
אלא גם אמצעי־עזר אלקטרוניים. ידי עות
אחרונות שלח לבית־המישפט ביום
הראשון את זאב גלילי, רכז־הכתבים.
הוא ישב באולם כשבידו מב־שיר״קשר,
ובמהלך המישפט שידר בלחש
הוראות למערכת. הגא הודיע
למזכירותיו כי אפשר להעביר לדפוס
הודאה מסויימת שהגישה התובעת
פנינה דבורין באותו רגע לבית־ה־מישפט.
נראה כי גלילי רצה לעדכן את
עיתונו בכל שניה ושניה, כדי שלא
יסתכן בעבירה על־ידי פירסוס ראיות
שטרם הוגשו במישפט.

גם שופט
גסקדגים
^ בל לא רק העיתונאים ממלאים
את האולם. יש גם פרוטקציונרים.
ביום הראשון לדיון נראה בעלה של
השופטת חנה אבנור, כשהוא יושב
על אחד הכיסאות באולם, ומאזין בדריכות
לדיונים. בניגוד לו, ישב בעלה
של הסניגורית, עדנה קפלן, במיזנון
בית־המישפט ולא עלה אף להציץ ב־מישפט
המפורסם. גיורא קפלן הגיע
לבית־המישפט בגלל מישפט אחר, שבו
הוא מתעניין בגלל מיקצועו כסוכן־
ביטוח, ובילה את הבוקר אצל השופט

קאדות הענקיות ששמו השוטרים בכניסה
לאולם. הם מתגנבים למישפט
מפעם לפעם ומקשיבים בזמנם הפנוי.
גם אחד השופטים הביע באוזני וזעו־לם־הזה
את התעניינותו במישפט, והתלונן
שכשופט לא נאה כי יבקר
בדיון ויציץ לאולם של שופט אחר.

את הכתב לענייני מישטרה של עיתון
הארץ, ראובן שפירא. לפני
שבועיים פירסם שפירא בעיתונו כי
הוגשה תלונה נגד חדד על הטרדה

ן* ם התובעת, פנינה דבורין, מעו־
^ ררת עניין רב.
ביום הראשון לדיון הגיעה כשל־ראשה
תיסרוקת חדשה. לאחרונה נהגה
לבוא לבית־המישפט כששערה אסוף
בקליפס פלאסטי, אבל למישפט יערי
הופיעה כששיערה האדמוני מפוזר ב־תיסרוקת
המחמיאה לפניה.
פנינה דבורין היא תובעת ותיקה ומנוסה.
היא גם בעלת כושר־תימרון
והמצאה.
הפעם עשתה תרגיל, שטרם נראה
בבית״המישפט. היא הגדילה את תמונות
הקורבן כמעט לגודל של פוסטר.
בדרך כלל נהוג להגיש לשופטים
את תמונות הקורבן בגודל של חצי

גלויה, בצבעי שחור־לבן, כשהן מתו־ייקות
בתוך תיק מישרדי מקרטון. אבל
הפעם, נוסף על תיק זה, הוגשו לשופטים
התמונות הצבעוניות של
מלה מלבסקי, שמתה מוות נורא.
גרירת הגופה במכונית, למרחק של
10־ 20 מטרים, הותיר את ראשה
מקורקף ואדום מדם. תמונות הצבע של
מחזה־זוועה זה היו מזעזעות, ובוודאי
נחרטו בזיכרון השופטים.
בהפסקה במישפט הופתעו האנשים
לראות את הסניגורית, עדנה קפלן, כשהיא
מוציאה מתיק־הראיות של בית־המישפט
את כיסוי מושב המכונית, ה־מגואל־בדם,
שהוחרם ממכונית הסו־בארו
של אהוד יערי. הסניגורית לא
נרתעה וחיטטה בציפורניה בשרידי הדם
שנותרו בכיסוי.

*י #דידה!

^ ב ל כל האנשים המעניינים
הללו, המשתתפים במישפט, אינם
מעיבים על הכוכבת הראשית, חווה
יערי.
אשה קטנה וחיוורת. צנומה עד כדי
כך שעצמות־הבריח שלה בולטות
משני צירי הצוואר. עורה חיוור וחלק,
נחיריה גדולים וחיוך מוזר אינו מש
מעל פניה.
ציפורניה כסוסות עד השורש.
בדרך כלל היא מגיעה לבית־המישפט
כאשר שיערה אסוף לאחור
בסרט אדום. שערותיה עדיין בלונדיות
מהצבע שבו נהגה לצבען לפני מעצרה.
אבל שורשי השיער כבר חומים, ציבעו
הטיבעי של השיער. אורך הקטעים החומים
מעיד על תקופת־הזמן הארוכה
שבה נמצאת חווה במעצר.
במהלך המישפט חוצצת תמיד שוטרת
בין חווה ובין חברתה לשעבר,
אביבה גרנות. לעיתים יוצאת השוטרת
לכמה דקות, ואז מתכווצת חווה במושבה.
היא חובקת את עצמה חזק
בזרועותיה, כאילו היא מגוננת על
עצמה מהקירבה הבלתי־רצויה.
למי שעקב אחרי המישפט מראשיתו.
נראה בבירור כיצד חווה יערי
מעבירה את תלותה מאדם לאדם. נראה
כי בעבר הרחוק היתה תלויה מאוד ב־
בילוי מיקצועי
ף ין רט־הווידאו, שבו הוקלט העי־
^ מות שבין חווה יערי ואביבה גרנות,
היה כל־כך מרגש, שנראה כי
אפילו אינגמר ברגמן לא היה יכול להיטיב
לתאר התפוררותה של אישיות.
אחרי שיצא הקהל להפסקה. ביום שבו
הוקרן עימות זה, שאל פקד מישל
חדד, הבימאי והמפיק של סרט זה,
מדוע בעצם לא יוקרן הסרט בטלוויזיה
הכללית, תחת סרט יום־שישי הרגיל.
״זכותו של הציבור גם לדעת וגם
לראות ״,אמר גיבור־המישפט.
אבל בטלוויזיה יש סולידריות עם
אהוד יערי, הכתב לעניינים ערביים
ובעלה של הנאשמת.
מישל חדד הוא, ללא ספק, הדמות
הדומינאנטית במישפט עד כה. הוא
משוחח בחביבות רבה עם כולם ומרבה
לחייך ולהתבדח. ביום הראשון לעדותו,
היום שבו הוקרן השיחזור עם חווה
יערי. קבע מישל עם חבר. עורך־דין,
לצאת בערב. היכן בחר החוקר המהולל
לבלות את הערב? בצפיה בסרט להב
משונן. זהו סרט־מתח, שבו נאשם בעל
ברצח אשתו, מזוכה ברין ואז מתברר כי

תיסרוקות התובעת פנינה דבוריו: בפתיחת המישפט והשבוע

שידור
מאחורי המיקרופון
אין תחליף
מאז שמונה דודי מרגלית כראש מערכת
הרדיו בתל־אביב, לא מוצאים עורך ראשי לתוכנית
היומית כל צבעי הרשת.
עידית בן־יאיר, מפיקת התוכנית, משמ׳שת
למעשה כעורכת בפועל של התוכנית. כשעזב
מרגלית את התוכנית הפופולארית של קול-
ישראל הוא הביא את אילנה צור, שתגיש את
התוכנית עם משה טימור. צור נאלצה לעזוב,
ובמקומה ייצטרפו לטימור עמיקם רוטמן
ויובל מסקין שלוש פעמים בשבוע. רק יוסי
גרבר נשאר מגיש יחיד, ויתמיד בכל יום שישי
בשבוע.
הרבה מגישים, אך אפילו לא עורך אחד.

צה״כ נחמן שי, כשזה ביקש לזרז את פגישתו
של נבון עם אנשי התחנה הצבאית ביפו.
נבון, שביקר בתחנה, הביע את תיקוותו
למעורבות עמוקה יותר של התיקשורת בישראל.
נבון ביקש מאנשי גלי צה״ל שיביאו למעורבות
לא רק במקומות המרכזיים, אלא גם במקומות
מרוחקים, כמו ירוחם ודימונה.
כשהציג נחמן שי את השר לפני חיילי התחנה,
הוא אמר שהשר נבון אומנם יטה אוזן לבעיות גלי
צה״ל, אך קשה להאמין שבשליקשיי התקציב של
משרדו יוכל לעזור. נבון ענה שהוא מוכן להטות
אפילו שתי אוזניים, אך לא יוכל להטות יד.

שאלה של כסף
המאבק בקול ישראל, בין עורכי־החדשות

כיצד צמחה החיטה
גלי צה״ל נערכים לפרוייקט חדש. הפעם חג־השבועות.
מישדר החג ייערך בסימן 75 שנה
לתנועה הקיבוצית. יערוך אותו יורם רותם, בן
קיבוץ דגניה א׳ ,המשרת בתחנה הצבאית.
התוכנית המרכזית תהיה שידור מהקלטה
פומבית, החיטה צומחת שוב, שנערכה בדגניה
א׳ לציון 75 שנה לייסוד הקיבוץ.
בתוכנית השתתפו ראש־הממשלה, שימעץ
פרם, מזכיר התק״ס, אהרון ידליו, והאמנים
חווה אלברשטיין, דודו זכאי, בן קיבוץ
דליה, יורם טהר־לב, בן קיבוץ יגור, וברוח
ימים אלה גם זמר קסטות — חיים משה,
שהתקבל בהתלהבות רבה על־ידי הקהל הקיבוצי.
יורם
טהר״לב גילה את הסיבה לכך שהילדים
הראשונים בקיבוצים נולדו בעלי עיניים כחולות
׳ושיער בלונדי :״בגלל זה שלא היה מקום בחדר,
עשו ההורים אהבה על הגורן, אבא ראה קש ואמא
ראתה שמיים״.
ואילו טוביה צפיר חיקה את ראש־הממשלה,
שנכח במקום, כסדרן־עבודה. הוא
הודיע כי החבר יצחק(״היקר״) מודעי יסיים את

את ה מגיש
אני עורכת
בתוכנית בחצי היום ממשיכים הנע!בקים.
השבוע הגיע לקיצו תורו של איתן אלמוג
כמגיש התוכנית. אלמוג, שהוא גם יושב־ראש
אגודת־העיתונאים בירושלים, הסתכסך לאחרונה
עם עורכת התוכנית נילי עמיר.
הרכילות האחרונה בבניין שברחוב הלני
המלכה; אחד הכתבים סיפר לאיתן אלמוג
שעמיר התקשרה לצבי לידר, כתב קול
ישראל בארצות־הברית וסיפרה לו כי אלמוג
עושה בעיות, והיא עוד תעשה אותו לקטן.
אלמוג. בכעסו הרב, פנה לעמיר ואמר לה כי
היא חייבת לו תורה על שנתן לה אפשרות
לעבוד ברדיו, ואת ההזדמנות להיות כתבת
לענייני־בריאות. הוא טען כי הוא זה אשר לימד
אותה עבודת רדיו מהי. והנה עכשיו ״היא
מרימה את הראש״.
גירעון לב־ארי, המנהל החזק של הרדיו.
נקרא לברר את העניין.
אלמוג ביקש יד בעריכה. עמיר אמרה :״לא.
אתה מגיש — אני עורכת ״.אלמוג הודיע :״אם
כך, אז אני מתפטר ״.ולב־ארי, למרבה ההפתעה,
קיבל את התפטרותו.
התוכנית, טוענים אנשי מערכת ירושלים.
מידרדרת מדחי אל דחי. אין מגיש קבוע, כל
יום סותמים חורים, כל מי שרק מתקרב אל
המיקרופון מציעים לו מייד להגיש את בחצי
היום.
שניים וחצי שקל לכל שעת־העבודה על
הטלטכסט, מה שלא מלחיץ את העורכים
במיוחד. הם מודעים היטב לכך, כי עד היום הם
היחידים ברדיו שהצליחו לנצח מנהלים.

סיכוי חביב
בן־קיבוץ טהר־לב
אב א ראה קש, אמא ראתה שמיים
למנהל הרדיו ׳,גדעון לב־ארי, הולך ומחריף.
לב־ארי אינו רוצה במהדורות החדשות המיוחדות,
המשודרות זה 15 שנה, בבוקר ואחר־הצהריים,
מייד אחר החדשות הרגילות, ועיקרן נושאי

חביבו של מנחם בגין, שלום קיטל, הוא
כנראה גם חביבם של אנשים אחרים, כמו מנהל
קול ישראל, גירעון לב־ארי. לקיטל, מגיש
הבוקר הזה, רוב הסיכויים להיבחר כמזכיר
מערכת״החדשות בירושלים.
ה בתחנה
קריינית גושן
במיסגרת מישפחתית
בתחנה הצבאית ביפו מקפידים להתחתן
במיסגרת המישפחה. במשך השנים התחתנו
זוגות רבים מעובדי גלי צוז־ל. שגילו כי אם
אפשר לעבוד ביחד, אז כדאי כבר גם לחיות
ביחד.
הראשונים היו יורם רונן, עורך מוקד.
עבודתו בגיזברות והוא עצמו ימשיך לעבוד
כמטפלת בפעוטון.
את החיטה צומחת שוב הינחו גילה

אלמגור ואילי גורליצקי.

במהלך תוכנית־החג ישולבו פינות שייקראו
הקיבוץ שלי, אותן יגישו אנשים בעלי קשר
לתנועה הקיבוצית, כמו הפסל יחיאל שמי
מקיבוץ כברי, העיתונאי רן אדליסט מעין־
שמר, אלי עמיר, שחיבר את הספר תרנגול
כפרות, ייספר על חינוכו בחברת־הילדים של
מישמר־העמק, והסופרת דבורה עומר תספר
על קיבוצה, מעודחייס.

אוזן, לא יד
״נחמן, אם אתה עסוק, אתה יכול ללכת
לעיסוקיך, ואני אמשיך להיות עם החברה,״ אמר
שר־התינוך והתרבות, יצחק נבון, למפקד גלי

אמנות, חינוך, מדע, רפואה, מישפטים, רווחה,
תחבורה, סיפרות ותפוצות.
שעה שעורכי החדשות טוענים כי המהדורות
המיוחדות הקצרות האלה מספקות להם קצת
יוקרה והרבה נושאי התמחות, טוען לב־ארי
שהמהדורות אינן מיקצועיות דיין והחומר איננו
טוב.
הסיבה האמיתית לתביעת לב־ארי היא, לדעת
העורכים, ההסכם שאותו עשה הרדיו עם הטלוויזיה
החינוכית על הפעלת טלטכסט, שעיקרו
שידור חדשות ענפיות מסוג החדשות המשודרות
במהדורות החדשות המיוחדות.
המוצא עלול להימצא בקופה, כאשר הכסף
יענה על הכל. בתנאי־תשלום הוגנים יהיו עורכי
החדשות מוכנים להתקפל בכל זאת ולעבור
לטלטכסט.
אלא שבינתיים הציע לב־ארי תעריף של

וכל יום, בחצי היום. מתחילות מהדש הצרות.
עורכת התוכנית נילי עמיר ומנהל הרדיו
גירעון לב״ארי אינם מצליחים למצוא אדם
שיסכים להגיש את התוכנית בל ימות השבוע.
וכך. בסבב מדהים, מתחלפים כל יום או יומיים
מגישי בחצי היום.
כי הבי־בי־סי לא נכנע ללחצים של תאצ׳ר,
והמשיך לשדר את שנראה לו כמעניין את
הציבור.

תביעה להפשרה
״לא כדאי לעבוד בשביל משכורת עלובה כזו,״
התבטאו השבוע במיסדרונות בניין הטלוויזיה
ברוממה עובדים שקיבלו את תלוש המשכורת
האחרון.
באפריל של השנה שעברה הובטחה לעיתונאים
תוספת של שישה אחוזים, שהיא תוספת
המשווה את שכר העיתונאים ברשות־השידור
לשכרם של העיתונאים בעיתונות הכתובה.
שישה אחוזים אלו הוקפאו בגלל התוכנית
עתר יפאני
מיפאני

ואשתו רחל. שהיתה עורכת תוכניות והגישה
את התוכנית חץ וקשת. אחריהם באו עדנה,
שהיתה קריינית בתחנה, ודן פיינרו, שהיה
טכנאי. ליאורה גושן. היום קריינית בקול
ישראל נישאה לישראל גולדשטיין.
וישראל דליות, היום עיתונאי בדבר ועורך
מוסיקה בקול ישראל, מצא את בת־זוגו במחלקת
המוסיקה של התחנה. גם שירה גרא.
היא פזית. קריינית בתחנה. התחתנה עם יואב.
טכנאי בגלי צה־ל, ויואב קוטנר, עורך
ומגיש תוכניות מוסיקת התחתן עם גילה.
שהיתה שם קריינית. גם עודד בך עמי, הכתב
המדיני של קול ישראל, מצא את אורנה במחלקת
ההפקות.
הפעם ממשיכים את המסורת יותם יקיר,
עורך חדשות, ואורנה כשר, קריינית.

ירר כן. עורך לא

מפקד גלי־צה״ל שי
אפילו שתי אוזניים
.רק שבינתיים משתדל מנהל חטיבת־החדשות,
יגאל רום, לבלום את המינוי. רום חושש
שמינויו של ק־טל יבשר את קץ המינוי שלו.

בתוככי הרשות
עוכרי בריטניה
חבר מליאת רשות־השידור, עורך-הדין דויד
מנע, חזר לפני ימים אחדים מסיור בן־יומיים
בבי־בי־סי בלונדון. הוא ניפגש עם המזכירה
הכללית של הבי־בי־סי, שאמרה כי הלחצים של
הפוליטיקאים על רשות־השידור הממלכתית הם
דומים. היא סיפרה כי גם באנגליה קיים מישחק־הגומלין,
שאי־אפשר להתעלם ממנו, בין
העיתונות לפוליטיקאים.
במיסגרת הסיור נפגש מנע גם עם מנהל
מחלקת־החדשות הבריטית. זה סיפר כי בזמן
ההפצצה האמריקאית בלוב טענה ראש־הממשלה
מרגרט תאצ׳ר כלפי אנשי הבי־בי־סי כי הם
משדרים רק את הקטעים המראים את הפצצת
ריכוזי־האוכלוסיה, ומתעלמים מההפצצות
שכוונו למיתקנים הצבאיים. מנהל החדשות אמר

שר התעשיה והמיסחד אריאל שרון גילה
השבוע בקיאות רבה בעבודת רדיו, כשהוזמן להופיע ביום־עיון שאירגנה לישכת־המיסחר
ישראל-יפאן.
כשעלה שרון לדוכן הנואמים, מיהרו
אנשי־הרדיו להציב את סכשירי־ההקלטה
על הדוכן והלכו לתפוס מקומות ישיבה
סביב השולחנות.
באמצע ההרצאה על הקשרים הכלכליים
שבין ישראל ליפאן הפסיק לפתע שרון את
דבריו .״אני מבקש להפנות את תשומת-
ליבו של אחד העיתונאים, שהניח את הטייפ
על השולחן. כי הקלטת נגמרה. מאחר ואני
יודע שלעיתונאי זה מאוד חשוב, אמתין עד
שהוא יהפוך צד ״.אמר.
העיתונאים הביטו זה בזה, לבדוק מי מהם
מילא כבר את חלקה הראשון של הקלטת.
רק אז הסתבר לכתב הכלכלי של קול
ישראל בתל אביב. אליעזר פני־גיל, כי
הכוונה היתה אליו.
לקול צחוקם של האורחים והמתנה נוספת
של השר. הפך פני־גיל את הקלטת לצידה
השני. ושרון המשיך בהרצאתו.
הכלכלית, אך עכשיו, בעיקבות התוספות שיינתנו
לשאר הסקטורים במשק, הגישו עובדי־העיתו־נות־הפקה
תביעה בבית־דין איזורי לעבודה לקבלת
התוספת שהובטחה להם בהסכם.
דזטת אנ טלד

בואי אליי, חתולה!
יקיריי המלוטפים, בואו אחבק אתכם לשבוע
החדש. הכל הולך במסלולו הרגיל, והפעם איני יכולה
שלא להתייחס לפניות המרובות ולסימני״השאלה
בעניין של האלימות במיסגרות האוהבות וההדוקות
של המישפחות הממוסדות. הפניות הן ברובן דווקא
מאנשים שלא ציפית מהם, וחשבת ששם זה יהיה
בסדר, הרי הם האנשים ההגיוניים.
מובן שבהרבה מיקרים האלימות היא מילולית,
אבל היא נעשית על״ידי אדם בעל רמת אינסליגנציה
גבוהה, היודע להשתמש היטב בלשונו וחבל שלא
הבינו כל השונאים שביחסים בינו לבינה הלשון כדאי
לה לתקוף באלימות רק חלקים אינטימיים של בני
הזוג. וחזרה לנושא, וללא שמץ של חיוד, מיכתבה של
מי שמגדירה את עצמה ״האומללה בנשות עולם״.

מכת מין
לילי, ב,,הכל הולד״ אני בטוחה שלא התכוונת
לדברים הנוראיים המתרחשים בחדר־המיטות
שלי. די. אני פשוט לא מאמינה שהצלחתי
לחיות עם זה עד עכשיו ואני מרגישה שזה חסר
הערב
מפוייס במקצת וניסה לדבר על ליבה, ושוב שמעתי:
״אנחנו לא יכולים אחד בלי השני. בשביל מה שאנחנו
אוהבים ביחד, אנחנו חייבים לוותר. לעולם לא תמצאי
מיכסה כמוני לסיר שלך:״
הסקרנות ניעורה בי, ומכיוון שהם גם רבו בנוכחותי,
הרשיתי לעצמי להתערב. ואחרי שהיא זרקה אותו מן הבית,
שאלתי למשמעות המישפטים הנ״ל. היא סיפרה שכדי
שתהיה לו הנאה במישגל, היא חייבת לעשות את צרכיה
עליו, ורק אז הוא בא על סיפוקו. והיא טענה שזה אתגר
עבורה, והיא עצמה נהנית מכך.
אנחנו, בהכל הולך, איננו שופטים. שני בני־זוג נהנים,
זהו עניינם הפרטי, ומי אנחנו שנשפוט, הרי כולנו חוטאים
בדברים הקטנים ושמחים שבני זוגנו משתפים פעולה.
בכל זאת, יקירתי, עברה כמעט שנה, ועד עכשיו שתקת.
אולי חשב האיש שאת מתרגלת, ואולי גם קצת התרגלת, עד
שנמאס לך. אבל אם הכל כפי שמשתמע ממיכתבך, כדאי
לפנות לעזרה מיקצועית. את אוהבת אותו, הקדישי לכך את
כל כולך, אם תראי שהוא בכלל מעוניין בעזרה. שימי לך
פרק־זמן פחות או יותר הגיוני, בתיאום עם הרופא, ואם
תבררי לעצמך שאין תקנה — צאי לדרכך.

לגמה־ בקללה
הוא משגל אותי וכשהוא עומד לגמור הוא
מקלל אותי קללות גסות ופוגעות ותוך כדי
קללות גומר. לא מוזר? ככה הוא נורמאלי
לחלוטין.
את מודה שהוא בדרך כלל נורמאלי, אז לא נורא אם הוא
קצת עוזר לעצמו באוננות מילולית. זה בלתי־מזיק, וכנראה
שהוא מרגיש מספיק ביטחון כדי לעשות מבלי לדאוג
שתברחי מחוסר־הבנה. אולי כדאי שתשוחחי איתו על נושא

י תיקווה ולעולם לא ישתנה. כן, נכון, אני אוהבת
ן אותו, ופעם זה היה אחרת.
הוא התחיל כמינהגו כשנתיים לאחר
הנישואין. לא, לא אמתח אותך יותר ואספר לך
את סיפורי, אפילו שקשה לי עם זה. איש
בסביבתי אינו מנחש את הסערות אותן אני
עוברת מדי לילה וזה תיאור מדוייק של הלילה
הראשון במסכת הארוכה עד הלום.
ישבנו רגועים בערב חמים על המירפסת
כשפיתאום אמר כעלי ״בואי אליי, חתולה!״ זו
היתה פעם ראשונה שהשתמש במונח זה
כלפיי. התקרבתי אליו, כשאני חושבת שהוא
זקוק לכמה ליטופים חמים. הוא נשא אותי
בזרועותיו אל המיטה והניח אותי בעדינות
רבה, ואז לקח.חבל וקשר אותי אל ארבע כנפות
המיטה. חשבתי שהוא משחק איתי והנחתי לו.
אחרי שנתיים נישואין ייחסתי זאת לסתם
שובבות.
אחרי שהייתי קשורה, הוא העיף בי מבט
קשה ואמר ״אני הולך להבאיב לך, בובה. אל
תפחדי, זה באב מהנה! לשנינו יהיה טוב.״ הואי
תפש בפיטמותיי בקשיחות וצבט בהן בחוזקה.
התחננתי שיפסיק, והוא בשלו. הפסיק לדבר,
ורק הכאיב לי באיזורים הכי רגישים. הרגשתי
מושפלת וחסרת־אונים, קשורה ללא יכולת
י תנועה. כשכילה את כוחותיו, שיחרר אותי
לפתע והפד אותי על ביטני, תפס בי בפראות
ומעך כל חלק תוך כדי חיכוך, והשמיע קולות
שנשמעו כמו חירחורי־גסיסה.
לפתע נדם הכל. והוא נרדם והתעורר רק
למחרת בבוקר, ללא מילה, כאילו כלום לא קרה.
הוא ממשיך לתפקד כבעל מהוגן ועובד
מסור. זה נמשך כבר כמעט שנה. איך אפשר
לספר סיפור כזה למישפחה? הם ישתבצו.
לגביהם, דבר כזה הוא סוף העולם. זהו. אני לא
נהנית מהמצב, ובעלי אוטם אוזניו לצרכים
שלי.אני אבודה.
יקירתי, צעד זה שעשית, שכתבת אליי, הינו נבון ביותר.
את גיבורה, שלמען אהבתך את מקריבה את עצמך. חבל רק
לבזבז את הגבורה שבך למטרות שאינך עומדת מאחוריהן,
וזה אמור לגבי כל דבר בחיים. הגבורה תהיה לשכנע את
האיש ללכת לקבל עזרה מיקצועית מפסיכולוג. והוא זקוק
לכמה פגישות.
ולך, יקירתי, הייתי רוצה להקדיש כמה מילים. דעי לך,
יקירתי, שבהרבה מיטות קיימים מצבים שייראו לאחרים
חולניים לחלוטין ולבני־הזוג טיבעיים לחלוטין, אבל שם
שני בני־הזוג נהנים מכך.
פעם היו לי מכרים, שני בני־זוג חביבים, אנשי חברה
מעניינים, חיים יחד בהרמוניה רגילה, שום דבר יוצא־דופן.
ואז, בום, נפלה פצצה. הם רבו על נושאים כלכליים וסיפורי
מישפחה ואז, בפליטת־פה תוך כעס גדול, היא אמרה :״איפה
ימצא אחת כמוני שמתאימה לו לכל הטירופים?״
לא הייתי מתייחסת לכך אילמלא הופיע הבעל בשעות

הקללות, שכן כל השאר מתפקד בסדר, או שבשביל חיי-
המין השוטפים וההנאות המשותפות תוותרי ותלמדי לחיות
עם זה.

הפין הע 1ת 1י
אני אוהב את הטיפה המרה, שותה הרבה,
בעיקר בשעות שלאחר העבודה. לעיתים זה
נופל טוב, ולפעמים אני מתנהג כמו שמוק, ואז
אני נורא מצטער ומתכוון לכך מכל הלב. אבל
נדמה לי שהגזמתי בזמן האחרון. היא סלחנית,

בעיקר במיטה, ולאחרונה אני משגל פחות,
והכלי שלי פחות מחודד ואני נרדם באמצע
הפעילות. אני מתוסכל, וכדי לא לחוש מושפל
אני רב איתה.
התשובה ברורה לך ולנו. יש רק מוצא אחד: טיפול
בגמילה. בהצלחה* .
ולכם, יקיריי־מלוטפיי, שיבוא המין ותבוא האהבה
והם יתקפו את כולכם בביתכם וכל שאר ממי
אלימות ייעלמו מחיקכם. ועד מימוש החזון אני והכל
הולך נמצאים בשבילכם באותו המקום.

במדינה
(המשך מעמוד )36
אחראי־מישמרת במערכת המחשב. כל
הנתונים שבידי המוסד מרוכזים בסיפ־ריה
של 30 אלף סרטים מגנטיים. אולם
כדי לקרוא את הנתונים יש צורך
בקובץ נתונים מיוחד המאוכסן על
תקליט: זהו קובץ האינדקס, שבלעדיו
אי־אפשר למיין את מיליארדי הנתונים
המאוכסנים בכל סרט.
מישהו מחק את קובץ האינדקס של
מערכת תשלום הקיצבות לנכים ולאלמנות.
לפי
הנהלים הנהוגים ביחידת המחשב,
נהוג לקחת בכל בוקר את סירטי
הנתונים שהאינדקס שלהם נמחק
ולהשתמש בהם במה שנקרא בעגת-
המחשבים ״סקראץ כלומר, סרטים
שיש למחקם ולהקליט עליהם
נתונים חדשים.
אילו לא שם לב אחראי־המישמרת
כי האינדקס של הקובץ החיוני נמחק,
היו עובדי״המחשב מוחקים במשך היום
את כל הסרט. במיקרה כזה לא היה
באפשרותו של המוסד לביטוח לאומי
לשלם את קיצבות הזיקנה והשאירים,
דבר שהיה גורם לאנדרלמוסיה
בכל המערכת העדינה של תשלום
לזכאים. שיחזור הנתונים, אם בכלל
היה אפשרי, היה נמשך חודשים ארוכים,
אם לא שנים.
אפשרויות פליליות. האפשרות
של חדירה למערכת־המחשב, המוגנת
בתיכנות־הגנה, אינה קלה. קודם כל,
אפילו רק כדי לקרוא נתונים, זקוק
המשתמש למערכת של קודים סודיים.
לכל מי שמורשה לקרוא נתונים מן
המחשב יש קוד סודי, וכל שימוש סודי
כזה נרשם במחשב.
שנית, כדי למחוק נתונים, זקוק
העבריין לגישה אל אחד המסופים,
המחובר למערכת־התוכנה של המחשב.
מערכת זו היא פנימית יותר, ורק דרכה
אפשר לשנות ולמחוק נתונים.
לכן נפל החשד על אחד העוברים.
המחשב נמצא במרתף, המוגן היטב
בקירות בטון ודלתות־פלדה משוריינות.
כדי לחדור פיסית למיתקן צריך
כל עובד להשתמש בכרטיס מגנטי
אישי, הדומה לכרטיס אשראי או כרטיס
בנק אוטומטי, אך בלי המיספר
הסודי. בגלל מיבנה התוכנה, המחולק
לשני מדורים נפרדים, אפשר היה
למחוק את התקליטון רק מאחד
המסופים הסמוכים למחשב עצמו, ולא
מאחד הסניפים.
מי שממונה על המחשב בהמוסד
לביטוח לאומי הוא המישנה למנכ״ל,
יגאל בן־שלום. אנשיו של בו״שלום,
יחד עם חוקרי המישטרה, בודקים את
האפשרות שמחיקת הנתונים בקובץ
זיקנה ושאירים היתה רק הסוואה
לגניבה של נתונים רגישים יותר:
למשל, נתוני המשרתים במילואים. מי
שישים את ידו על קובץ המשרתים
במילואים למשל, יוכל לדעת באילו
יחידות נעשו המילואים, כמה זמן ומי
שירת בהן, היכן הוא גר ומה מצבו 0 האישי והמישפחתי.
אפשרות פלילית אחרת: מישהו
חדר למחשב כדי לשתול בו מידע
שיגרום לו לקבל קיצבות שמנות מן
המדינה ולהתעשר על חשבונה.
נתונים בכספת. מה שלא ידע
המחבל־במחשב הוא שיגאל בן״שלום,
מתכנת־מחשבים בן ,39 נקט באמצעי
זהירות בדיוק למיקרה כזה. כל קובצי״
הנתונים מועתקים ומאוכסנים אישית
בידי בן־שלום בכספת באחד הבנקים.
חוץ מזה, יש מערכת לתשלומים
לשעת־חרום, המאוכסנת על סרטים
מגנטיים שבן־שלום מסתיר במקום
סודי. ועוד: יש הוראת־קבע לבנקים,
שאם תשתתק מערכת״המחשב מסיבה
כלשהי, ישלמו הבנקים, לכל מי שקיבל
קיצבות בחודש הקודם, מיפרעה
בגובה הקיצבה הקודמת.
הנהלת המוסד לביטוח לאומי
בודקת עתה רכישת מערכות של זיהוי
עובדים באמצעות טביעות־אצבעות.
מערכות אלה מזהות את העובד אחרי
שהוא מניח את ידו על מכונה הקוראת
את טביעות־אצבעותיו. רק אז יכול
העובד לגשת אל מערכת־המחשב.

דרכי־אדם
להתחיל מבראשית
כשיצא גנם של המוסיקאים
מהארץ, הוא היה נגן־פדפ.
היום, אחרי שחזר, הוא צייר
הנוסעים היוצאים בנמל״התעופה
של ניו־יורק חשבו לרגע שלפניהם
חתול־בית ג׳ינג׳י רגיל. רק במבט
מקרוב הבחינו במשהו מוזר. החתול
היה גדול בהרבה מבני־מינו. כי מרמ־לייד
הוא צאצא של חתולי־ביצות
פראיים מערבות מישיגן.
החתול שחמק מכלובו טייל לו
בנחת בין המיזוודות. אך בכל פעם
שהתקרב אליו בעליו, הישראלי דויד
בוסקוביץ׳ ,הוא זינק בזריזות ונמלט.
דויד וחברו, שליווה אותו למטוס, הזיעו
הרבה עד שלכדו אותו והחזירוהו
לכלוב, לחברתו של בן־מינד בר, אף
הוא ג׳ינג׳י.
לא רק מימדיהם של שני החתולים
שונים מרגיל. מרחוק קשה להבחין
בכך, אך עובדה שהיא שבכל אחת
מרגליהם יש יותר אצבעות מהרגיל
— לבר יש שש אצבעות ולמרמלייד
שבע — הסימן המובהק של גיזעם.

אסתטיקה של התפוררות.
החתולים הם אחד מנושאי ציוריו של
דויד, אך לא רק הם. מאז שחזר לארץ,
לפני שנתיים, הוא השלים 15 ציורים
חדשים, כולם בסגנון פיגוראטיבי.
מארצות־הברית הוא הביא.עימו —
מלבד חתוליו — 25 מעבודותיו
הטובות ביותר, בעיקר ציורים של נוף
אורבאני: קירות שהטיח מתקלף
מעליהם, מיתקני־אינסטלציה עתיקים
ורקובים על גגות ניו־יורקיים,
מדרגות־חירום אופייניות מברזל.
״עניין אותי מאוד תהליך ההתפוררות,
מה שאני מכנה האסתטיקה
של ההתפוררות. גם בנוף וגם בפנים,
אצל האנשים ״.הוא מסביר.
הוא לא הצטרף לשום התגודדות
של אמנים פלאסטיים בארץ. וגם אינו
מתכוון לעשות כך בעתיד. בכך הוא
מצליח לשמור על סיגנונו האינדי־ווידואלי
.״אבל הפיד־בק שאני מקבל
כאן מאנשים חשוב לי ומשפיע עליי,
אפילו יותר משמשפיע עליי הנוף של
תל־אביב״.
סיגנון אינדווידואלי, על־פי בוסקו־ביץ׳
,הוא ציור בעיקבות ההתרשמות
הפנימית, מהדימיון. לכן, אף שציוריו
הם פיגוראטיביים, אין הוא נזקק
למודלים.
מנורת־נפט חשמלית. לא תמיד
ידע דויד בן ה־ 32 כי הוא עתיד
להיות צייר. בנעוריו ניגן בפסנתר, ו־אחר־כך
היה איש הגיטרה־בס של לה־קת־הפופ
מנורת־הנפט החשמלית.
את אהבתו למוסיקה ינק מבית
הוריו. אביו המנוח, אלכסנדר אוריה
בוסקוביץ׳ ,היה מלחין ידוע, חברו של
מרטין בובר ואוהד תנועת ברית־שלום,
וגם ממקימי בית־הספר תלמה
ילין, יחד עם המלחין עדן פרטוש. אמו,
מרים, היא עד היום מורה הנערצת על
תלמידיה בפקולטה׳ של אוניברסיטת
תל־אביב.
אחרי שסיים את שירותו הצבאי,
בלהקת־פיקוד־דרום, יצא דויד ללמוד
ציור בארצות־הברית, באקדמי אוף
פיין אר ט ס של פנסילבניה, ופילוסופיה
של האמנות באוניברסיטה שם.
בתשע שנותיו באמריקה זכה
בארבעה פרסים, ביניהם הפרס
היוקרתי של מושל פנסילבניה, והציג
בתשע תערוכות בכל רחבי היבשת.
מאז שובו ארצה טרם מכר
מעבודותיו. מבחינה זאת הוא מרגיש
כאילו עליו להתחיל את הקריירה
מבראשית. השבוע, כאשר תיפתח
תערוכתו בגלריה שרה קישון בתל-
אביב, הוא מקווה לצאת מאלמוניותו
גם בקריית־האמנות הישראלית.
העולם הזה 2545

קולנוע

נשמה תו ססת
בנעלי־עופות
אנשים מאדונה פרימדונה
כשהעיתונות כועסת —
ההכגסות בקומה נדלות
זה יהיה סרט חדש שייצא לאור עם כפית־של־זהב
בפה. בתפקידים הראשיים, הזוג הכי ״אין״
בהוליווד: מאדונה ושון פן. חברת ההפקה:
הנדמייד(באנגלית: עבודת״יד) שמאחוריה עומד
החיפושית לשעבר ג׳ורג׳ האריסון, אשר הפיק׳
כבר סרטים רבים, ביניהם סירטיהם של חבורת
מונטי פייטון. הריסון גם מכין את מוסיקת־הרקע,
שאותה כמובן יבצע וישיר בעצמו.
חברת וורנר, שתפיץ את הסרט באירופה, כבר
תופרת לעצמה כיס רחב, שיתחיל לתפוח בעזרת
הוצאת התקליט, יחד עם הפצת הסרט בסתיו
הקרוב.
מכות לעיתונאים. אם הנתונים האלה
אינם מספיקים. סייע שון פן בהפקה, כשהפליא
מכותיו בכמה עיתונאים וצלמים, שניסו לסקר
את רעייתו בשעות שאחרי־העבודה, ללא רשות
הבעל.
כשהעיתונות כועסת, ההכנסות בקופה עולות
— זו כידוע מישוואה ישנה.
שם הסרט החדש: הפתעה בשאנחאי.

מאפסי (תמוז, תל־אביב, ארצות־הברית)
-בשנות השלושים הירבו
האמריקאים לעסוק בקומדיות על
רוחות״רפאים למיניהן, קומדיות
קלילות ולעיתים מתוחכמות מאוד. בשנות השמונים יש נטיה
לשוב ולעסוק באותם הנושאים, אלא שקולנועני ימינו לובשים
כנראה נעלי־עופרת, ושחקניהם הם מגושמים יותר
ממתגוששים יפאניים.
זה סיפור על מזכירה מרובעת של בישוף מפוזר, הנשואה
לעובד ספריה עירונית, אשר מארחת בתוך גופה את הנשמה
התוססת והבלתי״מרוסנת של שחקנית־קולנוע משנות
העשרים. השחקנית, שמתה בתאונת־דרכים בדיוק כאשר
עמדה להפון לכוכבת, התגוררה בעבר בדירה ששכרו
המזכירה ובעלה. הסיפור הזה על בעל הנשוי בעצם לשתי
נשים, שהן אחת, מציע אפשרויות אין סוף, שאותן אפשר לנצל
לכל הכיוונים -החל מן הדואליזם של הטבע האנושי וכלה
בסאטירה חברתית על מוסר וצביעות. דברים כאלה אכן נעשו
פעם, בסרטים כמו טופר, לדוגמה. אפשר היה להסתפק אפילו
בקומדיה רומאנטית מלבבת וחביבה, כמו השמיים יכולים
לחכות, אבל שום דבר כזה לא קורה כאן.
ראשית, משום שהתסריט של פאטרישיה רזניק הוא חסר־דמיון
וממציא רק מצבים שקופים וצפויים מראש, שנית משום
שהבימאי פול אהרון אינו מביא ולוא שביב של תושיה
קולנועית כדי להתגבר על בעיות בלתי״נמנעות. כך, למשל,

גלן קלה ומנדי פטנקין: שלומיאליות מ סו ר בל ת
המעברים של הדמות הראשית מישותה של מזכירה מרובעת
לישות של כוכבנית קונדסית עשויים בשלומיאליות מסורבלת
ביותר. לבסוף, לא גלן קלוז, כאשה החצויה, ולא מנדי פטנקין,
כבעלה, מתאימים באיזושהי מידה לתפקידים שלהם. אשר
לקלוז, היא חסרה גם את אותה מידת־זוהר, הדרושה לה מאוד
כאשר היא צריכה להוביל את החצי השובב שלה מחדש
לבימות הצילומים של הוליווד.
תדריך חובה לראות:

תל״אביב: הטנגו האחרון בפאריס,
שיגעון של לילה, ראן, זיכרונות מאפריקה.
ירושלים: זיכרונות מאפריקה.
חיפה: מסע עסקים של אבא.
1 חתיך, חתיך (הוד, תל־אביב, בפירסום ארצות־הברית)
המוקדם לסרט זה נאמר כאילו
אחת הכוונות של הבימאי פיטר
מארקל היתה להעניק תמונה ריאליסטית ביותר של מישחק
הוקי״הקרח, הנחשב הספורט הקבוצתי האלים ביותר. מה
שנשאר מן הכוונות הללו בסרט זו מנה הגונה של אלימות, כמה
טיפטופים של יחסי״מין -ותו לא.
גיבור הסרט הוא צעיר בשם יאנגבלאד, בן כפר אמריקאי
הרוצה בכל מחיר להפוך לשחקן־הוקי מיקצועי. בתמיכת
אחיו, שניסה לפניו ונכשל, הוא יוצא צפונה, לקנדה, שם ההוקי
הוא ספורט לאומי, כדי להשתתף בקבוצה של חובבים,
שמתוכה בוחרים אחר כך את המיקצוענים. הצעיר הוא זריז
מאוד על הקרח, מוכשר מאוד בהבקעת שערים, אבל אינו
קשוח די הצורך -חיסרון מכריע בספורט שבו אגרופים
ומהלומות עוזרים לעיתים יותר מכישרון ודיוק. יאנגבלאד
כמעט מתייאש ופורש, אבל בסופו של דבר לומד בקורס מזורז,
נוסח רוקי, איך להשתמש באגרופים -ואז אין כבר איש
שיוכל לעמוד בפני הצלחתו.
מיבנה העלילה כפוף לחוקים השדופים ביותר של הקולנוע
ההוליוודי -אין אפילו הפתעה אחת לרפואה, וכל מי שראה
חמישה סרטים בחייו ודאי יוכל לנחש כל מה שעשוי לקרות
בסרט כזה, החל מנוכחותה של בעלת־בית מיוחמת המגישה

תל־אביב:

ראן (דיזנגוף ,3יפאן) :אקירה
קורוסאווה מספר את המלך ליר. שקספיריות
יפאנית קולנועית מדהימה, עם כמה רבדים

מאדונה פן

חיפה:

מסע עסקים של אכא

(קרן־אור המחודש, יוגוסלוויה) :עונג בלתי־רגיל
למראה החלום הסוציאליסטי הנגוז, דרך
עיניו של ילד סהרורי, שהוא מפוכח יותר מן
הבוגרים שבסביבתו.
העולם הזה 2545

אד ל או טר ורוב לאו: ישבן פוטוגני
שירות מיני, ועד לסיפור״האהבה שבין הגיבור הצעיר לבתו
של המאמן הקשוח. למעשה, כל מה שהסרט טורח לעשות הוא
לערוך פולחן צילומי למעלותיו הפיסיות של השחקן רוב לאו,
המופיע בתפקיד הראשי, והמוצג בכל מיני דרגות שונות של
עירטול, כאשר ישבנו הפוטוגני תופס מקום נכבד בסרט. בתור
שירת״הלל לישבן, הסרט לא רע. יותר מזה אין לו מה להציע.

