גליון 2661 מתאריך 31 באוגוסט 1988

דומיניון־הברנדי המלטף

קעורבתזל

ברנדי דומיניון הוא ברנדי משובח ק/.3.0 .ץ -מבשילבחביות עץ אלון בדיוק עד
לרגע הנכון כדי להגיע אליך עדין וחלק כמו משי עם טעם מעולה וניחוח נפלא.
ברנדי דומיניון ־ אהבה חדשה לאוהבי הברנדי.

ברנדי דומיניון־מיוצר עפ״י ידע צרפתי ע״יכרמלו ^ סזרח1

נזיב\זבים
אי ש־ה שנה תשמח
עוד על איש־השנה, שיופיע כשבוע
הבא על שער גליון ראש־השנה תש־מ״ט
של העולם הזה.
משה נ״יסים? בני גאון? יצחק רבין? דן שומרון?
חוסיין בן־טלאל? המתקומם (המתנער) הפלסטיני?
אחד
מהם הוא לבטח איש־השוה תשמ״ח.
למעשה כל אחד מהם הוא איש־השנה תשמ״ח.
אבל את הבחירה הסופית אני משאיר לעורפיי
העולם הזה. אני סומך עליהם שהם יודעים לבחור
משה ששון, תל־אב־נ
באיש הנכוו•

הרוח הטזב ה

ציון צפריר. העול הזה

על טיב הפירסומיס אודות יו״ר
כימיקלים לישראל (״אתה והשקל״,
העולם הזה .)10.8.88
לידיעה ״פיקרינג סירב
לראות את רפי איתן״
:לא היו דברים מעולם!
במשך
השנים למדתי
לספוג את פירסומי־ה־שווא
בעיתונים, כך שאיני
מבקש מאומה.
אציין רק שבהשלם
הזה הופעתי לערך 20 איתן פעם ולפחות בשליש מהפעמים
היו הדברים רחוקים מהאמת.
שני השלישים האחרים היו נכונים וכתובים
רפי איתן, רמת־השרון
ברוח טובה.

נדוניה ליברלית

הליברלים, שהמיתוס מספר עליהם שהיו
בעלי נכסים רבים, יבואו כנראה בידיים
ריקות לאיחוד עם הליכוד. להיכן נעלמה
הנדוניה של המיפלגה הלי־ברליתי
ואיך הצליחה המיפ־לגה
להיפרד מכל נכסיה:

תורת אי־אי־האלימות

אסור להתעלם מהתפקיד החיובי שממלא
רחבעם (״מדי״) זאבי. הוא קורע את מסך
השאננות והאדישות שמאחוריו מנסות
להסתתר כל המיפלגות. הוא מחדד את
הוויכוח ועוזר לציבור ה
ישראלי להבין שהמצב אייו
יכול להימשך כך לאורך זמן.

דף חדש

הרכס וחניבער
מש״י עמון ועד לפראנץ קאפקא דרך הנרי
פרסל וורגיליוס. הרכס המחוספס של תל״
חי והפולשים הזרים שניסו ויכלו לו. וצבי לספנות מומחה
הרמן,
עתיקה מציג בסיפרו החדש
פן שונה של המצביא חניבעל.

כתבת השער הקדמי:

מאחורי הסורגים
הרצל אבישן בוודאי לא התכוון לכך,

אבל הוא עשה שובה גדולה למדינה.
הוא הצביע על המצב בשרות בתי־השוהר
ועל התנאים הקשים השו ררים
בהם. לאבישן יש תלונות רבות
לתנאי־המאשר. אפשר לה־בין
אותו. לפניו עוד שנים
3רבות מאחורי השורגים.

כתבת השער האחורי:

הזוהו של הליווי

אורלה זוהר( 21 ,בתמונה) ,לא רוצה
להיות נערת־ליווי. היא מעדיפה
לעשות בסף בבוסית של
מישרד־ליווי. באחרונה היא
7פתחה מישרד־ליווי חדש.

גבייה קוואת לגנב

מיכתב גלוי

אורי אבנרי פוגה לחברי הוועד הפועל של
אש״ף במיכתב גלוי ומבקש מהם לא להח־מיץ
את ההזדמנות לשלום,
ולפתוח דף חדש בתולדות
העמים הישראלי והפלסטיני.

זדחז-זלזדהדד

הגליון הבא של
אי! העדפה גזענית
על נערות העיניים הגדולות והבהי רות
(״עיניים שלה״ ,העולם הזה
.117.8.88
מישרדנו פירסם שתי מודעות קטנות, הפונות
לבעלות עיניים גדולות ובהירות. היו עשרות
קריאות־טלפון של מועמדות, אשר לא ראו את
המודעות במועד, ולמעשה, עד עכשיו ממשיכות
נערות לצלצל למישרדנו.
ביום הצילומים הופיעו 25 נערות, ולא ,10 כפי
שציין העולם הזה, וההיענות למודעה ושביעות־רצונו
של פירס1ם אדי מור מהתלהבות הנערות
הודגשו לפני כתב השלם הזה, אך הוא התעלם
מכך וציין עובדות ומיספרים אחרים.
גם קשה לנו להבין כיצד הגיע השלם הזה
למסקנה שחיפוש אחרי עיניים בהירות לפירסו־מת,
יש בו משום העדפה גזענית כלשהי.
אדמונד מור, חל־אביב

ל א נזילת־קס
על הסיבות להחלטות ראש־עיריית
תל־אביב(״ההטעייה של צייץ׳ בנוש אי
מיכרזי באזל וגן־העיר״ ,העולם
הזה .)17.8.88
יגאל לביב מאשים את ראש עיריית תל־אביב־יפו
ב״הטעייה״ ,מאחר ומר להט לא בחר בעיסקת־אחוזים
במכירת קרקעות העירייה.
נושא עיסקת־אחוזים עלה בהנהלת העירייה
מיספר פעמים, והוחלט
שלא לנקוט בדרך זו מהנימוקים
הבאים:
• עי ריי ה אינה יכולה
להיות שותפה לקבלן
פרטי בעסקיו.
• עיסקת־אחוזים מסוכנת,
מאחר והקבלן עלול
לפשוט את הרגל.
• עיסקת־אחוזים מעבירה
את הסיכון של העירייה
לשעת מכירת־הנכסים,
בסוף הבנייה, ומכניסה מקרם־סיכון
(וסיכוי) גבוה יותר לעיסקה. עירייה אינה יכולה
לקחת על עצמה מקדם־סיכון כזה.
• עיריי ה אינה יכולה לשווק אחר־כך את
הנכסים, ולהתעסק עם רוכשים שונים.
• העירייה זקוקה לכסף בתחילת הפרוייקט.
במיקרה גן־העיר — לצורך פינוי גן־החיות שהיה
במקום, ובמיקרה באזל לצורך הקמת תחנת כיבוי־אש
חדשה.
העירייה לא הפסידה ולו אגורה אחת בפרוייקט
באזל.
עיסקת־אחוזים אינה מילת־קסם לרווחים גדו־בני
כהן, חבר השרייה, חל־אביב

העולם הזה 2661

על ילדה מכוערת שנעלמה בלונדון. חלקו
של צה״ל בשריפות האינתי־פאדה.
על הסכם־שלום עם

סוריה ועל השומר האחרון.

הווו&ס חנה
גליון ראש־השנה תיטמ״ט יופיע כרגיל בדם ד׳ ,דדד בספטמבר
ויהיה מצוי במקומות־המכירה בתל־אביב ביים ג׳ לפנות־ערב.

חושך ואוו

על שער הגליון יופיע דיוקנו יטל

לפני חודש יצא לאור סיפרו של סולימאן
חירבאווי, החבלן הדרוזי שהתעוור ממיטען
שהטמינו אנשי המחתרת היהודית לראש
עיריית אל־בירה. הוא מספר על הדקות
שלפני הפיצוץ ולאחריו, על החשיכה
שעטפה אותו מאז והאור שמצא בשיבה
מחודשת לדת, ועל זעמו על
שלא מוצה הדין עם מי שהוא ן רואה כאחראי לפציעתו.

איש השנה תשמ״ח
המשמש מוקד לכתבה השנתית הממצה של אורי אבנרי, שבה
יגבש את תמונת תשמ״ח על כל היבטיה, ינתח את האירועים
שהעניקו לשנה זו את דמותה המיוחדת, יקבע מי לא זכה בתואר
ומדוע.

8מי יחטוף
את ודם גיר?

זוהי הפעם 71־ 38
שבה בוחר ״העולם הזה״ באיש השנה — בחירה שנתית הזוכה
בתשומת־לב לא רק בארץ, אלא גם בעולם.

רוני פורר ימכור את הווילה • חבורת
קשוחים תנסה לחטוף את יורם גיל • קנון
מפיקה סרטים בדרום־אפריקה • מה
מסתתר מאחורי המיכרזים במס״ההכנסה
והצפיפות ברמת״רחל• :
י מוסיקת־הרקע של המר־כזיות
• ושנה קשה לכלל.

רכוש אח הגל־ון ב ה קד ם!

מנות נבולות
לנידון למוות

משלם המיס
והבנקאיות

ב״ 5בדצמבר יישמע עירעורו של ג׳ון איוואן
דמיאניוק. בינתיים מבלה דמיאניוק את
זמנו באכילת מנות כפולות, בביצוע תרגילי־התעמלות
ובקריאת המיכ־תבים
המגיעים אליו. את

גזר־הדין אין הוא מזכיר כלל.

במחצית סכום פידיון המניות הבנקאיות
ניתן היה להציל את החקלאות והתעשיה.
אלמלא היה צורך במימונן היה אפשר
להפחית את הריבית. מי מרוויח מחורבן
׳ ^ 9 ^ .המשק: ומדוע מוטל על מש״
לם־המיסים לממן את החפ־סדים
של בעלי הבנקאיות:

,.אד תתקשו אלינו,
אנחנו נתקשו אייו!,׳
זה מה שאמרו לכתבת העולם הזה שניסתה
(וכמעט לא הצליחה) להצטרף למטה־המת־נדבים
של מיפלגת־העבודה. היא מספרת
על המטה מבפנים. על כנסים
^ סודיים, על גימיקים ובעי־קר
על הרבה ביטחון עצמי.

7/77 המרחרח מ₪1ת:

המדורים הקבועים:
מיכתבים • -לא סילח־קסס
איגרת העייד — האיש ה־? 38
במדינה — •הזד־ לא ם ס!1ל
הנדון — תזרח ננד׳
תשקיף — לנד ס ב תו מכחיש
תמרורים — לשון בת ססי
אנשים — דמיון לאלבין
מה הם אומרים -מזסקו אלקלעי,
אזר׳ חוח, אהרון(.דקס׳< רקל

ענף הגבייה בארץ הוא בבחינת פירצה
קוראת לגנב: איומים, סחיטות, הפעלת לחץ
פיסי ונפשי והשתלטות של העולם התחתון.
הר שויות המישפטיות טומנות את הראש
בחול ומעבירות את הטיפול
1ן ך £בנושא ממישרד למישרד. על
גבייה שחורה וגבייה אישית.

החיים הטובים של המזכירות האישיות •
מאיר משל, הבן של, מתחתן עם רינה
שוהם, שופטת״שלום • עדי שטראוס -
גבוה, חתיך ובן למישפחה מיוחסת -אבל
יש לו חברה • להיכן מובילות הקריצות של
דן כנר • 1ומעשה באלופת־אירופה
באיגרוף תאילנדי, החבר
והחבר של • רות חוצ׳נר,

אולי רשף והאלמנות.
אתה והשקל — חמרת קשזחיס
יומן אישי — ילד ב! 80
זה וגם זה — בשבוע הבא
לילות ישראל -מיטת כזשר
רחל מרחלת -על בל העולם
קולנוע — סיזוזרה אבודה
דף חדש — שנעידע
תשבץ הורוסקופ
העולם הבא

— הבתולה זהביקזרח

איש השנה תשי״א

איש השנה תשי״ב

איש השנה תשי״ג

איש השנה תשי״ד

השלה החדש האלמוני

מבקר־הסוכנות שמוראק

׳ועץ־מישפט׳ כהן

עסקן־שואה קסטנר

אשת השנה תשי׳׳ט
סופרת דיין

איש השנה תשכ״ו
כלכלן ספיר

שלושים ושבע פעמים בחר השלם הזה
באיש ( או באשת) השנה. כשאתה רואה את תמונותיהם
בעמודים אלה, פרושה לפניך פאנורמה
של תולדות ישראל, מימיה הראשונים ועד סוף
השנה שעברה.
בשבוע הבא יצטרף לפאנורמה זאת האיש(או
האשה) ה־ ,38 ותתווסף חוליה חדשה להיסטוריה
הססגונית של מדינה רבגונית, מרעישה ומרגשת

מי הוא (או היא)? נותר לך עוד שבוע ימים,
שאותו אתה יכול לנצל למישחק השנתי המקובל
של השבוע האחרון. בליל־שבת הקרוב או בכל יום
אחר תוכל לבחור, יחד עם חבריך, באיש־השנה
הנראה לכם — האיש(או האשה) המסמל, לטוב
או לרע, את המאורע החשוב ביותר של השנה,
ושהשפיע על חיי־הארץ יותר מכל אדם אחר.
בשבוע הבא תוכלו להשוות את בחירתכם לבחירת
המערכת. ואם התערבתם, יהיה מי שישלם ומי
שיקבל.
מי היו האנשים שעד־כה?
בין 37 אנשי־השנה היו אחדים שהופיעו יותר י
מפעם אחת. דויד בן־גוריון, משה דיין ומנחם בגין
הופיעו פעמיים, ואריאל שרון אף שלוש פעמים.
הוא גם היה היחיד שהופיע בשתי שנים רצופות.
מסתבר, איפוא, שהיו למעשה רק 33 איש שאיישו
את 37 השנים.
מבין אלה, חמישה היו זרים. שאר ה־ 28 היו
ישראלים.
מבין 33 האנשים 13 ,אינם עוד בחיים. אחד
נתלה (ארולף אייכמן) ,אחד התאבד (רוברט
סובלן) ,אחד נפל בקרב(אריאל רגב) .גורלו של
איש־השנה אחד, העולה החדש האלמוני(כלומר,
האלמוני שהופיע בשער) אינו ידוע. מעולם לא
ידענו מי הוא.
מבין 28 הישראלים 11 ,הם אנשי־מערך
בגילגוליו השונים (ממפא״י ועד למיפלגת־העבודה)
ורק חמישה אנשי־הליכוד. שישה היו
אנשי־צבא בכירים, מהם שלושה רבי־אלופים
(דיין, רבין ובר־לב) ושני אלופים (וייצמן ושרון).
שיבעה היו ראשי־ממשלה (בן־גוריון, אשכול,
גולדה, רבין, בגין, פרס, שמיר) .למעשה, רק ראש־ממשלה
אחר (שרת) לא היה לאיש־השנה.
האם יהיה איש־השנה תשמ״ח גבר או אשה,
ישראלי או זר, אזרח או חייל, פוליטיקאי או אחר?

איש השנה תשל״ג

איש השנה תשל״ד

סקים־ליסד שחן

מסריר־בינ״ם קיסינג־ר

איש השנה תש׳ך

איש השנה תשכ׳׳א

רם־שואה א״כמן

מזרח לסן

איש השנה תשכ״ז

איש השנה תשכ״ח

שר־ביטח1ן ד״ן

לוחם־בפידאיון ת ב

איש השנה תשל״ה

איש השנה תשל״ו

ראש־נונזשלה רבץ

מנהיג ״גוש אמונים״ לזזינגר

איש השנה תשט״ו

איש השנה תשט״ז

איש השנה תשי״ז

איש השנה תשי״ח

פרקליט תמיר

נשיא־מצרים עבד־אל־נאצר

מצביא־סינ ר״ן

חתן־חדך חכם

איש השנה תשכ״ב

איש השנה תשכ״ג

איש השנה תשכ״ד

איש השנה תשכ״ה

קורבן סובלן

מתפטר בן־גוריון

יורש אשכול

מפלדמפא״׳ בן־נוריון

איש השנה תשכ״ט

איש השנה תש״ל

איש השנה תשל״א

אשת השנה תשל״ב

מפקד מיבצר־ישראל בר־לב

לוחם־שלום ד״ן

מזכיר־ההסחרחת בן־אהרון

נולדה המלכה

איש השנה תשל״ז

איש השנה תשל׳׳ח

איש השנה תשל״ט

אשת השנה תש״ם

ראש־ממשלה סין

שר־ביטחון וייצמן

מהפכן חומ״ו׳

קנאית כהן

בנזידעגז
פשעים

העם
דה־סאד בקיבוץ
סיפור מושלם: מץ, אונס,
קיבוץ. אך האם הוא היה
גם נכון?

איש השנה תשמ״א

איש השנה תשמ״ב

שר־ביטחון שרון

פולש־ללבנון שרון

איש השנה תשמ״ג
פורש מין

עונת־המלפפונים של סוף ירח אוגוסט יוצרת
תופעות מוזרות.
זוהי העונה שבה שובתת הפוליטיקה ,.ישראלים
רבים שוהים בחו״ל, הכל מתכוננים לחגים
ושום דבר אינו קורה. עורכי־העיתונים תולשים
את שערותיהם, וכתבים לוקים במרה שחורה.
זוהי גם העונה שבה הזבובים הופכים לפילים,
וידיעות קטנות ומפוקפקות הופכות לסנסציות
לאומיות.
ידיעה מחרידה. הפעם הצילה את העיתונות
נערה קטנה מקיבוץ שומרת בגליל.
לפתע הובהלה המדינה על־ידי ידיעה מחרידה:
אונס קבוצתי בקיבוץ. נערה בת 14 נאנסה על־ידי
בני־קיבוץ וחבריהם.
מבחינה עיתונאית היה בידיעה זו הכל: מין,
אונס קבוצתי, קטינה, קיבוץ.
המישטרה נגרפה לתוך המעגל הסנסציוני.
הידיעה גדלה מיום ליום, עד שהפכה לתופעה
לאומית, שהתחרתה בהצלחה באינתיפאדה.
הרדיו והטלוויזיה הודיעו בחוסר־נשימה על
מצוד ארצי אחר חשורים, העיתונאים הסתערו על

הוד לא מנסוגד

ידד שנרצח, בקבוק־תבערה,
גופה שר צעירה
כל מיקרה הופך לתבערה. האמת אינה
חשובה.

נער נרצח בטיבעון. הוא היה בדרכו לביתי
הכנסת.
לא היו במקום שום עקבות. שום ראייה לא
הצביעה על שום כיוון. החקירה המישטרתית
גיששה באפלה.
אבל זה לא הרתיע את חבר־הכנסת (עדיין)
אמנון לין, איש מיפלגת־העבודה. הח״כ האנטי-
ערבי, שהתנדנד במשך השנים בין מיפלגת־העבודה
והליכוד, הודח לא־מכבר סופית מן הרשימה
לכנסת. אולי זה השפיע עליו.
על הקבר הפתוח, באוזני המיקרופונים של
הרדיו והטלוויזיה, צעק :״לא יתכן שיהודי עשה
את המעשה הזה! אפילו חולה־רוח יהודי לא היה ״י
מסוגל לעשות את זה!״
המסקנה: עשה את זה ערבי.
באותה השעה עשו המוסדות המקומיים מאמץ
קדחתני להרגיע את הרוחות, למנוע הסתה גזענית
בהלווייה, להקים תריס לפני אפשרות של
פוגרום אנטי־ערבי. זה לא הפריע ללין.

איש השנה תשמ״ד
פאשיסט כה1א

איש השנה תשמ״ה

איש השנה תשמי׳ו

ראש־ממשלה פרס

ראש־ממשלה שמיר

איש השנה תשמ״ז
יועץ ניר

איש השנה תשמ״ח

הקיבוץ כדי לקבל חומר־רקע וראיונות, הארץ
כולה רעשה.
סיפורה של א .1היו שפיקפקו בסיפור כולו.
יש הבדל עצום בין הסיפור המקורי ובין התמונה
שהצטיירה כעבור כמה ימים.
לפי הסיפור המקורי הוחזקה הנערה במצב של
טרור ואיומים במשך ימים רבים, כאשר בכל לילה
הצטרפו למעגל האונסים צעירים נוספים, בני־קיבוצים
וחבריהם. סיפור של סאדיזם מתמשך,
שיכול היה לשמש נושא לסרט פורנוגראפי או
לרומאן סאריסטי, נוסח המרקיז דה־סאד המקורי
או הרומאן הפורנוגראפי הצרפתי המפורסם,
סיפורה של או.
כעבור כמה ימים הצטיירה תמונה שונה
במיקצת. לא היה ברור כלל אם בוצע אונס. יתכן
שזהו מיקרה שיגרתי־למרי של בעילת־קטינה
על־ידי צעירים, שניצלו את תמימותה של נערה
ואת רצונה להשתייך לחברה. לפי הבדיחה
המפורסמת, די בכך שצעיר אחר יקיים מגע מיני
עם קטינה וירוץ לספר לחברה, כדי שהשמועה
תתפשט ותמשוך למקום מועמדים נוספים.
גם במיקרה כזה יש עבירה חמורה (בעילת
קטינה) ,אבל זה רחוק מאוד מן התמונה הסנסצ־יונית
שכילכלה את העיתונים במשך כמה ימים.
מיקרה כזה הוא כמעט שיגרתי, אם כי לרוב אין
סיפורים כאלה מתפרסמים ברבים — לא בעיר,
ועל אחת כמה וכמה לא בקיבוץ.
הרצל הושיע. אין לדעת כמה זמן היה הסיפור
הזה צובר תאוצה תיקשורתית, אלמלא ברח הרצל
אביטן מן הכלא (ראה עסודים 42־.)40
בלי כל כוונה, עשה אביטן טובה לעיתונות.
הוא שיחרר אותה מן הצורך לנפח עוד יותר את
סיפור ״האונס הקבוצתי״ .הוא סיפק לה סנסציה
טובה יותר.

חטא על פשע. עד כמה קל להסית המונים,
במצב הנוכחי במדינה, הוכח כמה ימים לפני כן
באור־יהודה.
במקום נשרפו חיים שלושה פועלים ערביים
מרצועת־עזה, על־ידי יהודים שנעלו אותם בתוך
הצריף ואחר־כך הציתו אותו. כמה ימים אחרי
פשע מחריד זה נזרקו במקום בקבוקי־תבערה
ורימון בחצר של שכונה יהורית. היה ברור לכל* ,
אוטומטית, שזהו מעשה־נקם של פועלים ערביים,
וכבר החלו נשמעות הקריאות הרגילות לגירוש
הערבים.
כעבור כמה ימים התברר שזאת היתה פרובוקציה.
את הבקבוקים זרקו יהודים, כדי להסית
נגד הערבים.
עברו עוד כמה ימים, ואז התברר שהאמת
מחפירה עוד יותר: קבוצה של יהורים התכוונה
לרצוח עוד כמה פועלים ערביים על־ידי הצתת
הצריף שבו ישנו אחרי יום־עמל. אולם האיש
שהמשימה הוטלה עליו נתקף ברגע האחרון על־ידי
פחד או חרטה, וזרק את החומר ליד ביתו. כך
נוצרה הפרובוקציה.
גופה של צעירה. סיפור מיסתורי עוד יותר
נגע לפעילת־שלום ישראלית, שגופתה השרופה
נמצאה ליד רמאללה.
המישטרה עצרה את חברה הערבי וכמה מחבריו.
נפוצה הנירסה שידידיה הערביים של הצעירה
רצחו אותה, על רקע לאומני. המסקנה המתבקשת
:״מגיע לה, היא התרועעה עם ערבים.״
אולם ככל שהתגלו יותר פרטים על המיקרה,
כן התערערה גירסה זו. התברר כי ירידה הערבי
של הצעירה, בן חברון, רחוק מרקע ״לאומני״.
.הוא
אביו הוא
עצמו עבריין פלילי מוער, המתרועע עם
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2661

לאסור עליו לדבר? להיפר• שי דבר כמה שיותר

רו1ררו גנ רי
ך• מהאטמה מוהנדם גנרי, מנהיג מיל!
1חמת־השיחרור של הודו ונביא אי־האלימות,
היה מתהפך בקיברו אילו ידע מי נושא את שמו
בישראל.

כי רחבעם זאבי, המכונה מדי, הוא
סמל אי־אי־האלימות. הוא הפך את האלימות
כמעט לדת, מוקד של פולחן.
והנה פאראדוכס:
גנרי ההודי, המטיף הגדול לחיים־בצוותא של
הינדואים ומוסלמים, גרם לטראנספר הגדול
והנורא ביותר של המאה ה־.20

מדי הישראלי, נביא הטראנפפר,
״ יביא לכך שתושבי הגדה והרצועה
יישארו על כנם, ויקימו שם מדינה
פלסטינית.
ין ספק: גנרי(הישראלי) הוא טיפוס.
אילו היו עושים סרטים עליו, כמו על גנרי
ההוא, הם לא היו מרוממים את הלב, כמו הסרטים
ההם, אבל לא היו חסרות בהם סצינות ססגוניות.
למשל: ב־ 1954 נפל בשבי חייל צעיר בשם
יצחק ג׳יבלי (״ג׳יבלי הקטן״ ,להבדיל מבנימין
גייבלי, מפקד העסק־ביש, שהוא ״ג׳יבלי הגדול״,
גם בדרגה וגם בקומה) .זה היה בפעולה של יחידה
101 של אריאל שרון מעבר לגבול הירדני. גנרי
החליט לשחרר אותו.
באחד הימים הופיעה בנקודת־גבול מכונית
_ לבנה של האו״ם. בתוכה ישבו גנרי וכמה מאנשיו.
הם התכוונו לחדור לשטח הירדני, לחטוף כמה
קצינים, להביאם לישראל כבני־ערובה ואחר־כך
להציע לירדנים עיסקת״מיקוח.
בנקודת־הגבול התעורר החשד של אחד
המפקדים במקום. הוא התקשר עס מישרד־הביטחון
כדי לברר מה העניין. כך נודע הדבר
לשר־הביטחון פינחס לבון.

גנרי טורח להביא ציטוטים מדיברי ברל
כצנלסון ודויד בן־גוריון, מיסמכים לאומיים
ובינלאומיים. אנשים מלומדים תקפו אותו על כך,
וניסו להפריך את תקפות הציטוטים האלה. כאילו
שזה חשוב.

חשובה אך ורק ההצעה עצמה: לעקור
לפחות מיליון וחצי בני־אדם ממאות
ערים וכפרים, היושבים על אדמתם
זה דורי־דורות, ולגרש אותם לארץ
אחרת.
^ ש אומרים שעצם העלאת ההצעה הזאת
בפומבי היא פשע, עבירה על החוק הקיים נגד
הסתה גזענית.

הטוענים כך מאמינים שאפור בכלל
לדבר על ההצעה הזאת. שעצם הוויכוח
הציבורי עליה מעניק לה הכשר ומכובדות,
ועל כן עוזר לעשות לה נפשות.

כל עוד מדברים עליו בצורה מופשטת, בתוספת
ציטוטים מפי אנשים שהם כיום שמות־רחובות,
זה יכול לעורר תמיכה. מה גם ששומעים
רק צד אחד.
יש להסביר מה פירושו של טיאנספי זה,
ובאילו תנאים — ובהם בלבד — ניתן להגשימו.
גירוש כזה ייתקל בהתנגדות הנזעמת של
העולם כולו, ויביא לבידוד מוחלט של ישראל,
להפסקת כל סיוע כלכלי וצבאי למדינה, לעי־צומים
בינלאומיים מכל הסוגים. קרוב לוודאי
שזה יסכן גם את שלומם וקיומם של מיליוני
יהודים בעולם( .חסידי הציונות-האכזרית יקבלו
זאת בברכה).
בתוך המדינה, זה יחייב מישטר דיקטטורי.
מישטר דמוקרטי פשוט אינו מסוגל לבצע מיבצע
כזה, מבחינה פוליטית ונפשית.

ובעיקר: הדבי־ יתכן רק במצב של
מילחמה, בכערה של קרבות. ולא במיל־חמה
של שבוע, כמו רוב מילחמות־

בקיצור, חיים רבגוניים, רצופים בפרשות.

אדם פשוט, לא הולך בתלם, לא אדם הרגיל
לסתום את פיו ולהסתיר את מחשבותיו.
**בשיו משמיע גנרי את מחשבותיו ברמי
( 1קולים גדולים, ואף מתכוון להציגן מעל דוכן
הכנסת.

הערבים ביהודה, בשומרון ובחבל־עזה
הס מורמה מוגלתית, הוא אומר.
את המורסה צריכים לכלה.

הימין מגמגם. הליכוד מתעלם מן המציאות.
התחייה מדברת בחצי־פה. כך גם רפול.
צריכים להגיד את האמת: המצב הנוכחי יביא
לפיצוץ ישראל מבפנים. מתקתקת בו פצצת־הזמן
הדמוגראפית. ישראל אינה יכולה להתקיים כמדינה
יהודית כשיש בה אוכלוסייה של מיליוני
ערבים.

הפיתרון הוא טראנספר. מילה לועזית
יפה, שפירושה הפשוט הוא גירוש
המוני וטוטאלי.

מול ההנחה הזאת מתייצבים כל הדוגלים
בהמשך המצב.הקיים, בצורה זו או אחרת, בגלוי
או בסתר, בפה מלא או בחצי־פה.
הליכוד מעמיד פנים כאילו הבעייה אינה
קיימת כלל. כאילו האינתיפאדה אינה אלא
מהומה קטנה וחולפת. כאילו יכולה ישראל
להמשיך ולקיים מימשל צבאי ניצחי. כאילו קיים
פיתרון ששמו אוטונומיה. כאילו יש עם מי לדבר
על כר•
התחייה טוענת שדי בסיפוח השטחים ״המשוחררים״
למדינת־ישראל, תוך גירוש הפליטים, כדי
לפתור את הבעייה. כאילו די בכמה מילים כדי
לשגות את המציאות.
המערה ממשיך לחלום על אופציה ירדנית.
הוא מדבר על ״פשרה טריטוריאלית״ ועל
תוכנית־אלון. באילו היה בנמצא ערבי אחד, או
פלסטיני אחד, המוכן לדבר על כך. ומכיוון שאין
כזה, פירוש הרבר למעשה המשך המצב הקיים.

זהו המכנה המשותך של המערך
והליכוד.

הוויכוח האמיתי, בשעה זו, הוא על כן בין שתי
תפיסות:
.מהצד האחד — זו המאמינה כי ישראל יכולה
להמשיל ולהחזיק בשטחים הכבושים, ובהם מחצית
העם הפלסטיני, ולהישאר מדינה יהודית
ודמוקרטית.

מהצד האחר — זו המאמינה כי
המשך המצב הקיים יהרוס את המדינה,
מפני שאי־אפשר להחזיק בשטחים שבהם
חי עם אחר.
ך נדי וחבריו עוזרים לחדר את הוויכוח. הם
מכריזים השכם והערב כי המצב הקיים אינו
יכול להימשך. שדרוש פיתרון רדיקלי. שהפצצה
הדמוגראפית עומדת להתפוצץ. שיש להחליט.

עד כאן הוא ממלא תפקיד חיובי.
הוא עוזר לקרוע את מסך השאננות, האדישות
והציניות, שמאחוריו מנסות שתי המיפלגות,
הגדולות להסתיר את ערוותן.

הוא עוזר להביא את הציבור הישראלי
להברה שהמצב אינו יכול להימשך,
שצריכים להישיר מבט אל המציאות
ולקבל החלטות.

לבון ציווה לסלק את גנדי מייד
מצה״ל. הרמטכ״ל, משה דיין, הגן איכשהו
על הקצין הפיראטי.
נמצאה פשרה: גנרי סולק מתפקידו ונשלח
ללימודים, אך לא הודח מצה״ל. ברבות הימים היה
שלישו של דיין.
יש עור סצינות. באחת מהן מככב אריה,

״ שהוחזק כסמל חי במיפקרתו של גנרי, אז אלוף
פיקוד־המרכז. באותה התקופה השתתף גנרי
אישית בציד־אדם בגדה המערבית, כדי לתפוס
חוליות שחצו את הנהר. לרוב לא הגיעו המסתננים
האלה חיים לשבי.
במסעי־סאפארי אלה לקח איתו אורחים שונים,
בדרנים ופיזמונאים, כמו ידידו חיים חפר.
סצינה אחרת, כבר אחרי הצבא, בבית־המיש־פט.
גנרי כידידו־בנפש של בצלאל מיזרחי,
שיחת־טלפון לילית. הזמנה לגנדי לבוא מייד.
הסתבכות בפרשה של הרצח הכפול.

לה להתקיים תוך שליטה על עם אחר,
שאינו רוצה בה.

כאשר הציבור אכן יחליט שהאינתיפאדה יצרה
מצב חדש, שהכיבוש חייב להסתיים, שצריכים
להחליט על עתיד המדינה לכאן או לכאן — כי
אז יתחיל הוויכוח השני, האמיתי.

איך עושים את זה!
מה היינו אומרים אילו היה מתפתח ברפובליקה
של ויימאר ויכוח מכובד, בעיתונות
וברדיו, על ההצעה להשמיד שישה מיליון יהודים,
תוך השמעת נימוקים הגיוניים בעד ונגד? או
ויכוח כזה על ההצעה לגרש את כל היהודים
מתחומי גרמניה?
שאלות טובות. אין עליהן תשובות חד־משמ־עיות.
האם
יש גבול לדמוקרטיה? אם כן, היכן הגבול?
האם יש נושא שאסור להתווכח עליו?
אלה הן שאלות תיאורטיות. השאלה הפראק־טית
פשוטה יותר, וניתן להשיב עליה.

אי־אפשר למנוע את הוויכוח הזה.
רעיון הטראנספר מרחף באוויר. אין צורר
בהוגה־דיעות כמו גנרי כדי להעלותו. כל אדם
בשוק מסוגל לכך.
עומדת לפנינו בעייה. אנחנו מחזיקים בשטחים
כבושים, שבהם חיים מיליון וחצי בני־אדם, ערבים
המגדירים את עצמם כעם הפלסטיני.

מי שרוצה להחזיק בשטחים האלה,
ולשמור על מדינת-ישראל כעל מדינה
יהודית, מגיע אוטומטית לרעיון הגירוש.

כל טעם בניסיון למנוע את הוויכוח הזה.
נכון, זהו רעיון בלתי־מוסרי. אפשר להגדירו
כניאו־פאשיסטי, ואולי אף כניאו־נאצי.

אך דווקא משום־כך־ צריכים להפנות
אליו את מלוא האלומות של הזרקורים.
צריכים להאיר את ה״פיתרון״ הזה, בדי
שהבל יבינו במה המדובר.

ישראל, אלא במילחמה שתימשך חודשים,
כמו מילחמת־העצמאות. הפעם
תהיה זאת מילחמה בין ישראל וכל
העולם הערבי, שיופעלו בה טילים מטווח
ארוך ונשק של השמדה המונית,
כגון גאז רעיל.
כאשר יתברר, תוך ויכוח נוקב, כי אין זו פעולה
קטנה ואלגנטית — העמסת הערבים על משאיות
ושפיכתם אי־שם באיזשהו מידבר — אלא
במילחמת גוג־ומגוג, שבה ייהרס כל סיכוי של
ישראל לחיות אי־פעם בשלום כחברה במישפחת־העמים
— כמה ישראלים ימשיכו לדגול בה?
הדמוקרטיה מבוססת על האמונה שרוב בני-
אדם הם אנשים סבירים, שיבחרו אינסטינקטיבית
בפיתרונות סבירים, אם יניחו לפניהם את כל
האופציות.

מי שמאמין כי עפ-ישראל הוא
ביסודו עם סביר — ואני מאמין בזה!
— אינו צריך להירתע מפני ויכוח גלוי
על רעיון הטראנספר.

^ ש לוויכוח הזה צד אחר, ודווקא הוא החשוב
בעיניי.
אחרי שמתו כל האופציות־שמופציות, נותרו
רק שני פיתרונות תיאורטיים: מסירת השטחים
לפלסטינים או גירוש הפלסטינים מן השטחים.

לשון אחר: משא־ומתן עם אש״ף או
טראנכפר.

לשני הפיתרונות האלה, המנוגדים זה לזה
באופן הקיצוני ביותר, יש מכנה אחד משותף:

שניהם מבוססים על ההנחה שמדי־נת-ישראל,
כצזדינה יהודית .,אינה יכו
מאת

בוויכוח
הזה יעמדו זה מול זה שני
הפיתרונות: שלום עם הפלסטינים, תוך
מסירת השטחים הכבושים לידיהם, או
גירוש הפלסטינים, תוך החזקת השטחים
האלה בידי ישראל.

ברגע שיתחיל ויכוח זה ברצינות, יתברר
שאחד משני הפיתרונות האלה קיים רק בתיאוריה,
ואינו מעשי.

הטראנספר של גנדי פשוט אינו
אפשרי.
לא זה בלבד שאינו מוסרי, אלא שאינו ניתן גם
לביצוע אלא במחיר כל־כך נורא, עד כי לא יעלה
על דעת איש סביר לבחור בו.

ואז יישאר רק פיתרון אחד. גם מי
שאינו רואה אותו בעין טובה, גם מי
ששונא כיום אותו ואת מציעיו, יצטרך
לקבל אותו, כי אין זולתו.

^ סרט ״מפיסטו״ ,שהוקרן לא מכבר בטל*
וויזיה הישראלית, הובא פסוקו של השטן
במחזה פאזסט :״אני חלק מאותו הכוח הרוצה
תמיר ברע, והיוצר תמיד את הטוב.״
גנרי ההודי רצה בכל הטוב שבעולם, אך ברגע
שהשיג את עצמאות הודו, ירד על הארץ אסון
נורא. .מיליונים נרצחו במאבק בין ההינדואים
והמוסלמים, עשרות מיליונים נעקרו וגורשו
מבתיהם. טראנספר.

גנדי הישראלי רוצה בכל הרע שבעולם.
גירוש. עקירה המונית. טראגדיה
אנושית נוראה. אך בסופו של דבר ישיג
את ההיפך: הינתקות ישראל מהשטחים
הכבושים.

או רי

א בנ די

ב\זרעגז

ד1יום הראשון בבוקר, עונה
*/המרכזנית בבית המיפלגה הליברלית
(לשעבר) בתל־אביב :״הליכוד
שלום ״.זוהי, כרגע, אחת התוצאות
היותר־מעשיות של האיחוד בין המיפ־לגד,
הליברלית לבין תנועת־החרות,
שנחגג ברוב עם והדר ביום החמישי
שעבר באולם הקונגרסים הענק.
החגיגה, שקושטה בדגלים, בפרחים
ובאנשי־שמירה לרוב, שלפה אפילו את
ברכתו של מנחם בגין(״בגין! בגין!״)
למיפלגה המאוחדת החדשה. בגין אף
היה ראשון החותמים (בביתו, כמובן,
רחוק מכל עין) על אמנת האיחוד.
אף האיחוד המעשי רחוק, כנראה,
ממימוש.
בינתיים, בכל אופן, הצליחו הליברלים
לשריין לעצמם לפחות 12
מקומות ריאליים ברשימה המשותפת
לכנסת, הישג בלתי־מבוטל למיפלגה
שכבר שנים רבות לא עמדה לבחירה
עצמאית ושלא הוכיחה את כוחה הריאלי
בקרב ציבור הבוחרים.

פתוחים לדיונים.
הדיונים יתבססו על הסכם לוי־ניסים,
שנחתם ב־ 1986 ושאושר על־ידי
ועידת־חרות במרס 1987 ובמקביל,
על־ידי מועצת־הליברלים.
למעשה יבוא ההסכם לידי מימוש
רק בעוד שנתיים, וגם אז רק אם
יסתיימו היוני הוועדות שיוקמו ושתפ־קירן
יהיה ללבן את הפרטים האופרטיביים
של האיחור.
חלק מן הסעיפים בהסכם מדברים
על אידיאולוגיה משותפת של המיפ־לגה
החרשה — תנועת־הליכור, תנועה
לאו&ית ליברלית.
חלק אחר מן הסעיפים מדבר על
בחירת המוסדות המשותפים ועל בחירת
מועמדי המיפלגה המאוחדת לכנסת,
לממשלה, להסתדרות ולרשויות
המקומיות.
סקרנות רבה מעורר הסעיף המרבר
על איחוד הכספים והנכסים של שתי
המיפלגות. אגדה רווחת בקרב הציבור
היא שהמיפלגה הליברלית היא מיפ־

(המשך מעשד )6
עבריינים אחרים. הצעירה הופיעה
בחייו כמלאך מושיע, והחזירה אותו
למוטב. היא גרה תכופות בבית הוריו
בחברון, הסתובבה בחברון בלבוש ערבי
צנוע, פעלה למען הערבים. לשום ערבי
לא היה מניע כלשהו לרצוח אותה.
אולם באווירה הקיימת בארץ, די
בניצוץ קטן כדי להדליק תבערה
גזענית גדולה. כל מיקרה הנוגע
ליהודים ולערבים הופך מייד לבעייה
לאומית. רצח בלתי־מפוענח של נער,
זריקת בקבוק־תבערה על־ידי יהודי
בשכונה יהודית, מציאת גופתה של
צעירה יהודית בסביבה ערבית — כל
מיקרה כזה הופך מייד לתקרית בין־
גזעית הרת־אסון.

ההתקוממות
״סולון שלושה

מודעי ושמיר בכנם־האיחוד
.לוזחת יש ׳!תר נכסים!״
עשירים יותר ממיפלגה אחרת, וחוץ
מזה, לחרות יש יותר נכסים״.
היותה של המיפלגה הליברלית חלק
מן הליכוד היתה, אולי, במהלך השנים
בעוכריה, לפחות מבחינה כלכלית.
בעבר אכן היתה המיפלגה הליב־

עמדו אנשי המיפלגה.
במהלך השנים, שבהן לא היתה
המיפלגה פעילה באופן עצמאי, הוזנחו
כל הגופים המסופחים אליה. חלק
מראשי הקרנות, העמותות והאגודות
הסתלקו מן העולם, חלק אחר פרש

לאיחוד עם תנועת־החוות לא הביאה המיברגה הדיבורית את
הנדוניה הכספית המצופה -נראה נ במהלך השנים איבדה
לא דק את נכסיה הרעיוניים, אדא גם את דוב נכסיה החומרים
חגיגת האיחוד היתה מכוונת בעיקר
לבוחר הפוטנציאלי ולתיקשורת. היא
נועדה להציג לציבור תנועה מלוכדת
ומגובשת שצועדת יד ביד לקראת
מערכת־הבחירות. אבל למעשה נשארו
העניינים המישפטיים, וחלק גדול מן
העניינים המעשיים הקשורים באיחוד,

לגה עתירת־נכסים וכי זה היה קלף־
המיקוח העיקרי שלהם ושבזכותו זכו
חברי מיפלגה זו לייצוג כל־כך משמעותי
ברשימות לכנסת עד היום הזה.
״אבל ״,כמו שאמר אחד ממועמדי
תנועת־החרות לכנסת הבאה ,״סיפור
הנכסים גובל במיתוס. הליברלים לא

גיסים בין דויד לוי וגידעון פת
״סיפנר הנכסים נובל במיתזס!״

רלית מיפלגה עשירה. היו בבעלותה
מיגרשים רבים יקרי־ערך, בניינים,
מועדונים וסניפים שהיו שייכים למיפ־לגה,
מרכז מכבי, שהיה שייך למיפלגה,
כפר המכביה, אגודות ספורט זבולון,
ועוד נכסים אחרים. רוב הנכסים היו
שייכים לקרנות שונות, שבראשיהן

לכיוונים שונים ובאופן מעשי לקח
איתו גם את הרכוש.
כך, מתוך הזנחה של שנים, הצליחה
המיפלגה ״להיפרד״ מרוב נכסיה והם
נותרו בבעלות פרטית או בבעלות
אחרת שאין כל קשר בינה לבין הליברלים.

הנכסים האלה, אילר היו שייכים
בפועל למיפלגה, היו שווים מיליונים
רבים של רולארים והיו מהווים, ללא
ספק, נדוניה נאה לשידוך עם תנועת־החרות.
אך בפועל רק חלק קטן מן
הנכסים שייך היום באופן ישיר או עקיף
למיפלגה והיא נותרה ריקה מנכסים.
במהלך השנה וחצי האחרונה נעשה
ניסיון מישפטי כמעט נואש מצד אנשי
המיפלגה להחזיר לעצמם חלק מן
הנכסים האבודים. בחלקם נושאים מאמצים
אלה פרי, חלק מן הדברים
נמצאים בדיונים וחלק מן הנכסים אבדו
לבלי שוב.
הדברים נעשים עד כה בפרופיל
נמוך כדי לא לטרפד את המהלכים
באיבם.
ועדת שרים משותפת לחרות וללי־ברלים,
שהתכנסה באמצע חודש אר
גוסס השנה, קבעה שהמזכירות המשותפת
(המורכבת מ־ 20 חברי מזכירות
חרות ו־ 10 חברים ליברליים) תבחר
ועדות שידונו בשלבים המיבצעיים־
מעשיים של האיחוד. חלק מן הוועדות
יוקמו כרי לטפל בכל נושא הנכסים
והכספים של המיפלגה המאוחדת והן
שיצטרכו לבדוק את הנכסים החוקיים
־של שני הצדדים שיהיו, לבסוף, נכסים
של המיפלגה המאוחדת. עד אז צפויים,
ללא ספק.,עוד מיכשולים רבים, והם רק
חלק מן המיכשולים הצפויים לאיחוד

ממשי•

ענת סדמפטי 0

״יותר מכד פחדנו
מחדר הסיד. תפילה
בציבור נחשבה
הפגנה.״
ידסי עידדוד 0

בלב הנגב השומם, במקום צחיח
ויבש, שוכנת קציעות. שם גם שוכן
מחנה־המעצר המכונה אנצאר .3שבו
כלואים 2400 עצורים פלסטיניים.
חלקם עצורים במעצר מינהלי, ללא
מישפט, בתנאים שהם גרועים בהרבה
מתנאי אסירים פליליים.
וכך נראה עולמו של העציר במחנה•.
השכמה ב־ 5:30 בבוקר, מלווה בצעקות־זירוז
ובמהלומות. אחרי חמש דקות
האוהלים כבר צריכים להיות מקופלים.
ארוחת־הבוקר מורכבת מלחם, ריבה ,־־
מרגרינה ומרק פול.
ואז באה הספירה הראשונה. העצירים
ישובים על החול, ידיהם מאחור,
ישובים ישר ללא תנועה, לבל ייענשו.
בטווח תמיד נמצא חדר־הסיד הידוע־לשימצה.
והיה אם יעיזו לומר דבר״מה,
או לזוז ממקומם, סופם להענש בחדר־הסיד,
מקום קטן ומחניק, רחוק מעין
רואה.
שלוש ארוחות דלילות, שלוש ספירות
ממושכות והרבה שיעמום. אין
ספרים, אין כמעט עיתונים, אין כלל
ביקורי־מישפחות, גם אין חקירות. לא
תמיד יש מה לחקור. שלוש פעמים
במשך שלושה חודשים שמורה לעצי־ ״
רים הזכות להתקלח — ״מלון שלושה
כוכבים״.
דברים אלה ואחרים סופרו השבוע
מפי ארבעה פלסטינים שהיו עצירים
במחנה, ובאו לספר את הקורות אותם
בתיאטרון שה־צדק.
כשם שלא היתה סיבה למעצרם
הקודם, כך יכול הדבר לחזור על עצמו
גם הפעם. והרי נאמר כבר לאחד מהם,
הסופר ע׳אסם עבדאללה, כי נעצר מפני
שקשר קשרים עם סופרים ישראלים.
וגם הוא לא היה מחוסן, למרות שהוא
נושא תעודת־זהות ישראלית.
ארבעת הפלסטינים היו עצורים
למעלה משלושה חודשים כל אחד. את
ימיהם הראשונים בילו בכלא רמאללה
ובכלא דהריה. המצב שם היה גרוע
הרבה יותר מהמצב באנצאר .3
85 עצירים בחדר אחד 18 ,שמיכות
לכולם. כבולים בידיהם כל שעות היום
והלילה. כדי לעשות את צרכיהם היה
״השוויש״ ,הוא החניך תורן, פותח את
הרוכסן במיכנסיהם ו״תיסלחו לי על •
הביטוי״ הוא אומר ,״הייתי צריך להוציא
להם את הבולבול״.
כל חייל טירון זוכה לכינוי רם־
המעלה ״קפטן״ ,ואוי לו למי שישכח מי
השולט במצב.
10 ימים שם שקולים כנגד 100
ימים באנצאר .3
רמאל עבד רפעתי, ג׳אמיל אבד
רביע, איברהים אל־ג׳ולני וע׳אסם
עבדאללה באו להעיד.
הם הצליחו להזיז מכסאותיהם את
הקהל הרב שישב באולם.
העולם הזה . 2661

לכבוד
חברי הוועד הפועל של
אירגון השיחרוד הפלסטיני.
שלום,
אני פונה אליכם בדרך זו, מפני שזוהי השיטה
המהירה ביותר להביא את הדברים לידיעתכם.
אני מקווה כי ידירי אחמד שקור יתרגם את
המיכתב בהקדם האפשרי, ויפיץ אותו ביניכם.

אני כותב את הדברים בתחושה עמוקה
שאנחנו כולנו, בני שני העמים בא־רין
הזאת, עומדים לפני פרשת־דרכים
היסטורית, וכי על כן חשוב שכל אחד
מאיתנו יידע את המתרחש בלב העם
השני.

#ההיבט חישואר׳

המצב הנורא הנוכחי להימשך עוד זמן

הנדוד אצרנם
^ רגע זה נמצא הכדור בצד שלכם של
!1המיגרש. זוהי התוצאה החשובה ביותר של
האינתיפאדה.
מעולם לא נשאו אנשים כה רבים בעולם ובארץ
את עיניהם אליכם, ראשי אש״ף, כמו בשעה זו.
מעולם לא היה תלוי כה הרבה בהחלטה שלכם.
הכל מצפים מכם שתיתנו לאינתיפאדה את
הכיוון הפוליטי החיובי, אשר ישנה את המצב
מעיקרו ויביא לפיתרון.
מאז שהמלך חוסיין ניתק רישמית את הקשר
של ממלכתו עם השטחים הפלסטיניים הכבושים,
ברור לגמרי מהו הצעד הבא, שהכל מצפים לו.

זה על הקמת מדינתכם כרוכה בהברה
בקיומה של מדינת־ישראל. כלומר, כי
הסעיפים הרלוונטיים של האמנה הפלסטינית
איבדו את תוקפם, סופית וריש•
מית, וכי נפתח פרק חדש כתולדות העם
הפלסטיני.
• צריך להיות ברור כי הגבול בין שתי המדינות
יהיה הגבול של ה־ 4ביוני ,1967 מפני שזהו
הגבול היחידי ששני העמים יכולים איכשהו להסכים
עליו. אם הדבר לא ייאמר בפירוש במיסמר
ההכרזה(כשם שגם במגילת־העצמאות שלנו לא
נקבעו גבולות) ,צריך הנוסח לפחות לרמוז שזוהי
הפשרה שחותרים אליה.
• צריך להיות ברור כי הנכם מוכנים למשא־ומתן
ישיר עם ממשלת״ישראל, יהיה הרכבה אשר
יהיה, אם במיסגרת בינלאומית, אם במיסגרת

אחרת.

• צריך להיות ברור כי עם התחלת

תם, שנפל בחלקכם להיות חברי המוסד
הביצועי העליון של העם הפלסטיני בשעה
הרת־גורל זו, חייבים לקבל החלטה בעלת משמעות
עצומה.
זוהי חובתכם. האחריות המוטלת עליכם היא
כלפי העם הפלסטיני. רק הפלסטינים עצמם
יכולים לתת לכם עצות ולהציג לכם דרישות.
לא אתיימר לעשות כן. אני ישראלי, בן העם
היריב, ואיני רואה עצמי זכאי לתת עצות למישהו
שאינו ישראלי.

הכרזות בלתי־מוסמכות, הכרזות
בלתי־ברורות ודו־משמעיות, הכרזות
המלוות בהבחשות חלקיות — כל אלה
לא יועילו עוד בשעה זו, ורק יקלקלו.

