גליון 2564 מתאריך 22 באוקטובר 1986

י׳־ט תשרי תשמ״ז22.10.1986 ,

מיססר 2564

המחיר 3.00 שקל חדש (כולל מע־מ)

בעיות דב

מוטה גור־גידול בדוטה מחדה
מיסתודית

שנה

עוס־ד מו 3 1

)? 11:1ח

011)11 91.1

מיכחבים
צב השנה
הצעותיה המקוריות של קוראת
מגרמניה, בנושא איש־השנה, הגיעו
להעולם הזה, בזכות דואר הצב, רק
לאחר מעשה.
בקוצר־רוח, בסקרנות ובמתח אני מצפה
לגליון ראש־השנה של העולם הזה.
ואלה הן הצעותי:
• איש־השנה — אין מנוס, איש ה״כן ולא״
שמעון פרס.
• איש־המישפט — יצחק זמיר (גם הגינות
וגם קסם).
חוץ מזה•
פרשת־השנה — פרשת השב׳׳ב.
• סקנדליסט־השנה — יצחק מודעי.
• תגלית־השנה — ריטה שהרטיטה.
• צלמת־השנה — ענת סרגוסטי (כזכור
אוטובוס קו .)300
ציפי גלנשניג (אליאס) ,מינכן, גרמניה

כתבת ה שער הקידנד:

מתלות בצמות
השר הנכנס יצחק מודעי פועם על השמועות
הנוראות על מצב־בריאותו, שמפיצים חבריו
במיסלגה הליברלית; השר היוצא מוטה גור,
העדי!? לעבור ניתוח להסרת גידול דווקא ביום
שבו הושבעה הממשלה; והשר יוסק׳ה שפירא
הופיע לראשונה בציבור, אחרי
מחלה מיסתורית ממושכת. ממשלה
חדשה, מחלות מיניסטריאליות.

כתבת ה שער האחזו־י:

הבתנדה כותל
ההרה הזם
והדמעות

התדמית של המקצוע
מה באמת קרה בחדר־המיון של
בית־החוליס באשקלון (״בגידת
הרופאים״ ,העולם הזה .)24.9.86
בתגובה לכתבתו של הד״ר נודלמן, אשר סקר
את אכזריותם של רופאי חדר־המיון בבית־החולים
באשקלון כלפי פצוע בתאונת־דרכים
(פינחס שימשי) ,שהביאה, בסופו של דבר,
למאסרו, ברצוני לתקן במעט את המעוות.
בכתבה דיווח ד״ר נודלמן על מיספר רופאים
אשר זומנו להעיד בבית־המישפט ולא הופיעו
לדיון. כסטאז׳ר ברפואה נכחתי בזמן התפרעותו
של שימשי, והעדתי מפני חוקר מישטרתי.
בניגוד לדיווח של הד״ר נודלמן, לא זומנתי
להעיד, ואני מוכן לעמוד מאחורי אמינות עדותי
בפני כל ערכאה מישפטית שתדרוש זאת.
דיווח זה העמיר אותי — רופא עם נסיון זעום
של עשרה חודשים ברפואה מעשית — בשורה
אחת עם גדולים וחכמים ממני, שאינם מגיבים על
התקפותיו של ד״ר נולדמן, המנסות בצורה כזאת
לשפר את תדמיתו של המיקצוע ומתוך הימנעות
מהתעמקות בשאלה האם התקפת רופאים היא זו
אשר תשפר את האמון ההדדי בין הציבור לממונים
על בריאותו.
ד״ר גיל לוי, תל־אביב

פעם ביום: כפית
על כתב החרטומים של רישומי־הרופאים
(״קישקושים רפואיים״,
העולם הזה .)8.10.86
הרשו נא לי להתייחס לכתבתו של ד״ר נולדמן
על אפשרויות הפיענוח של רישומים רפואיים:
לפני שנים עבדתי במזכירות רפואית ושאלתי
רופא בכיר כיצד מצליחים הרוקחים לקרוא את
כיתבי־היד של הרופאים?
הוא השיב לי בבדיחה הבאה.
למערכת״לילה של עיתון הגיעה ידיעה בכתב־יד
משובש. העורך ייחס לידיעה חשיבות רבה, אך
לא הצליח לפענח אותה. אז צץ אצלו רעיון. הוא
פנה לנער־השליח וביקש ממנו לגשת לרוקח
השכונתי, בהסבירו כי ״הרוקחים מצליחים לקרוא
אפילו כיתבי־יד של רופאים. והם בוודאי
ן יכולים להושיע״.
1הנער־השליח יצא לביתו של הרוקח וחזר
למערכת עם שני בקבוקים, כאשר על אחד מהם
רשום ״לקחת פעם ביום ככ־ת״ ועל השני
״פעמיים ביום כפית״.
אליעזר בוכני, גבעתיים

ריקה אגסי קלצ׳יגסקי (בתצלום) הכריוה
באוזני האומה :״עד שהכרתי את בעלי. הייתי
בתולה1־ החבר הקודם שלה נעלב מהכרזתה
עד עימקי נשמתו :״מה יחשבו
עליי החברים שלי? ולמה הייתי
צריך לשלם תמורת ההפלה?״

העולם הזה 2564

אפשר גס פנים חדשות

בלי ציץ,
יצחק ברמן על ה•
מיפלגה שיזם :״לא
קיוויתי שזאת תהיה
אגדת־ילדים, אבל גם
לא חשבתי שזה יידרדר
כל״כך מהר. בכל
זאת, אפשר להמשיך
גם בלי צ׳יץ ״.ברמן
על חיי רווקותו :״הח לטתי
שחיי-נישואין
לא מתאימים ליד

האם אפשר להנהיג שיטת בחירות אזורית, מבלי
לפגוע בעיקרון הייצוג היחסי לכל הגוונים
הפוליטיים? אפשר: בעזרת שני פתקים. וגם

מישפטי תשמ״ו
המערוך ותחנות האוטובוס השרופות, חנינות
השב״כ וקרקעות גנובות בגדה. הנקני-
קים הדולאריים של בדש
ורצח נשים בידי בעליהן -ב־
12 המי שפטים הגדולים ביו-
תר אשר נערכו בשנת תשמ״ו.

עריה האעוכרד>ם היפה
€רעזרת
הקשיש

מה הם אוהבים לאכול, איזו מוסיקה הם
מעדיפים. מה דעתם על נישואי תערובת?

כ מו ביד

מיבחן נישואין

המלחין עמי מעייני :״כשאני שומע
שירי להקות, לפעמים אני רוצה לדחוף
את הראש במים, כדי ששום דבר לא
יגיע לאוזניי!״ והרוח המוסיקלית הישראלית,
לאן היא נושבת,
לדעת אריק שפירא, יעקב
גלעד ויוסי מר־חיים?

המדורים הקבועים:

חליפות־הסריג של חורף תשמייז הן מגוונות,
מרושתות ואווריריות, ממש כפי שהיו בימי
הסבתא. לא, היום לא צריך
לעשות ביד -יש בשביל זה
מכונות שעושות את העבודה.

דויד (״דייב ) קימתי, בעל המסורת
הבריטית, נפרד בעצב, עקב אילוצים
קואליציוניים, משרות־המדינה.
במיוחד ממנכ״לות מישרד־החוץ.
סר האמפרי הישראלי. שניווט ב־עדינות
את השר שלו?
לא. הוא היה יותר מ־זה:
שר־החוץ בפועל.

אוזן במים

עדיה מאירצ׳ק (בתצלום)
עוזרת לקשישים
להשיג אמצעי־עזר, יוסי
בנאי מאכיל את מאיר
סוויסה ואת נעמי שמר1,
למון מתעייף מעודף ויי

מיבתבים -מכל מלמדיי השכלתי
איגרת־העוי״ד -העיתון הגנוב ביותר תשקיף -יצוא תנינים למולדתם
במדינה -מלכה ללא כתר
הנדון -שני פתקים בקלפי
חשבון־נפש -יצחק ברמן: לא
לוקח ללב
תמרורים -האדריכל של
בית־המיקדש
אנשים -לגופו של בן־גוריון
מה הם אומרים -האיש שלא
החניף לציבור
הורוסקופ -דצמבר יפתור

יס מיניסטר

האםא תם מעצבנים ה א חד את השניי איך
אתם מבלים את שעות הפנאיז יש ביניכם
התאמה! מיבחן נישואין
בשיטת עשה/י זאת בעצמך.

^ הבשורה מאיסלנד
מה אפשר ללמוד מנוהלי הטלוויזיה האיסלנדיתן בהזדמנות של מיפגש־הצמרת באיסלנד, בין
רגן לגורבצ׳ב, גיליתי(בעיתונות הזרה) עובדה
מעניינת: הטלוויזיה האיסלנדית הממלכתית
איננה משדרת, ררך קבע, ביום אחד בשבוע. היום
החמישי.
והמטרה היא, כפי שהסביר פוליטיקאי מקומי:
לתת לצופים לנוח פעם בשבוע מהטלוויזיה,
ולעודד בכך פעילויות חשובות לא פחות מהצפייה
בטלוויזיה — כמו מיפגשים מישפחתיים,
• קריאת ספרים, ואפילו עריכת מישחקי שודמט.
אבל מה, מכיוון שרגן הגיע לקפלאוויק
(נמל״התעופה של רייקיאוויק הבירה) ביום החמישי,
שברו את העיקרון ושידרו שידור חי ביום
החמישי. אבל זה, כאמור, היה מיקרה יוצא־דופן
(המשך בעמוד )4
באמת•

האס הפיגוע בחיילי גיבעתי, ס מו ן
לכותל, מב שר תפני ת בקו של אש״ף!
אורי אבנרי, מ מ קי מי ח טי ב ת גיבעתי
והמכיר באופן אינטימי א ת צמרת

את הבעיות

לילות ישראל -יפהפיה למען קשישים חלון־ראווה -סריגים ממוחשבים
דף חדש -מוסיקה: אותנטית,
טיבעית וחיה
יומן אישי -הדוקטור בא
הביתה
גס זד! וגם זה -יום־הכיפורים
זה כיף
ראיון -עם דייב קימחי, קורבן קואליציוני שידור ־ קהל דו־לאומי ודו־מיני
רחל המרחלת -מי שמע דבר כזה?
תשבצופן -צייר המטאטא
(ג אותיות)

מיכחבים
(המשך מעמוד )3
האם מישהו ברשות־השידור ובוועד המנהל
מכיר את המושג מכל מלמדיי השכלתי אפילו
אם המלמדים הם איסלנדים?
גדעון סלע, חיפה

שרז, הספרדים!

• ב לי מ.־/צ\וא עניבל•

עוד על מקור המילה פיאסקו >״יומ
אישי״ ,העולם הזה 3.9.86 ואילך).
גם אני משוגע למילים, ולכן עוד על מוצז
המילה פיאסקו:
המקור אינו לטיני, אלא דווקא גרמני עתיק
והגיע לאיטליה באמצעות חיילים רומיים שחזר
מגרמניה.
בניבים גרמניים עתיקים מופיעה המילז
כפלאסקה או פלאסקו, במובן של מעשה
מיקלעת או כלי־קיבול עטוף מיקלעת. מילה זאו
הפכה, בסופו של דבר, בגרמניה, לפלאשה.
והקשר עם המילה בקבוק היא שבזמנינ
קדומים נהגו לעטוף במיקלעת את כלי־הקיבוי
מעץ, חרס, בדיל או עופרת, כדי להגן עליהג
מפני שבר.

לפני במד! שבועות ביקשתי את רונית
אנטלר להתקשר עם ראש לישכת עורכי־הדין,
עורר־הדץ מנחם ברגר, ולשאול אותו מה יש
בכוונתו לעשות לגני פרקליטי השב״ב, שהודו
(בבקשת־החנינה שלהם) בביצוע עבירות של
הטיית־דין והדחה לעדות־שקר. האם אנשים
כאלה צריכים להוסיף ולכהן כעורכי־דין?
ברגר הודה על הצילצול, והודיע שהוא ניגש
מייד לפעול כדי לפתוח בהליכים לשלילת
רשיונותיהם של עורכי־דץ אלה. רונית אנטלר
רשמה את הדברים מפיו, והגישה אותם לפירסום
במדור מה ה ם אומרים.
אולם כעבור 24 שעות, עוד לפני שהופיע
הגליון שלנו, הודיע הרדיו כי עורד־הדיז מנחם
ברגר פנה אל היועץ המישפטי לממשלה בדרישה
להמציא לו את החומר על שני פרקליטי־השב״ב,
כדי לפתוח נגדם בהליכים.
שמתנו על שהצלחנו לתת לפרקליט המכובד
רעיון טוב, וגנזנו את הראיון עימו. זה התיישן עוד
לפני שראה אור.
העיתון הגנוב ביותר

הקוראים הלהוטים ביותר של העולם
הזה הם עיתונאים מסויימים, החוטפים את

בעיתונים אחרים כעבור חודשיים־שלושה,
כגילוי מרעיש. כך קרה לסיפור שלנו על ריבוי
מחלות־הלב בקרב השופטים (העולם הזה
)3.9.84 זאת היתה ידיעה בלבדית. כעבור כמה
שבועות היא הופיעה בעיתונים אחרים, כסקופ
של ממש.
יש עיתון שקרא לעצמו ״העיתון הנפוץ ביותר
במדינה״ ,ויש ״העיתון של המדינה״ ,נדמה לי
שמותר לנו לקרוא לעצמנו.העיתון שמעתיקים
ממנו הכי הרבה״.
יש למטבע זה צר שני. דווקא העיתונאים
המנצלים אותנו כמקור־מידע בחינם, והנוהגים
(אם להשתמש במילים גסות) לגנוב את המידע
שלנו מדי שבוע, הם גם העיתונאים השונאים
אותנו ביותר. לא יעלה על דעתם להזכיר את שם
העולם הזה ועורכיו אלא בהקשר משמיץ
ומכפיש.
פסיכולוג לא יתקשה להסביר תופעה זו.
ווגובה ממרהקיס
השבוע התלונן באוזניי איש־עסקים ידוע
על ידיעה קצרה מסויימת, שפורסמה עליו במדור
כלכלי של העולם הזה לפני כמה חודשים.
״אינך משער לעצמך מה עוללתם לי ״.אמר.
״קראתי את הידיעה ביום הרביעי בבוקר, ביום
הופעת העיתון. ביום החמישי אחרי־הצהריים
קיבלתי שיחת־טלפון מפלורידה. בנקאי אמריקאי
מסמים, שגישתו חשובה מאור לעסקים שלי,
שאל בדאגה אם נכון מה שנאמר בידיעה
(שאיש־העסקים רב עם שלתפוז. הדבר עלול היה
להשפיע על האשראי שהוא מעניק לי.
״בימים שלאחר מכן קיבלתי שאלות כאלה
ממוסדות רבים בארץ, ומכמה מוסדות בחו״ל.
הופתעתי להיווכח מה יכולה לעולל ידיעה קטנה
כזאת בהעולם הזה*.
הדבר שימש לי מזון למחשבה. לפעמים אין
אנחנו. אנשי העולם הזה, מודעים בעצמנו
לעוצמת הכלי המופקד בידינו. אנחנו ממלאים
את תפקידנו במיטב הרצינות והאחריות שאנחנו
מסוגלים להן. אך כדאי לזכור מפעם לפעם שגם
בכך לא די, ודרושה הקפדה על כל מילה.

צי ב ל

* ואגהגו
דובר־צה״ל לפיד
קשרים הדוקים
הגליון ברגע שהוא מופיע ברחוב, ביום ג׳ לפנות-
ערב, ומפקיעים את תוכנו לצורכיהם.
כך קרה לסקופ של העולם הזה (124.9.85
על נסיעתם של חברי־הכנסת אדרי. שטרית ואבו־חצירא
למארוקו. ידענו על כך כמה ימים מראש.
הודענו זאת בגליון שהופיע ביום ג׳ אחרי־הצהריים.
מכיוון שזאת היתה ידיעה חשובה,
מסרנו על כך מראש גם לטלוויזיה, כדי שתוכל
לשדר את הסקופ במהדורת מבט ביום ג׳ בערב.
הידיעה אכן שודדה — אבל בלי איזכור
העולם הזה. פיתאום התגלה שכל הכתבים ידעו
על הנסיעה הסודית — אלא שמשום־מה איש
מהם לא פירסס אותה עד שהופיע גליון העולם
הזה. גם כתב הטלוויזיה ״ידע״ ,ונזכר במה שידע
כששמע על הסקופ שלנו.
מוזרות דרכי העולם. ועולם־העיתונות לא כל
שכן.
לפעמים אנחנו מוצאים את הידיעות שלנו

על דיוקנה של מלכת קסטיליה
(״יומן אישי״ ,העולם הזה .)24.9.86
קטלתם את סידרת הטלוויזיה על קולומבוס.
צדקתם! הוקעתם את איזבלה, מלכת קסטיליה,
כמיפלצת נתעבת. צדקתם!
אבל מדוע הבאתם ציור מטושטש של דמותה?
מפני שהיא היתה ספרדיה?
יוסף טולדנו, תל־אביב

הבקבזק הלא־יצלח

ערב ראש״השגה פירסם על המישמר
ידיעה על מיסמך פנימי של צה״ל, שהגיע ליריו.
זוהי פקודח־עבודה לדובר צה׳׳ל (תת־אלוף
אפרים לפיד) לשנת־עבודה הקרובה, לקראת דיון
המטכ״ל על יחסי צבא־תיקשורת. אחת הנקודות
העיקריות במיסמך היא ״הידוק הקשר עם
השבועון העולם הזה*.
אני שמח על כך. לא פעם שררו יחסים מתוחים
בין המטכ׳׳ל ובינינו, למרות העובדה שתמיד היו
לנו יחסים מצויינים עם חיילי צה״ל וקציניו׳
אנחנו מתייחסים בחיוב רב לתפקידו של צה׳׳ל,
וביקורתנו מכוונת תמיר להגברת רמתו המוסרית
והמיקצועית (ולפי תפיסתנו, הא בהא תליא).
ככל שהיחסים בץ המטכ״ל ובינינו יהיו
הדוקים יותר, כן ניטיב למלא את תפקידנו. אני
בטוח שזה טוב גם לצה״ל.

פרדיננד ואיזבלה
ס״ט וס״טית
וכיצד הפכה פיאסקו לכישלון? אולי מכיוו
• ציור יותר ברור של איזבלה, ובן זוגה,
שבניבים גרמניים מסויימים המילה פלאשר
הס״ט פרדיננד, ראה גלופה.
(בקבוק) שימשה במובן של לא־יצלח, טיפע
וככזאת התגלגלה, כנראה, לאיטלקית.
ירון אוסטרובפקי, תל-אביב
דגלים לשמת ילדים
עוד על דיגלי אפריקה (״מיכתבים״,
העולם הזה 3.9.86 ואילך).
אני בטוחה שלכולם כבר נמאס מנושא
הדגלים, אבל מכיוון שאנו עומדים לפני שימחת־תורה,
היום בו הילדים כל־כך שמחים בדגלים,
הרשו לי להרים עוד תרומה אחת לנושא.
האם שמתם לב שדגל אתיופיה, שצבעיו הס
הדוגמה לרבים כל״כך מדיגלי אפריקה, זהה
לחלוטין לדיגלה של בוליביה הדרום־אמריקאית,
אבל בהבדל קטן:
שעה שדגל אתיופיה הוא בעל שלושה פסים
מקבילים — ירוק־צהוב־אדום, בסדר זה מלמעלה
למטה — הרי דגל בוליביה, שהוא גם כן בעל
שלושה פסים מקבילים, באותם צבעים, מאורגן
בדיוק להיפך — אדום־צהוב־ירוק, בסדר זה,
מלמעלה למטה.
מירי שפר, תל-אביב

עברי, דבר עברית!
על כותרות־מישנה בהעולם הזה
(״פינצי -מס׳ 2העולמית״ ,העולם
הזה .)1.10.86
לפני כמה חודשים הופיעה בחורה׳ מהממת ב־יופיה
ובהיקף החזה שלה במדור לילות ישראל,
וכותרת־המישנה לתמונתה תיארה אותה כ״נד
שופעת בציפורניים״.
והנה, בגליון ראש־השנה, הופיעה פינצי מור,
שבהחלט תענוג לשטוף בה את העיניים, ומה
אומרת כותרת־המישנה?
״יש לה הכל — וגם רגליים!״
רבותיי, המילה ־יא שדיים! שדיים!
חגי בן־צבי, חיפה

מיבתבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיכתני קוראים מסיבות
לשוניות, מישפטיות או טכניות.

רחמים
על יתומים
הקורא המתעמק בדפי העולם
הזה יבול לגלות גו עולם ומלואו.
אפילו באשר מדובר באימרת־שיגרה
מסוג זאת, בה הרוצח את
אביו מבקש רחמים מאת השופ טים
מכיוון שעל־יד* מעשה ה רצח
הוא הפך ליתום, מוצאים
בהעולם הזה נוסח עוד יותר
מקורי של בקשת רחמים בהקשר
דומה. ובך דיווח העולם הזה
בגליון שהופיע השבוע לפני 25
שנה:
• היועץ המישפטי לממשלה, גדעון
האוזנר(לימים שר״המישפטים וכיום ידר
יד ושם בירושלים) ,סיפר השבוע, כי בעת
סיור שערך לאחרונה בבתי-הסוהר בארץ,
ביקש ממנו אחד האסירים, שנדון למוות על
רצח אשתו. להעניק לו חנינה.
״צריך להתחשב בכך שהשארתי בבית
שלושה יתומים,״ נימק האסיר את בקשתו.

העולם הזח 2564

הבריאות יגרום לסריצת־־דרך במשא־ומתן עם
האחיות.
ביום השני השבוע, עוד לפני הצבעת־האמון בממשלה
החדשה, קיימה ארבלי שיחה ארוכה עם שר־האוצר. משה
ניסים, בבניין הכנסת. השניים המשיכו לשוחח על הצעות
מעשיות לפתרון המשבר גם במישכן־הנשיא. בעת שכל
השרים הסתדרו לצילום המסורתי עם הנשיא וחיכו
לכניסתו של חיים הרצוג לאולם.

כהנא מלגלג על החוק
מאיר כהנא ממשיך בהסתה, ותוך כדי כך חוש!?
את עליבותו של החוק נגד הסתה גיזענית.
השבוע הוא הודיע שישלח מיכתבים בדואר לכל הערבים
בארץ, ויציע להם את הבחירה בין הסתלקות לחתימה על
״כתב־שיעבוד׳׳ ,ולא — הם יחשפו עצמם להתנכלותו.

הפטנט של הח״ב נגד החוק החדש הוא פשוט:
החוק אינו חל על מעשה שהוא בגדר קיום
הפולחן הדתי היהודי; בהנא מסביר כי מיבתבי־האיום
שלו מסתמכים על מעשיה מן הגמרא,
לפיה שלח יהושע בדנון איגרות דומות לתושבי
הארץ, לפני כיבושה; לכן ״מבצע זה מבוסם על
הפולחן וההלכה היהודית,״ הוא מלגלג.

מסקנות חקירת חיל־האוויר, שקבעה כי במטוס אירעה
תאונה, מנעו התלקחות בצפון, אבל גם נטלו את זרי־התהילה
מראשו של צעיר גלילי: סעיד עבאס, החייל
הפלסטיני בן וד 19 מעץ אל־ח׳ילווה, אשר ירה טיל סאם
7לעבר המטוס והיה משוכנע שהצליח לפגוע, הוא בן
למישפחת פליטים מהכפר ספוריה(ציפורי).

הקפות־הנגד
של ..יש גבול״
תנועת ״יש גבול״ עומדת לסמן מחדש את הקו
הירוק, סמוך לשער־הגיא. הסימון ייעשה בשבת
הקרובה.
אנשי התנועה יתפרסו, החל מהשעה נ 1לפני הצהריים, על
הגבעות הצופות לכביש ירושלים־תל־אביב, לאורכו של

1י? לותס בי להשכיח

שו א ה

אלי ויזל, חתן פרס־נובל לשלום, נתן ידו לפני ארבע שנים לנסיון מחפיר להשכיח ולמחוק
מן ההיסטוריה את שואת העם הארמני.
חוקרים שהיו מעורבים ב־ 1982 בהכנת כינוס מדעי בינלאומי בירושלים טל שואה
ורצח־עם זוכרים לו היטב כיצד שיתן פעולה עם מישרד־החוץ, אשר ניסה לחבל בכינוס.
מישרד־החוץ דרש אז מהמארגנים למחוק מסדר־היום שישה דיונים והרצאות על שואת העם
הארמני, מחשש שדיונים כאלה, אם יתקיימו בירושלים, יעליבו את תורכיה, המתכחשת עד
היום לאחריותה לטבח. כשהתברר כי המארגנים אינם נכנסים ללחצים, פנו פקידי מישרד־החוץ
למשתתפים שונים וביקשו מהם להחרים את הכינוס. ויזל היה בין הראשונים שנענו
לבקשה.
לשימעון ויזנטל מווינה, שגם שמו הוזכר כמועמד לפרס, יש עמדה הפוכה — מכובדת —
ביחס לשואות שפקדו עמים אחרים. לפני חודשיים הוא הסכים לשמש כנשיא־כבוד של
אירגוני הצוענים, הדורשים שממשלת מטרב־גרמניה תשלם פיצויים לצוענים ניצולי מחנות־המוות,
בדיוק כפי שהיא משלמת לניצולים יהודים.
ויזנטל, שלא כוויזל, לא הפעיל מערכת משומנת של יחסי־ציבור ושדולה בינלאומית
להשגת הפרס.

תפקידו של ארנס:
לחסום את התחיה
המור מאחורי התעקשותו של שמיר להפקיד בידי משה
ארנם את הטיפול בעליה מברית־המועצות:

בליכוד מודאגים מהצלחתה של התחיה לגייס
את אהדתם של רבים מבין עולי־רוסיה, והכוונה
היא שארנס ינסה לעצור את הנהירה מהליכוד
ימינה.
המיכשולים שהציבה העבודה על דרכו של ארנם קוממו
כל־כו את עסקני הליכוד דווקא מפני שהמדובר במאבק
כוחני בתוך הימץ, ואין לו כל נגיעה, כביכול. ביחסים בץ
שני הגושים. בהעמדה, לעומת זאת, חוששים שהליכוד
ישלוט כליל בזרם הגירה יהודי גדול מברית־המועצות, אם
וכאשר יפתחו השערים שם.

כך יפייסו את רבץ
מתח חריך שורר מאחורי הקלעים בין יצחק
רבץ לבץ עוזי ברעם ורפי אדרי.
בשיאו של המשבר הקואליציוני, בשבוע שעבר, התפרץ
רבין נגד השניים וטען כי הם מעלים דרישות קטנוניות,
במטרה לפוצץ את ממשלת. האחדות.

כעת צפוי שהנהגת המיפלגה תצא מגידרה
לפייס את רבץ, ולכן יש סיכויים רבים שאחד
מאנשי מחנהו — ז׳ק אמיר, אורה נמיר או
אהרון נחמיאם — ימונה כסגן־שר.

משבר האחיות
לפני סיום
מינויה של שושנה ארבלי־אלמוזלינו בשרת•

קטע בן קילומטר וחצי — מתחנודהדלק של שער־הגיא
לכיוון לטרון.

הפעולה, שתתקיים ביום שבו נהוג לחגוג את
שימחת־־התורה, תהיה מישקל־נגד של מתנגדי
הכיבוש להקפות שיערכו המתנחלים ותומכיהם
באותו יום בחברץ.

רוקחים גם בנגב
בית־גפר חדש לרוקחות, השני בארץ, ייפתח
בקרוב באוניברסיטת ״בן־גוריוד.
הבטחה ברוח זו נתנה שושנה ארבלי־אלמוזלינו לראש
עיריית באר־שבע, משה זילברמן.

ישראלים בץ
קורבנות לה־רוש?
אנשי האך״בי־איי, החוקרים את הונאת־ברטיסי־האשראי
של אנשי לינדון לה־־רוש בארצות־הברית,
סבורים כי בץ הקורבנות היו גם תיירים
ישראליים.
אנשיו של המנהיג הפאשיסטי האמריקאי נהגו לעוט על
קורבנותיהם במקומות־ציבוריים, בעיקר בנמלי־תעופד״
ולבקש תרומות למטרות צדקה. התרומות ניתנו בחץ־־כלל
באמצעות כרטיסי־אשראי. כעת נתגלה כי הנוכלים
השתמשו בפרטי־הכרטיסים, שסופקו על־ירי התורמים
התמימים, להונאה בקנודמידה אדיר.

שד פרץ ברעננה
הח״כ יצחק פרץ. שהיה בעבר ראש עיריית דימונה וח״כ
מטעם הליכוד, לפני שערק למעה־ ,עבר להתגורר ברעננה.

זהו הח׳כ השני הנושא שם זה המגיע למושבה — הח״כ
יצחק פרס מש״״ס. שר־הפניס, הוא הרב הראשי של רעננה.

הקומוניסט האיטלקי
יביך
ג׳יורג׳יו נפוליטנו, יו״ר הסיעה הקומוניסטית הגדולה
בפרלמנט האיטלקי, יבקר בשבוע הבא בארץ וישא הרצאה
באוניברסיטה העברית בירושלים על הנושא: עמדת
הקומוניסטים ביחס לסיכסוך הישראלי־ערבי.

עמדותיו יביכו את אנשי־רק״ח.
דממה בצפון
צרכני־התיקשורת כמעט שלא יקבלו
בשבועות הקרובים סיקורים על המתרחש
בצפון־הארץ, כי רוב כתבי־הצפון יהיו
בחופש.
מוטי עדן, כתב הטלוויזיה, עומד לצאת
לטיול בארצות־הברית, ביחד עם יאיר
בר־כוכבא, צלם הטלוויזיה, ועם יוסי גבאי,
צלם הרשת האמריקאית ״אן־בי־סי.״ באותו
הזמן בדיוק ולאותה הארץ בדיוק
ייצא מנחם הורוביץ, המדווח מהצפון
לרוב אמצעי־התיקשורת בארץ. הורוביץ
יוצא לירח־דבש. חיים הכט, כתב ״קול־ישראל״
,יחיה גם הוא באותה תקופה ב־ארצות־הברית.
החמישה
מתכננים פגישה בניו־יורק
או בפילדלפיה, פגישה שאליה יבוא גם
יורם המיזרחי, שהיה במשך שנים הכתב
הגלילי של הטלוויזיה ושל רוב העיתונים.
המיזרחי הוא היום כתב עיתון ״הארץ״
בקנדה.
שלמה חדד, כתב ״עתי״ם״ בצפון, כבר
נמצא בחופשה. אך הוא לא נסע לאמריקה.

אור
ושימחה במישטרה מטיפי ישיבת אור שמח שמים באחרונה דגש מיוחד על
הפעילות בקרב השוטרים, וקבוצות של אנשי־מישטרה
מגיעות באופן מאורגן לדרשות בישיבה.

רוב ערבי
במועצת הזיתים
13 מתוך 20 נציגי הציבור ב״המועצה לזיתים
ולשמן־זיתים״ ,שמונתה לאחרונה על־ידי שר-
החקלאות ושר״התעשיה-והמיסחר, הם מגדלים
ויצרנים ערבים.
מלבר נציגי־הציבור, חברים במועצה שני נציגים של
הממשלה. יצחק בן־חיים, ממישרד־החקלאות, הוא היו״ר
שלה. המועצה קובעת את מיכסות־הייצור ותנאי״השיווק
בענף.

יצוא תנינים רמורדתם התפוצצות האוכלוסין בחוות-התנינים
בחמת־גדר אילצה את מנהלי האתר
לחפש פיתרון דחוף לבעיה, ולאחרונה
התחילו לייצא את הצאצאים לארצות־הברית.
בני הדור הראשון של תניני•
המקום הגיעו בעצמם מארצות-הברית.
הזוחלים האמריקאיים התאקלמו במקום
בצורה מצויינת, ובשבוע האחרון בלבד
בקעו מביציהם 120 תנינים חדשים.
פיתרון אחר לבעיה יכול להיות בשחיטת
התנינים לשם שימוש מיסחרי
בעורותיהם ובבשרם. אולם לפני שנתקבל
רישיון־היצוא מהשילטונות האמריקאיים
נאלצו המגדלים הישראליים, ארבעה
קיבוצים בדרום רמת-הגולן, להתחייב במפורש
שהגידול יהיה רק לצורכי תיירות,
כדי שחמת-גדר לא תתחרה בחוות־תני־נים
תעשייתיות בארצות־הברית. כעת
הם ינסו לבטל את הטעין? המגביל הזה
ברשיונם.
בעריכת ו״יזדא נוימן

במדינה העם אנטבה ז 1טא
מה יותר חשוב — הפיו״וע
ליד הכותל או אירש
חצי מישרה של מגב״ל?
מכל הידיעות על ישראל, אף לא
אחת הרשימה השבוע את העולם כמו
הצלת הטייס הישראלי שצנח בשטח
לבנון.
הסיפור ריתק את הציבור, חיזק
מחדש את תדמיתה של ישראל כמדינה
בעלת לוחמים נועזים, הדואגת
לאנשיה, היודעת לבצע מבצעי־קומנ־דו
בלתי־שיגרתיים ומאולתרים. זוהי
התדמית של אנטבה.
שרשרת האירועים של השבוע —
הפיגוע ליד הכותל, הפצצת־הגמול
בלבנון, נפילת המטוס, הצלת הטייס
והעברת הנווט השבוי בידי לוחמי־אמל
לביירות — נראתה כמהדורה חדשה
לישראל ולמיזרח התיכון כולו. איש
אינו מתרגש עוד, איש אינו מתפלא.
עסקי המיזרח התיכון כרגיל.
חצי מישרה. כך זה נראה בעולם.
גם בישראל זה לא נראה אחרת. בהשוואה
לעסקים חשובים ומעניינים יותר,
כגון מינוי שרים י ויועצים למיניהם
(ראה להלן) ,נשמעו אירועי הכותל
ולבנון כמעט כמוסיקת־רקע, הנשמעת
ואינה נשמעת.
אולם המאבק האלים בין ישראל וה־

ברידתה מן הדוכן, עברה בין שורות של
שרים וח״כים, שהתנפלו עליה ונישקו
אותה גם הם.
מותר היה לארבלי־אלמוזלינו לשמוח.
כניסתה לממשלה היתה מבחינתה
גולת־הכותדת של פעילות רבת־שניס.
מסורה ונאמנה, אך ההילולא שליוותה
את המינוי היתה ביטוי לטעם רע מאוד.
הרושם שהתקבל הוא כי מינויים
בכירים במדינת־ישראל אינם בבחינת
הטלת תפקיר קשה ואחראי על שליחי-
ציבור, וגם אינם מתיימרים להיות כ

זה גבל בגיחוך. אפשר היה לתמוה
על כך שביילין עצמו, אדם שקט ובל־תי־מתבלט,
היה מוכן לכך שהמנהיגו
יבייש את עצמו למענו בצורה כזאת.
אין הבדל. אר גם מילחמת־האית־נים
סביב תוארו של ביילין (מיש-
נה־לשר? תת־שר? מנכ״ל מדיני? מנהל
.מדיני?) לא יכולה היתה להאפיל על
העובדה הפשוטה כי מנהיג המערך העביר
את תפקיד ראש־הממשלה למנ־היג־הליכוד
בלי שום בעיות. חוץ מבעיות
אישיות — ביילין, יצחק מודעי,

אובדן החיים הדמוקרטיים האמיתיים,
שיתוק הוויכוח הציבורי, הורדת המחלוקת
הציבורית הבריאה לרמה של
רכ״לות פוליטית וחלוקת טובות־הנאה
לעסקנים.
העולם שמסביב לישראל אינו קופא
על שמריו. הבעיות היסודיות של
ישראל אינן פתורות. למדינה אורבות
סכנות מכל עבר, מבפנים ומבחוץ.
אולם האווירה של שביעות־רצון
עצמית ושבת־אחים־גם־יחד מונעת כל
התמודדות והתעמתות עם הבעיות.
מכל הבחינות האלה, הרוטציה
שבוצעה השבוע מסמלת את המצב: יש
מכשלה בישראל. אותה הגברת בלי
שינוי האדרת.
אורחים מרכה דל א כתר
התדמית המלכותית
והתפריט המלכותי
״המלכה תהיה לבושה בבגדים
נוצצים מאוד, מלאים בכפתורי־זהב.
יהיה לה כתר על הראש והיא תגיע
בר־לס־רויס שחורה-דגם .1987 הרבה
חיילים ילוו אותה. ואולי גם ינגנו
בחצוצרה.״ עשרות ילדים נרגשים
המתינו למלכה יוליאנה בחצר בנייני
הקרן־הקיימת בירושלים. ביניהם
היה גיא, ילד רזה בחולצה כחולה,
שסיפק את התיאור הציורי הנ״ל.
יוליאנה שלו היתה גם ״מושלת הארץ,
חשנבה מאוד,״ כולה נוצצת ומוזהבת,
אולי גם מתולתלת.

כמעט מושלמת. במשך שבוע
ימים שדתה המלכה־האם ההולנדית
בארץ. היא ביקרה בקדש־ברנע, נתקעה
במעלית באילת, נטעה עצים
בגליל, חייכה לקשישי בית־אבות
בהרצליה, סיירה בבית־התפוצות
בתל־אביב, וביום השישי היא טיילה
בירושלים.
היא ירדה בצעדים כבדים ממכונית
המרצדס של משרד״החוץ. כולה מנומרת
בציבעי שחור־לבן: שימלה פיר•
חונית, נעליים שחורות מבריקות, תיק
שחור, קטן, מחרוזת לבנה, חגורה שחורה.
שיערה לבן, עיניה כחולות, מאופרות
כבדרן־־אגב בפס כחול. היא הרכיבה
מישקפיים.
״ואיפה הכתר שלה?״ שאלה ילדה
מאוכזבת את משה ריבלין, יו״ר הק רך
הקיימת, שאירח את המלכה. ריבלין
חייך .״אצל הבת שלה, המלכה ביאט־ריקם,״
הוא ענה, ותירגם למלכה את
השאלה והתשובה.
חיוך מנומס קרע את קצוות פיה של
המלכה. כמה ילדות חיפשו על ראשה
את הכתר, ב־ 32 שנות מלכותה?
וכד, בלי כתר ובלי שימלה מנצנצת,
היא טיפסה אל הקומה השניה של
בניין הקרן הקיימת.
יחד עימה גם טיפס רוב ליסט, צלם־
עיתונות הולנדי, המסקר את בית-הכד
לוכה מזה 20 שנה :״קשה לעבוד עם
המלכה יוליאנה. היא שונאת עיתונאים.
בדרך־כלל היא מבקשת שלא
יתקרבו אליה, וגם כשמותר לנו לצלם
אותה — היא מאוד לא־חביבה אלינו.
״מלבד זאת, היא אשה נחמדה ועממית:
כועסת כשמכניס אותה ׳הוד
רוממותה׳ ,מרבה לבקר אנשים פשוטים,
מתעניינת בבני״אדם ולא במוסדות.
היא אוהבת ילדים, יש לה 13
נכדים, והיא נשואה כבר 50 שנה
לאותו הגבר. כמעט אשה מושלמת.״
ארבע בנות. יוליאנה לואיזה
אמה מריה וילהלמינה, או במילים
אחרות — יוליאנה מלכת הולנד,
נסיכת אורנגנסאו, הדוכסית ממקלנ־בורג,
נסיכת ליפה־ביאסטרפלד, נולדה
באפריל ,1909 בת בכורה למלכה ויל־הלמינה.
בינואר
1937 נישאה לנסיר ברנרד,
גרמני, הצעיר ממנה בשנתיים, גם הוא
בעל מיספר שמות לא מבוטל (ברנרד
פרדריק אבהרד יוליוס קוארט קרל
גודפריד פטר) .נולדו להם ארבע בנות.
במלחמת־העולם השניה, בעת הכיבוש
הגרמני, גלתה עם בנותיה לקנדה. וב־
1948 הפכה מנסיכה למלכת־הולנד.
לפני שש שנים ויתרה על כס־המלוכה
למען בתה הבכורה, ביאטריקס.
בכוסות פשוטות. בלישכתו
(המשך בעמוד )10

השר וייצמן ליד פרב בכנפת
מישרה בלתי־חשובה במישרד בלתי־חשוב
עולם הערבי (ראה עמוד )7חשוב
לאין שיעור יותר לעתיד ישראל מאשר
איוש תפקיד של חצי־מנכ״ל
במישרד־החוץ — מישרה בלתי־חשר
בה במישרד בלתי־חשוב באחת מפינות
המינהל הישראלי. ואם זה נראה אחרת
בכלי־התיקשרות הישראליים, משמע
שמשהו משובש מאוד במערכת
הישראלית.
הממשלה חלוקת ה שלד
אותה האדרת בשיגוי
הכבדת — בין גישוקים
וכיבודים קמה ממשלה
שאין בה הבדל בין
ליכוד ומערך
זה היה מראה מבחיל למדי. שרת־ה־בריאות
החדשה, שושנה ארבלי־אלמוזלינו,
הצהירה אמונים מעל דוכן
הכנסת. יו״ר הכנסת חיבק ונישק אותה.

אלה. זוהי חלוקת שלל בין פוליטיקאים,
העושים בצמרת המדינה כבתוך
שלהם. אין כאן הטלת תפקיד, אלא
הקצאת נחלאות ומתן פרסים.
עלי באריקתת. ההילולא סביב
ארבלי־אלמוזלינו היתה רק חלק מתופעה
זו, שהשתוללה השבוע לאורכה
ולרוחבה של הבימה הפוליטית.
עלה על הכל המאבק סביב מעמדו
של הד״ר יוסי ביילין.
ביילין אינו ידוע בציבור כאישיות
עצמאית, אלא רק כעוזרו האישי הנאמן
של שימעון פרס — אחד מסידרה
גרולה של יועצים, שיש ביניהם דמיון
מדהים בחיצוניות ובאופי.
אך לפתע הסתבר כי שימעון פרס
מוכן להילחם על תפקידו של ביילין
יותר מכפי שהיה מוכן להילחם בשנתיים
האחרונות על כל עיקרון שהוא.
בכל עניין פוליטי ויתר פרס לליכוד
בלי קושי. אך למען ביילין היה מוכן
לעלות על הבאריקדות, לפוצץ את
הממשלה, לריב עם עזר וייצמן, לשנות
את חוקי ישראל.

ארבלי־אלמוזלינו — לא היו שום
מיכשולים.
משמע: לא נותר עוד הבדל משמעותי
בין שני הגושים הגדולים. מדיניות
ממשלת־ישראל מוסכמת על
שניהם — לא בחריקת־שיניים, כגורל
אכזרי שאין מנוס ממנו, אלא בשימחה
ובשביעת־רצון.
מעבר לכל מסכי־העשן והמריבות
האישיות, זוהי עוברת־היסוד בישראל
של :1986 הרוטציה אינה רק פועל־יוצא
של תוצאות הבחירות, אלא גם
ביטוי למישאלת״לב אמיתית של המי־מסד
הפוליטי והציבור. בכל הנושאים
החשובים — חברה וכלכלה, מילחמה
ושלום, חימוש וכיבוש, דת ומדינה —
לא נותרו בין המערך והליכוד אלא
הבדלים מזעריים, הבדלים של סיגנון
וסיסמה.
רכילות במקום ויכוח. מכנה
משותף כזה — שעליו מנצח נשיא-
המדינה, חיים הרצוג — נראה כביטוי
נאה של בגרות ציבורית ואחדות
לאומית. אך למעשה הוא ההיפך מזה:

פרס מנשק את השרה ארבלי־אלמוזלינו
הטלת תפקיד או הקצאת־נחלאותז
העולם הז ה 2564

אורי אבנרי מנתח את משמעות הפיגוע בחיילי גיבעתי ומישפחותיהם
משמע: אין תשובה לנוער הפלסטיני, התובע להגביר
את הפיגועים.

^ יש״גיבעתי אנוכי. אני מחזיק במניית־יסוד בחטיבה זו.
\ £שילמתי עבורה בכמה מנות של דם.
ההתקפה על חיילי־גיבעתי ומשפחותיהם בקירבת הכותל
המערבי עוררה בי, על כן, רגשות עמוקים.

אך גם לולא כן הייתי שואל: האם פותחת התקפה
זו עידן חדש במילחמת ישראל־פלסטין, המילחמה
שבה קמה החטיבה לפני קרוב ל־ 29 שנים?

ך* קיצוניות הפלסטינית החדשה מתפתחת בשני כיוונים.
1 1האחד הוא הכיוון הקלאסי של לאומנות מזויינת, שנציגה
הקיצוני ביותר הוא אבו־נידאל, אויבו של ערפאת, שמניותיו
בקרב הצעירים הפלסטיניים הן בסימן של עליה.
השני הוא דתי־קנאי, הכיוון של לוחמי־האיסלאם, השוללים
את הלאומיות הפלסטינית והערבית, והחותרים להקמת מדינה
איסלאמית גדולה.

צב זה מעמיד את ערפאת לפני הברירה:
^ /א ו לדחות את הדרישה הזאת, ולהסתכן בכך שהמוני הנוער
הפלסטיני ינטשו את פת״ח ויעברו לאירגונים הקיצוניים, עד
אבו־נידאל ועד בכלל.

או להורות לפת״ח להתחרות עם האירגונים
הקיצוניים, על־ידי הגברת פעולותיו.
(מבלי לעשות השוואות: מנהיגי־היישוב עמדו בשעתו לפני
דילמה דומה, כשאצ״ל ולח״י לחצו על אירגון־ההגנה. הנוער תבע
פעולות, וכך קמה ״תנועת המרי העברי״ ,שבה שיתפו כל אירגוני־המחתרת
פעולה זה עם זה).

אלה ואלה אוחזים בנשק.

מבחינה אידיאולוגית, פעורה תהום בין שני מחנות אלה.
בפועל הם משתפים לא־פעם פעולה.

יי ש סימנים המצביעים בכיוון זה.
לפני כמה ימים הושמעה הצהרה אישית חשובה
מאוד בפי ח׳אלד אל־חסן.
ח׳אלד אל־וזסן, בן ,58 נמנה עם מייסדי פת׳׳ח. הוא תושב
כוויית, וחי שם כסוחר עשיר, סוכן של חברת שאירפ היפאנית.
הוא האיש שניסח את הנוסח הראשון של תוכנית־השלום
הקרוייה ״תוכנית פאס״ ,שאותה הגיש המלך חסן לשימעון פרס,
והוא גם מאדריכלי הסכם חוסיידערפאת.
ח׳אלד, המכונה באירגונו ״אבו סעיד״ ,אינו חבר הוועד־הפועל
של אש״ף, אך הוא ממלא באירגון תפקיד מרכזי מאוד. הוא
הדיפלומט הבכיר של יאסר ערפאת, מנהל מחלקת־ההסברה של
אש״ף, האחראי מטעם אש״ף על היחסים עם הפרלמנטים בע 71ם-.
גם אחיו, האני, הוא יועץ בכיר של ערפאת.
מוצאו מחיפה, ובמשך דורות רבים היתה מישפחתו שומרת
מערת־אליהו. הוא עצמו גבר גבה־קומה, שופע הומור, חכם מאוד.
האיש הוא ידידי. נדמה לי שאני הישראלי היחידי שהוא נפגש
עימו בגלוי. בסיפרי, שיצא זה עתה לאור, הקדשתי לו מקום
נרחב.
כל זה בא להסביר את חשיבות הודעתו האחרונה.

אין זה מיקרה שגס אירגון הג׳יהאד האיסלאמי, גם
החזית־הדמוקרטית־לשיחרור־פלסטין וגם אש״ך
תבעו לעצמם את האחריות לפיגוע ליד הכותל.
(לאש״ף כשלעצמו אין זרוע צבאית. החזית הדמוקרטית
השמאלנית שייכת להלכה לאש״ף, אך מסוכסכת עם ערפאת.
הג׳יהאד האיסלאמי, שלא עסק עד כה בפיגועים בגדה, עשוי היה
להיעזר בפת״ח, למרות התנגדותו הטוטאלית להשקפה של פת״ח
וערפאת).
הזהות הפוליטית המדוייקת של מבצעי־הפיגוע אינה חשובה.
חשובה יותר העובדה שפיגוע זה הוא פופולארי בקרב הפלסטינים,
ובמיוחד מפני שהיה מכוון נגד חיילי־צה״ל.

ס ינני יודע מה יחליט יאסר ערפאת. בימים האחרונים, שבהם
> 1שהיתי באירופה, שמעתי על כך הערכות שונות.
יש הסבורים כי ערפאת ייענה ללחץ ויפנה עתה חד־משמעית
לכיוון ״המאבק המזוייך.
יש הסבורים כי ינסה גם להבא לאחוז בחבל בשני הקצוות,
ולשלב יחד פעולה צבאית ומדינית.
יש האומרים שעדיין ניתן להשפיע על המחנה הפלסטיני ולעורר
בו תיקוות לפיתרון מדיני, אם יקומו בישראל כוחות שיבינו
כי זוהי משימה חשובה, וכי החול בשעון אוזל.

אך איפה יש בוחרת כאלה?

ף* וודאי לא בממשלת ישראל.
^ זו אינה מזדעזעת נוכח האפשרות שהכוחות המתונים באש״ף
ייעלמו, וכי יקומו במקומם כוחות קיצוניים.

להיפך: ממשלת ישראל תראה בכך ניצחון גדול
של מדיניותה.

ח׳אלד אל־חסן התפטר מתפקידיו בצמרת אש״ך
(אך לא מחברותו בפת״ח ובמועצה הלאומית הפלסטינית).

היעד
הסודי של מדיניות זו היה תמיד לגרום לתוצאה זו בדיוק.

אש״ך מתון פירושו גורם שיכריח את ישראל לנהל
משא־ומתן על החזרת הגדה המערבית ורצועת־עזה.
לא הליכוד ולא המערך מעוניינים בכך.