המין הזזלסו —
המין הג ס

מכות לעיתונאים
אסתטיים תרומת דמיונו של הכימאי. קשה, אבל
כדאי.
* * שיגעון של לילה (גת,
ארצות־הבריתו — אין כמו מרטין סקורסזה
לתאר את הטירוף הניו־יורקי ואת הבהמיות
האורבנית. בורג, מרובע קטן וחסר חשיבות
חברתית עובר לשכונה אחרת ומועד לתוך לוע
הדרקון. גם אם יתעורר מן הסיוט וימצא את עצמו
מול המחשב בביטחון יחסי, לא יהיו חייו עוד מה
שהיו, כי הדרקוניות העירונית הניו־יורקית היא
מדבקת. חוץ מזה, הרבה הומור שחור, הרבה
טירוף, הרבה אסתטיקה.
זיכרונות מאפריקה (שחף,
ארצות־הברית, מוצג גם בבנייני האומה
בירושלים) :דרך סיפור חייה של הסופרת קארן
בליכסן מעביר סידני פולאק את המסר הרומאנטי
שלו — אין אהבה שלמה, אין בעלות שלמה, לא
על איש ולא על ארץ. חוץ מזה, החיות כולן
נהדרות, כולל השחקנים, במיוחד מריל סטריפ.

קאמורה (אורלי, תל־אביב, איטליה)
-יש משהו מסוכן ומטריד בסר טים
המטיפים לאזרחים שיקחו את
החוק לידיים ויחסלו את הפשע בלי
שום עזרה של מישפט צדק. אומנם, לינה ורטמילר מציירת
בסרט זה תמונה המצדיקה מעשה מן הסוג הזה, במידה שניתן
בכלל לדבר על הצדקה אפשרית, אולם ברגע שמוכנים לקבל
חריג אחד, לסמוך על האדם הפרטי שיחליט, על דעת עצמו,
מי אשם ומי לא, האנארכיה קרובה מאוד.
ורטמילר מציירת בסירטה תמונה של נאפולי כממלכה של
עולם הפשע (קאמורה, זו המאפיה המקומית) ,המשחית כל
חלקה טובה. הקש השובר את סבלנותו של הגמל הכנוע,
כלומר של האוכלוסיה, בא כאשר שליחיהם של סוחרי הסמים
מדיחים ילדים רכים לשימוש באבקת־המוות. אז מתרחשת
תופעה מיסתורית: כל מיני כרישים כיבדי״מישקל מוצאים
את מותם בנסיבות בלתי״מוסברות, כאשר החשד, לפחות
בשלבים המוקדמים, הוא כי נפלו קורבן לתחרות בין כנופיות
שונות. אבל עד מהרה מסתבר שהפרשה מסובכת הרבה יותר,
ואין הוכחות כי אכן מאבקי״כוח הם אלה המסתתרים מאחורי
מגיפת־החיסולים.
ורטמילר, שלא נחשדה מעולם בעידון יתר (לראיה: שבע
יפהפיות) מפליאה כאן בגסות שבה היא מציגה את דמויותיה
ובראוותנות הרבה של הניוון החברתי שאותו היא אמורה

אנגילה מולינה: ההמוניות מנצחת
לכאורה להוקיע. למען האמת, נדמה כי האפקטים הבוטים,
הצווחות הרמות והבלתי״מרוסנות, הצגות של סטיות מיניות
ואחרות מעסיקים אותה עד כדי כך, שהיא שוכחת לעיתים
קרובות מהו הנושא, ומניחה לעצמה להפליג בכל כיוון בו
נושבת הרוח. ומי שירצה להבין בסוף הסרט אם היא מתריעה
נגד הדקאדנס שהוא תוצאה של חופש אישי נרחב, או שמא
היא מטיפה לטובת החופש הזה, עשוי למצוא את עצמו בבעיה.

י מהפכת הדוגמניות .

9 1 0 1 7

^ 0 * 1 0 :1 # 0היה

2545

(המשך מעמוד )31
נגד ולהתייצב אל מול המארגנות. ולהוכיח
להן כי כוונותיהם רציניות.
כך נערכה לה הפגנת הדוגמנים
הראשונה אחרי אלפיים שנה. הם עמדו
על הדשא בחצר הקפה, שהמה סועדים.
אשר נהנו הנאה גלויה מיופיים של
המפגינים — ובעיקר המפגינות.

ף* תוך בית־הקפה התאספו מאר־
** גנות תצוגות האופנה, כשהן זועמות
ונרגשות, וניסו להקשיב בהמולה
הרבה שמסביב להסבריו המישפטיים
של עורך־הדין עדי עזר, אשר נשכר
על־ידן לייצגו במאבק נגד העמותה.
״לא ניתן לאף אחד לכוון לנו אקדח
לראש!״ ״זו לא גילדה מימי־הביניים!״
קריאות אלה היו שזורות בדבריו של
הפרקליט, כשלקוחותיו מהנהנות
במרץ בראשיהן.
הוא הוסיף ואמר, כי אם מאבק
העמותה נעשה בתום־לב; אזי תהיה
הידברות. אם לא :״נצא למאבק!״
קארין דונסקי קראה בהתרגשות כי
תלמידות שלה באות ויורקות לבאר
שממנה שתו .״מי יפעיל אותן בחורף.

מאוזן:
.1החסרון בנעל מאחור ()3
.3ממרומי הפופוקאטאפאטל
יביע גם חשק לבעוט בכוכבים

.9נעמת תעצור בעדה מכרות
ברית (׳)4
.10 מקבל שכרו בנכסים ()4
.13 משתיקים את הקריינים ()3

פתרון תשס ופן
2543

.14 ניתן מט למחקרי דעת־הקהל
בדרך ציורית ()6
.15 בשבעים מקרים נרתע, בגלל
המום הידוע ()4,4
. 17 מאלף התאום בין כל־כך
הרבה עשרות (.)4
. 18 יבטיח מקום טוב למעלה ()4
.20 באספקלריה צרפתית רואים
שיש כאן הגזמה ()5,3
.22 .בקשה מארם למטות אהרון

.24 טם־טובד 1גד ספריית־הפועלים.
למשל ()3
.25 בקיבוץ יצאו בחג לעדור
ולקצור ()4
.26 יתוודע אל החומר ()4
.28 יודע דבר ()4,3
.29 העני מאחורי הדלת לא בקש

מאונך:
.2המשקל עם העצם ()3
.4מפקד במישרה חלקית ()4

.5קרא ליזה או ליסה, בין כה וכה
זה פשע ()8
.6בתנועת־חוטם עושים הון ()6
.7ישתכן בסביבות חיפה ()4
.8דקמרון מוסיף שמחה וידע

.9בן־אדם נתלה באילן גדול
באמנות ()7
. 11 כה אמר זרטוסטרה — אתה
אחרי! ()2
. 12 עוף השמים יוליך את הקול
— כאן ישרת הרמז ()5,4
. 16 רק יצא מן הקליפה וכבר
עבר ואיננו ()3.5
. 19 הוראה קולינרית למלכות?

.21 מוציאים את השרצים מן
הארץ אל הים הבלטי ()5
.22 עוצרים בסמיכות ()4
.23 שתול בטעמוף ()2
.24 ירד מתוכו ואף עלה ()3
.27 יש מרפא לתאווה ()3

-- -אביניל ינאי -

מודעות בטלפיו

לכל העתונים
^ בכרטיסי אשראי במחירי המערכתי
£8 $ 011 (8א 01

^ יע1ר1ז 0־ט

* 1א10ז * א 1£8א1
15** 11170

שרות ת.ד. ללא תשלום ־ חני ה חופ שית במלזום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סרו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־ 03
במדינה פשעים
על מחשבים וגנבים
מי שחדר למערכת
המחשב של המוסד
לגיטרה לאומי לא ידע
כי מגהל המערכת נקט
באמצעי זהירות, כבחינת:
במחשבה תחילה
המישטרה מינתה שני חוקרים כדי
לבדוק את מעשה־החבלה שנעשה
במחשב של המוסד לביטוח לאומי.
החוקרים, פקד אריה בר־חן ומפקח
צלאח שמש, עלו על נתיב חקירה
רציני ביותר. מה שהודלף לעיתונות
היה שהמניע לחבלה היה סיכסוך־
עבודה רגיל בין עובדי יחידת־המחשב
להנהלה. בדיקה מקרוב של העובדות
מעלה את האפשרות שאולי היה כאן
מניע נוסף.
במערכות המחשב של המוסד
לביטוח לאומי מרוכזים קובצי־מידע
חיוניים ומקיפים ביותר, כמו קובץ של
מקבלי תמיכות וגימלאות, קובץ של

מישנה למנכ״ל בן־שלום וסרט המחשב המחוק
מי משרת בצה״ל ומי מקבל מפרעה
אם לא אנחנו?״ דונסקי הוסיפה כי ״כך
לא יהיו תצוגות, והן ממש טיפשות.
כולנו בעד עמותה ואירגון, אך לא ניתן
לאיים עלינו ולכרות את הענף אשר
עליו כולנו יושבים!״
אנאבל טמיר סיפרה כי ״ירון פינק
ממש איים על הדוגמניות. הוא הבטיח
להן הרים וגבעות, ופיתה אותן
להצטרף.
״הדוגמנים שכחו שהם אינם מנקי־רחובות
ואף לא רופאים ״,המשיכה
אנאבל .״אף אחד לא צריך אותם. אני
יכולה ללכת לחוף־הים ולאסוף 20
כמוהן, ואפילו טובות מהן!״
חלק ממשתתפי.ההפגנה הגיעו גם
הם לסביבות שולחן המארגנות,
והתפתח ויכוח סוער. כולם הודו כי
מאבקם אינו מכוון ישירות כנגד
המארגנות, ואף הביאו ורדים אדומים
וחילקו לכל הנמצא, תוך חיוכים
מרגיעים לכל עבר.
לפנות ערב נרגעו מעט הרוחות.
כולם התנשקו עם כולם, מתוך הרגל.
חלק מהדוגמנים הצטרפו לשולחנות,
כשהאווירה הטובה משרה על כולם רוח
של פיוס, וחלקם הנותר הלכו הביתה,
לסעוד את סעודת־השבת. כמו כולם.

כל אזרחי המדינה, הכולל פרטים
אישיים אינטימיים ביותר כמו נישואין,
גירושין, אישפוזים ומחלות, ועוד.
הקובץ החשוב והרגיש מכולם: רשימת
המשרתים במילואים, הכולל שמות,
כתובות פרטיות, מיספרי דואר־צבאי
וזמן השרות.
שני סיוטים. לאנשים העוסקים
במערכות מחשבים של מוסדות גדולים
יש שני סוגים של סיוטים: האחד,
שמישהו יחדור למחשב, ישנה או יגנוב
נתונים. הסיוט השני הוא שמישהו
יחדור למחשב וימחק נתונים ותוכנה
שאין להם תחליף. מה שכמעט אירע
בהמוסד לביקוח לאומי הוא התגשמות
הסיוט השני.
במרכז המחשבים של המוסד פועלת
מערכת מרכזית, המורכבת משני מחשבים
מסוג יבם 30ו־ .33 המערכת קשורה
ב־ 600 מסופים, הנמצאים בסניפי
המוסד בכל רחבי הארץ. רוב המסופים
קשורים למחשב בקשר נל״ן(נקודה
לנקודה) שאינו מאפשר חדירה, אולם
ישנו מיספר קטן של מסופים הקשורים
למערכת המרכזית דרך קו חיוג רגיל.
החבלה נתגלתה על־ידי אריה סיגל,
(המשך בעמוד )38
העולם הזה 2545

בתקופת השיחרור הקצרה. הן רקדו וקיפצו?ת
הסבל לאורך המחזה כולו. בצורה דומה לזו שבה
רקדו וקיפצו את האושר. הן היו יפות ומטופחות
בפריחתן ממש כמו בנפילתן. הן חגו במעגלים
נמרצים בחברת בני־האדם שנואי־נפשן, ממש
באותו חן ובאותו מרץ בהם חגו בשמחותיהן
ובעיצבונותיהן הפרטיים. והן טרחו ובנו פירא־מדות
של חוף־ים באותה מיומנות וחיוניות בהן
הקימו את המבנים הספורטיביים שסימלו את
משא הסבצהכבד שאותו נשאו במצוות השליטים
החזירים.
גם הקשר בין התפאורה לבין ההתרחשות
הבימתית בעייתי כאן. כשיש חיות ויש בני־אדם
ליצנים יש גם הגיון בזירת קירקס. אבל מה
הצורך בזירה כזאת כשהיא לא מתפקדת כאלמנט
קירקסי — אף לא ברמז. דוגמה לכך גם גדרות־התיל
המאיימות, המתגלות במערכה השניה. אלה
מקרינות אומנם את הסגירות והאיום המוכתבים
על־ידי העלילה, אלא שאינן מתפקדות כגדרות
לגבי הדמויות היוצאות ובאות דרכן ממש כשם
שיצאו ובאו בהעדרן.
אשר לדמויות נראתה מגמת העיצוב ברורה.
התרנגולות נראו והתנהגו כתרנגולות, החמור
כחמור, החזירים בחזירים, ואפילו הפרות עוצבו
כפרות. רק עיצובם של בני־האדם העמיד סימני
שאלה. למה דווקא ליצנים ולמה דווקא על
גלגיליות? אם אין לכך משמעות שמעבר
לציבעוניות החוגגת, אז מדוע דווקא בסאטירה
שבה אמור המתבונן לרדת לעומקם של דברים
ולפענח את משמעותם? ואם אין הוא נדרש
בהצגה זו לפענח את הדברים ולרדת לעומקם —
אז למה דווקא אורוול?
אבל לא בכבודו של אורוול אנו רנים. אילו
הצליחו העושים במלאכה לקחת מתוך הסאטירה
האורוולית מה שלקחו, לשנות מה ששינו,
להעדיף מה שהעדיפו, ולהעמיד מכל אלה מחזמר
עשיר ומרתק — ניתן היה לברך על מלאכתם.
אלא שלא כך הם פני הדברים. למרות העושר
החזותי הבולט, התילבושות המקסימות של רות
דר והתנועה הנמרצת המתנהלת על הבימה,
מתמשכת ההתרחשות עד לעייפה. יותר
משעתיים של עשיות, שבחלקן חוזרות על עצמן
שוב ושוב. וכל זה במהלך עלילה פשוטה שכיוונה
ברור למתבונן כבר ברגעים הראשונים.
עלילה שההתפתחות האיטית והמתמשכת
שלה נקטעת מדי פעם על־ירי ״מיספרים״
מוסיקליים שרובם בינוניים וחיוורים. בין
הקטעים הטובים יותר בלט קטע הסולו של
הסוסה היפה חגית בן־עמי ובין השחקנים היטיבו
לעשות רזיה ישראלי שעיצבה את דמות העז.
דרור טפליצקי החמור ואורלי זילברשץ־בנאי
בתפקיד התרנגולת.
בסך הכל מחזמר חיוור ומייגע על חוות חיות
יפות ונעימות, כמה חזירים שתלטנים וכמה
ליצנים ציבעוניים. אבל למה דווקא אורוול?

עדנה אלוני

בשוק הספרים הישנים
גלריה גורדון התל־אביבית הציעה השבוע
למכירה את עיזבונו של ד״ר קארל שווארץ
המנוח (1885־ ,)1962 אספן והיסטוריון של אמנות
ומי שהיה מנהל המוסיאון היהודי של ברלין
ומאוחר יותר מנהל מוסיאון תל־אביב.
העיזבון כלל כמה מאות דפים גראפיים
(תחריטים, הדפסי־אבן, חיתוכי־עץ ורישומים) וכן
ספרים בעברית, בגרמנית ובלשונות אחרות.
בעיקר בלטו הספרים על ידידו של ד״ר שווארץ,
הצייר הגרמני הנודע לוויס קורינת. חוקר
האמנות היהודי היה זה שהוציא לאור את הקטלוג
המקיף הראשון של יצירתו הגראפית של קורינת
(ברלין )1917 ,והאמן גמל לו — בין השאר — גם
בכר שחתם על הרפרודוקציות מיצירותיו
המופיעות בספריו, בנוסף על חתימה על כל
הדפים המקוריים, כמובן. ד״ר שווארץ מצירו אסף
בשקדנות את כל תחריטי קורינת, בהם גם
נדירים ביותר, וערך רישום מדוייק של המצאי.
מן הספרים הנדירים שבמכירה: כתבים
מקובצים של לוויס קורינת, ברלין ( 1920 מחיר
הערכה 2,500 — 2,000 :דולר) ,אגדות
וסיפורים מן המזרח מאת המשורר הגרמני
הרומאנטי פרידריר ריקרט, בלוויית איוריו
המקוריים של קורינת(הערכה1,600 — 1,200 :
דולר) ,היצירה הגראפית של מקס ליברמן,
קטלוג מקיף מאת גוסטאב שיפלר, ברלין 1907 ,
(הערכה 700 :־ 900 דולר) ,מקס ליברמן —
מחברת רישומים הולנדית, ברלין 1911
(הערכה 600 — 400 :דולר) ,וכן ספר על
אדוארד מאנה: חייו ויצירתו מאת תיאודור
דירא, בלויית 3תחריטים מקוריים(הערכה 400 :

— 600 דולר).

המכירה בגורדון עוררה עניין רב. בין שאר
הרוכשים מחו״ל: המוסיאון הבריטי. המוסיאון
היהודי בברלין, וכן מוכר הספרים והביביליוגראף
היהודי הנודע מאמסטרדאם, אברהם הורודיש,
אחד המומחים הגדולים בעולם לספרים
אנטיקוואריים, אשר על אף גילו המופלג בא
בעצמו לארץ להשתתף במכירה. בסופו של דבר
נמכרו ספרים ויצירות אמנות בשווי של כ־
59,000 דולר. רישום עיפרון של ליברמן נמכר
ב־ 2200 שקל, ואילו הספר מק ס ליברמן בביתו
— ב־ 1900 שקל 18 .תגי־ספרים (אקס ליבריס)
של האמן יוסף בודקו השיגו 900 שקל וספר
עיונים בלשניים עבריים משנת 950 — 1682
שקל.
במכירת ספרים אנטיקוואריים בבית המכירות

תיקונים צפופים של הרומאן אשה בלתי־אפשרית
מאת גרייהם גרין מוצע למכירה
בהערכה של 3,000 — 2,500 לי״ש, ואילו
יריעות הגהה עמוסות תיקונים של סיפרו של
נורמן מיילר (מחבר הערומים והמתים)
שליחויות אכזיסטנציאליות מוצעות למכירה
בהערכה של 1,200 — 800 לי״ש.
מכירות הנערכות בימים אלה כוללות גם
מיכתבים שמעולם לא פורסמו, כגון מיכתב מאת
הסופר צ׳ארלס דיקנס לשחקן האנגלי ג״פ הארלי
מן ה־ 30 באפריל ( 1844 הערכה 400 — 300 :

מסקנה: תמיד יהיה ביקוש לספרים ולכיתבי־יד
נדירים. אבל גם לתחתונים ארוכים — אם היו

שייכים לאישיות הנכונה.

היזון חוזר

לא רגישות טיבעית

לוויס קורינת: בכחאית
(הערכה 250־ 350 דולר, נמכר ב־ 400 שקל)
הפומביות של סאת׳בי בלונדון הרקיעו המחירים
שחקים. כתב־יד בן המאה השש־עשרה בתורת
הקבלה, שהוערך ב־ 1,200 — 800 לירות
שטרלינג, נמכר ב־ 2,400 לי׳ש. ספר אחר, אף הוא
בתורת הנסתר, שהוערך ב־ 5,000 לי״ש, השיג
9.000 לי״ש. שניהם נרכשו על־ידי אספן פרטי.
במחירים גבוהים זכו גם ספרים עתיקים בנושאי
גיאוגראפיה, אטלסים, סיפרי מסעות ומדעי
הטבע. ספר משנת 1840 עם ליתוגראפיות של
נופי מכסיקו. שהוערך על־ידי סאת׳בי ב־8,000
— 12,000 לי׳ש, הכפיל את מחירו ונמכר ב־
25.000 לי״ש (בתוספת עמלה) למוכר ספרים,
ואילו סידרה נדירה של נופי ברמודה, אף היא
מאמצע המאה התשע־עשרה, השיגה 15,000
לי״ש. מפה של קליפורניה שצוירה בידי מישלחת
מיסיונרים בסביבות ,1782 ביחד עם אוסף
מיכתבים על מחקרים מוקדמים שנערכו במאה
ה־ 18 בקליפורניה העילית, שהוערכו ביחד ב־
70.000 לי״ש, לא השיגו את מחיר המינימום.
מחירים גבוהים במיוחד הושגו על־ידי ספרים
שעניינם ארצות־הברית.
אוסף ״טבעות הסיגארים״ של צ׳רצ׳יל —
טבעות הנייר המודפסות ועליהן שם היצרן,
המושתלות על סיגארים יקרים — וכן אוטמי־העיניים
העשויים משי שחור שבהם היה המדינאי
הבריטי מאפיל על עיניו כל־אימת שרצה ליהנות
מתנומה קצרה, שני זוגות תחתונים ארוכים
וחזייה של צ׳רצ׳יל — השיגו ״רק״ 700 לי״ש.
שבעים שטרות כסף חתומים בידי אישים שונים
(ביניהם השחקן בוב הופ והמיליארדר המתבודד
הווארד יוזז נמכרו ב־ 400 לי״ש.
במכירה שתיערך בקרוב יוצע כתב־יד של
ספר מאת א״א מילן(מחבר פו הדוב) .כתב־היד
של בהיותנו צעירים מאוד הוערך על־ידי
סאת׳בי ב־ 2,500 — 2,000 לי״ש. כתב־יד ובו

תשובה לת. ר .נגולת
עשיתי לי מינהג, בעניין הצגת ארוחת הערב
בתיאטרון החדר, להשיב על כל תגובה
המתפרסמת בעטיה, אפילו אם דבריו של מגיב זה
או אחר מחשידים אותו, כביכול, בהצטמקות
המוחין כאותה תרנגולת. אין כאן רגישות
טיבעית של אמן המולידה רציונליזציה להכעיס,
אלא החלטה מראש להמשיך ולקיים דיון
בנושאים שאין התיאטרון מתפנה לעסוק בהם
מחמת צוק העיתים, התקציבים או דלות האמונה.
אבל, משום מה, לנוכח ניקוריו של אותו(אותה?)
ת.ר.נגולת, בהעולם הזה 21.5.86 עולה
בדעתי דמותו הממוצעת, הלא יציבה, של איש
התיאטרון המקומי, נאמר מחזאי קרקרן במיוחד,
אשר יום אחד הוא יכול להציע לי לשחק את
דמותו של קאפקא בהפקה המקורית שהוא
מתכנן ומטעמים שונים אני מסרב להצעתו. ביום
אחד ( )31.7.81 הוא כותב בעיתון העיר שבחים
על מאמריי ״מאירי העיניים״ ועל העזתי
המבורכת להביע דעתי ״בפומבי, ללא מורא
ופחד״ .ביום אחר הוא יורק עליי בכניסה
לתיאטרון, אולי כתגובה על כי לא היללתי די
מחזה מפוטפט כלשהו פרי־עטו, ואחר כך מבקש
את סליחתי, מקבל אותה, וכן הלאה ממשיך
לקיים מעורבות מופלגת מסוג זה או אחר
בענייניי. הייתכן שאותה דמות אפופת אדי
אלכוהול התגלגלה בבעל כנף? שאם כן יש להניח
שהוא בעל שש כנפיים לאחד. בשתיים ינפנף
לעשות רוח, בשתיים יאיים על העולם ובשתיים
ראוי לו לכסות על עיניו מחמת הבושה על מה
שפולט מקורו, ועל כך כבר נאמר אצלנו סיק
טרנזיט גלוריה מונדי. לוא לפחות היה אותו בעל
מקור מופרז מעיד על מראה עיניו, ניחא. אבל
עוף זה עדיין לא בא אל תיאטרון החדר. את
הלחן לזמירותיו הוא מלקט ממה שמסיטה אליו
רוח השמועה ומפירורי מידע שנועדו לעורר
תיאבון ואותו הם משביעים לגמרי. רצונו כבודו.
לוא היה טורח להציץ בחוברת תיאטרון החדר
,1985 אולי היו הדברים פשוטים יותר גם עבורו.
כי ארוחת הערב הינה אירוע המוצג ברציפות
מזה כחצי שנה ומטרתו לבדוק תיפקודו של
מקום שאינו חלל תיאטרוני ניטראלי גרידא.
וכן חומר מקורי הנלקח מן המציאות, מונח
במיסגרת האירוע התיאטרוני ומתפקד בו מצד
עצמו ומצד הדימוי הבימתי, ואילו הזמן נמדד בו
על־פי מתכונת של זמן חיים אמיתי. כל אלו
נושאים שהחוברת מרחיבה את הדיון בהם,
והאירוע מתמודד איתם בכליו של התיאטרון.
מדובר, אם כן, בניסוי תיאטרוני שתחומי פעילותו
אינם חופפים בהכרח את מה שמקובל כתיאטרון
לגיטימי. אין תימה בכך שהאירוע מעורר תגובות
קיצוניות, שהרי אין הוא מנסה לכוון דווקא
לטעמם של אי־אילו אנשי תיאטרון האמונים על
חנופה למרכזי כוח במסווה של מרדנות עזת־נפש
כאותה כרוכיה. אותו(אותה?) ת.ר.נגולת מוזמנת
להתקשר אלינו, לקבל את החוברת ולצפות
באירוע. אז אולי לא תיכשל בעובדות ולא
תצפצף דברי איוולת על שחיטות מאחורי פרגוד
ועל תיאטרוני חובבים. אלה שתי קביעות
שיקריות, לפחות פורמאלית, שדיברה בהן אותה
תרנגולת. מובטח לה שננהג בה בדרכי נועם ולא
נשחטנה כנהוג בעוף עובר־בטל שלא נותרה
אמיר אוריין
ביצה בקנקנו•
דף חדש מעיר:
* נראה כי בעיקבות ארוחת הערב שבישל
בתיאטרונו, רואה עצמו מר א׳ אוריין מומחה
לציד תרנגולות -ולא היא. מה״חבל שלא
נועץ במועצת־הלול בטרם יצא לשחוט

בסכין פגומה את אחד מבחירי מחזאי
ישראל. אנו מפרסמים את דבריו כלשונם
ובלא קיצור, כהדגמה נוספת לטיעוניה של
ת.ר.נגולת. ועם הקוראים הסליחה.

משכי! שלום במרומיו
הסופר מר א״ב יהושע, ממכונניה של
ממשלת האחדות הלאומית, נפגש לאחרונה
במיזרח ברלין עם נציגי המימסד
המיזרח־גרמני, והודיע כי הוא מתרגש.
לפי שעה עוד לא ידוע אם תהיה
להתרגשותו השלכה ישירה על היחסים
(הבלתי־קיימים) בין שתי המדינות.
כשנשאל בנושא זה בראיון רדיו עם
מר יצחק בן־נר. השיב מר יהושע בנוסח
דיפלומטי: נראה, נראה.
לשואל אחר, שביקש לדעת באיזו
שפה שוחח הסופר עם מארחיו המיזרח־גרמנים,
השיב האחרון: צוחק מי שצוחק
אחרון.
הצוחק הראשון היה, כידוע, מר אהרון
אפלפלד, שסירב להשתתף בפגישה עם
נציגיה של המדינה הגרמנית, שלא
הכירה באחריותה לשואה ולא שילמה
כל פיצויים על הזוועות שהתחוללו על
ר׳ קשב
אדמתה.
זוטות סוללה נכבדה של אורחים מחדל, ובראשם
הפרופסור ג׳ורג׳ סטיינר וסופר השואה אלי ויזל,
השתתפו באוניברסיטת חיפה בכינוס בן חמישה
ימים, תחת הכותרת המוזרה מעט ״הבנת השואה״.
קהל בן מאות בא לשמוע כיצד ג׳ורג׳ סטיינר
חוזר על התיזה הפרובוקאטיווית שלו, לפיה
חייבת מדינת־ישראל את קיומה להיטלר(כלומר,
לשואה) .אף שניסוחו של הסופר המלומד היה
הפעם מתון יותר, עוררו הדברים גם הפעם את
התגובה הנזעמת הצפויה. עיקר מיתקפת־הנגד
על התיאוריה הסטיינרית — שהוצגה גם בראיון
טלוויזיה — בא בנאום שנשא בכינוס חבר־הנאמנים
של האוניברסיטה האיש שסייע למימון
הכינוס, שטרוכליץ. בסופו של דבר נערכו מגעי־פיוס,
והכינוס ננעל ברוח טובה — ער כמה
שהדבר אפשרי כשהמדובר בנושא כמו השואה.
מוסיאון תל־אביב החל השבוע בהקרנת סירטו
של קלוד לנצמן הצרפתי, שואה. ההצגות
הראשונות נערכו לקהל ״אנשי חינוך״ מוזמנים.
הצגתו של הסרט בן כעשר השעות לקהל הרחב
תתחיל ב־ 14 לחודש.
הוצאת כינרת הוציאה השבוע לאור את
האוטוביוגראפיה של הקולנוען הנודע רומאן
פולנסקי. הספר פותח בילדותו של פולנסקי
בקראקוב שבפולין הקומוניסטית ומסתיים
במעצרו באשמת אונס קטינה. הקטעים בהם
מתוארת ה״התעלסות״ עם הגברת הצעירה(״לא
היה צל של ספק שיש לסנדרה ניסיון ואין לה
עכבות. היא השתרעה בפישוק רגליים ואני
חדרתי לתוכה. היא לא שכבה תחתיה בלי
להיענות״) מוכיחים כמאה עדים את שעד כה היה
ידוע ליודעי ח״ן בלבד, והוא — שפולנסקי הוא
מעריץ נסתר של דן בן־אמוץ.
בכלא מגלה פולנסקי, כצפוי, את האמת על
הכלא :״לא נדרש לי זמן רב כדי לתפוס, שכמו כל
אדם שהמושג היחיד שלו על החיים בכלא שאוב
מהסרטים, לא ידעתי מאומה על המציאות האמיתית
כאן. הסרטים נוטים להציג את האסירים
כאנשים גדולי־גוף, קשוחים ואימתניים. אך רוב
הכלואים בציינו(הכלא שבו נכלא) היו אנשים
קטני גוף וממרים, שאינם בולטים כלל בהופעתם.״

נאמר ומה נדבר? בשביל ללמוד את זה
באמת לא כדאי להיכנס לכלא.
קיטש דומה אבל שונה מתפרסם בעיתונות
שלנו במלאות ארבע שנים לפרוץ מילחמת־הלבנון.
כל הכבוד לשירי־המחאה, אבל יש גבול.
ודומה שהוא עובר קרוב מאוד למיקומם של
שירים כמו ״אנחנו מתעלסים בבית־עלמין צבאי״
מאת רמי דיצני, שפורסם במוסף הסיפרותי
האחרון של מעריב .״נכון שאני מאהב־ישראלי
כמעט מושלם?״ שואל גיבור השיר ״בעיניים
שובבות״ את אלמנת־המילחמה שאותה הוא בועל
ממש כמו פולנסקי. אבל התשובה היא ישראלית
לגמרי :״אתה מאז אחוז,״ היא צוחקת.
לא ברור למה היא צוחקת. אץ קוצץ

מנגד

ההיסם ח־יה
(כמעט) חוזרת
רבותיי, אם לא ידעתם זאת, ההיסטוריה חוזרת.
זו אותה הגברת בשינוי האדרת. מי אמר שנס
ליחם של פיתגמים וניבים הבוטים?
למרבית הבריות קשה ואולי בלתי־אפשרי
כיום להבין א ת סערת הרגשות שעוררה
פרשת הפקיד הבכיר. קשה להבין מדוע נטלו
על עצמם ראש־הממשלה ושר־הביטחון
סיכונים כאלה, מדוע הלכו בדרך קיצונית
כל־כך, ומדוע אילצו את עצמם לנווט בדוחק
בין עמדות שסכנתן זהה, ובשם הביטחון
וכבוד השב־כ הסתבכו עם שוטים ונבלים...
בקרב אנשי הרוח הפכה הפרשה לפרשת-
דרכים. היא הפרידה בין ח־כ חיים צדוק, גד
יעקובי ואבא אבן לבין יצחק רבין ושמעון
פרס, היא הצמיחה מריבות ששנים נדרשו
כדי להעלות להן ארוכה. לא היתה זו, או,
מכל מקום, כעבור זמן קצר היא חדלה
מהיות, פרשת אשמתו או חפותו של אברהם
שלום ...השאלה היסודית היתה עמוקה יותר:
האם באמת חובה על הצבא ועל שירותי
הביטחון, שבעיני רבים כל־כך היו שם־נרדף
למדינה, להעמיד עצמם בסכנה, להחליש את
יוקרתם ואת ביטחונם העצמי רק כדי לתקן
עוול היפותטיז מלבד יצחק מרדכי היה -כך
טענו המתנגדים לחקירה בפרשה -עוד קורבן
שממנו התעלמו: מדינת־ישראל. העויינות
של דעת־הקהל העולמית כלפי העמדה הישראלית
הרישמית הרגיזה יותר מאשר עיר־ערה
את ביטחונם של מתנגדי החקירה. הם
הטילו ספק בטוהר כוונותיהם של המבקרים
שמן החוץ, אשר טענו כי דברים כאלה
עשויים להתרחש רק בישראל. אדרבה -
טענו אנשי הימין -רק בישראל עשויים
להתווכח על שאלות בסיסיות כמו ביטחון
המדינה...
בעת שהפוליטיקנים תימרנו וה אקדמ אי ם
חתמו על עצומות, היה הקולני שבדמגוגים
הלאומניים מוכן להשמיע שוב את המתכונים
הישנים שלו באשר לרעות־החולות
המכרסמות ביסודותיה של מדינת־היהו־דים
...בסופו של דבר, היה זה סירובם העיקש
של הממשלה ושל הפוליטיקאים -אשר
חשבו כי הם משרתים את האינטרסים של
ביטחון המדינה -להגביל עצמם בגבולות
ההכרעות המישפטיות, שהעניק ליריביהם
את ההזדמנות לה ציפו...
האם צריך להוסיף ולצטט? את כל השאר,
כולל ה״הפי אנה״ ,ניתן לקרוא בהרחבה בפרקים
על פרשת דרייפוס שבסיפרו האנגלי של פרופ׳
ד.ו. ברוגן מאוניברסיטת קיימבריג׳ ,התפתחותה
של צרפת המדורנית 1939 1879 כל
המובא לעיל מצוטט מספר זה. אנחנו רק החלפנו
את השמות. כל היתר במקור וכלשונו.
מאה שנה כמעט חלפו מאז ( )1894 והימין
הלאומני והאנאכרוניסטי, פאטריוטי ההו־הא
בכיכרות, נושאי שם הביטחון לשווא, אויבי
הדמוקראטיה החושדים במוסדותיה המישפטיים
ובנוהליה, אויבי העיתונות החופשית והוויכוח
הציבורי הגלוי — לא למדו דבר. לא החכימו ולא
השתנו.
אתה מסתכל שוב בדמותו של יצחק שמיר,
כפפת הברזל של הלח״י. הגבות הקודרות, הפנים
הלא־אינטליגנטיות, חסרות הרגישות, המבע
העיקש של כלב־ציד מאולף, החיוך הכפוי, הפה
המדקלם מליצות בפאתוס של עסקו נידח מן
הדור הקודם. האם באמת ניתן לראות בו את בן־
דמותו של איזה גנראל בילוט, של הרמטכ״ל
הצרפתי של אותם ימים בואדפר, של איזה
מארקיז דו פאטי רה קלאם — כולם דמויות
ידועות לשימצה הקשורות בדראמה של הקצין
היהודי שהורשע בבגידה על לא עוול בכפו, אנשי
״ביטחון המדינה הקודם לכל״ ,הריאקציונרים
שלא בחלו בשום שקר ובשום דבר תועבה בגסיו־נם
לחפות על מעלליהם ומחדליהם.
אין ספק, הקול הוא קולו של יעקב. אבל
הידיים דומות להפליא לידיו של עשיו.
מן הצד השני ניצב לו ואלדק־רוסו שלנו,
שמעון פרס. דיפלומט מנוסה שאיבד הפעם לרגע
את שליטתו העצמית המפורסמת, וכך הוא נושא
דברו בכינוס מישפטנים ושופטים, שנערך במרכז
המישפט בירושלים(אני מצטט מן העיתונות):
״אני מציע להשתית את הביטחון על הביטחון.
כשם שיש מערכת שיפוט אזרחית ומערכת
שיפוט צבאית. עלינו להעמיק ולחשוב לגבי
מדינה המצויה במילחמה, בנוגע להפרדה
מוחלטת בין שיפוט אזרחי׳לבין שיפוט צבאי.

אני לא מציע שישקרו למען ביטחון. מטרת
הביטחון נועדה לאפשר לאנשים לחיות בצדק.
אני לא מעלה בדעתי כי הצדק יכול לחיות מבלי
שהביטחון יחיה.״
שימו לב. הוא ״לא מציע״ שישקרו למען
ביטחון. אבל הוא גם לא ״מציע״ שלא ישקרו. הרי
בסופו של דבר צריך ״לאפשר לאנשים לחיות
בצדק״ .אבל מהו צדק אם לא ביטחון, ומהו
ביטחון אם לא צדק.
קישקוש. צ׳רצ׳יל לא היה מדבר כך. גם לא
ידידו שלו, איב מונטאן. צעד גדול נוסף לעברו
של כמיל שמעון־פרס. השתלבות באזור.
אמן הניסוח המבלבל, המטשטש, המשבש,
המתחמק. אליו בחרו סופרים ישראליים לעלות
לרגל דווקא השבוע. מה שייזכר מכל זה הוא
שבשעת ההכרעה מצאו עצמם הוא, שמיר ורבין
באותו צד של המיתרס, סוף־סוף. אם רק זה ייזכר
מן ה״פרשה״ שלנו — דיינו.
״אני יודע את הגבולות,״ הוסיף פרס ואמר
באותו כינוס לפי העיתונות .״אני לא יכול לתת
למישטרה הוראה לחקור. חובתי להעמיד בפני
היועץ המישפטי לממשלה את ההיבטים של
ניהול ענייני המדינה וניהול ענייני הביטחון,
ולהעמיד אותו על התוקף שבדבר. הוויכוח הוא
לגיטימי ולא רכילותי. זה ויכוח המתנהל על פי
החוק ועל הפירושים לחוק.״
אמר ועשה, שכן כעבור שלושה ימים מצא
עצמו היועץ המשפטי בחוץ. ויכוח, לגיטימי, לא
רכילותי — אבל כנראה בכל זאת עדיף בלי
ויכוח.
ארבעה אנשים. או שאחד מהם שיקר ומסר
דין־וחשבון שיקרי לוועדת־חקירה, וזה כנראה
עוד בידיעת ראש־הממשלה לשעבר ושלעתיד
(שמיר) ,או ששלושת האחרים שיקרו, ואם כך יש
להעמיד אותם לדין, כדי לטהר את השרות
הממשלתי מהם ומשכמותס. הדברים פשוטים עד
כדי כך.
ביטחון המדינה? — מסך הערפל הנוח למי
שמבקש להעלים את מעשיו. האיש הישר אינו
זקוק להגנות כאלה. אדרבה, ביטחון המדינה
מחייב בדיוק שכל אלה ושותפיהם — כולל אלה
שרצחו שבויים ואלה שידעו על כך וחיפו, או
שרק הובאו בסוד השקר והחיפוי — יסולקו מן
החיים הציבוריים שלנו. איך נאמר בתנ״ך: והיה

ביטחון המדינה שלכם טהור.
בצרפת זה קרה, תוך שנים לא־רבות. מדוע
בעצם לא אצלנו?
— כי ההיסטוריה חוזרת, גבירותיי ורבותיי,
י -י יד
אבל תמיד באדרת אחרת.

המארוקאי הכותב צרפתית ארמון (כתיב:
אדמונר) עמרן אל מלא, שהרומאן השלישי פרי־עטו
יצא לאור בימים אלה בצרפת.
הראשון, מהלך בלא תנועה, יצא לאור בשנת
.1980 שלוש שנים לאחר־מכן הופיע בצרפתית
איילן או לילו של הסיפור. ועתה הרומאן
האחרון לפי שעה: אלף שנים יום אחד, ששם
גיבורו נסים.
אלף השנים, מתברר, מתייחסות למשך קיומה
של יהדות מארוקו. היום האחד הוא היום היחיד,
כביכול, שבו הגיעו אלף שנים אלו של היסטוריה
יהודית־מארוקאנית לקיצן עם העלייה הגדולה
לישראל. מה שהמבקר הצרפתי אינו מציין הוא כי
כותרת הספר שאולה מן הפסוק בתהילים :״כי
אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ״.כך
בעיניו של בורא עולם. מסתבר כי כך, לעיתים.
גם בקורותיהם של ברואיו.
אל מלא, המתגורר בצרפת זה יותר מעשרים
שנה, היה חבר פעיל במפלגה הקומוניסטית
במארוקו במשך ארבע־עשרה שנה לפני שמשך
ידיו מכל פעילות פוליטית ב־ . 1959״היה צורך,״
הוא אומר בשפתו הציורית ,״לנתק את הקשר עם
הלשון העצית ולהשליך את עצמך למים כדי
להיות מסוגל לכתוב, דבר שאליו נתאוויתי מאז
ומעולם.״
הרומאן שלו, המתואר ברשימת הביקורת
כמסע בזיכרון, הוא רומאן אישי קשה לפיענוח,
מיוחד בלשונו ואפילו בעקרונות הפיסוק שלו,
המזכיר את יוליסס של ג׳ויס יותר מאשר את
הרומן הפופולארי המיועד לקריאה המונית. ואף־
על־פי״כן אין הוא נעדר סימני אקטואליה: אפילו
מילחמת־לבנון נזכרת בו. אבל אין בו זכר לגישה
עיתונאית.
״ברור שסיפור זה קשור גם למלחמת הלבנון״,
מעיד ארמון עמרן אל מלא על יצירתו ,״אבל לא
הייתי רוצה שיסגרו אותי בתוך בעיות פוליטיות.

אסור לראות בספר זה רומאן מגויים; ראייה כזאת
היתה מנוגדת לכל מה שרציתי בו: לצאת מתוך
כל הקריקטורות, להימלט מכל הסיסמאות, להגיע
אל האנושי״.
הבה נקווה שה״אנושי״ של אל מלא ימצא
במהרה את מקומו גם לספרות העברית.

