גליון 639 מתאריך 12 בינואר 1950

פני אדם, מה
הן אומרות?
צילומים: קאופמן

נערים עוקבים אחרי משחק בכדורגל. הכדור מצוי לפני השער. האם
יוכקע השער ץ

קכוצת אנשים זו מצפה לבואו •טיל הכן הככור
של האשה הזקנה, הלבושה שחורים (באמצע).
היא בת 75 ולא ראתה אותו זה 12 שנה.
האב הגיע באניה זוז

אירעה תאונת־דרכים. הם מסתכלים מרחוק.
האם נפצע מישהו ץ

הרגעים הקשים כחם מלווים קרובים וידידים את יקיריהם למנוחתם
צילום: רותנברג
האחרונה.
יקירה האם כאבלה ־על נפול 1
כקרב.

ואלמנת כאבלה יעל
כעלה.

ראה עמודיס

צ־סט 1חו בסק
בימים אלה סיירתי במחנות הקליטה של עלית־הנוער.
לא היה זה סתם בקור שגרתי ; נלוותי
אל הנערים והנערות שהגיעו אלינו ממרחקים כמעט
מאז ירוו מסיפון האניה. זוכר אני, כיצד ראיתי
אותם, כלפני שנה, שעה שהגיעו במכוניות־משא
ממחנה־הקיץ לנמל פאמאגוסטה בקפריסין. הבחנתי
אז במבט המשונה, מלא האכזבה, היאוש והתקוה
כאחד, נתגלתה לפני כל החרדה שהצטיירה בתווי
פניהם של אלה, שנשארו לנו מהשמד האכזרי באירופה.
זוכר אני כיצד עלו במדרגות האניה אחרי
שנבדקו על ידי הבריטים. ואחר־כך — על סיפון
האניה, כאצד הצטופפו בפינות המכוסות למחצה,
דחוסים וצמודים איש אל רעהו, ללא נוע, מבלי
להוציא הגה, בשעה שהאניה טולטלה בסערה. לא
העזו לפצות פה, התנהגותם היתד, כה מוזרה, כה
שונה מן הרגיל. נדמה היה, כאילו סוג אנשים שונה
בתכלית רואות עיני, סוג שאולי כבר לא הבין אותי
ואני עדיין התקשיתי להבינו. סוג של אדם, שפגעי
המאה העשרים פצעום, והפצע עדיין שוחת דם...
ואחר־כך ראיתים ברדתם מאניות רבות שצבאו
אל חופינו, עתה כבר נכרה בהם התאוששות מה.
בקרתי שוב ושוב במחנות השונים בארץ, ראיתים
במצוקה ובמחסורם הרב. דחוקים בלבושם הקרוע,
בלואים, מלוכלכים, ללא נעלים לרגליהם. צנומים
וחוורים בתוצאה מהזנה בלתי מספיקה.
עדיין שוכנים אלפי ילדים במחנות השונים,
במצוקה ובחיי ניוון, ללא הדרכה וללא אפשרות
ללימוד מקצוע, מופקרים לגורלם והנה, בתוך החשכה
הזאת של ניוון בוקע ניצוץ של תקוה, נפתח אשנב
להצלה, נסללה דרך לשנוי המצב׳ להוצאת הילדים
המופקרים והשרשתם בקרקע. בקרתי בתחנה הראשונה,
לשם מגיעים הילדים עם רדתם מהאניה ובעזבם
את המחנה — ,במחנה המיון באחוזה, שעל הר
הכרמל. הבחנתי בילדים מכל העדות ומכל הגילים,
נערים, שרק אתמול שלשום חיו בסכנת השמד בארצות
המזרח התיכון, נערות מלאות חן ותוגה, שהגניבו

,העולם הזה, מם׳ 639

גבולות והתגברו על מכשולים בארצות מוצאם. רובם
ככולם לובשים את הבגד היחידי שנשאר לגופם
ושאינו מתאים לצרכי החורף. בכניסתם למחנה מוצאים
הם את המספריים נטויים ומוכנים, הגוזזים את
שערותיהם, שגדלו פרא .״סריקה״ זו הכרחית, מאחר
שרב מספר הילדים הסובלים ממחלות עור ומגזזת.
לאחר בדיקה רפואית ראשונה מחלקים לילדים את
הציוד ההכרחי: שמיכות׳ לבנים, כובע וכלי רחיצה.
למחרת עוברים הם בדיקה רפואית שניה הכוללת
גם בדיקה פסיכו־אנליטית. הילדים, שמצב בריאותם
רופף, נשלחים מיד לבתי־החולים. הנותרים עוברים
אחרי •שהות של עשרה ימים למחנות־המעבר. בחלוקה
זו מתחשבים ברצון הנערים לחינוך דתי ושוקלים
היטב את קרבתם הלשונית וכמובן מנסים למצוא
דרך ולהתאימם לאנשים מארצות מוצאם. רגילים היינו
לחניכי אירופה המרכזית,עתה לפניו קליטה ניכרת
מארצות הבלקן, אפריקה הצפונית וארצות המזרח
התיכון. והנה לפנינו ילדים בעלי עבר אחר, חנוך
אחר (אם אפשר להשתמש במילה — חינוך) ,הווי אחר,
ויש ללמדם ולהסתגל לחומר האנושי, שהוא חדש
בשבילנו, יש צורך בגישה אחרת, לתכניות לימוד
שונות׳ ולא תמיד קל הדבר. בין העולים ילדים
שאינם יודעים כלל לאחוז בסכין ובמזלג, יש ולא
ראו מטה מעולם. ולא פעם מוצאים ילד זה או אחר
שוכב מתחת למטה. יש ילדים המפחדים מהמטפלות
ולא התגברו עדיין על כבלי הפחד שנשארו מארצות
מוצאם. יש נערים ונערות הבורחים מפני המקלחות,
כי בושים הם להראות גופם בעירומה לא פעם
מצאת ילד בתוך אמבטיה, כשהוא לובש תחתונים
וגופיה. אף גדול הוא אחוז הילדים הדפקטיביים,
שניכרים בהם סימני העבר העגום, סבלות המחנות
בגרמניה או חיי השפל בגיטאות אפריקה הצפונית.
עולה לעשרהאחוז .
מספר הילדים הדביליים
ילדים אומלים אלה אינם נקלטים, הם מתרוצצים, או
בחיוך תמידי על שפתיהם או חולמים בהקיץ ובקול
רם. יש ביניהם המסתתרים מפני אדם ואינם מעי
זים
לפצות פה. הם אינם יודעים את שמם, מי הוריהם,
לא יודעים כיצד לפתוח דלת, אינם מבחינים בין מים
וקרח, אינם מבדילים בין צבעים. רובם נראים צעירים
בהרבה מגילם ונוכחותם במחנה מקשה לא פעם על
קליטת הילדים. עתה עומדת מחלקת עלית הנוער
להקים עבורם מוסד נפרד.
שונה המצב במחנות־המעבר השונים. הנה המוסד
״אונים״ ליד כפר סבא, שהוקם על ידי קרן חוסר
עבודה מטעם ״ההסתדרות״ .כאן כבר פנים אחרות,
אם גם נמצאים ילדים אלה חדשים מעטים ולפעמים
רק שבועות מספר במקום. פה כבר משוחחים עברית,
לומדים ועובדים, משחקים ומטיילים. הילד הבא
למוסד אינו מאמין בתחילה למראה עיניו. הכל שונה
כאן. צריף נקי ובית נאה במקום אהל, מטה נקיה
ומסודרת במקום מזרן מלוכלך וקרוע. כאן זוכה
החניך בארוחות קבועות וטעימות. בגד חם קבל
הנער ואף נעלים לרגליו. כאן, במוסד מרגיש הילד,
ואולי בפעם הראשונה בחייו — דאגה רצינית לשלומו.
מרגיש הוא כי בא אל הארץ לא רק על מנת
לסבול, אלא גם לשמוח. כאן לוחמים בבורות, בניוון
האדם. הילד הבא למוסד מוצא מיד את דרכו לבית־הספר.
אמנם הדבר כרוך בקשיים. בעיה חדשה צפה
בפני המחנכים: כיצד לחלק את הכיתות ואיך ללמד.
אם לפי המוצא והשפה, תתעורר בעית הגיל, שאינו
אחיד ; אם לחלק את התלמידים לפי הגיל, שוב
יתקלו בקשיים, כי שונה מידת ההשכלה, ההתפתחות,
אותו הגיל.
השכלית והתפישה גם אצל ילדים בני
קושי נוסף הוא העדרם של ספרי לימוד מתאימים
והיה צורך דחוף להוציא בשביל המורים ספרי־עזר.
כאן אין לקבל את שיטת הלימוד הרגילה, ויש לחפש
ולמצוא צורות לימוד מתאימות יותר לילדים. רב
המחסור במורים ובמדריכים.
מטרת החינוך היא להכשיר את הנוער לעבודה
חקלאית. לכן מוצאים אנו מחנות מעבררבים גם
(המשך בעמוד )14

ב. מו ר ש תי

/ה מפקד

אוף ! אחר שנתלה בידיו בקיר הגודר
את הפרדס׳ ׳עזב יד אחת, הדף
את עצמו בדחיפת־רגל מהקיר וקפץ
על קצה אצבעותיו למטה.
,..נו ! עוד גדר אחת לפני ...לעי
זאזל ! מה מגוחך נראה לו הדבר,
שלמרות כי עשה זאת כבר עשרות
פעמים, עדיין הוא מרגיש הרגשה קלה
של פחד לפני כל קפיצה ...עדיין מב־ריח
הוא את עצמו לשלשל את גופו
לאורך הקיר ואז כמובן ...אין ברירה.״
צריך לקפוץ.
הוא חייך משנזכר בהרגשת־הספוק
הקל, שרגיל הוא להרגיש אחרי כל
קפיצה כגון זו. הנה הגדר.״ עכשיו
רק להזהר שלא לקרוע את המכנסיים
...כך ...נו, עברנו גם הפעם!...
:הוא נכנס לבין עצי החורשה הסבוכה,
הגובלת בפרדם, שזה עתה עבר
את גדרו, ופסע במהירות, כאדם שיודע
היטב לאן פניו מועדות. כעבור רגעים
מספר, הגיע אל קבוצת אנשים,
ישובים על הקרקע, המנהלים ביניהם
שיחה בקול נמוך, כמעט בלחש.
משהרגישו בו האנשים׳ קמו ביראת־כבוד.
שיחתם נפסקה ואי אילו סגריות,
בוערות עדיין, נזרקו לגומות קטנות,
שנחפרו במיוחד לכך.
— שלום בחורים ! שמואל תכסה
מיד את הסיגריה באדמה. היתר ישבו
בחצי גורן מולי !
בטון שבו נאמרו דברים פשוטים
אלה מעולם לא השאיר ספקות. הוא
חדר, הוא ״הפעיל.
הוא פרש על האדמה יריעת־בד
והניח עליה שלושה אקדחים, שהוציא
אותם מחגורת־מכנסיו מתחת למעיל.
דומיה גמורה שררה בשעה שטפל
בנשק כדי להכינו לשעור. תנועותיו
יהיו שקטות ומדויקות. כן, שקטות,
מדויקות, ומחושבות !
עיני האנשים שרגילות היו בתנועות
אלה, עקבו בהתרכזות אחרי ידיו, הם
ניסו לא לאבד שמץ מהן. מה היו
רוצים להגיע לאותה זריזות.
— ״נפתלי״?
הוא הפסיק את טפולו בנשק והרים
עיניו.

— אני, חושבני ...אני רוצה לאמר
ש ...אין אני מדבר רק בשם עצמי...
יודע אני, שגם היתר.
— אין לך לפחד לאמר את דבריך
שמעון, הרגע, לרגע, אסוף מחשבותיך
ואז דבר כאות נפשך ; כמובן׳ בצורה
הנאותה !
הפעם יהיה משהו בקולו ובמבטו
שהפתיע את האנשים. משהו זה, לא
יכלו להגדירו, אך הוא נסך בהם הרגשה,
כי לאדם זה, היושב לפניהם,

מאת פוטו כרנר תכקש
איך כמצלמה להשתמש
בקנותך מצלמה, חלקים, פילמים, פלטות,
נייר וכר, עומד לרשותך נסיוני של 25
שנים. בתור בית מסחר ראשון במקצוע,
פיתוח, העתקות, הגדלות, מכירה, קניה,
החלפה. פיתוח מיוחד של פילמים קטנים.

טלפון 4137

שאף את שמו האמיתי אינם מכירים,
יוכלו לספר הרבה.
ברכות, שנשמעה בדבריו האחרונים,
הורגש האדם, האדם שעליו אפשר לסמוך,
המרחק ביניהם כאילו נצטמצם.
— ״אם כן, רציתי לאמר, המשיך
שמעון ביתר אמץ וכמעט בשלוה, שרבים
מבינינו נתקלים בהרגשה לא נעי־מה
של פחד ; מאז שהצטרפנו לתנועה
מפחדים אנו. אך מיה שהרבה יותר
גרוע מזה הוא, כי בגלל הרגשה זאת
למדנו לחשוב עצמנו לפחדנים. הידיעה
כי עלולים אנו לפחד בשעת מעשר,
משתקת אותנו, היא פשוט הורסת את
בטחוננו העצמי״.
בהסכמה אלמת לדברי חברם, הופנו
כל העינים אליו, עינים מבוישות מעט,
עינים שהביעו מעט מן החרטה על
הדברים שנאמרו, על הסיוד שנגלה. או״
לם עוד משהוא היה בעינים אלה.
היתר, בהם ההקלה, השמחה על אבן
כבדה שנגולה, על שסוף סוף נגלה
הסוד המענה.
נפתלי העביר מבטו על פני אנשיו.
כן, הוא הבין ללבם, הוא יהיה נרגש
מהדברים שנאמרו בפה מלא, דברים
שהוא, גם הוא הרגישם מזמן — .אבל
הוא מפקדם, הוא מחנכם, הוא חייב
לחלצם מצרה זאת ! כן ! הוא חייב.
הוא הרכין ראשו לקרק;־ ,ובענף
שבידו החל לצייר קוים על גבי האדמה
הרכה.
הקיר ! הוא פוחד לקפוץ, אבל קופץ.
הספוק אחרי זה, הרי זה דבר פעוט,
אבל זאת הדרך. כן, צריך להדריכם.
לאט לאט, לנתח, לא להפחידם במסקנות
מוכנות, בדעות שגרתיות:
— ״כך ! בחורים, דעו לכם כי כל
אחד מאתנו הוא פחדן, הוא פחדן
מטבע ברייתו, לכל אחד מאתנו יש
משהו שלמענו הוא מפחד: ביתו,
נערתו׳ עתידו, ואף הוא, גופו. ברגע
שאנו מפחדים, אין אנו יודעים׳ מהי
סיבת הפחד, אין אנו יודעים להגדירה,
ורק רגש אחד שולט בנו ...הפחד !
אולם יש דרך להלחם בפחד. דרך
ההכרה בו !
לא, אין אני דורש שתלכו בראש
חוצות ותכריזו :״אני מפחד״! רוצה
אני שאתם תכירו בו. אתם היו
אמיצים למדי כדי להודות בפני עצמכם,
כי מפחדים אתם !
הוא הפסיק לרגע את דבריו. לרגע
נראתה לו האחריות כבדך, מנשוא,
אולם ההכרה שהוא נמצא בדרך הנכונה
והבטחון, כי ישיג את מטרתו נטל
ממנו את הרגשת המעמיסה. כן, הוא
יביאם לאט לאט, לדרך המחשבה שהוא
עצמו הגיע אליה לאחר תקופה כל
כך ארוכה.
— ״אולם כאן, בחורים״ ,המשיך
נפתלי׳ דרוש עוד דבר: דרוש השכב
צורך לא
נוע הגמור׳ ההכרה
לפחד ! ההכרה בצורך בגבורה !
אנו, אשר האומץ דרוש לנו, מוכרחים
להתגבר על הפחד, להכיר בו— .
ולהתגרות בו. להכיר בו כעובדה שיש
הכרח להרסה כי איזהו גבור? המתגבר
על פחדו !
אין איש נולד גבור. כולנו מפחדים,
אולם אלה מאתנו שיתגברו על פחדם
בעזרת השכנוע בצורך להתגבר— ,
אלה יהיו גבורינו״.
הוא גמר. מבטו נפל על הנשק.
— ״נגש לעבודה, חבריה !״
משחזר הביתה בשעות אחרי-הצהרים
המאוחרות, הגישה לו אמו פתקה, שהגיעה
אליו בזמן העדרו, אולם כשראה
את: מבטה המודאג הכנים את הפתקה
לכיסו, כאילו אין חשיבות לדבר.
— אלך לישון מעט, אמא, אני רוצה
ללכת הערב לקולנוע.
הוא נכנס לחדרו׳ פשט את חולצתו

״יום ה צו פ ה ״ בי ר 1ש לי ם{0 @ ₪9£92

לראשונה צעדה השורה הארוכה של אלף ומאתיים צופים בתלבשתם, על
דגליהם וכרזותיהם. היה מי שפרש זאת כהפגנת־עניק של נוער ירושלים נגד
הבינאום, בשורות, ובעיקר בהתחלה, בלטו קבוצות העולים החדשים שזה
מקרוב הצטרפו לשורות הצופים.
על במה בלי מסך, התיצבו שלוש מאות צופים והפגינו מחזה סמלי שבטא
את רוח היום — קבוץ גלויות. היחלצות לתפקיד חדש — היתר, הקריאה.
השתתפות בקליטה הרוחנית של הנוער־העולה — כך נוסחה המטרה.
טכס הסיום הפך מעמד מיוחד לעצמו, כשידי כל הצופים הורמו בשבועה
״אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני״.
ושכב על הספה. אחר כך הוציא מכיס
מכנסיו את הפתק וקרא בו.
כשקרא החויר והרגיש בהלמות־לבו
החזקה. פחד? כן ! אבל זה יעבור,
זה מוכרח לעבור ; מוכרח אני להתגבר.
הוא קרא שנית :״נפתלי״ על
קבוצתך להניח מוקש ולהפעילו על
הצטלבות־ד,דרכים, שמאחורי המושבה.
בשער 23.15 ,תעבור שם שיירת־משור־יינים.
בקשר עם קבלת החמרים הדרושים,
התקשר בשעה 21.30 עם ״זאב״.
הוא הרגיש, כי גל הפחד הולך ונמוג.
.מוחו עבד שוב בדייקנות. צריך
לקשר את האנשים, לקבוע את מקום
הנחת המוקש, הסוואה לחוטים, תצפית.
הוא התלבש ויצא מהבית.
בשעה 23.00 עמדו האנשים בתוך
חורשה קטנה שליד הכביש, כ־ 150 מטר
מהצטלבות־יהדרכים .״נפתלי״ הופיע בפניהם
מתוך סבך העצים הנמוכים.
— ״אם כן בחורים, המוקש הונח,
החוטים הועברו״ .״הסביטש״ נמצא כסב
מטר בתוך החורשה במקום שממנו
אפשר לראות ברור את הצטלבות־הדרכים״.
הוא
המתין רגע ואחר כך הוסיף :
״אני סומך עליכם ! הצלחת הפעולה
תלויה בכם ! ״
הם בחרו לעצמם את מקומותיהם
ושכבו בדממה מוסווים באפלת החורש.
— הם מפחדים, גם אני מפחד, האם
איו הם שומעים את לבי? לעזאזל !
דווקא עכשיו חייב הוא להלום כל כך !
צריך להתגבר .׳אני מפקדם, לדוגמה.
חייב אני להיות להם: מוכרח אני
להתגבר.
אני מוכרח, אני מפקדם. לכל הרוחות
! המחוגים אינם זזים בכלל...
כבר התגברתי 1 ,הלב שקט קצת ; גם
בגרון הוקל מעט. אפשר לאמר משהו.
— ״זכור יצחק: אתה לוחץ רק
לפקודתי. לאחר ההפעלה אין איש זז
ללא פקודה ״.שלושה ראשים אישרו
את הפקודה בנענוע קל.
עוד שתי דקות בערך. דברי נשמעו
כהלכה, זה טוב שיאני מרגיש שוב
אותר, בהירות בראש. כן, עכשיו זה
בסדר. או, הנה האור ! הם מתקרבים.
— ״שימו לב, הם מתקרבים. אני
חוזר: להמתין לפקודתי ! ״
׳מרחוק נשמיע רעם מנועי־ימכונות, שגבר
והלך מרגע לרגע. אפשר היה
לראות כבר את זוגות הפנסים זוחלים
זה אחר זה. הם התקרבו הלוך והת
המכונית

הראשונה

עברה

קרב.
פניהם.
— ״נפוצץ את האחרונה!״
שלושת ראשי אנשיו הופנו אליו,
ותקעו בו מבט מודאג. הוא עצר את
מבטם ופלט מלה אחת: הכון !
הראשים הוחזרו שוב למכוניות העוברות
ברעש יעל פניהם.
...עוד שלוש, עוד שתיים ,״לחץ ! ״
עברו שתי שניות, שארכו כנצח,
ואחר כך נשמעה התפוצצות אדירה,
שהרעידה את האדמה. נשמעו צעקות,
אנקות ׳הפצועים וגדופים נתעבים.
לברוח, הם יתפסונו, האנשים, אני
מפקד ! לאן הוא הולך? אחד מהשלושה,
בהשמע קול ההתפוצצות, קפץ
ממקומו והתכון לרוץ לעבר החורשה.
נפתלי הצליח לתפוס בידו ולעצרו.
— לאן?
נשימה כבדיה היתד, תשובתו היחידה.
— להתפזר מיד!
י כשבאו המחפשים והאירו את הסביבה
לא מצאו דבר...
למחרת בערב עמדה כל הקבוצה
ערוכה ליד קיר הפרדס, הם חכו לנפתלי•
נשמע רשרוש מעבר לקיר. דמותו
של מפקדם עברה את הקיר, השתלשלה
י לאורכו וקפצה למטה :
כמה מלים בלבד: אני מודה לכם על
בצועו המדוייק של התפקיד, שהוטל
עליכם. התנהגותכם היתר, למופת. את-
מול הייתם לגבורים ! כי נצחתם במל-
חמה הקשה ביותר ,׳נצחתם במלחמה
עם עצמכם !״ מבטו נפל על אחד האנשים׳
שעמד בראש מורכן מבלי שהעיז
להרימו.
— אתה, יצחק, מלחמה זאת הפסדת.
עליך להתחשל עוד כדי להיות מוכן
לה על כן הנני מעבירו מיחידתך.
דבריו האחרונים היו מפתיעים. איש
לא פלל לתגובה חריפה כל כך, על
חולשתו הרגעית של חברם. הרי הוא
אחד מהם, חדשים רבים עבדו׳יחד, נפ-
גשי ואף פחדו יחדיו. האם אין לחמול

אולם. האם באמת אחד מהם הוא?
הרי כלם שכבו כמוהו׳ פחדו כמוהו
האם לא יכלו גם הם לנסות לברוח?
מדוע חכו הם לפקודה? מדוע ה ם
התגברו? איך אמר נפתלי? ״אתמול
הייתם לגבורים, אתמול נצחתם את
עצמכם״!
אולי בכל זאת הצדק עמו ...י

.״העולם הזה״ ,מם׳ 639

מה נעשהאצלהער בי ם בי שראל?