ך* התקוממות הגדולה של העם הפלסטיני
1 1בתישעת החודשים האחרונים יצרה מצב
חדש. היא ניפצה אשליות רבות שריחפו בחלל.
היא שיכנעה גם את המהססים כי העם הפלסטיני
חי וקיים, שמנוי וגמור עימו להיות אדון לגורלו,
שהוא תובע את הזכות שיש לכל עם בעולם, וגם
לעמי הישראלי: הזכות להגדרה עצמית, לחרות
ולעצמאות.

האינתיפאדה שיבנעה הרבה ישראלים
בי יש צורך בפיתרון, ובי הפיתרון
יכול להימצא רק בין שני עמינו. אולם
האינתיפאדה אינה יכולה לכפות על
הציבור הישראלי וממשלתו קו מדיני
שהם רואים בו סכנה לקיום מדינתנו.
במונחים צבאיים: ישראל אינה מסוגלת לדכא
את האינתיפאדה באמצעים צבאיים. זה כבר הוכח.
אולם האינתיפאדה גם אינה יכולה להכניע
את ישראל.

הבה ונכיר בעובדה: אן אחד משני
עמינו אינו מסוגל בשעה זו לכפות
כניעה על העם השני. שומה עלינו
למצוא פיתרון. בהיעדר פיתרון, עלול

נדמה לי שראשי האינתיפאדה מבינים
היטב שהקורבנות העצומים שהביא
העם הפלסטיני בחודשים האחרונים,
שעוררו תגובות של הערכה
בעולם כולו, יכולים לשאת פרי מדיני
לאלתר רק אם תקבלו תוכנית פוליטית
שגם דעת-הקהל בישראל תוכל לקבלה.

אם תכריזו את ההכרזות ברוח הדברים
שהעליתי, ואם ההכרזות יישאו את החותמת
המוסמכת של המוסרות העליונים של אש״ף, ואם
יהיו מנוסחות בצורה ברורה וחד־משמעית, כי אז
הן יביאו למיפנה בדעת־הקהל הישראלית.
דעת־הקהל הישראלית מוכנה לכך מבחינה
נפשית, אחרי תישעת חודשי האינתיפאדה. אבל
אין היא מוכנה לפחות מזה.

איש רא ״ננע

לכן יש חשיבות רבה לדעת־הקהל בישראל.
אם הרוב הגדול של הישראלים ישתכנע כי אכן
ניתן עתה להשיג שלום־אמת, שיתבסס על קיומן
של מדינת־ישראל ומדינה פלסטינית זו לצד זו,
תוך ביטחון ושכנות טובה, תהיה מלאכתכם קלה
הרבה יותר. אם, לעומת זאת, הרוב הגדול בישראל
ימשיך להיות משוכנע כי השלום בין שני
עמינו כלל לא יתכן, או שלא יבטיח את קיומנו
וביטחוננו לאורך ימים, או שלא יהיה אלא הכנה
להשמדתנו ״בשלבים״ ,הרי תימשך המילחמה בינינו
עוד שנים הרבה.

העם בתוך השטחים הכבושים מודע היטב לצד
זה של הבעייה. ולראייה: הקטע בכרוז האחרון של
מנהיגי האינתיפאדה, המהווה למעשה קריאה
פומבית לכם, ראשי אש״ף, ליטול את היוזמה
לידיכם ולהחליט החלטות היסטוריוול, שיתקבלו
על־ירי המדינות והעמים בעולם.

ך* מי שמצוי בזירה המדינית בישראל, מעבר
להכרזות ולהמולה של מערכת־הבחירות,
אני בטוח לחלוטין בדברים הבאים:

אולם נדמה לי שחובתי היא להביא
לידיעתכם את ההיבט הישראלי של
הסוגיה העומדת לפניכם.

זכות זו אינה תלוייה בהסכמת איש.
אולם ברור בי היא יכולה להתגשם במציאות,
בנסיבות הקיימות בארצנו, רק
תוך הסכמה בין שני העמים, שלכם וש-
לנו.

כל אשר אני מבקש הוא שתיקחו
בחשכון גם את רחשי-הלב של הציבור
כישראל, מפני שתהיה לכך השלכה
רבה על תוצאות הצעדים שתנקטו.

• חוימשמעית!

בבואכם לשקול את הנימוקים בעד ונגד כל
אחת מן האופציות שלפניכם, חשוב שתדעו איך
ישפיעו הדברים על הציבור הישראלי.
כמי שמטיף מזה 40 שנה לדיעה שעל מדינת־ישראל
לעזור לעס הפלסטיני להקים את מדינתו
בגדה המערבית וברצועודעזה, כדרך היחידה
להשגת השלום והביטחון לנו ולכם, חש אני
בצורך לבטא את הדברים בכל הבהירות.

וקשות. כאשר מוסד עליון של עם גדול נקרא
לקבל באורח דמוקרטי הכרעה שתשפיע על
גורלו לדורות, חזקה עליו שיאזין היטב לרחשי־הלב
של בני עמו. חזקה עליו גם שיברר את גישתן
של ממשלות העולם, ויקח אותה בחשבון.

אני מבטיח לכם נאמנה, כי הרושם שמתקבל
בעולם, כאילו יש אצלנו ״תזוזה ימינה״ ,הקשחה
והתרחקות מן השלום, אינו נובע מהבנת הדברים
לעומקם. אם יש זרמים כאלה על פני השטח —
והרי טיבעי שיהיו, בימים הסוערים של האינתיפאדה
וספיחיה — אין הם חשובים. כי מתחתם
יש זרמים הרבה יותר עמוקים, והם מובילים אל
השלום.
במיסמכים ובהכרזות של כמה מראשי אש״ף, וביניהם
אבו־איאר ובסאם אבו־שריף, וכן במיסמכים
המיוחסים לפייצל אל־חוסייני, משתקפים בבירור
הצעדים הדרושים.

הגיעה שעתו של העם הפלסטיני
להכריז על הקמת מדינתו הלאומית.
הגיעה שעתו להכריז על הקמת ממשלתו
הזמנית.
במיכתב זה אני מבקש להבהיר את ההיבט
הישראלי של החלטות אלה. ברצוני לענות על
השאלה המתבקשת: מה דרוש כדי לשכנע את
דעת־הקהל הי שרא לי ת שצעדים אלה אכן
סוללים את הדרך לשלום ולביטחון הדדי.

ברוח זו אני מבקש להניח לפניכם
כמה רעיונות, כמזון למחשבה.

סוו 03 וק!
^ הכרזה על מדינה פלסטינית ועל ממשלה
\ 1פלסטינית זמנית יכולה להתקבל בישראל
כבשורת־שלום — או כאיום. הדבר תלוי
במיסגרת שתינתן להחלטות אלה.
כדי שהאזרח הישראלי מן השורה יראה בכך
בסיס לשלום, צריכה ההחלטה לכלול את היסודות
הבאים:

• צריך להיות ברור לגמרי כי ההכר־

המשא־ומתן מוכנים גם אתם להפסקה
הדדית של כל מעשי־האלימות.
• צריך להיות ברור כי הסכם־השלום הסופי
יכלול סידורי־ביטחון אשר ירגיעו את הפחדים
הלגיטימיים של שני העמים, שלכם ושלנו.
• צריך להיות ברור כי פיתרון בעיית הפליטים,
על כל היבטיה הטראגיים, חייב לבוא בהסכם
בין שני הצדדים, ובצורה שתאפשר לישראל
לשמור על אופייה.

• צריך להיות ברור כי פיתרון ה־סיכסוך
בין שני עמינו. בצורה שתאפשר
לכל אחד מהם לבנות את חייו
במדינה לאומית משלו, הוא סוך־פסוק.
הדיבורים הבטלים על ״תיקוות״ ו״מישאלות״
להקמת מיסגרת אחרת בעתיד מהווים מיכשול
חמור ביותר לשלום, מפני שהם מעוררים פחדים
וספקות לגבי כנות הפיתרון שיושג. הבה נניח
לדורות הבאים, שלכם ושלנו, לבנות את חייהם
כאוות־נפשם.

#קריאה מהשטחים

לכן אני אומר, בביטחון גמור: אם
תבוא הכרזה כזו מצידכם, היא תגרום
לתהליך פוליטי ונפשי שלא יותיר לממשלת
ישראל, תהיה אשר תהיה, ברירה
אלא לעלות על דרך השלום. הציבור
הישראלי על כל חלקיו, משמאל ומימין,
פשוט יכריח אותה.

• אר נחמיץ!
^ רבה הזדמנויות חשובות הוחמצו ב־40
( 1השנים האחרונות. גרמו לכך האיוולת, קוצר־הראייה,
הריעות הקדומות של דור שלם.

אך נדמה לי שמעולם לא היתה הזדמנות
כה ברורה וכה זמינה, כפי שהיא
עומדת עתה לפני כולנו ברגע זה.
מעולם לא היה השלום קרוב כל־כו, בהישג־יד

ממש.

אני מתפלל בליבי שתהיה לכולנו
התבונה לדאוג לכך שהזדמנות זאת לא
תוחמין — שמא יבכו על־כך הדורות
הבאים, שלנו ושלכם.
בבירכת שלום,

*^צאנו לנכון לפרט את הנקודות האלה,
1מפני שנדמה לי שיש להן השלכה לגבי הדיונים
שלכם.
בוודאי עומדות לנגד עיניכן בעיות רבות

תיאטרון ותכשיטנות — ומהווה מקוד״משיכה לבני־נוער
בעלי רקע הומאני, ולילדי־פרחים מסוגים שינים.
מנהלת ביתיהספר, יוכי גולדברגר. טענה שאין כל קשר
בין המיקרה לבין העובדה שלמדי בוויצ׳׳ו, אולם עוברה
היא שכולם היו בני אותה הכיתה, וששוחררו מהצבא בגלל
הפרעות נפשיות.
המשוחררים טענו שלא התייחסו אליהם כפרטים, ולא
התחשבו בייחודיות שבהם. הם הרגישו ״לכודים במערכת
קטנונית״.
272 גנדי מנהל מגעים
רחבעם(״מדי״) זאבי, המתכוון לסי,ים רשימה
לכנסת בשם ״מולדת״ ,מנהל בוזמנית מגעים
עם התחייה וצומת, כדי להצטרף לאחת
מהמיפלגות.
לא ברור אם גנרי מתכוון להשיג בדיו זו מושב בכנסת, או
להתנות את הצטרפותו לאחת הרשימות בכר שתקבל
רישמית את תוכנית־הטראנספר שלו.

עדי אמורא*
ירר בל״ל?
עדי אמוראי, סגן שתהאוצר, שלא ירוץ
בבחיתת הקרובות מטעם המעיד, מוזכר
בימים האחתנים כמועמד לתפקיד יו״ר
דירקטוריון ״בנק לאומי״ ,אם יתפטר היו״ר
הנוכחי, הד״ר מאיר חת.

בעבר כבר הוזכר שמו של אמוראי כמועמד לתפקיד נגיד־בנק־ישראל,
אולם הוא לא זכה לתפקיד.
בצמרת מיפלגת־העבורה הועלה בימים האחחנים שמו כמי
שהומלץ על-ידי גורמי־סשק בכירים לתפקיד ירד גל׳ל.
ההערכה היא כי אם יפרוש הד״ר תת יוכל אמוראי לזכות
בתמיכה רחבה לתפקיד, רוכל לפעול לשיקום התדמית של
הבנק שנפגעה באחרונה.

פת מתפשט לדרונראפריקה הבנקאי ארנסט יפת, שעזב את הארץ לאחר חשיפת פרשות
שכרו ותנאי הפנסיה שלו הרחיב את תחומי פעילותו גם
לדרום־אפריקה.

יפת מקיים קשרים הדוקים עם גורמים פיננסיים
בדדוס-אפריקד״ והוא מסייע להם בעיסוקים
בנקאיים בינלאומיים שבהם התמחה.

פוגרום ערב הבחירות
המוסדות המוסמכים נערכים לקראת
האפשרות שקבוצות של מתנחלים ואודד
דיהם יערכו פוגרום מתוכנן בכמה כפרים
בשטחים הכבושים. מדובר על פיצוץ־
בתים ופתיחה באש על התושבים, בדי
ליצור פאניקה המונית ולהבריחם.
לפי הידיעות, נועדה פעולה -זו להתבצע
בשבועיים האחרונים לפני הבחירות
לכנסת, כדי לחשמל את האווירה וליצור
התרגשות שתעזור למיפלגות הימין הקיצוני.

אין
הסדר בץ
,סולל־בונה״ והבנקים
בניגוד להודעת יו״ר ״שיכה עובדים״ ,דפי
אדרי, שהושג סיכום בין שני הבנקים הגדולים,
״הפועלים״ ו״לאומי״ ,ובין ״סולל־בונה״ ,על
מחיקת חלק מחובות החברה למערכת
הבנקאית, עדיין לא נחתם שום הסדר.
יצויין בי המדובר בחובות בהיקף של 350 מיליון דולר,
כאשר מדובר על מחיקה של 200 מיליון דולר. פירושו של
דבר הפסר של 100 מיליון דולר לקופת נציבות־המם.

ביום השני, דד 29 באוגוסט, היוס ה־
266 של האינתיפאדה, מסר דובר צה״ל
על 198 הרוגים פלסטיניים. מיספר זה אינו
כולל את ההרוגים מירי מתנחלים ומסיבות
אחרות.
לפי ספירת ״העולם הזה״ הגיע מיספר
ההרוגים הפלסטיניים, מאז תחילת האינתיפאדה,
ל־2ד.2
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 354 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 230 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

62 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 30 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 32 התגים מסיבות אחרות.

כלל לא תקנה את
״אור שמיר״
קונצרן ״כלל״ החליט, ככל הנראה, לא לבדוק
אפשרות לרכישת חברת־הביטוח ״צור שמיר״
מקבוצת ״הסנה״.
במיסגרת תוכנית האירגוך מחדש של הסנה וצימצום
פעילותה כדי להבטיח מאזן סביר ולא־גרעוני דובר בחברת׳
השבדי על אפשרות מכירת צור שסיר לגורם ביטוחי
אחר.
שני הגורמים שעמדו על הפרק היו חברת־הביסוח סינדל
וקוגצרן כלל.
נראה כי הרעיון יישאר במגירה.

רואי־חשבון לוחאים
לחץ כבד מופעל כאחרונה על לישכת רואי־החשבון,
על-ידי חברים בלישכה העוסקים
בפרקטיקה פרטית, בדרישה לפעול להקטנת
מיספר הסטודנטים המקבלים הסמכה ודישיון
לעסוק במיקצוע זה.
הלחצים באים בשל הגידול השנתי במיספר רואי־החשבון
החדשים היוצאים לשוק הפרטי והמתחרים במישרדי רואי־

החשבון הקיימים•
ההאטה בפעילות הכלכלית כבר הביאה להאטה גם
במיקצוע זה, והתוצאה היא פגיעה במישרדים הקיימים.
בשל המצב שנוצר דורשים רואי־חשבון פרטיים להקשות
על מי שמבקש לקבל הסמכה לעסוק במיקצוע.
רואי־החשבון נמנעים מלהמליץ בגלוי על הכשלה מכוונת
של סטודנטים מלקבל רישיון לראיית״חשבון, לאחר שלפני
כמושגים היה ניסיון דומה שהסתיים בפנייה לערכאות
מישפטיות על־ידי ציבור הסטודנטים•

רשימה של צלמי-חתונות שומרי-שבת,
המקפידים על הצניעות, תתפרסם בקרוב
כעיתונות הדתית.
היוזמה לכך באה בעיקבות תלונות מצד הציבור הדתי על
התנהגות שאינה עולה בקנה אחר עם כללי הצניעות.
הרשימה תורכב מצלמים שומרי־שבת והציבור הדת•
יתבקש להשתמש בשרותיהם בלבד.

אבי מלאבי —
למקום חמישי
אבי מלאכי מקריית-ים מונה למקום החמישי
ברשימתו •טל הרב מאיר כהנא לכנסת.
לפני כשלושה חודשים הודח מלאכי מתפקיד יו״ר ועד
ההורים הקהילתי בקריית־ים. מלאכי ניסה למנוע, בעזרת
סמכויותיו, מיפגשים של נוער ערבי ויהודי.
לאחר ביקור של הרב כהנא בקריית סוכם בין השניים על
הקמת סניף של כ״ר בקריות ובאחרונה נודע שמלאכי נבחר
למקום החמישי.

גוררות עדיין מושבתות
גוררות חדשות שנקנו על״ידי גמל־תיפה כדי לשפר את
איכות העבודה, עדיין מושבתות, עקב סירוב העוברים
לקצץ בכוח־האדם.
בימים אלה פגה תקופת האחריות של הספינות, מבלי
שנעשה בהן ולו שימוש אחר לתועלת הנמל.

בגיבעתייס עובדי ם
ב שב ת
הדבר לא מצא חן, בנראה, בעיני התושבים
הדתיים של גיבעתיים, ואלה מקללים את
הפועלים הערביים ומנסיס להניא אותם
מלעבוד.

חמ ן מגביר מאמאים
מגמת המודיעין הניסויית בבית-הספר ״ אורמ
ביאליק״ נכנסת לשנתה השניה.
כבר שנים רבות מורגש מחסור ניכר בדוברי־ערבית בצה״ל
וחיל־המודיעץ מחפש אמצעים לעניץ את הנוער בשפה.
במיסגרת זו הופעלה בשנה שעברה מגמת מוריעץ בבית־הספר
אורם ביארק.
תלמידי המגמה לומדים את כל המיקצועות הרגילים
ובנוסף להם לומדים כעשר שעות ערבית בשבוע, שמהן
מוקדשות שתיים ללימוד היסטוריה של המיזרח התיכון.
השיעורים מועברים על־ידי צזזיל והמגמה זוכה להצלחה
ולעניי! מצד התלמידים.

כתב כלכלייס
לשליחות

ורם לו דסב רג ר
מכחיש

נמשכת המסורת של שליחת כתבים כלכליים
לחו״ל על-ידי הממשלה ומוסדותיה.

יורם לנדסכרגר טוען שהמידע שפור־סם
בעיתוני סוף־השבוע לא היה מדוייק.
לטענתו הוא מעולם לא עזב את הארץ
כתוצאה מעיסקה כלשהי, ומעולם לא
שימש עד-מדינה .״המילה עד־מדינה היא
המילה הבי מלוכלכת בלקסיקון שלי,״ הוא
טוען, והמדינה בוודאי שלא מימנה את
נסיעתו .״אפילו ברטיס-אוטובוס לא נתנו
לי אף פעם.״
עמדו נגדו ארבעה תיקים שהמישטרה
לא הצליחה להוכיח, ומשה רום, עודד־הרץ
שייצג אותו, משך את המישפטים
קרום לארבע שנים. לשוטרים נמאס לטפל
בו, ומשה רום עשה איתם עיסקה, לפיה
ייצא מהארץ לשנתיים והם, מצידם, יסגרו
את התיקים.
באותה תקופה היתה זו מדיניות מיש־טרתית
כדי לסגור דברים לא־פתורים.
שמעיה אנג׳ל וגד פלום, המכונה
״שד״ ,יצאו גם הס על סמך תקדים של
לנדסברגר, וכמוהו נעזרו בעורך־הדין
משה רום.

הכתב הכלכלי של הצהרון מעריב בירושלים, שרגא מקל,
ייצא בשליחות אירגון הבונדס לנידיורק לשרות של שלוש
שנים.
מקל, שהוא אחיו של אריה מקל, יועצו המדיני של ראש־הממשלה
יצחק שמיר, יעסוק במכירה של הבונדס לדור
הצעיר של יהדות צפולאמריקה.

המינהג של שליחת כתבים כלכליים לשליחות
עורר ביקורת בחוגי העיתונות. טוענים שהדבר
עלול להשפיע לרעה על דיווח אובייקטיבי על
מדיניות האוצר.

פרופיל !21
חמישה מבוגרי כיתה אחת בבית-הספר
״ויצ״ו״ בחיפה שוחררו מצה״ל במשך
השנתיים האחרונות בפרופיל .21

קניון ענק ומרכז-בילוי יוקמו על מה שנשאר
מהמתפרות של מיפעלי ״אתא״ באזור כורדאני
שבקריות.

אלמי שומרי־ישבת

עיריית גיבעתייס מעסיקה בשבתות פועלים ערביים
בעבודות גינון, ניקיון והרכבת מידרכות.

קניו! ענק
על חורפות ״אתא,

בית־ספר ו־צ־ז הוא בית־ספר לאומנויות — צילום,

לסוחרי־גרוטאות קנו כמה יזמים את השטח והחלו לבנות
על הקייס את מרבז־הקניות. הם לא הרסו את המיפעל, אלא
תיכנגו את הקניון בהתאם למיבנים הקיימים, תוך שינויים
קטנים מאוד.
המקום יהיה הקניון הגדול ביותר בארץ ויכלול־בין השאר
גם שישה בתי־קולנוע.

לאחר שהוציאו מהמיפעל את כל תוכנו ומכרו את המכונות

אורית זדו בבל

חנזתרים
אשהבת 39
נחוג בבאדן־באדן, גרמניה, יום־
הולדתו ה־ 80 של מסם גרונדיג, אחד
מיצרני מקלטי־הרדיו, הטלוויזיה והווי־דיאו
הגדולים בעולם ( 30 אלף עובדים)
.גרונדיג, שהחל לעשות חיל,
אחרי מילחמת־העולם השנייה, כאשר
יצא עם מקלטי־רדיו הרכב־אותם־
בעצמך, נשוי עתה לצרפתיה בת ,39
אם בתו בת השבע ועוסק, באחרונה, גם
בהקמת רשת־מלונות־יוקרה.

דשהבת 100

נחוג בווינה, בירת אוסטריה,
יום־הולדתה ה־ססו שלל שון האסס־רנטד,
הידועה והנפוצה בין 800
הלשונות המלאכותיות בעולם (בנוסף
ל־ 2800 הטיבעיות) .אספרנטו(״מלא־תיקווה״)
היה שם־העט של יוצר הלשון
הזאת, רופא־העיניים היהודי יליד רוסיה,
הד״ר לודוויג לזר זמנהוף, שלשונו
שגורה עתה בפיהם של יותר מ־20
מיליון איש ברחבי תבל, לרשותם עומד
מיבחר של 100 אלף מילים בלשון
אספרנטו.

בדרך לי בשת
נפטרה בקאלה, צרפת, בגיל
,20 אחרי שהתמוטטה תוך כדי חצייה
בשחייה של תעלת לה־מאנש, רנאטה
האמארה אגונדי, שחיינית בראזי־דית,
שביקשה להיות האדם ה־298
שהצליח לחצות לרוחבה ( 34 קילומטר),
את התעלה המפרידה בין אנגליה ליבשת
אירופה. מאז קיים רישום של צולחים,
זה 112 שנים, צלחו את התעלה
בהצלחה 98 נשים ו־ 199 גברים.

יהלומן ה כ דו רסל

נפטר במינכן, גרמניה, שבה
שהה לרגל טיפול רפואי בבן־מישפחה,
בגיל ,66 יעקב שאלתיאל, מוותיקי
הכדורסל בארץ. שאלתיאל, יליד סא־לוניקי
היוונית ויהלומן לפי מיקצועו,
היה בגיל 25 חבר נבחרת־הכדורסל
ובגיל 30 מאמן־הנבחרת, שאותה הוביל
לשורת הצלחות במימדים של אותם
ימים(מקום חמישי באליפות־אירו־פה,
מוסקבה ;1953 מקום שמיני באלי־פות־העולם,
ריו־דה־ז׳ניירו .)1954
שאלתיאל, שנשאר עסקן־כדורסל עד
יומו האחרון, היה בשנות ה־50 גם
המאמן הראשון של נבחרת צה״ל
בכדורסל וגם שופט בינלאומי.

* 4די יום מגיע הסוהר, ובידיו כלי בעל־קומות, לתאו המ־
^ /רוו ח של ג׳ון איוואן דמיאניוק. במיכל נמצאת ארוחתו של
הנידודלמוות.
דמיאניוק אוכל את המזון הרגיל של הכלא, ואינו מתלונן.
להיפך, הוא מקבל מנה כפולה מכל דבר, כדי להשביע את
רעבונו.
מצבו הגופני מצויין. אמנם, על פי התקנות שהותקנו אחרי
שדנו את אדולף אייכמן למוות, נאמר כי על רופא־הכלא
לבדוק את האסיר מדי יום, אבל איו צייד בבדיקה כזו
לדמיאניוק. מצבו הגופני טוב עד כדי-כך שהוא מבצע בכל יום
בין 75ל־ 100 שכיבות״סמיכה, ומחיאות״כף ביניהן. גברים
צעירים בהרבה ממנו מתקשים בביצוע תרגיל כזה.
מדי פעם סובל דמיאניוק משתי הבעיות הגופניות שלו:
כאבי״גב וטהורים, אבל אלה אינן בעיות קשות במיוחד.
סמוך לגזר־הדין עזבו בני״מישפחתו של דמיאניוק את
הארץ וחזרו לארצות־הברית. בכל שבוע, ביום א׳ ,מותר
לאסיר לטלפן למישפחתו בשיחת־גוביינא.
העירעור על פסק־הדין קבוע ל־ 5בדצמבר, ובני־המישפחה
יחזרו לישראל לפני״כן.
בינתיים מבקרים את האסיר בתאו רק שני אנשים.
סניגורו, עורך־־הדין יורם שפסל, הבא פעם בשבועיים ומבלה
כשעתיים עם הלקוח המפורסם שלו. השניים עוברים ביחד על
מיכתבים שדמיאניוק מקבל, ומשוחחים שיחות״חולין. מכיוון
שבני־המישפחה אינם בארץ, דואג עורך־הדין גם להעברת
החליפות של דמיאניוק לניקוי יבש, כדי שיהיו מוכנות לעיר-

עור.

את שילטונות־הכלא כי איו זו חובה לשים ידיו של האסיר
באזיקים, אלא רשות בלבד. נראה שהשילטונות השתכנעו,
ודמיאניוק ממשיך בתרגילי־ההתעמלות.
בזמן המישפט הקפיד האסיר ללבוש חליפות כהות ואלגנטיות.
בתאו הוא לבוש בקיץ במיכנסיים קצרים ובגופיה. את
הנעליים החצאיות שהוא נועל, חודר דמיאניוק, כדי שיהיו
מאווררות יותר ודמויות״סנדלים.
את מרבית זמנו מבלה האסיר בקריאת המיכתבים הרבים
המגיעים אליו מכל קצוות העולם. מאז תחילת המישפט מגיע
זרם של עשרות מיכתבים לשבוע אל תאו של איוואן האיום.
חלק מן המיכתבים מלאים במלל אנטישמי פרימיטיבי, אבל
חלקם האחר מגיב בצורה עניינית על הליכי המישפט וגזר-
הדין.
דמיאניוק קורא את המיכתבים הכתובים אנגלית ואוק-
ראינית, ועונה רק לאנשים בעלי שם אוקראיני, בשפתם. אין
הוא מסוגל לענות בכל שפה אחרת.
כאשר הגיע לכלא כתב״האישום האיטלקי, המאשים את
דמיאניוק בביצוע מעשי־רצח רבים במילאנו בימי מילחמת־העולם,
לא הבין האסיר בתחילה כלל במה מדובר. כאשר
הסביר לו סניגורו כי זו אשמה נוספת, שמח דמיאניוק, ואמר

ג ון דמיאויוק מג ל ה את מיו
באכילת מוות כשלוח, ביצוע

ט רגדי ה בגיל 22
נפטר בלונדון, בגיל ,84 סר
פרדריק אשטדן, כוריאוגראף חדשני
(הנערה שלא נשמרה היטב; ל־כלר
כית) ומשך שנים מנהל הבאלט המלכותי
היוקרתי. אשטון, שנולד בארגנטינה
כבן למישפחת סוחרים אנגליים, גדל
באנגליה, שבה זנח עד מהרה את
מישרתו כפקיד זוטר בחברת־סחר וכבר
בגיל 22 יצר את הבאלט הראשון שלו,
טרגדיה של אופנה, ולאחר מכן גם
הרבה לרקוד בעצמו, כשאחד מתפקידיו
האהובים היה זה של אחת האחיוק
המרושעות של סינדרלה.

32 שנים כ הו ת
נפטר במודנה, שבצפון איטליה,
בגיל ,90 אנצו פרארי, יצרן מכוניות
המירוץ והספורט היוקרתיות הנושאות
את שמו(שמחיר כמה מהן הוא יותר
מרבע מיליון דולר המכונית) .פרארי,
בנו של נגר, החל את דרכו המוטורית
כנהג־מירוץ ..משהחל בייצור (שהיה
מוגבל לכמה מאות מכוניות לשנה,
להוציא את תקופת מילחמת־העולם,
שבה יצר מנועים למטוסי־האימון של
חיל־האוויר האיטלקי) לא חדל פרארי
מעיסוק זה עד יומו האחרון, למרות
שב־ 32 השנים האחרונות, מעת שבכור
שני בניו נפטר מסרטן־הדם, ביקש
להתרחק מן הבריות.
העולם הזה 2661

המבקר הקבוע השני הוא כומר יווני־אורתודוכסי מירושלים
המיזרחית. הוא יצר קשר עם דמיאניוק עוד לפני גזר״הדין,
והאסיר ביקש כי יערוך לו קומיוניון. זהו טכס נוצרי דתי, שבו
שם הכומר פת דקיקה, המסמלת את בשרו של ישוע, על לשונו
של הנוצרי, ונותן לו לשתות טיפת״יין, המסמלת את דמו של
ישוע.
כאשר רצה הכומר לבצע את הטכס בפעם הראשונה, חששו
שילטונות הכלא כי מדובר בדרך מתוחכמת להחדיר סם־מוות
לנידון. אולם בני-מישפחתו, שעוד היו בישראל, התנדבו
לשמש שפני־ניסיון ולטעום מן הלחם והיין בעצמם, לפני
דמיאניוק. מאז בא הכומר פעם בשבועיים, מבצע את הטכס
הדתי, משוחח עם האסיר והולך לדרכו.
בתאו של דמיאניוק יש רדיו, והוא שומע את כל מהדורות-
החדשות באנגלית וברוסית. הוא מגיב בעניין רב על כל מילה
הנאמרת עליו, ולעיתים מאיים בתביעות ובמיכתבי־תגובה,
כאשר מה שנאמר אינו מוצא חן בעיניו. בני״מישפחתו ביקשו
להכניס לחדרו מכשיר״טלוויזיה, אך שילטונות-הכלא אסרו

על״כך מסיבות ביטחוניות.
התעמלות חרי גזר־דין־המוות שהוטל עליו, אמורות היו לחול על
ד * דמיאניוק תקנות מיוחדות, העוסקות בנידונים־למוות.
לפי תקנות אלה, יש לשים אזיקים על ידיו בכל פעם שהוא
עוזב את תאו. אילו נהגו כך, לא היה הנידון־למוות יכול
להמשיך בתרגילי־ההתעמלות שלו. לכן ניסה סניגורו לשכנע

שכיבות־סמיכה וקריאת
עיחווים ונויבחב .,על גזר־הדין
הוא 1מוע מלחשוב ולדבר
כי זה מוכיח שחומר הראיות שבידי התביעה הישראלית אינו
מדוייק.
מלבד המיכתבים קורא דמיאניוק גם את גירוזלם פוסט
והעיתונים בשפה הרוסית המופיעים בישראל. ספרים אינו
קורא. הספרים היחידים בתאו הם התנ״ך באוקראינית
ובאנגלית.
דמיאניוק משבח את מנהל־הכלא, הדואג שיקבל יחס הוגן
ותנאים טובים, ושאף מבקר את דמיאניוק בתאו מדי״פעם,
ומשוחח איתו.
עם הסוהרים נוצרה מערכת״יחסים ידידותית מלאת-
הומור. ברוח טובה מקללים האסיר והסוהרים זה את זה
בעברית ובערבית, בבדיחות־דעת. והסוהרים צוחקים למשמע
המיבטא האוקראיני של הקללות הערביות העסיסיות, שלמד
בכלא.
למרות שדמיאניוק טרוד מאוד בבעיות העירעור, ויש לו
תיקוות רבות בתוצאותיו, אין הוא מזכיר אף במילה אחת את
גזר־הדין שהוטל עליו. הוא מדבר על השופטים, מביע ביקורת
על העדים או החוקרים ואומר שאין לו כל טענות כלפי צוות-
התביעה, פרקליט״המדינה יונה בלטמן ומיכאל שקד. אבל
הוא מתעלם לחלוטין מעונש־המוות.
הוא לא שאל אף ברמז על צורת ביצוע העונש בישראל,
ונראה כי הדחיק את הנושא עמוק-עמוק, כדי שלא לחשוב
אילנה אלו; ₪
עליי•

מלחין רעב ואובל של כלבים הקהל הישראלי
וההומור הבריטי פוליטיקאים* .עיתונאיות וילדות
המלחין נחצ׳ה היימן,
המתגורר בכרמיאל, חזר לביתו
בשעת־לילה מאוחרת ושאל את
אשתו, ליזט, אם הכינה ארוחת־ערב.
אשתו השיבה לו שבמקרר
יש עוף עטוף בנייר־כסף. למחרת
בבוקר, כשניגשה ליזט למקרר
וראתה שהאוכל שהיא הכינה
לכלב איננו, שאלה את בעלה אם
הוא ראה את זה. היימן שאל
אותה למה היא מתכוונת. בירור
קצר העלה שהמלחין הרעב אכל
ביחד עם העוף גם את מנת־המזון
של הכלב.
תת־אלוף(מיל׳) אם ריים
סנה הציע להתעמת בביח־לסין
עם כוכב־הליכוד בנימין ( .ביבי׳)
נתניהו. ביבי השיב תחילה
שסדר־יומו עמוס מדי, אולם שי־

בקפה־הבימה, למחרת הביקור.
יאנוש היה אחוז התפעלות וחדור
רוח״שליחות. הוא ניסה להסביר
את החשיבות בקירוב־לבבות בין
החילוניים והדתיים. ארד, בתוקפנות
בולטת, קטעה אותו בחריפות
:״למה אתה מומחה? לביטחון
— אולי כן. לפוליטיקה — אתה
מומחה קטן מאוד!״ יאנוש נעלב:
״איר את מתנהגת?״
הרבה ישראלים הגיעו ללונדון
כדי להריע לשחקן חיים
מוסול. ביניהם היתה גם אופירה
נבון. היא שהתה בלונדון
עם בנה ארז, והעדיפה להסתלק
עם תום ההצגה בשקט, ולא הצטרפה
לקבלות־הפנים השונות.
מה עושה כיום צביקה
שפירא, מי שהיה מפקד (לי
שוהה
בחו״ל.
גם קולו של חבר־הכנסת
(עדיין) יורם ארידור, מי שכיהן
כיושב־ראש מזכירות חרות
ושר־האוצר, נעדר בעת הדיונים
על ליכוד־הליכור ועל המצב
הכלכלי החמור הממשמש ובא.

גם הוא בחו׳׳ל.
הבדרן מוטי גילעדי
הלך לשחק כדורגל אצל ידידו,

נים, כשלפתע שמעה אלישבע
אשה צועקת לעברה בעברית:
.אלישבע, מה שלומך?״ ג׳יבלי
הביטה וראתה אשה החובשת כובע
ומישקפי־שמש ענקיים. לכן
לא הצליחה לזהותה. רק השבוע,
מששבו הכל ארצה, פתרה אותה
ישראלית את התעלומה — הי־תה
זאת רחל קרמרמן, שנפשה
עם מישפחתה בסקנדינביה אחרי
שכשלה (כמו שאר הנשים בלי-

קורים אצל הרפלקסולוג עמוס
טייבר. הביקורים כללו לחיצות
בכף־הרגל, שהפחיתו את הרעב
של המוסיקאי. הלחיצות, בצירוף
שיחות ומסאג׳ים, השילו מקלפי
טר 10 קילוגרמים. במקביל השתכנע
לקצץ את הצמה שהיתה
סימלו המיסחרי, התחיל להקפיד
בלבושו, וכך יצא לכבוש את
הקהל לקראת תקליטו החדש.
הזמר אלי עידן, שתקלי־

1X111 * 1\ 1*1ך ף 1נראה בהופעה נדירה ללא מדים. מנהיג ניקרגואה פשט את חולצתו הצבאית,
\ 1111^ 111 ולבש טי־שירט, במהלך סיור מעייף שנערך לפני שבועיים. לסיור נלוותה

חברת״הכנסת הישראלית נאווה ארד (משמאל לאורטגו) המשמשת גם כסגנית נשיאת האינטרנציונל
הסוציאליסטי לנשים. המתולתלת האכזוטית ליד ארד היא מנהיגת הנשים בניקרגואה, ששמה לאה. ארד
הסבירה ללאה, גרושה חייכנית, שסביר להניח שמוצאה יהודי. לאה לא הכחישה ולא אישרה.

דידי ! 17111 היה אחד האנשים הפופולריים ביותר בכי־
111 1 1 1 1 1 1נוס לאיחוד המיפלגה הליברלית עם תנו-
עת־החרות. נתניהו, שהופיע בחולצה פתוחת־צווארון ששרווליה
מופשלים, נאלץ לעצור בכל רגע בדרן לאולם הגדול, כדי ללחוץ את
ידי המעריצים ולהתנשק עם המעריצות, כולם חברי תנועת״החרות.
עם עלותו לבימה זכה נתניהו במחיאות״כפיים סוערות ורועמות.
חות־טלפון של עיתונאים גרמו
לו למצוא, בכל זאת. ,חור״ לעימות
בתחילת ספטמבר.
מי שלא התרשמה במיוחד
מביקורו של האלוף (מיל),
אביגדור(.יאנוש״) בן־גל עם
שימעון פרם אצל השכינה,
היתה חברת־הכנסת נאווה ארד.
חברת־הכנסת־באדום (צבע
לבושה הניצחי) פגשה בבן־גל

צה״ל בימים הזוהרים של התחנה?
פרט לכך שהוא מגיש, מדי
פעם, תוכניות אקטואליה בבקרים,
לזכר הימים ההם, הוא הפל
למפיק־סרטים.
והיכן נמצא הרב אברהם
שפירא? מדוע נעדר קולו של
חתן־השימחה, בעת הפירסומיס
השוטפים על מצבו הכלכלי?
מסיבה פרוזאית ביותר: שפירא

יעקב גרונדמן, מאמן נבחרת־ישראל,
אחרי אחת מהופעותיו.
היתה זאת שעת־לילה מאוחרת,
ובלהט המישחק נחבל ונחתך.
הוא הובהל לבית־החולים, שם
נעשו לו כמה תפרים.
הקומיקאי ג׳וליאן שב־רן
ואשתו רולנדד! הופיעו בחמאם
במסיבה לחברי איגוד־המפרסמים.
הזוג הגיש קטעי
פנטומימה והומור, אך מסתבר
שחלק גדול מהנוכחים לא הבינו
את מישחקי־המילים באנגלית,
והרגישו מאוד לא בנוח, כי לקהל
הישראלי קשה להסתגל להומור
האנגלי של שגרן ואשתו.
פגישה שכזאת אירעה אישם
בסקנדינביה: אלישבע ובנימין
ג׳יבלי טיילו בקרחו־

די מי ן !
מ פ תי ע
גליה אלבין שהתה באחרונה
בלונדון. קבוצת״ידידים שלה
הזמינה אותה להצטרף איתם
לערב חגיגי של התיזמודת
הסימפונית המלכותית הבריטית.
בקונצרט נכח הנסיך
צ׳ארלס. בתום הערב הוזמנה
קבוצה של כ־ססג איש לקבלת-
פנים בבית המלכה-האם. גליה
אלבין, כמו האחרים, הוצגה
לפני הנסיך. .הסתכלתי עליו
ופשוט נכנסתי להלם!״ סיפרה.
,.הוא הזכיר לי מאוד אח מיקי
(אלבין, בעלה המנוח ).הם
ממש דומים באוזניים הגדו־

1\ 1ך 1*111¥ | 1ילד הטלפאתיה בן ה־ 9וחצי, הופיע בתוכנית
1 \ 111 האמנותית של ערב לכבוד הפצועים. אביו של
אורן הקטן, רוני מיילי, המשתתף איתו במופע הזמין את אלוף
פיקוד־הצפון, יוסי פלד, לעלות לבימה. אורן ביקש מפלד להוציא
תעודה כלשהי מכיסו. האלוף עשה זאת ואורן אמר את כל המיספר
של התעודה סיפרה אחרי סיפרה, ללא טעות. האלוף התפעל,
ובסוף הערב הוא ניגש לאורן ושאל אותו אם הוא יכול גם לגלות
את מקום הימצאו של הקולונל האמריקאי החטוף בדרוס״לבגון.
כור) בניסיונה להיכנס לכנסת הנו.

מסיד
צ׳ארלס

מיקי אלבין

.פשוט (מסת׳ רר,רם ו
לוח,
באף, במבט החולמני
וברזון. חייכתי אליו, הוא חייך
אלי בחזרה. הייתי מאוד נרגשת
מזה, ולמחרת קניתי בג
לריה
ציור־פורטרט של הנסיך
צ׳ארלס, כפי שצוייר על״ידי
צייר אנגלי, ותליתי את התמו נה
אצלי בבית.״

המוסיקאי יצחק (.צ׳ר־צ׳יל״)
קלפטר שינה באחרונה
תרמית: קלפטר, המוציא בימים
אלה תקליט חדש, נראה רזה יותר,
מקפיד בלבושו, מסופר למשעי,
בקיצור — .אדם מהישוב״
.השינוי החיצוני הדראסטי
בהופעתו הוא תוצאה של 10 בי־

טו השלישי יוצא לאור בימים
אלה, מזים את כל השמועות
עליו בנושא הסמים. אחד משיריו,
חודה לאל, נגמלתי, הוצע
על־ידו כהימנון לאגודת אדמם.
כעת הוא מוציא שיר חדש, זה מה
שמחזיק אותי. כשנשאל הזמר,
במסיבה שנערכה לכבודו, אם גם
השיר השני קשור לעולם הסמים,
השיב הזמר שמה שמחזיק אותו
בחיים זה הדימיון וההשראה שיש
העולם הזה 2661

לו, ומלבד דאת אין לו קשר
כלשהו לעולם הסמים.
בארץ היא מוכרת ואף זכתה
בהצלחה, אך בחו״ל נחשבת
האסטרולוגית מלילה סטן ללהיט.
סטן פירסמה ספר־אסטרו־לוגיה
חרש, שזכה בהצלחה גדולה
בבריטניה, ושנמכר ב־ 25 אלף
עותקים. המוציאים־לאור, שקל־

בשיט לאורך חופי תורכיה, היא
החליטה לעשות סקי־מיס לילי
בים הפתוח. הכל עבר בשלום, עד
שפדרמן נפלה׳ למים. במשך כמה
דקות שהתה במים עד שנאספה
על־ידי סירת״המירוץ שליוותה
אותה. באותן הדקות, היא מספרת,
חשה בראשונה בחייה בתחר
שת״אימה אמיתית, וחששה מפני

אאונדו גונ&ה אלוקי

השגריר החדש של זאיר בישראל, מי שהיה הרמטכ׳׳ל בצבאו
של השליט יוזף מובזטו, הגיע למסיבה רבת״משתתפים בחברת
אשתו האוסטרית אליזבט. אן במסיבה הושיבו אותו לצידה של פרדריקה ליולו(בתמונה למעלה) ,אשתו
של מפואנגה(בתמונה למשה מימין) מנהל בית־הספר לאומנויות בקינשאסה, וזה ישב לצידה של אליזבט
(למטה משמאל) ,אשת השגריר. שתי הנשים, ממוצא אוסטרי, הכירו את בעליהן בזמן שליחותם בווינה.

\ י 1ך ״111 1אשתו של עמירם ניר ואחת היורשות לבית
1 1״ידיעות אחרונות״ ,חגגה את יום הולדתה ה״30
11 11
במסיבת־ענק בחוף־הרצליה. מאות חברים, ביניהם חברי־כנסת,
עורכי״דין, דוגמניות ואנשי״עסקים, הגיעו לאירוע והציפו את ניר
במתנות שהושמו בארגזים. גם איש-החברה אילן אכסלרוד(לצידה)
חגג את יום־הולדתו. במהלך המסיבה נכנסו כמה מהאורחים לטבילה
בים. לאחר מכן טסו 30 מהאורחים לאילת, להמשך החגיגה.
סו את הפוטנציאל הטמון בספריה,
הזמינו אותה למסע יחסי־ציבור
בארצות־הברית, שם הם
מצפים להצלחה גדולה עוד יותר.
בתור התחלה מתכננים הוצאת
מהדורה של 250 אלף עותקים.
גברי
מזור, האיש שעשה
את ירדנה ארזי והביא
לפירסומה ולהצלחתה, עבר בשבוע
שעבר ניתוח־גב, וכעת הוא
מחלים בבית הוריו כראשון־
לציון.
רחל סדרמן, אשתו של
מנהל רשת מלונות דן, עמי
סדרמן, ידועה באומץ־ליבה וברוח
הספורטיבית שלה. בחופשה
האחרונה שבילתה ביאכטה,

כרישים שיתקפו אותה. פדרמן
טוענת שהאיזור שבו שייטה
היאכטה, שורץ כרישים, שחלקם
טורפי־ארם.
יום־הולדת שמח חגג הגרפיקאי
יוסף ג׳קסון ביום השבת
בלילה, על גג ביתו בתל־אביב.
הוא החליט להזמין רק חברים
קרובים, כמו סגן־מפכ״ל המיש־טרה
גבי עמיר, חבר־הכנסת
בנימין(״פואר׳< בן־אליעזר
ואשתו רולי, אנשי־עסקים ועיתונאים.
טכס
בת־המיצווה של
שרון כהן, בתו של אחד מעס־קני־המערך
וחבר מרכז־המיפ־לגה,
היה משעשע הודות לנוכחותם
של כמה שרים וחברי־

כנסת ממיפלגת־העבודה ששפעו
הומור. האב דויד כהן, שהיה
חרותניק, הוא בן למישפחה של
אנשי־אצ׳׳ל. אחד מבניו נקרא
אריק, על שמו של אריאל
שרון, ובתו שרון נקראת אף
היא על שמו של השר. האב עצמו
נקרא על שמו של דויד רזיאל,

11ך ך 1ך 1מי שהיתה סגנית מלכת־המים ב״ ,1968 הגיעה לארץ לביקור־מולדת בחברת בעלה
1111 11 1111ן ושתי בנותיה. גורן מתגוררת זה שנים רבות בבלגיה שם עובד בעלה בעיסקי-
היהלומים. עם בואה לארץ דאגו חברותיה לקחתה למקומות״הבילוי. מימין: גורן בתחרות לפני 20 שנה.
העולם הזה 2661

מפקד אצ״ל. אחד השרים אמר
שהבת תשנה כעת את שמה
משרון לשימעונה, על שמו של
שימעון פרם, המקורב מאוד
לדויד כהו.
חבר־הכנסית בנימין בן־
אליעזר פנה לעיתונאית אירית
רותם ושאל אותה בהתבדחות
אם היא לפני או אחרי
השרות הצבאי שלה. העיתונאית
שלי גולדמן, שישבה בסמוך
אליו, אמרה לו שמקובל בימים
שלפני הבחירות שהפוליטיקאים
מנשקים לילדות קטנות, ולא
מתחנפים לנשים בנות ,38 כמו
רותם. פואד חייך ואמר לה :״כן,
זה נכון, ויש לי עוד משהו
להוסיף למערכת־הבחירות. יש
פוליטיקאים המבטיחים רבות,
כמו שאומרת האימרה המפורסמת,
,אחינו לנשק, אחיותינו
לחשק׳ ,ולמחרת הם נעלמים
כלא־היו.׳׳
השר גד יעקובי, שהיה
במצב־רוח מרומם ביותר, אמר
בהומור שעוד לא החליטו על
הפעלת אילנה שושן בשידורי
מיפלגת־העבודה, כי כולם רוצים
לבדוק אותה.
שחקנית־הקולנוע השוודית
לים אולמן, הנשואה לסנטור
אמריקאי, היתה בין נוסעי
הטיסה המיוחדת שאירגנה המגבית
המאוחדת לוורשה. עם סיום
הטיסה ניגש ז׳יל תמיר, ראש
צוות־ההדרכה של אל על, לליב
והגיש לה זר־פרחים, שהכיל 130
ציפורנים, כמיספר נוסעי-הנד

סוס, שאותם כרך בצעיף של
אחת הדיילות. הוא ביקש אותוק
בשם צוות־המסוס, להניח את
הזר בטכס־הזיכרון בגיסו ורשת
השחקנית כל־כך התרגשה מהמחווה
עד שהזילה דמעות והבטיחה
למלא את הבקשה.
הלית קטמור, עורכת
ירחון לשירה ולספרות חדרים,
התחילה לקחת שיעורי שחייה
בסיגנון־חתירה בבריכת נ1רד1ן.
נחי לאור, בעל מיסעדת
הוא הייבואן של מיסות ההתעמלות
והכושר, המציפות את הארץ.
מיסות אלת שנועדו לשיקום
נכים במקורן, הפכו בארצות־הברית
ללהיס־ענק, למתת חי־לוקי־הדיעות
על השפעתן האמיתית.
אך לאור לא יהיה הראשון.
למרות הפירסומים המאסיביים
שלו בעיתונות יקדים אותו עד
רך־הדיז איציק תאנים, בעל
דיסקוטק, שיפתח בעוד פחות
משבועיים מכון דומה בלב תל-
אביב.
הזמר שימי תבררי אולי
נכשל בהופעתו האחרונה בפאריס,
אך הוא עושה חיל במועדונו
שבאילת בהצלחה גדולה זכה
לפני כמה ימית כשבמהלך הופעתו
ניגשו אלץ כמה תיירות
צרפתיות והצמידו לגופו שסרי־כסף.
אחת מהן דחפה לכיס־מכנ־סיו
מיכתב*אהבת שלא השאיר
מקום רב לדימיון.

,רסנה בר #זוהר

אוחליאב מעטי מן ₪

מטה ה מעוך
דומה לעבי׳ם
עצ םמוחו
בחלל. אין לו
ק שו ע ם
המציאות
^ דיוק לפני שנה ראו כמה חיפאים
^ עב״מים בוהקים, טסים במהירות
אימתנית ובתוכם יושבים החוצנים,
אנשים מהחלל החיצון. הדסה ארבל, מי
שהתפרסמה אז בחוקרת עב״מים חובבת,
הגדירה כך את החוצנים: חובבי
טכנולוגיה, טסים במהירות מבלי לתת
את דעתם למתרחש סביבם וכלי־הטיס
שלהם, העב״ם, צבוע בצבע כסף.
השנה הם שוב כאן. אלא שצורתם
אחרת. השנה הם פזורים בכל הארץ, לא
רק בשמי חיפה, זוהרים באור יקרות.
צורתם צורת אדם. רגילים. נראים כמו
כל אחד. אלה הם פעילי מיפלגת־העבו־דה,
הטורחים על מערכת־הבחירות.
במשך שבוע ימים שוטסתי במים־
לגת־העבודה בתחפושת של מתנדבת
פעילה המושיטה יד לעזרת מערכת־הבחירות.
גיליתי
אנשים מנותקים, שכל קשר
בינם לבין המציאות מזערי לגמרי. כמו
אותם חוצנים, גם הפעיל הממוצע חובב

חייתי מתנדבת?71
״ פינ ת

עג׳דה •*ואן׳*
המרכז טכנולוגיה. מחשב, קלטת־וידיאו ומכ־שיר־טלפון,
רצוי משוכלל, הם ידידיו
החביבים. אף הוא צבוע בכסף רב, שטוף
בנהרות של שפע, טס במהירות אל
מטרה מוגדרת מבלי להתייחס לסביבתו
המיידית.
את שבוע־העבודה התחלתי במטה־המתנדבים
של המיפלגה. זו האפשרות
היחידה לאדם מן הישוב, המבקש לסייע
למיפלגה במערכת־הבחירות.