למה דווקא אורוול
חוות החיות בתיאטרון הקאמרי
מחזה: ג׳ורג׳ אורוול
בימוי: גדי רול
בסאטירה החריפה חוות החיות, שנתפרסמה
ב־ ,1954 הביע ג׳ורג׳ אורוול את דעתו על
הדינמיקה של מהפכות חברתיות באמצעות
עלילה פשוטה בעלת כיוון התפתחות ברור ,
ודמויות שהן סטריאוטיפים של התנהגות
אנושית.
בתיאטרון הקאמרי נותרו העלילה הפשוטה
והדמויות הסטריאוטיפיות. הסאטירה נדחקה
לשוליים, לא רק משום שאיננה עוד מקורית
וחריפה כפי שהיתה בזמן כתיבתה, אלא גם
ובעיקר משום שעל־פי עיבודו של פיטר הול
ובבימויו של גדי רול פינתה את מקומה לטובת
עשיה מחזמרית מתמשכת, נמרצת ובעייתית.
הדגש במחזמר חוות החיות הושם כולו על
הצד האסתטי, עד כי שיקולים חזותיים הכתיבו
לא פעם התרחשויות שעמדו בסתירה גם להגיון
העלילתי הפשוט וגם לדרך עיצובן של הדמויות
האורווליות. התנהגות החיות תחת שילטונו
המדכא של האדם לא היתה שונה מהתנהגותן

אוטובוס הרוח

יועץ מן ההפטרה
״סבבוני כדבורים״ ,אמר היועץ המישפטי
החדש לממשלה לשני כתבים שריאיינוהו לאחר
מינויו .״אני הוא החוגר והוא(היועץ היוצא פרוס׳
זמיר) הוא המפתח,״ השמיע מעל מירקע
הטלוויזיה .״לא שררה אני נותן לכם — עבדות
אני נותן לכם,״ המליץ באוזני עיתונאים באותו
יום. כ״חתן יוצא מחופתו ״,המשיל את הרגשתו
באוזני מראיין טלוויזיה .״אל תגידו בגת, אל
תספרו בחוצות אשקלון,״ ציטט למשה רונן
מידיעות אחרונות.
כל זה — אבוי! — יבול של יום אחד.
כיוון שכך, הבה נשיב לו גם אנו בלשון קודש:
כל המעיד עדות שקר בחברו ראוי להשליכו
לכלבים. כל המלשין אדם בסתר אין לו חלק
לעולם הבא. כל הממרק עצמו לעבירה, חבורות
ופצעין יוצאין בו. כל המכבד את הרשע הרי זה
כעובד עבודה זרה. כל אדם שיש בו חנופה נופל
בגיהינום. כל המקבל עליו שררה בשביל ליהנות
ממנה, אינו אלא כנואף היה. כל שהוא כביצה,
ביצה טובה הימנו. שתיקתך יפה מדיבורך. לא
עליך יש לי תרעומות אלא על מי שהביאך
בשלום. בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין.

ה. פטרה

ספרים

אלף שנים
יום אחד
אדמון עמרן אל מלא
אלף שנים יום אחד
הוצאת המחשבה הפראית פאריס
האם אפשר להיות אדון(מסיה) שאינו צעיר
עוד, מאופק עד כדי חיישנות, להתחיל לכתוב
קרוב לגיל שישים, למצוא מו״ל ולזכות לכך,
שספריו ייקראו? — שואלת מבקרת במדוד
הספרותי של העיתון הצרפתי לה מונד. כי כל!
הדברים האמורים נתקיימו בסופר היהודי־

אוטובוס הסופרים בדרך לירושלים: משה בן־שאול,
ישראל בר־כוכב, יצחק ליבני, יאיר הורוביץ ואחרים
מדי פעם נתקפים גם סופרים ואינטלקטואלים מהוגנים רוח שטות, מין תאווה עכורה
להתחכך מעט בגופם -אם לא בשורש נישמתם -באישי צמרת השילטון. או״אז מיצווה על
מוקיריהם וידידיהם להשיאם עצה לחזור ולעיין בדבר שמא אץ כבודם, ככבודה של בת־מלך,
זו, אלא בביתם פנימה. עורך סימן קריאה, הפרופסור מנחם פרי, מן הממולחים שברקחי
יחסי־הציבור בקריית־הטפר שלנו, לא יעץ טוב לעמיתיו הסופרים בעת שתיכנן בשבילם את
מיבצע האיוולת האחרון: עליה לירושלים כדי לחוג שם בצוותא עם ראש־הממשלה את
צאתה של חוברת חדשה של כתב״העת שבעריכתו.
וכך יצא לדרכו אוטובוט־הרוח ובו כשישים צליינים חילוניים: סופרים ומשוררים, אנשי
אקדמיה וסתם מרעיו בישין. וזאת בעצם השבוע שבו רעשה בל הארץ בפרשת ״הפקיד
הבכיר״ ,שבה היתה למר פרס עמדה שדומה כי לא נועדה לרכוש לו אהדה יתירה בקרב
סופרים ואנשי״רוח דווקא.
כשנשאל הפרופסור פרי -אשר קשר בדבריו שיבעה כיתרי־רוח לראשו של ראש־הממשלה
-לפשר המסע התמוה, שלפי מיטב ידיעתנו אין לו אח ורע בתרבויות המערב של
העשורים האחרונים, השיב תשובה משונה: אילו היינו נפגשים עם ערפאת -איש לא היה בא
אלינו בטענות.
אולי כן ואולי לא. אבל מה עניין שמיטה להר־סיני. גם קשה מאוד לראות את המארח
נהנה מן ההשוואה.
בך או כך, מקור בביר שהשתתף במיפגש הלבבי דיווח כי ראש־הממשלה, כדרכו, שפע
נימוסים נאים וציטטות. האיש שמעולם לא נקף אצבע קטנה למען הסיפרות העברית(בניגוד
לפעולתו למען יישוב קדום, לשם השוואה) ידע גם הפעם להפיק את מיטב הרווח במינימום
ההשקעה. במינהגו, דיבר אל אורחיו בפרחים.
הללו מצידם גמלו לו על־פי דרכם, כשאילצו אותו להקשיב לדיקלומים של שירים,
סיפורים, דברים כדורבנות עם נופת״צופים.
אומרים שאחרי הנשף חזר האוטובוס על נוסעיו העייפים אך המרוצים לשפלה. כל
מאמצינו לאתר השבוע את אנשי״הרוח שבקרב הצליינים עלו בתוהו. לכולם שלום.

רב פרס

— הורוסקופ

מחפש בחורה רב־גוונית, לא מרובעת,
לא נתונה ללחצי״החברה, אחת בעלת
מעוף, שתגיד את הדברים שלה איך
שהיא חושבת, בלי מיסגרת, בלי, כן
נעים, לא נעים׳ ,שתהיה, אם לא מאה
אחוז עמוס בתם, אז לפחות חמישים
אחוז״.
ומה זה מאה אחוז עמוס ברנס?
״מי שחי אפילו חמישים שנה עם
עמוס ברנס לא יכיר אותו ולא יירד
לעומקו. אני כמו קפה תורכי. כשאתה
שותה קפה תורכי, אתה שותה רק את
המים שלו. אבל כל התמצית, הבוץ,
שוקעת למטה. ככה גם אצלי. אפילו
אם אדבר כל היום, לא יווצר מושג
קלוש מיהו עמוס ברנס.
״אני גם נותן את עצמי טיפין־טיפין,
צריך לשמור על סטוק, כי אם אגיד
הכל היום, לא יהיה לי מה להגיד מחר.
תשע שנים הייתי סגור על בריח
וזעקותיי לא נשמעו, לכן אני מעדיף
לתת לציבור לשתות קפה על אש
קטנה, טיפין־טיפין. עם כל הרצון לבוא
לתוך החברה, עדיין יש הרבה בוץ בתוך
הכוס״.

״אמרו לי: מה אתה לוקח את עמוס
ברנס? קוקו לגמרי!
״מדובר בפרוייקט אדיר, בית שבו
יחיו ויגורו אסירים לתקופת־ביניים בין
השהייה בכלא לבין יציאה מלאה
לחיים אזרחיים — כדי שהמעבר לא
יהיה חד, כדי שיהיה להם מקום״מגורים
אחרי היציאה מהכלא ולא יזרקו אותם
לרחוב, כדי שיוכלו למצוא פרנסה
ולהשתקם בלי דאגות. בארץ, זה נסיון
חדש לגמרי.

״מכל האנשים בחרתי דוקא בעמוס
ליישם את הרעיון הזה. הוא השתבץ
בדיוק בתוכניות שלי. אני צריך דמות
שיש לה מעמד בעולם הפשע, אבל אין
לה נורמות עברייניות. לברנס יש
תווית של רוצח, וזה מקנה לו מעמד.
לעומת זאת, בלי קשר למישפט חוזר,
אני יכול להגיד בפה מלא שאין לו
נורמות עברייניות, אין לי שום חשש
שהוא יהיה מסווה לאנשים המעשנים
סמים ולאנשים המסתירים רכוש גנוב,
והוא גם בהחלט סמכותי.
״לקחתי אותו ופתרתי שלוש
בעיות: בעית האדם בעל התכונות
המתאימות שיסכים לגור ולישון עם
האסירים בהוסטל, ושתי בעיות בשיקום
ברנס עצמו — מצאתי לו מקום־
מגורים ופרנסה.״
ברנס ממהר להוסיף כי לא מדובר
באסירים משוחררים אלא בדיירים
(״כך אני קורא להם!״).
לגביו, הם ריצו את העונש שלהם
והמילה אסיר נמחקה. לו, ודווקא לו,
יש גישה לדיירים. הוא יודע מה זה
להיות בכלא ומה זה להשתחרר.
להיות בכלא זה לדעת לנווט בין
הטיפות מבלי להירטב, להשתחרר
פירושו להסתגל. לא עצמו היו סיוטים
מהדפיקות של הסוהרים כל בוקר על
הדלתות. כאשר השתחרר היה קם ב־6
בבוקר ונעמד ליד המיטה כדי שיספרו
אותו(״ככה מתוך הרגל!״).

ואז עובר ברנם לנושא
הנכבד באמת, המישסט:

אני מאשים את היועץ המישפטי
לממשלה כי היתה לו כוונה מלכתחילה
לא לערוך מישפט חוזר, כדי לשמור
על האינטרסים של המדינה, כדי לא
ליצור תקדים שיביא לזעזועים במערכת.
בעולם
לא היה תקדים לכך שמערכת
מישפטית כלשהי הודתה בטעותה,
שאמרו בפה מלא שאדם מסויים
ישב מיספר שנים בכלא על לא עוול
בכפו. ואם זה קרה אי־פעם, אז לא בגלל
זה שמישהו במערכת חיפש צדק, אלא
משום שהצרק טפח בכוח על פני
המערכת ולא ניתן היה להתעלם ממנו,
כמו במישפט דרייפוס.
אם על סמר ראיה חדשה ניתן לערוך
מישפט חוזר, היועץ המישפטי
יכול לקבוע שהראיה לא מספיקה. לי,
האזרח הקטן, אין לפני מי לערער. לכן
חייב להיות גוף ניטראלי ציבורי
שיבקר את היועץ המישפטי לממשלה.
לא יתכן שלאדם אחד ויחיד תהיה
השפעה כל־כך חזקה, זה נוגד את
הדמוקרטיה.
אני רוצה לראות את המדינה אחרת.
אין לי היום הכוח לשנות דברים, אבל
אם יבואו ויתאספו עוד מיספר אנשים,
שתהיה להם התכונה של חשיבה
לעומק ונשנה דברים. חייבים לשנות
את החוק במדינה הזאת!
זאת לא פוליטיקה. המאבק שלי
הוא מישפטי טהור. המטרה היא תיקון
המעוות לטובת הכלל. לא טובת עמוס
ברנס. אני כבר מחוץ לכלא. ואם כבר
פוליטיקה, כל דבר בעיתו. היום לא
הגיעה העת. זה לא מה שעומד אצלי
היום על הפרק. כי על הפרק עומד
היום שיקום אסירים.
עד כאן נאום ברנס.

מרקורי בתאומים
כאן הוא במקומו, מלמד על
חשיבה חריפה ומהירה, אבל
נושה להפכפכות. הוא משנה
דעותיו לעיתים קרובות. מוח
ממציא ובעל חיות. מתרחק
מדעות קדומות. התשוקה לידע
נרחב מוגשמת רק בחלקה, למרות
היותו יוצר רושם של האדם
המצוייד במידע נרחב, הרי הוא
נוטה להיות בעל תפיסה שיטתית.
(לדוגמה: מראיין ברדיו או
בטלוויזיה שערך בדיקה חפוזה על
כמה עובדות בסיסיות, יתן את
הרושם שהוא יודע יותר מה״
מתראיין עצמו) .מיטיב לשוחח
ומתעקש לעשות זאת גם אם
לעיתים נשמע כמגבב דברים
וחסר״רגש. הוא מוכשר לכתיבה,
חולה קריאה ואספן ספרים.

מרקורי בסרטן
זיכרון מצויץ, אינו שוכח דבר.
כל פרט נשמר ומתוייק במחסן
פנימי עצום, ובשעת הצורך יידע
להשתמש בידע שנאגר, גם אם זה
הגיע לשם לפני 30 שנה. הוא בעל
דמיון רב־עוצמה וכושר״ביטוי
יצירתי, עם זאת הוא נוטה להח שיב
את העבר ולשכוח שהעתיד
עוד לפניו. מחזיק בדיעותיו
בעקשנות, אם כי לא־דווקא
בענייני יום־יום, שלגביהם עשויה
דעתו להשתנות.
נדיב ומתחשב באופן יוצא
מגדר הרגיל. אינטואיטיבי וקצת
חולמני, נהנה ממוסיקה ושירה, יש
לו חוש״קצב מפותח. לעיתים הוא
נתפס לדאגות בלתי״הגיוניות,
פחדים, חרדות בדבר מחלות
ופגעים לא מציאותיים. הוא בעל
טאקט ודיפלומטיה, אך מסוגל
לנטור שינאה ולא לשכוח לעולם
עלבון או פגיעה אישית.

מרקורי באריה
הדברן הגדול, אופטימי עקשן
ויודע הכל. בעל לב נדיב וחשיבה
חזקה. אוהב נוחות ומסוגל ליטול
על עצמו אחריות. הוא בעל יכולת-
אירגון טובה. לעיתים נתפס להערכה
עצמית יתירה. האינ טואיציה
שלו טובה, הוא יצירתי
ומעריך ונמשך לאמנות. כמו כן
אוהב ילדים ויכול להפיק מהם את
התכונות החיוביות שבהם. מצב
טוב עבור מורים וגננות.
לעיתים שאפתן ובעל ביטחון
עצמי רב מדי, בעל תפיסה רחבה,
סובלני ונותן פקודות. זה יוצר את
הרושם שהוא גאוותן ורודף־כבוד.
הוא רואה לטווח רחוק, ולעיתים
רחוקות טועה בניתוח מצבים
בעבר, בהווה ובעתיד.

מרקורי בבחורה
סיוטים מהסוהרים

^י צי ק שטיין האחראי מטעם
מישרד־העבודה-והרווחה על עניין
האסירים המשוחררים בצפון, הוא
האיש שקירב את ברנס לנושא זה. נזכר
שטייז:

אמו היתה תמיד מתפלאת מה הוא
עושה בעמידת־בוקר, כל בוקר ליד
המיטה.
לדיירים הוא תמיד מספר בהתחלה
על עצמו, איך היה תשע שנים בכלא
ושמר על קור־רוח ואופי יציב. איך
נשאר אותו עמוס, חוץ מהפצע בפנים
שאף אחד לא רואה, למרות שהיה יכול
לפנות לעולם הפשע, להשתמש בסמים
ולגנוב( .״אם אתה נמצא תשע שנים
בחברה של פושעים, רוב הסיכויים
שתהפוך לפושע!״) הוא הצליח לא
לרדת לשוליים.
עד היום טיפל בחמישה דיירים,
היום נמצאים בהוסטל רק שניים. כי
זאת רק ההתחלה, בעתיד זה יהיה
פרוייקט יותר גדול.
אחד הדיירים התגייס לצה״ל,
ובצה״ל קיבלו אותו רק משום שהיה
בהוסטל.
כפי שמסכם ברנס :״אני טוב
לדיירים, משום שהיום כל גוף בארץ
יודע מי זה עמוס ברנס. לשם שלי יש
מפתח לפתוח כל דלת, כי לא עמוס
לבד עומד בפתח. עומדים איתי גם
שופטים, עורכי־רין, קצינים, חברי-
כנסת, אישי־ציבור.
״אני יכול להרים טלפון, בלי בעיות,
להתקשר לראש־הממשלה או למפכ״ל
המישטרה.
״בדרך שלי צריך אומץ־לב. הוא
נובע מכך שאני שלם עם עצמי.״

(המשך מעמוד )21
גמיש, העקשנות והדיעות שאינן
ניתנות להשפעה יכולות להפוך
למיגרעות. לרוב יש לו הבחנה מעודנת,
מסוגל להעריך אמנות ויופי.

גרנם, השבוע
קרוב ל־ ,40 רווק בלי דירה

רב-צדדי, מתמצא בכל, אינט לקטואל
חריף וציני. לעיתים הוא
ביקורתי מדי ולוקח ללב כל פגם
וחיסרון הנראים לעין. בעל גישה
אנליטית ועקשנית לבעיות -
תכונות היכולות להוכיח את
יעילותן עבורו כשהוא שוקד על
מחקרים ארוכי־טווח. קפדן ועלול
ליהפך טורדני. לומד על נקלה
ועשוי להיות בעל נטיה למדע או
לכתיבה ביקורתית.
סקפטי, מתעניין מאוד ב בריאות,
דיאטות והיגיינה, ומסוגל
להפוך לצימחוני. לפעמים הוא רגזן |
מדי ופדאנט, ואינו חדל מלהתלונן
ולרטון על כל מה שלא בסדר. לא
פעם.נתפס כשהוא מאזין לרכילות
באחרונה הוא אינו מראה זאת,
אך השמועות מגיעות אליו כמעט
ברגע שבו הן מתעוררות. גם הוא
מבקר את עצמו בגלל זאת אבל על
החיסרון הזה הוא אינו יכול לוותר.

ני תםמער כו תתד מי ת

נתת• לו את החיים
ונתתי לו נם ביטוח ח״ם
הבאתי אותו לעולם מתוך אהבה. נתתי
לו ביטוח חיים מתוך אהבה. בבה זה
בשאוהבים מישהו,דואגים לו.אך נם
בעצם הבחירה של ביטוח החיים יש
ביטוי של אהבה ואחריותלעתיד.

אני בחרתי במגדל -חברת הביטוח הגדולה
ביותר בישראל בביטוח חיים.
מגדל היא חברה שהוכיחה א ת עצמה בי 52
השנים האחרונות.
דבר אחד בטוח על מגדל אפשר לסמוך.

וי מרט מי ר כ הן(יעקב סון)

ד1ד*\1זד 1ג\\\ז מגז ל
חברה לביטוח בעינו

האיש שהור שע ברצח אשה, עוסק כיום ב שיקום אסירים
מ שוחררים וכותב שירים רגשניים על אהבה, נשים וטבע

ה ש חם
ו מ שווו
ריך לשמוע כדי להאמין .״עמוס
1ברנס זה לא רק שם, זוהי מדינה
ללא תושבים. איפה ־שאתה הולך,
תשמע עמוס ברנס, ולא יצחק שמיר.
אני בתוך הציבור כמו תבלין. תבלין
ציבורי.
״בבתי־ספר, באוניברסיטאות, במח־נות־צה״ל,
אין מי שלא יודע מי זה
עמוס ברנס. הציבור כל הזמן בראש
שלי, ואני בראש שלו.
״שני גלגלי״שיניים — אני והחברה.
אני מריץ את החברה. הציבור
רואה אותי כקורבן״.
נאום הגבר המורשע ברצח, חביב־התיקשורת,
מרצה במתנ״סים, בבתי־ספר,
בקיבוצים, אוניברסיטאות, במחנות
צה״ל, אישיות רצויה בערבי־ראיונות
— עמוס ברנס.
אילולא הסתבך בפרשת רצח רחל
הלר, היה עמוס ברנס סתם פקיד בבנק
או בעיריה. היום הוא דמות מוכרת,
מעוררת עניין לטוב ולרע. כוחו בסימן־
השאלה המרחף מעל לראשו כל העת,
במינון הנכון.
האם רצח או לא רצח את רחל הלר?
האם עמוס ברנס הוא רוצח אכזרי ומתוחכם,
או קורבן המימסד המישטרתי.
עמוס ברנס היה ונשאר סימן־שאלה.
הוא יודע זאת, ופורט על המיתרים
הנכונים. אמן ביחסי־ציבור, שהשכיל
לדחוף למערבולת שלו אישי־ציבור
מישפטנים וקציני־מישטרה. שמות כמו
אמנון רובינשטיין, עזרא גולדברג
ואחרים.
כשיצא מהכלא, היה לפיד חי, שבער

שהיתה סימלו המיסחרי, וגם זה מוכיח
שהאיש מתחיל להתמסר. סוף־סוף הוא
מתקרב לגיל .40
בני גילו כבר נשואים עם ילדים,
דירה, מיקצוע, ותק, קרן השתלמות,
והוא עדיין רווק. דירה? בשלב זה —
חלום באספמיה. יש לו חדרון קטן
בתוך• הוסטל לאסירים משוחררים
בעכו, בו הוא משמש כאב־בית. ועל

באש של זעם ומרירות, הוא זעק את
זעקת אי־הצדק שנעשה לו, לדבריו.
האש הבוערת שלו הדליקה את התיק־שורת
ועוררת גלים בקהל הרחב. היום,
12 וחצי שנה מאז נכנס לכלא, שנתיים
וחצי לאחר השיחרור, הגלים החוזרים
והמעודדים שקיבל מהציבור, כיבו
אצלו לאט־לאט את האש, והקיטור
נגמר גם כן.
לעומת זאת האגו שלו תפח פלאים.
דיבורו, שהיה נואש, כן וחוצב־להבות,
קיבל גוון של נאום מלוטש, הוא הפך
להיות קומוניקאט מהלך של תופעה
הנקראת עמוס ברנס, והוא מדבר עליה
לרוב בגוף שלישי. הוא שקול ומדוד,
מגלה טפח ומסתיר טפחיים, כדי שיהיה
לו מה למכור בפעם הבאה והעיקר —
הוא אינו חדל להפתיע.
אחד המורשעים ברצח המפורסמים
ביותר במדינה הוא היום משקם אסירים
משוחררים וכותב שירים רגשניים על
אהבה, נשים וטבע.

שכתיבתם נעצרה בינתיים בשלב בחייו
בו הוא מגיע לכלא, ודפי השירים
שהתחיל לכתוב בכלא .״אני כותב על
אהבה, נשים, טבע, נוף, גורל ...דברים
אוניברסאליים. אני מקווה לפרסם את
ספר השירים שהתחלתי לכתוב בכלא,
הפירסום הזה יתן לי אולי דחיפה
תקציבית להוציא את הספר האוטוביוגראפי
שלי.״

אומר ברנס :״תמיד היתה לי הצלחה
אצל נשים, משום שאני יודע מה זאת
אשה. ככל שאני יודע יותר, ההצלחה
שלי גוברת. האשה היא, הפרח בריחו׳,
את תיאום הצבעים, את התנועה, את
הג׳סט — אותה תנועה שעושות נשים
כדי לסדר את שיערן. אני רואה אשה
כפי שצייר רואה תמונה״.
האם נשים אינן מפחדות ממנו, אחרי

ברנם בבית־המישפט
לנווט בין הטיפות מבלי להירטב

^ גזיזת
^ הרעמה
^ שבאנו אליו התפלא על שלא
^ זיהינו אותו ממבט ראשון:
״איך, איך זה שלא זיהיתם אותי? אין
אף אחד שלא מכיר אותי ״.לא זיהינו
משום שלא היה רזה, פרוע, מוזנח
ומכוער כפי שהיה זכור מהתמונות,
אלא גבוה, נאה מאוד, נוטה להשמנה,
בעל שיער מאפיר מסורק למישעי. רק
לפני ימים אחדים, גזז את הרעמה

ברנס בחדרו בהוסטל האסירים המשוחררים
-אני כמו קפה תורכי!״

משקם שטיין
״אמרו לי: הוא קוקו לגמרי!״

פרטיותו של חדרון זה הוא שומר
בקנאות.
חסרונן של תשע שנים אזרחיות
ניכר בברנס מאוד. בצרור שלו אין
הרבה חפצים אישיים ואין בכלל
מוצרים בני קיימא או דיברי-ערך.
רכושו החשוב ביותר הוא הפירסום
שלו. הוא גאה בו מאוד, באותו אופן בו
אדם אחר גאה בווידיאו החדש.
הגאווה הזאת חוזרת לאורך כל
הדרך. גאווה של בן טריפולי, של
״גבר״ שלא יודה לרגע במיסכנות או
בחולשה והמציג חזות קבועה של
ביטחון עצמי׳ .
רכוש יקר אחר. הסגור באותו חדרון.
הם דפי הספר האוטו־ביוגראפי שלו,

הוא לא התקשר עדיין עם מול״ים,
כל התוכניות עדיין באוויר, ובינתיים
נשמעות כמו חלומות של נער בגיל
הטיפש־עשרה או, לחילופין, של אדם
שאיבד את כל עולמו ולא אמר נואש.

בחורות
עם פוטנציאל
ם מדפדפים בתיק השירים
העבה, והמסודר לפי סדר כרונולוגי,
מתברר עד מהרה שהנושאים
המעסיקים את המשורר ברגס בעיקר
הם אהבה ונשים.
האם זה מפצה אותו על חוסר קיים
או שהיה קיים בעבר?

שהורשע ברצח אשה?
״בחורות מפחדות ממני משום ש־איכזבתי
והתאכזבתי. אני לא נקשר
במהירות. לא, הן לא מפחדות ממני
משום שהדביקו לי את התווית של
רוצח־אשה, להיפך, הן מזדהות עם
המאבק שלי, מעריצות ונמשכות אליי.
״גם האמהות לא מתנגדות. הן
נוהגות לפי הכלל,אם הוא טוב לך, הוא
טוב לי׳ .אני יוצא עם בחורות שיש בהן
פוטנציאל. לא יוצא עם נשואות או
קטינות. לגבי מבוגרות אני יותר גמיש.
אשה מתחילה להיות זקנה בשבילי רק
בגיל .60
״עוד לא מצאתי אשה אידיאלית
שתענה על הקריטריונים שלי. אני

1ו ^| 1״1״| ך| רינת אלדר ומלנת־היופי לשעבר
111 1 11/111 שימעונה הולנדר, המשמשת נח־ברת״ועד,
מפגינות שלווה ביום המכריע של הקמת
ד ו ^ חרוך 1ח מחייכות אל המצלמה. לדוגמניות קארין דונטקי
111 111111/111 ואנאבל טמיר יש רפלקס מותנה לחייך אל מצ למות,
אך מאוחר יותר, במהלך העימות, הפגינו תקיפות בהתנגדותן.
הכניס סדר בענף הפרוץ. אט־אט החל
לעשות נפשות לרעיונו. לא פחות מ־
60 דוגמנים ודוגמניות גילו התלהבות
ורצון להצטרף.
ניסיון קודם להקמת אירגון דומה,
על־ידי תמי בן־עמי וחניתה צנטנר,
נכשל בעודו באיבו.
פינק, למוד ניסיון, נוכח שלא הכל
ורוד. מארגני־התצוגות גילו התנגדות
נחרצת לכל ניסיונות ההתארגנות,
וניסו להכשיל את הקמת העמותה,

הדוגמנים בחרו לעצמם ועד־פעולה
הכולל את חני פרי, אירית אלטמן,
ספיר קאופמן ושימעונה הולנדר. הגבר
היחיד בוועד, ירון פינק, נבחר כיושב־ראש
העמותה שבדרך.
הוועד ניסה לשכנע את המסתייגים
מבין הדוגמנים להצטרף, וכמו כן פנה
אל מארגני התצוגות בניסיון לשתפם
בתהליך. לשם כך העמידה העמותה גם
תנאים קשוחים לחבריה. עליהם
לחתום על התחייבות רישמית כי לא

העמותה, כשהן מחייכות לעדת הצלמים שעטו
עליהן. היה זה מיפגש חברתי נעים על כוסית־יין.
אך את המאבק האמיתי השאירו ליום המחרת.

הדוגמנית המבוקשת שרי חן, שהיא
אחת המתנגדות להקמת העמותה,
אמרה כי היא אינה מעוניינת שוועדה
כלשהי תקבע לה לאן תלך וכמה תקבל,
וועדה אחרת תעניש אותה אם תאחר
.״אף אחד לא יקבע לי כמה אקבל
לתצוגה!״ הכריזה.

איומים

^ והאשמות
^ פני חודש החלה היוזמה לקבל
) תאוצה, כשלידי מארגנות התצוגות
הגיעה טיוטת־החוזה, המוצעת על־

חזה מול האוייב

ומצח־נחושה הפגינה רינת אלדר, תוך
כדי הנפת שלט האומר :״דוגמנות אצ לנו
זה מיקצוע״ .רינת היא דוגמנית״הבית של בית האופנה אימג.

״,1,1,811,1
״11*1¥1 ׳ ¥171 הוותיק, ביניהן הדוגמניות הידו-
111/1 1 1 11 עות קארין דונסקי וחניתה צנטנר,
ישבו להאזין להסבריו של עורך-הדין שהופיע מ־בתרוצים
שונים ומשונים. פינק פנה אל
אנשי אמיי (אירגון אמני ישראל)
ושוחח עימם על דרכי התארגנותם ואף
פנה למישרד עורכי־דין מכובד (כספי
ושות׳) ,אשר ייצגם במאבק ויתן יעוץ
חוקי לעמותה.

טעמם לפגישה. נציגה מטעם המתנגדות ירדה אל
המפגינים, אך הם סירבו לדון עימה בנושאי העימות
ורק נתנו לה ורד נאה ושילחוה כלעומת שבאה.

יהיו איחורים להופעות ולתצוגות, וכן
עליהם לשפר את המישמעת ומוסר
עבודתם. לצורך זה אף הקימה העמותה
ועדת־ענישה פנימית, אשר תוכל אף
להשעות את הדוגמניות והדוגמנים
מעבודתם, במיקרה של הפרת התקנון.

ידי העמותה החדשה, המארגנות של־דיבריהן
היחסים ביניהן לא היו מצויי־נים
מעולם, נכנסו ללחץ והחליטו להתארגן
אף הן ולהשיב מילחמה. ממש
אירוע היסטורי. איך זה פיתאום, מתחת
לאפן, קמו הדוגמנים והחליטו להת־

ארגן? ממש חוצפה. המעבירות, יש להן
עניין ברור ששום ועד לא יתערב במעשיהן.
פינק
מספר, שדוגמנים ודוגמניות
החלו לקבל איומים ממארגנות, תוך
כדי הטחת האשמות קשות ואף איומים
במישפטים פליליים. כל זאת על מה?
בתירוץ שבהקמת העמותה יש עבירה
על חוק ההגבלים העיסקיים, שמטרתו
למנוע הסדר כובל, המפלה ופוגע
בצרכן.
היה זה ניסיון לתת תוקף חוקי
להתנגדותן של המארגנות. נראה

לכאורה כי מתחת לפני השטח, המכוסה
בהרבה מייק״אפ, חוששות המארגנות
מאיבוד החופש הגמור שהיה
להן ער היום בתחום תנאי העבודה
והשכר.
ביום החמישי האחרון הוזמנו כל
חברי העמותה לפאב האסם, להרמת
כוסית, לרגל יציאת העמותה לדרך.
מצב־הרוח המרומם של כל הנוכחים
הועם מעט בשומעם כי למחרת יתקיים
כינוס. של המתנגדות להקמת העמותה.
בו במקום החליטו להתארגן להפגנת-
והמשד בעמוד )36

כתב: מדלי סדיז־מ ,/צילם: עבי טי! —י31 ,

..דוגמג נל תאוצות -התאחדו!
אין לנו מה להפסיד חוץ מכבליכם!״

המארגן בשדה הקוב

להטות והזמינו מישטרה. הדוגמן ירון פינק הגיש פרח גם לשוטרים.

חברת הוועד ״

מבוקשת, אשר עבדה שנים רבות בארצות״הברית,

מיטיבה, כבעלת ניסיון צילומי רב, להיכנס לתפקיד
הלוחמת. חני לא נאלצה להרחיק לכת. ההפגנה
נערכה במידשאה שממול לקפה הקומקום של בעלה.

הפרולטריון

^ פילו זיקני קפה־פאב הקומקום
\ * ל א זוכרים אווירה כה חמה במקום:
תחת לעכס על מסלולי הדוגמנות,
התייצבו ביום השישי האחרון 50
דוגמנים ודוגמניות להפגנה חמה וסוערת
נגר מארגני תצוגות־האופנה. הש
יום
קודם להפגנה נפגשו
הדוגמנים והדוגמניות המאוגדים
להרמת כוסית באסם, לרגל יציאתם ל
לטים
נישאו אל על, הזיעה ניגרה, ה־מישטרה
הגיעה, בלגאן שלם.
כל העניין החל לפני חצי שנה. ירון
פינק, דוגמן, הגה רעיון להקמת עמותת
דוגמנים ודוגמניות, במטרה מוצהרת
להעלות את רמת התצוגות ול־

דוד• בתמונה למעלה נראות טלי סיני, אשתו של
אריק סיני, רינת אלדר והדוגמנית חני פרי מהוועד.
בתצלום מימין: המפגינה הנמרצת יפעת שכטר.

1 1*11 *1ך ובעלה העמיסו על צלחותיהם
| 1 1111 את הגבינות, האגרולס והפיט*

ריות שחולקו ביד נדיבה. לא נראה שהדיאטה היא

שמפריעה להם בחיים. לילי באה לבכורה בזכות
קשריה עם דליה לאו, רקדנית הפלמנקו, שאותה
הכירה אצל הקוסמטיקאית המשותפת של שתיהן.

ךיךךדךך אשתו של העיתונאי אמנון, בחברת המברך, חבת הקרוב
11|/ 1 1של בעלה, דן בן־אמוץ. מצב״רוחו של בן־אמוץ היה מרו־אולי
בשל היין הרב שהזרים לעודקיו כל הערב, שהוקדש לצאת ספר חברו.

| ^ ך 1ך 1 1ך 1מנהלת תיאטרון יובל, אוח״
11 ^ 11 11 1/1זת בידה את העוגה בדמות
הרקדנית, שנאפתה במיוחד עבור דליה לאו, היש־

ן ״ו ך יו 1 ¥ח 1נ א לברך ונמצא מבדח. הוא הופיע, כהרגלו נקיץ, כשהוא
1 /1 4 /1עוטה גלביה ערנית מקורית, ואיחל לדנקנר שסיפרו יצליח

לפחות כמו הבדיחמין לשבת. לידו: יונה אשכנזי, חברתו של המו׳׳ל אשר ביתן.
קיוויתי ולתעתועי מראדונה הכריעו

חלק מהאורחים, ביניהם הח״כ יוסי
שריד והסופר יצחק בן־נר, שמיהרו
ועזבו את המסיבה. דידי מנוסי הילל
את שיכלולי האלקטרוניקה ואמר כי
.מזל שיש וידיאו, רק בזכותו ניתן
לצאת לפעילות תרבותית״.
באשר לספר, ששמו מחפשים את
גואלמן, סיפר המחבר בגאווה כי חלקו
כולל נבואות שכבר התגשמו, והיתר
נבואות העתידות להתגשם בעתיד.
ירון לונדון הסתודד עם העיתונאים
זאב שי ד וגד עון סאמט
מהארץ, ואילו בעלי הוצאת־הספרים
שפירסמה את הספר, אוהד זמורה

ואשר ביתן, רוו נחת ממכובדות
האירוע. השדרן אלכם אנסקי עזב
את ירושלים ביום חגה ובא לברד, עם
אשתו הסימפאטית שרי. אנסקי חייו
ואמר, כי בספר של עמוס קינן היה
יותר יין.
עצומה שהועברה בין הנוכחים דרשה
מעיריית תל״אביב לאשר קיום
בית־קפה במקום, וכולם חתמו ברצון:
״אם זה נגר זי׳יץ — ,אין בעיות. הוא
כבר יוצא לי מ אמר אחד הנוכחים.
לקראת סיום נשא אמנון דנקנר את
צוואתו הפוליטית והכריז :״נשיא אר־צות־הברית
כבר לא אהיה, אני מזיע
מאור־הזרקורים״.

ראלית שהיא כוכבת הריקוד הספרדי. העוגה יוצאת*
הדופן נשמרה בצורתה זו עוד שניות אחדות, ואז
נחתה מעדנות על בירכיו של השגריר הספרדי החדש.

שגריר
עם קצפת
הצגת־גאלה חגיגית נערכה השבוע
לבלדה ללוחם שוורים, בביצוע
תיאטרון חיטאנו הספרדי, במשותף
עם דליה לאו, רקדנית הפלמנקו
הישראלית, ויוסי בנאי.
המופע והמסיבה שאחריו התקיימו
באמיפתאטרון נווה־צדק.
את ההפתעה במסיבה סיפקה עוגת־קצפת
ענקית בצורת רקדנית ספרדית,
שאותה אמורה היתה להגיש המפיקה
מרים עציוני לידיה של הרקדנית
דליה לאו. תחת להגיע ללאו, התעופפה
העוגה מידיה של עציוני ונחתה
בהיפוך על בירכיו של השגריר הספרדי,
סדרו לופז אגירבנגואה.
השגריר נבוך לרגע, אך התאושש במהירות,
כשפמליה גדולה התנפלה עליו
וניתקה את מיכנסיו,

ו \ י ן * 1 1ד ך 1\ | 1אשתו הנחבאת אל הכלים של יוסי בנאי, חופי־
\ | 1 x 4 .1 111 /עה לטקס החגיגי בליוויית בעלה, המשתתף
בהצגה בלדה ללוחם שוורים. אילנה עסוקה כיום בגידול שני ילדיהם.

יעילב; צבי טל, כתב: מזלי פדידמ/סיים 2 9

מה נחת עו ביוני הוינלומס
ני צו השפיע הכדורגל עו
העיתונאים מחמאות המורה לפיתוח־קול

ע 1 ¥ךןךן 1־ עוד יהיה פעם סופר -כד
\ 1 | 1^ / 11ו 11 | /הכריז דן בן־אמוץ במסיבה
שנערכה לכבוד הוצאת סיפרו השני מחפשים את גואלמן.

המסיבה נערכה בחנות״הספרים מוזה. חברו הטוב של
דנקנר, יוסי שריד, היה מראשוני הבאים ומראשוני
ההולכים, שחששו להחמיץ את שחקן הכדורגל מארדונה.

ך ך 1ך 1ך המשוררת הירושלמית היפה, משכה את תשומת״לב
^ > 4 111 - 1 1הגברים שנכחו במסיבה. היא ישבה בצד, כשלראשה
כובע מסוגנן בלבן. דבש עומדת להוציא לאור את ספר שיריה השני.

מחפשים את האשה ברבן
כשבעלי־טורים בעיתונים לוגמים
כמויות של יין, המסיבה שלהם היא לא
ככל המסיבות. בחוכמות שלהם דבק
ריחו של נייר עיתון. לכבוד סיפרו
השני של אמנון דנקנר, התאספו כל
חבריו לברכו. ציחצוחי־לשון של בכירי
הפובליציסטים נשמעו מכל עבר. בצד.

ליד שולחן פינתי, ישבה צעירה
אפופת־מיסתורין, לבושה לבן, שיערה
בלונד ארוך, וכובע לבן רחב־שוליים
על ראשה. כולם הכירו את כולם, ורק
האשה בלבן נותרה עלומת־שם. אט־אט
עברה השמועה מפה לאוזן: אין זו אלא
המאהבת של דנקנר, מזה 12 שנה.

טרמפולינה ספררית

שוי אנסק

| הצטרפה לבעלה, השדרן אלכס אג־סקי,
ובאה למסיבת העיתונאים.
בתצלום למטה: אתי, אשתו לשעבר של מאיר ויזלטיר.

כוכבת ומנהלת התיאטרון הספרדי, כובדה
בנשיקות חמות על״ידי לולה שנצר, המורה
לפיתוח״קול (משמאל) ,שדורות של זמרי״הארץ רכשו אצלה השכלתם.
שחקניה הספרדיים של ההצגה ירמה, המבקרים בארץ במיסגרת פסטיבל־ישראל,
זכו השבוע למסיבת קוקטייל, שנערכה לכבודם. המסיבה נערכה ב־מירפסת
הקומה השלישית בתיאטרון הבימה בתל־אביב. האורחים הרבים שבאו
המתינו ארוכות מול השולחנות עמוסי־המזון, בעודם מצפים לבואו של צוות־ההצגה.
שהתעכב לצורר צילומים עבור הטלוויזיה הישראלית. המיוחד בהצגה הוא
בעיצוב הבימה, הנראית כטרמפולינה ענקית, שעליה מהלכים השחקנים במשך כל
ההופעה.
השחקנים התקבלו על־ידי אורחי המסיבה במחיאות־כפיים, ובתשואות סוערות
זכתה ניריה אספרט, השחקנית מס׳ 1בספרד. אורחת ישראלית מכובדת היתה
לילה שנצר, המורה לפיתוח־קול, שבירכה את אספרט ואמרה לה כי מיקצועיות
כמו שלה קשה מאוד למצוא בארץ. כמו כן הופיעו מנהלי התיאטרונים עמדי
ניצן וגדליה בסר. האחרון בא עם אשתו, השחקנית ליאורה ריגלין.

!וויה אסנוט

יוון לונדון

מיעט לשתות ושמר על סבר״פנים
רציני לכל אורך הערב. במשך הערב
ניהל שיחות מעמיקות עם עמיתיו זאב שיף וגידעון סאמט.
חבריו הרשעים של דנקנר מיהרו
בעליצות אל אשתו, מירי -,והיא
אישרה את אמיתות השמועה. מישלחת
מכובדת נשלחה אל הנערה לאמת את
הידיעה המשמחת ותשובתה היתה:
״הלוואי: אך כיצד יתכן 12 שנה, ואני
רק בת ״?13 בהמשך הערב התברר שזו
היתה עוד אחת מהבדיחות הפרטיות
שגילגלו חבריו הטובים של בעל
המסיבה.
דן בן־אמוץ, שכינה עצמו ״מאחרוני
הראשונים״ ,היסה בצעקה את כולם
ונזף באורחים כי המסיבה היא לכבוד
דנקנר, וכי רק עליו יש לדבר — לא
על נושאים אחרים: מישהו הגיב מייר
״דנקנר, מפני ששמו מתחיל ב,דן׳:״
בן־אמוץ הוסיף ואמר לכולם, כי
הוא. שכבר היה סופר, מכריז בזאת
שדנקנר עוד יהיה סופר.
הגעגועים לפישוליו של ניסים

איפה פרס החדש?
(פרס החדש חוזר ללישכתו, אחרי הנאום בכנסת. הוא
נכנס ורואה את פרס הישן יושב מאחורי המיכתבה).
פרם החדש(בזעם) :מה אתה עושה כאן! אתה יודע שמקומך
במרתף!
פרם הישן(בעקשנות) :נמאס לי. די! כמה זמן אפשר?
פרם החדש: מה זאת אומרת, כמה זמן? תמיד! התחייבת!
פרם הישן:לך קל לדבר. אתה מסתובב, מקבל פני ראשי־ממשלות
ושחקנים צרפתיים. מנשקים אותך באפיקים ובשדרות.
ואני מה?
פרם החדש: אתה כבר קילקלת מספיק! עבדתי תשע שנים
בדי שישכחו אותך, ופיתאום אתה צץ והורס את הכל!
פרם הישן: מה אתה רוצה
ממני? ישבתי בשקט, בזמן
שאתה שינית תדמית, למדת
ממומחים אמריקאיים ליחסי־ציבור,
רכשת אמינות. אותי
שכחו בכלל.
פרם החדש (בלעג מר):
אתה ישבת בשקט? לולא בדקתי
בכל יום את המנעול של המרתף,
היית פורץ מזמן החוצה! איך
יצאת עכשיו?
פרס הישן: אתה מכיר את
השגעונות שלי. כשאני שומע
את שתי המילים ״פרשה״ ו״ביט־סרס
חון״
,אני לא יכול לשבת בשקט.
זה מקפיץ אותי. יש לדורנו שלוש משימות: אלף••.
פרם החדש: די, תפסיק את הפוילע־שטיקים האלה של
בן־גוריון. אתה לא מבין שיש עכשיו תקופה אחרת? עכשיו רוצים
לשמוע על חוק...
פרם הישן: חוק־שמוק! כשיש פרשה ביטחונית וגורל
האומה ...
פרס החדש (מתחנן) :אני מבקש ממך, תחזור למרתף!
לפחות עד הרוטציה! תן לי לגמור את הכהונה כמדינאי בינלאומי
דגול! עשה לי טובה! תתאפק עוד קצת! חזור למרתף!
פרס הישן: או־קיי! או־קיי! שכח ממני! (נעלם).
(פרס החדש נאנח, יושב מאחורי המיכתבה וקורא
למזכירה).
פרם החדש(מכתיב) :מקורבי ראש־הממשלה הודיעו שהוא
דוגל בחקירת הפרשה עד תום, בתנאי שתתנהל בחשאיות, וכי
ראש השב״ב לא יושעה. מדינת־החוק...
(וכן הלאה. גנבתי את הרעיון הזה מן ההומוריסט היהודי־האמריקאי
ארט בוכוולד. הוא כתב רשימה כזאת על ריצ׳ארד
ניכסון, בימי פרשת ווטרגייט).