נעו עוני ואש! נכנס למועצה אזורית

אנו עדים לתהליך של הקמת מועצות
מקומיות ומועצות כפריות, על ידי
משרד הפנים, בכל רחבי הארץ. הקו
של הממשלה הוא, כנראה, לתת עצמאות
מכסימלית לכל מקום ולכל אזור,
שינהל את עניניו הפנימים בעצמו.
בשבועות האחרונים נודע על כמה כפרים
ערבים ברחבי הארץ, שביקשו
ממשרד הפנים שלטון עצמי במסגרת
מועצה מקומית או מועצה כפרית. בתכנית
הממשלה להכניס אף כפרים ערבים
למועצות אזוריות, ועל ידי זה
לעשות את הצעדים הממשיים הראשונים
להרים את קרן הכפר הערבי
ולתת לו אפשרויות טובות יותר לפי-

יהודה אריאל

עד למלחמה. עם פרוץ פעולות־האיבה
עזבו כשלושת רבעי התושבים את
הכפר, מפחד היהודים — שהם עצמם
היו מנותקים בסביבה זאת מיתר הישוב,
— סגורים משלושה עברים: קיבוץ
עברון מצפון, המושב השיתופי רגבה
מדרום, ושבי־ציון מצד הים. אלה שנשארו
במקום, היו ערבים שחיו בשכנות
טובה עם הסביבה היהודית, ולא
היה להם מה לפחד. עם כיבוש הגליל
המערבי הועברו לאותו כפר כל אותם
ערבים, שלא, נטשו את כפריהם, וביניהם
רבים מתושבי הכפר בסיד, בגבול
הצפוני. כיום חיים כ־ 470 נפש׳ נוצרים
ומוסלמים במזרעה. בהיות הכפר עני
בקרקעות המפרנס את רוב תושביו
מעבודה שכירה. וכן המצב גם כיום :
עובדים בסביבה, בקיבוצים, במושבים,
בעכו ובנהריה, בחקלאות ובחרושת ובכל
עבודה.
לפני כמה חדשים נפתח מחדש בית״
הספר לילדי־הכפר. מורה צעיר, בן
הכפר, שסיים את לימודיו ערב המל־חמה,
מלמד 50 ילדים וילדות המצטופפים
בחדר קטן 4 .כיתות לומדות
בכפיפה אחת, ורב רצון הילדים ללמוד,
מפאת חוסר מקום וחוסר בתקציב
נשארו עשרות ילדים מחוץ לכתלי
בית־הספר. והנה הצצה קלה לתוך חדר
לימודים, הדומה יותר למאורה, מאשר
לחדר 19 .ספסלי לימוד צרים ישנים
נושנים עומדים בחדר של 30 מטרים
מרובעים׳ המיועדים ל־ 38 תלמידים, ועכבימי
קדם לוקחות בנות
ליהם יושבים 50 ילדה וילדה. שני
הספר את המים מתעלת־המים
החלונות בצד הצפוני של החדר בלי
אל־ככרי־עכו. שם רוחצים את
זגוגיות, וכדי לשמור בפני הרוח הצפוהרגלים
וכוכסים את הכביסה.
נית הקרה, מגיפים את התריסים התוזה
כמרחק מה מישובים עם
לויים על ציר אחד. בקיר שמול דלת
מכונות כביסה אוטומטיות.
בלי מנעול, שאי אפשר לפתחה אלא
למחצה, בגלל קירבת ספסלי הלימוד —
וכדי לסגרה, משתמשים באבן המונחת
תוח, והתאמת רמת חייו לרמת החיים
על הרצפה. הקירות והתקרה אמנם
המקובלת בארץ. זה זמן רב מדברים
סויידו, אבל הטיח נופל. פאר חדר הליועושים
הכנות להקמת מועצה אזורית
מודים הוא הלוח התלוי על הקיר,
לגליל המערבי, אך בגלל קשיים טכבמעבר
הצר בינו ובין הספסלים׳ שהשניים
— האם להקים מועצה אחת או
אירו לתנועת המורה, שאין לו שולשתיים
במרחב כה גדול — ונדחה
חן, ולא ארון. כסא צולע על שלוש
הביצוע עד כה. אך ברור היה כל
וחצי רגליים, מוטל בפינה, ומוטב לא
הזמן שהכפר אל־מזרעה, השוכן מזרלשבת
עליו. בעד לחלונות מציצים
חית לכביש עכו־ראש הנקרה, בדרך
ילדים ומקשיבים מבחוץ. אין מקום
בואכה נהריה, על גבעה המתנשאת
בעבורם. עליהם לחכות עוד שנה או
מעט מעל לתעלת המים הידועה אל־שנתיים
עד שיגיע תורם, או יורחב
כברי־עכו, יכנס למועצה האזורית, ובזה
בית־הספר. בתכנית הלימודים ובמכיהיה
הכפר הערבי הראשון שישתייך
שירי הלימודים הדלים שבידי הילדים
למועצה אזורית שכולה מורכבת מההת־לא
חל שינוי ניכר, מאז נפתח בית־ישבות
העובדת. בהיותו הכפר הערבי
היחידי בכל האזור, זלא יתכן לעזבו
ספר זה על ידי מחלקת החנוך של
מדינת ישראל. לימוד השפה העברית
לנפשו בסביבה היהודית השוקקת חיים,
ההולכת ונבנית ישוב צפוף.
לא חובה הוא, ובעצם גם אין מורה
למקצוע זה. חברת קיבוץ עברון השבכפר
אל־מזרעה היו כ־ 400 תושבים
כן, נותנת שיעור אחד או שניים בשבוע
על חשבון רעיון ״אחוות עמים״
ולא על חשבון מחלקת החינוך.
מיטיבו של הכפר במשך שנים רבות
היה האנגלי בריגדיר גנראל מקנייל,
אשר שכן עד לפני שבועות מספר בבית
מגורים מהודר בקרבת הכפר, ששייך
להקדש הערבי, ואשר נבנה בזמן שלטון
הטורקים בעבור קציני צבא־המשמר.
תרופה בטוחה נגד:
הוא ניהל את הפוליטיקה בכפר ונתן
עצותיו לכל דורש׳ בתנאי, שיהיה ערהצטננות
דיבמאטיו

מסור לאנגלים. אחרי מלחמת העוסאב•
פרק•
אי שי א ס
סאב רא ש
ג ד • פ ה
לם הראשונה השתקע כאן, ורק כעת
מאחר שהיה קשה לו להסתגל לתנאים
הזר ם־סססל פרופ ס 1ר׳ ם
החדשים של שלטון חדש, עזב את
ורופאי סאשר• אח
בקפריסין. בעודחדהארץ
והשתקע
פעולתו המהירה
שים מספר יתום חוזה השכירה, וכנראה
והסצויינח שלט 1ג ל
שהבנין יעבור לממשלת ישראל. ויש
תרופה שויצרית
אומרים שיהיה כאן בית נופש לפקידי
סיוצרת בארץ
הממשלה. אכן מקום לא רע. כל הנוחיות
במקום ואף בריכת־שחיה קטנה
בין עצי ברושים ודקלים עתיקים. יש
לציין את שתי האחיות הערביות וחברתם,
שהיו משרתות את הקצין האנגלי
התנגדותו של נותן־
הזקן, שלמרות

,,העולם הזה, מם׳ 639

העבודה שלהן ליהודים, קשרו קשרים
אמיצים עם הקיבוץ הקרוב, בו למדי
עברית על בוריה, ואף שמות עבריים
להן: חנה מרים וכרמלה, ושחיצמיותן
והתנהגותן אי אפשר להכיר את מוצאן.
אבל אין הן היחידות בכפר שהעברות
שגורה בפיהן. עוד בחורים מספד
יודעים עברית וביניהם גם המוכתר
הצעיר כמל חמדי שאת אהדתו ליהודים
גילה בזמנים הקשים ביותר, על ידי
מעשים הראויים לציון. אב הוא לחמשה
ילדים, שהגדול ביניהם בן ,6,5לומד
בכיתה אחת עם ילדי קיבוץ עברון.
כמל חמדי יהיה נציג הכפר במועצה
האזורית ומקור, שעל ידי כך יבוא איזה
שנוי לכפר כולו. יש לפתור את בעית
המים, שלמרות התעלה העוברת בכפר,
היא קשה, כי המים מיועדים בחלקם
הגדול לעיר עכו. בימי החמה על הנשים
והילדים לשאת את פחי המים מהישובים
הסמוכים 300 .ל״י הוא הסכום
שהם שילמו לבנק ברקלייס בעכו, במשך
שנים, כדי לאסוף פרוטה לפרוטה
להתקנת כביש לתוך הכפר. אמנם היום
חשוב יותר לבנות בית־ספר חדש עם
כמה כיתות שכל ילדי הכפר יוכלו
ללמוד בו. בתוך הכפר, ולא במרחק
רב ממנו׳ בשדות. לכן הם מקוים לקבל

מוכתר הכפר אל מזרעה כמד
המרי. שיהיה כקרוב נציג הכפר
כמועצה האזורית.
את הכסף הזה בחזרה מהבנק, שפתח
את סניפו בעיר עכו מחדש, ולקבל
הוספה מן הממשלה לביצוע התכנית.
זהו הדבר שדרוש לנו בראש וראשונה
— אומר המוכתר — כי דור חדש,
נוער שהתחנך לפי רוח המדינה, יכול
להפוך את הכפר לכפר ערבי לתפארת
במדינת ישראל, הזקנים כבר לא
יצליחו בזה, הם לא יבינו אף פעם
למה ליו דקידמה.

אמנון שזיפי

(הומורסקה)

ענו תורנים וקולנוע
אפיזודה שניה מחיי •טוש וגדי
בוקר יום שבת. שעה .0600 התעוררתי
לפתע לקול טרטורו של צלצול.
לעזאזל ! שוב אותו שעון ארור של
השכן שלי. לעולם לא יניח לי לישון
במנוחה! זנקתי ממטתי ובלבי שאיפת
נקם רצחנית. אצתי אל עבר החלון,
אלא ...שנתקלתי במכשיר הטלפון הקבוע
על הכוננית. ואז כהרף, עין גזה
מתוכי מחשבת הנקם וצץ ועלה במוחי
הרעיון הגאוני: עלי לצלצל מיד אל
שוש ולהודיע לה, כי הערב אני
הולכים יחדיו לקולנוע !
שוש הרימה את השפופרת. זעקתי
מיד פנימה :
״שוש ! קחה משהו נפלא. השעון
הארור של השכן עורר בקרבי את הרעיון
כי הערב עלינו ללכת יחדיו לקולנוע.
זכרי ! הערב בשעה ! 1830 אל
תעיזי ללכת עם זולתי!״.
הנחתי את השפופרת והרגשתי הקלה
פורתא. מהדתי ליטול את עתון
השבת והתחלתי בוחן היטב את תכנית
סרטי השבוע.
עליכם לדעת כי אני איסטניס, בעל
טעם מעודן מאד. לכן גורם אני זכותם
של סרטי אמנות, אותם סרטים,
שלעולם לא יבושו לגלות את כל
האמת, במערומיה׳ ומנהלים קרב מר
וקשה עם הצנזורה. אלה, פרסומם
גדול, לכן — יעמדו אצלי ראשונה
בתור.
פשפשתי בלהיטות והנה הבחנתי
בסרט ״המאהב״ .כמעט ששמחתי על
המציאה אלא שעיני קלטו הערה קטנה
בשולי המודעה :
״בפקודת הצנזורה נאסרה ברגע
האחרון הצגת הסרט״.
הבינותי כי משרד הפנים סבור
שסצינות מסוימות מנוגדות לערכי המוסר.
חלפתי הלאה, על פני התכנית,
עד שנתקלתי ב״פרפר הליל״ .הופתעתי
לראות כי הצנזורה פסחה על סרט
זה וכבר החלטתי כי ...אולם מיד נזכרתי
כי את הסרט הזה ראיתי עוד
ביום הראשון להצגתו.
שעה ארוכה הפכתי בעתון ולא
יכולתי לבור לי כל סרט הגון בעיר.

אי לזאת נאלצתי לפנות אל בתי הקולנוע
בסביבה ורשמתי לפני רשימה
ארוכה של סרטים ששמעם לא שמעתי
מעודי. שמחתי להוכח, כי הפרברים
עולים על המטרופולין באמביציה שלהם
ובהתקדמותם האמנותית, ומיד סימנתי
לי את הסרט שנשא חן בעיני
ביותר. ברם, סקרנותי נעורה לשמו
של שחקן, שנראה מוכר לי משום מה.
אמצתי את מוחי אמץ היטב, עד שנזכרתי
כי רודולף ולנטינו הנו שחקן
שהופיע על הבד עוד לפני שנולדתי.
הבינותי במה מתבטאת המודרניות של
הפרברים ונטשתים בשאט נפש. החלטתי
לדחות את התפוש לערב.
עם ערב נגשתי לביתה של שוש.
מנסיון קודם נוכחתי, כי השריקה מסוכנת
למדי, כאמצעי קריאה. לכן התחלתי
מיילל כחתול — כסי שהוסכם
בינינו.
שמעתי את קולה של שוש :
״תיכף. אני כבר יורדת״.
הייתי מאושר מאד כי שמרה לי
אמונים ולא הסתלקה לה עם אחר.
ולאות תודה, הכינותי את עצמי לחבקה
ולנשקה. אוי, שושו, שוש. כל־כך
טובה היא• כל כך מתוקה. אני פשוט...
אבל רגע. מה אני רואה לנגד עיני !
שומו שמים ! שוש יורדת בנחת ואחריי׳
משתרך לו ...אחיה הקטן ו...בג־די
שבת שלו ! איום ונורא !
״ערב טוב גדי. לאיזה סרט אנו
הולכים הערב?״
עדיין לא התנערתי מתדהמתי ורמזתי
לה על אחיה. אלא שהיא ענתה
מניה וביה, בחוסר כל טקט ונמום :
״גם אחי הולך עמנו״.
הסמקתי כולי מבושה והאח נעץ
בי מבט. זועם על כי חפצתי ליטול
ממנו הנאתו של סרט. אמנם התגברתי
על בושה זו, אולם חמתי בערה
בי עד להשחית. חפצתי לעזבה ולהסתלק
לי כלעומת שבאתי. ברם, חונכתי
על יסודות הנמוס והמנהגים עדי-
ני־הנפש ולמדתי, כי אין נוטשים בחו־
(המשך בעמוד )8

ארץ־ י שר אל
מצבה ובאר
בכאר־שבע

באר־שבע שוב הופכת להיות בירת־הנגב.
והיא מרכזה הגיאוגרפי של
המדינה. מבאר־שבע לאילת בערך 240
ק״מ מבאר־שבע לחיפה, או לראש־פנה
בקו אוירי, גם כן כ־ 240ק״מ. באר־שבע
הערבית מנתה 3000 נפש. באר־שבע
העברית מגיעה כבר ל־ 2000 נפש
והיא צועדת במהירות אל עבר האלף
השלישי. באר־שבע היא עיר מודרנית
למעשה. היא קימת רק משנת . 1880
עד לשנה זו היה זה תל חרבות ורק
פה ושם תקעו בדואים את אהליהם
בעברם בסביבה. הטורקים החליטו להשליט
מרוחם על המקום וקבעו כאן
את מרכז השלטון על הנגב. בשנות

משכללים את העבודה בלול: על ידי
הגדלת הסככה ומיכון יכול אדם אחד
לטפל במספר רב ביותר של עופות.
צילום: א רי א ל
המלחמה 1917 — 1914 הפכה באר־שבע
למרכז לצבא הטורקי־גרמני שירד
לתעלת סואץ על מנת לכבשה. אלנבי
כבש את המקום הזה. לאות הוקרה
הקימו לכבודו מצבת זכרון. בבואך
לגן העיר הראשי, לא הרחק מתחנת
המשטרה בנוסח טגרט, אשר דבקה למשטרת
האבן הטורקית, תראה עמוד אבן-
אנבליסק רחב וכבד התקוע בקרקע ומשני
צדדיו קבועה הכתבת אלנבי —
1918־ .1917 בצד האחד כתבת ערבית
ובשניה אנגלית, לעברית — ,אין זכר.
המצבה נשארה עומדת כמקודם והעובר
לידה לא יעלה על דעתו כמה
גלגולים עברו על מצבה זו. לראשונה
החלט על הקמת פרוטומי לאלנבי. הוזמן
הפסל מלניקוב היהודי שטרח וע
צלליות
— ברגע: עם העליה החדשה
באו גם ״הפתעות״ .הנה יוצר הצלליות
באחד מרחובות תל־אביב. בחוץ־לארץ
זהו ״ספורט״ ידוע. אצלנו — חידוש.
צילום: נתן

עד כה נכנסו למעגל
עבודת,
מקבלי תוספת־מזון־ בעד
פרך 1
עבודה גופנית קשה למעלה
מ־ 15 אלף עובדים. האגודות
המקצועיות דורשות להכניס למעגל זה
עוד לפחות 6־ 8אלפים פועלים, העוב־צב
את דמותו של כובש הארץ הבריטי.
לאחר ששלמה המלאכה, הובא מעתיקות
סביטה עמוד גבוה ועל הכותרת
הגבוהה שלו הרכיבו את אלנבי.
באו מאורעות הדמים בשנת .1937 לש־באב
הערבי בבאר־שבע, לא נזדמנו יהודים
לכלות בהם חמתם, מה עשו? הפכו
את אלנבי מטרה להם. החלו מידים
אבנים. הטובים שבקלעים הצליחו ל־
״הוריד״ את אפו של הכובש. היה הפסל
לצחוק: הככה יעשה לכובשי? נמלכו
הבריטים והורידו את ד.מם ל מדובנו.
עמד העמוד מיותם שנים רפות, לבסוף
החליטו האנגלים להק ם מצבת אבן
פשוטה ועליה כתבת בלבד. ליתר בטחון,
הקימו את המצבה ליד הכביש
ובסמוך למשטרה.
7ועתה נשמרת המצבה יפה. תירים
וחילים נוהגים להצטלם במקום זה.
ברם במצבה לא יגעו ולא יהרסו אותה,
מעתה אין צורך בכדוני הסומים
המגינים על גבוריהם.
ליד נחל באר שבע, נמצאת באר
עתיקה. החוקרים סבורים שזוהי אחת
הבארות העתיקות ביותר בבאר־שבע.
באר זו נקראה על שם בעלה ביר
איל עקלוק. על ברכת המים חקקו
הבנים את שם אביהם המנוח, בערבית.
תירים #היו מבקרים במקום הזה ו מד
ציחים את בקורם זה בצלום. נמלכה
חברת ״של״ והקימה תחנת שאיבה
לבנזין ואסרה את הגישה למקום. האומנם
חוששת היא כי יתגלה נפט בבאר

סדרים פנימיים
במשמרת ישראל
לאזרחים בכל העולם יש יראת כבוד
מפני משטרת המדינה, כי היא המיצגת
את החוק, וצריך להשליט משטר וסדר.
והנה אצלנו, אם גם המשטרה עוד
צעירה היא כמו כל מוסדות המדינה,
הדברים מגיעים לידי כך שאינם מעוררים
תמיד יראת כבוד.
יצאה פקודה כי על המשקים החקלאיים
המשתמשים בטרקטורים על גלגלים׳
לשם הובלות שונות בעבור המשק
וגם לשיווק תוצרתם למקומות הסמוכים,
להצטייד ברשיונות כלי רכב,
ונהגי הטרקטורים צריכים לעבור בחינת
נהגות. הדבר מוצדק. עם פרסום פקודה
זאת פנה ועד גוש הגליל המערבי
למפקח על התעבורה בדרכים בצפון,
בבקשה, לשלוח שוטר בוחן לנהריה,
כדי לבחון את הנהגים ואת הטרקטורים
של הסביבה במקום, במקום לשלוח את
עשרות הטרקטורים לחיפה. המפקח. נענה
בחיוב, ודחו את הבחינות לתאריד
מאוחר יותר. אך מה השתוממו חברי
המשקים, שהביאו את תוצרתם לנהריה
ולעכו, כאשר נעצרו ,,ושוטרי־תנועה
אסרו עליהם לנסוע שנית בלי רשיון,
והגישו נגד נהגי הטרקטורים תביעה
משפטית. כל זה שעה קלה אחרי שקציני
המשטרה הבטיחו שמותר לנסוע עם
הטרקטורים׳ עד יום הבחינות, בלי
רשיון.

דים עבודה גופנית קשה, שגם להם
מגיעה תוספת המזון. מוסרים, כי גם
סדרני־הכנסת דורשים לכללם בין מקבלי
תוספת המזון. ועוד מוסרים, כי 2
באי־כוח הסדרנים התיצבו בפני מנהל
המדור הממונה על כך שבמשרד האספקה
והקיצוב.
— במה זכותכם? — שאל המנהל
את המשלחת.
— ראשית, אנו עובדים עבודה קשה
מאד — ענה דובר הסדרנים — מסתובבים
במסדרונות במשך 8־ 9שעות,
עולים ויורדים מדרגות, עומדים בפני
לחץ חזק של הקהל הרוצה להתפרץ
לאולם. נוסף על כך, עלינו
הנואמים,
כל את לשמוע
עבודת- הדעות לכל וזו פרך.
המנהל העביר את דרישת הסדרנים
לשר האספקה להחלטה סופית. מעניין
יהיה לדעת את פסק דינו: האם שמיעה
רצופה של נאומים בכנסת היא
עבודת־פרך, ביחוד בשבוע מלא וגדוש
שאילתות, הצעות לסדר־היום, שלוש הרצאות
של שר החוץ וראש הממשלה
ו־ 12 — 10 שעות ויכוחים, מלבד דיונים
על הצעות הבעת אי־אימון.