הוא נימק את ההתפטרות בכך שיאסר ערפאת נאלץ להיענות
ללחץ ההמונים הפלסטיניים, התובעים את הגברת ״המאבק
המזוין״ (זהו המונח הפלסטיני למה שנקרא בישראל ״הטרור
הפלסטיני״).

אש״ף קיצוני אינו גורם לסכנה כזאת. כשאש״ף הוא קיצוני,
טרוריסטי, עתיר־פיגועים, הרי ברור לכל כי ״אין עם מי לדבר״.
אפשר להיפגש עימו, כדיברי יצחק רבין בשעתו ,״רק בשדה־הקרב״.

באווירה
זו, כך אמר, לא נותר מקום לאיש מתון
כמוהו בצמרת אש״ך.

שדה־הקרב יהיה עתה בערינו וברחובותינו.
אפשרות זו אינה מפחידה את הממשלה. היא סומכת על
זרועות־הביטחון, שיוכלו להתמודד עם הטרור. ואם ייהרגו אנשים
משני הצדדים, לא נורא. השטחים הכבושים שווים את המחיר הזה.

* ש קשר ישיר בין הפיגוע ליד הכותל ובין הודעת אל־חסן.

בקרב המוני העם הפלסטיני, בארץ ובפזורה, הולך
ואוזל הזמן לחיפוש פיתרון מדיני.

יש אצלנו אנשים המשלים את עצמם שניתן ״להקפיא״ את
המצב במרחב, שאפשר להוריד את הבעיה כולה מסדר־היום
ולהשכיבה לישון.

*ץ צב זה, משני הצדדים, מבטיח את הגברת הפיגועים והקזה
גוברת והולכת של דם ישראלי ופלסטיני.
מידת ההסלמה תלויה ביעילות הכוחות משני הצדדים. אך
המגמה ברורה.

אי־אפשר להשכיב לישון ארבעה וחצי מיליון
פלסטינים, וביניהם מאות אלפי צעירים וצעירות
בעלי־הכרה.
אלה אומרים :״הקו המדיני של יאסר ערפאת נכשל. לערפאת
יש כוונות טובות, הוא ניסה בכל כוחו להשיג פיתרון בדרכי״
שלום. הוא הסכים למדינה פלסטינית קטנה בגדה המערבית
וברצועת־עזה. הוא חתם על ההסכם עם חוסיין, והסכים
לקונפדרציה. הוא הפסיק את המאבק המזויין בחוץ־לארץ. הוא
נפגש עם אישי־ציבור ישראליים ציוניים.
״מה השיג בתמורה?

״לא כלום!

״מה היו פירות המדיניות הזאת אחרי 14 שנים?

״אפם מוחלט.

״לא הישראלים ולא האמריקאים זזו אף במילימטר אחד
לקראת מימוש השאיפות הפלסטיניות.
״מדיניות זו גרמה לפילוג באש״ף ובפת״ח. ישראל הקשיחה
את עמדתה יותר ויותר, הרחיבה את ההתנחלויות, חורשת מזימות
עם חוסיין וחוקקה חוק האוסר פגישות בין ישראלים ואנשי־אש״ף
לדיון על השגת השלום.

״אין עוד מה לעשות. צריכים לחזור אל המאבק
המזויין, בכל מקום ובכל צורה.

״ואם ערפאת אינו מסכים לכך, יש לפנות אל הקיצוניים יותר:
אל ג׳ורג׳ חבש, אל אבו־מוסא, אל אבו־נידאל.״

^ שראלים רבים נדהמו כאשר קראו את תוצאות הסקר
שנערך בגדה המערבית, ושלפיו הרוב העצום של הציבור
הפלסטיני מביע תמיכה נחרצת בהגברת ״המאבק המזויין״.
רוב זה כולל צעירים וזקנים, קיצוניים ומתונים — אותם
מתונים התומכים, לפי אותו סקר עצמו, בפתרון־שלום.

איש מהם אינו מאמין שניתן להשיג שלום עם
ישראל בדרכי־נועם, בהצהרות ובמשא־מתן. הם
מאמינים ש״אין עם מי לדבר״( .סיסמה זו שגורה
משני עברי המיתרס ).הם מאמינים שרק אלימות
גוברת והולכת תשיג את המטרה.

מבחינה זו, יתכן כי הפיגוע באנשי-גיבעתי וב•
מישפחותיהם אכן היה אות לבאות.

הנפגע העיקרי של תהליך זה יהיה מחנה־השלום הישראלי. כל
פיגוע יוצר בישראל רגשות עמוקים, תגובה זועמת וקריאה
לנקם. באווירה זו אין כוחות־השלום יכולים לשגשג.

ח׳אלד אל־חטן: אץ מקום למתונים
לכל פיגוע כזה יש עתה אצל הפלסטינים תמיכה
מקיר-אל-קיר: החל בקנאים המוסלמיים הקיצוניים
וכלה במתונים שבמתונים.

*לל תי המילים הקובעות בהודעתו של אל־חסן הן :״ערפאת
* 0נאלץ״.
לא. ערפאת רוצה״ .לא ״ערפאת שואף״ .אף לא ״ערפאת

החליט״.

אלא: ערפאת נאלץ להיענות לדרישה להגביר את
הפיגועים.

אין הוא יכול להגיד לעמו :״הקו המדיני שלי הצליח, ועל כן
יש להמשיך בו.״ אין הוא יכול להגיד :״עשיתי ויתורים, והם הניבו
פירות. תוכגית־השלום של פאס, שאנחנו יזמנו אותה. ,זכתה
בהיענות חיובית מצד שימעון פרס. ההסכם של? עם חוסיין שינה
את המצב לטובתנו. הסכמתי להכיר בהחלטה 242 תמורת הסכמה
אמריקאית ו/או ישראלית בזכות הפלסטינים להגדרה עצמית —
התקבלה.״

קרה ההיפך. פרם דחה באיפראן את תוכנית פאם
על הסך. המלך חוסיין ביטל את ההסכם עם ערפאת.
האמריקאים דחו את כל הפניות הפלסטיניות. החוק
הישראלי לאיסור המגעים התקבל על־ידי הכנסת.
יצחק שמיר חזר למישרד ראש־הממשלה. בשנתיים
הקרובות צפוי קיפאון מוחלט.
זוהי המציאות.

קשה לומר כי מחנה-השלום חך מכל פשע. הוא
נושא לפחות בחלק מן האשמה..

כאשר ניסתה הצמרת הפלסטינית לשכנע את עמה שיש סיכוי
לפתרון מדיני, ושעל כן כדאי למתן את העמדות ולצמצם את
המאבק המזויין, היה אחד הנימוקים שבפיה :״יש בישראל כוחות־שלום,
יכולה להיות להם השפעה גדולה על מדיניות״ממשלתם,
הם יגדלו במהרה.״
תיקוות אלה התבדו. חוץ מקבוצה קטנה, סירבו הפעילים של
מחנה־השלום להיפגש עם אנשי־אש״ף, גם כשזה היה עדיין מותר
על־פי החוק הישראלי. תנועת שלום עכשיו התקפלה וכמעט
נעלמה ונאלמה. בבחירות לא גדל מחנה זה. בממשלת־פרס שאפה
השפעתו לאפס. בממשלת־שמיר, שבה החליפו זבולון המר את
יוסף בורג ושושנה ארבלי־אלמוזלינו את מוטה גור, השפעתו
תגיע לאפס ממש.
אין טעם לנתח כאן מדוע זה קרה, ולחלק את האשמה. העובדה
היא שזהו המצב.

במחנה הפלסטיני אין איש תולה כיום תיקווה
כלשהי במחנה־השלום הישראלי. משום־כך הולכת
ופוחתת יכולתו של מחנה זה להשפיע על הפלסטינים
ולמנוע את הגברת הפיגועים.
ה צריך מחנה־השלום לעשות?
^ /הו א יכול להתייאש. זה קל ונוח.

אך אם ברצונו למנוע את מרחץ־הדמים, עליו
להתעורר בשעה מאוחדת זו ולעודד במעשים את
הכוחות המתונים בצד הפלסטיני.
זה עדיין אפשרי.

כדי שהארץ כולה לא תהפוך לכותל של דמעות.

שמיו שמע ער מחלת מורע ן
^ ושלח אותו רפוס נוי ושננש •
הכיתוון המסתמן: קורבו נוא ן
^ למישפטים ומודע׳ יהיה שרהתחבווה {

שמץ־ הבטיח ומודע: בואש־ת השנה ן
הבאה הוא יהיה שד־המישפטיס 5
חוג מודעי: סקו סוד הואה שהוא
^ מאוד פופולאד׳ ,ועל נן הודח

\ז \ ד 1ף\ 1גדך \ מז 0ז ד
ב־ 1בינואר, בעוד כחודשיים, יופקד
אחד מתיקי־הממשלה בידיו של יצחק
מודעי, והוא יחזור למעמדו הגבוה,
טרם שתי פליטות־הפה המפורסמות.
זוהי ההבנה שהושגה בין יצחק שמיר
לבין מודעי. לשימעון פרס אף דווח
שהושגה הבנה יותר ספציפית בין
שמיר למודעי — שמודעי ישוב
למישרד־המישפטים.
מכאן ההתעקשות המוזרה של שני
הצדדים, הן המערך והן הליכוד, על
תפקיד פחות ערך יחסית למודעי,
תפקיד של שר־בלי־תיק.
ההבנה הזאת הושגה בין שמיר
למודעי עוד בשעות בהן שקל להגיש
את התפטרותו ממישרד־המישפטים,
בשיחות טלפוניות שהתנהלו בין
השניים. זה היה הדבר — בנוסף
לשיקול שעדיף להתפטר מאשר להיות
מפוטר על־ידי פרס - -שגרם להחלטתו
של מודעי להתפטר, ובכך לסיים
את משבר־מודעי ב׳,
שמיר גם הבטיח בזמנו למודעי
להחזירו למשרד־האוצר, הבטחה שלא

מולאה.
לכן הוויכוח בין העבודה לליכוד לא
היה על מכונית הוולוו, או המזכירה־דובר־נהג,
המלווים את התואר ״שר״.
אלא היתה זו הקדמה לוויכוח שייערך
בעוד חודשיים. איזה תיק יופקד בידי
מודעי?
במשך קצת פחות משלושה חודשים
החזיק מודעי רק בשני התוארים הצנועים
״חבר־כנסת״ ו״יושב־ראש נשיאות
המיפלגה הליברלית״ ,זאת אחרי
שכיהן תשע שנים בממשלה. המיפלגה
העמידה לרשותו מכונית תחת המכונית
הממשלתית, ואילו שמוליק, נהגו,
וסילבן שלום, דוברו המוכשר, ניצלו
עד תומם את ימי־החופשה שצברו,
ועבדו בשרותו תמורת משכורת מינימאלית.

מדוע
הם מסתירים?

השר״בלי־תיק יוסק׳ה שפירא נכנס ביום השני
לבנייו־רבנסת, ומייד עשו עליו שרים וח״כים, לחצו
את ידיו בהתרגשות ושאלו בדאגה לשלומו.
סביבו עברו רחשים בקרב הקהל הרב שצבא על
מיזנון״הכנסת.
הרחשים וההתלחשויות גברו כשפסע במיזנון
השר החדש־ישן יצחק מודעי. גם מילותיו החמות
של ראש״הממשלה היוצא, שימעון פרס, על השר
הפורש מרדכי גור, שעבר ניתוח באותו יום,
והיעדרו הבולש של הרב אברהם שפירא. היוו נושא
חם במיזנון.
המשותף לכולם: חרושת שמועות ורכילויות
בדבר מצב־בריאותם.
השר הנחבא אל הכלים, יוסק ה שפירא, סובל
מזה חודשים אחדים ממחלה כלשהי. ביום השני
הופיע לראשונה בציבור, אחרי שבועות אחדים
שבהם לא נראה.
אחד הפונים הנרגשים אליו היה חבר״הכנסת דב
שילנסקי, שאף מסר לידיו מיכתב מודאג מאת
אסירי״המחתרת. שפירא, שר בלי משימות מיו חדות,
עשה עצמו כותל מערבי לאסירי־המחתרת
ובני-מישפחותיהם ושגרירם המיוחד בממשלה.
אלה, ששמעו על מצב״בריאותו הלקוי, דרשו דרך
שילנסקי, שביקר אותם בבית״הכלא, בשלומו.
השמועות סביב מצב־בריאותו של מודעי, איש
מרכזי הרבה יותר בפוליטיקה הישראלית, רוחשות
זה מכבר. מודעי איבד קילוגרמים ניכרים ממיש־קלו.
תחילה תלו זאת בדיאטת-רזון חריפה שגזר
על עצמו מטעמי גיזרה. אחר־כד טענו שגזר על
עצמו דיאטה מטעמי בריאות. אחר-כן פורסם
שהושתל בגופו קוצב־לב.
מודעי חש כי הפירסומים האלה הם חדירה ל תחום
הפרט שלו, ומאשים את יריביו הפוליטיים
בעידוד הפירסומים.
מרדכי גור, שפרס כה הפליג ביום השני בם-
ליאת-הכנסת בשבחיו, על אף היחסים הקרירים
השוררים ביניהם, התכוון לנסוע לחו־ל. טרם
נסיעתו נבדק, ואז מצאו אצלו גידול בבלוטת-

שולמית שמיר ובוניה פרס בכנסת
מה עושה שר־ותיק־בלי־תיקי

התימוס בבית-החזה. הרופאים התירו לו לנסוע
לחו״ל. הניתוח, אמרו, סובל דיחוי עד אחרי שישוב
ארצה.
גור החליט לדחות את הנסיעה, נכנס לחדר-
הניתוח דווקא ביום שבו הצביעו במליאת-הכנסת
אמון בממשלה שבראשותו של יצחק שמיר.
יש שהתלוצצו שהעיתוי המדוייק הזה לא היה
מיקרי. בשעת כתיבת השורות האלה עדיין לא
נודעו פרטים נוספים על טיב הגידול של גור ומצבו
הבריאותי.
בניגוד לנהוג בארצות-הברית, שם חושפים
אנשי־ציבור לפרטי־גרטים את מצבם הבריאותי,
בישראל אין נוהגים הפוליטיקאים להתוודות על
תחלואיהם. אין הם סבורים שזהו מידע חיוני
לציבור שבחר בהם, אלא מתייחסים לבן באל
חיטוט רכילותי בתחום הפרט. המושג ״פרט״ אצל
אדם שבחר מרצונו החופשי להיות איש-ציבור הוא
קצת צורם, מלבד הנושאים שאינם משפיעים כלל
על כושרו, התנהגותו הבנתו ושיקוליו.
כשיושב־ראש הקואליציה היוצא, חיים קופמן,
נחשף לפניי בזמנו אודות מאבקו במחלת־הסרטן,
עוררה הכתבה שפורסמה ב״העולם הזה״ מהומה
במסדרונות״הפוליטיים. התגובות נעו מהערצה על
גילוי-הלב והאומץ שגילה, ועד לתגובות נוסח: למה
הוא היה צריו את זה?
גם השר גד יעקוב׳ וסגן־השר מיכאל דקל, שלא
הסתירו מאומה על ניתוחי־הלב שעברו, הם חריגים
אמיצים בקרב אנשי״הציבור הישראליים.
הדוגמה הבולטת להעלמת מידע חיוני מהציבור
על מצב בריאותו של איש״ציבור היא, כמובן.
המיסתורין סביב מצב בריאותו של מנחם בגין:
באיזו מחלה הוא לקיז, אם אכן הוא חולה, מתי לקה
בה וכיצד השפיע מצב-בריאותו על תיפקודו
כראש־ממשלהז ואגב: בגין, מי יודע איזה אסונות
היו נמנעים אילו אנשי-הציבור הישראליים לא היו
מתייחסים אל מחלותיהם בכל־כך הרבה יראת-
כבוד ומיסתורין ז_

מודעי הגיב על מה שאירע לו
בצורה קשה, והסתובב מדוכדך למדי.
בתחילה יצא לחופשה בת שבועיים
בחו״ל. אחר־כך חזר לשבת בחדרו
בבניין־המיפלגה, ברחוב איבן־גבירול
בתל־אביב.
במשך כחודש חרש את הארץ ׳י
לאורכה ולרוחבה, סייר הן בסניפי חרות
והן בסניפים של המיפלגה הליברלית.
אישיותו הססגונית והבלתי־צפויה
עזרה לעורר לחיים סניפים מיפלגתיים
רדומים.
בסניפי הליכוד אין זוכרים עניין כה
חסר־תקדים, כפי שהיה בהופעותיו של
מודעי. הביקוש להופעותיו עלה אפילו׳
על הביקוש להופעותיהם של דויד לוי
ואריאל שרון.
אחרי כחודש הפסיק מודעי להופיע
בסניפי הליכוד. ראשית: חשש מהתגובות
של מנהיגי חירות, פן יאמרו
עליו שהוא מנסה להתחרות בהם
במיבצריהם. ומעל לכל: חשש פן
ייתפס בפליטת־פה נוספת. מודעי ירע
כי רבים אורבים לו ומנסים להכשיל
את שובו לממשלה, מבית ומחוץ,
וחשש כי ניתן יהיה לפרש כל התבטאות
שלו כשערוריה.
גם בהופעותיו בחודש הראשון לסילוקו
מהממשלה נזהר מכל מישמר, פן
יגררו אותו להתבטא בעניינו של שימ־עון
פרס. מאותה הסיבה דחה הופעות
לפני תלמידי בתי־ספר, סטודנטים וכמובן
סירב להתראיין לעיתונות.
מודעי גזר על עצמו את הגזירה
הקשה ביותר עבורו — שתיקה.

.דיאטת
יורם

ף* חודשים הבאים, כשהתחיל
לעשות דיאטה, החלה גם חרושת־השמועות.
הדממה הכל־כך בלתי־

שימעון פרם ויצחק שמיר בכנסת לפגי הצבעת הרוטציה
תמונה אחרונה כראש־ממשלה

אופיינית מכיוונו של מודעי לוותה
כספקולציות פרועות: הוא שרוי בדיכאון?
חולה?
אבחנות רפואיות דימיוניות הופרכו
כאופן חופשי. תרם לכך גם מיספר
הקילוגרמים שהשיל מודעי ממישקלו.
״זהו חלק מהמילחמה ומסע ההשמצות
נגדי. זהו דבר שלא ייעשה!״
הודיע לי מודעי והמשיך :״אני לא
מתכוון לתקוף בחזרה בעתיד הקרוב.
בנושא הזה — בטח שלא •.זה דבר פרטי
שלי!״
פניתי אל עמיתיו־יריביו של מודעי
[במיפלגה, אליהם כיוון את חיציו.
|״אני?״ התפלא יורשו במישרד־המיש־פטים,
אברהם שריר ,״כשהוא היה ב־בית־חולים
— אני בכלל לא הייתי
בארץ!״
״מה, הוא חולה?״ שאל אותי גירעון
פת ,״חשבתי שהוא עשה דיאטה. תמיד
כשאנחנו נפגשים —•אגב, הוא תמיד
מאוד נחמד אליי כשהוא פוגש אותי
— אנחנו מחליפים רצפטים של
דיאטות. גם אני עשיתי דיאטה. רק
שהעליתי, לצערי, במישקל בחזרה. לא
מזמן נתתי לו אפילו את הרצפט —
דיאטת־פירות של יורם ארידור. דווקא
טוב מאוד שהוא הוריד במישקל. מה,
הוא חולה?״
יריביו של מודעי, אחיו למיפלגה,
מזימים את יתר ההאשמות שהטיחו
בהם לאחרונה מקורביו. חוגי מודעי
דעו לספר השבוע אודות פתק שכתב
שר בכיר במערך לשר ליברלי .״מה
בעניין מודעי?״ שאל איש המערך .״זה
בסדר, המשיכו להתנגד הרגיעו
עמיתו הליברלי.
השר הליברלי בו מדובר, כביכול,
הכחיש באוזניי מכל וכל את הסיפור.
״השתגעת?!״ שאל ,״שאני אשים דבר
כזה בכתב?!״
סיפור אחר, שנמכר השבוע היטב
בשוק סיפורי־מודעי, הוא אודות אחת
ממזכירותיו של שריר, בלישכתו שב־מישרד־המישפטים.
המזכירה, שמקורבי
מודעי ידעו לנקוב בשמה, טילפנה,

למשל: ביקורו המיסתורי של שר
ליברלי בשבת, בביתו של משה שחל
בחיפה. מטרת הביקור, על־פי הפיר־סומים,
היתה לחזק את שחל בהתנגדותו
לחזרתו של מודעי לממשלה.
על פי השמועה, המבקר המיסתורי לא
היה אלא גירעון פת.
״אני בכלל לא יודע איפה הבחור
הזה(שחל) גר בחיפה״...
מקורביו של מודעי הפיצו השבוע,
כי פת לא היה צריך להתאמץ ולנסוע
עד חיפה הצפונית, מכיוון שלישכתו
התל־אביבית שוכנת במכון הנפט,
קומה אחת מתחת לקומה שבה יושב
שחל בימים שבהם הוא שוהה בתל-
אביב.
״לי יש לישכה במכון־הנפטי נו,
בואי ותראי לי איפה זה ...הם השתגעו
לגמרי!״ הודיע לי פת.
פת גם הזכיר כי הוא האיש אשר יזם
את הפגישה בין נשיאות המיפלגה
הליברלית לבין שמיר, בעניינו של
מודעי. משהבהיר שמיר לנשיאות
המכובדת כי הוא תומך בחזרתו של
מודעי לממשלה, נתן לו פת את בירכת־הדרך
וחתם במילים :״כל מה שנותר
לנו לעשות הוא רק לחכות לקפה״...
סקי סודי
^ קפה לא הגיע כל־כך בקלות.
1 1שמיר, אשר מצוי ב״יחסים מצו־יינים״
עם מודעי, כפי שמגדירים שני

קוצב־לב
להיות בתיאום עם מודעי.
התנגדותם של שרי־המערך מספקת
לפרס מיטריה אווירית מספיק רחבה,
כך שהוא יכול להרשות לעצמו להיות
לארג׳ ,בסיגנון: אני בסדר — אבל אין
לי ברירה. ואמנם, אחרי הפגישה הסכים
המערך לשובו של מודעי לממשלה.

מליאת־הכנסת לאשר את חברותו של
מודעי בממשלה, אלא אישרה אותו
בעיסקת־חבילה עם שאר 24 שרי״
הממשלה.
למודעי, שצבר אוייבים רבים
במיסדרונות־הפוליטיים, היה פיתרון
זה חשוב במיוחד. לכן הסכים לכהן

יצחק מווע; אחו השבעתו :״נד לננ ס את נ ר
דיד* ומקורב״ ,צוין ר ש מו איצטדיוו־נדווגר!״
הצדדים, עמד מאחורי הפגישה המפורסמת
בארבע־עיניים שקיימו פרס
ומודעי בביתו של פרס. בתיאום עם

שילנפקי מברך את יוסקה שפירא לרגל החלמתו
דרישת שלום דואגת מהכלא
על־פי השמועה, לחברי״מועצת המים־
לגה והורתה להם — ״בשם השר!״
שלא להגיע לכינוס המועצה בשבוע
שעבר.
שלושת השרים הליברלים, מלבד
מודעי, החרימו כזכור את הכינוס .״מה
זאת אומרת?״ תמה שריר באוזניי,
״צילצלו חברים, אז נאמר להם שאני
לא בא והכינוס לא אושר על־ידי
הנשיאות. זאת הונאה! נאמר לחברים
שזהו דיון מדיני״...
מיספר חברים במיפלגה אף התלוננו
על כך שהופעלו עליהם לחצים שלא
להגיע לכינוס .״מרגע ששמיר נתן לנו
את הבטחתו שהעניין של מודעי סגור
— לא היה צורך בשום כינוס,״ מבהיר

גם סיפורים שכבר פורסמו מוכחשים
פיתאום.

השר מודעי — רגע אחרי הצהרת־האמונים

שמיר ובידיעתו של פרס, טילפן מודעי
לפרס וקבע את הפגישה, שהיתה
חשובה לו כל־כך.
שמיר, אגב, עודכן על־ידי עוזריו
בדבר חרושת־השמועות סביב מצב
בריאותו של מודעי. כשפרס פגש בו
בביתו, עוד לא ידע על כך. עוזריו של
פרס עידכנו אותו בעניין הרגיש הזה
רק מאוחר יותר. בניגוד לפירסומים
מייד אחרי סיומה של הפגישה הממושכת
— כאילו לא נידונה שם
שאלה חזרתו של מודעי לממשלה —
סוגיה זאת עלתה שם, ועוד איך. אין זה
נכון שפרס חייב להתנגד לחזרתו של
מודעי למישרדי האוצר והמישפטים.
״שרינו״ מתנגדים בתוקף בנימוק
שאלת מישרדים שהעומד בראשם
חייב לעבוד בתיאום מלא עם כל
מישרדי-הממשלה, והם אינם חפצים

לפתע חזר בו.
בלשכת שמיר טענו ברוגז, שבשוק־הסוסים
המיפלגתי שורר הכלל: אחד
מודעי — אחד יוסי ביילין.
שמיר עידכן את מודעי על ההתפתחויות
בעניינו. השניים ניהלו שיחות־טלפון
רבות ביניהם לאחרונה .,ולפני
כל ישיבה של שרי־הליכוד היה מודעי
נכנס לחדרו של שמיר ביחידות. מקורביו
של שמיר מסבירים את היצמדותו
של שמיר להבטחתו למודעי ב״עיק־רון״
— בכך ששרי־המערך לא יוכלו
להכתיב לליכוד מי יהיו שריו, ובכך
שמודעי היה שר טוב.
הסיבה האמיתית להתנהגותו של
שמיר טמונה בכוחו בתוך מיפלגתו. אם
יתגברו שלושת השרים הליברליים
האחרים על כל המחלוקות ביניהם
ויתאחדו כנגד מודעי — יוכל מודעי
להפוך את הקערה על פיה במוסדות־המיפלגה.
הוא כבר עשה זאת בעבר,
ואחרי שישב בחדרו במיפלגה לאחרונה
— כוחו שם גבר עוד יותר.
בנוסף לכך, מודעי הוא נכס אלקטורלי
חשוב לליכוד. את הפופולאריות
הגבוהה שלו בקרב הציבור לקח שמיר
בחשבון.
כעת גם ניתן לגלות, כי ערב סילוקו
של מודעי ממישרד־האוצר הזמין המערך
סקר סודי. הסקר כלל שתי שאלות:

מי לדעתך מתאים יותר להיות
שי״האוצר -פרס או מודעיו
־ 797 ענו: מודעי .־ 87 בלבד ענו:
פרס.
• עם מי אתה מזהה יותר את
התוכנית הכלכלית -עם מודעי או
עם פרסי
^ 60 ענו: מודעי 39 פרס.
בחוגי מודעי סבורים כי הסקר
הסורי, בין היתר, היה אחד המאיצים
להעברתו של מודעי ממישרד־האוצר.
הכל מסכימים כי מעולם לא היה
שר־אוצר כל־כך פופולארי כפי שהיה
מודעי, ומכאן כוחו עד עצם היום הזה.
גם פרס, שוחר הפופולאריות, הבין
שלא יהיה זה פופולארי לנטור לאיש־ציבור
כל־כך פופולארי.

כיסאות

נתפר פיתרון־הביניים —
שר־בלי־תיק כך לא הצטרכה

בינתיים בתפקיד הבלתי־מוגדר. כך,
בתחילת ינואר — מקורביו של׳מודעי
הציעו לי להתייחס אף לתאריך קרוב
יותר — יוכל מודעי לשוב ולהיות שר
בעל תיק, באקט פשוט של הודעת
ראש־הממשלה למליאת־הכנסת.
בינתיים מתנהלים מגעים בעניין
׳התיקים הבאים בחשבון עבורו, ונש־קלים
משחקי כיסאות מוסיקאליים
סביב שולחן־הממשלה. אחת ההצעות
היא שחיים קורפו, שהוא מישפטן
בהשכלתו, יתמנה כשר־המישפטים,
ואילו מודעי יקבל על עצמו את תיק־התחבורה.
הצעה
אחרת היא שקורפו יתמנה

כשר־המישפטים, שריר יזוז למישרד־התחבורה
ואילו מודעי יירש אותו
במישרד שכה אהוב על שריר —
משרד התיירות.
מודעי חותר גם לשוב ולכהן בקבינט
המצומצם. בינתיים יושב שם
ניסים, ואינו מגלה שום כוונה לוותר
על מקומו.
אך מודעי לא מתייאש בקלות. הוא
נחוש בהחלטתו. עובדה שאפילו הצהרותיו
של עוזי ברעם כנגדו לא גירו
אותו לפתוח את פיו ולסכן בכך את
חזרתו לממשלה.
השתיקה השתלמה לו. מייד אחרי
הפירסום אודות סופו של ״משבר
אמצע הדרך״ והפיתרון שאיפשר את
שובו לממשלה, אמר לי :״עכשיו אני
מרגיש כבר יותר טוב, הרבה יותר
טוב סדרן שעמד בסמוך אליו
במליאה אף ידע לספר, כי כשנשבע
מודעי אמונים, ביום השני השבוע, ניתן
היה להבחין כיצד הוא נאנח אנחת־רווחה
ממושכת.
מה עושה שר־בלי־תיק? ״אני עוד
לא יודע. נראה מחר ״,ענה והיפנה אותי
אל יגאל הורוביץ, שר־ותיק־בלי״תיק.
מצב״רוחו אחרי שבועתו היה כה
משופר, עד כי הכריז שכדי לכנס את
כל ידידיו ומקורביו ,״צריך לשכור
איצטדיון־כדורגל!״

הסיפורים שלא פח־סנח

רפים הם ״סיפורי מודעי״ .הם חלק אינטגרלי מאישיותו, שעליה
נשפכו נהרות של דיו. גם אם סיפורים אחדים מועברים מפה לאוזן
מבלי שנבדקו, הם בבר הפכו לפולקלור. עיקר משרתם לחשוף את
המבריק שבו, המיוחד, עם התוספת החיונית של מצבי-הרוח. הנה
שני סיפורים יפים שטרם פורסמו והמעידים, מלבד על גיבורם, גם
על מערבת״היחסים המורכבת שנוצרה בין פרס למודעי, במהלך
תקופת עבודתם המשותפת.
סיפור א: בעידן היותו של מודעי שר״האוצר, כשרבו סיכסוכי-
העבודה והעימותים התנהלו בווליום גבוה, נהג מודעי להתבטא:
״ראש הממשלה מכופף את ידיו של שר־האוצר!״
אחרי כמה התבטאויות כאלה, באחד ממשברי-המורים, החליט
פרס שלא להתערב. הצדדים התבצרו בעמדותיהם הרעשניות ונוצר
קיפאון. מודעי נחפז לבקש את התערבותו של פרס, אך נתקל
בסירוב מוחלט מצידו .״הפעם,״ אמר פרס ,״ראש״הממשלה לא
מכופף את ידיו של שר-האוצר!״
סיפור בד: אחרי פירסום התבטאותו של מרדכי גור כי ״מודעי
הוא מאניאק״ ,ניסה מודעי להחריף את האווירה ולדחוף למשבר.
במקביל הופצה שמועה כאילו פרס ומודעי עומדים להיוועד
בארבע-עיניים. השמועה הוסיפה נופך דרמאתי לאירועים, והיקג־תה
להם חשיבות לאומית של ממש. מקורביו של מודעי לא טרחו
להכחיש את השמועה, אם לנקוט בלשון המעטה.
בלישבתו של פרס לא ידעו עליה מאומה. ביום השבת גברו
השמועות בנוגע ל״פיסגה״ .נמסר, כאילו עומדים השניים להיפגש
במוצאי־שבת. בלוח״הזמנים של ראש־הממשלה לא הופיעה פגי שה
בזאת. לבסוף נשבר אחד מעוזריו של פרס ושאל אותו האם
צפויה פגישה כזאת. .לא!״ נענה.
במהלך הערב הסתבר בי השניים אכן נפגשו בביתו של אלי
הורוביץ: נבון, לא בארבע-עיניים, אלא ב 160-עיניים. פשוט היתה
קבלת-פנים בביתו של הורביץ, ושני האישים נכללו בין 80 המוזמנים.
מלישכתו
של פרס מסרו הודעה ברוח !ומה למחלקת-החדשות
של הרדיו. הידיעה שודרה, ועורך־החדשות של המהדורות לאותו
הערב ידע לספר לעוזריו של פרס על שיחת״טלפון זועמת, לה זכה
ממודעי .״תתחיל לארוז!״ נאמד לו.

דפי״ד, כדק—< 9

במדינה

ו^ק שו•
המסעדה הכיסינית בעיר
3ן ארוחות צהריים עסקיות|
( 5מנות) ה חל מ־ 5ועו׳ח
בערב רצוי להזמין מקום
טל׳ 5464273־455720 03־03

ירמיהו 7ת״א

מודעות בטלפון

דירות

לכלהע תוני ם
^ 2־בכרטיסיאשר אי במחיריהמערכתי
8ט$ 01מ£או 0

׳*1אסוז*א01 זאו
1$84£1110

שוסנוט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־ 03

במרכז

חג רוטציה שמח
מ א חל
רדיו דוקטור בע״מ
שלום עליכם 8ו, ת״א,
טל׳ 286444
המומחה למניעת ציתות ומזכירות אלקטרוניות

ריהוט מלא,
כל השרותים,
גדלים שונים, לתקופות קצרות וארוכות

עונלר־ו -
הדבקת ציפורניים 20 -ש״ח
באיכות מעולה על ידי מומחים

היחידי בארץ
מכירת ציפורניים בסיטונות
תל־אביב, רחוב המלך ג׳ורג׳ 89
טל 295318 .־ 03
284919־ 03

(תמשך מעמוד )6
של טדי קולק, אתר־ביקור חובה נוסף
של יוליאנה באותו יום, בלט הנסיך
ברנרד, שהטיס את המטוס שהביא את
הזוג המלכותי ארצה, ברוחו העליזה.
::חיוך שרמאנטי רמז לאחת מפקידות
לישכתו של קולק כי עליו לבלוע
בדור. היא מיהרה והגישה לו כוס מים.
הנסיך הביט בכוס, בפקידה ושוב בכוס.
.מה זה, מים?״ הוא שאל בתדהמה. .לא,
לא מים. זה ממש עלבון. תני לי מיץ
עגבניות, או לפחות וודקה״.
מיץ עגבניות אי־אפשר היה להשיג
בלישכתו של ראש עיריית ירושלים,
אבל וודקה היתה. .גם אשתי שותה
וודקה,״ הודיע הנסיך לקולק.
וזאת היתה התמונה האחרונה
בלישכת ראש־העיר, לפני שקציני-
הביטחון ההולנדיים סגרו את הדלתות:
נסיר ומלכה מתרווחים בכורסות־עור
שחורות, לוגמים וודקה שקופה מתוך
כוסות זכוכית פשוטות.
אולי הוודקה, אולי העייפות ואפשר
שניהם יחד — הפכו את המלכה
יוליאנה לרגועה, כמעט מנומנמת.
׳לארוחת״הצהריים במיסעדה משכנות
שאננים, שמול הר״ציון, היא הגיעה
באיטיות, שעונה על כתפיה של תמר
קולק, אשתו של טדי.
ארוחה צנועה .״כבר הכנתי
ארוחות מפוארות יותר ״,גילה סימון
פאר, בעל המיסעדה. .הארוחה הכי
נחלה שהכנו אי־פעם היתה כשז׳יס־קאר־ד׳סטאן
(נשיא צרפת לשעבר)
ביקר בארץ, והזמין אישים ישראליים
לארוחת־צהריים. הארוחות שטרי קר
לק מזמין הן צנועות״.
וכך נראתה הארוחה הצנועה לכבודה
של יוליאנה:
מנה ראשונה: אבוקדו ממולא כפירות
בנוסח השף.
מנה עיקרית: מדליון־עגל בנוסח
מישכנות שאננים.
תוספות: שורשי־לפת, תרד ברוטב
קירש, אגס תפוח־אדמה מצופה באגוזים,
סלט לב־חסה באוכמניות.
מנה אחרונה: רפרפת־מנגו בגרנד
מארניה, סיפלון קפה, חטיפי-
שוקולד.

הסוכות, נפגשים יוצאי יוגוסלוויה ביער
בן־שמן. משעות הבוקר הם מתחילים
להגיע, מירושלים ומתל־אביב,
מחיפה, מקיבוצים שונים וממושבים,
פעם בשנה הם באים לראות האחד את
השני, לבדוק איך נראית ברטה אחרי
הניתוח, מה קרה לשלמה אחרי ששכל
את בנו, אם לקלריסה ולאוטו כבר יש
נכדים ואם הבת היחידה של ורה ונתן
התחתנה סוף־סוף.
כשהתחילה מסורת הפגישות השנתיות,
היו הרבה קשישים. במשך
השנים הלך מיספרם ופחת, אבל גדל
מיספרם של הצעירים — הבנים
והבנות של יוצאי יוגוסלוויה, שכבר
התערבבו עם חתנים וכלות תוצרת
הארץ.
בכל שנה מדברים קצת פחות סר-
בית וקצת יותר עברית. אבל האווירה
נשמרת.
כל אחד מביא איתו מהבית את
האוכל שבישל וקצת סליבוביץ. אחר־כך
הם עוברים בין השולחנות וטועמים
האחר אצל השני. כולם מכירים את
כולם, ונדמה שכולם גם אוהבים את
כולם.
שני רמטכ״לים. לפני מלחמת-
העולם השניה חיו ביוגוסלוויה 80 אלף
יהודים. חלקם הגדול נספה בשואה. ב־
1948 התחילו הנותרים לעלות ארצה,
עד שהתרוקנה המולדת הישנה כמעט
לגמרי.
היו אלה אנשים פשוטים, חרוצים,
המסתפקים במה שיש. פקיד גבוה מאד
בסראייבו הפך לנוטע שתילי״טבק
בהרי ירושלים, מהנדס־רכבות הפך לכרטיסו,
נשים כבודות הפכו למטפלות
ואף לעוזרות־בית, ואיש לא התלונן| .
לא התפרסמו פושעים מיוצאי יו־גוסלוויה,
אבל שני רמטכ״לים דווקא
היו להם: דויד אלעזר וחיים בר״לב; וגם
יו״ר רשות־השידור אחד, יוסף(.טומי״)
לפיד.
אקורדיונים ובלאלייקות. בשבת
האחרונה-הם נפגשו שוב ביער בך
שמן. היו חיבוקים והיו נשיקות, והיה
ריח של ציבפצייציי(קבאב) וריח של
זאכר טורטה. אורח־הכבוד הפעם היה
המאמן היוגוסלווי של נבחרת הברד

מה־ 1.11.86 עד ה־27.3.87

לאדם, ללילה,
מינימום 2אנשים
בדירה,
מינימום 7לילות

לא רק לדוגמניות ולמלפות־יופי
מיועד אולפן לאה פלטשר
בליבו של הכרך ה סו אן תל־אביב, ברחוב אבן־גבירול ,50
מצוייה פינת חמד מ טופ חת להפליא ו שקטה שבה שוכן
האולפן של גב׳ לאה פלטשר, לטיפוח החן, נימוסי ם ויחסי
אנוש, דוגמנות מקצועית ותרבות הגוף.
למרות הדימוי של בית־הספר כאילו הו א נועד רק
לדוגמניות ולמלכות יופי, הרי ש־־? 80 מתלמידותיה הן חתך
ישראלי רגיל, כמו: מורות, פקידות, נשות חברה וכל א שה
ונערה ה שואפת לשיפור עצמי מכף רגל ועד ראש. אול ם לא
די בטיפוח החן החיצוני כי על הא שה ללמוד נימוסים, גינוני
חברה ויחסי אנוש ומתוך כל אל ה הי א רוכשת ב טחון עצמי
המקנ ה לה הצלחה והערכה, בעבודה בחברה ובמשפחה.
נוסף לכך מ תקיי מי ם במסגרת האולפן שיעורי התעמלות
שמטרתם לעצב גמישות לגוף, חיזוק שרירים והרזיה
במקומות הרצויים. תרגילים אל ה מיועדים לבנות ולנשים
בכל גיל.
הגב׳ לא ה פלטשר הינה המורה ה מו ס מכ ת היחידה בארץ
ללמד א ת מקצועות טיפוח ה חן ודוגמנות מקצועית.
אין לגבי פלשטר סניפים. .

הזמנות אצל סוכני הנסיעות

8זא1£יו 81 ועם

דרכי־אדם

001171/ 11 דת 14
81.עכ/1גי 0ז ז13־1

מיפגש ביער

\^/.1ח 10 זח 1_0

חיים בר־לב
לא היה שם

16100441-723-7964
•00441-723-7077
ק\ 1<£/טס : 24141א7616

לקביעת ראיון: טלפון 267682

שתיה חריפה: יץ אדום קברנה
סובניון מובחר .1979
ולאחר הארוחה, המתינו בחוץ למלכה
שני ילדים, האחד הולנדי בלונדי,
מתיו ג׳ונסון :״בעברית קוראים לי
מתיתיהו. אני מחכה למלכה כי היא
המלכה שלי ועושה הרבה מעשים
טובים.״ השני, אמריקאני צנום, שחור־שיער,
ג׳ונתן מיזרחי. :לי אין שום
מלכה. אם אפשר היה לבקש משהו,
הייתי מעדיף מלך- ״.

כבר 15 שנה, ביום הראשון של חג

רגל שלנו, מיחיץ, שבא לראות אנשים
המדברים בשפתו.
הקשישים שוב הסבירו לדור הצעיר
איך האיש ההוא בחולצה הכחולה היה
מפקד גדול בפרטיזאנים, ואיך הגברת
השמנה ההיא ניצלה מאושוויץ. טומי
לפיד בא ולחץ ידיים לכולם. אשתו,
שולמית, לא באה, כי במיקרה היא
נמצאה בבלגרד, בירת יוגוסלוויה.
אחרי האוכל נשלפו האקורדיונים
והבלאלייקות והתחילו השירים והריקודים,
מתוצרת המולדת הישנה.
בשעה 4ארזו את המטלטלים והלכו
הביתה. היער נשאר נקי לגמרי. יוגד
סלווים לא ילכלכו יער השייך לכולם,
לא יזרקו אפילו מפית־נייר על ה־ריצפה.
ככה לא עושים.
חיים בר־לב לא הגיע. אולי בשנה
הבאה.
העולם הז ה 2564

הודעה חגיגית: נטיניתי את דעתי עד עזיטת־הבחיו־נת

סני עומד לעשות כאן דבר ששום איש
פוליטי ושום עיתונאי אינו אוהב לעשותו.

אני עומד להודיע כי שיניתי את דעתי
בעניין חשוב.
הנושא: שיטת הבחירות.

*ץ אז קום המדינה ועד היום תמכתי ללא
/#הסתייגות בשיטת־הבחירות היחסית המוחלטת.
שיטה
האומרת: אתה מצביע בעד רשימה
ארצית אחת 120 .המקומות בכנסת מתחלקים בין
הרשימות לפי היחס המדוייק(עד כמה שאפשר)
שבין הקולות.
אני מודיע בזה שחדלתי לתמוך בשיטה הזאת.

אני מעביר בזה את תמיכתי לשיטה
שתאפשר לבוחרים לבחור חלק מן הנבחרים
בדרך אישית וישירה, תוך שמירת
ההרכב היחסי של הכנסת.
שיטה כזאת קיימת בגרמניה המערבית. אני
מציע להתאים אותה למציאות ולצרכים המיוחדים
של ישראל.

^ ני מציע את השיטה הבאה:
\ 4הכנסת תוסיף לכלול 120.חברים שווי־זכויות.

וזברי־כנסת ייבחרו אישית ב־ 60 מחוזות־בחירה
60 .המנדאטים•• הנותרים יחולקו לפי
הרשימות הארציות.

הדע שו נתראה
המקומי לעניין מישני, והאיש המשלשל
את הפתק שלו לקלפי מתכוון לבחור
בראש-וראשונה את ראש-הממשלה

ומיפלגתו^ .

יש חסימה של * .5כך נולדו שם קבוצות־הטרור
מסוג באדר־מיינהוף.
הצורך לתת ביטוי לקבוצות חדשות ולרעיונות
חדשים נראה לי כבעל חשיבות כה מכרעת
במציאות של ישראל, עד כי גבר בעיניי על כל
צורך״ אחר. ישראל סובלת מהסתיידות של
העורקים המיפלגתיים. שולט בה קארטל של
עסקני־מיפלגות מיקצועיים, המנסים לחנוק כל
מחשבה חדשה וכל כוח חדש.
משום־כך התנגדתי תמיד לשיטת הבחירות
האישית — ולא חשוב אם תחולק הארץ ל־120
אזורי־בחירה, שבכל אחד מהם נבחר אדם אחד, או
ל־ 40 מחוזות־בחירה, שבכל אחד מהם נבחרים
שלושה אנשים.

ם כן, מדוע שיניתי את דעתי?
\ 1ל א שיניתי את דעתי לגבי המעלות
והמיגרעות של כל אחת משתי השיטות. שיניתי
את דעתי לגבי החשיבות היחסית של השיקולים
בעד ונגד, לאור המציאות המשתנית.
אני סבור עתה, במציאות של 1986 והלאה, כי
אחד השיקולים העיקריים צריך להיות מתן
האפשרות לשכונות ולערי־הפיתוח לבחור
בנציגים אותנטיים משלהן.

אני סבור כי השתלבותה של ״ישראל
השניה״ במערך הפוליטי של ישראל
היא מטרה לאומית ממדרגה ראשונה.

כל שיטה כזאת יוצרת למעשה
חסימה של 35,40 או 25 אחוזים.

התוצאה העיקרית שלה היא סגירת הכנסת
לפני כל כוח חדש ורעיון חדש. שהרי שום רעיון
חדש לא יוכל לקבל בראשית דרכו 251 של
הקולות בכל מקום,שהוא.
אני עצמי נבחרתי לכנסת שלוש פעמים
ברשימות שקיבלו בין \ 1ל .2*-אני מרשה

עד כה נעשה הדבר בהצלחה רבה על־ידי
הבחירה האישית של ראשי־הערים — רפורמה
שהצבעתי בעדה בשעתו בכנסת. דור חדש של
מנהיגים מקומיים אמיתיים, אנשים כמו מאיר
שיטרית, רפי סויסה, משה קצב, אלי הללי, דויד

כלומר: לא ההרכב המיפלגתי של
הכנסת ישתנה, אלא ההרכב האישי.

רבים מן החברים הנוכחיים, שזכו במקר
מותיהם רק בשל קנוניות מיפלגתיות, לא ייכנסו
לכנסת. במקומם ייכנסו חברים שנבחרו אישית
על־ידי הבוחרים במחוזות.
^ א שיניתי את דעתי בעיקבות הערכה
) חדשה של המעלות והמיגרעות של השיטות
עצמן.

אני מאמין כי השיטה היחסית היא
השיטה הדמוקרטית והצודקת, מפני שי
היא נותנת ביטוי לכל גוני הקשת הפוליטית.

לכן
התנגדתי, ואני ממשיך להתנגד, לכל
חסימה שהיא מעבר למינימום של אחוז אחד.
אני סבור כי טובת המדינה מחייבת שהכנסת
תהיה פתוחה לכל כוח חדש ולכל רעיון חריג,
שיש להם מינימום של תמיכה ציבורית.

סגירת הכנסת לפני זרמים חדשים
ובלתי־סופולאריים כאלה היא הרת־אסון
— הרת שני אסונות.
ראשית, היא מרוששת את הכנסת ומונעת
התחדשות אינטלקטואלית של המימסד הפו־ליטי.
שנית, היא דוחקת כוחות חדשים ותוססים
אל מחוץ למערכת הפוליטית הלגיטימית. כוחות
כאלה נדחקים לעמדה אנטי־מימסדית קיצונית
ו/או יורדים למחתרת, כפי שקרה בגרמניה, שבה

ראשית, אסור להניח לשוס טף
ממשלתי או פוליטי לקבוע את אזורי-
הבחירה, כי מי שתוחם את המחתות,
יכול לקבוע את התוצאות.
למשל: אפשר לשלול מן הציבור הערבי כל
ייצוג, על־ידי צירוף כל איזור ערבי לאיזור יהודי
גדול יותר. אפשר לשלול בדרך זו את הייצוג מן
הדתיים (למשל: לחלק את בני־ברק לארבעה
חלקים, ולצרף כל אחד מן הארבעה לאיזור חילוני
גדול ).אפשר לשלול חלק מן הייצוג גם מן
הציבור המיזרחי.
(שיטה זו ידועה בעולם. בארצות־הברית
קוראים לה ״ג׳רימאנדר״ ,על שמו של פוליטיקאי
בשם ג׳רי, ששירטט מחוז־בחירה בצורת סא־לאמאנדר,
כדי להבטיח ניצחון לבן־חסותו).

לכן יש למסור תפקיד זה כולו בידי
גוף המורכב משופטים בלבד, שיפעל
על פי העיקרון שיש לתת לכל מיגזר של
הציבור את מירב האפשרות לבטא את

עצמו•
נית, אני סבור — והייתי תמיד סבור
— 1שיש להפריד בין בחירת הרשות המחוקקת
ובין בחירת ראש הרשות המבצעת.

אני דוגל בבחירתו האישית של
ראש־הממשלה בבחירות כלליות וישירות,
תוך הגבלת תקופת־כהונתו לשתי
קדנציות, לכל היותר.

כל בוחר ישים בקלפי שני פתקים.
בפתק־הראשון יצביע בעד מועמד מקומי,
בפתק השני יצביע בעד רשימה ארצית.