אוהל הדוד תום
הסרט על השחורים בארצות־הברית, שהוצג במיסגרת מבט
שני היה מחוכם מאוד.
• לכאורה היה זה סרט על הגיזען השחור, לואיס פרחאן. אך
הוגנבה לתוכו נימה שפנתה נגד ג׳סי ג׳קסון, המועמד השחור
לנשיאות. וכדי שלא תהיה טעות, אמר הקריין, בפתח התוכנית,
כי ג׳קסון השמיע במסע־הבחירות שלו ״הערות אנטי־שמיות״.
אין בזה שמץ של אמת. אבל המימסר היהודי באמריקה נתון
במילחמה עם ג׳קסון, ובמילחמה זו כל האמצעים כשרים — גם
אמצעים הדומים מאוד לשיטותיו של פרחאן.
אין לישראל שום עניין להיכנס למילחמה עם 20 מיליון
אזרחים אמריקאיים, בעלי צבע־עור כהה. ואת הציבור הזה אין
מייצגים החברים הנחמדים של המישלחת השחורה המגוחכת,
שביקורה בארץ תואר באותו סרט. שחורים מסוג זה נקראים בפי
חבריהם ״הרוד תום״ .קובעים המיליונים שהצביעו בעד ג׳קסון.
ואילו ג׳קסון מנסה כמיטב יכולתו לתקן את יחסיו עם ישראל —
למשל, על־ידי הראיון שהעניק לי, ושפורסם בשבועון זה.
מה טוען המימסד היהודי נגד ג׳קסון? ראשית, שהוא מגלה
אהדה לפלסטינים, ונפגש עם יאסר ערפאת. אז מה? מותר לאדם
לדגול בשלום בין ישראל ואש״ף. כמה מידידיה הטובים של
ישראל — למשל, ניקולה צ׳אוצ׳סקו וכמה ממדינאי אירופה —
דוגלים גם הם בגישה זו. לא כל ידיד של ישראל חייב לרקוד כמו
דוב מאולף לצלילי החליל של ממשלת־ישראל, צלילים הצורמים
גם את אוזניהם של כמה אזרחים טובים בישראל.
הטענה השניה נגד ג׳קסון סבירה יותר. נטען נגדו שלא
הסתייג בפה מלא מלואיס פרחאן.
שאלתי על כך את ג׳קסון עצמו, והוא השיב בראיון הרישמי
תשובה מתחמקת. מאיר כהנא, כך אמר, מסוכן יותר מלואיס
פרחאן.
דיברתי על כך גם עם מקורביו, והם נתנו לי תשובה עניינית
יותר. פרחאן, הם אמרו, הוא כוח גדול בציבור השחור. הקהל
השחור נמשך אליו, לא בשל הערותיו האנטי־שמיות, אלא מפני
שהוא מבטא את הזעם העמוק של השחורים.
הלב היהודי מלא זעם ומרירות מאז השואה, אך נדמה כי
גדולים פי כמה הזעם והמכירות והשינאה שבלב השחורים
האמריקאיים. הם זוכרים את אבותיהם, שנחטפו באפריקה והובאו
באוניות־המוות לעולם החדש, את מאות שנות העבדות, כאשר
לא היו אלא בהמות־עבודה ,״השיחרור״ המדומה במילחמת־האזרחים
ודורות הדיכוי וההשפלה והניצול ומישפטי־הלינץ׳ מאז.
כל אלה יצרו מישקע שלא ברא השטן.

פרחאן הוא דמגוג גאוני מסוגו של אדולף היטלר, והוא שם את
מאיר כהנא בכיס הקטן. הוא רוכב על הגל הזה של שינאה וזעם.
שום מנהיג כושי אינו מעז לריב עימו. אילו תקף ג׳קסון את
פרחאן מפני שהיהודים דרשו זאת, היה גם ג׳קסון נראה בעיני
השחורים כ״דוד תום״ מכור. לכן הוא נזהר, מסתייג ומגמגם.
השחורים מתנגשים עם היהודים בגיטאות, לא מפני שהיהודים
צלבו את ישוע, אלא מפני שהיהודים הם הסוחרים ובעלי־הבתים
והמורים והפקידים בשכונות השחורות. השחורים רוצים לתפוס
את מקומם.
היו זמנים כאשר צעדו היהודים לצד השחורים במיצעדי־החופש.
אבל רבים מן הצועדים האלה דמו לכמה מן הצועדים
בהפגנות־שלום אצלנו: הם לא אהבו כל־כך את השחורים, אלא
את עצמם. הם הסתכלו בראי ואמרו :״הוי, כמה אנחנו יפים!״
כאשר הכושים התחילו להיות תוקפנים, ולתבוע לעצמם את
הזכות להנהיג את מאבקם, התרחקו היהודים.

אורי אבנרי

וישראלי, שהתאסלמה בהדרגה ועברה מן השפה הארמית של
הבית השני לשפה הערבית. נוספה אליה אוכלוסיה של מהגרים
מחצי־האי ערב. בתקופה מסויימת היה הגליל כמעט ממלכה
עצמאית, בהנהגת ד׳אהר אל־עומר האגדתי. גם כיום, כמחצית
מאוכלוסיית הגליל היא ערבית.
בערבית נקרא הגליל אל־ג׳ליל. חותמת־הדואר היתה צריכה
לומר בעברית הגליל העליון ובערבית ,״אל־ג׳ליל אל־עאלי״.
אגב, גם באנגלית אומרת החותמת 8 * 0 * 0 1 , 8
״ א ,¥ 0וגם זו חוצפה. שם הגליל ידוע בכל השפות האירופיות.
הדמות המרכזית של הדת הנוצרית גדלה בנצרת. שם הגליל
מופיע בכתבי״הקודש הנוצריים. החותמת היתה צריכה לומר

אנחנו מעוניינים למשוך לארץ תיירות נוצרית דתית. מה
הטעם בשליחת דיברי־דואר לחו״ל הנושאים שמות חסרי־משמעות,
כשהם יכלו לעורר בלב הממוענים הנוצריים זיכרונות
היסטוריים, הטבועים עמוק בתרבות המערבית?
שר״התיקשורת אמנון רובינשטיין מדבר הרבה על הבנה
הדדית ואחוות־עמים, ועל שיוויון כל האזרחים לפני החוק, ועוד
ועוד. איך זה מתיישב עם הכתובת הזאת?

עוד טרמפיסט

באותה השעה קיבל המימסד היהודי באמריקה צביון יותר
ויותר ימני, כרת ברית עם גיזענים לבנים והצמיח מתוכו תופעות
גיזעניות מובהקות כמו הליגה להגנה יהודית. כך התרחב הפער,
והיה לתהום.
כבר הזהרתי לא־פעם: אם לא נטפל בבעיה זו, יתרחש אסון.
ליד הקלפי יגברו• 20 מיליון שחורים על שישה מיליון יהודים.
בעוד עשר שנים ייראה הקונגרס אחרת. ובאחד הימים יהיה נשיא
שחור — ואולי נשיאה שחורה. ההסתה נגד ג׳קסון אינה מועילה
לאיש. ועוד פחות יועילו ביקוריהם של דודים שחורים טובים
בארץ. יחסינו עם דרום־אפריקה ופרשות כמו גירוש ״הכושים
העבריים״ מהארץ מרעילים את האווירה.
הדוד תום מת. עכשיו יש שחורים מסוג חדש. זהו כוח עולה.
כדאי לקיים עימו דו־שיח לפני שזה יהיה מאוחר מדי.

מי יבנה הא־ע׳אליד?
קיבלתי גלויית־דואר מידידה. לא ידעתי היכן היא מתגוררת
כעת, ולכן התבוננתי בחותמת־הדואר.
החלק העברי של החותמת היה מטושטש, ולכן קראתי את
החלק הערבי. הוא אמר ״הא־ע׳אליל העליון״.
לא היה קשה להבין שזהו התעתיק של המילים העבריות
״הגליל העליון״ .לדעתי, זוהי חוצפה.
מזה 1300 שנים יושבת בגליל העליון אוכלוסיה הדוברת
ערבית. זוהי האוכלוסיה המקורית של גליל־הגויים, ממוצא כנעני

חותמת הגליל העליון

אף פעם לא אהבתי את איב מונטן. הוא נראה לי תמיד מלוקק
מדי, חלקלק מדי. בניגוד לאשתו, סימון סניורה, שהיתה משכנעת
בכנותה, איב נראה לי תמיד כדאיניק.
כמו כל כדאיניק, בצרפת בתקופה מסויימת, גם איב מונטן היה
שמאלי. בפאריס, זה היה תמיד א .1לא יכולת להסתובב בעירו
של ז׳ן־פול סארטר, בין אינטלקטואלים ואמנים, ולא להיות
שמאלי.
הוא שר את שיר המחתרת האנטי־נאצית, למרות שלא היה
מעולם חבר המחתרת. איכשהו זה לא הזדמן לו. הגרמנים, כך
הסביר, באו רק באיחור לאיזור שבו גר, ולכן כבר לא היה כדאי.
לאחרונה, מאז מות אשתו, שמעתי שהוא רוצה לעשות קריירה
פוליטית, ובאותה שעה בדיוק התחיל לעבור בצעדים מזורזים מן
השמאל אל הימין. עכשיו זה
מתחיל להיות א.1
בעצם, מה זה איכפת לי. אם
רונלד רגן יכול להיות נשיא
ארצות־הברית, מדוע שאיב
מונטן לא יהיה נשיא צרפת? הוא
לא יהיה יותר גרוע מפראנסואה
מיטראן. לי זה לא מפריע.
כל זמן שהוא לא מטפס על
הגב שלי.
לא מוצא חן בעיניי שאדם,
הרוצה לעשות קריירה פוליטית,
בא קודם כל לישראל כדי
להצטלם עם ראש־הממשלה — מונטן ולא חשוב אם ראש־הממשלה
הוא בגין, פרס, שמיר או הסוס של קאליגולה.
לא מוצא חן בעיניי שאדם שר למען יהודי ברית־המועצות, או
נגד הנשק לסעודיה, או למען ההתנחלויות, או נגד הפלסטינים,
כצעד ראשון להשגת הכסף של היהודים והתמיכה של כלי־התיקשורת
בדרך למישרה פוליטית בארצו.
יש לנו די בדרנים משלנו, ודי טרמפיסטים על כל מיני
עניינים טובים ורעים, ומאז ימי אכיש מלך גת גם לא חסרים לנו
משוגעים מכל הסוגים. אז תודה רבה, לא צריך.

הקדוש הנכון
על המירקע הופיעה הנבחרת של אנגליה, ודגל לבן בעל צלב
אדום.
הה־הה, אמר הפרשן הישראלי בלעג. יש כאן טעות. צריך היה
להיות דגל היוניון־ג׳ק.
יתכן שהפרשן מבין הרבה בספורט, אבל בענייני ארצות
ודגלים הוא בור גמור.
הצרה מתחילה בבית־הספר הישראלי, המחנך את תלמידיו
לאי־דיוק. כלי־התיקשורת, המסרבים עקרונית לדייק במשהו,
ממשיכים בחינוך זה.
כתוצאה מכך סבורים רבים בישראל כי בריטניה ואנגליה ה^1
שני שמות נרדפים. מדברים על המלך האנגלי, הצבא האנגלי
וכר. וזו, כמובן, טעות.
אנגליה היא הארץ בחלק הדרומי של האי הבריטי. פעם זאת
היתה ממלכה נפרדת. אולם אחר־כך כבשו האנגלים את סקוטלנד
וגם את וולס ואירלנד, וקמה בריטניה הגדולה. השם הרישמי כיונן
היא ״הממלכה המאוחדת״ .־
בתחרות־הכדורגל אין בריטניה (או הממלכה המאוחדת
מופיעה כגוף אחד. היא התפרקה לגורמים. יש נבחרת אנגליה
ויש נבחרת סקוטלנד.
היוניון־ג׳ק הוא, כפי שמלמד שמו, דגל האיחוד. שולבו ב
הצלב של ג׳ורג׳ הקדוש(האנגלי) ,המורכב מקו מאוזן וקו מאונך
הצלב של אנדרו הקדוש (הסקוטי) המורכב משני קוויב
אלכסוניים, והצלב של פאטריק הקדוש(האירי) ,שגם הוא מורכנ
מקווים אלכסוניים.
הדגל שהופיע על המירקע עם נבחרת אנגליה היה הדג?
האנגלי — הצלב האדום של ג׳ורג׳ הקדוש על רקע לבן.

ועכשיו מכריזה תשלובת המשקאות הגדולה ביותר על המשחק
הגדול: זהו את 10 המשקאות הבאים מבין 79 המוצגים בתמונה,
רשמו את מספר המשקה ליד הגדרתו ושלחו את הטבלה בצרוף
פרטים לטמפו, ת.ד 1993 .ת״א. בין כל התשובות הנכונות אשר
יגיעו למשרדינו עד 30.7.86 יוגרלו פרסים יקרי ערך.
(אין הגבלה על מספר התשובות שניתן לשלוח. אין צורך לגזור
הטבלה מהעתון -ניתן להעתיקה ולשלוח התשובה על דף נייר).

הגדר ה

מסי הבק בו ק שבצילו ם

1 !4לי ט ר די א ט קו ל ה

ביר ה טובורג בבק בו ק

נשר מאלטבבק בו ק

קנ ק לי ת גזוז בטעםל מון ליי ם

ט מ פו משקהקלאש כוליו תבפ חי ת

ט מפו לי משקהבטעם ענבי ם

ביר ה מ כבי ב פ חי ת

ט מפו משקהקלת פוזי םבבק בו ק 250מ״ל

קנקל 2לי ט ר גזוז בטעםת פוזי ם

. 10 מיצוין ־ 10046 מיץ מתפוחי־עץ ט ריי ם

מכונית אוטוביאנקי
15 טיסות לחדל

150 טרנזיסטורים
1500 ספרי ילדים
בתאריך 25.6תתקיים הגרלה

5טיסות לחו׳׳ל
50 טרנזיסטורים
500 ספרי ילדים

10x6

ההגרלה הסופית תתקיים בתאריך .31.7
כל ההגרלות תתקיימנה בנוכחות נציג טמפו, רואה חשבון ונציג משת הפרסום, בהתאם לתקנון החידון.
על עובדי טמפו ופרסום ״גיתם מערכות תדמית״ ההשתתפות אסורה.

1הו ־י החד־נ סנ ת
בעוד אנחנו קמים כל בוקר, הולכים לעבודה,
חוזרים הביתה, רואים טלוויזיה והולכים לישון,
יושבים כמה וכמה אנשים בכל מיני מקומות
בארץ ובעולם וממציאים לנו פטנטים, חידושים
והמצאות, שהם מקווים שאנחנו נקנה, וברוב
המיקרים, כמו טמבלים, אנחנו באמת קונים.
הנה כמה חידושים שאספתי בשבועיים
האחרונים, לידיעתם, לשימושכם, לחיוככם,
להתרגזותכם ואפילו לתגובתכם, אם תרצו.

סידרת בלש באוזן של הד ארצי, מחיר 9.5
ש״ח. מתנה מוצלחת.

רמונשוים בתחילת
דונם
יש ילדים קטנים, המתחילים לצייר עוד לפני
ערב שקט בבית

מקומות־ציור אהובים על הקטנים. אני מניחה
שכל זה חשוב, אבל מה שמשך את ליבי במיוחד
היא הצורה של הצבע, אשר בחלקו הוא גדול
ועבה וכף ידו של הילד שעדיין אינו יודע להחזיק
בצבע רגיל, יכולה להקיף אותו בנוחיות. מתוחכם
מאוד, לדעתי.
חיי־המישפחה של מאות זוגות נהרסים בימים

ציבעי־פוליארט, חברת אורדע, מחיר 0.48
אלה והעולם שותק. כשיצא איזה שנתון ובו
ש״ח לצבע יחיד או 7.35ש״ח לחבילה בת 12
סטטיסטיקה על ריבוי מקרי הגירושין בשנת
צבעים.
ל ,1986 ולפני שיעבירו את העובדות אל מחקר
אוניברסיטאי, כדאי לפנות אליי. אני אמצא להם
,את הסיבה תוך דקה, וללא תמורה כספית.
ככה זה הולך בבית שלי, במשך השבועיים

האחרונים, ערב־ערב. רק השעות מתחלפות.
— ילדים, עופו למיטות. דניאלה, איפה
הגרעינים? זה כבר מתחיל.
קח גרעינים!
— אוי, אוי, אוי, מה הוא עושה? מה, הוא דביל?
פעם אנשים היו נפגשים בערב, מדברים קצת> ,י
שששש, אל תצעק!
שותים כוס־תה, אוכלים איזה בוריקיטה עם תרד,
— אני אצעק כמה שאני רוצה. הופה! איזו
משחקים קצת שש־בש, מדברים על הבחור י)
שלקחה הבת של אלגרה, שותים עוד כוס־תה < ,בעיטה!
רוצה קפה?
מחליפים ריעות פוליטיות, מוסרים דרישת־שלום ן
— שקט!

למישפחה והולכים הביתה•.
רוצה קפה?
היום אין זמן לכל השטויות האלה. תה שותים <
— תגידי, למה את מדברת כל הזמן?
כשיש שפעת, בוריקיטס עם תרד יש רק אצל סמי >
שאלתי אם אתה רוצה קפה?
בורקס, לא מתעניינים בבנות של אף אחד ולא (׳
— אה, טוב. קפה. שיהיה קפה. תראי, תראי!
בחתנים שלהן, לא מוסרים דרישת־שלום (
11 מה לראות?
— די, תשתקי כבר!

אתה לא נורמאלי!

—נכון שהוא לא נורמאלי. גם אני חושב.

|< ראית איך הוא פיקשש?
,י מי?
— את מוכנה לעשות טובה ולעוף מכאן?

— אה״אהה אה! פצצה, המרדונה הזה. תגידי,

י ו את לא רוצה לראות קצת?
מי משחק נגד מי?

—גוטקס נגד אוברזון. בסדר? זה את מבינה,

נכון?
תגיד, למה אתה מופרע?

— כי את מטומטמת. לא יודעת כלום. יש
קולה?
אין.

י — 1טוב אז תביאי!

| י אמרתי שאין!
— הקיוויתי הזה מבין בכדורגל כמוך בערך.

י< בפעם הבאה אני אציע שישלחו אותך לאולימי
פיידה ואז לפחות לא תהיי כאן לבלבל לי את
>׳ המוח.
>] נורא מצחיק.
י — ,ראית? ראית את הקאקר הזה? איפה
׳ 1הגרעינים?
קודם רצית קולה.
( י — ראית איך הוא התחלק?
מי התחלק?

— אני. אני התחלקתי על השכל שהתחתנתי

11 עם אשה פטפטנית כמוך. לכי לישון כבר. מחר
> י לא תוכלי לקום.
רעשיוים ובודדים

קודם 3ר דיאטה, במובן לאותם שכבר גמרו את כל הדיאטות
האפשריות בעולם, הנה הגיעה עוד מנה של

תיקווה. חברת־הרזיה פיתחה שיטה חדשה
להפחתת מישקל בעזרת דיאטה ממוחשבת.
תמורת 15ש״ח (מחיר מיבצע) ופרטים אישיים
כמו גיל, גובה, מישקל והיקף פרק כף־היד(ככה
זה, מה לעשות) יחבר לך המחשב דיאטה אישית
מאוד, המורכבת מהמאכלים שהמרזה בפוטנציה
אוהב, ואינה כוללת את המאכלים שהוא לא אוהב.
אם חשבתם, כמוני, שדיאטת־מחשב זה כמו
בתמונה שהבן־אדם נכנס למחשב שמן ויוצא
משם רזה, יש לכם טעות. אין פה תגלית
בינלאומית. גם כאן אומרים לך, אבל בשפה
עדינה, ובאותיות של מחשב ,״חביבי, אם אתה
רוצה לרזות, תאכל מעט קלוריות!״
כמו שאני מכירה את הנשים בארץ, גם את זה
כולן תאכלנה.

| פינת בן־יהודוו

מתח

מי מאיתנו(המבוגרים) לא זוכר את תסכיתי־המתח
שהיו משדרים אחת לשבוע בקול ישראל
ושהיו מרתקים לרדיו ילדים ומבוגרים לשעה של
כסיסת ציפורניים עם פול טמפל. כדי שהילדים
הדיגיטאליים שלנו לא יפסידו, חלילה, משהו
שהיה לנו, הוציאה חברת הד־ארצי ארבע
קלטות ובהן תסכיתי־מתח, בהם פותר שרלוק
הולמס תעלומות מסובכות ומפחידות. התסכי־תים,
בליווי מוסיקה ואפקטים קוליים אחרים,
מכניסים את המאזין לאווירת פחד ואימה כמו
שצריך. לפי דעתם של שני בניי הפרטיים ״זה
יופי, אבל לא מפחיד בכלל ״.יכול להיות שדור
הגדל על המיפלצות של ספילברג ומיני נינג׳ות
ורמבויים אפילו לא מפחד מהדברים המפחידים
אותנו.

שהם יודעים להחזיק עפרון ביד. פשוטו כמשמעו.
אני זוכרת שבני הצעיר צייר במשך שעות
רבות בהיותו בן שנתיים, ובכל פעם הצבעים
הרכים היו נשברים לו ביד, כי לא ידע איך
מחזיקים אותם.
יכול להיות שזה קרה לעור ילדים, והשמועה
הגיעה עד לאנשי חברת אורדע, המתמחים
בצעצועים ומישחקי־ילדים.
בימים אלה יצאו לשוק צבעי פוליארט של
אורדע. בדף המצורף כתוב שהצבעים אינם
רעילים, אינם מלכלכים את הידיים, ויורדים
בעזרת מטלית רטובה מעל רהיטים, קירות ושאר

אני הייתי בטוחה שהאקדמיה ללשון העברית
נעלבה ממני, או סתם שכחה אותי והפסיקה
לשלוח לי מחידושיה. ומה מסתבר? מסתבר שכבר
חודשיים לא עשיתי שגיאות בעברית.
הייתם מאמינים עליי דבר כזה?
אבל בשבוע שעבר שוב מעדתי ובמדור, נפלו
שתי שגיאות, והאקדמיה הזדרזה לתקן בשבילי
ובשבילכם.
אני כתבתי מהדקי־כביסה וצריך להיות,
כמובן, אטבים.
אני כתבתי שעון דיגיטאלי וצריך להיות שעון
סיפרתי.
שתהיו לי בריאים ותמשיכו לבדוק אותי
ולתקן•

למישפחה. היום כולם רצים כדי להרוויח עוד (
כמה. גרושים. וכשחשבון הבנק מלא לגמרי< ,
אפשר להיכנס לחנות ותמורת 150ש״ח, לא כולל
מע״מ, לקנות שש־בש ממוחשב. בערב, כשאף
כלב לא נכנס לבקר, כי גס כל השאר עסוקים
ובדוגמאות מרהיבות־עין. אבטיח, גלידה, עוגה,
בלעשות כסף, אפשר להתיישב מול השש־בש
פטריות ודברים אחרים, העשויים כדי לשעשע
הממוחשב ולשחק נגדו. גם כן חיים.
אותנו כשאנחנו מתרחצים. כל ספוג ב־ 10ש״ח.
(אגב, לפני שבועיים ראיתי את זה בחנות בלונדון
והמחיר היה 1.5לירה שטרלינג, כלומר 3.3ש״ח
בערך, אבל כידוע אנגליה זה לא ישראל).
בחנות טולמניס בכיכר־המדינה בתל־אביב,
הנה משהו כל־כך יפה, שבטח המציאו אותו
ואולי גם בחנויות אחרות. אבל אני לא ראיתי.
באיטליה, מולדת היופי. ספוגי־רחצה בצבעים

רהחוחץ יכה

הו רו ס הו ס

יינתן הסבר על מרקורי בששת המזלות *
הראשונים, ועל האחרים ינתן הסבר בבתבה *

הבאה.
מרים בנימי]׳

נזרקורי בטלה

מזל החודש:

מהיר מחשבה, גלוי, כן, אמיתי וחצוף.
הוא מגלה תפיסה מהירה וחידוד לשוני
אירוני. יש לו צורך להבליט את עצמו. אין לו
סבלנות, הכל נעשה בו ברגע עוד לפני
שמספיק לחשוב. תמיד תימצא אצלו כוויה,
חתך, מכה, רק משום שלא היה לו זמן

תאומים

בער מוקוו באויה1

הכוכב של
התיקשוות ושל
משו החשיבה

הוא ד ב רן ג דו ל!
וכשהוא טרה אין ;
לו סבלנות לחשוב;

מרקורי מלמד על היכולת של האדם
ליצור תיקשורת עם הסביבה. זה שנולד
כשכוכב מרקורי היה בצרה -כלומר קשרים
דיסהרמוניים לכוכבים אחרים -עלול
לסבול מחוסר יכולת להתבטא, ולכן עלול
להיות בודד מאוד. מרקורי בצרה, במיקרה
הקיצוני יכול לגרום לו לאדם לגמגם, וזאת
בגלל חוסר־ביטחון להביע את עצמו.

המזל שבו נמצא מרקורי חשוב ביותר,
ביחוד כשרוצים להכיר את האדם גם
מבפנים. בדרך כלל מרקורי נמצא בקירבת
השמש. אך לא תמיד באותו המזל שבה
השמש תימצא. מכיוון שמרקורי הוא זה
המייצג את האדם בחברה, יכול להיווצר
רושם שונה לחלוטין מהדמות עצמה. אם
מרקורי יהיה בתאומים והשמש בשור, הרי
שהכוכב הזה יידע להסתיר באמנות
ובזריזות, האופיינית** לתאומים, את
הכבדות, השמרנות ואהבת״הנוחיות של
השור. כלפי חוץ הוא ייראה כאדם זריז בעל

1למרות שהשבוע יהיה שקט יותר מזה הקו *
דם, עדיין אתם חשים די מבולבלים ביחוד
במה שקשור לנושא העבודה
והקריירה. מצד
אחד אתם מרוצים מעצמכם
ומהישגיכם, א בל
מהצד השני העמדה
של המעבידים אינה
ברורה. מבטיחים לכם
הבטחות מושכות, אולם
בינתיים כל מה ש ו
2ב מר ס ־
20 באפריל.
נאמר לא מתבטא בשקר,
שאינו מספיק ואינו
עימד בהתאם למאמץ ולזמן שאתם
משקיעים. הימים ה 4-ג וה־ 5ג אינם נוחים.

מצבכם הכספי מתחיל להשתפר, אבל רחוק
מלהיות טוב. בינתיים יהיה עליכם להמשיך
לבקר כל הוצאה ולבדוק
אם היא באמת הכרחית.
בשטח העבודה
כבר יותר שקט, דברים
מתחילים להסתדר. וכבר
אפשר לתכנן את
עתידכם המיקצועי, מה
שעוזר לכם בעבודה ה־שיגרתית
והיומיומית.
היכרויות חדשות יהיו
חשובות משאתם חושבים.
גם אם ההיכרות אינה עם בני המין
השני, היא בכל זאת תביא שינוי קיצוני.

סלו!

אתם חושבים על שינוי במקום העבודה, אך
קורה משהו מוזר: בכל בעם שיש לכם הז*
דמנוא לעבור לתחום
חדש, אתם מהססים ו מחמיצים
את האפשרות.
אל תכנסו ללחץ,
שלושת החודשים הב אים
אינם מתאימים
^ כל־כך ולשינויים מסוג
זה. כך שמאוחר יותר
תצליחו,למצוא את מה
שאתם מבקשים, אם
דרך תפקיד יותר מ עניין
ואם על-ידי שינוי המקום. הימים
שישי עד ראשון יהיו קשים ומרגיזים.

כוכב מרקורי נקרא שליט מזל תאומים.
בלומר, התכונות שמייחסים לו הן אותן
תכונות המאפיינות מזל זה. הוא בראש
וראשונה כוכב התיקשורת והחשיבה. הוא
מראה אם האדם עצבני או שקט, ואם יש לו
צורך לשבת במקום קבוע או להיות נע ונד
בעולם.
המזל שבו ממוקם מרקורי מלמד על דרך
החשיבה, על העומק, כושר־הניתוח, הזיכרון
ובן הסבלנות, לקלוט את פרטי־הפרטים,
לפרשם ולהסיק את המסקנות -או לחשוב
בצורה כוללנית, כשרק הדברים הבולטים

לעין נשארים בזיכרון.

מצב הבריאות אינו טוב, אתם אינכם שומרים
על עצמכם ונחלשים. הקפידו לישון, לנוח
והורידו מעל עצמכם
חלק מההתחייבויות
כלפי האחרים. בשטח
העבודה אתם מתחילים
להתארגן. היחסים עם
הסביבה מתוחים אבל
אם תנהגו בביטחון ולא
תראו פחד. אנשים יכבדו
אתכם ויתחשבו ברצונכם.
ב־ 11 וב־ 12כדאי
שתבררו היטב מה
קורה בחשבונכם בבנק, לעניינים כספיים -
כדאי להקדיש יותר זמן ותשומת־לב.

ה״ 11 וה 2-ג יהיו די נעימים, צפויה פגישה
מיקרית ומשמחת, אך יש להמשיך לשמור
על סודיות, חוסר זהי רות
ואופטימיות יתר
עלול לגרום לבעיות מאוחר
יותר. בתחום הכספי
לא נוח בין ה־13
ל־ 15 בחודש. אל דאגה,
אפשר להסתדר מה״ 6ג
בחודש. פגישות, או ר־איונות
לשם עבודה
כדאי לקיים בימים שני
או שלישי, נסיעות יהיו
מוצלחות ומשמחות. בחינות הנערכות
בימים הקרובים יפתיעו אתכם לטובה.

ה־ 12 עד ה־ 5ג בחודש יהיו מאוד קשים ודי
מדכאים. דרושה יותר מנוחה. אתם דורשים
מעצמכם יותר מדי. בתחום
המיקצועי אפשר
עכשיו למצוא פתח להתקדמות,
אולם אתם
מתרכזים בנושאים שאינם
עיקריים ושוכחים
את המטרה עצמה. זה
עלול לגרום להחמצה.
ב־ 6ג או ב־ 17 בחודש
אתם עשויים להיות
מופתעים לטובה מס כום
כסף שיגיע באופן בלתי־צפוי. ה־ 18 וה־
19 טובים לנסיעות. ולפגישות לא מתוכננות.

לחשוב לפני שחן את אצבעו בסכין־הלחם,
ולפני שנכווה כשהכין קפה.
הוא יכול להיות חסר־סבלנות לשמוע את
הזולת, אך את דבריו הוא משמיע באמצע
המישפט. הוא יוצר קשרים בן־רגע, אך
למרבה הצער אי-אפשר לדעת למה זמן
תימשך הידידות, שכן באותה מהירות היא
תסתיים. הוא מדבר במהירות, אינו מתכנן
את היעדים -מה שמעכב לעיתים קרובות
את התקדמותו. ההחלטה הראשונה היא גם
המוצלחת. הלימוד לבחינות נדחה הצידה
ומבוצע ברגע האחרון.

צורך בתנועה בלתי־פוסקת, או יתעניין
באלף נושאים בבת אחת, יהיה חברותי
וייצור את הרושם של אדם קליל ומרחף.
פרט לאלה שחיים עימו, כולם ישפטו לפי
מה שעיניהם רואות.
אם כך, מעניין לעקוב אחר התכונות של מרקורי בשור
מרקורי בכל מזל ומזל. כך שידידך, שיש לו
חשיבה עיקבית ומעשית. דרוש לו זמן
שמש באריה ומרקורי בבתולה, אולי לא
להתאים עצמו לעובדות, הוא עקשן ולא
יהיה בדיוק אותו טיפוס סרקסטי, ביקורתי
ממהר לוותר על מסקנותיו או להתחשב
ובלתי מרוצה -הרי בתוכו הוא בעצם
בדיעות שונות משלו. הוא רחוק מלהיות
אופטימי, שמח ולא כל־כך איכפת לו, הוא
(המשך בעמוד )33
הרבה יותר סלחני ממה שהוא מראה. כאן

ב״ 11 וב״ 2ג תיפגשו עם ידידים העשויים
לשנות את תוכניותיכם. הצעות מעניינות בדבר
לימוד שטח חדש
שיבואו מצידם, לא רצוי
לבטל זאת, יתכן
שטמון כאן משהו מ עניין
ומבטיח לעתיד.
ה 3-ג עד ה־ 5ג יהיו
מעייפים ומעיקים, אין
ספק שלא כדאי לתכנן
נסיעה או כל דבר הכ רוך
במאמצים. מה״ 6ג
תרגישו הרבה יותר
טוב. בתחום הרומאנטי -היחסים נתקלים
במיכשולים, אך יתבררו בחודש הבא.

מה־ 11 עד ה־ 3ג כדאי שתהיו זהירים
במגעיכם עם הממונים עליכם. בזמן האחרון
אתם נהנים מיחס ידידותי.
אך הבוס נתון
למצבי־רוח ויכול לפגוע
בכם בתאריכים שהוזכרו.
הימים שני ושלישי
מאוד מעייפים ומרגיזים.
שוב יטילו עליכם
תפקידים שלא אתם
אמורים למלא אותם.
והפעם לא כדאי לשתוק
במאמץ צודק תוכלו
לפתור את הבעיה. בתחום הרומאנטי -
שימו לב לאלה שהיכרתם בחודש האחרון.

היחסים עם הסביבה מתחילים להשתפר.
אתם קצת יותר רגועים ואפשר אפילו לח שוב
על התקשרויות ח דשות.
הימים היותר
מתאימים לבך הם הגג
עד ה־ 3ג בחודש. הזג וה״ 5ג יהיו מאוד לא
נוחים, ולא כדאי להת עקש
לבלות בצוותא עם
ידידים או קרובים. נסיעה
לחו״ל עולה שוב
על הפרק, אבל אם
אינכם מוצאים מקורות
מימון, כנראה שלא תוכלו לבצעה. מצבכם
הכספי אינו טוב ועליכם להיות זהירים.

א תם מרגישים קיצרי־רוח וחסרי־סבלנות.
העבודה שבה אתם עוסקים מעניינת. אך
הטילו עליכם יותר מדי
וקשה לעמוד בלחץ. גדיים
אינם עוזבים עבודה
באמצע. אך כדאי לחשוב
על אירגון מחדש
או לבקש עזרה כדי לן
הספיק
את כל החומר
המצטבר, מבחינה רוז
2בד צ מב ר -
מאנטי ת אתם עלולים
ב״גזאר
להתאכזב בין ה־ 13ל־
5ג בחודש. פגישות ש־תיכננתם
לא יוכלו להתקיים -לא בגלל
הצד השני. התנאים פשוט לא יאפשרו זאת.

השבוע תוכלו לתכנן טיולים נסיעות ומיפ־גשים
חברתיים. מצב״רוח הרבה יותר קל,
וידידים מנסים לחדש
שקשרים שנפסקו. ה גג
וה־ 2ג יהיו משמ חים,
ביהוד בגלל הצל חות
בשטח הרומאנטי.
קצת קשה לסרב לכם
בימים אלה, בני המין
השני נמשכים אליכם
גם בגלל ההופעה שבי מים
אלה מושכת מת מיד.
יחסים ממושכים
ומסובכים חייבים לעבור בדק בית ואולי
אף פרידה סופית. ה־ 6ג וה 7-ג יפתיעו.

בניגוד לבחירתכם א תם נאלצים להישאר
בבית יותר ממה שאתם מסוגלים לשאת.
המתח והלחצים של
בני־מישפחה מדכאים
אתכם ומוציאים את
החשק לדברים אחרים.
כדאי לתכנן יציאה מהבית
וביקורים אצל
ידידים או קרובים. למרות
זה שלא יהיה קל
לבצע זאת. ה־ 14 וה־ 5ג
בהחלט מאכזבים. אך
ניתן למנוע זאת עם
היציאה המוקדמת. בתחום המיקצועי אפשר
להשיג יותר אך רצוי לתמרן בזהירות.

וני

חניות ביניים

אינך צריך להגיע לשדה התעופה עם עלות השחר
כדי לטוס לניו-יורק ללא חניות ביניים.
טיסות 747 של ט.וו.א ללא חניות ביניים יוצאות
מתל־אביב בכל יום ראשון ורביעי ב 10.15-בבוקר.

אתה מגיע לניו־יורק בשעה נוחה אחרי הצהריים.
אתה יכול להתמקם במלון שלך, לדאוג לעסקים
או לטייל בעיר. .
אם א תה נוסע למקום אחר בארה״ב, תוכל להשיג

טי ס ת המשך נוחה של ט.וו.א ולהגיע ליעדך עוד
באותו היום.
ט.וו.אטסה ליותר מ 60-ערים ברחבי ארה״ב.
ט.וו.א מציעה לך את ה טי ס ה הנוחה ביותר
לניו-יורק, ללא חניות ביניים. נסה אותה.
תראה כמה זמן אתה חוסך.
ז כו ר: ל ח סו ך ז מן פי רו שו -
לח סו ך כסף.

מובילה לאורך כל הדרך לארה״ב
19461906,

ארנטיס 11111׳
ש׳11 תלישואל

אומדים...מה הן אומרות...מה ה אומרים...מה הן או מרות...חרז ה

הרן רובינס:

יחזקאל זכאי:

יונה בהרי:

..כר ק ני ה שני ה נשאת מסתבנת -סגר ..ביוו שוי ם, נ ד או ם
אמצעים נגד יתושים!״ את בוו המים בדוש!״ הוא מ א מן כ דו רג ל! ״
הקטע הזה מוקדש לכמה מאות אלפי תל־אביבים,
המבלים לאחרונה את ערביהם ולילותיהם בזריקת כריות
לתיקרה, מחיאות־כפיים, מכות יבשות ולבסוף התגרדויות
בלתי״פוסקות, וכל זה בגלל מילחמת יו״ד ביוי׳ד (יתושים
נגד יהודים) .אומנם, המומחים לעצייני־יתושים כבר
יושבים בישיבות ודנים בנושא באופן מעמיק, אבל לפי
נסיון העבר, הדיונים ייגמרו באותו זמן שהיתושים יחליטו

לעזוב אותנו, על דעת עצמם.
מה עושים בינתיים( איזה אמצעי״לחימה יכול האזרח
לרכוש כדי להילחם בעצמו ביתושים ולנצח בקרב( שאלתי
את הרוקח וורן רובינס.
יש בזמן האחרון הרבה מאוד מוצרים נגד יתושים, גם מתוצרת־חוץ
וגם מתוצרת־הארץ. אם משתמשים במוצר אחד או שניים.
אפשר בהחלט להוריד את הסבל כמעט לאפס.

• מה אפשר לקנות?

מים! פיתאום מטרידים את עם־ישראל, יומם ולילה,
בבעית המים .״אין מים!״ מכריזים כולם, בטונים
היסטריים למדי. שאלתי את יחזקאל זכאי, מנכל מקורות,
איד פיתאום התעוררו הנוגעים בדבר, להתריע ולהשמיע.
האם לא ניתן היה לצפות את המחסור במים מבעוד מועד(
נכון, לא צפינו את המשבר הזה מראש, כי לא צפינו שתהיה
שנה כל־כך שחונה. זהו אחד הדברים היחידים שאפילו אתם —
העיתונאים — לא יכולים לצפות מראש. אסור לשכוח שזה בא
לאחר שנתיים שחונות, ולכן המחסור הוא כה קריטי.

בחודש האחרון כמעט בכל בית בישראל יושבים
רתוקים לטלוויזיה. גביע״העולם בכדורגל. יושבים, אוכלים
ומפצחים גרעינים.
הלכתי ליונה בהרי, בעל חנות־הפיצוחים הוותיקה
בירושלים. ביקשתי שיספר לי אם שיגעון הכדורגל הגיע
גם אליו לחנות.
כן בטח. גם אני באופן אישי אוהד כדורגל.

• קונים פיצוחים כל יום?

קודם כל, יש מוצרים שאינם שייכים לבתי־מירקחת. חברת
אמקור, למשל, הוציאה לשוק מכשיר חשמלי, המושר אליו את
היתושים מהסביבה ומחשמל אותם. יש כמה וכמה סוגים של

• נו, אז אם כבר עברנו שנתיים שחונות, לא ניתן
היה להחדיר את הבעיה לתודעת הציבור על־ידי
תשדירי־שירות ופירסומים למיניהם?

בכל יום באים לקנות, אבל שעת״הלחץ היא בשעות־הערב.
קונים בעיקר פיסטוקים וחמניות. שיניתי את סדר־היום, ואני

יתושים

מים

פיצוחים

מכשירי־חשמל קטנים, שאותם תוקעים בשקע ומכניסים אליהם
כדור המבוסס על אלטרין. הריח של החומר מבריח את היתושים.

• אבל לפני שנה מישרד־הבריאות הודיע
שהמכשיר הזה אינו טוב לבריאות בני־אדם.

לומר את האמת? איני יכול לומר שהכל היה בסדר. חלק. לא.
איני יכול לומר זאת. מה שקרה, שנכנסנו למין מערבולת שקשה
לצאת ממנה.

• איך בדעתך, בכל זאת, לצאת ממנה?

