גליון 640 מתאריך 19 בינואר 1950

הצבא מתכונן
ל״סבוב השני״

״להקת אילון״ החליטה ל״התחרזת״ עם
הרמטכ״ל בהכנת הצבא ל״סיבוב השני״.
הזמן היה קצר והעבודה מרובה, ומשום
כך גברה מתיחות המשתתפים משעה לש עה
..שכן להיות. חבר בלהקה צבאית פי רושו
להיות נגר וסבל, זמר וחשמלאי,
צייר ומסגר. ויש אומרים שצריך גם
לדעת לשחק...
׳וכאשר נהוג בקרב אנשי צבא, נתקבלה
הפקודה לעמוד הכן זמן רב לפני שנקבע
מועד הפעולה. עשרים וארבע שעות נש ארו
ל״שעת האפס״ ,והרי כמה מומנטים
מתוך עשרים וארבע שעות אלה בהכנת
המערכון בשם ״הסיבוב השני״.

הצילום בשער ובעמוד הזה: כנו דותנכר׳

רגע רומאנטי לפני החזרה הכללית.

כהפסקת החזרה צריך להקים את הכמה. אולם מה לעשות
והרומאנטיקה כוח משיכתה רכ, ונוסך על כך הכל משמשים
כמהנדסים ועל כן יש חוסר כידים עוכדות.

החכרים גילו שמצוי צלם כאולם, ופתאם החלו הכל
עוכרים, והכמה הולכת ומוקמת ׳ .ך .

אהת מכנות הלהקה המציאה רעיון חדש: יש להכניס איזה
ריקוד לתוך המחזה, ומיד היא מדגימה את הכיצוע. הכל
מסתכלים אליה כפיות פעורים.

הרגע המכריע ממשמש וכא. הכמה עומדת והחזרה
הכללית מתחילה, אולם לפתע שכחו הכל את
תפקידיהם. האחד נכנס לתוך דכרי רעהו ו״הרג׳יסור״
רוגז ורוטן.

המסך עלה ולהשתוממות הכללית עמדו

החברים ב״סיבוב השני״ ,המערכון עלה יפה.

אלוף אלון ־ נציג נסיון־הקוב הישראלי
אלוף יגאל אלון חזר זה לא
כבר מסיור בכסה מארצווז אי־רופה.
בנסיעתו נפגש מם קציני
צבא גבוהים מצבאות זרים ותוך
מגע וסיורים ניתן להשוות את
נסיון־הקרב הישראלי ומסקנותיו
עם נסיונות צבאות אחרים. ברשימה
זו ניתנים עברו של אלוף
אלון, ז רן התגבשותה של תפיסתו
הצבאית, תוך מאבקי־מחתרת
וקרבות מלחמת העצמאות, שבהם
מילא תפקידים מכריעים,
וכמה פרטים על נסיעתו האחרונה.

יגאל
אלון, אלוף הקרבות של צבא
ההגנה, חזר זה לא כבר מסיור באירופה.
לא היתד. זו נסיעתו הראשונה.
בשלהי 1946 נסע יגאל פייקוביץ׳ לאירופה
במשלחת ״התנועה לאחדות העבודה״
לקונגרס הציוני בבאזל. מטרת
נסיעתו אז היתד. לבקר את דרכי

מאת *כתי פוגת

פעולות המאבק העניקו לאלון את
ראשית ההתמחות בארגון המיבצע, החל
מאיסוף הידיעות וכלה בתכנון ובביצוע
; הכשרה רוחנית־פסיכנלוגית לתת
— וגם לספוג מכות, להפסיד ולנצח.
אולם אולי יותר מכל, למד את חישובי
האויב ותגובותיו. באחת משיחותיו
אסר :״הגענו למצב שיכולנו
להעריך מראש את תגובת הבריטי לאחר
המהלומה שהנחתנו לו, כי למדנו
לדעת את שיטתו השגרתית״.
עתה, בנסיעתו השניה לאירופה, נתקבל
בכבוד רשמי־צבאי רב בצרפת,
כמצביא ישראלי דגול ובאנגליה שוחח
עם קצינים גבוהים מהצבא הבריטי ועם
התיאורטיקן הצבאי הנודע קפטן לידל־הארט.
באחת השיחות, בבית־פרטי, נפגש
עם קצין־מטה גמה. ככל הישראלים
המבקרים באיים הבריטיים ציין את

רונה. היו נאמנים לתורה הצבאית שלכם,
כי היא אינה דלה.״
התיאורטיקן גילה בקיאות במהלך
מלחמת־השחרור והתרשם מאד מהגמישות
ומתכונת הנהלת הקרבות. על המסע
בנגב ובמדבר אמר שגם צבאות
ותיקים יכולים ללמוד ממערכה זו.
״התורה הצבאית שלכם״ ,כדברי קפטן
לידל־הארט, היא נכס, שנקנה בעמל,
ואחד האנשים שיד להם בעיצובה הוא
אלוף יגאל אלון.
עתה, עם צחצוח החרבות הערבי
לקראת ה״סיבוב השני,״ חובה היא
לבדוק את הרכוש שרכשנו ממלחמת
השחרור. בתוך עיון זה יהיה עלינו

חציר קצור במרחק חמשה ק״מ מהמושבה.
הלך
ולד אנסרי ועצמותיו רועדות,
מדשדש בדרך־העפר עד בואו לשדה
ואזניו פתוחות אל רחשי הלילה ואל
יללת השועלים וכלבי ערביי הסביבה.
מצא לו מקום משכב בצד ערימת
שיבולת־שועל והרהר על הכוכבים ועלילות
הגבורה הטורקית. לעת בוקר
מצד ולד אנסרי לתמהונו את אביו
שוכב על אחת הערימות במרחק מה
ממנו. רים אנסרי ליווה את בנו כל
העת כדי לעמוד על טיבו של הבן.
ב־ 1937 סיים יגאל פייקוביץ׳ את
ביה״ס החקלאי כדורי והצטרף לקבוצת
גינוסר, שעל חוף הכינרת. בימים
המועטים שלא נקרא לנשק, או שיצא

בימי המאבק במחתרת

יגאל פייהוביץ, אדיאם ישעיהו
כרגשטיין. כף גראה המפקד
כימי הגשרים והמסילות והתח*
נות וכשעת נסיעתו הראשונה
לחוץ־לארץ. לסיור אצל מחד
ללי ההעפלה.

בימי הקרבות
בצבא ההננה לי שראל

אלוף יגאל אלון. שמילא תפקידים
מכריעים כמלחמת
השחרור.

הפעולה של אנשי הפלמ״ח, העוסקים
בהעפלה ; לבוא במגע אישי עט שליחי
חפלמ״ח ! .
באה מקופת ה״מאבק* .ממי המאבק
סבלו הכוחות הצבאיים הראשונים של
הישוב את סבילת״האש הראשוני -הבעיות
הטקטיות־מינהלתיות — :לקרב
את היחידה לבסיס הפעולה בחשאי מבלי
שיורגש שזו יחידה צבאית* להעביר
את הנשק מהמחסן אל בסיס הפעולה
! להכין את הנסיגה, שעקבותיה
לא תובלנה את כלבי־המשטרה הבריטיים
לחיפוש בישובים העבריים! להספיק
לפזר את היחידה, להחביא את
הנשק ולעשות כל אלה בשעות הלילה
— עשו את אלוף יגאל אלון מצביא
יחיד בשיטותיו.

.העולס הזה׳ ,נז1׳ •64

הרושם השונה מן הבריטים במולדת
בניגוד לאלה שבארצות כי׳כושיהם• כדוגמה
תביא את רשמיו מהדיביזיד־המוטסת
הששיזו, שחנתה בארץ, לס״
תיעד. היד, הדבר בשקציך חססה חיזר.
עצמו מזי שהיה מפקד ברעדת ד,״כלניות״
בארץ־ישראל. אמר המפקד לאלוף
אלון :״דרך אגב, מתפקידי היה לחפשי
אז והצטערתי צער רב שלא יכולתי
לגלותך. אבל -.עתה, שמח אני שלא
נפגשנו אז ושאנו נפגשים היום.״ השיב
לו אלוף אלון! ״שגינו צריכים להיות
שמחים שלא נפגשנו אז...״
נסיעתו השניה של אלוף יגאל אלון
היתר. נסיעתו של מפקד רב מעללים
שבעבורו רשום מספר המבצעים הגדול
ביותר שנפל בחלקו של מפקד בישראל׳
שהרימו קרנו וסרסמוהו גם בעולם
הצבאי הרחב, כך שנתקבל כשווה בין
שווים בהפגשו עם קצינים צרפתיים
גבוהים.
יתר על כן, בשיחה עם קפטן לידל־הארס
באנגליה שציין לשבח את כשרון
צ.ר-ל. לנהל בלילה לא רק פעולות
מידות אלא גם אופנסיבזת, והתפעל
מדרכי״פעולתו של יחידות הפשיטה שלנו.
אמר התיאורטיקן! ״אני מבץ שאתם
עומדים להקים צבא מודרני ותשלחו,
בוודאי, קצינים ללמוד בבתי־&פר צבאיים
בחו״ל. אף כי מחשיב אני זאת
מאד, חלילה לכם מלקבל את התורה
פסו שהיא ומלחקות צבאות זרים חיקוי
מלא. פתחו אח כשרוננם להיות מקוריים,
דבר שהוכחתם בפלחמה האח־

לראות מה עשה אח אלוף אלון לממד
עד, הנועז של ״תורת הצבא״ הישראלית,
שבאמצעותה שוחררו חבלי הארץ
הרחבים בידי צבא ישראל.
שלושה גורמים עיקריים עיצבו רמות־של
יגאל פייקוביץ׳־אלון ואת תפיסתו
הצבאית, והם: א) ילדותו בכפר־תבור
! ב) הפלמ״ח וג) מלחמת־השח־רור.
תולדות יגאל
פייקוביץ׳ נולד בכפר־תבור בעשירי
באוקטובר 1918 ,לאביו׳ שבא
ב־ , 1889 בנעוריו לארץ־ישראל ולאמו,
ילידת הארץ. השומר יגאל הוא בן־
דודו. אביו היה סמל בצבא הטורקי
ואחיו הבכור קצין באותו צבא. בכתה
בביר,״ם העממי שבכפר־תבור, בין מנין
חבריו ללימודים, התרוצצו סיפורי גבורה
ועלילות־מלחמה של ״הזקנים״ וכלי־הנשק
היה אורח קבוע בין אצבעותיו
של הילד.
אביו של אלוף יגאל אלון, ראובן
פייקוביץ׳ השליט פחדו על בימאי
הסביבה וערבייה, עד כי לא יכלו
להאמין בנפשם שיהודי הוא, הן מחמת
ידו הקשה והן בגלל מראהו זהוב-
השער וכחול־העין. על כן החליטו תושבי
הגליל הערביים שהוא אנסרי, בן
שבט תסר־דת בסוריה, החי על חרבו.
שמו היה בפיהם רים (ראובן) אנסרי.
ליגאל, בן זקוניו, קראו ולד-אנסרי, או
אעגל.
רים אגסרי היה שולח את ולד אנסרי
בו ד,־ 13 לשמור יחידי בלילה על שדה־

לחופשה, עסק בקיבוצו בפלחה ובסס־פוא
והיה מנהל המשק והמוכתר.
עד לפריחתו כאלוך הפלמ״ח קמי. את
השכלתו הצבאית בקורס מפקדי כתות,
ברטת־יותנן, ב־ , 1936 ובקורס למפקדי־מחלקות,
בכסר־ויתקין, ב־ד .193ב־1938
היד, לסרג׳נט הטנדר בגליל־התחתון, מפקד
מחלקת פלוגות־שדה. ב־ 1939 נתמנה
למפקד החי״ש במחוז הגליל. באותה
שנה נזדמן ביום חופשה לקיבוצו ומצא
את שימרי־המים של הקיבוץ בקרב
עם כנופיה ערבית. מייד גייס לעזרתם
כתה מהמשק• כתה זו בפיקודו כבשר,
בפעם הראשונה כפר ערבי והחזיקה
בו חצי יום. בקרב על אותו כסר,
ג׳וער אבו־שושה, נהרגו כמה ערבים
וביניהם מוכתר הכפר. עשרה מאנשי
גינוסר נידונו למאסר ארוך.
תודות לקסמו האישי וליכולת אישר,רעים
שבו, התידד במהרה, עם השכנים
בעת שכיהן כמוכתר גינוסר ב״.1939
והכפריים הערביים בקוטר של חמישה
ק״מ סביב לגינוסר שלחו מכתב למיניסטר
המושבות הבריטי והעתק לנציב
העליון, סו ביקשו לשחרר את אנשי
גינוסר האסורים.
באחד מימי ראשית 1941 יצא אלוף
יצחק שדה, בשליחות יוזמי הפלמ״ח
אל מפקדת ד,״הגנה״ בהצעה לחדש את
פלוגות־השדה. באחד מימות אפריל של
אותה שנה, הופיע ״הזקן״ לגינוסר
והודיע שהוחלט להקים יצור הדומה
(המשך בעמוד )12

*וסף נדבה

הו א

חי פ עז

לא, אין בדעתי לספר באזניכם את
הרפתקאותיה של המשלחת המדעית
האמריקאית, שיצאה לאנאטוליה הצפונית
כדי לגלות את שרידי תיבת נוח.
גם לא אעמוד על הצד השני של
המטבע, כלומר על ההאשמה שרוסיה
הסובייטית ביקשה להאשים את בני
״העולם החדש״ בריגול. אותו בנימין,
שעליו איחד את הדיבור, היה צעיר
שנולד בתל־אביב עוד לפני שהיתר. לכרך,
והוא לא התעניין בארכיאולוגיה
מעולם. נהפוך הוא, כל ישותו אמרה
— הווה׳ תשוקת חיים שאינה יודעת
גבול, כיסופים לשמש־עליצות שבירכה
בפנים צוחקות מדי בוקר את עולמו
של רבון העולמים.
קיצורו של דבר, בנימין נשתכר כליל
מחדוות החיים. זכורני, כי הוא סיפר
לי פעם, כי כל עוד נפשו בו ברח
מירושלים, שבה בילד, שנים מספר כסטודנט
באוניברסיטה על ר,ר הצופים.
עיר הקודש דיכאה את רוחו. למן
היום הראשון שדרך על מרצפותיה חש
מעין מועקת כלא, כאילו היה אסיר
הנמק בתא אפל. הוא היד, חסר בה
את ששון החברה והוללותה, כך אמר
לי בפירוש — רק נזיר ימצא בבירת
המדינה את האווירה ההולמת לאורח
חייו.
אגב, לא ראשון הוא שהביע את
הדעה הזאת. היו שהתלוננו, כי אין
בכוחם לעמוד בפני הוד הקדושה החופף
על העיר הנצחית ; זכרונות העבר
מכבידים עליהם עד ללא נשוא.
לדרוך על אבנים שעליהן דרכו לפני
אלפי שנים נביאי־אמת והחזון היא
חוויה שלא כל אחד מסוגל להתנסות

עד שביום אחד נשתנה בנימין תכלית
שינוי. לפתע נפלו פניו ואיימו
עליך בחוורונם. מה קרה לו? כסבור
הייתי, כי הגיעוהו ידיעות מחרידות
מגיא הצלמוות באירופה על יקרים שאבדו
מארץ חיים — הווי טראגי מקובל
באותו פרק זמן. אך לא — לא זה
שינה את מצב רוחו ; הוא החל מסגל
לעצמו רדפת — המורא מפני הפצצה
האטומית. לראשונה תמהתי עליו ! הוא
— התוסס חיים ללא סוף, כלום אין
הוא מחוסן בעצם הכרתו מפחד המוות?
מה זה אירע לו לפתע ומה עשוי היה
להגותו מן המסילה? הוא ישב והסביר
לי, כי תחילת הפרשה נעוצה
בקריאת חוברת אחת, פרי יצירתו של
סופר אמריקאי׳ ג׳ון הרסי שמו, דומני,
שביקר בהירושימה לאחר השואה ותיאר
תיאור מזעזע ונוקב את הטראגדיה
האנושית שנתחוללה שם. הדבר נגע
ללבו והוא החל מהרהר בכל היקף
הבעיה.
מני אז נסבו הויכוחים בינינו על
עתידה של האנושות ועל סיכוייה לה־שאר
בחיים גם לאחר שפצצת האטום
תשתכלל עד קצה האפשרות. לשוא
נטיתי להסביר לו, כי אל לא לאדם
להרהר בבעיות העומדות ברומו של
עולם. מה טעם לערער את שיווי־המשקל
הרוחני ולמרט את העצבים על
דברים שטרם באו לעולם? אך הוא
בשלו — כיוון שתשוקת החיים שבו
היתר, מופרזת מלכתחילה הרגיש פתאום
באי־בטחון מדכא, מד, יהא עליי,

שחור -לבן

ה רי

על אשתו וילדו — כלום באמת הולכים
אנו כולנו בעינים עצומות אל הסוף
הבלתי נמנע? וכי יש טעם להמשיד
לחיות בהווי של ״אכול ושתה בי
מחר נמות״ ,ואולי יש אפשרות לקדם
את פני הרעה?
אודה, עד מהרה נמאסו עלי השיחות
הרבות אתו. קשה לדבר אל אדם
אכול צער ויאוש. ובנימין בשלו —
תקפה עליו הרגשת ״ימי פומפיה האחרונים״
,או אף הפסיכולוגיה של נוח —
ושוב אי אפשר היד, להרגיעו. והמוזר
הוא, כי אנשים כאלה תחת אשר עליך
לרחם עליהם, הם חומלים עליך, כאילו
היינו כולנו ״כצאן לטבח יובלו״ ,בני
אדם שנגזר עליהם להרקיב בעמק
הבכא...
לא יצאו כמה חדשים מיום שנתנסכה
עליו על בנימין העצבות הקודרת, והוא
החל הוגה ברעיון ״עשה לך תבת עצי
גפר הוא נתרחק מן החברה לחלוטין.
כמעט שלא ראוהו ברחוב. חבריו
לעגו לו, טענו שרוח־תזזית אחזה
בו ועליו ״להתאוורר״ .זוהי — כך
טענו — ריאקציה פיוסית לשכרון־
יתר מן החיים.
אך אני סבור הייתי אחרת. יום
אחד עלה בידי למשכו כמעט מחדיי
לבית קפה. זכורני, היה זר. ערב סגריר
וגשום. בית הקפה שהיד, ריק מאדם,
והשעה אף היא היתה מאוחרת. ישב
בנימין ופרש לפני את תכניתו. לשוא
חיפשתי את ברק־הטירוף בעיניו. לאשמת
חבריו כי הוא ירד מן הדרך לא
היד, שחר. האישונים החומים והמלטפים
הביעו רוך וידידות כמאז ומתמיד.
הוא נשאר אותו בנימין כשהיה.
והנה, סיפר לי, כי הוא מתחיל את
חייו החדשים הרחק מבני אדם. מוכן
הוא אף להתגורר עם משפחתו הקטנה
על מרומי מגדלור בלב ים. בימים
הקרובים הוא יוצא לחפש את ״הרי
אררט״ ; כן, כנוח לפני ארבעת אלפים
או חמשת אלפים שנה. טרם קבע
לאן פניו מועדות, אולי לאוקינוס האטלנטי
ואולי לאזורי הקוטב. העיקר
לברוח כל עוד נתחוללה השואה. אין
הוא רוצה להיות עד לחורבן האנושות.
תוך ימים מספר סידר את
עניניו. קיבץ את ספריו. על רבים מהם
צריך היה לוותר, והוא הועמד בפני
הדילימה הנצחית: מהם עשרת הספרים
הטובים ביותר אפילו כמה
תקליטים אהובים עליו, משירי הצוענים
במרכז אירופה׳ לקח עמו, וכך
הפליג אל הבלתי נודע.
הצטערתי, שלא ניתן לד,פרד ממנו.
הוא סר לביתי בערב נסיעתו, לא
מצאני והשאיר לי פתק פסימי, שלא
ארצה לצטט ממנו הפעם. אך משום־מה
האמנתי, כי אשמע ממנו בימים יבואו.
ואמנם כך היה. דומני שכעבור חמישה
חדשים, אם לא יותר, הגיעני
המכתב הראשון ממנו. כמה משפטים
קצרים — מעין דברי הקדמה לפרק
חיים חדש. מנין נשלח המכתב? כתובת
מדוייקת לא היתד, בגליונות הנייר,
רק זאת אמר, כי הוא נמצא על אחד
האיים הקטנים באוקינוס השקט. אין
השם ידוע לו, והוא מסופק אם בכלל
נרשם על המפה. אי קטן כזה בודאי
נעלם גם מעיני הגיאוגראף המנוסה. אף

אררס

על פי כן עלה בידו לקבוע, כי הוא
נתון אי־שם במעלת הרוחב 28 ומעלת
האורך 175׳ בסביבת קבוצת איי מידוויי
המפורסמים...
כיצד שלח את המכתב אלי? הדרך
הקלאסית הידועה — דייג מילידי
המקום הבטיח לו תמורת תשלום להעביר
את מכתבו אל ״העולם ההוא״
— כך במפורש קרא את העולם האומלל
שלנו, המתקרב יום יום אלי האבדון.
לכתוב
אליו לא יכולתי, ובלית ברירה
החל מתנהל בינינו מעין מונולוג
שבכתב. הוא דיבר מן הכתב ואני
היטיתי אוזן לשמוע. נסיון מעניין
ומוזר, והעיקר, שבאיזו דרך טלפאטית
מופלאה השיב על כל השאלות שביקשתי
להפנות אליו ולא יכולתי.
כך עברו חדשים על חדשים .״חליפת״
המכתבים החד־צדדית נמשכה
בהתמדה אם גם ללא קביעות. במכתבים
קצרים וארוכים העלה בפני בנימין
את כל בעיות האדם ״הפרימיטיבי״
החדש, שבחר מרצון לחזור אל
המערות׳ כביכול. בקטעים מספר הגיע
באמת לתיאורים מופלאים של חוויות
אנושיות עמוקות. יום אחד החלטתי
להוציא לאור את ״יומנו״ של רד
בינזון קרוזו מחודש זה, או של נוח
בכבודו ובעצמו. אודה, באותם הימים
נתגלו לי אף כמה דברים שהיו סתומים
קודם לכן כשקראתי את פרשת
המבול בבראשית. אך עד לפרסום היומן
לא הגיעו הדברים, פשוט משום
שציפיתי לסוף הדברים. הרגשה מוזרה
חדרה בלבי, כי לסיפור זה מן
ההכרח שיהא אפילוג מיוחד במיני.
והוא אמנם לא איחר לבוא.
לפתע חדלו. מכתבי בנימין מלהגיע
אלי. לראשונה ניחמתי את עצמי :
אמרתי בלבי — דרכי התחבורה נשתבשו
בעתות החורף והסתיו, ואולי
גם בימות גיאות המים בקיץ. אמתין
עוד פעם והקשר בינינו יתחדש. חיפשתי
טעמים אחרים לאיחור — אולי
שורד, עליו מצב רוח חדש ; הוא יחלוף
ובנימין יודיעני דבר במרוצת
הזמן. פעם אחת אף ייסרתי את עצמי,
שכדרכי תמיד אני הוא האשם, שכן
חדלתי לכתוב אליו ואני הייתי האחרון
שהנחתי למכתביו ללא מענה,
עד אשר עמדתי גם על אשלייתי זו.
שהרי מעולם לא יכולתי להשיב לו
על מכתביו. כל אלה היו חלומות שבד,קיץ
; העובדה היתד״ שהוא חדל
לכתוב. עד אשר למקרא אחת הידיעות
בעתון המקומי נגלה לי כל הסוד.
מואשינגטון הודיעו, כי זה מקרוב
נערכו ניסויים אטומיים בסביבת איי
ביקיני ומידוויי. נזדעזעתי כשראיתי
אותן שורות מועטות. עתה בטוח הייתי,
כי אותו ״שטן״ שנחלץ מן ״הבקבוק
של אלאדין״ נחת בכל כובד
מהלומותיו על האי ברוחב הגיאוגראפי
של 28 מעלות והאורך הגיאוגראפי
של ...175
בעצם צריך
על הנוח החדש
שים אחרי הרי
מה לא השלמתי
מפכה מרץ אינו

הייתי לכתוב הספד
שיצא למסע חיפואררט,
אולם משום־
עדיין כי. אותו צעיר
עוד בחיים.