המקומות הראשונים בכנסת ייתפסו עלי
ידי המנצחים בבחירות האזוריות. לאחר מכן
יחולקו 60 המנדאטים הנותרים כך, שבסופו של
דבר תקבל כל מיפלגה את הייצוג המגיע לה לפי
הבחירה הארצית.
למשל: נניח שלפי הבחירה הארצית מגיעים
לליכוד 35 מנדאטים. נניח ש־ז 1מאנשי הליכוד
כבר נכנסו לכנסת באמצעות הבחירה במחוזותיהם.
כדי להשלים את המיספר המגיע לליכוד,
ייכנסו 18 אנשי־ליכוד נוספים — כלומר 18 ,
המועמדים הראשונים ברשימה הארצית.
נניח שלרשימת ר״ץ מגיעים 3מנדאטים, אך
איש מחבריה לא נבחר במחוז כלשהו. יימסרו לה
שלושה מנדאטים מן המאגר הארצי.
בצורה הזאת תשקף הכנסת בסופו של דבר את
רצון הבוחרים מבחינת חלוקתה בין המיפלגות.
אך מחצית חברי־הכנסת ייצגו מחוזות מסויימים,
ויהיהו קשורים במישרין עם הבוחרים.

ני ממהר לצרף להצעתי כמה הסתייגויות
חשובות.

הדבר דרוש כדי שהבוחר לכנסת יוכל להתרכז
באמת בבחירת הכנסת, תחת לחשוב באותה עת
על בחירת הממשלה.

יתר על כן, כנסת הנבחרת בנפרד מן
הממשלה תהיה בהכרח עצמאית יותר
מאשר כנסת שכל הצבעה בה קובעת
את גורל הממשלה.

ך לישית: יש לתת לציבור השפעה גם על
מינוי המועמדים של המיפלגות הגדולות
בכל מחוז.
בבריטניה טען אחד המומחים כי תהליך
קביעת המועמדים חשוב יותר מבחירת חבר־הפרלמנט.
אם כל המועמדים גרועים, אין לבוחר
במי לבחור.

הללי, קצב, עמית ושיטרית: בבחירה אישית
מגן, אורי עמית ואלי דיין צמחו על רקע זה. זה
היה טוב למדינה וטוב לחברה הישראלית כולה.

לעצמי להאמין שפעולתי בכנסת לא הזיקה
לכנסת ולמדינה אלא להיפך. הוא הדין לגבי
נבחרי רשימת ר״ץ, למשל, שזכתה ב־* 2.4של
הקולות.

אם תונהג השיטה שהצעתי, ייכנסו
לכנסת עשרות אנשים מסוג זה —
יהודים מערביים, יהודים מיזרחיים
וערבים — וממילא תתחולל רפורמה
יסודית של המערכת כולה.

רשימות כמו ר״ץ, שינוי וגם התחיה
לא יהיו ככנסת אשר כל חבריה ייבחרו
בבחירות אישיות — כי אף לאחת מהן
אין סיכוי לזכות באחוז גדול באיזור-
בחירה כלשהו.

נדמה לי שזהו כרגע ציווי עליון. ומכאן
השינוי בעמדתי.

^ יני מאמין גם ששיטת הבחירות האישיות
תשנה באופן דרמאתי את רמתם של חברי-
הכנסת. זוהי אשליה המקובלת על אנשי־התי-
אוריה. בפרקטיקה אין לכך תימוכין.

הפרלמנט הבריטי נבחר כולו בבחירות
אישיות — איש־איש במחוז־הבחירה
שלו. אולם הוא כיום — לכל
הדיעות — פרלמנט גרוע מאוד, ורמת
חבריו ירודה ביותר.
גם בשיטה זו נבחרים עסקני־מיפלגות אפורים,
על פי שיטה של קנוניות מיפלגתיות, אלא
שאתר־הקנוניות עובר למחוזות, ושם מתנהלות
האינטריגות. ציבור״הבוחרים במחוז נקרא לבחור
לא־פעם בין כמה מועמדים שהם עסקני־מיפלגות
עלובים, ואין לציבור כל שליטה על מינוי המועמדים
עצמם על־ידי מיפלגותיהם.
יתר על כן, הטלוויזיה הפכה את הארץ כולה
למחוז־בחירה אחד. תושב העיר בירמינגהאם ניזון
מאותן החדשות כמו תושב כפר בקורנוול.
התודעה הפוליטית של תושב־שדרות אינה שונה
מזו של תושב־שלומי.

כאשר ראש־הממשלה נבחר על-ידי
הפרלמנט, הופכת אישיותו של הח״כ

^ בול מישהו לטעון כי הדבר יכול להתבצע
גם בדרך אחרת, מבלי לשנות את שיטת־הב־חירות.
למשל: על־ידי הרכבת רשימת־המועמדים
של כל מיפלגה בבחירות ישירות וחשאיות
במרכזי־המיפלגות.
זוהי אשליה גמורה.
העברת התפקיד מוועדת־המינויים למרכזי־המיפלגות
אינה רפורמה אמיתית. ייתכן שזהו
שינוי לרעה.

המשמעות היחידה של שינוי זה היא
שוועדת־מינויים של תריסר חברים,
הכפופה לקומץ השולט במיפלגה, מתחלפת
בוועדת־מינויים של אלף עסקני־מיפלגות,
הכפופים לקומץ השולט
במיפלגה.
הנסיון בחרות ובמפד׳׳ל כבר הוכיחו כי שיטה
זו אינה מולידה סוסים, אלא גמלים. העסקנים
מתפלגים ל״מחנות״ — שכל אחד מהם אינו אלא
הפמליה האישית של מנהיג אחד. הקנוניות
חוגגות מאחורי־הקלעים.

כתוצאה מכד לא עלתה רמת הנבחרים,
אלא להיפד. היא ירדה עוד יותר.

מ אי *

דרוש הליך דמוקרטי כלשהו — אם
בדרך של בחירות מוקדמות, כמו ברוב
מדינות ארצות-הברית, אם בהליך דמוקרטי
אחר הכפוף לפיקוח.

ף לבסוף: הסתייגות כללית.
1איני מאמין כי לשיטת״בחירות — כל שיטת•
בחירות — יש השפעה מכרעת על החיים המ,
דיניים.

שסבור כי שיטת-בחירות כלשהי
היא תרופת־הפלא לכל חוליי המדינה או
המערכת הפוליטית, חי בעולם אחר.
זוהי אמונה נאיבית, האופיינית לסוג מסויים
של אנשי־תיאוריה במיגדלי־השן.
בכל מדינה יש מוקדי־עוצמה פוליטיים. כדי
לשנות אותם, דרושה מהפכה. בהעדר מהפכה,
יתאימו מוקדים אלה את עצמם לכל שיטת
הבחירות. גם הליכוד והמערך יתאימו את עצמם
כמות שהם לכל שיטה, כל עוד לא יחול שינוי
מהותי בתוכם עצמם.
אולם גם אם זה כך, יש לשיטת־הבחירות
השפעה חיובית או שלילית מסויימת על המערכת
כולה.

נדמה לי שהרפורמה שאני מציע
תשפיע לטובה.

אני מפרסם דברים אלה מפני ששמעתי כי
באוניברסיטת תל־אביב שוקדת ועדת־מיש־פטנים
על חיבור חוקה למדינה, כתרגיל
חינוכי.
אני מחשיב עבודה זו מאוד. היעדר חוקה הוא
שערוריה לאומית מתמשכת, אולי הגדולה בשערוריות
במדינה עתירת־שערוריות זו.

זוהי תרומתי האישית הצנועה לעבודתה
של ועדת־המישפטנים.

יי ב גי ־יי

בזונו?ד 1ג
צריך לפקוח עין. ניסו להכניס כל מיני
סעיפים ילדותיים לתקנון.
אני לא רוצה לפרט שמות. אני
היחידי שקמתי נגדם.
אני רוצה להדגיש שהצהרתי
מההתחלה שאיני רוצה מקום בכנסת
הבאה. לא בשביל זה הקמתי מיפלגה.
לא בשביל זה עזבתי את הליכוד.
מה היה לי רע בליבות ישבתי
בכנסת שבע שנים, והציעו לי מכל
טוב: תפקידים כמו יושב־ראש הכנסת
— כיהנתי בתפקיד זה שנה וחצי —

טנ ם

יצחק

בו־ בו ץ

מסוגלות למכור אף חברה ממשלתית
אחת!״
לא התכוונתי להקים רשימה
לכנסת. לא זאת היתה מטרה. לא שאני
לא רוצה זאת בשום פנים ואופן, אלא
שהמטרה היתה להקים גוף שלישי,
שלא יהיו בו אותם הדברים החולניים
הקיימים בשני הגופים.
רשמתי את הגוף החדש ב־.1983
אין מקימים מיפלגה? כבר לפני שיצאתי
מהממשלה, דיברתי עם אנשים
— פוליטיקאים, עיתונאים, סתם אני

שערן־ מי נזו!

ך א חשבתי שהעניינים במיפלגה
) שהקמתי יתנהלו כמו באגדת־ילדים,
אבל גם לא חשבתי — אני חייב
להודות — שהם יידרדרו כל־כן־ מהר.
קשה לי לחשוב על טעות גדולה
שעשיתי, ושאולי לא הייתי חוזר עליה,
אני לא רואה שיכולתי להימנע ממשהו.
לא רואה שאפשר היה אחרת.
אולי צירפתי מישהו לא־מתאים
למיפלגה? נו, לא היתה ברירה!
בהתחלה לא היו לי אנשים!
לא היה לי שום חלום שבמרכז
הליברלי יהיו אנשים טובים יותר
מהאנשים הנמצאים במיפלגות אחרות.

אני גם לא חושב שבמערך ובליכוד
יושבים אנשים כל־כך שליליים.
מה שקרה למיפלגה שהקמתי,
בניתוח לאחור, הוא שבניגוד לציפיות,
הצטרפו ממש מעט אנשים מהמיפלגה
הליברלית, ואילו רוב המצטרפים באו
ממיפלגות אחרות, או שהיו בלתי־מיפלגתיים.

המייסדים חששו שיקחו מהם את
השליטה במיפלגה החדשה. הם המציאו
לשם כך טיעונים שונים. למשל: שהם
לא יודעים את זהותם הפוליטית של
המצטרפים החדשים למיפלגה ולכן

חחה ה מיפלג ה
פיתאום קם אדם בבוקר ומחליש שהוא מיפלגה.
תחילה מגייסים אנשים, מארגנים פירשומים בעיתונות, מצרפים
״שמות״ שיקנו מישנה״תוקף למיפלגה ולפתע-פיתאום, מבלי
להבין כיצד, מתרחק והולך החלום.
כך קרה לשר־לשעבר יצחק ברמן, שפרש מהממשלה אחרי שנה
וחצי בלבד של כהונה בה, וניסה להגשים חלום.
כבר היו שחלמו על גוש פוליטי, או מיפלגה קצת אחרת. כבר היו
דברים מעולם. ברמן גייס לעזרתו עסקנים פוליטיים מובהקים,
כגון יחזקאל פלומין, יחזקאל הרמלך, אריה דולצין, שלמה להט
ואחרים.
כאן -הוא אומר כיום, במבט לאחור -החל שורש הבעיה.
ברמן, גבר שמור־היטב לגילו המתקדם, לבוש בקפידה, אינו
נראה נרגש ממה שקרה. אין הוא מתחרט או מקונן על מר גורלה
של מיפלגתו. הוא מנתח בחומרה את אשר קרה, אבל בטון
מונוטוני. לדעתו עוד לא אבד הכלח על החלום שלו. עתידה של
מיפלגתו אינו מאחוריה.
גם על־כך שנטש תפקידים יוקרתיים, כגון יושב־ראש הכנסת
או שר בממשלה, אין הוא מצר. .כנראה שאני בן־אדם לא רגשני,״
הוא מעיר. ,לפחות בשטח הזה. בזמן שאני עוסק בתפקיד כלשהו
לא קיים שום דבר אחר לגבייי. אבל ברגע שגמרתי את התפקיד אני מתנתק ממנו כליל 24 .שעות אחר־כך אני בקושי זוכרשהייתי שם׳...
ברמן ממהר להבהיר, למראה הבעת אי״האמון שעל פניי, כי הוא
נהנה גם נהנה מהיוקרה והפירסום שהיו כרוכים בתפקידיו אלה,
ועד כמה זה מחמיא לו כשמכוונים מצלמות לעברו וצלמים
נשכבים בפוזות בלתי״נוחות, רק כדי להנציחו.
אפילו את ריגעי־הזוהר האלה. חי׳ ברמן מחדש בהבעה ובטון
די מונוטוניים. אין הוא מצליח לשכנע שהתככים הרבים שהוא
מפרט לציטוט, והתככים הרבים עוד יותר שהוא מספר. שלא
לציטוט!׳ עברו.לידו׳ ,גם אם קילקלו לו חלום, פרי־מאמצים רבים.
הוא מצליח להעביר, לעומת זאת, את ההרגשה שהוא חצי־בפנים*
חצי-בחוץ במישחק הזה, ולכן הוא משקיף ברגיעה על הנעשה,
מנתח, בודק, צופה, לא מתרגש, לא לוקח ללב.
הוא איש חזק, כך התרשמתי. קשה לשבור אותו. על כל פגים,
לא ישבור אותו הנעשה במרכז הליברלי, שאותו הגה ושעליו עמל.

מקום בממשלה — כיהנתי כשר כשנה
וחצי. יש לי רקורד טוב אצל שתחרות,
למרות העובדה שהייתי ליברלי.
הייתי באצ״ל, הצלחתי שלא להסתכסך
עם אף אחד. אפילו מנחם בגין אמר
עליי. :משלנו הוא!״
היתה למייסדים של המרכז הליברלי
מין נאיביות כזאת. אני לא מבין,
הם באמת חשבו שאפשר להעביד
אנשים בסניפים ימים ולילות, שעות
על גבי שעות, ואחר־כך לא לתת להם
שום ייצוגי ממש כך! הם ניסו לקבוע
שכל הזכויות יוגדרו בתקנון רק עלי
ת 15 העליונים — הם עצמם.
נוח היה מאוד לטעון שאנשי יצחק
יצחקי התפרעו, כי רבים מהם — לא
נעים להציג את זה כך — יוצאי עדות־המזרח.
נכון שמדובר כבר בדור שיצא
מהשכונות והתפתח, אבל היה כאן
תרגיל מבריק מצידם של המייסדים.
אין לשכוח שהימים של הוועידה
שלנו היו הימים שאחרי ועידת־חרות,
תחת רישומו הכבד של גסטון מלכה.
התפרעויות, עדות־מיזרח — זה נשמע
טוב, בפרט על הרקע הזה. ואכן, כך זה
הוצג בחלק מהמאמרים בעיתונות:
התפרעויות בוועידת המרכז הליברלי י
בעידן גסטון מלכה מחרות.
הגולם קם על יוצרו? אבל הוא לא
קם עליי! הרי מדובר במיעוט קטן! אני
יודע. אני הרי נפגש עם אנשים, מבקר
בסניפים. הרוב במיפלגה — כן, זאת
מיפלגה לכל דבר! אני לא רואה במה
שקרה סוף־פסוק! כמה חברים יש
במיפלגת שינוי? הרוב אינו מסכים
לגישה הנאיבית של כמה מהמייסדים.
אני לא מתרגש. נראה שאני בכלל לא
אדם רגשני.
אני צופה עוד הרבה משברים
למיפלגה. זו מיפלגה צעירה, בתחילת
דרכה, שלא יכולה להציע עדיין כל
מיני כיבודים ותפקידים. אני יודע
׳שרבים מהמצטרפים הצעירים לפוליטיקה
מעוניינים בכיבודים האלה. לאלה
אני אומר :״סבלנות, חכו ארבע-
חמש שנים, כרגע אין לנו מה להציע
לכם.״

במיפלגות שמסביבי והבנתי שצריך
לקום גוף חדש. שתי המיפלגות
הגדולות עלו מזמן על מסלול דומה.
הנה, לא מכבר ישב הממונה על החברות
הממשלתיות, זאב רפואה, ודיבר
על מכירת כמה מהחברות הממשלתיות.
ישב שם גם יעקב גדיש, מי
שהיה ממונה על התקציבים במישרד־האוצר,
ופרץ בצחוק גדול. במצב הקיים,
הסביר. ,של מינויים מיפלגתיים
וכיבודים, שתי המיפלגות הגדולות לא

שים. לא רבים קפצו על הרעיון, אני
חייב להודות. פניתי בעיקר אל אנשי
הליברלים, ואל אנשים המזוהים עם
המרכז. הליברלים לא התלהבו. אין לי
מושג אם רוחה של ד״ש נשפה בעורפי.
אני גם לא יודע בדיוק מה זה, אם כי
נכון שלמושג הזה יש אסוסיאציות
מאוד־מאוד מסויימות.
רק בשלב הרבה יותר מאוחר הצטרפו
אליי שלמה (צ׳יץ׳) להט ואריה
דולצין. יחזקאל הרמלך המפורסם

כרמן עם משה שרת ()1951
פעם למעלה, פעם למטה

א סו סי א ציו ת
8ס ח 6ח
ך א רציתי להקים מיפלגה חדשה,
/אלא הבנתי שחייבת לקום אחת
כזאת, שיש צורך במיפלגה החרשה.
זה היה אחרי שפרשתי מהממשלה,
בעיקבות אירועי צברה ושאתילא.
זה היה העיתוי, אבל לא פרשתי רק
בגלל זה, אלא גם מפני שלא הייתי
מרוצה מהמצב הכלכלי, למשל.
לא רציתי לעשות רעש. העדפתי
לצאת מהמישחק. אין לי עניין להיות
במישחק הזה. לא היה לי שווה. כשר,
גם לא הייתי שלם עם עצמי וגם
סבלתי מהפסדים כספיים, כי הייתי
מנוע מלהמשיך ולפתח את מישרד־עורכי־הדין
שלי.
אז החלטתי שטעמתי וניסיתי איך
זה להיות שר. הספיק לי. הבטתי

ברמן עם פת ושריר ()1975
״מה היה לי רע בליכוד!״

תמרורים
גיצול השואה
והפרס הגדול

המייסדים: פלומין, הרמלד, צ׳יץ׳ ,לסיד, דולצ׳ץ, ברמן
בכלל התנגד לרעיון.
רק משהתברר עתיד האיחוד עם
חרות, הוא הצטרף. לא בהתלהבות
יתירה. אני יודע שהוא מצטייר אחרת
,בציבור.
בעצם, המרכז הליברלי שרשמתי ב;
1983 הוא התשתית של המיפלגה. רק
ב־ 1986 הצטרפו האחרים.
מתי הרגשתי שהדברים מידרדרים,
נשמטים משליטתי? בוועידה זאת
היתה כבר תחושה חריפה, שהדברים
מידרדרים לכיוון הלא־נכון. לא נכנסתי
לפאניקה. כזה אני. מצד שני גם
לא נכנסתי לפאניקה לפני הוועידה,
כשכמה מהמייסדים — אני לא מוכן
לנקוב בשמות — חששו שאיש לא
יגיע לוועידה. אני הראיתי להם בקור-
רוח רשימות מדוייקות של האנשים
שיגיעו, והם לא האמינו. ממש היו
בהיסטריה.
אחר־כך הסתבר שכמעט דייקתי.
כשאנשים צבאו על דלתות הבימה,
נכנסו כמה מהמייסדים לאופוריה. אני
שמרתי כל הזמן על שלווה. כזה אני.
נוצרה מתיחות ביני לבינם, שאר
1המייסך ים׳ .הוויכוח היה על כך שהם

רצו לשלוט לחלוטין בכל, ואילו אני
טענתי שזה מגוחך. אם רוצים לקבוע
מניות־יסוד, צריך לקבוע אותן לפני
שיוצאים לבורסה, ולא אחרי זה.
לא התכוונתי ליצור מיפלגה של
בורים. לא ניתן היה לרמות את הקהל.
המתיחות היתה סמויה. היא פרצה
אחרי הוועידה, כשהם ראו שאני תומך
בחברים החדשים.
היו גם חילופי־דברים קשים, בטח.
היו עם יחזקאל פלומין, יחזקאל
הרמלך. צ׳יץ׳ אפילו הזמין אותי לביתו
והציע לי לקחת את השם — כי אני
שרשמתי את המפלגה — ולבנות לי
מיפלגה פרטית. אז התערב אריה
דולצין וניסה לעשות שלום־בית.
בסופו של דבר הגדילו את הנהלת

שירת הברבור
המיפלגה מגוף המונה 27 חברים בלבד
— לגוף המונה 33 חברים. זה היה כל
העניין: לתת קצת ייצוג לאנשים
החדשים. הם לא דרשו אפילו ייצוג
הולם, רק מינימום. אחרת היה נוצר
מצב, שמי שבאו מהמיפלגה הליברלית
— זורם בעורקיהם דם כחול, ואילו
האחרים — חוטבי־עצים ושואבי־מים.

ח ת־ מו ח
חו שו ת
ך* פעילות במיפלגה המשיכה
1 1להתנהל. טומי לפיד המזכ״ל —
אני המלצתי עליו לתפקיד, וגם כאן
היה סיפור שאיני מוכן לפרטו. הם
חששו ממנו, ניסו לעשות כל מיני
תרגילים — והוא איש יעיל. הוא עבד
קשה, ביקר בסניפים. היתה הצטרפות
סבירה למיפלגה.
ברור שההתפרעות בוועידה פגעה
— קשות אפילו — בתיקוות. אבל
התחלנו להתאושש.
לא התכוונתי להקים גוף חד־פעמי,
שאליו ינהרו המונים, אלא גוף

שההצטרפות אליו תהיה איטית, אבל
בטוחה. ואז הודיע פיתאום צ׳יץ׳ שהוא
פורש מתפקידו כיושב־ראש ההנהלה.
כלל וכלל לא הופתעתי. אני הרי
מכיר אותו. הוא ניגש לעניין המיפלגה
כאילו זה היה פרוייקט־איילון: צריך
לגמור עד תאריך זה וזה שני קילר
מטרים, ועד תאריך זה וזה — עוד שני
קילומטרים. אם לא עומדים בדיוק
בלוח־הזמנים שלו — אז הוא מתאכזב.
יש לו ציפיות עצומות מכל פרוייקט.
לדעתי, בכלל אנו לא זקוקים
ליושב־ראש־ההנהלה, כשיש מזכ״ל.
לשם מה זקוקים לשתי הפונקציות?
אני לא רוצה להעיד על תיפקוח
* מימין: חסיה מילוא,

של צ׳יץ׳ ,אבל הוא בעצמו הסביר את
פרישתו בכך שהוא לא תיפקד.
כשיושב־ראש־ההנהלה של מיפלגה
מודיע ברעש גתל ״אני מתפטר!״ זה
מתפרש בציבור ככישלון וסוף־הדרך
של מיפלגה.
אני לא ממהר להסיק מסקנות. ביש
שרשמתי את הרשימה. אמרתי שאיני
חושב שיש מקום לרשימה נוספת
לכנסת. יש מקום לגוף שלנו פלוס
ל״ע, שינוי ואולי גופים נוספים. אני
בהחלט חושב שאם הבחירות לא
תוקדמנה, טומי עשוי להגיע לכנסת.
אגב, לפני שהצטרפו אליי כל האנשים
האלה, ב־ ,1984 ערכה מינה צמח
סקר, שהראה שרובינשטיין ואני
יכולים להביא ביחד שישה אנשים
לכנסת!
קילקלו לי? לאו דווקא לי. אני
בכלל לא רוצה להגיע לשם. אני גם לא
מתרגש. בפוליטיקה, כמו בעסקים —
פעם למעלה, פעם למטה.
הפירסומים לא משפיעים עליי עד
כדי כך. זה לא שאני מנותק.
כשאני מנסה לגייס בימים אלה
אנשים, יש מי שמרימים גבה. אבל
עובדה: אני יכול להראות, מהימים
האחרונים 50 ,חתימות חדשות!
נכון, לא באים המונים, אבל גם לא
חשבתי שיבואו. אני משער שחלק
מאלה שבאו מהמיפלגה הליברלית —
יחזרו לשם בקרוב, כי הם הגיעו אלינו
במיקרה. האם אצטער על כך? זה לא
תלוי בצער שלי.
המתיחות בינינו? ודאי שנשארה. אז
מה יש? איפה אין מתיחות? מה פיתאום
שזה ישפיע עליי? אחרי הודעתו
הדרמתית של צ׳יץ׳ ,אותם האנשים
שהיו בהיסטריה לפני הוועידה ובאו־פוריה
בתחילתה — נעשו עצובים. אני
תמיד רגוע.
בינתיים האטתי את קצב־החיים
שלי. צימצמתי את עבודתי כעורך־דיו,
אני יותר נינוח. יש לי זמן לקרוא —
החל בסיפרות היסטורית, סיפרות יפה_ ,
ועד לסיפרות בלשית.
אני רואה גם הצגות, בעיקר כשאני
בלונדון.
קולנוע? פחות. תחביבים? הפוליטיקה
היא התחביב שלי.
אילו היו לי תחביבים אחרים, אולי
לא הייתי עוסק בפוליטיקה.
ככה אני מעביר את זמני הפנוי.
אני רווק. עמדתי להתחתן כמה
פעמים, ולא יצא. אחר־כך, בגיל
ארבעים־חמישים, החלטתי שזה לא
מתאים לי, אני אינדיווידואליסט.
איני מתחרט ^ ל כך. לא! ילדים?
אולי רק על זה. גם כן, לא אוכל לומר
שזה עד כדי חרטה. אני גם מנחם את
עצמי שיש כל־כך הרבה סיכונים
בגידול ילדים, כמו סמים. אולי רק
הרווחתי.
המשכיות? איני מאותם הסבורים
שהמין האנושי כל־כך מעולה עד
שצריך...
ובאשר לי — אינני מתכוון לחיותי
אחרי שאמות, כך שאין לי צורך לדאו;
לשמי אחרי מותי. אני לבד ומרגיש את
עצמי לגמרי לא רע.

הוענק 4באוסלו, בירת נורווגיה,
פרס נובל לשלום ( 270 אלף
דולר) לאלי ויזל ,58 ,ניצול שואה
ושואן, על ״התנגדותו לדיכוי אנוש״,
כפי שהיא מתבטאת בכתביו ובהו־פעותיו.
ויזל, יליד טרנסילבניה(איזור
הספר בין צפון־מערב רומניה לדרום־
מיזרח הונגריה) ,שולח, על־ידי הנאצים,
עם כל מישפחתו לאושוויץ(שבה
נספו אמו ואחותו) ומשם לבוכנוולד
(שבה נספה אביו וממנה שוחרר, על־ידי
האמריקאים, בגיל .)17 אחרי שנים
אחדות בפאריס, שבה החל את עבודתו
העיתונאית ככתב ידיעות אחרונות,
עבר ויזל, שחיבר בינתיים גם ספרים
אחדים על השואה ועל יהודי מיזרח־אירופה,
לארצות־הברית, בה נטש את
העיתונות לטובת האקדמיה (פרופסור
לסיפרות בניו־יורק, ולפילוסופיה בבוסטון)
ולטובת קריירה של דובר
ניצולי מחנות־המוות.

המחזאי שהתפרץ
לתחנת־השידור
הוענק 4בשטוקהולם, בירת
שוודיה, פרס נובל לסיפרות לאלוי־נוונדה
אולובולדו.סויינקה,52 ,
מחזאי ניגרי (מטורפים ומומחים,
ריקוד היערות) ,שהוא האפריקאי
הראשון שזכה אי־פעם בפרס. סויינקה,
מחברם של 20 מחזות ומי שהיה משך
שנים רבות פרופסור לסיפרות באוניברסיטה
ניגרית, התפרסם בשנת .1968
עת התפרץ לתחנת־השידור, נטל קלטת
מוכנה לשידור, שהכילה נאום של
ראש־הממשלה, והחליפה בקלטת אחרת,
בה דרש מראש־הממשלה להתפטר.
היה זה מעשה שעלה לסויינקה
בחודשיים מאסר.

השניה של פיקאסו, שנפטר בגיל 92
והשאיר לה, כירושה, רבע מרכוש
המיליונים שלו, בו זכתה רק אחר מאבק
מישפטי ממושך עם חמשת היורשים
האחרים.

מותו של חבר
הפרלמנט הסורי
נפטר 4במג׳דל שמס, בגיל ,67
השייח׳ סוליימאן קאנג׳ אבו־סאלח,
נכבד מנהיגי הדרוזים ברמת״
הגולן. קאנג׳ ,שהיה עד 1967 חבר
הפרלמנט הסורי, קרא, בראשית הכיבוש,
לסיפוח הרמה לישראל, אך היה,
עם החלת החוק הישראלי על רמת־הגולן,
לראש המתנגדים לסיפוח וגם
עמד בראש השביתה הכללית לפני
שנתיים.

הכתב שעלה
מחוף־הים
נפטר 4בקיבוץ חצור,־ בגיל ,71
יעקב(״ז׳קו״) פרחי, מראשוני כתבי-
הספורט בארץ. פרחי, שערך את מדור
הספורט הראשון ביומון מישמר(היום:
על המישמר) לפני 43 שנים, היה

הקונסול הכותב
סיפרי־מתח
נחוג 4יום־הולדתו וד 55 של
דויד קונוול, הידוע יותר בשם־העט
שלו, ג׳ון לה־קארה, מחברם של 11
סיפרי־מתח שגיבוריהם, בררו כלל,
מרגלים־עריקים או מרגלים־סוכנים־
כפולים. קונוול־לורקארה היה, לפני
הצלחתו כסופר (מהמרגל ששב מן
הכפור עד המתופפת הקטנה, שגיבורי
עלילתה הם ישראלים ופלסטינים)
איש מודיעין בריטי, מורה ואיש
שרות־החוץ (קונסול בריטניה בהאנד
בורג הגרמנית).

מותה של מלכת
הבד הציבעוני ו הי ר
נפטרה 4מסרטן־הריאות, בגיל

,36 ציפי חן, מעצבת־אופנה שנודעה
בסיגנונה הספורטיבי־הזרוק ובבדיה
הציבעוניים, הרכים והזוהרים, שמשכו
אליה לקוחות מעולם המישחק והזמר
(שימי תבורי, אילנה אביטל) .מחלתה
של חן, ילידת חיפה, שהחלה את דרכה
כמורה, התגלתה בחורף האחרון, עת
החלה סובלת מהתקררויות תכופות
ומשיעולים אין־קץ, וגם הוצאת ריאה
אחת לא הצליחה לעצור את המחלה.

הדוגמנית שירשה
את המיליונים
התאבדה 4במוז׳ן, שעל חוף
הריוויירה הצרפתית, בביתה הכפרי בן
35 החדרים, ביריית־אקדח בראשה,
בגיל ,60ז׳קלין פיקאסו, אלמנתו זה
13 שנים של גדול ציירי המאה, הספרדי
פאבלו (גוארניקה) פיקאסו,
שנשא אותה לאשה כשהוא היה בן 79
והיא בת .35ז׳קלין רוק היתה מורה
לריקוד ודוגמנית לפני שהיתה לאשתו

מעצבת־אופנה חן
מחלה בחורף
ספורטאי בזכות עצמו(כדורעפן) ,שהתגאה
במיוחד בדרך שבה עלה ארצה
ממולדתו, בולגריה: ערב מילחמת־העולם
השנייה, בספינת המעפילים
טייגר היל, שנתקעה בחוף ימה של
תל־אביב (וקישטה אותה במשך שנים
רבות עד שגרוטאותיה סולקו מן
המקום) ,ממנה ירדו העולים הישר
לרחובות תל־אביב הקטנה.

האדריכל של
בית־המיקדש
נפטר 4בירושלים, בגיל ,85
יעקב יהודה, מי שהיה במשך שנים
מהנדס עיריית צפת, אך נודע יותר
בתחביבו: בניית דגמים של בית־המיקדש
ותיאורו, לו הקדיש ספר
שאותו סיים ערב מותו. יהודה, אדריכל
בהשכלתו, הציג את הדגם הראשון
ביריד המזרח (תל־אביב )1933 ,ואת
הדגם השני בתערוכה הבינלאומית
(נידיורק.)1939 ,
* קיבו ץ השומר ה צ עי ר, ד רו מי ת
לגדרה, ה מכונה, לעי תי ם, הצור-
אשדוד, בדי להב דיל בינו לעיירת-
הפי תו ח ה צו ר( הגלילי ת) שבצפון.

קשה, קשה היה למצוא
יום לכינוסה החגיגי של מליאת־הכנסת,
לשם הבעת אמון בממשלה
החדשה. חבר־הכנסת לשעבר
יוסף רום(ליכוד) ,למשל,
.שלח מיכתב ליצחק שמיר,
שבו מחה על הכוונה לכנס את
הכנסת ביום השלישי שעבר, יום
שבו נערכו אזכרות לחללי
מילחמת יום־הכיפורים. בסופו
של דבר, בגלל ״משבר אמצע
הדוד״ ,ממילא לא כונסה
הכנסת. חבר־הכנסת הערבי עבד
אל־והאב דראושה, לעומת זאת,
כעס על האפשרות שהכנסת
תכונס ביום הראשון, שהוא אחד
משלושת הימים הקדושים לשלוש
הדתות המרכזיות. בסופם
של משברים כונסה הכנסת,
כידוע, ביום השני.
חה״כ פינחס גולדשטיין
חזר לא מכבר מ־ארצות״הברית,
כשפיו שיר־הלל
לשגריר ישראל בארם, בנימין
(״ביבי״) נתניהו. גולדשטיין
סיפר, לכל מי שאהב לשמוע, כי
נתקל באחת ממסיבות־הקוק־טייל,
שאותן פקד, באמריקאי
מכובד ונודע שאמר לוד ״רגע,
אבל אינכם יכולים להחזיר את
ביבי לישראל. מה כל הדיבורים
האלה? הרי הוא שגרירנו באו״ם!״

ובאשר ליוסי ביילץ,
המועמד למישרת שגריר באר־צות־הברית
— או, יותר נכון,
שמועמדותו נפסלה על־ידי הליכוד
— כבר פורסם כי שר־הבי־טחון
יצחק רבין טען, שלתפקיד
המסויים הזה יש מועמדים לא

הפרקליט משיקאגו פגש את המיפלצת מדשר ברחוב
תל־אביבי והכפיל של טרחלטה כממלא־מקוס גיק דמון

11ץ ך 1קחרט רבה של עיר ואם בישראל (רעננה) וכיום שר״הפנים, נתפש בעדשתו של צלם־
^ | 1_1 1 1עיתונות חיפאי נדהם כשהוא מסב (משמאל) בשימריה מישפחתית, כשעל השולחן
ניצב בקבוק ויסקי גייי־אנד־בי מוכן ללגימה. לתדהמתו של הצלם לא היה יסוד. לפי ההלכה היהודית,
הוויסקי איננו נחשב יין״נסך(יין שנגעה בו ידו של לא-יהודי, ועל כן הוא אסור על יהודים שומרי״מיצוות).

כיצד נודע לישראל
(״רוליק״) פלג, מנהל לישכת
העיתונות הממשלתית, כי הוא
נשאר בינתיים בתפקידו? לפלג
נודע הדבר מייד אחרי ראש־השנה,
אחרי פגישה בארבע-
עיניים בין שימעון פרס

אריה דולצ׳ין, מהמרכז
הליברלי החדש, נראה השבוע רגוע
למדי בנוגע למתרחש לאחרונה
!מיפלגתו. דולצין סיפר
בנינוחות, במסבית״קוקטייל, כי
33 חברי המועצה של המיפלגה
יתכנסו השבוע ,״ואז נראה —״
מידע יותר מדוייק הוא לא ידע
לספק.
לעומת זאת, ידע דולצין
לספר כי רעייתו התוססת אנט,
ששמחה על כך שעזב את הליכוד,
אינה מאושרת ממה שקרה
לאחרונה במיפלגתו החדשה.
יהיה אשר יהיה גורלו של
המרכז הליברלי החדש, ברור
לכולם כי דולצין לא יעמוד
בראש הרשימה בבחירות הבאות
לכנסת, בעוד שנתיים .״זאת
תהיה בדיחה,״ אמר אחד מחבריו,
״אם החידוש שאנחנו נציע
לקהל הבוחרים יהיה מנהיג בן

חבר־הכנסת בני שליטא
טרוד בימים אלה באירגון

חגיגות ה־ 85 של מנחמיה,
המושבה הגלילית שהוא עומד
בראש המועצה שלה. אורודהנד
בור בחגיגה יהיה שר־המישפ־טים־והתיירות
אברהם שריר.
מרק אוקונור, פרקליטו
של ג׳ון דמיאניוק, החשוד
בפישעי־מילחמה במחנות־המ־וות
הנאציים, אומנם נבהל מהאיומים
שקיבלה מישפחתו כ־ארצות־הברית,
אך הוא לא עזב
את הארץ לפני שבוע, כפי
שפורסם בעיתונות. אוקונור עזב
את הארץ רק בערב חג־הסוכות
ורק לכמה ימים, מאחר שהחליט
שממילא לא תהייה פעילות
בעניינו בימי החג.
בעת שהותו האחרונה
בארץ עבר אוקונור חוויה בלתי
נעימה .״חוויה שאני לא רוצה
אפילו להיזכר בה,״ כפי שהעיד.
כשהתקרב למכוניתו סמוך לשעת
חצות בתל־אביב, מצא על
אחד מגלגליה קישוט צהוב מוזר.
לא שזה הפריע לו להיכנס
למכונית ולנסות להתניעה, ורק
אז תפס כי אין הוא יכול להזיזה
ממקומה. היתה זו פגישתו הראשונה
עם סנדל־הדנוור. עברו
כמה שעות מתישות עד שאו־קונור
הצליח לשחרר את מכוניתו.

אבי
קוון

הידוע בחיבתו לנוסטלגיה, אינו מסתיר את פניו
מעין־המצלמה, אלא נתפס כשהוא מוחה זיעה
ממצחו. קורן, שבין עיסוקיו ניתן למנות כתיבת פיזמונים, תרגום
מחזות וניהול חנות בקניון, בילה בחברת אשתו, הזמרת שולה חן,
במסיבה לכבוד בכורה של אחת מידידותיו. שולה, הזוכה
למחמאות על הופעותיה בתוכנית הטלוויזיה חפש תיפיפס, שוקדת
כעת על תוכנית משותפת לה ולבעלה, שתועלה בעתיד הקרוב.

1 11*1111ך ך 1עורד״דין במיקצועו, רגיל להפתיע אנשים
\ | 1 1 | 1 / 1במסיבות. כשהוא ניגש לאנשים שאינם
מכירים אותו, הם משוכנעים שהוא אנאסולי שצ׳רנסקי, בגלל
הדמיון החיצוני המדהים בין השניים. ירדן, שגם הוא אינו גבה־קומה,
כבר התרגל להתרגשותם של האנשים שהוא פונה אליהם.
פחות מתאימים מביילין. מה
שלא פורסם הוא, שלפני שרבין
אמר את דברו פומבית, הוא
הבהיר לביילין אישית עד כמה
הוא מעריך את כישוריו, ורק
הביע ספק אם אלה מכשירים
אותו דווקא לתפקיד שגריר
ישראל בארצות־הברית.

ליצחק שמיר. נאמר לו אז, כי
עניינו מסודר ,״לפי שעה!״ פלג,
חשוב לציין, פיזר כבר לפני
חודשים רמזים כי בכוונתו
״להתבצר״ בתפקידו — כלומר:
אין הוא מתכוון להתפטר, ואם
ראש־הממשלה ירצה להחליפו,
יהיה עליו לפטרו.

| 1 1 1 ¥ה 1ך ך 17111ד ה היא עולה מברית־המועצות, שישבה ביום השישי האחרון בחוג
1 1 1 1 1חבריה בקפה כסית התל־אביבי. המסובים שתו בירה -וכעבור 1 שעתיים עמדו על השולחן כחמישים בקבוקים ריקים. השולחן עמוס־הבקבוקים משך את תשומת־ליבם
של העוברים והשבים. לבסון׳ ניגשו שני תל־אביבים קשישים ושאלו בתמיהה :״אתם יהודיסד
העולם הז ה 2564

ל ג 1פ 1ש ל
בן־גו רי ח
• המריבה שפרצה בין
בני״מישפחתו של דויד ב ך
גוריון המנוח לבין שר*
המישפטים לשעבר חיי ם
צ דו ק בבר ידועה: צדוק
תוזמן להרצות ביום הראשוו
בבית בך גוריוו בתל״אביב,
שד־לשעבר צדוק
ונאלץ לבטל את השתתפותו
כעס מישפחתי
בגלל התנגדותם החריפה של
בני-המישפחה. צדוק, שלא ויתר עד הסוף, והתכוון לשלוח
מינתב לאירוע, מחה בי הוא נפסל מפני שהתנגד לדיעותיו
של בן״גוריון. כלומר: הרקע לפסילתו הוא אידיאולוגי.
במישפחת בך גוריון זעמו בסוף־השבוע על הפירסומים
בשמו של צדוק. מסתבר שוזכעס הרב של המישפחה על
צדוק הוא על כך, שבוויכוחים עם בן־גוריון- ,לא התווכח
צדוק לגופו של עניין, אלא לגופו של בן־גוריון ״.בפי
שהתבטא אחד מבני״המישפחה, המדובר כמובן על התקופה
הסוערת של. הפרשה״ ,שבמהלכה -כך מאשימים בני״
המישפחה -האשים צדוק את בן־גוריון בסניליות ופגע בו
באופן אישי ומעליב ביותר. בני״המישפחה תכננו גם תגובה
הולמת, אם אכן ייקרא במקום מיכתבו של צדוק.

נכחה בערב־התרמה מפואר שערכה תנועת עם יפה עם אחד במלון דן בתל״אביב. דיין
| הסבה לשולחנה של נעמי שדמי(משמאל) ,יושבת ראש התנועה, מי שהיתה קצינת־חן
ראשית וקצינה בכירה במישטרה. הנוכחים שמו לב כי בתיסרוקתה החדשה של דיין קיים דימיון
בינה לבין בעלה המנוח ובתו, יעל. כל הכנסות הערב הופנו לרכישתם של אמצעי״הגנה לקשישים.
בהיעדרו המפתיע של ג׳ק
למין מקבלת־הפנים שנערכה
לכבודו (ראה: לילות ישראל)
כיכב בה מי שמגלם בהפקה את
בנו הצעיר, סיטר גליגר.
השחקן יפה־התואר, המוכר בברודווי
כמי שגילם את תפקידו
של ג׳ון טרוולטה בגירסה הבימתית
לגריז, ואף מזכיר במעט
את טרוולטה, מיקד אליו את רוב

לתמיר לא קרה דבר, אבל חנה
נחבלה ברגליה. אלמלא הג׳ינס
העבים שהיא לבשה, היא אומרת,
הפציעה היתה קשה הרבה יותר.
בגלי־צה״ל נוהגים לערוך
לשמיניסטים לפני גיוס בחינת־קבלה.
הבחינה נערכת במשך
יומיים, כשנבחנים נחלקים לשלוש
קבוצות, על־פי האות הראשונה
של שם־המישפחה. השנה

— ן 11י בתצלום מישפחתי, עם אשתו אילנה, אחיו השחקן יעקב (עומד) ,ואחיו הצעיר גברי,
1\ 4מהגשש. יוסי, שביים את מופע היחיד של חנה לסלאו בחיוך ישיר, היה אחד

מחתני המסיבה שנערכה לכבוד לסלאו בקפה הבימה. לשולחנם של הבנאים הצטרפה גם נעמי שמר,
ואילו יוסי בנאי התרוצץ הלוך ושוב בין שולחנות המזון, כשהוא משרת את אחיו ומאכילם.

האמן יעקב אגם אינו
מפסיק מלהפתיע: הפעם הוא
מציג 14,400 מצבים משתנים
והתהוויות ציבעוניות המתרחשות
בעת ובעונה אחת במוסיאון
תל־אביב. כרגיל, יצירותיו הגרנדיוזיות
של אגם דורשות מימון,
והפעם הנדיב אינו אלא המיליונר
משולם ריקלים.
קשה להיות כוכב־טל־וויזיה,
זאת גילה על בשרו מפיק
ומגיש תוכנית הטלוויזיה כול־בוטק
רפי גינת. איש־הטל־וויזיה
גדל־המימדים הגיע יחד
עם שאר משתתפי מרתון
התיאטרון בחיפה לסעוד במיס־עדה
השמורה שבשכונת רוממה
החיפאית. תושבי השכונה, שהפגינו
נגד פתיחתה של מיסעדה
י בשכונתם השלווה, זיהו מייד את
גינת, וכיוונו לעברו את מחאותיהם
:״רפי גינת,״ זעקו. ,בזמן
שאתה אוכל שם בשקט —
אנחנו לא יכולים לאכול בשקט בדירותינוד נועם סמל, מארגן המרתון,
שהתרוצץ במהלכו ככספית,
התאושש מייד עם סיומו והודיע:
״בשנה הבאה יתמשך המרתון לא
יומיים, אלא שלושה!״
לתשומת־ליבו של מי שהבחין
בכך שכל היפות והמפורסמות
של תל־אביב החלו
העולם הז ה 2564

להסתובב, מדי יום, כשלראשיהן
תיסרוקות באורך שונה: הגימיק
הוא בתוספות שיער, בשלל

גוונים וצורות. את החידוש הזה
הביא עימו הספר מצי ראובני
מלונדון.

אלי לוי

| | הפנטומימאי הישראלי החי בהמבורג הגרמנית,
ושבא לארץ בדי להופיע בפסטיבל עכו, מתכונן
לכמה אירועים מסעירים יותר. הוא הוזמן בגרמניה לתוכנית־טלוויזיה
בשם דון זיואן, בה מתארים נערי־שעשועים את מעלליהם
עם נשים. לא ברור אם לוי גם ידגים את המעללים. ברור שלאחר
תוכנית״הטלוויזיה הוא ירואיין על״ידי ירחון־המין פנטהאוז.

רחלי חיים

הזמרת בעלת העיניים המלוכסנות, וחברה
מזה עשרה חודשים, המתופף המצליח אלון
הילל, נראו השבוע במסיבה תל־אביבית. לאחר אחת מגיחותיו
האחרונות לחו״ל, הופתע אלון על״ידי רחלי, ששיפצה את דירתו.

הזרקורים וההבזקים, ואף בירך
את המוזמנים במקומו של למון.
מלכת-המים חנה שט*
יינר יצאה בנס מתאונת־אופנוע.
היא נסעה עם החבר שלה,
הדוגמן תמיר הקן, כשלפתע
עצרה לפניהם במפתיע מכונית,
הנהוגה על־ידי תלמיד־נהיגה.
האופנוע התנגש במכונית, ותמיר
וחנה עפו לרחוב ונחבלו.
למזלם הם חבשו קסדות. כל
הלילה הם בילו בחדר־המיון.

גילה אב של נבחנת שהבחינה
היא זהה בשלוש הפעמים, כך
שנבחנים בקבוצה הראשונה יכולים
להעביר את השאלות לידי דים
— אם יש להם — בקבוצה
אחרת. האב פנה במיכתב על כף
למפקד־התחנה, נחמן שי, וקיבל
תשובה שהנושא יטופל —
בשנה הבאה יוכנו שלוש בחינות
שונות, או שכל הנבחנים ייבחנו
ביחד.

רסנה ברק* 1

מה הם אוהבים לאכולי איזו מוסיקה הם מעדיכיס? עם מ׳
התחתנו? רונית אנטלר ממשיכה לדווח ער,העדה השלישית״
בפרק הזה ינסו האשכרדים
לענות על שאלות הקשורות
בסיגנון חיים. איזו מוסיקה
שמעו בבית ההורים? איזו
מוסיקה הם מעדיפים? הם גם
יספרו על טעמם בענייני אוכל:
המיזרחי או האשכנזי?
האשכרדים יציעו פיתרון
לבעיה העדתית. האם האדם
הוא תבנית נוף מולדתו? האם
נישואי-התערובת יפתרו את
הבעיה העדתית, שהיא סיר־לחץ
חברתי?

אוכל
• יואל מרקום: אני אוהב את כל
סוגי האוכל, ואין לי העדפה. אך
בעיקרון אני אוהב יותר את האוכל
המיזרחי הלא־כבד.
המאכל האהוב עליי מבית־אמא הוא
במייה. עד היום זה הדבר שאני הכי
אוהב בעולם. אני גם יודע איך לבחור
את הבמייה, שתהיה קטנה, בעונה
המסויימת, ובעיקר אני אוהב במייה
במיץ־עגבניות.
יש מיסעדה אחת בדרום־תל־אביב
שבעליה יודע את אהבתי לבמייה. הוא
נוהג להתקשר איתי בבית או במערכת,
כדי להודיע לי שיש במייה טריה כמו
שאני אוהב.
גם אשתי למדה את המתכון. כשהיא
הולכת לשוק לקנות את הבמייה,
המוכרים מסתכלים בה בספקנות. איך
האשכנזיה יודעת כיצד לבחור את
הבמייה, ומה היא בכלל יודעת לעשות
איתו? היא מבשלת את הבמייה הכי טוב
בעולם!
• חיים ברעם: האוכל -הערב
לחיכי הוא על טהרת המיזרחיות. אוכל
המבוסס כולו על אורז. אמא עושה
ממולאים נהדרים, ומאכל שנקרא
מדייאס. גם העוגות שלה הן מיזרחיות
בנוסחה החלבית. בעיקר מעמול.
אמא שלי עושה מדי פעם ויתורים
לאבי האשכנזי, ומכינה לו מין חמיצה
נוראית מסלק.
אבי מחמיא לאוכל המיזרחי של
אמא וגם אוהב אותו. מצד שני הוא
נוסע לפעמים לאחותו ואוכל שם עוף
מכובס, ואומר שארוחה כזו לא אכל
בכל ימי חייו.
בבית אבי, אמא מכינה קפה שחור
חזק כל שעה עגולה. אצלנו בבית תה
תמיד בא עם נענע. עד היום אבא לא

ה מרו איינים

• יואל מרקים,54 ,
עיתונאי, בן לאם אוסטרי
ולאם תורכיה.
• חיים ברעם 45 ,״
עיתונאי, בן לאם לבנונית
ולאב אוקראיני.
• אברהם כץ דעוז,52 ,
סגן שר־החקלאות, בן לאם
בולגרית־תורכית־עי־ראקית
ולאב רוסי.
• דורית הופמן,32 ,
ארכיטקטית, בת לאב
צ׳בוסלובקיולאם תימניה.
• חיים הנגבי ,51 ,מזכיר
פרלמנטרי׳) בן לאב
ספרדי מחברון ולאם אשכנזיה
ממאזדשערים.
• מירון בנבנישתי,53 ,
היסטוריון, בן לאב יווני
ולאם ליטאית.
• חווה ארליבמן, ד,2
סטודנטית, בת לאב פולני
ולאם ירושלמירדפרסית.