לעת־עתה ראש הממשלה
בך גוריון
שלנו הוא עדיין הפול- כפולמסן מוסן הטוב ביותר בכנסת
וכשגוברת עליו יד־הפולמוס, הרי
אינו יודע רחם. בויכוח המדיני הגדול,
ראש הממשלה סיים את הויכוח בנאומו׳
שארך למעלה משעתים, ושכלל גם
פרקי חזון פטטיים ומעוף רעיוני נעלה•
אולם עקר נאומו היה הפולמוס
עם יריביו ולא חסרו בו גם נימות
אישיות חריפות, בעיקר כלפי ה״ה בגין,
ריפטין, סנה, ומיקונים :
— מר ריפטין נאם הרצאה שהיא הע-

תק מהקומינפורם, אולם בלתי משכנעת
ומר בגין הרצה את הביוגרפיה
של שר ד,בטחון...
— מר בגין. שם בפי שתי פראזות
ובנה על יסודן קלמבור. הוא דומה
לאדם המשחק שח עם עצמו ותמיד
מנצח...
— אני מכיר בזכות לדעת של אביו
של חייל׳ בנו של חייל ושל חייל...
כידוע אין בגין אבא של חייל. עדיין
צעיר הנהו. לא התעניינתי היכן היה
בגין בזמן המלחמה, חייל לא היה.
אולם כידוע הוצאנו חוק של חנינה,
הוא חל על כולם...
בדברו על אירגון פעולת ״נחשון״,
ש־סע את דברי ראש הממשלה מר
מ. סנה ממפ״ם :
— הרובים הללו לא באו מרומולו
מהפיליפינים...
ראש הממשלה: איני מתוכח כעת
עם הקומינפורם, מדוע תדבר י אני מוכן
להתוכח גם אתך...
מ. סנה: אתך גמרתי לעולמים...
בדברו על ״כיבוד זכויות הזולת״,
נשמעה קריאת בינים של ש. מיקוניס
ממק״י, מירכתי האולם:
— גם של עבדללה?
על כך ענה ראש הממשלה :
— כן. מי זה? מיקונים?
ופעם ערבב ראש הממשלה את כל
שלושת יריביו (בגין, מיקוניס וסנה)
גם יחד באמרת־פולמום אחת:
— איני מתחרה עם הפטריוטיות הירושלמית
של בגין ; כשם שאיני מתחרה
עם מיקונים בדימוקרטיה ועם החלוציות
של ד״ר סנה...

הויכוח המדיני הגדול
מחמאות
לא חסר מחמאות מסוג הדדיות מיוחד, שהנואמים חילקו
אחד לרעהו. הנה קובץ קטן :
מ. בגין (חרות) :מר אבן, עוזרו
של מ. שרת, שהוא יותר מוכשר
מהממונה עליו ...הלואי ומר שרת ידע
לנהל מדיניות, כשם שיודע לנסח דברים
...הצהרותיך, מר שרת, שוות כקליפת
השום ...אם שוויץ חסרה קצת
ביצים, הרי קם ד״ר יוסף ומציל אותה...
י. ספיר (כלליים) :שמענו את
הדו״ח הציורי של שר החוץ...
ז. אהרונוביץ (מפא״י) :מר
בגין וחבריו מייצגים פרזיטיזם היסטורי
ואקטואלי ...שום הבל ־ פ ה של מר

עלית הנוע
הציגה עצמה
השבוע לעיני
הציבור .,באמצעות
סיו
עתונאים נרחב
במפעל. מר מ.
קול׳ חכר הנהלת
הסוכנות,
,העומד בראש
עלית הנוער
עם אחד הנערים
העולים.

צילום: רותנברג
,העולם הזה״ ,מם׳ 639

שני

בתים

משותפים,..

ביו ! ב 3ע ו 1ו 1ן ר
דירנ ת

משאיות

הבית המשותף הזה הוא בית־משותף פשוט, שהדירות שלו יימכרו
לאזרחים שידם משגת לשלם מחיר דירה נאה. אחר כך יגורו בו
האזרחים, כמו בכל הבתים המשותפים: עם קצת צרות אבל בדרך
כלל מתוך שיתוף שבהתבודדות.
צילומים:
בגין לא יטשטש את התפקיד ד,הס־טורי
שמילא שר החוץ...
י. קוסוי (מפא״י) :תנועת ״החרות״
דייתה ותישאר אפיזודה חולפת...
קטנת מר בגין...
שר ה ח וץ: מר בגין מלא בנאומו
גם תפקיד חינוכי. היתד, זו דוגמה,
כיצד לא צריך לנאום...
הממשלה: למר בגין ראש היה מיבצע היסטורי׳ לא בלי כשרון
ולא בלתי־משעשע, נעדרו ממנו הידיעה
והאחריות ...הדבר היחיד האמיתי בדבריו
של בגין היה צטוט דברי...
דוד הכהן (מפא״י) בקריאת בינים
אל בגין: שא׳ תכשיט !

^כ1ר?נ*?ייוג?3־. 1״ומן
י| 3ח 3יז

(* •וצרח בר,שנחת
הסתדרות רופא• ה שני םבישראל

,העולם הזה, מס,׳ 639

ב. כ ר מי

דו ״ קרככבד הויכוח ׳בכנסת סביב
הסקירה המדינית של
כנ ש ק
שר החוץ התנהל בכל
ה כ די חו ת
כלי־הנשק שהיה בידי
עולי דוכן־הנואמים: להט ולעג׳ אירוניה
וסרקאזם, היסטוריה וגיאוגרפיה,
ואף הבדיחה לא היתד, חסרה. ולא
סתם בדיחות אלא בדיחות על ״ילדות״.
מר ילין־מור פנה לשר החוץ וטען :
״אצלנו גם ילדה קטנה, יודעת למסור
למשטרה אם התכוונו לעשות בה מעשר,
מגונה...
מר א. ציזלינג לעג לאלה הטוענים,
כי אמריקה נותנת במתנה את עזרתה.
״אצלנו בעין־חרוד — הוא סיפר —
שאלו לה לילדה מניין תפוח הזהב
שבידה. הילדה אמרה: קיבלתי זאת
במתנה מאת ערבי שעבר בכביש. אולם
הוסיפה: ואני נתתי לערבי גם כן
במתנה חצי גרוש אחד״...
ומר שרון׳ שר החוץ, אמר בנאום
התשובה שלו :״אף אני אספר בדיחה
בילדה. שאלה פעם ילדה את אמה שלה :
אמא מניין באים ילדים ...ענתה האם :
מביאים אותם. לא — ענתה הילדה, אם
אומרים ״ילדים נולדים״ ,סימן, כי אחרת
היא הסיבה״...
יש אפתעות בחיים — סבר שר
החוץ — כי אלמלא היו קיימות אפת־עות׳
לא מיתה המלה ״אפתעה״ קיימת
במלון.

מר מ. בגין מזכיר כי סכל ראש הממשלה אמר פעם
מנאומים
כי... וממעשים קריאת ביניים של ראש
הממשלה: לא אמרתי כך !
כן. בגין: לא אמרתי ששמעתי מפי
ראש הממשלה ; קראנו בעתונים, כראש
הממשלה אמר...
ראש הממשלה: שמעת אלא לא

מ. בגין: יואיל נא ראש הממשלה
לתת לי לגמור את נאומי. עליו לסבול
רק מנאומי ואלו אנו מוכרחים
לסבול לא רק מנאומיו אלא גם ממעשיו...

אליהו הכרמלין מפא״י) חזר א־1
פסקה זו של מר מ. בגין בנאומו
ואמר :״אמרת מר׳ בגץ, כי עליך
לסבול לא רק מנאומי ראש הממשלה

הבית המשותף הזה הוא בנין הועד הפועל של ,.,ההסתדרות״ .הוא
בית משותף מתוך־רצון, שבו שותפות מפלגות הפועלים בארץ.
שאלות האינדכם, רמת שכר העבודה׳ מקום ה,׳הסתדרות״ במדינה
ועוד גרמו לניגודים קשים בין מפא״י ומפ״ם, השותפים העיקריים
בבית המשותף. מה יהיה עתידו, האם לפירוד או לשלום״בית?
אלא גם ממעשיו ; ואני אומר לך :
אשרינו׳ מר בגין, כי עלינו לסבול
רק את נאומיך ולא את מעשיך״...
מפורסמת האימרה שנז־המולדת

ש לי שי ת רקה אי־שם ואי־מתי בחלל
ה״דיסקוסיה״ שלנו
(מר י. חזן ממפ״ם היה מחברה) על
״המולדת השניה״ ,כלומר רוסיה המועצתית.
אנשי מפא״י ענו בתום אותה
דיסקוטיה במשפט זה (מר ז. אהרונו־ביץ
היה מחברו) :בקושי אנו מספיקים
למלא את המשימות של מולדתנו
האחת...
במסדרונות הכנסת (בירושלים המסדרונות
משתערים על מדרגות רבות
בין האולם וד,מזנון) חברו על סמך
הויכוח המדיני והופעתם הבודדה של
חברי מק״י בעד בינאום ירושלים דירוג
כזד, של מולדת :
— למפא״י — ״מולדת״ אחת
— למפ״ם — גם מולדת שניה.
— למק״י — שלש מולדות. המולדת
השלישית היא: הגוף הנפרד של
ירושלים הבינלאומית.
״גרוני ניחר לאחר ויכוח ארוך של
משמיעה 5 ישיבות ושתי הרצ־אות־תשובה,
החלו להציף
את שולחן הנשיאות הצעות ״גינוי״
ו״אי־אימון״ מצד סיעות האופוזיציה.
בחלקן היו ההצעות בכתב חתימות
ע״י הסיעות ועל ההצעה שהגיש
מר י. רוקח לא רשום היה, מי הוא
המציע :
היו״ר שואל — :מיהו המציע?
י. רוקח: אני שהגשתי את ההצעה...
הייו״ר: כאן לאי רשום י דבר. אתה
מציע בשמך, או בשם עירית תל־אביב...
בשם הציונים הכללים, הרי יש לכתוב...
באולם רעש ומצב רוח טוב. השעה
מאוחרת. ההצבעות הן מסובכות. יש
צורך לקבוע ״מוני קולות״ .היו״ר מזמין
את שני סגניו׳ שאחד מהם (מי
ניר) שייך לאופוזיציה והשני (ד-׳ר
בורג) לקואליציה. שניהם עורקים מעל
הבמה ומתישבים על ספסלי סיעותיהם.
היו״ר ממנה 2חברי־כנסת: פנקס
וגלובמן. מתברר, כי שניהם מהקואליציה,
חבר הכנסת גלובמן מסתלק
ומזמין את חבר הכנסת רובין (מפ״ם)
במקומו. אדרלמוסיה על הבמה כשהמו
נים,
שאחד עמד משמאי, והשני מימין,
עוברים אחד אל רעהו, כדי לסכם את
הקולות שכל אחד מנה והמספרים אינם
משתווים.
הייו״ר מעוצבן. הוא גוער במישהו,
המתישב על כסא הסגן :
בבקשה לרדת מעל הבמה ...אני
מבקש אותך לשבת במקומך...
מתברר כי זהו סגן היו״ר נ. י ניה
שחזר בינתים אל מקומו על הבמה.
באולם מהומה. חברי הכנסת מדברים
ביניהם בקול רם. הרי עמדו לחזור
לתל־אביב ״עוד הלילה״ ,והשעון מתקרב
לחצות.
בקושי משתלט היו״ר על המהומה
ועל מצב הרוח המרומם, וזאת בעזרת
אמרודכנף :
— האמינו לי גם גרוניניחר
כברמשמיעתהנאומים וה רעש.
אני מעיר לתשומת לבם של
חברי הכנסת, כי השעה כל כך מאוחרת
שפשוט לא כדאי עוד להזדרז

(המשך בעמוד )15

מרדני כץ מתל־יהודה (גבעתים) ,בן 6
וחצי התחיל לפני שבועות אחדים
ביזמתו הוא לעשות דמויות שונות
של בני אדם. המבוגרים קוראים לזה
פסלים. הנה ה״אמן״ הילד עם יצירותיו.

אנו חורכי ם לקולנו ע
(המשך מעמוד )5
רה באמצע הרחוב ואפילו זו באה עם
אחיה. אדרבא. אחיה משמש אות ומופת
לצניעותה. אמנם ביחס לשוש לא
הסקתי אותה מסקנה. ידעתי, כי את
אחיה הביאה כתגובה רצינית חלף מה
שהעירותי אותה בשש בבוקר. נקמנית
שכמותה !
ראשונה הגענו לקולנוע ;״דמים״.
אנשים רבים הסתודדו מסביב ונסו לצוד
כרטיסים. הקופה עצמה היתר, סגורה ומסוגרת
ומודעה גדולה היתד, קבועה
עליה :
״לקהל הנכבד. לצערנו הרב אזלו
הכרטיסים. בואו בהמוניכם מחר !״.
פירוש הדבר היה כי בקופה לא נותרו
כרטיסים, אולם בחוץ היו כהנה וכהנה.
מקובצים היו בידיהם של ספסרים
שעמלו מרגע לרגע להעלות את המחיר.
שלחתי את שוש לקנות כרטיסים :
״שוש. העניו ביש. לא נוכל להשיג
כאן כל כרטיס, אלא אם תגשי את
ותעניקי לספסרים הנמבזים האלה אחד
מחיוכיך״.
״גדי, אל תשטתה. השגת כרטיסים
ורכישתם היא עבודת הגבר. הגבר
צריך להיות שמח כי אנו, הנשים,
השארנו לו את הפריבילגיה הזו״.
המשפט היפה הזה לא טשטש את
מוחי והכינותי שהיא חוששת׳ שבאם
תלך לקנות היא את הכרטיסים, תהיינה
ההוצאות על חשבונה. דבר שלא
יתכן בכל המקרים. הופתעתי לראותה
כה פקחית במקרים כה פיקנטיים, לכן
שמחתי בראותי שוטר עירוני צץ מאי
מזה ואחריו נסחב אחד הספרים. להוותי
התאסף מיד קהל גדול ורב והחל
זועק ומתריע קשות על מעלליו של
השוטר הפוגע באנשים אומללים ומסכנים.
נוכח התערבות זו הסתפק השוטר
בכתיבת שם העבריין והניח את
ה״כבשה התמה״ לנפשה, אלא שאת
הכרטיסים נטל עמו.
כתוצאה מכך ראיתיו, כעבור דקות
מספר, נכנס לאולם הקולנוע כשבת
לויתו נמשכת אחריו.
שוש אמרה :״גדי, מדוע אתה לא
שוטר? ! היית מסתדר כל כך טוב !״.
האח אמר :״גדי לא טמבל. הוא
לא אוהב לקבל מכות״...
נוכחנו כי מכלים אנו את זמננו
לריק ונחפזנו לאולם קולנוע אחר.
שמחתנו עלתה עד לב השמים כשנו־כחנו
כי הקופה בקולנוע ״אור־ממון״
פתוחה. ברם׳ שמחתנו הצטננה כשראינו
כי התור ארוך באופן מבהיל.
״שוש, העסק ביש למדי. אין מה
לעשות״.
״לא רוצה. לא אחזור כעת הביתה״.
״שוש, נשכיב את הילד לישון
ונמצא לנו שעשוע אחר, נעים יותר,
מאשר לראות סרט גרוע״.
״הילד״ החל לרקוע ברגליו וכי
שפקעה סבלנותו הפליט בכעס :
״אני לא ילד ואתה בטלן. למה לא
קנית כרטיסים ביום ששי. שוש אמרה
לי שאתה בטלן, בטלן. הא. הא״.
הרגשתי כי הילד יגרום לי הערב
צרות צרורות וכי נקמתה של שוש
עלתה על המשוער, אלא החלטתי לשמור
על הפרסטיז׳ה שלי זנגשתי לקנות
כרטיסים. נקטתי שיטה ערמומית ונעמדתי,
כאילו מבלי משים, ליד הקופה.
לפתע קול שאגות מכל צד :
״מה זה שם ! אל תהיה חכם מדי,
עמוד בתור !״.
התעלמתי מהם ונטיתי להדחק לאשנב
הקופה.
״אי שמה. אל תניחו לברנש הזה
לקנות כרטיסים!״.
״מה יש? ! אני שוטר !״.
״תיכף נראה לך ״אני שוטר״ ! אנו
מזהירים אותך: עמוד בתור !״.
ראיתי כי האוירה מתחממת וזרועות
עומדות ומשתלחות ומיד נעלמתי.
הסברתי לשוש את המצב לאשורו ומיד
החלטנו לשלוח את האח הקטן. שוש
אמרה :

״תו לו כסף !״.
נתתי לו את מספר הפרוטות הדרושות
והשבעתי אותו לשמור על הכסף

״אל תאכל בזה גלידה ! ״
הלז מהר אל הקופה ואנו הזדרזנו
בינתיים לנצל את הזמן. ברם, האור
המסנוור והחברה העירונית הפריעו במידה
מרובה.
לא עברו רגעים מספר והנער הופיע
עם הכרטיסים. עלזתי למראה כשרונותיו
של הנער, לטפתיו על ראשו ׳ושאלתיו
לעודף. הלז ענה:
״במה שנשאר אכלתי גלידה!״.
ברור, שהלטיפה כמעט והפכה לס־טירת
לחי מצמיתה, אלא שהתגברתי
על עצמי והחלטתי כי הנער אכל גלי־דה
על חשבון אחותו. שוש לא תאכל
הערב גלידה !
נכנסנו לאולם. השיבותי את הנ-
^רד, מימיני ואת הנער משמאלי. שוש
נשארה עומדת רגעים מספר ׳והפגינה
כלפי הנוכחים את שמלתה החדשה
בעלת המודל הצרפתי. מפעם לפעם
נופפה בידה לשלום. לא ידעתי אם
באמת פגשה מכירים או נופפה סתם
לחלל האויר. כך סתם, למען הרושם !
האולם החשיך. החלה ההצגה. המי־קי
מעוז מצא חן בעיני הנער לכן היה
קופץ מדי פעם ממקומו. הזדרזתי וחבקתי
את שוש. היא הפליטה :
״משוגע
עלה בדעתי כי הכנוי הזה הוא המתוק
ביותר בעולם והמשכתי לצפות
בהצגה.
החל הסרט :״הרוצח הגדול״ עם
האמפרי בוגרט.
שוש נאנחה :
״אני משתגעת אחריו״.
״תשתגעי הפלטתי כלאחר יד.
הסרט היה מותח. לפי האיכות
ההוליבודית הידועה וכל הסממנים ההו־ליבודים
הדרושים. הרצח הראשון התרחש
ברגע החמישי להצגה. ברגע ה־15
התרחש הרצח השני. ברגע 25 התקרב
מועד הרצח השלישי. ואז החל התרגום
לפגר או למהר. שוש זעקה לחלל :
״מה שם עם התרגום
קריאה זו עוררה מקפאונם את
פיותיהם של רבים מהנוכחים. מקצתם
החלו שורקים בעוז, ומקצתם מפריחים
קריאות מאיימות :
י התרגום !! התרגום !!
״התרגום !
הסרט הפך מותח יותר ויותר. הנער
משמאלי החל יושב על קצה הכסא.
התלהבותו גברה והלכה. אני התלהבתי
יותר בראותי, כי זה מתרכז בסרט
ואינו עומד להשבית לי את שמחתי.
לחצתי את שוש, לחוץ היטב, ולחשתי ;
״אוי שוש. שוש. זה נורא מותח ! ״
במערכה השמינית, תמונה ,356 התקרב
הסרט לשיא המתיחות: מי הוא
הרוצח? ! האנשים עצרו את נשימותיהם.
המוחות עבדו בקדחתנות. הלבבית
החלו דופקים בקצב מהיר, השערות
החלו סומרות קמעה, עצבי האנשים
נמתחו עד קצה גבול היכולת.
כן. היה זה אז בדיוק כשהנער מ״;-
מאלי ,״הלא יוצלח״ הזה החל זועק
מר. זועק וצווח.
קפצתי ממקומי. כל השכנים חברי
עלינו סביב. חפשנו את מקור התקלה•
הנער הצביע על גבו. ריח חריכה
עלה באפנו. הסתכלנו היטב והחלטנו׳
כי זנב סיגריה בוערת נזרי מהיציע
על חולצתו של הנער.
סקרנו את היציע תוך חוסר אונים
גמור. הקהל התמים החל זועק כי מפריעים
לו לגלות את הרוצח. השכנים
ההגונים שלנו המשיכו, ללא ליאות,
בחיפושיהם אחר העבריין.
אחד הפליט בכעס :״זוהי הזירות

שני הוסיף׳ כלאחר יד :״חזירות
שגרתית !״.
ואני התברכתי בלבבי כי הושבתי
דוקא את הנער משמאלי ולא את
הנערה.

תשובת משאל הצילומים מס3 .
שחקנים בישואל
איננו יודעים מדוע — אבל עובדא
היא שמספר התשובות במשאל זה עלה
במספר על אלה שקבלנו למשאל השחקניות
בישראל. האמנם בחירת שחקנים
מענינת יותר מבחירת שחקניות...
או שקיראינו התקשרו יותר למשאל
--א ם כך ואם ככה שוב מיזלציין בשמחה שכל ששת השחקנים
זכו בתשובות מפינות שונות ואף מרוחקות
בארצנו.
מפרין צועד בראש.
מ. מרגלית ובן יוסף באים
אחריו במספר קולות שוה. אוהדים
ומעריצים נמצאו לאברהם חלפי, יוסף
ידין ואחרון אחרון חביב — לרפאל
קלצ׳קין.
ישראל גבעון (מילברג) ,פתח־תקוה,
חפץ חיים ,618 כותב על

מפקין :
״אחד מיחידי הסגולה״

השחקן האהוב עלי ביותר ברשימה
זו הנו א. מסקין שחקן י ״הבימה״.
הוא אחד מיחידי הסגולה בין אמני
ארצנו המגיע במשחקו ובעצוב דמי־יותיו
לרמה גבוהה של שלמות, שבה
אינו משחק עוד את חיי גבוריו אלא
חי אותם בעצמו. בדמויותיו הידועות
יואל ישפה (האדמה הזאת) ,מינסיא
(בני ערובה) יודע אהרןמסקין
לחשוף את לבטיהם וסודות נפשם
של גבוריו ולחתור לפתרונם. ולכן
גם רבה השפעת דמויותיו (בעקר ע״י
בצועיו) על הגוער העברי.