4חמורים יועלו מדי חודש
בחודשו להר־הצופים לספי,
את מזונותיו של אריח
האוניברסיטה> .מן העתונות).
על זה נאמר: טוב אריה חי מזזטור

הנברת רות דיין, אשת האלוף.
רדפה אחרי איש שנחשד
בגנבת ארנקה ומסרה
(מן העתונות).
אותו לדין.
ולא יאמר עוד: ליו! דין ו?ית דיין.

מפקד ״הגאג׳אדה״ ביפו,
נימר הברי, הורשה לחזור
(מן העתונות).
לישראל.
היהפוך נושי עורו ונימר חברברו־תיו?

נתעכבה
חלוקת כשר ודנים
כגלל השטפונות.
(מן העתונות).
בשר, מילא, אן מאימתי אין הד ג
י ם יודעים לשחות.

ש. ט .ראוך

״באל העתונות׳
יהא מסגנו העונה!
הבאל השנתי הראשון של עתו׳
נאי ישראל ייערך בכל אולמי ״הבימה״
ו״חוג הבימה״ ב־ 16 בפברואר. יהיה
זה כדוגמת נשפי העתונאים בעולם
כולו, המאורע החברתי בה״א הידיעה
של העונה.
לפי התכנית שעובדה ע״י ועדה
מיוחדת יימשך הנשף משעה 9בערב
עד שעה 3בבוקר ויסתיים בארוחת
•בוקר משותפת שתוגש לכל האורחים.
ועדת אמנים, בראשותם של הציירים
ג׳גיה ברגר ויוסף בס, דואגת לתפאורה
מתאימה בחמשת האולמים שבהם
ייערך הנשף, וכל אולם יותאם לתפקיד
ולתכנית שתהא מבוצעת שם.
תערך תכנית מרכזית באולם הגדול
של ״הבימה״ עם פתיחה חגיגית של
הנשף.
עתון מיוחד ,״עתון הנשף״ —
יוכן ע״י מערכת מיוחדת בבנין ״הבימה״
ויוצא למכירה בחצות הלילה.
העתון יכיל רפורטג׳ות מהנשף, בקורת
על התכנית, דינים וחשבונות על
כל המתהווה •ונוסף לכך רשימה מלאה
של כל הנוכחים.
בין אורחי הנשף יהיו ראשי השלטון,
חברי הממשלה, ראשי העיריות
והסגל הדיפלומטי.
מזנון עשיר יעמוד לרשות האורחים
ותערך הגרלה על פרסים יקרי ערך.
הכנות לנשף הן במלוא הקצב וועדה
מיוחדת דואגת להפצת הכרטיסים,
שיימכרו רק לפי רשימה מוכנת מראש
מתוך איסור מוחלט להעביר את. ר,כרטיסים
בלי הסכמה לכך מועדת הנשוי.

הרחקת שערות
לחלוטין

בדי א טומי ה

באחריות בלי צלקות ובאופן סופי (שיטה
חשמלית) 1400 שערות לשעה מהרגלים

יי ידדניה יי
תל־אביב, יוחנן הסנדלר 18
חיפה, רחוב מיכאל .31
השתמשו בחדשי חורף להרחקת שערות.

111

,העולם הזה״ ,נזם׳ 640

ד״ר א מיל פזיר שטין

1ל מן שני אור
אותר, אשד, מיוחדת במינה, מן הנשים
הטיפוסיות ביותר שראיתי מימי,
מניה ביאליק, סיפרה לי פעם שבאחד
הימים נכנס נער יתום לביתם באודיפה
והביא שיר בכיסו. ביאליק חיבק ונישק
את הנער אחר קריאת השיר, שהעיד
עליו כאלף עדים, כי בחיר המוזות
לפניו. ומאז נשאר הנער היתום שדם
רבות בביתו של ביאליק ; מניד, היתר,
לו לאם ולאחות. ביאליק לא טעה, הנער
היתום היד, ליורש כתרו, בחיר וגדול
משוררי ישראל: זלמן שניאור.
דרך ארוכה עשה למרכזי עולם ולפס״
גות השירה והרומן בחמש עשרות
שנים. עשרות כרכים בעברית, באידיש
ובשפות לועזיות שונות הן ציוני הדרך
הזאת. חרדנו לגורלו עם נפילת פאריז,
אך ההשגחה העליונה שמרה עליו, הצליח
להמלט — לאמריקה והמשיך שם
בעבודה, ביצירה. עתה נפל דבר בחייו
ובחיי הספרות העברית החדשה בהחליטו
לשים קץ לנדודיו הממושכים ולהשתקע
במדינת ישראל. מיד עם בואו
חולל סערה — ובצדק גמור. לא נמדיד
אותו עתה בקנה מידה ספרותי־אמנותי.
לא כאן המקום לכך. נציין רק את
ההבדל היסודי בינו לבין שאר סופרינו :
הם יושבים בפנות נדחות, בחדרי חדרים,
בחלל ריק מסויים. תהום עצומה
מבדילה בינם לבין החיים המפכים, בינם
לבין קוראיהם. שאבלונה ואי מציאותיות,
קפאון ולבטי שווא האופייניים
להם ; הם נגררים אחרי החיים, שני״
אור — יוצר חפשי ורב תנופה ומרץ
רוצה לצעוד בראש כנאה וכיאה לתפקיד
הנעלה של הסופר. הוא בא מיד
במגע עם המוני קוראיו. חמשה עשר
נשפיו משכו אלפים ובישרו את תורת
הספרות האמיתית, החיה. וטוב עשה
שדרש תשלום בעד הופעותיו. גס זאת
אינו מסוגל לתפוס הסופר העברי התלוש
מן המציאות. המונים זרמו לנשפים
האלה מכיוון שהם הפכו לחווייה.
שניאור — תופעה מיוחדת במינה בכל
המובנים: לא רק מן הסופר יש בו,
אלא גם מן השחקן׳ הנואם בחסד
וסתם יהודי פקח ושנון מאד־מאד מסוגם
של ביאליק או שמריהו לוין.
תענוג מאין כמוהו להקשיב לדבריו,
אופן ראייתו מקורי׳ הסתכלותו החריפה׳
חותם אישיותו טבוע בדבריו.
אנו משוחחים על יחסי אמריקה וישראל
ועל הקשר התרבותי היהודי,
— אם רוצים או לא רוצים גשר של
נייר יקשר את יהדות אמריקה עם
מדינת ישראל, גשר של תרבות, גשר
של השפה העברית החיה. תל־אביב כזו

המצבעה לבעלי טעם
קשת מנקה וצובעת

.העולם הזה״ ,מם׳ 640

שעה קלה עם״...
אינה יכולה להתקיים בלי ״הינטר לאנד״
רחב, ה״הינטר לאנד״ של מדינת ישראל
יהיה אמריקה גם במובן התרבותי. גם
לשנאי, דרוש עורף ושפה זו לא תהא

וירים, לא אתם הגבורים אלא אנחנו
וכל הנוגע בנו ישרוף את קצות אצבעותיו.
עליך
להבין גם את הצד הכספי
של הענין, את ירידת התרומות למען
ישראל. ישנם סותרים ההופכים את
עצמם למיליונרים פורחים באוויר על

פק את הדרישה הניכרת הזאת, נאלץ
העורך להדפיס דבר שאינו ראוי לדפוס.
כך צומחים גראפומאנים ! עליך לדעת
שהגראפומאן ש׳,יצירתו״ נדפסת אבוד
לעולמים ; הוא יוכיח לך שהוא סופר,
הרי שמו הקדוש נדפס שחור על גבי
לבן מתחת לשיר, למסה, לסיפור. החלל
הריק של המוסף מקלקל את השורה.
נתקלתי כאן בתופעה מוזרה מאד.
קבלתי מכתבים מקוראים צעירים ויק־נים
המיעצים לי מד, לכתוב וכיצד
לכתוב. יש לי הרושם שגם הסופרים
סבורים כאן, שהם מסוגלים להגיב
מיד. אם הנהג הוא גיבור היום, אזי
אפשר לשבת מיד ולכתוב עליו שיר
מוצלח. אם הנגב על סדר היום, אז־מיד
אפשר ״להנציחו״ ביצירה מקורית.
משל למה הדבר דומה? לאדם המתחתן
עם אשה אהובה עליו ומכתיב לד,
מיד: עליך ללדת לי תינוק בן חמשה
קילו, בעל תלתלי זהב ועינים כחלחלות.
להד״ם. הסופר חייב לראות, לספוג
את החווייה ולשכוח אותה. התוצאות
יופיעו אחר זמן רב מאד. האור המוליך
אותך מהבהב מרחוק.
ד,טמפרמנט הסוער של המשורר
מגיב בחריפות יעל ההתקפה שנערכה
עליו בצורת ״מכתב למערכת״ באחד
העתונים. פחיתות כבוד היא בעיני
לענות להם. הם מדברים על רווחים
שצברתי כביכול בנשפים אלה. סכומים
גדולים הפסדתי על ידי בטלה מן
העבודה שנגרמה לי. בא אני להשתקע.
לא יכולתי לקנות לי בית בבית הכרם
בגלל המצב הפוליטי, קביעת גבולות
זכו׳ .אבל קניתי לי דירה מרווחת ברמת
גן ואגדור מסביב סייגים כאלה שלא
ייכנסו לתחומי.

הצילום: א .פוירשטין
האידיש. אין לה כל תקוה. כל המאמצים
שנעשים בנידון זה לא ישאי
פרי. יודע אתה, כשנכנסתי לעבוד ב־
״פורוורטס״ לפני כעשרים וחמש שנה אמר
לי אב כהן — יהודי חכם ששונאים
רבים לו מכיוון שהנהו בעל אופי— .
עליך לדעת שעם כל מנוי על העתון,
השובק חיים לכל חי׳ יורד גם העתון
מן הפרק. אין אחר במקומו. ההגירה
כמעט שנפסקה לגמרי וד,אידיש יורות
מן הפרק. תרבות עברית צריכה לחדיר
לחלל הריק אשר נוצר. אחרת תחדור
לשם תרבות אמריקנית.
מדינת ישראל כבר חוללה שינו־חשוב
אחר בחיי יהדות אמריקה. היט-
לר גרם לנו נזקים עצומים לא רק
על ידי ההשמדה בלבד ; הוא עשה
יותר מזה: סיכן גם את חיי אלה
שנשארו בחיים: רבבות אמריקנים צעירים
באו בימי המלחמה לאירופה וראו
מקרוב את אותות ההשמדה של ששה
מיליונים. הם ראו שהעולם עבר בשתיקה
גמורה על המעשה הזה: אכן
הם אמרו לעצמם בודאי יש דברים
בגו. השקרן הבודה מלבו כזבים יודע
יפה שאף אם יעמדו על שקריו, שמץ
מהם יישאר ללא ספק. שמץ־מה נשאו•
גם מן השואה הגדולה. היינקי הצעיר
מרבד, לראות יהודים בלונגנניץ׳ ובכל
הביצ׳ים באמריקה. כך היה גם בגרמניה.
כך גם באמריקה ועל_אחת
כמת וכמה בהוליבוד׳ שתושביה יהודים
בתשעים אחוז. הכל שלהם. כך התחילה
שנאת ישראל הגרמנית לעשות
לה מהלכים גם באמריקה. התחילו להביט
ביהודים בעין עקומה. מדינת ישראל
חוללה כאן מהפכה על ידי חיזוק
עמדותיה הרוחניות של יהדות
אמריקה. המלה ״לנו״ עלתה על הפרק.
יש לנו פרלמנט, יש לנו צירים ושג־

ידי כך שרושמים מחירים אגדתיים על
סחורותיהם. הסוחר הזד, לא ייהפך
,למיליונר אך ורק אם הקונה יכיר
במחיר הרשום על גבי הסחורה. ולא
יקום המיליונר שלנו בבוקר בהיר
אחד ויהיה קבצן. במה הדברים אמורים
י במם הכנסה. כל זמן שמס
ההכנסה היה גבוה מאד, קל היה לו
לסוחר.לתרום למען ישראל מכיון שחמשה
עשר אחוז מהכנסותיו שניתנו
למטרות צדקה היו פטורים ממם. בשנה
האחרונה חל שינוי מכריע בנידון
זה. המס הוקל בהרבה. אני עצמי שלמתי
לפני שנתיים למעלה משלושת אלפים
דולר מס הכנסה. אשתקד שלמתי
כשמונה מאות דולר בלבד. אכן, כל
זמן שהיהודים שלנו תרמו על חשבון
המדינה קל היה הדבר. כיצד נאמר
שם ז — מים גנובים ימתקו, אך עתה
הם צריכים לתת מכיסם ממש׳ וזה כמובן
קשה הרבה יותר. אבל אין דבר,
הם יתרגלו למצב החדש ויכתבו שיקים
חדשים.
גשר הנייר יקרבנו זה לזה. גשר
השפה. אמריקה התחילה ללמוד עברית.
כל אדם מייטיב לראות זאת
בסביבתו המצומצמת. כמעט כל מכרות
וידידות אשתי לומדות עברית בשקידה.
אלה שלא ידעו עברית יפלו מן הגשר
הזה שיקשר את יהדות אמריקה
עם ישראל ; הם יודעים זאת כיום יפה.
במידה שחוג הקוראים יתרחב, נצטרך
לשקוד כמובן על רמת הספרות. הא־
,סון כאן — המוסף הספרותי. לו הופיעו
כל העתונים העברים גם ביום
ר בפורמט מצומצם׳ היה הכל בסדר׳
אך הם מופיעים בפורמט מוגדל.
כל עורך זקוק לכך וכך שירים, ספורים
ומסות מדי שבוע בשבוע, ומכייון
שאין היוצרים האמיתיים מסוגלים לס

בואו של שניאור לישראל אינו
מהווה סוף פסוק, אלא התחלת הפסוק.
ופסוק זה יהיה כמוהו: סוער מאד.

הכביסה ונקוי הבית
וכן לפני השינה
משדיי את ידיך ב־קדם.
ולוסה״ לבל
תהיינה אדומות
וסהוספסוח-״ולוטה״
מזינה את העור
ושומרת על רכותו

ארץ ישראל

אחת מדרכי הפיתוח פיתוח ירושלים — היעילות ביותר בכל
עיר ובכל ארץ — היא
כיצד?
שכלול אמצעי התחבו־רה
ושיפור תנאי ההארה. ירושלים נחשלת
מאד מבחינה זו. שירותי התחבורה
בעיר גדולה כירושלים — ,אשר
על אף העובדה שיש בה כשליש מאוב־לוסית
תל־אביב — הרי שטחה גדול
משטחה של תל־אביב — הם לקדים,
והחברה האחראית איננה מתחשבת לא
בדעת הקהל ואף לא במוסדות הממשלה
והעיריה. בעלת המונופולין לשירות
העירוני מרשה לעצמה לקבוע את
קוי האוטובוסים, לקבוע איזה קוים
יעבדו עד שעה שמונה בערב ואיזה
קוים יעבדו עד חצות הלילה, והיא
גם הקובעת את מחירי הנסיעות בקוים
השונים. כיום, גם לאחר ההוזלות שמשוך
התחבורה כפה על החברה — גבוהים
המחירים מאשר בכל מקום אחר
בארץ. ועדיין יש רובעים, עם אוכלו-
סיד, גדולה שהחברה איננה מוכנה לש־לוה
אליהם את מכוניותיה, או שהיא
מפסיקה את הילוכם של האבטובוסים
בשעה מוקדמת בערב, ועל ידי כך
מונעת (ביחוד בימי החורף הירושלמי
הקשה) אפשרות לבקר בהצגות קולנוע,
תיאטרונים או באסיפות בעלות ערך
תרבותי. סובלות במיוחד שכונות ככרם
אברהם, גאולה, שכונת הבוכרים, בית
ישראל, מקור ברוך וסנהדריד — ,בהם
חיים למעלה משלשים וחמשת אלפים
תושבים. תושבים, היינו שליש מן
האוכלוסיה הירושלמית. שכונות אלו
מנותקות לגמרי ממרכז העיר החל משעה
שמונה בערב ובעוד שהנהלת ״המקשר״
דואגת שיהיו אוטובוסים לשכונות
רחביה, בית־הכרם, אחרי הצגות
התיאטרונים או הקונצרטים — מעולם
לא קבעה הנהלת ״המקשר״ אוטובוס
אחד אחרי ההופעות האמנותיות לשכונות
צפון וצפון־מערב העיר.
והוא הדין ביחס לחברת החשמל
והשירות הציבורי הירושלמי. רחובות
תעיד אינם מוארים בלילות במדד, הראויה
לעיר בידה, לעיר בה יושבת
מממשלה ובה יושבת הכנסת. ויש שכונות
שלמות שאין אפילו * ם אחד
ברחובותיה^ ואין פוגת פה ומצפצף.
העידית איננה פעילה בשטח וד״ ואיננה
עומדת על זכויות התושבים כלפי
שתי החברות.
אנשי ״המקשר״ טוענים כי אין
להם מספר מספיק של אוטובוסים. ואם

תרופה בטוחה נגד:
די 3ם אם*ום ן הוגטננות
א* ווו יאס *3x3פרקים
^ -א ד • ם מ | סא *3ראיוו
} | אוד 7040*0פרוססורים
1ורופאים מאשרים אח
ספולחו הסחירה
וחפגו** 1ה של 1 1 0ל

ן חרופה שויצרית
מיוצרת בארץ

חברת החשמל הירושלמית איננה יכולה
לעמוד בהתחיבויותיה — ,יש
לעירית ירושלים דרכים כדי להפעיל
את תנאי הזכיון שניתן לחברה זו.