*וח־־ד *ז1
ג 1/פי 7ט/נפיש?
שותה עם נענע. הוא עושה כל פעם
פרצוף ואומר :״תה עם עשב אני לא
שותה!״ הוא שותה רק תה חזק, בלי
לימון ובלי חלב.
אמא שלי מכינה הרבה פעמים אוכל
.מיזרחי, וקוראת לו בשמות אשכנזיים,
כדי שאבי יאכל. בכל הקשור לאוכל,
לאבא יש תמיד מישפט קבוע :״אני חי
בגלות״.
• א בר ה ם כץ־עוז: אני בד
כלאיים. אוכל את הכל. יש בעיה כאן
בארץ. כולם חושבים שאוכל מיזרחי זה
סטייקים ושיפודים על האש. זה לא
נכון. האוכל המיזרחי הוא ממולאים
ומאכלי־אורז.
אמא בישלה אוכל מעורב. אבל אצל
סבא וסבתא הספרדיים הייתי אוכל
מיזרחי: אורז, ממולאים, סלטים. סבא
תמיד היה אומר שהאוכל האשכנזי הוא
מוקצה. היה שואל תמיד למה האשכנזים
לוקחים את הדבר הזול ביותר,
את המעיים של הבהמה, ועושים ממנו
מאכלים כמו קישקה. או מדוע הם
טוחנים את הדג ועושים ממנו גפילטע־פיש.
דג, הוא היה אומר, לא טוחנים,
לוקחים אותו כמו שהוא וצולים על
האש!
• דורית הופמן: האוכל בבית
היה אשכנזי, אבל קצת יותר מתובל.
התבלינים היו מבית סבתא התימניה,
וגם צורת־הבישול היתה דומה. אכלנו
הרבה סלטים תימניים, ותמיד היה
החוואייג׳ בבית.
אני אוהבת יותר.את האוכל התימני
מאשר את האוכל האשכנזי.
• חיים הנגבי: מכיוון שאמא
היתה מופקדת על האוכל בבית, אכלנו
אוכל אשכנזי. אבל את החגים בילינו
אצל הסבא והסבתא הספרדיים, ושם
היה אוכל מיזרחי.
התוצאה לגבי מאוד נוחה. אני נהנה
מקוסא־מחשי ודומיו(קישואים ממולאים)
באותה המידה שאני נהנה מג-
פילטע־פיש. אני אוכל פסטליקס
(מאפה־בצק) באותה הנאה שאני אוכל
רגל קרושה.
• מירון ככבנישתי: אמא
בישלה בבית אוכל ספרדי, כמו שאבא
אהב, ולכך התרגלנו. גם אבא היה
מבשל.
ספרדים לא אוכלים תפוחי־אדמה.
אנחנו אכלנו אורז. כשהאחיות של
אמא היו באות לבקר, אמא היתה מכינה
להם באופן מיוחד צימס וכל מיני
מאכלים מתוקים, ואנחנו לא היינו
נוגעים באוכל הזה.
אמא, למשל, שותה רק תה. ואבא
תמיד, אחרי הסייסטה, שינת־הצהריים,
היה מכין לעצמו קפה שחור חזק.
• חווה ארליכמן: אם האוכל
ספרדי או אשכנזי, אצל אמא שלי הוא
תמיד בעל גוון ספרדי. כשהיא מכינה
דג חריף במיץ עגבניות, היא עושה את
הסחוג לא חריף במיוחד. והגפילטע־פיש
שלה אף פעם אינו מתוק.
אצל סבתא שלי היינו אוכלים אוכל
ספרדי, שכלל אורז עם גזר ומרק־

שעועית. לעומת זאת יש מאכלים
שאבא הכניס הביתה, כמו גבינות
משובחות, לחם חי.
אבא אוהב שנאפס. ותמיד יש כוסית
וודקה בארוחת־הצהריים. מעניין שאבא
מוסיף לאוכל יותר פילפל מאשר
אמא. אני אוהבת יותר את האוכל המיז־רחי.

מוסיקה

יואל מרקוס: בילדותי לא
אהבתי את המוסיקה התורכית. אמא
אהבה לשמוע מוסיקה תורכית, שירים
מונוטוניים ארוכים. המוסיקה הזו לא
דיברה לאוזניי. לעומת זאת אני מאוד
אוהב שירים יווניים.
אני מעדיף מוסיקה קלאסית וג׳ז.
אבל אני לא סוגר את הרדיו כשמש־מיעים
מוסיקה ערבית.
• חיים כרעם: האהבה שלי
למוסיקה ולספרים התעצבה באנגליה,
כשהייתי שם בשליחות. אני לא יכול
להציג את אמא שלי כחובבת של זמר
מיזרחי.
את זמרי־הקסטות, חיים משה וזוהר
ארגוב, אני אוהב, וגם את ריטה. אבל
אינני יכול לסבול מוסיקה׳ מיזרחית
רעשנית במיוחד.
אני אוהב בלוז, רוק כבד ומוסיקה
קלאסית.
הטעם שלי במוסיקה ובספרים לא
עוצב בצורה עדתית, ואין לטעם הזה
שום קשר למוצאי העדתי.

יואל מרקוס ואשתו
.,אצל הצעירים אי־אפשר לדעת מי אשכנזי ומי ספרדי!״
• אכרהם כץ־עוז: אני מת על
הרומגסרה הלאדינית, ועל השירה
הספרדית. השירה הערבית לא מציקה
לאוזניי.
אני זוכר שבישוב הישן, כל מיש-

פחה שכיבדה את עצמה החזיקה בבית
פסנתר.
אצל בני הבכור, שגדל בקיבוץ ושקיבל
חינוך ישראלי לגמרי, יש נטיה
לכיוון המוסיקה הספרדית.

חיים ברעם, גרושתו שולה וילדיהם
,,מבחינות רבות, נישואי־התערובת הם הפיתרון!״

• דורית הופמן: אני מתעסקת
במוסיקה, מנגנת על פסנתר, וכשהייתי
במשך תקופה מסויימת בקיבוץ, הקמתי
שם תיזמורת.
מוסיקה תימנית אני אוהבת. מוסיקה
מיזרחית בכלל לא. אני אוהבת את
ניגוני התפילות של בית־הכנסת התימני.
זוכרת שהייתי הולכת לבית־כנסת
עם סבא שלי במרמורק. בבית הוריי
שמעו רק מוסיקה קלאסית, דווקא
בגלל אמי התימניה, ולא בגלל אבא
האשכנזי.
• חיים הנגבי: הבית שגדלתי
בו לא היה מוסיקלי, אך כפו עליי לנגן
בכינור. שני הוריי היו, במובן המוסיקה,
ציוניים למהדרין. אהבו את שירי
הישוב.
יש לי זיכרון־ילדות שההורים שלחו
לי פעמיים — באמצעות התוכנית
כבקשתך ברדיו — שירים. פעם את
השוק הפרסי ופעם את שיר הפרשים
הרוסי.
המוסיקה אצלי משולבת ממש כמו
האוכל. שירים ספרדיים כמו אלו ששר
אברהם פדרה ויהורם גאון, כל העיבודים
של יצחק לוי, שלא במיקרה כמעט
ונשכח — מדברים אליי לא פחות
מאשר העיירה הבוערת. בהבדל אחד:
אני מסוגל להעלות דמעות משירי
הדלות והחלומות של האשכנזים,
ביידיש, בו בזמן שעל הרומנסות אני
יכול לכייף.
אני מקשיב לזמרי הקסטות. הם לא
מרגיזים את האוזן שלי, אבל אני חושב
שבמוסיקה הזו יש הרבה פלסטיק.
מוסיקה ספרדית אנדלוזית וסוג
מסויים של מוסיקה ערבית מדגדגים

חיים הנגבי מנגן בכינור
״אהבו את שירי הישוב!״
לעומת זאת, כן. לאבא יש המון ״אנטי״
נגד מוסיקה מיזרחית.

נישואי־תערובת
• יואל מרקום: בארץ משחקים
המון תסביכים שאינני מקבל אותם.

לב, בחיים טובים ובשלום עם כולם,
כמו בזמנים שאני גדלתי, הופכים
להיות לא־קיצוניים ולא־שונאים.
• דורית הופמן: לדעתי זהו ה־פיתרון
לבעיה החברתית בישראל.
נישואי־תערובת — זהו המתכון המרו־ייק
לפיתרון. לומדים לחיות במישפחה
מעורבת, להכיר את הטוב והרע,
להעריך את שני הצדדים, ועם השנים
זה הופך בעצם להיות חלק ממך. החצי
הספרדי והחצי האשכנזי. אני רואה את
עצמי כמי שנולדה למיסגרת כזו,
ויצאתי ממנה ללא גיזענות עדתית.
• חיים הנגבי: השאלה בני-
שואי״תערובת כאלה היא את מי רוצים
להטמיע. יש יותר מדי ערכים אנושיים,
נורמות, מושגים שנורא חבל לי שהם
ילכו לאיבוד בכור־ההיתוך הישראלי
הזה, שעדיין אני לא מוצא בו חן או
ייחוד בעל־ערך.
יכול להיות שנישואי־התערובת יגברו,
אבל הזילזול במיזרח, הבוז לעולם
הערבי ושינאת־הפרענקים תישאר.
אז מה הועילו חכמים בוזתונתם?

אילנה הנגבי
״את מי רוצים להטמיעד
לבעיה של מיזרחיים ואשכנזים יש
מימד חברתי. אותו אי־אפשר לפתור
על־ידי נישואין, כמו שאי־אפשר לפתור
אותו בשום מקום בעולם: שאם כן,
עשירים ועניים יתחתנו אחד עם השני
ויבוא שלום על העולם.
• מי רון בנבנישתי: בירושלים
יש כמעט 40 אחוז של נישואי־תערובת.
אני לא יודע אם זה הפיתרון.
אבל זה משתרש. הדור השני והשלישי

של הישראלים אפילו לא יידע על מה
מדובר.
המסורת הזו של האשכנזים והספרדים
משתמרת רק אצל הזקנים.
ככל שהחברה הופכת לחילונית ול־ישראלית,
העניין העדתי פשוט ייעלם.
אנחנו יוצרים פה אדם ישראלי. אצלי
במישפחה, ברור לי שאיתי ייגמר העסק
הזה שנקרא ספרדי אמיתי. זה הולך
לאיבוד, במאמץ להיות ישראלים.
• חווה ארליכמן: באופן עקרוני,
נישואי״תערובת הם הפיתרון האידיאלי
לבעיית העדתיות בארץ. אבל
אני חושבת שצריך לחכות עוד הרבה
זמן עד שהבעיה תיפתר.

אברהם כץ־עוז
״השירה הערבית לא מציקה לאוזניי!״
אותי, כי הם דומים לתפילות הספרדיות.
לפני
כמה שנים גיליתי במיקרה,
וזה עשה לי טוב על הנשמה, שמנגינות
של פיירוז, אחת מגיבורות הזמר
הפלסטיני, מקובלות אצל יהודים
מיזרחיים. בחלקן אף נטמעו בתפילות
של יהודים סוריים, וכמה מהן מושרות
על־ידי להקות מארוקאיות.
אני גם מאוד אוהב שירים יווניים.
את יהודה פוליקר.
• מירון בנבנישתי: אני ילד
של תנועת־העבודה. יש לי הרבה
הזדהות עם השירה הרוסית. השירה
הרוסית אינה זרה לי, אמא מדקלמת
שירים של פושקין.
אני אוהב את הברירה הטיבעית
ואת הרומנסות הספרדיות. בעצם יש לי
מיגוון רחב של אהבות למוסיקה.
• חווה ארליכמן: אני אוהבת
מוסיקה קלאסית. בבית, אבא שומע .
הרבה מוסיקה קלאסית, אמא פתוחה
לשמוע את הכל.
אני יכולה ליהנות ממוסיקה קלאסית
כמו מחיים משה, ואיני סוגרת את
הרדיו בשומעי את זמרי הקסטות. אבי,

מבחינת מיזוג־גלויות חלה בישראל
מהפכה. .הדורות החדשים, הצעירים,
הנולדים בארץ, נעשים במשך הזמן
דומים זה לזה.
הם לא ספרדים ולא אשכנזים. על פי
ההתנהגות, אי־אפשר לדעת אצל הצעירים
מי אשכנזי ומי ספרדי. וזה כבר
לטובה.
• חיים ברעם: מבחינות רבות,
נישואי־התערובת הם הפיתרון. אבל,
לדעתי, הפיתרון יהיה רק במדינה
סוציאליסטית אמיתית.
אני לא מאמין שהנישואין הבין־
עדתיים יהיו תופעה דומינאנטית, אם
הפער הכלכלי והמעמדי לא יגושר.
נישואין ביו״עדתיים לא יפתרו את
הבעיה של פערים מעמדיים. כשמיד
רחי בבית־שאן ממשיך להרגיש את
עצמו נחות מול אשכנזי בהרצליה-
פיתוח, אז נישואי־תערובת בלבד לא
יביאו את הפיתרון.
• אברהם כץ־עוז: תוך 20 שנה
לא תהיה בעיה בעם היהודי, אם יהיו
נישואי־תערובת ולא תורגש המתיחות
הבין־עדתית.
כשנולדים בארץ, בתרבות רחבת־

מירון בנבנישתי
״איתי ייגמר העסק!״

דורית הופמן
״יצאתי ללא גיזענות עדתית!׳

הוריי פתרו לי את הבעיה. מהזיווג
בין שניהם, ומהשילוב הזה שבין
אשכנזים וספרדים, יצאה תירכובת
טובה מאוד, לדעתי.
אצל אמא שלי, להתחתן עם אשכנזי
היה עניין של עיקרון. לי אף פעם לא
היה חבר ספרדי, כולם היו אשכנזים.
לא יודעת אם זה מיקרה או מכוון. זו
המציאות שלי.

גיורא גזית:

יריב בך אליעזר:

נועם סמל:

.,את ווצה שאגיב? ״בניגוד להיום, סב* ,.לקחתי ם 5ו אנשי
זאת בדיחה טובה מאוד!״ לא החניף לציבור!״ תיקשורת-רטדיב!״
שבוע אחרי המרתון בתיאטרון־חיפה, שעורר סביבו גם
סערות מקומיות -בירור אצל ממלא״מקום ראש־העירייח
בנושא תיקצובו של המרתון והפגנה נגד מיסעדה שבה
סעדו משתתפיו -שוחחתי עם מי שעמד מאחורי המיבצע,
מנכ״ל תיאטרון־חיפה, נועם סמל.
לאחרונה, זכינו לחזות בביצוע עליז לשיר מאת ראש־הממשלה
שימעון פרס, ביצוע עוד יותר עליז לשיר •!כבוד
נהלל על״ידי ״השר״השר־ אריה נחמקין. התופעה של
אנשי־ציבור, המפזזים לנגד עינינו בשירים ובשעשועונים
למיניהם, הפכה לחלק מהמציאות. פנית* אל הד׳ו יריב
בן־־אליעזר, מומחה לתיקשורת־המוגים, ושאלתי אותו
האם זהו אוסף מיקרים או מגמה.
אני רואה זאת כמגמה המגמה הזאת, של חשיפת צדדים
בלתי־מוכרים בחייהם של אנש־״ציבור, היא תוצאה ישירה של
הצורר בחשיפה טלוויזיונית מירבית, כדי לחדור ולהישאר
בתודעתו של הציבור. החשיפה הזאת היא תנאי הכרחי לקיומם
הפוליטי של פוליטיקאים, בפרט אלה שלא נמנים עם הדרג
הבכיר ביותר.

• אתה יכול כבר לסכם את המרתון?
כן, הוא הצליח מעל ומעבר לציפיות!

• אילו ציפיות היו לך, כשאירגנת את המיבצע?

רציתי להשיג תמיכה של התיקשורת בארץ בתיאטרון. לכן
הזמנתי את מעצבי דעת־הקהל בארץ לחזות בהצגות שפותחות
את העונה אצלנו. ההצגות שהצגנו מרמזות על מדיניות
התיאטרון בעונה הבאה. זאת מעין הצהרת־כוונות. בנוסף לכך, זהו
מיפגש של אנשי־מיקצוע מרחבי הארץ, שכלל החלפת־דיעות
ויצר תהודה. יש עוד נקודה חשובה: אל תשכחי שאנחנו תיאטרון
באיזור חיפה. חלק מהעניין של המרתון הנערו זו הפעם הרביעית
הוא לשים את חיפה על המפה הארצית.

• כיצד גיבשת את רעיון המרתון?

רוטציה, מודעי, ביילין, ההתקפה על החיילים ומיש־פחותיהם
ליד הכותל, גיתית איזראלוב שהחליפה את
חווה יערי -הכל חדש והכל מעניין. אבל בשיחות־הסאלוו
של יום השישי מדברים על המשכורות של מנהלי הבנקים.

• בלומר: אם ברצוני־ למכור את מסריי הסול״טיים
והחברתיים, עליי לדעת לשיר ולרקוד ולחבר שידים?

בנקאות

פוליטיקאים

תיאטרון

מה שקרוב לכיס -קרוב ללב. כמה הם קיבלו בדיוק, מה
יעשו איתם, מי יחזיר ואיד ולמה. אלף מומחים ופרשנים
קמו וכל אחד מספר לחברו את הפרט האחרון בקשר
לתלוש של המנכ״ל ההוא.
ביקשתי מהמנכ״ל לשעבר של בנק הפועלים, גיורא גזית,
שיגיב על פשיטת־הקומאנדו שערכו עובדי בליל על ליש־כתו
של הבוס שלהם לשעבר. מה יש לגזית לומר על העניין,
מנקודת מבטו של איש בנק הפועלים, עם הדגש על
״פועלים״ן
את רוצה שאני אגיב על זה? בדיחה טובה מאוד. באמת בדיחה
טובה.

בבדיקות שאני עושה, אני מוצא שאנשים בעלי רקורד גיבורי
די מרשים, למשל מאיר שיטרית, ששינה את פניה של יבנה אינם
מוכרים בזכות מעשים אלה. שאלי ברחוב אילו אסוציאציות
מעורר השם שיטרית. ותראי שיענו לך: חיוך נעים, קול יפה
פרצוף מתוק. המסקנה היא שכדי שתוכל לבצע את תכניותיך,
במיוחד ברמה הלאומית, אתה זקוק לתמיכה ציבורית. ואת זז אתה
מקבל, בעיה הטלוויזיה לא בזכות פעולותיך, אלא בזכות חזותו,
אישיותך. זה מפני שהציבור מנסה ליצור מגע אישי עם מנהיגיו,
והטלוויזיה יוצרת אשליה של מגע והיכרות אישיים.

רתון בחיפה גם את הקצב האינטנסיבי, חמש הצגות פלוס מיפי
גשים ואירועים ב־ 43 שעות בלבד!
בעצם, לקחתי 150 איש, שנמנים עם צמרת התיקשורת בארץ,
בצירוף פוליטיקאים ואנשי תיאטרון, והובלתי אותם לטריפ
אמנותי של 43 שעות.

• אין לך דיעה, או שאתה לא רוצה להגיב?
יש לי דיעה, כמובן.

• אז למה שלא תגיב?
אפילו על השאלה הזאת אני לא מוכן להגיב.
(דניאלה שמי)

גיבשתי את זה לאור אירוע דומה המתרחש בארצות״הברית.
רק שאני הקפדתי להוסיף גם את העניין החברתי, וכמובן את
ההיבט הפוליטי, שלא קיימים שם כלל וכלל. אני הוספתי למי

• מה התגובות שקיבלת?
אומרים שהמרתון השנה דפק נהדר מבחינה אירגונית, וכן
מציינים רבים את הרב־גוניות שלו, משיחות משוררים ועד
לאופסימיסט, שהוא הצהרה פוליטית.

• בעת חוגגים 100 שנים להולדתו של סבך, דויד
בן־גוריון. אתה יבול לדמיין לעצמך את סבא שלך
מסזז ומכרכר בטלוויזיה, לפני האומה?

• ניתן להגדיר את תיאטרון־חיפה כדם כתיאטרון
בעל מסרים פוליטיים?

ההבדל בץ סבי לבין פוליטיקאים רבים דהיום הוא, שסבא שלי
מעולם לא החניף לציבור ולא רצה למצוא חן בעיניו. לכן אני
מפקפק באפשרות שהוא היה נכנע ל״דרישות׳׳ שמעמידו: כיום
הטלוויזיה בפני הפוליטיקאים והיה מצטעצע ומתחנחן לפני
(דפנה ברק)
הציבור!

התיאטרון לקח באמת תנופה בנושא הזה, והוא היום על המפה
הפוליטית העולמית. לא אגזים אם אומר שאנחנו בין עשרת
התיאטרונים הבולטים בעולם, האופטימיסט, למשל, כבר הוזמן
לפסטיבל בחו״ל. ובאשר לתיאטרון, אני יכול להודיע כבר עכשיו
(דפנה ברק)
על כך שאנחנו מופיעים בברודווי!

משה נסיס:

אנט דזדצין:

,.הצעירים פתוחים גם ,,צינית׳ שאנשים ׳תדמו ,,אם שרעיון ,
לאצרירכסף!״
לדברים חדשים באוזן!״

גונב לאוזניי שבביתם של אנט ואריה דולצ׳ין נערכו
לאחרונה כמה פגישות־עבודה, ולאו דווקא בעניינים
פוליטיים, אלא בענייני אופרה. נודע לי כי אנט דולצ׳יו
משמשת כיו״ר אגודת אוהבי האופרה בישראל, והפגישות
בביתה נועדו לקדם את הנושא. באוהבת אופרה טילפנתי
אל הגברת דולצ׳ין ושאלתי אותה: תהיה או לא תהיה
אופרה בישראלו
זה תהליך שיקה זמן. אני מאמינה שבסוף תהיה אופרה.

• ממש אופרה — עם בית משלה ועם זמרים
טובים ותזמורת וקהל שיבוא לבוש חגיגית?
לאט־לאט. לא כראי לרוץ. בארץ נהוג באמת שקודם בונים בית
ואחר־כך חושבים מה לעשות הלאה. הפעם זה הפוך. קודם עושים
אופרה.
אורי עופר, שהוא הידר האמיתי של העניין, לוקח את כל
הגורמים הקיימים כבר ומחבר אותם ביחד, כדי שנוכל לראות
ולשמוע אופרה. אז יש כבר אולם של הקאמרי. ויש תיזמורת,
ויש בארץ זמרים מצויינים — וכבר אפשר לראות ולשמוע את
נישואי פיגארו.

אופרה
• ואז, כשיום אחד תקום אופרה של ממש, מי יבוא
לראות אותה? את חושבת שהנוער של היום אוהב
אופרה?
הנוער לא יכול לאהוב משהו שמעולם לא ראה. צריך לתת להם
הזדמנות להחליט אם הם אוהבים את זה, ואני דווקא מאמינה שהם
יאהבו. לקחתי את בני בן ה־ 20 לראות את כרמן בקולנוע, והוא
התלהב ממש. נכון שהיום זה נשמע לצעירים כמו משהו מיושן,
אבל נדמה לי שהצעירים של היום הם מוסיקאליים מאוד, והם
פתוחים גם לדברים חדשים באוזן.

• ומה בדיוק התפקיד שלך — את אוספת את
התרומות?
בינתיים אין לי תפקיד גדול. אני לא טובה באיסוף כסף.
בינתיים אני נותנת את הבית שלי לפגישות וגם מגישה תה וקפה
ועוגיות. ואם יבקשו ממני עוד משהו שאוכל לעשות, לא אסרב.
זה הכל מפני שאני בעצמי מאוד אוהבת אופרה ומאוד מעוניינת
(דניאלה שמי)
שתהיה לנו אחת כזאת בארץ.

כששידרה הטלוויזיה א ת התמונות של האסון בסאן־
סלבדור, ביקשה הקריינית להודיע לעם ישראל שאפשר
לשלוח תרומות לנפגעי האסון באמצעות חשבון מיוחד
בבנק הבינלאומי הראשון, בסניף הל׳ה בירושלים.
עבד שבוע, חדשות יותר חדשות שודרו במבט ואנשים
כנראה שכחו את ההרוגים, הפצועים וחסרי־הבית בסאן*
סלבדור. ביקשתי ממנהל סניף הבנק הבינלאומי הראשון
ברחוב הל׳ה בקטמון, ירושלים, שלמה אלקלעי, שיספר לי
כמה אנשים תרמו וכמה כסף נאסף.
עד היום נאספו רק כמה מאות שקלים.

• במה תורמים ומי הם?
קשה לדעת, כי רוב התרומות הגיעו בעילום־שם. היו תרומות
החל מעשרה שקלים ועד ל־ 250 שקל.

• למה דווקא הסניף שלכם התנדב לעשות את
עבודת האיסוף?
שגרירות סאן־סלבדור נמצאת בסמוך לסניף שלנו, והשגריר

י תרומות
אנריקו גוטפרוינד, המכיר את עובדי הסניף. ביקש את זה מאיתנו.
כמובן, נענינו ברצון.

• אם אתה מביר אישית את השגריר, בוודאי לא
נעים לד שנאסף סכום קטן כזה.
כן, אני׳ציפיתי שיתרמו יותר, אבל אני מניח שצריך היה
לעשות לזה פירסום יותר גדול, ואז אנשים היו תורמים יותר.
זאת, אגב, הסיבה שהסכמתי להיחשף בעיתון שלכם. אני שונא
חשיפת ואני לא אוהב שתמונתי תופיע בעיתונים. אבל אם זה
יביא עוד כסף לנפגעי האסון, אעשה זאת בשימחה.

• אז תאמר שוב לאן צריך להעביר את הכסף.
לבנק הבינלאומי הראשון. סניף הל׳׳ה, ירושלים, לחשבון
מיספר 093440־ . 105 כמובן אפשר לעשות את זה דיר כל אחד
מסניפינו בארץ.

• מתי תעבירו את הכסף ולאן בדיוק?
אני מבין שהוקם ועד ציבורי לנפגעי הרעש הזה. כשיתאסף
הכסף, נדבר עם השגריר ונעביר לאן שצריך( .דניאלה שמי)

שלושה שבועות תמימים עקב אחריי אוטובוס אחד
שעל צידו האחד היה כתוב ״כן תהיה רוטציה״ ועל צידו
השני היה כתוב ״לא תהיה רוטציה״ .לאן שהלכתי נסע
האוטובוס בעקבותיי והטריד את מנוחתי. עכשיו מסתבר
שכל העסק היה גימיק פירסומי של מישרד חדש לשיווק
ותיקשורת. ביקשתי מאחד משני השותפים במשרד גלר־נסיס
שיסביר לי מה בדיוק הם ביקשו לפרסם.
למעשה, ביקשנו לפרסם את המישרד שלנו. אבל תוך כדי
פירסום המישרד ביקשנו גם להוכיח כמה דברים בפירסום.

• כלומר?
נהוג לחשוב שפירסום על אוטובוסים לא עומד בפני עצמו,
אלא משמש כפירסום משלים. רצינו להפריך זאת. דבר שני
שביקשנו להוכיח הוא שלא צריך הרבה כסף לפירסום, אם יש
רעיון טוב.

• כמה אוטובוסים עם ״כן רוטציה״ ,״לא רוטציה״
הסתובבו בעיר?
נדמה לי שכ־ 300 אוטובוסים.
עכשיו את מבינה שלא האוטובוס רדף אחרייך, אלא את רדפת
אחרי האוטובוסים.

• כמה עלה לבם הסיפור?
זה בדיוק העניין: אף אחד לא יודע עד היום שכל העסק לא
עלה לנו פרוטה.

פירסום
• איך זה יכול להיות?
הצלחנו לשכנע את גלגלי זהב, החברה בעלת הזיכיון על
פירסום באוטובוסים, שאם הפירסום שלנו יצליח, זה יהיה גם
הפירסום שלהם. הם הבינו, הסכימו — והתברר שצדקנו.

• עכשיו תכל׳ס. נכון שבולם ראו את האוטובוסים,
אבל הקהל הרחב אינו יודע את שם המיש
רד שלכם, כי הוא לא היה כתוב על האוטובוסים
עצמם.
זה נכון. קהל־היעד שלנו לא היה הקהל הרחב, כי הוא לא
הלקוח שלנו. אנחנו היינו מעוניינים שהענף יידע עלינו —
ועכשיו כולם יודעים.

• כמה לקוחות חדשים קיבלתם בעקבות הפירסום
הזה, אם בכלל?
בפירסום, עד שנולד לקוח חדש, יש הריון ארוך מאוד, ועכשיו
(דניאלה שמי)
עוד מוקדם מאוד להגיד.

דרר•סה
לסילוח סגע׳ עור

הן מפתיעות שוב, אלישבע חיימובם־
קי וויקי אברמוביץ. אחרי שמרכז היופי
שהן מנהלות ,״אלי 7״ ,החדיר אצלנו
בהצלחה את שיטת ה־ 1£-ס? 4 8
סאזס (התעמלות פנים) ,וקבע עובדות
חדשות בשטח היופי באלץ, הן מציגות
עתה חידוש נוסף: פתרון קל, מהיר, ללא
כאבים וסיבוכים, לכל מי שמבקש להיפטר
משומות, גידולי עור שונים וכתמי
עור.
הפתרון.• :פולקודרם. תמיסה זו
שהומצאה ופותחה על־ידי פרופסור
מרדי, הפכה סיפור הצלחה כקנה מידה
בינלאומי, שהתחיל בארץ בתחילת
שנות השבעים. פרופסור מרדי הציג אז
בפני הקהיליה הרפואית בארץ את
התמיסה המסלקת מעל העור שומות,
גידולי ובתמי עור. עשרים אלף פגעי
עור שונים טופלו וסולקו בהצלחה במסגרת
הניסויים שנערכו לבדיקת היעילות
של התכשיר. התמיסה גם נבדקה ואושרה
על־ידי מוסדות הרפואה בארץ וב־חו״ל.
הבדיקה
נעשית על־ידי רופא מומחה,
המאבחן, ללא תשלום, את פגעי העור

לפני ה טיפול ב״סולקודרם״

ז קו ק דחוף למודעה?

מהם מבקשים להיפטר. הרופא קובע
האם הטיפול בסולקודרם יפתור את
בעיית הנבדק. אם כן, הוא מאשר את
׳הטיפול. הטיפול מבוצע במקום,
בהשגחתו, על-ידי אחות מוסמכת.
הטיפול עצמו: מדובר, בדרך כלל,
בטיפול חד־פעמי, ללא כאבים וללא
הרדמה. התכשיר בא במגע עם האיזור
המטופל באמצעות טיפול עדין. הסולק-
ודרס חונט את הרקמה איתה הוא בא
במגע. מתחתיה מתהווה מיד שכבת
אפידרמים חדשה. הגלד שנוצר, נושר
לאחר תקופה של עד כ־ 3שבועות.
לאחר הטיפול, ימצא המטופל בהשג חה
קבועה של הרופא והאחיות. הוא
יוזמן לבדיקה ויתודרך בדקדקנות על כל
הנוגע ב״תחזוקת״ האיזור המטופל.
המעקב נמשך עד גמר הטיפול על הצד
הטוב והמושלם. גם גברים מחפשים
פתרונות קלים לעניינים שכאלה,
פרטים ותיאום מועד לפגושה :״אלי
7״ ,טלפון 249415:־ .03 הכתובת :״אלי
7יופייך בידייך״ ,פרנקפורט 7תל־אביב.
הכניסה מז׳בוטינסקי .20

דבורה קלוש

זיוה תלם
דוד המלך סו, הרצליה מיתות

אביב -קיץ 9 86ן
הנך מוזמנת
לראות ולקנות

לשרותך 24 שעות ביממה

38 38 לבעלי כרטיסי אשראי בלבד

את אוננת העוו שר זיות תרם

״זיוה חלם״
בפיפת׳ אבניו ...ובהרצליה; פיתוח

מחירים סבירים כל השנה
ניתן להזמין, לפי מידה ובכל גוון

זיוה תלם מארחת את:
האופנאי ג׳רי מליץ -בגדים ליום ולערב
רזיאלה -בגדי־ערב
א/מו - 1בגדי בד אופנתיים

חגורות תיקים אביזרים שונים מותאמים לכל הדגמים
בחדר־התצוגה.
המכירה תתקיים ביום שישי 24.10.86 וביום שבת 25.10.86
דוד ה מל ך ,10הרצ לי ה פי תו ח

קוסמטיקה לנעלים?
אפשרי בהחלט!
עם התכשירים המקוריים תוצרת אנגליה וגרמניה לצביעה, צחצוח,
חידוש וניקוי נעלי עור וזמש ואביזרי שמירה לנעל.

היבואן י.ל. עסקים -טל 826167 .־ 830784 03־03

( ע\י1וק: איריסקה בע״מ

רח־ הח שמל 9ו

תי׳א ט6248657

העולם הז ה 2564

׳4הורוסהוס מרים בנימיני

מז ל הו חד ש:

את יום הולדתם חוגגים בני עקרב השנה
כשמצב הנונבים מאור לא רגיל. מלבד
מיקומם של הכוכבים הגדולים -שהשפע תם
היא ארוכת טווח ומביאה לשינויים
קיצוניים -השנה משתתף גם כוכב קטן
וקרוב יותר: כוכב ונוס.
ונוס נמצא בימים אלה במזל עקרב במצב
נסיגה (הנסיגה היא יחסית לכדור־הארץ,
ולא כלפי השמש) .לכוכב ונוס לרוב אין
מייחסים מישקל נל-כן כבד, אלא כאשר
מדובר בחיי הרגש, ביחסים שבינו לבינה:
אז, יותר מכל דבר אחר הוא יכול להצביע על
היכולת או חוסר״היכולת להגיע לאושר.
מלבד זאת, אסור לשכוח את הכוכב
הרחוק ביותר מכולם: כוכב פלוטו, שליט
מזל עקרב, שמאז 1983 שוהה במזל עקרב.
מהלכו של כוכב זה הוא אישי מאוד
והשפעתו משמעותית. חייו של אותו אדם,
שכוכב פלוטו יעבור מעל למקום שבו השמש
היתה בעת לידתו, ישתנו בצורה דראסטית.
פלוטו אינו מביא זאת בקלות. כוכב פלוטו

בשבוע הקרוב תמצאו את עצמכם עסוקים
מאוד -לא רק בעבורה, גם לאחר שעות
העבודה קשה יהיה למצוא
זמן למנוחה. עומס
העבודה שיוטל עליכם
יבול להשפיע על מצב
הבריאות, לכן כדאי להרבות
בשינה ולא להגיע
להתמוטטות בגלל
ההרגשה שאתם יכולים
להספיק הכל. בשורה
משמחת בענייני לימודים
תגרום למצב רוח
טוב, בעיקר בין ה״ 26 וה־ 27 בחורש. בשטח
הרומאנטי -הנאה ממיכתבים ומשיחות.

ן!אוהימ

• 603י 0

ושוב, כבשנה שעברה, גם השנה זהו[ 5
הנושא היותר קשה. כוכב סטורן, השוהה| 5

כמו צינוו הפניקס, הנשונת
באש וקמה רתחיה מתוך ענוה

האדם, אז הוא מגייס את כל כוחותיו כדי
לשקם את עצמו ולעלות על דרן-האמת. לכן
פלוטו מסמל התחדשות. את השפעתו של
הכוכב יחושו בעיקר אותם שנולדו בין ה29-
באוקטובר ל 4-בנובמבר. אלה יעברו לא
מעט זעזועים השנה וזה מתייחס לכל שיטחי
החיים, מה שיאלץ אותם לשנות דרן
ולהתחיל בצורת חיים שונה לחלוטין. מה
שנראה קורם בלתי-אפשרי, יהפן להיות
מובן מאליו.
ומה לגבי שאר העקרבים? אותם שנולדו
לפני ה־ ,29 כבר עברו או עוברים את השינוי

תמיד איפשרו להם לבטא את מה שהתעורר
בקרבם. שנת 87 תביא לפיריון רב ול תוצאות
מעשיות, ההספק יהיה רב וה הישגים
מפתיעים. לכל העקרבים זו אינה
השנה שבה קל להגיע לפירסום ומעמד, אלא
באמת לשפר את תנאי העבודה וליהנות
מעצם העשיה, מהעמיתים, מהסביבה ומה־עיסוק
עצמו.

מצב־הרוח לא יהיה קל בשבוע הקרוב. בני
מישפחה מכבידים ובאים בתביעות ודרישות
שאותם אינכם יכולים
למלא. המצב הכספי
גודם לכם דאגה,
לפתע מתברר שמוט לות
עליכם יותר מדי
התחייבויות, ואינכם ב טוחים
שתצליחו לעמוד
בהן. שני מקורות יבואו
לעזרתכם, הראשון אלה
הורים או קרובים קשי שים
שיציעו עזרה כס פית
ויאפשרו לכם לעבור את הקשיים. חיי
החברה יהיו מאוד מהנים. לבן צאו ותיהנו.

מצב־הרוח עומד להשתפר, הכבדות וההתרחקות
מאנשים. שכל־כך איפיינו את הזמן
¥¥האחרון, מתחילים לח¥לוף.
פגישות מחודשות
¥או חדשות ישנו את־ה־
¥¥הרגשה, ותקבלו כעין
¥זריקת מרץ שתעזור לכם
לצאת מהמצב שבו

¥הייתם שקועים, במקום
¥¥העבודה ל א קל, מוטלת
* עליכם הרבה עבודה,
¥אך הפעם תוכלו להיעזר
¥¥בידידים שיביעו נכונות
¥לעזור. ב־ 28 וב־ - 29 יש להתייחס שוב
¥¥לבריאות. ולא להתעלם ממה שדורש טיפול.

מייצג את מחזור החיים, את תחילתם
וסופם. לא מדובר דווקא על המוות עצמו,
אלא על סופה של צורת חיים אחת ותחילתה
של אחרת. לעיתים עלולה להתרחש פרידה
סופית ומכאיבה, אך גם ממנה תהיה התאוששות.
במיתולוגיה
היוונית מסופר על ציפור ה־
עקרב תחז־ת שנתית לתשמ׳׳ז

בימים אלה. האחרים, שנולדו אחרי ה4-
בנובמבר, אליהם נתייחס ביום־ההולרת
הבא, שיחול בסוף .1987
ואיך תראה השנה עבור כל בני מזל
עקרב?

#עבודה

פניקס, שכאשר היתה מגיעה שעתה, היתה
עולה בלהבות־אש, ושוב נולדת מחדש,
מתוך עפרה. פלוטו מסמל כוח לטוב ולרע,
אותו כוח, המאפשר לו להרוס, לאפשר לפ נות
לכיוון חיובי ולהיבנות באמצעותו.
מתוך הדרך המובילה לשערי־המוות לומדים
מהי הדרן המובילה לחיים. החוויות
הטראגיות מביאות את האדם לידי הכרת
האמת והבנת עצמו.
כשכלו בל הקיצים, כשכבר אין דרד
נסיגה ושערי האבדון עומדים לבלוע את

שנת 1987 מביאה עימה הזדמנויות
חדשות. הדגש הוא על התפתחות והרחבת
הסמכויות. למי שעובר נשכיר תהיה אפ שרות
להתקדם, ללמוד, להשתלם ולהגיע
לתפקיד מעניין יותר. אם אין אפשרות
לשנות תפקיד, לפחות ינתן הרבה יותר
חופש״פעולה ואמון מצר הממונים, העבודה
תהיה מעניינת, ומה שחשוב יותר, היא לא
תתן הרגשה של לחץ, חנק או שיעמום. בשנה
זו, בל מי שמגלה יוזמה ורעיונות חדשים
יזכה לשיתוף־פעולה ולעזרה. המחשבות
והשאיפות בעבודה לא ישארו בגדר חלום.
לעצמאים ולאנשי-העסקים זו השנה שנה
יוכלו להרחיב ולהגדיל את העסק, אולי
לפתוח סניף נוסף או לעבור למקום גדול
יותר, לקחת סיכונים ולנסות משהו אחר.
השנה שבה הנסיון עשוי להצליח. האמנים
והיוצרים נהנו כבר השנה מהשראה רנה
ושפע רעיונות, הקשיים האובייקטיבים לא

החודש הקרוב יהיה קל יותר ונעים, בימים
אלה תוכלו לזכות בכמה הצלחות. בענייני
כספים צפויה בשורה
משמחת. אתם עומדים
לזכות בסכום כסף גדול
מזה שלו ציפיתם. מי שהגיש
תביעה מישפטית
בענייני?:ספים או שכר
עשוי לזכות. אנשי עסקים
יהנו גם הם מו
2ביוני -
כשורה משמחת שתגיע
20 ביו לי
לפתע, יתכן שזה קשור
לרכוש שעמד כאבן שאין
לה הופכין, והפעם מישהו מגלה עניין
ומעוניין לרכשו. בשטח הרומאנטי -הצלחה.

ענייני מגורים מעסיקים אתבם רבות בימים
אלה, עליבם ל ארגן מחרשאת הדירה, או
אנלי לחפש מקום מגו רים
חדש. אין ספק ש זמן
רב יוקדש למציאת
תנאים נוחים יותר למגורים.
ה 23-ער ה*25
יהיו מאוד מעייפים, ו רצוי
שתנוחו, לאחר מכן
תוכלו להתחיל בהתרו-
צצויות ובחיפוש בעלי
מלאכה שיעזרו לבם ל שפץ
ולארגן מחדש את
מקום המגורים. ה־ 28 וה - 29-מועדים
לביזבוז נספים -רצוי שתרחו קניות.

בימים אלה תרגישו בהקלה מסוימת בהשוואה
לזמן האחרון. תוכלו להרשות לעצמכם
לצאת לנסיעות, ביקורים
ולפגישות עם ידידים,
שעימם לא התר-
איתם זמן רב. מצב הבריאות
עומד להשתפר,
ועליכם להכריח את
עצמכם לצאת מהמצב
הקשה שבו הייתם נתונים.
רד 26 עד ה־ 28ה ם
הימים היותר קשים השבוע,
ויתכן שתסבלו
שוב מבעיה בריאותית. שינויים שיתרחשו
במקום העבודה -יהיו כעת לטובתכם.

ענייני כספים יעסיקו אתכם רנות בשבוע
הקרוב. בתקופה זו תוכלו לקרם בצורה משמעותית
את ענייניכם
הכספיים. עם קצת יו 1

העזה ואפילו נטילת
סיבונים תוכלו ליהנות
מהישגים מרשימים וא פילו
מפתיעים. כעבודה
כראי שתמצאו זמן ב־
23 או ב 24-לשוחח עם
ה בי ס או עם כל מי שיש
לו השפעה על עתידכם,
עכשיו תוכלו לקבל הס כמה.
פגישות עם בני מזל קשת עשויות
להוביל אתכם אל אופטימיות מחודשת.

אלה שנולדו בתחילת המזל יתחילו להרגיש
בהקלה כבר השבוע. האחרים ממשיכים לסבול
ממצב רוח כבד ומ־מועקה.
שקשה להבין
ממה הי א נובעת. בעבודה
אתם חשים בחוסר
מרץ ומגיעים לעיתים
קרובות מדי לעימות עם
הבוס, כדאי שתמתנו
קצת את התגובות. בשורה
משמחת. שתגיע בין
ה* 23ל־ 25 בחודש. קשורה
ללימודים -יתברר
לכם שיש באפשרותכם לבצע את התוכניות
שעד כה נראו לכם כבלתי ניתנות לביצוע.

החודש הקרוב לא יהיה קל. נבון שבל השנה
מאיימים עליכם ומזהירים אתכם מהקשיים,
אך כשהשמש נכנ סת
למזל עקרב -לקש תים
עוד יותר קשה.
עכשיו תרגישו צורך להיות
יותר עם עצמכם,
לעשות חשבון נפש ול החליט
מהו רצונכם. ב יחסים
עם בני הזוג אתם
באילו במילכור, מהצד
האחד קשורים
ולא רוצים לוותר על
הקשר, ומהצד השני -קשה לבם לשהות
במחיצתו. זוהי סיבה נוספת לפסק זמן.

ש מו

קשת

בבית השני(בית הכספים והרכוש) ,מקשה
על העקרבים בכל מה שקשור לכספים. גם
מי שרווחיו מתקבלים על הדעת או אף יותר י
מזה, הוצאותיו גדולות וחשבון הבנק שלו 1
מצטמצם. אין אפשרות ליהנות מהרווחים.
כבר בשנה שעברה חשו העקרבים על בשרם
את כל הקשיים. לא מדובר על מצב שבו
נכלל אין כסף, אלא ששום דבר לא נ א
בקלות. העקרבים ייאלצו לעבוד קשה כדי
להגיע להישגים כספיים, שקודם לכן באו
ביתר קלות, והתקבלו נמעט כמובנים
מאליהם. גם השנה, לפני בל הוצאה גדולה,
יצטרכו לחשוב היטב, מהיכן לקחת ואם הם
יכולים להרשות לעצמם. בקיצור, השנה
עצמה אינה נחשבת שנה קשה כשמדובר
בכל ששח אחר, אך בכל הקשור לפינאנסים
זה לא יהיה קל.

בריאות

בדרך כלל, מצב הבריאות יהיה טוב
מבשנים עברו. רוב העקרבים יהיו חזקים 1 44 יותר, ואפילו אם יחלו -יבריאו ויתאוששו
במהירות. למרות העובדה שהשנה תהיה
טובה בכל הקשור למצב הגופני, קיימות
נמה נקודות רגישות. מי שנוטה לסבול ג
(המשך בעמוד )32

השבוע א תם מתחילים לצאת מהקשיים ש־ *
איפיינו את החודש האחרון. פגישות מחוד *

שות עם ידידים ובני זוג *

יעודדו אתכם ויוסיפו *
כוח. בריאותית מצבכם *
משתפר, א ם כי עדיין ¥

אינכם יכולים להרשות *
לעצמכם להתאמץ. בע *

בודה יאפשרו לכם יותר *
חופש פעולה, ותוכלו ל *

מצוא מקור הכנסה נוסף
לתקופה קצרה. תוכלו
לזכות בהערכה רבה *

מצד בן הזוג. א ם תגלו עצמאות ואדישות£ .
ב־ 23 עד ה־ 25 בחודש צפויה פגישה מפתיעה* .

השאיפות המיקצועיות עומדות בימים אלה
בראש דאגותיכם ומחשבותיכם. זהו התוי* *

רש שבו עליכם לבצע

את השינוי. מה״ 26כ *
חורש
תפגשו באנשים

שיביעו נכונות לעזור ל

לבצע את השינוי -

והפעם אלה לא סתם

דיבורים, אנשים מת

כוונים
למה שהם אומ
רים.
אם אינכם מנצלים

את התקופה, יתכן ש*
תיאלצו
להישאר באותו

מקום מבלי שתהיה לכם יכולת לשנות את
המצב לפחות לתקופה של שנה וחצי ; .

בימים אלה סוף־סוף תתחילו להרגיש בהקלה.
עכשיו אפשר לחשוב על נסיעה לחדל, או *

על קשירת קשרים עם *
ארצות אחרנת, וזאת
דרך מקום העבודה .
תחום לימודים חדש מעסיק
את מחשבותיכם

בימים אלה: אל דאגה.
בכל מה שקשור לבחי *

נות או קבלה לבית־
9ובפב רו א ר ־
ספר או לקורס השתל20ב
מרס
מות -אין ספק שתת־

קבלו. בני הזוג מעבירים ¥
מסר כפול, מצד אחד אינם רוצים לוותר 115

עליכם ומהצד השני, ה ם מפתחים קשר נוסף .

הכוכב מזריק !יטמינים -ולכן ה 1א עייף
היורש היפאני של קריידרמן היפהפיה למען הקשישים
סל| 0

חים וחללים
עם הצלחה אין טעם להתווכח. עדיף
לפרגן. וזה בדיוק מה שעשו השבוע
לחנה לסלאו עשרות רבות של
חברים ואמנים, במסיבה לכבוד בכורת
מופע־היחיד שלה בחיוך ישיר. המצ־חיקנית
המוכשרת סוגרת קופות, וזאת
סיבה מצויינת לחגוג עם כל הבראנז׳ה.
אחרי הפרמיירה בבית החייל הגיעו

כהן וידידתו, הזמרת
רחלי חיים, שבאה למ סיבה
עם המתופף אלון הילל.
כל החברים לקפה הבימה והרביצו
ארוחת־ערב משובחת. כמו שהם רזים
ויפים, כולם יודעים לאכול. לסלאו,
שהצמידה לשיערה צמה שחורה וארוכה,
קיבלה את אורחיה הרבים בנשיקות
ובבדיחות. יוסי בנאי, בימאי
ההצגה, בא למסיבה עם אחיו גברי
ויעקב, הושיבם לשולחן, אץ למיטבח
וחזר עמוס כל טוב לשולחן, שאליו
הצטרפו נעמי שמר ובעלה, מרדכי

זאב ״שמן׳ הלפוין

בעל חברת
אירגונית,היה
אחד מחתני המסיבה. הבנאדם שחשה לתפוס אותו

במצב-רוח רע, היה מאושר לעלות לבימה ולחתוך את
העוגה הענקית, שהכין קפה הבימה לכבוד חצה לס״
לאו. כשחזר לשולחנו, לא פסק מלחייך מעל הצלחת.

יזהר כהן, ואילו זאב(״שמו״< הלם־
רין, בעל חברת אירגונית, פרס את
עוגת הקצפת הענקית וחילק לכולם,
שאכלו בתיאבון אופייני לרזים.

וחבריו השחקנים מנחם עיני(בתצלום מימין),
אילי גורליצקי ואשתו הרקדנית רותי לרמן
(משמאל) ,מצאו זמן -בין לעיסה לנגיסה -לברך את חנה לסלאו.