טים אלה, היא מודיעה לי שאין בי צורך
כעת. אל תתקשרי אלינו, אנחנו נתקשר
אליך מאוחר יותר במשך השבוע,
היא אומרת.
אני מתעקשת. חשוב לי להתנדב
דווקא השבוע, אני אומרת, ומספרת
סיפור בדיוני הממחיש את מצוקת
ההתנדבות שלי.
המזכירה, אולי מתוך רחמים, אולי
מתוך מחשבה שניה שמטה־המתנדבים

הבוקר, ואז נעתרים לי ומודיעים שאני
יכולה לבוא למחרת בערב.
מטרידים ליכודגיקים
^ מחרת בערב: שני חדרים קט/נים
בקומה ה־ 12 בבית אל־על.
הקידמי, כוך קטנטן ובו מחשב ותמונת

שרה ליבובי^ הרנה לבדוק את מעונת־הבחיוות
של המעוך -מבפנים. היא התנובה
לעבודת המטה בוחוב הירקון(מימין) ,ויצאה להכגנה,
השתתפה בננס סגוו ושוחחה עם עסקנים ופעילים

המטה שוכן בבית אל־על ברחוב בן־
יהודה בתל״אביב. התקשרתי אל מיס־פר־הטלפון
שקיבלתי בבית־המיפלגה.
המזכירה, בתזזית מוזרה שהתגלתה
מאוחר יותר כמאפיינת את כל מי
שקשור למערך, מבקשת קודם כל את
פרטי האישיים. שמי, כתובתי ומיספר־הטלפון
שלי. וזה עוד לפני שהיא שואלת
מדוע אני מתקשרת.
אחרי שמסרתי את פרטי, פעם ראשונה
בסידרה ארוכה של מסירת פר־

זקוק בכל זאת למתנדבים, מתפייסת
ומבטיחה שיתקשרו אלי בערב. היא
מוסיפה: בעצם, אשה תמיד יכולה
להיות כאן מזכירה או מארגנת חוגי־בית.
בערב
הם לא מתקשרים. אני מתקשרת.
שוב שואלים לפרטי האישיים.
שוב מניחים לי להבין שבעצם אין להם
צורך דחוף במתנדבים והם אינם יודעים
מה לעשות בי. שוב אני מספרת את
סיפורי הבדיוני, שהשתכלל מעט מאז

מועמדי המיפלגה לכנסת, מהורהרים,
נוגים משהו. ארשת של חשיבות על
פניהם. בחדר זה יושבת מזכירת־המטה,
שרה מירר.
בחדר הפנימי משוחחים שני מתנדבים
בטלפון. יש שם גם מקרר גרוש
בכמות גדולה של בקבוקי־משקה, שלושה
ארגזים מלאים בבקבוקים נוספים
וארגז מלא בעוגיות. ניכר שהכסף כאן
רב, שאיש אינו חוסך לעת צרה.
שרה שואלת אותי, אחרי שביררה

החוצה שאנחנו מטרידים ליכודניקים.
תהיה לנו בושה גדולה.
שרה עדיין אינה.עונה.

את פרטי האישיים, אם אני מוכנה
להתקשר לאנשים ולבקש מהם שיתנדבו
לעזרת מטה־המתנרבים.
תמיהה: אם הם זקוקים למתנדבים
מדוע לא שמחו לקראתי ודחו אותי
בלן־ ושוב?
אני מקבלת רשימה של 60 אנשים,
בכל רחבי הארץ, ומתבקשת לפנות
אליהם בנוסח אחיד:
שלום, שמי שרה, אני מדברת

ממטה־המתנדבים של המערך.
מטה הגימיקים
^ חרי ששני המתנדבים הולכים
\ 1אני מבקשת משרה לשבץ אותי
בעבודות אחרות. בינתיים אין עבודות
אחרות, בוודאי לא בסניף תל־אביב.

1י רות

מנחים 7
קווים
€נ/ו 1אי ינים מקט?.ז1

ע לן 0 ,׳2ומי א ני
;,פער לדבר עם
י ׳12

מסי ׳2ואל ו ת

האם החלטת להצ בי עמערך?

האם אתה

אם ה ת עו בה

האם אתר,

מוכן לר,׳2ויבעליה ] ?

ב ב חי רות

ה ק רו בו ת?

(אם כ ן

ל ה תנ דבלפ עי לותכל ׳ 12 הי א במ סגר תהה כנ ה

ל ב חי רו ת?

״ כ ן יי - 1

פירוטת חו מי

מו כן

טקדתך ן

מדבר \ תממטה -המתנד בי ׳712־ המערך.

אליך. האם אתה

האם החלמת מה להצ בי ע

*א רואה

מו כן

-הרצאה

ל ב דו ק

אי תי

כעת

לאיזהת חו ם אתה מ ע די ף

ל ה תנ ד ב?

ה פ עי לות

ב חו גי -בי ת

(תתקבל הדרכה

ועזריםמת אי מי ם)

דך ההוראות
הורא!ת לגברים בלבד
( )2יש לי מיספר שאלות אליך. האם
אתה מוכן להשיב עליהן?
א. האם החלטת מה להצביע בבחירות
הקרובות?
ב. האם החלטת להצביע מערך?
ג. האם אתה מוכן להתנדב לפעילות
כלשהי במיסגרת ההכנה לבחירות?
אם התשובה כן:
גד) האם אתה מוכן לבדוק איתי
לאיזה תחום אתה מעדיף להתנדב?
( )3פירוט תחומי הפעילות: הרצאה
בחוגי־בית, הרצאה לפני קהל רחב,
אירוח חוגי־בית, עזרה לסניפים, שיכניע
מתלבט בטלפון, שיכנוע מתלבט י
בבית־המתלבם, סיוע ביום־הבחירות.
הוראות הפנייה, כפי שמתברר מדף
ההוראות, מכוונות לגברים בלבד.
אני שואלת את שרה מהיכן הגיעו
לידיה הרשימות. פניה עוטות סוד. אחד
המתנדבים, בחור צעיר, שוטר בדימוס,
אומר: אלה הן רשימות של יוצאי־צבא,
מי שפרשו מהצבא בשנים האחרונות.
כנראה שהגיעו מהמחשב של צה״ל או
מהאגף להכוונת -חיילים משוחררים
במישרד־הביטחון.
שרה מביטה בו בכעס .״ואם ישאל
אותי מישהו איך הגעתי דווקא אליו?״
אני שואלת. שרה מושכת בכתפיה.
אמרי לו שאינך יודעת. נתנו לך רשימה
ואת מתקשרת.
אני מובלת לחדר הקטן ומתחילה
בעבודה, בפיקוחה של שרה. אחרי
שהיא מאזינה לכמה משיחותי, יש לה
הערה חשובה: אל תשאלי אותם אם הם
מוכנים להתנדב למען המערך. אנחנו
מטה־המתנדבים. שאלי אם הם מוכנים
להתנדב למטה־המתנדבים.
והרי זה אותו דבר.
״לא,״ כך שרה .״המערך זה הסניפים״.
ביורוקרטיה
משוכללת, עתירת־שנים,
שמותירה את עיקבותיה גם בא־חרונת
העסקניות.
בעור אני מתקשרת ( 30 שיחות,
רובם גברים, יצביעו למערך, כך הם
אומרים, הרוב חביבים ומשתפי־פעולה,
רק אחד מוכן גם להתנדב, קשיש בן ,70
נלהב מאוד) ,מתנהלת בחדר הסמוך
שיחה מעניינת.
מתנדב לשרה: הרשימות שנתת לי
מבולבלות לגמרי. מדוע שלא תיגשי
לבית־המיפלגה ותיקחי את הרשימות
העדכניות שנערכו על־פי שיחות־הט־לפון
המתנהלות שם? אני מוכן להתנדב,
אבל אני מרגיש קצת מטופש, כך,
כשאני מתקשר לאנשים מיקריים. הרי
במיבצע־הטלפונים איתרו גם את מי
שמוכנים להתנדב.
שרה אינה משיבה.
מתנדב אחר: אנשים רבים אומרים
לי שזו שיחת־הטלפון השלישית שהם
מקבלים ממיפלגת־העבודה. וחלקם
ממש כועסים מפני שהם בכלל
ליכודניקים. תארי לך שזה ידלוף

״אליהו שפייזר, ראש הסניף, לא אוהב
אותנו ולא מניח לנו להיכנס לסניף
שלו ״,היא אומרת.
כבדרך־אגב היא מספרת על כנס של
רכזי־סניפים שייערך בעור יומיים. אני
מבקשת להשתתף.
״אני ראש קטן,״ אומרת שרה .״תתקשרי
ליובל ותבקשי את רשותו. דרך
אגב, את יודעת מי זה יובל?״ והיא
מתמלאת ביראת־כבוד עצומה .״הוא
העוזר של מיכה חריש. סתם שתדעי.
אמנם אצלנו במטה כולם שווים, אבל
במיפלגה זה אחרת. שם מסתכלים על
התואר של הבן־אדם״.
יום המחרת מוקדש לשיחות־טלפון.
יובל פרנקל מאשר את השתתפותי
בכנס, אחרי שבירר את פרטי, כמובן.
במטה־הצעירים של המיפלגה עונה לי
אמיר לינצ׳בסקי. הוא שואל לפרטי
האישיים. אני מבקשת לעזור להם
לקראת הבחירות. אמיר, אחרי שרשם
את שמי, מיספר־הטלפון שלי וכתובתי,
מסביר לי שוב ושוב שאין לו צט־ר
בעזרתי.
אחרי תחנונים אינסופיים הוא מפנה
אותי לאופיר פינס ממטה־הגימיקים.
אופיר לא נמצא. שואלים אותי לפרטי
האישיים ומבטיחים שאופיר יתקשר
מיד כשיגיע. אופיר לא מתקשר. לא
מיד ולא בכלל. כל־כך צעירים ומלאי־גימיקים
וכבר למדו איך להבטיח ולא
לקיים, איך לזלזל בכל מי,שנתפס
בעיניהם כסתם אדם מן הרחוב.
כנס רכזי־סניפים ביום חמישי בצח־ריים
70 :עסקנים, שחלקם מתנדבים
וחלקם שכירים, מתכנסים במלון ימית
בתל־אביב כדי ללמור איך לשכנע
מתלבטים להתאהב במערך.
יותר משהם מתעניינים בסיבלות
המערך, מגלים הרכזים עניין בהנאותיהם
הקטנות. הנשים לבושות בהידור,
הגברים חושקים בהן במבטים בלתי־מיפלגתיים,
השולחן בקצה האולם מלא

שרה ליבוביץ בהפגנה מול מישרד ראש־הממשלה בירושלים

לטכס הורדת דגל הליכוד עמזד נוח
צץ את תהילתו בחדווה מופגנת. רכזים
בכל־טוב: קפה ריחני, תה, מים מינראלמונים
מחיפה, אשקלון וכפר־סבא
ליים ועוגות בטעמים שונים.
מביטים בו ביראת־כבוד, לוחצים את
בינתיים מתרכזים הרכזים בזלילה
ידו בשימחה. בעוד חודשיים אף לא
גדולה, נהנתנית. כמו תלמידי בית־יטרח
להביט בהם, והם יודעים זאת
ספר ממושמעים הם עומדים בתור הארוך
המצטופף סמוך לשולחן. איש אינו ממש כמוהו.
אל הבימה הקטנה עולה ישראל עוז,
מוותר על מנתו.
מנהל המיבצע ״מאתרים ומסבירים
וביניהם, זחוח, מרוצה מהחיים ומה־פנים״
.נמרץ. מלא ביטחון עצמי.
כנס, מסתובב מיכה חריש, יו״ר מטה־
״הליכור בהיסטריה,״ הוא מכריז.
המתנדבים. זו שעתו הגדולה והוא מו־
״אני יודע שהם מנסים להשיג את הרשימות
שלנו שערכן לא יסולא בפז.
.עשינו מיבצע גדול. ער עכשיו התקשרנו
ל־ 600 אלף אנשים. אולם הכל יירד
לטימיון אם לא נביא את המיבצע הזה
רציתי כרזה של המערך. דבר פשוט שהפך למיבצע מסובך.
לידי גמר מוצלח.
בצהרייס התקשרתי לבית־המיפלגה. פקידה קיצרת״רוח
״בקרוב נעביר את רשימת הקולות
ממחלקת״ההסברה ביקשה ממני לשוב ולהתקשר אחרי״הצהרייס,
הצפים לרכזי הסניפים. מטעמים של
אל קלמן נחושתן.
שמירת צינעת הפרט אין להפיץ חומר
התקשרתי אחרי־הצהריים. נחושתן הבטיח כי יתן לי כרזה אם
זה ויש לשמור מכל מישמר לבל יאבד
אבוא לבית־המיפלגה עד השעה 8בערב.
ולבל יפול ליריים זרות.
הגעתי בשעה .7.15 השומר בבניין הודיע לי כי נחושתן יצא וכנראה
״בכל יום חמישי נחלק לכם רשימות
לא יחזור. ומה עם הכרזה! הגעתי מרחוק ואני זקוקה לכרזה הזו.
של צפים נוספים שאותרו במהלך אותו
השומר מושך בכתפיו. הוא אינו יכול לעזור לי.
השבוע. אתם תצטרכו לארגן את
בכניסה, על לוח־המודעות, תלויה כרזה כמו זו שהובטחה לי. אני
ביקורי־הבית. סדר העריפויות של
מבקשת מהשומר שיתיר לי לקחת אותה. הוא מסרב.
הביקורים:
מאחד החדרים מגיח יוסי ביילין. הוא שואל מה קורה. אני מספרת
עדיפות א׳ — לע — מתלבטים בין
לו. הוא מבקש מהשומר להניח לי לקחת את הכרזה.
ליכוד לעבודה.
בעוד אני מורידה את הכרזה מלוח״המודעות מגיח מאי־שם חיים
עדיפות ב׳ — שע — מתלבטים בין
רמון .״מה את עושה!״ הוא שואל־כועס. ביילין מסביר לו. רמון
שמאל לעבודה.
מתרצה. הכרזה אצלי.
עדיפות ג׳ — מתלבטים ללא כיוון.
״הטיפול כמתלבט אינו מסתיים ׳

בתום הביקור בביתו. יש לבחון ולציין
על הכרטיס אם דרוש טיפול המשכי,
כגון: הזמנה לחוג־בית, מישלוח חומר״.
עוגת־השוקולד נגרסת במהירות
לקיבותיהם השוקקות של הרכזים. הם
אף אינם טורחים להעמיד פנים כאילו
הם מקשיבים לעוז. מיכה חריש נעלם.
כך גם פרוסותיה האחרונות של העוגה.
מיד ניצבת אחרת תחתיה, ועוז ממשיך
ומספר כמה מוצלח מיבצע־הטלפונים
של המערך.
לראייה הוא שולף מתוך הקהל
ג׳ינג׳י נמרץ כמוהו, מלא ביטחון וקופצני,
ארי שלף ,״מנהל־שיווק המסייע
באירגון המיבצע,״ הוא מכריז.
בשפה נרגשת מתאר שלף את הצלחת
המיבצע ומספר בהתפעמות כיצד
איש לא האמין כי אכן יצליח לארגן
מיבצע כזה, וכיצד כולם נותרו פעורי־פה
כאשר הבינו כי הוא, שלף, ביצע את
הבלתי־ייאמן.
את ההתלהבות הזו קוטעת רכזת
אלמונית .״אתם כל־כך בטוחים שאתם
מוצלחים ולכן קשה לנו, לעובדי
השטח, לעבוד איתכם ״,היא צועקת.
״אתם מזלזלים בכל תלונה שלנו
וטוענים שאין בה אמת, שזו פרובוקציה
של הליכוד ולא שגיאה שלכם״.
עוז ושלף מביטים בה בסלחנות
ומתעלמים מדבריה. מורדים ומחבלים
(המשך בעמ1ר ) 16

— 15י

,. 7,71017/בנק ׳ שו אד חוקו
שערוריית המכרזים את נו ש ת דק נאצר
מאת •גאל ל ביב

במס־ההכנסה
נציבות מס־ההכנסה רוכשת מדי שנה אצל המדפיס הממשלתי קובציט של
דיני־המס (קד״מ) ומחלקת אותם לפקידי־השומה.
השנה החליטה, משום־מה, שלא לרכשם אצל המדפיס הממשלתי, והוציאה
מיכרז להספקתם. הוצאת רונן הגישה למיכרז הצעה לספק תצלומי הקד״מ של
המדפיס הממשלתי, ועליה נכתב כי היא ערוכה בידי אוסקר אבו־ראזק ול מי
מנדולה, שניהם עובדי מס־ההכנסה. רונן זכתה במיכרז, בלי קשר לעובדה כי שני
בכירים במס־ההכנסה עורכים את הקובץ המוצע.
אולם מיכרז זה היה כסף קטן ( 25 אלף שקל כל המיכרז) לעומת מיכרז שני שבו
זכתה הוצאת חנן. והו מיכרז לאספקת והפצת ענייני־מס במשך שלוש שנים בין
כל עובדי מס־ההכנסה, והיקפו כחמישה מיליון שקל.
מתחרים של הוצאת רונן, שניגשו למיכרז ושביקשו לדעת מדוע זכתה רונן, מה
היו תנאיה והצעותיה לעומת אלה שלהם, לא נענו.
יושב־ראש ועדת המיכרזים היה חשב מס״ההכנסה יוסן! לוין.
דובר־האוצר טען כי המיכרזים נעשו לפי כל הכללים.
אגב, אבו־ראזק ומנדולה מנהלים בית־ספר ליועצי־מס באיזור מס־ההכנסה,
למרות שאחד מהם חיבר בעבר את השאלונים לבחינות ליועצי־המס.
מנסים לחטוו את
יורם גיל

,קנון״ עושה נסבים
בדהם־אבויקה
למרות החרם האמריקאי, הסנקציות
האמריקאיות והבידוד של העולם,
ממשיכות כמה חברות״סרטים להפיק
בדרום־אפריקה, בגלל ההטבות הרבות
שמעניקה מדינה זו למפיקי״סרטים.
בין הבולטות בספיקות היא החברה
האמריקאית קנון, בבעלות חלקית של
מנחם גולן ויורם גלובוס, כך מסר
היומון1רא״טי.
בין הסלמים שקננן מפיקה בדרום־
אפריקה: הנינחז האמריקאית; נוסע
למרכז האדמה; שכירי־החרב ועוד.
קנון מפיצה עוד ארבעה סרטים
שהופקו בדרום־אפריקה.
מנהל־ההפקות בררום־אפריקה ונציג
קנון שם הוא הישראלי אבי

לרנד.

פושט־רגל גיל
חטיפה בדרך לפאלמה
קבוצה עיסקית שדרס גיל חייב לה
כספים שכרה חבורת קשוחים, הכוללת
ישראלים, כדי להביא את גיל לישראל
בכל דרך אפשרית. החבורה גילתה כי
גיל נוהג לנסוע כל כמה שבועות
מציריך לאי פאלמה לנוח, והתכוונה
לשים עליו יד בדרכו לפאלמה.
גיל עצמו יודע על התוכנית.

התצריח ..נרד
רהואות חוחים?
שנת 1987 היתה עבור כלל שנה
שבה בקושי רב הראתה רווחים. מקורם
היה בעיקר מפעילות הקונצרן בבורסה.

חני בווו
מונו את
הווילה בהוצריה
סורר

נער־השעשועים רוני
החליט למכור את הווילה שרכש
שנת 1988 היא שנה מתה בבורסה
ושוב לא תוכל כלל לבנות עליה.
כלל־תעשיזת היא במצב חמור,
וכמעט כל השקעותיה, להוציא מיפע־לי־המלט,
מפסידים. עיסקי ההוצאה-
לאור של כלל, קבוצת כתר, כושלים.
מנכ׳׳ל כלל, אהרון דוברת, עשה
את שגיאת־חייו כאשר החליט לרכוש
את קבוצת שלנח. בעל פולש, ישראל
פולק, הוא גם יושב־ראש כלל
וידיד אישי ותיק של דוברת. שלנת
אינה סאיטקס, ודוברת לא הצליח עד
כה להבריאה.
במצב כזה קשה לראות את כלל
מראה מאזן ריווחי, אלא אם־כן יישבר
שר־האוצר ויעשה פיחות.

זוסמן בים 46 שקל

לפני 20 שנה יצאה לאור המהדורה הרביעית של סדרי הדין האזרחי
של המנוח, השופט העליון יואל זיסמן. הספר אזל מהשוק, והפך מאז
לאורים־ותומים בתחומו.
בימים אלה הוציאו בניו, אמיר ואמנון, מהדורה המעודכנת על״ידי
השופט העליון שלמה לוין. הספר כולל קצת יותר מ־סססג עמודים, והוא
נמכר ב־ 460 שקל.
ספר המקביל לו בתחום הפלילי, של פרופסור שלמה פלר, אף הוא בן
יותר מ״סססג עמודים, ונמכר ב 360-שקל.

״מחלקת־הפיקוח של בנק ישראל §
בודקת את החומר בעניין ז׳ק נאצר,
וכאשר תסיים את הבדיקה תמסור ״
תגובה מוסנ^ת,״ אמר דובר הבנק.
הדובר אישר כי אכן קיבל את החומר
בעניין נאצר, ששלחתי לו, לבקשתו.

מאבק שייטה
במוז״ת

בהרצליה. הווילה היתה של שגריר־קובה
בישראל, והושקעו ברכישתה,
יחד עם השיפוצים, כארבעה מיליון
דולר. הסיבה הרישמית למכירה היא
הפיכת האיזור לאיזור־מלונות. השכן
של פורר, ממישפחת רקנאטי, מכר אף
הוא את הווילה מסיבה זו.
פורר התפרסם לפני שלוש שנים,
כאשר הפסיד בשוקי הסחורות העתידיות
ובקאזינו בניצה כ־ 15 מיליון
דולר. אחרי סיכסוך חריף, שלווה
בניתוק־יחסים עם אביו, כיסה האב את
ההפסדים מכספי ירושת סבו של פורר,
איש־עסקים עשיר שנפטר בשווייץ.

נער־שעשועים פורר
רמת־ח״ם גבוהה בלונדון
האב, מונדק, עוסק במיסחר״מת־כות
מחוץ לישראל. בעבר היה בעל
חברת הלשר (בשותפות עם הלח
שנמכרה למר.
פורר מקיים רמת־חיים גבוהה בלונדון,
שבה רכש בית מפואר בהשקעה
של מיליוני דולארים. הפרשה פורסמה
לפני שנתיים בהעולם הזה. ולא ברור
מדוע פירסם חדשות ביום השישי
האחרון חלק ממנה, ובו גם עובדות
שגויות, תוך העלמת שמו של פורר.
בשעתו סירבו רוני פורר ואביו,
שעימם שוחחתי, להגיב.

(המשך מעמוד )15
במישטר יש בכל מקום, אומרים מבטיהם.
״היא
צודקת ואנחנו עומדים להפסיד
את הבחירות,״ אומר בלחישה אחד
הפירסומאים העובדים למען המערך.
ואז קם על רגליו עמע מורג מחיפה.
״זו הפעם השלישית שאתם מטריחים
אותי לתל־אביב וכל הזמן אתם סתם
מקשקשים ולא עוזרים לי בכלל בעבודת
השטח,״ הוא מרעים.
״העברתם לי רשימות של 140 מתנדבים
שאותרו במיבצע הטלפונים המוצלח
כל־כך. התקשרנו לכולם. התברר
כי רק שישה אכן מוכנים להתנדב. כל
מיבצע״הטלפונים הזה הוא חסר־חשי־בות
אס לא יימצאו מתנדבים שילכו
לבתיהם של הצפים וינסו לשכנע אותם
להצביע למערך.״
בובה מקורית

מישפחת יעקב ואודי זיידמן
מנסה להשתלט על מת־ת, חברה
ציבורית בעלת רכוש רב.
עד כה נשלטה החברה על״ידי
מישפחת שימעון קדם. נגד אדיב
משותף זה מנסים עתה האחים שימעון
ואורי קדם להגיע להסכם ביניהם
מחו׳ולכתלי בית־המישפט.
קדם היה שותף בעבר עם זיידמן
בשורה של עיסקות, ועתה נותרו
שותפים רק בחברות מת׳ת ומנחת.
זיידמן היה פעיל בעבר בעיסקי-
הובלה, ויצא לחדל בגלל חקירה של
בנימין זיגל על מעורבותו בהעלמות
כספי מישרד־הביטחון בענייני הובלה.
הוא חזר ארצה רק אחרי שחלפו יותר
מ״ 10 שנות־התיישנות.
בנו אודי, שהיה בעסקים עם קדם,
יצא לחו״ל בעיקבות חקירת הרשות־לניירות־ערך
על הרצת מניות.
הזיידמנים מאשימים את קדם
בהדלפת מידע עליהם לעיתונאי, וכדי
להזים טענה זו אירגן קדם פגישה
בלונדון בין העיתונאי לזיידמן, שנה
יכחיש העיתונאי את הטענות.

—ה״ת• מתנדבת —

תגובה לאחר בדיקה

תוספת בנייה
לנאות וחל
שני פיסקי־דין של בית־המישפט
העליון יאפשרו תוספת בנייה רבה
לשכונת־המגורים נאות־רחל בחולון,
הידועה בצפיפות הרבה שבה.
בהתאם לתקציר פיסקי־הדין (הר
צאת נוח סביר) היו החברות חב־נשט״ן
וששי וחברת מרש תלאביב בעלות
שטח מאושר לבנייה בנאות־רחל.
רובינשטיין בנתה ראשונה מיספר רב
של דירות, וניצלה את העובדה כי
באותן שנים לא נהגו לכלול את שיט־חי־המירפסות
בשיטתי הבנייה המותרים
לבנות. היא בנתה בכל דירותיה
מירפסות ששיטחן היה יותר מהשטח
המאושר.
כאשר רצתה חברת מרכז תל־אביב
לבנות, החליטה הוועדה המחוזית לנכות
משיטחי־הבנייה שלה את החריגים
של רובינשטיין, שהרי שתיהן בונות
במיסגרת תוכנית־בנייה אחת.
בש־המישפט העליון החליט להתיר
למרכז תל־אביב לבנות, מאחר שאת
העיוות יצרה הוועדה המחוזית. אולם
כדי לא להרבות בצפיפות תבנה החברה
דירות ללא־מירפסות.
בגין אותו עניין הגישה חברת
רובינשטיין עתירה לבג״ץ נגד הוועדה
המחוזית, שסירבה להתיר לה לבנות
מיגדל־מישרדים בשכונת נאות־רחל.
נימוקי הסירוב הם שהיתה טעות של
הוועדה המקומית, שהתירה בנייה של
3096 מעל המותר (פרשת המירפסות),
ובכך יצרה צפיפות־מגורים גדולה
בשכונה. הוועדה המחוזית נימקה את
הסירוב בכך שבדעתה להכין תוכנית־בנייה
אחרת למקום.
בג״ץ קבע כי כל עוד קיימת
התוכנית הנוכחית, חייבים לנהוג לפיה,
ואין אפשרות לסרב להוציא רישיון־
בנייה לתוכנית התואמת את התוכנית
הקיימת.
המרכזיות הללו...
כל המחייג לחברה שיש לה מרכזיה
חדישה עובר על בשרו את יסורי־ההמתנה,
תוך האזנה למוסיקת־רקע,
עד שהוא מועבר ליעדו. לעיתים
קרובות אורכת ההמתנה דקות ארוכות
ויקרות.
במרבית המרכזיות, מוסיקת־הרקע
מתוכנתת על־ידי יצרנית המרכזיה,
והיא לרוב משהו בנאלי וחסר־צבע.
נמצא לפחות חריג אחד: מישרד
עורכי״הדין נשיץ־ברנריס הקפיד כי
מוסיקת־הרקע אצלו תהיה ממיטב
הקלאסיקה.

ך י עב״מיות המיפלגתית מתג!
1לה במיטבה. עוז נוטה להתעלם
מדבריו הנרגשים של מורג .״נלך
ונשתפר,״ הוא מבטיח בחיפזון ומציע
כי כעת יצפו כולם בסרט־הדרכה
המסביר איך לבצע את ביקורי־הבית
בצורה הטובה ביותר.
גיבור הסרט, איך לא, הוא הג׳ינג׳י
שלף. הוא משקיף במישקפת אל בתים
שונים שבהם מבקרים המתנדבים
ומעיר הערות. מתנדב אחד היסטרי
מדי. הוא מפשפש ללא הרף בניירותיו
ואינו ממהר לשלוף תשובות לשאלות
המתלבטים.
אחר מתפרץ לבית, מתנהג בחוסר־נימוס.
מסבירה חמודה, שהג׳ינג׳י כמעט
ומתאהב בה, אינה יודעת איך להקשיב
לצרכי המתלבט.
שתי מסקנותיו העיקריות של הג׳ינ־ג׳י
ושל הסרט :״לא תמיד מודע המתלבט
לצרכיו. עליכם לעזור לו להבין
מה הוא באמת רוצה.
״ככל שתצליחו ללקט פרטים רבים
יותר על המתלבט כך תגבר אמי־נותכם.״
שלף
יודע שלא כולם יהיו שבעי־רצון
מהסרט הזה .״כבר שמעתי הרבה
הערות. למשל: למה אני לובש עניבה.
זה לא מתאים למערך.״ והוא צוחק.
למרות זאת הוא מבקש להקרין את
הסרט בסניפים, לצפות בו בכל הזדמנות.
אווירה
דומה, של עליזות וביטחון
עצמי, מאפיינת גם את מטה־הגימיקים.
הגימיקנים מסונפים למטה־הצעי־רים.
בראש המטה עומד אורי אור. מישרת
נמצא ברחוב פרישמן בתל־אביב.
הפועלים, אלה שעושים את המלאכות
השחורות, ממוקמים ברחוב הירקון, מול תפקידם מיפלגת־העבודה. בית הרישמי: להמציא פעלולים ורעיונות
שיגרמו לבוחרים לחשוב ולהגיע למסקנה
שהמערך זו •מיפלגתם האהובה.
ביום ראשון בבוקר הציג המטה
לראווה את אחד מהגימיקים: שלוש
בובות־עץ בדמות יצחק שמיר. האחת
מכסה את עיניה בידיה, האחרת סותמת
את אוזניה והשלישית משלבת את
ידיה. ולמעלה כתובת מקורית: לא
רואה, לא שומע, לא עושה.
לכבוד הגימיק הזה עולים לירושלים
10 צעירים תל־אביבים, רובם
תיכוניסטים. במיניבוס הם משוחחים
על הגימיק הקודם: חתימה על הסכם
לבחירות לא־אלימות שנחתם בין צעירי
הליכוד למערך כמה ימים לפני־כן.
באמצע טכס החתימה שפך אחד
מפקידי המיפלגה קנקן־מים על החותמים.
הפעילים הצעירים צוחקים ומספרים
כי ח״כ שבח וייס ברח מהמקום,
כמוהו שאר המכובדים.
בירושלים, על מדרגות גן הוורדים,
מול מישרד ראש־הממשלה, ממתין
לבאים אופיר פינס, מראשי מטה־הצעירים.
הבובות
מורכבות במהירות. צלמים
שהוזמנו מבעוד יום מצלמים את
הגימיק. אופיר מקפיד לחבק את
בובות־העץ כל אימת שמגיע למקום
צלם־עיתונות.
צוות־טלוויזיה מצלם אף הוא את
הגימיק. זהו צוות של המערך. אחר־כך
תוקרן הקלטת לפני ראשי־המיפלגה,
העולם הזה 2661

למען יראו כמה שנונים הם צעירי
המיפלגה.
מלבד הצעירים והצלמים איש אינו
רואה את הגימיק הזה. ביום ראשון
בבוקר אין איש בגן הוורדים. גם
המידרכה המקיפה את מישרדי־הממ־שלה
אינה אתר־טיולים הומה־אדם.
כשפינס נשאל מדוע בחר להציב את
הבובות דווקא במקום כל־כך שומם הוא
משיב שרצה כי שמיר יראה את
הבובות. אם כך, מרוע לא באו מוקדם
יותר, לפגי ששמיר הגיע למישרדו? על
כך אין לאיש תשובה.

טיי ס-
גגוי ה

> ןחריח צי שעה של צילומים
מחליט אופיר לסלק את העיתונאים
מהשטח. הוא מבקש מכמה
תלמידי־תיכון שיפרקו את הבובות.
הצלמים מסתלקים ואופיר שולף את
הגימיק הבא: לוח־עץ ועליו שלט גדול:
״שמיר! נותרו לך עור 66 יום״.
״רק בשבוע הבא נחשוף את הגימיק
הזה לתיקשורת,״ מכריז אופיר. עכשיו
זוהי הצגת טרום־בכורה.
לפתע מגיח, רכוב על אופנוע, עי־תונאי
ירושלמי. נחפז ונלהט הוא יורד
מהאופנוע, ממהר אל אופיר. אופיר
לוחש לחבריו שיקפלו את השלט.
בעדינות הוא מרחיק את העיתונאי
מהמקום, מספר לו כי לפני כמה דקות
הסתיימה הצגה של גימיק מוצלח
ועכשיו חוזרים כולם לתל-אביב.
העיתונאי רושם את תמצית דבריו
של אופיר ומסתלק .״סוף־סוף נפטרנו
מכל העיתונאים ״,נאנח אופיר בהקלה
ומחליט לערוף את הגימיק הסודי מול
ביתו של ראש־הממשלה.
הציוד מועמס על המיניבוס וכולם
נוסעים לשכונת רחביה, אל ביתו של
ראש־הממשלה.
צלמי־הטלוויזיה נרגשים. אני מקווה
שהשומרים יסלקו אתכם מהמקום,
אומר אחד מהם לאופיר. אז יהיה לך
גימיק בתוך גימיק, משהו מוצלח מאוד.
אכזבה: השומר בשער הוא סטודנט,
מזכיר תא הסטודנטים של מיפלגת־העבודה.
לא רק שהוא אינו מסלק את
אופיר, הוא אף לוחץ את ידו.
הצלמים מתגברים על האכזבה
ומחליטים לערוך את הטכס למרות
הכל.
הטכס, פרי תיכנון ממושך של
המחלקה היצירתית במטה־הגימיקים,
מזכיר חגיגה חביבה של כתה א׳
מוצלחת במיוחד. השלט :״שמיר! נותרו
לך עוד 66 יום״ נפרש על הגדר.
התיכוניסטים, ובראשם אופיר, מסתררים
בשלשות. מישהו קורא בקול דרא־מתי:
לטכס הורדת דגל הליכוד נא
לעמור נוח.
״ועכשיו תרסקו לגזרים את השלט
של הליכוד,״ קורא אופיר. שני תיכוניסטים
מקפלים את השלט ועליו
המילה :״ליכוד״.
האחרים, עומדים מאחור, מצחקקים
במבוכה. לא העליתי על דעתי שיעשו
כאן מין רבר כזה, אומרת אחת.
במקום השלט של הליכוד מונף דגל
ישראל. צלמי הטלוויזיה מצלמים ללא
הרף. זוג קשישים מביט במחזה בתדהמה
משועשעת.
זהו הגימיק הסורי. ואולי כראי שיישאר
כזה, לפחות עד למחרת הבחירות.
במיניבוס החוזר לתל־אביב צץ
ועולה רעיון חדש. להניף את דגל
המערך ליד דגל ישראל. מהו דגל
המערך ובאילו צבעים ייצבע? בשאלות
אלה מתחבטים הגימיקנים ארוכות.
רק דבר אחר מציל אותי מהשיעמום
הנורא, האופף את המטה הצעיר הזה:
שיח־האהבה המתנהל בין נהג־המי־ניבוס
לחברתו. היא מלטפת אותו
ואומרת שהיא כועסת בגלל איזו
מריבה שהתרחשה ביניהם בבוקר. יש
לה מיבטא זר והיא שואלת אותו אם
הוא רוצה לשוחח עכשיו על מה שקורה
ביניהם או לחכות עד שהנוסעים יירדו.
הנהג, שמכיר את נוסעיו, רומז לה
שאפשר לשוחח עכשיו. הם ממילא
אינם מקשיבים לו, עב״מים שכמותם,
מקשיבים רק לעצמם, שותים מיץ
תפוזים ואוכלים כריכים שנקנו מכספי
משלם־המיסים.
העולם הזה 2661

במחצית סכום פידיון המויווז הבנקאיות ניתן להציל את החקלאות
והתעשייה. לולא הנטל במימונן ניתן להפחית את הריבית הרצחנית
לרמה אירופית ולהציל את המשק. מי מרוויח מחורבן המשק?
**ץ אלה: התנועות הקיבוציות
האמינו לתעודות־הפיקרון של
הבנקים, שנתן להן דויד בלס. ביום
הפקודה התברר כי הבנקים הונו אותן,
והתעודות לא שוות כלום. הן הפסידו
150 מיליון דולר. האם הן זכאיות
לדרוש ממדינת־ישראל החזרת הכספים?
שאלה:
כאלף איש האמינו למיש־פחת
אילין, יבואנית־הרכב, ושילמו
תמורת מכונית שלא קיבלו. הם קיבלו
אישורים על כך שהכספים ניתנו למכס
ולרשויות־המס השונות. האם הם זכאים
לדרוש ממדינת־ישראל החזרת כספים?
שאלה: כמה עשרות אלפי אנשים,
המשחקים בבורסה, נפגעו כאשר המניות
שקנו נפלו. האם הם זכאים לדרוש
ממדינת־ישראל החזרת הכספים?

שיג1/וו

ח1)?11 ות

מי שיצביע על ההכדל כין
שלושת סוגי המשקיעים _ -בידי אנשים פרטיים, ושליש
יקבל פרם. אז מדוע החליטה בידי פירמות.
ממשלת ישראל לממן את הפסמכלל
הפרטיים 0.17 ,מהמחזיקים
די המשקיעים בבורסה?
יש להם 187 מכלל הבנקאיות שבידי
למיעוט

^ זעיר!
ף* אוקטובר 1987 נפלה הבורסה
בניו־יורק. ההפסדים שם היו כמו
ההפסדים למפולות בכורסה כאן. האם
מישהו העלה על דעתו באמריקה
לבקש מממשלת ארצות־הברית לכסות
את ההפסדים?
מי שמשקיע בבורסה יודע כי הוא
יכול להרוויח או להפסיד. מי שרכשו

יוצא בי 1.3מכלל המחזיקים
יש להם 40 מכלל הבנקאיות
שבידי הפרטיים. ל־״/״90
מכלל המחזיקים יש בממוצע
עד 3000 דולר ליחיד.

כדי לנסות להבין כיצד החליטה
הממשלה על כך, חשוב לדעת מי הם
מחזיקי־הבנקאיות:

מכלל שיבעה מיליארד הדולר
של הבנקאיות המובטחות
על-ידי הממשלה, כמחצית נמצאות
בידי הבנקים וקופות־גמל.
מהיתרה, שני שלישים הם

^ רצחנית
^ יבית רצחנית זו היא שגרמה
1למשבר בחקלאות ובתעשיה, ופוגעת
ישירות במשק היצרני.
דוגמה: משקי הקיבוץ הארצי הם

חלוקה רומה לגבי הפירמות. שלוש
פירמות מחזיקות ב־ 137 ממניות־ההס־

שר־האוצר ניסים

מדוע על משלם־המיסים לממן
את הפסדי בעלי הבנקאיות?

כדי לאפשר לבנקים לממן את אחזקת
הבנקאיות שברשותם, דבר שעולה
להם 250 מיליון דולר ריבית לשנה,
מקיים האוצר ובנק ישראל ריבית רצחנית
במשק, שתאפשר לבנקים מימון
הבנקאיות מחד והצגת מצג יפה במאזנים,
כדי ששערי מניותיהם יעלו והן
תהיינה מושכות•

הפרטיים: יותר מ־ 700 אלף דולר לכל
בורד.
עוד 1.27 מהמחזיקים יש להם 227
מכלל הבנקאיות שכירי הפרטיים: כססו
אלף דולר לכל בודד.

־ 0.87 מכלל הפירמות מחזיקות ב־־ 337 מכלל הבנקאיות שבידי פירמות

מניות בנקאיות עשו בשנתיים, שקדמו
למפולת 396 ,ליום! היתה זו ההשקעה
הטובה ביותר בישראל. מי שרכשו
בנקאיות א ח רי המפולת, עשו לפחות
1896 לשנה צמור לרולר. היתה זו
ההשקעה הטובה ביותר בישראל.

על הממשלה והציבור כולו.

דר של הפירמות. עוד 30 פירמות מחזיקות
ב־ 207 מכלל הבנקאיות שכירי
הפירמות.

יוצא כי 0.896 מכלל הפירמות
מחזיקות״/״ 33 מכלל הבנקאיות
שבידי הפירמות, ועוד
״/״ 3.2מכלל הפירמות מחזיק
בעוד 3096 מכלל הבנקאיות
שבידי הפירמות.
המסקנה:

חלק-הארי של הבנקאיות שבידי
הפרטיים והפירמות מרוכז
בידי מיעוט זעיר. מיעוט
קטן זה הוא גם בעל השליטה
בכלכלה, בפוליטיקה ובתיקשו־רת,
והצליח לכפות את ההסדר

237 בלבד שתרמו החריגות בשכר ופיצויי
פיטורים?
את הסדר הבנקאיות עשו באישון־
לילה שר־האוצר יורם ארידור, סגן-
ראש־הממשלה דויד לוי ויו״ר ועדת־ה־כספים
ח״כ אברהם שפירא בממשלת־ליכוד
טהורה.

ניתן בקלות לטעון כי הממשלה
אישרה את ההכדר, וכך
גם ועדת־הכספים, על סמך נתונים
כוזבים, שכן לא ידעו את
גודל הככומים שהיא מתחייבת
לממן.
בגלל נימוקים כאלה רוצים עכשיו
לבטל את הסדר־הפיצויים של בכירי־בדל.
אם מותר להפר החלטה של
דירקטוריון־בנק בגלל נתונים כוזבים,
למה אסור לבטל החלטת־ממשלה?

אם, למשל, יוחלט כי כל מי
שמחזיק יותר מ־ 10 אלפי דולר
בנקאיות לא יבוטח, והממשלה
תבטח רק עד סכום זה, ייפגעו
פחות מאחוז אחד ממחזיקי־המניות.
אבל הממשלה תחסוך
שני שליש משיבעת מיליארד
דולר, ותוכל בכספים אלה לממן
את הבראת החקלאות והתע־שיה.
באמריקה,
למשל, האוצר מבטח את
פיקדונות הלקוחות בבנקים רק עד
סכום של 10 אלפים רולר.
אולם המיעוט המחזיק במרבית הבנקאיות
מוסיף עכשיו חטא על פשע,
והוא המארגן את המסע העיתונאי למען
פיחות. הסיבה: הבנקאיות צמודות

יו״ר־ועדה שפירא
,־ 1.37 מכלל המחזיקים יש להם ־ 407 נוכלל הבנקאיות שבידי פרטים

אחד הגופים היעילים במשק. התפוקה
לעובד היא 181 אלף שקל, כמו באמריקה.
הערך המוסף הוא 307 מהתפוקה
(למרות שחיקת הדולר).
בשנתיים האחרונות ירדה רמת־הח־יים
והשכר במשקי הקיבוץ הארצי ב־
,157 תוך הגדלת התפוקה ב־ . 167 כל
אלה לא יכולים להוציא את הקיבוץ
הארצי מהבוץ, בגלל סיבה אחת: הריבית
הרצחנית מהווה השנה כ־ 407 מהערך
המוסף!
יוצא כי ככל שתגדל התפוקה, יגרל
נטל הריבית, ללא מוצא.
אם כך הדבר במשק למופת, מה הפלא
כי מאזן כור מראה שהוצאות המימון
תורמות ל־ 417 מההפסדים, לעומת

לדולר מאז ההסדר באוקטובר . 1983
הדולר נשחק מאז בעשרות אחוזים. כל
פיחות יגדיל את שווי המניות ואת שווי
הפדיון באוקטובר.
על־ירי ביטול ההסדר לגבי מי שמחזיק
יותר מסכום מוסכם, ישתחרר האוצר
מנטל וסיוט. הבנקים יצטרכו להבריא
את עצמם בניהול נבון, ולא בכספי
הציבור ועל חשבון ריבית ההורסת את
המשק.
למשק היצרני תינתן הנשמת חמצן
על־ידי הורדת הריבית בשני שליש,
ושר״האוצר יוכל להוכיח כי הוא לא
מייצג את ספסרי־הבורסה אלא את היי־

׳*אל ל בי ב

וה הם אומר׳...מה הן אומרות...מה הם אומרים...הה הן אומרות...הה ר
ציון צפריר, העול הזה

מוסק! אל קלעי:

אהרון(,.דקס״) דקל:

אור רווח:

..היו צוינים לבקש מאירה ״מלצוית מתחילה מרוויחה ״לנוער יש נוח ויש
אלמאוו רשות להתנדב!׳׳ ם30ו שיח, אוכל ומאווים!״ אם ביצים לעשות דברים!־־
האנינים שהשתתפו בערב לאיסוף כסף ליאיר הורביץ
ז״ל קיבלו לפני ימים אחדים מיכתב מיו״ר אמ״י, מוסקו
אלקלעי, שבו הוא מודיע להם כי לא היו בסדר כשהופיעו
בהתנדבות מבלי לבקש רשות מאיגוד־אמני־ישראל.
במיכתב, שאחדים מן האמנים רואים בו מיכתב״נזיפה,
נאמר שכדאי שהם יזכרו שיש גם ״עניי עירנו״.
פניתי אל השחקן מוסקו אלקלעי וביקשתי הסבר
למיכתב, שנראה תמוה בעיני האמנים שאיתם דיברתי.
אני לא מבין מה תמוה במיכתב. זה דבר ידוע שהאמנים מתבקשים
להופיע בהתנדבות בתדירות גבוהה מאוד, ועל כן פנו
אלינו האמנים והגענו להסכם בלתי־כתוב בינינו שאנחנו נעזור
להם לסרב כשירצו לסרב. אומרים לפונה שיפנה אל אמ״י, ואנחנו
כבר עוזרים.

• זה בסדר. אם אמן אינו רוצה להופיע בהתנדבות
עבור מישהו, תפקידכם לעזור. אבל אם האמן חושב
שהסיבה היא טובה, אני לא מבינה מדוע אסור לו
להופיע בהתנדבות.
אנחנו לא אמרנו לאסור. אבל לפי הנוהג, צריך לפנות לגילה
אלמגור, הממונה על העניין הזה, ולקבל ממנה אישור.

• זה בדיוק מה שאני לא מבינה. למה צריך אישור?

זה לא יתכן שיפנו אלינו רק כשלא רוצים, צריך לפנות
ולקבל אישור גם כשרוצים להופיע בהתנדבות.

• מה שאתה רוצה, בעצם, זה קצת יותר נימוסים?

אמנים
כן. למה לא?

• ומה בעניין ״עניי עירכם״? מה זה קשור ליאיר
הורביץ? הוא לא עניי עירכם?
אני, כמובן, מדבר על שחקנים שמצבם רע מאוד, ואנחנו
תומכים בהם כל הזמן. הנוהג הוא להפריש אחוז מסויים מכל ערב
בהתנדבות עבור הנצרכים שלנו, כלומר השחקנים.

• עכשיו הבנתי. מה שהפריע לכם הוא שלא
ביקשו רשות, וכך גם לא הפרישו סכום־כסן! ,מתוך
ההכנסות ליאיר, לטובת שחקנים נצרכים.
נכון. יש לנו קרן לעזרה לאמנים, ויש המון פניות לעזרה.

• אבל במיקרה של יאיר לא נאסן! אפילו הסכום
שהיה דרוש!
אז אולי במיקרה הזה, שהיה פיקוח־נפש, היתה גילה אלמגור
מוותרת על התרומה. אבל היה צריך לבקש ממנה רשות.
•דניאלה שמי)

בצפון וכמרכז הארץ מתמוטטים מיפעלים, והעובדים
מפוטרים מהיום למחר. זה רק חלק אחד מבעיוס־התע-
סוקה. החלק השני הוא הנוער המסיים את שרותו הצבאי
ואין מי שיציע לו עבודה.
אבל כמה מאות קילומטרים דרומה, בעיר אילת,
משוועים לעובדים. פגשתי את אהרון(..דקס ),,דקל, יו״ר
התאחדות בתי־המלון באילת, שסיפר לי כי נכון לעכשיו
הם מחפשים בין 400ל־ 500 עובדים לבתי־המלון בעיר.

• נשים או גברים?
חצי נשים וחצי גברים.

• ומדוע אתם מעוניינים דווקא באנשים מצפון
הארץ?
אנחנו מאוד מעוניינים שנשים אילתיות יצטרפו למעגל־העבו־רה
בעיר, אבל כשאין ד־ עובדים, אנחנו מחפשים גס בצפון.

• מה אתה יכול להציע היום לבחורה צעירה או
לבחור צעיר ללא מיקצוע, הבאים לאילת ורוצים
לעבוד?
קודם כל אני מציע להם קורס בענף שבו הם רוצים לעבוד.
מלבד זאת אני מציע להם משכורת, כלכלה, ו&ם צריך — גם
מגורים. הפרדוקס הוא שבגלל התנאים הטובים שאני נותן להם,
באים הצעירים לאילת כדי לחסוך כסף, וכשחסכו הם ממשיכים
הלאה. זאת גם הסיבה לכך שאני מאוד מעוניין באילתיס וב־אילתיות.
אצלם אני יודע שהעבודה אינה ארעית.

• איזה סוג עבודה אתה יכול להציע לנשים?

גוף פרלמנטרי לנוער קורם עור וגידים ממש בימים אלה,
ובשבוע הבא כבר תיערך האסיפה הראשונה. מטרתו
הראשונה של הגוף היא מילחמה לחופש־הביטוי לנוער. עם
יוזם הרעיון והמארגן, אורי רווח, תיכוניסט וכתב־נוער
צעיר, דיברתי.

• מה לך ולחופש־הביטוי לנוער?
אני נפגעתי אישית, ולכן אני רוצה לפעול בעניין. במשך
שנתיים הייתי העורך הצעיר של זה מה יש, עיתון־נוער שראה אור
בבאר־שבע. ניסינו לכתוב על בעיות־נוער, וביניהם אהבה, מין.
העיתון מאוד הצליח, אבל היה מי שהיה בעירייה, שאהבה בין
המינים נראתה לו כ-תועבה״ ,והתחילו הלחצים.
בהתחלה ניסינו להשביע את רצונם של המתלוננים, ובמקום
צילומי נערות בבגד־ים הכנסנו רק צילומים של נערות עם בגד־ים
ועליו חצאית. אבל ראינו שגם זה לא עוזר. הכתבים הצעירים
הפסיקו לכתוב על מה שבאמת מעניין את הנוער, מאחר וידעו
שיפסלו להם את החומר.

• מי יפסול?
העורך האחראי, שהוא מנהל אגף־החינוך בעירייה ושעליו
לחצו-להצר את צעדינו. אני כתבתי מיכתב לעורך האחראי, ואחרי
המיכתב הושעיתי מתפקידי כעורך צעיר. העיתון של הנוער
בבאר־שבע הפסיק לצאת.

• וכיצד אתם הולכים להילחם כמה שגדולים וחכמים
מכם ניסו ולא כל־כך הצליחו?

כמעט כל עבורה במלונאות. במובן, מתחילים מלמטה. אבל
בהחלט אפשר לטפס למעלה.

התקשרתי עם הרבה כתבי־נוער ברחבי־הארץ. אנחנו מתכוונים
לשלוח מיכתבים לגורמי־חינוך, אנחנו מבקשים פגישה עם שר־

אילת

נוער

• כמה למעלה הגיעו נשים בענן! המלונאות באילת?

החינוך,
אם צריך גם נצא להפגנות. יש לנו הרגשה שאם נעשה
רעש גרול, ישימו לב אלינו.
לנוער יש כוח, ויש לו גם ביצים לעשות דברים שהמבוגרים
אולי לא יעשו. יש לנו, אולי, נאיביות, שאצל המבוגרים כבר
קהתה, ועם הנאיביות הזאת והרצון לשנות דברים אני מקווה
שנצליח.
אני לא מבין מדוע כל אזרח־־ישראל לא קמים על הרגליים
ונלחמים בהגבלות חופש־הביטוי — הרי כולם יודעים שככה
נוצרת מדינת טוטאליטארית. ואת זה, אני מניח, אף אחד לא רוצה.

הבה נקרא לאחת מהן ונשאל. נקראנו למלצרית ששירתה אותנו,
ושאלנו אותה מה התנאים שלה- .אני מרוויחה 1300ש״ח
משכורת, אוכל במלון, ויש לי מגורים שהמלון מספק לי.״)

• אתם רוצים להקים גון! שבו יהיו הכייס רק כת־בי-נוער?
כמה זה במיספר?