יורם לילך
״בעל שעור קומה״

מכפר יהושע כותב:

ללא הסוסים בחרתי בשחקן מסקין.
מסקין בעיני הוא בעל שעור־הקומה
מכל יתר שחקני המשאל. בשביל
הורינו, שבאו מהגולה, וסבלו רדיפות
והשפלות, מגלם מסקין דמות של יהודי
בעל שרירים.
מתגלם
ב״האדמה הזאת״ הוא
כבעל אופי־הברזל. ובשלשלת אחת
לאחר 70 — 60 שנים, נראית דמותו
של אברהם מ״ערבות הנגב״ ,אשר
רק במשחק פניו ובקולו העמוק והרווח,
עצר את נשימת קהל הצופים
והעבירם לעולם ״יושבי הבונקר״ ,אלה
שהביאו לנו את הנצחיון. ועל כך
יבורך.
יהודה ליברמן >פתח
רחוב הרצל )66 כותב על מ. מרגלית:
״הוא
מאלץ אותנו לצחוק״
מרגלית הוא האהוב עלי מבין

תקוה,

ששת השחקנים שבמשאלכם, כי הוא
במשחקו הצליח ביותר להראות לנו
את עצמנו ואת הדמויות הסובבות אותנו
והמוכרות לנו — .בתמימות כזו
ובטבעיות כזו שאנו נאלצים לחייך —
לצחוק מדמותנו אנו. כי לצחוק מאלץ
אותנו מרגלית תמיד בין בעצבו
דמות קומית ובין בעצבו דמות טרגית,
לצחוק ולבכות מהתמימות הטרגית
שאותה הצליח לעצב כי הצחוק
בא רק להראות לנו עד היכן הגיעה
התמימות. אין כמרגלית מומחה להראות
לנו את הצחוק משני צדדיו —
הטרגי והקומי בלי שיאפיל צד אחד
על משנהו.
צבי רפלנפקי (חדרה) כותב:

״דמות אופטימית״
השחקן האהוב עלי בייותר הוא
מ. מרגלית מכיון שהוא מסמל את
הדמות האופטימית בחיים, הצוחקת
לכל צרה מבלי לגלות סימני עצבנות
וחרדה, ועוברת על כל המכשולים.
דוד גולדמן (ירושלים, שכונת
הפועל המזרחי) ,כותב על בן יוסת
וכן על התיאטרון הקמרי בכלל: י

״הוא הגדול ביותר ומשתייר
לתיאטרון הטוב ביותר״
השחקן בן יו ס ף הוא הגדול ביו

ומשתייך לתיאטרון הטוב ביותר
ועל כן הוא האהוב ביותר עלי.
אין ספק שגם שחקני ה״בימה״
וה״אהל״ הם שחקנים בעלי שעור
קומה׳ אך הם בתיאטרוניהם שייכים
לדור שהביא אותנו הלום ונתן לנו
את האפשרות ליצור תרבות חדשה
גדולה שלנו — אך הוא עצמו קשור
עדיין בתרבות היהודית גלותית.
בחרתי דוקא בבן־יוסף ולא ביוסף
ידיו כי האחרון שחקן צעיר, אמנם
נמצא כבר על רמה גבוהה של משחק
טוב ומשכנע ועוד שואף לעלות וצועד
מחיל אל חיל, אך כאמור —
צעיר. יש לנו ב״קמרי״ ,בין השאר
שחקנים גדולים, גם בן יוסף, השחקן
הדגול שכל מדינה, לאום או תרבות
יוכלו להתפאר בו.
אריה קרפ (תל־אביב, רח׳ ברזילי
)10 כותב :

_ ״מעולה בין מעולים״
קשה במקצת לבחור במעולה בין
מעולים, אך עלי אהוב אברהם בן
יוסף בגלל צדדיותו הטבעית. הוא חי
את תפקידו, כקומי, כטראגי, כקלאסי,
במודרני, בטבעיות מוחשית כזו עד
שנדמה לך שהוא מתנהג כך גם בחייו
הפרטיים, דבר המעיד על הבנת התפקיד
באופן יסודי וכשרון משחק רציני.
בגימין לוי (תל־אביב מרכז מסחרי
י )86 כותב: על יופך ידין :

״טיפוס של שחקן הגיבדל
מיתר השחקנים״
יוסף הוא טיפוס של שחקן הנבדל
מיתר השחקנים. יש לציין כי משחקו
של יוסף דומה קצת לאופי של מס־קין,
אולם יוסף הצעיר הוא שעומד
בשחר של פרסום ככוכב עולה.
יוסף מחונן בטבע הארץ־ישראלי,
שלפעמים מתגלה במשחקו; לבו הטוב
ואמנותו. וזה סוד הצלחתו. במשחק
בשעה שהוא מעביר את הקהל למסילת
ידיעת האמת והבחנת הטוב. תכונות
אלו של השחקן מגבירות את רגשי
האהבה והאהדה של הקהל כלפיו.
יהושוע גרום (רחוב
כותב על רפאל קלצ׳קין:

אנגל )14

השחקן האהוב עלי ביותר הנו
רפאל קלאצ׳קין, יען כי בהופעתו
בהצגת ״חלום ליל קיץ״ ,ראיתי מסכה
רעננה ומחייה, עד שיש לצופה
רצון לקפץ ולפזז על הבמה יחד עמי.
ולמערכת ״העולם הזה״ נתונה ברכתי
על משאלם הנאה.
ואחרון אחרון: התשובה המוצלחר,
ביותר אשר נשלחה אלינו מירושלים
הבירה :
יהושע אדרי (ירושלים מקור ברוך)
כותב על השחקן והמשורר אברהם

חלפי :

על אדם העוסק בשני ענינים יש
ומתלוצצים בנוסח ״הוא המורה הטוב
ביותר בין כל כותבי המחזות התנכיים
...או כותב המחזות התנכיים
הטוב ביותר בין המורים..,״
אברהם חלפי הוא כידוע גם שחקן
וגם משורר, אלא שעליו צריך לומר
אחרת: בחלפי השחקן המעולה,
ניכר חלפי המשורר המחזיק זה את

תקליטי
ל־ 1פטפון
אבוהמסון רתל־אביב
רחוב בן־יהודה

,״העולם, הזה״ ,מם 639 ,

ד״ר א מי ל פוי רשמץ

אד ה גו לדש טין
כששאלתי את אלה גולדשטין על
בקורה באמריקה ובקנדה הניחה לפני
אלבום שלם בו הודבקו קטעי העתד
נים עליה. היא העלתה חיוך על שפתותיה
ואמרה :
— קרא ...למה לי לספר על עצמי?
מוטב שתעיין בקטעים־המסמכים האלה,
כך תקבל תמונה מדוייקת ונאמנה הרבה
יותר.
הנסיון היה מוזר ומענין למדי, במקום
להקשיב לספור האדם על עצמו,
הטיתי אוזן לספור אחרים עליה. אחרי
כן הבינותי את סיבת צעדה: אין אדם
יכול לספר על עצמו תשבחותכא
ל ו, קשה לחזור עליהן אפילו כשהן
נמסרות מפי אחרים.
והמעשר, שהיה עם אלה באמריקה כך
היה :
לפני שלוש -שנים בדיוק יצאה לאמריקה
ולקנדה על פי הזמנת החברה
״אמריקן־קנדיאן קונסרטס אנד ארטיסטס
אינקורפורטד״ לבקור־סיור של שלוש
שנים. מובן מאליו שחברת אימפרסריו
רצינית כזו אינה מזמינה אמנית לתקופה
של שלוש שנים ״על רגל אחת״,
עיינו בדבר, שקלוהו יפה־יפה וזאת גם
מסיבה אחרת: אלה היתר, הראש
ונה מבין הכוכבים הצעירים שדרכו
בשמינו המוסיקליים בעשר השנים
האחרונות שהוזמנה לאמריקה, היא היתד,
הראשונה — ועד כה גם היחידה
— שנסעה על פי חוזה חתום כעבור
חדשיים ימים, ב־ 15 במרס 1947 בדיוק
ערכה את הופעת הבכורה שלה ב״טוין
האל״ בניו יורק. ורשות הדבור נמסרת
לא לה לעצמה, אלא למסמך. הפעם
מברק של סוכנות ״פאלקור״ מן
ד,־ 17 במרס, בו נאמר :״אמש הופיעה
כאן אלה גולשטין הפסנתרנית הא״י
הצעירה ונתקבלה בתשואות חמות. הכל
התפעלו מרוח ההתלהבות המפעמת את
נגינתה ובו׳ .המברק מציין שד,פסנתרנית
השמיעה גם יצירה עברית מקורית
אחת, את הסונטינר, מס 1 .של
מהלר־קלקשטין. ואל יהיה דבר זה קל
בעיניכם, יש בו מן ההעזה ומן הסבון:
להשמיע בקונצרט הראשון
בניו יורק יצירה עברית .
״פאלקור״ ,סוכנות יהודית היתה וא־

שעה! קלה עמי נו
נוטים מאז ומתמיד להאמין לגוי .
אני בוחר לי את ה״ארי שבחבורה״,
את ״מלך עתוני העולם״ ,את ה״ניו־יורק
טיימס״ ,מה הוא כתב על הופעת
הבכורה של הפסנתרנית הא״י הצעירה?
שבח שאין למעלה ממנו .״כמעט החל

״תופעה יוצאת מן הכלל במלוא מו-
בו המלה ...מימי טרזה קארינו לא הופיע
פסנתרן כזה כך׳ בלשון זכר,
קארינו היתה פסנתרנית מוונזואלה, תלמידת
אנטון רובינשטין שהוכרה כבר
ב־ 1890׳ כשלושים שנה לפני מותה כאחד
הפסנתרנים המעולים בעולם, אכן
ההשוואה הזאת מפי קוסביצקי היא
היא מדלית זהב טהור.

מן הצלילים הראשונים של השאקון
לבאך־בוזוני התברר לנו שהיא אחד
הפסנתרנים, המחוננים בכשרון המובהק
ביותר בין אלה שנגנו בעונה זו.״
ממש מטר של תארים, תכונות וסגולות
:״אש ההתלהבות וכושר בצוע,
רגישות ויכולת טכנית, מעטים מצטיינים
כמוה בעוז״ ועוד ועוד.
אני מעיף מבט אלכסוני בצעירה הבלונדית
בעלת העינים הכחולות, מעין
טפוס מובהק של גוטכן גרמניה היושבת
לפני מבלי להוציא הגה, כך
איזה חיוך לגלגני קל מרחף סביב
שפתותיה. כאילו אמרה: האם לא צדקתי
בשעה שהנחתי לפניך את האלבום
עם קטעי העתונים? היכולה אני
לחזור על התשבחות הללו בעל־פה?

(שלך

ושל

( חיו בי

אחרים)
ו ש לי לי)

בחירת מקצוע

כשרונותיך)
(נתוח
ע״ם בדיקה מדעית פסיכולוגית
וגרפולוגית פרנולוגיה ובירומנטיה

פסיכוגרפולוג

פדום׳ מדיאן

רו ׳1אלנבי ת־־א
()10—1 ,4—7

.העולם הזה, מם׳ 639

יורק, אולם שהפך כבר לאגדה ״קאת־ג׳י
האל״ ,בו 4000 מקום. אלה גולדשטין
הופיעה עם התזמורת הפילהרמונית
של ניו יורק בנצוחו של וואלטר
פול והשמיעה את הקונצרט מספר אחד
של צ׳ייקובסקי לפסנתר.
הבקורות שמופיעות בניו יורק למחרת
היום היו שוב טובות באופן יוצא
מן הכלל וקרא אותן בין השאר גם

הטרידו את עצמם למקום, פרדריך
מארץ, שארל בואייה, לאוורנס אוליבאה,
קוסביצקי ניצח על התזמורת הפילהרמונית
של בוסטון, ריצ׳רד בורגין היה
הקונצרט מייסטר והעיקר: הצלחת אלה
היתד, גדולה מאד .״מחיאות כפיים סוערות
ונרגשות״ כותב העתון בו אני
מעיין. לו ראיתם את החיוך על פני
קוסביצקי בו הוא מגיש לה את הגלאד־יאולות
אחר מחיאות הכפיים שנמשכו
שמונה דקות שלימות 29 .ביולי 1947
היה יום נצחונה הגדול. אחר קונצרט
זה כתב קוסביצקי מכתב למנג׳ר של
אלה בו נמצאת פסקה שהפכה לאימרת
כנף אשר לוותה את אלה מאז. בסיורה
באמריקה ובקנדה ותלווה אותה בודאי
עוד שנים רבות. קוסביצקי בן ה־,75
המנצח 25 שנה על ה״בוסטונית״ אחד
המוזיקאים המזהירים בדורנו כותב:

ואני מושיט את ידי לקטע שני. גם
אותו לא בחרתי סתם, יודע אני את
עתון היהודים הגרמנים בניו יורק,
הנקרא ״אויפבוי״ ורגיל אני לקרא את
הפקודות המוסיקליות של ארתור
הולדה ואני קוראו :״מוסיקלית
מלכתחילה ומיסוד ללא פגם בסגנון ובטכניקה״
ועוד ועוד ומה כותב עתון
אחר, ה ״ פ. מ אישיות מושלמת,
בעלת מזג ״מעולה״ ״אמנית
רצינית מאד״ ו״הניו יורק הראלד טריב־יון״?
״צעירה החיה והנושמת את
המוסיקה״ וכך הלאה בסגנון זה. היא
הלבבות. הבקורת
כבשה בסערה את
נכנעה מיד. כך אפשר להסביר שזמן
קצר מאד אחר בואה לניו יורק ואחר
הופעתה ב״טוין האל״ ,זכתה לכבוד
הגדול ביותר, אליו לא מגיעים אמנים
רבים אפילו בסוף חייהם: להופעה
באולם הגדול והמפואר ביותר של ניו

סרגיי קוסביצקי, המנצח היהודי הגדול,
המתענין בשנים האחרונות באופן
מיוחד בא״י ואשר יכבד אותנו השנה
בבקורו. הוא טלפן למנג׳ר ושאל פרטים
על הילדה הא״י, הוא העיר עקב השיחה
שהיה מקשיב ברצון לנגינתה. קו־סביצקי
איננו מוכן בדרך כלל להקשיב
לנגינת פסנתרנים, אכן מובן שה־מנג׳ר
הודיע למנצח הדגול שהפסנתר־נית
תבוא אליו מיד. קוסביצקי ביקש
לנגן את החלק הראשון של פטרושקה
לסטראבינסקי בלבד מכיון שהיה עסוק
מאד באותו בוקר, אך כשאלה סיימה
את החלק הראשון ביקש להמשיך. מה
שמחה היתד, לסיים את הנגינה. קו־סביצקי
ביקש להמשיך ולקוסביצקי אין
מסרבים. לבסוף שאלה המנצח הגדול
באדיבות אם היא מוכנה להופיע בנצוחו
עם התזמורת הפילהרמונית של בוסטון
שהיא אחת הטובות בעולם. אלה
היתה, מוכנה כמובן, ואף קבלה את
הזמנת המנצח הדגול להיות אורחת שלו
בקיץ במשך ששה שבועות.
נדמה שאין למעלה מקרנג׳י האל
בניו יורק׳ ובכן יש משהו, דבר אחד
בלבד: הזאלצבורג האמריקני, החגיגות
המוסיקליות הנערכות בטאנגלווד שקנו
לעצמו כבר שם עולמי. האמפיתיאטרון
מכיל שם לא פחות מעשרים אלף מקומות.
טוב ויפה, אך נוסף לכל דרוש
גם מזל. ואותו קונצרט בו הופיעה
שודר בכל תחנות השידור האמריקניות,
צולם באופן מיוחד ואף שודר בטלביזיה.
דוקא באותו קונצרט בחרו להכנת
הסרט ״תולדות טאנגלווד״ .מאליו
מובן שהודיעו על כך זמן רב לפני כן
והמונים הגיעו למקום ברכבות מיוחדות.
האמפיתיאטרון הפך אולפן שידור
ואולפן הסרטה, אפילו כוכבי הוליבוד

אין צורך לומר שאחר ההופעה המפוארת
בטנגוולד היה אולם קרנגיי האל
מלא מפה לפר, בקונצרט השני שלה
ב־ 30 בספטמבר 1947 וו;וזמנה לערים
רבות. המאזן המספרי ־ שלה הוא 12
קונצרטים סולו ושבעים הופעות בכלל
במשך שלוש שנים. העתונים משבחים
את הטון שלה, את הטכניקה הטובה
המגיעה עד כדי אקרובאטיות, את שליטתה
הדינאמית. תהיה זו הופעה עם
ה״ניו יורק סיטי סימפוני״ בנצוחי של
ליאונרד ברנשטין או עם ה״צ׳יקאגו סימ־פוני״
בנצוחו של ארתור רודזינסקי,
תמיד תשבחות וסופרלאטיבים. השוואות
לגדולי הפסנתרנים, שארל מינש עצמו
הגדיר את נגינתה כ״תערובת של רוי־ינ־שטין
והורוביץ״ .הכל התפעלו לא רק
מנגינתה אלא גם המספר הרב והמגוון
של יצירות שהיא משמיעה הרי היא
נותנת 28 רסיטלים שונים בהופעת
יחיד ו־ 30 בהופעות עם תזמורת. ואמנם
בצעד 18 ,תכניות שונות עם התזמורת
הא״י, אתה הופיעה לראשונה בגיל אחת
עשרה ומאז — למעלה ממאתים פעם.
אלה גולדשטין באה שמעוה — וניצחה.

שחור, חום, ב רוגדיני...

בר. ד אז כריה. תלתלים
ד כי ם כמ שי אז בלזרית
פדזעה זסז ר רת -

משחת שמפו נקה
מצוינת: לכל סזג ש ע רו ת :
הטוב ביות ר לחזוק. לנקו׳
ול ט פול.

משחת

שמפו

האמצעי האידאל׳
לשערות יבשות

נ קו; ח ל מון ש מ פו
המפיצים היחידים: חברת נורית בע״מ.י

ראשונים כמחסה׳המיון על שם הנס בייט ז״ל על הר הכרמל.
אחד מארבעים האלה
שהניעו.

באמצע מימין :

אחד מערכי הה-
נוך העיקריים :
העבודה.

במרכז

כשביל חלק מהנוער
הלימודים כמוסד,
שברמת הדסה,
מתחילים בא־ליף־בית.

למטר.
מימין :

המשחק, כחופש,
ללא פחד, מחזיר
לנערים את
ילדותם.

פני הנערים משתנים לאחר
שבועות אחדים כארץ.

ם עו שים עם

העולם היה

ארבעים אלף ילדים עברו ד רו מוסדות עלית הנוער— ,
ממחנה־המיון,

שבו

מתקבל

הילד ביום

שבו הוא

מגיע

לארץ עד לגרעיני הנוער החלוצי, המושרש בקרקע. הדרך —
קשה וארוכה. אין זו בעית שכון וכלכלה בלבד. זוהי בעיקר
בעית עיצוב של דור חדש דור החייב להיות חוט־השדרה
של עם־בדרך. עלית המונים דורשת משענת רוחנית־נפשית
כדי להתגבר על חבלי הלידה של העם. התפקיד המרכזי
של עלית הנוער הוא גבוש גרעין חלוצי מילדי הפליטה,

רפורטז׳ ה
מאת

כנו רותנכרג

למעלה^ימשמאל 5

כעכור שלוש •טניס:
הנערות היי
לכחורות -כאהד
מישוכי הה תיש־כות
העוכדת.

למטה באמצע :

שעת עיון׳כמוסר
החקלאי כמגדיאל.
הנערים לומדים להכיר
אהד משלכי
המגורים החלוציים:
האהל.

למטה משמאל :

חדר־הקריאה
מרכז להכרה ולרכישת
דעת,

ישעיהו שריד
אורי הכנים גופו אל מעבר מזה של
הדלת ומצא עצמו בקצהו של אולם משונה
בו ישבו פה ושם מספר אורחים
ליד השולחנות הקטנים. האולם בנוי
היה במעין זוית ישרה ובמרכז, במקום
שהזוית פונה, עמד הבר — מזנון המשקאות•
מאחורי שולחן־הבר ניצב
בעל־ המקום ועל ידו נערה כבת שבע־עשרה,
שעזרה לו בערבובם של המשקאות.
בכל כמה דקות היה מגיע לכאן
המלצר המשופם ומקבל את הכוסיות
והבקבוקים שהעבירם בנימוס רב אל
אותם אורחים, שישבו והריקו אל קרבם
כמויות רציניות של אלכוהזל. פנסי־החשמל
היו מוסווים ובקושי יכולת לראות
את המקום ממנו הבהירו במקצת
את האפלה. היה באורות אלו משום אווירה
מיוחדת במינה בלווית אותם
משקאות וצלילי המוסיקה של התזמורת
בת המנגן האחד. הוא, המנגן, גבר כבן
חמישים, מקורת ושמן, נידנד עצמו לקול
צלילי הג׳ז שהוציא בקלות ובאמנות
מרובה מן הפסנתר. יש והיה מחליט
פתאום לשנות משהו. נוהג היה לקום
בחשיבות מרובה ולהזיז עצמו אל עברו
השני של הפסנתר, מלביש עצמו בסינר
שתור ולוקח לידיו את האקורדיון המונה
על כנף הפסנתר. ניגוניו היו עליזים
לרוב ורק לעתים רחוקות נוהג היה
5להשמיע לאותם המיושבים ליד השולחנות
את מנגינותיו העצובות היפות.
,/תזמורת יעילה ביותר כשרק איש
אחד הוא החבר בד חשב אודי.
המשופם העלה על שפתיו חיוך.
אורי שם לב כי רק שפתיו חייכו, פניו
ועיניו נשארו רציניים ועצובים, עד שנדמה
היה, כי הנה יפרוץ בצווחה ג
ערב
לא ץ הזו
דולה או בבכי קורע לב. המלצר הורה
בידו אל שולחן מרוחק באחת הפינות.
אורי לא רצה לשבת שם. המלצר החל
מובילו, כשהוא צועד בראש, בין השולחנות
ואילו הוא, אורי, עמד והביט
סביבו עד שהחליט ונתישב ליד שולחן
קרוב ביותר לרחבת־הריקודים הקטנה.
המלצר הגיע אל אותו שולחן מרוחק
ובחיוך אדיב הזיז אחד הכסאות אחורה.
פתאום הרגיש כי אין הוא משרת איש.
אותו צעיר גבוה וצולע שהגיע לכאן
ועמד שעה ארוכה ליד הדלת איננו
מאחוריו. הוא יושב אי־שם מן העבר
ההוא של האולם. המלצר נתחייך שיב
באותו חיוך משונה, הזיז את הכסא
בחזרה ושב וחזר אל האורח.
— חבר — אמר המשופם בלחש —
שם יותר טוב ...אולם לא איכפת לי,
רק שבדרך כלל משבאים לכאן בחורים
בודדים הם מעדיפים לשבת איישם
בפינה. לא איכפת לי ...אבל בדרך כלל
נוהגים,בחורים_כאלה. לשבת שם ולהשקות
עצמם עד שעה מאוחרת שעה שהאחרים
מסובבים ומרקידים את הנערות
ברחבה כאן ...לא איכפת לי, אבל...
— אתה מדבר יותר מדי — אמר