לא בדיוק. מישרד-הבריאות ממליץ להשתמש במכשיר כמה
הממשלה אישרה השבוע את הצעתו של שר־החקלאות, אריה
שעות לפני שהאדם נכנס לחדר, והריח שהוא הפיץ מחזיק עוד
נחמקיז, לקצץ 200 מיליון קוב מים — 160 מיליון קוב
כמה שעות.
בחקלאות, ו־ 40 מיליון מהצריכה הפרטית. כמו־כן, הוקמה ועדה
אבל יש עוד הרבה מכשירים. יש ספירלה, שאותה מדליקים,
וכל זמן שהיא דולקת היתושים בורחים. יש סוגים שונים של • בראשותו של ראש־הממשלה, שימעון פרס, שתפתור את הבעיה
לטוש ישל העשור הקרוב — כרי שלא תישנה. חברים בוועדה:
מישחות, שאותן מורחים על הגוף. המישחה גם רוחה את היתושים
שר־החקלאות ושר־האוצר, משה ניסיס.
וגם מונעת נפיחות וגירוד במיקרה שבכל זאת נעקצים. יש
מקלונים הדומים למקלוני הדאודורנט, שאותם מורחים במקומות
• הדובר שלך יעץ לאחרונה לציבור להתרחץ
אסטרטגיים על הגוף, ואפשר גם למרוח אותם מסביב למיטה, ואז
בזוגות. יש באמתחתך עוד הצעות מקוריות
היתושים לא מתקרבים. יש, כמובן, הרבה מאוד סוגי פליטים,
לחיסכץ במיה?
שאותם מתיזים בחדר עצמו, וזה עוזר לכמה שעות.
הדובר ׳שלי באמת יעץ לציבור להתרחץ בזוגות, אבל התכוון
• אתה מוכר הרבה מאלה, בזמן האחרון?
שתוכלי לבחור לך את בן״הזוג!
אני בעצמי לא מאמין כמה! כל קניה שלישית בבית־המירקחת
חוץ מזה, כשאת מסתבנת — סיגרי את המים בדוש, בבקשה.
שלי, במרכז תל־אביב, היא קנייה בעניין היתושים.
מיקלחת נועדה לניקיון. לא לעמידה של שעות תחת הדוש.
משאת רוחצת את המכונית — עשי זאת בעזרת מטלית ודלי, ולא
• עלי מה אתה ממליץ במיוחד?
בעזרת צינור. את מכונת־הכביסה ומדיודהכלים הפעילי רק
אני לא חושב שזה יהיה אתי אם אני אמליץ על משהו מסויים.
כשהתאספו לר די כלים וכבסיס מלוכלכים.
• טוב. אז במה אתה משתמש בביתך?
והכי חשוב — את הגינה השקי רק בלילה. אז המים לא
בלא כלום. אני גר ברעננה. אצלנו אין יתושים:
מתאדים. בשום פנים ואופן אל תשקי ביום׳

סוגר כל יום ב־ 8בערב. הירושלמים מעדיפים בכל יום פיצוחים
טריים, ולכן כל ערב באים כולם לקנות טרי לאותו לילה.

• יש הבדל בין החודש הזה לשאר ימי השנה?
כן. בחודש הזה קונים יותר. בדרך כלל אצלי חלש בתקופת
הקיץ. המכירות יורדות בגלל החום, קונים יותר פירות. עכשיו זה
ממשיך כאילו סטנדרט קבוע. קונים פיצוחים, משלבים עם פירות
ואבטיחים, וככה רואים את מישחקי־הגביע. כשיש כדורסל של
מכבי תל־אביב, קונים יותר פיצוחים, כי זה חורף, וגם־כן האנשים
יותר במתח, כי מכבי זה שלנו, יש שייכות. עכשיו הם כולם יותר
נינוחים.

• מדברים על הכדורגל כשבאים לקנות פיצוחים?
בטח. כל השנה הירושלמים באים לקנות פיצוחים ומדברים על
בית״ר ירושלים. בירושלים כולם חושבים שהם מאמנים ומנהלים
של הכדורגל. עכשיו הם מאמנים של כל העולם. לכל אחד יש
הסברים איך צריכים לשחק. החנות הפכה למקום שבו כל הזמן
מדברים על כדורגל. כולם אומרים שאורי מלמיליאן הוא בכל
זאת הבועט הכי טוב בעולם. הם גם כל הזמן משווים את בית״ר
ירושלים לשאר הקבוצות שמשחקות במכסיקו.

• יש כבר טוטו מי יזכה בגביע העולם?
רוב הקונים הם בעד נבחרת בראזיל. למרות זה שכל השנה
מראים לנו על המסד הקטן את הכדורגל האנגלי, כולם בעד
בראזיל. אבל יש גם מועמדת נוספת אצלנו בחנות, וזו נבחרת
איטליה.

י מני ת אנטלד, דפנה בדק, דניאלה שמי !

דויד ליבאי:

מ 1חמד 1תד:

צררי ביטון:

..אנ שי־ צי בוו טחויםא סוו ל אנו ל, ו ש תו ת ..אשלח לשרה מי ש טו ה
יצאתנגדה בנ קי ם! ,,ולנגוע באשה נמ שו היום!״ שאילתות מבית־הסוהו!״
דוח גייסקי -פעם, פעם, לפני פיצוצה של פרשת ראש
השב״נ -הוא הסעיר את המדינה. כיום, כן נדמה לי,
מנסים להתנער ממנו ככל הניתן. המסקנות החריפות
בתחום הפרסונאלי אינן נוחות לרבים, והוא כאבן־ריחייס
מאיימת שלרבים אין חפץ בה.
שני חברי״הכנסת המובילים במאבק העקשני ליישם
את מסקנותיו הבלתי־נוחות הם דויד ליבאי, יושב״ראש
ועדת ביקורת״המדינה, שבהשראתה קמה ועדת בייסקי,
וחיים דמון.
שוחחתי עם ליבאי השבוע, בעיצומה של פרשת״השב״ כ,
דקות ספורות לפני שעמד לשאת במליאת־הכנסת נאום
חריף, במיסגרת מאבקו הדון־קישוטי כמעט.

• היכן, בדיוק, נעוצה הבעיה ביישום מסקנות
הדוח?
היתה הסכמה כללית בוועדת־ביקורת־המדינה על חקיקה
שתיאלץ ליישם את המסקנות, גם אם אינן נוחות. האמת היא
שאני מבין את מניעיהם של מנהלי־הבנקים. כמישפטן, אני
מעדיף את תפקיד הסניגור על תפקיד התובע מטעם המדינה.
הבעיה העיקרית היא שאנשי־ציבור פוחדים לצאת כנגד הבנקים.

השבוע נגמר חודש הרמאדאן, והמוסלמים חזרו
לשיגרת חייהם. מדוע צמים ברמאדאן, מי צם ומי לא, מה
קורה בכפר מוסלמי במשך החודש, מה צרין לאכול
בשעות האכילה! את כל השאלות האלה הפניתי לחבר־הכנסת
מוחמד ותר.
הרמאדאן הוא אחד משני התגים שהמוסלמים חוגגים.
הפילוסופיה שמאחורי צום הראמדאן, שמתחיל אגב. עם עלות
השחר ונגמר עם שקיעת החמה, במשך 30 יום, היא לקרב את
האדם לבוראו, לטהר אותו מכל התאוות השייכות להבלי העולם
הזה, וליצור אצלו מודעות גבוהה לסיבלם של עניים ונזקקים.
במילים אחרות. במשך 13־ 14 השעות של הצום. קל לאדם
להזדהות עם הרגשתו של העני והרעב.

• האם גם אצלכם, כמו אצל היהודים, צמים
שומרי־המסורת, ומי שנחשבים כחילוניים אינם
צמים?
בהחלט כן. אבל העיקרון המקובל הוא שארם מתחשב בריגשי
זולתו, ולא ישבור את הצום בפרהסיה. מצד שני, לא יכפה אדם
על חברו שלא לאכול בתוך ביתו.

• האם אתה יכול לשער איזה אחוז צם ואיזה לא?

ההמלצה האחרונה של היועץ המשפטי לממשלה,
הפרופסור יצחק זמיר, היתה להסיר את חסינותו של חבר״
הכנסת צ׳רלי ביטון. ביטון הורשע לפני 10 שנים בגניבת
חלב בירושלים. השבוע החלה ועדת הכנסת לדון בבקשת
זמיר.
הלכתי לח״כ ביטון, מי שהיה ממנהיגי הפנתרים
השחורים בשנות ה־ 70 בירושלים, וכיום הוא חבר סיעת
חד״ש (רק״ח) ,לברר איתו למה הם גנבו דווקא חלב.
חלב זה סמל. עם חלב ילדים גדלים וצומחים.

• מאיפה גנבתם את החלב?
גנבנו משכונת רחביה, שכונה ותיקה ועשירה בירושלים. לא
פרצנו לבתים. פעם היה נהוג ששמים את בקבוקי־החלב בכניסות
לבתים. אנשים היו שמים מטבעות־כסף בבקבוקים הריקים,
ומקבלים עבורם בקבוקי־חלב מלאים. באנו לפנות בוקר, לקחנו
את הבקבוקים המלאים וחילקנו אותם.

רמאדאן
• חוששים בגלל הקשר בין הפוליטיקה והגורמים
המממנים אותה?
קשה לי לפתח את הנקודה הזאת. המבין — יבין. אין בידי
הוכחות. גם במיפלגתי לא עסקתי מעולם בצד הפינאנסי, כך
שאיני יודע דברים לאשורם. אנשי״הציבור עוד יכולים לספר לך
שהם מעכבים את יישום מסקנות הדוח לשם שמיים. כל מה שאני
יכול לעשות הוא להביע תמיהה חריפה!

• מה ניתן לעשות ברקנאטי, המסרב להתפטר
מתפקידו?
עכשיו אנו נמצאים בשלב שבו על הדירקטוריון של הבנק
לפטרו. זהו שלב מאוד מוגבל — בן 30 יום. אני מדגיש: זוהי
דעתנו, ולאו דווקא אמונתנו שכך יקרה. אם לא יתפטר עד תום
השלב הזה — אנו מכינים חוק שיאפשר את פיטוריו. כמישפטן,
אני סבור שזוהי הדרך, ואין אחרת.

• ידוע לך מה משה בייסקי אומר על הסחבת
ביישום מסקנות הדוח?
בייסקי הוא שופט. מהרגע שסיים את עבודתו וחתם עליה —
הוא מנוע מלדבר על העניין. זהו כלל: שופטים מנועים
מלהתבטא על נושאים כאלה.

• ושאלת־השאלות — ואל תתחמק: אינך מצפה
מראש־הממשלה, שימעון פרס, שיטיל את כובד־מישקלו
ויפעל ליישום מסקנות הדוח?
בהחלט כן. זה מה שאני מצפה ממנו.

אינני יודע מיספרים מדוייקים, כמובן, אבל אני מניח שאחוז
די גבוה אינו צם.

• מאיזה גיל מתחילים לצום?
על ילדים לא חלה חובת הצום, אבל דווקא בין הצעירים יש
אחוז גבוה של צמים. בכיתה של בתי, בת ה־ ,13 יותר מחצי הכיתה
צמה. האחוז הזה פוחת מאוד בגילאי 20־ ,30 ועולה שוב בגיל יותר

גבוה.

• האם חשתנו סידרי־החיים בכפר שלך בחודש
האחרון? אנשים עבדו פחות?
לא. החיים נמשכו לגמרי רגיל. אנשים עבדו כרגיל, אבל אחרי
הצהריים, במקום לאכול, ישבו וראו תוכניות־טלוויזיה מצויינות
שהטלוויזיות של מדינות־ערב מכינות במיוחד לחודש הרמאדאן.

• מה אסור, מלבד האוכל?
אסור גם לשתות, אסור לנגוע באשה, אסור להתענג מזריחת
השמש ועד לשקיעתה.

• האם יש איזה מאכלים מיוחדים, שאוכלים
כשנפסק הצום?

על פי המסורת היו צריכים להסתפק בלחם, תמרים ומוצרי־חלב,
אבל החיים בחברת־השפע השפיעו על כולנו, ואף אחד כבר
לא מסתפק בכך. כששוקעת השמש, אוכלים משהו קטן כדי
לשבור את הצום, ויותר מאוחר, או לקראת בוקר, מרביצים
ארוחות כיד המלך. זה גם חודש שבכל בית יש מיתקפה רצינית
מאוד של אורחים, וכשהם באים אחרי שקיעת־השמש מאכילים
אותם בכל מה שיש בבית, והרבה מזה.

חסינות
• למי?
לשכונות. למעברת האסבסטונים בקריית־יובל, לשכונת־מוסררה.
לקחנו מהעשירים וחילקנו לעניים.

• מי השתתך במיבצע?
כוכבי שמש, שהיה דובר הפנתרים השחורים, סעדיה מרציאנו,
ועוד פעילים מרכזיים בתנועה.

• של מי היה הרעיון?
את הרעיון לקחנו מסיפורי רובין הוד, שהיה גונב מעשירים
ונותן לעניים. אבל גם השארנו בכל כניסה כרוז, ובו כתבנו
שאנחנו מבקשים את סליחת המישפחה שהיום לא יהיה חלב
לכלב, שכן החלב יועבר לילד, שמישפחתו אינה משגת קניית
חלב.

• איך היו התגובות?
מקבלי־החלב קיבלו את העניין באהדה רבה, חוץ מאחת, אשתו
של שוטר, שהתלוננה על כך שהשארנו לה רק שני בקבוקי־חלב,
ויש לה 11 ילדים. הגיעו גם מיכתבים, לתיבת־הדואר של
הפנתרים, מאנשים שביקשו שכפעם הבאה נביא להם סוכר, קמח,
שמן ועוד. מובן שאלה שגנבנו מהם התלוננו במישטרה.

• מה תעשה אם ועדת־הכנסת תחליט להסיר את
חסינותך?
אלך לבית־הסוהר. ומשם אשלח שאילתות לשר־המישטרה על
המצב בבתי־הכלא בארץ.

חמחרים
מלך עם נוצות

אלוף עם סופרת

הוכתר למלך סוואזילנד, הנסיך
מחוסמיב ,18 ,שנטל לעצמו,

נחוג יום־הולדתו ה־ 80 של
ירסן! אבידר, מי שהיה אלוף האפסנאות
הראשון של צה״ל ולאחר מכן
שגריר ישראל במוסקווה ובבואנוס־איירס,
מנכ״ל מישרד־העבודה ומבקר
ההסתדרות. אבידר, יליד אוקראינה
(בה נולד כיוסף רוכל, שם אותו החליף
לטובת אבידר, אחר לידת שתי בנותיו,
דנה ורמה, שראשי התיבות של
שמותיהן נתנו את ההצדקה לשם
המישפחה החדש) ,היה בראשית דרכו
בארץ מנהל לשכת־עבודה ואיש מרכז
הפועל, אך נודע יותר כבעלה של
סופרת הילדים ימימה טן צרנוביץ
וכאיש מנגנון־הקבע של ארגון ההגנה,
בו שימש, משך תקופה קצרה, ערב
מלחמת העצמאות, מנהל התעשייה
הצבאית וסגן הרמטכ״ל.

אחר המלכתו על המדינה האפריקאית
בת 600 אלף התושבים, המצויה על
שטח הקטן במעט משטחה של מדינת
ישראל, בין דרום־אפריקה למוזמביק,
את התואר המלך מסוואתי השלישי.
הכתרתו של מסוואתי, כשהוא לבוש
בעיקר בעורותיהן של חיות ובחרתי־עץ
ועונד נוצות אדומות ולבנות לראשו,
באה רק ארבע שנים אחר מות אביו,
שנים אותן בילה ברכישת השכלה תיכונית
באנגליה ובכירי הממלכה בילו
בדיון למי זכות הכתר מבין 70 בניהן
ו־ 20 בנותיהן של 50 נשותיו של המלך
הקודם.

נשיא עם דרגה
נ חוג יום־הולדתו ה־ 70 של
הפרופסור(לכימיה) אפרים קציר, מי
שהיה נשיאה הרביעי של מדינת
ישראל(קודמיו לתפקיד: חיים וייצמן,

מדע? עם מיליונים
נחוג יום־הולדתו ה־ 80 של
גיורג׳ וייז, נגיד אוניברסיטת תלי
אביב, איש״עסקים ומדע אמריקאי,
יליד רוסיה, שתרם יותר מחמישה
מיליון דולארים למוסדות אקדמיים
בארץ (כולל הקמת מיצפה־כוכבים
במיצפה־רמון שבנגב) .וייז, שעשה את
כספו, עת קיבל את המונופול לייבוא
נייר עיתון למכסיקו לפני כמעט 50
שנה(ובסופו של דבר, הקים בה מיפעל
לייצור נייר עיתון) לא הדיר את רגליו
מן המדע הטהור וגם הספיק לשמש
כפרופסור (לסוציולוגיה) באוניברסי־טת־היוקרה
הניו־יורקית קולומביה,
באוניברסיטה של מכסיקו ובאוניברסיטת
תל־אביב.

^ שייט בי אכ ט ה כו ללא רו חתצ הרי ם—
רבב שבור ב אי ל ת על ח ש בוננו
לפי הזמנה מראש, לא בולל ק־מ וביטוח.

משקה עם כסף

אלון! ושגריר אבידר
שם מישפחה משמות הבנות
יצחק בן־צבי, זלמן שזר) .קציר, יליד
עיר הטכסטיל הפולנית לורז׳ ,היה
במילחמת־העצמאות מן המפקדים הבכירים
של חיל־המדע (חמ״ד) של צ־ה״ל,
בדרגת סגן־אלוף, ועוסק היום
במחקריו המדעיים במיסגרת מכון
וייצמן ברחובות.

שר עם חתימה
נחוג יום־הולדתו ה־ 75 של
משה קול, יו״ר המיפלגה הליברלית
העצמאית, ומי שהיה משך 12 שנים
( )1977 — 1965 שר־התיירות. קול,
יליד רוסיה, נחשב לאחד מאבות עליית
הנוער בטרם מדינה והוא היה אחד
מבין החותמים על מגילת־העצמאות
של ישראל לפני 38 שגה.

טדי עם מסלול
נחוג יום־הולדתו ה־ 75ש ל טדי
קולק, ראש עיריית ירושלים מזה 20
שנה. קולק, יליד וינה האוסטרית, היה,
במשך 50 השנים האחרונות, בין השאר,
בין מייסדי קיבוץ עין־גב שממיזרח
לכינרת, שליח הסוכנות היהודית
לאנגליה ולתורכיה בימי מילחמת־העולם,
ראש מישלחת אירגון ההגנה
בארצות־הברית בשנתיים שלפני קום
המדינה, ציר ישראל בוושינגטון, מג־כ״ל
מישרד ראש־הממשלה(אצל רויד
בן־גוריון! וממייסדי מוסיאון ישראל.

נחוג באטלנטה, בירת מדינת
ג׳ורג׳יה שבדרום ארצות־הברית, יום־
הולדתו ה־ 100 של משקה, הקוקה־קולה,
שנרקח לראשונה, במתכונתו
המיוחדת, בשנת ,1886 על־ידי הרופא
(והכימאי) המקומי ג׳ון סאטית פאמ־ברטון
ברוך פליז ענקי, בו בחש
במשוט. מאז הפכה קוקה קולה לאחת
החברות המיסחריות הגדולות בעולם
(מחזור־המכירות לשנת :1985 כמעט
שמונה מיליארד דולר) ,שעודף המזומנים
בקופותיה איפשר לה, בשנים
האחרונות, להתפשט גם לשטחים אחרים,
כמו רכישתם של אולפני הסרטים
קולומביה(תמורת 700 מיליון דולר).

הנ סי עהב או טובוס מפו אר וממוזג —
א רו ח ת בוקר מוג שתב או טובוס —
דייל ת ל שרו תך ב מ שך בל הנ סי ע ה —
עי תוני ם חינ ם בזמן הנ סי ע ה —
הפת עו ת ל הנ עמת הדרך —

דזינם לכל נוסע!!! פנקס הנחות במסעדות, חנויות ומתקני נופש.
חבילת נופש הכוללת 3או 4לינות עם ארוחת בוקר בבתי המלון באילת
סונסטה, לגונה, מוריה, המלך שלמה, נפטון, ספורט, קורל סי, גלי אילת,
אדומית ודקל.
ע כ שי ובמחיר, מבצע
היציאה בימי ראשון וחמישי בשעה 07.30 מתחנת רכבת צפון בתל־אביב.
ועוד ציופר! הזמן את הנופש לחודשי הקיץ בחודש מאי במחירי מבצע 0
פרטי והרשמה: טיולי הגליל :
תל־אביב,רחי הירקון 42ו טלי 220819 ,230651 225817,221372 :רח׳ בן־יהודה 42 טלי 203311 :

ירושלים,רה׳ בן סירא 3טל׳ 246858 :־02
טבריה,רה׳ הירדן 10 טל־ 20550 067-22660:־20330.067־.067

ן ז הלא באויר-זה צרסרבוס @ט•!•ה^ 3

שופט עם עבר
נפטר שבוע לפני יום־הולרתו
ה־ ,70 צבי בר־ניב, במשך 17 השנים
האחרונות נשיא בית־הדין הארצי
לעבודה, שהיה ממונה, בתוקף תפקידו,
על 19 שופטי בתי־הדין לעבודה ברחבי
המדינה. בר־ניב, יליד פולין, שעסק
בפרקליטות פרטית בטרם מדינה, היה
יועצו המישפטי הראשון של מישרד־העבודה
ולאחר מכן, לפני שעלה לכס
המישפט, במשך שבע שנים, פרקליט
המדינה.

כלה עם נציב
נפטרה בגיל ,88 הדסה סמר
אל, לשעבר יו״ר ויצו העולמית, בתו
של ד,מילונאי יהודה גור וכלתו של
,הנציב העליון הבריטי הראשון, הלורד
הרברט סמואל. סמואל, ילידת יפו
ובוגרת ביס־מידרש למורות, נישאה
לבנו של הנציב, אדווין, בגיל ,23
בחתונה מפוארת, בה הכתירו השייח׳ים
של בדוויי הנגב את החתן הטרי בתואר
ראש השייח׳ים. שעה שבעלה מילא
תפקידים בכירים במינהל המנדטורי
(קצין־מחוז, מנהל הרדיו, צנזור ראשי)
עסקה סמואל בצורכי ציבור וילדה את
שני בניהם, רויד(מדען כמכון וייצמן,
הנושא כיום בתואר הלורד, אותו ירש
מאביו) ,ודן.
שולה בניית ציפורניים

לכוססי ציפורניים
+קי שו טי ם וי ה לו מי ם
תל־אביב,
רח׳ המלך בורגי 89

טלפון 295318 :־03
284919־03

סקס ועסקים
ללא שותפים סמויים
אנו מספקים:

מכשירים למניעת ציתותים בטלפון שדות לגילוי מיקרופוניס מושתלים מגלי מתכות
מזכירות אוטומטיות

רדי 1דוקטנר בע״מ
שלוט עליכם ,18 ודא, טל׳ 286444

לא רק לדוג מניו ת ולמלכות־יופי
מיועד אולפן לאה פלטשר
בליבו של הכרך הסואן תל־אביב, ברחוב
אבן־גבירול ,50 מצוייה פינת חמד מטופחת
להפליא ושקטה שבה שוכן האולפן של גבי לאה
פלטשר, לטיפוח החן, נימוסים ויחסי אנוש,
דוגמנות מקצועית ותרבות הגוף.
למרות הדימוי של בית־הספר כאילו הוא
נועד רק לדוגמניות ולמלכות יופי, הרי ש־־׳807
מתלמידותיה הן חתך ישראלי רגיל, כמו: מורות, פקידות, נשות חברה
וכל אשה ונערה השואפת לשיפור עצמי מכף רגל ועד ראש. אולם לא די
בטיפוח החן החיצוני כי על האשה ללמוד נימוסים, גינוני חברה ויחסי
אנוש ומתוך כל אלה היא רוכשת בטחון עצמי המקנה לה הצלחה
והערכה, בעבודה, בחברה ובמשפחה.
נוסף לכך מתקיימים במסגרת האולפן שיעורי התעמלות שמטרתם
לעצב גמישות לגוף, חיזוק שרירים והרזיה במקומות הרצויים, תרגילים
אלה מיועדים לבנות ולנשים בכל גיל.
הגב׳ לאה פלטשר הינה המורה המוסמכת היחידה בארץ ללמד את
מקצועות טיפוח החן ודוגמנית מקצועית.
אין לגב׳ פלטשר סניפים.
לקביעת ראיון: טלפון .267682

תן טרמפל חייל

,הבכירים נשארים בצבא
(המשך מעמוד )15
דולר, אתה מסתדר בחיים ונגמרות לך בעיות
הפרנסה-.אבל אני לא שמעתי על הרבה עסקות
כאלה.

הטלפונים המשיכו לצלצל, כי כבר למחרת
פרישתי הקמתי חברה לפרוייקטים חקלאיים
והתחלתי לייעץ לממשלה זרה במיזרח הרחוק,
ובין שני אלה גיליתי שיש לי מישפחה ונולדו לי
נכדים, ויצאתי לבלות עם חברים, וישנתי קצת
יותר טוב בלילה.

עד לפני זמן מה הייתי יועץ ביטחון למדינה
ידידותית לישראל. כמובן שכל מה שעשיתי שם
היה על דעת גורמי־הביטחון כאן. לאחרונה
פיתחתי שם מערכת־קשרים אזרחית, שבה אני,
ביחד עם גורמים אזרחיים אחרים, מנסה לפתח
כמה פרוייקטים בתחום החקלאות והתעשיה.

• אתה היית בר־מזל שחיכתה לך
עבודה בחוץ. היום, מצבם של קצינים
בכירים בשוק האזרחי הוא בכי רע. אין
עבודה. למה זה קורה?

• טוב, נחזור אליך. במה אתה עוסק?

האלופים הראשונים של צה״ל, אחרי קום
המדינה, היו צעירים מאוד — רבין, עזר וייצמן
ואחרים. כשהם השתחררו מהצבא, הם עדיין היו
צעירים מאוד ולכן הם עדיין מחזיקים בעמדות־מפתח
ולא זזים הצידה כדי לפנות.מקום לדור
הבא.

• אתה מרמז לכד שהם צריכים
ללכת כדי לפנות מקום?

כמו כן, עד ינואר שנה זו, ייצגתי בארץ את
חברת אף־אן, שהיא חברה בלגית, המייצרת
רובים, אקדחים וציוד אזרחי כמו מכונות כיבוי־אש.

אני מבינה שעל הנושא הזה תובע
אותך מישרד־הבטחון.
כן, אבל אני מעדיף כרגע לא להרחיב את
הדיבור בנושא, כי הוא נמצא בבירור ונראה לי
שזה לא יותר מאשר אי־הבנה מצערת, ואני לא
רוצה לחמם את האווירה.

• היו רמזים בעיתונות שיש לד אי־אלה
עסקים גם במדינת־החסות סיסקאי,
שבדרום־אפריקה. מה האמת?
הקמתי, יחד עם שותפים ישראלים, מיפעל
לטקסטיל בסיסקאי. עובדים בו 500 עובדים
מקומיים.

• י ש שלא רואים בעין טובה את
המעורבות שלנו במדינות־החסות של

לא. בשום אופן לא. אני רק מסביר שאם אדם
פורש מהצבא בגיל ,50 יש לו עוד 10 או 15 שנים
לתרום. אבל אם הוא פורש מהצבא בגיל 40 אז
הוא ימשיך לתרום במקום החדש שלו עור 20 או
25 שנה. נוסף לכך גם חל מיתון גדול ולא
מקימים דברים חדשים ולכן קצינים בכירים
רואים שבחוץ לא מחכים להם גליקים גדולים
והם מחליטים להישאר בצבא, ובגלל זה הצבא
כבר לא צעיר כמו שהיה פעם. המבוגרים נשארים
והצעירים רואים מה מחכה לאלוף־מישנה אחרי
שרותו הצבאי, והוא מחליט לא להכנס בכלל
לדייסה הזאת והוא לא חותם על שרות־קבע. זו
בעיה שצריך לתת עליה את הדעת.

יכול להשפיע בדרך זו או אחרת. שמחתי מאוד
כשסוף־סוף יצאנו משם.

הפוליטית, ובכל זאת אני חושב שיש לו זכויות
בארץ.

• כמה זמן יעמדו לו הזכויות שהוא
צבר לפני 20 שנה, לנצח?
• היית מקורב מאוד לראש־הממש־לה
מנחם בגין. ידוע שלמרות חילוקי-
הדעות הפוליטיים ביבדתם האחד את
השני. היכרת אותו היטב. מה אתה
אומר, בגין ייצא מביתו ברחוב צמח או

אני יודע שמבחינה רפואית הוא יכול לצאת.
אם הוא לא יוצא, זה לא מפני שהוא לא יכול, אלא
מפני שהוא לא רוצה. אני מאוד מקווה שבזמן
ישיבתו הוא אמנם כותב את זיכרונותיו, כמו
שהוא הבטיח לא פעם. גם מי שלא מסכים עם
דרכו הפוליטית של מנחם בגין, לא חולק על כך
שהוא אחד מדור הנפילים ואני מקווה שהזיב־תנות
שלו יישארו אחריו.

• תרשה לי כמה שאלות אישיות.
אומרים עליך לפעמים מאחורי הגב,
אבל בטח זה הגיע גם אליך, שאתה ״טו
גוד טו בי טרו״ .אגשים פשוט לא
מבינים איך לאורך כל השנים בצבא,
מתחת לפיקודם של אנשים כל-כך
שונים, הסתדרת עם כולם, היית בסדר
עם כולם, לא השמצת אר אחד. זה פשוט

אני לא יודע אם הזכויות צריכות לעמוד לו
לנצח, אבל ברור שגם הזכויות הן חלק מהאיש.

• פרוייקה, רואים אותך בהרבה
מאוד מקומות־בילוי בעיר, בלי אשתך.
זה יוצר רכילויות. לא מפריע לכס?
עדל׳ה ואני נשואים כבר 32 שנה, וכנראה
שנהיה נשואים עוד 32 שנה. היא קצינה
במישטרה ועובדת הרבה. יש לה חברות שלה ויש
לה ילדים ונכדים, שהיא מאוד אוהבת לבלות
בחברתם. לא תמיד היא אוהבת את הבילויים שלי,
ולכן היא לא מצטרפת אליי. תמיד יש לה אופציה
להיות איתי. לפעמים היא רוצה ולפעמים היא
מעדיפה ללכת עם חברה לסרט שבוכים בו.
הרבה מאוד מהחברים שלי נשואים כבר פעם
שניה ושלישית. אולי מפני שאנחנו לא צמודים
זה לזו כל הזמן, הנישואין שלנו מחזיקים מעמד
כל־כך הרבה שנים. אני יודע שיש רכילויות ואני
לא טורח להכחיש דברים. מי שרוצה לדעת משהו
שיבוא אליי, ישאל ויקבל תשובה.

• אני יודעת שאתה קרוב מאוד
לשני ילדיך, גיא וגילי, ואני זוכרת
שבזמנו סירב בנד, גיא, לקבל את ״אות

• י ש לך פיתרון?

הפיתרון הנכון, לדעתי, הוא לתת עדיפות
לקצינים במערכת הממשלתית. רק כך המבוגרים
יפרשו והצעירים יתפשו את מקומם. לפי רעתי,
חייבים לפעול בנושא זה, כי הוא בנפשנו.

• שרתת 30 שנה ועכשיו אתה אזרח
קרוב לחמש שנים. מה היו הרגעים
המרגשים בחייך?
היו המון רגעים מרגשים, נסיעות בתפקיד
למארוקו, לאיראן, ביקור ראשון במצריים, כל
תהליך השלום עם מצריים, המשא־ומתן על

מזכיר־צבאי פורן עם ראש-ממשלה בגין
-כי אני זוכר מה שהיה קודם!,1

לא טיבעי שלאדם אין אף שונא והוא לא
שונא אף אחד.

מזביר־צבאי פורן עם ראש־ממשלה רבין
.אני מבסוט ממה שיש -

דרום־אפריקה, כי ברור שהמדינות הוקמו
על־ידי הממשלה הדרום־אפריקאית
בדי להשתיק קצת את העולם ולהסיח
את דעתו מהאפרטהייד.
לדרום־אפריקה היו הסיבות שלה להקים את
שבע האוטונומיות, וברור שזה מתוך כוונה
לפתור את הבעיות של עצמה. אבל נכון לעכשיו
בסיסקאי לאנשים יש איפה לגור, יש עבודה ויש
חינוך לילדים, ואין אפרטהייד. אז אולי זה לא
טוב, אבל זה בהחלט הרע במיעוטו.

• ל פ ני ארבע וחצי שנים פרשת
מצה״ל אחרי 30 שנות שרות. בתקופה
האחרונה לשרותך היית שותף להחלטות
היסטוריות על הסכם־השלום עם
מצריים. היית כמעט בן־בית אצל
נשיאים וראשי־ממשלות. יום אחד,
מתוך רצון, פשטת את המדים והלכת
הביתה. היה משבר קשה?
לא היה משבר כלל. אני חושב שאדם צריך
לעזוב כשהוא בשיאו וכשעדיין רוצים אותו. רצו
שאשאר בתפקיד, אבל אני הרגשתי שמיציתי את
עצמי והגיע הזמן להתחיל דבר חדש.־
סינדרום הטלפון הדומם לא מצא אותי.

ו 16

הנורמליזאציה. גולת־הכותרת והרגע המרגש
ביותר בחיי היה טקס החתימה על השלום בין
מצריים לישראל, והפחד הנוראי עד לרגע
האחרון ממש שמשהו ישתבש. אני בטוח שזה
הדבר הגדול ביותר שקרה למדינת־ישראל מאז
הקמתה.

• חשבת שכך ייראה השלום עם
מצריים?

אין לי טענות לשלום. שלום יש. מצריים לא
מהווה סכנה ביטחונית לישראל. יחסים טובים זה
דבר אחר. את זה צריך לפתח משני הצדדים. נכון
שלנו יש טענות נגדם ולהם יש טענות נגדנו ואני
לא רוצה לשפוט מי צודק. העובדה היא שאפשר
לגשר על חילוקי־הדעות, כי אפשר לדבר. יש עם

מי לדבי•

• כשפרצה מילחמת הלבנון, אמרו
ידידיך שאתה האדם היחידי עם חיוך על
הפרצוף, בי אתה כבר לא שייך
למערכת.
קשה להגיד שהיה לי חיוך על הפרצוף בזמן
מילחמת הלבנון, אבל נכון שהייתי שמח מאוד
שפרשתי חצי שנה לפני המילחמה. לא אהבתי את
המילחמה הזאת. היא גרמה לי עוגמת־נפש
גדולה, אבל אני לא יכול להגיד שלא עברה
בראשי המחשבה, אילו הייתי שם, אולי הייתי

נראה לך שאני צריך להתנצל על זה? בואי,
תשמעי סיפור. יום אחד, אברשה (טמיר) נשלח
לתכנן בניית צבא בארץ אפריקאית, שזה מקרוב
קיבלה עצמאות. כדי להיכנס לעניין, ישב
אברשה בישיבה עם שר־הביטחון של אותה ארץ
ושאל אותו ״מפני מי אתם צריכים להתגונן? מי
האוייב שלכם?״ הסתכל עליו שר״הביטחון ההוא
בתימהון ושאל ״מה, כל אחר צריך אדיב?״
אז ישבו שר־הביטחון ואברשה והחליטו
שהמדינה ממערב לאותה ארץ תהיה האוייב
שלהם, לצורך העניין.
אז אם את רוצה אוייב, בואי נשב ונמציא
משהו.

• זה סיפור יפה מאוד, אבל אני לא
ארפה ממך עד שתגיד לי שם של מישהו
בעולם שאתה שונא.

אני שונא ממש את כל אלה שמפירים את
החוק במדינת־ישראל. אני כמעט שונא את
הדתיים שמצרים את צעדיי, למרות שאני תמיד
תמיד השתדלתי לא לפגוע בריגשותיהם. אני
שונא את מי שפוגע בערבי מפני שהוא ערבי.

.בסיסקא, יעו לתושבים
מקוס־מגווים, מקום־
עבורה וחינוך לירדים״
אבל שלא יהיו לך אי־הבנות — אני בעד לחסל
מחבלים. אבל אם לא נדע להבדיל בין מחבל לבין
סתם ערבי, מהר מאוד נאבד את הצפון.

• לחיצה אחרונה שלי. אתה אוהב
את אריק שרון?
אני לא אוהב אותו, ואני לא אוהב את דרכו

מילחמת-הלבנוך, ואתה ׳לא הסכמת
איתו, ואפילו אמרתם דברים האחד
לשני, מעל גבי העיתון הזה. מה קרה,
הילדים ברחו לך שמאלה?
הילדים שלי גדלו על אהבת ארץ־ישראל ועם־
ישראל, ואני חושב ששניהם ציונים למופת. אבל
שניהם אנשים מאוד הומאניים, וכשמשהו שקורה
בארץ לא מוצא חן בעיניהם ולא מתאים להש־קפת־עולמם,
הם מפגינים ואומרים את דעתם
בקול רם. בסופו של רבר, למרות חילוקי־הדעות
הקלים פה ושם, ההשקפה הפוליטית שלהם אינה
רחוקה משלי.

• יש לך תחביבים?

חשבתי שאת השאלה הזאת שואלים רק
מלכות־יופי.
לא, אין לי תחביבים. אף פעם לא היה לי זמן
לתחביבים, וגם היום אין לי. אני אדם יסודי, אילו
היה לי תחביב, הייתי מקדיש לו המון זמן, ואני עד
היום בקושי מספיק לקרוא ספר טוב.

• אחרי 30 שנות שרות, תשים יד על
הלב ותגיד לי אס זו המדינה שחלמת
עליה.
יש בארץ כל־כך הרבה אנשים, למה נטפלת
דווקא אליי?
עכשיו ברצינות: אני מבסוט ממה שיש, כי אני
זוכר מה היה קודם. עכשיו גדל כאן דור שלא
יודע מה היה קודם ואין לו למה להשוות ולכן הוא
מתלונן.
לא שאי־אפשר היה לעשות את הדברים יותר
טוב. לא שאין מקום לשיפורים רציניים, אבל יחד
עם הכל, אני מאושר לחיות כאן ואני לא יכול
לראות את עצמי מחליף את הארץ הזאת והמדינה
הזאת בשום מקום אחר בעולם כולו.
ולי יש הרגשה שמה שהוא רצה להגיד זה
״המדינה הזאת, זה מה שצה״ל מנפק ועם זה
צריך לנצח״.

קודם כדובר צה״ל, בתקופה הקשה של
מילחמת יום־הכיפורים ואחריה. משם לקח
אותו ראש־הממשלה רביו כדי שיהיה לו
מזכיר צבאי וכשעזב רביו נשאר פווץ להיות
עוזר צבאי לראש־הממשלה מנחם בגין.
אחרי שבע שנות שרות בתפקיד, אחרי קמפ
דייוויד והסכמי״השלום עם מצריים, לפני
מלחמת״הלבנון, הוא פרש ופנה לעסקים
פרטיים. בבבוקר שאחרי מסיבת״הפרידה
הוא פשט את המדים. אבל אף אחד לא שכח
אותו. הוא גמר להיות קצין בכיר, אבל
הסתבר מהר מאוד שסלבריטי הוא נשאר.
מדי פעם הוא ממלא טור בעיתון. פעם אמרו
שהסתבך בעסקים עם דודו, משה פרוסמן.
אבל הסתבר שלא דובים ולא יער. עוד קטע
בעיתון סיפר שיש לו עסקים מסועפים עם
ערבים בגדה. גם זה הסתבר כלא נכון. בזמן
האחרון הולך שמו, בעיתונות, יחד עם
התואר סוחר״נשק ולאחרונה פורסם כי
מישרד״הביטחון הגיש נגדו תביעה להחזר
עמלות שקיבל מחברה לנשק בבלגיה,
שאותה ייצג. פרויקה שמע על התביעה
מכלתו, ששמעה על כך ברדיו וטילפנה לספר

נדמה לי שנעלב מהדרך בה פורסמה
הידיעה בכלי־התקשורת לפני שהנתבע
עצמו שמע על כך. במשך הזמן, התרגל
פרוייקה, כנראה, שמדי פעם יכתבו עליו
משהו לא מדוייק. הוא הפסיק להתרגש
מזה. רק שכל פעם, אחרי סיפור כזה, מצלצל
הטלפון בביתו והחברים המודאגים שואלים
מה העניינים והוא צריך להרגיע את כולם
ולהגיד שאין מקום לדאגה. הוא לא נוהג
לטלפן למערכות עיתונים כדי להכחיש. מי
שרוצה לדעת את האמת, צריך לבוא אליו.
הלכתי לביתו כדי לשמוע מה הוא חושב
על סחר בנשק, על מחסום המוסר, אם יש
כזה, על האינפלציה האדירה שיש פתאום
בקציני״צבא ההופכים בן־לילה לסוחרי״
נשק, ועל חייו של איש שפעם היה במרכז
האירועים הפוליטיים החשובים ביותר
במדינה והיום הוא כבר לא.

•פרוייקה, אתה סוחר־נשק?
לא. אני לא סוחר־נשק. אבל בגלל שאני לא
נוהג להכחיש כל דבר שכתוב בעיתון, אנשים
רבים חושבים שזה מה שאני עושה.

• מ ה זה בדיוק סוחר־נשק?

לפי מיטב הבנתי, סוחר־נשק הוא אדם שקונה
נשק במדינה אחת בזול ומוכר אותו למדינה

• ולזה אין קונוטציה שלילית, כמו
שיש לסוחרי־נשק?
נכון, ובצדק. אסור לנו לשכוח לרגע אחד
שאי־אפשר לקיים את התעשיה הצבאית שלנו
כאן בלי יצוא לארצות אחרות. אם התעשיה

״לא הייתי רוצה
שנמכור לדוום־אפויקה
אמצעים לדיכוי המונים,
פיזוו הפגנות וטיפול
במחתרות״
הצבאית תייצר רק עבור צה״ל, היא לא תוכל
להתקיים לאורך זמן והצבא ישלם הון בשביל כל
כדור. יש הבדל אם הון־העתק שמושקע בפיתוח
של אמצעי־לחימה יתחלק ל־ 200 כפירים
שמדינת ישראל צריכה ,־או ל־ 600 כפירים
שמתוכם נצליח למכור 400 בכסף מלא. אם
העובדות האלה מקובלות על כולם, ואני מאוד
מקווה שאכן הן מקובלות, הרי שצריך להילחם
קשה מאוד על שוק הייצוא הביטחוני, שממילא
הוא מצומצם מאוד.

• מ דו ע הוא מצומצם?

באופן גם הייתי אומר ששליש ממדינות
העולם מקבלות ציוד צבאי מברית־המועצות,
השליש השני מקבלות מארצות״הברית והשליש
השלישי הן הארצות שעליהן נלחמות כל
יצרניות־הנשק בעולם: מעצמות כמו ארצות־הברית,
בריטניה, צרפת ואפילו מדינות חדשות
בענף כמו ספרד, יוון, סינגפור ואחרות. אם אתה
מתחיל להיות יותר מדי בררן, לא נשאר לך למי
למכור.

• מ ה זה יותר מדי בררן?

באופן טיבעי, אתה צריך לשים לעצמך איזה
שהן מיגבלות מוסריות או פוליטיות, או שתיהן
ביחד. אתה לא מוכן למכור נשק לבל אחד. השוק
המצומצם, שאותו ציינתי קודם, כולל גם את
מדינות ערב, שלהן לא נמכור נשק מסיבות
פוליטיות. ומה שנשאר זה לא הרבה.

• למה הממשלה משאירה את
ההחלטה למי למכור נשק ואיזה לכל
סוחר-נשק, או כמו שאתה קורא לו,
יצואן ביטחוני?
זה לא נכון. אף ברור מתוצרת־ישראל לא יכול

עדה, גילי ופרוייקה
״גיליתי שיש לי מישפחה, ונולדו לי נכדיס...״
ישראל יש אינטרסים מאוד חיוניים בדרום־
אפריקה. יש שם קהילה יהודית מאוד גדולה
וחמה, יש אינטרסים כלכליים.

• אבל יש גם אפרטהייד.