השכחנים? זהו השלט אשר קבעו
ביום הזכרון הראשון
לשיירת יחיעם לפגי 10 חדשים בדרך
מול הכפר כברי .״פה תקום המצבה
הגדולה, אשר תזכיר לכל עובר־ארח
כי כאן התחולל הקרב האכזרי, וכי כאי
נפלו טובי הבנים״ ,כך הכריזו פעמים,
והודיעו על זאת בעתונים. אך עד

היום הזה אין זכר למצבה או גל
אבנים. רק אחדים משלדי המשוריינים
השאירו במקום, ועשב ודרדרים מכסים
אותם מכל עבר. הועדה לקביעת לוחות־זכרון
אישרה את המקום, ואף את
התכנית להקמת מצבה, והקרן הקיימת
לישראל מצדה הבטיחה לשתול את
הגן והחורשה מסביב. אבל עד היום
הזה לא נעשה דבר. עוד שבועות מספר,
ושוב יציפו את הארץ פלוגות
טיילים צעירים מכל חלקי הארץ כדי
להכיר את מולדתם. למה לא יציינו
לוחות־זכרון את המקומות החשובים
האלו, וילמדו את הדור הצעיר פרקי
מלחמת השחרור, ופרקי מולדת גם
י חדי וכלום׳ שכחנו כבר את הבטחתנו
להעמיד ציונים לחברים, אשר
אינם בבר אתנו חיום?
יש כפרים ערביים שג־חו
ק רי
הרסו עד חיסור בטל-
ע תי קו ת
חמה אחרי שתושביהם
כ עו ד
1000 שנים ברחו. בעקבות ד,הבלנים
באו הטרקטורים
הגדולים והחריבו כל קיר שהיה זכר
לבנין. רק תילי חורבות נשארו. והטבע
עושה את שלו. האדמה מצמיחה
עשב, המכסה שרידי כסר. להט השמש
בקיץ וגשמי העוז בחורף מפוררים
את לבני החימר, המתפרקים וחוזרים
לכור מחצבתם — לאדמה, ומתחתם
קבורים כלים וחפצים שונים.
הכפר נמחק מעל פני הקרקע.
ישוב חדש הולך ונבנה. עוד עשרות
שנים, עוד מאד, שנד״ ואז זכר הכפר
יימחק. וכחוקרי העתיקות שלנו בימים
אלד״ כך יבואו בזמן מן הזמנים חוקרים
אחרים, בחפשם אחרי שרידי כפרים
מתקופות שונות. והנה ימצאו
כפר זה או אחר מתחת לאיזה תל׳ או
במקום שבו חופרים יסוד לבית. ויתחיל
הויכוח על התקופה, גודל הכפר,
חשיבותו דכו׳ כמו אצלנו היום. אך
מכשירים חדישים יותר יהיו בידי
החוקרים, והם יקבעו: האם הכפר
אד העיירה נהרסו לפני תקופת האטום
— או אחריה.

הקואליציה יש קואל׳י ציה בכנסת,
זו התומכת בממ־האחרת
שלה,
שבתוכה משמשים
בערבוביה אנשי מפא״י, הפרוגרסיביים,
הדתיים למיניהם והספרדים ;
ויש אופוזיציה, שלפעמים היא
מאוחדת ועל פי רוב מנוגדת בתוך
עצמה. אולם בעניינים מסויימים, ובעיקר
בעניינים הנוגעים להעברת הכנסת
לירושלים, נוצרה ״ קואליציה
אחרת ״ לגמרי. כזאת, שאינה תלויה
במשמעת מפלגתית.
מ ה, למשל, הבעיה, כמה ימים
בשבוע תקיים הכנסת את ישיבותיה?
יומיים או שלשה ימים? הירושלמיים
מכל הסיעות (מעטים הם, רק
שבעה במספר) ואלה מחברי הכנסת
מכל הסיעות שאינם נושאים תפקידים
אחרים בתל־אביב ובערים אחרות( ,אף
אלד, נער יספרם) היו, כמובן, בעד
שלושה ימים. אולם הללו נשארו באופוזיציה
לקואליציה נרחבת של
אנשי מפא״י וחירות, מפ״ם והכלליים,
הדתיים והקומוניסטים, שהכריעו את
הקיבוץ האמריקאי ה׳
סאסא —
התנחל בסאסא, אשר בגסעיסע
הצפוני,
ליל,
בגבול
בפרשת הכבישים המבדילים בין הגליל
המערבי והגליל התיכון. בינתיים
נשאר למקום שם הכפר הערבי כמקודם,
אלא תקלה אחת לשם. בזמן היות
הכפר מיושב על ידי הערבים, והשלט
על הכביש ציין בשלוש הלשונות את
שם הכפר, כתבו בעברית סעסע, תחת
השלטון הישראלי חזרו למקור וכתבו
סאסא עם ״אלף״ ,כלומר, ראש השיבולת׳
כנזכר בתלמוד. אך ליצני הדור
אומתם שיש לכתוב את שם הישוב
ב״עיך כי יעד שתגיע למקדם המרוחק
— ,סע־סע מרחק הב״.

11נציה

הכף בעד ישיבות רק במשך יומיים...
ודאי, שהקואליציה האחרת הזאת
היתד .״מורחבת״ עוד יותר כשנידונה
השאלה כמה להקציב להוצאות איכסו־נם
של חברי־הכנסת בירושלים. בראש
הקואליציה האחרת למען הגדלת
ההקצבות לחברי הכנסת עמדו דווקא
אלה הנמנים על האופוזיציה לממשלה,
אולם לא חסרו חס וחלילה תומכים
משורות הסיעות הממשלתיות.
״הקואליציה האחרת״ הזאת׳ מוסרים׳
תעלה לאוצר ב־ 20 אלף לירות
יותר לחודש. ועוד מוסרים, כי ה״או־פוזיציה
האחרת״ הצליחה, מתוך שעמדה
על המקח, להציל מפי ד,״קואליציה
האחרת״ ולחסוך לאוצר עוד כ־ 15 אלף

כדי למנוע יום אחד של השבוע היה
את מספר 13 מוקדש לגמר הויכוח על
החוק לעידוד השקעות־הון.
דברו 14 חברי כנסת. היום השני
של השבוע הוקדש לויכוח על חוק
הקפאת שלוש תוספת היוקר. הוקצבו
5שעות ומחצית השעה (לפי / 2ע
רגעים לכל חבר כנסת נאמו גם
כן 14 חברים. כנראה, שומר היו״ר
ומזכירו לבל תיכשל הכנסת במספר .13
אגב, סביב הבעיה כמה זמן להקציב
לחוק על תוספת־היוקר התנהל ויכוח
קצר. חנן רובין >מפ״ם) טען כי נ5׳/
שעות אינן מספיקות כל־עיקר לויכוח
על תוספת היוקר. הוא דורש להקציב
לא פחות ולא יותר מאשר 15 שעות.
— ״תוספת יוקר״ זו 10 ,שעות יותר
מאשר הציעה הנשיאות. אינה מת־זממה
לשום אינדכס — זזעית משותת
מפא״י.

של ירושלים...

ילדי ירושלים רואים עצמם בוונציה כעקבות הגשמים זזרכים
שירדו על העיר. הם לא ירתעו מלטפם נם על הרי השלג.
אם אמנם ירד זה ככמות ניכרת,

הצילום :

אי ל ני

.העולם הזרד, מס׳ 640

ודאי, כשנמשך הויכוח
־ מו ע טי ם
והנכבדים משך ישיבות רבות כשהתחיל
לפני 3שבועות
ונפסק לשבוע בשל הויכוח המדיני,
שאף הוא נמשך 20 שעות, והחל מחדש
,׳נשארו מעטים מחברי־הכנסת באולם
הישיבות. כלום אינם יודעים כבר
כל חברי־הכנסת את כל הנימוקים בעד
ונגד הסעיפים השנויים במחלוקת ;
כלום אינה ידועה עמדתו של כל אחד
מאחרוני הנואמים שברשימה ז
צדק איפוא, ד״ר י. בדר (חירות)
שהתחיל את נאומו בזו הלשון :״אני
מברך אותם חברי הכנסת שהראו עוד
רוח ואומץ־לב ונשארו באולם״״.
ומר י. רוקח (כלליים) פתח את
נאומו בנוסח חדש שהלם את השעה :
— חברי הכנסת המועטים...
ד״ר י. בורג, סגן היו״ר, ששימש
יו״ר בישיבה זו, העיר לו באירוניה :
— אצלנו נוהגים לומר ״חברי הכנסת
הנכבדים״...
— חברי הכנסת הנכבדים המועטים
— ״תיקן״ מר י. רוקח׳ לקול צחוקם
של כל הנוכחים, היו״ר בתוכם.

ראש העיר ראוי לשבח הוא חבר
וגידול ת״א הכנסת י. רוקח׳ ראש
עירית תל־אביב, שייצא
בנאומו בויכוח על החוק לעידוד הון
בעד פיזור האוכלוסיה ונגד ריכוז מום־

פרופסור א.ל. סוקניק, הארכיאולוג
הנודע ואביו של הרמטכ״ל, רב־אלוף
יגאל ידין, עומד לצאת בימים הקרו־נעם
לאנגליה למסע־הרצאות באוניברסיטאות
על תגלית. כתבי־היד העתיקים
במדבר ייחודה.
הצילום: אילני

רז בתל־אביב. יש לפרקים שאיש מתרומם
מעל לתפקידו המקומי ורואה את
הענין הלאומי הכללי.
אכן, גם מר י, .רוקח שייך לאלה
מחברי הכנסת, אשר אינם יכולים מפאת
תפקידם ה״צדדי״ להשתתף בכל
ישיבות הכנסת.
ומוסרים, כי ראש הממשלה, מר ד.
בן-גוריון, דורש במפגיע וחוזר על
דרישתו, כי כדי להפוך את ירושלים
לבירה אמיתית, וכדי למנוע את נסי
.העולם
הזה״ ,מס׳ 640

עתם של חברי הכנסת למרכזים ולמוסדות
שבת״א, יש להעביר אליה, גם
מוסדות מרכזיים לא ממשלתיים כגון :
את מרכזי המפלגות, את הועד הפועל
של ההסתדרות׳ את מרכז בעלי התעשיה
ואת ...עירית תל־אביב, הוסיף ראש
הממשלה בלהטו כי רב.

ה ש ני םלא חבר הכנסת א. מזור
(דתיים) התנגד לחוק יספיקו קרן פקדון וקרן הוזלה
כ ש כי ל
(תוספת יוקר) ,גם משום
ע נ שי
ריבוי העונשים נגד נות־המאסר

העבודה שלא ימסרו
את הפרטים הנכונים הנדרשים לפי
החוק המוצע. והנה חשבון הענשים
הכלולים, לדעת הנואם, ב־ 67 סעיפי
החוק :
20ל״י בעד כל יום ; 6חדשי מאסר
; אחוז מהסכום בעד כל יום ;
ענשים ומאסר לפי חוק המסים ; 3
חדשי מאסר ״ועוד היד נטויה, כי
שר המשפטים יהיה רשאי להתקין תקנות
ושוב עונשים, שיחולו בודאי מדי
חודש בחודשו, כלומר 12 פעם בשנה״...
ומר א. מזור המשיך בחשבונו :
״לא אגזים אם אגיד, שאם יהיה
בעל המפעל איש צעיר, נוכל להטיל
עליו את כל העונשים הללו ; אולם
אם יהיה בעל המפעל גדול בשנים, לא
׳יספיקו לו שנות חייו המיועדות לו,
כדי שיוכל לשאת בכל ענשי-המאסר

— ״זה היה עוד בימי
״ מ ת קו
זרוב־בל הנגינה מלה
ע ב רי ת
עיל) — משמיע חבר
הכנסת אידוב כהן (פרוגרסביים) ,ועושה
השוואה יפה בין ימי שיבת־ציון
מאז ובין ימי שיבת־ציון אלה...
— זרובבל ! (מלרע) — נשמעה
קריאה מירכתי האולם.
צחוק באולם. הצוחקים יודעים מיהו
זה, שקריאות־הביניים שלו מתכוונות
על פי רוב לתיקון העברית שבפי
חברי־הכנסת.
— איני מתכזוין לזרובבל (מלרע) ,זה
שלנו, עם הזקן, אלא לזה שבימי שי־בת־ב־בל
(מלעיל)...
— בבל ! (מלרע) — מתקן אותו
קול.
חבר הכנסת פנחס לוביאניקר (מפא״י)
הוא מתפלמס חריף ומתווכח מנוסה.
הרי ברור העניו, שהוא מגן עליו,
״כשמש בצהרי־היום,״ כשם ״שאחד ואחד
הם שתים״...
— שנים — נשמע קול התיקון.
פ. לוביאניקר הופרע ממהלך דיבורו
השוטף. הוא פנה למתקן העברית
המתנדב־הקבוע שבין חברי הכנסת, מר
אברהם אלמליח (ספרדים) :
— סוף סוף, אין אנו בביודספר שתתקן
כאן כל הברה יוכל מין...
והרי העברית של חברי הכנסת א.
כהן ופ. לוביאניקר היא בכל־זאת משובחת
גם לכשעצמה ועוד יותר בהשוואה
למבטאם של חברי־כנסת רבים
השומרים עדיין על ניבם מחו״ל.
לפעמים גם חבר הכנסת אלמליח הוא
חסר־אונים.
הנך, מתריע חבר־הכנסת א. מזור
(דתיים) נגד הרעש שמפ״ם מקימה סביב
ענין עידוד ההון, בנוסח :
— אי זה>׳י״׳$ל״ף פתוחה) טראסק
הם מקימים...
את ה״איזה״ הוורשאי עוד יכול
מר אלמליח לתקן ל״איזה״ (אל״ף
צרויה) ,אולם נגד ה״טראסק״ הוא
חסר־אונים...

הצליינים בחסות

דגל ישראל

הצליינים הראשונים ־ הגיעו לישראל כמסגרת ״השנה
הקדושה״ .ביניהם נמצאים נציגים חשובים של הואתיקן,
עתונאים איטלקיים ואמריקניים ואחרים. משלחת־חלוץ וו
באה לברר את אפשרות סיוריהם של הצליינים בממדים
גדולים. הם רוצים לבוא לכאן ברבבותיהם. כתמונה: סיור
המשלחת על פני הבנרת. הספינה ״סוסיתא״ שייפת לקיבוץ
עין־גב.
ודאי שעוד יותר קשה עליו לתקן
ברבריזם ייקה שכזה:
— כל בעל־בית צריך לשמור על
(חוזה השכיח
וםה־ די זכירות
רות) ,כשם שפועל שומר על רמת־הזכר

מר א. טביב (התימני ממפא״י) משמיע
עברית ממולצת ונקיה, אולם מבטאו
הוא בכל־זאת כמו ב״מטאטא״.
את מבטאו אינן תוספות הקצרניות
ה״צברות״ ,כשם שאינן תופסות את
העברית המושלמת החיננית־חסידית, אולם
המבוטאת בניב אשכנזי־בסרבי של
הרב מיימון.
במקרה זה, מטריח עצמו מתקן העברית
המתנדב אל שולחן ר,קצרניות. כדי
להיות להן לעזר.
מר אלמליח עומד גם להוציא ספר
מעניין :״עברית של חברי הכנסת״!

אליו בכבוד
(מ. בן־עמי).

ובערמומיות״...

את הנעלים שלש פעמים
במשך התקופה הורדנו את הנעליים...
סליחה את מחיר הנעליים השר דב
יוסף).
ייזמה ותפילין - .ההגיע הזמן
להכרעה בץ ייזמה פרטית ובין ייזמה
חלוצית י יש מקום לשתיהיזמות
גם יחד, כשם שיש מקום בהחלט
לשניזוגותתפיל ין על ראש
אחד א. גולדראט).
(המשך בעמוד )14

קר וחם כשיש־עוללות
מעז
יהודי חוץ־לארץ
מדיוני
כי כספם יושקע בחשהשבוע
בונות
קפואים יהיה
להם ק ר ...ספק אם ימצא אצלם החום
הדרוש להשקעות נוספות ד. צ.
פנקס).
צ׳כית וצחית שתי שפות
למפ״ם: עם אנשי חו״ל הם מדברים
צ ׳ כית ועם הפועלים בארץ צ חי ס ט
י ח פ. לוביאניקר).
קרנות חדשות לדעתי תיהפך
״קרן ההוזלה״ ל״קרן התייקרות*,
כשם ש״קרן הפקדון״ תיהפך ל״קרן
הצבי א. מזור).
החתול שכשרוול חתול
שחור עבר בזמן האחרון בין מפא״י
ומפ״ם והוא מתחבא בשרוולו הגדול
של דוד הכהן מסולל־סונה ח. כהן־
מגורי).

כבוד ועוד משחו.

רוצים שההון יבוא לכאן, יש להתייחס

ז. בחי

/מכת שזט

אלי שמו הפרטי, ושם משפחתו —
אין איש יודע. מכנים אותו, איפוא,
בתואר הדמות: ג׳נג׳י. אלי הריהו
ג׳ינג׳י ממש, לא סתם כנוי ספרותי
מקובל (זה׳ הג׳ינג׳י הנודע ועוד
איך ! אלי ג׳ינג׳י מרחם אמו, כולו
מנומש בלהט אדום של חמה בזריח־תה,
של שלהבת בשציפתה׳ של סלק
מתבשל בדוודים ומבעבע בועות אדמוניות
...הקיצור: הבה נגש לסיפור !
לפני תשע־עשרה שנה, באיפרכיה
במערב גרמניה, סמוך לגבול הולנד,
נולד הינוקא דנן ,׳והיד, הילד לנער
שצמח כחמניה, חסון וגבה־קומה, יד־ו
גדולות וארוכות, ידי פועל׳ מעוצמית
ושריריות. והנער — ״נער אדמוני יפה
עינים״ דהיינו . :ג׳ינג׳י. מכף רגל יעד
לשער הראש׳ החל מקרסוליו יכלה
בלחיי פניו זחלו ונשתרצו הנמשים
האדמדמים, ובשערותיו נמשך גון
צהוב־אדמדם. והיה אלי לצחוק ולהדס
בפי הנערים׳ והנערות התיראו מפניו
ונסו. כשצחקו לפניו הצוחקים העניק
להם ממתת ידיו החסונות. לפי שנאמר
עליו: הזהרו מן הג׳ינג׳י, פן ינחית
עליכם את כף ידו הכבדה. אפשר כי
הנערות שנסו מפניו, הן שהבשילו
בלבו את המרירות והרוגז והחרוי.
אלי היה תמיד ממורמר וטינה היייד,
שרויה בלבו כלפיהן.
ובינתים קרו בגרמניה הדברים אשר
בעטים עלה אלי ארצה. תחילה נכנס
למסגרת של עלית הנוער, ולפי שדיה
ג׳ינג׳י בטבע מהותו, קנתרן ורגזן
ועומד על שלו, הספיק עוד באניד
להסתכסך עם כל חבריו, ואף מן המדריכים
לא חת, להיפך, הללו התיראו
ממנו. כיוון שכך מצאו המדריכים לנחוץ
להפרידו משאר ילדי החבורה, פן

בוסתן
בר ומסעדה
ת״א, ע״י בכר דיזנגוף
ערב ערב מנגן
הכנר ׳הידוע

אמיל

בוי

הנושכניות׳ הוא ודבורותיו שחוששין
מפני עוקצן. אין שומעים מפיו של
ברברל מלה חיה, אלא נהימה מעין :
הא ...מה וכשהוא נרגז ד׳ריהו מצו־יח
בקול צורם :״צום טויפל !״ ורוקק
רקיקה גסה.
עברית לא הבין, לפי שכמעט לא
נזקק ללשון אדם. די לו בנהימותיו
שלו. הא ..פה ...דו דרק, צום טויפל !
ביתו של ברברל עמד מרוחק משאר
בתי המושבה, וספק אם המריח
עצמו איש מעולם לסור לביתו של
הזקן הציקן. בחצרו שוטט כלב
רועים גרמני, אפור־שער, בעל חוטם
חד וזועף, החושף שיניו לכל הקרב.
ברברל הזקן נראה לפעמים כשהוא
גוזם את עצי השזיפים בחצרו. המזמרה
בידו ומקטרת ספנים הולנדית, מעוקלת
קנה וארוכה, תחובה בין שיניו
(להבדיל, ככלב שעצם גרומה בפיו).
פרצוף גמור של אשמאי היה לו בעת
שסובב בין כוורותיו ופניו מכוסות
ברשת.
היו לברבל ייג מכנסים מפורסמות.
כמעט ואפשר לעשות ספור בפני עצמו
מזוג מכנסים אלו. המכנסים — מכנסי
עור טירוליות. קצרות׳ בעלות שרוכים
וכתפות וכפתורי עץ. היה ברברל הזקן
מהלך כל השנה במכנסים אלו, לפי
שהיו מכנסים אלו נוחות לו מכל הבחינות.
ואלו
מעלותיהן: אינך צריך לכבסן
(וזו מעלה גדולה לפי שככל שהן
מלוכלכות יותר, הרי זה משובח. והלכלוך
טבעו שהוא נספג בתוכן, כשמן
הנספג בצמר. אמרה מהלכת׳ כי בושה
ללבוש מכנסים כאלו בעודן נקיות.
והקונה אותן בחנות נוטלן ומלכלכן
בטרם ילבשם.
ברברל היה דואג למכנסיו בשמן
ובלכלוך הרבה־הרבה. כיצד ז וזו מעלה
* שניה. כל אימת שהידים מלוכלכות,
היה מנגבן במכנסיו ונמצא שכרו
כפול: ידיו מתנקות והמכנסים זוכות
בלכלוך.
ואיזהו הסימן למכנסים משובחות?
כשהנך פושט אותן מעל גופך, חייבות
הן להשאר עומדות במזוקף, לפי שהלכלוך
והשמן הופך את עורן לנוקלספר אפשר ועוד
רבות

בשבחן של מכנסים טירוליות, לולי
קצרה סבלנות הכותב וקוראיו.