אורי — הבא כוסית קוניאק.
— בבקשה — .הכריז המשיפם,
ואמר מלת־נימוס זו כאילו מקלל היה
בשפת־אמו ההונגרית.
אורי הוסיף והביט מסביב. על הקיר,
ממול, היתד, תלויה תמונה. נתלתה
ישר, אלא שנדמה מי מהאורחים
נתקל בקיצה ומאז נתעקמה, ואין איש
נותן דעתו לישרה ולהציב על מקומה
הנכון. בתמונה נראה אציל של ימי

13173

ע בז

הביניים כשהוא מושיט ידו האחת -וכוס
ענקית בה אל נערה ששמלתה ליד חזה
המלא כאילו מגלה יותר משמסתירה, את
שדיה. הנערה מחזיקה בשתי ידיה כלי
מלא יין אדום ומכלי זה ממלאה היא
כוסו של האציל. שניהם נמצאים בבית־אוכל
של הימים ההם ומאחורי הדלפק
נראה אכר עב כרם מביט בשנים בעי־נים
מבריקות.
— לא רע — .קובע אורי ועובר
ומעביר מבטו הלאה. הפעם מסתכל
הוא ביושבים באולם. משונה — חושב
הוא לעצמו — למה אני יושב כאן ומנסר,
לעשות לעצמי סיכום רציני ומדויק
של הנעשה ונמצא כאן. של האנשים,
הקירות, היין והמשופם ...משונה.
אורי מבני ירושלים היה. תחילה,
לאחר אותו מקרה, נוהג היה לשרית
ביחידות. בבית. תחילה ניסה לעשות
מן השתיה מה שקרא בספרים עליה.
ניסה להשכיח עצמו בכוס והצליח עד
שהתרגל ומצא הדבר חן בעיניו והיד.
משקה לה לקיבתו מיני מינים של משקאות
חריפים והיו הללו משכיחים
במקצת את הכאב. תחילה כאב פיזי
ממש אי־שם בירך ולאחר ימן כאב
שבמחשבה. לבדו היה• מעולם לא היתד,
לו חבורה ורק את זיוה אוהב היה
לפני כן. למדו יחד בבית־הספר והכינו
יחד שעוריחם עד שהגיע פרקם ׳והחלו
הולכים יחד לבתי הקפה והקולנוע שבעיר.
זיוה נערה נחמדה היתד״ לא יפה,
אלא שבנעימותה, נדמה, היה יותר מי
היופי משבאותן היפהפיות הידועות לו
בעירו. הגיע פרקם והחלו מלטפים אחד
לחברתו ובתקופה האחרונה שלפני ה־ענינים
הגיע זמנם׳ והחלו לנים בצוותא
משהצליחה היא ומצאה תירוץ להוריה
על שאין היא באה וחוזרת עם ערב
הביתה. לרוב היה הדבר פשוט. משהחליטו
להיות יחדיו נוהגת היתד, לארוז
את תרמיל הצד הקטן, ולספר כי היא
יוצאת למסע־אימונים. יוצאת וחוזרת
לאחר יום ולילה אחד — לילה גייל
וארוך מלא בליטופיו של אורי.
משקרה המקרה ובאה זיוה לבקרי
בבית־ד,חולים הצבאי, הביט בה מבעד
לכאביו והחליט כי הדברים הגיעו לסופם.
תחילה באה מדי יום ביומו ונוהגת
היתד, לשבת על־ידו והיו מחזיקים
ידיהם ומשוחחים על דברים מדברים
שונים. משהגיע הזמן והחלים, הפצע
הגליד, והמחשבות שבמוחו נתרקמו —
אמר לה כי עליה לעזבו.
— זיוה — אמר לה — אנו גמרנו.
— אורי, השתגעת? הרי אין רגל
אחת משנה כל כך ואין אחה יכול
להפסיק אותו רגש שקראנו לו אהבה
אך ורק בהחלטה טיפשית.
— לא, ילדה. הדבר א־ננו קשור
ברגל. קשה היה לומר לה כך אלא
שידע כי תהא זו הדרך היח שלא
להישאר תקוע אצלה וסובל כל חייו
מן ההרגשה שהיא היתה כה טובה
ונשארה עמו למרות האסון — הענין
הוא לגמרי אחר. הרגש, כמו שאת אומרת׳
האהבה שלי נגמרה. אינני א־הב
לך יותר. בדיוק כשם שהדבר יכול
להתחיל הריהו יכול גם להסתיים.
— אורי, אתה משקר.
חזרה ובאה אצלו וחזרו הויכוחים
עד שעזב את בית־ר,חולים והועבר להחלמה
בעיר רחוקה. כאן היו הדברים
קלים יותר. לכאן באה רק אחת לשבועיים
שלשה והיה אורי מראה לה
את הפרצוף הדוחה. שחקן טוב היה
ואט־אט שיכנע הדבר גם אותה. החלה
מאמינה כי באמת פסק מאהבה ואין
לה לענין הרגל כלום מה לומר בדיר.
משנשתכנעד — ,חדלה מבוא.
בשובו לירושלים לאחר זמן ארוך
היה מתחיל ללכת לכתי־הקהווה לספק
עצמו בשתיה. היה יושב בפינותיהאולם
מביט ורואה. חושב ומד,־הר. שותה
ושוכח.

בפינה ישב זוג של צברים. דיבורם
שקט היה. הוא כבן עשרים ועדייו היו
עליו המדים, והיא מחייכת, גדילה מבן-
זוגה בכמה שנים. היו מתלחשים ואחר
קראו למשופם וביקשו למלא כוסם. התלחשו
שוב וחזרו וקראו למשופם...
וחוזר חלילה. בצד, ליד הקיר, ישבה
חבורה של צעירים בריאים כבני עש רים
וחמש. אחד מהם רובש היד חולצה
לבנה, למעשה היתר, זו גופיה עם שרוולים
קצרים ומהודקים, וחזרו השרירי
בלט אל מול פניו האדומים מכמית
הבירה שבאה אל קרבו בשעה האחרונה.
חבריו קראו לו בורים.
ליד שולחן מרכזי ומרוחק יותר
מאורי ישבו שבעה. ארבעה בחורים
ושלוש נערות. דיבורם היה משונה
וקולני, נדמה הונגרית או יוונית ואולי
ספניולית. אורי איננו מבחין באלו.
יודע הוא להבחין בין האידיש של
הסבתא והאנגלית שנוהג היה לשמוע
מן השוטרים לפני שנתיים, ולצרכיו
הוא די לו באבחנתו זו.
המנגן החל בניגון של אחד הריקודים
העליזים דהאמריקאיים וזוגות־זוגות
עברו בין השולחנות בדרכם אל
הרחבה הקטנה.
— מותר לי להזמין את חברתך לריקוד,
הא? — שומע אורי לקולו הגרוני
של בורים כשהוא פונה אל אותו בחור
צעיר ר,מתלחש עם חברתו ליד השולחן
הסמוך,
אותו בחור מניע כתפיו ומעלה
על פרצופו חיוך טיפשי ומורה בידו על
הנערה. הוא מנסה להסביר תחילה ללא
מלים, ולאחר זמן בעברית מדוברת, כי
למעשה לא איכפת לו אם לא איכפת

— הא? — העמיד לד, לנערה את
השאלה בורים כשהוא מעמיד ותוקע בד,
זוג עינים גדולות ואדומות.
תחילה אין היא עונה. יושבת היא
כאילו לא אליה הוא מדבר, אותו בעל־גופיה,
אולם לאחר שהיא חוזרת ומעלה
בדעתה את הדברים שאמר הרי היא
קמה ממקומה, מסיימת לו למשקה
הוורוד שבכוסה והולכת בראש, לפני
בורים. שריריו של בורים מתחת לאותה
גופיה סגורה מושכים אפילו עינם של
גברים הרואים בו פארטיזן מתגושש,
שמוטב לא להיכנס לוויכוח עמו שעה
שפניו מויאדמים משתיה, וגם כשלא שתה
כלל.
בורים תופס לה לנערה במתניה
ומסובב לה סיבוב ואחר מצמידה אל
חזהו הענק ומושיט את לחיו אל זה
שלה. אותו נער שישב תחילה נדמה
איננו מביט בהם, ואולם מזמן לזמן
הרי הוא מגניב מבט אל עבר אותה
קבוצה של מסתובבים וחוזר ומעביר
מבטו אל השולחן, הכוסית הריקה
שהשאירה בת־לוויתו ואל אורי המחייך
אליו באירוניה, נדמה אפילו בלעג.
המשופם חוזר ומגיע לסביבה ומחייך
אל אורי כאילו אמר ״הבה והשלמנו״
.אורי מוריד בעצמו את כוסית
הקוניאק המונחת גלמודה על המגש
הקטן ומעבירה בלגימה אחת אל העבר
השני של השפתיים. מרגיש הוא את
המשקה העובר בצינור גרונו והולך
ונוזל בירידה אל הקיבה ומשם כאילו
מתפשט חום משונה ובוער במקצת
בגרון ובגוף כולד. אורי נהנה מן הבערה
ויודע הוא כי ירגיש טוב יותר לאחר
הכוסית השלישית, משיגיע המשקה
לראשו, ויתחיל מסובבו ומשכיחו דברים
שאין הוא רוצה לזכרם. מניח אורי את
הכוסית העגולה שנית על אותו מגש,
שעה שהמשופם עדיין תוקע בו עיניו
ומנסה לחייך חיוך של ״אנחנו חברים,

— כן, עוד מחיים ציביליים, מה?
— שואל אורי כאילו אמר המשופם
בקול את אשר ביקש להגיד. ואחר כך
הוא פוקד שוב בקול עוין וקיר. תביא
עוד כוסית.
— מה מחיים ציביליים? — שואל
המלצר ומנסה להיאחז בחוט ראשוני
(המשך בעמוד )14

.״העולם הזה״ ,מס׳ 639

•ט. סאמט

מאזני צדק

כדאשתקד...
אנו חוזרים אל יום האתמול.
עם ראשית שנת 1950 נכנסת מועצת
עירית תל־אביב — ,במושבה הנוכחי —
לשנת קיומה ה־ 15 ובמקום להסתלק
היא, כאילו׳ מחדשת את יימיה כקדם...
אכן שוב לא תושמט (ומי יודע עד
מתי) הנהגת העיר תל־אביב׳ בת רבע
מיליון הנפשות, מידי נציגיה הרשמיים
שעוד לפני 10 שנים צריכים היו וחייבים
היו למסור את ההכרעה על גורל
שלטונם לידי הבוחרים.
והרי גדולות ונצורות חלו בעיר זו
מאז 1935 כשמספר בוחריה היה 20
אלף לעומת שנת 1950 כשמספר בעלי
זכות הבחירה בתחומיה־היא >פרט ליפו!)
הוא כ־. 135.000
נגיד ברורות וגלויות: מפני שכמה
מפלגות יראות מתוצאות הבחירות. כל
הטענות ונסיונות ההוכחד, שועדת־הפ־נים
של הכנסת לא הכינה עדיין את
חוקת־הבחירות המתוקנת לכל העיריות
לכן אין לערוך בחירות בתל־אביב למרות
שיש לה כבר פנקס־בוחרים מושלם.
דברים אלה אין להם שחר.
יצחק גרינבוים הוכיח בעריכת הבחירות
לכנסת שאם רוצים לקיים בחירות
אפשר להכין הכל במהירות־בזק
ממש.
והטענה שיפו ״הבלתי־מסודרת״ מפריעה
— שוב תחבולה היא ותו לאו,
כי אילו היו המעונינים — ,מעונינים
באמת בבחירות מהירות בתל־אביב,
יכלו להכין את פנקסי־יפו בעוד מועד
או להפריד את הבחירות מיפו מאלו
של תל־אביב.
אילו רצו, אבל הם אינם רוצים !
ומדוע אינם רוצים — גם זה איננו
סוד עוד.
חלו תמורות במצב רוחו של הצבור
בתל־אביב הרחב. חלה תזוזה ל״מערב״
ול״מזרח״ וההרגשה היא שבחירות
למועצת עירית תל־אביב עלולות להביא
הפתעה בלתי משוערת מראש.
יש המנבאים שהפעם תהיה הצבעת
ההמונים הרחבים משקית יותר ממם־
לגתית׳ מעשית־כדאית יותר מרעיונית־כיתתית
— וכאן נעוץ שורש הבהלה...
מחכים ל״נס״ שהבחורים ישובו להיות
״טובים״ ,מנוהלים ע״י פרוגראמות מילוליות׳
ריקות מתוכן מעשי.
כנראה שתקציב שנתי (כולל ההקצבות
המיוחדות לעבודות צבוריות) ,שאת
רובו המכריע על תושבי העיר לשלם
מכיסם־הם פכח, את עיני המחויבים
לשלם. והם יבחנו כדבעי ובשבע עינים
את רשימות המועמדים על מנת להבטיח
מראש שההשקעה תהיה משקית־חסכונית
ושמנהלי עניניה של העיר
יהיו נאמנים על התושבים לא רק
מבחינת כשרות מפלגתית אלא בעיקר
מבחינת כשרות־משקית, צדק־סוציאלי
ויעילות השרותים.
הרכב המועצה הנוכחית חסר יעילות
הוא, ההבדל ב׳׳קול אחד״ בין
הגוש האזרחי וסיעת הפועלים בעוכרי״
העיר הוא, כי יש וענינים חיוניים תלויים
בחסדי יחידים בעלי זכות הצבעה
אך ללא אבטוריטה.
המפנה שיבוא -מן ההכרח כי
ישנה את פני המועצה תכלית־שינוי.
ודוקא משום כך שרויים הגורמים
המעונינים בפחד שמא יהיה המפנה
בעוכריהם. ובכך סוד הדחיות...
ו״,גוש״ וה״סיעה״ יחד רואי
כדבר מובן מאליו שראש העיו
י. רוקח יגש להכין את הצעה
ציב החדש לשנת הכספים 1
משמע שהמועצה הקיימת רואו
את תפקידה כ״סימפוניה בלתי 1

9סנתר•

1מפירמות ידועות

ך במבחר גדול

וסטרמן את יון, ת״א, רח׳ רש״י9

,העולם הזה, מם׳ 639

״ אינ קוב טור עלהסלע ״ קו מ די ה ב״ אהל״

הכושי עשה את שלו -
הכושי בא !
יהודה הראל
מאת

אותו שומר־שדות, שרכב על סוסתו
ושמע רחש מוזר בוקע מהרפת נחרד
מאד. שמועות משמועות שונות
הלכו בקרב השומרים על המסתננים
ושיטות לחימתם. ביום — נראו ספורים
אלה דמיוניים וקלושים מדפי רומנים
עבשים מדורי דורות, אלא שבלילה
היו חוזרים בדמיונו באכזריות מוחשית
ומעוררים דקירה מוזרה בבטנו.
הוא עצר את סוסתו׳ .בלילה היתה
זו סוסה ערבית אצילה, רכוש שומרי־השדות
מימי מסחר, וסג׳רה, אלא שעם
הגיע אור היום היתד, הופכת לפרדת
עבודה מזדקנת המכונה ״ינטה״ בפי
ילדי המשק.
כאמור, עצר שומר השדות את סוסתו,
האהיל בכף ידו על עיניו -
צפה והאזין.
הרחש המוזר מהרפת חזר ונשמע.
השומר לטף בחבה את האקדח הענק,
התלוי לו על צדו והקשיב לרחש.
הפעם הבחין ברקיעות רגלי הבהמות
ובלחישה מסתורית שבקעה מהרפת.
— ״מסתננים״ הרהר בחרדה, ולא
הבין כיצד זזה סוסתו בדהירה לעבר
הרפת.
שני סוסים זרים היו קשורים לשער
הרפת ונעצו מבט מטומבל בשומר
ובסוסתו. פזיזה — הפרה ה״בתולה״
של חנצ׳ה הרפתנית טיילה לה להנאתה
בחצר׳ נשפה את אוויר הסתו הקריר
והציצה מדי פעם בירח המלא, ששט
בנחת בין גלי עננים. מהרפת בקעה
לחישה מוזרה, תערובת של קעקוע
ערבי ופקודות צבאיות.
שומר השדות החליק מסוסתו שפנתה
אל שני הסוסים הזרים והחלה
מתנה אתם אהבים.
הוא תפש מחסה אחרי גופה של
פזיזה ״הבתולה״ החליק מאחריה לפי
כל בללי הלב״ב שלמד בקורם מ.כ.
היסטורי, חדר לרפת שלף את אקדחו
הבלתי משומש משנים ובקול הוליבודי־בלשי
קרא עברית, אנגלית וערבית :
— אידכ למעלה פליז !
שנים עמדו באורווה ועסקו בהתרת
הפרות הקשורות. אחד מהם שחור כפחם
והשני ססגווני עטור כתובות קעקע
מכחילות.
השנים הרימו את ידיהם השעירות
הגרומות ויצאו תחת איום האקדח
מהרפת.
המקועקע היה זריז והצליח להתחמק
בחשכת פרדסי הסביבה. הכושי
נמסר כבוד לשוטר שהוזעק, ושומר
השדות זכה בכנוי חדש במשק :״מלך
השומרים״.
על ספסל הנאשמים ישב הכושי-
המסתנן — בגאוה שחצנית. מבטו הגאה
נשאר תקוע בפני השופט שהכריז על
חיובו בדין.
כשנשאל אם יש בפיו לאמר מלות
הגנה קם הנאשם׳ קעקע בגרונו ובקומו
העמוק אמר בערבית :
— אינני מסתנן ולא באתי לגנוב.
נולדתי בסודן בבית חקלאים. אני או־הב
חקלאות ורוצה להגדיל את משקי,
עם פרוץ הג׳יהאד הערבי התגייסתי
לצבא המצרי ופלשתי לארץ יחד עם
הבריגתז המהוללת. כשהגענו לחברון
נותקנו ממצרים ונשארנו בעבר־הירדן.
נאמר לי כי עשיתי את שלי, ויכול
אני ללכת לאן שרגלי תובילנה אותי.
באתי אליכם ללמוד חקלאות. חדרתי
לכפר יהודי מפני ששמעתי שרפתותיכם
עשירות. וכאן אפשר להרחיב דעת.
תפסוני בשעה שלמדתי את סוד חייהן
של הפרות היהודיות. אינני רוצה לגנוב!
השופט הרהר קצרות והחליט שנאום:
ההגנה אינו משכנע כלל׳ ואשר ללמודים
— ידועות דרכים אחרות של
כניסה למשק יהודי, והחליט לאסור את
״התלמיד הכושי״ ל־ 18 חדשים.

מימין לשמאל :״שקספיר״ נע־ונד (י. גבאי) וישעיה! פלדמן־אלון (מ. מרגלית)
במחזה של הסופר הצעיר אהרון מגד מחיי הקבוץ.

ביורוקרטיה

זהדאמד גי!

כתבתי מכתב לאחד המשרדים הממשלתיים
בקשר לענין מסוים. משם לא
הזדרזו לענות. הזכרתי להם את העובדה
הזאת במכתבים נוספים. לאחד זמן
קבלתי תשובה, כי הענין בטפול וזמן
מה לאחר זאת, שוב אותה תשובה.
החלטתי לגשת בעצמי לאותו מקום.
כשהגעתי פניתי אל מישהו וזה
הפנה אותי על מר שאלוני, חדר
מס׳ .23 הסברתי שם בעייתי ודרשתי
לדבר עם אדם היכול להחליט בעניני.
מיד העבירוני אל מר יעקבי. לאחר
ברור מקיף העבירני זה לחדר מס׳ .16
חכיתי שעה ומחצה והכניסוני אל מר
אלמוני. זה העבירני אל חדר מס׳ .14
חכיתי שעתיים והכניסוני אל מר פלמוני.
כאן פקעה סבלנותי ודרשתי בתוקף
את האדם המוסמך. העבירוני לחדר
מס׳ .18 חכיתי שעתיים ומחצה והכי
ניסוני אל מר ירקוני. הלז רק שמע את
דברי ומיד אמר :
,׳העניו שלך ידוע לי, אני אעביר
אותך אל המנהל הראשי״.
חכיתי ארבע שעות ונכנסתי אל מר
עציוני המנהל הראשי. זה שמע את
דברי ואמר בנחת :
״אני מצטער מאד אולם בענין הזה

מטפל אצלנו מר שאלוני ,
מס׳ 2 3״.

חדר

הבורגני והפועל

בחדר המתנה לאחד המשרדים הממשלתיים
נקלעו מספר אנשים. מקצתם
התיישבו על הספסל היחידי. בקצה הספסל
ישב צעיר עוטה חליפה אלגנטית
ומהודרת, מגולח ומצוחצח למשעי. לידו
השתרע אדם בגיל העמידה. כפי
הנראה פועל בניין, כיוון שבגדיו המ־רופתים
העלו שכבות טיט ועפר.
הצעיר לא שבע נחת משכן זה
והיה משתדל להתרחק ממנו מדי פעם
בפעם.
פועל הבנין הרגיש, כי הצעיר סולד
מקרבתו. דבר זה העלה את חמתו
עד שלבסוף התפרץ ואמר :
״שמע אתה ! לא נאה לך לשבת
כבר על יד פועל, הא? ! עליך להודות
על הכבוד שנפל בחלקך לשבת
על יד פועל, בורגני ״מכובד״ שכמותך

לשמע הדברים אלה פנה ״הבורגני״
אל הפועל :
״שמע חבר! אינני בורגני ולא בנו
של בורגני. אני פועל כמוך׳ אולם אין
ברצוני שתלכלך לי את החליפה היחיא

דה ששרדה לי״.

בחן את זכרונך

שני שחקנים ידועים כסרט מפורסם מאת סופר צעיר ידוע.
מה שמותיהם ץ (תשובה בעמוד ).18

ערב לאיו קץ

שזה ן זרים קולו מבלי שהרגיש בכך
והיה כמעט צועק את דבריו האחרונים.
המלה רגל קיבלה בפיו צורה מיוחדת
במינה.

זה ולקשור שיחר, עם אורי, אלא שאורי
כבר איננו מביט בו. נתון הוא כבר
לבורים ולנערה. לחיה של זו מונחת
כבר אי־שם בין כתפיז של הענק הנהדר
והאדום וחיוכה נראה כה טפשי עד שהוא
•ורץ בצחוק רם. המשופם מרגיש עצמו
טיפש. חושב הוא כי אליו ולו צוחק
אורי והוא מעלה על שרצופו את ההבעה
המסחריודנימוטית ושואל :

אורי נשתתק. הבחין כי עבר את
הגבול המותר, למעשה עבר את הגבול
שלא רצה להגיע אליו. הכריח עצמו
לחשוב מחדש והרים מבטו אל המשופם.