יש היום שף שהוא אשה במלון קיסר, יש מנהלת־הזמנות במלון
ס 11 סטה, יש מנהלת־לילה במלון מוריה, ומנהלות־משק, ועוד
ועוד.

• אבל מנהלת-מלון עדיין אץ?
עדיין אין, אבל אני יודע שהדרך פתוחה.

• כמה מרוויחה, נניח, מלצרית צעירה במלון?

• מה תעשה אם בעיקבות הקטע הזה בעיתון
תהיה לך הצפה של עובדים הרוצים דעבוד באילת?
תאמיני לי שאנחנו נסתדר. רק שיבואו עוברים ועובדות:
(דניאלה שמי)

לא. אנחנו רוצים להקים גוף שבו יהיו חברים תיכוניסטים
שאיכפת להם מהנושא, ושמוכנים לצאת למילחמה.

• ואיך יגיעו אליכם התיכוניסטים?
שיכתבו אלי: אורי רווח, רח׳ יצחק שיפר ,5/17 באר־שבע,
(דניאלה שמס
וביחד נשנה דברים מהותיים.

ארכיון העולם הזה

דויד בן־גוריון ישב בחוג יועציו לפני הופעתו בטלוויזיה בתש־דיר־בחירות
של מיפלגתו.
.הממס ׳,פלטה המאפרת הראשית, ובחנה אותו בעיניים ביקורתיות.
.הקמטים האלה ליד הפה. זה נותן לך הבעה רעה. נו
טוב, נוריד את זה בשיכבת־איפור.״
.השערות הן בסדר,״ אמר הספר בהיסוס• .אבל כדאי לתת להן
גוון קצת אחר. בואו נראה. משהו לבנבן־כחלחל, אולי. ואולי
כדאי גם להקטין קצת את הקרחת באמצע. נסרק את השערות
פנימה ונדביק אותן בספריי.״
.הבאתי לך עניבה וז׳קט,״ אמר המלביש. .כדאי שתיראה
כאחד מן היישוב. צווארון פתוח כבר לא הולך. זה נראה — איך
אומרים — אולד־פשנד.״
.וגם את החולצה כדאי להחליף ״,אמר עוזרו. .צווארון רחב
כזה זה כבר לא הולך עכשיו. כדאי לעבור לסטייל אחר.״
יועץ־הקול תפס מקום ליד
הזקן, ודיבר אליו בעדינות .״תר־אה״
בקשר לדיבור. אני יודע
שיש לך סיגנון משלו, מאוד ייחודי,
עם העליות והיריוות האלה
באמצע המישפט. זה היה בהחלט
בסוו באסיפות־עם שהיו
פעם. אבל תבין, בטלוויזיה זה
לא עובר. אולי נעבור על הטקסט
שלך.״
הזקן נטל את הנייר והתחיל
לקרוא. :נגשים שלוש משימות
הציונות: ביטחון, עליה והפרחת
השממה.״
בן־גוריון
.זהו העניין,״ אמר היועץ. ,אתה
צועק את המילה,עליה׳ .כדאי להוריד את הקול. שזה יעבור
חלק. ככה.״ הוא הדגים. :ביטחון, עליה והפרחת־השממה.״
.ממילא אין עליה,״ התלוצץ היועץ השני.
.בכלל ״,אמר היועץ הראשי. ,הסקרים האחרונים מראים כי
הפרחת־השממה כבר לא מדברת אל הקהל. זה בשביל ערבים,
חודחה־חה. אולי כדאי לדבר במקום זה על רמת־המחייה. בואו
ננסה, .נגשים את שלוש סליחה, .נגשים שלוש משימות הציונות:
ביטחון, עליה ושיפור רמת־המחייה״.
.ואולי במקום עליה נגיד מילחמה באינפלציה ״,הציע העוזר.
בינתיים סיימו המאפרים את מלאכת־האיפור, ובדקו את התוצאות
במוניטור; .הוא נראה קצת זקן,״ אמרה המאפרת הראשית
לעוזרת שלה. ,אני לא בטוחה אם לא כדאי בכל זאת להכהות את
השערות. בואו ננסה״.
.העניבה לא טובה,״ פסק המלביש. .רציני מדי. אנחנו לא
הולכים להלווייה. אנחנו רוצים להגיד שאנחנו מיפלגת הדור
הצעיר, יעני, מיפלגת העתיד. אז אולי עניבה ורודה״...
יועץ־הקול לא היה מרוצה. .אנחנו מוכרחים לעשות משהו
בנוגע למיבטא הפולני הזה. אתה אומר, נגשם׳ במקום, נגשים׳.
אם תחזור על המילה כמה פעמים, נתקן׳את זה. אל תשכח
שאנחנו פונים גם לבוחרים מצפון־אפריקה. אולי אתה יכול לבטא
את הח׳ בביטחון, והע׳ בעליה?״
.ומה שנוגע לציונות,״ הוסיף עוזר ב׳. .אנחנו יודעים שאתה
ציוני גדול, וכו׳ וכו׳ .כל הכבוד. אבל בימינו המילה הזאת מעוררת
התנגדות. זה נשמע משעמם. יש בזה ריח של העבר. אז אולי
נגיד, שלוש משימות העתיד זה נשמע יותר טוב, מה?״
כך זה היה נשמע אילו חי בן־גוריון בימינו. למזלו מת לפני כן.

המיפלט האחרון
פרשת דן קווייל אינה מפתיעה אותי. לגמרי לא.
קווייל הצעיר ( )41 הוא סנאטור ימני, לוחם אנטי־קומוניסטי
קשוח, חסיד נלהב של חיזוק עוצמתה הצבאית של ארצות־הב־רית,
מתנגד תקיף לפירוק-הנשק. נץ.
עכשיו מתברר שכאשר הגיע תורו להתגייס לצבא ארצות־הב־רית
ולהישלח לוויאט־נאם, בשיא המילחמה שם, לא בא לו
ללחום. אילו היה ישראלי, היה יכול לגדל פיאות ולהודיע שהוא
בחור־ישיבה. בארצות־הברית זה לא הולך, אז הוא הפעיל קשרים
מישפחתיים ומצא מיקלט בטוח ב.מישמר הלאומי״ .זהו צבא של
חיילי־עופרת, הכפוף למושל של כל מדינה, מין חיל־מילואים של
מחנות־קיץ, הנשלח לחזית רק במילחמת־עולם.
אז מה? לא נורא. בארצות־הברית, כמו בישראל, אין הרבה
בחורים עשירים, לבנים (־אשכנזים) ,צאצאי מישפחות־צמרת,
המגיעים ליחידות קרביות.
השאלה היא: מדוע צריך דווקא בחור כזה להיות נץ, שוחר־מילחמות,
דמגוג לאומני קיצוני?
זוהי תיסמונת הידועה בעולם כולו, וגם בישראל. מרבית
השרים של הליכוד הם בעלי עבר קרבי מפוקפק מאור־מאוד.
לא כל הדמגוגים הלאומניים היו משתמטים, ולא כל המשתמטים
הופכים דמגוגים לאומניים. אך ריבוי המיקרים האלה
אומר בכל זאת דרשני.
מה גורם לזה?
האם ההשתמטות משרות קרבי מעוררת בלב המשתמטים
רגשי־אשם ובושה, המוצאים להם ביטוי בהשקפה ניצית־קיצו־נית?
האם
כך הם מפצים את עצמם על מה שהחסירו? האם הלוחמ־נות
המילולית הקיצונית מעניקה להם, בדיעבד, הרגשה נעימה
של פייטרים?
ואולי ההסבר הנכון הוא ציני יותר: אותה הסתגלנות הקא־רייריסטית,
שגרמה להם להתרחק ממקומות שבהם שורקים כדורים,
מביאה אותם אל הדמגוגיה הלאומנית, שיש לה תמיד שוק
טוב?

*111׳ <זבנדי

הד״ר סמואל ג׳ונסון, הוגה־הדיעות הבריטי, אמר שהפטריו־טיזם
הוא המיפלט האחרון של נבל. יתכן שאמר זאת, בשנת
,1775 אחרי שנתקל בג׳נטלמן שהטיף לדיכוי המושבות
האמריקאיות, אחת ולתמיד, אך שלא התכוון להתגייס בעצמו
למילחמה הצפוייה.

מירחמת איתנים
אני מכיר את עמוס קינן ודן בן־אמוץ זה הרבה שנים. כאשר
החלה מילחמת־האיתנים ביניהם, הייתי בטוח במשך זמן רב שזהו
סיכסוך מפוברק, טכסיס היתולי, גימיק כדי לעורר עניין אצל
הקוראים.
זה הזכיר לי תמיד את הסיפור על העיירה האמריקאית, שבה
הופיעו שני שבועונים — סירפד ועקרב. הם תקפו זה את זה מדי
שבוע, בזעם גובר והולך, תוך השמצות הדדיות פרועות.
באחד הימים החליט הגביר של העיירה שזה לא יכול להימשך
ככה. מוכרחים לעשות שלום. על כן שיגר לעורכי שני

שהם היו מתפזרים מעל לראשי הקהל. היינו מתכופפים מייד
ומרימים כרוז מהארץ, כדי להיראות כעוברי־אורח תמימים.
באותו ערב זרקתי את הכרוזים ליד השעון בכיכר־מוגרבי, בין
שתי הצגות־הקולנוע. היו הרבה אנשים. אבל שוטר יהודי חשד בי
וקרא לי. התעלמתי ממנו והתרחקתי, תוך כדי קריאת הכרוז.
השוטר לא היה, כנראה, בטוח שאני הזורק, והניח לי להסתלק.
אותו כרוז הכיל התקפה פרועה על קבוצת ברית שלוס, ש־פירסמה
קריאה נרגשת תחת הכותרת ״לא תרצח!״ אצ״ל הניח אז
פצצות בשוקים ערביים הומים, כתגמול על פיגועים של הערבים.
נהרגו גברים, נשים וילדים. סימון נמנה עם חותמי הקריאה.
אילו נאסרתי אז הייתי נמסר לטיפול הבולשת הבריטית(״לחץ
גופני מתון״).
סיפרתי זאת לסימון, כאשר היכרתיו בראשונה כעבור 10
שנים. הוא חייך את חיוכו העדין.
אז כבר הייתי בחופשת־הבראה, אחרי פציעתי, אך לבשתי
עדיין מדים. באותה עת פירסמתי בהארץ כמה מאמרים, ובהם
קראתי להשתלבות ישראל במרחב השמי, לברית עם התנועה
הלאומית הערבית ולכינון מדינה פלסטינית לצד ישראל. הוזמנתי
לפגישה עם אנשי ברית־שלזס. שקראו אז לעצמם (כמדומני)
״איחוד״ .הם קיבלו אותי בשימחה.
ראש הקבוצה היה מרטין בובר, בעל הסמכות המוסרית הכבירה.
סימון היה מס׳ .2
המוראל של הקבוצה היה ירוד אחרי המילחמה(מילחמת־העצ־מאות)
.אבד הכלח על תוכניתה להקמת מדינה דו־לאומית. חברי
הקבוצה, כולם קשישים, חשבו שהגיעו לקצה הדרך. אך הנה
הופיע איש צעיר, חייל פצוע, והטיף לשלום ולברית־שלום ישר־אלית־ערבית.הם
קיוו, בוודאי, שאני הסנונית הראשונה של אביב.
אי־אפשר היה שלא לאהוב
את סימון. הוא היה איש אידיאליסטי,
נעים־הליכות, רך־דיבור,
בעל חוש־הומור ותערובת של
חוכמה ותמימות.
נקודות־המוצא שלנו היו שונות
לגמרי. סימון וחבריו היו
אחרוני המוהיקנים של היהדות
הגרמנית ההומאניסטית, שופעת
האידיאליזם, שתפיסתה היתה
על־לאומית. ואילו אני טענתי
שהשלום דרוש מטעמים לאומיים
דווקא, כדי לאפשר לישראל
החדשה לזנק ולתפוס את מקומה
ם מו ׳
במרחב גדול, שיפתח לפניה
אפשרויות מדיניות וכלכליות עצומות. למרות ההבדלים בגישה,
הגענו למסקנות דומות.
מאז חתמנו ביחד על הרבה קולות־קוראים ועצומות. הופענו
ביחד באסיפות. לא־אחת תמך ברשימות־בחירות שבהן הופעתי
כמועמד. עד לאחרונה, כאשר היה כבר חולה וזקן, היתה תמיכתו
בכל עניין מתקדם ושוחר־שלום מובטחת. כמעט ולא היה צורך
לשאול.
בשבוע שעבר נפטר בגיל .89 לא יהיה שני כמוהו.

ילד בז 80
בן־אמוץ
השבועונים הזמנה לארוחת־ערב בטירתו המהודרת, ביום הראשון
הבא, בשעה 8בערב.
ביום הראשון, בשעה 8בדיוק, צילצל הפעמון בדלת. האורח
היה איש קשיש, אפור, בעל הבעת־פנים עצובה. בעל־הבית קיבל
אותו בברכה, הושיב אותו בכורסה, הגיש לו כוס־ויסקי והמתין.
עברה רבע שעה, עברה חצי שעה, והאורח השני לא בא.
״תסלח לי ״,פנה בעל־הבית לבסוף אל אורחו ,״האם אתה עורך
את ס׳רפד או את עקרבל״ ״את שניהם,״ השיב האורח.

קול פה. ק 1ד שם
הפרופסורים האלה משגעים אותי. הם יודעים את הכל, ואין
להם מושג על שום־דבר.
השבוע התראיין הפרופסור עימנואל גוטמן במשך כמה דקות
לפני חצות. הפרופסור, איש חשוב מאוד במיקצועו, נשאל על
הרשימות הקטנות המתייצבות בראשונה בבחירות.
בשיטה הקיימת, הוא הסביר, קל לרשימות קטנות להצליח.
רשימה כזאת יכולה להשיג קול פה וקול שם .״דרושים היום 20
אלף קולות(כדי לעבור את אחוז־החסימה) .זה לא קשה לגרד״...
מכיוון שהייתי ראש הרשימה החדשה הראשונה בתולדות הכנסת
שהצליחה להשיג די קולות כדי לעבור את אחודהחסימה, זה
הצחיק אותי מאוד.
אילו היתה לי טלוויזיה דו־סיטרית, הייתי• אומר לפרופסור
הנכבד :״אתה יודע מה? תנסה! תתחיל לגרד ונראה לאן תגיע!״

האיש מברית שלום
ההיתקלות הראשונה שלי בארנסט סימון היתה בראשית ,1939
ואולי בסוף . 1938
הייתי אז חבר חדש באצ״ל, בן . 15 הוטל עלינו להפיץ כרוזים
בעיר.
בימים ההם לא נהגנו להדביק כרוזים על הקירות. היינו ,
מתערבים בהמון, במקומות של התקהלות — ביציאה מבית-
קולנוע, למשל — וזורקים את חבילת הכרוזים כלפי מעלה, כך

האם שימעון פרס ויצחק רבין הם מבוגרים?
שאלה טיפשית. בוודאי שהם מבוגרים. אלא מה, הם ילדים?
בגרות היא, לפי יהודה גור ,״יציאה מתקופת הילדות וביאה
לתקופת האיש ״.ואכן, כתוב במקורות ״בגרות מוציאה מידי האב״
(קדוש׳ ל״ט ע״א).
מתי יוצאים מידי האב? בגיל , 18 כשהולכים לצה״ל. אולי קצת
לפני כן, אולי קצת אחרי כן.
אולם בשנים האחרונות השתרש בארץ שימוש אחר במילה זו.
״מבוגר״ פירושו זקן, קשיש, ישיש.
ברדיו מדברים על ״נשים מבוגרות שעברו את גיל הלידה״.
ואני, לתומי, חשבתי שהנשים דווקא נכנסות לגיל זה עם
התבגרותן.
כרגיל, כאשר משתבשת המשמעות של מילה, יש לזה סיבה.
ובמיקרה זה: נוצר מצב שאין לו הגדרה.
פעם, כאשר אורך־החיים הצפוי של אדם היה בסביבת ה־,40
ומצב הרפואה היה כפי שהיה, אדם בן 60 היה קשיש, ובן 70 היה
זקן מופלג. אולם מאז השתנה המצב, והשתנו גם המושגים.
שימעון פרס, בן ,65 הוא בשיא הכושר שלו. איש לא יגריר את
יצחק הבין, הקשיש ממנו, כאדם ״קשיש״ .רונלד רגן, באמצע
שנות ה־ 70 שלו, רחוק מלהיות ״ישיש״ .יש המתלוצצים על
קומתו של יצחק שמיר, אך לא על גילו.
אם כן, איך קוראים לארם בן ,65 המקבל על פי חוק ״קיצבת
׳זיקנה״ ,והנאלץ להתפטר ממישרות רבות, למרות שהוא בשיא
הכושר השיכלי שלו, וגם במצב גופני טוב? איש ״בגיל העמידה״?
מצחיק. קשיש? מגוחך.
וכך בא השכל העממי והחליט לעצב מחדש את המילה
״מבוגר״ .כל אדם. מעל 60 הוא ״מבוגר״.
תחילה זה היה דיבור־סלאנג, אך בהדרגה זה חדר ללשונם של
אמצעי־התיקשורת. זה יוצר מישפטים מצחיקים, כמו ״נותרו רק
מבוגרים מעטים בצה״ל,״ או ״אין די מקומות למבוגרים בבתי־אבות״.
שימוש
בלתי־מדוייק במילים יכול לגרום לשיבוש המחשבה.
למשל :״בעיית המחלות של המבוגרים.״ למה הכוונה?
התופעה עצמה מעניינת. לא נעים לקרוא למישהו ״זקן״.
כשיש למילה מסויימת צליל שלילי, מחפשים מילה חדשה .״בית־כסא״
הופך ל״בית־שימוש״ ,ואחר־כך ל״שרותים״ .״סרטן״ הופך
ל״מחלה ממארת״ ,ואחר־כך ל״מחלה קשה״.
אסור לקרוא לילד בשמו. בייחוד כשהוא בן .80

גם זה ...וגם זה...וגו

ך י 1ףרך הוא מפקד־הב־סיס
שבז משרת
הזוכה, סגן־אלוף גבה־קומה ויפה״
תואר, הלן ישר לשולחן המטעמים
של יהודה כהן ואכל תוף כדי חיוך.
הוא יודע שהזוכה יחזור לבסיס.
**יד אחרי מסיבת־עיתונאים על
* ) אוכל דיאטתי ואכילת ארוחה בת
450 קלוריות, לקחו אותנו שילטונות־הצבא
לתחרות אשף־המיטבח הצה״לי
בצריפץ.
דווקא נחמד היה לחזור למקום שבו
לא הייתי מאז הטירונות, אבל לזכר
המאכלים שאכלנו אז בצריפין לא כל־כך
הבנתי מה הקשר כץ אשפי־מיטבח
למחנה הצבאי הגדול.
בדרך שאל מישהו אם יגישו לנו
כמנה ראשונה כדורי־גומי ברוטב גריז,
אבל זה לא היה יותר מצחיק מהאוכל
הזכור לנו מימי שרותנו בצבא —
הצבא צועד על קיבתו מבעד לדלת טבחים לבנים, בעלי
כובעים לבנים, ובידיהם מגשי־ענק
עמוסים במה שנקרא ״כל טוב״ .כל
טבח שם על אחד השולחנות את
יצירותיו הקולינאריות, ולידן דף־נייר
ועליו שמו ושמות המאכלים.
חדר־האוכל התחיל להראות כמו
חדר־אוכל של מלון, ורק החיילים
במדים והעיתונאים בלי מדים, שהסתובבו
בין השולחנות, וחוסר מיזוג־האוויר,
הזכירו לנו שאנחנו בצה״ל.
כשגבר הבלגן, וכולם הסתבכו בכולם,
הגיע סגן־אלוף גדי קינן, שהוא
ראש מדור־מזון, כלומר השף של
הצבא, וסיפר לנו בקצרה מדוע נאספנו
.״בצה״ל יש הרבה מאוד טבחים״,
הוא אמר ,״אני לא יכול להגיד את
המיספר (בטח סוד צבאי!) 70 ,טבחים

שלו היא התשובה לאימי
רה הידועה ״הצבא צועד
על קיבתו״ .המעניין הוא שכולם מוכנים להישבע שהם לא אוכלים כלום,
אבל טועמים. טעימה פה וטעימה שם ותוספת מלח ושוב טעימה, והם לא
מבינים איך מכמה טעימות קטנות גדלה להם בטן כזאת גדולה. חידה,
כנראה. העיקר הוא שככל שכרסם גדלה, גדלה גם עוצמתו של צה״ל.
חצילים, תירס מקופסה ו...תפוחי־אדמה.
בתוך
צריפין בדקו אותנו היטב,
ביקשו וקיבלו אישורי־כניסה, ואז
התחלנו להסתובב ולחפש את מקום
האירוע. בינתיים קראנו את הסיסמות
הכתובות על קירות הצריפים והבתים:

הטבח צועד על הבטן

חבה ואונל

לא עזרה להם, לחבריה, השמירה
על האוכל. בסוף הנאומים
וחלוקת־הפרסים התנפלו כולם על מגשי־הענק

הגישו את מועמדותם לתחרות ולשלב
הגמר הגיעו שמונה.
״מתוך השמונה האלה נבחרו היום
שלושת הטבחים הכי טובים בצה״ל,
ועוד מעט יבוא קצין־תחזוקה־ראשי
ויחלק את הפרסים ״.עוד סיפר השף
קינן כי כל המטעמים שהוכנו לתחרות
נעשו מהמיצרכים הרגילים שכל
מיטבח צה״לי מקבל, אלא שהפעם
הושקעו יותר מאמצים ויותר דימיון
ביצירות.
היו שם מגשים עם תפוחי־אדמה
דוכסית, בשר־בקר אפוי בפיטריות,
סלט־ניסואז, עוף מאודה בזיתים,
פשטידות מוקצפות, חזה־עוף ממולא,
עוף בשזיפים ברוטב מישמש, ועוד
ועוד.
כשהבלגן בחדר־האוכל המשיך להתגבר,
וכולם הזיעו וניגבו את המצח,
נעמדו בפתח כמה קצינים בעלי־פלאפלים
רבים, והאולם כמעט עבר
לדום. קצין־התחזוקה־הראשי הגיע,
והחלק החיילי של האולם השתתק כמו
לפי פקודה. קצין־התחזוקה נתן הרצאה
קצרה על הנושא ״השבעתו של החייל
בצה״ל״ ,ואחר כך עבר לעיקר. במקום
השלישי: סמל ראשון רון מוטי —
מחיאות־כפיים סוערות. לחיצת־יד,
תעודה ומתנה. במקום השני: הטבח
פרץ שלמה — מחיאות־כפיים, לחי־צת־יד,
תעודה, ומתנה.
ובמקום הראשון: פאוזה ...1רס״ר
כהן יהודה. לחיצת־יד, המון זיעה,
נדמה לי שגם דימעה קטנה, ומתנה

״החרד לדורות — מחנך בני־אדם״
או ״בבטיחות זילזלת —
בגופך פגעת״ ,ואפילו ״תדע כל
אם עיבריה שמסרה גורל בנה
לידי מפקדים הראויים לכך׳.

כשמצאנו את חדר־האוכל של הקצינים,
שבו התקיים האירוע, היינו —
צלם־המערכת ואני — ראשונים, ואף
אחד לא הבץ בדיוק מה שני אנשים
עושים בבגדים אזרחיים בין חיילים
וטבחים במדיהם הלבנים. אבל אחר־כך
הגיעו שאר העיתונאים, ורב־סרן
יפה ונחמדה אמרה לנו שיהיה בסדר,
עוד מעט זה יתחיל.
על אחד השולחנות עמדו כמה
מגשים, ועליהם משהו שנראה כמו
מיסבחו של אחמד וסלים — סלט־חצילים,
טחינה וחצילים מטוגנים
וסלט תורכי. קצת התאכזבנו מהתפתחותו
של צה״ל בעניין זה מאז שהשתחררנו
אנחנו, אבל אז התחילו להגיע

היתה בין עדת העיתונאים והצלמים
האזרחיים. מחברת סיפרי״הבישול
והעיתונאית הוותיקה לא מחסירה שום אירוע קולינרי-עיתונאי ואפילו
עד לצריפין טרחה והגיעה. היא טעמה מהמאכלים ונראתה מרוצה.

רליאן קורנפלד

וטרפו בכל פה, כשהם אומרים זה לזה בפה מלא ״לא
רע, לא רע,״ וכולם יודעים שכאשר עיתונאים אומרים
״לא רע״ הם מתכוונים לסוב מאוד ואף ליותר מזה.

רס״ר יהודה כהן מהצנחנים. התרגשות,
המון זיעה וגם דימעה. לפי מחיאות־הכפיים
שלהן זכה הוא, כנראה, הביא לחדר־האוכל חיילים שאוכלים
באופן קבוע את האוכל שלו. העיתונאים ניגשו אל הזוכה, טעמו מהמט־עמים
ואחדים אף ביקשו מתכון, אבל לפי הסבריו של אשף המיטבח
הצה״לי ניראה כאילו הוא מסתיר את סודותיו המיקצועיים. אמנם שבח,
אבל גם חייל ובצבא לימדו אותו לא לתת אינפורמציה אם לא מוכרחים.

הזונה בתחרות

גדולה מאוד — מיזוודה ובה כלי־עבודה
למיטבח.
תם הטכס. כל המשתתפים רצו
לעבר יהודה כהן, חיבקו ונישקו
ושמחו, ורק העיתונאים התקרבו לאט-
לאט לעבר מגשי־האוכל, וביד עדינה
חטפו וטעמו והביטו וזללו, וכל החיילים
שאלו את כל העיתונאים אם זה
טעים, וכל העיתונאים אמרו שזה
נהדר, אבל למה לא ראו אף פעם אוכל
כזה כששירתו בצה״ל.
.מישהו אפילו אמר שכנראה מוכרים
את האוכל הזה לצבא הבריטי, ולצה״ל
משאירים חצילים ותירס מקופסה.
אבל הרב־סרן היפה אמרה שזה לא
נכון, שהאוכל בצבא נורא השתפר
בשנים האחרונות, ושאם נתגייס לצבא

נראה את זה בעצמנו.
החלטנו שיותר טוב להאמין מאשר
להתגייס שוב לצבא, ובכלל — למה
שלא נאמין, הרי עמדנו כולנו מול
מגשי־הענק וזללנו והיה טוב.
כשכל המגשים היו ריקים, הבנו
שטכס בחירת השף הצה״לי תם ונשלם,
ואמרנו תודה ושלום לכולם, וביציאה
מחדר־האוכל שמנו לב לכך שעל
הבניין כתוב באותיות ענק :״הצדי;

הוא מרכז, ואין העולם מתקיים
אלא בצדק״.

וואו — איזה צבא נאיבי יש לנח
חשבנו לעצמנו, ונסענו לתל־אביב,
שם הצדק הוא לא מרכז, ובכל זאת
כולם מתקיימים איכשהו.
עילם; עיד; עפדיד ₪

₪ :ז 7171ר

זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם ז
בשבוע הבא
נטמעת ראיתי וחנטבת חברה שלי הגיעה לביקור מניו־יורק. היא
אמרה שמזג־האוויר פה הוא גך ערן לעומת ניו־יורק.
מה שבאמת שיגע אותה זה שרוב המוניות
בארץ ממוזגות. בניו־יורק לא.
שני אנשים עמדו בתור לאוטובוס ודיברו.
האחד אמר לשניז״הפנסיה זה המפתח של הקבר.״
השני הסתכל עליו בעיניים עצובות ואמר :״אתה
יודע מה — אתה צודק.״ אחר־כן־ בא האוטובוס
ולא שמעתי יותר מה הם אמרו.

פעם, כשהייתי רואה על מסך־הטלוויזיה את
הציור הזה של הפיל, הייתי הולכת להכין לעצמי
קפה או לכסות את הילדים. הקטטות בין
הרפובליקאים לדמוקרטים הם בעיה פנים־
אמריקאית וממש לא בענייו שלי.
אבל בזמן האחרון התחילו להראות במיסגרת
הפיל כל מיני דוגמניות בלונדיות מלאות־איברים,
האומרות שהסגן של ג׳ורג׳ בוש הציע
להן להיכנס איתו למיטה.
ואז מביאים את הסנטור המכובד בעצמו,
שאומר שהוא לא הציע לאף אחת להיכנס איתו
למיטה, ואחר־כך מופיע עורך־הדין של הבלונדית
ואומר שהסנטור דווקא הציע לה.
אז מי אמר שאצלנו זה הכי מגעיל? יש לנו עוד
מה ללמוד מן האמריקאים.
עיתונאית נחמדה אחת התלוננה לפני על
הקירמה שפרצה לעיתונות. פעם, לפני המחשב
— אמרה לי — ידעתי באופן מוחלט שיש לי
שני קוראים, הסדר והמגיה. היום׳עם המיפלצת
הזאת אין סדר ואין מגיה, יש רק משכתב שלא
קורא כלום, רק מחפש שגיאות.
כל הכבוד ליצחק בוכובזה מאור יהודה. מעט
מאוד פוליטיקאים ישראלים מוכנים לעשות
דברים שקשה לעשות. הרבה יותר נוח לנשק
ילדים קטנים ולחייך למצלמה. אפילו הנשיא
הבין את זה.
הרשימה המתקדמת מבקשת לפסול את רשימתו
של מאיר כהנא מלהיכנס לכנסת. מפ״ם רוצה
לפסול גם את התחיה ואת צומת. ר״ץ מתלוננת
על מולדת. התחיה רוצה לפסול את הרשימה
המתקדמת. לפי דעתי לא צריך לעצור את השוונג.
צריך להמשיך. שכולם יפסלו את כולם
וסוף־סוף יהיה שקט בארץ הזאת.
החיים בטעם

הייתי נורא עייפה. התיישבתי לי על הכורסה, לקחתי ביד את הגליון
האחרון של השלם הזה והתחלתי לקרוא. לא היו טלפונים, מישפחתי
בילתה מחוץ לבית, רוח נעימה נשבה לי בגב והתמכרתי לקריאה. קראתי
עוד כתבה ועוד כתבה ועוד מדור ואז הגעתי להורוסקופ.
אני מוכרחה להודות שבדרך־כלל אינני קוראת הורוסקופים, אבל הפעם,
מתוך איזה כיף של קריאה ללא הפרעות, החלטתי לקרוא גם את ההורוסקופ.
מצאתי את המזל שלי.
הנה מה שהיה כתוב:
הקסם האישי שלכם רב בימים אלה (אני חשבתי שתמיד היה לי קסם)
ואי״אפשר לסרב לבקשותיכם(עורך נכבד, אני יוצאת לחופשה בת שבועיים
ובהורוסקופ כתוב שאתה לא יכול לסרב) .ב־ 28 וב־ 30 בחודש תוכלו לשכנע
את הנוגעים בדבר למלא את מבוקשכם בכל הנוגע לעבודה ולקאריירה(או
שיורידו לי עבורה או שיעלו לי את המשכורת).
הנושא המיקצועי מקשה עליכם(באמת כבר אין לי כוח לכתוב — מתה
מעייפות) ,אך אין ברירה אלא להיאבק על רצונותיכם (למה אני צריכה
להיאבק אם הממונה עלי לא יוכל לסרב לי?) .מישהו יסייע לכם מאחורי
הקלעים (תתחילו לעבוד, בבקשה).
נסיעה עלולה להיות מסוכנת בין ה־ 25ל־ 27 בחודש, הזהרו(זה קטע
מעצבן ממש, כי באמת אני נוסעת לצפון בתאריכים האלה, ואם יקרה לי
משהו, תדעו שמרים בנימיני אשמה).
חיי־האהבה מלבלבים (אמרתי את זה לבעלי, כדי שגם הוא ידע).
הופעתכם מושכת וקשרים חדשים יתחילו בקרוב(אמרתי גם את זה לבעלי,

שיחת חולין
(עם זבנית)
אפשר לראות שפתון בצבע חום בהיר?
בבקשה.
זה חום כהה?
תנסי את זה, זה יותר טוב בשבילך.
אני לא אוהבת את הצבע הזה.
תנסי, תנסי, זה יפה.
(מרחה לי על השפתיים).
את רואה שזה יפה?
לא מוצא חן בעיני.
כי את לא מאופרת.
אני אף פעם לא מאופרת.
אז תתאפרי קצת, לא יזיק לך.
אני לא רוצה להתאפר, תני לי שפתון חום
בהיר בבקשה!
הנה קצת סומק(מרחה לי) ,טיפה כחול בעיניים
(דחפה מיברשת לעין).
מה את עושה?
הנה, תסתכלי בראי, כבר קיבלת קצת צורה.
עוד קצת מייק־אפ ותראי בן־אדם.
גברתי, את לא חושבת שאת מגזימה קצת?
מה, נעלבת?

יין

תמורת 3.30ש״ח לק״ג אפשר לקנות עכשיו
במקומותינו את פרי הליים (דומה ללימון ירוק
ועדין יותר בטעמו).
כדי שתדעו מה לעשות עם הליים שקניתם
הנה 2מתכונים:

והוא אמר שאני לא אפריע לו כי יש עכשיו ספורט בטלוויזיה).
זהו. סידרתי לי את השבוע, חוץ מעניין הנסיעה שמדאיג אותי, אין לי
דאגות. מהיום, כל שבוע אני אסתכל בהורוסקופ ולא יהיו לי יותר הפתעות.
אפשר לכתוב בשבוע הבא משהו על התאריך שבו הילדים שלי יתחתנו
ויעזבו את הבית? תודה.

כל המקדים הרי1ה משובח -מראה
הנה זה מגיע — המכה הזאת, שלא כתובה
בתורה, שקוראים לה גם, החגים׳ .רק שלחנו
את הילדים לבית־הספר אחרי חודשיים, וכבר
הבומרנג חוזר, כל ההורים מכל הצדדים באים
לבקר, וגם האחיות והאחים, ואיזה גיסה רחוקה
והדודה, שנשארה לבד, קופצת לביקור קצר,
ובמקום לנוח בחג, האשה(כן, שמעתי שגם גברים
— אבל לא ראיתי) נכנסת למיטבח לכמה שעות
טובות כדי להכין ארוחת־בוקר יפה במיוחד
לגיסה ולבעלה ולשני ילדיהם וארוחת־צהריים
חגיגית להורים ולדודה שנשארה לבד, וארוחת־ערב
לזוג חברים מחוץ לעיר שתמיד באים בחגים.
אז נכון שאם מתאמצים אפשר לברוח מהבית
ולהיות אורחים במקום מארחים, אבל אז באה
המכה השלישית: המתנות. מה לקנות? למי
לקנות? איפה אפשר להשיג? כמה זה עולה?
שנה אחת ניסיתי לא להביא מתנה לאף אחד.
חשבתי להפיץ את הנוהג בקרב המישפחה שלי
וחברי הקרובים, אבל כל הצלחתי הסתכמה בזה
שבאותה שנה כולם עשו לי פרצופים חמוצים, אז
הצטרפתי לרוב הדומם והמשלם.
ומתי שולחים מתנה לראש השנה? שבוע לפני
החג, שלושה ימים לפני החג, ביום החג עצמו?
מה פתאום? התחרות כבר החלה. פעם התחרו
בגודל המתנה, עכשיו, כנראה, מתחרים מי ישלח

עץ הבונסאי
מה לקנות? למי? כמה זה עולה?
את המתנה הראשונה. אני כבר קיבלתי את
המתנה הראשונה — משהו כמו שלושה שבועות
לפני המועד.
אגב, המתנה שקיבלתי היא עץ מיניאטורי
מסוג בונסאי שפעם היו יקרי המציאות ממש,
ואפשר היה להשיג אותם רק במשתלות רחוקות.
היום אפשר לקנות בסופרסל. כמה עולה? לא
יודעת — לא שואלים כמה עלתה מתנה.
הנה, הזכרתי לכם שהחגים מתקרבים(בהחלט
לא באשמתי) ותנסו להסתדר לבד. אם לא ילך, אז
כמו תמיד, יבוא העולם הזה לעזרתכם ברגע
האחרון.

תמונת ה ש סע

וגלי ברווז ברוטב ל״ם וד ב ש

מום ליים
עדין יותר מהלימון

החומרים ל־ 4מנות:
ברווז. כפית דבש. שתי כוסות מרק עוף
׳צח. מיץ משני ליים. קליפת ליים מגוררת.
חצי חבילה מרגרינה.

אופן ההכנה:
מניחים את הברווז בכלי חסין־אש ואופים
כ־ 35 דקות מכל צידיו עד שיהיה פריך.
מניחים את הברווז על צלחת-הגשה למשך
40 דקות, עד תום בישול הרוטב. מסירים
את שיכבת״השומן שנוצרה בכלי־האפייה,
ומוסיפים למיצי״האפייה דבש, מיץ מליים
אחד וקליפת ליים.
מבשלים את הרוטב עד ריכוזו כדי מחצית
הכמות. מסירים את הרוטב מן האש
ומוסיפים את המרגרינה. מערבבים בעדי נות.
מתבלים במלח, סוכר ומיץ מליים

אחד. יוצקים את הרוטב על כל מנת ברווז
ומגישים.

טוס ל״

החומרים ל־ 8מנות:
מיץ מחמישה ליים. קליפה מגוררת משני
ליים. כוס יין לבן יבש. חמש כפות ג׳לטין,
שתי שקיות שמנת מתוקה להקציף יחד.
חמש כפות סוכר.

אופן ההכנה:
מערבבים בטיר מיץ ליים, קליפת ליים,
יין לבן, חמש כפות סוכר וג׳לטין. מחממים
באיטיות על אש קטנה (ס.)40
מקררים את התערובת. מקציפים שמנת
מתוקה וסוכר.
מגישים קר בכוסות זכוכית.

אי״אפשר לדבר עם המכונית, להסביר לה, לשכנע אותה!
במישטרה הזאת תיכף דוחפים.
רניאלה שמי

מכובד,

אוהבים מתנות
מיטת־כושר

לסי בכלל

איכפת?
מועדון הסטפס נשכח באחרונה.
מאז נהפך למקום הבילוי הפופולרי
ביותר של היפים והיפות הוא עבר
שינויים רבים. הזדמנות נוספת לכל מי
שחושבים את עצמם להתחכך עם מי
שמקשטים את טורי־הרכילות ניתנה
לפני ימים אחדים, כשחברה, העוסקת
ביבוא מכשירי״כתיבה, הזמינה הרבה
יפים ויפות למסיבה שהיא ערכה.
את המקום קישטו הרבה בנים ובנות
של מפורסמים, כמו דני ליבאי, בנו
של חבר־הכנסת דויד ליבאי, שהגיע
בחברת הדיסק־ג׳וקי מ צי. כן נראתה
במקום יפעת מור, בתו של העסקן
הפוליטי ואיש־העסקים מסביון דויד
מור, שסבה היהלומן, שלמה יוכל,
מוכר בחוגי הבליינים הוותיקים יותר.
מור היפה גנבה את ההצגה בהופעתה.
מהבוגרים בלטה הדוגמנית נילי פלד,
חברתו־לשעבר של השחקן־המפיק

יהודה ברקן.

יש מ 7עניי!
עם שערי
המחזמר סאלח שבחי מצליח לאחד
את השחקנים והזמרים המופיעים בו,
לא רק על הבימה, אלא גם לאחר שעות
ההצגה. כמעט כל שבוע חוגג מישהו
מאנשי־הצוות אירוע כמו יום־הולדת
או שימחה אחרת. הפעם היה זה תורה

בת ה״ 17 בחליפת־מיכנסיים בסימון
ספרדי, היתה האלגנטית
ביותר מבין החוגגים. היא היתה מלווה בחברה, אך
מצאה עצמה מוקפת במחזרים רבים ונלהבים.

׳נעתמור

בת ה 21-מסיימת את שת תה
הצבאי. שר בחולצת״טריקו
ומיכנסי״ג׳ינס הפגינה נשיות. היא עוסקת בדוגמנות
ובעבר ליוותה את הזמר צביקה פיק באחד משיריו.

איריס שר

של השחקנית נירה רבינוביץ
שחגגה את יום־הולדתה ואת הצגת הסס
1למחזמר.
היה זה גם הלילה שבו ירד המחזמר
מבימת היכל התרסת לנמל־הבית
הבימה. פועלי־הבימה לא יכלו להגיע
למסיבה, כי הם היו עסוקים בפירוק
ובמעבר, ונירה רבינוביץ הודיעה שיש
כבר סיבה נוספת למסיבה, והפעם
בשיתוף עם פועלי־הבימה שנשארו כדי
לעסוק בהעברת התפאורות. רבינוביץ,
שעברה באחרונה טיפולים רפואיים
רבים, נראתה מאוששת להפליא ושמרה
על מוראל גבוה במהלך כל הערב.
עזר־כנגדה היה הבעל אם ןז, שהביא
עימו את ילדיהם.

החדש רוני סובוטקה, אך רקדה עם

בנו של חבר״הכ
ס ת דויד ליב*
מתכנן פלישה סוערת לחיי-הליל

דני ליבא

ן 1ן 1מופיעה במחזמר סאלח שבתי בתפקיד האמא של
^ 14 11 / 11\ 11 חבובה. בגירסה המקורית היא הופיעה בתפקיד
חבובה עצמה. השחקן זאב רווח לימד אותה את רזי המישחק.

י יי !

\ 111ך | 1 | 11 7השחקנית המתגוררת עם בעלה המוסיקאי בלוג-
#11\ 111 11 ^ 1דון, הדהימה את הנוכחים בהופעתה הצעירה.
שאול בת ה־ 40 ניסתה בוחה בביליארד. נירה רבינוביץ (בצילום למטה).
רבינוביץ, במיכנסי־ג׳ינס הדוקים
ובחולצה ארוכה, קיבלה את פני
האורחים וגם את המתנות הרבות
שהוענקו לה על־ידי חבריה. את ההצגה
גנבה המתנה שהוענקה לה על־ידי
השחקן ג׳ורג׳ כהן בשם צוות־השחקנים.
הוא העניק לה מיטת־כושר
שבנה במו ידיו. במהלך הערב נרבקו
האורחים בחיידק הביליארד ואף התחרו
ביניהם. מי שהפגין בקיאות ממשית
במישחק היה השחקן זאב רווח,
שנשאר צמוד לשולחן ער השעות׳
הקטנות של הבוקר. הזמרת־השחקנית
שולה חן הגיעה בחברת בעלה אבי
קורן כשהיא לבושה בשימלה בעלת
מחשוף נועז, מה שמנע ממנה להתכופף
לצורכי המישחק והקשה עליה לקלוע.

מעצב-האופנה, בעלה
שלומית אמיר, שלצוו
עמד השחקן יוסי טימן כשהוא לבו;

שוק׳ רו׳

עכר של השחקן־המפיק יהודה ברקן,
מן לא רב, באה בחברתו של בן־זוגה
זה הדוגמנית יהודית ארדיטי(מימין).

לכל חרש בבקבוקים מלאים
במים
זה היה ללא ספק אחד האירועים
היותר־נוצצים שהיו באחרונה בארץ.

\ל המפיקה נאווה לוי, פגש בדוגמנית
האירוע הולבשה כאלכסיס. מאחוריה
כבלייק קרינגטון, מכוכבי ״שושלת״.

ןטןךןידדך (מימין) אשת״החברה הנשואה לאיש־העסקיס
1|#- 1הגרמני חיים בקר, באה בבגד עשוי תחרה צמוד

לגוף שהבליט את חיטוביה. לצידה עמדה אנט פלאטו־שרון(משמאל)

בשימלת״ערב נוסח אלכסיס. במשך דקות ארוכות חיפשו השתיים
מקוס״ישיבה, כי מקומותיהן היו תפוסים. אנט פלאטו־שרון עומדת
להפתיע כשתהיה כוכבת תצוגת״אופנה מפוארת שתערך בעוד חודשיים.

מיזנוני־האוכל שהגישו בשרים בגריל
ותוספות שונות. הכל חיכו להמשך,
ואז, בשעה המצופה, נפתח המופע
הגדול שנועד להציג את הבושם
חת״רבברלי־הילס בבימויה של הכוריאוגרפית
דרי שי והמפיקה נאווה
לוי. המופע היה מרשים והוא האפיל
על כל התקלות שהיו לכל אורך הערב.
המופע כלל תצוגת־אופנה של גירעון
אוברזון, בהשראת בברלי־הילס.
קרול דייבי, סגנית־נשיא חברת
חת״רבברד־הילס אמרה שזוהי המדינה
ה־ 13 שבה היא משיקה את הבושם,
ולדבריה היה זה האירוע המרשים

גם גרמה לתקריות מבדרות. על השולחנות
הונחו בקבוקי־ענק של הבושם
והאפטר־שייב לצרכי קישוט. הבקבוקים
הכילו מים ציבעוניים, אך רבים
מהאורחים הנכבדים חשבו שמדובר
בבושם המקורי. כשהם הגיעו ליציאה
הבהירו להם אנשי־הביטחון שהבקבוקים
שייכים לחברה המארחת, ושהם
נועדו לשימוש כמוצגים בחלונות־ראווה
של פרפומריות. מיותר לציין את
הרגשתם של אלה 32 .בקבוקי־ענק
כאלה הוחזרו לבעליהם, כשהם גורמים
למבוכה למי שלקח אותם, מרביתם
בשוגג וחלקם במתכוון.

קהל, שמנה כ־סססו איש, גדש את
מדשאות מלון אכדיה. תפאורת־ענק
נוסח הוליווד נבנתה בבריכת המלון.
נשים בשמלות־ערב נוצצות ובגדי־קוקטייל
וגברים בחליפות־ערב ומער־כות־לבוש
אלגנטיות מילאו את
הרחבה. הבלגאן התחיל ישר בהתחלה.
אורחים רבים לא מצאו מקומות־ישיבה
וזה גרם למריבות. נשות יחסי־הציבור
נדרשו לפשר ולהשקיט את הניצים,
ממש כמו בגן־ילדים. הדוגמנית חני
פרי לא מצאה מקום־ישיבה מתאים
ועזבה את המקום בכעס.
כשניתן האות הסתערו כולם על

מכולם, ובדעתה להראות את סרט־הווידיאו
שהוסרט באירוע לבעלי
החברה. לאירוע הגיעה הישר מפאריס,
שם הושק הבושם בנוכחות השגריר
האמריקאי בפאריס והרבה אנשי חברה
וקולנוע, אך האירוע בפאריס נעדר את
השיק והזוהר של האירוע שנערך בארץ•
דקות
ספורות לאחר שנגמרה התצוגה
החלה הסתערות ההמונים על
הבושם שחולק באריזות־שי ביציאה
ממקום האירוע. אנשים מכובדים רבים
לא היססו לבקש ולדרוש מתנות נוספות.
הפופולריות האדירה של הבושם

טל בהד

1איש״הספורט״לשעבר וחברתו חגית פורת בחב
העיתונאית דיאנה לרנר. האופנאי עודד גרא(בצי7
מימין) מגיש צלחת לדיתה רוז׳נסקי, קונסול״הכבוד של מונאקו בישר!

כתב: חהו ־ אוהליאב. צילם: אלידסה 1י~ 2 3

קחי קורס
ל מז כי רו ת!

70 77(07/ 7( 07מ 07/417

ממש צחקתי בליבי כשהיו בעיתונות המקומית
פירסומים על כל המנהלים סבכירים במשק,
המרוויחים סכומים אדירים, וכל המדינה רעשה
וגעשה איך זה קורה ואם באמת מגיע להם כל־כך
הרבה כסף.
אז למה ללכת כל־כך רחוק? יש בארץ כמה
נשים, שלפחות כמו שהן חיות הן מרוויחות כמו
מנהל בכיר, למרות שהן רק מזכירות אישיות.
אז יש לנו אורה סהרס, מזכירתו הוותיקה־מאור
של איש־העסקים מרדכי מאיר, שניהלה
אורח־חיים ראוותני ומנקר־עיניים, וכל זאת
ממשכורת של מזכירה. כיום, לפחות, הכל
יודעים, ואני מקווה שגם היא מודה בזה שהיא
הידועה־בציבור של מרדכי מאיר, הנשוי עדיין עם

לא ער המוקד לפני כמה חודשים התאלמנה הסכסולוגית
רות חוצ׳נר. בעלה, איש־העסקים רוני הו־צ׳נר,
נפטר בגיל .34
הזוג, שהתגורר בהרצליה־פיתוח, היה מוכר
בקרב חוג המצליחנים בארץ. היא בתחום הסב־סולוגיה,
ובעלה בתחום העסקים. הפרוייקט
האחרון של הבעל היה ייבוא קלטות־וידיאו על
ענייני האופנה.
מאז עברו כמה חודשים, ובאחד הערבים ראיתי
אותה במיסעדה בארוחת־ערב חגיגית לאחד
מידידיה, כשהיא צמודה לחתיר גבוה, שישב
לצידה ושפינק אותה במשך כל הערב.
אז מובן שהפעלתי את השפיונים שלי, ועוד
לפני שהם הספיקו להחזיר לי תשובה החלטתי
לעשות לה דרינג־דרינג קטן.
״שלום רות חוצ׳נר. זאת המרחלת. אני פונה
אליך ישירות. אני מאוד מסוקרנת לדעת מי זה
החתיך שהיה צמוד אליך במסיבה״.
״קוראים לו אולי רשף, והוא בן 38 ועוסק
במישחק בבית לסין, ועכשיו גם בפסטיבל עכו״.
״מה מצבו המישפחתי?״
״הוא גרוש״.

ריסקה מאיר.

יש עוד מזכירה, אם כי יותר צנועה, והיא
קלרה חורי, מזכירתו האישית של איש־העסקים
שמואל פלאטו־שרון, שבין שאר ההטבות יש
לה זכות למשיכת־יתר בסכום העלול לגרום לכס
לסיבובי־ראש במשך כמה רקות ארוכות.
ואם אתם רוצים עוד דוגמה, אז יש מירה גרף
בת ה־ ,35 מזכירתו האישית של איש־העסקים
הבינלאומי רוסי צימרמן, גרושה ואם לשניים,
שמאז שהתחילה לעבוד אצל הבוס שלה היא
מתלבשת בשמלות של גדולי האופנאים בפאריס,
וגם הספיקה לרכוש דירת־ארבעה־חדרים ברמת־השרון.
בקיצוו/מה
שאני מנסה להסביר לכן זה דבר
אחד פשוט: גם אם אין לך בכלל כישורים, ואת
ממש לא יודעת מה לעשות בחייך האומללים,
כדאי שתיקחי קורס למזכירות. את עלולה למצוא
עצמך מסתובבת ברחבי־עולם, לבושה בבגדים
היפים ביותר, ענודה בתכשיטים יקרים, ועוד
ועוד.
תארו לעצמכן שכל המזכירות האישיות האלה
יתאחדו באחר הבקרים וידרשו העלאת־משכורת
בגלל יוקר־המחייה. מה יהיה אז?

רות חוצ׳נר עם אולי רשף!
,׳ש אנשים שהיו חצים לראות אות׳ שלה על השקד יחד עם בעלי, כסו בהוח.
״ואת לא חוששת ממה שיגידו? משהו בנוסח
,האלמנה העליזה׳?׳׳
״תראי, אני יודעת שיש אנשים שהיו רוצים
לראות אותי עולה על המוקד יחד עם בעלי, כמו

שעושים לאלמנות בהודו. אבל אני ל
את הסיפוק הזה.׳׳
מה אגיד לכם אחרי הצהרה כזאת?
אתן להם את הסיפוק הזה!

מתחתנים,
מתחתנים איך להנחות בטן
ירוחם,
מאיר משל,
התחתן בנו של
השבוע עם דינה שוהם, שופטת־שלום
בתל״אביב. משל הגן, באמצע שנות ה״40
שלו, גרוש ואב לבן ובת. שוהם היא בערן
בת גילו ורווקה. השניים הכירו לפני שנתיים
בערב פנויים ופנויות. החתונה התקיימה
בסביון, בביתו של יגאל נאמן, מנכ״ל
תדיראן, שהוא חבר״ילדות של מאיר.