באולם החורף של בוסתן

בוסתן

יזיק להם. סופו של דבר בא ארצה
לעצמו ולבדו.
— מילא׳ אמר אלי לעצמו, אסתדר
גם בלעדיהם.
בדק ומצא שאחד ממכרי אביו עלה
ארצה שנים מספר קודם לכן ובינתים
הקים לו משק בגדרה אשר בדרום. קם
אלי ׳והלך אליו. והאיש שמו: ברברל
הזקן. רוק מזקין ומצומק, כעסני ונרגז
,״יקד,״ בתוך תוכה וטיב טיבה של
נשמתו. הלך אלי אצל ברברל הזקן
ושח לו כל קורותיו: הנה עלה ארצה
והמדריכים שחששו מפניו קמו
וסלקוהו משאר החבורה (טפוס פרוב־לימטי!
אמרו) .כיון שכך, קם ונסתלק
מחציתם לחלוטין ואינו רוצה
לדעת עוד דבר אודותם.
אמר לו ברברל הזקן: ניחא, בורש,
(לאמור: בחור) ,השאר פד, צרורו
והשאר עמדי במשק. נחוצות לי זוג
ידים כשלך״.
ובכן, הייתם רוצים לדעת ברברל
זה מיהו? —
זקן מצומק ומשונה־הליכות, קדורני
ומסתגר, שותקני והולך בדד.
הוא וכלבו שמתיראים מפני שיניו

בו ומסעדה

ת״א, ע״י ככר דיזנגוף

א רו חתערב
׳ 1׳ 1משעה

באולם החורף של בוסתן
אובלםש 1ב ח
משקאות מובחרים
נשוב לעיקר: בא אליו ג׳ינג׳י וכבש
לעצמו פנה בביתו של ברברל. העמיד
לו הזקן מטה בגזוזטרה מקורה פחים,
תיבת תפוזים לבגדים — כנהוג אותם
ימים. בערב הלך הג׳ינג׳י למרכז המושבה
ותמהו הבריות למראהו, שאין
זה מן המצוא לראות ג׳ינג׳י כמותו.
שאלוהו שאול: אתה מי ומנין,
ומה לך ולברברל הזקן?
— שום שייכות. באתי אליו להכשרה.
נסתלק
אלי והבריות סחים מאחוריו:
חבל על הבחור. היתד בלב
האכרים יראה מסותרת מפני ברברל

ומנהגיו המשונים. ואילו זאטוטי הכפר
לא נתיראו מפני הזקן האשמאי. היה
ברברל רואה ילד, מיד היה תוקע ידו
בכים העור של מכנסיו ומוציא לעומתו
סוכריה ממועכת :״שגצל, מיין
קינ-ד, אתה רוצה זיסי י״ ונותן לו.
היו לברברל בכיסי מכנסיו מיני
מתיקה מדובקים זד׳ לזד, וממועכים
חמת ישיבה. בעקשנות יקית היה תוקע
סוכריה בפי כל ינוקא המזדמן לפניו ;
עד שאותו ינוקא מצמח שער בסנטרו
— ותמו אותות הלבוב.
זמן מרובה לא שהד, אלי בביתו
של ברברל.
תחילה הלכו הענינים כשורה. שניהם
עבדו מבוקר ועד ערב ומלאכתם נעשית
בקפדנות יקית מובהקת. הב־,
משומר אצלם במקומו, שום דבר אינו
מתגולל בחצר מוזנח, כאשר ביתר חצרות
ר׳אכרים. נשבר אופן, מתקנים אותו׳
נקרעה מוסרה, תופרים אותה. כל
מלאכת תקוו היתר׳ יסודית, לא סתם
אחוי עם חוט־ברזל, כדרך כל האברים.
וברברל הזקן אומר לאלי ג׳ינג׳י: אני
אחנך אותך ! אצלי תלמד לעבוד !
והוא מקימו השכם בבוקר לחליבה,
ובערב מאוחר שולחו למחלבה עם חלב
הערב. ובינתים אלי מתבגר, זרועותיו
נעשות קשות משהיו, השער צומח
פרא בראשו, וכשהוא צוחק נחשפות
שיניו הגדולות. הפה — פה רחב
לתיאבון, פה שיודע לנגוס ולבלוע
ולזלול.
שראה שניהם יושבים
אשרי מי
ואוכלים, נוגסים מן הפד׳ ובולעים לתיאבון
מכל שנמצא בסלם: מן הביצים
והשמנת, המלפפון והעגבניד״ זית וג־ביוה:
והפה מפיק אמרות בשפת
המאמע׳ יקה־דויטש.
החיים הטובים לא ארכו. דוח רעה
נתקעה בין שניהם. היו השנים כעס־ניים
ומהירי חמה, מן הסוג שאיני
יודע פשרות ומחילה.
פעם נדמה היה לברברל: שאלי
הפסיק עבודתו והלך אל חלקת השכן,
לשוחח עם בת האכר.
בערב אמר לו: למה הלכת בצהרים
אל כרם השכן, ואת עבודתך הזנחת?

השיבו אלי מניה וביה :״אינני
קרש עבש יבש״ (והבליע ולא סיס
לאמור: שכמותך !).
— ״אתה צריך לעבוד
״מה?״ צרח לעומתו אלי צריחה
נרגזת .״אני צריך י בשבילך לעבוד?
אולי אינני מפרנס את עצמי?!״.
— הסתלק מהשולחן!״ מר ברברל.
קם אלי והטיל צלחתו ישר לפניו.
כמעט ולא פגע בפניו של ברברל.
היתד, זו רק התחלה.
יום או יומיים אחרי כן קצרו שניהם
תלתן בשדה. קצרו וערמו וגרפו,
עמדו להעמיס הירק הקצור לעגלה
ונטל אלי קלשון בידיו. ראה פתאם
את ברברל כשהוא מחויר מפחד ומגמגם
כלעומתו:
״אלי ...מיד תוריד את הקלשון...
אתה שומע?! אלי, עזוב את הקלשון,

מן הסתם העלה בדעתו של ברברל,

בר זמסעדה
ת״א׳ ע״י בבר דיזנגוף

א רו חתערב
באולם החורף של בוסתן
לצלילי המוסיקח
הערבים של

אמיד

בדי

כי אלי מתנכל לנעוץ את הקלשון בבטנו.
ולאמיתו, אלי רחוק היד. ממחשבות
כגון אלו. אלא שקודם לכן עבדו שניהם
בשתיקה ולא סחו זה לוה מלה
והרוח הרעה שרויה ביניהם. ברברל
קוצר ומנר,ם כדרכו: הא ...בה ...ואלי
מחקה נד,ימתו: בה׳ בה, בה !!
יצאו שניהם לחרוש במחרשת בי-
סוק. ברברל אוחז במושכות ואלי במחרשה.
פתחו תלם ראשון. ישר כסרגל
— מעשה יקה לתפארת. המשיכו בתלם
שני ושלישי והפעם לא עלה חרי-
שם יפה. התלמים לא חפפו זה את
זה וריוח נשתייר בינותם• אמר ברברל
פעם ראשונה לאלי, :׳אלי, אחוז את
המחרשה יפה ! חרישה שלך שוד,
טינופת !״.
״אתה
השיבו אלי כהרף עין :
אשם• אינך מוליך את הבהמה בתלם״.
(והאמת היתד, ששניהם לא הרבו להש־תדל)
— שתק ברברל ולא השיב לו.
אולי מפני שנתירא ממנו ומכעסו. פת-
וזו תלם חדש. הצליף ברברל בשוטו
על גב הבהמה וצרח כנגדה :״נו,
דיו!״ ונכר בקולו שהכעס מחלחל ב,-
בשל מעשה החריש שיצא פגום כלד,כ־עיס.
סיימו
לתלום את התלם — והנה
שוב יצא פגום
— ״דו דרק״ ,אמר ברברל׳ ״מדוע
אתה מקלקל לי את החריש
— ״אמרתי לך שאתה האשם, אתה
מוליך את ,,בהמה כשכור וטרם
סיים לאמור אלי את דבריו, ככל שנת-
כון להטיח הפעם, וברברל הזקן הרים
בחמת רוח את שוטו והצליף על פניו
׳טל אלי.
אחר כך נדהמו שניהם עד מאד
והדבר לא היה בפיהם. אלי תפס את
השוט ומשכו בחזקה מבין ידיו של
הזקן ובעוד זד, מ8וכך על פניו שבר
אלי את השוט לשברים רבים.
״השוט שלי!״ צעק ברברל.
״קח לך אותו ! אני עוזב אותך
אלי השליך את שברי השוט לרגליו
של ברברל וברח משם כשעיניו זולגות
דמעות.
בא הביתה. ארז את צרורו ויצא
משם במרוצה. עדיין היו הדמעות זולגות
מפניו כאשר פגשוהו האברים
במרכז המושבה.
— ״מה קרה לך?״ שאלוהו.
״בשוט,
ואלי מתיפח ומשיב :
בשוט הוא הרביץ על פני, המנוול
הזקן הזה ! עזבתיו.
אני הולך מכאן !
עצרו בעדו :״לאן תלך, לאן?״.
והחלו מושכים בשרוולו, האכרים
הערמומיים הללו, ואומרים :״בוא
אלי׳ בוא תעבוד אצלי!״.
ואלי אינו נמשך ומשיב: הניחו
לי, אני הולך מפה

,העולט ווזוד1 ,וס׳ 640

הצילום: אילני

מדי

15:1

אמ ית •

עציוני

העבודה בחריש מחייבת לעתים
חריש בבהמות דווקא, כי לא בכל
מקום צר, יכול הטרקטור לעבור. יש
ששורת עצים מבתרת את השטח
ויש — רשת צנורות השקאה מסועפת
מכריחה לחרוש ב״זוג״ דווקא. זוג,
תרתי משמע, זוג בהמות ו ...זוג בנאדם.
חרשנו שנינו, כלומר יהושע
ואני. אני הייתי מהלך ליד הבהמות
ואוחז במתג, משתדל להוליכו בתלם
הישר, ויהושע היה ׳מעמיק את סכין
המחרשה באדמה עד שזו היתד, אוחזת
ברגביה והופכת אותם גושים־גושים.
יהושע היה שתקן מטבעו ולא הרבה
לשוחח. תמיד היה נראה כאילו צופן
סוד בחובו, באילו אירע לו אסון איום
ומדכא. נראה היה שבעצם איש־שיחה
הנהו, אך אותו הדבר המסתורי, המעיק
על נשמתו, חוגר את גרונו ושם מחנק
לנפשו.
אך דרכם של בני אדם, המהלכים זה
ליד זה שעות ארוכות, שיהיו משיחים,
אף אם הם אמונים עלי שתיקה.
היינו נפגשים בוקר בוקר, ליד
אורווודהקבוץ, רותמים איש איש את
סוסו ל״פלטפורמה״ הרחבה ואחר:
״דיו—נא״ ממושך ומתנגן, וקדימה לשדות.
שם היינו מתירים את הסוסים
ורותמים אותם שנית למחרשה הגדולה
שהיתר, קודם לכן מרקדת על העגלה.
בתשע בערך, בעת שהחמה כבר היתר,
לוהטת בכל יפעת כוחה, היינו עושים
הפסקה קטנה ונחים בצל שדרה סמוכה.
תיאבון לארוחת הבקר לא היה
חסר לנו מעולם. נהגנו להרביץ ארוחה
דשנה וללגום מתוך בקבוק קפה צונן
ומתקתק, כיד הקבוץ הטובה• אחרי הארוחה
היה יהושע נוהג לעשן סגריה
ריחנית כשהוא בולע את העשן בתאו־תנות
יתרה ואני סקרתי אותה שעה
את המרחבים המחוספסים שהשתרעו
סביב. התבוננתי בשדות המשובצים
רבועים־רבועים, חלקם תלתן ירוק להפליא,
חלקם שלף צהבהב מזדקר וחלקם
אף כתמים חומים־שחומים, אות כי
המחרשה כבר הגיעה עדיהם.
יודע אתה — פתח יהושע בבוקר
לא עבות אחד. לא הפניתי את ראשי
אליו, המשכתי להתבונן בזוג צפרים
שהיה מנתר ממקום למקום ועיושה אמ־בטי־חול
בדרך העפר הסמוכה. הבינותי
שיהושע רוצה לשפוך את לבו, אך
יותר משהוא רוצה לדבר אל מי שהוא
הוא רודה לדבר אל עצמו, עם עצמו.
כך קל לו יותר ואני הן לרווחתו התכונתי.
״חנה
היד, שמה. היא היתד, יפה,

.העולם הזה״ ,מס׳ 640

הי ה

הי ת ר,

היה זה יופי מושלם מאין כמוהו. ויודע
אני שישנם סוגים שונים של יופי.
יש יופי של שערות גליות־בלונדיניות,
היורדות בשפע אל מאחורי הכתפים,
עינים כחולות, מתנוצצות ומבריקות
ופה חמוד ואדמדם, עור צח ולבנוני
וגוף תמיר, רזה קמעה אך חטוב
למשעי. וישנו יופי אחר — יופי של
שערות שמיניות, חומות, עינים שחו־רות־חולמות,
לטפניות, ופנים מלאים.
שזופים ושחומים. אברים עגלגלים רב־רוכיים,
המעוררים רצון לנגוס בהם
קמעה. אך היא עלתה על כולן. אתה
תצחק ממני בודאי ואולי אף תוסיף
ותאמר: נו, כך דרכם של מאהבים,
שהבל נדמה להם מופלא וכביר. אך
לו ראית אותה — כמוני חשבת. זה
היה יופי, אם כי יופי, מלה מטושטשת
וחורת היא לעומת חנה. אני נזכר
כיצר ראיתיה לראשונה, היא היתד,
לבושה שמלה לבנה וקווצת שערות
שחורות ומסולסלות ירדה על מצחה.
אז אני מבין מדוע התאהבתי בה עד
מאחורי האזנים. והיה לה חיוך —
חיוך שבשבילו בלבד הייתי מוכן לעשות
הכל. אד,בתיה, היתה זו אהבה
שאין כדוגמתה בסרטים ובריומנים. ובודאי
שלא בחיים.
סלח לי שאני מפסיק אותך —
נתקתי את דבריו — אך אתה מדבר
עליה בלשון ״היתר,״ ,כלום ארע לה
משהוא?
היא חיה, בריאה ושלמה — הזעיף
יהושע פנים ואחר המשיך בודויו —
לא השבתי את עצמי ראוי להיות לד,
לידיד. אך במשך הזמן הבחנתי שאף
היא נוטה לי חסד. פעם עבדנו יחד בגן
הירק .״במקדה״ קבלנו אותה שורת
עגבניות. אני אספתי משמאל והיא
מימין וכך התגלגלה השיחה תוך כדי
עבודה. היא ספרה על חייה, על דרכי.
להכשרה על בית־הספר־לבנות בעיר
ועל הכסופים למה שהוא מספק יותר,
רציני יותר, תמר, חברתה הטובה, יצאה
לקבוץ, להכשרה שהתעתדה להצטרף
לפלמ״ח. היא התוותה את הדרך
ואף חנה החליטה לצאת בעקבותיה.
ההורים הפכו עולמיות. הכיצד — טענו
— הבת הענוגה ביותר תצא לקבוץ?
לא, זאת לא רצו לשמוע בשום פנים
ואופן. חודש של מריבות היתד, התוצאה
של החלטה עקשת זו. בתום
החודש ברחה בעד לחלון, כי הוריה
נעליו את הדלת.
היא דברה בפקחות, אמרי־פיה היו
מלאי הברקות של הומור, היתד, זו
מין רצינות מתובלת באירוניה דקה,

יו פי

עדינה אך קולעת. הקשבתי לדבריה
בעונג רב. קבענו פגישה על הדשא
הגדול ליד חדר־יהאוכל, ומאז התידד־נו
.״ידידות״ אני קורא ליחסים שהיו
בינינו — צחק יהושע או אפשר גחך
— הרי אני אהבתיה עוד קודם לכן,
אהבה שדמתה ללהבה גדולה הבוערת
והשורפת כל, שלהבת שאין דבר העי־מד
בפניה. היא קראה לזה ידידות.
ואני הסכמתי. כלום יכולת לעלות על
דעתך שאני אסרב לה במה שהוא?
כל ההכשרה ידעה שאני ״משתגע״
אחריה. הייתי מלוה אותה לעבודה,
מצפה לה אחריה וסועד אתה יחד בחדר
האוכל. דק בערבים היתד, מתחמקת.
היו לה ידידות בריר• -ד, השניה, שהמחנה
שלד, ד*.ד סמוך 1-מחנה שלנו,
ואתן נהגה חנה לפטפט שעות ארוכות.
כך חלף הודש ימים. חודש א אושר
ו ...תמימות.
באהד הימים הרגשתי שהחברים
בהכשרה החלו להתלחש מאחורי גבי.
פעם אף שמעתי מזכירים את שמי וברגע
שנכנסתי לאהל נותקה השיחה
שהתנהלה שם קודם לכן, בעירנות יתרה.
אחרי מבוכה קלה שברו הנוכחים
לדבר על נושא אחר .״על מה דברתם?
מה אמרו עלי חקרתי את ידידי
שהיה אותה שעה באוהל .״או, כלום,
באמת כלום״ — הפטיר הלח בטון
ששכנע אותי שעל אודותי דברו ודווקא
שעה ארוכה.
בערב ההוא — לא אשכחנו גם אם
אאריך ימים׳ — דרשתי הסבר מח־נה:
למה לא נצא לטייל יחד בערבים?
למה לא נשב על שפת ברכת
השחיר? ,או אולי נרד בשדרה, נעזוב
הסנה חברת

את שערי המשק מאחורינו ונבוא אל
לב השדות? חנה הרימה את שמו־רותיה,
בעלות הריסים הארוכים והסתכלה
בי בתמהון, כאומרת: מה יום
מיומיים? אך כשעמדתי בתוקף על
דרישתי אמרה חנה בקול שקט וצונן :
יהושע, היינו ידידים טובים? לא —
כן? אך אם תדרוש את הדבר הזה
ממני הזהר, פן יקיץ הקץ על ידידו־תנו.
מאז
חייתי בגיהנום של יסורים,
חשדות ולבטים. הייתי מצפה לה ליד
האוהל עד חצות ואז היא היתד, באה,
נכנסת לאוהל, בלי לומר מלה. לאט־לאט
הורעו היחסים בינינו עד שחשתי
שהיא סולדת ממני ומאהבתי. בהכשרה
הרבו להתלוצץ על חשבוני ועל חשבון
אהבתי הבוערת, רבודה,סבל, אותה
אהבה חד־צדדית.
שמו היד ,״כושי״ .כך קראו לו
בפלמ״ח, חבר היה להכשרה השניה,
שבה היו לחנה ה״ידידות״ ,שאתן הר־כתה
כה ייהתיחד. נוח היה לה שיהיה
א־ ,ידיד בהכשרתה, שישמש כסות׳ כי
חברי ההכשרה לא נהגו להסתכל בעין
יפה על בני זוג מחוץ להכשרה. ידוע
היד, ש״רומנים״ כאלה מסתימים בדרך
כלל בכך שהבחורה עוזבת את ההכשרה
ועוברת להכשרה ״שלו״ .אני
הייתי האחרון שנודע לי הדבר. עזבתי
את המשק, חשבתי שלא אוכל להמשיך
לחיות, כל עולמי חרב עלי. בימים
ההם הצטרפת׳ למשק הזה ומאז אני
עובד ומנסר, להטביע את זכרונותי
בעכודד״
(המשך בעמוד )12

חברה ארץ־ישראלית לאחריות בע״מ

הביטוח

סכום הביטוח (חיים)
ההכנסה הכללית () 1949

(כולל ביטוח לשעת חירום)

הון וקרנות
ה מד קו:

ילדה...

הגדולה

בארץ

־ 6.000.000 .ל״י
1 .3 3 5 .0 0 0 . -ל״י

־ 1 .2 7 0 .0 0 0 .ליי

ח ל ־ אביב, רחובלילינ 3ל 1ם * 6

טלפון 4431/2

ת. ד805 .

חהש ויע1
הסוכנות היהודית *עלו! גדולות במגדל־גד
בדרום. מאות חשפחוסו מעולי תורכיה, צ׳כיה,
תימן ואחרים שוכנו) במקום. לכל משפחה
ניתנה חלקת אדמה ובלי עבודה. הבתים תוקנו
והעיר טוהרה. אולם ״השמש״ טרם זרחה בשמי
עיר ישנה־חדשה ׳וו; החשמל טרם הוכנס
לשירות הציבור. מספרים׳ כי כל הענין סובב
סביב 2000ל״י, שחברת החשמל דורשת
כערמת. עד היום לא נמצא גוף ציבורי שיוכל
לחתום חתה על כך עס החברה. משום כך אין
עדיין אפשרות להקים מפעלים ולהבטיח מקו רות
פרנסה לכל אזרחי העיר. מתכנני הקליטה
שלנל חייבים לדעת, כי לשכן עולה בלבד אינו
מספיק, יש להבטיח לו גס את קיומו וקיום
משפחתו. מגדל־גד יכולה ליהפך לעיר תעשיה
חשובה בדרום, אם תמצא דרך להתגבר על
חבלי־הביורוקרטיה. מי יתן והיה !

צילומי־סיור ע״י כנו רותנכרג
עולי תי

במרכז — מימין לשמאל:

הגיע לארץ כבגדים כלוים. הודות למפעל ״כסות חורן!״ ,שאורגן
במקום על־ידי העולים שחקדימוחו בעלייה, זכה למעיל
ובבר אומר חדרת־יבכוד.
מגדל־גד נתונה עדיין למפשל צבאי. הזקין! הישראלי בודק אח
ניירותיו של רוכל ערכי העובר ממקום מגוריו לחלק העברי
של העיר.
משב הרוחות החדשות הגיע גם לאיזור הערכי של מגדל־גד.
קואופרטיב של פועלים ערכים לטקסטיל חוקם זח מקרוב.
אד התעשיה הישנה טרם ירדה מן הפרק. שתי הערביות עדיין
נאמנות לכישור־הפלד.
למטה — מימין לשמאל :

משפחה זו כ ת שלוש נפשות, מעולי פולין, רואה כמגדל־גד מקום־
מגורים ארעי. ח״ליפתיס״ טרם פורקו. השמחה אינה שורה במעונם
כאן. חם היו מבכרים את תל אביב.
קבוצת מבוטלים ערכיים ״החורגים את הזמן״ במשחקי אבנים..,
,,מוהר״ •מגדל״גד,

ץ במגדל־גד

ה 1 1ו ל 0הזה

נכדו של הרבי מגור מתחתן;

אלוף אלון נציג ]סיון־הקרב הישואל•
(המשך מעמוד )3

ההל חסידים משעשע את החתן. אדרבא, חפשו ומצאו את
נכדו של הרבי מגור! יושג הוא לימין ״המנצח״ על המסיבה,
שאינו מחבב להצטלם, אולי משום שהוא רואה ככד
איסור מדאורייתא.