כן. יש אפרטהייד ואנחנו לא משלימים או
מסכימים עם האפרטהייד. אבל גם כאן צריך
להיות עיקבי. כל השנים אנחנו צועקים למדינות
העולם שהן צריכות לקיים איתנו קשרים בלי
קשר לנושאי־הפנים שלנו, שאינם מעניינו של
אף אחד. אי־אפשר לשנות את דעתנו כשזה מגיע
לארץ אחרת.
אבל כל זה אני מספר לך כרי להגיע בסופו של
דבר לשורה האחרונה והיא, שלפי דעתי צריכה
להיות לנו מיגבלה מוסרית לגבי דרום־אפריקה.

• ואיפה תשים את המיגבלה המוסרית
הזאת?
דרום־אפריקה, כמו כל מדינה אחרת בעולם,
זכאית לרכוש אמצעים להגנתה — טנקים,
מטוסים, מכמ״ים. ואני חושב שאם למדינת־ישראל
תהיה אפשרות למכור להם ציור כזה, היא
צריכה למכור.

• ומה לא למכור?

לא הייתי רוצה שנמכור לדרום־אפריקה
אמצעים מהסוג שמשמש בפירוש לדיכוי המונים,
לפיזור הפגנות, לטיפול במחתרות, וזאת מתוך
החשש שהאמצעים ינוצלו באופן ישיר נגד
השחורים ובזה לא הייתי רוצה שתהיה לנו יד.

• רו ב ה יכול לשמש גם להגנה וגם
לדיכוי מרידה ופיזור הפגנה.
אני מדבר על עיקרון. אפשר לשים את
המחסום איפה שרוצים.

• הבה נדבר על עוד אפשרות
להסתבכות בעניין מכירת נשק. האם
מותר לנו למכור נשק למדינה שתוכל
לנצל אותו נגד מדינה ידידותית לנו?
יש לי תשובה על זה, מנסיון אישי ממש. היתה
אפשרות למכור נשק למדינה שהיא אוייבת של
מדינה מאוד ידידותית לנו. פניתי אל האיש
המוסמר במדינה הידידותית ושאלתי אותו מה
יקרה אם נמכור אמצעי־לחימה גם להם וגם
למדינה שנחשבת להם אוייב. האיש ענה, ללא
היסוס, שאם הדברים שישראל רוצה למכור
למדינה ההיא הם דברים שאפשר למצוא גם
במקומות אחרים, אין לו התנגדות. הוא הבין שאס
אנחנו לא נמכור להם, ימכרו להם אחרים.

פרוייקה באמריקה (עם השחקן רוגד מור)
..הטלפונים המשיכו לצלצל...״
אחרת ביוקר, רק מתוך מגמה לעשות את הרווח
שלו, ובלי כל התחשבות מאיפה הוא קונה ולמי
הוא מוכר. אבל כשאדם ברחוב הישראלי אומר
על מישהו שהוא סוחר־נשק, הוא לא מתכוון
לאיש כזה.

• למה הוא מתכוון?

להימכר לשום גורם בלי אישור של ממשלת־ישראל.
יש רשימה מפורשת למי מותר למכור
ולמי לא. התנאים הפוליטיים יכולים, כמובן,
לגרום לשינויים ברשימה הזאת. אבל הדברים
ברורים. מה שניסיתי להגיד זה שהמדינה לא
יכולה להרשות לעצמה להיות בררנית מדי, כי אז
לא יהיה לה למי למכור.

הוא מתכוון לאנשים שמייצאים נשק מישראל
למדינות אחרות או לאנשים המייבאים ממדינות
אחרות נשק לישראל, ולאלה אני לא קורא
סוחרי־נשק.

•כלו מר, ליצואן־הנשק אין כלל
בעיה מוסרית. למי שהמדינה מאשרת
למכור, הוא יכול למכור.

אני קורא להם יצואן ביטחוני או יבואן
ביטחוני.

מבחינה חוקית כן, אבל יכול לבוא אדם
למכור לדרום־
.ולהגיד לעצמו, אומנם
אפריקה, אבל אני לא רוצה למכור להם. למדינת

• אי ך אתה קורא להם?

• מ ה שמטריד אותי זה למה בכלל
צריך אנשים פרטיים שתפקידם לייצא
את הנשק שלנו לארצות אחרות, או
לייבא נשק מארצות שמייצאות
לישראל. מדוע הגורמים המוסמכים
בארץ אינם יכולים להתקשר לגורמים
המוסמכים בחייל ולגמור ביניהם את
הטיסקה, בלי כל עמלות-הענק, שבסופו
של דבר עולות למישהו.
יש נציגויות רבות של התעשיה הצבאית
בחו״ל, ויש מישרדים גדולים מאוד שקיבלו
בלעדיות מהתעשיה הצבאית למכור את מוצריהם
בחו״ל, כמו למשל חברת אייזנברג, או ישרקס.
אלה הן חברות שיש להן קשרים טובים מאוד
במדינות מסויימות וכן מערכת־מכירות ענפה
וברור שבלעדיהן התעשיה הצבאית לא היתה
מצליחה למכור כמויות כל־כך גדולות.
יש כמובן ארצות שבאמת מעדיפות את הפניה
הישירה, וכשהן רוצות משהו הן יודעות איך
להתקשר. אבל יש מקומות שרק דרך עבודת־שיכנוע
גדולה, הסברה, התרוצצות ועבודה קשה
אתה משכנע את מי שקובע לקנות את המוצרים
שלר ולא של המתחרה שלר, וכל גוף או אדם

שמצליח לעשות את העבודה ולמכור מוצרים,
יבורך.
ויש כמובן גם ארצות שבלי אחוזים שמשלמים
לסוכן מקומי המתחלק בכסף עם מישהו בשלטון,
אי־אפשר לעשות עסקים. כל מי שמוכר במדינות
האלה יודע את החוקים ועובד לפיהם —
אמריקאים, בריטים, צרפתים, כולם.

•עכ שיו, כשהבנתי את ההבדל כין
יצואן ביטחוני ויבואן ביטחוני לכין
סוחר־נשק, אני רוצה לשאול אם יש
סוחרי־נשק ישראליים.

כן, יש ישראלים שמתרוצצים בעולם, קונים
בארץ אחת ומוכרים לארץ אחרת. לזה, אגב, לא
צריך אישור ממדינת ישראל. אם נכון מה
שפורסם על אברהם ברעם, הוא לא היה צריך שום

אישור מהמדינה.

• הבה נעזוב רגע נשק ונדבר על
בני־אדם. מה דעתך על פרשת אברהם
כרעם?

זו פרשה עגומה מאוד. ברעם הוא קצין מעולה
וחבר. כואב הלב שאיש כמוהו מסתבך. אם יסתבר
שהוא עשה את מה שמייחסים לו, זה ברור
שלמדינה אין קשר לכך. אבל עד שיסתבר סופית
מה קרה בדיוק, אני לא חושב שהמדינה היתה
צריכה להתנער ממנו כמו שעשתה. כל עוד לא
הוכחה אשמתו, הוא זכאי לכל הגיבוי והסיוע
שהמדינה יכולה וחייבת לתת לאזרח שלה. הדרך
שבה הוכרז מייד על ניתוק קשרים, היא דרך
המשאירה טעם מר מאור.
ביום שברעם נתפס בברמודה הודיעו על כך
בחדשות, ומייד לאחר החדשות התבדח קריין

״׳ש רשימה מפורשת
ומי מותר ומנור
אמצעי־וחימה. אף
כדור אחד מתוצרת
שראו דא נמכר בדי
אישור השידטונוח״
צעיר של גלי־צה״ל על העניין. מרתיח אותי
שקריין־פישר, שעוד לא הספיק לעשות שום דבר
בחיים, כבר שפט את ברעם וכבר מעניש אותו
ועשה בדיחות על חשבונו, וזה סימפטום מקובל.
כל אחד שופט כאן.

• נחזור למיסחר כנשק. כמה אנשים
פרטיים בארץ מתעסקים כזה, כלומר
כמה יצואני־נשק, או סוחרי־נשק יש?
אני רוצה שלא תהיה טעות. את רוב הייצוא
הביטחוני עושים הנציגים של התעשיות בארץ,
ורק חלק קטן מהעבודה נעשית על־ידי האנשים
הפרטיים, ואין לי מושג כמה כאלה יש. אני מכיר
מעט מאוד, אפשר לספור אותם על אצבעות יד
אחת, שעשו כבר עיסקות רציניות. מצד שני, אני
מכיר הרבה שמסתובבים בעולם ויש להם הרבה
מאוד סיפורים, אבל למעשה עוד לא מכרו כדור
אחד בחיים.

• מ ה מושך כל-כך במיקצוע שאנשים
רצים אליו, לאחרונה?
באופן תיאורטי זה עסק שיש בו הרבה כסף. אם
אתה מצליח למכור טנקים ישנים של ישראל
למדינה זרה, והעיסקה היא בהיקף של 100 מיליון

ת ת ־ ארוףאפריים פ רוי ק ה פו רז, ם 3שנה חייל, נחות מחמש
שנים אזוח, מספד ער ההבדל שבץ צואן־נשק רסוחרנשק, ער בעיות מצטו
הקשורות רסחו בנשק, ער עיסוקיו האזוח״ם וער הצורך דהצעיו את צה״ל
..גילית שיש ל׳
מישפחה, ונולדו ל׳
נכרים, ואני יוצא
לבלות, וישן קצת יותר
נל לילה״

״קו״ן־פישו מגלי־צה״ל
כבר שפט את ברעם,
כבר העניש אוחו וכבר
מתבדח
על חשבונו״

״אני מכיר הרבה
.סוחרים׳ המסתובבים
בעולם ומספרים
סיפורים, אבל עוד לא
מכרו כדור אחד בחיים׳

ראיינה דניאלה שמי

^ך דוי1
לא הספיקו לתלות. הדירה החדשה נראת
יכול מאוד להיות שיום אחד יוחלף שמן
כהעתק מדוייק של הדירה בירושלים,
של שדירות נורדאו בתל״אביב ל״שדירות
מקושטת בעשרות פריטים מהמיזרח
פווץ״ .אפרים (״פרוייקה״) פווץ ומישפחתו
השתלטו על השדירה. מישרדו של פורן ״הרחוק, בהם התאהבה עדה כששהתה שם
עם בעלה תקופה של שלוש שנים.
ממוקם בשדירה, בתו גילי והנכד עדי גרים
הראיון עם פרוייקה נעיד בביתו החדש
בבית אחר בשדירה, דירתו השכורה, בה
בדיוק בשבוע האבל על מות אמו חנה. על
הוא גר בתל־אביב (הבית האמיתי היה עד
השולחן הסיני המגולף הונחו מיברקי־לפני
שבועיים בירושלים) ,נמצאת בשדירות
התנחומים מראשי־טמשלות, שרים חברי־נורדאו.
וכשקנה דירה לאשתו עדה ולעצמו,
כנסת והרבה עמך. כולם חברים של ממש.
היה ברור לגמרי שהכתובת תהיה שדירות
בדרכו הארוכה מאוד, החל משרותו בהגנה
נורדאו.
כילד בן ,16 דרן פיקוד על הר״תצופים
רק לפני שבועיים הם עברו לדירה
כשהיה מובלעת בתוך שטח יר־ י, דרך
החדשה, ורק בגלל זה תלויות רק מאה
תפקידו כמדריך ראשי בבית־הס לקצי תמונות
על הקירות בדירה. את היתר עוד

נים בצה״ל, ניהול לשכותיהם של חיים בר-
לב ועזר ויצמן, תפקידו כדובר צה״ל
ותפקידו האחרון כמזכיר צבאי של שני
ראשי־ממשלה, יצחק רביו ומנחם בגין.
בדרך הארוכה הזאת, תוך כדי מילוי
תפקידיו על הצד הטוב ביותר -ויש אומרים
שהרבה מעבר לזה -הוא אסף חברים.
חברים אצל פרוייקה הם לא אנשים
שאומרים לו ״היי, מה נשמע!״ חברים אצל
פרוייקה זה אנשים שמטלפנים להם באמצע
הלילה אם יש משהו טוב לספר. חברים זה
אלה שמתעניינים אצלם תמיד אם אפשר
לעזור, אם הם זקוקים להלוואה, אם כואב
להם משהו ואם הם רוצים לשפוך את הלב.

חברים הם אנשים שהוא אוהב ולפי כמות
החברים יש לאיש הזה טונות של אהבה.
ומלבד החברים יש גם מכרים. נדמה
כאילו אין איש בארץ שלא מכיר אותו ושלא
יודע מי הוא אפרים פורן. הוא אחד האנשים
הבודדים, אם לא היחיד, שמעולם לא
שמעתי עליו השמצה. אולי יותר נכון להגיד:
רק פעם אחת שמעתי מישהו משמיץ אותו,
והאיש אמר ״הפורן הזה לא מוצא חן בעיניי.
לא יכול להיות שכולם אוהבים אותו וכולם
מפרגנים לו והוא מוצא חן בעיני כולם
ומסתדר עם כולם ״.אבל עם עובדות לא
מתווכחים.
קרוב ל״ 10 שנים הוא היה בצמרת ממש.

פרסה 1לךל״פינק׳
• המבקרים הקבועים של פינק, הגר המפורסם ביותר
בירושלים, היו מופתעים. משעות אחר־הצהריים המאוחרות
החלו להסתובב במקום אנשי־ביטחון בעלי ״חוטים באוז ניים־
,כדברי אחד מיושבי״הבר. הם בדקו כל אחד מהיושבים,
הסתובבו מסביב לבניין ובתוכו ויצרו תכונה מוזרה.
בשעה 10 בלילה נפתרה התעלומה. ראש-הממשלה
שימעון פרס, תמר וטדי קולק ואורחיהם נכנסו למקום.
מטרת האירוע: ארוחת-ערב לפרידה בורדה, בעל רשת
עיתוני-הנשים בורדה, שחגג את יוס-הולדתו. בין המוזמנים
היו גם ארבע דוגמניות-הבית של בורדה, שלושה אצילים
מגרמניה והגברת רות חשין.
בדרכו החוצה עצר עורך-חדין דני וילדמן, שישב ליד
הבר. את ראש־הממשלה ושאל אותו מדוע הוא לוחץ ידיים
רק לחתיכות שמסביבו, ולא גם ״לעמן״ .פרס עצר והתפתחה
בין השניים שיחה- .מי אתה?״ שאל .״אני עורך־דיו ירושלמי,
הזמנתי את חמתי הערב לשתות. ובגללן לא נותנים לי
להכניס אותה למקום!־
אם זו הבעיה שלן, אני אלך, והיא תוכל להיכנס,־ ענהפרס.
וילדמן הציג לפני ראש-הממשלה את היושבים ליד הבר,
ובין השניים התפתח דו־שיח של ברים. פרס הזמין את
וילדמן לכוסית, וזה סיפר לו על חיי־הלילה הירושלמיים.
תתקשר איתי!־ אמר לו פרס בסיום.אני עם ראשי״ממשלות לא מתקשר ׳,ענה לו וילדמן.תתקשר אתה איתי, ואשמת לבלות איתן כאן על הבר!־• למחרת היום הציפו אנשי־ביטחון בערב את מיסעדת
שמש הירושלמית. הם סבבו במיסעדת־היוקרה ועוררו את
סקרנותם של הסועדים. לאחר צאתם מהמיסעדה, ניכרה
תכונה בקרב עובדי-המיסעדה, והתרוצצות עצבנית לכיוון
החדר הפנימי, הסגור לעיתים לצורן אירועים מיוחדים.
הסקרנות בקרב הסועדים גברה. ובמקביל -התבונה בקרב
המלצרים.
לפתע קטע צילצול טלפון את ההמולה. שניות אחדות
לאחר מכן נשמע אחד המלצרים פולט אנחת־אכזבה, המתח
במקום רפה והכל חזר לקדמותו.
פשר התעלומה: בתחילת הערב הודיעו לבעל״המיסעדה,
יחזקאל, כי הזמר הצרפתי הנודע איב מונטאן, הנושא עיניו
אל כס־הנשיאות בצרפת, ומארחו הישראלי, ראש״הממשלה
שימעון פרס, יגיעו לסעוד במקום בהמשן הערב. אחרי
שהושלמו ההכנות של אנשי־הביטחון וציות המיסעדה,
הסתבר כי העצרת שהתקיימה בהשתתפות השניים׳ למען
יהודי ברית״המועצות, נמשכה מעבר לזמן המתוכנן. והסעודה
בוטלה.

י1\8־¥| 711וךד1יי י משן את תשומת־ליבם של הצלמים הרבים שנכחו במסיבה השנתית שעורכת
1 1 1/1 1 1 1עיריית רמת-גן לכבוד המטה הכללי של צה״ל. משנמאס למרדכי מהבזקי המצ למות
הרים ידו למניעת הסינוור, נטל את אשתו בידו והלך לנגוס בשישליק ובקבב שחולקו שם בשפע.
בתצלום משמאל: תת-אלוף אפרים סנה, בנו של משה סנה וראש המינהל האזרחי בשטחים הכבושים,
שהגיע גם הוא למסיבה הענקית בחצר בית־הצנחן. סנה, רופא במיקצועו, היה בעבר רופא בצנחנים.

ח ך 1ך 1הקך \ 1ך * קצינת־המישטרה ששמה עלה שוב לכותרות, כקצינה ששיחקה את תפקיד
י #1 \ 111 11111 11 מלה מלבסקי כשיחזור רמפורסם שערכה אביבה גרנות, השתתפה השבוע
בכינוס של שופטים ועורכי-דין, שנושאו היה הטכנולוגיה המתקדמת. במהלך הכינוס התלהטה האווירה,
ומכובדים אחדים מבין המשפטנים פרצו בריקודי-דיסקו. בן־זוגה של חרותה לריקוד הוא עורך־הדין
שמואל לוין. בריקוד התבררה עדיפותה של חרותה כרקדנית. היא אמרה :״הכנענו את בית״המישפטו

1 ¥־ 1ך 1מנהלו האמנותי של תיאטרון הבימה, קיבל
במתנה מהבימאי הפולני יוזן שיינה, סביבון

1/1111
אותו הביא שיינה מפולין, במיוחד להצגה רפליקה, שאותה ביים
בהבימה. שיינה ביקש לכתוב על הסביבון בערבית ובעברית את
שאיפתו לשלום בין עמי האיזור. משמאל, אשתו של ניצן, רינה,
הנמצאת בחודשי הריון מתקדמים, פעילה ושמחה לאחר שהיתה
בשמירת־הריון במשן שלושת החודשים הראשונים של הריונה.

את רגלו. ארד הנאה ביצע צני־חת־ראווה
לכבוד יום־ירושליס.
הצניחה לא היתה מושלמת, והוא
נחבל קלות.
מי שהיה קצח״ר לפני
ארד, האלוף יצחק מרדכי,
המשמש כיום כראש מחלקת־ההדרכה
של צה״ל, לא ישב עם
עמיתיו האלופים. הוא נראה
מסתודד בצד עם ידידו, כושי
בראשי, ואת מקומו נתן לרוחי
גלזר, אשת־החברה הירושלמית
שהתפרסמה בעבר בזכות
הקרחת שטיפחה.
אלי לנדאו, ראש עיריית
הרצליה, שלחם בירושלים,
הוזמן לטקס שאירגן סניף חרות
בבירה לציון 9ז שנה לאיחוד
העיר. לנדאו אמר בטקס כי הוא
שמח לציין מלאת 19 שנים ל-
שיחרור ירושלים, ומלאת שנה
לשיחרור הרצליה מיוסח נבו.
יש גם מי שלא חגגו ביום־
ירושלים. אנשי קבוצת־המחאה

הישראלית הלאה הכיבוש, בשיתוף
עם קבוצת אנשי־ציבור
פלסטיניים מה? ר המיזרחית,
התייצבו בשער־שכם, כשבידיהם
כרזות בגנות הכיבוש. בין השאר
הפריחו כרזה ענקית, שנישאה
על בלונים מלאים בגאז הליום.
בכרזה נרשם, בעברית ובערבית
״הלאה הכיבוש״ — לשימחת
אלפי העוברים ושבים בשער.
מישלחת־נוער מטעם ה־שומר־הצעיר
סיירה בגרמניה,
במיסגרת המסע, ביקשו הצעירים
לבקר באתר מחנה״ריכוז
ברגן־בלזן. להפתעתם, משהגיעו
לאתר, נמנעה מהם הכניסה. בתוך
האתר דווקא סבבו אנשים,
נראו הבזקי־מצלמות וניכרה תכונה
שלא תאמה בדיוק את
המקום. בירור העלה כי האנשים
שהורשו להיכנס הם אנשי צוות
ההסרטה של סידרת־הטלווידיה
רוחות מילחמה. כעת מסריטים
את פרקי־ההמש־ של הסידרה,
בכיכובו של רו; *ט מיטצים.

הפתעה ממידת השמירה
על איסורי מטבע־חוץ ציפתה
לעיתונאי הוותיק שימעון
סאמט בבית־קפה תל־אביבי,
כשהיה עד לסירובו של מלצר
לקבל מקבוצת־תיירים גרמנית
תשלום ברולארים. סאמט חילץ
את שני הצדדים ממבוכתם, פרע
את החשבון, סירב לקבל תמורה
בשטרות הירוקים. התגובה לא
איחרה לבוא. בשבוע שעבר
קיבל מיכתב־תודה מהתיירים,
בצירוף הזמנה לבקר בעיר מגוריהם,
רגנסבורג.
בנו ליטר, המכהן כיו־שב־ראש
הוועד־המנהל של אוניברסיטת
תל־אביב משנת
,1979 נבחר השבוע לכהונה
נוספת בתפקיד זה. גיטר, שנכנס
לתפקידו עם פטירתו של יהושע
רבינוביץ, הוא אישיות
ירועה בעולם בתחום הפיננסי
והתעשייתי, וזה, יש להניח, תרם
למינויו מחדש.

דפנד, כדק

איך ירד הקצח״ר משמיים ונפגע ברגלן
ו איך עלתהלש מיי ם כ רז תהמחאה
נימוס
• ראש-ממשלת ברי
טניה,
מרגרט תאצ׳ר,
שבה לרחוב דאונינג מס׳
,10 אן הדי ביקורה בארץ
עדיין לא שככו. שרים,
חברי־כנסת ושאר בכירים,
שזכו להתחכך בה
באירועים שנערכו לכבו דה,
ממשיכים להחליף
רשמים וחוויות.
למשל: בעת הארוחה
האינטימית(שכללה יותר
מ 20-סועדים) שערן
לכבודה הנשיא חיים
הרצוג, ניגשה תאצ׳ר אל
שר-האוצר החדש, משה
גיסים ורעייתו רות.
תאציר, שלחובתה רושמים
את אחוז-האבטלה
הגבוה בבריטניה, החלה
לשבח במרץ את ניסים
על ההישגים המרשימים
שקצרה הכלכלה הישראלית
בחודשים האחרו נים.
היא הרעיפה שבחים
על שר-האוצר, שהוציא
את הכלכלה הישראלית
ממצבה העגום. בעוד היא
משתפכת ומתמוגגת, קטעה
ניסים בנימוס והבהיר
לה :״כל השבחים מגיעים
לקודמי בתפקיד. אני נכ נסתי
למישדד-האוצר רק
לאחרונה״.
״על כל פנים, מגיעים
שבחים לשינוי שחל ב כלכלה
הישראלית, ואם
בחרו בן להיות שר-
האוצר -כנראה שאתה
מתאים לתפקיד הקשה!״

שושנה ארבלי־אל־

מוזלינו, סגנית שר־הבריאות,
שבה מסיור בגרמניה כשהיא
עמוסה חוויות. באמצע הסיור,
סיפרה בהתרגשות, הפסיקו היא
ומלוויה את הכל וישבו לצפות
בשידור מישחק־הכדורגל בין הפועל
תל־אביב ומכבי חיפה. ה׳
גרמנים איפשרו את שידור־המישחק
למען סגנית־השר במיוחד,
אחרי שנודע להם שהיא
אוהדת מושבעת של קבוצת הפועל
תל־אביב. ואכן, משניצחה
הפועל תל־אביב, עשו הגרמנים
חריגה נוספת מהתוכנית המקורית
שהוכנה לסיור, והשיטו את
אוהדת־הכדורגל הנלהבת בספינה
עמוסת משקאות וחוגגים.
סגן שר־החקלאות, אברהם
(״כצל׳ה״) כץ־עוז, סיפר
השבוע כיצד הפסיק לעשן: הוא
לקה בהצטננות, עבר לו החשק
לעשן בעת הצינון שפקד אותו
ואחרי שהחלים — החליט לנצל
את ההזדמנות ולהמשיך להסתדר
בלי סיגריות. כך ירד מצריכה
של כ־ 10 קופסות סיגריות
לשבוע — לאפס. ילדיו, סיפר,
ירדו לחייו במשך חודשים,
שיפסיק לעשן .״עכשיו יש לי
שיטה לטפל בהם,״ צחק ,״כשהם
מעצבנים אותי, אני מזהיר אותם
שאם לא יחדלו — אדליק
סיגריה, וזה עובד!״
משסיפרו לסגן־השר כי
בטלוויזיה החינוכית עושים
לילדים תעמולה כנגד העישון,
ומשתמשים באחד התשדירים
בילדה היפה של הוליווד, ברוק
שילדם, התקשה להאמין:
״ברוק שילדס — דווקא לילדים?״
יום
אחרי שנודע על
מינויו של יוסח חריש לתפ־

קיד היועץ־המשפטי לממשלה,
ישב מיכאל צולר, המיש־נה־לנציב
שירות־המדינה ומקו־

חוק־הגיזענות לעדת עיתונאים,
שרשמו מפיו בשקיקה .״נו,
אישיות!״ ציינה דורון בקול,

שה קצב, נראה אף הוא השבוע,
כשהוא נוסע במכונית פו-
רד־פייסטה, ולא במכונית ה־

עמוס שנירא

מי שהיה דיקן הפקולטה למישפטים באוניברסיטת תל-אביב (מימין),
מקבל לטיפה מידי אחיו, מולי שפירא, מנהל מחלקת״בידור-ותרבות של גלי״
צה״ל. הפרופסור שפירא הירצה על חופש העיתונות וזכות האזרח לפרטיות, במיסגרת אירוע להנצחת
הראלה מודעי, במלאת שמונה שנים למותה הטראגי. מיכל ויצחק מודעי(בתמונה למטה, על רקע תמונת
הראלה) תרמו 1000 דולר לקרן שנתית על שם בתם, שתיקרא ״פרס גלי-צה״ל״ .מיכל מודעי מחתה מדי
פעם את עיניה, ויצחק מודעי קם ולחץ את ידי הנואמים בטקס להנצחת זיכרה של בתו הבכורה.

לבד ע ברברה

טאופר

שילון

ואפטרשייבדיאודורנט -
• ברברה טאופר, מי שהיתה נספחת התרבות והעיתונות
בשגרירות האוסטרית בתל־אביב, המכהנת עתה
בתפקידה בפאריס, באה לביקור ארצה. כאשר נתקלה בדן
שילון, מי שהיה מנהל-הטלוויזיה, העלה זה זיכרונות, וכך
סיפר:
כשרק באה ברברה טאופר לארץ, ביקשה לעייד אצלי
ביקור־היכרות. קיבלתי אותה בחדרי בבניין־הטלוויזיה.
נהגתי תמיד להשאיר את דלת חדרי פתוחה. בבניין פשטה
השמועה כי יושבת אצלי חתיכה משגעת, וכל עובד מצא
תירוץ כלשהו לבוא לחדרי. ראינו שאיננו יכולים לשוחח,
וקבענו להיפגש במיסעדה בתל״אביב.
ישבנו במיסעדה, הזמן עבר ולא הספקנו לדבר כראוי. אז
היא הביטה בי בעיניה הכחולות המשגעות ואמרה :״מדוע
שלא תבוא הערב לדירתי! שם נוכל לשוחח בשקט!״
אין הייתי צריך להבין את זה! רצתי הביתה, עשיתי
אמבטיה, שפכתי עליי אפטר״שייב, לבשתי בגדים נקיים.
אחרי־הצהריים הייתי אמור ללכת למישחק״כדורסל. אני
משוגע לכדורסל, אבל לא יכולתי להתרכז. ישבתי על קוצים.
במחצית המישחק לא החזקתי עוד מעמד, קמתי ויצאתי.
בשעה היעח־ה צילצלתי בדלת דירתה, כשליבי פועם
בחוזקה. היא פתחה לי את הדלת בחיון מבריק והכניסה
אותי. בדירה היו איזה 15 איש. היא הושיבה אותי על הספה
בין זאב שיף(הכתב הצבאי של הארץ) וי שעיהו בן־פורת
(הכתב המדיני של ידיעות אחרונות) .שיף התכופף אליי
ולחש לי באוזן :״גם אתה חשבת שתהיה פה לבד איתה!״

רבו של יצחק מודעי, כש־הבעה
של השלמה עם המצב על
פניו. צולר, המחכה בסבלנות
הראויה־לציון לשיבוצו בסבב
השליחויות הנכספות בחו״ל,
סיכם את המצב :״נו, יועץ מיש־פטי
לממשלה כבר לא אהיה! זה
ירד מהפרק״.
גידעון גדות, חבר-ה-
כנסת ויושב־ראש.הנהלת מיפ־על־הפיס,
שינה תדמית. גדות,
המתאבל על מות אמו, מסתובב
בימים אלה כשפניו עטורים
זקנקן וגזרתו דקה יותר ב־10
קילוגרמים :״גם בגלל האבל וגם
מטעמי דיאטה!״
יושב־ראש סיעת הליכוד
שרה דורון נכנסה למיזנון
הכנסת והבחינה בחברה למיפי
לגה הליברלית, אלי קולס,
היושב ומכתיב את הגיגיו על

״הוא אפילו התחיל להופיע
לכנסת גם ביום הרביעי —
חבר־כנסת חשוב!״
טוכה שפירא, רעייתו
המטופחת של הח״כ״תעשיין האמיד
אברהם שפירא, נראתה
השבוע נוסעת ברחובות
ירושלים במכונית לבנה קטנה.
המכונית כונתה בפיה ״טראנ־טל׳ה״
.נכון, לא במושגים של
הישראלי הממוצע, אך בהחלט
במושגים של מישפחת שפירא,
שברשותה מכונית הלינקולן
היחידה בארץ, ששוויה מוערך
בכ־ 160 אלף דולר. הלינקולן,
הסתבר, היתה ברשותו של בעלה,
וטובה נזקקה לשירותה של
מכונית אחרת, מפאת עיסוקיו
הרבים של בעלה.
שר־העבודה־והרווחה מ־

וילוד עטורת־הוילונות. במכונית
נהגה נהגת צעירה ולא נהגו!:-:
הצמוד של קצב. הסיבה, הסתבר
פשוטה להפליא: קצב מיהר ל־ :.ד
הגיע למישרדו ממישכו־הכנסת
ולא איתר את נהגו. לכן בי ק ש|||
מידידה ״להקפיצו״ למישרדו, ו־ 3 9

הניח לנהגו לחפש אחריו.
חיים רמון הוא אומנם, י•
חבר־הכנסת הצעיר ביותר, אך
גם הוא למר את סוד ההנאות
הקטנות שבחיי עסקן פולי טי^ *
נסיעות לחו״ל. השבוע נסע ל־ י
איטליה, במסגרת תפקירו במו
עצה לחילופי־נוער. זו הפעם
הראשונה שמתקיימים חילופים
כאלה עם איטליה.
שמואל ארד, קצין־
צנחנים־וחיל־רגלים־ראשי, נראה
בירושלים כשהוא גורר מעט
העולם הזה 2545

י *יי

במדינת־הגמדים גם טאבה היא ממלכה גדולה
רצתה, כרגיל, להתחכם. היא חתמה על מה
שחתמה, והשאירה את פרשת־טאבה פתוחה. אך
בינתיים בנתה מלון בשטח המריבה. אחר־כך
חיבלה במשך שנים במאמץ לקיים את סעיף
הבוררות. היא אמרה לעצמה :״אם נמשוך את
העניין די זמן, יתייאשו המצרים ויניחו לנו את
טאבה.״
ף* טיסה מקאהיר לעמאן, במטוס של
חברת־התעופה המלכותית הירדנית, עברתי
מעל לטאבה.
היום היה יפה, הראייה היתה מצויינת. טאבה
היתה מונחת מתחתיי — פיסה ועירה של חול על
שפת־המים.
בפעם האלף ואחת עברה בראשי המחשבה:

איזה טימטום!
החזרנו את כל סיני, החזרנו את אוצרות־הנפט.
ויתרנו על המיצרים ועל העומק האסטראטגי.
ויתרנו על סנטה־קתרינה ועל אתרי־התיירות.
הרסנו את ההתנחלויות ומחקנו את העיר ימית
מתחת לשמי ה׳.
כל זה עשינו כדי להשיג שלום עם החשובה
שבמדינות־ערב.

ועכשיו, למען פיסת־חול הפרת־חשיבות
זו, אנחנו מסכנים את השלום
עם מצריים, ומורידים אותו ביגון
שאולה.
מטורף, מטורף, מטורף העולם.

בארם תוך דקות. הם גרמו לתדהמה ולזעם
בצמרת המצרית.
ך* ערה בסוגריים:
( 1בצמרת הישראלית שולטת פרפראזה
של הפסוק המפורסם של ד־קארט
:״אני מדבר, סימן שאני חי.״
אם אתה שר או חבר־כנסת, ואינך נואם שלוש
פעמים ביום באוניברסיטת עפולה, בגן של דבורה
באשדוד ובאירגון מגדלי־הצבים בדימונה, אתה
משול למת.

הפוליטיקאי הישראלי המצוי(נקרא
לו, לשם הקיצור, פי״ם) הוא מכונת
דיבור. פיו אינו יכול לנוח לרגע, שמא
לא יופיע שמו מחר בעיתונים, והרי זה
גורל מר ממוות.
כדי לנאום שלוש פעמים ביום נאומים
הראויים לכותרות, צריך אדם להיות בעל מוח
שופע־הברקות וסקרנות אינטלקטואלית בלתי-

בעיני הצד הישראלי, עמודי־הגבול אינם
קובעים. הם הועמדו בשעתו במקום שהועמדו
על־ידי קבלן, לנוחיותו. קובע היכן היה הגבול
צריך להיות, לא היכן עמדו עמודי־הגבול.
בעצם היתה ישראל רוצה כי ייקבע היכן היה
הגבול צריך להיות לפי הסכם שנחתם ב־ 1906 בין
מצריים והממלכה העות׳מאנית. אבל לאור ניסוח
חוזה־השלום המצרי־ישראלי, זוהי שאלה בלתי-
רלוונטית. חשוב רק היכן היה הגבול בין שטח-
המנדאט ומצריים.
מובן שכל צד משתדל לנסח את שטר־הבוררות
כך שכפות״המאזניים יהיו נוטות לטובת
תפיסתו שלו.

אילו הוטל עליי לנסח את השטר,
הייתי סותר את הבעיה תוך חמש דקות.
לפי שיטתו הידועה של אלכסנדר
מוקדון, הייתי חותד את הקשר וקובע:
״הבוררות תקבע היכן צריך לעבור
הגבול באיזור טאבה, בהתאם לנוסח
חוזה-השלום הישראלי־מצרי״.

ך* שבוע נאם יצחק רבץ בסימפוסיון של
( 1המכון לעיונים אסטראטגיים באוניברסיטת
תל־אביב.

^ ודם כל, מפני שהוא לא האשים גוף גדול
׳׳*ן ואנונימי, כגון ״מצריים״ או ״ממשלת
מצריים״ ,אלא אדם מסויים מאוד: חוסני מובארב.

שנית, מפני שהוא לא האשים את
חוסני מובארב במישגה או בשיקול
בלתי־נבון, אלא בזדון. למעשה אמר
שנשיא מצריים משקר, בודה מליבו
טענות־כזב, וכל זה כדי להפר חוזה
חתום ולרמות את ישראל.
גרוע מזה:

הוא לא התווכח עם מובארב. הוא
העליב אותו. הוא פגע בכבודו.
כל אדם חרד לכבודו. זה נכון שיבעתיים לגבי
כל אדם במרחב השמי. וזה נכון פי שיבעים־
ושיבעה לגבי אדם מצרי. בתרבות המצרית, מושג
הכבוד תופס מקום מרכזי.
בעולמנו הישראלי־האשכנזי, מקובל שאיש
יכנה את רעהו במילים כמו שקרן, חתרן, מאנייק
ורמאי. זה מקובל בין רבץ ופרם, בין מודעי
ושריר, בין שמיר ושרון.

אבל זה לא מקובל במצריים. שם
נהרגו אנשים על פחות מזה.
כאשר בא שר־הביטחון הישראלי ומתאר את
נשיא־מצריים כשקרן וכרמאי, הוא עושה דבר
חמור מאוד.

בימינו קיימת תיקשורת מיידית.
ידוע לי כי דבריו של רבץ הגיעו אל מו

^ וסני מוכארכ היה שותף לכל השלבים
( 1של המיבצע ההיסטורי להשגת השלום
הישראלי־מצרי, ואין שמץ של הוכחה לכך שאינו
דבק בו כמו קודמו.

אבל מצבו של מובארב שונה ממצבו
של סאדאת. חבל שרבץ אינו מבין זאת.
הנשיא אנוור אל־סאדאת עשה מה שעשה
והחזיר למצריים את כל חצי־האי סיני, על מרחביו
ואוצרותיו.
הנשיא חוסני מובארב לא החזיר בינתיים
למצריים שום דבר.

כל הנחה אחרת היא אווילית.
עלבונות לא יועילו. להיפך.

בקיצור: מובארב אשם בבל.

וזאת מכמה טעמים.

גם אילו רצה בכך, לא יכול היה שום
נשיא מצרי להתעלם כיום מן הרגשות
האלה.

אין למובארכ כל ברירה אלא לעמוד על קוצו
של יוד ולתבוע את קיום החוזה בדיוק כמות
שהוא.

לדיברי רבין, מובארב מעלה בכל פעם תביעות
חדשות ובלתי־סבירות, כדי למנוע את הפיתרון.
וזאת על שום מה? מפני שנשיא־מצריים אינו
רוצה להחזיר לתל־אביב את השגריר המצרי,
ולקיים ועידת־פיסגה עם ראש ממשלת־ישראל.
וזאת מדוע? מפני שמובארב רוצה לנצל את
המצב הנוח, שנוצר בעיקבות מילחמת עיראק-
איראן, כדי לשפר את מעמדה של מצריים בעולם
הערבי.

אילו ניחן בתכונות אלה היה חושב
פעמיים לפני שאמר את הדברים —
ואחר־כך לא היה אומר אותם כלל.

שמה של טאבה הפך דגל בידי כל אויבי
השלום הישראלי־מצרי בארץ־היאור, כפי שהפך
דגל בידי אויבי־השלום בישראל.

מובארכ אינו יכול להרשות לעצמו
שייאמר עליו :״סאדאת החזיר את סיני
ולא ויתר על שעל-אדמה, ואילו מובארכ
ויתר על טאבה.״

הוא האשים את הנשיא חוסני מו-
בארב בכד שהוא מחבל במזיד בנס־יונות
למצוא פיתרון לבעיית טאבה.

^צחק רבץ נודע כאדם שיש לו ״מוח
אנאליטי״ .אבל גם ידידו הטוב ביותר לא יטען
שהוא מצטיין בעודף של רגישות כלפי הזולת
ובהבנת הדקויות שביחסים בין בני־אדם.

קרה ההיפך. הסחבת גרמה לניפוח
העניין. מיליוני מצרים, שלא שמעו
מעולם על טאבה מוכנים עכשיו למות
למענה.

מלון סונסטה בטאבה :״שיישכחו מבל העניץ״
מוגבלת, או בעל צוות של תריסר כותבי־נאומים.
לפי״ם אין מוח כזה. אילו היה לו, לא היה נכנס
כלל לזירה הפוליטית, ואילו נכנס — היה נפלט
מתוכה חיש־מהר. אין לו גם צוות גדול של
כותבי־נאומים.

התוצאה היא שהפי״ם הופך למכונת־דיבור
בלי מלאי. הוא בולע כל חומר־גלם
המזדמן לו ומפליט אותו, בלי
ביקורת, בנאום הבא, כל רעיון העולה
על ליבו נפלט דיד הפה, מבלי לעבור
את תאי הבקרה במוח.
(סגור סוגריים).
ך* בריו של רבץ נגדימובארכ אינם עומדים
( בבחינה אנאליטית.
הוויכוח בין ממשלות ישראל ומצריים לגבי
טאבה הוא פשוט בתכלית.

ישראל ומצריים חתמו על חוזה
שלום, הקובע בסעיף! 2כי ״הגבול
הקבוע בין מצריים וישראל הוא הגבול
הבינלאומי׳המוכר בין מצריים ובין
פלשתינה המנדאטורית לשעבר״.
בעיני המצריים זה נראה כר: צה״ל פלש ב־
1967 לתוך השטח המצרי. בעיקבות חוזה־השלום
צריכה ישראל לחזור לנקודת״המוצא שלה. לכן
צריכים רק לקבוע היכן עמדו עמודי־הגבול ב־5
ביוני ,1967 וזהו תפקיד הבורר.
המצרים מסתמכים על התקדים של .1956 גם
אז פלש צה״ל למצרים, ולאחר מכן נסוג לעמדות־המוצא
שלו. טאבה נשארה בידי מצריים.

אם יתקבל הטיעון המצרי, תחזור
טאבה למצריים.

פשוט? בוודאי. אבל שום צד אינו מעוניין
בצדק מופשט, אלא בבעלות על טאבה.

^ ני שומע לא־פעם מפי ישראלים, וגם מפי
פוליטיקאים ישראליים, דברים בנוסח :״מה
המצרים מתעקשים כל־כך על פיסת־אדמה קטנה
זו? זה רק מוכיח שהם לא רוצים בשלום! יש להם
כל סיני, אז מה הם צריכים עוד כמה מאות
מטרים? לנו זה דרוש מפני שיש לנו רק חוף קטן
באילת, חוץ מזה עומד שם המלון שלנו.

״אז אם המצרים באמת מעוניינים
בשלום, שישאירו לנו את טאבה
וישכחו מכל העניין.״
חוששני שזהו גם כיוון־המחשבה העומד
מאחורי דבריו של יצחק רבין. טיבעי לו לאדם
שהוא מבין היטב את האינטרסים והרגישויות של
עצמו, ואינו מבין את האינטרסים והרגישויות של
זולתו. זה נכון גם לגבי מדינאים, בייחוד
כשהזולת הוא מנהיג של עם אחר. וזה נכון פי
כמה וכמה לגבי יצחק רבץ דווקא.

הבה ונעשה מאמץ נפשי, וננסה
להבין מה חושב ומרגיש מצרי לגבי
בעיה זו.
אילו ניגש מנחם בגין אל אנוור אל־סאראת
בקמפ־דייוויד ואמר לו :״שמע. ידידי, עשה לי
טובה והשאר לנו את טאבה. היא דרושה לנו, והיא
לא דרושה לכם״ — יתכן מאוד שסאדאת היה
נענה. העניין היה עובר בשקט. העם המצרי,
ששמח על החזרת כל סיני, לא היה שם לב
לפיסת־חולות עלובה זו.
אבל ישראל לא הלכה בדרך הישרה. היא

^ ילו הייתי נושא־ונותן בשם ישראל, הייתי
נותן כיום את דעתי לשאלה מה יקרה בטאבה,
במיקרה שהבוררות תחזיר אותה למצריים.
לפי החוק המצרי הקיים, יצטרך המלון לעבור
אז לבעלות מצרית. אך ניתן בהחלט לבקש שמט־שלת־מצריים,
אחרי ששילמה את מלוא המחיר
לבעלים הנוכחיים, תחכיר להם את המלון לתקופה
ארוכה — כך שמבחינה מעשית לא ישתנה
מאומה.
הייתי גם מציע שתחנת־הגבול המצרית תישאר
במקום הנוכחי, ותטפל במעבר מישראל
לדרום־סיני ולמצריים. ואילו בגבול החדש, בין
טאבה וישראל, תקום רק נקודת־מעבר, שתסדיר
את מעבר הישראלים והתיירים לטאבה בלבד,
בלי פורמליות ובלי עיכוב.