אבי קרוננפלד 25 מי שהיה בין
שמונה הנח״לאים שנפלו בשבי אש״ף
במילחמת־לבנון, והיה שבוי במשך שנה
וחצי, התחתן ביום שלישי בנהריה. הוא
סיי ם בינ תיי םאת לי מו דיו ב טכניון
ב תע שי יהובניהול, ועובדב מי פ על
פלוטארוס ליד עכו. רעייתו היא חגית לוי,
חיילת חיפאית בת 9ג. הרומאן נמשך שנה
וחצי.

אעח7חזקרר

לפני שנה וחצי היא הגיעה לארץ, ומיר ידעתי
4שהיא תיהפך לאטרקציה לפחות בהתחלה. עם
נתונים כמו שלה, זה באמת לא קשה.
דניאלה מצל בת, ה־ ,21 אלופת אירופה

באיגרוף תאילנדי. היא היתה במשך שלוש שנים
{ החברה הפרטית של עודד סלומנפלד, גרוש

דן כנר הוא אחד המנחים הפופולריים, לא רק
בקרב המאזינים והצופים, אלא בעיקר בקרב
הצופות והמאזינות. הרבה מעריצות יש לו לדן
כנר, הנשוי כבר הרבה שנים עם דפנה, דיילת
אל על, ולהם יש שני ילדים. כל כמה שנים
משתרבב שמו של דן כנר ברומאן זעיר, ויש
פיצוץ, ולאחר־מכן הוא חוזר לזרועותיה של
אשתו האוהבת, וחוזר חלילה. זה כבר בגדר
פרפטואום מובילה.
אי 3יובז שחיכיתי לראות מה קורה לשדרו־הם
חזרו ארצה, והיא ניסתה את כוחה
כדוגמנית. היא הצליחה מאוד, לפחות על המסלול,
וגם קיבלה תפקיד קטן בסרט המתיחות של
הבטל(׳ ,ופה ושם הזמינו אותה לקשט כל מיני
אירועים ולהפגין את כישוריה.
לחבר שלה לא הלך כל־כך כמו שהוא ציפה.
הוא ניהל מיסעדה, ולאחר מכן פאב, וקיווה לימים
טובים יותר. היו לו גם צרות מגרושתו, שטענה
שאינו משלם לה את דמי־המזונות, המגיעים לה
לפי החוק.
לפני שבועיים היתה תצוגת־אופנה גדולה

גילה פינחס

— חיוכים

מנחה, כמה זמן הוא יוכל להחזיק מעמר מבלי } ץ לפזול לעבר חתיכה.
אז לפני כמה ימים הוא הינחה אירוע גדול/ ,
ושם הוא הכיר את רקדנית־הבטן גילה פינחס\ .
ותאמינו לי, לפי המבטים, החיוכים והקריצות /
שעפו ביניהם, הם נראים כאילו שהם מכירים כבר \
מימים ימימה. אני סקרנית לדעת לאיזה כיוון / ץ יובילו הקריצות האלה.

רומאן מתוק
הוא גבוה, הוא מרשים. הוא חתיך וגם צעיר.
והוא בן למישפחה מיוחסת בארץ, ויש לו הרבה
כסף.
אבל בכל זאת יש לו חיסרון. אין לו חברה.

מאיר זיו
— של החבר

דניאלה דנצל ועודד סלומנפלד
החבר הטוב —

כבן ,40 שחי בגרמניה זה 15 שנה. השניים הכירו
זה את זה במסיבת־עיתונאים לזמר־רוק ידוע,
שדנצל שימשה לו כשומרת־ראש.
מיד אחרי ההיכרות ידעה הבלונדית המוצקה
הזאת שהיא תקשור את גורלה עם הישראלי,
המבוגר ממנה כמעט ב־ 20 שנה.

בחיפה. ונחשו מי בא לאסוף אותה מאחורי־הקלעים?
לא החבר האוהב, אלא החבר הטוב של
החבר, עורך־הדין מאיר זיו, דמות מוכרת
בבתי־המישפט ובמסיבות.
אם התחיל רומאן בין השניים איש לא יודע, אך
דניאלה מכחישה זאת מכל וכל, וטוענת שהם
ידידים בלבד.
אך לפגי שבוע היא החליטה שהיא אינה יכולה
להמשיך עוד ברומאן עם עודד בלומנפלד
במתכונתו הנוכחית, והודיעה לחבר הקבוע
שהרומאן ביניהם נגמר. בעוד כמה ימים היא
חוזרת לגרמניה, וכשהיא תחזור יתחיל פרק נוסף.
בינתיים יהיו כמה בירורים בין שני החברים
הטובים, עורך־הדין זיו וידידו בלומנפלד, ואני
פשוט מצפה להמשך.

ליאת רון
— 1המחיק 1ח

בעצם, עכשיו אולי כבר ־יש לו. זהו עדי
שטראוס, בנו בן ה־ 21 של התעשיין, איל־הגלידות־והגבינות
מיקי שטראום. באחרונה
הוא צמוד חזק לדוגמנית ליאת רון, שמאז
הרומאן שלה עם הדוגמן איש־הקאראטה מוטי
הורנשטיין, לא נקשר שמה בשום רומאן רציני.

עדי שטראום
כל הרומאנטיקה -

אז השניים נראים ביחד, והוא כזה ג׳נטלמן
ונחמד שאני ממש נזכרת בסרטים המתארים את
וינה של יוהאן שטראום, עם כל הרומאנטיקה
והמתיקות. אני מקווה שהפעם הרומאן הזה יחזיק
מעמד.

געיקבות
המיזוודה
במאים זפירל 1ג ד
סקורסיזה
את פסטיבל מציה,
שנפתח השבוע. איינז!
לטרפד בגדל ..הפיתד
האחרזן שר ישוע שכמעט
צזדם בישראל.
כבכל אוגוסט בכל שנה, משנפתח פסטיבל
ונציה 28.8צפות גם השערוריות המסורתיות.
לפחות במשך שלושת החודשים האחרונים מאיים
מנהל הפסטיבל, מבקר־הקולנוע הידוע גוליילמו
ביראגי, להתפטר אם לא יפסיקו את הלחצים
הפוליטיים השונים המופעלים עליו.
השנה נוספו לכך כמה צלילים צורמים בהחלט:
סידמו החדש של מרטין סקורסיזה! ,קפיתסבס
אחחן של יש1ע, תוכנן להקרנה כאירוע מיוחד,
כשהוא כבר נושא אחריו שובל של שערוריות.

פרנטיק (רב־חן, תל־אביב, ארצות-
הברית) -קשה להאמין שמישהו
עלול להשתעמם בשיט הזה. הוא
פשוט קיצבי בל״כך עד שאין מקום
לפילוסופיה או לבדיקת הפרטים המעמיסים את העלילה. צריך
רק לרוץ בעיקבות האריסון פורד והמיזוודה האבודה, לא לאבד
את עיקבותיו וליהנות מכל דקה של ריבה.
למעשה המיזוודה האבודה אינה אלא מיזוודה מוחלפת, ומי
שהלבה לאיבוד אינה אלא אשתו הנחמדה של רופא, ד׳׳ר ווקר
האמריקאי(פורד) ,הבא לפאריס לשאת הרצאה בנושא מחקר
ומבקש לנצל את מסעו המיקצועי לבילוי ירח-דבש מחודש עם
רעייתו.
התיקווה נבלמת כבר אחרי המיקלחת הראשונה, כשווקר
מגלה לפתע שאשתו פשוט נעלמה לו, כאילו בלע אותה השטיח
בלי רחש. מכאן והלאה הקהל הוא השבוי של רומן פולנסקי
הכימאי, המטלטל את הד״ר ווקר שלו, אזרח אמריקאי בטוח
ושאנן, בנבכי עולם הזר לו לחלוטין, ומאלץ אותו להפוך לגיבור,
מה שכמובן איננו מטבע ברייתו.
המסע אל הגבורה (שאולי מוכר לפורד ממיבצעים אחרים
אצל סטיבן שפילברג וג־ורג׳ לוקאס) אינו מוכר לד״ר ווקר. גם
הסביבה, הדוברת צרפתית שאינה שגורה בפיו; תמתייחסת לכל
מי שאינו דובר אותה כאל חדל״אישים, המזלזלת בזדים
ובמיקרה הטוב מגלה כלפיהם אדישות, אינה עוזרת הרבה. הוא
משחק במיגרש זר, עם שחקנים שאינו מכיר, עם יריבים שהוא
מגלה שכל אחד מהם עשוי להיות איום על חייו, והכל במטרה
להחזיר אליו את הכדור שאינו אלא אשתו.

האריסון פורד: המסע אל הגבורה
המפתיע בסרט יותר מכל הוא פולנסקי שאינו פולנסקי. אין
כאן שום פרוורסיות אנושיות או אנשים מעוותים, אין כוחות
על״טיבעיים ומגע עם עולמות אחרים. יש דברים ארציים כמו
עולם תחתון, סוכגי־המוסד, מדגלים ערבים, ועובדי״מימשל
אמריקאים. כל אחד מקבל א ת שלו במגה גדושודטול הומור,
לעיתים אף בוטה מדי, אבל מעניק לכל התעלומה מישקל קל,
כאילו כל גוויה מלווה בקריצה. יש כאן אולי קצת יותר אלפרד
היציקוק מאשר פולנסקי, אבל זה בוודאי אינו חיסרון לגבי
סרט־מתח. התגלית הפרטית של פולנסקי, עימנואל סנייה בת
ה־ ,22 חושנית וגאה מאוד והאריסון פורד שונה ומרתק.

מאמעה בנ7ז>ם
מילגרו (טיילת, תל־אביב, ארצות-
הברית) -אגדה קולנועית חביבה
ומקסימה עם מסר חינוכי ואמירה
חברתית: כל עוד נפש אמריקאי הו
בימאי
סקורסיזה
פאראנוונט נסוגה

בימאי זם ירלי
׳וגיברסאל השקיעה

חוגים דתיים, שנזעקו נוכח העובדה שסירטו של
סקורסיזה מבוסס על סיפרו של ניקוס קאזאנצקיס
ישו נצלב מחדש. עור בטרם החלה הסרטתו, יצאו
במסע מחודש עם הקרנתו לעיתונות בארצות־הברית,
וכרגיל במיקרה זה רוב המתקיפים טרם
ראו את הסרט.
למעשה החלה ההרפתקה של סקורסיזה בישראל,
לפני כמה שנים, כשרצה לעשות כאן את
הסרט עם פאראמונט. ההכנות כבר נכנסו לשלב
של טיום־הפקה כאשר פאראמונט וסקורסיזה
התקפלו והחליטו לסגת מן הרעיון. הנימוק
הרישמי —יקר מדי. עתה כבר ברור שפאראמונט
התקפלה נוכח לחצים של חוגים בכנסייה ומפחד
שמא, בסופו של דבר, ההשקעה לא תהיה כדאית.
אחרי לבטים רבים החליטה ׳וניברסאל להשקיע
בתסריט חדש, שנכתב על־ידי פול שרדר.
לצד ויליאם(פלאטנן) דאפו, המגלם את ישו, מופיעה
ברברה הרשי כמריה מאגדלנה וסצינת
העולם הזה 2661

מיה עין לצדק צופיה.
סיפור המעשה מתרחש בעיירה שכוחת-אל בניו״מכסיקו
בשם מילגרו(משמעות השם בספרדית הוא נס, ואמנם יש לכך
חשיבות) שדווקא אילי ההון והבנייה נזכרו בה והחליטו להפכה
לאתר״תיירות משגשג. כמעט וכל תושב העיירה, החיים
בבטלה מאונס ובעוני נקי־כפיים, כבר בלעו את פיתיון הקידמה
ורק אחד, ג ו מנדרגון שמו, החליט שמתחשק לו להשקות את
שדה־השעועית היבש, שירש מהוריו והורי־הוריו, במים שאין לו
זיכיון עליהם, באשר הם נועדו להפרות את אתר־התיירות
החדש.
מתחילה ברור שג ו מנדרגון שובר כלים ועובר על החוק. אבל
יש דברים, אליבא דג׳ון ניקולס, הסופר, ורובדט רדפורד,
הכימאי, החזקים הרבה יותר מן החוק. שהרי חוק הוא יציר-
כפיו של האדם ומי אם לא האדם הוא הראשון להפר אותו,
בעיקר כשמדובר בערכים כמו טבע, מסורת, ברכת האדמה,
צדק עליון וקירוב לבבות.
בזכות ערכים אנושיים אלה יוצא מנדרגון לקרב מ ד דחפור
הקידמה והממון בעזרת בעלת-מוסך נמרצת, שהתנוונות
הגברים בעיירה עולה לה על העצבים (סוגיה ברגה) ,עורך־דין
שהפך לעיתונאי מקומי ומוכן להפוך את עטו לסכין חדה (ג ון
הרד) ,התושב הוותיק ביותר בעיירה (קארלוס ריקלם הנפלא)
וסטודנט שבא לחקור ונשבה בקסמי השדה (דניאל שטרן).
כמובן שזה נשמע תמים ונראה עוד יותר תמים על הבד. אבל

ההתעלסות שלהם זיעזעה את רעת־הקהל עוד
בטרם הוקרן הסרט בהקרנה מיסחרית.
משהחליטה ונציה להקרין את הסרט הודיע
הבימאי פראנקו (רזמיא! ויוליה, אותלס זפירלי
שיוציא את סירטו החדש טוסקאניו׳ הצעיר מן
הפסטיבל, במחאה על הקרנת סירטו של סקורסי־זה.
הוא טען שהסרט הוכנס לפסטיבל במזימה
ציונית של חברות־ההפקה ההוליוודיות. תשובת־הנגד
של סקורסיזה לא איחרה לבוא.
זפירלי עשה חושבים והתרצה בינתיים לתחנוניו
של נשיא הביאנאלה בוונציה. הוא יבוא. את
טוסקאניני בוודאי אי־אפשר היה להאשים באנטישמיות.
הוא ניצח על הקונצרט הראשון של
התיזמורת הפילהרמונית.
תדויר חובה לראות:
תל־אפיב: עיניים שחורות, סל ל המילחנוה
ההיא, הקיסר האחרון, קפה בנדר, אהבנו כל־כך,
ליידי איב, נברח סס־הכנסה, כפר קטן שלי.

קארלוס ריקלם וחזירה: הילת׳קסם חלומית
אין זה חיסרון בוטה בהתחשב בסיגנון האגדי המרחף שרדפורד
השכיל להעניק לסירטו. אמריקה, הוא אומר, כוחה בתמימותה
ובאמונה שטבע האדם שוב מנעוריו ואלף שיבולים יצעידו שדה
שלם נגד הרוח. וכך, עם הרבה הומור וידע מושלם בתחבולות
קולנועיות, מצליח רדפורד להחזיר לקולנוע א ת אותה הילת־קסם
חלומית שחסרה לו בסרטים בעלי מסד חברתי או תודעה
פוליטית אחרים.
עוזרים לו הצלם רובי גרינברג, המעלה על הבד זריחות
ושקיעות היכולות לשמש את מישרד״התיידות בניו־מכסיקו
בלי אף מילה מיותרת, צוות-שחקנים מעולה, מוסיקה מקסימה
של דייב גרוזין וחזירה חיננית שהיא בעצם שלוש חזירות שונות.

ירושלים: סרט מתוק, המיבצר הנסתר
חיפה: האחים בלוז, מוכת ירח, אהבנו כל־כך.

בימאי קשיש. רצוי להימנות על מעריציו כדי
להעריך במלואו את קיסמו של סרט קטן זה. שני
זוגות מחליפים פארטנרים. מבחוץ — הברקות
וחיוכים, מתחת — פחדים וחרדות.

קפ הבגדד (דיזנגנף, גרמניה) —
קומדיה רומאנטית, מוסיקלית בחלקה ומקסימה
לכל אורכה. מארינה זאגברכט הענקית מתגלה
כנשמה יתרה בדמות אשה בווארית הננטשת על•
ידי בעלה אי־שם בערבות אמריקה. שם היא
מעודדת בעלת מיסבאה כושית, שבעלה מירר את
חייה, מפיחה חיים חדשים במקום שכמעט התייבש,
ומשמשת השראה לצייר שהפסיק לצייר.
בימאי: פרסי אדלון. הפתעה: ג׳ק פאלאנס.
עיניים שחורות (מוסיאון תל־אביב,
איטליה־ברית־הסועצוח, מוצג גם באו־ריון־אור
3ירושלים) — אחד מסירטי השנה
הבודדים שאפשר להמליץ עליו בכל פה לכל
קהל. בהשראת סיפוריו של אנטון צ׳כוב, בעזרת
מארצ׳לו מאסטרויאני ואלנה סופונובה עשה
הבימאי ניקיטה מיכאלקוב סרט מקסים המשלב
את הנשמה הרוסית עם הרומאנטיקה האיטלקית.
החבר של החברה שלי (לב,
צרפת, מוצג גם באורלי חיפה) — סרט צעיר של

הקלות הבלתי־נסבלת של הקיום
(שחף, ארצות־הברית מוצג גם בעצמון 2

תל־אביג:

חיפה) — הבימאי פיל קאופמן מתמודד בהצלחה
בעיקר עם הצד האירוסי שבסיפרו של מילן
קונדרה. הרבדים הפילוסופי והפוליטי נבלעים
ברקע. ושתי שחקניות נפלאות שעוד ידובר בהן:
לנה אולין השוודית וז׳ולייט בינוש הצרפתיה.
שיחזור של אירופה המיזרחית במצלמת הקסמים
של סוון ניקוויסט.

ה קינו ת מיי ח דו ת
מסע לקיתרה (טרום בסרה, סינמטק
תל־אביב, שבת — )21.30 ,3.9גולה פוליטי
שב לביתו שביוון אחרי שנים רבות בברית־המועצות,
ונוכח שהוא תקוע בין שני עולמות,
מנותק מעברו וחסר־קשר עם הסביבה האנושית
בכפרו. אחד הסרטים המורכבים יותר של תיאו
אנגלופולוס, אך כדאי לעשות מאמץ ולראותו
ערגה פיינדו ₪
יותר מפעם אחת•

צפרי ר גוטליב

עגמנידע ׳88
״השפעתם של אותם סופרים,
השפעה שאין להכחישה, בעבר
ובהווה, הופכת למשהו כה מובן
מאליו ער שהיא תופסת את
מקומה של יצירתם.״
(מתוך יומני קפקא)25.12.1911 ,

על מלומדים ומומחים למיניהם שיספרו לך את
תולדות ה״ליברטו״ מווירגיליוס ועד נחום טייט;
זו יצירת־מופת משום שאתה־ואתה־בלבד חש
שהיא כזאת. היינו, שהקינה הזאת, בביצוע הזה,
אינה מושן ת ״כמו באופרה״; שהיא גם, בעת
ובעונה אחת, הקינה הפרטית שלך, הקינה
הנסתרת, היינו, הנסתרת מעיניך שלך. כלומר,
עוצמת המיפגש הזה עם עולם של רגש(ומחשבה)
— האצור בך מבלי שידעת כלל שהוא קיים —
היא נייר הלקמוס, המיבחן האמיתי, של היצירה,
ומן הסתם, גם שלך. משום כך צודק תומרקין,
הילד הניצחי, בהתקפתו על פולחן עגנון, גם אם
מותר להסתייג מהאופן שבו הוא עושה זאת.
איני משלה את עצמי כי רשימה זו, או דומות
לה, תזיז מדעתם את חסידיו, חסידיו האותנטיים,
של עגנון. אצלם, כאצלו, המציאות הממשית
היחידה היא המציאות החברתית, והיחיד נתפש או
נגזר מתוכה ועל פי אמות־המידה שלה; לא
להיפך. כל מעשי הלוליינות הלשונית והסיגנו־נית
ושאר פעלולים, אין בכוחם לחפות על עובדה
זו. הבעיות, בכלל זה הבעיות החריפות אשר עגנון
שולה מן המצולה, לעיתים בעוצמה ובתיחכום

יוצאים מגדר הרגיל, הן תמיד בעיות מתחום
החברה והאמונה, הדת וההיסטוריה. היחיד אינו
אלא כפיס־עץ שבו נחרט כל זה, מושא(אובייקט)
של היהדות ושל העם היהודי.
מי שנפשו משתכרת ומסתברת רק דרך
אספקלריה זו לא יבין, אין לצפות ממנו שיבין, כי
היצירה הגדולה רומה לאיזמל, או יתד, המשמש
לביקוע גיזרי־עץ: היא ננעצת דווקא בקו־השבר,
במקום שבו יש כבר סדק, אשר לאורכו ״מתבקע״
או נפרד היחיד מסביבתו — לא מהמסורת, האמונה,
התנועה וכיו״ב — אלא בראש וראשונה
מהסביבה הקרובה ביותר, מהמישפחה והחברים,
עימם היה מאוחה קודם לכן.
תהליך מסוג זה מתרחש בנפשך בשעה שאתה
קורא את לפד הח 1ק של קפקא, אולי מבלי־משים,
שהרי חודו של האיזמל חד כתער. אגב, זו אף
הדרך הבדוקה להציל את קפקא האמן מידי
שוביו, הפרשנים האינטלקטואלים והתיאולוגיים
המנסים, כל אחד בתורו, לפרק את ״הטכסטים״
שלו, או להרכיבם מחרש, כאילו לא היה שמו
האמיתי פרנץ קפקא אלא ארנו רוביק. אך זו כבר
פרשה אחרת.

יגאל תומרקין, כמו הילד הקטן באגדה
הנפלאה של הנס כריסטיאן אנדרסן, צעק ״המלך
עירום בשעה שהכל מהללים, משבחים
ומפארים את ש״י עגנון בשנת יובלו, יובל החל
השנה, כבכל שנה.
הרי הילד של אנדרסן לא היה ילד של ממש
אלא מטאפורה למי שאינו נכנע לדפוסי המחשבה
השגורים והתכתיבים האופנתיים ומעז לבטא את
שהוא רואה וחש באמת (בעצם, זו מטאפורה על
האמנות).
בקנה־מידה של ספרות העולם עגנון הוא מה
שמכונה בלעז :״ס־וססשסוח־• ,היינו ,״בינוני״ ,אך
לא מובן של ״לא מוכשר״ ,או נחות, אלא כמי
שפיסגת יצירתו נמוכה מהרכסים הנישאים,
האוניברסאליים. אפשר להשוותו לאוסטרי אחר, שמאפיין הקומפוזיטור ברוקנר: יש אצלו כל מה
שושנה היימן, מן הפסלות הידועות בישראל, מצטרפת לקבוצת אמנים
קומפוזיטור גדול, גם שפע מעריצים, אבל זה לא
לבטהובן. המוזמנים ליצור א ת פיסליהם תחת כיפת השמיים ברכס שמול החצר
הופך אותו עדיין לברהמס ובוודאי
לא של עגנון העתיקה של תל־חי, לא הרחק מאנדרטת האריה השואג של מלניקוב.
כמובן, ל״רתיים שנתפקרו״ כתביו
הם עולם ומלואו, קרנות המזבח, מראה המשקפת ביד אמו ובעט רגיש מ ת אר ת הפסל תאת המיפגש עם ישראל כמעט לא
נאמנה את נפשם, או ליתר ריוק, עולמם השסוע. מוכרת לה, רגעים של התרוממות־רוח וכישלון, יופי ועכברים ועל הכל -
אן בשביל מי שלמזלו גדל בעולם חילוני, כל ההתמודדות עם הנוף ועם הסביבה: ארץ לא נודעת של ישראל
עניין שבירת הטאבו, ההמתנה לכוכב ראשון,
ה״ראשונה״ וה״שניה״.
שעטנז ושאר הבלים אינם אלא שיירים בעלי ערך
אנתרופולוגי, עבותות של פרימיטיביות וכבלי
הרכס הקסום הרץ לאורך הוואך, מחוספס,
חוגגים מעל, באות יחידות של טירונים אשר
מסורת העשויים אולי לעניין את מפיקי הסרטים צימחיה לא סדירה, נותרים רק העקשנים, העין
השלימו שלב זה או אחר באימוניהם, או כאלו
התיעודיים הבריטיים שהתמחו בכגון אלה.
י מרצדת, רק מעל השמים פתוחים, כחול מתמשך,
אשר חזרו מגיחות אל מעבר לגבול הקרוב. קצוצי
שיער, עור שזוף מתבקע, עיניים בורקות.
עגנון הוא מוצר מובהק של תקופתו, תקופת אחיד, חובק.
המיסטיקה והמיסטיפיקציה, גרמניה של היידגר
רק המטיילים אל אתרי השמורות אצה להם
אתה נזרק אל הוואדי, אמור להיות החוליה
דרכם בחצותם את העיירה, כאילו נבעטים אל
ושל בובר שבה הכל ״שבים״ תשובה כזו או אחרת המקשרת בין העבר לעתיד, בין אגדות לזעקות
אל הקו־ם־סוקראטי והקדם־מקראי, הקדם־השכל־ יאוש! אתה אמור להיות היצור המשאיר אחריו את
מחוץ לזרימה.
תי(החסידות) והקדם־חסירותי(הקבלה); כל אותם העקבות והיוצר את קו החיבור.
הנינוחות של העיירה, החיה לה חייך!
״אורים ותומים״ ׳.י
עצמאיים, רחוקים מכל מוקדי הרעשים במרכז
שילהי קיץ, חום יוקד, יבש, מייבש, שמש עלינו שומה
פנים,
כל על יודעים,
היום אנחנו
הארץ. כמו ארץ אחרת, ארץ של גדרות־תייל,
מסנוורת מבקשת להסיט אותך מדרכך. נחש
לדעת, בי אותו דור של ״נפילים״ היה קורבן
גדרות־ביטחון, וישובים היושבים על הגבול
מזדחל, מתחלק על קטע קיר סלעי, מאותת; כאן
הזעזוע והמשבר של מילחמת־העולם הראשונה
אני הוא השולט, אתה הוא הפולש.
הצפוני. כל אחד והגדרות, שערי הברזל, הנעים
באופן המקביל — עד כמה שניתן לעשות
עצי אורן, כליל החורש, ברושים, נאבקים קרב
למגע מתג אלקטרוני, השלווה הפרושה על הכל.
הקבלות כאלה — לזעזוע הדור שלנו ממילחמת
הישרדות, כמו קריית־שמונה, כמו החולה שיכלו
ממרחקים נשמעים הדי התפוצצויות, ציפצופים
יום־הכיפורים ולמשבר שפקד אותו בעקבותיה. לה, ונמחקה. הג׳מוסים אשר הפכו לאגדה, כמו
רחוקים וקרובים, כמו לא שייכים למקום, שייכים
הרי גם מי שנחשב, משום מה, ל״רציונליסט״ הביצות, כמו השומרים. נותרה השמורה, נותר
לכתובת אחרת. הקיבוצים לאורך גבול הצפון,
התחפרויות קטנות, אינטימיות, חבוקים באותו
שבאותה חבורה, גרשום שלום, כותב בפאתוס האריה השואג, ושוק של יום חמישי בקריית־סליל
מרקד, דוקרני, חוצץ, מגן. גדר־הביטחון.
רליגיוזי אפוף קטורת(״פעם אחת בהיסטוריה זכה שמונה, שוק מיזרחי, סארי רקיק, שקוף, ססגוני,
עם שלם להתנסות מיסטית, והיא שכרתה ברית צפון־אפריקה, גרוזים, צ׳רקסים, דרוזים, כל אחד
לאורך פלגי המים, זרימה מתחפרת, צמחיה
בינו לבין אלוהים. ואולם היסוד האלוהי האמיתי והילתו, בואך ישראלה.
שבהתגלות זו, אותה אל״ף נאדרה וההדגשה
עומד לו הרכס בחיספוסו, כמעט ודוחה את
שלי. צ.ג ,|.לא די היה בה לבדה לשמש מבע
המתקרב אליו, כאומר הנח לי, תן לי לנוח
לבשורה האלוהית, ולא יכלה העדה לשאתה. רק
בבדידותי. כמו מתנזר המתחבא במערתו, הרחק
הנביא הוא שנקרא לפרש לעדה את משמעותו של
מכל התרחשות חיצונית, כל כולו קשוב לזרם
אותו קול חסר־ההיגוי. הורתה ולידתה של
ההתרחשויות הפנימיות. כמעט מתחנן, אנא אל יסור הסמכות בהתנסות המיסטית פרקי
תשפצו, אל לכם ליפות, לרכך.
בהמת הקבלה וסמליה, מוסד ביאליק, עמי .)35
בצהרי היום נזרקתי אל הרכס, נאחזתי בו
כאמור, מפתה, במיוחד עכשיו, להתרפק
בנפשי ונקשרתי אליו כמו אל חבל הטבור, לאותו
ולהתגעגע לאותם אורים(תרתי־משמע) ותומים,
משהו הנעגן בין השמים מעל והסלעים מתחת,
קפקא
אך אין זה מומלץ. גם ההשוואה הנפוצה בין
אותו משהו החותם את אנשי הגליל, הניצבים
ועגנון מופרכת מיסודה, כאילו ניתן לצרור אותם
כסלעים שותקים, עיקשים ופועלים.
יחד, כמו תד״ל ופק״ל בשמיכה הצבאית. הרי
קפקא זכה בכל זאת בהכרה אוניברסאלית ועגנו! קר״ת־שמזנה
לא זכה, למרות שקיבל מחצית פרס נובל(מחווה
קריית־שמונה, אשר נקלעתי אליה כמו פולש
לא בלתי־זרונית).
זר, במיקרה וללא כוונה, אשר היכתה שורש כמו
אילו היו הערבסקות של עגנון מדברות לליבנו
עשב בר, אשר הרוח פיזרה את זרעיו בין הסלעים,
היינו אנו הראשונים לחוש בכך. אבל העובדה,
וצימחה לו עלוה קורנת, כאילו בארץ האגדות.
שאינה מוטלת בספק, שר׳ עגנון היה תלמיד חכם,
חיים מעוגנים בתוך עצמם, הכיכרות הקטנות,
בקי בכל מיכמני השפה והמסורת וגם סופר
החנויות, המיסעדות. בעל־הבית הנעזר בבניו,
מוכשר ופורה, מעמיק לאין־ערוך מבשבים־זינגר
אחיו, והמושך את הזר בניחוח מיטבחו, גאה
למשל(שקיבל פרס נובל שלם!) ,עוברה זו עדיין
עבותה. לאחר פסק נשימות אחדות, שממת
בתבשיליו, מוסיקה מיזרחית מרחפת מעל, חוגגת,
אינה הופכת אותו לכוכב עליון. היצירה הגדולה
והערק חותם הכל. שאלוהים ישמור ולא יקח.
מורדות החרמון. מעטה סיפורי הגבורה אשר הפכו
באמת פועלת עליך אחרת. היא מסירה שכבות
כמעט לאגדות מזמנים רחוקים, אחרים, ורק אלה
הכל איטי, איש אינו ממהר, אפשר להגיע לכל
של תיפלות, לא רק מהמציאות, אלא גם מעצמך,
נותרו לאחר קפידת חיי האנשים אשר ניסו
מקום, אף השמש כאילו הורידה מהלך. הכביש
לא רק מהשקפותיו, אלא גם מה״אני״ שלך.
בציפורניהם ובנפשם להיאחז במידרונות החדים
המרכזי, אט־אט חוצות אותו המכוניות, מתחת
בשעה שאתה מאזין, לדוגמה, ל״קינת דידו״,
האלה ולהדוף את הפולש שאיים לשטוף את צפון
לגשר אשר נבנה לתפארת המיטיב עם העיירה,
בביצועה של ג׳אנט בייקר, אתה יודע שזו יצירת־הארץ,
אם לא יותר מכך.
אשר לאיש אין חפץ בו, אך בלילה פנסיו מאירים
מופת, לא משום שקראת 30 מאמרים ו־סז ספרים
ששיבחו את הנרי פרסל, מחבר האופרה ״דידו כמו סרט משי ורור בתלתלי ילדה
מבויישת. את פסלים
ואניאס״ ,או את הזמרת בייקר; גם לא משום
בלילה יושבים לאורך הכביש החוצה
ההיסטוריה ״מאחורי הקלעים״ ,החביבה כל־כך העיירה, על המירפסת, המירפסות, ופנסי הגשר
אל אותו רכס מחוספס, תל־חי, ואל הוואדי

שושגה היימן

החוצץ בין הרכס והחצר העתיקה, נקלעו,
במיקצבים שונים, כמה עשרות פסלים מכל קצות
הארץ והעולם. הגיעו, שתקנים כדרכם של
פסלים, כמו דבורים תרות אחרי הדבש, עולים
ויורדים לאורכו ולרוחבו של הרכס, חשים את
הסלעים, השמש היוקדת, מיכל הקל־קר ובו מים
צוננים תמיד בהישג־יד, אחרת מתייבשים, כובע
מצל על הראש, עד אשר מגיעים לנקודה שבה
מישהו מאותת עצור. כאן מצטלמת ההזיות
הצורניות האפשריות עם נכונותו של המיקצב על
פני הקרקע, או מתחתיו, לקלוט אותן. לאים
וסחוטים חוזרים אחר־כך אל הטבור, המיכללה.
ובערבים — אל שיכוני הסטודנטים של
המיכללה אשר בשולי קריית־שמונה. שורת בתי
שיכונים תלת־קומתיים, חלקם נטושים, בחלקם
נפערים חורים גדולים אל הירח המציץ, ספק
הזנחה ספק פגיעת רסיסי קטיושה. האיזור מוכה
עכברים. בבוקר הזריחה וההרים הסמוקים ממול,
חשופים וחוכקים. אני ממהרת אל המירפסת ומעל
החורים הנפערים בגגות אשר ממול, אני מוקסמת
מאופקם המסמיק של הרכסים החובקים את
העיירה.
בלילה. גבוה־גבוה נוצצים מעליה אורות, כמו
היישר מתוך השמים, אורות מנרה, מרגליות ומש־גב־עם,
כמו יהלומים בכתר. השקט העצום, הדממה,
אשר מדי פעם מפלחים אותה התפוצצויות,
קולות ירי, ספק חילופי־אש, ספק אימונים, או
קטיושות או היתקלות במסתננים.
בבוקר תוהים הזרים, שואלים על פשר הקולות
— ולא קולטים שאולי הם עצמם מצויים במרכז
ההתרחשויות. אנשי המקום מורגלים לקולות, ואין
הריהם שבמציאות דומים לאלה המכים בעיתונות.
אנשי המקום אינם מזדהים עם תיאורי
הכתבים. הזרימה היומיומית נמשכת. בלילה,
בדרך אל מרכז העיירה, לחטוף איזו פיצה או
חומוס או מעורב על הגריל או בשר כבש, פולח
פתאום קול כלי־הקשה רם וקול שירה מיזרחית
את הדממה. ואנו, חבורת ישראלים וזרים אשר
נפגענו על־ירי קסם המקום, נמשכים אל האורות
והקולות. אולם־חתונות, רעש והמולה כמו ברחוב
המסגר, רחוב החתונות התל־אביבי, ושולחנות
עמוסי מאכלים וקטיפה וסרטים ועקבים גבוהים,
והכל נוצץ. מה השימחה, שאלנו, והבחור יוצא
אלינו, קולט את ציבור התמהוניים, פעורי
העיניים אשר לפניו ומכריז: חתן נושא שתי
כלות. הוא משקה אותנו ומקרב אותנו אל מרכז
ההילולה והקרינה.
מסיבה ממשיכים אל ״המירפסת״ .שורת מיסעדות
קטנות, עם ספסלים ושולחנות לאורכו של הכביש
המרכזי החוצה את העיירה.
כאן נפגשים השבאב, לכאן מגיעות יחידות
טירונים, חיילים החוזרים ממוצבים על הגבול,
משתכרים ומתפרקים עם קולה ומיץ וחומוס
וחמוצים. קולות גרוניים, לא ערבים, סדוקים,
הבאים ממעמקים ומלכדים את החבורה.
ההולנדים והגרמנים שבינינו שותים בירה.

כוס אחרי כוס, פחית אחרי פחית מתבקעות
באווירה המלכדת, חשים את התרוממות־הרוח
מבלי לקלוט בדיוק את סיבתה, ומה עושים כאן
כל־כך הרבה חיילים. לתוך השימחה נקלע
סובוטניק אחר, רכוב על סוסו, לראשו מיגבעת
קטנה והוא לבוש וענוב עניבה כמו הכין עצמו
לשימחה, שיכור כלוט, מנווט בצהלה את סוסו
במעלה המדרגות ובין השולחנות, וקשה להבחין
אם הסוס מנווט את רוכבו או השיכור את סוסו.
צוהל, הוא נדלק ומתחמם עוד יותר למישמע

מחיאות־הכפייס של הקהל העליז. שוב ושוב הוא
עולה ויורד ודופק את ראשו המורם בברזילי
הסככות המצלות. ההתרגשות הולכת וגואה,
ומתח בה וחרדה. בטוב ליבו בי״ש שר גם הפרש
וקורן, סמוק־לחיים. עולמות אחרים.
מאוחר בלילה, בדרכנו בחזרה אל המעונות,
אנו פוגשים בו שוב, שעה שאחד מבחורי
ה״מירפסת״ מוליכו אל ביתו, בשולי היישוב, ליד
המעונות שלנו. שקוע בתוך עצמו, ראשו שמוט.
בבוקר אני פוגשת בו שוב, הפעם יושב על
עגלתו, לבוש במיטב מחלצותיו ותר אחרי פרנסה.
כמו ארץ זרה, רחוקה, קורנת אלינו קריית־שמונה.
בבריכה הציבורית, לא רחוק מהמעונות,
מצננים ההולנדים את גופם בצהרי היום ופוגשים
בנערות המקום. יפות, עליזות. עוד באותו לילה
הם מוזמנים לשמחות מקומיות. כהרף עין נוצרים

ילדות, מילחמת־העולם השניה, הבונקרים, החת־חפרויות,
כל אלה עדיין בגופו, בעצמותיו. ומעל
או מתחת אותו חור שחור, השואה, שאנחנו מנסים
לעקוף אותו, לא להתקרב, אולי רק רמז פה ושם.
בעצם אי־אפשר לדבר על כך — אין מילים, רק
זרימה תת־קרקעית אדירה, שמעליה אנשים
מנסים לתמרן את מערכת־היחסים.
אודו שותק. גם הוא בא מגרמניה, מבווריה.
אמנותו רגישה, מעודנת ביותר. עצמים, חומרים
מהטבע — בטבע — עם הטבע. עמוק־עמוק
בפנים אני מרגישה קרקע לא יציבה, צילומי
האובייקטים רגישים מדי ...הוא מגיע ומיד
מתנפל על הרכס. הוא נדחה. אינו מוצא את
נקודת־האחיזה שלו ...יום אחרי יום, באי־שקט
הולך וגובר, הוא שוב ושוב תוקף את הרכס החוזר
ודוחה אותו בעקשנות הולכת וגוברת אף היא.

קשרים, המתהדקים לאורו של ירח מסמיק,
וניתרים רק עם שובם של האורחים אל ארצם.
חלקם נעזרים בסדנות המשקים בסביבה
ונשארים ללון במקום. כעבור שבוע מבקשים
לצרפם אלינו, אל החבורה בשיכונים ״הדפוקים״,
בשולי העיירה. חשו עצמם כגוף זר באווירת
הקיבוץ, העסוק עם עצמו, עם עונותיו הבוערות.
שוב ושוב מגלים את קיבוצי הסביבה. יחידות
לא גדולות, מוקפות גדר־ביטחון סבוכה, כמו
מונחת על הצוואר בעניבת חנק. בפנים הכל פורח,
שקט. בשער עליך להזדהות ׳ לפני החיילים,
שומרי השער, לנקוב בשם החבר שאותו באת
לבקר. כאן נוהגים סידרי בראשית שיישארו
בעינם עד סוף הימים ...או עד בוא השלום
המיוחל ...אינשאללה, כפי שאומר האן ל הדרוזי.

החרמון1 ,ואכים, אודו

ומעל לכל החרמון, בהדרו. רוב הזמן האוויר
דחוס ורק רמז דק מורה על מקומו ברקע. בשעת
חסד, לרוב אחרי הצהרים, הוא מתחיל להתגלות
ומסיר מעל כיפתו את צעיפי הערפל, נחשף
במלוא הדרו ומיסתוריותו.
תחתיו הכפרים מסעדה ומג׳דל שאמס. בידינו
מסייעת קבוצת פועלים ממסעדה, שתקנים, כדרך
אנשי האיזור, מצטיינים בתבונת ידיים בטיפול
באבן, באדמה, בבטון. חשים שהם חלק של
העשייה, מורגלים כבר לאמנים עם הזיותיהם
הצורניות המוזרות ואינם מרבים בשאלות. האיל
הגדול, בעל הבית, והאיל הקטן, הבנאי הראשי ובן
דורו של הראשון. מופיעים כל בוקר רעננים
ומלאי מרץ — ומורים על מידרונות החרמון,
לעבר הכפר מסערה, ביתם, שאליו חוזרים בתום
היום. יישובים רחבי־ידיים, פרושים באוויר הצח,
בחלקו העליון של מידרון ההר. אנשים גאים וזאת
ציפור נפשם. עולם אצילי, זקוף קומה, קרוב וכה
רחוק, עיקש בעקשנותה של פיסגת החרמון.
תל־חי.
כל אחד מאיתנו מנסה להתמודד עם הרכס,
לחוש אותו, את תכונותיו, את נכונותו להטמיע
בתוכו עצם זר, או את חפצו לדחותו.
לנו, הישראלים, הנוף וחיספוסו מוכרים, משהו
מהם נקלט גם בנו. חוסר תיחכום מסויים, שפת
הזרים חלקה יותר, מלוטשת יותר מזו שלנו.
וקיימת גם עגה אמנותית עכשווית, כמו אופנה
המתחדשת עם כל עונה, וכך גם שפת הצורה
משתנה במהירות הרוח.
חלקם של הזרים מופנם מאוד, כמו יואכים,
אשר מערכת ביוגראפית ונפשית סבוכה מביאה
אותו מגרמניה לתל־חי. אישיות מופנמת אשר
חלום נעוריה היה להיות לנזיר קתולי. זיכרונות

הקטלוגים שבידו והצילומים שבהם מורים על
רגישות, כישרון, הישגים. כאן, משום מה, אינו
מצליח להתרכז. זה כוחו של הרכס, אשר בעזרתו
אתה חודר כמו בקרני־רנטגן עד לגרעין.
ותים, קונספטואליסט. כמעט ואיננו נוגע
בחומר. מחדיר׳ עצי זית דרך ספר־אבן, זה העם
היהודי — מישהו שמע אותו אומר שאיננו אוהב
יהודים...
אנחנו מתעלמים מן הדברים.

השמש, העכברים
השמש יוקדת, גל חום אימים, בלילה אי־אפשר
לפתוח את החלונות בגלל העכברים, מכת
עכברים. למרות החלונות המוגפים הם מצליחים
לחדור אל החדרים ולהטריד. מגיעה מריל,
מארצות־הברית. אני מציעה לה כוס קפה ומזהירה
אותה מפני מכת העכברים. מריל מגיבה בשטף
דיבור אשר לא ניתן לעוצרו, מדברת על קיפוח
האשה, באמריקה בכלל, ובפיסול בפרט. לדבריה,
הנשים מקופחות בתצוגות, במוסיאונים. אחר־כך
היא מוציאה מארנקה חבילה קטנה ומחלקת
לכולנו סיכות קטנות של אנדרטת החירות. כל
מה שקורה לה, כל עיכוב בעבודה, באספקת
החומרים, הכל נגרם לה באשמת היותה אשה...
לפנות ערב אני עולה למטולה. שותה קפה ליד
הגדר ״הטובה״ .משקיפה על עיירה מנומנמת
מעבר לגדר, מרחק כמה מאות מטרים. מערכת
אשר אינני מודעת לה. כל בוקר באים ואוספים
כאן את העובדים הלבנוניים. מטולה מקושטת,
ורדים פורחים לאורך כביש הכניסה. במלון של1
הלבחן טבח לבנוני, גם הבחורה מעבר לדלפק.
הבניין זוכר את ימי המנדט הבריטי. החרמון קרוב,
מעורטל מצעיפיו.
אצל דליה נפתח חלון ענק לעמק החולה.
הלילה היו באיזור קטיושות, היא אומרת. אך
באוויר יש עכשיו משהו מרגיע, משהו שמעבר
(המשך בגליון הבא)
למתחים.
ספרים אמנון אחינעמי

סיפורן של מצביא
צבי הרמן
זכרונות חניבעל
זמורה ביתן
הרומאן ההיסטורי הוא צורה ספרותית הכוללת

קשת גדולה מאוד של גישות ושיטות שונות.
מיגוון אדיר של החלטות מצד הסופר בשאלות,
כגון איזו מידה של חירות ייטול לעצמו בתיאור
״מציאות״ שבכל המיקרים אינו יכול אלא לנחש
את פרטיה.
במיקרה של דמות כחניבעל, המצביא הפיניקי
הגדול, שעליו נכתבו לא רק ספרים, כי אם
סיפריות שלמות, קשה ההחלטה בהרבה. מה לא
נאמר עדיין על דמות זו? מילחמותיו נותחו במשך
2000 שנה ויותר לפרטיהן הקטנים ביותר,
מבחינה איסטרטגית, טקטית, לוגיסטית ומבחינת
המטרות הפוליטיות והבינלאומיות של עירו,
קרתגו. גם הצד הרומי נחקר, נותח והוסבר. אלפי
הסברים ותירוצים ניתנו לעובדה שבמשך 16
שנים הסתובב מצביא זה בלב ליבה של האימפריה
הרומית המתהווה, בראש צבא קטן מאוד, יחסית,
מבלי שהרומים יצליחו להנחיל לו ולוא מפלה
קשה אחת. וזאת לזכור: מולו ניצבו הליגיונות
הרומיים שהכניעו עד לאותה תקופה, ובמשך
מאות שנים לאחר מכן, את כל אויביה של ארצם,
כולל, כמובן, גם אותנו הקטנים.
צבי הרמן, מומחה לתולדות הספנות העתיקה,
מספר לנו מדוע ישב לכתוב עוד ספר על
חניבעל. הכל התחיל, לדבריו, בשיחה עם דויד
בן־גוריון שהפציר בו לכתוב ספר על ״המצביא
העברי הגדול חניבעל״ .חניבעל כמובן לא היה
״עברי״ כלל — אף כי הפיניקים היו עם שכן,
קרובים לעברים, ושפתם דמתה מאוד לשפה
העברית.
צבי הרמן מתקומם, בצדק, כנגד ״ייחודן״ של
דמויות היסטוריות, תופעה הנראית ׳בעיניו
גלותית, ומתגלה לפעמים גם בישראל. אבל
עצתו של בן־גוריון לא נתנה לו מנוח. אחרי שחזר
ללמוד את הספרות הכבירה בהיקפה על חניבעל,
כולל ספרות רומית ומחקרים מאוחרים, הגיע
למסקנה שדמותו של המצביא הנפלא הזה נראית
לו באור חדש. לדבריו, ניצב חניבעל בעצם לפני
בעיות פוליטיות וצבאיות ולחצים חברתיים
הנראים להרמן אקטואליים ועכשוויים מאוד. הרי
קיימים יחסים אנושיים וסיטואציות היסטוריות
שאינם משתנים הרבה מפני שטבע האדם לא
השתנה, כנראה, במשך אלפי השנים האחרונות.
לפי תפיסתו של הרמן, מצא חניבעל את עצמו
במילכוד פוליטי. בעת ובעונה אחת נגזר עליו
להילחם גם נגד האוייב הרומי וגם נגד אוייביו
הפוליטיים בעירו קרתגו. זוהי מציאות קשה
המאפיינת ומעצבת את ררכם ומהלכיהם של
מצביאים ופוליטיקאים רבים עד עצם היום הזה.
חניבעל של הרמן מגלה במשך הזמן שמטרתה
האמיתית של מילחמה אינה רק הניצחון, כי אם
בעיקר השגת שלום מניח את הרעת. כישלונו
הסופי של גיבורו הוא בכך, שאף שהוא מנצח בכל
הקרבות, להוציא האחרון, אין הוא מצליח
להתקרב למטרתו האמיתית, היינו: שלום, במשך
כל 30 השנה שבהן נלחם או התכונן למילחמה.
כל זה, במידה רבה מאוד, בשל אטימותם
ואנוכיותם קיצרת־הראות של הפוליטיקאים בני
ארצו. על כך יש להוסיף, כמובן, את אופיה
המיוחד של החברה הרומית.
כיוון שזאת ראייתו של צבי הרמן — ואני
ממהר להוסיף שהוא משכנע מאוד בטיעוניו —
הוא מרשה לעצמו לעיתים קרובות הגיגים
וניסוחים, המובאים כביכול בשם המצביא, בגוף
ראשון, שספק אם חניבעל היה מסוגל להביעם,
בעיקר בשל זרות עולמו התרבותי לזה שלנו.
אינני בטוח, למשל, שיחסו הספקני של
חניבעל זה של צבי הרמז לדתו מבוסס על עובדות
או שהמצביא הפיניקי מסוגל היה לכתוב כי
השינאה שלוחת־הרסן של אביו את רומא היא
בגדר ״מחלת־נפש״ .ספק אם המושג ואופף
הראייה הכרוך בו היו קיימים בזמנו. וכאן ראוי

איתן קרינסקי

זעה שחורה
בפרדסי השרון שחורה זעה
נוטפת

־? דד זולה ונקיה
מקלקליה ומטיל פרם
כשעירים עלי ך שא־וכרביבים
עלי עשב.
בפגומי תל״אביב
מגירים זעה שחורה
זולה ונקיה
מעזה ומחאן יונט
באפיקי נחשת למסד
וכמטילי ברזל לגג. הלנצח התפוח בשרון
ישים אגמון
באף קלקליה
ויקב חוח
בלחי טול פרם. הלנצח הפגום בתל״אביב
בשפות*
ימלא

את עור עזה
ובצלצל דגים
את ראש חאן יונס.
* איוב ם׳.31 ,
לומר — אי־דיוקים היסטוריים מסוג זה הם עניין
של טעם. למען האמת, לי אישית, אגאכרוניזמים
ממין זה אינם מפריעים במיוחד.
מאידך גיסא, הפריע לי שהספר אינו אחיד
מבחינת רמתו. חלקים בו יפים, רגישים ומקוריים.
חלקים אחרים הם ממש ילדותיים. מזמן לזמן,
למשל, מובאים קיטעי־שיחה בין חיילים. אלה
נשמעים מעושים וררודים, מיקצתם על רמה שלא
הייתי מרשה בשידור תוכנית היסטורית לבית־ספר
עממי. ההסברים לפעמים ארוכים מדי,
חוזרים על עצמם, פשטניים ללא צורך.
לעומת זאת, חסרו לי מאוד תיאורי הקרבות.
נראה שהמחבר נזהר מהם בכוונה, כיוון שלא רצה
להסתבך בפלוגתות של מומחים צבאיים. ובכל
זאת, הקרבות הם חלק מרתק והכרחי בחייו של
האיסטרטג והטקטיקן הגדול חניבעל.
הדמות העולה מהספר היא רמות אדם עצוב,
חכם, יוצא־דופן, בעל ראייה מיוחדת במינה של
תקופתו. יש בהחלט מקום להרהר בהקבלות
המתבקשות לימינו שלנו, ואפילו למה שמתרחש,
מזה שנים, בארצנו.
חניבעל, למרבה הצער, אינו היחיד שהצליח
לנצח במילחמות הרבה מבלי להתקרב כהוא־זה
לשלום שכה נכסף אליו.

ספד־־ים עס־־־יים נד־יד־־ים
ספר הדקדוק העברי הראשון שנדפס בצפון־אמריקה ב 735-ג הוא אחד מבין 200
פריטים נדירים מדפוסי אמריקה מהמאות ה־ 18 וה־ 19 המתייחסים ליהודים, שנרכשו
באחרונה על־ידי בית־הספרים הלאומי והאוניברסיטאי שבאוניברסיטה העברית
בירושלים. בין הפריטים גם הסידור השלם הראשון שנדפס בארצות״הברית ב*1826
וההגדה הראשונה שנדפסה בארצות״הברית ב״.1837
דפוסי אמריקה הקדומים, שהם ספרים וכתבים אשר הודפסו בצפון־אמריקה
מאמצע המאה ה״ 17 ועד סמוך לסוף המאה ה־ ,19 נחשבים לנדירים, והדפוסים
המתייחסים ליהודים נדירים אף יותר. בסוף המאה ה* 18 הגיע מיספר היהודים בצפון
אמריקה ל־סססג 200 .הפריטים נרכשו על־ידי בית־הספרים הלאומי והאוניברסיטאי
שבאוניברסיטה העברית מסוחר־הספרים הנדירים, יוסף גולדמן, מניו־יורק.
רוב הפריטים שבאוסף נדפסו בבוסטון ובניו־יורק, שבהן היו ריכוזים גדולים של
יהודים וגם בתי״הדפוס מן הראשונים ביבשת, אך יש בו גם פריטים ממקומות
לא״צפויים כמו כתב־עת יהודי מג מייקה. מן האוסף משתקפים חיי המתיישבים
היהודיים הראשונים בצפון־אמריקה וגם העניין שגילו שכניהם הנוצרים בחייהם
ובתרבותם.