>ר,משך מעמוד )12

— מאותו דבר ז

עד עכשיו לא הביט אורי אל רגליהם
של הרוקדים. גופם ופניהם, נדמה,
היו מטרתו. ואילו עכשיו, משנראתה לו
אותה נערה בירוק׳ שלח והעביר מבטו
אל רגליה ורגלי חברה לריקוד. הוא.
החבר לריקוד, נועל געלי־עבודה שחורות
מצוחצחות יפה למטרת הביקור
בבית־הקפה. לבוש היה מכנסי־חקי של
חייל, מכנסיים ישנים וסימני הגיהוץ
המהיר שנעשה, כנראה לפני שעה אחת
בלבד, עדיין נראו מעל לכתמים המעטים.
הנערה נעלה לרגליה סנדלים לבנים,
שרצועת עור צרה ולבנה ערלה
מאחורי הרגל ומחבקת את הקרסול,
ושבה ועולה ומתחברת עם רצועה שניה
שוב מאחורי הרגל. היו לה רגלים יפות.
רגלים מחוטבות. רגלים צחורות ..,רגלים
שאין בהן מתום ...רגליים...
— בב^קום לשכוח אני בא, ומביט
ונזכר — אומר לו אורי לעצמו, וחוזר
ושולח מבטו אל אותן הרגלים הלבנות
זד,מחוטבות של הנערה המסובבת ונעלמת,
חוזרת ומתבלה.
— מה לשכוח? שחזר עמו. בקול הבאה

אורי מביט ורואה את המשופם
ולא איבד תקוה לקשור שיחד,
הלז שמע את הדברים שנאמרו
רם ושעה שהניח את הכוסית
של הקוניאק, שאל שאלתו.

— שב רגע — אמר — נעשה
״שולם״.
— עכשיו כבר מאוחר — מחייך
חיוך מנצח המשופם כשהוא דוחף ידו
לכיס מעילו הלבן ומשאיר על השולחן
את החשבון ד,מולן מראש.
— אל תפחד — נהגה אורי מן
המלצר — איני עומד לספר לך את
תולדות חיי ולשעמם אותך בסיפור
הסבל הרב שעבר עלי, המקרה של
הקרב האחרון בו ירדה הרגל, ועוד
ועוד. על זה כבר עברתי מזמן. שב
סתם, ונשתה כוסית יחד. לריקוד אפשר
להזמין נערה היושבת עם מישהו אחר,
אולם אינך יכול לגשת לאותו פרצוף
היושב שם עם השמנמונת הצהובה
ולשאול אותו :״שמע, מותר לשתות
כוסית עם נערתך, הא?״.
המשופם נתחייך. הלך לדלפק וחזר
כשעל מגשו שתי כוסיות מלאות. לאורי
ולו.
משנסתיימה המנגינה ואותו מנגן
העביר מטפחתו על המצח החלו האורחים
חוזרים לשולחנותיהם. הנערה בירוק
עברה בסמוך לשולחנו של אורי
ושלחה אליו ואל המלצר שעמו חיוך
של טוב־לב• חיוך מזמין. אורי ידע,
כי יכול היה אותו רגע לעכבה ולנסות
דבר אליה, אלא ששוב חזרו הדברים
במוחו ושוב חזר וחשב על זיוה. הכדאי
להתחיל הכל מחדש? הכדאי ונכון
היה לשלח את הנערה שאהבת כל חייך
ולנסות להתקרב לנערה חדשה?
אמר המשופם.

לחיים.

— לשכוח שיש לי רגל עץ שלמה...
שלמה מן הכף ועד למקום מסוים, רגל
לכל ארכה ...רנל מלאכותית ...רגל
עץ. רגל שאיננה שלי, שאיננה רגל
כלל ועיקר. רגל...
—טוב, טוב, אל תתרגש ואל
תזעק — אומר לו לאורי המשופם שעה

— לחיים — .אמר אורי.
משסיים את ארבע הכוסיות והחל
הקוניאק חודר לראשו, נתרומם, שילם
את המגיע וצלע בצליעות גדולות ורחבות
אל הדלת. פתחה והעביר גופו אל
מעבר מזה של המסך.

מ. שטרגברגאת ש. פריד
משר די בי טו ח
תל־אכיב, בן־יהודה ,1
מ. ד , 1110 .טלפונים .4854 ,3164 :
מחלקה מיו ח דת

ל בי טו חמב עיו ת
סדור

ופצ 1״ ם ל עו ב די ם
נזקים

במקום

גרע,ד הקם לתחיה
(.המשך מעמוד )3
בקיבוצים ובמוסדות ההתישבות העובדת. הנער לומד
כחמש שעות ביום, ועובד שלוש שעות בשדה, בעבודות
הבית השונות, ברפת, בלול, בפרדם ובמטעים.
הוא מקבל חינוך אינטנסיבי לחיי הכפר והחברה
השיתופית. גם מקצוע קונה לו המתלמד ועם גמר
המחזורים יוצאים החניכים למשקים השונים, לצבא,
להתשלמות לימודים וחלק מסתדר במקצועות, שרכשו,
אף בעיר.
קשיים לא מעטים קתגלים בבנין החברה והחשוב
שבהם הוא *הדיספרופורציה -הגדלה והולכת בהרכב
המיני. אין מספרן, של הבנות יחסי לזה של הבנים
והוא גורם ראשון במעלה להפרעות רציניות במבנה

טורגיה וכתיבת־מחזות במחלקת הדרמה
קוד א־נו כו ת בי לנו
של מכללת ״ייל״ ,יליד אמריקה, ממששני
עברי הירדן ב״יל״
פחה שמוצאה מגרמניה, זשהגרר,
לארה״ב לפני כ־0ד־ 60 שנה. גב׳ שרין
הובא לידיעתי קטע מגל׳ עתונכם מיום
לאו משתלמת כאן בתורת המשחק,
13.10.49 הדן ב״ייצוגם״ של שני עברי
וזו השנה השניה ללמודיה כאן. היא
הירדן במחלקת הדרמה של מכללת
ממלאה כרגע תפקיד של פליטה יהודיה
״ייל״ הידועה, שבניז־היבן, קונקטיקט,
מדאכאו במחזה מקורי שנכתב על־ידיי.
ארד,״ב — ,והואיל ואנכי הנני ״נציג״
מך לואי אורמונט׳ צעיר יהודי מפילדל־ישראל
שהוזכר שם, אבקשך לפרסם
פיה, המשתלם במכללת ״ייל״ בכתיבת
בעתונך את ההערות והתקונים כדלקמן :
מחזות( .כחו של גורל עלי לציין
א. לפני צאתי לארה״ב עם שחרורי
שיחסה אל התפקיד והמחזה ובעית הפמצ.ה.ל
. .שמעתי אף אנכי כי בתו של
ליט היהודי הכרוכה בו — הוא הוגן
ההלך עבדאללה עומדת להיות ״חברתי״
ואף אוהד׳ וללא כל דעות קדומות.
ללמודים, כאן, ויש לשער, כי הידיעה
גב׳ לאו היא, אגב אחת התלמידות
שפורסמה בעתונכם שאובד, מאותו מקור
המצטינות בתורת־המשחק. שמועה שלא
שמסר לי ידיעה זו. בבואי הנה בדקתי
הצלחתי להשיג את אשורה ממקורות
את הדבר, ונתברר, כי בתו של עבד־מוסמכים
— אומרת, כי גב׳ לאו בלתה
אללה מעולם לא פנתה למכללת ״ייל״
את הקיץ האחרון כיועצת דרמטית
בבקשה להתקבל לאיזו מחלקה שהיא.
לאחד ממחנות־הקיץ לנוער, הנערכים
ב. במחלקת הדרמה־ של מכללת ׳,ייל״
מטעם התנועה הציונית בארד,״ב...
לומדת זו השנה השלישית גב׳ שרין
ג. יש לשער כי המקור לידיעה
דאברים, שהיא שארת־בשר של עוצר
שפורסמה בעתונכם, ושנמסרה אף -לי
עיראק הינוקא, ומשום קרבת המשפחה
לפני נסיעתי, התכוון לגב׳ לאו.
של עוצר עיראק למלך עבדאללה —
ד .״העבר המערבי של הירדן״ מיוצג
מסתבר כי אף גב׳ לאו היא קרובתו
אמנם על־ידי במחלקתהדרמה
של המלך עבדאללה. גב׳ לאו היא
של מכללת ״ייל״ .אולם הקדימני בילידת
טורקיה, בת לאם עיראקית ממשפחת
המלוכה העיראקית ואב טורקי. ביר,״ם למשפטים ד״ר כגן. למרות שאיו
לאחר מות אביה נישאה אמה לנסיך הדבר נוגע לכל הנאמר לעיל, הנני חפץ
בהזדמנות זו לציין את השם הטוב
סעיד, המשמש ציר עיראק בלונדון,
וההערכה הרבה שיש כאן כלפי התיואף
הוא ממקורבי בית־ד,מלכות גב׳
אטרון העברי בארץ׳ וביחוד כלפי
לאו השתלמה בטורקיה ובלונדון לפני
״הבימה״ .הידיעות שהופצו בשעתו באהגיעה
למכללת ״ייל״ .את שנות המלחמה
העולמית השניה בלתה, כפי שנא רץ על כשלון ״הבימה״ במסעה לארה״ב
מן הבחינה האמנותית — הן חסרות
מר לי, בגרמניה הנאצית. לפני כשנה
גדעון תמיר, מכללת ״ייל״
שחר.
נישאר, למר לאו, תלמיד באגף לדרמ־

סזחל ן אן־דהן

מאת דיסזן ראניזן

בוזוזאל ואן דוזן היה הבעלים והעורך של ״אלוף הבוקר״.
הוא היה בחור טוב.
תמיד דיבר בשבחם של הבריות.
שם אשתו היה מרטל. וזה כל מה שיש לנו לומר על הגברת ואן מזן.
סיסמתו של בוזוול ואן בעתונו היתד : ,אם אינך יכול להועיל, אל תזיק.
הוא היד, מאמין נלהב בנועם ובאור. הוא גילח את שפמו, וגם על קדקדו
לא היה לו שער מיותר. הוא טען כי יש משהו טוב בכל אדם. תמיד כתב דברים
נעימים על כל אדם בעתונו. מעולם לא כתב מלה רעה על שום איש.
בוזוול ואן דוזן התקשה מאד בהחזקת עתרנו.
אנשי העסק בעירנו היו נותנים לו מודעות רק כשרצו. בדרך כלל, לא
רצו. הם ידעו כי בוזוול ואן דחן לא יטריד אותם ״ב״אלוף הבוקר״ שלו.
איש לא נתן לבו אליו או אל עתונו׳ משום שהכול ידעו כי בוזוול ואן
דוזן הוא טוב לב ולא ייגע לרעה באיש, ויכתוב כמה מלים נאות! על כל מי
שהתחתן, ועל כל מי שמת יכתוב הספד נחמד, זלא יכניס לעתונו שום דבר
שאינו רצוי למישהו.
ואז יום אחד התחיל בוזוול ואן דוזן לחשוב. הוא מצא כי ״אלוף הבוקר״
הולך וגווע כתינוק חסר אם, וכי הוא עצמו עומד בפני סכנת רעב.
הוא אמר לעצמו: לעזאלז הנועם והאור. אין בהם תועלת. הוא התחיל
חובם לבריות על קדקדיהם.
הוא קרא לפוליטיקאים שקרנים, וגנבים׳ ורוצחים.
הוא אמר כי חצי מתושבי עירנו צריכים להיות בבית הסוהר.
הכול אמרו כי דברים אלה הם גוזמה.
הכול אמרו כי מספר האנשים שצריכים לשבת בבית הסוהר אינו עולה
על שליש התושבים.
כמה אנשים דיברו על זה שצריך להמית את בוזוול ואן דוזן. הוא אמר
כי לא איכפת לו, וכי מוטב לו להירצח מאשר למות ברעב.
מעתה לא השמים מעתונו שום דבר. הוא התחיל מפרסם חדשות על
האנשים החשובים שבעירנו.
זה הטריד אותם מאד. הם התחילו לפרסם ב״אלוף הבוקר״.
הפוליטיקאים התחילו לחשוב על בוזוול ואן דהן כשהיו מנתחים לעצמם
נתחים.
במשך ששד, חדשים היה ״אלוף הבוקר״ העתון המצליח ביותר במדינה.
ברזורל ואן דוזן קנה דפוס חדש, ואת הטור של וולטר וינצ׳ל.
כול תושבי עירנו היו משתבחים ב״אלוף הבוקר״.
הכול אומרים בי בוזוול ואן דוזן הוא עורך מצוין, אם כי אין על שסתיו
(מתון הספר ״בעירנו״)
תמיד מלים נעימות לכל אדם.

החברה וקליטת הנוער במקומות ההתישבות. גם עד
כה עלך. ,אחוז הבנים במשקים ל־ 65—60 אחוז והווה
גורם מפריע בהתפתחות החברה. עתה הוחמר המצב
בהרבה ואי־ד,התאמה השוררת הגיעה לממדים של
בתאחת לעומת ארבעהבנים. ברור שאין
לחשוב ברצינות על הרכב של חברה עצמאית, קיבוץ
או קבוצה בתנאים אנורמליים אלה.
בעיה חמורה שעדיין מצפה לפתרונה היא סידורם
של הנערים בגיל 18—14 שנה, נערים שלפי
גלם אינם מתאימים יותר מסיבות שונות למסגרת
החינוך של מוסדות. נערים אלה אינם נקלטים כלל,
הם מושלכים כבר עם בואם ארצה לרחוב והופכים
למשוטטים. עבודה למצוא כמעט ואי־אפשר, איו
תברר, שתקלטם ; הם מעשנים וצריכים בגד ללבוש

בדרך הושרה,
אין מוסדות
נערים נדחים
מלהגיש סעד
עבר את גיל

ונעל לנעול. וכאשר אין להשיג את זאת
גם דרך הפשע הופכת לרצויה. האם
עלית הנוער חייבים להתערב ולקלוט
ומופקדים אלה יי האם פטורים אנו
וחינוך עממי מתקדם גם לנער אשר
הארבע־עשרה? !
בעיה זו תובעת את פתרונה מיד. יש לאפשר
גם לאלה מהנוער להקלט במוסדות החינוך היפים,
לספק גם להם את החינוך הדרוש ואת ההשכלה
החיונית, לסלול לפניהם את הדרך לאושר ולשתפם
בבנין המולדת. מרובים ועצומים עדיין הקשיים בהם
נתקלים מוסדות עלית הנוער ׳,אך מפעלם הנאה
שהקימו במדינה ישמש להם עידוד לקראת הישגים
גדולים יותר בעתיד.

.״העולם הזה״ ,מם׳ 639

(ר,משך מעמוד )7

ץ* והאזרח מה הוא אומר?

מאת מ. ד מ קו ר

הנציגים המכובדים של החלה הקאתוליות, המדינות הנסיגה
המוסלמיות והסלאביות
יצאו ידי חובתם: הם הצביעו בעצרת
האומות המאוחדות בעד התכנית האל־ססראלית
להוציא את ירושלים מתחום
השלטון של היהודים והערבים ולהרכיב*
עליה שלטון בינלאומי. תכנית דמיונית
זו, שמפלגת הלייבור האוסטרלית
הפריחה. אותה ערב הבחירות הכלליות
באוסטרליה, כדי לזכות בקולותיהם של
הקאתולים באותה ארץ, לא הצילה את
ממשלת צ׳יפלי־איוואט ממפלה והנחילה
אכזבה גם לאירגון האומות המאוחדות.
שכן הרוב של שני שלישים ויותר
אשר התכנית האוסטרלית קיבלה בעצרת,
לא יכול להפוך חלום לתכנית
הניתנת להגשמה.
עתה מבקש יושב־ראש מועצת הנאמנות
להציל את כבוד העצרת על־ידי
הצעת־פשרה :״הגוף הנפרד״ שיועמד
לפי המלצת העצרת תחת שלטון
בינלאומי יצומצם, כל ירושלים החדשה
תוצא מתוכו והוא ישתרע רק על הר
ציון, הר הזיתים׳ הר הצופים והעיר
העתיקה — חוץ מהר הבית, שיישאר
בתהום שלטון הערבי. ידיעות מרומא
אומרות, כי גם הוואתיקאן ״וויתר״ על
הבינאום של ירושלים כולה ומסכים
למובלעת מצומצמת שתכלול בעיקר
את המקומות הקדושים.
הנסיגות הללו לא תסייענה לפתרון
השאלה .״תפסת מרובה לא תפסת״ —
ועכשיו מרגישים לוחמי הבינאום את
התוצאות. גם נסיונם ״להוריד מהמחיר״
לא יועיל ואף לא יהיה לכבוד
לאו״ם. החלטת העצרת אחת דתה —
להתבטל. ובכינוס הבא של העצרת
יצטרכו להעלות על הפרק מחדש את
כל השאלה ולא תהיה לאו״ם ברירה
אלא להסכים להצעת ממשלת ישראל
בדבר סידורים מסויימים להבטחת קיומם
של המקומות הקדושים והגישה
החפשית אליהם.

אך מורגשת נסיגה גם הכנסת במיבצע העברת הממש־תשוב
לתל״אביב)־
לה לירושלים. בין כה
וכה כרוך הדבר בקשיים
עצומים ובהוצאות גדולות —
והאוצר צועק חמס :״מניין אקח את
הכסף הרב הדרוש למיבצע ההעברה?״
הוויכוח בכנסת חיזק את ידי הממשלה
ועכשיו, משנוכחו בקריה, כי חל־

הידוע לך על האיכות
המשובחת של עכודת
קשת?

קשת מנקה

וצובעת

,העולם הזה, מם׳ 639

פה הסכנה ומועצת הנאמנות אפילי
אינה מעלה על דעתה אפשרות לעשות
צעד כלשהו בירושלים בלי הסכמתנו,
אלא היא מחפשת נוסח־פשרה,
השתררה ההרגשה, כי ״יצאנו ידי
חובתנו״ כלפי ירושלים ואפשר כעת׳
להיסוג קצת מפעולות ההעברה של
הממשלה והכנסת. עוברה היא, כי
לשכת הנשיא נשארה עדיין בקריה
וכן נשארו משרד החוץ, משרד האוצר
ועוד מוסדות ממשלתיים מרכזיים בתל
אביב. עתה נשמעות ״אנחות״ על הקשיים
בקיום כל ישיבות הכנסת, על
ועדותיד״ בירושלים ומדברים על אפשרות
לחזור אל בנין הכנסת בתל־אביב
״באורח זמני״ או לקיים בירושלים
רק שתי ישיבות בשבוע ושאר
העבודה בתל־אביב.

בינתיים התכנסה מלי־מ־

את ההנהלה של הסוכציונות?
נות
היהודית, בהשתתפות
חברי ההנהלה מאמריקה. הדאגה
הראשונה, כמובן, היא הדאגה התקציבית.
ההכנסות מן המגבית המאוחדת
פחתו דוקא בעת שהעלוה היא בקצב
של מאות אלפים נפש בשנה, בעת
שהשטחים המחכים לטיוב וליעור נמדדים
במאות אלפי דונאם, דוקא בעת
שאלפים ורבבות עול־ם וחיילים משוחררים
מחכים בתור להתישבות. מלבד
השאלה הכספית צריך להחליט סופית
על כינוס הקונגרס הציוני השנה. ועל
אופן בחירת הצירים מישראל, ומארצות
הגולה. עתה, כאשר קיימת הכנסת, היש
עוד הצדקה לייצוג גדול פי שלושה
הניתן לשוקלי השקלים בישראל לעומת
הציונים בארצות הגולה? ובקשר לכך
יתפתח ודאי דיון עקרוני על דרכה
של התנועה הציונית בארצות השמית
ועל השאלה הנצחית אם ציונות פירושה
התכוננות לעליה לישראל אי
סתם תמיכה כספית בעלייתם של אחרים
וקיום המסורת של ״געגועים
לציון״ ? בשאלה זו יביאו את הצעותיהם
ד״ר נחום גולדמן ודניאל
פריש — הידועים בנאמנותם לאידיאל
הציוני ובחוש המעשי שלהם גם יחד.

בשבוע האחרון נראו הכנופיות סימנים מדאיגים להתכפעולה
חדשות
פעולות הטירור
של כנופיות המופתי. לא עוד גניבת
בהמות או שוד היבול׳ אלא רצח
מאורגן לפי כל שיטות הטירור —
אלה היו מעשי המסתננים בסביבות
חברון ובית נבאלה. המוקש שהוטמן
ליד בית גוברין קיפח אה חייהם של
שני קצינים, צעירים בצבא הגנה לישראל.
הפשיטה לכפר ענא באישון לילה
נסתימה ברצח איש ואשתו ובפציעת
בתם הקטנה. היו גם התקפות על
ערבים. בכפר זכריה — כסר של
נוצרים בשטח ישראל — נרצח ילד
ונפצעו שלושה ערבים מכדורי הכנופיות,
המזוינות בנשק אוטומטי, הלובשות
מדי חיילים או שוטיים.
גם בתחום שלטונו של הלגיון הערבי
משתוללות הכנופיות ונודע, כי
התחולל קרב בין הלגיון לבין הכנו פיות
בקרבת חברון וראש המשטרה
בכפר יאטה נהרג.
לא נתפלא אם מקורות מסויימים
יכתירו את הרוצחים בשם ״לוחמים
פאטריוטים של העם הערבי, שיצאו
למלחמה נגד מתנגדי המשטר הבינלאומי
בירושלים אבל יותר משמדאיגים
אותנו להטי התעמולה של הבינאום,
צריכה להדאיג התחדשות הפירור והתערערות
הבטחוו לאורך הגבולות. הליכתם
של עולים חדשים להתישבות בכפר
הנטוש ובישובי־ספר תלויה בהבטחת
שמירה מעולה ובטחון החיים. לא על־ידי
פעולות־עונשין נגד כפרים של
פלחים שקטים (כגון במקרה ואדי פו־קין)
יושג הבטחון, אלא על־ידי הגברת
כוחות השמירה זעירנות השמידה באזורי
הספר.