הזוג הצעיר כהכרת האמהות

המאושרות משני הצדדים.
הצילום:

משה בי אלר

היץ! ר,׳תה יופי שד ידדה...
(המשך מעמוד )9
היה ערב כשנכנסנו לחדר־האוכל.
לפני חדשיים פגשתי את חנה ואף
היינו רחוצים למשעי, בגדינו צחורים
שוחחתי אתה. עד אז היתד. חנה בעיומגוהצים
ומצעדנו אטי וקצוב כמצע־ני
כתמונה נפלאה, סמל השלמות, זכי
דו של אותו הפלח, אחרי יום זריעה
חלום מקסים, משהו בלתי נתן לתארוך.
בדרכנו לשולחן התעכבנו רגע
פיסה. והנה נפגשנו בתל אביב. היא
ליד לוח המודעות לראות מה חדש.
לא נתשנתה במאומה. אותם ריסים
הלו יהושע — קראה נערה יפה
ארוכים׳ אותן השערות השחורות שקוד
להפליא, שנכנסה לחדר האוכל. ניכר
צה אחת פרועה, יורדת על המצח,
היה בה שאין היא מבנות המקום.
אפילו אותה שמלה לבנה. אז הרגשתי
מה שלומנו י ענה יהושע והמשיך
שהמשהו נשבר בקרבי לרסיסים. מה
לקרוא מודעות, בלי לחכות לתשובה.
שהוא נעלה ויפה, נהרס עד תם. ראיהנערה
צעדה לשולחן הקרוב. היו לה
תי לפני נערה רגילה׳ פשוטה, די יפה
פנים שזופים, מלאים וחייכניים. גופה
וחמודה אך כל אותם הדברים הנפלהיה
חטוב כפסל ברונזה תמיר והשמאים,
שהרעידו פעם את נימי לבי, והלה
התפורה נאה, הבליטה את כל
ציתו בו את אש האהבה הגדולה,
פרטי־תוי גזרתה. היא שלחה מבט
נעלמו והיו כלא היו. מה נעלם —
מרפרף על פני המסובים ליד השלח־לא
יכולתי לקבוע בשום פנים ואופן,
נות. היה במבט הזה משהו שצבט
הרגשתי שאני משוחח אתה באדישות
בלבו של בחור, בו נתקל.
גמורה מבלי שתעיר בי כל יחם מיוהכר
לי אותה — הפצרתי ביהושע.
חד. אחרי שחנה הלכה, מדדתי את
בבקשה — אמר לי הלה. הכירי
גזרתה בעיני בשר ודם ואף נדמה היה
את ידידי — פנה אליה.
לי שגופה מכוער למדי.
נעים מאד — אמרה הנערה —
יהושע זרק את זנב הסגריה, קמנו,
שמי חנה, וזהו החבר שלי, שמו ״כוחלצנו
את עצמותינו וחזרנו לשדה.

עברו דקות מספר ושוב נטלטלה המח־רק
עתה הבחנתי בבחור נאה שהרשה
הגדולה על פני האדמה כשקריסב
לידה.
אות הדיו״נא מפלחות אח חלל האויר.

לפו״ש ושמו יהיה פלמ״ח. יגאל פיי־קוביץ׳
נתמנה למפקד פלוגה א׳ ,שהיתר,
מורכבת מבני הגליל והעמקים.
ביוני 1941 החלה פלישת בנות־הברית
לסוריה והפלמ״ח נטל בה חלק. החזית
חולקה לשתי גזרות. היחידה העברית
שפעלה בגזרה המזרחית ניתנה לפיקודו
של יגאל אלון. פה למד לראשונה
לחימה בעורפו של האויב, לחימה
מתואמת עם צבא סדיר וראה לראשונה
כיצד מופעלת דיביזיה.
בינואר 1942 נתמנה יגאל פייקוביץ׳
לפעולת מחתרת בסוריה ובלבנון, שנעשתה
בתיאום עם הצבא הבריטי׳ הסוכנות
היהודית ומפקדת ה״הגנה״ .במשך
שנה וחצי עשה מפקד המחתרת בבירות
ובדמשק. הערבית לא היתד. לו
למכשול ואת פניו, ד,יסווה. במחתרת זו
מצא שטח־פעולה זר וחדש, למד לבחור
באנשים ולהפעילם בתפקיד המתאים
להם. שכן המחתרת פעלה באמצעות
יחידים וכל יחיד בתנאים אלה שקול
כערכה של יחידה שלימה. למצוא את
האנשים, להתיר להם יזמה בפיקוחו,
היו עמוד־התווך לא רק בבנין הפלמ״ח,
אלא אף בקרבות מלחמת השחרור.
בחודש מרס 1943 סיים את תפקיד
המחתרת ונתמנה ע״י הרמ״א (ראש
מטה ארצי) ,אז ד״ר מ. סנה, לסגן
מפקד הפלמ״ח. הפלמ״ח שהוא בית
היוצר של יגאל אלון ושהוא בין
יוצריו, החל אוסף את החומר והרוח,
שבהם נהדפו הפולשים בראשית מלחמת
השחרור, שהשפיע על הרוח הכללית
של צבא ההגנה. הפלמ״ח, אולי
יותר מכל צבא לוחם אחר, הצליח לערב
את היעוד בדמם של אנשיו. המוראל
הגבוה של אנשיו נוצר ע״י שיטת האמונים,
שנתנה בלב האנשים הרגשה
של אחריות אישית, הרגשה שהם הופכים
למתגבשים לכוח, כל אדם כפרט
וכולם יחד כיחידה.
המסעות להכרת הארץ על כל פינותיה
חינכו את הפלמ״חאים לטבילות
ולהתגברות על מכשולים פיזיים; חינכו
את היחידה כולה לחיות חיים עצמאיים
לא לפי סדרי־מטבח מקובלים אלא
לארגן את החיים בשטח ולימדום את
הארץ והקנו להם אהבה לטבעה.
היחסים בין המפקדים ובין החיילים
נבנו על בהירות בדירוג ובהטלת אחראיות
ומשמעת ועם זה שותפות במפעל
ועל יחסי רעות. לשותפות זו ניתן
ביטוי בחיי יומיום. הפלמ״חאים קיבלו
תמיד הסברה על המתרחש, על המגמות
ודרכי הביצוע, בעת שדבר זה היד,
מותר. המפקדים חיו באותם תנאים
חמריים בהם חיו הטוראים ונשאו יחד
עמם בכל הקשיים.
ייחסים לבין הטוראים נתנו לסל1
את המוראל הגבוה. באחת משיחו
אמר אליר יגאל אליו :״איו יחי
רעות, יש רק מפקדים רעים. טיבה
היחידה מותנה בראש ובראשונה 1
בו של המפקד. המפקד הטוב נ
באפיו ידיעת מלאכת הקרב וסגו
אישיות מפותחת ונאורה, לא רק
פקד אלא גם במחנך, כחבר ודואג
נשיו. מפקד המסוגל רק לאמן
אנשיי ולא לחנכם הנו מפקד פס
מספר חבריו של אלוף אלון,
אים ומפקדים, היכולים להתייעץ
אף בעניניהם האישיים, מוכיח עד
נכונים דבריו גם כשהם מוסבים
טורעמו כמה
עליו.

נסיון־הקרב
הישראלי. כששאלוהו האנגלים
איזה נשק היה חביב עליו ביותר
בימי המלחמה, והוסיפי ״אם תוכל
לספר לנו, כמובן השיב להם
אלוף אלון :״הנשק הבריטי שלקחנו
מידי המצרים והלגיון הערבי״. שלל אמר שואלו האנגלי ,״זה לנו קומפ־לימנט
חשוב והביא לנו תועלת
רבד סיים אלוף אלון.
מצרפת חזר אלוף אלון כשהוא
מלארשמים מהרמה הגבוהה של הקצינים
הצרפתיים, משיטת האימונים ומצא
שצבא צרפת בגלל תנאיו המיויי־דים
יכול לשמש לנו שדה לימוד נ־אלן
תוך נסיעתו של אלוף אלון נפגשה
תורת־הנשק הישראלית דם אחיותיה
הזרות. והפגישה הוכיחה שמדינת ישראל
אוצרת לא רק כוהות משקיים־
חברתיים מקוריים שהיו לשיחה בעולם,
אלא גם כוחות צבאיים מקוריים,
הטעונים טיפוח.
ססססססססססססססססס סג א:

פינת

היין שלנו

אין כיין מעכל את המזון
עיכול המזון הנו חשוב יותר,
מכדי שיהיה ראוי למנות של
מים. אמנם בימינו אלה ובדור זה
נוהגים לשטוף את הקיבה וטוענים
שעל ידי כך מסייעים למא כלים
לגלוש לתוכה. במשך אלפי
שנים, מזמן דורות ראשונים של
מצרים, ידע האדם להנעים את
ארוחתו באותו מיץ מבורך שבא
מאשכולות הגפן, באותו דם ענ בים
אשר תחת לסלף ולדלדל את
מיצי העיכול של הפה, כשם
שעוללים המים — הריהו מסייע
להם ומשלים את עבודתם.
שתו יין ״פומרו״ של ״כרמל
מזרחי״ בשעת הסעודה, ושמרתם
על קיבתכם ומעיכם.
סססססססססססססססססססס

בגד• צ מד לא יתכווצו

כי טקסטיל שמפו
האמצעי המיוחד
במינו לטפול בא
ריגים עדינים, שומר
על הרכות של
הצמר וגמישותו,
מונע את ההתכווצות
ונותן לצבעים
ברק ורעננות

המפיצים היחידים חברת נורית בע״מ

את עוזריו הוא בוחר בעין קפדנית
ומשאיר להם פתח נרחב ליזמה. משבחר
בהם הוא סומך עליהם. הוא מעניק
לאנשיו לא רק אימון, אלא נס
אמון וחינוך. הוא דורש שמאמן־מחנך
יהיה גם מפקדו בקרב.

תקליטים

לפטפון

א ברה מס ון

רתל־ א בי ב

נסיעתו השניה של האלוף היתד,
נסיעתו של מפקד ישראלי המיצג את

רחוב בן־יהודה 9

,העולם׳ הזה׳ /מס׳ 640

מאת
אלכ סנ ד ר
אלכ סנ ד רז ני

החינוך הגופני בישראל -
לפני תפנן ירינז חשוביס...
שאלת החינוך הגופני בארץ קיבלה
בזמן האחרון כיוון שונה משהיה לה
קודם לכן. ברור הדבר, שהמיסד אשר
כיוון את כל הפעולה בחינוך גופני
עם הקמת המדינה — המחלקה להכשרה
גופנית במשרד החינוך והתרבות —
נכלל בתפקידו.
אף על פי כן, מעטות הן הידיעות
על מצב הדברים לגבי פיתוח החינוך
הגופני ברחבי הארץ. אין הקהל הרחב
יודע על תכניות העבודה בשמח זר
ואינו שומעו למשל׳ על הקמת מיוד
קני הספורט, ואף לא על שינוי ערכיו
ביחס לחינוך הגופני. בקשר לזה
פנינו למזכיר־המארגן של המחלקה להב־שרה
גופנית — מר ברוך בג —
בבקשה למסור לנו פרטים על תב־נית
הפיתוח הגופני במדינת ישראל
בשנה וו.
הלוחם הוותיק לחינוך הגופני בארץ
נענה לפנייתנו ברצון.
השאלה הראשונה שהצגנו לפניו
היתה: האם יבוא שינוי ביחס הממ-
שלה לבעיית החינוך הגופני בשית
התקציב החדשה, ובמה יתבטא שינוי

— ״תקוותנו ואמונתנו היא שמנד
שלתנו, וגם הכנסת׳ יטו שכם בשנת
התקציב החדשה לחינוך הגופני. כמובן,
אץ לצפות שנגיע מיד לממדים ממלכתיים׳
כדוגמת ארצות אירופה, אולם
אנו מאמינים שנהיה עדים לצעד גדול
קדימה. בהצעות שעובדו ע״י המחלקה
להכשרה גופנית לקראת השנה החדשה,
נכללו סכומים ניכרים לעזרת ארגוני
המפורט וכן לעידוד השקעות להתקנת
מיתקני ספורט — אישור ההצעות יהא
תלוי גם בעמדת הציבור הרחב על כל
שדרותיו לענין זה״.
— ״התוכל לספר גם על הבעיות
העומדות בפני המחלקה להכשרה גופנית״?

׳ברצון, למרות אפשרויותיה המצומצמות
עד כה, פנתה המחלקה להכשרה
גופנית בפרק זמן זה לשני שטחי
פעולה והם: חברות עליית הנוער
ומחנות העולים. הודות לעזרת המח־

לקה לעליית ילדים ונוער בסוכנות היהודית
נתמנה מדריך־מרכז לחברות
הנוער, מר עמיר. למרות היותו פעיל
רק כחדשיים כבר עומדים אנו בפני
פתיחת קורס ראשון למדריכים בהברות
עליית הנוער, המתחיל את פעולותיו
בעוד שבוע ימים לערך. יש
לציץ את היחס האהוד של מדריכי
החברות בכל המחנות, שהכירו בחשיבות
פעולה זו ותמכו. בגלוי בכל
פעילות בשטח האימון הגופני.
תוך ימים מועטים הגיע מספר המשתתפים
בקורם המדריכים ל־,40

מכיר בחשיבותו. הודות לעזרה זו תפתח
המחלקה בקרוב קורס מרוכז למדריכים,
כדי לספק את המדריכים למחנות.
אני תקווה שנוכל לבעייה זו,
אם כי לא בשלבים קרובים ביותר״.
— ״הנכונה העובדה שמורגש בישראל
חוסר מדריכים באימון גופני״?
— ״בשאלזל זו — ,עונה מר בג— ,
נתקלים אנו באחת הבעיות הכאובות
במדינה. למרות הקורסים הרבים שהמחלקה
להכשרה גופנית עורכת, אם נקה
רק לדוגמה את הקורסים שנתקיימו
בימי החנוכה שבהם ביקרו למעלה
מ־ 200 משתתפים, אין אנו מספיקים
להכשיר מדריכים כדי הצורך. כיום מרגישים
אנו ביותר בחוסר המוסד הקבוע
להכשרת כוחות הדרכה, והוא — ״מכון
וינגייט״ .חוסר המורים והמדריכים
מהיוה סכנה חמירה להתפתחותו של
החינוך הגופני במדינה, ולכן רואה
המחלקה כדבר דחוף והכרחי את הק־מת
המכון והתאמתו לצרכים הראשוניים
בהקדם האפשרי. הממשלה תצטרך לתת
דעתה לבעייה חשובה זו״.
— ״האם בקורם השנתי הנערך כעת
למורי התעמלות כדי לעזור?״.
— ״קורם זה היה יכול לעזור הרבה
אילו היו כל המועמדים משתחררים
מהצבא. לצערנו רק מועטים
מהמועמדים קיבלו את האפשרות להשתתף
בו. אם רק נזכור שעשרות בתי
ספר נשארו השנה בלי מורים למקצוע
ההתעמלות, לרגל המחסור במורים ;

עבודה מאומצת בהתעמלות כקודם למדריכים.
״השטח השני — ,ממשיך מר בג— ,
מחנות העולים. בפני המחלקה הובעה
דרישה תקיפה מצד מרכזי החברות
במחנות לשלוח אליהם מדריכים בחינוך
הגופני. השבוע נשלח המדריך
הראשון לאחד המחנות וכבר היה
לבואו הד רחב. משרד החינוך והתרבות
הבטיח למחלקה להכשרה גופנית
עזרה מוגברת למפעל חשוב זה, והוא

שיעור ברירן ודייעמבקורס למורים.
״העולם הזרד, מס 640 ,

אם נקח בחשבון שמדי חודש בחודשו
נפתחות כיתות חדשות, וייתכן גם בתי
ספר חדשים, הרי עומדים אנו בפני
בעייה קשה ביותר. עשרות המורים
מהקורס השנתי אין בהם עדיין כדי
לפתור את הבעייה, ויש הכרח לפתוח
בהקדם קורס חדש להכשרת מורים,
אם גם מרוכז וקצר״.
— ״האם אין העלייה החדשה מביאה
לישראל מומחים באימון גופני״?
— ״במחנות העולים הוכרזה הרשמת
מורים ומדריכים לאימון גופני
מבין העולים החדשים ; הנרשמים יקראו
לקורס של חדשים מספר שבו ילמדו
בצורה מרוכזת ומכוונת את השפה
העברית, וכן יקבלו אימונים במקצועות
השונים של החינוך הגופני. קורס
זה יצא לפועל הודות למשרד החינוך
והתרבות שהקציב את האמצעים להדרכת
מורים בחינוך הגופני. גם מחלקת
ההכשרה בחברות הקליטה תדאגנה
להוראת השפה, ומחלקת הקליטה בסוכנות
תתן את השיכון והכלכלה. ייתרן
שמפעל זה שיוצא לפועל ע״י המחלקה
להכשרה גופנית, יספק לנו מורים ומדריכים
וגם יקנה לעולים חדשים אפשרות
להקלט במקצוע״ — סיים מר בג
את שיחתו.
מדבריו של מר בג נמצאנו למדים,
שחובה ראשונה היא לנו לעורר את
דעת הציבור ולהגיש למחלקה להכשרה
גופנית סיוע רב מבחינה זו.

מאזני 8גד 3

המדינה היא חיינו
אבר רא בשבילנו
מאת יהודה הראל
על ספסל־הנאשמים מצטיירת דמותו
כדמות מעונה. כולו אומר חמת־זעם
עצורה, רעמת שערותיו וזקנקנו הקצר
מזכירים את האנרכיסטים הרוסיים,
שראו במשפטיהם — קידוש־השם.
בחוקי בית־המשפט הוא רואה פגיעה
בחופש הפרט. לכן אינו מאפשר לנהל
את המשפט לפי הנוהג הרגיל,
וטוען כי עליו לענות על אשמתו בצירה
שהוא רוצה ולא כפי שמכתיב הנוהג
המשומר.
בלהט אנרכיסטי הוא מכחיש כל
אשמה. מעולם לא ערק מן הארץ. כל
הספור לא היד, אלא האשמה מדומה,
שבאה להענישו על היותו אידיאליסטן.
השופט מנסה להשתיקו, גדוד שמשים
נצב על תאו וצועק בחמת זעם מקצועית:
שקט: אלא שהוא אינו נכנע,
לעולם אינו נוהג להכנע. הוא אדם
לוחם!
כל חייו — מלחמה בשלטון. מאז
ימי ילדותו בערבות ה״פוסטה״ לחם
במשעבדים רוחניים. מלחמתו החלה במוריו
— שהכריחוהו ללמוד. הוא רצה
ללמוד, אך מפני ההכרח שבדבר —
נמנע מלבצע את שאיפתו, ונשאר מחיץ
לכתלי בית־הספר.
משבגר, ונלקח לצבא, נלחם בקציניו.
ערק, סרב למלא פקודה, ישב
ימים ושבועות בכלא הצבא ההונגרי,
עד ששוחרר.
אחר כך לחם בפאשיזם ההונגרי,
היה במחתרת, פוצץ רכבות תחמושת
נאצו־הונגרית, נתפס — ושוב ישב
בכלא.
הכלא — ביתו השני, מחצית שנותיו
בילה בו, וכל זה בעבור מלחמתו
הצודקת למען חופש הפרט.
האנרכיזם חלף ועבר מן העולם,
והוא נלחם לחידושו. הדמוקרטיה —
אומר הוא — אבדה את ערכה. פא־שיזם
— הנו משטר דכוי. קומוניזם —
תיאוריה שאין להגשימה. ברצונו להמשיך
בשלשלת של הגמלים, של באקו־נין
וחבריו, ולשם כך כתב במשך חמש
משנות חייו רומן גדול, וקרא לו
״סערות קרב וחדוות החופש״ ,אלא
שלא מצא בכל רחבי אירופה מוציא
לאור שיאות להוציא את ספרו.
והנה — מספר הוא לשופט — שמע
שהוקמה מדינת ישראל. הוא ידע שהעם
היהודי מדוכא, וקווה, כי תורתו הגדולה
תמצא הדים במדינה החדשה.
והוא עלה ארצה. הגיע לארץ ונת־אכזב.
מצא את הפגמים, אותם הפגמים
של אומות העולם, מדים מתנוצצים של
משטרה, מכוניות מהודרות של שרים,
ויותר מכל — איש לא שהד, לתורתו.
רחמגא־ליצלן.
ולא ידע מה יעשה עד ששמע על
הקמת מדינה חדשה יותר, ספק באינדונזיה
ספק בסין, והחליט לנסות אר.
מזלו שם.
עלה על אניד — ,ונתפש. האשימיהו
בנסיון עריקה מן הארץ. ולכן הוא מכחיש
כל אשמה. וכי אין רשות לאדם
להלחם על רעיונו?
דבריו נאמרים בעברית מולעזת׳ הוא
מצטט אסמכתות מן התנ״ך והתלמוד.
בולו אומר גאוה על הסבל הקבוע.
השופט נאלץ להשאר בתחום* החוק
היבש. להט דברי הנאשם אינו משפיע
עליו, והוא דן אותו לירחיים מאסר.
ויחד עם זאת ממליץ להתיר את יציאת־עם
שחרורו מהכלא.
והאנרביסטן הלוחם מוצא מבית־הדין,
ולבו טוב עליו. חדשיים בכלא אינם
מפחידים אותו, ועתידו נראה מזהיר,
במדינה החדשה בין אינדונזיה לסין.