ייייייייי

ייייי

שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעונים!
מהיבואן לצר כן — המיבחר הגדול ביותר ב ארץ, במחיר הזול ביותר בארץ!

112111ץ העובט חוח
מאוזן:
הבורסה לשעו1י

* מיבחר שעוני

וססטמ סו?

עיצוב איטלקי, איכות שוו״צר־ת

* מיבחר שעוני
שעוני־המטבע היפים ביותר

* מיבחר שעוני § £1X0

חיש מד,ד,

תיש גבוה,
חיש רחוק,

)1עם 5מאוזן — שם המופע
של שלמה ארצי(2ח)10 :)6,4 ,
להקה )11 :מדבר )13 :כח, גבורה
— בהשאלה )14 :מדף על הקיר;
)15 סורר, נוטה מדרך הישר)16 :
בוז )18 :אחד מארבעה אבות
נזיקין )20 :זז )21 :התכחשות
למציאות דבר )22 :תשלום חובה:
)24 מספר לא זוגי )25 :מילת
המעטה; )26 כפל בשר מחלב
ושומן; )28 הזדעזעות קשה)30 :
חורבן; )31 מרחק של אלפים
אמה; )32 בהם — נוסח פיוטי;
)34 רום, גובה; )35 אזור מגורים
סגור; )38 שתילים נטועים
באדמה; )39 שובב; )41 מתחרה;
)42 הרטב בנטיפים; )43 קריאת
צער; )45 עם 29 מאונך 62 ,מאוזן
— (בסדר זה 29 :מאונך 45 ,
מאוזן 62 ,מאוזן 3,3,3שירו,
שאלתו של יל״ג; )47 כנף; )48
קטטנה, תלונה; )50 פרי השדה
והעץ לפני העלאת תרומה; )51
תו מוסיקלי; )52 נקי, טהור; )54
עם 53 מאונך ( 53 מאונך 54 +
מאוזן) = חדשי אדר ואלול, מועד
כנוסם של תלמידי חכמים; )57
שליח צבור העובר לפני התבה;
)61 מספר, מסאי מהגדולים
בספרות העולם (ש״מ); )62 ראה
45 מאוזן; )64 בקשה; )65 נאר;
)66 עוף טרף; )67 תורכי נשוא
פנים; )69 נעל בעלת בית
שוקיים נמוך; )70 יחירה בצה״ל;
)72 רעיית נשיאנו הראשון
(ש״פ<; )74 בירה אירופית; )75
צמח ריחני; )77 נכרי שאינו מבני
ישראל; )79 סבא של משה רבנו;
)81 כלי חקיקה; )83 כתיב שמן
של אלוהים במקרא; )85 פעוט;
)86 מטבע קרום; )88 לא בן
המקום; )89 אחד מאיי סוסייטא;
)91 קיים; )93 בקשה; )95 אליל
הכנענים; )96 במצב עמידה; )98
אסקופה; )100 אביון; )102 הגדול
בנהרות הנופלים לנהר אוראנג׳
באפריקה; )103 גם; )104
פרובינציאלית; )105 ענבים
שנשארו על הגפן אחרי הבציר.

מאונו:
)1מורה בחדר תימני; )2בר־מינן;
)3קנה הבליעה; )4רטוב; )6
אות הנצחון של מלחמה״ע ה־;2
)7ערף המידה; )8כעוס; )9דבק
לחלונות; )12 אחד התיאטרונים
הראשונים בארץ (ר״ת<; )15
מדרך פרסות רגלי סוס; )16 ספוק
רב; )17 משקל האריזה; )19 חיה
יונקת טורפת קטנה; )20 כינוי
לנפש האדם; )21 ישוב עירוני
בגליל; )23 תרופה; )24 כאן; )26

כלי קבול לנר; )27 מילת הסכמה;
)29 ראה 45 מאוזן; )30 בן ענת מן
השופטים; )33 פרשה אחרי נח
( )34 ;)2,2ארכה, זמן פנוי; )36
סופר — ארבעים הימים של
מוסה דאג; )37 כסוי, התחפשות
למי שהוא אחר; )40 עזוב את
המקום, או הפרשה של 33 מאונך;
)41 אוסף אניות רבות; )44 מספר
העיקרים של הרמב׳׳ם; )46 עמוד
נוזלים; )47 מאורה (ח); )49 שם
כולל לזוחלים ותולעים; )50
עמל קשות; )53 ראה 54 מאוזן;
)54 כסוי ראש בצה״ל; )55 ישן;
)56 נגמר; )58 נוזל )59 :צליל;

)60 מה שקורה לחושד בכשרים;
)62 אילן; )63 מקור כח החיים —
בהשאלה; )66 תקופת האבן; )68
נכון, בדוק, הוגן; )71 תרנגול;
)73 הפיק דבש מכוורת; )76 צדיק
ברורו; )77 פסולת הזפת; )79
מושלם או נאיבי; )80 משקה; )82
סוד; )84 תוחלת — בהשאלה;
)85 הרג; )87 בן־אדם; )90 כף
אשפה; )92 גזר דין להלכה; )94
בסיס לרגלי עמוד או חלון; )96
מלוטש, נוצץ; )97 קפול שולי
הבגד; )99 בן בקר; )101 אבי
השיטה בתיאטרון (ש״פ<; )102
מסמר )103 :מילת ברירה.

--אביגיל מאי —

מפעל הפיס

איתן עמיחי
הדברת נודי קי ס

א קו ר דיוני ס טי ת
מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת
טלפון,2 2 1 0 1 7 :תל־אבגיב

בעס

שמחים והדברת תיקנים(ג׳וקים),
.שלעי עץ, חוקי ספרים ובגדים,
עירפוו מיוחד ואח עי ם ו מניע ת
יתושים וחרקים מעופפים.

מ 17 רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־22־75־03

שמירה

בריאותך

ורבוע 1ר
העולם הזה 2661

הורוסהוס

שור
מרים בוימיני

מזל הח 1ד ש:

בתודה

הניקוות שד
הבחורה ושר
יתר הגזרות
אחת התכונות האופייניות ביותר לבני
מזל בתולה היא הביקורתיות. בן מזל זה
תמיד מעיר על כל דבר בעולם, בסביבה
הקרובה, וגם לאנשים שהוא לא מכיר.
דבריהם על בני המזל על פי רוב צודקים.
אי־אפשר להאשימם בחוסר״דיוק, השאלה
היא מדוע הם תמיד מעירים, אפילו אם
הצדק עימם! עד כמה מפותחת הביקורתיות
אצל שאר המזלות! האם יש עוד מזל
המשתווה לבתולה בתכונה זו! האם יש מזל
שבו תכונה זו אינה מופיעה!

מלה

גם שור אינו ביקורתי במיוחד. כל זמן
שהוא חש שקט ושלווה, ושום דבר לא
מפריע למנוחתו ולנוחיותו, לא איכפת לו
כל־כך, גם אם הדברים לא מתנהלים לפי
עקרונותיו. אבל אם משהו יאיים על
נוחיותו, הרגליו וסידרי־חייו הקבועים, הוא
עלול להתפרץ בזעם, להעיר בגסות וללא
התחשבות. ועד שלא יפרוק מעליו את כל
מה שהפריע לו במשך שנים, הוא לא ישתוק.

תאומים

יצחק יחד עם האדם שלו העיר. הוא מאוד
זהיר וטאקטי, ובשום אופן לא ירצה לפגוע.

וירצה להבין את המניעים להתנהגות זו או
אחרת. לפעמים הוא ימצא או ימציא
חסרונות שכלל אינם קיימים, על מנת
להשפיל את הזולת, ולהראות עליונות.

בן בתולה ממש המציא את הביקורת,
הוא פורט את החיים לפירטי״פרטים, רואה
כל דבר שאינו בסדר. אינו מסוגל להתעלם
משום דבר. הוא אוהב את השלמות, דורש
מעצמו רבות. הוא לא מוותר לעצמו, גם אם
קשה לו. הוא חסר־מנוחה, ולכן לעיתים
קרובות הוא מערער את שלוותם של אלה

קשת

בחולה

על בן תאומים ניתן לומר שהוא מאוד
ביקורתי. אמנם הביקורת שונה מזו של בן
בתולה, אן גם זו פוגעת לא־פחות. הוא אינו
שבע־רצון בדרן־כלל, מתעניין בשטחים
רבים, רוצה להספיק הכל, ולא להפסיד
דבר. ומכיוון שיותר מ־ 24 שעות ביממה, גם
הוא אינו מצליח למצוא, הוא לא מספיק
לעשות את כל מה שמעניין אותו, וכן הוא
נשאר בהרגשה תמידית שמשהו חסר לו.
הוא ציני ולועג לאנשים פחות זריזים ופחות-
מוכשרים ממנו. הוא אינו נוטר טינה, אלא
מעיר ואחר־כן שוכח את כל העניין.

גדי ביקורתי כלפי עצמו בעיקר. הוא דורש
מעצמו ורוצה להגיע להישגים. בדרך-
כלל התוצאות אינן מספקות אותו ולכן הוא
ממשיך בביקורת עצמית, שלעיתים מערערת
את ביטחונו העצמי. הוא מבקר את
עצמו ודורש גם מסביבתו הקרובה שתנהג
כמותו.

ד לי

סרטן
בן סרטן לוקח כל דבר ללב. הוא רגיש
ופגיע מאוד. לכן דברים הקורים בסביבתו
חשובים לו. גם כאשר הם לא אמורים לפגוע
בו אישית, הוא בכל זאת נפגע. הוא מוצא
חסרונות כמעט בכל דבר, ולא מבין למה
אי־אפשר לעשות הכל עם כל הלב. כשהוא
רואה זילזול בעבודה, או חוסר־יחס הוא
נעלב, לא סולח ולא שוכח. כשמעירים לו
ומבקרים את מעשיו, הוא מתכנס בתוך
עצמו, ומחכה להזדמנות שבה יוכל לשפוד
כל מה שמעיק עליו, גם אם להזדמנות זו
עליו לחכות שנים. הוא ימתין ובבוא היום
יוציא את אשר בליבו.

בן קשת אינו ביקורתי לשם הביקורת, אך
בגלל הכפילות הקיימת בו, קורה שהוא אינו
שולט על תגובותיו, או הערותיו. הוא אומר
כל דבר, ולא חושב שמישהו יכול להיעלב
מהאמת. חלק מהאמת נראית לעיתים
אכזרית ופוגעת ביותר, אף אם הוא לא
התכוון לכך.

ווי*

שחיים
בקירבתו. לעיתים הוא ממש נכנס
לנשמה, ומכניס את כולם לדיכאון בנבו אותיו
השחורות.

מאזניים
בן מאזניים אינו מעוניין למצוא פגמים
בזולת. הוא מחפש את הצד הטוב והנוח,
ומעלים עין מהפגמים. לא נוח לו להיכנס
לעימות עם השני. הוא איש־שלום, אינו
ביקורתי, וגם כאשר דבר״מה אינו בסדר,
הוא מנסה לשכנע את עצמו שזה לא כד,
ואולי בפעם אחרת זה יהיה שונה.

בן דלי אינו ביקורתי במיוחד, הוא **
הומאני מאוד, אוהב אדם ואינו מעוניין

למצוא חסרונות בזולתו. הוא מקבל את **
החולשות בהבנה, ואפילו מנסה לעזור לשני **
להתגבר עליהן. הוא יעיר ויכעס כאשר יראה

התנהגות שאינה צודקת, או אם יראה

שנעשה עוול למישהו. אז לא ינסה לברור את
המילים שבהן ישתמש. הוא יידע להיות **

עוקצני ומעליב.

דגים

בן דגים ביקורתי מאוד גם בגלל שמזלו
קוטבי למזל בתולה, וגם בגלל שעל-פי-רוב
קשה לכנותם אנשים ביקורתיים, את
הוא אינו מרוצה. הוא רגיל להתלונן, שום
העבר הם נוהגים לשכוח, להווה כמעט אינם אריה
דבר לא טוב דיו. הסיבה לכך היא, שבן
שמים לב, ומה שמעסיק אותם בעיקר הוא

עקרם

העתיד. ומי יכול לבקר את מה שיקרה פעם!
בן מזל אריה אינו ביקורתי. הוא טוב
דגים רגיל לחיות באשליות ובחלומות*$ .
ביקורתו של בן עקרב מעמיקה וחודרת
וכאשר הוא מתפכח, הוא נוכח ששום דבר
בן טלה מעיר מייד כשמשהו לא נראה לו. וסלחן, ומוכן לקבל כמעט כל אדם כפי

לעומק הנשמה. הוא אינו מוצא פגמים
בפועל לא יפה ומוצלח כפי שהיה בחלום.
הוא יכול גם לכעוס ולפגוע, ולהטיח את שהוא. בדרד־כלל הוא די שקוע בעצמו,

חיצוניים, כמו בן בתולה למשל, ששם לב
החלום תמיד יפה מהמציאות, וכאשר
האמת בחוסר טאקט. אן אחרי שאמר את והאחרים פחות מעניינים אותו. גם אם

המציאות טופחת על פניו, הוא מתאכזב *
לתילבושת שאינה בסדר. העקרב ינסה
דברו הוא שוכח. הוא גם אינו מתכוון ימצא חיסרון אצל מישהו, הוא יעיר על כך

להתחקות אחרי דרך מחשבתו של הזולת,
ומבקר את המצב שאליו נקלע.
שמישהו יזכור, ייפגע ויקח ללב את דבריו. בבדיחה עדינה, ומלאת התחשבות, ובעצמו

מצב־רוח רציני יישרה השבוע על בני תקופה שבה חשים צורך להתחיל בדברים
תקופה שבה כדאי לתכנן את המהלכים מצב הבריאות מאוד תיש באחרונה. עליכם
מזל טלה. עניינים הדורשים יותר תשומת־ חרשים. חלק מסי המזל משנים אח מקום
הבאים. קשר שהחל לא מזמן גורם לכם להשניח יותר על עצמכם ולוסות לעבוד פחות.
המערים ונתקלים בלא
לשקוע במחשבות ולעלב
ושיקול־דעת ימצאו
א 1לפתוח להשקיע פחות
מעט בעיות עקב בך
פיתרון. כדאי להתייעץ
שות חשבון־נפש. כדאי
מאמצים. לא תפסידו רבר
מערים אצל בני מישפחה
עם בן־הזוג, או עם
גם בך מעריכים מאור אח
להתרגל לשינוי שחל
עלולים להיומר בסיב־בכם,
בגלל היחס השועמיתים
לעבודה על
מסיחחכס, ואיש לא יכעס
סוכיס חיכוכים ומריבות.
הבעיות המטרידות -
נה אותו אתם חשים.
אם חרש! לעצמכם מעט
ועדיף. להעזר בידידים י
אצלם תימצא תשובה
את התוכניות שלכם יש
פיסק. הומור, לנסיעה 1 נכונה. הפיזור והבילבול
שאינם מעורבים. לימודים
לחוץ־לארץ תוצע כנראה
לשמור בסודיות מוחל חדשים
י1רמ! הנאה רבה,
ייעלמו, וכושר ריכוז
טת ולהימנע מפליטות
השסע. ותביא אחכם ל21ב
מרס -
;21 ביוני -
ז ^ז.גי.1יוז^י>
ויחדשו אח החשק להכיר
יעלה -התוצאות תר התלבטויות
קשוח אין סה
פה. מצב״הרוח אינו
20באפ רי ל לי ביו

< נ אושים חדשים צפויות
אינה בעבודה. למרות
למהר במתן חש1בה .׳ריעל
הגובה ובסביבתכם
היכרויות מש״וות ומרשישרוב
זמנכם יוקדש
הקרובה מתח רב. הטוב
שת שתקבלו סאדם קחב
לקידום הקאריירה, המאמץ יהיה כדאי, מות. כעת חובלו להדק את הידידחח החדשזח
ביותר הוא להתרחק ולהתבודד, ולהמתין השוהה שם. ינומו לכם להתלהבות ולציפיה
מכיוון שאתם עומדים לפני קידומכם. בתחום הכספי — יש להימוע סביזבה מייתר,
שהתקופה הזו תעבור. עיסקו באמנות. מהנה עליכם לנוח ולא להתאמץ יותר מדי

הוצאות גדולות ובלתי״מתוכננות צפויות
תוסיות לשיער, וחוקת מתעלסת, ולפתע
הסחנלות לתנאים חרשים שנוצרו בסביבחכם היציאה מהשיגרה גורמת להרגשה טובה,
מתברר שהציפיות היו מעט ובוהות מדי. ח״ השבוע. יש להשתלט על יצר הביזבוז.
הקרובה. מקשים עליכם בתקופה זו, הסילחמוח אד מכניסה אתכם לסבך של בעיית כספיות
עבודה רבה תהיה
האהבה מוסיפים לחמם
שאינן קשורות אליכם
הקשות שאתם מנהלים
מוטלת עליכם השבוע,
את הלב. ה־דידים 1הק־נגד
האנשים הקרובים אליישירות.
כדאי לגרר מה
יתכן שתקבלו הצעה
כם ביותר. נורמות לכם
חבים חרשים מלם יותר
קורה עם חסכונות
מעניינת בקשר לעבודה
בעיוח ומרחיקות מעליכם
חשנמת־לב. אך אינם
וכספי ביטוח, כל אלה
אחרת, או ללימודים
אח החשובים רכם ביותר.
לועסים בשז! איוה ויתנת.
דורשים את מירב
בשטח מקדם. בן־הזוג
מיפושים חברתיים עם
בעיות בריאותיות הקשר
תשומת הלב שלכם בי מתכונן
לדרך שונה מזו
•דירים טובים •פצו אתכם
חת למחזור־הדס עלולות
מים אלה. דבר שידאיג
הרצויה לכם. כדאי לכם
מבחינה חברתית. זה הזסן
להעסיק אותבם, יש לתת
אתכם מאוד בתחילת
לקבל את הרעיון ולא
לבסס לעצמכם עמדה
אח הדעת על־בך, ולא
השבוע, יסתדר לטובה
להתנגד לרצונו. דאגה
בקרב אנשים שבעתיד
לזלזל בתופשת בלתי־בהמשכו.
ידיעה שתגיע
לבריאות של קרוב־הקרוב
יהיו מאוד קובעים
ונידות. ידיעה א! מיבחב
בקרוב תקל עליכם את
מח1ץ־לארץ, או אפילו ביקורי קרובים. יוסיפו מישפחה עלולה להציק, אך תוך זמן קצר,
עבורכם. קשר חדש עומד להתחיל. וזמן ההרגשה ותוכלו להמשיך את הדרך שבה
שימחה והתלהבות, ואולי אף יורטו להפתעה. לאחר שיטפל בכד, העניין יסתדר בכי טוב.
ההתחלה תלוי רק בבס. אל תחכו וקחו יוזמה. התחלתם ללא תקלות ועיכובים מייתרים.

יצר הביזבוז יגבר השבוע, נסו להימנע הדאנה רבן־הזוו שהעסיקה אתכם לאחרונה
עניינים מיקצועיים מטרידים את מנוחתכם סמים אלה עליכם לצאת סעט מעצמכם ולנסות
מקניות אימפולסיביות. גם קניות מתוכננות תחלזף. הוא חש עצמו שוב בסדר, ואתם חובלו
בתקופה זו. תוכלו לקדם את שאיפותיכם לפתח שוב קשרים חרשים שאותם הזוחתם
להרשות לעצמכם להי־דורשות
זהירות וביקו מהעבר׳
אד ישנם דב באחרונה.
לבן־הזע תקופה
רת. גם על כספים
ר 1ע אהבות שצצו באחרים
אחרים שלוחצים,
לא טובה ועליכם מוטל
שיגיעו אליכם בדרץ
רונה, שלוביהן לא הייתם
ומעכבים את ההתקד התפקיד
לסא לשרתו.
קלה יחסית, כדאי לכם
בטוחים, יפתיעו אחכם
זלוזחר מעט על רצזעתיכם
מות. יש להפריד בין
להשגיח במיוחד. תוד
לטובה, אך לגבי קשרים
התחומים. חבל לוותר
המוכם למענו. מח 1ה קטוה
ישנים יותר, ההפתעה
זמן קצר יתברר, שכל
על האפשרות לשינוי
או הפתעה אחרת עשויה
פרוטה תהיה חשובה
י תהיה פחות ועימה, ולבן
במקום העבודה. מצד
לעזור לו לשיפור מצב־חשוב
לדעת להתפשר עם
בעתיד הקרוב. בנסיעה
שני, בל מה שקשור
הרוח1,רבם. בני מזר תים,
22באוגוסט -
הישן ולהתרכז בבנייה של
> 2בנו במבר -
קצרה שאתם עומדים
19בפב רו א ר
21ב מ אי ־
לבן־הזוג כל״כך מציק,
האוהבים להעוק לזולת,
,20בדצמבר
22בספטמבר
20 בי ו ני
20במרס
לבצע השבוע, עלולה
החרש. ענייני בספים
שכמעט אינכם מוצאים
תהיה זו הנאה כפולה
סטריד־ם אחכם מאור
להיות תקרית לא
ומכופלת כסקזס העמדה
פיתרון שישביע את
נעימה, אד אל לכם לשקוע במצב״רוח קודר. בתקופה זו זה לא השבוע לקחת סיכונים בעשא
רצונכם. בענייני כספים אתם חשים בלחץ תזכו לבסוף בשבחים. שיחת טלפון חשוכה
התייעצו עם אדם שאתם סומכים עליו. זה, הניע הזמן שתיקחו את עצמכם בידיים
ופוחדים ללא סיבה. בקרוב ייפתרו הבעיות. מקחבי־מישפחר, הומצאים בחרל. תניע השסע.

1110

סוס

מאזנ״ס

עקת

תאומיו_1

1תונה

משח

1אחו שיצא ס־בוו, מסבו סולימאן חיובאוו׳ ,החבלן הוווז
8שתתעווו נשהתטצץ מיטען שד המחתות היהודית,
לרונן ב ר על ילדיו, אשתו, והחושן הסובב אותו

קורבן סור
חירבאווי בביתו
,ט 1ב עיזוו־־ו: ין נועיחר־לבר

ץ ה היה ב״ 2ביוני . 1980 הבוקר
( זרח והגורל ארב. לא ירעתי מה
שמתחבא מאחורי קרני־השמש היפות
בשעות־הבוקר המוקדמות. הבוקר היה
טוב. אז מהי המתנה היפה, שהתחבאה
מאחורי קרני־השמש?
הנני בטוח שאין שום צורך להסביר
לך, יקירי הקורא, כיצד מרגיש אדם,
אחרי שעות ארוכות של עבודה רצופה
בלי שינה ומנוחה. ב־ 7בבוקר, כשהייתי
תשוש מעייפות, שמעתי במכשיר־הקשר,
בזמן ששתיתי כוס־קפה, שראש
עיריית־שכם נפצע כתוצאה מהתפוצצות
מיטען חומר־נפץ, שהוטמן
במכוניתו. מיהרתי להתקשר עם החבלן
שם, להזהירו ולייעץ לו כיצד להתנהג
בשטח. החלטתי לצאת לסיור־בוקר
ברמאללה ובאל־בירה.
כשהגעתי ליומן, הזעיקו אותי במכ־שיר־הקשר,
והודיעו לי שגם ראש עי־ריית־רמאללה
נפצע בהתפוצצות
מיטען חומר־נפץ שהוטמן במכוניתו.
היה זה בשעה .07.30 הודעתי
לממונים עלי וביקשתי מהסיור שהגיע

1חירבאווי בטכס לחבלן מצטיין
,הם לא אהב! חבלן לא־יהוד

י — 30

למקום האירוע לסגור את השטח.
ניגשתי לשם בעזרת קצין מישמר־הגבול,
מפני שלא היכרתי את הדרן
לביתו של ראש־העירייה.
כשהגענו, היה במקום המון אדם
ונשמעו הרבה צעקות, קולות־בכי ויבבה.
מכשיר״הקשר לא הפסיק לשדר.
אחרי שתי דקות הגיעו מפקד האי-
זור וראשי־הפיקוד. בעיקבות כמה בדיקות,
הוצאת כף־רגלו של ראש עיריית־רמאללה
מתחת לרכב וסריקה סביב
הרכב, כדי לוודא שאין עוד איברים
מגופו ליד הרכב, התקבלה ההחלטה:
״אם נפצעו שני ראשי־הערים, אז יש
לבדוק את מכונית ראש־עיריית אל־בירה.״
אמרתי
לקצינים האחראים שאינני
מכיר את מקום מגוריו של ראש עיריית
אל־בירה, ואפילו לא את שמו, ואז
ניגש אלי אותו קצין־מינהל, שהשתתף
בישיבה אצל המושל הצבאי, רוני גילה,
ואמר :״עלה למכונית, ואני אוביל
אותך לביתו״.
יצאנו לדרך, כשמכשיר־הקשר ממשיך
לשדר.
שאלתי את רוני לאן לפנות. הוא
ענה בלחש, כשידיו מסמנות לכיוון.
צורתו החיצונית לא מצאה חן בעיני
באותה שעה. פניו החווירו, ונראה
כאילו שהוא פוחד ממשהו, שעלול
לקרות.
האמת היא, שדברים אלה לא עוררו
את חשדי, ואפילו לא היה לי זמן
לחשוד. היה עלי לשמוע אותו, ולשים
לב לידו שסימנה לי לאן לפנות,
ולמכשיר־הקשר, ולרחוב שבו נהגתי
במכונית.
הגענו לעיריית אל־בירה, שאליה
כיוון אותי. עצרתי שם והוא אמר :״חכה
עד שאשאל אם ראש העירייה נמצא או

אחרי כמה דקות חזר ואמר :״הוא לא
נמצא, נלך לביתו.״
נגשנו לשם. הוא העמיד אותי במקום
אחר ליד הבית של גרושתו, וביקשני
לבדוק. היתה שם מכונית קטנה.
בבדיקה לא מצאנו דבר. הוא אמר לי:
״נלך לביתו.״ המשכנו בנסיעה ער
לשם.
כשהגענו לבית, שמתי לב שרוני
כולו רועד. הוא אמר :״זהו ביתו,״ ועלינו
לבדוק את כל השטח.
לבשתי את מדי־החבלן עם כובע־הפלדה
והמישקפיים, ובאמצעות מכ־שיר־הבדיקה(דקר)
התחלתי לסרוק את

המקום. הגעתי לאחד הקירות של
הבית, כשרוני היה רחוק ממני, עומד
לצד מכוניתי.
התקרבתי לחלון, שהיתה בו חבילת־חוטים,
והמשכתי בבדיקה.
אחרי כמה שניות — זה היה בשעה
— 07.50 אירע פיצוץ חזק.
עפתי לגובה של שלושה מטרים,
ולמרחק של 15 מטרים, ונפלתי ארצה,
כשאני שותת־דם, צורח ובוכה.
זכור לי מאותם רגעים דבר אחד,
שלא אשכח לנצח: שני אנשים, שאני
יודע לתארם ולא מכיר את שמותיהם
— אחד לבש חליפה שחורה ועניבה
בצבעים אדום, כחול ושחור, והשני
לבש חליפה אפורה ועניבה בצבע אדום
— חשו אלי בזמן ששתתי דם, וקראו
לעברי :״סולימאן, אתה הקרבת את
חייך כדי להצילנו! אתה חי או מת?״
הם העבירו אותי למכונית. לא
ידעתי אם זו היתה המכונית שלי או

זכור לי עוד דבר: כשהגעתי לבית־החולים
לקבל עזרה ראשונה, אמרתי
מישפט אחד :״טאפש בני, כסה אותי,
קר לי!״
אחרי־כן הרגשתי שאני על אלונקה,
מועבר למסוק.
עד כאן סיפורו של סולימאן.
הוא הסביר איך להגיע לכפר שלו, ה
ג׳וליס בהרי הגליל, בדרך הזולה ביותר.
היה חבל לו על הכיס שלי.
המונית הורידה אותי ליד פתח -
ביתו. הוא עמד שם וחיכה לי. איחרתי
בשעה, והוא כל הזמן עמד וחיכה.
בסאלון־הענק של מישפחת חירבא־ווי
הוא אומר :״באים אלי המון אורחים,
אז החלטתי להרחיב את הבית ״.הוא
מבקש למשש את רשם־הקלטות המיניאטורי
שלי, ומבקש, אגב הקלטה, לפתוח
את הכתבה במילים :״הצרק בחשיבה,
סיפורו של חבלן־המישטרה הדרוזי
סולימאן חירבאווי. החבלן האמיץ הופך
לחבלן מאומץ.״

להתפלפלויות מעמיקות על נפשו של
אדם. אין זו דרכו של סולימאן. הוא
חונך וגדל על טהרת ההווי הדרוזי, על
מהרת הסוד הדתי. בספר חסרות לגמרי
השתפכויות ריגשיות ארוכות. חירבא־ווי
הציב לעצמו מחסום בנקודה ברורה
מאוד, ומשם הוא נתן את רשות־הדיבור
לדמיון הקורא.
10 פרקים בספר, שיצא בהשקעה
עצמית ובהוצאה פרטית של סולימאן.
מרגישים שהעברית איננה שפת־אמו.
הסיגנון בספר ת״נכי־משהו, עם היתפ־סויות
לפראזות גדולות.
המון פרטים חסרים. החינוך הסגור
של הדרוזים לא נתן לסולימאן את
האפשרות לספר יותר על עצמו כילד.
הוא תיאר סצינה נרגשת: פגישה עם
אביו, שחזר ממסע בן כמה שנים. האבא
נוהג עכשיו בטרקטור, מוביל ילדים
לכאן ולשם, מחייך לעברי בלבביות.
בסיפרו אומר חירבאווי :״היה זה
ביוני 80׳ .הבוקר זרח, והגורל ארב...
הבוקר היה טוב, אזי מהי המתנה היפה
שהתחבאה מאחורי קרני־השמש?״
איך מתיישבת אצלו הסתירה שבין
הבוקר היפה לבין הגורל האכזר? למה

חסר

הוא קורא לפצצה מתנה משמיים?
סולימאן לוגם לגימה ארוכה מה-
קהווה שעל השולחן ונאנח :״אני
גדלתי להיות מאמין נאמן באלוהים.
הכל מן אללה. צריך לקבל את זאת
כמו שזה.
״נשארתי מאמין ומסורתי אחרי
הפיצוץ, ואפילו התקרבתי יותר לזרועות
הדת.
״האל מחלק מתנות. לאחר הוא נותן
אושר ולשני עושר: לאחד הוא נותן
נחת ולשני בריאות. לי אלוהים נתן
ניסיון. הוא רצה לבדוק אם אוכל
להיות מאושר גם בחשיכה.
״האל, ברוך־הוא וברוך־שמו, זרק
אותי לתוך ים השחור המוחלט.
״נישאתי לאשה מאמינה, אשה
חדורת־אלוהים. ובעיקבות הפציעה
החלטתי לחנך את ילדי על ברכי הדת.
נראה לי שבתי הבכורה, סמיחה, תלך
בעיקבות אשתי ותהפוך לאדוקה.״

פיב

? £לדת

ך* ולימאן מחייך. הפנים המצו־
^ לקות נראות שלוות ובטוחות
מתחת למישקפי־השמש הכהים. זו
אולי הסיבה בגללה הצליח להתגבר
על הפציעה. הוא מלא אמונה בצידקת
הדרך שבחר. הוא מקדיש זמנו לגידול
ילדיו. ארבעה יש לו היום. מסאפש,
הבכור, ועד יאד, בן השנתיים.
שלושה נולדו בריאים לחלוטין,
וברביעי פגע בו הגורל שנית. יאד פיר־

בגין ליד מיטת חירבאווי(עם אביו) אחרי הפציעה

^^השתפכויות
ך אורך כל השיחה שלנו, עוברים !?
) כחוט־השני יחסי־הציבור שהוא ש
מנסה לעשות לספר שלו. סולימאן?
משוכנע שאנשים חייבים לקרוא את
הספר, כדי לקדם את השלום והאחווה
בישראל. אבל מי אנחנו, שנעביר עליו
ביקורת?
יומיים לפני הראיון הוא שלח אותי
לסטיסצק׳ בחיפה לרכוש את הספר.
בחנות שמחו על בואי, שכן הייתי
הראשון שבא לבקש אותו מאז שיצא.
איש אחד העיף מבט סקרן לעברי,
הביט בתמונה שעל הכריכה, ניסה
להיזכר מה השם.
כשלא הצליח להיזכר, הוא משך
בכתפיו, מילמל משהו על סיפורי־אגדות
שמסתובבים היום בחנויות,
וחזר לגליון פל״־בו׳ שבו עיין קודם
לכו•
הספר אינו ארוך, ובכוונה לא נכנם

חירבאווי עם בני־מישפחתו בבית־החולים
,אל חאה בחח׳ את אשתי. פרח מלבלב...״

פר חודשים ארוכים בין חיים למוות.
בהיותו בן שישה חודשים עבר ניתוח
להוצאת עודפי נוזלים מתוך מוחו,
ושנה לאחר־מכן עוד ניתוח, לפתיחת
סתימה בעורק ראשי בגולגולת.
.היה זה ניתוח קשה, שגרם לי
יסורים ומתח במשר ימים רבים. אר
הוא יצא ממנו בריא ושלם, הודות
לאלוהים ולאמו, העומדת לצידו עד
עצם היום הזה.״
את הפציעה הקשה והעיוורון הוא
מחלק לשני חלקים. יש החלק הדתי,
איתו הוא שלם לחלוטין. השיקום שלו,
לימוד כתב הבראייל, האחיזה המחודשת
בעט(סולימאן כתב את כל סיפרו
בעצמו, ללא עזרה, וגם הוסיף לי
הקדשה בספר) ,כל אלה הגיעו מתוך
השלמה ואמונה. .בכפר שלי לא מכנים
אותי עיוור. אני רואה טוב כמו כולם.
מעין אחת שלי נפרדתי ברגע הפיצוץ,
ואת השניה נאלצו להוציא בניתוח
בבית־החולים. אז למרות שיש לי שתי
עיניים מזכוכית אני רואה ברוחי את
הנסיכה שלי, את אשתי. פרח מלבלב
שחיכה לשובי באותו ערב נורא,

עד־תביעה ראשי. במשך שש שעות
נחקרתי ארוכות על אותו יום, השני
ביוני. לאחר־מכן ביקשתי מבית־המישפט
רשות להגיד משהו משלי.
.במשך 35 דקות דיברתי ללא עזרת
עורך־דיו, וסיפרתי משהו על עצמי.
ביקשתי מבית־המישפט לתאר לעצמו
תסריט, שבו גזר״הדין יהיה לסגור את
עיניו של גילה כשייוולדו לו בן או בת.
נראה איך הוא ירגיש, כשלא יוכל
לראות את הרך הנולד.
.לא ניסיתי להשפיע על החלטת
השופט. הייתי מלא ביטחון במערכת־המישפט
הישראלית. צר לי, אבל היא
איכזבה אותי.
.בהתחלה הפרידו בין גילה ושלמה
ליווייתן לבין שאר הנאשמים.
.היתה לי תקופה קשה מאוד בהמתנה
לפסק־הדין.
.הוכיתי בתדהמה. רוני גילה, האיש
הנבזה שבייש את מערכת־הביטחון,
נשפט ל־ 15 חודשי־מאסר. מתוכם ירדו
לו שליש על התנהגות טובה, עוד
שלושה בחנינה, ואת היתר הוא ריצה
בעבודות מישרדיות איפה שהוא

.גדול עלי! לא מתעסק עם זה!״
אומרים בציבור היהודי שהדרוזים,
רובם ככולם, שונאים את הערבים. האם
אין זה צחוק־הגורל שדווקא הוא נאלץ
להקריב את מאור־עיניו למען ערבי?

;,הצדק

ני חי בתוך מישפחה גדולה,
שהיא הכפר שלי. השייח׳ הק־

אני הקרבתי משהו למען הארץ.
צריך להסתכל על דת!״
רק אחרי לחץ הוא מספר על ריגעי־יאוש,
התוקפים אותו מפעם לפעם, כשאינו
מצליח למצוא את דרכו בחשיכה
האבסולוטית. רגעי־יאוש של חוסר־או־נים
מוחלט, כשאינו יכול לעזור לילדיו
בשעת־צרה. רגעים של בדידות או של
זעם בלתי־ניתן לריסון. אז הוא נעצר
לשנייה, ממלא את המצברים במיטען
חדש של אמונה, וממשיך בתהליך ה־

״קיבינימאנ! ,1האם הח״ [1שלי
שווינ 15 1חודש מאסו?•״
ושהכין לי עלי־גפן ממולאים לפי
בקשתי.
.אני רואה את ילדיי, ואני רואה גם
את הטייפ שלך. איפה קונים אחר
כזה?״
סולימאן חוזר עשרות פעמים על
המוטו של חייו: ערך חיי־האדם מעל
הכל. החשיבות של החיים, והקורבנות
שהכל חייבים להקריב למען שמירה
קיצונית עליהם.
סולימאן חי חיים קשים מאוד. כשלמד
בבית־הספר היסודי הכין את שי־עורי-הבית
לאור נרות. למרות ההכשרה
המיקצועית שרכש בבית־הספר
עמל בקריית־חיים, לא אהב את עבודת
המסגרות, והצטרף לקורס חבלני-
המישטרה.
הוא התקדם במהירות וזכה להשתתף
בטכס הוקרה למצטיינים שב־חבלני־ישראל.
לשאלת הנשיא יצחק
נבון מדוע בחר במיקצוע זה, ענה שהוא
רואה שליחות בהצלת חיי־אדם.

;;האיש
הנבזה הזה...״
^ חלק השני של תגובתו על
( 1הפציעה הוא פוליטי. החלק הזה
הוא מר ונרגש.
ב־ 1984 נחשפה המחתרת היהודית.
.משהו פנימי אמר לי אז שזוהי היד
הפושעת, שניסתה לגנוב ממני את חיי.
לקטוע אותי מהחיים היפים האלה, ולא
לתת לי להקים מישפחה כרצוני.
.יום לאחר מכן שמעתי ששני
קצינים של המימשל הצבאי נעצרו,
בחשד של השתייכות למחתרת ״.קולו
נחנק. .נזכרתי בפרצופו של הקצין

רוני גילה
״אל א 1ביל אותך לבית

במישטרה. היה חוזר פעם ביום הביתה,
לראות את הילדים ואת האשה״.
חמש שעות ישבתי אצל חירבאווי,
ורק בפעם הזאת שמעתי אותו מקלל:
.קיבינימאט, האם החיים שלי שווים
15 חודש? רסיסי הפיצוץ לא היו
רחוקים מהמוח שלי, ויכלו בקלות
להרוג אותי!״ קולו שוב נחנק, והוא
מתאמץ לא לבכות.
הצדק עוטה שהודיס
ך>* שאלות של הילדים שלי
ן ן\ \ התחילו להציק לי. מדוע בן־
אדם, שהקדיש את חייו לזולת, צריך
להיפגע בדרך זו? ומדוע לא מענישים
את האשם?
.רציתי לספר להם את הסיפור
בשלמותו. את האמת, ורק אותה. פסק־הדין
רק חיזק בי את ההחלטה הזאת.
.רציתי להתריע על מעגל מסוכן,
שאנו נכנסים לתוכו בארץ הטובה
הזאת. קראתי לספר הצדק בחשיכה.
והתכוונתי לחושך שעוטף אותי, ובעיקר
לחושך שיעטוף אותנו אם ימשיכו
להינתן פסקי־דין כאלה.
.הצדק הוא החשוב מכל, ובעיקר
במדינה כמו שלנו. כרגע הצדק עוטה
שחורים, ואני מקווה שהספר שלי יעזור
לו לצאת לאיזור האור.
.שנה וחצי הקדשתי לו. כתבתי רק
כשנחה עלי ההשראה. שמתי את כל
העצבים במגירה, ושירטטתי אות אחרי
אות. אין לי כוונה להפיק ממנו רווח
כספי, למרות שהוא הולך לא רע
בכלל״.
חירבאווי בטוח שהפצצה יועדה לו,

חירבאווי ובנו טאפש על עטיפת סיפרו
״הצדק בחשיכה־אין־סופי
הזה של שיקום.
שיש, אמין טריף, חי אצלנו בכפר, והוא
העתיד אינו ברור. בערגה הוא מדבר
היה מהבאים להתפלל ליד מיטתי ב־בית־החולים.
הדרוזים אינם מאמינים על השתלה של עין. .אולי, בעזרת
בשינאה. אנחנו אוהבי־שלום, ומנסים אללה, הכל יחזור למקומו״.
סולימאן, בעל ידיים טובות, מבקש
תמיד להשתלב בסביבה שבה אנו חיים.

לפתח את הכישרון הזה. המישטרה
ממשיכה להעסיק אותו, אולם נראה
שאינו נהנה מתפקידו כטלפן. הוא לקח
חופש ונסע לשבוע לים־המלח.
סולימאן מוריד את המישקפיים
ומראה את פרצופו חרוש־הרסיסים.
.לא נורא ״,הוא אומר בבאס הנמוך
והשקט שלו. ,שום דבר לא קרה. רק
שהצדק הסתובב ופנה פרצופו לעבר
החשיכה.״
כשהוא נפרד ממני לשלום, הוא
עומד על כביש־היציאה מביתו ומסביר
לי את הדרך הטובה ביותר להגיע
הביתה. אומר איך ואיפה לצלם אותו
בפוזה הכי טובה. מדמה בעיני־רוחו את
הכתבה לכשתתפרסם. קורא לבנו, טא־פש,
להצטלם עימו. הילד רואה באביו
המוגבל את הדבר הטיבעי ביותר
בעולם. כשהתעוור סולימאן, היה
טאפש בן־שנתיים.
החבלן הדרוזי האמיץ הפך לבן מאומץ
על־ידי מישפחתו והכפר שלו. מנפנף
לי לשלום. ממש לפני הפרידה הוא
עוד שואל אותי אם, במיקרה, רוצה
מערכת השלם הזה לקנות 10־20
עותקים של הספר.

״ענת־ וגובה שר שלושה מטרם
ונפלת ארצהשותת־דם,צורח ובוכה״
רוני(סגן רוני גילה) ,והתחלתי לקשר
את הדברים.
.ראיתי אותו מוביל אותי ממקום
למקום במכוניתו, עד שהיגענו למקום
הממולכד. ראיתי אותו מחוויר ומתרחק
ממקום־הסכנה.
״לפיצוץ יש שלושה שלבים: הד,
אבק ורעש. אני כבר לא שמעתי את
הרעש, כי הייתי פצוע.
״רגלי נגעה בחוט־צמר, שחובר
למילכוד, שנח חמישה מטרים לפני.
.עלו בי זיכרונות מהפגישה שלי
עם רוני, חודשיים לפני המעצר. אחד
מידידיי הוביל אותו אל ביתי. הבוגד
בא לשחק את החבר הטוב, וטען שהוא
עצמו נפצע בפיצוץ ואיבד את זיכרונו
לחצי שנה.
.הוזמנתי להעיד במישפט בתור

ולו אישית. בסיפרו הבא הוא מבטיח
לחשוף את הרשת ומניעיה. .הם לא
אהבו לראות חבלן לא־יהודי מצליח
בעבודתו. הם שתו יין באותו ערב,
בגלל הצלחת המשימה.
.תשאל את המים, תשאל את הרוח,
איך בן־אנוש, יציר־כפיו של אלוהים,
מסוגל לעולל דבר שכזה!״
אילו היו נותנים לו אקדח ומעמידים
מולו את רוני גילה, מה היה
עושה?
.הייתי בשקט מניח את האקדח על
הריצפה, ויוצא בשקט את החדר. אין בי
שום רגשות״נקמה. לא הייתי שוכר
מישהו כרי להרוג אותו. גם על ראש
עיריית אל־בירה, שלא בא לבקר אותי,
אינני כועס. צריך רק לנסות לתקן.״
ואגב תיקון, איפה הוא בפוליטיקה?

,חירבאווי ובנו טאפש בפתח ביתם בגמר הראיון
״תעי־יאוש של ח1סר־או1ים...״

שעודם! שעודם! שעודם! שעודם! שעוני! שעוז! שעו1ים! שעווים! שעו!׳!
מהיבואן לזגרכן — ה מיב חר הג דו ל ביותר ב ארץ, במחיר הזו ל ביותר בארץ!
בבזרעגז נועד
סג אציו ישראל*,
הוא פוחד להתחיל עם
בנות. הוא נואש. אך
הנה יש פיתרו;
מד, כד ₪
הבורסה לשעונים

* מיבחר שעוד

? 10* 0001

עיצוב איטלקי, איכות שוו״ונרית

* מיבחר שעוני
שעוד־המטבע היפים ביותר

* מיבחר שעוני

5£11<0

חישחהר,
חיש גבוה,
חיש רחוק,

״זה נכון! אתה במסיבה, הגעת נרגש,
כל השבוע חשבת על הערב הזה. אמרת
לעצמך לפני המסיבה, זהו זה, הפעם
אעז להתחיל עם הבחורה שתמצא חן
בעיני!׳
״כל השבוע חשבת על־כך, והנה
סוף־סוף אתה במסיבה. יש הרבה נערות,
ואחת במיוחד שובה את ליבו.
אתה מסתכל בה, חושב איך לגשת
אליה ולא מעז. היא אפילו לא מבחינה
בקיומו. וכך, כל מהלך המסיבה, אתה
רוצה לדבר אליה, להתחיל איתה לא
מעז.
״המסיבה נגמרה ואתה חוזר הביתה
במפח־נפש, ,שוב לא הצלחתי,׳ אתה
אומר לעצמך, .מה לעשות? איר לצאת
מהפלונטרי׳
״ואז אתה מפסיק לחשוב, כי אתה
אומר לעצמך זהו זה, זה המצב, אין
פיתרון!
״אנו אומרים לך אלתתי יא ש/,יש
פיתרון! אל תגחך מתחת לשפם ...יש
פיתרון, והפיתרון הוא הקורס שלנו
,כיצד תפעיל קסם אישי׳!״
נשים יהפכו למעריצות. קטע
קצר ומצחיק מתוך פירסומת ארוכה
ומצחיקה.
נוער הוא קהל״יעד מצויין לכל מיני
מאכרים למיניהם. האיש העומד
מאחורי המודעה מזדהה כצ׳יקו רוז.
מומחה לפיתוח גוף, פיתוח אישיות.
איך השניים הולכים יחד? פשוט
מאוד. צ׳יקו מציע לנער הישראלי(רק
לזכרים) ערכה, הכוללת שיטת פיתוח־גוף
וספר לקסם אישי. ערכה שתהפוך
כל אחד למשאת־נפשן של בנות. הן
פשוט ייפלו לרגליו, אם אך יסכים
להשקיע אי־אלה עשרות שקלים בספרים.
בפירסומת
מוצג נער חלש, שהחליט
להזמין את השיטה של צ׳יקו לפיתוח
גוף ושרירים. השיטה עשתה אותו צ׳יק־צ׳ק
מר־עולם, והוא מיד מצרף אליו
חתיכה, האומרת :״הוא עשה זאת. איזה

בתחום האישיות מבטיח צ׳יקו שיטה,
שתכבוש לב כל נערה תוך חמש
דקות בדיוק.
״נשים תהפוכנה למעריצות שלך.
הן תסתובבנה סביבך, כאשר אתה מושא
חלומותיהן. הביטחון העצמי שלך
ישתפר, וחייך ישתנו לבלי הכר״.
מומחים שוללים את השיטה לפיתוח
גופני :״צורות־אימון כאלה מתבססות,
בררך־כלל, על העיקרון האיזומטרי.
השרירים בנויים בעיקר ממים וייעלמו
תוך זמן קצר מרגע הפסקת האימון.״
חיפה שירו ש ל
הוו עד

• ן סוכנות ליווי
< 4צ עירו ת ח טו בו ת
( 1 8 0ו ס טו דנ טי םאתל טיי ם
לבילוי וי סקרט •
לג ב רי ם ונ שים
( +ו רו שים/ו ת )
0 3 -2 2 5 5 7 4

טרמפ לחייל

בעיקבות רצח המח־ים
1קמה תנועה אנטי־
1גזענית. אבד השטחים
| ..גדודים עדיהם״.
מד, בד ₪
אומרים שהנוער שותק, אומרים
שהוא אדיש, שלא איכפת לו.
לפני שנה וחצי נרצחו שני מורים
מעפולה על־ידי צעירים מהשטחים הכבושים.
הרצח הביא בעיקבותיו גל של
מהומות גזעניות ומעשי־אלימות נגד
ערבים, שעבדו בבירת־העמק.
על רקע זה, של כהניזם מתגבר, הח(המשך
בענז 1ד )35

אורוה זוהר נח ה)!77007; 21
חצה והרוויחנסך

ונו עשתה ; 777 נוהייר1יו וצעירה נ*יוה:
היא נתחה
ושניות
רע רותי ויוו׳
^ יא לא ידעה בדיוק מה לעשות
1 1עם עצמה. היו לה אפשרויות
אחדות: לחזור להיות דוגמנית, לחזור
ליפאן, שם חיתה בחצי השנה האחרונה,
לפתוח עסק כלשהו — בוטיק לבגדי״
נשים או מישרד־ליווי.
אורלה זוהר, בת ,21 בלונדית(צבע
זמני)׳,עיניים ירוקות, גובה 1.74 מטר,
גוף חטוב, בחרה, לפני חודש וחצי,
באפשרות האחרונה .״מישרד ליווי ואירוח״
,היא קוראת לעסק שלה. היא
בחרה לו שם מתאים, בעל צילצול
רומאנטי, שאותו היא מעדיפה שלא
לגלות.
״אני חוששת מהטרדות טלפוניות״,
היא מסבירה .״אני רוצה שיצלצלו כדי
להזמין בחורות, אבל לא רוצה שיטרידו
אותי. אני בעלת־העסק, לא נערת־ליווי.
בחורות שעובדות אצלי אומרות
לי, :כמו שאת נראית, את יכולה
לעשות הרבה כסף.׳״
אבל אורלה לא רוצה להיות נערת־ליווי,
למרות העובדה שהיא מאוד
אוהבת כסף. היא מעדיפה לעשות כסף
כבוסית של מישרד־ליווי, לא כעובדת
המישרד.
״כסף זה כוח,״ היא אומרת .״אני
חושבת שחוץ מבריאות, כסף קונה
הכל.״
גם אהבה?
אורלה :״אהבה לא, אבל נישואין כן.