את הבעיות המעשיות אפשר לפתור.
לגבי הריבונות לא יתכן פיתרון
אלא זה שנקבע בחוזה־השלום.
^ נווד אל״סאדאת לא רצה בשלום נפרד
עם ישראל. הוא רצה שהשלום הישראלי-
מצרי יהיה רק מיסדרון קצר אל השלום הכולל
בין ישראל והעולם הערבי כולו. בכל המימסד
הפוליטי הישראלי, רק עזר וייצמן הושפע
מתפיסה זו.
מובארב הוא ממשיכו של סאדאת. הוא רוצה
בשלום ישראלי־ערבי כולל, מפני שזה תואם את
האינטרס המצרי. הוא מנהל דו־שיח רצוף עם
המלך חוסיין מצד אחד ויאסר ערפאת מצד שני,
כדי לחדש את תהליך־השלום. .
טאבה, טאבה הקטנה, היא יתד־ענק בגלגלי
המאמץ הזה.

מדינאי מצרי אמר לי לא-מכבר :״בכל
פעם, כשמובארב מדבר עם חוסיין
וערפאת, אומרים לו אלה באירוניה: אם
אינך מסוגל לפתור את הבעיה הזעירה
של טאבה איך אתה רוצה לפתור את
הבעיה הכבירה של פלסטין?״
פרשת טאבה הופכת בהדרגה לסמל. סמל של
טימטום ואיוולת. סמל של החלפת החוכמה
בהתחכמויות. ובעיקר: סמל של היעדר־חזון.

במדינת־הגמדים, טיבעי הוא שמתגייסים
למילחמה לחיים ולמוות על
פיסת-אדמה גמדית.

במלאת ארבע שנים למילחמת־הלבנון, שיוז־מיה
האומללים והמאמללים כינוה ״מלחמת
שלום הגליל״ ,לא היה יכול תדי לויטה להתאפק.
לויטה, המייצג בארץ את חשובי העיתונים
של בריטניה הגדולה, ושהיה במשך שנים גם
מבכירי הכתבים של ״מעריב״ ,חיבר סאטירה
מיוחמת שלום
בקפריסין
ף* שלהי האביב ובהתקרב מועד הרוטציה הלכה
^ והתחממה האווירה בארץ: גדל מיספר התקריות
בשטחים הכבושים, בעיות חדשות־נושנות בתחום יחסי
ישראל־מצריים הועלו שוב לכותרות, והמצב הכלכלי הוסיף
להחמיר.

אך כל אותן התפתחויות לא זכו לתשומת־לב כה רבה,
בכלל זה בטלוויזיה וברדיו, כמו האירועים שקרו באי השכן,

עוקצנית, שבה בחר באי קפריסין כמטרה של
מילחמת ״יש־ברירה״ ישראלית נוספת.
זוהי פארודיה המוכיחה מחדש כי האימרה
האנגלית ״המציאות מוזרה הרבה יותר מכל
העולה על הדמיון:״ ניתנת גם לשימוש דו
סיטרי: הדמיון אינו שונה כל־כך מן המציאות.
ראש־הממשלה הצהיר ש״לא ייתכן, לא בא בחשבון ולא
יסולח. ששתי העדות בקפריסין ימשיכו במעשיהן נגדנו״.
שימעון שיפר קבע, ביומן־הבוקר של קול־ישראל, כי
ממשלת־ישראל חלוקה בתוכה בין שרים המצדדים
במילחמה עם קפריסין ובין מי שמעדיפים מילחמה בין
המיפלגות בקואליציה. הרב מאיר כהנא הודיע, שהוא יוצא
לקפריסין לדרוש מהאוכלוסיה לעזוב את האי. גאולה כהן
הצהירה — מתוך דירת־רווקים בת חדר אחר במיסגד
בשכם, שתפסה יחד עם שישה חברי־כנסת ממיפלגות הימין
— כי מבחינה היסטורית קפריסין היא חלק מארץ־ישראל.
רק סגן שר־החוץ, רוני מילוא, קרא לילד בשמו. בהופעה
בפני סניף חרות בירוחם ׳,בהשתתפות כל ארבעת חבריו,
הכריז, כי עניין קפריסין כולו אינו אלא תעלול מלוכלך
מצד המערך, כדי למנוע את הרוטציה.

> מזוזות ב30־נה
ן* ין־כה־וכה נמשכו ההכנות לפלישה ישראלית
לקפריסין, כשחיל־הים מגייס גם את היאכטות
מהמרינה בתל־אביב, כדוגמת הפעולה הבריטית ברנקירק.
בעת־ובעונה אחת יצאו סוכני המוסד לקפריסין, כדי לשכנע
את המיעוט הארמני להצטרף לכוח הפלישה הישראלי,
לכשיינחת באי.
אך לפיצוץ גרמה הממשלה היוונית, שהטילה איסור על
מכירת קוקה־קולה לתיירים ישראליים, מכיוון שהשתמשו
במטבעות ישראליים באוטומטים. ואילו התורכים פעלו
בצורה מעליבה ביותר בהגבילם ל־ 200 בלבד בכל עת את
מיספר הישראלים בקאזינו של קירניאה.
כשנחתו הצנחנים הישראלים בקפריסין ויחידות קומנדו
פשטו על החוף, הופיע ראש״הממשלה, שימעון פרס,
בטלוויזיה, כדי להודיע לתושבי האי כי כוונתה של ישראל
היא שלום. ואילו הקפריסאים אף לא חלמו על מילחמה.
דרישתם היחידה היתה, כי מאחר שמדובר במילחמה, על
כוחות הפלישה הישראליים לשלם עבור קניותיהם במזומנים
ולא באמצעות כרטיסי־אשראי. מפקד כוח־הפלישה
דחה, כמובן, אולטימטום זה על הסף.
דובר־צה״ל העביר בינתיים את מטהו לאולם האבירים
בעכו, וצולם כשהוא מלווה את ראש־הממשלה ושר־הביטחון
על סיפון צוללת ננסית.
בינתיים הגיעו אל האי מאות כתבים, שדרים וצלמים
מרחבי העולם, וריווחיהם העויינים גרמו בעיה רצינית
להסברה הישראלית. אך מישרד־החוץ היה מוכן לכך, גייס
למאבק ההסברה את הלוחם האמיץ, צחי הנגבי ממישרד
התעשיה והמיסחר, ששיתף בפעולתו הן את סגן מנהל
מחלקת אוקיאניה והן את קצין־הקישור הראשי עם קרן
חט שילד.
פעולת־ההסברה הצליחה, וסקר שערכו זאב חפץ
וקונסול ישראל בניו־יורק, משה יגר, הוכיח כי 21 וחצי
אחוזים ממאמרי־המערכת באיזור ברוקלין תומכים בפלישה
הישראלית, ורק ^ 67 מתנגדים. לאחרים לא היתה דעה.
כאשר שר־הפנים נחת בקפריסין ומסר לכתבו של יתד
נאמן, ביטאון ש״ס, כי אינו בטוח שבכל ספינות־הפלישה
נקבעו מזוזות, נערכו הפגנות סוערות במאה־שערים ובבני-
ברק.
לקציני־הליווי הישראליים גם הסתבר כי המעטפות
החתומות שנשלחו אליהם לקראת המיבצע כללו בטעות
מפות לא של קפריסין, אלא של לוב ושל משולש־הזהב
בתאילנד. רק הצי של חב״ד הציל את המצב, בהביאו עימו
את מפות הממלכה התנכ״ית של אלת־האהבה אפרודיטה.

שלום נגן־ערן

קפריסין, בו רבו התקריות הקשורות לישראלים ולמטרות
ישראליות.

• מראות נקאזינו
ף ין חילה זכו שני חתוליו של שגריר ישראל באי למיספר
# 1יריקות של טרוריסטים יוונים, שהצליחו להימלט
כשהם רכובים על אופניים. דודן, הנציג המקומי של צים,
נעצר בעת פשיטה שערכה המישטרה על בית־בושת מקומי.
גב׳ שושנה מ׳(שמה שמור במערכת) ,מפתח־תיקווה, נעצרה
בצאתה מחנות כל־בו מקומית, ובתיקה אפודה שלא שולם
עבורה, ושהסתבר מאוחר יותר כי היא תוצרת ישראל.
בירושלים רווחה הריעה שחלקה היווני של קפריסין
מכין מילחמה נגד ישראל, כשהוא נתמך, כמובן, על־ידי
אש״ף. אך גם התורכים, תושבי האיזור האחר בקפריסין,
גרמו להגברת המתח, בעוצרם ללא היסוס ארבעה ישראלים.
שניים מהעצורים הואשמו בכך, כי בעת המישחק בקאזינו
של קירניאה השתמשו במראה כמכשיר״עזר, ואילו השניים
האחרים סירבו, לטענת התורכים, לשלם עבור מישלוח־סמים*
,סופק להם ליצוא.
מנהיגי ישראל הגיבו, כמובן, בכעס. אריאל שרון, אשר
היה הראשון שהזהיר את האומה מפני הפרובוקציות
היווניות־תורכיות, האשים את ממשלת־האחדות בחולשה.
בתוכנית מוקד. שסודרה באופן בהול בטלוויזיה, הודיע
השר לוי, כיי פקעה סבלנותה של ישראל. ממלא־מקום

ן* ינתייס הלכה וגדלה תנועת התיירים הישראליים
^ לאי, ובמיוחד של מישפחות חיילי המילואים ונציגי
דובר־צה״ל. הבעיה היחידה שהעיקה במקצת על חופש־הפעולה
של הישראלים באי היתה דווקא התערבותם של
הרבנים הראשיים ושל חוגים חרדיים בארץ ונציגיהם
בקפריסין, אשר דרשו להטיל איסור מוחלט על ביגדי־ים
ביקיני.
וכך, בשקט, בשלווה, באושר ובנחת, נמשך המיבצע
הישראלי ״שלום מיזרח הים התיכון (שמי״ה)״ .המיבצע
אמור היה להסתיים תוך 48 שעות, אך נמשך שש שנים, עד
שראש־הממשלה החדש, ישראל קיסר, החליט להוציא את
צבא-הפלישה הישראלי מהאי, בתמיכתו של שר־האוצר
החדש, יקיר פלסנר.
ברם, משניתנה הפקודה לפנות את קפריסין, חלה
התפתחות מדהימה. החיילים בשירות סדיר ומילואים כאחר
סירבו לזוז .״אנו נשארים בקפריסין,״ הצהירו מפקדיהם
בהסבירם, כי האי הוא ממש גן־עדן: מס־ההכנסה הנהוג בו
הוא בגובה של 1091 בלבד, אין שם שירות מילואים ומס־נסיעות,
ואילו המכס על מכוניות ומכשירי וידיאו הוא 1591
בלבד. ואשר לסיכסוך בין היוונים והתורכים — הודות
לפלישה הישראלית שני הצדדים כרתו שלום ביניהם.
אולם בעיקבות ההתרחשויות בקפריסין ונוכח העובדה
שכוח צה״ל כה גדול נשאר באי בבגדים אזרחיים, חזר
השלום גם ליהודה, שומרון ועזה: למתנחלים לא היה לפני
מי להתלונן, וכן לא היה מי שיגן עליהם, ולפיכך הגיעו מהר
מאוד להסדר עם שכניהם הערבים. וגם ערביי הגדה רוו
נחת, שכן המימשל הצבאי הגיע דה פאקטו לסיומו,
והבעיות עם גוש־אמונים ירדו מן הפרק.
כך, איפוא, הושג השלום באיזור.

במדינה
(המשך מעמוד )7
השבוע היה נדמה כי הפרשה לא זה
בלבד שלא הסתיימה, למרות הודאת
הנאשמים בבית־המישפט, אלא הולכת
להתרחב ולהגיע לממדים יותר ויותר
גדולים.
מישרה בבירה. מבחינת האחריות
וחוסר־האחריות, יש דמיון ניכר
בין פרשה זו ובין פרשת ראש־השב״ב.
את כל הפרשות מאחדת דמותו של
אדם אחד: רפאל איתן. ישראל הודתה
שהוא עמד בראש מיבצע־פולארד
בארצות־הברית. האמריקאים מאשימים
אותו עכשיו שהיה מעורב בעבר
בפרשה של גניבת אוראניום מארצות־הברית
לישראל. אוראניום, כפי שכל
אדם יודע, הוא חומר־הגלם לפצצה
גרעינית. איתן גם היה האיש שגייס עם
קום המדינה את ראש־השב״ב, אברהם
שלום, לשרות — כפי שגילה העולם
הזה בשבוע שעבר.
בינתיים התמנה איתן לתפקיד בכיר
במשק המדינה — ועיתוני אמריקה
דיווחו על כך בהרחבה.
עיתונות קשר השתיקה
צלם־עיתוגות עקשן
ובתבת-רדיו גבוגה
הבשילו מזימת־השתקה
זה התחיל כמו סיפור בלשי. ביום
החמישי שעבר, בשעות הבוקר המוקדמות,
נכנסו שני גברים הדורים בלבושם
לאולם־המעצרים, שבו ישב השופט־ארי
זיו־אב. מחמת השעה המוקדמת,
נכח באולם רק צלם־העיתונות שי אב־ריאל,
שהוא גם עיתונאי־חוץ .״בהת־

חיכה בבית־המישפט לבן־דודו העיתונאי,
עד הצהריים, ובינתיים ניסה להשפיע
על כל העיתונאים בבית־המישפט
שלא יפרסמו את הסיפור. כאשר הגיע
בן־דודו, הסתודדו השניים בחצר, ובן־
הדוד אמר כי הוא לא יפרסם את
הסיפור בעיתונו, אבל יתכן שהסיפור
יגיע ררך סוכנות עתי״ם. העיתונאים
האחרים לא הבטיחו לקריב דבר.
הצלם אבריאל פנה לכתב חדשות
בבית־משפט השלום, משה פרל, והציע
לו את התמונה הבלעדית שצילם. הכתב
ביקש את התמונה ואמר שהוא
יפרסם את הסיפור. עוד באותו ערב
הביא הצלם את תמונותיו לחדשות.
למחרת הופתע אבריאל לראות כי אף
עיתון לא פירסם את הסיפור, גם לא
חדשות. כאשר שאל מדוע לא פורסם
הסיפור, אמרו לו הכתבים :״יש חזקים
מאתנו פה״.
יש בן־דוד. יתכן שזה היה סופו
של הסיפור, אלא שבערב־שבת פגש
הצלם החרוץ את כתבת־הרדיו כרמלה
מנשה בהפגנות בפתח־תיקווה. הוא
סיפר לה את הסיפור ונתן לה את תצלום
בקשת־המעצר נגד קריב. מנשה
התלבטה הרבה עד שהחליטה לשבור
את קשר־השתיקה שהיא לא היתה
שותפת לו. במוצאי־שבת, בחדשות של
השעה שבע, פירסם הרריו את הידיעה
על מעצרו של עורר־הדין קריב ודבר
שיחרורו בערובה.
זה היה האות ליתר העיתונים. ביום
הראשון בבוקר התפרסמה הידיעה
בעיתון הארץ, בחתימת כתב בית־ה־מישפט,
צבי הראל, ועוד באותו יום התפרסמה
הידיעה גם בחדשות.
יותר מאוחר התברר כי גם סוכנות
עתיים לא העבירה את הידיעה, מאחר
שקריב היה שם ושיכנע את הממונ־ם

פרקליט קריב(מימין)
גם עשירים ומפורסמים שווים בפני החוק
חלה חשבתי שהם שני בלשים שבאו
לבקש מהשופט צו־ציתות או צו־חי־פוש,
אבל פיתאום שמעתי אחד מהם
מבקש מחשופט צו איסור״פירסום,״
סיפר אבריאל.
צו איסור־פירסום מלבה תמיד את
סקרנותם של העיתונאים, ואבריאל
זקף את אוזניו. התברר לו כי האדם
שביקש את צו איסור־הפירסום הוא
עורו״דין, הד״ר גירעון קריב, שהוחשד
על־ידי המישטרה בגניבת פיקדונות
מלקוחותיו.
אבריאל חיכה עד שקריב יצא
מהאולם, וצילם אותו. למרות העובדה
שהשופט זיו־אב לא אישר לו את צו
איסור־הפירסום, לא נראה עדיין עורר־הדין
קריב מודאג. אולם כאשר ראה כי
אבריאל מצלם גם את בקשת־המעצר,
התחיל לדאוג וביקש לקנות ממנו את
תשליל התמונה. כאשר סירב הצלם
למכור לו את התשליל, אמר לו קריב:
״זה ממילא לא יעזור לך, לא תוכל
למכור את התמונה, כי אף׳עיתון לא
יפרסם את הסיפור.״
אחר־כך ניסה קריב שיטה אחרת,
ואמר לצלם :״אם תפרסם את העניין,
אני אעשה מה שעשה גיגרי ואתאבד״.
״יש חזקים מאיתנו!״ קריב

על מחלקת־החדשות של הסוכנות.
מן הראוי לציין כי בן־דודו של קריב
הוא אחד העיתונאים שהגישו בזמנו את יי
הבקשה לבטל את צו איסור־הפירסום
שהטיל השופט אילת על. מעצרם של
יהודה ויעל מוריץ. הנימוק לבקשה זו
היה אז שאין לסבול מיוחסים בבית־ ״
המישפט, וכי גם עשירים ומפורסמים
שווים בפני החוק.

טכניקה מוצלחת
״אינך צריך גוף משולש, כדי להבין
במתמטיקה!״ ,פסק העיתונאי אמנון
אברמוביץ בגליון־השבת האחרון של
מעריב, בהגיבו על הערתו של רפול
איתן, כי עימנואל ולד, מחבר דוח־ולד,
חסר נסיון קרבי.
היתה זאת אחת הדוגמות דרבות
לכתיבה תוקפנית, עירנית ומחודדת
שקנתה לה, לאחרונה, מהלכים בעיתונות.
וכך
תאר השדרן גבי גזית, המשמש
פרשן סופשבוע בידיעות אחרונות,
את הקהל בוועידת־היסוד של המרכז
הליברלי :״הקהל נראה כמו יישום
מוצלח של טכניקת הקפאת־הגוויות
והשבתו לחיים!״
העולם הזה 2545

פיתחתי תלות. זה לא יעזור לך!
(מישל: בסופו של דבר. זה יהיה
הסיפור -הנאשמת הנתלית בחוקר!)
אני
נתליתי גם באב־בה וגם באהוד.
והוא דחה אותי. ואז פניתי אליך אתה
מאמין לי? אתה מאמץ לי?
(מישל: אני מאמין לד!)

• ער מלה מלבסקי:

..הסויח רה
שום מהנה!״
(פה ושם מתייחסת חווה גם
למלבסקי. ניכר כי היא לא אהבה
את הקשישה):
היה לה שיער דליל. דליל בצבע
ג׳ינג׳י מאור בהיר. ואולי בגלל זה
נרמה היה שכל הראש שלה בצבע רם,
ואביבה אמרה שהיא מתה, מתה, מתה!
(במקום אחר היא מספרת לחדד
על חלום שחלמה ):חלמתי בלילה
שכל מישפחת מלבסקי יושבים בחרר
גרול, כמו ג׳ורי(חבר מושבעים) ,ואני
י מעירה בפניהם. ואתה יושב בחדר בצר
ושופט. ואני משכנעת אותם, ורק אחר
לא מאמין לי — אני חושבת שזו היתה
האחות שלה. חוץ ממנה כולם מאמינים
לי, ואז התעוררתי.
(על ענייני־הכספים של מלב־סקי
):ויוי(אביבה גרנות) ידעה שמ־לבסקי
מסתירה את הכספים שלה מאחיה
ואחותה וגם מבעלה. לא היה לה
אמון בהם. היא לא סיפרה להם על
הכסף כי לא רצתה שיבקשו ממנה כסף.
ראית איר הם חיים? היא חיה יותר טוב
מהם! אז היא השביעה אותי, בגלל בעלה,
שלא אכתוב לה מיכתבים הביתה,
כדי שהבעל שלה לא יידע. ויוי ירעה
שהיא מחזיקה את הכסף שלה כמו כל
הפולנים המסריחים, קשור בסיכת־בי־טחון
לתחתונים או לחזיה.
אני לא מבינה את האשה הזאת. כל
האמריקאים חיים במנטליות כזאת
שצריך לתת כסף כרי להציל את החיים.
כאשר הייתי בניו־יורק, אמרו לי
להחזיק 100 דולר כאן(מצביעה על
1החזה) כדי שאם מישהו יבוא לשדוד
אותי, אתן לו את הכסף במקום החיים.
אז אמרתי לה :״גיב איר רה געלט, גיב
איר דה געלט״(ביידיש: תני לה את
׳ הכסף, תני לה את הכסף!) אבל
כנראה שלא היה לה כסף( .הכוונה:
1שתיתן את הכסף שבארנקה לאבי־ב
ה כדי שתעזוב אותה).
(על פגישתה עם מלבסקי בתל־אביב
):היה לה ריח מהפה של שום,
שלא יכולנו לעמור לירה. היא לבשה
כובע־ברט וחצאית צמרית. מזג־האוויר
לא היה קר, ושאלתי אותה אם היא
מרגישה לא־טוב. והיא אמרה שבאמת
לא מרגישה טוב. היה לה בקבוק ביד
כרי לקנות מים טיבעוניים בבית־ה־מירקחת.
(פקד
חדד אומר לה כי יש לו
הוכחות שמלבסקי לא היתה קרו־בת־מישפחה
שלה, וכי הכסף בחשבון
הבנק לא היה כספה של חווה,
אלא כספה של הנרצחת, אבל חווה
י מתעקשת כמעט בצורה עיוורת):
אבא שלי הביא אותה אליי והציג לי
אותה כקרובת־מישפחה. בזיכרו של
אבי! בחייהם של ילדיי שזה הכסף שלי,
שקיבלתי מאבא שלי!

• ע ר אביבה גרמת:

״הכל נתתי
(באופן טיבעי מתמקדים דבריה
של חווה יערי על חברתה־יריבתה,
אביבה גרנות. מלבד גירסות אחדות
למה שקרה ביום המיקרה, היא
גם מגלה דברים רבים על היחסים
בין שתיהן ועל אופיה של אביבה):

שקרנית! שקרנית! (צעקה חווה
כאשר ראתה חלק מהשיחזור שעשתה
אביבה גרנות. שבו הפלילה אותה
ברצח התיירת ).חמישה ימים
רימיתי את עדנה, העורכת־דיך שלי, כי
היא אמרה לי לא להגיד! שנה שלמה
פירנסתי אותה, לא היה לה גרוש.
לאכול ולשתות וכסף. הכל נתתי לה,
מישל!
כמה כספים נתתי לה, כמה הלוואות!
הייתי רבה עם אמא שלי בגללה.
אלוהים יתן לה! אני מתביישת, הייתי
שטופת־מוח! לא היפללתי אותה לרגע
אחד! מכרתי את אהוד, מכרתי את ה־מישפחה,
פיתיתי את אמא, וסיפרתי לה
כל מיני סיפורים בשביל הזונה הזאת!
מישל, פחרתי ממנה פחד־מוות!
אתה ראית פעם את הילדה שלה? ילדה
מוכה! צריר להוציא אותה ממנה. לא
יכולתי להפליל אותה, לא רוצה להיות
ער־מרינה.
ואני עוד הערתי בשבילה במישפט
שהיא גנבה בגדים מחברה שלה׳ומכרה
אותם בבזאר. הערתי שהם היו בגדים
משומשים. אביבה שילמה לה בסוף
פיצויים. אביבה שילמה? אני שילמתי!
אחרי השיחות עם הנאווה הזאת(השוטרת
המתחזה, שניסתה לסחוט
ממנה) הלכתי לאביבה, היא אמרה לי:
״בהמה שכמוך,״ כך היתה מדברת
אליי ,״מטומטמת! זה אהור עושה לך
את הכל, את לא מבינה? את מסוממת,
מטושטשת, את היסטרית!״
אתה יודע כמה הבעל שלה פוחד
ממנה? אני פוחדת ממנה פחר־מוות! יש
לי סיוטים ממנה׳ עד עכשיו, אני מטורפת!
אני מפחדת לראות אותה, היא
מכשפה! יש לה מאגיה שחורה! היא
מכניסה לי לראש דברים.
עוד לא עבר מספיק זמן, אני לא
יכולה לראות אותה! היא הכניסה לי
בוקס בניירת! מישל. אני לא יכולה
לראות אותה היום! תן לי עוד יום, זה
פחד של שנים ממנה. הרגשתי את הוד,
סות שלה. אני חיה בפחדי אימים. כשאני
נכנסת לבית־שימוש(במעצר) אני
סוגרת את החלון! אני רוצה לקחת
כדורים. יש לך כדור?
אני לא יכולה, אני פוחרת ממנה, כי
היא היתה חברה כל־כך קרובה שלי,
והיא עושה לי כזה עוול! היא מעלילה
עליי שאני הרבצתי בראש עם המערוך.
אני פוחדת ממנה, יש לה קול סמכותי
כזה, קור־רוח כזה!
מישל, לך תשאל את השכנה שלה
עור היום, אם היא לא השאילה לה את
המערוך! לך עכשיו, כרי שאבי, בעלה,
לא יספיק להגיע אליה. שהיא תישבע
בילרה שלה, לא, לא בילרה שלה, כי זו
לא הילדה שלה אלא בת מאומצת,
שתישבע בהורים שלה, שלא היא
שהרביצה במערוך. זאת לא ילרה שלה!
(מישל שואל את אביבה גרנות
של מי הילדה והיא עונה :״שלי ושל

(חווה לאביבה ):קנית אותה בברא־זיל,
עם תעודת־זהות שלך ושל אבי.
היא ילדה מאומצת!
(חווה לחדד ):לפני תשע שנים
אביבה היתה בבראזיל שנועים. הילדה
נולדה באוגוסט .1976 הם ניסו לרדת
מהארץ, יש להם מישפחה שם. אבי
עבד איתם בגניבות, בהברחות, בתמונות
מזוייפות וגובלנים שהיו מעבירים
בפנים יהלומים. והיא חזרה עם הילד
מבראזיל. אבל היא בחיים לא תודה!
מישל, כשלאדם יש במפה האסטרולוגית
מרקורי, הוא שקרן פאתולוגי!
עם קור־רוח. תשאל אסטרולוג על המפה
שלה! אבל תגיד מה שתגיד,
אביבה לא מסוגלת •להרוג אדם בדם־

ברגעים הכי קשים שלה, כשכולם
נטשו אותה, אני לא התביישתי בה. אני
הלכתי איתה. היינו חברות כאלה! אני
הלכתי ורימיתי בשבילה. מישל, תוציא
אותה החוצה! היא מפלילה אותי!
למה זה מגיע לי, ויוי? למה? את לא
מצילה את עורך, ממילא אנחנו נשלם
על זה חצי־חצי!
איך היא, עם הקול השקט הזה,
המצווה, נשבעת שזה שקר? שהיא לא
לקחה את המערוך, נשבעת בחיי הוריה,
שהם כבר לא בני עשרים!
היא שקרנית! כשהכרתי אותך, את
(המשך בעמוד )41

נאשמת חווה יעו, השבוע באורם בית־המישפט: אובע הנעוח

מה היא או מו ת ער ש או
הומויות בוו אמה המישפטית?

הווה יונו
ונד 07
.יעל״ :הבובה ששימשה להדרגת התנוחות של גלה מלבסקי

חווה יערי מסרה במישטרח עשרות עדויות, הודאות ושיח־זורים.
בעדויות אלה מגלה יערי את יחסיה לבני־אדם, ואת ריגשו־תיה
כלפי עצמה וכלפיהם.
אף! בי בית־המישפט אפר פירסום פרטים אינטימיים מחייהן של
שתי הנאשמות, יש גם בחומר המותר לפירסום פרטים מרתקים,
עד כדי התערטלות מביכה.
להלן כמה מן ההתייחסויות האלה. הקטעים מן העדויות
מופיעים באותיות רגילות, הערות משלימות מופיעות באותיות
בהירות.

• על בערה, אהזד:

.,רמה הוא י א
עזו לי ד

הבעל אהוד יערי(ליו איש־הטלוויזיה בני ליס) בבית־המישפט

אני לא משחקת חולת־נפש! ניסיתי
להתאבד, הייתי מחוסרת־הכרה: אבל
היום יש לי אהוד מאחוריי!
קורם הייתי בן־אדם אבוד. אהוד עזב
אותי. לא הבנתי למה הוא שתק אם הוא
ידע על הצמיגים. הוא זרק אותי וצרח
עליי. הוא ראה את הסיוטים שעברתי
בשנה הזאת, למה הוא לא עזר לי? הוא
ראה מה קורה איתי! כי אהוד היה שונא
שלי! לא היה איש־אמוני. י
אתה (מישל חדד) יודע שאתמול,
לפני השופט, פעם ראשונה אחרי 18
:שנות־נישואין הוא חיבק אותי ובכה
כמו ילד?
הוא עשה הרבה שגיאות. אבל לפני
המישפט הוא אמר לי :״אם עוד אספיק,
אני אפצה אותך, חווה, גם אם תצאי עם
מאסר־עולם, אני יודע מה עשית!״
אבל בגלל הטלוויזיה, בגלל העבודה,
לא היה לו זמן. אתמול, פעם ראשונה
אחרי 18 שנות נישואין, שהבן־אדם
ליטף אותי! אכלתי אתמול אולי 10
פרוסות־לחם, הייתי הבן־אדם הכי מאושר
בעולם!

• על אמה:

..שלא תקום
מחו בבוקו!״
מישל! אני נשבעת לך בחיים של
ההורים שלי! אבי מת, אבל בחייה של
אמי בת ה־ ,72 חולת־לב, שלא תקום
מחר בבוקר אם המערוך היה שלי!
(מישל חדד עונה לה.. :חווה. אל
תישבעי בחיי אימך, כי אני יודע
שחיי אימך לא יקרים לך במיוחד.
אני אגיד לך למה. בהקלטות של
שיחות־הטלפון. אמא שלך אומרת
לך• :אם לא תחזרי לאהוד, אני
אמות! ואת אומרת לה. :לא איכפת
לי שתמותי׳ .גם אמרת דברים
הרבה יותר גרועים.״)
(במקום אחר אומרת חווה):
מאוד־מאוד הייתי רוצה לראות את

הילדים שלי. עם אמא אני לא רוצה
להיפגש, רק תגיד לי אם היא בבית-
חולים.
(מישל חדד מרגיע אותה כי אמה
בבית, וכי הי א התגברה כבר על
ההלם הראשוני של קריאת העיתונים).
(במקום
אחר מספרת חווה על
כספים שנתנה לאביבה גרנות, ואומרת
):בשביל הזונה הזאת( ,אביבה
גרנות) גנבתי כסף מאמא שלי! גנבתי
ריביות מאמא שלי.

• ער פקד חדד:

״מישר, רמה
אתה רא חבו
שריד

(יחסים מורכבים מאוד מתפתחים
בין ה:צירה חווה יערי לבין
החוקר מישל חדד. בצילומי הווידיאו
אפשר לראות כיצד חווה הופכת
יותר ויותר תלויה בו. היא עושה לו
עיניים, מח מיאה לו, ולפעמים נשע*

על כתפו ברגעים הקשים).
אני לא יודעת למה אני הולכת איתך
ולא עם העורך־דיו שלי!
למה אתה לא חבר שלי?
אמרתי לעדנה(קפלן, עורכת־הדין
שלה) שאני מסמפטת אותך. אני לא
יודעת למה אני סומכת עליך יותר
מאשר על עורכי־הדין שלי, אני נותנת
בך אמון, אולי אני מטומטמת שאתה
משחק בי כמו חתול עם עכבר, אני לא
מאמינה שאתה הולך לסדר אותי, אבל
אני מאמינה לכל האנשים!
(במקום אחר ):מישל, אני מפקידה
את עצמי בידיך! תבדוק את הגירסות
שלה ושלי עם פאתולוג!
(ברגע מסויים. שבו היא חושבת
כי מישל בגד בה ומאמין לגירסתה
של אביבה):
אל תדבר איתי! אני אבודה. תלך עם
הגירסה שלך! אתה משתף פעולה עם
אביבה! אז תאמין לה ותעזוב אותי
ותשים סוף לצרה הזאת. חבל שאין
עונש־מוות, היו שמים אותי על כיסא
חשמלי והיה סוף לסיפור!
פיתחתי מין אהבה אליר, מין תלות!
(מישל: אל תפתחי תלות! עכשיו
ספרי האמת).

במדינה העם בסיס איתן
הפרשה חמורה הרבה
יותר מכפי שגרמה —
והיא עומדת להתרחב
פרשת פולארד מעלה רק שתי
אפשרויות:
• או שהדרג המדיני לא ידע כי
קהילת־המודיעין מארגנת ריגול נגד
ארצות־הברית, תוך סיכון עורק־החיים
המקשר את ישראל לבעלת־בריתה
היחידה — ואז יש לסלק את כל ראשי־הממשלות
שכיהנו בתקופה הנדונה,
ולהעניש בחומרה רבה את אנשי־המודיעין
שעסקו בכך:
• או שהדרג המדיני ידע ואישר,
בקלות־דעת מדהימה, ואז יש לסלק
את כל ראשי־הממשלות שכיהנו
בתקופה זו.
למרות כל ההודעות, ההכחשות וה־גימגומים,
אין הציבור הישראלי יודע
את התשובה על השאלה. יתכן מאוד
שלא יידע לעולם. גם בפרשה.זו, כמו
בפרשת ראש־השב״כ, הועמד ״הביט־

אסרי :

א 1ה י

בני־אדם בוערים היטב
**.שן אפור־כהה. מתוך העשן מו־
^ פיע קטר ישן, שחור. שתי המנורות
הצהובות שלו דולקות, כמו עיניים
אימתניות. הקטר נע לעבר הצופה,
ולרגע הוא נראה כמו מיפלצת זדונית,
חיה טרום־היסטורית צמאה־לרם, סמל
של כל כוחות־הרשע בתבל.
הצופה חש כי הקטר הזה מוביל
מאחוריו עשרות קרונות המלאים ביהודים,
המצופפים בהם עד שהם יכולים
בקושי לנשום, בלי אוכל ומים, בצואה
ובסירחון, במשך ימים ולילות, לעבר
תחנתם האחרונה — אושוויץ, טרב־לינקה,
סוביבור.
שואה.
דמעות אציל פולני

י• קטר הזה גורר גם את הצופה,
\ 1במסע של תשע שעות. כפי שאמר
יוצר הסרט, היהודי־הצרפתי קלוד

ביידיש. בצרפתית. באנגלית. באיטלקית.
בפולנית. בעברית. בגרמנית.
ספר קשיש עומד במיספרה שלו
בתל־אביב, מספר בתנועות מאומנות
ואוטומטיות ראש של גבר, ותוך כדי
כך מספר כיצד עמד בתא״הגאזים, יחד
עם 15 ספרים אחרים, וסיפר את הנשים
שעמדו למות תוך כמה דקות: הוא
הוריד להן את השערות, שהיו נחוצות
לגרמנים, וסידר להן תיסרוקת חפוזה,
כדי שלא יבינו כי סופן בא.לפתע ראה
ידידו, הספר שעמד לידו, את אשתו
ואחותו, שהוכנסו לתא־הגאזים.
עד כאן מדבר הספר בקול יבש, מנוכר,
כאילו סיפר על חוויותיו של זר.
לפתע הוא עוצר. אין הוא יכול להמשיך.
אך המצלמה אינה נוטשת את
פניו. הוא בולע, מנגב את פניו במגבת,
פונה הצידה, ממלמל לעצמו משהו
ביידיש, חוזר אל הלקוח ואומר באנגלית:
אני יכול להמשיך...
אציל פולני החי בארצות־הברית.

סרזניק (בתחתית התמונה) עם לנצמן(משמאל) בהקרנה
נער שר למען הסייס
של נחל פולני ושר שיר פולני. הנוף
פסטוראלי, הנחל רגוע, ציפורים מצייצות.
לפני 43 שנים שט הנער סרזניק
באותו המקום ושר את אותו השיר. אז
היה נער, חבר הזונדר־קומאנדו(״הכיתה
המיוחדת קבוצת היהודים
שניצלו לזמן־מה מתאי־הגאזים כדי
לעשות את העבודה השחורה במחנה־המוות,
ושסופם היה ליהרג כדי לפנות
מקום לעבדים חדשים. סרזניק־הנער
החזיק מעמד מפני שהנאצים אהבו את
קולו. ומפני שניצח במירוצים של הא־

איש־מודיעין איתן
את מי לזרוקי
חון״ מעל ״החוק״ ,ופועלת מכונת־ה־השתקה
במלוא־המרץ כדי לחפות בטענות
פטריוטיות על האחראים.
״סמוך עליי!״ ברור כי שתתי־מודיעין
אוהבים לרגל תמיד ובכל
מקום. זהו טיבעם.
אן הדרג האחראי, המדיני והמיב־צעי,
חייב תמיד לשאול את עצמו: האם
התוצרת הצפויה של הריגול שווה את
הנזק הצפוי, במיקרה של גילוי?
אין פעולת־ריגול המחוסנת מפני
גילוי. בכל פעולה כזאת יש אחוז
מסויים של סיכויים לגילוי — וסי כויים
אלה גדלים ככל שמסתמכים על
אנשים מופרעים, דבר שהוא בלתי־נמנע.
הגישה
הישראלית ״סמוך עליי״
פעלה גם כאן. מלמעלה ועד למטה —
מראש־הממשלה ועד המפעיל המקומי
— סמכו הכל על העליונות הישראלית
מול הגויים המטומטמים. השחצנות
הזאת, שהפכה מחלה ישראלית,
היתה בעוכרי הפעולה.
התפוצצות. ברור כי ראשי ישראל
לא הבינו את חומרת הפרשה גם
כאשר התגלתה. היה נדמה להם כי
יוכלו לטשטש את העניין ולצמצמו.
השפעתם בחוגי הממשלה האמריקאית,
בכלי״התיקשורת ובקונגרס מספיקה,
כך חשבו, כדי לקבור את העניין בשלב
מוקדם.
ירידי־ישראל בארצות־הברית הזהירו
זה־מכבר מפני שאננות זו. פרשת־פולארד
עוררה רוגז עצום בחוגים רבים
בארצות־הברית, פוליטיקאים זריזים,
שלא היו מעזים לפנות נגד ישראל
בעניין אחר, עטו על המציאה כדי
להשיג פירסומת לעצמם.
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 2545

סרזניק ופולנים בפתח כנסיית טרבלינקה
בגלל צליבת ישוע
לנצמן :״אני לא מזמין אתכם לחזות
בסרט. אני מזמין אתכם לשקוע בתוך
השואה״...
אין בסרט אף רגע אחד של אכזריות,
אף רגע אחד של פאתוס, אף רגע אחד
של הגזמה. לנצמן הבין כי מול המציאות
הנוראה והכבירה הזאת של השואה,
כל אמצעי אמנותי־מלאכותי יכול
רק לגרוע, וכל הגזמה צורמת. הכל
נאמר בטון יבש, עובדתי, כמעט מנוכר.
ורק מדי פעם פורץ החוצה פרץ עצור,
כשם שהמים הגוברים של נהר פורצים
סכר.
הכל מדברים. יהודים. פולנים.
גרמנים. גברים ונשים בשנות ה־ ,50ה־
60 וה־ 70 שלהם, המדברים על מאורעות
שראו לפני יותר מ־ 40 שנים.

גבר גבה־קומה, נאה. הוא היה בלדר סירים, שרגליהם היו קשורות בשלששקישר
בין המחתרת הפולנית בוורשה לאות.
והממשלה הפולנית הגולה בלונדון.
לבסוף בא גם תורו. הוא נורה
שני מנהיגים מגטו ורשה הגיעו אליו בעורפו, ובדרך פלא לא פגע הכדור
ותבעו ממנו למסור למנהיגי העולם מה במוח. רופא של הצבא האדום הציל את
מתרחש. תחילה הוא אומר למראיין: חייו. בהפסקות שבהקרנת הסרט עמד
״איני רוצה לחזור 40 שנה אחורה!״ הוא סרזניק במיזנון, נבוך ושותק, שתה
קם ממקומו, נעלם בשרותים, חוזר, קפה ואכל עוגה.
יושב ואומר :״למען ההיסטוריה, אני
איש ס״ס ממחנה־המוות. הוא התרמוכן
״.הוא מספר כיצד הוגנב לגטו כדי
לראות במו־עיניו מה מתרחש. הוא איין ברצון, אך צולם בחשאי. גבר
מספר למראיין מה ראה, והדמעות קירח, קשיש, המדבר גם הוא בסיגנון
זולגות מעיניו. קולו נשאר יבש, ענייני, יבש. הוא מתאר את הזוועות,
בשליטה עצמית נחושה, והדמעות מבלי לייפות ולהעלים. הוא מספר על
הבור הפתוח, שבו בערה האש ושלתוכו
יורדות על לחייו.
שימעון סרזניק. הסיפור שלא 1נזרקו אנשים כמו סרזניק אחרי שייאמן.
גבר בן 55 שט בסירה על מימיו נורו .״בני־אדם בוערים היטב,״ הוא

מעיר. בלי התנצלות. בלי אירוניה. כקביעה
של עובדה פשוטה.

היכן היהודיות
הקטגות
^ רכסת נוסעת על פסיה. שדות.
\ 1יערות. נוף שליו ויפה. היא
מתקרבת לכפר קטנטן. כמה בתים
לאורך המסילה. שלט קטן ופשוט,
שלושה מטרים אורכו, מכריז על שם
הכפר: טרבלינקה.
קשישי הכפר זוכרים היטב את
מחנה־המוות. הם ראו אותו יום־יום,
וראו מה מתרחש בו. הם ידעו מה קורה
ליהודים.
הקשישים מדברים ברצון. הם מתארים
את הדברים שראו. חלק מספרים
בטון סתמי, כמי שמעלים זיכרונות על
דברים שלא נגעו להם. אצל חלק מורגש
צער אמיתי וכן, לפחות בדיעבד.
אחדים מספרים שהגיבו מים ליהודים
— אך נראה כי הם מדמיינים זאת
לעצמם. ברור שאיש לא היה מעז. אחד
מחקה בעליצות בלתי־מודעת את
הדיבור היידישי שבקע מן הקרונות
— קלאק־קלאק־קלאק.
נהג־קטר פולני נזכר בפרט מפתיע:
חלק מהיהודים מן המערב לא באו
בקרונות־משא, אלא בקרונות־נוסעים
רגילים, היו נשים ״כאלה שמנות״,
במעילי־פרווה, וגברים בחליפות אלגנטיות,
ומיזוודות. כמה מן היהודים יצאו
בתחנות שבדרך, קנו משהו במיזנון
ומיהרו בחזרה לרכבת — כדי שלא
לאחר להמשך המסע. הם חשבו שהם
נוסעים, עם מישפחותיהם, למחנות-
עבודה.
מנהל תחנת״הרכבת מסביר היכן
ודתה הרמפה של מחנה־המוות. איש־ס״ס
ועציר־לשעבר מתארים איך גורשו
היהודים החיים מן הקרונות במקום זה
עצמו — צריחות, מהלומות, שוטים,
כלבים, זרקורים מסנוורים. המצלמה
נחה במקום. תחנת־רכבת קטנה, בכפר
י נידח.
אושוויץ היא עיר, שאינה מודעת
לכך ששמה נרשם באותיות״ענק בהיסטוריה.
מכוניות. חשמלית. קהל מטייל
ברחוב.
טרבלינקה היא כפר.
גראבוב היא עיירה קטנה. פעם היו
שייכים כל הבתים בכיכר המרכזית
ליהודים, והפולנים גרו בחצרות האחוריות.
ליד השרותים. עכשיו גרים הפולנים
בבתיהם של היהודים. הם מודים
בכך בפה מלא, ומדברים טובות על
(המשך בעמוד )46

פה סוסה גיש־ולדהיים
גם בקולות המחאה, גם בקולות האנטי־שמיים וגם
בקולות הבוחרים שהתרגזו על ההתערבות הגסה.