מאיו סוויסה

...וגיק רמון
ח701 התפאורה היתה מושלמת. המקום:
מידשאות חווילתו של נספח התרבות
האמריקאי, בכפר־שמריהו. הקהל: שמנה
וסלטה, עורכי־העיתונים עידו די־סנצ׳ילן
ממעריב, דב יודקובסקי מידיעות,
ח״ב עבד־אל־והאב דר־ארשה,
אנשי שגרירות ארצות־הברית,
מנהלי תיאטרונים ועוד הרבה חשובים
וחשובות, כולם מחוייטים למופת.
המזון: גבינות משובחות ויינות
מעולים. המוסיקה: נגנים ניגנו מוסיקת
רקע נעימה. כולם היו מוכנים וציפו
בדריכות, ורק האחד שלכבודו נערכה
המסיבה לא בא. ג׳ה! למה הגדול.
נראה שלמרות הוויטמנים שהוא
מזריק לעצמו, הוא מתעייף בקלות.
הכוכב העדיף להישאר בחדרו שבמלון
מיגדל דניאל, כך שכל הכבודה

ארוכות עם השחקנית גיורי לץ־מקלינטוק
שהגיעה, עמדה ושוחחה עם יתר
שחקני־ההצגה, שנראו רעננים ויפים
גשלדמעצבג בתיה דיסנצ׳יס ג ד
עורך מעריב, המתינה לג׳ק למון בחברתו

חבר-הכנסת הידוע כ חובב
תיאטרון, שוחח
שותפתו של ג׳ק למון.

להפליא, ונהנו מתשומת־הלב שהופ־נתה
אליהם, בלית ברירה.

האופנה עודד גרא (לידה, מימין) .גרא, שהוא בוגר
הפקולטה לחקלאות ברחובות, החל, בנוסף לעיצוב״
אופנה, לעצב סדינים ותכשיטים לחברות שונות.

י רד טוב
מ הקריות
הוא מקריית־ביאליק ורוצה לכבוש
את העולם. אם קליידרמן יכול, אז גם
הוא. שמו תומר מזמר, הוא בן ,25
מנגן על פסנתר 20 שנה, ממוסיקה
קלאסית ועד רוק(בלהקת ילד) .לפני
ארבע שנים שמע אותו מפיק יפאני

והעם היפה
עדיה מאירצ׳ק, בתצלום למעלן״
ודתה רק אחת הדוגמניות היפהפיות
שהשתתפו בערב־התרמה שערכה
אגורת עם יפה, עם אחד לשם קניית
אמצעי-עור לקשישים, במלון דן בתל־אביב.
נעמי שדמי, לשעבר קצינת־ח״ן
ראשית וכיום יושבת־ראש האגודה,
פתחה את הערב בעוררה את קהל
המאות שנכח באירוע לתרום בלב רחב.
את תצוגת האופנה המפוארת שנערכה
במקום פתחה קאריז דונסקי, שחגגה
לאחרונה את יום הולדתה ה־ ,45 וזכתה
לתשואות נלהבות מהקהל. לשולחנה
של הידר שדמי הצטרפה רחל דיין,
אלמנתו של משה דיין ותורמת ותיקה,
ויחדיו צפו בתצוגה המרשימה.

| | 1¥ך ן ברזל, מבעלי אולפני
1 /1 /1 1 /סינטרון, שהפיק והל חין
את התקליט, לועס בהנאה.
גדול והתלהב, והשבוע יצא לאור
תקליטו הראשון, הנושא את שמו:
תומר.
במסיבה שנערכה עבורו במיסעדה
הסינית מקאו ניגן תומר לאורחים
כמה קטעים מהתקליט, וסיפר כי הוא
סטודנט באוניברסיטה, ועומד להינשא
בשנה הקרובה.
גם קליידרמן נשוי.

1 9 1 1 1*1111 1 9 1 1י ח שירלי קופמן, בת ה־ 8ג מגבעתיים.
11 1/1111 1111 1/1111 שירלי גבוהת-הקומה לא הצליחה להסיח
את דעתו של תומר מזמר, שהמשיד לנגו כל העת לאורחי-המסיבה.

—י —יגעילם; עבי טל,כתב; מולי פדידמי,

מישפטה של חוזר יערי. בגי ץ השב״ב. הסגרתו שד דמיאניוק. הקצנת היחסים
בין דתיים רחידזניים כפי שהתבטאו בשריפת־תחנות. ריסוס־מודעות והפגנות
ליד קולנוע ״היכל״ .רצח נשים עד־ידי בעליהן. דקירות בני־נוש־ במהלך
קטטות שיכורים. הסתבכויות אנשי־עסקים -בלאס. גינדי. פרוסמן וברש.
ענייני הקרקעות בשטחים הכבושים -שוחד. מירמות ופרשיות פוליטיות

הרבה מישפטים היו השנה בבתי־המישפט, אבל עבור הציבור בישראל היה רק מישפס
אחד -מישפטה של חווה יערי. אפילו אנשים שאינם קוראים את מדורי־הפלילים נתפסו
למישפטה של היפהפיה דקת־הגיזרה, בעלת השיער והעור הבהיר. שוב ושוב דשו העיתונים
ברצח התיירת מלה מלבסקי, וכל מילה שאמרו הנאשמות ברצח פורסמה בהרחבה.
ג ון דמיאניוק, החשוד כפושע הנאצי -איוון האיום״ ,הוסגר לישראל מארצות־הברית,
אולם כתב״האישום נגדו הוגש רק עם תום השנה.
פרשת אוטובוס 300 חזרה לכותרות השנה, הוגשו עתירות לבג׳ץ נגד חנינת אנשי״השב־כ,
שהיו מעורבים ברצח שני החוטפים שנתפסו באוטובוס, ובשיבוש החקירה שנערכה
בעיקבות אירוע זה.
בשנה שעברה התאבד מיקי אלבין במעצר, השנה ניסה אברהם גינדי להתאבד בבית״
המישפט, בעת מעצרו, ואחר כך הצליח בכך כאשר היה כבר משוחרר בערובה. משה בדש,
מפיקנטי, נשלח למאסר באשמת זיוף דולארים, אברהם פרוסמן נעצר בחשד רמאויות
במיסים ובמכס, ודויד בלאט נתון עדיין במעצר עד תום ההליכים באשמות מעשי מידמה
שונים בשוק האפור.
בעלים רצחו את נשותיהם בהתקפי״זעם -יותר מאשר בשנים קודמות. בני״נוער שתויים
הסתבכו בתיגרות ושלפו סכינים. אנסים המשיכו להטיל חתיתם על רמת־אביב ורמת״גן.
ובדרום נאנסו ונרצחו נשים צעירות והאשם טרם נתפס.
היחסים בין חילוניים ודתיים הגיעו השנה למשבר חדש. שריפת תחנות״אוסובוס
בירושלים וריסוס מודעות בצבע בכל חלקי־הארץ הצטרפו להפגנות ליד קולנוע היכל
בפתח״תיקווה, ולנסיונות להוציא שוב את גופתה של תרזה אנגלוביץ מקיברה.
כל הדברים הללו נידונו לפני בתי״מישפט השנה והעסיקו את המדינה.

אילנה אלון

תשרי: הסתבכויות אנשי עסקים
^ המשך להתמוטטות מיפעלים גדולים
^ בשנה שעברה, כמו אתא, חברת קלרין
וקופל, היו השנה אנשי־עסקים רבים שהסתבכו
בעבירות פליליות שונות. כולם הסתבכו בעבירות
צווארון לבן, הקשורות לעיסקיהם. דויד
כלאם וכמה עובדי־בנקים הגיעו לבית־המישפט
בעיקבות השוק האפור בכספים, שהיה קיים במדינה
בתקופת האינפלציה המואצת. אברהם גי*
נדי, דני ויינמן, שמואל עינב ואחרים הגיעו
לבית־המישפט עקב עסקים מפוקפקים בקרקעות
הגרה מערבית. עורך־הדין יצחק מוריץ
ואשתו יעל הגיעו לבית״המישפט בעיקבות רצח
הברוקר יעקב אלטרוביץ, שעבד בחברת מו־ריץ
את טוכלר, שבבעלותם. חקירת הרצח
גילתה כי היו שיבושים בפעולת החברה. הם יצאו
זכאים, בעוד שכמה מעובדי-החברה הורשעו.
איש־העסקים היחיד שהסתבך בעבירה שאינה
קשורה ישירות לעסקיו הוא משה בדש, בעל
בית־החרושת לנקניק, פיקנטי היתה זו הסתבכות
מיוחדת במינה: הוא נאשם בזיוף דולארים,
ואף הורשע באשמה זו ונידון ל־ 40 חודשי־מאסר
בפועל.
בדש הורשע בשל דין־הקשר: שותפותו של
בדש עם גרפיקאי ובעל בית־דפוס התבטאה בכך
שמימן את רכישת מכונת־הצילום לבית־הדפוס,
ואת רכישת הנייר המיוחד לצורך הזיוף. סניגוריו
של בדש, עורכי-הדין יהודה ויינשטיין
ויעקב ויינרדט, הגישו עירעור על הרשעתו זו,
וטענו דברים חמורים ביותר נגד השופט המחוזי
אריה אבן־ארי, שישב בדין.
אם כי בדש הוא יוצא־דופן בין אנשי־העסקים
שהסתבכו בפלילים, הרי שבכל זאת יש קו
משותף אחד לכולם. בתי־המישפט עוצרים את
אנשי־העסקים הללו עד תום־ההליכים כמעט
כדבר שבשיגרה. מעצר עד תום־ההליכים במחוז
תל־אביב פירושו כיום ישיבה בכלא במשך שנה
תמימה לפחות, עד שיתברר אם הנאשם הוא חף־
מפשע או אשם. מעצר כזה נחוץ לגבי נאשמים
העלולים לסכן את הציבור או להזיק למהלך החקירה.
אבל כאשר מדובר באנשי־עסקים, שאש־

הגדו(
מתם היא אשמה של צווארון לבן, לא היה נהוג עד
כה לבקש את מעצרם עד תום־ההליכים. אולם
השנה נעצרו כמעט כולם, מלבד בני־הזוג מוריץ.
השפעתו של מעצר כזה על אנשי־עסקים היא
הרסנית בשתי דרכים. ההשפעה הפיסית והנפשית
על אזרח שאינו מורגל בבתי״כלא גדולה

פי כמה מאשר על עבריין רגיל. נסיונות ההתאבדות
של גינדי במעצר וסופו המר מעידים על
ההשפעה הזו. אנשי־עסקים נפגעים גם מבחינה
כלכלית קשה יותר משכירים. אחרי שבנו מיפעל
חיים, הם נידונים לשבת בכלא ולראות כיצד הוא
מתמוטט ואין בידם להושיע.

חשוון: עיסק׳ הקרקעות ב\דה
ך* סניגור דן שינמן ביקש להזמין את ממלא
( 1מקום ראש־הממשלה, יצחק שמיר, ואת
מי שהיה סגן־שר־החקלאות, מיכאל דקל,
להעיד במישפטי הקרקעות. השופט אליהו
מצא אישר בקשה זו, והשניים יעלו בקרוב
להעיד. בינתיים התברר כי כמעט כל מי ששלח
ידו בעיסקי קרקעות בגדה סופו שנכווה. הבכיר
מכולם העומד כרגע לדין הוא אבי צור, מי

יחליט לפתוח את פיו, יש אפשרות כי יערב בעניין
גם את מעסיקיו, שמיר ודקל.
מלבד צור, נאשמים בפלילים גם סוחר־הקרקעות
שמואל עינב, איש־העסקים דני
ויינמן ו״מלך־הגדה״ אחמד עודה. האחים
משה ויגאל גינדי ברחו מהארץ בגלל חשש
מאיום פלילי והסתבכויות כלכליות שמקורן
בהתנחלויות בגדה המערבית. אחיהם, אברהם

אברהם גינדי: נסיון ההתאבדות הראשון קפיצה מחלון בית־המישפט
שהיה עוזרו של דקל בשטחים הכבושים. התובעות
רחל שיבר ודורית שפירא טוענות כי
צור עסק בהתרמות של יזמים וסוחרי־קרקעות
לליכוד, תוך ניצול מעמדו, וכי שמר חלק מהכספים
לעצמו.
בתחילה שמר צור על סולידאריות עם מעסיקיו
ומיפלגתו, אולם נראה כי מאז התאכזב. הוא
עובר כרגע בעיריית הרצליה, כעוזרו של ראש־העיריה
אלי לנדאו, ומחכה להמשך מישפטו. אם

גינדי, שנותר בארץ, היה עצור זמן רב, וניסה
להתאבד עוד בבית־המישפט. הוא לא הצליח
בפעם הראשונה, ואז ניסה שוב ושוב, עד שלבסוף
התאבד בבריכת־השחיה הפרטית שלו. גם הוא
הסתבך בעניינים פליליים וכלכליים שמקורם
בקרקעות בשטחים הכבושים.
״מלך־הגדה״ אחמד עודה, האיש שידו היתה
בכל עיסקה של מכירת וקניית קרקעות בגדה,
היה אמור לשמש עד־מדינה בתיקי־הקרקעות.

אולם לאחרונה הוגש גם נגדו כתב־אישום.
הפרקליטות טוענת כי עודה הפר את ההסכם
שעשה עם הפרקליטות והמשיך לעבור עבירות
גם לאחר חתימת ההסכם.
יתכן שהסנסציות של שנה הבאה יתעוררו

דווקא במישפטי הקרקעות הללו. הרבה פוליטיקה,
כסף ושחיתות עוד ייצאו בוודאי לאור מעסקים
שחורים ופליליים שטרם התגלו. אישים
חשובים, בעלי מעמד פוליטי, עלולים להיות
מעורבים בהם.

נסיו: סופו של הזוג המלכות
ך ץ יסור אהבה גדול, שהזכיר לרבים את
סיפורם של בוני וקלייד האגדתיים, הגיע
כנראה לסיומו השנה. שמעיה אנג׳ל, שהורשע
ב״רצח הכפול השני״ ונידון למאסר־עולם, נתן
בעיניים דומעות את הגט לאשתו, שרה,
במישרדי הרבנות בתל־אביב.
שנים העסיקו בני־הזוג הללו את העיתונים

מיוחדת, עזב את הארץ בתנאי שלא יחזור. הוא
חזר והסתבך שוב. במועדון לילה פגש את שרה,
סטודנטית יפת־תואר, שנמשכה לזוהר של העולם
התחתון. השניים התחתנו ושמעיה גרר את אשתו
לעולם הפשע והסמים.
לאחר שנמצאו גופותיהם של שולמית שלי
ומישל נחמיאם, נעצרו בני־הזוג אנג׳ל באש־

ד״ר אמנון חלצל: גלאי השקר הציל אותו מהסתבכות
דברים בגו?
עד היום לא נמצאו רוצחיה של הדס קדמי.

חלצל חזר וצלל אל האלמוניות שמתוכה יצא
למשך רגעים ספורים השנה.

שבט: מישפט המאה
ך* ימים אלה התחדש מישפטן של חווה
*יערי ואכיכה גרנות. שתי הנאשמות עלו

שרה ושמעיה אנג ל: בימי האהבה והאושר

שמעיה אנג ל: לאחר הגירושין
ואת בתי־המישפט. שמעיה החל מעלליו עוד
כנער קטין. אחרי ששוחרר מהכלא, בעיסקה

מת הרצח. התברר כי הרצח בוצע על רקע של
מכירת סמים והברחתם ארצה. לאחר מישפט
ארוך ומלא הפתעות, הורשע שמעיה ונידון
למאסר־עולם. אשתו, שרה, זוכתה מחמת הספק.
כאשר יצאה שרה מהכלא, טמנה פתק בכותל־המערבי
והחלה כותבת עבור העיתון חדשות.
אולם פרקליטות־המדיגה הגישה עירעור על
זימיה של_שרה, ועורך־הדין דויד ים תד 1הגיש
עירעור על הרשעתו של שמעיה.
בבית־הכלא הצליח שמעיה להסתבך ברצח
נוסף, רצח חיים שושן, שהיה נאשם יחד איתו
בתיק הרצח־הכפול. הפרקליטות הגישה כתב־אישום
נגדו ונגד שניים מחבריו, וטוענת כי שושן
נרצח כדי שלא יוכל להעיד נגד שמעיה ואשתו.
מישפט זה עומד להתחיל השנה.
לפני ימים ספורים פסק בית־המישפט העליון
בעירעור על הרצח הכפול, והשאיר את המצב על
כנו. בית־המישפט דחה גם את עירעורו של
שמעיה וגם את עירעורה של המדינה על זימיה
של שרה. בינתיים הורשעה שרה בתיק־סמים
נוסף, ונידונה לשלוש שנות־מאסר והיא עומדת
לסיים את ריצוי עונשה בקרוב. גם העירעור על
הרשעה זו עומד להישמע השנה.
השמועות אומרות כי בכלא נווה־תירצה, שם
היתה שרה אנג׳ל המלכה המוכתרת עד בואה של
חיוה יערי, יש עימותים בין השתיים.

על דוכן־העדים והביאו את המישפט לשיאו.
הרבה מישפטים היו השנה בבתי״המישפט,
אולם אף אחד מהם לא תפס מקום כה נכבד
בתודעת הציבור ובכותרות העיתונים כמו מישפט
יערי־גרנות.
חווה יערי, בלונדית שברירית, בעלת מצח-
גבוה ועור־בהיר, הפכה בין יום לכוכבת בתיק-

חווה יערי: כלי מיטבח

טבת: לא כדאי לעזור למישטוה
^ ד״ר אמנת חלצל לא הועמד לדין, הוא
1 1רק נעצר לשיבעה ימים בחשד מעורבות
ברצח החיילת הדם קדמי. במשך שיבעה ימים
,אלה ;עברו על חלצל כל ההשפלות והסבל
״הכרוכים במעצר.
אשמתו של חלצל היתה כי רצה לעזור
למישטרה לפתור מיקרה־רצח שהעסיק אותה זמן
רב. השאלה אם היה חלצל תימהוני שרצה לשחק
את תפקיד הבלש, או אדם מעורב ברצח שמצפונו
הציק לו, העסיקה את הציבור השנה.
ב־ 29 בנובמבר 1984 נעלמה החיילת הדס
קדמי, בדרך מיחידתה לקיבוץ שבו התגוררה,
ליד חיפה. כאשר בוששה להגיע, החלו החיפושים
אחריה, שהסתיימו כעבור שבועיים, עם מציאת
גופתה ליד בית־אורן בכרמל. בגלל תאריך
היעלמה, יום השנה ה־ 37 להכרזת האדם על
הקמת מדינת־ישראל, היה חשד כי המניע. לרצח
החיילת היה פעולת־פיגוע.
זמן רב חקרה המישטרה ללא כל תוצאה, עד
שהגיע הדר׳ חלצל, וסיפר שיש בידו לעזור לפענח
את הרצח. הוא ״התנדב למסור מידע שגילה

בכוחות עצמו. חלצל חזר למישטרה שוב ושוב,
עד שהעלה את חשדם של החוקרים כי הוא עצמו
מעורב ברצח. לאחר שהתבקש להעלות את
מימצאיו על הכתב, נעצר לשיבעה ימים על״ידי
השופט שלי טימן, בפתח־תיקווה, בחשד של
מעורבות ברצח.
במשך ימי מעצרו התהלכו בארץ שמועות
פנטסטיות על הפרשה. עורכי־דינו, יעקב
עוזיאל וגידעון שרוייאר, אסרו עליו למסור
פרטים נוספים למישטרה ולשתף איתה פעולה.
הוא עבר בדיקה בגלאי־שקר ונמצא דובר אמת,
אך סירב לתת למישטרה דגימה מדמו.
להלצל לא היה כל רקע פלילי. הוא יליד
חיפה, למד בטכניון בהצטיינות, המשיך את
לימודיו באנגליה, ועבד כפיסיקאי ברפא״ל.
שכניו הכירוהו כאדם בודד ותמהוני, שאיש לא
בא לבקרו.
פרשת חלצל השאירה אחריה שובל של
תמיהות. האם היה חלצל אזרח טוב שרצה לעזור
למישטרה בדרכיו הפרטיות ונפל קרבן לבירוקרטיה
ולחשדנות של המימסד, או שמא היו

אביבה גרנות: הקלטות וצילומים
שורת הישראלית. אשתו של אהוד יערי, כתב״
הטלוויזיה הנודע, נאשמה ברצח תיירת קשישה,
מלה מלבסקי, בחוף תל־ברוך, במרס .85
כמעט שנה נחקר המוות כתאונת־דרכים
רגילה, אף שהיה ידוע למישטרה כי הפגישה
האחרונה שנועדה לתיירת לפני שנעלמה היתה
עם חווה יערי. בחקירה ראשונה במישטרה סיפרה
יערי שהתיירת לא הגיעה לפגישה, וכי היא לא
ראתה אותה עוד. רק בינואר 1986 נעצרה יערי
והוחשדה ברצח התיירת. התברר כי כאשר עבדה

יערי כפקידה בבנק, ניהלה את חשבונה של התיירת,
ולקחה מתוכו 50 אלף דולר. לדברי ה־מישטרה,
גניבה זו, והנסיון להעלימה, היו המניע
לרצח.
יחד עם חווה נעצרה גם חברתה הטובה.,אביבה
גרנות, רוקחת מתל־אביב, שנאשמה יחד איתה
ברצח.
שיחזורי הרצח, שעשו הנאשמות בחולות תל־ברוך
עם החוקר מישל חדד, היו להיטים. כל
מילה שאמרו השתיים, כל תנועה שעשו וכל
שינוי תיסרוקת שלהן עשה כותרת בעיתונות.
כאשר ניסתה יערי להתאבד בכלא, דיווחו על כך
בהרחבה. וכאשר ניסה אבי גרנות, בעלה של
אביבה, להתאבד, הוסיף הדבר מתח לפרשה. נראה
כי גם לאחר סיום המישפט המרתק ימשיכו עוד
שנים לדוש בו.

אדו: תיזכוות לשואה
ך י אשר הוסגר ג׳ון דמיאניוק לישראל במ
חו ד ש אדר השנה, חשבו כולם כי כתב־האי־

שום נגדו יוגש תוך ימים ספורים. מאז התארכו
הימים וכתב־האישום הוגש רק לאחרונה. זאת,

12 המישפטים הגדולים
(המשך מעמוד )25
רק לאחר ששופט המעצרים איים כי לא ימשיך
להאריך את המעצר בלי כתב־אישום.
דמיאניוק גדל־הגוף, בן ,67 הוסגר לישראל
אחרי שנידון בתשע ערכאות בארצות־הברית,
והוחלט לגרשו ולהסגירו לישראל. הוא חשוד כי
ביצע פשעים נוראים בעת השואה, וטבח רבבות

יהודים במחנה טרבלינקה.
דמיאניוק טען מהרגע הראשון כי אינו יאיוון
האיום״ ,וכי חלה כאן טעות נוראה בזיהוי.
במונולוג בלעדי שנתן לכתבת העולם־הזה, דפי

מישפטיות בזיהויו של דמיאניוק, נדחתה הגשת
כתב־האישום זמן רב ביותר. ראש־הממשלה אף
ביקש מהמיליונר היהודי ארמנד האמר, בעל
קשרים בברית־המועצות, לסייע בהשגת ראיות
נגד דמיאניוק.
אולם בימים אלה נודע כי הפרקליטות התגברה
כנראה על הקשיים, וכתב־האישום יוגש
החודש וכי המישפט יחל כנראה בדצמבר לפני
השופט העליון דג לוין ושני השופטים המחוזיים
דליה דורנר וצבי טל.
מהרגע שבו הוסגר רמיאניוק לישראל פרץ

אורי דרור, משחזר הכנסת גופת אשתו למכונית. מזל מצלמת הוידא!
לביים תאונת־דרכים כדי לטשטש את מעשהו.
כשיחזור שעשה עבור המישטרה נשבר דרור
והחל בוכה ומתייפח, והיפנה את גבו למצלמה.
הוא ביקש להראות את סרט השיחזור למישפחת־אשתו,
כדי שיבינו מה קרה. סניגורו, דן שיינמן,

ינסה להוכיח שלא היה זה רצח, אלא הריגה בלבד.
רק אשה אחת בלבד נחשדה השנה ברצח בעלה,
גיתית יזראלוב. בית־מישפט באנגליה החליט
על הסגרתה לישראל, ומישפטה ייפתח כנראה
השנה.

אייר: פחד בעיר -האנס האתלטי

ג ון דמיאניוק: תמונה מישפחתית. נכד. בת, חתן ושאלות פתוחזת
נה ברק, סיפר דמיאניוק את סיפור חייו וטען כי
בעת מילחמת העולם השניה היה בצבא־העריקים
של הגנרל אנדריי ולאסוב, ומעולם לא שירת
במחנות־ריכוז.
בשל סיבות בלתי ברורות, אולי בגלל בעיות

ף* ישראל מתחלפים האנסים מדי שנה.
^ לפני שנה היה זה האנס מצפון תל־אביב,
יוסף מחאג׳נה, שמישפטו היה אחד ממישפטי
השנה. הוא הורשע בינתיים ונידון לעונש חמור
ביותה 21 שנות מאסר.
האנס התורן הוא מי שמכונה ״האנס־האתלטי״,

ויכוח בציבור אם יש צורך במישפט זה, או שמא
מוצה העניין המישפטי של השואה במישפטו של
מארגן־ההשמדה אדולף אייכמן. אפילו יתנהל
המישפט כראוי ודמיאניוק יורשע, תישאר כנראה
שאלה זו ללא הכרעה.

ניסו: רצח נשים על־ידי בעליהן
^ צח נשים על־ידי בעליהן הפך למכת!
מדינה השנה. העבירה העתיקה עשתה השנה
שמות בקרב זוגות נשואים במדינה, מעיירות-
הפיתוח ועד שמורת״הטבע בהר*מירון.

תיד דוק, מאיר שרין, דויד קקון,
ראובן מיזרדוי ואורי דרור הם רק כמה
מהגברים שהרגו השנה את נשותיהם. מבין
האחרים היו שהתאבדו לאחר המעשה, היו כאלה
שניסו להתאבד.
בדרד״כלל לא יכלו הגברים להצביע על מניע
מסויים לרצח.
הבולטת ביותר מבין הרציחות הללו היתה
אולי זו של נוגה דרור. בעלה, אורי, גבר יפה־תואר
המייצג את ישראל היפה, נעצר מייד לאחר

הלוויית אשתו, ונאשם ברצח. נוגה נמצאה
במכוניתה שהידרדרה לתהום, ובתחילה היה נראה
כי נהרגה בתאונת־דרכים.
אפילו בני־מישפחתה של נוגה התקשו להאמין
כי בעלה רצח אותה. אולם לאחר חקירה
קצרה גילתה המישטרה כי התאונה לא היתה אלא
ביום, והאשה נהרגה במכות חזקות בראשה. הבעל
נשבר והודה כי הרג את אשתו במכות בצינור״
ברזל, לאחר מריבה קצרה בביתם. לדבריו, תקפה
אותו אשתו בצינור והוא לקח אותו מידיה והלם
בראשה. לאחר מכות אחדות נפלה האשה ואמרה
לבעלה כי היא אוהבת אותו. בתחילה ניסה הבעל
להנשימה ולהחיותה, ואחר כך החליט להעבירה
לבית״חולים. אולם בדרך, נפחד ומבולבל, חשב

משה שבתאי: מעשי־סדום בקטינות

משה שבתאי. בכתב־האישום נגדו מפורטים
מעשי אונס, מעשי־סדום ומעשים מגונים, רובם
בקטינות.
איזור־הפעולה של שבתאי היה רמת־אביב.
הוא נהג לחפש את קורבנותיו מבין הנערות
שהציעו שרותי־שמרטף ושיעורי־עזר מעל
לוחות־המודעות ברמת־אביב. הוא התקשר אליהן
וקבע פגישות בשעות הערב ליד בית־הספר. אף
אחת מהנתקפות לא ראתה את פניו, אבל כולן
התרשמו מכוחו האדיר ומגופו האתלטי. על כן
כונה ״האנס־האתלטי״.
לאחר שרמת־אביב הפכה לשכונה נצורה,
ונשים חששו לצאת בלילה לרחוב, החליטה
המישטרה להציב לו מארב. שוטרת השאירה
מודעה לשיעורי־עזר ונענתה בצילצול מהאנס.
השוטרת, מומחית לג׳ודו, קבעה איתו פגישה
בחצר בית־הספר 20 .שוטרים נדרשו כדי להתגבר
על שבתאי, שהשתולל בחמת זעם בעת שנעצר,
הצופים בבית־המישפט התקשו להאמין כי
הגבר הצעיר, הנשוי זה זמן קצר לאשה נאה, הוא
האנס המפחיד. התברר כי בעבר שיחק שבתאי
בקבוצת הכדורסל של מכבי תל־אביב וזכה
בהצלחה גדולה אצל נשים. סניגוריתו, אסנת
ב ר תו ר, כפרה בשמו בהאשמות. שלב ההוכחות
במישפטו יחל בחודש נובמבר.
שבתאי, אם יורשע, היה רק אחד מהאנסים
שפעלו השנה במדינה. המפחיד מכולם הוא
דווקא זה שטרם נעצר, שהיה אחראי לאינוסן
ורציחתו של תיירות בדרום־הארץ — האיש
שבסוף השנה שעברה אנס חיילת וירה בראשה.
למרות חיפושים נמרצים ומארבים שהציבה
המישטרה, הוא עדיין משוטט בדרכים ומאיים על
טרמפיסטיות.
צעיר בשם אפרים אפרים, שנידון לפני
שבועיים לשש שנות מאסר בבאר־שבע, על אונס
טרמפיסטיות בדרום, איננו האיש האחראי
לאינוסן ורציחתן של התיירות בנגב.

סיוון: שויפת תחנות האוטובוס
^ חנות האוטובוס בירושלים עלו בעשן, בה מטעם אחר: הם חששו שהיא תעורר את יצרם.
* 1בזו אחר זו, במשך השנה שעברה. היתה זו
בפתח־תיקווה נערכה המישטרה מדי שבוע י
מחאתם של חוגים חרדיים קיצוניים נגד מודעות־ להפגנה השבועית של הדתיים, נגד פתיחת |
פירסומת שלא מצאו הן בעיניהם. לפני שבועות קולנוע היכל בערב שבת. להפגנת נגד באו1
אחדים עזבו 25 אברכים, משורפי־התחנות, את צעירים חילוניים, וידי המישטרה היו עמוסות !
בית־מישפט־השלום בירושלים בשירה וצהלה. עבודה. גם רבה של פתח־תיקווה, הרב ברוך1
בית־המישפט גזר עליהם עונשים סימליים סלומון, נעצר בעיקבות הפגנות אלה, אך שוחרר |
כמעט. בעיקבות עיסקת־טיעון עם הפרקליטות וזכה ליחס מיוחד.
נידונו המציתים לעונשים של קנם שבין 100
כתבת קול־ישראל כרמלה מנשה הותקפה
ל־ 200 שקל. רק אחד מהם נידון לעונש ״כבד״:
בידי המון פרוע של דתיים כאשר באה לכסות
500 שקל קנס ומאסר על־תינאי לארבעה חדשים.
אירוע פלילי כבני־ברק, וחברה־קדישא של
היה זה רק סימפטום אחד בהקצנה שחלה
ראשון־לציון הגישה עתירה לבג״ץ כדי להוציא
השנה בין דתיים לחילוניים. אחרי שריפת־התח־שוב
את גופתה של תרזה אנגלוסיץ מהקבר.
נות באו ריסוס מודעות פירסומת בכל קצוות
המדינה. בעיקר זכתה לכך מורעת־פירסומת ל נשיא בית־המישפט העליון, השופט מאיר
בגדים של גדעון אוברזון, שבה נראתה נערה. שמגר, דחה את העתירה, והביע מישאלה כי
בכך יגמר העניין ויזכה להבנה וסובלנות.
יפהפיה כורעת על ארבעותיה כשעכוזה מונף אל־על.
חילוניים חלקו על טוב־הטעם שבמודעה זו
יש חשש כי היחס המקל שמגלה המישטרה
וטענו שהיא מבזה את גוף האשה. הדתיים לחמו
ובתי־המשיפט כלפי העבריינים החרדים יעודד

אותם למעשים דומים, והמילחמה בין דתיים
לחילוניים תגבר ותגיע לפסגות חדשות בשנה
הבאה. הציבור החילוני כבר הביע את מורת־רוחו

מהתפרעויות הדתיים ומהעונשים הקלים המו־טלים
עליהם. בכמה פעולות־הגמול הפרטיזניות
נפגעו כמה בתי־כנסת.

הקורבן: תחנת אוטובוס שרופה בירושלים

תמוז: מעיירות השוק האטו
ף* יזבורת לתקופת האינפלציה מהווה
^ 1מישפטו של איש־העסקים המיסתורי דויד
בלם. הגבר התמיר, שהיה אלמוני ובלתי מוכר,
הפך לפתע לכוכב־תיקשורת, אחרי שהתברר כי
קיבל הלוואות גדולות מהתק״ם ונשאר חייב לה
כספים רבים.
למרות העובדה שהמפסידים הגדולים הם
קיבוצי התק״ם, הם לא הגישו תלונה למישטרה
נגד בלם. הפרשה התפוצצה דווקא כאשר
קיבוצניק בשם נחום פז הגיש תלונה, למוסדות
הפנימיים של התק״ם, נגד לזי עינבל, אחד
מראשי אש־ת כספים, הזרוע הכלכלית של
הקיבוצים, כי קיבל שוחד מבלס.
ועדה, בראשותו של חבר״הכנסת דויד לי״
באי, חקרה בפרשה, ורק אחרי יותר משנה של
חקירות הגישה התובעת פנינה דבורין כתב־אישום
נגד בלס. כתב״האישום, המפרט עניינים
שיגרתיים של עבירות צווארון לבן, הפך למיש־פט
עקרוני מלא שינאה, מריבות וקינטורים.
לאחר מאבק ממושך החליט השופט אהרון
ברק להשאיר את בלם במעצר עד תום־ההליכים.
המישטרה החלה פותחת תיקים חדשים נגד
בלס, תיקים על מתך שוחד בבתי־המעצר כדי
להשיג תנאים טובים יותר: תיק נגד נהגו של
בלס, אייל קלאום, על שהתחזה כעורו־דין ושיחד
סוהרים ושוטרים. וכן תיק בדבר נסיון
הברחות־מיכתבים מבית־הסוהר לשר־המישטרה.
המישפט עומד להיפתח בחודש נובמבר, לפני
השופטת שושנה ברמן. אבל בינתיים עסוקים
הסניגורים יהודה ויינשטיין ויעקב ויי־נ־רוט
בפרשיות החדשות בתיק בלס, העולות וצצות
כפיטריות.
לאחרונה הגישה הפרקליטות כתב־אישום גם
נגד לזי עינבל, איש התק״ם, בעבירות של קבלת
שוחד מבלס, עינבל נמצא כרגע בארצות־הברית

אנשי שב״כ נוספים פנו וביקשו חנינה, והנשיא
נעתר להם, והמישטרה החלה לחקור את הפרשה.
המשטרה חקרה גם את ממלא־מקום ראש־הממ־שלה,
יצחק שמיר, ונמסר כי נמצאו סתירות

בין עדותו של שמיר ובין עדותו של ראש־השב״ב
לשעבר, אברהם שלום. נראה כי יש עוד הרבה מה
לברר בפרשה העגומה, והיא בוודאי תמשיך
להעסיק את המדינה גם בשנה הבאה.

אלול: דקירות הנערים השיכורים

דויד בלס: מישפט עקרוני
ולא ברור אם יגיע למישפט, או שמדינת־ישראל
תצטרך לבקש את הסגרתו מארצות־הברית.
בנושא השוק האפור החלו בתי־המישפט
לשמוע גם תביעות אזרחיות נגד הבנקים. גופים
שנתנו לבנקים הלוואות בשוק האפור, בהסתמכם
על ערבויות שהעניקו הבנקים לכאורה, תובעים
היום מבנק המזרחי ומבנק־לאומי מיליוני
דולארים.

אב:אוטובוסם ם 3־אנשי השב״כ
^ קללה קדמונית, רודפת פרשת אוטובוס
^ 300 את מערכת־המישפט הישראלי ואת כל
מי שהיה מעורב בה. בשנה שעברה התייחס
העולם־הזה במישפטי־השנה למישפט הצבאי
שנערך ליצחק מרדכי, וגינה את הסודיות שבה
התנהלו ההליכים המשפטיים בתיק זה.
השנה התברר כי טרם הסתיימה הפרשה, והיא
תמשיך כנראה להעסיק את הציבור, המישטרה
ובתי־המישפט שנה נוספת.
כאשר התברר כי כדי למנוע את הענשתם של
רוצחי־החוטפים באוטובוס ,300 עשה ראש הש־ב״כ,
אברהם שלום מעשים שונים, שהם בגדר
שיבוש הליכי־מישפט, ושיתף בכך עוד כמה
מפקודיו, התחילה הפרשה לתפוס תאוצה חדשה.
היועץ המישפטי הקודם, יצחק זמיר, דרש
להעניש את האשמים ולברר את הפרשה, העניין
הסתבך וגרם להתערבותו של שימעון פרס
ולהדחת היועץ המישפטי. שלושת אנשי השב״כ
שפתחו את הפרשה הגישו עתירה לבג״ץ כדי

דויד בלס לוחץ ידו של שיסשן פרס היושב במכונית

למנוע את פיטוריהם מהשב״כ, ויחד עם זאת
שוכנע נשיא־המדינה, חיים הרצוג, לפתור את
הפרשה על־ידי מתן־חנינה לשלושה אנשי שב״כ
אחרים, האשמים בשיבוש ההליכים.
הדבר גרם להתפתחות מיידית חדשה. בפעם
הראשונה בישראל הגישו מיספר רב של עותרים
בקשה לבג״ץ לבטל את החנינה שנתן הנשיא,
ולקבוע כי ניתנה שלא בסמכות. שאלות מיש־פטיות
מעניינות וחדשניות עלו כדי לברר אם
יכול הנשיא לתת חנינה לאנשים שטרם הורשעו
בדין, ואפילו לא הוגש נגדם כתב־אישום.
ברוב״דיעות החליט בג״ץ לדחות את העתירות
הללו, וקבע כי הנשיא פעל בתחום סמכותו.
היועץ־המישפטי החדש, דם!? חריש, הכריז
בבית״המישפט כי המישטרה תמשיך לחקור
בפרשה, וכי אם יתגלו עבריינים נוספים הם
יועמדו לדין.
החלטת הבג״ץ הביאה לשתי התפתחויות.

^ ת החודשים האחרונים של השגה ייחדה
לתופעה חדשה: דקירות בני־נוער בסכינים,
על רקע סיכסוכי־שיכורים. שיכרות מעולם לא
היתה תכונה יהודית, והנוער בישראל נהג לשתות
קוקה קולה ולא אלכוהול. אולם המאורעות
האחרונים שהגיעו לבתי״המישפט מעידים כי חל
שינוי בנוהג זה.
המיקרה הראשון התרחש ליד קולנוע־דן
בתל־אביב, מקום המשמש כמועדון ריקודים
לבני־נוער. לפני כחודש נרצח הנער גיל
אלעזרום בדקירת־סכין ליד הקולנוע בערב־שבת.
הקטטה התחילה בין שתי חבורות נוער,
ונטען כי הנערים היו שיכורים בעת הקטטה. נער
בן 14 נעצר כחשוד ברצח, וחשוד נוסף, אלי
מלכה, בן ,20 מכרם־התימנים, נעצר גם הוא.
מלכה הודה כי השתתף בקטטה, אך כפר
באשמת הרצח. הוא סירב להבדק בגלאי־שקר.
נער נוסף, עדי זיידנברג, שוחרר לאחר שנוקה
מחשד ברצח, למרות העובדה שנציג־המישטרה
טען כי הוא שיקר פעמיים בעת בדיקה בגלאי־שקר.
הבדיקה
הפאתולוגית העלתה כי אלעזרוב
נהרג מדקירות של שני סכינים, בידי אנשים

שונים, בעוד שהמישטרה מצאה רק סכין אחד
במקום הרצח. כרגע לא גרור מי דקר את הדקירה
הקטלנית.
שבוע לאחר הרצח בקולנוע־דן נפצע נער
בשם מייק סויסה בקריית״ים בחיפה. גם
במיקרה זה התברר כי הנערים היו שיכורים אחרי
ששתו בקבוק־וודקה. נער בן 15 נעצר בחשד כי
דקר את סויסה. הנפצע בעצמו מסר למישטרה כי
הפציעה נגרמה על־פי בקשתו, מכיון שרצה להראות
לחברתו כמה היא חשובה לו.
המשותף לשני המיקרים הללו הוא כי נערים
בגיל 14־ 15 נושאים בכליהם סכינים ומשתמשים
בהם נגד חבריהם. הדבר השני שהתגלה הוא כי
בני־נוער החלו לשתות לשוכרה, וכי יש פאבים
ובתי־קפה המוכרים להם משקאות אלכוהוליים.
עד היום לא ידע כמעט איש על קיומו של
החוק האוסר מכירת משקאות אלכוהוליים לקטינים.
בעיקבות המיקרה בקריית״ים נסגר פאב
מסויים שמכר משקאות לנערים, אך נפתח לאחר
זמן קצר כאשר הוזהר שלא לעשות זאת. קולנוע־דן
בתל־אביב נסגר בצו מינהלי, אך נפתח גם הוא
מחדש.

וייצרו קולקציות יפהפיות, וייצאו את
רובן לארצות אירופה, במיוחד לגרמניה,
אנגליה ושווייץ.
הדגמים של אותם ימים היו
שמרניים: חצאיות קלוש סרוגות,
חולצות צרות או רחבות וז׳אקטים
בסיגנון מרובע. את הבגדים האלה
רכשו נשים אלגאנטיות, שביקשו בגד
סולידי, נעים ונוח. הצעירות לא
התקרבו אל הסריגים.
בשנתיים האחרונות חלה תפנית.
הסריג קיבל תשומת־לב מכל שכבות
הגיל, במיוחד אחרי שהוא הפך למרכיב
דומיננטי ביצירות של גדולי אופנאי
העולם, בזכות העושר הרב־מימדי
הגלום בו.
עכשיו סריג זה יפה, סריג זה
אופנתי, סריג זה חתיכי. סריג זה גם
,צמוד ומחמיא.
בציבעי־־גינה. מיבחר ה־ 1 חליפות והשמלות הסרוגות 4 הוא רב־גווני, הן בעיצוב, הן

במירקמי החוטים, הן באי־

בית־אופנה אחד, למשל,
השתמש לסריגיו בכותנה
מצרית, ויסקוזה ולד
רקס צבעוני בצבעי־גינה
מרהיבים — ירוק,
צהוב, כתום, אדום
וציבעי־אדמה. בעלת
החברה סבורה כי
חדירת הסריגים למלתחה
נובעת מה־קידמה
הטכנולוגית.
ן ממכונות־הייצור
על־ידי מחשב.

ך 11ךךח \ 1\ 1אפשר להתהדר בחליפה הסרוגה המהממת
^ 11 1111 - 1 111 אשר עוצבה על-ידי מירי שפיר. החליפה היא
בגווני שחור ובעיטורי זהב. החולצה גדולה ורחבה והולכת וצרה בירכיים.

¥ | 11181ק 1ך 1זאת היא שימלת סריגת-יד הנלבשת מעל
11| 1/1 1 #1לחותלות תואמות וארוכות, בשילוב של צבעים -
חום, כתום, אדום, צהוב -ואלמנטים גיאומטריים כמו פסים וריבועים.

^ סריגים תופסיס עכשיו מקום
1 1טוב באמצע בעולם האופנה
ובמלתחות הנשים. אם כי, כאשר החלו
מעצבי־האופנה הישראליים לעצב

סריגים, לא היה להם ביקוש רב בארץ.
היו שחשבו שסריג זה זקן, סריג זה לא
מחמיא, סריג אינו אופנתי. מעצבי־האופנה
התעקשו, המשיכו לעצב

ך \ 18 | 7 1 1 1״| 1ך 1היא חומר-הגלם של סריג
^ 11 1>4 / 1 111111 זה, בשילוב ויסקוזה ולו־רקס
ציבעוני. החליפה מתאימה לבעלות גוף חטוב.

במערכת דו״חלקיר
בגווני כחול-לבן: חולי
צה גדולה ורחבה, בעלת שרוולי״עטלף בפסים,

חליסת־הסדיג הן מגוונות, ומיוצרות כיום עדיו׳ ממנות
ממוחשבות. התוצאה היא סריגה דמו״ת עבודת־יד
בעזרת המחשב ניתן לצייר כל
דוגמה העולה על הדעת, והציור
מיתרגם להוראות־סריגה למכונות־הייצור.
מתקבל מראה ספורטיבי

יער וזהב״שן, חום חם וסגול. החליפות
מרהיבות ביופיין, החולצה ארוכה
ומגיעה לירכיים, חלקה העליון רחב
ומודגש בכריות, והגיזרה הולכת וצרה

מן המיכנסיים, אך תואם.
ומי שיודעת לסרוג, יכולה להסתייע
בחוברות־הסריגה המצויות בשוק, מהן
ניתן לקבל רעיונות שימושיים רבים.

| ¥ך 1| \ 1 1ך 1ך 1חליפה סרוגה עם צווארון הנראה
כצווארון״וי, אך הוא סרוג כולו בגוון בז׳
1111X1 1 1111/1 1#1
) חום. החצאית בצבע השנהב מרושתת מתחתיה ומונעת בכך שקיפות.

ןןןךןןךי 0וןחך סוודר סרוג במכונה, אך נראה כאילו נעשה
1111 #1 #11 1111 בסריגת־יד. הגוונים: לבן ואפור. השרוול משילוב
קטעים סרוגים ברוחב משתנה. הצווארון -בגיזרה מרובעת.
ואלגאנטי ואיכות הסריגה קרובה לסריגה
בעבודת יד.
בירוק־יער. החצאיות העכשוויות
הן בשלושה אורכים — ארוכות, עד
מתחת לברך ומעל הברך. הגזרה היא
צרה או רחבה. החולצות הן ארוכות עד
לפני הברך, מתחת למותן, כשהכתפיים
מודגשות על־ידי כריות.
ההדפסים מגוונים: פרחים, פסים,
נקודות, צורות גיאומטריות.
מעצבת״האופנה מירי שפיר הגיעה,
בעזרת המכונות החדשות, לייצור בדי
תחרה ורשת עשויים סריג, וכן סריגים
בדוגמת ז׳קארד, סריגים באפקטים של
תבליטים ומישחקי צמרים שונים.
הקולקציה שלה בנויה מקווים
נשיים ביותר: מוארכים, זורמים ומשוחררים
בצבעים בהירים — אפור־פנינה,
ירוק, תכלת, טורקיז.
קבוצת סריגה נוספת היא בהשראת
הג׳ונגל והסאפארי ומאופיינת על־ידי
שילוב של צבעים אקזוטיים כמו ירוק־

עד איזור הירכיים. החצאית צרה
ומתרחבת.קימעה מעל הקרסול.
בשחור׳ ובזהב. האוהבות את המראה
הרחב בסריג או הנמצאות
בהריון, יכולות למצוא שימלת־סריג
גדולה ורחבה, בסיגנון קלוש, בעלת
צווארון גולף ושרוולים צרים.
למעדיפות את המראה הקלאסי
והשמרני קימעה, בכל זאת, כדאי ללבוש
חולצות־סריג בגווני שחור וזהב ומעליהן
ז׳אקט יפהפה שצווארונו עגול,
כתפיו מודגשות ואורכו מסתיים מתחת
למותן וגווניו תואמים גם כן, בשחור
׳׳ובזהב.
רוב החליפות הסרוגות הן בשילוב
חצאית, אם כי יש גם כאלה להן עיצבו
במיוחד מיכנסיים ארוכים, יפים
ומקוריים, שקווים גיאומטריים עוברים
בתוכם. המיכנסיים מחניפים לבעלות
גיזרה דקה וארוכה, אבל אז גם כדאי
ללבוש מעליהם חולצת גולף כפולה
וגדולה, בהדפס גיאומטרי, הדפס שונה

מיננסייס גיאומטריים
הגיאומטרי של המיבנסיים חוזר גם בחולצת

החליפה, העשויה סוודר גדול ורחב, בעל שני צווארוני
גולף, אחד גדול ואחד קטן, שרוולי עטלף ופטנט
מיוחד: בסיום הסוודר סריגת גומי רחבה ומודגשת.