ה ת חרו ת

ה כו ת רו ת

קוראינו מוזמנים לחכר כותרת לצילום זה: שומר משגיח על
גל של אופניים שנלקחו מכעליהם על שלא היו בידיהם
רשיונות.
הכותרת הטובה ביותר תזכה את בעלה בפרס של לירה אחת.
צילום ב־ קאופמן
נעשה הדבר 1זאת נראה בהצגת־הב־כורה
של הקומדיה ״חליל הכשפים״
שתוצג ביום א׳ בביומו של ש. סינקל.
0ץ ינ•׳
הכנר העולמי י. מנוי.
מנוחין
יקדים את חין יקדים אתה״תור״
של הסוליסטים המו־י.
חפץ
סיקאליים, והוא ישמיע
את נגינתו בישראל עוד לפני ״חברו
למקצוע״ ישה חפץ׳ שיהיה כאן אורחה
של התזמורת הישראלית. מנוחין,
הבא לישראל לפי הזמנתו של ד,אימ־פרסריו
ק. גינזבורג, ינגן את הקונצרט
הראשון שלו ב־ 25 באפריל ש. ז .בתל
אביב, ובת לוויתו ליד הפסנתר, תרדה
אחותו חפצי ־ ב ה מנוחין, המופיעה
אתו. בכל מסעותיו. מנוחין יופיע גם
בקונצרטים עם התזמורת הפילהרמונית,
ואם בקורו של המנצח המהולל
סרגיקוסב יצקי בישלאלי לא
יתאחר, הרי ינצח כאן קוסביצקי על
מספר קונצרטים שהסוליסט בהם יהיה

מנוחין.

ביום, א׳ הבא, תהפך
צו ש ב
במת ״הבימה״ ל״מושב
זנים״
״הבימה״ זקנים״ ,עם זקנים וזקנות
גלמודים, כפי שאנו
:ילים לראותם במוסדות אלו בעירנו.
וא שחברי ״מושב זקנים״ זה אינם
יצים להשאר זקנים ואפילו בשארית
דהם ובאחד הימים מורידים הם זק־תם
,״הלאה הזקנה, יחי הנעורים״
מרים הם ומרגע זה מתחילים הם
זיות במושב הזקנים וליי צעירים על
ן פרטיהם ואפילו ״רומנטיקה״ ואהה
אינה חסרה אצל ״צעירים״ אלה...
ל זה נוצר בכוח ״חליל הכשפים״ .איך

אחרי התוכנית הראשונה הופעה משפחתית של ג׳ ..לוביץ כאורחת,
יבוא ב־ 17 לח. ז.
״הסבוב השני״ ,והפעם — ,עם ״תוספת
כח״ ,השחקן והזמר מ. מכאל
וביץ, בעלה של ג׳ .לזביץ, שבא
אתה מחוץ לארץ. ג׳ני אומרת הפעם
להפתיע את הקהל בהגישה יחד עם
בעלה דואטים ואפילו כמה מערכונים.
תהיה זאת כסי שאומרים תוכנית חדשה
בתוספת ה״שלאגרים״ הקודמים של
האמנית שנתחבבו על הקהל. המלוה
של קונצרט ״משפחתי״ זה יהיה כמר
בן — ש. סרשקו .

א. כרגנר

נסעה לה האמנית אלי־

וה״פלאפל״ זבם ברגנר להופעה
לחיפה. בדרך עמדה
בחדרה לאכול מה שהוא. ראתה את
דוכן -ד,בפלאפל״ בככר חנית האוטובר
סים ונתאשק לה לטעום פן המאכל
ה״לאומי״ שלנו. ה״פלאפל״ מצא חן
בעיניה וטעם לחיכה, ומשראתה ילד
״צבר״ כבדה אותו במנה ״פלאפל״
באמרה לו ״אכול, זה טעים מאד״,
ה״צבר״ חייך ואמר :״את מספרת ;

השתתפותי הכנה בצער

משפחת

שושני

בהלקח מהם ללא עת
יו ס ר

שו שני

גורדו!

— מריו — ,אמר — המנוול פטרני. הוא גידף
והעליב. חי שמי: הוא יתחרט על כך נ זכור את
דברי: הוא יתחרט !
עם דמדומי השחר הרמנו עוגן. בתי־העיר הלכו
והתרחקו לאטם. ושוב היינו בתוך שממת־הים. הרהרתי
על אנרי: היכן הוא עתה י מה יש בדעתו לעשות?
באותו ליל־חורף סער הים. רוח יבבה על הספון לימאי באשר הוא שם: חזור אלי ! בקלטי אותו המלח החדש היה אדם שקט ועשה את עבודתו ברצון
העוטה עלטה כבדה, וגשם חד, דוקר, הצליף על הכל: מלאני ערגה, שחדרה לכל מחשבותי. ואז הרגשתי ובאמונה. לאור היום ראיתי ששיבה כבר זרקה בשעעל
זגוגיות הצהרים, על סירות־ההצלה המנוסות, על כאילו שייך אני לעולם אחר, או כאדם שהשתלטה רותיו, אך זרועותיו חזקות, ורב־החובל היה שבע־הפלדה
הרטובה והקרה. גלים גבוהים, זועפים, התנפצו עליו תאווה, שאין לעמוד בפניה.
רצון מעבודתו.
אל דפנות־האניה כאומרים לטרפה, ונמדוד, אילך ואילן
...הרצון להרגיש כצפור חפשיה בתוך המרחבים
עם רדת הלילה נשמעו לפתע צעקות מתאו של
כשבר־עץ המשמש משחק למשכרי־הים. נדמה היה: האינסופיים של שמים וים. להרגיש שאינך קשור רב־החובל. כולנו נחפזנו לשם וראינו מראה, אשר
עוד רגע קט ויכסוה הגלים ...אולם הפנס בראש התורן, למקום אחד, אלא כל מקום בעולם — ביתך הוא ! הסעירנו מאד: אנרי, שכולנו חשבנו כי נשאר בחוף,
שנע לכל צד, תמיד חזר למקומו, ובעד לאפלה האיר הנך אזרח של כל ארץ, של כל עיר, ויהיו תושביה היה נאבק עם רב־החובל. הוא שחה בליל־פטוריו אל
כאומר: עודני חיה ...עודני חיה...
אשר יהיו.
האניה מאחריה, והתגנב לבוא בה, כדי לנקום מרב־הרגשת
חורף מדכאה חדרה ללבבות. הצהרים
העולם כולו פתוח לפניך. ידידיך הם: ההרים החובל את עלבונו. הם הכו אחד בשני בכל אשר בא
העגולים כאילו כוסו זפת, לא שביב־אור, אף לא באופק, החי אשר בים, אורות העיר המנצנצים בלילות, לידם, ולאחר שעייפו פג כעסם, אולם במקומו התעוררה
כוכב בודד אחד ! רוב המלחים עלן על יצועם העננים הפרושים מעל לראשך, והכוכבים המנחים את תאוות־הרצח ...לאחר שרב־החובל הניף את סבינו,
והתכרבלו בשמיכותיהם, מתיבת־הרדיו בקעה מוזיקלי הדרך. טובה ידידותם מידידות האנשים. הם לא ימלאוך צץ גם בידו של אנרי סכין, והתחיל מחול־הרצח
מלאת קצב מפריז העליזה, כשהפרעות־אויר מפסיקות אכזבה ולא יבגדו בך לעולם !
בתאו הצר של רב־החובל. כמה רגעים, שדמו בעינינו
אותה מפעם לפעם. זמרת חמודה ...בית־קפה עליז...
כך התאהבתי בים. באותו ערב שבו רוצה אני לשעות, סובבו זה מול זה כשסכיניהם שלופים. לבלהתחיל
את ספורי עגנה ״סן־אנטוניו״ בנמל ניאפולי. סוף התגבר אנרי עוז וזנק על רב־החובל. גופתו
כחלום נראה הדבר במדבר הים הסוער.
אנית־עץ קטנה היתר, זו, אפורה, דלה, וסדוריה פשו צנחה לארץ. אנרי התכופף עליו — ובגבו קראנו
האורות כבו בתאים• י? בחדי ׳ י׳איכל?:1 ,״ יאלד
אלה טים ביותר: במרכזה היה מחסן־הסחורות שבאמצעיתו את יצר הרצח השפל שבא על ספוקו.
עדיין, מצטופפים איש אל רעהו, כמו, מאם.
ניצב תורן גבוה מוקף סולמות־חבלים. מטבח־עץ
רב־החובל היה מת. כיצד לתאר את המבוכה שהשהאוהבים
להפליג בספורי הרפתקאות, ומאורעות מרת
תאי־מלחים ושני ולגשם לרוח מטרה
הספון, על תלטה על כולנו? רק אנרי שמר על קור־רוחו ואמר :
לים, שהיו עדים להם על ^ תבל• ם םויי־י־מלחח ״
על מרסיל, נאפולי׳ אלכסנדייי הללו -,?1י* גדושים מטות׳ אחת מעל לשניה. כל קשוט לא היה ״אל דאגה. רב־החובל מת, נשליכנו למים. כשנכנס
לאניה נושנה ועלובה זו,
לחרטום.זולת דמות־אשה חטובה לנמל — ,אסגיר את עצמי למשטרה״ .את הפקוד על
לעורר ענין. אולם יש ויבוא מלח חדש לאני!״ ואז מעץ שנקבעה מתחת
האניה נטל סגנו של רב־החובל.
עולה מתח הספורים מעלה־מעלה. קייפטאון, בואנום
מכשיר הרדיו היחיד באניה היה בתאו של רב־למחרת
בלילה עברנו במיצר, ששרטונים רבים
איירם, בומבי, ולעתים על יפן המעורפלת ירחיקו החובל. זה היה אדם אכזר ושואף שררה. בלילות
היינו מצטופפים מתחת לתאו ומאזינים למוזיקה הבאה הזדקרו משני עבריו. זה היה מקום צר ומסוכן —
הספורים.
אותו ערב לא היה מלח חדש באניה. כל אחד מרחוק, מעבר לימים. קול אשה רך היה מעורר את והאניה ללא רב־חובל ! אולם אנו לא חששנו. ימאי
כבר דלה את ספוריו עד תום. חפצו בכפור שטרם געגועי לחיים רגילים, לחיות ככל האנשים, חיי אהבה, אינו מאמין אף פעם שאניתו תטבע. ישנו בתאינו
שמעו כמוהו ...במרחק־מה מהם ישב מריו, מלח אי־ משפחה ואושר. כן׳ אז קללתי את גורלי, על היותי כשלפתע הזדעזעה ד,אניד, ממכה אדירה ונטתה על
טלקי שנקלע לאניה עברית, והתערה בה בהיותו ימא־ ימאי בודד בעולם, ללא חברה וידיד, ללא רעיה, נע־ צדה. מי־הים החלו לשטוף פנימה. הכל נתהפך :
הדלתות מתחת, ארונות נפלו עליהם וחסמו את הפתמצוין,
אוהב את העבודה, ואישיים מזה עשרות בשנים. ונד על פני הימים רחבי־הידים.
אבל אהבתי את הים ...אהבתי בעל כרחי ! וידעתי חים. מים פרצו מכל עבר. בלב כל אחד נדלקה
שתקן היה. את השפה העברית לא הבין והרגיש
אני אשאר בחיים ! נסו לפרוץ
עצמו כזר בין המלחים שרובם ככולם היו צעירים. שאם אעזבהו — לא יארכו הימים ושוב אשוב אליו. תאוות־פרא :
באדיבות ובחיוכים תמידיים נסה לחפות על מועקת על כן נשארתי. אבל המשיכה הכפולה לא הרפתה חלונות ודלתות, אולם המים פרצו מעל, כי האניה
זרותו בין הארצישראלים .״בחור טוב — אבל ממני: של חיי חברה ואהבה ביבשה, ושל חיי־ הלכה ושקעה...
מזלי שיחק לי והצלחתי לעלות לספון. מהרתי
משעמם״ ,פסקו הימאים. מריו רגיל היה להתבודד הדרור בים. מלחמה פנימית קשה היתד, זו.
בחדרו, אולם אותו ערב ישב זמן רב ליד המפליגים־
באניה לא היה לי ידיד. לפעמים הייתי קושר אל סירת־ההצלה וניתקתיה. הייתי בטוח שכל אנשי
בספורים. ישב ושתק, כי לא הבין לדבריהם. לבסוף שיחה עם המלח אנרי, בחור נועז וחם־מזג. בינו האניה טבעו, אולם טעיתי. כאשר החילותי לחתור,
פנה אליו אחד ואמר :
ובין רב־החובל התרקמו יחסי איבה משונים. הם לא ראיתי אחד המלחים שוחה אלי ואספתיו. כשהסתכלנו
החליפו דברים, ואפילו השתדלו שלא לעבור אחד לאחור — ראינו רק את התורן של ״סן־אנטוניו״.
— מריו, ספר עכשיו אתה משהו !
לפני שהספיק לענות דבר, כבר תלו בו כולם ליד השני ולא להסתכל זה לעברו של זה. אנרי היה חתרנו בסירה עד אשר הגענו לשרטון קטן, עליו
מדבר תמיד בגנותו של רב־החובל. הוא שנא אותו העלינו את הסירה וחיכינו לאור היום.
את עיניהם ,׳וחיכו לתחילתו של ספור מרתק...
באפלה ישבנו על השרטון הרטוב. כל סיכויים
— מריו, אתה מוכרח לספר ! ספר את המקרה שנאה עמוקה. ולא רק אנרי: כולנו שנאנו אותו.
אדם בלתי חברתי ושונא אנשים היה. אפילו את לא נראו לנו לד,נצל. יתכן שד,סגן נטה מקו־האניות,
המענין ביותר שארע לך בימי חייך !
ובידינו לא מים ולא אוכל, לא מפה ולא מצפן —
קציניו שטם והתרחק מהם.
מריו נרעד, וגמגם באיטלקית :
בהכנסנו לנמל, עם רדת הערב, היינו ממהרים אכן, זה הקץ. כמה ימים של צמא ורעב, ואחריו —
— חברים ...אינני יודע מה לספר ...כל מקרה
לעיר. אך הוא לא יכול היה לראות בשמחתנו והש המות...
מענין לא קרה לי.
באותו לילה איום נשבעתי, כי אם אנצל —
— אתה מעליב אותנו, מריו ! הכיצד יתכן של־ תדל תמיד לעכבנו באניה. אחר כך היה יורד לרציף,
ימאי ותיק כמוך לא קרה אף מקרה מענין אחד? מטייל לאטו ומסתכל על האניות השונות בנמל, וחוזר לא אשוב אל הים. לעולם ! אין אני רוצה בחיי־דרור
אם מסוכנים הם, ואין אני חפץ בהרפתקאות אם את
ספר, מריו ! רק ההתחלה קשה !
לאניה. על־פי־רוב מר־נפש ומכלה חמתו במלחים.
כשחזרתי אותו ערב לאניה, שתוי במקצת, לאחר המות מביאות הן. חזרתי ונשבעתי. התפללתי.
הוא נעץ מבטו בצוהר, כרוצה לדלות מתוך
עם אור הבוקר ראינו, כי עוד כמה מלחים נצלו
האפלה את זכרונותיו, והחל לספר :
התעלסות קצרה, קדמני רב־החובל ליד מדרגות האניה.
כולם
— מריו — ,אמר לי — עליך לחזור לעיר ולמצוא ושחו אל השרטונים שבסביבה. אספנו את
— אינני זוכר באיזה שנה היה זה. אולי לפני
חמש־עשרה, או עשרים שנה. הייתי צעיר, רק שנה מלח לעבודה. אנרי התחצף כלפי — ופיטרתיו. עם בסירה. ששה מלחים היינו, לא ידענו היכן אנו, היכן
צפון והיכן דרום, ולאן עלינו לחתור.
או שנתיים מאחרי בים. זה עתה התאהבתי בו — שחר נפליג.
יד המקרה עמדה לנו להצילנו. אותו מלח זר,
אבל איזו אהבה ! מהי אהבת גבר לאשה שבא היום
ליבי דאב על אנרי, אך מבטו הנוקב של רב־והיא
דועכת ועוברת, לעומת אהבת ד,ימאי לים, שאינה החובל אמר :״מלא את פקודתי מיד — ולא תפוטר שהבאתי לאנייה למלא את מקומו של אנרי, גילה בקידועכת
ואינה חולפת כל ימי חייו ! לפעמים, לאחר גם אתה חזרתי לעיר וסובבתי בבתי־היין, בהם אות בכל הסביבה, היה קורא בשמות האיים, ותובע
נתוק ארוך מחיי היבשה, היו מתעוררים בי געגועים התגוללו מלחים סבואים מתחת לשולחנות. הם לא להפליג מזרחה. בקיאותו עוררה את סקרנותנו, וכאשר
לעיר־מולדתי. אך כשחזרנו ורגלי נצבו ברחוב, שחומות הבינו לדברי ונאלצתי לחזור. סבור הייתי שיפטר גם התחלנו לחקרו ספר לנו בקצרה: הוא הייה רב־חובל
בתים גבוהים משני עבריו — כה תפלים נראו לי אותי, על כי לא מלאתי את פקודתו. באחת הסימטאות של אנית־מסחר קטנהועבר פעמים רבות בדרך זו.
חיי העיק, מלאת הרוכלים והבטלנים, במרוצתה אחרי שליד הנמל בא לקראתי אדם לבוש בגדים רחבים, בעל לפני חמש שנים החליט לעזוב את הים. חמש שנים
המטבע. מחנק דירותיה, הרחובות שאשפה נערמת פנים שזופים ובלורית ארוכה ...הכרתי מיד: ימאי. רצופות חי ערירי בחדר דל, מלא געגועים למרחב.
בצדם. קירות, קירות. החילותי • בעל כרחי לשמוע את פניתי אליו ושאלתיו אם חפץ הוא בעבודה .״כן״ — לא היתה לו אלא הנאה אחת: לרדת ולשוטט בסימ־טאות
שליד הנמל, לנשום את אויר הים, ולחזות
קולו הקורא של הים...
היתד, התשובה. צעדנו יחד לעבר ״סן־אנטוניו״.
בנמל צץ לפתע למולי אנרי. הוא היה נסער באניות הבאות ממרחקים.
יתכן שגם אתם כבר שומעים את הקול הזה. בכל
וכשהוצעה לו עבודה כמלח התגברו עליו געגואשר
הלכתי ובכל אשר פניתי רדף אחרי אותו קול ונרגש. עיניו בערו כשלהבת, ושערותיו השחורות
עיו — והפליג. האמנו לרב־החובל לשעבר, ולאחר
העולה מעמקי־הים, מבינות הגלים ומשב־הרוחות וקורא שמוטות על מצחו.
שחתרנו, לפי הוראותיו, במשך יומיים הגענו לכפר
קטן בחוף. מדי חדשים מספר היתד, באה אניה לכפר
נדח זה, מביאה מצרכים וקונה את תוצרת הכפר. עם
האניה הראשונה חזרנו למרסיל.
במשך שנה קיימתי את שבועתי. גרתי בעיר
ועבדתי בתיקון סירות הדייגים. אולם לאט לאט שוב
נתעוררה המשיכה לים ...היא גברה בי כל כך, עד כי
לא יכולתי לעמוד בפניה — וחזרתי. הפרתי את
שבועתי
ועתה אני יודע שלעולם לא אוכל להסתגל לחיי
טעםע דין • ערך תז מ תי
היבשה. או שאטבע באחד מן הימים, או אזדקן ולא
אצלח לעבודת מלח — אז אקנה לי סירה קטנה,
טו ב לי ל די םמח לי מי ם
הקורא לאאסרב עוד״...
אך לים
ואדוג דגים ליד החוף.
מריו סיים את ספורו. נשתררה שתיקה ארובה.
וחייך חיוך מתנצל,אשם ...ואחר
הוא השפיל את מבטו
כך פנה לתאו. בעד לצוהר נראה הירח כשהוא צף
ועולה מתוך העננים. הגשם פסק. מתיבת־הרדיו נשמע
שוב שיר אהבה, אולם המית הגלים גברה על צלילי
ראשון בארץ
המוזיקה.