קופח השקוים
^ ילו באו הגילויים בתקופה אחרת, ואילו היו מבוססים
ומאורגנים — יתכן שהיו מנחיתים מכת־מוות על הקריירה
של קורט ולדהיים.
אין ספק שהאיש הוא שקרן. אין ספק שהיה מזדנב אחרי
הנאצים — כמו רוב בני־עמו. אין ספק שכיהן בתפקיד־מטה
במימשל הצבאי הגרמני, בשעה שזה עסק במילחמה מלוכלכת
כפרטיזנים ועסק במעשי־זוועה שונים. אין ספק שידע על כך,
שהרי אחרת לא היה צריך לשקר ולהעלים את שתתו באותה
תקופה.
אך כל זה לא חרג מנסיונם׳ של מאות אלפי אוסטרים אחרים,
הרגילים כמוהו להעלים את חלקם בתקופה הנאצית, לשקר
לעצמם ולילדיהם על מעשיהם באותה תקופה.
מאות אלפי אוסטרים, ששירתו סתם בוורמאכט הגרמני, הזדהו
עם ולדהיים. אלמנות־המילחמה והמישפחות השכולות סברו כי
מאשימים את ולדהיים על עצם שרותו בצבא הגרמני, ותמכו בו.

עד ליום הבחירות, לא הוכח שולדהיים עצמו עסק
בפועל בפישעי־מילחמה.

יתכן שיש הוכחות כאלה. אם כן, מוטב היה להמתין עד
למציאתן, לבנות את מסכת־הראיות ולהגיש לציבור העולמי את
הכל במכה אחת. תחת זאת נשלפו מיסמכים טיפין־טיפין, מכל
הבא ליד, וברור כי מארגני המסע התחילו בו בצורה מאולתרת.
כך השיגו את ההיפך ממה שהתכוונו לו. דיבוריו של השר יצחק
מודעי ברגע האחרון, שהכילו האשמות חמורות ללא שום
הוכחות, עוד החמירו את המצב.
5495,של האוסטרים נתנו את קולם לאיש.

געגועים לקו״סק
^ ל זה מעמיד את ישראל במצב מביך ומביש.
^ נראה שממשלת־ישראל לא ידעה רבר וחצי־דבר על קורט
ולדהיים, כאשר זה נבחר כמזכ״ל האו״ם. היא גם לא בדקה
וחקרה.

הדבר מוכיח כי בענייני־השואה נוהגים המוסדות
האחראיים באותה רשלנות, חוסר־אירגון ואדישות
כפי שעוסקים שילטונות־ישראל בעניינים רבים
אחרים.

ברור לגמרי כי כמה מדינות — יוגוסלוויה, ברית־המועצות,
ואולי גם ארצות־הברית — ידעו מי זה ולדהיים כאשר הסכימו
לבחירתו בארם. היה נוח להם שבתפקיד רגיש זה ישרת שקרן
בעל קופת־שרצים, שניתן לסחוט אותו בכל עת. ממשלת־ישראל
לא הגיעה, כנראה, גם לדרגת־תיחכום כזאת. היא פשוט לא ידעה.
המסע הנוכחי לא הוכן על־ירי ממשלת־ישראל, והעסקנים
היהודיים, שדאגו לעצמם, לא תיאמו דבר עם ממשלת־ישראל.
היא הוכנסה למצב המביך באמצע מסע־הבחירות באוסטריה.
כיום עומדים יחסי־ישראל־אוסטריה על עברי־פי־פחת. ישראל
השמיצה בהנאה את ראש־הממשלה הסוציאליסטי, היהודי
והאנטי־נאצי, ברונו קרייסקי, מפני שלא רקד לפי החליל
הירושלמי. איך תתייחס עכשיו אל ראש־מדינה בעל עבר כזה?
ברור כי אי־אפשר להגיש לו כתב־האמנה של שגריר ישראלי.
ברור גם כי אי־אפשר לנתק את היחסים עם אוסטריה, שהיא
ארץ־המעבר ליהודים היוצאים מברית־המועצות. לא נותר אלא
לשתוק ולהימנע מכל מעשה. החזרת השגריר ל״התייעצויות״
היא צעד מינימאלי.
השגריר יעץ לנהוג בשכל, אך קולו לא נשמע. יצחק שמיר
העדיף, כדרכו, את הדמגוגיה לצורכי־פנים על האינטרס בענייני־חוץ.
לשווא ניסה חיים הרצוג, שפוי כרגיל, לעצור בעדו. נשיא־המדינה
הצביע על דוגמתו של דויד בן־גוריון, שכרת ברית עם
קונראד אדנואר, אף שמזכירו היה נאצי חשוב ופעיל. בינתיים
נהנה ולדהיים מניצחונו, המעניק לגיטימציה לא רק לו, אלא לכל
המזדנבים הנאציים, והאנטי־שמים למיניהם. ראש־הממשלה
הסוציאליסטי, שטיהר את השילטון מאנשי־קרייסקי ונכשל,
התפטר מייד.

עבר זמן מועט מאוד מאז ירידת קרייסקי מן
הבימה, ומשמיציו מאתמול כבר מתגעגעים אליו
היום.

> ורד את ורדהיים
לבחינה אחת יכולה ממשלת־ישראל להודות לולדהיים.
צ״/הוא הציל אותה.
בחירת ולדהיים הצילה במכה ׳אחת את הממשלה מפרשת
דו״ח־ולד, פרשת ראש־השב״ב, פרשת הבנקאים, העימות עם
החרדים, פרשת נגיד בנק־ישראל, פרשת היועץ המישפטי, ועוד.

6הפרשות נעלמו. ולדהיים עשה את שלו.
היהודים עזרו לו להיבחר, אך גס הוא עשה להם
טובה.

ך* ומץ עסקנים יהודיים בחרו בקורט ולדתיים לתפקיד
נשיא־אוסטריה.
בחוסר־אחריות, שקשה למצוא לו הגדרה מתאימה, הם העלו
אותו לכס הרם.
הצורה והעיתוי של פעולתם הם שגרמו לאסון.
הם עצמם יצאו נשכרים. הם התפרסמו. הם עמדו במרכז של
מהומה פוליטית גדולה. שמם יצא לפניהם בכלי־התיקשורת

האמריקאיים.

חוץ מהם, הרוויח מן המסע הזה רק קורט ולדהיים
עצמו.

כניס של מוצו
^ מוני בוחרים אוסטרים התכוונו ממילא לתת את קולם
( 1לעסקן גבה־הקומה, בעל הפנים חסרות־ההבעה, הנראה כמו
מלצר־ראשי בבית״קפה וינאי.
ולדהיים (פירוש השם :״בית ביער״) משך אליו את קולות־המחאה.
אחרי הסתלקותו של ברונו קרייסקי, חביב־העם, שקעה
המיפלגה הסוציאל־דמוקרטית בבוץ של שערוריות ובינוניות.
לציבור הרחב נמאס. גם צעירים רבים, הקרובים מבחינת
ההשקפות דווקא לשמאל, החליטו להנחית מכה על המיפלגה
המסתאבת — כפי שעשו המוני ישראל ב־. 1977
באוסטריה שורר כעת מצב־רוח של ירידה. מסתבר כי ברונו
קרייסקי, בתוקף אישיותו, החזיק את מעמדה של אוסטריה בעולם
מעל ליכולתה. כאשר הלך, צונחת המדינה, והדור הצעיר
מרגיש בכך ומעניש את הממשלה.

יתכן שזה לא היה מסמיק בדי להבטיח את הניצחון
לעסקן הימני. אז בא המסע של אנשי הקונגרס
היהודי העולמי — גוף! עלוב למדי, ללא תפקידים של
ממש — ונתן לבוחרים את הדחיסה המכרעת.
שום עם אינו שמח כאשר בני עם אחר אומרים לו במי מותר
לו לבחור ובמי לא. כאשר התערבות זו באה במהלך של מילחמת־בחירות,
זה יכול להרגיז רבים. וכך אכן היה. בסופו של דבר זכה

קורט ולדהיים(עם קציני האדם) מול מנחם בגין
שלומיאלים כרגיל

סיבוב נוסף בלוד

הראשונה: בריבעון הראשון של השעה מכרה בערך 1000
יחידות, היקף מכירות הדומה לזה של יבט.

התעשיינים בלוד זכו השבוע בהישג במאבקם
עם ראש-העיריה, מקסים לד: בית־המישפט
המחוזי בתל-אביב הורה, בצדביניים, לעכב את
העיקול במיפעלי ״טלרד״ ,שנועד להתבצע בשל
חובות-ארנונה של 600 אלף דולר.

בץ השאר מצאה החברה האיטלקית מפיצים
בנצרת וברמאללה, ופרצה בתנופה לשוקי ,
הערבי — גם בקרב הערבים אזרחי ישראל וגם
אצל תושבי השטחים הכבושים.

עשרת המיפעלים הגדולים בעיר. ביניהם קרגל, אורם.
אגרקסקו ועלית, פתחו במאבק נגד ראש״העיריה, שהוא
אחיו של השר דויר לוי, בעיקבות העלאת המיסים
העירוניים באלפי אחוזים.

תו ־ינז ־ ך
השגריר יקבל שנש
שגריר ישראל באוסטריה, מיכאל אליצור,
העומד לשוב לארץ להתייעצויות, לא יחזור עוד
לווינה — זוהי המגמה המתגבשת בצמרת
מישרד־החוץ. במקומו לא ייצא שגריר חדש,
אלא דיפלומט בדרגה נמוכה יותר, במעמד של
מיופזדכוח.
משמעותה הרישמית של החלטה כזו תהיה
מחאה דיפלומטית על בחירת קורט ולדהיים
כנשיא, אולם יהיה בה גם משום עונש לשגריר.
בשבועות האחרונים לא חשש אליצור, העומד
ממילא לפני פרישה לגימלאות, להרגיז את
עסקני הליכוד במישרד, בעצותיו העצמאיות
לירושלים.

פרשת־השב״ב: להקים
ועדת־חקירה בס 1ד
אחד הרעיונות שהועלו השבוע לפני צמרת*
הממשלה, בעניין פרשת־השב״ב, היה להקים
ועדת־חקירה ממלכתית, שעצם הקמתה יישמר
בסוד. ב,,חוק ועדות־חקירה״ אכן קיימת
אפשרות כזאת.
שוללי הרעיון טוענים, כי חקירה כזו לא תחלץ
את הממשלה מן הבעיה, שכן היא לא תסיר
ממנה את הלחין הציבורי לחקור בפרשה.

יץ קידוש יוכרז
טריפה?
בית־דין־צדק של העדה החרדית בוחן
מקרוב את תהליכי ייצור הבקבוקים ב־מיפעל
״פניצידד בירוחם, ושוקל להכריז כי
במקום מחללים שבת. במיפעל המונופוליסטי,
השייך ל״כור׳ של ״חברת־העוב
דים״ ,אין אפשרות לכבות את התנורים
בשבת, ועליהם לפעול שיבעה ימים בשבוע.

יוצאהפסק־חלבה נגד המיפעל, תתעורר
בעיה חמורה לבל שומרי המסורת
בארץ. מתוצרתם של כל מיפעלי המשקאות
בארץ יישלל ההכשר, מפני שכולם
משתמשים בבקבוקים אלה — כולל יצרני
היין לקידוש.
בעבר, כאשר המיפעל היה בבעלותו
של התעשיין החרדי משה בורנשטיין,
הסכים הרב של ירוחם להסדר שלפיו כונו
עובדי מישמרת־השבת בשם ״משגיחים״
בלבד.

חרם על החרדים?
אחרי ההתפרעות שאירעה בבני־ברק, ליד בית־המלאכה של
שילטי עבודי, שוקלים כתבי־המישטרה, בעצה אחת עם
עורכי״העיתונים. להימנע בעתיד מסיקור של הפגנות״
חרדים. במהומה הותקפו בגסות כרמלה מנשה מקול־ישראל
וירון דקל מגל-ץ. השניים הוכו עד זוב דם, סבלו
חרפות ונאצות והושלכו לעברם אבנים ופסולת. גם הציוד
שלהם חובל.

הכתבים סבורים כי חרם תיקשורתי עשוי
להוציא את העוקץ מהתפרעויות החרדים,
שקבוצותיהם השונות נכנסו לאחרונה לאווירת־תחרות,
בתיקווה לאסוף תרומות בתפוצה
היהודית על־ידי הצגת תדמית לוחמת.

קבלנים יגל 1ס 1ד 1ת
הרשות לניירות־ערך והנהלת־הבורסה
שוקלות לפנות לקבלנים, שמניותיהם נסחרות
בבורסה, בדרישה לגלות לציבור אם
הם פנו בבקשה לעזרה מן הקוץ הממשלתית
המיוחדת, שהוקצתה להצלת הענף.
תשובה חיובית של הקבלנים, שתכלול
פירוט מדוייק של מצב חברותיהם וסודותיהם
עלולה להשפיע באופן חמור על
שערי-מניותיהם, אם יתברר שכמה מהם
עומדים על סף פשיטת־רגל.

קצינים לפיטוריה
קצינים בכירים שפרשו מחיל־האוויר מנסים
להציע את שרותיהם, בייעוץ ובאספקת־ציוד,
לממשלת דרום־אפדיקה, בבניית נמל־תעופה
אזרחי בבירת פרטוריה.

״חזרו אחרי ניסים
הודעתו של הילל דודאי, הממונה על השכר באוצר, כי הוא
עומד לפרוש מן השרות הממשלתי, תחדש את המאבק על
מישרת נציב שרות־המדינה. מישרה זו עומדת להתפנות
בסתיו, כאשר ייכנס לתוקף מינויו של אברהם נתן, הנציב
הנוכחי. כנספח כלכלי בלונדון. דוראי היה המועמד הבטוח
לרשת אותו.
תיתכן חזרתו למירוץ של מיכאל צולר הצעיר. שהיה
המישנה־לנציב. ופוטר אחרי שהעליב שרים בראיון
לעיתונות.

המירוץ יעלה את קרנו של משה ניסים, השר
האמור להחליט על המינוי, ומועמדים שדנים
מבין עסקני-הליכוד יתחילו לעלות אליו לרגל
ואף להצטרף למחנהו במיפלגה הליברלית.

מרד הווידיאו מתפורר
40 מתוך 70 בעלי סיפריות הווידיאו כבר הפסיקו את
החרם שלהם על חברת״הקלטות אימפריה של קולנוע,
מפני שלא יכלו לעמוד במאבק. המרד התעורר כאשר
פתחה החברה דוכנים ברשתות״השיווק הגדולות, והשכירה
קלטות של סרטים במחירים נמוכים בהרבה ממחירי־הסיפריות.
עד כה, מעריכים, פרתה האימפריה מיליון דולר.

צרה אחרת שממנה סובלים בעלי הסיפריות
היא, כמובן, רשתות הכבלים. לאחרונה הוקמה
רשת כזאת גם בשכונת רמת-השיקמה ברמת-
גן, שכונה דתית ברובה — עובדה שאינה
מפריעה למפעילי-הרשת להקרין בימי שישי
סרטים כחולים.

רואי החשמן נגד רבינוביץ רואי־חשבון בכירים עומדים לדרוש פגישה חסרת־תקדים
עם יאיר רבינוביץ, נציג מס־ההכנסה, לדיון בתלונותיהם
החמורות נגדו.

מאז שנכנס רבינוביץ לתפקידו הוחמר היחס
לנישומים, והם סובלים מתקנות ואפילו מתחיקה
בעלות תחולה רטרואקטיבית.

אוליבטי מסכנת יבם
לראשונה בארץ עומדת חברת אוליבטי האיטלקית לסכן
את מעמדה הבלתי־מעורער של יבם בשוק המחשבים
האישיים. החברה האיטלקית ביצעה לאחרונה מהפך
בשיטות השיווק שלה, הפסיקה את ההתקשרות שלה עם
חברת אלקטרה ולקחה סוכנים קטנים וזריזים. התוצאה

שידוכים -
רק כהלכה?
מאבק שהתנהל השבוע מאחורי-הקלעים, סביב
תוכנית השידוכים הרדיופונית ״חבר מאותו
כוכב״ ,טרם הוכרע.
עורכת התוכנית, מילכה למדן, החליטה להזמין את
הפרקליט יוסף ברד, הפעיל בעמותה השרות החילוני,
שיסביר בקצרה את האפשרויות החוקיות החלופיות,
הבלתי־דתיות, להקמת מישפחה בישראל. השמועה גונבה
לאוזני עסקנים בוועד־המנהל של רשות״השידור, שפתחו
במסע לחצים נמרץ להשמיט את דיברי הפרקליט.

העניין יוכרע, כנראה, סמוך להשמעת התוכנית,
שתשודר בשידור חי — ביום הרביעי השבוע,
בשעה 10 בלילה, ברשת-אלף.

כך נעצרה יערי
סוף־סוף התברר מדוע נעצרה חווה
יערי במפתיע, כאשר היתה במכוניתה
בדרכה מתל-אביב לירושלים.
מסתבר כי המישטרה, שהאזינה לשיחות
בינה לבין אהובה גרנות, חששה שהשתיים
עומדות לפגוע בשוטרת המתחזה,
שכינתה עצמה ״נאווה״ ,ואשר ניסתה
לסחוט כביכול את חווה, באיום שיש בידה
מידע על רצח מלה מלבסקי.
כדי למנוע פגיעה כזו, נעצרה יערי ללא
שהיות.
שמה של השוטרת נאסר לפירסום, ויש
עליו חסיון מוחלט של שר-המישטרה.

לא עוד מים שקטים
אזרח תל־אביבי העביר השבוע לערים הצעה מקורית
להתמודדות עם משבר המים. חלקה הראשון של ההצעה
הוא להפקיע את הטיפול בענייני המיס מידי שר־החקלאות,
שהוא נציג האינטרסנטים, ולהעבירה לווערת־על בת
שלושה שרים, שאין להם אינטרס מובהק לשאיבת־יתר.
מלבד זאת מציע האיש, יועץ־התיקשורת צבי רימון, לצאת
במיתקפה חדשה של הסברה לציבור, כי ההסברה שנעשתה
ער כה בנושא היתה, כדברנו ,״מימית וחובבנית״.

הפרק המעניין בהצעה, המשתרעת על־פני
שיבעה עמודים: הממשלה תיזום מיכרז בץ
מישרדי־הפירסום למיבצע־הסברה ארצי —
והזוכה במיכרז יעשה עבודתו בחינם. וייהנה
אך ורק מן היוקרה שבהתגייסות להצלת משקי־המים.

מרגלים
בצלחת
בין הגורמים המייצרים בארץ אנטנות־צלחת לקליטת
שירורי־לוויץ גובר באחרונה החשש מפני ריגול תעשייתי
וגניבת סודות מיקצועיים.

צמח מתעניין בלונדון
האמרגן שמואל צמח מתכוון להביא לארץ את אחד
ממחזותיו של התיאטרון הלונדוני הידוע אוכספורד
פלייהאוס תיאטר. מנכ״ל התיאטרון, ניל הוקינס, ביקר
לאחרונה בתל־אביב, לסיכום הפרטים הכספיים והטכניים.

ישוע ישגע מורים
צפויה מחלוקת עזה בין מורים במיש-
רד־החינוך, בעיקר הדתיים שבהם, סביב
ספר חדש בשם ״מה לישו ולנצרות?״
המחבר, יהודה אדלר, שהוא מנהל בית
ספר בחיפה, טוען שישוע מנצרת היה יהודי
בכל מישורי תפישת־עולמו, ולא העלה
על דעתו להטיף לאמונה חדשה או לבצע
רפורמה בהלכה היהודית. ישוע, קובע
אדלר, נשאר יהודי מאמין ושומר־מיצוות
עד יום מותו.
כעריכת ז״יזדא י.זימ;

מכחכים
(המשך מעמוד )3
במיפלגה, המהווים סיעה מוכרת בפני עצמה והם
(מר שריר וחבריו) רואים את עצמם בלבד ולא את
הכלל.
היות ונפל בחלקי הכבוד לעמוד בראש ציבור
זה, ללא צל של ספק אני הוא הלוחם את
מילחמתנו כנגד מיספר אישים במיפלגה ובראשם
מר שריר.
ההבדל ביני לבין מר שריר הוא בכך שאני
לוחם למען הציבור והוא נלחם למען עצמו.
צבי רנד, יו״ר איגוד העובדים
הליברלים, תל־אביב

אן מיטה א 1מירקע

• .נ לי

ה ש בו ע ה שתת!? בישיבת־המערכת של
העולם הזה חבר־המערכת הצעיר ביותר.
שמו שם, גילו שלושה שבועות והוא בנם של
רכזת־המערכת, ענת סרגוסטי, ועורך־הדין הירד
שלמי אברהם ברדוגו.
שלושה השבועות מאז לידתו — תקופה שבה
חזרה ענת לבית־החולים, טופלה ושוחררה שוב
— היו גם שלושת השבועות שבהם סערה פרשת
ראש״השב״ב.
קל לשער שענת סרגוסטי עקבה אחרי
הדברים מרחוק בתיסכול רב. כי היא היתה אחת
מגיבורות הפרשה. ואלמלא הלידה היתה היא
ממונה במערכת על המשך הטיפול בה.

צלמת בלילה

ענת מיהרה אל מכוניתה כאשר שמעה
לראשונה על חטיפת האוטובוס בקו ,300 שעות
רבות לפני שהדבר נודע לציבור. היא מיהרה
בעיקבות האוטובוס החטוף, וליוותה את הדראמה
בכל שעות הלילה. בבוקר, אחרי ההסתערות, היא

ענת סרגוסטי ושם
בעוד כמה שנים
ודתה אחד משלושת הצלמים שהצליחו לצלם את
החוטפים החיים בירי לוכדיהם, בתצלומים שבהם
הם ניתנים לזיהוי.
היה זה התצלום של ענת סרגוסטי שפורסם
לראשונה בארץ (על שער העולם הזוז, אחרי
שאיימנו בעתירה לבג״ץ) ובעיתוני העולם.
מטבע הדברים נשארה ענת דבקה במשימה
לגלות את האמת על מה שהתרחש באותו מעמד,
היא לא הניחה מידיה את החקירה מאז ועד
לפרישתה לחופשת״לידה. היא ריאיינה את הורי
החוטפים במחנה־הפליטים, את אנשי־הביטחון
ואנשי־צה״ל.

סני ב ל •

בתמונתה של ענת. בניגוד לתמונות האחרות,
ניכר בבירור תת־אלוף(דאז) יצחק מרדכי, כשהוא
מחזיק באקדח כבנשק להכאה (היד אוחזת בגוף
האקדח, ולא בקת) ,ליד אחד משני החוטפים. היא
עמדה על כך שתיגבה ממנה עדות, אך היא לא
הוזמנה לוועדת־זורע. ועצם אי־ההזמנה מעיד
כאלף עדים על טיבה של אותה ־חקירה״ ,שאותה
הגדרנו על שער העולם הזה כ״בדיחה״ ברגע
שקמה (אל יבוא זורע עכשיו ויאשים אחרים
שרימו אותו. הוא עצמו התנהג כאילו רצה כי ירמו

אותו).
העובדה שמרדכי מופיע בתצלומים לא מנעה
מענת לעשות את הכל כדי להתייחס אליו
בהגינות מירבית, ולנסות לברר את האמת בלי
מורא ובלי משוא־פנים. ואכן, ב־ 14 באוגוסט
, 1985 אחרי שוועדת־בלטמן מסרה את חומר-
החקירה ליצחק זמיר, פירסמה ענת מעל עמורי
העולם הזה חקירה נוספת שלה, שהיתה בה כל
האמת כפי שהיא ידועה כיום.

עוד על שעות השידור של הטלוויזיה
הישראלית (העולם הזה .)28.5.86
אני מזדהה עם פנייתו של הקורא צוויבל. אם
כי אורח־החיים שלי דווקא מאפשר לי לצפות
בטלוויזיה אחרי מבט לחדשות, יש לי בעיה זהה
עם בעייתו של צוויבל.
והבעיה היא שהטלוויזיה נוהגת בשרירות רבה
בהקצאת זמני השידור. תוכניות רבות, שמטבע
תוכנן פונות למיגזר ־ קטן של צופים (כגון
התוכנית המדעית תצפית) ,משודרות בשעות בהן
צופה מן השורה היה רוצה לצפות בתוכנית קלה

סמך הלשנה של אדם ששהה זמנית במקום
והתחזה לעולה חדש).

טעות לשלם חוזרת
על תצלום שיוחס לאדם הלא נכון
(העולם הזה .)13.5.86
במדור אנשים פירסמתם תצלום של צעירה
חביבה, בליווי הסבר כי זאת היא גליה מודעי, בתו
של שר־המישפטים, המבלה במועדון־לילה חדש,
ערב לפני חתונתה.
אבל זאת לא היתה גליה מודעי וכדי שלא
תטעו שנית, אני מצרפת תצלום של גליה מודעי
האמיתית (ראה גלופה).
ומניין אני יודעת כי זאת הפעם אכן גליה
מודעי האמיתית? פשוט מאוד. היא למדה עם בני
בכיתה אחת בבית־הספר תיכון חדש וזה תצלום
שצולם בעת פגישת מחזור.
רות שאער, תל־אביב

מידה מן המכבי
על הציוד של דייגי עזה (העולם הזה
.)28.5.86
אין תחת ידי, בעת כתיבת מיכתב זה, מילון

״לידי

וכך נאמר בכתבה מלפני שנה:
בשלב מסויים של החקירה, כשלא נראה סופה
באופק, כתב מרדכי מיכתב ארוך ליועץ המשפטי
לממשלה. במיכתבו פירט את כל מהלו־האי־רועים
של אותו לילה, עד הבוקר, שבו חילץ את
הנוסעים הפצועים והמבוהלים מידי החוטפים.
הוא הודה במיכתבו, בן 10 העמודים, שהיכה
את החוטפים כדי להוציא מפיהם אינפורמציה
שנראתה בעיניו באותו רגע רבת־חשינות להצלת
חיי־אדם, הוא הסביר שזה היה תפקידו לברר אם
יש מיטען באוטובוס. וזו היתה, לדבריו, הדרך
היחידה באותו רגע. אחרי שקיבל את התשובות
שביקש, מסר את השניים לידי אנשי השב״ב.
...נקודה נוספת, שגרמה לסחבת בחקירת
הפרשה, היתה מעורבותם של אנשי שב״כ
בחקירה בפרט ובאירוע בכלל. אנשי השב״ב
נהנים מחסינות כמעט חוקית. ומעשיהם ושמות
אנשיהם אינם מתפרסמים ברבים. אנשים
הקרובים לחקירה טענו, כי היה קשה מאוד
לחקור את הנוגעים בדבר, מכיוון שאלה חיפו
האחד על השני, וקשה היה לברר מי בדיוק היו
האחרונים שראו את שני החוטפים בחיים, ומי היו
אותם שאולי עזרו להכות אותם בזמן החקירה —
מכות שגרמו למותם.
...לא תוקן הרושם, שהתעורר בתחילת הוד
קירר־ כאילו מנסה מישהו לטשטש את העובדות,
למרוח את העובדות ולהשהות את׳ החקירה
ולקבור אותה.
עד כאן חקירתה של ענת סרגוסטי לפני
שנה. מי שיודע לקרוא היטב — וכך צריכים
לקרוא חומר על נושא כזה. שעבר צנזורה —
יכול היה להבין את הכל.
בשבועות האחרונים עשו כמה כלי־תיקשורת
יד אחת כדי להעלים את תפקידה של ענת
סרגוסטי בפרט (ושל העולם הזה בכלל)
בחשיפת פרשה זו. אך הדברים רשומים שחור על
גבי לבן, בתצלומים ובכתובים.
ואשר לרך הנולד, אני מקווה שיצטרף למערכת
בעוד כמה שנים.
עונת־הלידות היא עדיין בעיצומה במערכת
שלנו. חודש לפני ענת סרגוסטי ילדה שרה
ליבוביץ את בנה הראשון, ואילו עורכת־האופנה
שלנו, אורנה גלזן, ממתינה גם היא ללידתה
הראשונה.
אני מקווה שאוכל לדבר גם בשימך, אם אמסור
לכולם איחולים לבביים.

גליה מודעי(בחברת אמה, מיכל)
הבן למד עם הבת
(בידור, או מערבון, למשל) ואחר־כן־ ללכת לישון
מבסוט.
במקום זה הופכים את היוצרות. תצפית
משודרת בין השעות שמונה לתשע והבידור הקל
משודר, לעיתים, דווקא בשעה ,11 ואז אני בכל
זאת מעדיף את המיטה.
דניאל ברודי, תל-אביב

החודש לפגי 40 שגה
על השבת השחורה בתולדות הישוב
היהודי בארץ״ישראל (העולם הזה
.)28.5.86
שוב נתקלתי בהעולם הזה במונח הזר לי. רק
לפני שנח סיימתי את לימודי בבית־הספר התיכון,
וכידוע אין מרחיבים שם בלימוד ההיסטוריה של
המאה ה־ ,20 לא העולמית ולא המקומית.
לכן אבקש לדעת מה היא השבת השחורה,
עליה דיבר בשבוע שעבר מאיר פעיל, לאחריה
הוא קיבל, בהיותו מפקד מחלקה בפלמ״ח, הוראה
להסתתר בירושלים. ענת ברדה, תל־אביב
• השבת השחורה חלה ב־ 29 ביוני ,1946
עת פתח השילטון הבריטי בארץ־ישראל
במיבצע ארצי נגד מנהיגות הישוב וכוחותיו
המזויינים. נעצרו אישים בכירים (כמו משה
שרתוק, לעתיד ראש־הממשלה משה שרת);
ראשי עיריות(כמו ישראל רוקח, ראש עיריית
תל־אביב) ואלפי מפקדים וחיילים של ארגון
ההגנה (כמו יצחק רבין, אז סגן מפקד גדוד
בפלמ״ח) ונכלאו במחנות ריכוז בלטרון
וברפיח.
כמו כן נערכו חיפושים נרחבים אחרי
מחבואי נשק (סליקים) וגם נתגלו כמויות
נשק גדולות(במיוחד בקיבוץ יגור, כנראה ילל

עברי גדול, ולכן יכול מאוד להיות כי יש לכתוב,
בעברית, את שמו של מכשיר־האיתור הימי
הקדום (בו השתמשו יורדי־הים הערביים בימי-
הביניים) אצטרולב.
אבל שמו המקובל של מכשיר קדום זה
למדידת גובה הכוכבים היה מאז ומתמיד
אסטרולב, שהוא שילוב של שתי מילים יווניות,
שפירושן לקחת (גובה) כוכבים.
רבדחובל, חיפה

חברה במזל שור
עוד על איש־המינהל הצרפתי המס תייע
בכוכבים לעבודתו (העולם הזה
.)28.5.86
אני חייב לעדכן את הקורא הררי. מה שהוא
שמע בעת סעודת עסקים בליון(על איש־המינהל
ברנאר ארביי, המסתמך על המזלות וההורוס־קופים
להשמת כוח־אדם) זה רק אפס קצהו.
לפני זמן מה התלבש אותו ארביי על חברת
אלקטריסיטה דה פראנס (חברת־החשמל
הצרפתית הלאומית) ובנה לה תוכנית שיווק,
שעיקריה היו לחפש אחר לקוחות בני מזל שור
ולשווק להם את רעיון ריבוי השימוש בחשמל
בעזרת אנשי־שיווק בני מזל עקרב.
צבי הרטמן ( מז ל תאומים) ,תל־אביב

מיכתבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיכתבי קוראים מסיבות
לשוניות, מישפטיות או טכניות.
העולם הזה 2545

מכחכים
700 מיליח שנ 1ת הרס
על מיכתבו של הקורא ויין, בו טען כי
אין דרד חזרה מן הטכנולוגיה המת קדמת
של אנרגיה גרעינית (העולם
הזה .)21.5.86
הקורא ויץ אינו מבין את ההבדל בין אנרגיה
גרעינית לבין מכונת־קיטור, רכבת, מכונית,
מטוס, מעבורת־חלל.
הרכבת יכולה להרוג ילדים הנוסעים באוטובוס.
מעבורת־חלל יכולה להתפוצץ עם כמה
אסטרונאוטים על סיפונה, אבל תאונה גרעינית
משפיעה על חייו של כל אדם על־פני כדור
הארץ.
כי קרינה הנפלטת מאורניום, שנבקע לשם
ייצור אנרגיה, זקוקה לבערך 700 מיליון שנה כדי
לאבד את השפעתה, וקרינה הנפלטת מפלוטוניום
זקוקה ״רק״ ל־ 24 אלף שנים.
זה מספיק זמן להרוס את כל מה שקיים על פני
האדמה.
ומה עוד שאת הקרינה הרדיו־אקטיבית איננו
יכולים לראות, לחוש, להריח או לשמוע, ואין לנו
אפשרות להגן על עצמנו מפניה (שעה שמי
שפוחד מתאונת־מטוס, יכול לנסוע באוניה, ומי
שחושש מתאונת־דרכים, יכול ללכת ברגל).
נחום גינת, לנדסברג, גרמניה

אנרגיה נקיה
וסכנות קיימות

למה? טאבה!

מוחו האנאליטי של יצחק יבין הולך
לפניו ומשוטט באופן חופשי במחוזות
המידבר. לכן, כנראה, ראח צורך להעליב
אישית את נשיא מצריים על עניין
פיסת-החוף של טאבה.
אבל במדינת הגמדים גם
טאבה היא ממלכה גדולה.

מיהן האגרסור האמיתי

במשך תשע השעות של הסרט שואה אין אף רגע
אחד של אכזריות, של פאתוס או הגזמה. רק אנהספר
שעבד באושוויץ,
שים המעלים זיכרונות• .י

כל חייו עמל אברהם גינדי כדי להיות איש-
צמרת. לשם כך בנה מיבנים ראוותניים
והנציח את שמו על כולם.
לפתע הכל קרס תחתיו, וה־השפלה
היא שהרסה אותו.

יצואן וגזטלמן
תת־אלוף(במיל׳) אפרים פורן, אחרי 30 שנה
בצה״ל אינו מוכן שיכנו אותו סוחר־נשק.
״אני יצואן־נשק, ולא סוחר,״ הוא מכריז, ומסביר
כמה לא נעים לסחור עם דרום־אפ־

העולם הזה 2545

(המשך בעמוד )4

מה אומרת חווה יערי(בתצלום) ,על הדמויות
האחרות בדראמה המישפטית? על בעלה,
אהוד :״למה הוא שתק אם ידע על הצמיגים?״ על
החוקר, מישל חדד :״למה אתה לא חבר שלי?״
על שותפתה, אביבה גרנות :״אני מפחדת לראות
אותה, היא מכשפה!״ על אמה :״לא איכפת
לי שתמות!״ וטל
קורבן הרצח, מלה
מלבסקי :״היה לה ריח
של שום מהפה!״

הרכבת הקטלנית
הדוח שפיענח את מיפתרי הקופסה השחורה
בקטר, אשר התנגש כאוטוכום
הילדים כצומת הבונים לפני שנה, מגלה
את האמת המזעזעת:
הרכבת לא בלמה כלל 1

חיי אחרי המתת פופ בכלא

להקת משינה באה לכלא כפר־יונה. היהודים
נהגו מ״רכבת לילה לקאהיר׳ ,הערבים הביטחו־ניים
נשארו סגורים בתאים,
ויובל בנאי הצטלם אהר־כך עם
ם גן־מפקד הכלא.

במיפלגת העכורה מצאו כנראה את הפאטנט
כיצד להעניק למישהו חיים גם אחרי המוות.
ועדה פנימית מכריזה,. :תיבדק אפשרות חדשה
להארכת שנות עבודתו
של סופד העוסק בכתיבה...״

ד?* דל/
ר,ורבים

מיכתבים -או מיט ה או מירקע
איג ר ת־ ה עו ר ד -חבר המערכת
הצעיר ביותר
ת ש קי ף -יין לקידוש יוכרז טריפה?
במדינה -שבירת קשר השתיקה
הנדון -איזה טימטום
אנשים -איך ירד הקצח־ר משמיים
ראיין -עם תת״אלוף אפרים פורן,
30 שנים חייל. פחות מחמש
שנים אזרח
תמרורים -מי בחש מה במשוט

מה הם אומרים . -כשאת מסתבנת,
סיגרי את המים בדוש!״
הורוסקופ -מיהו בדרן גדול
ולמי אין סבלנות לחשוב
גם זה וגם זה -הופה! איזו בעיטה!
יומן אישי -כדאיניק צרפתי
לילות ישראל -האשה בלבן
דף חדש -תשובה לת.ר. נגולת
תשבצופן -מפקד במישרה
חלקית ( 4אותיות)
קולנוע -פולחן הגברבר המעורטל
הכל הולך -הפין השתוי
שידור -יותר יפאני מיפאני

בתס נשלו

עמוס ברנס, האיש שהורשע ברצח אשה,
כותב היום שירים רגשניים על אהבה
לנשים ולטבע, ועוסק בשיקום אסירים.

י י ״ ייייייי ייי ,1

5ך שו חררה
לן 5רי סיז
במלאת ארבע שנים למילחמת־הלבנון, חיבר
העיתונאי הוותיק תדי לויטה סא טיר ה
עוקצנית, על כיבושה של קפריסין בידי יש־ראל,
המוכיחה: אפילו הדיפר
^ ^ 1יון הפרוע ביותר אינו מצ־ליח
להתרחק מן המציאות!

בציבור הן תמיד זוהרות והם
מחייכים — אך במציאות הם
עובדים בתנאים מחפירים:
משתכרים מעט ומתלבשים
בבתי־שימוש. כשהתארגנו
הדוגמניות והדוגמנים להילחם
על זכויותיהם, נתקלו באיומים
ונאלצו לצאת להפגין.
מדוע הצטרפו
כמה מחם־
רותיהן הבכירות
למחנה היריב?

המדורים הקבועים:
על דעתו של שר־התיירות, אברהם
שריר, אחר צפייה בסידרת הטל וויזיה
יס, מיניסטר, כי גם במיפלגתו
מצוי מניפולטור כפי שאחד כזה מצוי
בסידרה (העול ם הזה .)21.5.86
בראיון עם השר שריר פורסם שאני הוא כביכול
״הבוחש״ במיפלגה ו״הכל יכול״ במיפלגה
הליברלית. עליי לציין שההיפך הוא הנכון.
מר שריר וחבריו מתנכרים לציבור העובדים

בניגוד למה שחושבים בווינה, מי שבחר
לנשיאות אוסטריה בקורט ולדהיים הם קומץ
יהודים בארצות־הברית. בסופו של דבר זכה
העסקן השקרן גם בקולות האנטי־שמים,
גם בקולות המחאה נגד מיפלגת השילטון
הסוציאליסטית העייפה וגם ב־קולותיהם
של הבוחרים שהתרגזו
על ההתערבות הגסה מבחוץ.

כתמת השער האחורי:

על מסקנתו של הטופר האמריקאי
גור וידאל, כי האימפריה האמרי קאית
מתה וכי העתיד שייך
לאחרים (העולם הזה .)29.4.86
מהכתבה הזאת (סוף האימפריה) מתקבל
הרושם כאילו המדובר במדינה אשר כל חפצה
בהתפשטות טריטוריאלית ובשילטון גס, השולל
כל אספקט של דמוקרטיה וקונסטיטוציה. אולי
נוח הדבר לאורי אבנרי, הדוגל, בלשון המעטה,
בתפיסת־עולם רעיונית שונה, להציג כך,
בהסתמכו על וידאל, מדינה הנלחמת כבר 40 שנה
בשטן הקומוניסטי והמונעת מן העולם החופשי
לגווע בצורה זו או אחרת במרתפי הלוביינקא
(בית״הסוהר במוסקווה).
תמיד כדאי לזכור כי ארצות־הברית היא
המדינה היחידה בעולם, או כמעט היחידה,
העומדת על מישמר עקרונות הדמוקרטיה לכל
ועוד נוסף על כך, להציג אותה כמדינה הדוגלת
באקספנסיה, היא שטות, כי הרי ידוע מיהו
האגרסור בעולם, האגרסור בה״א הידיעה.
גריגורי דינר, ירושלים

נ ,1מיניסטר

בחירה יהודית
1כנילאד בוערים
היטב
ח 11ה על סלם
גינדי: הסוף

על סכנת הכורים האטומיים, נוכח
אסון צירנוביל (העולם הזה .)7.5.86
״,אורי אבנרי העלה במדור הנדון טענות קשות
י 4נגד הפקת אנרגיה גרעינית (״כאשר מתרחשת
תאונה בכור גרעיני, זו שואה׳״א אך הדבר אינו
מוכח:
גם במיקרה החמור ביותר, לא תקרה התפוצצות
גרעינית בכור־כוח גרעיני. הדבר אינו
אפשרי, כי כור־כוח אינו בנוי בפצצה אטומית.
הסכנה בכור גרעיני היא שבמיקרה תקלה
יתפזרו חומרים רעילים ורדיו־אקטיביים, וגם אז
הסיכון לחיי־אדם קיים רק בתחום קטן יחסית.
וכאשר מתייחסים לסכנות הקיימות בכור
גרעיני, מתעלמים מן הסכנות הקיימות בתחנות־כוח
רגילות, הפועלות על פחם או נפט. האם ראה
אבנרי פעם כמה גאז רגיל משתחרר כאשר שדה־נפט
בוער? ומה הנזק העצום כאשר מיכלית־נפט

מתבקעת?
בכתבתו כתב אבנרי :״הימים והנהרות מורעלים,
האטמוספירה מושחתת, היערות מוש־
.ומדים והרי אלה הם בדיוק התוצאות של הפקת
לאנרגיה מנפט ופחם!
כור גרעיני אינו פולט דבר, והפקת האנרגיה
א׳ אבינועם, חיפה
בו נקיה לחלוטין.

כתבת השער הקידמי:

ך ינו ₪ית
כיצד הגיב הדיפלומט
כאשר
ער בירכיו׳
נחתה עוגת־קצפת
שקית.
ומה עשתה הליאורה שחקנית ריבלין
(בתצלום)
במסיבת העיתונאים.

צרה מאבת
הוא העיף בה מבט קשה ואמר ״אני הד
לך להכאיב לך, בובה. אל תפחדי, זה
כאב מהנה.״ כיצד עליה ל־
1י * 1התגונן מהצרה הצרורה?

כל גרגר־ מעוררי י
א ״ הן ש

מ עי רי גפח 1שים י ו שי טתייטו מייחדת

^ילאח־פש״יל׳ י׳?פה׳׳ל ני

למשיג גס נפחית 200 גי׳•