ד1י!1מ!*ט

דאן מ שבת הו־־ה־ו: מנסיקה
סידרת שיחות בשיתוף דף חדש
ותוכנית הרדיו בימות ובדים.
אנו ממשיכים בתוכניתנו לאן נושבת הרוח
סידרת שיחות עם יוצרים מכל תחומי האמנות,
אשר מטרתה לבחון את השאלה: האם קיימת או
מתפתחת אמנות ישראלית? — והפעם עם אנשי
מוסיקה.
בדיון הקודם, אף שנתגלעו בו חילוקי דעות
מהותיים ואף שנסתיים בנקודה בלתי מוסכמת,
הוארו אספקטים שונים של התיאטרון הישראלי
על מצוקותיו ויתרונותיו, הן האידיאיים־אמנו־תיים
והן הכלכליים, בניסיון להגדירו, לחושפו
ולהצביע, במידת האפשר, על מאפיינים מהותיים,
קבועים, הבאים לביטוי ביצירות תיאטרון הנכתבות
בארץ.
כן הודגשו תהליכי ההתפתחות בנושאים, במסר
ובשפה, החל מהקלאסיקה היהודית בתקופת
הבימה של ימי מוסקווה, דרך תקופת החלוציות
בארץ, ומשם אל המחזאים בני־ימינו, נושא
שהיווה את סלע המחלוקת העיקרי, כאשר משה
שמיר האשימם בחיקוי, בהתבוללות ובשינאה
עצמית, לא לפני שהביע את חששו מפני התפרקות
ממורשת תרבותית, תוך יבוא פילוסופיות,
מצבי־רוח ואופנות פוליטיות מארצות זרות, כפי
שהדבר מתבטא, לדבריו, גם ביתר מיגזרי־החיים
בארץ.
לעומתו טענה המחזאית, מרים קיני, כי אין זה
מתפקידו של המחזאי לחנך את העם או לבנות
את המוראל שלו — מחובתו להיות ער למתרחש
ולהצביע על פגמים. בניגוד לשמיר, היא אף
ייחלה להמשך ביקוריהם של אנשי־תיאטרון
ישראליים ברחבי־העולם, כדי שיוכלו לקלוט
חידושים נוספים בתחום אמנות הבימה ולייבאם
ארצה, שכן, לדבריה, חילוף חומרים זה הוא חיוני
וחשוב, ואילו האינסולאציה, הבידוד האבסולוטי,
הוא הגרוע ביותר שיכול לקרות לכל תרבות: היא
מתנוונת!
במרוצת חמשת הדיונים שהתקיימו עד כה
(בשבוע שעבר שודרה ברדיו השיחה עם אנשי
ציור/פיסול: יונה פישר, יחיאל שמי, יגאל תומר•
קין, רפי לביא, לארי אברמסון ומוטי מיזרחי:
ובשבת הקרובה תשודר השיחה עם אנשי הקולנוע:
ניסים קדלרון, דויד פרלוב, ישורון צפל ורם
לוי) נחשפה אי־נוחות ואף מבוכה מסויימת בקרב
היוצרים אשר נדרשו לסוגיה הנ״ל — לאחדים
נראתה מלאכותית, פרובוקטיבית, ולאחרים מעליבה
ובלתי רלוואנטית. אולם קיים הבדל רב אם
שאלה זו מוצגת ליוצרים החיים בחברה בנויה,
הומוגנית ומגובשת, כמו יפאן למשל, או ליוצרים
החיים בחברה הטרוגנית, שסועה ומפולגת כשלנו,
חברת־מהגרים־יהודית התפורה ממאה תרבויות
שונות, אשר נראית לעיתים קרובות כמי
שעודנה מחוברת לאינפוזיה בחדר טיפול נמרץ.
לכן התועלת המיידית שתצמח בתום סידרה זו
— אם מותר לקוות — תהיה בכך שתתקבל
תמונת־מצב של האמן בחברה הישראלית, חברה
בת ארבעים, ויוצב מעין ״גלובוס״ מעודכן של כל
תחומי היצירה האמנותית בארץ, כדי שאפשר
יהיה, באמצעותו, לברר לאן נושבת הרוח, בירור
אשר יזרים, כשלעצמו, חומר חדש למחשבה, ואולי
אף יגרום לשינויי־הערכה והסטת־דגשים אצל
מעצבי התרבות במדינה• שמעון צמרת .
השיחה שודרה ביום שבת 27.9.86 ובה
1השתתפו אנשי המוסיקה: פרוסי עמי מעייני,

מעייגי :״האם יש יצירות מוסיקאליות
המשקפות את העובדה
שאנחנו כאן בארץ
מהווים בליל של תפוצות, גליל
של עדות שונותד
קומפוזיטור וירר איגוד הקומפוזיטורים
בישראל; אריק שפירא, קומפוזיטור; יעקב
גלעד, תמלילן ומפיק מוסיקאלי; יוסי מר־חיים,
מוסיקאי; ויובל מסקין, עורך בימות
ובדים.
מסקין: השאלה שנשאלת במיסגרת התוכנית
לאן נושבת הרוח היא: האם יש והאם נוצרת
מוסיקה ישראלית מקורית?
מר״חיים: קורם כל, בשבילי, כאדם בעל
דיעה, השאלה קצת מעליבה, אני מוצא את
הניסוח לשאלה :״האם יש אמנות ישראלית, האם
יש מוסיקה ישראלית?״ מאוד מעליב לגבי

1אנשים החיים ויוצרים פה. זר יכול לפקפק בכך
י אם יש או אין מוסיקה ישראלית. עבורי השאלה
!עצמה היא מיותרת. כל מה שנעשה פה הוא
ישראלי. ואם אומרים לי שאותה מוסיקה יכולה
להיכתב בארץ אחרת, אני אומר שקביעה זו אינה
רלוואנטית, מפני׳שהמוסיקה הזו נכתבה כאן.
אבל אפשר לחדד את השאלה ולהסיטה לכיוון
אחר. אפשר לדבר על הצורה, זאת אומרת לשאול
מהי האמנות הישראלית ולא לשאול האם היא
קיימת, מפני שכולנו פה עובדים מאוד קשה
במיקצוע שלנו.
מסקין: הבה נראה אם כולם מסכימים עם
ההגדרה שלך.
מר״חיים: זוהי דעתי. הביוגראפיות שלנו
מספקות את כל מה שקשור במוסיקה הישרא

היעדר מסורת גזוסיקארית
מר״חיים: אתה יכול לפרט ימה עושה את
המוסיקה הזו יותר תל־אביבית?
שפירא: כפי שנראה לי, המוסיקה הישראלית
חייבת להיות אינטנסיבית ואחוזת תזזית.
ואם לאו, הרי שאין זו מוסיקה ישראלית כפי
שאני מבין.
גלעד: אותו דבר נכון גם לגבי ניו־יורק. זוהי
גם עיר מלאת תזזית וגם שם יש מוסיקה שהיא
מאוד אינטנסיבית. למרות זאת אתה שומע
במוסיקה של ניו־יורק קודם־כל את האלמנטים
הכושיים למיניהם, ואלמנטים אחרים המאפיינים
את ניו־יורק. מה, אם כן, מאפיין את תל־אביב?
שפירא: תלישות מסויימת, היעדר מסורת

מפקין: זאת אתה יכול לעשות לגבי יצירות
תוצרת־חוץ?
מעייני: קודם כל הייתי רוצה שאנשים
המאזינים למוסיקה זו — והם אף אינם יודעים
על מציאותה של ישראל — יוכלו לומר בבירור
שאכן המוסיקה הזו באה ממקום מסויים שהוא
אולי לא מוכר להם אבל הוא שונה ממה שהם
רגילים. וזה בהחלט יכול להיות. פרט לכך יכול
לשבת קומפוזיטור אמריקאי באירופה, וכאלה !
ישנם רבים, וליצור מוסיקה שהיא עדיין אמריקאית.
אותו הדבר לגבי ישראלים.
מר־חיים: אני בשום פנים ואופן לא מוכן
לקבל דווקא את האיזור הזה של הים התיכון. ,
כמקור השראה, או כמשהו שיהיה קשור למוסיקה
שלי. לא את המוסיקה הערבית לא את המוסיקה

מעייגי :־כשאצי שומע, לפע מים,
שירי להקות, אגי רוצה
לדחוף את הראש במים, בדי
ששום דבר לא יגיע לאוזניי.״
הסורית לא את המוסיקה הלבנונית ולא את
המצרית. הן לא מדברות אליי, ולא יעזור שום
דבר. שמעתי מוסיקה ממקדוניה, שמעתי משהו
מהבלקנים ופיתאום אני מרגיש שם איזו הרגשה
של שורשים — ואני לא הונגרי. זאת־אומרת,
קיימת נטיית־לב בכל מה שקשור בשורשים
ובאתנולוגיה.
גלעד: אני תמיד חושב שאמן צריך לשקף את
הזמן והמקום בו הוא נמצא. הזמן מבחינתי הוא •
זמן של רוקנ׳רול, גיטרות חשמליות, סינטיסיי־

זרים וכל מה שהטכנולוגיה המודרנית הביאה
ומביאה. והמקום בשבילי הוא איזור הים התיכון1 ,
כולל השפעותיו, ובשבילי ההשפעות כרגע באות
מהמוסיקה היוונית.

מפקין: להקת בנזין עשתה רוקנ׳רול שהוא
בכל זאת ישראלי — במה?
• גלעד: אני יכול לומר שהישראליות באה
לביטוי בעיקר מצד הטכסטים ובצורה שיהודה |
פוליקר שר.

אולפן ״בימות ובדים״ :מפקין, מר־חיים, מעייני, גלעד ושפירא
לית. מה שכדאי לתת עליו את הדעת הוא הייחוד:
במה באמת המוסיקה שנעשית פה יש לה את
הייחוד שלה. אם נאמר למלחין בלגי שהולנד,
שווייץ ובלגיה הן לדידנו אותו הדבר, הוא ייעלב
מאוד משום שנחשף כמי שאינם יודעים מהו אופי
בלגי. אני מוצא שכל מה שנעשה פה יש לו כמה
קווי איפיון אתניים.
מפקין: מישהו מתנגד למה שנאמר עד כה?
מעייני: לא הבינותי בדיוק את התיזה שלי
מר־חיים. אבל אם נניח, שאנסה לראות במה
דברים אמורים, אז נדמה לי שזה יותר מדי
קונספטואליסטי להצהיר שכל מי שנמצא, חי
ויוצר בארץ הזו הוא אכן יוצר משהו ישראלי. אני
את זה לא מקבל. כמו שאינני מקבל את ההגדרה,
הקונספטואליסטית אולי, כאילו כל מה שנתלה
במוסיאון הוא כבר יצירה אמנותית. אז אני חושב
שבעצם אפשר לדבר על אמנות ישראלית, אולי
על ניסיון שנוצר בארץ לכיוון של אמנות
ישראלית או לברר מהי משמעותה כיום, זאת.
אומרת, האם יש דרכים נוספות או ביטויים
נוספים לניסיון החשוב הזה(של יצירה ישראלית
מקורית) אבל את ההגדרה, או את הדרך כפי
שאתה מציג בה את הדברים, איני מוכן לקבל.
מר־חיים: מה שניסיתי לומר הוא, שמה
שקורה בארץ יש לו השלכות אתניות, סוציולוגיות
וכלכליות וצירופם של הדברים, בנוסף
לכישורים והכישרונות האישיים, הוא גורם בסך
הכל למה שמכנים ״אמנות ישראלית״ .עכשיו אני
רוצה לפנות אל אריק שפירא שאף הוא, כמוני,
כך נדמה, לא מפקפק בעובדה שיש מוסיקה
ישראלית, ולשאול אותו: מה עושה את האמנות
שלו לישראלית?
שפירא: לפי דעתי, כל אמנות ביסודה היא
מקומית. אם אין לה ריח מקומי, ולא משנה אם
היא מוסיקה רצינית או קלה, אז היא אמנות לא
טובה. עכשיו לגבי הישראליות. אני מאמין
במוסיקה מקומית, במוסיקה ישראלית. קשה לי
לנתח ממה אני מושפע. הייתי לפני כשבועיים
בכינוס מוסיקאים בהולנד ונשאלתי על־ידי
עמיתיי מדוע אני כותב מוסיקה כזו. תשובתי
היתה: תבואו לתל־אביב, אז תבינו! רציתי לומר
תבואו לגוש דן, אך לבטח לא היו מבינים זאת,
ולעצם השאלה: יש מוסיקה ישראלית ואף יותרי
מזה, יש מוסיקה של תל־אביב.

; מוסיקאלית בסיסית ותחושה של חוסר״שורשים.
מפקין: ההגדרה מתחילה להיות משונה:
! מוסיקה ישראלית זאת אומרת בלי שורשים?
מר״חיים: הבה נשמע את מעייני.
מעייני: אני לגמרי מבולבל. ראשית, אינני
ן מבין מה זו מוסיקה תל־אביבית או, לעומתה,
1מוסיקה ירושלמית. אני בכלל לא מבין זאת.
נראה לי שאנחנו גולשים לכל מיני הגדרות שהן ן
בעצם סוטות מהנושא שנשאלנו אודותיו: האם
יש מוסיקה ישראלית. ואני חושב שהמסננת שלי
מנפה הרבה מאוד דברים, ודומה שהרבה מהיצירה
המקומית, אם להשתמש במושגים שלך(שפירא),
רחוקים מלהיות שייכים לדמות האדם שחי פה,
למנטאליות שלו, למוצא הלאומי שלו, ובוודאי
שאיננה עוקבת אחרי מה שאני רואה כדבר
החשוב ביותר ביצירה האמנותית והיא רוח העם.
רוח העם, או הניסיון למצות ביצירה את רוח העם,
איננו דבר חדש. היא תולדה ברורה בעיקר של
המאה ה־ ,19 ואני חושב שאנחנו צריכים לברר
לעצמנו אם דבר כזה אכן קיים במוסיקה
י הישראלית. אתה (מר־חיים) הזכרת את הקשר
האתנולוגי. במה הדברים מוצאים את ביטויים
ואיך? האם יש יצירות המשקפות את העובדה
שאנחנו כאן בארץ מהווים בליל של תפוצות, של
עדות שונות עם הפולקלור הנהדר של כל אחת
(ואשר השתמשתי בו לא פעם מתוך יראת כבוד
וחשיבות עצומה בתרומתו לרוח העם)?
מפקין: וזהו החלק העושה את המוסיקה שלך ן
לישראלית?
מעייני: אינני יודע. על זה נדבר בהמשך. על
המוסיקה הישראלית שלי אוכל לדבר רק אם
אצדיק את המושג הזה (האם יש מוסיקה
ישראלית) ואם יש לי אל מה להיות קשור. מכיוון |
שאם אין לי למה להתקשר, אזי כמובן, לא תהיה
גם לגביי מוסיקה ישראלית. לכן אני מציע
שננסה׳להתמקד סביב המושג הזה ואני אשמח
לשמוע ואחר כך להגיב.
מפקין: מה שאתה אומר זה, שבעצם חלק!
מהיצירות המוסיקאליות שנוצרות פה הן לאן
בהכרח ישראליות.
מעייני: בהחלט! אני חושב שאם אאזין לסוג י
מסויים של מוסיקה אמנותית שנוצרת כאן בארץ!,
! לא אוכל לשים עליה את האצבע ולומר: מוסיקה
! זו נוצרה במקום המסויים הזה ששמו הים התיכון
או באיזור כזה שבו אנו חיים.

מ שג ה ל עו ר ך: ש מ עון צמרת

לא מתחוללות נוו־ 4פכות
מפקין: לא העיבוד ולא הנגינה?
גלעד: העיבוד והנגינה הושפעו לגמרי מכל
מה שקורה באנגליה ובאמריקה. היה איזה שלב
של רוויה מסויימת של: או־קיי עשינו זאת, ומה
הלאה? גם במוסיקה שאנחנו שומעים היום, ואשר
מגיעה אלינו מאנגליה ומארצות־הברית, יש תחושה
של דברים עומדים במקום, לא מתחוללות
מהפכות, ואף לאמנים החיים שם יש נטיה לפנות
למקורות חדשים לכיוונים אתניים אחרים כגון
אפריקה, ג׳אמייקה, דרוס״אמריקה ואפילו האיזור
שלנו.
מעייני: אני לא מבין מה ההבדל בין אדם
החש קירבה אל מוסיקה יוונית, סלאבית או אל
מוסיקה מקורית אחרת השייכת לאיזור הזה. הרי
בסופו של רבר הוא מרחיב את הקשת ובמקום
לדבר על ישראל הוא מדבר על איזור הים התיכון.
אבל בארץ נעשו הרבה מאוד נסיונות מוסיקאליים
בכל מיני תקופות, הן בשטח הקלאסי והן

גלעד :״מיום ליום אני קולט
טקסטים חדשים. אולי זה
נשמע דלות לסופרים ולאנשי
אקדמיה, אך לי זה נשמע או תנטי,
טיגעי וחי.״
בשטח המסורתי, כך שאינני רואה משמעות
מיוחדת אם הקשר שלך אל המוסיקה היוונית
גדול מהקשר אל המוסיקה הערבית. זה לא ארגומנט.
האמן איננו יוצר בתוך חלל ריק, אלא
בסביבה שהוא מפתח אליה קשר, וזהו מרכיב
חשוב ביצירתו. הסביבה שבה הוא חי יש לה
אמצעי־ביטוי משלה, והחלק המוסיקאלי הוא
המרכיב החשוב ביותר, פרט לשפה. לכן אני
חושב שעל האמן ללקט מרכיבים מסויימים
ולצרפם יחד. זו תהיה החדשנות שלו. אינני רואה
כיצד, במאה שלנו, יכול אמן כל שהוא להיות
כול־כולו חדשן ולבוא עם איזושהי יצירה
אמנותית והיא טהורה כולה משלו. לכן הצירוף
הזה והמורכבות הזו שאתם מדברים עליה יכולה
להיווצר אך ורק פה. לי למשל קשה לבחון כיצד
מתיישבת המוסיקה היוונית עם הרוקנ׳רול
האמריקאי. באמנות של ימינו יש משהו שהוא
יותר מאשר אמנות צרופה והיא האופנה של
האמנות. דברים שבאופנה יכולים לבוא מכל*1

מקום בעולם וכל אחד מאמץ לו אותם. אבל יש
הבדל גדול בין אדם המאמץ לעצמו משהו לבין
אדם שמוליד את הדברים מתוכו. האהבה לשניהם
היא חזקה ואותנטית, אם יכולה לאהוב את בנה
המאומץ לא פחות מאשר את יוצא חלציה. לכן
צריך לשים לב לנקודות האלה, שהן בעיניי
חשובות מאוד. ואני שוב שואל: האם אתם רואים

בשלב אחר היא ניסתה להתקרב לצ׳רלסטון
ואחר־כך לרוקנ׳רול. לכן אני אומר שהמוסיקה
הקלה לא תמיד משקפת.
מפקין: למרות העובדה שכולם יסכימו שהם
מאוד ישראליים: חלק מנעמי שמר, חלק מהתר־נגולים
חלק מסשה ארגוב.
גלעד: היום אתה קורא לזה ישראלי, אבל אז
זה היה או מאוד רוסי או מאוד פולני או מאוד
צרפתי ורומני, ובשנות השיבעים — מאוד
אמריקאי.
מפקץ: ואתה אומר שהיום מתחילה
הסינתיזה?
גלעד: היום כן. לא אולי. אני מכיר את
האנשים אני יודע מה הם עושים.
מר־חיים: שתי בעיות אני רואה במוסיקה
הישראלית אחת מהן חריפה מאוד, בעיה של
אופנה. והשניה חוסר כוח להצביע על כיוון.
מפקין: אני רוצה לחזור אל עמי מעייני. דובר
פה על אופנה ודובר על הבליל.
מעייני: אני רוצה קודם כל להתייחס למה
שנאמר קודם, בקשר לעבודת יצירתו של האמן
דווקא במקום שהוא חי. העובדות ההיסטוריות
אינן מוכיחות את הדברים שנאמרו כאן בקשר

מעייני: מחשבה אידיאליסטית
והרגשה של שליחות
את עצמכם כשותפים לאיזושהי עשיה אמנותית
מקורית?
מר־חיים: אני רוצה לפנות שוב למוסיקה
של אריק שפירא. כמו שאגי יודע מנסיוני, אתה
ממוחשב והמכשירים שלך הם המכשירים האחת־
1נים שנוצרו בתחום זה, ובכל זאת לא מצאתי י
במוסיקה שלך רוקנ׳רול או ג׳ז או חוויות רחוב,
אולי הן קיימות באיזשהו מקום. אני חושב שהקריטריונים
האמנותיים שלך הם אחרים לגמרי.
שפירא: אני כותב את המוסיקה של הזמן בו
אני חי. כך אני מבין את המקום שאני חי בו ובכל
יצירה היוצאת מתחת ידיי אני בעצם מציע פית־רון.
כך צריכה להיכתב יצירה מוסיקאלית היום
בישראל — אני חוזר: בתל־אביב — זה התחום
שלי, פה אני חי, אני מבין את השפה, אני מבין את
הרחוב.
מר־חיים: ואם היית נמצא בחדר ממוזג,
בסטודיו פרטי?
שפירא: כשהייתי בהולנד הרגשתי מאוד
רע. האמן מזוהה עם מקום ועם זמן, הוא מבטא
אותם. אני יכול לעבוד רק פה, ורק באיזור הזה.
גלעד: בישראל קשה לדבר על זה. הכל כל־כן
קטן. באמריקה, לעומת זאת, יש בפירוש מוסיקה
מקומית כמו מוסיקה מלוס־אנג׳לס, משי־קאגו,
מניו־יורק, ממיאמי וכולי.
מפקין: נוצר פה מצב מוזר. מצד אחד המוסיקה
מצטיירת כאמנות המתקשה להיות מאופיינת
על־ידי סממנים מקומיים, וקשה לומר מה ישרי
אלי בה, ומצד שני מדברים על מוסיקה עירונית
ועל אי־היכולת ליצור מוסיקה ישראלית מחוץ
למדינה.
גלעד: כאשר צייר מצייר במקום אחר, מצביעים
על האור הגדול, הלבן והצהוב. זה ברור.
במוסיקה זה לא כל־כד ברור, אבל התחושות י המוסיקאליות האינטנסיביות שהוא מדבר עליהן
לי הן ברורות.
מפקין: אנחנו יכולים בקלות לדבר על
מוסיקה יהודית, מוסיקה יוונית, על מוסיקה
מהאיים הבריטיים. האם אפשר לדבר על מוסיקה
ישראלית?
גלעד: אני מרגיש שיש חיפושים שמתחילים
עכשיו, בשנים האחרונות, לכיוון המוסיקה המקו^
מית,
שהיא גם מיזרחית וגם עירונית. דברים שלא
קרו קודם אולי מאז ימי ידידיה ארמון ודומיו.
מפקין: אתה יכול לתת דוגמות?

אופנה וחוסר כיוון
גלעד: להקת משינה עושה רוקנ׳רול עם
המון־המון השפעות מיזרחיות, להקת טנגו עושה
זאת. יהודה פוליקר עשה זאת בבנזין ועושה זאת
במוסיקה שהוא כותב עכשיו.
מפקין: מה עם התרנגולים או כוורת?
מר־חיים: אם אתה נכנס להיסטוריה, זה
משהו אחר לגמרי. נעמי שמר ניסתה לכתוב בלוז
בתקופה מסויימת — חמסינים במישלט —

בתקופה ההיא הקיפה איזו שהיא מחשבה
אידיאליסטית, הרגשה של שליחות, הרגשה של
יצירת יש מאין, הרגשה של אחריות ממדרגה
ראשונה לגבי מה שנוצר פה — תהליך הקמת
המדינה — ובעיקר במה שקשור לחינוך הדור
הצעיר. אני מטיל ספק גדול אם מה שמתרחש
היום בשטח האמנות הכללית, המוסיקאלית,
מבוסס על שליחות באשר לחינוך־לטעם של
הדור הצעיר. תסלחו לי, אך אינני רואה כמעט
אפשרות שבדברים הנוצרים עכשיו בארץ יכולה
להיות איזו שהיא שליחות מהסוג שאני מתכוון
אליה.
מפקין: האם זה סוג של אופנה?
מעייני: אני סבור שבשטח האמנות האופנה
היא קובעת, היא כל״כך משפיעה ודוחפת את
האמן אל דרך ללא מוצא, עד שהוא מוכרח לכופף
את עצמו לדרישותיה ולסבר את טעם הקהל.
לדעתי, על היוצר להגיע בצורה מודעת וסופר
ראציונאלית להכרה בלתי ניתנת לעירעור
במרכיבי יצירתו, ואין זה חשוב אם אתה משתמש
במוסיקה מכל איזור אחר. כשאני שומע לפעמים
שירי להקות אני לא יודע כיצד לנהוג, אני רוצה
לדחוף את הראש במים כדי ששום דבר לא יגיע
לאוזניי.
שפירא: אני חושב שהניסיונות בשנות
החמישים או המוסיקה הרוסית, הלהקות הצבאיות,
היו ניסיונות־נפל. אני מעדיף פיזמון אחד
של שלום חנוך על כל אלה. זה הרבה יותר
ישראלי, העברית בה יותר טובה היחס לשפה נכון
יותר מאשר במוסיקה של עימנואל זמיר למשל.
אם תשמיע את שיריו של זמיר לנוער של היום,
תעורר גלי צחוק, כי העברית לא אמינה והטכסט
מגויים, ציוני ואנאכרוניסטי.

שפ ת רחוב
או עברית מ תע שר ת
מעייני: משום שהישראלי הממוצע של

לתהליך היצירה, אשר חייב כביכול להתקיים
על־ידי היוצר דווקא בארץ מוצאו, ארץ מולדתו.
מפקין: שופן, למשל.
מעייני: לא רק שופן. ואגנר, פרוקופייב,
בלה ברטוק ואחרים. הרי את מיטב יצירותיהם הם
כתבו לאו־דווקא בארץ מולדתם.
שפירא: הם היו גולים.
מעייני: לא בהכרח גולים. אתה יכול לבחור
לגור תקופה מסויימת בארץ אחרת, ולהימצא
מבחינה פיסית רחוק מארצך, ובכל זאת ליצור
יצירות שהן לא רחוקות ברוחן מרוח מולדתך. אני
די מתפלא על הגישה הטוענת כי אמן יכול ליצור
רק במקום שבו נולד ושבו הוא מזדהה עם הנוף,
הרחוב וכולי. ולגבי מה שנאמר בקשר עם השפה, ,
אני מוצא, ואתם תסלחו לי על כך, שאני מוכרח
להודות מראש שבקיאותי בנושאים ובשמות
הלהקות שאתם הזכרתם היא כל־כך קטנה, שאני
ממש מרגיש בושה אישית שאינני מצוי עימם.
יחד עם זאת אני רוצה לומר שאני מרגיש את
עצמי במצב של בושה כשמדובר בטכסטים בשפה
העברית כפי שמושמעים על־ידי להקות ועל־ידי
זמרים. אני חושב שהשפה היא. לא שפה, הביטוי
הוא לא ביטוי והשורות הן לא שורות. הם פשוט
ברמה נמוכה. אינני אומר שאין דברים על רמה,
אבל אני לא מרגיש שהשפה העברית, הנחשבת
בדרך כלל לשפה עם משמעויות ארכאיות, עם
קונוטאציות למיניהן ושהיא מתפתחת בצורה
מאוד חדשנית, עד כדי כך שאנחנו לא מספיקים
אפילו לעכל אותה, ובכן אינני מרגיש שהשפה
העברית הגשימה כל זאת. אני מרגיש קצת נבוך
כשאתה מדבר על ההשפעה שצריכה כאילו לבוא
מהדברים האלה, ואם היא אכן באה מהעליבות
הזו, אז יש לי סימן שאלה גדול לגבי הערכיות
המוסיקאלית שלה, אבל אינני יכול לקבוע דיעה,
כי אינני מצוי בסיגנון הזה. אני חושב שהשפה
העברית מצאה את ביטויה בצורה יוצאת מהכלל
דווקא בשנות החמישים בזמר הישראלי. אני נזכר
בשורות משיריו של עימנואל זמיר עם
החדשנויות שלו המילים והמנגינות.
מפקין: יותר נוח לדבר על אז, כי את הזבל
כבר ניפינו באופן טיבעי עם השנים.
מעייני: אני הייתי מתייחס מאור בזהירות
למילה זבל. קשה להצביע על הרבה זבל בתקופה
ההיא, ואני אגיד גם למה. את היצירה האמנותית

מר״חיים: הפסדנו את הצ׳אנס
לחנך את הקהל
ימינו מדבר עברית עילגת. הוא איננו מסוגל
לבטא את עצמו, מכיוון שאוצר המילים שלו כל־כך
דל. על כן לא ייפלא שכאשר הוא נתקל
בשורה מעניינת שיש בה הרכב מילים מעט יותר
מסובך, הוא קורא לזה עברית־של־בית־מירקחת.
גלעד: לדעתי, העברית של ימינו רק
מתעשרת. מיום ליום אני קולט טכסטים חדשים,
מילים חדשות, מישפטים בעלי מורכבויות
חדשות, הבאים מהצבא, מהשכונות ומכל מיני
מקומות אחרים הרחוקים מאוד ממקורות השפה
העברית. אבל הם מקבלים את העסיסיות של כל
מה שקורה עכשיו מכל הבחינות. אולי זה נשמע
דלות לסופרים, ולאנשי האקדמיה, אך לי זה
נשמע אותנטי, טיבעי וחי את מה שקורה פה
עכשיו.
מעייני: אתה יכול להרשות לעצמך להשתמש
בשפת הרחוב, אבל עליך לדעת שאתה
משתמש בשפת רחוב ולא לקרוא לזה שפה
עברית..
גלעד: זוהי עברית של עכשיו, מה זאת
אומרת?
מעייני: אין עברית של עכשיו. יש עברית. י
מר־חיים: שכחנו את הנושא שלנו. אנחנו!
מדברים בעיקר על מוסיקה קלה, ואילו על|
המוסיקה הקונצרטנטית, הנמצאת בירידה כה|

תלולה, איננו מדברים כלל. הייתי רוצה שנקדיש
מעט התייחסות למצבו של המלחין הישראלי: מה
מעמדו בחברה הישראלית, מדוע אין שומעים
ומשמיעים אותו?

מעייני :״את היצירה האמנו-
תית בתקופה ההיא הקיפה
מחשבה אידיאליסטית והר גשה
של שליחות. אינני רואה
במעט אפשרות, שבדברים ה נוצרים
עכשיו בארץ, יבולה
להיות שליחות בזו.״
מפקין: אולי יש נתק בין המבצעים למלחין,
בין הקהל למלחין?
מעייני: אני חושב שהבעיה שלנו בישראל
היא חוסר תודעה כללית למה שמכונה מלאכת
היצירה המקורית. אני לא חושב שאנחנו יכולים
לומר בוודאות שהקהל שלנו ער לעובדה הזו:
האם נוצרת כאן מוסיקה ישראלית מקורית או
לא. אני בטוח שאם הקומפוזיטורים בישראל
יערכו שביתה, איש לא יחוש בכך, כי אין תודעה
לאומית ביחס לרוח ״העם. אם הציבור הישראלי
היה מחליט שלא לבקר באולמות קונצרטים בהם
אין מושמעת יצירה מקורית ישראלית, המצב היה
שונה לחלוטין.
מפקין: בתיאטרון זה לא כך, מדוע במוסיקה
לא הצלחנו להגיע למצב כזה?
מעייני: אני מסכים שבתיאטרון המצב שונה,
אם כי אינני מתמצא בכך. אל תשכח, הפנומן
המוסיקאלי ביהדות הוא דבר לא ישן, הוא די
חדש יחסית, אם אנחנו מדברים על יצירה
מוסיקאלית. אני לא מדבר על מוסיקה של טעמי־המקרא
או מוסיקה של התפילות והליטורגיקה,
שהיתה מקובלת, אף היא בצורה של שירה בלבד,
בתוך תחומי בית־הכנסת, ללא ליווי כלים.
כתוצאה מכך היא קיבלה כיוון מאוד מיוחד
בהיסטוריה היהודית. מקובל לחשוב את המילה
העברית כנכס המאפיין את העם היהודי ולאו
דווקא את הצליל. זהו דבר הטעון בדיקה, אם אכן
הדברים הם כך, אבל המילה היא בעלת הערך
המשמעותי.
מר־חיים: אבל הפסלים והציירים שהיו
בחרם מצד הדת היהודית — מבלי להיכנס
לשאלה אם בצדק או לא — אף הם יאמרו שהם
בצרות ובכל זאת, לדעתי יש יותר עניין באמנות
הפלאסטית מאשר במוסיקה הישראלית החדשה.

גלעד: רוקנ׳רול, גיטארות חשמליות, סינטיסייזריס מעייני: יותר קל לתלות תמונה על הקיר
מאשר דף של יצירה מוסיקאלית.
מפקין: ובכל זאת, במי לתלות את האשמה?
האם זה הניהול של המוסדות הללו? יום אחד
החליטו, בתיאטרון למשל, שהמחזה המקורי הוא
בעל חשיבות עליונה, וכי אין להסתפק עוד
בדיבורים בלבד, וכך נעשו הנסיונות הצולעים
הראשונים. והיום אפשר לומר שיותר מעשרים
אחוז מהרפרטואר המוצג על קרשי הבימה
הישראלית הוא מקורי.

העדר תודעה ופער גדול
מעייני: אם תבדוק, תראה כי לתיאטרון
הקאמרי יש מחזאי־בית קבוע, מה שאין כך
(המשך בעמוד 132

— ד ף חדש*

הופיע ומצוי בחנויות בארץ המהדווה האנגלית והמהדווה הצונתית
שר סינוו
החוש שר

אורי אבנר׳
מתוך ההקדמה
של המוז הבריטי:
זהו הסיפור הסנסציוני של
המגעים הסודיים בין קבוצה נו עזת
של פטריוטים ישראלים
ואש״ף -כפי שהוא מסופר על־ידי
האיש שפתח בהם ב־ ,1974 ושהיה
לאחר מכן הישראלי הראשון ש נפגש
עם יאסר ערפאת.
ביולי ,1982 בעיצומה של
מילחמת־הלבנון, חצה אורי אבנרי
את הקווים בביירות למען פגישה
סנסציונית עם מנהיג אש״ף. זה
היה שיאו של מיבצע סודי, שהחל
שמונה שנים לפני כן.,כאשר המ חבר
נפגש לראשונה בסודי״סו-
דות עם פקיד״אש״ף בכיר בלונדון.
מגעים אלה הובילו לפגישות
סודיות בארצות שונות, שהיו
מעורבים בהן מלכים, נשיאים ומדינאים
מחצי תריסר ממשלות.
הם כללו את יצחק רביו ומנחם
בגין, חסן מלן מארוקו והנשיא
בורגיבה, סעיד חמאמי המנוח
ועיצאם סרטאווי המנוח מאש״ף,
וכן מנהיגים סוציאליסטיים אי רופיים
כמו ראש־הממשלה־לש-
עבר פייר מנדס-פראנס והקאנ-
צלר״לשעבר ברונו קרייסקי, המ דינאים
האירופיים הראשונים
שהתייחסו אל אש׳ף ברצינות.
זהו גם סיפור אישי חם על
אנשים משני הצדדים שסיכנו את
חייהם, ושלפעמים הקריבו אותם,
למען עניין השלום. יש בו הרבה
גילויים אישיים ואפיזודות מרגשות.
זהו ניתוח מפי איש שיש לו
התכונות הייחודיות לכתוב על כך
מי שהיה איש־מחתרת, חייל-קומנדו שנפצע בקרב, חבר הכנסת
הישראלית ועיתונאי בכיר. אורי
אבנרי ראה מקרוב את כל ההת-

אויבי אחי

פתחויות החשובות בישראל, מאז
הקמת המדינה היהודית, והיה
מעורב מקרוב ברבות מהן.
הספר שלו מספר סיפור שלא
סופר מעולם. הוא שופד אור על
הסיכסון המיזרח״תיכוני, על תפ קיד
מעצמות״העל ועל המחלוקות

הן בתוככי ישראל, הן בתוככי
אש׳ף כיום. חייבים לקרוא אותו
כל מי שרוצים להבין את תנועת-
השלום הישראלית והמאמינים כי
התיקוות לשלום יציב במיזרח
התיכון טמונות בה ובגורמים ב־תיד
אש׳ף.

(המשך מעמוד )31
במוסיקה. אחד הגורמים
המקשים את ביטויה׳ של היצירה
המוסיקאלית היא היעדר תודעה מספקת
בחשיבותה של היצירה המקורית.
יש לי הרושם שהיא לא נמצאת אף
בתודעתם של אלה הממונים על הבאת
בשורתה של המוסיקה. בכלל, הקומפוזיטור
בישראל תלוי במבצע, וזה
תמיד עניין שקשור בהרבה מאוד כסף.
מסקין: והממונים טוענים שהקהל
אינו בא לאולמות הקונצרטים כאשר
מושמעת יצירה ישראלית מקורית.
מעייני: וכך הדבר סובב בלא
פיתרון. בנוסף לכך שאין דעת קהל
בנושא של היצירה המקורית מה שחסר
בתודעת המבצעים — הנגנים וה־תיזמורת
— הוא שבעצם הם לעולם
לא יוכלו לבצע מוסיקה קלאסית זרה
קודם שתהיה להם מוסיקה מקורית
משלהם לביצוע. הצרפתים מבצעים
בטהובן אחר לגמרי מאשר הגרמנים,
ועדיין זהו בטהובן, ועדיין יש להם
מוסיקה מקורית משלהם. וזוהי תולדה
של אחד מהשני. ברגע שאתה נמצא
במנטאליות מהסוג הזה, שאתה מרגיש
את החיסרון כמבצע של יצירה מקורית
משלן, וכי הביצוע שלן יהיה בהכרח
לוקה בחסר — או אז יש לך את
התודעה הזאת, לנסות להביא גם את
היצירה המקורית.
מסקין: האם האמנות יוצרת תרבות -
או משקפת תרבות?
שפירא: במבט ראשון: היא משקפת,
מבטאת תרבות. אני חושב שהאמנות
הטובה היא חוד החנית של התרבות,
והיא חייבת לייצג את המקום ואת
רוח התקופה. יש יצירה שנכתבת בשנת
86 ויש שניכתבה בשנת .72 תקופות
אחרות, מושגים אחרים ובעיות
אחרות.
מפקין: האם אין זה מוקדם מדי
לדבר על מוסיקה ישראלית כשאנחנו
בסך הכל ארבעים שנה נמצאים פה?
גלעד: מאוד מוקדם. אם אני משווה
זאת למוסיקה המערבית, לפחות
בתחום המוסיקה הקלה — ששם
ארצות־הברית ואנגליה מכתיבות בשלושים
השנים האחרונות את כל מה
שקורה — הרי ששם מדובר במסורת
של מאות שנים. ולהתנקזות של כל
ההתרחשויות, החברתיות, פוליטיות
וכולי, היה מספיק זמן כדי לקבל ביטוי
במוסיקה. בארצות־הברית, למשל, זה
כלל את בעיותיהם של המהגרים האנגליים,
האיריים והכושים. פה בארץ
אנחנו בסך הכל מין כור-היתוך של
כל-כך הרבה דברים, שהביטוי שלהם
בקושי נתן סימן ברור של משהו
מגובש אחד. לדעתי זה עוד לא קרה, זה
יקרה אולי,בעוד הרבה שנים. באשר
לשאלתך, האם האמנות יוצרת או
משקפת תרבות: אני חושב שגם משקפת
וגם יוצרת, ואני שוב מביא
כדוגמה את הגשש החיוור, אף שאין זו
דוגמה מוסיקאלית, הריהי דוגמה
מובהקת של שפה אשר באה מאיזשהו
מקום, ומשקפת תרבות מסויימת, וזה
כשלעצמו ממשיך ויוצר תרבות.
מפקין: יוסי, היכן יש יותר סיכוי
שכולנו נסכים ונאמר כי יש מוסיקה
ישראלית: במוסיקה הקלה או במוסיקה
הקונצרטנטית?
מר־חיים ד 58י אישית מאוד עצוב.
כשהייתי בן עשרים האמנתי שהאמנות
אינה רק יוצרת תרבות, אלא שהיא
התרבות עצמה. יתר על כן, חשבתי כי
ליצירה המוסיקאלית תהיה השפעה
מוסרית על המאזינים לה. חשבתי
שהאמן הוא דמות מחנכת וכי מיפגש
עימו הוא בעל חשיבות גדולה. אך
לצערי, מה שקורה עכשיו הוא, שהאמנות
במיקרה הטוב משקפת תרבות
ותו לא. הפער בין האמנים ובין קהל־המאזינים
הוא כה גדול, עד שלגבי
המוסיקה הקלאסית המצב הוא חסר
תיקווה. הפסדנו לגמרי את הצ׳אנס
לחנך את הקהל. אנחנו המוסיקאים
המשכנו ממקום מסויים, ואני חושב
שכיוצרי מוסיקה רצינית אנו נתונים
בפער כל-כך גדול מציבור המאזינים,
עד שאינני מאמין שאי־פעם נתקשר
אליו.

— הורוסקופ ...

( 1המשך מעמוד)21
׳ ממחלות כמו סוכרת או מבעיות
בדרכי-השתן, יצטרך להיות זהיר
יותר, להקפיד על הוראות הרופאים,
להיבדק ולהשגיח על עצמו. זו
אינה שנה שבה נשקפת סכנה, אך
מהנקודות הרגישות אסור להתעלם.
והדבר
החשוב מכל אינו
מתייחס ישירות לבריאות, אך
נכלל בתחום זה: מדובר על הנטיה
להוסיף מישקל. כוכב יופיטר האוהב
שפע ושואף להרחיב ולהגדיל
כל דבר, ישפיע השנה על בני עקרב
ויקשה עליהם לשמור על דיאטת
רזון. כאן יוכלו העקרבים להוכיח
לעצמם שאפשר להתגבר על כל
בעיה בעזרת רצון חזק. אין כמו
העקרבים היודעים לדרוש מעצמם
מישמעת. ואם יש צורך להיכנס
למישטר והם יעשו זאת -למרות,
ואולי דווקא מפני שזה כמעט
בלתי״אפשרי בשנה זו.

• ומה שביגו לבינה
לכוכב ונוס, השוהה בעקרב
בימים אלה, השפעה מאוד קובעת.
עד סוף נובמבר יעמדו העקרבים
בפני מצבים קשים ביותר. זה יכול
להגיע עד משבר קשה ביחסים עם
הבעל, האשה, החבר או החברה.
תקופה זו היא תקופת מיבחן
ליחסים, ויחסים מעורערים עלולים
להסתיים. ההתלבטויות יהיו
קשות מאוד. לא אחת קורה שה-

וחוד־־סונות נוא
הזיזהו, רמשמינים
לגרות וצוו חזק,ועם בעיות־דב -
רחנות עד דצמבו
תשוקה החזקה סוחפת את בן
המזל למעשים, שבראש צלול
ובשיקול״דעת קר הוא לא היה
עושה. מאוד כדאי לדחות כל הח לטה
עד חודש דצמבר -מריבות,
סיכסוכים ומילים קשות שיאמרו
בתקופה הקרובה יכולים להביא
להחלטה פזיזה לשבירת המיסגרת,
ולחרטה בתקופה מאוחרת יותר. זו
אינה התקופה שבה אפשר לראות
את התמונה בצורה בהירה ונכונה.
מי שמתאהב ומתחיל בקשר
חדש, עלול לסבול מאכזבה קשה.
על קשרים שמסתיימים דווקא
בימים אלה אין מה להתעקש, אלה
בין כה וכה לא היו מחזיקים מעמד,
וכדאי להשלים עם כך. בני עקרב
אינם נוטים לוותר או לנתק סופית
קשר שהיה חזק. הם מאוד רכושנים
ביחס לבני הזוג, ואפילו אם
הקשר הסתיים, הם אינם מוכנים
להרפות, ועוד פחות מכך לאפשר
לבן־הזוג להתחבר עם מישהו אחר.
הקינאה והרכושנות החזקה יכולים
להביא אותם להתנהגות קיצונית,
נקמנית ומסוכנת לאדם שאליו היו
קשורים. ומי שמצליח להגיע לחודש
דצמבר ללא משברים, יוכל
להמשיך בחייו ללא דאגה. אם עבר
את המיבחן -סימן שהיחסים
בריאים מאוד ואין לחשוש לעתידם.
חודש
דצמבר יאפשר לעקרבים
הפנויים למצוא לעצמם בני זוג ול התחיל
בקשר חדש, בריא ומהנה.
אותו הדבר לגבי העקרבים שעברו
משבר: אלה יוכלו לשוב ולהשתקם
מחודש דצמבר ואילך. גם אם כרגע
לא נראה כל פיתרון באופק, אין
ספק שהם יארגנו את חייהם מחדש,
למרות כל הקשיים שעברו.
אין כמו בני עקרב המסוגלים להי בנות
דווקא על הריסות, שברים
ומשברים.
העולם הזה 2564

ארבע כוסיות
שני דברים חשובים למדתי מד״ר יוחנן ברר, שחגג זה עתה את
יום־הולדתו ה־.85
ביום הראשון שלי בכנסת, ב־ ,1965 לקח אותי בדר לאולם־
המליאה, שהיה עדיין ריק, שילב את אצבעותיו באצבעותיי,
כמינהגו, ונתן לי שיעור .״אל תלד לוועדות,״ אמר ,״אין לך מה
לעשות שם. כסיעת־יחיד לא תוכל להעביר שם שום דבר. זה
ביזבוז זמן. התרכז בפעילות
במליאה. שם המקום שלך, ושם
תוכל לעשות גדולות״.
נהגתי לפי עצה זו, וכך נוצר
סיגנון פרלמנטרי חדש, סיגנון
זה הוליד מאז הרבה חיקויים,
וגם הרבה הגזמות.
השיעור השני היה עוד יותר
חשוב. ישבתי עם בדר במיזנון,
ושיחתנו התגלגלה לוודקה.
עד אז נהגתי לשתות ויסקי,
כדרכם של רוב הישראלים. בדר
הזמין אותי לביתו ברמת־גן כדי
ללמד אותי לשתות את המשקה
הלבן־הלבן הזה.
בשעה היעודה(לאורה לא היתה בבית) ישבנו ליד שולחן, ובדר
לימד אותי לשתות וודקה בארבע צורות שונות :״ניט״ (כמו
שהוא) ,על קרח, עם פילפל ועם לימון.
כלומר: ארבע כוסיות, בזו אחר זו, כדי לעמוד על ההבדלים,
ואחר־כך עוד פעם ארבע, כדי לעמוד על הדקויות, ואולי עוד
פעם ארבע. לא ספרתי.
כנאה לגבר מאצ׳ו, עליי להגיד כאן שבסוף הערב הייתי פיכח
כמו בראשיתו. אני בטוח בזה, אף שאינני זוכר. האמת היא שאינני
זוכר דבר, חוץ מן העובדה ששרתי לעצמי בקול רם ובהתלהבות,
בשעה שנהגתי הביתה.

הפסיכולוגיה של האירגון, את האנשים ואת הרעיונות, היה לי
יותר קל לכתוב על חייו של שמיר. את החללים הריקים בסיפור
יכולתי למלא בעצמי.

טרזריסטי כל חשדם.
התאחדו!
רצה המיקרה שבאותו הזמן שחקרתי את עברו של יצחק שמיר
בלח״י, קראתי גם את סיפרו של יוסי מלמן על האירגון של
אבו״נידאל.
לא יכולתי להימנע מלשים לב לעובדה שיש דמיון רב בין
שיטות־האירגון, הפסיכולוגיה ואף הסיסמות של שני האירגונים.
איני בא, חלילה, לטעון שיש דמיון בין האירגונים עצמם. אני
מתעב את אבו־נידאל, שבאחד מפירסומיו הגדיר אותי כסוכן־
המוסד ודן אותי למוות, ובפירסום אחר תבע ממני לחזור לגרמניה.
אבו־נידאל רצח כמה מטובי ידידיי וחבריי, כמו סעיד חמאמי

אוד אבנדי

שיחת חולין
נכנסתי לחנות קטנה כדי לקנות משהו. בעלת־החנות, צברית
בשנות ה־ 40 שוחחה עם לקוחה קשישה יותר, בשעה שפישפשתי
בסחורה.
קלטתי פה ושם קטעים של שיחת־חולין ערה .״אני רוצה
לטייל קצת בחגים.״ ״מדוע שלא תבואי אלינו.״ ״חשבתי לנסוע
ל תבואי לקצרין. אני גרה שם. את יודעת, בני נפל שם.״
האשה הקשישה, אולי בת ,65 אמרה זאת אגב אורחא, מבלי
לשנות את נימת־הקול הקלילה.
משום־מה היה נדמה לי שאמרה כי בנה נפל במילחמת־העצמאות.
פניתי אליה ושאלתי :״קצרין? במילחמת־העצמאות?״
״לא,״ אמרה האשה, כאילו דיברה על אירוע שאינו נוגע לה
אישית ,״זה היה במילחמת־יום־כיפור. זה היה היום לפני 13 שנים.
העירו אותי בשש בבוקר ואמרו לי״.
בעלת־החנות ואני הנמכנו את מבטינו כאשמים. הם הולכים
בינינו. אלפים. ימים אלה, ימי אוקטובר, מזכירים להם את
המאורע הנורא ביותר שקרה בחייהם. בשבילנו אלה הם סתם
ימים, ימי חגים. לרבים הם ימים נוראים פרטיים.
אולי הערה זו בשיחת״חולין היתה הדרך היחידה שבה יכלה
האשה לפרוק את המעמסה הנפשית הרובצת עליה, באוזני אנשים
שאינם רוצים לזכור.