האם חדווה כץ ()1960
סננית מלכת־המים

הרוסית שר
שו ש הרווי
אני יודעת על הרבה בחורות שהתחתנו,
או עומדות להתחתן, או חולמות להתחתן,
עם גבר עשיר״.
גם אם הן לא אוהבות אותו, או לא
נמשכות אליו?
״כן ״,היא עונה.
והיא עצמה היתה מתחתנת עם כסף?
״בחיים לא: אני לא מוכנה להתחתן
עם גבר, שאחרי כמה שנים יגיד לי:
קניתי אותך, קניתי לך, עשיתי לך,

אורלה :״לא חוששת. אין לי ממה
לחשוש. אני הולכת עם החוק, מאמינה
בחוק. אני משלמת מיסים בצורה מסודרת
— מס־הכנסה, מס־ערך־מוסף.״
יש מישרדי־ליווי המספקים הרבה
יותר מאשר סתם ליווי. לא המישרד
שלה, היא אומרת .״הבחורות שלי יוצאות
לאירועים עם גברים כבנות־זוג, או
משמשות בנות־לוויה לתיירים, מבלות
עם הגברים במיסעדה טובה, בתיאטרון,

ונם נהגת פרטית של איש־עסקים

הרמתי אותך למעלה. לא רוצה להיות
בכלוב, גם לא בכלוב של זהב״.
יפאני פני שנתיים היתה זוהר אחת
/המועמדות בתחרות על תואר
מלכת־היופי. בכתר זכתה אז נילי דרו־קר.
אורלה היתה מאוכזבת מהעובדה
שהיא לא זכתה אף בתואר אחד .״אני
בטוחה שהייתי בין היפות ביותר, ובין
האינטליגנטיות ביותר,״ היא אומרת.
״קראו לי לבוא להתחרות במיוחד
מגרמניה. אני דוברת כמה שפות —
אנגלית, צרפתית, יפאנית, קצת ערבית
— ויכולתי לייצג את ישראל בכבוד״.
המישרד שלה נמצא בצפון תל־אביב.
חדר אחד, ריהוט מישרדי רגיל,
כמה עציצים, וילונות, פפירוסים מיצריים
המקשטים את הקירות, שטיח
מקיר־אל־קיר. לא כל־כך חשוב איך
נראה המישרד, היא אומרת, הרי
האנשים לא באים לשם. הכל מתנהל
בטלפון.
לה, לדבריה, אין ניסיון בעבודה
מעשית בנושא הליווי, רק ידע תיאורטי.
אורלה :״הבחורות שעובדות בזה
הן בחלקן סטודנטיות, על רמה. יש גם
כמה דוגמניות. כולן נראות נהדר,
דוברות כמה שפות, מבסוטות מהחיים,
חיות על רמה גבוהה. לאחדות יש דירה
משלהן, מכונית, בגדים יפים, תכשיטים
יקרים. הסטודנטיות מממנות את
הלימודים, בלי בעיות.
״אני אוהבת להצליח במקום שאחרים
נכשלו. בנושא הזה היו כישלונות
— היו מישרדים שנסגרו, אני לא
יודעת למה. העסק שלי רץ כבר שישה
שבועות, ויש לי הרגשה שזה יהיה עסק
מצליח. זה עדיין לא־ריווחי, כיוון
שהפירסום בעיתונים הוא מאוד יקר״.
היו מישרדי־ליווי שנסגרו על־ידי
המישטרה. האם אין היא חוששת?

נוסעות איתם לטיולים בארץ, וגם
לחו״ל,״ היא מספרת .״זה לא קורה כל
יום, אבל מדי פעם, מזמין לקוח של
המישרד בחורה, המוצאת חן בעיניו,
לטיול בעולם״.
את הבחורות המלוות היא מוצאת
בעזרת פירסום מודעות ״דרושים״
בעיתון. הבחורה חייבת להיות יפה,
חטובה, אינטליגנטית, בת 19 עד .27
מה לגבי המבוגרות יותר? אורלה:
״אין דרישה לבחורות מעל לגיל .27
היו כמה בנות 40 שפנו אליי. לקחתי
את מיספרי־הטלפון שלהן, שיהיה, אבל

בינתיים אין דרישה לבנות הגיל הזה.
גברים, בכל. גיל, מעדיפים לצאת
בחברת צעירות״.
^ ^ טי פו ל ־ שי ניי ם
בחינם הגברים הפונים אליה? כולם
^ /ב ע לי רמה גבוהה, המבקשים לצאת
עם משכילות?
״ 90 אחוזים מהפונים אליי מבקשים
סטודנטיות. גבר רוצה שיהיה לו גם עם
מי לדבר, לא סתם יפה וטיפשה. בין
הפונים יש עורכי־דין, רופאים, חברי־בורסה,
אנשי־עסקים. היו גם פוליטיקאים,
אבל לא ידעתי שהם כאלה
כאשר דיברתי איתם בטלפון. שמעתי
על כך רק מאוחר יותר, מהבחורות״.
האם היה כבר רומאן־אהבה בין
נערת־ליווי ללקוח?
״כן, יותר מפעם אחת. אני יודעת על
אחת שהפסיקה לעבוד. היא נסעה עם
הלקוח לחו״ל, לתקופה ארוכה.
״היתה אחת שיצאה ערב אחד עם
רופא־שיניים, ואחר־כך הוא הזמין
אותה לטיפול־שיניים בקליניקה שלו,
בחינם. הרבה בחורות מקבלות מהגברים
מתנות — בושם יקר, תכשיטים,
דברים שנשים אוהבות.״
האם הגברים מבקשים, בפנותם שוב
למישרד, את אותה אחת שעימה יצאו
קודם לכן?
״כן, זה קורה די הרבה. אני שואלת
את הבחורה אם היא מסכימה, ואז הם
יוצאים שוב יחד״.
האם קרה שבחורה ראתה גבר,
וסירבה לצאת איתו?
״כן, זה קרה פעם אחת. היא באה
לפגישה, ראתה אותו, והחליטה שהוא
לא ברמה שלה, למרות שבטלפון הוא
דווקא נשמע לה בסדר״.
איך נראים הלקוחות שלה?
״רובם בעלי הופעה מרשימה. מהבחורות
שמעתי אפילו על כמה גברים
צעירים, בסוף שנות ה־ ,20 שהיו יפים
וחתיכים״.

אורלה כדוגמנית
״גברים לא חצים בנשים מעל לניל ...27
איזו סיבה יש לגבר כזה, למשל,
להזמין נערת־ליווי?
״כנראה שמה שיש לו בבית לא
נראה לו. הרי אומרים שהדשא של
השכן ירוק יותר״.
האם קרה כבר שלקוח לא התנהג
יפה אל בחורה, התנפל עליה, העליב
אותה, היה אלים?
״למזלי, זה לא קרה, ואני מקווה שזה
גם לא יקרה בהמשך״.
איך בא לה הרעיון לפתוח מישרד
כזה?
״אני מכירה את זה מחו״ל. בפאריס

זה עסק מאוד מכובד, מאוד על־רמה.
היות ולא יכולתי לפתוח עסק כזה
בחו״ל, עשיתי את זה כאן. טוב לי עם
זה, אני נהנית מהעבודה הזאת, נהנית
לעשות הכל: לענות בטלפון, לראיין
בחורות, לשלוח את הבחורה המתאימה
ללקוח, לשמוע אחר־כך שהלקוח מבסוט״.
האם
היא עובדת קשה?
״כן, מאוד. אני מנהלת את המישרד
בעצמי, נמצאת שם מ־ 11 לפני־הצה־ריים
עד 1אחרי חצות, ברציפות. היה
לי שותף, אבל פיטרתי אותו. לא
הסתדרנו״.
ואין לה בכלל חיים פרטיים?
״אני אוהבת לעבוד קשה. בעתיד,
כאשר אמצא מישהו, או מישהי, שאוכל
לסמוך עליו, או עליה, אתחלק איתו, או
איתה, בעבורה״.
האם הבחורות שלה סיפרו לה על
גברים שרצו לסיים את הערב במיטה?
״הבחורות חתומות אצלי על חוזה,
שלפיו העבודה היא ליווי ואירוח בלבר,
בלי שום תוספות.״
מילים גסות

ן* מה עולה ליווי?

אוררדז בת 15 ובת 19
״בח״ם לא ה״ת׳ מתחתנת בשביל כסף!־

״המישרד מקבל 120 שקל ער
שלוש שעות. יותר משלוש שעות —
120 שקל נוספים. את המחיר ללקוח
קובעת הבחורה בעצמה בשיחה טלפונית
מראש, בהתאם לאופי האירוע או
הליווי. היא מקבלת את ההפרש.״
האם יש לה הטרדות בטלפון?
״יש שמצלצלים ומוסרים כתובת או
טלפון לא־נכונים. מנסים לעבוד עליי,
אבל אי־אפשר. אני בודקת כל פרט
בספר־הטלפונים או בשרות . 14 אם
הגבר מתחיל להתבטא בשפה זולה,
במילים גסות, אני מייד מנתקת.״
נ ע מי מ ; ש
(המשך בעסיד )35

— 3 3י

בכם

בפעם האחרונה הבטחנו לכם שהמדור החדש העולם הבא יופיע כל שבועיים. אבל זה
היה בצחוק. עובדה, עברו שלושה שבועות עד המדור הבא. והלאה! תלוי כמה מצחיק יהיה
לגו וכמה עצוב. הכל בידי אללה. ביקשנו מכם לשלוח אלינו בדיחות, סיפורים מצחיקים,
תמונות משעשעות וכל דבר שנראה לכם לא־רציני וקיבלנו בדיחה אחת. דווקא נחמדה
הבדיחה, אבל בודדה, ועל כן נפרסם אותה בפעם הבאה כשיתווספו כמה נוספות. אל
תתעצלו, אנחנו יודעים שחם בחוץ ואין כוח לכתוב ואין כוח ללכת לדואר ולשלוח מיכתבים
אבל לא אנחנו הבטחנו לכם גן של שושנים. תעשו מאמץ וביחד נוכל לחיין פה ושם.אנחנו חושבים שהמאמץ יהיה שווה.
אגב, שמעתם ש ...ל א! הבדיחות שייכות למדור עצמו, לא להקדמה.

צבא ובמוזזון
קבוצת עתודאים נשלחה לטירונות, וז׳וז׳ו המ״כ קיבל אותם לפיקודו. ב־ 3לפנות־בוקר הסתבר
לז׳וז׳ו כי החברה שברו שמירה. הוא הקפיץ את כולם, העמידם בשלשות ושאל :״מי היה השומר
האחרון?״
׳״אלכסנדר זייד!״ צייץ קול מתוך השלשות.
״אלכסנדר זייד,״ צעק ז׳וז׳ר ,״צעד צעד אחד קדימה!״
כל החברה התפקעו מצחוק.
״מה זה צריך להיות?״ שאל ז׳וז׳ו.
״זה היה ספונטני,״ ענו לו החיילים החדשים.
״ספונטני!״ התרגז ז׳וז׳ו ,״תעלה על בגדי א׳ ותכין את עצמך למישפט לפני מפקד־ז

לא יהיה הסכם שלום עם הסורים
הנשיא אסר הודיע
כי הוא מסרב לקבל לידיו את רמת־הנולן
כל עוד מושבי הצפון לא יחזירו את בל החובות שלהם.

אות> זה אול> מצזז>ק

השבוע פנינו אל הסופר חיים באר ושאלנו
אותו: מה הצחיק אותן!

אני יודע מה מצחיק? אני חושב שלפעמים
החרשות בעיתונים מאוד מצחיקות, אבל הבעייה
היא שאני קורא
עיתונים רק 10
ימים אחרי שהם
רואים אור. זה
מפני שמצד אחד
אני רוצה להיות
מעודכן
במה שקורה בארץ
ובעולם, אבל
מצד שני אין לי
באר חיים
לספקולצים׳

יי י-י
מו כמו ״הא
זן ת
ההכרזה ההיא תתגשם״ או ״האם הידיעה ההיא

תתאמת״ .אחרי 10 ימים אני כבר יודע את כ ל|
החדשות, כולל ההתפתחות שלהן.
אז ממש אתמול קראתי ידיעה (מלפני 110
ימים, בערך) שעשר דליקות״יער בצפון פרצו עקב ן
רשלנות של יחידות צה״ל. ואני רוצה לשאול]:
מדוע אף אחד בליכוד לא קם וצועק שצריך ן
להדיח את הרמטכ״ל בגלל הצטרפות צה״ל|
לאינתיפאדה, או איך שקוראים לה היום?
עכשיו תגידו לי אתם, זה מצחיק או לא?

יעו
״יש לך איזו בדיחה טובה לספר לי?״
״כן. שמיר!״
״נורא מצחיק. כאלה בדיחות יש לי ״!120

פמ>נ>זם

״זה הגשש החדש שצורף לקבוצה!״

לקראת בחירות
באסיפת־בחירות, רגע לפני שהשר לוי עולה
לבמה לנאום, ניגש אליו עיתונאי ושואל:
״מה אדוני השר חושב על סיכויי הליכוד?״
״אין לי זמן לחשוב עכשיו!״ עונה לו לוי ,״אתה
לא רואה שאני הולך לדבר?״

באסיפת־בחירות פונה הנואם לאיש בקהל
ושואל אותו :״האם תסכים לתת את המכונית
שלך ביום הבחירות?״
״כמובן, כל מה שאתה רוצה.״

״והאם תיתן את ביתך לאסיפות בחירות?״

״מדוע הבית לא, והאוטו כן?״
״כי האוטו שייך למיפעל ״,עונה האוהד השרוף.

״אולי
סוף־סוף תגיד רק את מה שאתה חושב
באמת?״ צועק מישהו מן הקהל לשר הנואם
באסיפת־בחירות.
״אילו כל השרים היו אומרים רק מה שהם
חושבים באמת, היה משתרר כאן שקט נורא!״
עונה לו השר.

אמריקאי אחד קרא בעיתון שבלונדון נעלמה
ילדה מכוערת בת 12 מבית הוריה. יצא האמריקאי
לרחוב, ראה ילדה נורא מכוערת בת , 12 לקח
אותה ביר, הביא אותה לנמל־התעופה, נסע איתה
ללונדון ובא לבית ההורים. דפק בדלת, וכשפתחו
לו אמר:
״אבדה לכם ילדה מכוערת, בת?12״
״כן, אבל לא כל־כך מכוערת!״ ענו ההורים

המודאגים.
״כבר עשרות פעמים הציעו לי להתחתן,״
סיפרה מכוערת אחת לחברתה.
״זוועה! זה בדיוק מה שמגיע לו!ז
״מי הציע לך?״ .שאלה החברה הנדהמת.

״אבא שלי. ואמא שלי ״,ענתה המכוערת.
״ולמרות הכל, אני אתחתן דווקא עם שולה |
המכוערת, ולא עם דפנה היפה,״ אמר משה לחברו.
״מדוע?״
מי םמינואל ״ ם ש לנו
״כי כולם יודעים שהיופי חולף!״

ללא כול סטרול
תל־אביבי אחד קיבל הודעה מהבוס שלו שהוא |
מועבר לחיפה.
ללא חומר משמר
״אני לא רוצה לנסוע לחיפה,״ אמר התל־1
ללא צבע מאכל
אביבי ,״זו עיר איומה, חציה זונות וחציה שחקני־ ן
כדורגל.״
ל ה שיג בחנויות טבע
״מאיפה אתה יודע את זה?״ שאל הבוס.
ובריאות
״אשתי מחיפה!״
״אה, ובאיזה קבוצה היא משחקת?״

חידה צבאית
איך קוראים לאלוף החדש -
אלוף ;ה יזה או אלוף יה יה?
בין הפותרים נכונה יוגרל יום־מילואים בשטחים.

״הלילה יהיה לנו הרבה מה לקרוא, מותק!״
העולם הזה 2661

•— -נערות הליווי—

ב בז ר עגז
(המשך מעמוד )32
ליטה קבוצת בני־נוער מאיזור עפולה
להתארגן ולהקים את תנועת ״נוער שר
שיר אחר״.
שתי מטרות לתנועה: לעורר את
הנוער למעורבות אקטיבית בנושאים
אקטואליים, ולעשות ניסיון ליצירת
רו־קיום בין ערבים ליהודים בתוך הקו־הירוק.
בשטחים הכבושים אין הם
מתעסקים .״גדול עלינו״.
בתנועה חברים יהודים מהקיבוצים
בעמק־יזרעאל וערבים מהכפרים בסביבה.
לזכותם אפשר לרשום שורה ארוכה
של פעילויות בנושא הדו־קיום: עצרות,
כנסים ונאומים. מדי חודש הם
מתכנסים לסוף־שבוע משותף, הכולל
דיונים ודינאמיקה קבוצתית.
באו גם כהניפטים. לפני חצי
שנה אירח אותם מועדון צזזתא למרתון
על ההתערות של הנוער במתרחש
בארץ. אולם הם לא הצליחו ליצור
מסורת בכנסים התל־אביביים.
״הנוער עדיין מנוון,״ אומר ארז
אשרוב, מראשי התנועה. לסיום החופש
הם אירגנו חפלה ענקית על גדות
הכינרת.
האין הם חושבים, שהבאים לכנסים
ולסופי־השבוע הם מי שממילא מסכימים
לדו־קיום, ובכך הרי לא השיגו
כלום?
ארז :״לא. באו גם כהניסטים וגס
ערבים קיצוניים. שני הצדדים חזרו קיצוניים
הרבה פחות. אנחנו נעזרים בפסיכולוגים
ובמומחים מעולים ליצירת
קשר ודינאמיקה קבוצתית.״
את התנועה מממנת הקרן החדשה
לישראל, קרן של נדבנים יהודיים
מארצות־הברית. האירגון רכש לו כבר
שם עולמי, ושליחים שלו ייצאו הקיץ
למסע־הסברה בצפון־אמריקה.

מי אדוהי ס רגיי?
שד סיפורים שד
נוסעים סמויים. אודם
אחד היה סמוי פחות.
רוגן כד ₪
האוניה התורכית אוזן גולו, שעזבה
ביום השני את הארץ, נשאה איתה שני
סיפורים. על נוסעים סמויים.
הראשון נגע לסיני בשם ואנג קא,
שעלה על אוניית־המיטען בסין, כרי
לצאת להרפתקה. מאז הוא משייט
איתה במשך שיבעה חודשים.
כשהגיעה אוניית־המיטען לארץ,
נכלא הצעיר משום־מה במישטרת־הגבולות
בנמל אילת, ומשם הועבר,
למורת־רוחו, לחיפה.
גיבור הסיפור הקזני היה רוסי,
שניסה לעלות לאונייה בנמל־חיפה.
אחד השומרים הבחין בו, והוא נשלח
לכלא מישטרת־הגבולות בנמל, לשם
חקירה.
האיש הודה בניסיון, טען ששמו
סרגיי ושהוא שוהה בארץ בצורה בלתי־חוקית.
לדבריו רצה לברוח מהארץ
ולנוס לחו״ל. הוא תיכנן לעצמו מסע
בעולם הרחב, ושיער שאולי, בסופו של
דבר, יחזור למולדתו.
חזרה למוסד. העיתונות• המקומית
הסתערה מיד על המציאה, והארצית
לא פיגרה אחריה בהרבה. אולם
המישטרה לא אישרה ראיון עימו
מכיוון שהיה עצור, ורק השלם הזה
הצליח, בסופו של דבר, להשיג אישור
לראיון.
כשהיה הכתב בדרכו לראיון, נודעו
לו לפתע הפרטים האמיתיים על.האיש,
ששיטה בחוקריו במשך כל ימי מעצרו.
מתברר שלאמיתו של רבר הוא חולה
נמלט מבית־החולים לחולי־רוח
בטירת־הכרמל. האיש הוא אמנם רוסי
במקורו, אולם הוא דובר עברית, ובוודאי
שלא היה זקוק למתורגמן.
הנהלת בית־החולים ניסתה כבר זמן
רב למוצאו, ולבסוף איתרה אותו כשהוא
על סף גירוש מן הארץ, בעוון
שהייה לא־חוקית כאן.
החולה הוחזר למוסד.
העולם הזה 2661

(המשך מעמוד )33

היה כבר לקוח שפגש אותה?
״לא, אין שום סיבה שאפגש עם
הלקוחות.״
והאם ניסו כבר להתחיל איתה
בטלפון?
״ניסו. אמרו שאני נשמעת נחמד.
שאלו איר אני נראית. עניתי שאני רק
הטלפוניסטית, או המזכירה.״
גבר שהוא גבר

לגורלה זוהר נולדה ברמת־גן.
\ 1השם המיוחד שלה היה רעיון של
אמה — שיהיה לה אור. האם היתה
בשנות ה־ — 60 אורלה אינה יודעת
באיזו שנה בדיוק — מלכת־המים של
העולם הזה. קראו לה אז חדווה כץ.
אורלה :״אמי היתה אחת הנשים היפות
ביותר בארץ. היא יפה גם כיום.
היא היתה דוגמנית, וויתרה על קאריי־רה
לטובת המישפחה. לפי דעתי זו הי־תה
טעות מצידה. אשה שמוותרת על
הקאריירה שלה, מוותרת בזה על האישיותי
שלה״.
אבא של אורלה הוא יהלומן(״ממנו
ירשתי חוש לעסקים וקליטה מצויינת
לשפות״) .יש לה שתי אחיות, בנות 18
ו־( 11״שתיהן יפות״).
״אנחנו מישפחה שחיה טוב,״ היא
אומרת ,״כל מה שאי־פעם רציתי —
קיבלתי, או הישגתי. הייתי ילדה עצמאית
מאוד. תמיד ידעתי שאעשה כסף.
הייתי ילרה יפה ועקשנית. אהבתי להיות
ראשונה בכל דבר, להופיע בהצגות
בתפקיד ראשי.״
בגיל 17 היא סיימה תיכון אקסטרני,
והחליטה לנסוע לטייל בעולם .״גרתי
בדירה שכורה, עם חברה. תוך כרי מיש־חק״קלפים
אמרתי לה, :מחר אני נוסעת!׳
למחרת הפלגתי באוניה ליוון,
ומשם המשכתי לכל ארצות אירופה.
שנה חייתי בפאריס. עבדתי כדוגמנית-
צילום. אחר־כך טיילתי בארצות־הב־רית,
ומשם המשכתי ליפאן. במשך חודש
עבדתי כדוגמנית, ואחר־כך הייתי
נהגת פרטית של איש־עסקים עשיר.
חייתי שם שיבעה חודשים, התחלתי
להתגעגע לארץ וחזרתי.
״אני אוהבת את יפאן, יותר מכל
מקום אחר בעולם. הכל שם יפה, טוב.
יש שם הרבה כסף. אני מתכוונת לטוקיו,
שהיא עיר של עושר. לא רואים
עוני ברחובות. חייתי במלון, מעין אכס־ניית־נוער,
שמיועד לתיירים הנמצאים
שם תקופה ארוכה. מקום לא־יפה
במיוחד, ולמרות זה עולה 400 דולר
לחודש עבור חדר מיסכן. אבל האווירה
טובה, היו שם הרבה ישראלים.
״היה פעם קטע מרגש. קראו לי
לרדת ללובי, אמרו שמקרינים בטלוויזיה
סרט ישראלי. זה היה שתי אצבעות
מציחן, בעברית, בתרגום יפאני. התחלתי
לבכות מרוב התרגשות״.
אורלה למדה קאראטה, והיא בעלת
״חגורה כחולה״ .ביפאן היא עברה קורס
בלוחמת־רחוב .״איתי לא כראי להתעסק,״
היא אומרת.
התכונות החשובות לה בבן־זוג —
״התכונה שחזרה אצל כל החברים שלי
— זה כוח. אם זה מבחינה פיסית, ואם
זה הכוח, הביטחון, היידע להחזיק
בחורה. גבר עם אופי. גבר שהוא גבר,
שלא רק נראה גבר. היופי של הגבר לא
חשוב בעיניי, גם לא הכסף. חשוב לי
שיחד עם הכוח שלו הוא גם יהיה עדין,
שיידע ללטף ולפנק.״
יש לה חבר קבוע, היא אומרת, אבל
היא מעדיפה, כרגע, לא לדבר עליו.
ומה אומר החבר על העסק שלה?
״הוא לא מרוצה, אומר שלא מתאים
לבחורה לנהל עסק כזה. אבל הוא לא
מנסה להפריע. הוא פשוט לא מתערב.״
ומה אומרים ההורים?
״בהתחלה הם קיבלו שוק מהרעיון.
אמרו: מה לד ולעסקים כאלה? היום הם
רואים שזה עסק נחמד, יפה וחוקי, והם
נרגעו״.
מה הלאה?
״עד גיל 25 אני רואה את עצמי עם
כוח, כסף, בעל ושני ילדים — שניים
זה מספיק — בדרך.״
ואולי יש לה עוד כמה סיפורים
פיקנטיים על מישרד־הליווי שלה?
״את הסיפורים הכי פיקנטיים אוכל
לספר כשאסגור את העסק הזה״.

• בשרים
• מעדני בשר
• נקניקים
• ממרחים
• סלטים

• גס אתם תוכלו להנות ממעדני הבשר
והסלטים של חיים צור בחנות המפעל.
• לרשותכם מבחר גדול של כל סוגי הבשר
והסלטים, נקניקים ומימרחים.
• 20 שנות נסיון באספקת בשר למיטב
המסעדות ומפעלי הבשר בארץ, בפיקוח
משרד הבריאות.
• א נו מקב לי ם ו מכ בדי םכר טי סי אשראי״
• מתקב לו ת הז מנו ת לבית ה ל קו ח
• פתוח יום יום מ 19.00 - 9.00 -יום א׳ ,וי עד 14.00-

נ ל תו רני ם חוני לווז לחי ם צוו ושורו

טל׳ 03*5400554:

המפעל

498402,490799־03

כע״מ־מעדנ -ב עו רלכל אירוע

ג11רבע ״ מ־!1געדנ
חיי5צ

חנות המפעל: איזור התעשייה החדש רמת השרון מורשה רח׳ חרושת 17

£01£מי1־ £03א 1א 0013א: £ו 0ז1־1׳ 3
1:5ח 5 £ 1 1 <3 6
<1 7ט 5 £

£ 0 1:61911

£61:1 :1 3 1 :7

נ<ח 3

5011001

: 1 6 5 .ז : 5 1נ / 6ו 1ח11

£61:1 11 5

0 0 0 1 :5 6 5 ,

1 : 0 £ 6 5 5 1 0 3 3 1נן
£1:010

0 0 0 1 5 6 5

3 1 1 )3

3 9 6גי 9ח 9 1 1 5 1 1 - 1 3ת £

111911

0 0 1 1 6 9 6 5

3 9 6ט 9ת 1 3־ 911311ח £

)3ת 3

ח 3 £ 1 :1 0 1 1 1 3 £ 1 0ט

1 6כ 3 \/3 1 1 3 1

31:6

0 0 0 1 5 6 5

6 0 1 3 1ק 5

ת 5£1 :3 1 1 3ט £
311

/6י 5 1ח £ 6ת 1
£15 0

ח 3 £ 1 0ס £01:1ת 1

1 /1 5 3 5 ,

1 £ 1 6 5ח £11: 01קכן 0

>6£11 £01:61030ז 135 <3 \1?7א
£1:091:3101065 0 1 1 6 0 1 :0 1 :

,ץ 6ת3ד \ X 340 <3.0.0. 3פ0
2001, £1151:1:3113.

חן טרמפ לחייל

יוסי!!•ן־ דור:

באשר המערבת החוקית
מתקרבת למוגב של גוויעה ועלולה להפוך לגוו״ה,
מתפתחת מערכח גבייה בשולי החוק, שבחלקה אף עוברת עליו
י פי המצב היום קיימת סכנה
ממשית שתוך שנתיים ישתלטו
אנשי העולם־התחתון על ענף הגבייה
כולו, ואז הבעייה תהיה הרבה יותר
חמורה מאשר היום,״ אומר בעל חברה
העוסקת בגביית חובות מבעלי־חוב,
כקבלן־מישנה מטעם לישכת ההוצאה־לפועל
של בית־המישפט.
חברות־גבייה רבות פועלות כיום.
ההשערה שלי: כ־ .20 שוטרים רבים
שעזבו את המישטרה פנו לענף המוכר
להם מתוקף תפקידם הקודם. ולהבדיל:
עבריינים פנו לענף מתוקף ניסיונם
הרב בתחום. אין בכוחה של לישכת
ההוצאה־לפועל להתמודד עם הגידול
הרב במיספר בעלי־החוב.

אלנבי בתל־אביב. לשם כך נזקק
לסכום־כסף שלא היה לו. הבנק דחה
את בקשתו להלוואה, משום שלא הביא
את הערבויות הנחוצות. הוא החליט
לפנות ל״שוק האפור״ ,והרופאה שימשה
כערבה לכסף שלווה.
זמן קצר אחר־כך הבין שהסתבך.
גובה ההלוואות הגיע בכל פעם ל־
3000 דולר, בריבית של 10 אחוזים
לחודש. הטכנאי נאלץ לקחת הלוואה
ממקור אחד, כדי להחזיר למקור אחר.
תמיד היה חייב כספים, גם כשהחזיר
מדי חודש סכום של 10 אלפים דולר.
חובו טפח מ־ 17 אלף דולר ל־ 151 אלף
דולר.
כשהטכנאי התמהמה בהחזרת חובו־
גגבייח מעשה ברופאת־שיניים, עולה חדשה
מקנדה, הנמצאת בארץ זה שמונה
שנים, ובטכנאי־שיניים שבא לארץ
מרומניה לפני 20 שנה. לפני שנתיים
נלקח מהם כל הציוד הרפואי שלהם
ממקום־עבורתם, על־פי צו של בית־המישפט,
באמצעות קבלן של לישכת
ההוצאה־לפועל. הפרשה כולה היתה
רצופה באי־נעימויות, טרדות אינספור.
נגרמו נזקים כספיים נוספים, שגרמו
לשניים להכריז השבוע בבית־המישפט
על פשיטת־רגל.

^ הסתבכויות
בשוק האפוד

¥מן קצר אחרי עלייתה ארצה,
( פתחה הרופאה מירפאת־שיניים
פרטית. במהלך עבודתה היא סיפקה
לטכנאי עבודות רבות, ונוצרו ביניהם
קשרי־ידידות ומערכת־אמון הדדית.
כעבור שנתיים רצה הטכנאי להוסיף
ציוד ולשפץ את המעבדה שברחוב

תיו, פנו המלווים לרופאה, שהיתה
חתומה על שטרות־הערבות. במשך
שנתיים וחצי היו השניים נתוני לאיומים
ולהטרדות מצד הנושים.
בתחילת 1986 הגיעו למירפאתה
של הרופאה גובים מטעם חברת
חקירות ואבטחה, העוסקת גם בגבייה,
הנקראת המדור המרכזי. בעל־החברה
הוא אלי רדון, לשעבר שוטר במחלק־הבילוש
של מישטרת תל־אביב. שם־
החברה מזכיר את שמה הישן של
״היחידה המרכזית״ — יחידה מובחרת
של המישטרה, שנקראה בעבר בשם
״המדור המרכזי״ .מי שאינו בקי
בשמות היחידות המישטרתיות, יכול
בקלות לחשוב שהמדובר באותה יחידה
מישטרתית מפורסמת, בעלת המוניטין,
ששוטריה אינם ידועים כסמל־העדינות.
אחד
האנשים שעבדו אז בחברה היה
כרמל והבה, אף הוא שוטר לשעבר.
והבה הוא שקיבל על עצמו את הטיפול
בגבייה מהרופאה ומהטכנאי באמצעות

לישכת ההוצאה־לפועל בחיפה.
והבה, ועימו כמה גובים נוספים,
הגיעו לביתה של הרופאה ובידם צו־עיקול־מטלטלין.
הם רוקנו לחלוטין
את הדירה על כל תכולתה, ובכללה
הציוד הרפואי שהיה בה. הטכנאי
והרופאה התחייבו להחזיר את חובם,
ובתיווכו של אלי רדון הוחזר הציוד.
הרופאה נאלצה אף היא לקחת הלוואות
ב״שוק האפור״ ,כדי שתוכל לשלם את
הערבויות שנתנה לטכנאי.
בגלל מצבם החליטו הרופאה והטכ־נאי
לעבוד באותו המקום, כדי לחסוך
בהוצאות. הרופאה עברה למעבדה של
הטכנאי.
באפריל , 1986 בשעות הערב, הגיעו
אנשי חברת־הגבייה שוב, יחד עם אחדים
מהנושים .״הם צעקו עלי וניסו
להפחיד אותי ״,אומרת הרופאה.
בידי הגובים היה צו־עיקול מבית־המישפט
בחיפה. היו שם והבה ורדון
עם אחדים מעובדיהם. כשהגיע הטכנאי
למקום וראה שחלק מהציוד כבר
נמצא מחוץ למעבדה, רצה לקרוא ל־מישטרה.
לדבריו אמר לו רדון :״בשביל
מה להזמין מישטרה? אנחנו המדור
המרכזי!״ רדון הזמינם למישרדו, כדי
לסדר את נושא התשלומים. כשהגיעו
למישרד ברחוב סוקולוב בתל־אביב,
התפעלו מכמות המכשירים המצויים
שם, ושוכנעו שאכן מדובר במישטרה.
בשעה ששוחחו, רוקנו הגובים את כל
המירפאה.
בפי אלי רדון סיפור שונה :״התיק
הזה היה שייך לווהבה. אני רק עזרתי
לו. הדברים שהיא אומרת פשוט
מצוצים מהאצבע. אני ניסיתי למנוע
את הוצאת הציוד. בזכותי היא קיבלה
אותו חזרה. לקחתי אותם למישרד שלי
כדי להרגיע אותם וכדי להגיע להסדר־תשלומים.
מעולם לא הצגתי עצמי
כאיש־מישטרה אחרי פרישתי.

ןףן — ויי

רצון הוא מורה לחינוך גופני, בוגר מכון וינגייט,
ועובד המועצה המקומית. רק שבועיים לפני
המיקרה פנה למישרד החקירות כדי לעבוד כגובה.
הררי משמש כמדריך בהתנדבות בבית־ספר
תיכון.
עורך״דינם, דויד לוי, ציין ש״הם ללא עבר פלילי
במשך ארבע השנים האחרונות.״
על״פי כתב־האישום, ב ־ 6ביולי בשעות-הצה-
ריים, הופיעו השניים בפתח חנותו של גרסטנר.
בהמשך נכתב :״באשר לתלונה כי
נחקרתם, ונאסרתם׳ במשך כל הלילה
על־ידי מישרד־לחקירות מ חו מרכז,,
ונאלצתם לחתום על הסכם בלית־

גובה דדון
״אנש השלם התחתון ישתלט! על השף!״

״בידי והבה היה צו עיקול על
המטלטלין בדירתו של הטכנאי, ואני
מנעתי את ביצוע העיקול. ריחמתי
עליו משום שאשתו חולה. מכספי
הפרטי אני קניתי להם לאכול, ונתתי
דמי־כיס לבנו החייל״.
בנוכחותי טילפן רדון לרופאה, וזו
אמרה שנגדו אין לה כל טענות.
לדבריה, כל טענותיה מופנות לווהבה.
הרופאה התלוננה בבית־המישפט
בחיפה על דרך ביצוע העיקול. ב־3
במרס 1987 קיבלה מיכתב־תשובה:
״לאור המימצאים שנמצאו בתיק וצו־יינו
לעיל ...העיקולים שבוצעו ב־
10.9.86 וב־ 1.2.87 בוצעו לפי הוראות
דיז•״

פרקליטות מחוז תל־אניב הגישה לפגי חודש
כתב״אישום לגית־המישפט המחוז* נגד אלון הררי
( )28 מהוד-השרון וגואל רצון ( )30 מפתח־תיקווה.
השניים מואשמים בסחיטה בכוח, עבירה על-פי
סעיף ( 4-27א) לחוק העונשין. תשל״ז־ .1977 ובתקי־פה
שגרמה לחבלה של ממש בנסיבות מחמירות,
עבירה על־פי סעיף 380 לאותו חוק-העוגשין.
לשניהם עבר פלילי.
הררי ורצון הועסקו על״ידי מישרד־החקירות
העוסק גם במתן שרותי שמירה וגבייה. בעלי
המישרד הם אבי בללי ועודד ציפורי, שניהם שוטרים
לשעבר.
הררי ורצון שימשו בצוות קבלני״מישנה לגביית
צ׳קים מטעם בללי וציפורי.
ב־ 5ביולי בשעות״הצהריים התקבלו במישרד
שני צ׳קים על־סן 9ג אלף שקל כל אחד. הלקוח
היה עובד בחנות למחשבים בפתח-תיקווה, שבי קש
לגבות את הצ׳קים הללו ממרדכי גרסטנר, בעל
חנות לווילונות בבני־ברק.
ציפורי מסר את הצ׳קים לידי הנאשמים, כדי
שיגבו את הכסף׳מגרסטנר או שיגיעו עימו להסדר
כלשהו לתשלום החוב,

ברירה, נושא זה יש להפנות לטיפול
במישטלה״.
על החתום: שימעון דדון, מבקר־פנים
בכיר, מחוז חיפה והצפון.
עד היום לא הוגשה שום תלונה

למישטרה ~ שוטרים
בשפר
ך* יום קיימים 58,300 חשבונות^
בנק מוגבלים. אלה הם חשבונות
שבהם לפחות 10 המחאות היו ללא
כיסוי. כלומר: יש לפחות 600 אלף נושים.
אולם כשמדובר בחייבים, מדובר
גם במי שלקחו סחורה ולא שילמו
עבורה, ובמי שלא פינו מקום ששכרו

״הנאשמים המתינו בפתח החנות עד שאחרון
הלקוחות עזב את המקום, נכנסו לתוך החנות
וסגרו את דלת־הכניסה. באותה שעה היו בחנות
המתלונן(גרסטנר) ואשתו בלבד״.
בבקשת המעצר של השניים, שהגישה המיש־טרה,
צויין שאחרי שסגרו אחריהם את הדלת, דחף
רצון את אשת המתלונן ואמר לה שזה לא עיסקה.
הררי דחף את גרסטנר לתוך חדר פנימי. השניים
לא הזדהו, ותקפו את בעל החנות ואשתו כדי
להניע אותו לשלם את סכומי הצ׳קים.
,.התקיפה החבלנית והשימוש בכוח על-ידי שני
הנאשמים התבטאו בכך שהנאשם מס׳ ( 1הררי)
תפס את המתלונן בחוזקה בכתפיו, דחפו לתוך
החלק הפנימי של החנות, המוסתר מעיני עוברי־אורח
ברחוב שבחזית החנות, היכהו ותבל בו בכל
חלקי גופו. פצע את שפתיו, בעט במיפשעתו והפילו
ארצה.
״באותה עת תפס הנאשם מס׳ ( 2רצון) אח
אשת־המתלונן, דחפה לעבר פנים־החנות והחזיקה
שם בכל העת שהנאשם מס׳ ג היכה את המתלונן,
כמתואר לעיל, ומנע ממנה להזעיק עזרה או לטלפן
למישטרה״.
בבקשת-המעצר הוסיפה התובעת המישטרתית,
רס״ר תיקי קוצר :״בעימות שנערך בין החשודים
לבין המתלוננים, בנוכחות השוטרים, פנו החשודים
למתלונן בנימה מאיימת ביותר״.
על־פי כתב־האישום עולה ששני הגובים באו
ללא צו בית״מישפט, ולא כקבלנים של לישכת
ההוצאה־לפועל. השניים פעלו בניגוד לחוק.
מכיוון שאין חוק הדן בענייני גובים (למשל: מי
רשאי לעבוד כגובה) אין כל בדיקה לגבי עברם של
העוסקים בגבייה.

בזמן שנקבע, ובעוד דברים דומים.
מכאן שמיספר החייבים גדול יותר.
למישרד־גבייה ממוצע יש כ״5000
תיקים בטיפול. ככל שהמצב הכלכלי
במשק נעשה קשה יותר, כך עולה
ופורח ענף הגבייה הפרטית. מה
שלישכת ההוצאה־לפועל עושה במשך
שנים, עושות חברות־הגבייה בשבועות
אחדים, תוך הפעלת לחץ מאסיבי על
החייבים — לעיתים בדרך חוקית,
כמכשיר בידי לישכת ההוצאה־לפועל,
ולעיתים קרובות בדרכים העוברות על
גבול־הדימדומים הדק בין חוקי ולא־חוקי.

הדרכים כשרות, כל עוד נמנעים
מהסתבכות עם החוק, ומישרדי־הגבייה
יודעים היטב מהו החוק. גם כשאנשי
חברות־גבייה מסויימות עוברים על
החוק, מעטים פונים למישטרה ומתלוננים.
הבושה המתלווה להיותם בעלי־חוב,
הרצון להגן על המישפחה, הפחד
מגברתני־גבייה, מותירים את מי
שנפגעו חסרי־הגנה. הם נתונים לחסדי
הגובים שאינם ידועים דווקא בטוב
ליבם, שכן חברות־הגבייה גובות עבור
השרות שהן מעניקות 20 אחוזים
מגובה החוב, ולעיתים אף 30ו־40
אחוזים.
זהו שוק פרוץ, ללא פיקוח של
מישרדי המישפטים והמישטרה, ואפשרות
לעשות כסף קל ובמהירות.
בדפי־זהב מופיעים תחת הכותרת
״גבייה־שרותים״ שמות של חמש תב־רות־גבייה.
בירור טלפוני קצר מעיד
שמבין החמש, רק חברה אחת עדיין
קיימת.
גם בעיתונים מתפרסמים שמות של
חברות־גבייה שכבר אינן קיימות .״הב־עייה
היא שמישרדים לגבייה נפתחים
כפיטריות אחרי הגשם, אולם אין להם
שום כיסוי. רובם נסגרים אחרי שעשו
את המכה הראשונה ״,אומר בעל אחת
מחברות־הגבייה הגדולות.
היו מישרדים שעסקו בגביית־חו־בות,
אולם לא העבירו את הכספים
שגבו ליעדם. כל הברת־גבייה לוקחת
חמישה עד שיבעה אחוזים מסכום החוב
עם קבלת התיק. לעיתים יש בסכום
הזה די כדי להרוויח, מבלי לעשות
אחר־כך כל פעולה לגביית החוב. את
הסכום ששולם מראש אין מחזירים
למזמין.
חברת בה־ציק ידועה במעלליה
בנושא ובעליה אף נעצרו השבוע
בחשד למעורבות בניסיון להוציא
במירמה שני מיליון שקל ממס־ערך
מוסף. מנחם פאר, ליאון רם, אלכס
קופרשטיין, שימעון אורן ורפי רבץ,

נחשדו בתרגיל מסוכן ביותר, שניים
מהם תוך שימוש בתעודות־זהות
מזוייפות, כדי לקבל במירמה סכום־
עתק שהגיע לחברת אגרקסקו. לפאר
ולרבין עבר פלילי.
לפני שנה נתפסו בלונדון שני
גובים ישראלים, בן־דויד וגבע, שבאו
לגבות שם חובות. הם הוחשדו בסחיטה
ובאיומים. מששבו לארץ, המשיכו
לעסוק בגבייה בשיטות דומות.
בחורש מרס השנה פנה עורך־הדין ;
אברהם אורן לבית־המישפט בתביעה
לעקל את רכושו של בנימין צלניק.
על־פי כתב־התביעה ״החייב הציג עצמו
כגובה״חובות לפני הזוכה (שמואל
ברוירא) ,ובתור שכזה קיבל על עצמו
לגבות מצד ג׳ ,שהיה חייב לזוכה כסף,
ואף גבה מאותו צד ג׳ כספים, אך
שילשל אותם לכיסו. החייב חב לזוכה
את הכסף, הואיל וגבה עבורו כסף מצד
ג׳ ולמרות שנתן לו הצ׳ק (על־סך 24
אלף שקל) ,הוא דוחה אותו בלך ושוב,
והזוכה אף נאלץ להתלונן על־כך
במישטרה.״
יש שתי דרכים לגביית חוב. האחת
היא באמצעות הליך מישפטי, דרך
לישכת ההוצאה־לפועל. זו אמורה לבצע
את כל השלבים החוקיים, החל
בשיגור מיכתב־טזהרה וכלה בעיקול
מטלטלין ואף הוצאת פקודת־מעצר.
מבצעי־העיקולים מטעם לישכת ה־הוצאה־לפועל
הם שוטרים. המישטרה
היא האחראית לביצוע החלטת בית־המישפט,
אולם המישטרה סובלת ממחסור
חמור בכוח־אדם. משום־כך מבצ־עי־העיקולים
הם שוטרים העובדים
בהוצאה־לפועל אחרי שעות־עבודתם
הרגילות. כלומר: שוטרים בתשלום.
הסדר כזה מעודד את ביצוע העבודה
רק בשעות אחרי־הצהריים והערב,
ופוגע בהליך־גבייה מסודר.
״הליך •של הוצאה־לפועל יכול להתארך
עד לכמה שנים טובות, למעשה
עד שאחד הצדדים נשבר ״,אומר
המישפטן יגאל וייס, המטפל בגביית־חובות
באמצעות ההוצאה־לפועל.
לישכת ההוצאה־לפועל נעזרת בעבודתה
בקבלני־גבייה פרטיים, המקבלים
הרשאה מבית־המישפט .״בתל־אביב
יש מאפיה רצינית. קשה מאוד
לחברות־גבייה חדשות לקבל תיקים
לגבייה. בתל־אביב הכל נעשה לאט
מאוד, יש להם זמן. יש להם מחשב
שתמיד קל להאשים אותו בעיכוב
הגבייה,״ אומר בעל חברת־גבייה.
על־פי רוב משתדלים הצדדים לה
גיע
להסדר. אולם הסדר יכול להתאפשר
רק אחרי שהחייב אותר. כשמדובר
בסכומי־כסף גדולים, בעלי-
החוב נוהגים להיעלם. וכך מגיעים
לדרך הגבייה השנייה — באמצעות
חברות־גבייה פרטיות.

;,לשבוי
ראש וידיים״
ן 1ח ת מחברות־הגבייה הגרו-
\ 1לות, והראשונה שבהן, היא חברת
א. בירמן את רפי. חברה זו קיימת מאז
,1979 ובעליה הם אהרון בירמן ורפי
רינאווי, שני אנשי״מישטרה לשעבר.
רינאווי היה בעבר קצין־המודיעין של
מישטרת״עזה, ומשום־כך התמחתה

חשיד פאר
תשדח־זהות מזז״פת

חשוד רבין
שני מיליון שקל

חשוד אורן
ח שמן על שם כוזב

החברה, עד לתחילת האינתיפאדה, בגביית
חובות בשטחים הכבושים.
רינאווי מחלק את עבודת־הגבייה
לשני מישורים. האחד באמצעות ההו־צאה־לפועל
— אז מסתכם תפקידו
כקבלן מטעמה לצורך ביצוע עיקולים

י הגבייה השחורה׳
(המשך מעמוד )37
— והאחר, היותר מקובל אצלו, הוא
״המישור האישי״ ,כהגדרתו.
הכוונה היא לגבייה מבעל־חוב אחרי
שלקוח פונה ומוכיח שחייבים לו כסף.
תהליך הגבייה אינו עובר דרך. בית-
המישפט, כי אם נעשה בדרך בלתי־אמצעית,
כלומר בפנייה ישירה לבעל־החוב
באמצעות הגובים העובדים בחברתו
85 .גובים מעסיק רינאווי, וארבעה
עורכי־דין בשכר.
רינאווי מתאר את הליך־הגבייה:
״לפני שמונה חורשים הוצאתי הוראה
שלא להשתמש באלימות, אלא רק
במיקרים שחייבים. כשמישהו מרים יד
על הגובים שלי או מאיים עליהם, אז
יש הוראה ממני לשבור את הראש
והידיים.״
הוא יודע היטב שעיסוקו חייב
להישאר במיסגרת החוק, ועל־כן הוא
נזהר כל־כך. יחד עם זה הוא יודע שכדי
להצליח לגבות את החובות יש להיות
קשוחים. לפני שנה נעצרו ארבעה
גובים מטעמו באשמת איומים וסחיטה.
מבין 85 הגובים שמעסיקה החברה
— 15 הם אסירים־לשעבר. הוא רואה
זאת כתהליר לשיקומם, אולם הם אינם
בדיוק יוצאי יחידות מובחרות, כפי
שכתוב בכרטיס־הביקור של החברה.
גם רינאווי עצמו מכנה את ״הגבייה
האישית״ כ״גבייה שחורה״ ,כלומר
גבייה המלווה לעיתים קרובות בהטרדות
בלתי־פוסקות את בעל־החוב
והבאתו למצבים מביכים, הן בחברה, הן
במישפחה.
המטרה היא לגבות כמה שיותר
כסף, שהרי החברה עובדת על־פי אחוזים.
רינאווי גובה 20 אחוזים, מתוכם
שיבעה אחוזים מראש. את הסכום הזה

ד ־ מ לוו ה
^ ילבר סבן הוא נעל מספרה
ז בתל־אביב. לפני שנה הס תבך
נ הוגו ת כספיים גדולים.
בעיקבות זאת הוצא נגדו בבית-
המישפט צו-פינוי מדידה שהיתה
ברשותו בדמי־מפתח, ברחוב בר*
נוכבא. שווי הדירה היה כ־ 50 אלף
דולר, והוא נאלץ להגיע להסכם
באמצעות נית־המישפט, לפיו תימכר
הדירה לבעל-הבית בסכום
של 15 אלף דולר בלבד. מרבית
הכסף הועברה. לבעל-הבית שלו
היה חייב ז׳ילבר כספים, והיתרה
הועברה לנושים אחרים.
בתחילת השנה לווה ז׳ילבר
מידידה סכום של 3200 שקל.
במשך חודשים אחדים ניסתה
לגבות את החוב נדרכי-נועם, אך
סבן לא החזיר לה את הכסף. נ24-
במרס נפתח נגדו תיק בלישכת
ההוצאה״לפועל. ב״ 28 במרס קיבל
אזהרה מבית-המישפט שעליו לש לם
את חובו. החוב עלה מ־3200
שקל ל־ 3616 שקל, שכללו אגרת
בית״מישפט ושכר־טירחה לעורך
דיו•
באפריל הגיע למספרה עמי מר-
קוניץ, העובד אצל אלי דדון, הציג
עצמו כשבידו צו-עיקול. סנן הס כים
להחזיר את החוב, בתנאי שה תשלום
יתפרס על-פני שלושה חודשים.
בכל חודש ישלם ריבית של
שני אחוזים בחודש. גם בהסדר זה
לא עמד סבן ולא החזיר את הכסף.
״ניסינו להגיע איתו להסדר־תשלו־

״כפי שמעידה המציאות העגומה...
ך דמה שמישרד־המישפטים והמישטרה מתעלמים לגמרי מהנו־
*4שא הזה, ההולך ומחמיר.
יש חוק המסדיר את עבודת החוקרים הפרטיים, ונו גם סעיפים לגני
חברות־שמירה. הכנסת חנרות־הגבייה תחת קורת-הגג של ״חוק
החוקרים ׳,דורש תיקון החוק הקיים. עד אז יהיה תחום־הגנייה בבחינת
פירצה קוראת לגנב. יותר איומים, יותר סחיטה באמצעות הפעלת לחץ
פיסי ונפשי, יותר גבייה מבלי שהכסף יועבר לייעדו.
בתחילת מאי השנה התקיים נלישכת היועץ המישפטי לממשלה דיון
על חנרות־הגבייה, נעיקבות פנייתו של יושב-ראש ועדת-חוקה־חוק-
ומישפט של הכנסת, ח״ב אלי קולאס. בתום הדיון התפרסמה ההודעה
הבאה :״הוברר ני למישטרת־ישראל אין די תקני־שוטרים לביצוע
עשרות אלפי פקודות ההוצאה-לפועל, המגיעות אליה. היועץ המישפטי
לממשלה עמד על-כך כי ביצוע יעיל ומהיר של פקודות ההוצאה־לפועל
חיוני לקיום החוק והסדר ...אנשים יעשו דין לעצמם, ועל גביית החונות
ישתלטו בעלי-זרוע וגורמים מפוקפקים, נפי שמעידה המציאות העגומה״.
דוברת
מישרד-המישפטים, אתי אשד :״אכיפת פיסקי־דין היא
תפקיד ההוצאה-לפועל ומישטרת־ישראל, והם בלבד אחראים לנושא.
מישרד-המישפטים שולל כל גישה המציעה להעביר את הנושא לחברות
פרטיות. אין צורך לטפח תופעה זו, אלא לשפר את מיסגרות האכיפה
הממלכתיות״.
מישרד״המישפטים יודע שקיימת בעייה קשה בלישכות ההוצאה•
לפועל, ובכל זאת הוא טומן את ראשו בחול כבת-יענה.
ואיך מנסה המישטרה למנוע את השתלטות העבריינים ואנשי העולם
התחתון על ענף־הגבייהו ״אנחנו מתערבים כאשר מוגשת תלונה על
חשד-לכאורה של עבירה מצד חברה, או אדם המועסק מטעמה, ומטפלים
בתלונה כמתחייב ״,אומר עדי גונן, דובר״המישטרה.
,.אין ברשותנו נתונים סטאטיסטיים על תלונות נגד מישרדים אלה.
ידוע לנו שהיו באחרונה מיספר מיקרים שטיפלו בהם״.
המישטרה אינה מתייחסת ברצינות הראויה לנושא זה, ופוטרת עצמה
בתשובות סתמיות. כנהוג בארץ, ממתינים עד שהאדמה תבער מתחת
לרגליים -ולא ירחק היום שבו זה אבן יקרה.