ה 13ז -י ני <

(המשך מעמוד )7

ר והאורח מה הוא אוינד?״ )

סאת מ. רמקור

גל הקור שהציף את
ח חודן!
הארץ היה השבוע לשיחושף

שיניו חה בפי כל. החקלאים
חוששים לנזק שייגרם
בגן, בשדה ובמטעים. העולים במחנות
קובלים על פגע הקור שירד עליהם
אחרי פגע הגשמים. במשרדים רועדים
פקידים — וביחוד הפקידים שהועברו
לפתע מן ״השפלה״ לירושלים. הסוחרים
טוענים, כי החורף איחר קצת לבוא
ובכל זאת סוב שכבר הגיע.
במקומות אחדים ירד קצת שלג
הצלמים הוציאו מנרתיקיהם צילומי
השלג הגדול בירושלים מן השנה שעברה
ומיהרו למערכות להציע את הסחורה.״
בין
חברי הכנסת שבאו השבוע לירושלים
התהלכו הלצות שונות. איש
״חירות״ אמר • :בן־גוריון שלח אותנו
לסיביר איש מפא״י אמר :״כל
זד, בא בגלל האוריינטציה של מפ״ם
על הצפון״״ .ואיש מפ״ם אמר :״לא
בא הקור אלא ע״פ הזמנת מפא״י, כדי
שיוכלו להקפיא את השכר ואחד
השרים, מן החזית הדתית, המדבר באידיש,
אמר :״אל תקרא סנה, אלא
שניי כלומר — שלג)״.

יודעי־דבר, מהמקורבים קיצוצים למשרד האוצר, מבשב
מ ז ון
רים, כי בקרוב תוקטן
מנת הסוכר והבשר, כדי לחסוך דד
לאדים. כיצד אפשר להקטין עוד את
מנת הבשר — רק מר קפלן יודע!
הצבור מרגיש, כי, להיפך, המנה טעונה
הגדלה. אפילו שר הקיצוב, ד ב
יוסף, מתנגד לקיצוץ המנה. תארו

אחד העוסקים בענינים מוניציפליים
העיר :״אם מקצצים במנות המזון,
סימן הוא, כי הבחירות שוב אינן כה
קרובות״...
אך עקרת הבית אומרת :״מד,
ילי בחירות, מה לי דולארים י אני
צריכה לבשל ארוחות למשפחה, ובמה
אתקין את הארוחות?
המודעות מטעם משרד האספקה,
בנוסח ,״אל תשלמי יותר״ ,אץ בהן
כדי להשיב על שאלתה.

ביקורה של אליזבט
קונצרט
ברגנר, השחקנית הדלפועלים
גולה,
גרם לוויכוחים
בחוגים שונים על המחירים הגבוהים
של כרסיסי־ו־,כניסה ונתעוררה השאלה
מה יעשו עובדים שידם אינה משגת
לשלם את המחירים הגבוהים ז האם
דין הוא שאנשים כאלה לא יזכו לראות
ולשמוע את האמנים האורחים
הבאים לארצנו?
אגב הוויכוח סיפר אחד הוותיקים
מעשה שהיה!
כשנוסדה התזמורת הארצישראלית,
הובא טוםקאניני, גדול המנצחים
בעולם, לנצח על הקונצרטים הראשי־נים.
המחירים היו ״מפולפלים״ ורבים
מבאי ״בית במר״ צבאו על דלתה
של ועדת התרבות, אך לא זכו לקבל
כרטיס לקונצרט. חייםפרידמן ,
מזכיר ועדת התרבות, נאלץ להשיב
ריקם את פני הפועלים שביקשו כרטיסים.
והגה
בבוקר אחד, כאשר ״בית
ברנר״ היד, מלא פועלים (הימים ימי
חוסר־עבודה היו) הודבקה על דלתו
של חיים פרידמן פתקה עם הודעה קצרה
:״קונצרט לפועלים בניצוחו של
טוסקאניני, סוליסט — הזברמן, בביתן
המעשיר. שבתערוכה, היום בשעה 11
לפני־הצהרים. הכניסה חינם אין כסף״.
הבשורה פשטה במהירות הבזק.
״המרתף״ הידוע של בית בתר התרוקן׳
פועלים הפסיקו את העבודה בבתי•
חרושת ועל פיגומי־בנין ונהרו, לבושים
בגדי־עבודה, אל התערוכה. ואמנם
— המאיסטרו בכבודו ובעצמו הו־פיע
על הבמה׳ התזמורת במלואה, ברו־ניסלב
הוברמן עם כינורו.
הקונצרט היה לחווייה גדולה. התמונה
— מיוחדת במינה: קהל־אלפים
שכמוהו לא נראה עוד באולם קונצרטים,
פועלים בבגדי עבודה אשר גדו־לי־עולם
מנגנים לפניהם...
למחרת נשמעו פירושים סוציאליים
שונים על האמנות והמוני העם, על
יחסו של טוסקניני לצבור הפועלים
וכולי וכולי. אבל הסוד נתגלה רק מקץ
זמן רב, כאשר סיפר חיים פרידמן במסיבה
מצומצמת את פשר המאורע הזה.
מסתבר, כי היד, צורך לבחון את האקוסטיקה
של האולם הגדול ב״ביתן
תוצרת הארץ״ לקראת עריכת קונצרטים
למנויים, בהשתתפותו של הוברמן כסו־ליסם
ואי־אפשר לעשות בחינה זו כש־מנגנים
בפני אולם ריק. היה׳ מי שהציע
למלא את האולם בשקים ממולאים
בקש; אלא שדבר זה היה כרוך בהוצאה
גדולה. ובזכות האקוסטיקה האיר
מזלם של פועלי תל־אביב וניתן להם
קונצרט בניצוחו של טוסקניני ״חינם
אין כסף״ ,כדברי חיים פרידמן.

הוצאת ספרים נ. ט ב רם ק י, חברה בע״ם
ספרים

חדשים

יו ס ף ויץ: המאבקעדהאדמה
קובץ מאמרים בשאלות הקרקע וההתישבות.
עם צילומים.
380 עמוד בפורמט גדול,
המחיר 1.800ל״י.

מהדורהשניה של

ב ל מעול• ק די רו ב
מתורגמלם בידי חנניה רייכסן . ,מצויירים בידי
נחום נוטמן, למעלה מ־ 200 משלים בניקוד,
400 עמוד בפורמט אלבומי.
110 ציורים.
נייר משובח, כריכת־בד מהודרת.
המחיר 2.500ל״י.
ההפצה הראשית! י. ברונפמן ,

רחוב צ׳לנוב ,2טלפון .3452

תמ ל
״תמורה מלאה לכספר׳׳
פינסקר 2פנת אלנבי ,27 תל־אביב
קומת תת קרקע
החל מ־ 15.1.50 עד 31.1.50

לרגל השנה לפתיחתנו

מכירה כללית
שנתית

עם הנחות מ־ס/י׳ 10 עד סל 50 על כל
הסחורות.

מנורות

תקרה, עמידה ושולחן

כמבחר עצום
במחירי כתי חרושת
האמריקנים היו ציונים כלליים, מא־לה
הדוגלים ביזמה הפוישראל
רטית
והחושבים את
הפוליטיקה של הסתדרות העובדים ושל
הממשלה כאסון למדינה, אשר באו בליל
שבת ל״עתון העתונאים״ לשמוע מפי
דניאלפריש — נשיא ההסתדרות
הציונית באמריקה — דברים לפי רזחם.
אבל מבוקשם לא ניתן להם. הנואם
הראשון, ברל לוקר, הנהו בעצמו
מראשי ד,״הסתדרות״ ודבריו על סיורו
באמריקה היו אופייניים לשד״ר מקבץ
כספים, היודע לתאר כל מיני מקרים
בהם המכניקה של המגבית הצליחה
והגבירים תרמו עשרות אלפי דולרים.
(דרך אגב אמר העורך, י .ד, פטמן,
כי לקיחת התרומות, תורה היא,
לא הנתינה, והראיה: בתורה כתוב,
כי אלוהים אמר למשה ״דבר אל בני
ישראל ויקחו לי תרומה
גם מפיו של הציוני הכללי דניאל
פריש לא שמעו את אשר ציפו לשמוע.
הוא בא בטרוניה אל האזרחים
בישראל על שאינם מאירים פנים לציונים
מאמריקה הבאים לביקור על מנת
לחזור לארצות־הברית .״מה ישי —
אמר פריש לסוחר תל-אביבי שטען
לפניו, כי ציוני הוא מי שבא להשתקע
— .אני חסר לך כאן? לשם מהי
כדי שאפתח עוד חנות ליד החנות

לדברי הנואם אין לאזרחי ישראל
כל זכות להתנשא לעומת יהודי אמריקה,
כי אך מקרה הוא שאלה כאן
והד,ם שם. איש ציוני באמריקה מקריב
למען העם והמדינה לא פחות
ואולי אף יותר מאשר אזרח בישראל.
ומר פריש הביא •את עצמו לדוגמה.
כל זמנו נתון לעבודה הציבורית וכמעט
שאין הוא רואה את משפחתו,
מרוב טרדותיו למען הציונות. הוא
מקווה שיזכה לעלות ארצה ולהשתקע
כאן, אחרי ששני בניו יסיימו את חוק
לימודיהם באמריקה ויוכלו לעמוד ברשות
עצמם. אבל גם אורח שאין בדעתו
לעלות ארצה זכאי לקבלת־פגים
ידידותית בישראל, כי הוא עוזר למדינה.
כאשר
שיבח מר פריש את סדרי
האספקה והקיצוב במדינת ישראל, שי־סעוהו
בקריאות־ביניים :״אתה אוכל
במלון גת־רימון״״ .השיב הנואם, כי
לא התכוון לנקוט עמדה בשאלת הפיקוח
והקיצוב, אבל הוא יכול להעיד,
כי ״במידה שיש מה לחלק, מתחלק
המזון בסדר ובשיטתיות הראויים לשבח״.
כאן
דיבר, איפוא, לא ציוני כללי
מן האופוזיציה אלא אחד מן הקואליציה״.

היה
כבר ״עגל״ אחד
״ עג ל
בתיאטרון והוא ״יושת
חזהכ״
עגל״ באר,ל, שהיתר, לו
הצלחה רבה. עתה נראה בקרוב את
״עגל הזהב״ ב״מטאטא״ .זה הוא שמד,
של הקומדיה החדשה מחיי הארץ של
הבמאי פ. לובה בתיאטרון הסטירי שלנו.
אך הבמאי של הקומדיה הוא דווקא
לא המחבר, אלא איש ״הבימה״ צ.
פרידלנד, שמיום שובו מאמריקה
רואים אותו בקהל באולם ״הבימה״
ולא על הבמה ...מספרים, כי פרידלנד
מכין כמה אפתעות וחידושים שהביא
באמתחתו מ״העולם החדש״.

מי שסבור כי תיאט־
״ ש ני
קונילמלים״ רונים ישנם רק בתל־אביב,
אינו אלא טועה. ממזרע לתל אכיב הנד, בעוד כמה שבועות
תופיע אצלנו להקה
תיאטרלית שתבוא אלינו מהעמק
ממזרע. להקה עם תפאורות, תלבז־שות,
איפור, במאי ותזמורת וכמובן
— עם שחקנים, וללהקה מחזה עליז
מלא מנגינות, שירים ורקודים — ״שני
הקונילמלים״ לא. גולדפאדן. לפני שבועיים
הם הציגו בחיפה וכל העיר דיברה
על ההצגה של ״תיאטרון הקיבוצניקים״
.הבמאי של ההצגה חנוך
פ ז, כבר נמצא בתל אביב ועוסק
בהכנות להצגת להקתו.

בסרט הישראלי ״48
״תהית
שעות ביממה״ יש ״פנ־המתים״
כסרט...

קטן. הבמאי מר־אה
את כוחו ב״תחיית
המתים באחת התמונות מראים איך
גיבור הסרט מולי רביב ״מחסל״ ברימון
״חייל״ ערבי מהלגיון הערבי, אך
כעבור כמה רגעים רואים אותו ״ערבי״
קם לתחייה, ויורה בקצין היהודי
ט. רביב ...כנראה, שבקולנוע קורים
נסים...

מניו־יורק היהודית

מט. רהין. קבלנו דרישת שלום
סובר, מזוג האמנים מ.
וט. כרן
ברן ומ. רוזין, המופיעים
על הבמה של ״נישונל תיאסר״
היהודי בניו״יורק. הפזמונים שהם משמיעים
ערב ערב בתיאטרון מושרים
בסי הכל. והם כבר הוזמנו גם לשיר
בשעה היהודית ברדיו של ניו יורק.
״ובכל זאת — כותב מזין לא נשאר
כאן זמן רב, פשוט מתגעגעים לתל-
אביב״.

דוצ׳זכטרץ במוצ״ש היה ב״כסית״
כלי סדיס ״שמח״ .כל ד,״חברה״
מהצ׳יזבטרון שתו סודה
ואפילו נעמי רבקה ומרגלית. זה היד,
הערב הראשון להשתחררותם מן הצבא,
והם ישבו עתה בלי מדים. כאזרחים
וחיילים משוחררים. ומה יהיה על
הצ׳יזבטרון? והם עונים: הצ׳יזבם־
רון יתקיים גם להבא כלהקה אזרחית.
ותקוותם היא שהקהל יהיה גם
עם הצ׳יזבטרון האזרחי. בסוד סופר!
ח. פינר עם הבמאי א. בונים כבר
מכינים תכנית חדשה. והפעם פלי

,תעו* וזזה״ ,נזז׳ 640

מאת הרי שווארץ
ארבעים סרטים גדולים׳ מחציתם בצבעים,
והמון סרטים קצרים ייוצרו השנה
באולפני ברית המועצות, מודיע העתון
״אמנות 0ו ב יט ית״.
בין הסרטים שתכנם ידוע יהיו: ביוגרפיות
של מוסורגסקי, גלינקה וב־לינסקי,
לפתות שני סרמים אנטי״אמרי־קאיים
,״ במדינהאחת ״ ו״שלי-
חותחשאית ״ ומספר סרטים על
החיים בברית המועצות ,״ הרחקממ
וסקבה פ רש כוכבהז,״,ב״,,
,אש באקו ״ ועוד. סרט
מלחמתי חדש יקרא בשם ״ההתקפה
החמשית״.
כן יצאו לאור שני סרטים ארוכים
ומספר גדול של סרטים קצרים על
נושאים מדעיים שונים,
בסקרו את תוצרת הסרטים הסוביטית
בשנת ,1948 מתח סגן שר הקולנוע
הרוסי, נ .שיטקין, בקורת על העובדה
שבעוד שבכמה אולפנים סובבו מספר
גדול מדי של סרטים והיה בהם עומס
עבודה עצום, הרי באולפנים אחרים לא
הפיקו יותר מסרט אחד בשנה האחרונה.
כן התאונן סגן־השר על בזבוז
בסרט גלמי שגרם לייקור כמה מסרטי
השנה שעברה.
הוא הודיע שהשנה יגבירו את ייצור
הציוד הקולנועי ושאולפנים חדשים ייבנו
באדזרביג׳ן, ליטא, אסטוניה ולטביה.
עשרים ושלושה אולפים יועסקו בשנה
הבאה בייצור סרטים דוקומנטאריים
ומדעיים בלבד. סרטים אלה יטפלו במיוחד
בארצות מזרח אירופה וסין. הסרטים
הדוקומנטריים שיצאו בשנה שעברה
מאולפני טיפליס, ארבן וקובנה
זכו לביקורת קטלנית, וזו כנראה הסיבה
להתענינות האולפנים הותיקים יותר
בארצות ד,״נחשלות״ מבחינה קולנועית.

שקט,
מ צל מי
קיפליגג שוב על הכד
קיפליגג הוא סופר שרבות מיצירותיו
זכו לעיבוד קולנועי :״ האור שרי
ד הילד על ה פי ל גונ

הדין ״ וכו׳ היו הצלחות קולנועיות
ניכרות. עתה, לאחר שנים רבות
של דחיות, תתחיל העבודה על יצירתי
הגדולה ביותר של הסופר האימפריאליסטי

ממשלת הודו שסוכה עד כה להרשות
את צילום הסרט בארצה, מפני
שהוא מצדד ברעיון עליונותו של הגזע
הלבן, התירה לבסוף לבמאי ויקטור
סאביל וחבר העובדים שלו להכנס להודו
ולהתחיל מיד בתצלומים.
את תפקיד קים, הנער בעל חוש
האבחנה וההתמצאות, ימלא דין סטוק-
וול. אולם הוא לא יסע להודו עם
חבר העובדים ! בהודו ימלא את מקומו
כפיל, ורק בתצלומים שיערכו בהוליבוד
ישתתף דין עצמו. ברם, ארול
פליו ופול לוקאם שגם להם תפקידים
חשובים בסרט, יאלצו לעבוד תחת
שמשה הלוהטת של הודו.

וגם איכסן ער הבד
אותו פול לוקאס הנזכר לעיל יהיה
עסוק מאד, כפי הנראה ויאלץ לחלק
את זמנו בין ניו־יורק והודו. הסיבה :
הוא קבל תפקיד חשוב במהדורה הקולנועית
של ״ ביתהבובות ״ לאיב־סן,
סרט שיצולם כולו בניו־יורק.
ניו־יורק היתד, בשכבר הימים׳ לפני
שהמציאו את הוליבוד, מרכז הקולנע
באמריקה. האולפנים הראשונים באר-
צות־הברים היו על גג אחד הבתים
בעיר ובפרברי הכרך הגדול. עתה משתדלים
הפטריוטים הנאמנים של ניו־יורק
להחזיר את העטרה ליושנה וליצר
בה סרטים רבים ככל האפשר. איך
שהוא, אין זו הסיבה העיקרית לצפיתו
של הקהל חובב הסרט הטוב לתוצאות
״ ביתהבובות ״ .איבסן על הבד...
זה שנים רבות שלא נעשה נסיון
מענין כזה.

הוא בלי ספק טוב הבמאים בצרפת
כיום, וניזון שהמדינה ההיא מבורכת
בתעשית סרטים פורחת ומתקדמת, הרי
שאין זו מלתא זוסרתא.
ובכן, קלוזו סיים זה עתה סרט בשם
״מנון״ .מנון היא גיבורת רומן מאת
האב פרבו, סופר צרפתי בן המאה
ה־ ,18 ועוברים עליה הרפתקאות רבות
בכל חלקי העולם. קלהו נטל את
הרומאן המפורסם׳ העביר את הפעולה
למאה העשרים, ומנון בסרט מתגלגלת
גם לישראל של תקופת מלחמת השחרור.
נראה שלא התרחק קלוזו מן האמת,
בי השלטונות המקומיים במרוקו
דרשו קיצוצים ניכרים בתמונות המראות
את המלחמה בישראל, לפני שנתנו
את רשיון ההצגה בארצם.
אולם אץ סיכויים רציניים שאנו כאן
נוכל לראות את הסרט, מלבד אם תשנה
הממשלה את הנוהג שלה לגבי סרטים
צרפתיים, דבר הנראה עתה חלום רחוק
שאינו ניתן להגשמה.

הסרט הפסיכולוגי -חכר :
העתון הקולנועי המצוין ״אקרן
פרנסיי״ ערך משאל מענין על
הסרט הפסיכולוגי. מרבית המומחים,
הרפואיים והאמנותיים הביעו את דעתם
ששפע הסרטים הנקראים ״פסיכולוגיים״
אינם אלא סילוף האמת.
ואכן, נסיונם של כמד׳ אולפנים הוליבודיים
להקנות להמונים ידיעות בפסיכואנליזה
החדיר למוחות הקהל מושגי
הבל. ד״ר אמיל מונרו פסיכיאטר פריזאי
ידוע תקף סרטים כמו ״ הצעיף
של ד ״ ר
״ביתו
השביעי״,
ו״מאורת הנח אדזוארדס״

י ם״ בהכריזו שסרטים כאלה :
א. מיחסים למחלת הרוח תכונות של
מעשה כשפים ואמונה תפלה.
ב. מראים לנו כאילו רגשות ומקרים
חיצוניים, זעזועים פתאומיים וכו׳ הם
האחראים הראשיים למחלות־רוח.
ג. מגזימים בסבלו של חולה־הרוח, ועל
ידי כך מפיחים בקהל דוח פסימית.
אינם מצביעים על הסיבות והפתד.
רונות
הנכונים למחלות אלד״
אנו מסכימים עם מ תו של הדוקטור
הנכבד, אולם משגילו יצרני הסרטים
שהשגעון הוא נושא המענץ ביותר את
הקהל המשלם, שוב לא ירפו ממנו
עד שיחלוף סן האפנה...

ישראל כסרט צרפתי

וגם מוליד

קלוזו הוא שמו של במאי צרפתי
נודע שסרטיו, כמו כל הסרטים הצרפתים
החדישים סמצויגים״ לא הגיעו
לארץ. לדעת סוחב הטורים חללו הרי

לא רק איבסן זקיסלינג יזכו לראות
(משסים ססובן) את יצירותיהם על ועד,
ג מול״י יתרום את תרומתו, ואישיות
לא פחותה סז׳אן קוקטו תפקח על

שלו ש תמונות מתוך ״שמשון״

שמשון (ויקשור מאצ׳ור) כשמשון
התנ״כי יודע לאהוב וללחום כאחד.
חריחו כמצב רוח של אחכה, כש*
דלילח (חדי לאמאר) בזרועותיו
השריריות.
,העולם הזה״ ,מם׳ 640

באצילים״

הו א
העברת ״גם
מן הבמה אל הבד.
את מוליר לא ראינו על הבד מאז
,1923 שנה בה נתן לנו הגרמני מורנאי
את ״טרטוף״.
מוליר על הבד ! אולם גם סרט זד,
יאלץ להכנס, כפי הנראה, לרשימה
האמבה של ״סרטים שהיינו רוצים מאד
לראותם ושאיננו יכולים — ,משום
המחסור בדיביזים וכו׳ וכו

צנוו רהעל סיפור
מו הם ב ע בו ד ־ קו לנו ע
תונח לפני ספר הנקרא ״רביעיה״
הוא כולל ארבעת סיפורים קצרים טאת
סאנזרסט נזוהם שעובדו לקולנוע, ושוד״
בו יחד בסרט ארוך.