טיבהכים י /ל! 1להים

ופלים

לי ב ר

בתוספת אבקת יחלב

הכל -לכלאט 1ה

י חי

הלול

אחרי עבודה קשה ומפרכת של שברעים
ימים גמרתי לסדר את דירתי
החדשה.
דירה חדשה? מי מאתנו זוכר, היום
לדירה חדשה, נקיה גדולה ובהירה.
עברו הימים ברת היינו עוברים כל
״מוחרם״ לדירה חדשה, יותר מודרנית,
יותר רחבה ויותר צפונית. היום דירה
חושה זוהי מלת־קסם, חלום, שאיפה...
ואני זכיתי בה. דירה יפה, גדולה
ונוחה רבת שמש ואויר. עם כל הסדורים
המודרניים, ארונות רבים׳ דלתות
זכוכית מתקפלות׳ ברזים נמוכים, מים
חמים יומם וליל, הכל צבוע ומסויד
מחדש בצבע בהיר מרהיב עין. וכמר.
טרחתי ועמלתי עד שסדרתיה.
עד שהחלטתי היכן להעמיד כל דבר
העברתי את הרהיטים עשר פעיי־ם
ממקום למקום.
— היכן נעמיד את הספה?
— כאן, לא׳ כאן זה מול הדלת,
וכאן זה לא על יד החשמל, זה על
יד החלון וכאן תפריע לדלת לה־תח.
— והארון?
— נו הארון, כאן. בודאי כאן. לא ;
אולי שם? יותר מוצנע. ואולי ליי
החלון — מה, זה יסתיר את האור?
וכך כל מטה, כל כסא וכל שולחן
הסתובבו בין פנות הבית, הכירו
את כל קירותיו — והגיעו לבסוף אל
המנוחה.
אחר כך צריך היה לסדר את הספרים,
את הכלים׳ את הלבנים, ארון
לחלוקים, לבגדים. אחר כך וילונות,
מיוחד לנעלים, קולב מיוחד למגבית,
איך לסדרם, ארוכים או קצרים? מכווצים
או עם קפלים? בהירים או
כהים, פרחים או משבצות. לבסוף נתלו
גם הם ושמחו את לבי. ולבסוף נכנסתי
למטבח,

6י 3

מאת חוה ברנד

כאן לא נתתי לאיש לעזור לי. זהו
עולמי שלי, סדרתי והחלפתי והוספתי
והסרתי. עוד וו ועוד וו וכאן מדף
וכאן מגרה, הכל לבן, חדש. נוצץ
ומבריק.
שטפתי את הרצפות, פרשתי את
המרבדים ובדירה חדשה ומסודרת שכבתי
לישון עיפה רצוצה אך שבעת
רצון ומאושרת.
בבוקר קמתי מלאת שמחה וגיל.
הייתי עליזה ומלאת מרץ והייתי מוכנה
לעשות אך ורק טובות.
הדבר הראשון שעלה במוחי הוא, שעתך,
שיש לי דירה גדולה ורחבה
משלי הגיעה השעה להיות אם טובה
ומתקדמת ולהוציא את בני הקטן מהלול
הכובל, ולתת לו להתרוצץ בדירה.
והנה גם הוא, חדשים כר, רבים הוא
סגור בלולו ומבקש לצאת ממנו —
הרי — ,צא, טיל ותהנה גם אתה
מהדירה.
הוצאתי אותו, הנעלתי לו את נעליו,
והוא מלא אושר ירד אל הרצפה ה״מ־רובדת״
והחל מסתובב בבית.
ואני לקחתי את הכביסה ויצאתי
לתלותה על המרפסת.
רבותי, לא רק אני, אלא כל אשד,
אחרת ולו, קרת המזג ביותר היתר,
פורצת בבכי ומקוננת לו היתה חוזרת
אל דירתה אחרי חצי שעה ומוצאת
אותה כמו שמצאתיה אני.
ד,כסאות היו מרוכזים בחדר אחד!,
עומדים זה ליד זה בשורה כחילים!
כשראשיהם הפוכים ורגליהם אל על.
הרדיו היה שוכן כבוד על הרצפה
וארונו שמש מקום־מקלט לשני זוגות
נעליו של בני. כל שאר הנעלים היו
מונחות בערבוביה על אחת המטות
בין הכרים׳ ארון הספרים היה חצ*ו
ריק והספרים נעלמו — טרם הספקתי
להתחקות על עקבותם. כל המאפרות
והאגרטלים היו בתוך האמבטיה והברזים
פתוחים, והמטבח, מטבחי מטבחי
— איזה ״סדר״ ,איזו מהומה וערבוביה,
כלים, קופסאות, צנצנות שקיקים מדפים
— והוילונות, והמרבדים — אל
תשאלוני, אל תשאלו. מהפכת סדום
ועמורה --
עתה לא תכירו כלום בביתי שוב
הכל מסודר ונקי, כל דבר במקומו.
הבית מסודר שוב לפי טעמי והמטבח
שוב מבריק ומצוחצח.
ובחדר ילדי עומד פתוח הלול הקטן
ובו יושב בני ומשחק בבובותיו ומ-
כוניותיו.
איני רוצה יותר להיות אם מודרנית.
יחי הלול !
0 0 0 0 0 0 <<>0 0 0 0 0 0 0 0 0 0

פינת היין שלנו
כיצד טועמים יין

ודאס/רסק

פרד״ז

עםק פי צי ם א בו רי ק אי ס

^190-׳ א 90ס״מ

13.750
דרומו
אתס בו ל

,העולם הזה, מס׳ 639

וכך עליך לנהוג: אנא, בשם אלוהים,
אל נא תגיח את הכוס אל גרונר
כאילו חצית זה עתה את מדבר סהרה
ברגל. שלושה חושים עליך לגייס לשתיית
היין: חוש הראיה, הריח, והטעם.
הרם את כוסך והסתכל בה.
הריח את ריחו. יכול אתה להבחין
מיד בין הטוב, לפי בשמו הנודף. אם
ריחו אינו גורם לך הנאה — סימן
הוא, שמשהו אינו בסדר ביין זה, או
— שעליך להנזר בכלל משתיית יין...
ועכשו, תן נא לנוזל זה שיעבור בכמות
מועטת בין שפתותיך וינוח על
לשונך. מין הדין שיהיה לו טעם
מתוק, אם הוא קשה או חריף בטעמו
— שוב אין זה יין טוב.
ולבסוף: עליו ל״החליק״ ולרדת
לגרונך כחתיכת קטיפה זו ולהשפיע
על קיבתך כ״לטיפה״ ממש.
אם היין שאתה שותה משביע את
רצונך מבחינות אלו — אין לך כל
צורך בבדיקות נוספות ביחס לאיכות !
ג x x x > 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 < x x >0 0

לא נעים
אבל ברי א

שמן־דגים ניתן
לתלמידות בא״
חד מבתי-דזספד
בתל־אביכ.שמן
הדגים מועיל
מאד לגוף וממלא
אפילו את
מקומה של השמש,
כמקרה הצורך.
פני הנערות
יעידו שזה
לא נעים. הן
טועמות לימון
או תפוז כדי על להתגבר
השפעת ממלא-
מקום השמש.
צילום :

פרנקנהיים

אל תאמיני להם
בכל עתון, בכל ספר ובכל מקום
אנו קוראות ושומעות את אשר אומרים
עלינו, הנשים, מהם דברים המקובלים
על לב כולם כאמיתות שאין לערער
עליהן. אך המדע בא לעזרתנו, והוכיח
כי־ רבים מהדברים — בשקר יסודם.
אל תאמיני להם !
והנה כמה דוגמאות.
מי אינוטועןשמוחה של
האשד, קטןממוחושלהגב
ר? לפי חקירות בדיקות ומדידות,
שנעשו בשנים האחרונות, נתברר כי
ביחס למדותיהן יש לנשים מוח קצת
יותר גדול מזה של הגברים.
לנשיםאין שיום חוש למכ
ונאות, טוענים הגברים. מחקרים
שנעשו בשנות המלחמה האחרונה, הוכיחו,
שנשים, שנתנה להם האפשרות
(בעקר בצבא ובבתי־ד,חרושת המלחמתיים
),ללמוד ולהתמחות במכונאות הראו
כושר תפיסה ועבודה בדיוק כמו
גברים, חוץ מבעבודות, שדרשו כח
פיזי רב מאד. יודעות הנשים — אינן
עצבניות הן סבל לשאת וחולניות — מקובל לומר.
אין זה נכון. להפך, האשד, יכולה לשאת
כל כאב ומאמץ יותר מכל גבר. האשד,
מסוגלת לעשות כל עבודה חד־גונית
מדויקת ומאומצת בהרבה פחות רוגז
ועצבנות.
בכל העולם כולו, שליש המקרים של
אבוד עצמי לדעת הם של נשים .״אולקוס״
וגמגום, שתיהן מחלות שחלק, רב
בהן לעצבנות מצויות פי ארבע
אצל גברים מאשר אצל נשים.
הרבה יותר גברים מתים ממחלות
עצבים מאשר נשים. ישנם הרבה יותר
גברים בבתי חולי־הרוח.
ולבסוף — בקשר לילדיך :
מפחידים אותך שילדים ה מכזי־בילדותם
מוכשרים

יםבבגרותם. ו מ. ביאים. כדוגמה
אישים מפורסמ ים?
אל תאמיני !
דוגמאות כמוצרט, שלי ואינשטין הן
אופייניות הרבה. יותר, הם היו מוכשרים
גם בילדותם, ולא הכזיבו בבגרותם,
יותר מזה, סטטיסטיקה מחייהם
של למעלה מ־ 2000 אנשים מוכשרים
וגאונים הוכיחה, שילדים מוכשרים חיים
בדרך כלל יותר שנים מילדים רגילים
ונהנים מבריאות הגוף והנפש.

יום כביסה הוא יום קשה׳ כי אין
אבקת כביסה הכובסת בעצמה. אולם
כל אשד, משתדלת להעביר את היום
במהירות ובקלות. השיטה הבאה היא
הטובה ביותר, מנקה את הכביסה וחוסכת
בעבודת הידים.
.1יש לטבול ולסחוט את כל אחד
מהכבסים בתמיסת נס חמה. את המקומות
המוכתמים והחלקים הבאים במגע
עם הגוף המזיע (צוארון, שרוול וכו׳)
יש להבריש בקלות עם נס בלתי־מהול.
.2יש לשרות את כל הכבסים בתמיסת
הנס למשך כל הלילה.

תיח אחת

לשטוף את הכבסים היטב ולהרעם
אבקת גיל של יצהר (חבילה
לשלושה דליים מים) ואח״כ לשפאת
הכבסים בקלות.

.4הכנת תמיסת נס/2 :י כוס נס
לדלי מים חמים.

מלק ציק
מטבח מ עו דן וב שר
מק סי מום נו חיו ת

הדר ־ הכרמל. חיפה
ט ל פון 4465

מנגנים

מר מנדלבאום ותזמרתו
בשבת תה בשעה 5

ב חן

זכרונך

פתרון תשכץ 6
במאוזן :

(התשובה: מעמוד )13

אדדוארד ג׳ .רוכינסדן וסורט
לנקאסטר, כסרט ״כורם היו
גגי״ .לפי המחזה מאת ארתור
מילר.

תשבץמ9 .

— 1קסם — 3 :מערכה— 7 :
טף; — 8משחק; — 9נסתר— 12 :
ערפל; — 14 שריר! — 15 עי;
— 16 רך לבב; — 18 שרק; — 19
טרגדיה; — 21 שקד; — 23 רשות;
— 24 ביש 25 בל; — 27
חמד; — 28 ממש; — 30 ביום; — 32
משורר; — 33 רקע; — 34 תכנית;
— 35 שחקן.

כתנות ׳׳ לכל״
ב כו ר תנו

ה מ עו ל ה

במאונך :

— 1קטע; — 2ספר; — 3מחשבה;
— 4עקרב; — 5כנר; — 6הס;
— 8מלכדת 10 תער; — 11
ריק 13 פרגוד; — 17 לי;
— 18 שד; — 19 טרחה; — 20
רשם; — 21 שי; — 22 קשב; — 24
בשר; — 25 בוקק; — 26 למען;
— 28 משי; — 29 מות; — 31
ירח; — 32 מן.

הודעה לקוראינו

•ז רי ־ ם
•ריגיג. ו י •וזני 6צ-׳ייוו* ) 6.4x10•* )0.10.

ח״א. רח׳ א רנ ב־ 56

בהתחרות לפתרון תשבץ מם׳ 6
הגיע מספר רב מאד של תשובות.
לאחר בדיקתן — תתקיים הגרלת הפרסים.

תקליט -
יום ה׳ 12.1״בני ערובה״

(מונסרא)
תל־אביב

יום ה׳ 12.1״אהבת נעורים״
ב־ 9ב״ארמוך
מוצ״ש !4.1״ברברה בלומברג״
חיפה

תל־אביב
ביום ראשון — 15.1וביום שני 16.1

הצגת בכורה

״ ח לי ל -הכש פי ם׳׳

התזמורת

הפילהרמונית היע^דעלית

הנ ד ל

ליד הפסנתר: מיכאל טאובה
תל־אביב,מוצאי שבת 14.1 ,״אהל־שם״

ב־ 8.30 בערב
ירושלים, יום שלישי 17.1 ,״אדיסוך
ב־ 9בערב
בטהובן, באך, גריג,
אחרון, קופלנד, ויניאבסקי
מכירת כרטיסים: ת״א, משרד התזמורת,
אלנבי ,56 בשעות .6—4 ,2—11
ירושלים אצל כהנא.

קונצרט למנויים מס׳ 5
המנצח: שרל ברוק
המוליסטית: אידה הנדל (כגור)
תל־אביב

סדרת הפועלים יום חמשי 12.1
סדרה — 2יום ראשון 15.1

תיאטרון קאמ רי
יום ה׳ 12.1

״משרתם של שני

אדונים״
יום ה׳ 12.1״רק אתמול נולדה״
ב־ 8במוגרבי,

בפתודתקוה
ב־8.30
2הצגות ב־ 6וב־9
מוצ״ש 14.1

במוגרבי
״הצל״
יום א׳ . 15.1הצל״ ב־ ,8מוגרבי, ת״א
יום ב׳ 16.1״הצל״ ב־ ,8מוגרבי, ת״א
יום ג׳ 17.1״משרתם של שני
במוגרבי, ת״א

אדונים״
יום ג׳ 17.1״רק אתמול נולדה״
רחובות
ב־8.30׳ בבית־העס
יום ד 18.1״רק אתמול נולדה״
במוגרבי, תל־אביב

התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב

המטאטא
יו ם. מנוחה
ברמת־גן
יום ה׳ 12.1
מוצ״ש 14.1שתי הצגות בכפר ויתקין
יום ב׳ 16.1״חיות הנגב באות בגבעתים העירה״
בתל־אביב
יום ג׳ 17.1 בנתניה יום ד׳ 18.1
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב

הצגות אחרונות

חדר להשכיר
יום חמישי
חיפה,

12.1

מוצאי שבת

14.1

2הצגות 7.15 — 9.15
בקולנוע ״אורה״

הראשונה 7.20 השניה — 9.45 בערב
כרטיסים: בקופת ״ישה חפץ״
בשעות 1—11 לפנה״צ ומ־ 4.30 אחה״צ

ב־ 6וב־9

מוצ״ש 14.1אינקובטור על הסלע
גבת

יום א׳ 15.1אינקובטור על הסלע

הצגת־בכורה ב־ 8בערב קרית־מוצקין

יום ב׳ 16.1״יום מנוחה״ רמתיים יום ב׳ 16.1אינקובטור על הסלע
תל־אביב
ב־ 8בערב
יום ג׳ 17.1אינקובטור על הסלע
הצגה יומית לתלמידים ולנוער
תל־אביב
ב־ 3אחה״צ
יום ג׳ 17.1הופעת אליזבט ברגנר
תל־אביב
ב־ 8.30 בערב
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב

יום ג׳ 17.1

בית הבימה

ט 1סקה
המנצח: ג .זינגר
יום ג׳ 24.1

במאוזן :

— 1לא תחיה! (שמות ז 8
בשר השינים 10 מים אדירים ;
— 12 עשרת אלפים 13 מיתר
השרירי 15 מעורה עשו מכסה
למשכן ה׳ (במדבר ד 16 מתנהג
לפי תורת המוסר 20 חלק־זמן
קטן 22 שבועון מצויר ;
— 25 מזיגה של כל צבעי התחזית ;
— 26 השנה 27 כף 29
מין יין 31 פורצלן 33 מדף.
— 2אנרגיה 3צבע אדום ;
— ,4מלת כסל 5נחוץ מאד ;
—6משתקק למים 7גדר;
— 9לחותו התנדפה 11 מארבעה
יסודות העולם 14 מתנה 15
תלונה 17 פמליה 18 סוף;
— 19 מספרי התנ״ך 21 דרמה ;
— 23 אדם כקנין 24 עיכוב ;
— 28 רצועה 30 צבור 31
סימן מקובל להתוית הכוון 32
זקן בא בימים.

בשעה 8.30 בערב

ס בו ר׳ הו 9מן
המנצח: מ .גולינקין
כרטיסים: ביילין, אלנבי 67 סל׳ 5018

תל־אביב, אולם ״אהל שם״
יום שני ,16.1.50 בשעה 8.30 בערב

הרסיטל הראשון לפסנתר

אל ה אודדשט״ן
בתכנית: בראמם, שומן, מהלר־קלקשטיין (הצגת בכורה),

שופין ופרוקופייף.

כרטיסים; אצל: שלזינגר ושפרינגר, נחלת בנימין ;2״הכרטיס״ ,אלגבי ; 31
״מנדלי״ ,רח׳ בן־יהודה 62 ובקופת־הערב.

תבנית

כתי

הקולנוע

החל ם ם 1צ אי שבת 14.1.1950

מגדלור
אוריון שבוע רביעי

טרובדור

בשעה 8.30 בערב

אחרי שובה מארצות הברית וקנדה

!לקראת הסרט

תל אביב

ירושלים 2הצגות
תל־אביב

2הצגות, ב־ 5וב־8.30

] 5 4 3 2 10ד
80 . 2

!12 1 1

15 0 14 13

12 1 0

20 0 1

23 22
28 0

29 0 280 21
32 0

010119

יום ה׳ 12.1אינקובטור על הסלע

2הצגות־בכורה, בשעה 6ובשעה 9
באולם ״ציון״

מאת

פנחס הרזי

במאונך :

תל־אביב

אהל
תיאטרון פועלי ישראל
מוצ״ש 14.1״יום מנוחה״

באולם ישהחפץ
המחודש

2הצגות ככל ערם

רמת־גן
ב״רמזי,״
יום ד 18.1״חליל הכשפים״ ,ת״א
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערכ

רסיטלים לכגור

אי ד ה

מאת מאק אנרו
עברית: לאה גולדברג
ההצגה: ש .פינקל
הצייר: ג׳ניה ברגר
יום ג׳ 17.1״אהבת נעורים״

סימפוניות, אופירות,
מוסיקה קלה, רקודים
רדיו אוניון, ת״א. דיזנגוף 115

(כתיב חסר)
אופיר שבוע שלישי

לא נאה
ולא יאה

ג׳וני בליגדה
גץ ווימא!
לו איירס
וצ׳רלס ויקפורד

אסתר

ארמון, חיפה
שבוע שני

חרב במדבר
אורה, חיפה

שבוע שני

היאור המוכסף

•כתבת •המערכת וההנהלה: תל־אביב, רחוב לילינבלום ,12
של׳ ,4414ת. ד / 1962 .העורך האחראי והמו״ל: א .קיסרי /
־דפוס מ. שהם, תל־אביב, רחוב פין ,6טל׳ / 2239 גלופות:
צינקוגרפיה ״ארץ־ישראלית״ בע״ט /החפצה: דוד סוסל ובניו.

האמנות, אחת מדרכיה היא חיקוי הטבע. יתר על כן, האמגות שואפת להשיג את מעלות
הטבע עצמן. בכל סוגי האמנות נעשים המאמצים לחדור לנשמת הדומם והחי. הנה רקוד,
מבוצע על ידי הילדה קסמן, שבו מוצנת צפור׳ המתרוממת ׳לעוף, המצלמת ״שברה״ את
התנועה הרצופה ומציגה לפנינו ארבעה שלבים עיקריים, החל מישיבת הצפוד על הקרקע
ועד לרגע י שבו היא עפה באוויר.

)1ישיבה: הגוף עודנו שקט, יציב, אבד כמצב־ה תנועה
ניכרת תכונה להתרומם.

)2הצפור מתרוממת: כין הישיכה ומצב זה יש, כמוכן\׳,

שלכים דכים. היא מבינה רגליה וכנפיה לזינוק.

צ) הצפור -כאוויר. אכל עדיין לא כמלוא התנופה. היא
דק התרוממה ומחפשת יציבות -והפעם ללא קרקע
מתחת לרגליה.

)4הצפור עפה חפיטיה כאוויר, תנועה זו היא, כמוכן. כת־רגע
ורק המצלמה עשתה אותה יציבה, כנקודה זו חל
הגבול כין האדם והצפור, כין המציאות -והאמנות.

צילומים? :רנ קנ היי ם

צילום ־שערג פין,

כבאי

האש

במלאכתם

נבואה שנתרייט:

כדבריך כן הוא׳ חמי היקר. אמרת
שלא אוכל לפרנס את בתך וצדקת

בהחלט...

בל הכבאים -י ״ הם מתנדבים
(״קוליירס,
בטחו זברון

הבראה יקרה
פתיחת השידור
אומרים ש״קול ישראל״
בגלל הגשמים והשטפונות
רונים לפתוח את השדור
רי יושבי ביתך״ במקום
טובו אהליך״.
החליט האח־ב״אש־
ב״מה

רובינשטין
רענן,

חיפה

מוצא לים
בקשר לדרישת עבדאללה למוצא לים
הנני מציע לו לפנות למומחים בתל־אביב,
שהם יתקינו לו ים בדוגמת
הימים המפורסמים של שכונת התקוה
ועזרא.
דוד רוזנבאך, תל-אביב

הקריה כירושלים
מה נשתנה עם עלות הקריה לירושלים?

בקריה דיברו אל הקיר, בירושליה
ידברו אל הכותל.
מנחם בן־ישר, משואות־יצחק
בפרט של לירה אחת זוכה בעל הבדיחה
הנדפסת ראשונה במדור זה. בדיחות
נא לשלוח למערכת ״העולם הזה* .על
המעטפה י״׳ לציין :״עולמנו זה הקטן*.

ישבנו לאכול והגה ירד ברד. לאחר
כמה רגעים שאל דודי את אחי חייב,
בן 5וחצי :
לפני׳ 10 שנים ראית את הברד?
ענה לו חיים: מד1,
לפני 10 שנים הייתי עוד בבטן של
אמא. ומיד תקן: אוי, לא ! בבטן
של אבא.
שאלו אבא: למה דווקא בבטן
שלי? ענה חיים: כי אתה ילד.
ילד מוליד ילד, ואמא ילדה על־כן
היא יולדת ילדה.

בחורה נוסעת באוטובוס. בעבור האוטו
ליד ביה״ח לחולי־רוח ״גהה״ ,פונה
הבחורה בשאלה לנהג :
מה הוא הבנין הזה? עונה הנהג
זהו בית־הבראה ! שואלת בצחוק הבחורה המאמינה לתשובתו: מה המחיר
הנדרש ליום? מוסיף הנהג בצחוק:
כ־5־ 6לירות ליום. משיבה הבחורה:
משוגע מי שהולך לכאן.
ר. ב ,.נהלל

יום אחד ישבתי עם בת־דודתי חנה,
בת ,4והיא שזופה מאד בפניה. עברה
ילדה תימניה. אמרה לי חגה :
תראי איזו ילדה כושית ! אמרתי לה :
ולמה את כל־כך אדומה ז ענתה לי :
מה אפשר לעשות י כסה אמא קנתה
אותי.

״היה אמיץ, בקש ממנה ראיון. לכל
היותר היא תגיד ״לא !״.
(״סטורדיי איבנינג פוסט״)

שכר סופרים

כחלוקה? בתלושים?

חליפת צנע

הסופר: פעם קצבו לי לירה לכל
מלה שלי המו״ל נ״ ״האמנם? מתי
זד, היה?״ הסופר: דיברתי בחוצפה
אל השופט בבית המשפט...״
משה אפריאט, חיפה

חיים בן 5וחצי שמע את חוריו
מדברים על חלוקת הילדים מהמחנות
בבתים.
אמר חיים: אבא, כמה עולה כל
ילד? האם מוכרים אותם בחלוקה?
או בתלושים י
בת־עמי מנדלבום, רמת־גן

א ובכן הרופא קבע שגבי מתעקם,
שחסרות לי קלוריות, שראותי
בלתי מפותחות, בקיצור, שבריאותי
רופפת.
ב: יופי !
א: הוא הוסיף שעלי ללכת למקום
שבו האוויר צח, לעסוק בהתעמלות
בפיקוח רפואי, לאכול בשר כמעט יומיום,
בקיצור, להבריא...
ב: הידד ! זאת אומרת שאתה
משוחרר !
א לשם כך שלח אותי —
לצבא.

התוצאות

כועדה הרפואית של הצבא

ש. ט .ראוך

״בך קנתה אותי״

השופט: אני מזהיר אותך, כי דברי
עדותך צריכים להכיל אך ורק אמת,
הידוע לך מה הן התוצאות של עדות
שקר?
העד: כן אדוני השופט ! לזכות
בדין !
משה אפריאט, חיפה

ס.או.ם.
העופות שגרו משלחת אל דב יוסף
בקריה :
— אין לנו מה לאכול !
— ולי יש י !
חנניה גיפשטיין, ראשון־לציון

אל תשימי לב לדוגמא, השאלה
העיקרית היא אם האריג ־מוצא חן
בעיניך, לשאר ידאג כבר החייט שלנו.
,״סטורדיי איבנינג פוסט*)