אינו מחזיר, גם אם אינו מצליח לגבות
את החוב.
השבוע עצרה המישטרה את ירון
ספיבק, אחר מגובי החברה, והיא עדיין
מחפשת אחרי אהרון בירמן, אחד
מבעלי החברה. השניים חשודים שחיכו
את איש־העסקים אחרי שהגיע למיש־רד
החברה כרי לבקש את 9000 השקלים
שנתן להם לפני שנה על חשבון
סכום של 80 אלף שקל שיגבו עבורו.
לטענת איש־העסקים, לא עשתה
החברה דבר במשך שנה, ומשום כך
ביקש את כספו חזרה. בירמן וספיבק
סילקו אותו ממישרדם, היכו אותו
ואיימו עליו בבקבוק שבור. לאחר מכן
רדפו אחריו במכונית ואיימו שאם

יתלונן נגדם במישטרה, הם ״יסגרו
איתו חשבון.״
חוקר המישטרה רב־סמל ראשון
שבתאי גיל, טען לפני השופטת אסתר
קובו שבמישטרה הצטברו תלונות
רבות נגד החברה, הפועלת באיומים
ובמכות כדי לגבות צ׳קים.
במצבים שבהם לא כדאי לבעלי
חברות־גבייה מסויימות להפעיל את
עובדיהן, יש המשתמשות באנשי העולם
התחתון כדי לגבות חובות. רינאווי
אינו אומר שכך נוהגת חברתו, אולם
הוא מודה שהתופעה קיימת בקרב
חברות־גבייה רבות.
האחים אלפרון פתחו אף הם חברת־גבייה.
כשהם מציגים עצמם, החוב

מים משום שהוא בכה שאין באפ שרותו
להחזיר את כל הסכום.
הלכנו לקראתו בכל המובנים ״,אומר
דדון.
בתחילת יולי הגיעו שלושה גובים
מטעם דדון, כדי לעקל את
המטלטלין במספרה. בידם היה צו
לביצוע תפקיד מלישכת ההוצאה-
לפועל בחדרה. הפעם היה רשום
שהזוכה הוא אלי דדון, והסכום
שהיה רשום היה 4164 שקל.
מדוע אלי דדון 1״אני שילמתי
לבחורה, שפנתה אלי, את החוב
שסבן היה חייב לה, מאז היה לו
עסק איתי, ולא איתה. אני הפכתי
להיות הזוכה״.
כדי למנוע את העיקול, שאל
סנן אם יוכלו לסדר לו הלוואה.
מרקוביץ, שהיה במקום, אמר שיבדוק
זאת עבורו. נ״ 7ביולי נערך
הסכם בין דדון לסבן, שלפיו ילווה
דדון 4000 שקל לסבן, ללא ריבית.
בתמורה היה צריך סבן לתת שני
שטדות״ביטחון, על״סך 2000 שקל
כל אחד.
מכיוון שסבן לא הצליח להביא
ערבים לא נחתם ההסכם, ומשום
כך הוציאו עובדיו של דדון מה מקום
ארבעה ארגזי״קרטון מלאים
בציוד-עבודה. דדון התחייב להח זיר
את בל הציוד לכשישולם החוב.
כעבור שבוע הצליח סבן להביא
ערב אחד לשטרות-הביטחון שנתן,
אולם דדון לא החזיר לו את
הציוד עד שישולם החוב.
בסוף יולי הגיע מועד-הפרעון
של השטר הראשון על-סך 2000
שקל. סבן הודיע שאין בכוונתו
לשלם את הכסף, אם הציוד לא
משולם במהירות.
רבים העוסקים בגבייה מציגים
עצמם כעובדים של האחים אלפרון כדי
להרתיע, אף שאינם עובדים מטעמם.
כמה מבני מישפחת אלפרון מוכרים
כעבריינים בעלי עבר פלילי עשיר.
שלא כמו רינאווי, אומר רדון שחברתו
עוסקת בגבייה רק באמצעות בית־

יוחזר. בחוריו של דדון הגיעו שוב
למספרה, כשבידם צו-עיקול. שתי
לקוחות שהיו במספרה נתנו לדדון
סכום של 2500 שקל בתמורה
לשטר־החוב. דדון התחייב להחזיר
את הציוד ואת שטר-הביטחון.
באותו מעמד נכתב זיכרון-
דברים נוסף בין סבן לדדון, שלפיו
התחייב סבן לשלם עוד 2000 שקל
עד סוף אוגוסט.
מדוע עוד 2000 שקל, נוסף על
ה* 2500 שכבר קיבלן הרי דובר על
4000 שקל ללא ריביתן
״אם בכל פעם שבאתי אליו
הייתי בא דרך נית־המישפט, הוא

רותיה של חברת־חקירות, כדי שתבצע
עבורו את כל הפעולות הדרושות
לעיקול מטלטלין. חברת־החקירות
נדרשה לספק ללישכת ההוצאה־לפועל
את כל הנתונים הדרושים על בעל־החוב.
מכיוון ששרותי לישכת ההוצאה־לפועל
ניתנים בעצלתיים, נאלץ לפנות
גם לחברות־גבייה 10 .אחוזים

שדותינו ניתנים בתחומים שונים 24 ,שעות ביממה,
7ימים בשבוע, ע״י צוות אנשים מקצועיים
ומהימנים, יוצאי היחידות המובחרות, שרותי
ביטחון, צה״ל משטרה, כולם יחד ישמחו לעמוד
לשרותכם, להסרת כל דאגה עיסקית מליבכם.
קטע מפרוספקט של ״א. בירמן את רפי״
״׳וצא׳ •חיחח מובחחת־ — 15 אסירים לשעבר
מהמחזור השנתי שלו הוציא על תשהמישפט
.״אני לא רוצה להגיע למצב
שבו יוכלו לטעון נגדי שהשתמשתי בלום
לחברות־גבייה. שתי חברות־גבייה
איומים או בסחיטה כדי לגבות כספים.
שהעסיק נעלמו עם החובות שגבו
אני הולך עם צו בית־מישפט ומבצע
עבורו, אחרי ששילם להן את שינעת
את המוטל עלי״.
האחוזים מראש.
עבודתה של חברת־גבייה אינה מסזאביק
פרש מעסקי״הבנייה והחליט
תכמת רק בגבייה. על־פי רוב מתנהלת לפתוח חברת־גבייה בעצמו. אין הוא
חקירה מקיפה על בעל־החוב ואיתור מעסיק גובים, את כל הגבייה הוא
הרכוש שברשותו לפני ביצוע הגבייה. עושה בעצמו, ונעזר בשרותי חברת־מכיוון
שהליך ההוצאה־לפועל לוקה החקירות שעימה עבד בעבר .״אני
באיטיות, מספקות חברות הגבייה מנסה לתת גוון אחר לגבייה. אני מודע
לבית־המישפט את כל הנתונים הנד לשם הרע שיצא לחברות־הגבייה.״
רשים על בעל־החוב, כדי לזרז את
אין לו תעריף אחיד לכל העבודות.
התיקרה היא 20 אחוזים.

גבייה אלגנטית

^ וג אחר של גבייה מייצגת חב־
^ רת־הגבייה מ.נ.ל.
בעל החברה הוא זאביק, שהיה בצבא
חוקר פלילי, ושהגיע לתחום זה מעו־לם־העסקים.
״עסקתי
בעבר באספקת ציוד־בניין.
לגבי 40 אחוזים מהמחזור הכספי שלי
היה צורך בגביית־חובות. רבים מהחייבים
היו חברות־בנייה גדולות, שנמצאו
בקשיים כלכליים. גם אצל קבלנים
פרטיים היו בעיות־נזילות קשות״.
כשחיפש את החייבים, השתמש בש־

נקודת־המוצא של זאביק הי 8ש־90
אחוזים מהחייבים רוצים להחזיר את
חובותיהם, אולם אין הרבר ביכולתם.
את תפקידו הוא רואה כמתווך, שתפקידו
הוא לגשר על הפערים בין הצדדים.
הוא מנסה להביאם לידי הסדר־תשלו־מים
שיהיה מקובל על שני הצדדים,
ושבעל־החוב יוכל לעמור בו.
״הביורוקרטיה השילטונות דוחפת
את האנשים לפנות לשרותים של חב-
רות־הגבייה. דרוש חוק מיוחד בעניין
הגבייה. צריך להעניק תעודות מיוחדות
לגובים, וצריך לדרוש שיוענקו
רישיונות מיוחדים למי שעוסקים בגב־

היה צריך לשלם בכל פעם שכר־שירחה
לעורך״דין ואגרות. מלבד
זאת הייתי צריך לחייב אותו גם על
הובלת הציוד שעוקל ממנו. את
עבודת הסבלים אני שילמתי מכי סי
״,מסביר דדון.
עתה עומד השטר השני לפני
פרעון, ולא מן הנמנע שיהיה סיבוב
נוסף נין שני הצדדים. בעל-חוב
הוא נעל-חוב .״כדאי לאנשים
להיות חייבים. הם יודעים שדרך
בית״המישפט זה יקח שנים עד
שיבואו אליהם. להיות חייב זה
יותר טוב מאשר לקחת הלוואה
בבנק ״,אומרים במישרדי-הגבייה.

ייה,״ מציע זאביק.
אין הוא היחיד המשמיע טענה זו. גם
רדון וגם רינאווי אומרים שיש למסד
את הגבייה כדי למנוע מגורמים
פליליים להשתלט על הענף הזה.
במצב הנוכחי יכול כל אדם המעוג־יין
בכך לעסוק בגבייה. השתלבותם
של גורמים פליליים בענף מביאה את
ענף־הגבייה להתנהל בשולי החוק, והמרחק
בין שמירה על החוק לבין העבירה
עליו הוא כפסע.

מאות אלפי תיקים בלשכות ההוצאה־לפועל
ברחבי־הארץ יש מאות אלפי
תיקים, שהטיפול בהם עלול
להימשך גם 10 שנים ויותר.
מדי שנה מתווספים רבבות
תיקים לגבייה, והמערכת אי נה
מסוגלת לעמוד בעומס.
הצעה להעביר את הגבייה
לרשות פרטית, שתהיה תחת
פיקוח בית־המישפט, נפלה
מיד אחרי שהועלתה.
השוואה בין מיספר התיקים
שנפתחו ב״ 1986 ומיספר
התיקים שנפתחו ב־1987
מצביעה על גידול משמעותי,
ומעידה על המצוקה שבה
מצויות לשכות ההוצאה-לפו-

ב־ 1986 נפתחו בתל־אביב
49,727 תיקים. ב 1987-נפתחו
. 71,620 בחיפה -ב-
1986 נפתחו 21,101 תיקים,
וב 1987-נפתחו 35,114 תיקים.
בירושלים -ב״1986
נפתחו 12,911 תיקים, ובל
1987 נפתחו .16,203 בבאר־שבע
-ב״ 1986 נפתחו 9,648
תיקים, לעומת 13,224ב-
.1987
העולם הזה 2661

ו\7־צל אג*ם\ — מקם ומטר, אגר —

ך* רבה אנשים נשמו לרווחה
\ 1כאשר נודע על תפיסתו של הרצל
אביטן 48 ,שעות לאחר בריחתו מהכלא.
לכמה וכמה אנשים היו סיבות טובות
לחשוש כי אביטן ינצל את שהותו
בחוץ כדי לנקום בהם. חלקם של
אנשים אלה היו שופטים, תובעים
וקציני־מישטרה, ואחרים היו פושעים
ואנשי העולם התחתון. כולם הצליחו
בשנים האחרונות להרגיז את האסיר
המפורסם.
שתי שופטות נזקקו לשמירה מיש־טרתית
כאשר נודע על בריחתו של
אביטן. השופטת בדימוס מרים בן־פורת
ביטלה את זיכויו של אביטן מרצח רוני
ניצן, ומצאה אותו אשם בבית־המישפט
העליון. מאסר־העולם הנוסף שהוטל
עליו בגלל הרשעה זו הרגיז מאוד את
אביטן. הוא צעק לשופטת שהוא חף
מפשע ושלח לעברה מיספר מילים
שהנייר אינו סובל אותן.
גם נשיאת בית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, השופטת חנה אבנור, נזקקה
לשמירה צמודה. במשך השנה האחרונה
ישבה השופטת בראש ההרכב שדן את
אביטן וחבריו שמעיה אנג׳ל ויעקב
שמש, על רצח חיים שושן.
השופטת, אשה קשוחה וחכמה, לא
נתנה לנאשמים להתפרע במהלך המי־שפט.
אביטן הביע את חוסר התעניינותו
בנעשה ואת חוסר אמונו בצדק,
הוא השתולל מדי פעם כדי שיוציאו
אותו מהאולם ויורידו אותו למרתפי
בית־המישפט.
גם התובעת פנינה דבורין, שגרמה
להרשעתו של אביטן ברצח רוני ניצן

אילנה אלון
ושוד קרן־איר, נשמרה על־ידי המיש־טרה.
היה מי שחשש כי אביטן לא סלח
לה על מאסר־העולם הכפול שהנחיתה
עליו במישפט זה.
אבל עיקר המאויימים היו דווקא
חבריו לשעבד של אביטן מקרב העולם-
התחתון. כמה עדי־מדינה שהעידו נגדו
או נגד חבריו הטובים שיקשקו בבתיהם
מפחד.
משה כהן, שעזר לאביטן לתכנן את
רצח רוני ניצן והפך אחר כך לעד־מדינה
נגדו בתיק זה, לא ישן בוודאי
בלילות האחרונים. כהן פגש את אביטן
לפני עשר שנים בכלא. הם התיידדו,
וכאשר שוחרר כהן, ביקש אביטן
מחברתו, אורית ארביב, לעזור לכהן
להשתקם.
כאשר ברח אביטן מהכלא בפעם
הקודמת, סיפק כהן את מכונית־המילוט.
כאשר הסתתר אביטן מפני
המישטרה בבריחה הקודמת עזר לו כהן
לתכנן את רצח רוני ניצן. בזמן המיש־פט
הפך כהן לעד־המדינה העיקרי
בתיק, והוא שהפליל את אביטן ויתר
חבריו.
בעולם התחתון אין מתועב יותר
מעד־מדינה או מלשין, וכהן יודע על

גם ישראל ישורון ונחום (״מנח״)
קלימון שהיו עדי־מדינה נגד שמעיה
אנג׳ל ואשתו שרה אנג׳ל בתיק הרצח
הכפול, חששו מאביטן. אביטן הוא חברו
הטוב של אנג׳ל, וגם ברצח חיים שושן
הסתבך עקב ידידותו עם אנג׳ל. ישורון
ומנדו זכרו היטב כי סניגוריו של אביטן
טענו כי השניים הם שרצחו את מפקד

לא מים ל צדו!
(המשך מעמה־ )39
בית־המעצר, וכהן חברם, העליל זאת
על אביטן.
גם רוני הררי, צעיר בן 22 מפרדס־כץ,
חי בפחד בימים האחרונים. רוני
התפרסם לפני שנה, כאשר הצהיר כי
הוא החבר החדש של אורית ארביב
שהשתחררה אז מהכלא. השניים נתנו
ראיון להעולם הזה, הצטלמו יחריו
והצהירו על אהבתם. רבים תמהו אז מה
תהיה תגובתו של אביטן, אבי בנה של
אורית ארכיב, על הרומאן החדש שלה.
ואמנם תגובתו לא איחרה לבוא.
חודשיים אחרי שהתפרסמה הכתבה,
קלטה המישטרה שיחת־איומים של
אביטן, שאמר כי הוא מעדיף שאורית
תמות. המישטרה ראתה בכך איום על
חייה של חברתו לשעבר.
משכין שלום ידוע
סין כל ספק שאביטן הוא גבר
מסוכן. הוא פיקח, חסר־פחד, בעל
מעוף וכושר תיכנון. הוא גם בעל
השפעה גדולה בעולם התחתון. יודעי־דבר
מספרים כי בגלל השפעתו הרבה
של אביטן בבתי־הכלא במדינה, יש לו
גם השפעה רבה על עבריינים.
״כל עבריין יודע שיום אחד יגיע
לכלא, והוא גם יודע שכאשר יגיע לשם
יהיה תחת שליטתו של אביטן. לכן הוא
חושב פעמיים כאשר הוא מתבקש
לעשות משהו עבור אביטן ״.יחד עם
שמעיה אנג׳ל היה אביטן מלך העולם
התחתון בישראל שנים ארוכות, ולמרות
שהוא נמצא בכלא כבר שמונה
שנים רצופות לא איבד את תארו זה.
יש לו עדיין מעריצים רבים בכלא
ומחוצה לו. הם נשמעים לו ומוכנים
לעשות את דברו, אפילו תוך סיכון
עצמי. אולם למרות תדמיתו של אביטן
הוא אינו צמא־רם. גם בבריחתו הנוכחית
לא פגע בבני-הערובה, והתנצל
לפני הסוהרים כאשר נפלטה יריה
מנשקו.
את כוחו הגדול של אביטן בכלא
אפשר לראות כאשר עוקבים אחרי כלי־הנשק
שהתגלו בתאו. למרות שהוא
נמצא כל השנים בבידוד, וכל מבקר
המגיע אליו עובר שבע בדיקות גופ
ניות,
הגיעו לידיו סכינים מאולתרים
בזמן רצח חיים שושן.
במישפט, שהסתיים לא־מזמן בבית-
המישפט המחוזי (פסק־הדין אמור
להינתן בימים הקרובים) ,לקח על עצמו
שמעיה אנג׳ל את האחריות לרצח. הוא
אמר כי שושן קינטר אותו והעליב את
אשתו, על כן שלף סכין וניסה לדקרו,
וכי אביטן, הידוע בכלא כמשכין־שלום
ומתווך בין יריבים, ניסה רק להפריד
בין הניצים, ונחתך בידו מהסכין.
לפני זמן קצר, כאשר שהה אביטן
בבית־המישפט בתל־אביב, נערך חיפוש
בתאו. בתוך מנורת־הלילה שלו
נמצאו אקדח ומחסנית טעונה. השבוע
ברח מהכלא בעזרת אקדח חדש שקיבל
בשבועיים האחרונים, מאז הועבר
לבאר־שבע מכלא שטה.
מעלליו של אביטן גודשים עמודים
רבים של השלם הזה ב־ 10 השנים
האחרונות. אביטן הוא יליד שכונת
העוני נווה־שרת שבמבואות תל־אביב.
מקורה של מישפחתו העניפה בצפון־
אפריקה. אביו הקשיש של אביטן בא
לארץ כשהוא נשוי לשתי נשים.
השתיים חיות בשלום ובאחווה וגרות
בדירות צמודות באותו הבניין. האב
מבלה לילה אחד בביתה של האחת
ולילה שני בבית האחרת.
לכל אחת מהנשים ילדים רבים. אמו
של הרצל, מסעודה, אשה חביבה וקשת־יום,
נהגה לבוא לבית־המישפט בכל
מישפטיו של בנה. גם צרתה, אשתו
השניה של האב, נהגה לבוא מדלפעם
לבית־המישפט. השתיים הביאו אוכל
להרצל ועודדו אותו מרחוק. עד לפני
שנים אחדות עבדה אמו של אביטן
כמנקה בבית־חולים.
אביטן גדל במישפחה חמה ומרובת־ילדים.
מגיל צעיר הסתבך עם החוק
בעניינים קטנים, גניבת נעליים ותפוזים.
הוא אהב לשחק כדורגל והעריץ
את שייע גלזר. מאז הוא מכונה ״שייע״,
על שמו של שחקן־הכדורגל שהיה
נערץ עליו.
בנעוריו הכיר את אורי וולף, בנו של
רופא מצהלה השכנה. השניים תיכננו
יחדיו שוד ונעצרו. רק כאשר קרא אבי־טן
את פרוטוקול המישפט גילה כי חברו
הטוב ושותפו לפשע התכוון להעיד
נגדו ולהפוך לעד־מדינה. למראית־עין

אביטן(למעלה באמצע) ושמעיה אנג׳ל(למטה באמצע) במישפט רצח שושן*
בזללם סנרו את רקפת
סלח אביטן לחברו, אבל למעשה תיכנן
נקמה מתוקה.
אורית ארכיב, ילידת נווה־שרת גם
היא, היתה בת 16 כאשר הכירה את ]
וולף והתאהבה בו. השניים תיכננו
להתחתן עם שיחרורו של וולף מהכלא
ואורית מילאה את כל זמנה בכתיבת
מיכתבים אליו. כאשר השתחרר אביטן,
חודשים אחדים לפני וולף, מיהר לבקר
את אורית וכבש אותה. בעודם שוכבים
במיטה כתבו אורית והרצל מיכתב
לוולף בכלא והודיעו לו על מה שקרה.
אביטן כתב :״אולי עשיתי בגירה בין

חברים, אבל ככה זה כשבחור מתלבש
על בחורה״.

תעודת-זהות

ך* רומאן, שהחל כנקמה, הפך
( \ לאהבה לוהטת, שנמשכה 10
שנים. אורית העריצה את אביטן והיתה
מוכנה לעשות עבורו הכל. כאשר
תיכנן אביטן יחר עם אורי וולף ואברהם
קשאני את שוד הבנק ברמת־אביב,
חשדה המישטרה כי אורית נהגה באחת

הוא עשה טובה דמו־ינוז
4רצל אביטן עשה למדינה טובה גדולה.
? | זאת לא היתה כוונתו. אבל זאת היתה
התוצאה.
ך * ודם כל, הוא הצביע על המצב בשרות
בתי־הסוהר.
מ י שאמר חיים בר־לב, השר האוזראי: אילו
זה קרה ביפאן, היה השר מבצע חאראקירי.
אבל, כפי שציין בר״לב, כאן זה לא יפאן.
כאן זה גם לא ברית״המועצות. כאשר נחת
צעיר גרמני במטוס קל בכיכר האדומה במוס קבה,
עף שר-הביסחון, מרשל של ברית״המו-
עצות. כן גם ראש המערכת הסובייטית העצו מה
להגנה אווירית.
יכול להיות שהשר אינו אחראי. אבל נציב
שרות בתי-הסוהר בוודאי ובוודאי אחראי, וכן
גם כל שרשרת הקצונה עד למפקד הכלא.
זאת לא היתה תקרית חד־פעמית, מן הסוג
היכול לקרות בכל מקום. כאן היה מחדל מחפיר,
המעיד על הזנחה כללית. היתה ידיעה
מוקדמת, היה ידוע כי האיש מתכוון לברוח. אך
האיש קיבל נשק והצליח לברוח בקלות, בדרך
הפשוטה ביותר.
אבל איש אינו אחראי. לפי המושגים שהש תרשו
בישראל, מושג האחריות האישית כלל
אינו קיים עוד. מחכים למסקנות איזושהי וע דה.
תמיד יש ועדה.
לבסוף יימצא כי אחראי קצין זוטר. התיס־מונת
של הש״ג מליל-הגילשונים שולטת בכיפה.

נית, אביטן עזר להצביע על התנאים

השוררים בבתי-הסוהר בישראל.
יום לפני הבריחה הוקרנה בטלוויזיה כתבה
של אורי כהן-אהרונוב על כלא באר״שבע דווקא.

כתבה
כזאת, באישור שילטונות הכלא, יכו לה
להיעשות רק אחרי ניקוי הכלא וקירצופו
מהריצפה עד התיקרה, תחת עינו הפקוחה של
הסגל המקומי. למרות זאת היתה התמונה מח רידה.
הצפיפות נוראה, התנאים תת״אנושיים.
כלא בלב המידבר, בלי מיזוג-אוויר. האסירים
המוחזקים בבידוד, מסיבה זו או אחרת, חיים
כמו בעלי־חיים בגן־חיות מיושן. האוכל מוגש
להם בחריץ מתחת לדלת.
לא חשוב אם הרצל אביטן עצמו חי בתנאים
כאלה, או שנהנה מתנאים טובים קצת יותר.
חשוב שבמדינת־ישראל מוחזקים אנשים בתנאים
כאלה, המתאימים לימי-הביניים.
הכתבה עצמה לא עשתה רושם עמוק בציבור.
הציבור נוטה להעלים עין מעובדות לא-
נעימות כאלה. נדמה לו שזה לא נוגע לו. מה גם
שמפקד״הכלא הודיע בגאווה כי אין זו מטרתו
שהכלא שלו יידמה ל״מלון חמישה כוכבים״.
רמנהל-המאצ׳ו בוודאי לא העלה על דעתו כי
תוך כמה שעות יוצג לעיני המדינה כולה עירום
וערייה. גם על כך יש להודות להרצל אביטן.
^ 4סור שלכידתו של אביטן תביא לסיום
העניין ולהורדת המסך על המצב בבתי•
הסוהר.
יש לדאוג לכך שהחרפה, אחרי שהתגלתה,
תחוסל -ולא תכוסה במליצות.
המצב בבתי-הכלא הוא אחד המדדים של
הרמה התרבותית של חברה. חברה, המחזיקה
את פושעיה בכלובים של גן־חיות, אינה חברה
תרבותית. מקומה בין העמים המפגרים.
גם בגני-החיות המודרניים אין מחזיקים עוד
את חיות״הטרף בתנאים כאלה. נעשה ניסיון
ליצור עבורם האביטאט טיבעי ככל האפשר,
שאפשר לחיות בו. כמו בסאפארי של רמת-גן,
למשל.

הסאפארי הזה הוא חלום בעיני האסירים של
כלא באר-שבע ובתי-הכלא הדומים לו.
בחברה נאורה, שלילת חדותו של אדם אין
פירושה הפיכת חייו לגיהינום.
אין שום סיבה לכך שאסיר לא יחיה חיים
נורמליים ככל האפשר, שלא יהיה לו מרחב-
מחייה מינימלי, שלא יתייחד עם אשתו או
חברתו, יקבל את פני ילדיו בנסיבות אנושיות,
ייהנה מפעילות גופנית סבירה, יקרא ספרים
ועיתונים, יצפה בטלוויזיה, ידבר בטלפון. מי
שאינו נהנה כיום מתנאים כאלה, חייב לקבלם.
צריכה להיפתח לפניו דרך לחיים טובים יותר,
אור בקצה המינהרה.
מכיוון שכל האנשים האלה יחזרו לחברה,
ביום מן הימים, הרי ההוצאה הכרוכה בכך
כדאית. אחרת תיאלץ החברה להוציא בעתיד
סכומים הרבה יותר גדולים על הרחבת
המישטרה והחזרת האסירים לכלא, אחרי
ביצוע פשעים נוספים.
ן* רצל אביטן בוודאי אינו נושא מתאים
| 1להערצה.
אמנם, אילו היה שבוי-מילחמה והיה מבצע
מיבצע כזה, היה זוכה בצל״ש.
קשה להתרעם על אסיר, על כי הוא מנסה
לברוח. זה טיבעי. בצרפת אין מוטל עונש על
ניסיון כזה.
למרות כל המעשים הנוראים שעשה, נדמה
כי הציבור לא התייחס אליו השבוע בשינאה.
דרישותיו, כפי שהושמעו כאשר היה חופשי, לא
היו מופרכות או מוגזמות במיוחד.
הוא הוכיח שוב את הצורך הדחוף ברפורמה
כללית של בתי־הסוהר בישראל. כל עוד לא
תתבצע, יהיו בריחות נועזות נוספות -ולא
תמיד יסתיימו בלי קורבנות, כפי שהסתיימה

בייייה יי•

אודי א מדי ₪

ממכוניות־המילוט של השודדים. היא
נעצרה, אולם הדבר לא הוכח. במישפט
זה הפך וולף לעד־מדינה, והפליל את
חבריו. בית״המישפט דן את אביטן לצו
שנות־מאסר. הוא המשיך לצעוק ער
הרגע האחרון כי הוא חף מפשע, וכי
וולף הפליל אותו כנקמה על שלקח
ממנו את אורית.
שנה לאחר המישפט, ביקש אביטן
רשות לבקר את אביו החולה בבית. האב
היה במצב קשה ואביטן לווה לביתו על־ידי
שני סוהרים. בבית היתה גם אורית
ארביב, ששוחחה עם הסוהרים והסיחה
את דעתם כאשר אביטן נכנס לש־רותים.
לאחר
שעבר זמן מה והוא לא יצא,
פרצו הסוהרים לאמבטיה ומצאו אותה
ריקה. אביטן נמלט דהר החלון. הבריחה
היתה מתוכננת היטב בידי אורית
וחבריו של אביטן. משה כהן, צעיר
שהורשע בהריגת גיסו והיה מעריץ
גדול של אביטן מהכלא, הכין את
מכונית־המילוט שחיכתה ליד הבית.
אביטן נסע מיה לדירה שהוכנה לו
בשיכון ג׳סי כהן בחולון. אחרי זמן מה
הצטרפה אליו אורית למקום מחבואו
ושם נכנסה להריון. גם בבריחתו זו טען
אביטן שהוא מבקש מישפט חוזר מכיוון 1
שהורשע על לא עוול בכפו.
אביטן עבר מדירה לדירה, כדי
להטעות את המישטרה. באחת הדירות •ו
הללו הצטרף אליו יעקב שמש, שגם
הוא ברח אז מהכלא. השניים ישבו
ושוחחו על חייהם ועל בתי־הסוהר שבהם
ישבו .״שוחחנו על הסבל שסבלנו
בבית־הסוהר מהסוהרים ומרוני ניצן
בפרט.״ העיד משה כהן בבית־המישפט.
״אני באופן אישי לא סבלתי מרוני
ניצן, אבל כעסתי על התנהגותו לאסירים
אחרים. הוא עשה בהם חוקנים
ומעשים מגונים וגם נהג להרביץ להם.
הרצל סיפר שהוא שנא אותו. הרצל
אמר שניצן עשה לו חוקן, אבל הוא
הסכים. הוא אמר שצריך לרצוח את
רוני ניצן. כי אם יחזור פעם לבית־ ¥
הסוהר הוא יוכל לחזור בראש שקט.״
וזה היה אמנם מיבצעם הפלילי
הראשון של הבורחים, רצח מפקד בית־המעצר.
יש להבין כי אביטן וגם שמש
בחרו בחיי פשע, וידעו שהם עתידים
לבלות חלק גדול מחייהם בכלא. לכן
* למחלה סיס :/,שרן~בן •וסי זי ד
ברבת, אביטן, עורך דין אב• עסירם.
לנוטה: שרן~הבן דרד יפתח, א1רל,
שדך7י /משה מירח.

דאגו מראש שתנאי הכלא יהיו סבירים
עבורם.
המטרה השניה היתה להשיג כסף
כרי לממן את הבריחה מהארץ. לשם כך
תיכננו את שוד מיפעל־התכשיטים
קרן־אור. אורית, שהיתה כבר בחודש
השני להריונה, ערכה את בדיקת
המקום מראש, ולמחרת הגיעו לשם
השודדים, שאיימו בנשק על העובדים.
בעת הבריחה ירו לעברו של דויד
אשורי, קצין־הביטחון של המיפעל. הוא
מת מפצעיו אחרי ימים מיספר.
השלל חולק בין המשתתפים על־ידי
אורית, והיא גם שהכינה את הדרכון
המזוייף לאביטן. תעודת־זהות של אדם
בשם יצחק כהן כובסה במכונת־כביסה
עד שתמונתה נשחקה. אורית הלכה
למישרד־הפנים עם התעודה הבלוייה
ותמונה חדשה של אביטן, וביקשה
תעודת־זהות חדשה. אחר כך כבר היה
קי* מאוד להוציא דרכון וגם רישיון־
נהיגה בינלאומי בזהות החדשה. אביטן
עזב את הארץ לצרפת כשהוא נעזר
בדרכון המזוייף.
החזיר תכשיטים

ך* מישטרה עקבה אחרי אורית
נ 1ארכיב ותפסה אותה בנמל־התעו־פה,
בדרכה לצרפת. בכיסה היה רישיון־
הנהיגה על שם יצחק כהן, ובפינקס
בארנקה היה מיספר טלפון שהביא את
המישטרה לחדרו של אביטן בפריז.
אביטן חי בצרפת בזהות מושאלת
של אזרח ספרדי. הוא הכחיש בכל תוקף
את זהותו האמיתית, וטען כי הוא איש
אש״ף המבוקש על־ידי מדינת״ישראל.
אלא שכל זה לא עזר לו, והוא הוסגר
לישראל.
בריחה מהכלא אינה בגדר עבירה
בצרפת, ועל כן, כאשר הוסגר לישראל,
נאמר בכתב־ההסגרה כי יעמוד לדין
בישראל רק על רצח רוני ניצן ושוד
קרן אזר, אבל לא על בריחתו מהכלא.

**111322

אחרי הלכידה: אביטן(גופיה לבנה) במבונית־אסירים
כותב שירים בכלא

וכך היה.
אורית, שנאשמה יחד איתו בשוד
קרן־אור, לא הואשמה ברצח השומר.
היא היתה אז בהריון מתקדם וילדה את
בנה גורל־אדם בכלא. עקב עיסקת־הטיעון
שעשתה התובעת פנינה דבורין
עם הסניגור דויד יפתח, נידונה אורית
לשמונה שנות מאסר בלבד. כרי להקל
עוד יותר בעונשה, הבטיח אביטן להחזיר
למישטרה את התכשיטים שנגנבו
בשוד קרן־אזר, והוא אמנם החזיר
אותם.
הרצל זוכה מרצח רוני ניצן מכיוון
שבית־המישפט המחוזי לא מצא סיוע
לעדותו של משה כהן, עד־המדינה. הוא
הורשע רק בשוד קרן־אזר ורצח השומר.
התובעת עירערה על זיכויו של
אביטן מרצח ניצן והסניגור, דויד יפתח,
עירער על ההרשעה ברצח השומר.
לפני חצי שנה הרשיע בית־המישפט

העליון את אביטן גם ברצח רוני ניצן
וכך זכה לשני מאסרי־עולם.

^ הצלחה
^ עם נשים
ץ^אז ,1982 כאשר הוסגר ליש־
1 0ראל, הוחזק אביטן בבידוד מוחלט.
הוא זכה אמנם להטבות הרגילות של
אסירי־עולם, ובתאו יש טלוויזיה,
וידיאו, ווקמן וקומקום לקפה, אבל 23
שעות ביממה הוא נמצא בחברת עצמו
בלבד, בתוך תא שגודלו הוא שני מטר
על שני מטר.
גם אינטלקטואל גדול יותר מאביטן
היה משתעמם ומגיע לסף השיגעון
בתנאי בידוד כאלה. אביטן מבלה את
רוב זמנו בצפייה בטלוויזיה, בקריאת
רומאנים ובשיחות־טלפון. בתאו בבאר־שבע
יש טלפון פרטי, וכאשר הוא רוצה

אמא יש
ור! אחת
למסעודה אביטן ה*תה טענה
אחת, בשעות שבהן חיפשה מישט-
רת״ישראל את בנה, הרצל :״די ברת
עם דויד יפתח(פרקליטו של
אביטן) .אז תגידי לי -למה, למה
הוא מדבר ככה! מה זה, בכה!
מדבר לא יפה על הרצל! אני
יודעת, סיפרו לי, איך מלכלך.
למה, מי עשה אותו כזה גדול, אם
לא הרצל! מי הביא לו את כולמז
איך! איך מדבר ככה! לא יפה!״
מסעודה נשמעה סחוטה מההת פתחויות
:״אני נוסעת מחר מפה,
לאן! נוסעת למקום, לנוח. אני
עייפה, כואב לי הראש,״ אמרה
ביום הראשון בערב, יום לפני לכידת
בנה .״אין לי כוח לזה. אני
נוסעת לשלושה ימים, אולי. הכי
חשוב, תגידי לדויד יפתח מה אני
אמרתי, שזה לא יפה!״
לרינה ארביב איך כוח להתמודד
עוד עם צלמים, עיתונאים וסתם
סקרנים. רינה, אמה של אורית ארכיב
-אחת הפושעות המפורסמות
יותר בארץ -התעייפה מקצב האירועים
בחייה.
״אין כוח,״ אמרה ביום השני,
מייד אחרי שנודע על״כך שהרצל
אביטן, אבי נכדה גורל-אדם,
נתפס על-ידי המישטרה .״כמה
אפשר!״
בעבר היתה דינה פעילה יותר.
כשהשתחררה בתה, אורית, מכלא
גווה־תירצה, ניסתה ״להחזיקה
קצר״ ולשמור עם מי היא מתרו•
עעת. רינה קיוותה אז שאורית
תסתדר בעבודה קבועה, תשכור
דירה בקירבת מקום מגוריה(נווה-
שרת) ותגדל את גורל-אדם, ילדם
המשותף של אורית והרצל אביטן.
האירועים יצאו משליטת רינה,
ואורית שבה לכלא.

אומרת רמה:
רק עכשיו חזרתי מארצות״ה־ברית.
לא הייתי פה ארבעה חודשים
וחצי. טיילתי. הבן שלי יוסי
נמצא שם, בניו״יורק. הוא נסע
לפני כמה חודשים. הוא בכלל לא
רוצה לחזור ארצה. הוא כל-כך
אוהב אותי, לא יכול לחיות בלעדי.
הוא הכי קטן.
אדם(גורל־אדם) חזר לפני אר צה.
פשוט היה לו משעמם, היה בלי
חברים.
הרצל דרש שיחזור אחרי שלו שה
חודשים! מה פתאום! זו הפעם
הראשונה שאני שומעת על כך!
בכלל, אני הייתי שם! מה איכפת
לי, מה דרש! יכולתי לעשות מה
שאגי רוצה!
עכשיו אדם אצלי. איך הוא

אביטן אחרי הבריחה הקודמת(על כבש־המטום, עם הסגרתו)
הכחיש את זהות!

לטלפן הוא מבקש קו ומטלפן. ביתר
בתי־הסוהר שבהם שהה הוא השתמש
בטלפון הציבורי. כאשר היה מבקש
לטלפן היו כולאים את יתר האסירים
בתאיהם והוא היה הולך לטלפון
הציבורי בליווית סוהר.
אביטן גם כותב שירים. העברית
שלו אמנם אינה רהוטה, ובשיריו יש
שגיאות־כתיב רבות, אבל אנשים שקראו
את שיריו, בעיקר את שירי־האהבה
שלו, טוענים שיש בהם כנות ורגש

אמיתי.
אחרי שסיימה אורית את ריצוי
עונשה, היא יצאה מהכלא ולקחה את
בנה אליה. במשך כל השנים ששהתה
בכלא התגורר בנה אצל אחותה,
לואיזה. בזמן האחרון התחתנה לואיזה
עם עבריין בשם דויד ארביב וילדה לו
בן, לכן התקשתה לטפל בבנה של
אורית.
משך כל חייו היתה לאביטן הצלחה
רבה אצל נשים. עוד לפני הרומאן שלו
עם אורית היו לו רומאנים עם בחורות
שונות ונשים נשואות, ששימשו לו
אליבי בעת השוד ברמת־אביב. במשך
השנים הארוכות שבהן היה נאמן

.לא כדאי שיסגיר אזוזזי

מגיב! אנחנו לא מספרים לו כלום.
הוא ראה בטלויזיה ...אמור ״סב־תא,
אני הולך לישון.״
בשביל מה שאני אדבר איתו!
בשבוע הבא הוא הולך לבית-
הספד. אולי נביא לו מומחה שיסביר
לו, שידבר איתו. אני לא מדברת
כל-כך טוב עברית -אני
מדברת, והוא (אדם) מתקן...
שאמא שלו(אורית ארביב) תדבר
איתו...
מה זה, היא בכלא! אבל יש
ביקורים!
אני! לא ראיתי אותה הרבה -
הייתי בתו״ל. היא בסדר...
הילד מבין. הוא לא שואל שאלות.
הוא הבין שמדובר באבא
שלו. כששמע ברדיו שאבא שלו
רוצה להסגיר את עצמו, אמר :״לא
כדאי שיסגיר אותו! יעשו לו גרוע

כנראה הוא יודע את המצב של
אבא שלו. הוא הולך לראות אותו
בכלא פעמיים בשבוע.
אני! השתגעתי! לא הולכת לבקר!
לא הייתי שם כבר שנה! הוא
הולך עם מסעודה(אמו של הרצל).
אין לי קשר איתה.
כשאני מדברת על אבא שלו,
הוא לא שומע. הילד עושה את
עצמו שהוא לא מבין. זה, כנראה,
פוגע בו.
אם ידעתי שלהרצל יש חברה
חדשה (הדוגמנית״פושעת-בעבר
מיכל עבאדי)! חברה חדשה! לא!
אני לא יודעת מכלום, לא רוצה
לדעת! מה איכפת לי! מה שיהיה,
יהיה. אני גם לא יודעת מה קרה
שם עם דויד (ארביב, בעלה של
בתה לואיזה, שנשפט לחמש שנים
בשבוע שעבר, בעוון השתתפות
בשוד מזויין) .דויד ארביב הוא
בחור טוב.
עכשיו לואיזה נשארה עם שלושה
ילדים. קודם, לפני שחזרתי,
גם אדם היה אצלה. היא בחורה
טובה. זה הגורל, זה גורל, מה אני
דסגה כ דק
אגיד לך!
לאורית, ניסה להתחתן איתה ולהתייחד
איתה בכלא, אולם הדבר לא הותר
להם. כאשר השתחררה אורית היא
ביקשה שוב הזדמנות להתייחד איתו,
וגם הפעם לא אופשר לה הדבר.
לפתע, לפני שנה, הודיעה אורית
מעל דפי השלם הזה שיש לה גבר
חדש. היא הצטלמה עם צעיר בשם רוני
הררי, וטענה כי הרצל שיחרר אותה
מקשריה איתו, לאחר שהורשע ברצח
רוני ניצן .״הוא אמר לי שאני יכולה
לבנות לי חיים חדשים,״ הצהירה והתחבקה
עם הגבר הצעיר החדש שלה.

^ שני גברים
וילד
^ ינתיים לא טמן אביטן את ידו
01 בצלחת ומצא לעצמו חברה חדשה.
דרך.אחות של אסיר שביקרה בכלא
הכיר אביטן צעירה בת 18 ממרכדהא־רץ,
וקשר איתה רומאן של כמה חודשים.
היא ביקרה אצלו מדי שבוע
ושיחות־טלפון רבות נוהלו בין השניים.

אחריה הכיר אביטן גם את מיכל
עבאדי, הפורצת שהפכה לדוגמנית

לא מיפלצת!

שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעונים! שעוני!
מהיבואן לצר כן — המיבחר הגדול ביותר ב ארץ, במ חיר הזול ביותר בארץ!
הבורסה לשעת

* מיברור שעו׳

1* 1 0 1 1 0 0 0

עיצוב איטלקי, איכות שוו״צריוו

* מיבחר שעו׳ ו/אא 0ס */1ג

(הנושך מעשר )41
ויצר קשר גם איתה. אלא שאורית
ארביב לא יצאה לגמרי מחייו. למרות
שהצהירה על הגבר החדש בחייה,
נתפסה אורית לפני חצי שנה, כאשר
היא מנסה להבריח אקדח לאביטן בכלא
באר־שבע.
אורית שוחררה ממעצרה בגלל
טיעוניהם המבריקים של סניגוריה,
עורכי״הדין דויד יפתח ויוסי זילברברג.
אלא שהיא הפרה את תנאי השיחרור
וניסתה לנסוע לבקר את אביטן בכלאו.
היא נעצרה שוב, והפעם לא הועילו
טיעוני הסניגורים. מאז היא נמצאת
במעצר בכלא שוחזירצה.
כאשר ברח השבוע אביטן מכלאו
ביום שבת, הוא עשה זאת בצורה
מתוחכמת, תוך ידיעה של נוהלי הכלא
ובעזרת אקדח חדיש. הוא לא פגע
בבני־הערובה שלקח איתו, והוריד
אותם בשלום בלב באר־שבע. גם בבני־המישפחה
שאצלה התגורר יום תמים
לא פגע. הוא אמנם ביקש מהאב והילד
שיתלוו אליו בדרכו להוד־השרון, שם
תוכנן עבורו מיקלט, אבל הדבר היה רק
כדי להתחמק ממישמרות המישטרה
הרבים שבדרך, שחיפשו גבר בודד ולא
שני גברים וילד.

שעווי־המטבע היפי ביותר

* גגיבחר שעוו,

<0ו £1$

אוש
ר 1׳ 1>-ו

חישחהר,
חיש גבוה,
חיש רחוק,

מפעל הפיס

חן טרמפ לחייל

בדרד״כלל, כשאדם עולה לכותרות
ולא ניתן, מסיבות טכניות,
לראיינו, רצים הכל ל״אנשיו״.
נמיקרה של הרצל אביטן, היה די
קשה להגיע לאנשים הקשורים
עימו קשר מישפחתי. מדוען
• אורית ארגיג, השודדת
שהשתחררה לפני שנה מהכלא,
אחרי ניכוי של שליש עבור התנה גות
טובה, נעצרה בשנית בחודש
אפריל, בחשד שניסתה להבריח
אקדח לתוך בית-הכלא שבו ישב
אביטן, אבי ילדה גורל-אדם.
בעוד שבועיים ( )15.9.88 אמור
אביטו לשמש עד-הגנה במישפטה
של ארביב. לטענתה, לא ניסתה
ארביב להבריח את האקדח, אלא
מצאה אותו בתוך שקית״ניילוו
והחביאה אותו, ואילו אביטן בי קש
ממנה להביא את השקית
״לצורך בדיקה״ .אלמלא נלכד
אביטן, היתה ארביב העצורה נו תרת
בלי עד״ההגנה הראשי במיש-
פטה. צרה זו נמנעה ממנה.
• דויד ארביב. שס״המישפ-
חה שלו, ארביב, הוא מיקרי לחלוטין,
ואינו מעיד על קשר מישפחתי
עם אורית ארביב. דויד נשוי ללו-
איזה, אחותה הבכירה של אורית
שהתאלמנה. מבעלה הראשון נותרו
לה שני ילדים.
דויד ארביב הוא הגבר במיש-
פחת ארביב, ונראה היה שאורית
סרה למרותו. באחרונה ילדה לו
לואיזה בן.
מישפחתו של ארביב התנגדה
לנישואיו עם לואיזה, עקב ״ייחו סה״
המישפחתי. המישפחה, בוו דאי,
לא תיארה לעצמה שבקרוב
יהיה גם לה ייחוס דומה: בשבוע
שעבר נשפט ארביב לחמש שנות
מאסר בעוון השתתפות בשוד מזו-
יין במלטשת-יהלומים בפתח-
תיקווה. במהלך השוד היו פצועים.
זה היה השוד הראשון של ארביב,
אולם הוא החזיק ביהלומים אחרי
השוד.
על השוד עלתה המישטרה
לגמרי במיקרה. היא צותתה לטלפון
בביתם של לואיזה ודויד
ארכיב, שם בילתה אורית ארביב
חלק מזמנה, וכך עלתה על השוד.
״הלכו לחפש אתונות ומצאו
מלוכה מסביר עורך־הדיו דויד
יפתח, שסירב לייצג את ארביב

לוא היה אביטן רוצח צמא־דם, יכול
היה להוסיף לרצוח ולשדוד ללא כל
חשש. כרגע מוטלים על אביטן שני־מאסרי־עולם
שטרם נקצבו. פירושו של
דבר שלמאסרו הנוכחי אין גבול, והוא
עלול לשבת בכלא כל ימי חייו.
בדרו־כלל קוצב נשיא־המדינה את
עונשם של אסירי־עולם אחרי חמש או
שש שנות מאסר, ומעמיד אותו על
27־ 25 שנים. מאותו רגע מחשבים את
השליש, ומתחילים לזכות את האסיר
בחופשות והטבות שונות. אולם מכיוון
שעירעורו של אביטן הסתיים רק לפני
חצי שנה, ומישפטו על רצח חיים שושן
טרם הסתיים, הוא אינו זכאי עדיין
לקיצוב עונשו.
נראה כי במישפט רצח שושן, שבו
נאשמים שלושה אסירים שעל כל אחד
מהם מוטל כבר לפחות מאסר־עולם
אחד, תבקש התובעת, עורכת־הדין
יהודית אמסטרדאם, להטיל עליהם
עונש של מאסר־עולם מצטבר. הדבר
יגרום להם להרגיש החמרה בעונשם, כי
עד כה היו כל מאסרי־העולם חופפים זה
לזה. אולם אם מאסר־העולם הנוסף
יהיה מצטבר, יש סיכוי רציני כי
השלושה לא יראו יותר לעולם את
החופש.

נראה כי אביטן וגם שני חבדיו,
אנג׳ל ושמש, ערים לאפשרות זו. ולכן
חשובים להם כל־כך תנאי חייהם בכלא.
אולי זוהי גם הסיבה שאביטן העמיד
בראש דאגותיו את בקשתו להיות
חופשי בכלא ולאפשר זאת גם לשני
חבריו. שהרי לא יתכן כי סיכן את חייו
,רק כדי לצאת לחופשה של 48 שעות.
מניסיון העבר ברור שאביטן יודע
לתכנן מראש את צעדיו ומכין לעצמו
מקומות־מיקלט, עוזרים ומכוניות.
הפעם נתפס בטרם הצליח להתחיל
בחופשתו. אבל האם החזרה אל התא־הבודד,
אל מכשיר־הטלוויזיה ואל
הקירות״החשופים הוא הפיתרון הנכון?
האם יכול אדם לראות את עתידו כולו
מתמצה בארבעת קירות תא־המאסר?
אגף רקפת בכלא איילון, נתן
פיתרון אנושי לבעיית הבדידות של
אסירי העולם. הם שהו כולם יחדיו
באגף, נשמרו בשבע עיניים ובטלוויזיה
במעגל סגור, קיבלו את התנאים המינימאליים
ולא שהו בבדידות. אמנם גם
בכלא זה הצליחו השלושה לרצוח את
חיים שושן, אולם אין זה ברור כלל כי
חיסולו של אגף רקפת והעברת אסירי
העולם לתנאי־בידוד מוחלט הוא
הפיתרון הנכון.

בשוד. בינתיים גם ארביב בכלא.
• רוני הררי. באחד הימים
הופיעה אורית ארביב במערכת
העול הזה בחברת צעיר צנום,
בגופיה. כשנשאלה ״מה שלום הר-
צלו״ השיבה בהתחמקות.
הצעיר בחברתה היה רוני הררי,
שהודיע כי המישטרה חושדת
שהוא מלווייתני-הפשע של תל״
אביב, ולכן מתנכלים לו ולחברתו
החדשה, אורית ארביב.
הצעיר שענד שרשרות על הצוואר,
שנעל נעלי-עקב ושהפליג
בסיפורי גדולתו(כפושע) ,סיפר על
האזנה במכוניתו, בדיקה בתוך
ריפוד המכונית, אקדחים, שוטרים
וגנבים. הכל התייחסו לכך כאל
שיגעון ילדות או גדלות.
לפני חודשיים נעצר הררי, והוג דר
כאחד מלווייתני־הפשע של
תל־אביב. הררי היה מבקר, לדבריו,
את אביטן בכלא והתיידד
עימו. הוא תיאר את אביטן כאיש
טוב, חם, חברי.
אביטן היה פחות חם וחברי,

כשקרא מעל עמודי העולם הזה,
שארביב, אם ילדו וחברתו-לחיים,
מפתחת קשר עם הררי. בשיחת־טלפון
עם אחותה לואיזה הוא
איים להרוג את אורית. השיחה
הוקלטה על־ידי המישטרה. אחר-
כך נרגעו הרוחות.
הררי, על כל פנים, עצור בכלא.
• גורל־אדם, ילדם המשותף
של אורית והרצל אביטן, שנולד
בכלא נווה-תירצה, שב כעת מחופ שה
בת שלושה חודשים בארצות-
הברית. הילד נסע עם סבתו רינה,
אמה של אורית, לביקור אצל
אחיה. אביטן הוצרך לאשר בכתב
את יציאתו מהארץ, על-פי דרישת
מישרד־הפנים, והיתנה זאת בכך
שישהה שם במשך שלושה חוד שים
בלבד, וישוב בעוד מועד כדי
להתחיל ללמוד בכיתה א. בינתיים,
גדל הילד אצל לואיזה,
המטופלת בארבעה ילדים, והמח-
זיקה את בית״המלאכה לתיקון־
פנצ׳רים שבבעלות בעלה, המרצה
ר סנ ה בדק •
עונשו בכלא•

אורית ארביב ורוני הררי,
המישטרה צותתה