זהו גסיון ראשון לצרף ארבעה
סיפורים, שאין ביניהם קשי״ אירגני,
ולהגיש את ארבעתם בתכנית אחת. כל
סיפור הוא יצירה נפרדת, ויכול להיות
מוצג לחוד. כדי שהקורא-ם יוכלו לעמוד
על טיבו של העיביד הקולנועי, יצא
לאור הספר, המגדל את ארבעת הסיפורים
כפי שנכתבו על ידי סוד,ם• וב־צידם
התסריטים שעובדו לפיהם.
הנה, למשל, הסיפור ״ עובדות
החיים ״ .תכנו הוא זה: שחקן טניס
אנגלי צעיר נוסע למונטה־קרלו להשתתף
בתחרויות האליפות. לפני עזבו את
הבית אומר לו אביו. :אם רוצה אתה
שלא יאונה לך כל רע, זכור את הכללים
הללו :
א. אל תשחק ברולטה.
ב. אל תלווה כסף לאיש.
ג. התרחק מנשים.
הבן, במונטה־קרלו עושה את הדברים
הבאים :
א. משחק ברולטה ומרויח.
ב. מלווה כסף לגברת צעירה ומקבל
אותו בחזרה.
ג מתקרב אל אותה גברת, הגונבת
ממנו בלילה את כספו• הוא מרגיש
בדבר, מוצא את המקום בו החביאה
את כססו הגנוב, ולוקח משם לא
רק את הגניבה אלא גם את חסכונותיה
של העלמו־״
זה הוא סיפורו של מוהנ 4בעיבוד
הקולנועי עבר הסיפור צנזורה המורד״
והיחסים בץ הצעיר להרפתקנית הצעירה
געשו אסלאסוניים: הוא ג׳נטלטן
מושלם, והיא קרה כקרח. אץ טלא
שמרבית הסרטים שאנו רואים מתאימים
לילדים בגי עשר~

>ם י 1חדר״דופזלם׳׳הזה־־)

שמשון נפל בפח שממנו לו. הפלשתים
כובלים אותו וליצנם מהתל
בו כעזרת לחי־חמור. אולם לא עכרו
רגעים רכים ו
שמשון
מתאושש, נחלץ מן הכבליו
ומנחית לפלשתים מכות בלחי ח
חמור. ססיל דח מיל מסביר כתמי
מותו הטיפוסית את כל הנקודות
הסתומות כמעשה שמשון.

כמוך, ואם כי איני מתימרת להיות אוחד. נערונת
תמימה של שנת התשע־עשרה, הנה׳ נשאר גנוז בחובי
שמץ מסנטימנטליות של נערה צעירה. שמץ של
רגשנות שהתמזג עם הכרה צלולה של אשה נשואה.
וכך, כשראיתי אותך לראשונה, באותו יום, נדדממה
של לילה. ירח עגלגל נטוי במרום. חור שעתיים הרגישו עצמם כמכרים ותיקים. היא נשאה
חן בעיניו ויואל החליט, כי רכש לו פה ידידה חדשה. המתי ממש. כל כך רציתי בך. חשקתי בך עד כדי
שת עצים רווית סוד ומסתורין.
שאלה אינטימית וחטטנית כאב. עברני רטט תאור, שזעזעני. וכך, הסתכלתי
לפתע העז לשאול
כצל, בינות לצללים׳ חלף, עבר לו יואל ונבלע
ובחנתי ולא הרפיתי ממך ...הזוכר אתה
בעמקי החורשה. חפז לארכם של שבילים עקלקלים במקצת :
כן. היה זד, לפני שלושה לילות והנר, כעת —
בעוד הוא נרתע מפאורות יוצאות דופן. סוליותיו
״אמרי, כיצד זה התיר לך אישך לנסוע בגפך,
הלילה האחרון. מחר היא עוזבת...
רשרשו על גבי הקרקע המחוספסת ורחש נפוץ זרדים לבית־הבראה?״.
יבשים עלה לפרקים. שיח ושיג. עלה מאצל שרועים
זה עתה נטש את מכריו מאצל חדר־ד,תרבות
היא העלתה חיוך משובה על שפתיה :
לרגלי גזעים עבותים וממעל זעו בעלי כנף רדומים.
ויצא החוצה .״כדי לד,נפש״ אמר להם. אלא שהם
״אהה. ראית את הטבעת. כן. אני נשואה״.
גחכו. מסתמא קלטו שמץ דבר. ואלו היא, מירד״
מהר לו יואל לדרכו ובמוחו מקרקרת המחשבה :
לאחר שאמרה זאת שלמי, את הטבעת מאצבעה בטוחה בתמימותה, כי עדיין לא הבחין אדם באותם וחמלה מחר ...תמה
״מחר היא עוזבת...
והצניעתה בכיסה. אז המשיכה :
יחסי קרבה, שביניהם. משתדלת היא לד,שאר סמויה :
הפרשה. והרי כאן׳ במקום זה דוקא, בחורשה מוכ״אדרבא.
אישי הוא, ששלחני הנה. החליט, כי נסתרת מעיני צופים סקרניים, נעלמה מלשונם של
רה זו׳ התודעה לו מירה. כאן, בדיוק לפני שבוע
ימים ..כמעט ולא יאומן! רק שבעה ימים חלפו עלי להבריא קצת״.
רכלנים.

״וכיצד את מבלה פה?״.
היא מחכה לו כבר. אין לו כל ספק בכך. שם,
מדדה מרגל אל
״אומר לך את האמת. זה שבוע ימים שאני פה, על אותו ספסל בעמקי החורשה.
היה זה בעיצומו של יום שרב, לאחר ארוחת-
צהרים מלאה, כאשר יצא יואל לטייל קמעה בחורשת והשתעממתי לא מעט. רוב הגברים קשישים מדי רגל בעצבנות. אותה עצבנות הנובעת מאימת צללי
העצים רק שעתיים מעת שהגיע לכאן, מעת שנעצרת והצעירים לא נשאו חן בעיני. נחמד, פורתא הרגשתי, ליל׳ ממורא בני אנוש העלולים להפתיעה, ואפילו
מכוניתו ליד בנין בית ההבראה היפה בסביבה הר כשמצאתי מספר נשים צעירות שארחו לי לחברה״ .מחשש פן לא יבוא הוא, יואל. והרי היא כה כמהה
יואל שלח אליה מבט פוזל, מתגרה, והרשה לראותו מאז הבוקר ; מאז פרידה של אמש. מסכנה
רית זו. ומיד כשהגיע — הבחין בה׳ בחורשת העצים
שכמותה. להוטה היא אחריו, כנערה צעירה ממש.
המטפסת במורד ההר. אז החליט כי ינפש, דוקא שם, לעצמו לשאול :
מבט עיניה, עוית שפתיה, רטט גופה׳ כמעט ויגלו
מטורח הנסיעה שפע העצים מסביב׳ הגוון הירקרק
״מה לך, לאשה, נשואה לחפש לה קרבתם של לעין כל להיטותה אחריו.
האופף את הכל, השרה על יואל רוח נעימות ושלוה.
גברים?״.
באמת. היתד, זו חורשה של־ממש,
הפריח יואל שריקה מסולסלת לחלל ד,אויר למען
״טפשון שכמותך, הנך מקשה קושיות של תינוק״.
תשמע מירר, ותרגע.
שעד, ארוכה שוטט בין עצי החורשה. האזין
וכאן החלה השיחה עולה על פסים אינטימיים
הירח התעצם מרגע לרגע והמקום נתמלא אורה.
לציוצם הרב־גווני של בעלי כנף משונים, שאף ריחם למדי ויואל החל נוהג עמה, במקצת, מנהג של הפי
של אילנות, בחן טבעם של גזעים עבותים ורפרף קרות, כמכר ותיק. העזתו ו״חוצפתו״ (כפי שכנתה אורה חוורורת, רומנטית ושמא — אקזוטית לנפשות
פני עשרות שמות של מבריאים שנחרתו, בלי אותה) נשאו חן בעיניה והיא נעתרה לו. סופם, חמומות, חושניות. וכלום אין היצרים מתלהטים על רחם, על גזעים אלו. היה קריר ונעים ויואל הרגיש שקמו ממקומם והחליטו לד,פגש שוב לאחר ארוחת״ והולכים בעטיו של נוהק עגלגל זה. וכלום אין
הלב כמה והנפש עורגת׳ וקול הבשרים עומד ומצ־תענוג
משנה׳
כשהרהר, כי שם, בשפלת החוף, שורר הערב.
שרב מיגע ומלאה.
טעק לחלל. והכל הרי כה שקט. והשקט כה חודר יבלה זמנו
את כי יואל, הרהר ממנה כשנפרד לעמקי הנשמה, והנשמה מתרננת ומשסעת היצרים
אחד השבילים הובילהו לשדרה רחבה בעלת פה בנעימים.
ועובר עליך, פה
בבשרים. ומשונה.כל לילה עומד
עצים ענפים ובעלי שעור קומה. הללו היו נטועים

אותו תהליך ...הלילה ...הלילה והארס המפעפע
בשתי שורות וקצותיהם התמשכו והסתעפו אחד על
האילנות.
פני על הרוח רפרפה חרש׳
חרש,
בתוכו ...הלילה האחרון...
גבי משנהו כך, שיצרו כעין סככה קמרונית, מעטר, לטפה וחלפה, חזרה והשתעשעה בפקעת עלים ירק״יואל

חי, שכסה פני הרקיע. משני צדי השדרה עמדי,
במרחקים שוים, ספסלי אבן שיש, יפי־צורה. כאן רקים, חפזד, וצמרמרה גלים שוקטים של בריכה,
זרועות משתלבות נלפתו סביב צוארו. שפתים
התנשאה והתנפצה על חזה הבטון של מגדל המים.
על אחד הספסלים השתרע יואל פרקדן לאחר שהת היתר, הדממה שוררת בכל ואפילו בית ההבראה צורבות נצמדו לשפתיו. התישבו על הספסל. מירר,
עייף. אחזתהו תנומה והוא עצם עיניו ונרדם.
גדול, שבבואתו הסתמנה על גבי הרקע האפל של שלחה אצבעות ארוכות, פנימה, אל סבך שערותיו
כשפקח את עיניו שוב, הבחין מיד במשהו ההרים, עמד דמום ורדום. וכל כך שקט היה עד הבלונדיניות. לטף הוא. קלות, שערותיה השחומות
בעל גוון אדמדם. נער ראשו, האפוף תנומה, וראה שיכולת לשמוע את זמרת הצרצרים, הכמוסים בעמקי ונשק בעדנה תנוך אזנה הענוג. כי אותו חפץ הנו סנדל אדום בעל עקב גבוה. הדשא המשתרג, ורחשם של רמשי הליל היה עולה
רגעים מספר היו לופפים ומרטטים עד שנרגעו.
הסנדל היה לפוף היטב לכף הרגל ויואל הבחין ומתנגן מעם גינות הנוי, המרהיבות עיני כל לאור ואז אמרה לו :
בשוק חטובה ושחומה. ואז ראה אותה כולה.
״יקירי״ .אתה משגע אותי !״.
במרחק של 25 מטר ממנו, שרועה היתד, אשד, צעי היום.
שגעון של רגע. הנה, מחר את
״הניחי. סתם
כה מוזר היה להקלע לתוך תוכה של דממה
דה בתוך תוכו של כסא מרגוע ובידה ז׳ורנל לועזי.
זו בעוד, שבשעות היום, הכל כה שואן ומצטהל דומד, עוזבת. כל אחד מאתנו ילך כלעומת שבא. וכל מה
מיד הבחין כי אותה אשר, אינה מביטה בז׳ורנל — עוד מהדדים באזנים צלצולם של ויכוחים, רישומן שישאר, יהיה זכרון נעים מבית־הבראה ; מידידה אלא מסתכלת בו. וכאן התחוללה אחת מאותן של קריאות. ועתה — לילה. ועתה — דממה אופפת טובה׳ מחיוך חטוף של מנהל אדיב. מדאגה יתרה של
מלחמות מבטים, התמודדויות, שהן תחילתן של הכ את היקום. ועתה — ירח מהלך במרום ומשגר קר -מפקחת ראשית, מסביבה הררית, יפת נוף, עטורת
תורשות ושפע גני נוי״.
רויות. אותם מבטים שלעתים הנם טהורים ולעתים נים מבהיקות לכל עבר...
הנם עגבניים, לפרקים מתגרים ולפרקים סקרניים
״יואל. אני מבקשת ממך. תחשוב על הדבר ברהיה
זד, לפני שלשה לילות. ממש אותו ליל.
גרידא.
ולילד, של כעת, צינות. איני רוצה, שתנתק את קשרי ידידותנו״.
לילה של יום ראשון להכרות
״מירד .,בקשת ממני לדבר ברצינות ובכן דעי
האשד, העבירה, לרגע, ידה על שערותיה ויואל אחרון. אז, כאשר שהו יחדיו איש בזרועות רעותו,
לך: איני חפץ להסתכן
קלם בוהק הטבעת על אצבע האמה. אהה. היא אמרה לו :
נשואה אם כך. ואולם — הבלים. אין בזאת כדי
״אתה מדבר כתינוק. יש לנו בעיר הרבה ידי״יואל
הבטיח להקשיב לי בתשומת לב. חפצה
לדחות.
דים ואתה תופיע בביתנו כידיד נוסף. אל תנסה
אני לספר לך משהו״.
לסבך בעיה כה פשוטה״.
״טוב. אני מבטיח״.
מכיון שלא הרפתה ממנו החליט ליטול את
״את מגלה חוסר כל זהירות. יודעת את כי
גחך משום מה, הרכין ראשו והעניק לד, נשיקה.
היזמה לידיו. הוא קם ממקומו, קרב אליה לאטו,
סופו של כל דבר להתגלות. ובמקרה כזה, תארי
והיא החלה לספר לו סיפור כזה:
הקרקע והפליט :
השתרע למרגלותיו על
״נולדתי למשפחה אדוקה. אבי הנו סוחר גדול לעצמך באיזו אי־נעימות תתקלי״.

אתה איום. אבל הבן. אני,
״אוף, יואל !
היא ענתה מופתעת קמעה :״שלום״.
בעיר, כך, שמעולם לא חסרתי דבר. בילדותי שלחני
אבי לבית ספר עירוני המיועד רק לבנות. כשבגרתי בכל זאת, לא חפצה שנפרד כך. רוצה אני שתבוא
״שמי יואל״.
שלחני לסמינר דתי. לא סיימזי את חוק לימודי. לבקרני בעיר. רוצה אני לראותך בכל דרך שהיא
״נעים מאד. מירד,״.
״טוב. אם תהיה אפשרות
״יודעת את, החורשה הזו הנה מקום נעים כיון שאבי ראני לפתע, כבת שהגיעה לפרקה. ומאז
הירח הסתתר לפתע והשתררה חשכה של רגע.
למדי. הבחנתי בה מיד עם בואי. ואם לומר לך את ועד אביבי התשע־עשרה, שבו נשאתי לאיש, הוגבלה
האמת, היא נשאה חן מלפני ומיד עלתה בדעתי, כ• חופשתי ולא נתנוני לבלות כאות נפשי. רכשתי לי מאי מזה, מעבר המושבה הסמוכה, נשמע טרטור
אפשר לנוח כאן כהלכה. ואמנם לא התבדיתי, שקעתי מספר חברות קרובות לנפשי, אולם לא הצלחתי מכונית. לחן חרישי של מקלט ראדיו עלה והסתלברכישת
ידיד. מתי מעט הבחורתס שהכרתי היו קרובי סל ממרחקים .
בשנה עמוקה. האם לא כך?״.
השמים הרעיפו טללים וריח טחב התפשט לרגע.
דבריו הלבביים עודדו את האשד, והיא העלתר. משפחה. יכול אתה לתאר לעצמך כי לא שבעתי
לבה של מירד, נקפה על כי היא עוזבת למחרת
נחת מחיים כבולים אלה וכי הייתי עושה הכל כדי
חיוך על שפתיה ואמרה:
״באמת. ישנת היטב. ובעצם הגד לי. האם הגעת לד,חלץ מהם. רואה אני כי מגחך הנך, אולם דע פינת חמד זו. וביותר על כי מתרחקת היא מחברתו
לך כי מעול-ם לא כסיתי ראשי בצעיף בצאתי ד,רחובה, של בחור חמוד זה. יואל הרהר אחרת, בנוסח זה :
לכאן היום? לא ראיתיך עד כד
מחר היא עוזבת אה? יהיה משעמם אה י שטו־
״נכון. הגעתי לפני שעות ספורות בלבד. אלא ולא הקפדתי ללבוש גרבי מש׳י כהים בימות הקיץ
שלפי דבריך מנית אני, כי את מן הותיקות במקום החמים. עד כדי כך לא היה בכוחו של אבי להגבילני .׳ יות. הכל הסתדר בכי טוב.
מירר, חבקתו לפתע במשנה עוז. לחצה ראשו
הזה, לכן הייתי מודה לך לו היית מתארת לפני אלא שאת חרותי הגביל, חייבת הייתי לבלות בבית
כיצד מתנו־,לים החיים פה. ובכלל — מעט על הת יותר מאשר מחוצה לו. לכן, תבין בודאי, כי לא אל חזה הגדוש. אמרה :
״בוא. נלך לחדרי״.
פקפקתי הרבה כאשר הכרתי את משה, בעלי. הוא
נאים והאנשים״.
קמו וצעדו לעבר בית־ההבראה. משב רוח מצננת
מכיון ששאל זאת׳ החלד, זו סחה לפניו כל מה נשא חן בעיני ואף אבי חפץ בנשואנו. הוא היה,
שנהיר היה לה זכל מה שעלה בדעתה לומר. סחה אמנם, גדול ממני בחמש־עשרה שנה, אף היה גוץ הבהבה על פניהם והעבירה בהם רעד. חדרה של
שמשוכל עכוב. וכך — מירד, עמד חשוך וגלמוד וחכה להם. שם, בצוותא,
שכל אלה לא
לו על המבריאים, על המקום ועל הסביבה. ותוך ותה, אלא
ואנו חיים זה חמש שנים יחדיו. אולם, עם חדרים אחרים. באגף המזרחי הפוגה אל הגן. אותו
שהיתר, מתארת את נוף הסביבה והרגשת השלוה נשאתי לו.
האופפת הכל, היתד, משלבת קמעה גם דברי רכילות. השבוע התברר לי, כי מעולם לא חשקתי בו. רק גן שעשרים וארבע שעות ביממה ישגר לחדרה, אותו
היו מלהגים להם ונהנים הנאה מרובה׳ כפי שקורה חבבתיו. ובכלל, בהיותי נערה חלניתי על נער בלונ ריח, שלעולם לא תשכחהו. ריחם של פרחי יסמין
רחב כתפים, נו, מד. לומר לך, כמעט משכרים ...
תדיר בין מכרים חדשים בעלי הבנה משותפת. כעבור דיני גבוה,

-יי /קו רו ת לי להננית ־ הנואה

,העולם הזרד, מס׳ 640

גיבור ישראלי

ה כל ־ לפר אשד.
תדאגי למה לא
ז ברנד

מתחתן

מאת ח

״למה לדאוג״ שואלים האופטימיסטים.
ואילו אני שואלת :״למה לא
תדאגי?״ ההיתר, פעם בהיסטוריה תקיפה
שהיו בה יותר אפשרויות להתלונן
ולהתאונן מאשר בתקופתנו? ובכן
מדוע ולמה לא תנצלי אותן?
כל אדם חיב לעצמו מעט דאגה
בכל יום. ואשד — ,על אחת כמה וכמה.
כל אדם חיב לעבור פעם ביום
על פני מעבר מסוכן, ואם לאו —
לפחות. לעבור דרך עקלתון אחת, בך
שכשיזדמן לו מעבר מסוכן אמיתי
— יעבור בו בבטחה.
כאוספת דאגות ותיקה, הייתי רוצה
לצין לפניכן כמה חוקים שרכשתי במשך
שנות נסיוני ואשר תרמו הרבה
להצלחתי כ״דואגת״ ממדרגה ראשונה.
ראשית — לעולם אל תדחי את
הדאגות ליום אחר. לעולם אל תאמרי :
״מילא, לא אדאג היום, היום אני כה
נהנית. אדאג מחר״ — ומחר? שמא
מחר תהני עוד יותר?
אל תשמעי לאדם שיאמר לך שאת
יותר מדי צעירה לדאגות. אין יותר
מדי מוקדם להתחלה. להפך, כמה מה־דאגנים
הגדולים ביותר החלו להתלונן
דווקא בנעוריהם.
מצאי את סוג הדאגות המתאים למז־גך׳
והשארי נאמנה רק לסוג זה.
בתחלה, תאמרי בודאי לעצמך לא
פעם :״שטות היא לדאוג על דבר זה,
הלא הוא חסר כל ערך״ — אך לא
זוהי הדרך הנכונה! במשך הזמן תגלי
שאת יכולה להפיק אין סוף דאגות
כבירות ותשובות מענינים שנראו כה
פעוטים ושלמראית עין אינם מעוררים
כל דאגה.
האם נסית׳ למשל, לדאוג. על משהו
בלתי טקטי או טפשי שאת חושבה
שיתכן שאמרת במקרה לידידתך?
אם תטפלי בשאלה זו בדרך הראויה
— הרי יכולה מחשבה זו לקלקל לך
את כל היום באופן יוצא מן הכלל.
או שמא אמרה ידידתו משהו בכונה
לפגוע בך?
שדה פעולה זה הוא בלתי מוגבל.
באופן פרמי, אני אוהבת לעקוב
ולמצוא ״פגעים״ קטנים וטפשיים כא־