חצרות מפורשות
כאשר כתבתי את הכתבה על איש־השנה יצחק שמיר, נתקלתי
בפרט קטן ומעניין. נתן ילין־מור כתב עליו :״מיכאל(שמיר) ידע
את מבואותיה של תל־אביב ואת כל החצרות המפולשות, שאפשר
לנצלן בעת נסיגה מפעולה כדי להטעות את הרודפים ולהימלט

מה מיוחד בזה?
אז ככה. כשהתגייסתי לאירגון הצבאי הלאומי, בסוף ,1938
זמן־מה אחרי שמלאו לי 15 שנה, היה אחד מתפקידיי הראשונים
לעשות סקר על חדרי־המדרגות בתל״אביב.
כלומר: הייתי עובר מבית לבית, עולה לגג, בודק אם הגג פתוח,
ואם כן — בודק אם יש חדר״מדרגות שני לאותו הגג, או שהבית
מחובר לבית שני שיש גישה לחדר־המדרגות שלו. המטרה היתה
לסמן את כל הבתים אשר בורח מן המישטרה יכול היה להשתמש
בהם להימלטות: לעלות לגג ולרדת בחדר־מדרגות שני. וגם את
החצרות המפולשות, כמובן.
עברתי.כך את כל הבתים של רחוב אלנבי, ממס׳ 140 עד ,1ואת
כל הרחובות הניצבים והמקבילים.
למרבה המזל היתה תל־אביב אז עיר קטנה יחסית(״תל־אביב
הקטנה״ ,אך עדיין לא קראנו לה כך).
כתוצאה מזה הכרתי את כל דרכי המילוט וההיחלצות. זה עזר
לי לא פעם, כאשר הייתי צריך להסתלק במהירות מאתר של
הפצת כרוזי־מחתרת.
מכיוון ששמיר מבוגר ממני בשמונה שנים, לא היכרתי אותו.
אני הייתי בפלוגת־הנוער(פלוגה ז׳) והוא היה בין המבוגרים שכבר
עסקו בפעולות. עד כמה שאני יודע, לא הצטלבו דרכינו. הוא היה
זורק את רימוני־היד לעבר רכבות וטומן פצצות בשוקים ערביים,
ואני הייתי מפיץ את הכרוזים שבהם דיווח האירגון על כך.
מכיוון שהיכרתי אז לא רק את הבתים, אלא גם את

ועיצאם אל־סרטאווי, שעליהם כתבתי זה עתה ספר. לח״י, לעומת
זאת, מיעט להרוג יהודים, ולא היה עולה על דעתו לשים פצצות
בבתי־תפילה ובבתי־ילדים, כפי שנוהג אבו־נידאל. אך גם אנשי
אבו־נידאל בוודאי בטוחים שהם מקריבים את עצמם למען עמם.
דווקא ההבדלים מוכיחים עד כמה מגוחך לדבר על ״טרור
בינלאומי״ .אילו פעל לח״י כיום, היה בלי כל ספק נקרא ״אירגון
טרוריסטי״ ,ואנשים שיטחיים במישרדי־התעמולה ובאוניבר־סיטות
היו מצרפים אותו אוטומאטית לאותה מערכת מיסטית של
״הטרור הבינלאומי״.
אין ״טרור בינלאומי״ ,וגם אינו יכול להיות. טרור(ולא חשוב
איך נגדיר אותו) הוא שיטת־פעולה, שנועדה לשרת מטרה
מסויימת. המטרה יכולה להיות טובה או רעה, שיחרור או דיכוי,
פרו־מערבית או פרו־מיזרחית, ובהבדל בין המטרות כן ההבדל בין
האירגונים. מה בין הצבא האירי הרפובליקאי ובין ה״קונטרס״
בגבול ניקראגואה? מה בין המוג׳אהידין באפגניסטאן ובין קבוצת
באדר־מיינהוף?
.אי־אפשר לדבר על ״תותחנות בינלאומית״ או ״חיל־האוויר
הבינלאומי״ .טייסי־הקרב של כל המדינות משתמשים באותם
הכלים, ועוברים את אותם האימונים, אך אין מערכת משותפת
לטייס המפציץ יעד צבאי במילחמת־הגנה, בענן של פגזי נ״מ, ובין
טייס המפציץ מחנה־פליטים בלתי־מוגן,
הספר של מלמן מרתק מבחינת הפרטים על אירגונו של אבד
נידאל ושיטות־העבודה שלו. הוא מרתק כפליים לכל מי שהיה
אי־פעם באירגון־מחתרת( .חבל שאינו מלווה בניתוח מדיני
מעמיק יותר של החוויה הפלסטינית. בעיני מלמן, כך נדמה, זהו
בליל של טרור, ותו לא. מכיוון שהטרור הוא נשק פוליטי, הניתוח
הפוליטי האובייקטיבי הוא חיוני להבנת הטרור ומקורותיו, ותנאי
מוקדם למאבק בו. משום כך חבל שגם מלמן חוזר על הקישקוש
בעניין ״הטרור הבינלאומי״ ,זורק את כל הפלסטינים לתוך סיר
״טרוריסטי״ אחד ומתאים את עצמו לשטיפת־המוח הכללית. זה
יעזור לספר להימכר בארצות־הברית. בכל זאת חבל).
אגב, הייתי עד־ראייה לחיבור אחד הפרקים של הספר. זה היה
בפברואר . 1983 עמדתי להופיע עם סרטאווי באסיפה פומבית
בלונדון. הגענו לשם תחת שמירה כבדה של סקוטלנד־יארד,
וחיכינו מאחורי הקלעים עד שיתאסף הקהל(שהיה מורכב, כפי
שהסתבר לאחר מכן, במידה רבה מצעירי ביתר ומאנשי אבו־נידאל
וג׳ורג׳ חבש. גם ערב זה אני מתאר בסיפרי).
סרטאווי פרש לחדרון והתבודד, ואני חכיתי באפס־מעשה,
כאשר ניגש אליי יוסי מלמן וביקש ממני לשכנע את סרטאווי
להעניק לו ראיון בו במקום. סרטאווי היה מתוח, כי ידע שבהופיעו
איתי באותו ערב הוא מתגרה באויביו. בכל זאת העניק למלמן את
הראיון החפוז, המצוטט בספר.

זה היה צירוף־מיקרים מוזר, כי באותו הערב נקבע גורלו של
סרטאווי. למחרת היום פירסם אבו־נידאל בלונדון את ההודעה,
שבה גזר מוות על סרטאווי(וגם עליי) .כעבור שישה שבועות הוא
נרצח.
כאלה אינם מתנצלים
לפני חודש סיפרתי כאן על ״הפרוטוקולים של זיקני אל־קורס״
— סיפור שיקרי שהופיע בעמוד הראשון של ביטאון
רק״ח, אל־איתיחאד. השוויתי את הסיפור למעשיו של שר־התעמולה
הנאצי, יחף גבלס, שדגל בשיטת ״השקר הגדול״.
לפי סיפור זה נפגשתי בחשכת־לילה בסודי־סודות, בבית ערבי
בבית־חנינה, עם איש־מדינה ירדני בכיר, מהדי עבד־אל־האדי, עם
פקיד ישראלי בכיר מאוד (אלמוני) ועם שליח של השגרירות
האמריקאית, אחד דייוויד גור .״הדיון התרכז סביב תוכניות־הפיתוח
הירדניות־אמריקאיות־ישראליות בשטחים הכבושים.
כמו כן נודע שאורי אבנרי הפציר ודחף בכולם להפיץ, וברעש
גדול, תוכניות אלה, ואמר דברים שהשתמע מהם שכוח אש״ף
והשפעתו בשטחים הכבושים מתקרבים לאפס. הוא הוסיף שעל
שילטון המלך חוסיין לנצל הזדמנות זו ולהציף שטחים אלה
בדינארים״.
ובכן, יש המשך. זמן קצר אחרי פירסום זה פירסם אל־איתיחאד
הכחשה. ההכחשה באה מפי מהדי עבד־אל־האדי,
שהתפטר זה־מכבר ממישרתו בממשלה הירדנית, כמחאה על
מדיניות המלך חוסיין כלפי אש״ף.
לפי דרישת עבד־אל־האדי, שאיים על המערכת במישפט־דיבה,
מיהר אל־איתיחאד להכחיש. ובכן, זה לא היה מיפגש
פוליטי, אלא מישפחתי. אבנרי ואשתו הוזמנו על־ידי מישפחה
פלסטינית לארוחת־ערב. לא דובר שם על תוכניות פוליטיות. לא
היה שם שום ישראלי אחר. לא היה שם שום אמריקאי.
במילים אחרות: הסיפור כולו היה שקר וכזב.
הכחשה כפויה זו לא כללה אף מילה אחת של הבעת צער
וחרטה. מובן מאליו שלא היתה בה אף מילה אחת של התנצלות
כלפיי, על השקר הגס שנטפל עליי.
זה בסדר. גם גבלס לא התנצל מעולם.

הדוקטור
בא הביתה
כבר סיפרתי על מחלת רחל אשתי, שבזכותה הגענו לחדר־המיון
של הדס ה בתל־אביב.
השאלה היא: איך הגענו בכלל לחדר־המיון?
היא שכבה במיטה, אחרי לילה של הקאות ושילשולים, מלווים
בעוויתות. בבוקר היה לה חום גבוה, ובמשך היום עלה החום
ל־ 39.5מעלות.
מה עושים במצב כזה? כמו שלמדנו משחר ילדותנו: מטלפנים
לרופא, והדוקטור בא.
הדוקטור בא? ב־־־ הוא בא!
אנחנו חברים בקופת״חולים מכבי, מזה הרבה־הרבה שנים.
שילמנו לה הרבה־הרבה כסף.
טילפנתי לרופא בקופת־החולים
מכבי. סיפרתי לו.
הרופא היה מלא אהדה. הוא
הציע שאשתי תבוא אליו.
אמרתי לו שהדבר אינו אפשרי,
אין לה כוח לקום ולהתלבש.
אז ביקש ממני שאבוא
אליו, כדי שירשום לה תרופות.
מבלי לבדוק אותה, כמובן. כך
עשיתי.
למחרת היום עלה החום ל־
39.8מעלות. היא שכבה במיטה
תשושה וסחוטה. טילפנתי שוב.
״שתיקח מונית ותבוא אליי
ד ד גרינבאום
מייד,״ אמר בדאגה.
נדהמנו.
רחל היא בתו של רופא. הד״ר ארנסט גרינבאום מרח׳ בן־יהודה
200 היה גם הוא רופא בקופת־החולים מכבי, אחרי שהיה רופא־ילדים
על הר־כנען.
בכל יום, אחרי שעות־הקבלה הרבות במירפאה שבביתו, היה
הד״ר ארנסט גרינבאום מהדק את שולי מיכנסיו במקלות־כביסה,
עולה על אופניו ורוכב לחולים שהיה להם חום.
הוא לא ידע שאפשר להזמין חולים כאלה שיבואו אליו, אילו
סיפרו לו על כך, היה מזדעזע. האפשרות הזאת כלל לא עלתה על
דעתו. איך מקימים אדם חולה, קודח מחום, ומושיבים אותו בחדר־המתנה
בין אנשים חולים אחרים?
מאז קרה משהו בארץ. קרה משהו ברפואה.
על כל פנים, לקחנו מונית. נסענו לדוקטור. הוא הכניס אותה
לחדר־המיון של בית־החולים לעירוי דחוף.
רחל הבריאה, אך הרפואה נשארה חולה.

הבלוף

את הגילוי הזה גיליתי כבר לפני שנים,
כשצמתי ביום־הכיפורים, בפעם הראשונה, אבל
אז עוד הייתי צעירה ומחוננת היטב, ולא היה לי
אומץ להגיד את האמת בפומבי.
עכשיו אני גדולה ואמיצה, וגם לא איכפת לי
להסתכסך עם מי שמעוניין, ולכן אספר לכל
הלא־צמים ביום־הכיפורים, איך הצמים מרמים
אותם כבר שנים.
כשהייתי קטנה ידעתי (הסבירו לי את זה
היטב) שאנשים הצמים ביום־הכיפורים עוברים
; יסוריס קשים. הם נחלשים, יש להם כאבי־ראש
.איומים וכאבי־בטן מזעזעים, הם צריכים לנוח כל
היום במיטה ולפעמים אפילו עם איזה סמרטוט
רטוב על המצח הקודח. שבוע לפני יום־
הכיפורים כבר צריך לרחם עליהם, ושבוע אחרי
צריך לשאול אותם איך עבר עליהם הצום, וצריך
להיות נחמדים אליהם במיוחד, כי הם עברו את
התופת.
אחר־כך, יום אחד, לא זוכרת בדיוק למה,
החלטתי גם אני להיות בין גיבורי ישראל ולראות
איך עוברים את הגיהינום בגוף ובנפש. החלטתי
ועשיתי. צמתי ביום־הכיפורים.
כשעה לאחר הארוחה המפסקת התחלתי
לחכות לכאבים ולחולשה. עברו שעתיים ולא
קרה כלום. אחר־כך התחיל הלילה ואני הלכתי
לישון. בבוקר התעוררתי, נזכרתי שאני צמה,
ולכן לא עשיתי לעצמי את הקפה של הבוקר.
אחר־כך סידרתי את הבית וקראתי ספר והלכתי
לבקר חברה וחזרתי הביתה וסידרתי את ארוך
הבגדים(סוף־סוף היה לי זמן) — ושום כאבים לא
הופיעו וגם לא הרגשת־חולשה ואפילו לא רעב.
כשיצאו הכוכבים הראשונים עשיתי לעצמי כוס

להרוג שני חגים במנה אחח

קפה ואכלתי פרוסה, ומייד הבנתי שמשהו חמור
ביותר קרה לי: לא הרגשתי את ההקרבה.
מאז עברו שנים. יום־הכיפורים זה כיף. אפשר
לא לבשל למישפחה, לא לרחוץ כלים, לא לערוך
ולפנות את השולחן 15 פעם ביום. יש זמן לקרוא
ספר, אפשר לטייל עם הילדים על הכביש, אפשר
לא לשמוע חדשות כל שעה, והכי חשוב הוא
שאדם בריא, שבדרך כלל אוכל טוב, גם לא
מרגיש שום רעב אחרי יום אחד של צום. ובסוף
הצום, מול הראי אנחנו גם ניראים יותר רזים. לכן,
הצמים, תפסיקו לעשות רושם של גיבורים.
ואתם, הלא־צמים, תדעו לכם שהצמים סתם
עובדים עליכם בעיניים ׳ומבקשים סימפאטיה
לחינם.

...ל ע 1הת
יש בני־ארם אשר ברגע שהם מגלים שלבו־שיחם
יש מקום ריק בעיתון, בו מותר לו לכתוב,
פחות או יותר, מה שהוא רוצה, מייד הם מפסיקים
לברך אותו לשלום ולשאול מה שלומו, ובמקום
זה הם מייד שואלים אותו ״נו, מתי תכתבי עלינו
קצת בעיתון?״
אותם אנשים, בדרך כלל, בכלל לא מתכוונים
שיעשו עליהם פרופיל אר שיספרו את סיפור-
חייהם. מה שהם רוצים זה שיכתבו על חנות־הירקות
שלהם, או המכולת שלהם, או החנות
לכלי־בית, או על ההמצאה המהפכנית של הבת
שלהם שהיא במיקרה רופאה והמציאה שיטת-

כבר שבועיים אני מתרוצצת בין החברות שלי
ואוספת מאכלי־גבינה מיוחדים במינם, כדי
לשמח אתכם בחג השבועות הבא עלינו לטובה.
ועכשיו, פיתאום מסתבר לי שהחג הבא לטובה
הוא דווקא סוכות ולא שבועות, ואני שוב
התבלבלתי. אבל לא אשה כמוני תיתן לעובדות :
היבשות(שאגב, נקבעו לפני אלפי שנים) לקלקל
לה את השימחה. ביררתי, והסתבר שגם בסוכות
אפשר לאכול מאכלי־גבינה. אז הנה פשטידת־גבינה
מהממת:
לבצק 1 :חבילה קמח תופח 1 ,ביצה 1 ,חבילה
מרגרינה 1 ,לבן או אשל.
לערבב היטב את כל חומרי הבצק, ולהכניס
למקפיא לשעה בערך. לחלק את הבצק לשניים.
חלק אחד להכניס בחזרה למקפיא לפעם הבאה.
את החלק הראשון לרדד ולשטוח על תחתית של
תבנית מס׳ .26
עכשיו למילוי 2 :כוסות קרוטונים(קוביות
לחם אפוי) 2 ,גביעי קוטג׳ 2 ,ביצים 3 ,שיני שום
כתושות, חופן פטרוזיליה קצוצה. מערבבים את
כל חומרי המילוי ומכסים את הבצק שבתכנית.
מכניסים לתנור מחומם על חום בינוני, כ־200
מעלות צלסיוס, ואופים כ־ 25 דקות( .מוציאים
מהתנור ושופכים על המאפה שמנת חמוצה אחת.

פינת החי
סטיק לעזרת הטבק
בשנים האחרונות, בחברת־השפע, כמובן, ה־בון־טון
הוא לחזור לטבע. לא, חס וחלילה, לגור \
במערות, לוותר על החשמל וללכת רק ברגל — ן
כי זה מאוד לא נוח, אלא מה שיותר כותנה נקיה,
אוכל נטול״ריסוסים וציבעי־מאכל, ומה שפחות
פלסטיקים למיניהם.
במיסגרת החזרה לטבע אנחנו שומעים על
יותר ויותר נשים המיניקות את ילדיהן, כי כך
חשב אלוהים שזה הכי טיבעי. אבל אלוהים,
שהוא, כפי הנראה, בכל זאת גבר ולא אשה, לא
הרגיש מאודו מה זה פיטמה סדוקה ופצועה
וכואבת. וכדי שלא לבייש את ההמצאות שלו,
באו לעזרתו חברי קיבוץ דגניה והמציאו את
פיטמת־הסיליקון, שהיא פיטמה שקופה, אותה
מלבישים על הפיטמה בשר־ודם, ודרכה יונקים
ילדי־הפלסטיק את חלב אמותיהן. להשיג בכל
בתי־המרחקת תמורת 5.65 שקל לחבילה בת
שתי פיטמות שקופות.

העם

אני מבטיחה הבטחות. ואומנם הבטחתי, קבל עם
ועדה, שאעשה פירסומת־חינם למי שיגרום לי
להפסיק לעשן: הבטחתי פירסומת למיפעלים
וחנויות שבעונת־המכירות יורידו את מחיריהם נ
ב־* 50 לפחות: לנותני שרותים שיקבלו הזמנות
בטלפון: למתקנים למיניהם (מקררים, מיזוג״).
אוויר, טלפון וכי) שיקבעו שעת־ביקור מדוייקת
אצל הלקוח ולא יגידו נבוא ביום רביעי, חכי
בבית! הבטחתי פירסומת־חינם לכל חנות שתפתח
את שעריה בשעות־הלילה המאוחרות, לטובת
ציבור הקונים העסוקים במשך היום.
כל ההבטחות האלה ניתנו מצירי בביטחון

הגורה הקטנה (בת חודשיים וחצי) מרגישה
שקורה משהו מאוד לא בסדר. מה שקורה הוא
שבעל הבית שלה, ילד נחמד בן ,12 נוסע מכאן
ואינו יכול לקחת את פוגי הקטנה איתו. אבל
לפני שהוא נוסע, הוא מאוד מבקש מאנשים
שאוהבים בעלי־חיים שיתנו לפוגי בית חם ואוהב
כמו שהוא נתן לה.

קניה לילית
ריפוי חרישה נגד נזלת — לקחת שני אספירינים
במקום אחד. מי היה מאמין? יש כאלה המוכרים
אצלם בחנות־הרהיטים מיטה ב־ 200 שקל במקום
ב־ ,208 שהוא המחיר הרישמי, ומייד נדמה להם
שהם שווים שני עמודים בעיתון. ויש, כמובן,
הבקשה המדהימה ״תכתבי עלינו כמה מילים, לש
לנו תערוכה חדשה.״
מי שאין לו דף ריק בעיתון, לא מבין בכלל את
הצרה הזאת ולא מכיר את הצורך התמידי להישאר
מנומס ולסרב כתוקף.
פה ושם, כדי לצאת טוב מהבקשה המסורבת,

מכניסים שוב לתנור ל־ 5דקות) .הקטע שבסוגריים
לא הכרחי.
מגישים פושר בתוספת סלט ירקות. אוכלים
בסוכה, אם רוצים.

גמור שלא אצטרך לקיימן, כי ימות־המשיח עוד
רחוקים.
אבל אז קרה המיפנה. בורג הודיע כמעט-
בביטחון שהוא מתפטר, וימות־המשיח התקרבו
בשני צעדים. אחר״כך, מהשוונג, הם התקרבו
בעוד שניים. ואם הבטחתי — אני מקיימת.
ההיפר־היפר המחודש, זה שעד לשיפוצים
ההיסטוריים, בחצי מיליון דולר, קראו לו היפר
שוק (ליד איצטדיון יד־אליהו) ,פתח את שעריו
לקהל עד השעה 12 בלילה, כל ערב(מלבד ליל
שבת, כמובן) בכל אחד מיימות השנה. שלוש

פעמים כיפק־היי, בבקשה.
ואם בניסים אנחנו עוסקים, הנה עוד אחד.
בתיבות־הדואר של אזרחי תל־אביב והסביבה
חילקו חוברת המספרת על שיחרור האשה
האמיתי. משעה 5אחרי״הצהריים יכולה כל גברת
(מותר גם לגברים) לצלצל לטלפון 246980־03
ולהזמין ארוחה באחת משש מיסעדות תל־אביביות,
ותוך חצי שעה בערך יגיע שליח עם
הסחורה החמה.
| בחוברת יש רשימת המנות הנמכרות בכל אחת
מהמיסעדות וליד כל מנה המחיר שלה. עבור
המישלוח כולו ישלם הלקוח תוספת 4שקל. כדי
לראות איך העניין פועל, טילפנתי וביקשתי
שישלחו לי המבורגר אחד, דג אחד בלחמניה,
טבעות־בצל ומנת צ׳יפס. תוך 27 דקות היה אצלי
בחור סימפאטי, שמלבד הארוחה הביא גם מפיות
וגם כרטיסי־הגרלה המצורפים לארוחה במיסעדה
ממנה הזמנתי. עור שלוש פעמים כיפק-היי. יכול
להיות שבכל זאת המשיח יבוא.

המעוניינים יתקשרו לטלפון .)03( 661619
אגב, פוגי היא לא ממש גיזעית. היא תערובת
של שנאוצר ננסי וקולי. אבל גזע זה לא חשוב.

פינת בריהודה

לפני שבועיים תיארתי לפניכם, קוראים
יקרים, את חבלי השירה בציבור שלי, ותוך כדי
כתיבה אפילו לא ידעתי שבגודל הזיוף שלי
בשירה, כן גודל הזיופים שלי בעברית. האקדמיה
ללשון העברית הזדרזה לשלוח לי כמה מונחים
מוסיקאליים בשפתנו, והנה הם לפניכם. אחרית סולו סולן אחליתו
אחך תנית סולנית רואית דואט סלפית פאלסט תצרום
קאקופוג;ה מיפע רסיטאל

דויד(,,דייב״) קימחי, המננ״ל היוצא שר מישוד־החוץ, מסבו על האוב!
שבו נודע רו ער הכוונה להחליט, ער עבודתו עם אבוהם טמיו, מחליט, על
עמדתו במישוו־החוץ, על ער״תו מבריטניה לבג 40 שנה ועל תוכניותיו
״בצעירותי קיו1חי
להיכנס למישדדהחוץ,
ניסיתי להתקבל לבית־ספר
לדיפלומטים, אבל
לא קיבלו אות״

,.מאוד אתנח׳ את
תפקיד מנדל מי שוד
החוץ, ואילו 111 מציעים
ל׳ להמשיך בתפקיד
-הייתי ממשיך

.אפ לא איש
לימד, ולנו 01
לא חשבתי
לעבוד למישרד
דאש־הממשלנד

תפקיד
דויד קימחי, המכונה בפי כל דייב, עוד
לא עיכל את העובדה שמהשבוע הוא נשאר
כמעט מחוטר״עבודה, שכמות הטלפונים
שיגיעו לביתו תלד ותפחת עם הימים, שהוא
כבר לא יצטרך להודיע לאיש, חוץ מבני-
מישפחתו, היכן הוא נמצא בכל רגע ורגע,
שהוא לא יצטרך עוד לתאם פגישות, להכין
הכנות, לקבל אחריות ולהשתתף בהחלטות
חשובות. מהשבוע הופך קימחי, שלא ברצונו,
לאיש פרטי שעיתותיו בידיו, שהדרך
בפניו פתוחה לגבי המשך עתידו המיקצועי,
אולי הפוליטי.
ביום הראשון בבוקר, יום לפני השבעתה

של הממשלה החדשה בכנסת והצגתה לפני
הנשיא, יומיים לפני החילופין הרישמיים
במישרד־החוץ, הודיע קימחי למזכירות
המישרד כי הוא נמצא בבית, אם יצטרכו
אותו. במוצאי-השבת, כשטילפנתי לקבוע
איתו פגישה לראיון, עדיין לא ידע אם
יצטרך לנסוע בבוקר לירושלים או לא. הוא
לא נסע ונשאר בבית השקט ברמת־השרון.
ביום השלישי תיכנן לנסוע בפעם האחרונה
למישרד־החוץ ל״העביר את המפתחות״
ליורשו, אברהם טמיר.
קימחי הוא מרואיין גרוע. הוא מקמץ
במילים, אינו מרחיב בתשובות על שאלות,

הותניד !
ואינו מנדב אינפורמציה אישית, עד שמגיעים
לנושאי מישרד-החוץ, בהם הוא שמח
לדבר. אם רוצים ממנו תשובה בנושא
מסויים, יש לשאול את השאלה בבהירות
ובמדוייק, ואז התשובה היא כן או לא. הוא
אינו מספר סיפורים, אינו מורח מילים, אינו
גולש לנושאים צדדיים. וגם כשהוא עונה,
הוא מקפיד לנסח את דבריו כך שלא יפגעו
באיש, שיהיו זהירים ומאוד-מאוד דיפ לומטיים.
עם זאת, מי שיבחן את תשובותיו
ויתעמק בין השורות, ישים לב לכמה דיעות
מאוד מוגדרות שיש לאיש על המערכת
הפוליטית, על עמיתיו לעבודה, על הדרך

שבה נעשו החילופין במישרד־החוץ.
בוקר אחד נודע לקימחי מן הרדיו כי
שימעון פרס, שר-החוץ החדש, אינו מתכוון
עוד להשתמש בשרותיו של מנכ״ל המישרד,
וכי הוא עומד להחליפו ולמנות במקומו את
אברהם (״אברשה״) טמיר, שהיה מנכ״ל
מישרד ראש־הממשלה. קימחי מספר שלא
הופתע מהכוונה הזאת, אבל היה מעדיף
שהדברים יגיעו אליו מפי ראש״הממשלה
פרס, ולא מפי הרדיו.
קימחי עלה לארץ ב 1946-מאנגליה,
כשהיה בן 8ג. הנער בן־הזקונים -אחרי
שמונה אחים ואחיות, היה הראשון מבני

תמיד חלמתי על תפקיד הנזנכיל

(המשך מעמוד )35
מישפחתו שעשה את הצעד הציוני והצטרף
אל המדינה שבדרך. עד היום יש לו מיבטא
אנגלוסכסי כבד, שממנו, כך סיפר, ניסה
פעם להיפטר, ללא הצלחה.
הוא הגיע לירושלים ושם פגש באחד
הימים חבר שלו לכיתה, שעמד לבוש מדי
הצבא הבריטי וניצב מאחורי גדר־התייל של
מה שכונה באותם הימים בווינגראד (על
שם שר החוץ הבריטי של אותם ימים
ארנסט בווין) -המקום שבו התבצרו

הבריטים בתוך ירושלים. קימחי עמד מן
הצד השני של גדר־התייל הזו וזו, לדבריו,
היתה אחת הפגישות המוזרות ביותר שלו.
אחרי מילחמת-העצמאות היה במשך
תקופה לא ארוכה עורך־לילה ביומון
גירוסלם פוסט. בימים למד לימודי מיזרח־תיכון
באוניברסיטה העברית בירושלים.
זמן לא רב אחר״כך כתב, ביחד עם אחיו,
את הספר משני צידי הגיבעה על מילחמת־העצמאות.
הספר הפך לרב״מכר.
פרק שלם בחייו של קימחי, רב שנים ()24
וכנראה גם רב פעילויות עלומות חובקות-
עולם, נשאר חסוי וכזה יישאר, כנראה, עוד

שהובא אל הסלון בחוט ארוך מחדר אחר,
צילצל ביום הראשון בבוקר פעמים רבות.
מקצת המטלפנים היו ידידים שהתעניינו
בשלומו של המנכ״ל העוזב.
לקימחי בת גדולה, תמר 27 מנישואין
קודמים, ושלושה ילדים מנישואיו הנוכחיים
-שרון, חיילת בת ,19 ישי, בן 16
ומיה, הקטנה, בת 14 וחצי. רות, אשתו, היא
ילידת מצריים, שעלתה ארצה עם הוריה
כשהיתה ילדה בת .5גם היא, כמוהו, אינה
דוברת ערבית, והשפה שרכשה במצריים
היתה השפה הצרפתית.
בגלל דבריו ה״קמצניים׳ קימחי עושה
רושם של איש״מעשה נמרץ. הוא אפילו
אמר בבירור שהוא אינו עייף מן העבודה
במישרד״החוץ, למרות העובדה שחוץ
מוולטר איתן, המנכי׳ל הראשון של המישרד,
קימחי הוא המנכ״ל שהחזיק הכי הרבה זמן
בתפקיד זה. והוא אינו מצטער אפילו על
רגע אחד.
במשך חודשים רבים הורגל עם ישראל
לשמוע את שמו של קימחי בנשימה אחת
יחד עם אברהם טמיר, מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה
ומחליפו של קימחי במישרד־החוץ.
קימחי אומר שהם היו כמעט כמו
תאומים סיאמיים, עד שהגיע הרגע שקימחי
היה צריך לפנות את מקומו לטמיר, בגלל מה
שכונה ״אילוצים קואליציוניים״ ,והוא נאלץ
ללכת הביתה.

• אז מה, אתה מובטל עכשיו?
אני דווקא עסוק בכתיבת הרצאות שאני עומד
לתת בחו״ל בשבוע הבא.

• כן, אבל זהו עיסוק זמני.

• לא קיבלת הצעות ממיפלגות שונות?
למה?
הם כנראה תחת הרושם שאני לא פוליטי, כך
שלא פנו. אבל לא הייתי נכנס מייד לפוליטיקה,
הייתי רוצה לצאת קצת החוצה. כבר כמעט 30
שנה שאני עוסק בשרות המדינה, אני רוצה
לראות איך נראה העולם מבחוץ לפני שאני נכנס
שוב.

• אילו היתה הצעה קונקרטית, היית
שוקל אותה בחיוב?
תלוי ממי ותלוי איזו הצעה.

• איזו הצעה יכלה לפתות אותן•?
(השאלה גרמה לקימחי לשתיקה ארוכה
ורק אחריה ענה).
הצעה מהמיפלגה הנכונה, שתבטיח פעילות.

אני מאוד אהבתי את התפקיד, ואני מניח
שאילו היו מציעים לי להמשיך בתפקיד —
הייתי ממשיך.

• נפגעת אישית מכד שלא הציעו

לגמרי לא. ציפיתי לזה. תיארתי לעצמי שיהיו
קשיים פוליטיים, או נכון יותר לומר קשיים
קואליציוניים. ידעתי שלשימעון פרס אין שום
דבר נגדי אלא להיפך, ואני משוכנע שהיינו
יכולים לעבוד יחד.

• ובכל זאת, על הכוונה להחליף
אותך נודע לד מהעיתונים?
נודע על הכוונה מהעיתונים יכי כך זה קרה- ,
אבל לא הופתעתי במיוחד. הייתי מעדיף לשמוע
את זה ישירות משימעון פרס ולא מהרדיו.

• והוא קרא לך להסבר?

הודעתי מזמן שאין לי שום רצון לעבור
למישרד־ראש־הממשלה.

• אתה פוחד שיזהו אותך באיש של
שמיר, או כאיש־ליכוד?
אני לא איש־ליכוד, ולכן גם לא חשבתי שיש
מקום בשבילי לעבור למישרד־ראש־הממשלה.

• היתה הצעה כזאת?
לא. כי הבהרתי שאני לא רוצה.

• דיברת לפני כמה ימים על פוליטיזציה
של מישרד־־החוץ, הרי גם
אותך הביאו מבחוץ• לתפקיד המנכ׳׳ל.
אבל לא הביאו אותי מסיבות פוליטיות. אילו
הייתי חבר־מיפלגה, אפשר היה לומר שזו
פוליטיזיציה, אבל הכירו — בצדק או שלא
בצדק — בכישורים שלי, ובחרו בי לתפקיד.
אלה שני דברים שונים.

שנים רבות. זה הפרק בחייו הנוגע לתקופת
שרותו במוסד למודיעין. הוא אינו מספר על
פרק זה בחייו ואינו מוכן להתייחס לשום
שאלה הנוגעת לפרק ז)ז.
ידוע שבמוסד הכיר קמחי את יצחק
שמיר, שהיה גם הוא במשך שנים פעיל בו.
ההיכרות וההערכה ההדדית שבין השניים
הביאה את שמיר לפנות לקימחי ולבקשו
לקבל עליו את תפקיד מנכ״ל מישרד״החוץ,
כששמיר קיבל את תיק-החוץ כחבר בממשלת
מנחם בגין.
קימחי קיבל את התפקיד בשימחה.
לדבריו, הוא תמיד שאף להגיע לתפקיד זה,
ועוד בצעירותו חלם וגיסה להתקבל אל
שורות הדיפלומטים של מישרד״החוץ, אך
נכשל.
במשך שש שנים היה קימחי מנכ״ל מאוד
פעיל של מישרד־החוץ. במשך תקופה ארוכה
אף ניהל בפועל את המישרד והיה לשר-
חוץ לא-רישמי, משום ששמיר היה ראש־הממשלה
ולא היה לו זמן רב להקדיש
למישרד-החוץ.
ביתו שברמת״השרון ליד תל־אביב צנוע
וחם. המירצפות הכהון נ מכוסות בשטיחים
קטנים ונעימים, הריהוט סולידי ונוח. על
הקירות תלויים פסלים רבים, מזכרות
מנסיעיתיו הרבות של אבי המישפחה, בעי קר
לאריזות אפריקה השונות. על השולחן
בסלון היה מונח ספר״טלפונים של איזור
רמת״השרון וגיליון השבועון האמריקאי
טייס. ובו סיפור השער על הפיסגה הכושלת
בין רונלד רגן ומיכאיל גורבצ׳וב. הטלפון,

• יש אפשרות שתחזור למישרד-
החוץ?
בשכר — לא.

• למה?

אני מדמיין לעצמי עכשיו את מה שקורה
במישרד־החוץ, ואני רואה את המישרד כמו סירה
שברירית ששמים עליה מאה טון מישקל עודף
— אז שגם אני אהיה חלק מן המישקל הזה?

• בכל זאת, היית שם שש שנים.
אבל עכשיו מביאים לשם שני שרים, סגן־שר
או משהו כזה, יועץ מדיני שיהיה מאוד פעיל
ומנכ״ל.

• הציעו לך להיות שגריר. יכול להיות
שתקבל את ההצעה?
לא. מסיבות אישיות אני לא רוצה להיות
שגריר.

• יש אפשרות שתלך לפוליטיקה?

זו שאלה קשה. זה לא בלתי־אפשרי.

• זהו ניסוח מאוד זהיר.

לא סיכמתי לעצמי ואני לא רוצה לומר שאין
כל סיכוי.

• חשבת על זה?

• קיבלת הצעות?

* ב א מצ ע, לי ד קי מ חי. שגריר מ צ ריי ם
בי שראל, מ 1חמד בסיוט.

• במבט לאחור, אתה מצטער שעזבת
את המוסד ויצאת החוצה?
לחלוטין לא.

• גם לולא הציעו לך את תפקיד
מנכ״ל-החוץ, אתה חושב שבכל מיקרה
היית עוזב את המוסד?
אני לא בטוח, אבל עובדה ששמיר הציע לי.

• אתה מיודד עם יצחק שמיר?

• היית רוצה להישאר במישרד־החוץ
כמנכייל?

• לא חיכית ששמיר יציע לד משהו
בהמשך?

• ומה יהיה אחר־כך?

• מה הוא אמר?

אינני יודע. כשאחזור, אבדוק אפשרויות
ואחליט.

• משום שאתה מכיר את טמיר?

• תפקיד של חבר-כנסת יכול להתאים
להגדרה הזאת?

הוא נתן לי הרבה מחמאות, הדגיש שיש לו
אמון מלא בי, שהוא היה מאוד רוצה שנעבוד יחד,
אך יש אילוצים קואליציוניים, ולכן הוא נאלץ
לעשות את מה שהוא עושה.

-למדנו להכיר זה את זה היטב!״

יש הערכה הדדית, בואי נגיד ככה.

כן, והוא הסביר.

טמיר וקימחי עם פרס ומובארב

• ציפית ליותר?

• אתה חושב שלאיש פוליטי לא
יכולים להיות כישורים מיקצועיים?
אני לא אמרתי את זה ולא התכוונתי למיקרה
שלי או של טמיר. יש לו הרבה כישורים.

• אתם הפכתם בזמן האחרון לצמד
בלתי־נפרד.
תאומים סיאמיים.

• זה רק נראה כך באופן חיצוני, או
שיש לזה גם צד פנימי-אישי ביניכם?

• אחרי שנים של עבודה משותפת,
גם במוסד?
• ואם נלך עוד יותר אחורה — אתה
מצטער שהלכת למוסד?
לא. נהניתי מאוד ממה שעשיתי.

• לא חשבת על קריירה אחרת, של
עיתונאי או של סופר?

• יש סיכוי שתחזור לעיתונות?

אינני יודע.

• הכל פתוח בפניך ושום דבר עדיין
לא ברור לך?
עבדתי עד לפני שבוע בטמפו מלא כמנכ״ל
מישרד־החוץ, ולא עסקתי בהכנות של מה שיהיה
אחרי זה. עכשיו אני אתחיל לעשות סידורים.

בינתיים הכל פתוח.

• הטילו דווקא עליך את ניהול
המשא־ומתן עם מצריים בגלל סיבה
מיוחדת?
אני חושב שזה טיבעי שיטילו עליי, כמנכ״ל
מישרד־החוץ.

• אהבת את זה?
• כמה פעמים היית במצריים?
עשרות. כשהייתי ראש מישלחת המשא־ומתן
לכוח הרב־לאומי, ביקרתי באותה שנה 13 פעמים
במצריים. חוץ מאותה שנה הייתי עוד עשרות
פעמים.

• זו הרגשה של שליחות?
כן, אם את רוצה. אני מאמין בלב ובנפש
בצורך להדק את הקשר עם המצרים ולחזק את
השלום עם מצריים. אנחנו חלק מהמיזרח־התיכון
במלוא מובן המילה, ומה יותר חשוב מאשר לחזק
את השלום עם המדינה הערבית הגדולה ביותר?

• אתה מרגיש שאתה מביר את
העם המצרי, אוהב אותו?
בהחלט כן.

• בארץ לא כל־כך אוהבים אותם.
אני יודע. אני מבדיל בין מצריים כמדינה, ובין
כמה פקידים שלא כולם בעד השלום, ולעיתים
הריעה שישראל מקבלת על מצריים היא דיעה
שנוצרת מהמגעים עם הפקידים הקיצוניים
נגדנו, ולא מהיחסים ומהמגע עם מצריים
במצריים.

• היה קשה לנהל איתם משא-ומתן?

• הם היו עקשניים.

הם מאוד עקשניים, והם טובים מאוד. יש להם
אנשים בהחלט מיקצוענים מאוד, וזה לא היה קל
מהבחינה הזאת. יחר עם זאת, מבחינת הכנסת-
אורחים ואווירה נינוחה וידידותית, לא היתה
בעיה בדרך־כלל.

• יצרת איתם קשרים מהדן לקיש
רי־עבודה? נסעת לבקר אותם?

עבדנו יחד במשא־ומתן על טאבה, במשא-
ומתן עם הלבנונים, במה שכונה הסכם ה־17
במאי, ובמשא־ומתן על הכוח הרב־לאומי. הרבה
מאוד עבודה אינטנסיבית יחד, כך שלמדנו
להכיר זה את זה היטב ועבדנו יחד.

נסעתי עם המישפחה וכל הילדים במכונית,
ובילינו חופשה נחמדה במצריים.

• ביקרת חברים שם?

• הפכתם גם חברים אישיים, מחוץ
למיסגרת העבודה?

• היית אצל מישהו מהם בבית?

אינני יודע איך אברשה ישיב לשאלה זו,
במיוחד אחרי כל הנושא שהוא הפך להיות יורשי
במישרד־החוץ.

בהחלט.

• נולדת באנגליה והתגלגלת לישראל.
אלו שני עולמות שונים?
בהחלט.

• ביקרת פעם בביתו, הוא הזמין
אותך לחתונה שלו?

• אתה כבר הרבה שנים פה, אך יש
לך עדיין מיבטא זר מאוד חזק.

• היו לכם פגישות מחוץ למיסגרת
העבודה?

ניסיתי פעם לאבד אותו. הייתי עומד מול
הראי ומנסה לשנות את הפה שלי כשאני מדבר
כדי להעלים את המיבטא, אבל זה לא עזר.

הוא ביקר אצלי כמה פעמים כאן, בבית.

• הוא התנצל לפניך על שהוא
מחליף אותך בתפקיך, דיברתם על זה?
היתה שיחה טלפונית קצרה בינינו, כאשר
בירכתי אותו על מינויו ועל נישואיו, וסיכמתי
איתו את סידורי החפיפה, ואז הוא אמר לי שהוא
מקווה שאני לא חושב שהוא היה מאחורי מה

שקרה.

• זהו?

• המיבטא הזר הפריע לך?

פעם כן. אפילו ניסיתי לדבר עם חית ועץ
גרוניות, כדי להתגבר על זה, אבל אי־אפשר
כנראה לעשות משהו נגד המיבטא.

• וחוץ מעניין המיבטא, אתה חושב -
שהתמזגת במיזרח-התיכון?
לחלוטין. אחרת לא הייתי מחזיק מעמד כאן.

• כשאתה נוסע לאנגליה, אתה מרגיש
שאתה מגיע הביתה?
חס וחלילה.

• יותר קל לך לדבר אנגלית מאשר
עברית?
לא. אני חושב בעברית. ניסיתי פעם לדבר
אנגלית עם הילדים, כדי שהם ילמדו את השפה.

אבל זה לא הלך.

• הם לא רצו?

לא, אני לא יכולתי. זה היה בלתי־אפשרי
בשבילי.

• עלית לארץ מסיבות ציוניות?

• איפה?
בכיבוש דיר אבו־טור נפצעתי בירן. ואז
התחלתי ללמוד מיזרח־תיכון בזמן החדש ומדעי־המדינה.

מתוך כוונה מסויימת?

נושאים פוליטיים מאוד עניינו אותי, וקיוויתי
להיכנס למישרד־החוץ.

• איך ניסית?

ניסיתי להתקבל לבית־ספר לדיפלומטים עוד
קודם, ולא הלך לי.

•למה?

אולי כי לא ידעתי עברית. אינני יודע.

• ואז עבדת ב״גדוסלם פוסט״,
ואחר־כך כתבת ספר על מילחמת־העצ־מאות
ואז הצטרפת למוסד?
£אני מבינה שאי־אפשר לשאול
איך הצטרפת למוסד?
על המוסד בכלל אי־אפשר לשאול.

• אז על כמה שנים אנחנו מדלגים?
הרבה, עד למנכ״לות מישרד־החוץ ב־.1980

כן. עליתי בגיל ,18 אחרי חצי שנה שהייתי
שם בקיבוץ־הכשרה.

עלית לבד?

• אתה זוכר מחשבות שגרמו לך
לעלות לארץ?
החלטתי בגיל מאוד צעיר, כשהייתי בן ,9
שאני עולה לארץ.

• למה?

כן התחנכתי. אבי חינך אותי בדרך הזאת,
הרגשתי מאוד יהודי, למרות זה שאני לא בא
מבית דתי, אלא מסורתי. הרגשתי שזה העם שלי
ואני חושב שאני צריד להיות שם.

• זה קרה בעיקבות מילחמת־העולם
השניה?
לא. פשוט כך התחנכתי בבית והייתי בתנועת־נוער
ציונית, בהבונים.

• המישפחה שלך לא עלתה ביחד
איתך?
יש לי אח שעלה ארצה במילחמת־העצמאות
במיסגרת מחייל (מתנדבי חו״ל) ונשאר, אחות
שעלתה באותו הזמן ונמצאת כאן. הוריי עלו
אחרי מילחמת־העצמאות. אחות אחרת עלתה
כאחות רפואית, אבל אחרי שהתחתנה כאן עזבה
עם בעלה בחזרה לאנגליה.

• אבל אתה היית החלוץ?
£הוריך כעסו כשהודעת להם
שאתה עולה לישראל?
הם לא כעסו. הם הצטערו שאני עוזב, אבל לא
כעסו. בסך־הכל הם הבינו.

• הם ניסו להשפיע עליך להישאר?

• היה אז בלגאן גדול בארץ כשהגעת.
מאוד.

זה לא הבהיל אותך?

לא. אפילו ספגתי מכות פעם מפליטים, לפני
שהם עזבו. זה היה חלק מהאווירה.

• זה קצת שוק להגיע למקום בל-כך
שונה?
כן, זה לא היה קל, אין ספק.

• אתה זוכר את היום הראשון שלך
בישראל?
כן. הייתי בהלם. באתי באוניה ונסעתי ישר
לירושלים, כדי לבקר מכרים של אחי, ואז היה
בדיוק עוצר ונאלצתי להישאר ללון באותו מקום.
למחרת הבריטים ערכו חיפוש, וזה היה המגע
הראשון שלי עם השילטון הבריטי בארץ. זמן
קצר אחר־כך נפגשתי עם חייל בריטי שהיה חברי
לכיתה באנגליה. נפגשנו משני צירי גדר־תייל,
כשהוא היה בתוך מה שנקרא אז בווינגראד
בירושלים ואני הייתי בחוץ. זו היתה אחת
הפגישות המוזרות ביותר שהיו לי, וזה המחיש לי
את המצב המוזר של ירושלים באותם הימים.

• נשאת דרכון בריטי?

כן, אבל זה לא עזר לי הרבה, כי נשארתי
באופן בלתי־ליגאלי.

• אבל לא הגעת על אוניית־מע
פילים בלתי־ליגאלית?
היתה לי אשרת סטודנט לחצי שנה, וכעבור
חצי שנה נעשיתי בלתי״ליגאלי.

• היתה לך בעיה של זהות, בגלל
המוצא הבריטי שלך?

לא, לא היו בעיות. אחר־כן הלכתי ללמוד
חקלאות בירושלים והצטרפתי להגנה, הייתי
ביחידה הירושלמית. אחר־כן, כשהתחילו המאורעות,
התגייסתי כמובן.

• ומה עשית אחרי המילחמה?

החלטתי שחקלאות זה לא בשבילי.

•למה?

אולי משום שנפצעתי במילחמהי

• מה חשבת שתהיה כשתהיה גדול?
לא זוכר. הרבה דברים. ידעתי שאני עולה
ארצה, זה היה ברור. חשבתי שאלך לקיבוץ, ולכן
למדתי חקלאות. אחרי המילחמה זה כבר לא
נראה לי.

• אמא שלך רצתה שתהיה דוקטור?
לא. אל תשכחי שהייתי התשיעי במישפחה.
אני הייתי בן־הזקונים מתוך תישעה אחים ואחיות.

היית מפונק?

• כשהגעת לארץ, לא הצטערת ונבהלת
וחשבת: מדוע הייתי צריך לבוא
הנה?

• אז איך אתה מרגיש ביום הראשון
בלי עבודה, זו הרגשה של ריקנות?
לא. אני צריך להכין את ההרצאות שנקבעו
הרבה זמן מראש. הריקנות תבוא אחר־כך כשלא
יהיו שיחות־טלפון, ואז יהיה מוזר.

• אתה פוחד מזה?

אני מספיק מכיר את עצמי כדי לדעת שאמצא
דרך למלא את החלל.

• כל השנים היית במתח־עבודה
גבוה, ועכשיו יש פיתאום נפילת-מתח
חדה ופיתאומית.
זה נכון, ולכן אני מפחד מזה.

• ערכו לך מסיבת פרידה במישרד־החוץ?

היה עצוב?

כן, אני מניח שכן. אני אהבתי מאוד את
העבודה במישרד־החוץ, וזה היה גם די הרבה
שנים.

• בדרך־כלל מינויים של מנכיילים
במישרד הם מינויים פוליטיים?

לא, היו גם מינויים מתוך המישרד, אבל היו גם
הרבה מבחוץ.

• כשנכנסת לעבוד לא היתה לך
הרגשה לא נוחה של אחד שבא פיתאום
מלמעלה?

במובן מסויים כן, אבל הייתי גם עובד־מדינה.
זה לא כמו אחד שבא פוליטית. המוסד ומישרד־החוץ
איכשהו דומים מבחינה זו. היות והייתי
עובד־מדינה, ההרגשה אחרת.

• עובדי המישרד לא התנגדו למינוי
מבחוץ?

לפי ההסכם איתם, כל שר רשאי להביא איתו
מזכירה, נהג. ראש־לישכה ומנכ״ל. לארבעת
התפקידים האלה הוועד לא יכול להתנגד.

• למה הסכמת לקבל את התפקיד?

תמיד חלמתי על התפקיד הזה. זה תפקיד
נד,דר מכל הבחינות.

• תקופה ארוכה היית בעצם שר־חוץ
דה־פקטו, בששמיר היה גם ראש־הממשלה.
נכון.

היה לך אז יותר מרחב פעולה?
בהחלט. היה לו פחות זמן לעסוק במישרד־החוץ.

מה אתה חושב שהשארת אחריך
במישרד־החוץ מבחינת המדיניות?
השארתי גישה יותר ביצועיסטית לנושאים,
וניסיתי לחנך את העובדים לגישה הזאת. דבר
שני, ניסיתי להחדיר הרגשה של יותר חשיבות
עצמית מבחינת המישרד, לא מבחינת האנשים.

• מה זאת אומרת?

מישרד־החוץ חייב להיות יותר פעיל בקביעת
מדיניות, ואני חושב שלמישרד־החוץ יש תפקיד
מאוד נכבד בקביעת מדיניות, דבר שלא היה קיים
בעבר, כי חוץ היה מישני למערכת הביטחון.

קימחי, עם בנו ישי, בביתו, ברמת-השרון
.הוריי לא כעסו עליי,
הדבר השלישי, ניסיתי להגביר את חשיבות
העולם השלישי. אסור שישראל תראה את עצמה
כספיחה של ארצות־הברית ואירופה, ואסור
שתיווצר תדמית כזו של ישראל בעולם. וכמה
שיש יותר יחסים עם העולם השלישי —
מישקלה הסגולי של מדינת ישראל עולה.
ניסיתי לתרום את חלקי לקידום השלום עם
ארצות־ערב. אני מאמין בזה מאוד.
ודבר אחרון: ניסיתי לפעול במידת יכולתי נגד
האפרטהייד בדרום־אפריקה ולטפח גישה אנטי
אפרטהייד בישראל.

• אתה חושב שהצלחת בזה?

אני חושב שתרמתי לאווירה שנוצרה. שהיא
נגד האפרטהייד.

• ובכל זאת, ישראל ממשיכה לסחור
עם דרום־אפריקה.
כל העולם סוחר עם דרום־אפריקה, כולל
מדינות נאורות כמו שוודיה.