לה, לטפח אותם ולכנותם לאסומית
גדולים ונאים. דה נותן ספוק לרוח
האמן היוצרת שבי לשלוח מכתב
ואחרי כן להתחיל לדאוג שמא לא
הדבקתי את הבול על המכתב, או אולי
לא דיקתי בכתיבת הכתובת — עד
שעצבי מתמוטטים כליל.
אולם אל תזניחי את הדאגות הקל־סיות,
הנצחיות. כגון בעית הדור הצעיר,
מלחמת אבות ובנים. נימוס וכדומה.
גורל
האנושות, למשל, שזהו נושא
בעל אין סוף אפשרויות לדאגה צריך
להיות עבורך כסריגתך. קחיהו עמך
לכל מקום ודאגי עליו מדי פעם בפעם,
בקפה, במסבה משעממת או בהפסקה
בקולנוע.
ואל תזניחי, כמובן, את בריאותך
כנושא לדאגה. מה? את בריאה לגמרי?
את מרגישה את עצמך מצוין?
ומה בדבר האפשרות שרק היום באוטובוס
נדבקת באיזו מחלה קשה?
ושמא אותו דג שאכלת לא היה טרי
ביותר?
קראי נא רק שנים־שלשה ספרים
העוסקים ברפואה ואני מבטיחה אותך
שתמצאי לפחות 50 אותות המבשרים
מחלות שונות. אך אם למרות כל השתדלויותיו
לא תמצאי סבה לדאגה —
מה בדבר בני משפחתך? ידידיך וחברותיו?
מכירה
אני אשד, אחת הדואגת זו
השנה ד,־ 19 לבריאות בנה היחיד( .אף
על פי שמעולם לא חש כל כאב או
מחוש) תהי לך אשד, זו לדוגמה.
ואל תשכחי לדאוג לכסף. כסף
כסף, כמה אפשרויות והזדמנויות נפלאות
נותנת מלה קצרה זו. אך השיטה
היא קלסית בפשטותה: אם אין לך
כסף — כל אשר עליך לעשות הוא
לדאוג כיצד להשיגו. אם יש לך הרבה
כסף י— דאגי מחשש פן תאבדהו.
לסכום

אל תשימי לב לאלה האומרים ומי
יעצים לך לא לדאוג.
לא יעבור יום בחייך מבלי שתבכי
על תבשיל שהקדיח. לו גם תצטרכי
במיוחד להקדיחו, על מנת לא להפסיק
לדאוג. התמידי באמונים.
מה את חושבת יכול היה לקרות
לשחקני התיאטראות שלנו לו היו מפסיקים
להתאמן?

0ימןטובגנה, שזבה בתואר ״גיבור ישראל״ בהוקרה
ליהצטיינותו כקרב עד הבפר הערבי עיראק א־סואידן, נשא
את הצעירה לוטי לאשה. החתן, קטוע הרגליים, סומך
ידו על יד יצחקשדה, השושבין, ושלושתם מצולמים
על רקע תמונה שנושאה -מלחמת כר־־בובכא.
הצילום: בנו רותנברג

סיורים קלים כעיר

סירי

31וכית

באו החשמל והגז ושחררונו מהפיח
המשחיר את הסירים ומאריך את עבודתנו.

סיר הלחץ ושחרר אותנו משעות
רבות של בלוי במטבח ליד הכיתים.
מתי
נשתחרר מאותם ספוג־ברזל,
חול ושאר סממנים על מנת לנקות את
הסירים שנחרבו ור,תלכלכו לא מבחוץ
כי אם מבפנים?
בסיורי בחנויות כלי המטבח ראיתי
ששני מיני סירים כאלה הולכים ומתקבלים
על לב בעלת־הבית הישראלית
כיום.
האחד הוא סיר הזכוכית ממין
״פירקם״ .זהו סיר העשוי זכוכית העומדת
נגד אש׳ לאו דוקא חשמלית,
בתנאי שיעמידהו מעל פסת אסבסט.
כמובן שהוא שקוף ואת יכולה לראות
את תהליך הבשול מבלי להוריד את
המכסה. לסירים המופיעים עתה בשוק
ישנה גם ידית מתפרקת. העשויה מחומר
פלסטי, כך שבשעת הבשול או
בהגישו לשלחן את יכולה להסירה והסיר
נראה ככלי נאה, כמו כן אין
הידית מתחממת.

,העולם ו;זה״ ,מם׳ 640

וחרס

הסוג השני הם הסירים מחרס שרוף
ומזוגג. הם אינם דוקא עגולים, אלא יש
ביניהם מרובעים ומלבניים. ישנן י גם
מחבתות ממין זה. בצד החיצוני צבעם
חום בהיר׳ ואלו בפנים הם בהירים
לגמרי. גם אותם טוב לשים על אסבסט,
אם כי הם עומדים גם נגד אש
בלתי מוסוית.
לשני מיני הסירים האלה ישנה מעלה,
שהם חוסכים לך כלים, כי את
יכולה להגיש בהם אחרי הבשול את
האכל לשולחן. הם נאים בצורתם וקלים
עד מאד לרחיצה ונקר. המחבתות
שהן קטנות בדרך כלל יכולות לשמש
אחר כך גם בתורת צלחת.
החסרון של שני הסוגים הוא שהם
דורשים זהירות רבה בשמוש. חוץ
מפלטת האסבסט הדרושה הרי אסור
להסירם מר,אש ישר לכיור, כמו שאנו
רגילות, או לשימם במקום רטוב.
אסור לרחוץ אותם בעודם חמים כי
הם עלולים להתפקע •,ואסור להשאירם
במקרר עם האוכל ואחרי כן לחמם בהם
את האוכל בעודם קרים.
לזמן ולאנשי המדע והטכניקה —
פתרונים.

אשה החפצה בהצלחת בעלה צריכה
לשים לב לא רק להופעתה החיצונית,
אלא גם להופעתו של בעלה.
שערות מטופלות, ידים, בגדים ואצל
הגבר, ביחוד׳ הפנים המגולחים למשעי
— הם הקובעים בהופעה החיצונית.
ולשם כך יש להשתמש במי חטוי
מטיב מעולה השומרים על עור הפנים
מכל גרוי.
הציעי לבעלך להשתמש מדי יום ביומו
במי החטוי לאחר הגלוח של יצהר׳
הנותנים לגבר את הברק האחרון׳
שומרים על עור פניו ומשוים
להם חן ורעננות.

יום ה׳ 19.1״בני ערובה״

הצגות אחרונות

(מונסרא)
תל־אביב

יום ה׳ 19.1״אהבת נעורים״
2הצגות: הצגה א׳ ב־ ;6השניה ב־9 ירושלים באולם ״ציון״
מוצ״ש 21.1״חליל הכשפים״ ת״א
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8בערב

באולם ישר, חפץ
המחודש

חדד להשכיר

תל־אביב
יום חמישי 19.1
תל־אביב
•וצ״ש 21.1
תל־אביב
יום ראשון 22.1
יום שני 2( 23.1הצגות) פרדם־חנה
תל־אביב
יום שלישי 24.1
תל־אביב
יום רביעי 25.1

2הצגות ככל ערם
הראשונה — !7.20 השניה — 9.45 בערב
כרטיסים: בקופת ״ישר, חפץ״
בשעות 1—11 לפנה״צ ומ־ 4.30 אחה״צ

אהל
תיאטרון פועלי ישראל

יום ה׳ 19.1״אינקובטור על
הסלע״ הצגת־בכורה
יום ה׳ 19.1הופעה יחידה של אליזבט
חולון

פחח־תקוה
ב ר גנ ר ב־ 8.30 בערב
יום ו׳ 20.1נשף ״אהל״ ב־8.30 חיפה באולם ״אורה״
מוצ״ש 2 <21.1הצגות אינקובטור
על הסלע ב־ 6וג־ <9.15 תל־אביב
יום ה׳ 26.1אינקובטור על הסלע
ירושלים
ב־ 9בערב באולם ״ציון״
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8בערב

0 9נתר*

מפירמות ידועות — במבחר גדול
וסטרמן את יון, ת״א, רח׳ רש״י 9

י — תקליטים—-יי

מלח ציון
ססב ח מעוד ן וכ שר
ס ק סי סו ס נו חיו ת

חדר ־ מכרפל. חי פ ה
סלמון 44*5
ב בית הבימה

תל אביב

יום שלישי <24.1ב־ 8.30 בערב

ספור* הופ מן

כשבת תה בשעה 5

משתמשים

באמצעים החדישים

״היפנחה וסונסטיה״
קורסים חדשים בתיאוריה
ופרקטיקה מתחילים ב ־20
לינואר 1950 אצל

פרופי מו־יאן

מבירת כרטיסים:
תל־אביב, משרד התזמורת, אלנבי 56
בשעות . ,6—4 ,2—11

קונצרט למנויים מס׳ 5
המנצח: שרל ברוק
הסוליסטית: אידה הנדל (כנור)
תל-אביב
סדרה — 3יום ראשון 22.1
סדרה — 4יום שלישי 24.1
סדרה — 5יום רביעי 23.1

חיפה

יום חמשי ,26.1ב־ 9בערב

ט 1סקה
מאת ג׳ .פוצ׳יני
המנצח: ג .זינגר
כרטיסים ;
ת״א, ביילין, אלנבי ,67 טל׳ ; 5018
חיסר״ גינצבורג, הרצל ,25 טל׳ .3621

תיאטרון קאמ רי
יום ה׳ 19.1״משרתם של שני
אדונים* ב־ ,$במוגרבי, תל־אביב
יום ה׳ 19.1״רק אתמול נולדה״

יום ב׳ 23.1״הצל״

2הצגות בכורה
באולם ״אהל״ ,ת״א
א דיוו ר טי

עממי
הערב 19.1
וכיום ה׳

הכא.

ב־8.30

בערב

26.1

0מו טו ד צ׳ ״ קו בסק׳

הנגבקו רא !

״ארמון״

בלט ריאליסטי־מקורי ב־ 3מערכות
מאת אלישכע מונה
ע״י הפסנתר ד״ר י. וינפלד
מוסיקה — פ. שליצר
משתתפים: מ .ארבסובה, א .מונה, מיה פיק, סיליסטיות סטודיו
ארבטובה, סוליסטיות להקת יהודית אורנשטין. הצייר: מ .רהנר
כרטיסים :״כרטיס״׳ אלנבי !31 אחים אליהו, הרצל .15

התאחדות התימנים ב ישראל
ביום שגי 23.1.50 בשעה 8.30 באולם אהל־שם

קונצרט חגיגי מוקדש לעלית

יה 1ד* תי מן עלסרבדהקס מי ם

שושנה דמארי

מד הפסנתר הקופפוזיסור משר, וילנסקי
__כל התבגסה מוקדשת לססול בעולי תימן.

קרית־חיים

תל־אביב
ב־ 8במוגרבי
תל״אביב
ב־ 8במוגרבי
תל־אביב

יום ג׳ 24.1״משרתם של שני
אדונים״ ב־ 8במוגרבי,
יום ג׳ 24.1״רק אתמול נולדה״

תבנית בתי

גבעתים

יום ד׳ 25.1״משרתם של שני
תל־אביב
אדונים״ ב־ 8במוגרבי
״רקאתמולנולדה״
יום ד25.1 .
ירושלים
ב־ 9ב״אדיסון׳׳
התחלת ההצגות הרגילות ב־* בערב

המ טאטא
יום. םגוח זז
מוצ״ש 2 ,21.1הצגות: ב־ 6,15 וב־9.15
תל־אביב
בתל״אביב
יום ג׳ 24.1י
בראשון־לציון
יום ד׳ 25.1
בתל־אביב
יום ג׳ 31.1
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8בערב

הקולנוע

החל ם ם 1צ ת׳ ׳ 10ב ת 21.1.1950

מגדלור

תל־אביב

ב״ 8.30ב״גגדד,

אנשים המצליחים
בחיים

ב־ 8.30 בערב
שומאן, באך, אנסקו, בראהמס׳ סרסאה.

בלס קלאסי (קטעים) כוריאוגרפיה — מיה ארכמופה

מאת י. אופנבאך
המנצח: מ .גולינקין

2־ ,8.30 בבית־העם
מוצ״ש 2 ,21.1
ב־ 6וב־ ,9במוגרבי
יום א׳ 22.1״הצל״

מנדלבאום ותזמרתו

אי ד ה

^ 1ד י 0לוניון ^ןןא ^יזנגו ף 6ך ^

הנ ד ל

ליד הפסנתר: מיכאל טאובה
תל־אביב, מוצ״ש ,21.1״אהל־שם״

הצגות ״הצל״

םנגגים

רסיטל רכנור

סימפוניות, א ו פי ר ות , :מוסיקה קלה, רקו די ם

פתרון תשכץ מס׳ 7

במאוזן :
— 1מכשפה 8חניכים ;
— 10 ים 12 רבא 13 גיד;
— 15 תחש; — 16 מוסרי; — 20 רגע;
— 22 העולם הזה 25 לבן ;
— 26 תשי; — 27 יד; — 29 חוק;
— 31 חרסינה; — 33 אצטבה
במאונך:
— 2כח; — 3שני; — 4סי!
— 5הכרחי; — 6צמא! ד — סיג;
— 9יבש; — 11 מים; — 14 דורון;
— 15 הרעמה; — 17 סגל; — 18 קנה!
— 19 ההלים; — 21 חזיון; — 23
עבד! — 21 השהיה; — 28 סרס;
— 30 קהל; — 31 חץ; — 32 פב.

ה תזבו ורת
הפילהרמוניתהי עי ר׳ אליה
אורית שבוע חמישי
טרובדור אופיר

ג׳וני בלינדה

ארמון,

עשרה אחים

ג׳ 1ווימאן
לו איירס
וצ׳רלס ויקפורד

אסתר

חיפה
היינו אורה,

חיפה

שבוע רביעי

לא נאה
ולא יאה

מצחצחי נעלים

הדרך ליאושר

כתבת המערכת וההנהלה 1תל־אביב, רחוב לילינבלום .12
טל׳ 4414ת. ד / 1962 .העורך האחראי והמו״ל: א .קיסרי /
דפוס מ. שהם, תל־אביב, רחוב סין ,6טל׳ / 2239 גלופות;
ציגקוגרפיה ״ארץ־ישראלית״ 3ע*מ /ההפצה: דוד מופל ובניי•

> **8יי
- 1ן 1^ 6

תמונות מתוך אלבום יש!־מש!...
1938 הדברים נראים לנו כאילו היו עבר
רחוק, אך בעת ובעונה אחת נדמים
גם כאילו נתארעו רק תמול־שלשום.
האמת היא, כי המתיחות
באירופה של היום מזכירה לנו
את סערת הימים ההם. בעיית גרמניה
טרם נפתרה. היא מעסיקה
שוב את ה״מזרח״ ו״המערב״ גם
יחד. שני המחנות מטפחים את
הצפעוני הארסי, העלול ביום מן
הימים להתפטם, להגיח ממאורתו
ולהציף את היבשת והעולם במבול
דמים מחודש. כיום, כבשנת
, 1938 עומד העולם בפני שאלת
החידה של גרמניה.

למעלה :

היה היה ״פוקר״ באירופה.
המישחק נמשך ...רק הפאר-
טנרים נשתנו. אז היו שמותיהם
צ׳מבדליין, דאלאד־ייה,
מוסוליני והיטלר. ואילו
היום --
באמצע :

מישחק כדורגל על גביע הליגה
הבינלאומית:
למטה מימין :

חידת תשבץ ממינכן, שעד
היום לא נפתרה...
למטה משמאל :

חליל הקסמים של היטלר
וגכלס.

בימות הגשם

דרכי הוראה מתקדמת...

— חיים, למה אינך הולך לעבוד?
— מה זה שווה לעבוד אם בסוף
אתה עוד מוציא כסף מהכיס שלך?
— כיצד?
— אני גר בקצה יפו. לכל סבל
שמעביר אותי ברחוב בתוך המים אני
משלם שני גרוש, נכון? עד שאני
מגיע הביתה לא נשארת לי פרוטה
מהרווח, ואת שני הרחובות האחרונים
אני עוד משלם מהכיס...

אוטומט־אדם

ש. ט .ראוך
אמנות הקפיצה לבריכה
לבית המשוגעים הגיע מבקר מטעם
משרד הבריאות. המבקר עלה לחדרו
של המנהל והסתכל במשוגעים המשתעשעים
בחוף בקפיצות לברכת השחיר.
בחצר. הוא התפעל מאד בראותו איך
החולים עולים על הקומה השלישית
של המקפצה וקופצים בכל מיני פוזות
יפות לתוך הבריכה.
הם קופצים נהדר ! פנה המבקר למנהל
המוסד.
— זה נקרא יפה השיב המנהל
בבוז, חכה תראה אותם כשבבריכה יהיו
מים ! !
פנינה שדמן, תל-אביב

פקיד מבין ענין
ועכשיו, ילדים, נעשה הדגמה חיה של המהפכה הצרפתית...

״חכה, עדיין לא אמרתי לך לאן
אני רוצה ללכת״.
(״סאטורדיי

איבנינג

פוסט״)

ידידות מעל לבל״

מנהל־עבודה, שהיה צריך לנסוע באופן
דחוף, אמר לפקיד שלו: לך מהר
לתחנה ותראה באיזו שעה נוסעת הרכבת,
ואני בינתיים אתכונן לנסיעה.
הפקיד הלך ׳וחיכה בתחנה עד שהרכבת
נסעה, הסתכל בשעון, ראה את
הזמן, ורץ מהר למנהל־העבודה :
— אדוני ! הרכבת נסעה בשעה שמונה
בדיוק...
שמואל בהן פיתון, תל-אביב

בלית ברירה
איום שהועיל סכנה התלמיד ׳הנבחן בחימיה: התשובה
היא על קצה לשוני ממש
אבל איני. יכול לומר אותה.
הבוחן: למען השם, אמור,
זה חומר מרעיל.

בן־עמי פנה,

חיפה

המחזר

הוא: ספרי נא לי על עצמך, מה
חייך, מה הם חלומותיך, מה הוא מספר
הטלפון שלך״.

טפול רפואי

משוגע עלה על גג של בית ואיים
לקפוץ מהגג. קהל שנתאסף הזהירו
מלעשות זאת אך ללא הועיל. אפילו
שוטר, שנזדמן למקום, לא יכול למנוע
את המשוגע מאיומיו. לפתע בא משוגע
שני עם סכין גלוח בידו ואיים על
הראשון שיחתוך את הבית בסכין באם
הלה לא ירד מהגג. מיד ירד המשוגע
הראשון מהגג. כשנשאל על ידי הקהל
מדוע לא פחד מהשוטר ומזה האחרון
כן פחד, השיב :״האדם הזה הוא
משוגע, הוא יכול היה באמת לעשות
זאת״.

להחליף את השלט

אני מציע להחליף שלט במכונית
״דן״ .במקום השלט ״העמידה על יד
הנהג אסורה״ יש לשים את השלט
״העמידה על הנהג אסורה״.
ח. ב ,.תל־אביב

סקוטי שלח את בנו לשכנו לשאול
גרזן. בא הבן ואמר :״השכן מסרב״.
שלחו האב לשכנו השלישי, הרביעי,
החמישי, הששי, ומכולם חזר הבן והשיב
:״השכן מסרב״ .ענה לו האב :
״נו׳ אם כן, בלית ברירה לך להבא
את הגרזן שלנו״.
ישראל רביש, תל-אביב

דייקן

״שלום עליך, הארי: קוינלאן ג כמה
אני שמח לראותך, ידידי הארי קויג־לאן

(סאטורדיי

איבנינג

פוסט״)

הפקיד שנשבח

האב: מדוע הבאת את בתי הביתה
בשעה ארבע לפנות בוקר י
הבחור: עלי להיות בעבודה בשבע...

מחבר הבדיחה-יהו שע גרום
במדור ״עולמנו זה הקטן״ בגליון
מספר ,637 נתפרסמה בדיחה בשם ״תמרונים״
,על תמרוני חיל־הספר, ונשמט
שם כותב הבדיחה, יהושע גרום.

חיים: אדוני הרופא, כמה זמן תמשך
אצלי הנזלת? הנזלת הרופא: בדרך כלל מחלת
נמשכת שבעה ימים, אבל עם טפול
זה לוקח אך ורק שבוע
רפואי
י.ל.פ ,.תל־אביב
אחד.
בפרס של לירה אחת זוכה בעל הבריחה
הנדפסת ראשונה במדור זה. בדיחות
אנא לשלוח למערכת ״העולם הזה״ .על
הסעספה יש לציין :״עולמנו זה הקטן״.

3ז *ז ד

הסיגריה החדשה של אחים בדרנו בע״מ

״העלאה במשכורת י — נשתגעת !
חי נפשי, שסבור הייתי כי פיטרתיך
עוד לפני זמן רב ! ״
(״סטורדיי

איבנינג

פוסט״)