• זה לא אומר שזה בסדר.

לא, אבל זו השאלה, אם אנחנו סוחרים או לא.
אנחנו כמדינה חייבים להיות נגד כל תופעה של
גיזענות, בין אם זה בדרום־אפריקה ובין אם זה
כאן, בישראל.

• לא מפריע לך שחלק גדול מן
הקשרים של ישראל עם מדינות העולם
השלישי נעשה דרך מכירת נשק למדינות
האלה?

אני לא חושב שזה נכון.
מש״ב — מחלקת שיתוף פעולה בינלאומי
במישרד־החוץ — יש לה חלק נכבד ביותר בכך
שישראל מוכרת כמדינה שיש לה יכולת כמעט
ייחודית בנושאים כמו חקלאות באיזורים צחיחים,
ניצול נכון של מים וכר. והדברים האלה הם
בהחלט החלק החשוב בפעילות שלנו.
מכירת נשק זה נושא פיקאנטי, זה סיפור
שמחפשים. לא מחפשים את הסיפור של החקלאי
שנמצא בשדה, לכן מבליטים את הנשק ולא את
החקלאות.
חוץ מזה, יש בישראל כל מיני אלופי־מישנה
במיל׳ שמוכרים נשק, ואין שליטה על זה.

• הם טוענים שזה הדבר היחיד שהם
יודעים לעשות, ושלא דואגים להם
לעבודה אחרת.

אם הם מוכשרים, הם ימצאו עבודה. מי שלא
מוכשר, לא ימצא עבודה. כך זה הולך.

• ובבל זאת, צריך לשנות את
התדמית של ישראל כמוכרת נשק.

כשהודעתי שאני עולה!״
מנסים לשנות תדמית. מש״ב עושה פעילות
בלתי־רגילה. הם פעילים גם בארצות שאין לנו
יחסים דיפלומטיים איתם. ובאפריקה יודעים מד
שאנחנו עושים.

• אתה מבקר הרבה באפריקה?

כן, אפשר לומר.

• יש מקום שלא היית בו?

כן. במיזרח אירופה.

• אתה אוהב לטייל?

לכן בחרת בתפקידים שהנטיעות
הן חלק מהם?
אני אוהב את הפעילויות שהן חלק מהנסיעות[
אני לא בטוח אם אני אוהב לנסוע סתם, לראוק
מקום יפה.

• איזו נסיעה הכי ריגשה אותך
בשש השנים האחרונות?

הנסיעה הראשונה למצריים, מייד אחרי בוא
של סאדאת לישראל.

• היית אז מנכ״ל?

• באיזו מיסגרת נסעת?

נסעתי במיסגרת לא של מישרד־החוץ, כד
לנסות לארגן פגישות כהמשך לביקור ש׳
סאדאת.

• אתה מרגיש שפגישת פרס
מובארב היא הישג אישי שלך?

אני חושב שזה הסיום של המשא־ומתן עז
טאבה, וזה היה מאוד דרמאתי, כי בעצם סיימט
את המשא־ומתן ביום הרביעי בערב, כשביוו
החמישי התחילה הפיסגה. אני חושב שזה תר1
לקיומה של הפיסגה.

• במבט לאחור נראה שהמשא׳
ומתן על טאבה היה יותר חשוב מ ן הפיסגה.

שני הדברים היו חשובים, אבל הפיסגה נתנו
ביטוי לאווירה חדשה, לסיום המשא־ומתן, ועצן
העובדה ששני המנהיגים נפגשו. לפגישה י7
משמעות מאוד גדולה.

• לא היה לך מוזר לעמוד ע
המירפסת באלכסנדריה ביחד עם כל ע!
ישראל בערך?
מאוד.

• מה היית רוצה לומר שלא שאלת
אותך?
אני חושב שכיסית הכל. הייתי רוצה שתוריו
איזה 70 אחוז מהראיון.

שידור
צל״ש

מאחורי המירקע

עולם אחר

רונדו? מחפש כיסא

• למפיק ולמראיין זוהיר בהלול, על תוכניתו
נקודת־מוצא, שבה ריאיין בו־זמנית, בשתי
שפות, שלוש נשים יהודיות ושלוש נשים
ערביות, על בעיות הפמיניזם. היתה זאת תוכנית
מעולם אחר — תוכנית לדוגמה לישראל כפי
שהיתה צריכה להיות, מדינה השואפת לשיוויון
בין גברים ונשים ובין יהודים וערבים.
בהלול דיבר עברית עם היהודיות וערבית עם
הערביות, וכל אשה דיברה בשפתה (היה תרגום
סימולטני לנשים היהודיות. הערביות לא היו
זקוקות לכך) .כאשר דיברה יהודיה, הופיע על
המירקע תרגום לערבית. כך נוצר קהל דו־לאומי
ודו־מיני.
רמת־הדיון היתה מרשימה. כל שש הנשים היו
אינטליגנטיות ואמרו דיברי־טעם, כאשר הערביות
מוסיפות את המימד החברתי־פוליטי המיוחד
שלהן לבעיה הכללית (״הנשים הערביות
הן מיעוט בתוך מיעוט.״)
יחד עם הצל״ש למפיק־מראיין, מגיע צל״ג
להנהלת הטלוויזיה, על שהיגלתה תוכנית כזאת
לשעה של צפייה נמוכה 18.32 ולטלוויזיה
בערבית בלבד. בשל ערכה החינוכי הרב חובה
לשדרה מחדש בשעת צפייה גבוהה, ובטלוויזיה
העברית דווקא.

ירון לונדון, שהתמנה לא מכבר כמנהל
מחלקת־הדראמה של הטלוויזיה, מסתובב במסדרונות
הטלוויזיה ומחפש מקום לשבת. למנהל
החדש אין חדר, כיסא ושולחן. אולי, כך אומרים
בבניין הטלוויזיה, זו הסיבה שהוא פועל בעקשנות
למען אפרים סטן, אחד הבכירים
במחלקת־הדראמה של הטלוויזיה. סטן הוא אחד
המועמדים לנהל את מחלקת הדראמה של קול-
ישראל וסיכוייו טובים. לונדון אינו שבע נחת
מסטן, אחד מוותיקי הרדיו, והוא מעוניין ביותר
בעזיבתו את המחלקה, והאפשרות הטובה ביותר
הנראית כרגע באופק היא מינויו לתפקיד בכיר
ברדיו.
את מחלקת־הדרמה של קול־ישראל ניהלה

ואף־על־פי־בן מ שדר
• לניסים מישעל ,״כתבנו בוושינגטון״,
שעלה על דרך־המלך. ואינו מפסיק לשלוח
כתבות־לוויין למולדת. מקצת אנשי מחלקת־

שדר אנסקי
לא הפעם הראשונה
במשך שנים רבות בלה ברעם, גם היא
מוותיקות קול־ישראל. ומאז שפרשה לפני
שנתיים, אין מנהל למחלקה. למיכרז שייפתח
יגש־גם ערן דניאל, אחד הבכירים במחלקה,
וסיכוייו לזכות בתפקיד אינם טובים.

מאחורי המיקרופון
אין יותר הסכם
אלכם אנסקי, שדר גלי־צה״ל, ששידר
במשך שנים את התוכנית שבע־אפס־שבע וצבר
פופולאריות רבה, עוזב את גלי־צה״ל לטובת
קול־ישראל. הוא ישדר שם תוכנית דומה,
באותה השעה, ברשת גימל. מסתבר שבעבר היה
הסכם בלתי־כתוב בין גידעין לב־ארי, מנהל
הרדיו, לבין רון בן־ישי, שהיה מפקד גלי-
צה״ל, שאיש מהם לא יקח עובד מעמיתו. ההסכם,
כנראה, לא קיים עוד, וכך ראה את עצמו לב־ארי
חופשי לחטוף את אנסקי מן התחנה הצבאית.
בגל״ץ מחפשים תשובה הולמת לצעד זה.
נחמן שי, מפקד גל״צ הנוכחי, פנה למיכה

כתב סוקניק
נתונים מזעזעים, סודות חסויים
החדשות של הטלוויזיה הישראלית אינם אוהבים
במיוחד את מישעל, ועל רקע זה ניסו להפיץ
שמועות שונות כאילו הוא אינו מתאים לתפקיד
בארצות־הברית, וכי אינו מסוגל להסתדר בבירה
האמריקאית. אחרי תקופה קצרה של הסתגלות
לארץ חדשה, התחיל מישעל לתפקד כדג במים.
הוא סיקר באינטנסיביות את ביקוריהם של ראש־הממשלה
ושרי הממשלה השונים, שהגיעו
לארצות״הברית בעת האחרונה, ובנוסף לזה
מתמיד לשלוח גם כתבות בנושאים אמריקאיים
מובהקים, המעניינים גם את הציבור בארץ.
מישעל הצליח לקשור קשרים במישרדי
הממשלה האמריקאית, ובגלל זה ניתן לו לצלם
בתוך מישרד־החוץ — דבר שאותו מתקשים
להשיג אפילו ציוותי טלוויזיה אמריקאיים.

משה ז״מושיק״) טימור עורך מזה
תקופה ארוכה ערבי־ראיונות ברחבי־הארץ.
בשבוע שעבר, ביום השלישי, היה טימור
אמור לראיץ בחיפה. הוא ביקש מכרמלה
מנשה, הכתבת החרוצה והנמרצת של קול־ישראל
לענייני מישטרה ופלילים, להופיע
ולהתראיין. כרמלה הסכימה, אך הודיעה
לטימור שהכל תלוי במצב האירועים באותו
ערב, והזהירה אותו שאם יהיו דברים חשובים
בתחום הסיקור שלה היא תבטל את הופעתה.
טימור הסכים לתנאי, והיה בטוח ששום דבר
לא יקרה.
טימור טעה. זמן קצר לפני שהשניים היו
אמורים לצאת לדרך־ ,הודיעה לו כרמלה
שהיא מבטלת את הופעתה. מסתבר שבשעה
7וחצי הודיעו לה על שוד רמילטשת־יהלומים.
כרמלה לא היססה ונסעה מייד
למקוס״האירוע.
ינון, יו״ר רשות״השידור, ושאל אותו איך יתכן
לגנוב כך אנשים מתחנה לתחנה, ואם קול־ישראל
החליט להכריז מילחמה גלויה על גלי־צה״ל.
ינון ענה לו שלדעתו הראשונים אשר פתחו
במילחמה היו דווקא אנשי גל״ץ, כאשר התחילו
בשידור יומני־חדשות בצורות שונות החל מן
השעות המוקדמות של הבוקר.
אנסקי, מקפיד שלא להגיב ישירות על
חרושת־השמועות סביב מעברו מתחנה לתחנה,
אך מנסה לעורר את הרושם כאילו אנשי קול-
ישראל הם שפנו אליו. אך האמת היא שהוא פנה
לקול־ישראל -ולא היתה זו הפעם הראשונה
שהוא עשה זאת. לפני כמה שנים, עוד בזמן
שמפקד גלי־צה״ל היה צביר,ה שפירא, פנה
אנסקי לרדיו הממלכתי, ניהל משא־ומתן סודי,
אך התחרט ברגע האחרון ונשאר בגל״ץ.

ס 1ד 1ת האימפריה
• לגדי סוקניק, הכתב הכלכלי של קול־ישראל,
שפירסם את הנתונים שזיעזעו את
המדינה על משכורות־העתק של ראשי הבנקים
בישראל. סוקניק הצליח לאתר עוד מוקד של
מידע על הסודות החסויים של האימפריה הבנקאית,
ובסיועו של הפרופסור התל־אביבי אריה
גלוברזון הפיץ את הנתונים והחדירם היטב
לתודעה הציבורית. הוא העניק נשק רב־עוצמה
בידי הציבור, המתקשה להעמיד את הבנקאים על
מקומם, בעיקבות מפולת מניות־הבנקים
ותוצאותיה, דרך דוח בייסקי ועד מאזני הבנקים
הבלתי־מרשימים של היום.
שוך העגבניות

ברגע האחרון
טימור לא איבד את עשתונותיו, התקשר
למייק הולד. הולד היה כתב הרדיו לענייני
מישטרה לפני מנשה. הוא הסכים להופיע
במקומה בערב-הראיונות, והסביר שבתחום
הסיקור שלו — חקלאות — יכול להתרחש
לכל היותר שוד עגבניות או בצלים.
סוף טוב, הכל טוב: לשימחתו הרבה, מצא הולר
לבסוף תירוץ כלשהו, וביטל את הנסיעה.

כיסאות מוסיקאליים
דליה יאירי, ששבה לקול־ישראל אחרי
ששהתה עם בעלה בשליחות בחו״ל, התחילה
לערוך את יומן־השבוע של הרדיו, המשודר מדי
שבת בבוקר. יאירי המוכשרת מחליפה את דויד
ויצטוס. הוא היה ״כתבנו באירופה״ ,לפני
שהחליף אותו ישראל סגל מן הטלוויזיה.

לנסוע א 1לא לנסוע
מייין הולד, כתב קול־ישראל לענייני
חקלאות, לא היה מעולם בחו״ל. השנה החליט,
סוף־סוף, לנסוע בפעם הראשונה ולראות את
ארצות־העולם. חבריו שיכנעו אותו שכדאי לו.
הוא הבטיח לאשתו, והתחיל בסידורים. מכיוון
שהולד אינו אוהב מעליות או מטוסים, סידרה לו
חברת אגרקסקו נסיעה מיוחדת באוניה. אך גם
אחרי שהכריז על נסיעתו באוזני כולם, עדיין
קיווה הולר עד הרגע האחרון שמשהו ישתבש
והוא ״ייאלץ״ לבטל אותה. למרבה צערו, הכל
הלך חלק. הרדיו הסכים לאשר לו את הנסיעה
ואפילו את הוצאות האש״ל הכרוכות בה, והוא
אמור היה להפליג בשבוע שעבר.

כמו דג במים
ויצטום הוא תרומת הרדיו לטלוויזיה, אחרי
שמאיר שלו עבר מהטלוויזייה לרדיו, בעקבות
סיכסוך שהיה לו עם חיים יבין, המנהל.
שלו יתחיל לשדר תוכנית שבועית אישית
מייד אחרי חג־הסוכות, בכל יום שישי, ב־ 6בערב.

מכונית
ב מידבר
שוטר ממישסרת עזה טילפן לפני כמה
שבועות למחלקודהחדשות של קול־ישראל
בירושלים ושאל על מכונית מסוג בזיו ,504
שבמיספרה נקב. הוא שאל אם מכונית זו
שייכת לגירעון לב־ארי, מנהל מידיו.
השוטר הסביר כי אנשי הסיירת הירוקה מצאו
מכונית זו נטושה בחולות-הנגב. העורך
שענה לטלפון ביקש לבדוק את הדבר,
וצילצל לביתו של מנהל הרדיו. לב־ארי
הודיע שרק כמה דקות קורם לכן התנה את
מכוניתו ליד הבית, ולא יתכן שהיא נגנבה
והגיעה לנגב בזמן כה קצר.
מסתבר שממכוניתו של לב-ארי נגנבו
כמה שבועות קודם כל המיסמכים והרש־

כתבת מנשה

חוזרים דרימודים

מנהל לב־ארי
מיסמכים גנובים
יונות. ומישהו השתמש בניירות אלה כדי
להלבין מכונית גנובה אחרת מאותו הסוג.
הוא הצמיד למכונית הגנובה את מיספרי־הרישוי
של מכוניתו של לב־ארי, שניירותיד,
היו בידיו, וכך חשב למכור אותה. לרוע מזלו,
הוא נתקע איתה אי־שם בנגב ונטש אותה.

האוניברסיטה המשודרת חוזרת אל גלי־האתר.
התוכנית, המשודרת בגל״ץ והחוגגת בימים אלה
עשור, יצאה לחופשה, כמו בסיום כל טרימסטר,
ועם חידוש שנת־הלימודים האוניברסיטאית היא
שבה אל המאזינים מייד אחרי סוכות, בכל בוקר
ב־(6ובשידור החוזר ב״ 9וחצי בערב).
בתחנה מתכננים מסיבת־עשור, אך זו תתקיים
רק אחרי שתירצה דבל, עורכת המישדר
במשך כל השנים, תשוב מחופשת־הלירה שלה.
יובל נמצאת בחודש האחרון להריונה.
הנושאים לטרימסטר הקרוב הם: ביום הראשון
— אתגרים ופריצות״דרך במדעי־התעופה, מגיש
פרופסור שמואל מרחב: ביום השני — על תפיסת
הנס במיקרא, מגיש הד״ר יאיר זקוביץ. ביום
השלישי — דרמה יוונית, מגיש המשורר אהרון
שבתאי. ביום הרביעי — העידן הגרעיני, מגיש
הד״ר אבנר כהן. וביום החמישי — הפסיכולוגיה
של החלומות, מגיש הפרופסור צבי גיורא.

& ש ענ ת סדמסטי

העולם הז ה 2564

1הצייר אנדרה קלצ׳ינסקי 50 אביהן של
סמדר ושרון קלצ׳ינסקי, נשא לאשה שחקנית
צעירה ויפה בת .19 העם בישראל התגבר על
הבשורה הזאת ועבר לסדר היום. אבל קוראי
מדורי הרכילות, ובמיוחד אותם שקראו את
הראיון שהעניקו בני־הזוג ללאשה, נדהמו
מהסקופ. לא כל יום מכריזה שחקנית יפה, בוגרת

הייתי, איך סידרו אותי!״

דייוויד טרנר, בן ,27 אמריקאי־ברי־טי,
סיפר ל״העולם הזה״ את סיפורו:

תמונת ריקה שבידי דייוויד
״שתחזיר את דמי־ההפלה!״
בת ,19 בררמאתיות :״הייתי בתולה עד שהכרתי
את בעלי!״
אבל גם על הגילוי הזה התגבר העם. כל מי
שקרא את הידיעה בעיתון הצליח, בכל זאת,
להירדם בלילה.
רק בדירה אחת, בתל־אביב, דלק האור כל
הלילה. בחור צעיר אחד התהפך מצד אל צד ולא
1הצליח להירגע. הוא לא נרדם עד אור הבוקר.
1בבוקר הוא קם, נתן לעצמו מכה בראש, ואמר
י לעצמו, במבטא מאוד אמריקאי :״איזה אידיוט

אני גר בארץ כבר שבע שנים. קצת עובד
וקצת לומד. שני הוריי הם פסיכיאטרים, והם
הקימו קרן על שמי, שבעזרתה אני חי בארץ לא

את ריקה אגסי, היום גברת קלצ׳ינסקי, פגשתי
בשפת הים ב־ 4ביוני . 1986 מצאנו חן האחד
בעיני השני ונדברנו להיפגש שוב. כבר למחרת
הלכנו לקולנוע, ואחרי הקולנוע הוחלט שהיא
עוברת לגור אצלי.
התאהבתי בה. היא נראתה לי עדינה וזקוקה
לפינוק ולטיפול.
ברגע שעברה לגור אליי, התחלתי להתייחס
אליה כאל שותפה. היו לה איזה בעיות מישפטיות
בגלל תאונת־דרכים שבה היתה מעורבת, אז
לקחתי אותה לעורך־הדין שלי. אחר־כך היו לה
בעיות עם השיניים והחניכיים, ולקחתי אותה
לרופא־השיניים שלי. מובן שאני שילמתי עבור
כל הדברים האלה.
היא החזירה לי בדברים קטנים. יש לי יומן
שבו אני רושם את תוכניותיי ואת מה שעבר עליי.
אני מביט ביומן הזה כמה פעמים ביום. כשהייתי
פותח את היומן, הייתי מגלה שריקה כתבה שם1 :
£ 0 011 .וזה שימח אותי.

דייוויד טרנר

האדון והגברת קלצ׳ינסקי
״הייתי בתולה עד שהכרתי את בעלי!״

״איזה פרצוף יש לי היום בעיני החברים שליי״
גיליתי מהר מאוד שאין לה בכלל ידידים, והיא נכנסה להיסטריה ובכתה. בטלפון. ביטלתי את כל
נעשתה לגמרי תלויה בי. זה קצת הבהיל אותי. התוכניות שלי, לא נרשמתי ללימודים וחזרתי
התחלתי להציג אותה לפני החברים שלי.
הביתה, כדי להיות איתה ולתמוך בה.
הלכנו ביחד לרופא שביצע בה הפלה. שילמתי
ואז קרה דבר מאוד משונה. כבר בפגישה
הראשונה ריקה היתה מספרת להם פרטים לגמרי עבור ההפלה, כמובן. כלומר, נתתי את הכסף
אינטימיים מהחיים שלה, כמו למשל מה קרה לה לריקה, כדי שהיא תיתן לרופא.
עם גבר בגיל ,16 ואיך אמא שלה בדקה לה את
אחרי ההפלה הבאתי אותה הביתה, טיפלתי בה
הבתולים. החברים שלי חשבו שהיא קצת משו ופינקתי אותה. כמה ימים אחרי ההפלה היא אמרה
געת, אבל אני אהבתי אותה, ולכן החלטתי שזהו שהיא רוצה ללכת לאמא שלה. לקחה את הבגדים
שלה והלכה. ככה היא נעלמה מחיי.
מסר שאומר: אני זקוקה לעזרה!
נפגעתי. אבל הייתי בולע את הפגיעה אילולא
באותה תקופה תיכננתי נסיעה לאנגליה, כדי
לפגוש את אמי וכדי לברר אפשרויות של ההכרזה שהיתה בתולה עד לפני חודשיים,
לימודים בלונדון. שלושה ימים לפני הנסיעה כשפגשה את אנדרה קלצ׳ינסקי, בעלה.
איזה פרצוף יש לי היום בעיני-החברים שלי,
שלי הודיעה לי ריקה שהיא חושבת שהיא בהריון.
קבענו שהיא תלך לרופא ותעשה בדיקות, שבהיעדר, מהארץ ריקה היתה מטלפנת להם
ואני אסע לאנגליה רק לשבועיים ואחזור לטפל שלוש פעמים ביום ומספרת להם שהיא בהריון
בבעיה, אם תהיה. אני נסעתי והיא נשארה בדירה ממני? ובכלל, אם היא בתולה, אני מבקש בחזרה ם שלי עם החתול שלי ועם חמש המחאות ריקות, את הכסף ששילמתי עבור ההפלה, ואולי גם
חתומות על ידי, כדי שיהיה לה כסף למיקרה פיצויים על שאני מרגיש מרומה ומנוצל.
מעניין מה חושבים עליי החברים שלי. בחור
חירום.
דאגתי לה. התקשרתי כל יומיים־שלושה. ן צעיר מטפל ומפנק ומשלם הפלה לגברת בתולה,
אחרי שהיא קיבלה את תוצאות הבדיקה, היא ן מי שמע דבר כזה?

7/7X7את₪1אינם
• . 1האם אתה מקפיד לשים
כל דבר במקומו (נקודה אחת< או אינך מרגיש בנוח בבית מסודר
(שתי נקודות).

• .2אתה מעדיף שסדר-
יומך יהיה לפי תוכנית קבועה
מראש (נקודה אחת) או נוטה להתאים את סדר־היום למצבים
ולמצבי־הרוח המשתנים (שתי
נקודות).

• .3אתה מתעצבן אם פדר-
יומך משתבש בעיקבות אירוע
בלתי״צפוי (נקודה אחת) או אתה שמח על השינויים ועל
שבירת השיעמום היומיומי (שתי
נקודות).

• .4האם יש לך משהו נגד
אירועים בלתי־צפויים (נקודה
אחת) או אתה נהנה מההתמודדות עם אירועים
בלתי־צפויים־מראש (שתי נקודות).

.5האם אתה סומך על
טעמך האישי בלבוש?
— בנושא זה חסר לי תמיד קצת
ביטחון עצמי(נקודה אחת)
— אני בטוח לחלוטין בטעמי
בלבוש (שתי נקודות).

• .6כיצד אתה מגיב,
כאשר משתנים לפתע מצבים
או יחסיס בתחום־חייך הצר,
באופן בלתי־צפוי לגמרי?

— אני רואה שינויים כאלה, בדרך
כלל, בעין רעה, וקשה לי מאוד
להירגע (נקודה אחת)
— שינויים כאלה לא מזיזים לי,
ועד מהרה אני מגלה מה עומד מאחוריהם
(שתי נקודות).

• ד. מה קורה כאשר העניינים
אינם הולכים כפי שציפית?
— במיקרה זה עובר לי החשק
להמשיך ולעסוק באותם עניינים
(נקודה אחת)
— אני ממשיך בשלי, בתיקווה
שבסופו של דבר יסתדרו העניינים
בכל זאת (שתי נקודות).

• .8האם אתה שולט בריג־שותיך?

קל לנחש את דיעותיי וריגשו־

תיי. אינני מצליח להסתיר אותם
(נקודה אחת)
— בדרך כלל יש לי שליטה מלאה
על עצמי, ואינני חושף את ריגשותיי
(שתי נקודות).

• .9כיצד אתה מגיב
בהיזכרך בחוויות לא־נעימות
ומשפילות?
— אני נכנס לדיכאון כשאני חושב
על חוויות אלה (נקודה אחת)
— מכיוון שזה כבר מאחוריי, לא
מפריע לי להיזכר במיקרים אלה(שתי
נקודות).

• .10 כיצד אתה רואה את
מעמדך אתה?
— לעיתים העולם כולו שנוא
עליי. יש לי תחושה שזה לא משנה אם

אני קיים או לא (נקודה אחת)
— אני סבור כי יש הרבה דברים
טובים עלי אדמות, וגם אני, כאדם חי,
מייצג ערך (שתי נקודות).

• . 12 כיצד אתה מחליט
כשאתה עורך קניות?
בצורה

— לעיתים קרובות
אימפולסיבית (נקודה אחת)
— אני מתכנן את קניותיי מראש,
בזהירות (שתי נקודות).

• . 11 בני־האדם מתחלקים
לטיפוסי־ערב ולטיפוסי־בוקר.
• .13 כיצד אתה נוהג בחם-
לטיפוסי־הערב לא איכפת ללכת
לישון מאוחר, אבל הם 1ציך?
— אני נוהג בהם בזהירות ומרבה :
מתעוררים, למחרת, בקושי.
טיפוסי-הבוקר, לעומת זאת, להשתמש בהם (נקודה אחת)
— לעיתים קרובות נמאסים עליי
אוהבים להקדים לישון, ולכן
מרגישים עצמם, למחרת, כמה מחפצי, ואז אני משליך אותם, או
רעננים במיוחד. לאיזה סוג שם אותם בצד (שתי קודות).
אתה שייך?
• . 14 מה דעתך?
— לטיפוסי־הערב (נקודה אחת)

איך לע שו ת ואת ב־ 121ע 1אל 1ת
לבל אדם גשוי יש מושגים משלו על הצלחת
נשואיו, אם הם עולים יפה או לא. אלה הם, במובן,
מושגים טובייקטיביים. מי שמשתוקק לקבל
הערנת־מצב אובייקטיבית יותר על נישואיו, בדאי
לי לעיין• לעצמו, ולבן־זוגו, את מיבחן־הגישואין
המדעי, שהורבב על־ידי מבון מחקר אירופי נודע.
121 שאלות המיבחן-העצטי מתחלקות לשתי
קבוצות 29 :השאלות הראשונות, להן קבע המיבחן
מראש, לפי תשובות׳־הברידה הנתונות, את מיטפר
הנקודות האפשריות לבל שאלה, ו־ 92 השאלות
האחרות, לחן יבול הנבחן לברור לעצמו אחת מחמש
תשובות אפשריות הנראות לו -מ״כן בהחלט־
(נקודה אחת) עד.בהחל ט לא׳ (חמש נקודות).
בדי למנוע מעשי רמייה עצמית הוטתרו בין
השאלות שאלות החוזרות באילו על עצמן, ונם

— לטיפוסי־הבוקר(שתי נקודות).

שאלות-מלגודת, המונעות מתן תשובה לא״נגונה
מטיבה גל שהיא, בך שמן הראוי לענות על בל
שאלה את האמת. ואת האמת בלבד.
תוצאה של עד 300 נקודות לבל 121 השאלות
מעידה על נישואין מוצלחים מאוד• ,בשהתוצאה
היא בין 300ל* 400 נקודות -יש קצת בעיות;
ובשהתוצאה היא מעל 400 נקודות -את/ה בצמת.
מביוון שזה מיבחן ווגי, לה ולו, חשוב ההפרש בין
התוצאות הטופיות של שני בני־הזוג. אם ההפרש
בניקוד של בל אחד מהם הוא פחות מ 30-נקודות -
הנישואין מעולים; אם ההפרש בין 30ל״ 50 נקודות
יש מה לתקף 75 - 50 ,נקודות -יש הרבה לתקן־, 75 ויותר -אולי אין בבר מה לתקן.
לשם הקיצור נוטחו השאלות בלשון ובר, אך
הבוונה היא, במובן, הבל לפי העניין, נס לבת-הזונ.

— עיסוקי חשוב לי מאוד. כשהוא
גוזל לפעמים מזמני החופשי, זה חבל,

אבל אין מה לעשות (נקודה אחת)
— עיסוקי הוא בשבילי פרנסה
בלבד. החיים הפרטיים הם החשובים
(שתי נקודות).

• . 15 מה אתה עושה בזמנך
הפנוי?
— לעיתים קרובות עובד שעות
נוספות, או רוכש השכלה(נקודה אחת)
— אני נהנה להתבטל (שתי
נקודות)
— אני מנצל את הזמן לבילוי או
עוסק בתחביב (שלוש נקודות).

• .16 כיצד אתה מתנהג י
בחברה?
— אני משתתף פעיל ותורם
לשיחה(נקודה אחת)
— אני מרבה לשתוק (שתי
נקודות).

• .17 האם אתה נוהג להצטרף
לפעילות חברתית?

באופן קבוע
כושרד הגופני?

— כן(נקודה אחת)
— אני פוסח על הסעיפים, אפילו
כשמשכנעים אותי להצטרף (שתי
נקודות)
— אם הכוונות וההרכב של החברה
מעניינים, אשקול אם להצטרף(שלוש
נקודות).

— כעיקרון אני משתדל לעסוק
בעיסוק גופני כלשהו לפחות פעם
אחת ביום(נקודה אחת)
— לא עושה שום דבר מיוחד
בנידון(שתי נקודות)
— אני מגיע לזה רק לעיתים
(שלוש נקודות).

• . 18 אם נחלק את כני־האדם
לשתי קבוצות, למי מהן,
לדעתך י, אתה משתייך?

• .28 כיצד אתה שומר על
מועדי פגישותיו?

— למי שמתאמצים דרך־קבע
להגיע לצמרת, ומשיגים תמיד את
מטרותיהם (נקודה אחת)
— למי שתחרותיות אינה חשובה
להם, ואם כי הישגים אינם משאירים
אותם אדישים, הם גם לא חשובים להם
באופו מיוחד (שתי נקודות).

• . 19 כמה חברים קרובים
יש לך?
— רבים (נקודה אחת)
— בכלל לא (שתי נקודות)
— מעטים(שלוש נקודות).

• .20 כיצד אתה מסתדר עם
חברים לעבודה?
— אני מסתדר עם כל אחד(נקודה
אחת)
— אני מעדיף להסתגר עם עצמי
(שתי נקודות)
— עם אחדים מסתדר, עם אחרים
— פחות (שלוש נקודות).

• .21 לגבי ריגשותיד הכמוסים
ביותר:
— אינני מסוגל לשמור אותם
לעצמי, וקיים בי הצורך לשתף בהם
אדם קרוב (נקודה אחת)
— אינני מסוגל לחלוק בהם עם
איש, יהיה קרוב אליי כמה שיהיה
(שתי נקודות).

• .22 עד כמה אתה עומד
על דעתך, כאשר אתה משוכנע
שאתה צודק?

לשמירה על

— מדייק כמעט תמיד (נקודה
אחת)
— מאחר לעיתים קרובות (שתי
נקודות).

• .29 אילו היית יכול לבחור
שוב בבן־זוג, כיצד היית נוהג?
— בוחר באותו בן־זוג(נקודה אחת)
—בוחר? ,נראה, באותו בן־זוג
(שתי נקודות)
— אולי באותו בן־זוג, אולי באחר
(שלוש נקודות)
— קרוב לוודאי בבן־זוג אחר(ארבע
נקודות)
— כמעט בטוח בשום בן־זוג לא
(חמש נקודות).
מהשאלה מס׳ 30 ואילך, קבע
את הניקוד בעצמן, לפי הטבלה
הבאה:
תשובות אפשריות -
כן בהחלט (נקודה אחת)
כן כנראה (שתי נקודות)
לא כן ולא לא (שלוש נקודות)
כנראה לא (ארבע נקודות)
בהחלט לא (חמש נקודות).
• .30 כדי לשים קץ למריבה קלה
בינינו, אני, בדרך כלל, מוותר.
• .31 מעולם לא התחרטתי
שנשארתי עם בן־זוגי, אפילו לא
לחלקיק של שניה-.
• .32 לעיתים, התנהגותו של בך
זוגי אינה נראית לי.

— אני מוכן לפשרות, כדי
להתחשב בזולת (נקודה אחת)
— לא איכפת לי כלום, אני אינני
משנה את דעתי(שתי נקודות).

• .23 כיצד אתה מעדיף
לעסוק בתחביבך או לבלות את
שעות־הפנאי שלך?
— בחברת אחרים (נקודה אחת)
— לבדי(שתי נקודות).

• .2 4איזה מישקל אתה

מייחם ללבוש, לנעליים ולאבי
זרים?

אני משתדל להתלבש כפי
שצריך ומקפיד על התאמה בין פריטי
הלבוש (נקודה אחת)
— לעניץ הזה אין הרבה חשיבות
בעיניי(שתי נקודות).

• .25 האם
אישי מוגדר?

לך תקציב

— אני רושם את כל הוצאותיי
בקפדנות (נקודה אחת)
— אני חי ללא חשבון (שתי
נקודות)
— יש לי מושג כללי על הוצאותיי
העיקריות (שלוש נקודות).

• .26 מדי כמה זמן אתה
מנקה את ביתך ומסדר את
חפציך האישיים?
— לעיתים קרובות, כי אני סובל
כאשר לא הכל נקי ומסודר (נקודה •
אחת)
— לעיתים רחוקות למרי (שתי
נקודות)
— מדי פעם׳ איר שמזדמן(שלוש
נקודות).

• .27 אתה עושה משהו

• .43 אנחנו כל״כך מתאימים איש
לרעהו, כפי שרק שני בני־אדם יכולים
להתאים זה לזה בעולמנו.
• .44 אינני רואה בזה רע שהאשה
היא הנוטלת את הבכורה בין בני-הזוג.
• .45 בן־זוגי מעיר לפעמים
הערות עליי, שבהן אני רואה משום
השפלה.
• .46 לעיתים מתנהג בחוגי

נא סמן בכל שאלה מ שאלה מס׳ 1עד שאלה
מס־ 29 מיספר הנקודות המתאים. ל שאלות
30 עד - 121 סמן לפי לוח־הניקוד שלמטה:

100

101

102

כנ ראה

103 104

בהחלט

105

בהחלט

106

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

7 2 3 4 5

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

2 3 4 5ד

1 2 3 4 5

107

2 3 4 5

106

1 2 3 4 5

100

1 2 3 4 5

110

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

111

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

112

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

113

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

114

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

115

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

116

1 2 3 4

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

117

1 2 3 4 5

2 3 4 5ד

1 2 3 4 5

118

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

110

2 3 4 5ו

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

120

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

121

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

1 2 3 4 5

• .51 אנחנו, בדרך כלל, תמימי־רעים
כיצד להוציא את כספנו.
• .52 אינני סבור שזה חשוב
לנסות טכניקות מיניות יוצאות־דופן
עם בך זוגי.
• .53 אם מתחשק לה, מותר לה
לאשה לעבוד יום שלם מחוץ לבית.
• .54 בן־זוגי חש ומבין כל מצבתה
שלי.
• .55 לבן־זוגי אין, כנראה, די זמן
או כוח כדי לתכנן משהו, יחד איתי,
לשעות הפנאי.

כלפיי, מבחינה מינית, בצורה לא־הוגנת.

.47 מן הראוי שלשני בני־הזוג
תהיה גישה זהה לענייני דת ומסורת.
• .48 אני מאוד לא שבע־רצון
מהתפתחות יחסינו להוריי ולקרוביי.
• .49 הקינאה של בחוגי עולה לי
לפעמים על העצבים.
• .50 כשיש לנו בעיות, קורה
שבחוגי נאלם ומשאיר לי לצאת
מהבוץ לבד.

• .33 אין לי שום בעיה לחשוף
לפני בחוגי את ריגשותיי האמיתיים.
• .34 לעיתים הייתי שמח אילו בך
זוגי היה יותר נדיב בנושאים כספיים.
• .35 אין לי כל בעיה לשוחח עם
בן־זוגי על נושאי־מין.
• .36 כאשר אני חושב על קרוביו
של בן־זוגי, אני, לעיתים, לא מרגיש
בנוח.
• .37 זה מטריד אותי כאשר בך
זוגי אומלל, או מסתגר בתוך עצמו.
• .38 הייתי שמח אילו בן־זוגי היה
מעשן פחות או/ו שותה פחות
אלכוהול.
• .39 אין לנו מושג ברור כמה כסף
אנחנו יכולים להוציא לחודש.
• .40 זה מדכא אותי לחשוב
שייתכן ובך זוגי עלול לא להיות
מעוניין בי מבחינה מינית.
• .41 מובן שלכל אחד מבני־הזוג
תחומי־האחריות האישיים שלו, אבל
החלטות נכבדות חייב לקבל, לדעתי,
הגבר.
• .42 זה לא מוצא חן בעיניי שבן־
זוגי מאחר, לעיתים קרובות, לפגישות.

ניק 1ד

ה 1־ 11111113.1־1

ני קנ ד

26 1 2
20 1 2

• .56 בן־זוגי ואני מבינים איש את
רעהו בכל.
• .57 כאשר יש לי דיעה או
תחושה שונה משל בן־זוגי, אינני מגלה
לו זאת, כי אני חושש פן יכעס.
• .58 אין לי מושג מי משנינו
צריך להיות אחראי לחשבון הוצאו־תינו.

.59 בן־זוגי ואני תמימי־דעים
כיצד יש לבלות חופשות ושעות־פנאי.

ה ת עז נסת

1א סמן בכל שאלה מ שאלה מס׳ 1עד שאלה
מס׳ 29 מיספר הנקודות המתאים. ל שאלות
30 עד - 121 סמן לפי לוח־הניקוד שלמטה:

100

101

102

1 2 3

1 2 3

103 104
105

כן בהחלט

כנ ראה

ב ה חנ

106

34 5
[4 5ז1ן1 7
71 2 :3|4 5

1 2 :3 4 5
1 2 :3 4 5
3 |4 5ח 1 7

7 5ן ז 15
5־4־[־0 0 3
[7 7ז 0 1 1
7 7ן ז 0 0
7 7ץ ז 0 0
[7 7ז 0 0
[7 7ז 0 0
0 0 10 7

107

1 2 3 4 5

106

1 2 3 4 5

100

1 2 3 4 5

110

1 2 3 4 5

111

1 2 3 4 5

112

1 2 3 4 5

113

1 2 3 4 5

114

1 2 3 4 5

115

1 2 3 4 5

116

1 2 3 4 5

117

1 2 3 4 5

118

1 2 3 4 5

110

1 2 3 4 5

120

1 2 3 4 5

121

1 2 3 4 5

5ף ק 2 7
7ה7 7 37
32 7 7 37*75
[7ז33 7 7 37
ק 34 7 7 7 01 01ק 35 7 7 7
?־]־וק 36 7 7 7
ק37 7 7 7

| 5ו 36 1 7 75
7ן ו 30 1 2 15
40 1 2 75 115
41 1 2 3 *1 5
7 3 -1 5ד 42
43 1 2 3^1~[~5
4 4 1 7 3]<1 5

]1 2 3

1 2 3

1 2 3

2 3ו

1 2 3

— בחנ 1את נשואיכם בעצמכם!
והמשך מעמוד )41
• .60 לעיתים לא נראה לי כאשר
בן־זוגי מרבה לבלות בחברת ידידיו.
• .61 גישות לדת ולמסורת אינן
ממלאות תפקיד ביחסינו.
• .62 זה מדכא אותי לפעמים שבן־
זוגי מעוניין בענייני־מין שונים מאלה
שאני מעוניין בהם.
• .63 זה מפריע לי שאינני יכול
להוציא כסף ללא הסכמת בחוגי.
• .64 כאשר אנחנו רבים, זה
מסתיים, בדרך כלל, בכך שאני חש
האשם.
• .65 בן־זוגי באמת יודע להקשיב.
• .66 כאשר יהיו לנו ילדים, זה
יהיה בעיקר תפקיד האשה לגדלם.
• .67 לעיתים לא נעים לי איך
שבן־זוגי נוגע בי או אוחז בי בפומבי.
• .68 קשה לי להאמין שקיים עוד
זוג שאצלו הדו־קיום הוא יותר הרמוני
מאשר אצלנו.
• .69 לעיתים נדמה לי שמרי־בותינו
הקטנות נמשכות ונמשכות,
ושלעולם לא תיפסקנה.
• .70 גם אילו יכולתי לבחור בין
כל בני־האדם עלי אדמות, לא הייתי
מוצא בן־זוג טוב משלי.

מאוזן:
)1בן בכרי לא צם ()3
<3שומה לתקיף, נטולת חשיבות
לחלוטין ()4,5
)9כל העם סדום ()4
)10 יוחק חוק נגד מינהג הקופים

פתרו! תשבצופן
2561

)13 היש רבב בזהב? ()3
)14 זכו, מלאכתם נעשית בידי
אחרים ()6
)15 כשאין מים ומתים בצמא,
נחוץ לשוב כל הדרך חזרה

)17 במבט לאחור המחשבה
מצערת ()4
)18 פגישה עם משהו נוסף ()4
)20 העשר מאיים על השכונה
הירושלמית ()5,3
)22 ההוראה לגיל בלבלה לו את
השכל ()5
)24 למרות שניטשטשו קמעה,
עדיין הם מלאי הוד ()3
)25 תנוחי עד שיבוא אליהו ()4
)26 נחש בפתח ()4
)28 ציפורים עכשיו כבר
חופשיות
)29 חזרו סחוטים מההפלגה ()3

מאוגך:
)2צייר המטאטא ()3

)4פייטר שירד וחזר — ירוחם

)5עם קשרים הרוטציה בקפ ()8
)6אין כל אמת, אמרה, בשמועה
כי רזתה ()6
)7סודו יוסגר לכומר ()4
)8החלף, למרות שהתרגל ()5
)9חילקו דם על־פי בקשה ()7
)11 לא כבד במשקל ()2
)12 נראה כי בו־דויד לא יזכה
להגיע ()5,4
)16 מחר יחוסו על עוד מי שבידו
סודות־מדינה ()4,4
)19 שחורים ולבנים משני
המינים במישחק ()6
)21 שים עין על הרובה, לבטחון

)22 תהילה לח״ב ()4
)23 קשישא חזר ()2
)24 עמד על הראש ולחלוחית
בעיניו ()3
)27 קריאה רו־משמעית ()3

אביגיל ינאי —

איתן עמיחי

הדברת בודיקים

בעס

מומחים להדברת תיקנים(ג׳ 1קים),ו
1 ; .תולעי עץ, חרק׳ ספרים ובגדים,
עירפנל מיוחד לארנעים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

^ * רמת -נ ן רח׳מודיעין

,18ת• 2 2 7 2 .1.טל7 9 0 1 1 4 -5 - 6 .

ב ש מי רהעלב רי או ת ך ורכושו־

• .71 אינני סבור שיש לקיים את
מיצוות־הדת על כל ריקדוקיהן.
• .72 מושגיי על בילוי שעות־הפנאי
שונים משל בן־זוגי.
• .73 לגבי השימוש באמצעי־מני־עה,
אני שבע־רצון מאוד מהחלטתנו
המשותפת.
• .74 ייתכן מאוד שכמה מקרובינו
או ידידינו אינם מאושרים מכך שאנחנו
נשארים ביחד.
• .75 לעיתים יש לנו חילוקי־ריעות
רציניים ביותר על נושאים
שהם, למעשה, חסרי־חשיבות למדי.
• .76 אי־אפשר להגדיר את קשריי
לבן־זוגי באידיליה מושלמת.
• .77 לעיתים עולים לי מצבי־הרוח
של בחוגי על העצבים.
• .78 נכון שבחיי־הנישואץ יש
לכל אחד מבני־הזוג תחומי־אחריות
משלו, אולם לדעתי כדאי שהחלטות
נכבדות יתקבלו במשותף.
• .79 לעיתים אינני יכול לבקש
מבן־זוגי מה שבעצם הייתי רוצה לבקש
ממנו.
• .80 לבן־זוגי יש כל התכונות
שאני מצפה שיהיו לשותפי״לחיים.
• .81 מוצא מאוד חן בעיניי כיצד
אנחנו מבלים את זמננו הפנוי, ובנקודה
זאת אנחנו משלימים איש את רעהו.
• .82 נרמה לי שבן־זוגי קשור מדי
במישפחתו.
• .83 אני תמיד מאושר מחדש עד
כמה אנחנו מבינים איש את רעהו
מבחינה מינית.
• .84 לעיתים בכלל לא נראית לי
ההתנהגות של בן־זוגי בחברה.
• .85 אני מאוד שבע״רצון מן
הדרך שבה בחוגי ואני מדברים איש

עם רעהו.
• .86 כאשר אנחנו מתווכחים על
נושא כלשהו, יש לי לרוב תחושה שבו־זוגי
מבקש לכפות את דעתו עליי.
• .87 מצבנו הכספי ממש מאמלל
אותי, ואני חי גם תחת הרושם שהח־לטותינו
המשותפות בעניין זה הן,
לעיתים, אינן ההחלטות הנכונות.
• .88 אני ממש מאושר עד כמה
שבן־זוגי דואג לי.
• .89 נראה לי שזה חשוב שתהיה
לנו גישה זהה לנושאי דת ומסורת, כי
זה דבר הממלא תפקיד נכבד בשותפות
בר־קיימא.

• .90 בן־זוגי מחבב את כל
האנשים שאיתם אני מיודד.

• .91 יחסינו יכלו להיות יותר
מאושרים מכפי שהם.
• .92 כאשר אנחנו תים בבעיות
שונות, יש לי ההרגשה שבחוגי מבין
אותי.
• .93 לעיתים אני מוטרד מן
המחשבה שבן־זוגי עלול לקיים יחסי־מין
גם מחוץ למיסגרתנו המשותפת.
• .94 חוששני שבני שתי מישפ־חותינו
מנסים להפריד בינינו.
• .95 לעיתים נדמה לי שבן־זוגי
תלוי בי יותר מדי.
• .96 חשוב להבליט הרבה יותר
את זכויות הנשים בחברה ובמישפחה.
• .97 קורה מדי פעם שקשה לי
להאמין למה שבחוגי מספר לי.
• .98 אני סבור שלמרות כל עניין
שיחרור־האשה, מקומה של האשה הוא
בכל זאת בבית.
• .99 בכמה נושאים בן־זוגי עקשן
מדי.
• . 100 לעיתים אני סבור כי בן־
זוגי שתלטן מדי.
• .101 אין דבר בשטח המיני שלא
הייתי מנסה אותו אילו בן־זוגי היה
מבקש זאת ממני.
• . 102 אני מחבב את כל האנשים
שבן־זוגי מיודד עימהם.
• . 103 בחוגי מרבה לבקר את
הזולת והוא רואה הרבה דברים באור
שלילי למדי.
• . 104 כאשר מתעוררות בינינו
בעיות, אני יכול לומר לבן־זוגי כל מה
שמציק לי.
• . 105 כאשר שנינו עובדים מחוץ
לבית, על הגבר לעסוק בעבודת הבית
כמו האשה.
• .106 בחוגי העדיף תמיד לקיים
יחסי־מין בשעות היום.
• . 107 הייתי רוצה שבך זוגי ישתף
אותי לעיתים יותר קרובות בהרגשותיו.

.108 כאשר צצות בעיות, שנינו
תמיד מצליחים לטפל בהן ולקבל את
ההחלטות הדרושות.
• . 109 סיכמנו בנושא החיסכון
ואני שבע־רצון מן הסיכום.
• . 110 אנחנו לא מדברים איש עם
רעהו כמו שצריך, ואני חש שבחוגי
איננו מבין אותי.

• .111 אני סבור שאנחנו. בן־זוגי
ואני, צריכים לבלות את כל זמננו
הפנוי ביחד.
• . 112 יחסי־מין הם בשבילי דבר
הבא מעצמו, ואין צורך לדבר על כך
מראש.
• . 113 בכלל לא מוצא חן בעיניי
כאשר בחוגי נפגש עם ידידים מבני
המין השני.
• .114 אם קיימת בעיה כלשהי,
מוטב שהאשה תוותר, מאשר הגבר.
• .115 אני חש, בדרך כלל, כי בן־
זוגי שווה־נפש לחילוקי־הדיעות
בינינו.
• .116 עשינו חשבון די מדוייק
של מצבנו הכלכלי לטווח הארוך.
• .117 לעיתים זה מפריע לי שבך
זוגי מצפה ממני להתנהגות מינית
שאינני רוצה בה.
• . 118 הייתי עושה מאמץ גדול
כדי לא להישאר לעולם לבד.
• . 119 לעיתים אני ממש מרגיש
אנוס לקחת חלק באירועים המשמחים
את ליבו של ב חוגי בלבד.
• .120 שותפותנו המינית היא,
מצדי, מושלמת מכל הבחינות.
• .121 ללא בן־זוגי אין לי חדווה
אמיתית בחיים.
העולם הז ה 2564

^ ^ ש שמד1986ל12!10

מיסטר 2564

המחיר 3.00 שקל חדש (כולל מע־מ<

שנה 51

אשת ^ ש ל אנ דרהקלצ ^ו ס קי טענה
שהתחתנה בתולה. אך ידידה הקוד טוען: