גליון 641 מתאריך 26 בינואר 1950

^ •י דו פי ז ג <

האריה על הר הצופים מייחל לשחרור*..
הצילום: בנו רותנברג

איתות ־ אורות להדרכת
התנועה
בת״א
אין לך כרך בעולם שאין בו אי־תות־אורות
להדרכת התנועה ברחובות.
כבשטחים רבים אחרים, כן גם בענין זה
הולכת תל־אביב בעקבות לונדון, פריז
וניו־יורק.
כשהופעל איתות־האורות בצומת־הרחובות
הרצל יפו—תל־אביב בפעם
הראשונה, נאסף קהל רב לחזות בהצגה.
המטרה היא, כמובן, שנהגי כלי
הרכב ידעו את סימני האיתות בלא כל
הדרכה, אך בפעם הראשונה בא השוטר
להסביר את משמעות הצבעים: אדום,
צהוב וירוק. מלכתחילה נראים הדברים
כה מסובכים: ירוק — ללכת; צהוב —
להתכונן ; אדום — לעצור.
הצילומים: קאופמן

התמונה למעלה :

נו, מה אתה מחכה, הרי הצבע
ירוק :
באמצע :

רגע, סבלנות, הצבע -צהוב :
למטה מימין :

היכן השבל? תחשוב רגע לפני
שאתה מתחיל:
למטה משמאל :

אוי ואבוי: הרי הסימן הוא
בפירוש אדום :

ר. בליפונסזטיין

/תורת

1899

האג איינשטיץ לגנו אלברט :

שמע, עצל שכמותך, אם תביא גם
בשליש הבא בלתי מספיק במתימטיקה
מבית הספר, הריני שולח אותך ללמוד
סנדלרות אצל שולץ מעבר לרחוב.
אלברט: איך שלא יהיה, טובה
סנדלרות ממתימטיקה ; אינני מבטיח
מאומה. 1949 מאוניברסיטת פרינסטון מודיעים, כי
אלברט איינשטיין המציא תורה חדשה,
היא תורת ״הגראוויסאציה הכוללת״,
העשויה לשמש מפתח לפענוח סודות
הקוסמוס ותוארה כאפשרות לגשר בין
עולם העצמים לבין עולם האנרגיה
ע״י הכללת כל התופעות הפיזיות
בנוסחה מדעית אחת• באותה הזדמנות
נודע, כי רק מתי מספר בעולם ירדו
לעומק תורת היחסות של איינשטיין,
2000

איתן >בן : )9דן, לך הביא את
הדומינו החשמלי.
ד ן (בן : )8הוא נשבר ושוב אי
אפשר להשתמש בו.
איתן: טוב, אם כן בוא נשחק
בתורת היחסות.

״המחלה הצרפתית״ צרפת משבר צרפת משבר צרפת משבר
1901 ממשלתי חמור. 1949 ממשלתי חמור. 1989 ממשלתי חמור.

מודרניזם

18 8 9מוכר הרהיטים פול פיקאסו
סבור, כי בן אחיו נטרפה עליו דעתו.
המסכן הזה, מספר פול, החל מלכלך
ניירות במה שהוא קורא בשם ציורים.
קווים לכאן ולכאן, ללא טעם וללא
כיוון, ככל העולה על לבו. איש אינו
מבין בציוריו דבר. ולא עוד אלא
שהוא רוצה למכרם ...פול סבור שיש
להביאו מיד לרופא עצבים. אפס, פייר
אחיו סובר אחרת. הוא חושב שאין
בן אחיו אלא גאון נסתר .״אם אין
אנו מבינים אותו — הוא אומר —
יבינו אותו בדור הבא״.
לעזאזל הדור הבא — טוען כנגדו
פול — ,העיקר הוא אם אנו מבינים
אותו 1
1 949
״ליטרטורניה גאזיטה״ המופיע במוסקבה
כותב :״ואשר לפיקאסו, אין
להרבות בדברים. הכל מודים כיום, כי
אין הוא אלא מסנוור את עיני הבריות
בלהטוטים אבסטרקטיים תלושים, שאין
איש מלבדו יורד לעומקם. והם עדות
מובהקת לאזלת יד גמורה, לחוסר מעוף
ואפקים — ולאמנות מתנוונת והולכת״.
״פיקאסו — ,כותב ה״ליארט סרג־סיז״
,אם אמנם אין הכל יורדים לעומק
ציוריו, יזכרו־נא אלה השופכים עליו
קיתוני זלזול ולעג, כי להם ולבקורתם
לא ישאר זכר בעוד שנים מספר, בעוד
שברור כשמש, כי אסכולת פיקאסו
תהא אסכולת הדור הבא 1״ 1997 לונדון. גלריית גונס את גונס, שדרות
פל־מל.
הלקוח: רצוני בתמונה יפה ור־פרזנטטיבית.

מוכר: במקרה נשתייר אצלנו
עוד אורגינאל אחד משל פיקאסו, משהו
נהדר באמת. הריהו לפניך — ״האשה
בעלת החוטם האחד״.
הלקוח: מי הוא זה פיקאסו י
המוכר: דומני שהיה מדינאי בלגי,
שצייר בשעות הפנאי שלו.
הקונה: נכון, נכון, זהו אותו
משוגע שישב כציר בארה״ב וצייר שם
רבועים.
המוכר: לא בדיוק אדוני, לפעמים
גם משולשים.

.העולם וזזה״ ,מס׳ 641

הקונה: חושבני שאקח את התמונה
הקטנה התלויה שם בקצה הקיר
משמאל.
המוכר: זוהי רפרודוקציה של
רמברנדט — זולה מאד.
הקונה: כן, אני אקח את ד,רמ־בר(
...לעזאזל מה שמו?) הזה: הוא
מובן ועם זאת מודרני. את יצירתו של
אותו בחור פיקאסו אני משאיר לדור

19 13
כת המתבדלים באמריקה תובעת אי־התערבות
מוחלטת בסכסוכים הפנימיים
של יבשת אירופה( .הטפשים ! הללו
אינם מבינים, שזהו עסק ממדרגה ראשונה

מיסטר פול הופמן, מנהל תכנית מרשל,
הצהיר׳ כי עוד לא היה לארה״י
עסק טוב מתכנית ״הסיוע הכלכלי לאי
יחסות

המאדים
על כדור הארץ. הקרב בין
לוחמי כדור הארץ והמאדים מתואר
על כל פרטי פרטיו תוך ציון מדוייק
של מקומות המערכה.

רופה״ .הרווח — ,אמר מר הופמן —
יבוא עם הזמן.
1948 המלומד הבריטי האכסליי מתנבא
בספרו על עולם המחר שיהא כולו
ממוכן ״ומשומר״ — ללא שמץ של
טבעיות ואנושיות. 1999 איש אינו קונה קאלוריות, הלחם
עודנו עשוי דגן. העגבניות אדמדמות
ועסיסיות. אבקת עגבניות אינה עוד
במציאות. אוכלים בסכין ומזלג — בית
חרושת לכלי שולחן אוטומטיים פשט
את הרגל. מחכים עדיין לפלישת אנשי
המאדים...

2000

מאזן האוצר האמריקני שפורסם היום
מראה, כי על חשבון ״הסיוע הכלכלי
לאירופה״ שלמה צרפת ריבית בסך
9.000.000.000 פראנק; איטליה —
יוון —
מיליון וחצי ליריטות;
מיליון דרכמונים. לבנו של פול הופמן
הוענק בימים אלה אות הכבוד המצויין
של מסדר ״הזמן הוא כסף״.

ספרות וחיים
1889 בספרו ״ 48 אלף מיל מתחת
למים״ מתנבא ז׳ול וורן כיד דמיונו
הטובה עליו על הצוללת .״טנטלוס״,
הספינה הדמיונית השטה מתחת לפני
המים, הפכה כעבור כמה עשרות שנים
למציאות קטלנית...
19 3 8
הסופר האנגלי ה.ג׳ .וולס מתאר
בספרו החדש את התקפת אנשי כוכב

לשון בינלאומית
19 19
ד״ר זאמנהוף סבור, כי אם יסכימו
כל דרי תבל להשתמש בלשון אחת
ויחידה — הרי מובטח להם שבעולם
ישרור השלום הנצחי. ד״ר זאמנהוף
(המשך בעמוד )12

> ל״י /נ סיונו ת׳ כ סו פרצ עי ר
אמרתי לנפשי: למך ! הבטח לעצמך
עולם הזה ועולם הבא, קום והיה
לסופר !
זו דרכי מאז ומתמיד: שומע אנכי
לעצתה של נפשי. קראתי מאמר באנציקלופדיה
על מקצועי החדש (ספרות)
ונתברר לי שהשירה קדמה לפרוזה.
מתוך צניעות לא ביקשתי להיות יוצא
דופן, ואהי למשורר. קניתי כותונת פלא־נל
אמריקנית משובצת צהוב ואדום,
ז׳אקט אמריקאי משובץ סגול ולבן, ומכנסי
ריפס. מכרתי את כלי הגלוח שלי
והנחתי לפיאותי שתתארכנה, לרעמתי
שתסמר, לשפמי ולזקני שיגדלו פרא.
קניתי כמה בקבוקי קוניאק וכמה בקבוקי
שרי׳(בשביל משוררות) ,וכן רכשתי
לי רפרודוקציה של עירום בגודל
טבעי.
את לילי הראשון כמשורר בליתי
ב״כסית״ ושם בחרתי בשמי החדש —
ג. למך. חזרתי מאותו מקום בארבע
לפנות בוקר, מעורפל ומתנודד, אבל
בהכרה מספקת לזכור, כי זאת היא
שעתן הגדולה של המוזות. ישבתי מול
העירום, כתבתי שיר בן ארבע שורות,
חתמתי ג. למך, שלחתיו לעתון ״התקרה״
,ונרדמתי בבגדי. במשך השבוע
היו לי פגישות חשובות עם ידידים.
ספרתי להם שביעקבות זעזוע נפשי
עמוק הייתי למשורר. הידידים אמרו :
ד, מ—ר,מ, ורק ילדה אחת ביקשה לקרוא
משהו מפרי יצירתי. ראיתי שהיא נחמדה,
נתאהבתי והסכמתי :״בבקשה,
בואי אלי לחדרי״ ,שם׳בחושך דקלמתי
לה כמה שירי אהבה בע״פ, וגם היא
התחילה מדקלמת שירי אהבה בהתרגשות
רבה עד שכמעט. ונתעלפה.
השקיתי אותה כוסית קוניאק. היא
אמרה לי שאני מזכיר לה את מופסן.
אני אמרתי לה, שהיא מזכירה את רומן״
רולן, והיה לנו טוב מאד.
ביום חמישי בבוקר קמתי מוקדם
וקניתי ארבעה טפסים של ״התקרה״
בטרם יאזל. רצתי הביתה, נתיישבתי
מול העירום, פתחתי את העתון — והשיר
איננו. לאחר שגם ביום החמישי
לאחמו לא הדפיסוהו, כתבתי את המכתב
הבא — :לעורך ״התקרה״ ! לפני
שבועיים שלחתי אליך את שירי ״חל״
מומים״ ,עד כה לא היה לך הכבוד
להדפיסו. עלי לדעת את תשובתך מיד,
בגלל לחצה הכבד של מערכת ״הרצפה״
הדורשת שאשלח אליה מיד את השיר
הפנומנולוגי״.
אחרי כמה ימים הודיעני הדוור
שהגיעני מכתב ללא בול וכי עלי לשלם
דמי דואר כפולים. ראיתי שהמכתב
הוא ממערכת ״התקרה״ .נתתי לדוור
מאה פרוטות, וויתרתי על העודף, רצתי
אל בעל הבית ואמרתי לו :״קרא״ !

הוציא פיסת נייר מתוך המעטפה, קרא
לעצמו ומלמל :״איני מבין״ .תמהתי :
״מה פירוש אינך מבין? מהו כותב?
מבקש סליחה י מתי ידפיס י תן לי
את זה !״.
חטפתי מידיו את הנייר וחיוכי הוריק,
הצהיב וחזר לקדמותו. בשולי
השיר נרשמה הערה :״שיר פנומנולוגי
באמת״ .הבינותי שעורך ״התקרה״ הוא
ידידו האישי של עורך ״הרצפה״ ולא
ניאות לגרום לו מורת רוח. שלחתי
את השיר ל״הרצפה״ .נתיישבתי מול
העירום, שתיתי כוס קוניאק וכתבתי שיר
חדש :
״נערה נכנסה לחדרי
ערומה,
דמומה,
עגומה,
אדומה, וחומה לחשה יקוד־סוד, רעדה במיטה׳
רעדה כשבולת גאה של חטה.

ג. למך

יפו־ת״א התש״י
שיר זה שלחתי ל״הכישור״ .משם
קבלתי תשובה קצרה והגיונית :״אולי
תכתוב פרוזה?״ .כלומר אתה שכשרונותיו
נתוודאו, מדוע תבזבז ימיך על
שירה שהיא רק, כמו שכתוב באנציקלופדיה,
השלב הראשוני, כלומר הפרימיטיבי,
הריאקציונרי של ספרות
העולם ! השירה חסרה משמעות פוליטית
ויש לה נטיה ברורה לסרס את
כוונותיו של המשורר. למשל, משורר
שאינו מחבב צעירות בלונדיניות מוכרח
לכתוב :
לחוצה אל לבי, גזרתך הזהובה.
אהובה. אהובה ; אהובה — אהובה !
לא הספקתי להרהר כיאות ברעיון
פלאי זה, כי נשלחתי, כסופר צעיר,
לועידת הסופרים העולמיים בפריז. הבעתי
שם לפני גדולי סופרי העולם את
הדעה, שנוצר כאן בארץ משהו גדול,
שהעם העברי שיצר את התנ״ך מוכיח
בעליל שזו היתד, רק יצירת ילדות
לעומת מה שנוצר עכשיו בתל־אביב.
בפריז כתבתי ספור מלחמה ושלחתי
ל״קרא־והשמד״.
כשחזרתי, בישר לי מוכר העתונים:
״הדפיסו
קניתי׳עשרה טפסים של ״קרא והשמד״
(בסך הכל ל״י אחת) וחילקתי
לבעל הבית, לשושנה, לחנה׳ לאנקה,
לרנה, ליעקובה׳ לגבריאלה, ושלושה
טפסים שמרתי למקרה שתבוא איוו
משוררת אחרת. שכרתי מונית, נסעתי
למערכת ״קרא והשמד״ .נכנסתי לתוכה.
ישב שם טפום דקדנטי שצחק בשומעו
שבאתי לבקש שכר־סופרים :״כל בר
בי רב יודע ש״קרא והשמד״ ,ככל עתון

המכבד את עצמו, אינו משלם שכר
סופרים״.
ראיתי שכל העתונים האלה משלמים
מינוס שכר סופרים (העסק עלה לי כבר
לירה אחת מלבד המונית) ואת הספור
הבא שלחתי ל״לילה־טוב״ קבלתי מאותה
מערכת מכתב ובקשוני בו שאגש
אליהם. מהרתי. ישב שם בחור בדיוק
כמוני. היו לו שפם וזקן ומקטורת
ומכנסי ריפס וחולצה משובצת בצהוב
וסגול, וז׳אקט משובץ אדום ולבן, עד
שרציתי לצעוק: פלגיאט !
הצגתי עצמי בשיא ר,בטחון העצמי :
ג. למך.
ענה :״שב. שמי אביתר תור.
חכה רגע״ .
נסתלק ולא חזר אלא לאחר שלוש
שעות. בינתיים עיינתי בכל כתבי היד
שאותה מערכת קיבלה, ומסקנתי שהנני
גדול הסופרים בדור נתאשרה סופית.
כשהתחלתי לכעוס נכנס אביתר ואמר :
״אה, או, שכחתי. אתה מחכה לי. מה
שמך?״
כבשתי עלבוני בחיוך :״לא שכחת.
לא אמרתי לך. שמי ג. למך״
החל מתגרד בפדחתו :״פרסמת
ב״חצות״ ,לא כן?״
המטרה מקדשת את האמצעים ! החלטתי
ושיקרתי :״חצות״ היא במתי
הקבועה״.
״יפה״ — השיב — ״אין אנו מדפיסים
מי שמדפיס ב״חצות״.
— יש לכם ריב אישי י חקרתי.
— מה אתה תייר?״ שני העתונים
הם בטאוני מפלגות יריבות.
— הספור ששלחתי הוא ספור מלחמה
שלקחו בה חלק כל המפלגות !
— ספור רע מאד לכל הדעות.
— ספור אדיר! אפיקה של טול־סטוי
! ליריקה של ביירון ! דרמטיות
של איבסן ! שמע נא תור —
הפסיקני :״אל תתרגש. אתה צעיר
וחסר כשרון. לכן יש לך תקווה. תתבגר.
תהיה מיושב יותר. תכתוב עוד
פעם. תנסה לשלוח אלינו שנית. ננסה
לקרוא״.
פתאום ראיתי שזה עובר כל גבול.
לחבר תור לא רק שהיו אותו שפם
כשלי, אותו זקן כשלי, אותה רעמה
סומרת, אותה כותונת משובצת בצהוב
וכחול, אותו ז׳אקט משובץ באדום
ושחור, אותם מכנסי ריפם, אותם נעלי
זמש־קרפ — אלא שגם לחבר תור חסר
כפתור במכנסיים נ
הייתי סולח לו על כל שאר הפל־גיאטים.
אבל הכפתור החסר, זה היה
משהו אישי, אינדיבידואלי, סמלי, משהו
שציין בצורה פוטוריסטית את שירתי.
זה סופו של כל רעיון גדול — ,הוא
נגנב.

נפתלי ארבל1

חכמה רבה ריזראת

חתונה בקבוצה בדת ובדין

באל העתונאיס

כל ההכנות המוקדמות כבר נעשו
לשביעת רצון הזוג׳ שעמד להתחתן
בערוב היום. החתן, כיוון שהוא משמש
כמזכיר־חוץ, אין זמנו פנוי להכנות
בכלל, ומשום כך הוטל הכל על שכמה
של הכלה המסכנה. עמדה וגזרה
פיסות־נייר לבנות בצורת כרטיסים, וכתבה
עליהן בכתב־יד מעוגל( ,בעפרון
כמובן) הזמנות לנישואין. למטה, בשולי
הגליון, חתמו בעלי השמחה החתן
והכלה — שמות ההורים לא צויינו
כלל — גם הם מוזמנים ככל השאר...
נפגשנו בתחנה המרכזית, אנו כמה
מידידי החתן והכלה, ואף מקרובי המשפחה
של הזוג הצעיר. אותו יום באה
אמו של אחד מחברי הקבוצה מדרום־
אפריקה,׳-והוא הביא אף אותה לחוג
עם הקבוצה את מאורע הנישואין של
זוג ותיקים.
— ובכן — הצהירה בפנינו ה״עולה
החדשה״ באנגלית — נראה כיצד מתחתנים
אצלכם כאן בישראל!...
לאחר כשעתיים ומחצה של נסיעה
הגענו לנהלל, מקום בו היו צריכים
להמתין לנו כלי־רכב של הקיבוץ. היה
זה לעת ערב, וחשיבה כבר ירדה על
הארץ, ואנו עומדים וממתינים לכלי־הרכב
המקווה. לפתע בקעו מבעד לאפלה
קולות־נפץ ורעמים ; הכל נשאו
עיניהם אל השמים בבהלה מחשש גשם,
אך השמים היו בהירים לגמרי, וכוכבים
קרצו לכאן ולכאן כמגחכים לפחד האדם•
עוד קהל המוזמנים עומד ותוהה,
ולפתע הגיח בקול תרועות טרקטור
בעל־גלגלים הגורר אחריו עגלה מעלה
ריח. האנשים הביטו תחילה בחשש־מד,
ביצור המשונה שהועמד להסעתם, אך
בשידולם של חברי הקבוצה ובעזרתם,
החלו עולים כשהם נושאים עמהם את
צרורותיהם השונים.
הטרקטור החל לנוע, והנוסעים נשמו
לרווחה. לא הספיק לזוז אלא אמות
מספר׳ ולפתע הדביקו ג׳יפ שבא במעוף,
ומתוך הג׳יפ נשמע קול־בלהות :
— עצור, חיים עצור
הטרקטור נעצר, ומתוך הג׳יפ קפץ
שמחה, מרכז המשק :
— הטנדר התקלקל שוב. המנוע כבה
לפתע, ושוב איני יכול להדליקו. השארתי
את הרב ליד הטנדר, הוא כבר
ישגיח עליו, אך השאלה היא כיצד
להביאו למעלה --
— למי, כוונתך? — היקשה מאן
דהוא מאחור — את הרב, או את
הטנדר י...
— למעשה את שניהם — השיב
שמחה — אך יהיה קשה יותר לגרור
את הטנדר מאשר להביא את הרב
— ובכן, מה בדעתך לעשות? —
שאלו הטרקטוריסט.
— רצוני לעלות למעלה לקבוצה, אולי
אמצא שם מכונית של אחד האורחים׳
ונרד בה להביא את הרב לרא־שונה:
את המכונית נגרור אחר־כך.

הטרקטור זז ממקומו והחל לנשוף
ולגנוח בעלייה הקשה. שמחה התיישב
לידי, ולחש באזני :
— אפילו לא הספקנו לנקות את
ה״טריילר״ הזה מהזבל שהובילו בו
בשעות היום ותוך כדי דיבור
חייך אלי בבושה, והיפנה מבט מלא
רחמנות לנוסעים.
אמנון, שישב על כנף הטרקטור, פנה
אל שמחה בקול צעקה שגבר על רעש
הטרקטור:
— נו שמחה. מתי ניסע לחגיגת
נישואיך?...
— בקרוב צעק הטהקטוריסט
בהחלטתיות, מבלי שיסב את עינו מהדרך.

כיון שקבעתם ביניכם את כל
הסידורים — השיב שמחה — איני
צריך אלא לישב ולשתוק...
לאחר כחצי שעה של נסיעה נתגלה

פניתי לחדרו של אחד מידידי הי-
תיקים, חבר גם הוא באותה קבוצה,
ומזה חדשים רבים שלא ראיתיו. היו
שם מספר חברים, והשיחה נסבה על
נושאים שונים: על חברים שנישאו,
ועל תינוקות שנולדו, הכל לפי רוח
הערב ...וכרגיל בין לוחמים ותיקים,
נסבו הדברים גם על חברים שנפלו
וחברים שנפצעו והפכו לנכים. אותה
שעה פרץ אחד לחדר וקרא בהתרגשות :
— דונדה — זה היה שמו של בעל
החדר — אתה מוכרח לבוא מיד !! י —
— מה קרה? בשל מה ההתרגשות?
— שאלו דונדה.
— קלצ׳קין, אתה יודע זה השחקן
מ״הבימה״ ,הגיע למשק
— ובכן, משום כך יש צורך להתרגש

— לא בעצם בואו הענין — השיב
המודיע, אך, לא תאמין, הוא עלה את

= ל ק3ז בליבלרות /מאת זאב בחל

ההתגלויות העזות ביותר באות לא פעם אחרי ...הזמן.

אל תגיד :״תם עולמי ! חיי שוב אינם שווים פרוטה ! ״
בא זמן בחיי כל בן־אדס שעה שהוא מבוקש על ידי החיים בדייקנות של
מחוג מצפן, בא זמן שעד, שקול מגבוה מחרידך עד עומק נשמתך ופוקד עליך,
קום, התייצב !
אז לך ! צעד לקראת הקריאה בעינים עצומות ובביטחה של סהרורי, כי גורלך
הוא אשר קורא ! כי צלצלה שעתך ! —
תחת מבט כבוי דועכות לא פעם הלהבות הגדולות ביותר.

שתיקת האיש הנידון אינה תמיד ראייה לאשמתו, לעתים קרובות מאד היא
הביטוי העמוק ביותר של בוז מוחלט לאספסוף ולמשפטו.

מיתר קרוע מבכה את מיתתו זמן רב לאחר כך.
זכרון האיש מאריך חיים ממעשיו.

המכאיבים לנו ביותר הם ...בעלי ׳הרחמים.

יש שהשחקן צוחק והקהל בוכה :
יש שהשחקן בוכה והקהל צוחק ;
אך יש שהבמה שוקעת ו ...המסך טרם ירד:..

באופק חצר־המשק, כשהוא מואר כילו
באור־יקרות לרגל המאורע. חדר האוכל
נצץ בכל עשרת חלונותיו שעטו
וילאות חדשים ; קישוטי ניירות־צבעו־נין
היו תלויים לו בתקרה.
החתן קיבל את פני אמו וקרוביו,
הוליכם לחדרו, ונפרד מהם מיד :
— אני עסוק מאוד — התנצל בפניהם
— שבו כאן ! אחזור במהרה —
ומיהר בצעד נחפז החוצה.

כל העלייה רגלי, ועתה הוא זועם
כולו. אברהמ׳ל מנסה להרגיעו, אך
אין לו זמן לאברהמ׳ל, עוד מעט ייערך
טכס הנישואין ...אתה הרי יודע לדבר
יפה׳ ״תבלבל״ אותו קצת שלא יכעס

דונדד, יצא וכעבור דקות מספר חזר
והשחקן לצידו. לבוש היה חליפה ספורטיבית,
מעיל מנוקד, מכנסים אפורות
וכובע בעל מצחיה לראשו. הסיר כובעו,
נתגלה שיער צהוב בהיר וגבות
עבותות השלוחות כחיצים מעל לשתי
עיניו. החברים הצטרפו מיד אל דונדה
ועזרו על ידו לנחם את השחקן המסכן,
אך הוא טען לעומתם שהדבר לא
פגע בו עד כוי כך׳ ובדרך כלל הנהו
ספורטאי ואף נרשם לצליחת הכנרת,
שלא התקיימה לרוע מזלו. אך החברים
הוסיפו ״לנחמו״ ללא הרף, אחד אף
העיז ואמר שהמקרה יכול לשמש כנושא
לרשימה ...לבסוף קם השחקן ויצא
החוצה.
— רצוני לשאוף אוויר־צח
התנצל בצאתו את החדר.
לאחר כשעתיים של צפייה, נתבשרנו
כי הביאו את הרב. היה זה רב בגיל
העמידה, בעל זקן שחור, מבני העדה

התענינות עצומה מלווה את ההכנות
לבאל־העתונאים שייערך ב־ 16 בפברואר
וכל הכנסתו מוקדשת להקמת בית
העתונאי ע״ש נחום סוקולוב ז״ל. כל
הציבור דרוך לקראת המאורע החברתי
בה״א הידיעה של העונה.
מכירת הכרטיסים החלה אתמול, אך
עוד קודם לכן הגיעו ההזמנות בזרם
ההולך ומתגבר. המוזמנים יכולים להשיג
את הכרטיסים במשרדי אגודת
העתונאים, ת״א שדרות רוטשילד ,27
בכתב או בטלפון ,6264 בשעות 9—1
לפני הצהרים. המזמינים מתבקשים לציין
את שמם ואת כתבתם המלאה,
שיירשמו על התכניה, שתהיה בצורת
ספרון קטן בשלל צבעים, מעשי ידי
הצייר יוסף בם.
״מסמר״ הנשף יהיה, ללא ספק ,״עתון
הבאל״ ,שיוכן באחד מאולמי בית־הבימה,
ע״י מערכת מורכבת מטובי
הכחות בעתונות העברית. עתון זה
שיודפס במהירות הבזק, אחרי חצות,
ישקף בהומור ובסאטירה פרקי הווי
וציבור. כן יידפסו בעתון רשימה של
כל המשתתפים בבאל וצילומים מן
הנשף.
קטעים מובחרים מתוך העתון יוק־ראו
ע״י אמנים וקריינים וישוררו ברמקולים
לכל אולמי בית־הבימה. הע־תון
יוצא סמוך לשעה שתים אחר
חצות, היא השעה בה מסתיימת, כרגיל,
הדפסת עתוני הבוקר.
התימנית. הוא תפס מקומו ליד אחד
השולחנות בחדר־האוכל, והחתן הכתיב
לו את הכתובה. החתן היה לבוש חליפה
וענוד עניבה לצוארו, והכלה היתד,
לבושה שמלת משי לבנה וצעיף לבן
כיסה את פניה — חופה כדת וכדין...
הרב קרא את הכתובה, אף איש מן
הנוכחים לא הבין דבר וחצי דבר מכל
שאמר. לאחר החופה, עטו מיד הכל
על הזוג. האם המאושרת — עיניה זלגו
דמעות־גיל: לא האמינה שתזכה
לראות את בנה הקיבוצ׳ניק נישא כדת
משה וישראל. והצעירים יותר הם מעשיים
עוד יותר — נאחזו במין מנהג
משונה, הקיפו את הכלה הצעירה, חיבקוה
בזה אחר זה ונשקו לה על פיה,
למגינת לבו של החתן ...הכלה העלתה
סומק בלחייה, ניסתה להיחלץ מידיהם,
אך הנותרים אינם מניחים לה, כיוון
שהתון י״לה, חובה עליה לסיים.
ההילולא נמשכה לאחר החופה. הכל
שרים, מגישים ארוחת ערב חגיגית —
בשר ביום ״ללא בשר״ ,והבשר מתוק
לחך שבעתיים, מאותה סיבה בלבד.
האורחים מביעים דעות אפיקורסיות של־קיבוצ׳ניקים
כלל לא רע כפי שחשבו
תחילה, והראייה לכך: ראו איזה זלילה...
קיצורו
של דבר, השמחה נמשכה
שעות מספר, ולאחריה החלו בריקודים.
רק דקות מספר רקדו ריקודי־עם, ומיד
לאחרי־כן ריקודים ״סלוניים הזקנים
ושאר האורחים, שצריכים היו להשכים
למחרת, זנחו את האולם ושכבו לישון.
ועד מהרה הלך מספר הרוקדים ופחת.
החתן עמד בחדר עם ממלא מקומו המזכיר
והסביר לו את הדרוש להיעשות
ליום העבודה למחרת, ובהדרגה פשטה
הקבוצה את החג ולבשה חולין. אף
סדרן העבודה הוריד את הלוח מעל
הקיר, התיישב בניחותא וקבע את סדרי
העבודה ליום המחרת. רק זוג רוקדים
אחד המשיך בריקודיו, המשיך במרץ,
מבלי כל התחשבות עם כל הסובב אותם,
סבב ורקד בחום־נעורים, כאילו
ביקשו לסלק את החול העוטה על
הקודש.
הפטיפון ניגן והם המשיכו, ללא הרף
וללא קץ: הריקוד הבלתי נפסק...

הטולם הזה״ ,מם׳ 641

ד״ר מנחם (אמיל) פויר שטץ

״ שעהקלהעם״...

שד מ ה אד!י
״הואיל ועם הקמתה של מדינת ישראל שבה
ירושלים להיות הבירה והואיל והכנסת החליטה על
העברת הממשלה והכנסת לירושלים, הואיל וקשיים
המעשיים להעברת הממשלה והכנסת סולקו ברובם
והממשלה מבצעת את העברת המוסדות — מביעה
הכנסת את רצונה, כי בניני הקבע של מקום מושב
הממשלה (הקריה) במקום מושבה שנקבע בירושלים
— ייבנו במהרה״ — כך נאמר בהחלטה אך הדרך
מן ההחלטה אל המעשה ארוכה ומלאת חתחתים.
״מבצע ירושלים״ ,שאיחר אמנם במקצת, מבוצע
בקצב רב בהנהלתו של שלמה ארזי, מנהל לשכת
הקריה.

— אנו עומדים להעביר את מרבית משרדי
הממשלה לירושלים במידה שיש אפשרות לשכנם.
הננו משתדלים לא לפגוע בתושבים. הבריטים עשו
זאת בפשטות: זרקו אנשים ומוסדות ממקום מגוריהם.
אנו הולכים בדרך אחרת לגמרי, הננו משתדלים
לצמצם את המשרדים הקיימים שם ומעבירים
מוסדות צבאיים למחנות. לא, אין ביכולתנו לרכז עתה
את כל המשרדים במקום אחד כמו בתל־אביב ; הם
יהיו לפי שעה מפוזרים בבנינים שונים עם רכוז־מה
כביב בנין ג׳נרלי. הננו תופסים עתה עשרה בנינים
גדולים. משרד ראש הממשלה ישוכן באגף החדש של
בניני הסוכנות, המשטרה בבנין הבולשת הבריטית
שפוצץ ונבנה מחדש. שני הרכוזים יהיו ברחוב יפו
וברחוב יוליאן. משמונה עשר משרדי הממשלה יישארו
—4ג בתל־אביב, ביניהם הבטחון והחוץ. בעת
ובעונה אחת עוסקים בתכנון שטח הקריה בירושלים
שנקבע בגבעת רם, שכונת שייך באדר לשעבר, הגובל
עם רחביה ובית הכרם. כבר נסלל הכביש הראשי
לקרית הקבע והעבודה מתקדמת במידה שהתקציב
מרשה זאת. יש לקבוע שניגשנו להעבה עוד לפני
ההחלטה הרשמית והתחלנו להכשיר את הקרקע להקמת
בניני ממשלה ממש, הרי הקריה בתל־אביב והמקום
הנוכחי אינם אלא אכסניה זמנית בלבד.
ארזי ניגש לשולחן הקטן העומד בפינת החדר
ומראה לי תכניות מעובדות של בנינים מודרניים
ביותר וגם נאים ביותר, מותאמים לנוף הירושלמי
המיוחד — .בודאי יוכרזו תחרויות על תכניות ה מינים
החשובים יותר, כגון משרדי הנשיא, ראש הממשלה,
הכנסת. ועדה מיוחדת של אדריכלים, שהורכבה
על פי יזמת ראש הממשלה, בדקה ושיפרה את התכניות
שהוכנו על ידי אגף התכנון. אני עמדתי בראש
הועדה הזאת. הועמד לרשותנו שטח של אלפיים
דונאם בערך הקשור עם העיר על ידי כביש חדש.
לא יהיה עוד צורך לעקוף את בית הכרם, שכן אפשר
יהיה להגיע לשם ישר מרחביה. יחד עם זה משנים
אנו את הכניסה מתל אביב ונשנה את צורת רחוב
יפו.
— הטילו עלי את תפקיד העברת המשרדים —
ממשיך מר ארזי בטון שקט ומתון, האופייני לדיבורו
ומוסיף בחיוך קל — סבורים כנראה שאין לי מה
לעשות, אם כי הנני מטפל בכל הדברים הטכניים
הקשורים במשרדי. הממשלה המרכזיים החל מבניה,

.העולם הזה״ ,מס׳ 641

תכנון, רהוט עד שירותי מים, חשמל, סאניטריה ועד
גינות בכלל.
— במה עסקת בשנים האחרונות י
— הייתי בירושלים בימי המצור, עבדתי במטה
בתורת מפקד תחבורה. הנני אדריכל לפי מקצועי,
עבדתי כ״מחשב כמויות״ במחלקה לעבודות ציבוריות.
בסוף 1948 חזר המהנדס רייזר למחלקה הטכנית
של הסוכנות ואני נתמניתי במקומו למנהל הקריה.
לא היה כאן אף כביש אחד כשבאתי, לא מדרכה
ולא גינה. כבישים לא היו מעולם, גינות היו -,אך
הבריטים הרסו אותן עד היסוד, רק העצים ניצלו
מפני הוואנדאלים. הבנינים היו עזובים, הכרח היה
לשפץ אותם, לדאוג לחשמל, לאספקת מים סדירה,
עלינו היה לדאוג לבניני עזר, למגרשי חניה, להסעתם
המרוכזת של הפקידים ובו.
— מתי עלית?
— ב־ , 1920 בגיל 17 כחבר הצופים של השומר
הצעיר. עבדתי בסלילת כבישים עפולה — נצרת.
קראנו אז לכביש זה עפולה — צרות. אחרי כן עבדתי
כפועל בנין, עליתי לדרגת מנהל עבודה בתערוכה
הראשונה שנערכה ב־ . 1924 נהלתי את כל י עבודות
הבניה ; נסעתי לגרמניה ללמוד הנדסה ואדריכלות.
אחר שובי עבדתי שנה בתורת אדריכל פרטי בתל-
אביב ונכנסתי לשירות הממשלה הבריטית בתורת
סגן המהנדס המחוזי בשכם. הייתי היהודי האחרון
שהוצא מן העיר באוטו משוריין עם פרוץ׳ המהומות
בקיץ .1929 אחרי כן עבדתי כמשרטט במרכז העבודות
הציבוריות, השתתפתי כבנין תחנות טגרט בכל
הארץ ותכננתי 14 מהן.
— מה יהיה על הכנסת?
היא תנדוד ביחד עם הקריה עד שתגיע אף
היא למקום־קבע. בעוד כמה שבועות תעבור לבנין
פרומין ברחוב המלך ג׳ורג׳ ותשכון שם 6—9חדשים
בערך ; אחרי כן תעבור לבנין בית העם — מכבי.
שני הארגונים האלה מקימים בנין גדול ע״י מועדון
מנורה והממשלה תעזור במימון ד,בנין. גם שלב
נדודים זה ייגמר ונזכה בבנין פרלמנט ישראלי ראוי
לשמו. ברור שיבריזו על התחרות אדריכלים לבנין
זה, שיהא המרכזי והמפואר ביותר בגבעת רם. לפי
הערכתי יעברו שלוש שנים עד פתיחת הבנין.
— ומה יהיה גורל הקריה בתל־אביב?
— היא תשמש מרכז השלטון המחוזי המאוכסן
עתה בבתי מגורים. כך ישוחררו אלף חדרים בערך,
בשורה טובה לזוגות צעירים. עד כה עבדו פקידיגו
בצפיפות בלתי רגילה, למטה מכל רמה מקובלת.
פקיד זקוק בדרך כלל לחמשה מטרים מרובעים. זהו
שטח המחיה שלו ; אנו נתנו לו הרבה פחות מזה,
עתה נוכל לשפר את תנאי עבודתו ולהקל על הקהל.
— מי מטפל בשכון הפקידים המועברים לירושלים?

אכסנתי אותם בפנסיונים בלי משפחותיהם.
הסיכויים דלים מאד בשטח זה. דומני שתחלוף שנה
עד אשר יחול שינוי לטובה במצב. בינתיים יקבל
הפקיד דמי אש״ל שטרם נקבעו. הנני דואג להסיעם
הביתה ביום ו׳ והחזרתם ביום א׳ .עתה הננו מסיעים
כשלוש מאות איש לשבוע, אך מספרם יגדל, שכן
לפחות 1500 יועברו מבין 2500 פקידי הקריה. חלק
מן הפקידים יתפטר בגלל ההעברה ; את מקומם
ימלאו פקידים ירושלמיים.
הרושם שיש לך משיחה עם שלמה ארזי היא,
כי הידים שבהן הופקדו הענינים היגעים והקשים
של ההעברה — נאמנות.

לא, שבה קודם כל את העין על ידי צבעים טבעיים
נהדרים כל כך שלא ראיתי. דוגמתם על שום בד.
הגברת נטליה קאלמוס, בעלת ״טכניקולור״ ,יכולה
ללכת לבית ספרו של ברוך אגדתי, המשלב בתוך
עצמו את ׳תכונות צייר רגיש־עין ואיש סרטים מובהק.
כך היה הפרי נאה ובשל ביותר. אגדתי הראה לנו
את תל־אביב זו מנקודת מבטו. ואין לך נסיון
מרתק מזה: מראים לך דבר מוכר יפר,־יפה מ״זווית״
חדשה. אחר ההפתעה המדהימה מתחיל אתה להטיף

הצילומים:

מ. פוירשטין

לעצמך: כיצד לא ראיתי אני את כל היופי הזה,
הטמון בעירי? הראייה היא האדם. אמור לי מה
אתה רואה ואגיד לך מי אתה ! הננו מגלים בהדרכת
אגדתי תל־אביב חדשה, סמויה מן העין. כל עיר היא
סטאטית, מצלמת אגדתי — דינאמית. המכשיר נוסע
ועובר על פני תל־אביב. אגדתי שקל יפר,־יפה מה
עליו להראות לנו ובחר במקומות ציוריים כל כך
שלא שערנו מעולם שהם קיימים בעיר זו. הנה כתם
אדום בתוך ירוק, הנה סגול וכל גווניו, הנה קונטראסים
של אור וצל המתוארים ביד אמן, סרט שנוצר מתוך
גישה מובהקת של צייר. איזו שקיפות של צבע. יוצר
הסרט הופך את תל-אביב לאקווארילה חיה לנגד
עינינו התמהות. ר,״מה״ אינו חשוב כאן׳ אלא ה״איו״
אתה נסחף עם הסרט המוליכך אל תוך עולם שהוא
כולו שקט אידילי, יופי מזוקק שבעתיים.
אגדתי לא עשה את הסרט הזה שהצגתו נמשכת
חצי שעה על פי הזמנה. הוא עשהו מתוך דחיפה
פנימית, מתוך נטיה אמנותית גרידא. הוא רצה להראות
איזו אפשרויות גלומות כאן על אף האמצעים המוגבלים.
אפשר ואפשר ליצור כאן סרט צבעוני ראוי
לשמו. הוא הוכיח את הדבר ובזה עשה את שלו,
עתה בא תורם של מוסדות וארגונים שלא ידעו,
בודאי, שדבר זה הוא בגדר האפשרות״ והמעונינים
להצביע על עבודתם ועל הישגיהם באמצעות התעמולה
הפשוטה והמשכנעת ביותר: הסרט. בל נבזבז
עוד הון על התחלות מפוקפקות. אגדתי יוצר הסרט
הקולני העברי הראשון יצר גם את הסרט הצבעוני
העברי הראשון: תנתן־נא לו האפשרות להמשיך בעבודה
חשובה זו.

ביודא*ד תי
יבוא יום ו״עיר הסרטים״ שעליה חולמים אנו
כיום בהקיץ, תקום על תלה ; תעשית הסרטים תשגשג
ותפרח. אז יציג מישהו — איזה עתונאי בודאי —
את השאלה הטבעית :״כיצד זה התחיל 7״ מי עשה
את הצעד הממשי הראשון לייצור סרטים בארץ, ואז
ילך אותו עתונאי לרחוב יצחק אלחנן ,13 לצריפו
הקטן והנחמד של ברוך אגדתי, ויקבע: זוהי עריסתו
של הסרט העברי. אותו צריף בשכונת ברנר הוא הוא
ה מין הראשון בארץ אשר הוקם לצדכי הסרטה
בלבד. שם הוכן הסרט הקולני העברי הראשון ״זאת
היא הארץ״.
אותו צריף העניק לנו בשבוע שעבר שוב חודיה
בלתי רגילה. זה היה שוב סרט, אך הפעם לא
אפור, לא שחור־לבן, אלא סרט בצבעים בשם ״תל־אביב
היפה בחורף״ .ואיזה צבעים ! שיטת ״טכניקולור״
הוכתה שוק על ירך .״אגאקולור״ זה שבה את הלב,

שויתר. היה זה ד ״ ר י. לאם .
היחיד בין .24 במזנון התלוצצו, בנוסח
הידוע :
— זו הפעם הראשונה, אחרי 2000
שנה שאחד בין 24 מותר על רשות
הדיבור.

הענין החל בזה שחבר
ראם
׳ הממשלה הכנסת י. מרידוד
(חירות) הביעאת
מבק ש
השתתפותצערו על כך׳ שראש
הממשלה הבטיח, לדב־בצערו
ויו׳
להניח את תיק הב־טחון
ולא עשה זאת.
כנראה נגע מאד צערו זה של
חבר־האופוזיציה אל לבו של מר ד.
ב ן ־ גוריון, והוא הקדיש קטע
שלם מנאום התשובה שלו לרגשותיו
של מר י. מרידור :
— מר מרידור מצטער על שלא
הסתלקתי מתיק־הבטחון. אני משתתף
בצערוזה. איני שותף לדעתו,
כי המצב בענייני הבטחון מחייב שאסתלק
כבר. אולם יש לו ההזדמנות ל ־
השתתף גם בצערי. אינני רואה
סיכויים קרובים להסתלקותי...

שר הבטחץ חברת הכנסת חנה
למדן (מפ״ם) הזכירה הצליח אצל ...נשי בנאומה על אודות הא־ה
קצינים ^ לוף שאינו עוד בשירות
*־״ הצבא, ונמצא חורש על
הטראקטור במשקו נען. באורח רשמי
״התפטר״ אלוף זה. אולם אנשי מפ״ם
יצרו מושג חדש בדבר האלופים, חברי
מפלגתם, שאינם עוד בשירות: הם
״התפוטרו״...
ראש הממשלה סיפר בנאום התשובה
שלו׳ כי הוא עצמו שידל את ״האלוף
על הטראקטור״׳ כי ישאר בשירות
ולאהצליח לשכנעו. אולם ההצלחה
האירה לו פנים במקום אחר :
— היה מקרה ושר הבטחון היה קצינים לנשי ללכת צריך
גבוהים, כדי להשפיע עליהן שבעליהן
לא יתפטרו משירות־קבע בצבא•
וזה לפעמים הצל יח יותר
מכל דבר אחר...
על אחד הספסלים של האורחים החשובים
מאד ישבה רעייתו של ראש
הממשלה. היא הסמיקה תוך גאווה על
בעלה בעל ראש השיבה.

הצמר עשה חם יותר...
כי הכביסה בטקסטיל שמפו
ללא סבון מרככת את חוטי
הצמר ושומרת בפני התקשות
והתכווצות ; ה

מפיצים

היחידים:

חברת נורית בע״ט.

תפקיד שאי ראש הממשלה מתנגד לאלה
שהציעו להטיל על אפשר האשה בצבא גם את הלהטיל
שירות
ביחידות קרביות:
על הנכר
״היה חכם אחד גדול
שחי לפני 2400 שנה והוא דרש שה־אשה
צריכה להיות שתה לגבר בכל ;
גם במלחמה אין זה מקרה שבמשך
2400 שנה אלה לא קבלו את דעתו
בשום מקום בעולם״...
אח״כ הוסיף מר ד. ב ן ־ גור ־
יון :״כדי שנוכל לשלוח מכסימום
בחורים ליחידות הקרביות, נחוצות לנו
נשים שיעשו מלאכות בלתי קרביות...
ואין שום יסוד, לא מוסרי, לא חברתי,
לא דתי ולא צניעותי לשחרר
את הבחורה משירות זה. אם היא הרה,
אם יש לה ילד, היא פטור־ ,משירות...
תספקנה לנו הבחורות שאינן נשואות
ושאין להן ילדים. לא נפריע לאשה
לחיות חיי־משפחה וללדת ילדים ...זהו
תפקיד שא י אפשר להטיל
אותועלגברים. כאן — אין
מקום לשיתי זכויות״.
ואריאציות הדתיים התנגדו להארכת
על ״צפור זמן גיוס האשד, משנה
נפשואשה״ לשנתיים. הנימוקים —
רבים הם. יש נימוקים
שאומרים אותם ויש נימוקים שרק מרמזים
עליהם. חבר הכנסת א. גרינב
ר ג מד,״דתיים״ הגדיר את התנגדות
סיעתו להצעה זו בצורה קצרה וקולעת :
— חוק זד, נוגע לצפור נפשה של

היה זה נימוק חזק לרגע, אולם
במזנון החלו מצרפים לאמרת־כנף יו
תלי־תלים של הלכה. ואחד מר,״דתיים״
אף למד ״גמרא״ בזה הנוסח :
— ״צפור נפש האשד מאי קא
משמע לן י אני מכיר צפורה אחת
והיא אשה אני מכיר אשד, והיא
״צפור״ ,לא עלינו ...אני יודע בי
לצפור יש נפש ׳ כשם שלא
ש ה יש נפש אולם שלנפש
האשה יש צפור — מנין זאת
לנואם? תמהני.
א חד כין — 24 ובכן, כמה זמן להקציב
לכל נואם? —
שאל היו״ר, כדרכו, לפני התחלת הויכוח
על הצעות השינויים לחוק שירותי
ד,בטחון ; ומיד הציע 10 דקות.
אולם סימני אי־שביעת רצון נראו על
פני חברי־הכנסת מכל הסיעות.
— אני רואה, כי הצעתי נתקבלה
בהתלהבות שלילית — פסק היו״ר.
נמצא מישהו שהציע לד,גבל את
זמן הנאומים ל־ 5דקות.
נערכה הצבעה בין 5 ,לבין 10 דקות.
לא היה רוב מספיק להצעת ההגבלה
ל־ 5דקות: היו״ר מעיר :
— לעת עתה ידבר כל נואם 10
דקות עד — אשר בעצמכם תדרשו
5דקות.
נרשמו 24 לרשות הדיבור. בכל פעם
ניסה חבר אחר להציע ״סיום הויכוח״,
אולם הכנסת דחתה זאת. היו״ר עצמו
ניסה לשדל את הרשומים ״לותר״ ,אולם
לשוא.
23 נאמו. אף על פי כן נמצא אחד

זעיד מראשי הסיעות, עתונאי ולא צוללת שמתפקידו להקצות רגעים
לנואמים על חשבון
הזמן הכולל של הסיעה, התעניין אצל
העתונאים הקרובים לסיעה, מדוע לא
פירסמו אף מלה אחת מנאומו של נואם
ממולץ אחד, שמחשיבים אותו מאד
בתוך הסיעה ומעט מאד מחשיבים
אותו העתונאים.
— עוול עשיתם לנאום ...היה זה
נאום יפה ...הנואם השמיע דברים חשוועמ
ו ק ים, שופע פני־בים

י ם ממש...
על כך ענה העתונאי המפלגתי :
— יתכן, שהנאום שפעפנינים ,
אולם אינני דולהפנינים, אני
רק עתונאי ...יתכן שנשמעו דברים
אמודאי
עמוקים אולם אינני
היודע לרדת לעומקים כאלה, ו־וודאי
שאינני צו ללת

ארץ־ ישראל

הגליל ארץ הטבק
כל אלה אשר השתתפו בכיבוש הגליל
בודאי יזכרו את הטבק הרב שמצאו
בכל כפר וכפר. במחסנים ובבתים מצאו
חבילות ארוזות וכבושות, זו על גבי
זו. מתחת לתקרות הביקתות היו תלויות
מחרזות עלי הטבק ליבוש, ואף
בחוץ בחצרות הבתים התגולל הטבק
לרוב. מתמיד הצטיין הגליל בגידול
טבק מקומי, והאוכלוסיה ניצלה את
רובצי ההרים לגידול זה. בראש פינה,
כזכור, עסקו האיכרים בגידול עלי הטבק,
וחברה גדולה הקימה גם מחסן
לאיכסון הטבק בקצה המושבה. אך היום
שוב אין זכר למטעי טבק, כאילו לא
היו כאן מעולם.
חודשי טבת ושבט הם החודשים להבנת
משתלות הטבק. עדיין ישנה האפשרות
להיכון למשתלה ולהכשיר אדמות

לשתילת המטעים. רבים מבין עולי
בולגריה מנוסים בגידול הטבק ובעיבודו,
ואולי יימצאו משפחות המוכנות להתפרנס
מענף זה ולפתחו בשביל הישוב
כולו. על־ידי כך אפשר לחסוך מדי
שנה בשנה דיביזים בשיעור מאות אלפי
דולרים לטבק מחוץ לארץ. לחקלאים
הותיקים ידועים הקשיים שהיו
בעבר בגידול מטעים אלו, ובעיקר
קשיי העבודה אחרי תלישת העלים,
שהוציאו את היד היהודית מלעסוק בזה.
אך כלום יש הצדקה לכך? בעזרת
פועלים מנוסים אפשר לעשות רבות
במקצוע זה, ואולי אף יעלה בידנו
לטפח זנים חדשים, הקרובים יותר לטבק
וירגיניר, האהוב ביותר על קהל המעשנים.
הגליל יכול ליהפך ל״ארץ הויר־דיניה׳
שלנו״.

תצא מצפה למרחב
על אחת הרמות מעל ים הכנרת מערבה
שוכנת המושבה מצפה שנוסדה
בשנת ,1900 בעזרת הנדיב הידוע, הברון
רוטשילד. בשנים הראשונות קראו
למושבה זו גם בשם עין־כתב על שם
המעין הנמצא בסמוך לכפר. אך במהרה
איכזב המעין את מימיו המעטים, והמים
היו במשורה. השנים חלפו. קמו ישובים
חדשים. מסביב, והגליל התחתון הפך
יותר ויותר למרכז להתיישבות המבוססת
על משקי פלחה. אולם בעקבות
הדרישה בשנים האחרונות להקטין את
שטחי הקרקע אשר לכל משק, כדי
להרבות את מספר יחידות המשקיות,
נמצא גם פתרון לבעיית המים. כפר
חיטים השכן מקבל את מימיו מהכנרת
מעומק 270 מטר, ודבר זה פתר במידת
מה את מצוקת המים גם במושבה מצפה.
אך לא זו בלבד שאין המושבה במקום
מתפתחות אלא שהיא מצטמצמת: מעשר
המשפחות שישבו בה בשנת 1940 שרדו
היום רק שבע, עם רבוש קרקע גדול.
תמוה ביותר שהמוסדות הדואגים כל
כך לישובם מחדש של כפרים נטושים
ולהתיישבות חדשה, ואילו מניחים את
הישוב הזה בבדידותו. האם אין מציל
וגואל למושבה ותיקה זו י פעם אמרו,
כי בכל אשמה חברת פיק״א, שעיכבה
את התפתחות המושבה. במי יש לחפש
את האשם היום?

טקס הנ חתא בן פנ ה ל״ בי תאמ רי ק ה״ ב ת״ א

משמאל לימין: ג׳יימם מקדולנד, שגריר ארה״ב בישראל, ב .לוקר,
יו״ר הנהלת הסוכנות, פ .מונוסון, יו״ר ועד הבניו, ראש
הממשלה ד. בן־גוריון, ד .פריש, נשיא ההסתדרות הציונית
בארה״ב והרבנים נולד ואונטרמן.
הצילום: א .פרגקנהיים
.העולם הזה״ ,מס 641 ,

והאזוח גה הוא אוגר
מאת מ. ד מ קו ד

יש הרושם, כי פעולת הגלגל הממשלה להבראת הלי־הכלכלי

שלנו על־ידי ״מעגל חוזר ההוזלות״ הגיעו, למכשולים
שאי אפשר להתגבר עליהם. ויתורו
של ד״ר דב יוסף ליצרני הנעלים
יעודד סוגים אחרים של בעלי־תעשיה
ללכת בעקבות חבריהם מענף
הנעלים ויש לשער, כי יצליחו למנוע
הוזלות נוספות של תוצרתם, אפילו
מבלי לאיים. בהשבתת מפעליהם. ויתורה
של ההסתדרות לפועלי הרכבת
והעבודות ד,צמריות, אשר שכרם הועלה
בניגוד לעקרון של הקפאת השכר
והפחתת תוספת־היוקר — גם הוא
מבשר ויתורים נוספים׳ קודם־כל לפועלי
המתכת ולסוגים שונים של עובדים
מקבלי שכר ׳נמוך (פועלות הקונפקציה
וכדומה).
ומכיוון שכל תנועה כלכלית היא
מחזורית יביאו התופעות האלה בהכרח
לעליה מסוימת במחירים, כלומר שוב
להפחתה מסוימת בכוח־הקניה של הלירה.
האזרח
בישראל יצטער על כך. הוא
קיבל עליו (אם כי לא תמיד באהבה)
את הגזירות של הפיקוח והקיצוב ואת
ההגבלות על יבוא וייצור ושיווק, הוא
השלים עם כל השאלונים וההתרוצצית
מפקיד לפקיד ועם שיטת התלושים
המטרידה — הכל לשם עיכוב הגלגל
של האינפלאציה וייצוב הערך של הלירה•
ועכשיו מעמידים בסכנה את אשי
הושג ויש סימנים כי יחזור מירוץ
ההתייקרות.
מה קרה י
כל פעם שהסתדרות בעלי העובדים עומדת לחתום
המק צו ע
על ההסכם עם התאח־
״ ע ח טי ם
רות בעלי התעשיה בדכ

בר קביעת תוספת היוקר
בהתאם לשינויי האינדקס, קמה סערה׳
מפלגות השמאל עורכות הפגנות
ושביתות והתוצאה היא, שב״סיבוב השלישי״
נרתעה קצת ההסתדרות והאיג־דקם
סודר כך שההפחתה מתוספת היוקר
לא היתד, הפעם בשיעור שתי לירות
וחצי כבפעמים הקודמות, אלא בשיעור
תשעים גרוש בלבד.
האם באמת לא הוזלו החיים בשיעור
רב מזה י הכל מודים שהחיים
הוזלו יותר׳ כי נוסף על הקיצוב וההוזלה
במצרכי המזון הורידו הסחורות
״לכל״ את המחירים בהלבשה, בריהוט
וגם בסעיפים אחרים של התקציב המשפחתי-.
אלא
שהפחתת השכר מעוררת את
התמרמרות העובדים השכירים מפני
שהיא פוגעת על־פי רוב בפקידים ובעובדים
קבועים של מוסדות׳ אשר שכרם
בין כה וכה אינו גדול׳ ואינה פוגעת
בפועלים בעלי המקצוע. אשר הכנסתם
גדולה. הללו מסתדרים כך שאינם
משלמים מם הכנסה לפי הכנסתם הממשית
וגם אין מפחיתים מהם את

ההפחתות לפי האינדקס. יש אשר עבודתם
היא בקבלנות ויש אשר מעבידיהם
מחזירים להם את ההפחתה בצורת
הענקה או ״שעות נוספות״ ובלבד שימשיכו
לעבוד.
לא פלא הוא שהפקדונות בבנקים
בישראל עלו בשנה האחרונה בעשרים
מיליון לירות. רבים הם בעלי־ר,מקצוע
״שאינם יודעים מה לעשות בכסף״.
היו שבנו לעצמם דירות מפוארות והיו
שהפקידו כספם בבנק.
מאמציה של הממשלה להקטין את
שכר העבודה של הפועל המקצועי עלו
בתוהו — מפני מיעוט מספרם של
בעלי המקצוע, לעומת ריבוי אפשרויית
העבודה. סוד גלוי הוא, כי לא נעשית
בענפי העבודה השונים שום פעילה,
כמעט, של הכשרת קאדרים חדשים של
מומחים, עולים חדשים נשלחים לעבודות
שחורות, אבל אין כל נטיה מצד
בעלי־ד,מקצוע לקרבם ולהכניסם בסוד
מקצועותיהם — כדי שלא תהיה התחרות...
סיכסוכיס
אבל יש עוד צד אחד
למטבע: הסיכסוכים בין כין עסקנים שונים של מ.פ.
ע ס קני ם
א״י. נדמה היה׳ למראית
עין, שפנחס לוביאניקר, המזכיר
הכללי של הסתדרות העובדים, שהוטל
עליו לרתום את הפועלים לעגלתו
של ד״ר יוסף, ייתקל רק בהתנגדותה
של האופוזיציה השמאלית. אבל לא
כן הדבר, שביתת עובדי הרכבת, למשל,
אשר הכריחה את ההסתדרות להיסוג
מן ד,קוו של הקפאת השכר, פרצה ביזמתו
של אבאחושי, מנהיג מפא״י
בחיפה.
אולי זה הוא פשר הפנייה החדשה
של בן־גוריון אל מפ״ם להצטרף לקי־אליציה.
הוא רואה, כי קשה לנהל את
הענינים בהסתדרות העובדים לפי שיטת
ההוזלות והפחתת השכר׳ כשחלק כה
ניכר בהסתדרות כמו מפ״ם נמצא באופוזיציה.
ובו
בזמן פנה בן־גוריון גם אל
הציונים הכלליים, כלומר נציגי המסחר,
ד,תעשיה והחקלאות. הפרטית׳ בקריאה
להצטרף לקואליציה. מיד נתעורר החשד,
כי כוונתו איננה ״לשמה״ אלא הוא
רוצה להזהיר את החזית הדתית שתח־דל
מלאיים ב ...התפטרות מן הממשלה,
מכיון שיש מי שמוכן ומזומן להיכנס
במקומה. אבל אם ההצעה היא
כנה, תהיה תשובתם של החוגים האזרחיים,
כי הם יהיו מוכנים להשתתף
באחריות רק אם תותווה מדיניות כלכלית
חדשה אשר תעודד את היזמה
הפרטית ותתן חופש לא רק לפועלים
בעלי־המקצוע אלא גם לנותני העבודה.

חווייד, מיוחדת היתד,
ה פ סנ ת ר
למבקרי הקונצרט ב״או־מ
סי אנ ה
מציג עצמו הל שם״ בתל־אביב,
שבו הופיע לראשונה
לעיני הקהל הפסנתר מסיאנה. רבים
מן המבקרים באו לא רק להאזין לני
גינתם של רו דיאקוב, פנינה
והגב׳ ארבר ־ רובינ זלצמן

טיין, אלא לראות את הפסנתר
עצמו, שכן יש לו ביוגרפיה ארוכה ומרתקת.
מר ארברכרמי ,״חתן״
הערב, ריתק את הקהל בסיפור־דרמתי
על תולדות הפסנתר וכיצד הגיע לידיו.
הוא גולל בפני הקהל כיצד נתגלגל
פסנתרו המפורסם של המלך האיטלקי
ויקטור עמנואל השלישי ל״מדבר המערבי״
,זמן קצר לפני המערכה ההיסטורית
באל־עלאמיין בפקודת הגנרל
הנאצי רומל, שחשק בו עוד בהיותו
בארמון המלך. כדי ל״הצניע״ את הפסנתר
הזה ציווה רומל לטייחו עד ללא
היכר. במרוצת הזמן נתגלה הפסנתר
בחולות המדבר, משל ל״מוקש מוסיקל
& ל ס י * /ל < /לי״ ובאורח פלא הגיע למחסן הגרוטאות
בצריפין. שם קנהו סוחר יהודי
בסך של 900 פרוטות, ולאחר גלגולים

.העולם הזה׳ /מס׳ 641

ה קו לונ ל א לי עז ר מ רגו לץל מנו ח תי עו ל מי ם

משמר־כבוד של אנשי צ.ה.ל. ליד ארונו של הקולונל אליעזר
מרגולין, מפקד הגדודים כמלחמת העולם הראשונה, שהובא
מאוסטרליה לקבורה כרחובות.
הצילום :
לאין סוף הגיע לאותו כרמי, ששיפצו,
טיהרו ועשר, אותו פסנתר לתפארת,
בעל צליל עוגב מקסים — זכר לתקופת
הריניסאנם.
כנראה שנגזר עליו על הפסנתר
להמשיך בנדודיו, ומספרים שהוא עומד
לצאת בימים הקרובים להוליבוד, ואולי
אף בשירות המגבית המאוחדת בארה״ב.
חזקה עליו שיעורר לבבות וכיסים...
רבי יהודה בשיבה טובה נפטר בתל
אביב הבלשן והמחנך,
גו ר ז״ ל
מחבר המלונים העברים,
רבי יהודה גור־גרזובסקי.
המנוח נולד בשנת תרפ״ב ()1862
בעיירה פור,וסט שבפלך פינסק ברוסיה,
למשפחת רבנים וראשי ישיבות. למד
בישיבות לוצק ולוז׳ין. בעברו לווילנה
החל לפעול למען רעיון ישוב ארץ־
ישראל בקרב הנוער המשכיל ויסד
חברת ״שומרי שערי ירושלים״ .בתרמ״ז
עלה ארצה והיה זמן־מה פועל חקלאי.
אחר־כך עבר למקצוע ההוראה במושבה
מזכרת בתיה (עקרון) ,שם נשא לאשר,
את רחל ניימאן. חיבר ספרי־לימוד
שהונהגו בבתי־הספר במושבות הבארון.
השתתף ב״השולח״ במאמרים ובהוצאת
״תושיה״ בתירגום ספרים במקצוע הספרות
היפה. בעברו ליפו היה ממיסדי
בית־הספר העברי לבנות והצטרף לאגודת
״בני משה״.
מעבודת הוראה עבר לעבודת בנקאות
ושימש מנהל סניפי אב״ב בבירות
ואחר־כך ביפו. בתפקיד זה הוא
מסייע לגאולת קרקעות ולהתרחבותה
של תל־אביב.
כל שעות הפנאי הקדיש לעבודת
בלשנות, חיבר ׳׳מלון של כיס״ (ביחד
עם ד״ר י. קלויזנר) ,מלון רוסי־עברי,
מלון עברי (יחד עם ר׳ דוד ילין) ,מלון
למלים לועזיות׳ ועד יומו האחרון עבד
על שיפורו והרחבתו של המלון העברי
שלו, שהוא כיום ספר שימושי הכרחי
בכל בית עברי.
יהודה גור היה דמות מפוארת של
חלוץ, איש המעשה ואיש הספר כאחד,
שקדן ומתמיד׳ שחלקו רב בבניין הארץ
ובבניין החינוך והתרבות העברית. דורות
רבים יזכרו את המנוח ויברכו את
שמו, כאחד ממחיי הלשון העברית.

9סנ ת רי ס
מפירמות ידועות — במבחר גדול
וסטרמן את יון, ת״א, ר ח׳י ש״יי

מ. פשיטיצקי

שמחה פנחסי ז״ל
(מ״כ בצבא ההגנה לישראל)

בן כפר סבא. נולד ב־ 4.10.28נ
בתל אביב. נפל בחזית לאטרון
ב־.25.5.48

; 3ר א, נו כותבים
״קול ישראל״
אינו ;שמע כצפת
בעלי מקלטי הרדיו בצפת תמהים
מאוד על העובדה שהנהלת שרות הש־דור
טרם נקטה אמצעים לתקן את הלקוי
החמור שאינו נותן שום אפשרות
לשמוע את ״קול ישראל״ בערבים החל
משעה 6 — 6.30 ועד סוף השידור.
ההפרעות ממרטות את העצבים ואין כל
הנאה בהתאמצות להאזין לתכנית המשופרת
של ״קול ישראל״ בערבים בה בשעה
שמספיק להזיז את כפתור המקלט
במילימטרים וחלקי מילימטרים והנך
שומע את התחנות הערביות החל מבירות׳
דמשק ושאו תחנות המורח התיכון.
האם אין תקנה למצב המוזר הזה?
אני מקווה שהנהלת הרדיו תשים לב
לעובדה שצפת נמצאת במדינת ישראל
ובתור אזרחים שכאלה אנו ממלאים את
כל החובות המוטלים עלינו ; למך,
זה, איפוא, ישללו מאתנו את הזכויות?
המעוות מחייב תיקון לאלתר.
בשם חובבי מוזיקה ורדיו

אלחנן זלץ
צפת׳ ת. ד.17 .

טוביה כרמל

חדשחז מפו־פרות
שעה אחת־עשרד, לפני חצות במערכת
עתון־יומי. מן הקומה הראשונה
נשמע הרעש החד־גוני של מכונות־ההדפסה
הגדולות. מתיבת־הרדיו עולה
קולו של קריין הקורא את החדשות
באנגלית, כשקטעי מוסיקה מתחנה סמוכה
מפריעים לו. ליד שולחן רחב, עוטה
מפה ירוקה ועמום כתבי־יד, דפי־הגהה,
עתונים ושבועונים, יושב עורך
העתון. מדי פעם הוא מעיף עין על
שעונו, והבעת פניו נעשית מתוחה יותר
ויותר...
— שעה אחת עשרה ...ועדיין אין
בידינו אף ידיעה אחת הראויה לשמה !
אני שואל אותך, רות, איזה ערך יש
לחדשות האלה של ב. ב .ם. וס. ל .ב.
וב. ל .ס? .ישיבות באו״ם, שוב ועידה
בינלאומית׳ עוד פצצות אטומיות —
כיצד יכול אני להגיש חדשות חד־גוניות
כל כך לקורא האינטליגנטי של עתוננו?
— ומה דעתך על ידיעה זו?

מכונית אטומית ץ
ג׳ון פורד, נינו של מייסד תע־שיית־המכוניות
הידועה, הודיע
במסיבת־עתונאים, כי הוא עומד
לייצר מכונית שתטוס בא-
זזיר, תפליג בים׳ ותסע ביבשה.
לשאלת סופרנו אם נכונה השמועה
שהמכונית תפעל בכוח
אטומי — ענה מר פורד בחיוך
בלבד.
— עתוננו מפרפר בתוך המציאות,
ועל כן לא יבואו בו תכניות, הזיות

ולא רק בקיץ, זקוק
עורך לטיפול יומיומי
ב״ולוטד״.
לפני צאתך מדירתך
החמה משחי את
פניך וידיך בקרם
משובח זה,המגן על
העור מפני מזג
האויר הלח והרוח
הקרה. ושומר על
רכותו וגמישותו.

ודמיונות. ידיעה זו לא תצלח. השליכי
אותה לסל.

חיפושים ארכיאולוגיים
קבוצה של חמישים ארכיאולוגים
ואנשי־מדע הגיעה לה־רי־אררט
כדי לחפש את שרידיה
של תיבת־נח. לאחר חיפושים
מאומצים נמצאה חתיכת גופר
(פקק) .התלהבות הארכיאולוגים
הגיעה לשיאה, אולם לאחר בדיקה
במעבדה נתברר שהיה זה
חלק מכובע־טרופי של ארכיאולוג
אלמוני שחיפש את תיבת-
נוח לפני כמה עשרות שנים.
החיפושים נמשכים.
— השליכי אותה לסל, הרי בכל
עתון מופיעות ידיעות על חיפושים
ארכיאולוגיים. על עתוננו לתת את
הידיעה האקטואלית׳ המיוחדת׳ שהקורא
יעצור את נשימתו ברגע שעיניו תת־

קלנה בה...
— ובכן, אולי זו!
מיליון סינים נעקרו
מכפריהם ונ ודדיםבדר
כים...
— בגלל המלחמה י !
— לא, בגלל שטפונות.
— חבל. כמעט והיתה זו יכולה
להיות ידיעה. שלושת הידיעות שלך לא
תתפרסמנה, כי לשלושתן חסרון משותף:
הן אינן מקומיות ! יותר מדי
הולעטנו בידיעות מהעולם הגדול. הקורא
האינטלקטואלי מחפש את הידיעה
על הנעשה בארץ, המתרחש בישוב, והמתהווה
בתנועה. לידיעות כאלה זקוק
עתוננו ! מקומיות שהן יחד עם זה
עולמיות, חינוכיות שהן יחד עם זה
סנסאציוניות. פנימיות שהן יחד עם זה
חיצוניות.,.
— אני מבינה. לשם כך הרי יש לנו
עתונאים...
— נכון ! היכן הם עכשיו?
— קולטים ידיעות...
— איפוא?
— בבתי־הקפה.
— יש לקרוא להם ...השעה דוחקת

— הם יחזרו בעצמם בשעה שתים־
עשרה.
— בשעה שתים־עשרה ...רק שעתיים
תוותרנה לסגירת הגליון ! רבונו־של־עולם׳
על מה אכתוב הלילה מאמר
ראשי? ! כל החדשות הן מחשיבות
שניה במעלה, אם לא למטה מזה!
— העולם ...העולם ...כבר הסברתי
לך שהוא אינו מעניו אותי ! אלא אם
הים יכסה פתאום את ניו־יורק, או תוו־לד
עשיריה באירופה.
— מנין לך שלא קרה הלילה משהו
מעין זה ן
— נכון פתחי את הרדיו.
רות פותחת את הרדיו ומתוך התיבה
בוקעת מנגינת־לכת רועשת.
— די! די! (המנגינה נפסקת)
כלום אין עצבי מתוחים דיים הלילה,
שעליך להוסיף על כך מוסיקה איומה
זו? ! למצוא חדשות...
רות ממשיכה לסובב בכפתור־הרדיו,
ולפתע מתפרצת מנגינת ״סווינג״ רועשת.

די! די! (המנגינה נפסקת) רק
זאת חסר לי עכשיו, כשכל רגע יקר.
המאמר הראשי ...אני מוכרח למצוא
את הידיעה שתשמש נושא למאמר ראשי!
רק העתונאים יכולים עוד להציל
את המצב ...יתכן שיש בידם חדשות
מקומיות !
— הנה בא העתונאי ברק .
— שלום לך ברק, שב בבקשה !
נו, מה חדש בידך?

ידיעה לא בלתי־חשובה. לפני כמה
שעות קרה בעיר מקרה הדורש תגובה
מידית. מונית שנסעה במהירות של 25
ק״מ, הפילה אשד, שאמרה לחצות את
הרחוב. האשד, נשרטה קל והמשיכה בדרכה.
בעקב מקרה זה כתבתי מאמר על
תאונות־הדרכים בעיר.
אולם היות ולפני שבוע כתבתי מאמר
על נושא אחר, והחזרת לי אותו
בטענה שהוא רפה מדי, ולפני שלושה
ימים כתבתי מאמר והחזרת לי אותו
בטענה שהוא חזק מדי, הקדמתי הפעם
רפואה למכה׳ וכתבתי שלושה מאמרים
על אותו הנושא: אחד חזק, השני בינוני,
והשלישי רפה. והנה החזק :

יושם קץ
לתאונות־הדרבים
267 הרוגים 1560 ,פצועים —
זהו קציר־הדמים של ההתפרעות
בדרכים בשנה החולפת 267 .נפשות
יקרות נגזלו מאתנו —
ובגלל מה? ! בגלל רשלנות
פושעת, בגלל קלות־דעת זדונית,
שתהיה בעוכרי המדינה, אם לא
תעקר מיד עם השורש.
למרות הסכומים הגדולים
שהוקצבו ע״י רשויות ידועות
למלחמה בתאונות־הדרכים׳ אירעה
גם אמש תאונה במרכז תל-
אביב. בדרך נם לא קופחו חיי־אדם.
יושם
קץ לנהיגה הרשלנית!
תוקם ועדודחקירה לחקר המצב
בדרכים ! תגודע היד המזלזלת
בהגה ! יבוא סוף לשערוריה
ציבורית זו ! !
והנה המאמר הבינוני :

׳התרבות
תאונות-הדרבים בעיר
שוב אירעה אמש תאונת־דר־כים
בתל־אביב. מונית שנסעה
במהירות הפילה אשד׳ שנפצעה
קל. הננו מציינים את התרבות
תאונות־הדרכים בשבוע האחרון!
27 אנשים נפצעו בכל רחבי
הארץ, ביניהם ישישים וילדים.
האמנם אין בכוחן של הרשויות
שנטלו לידן את המלחמה בתאו-
נות־הדרכים להמשיך במערכה
עד הנצחון? האמנם אין ביכולתו
של הישוב לרסן את הנהגים
הפרועים? האמנם לא הגיעה
העת לחסל את הנגע הממאיר י
והנה המאמר הרפה :

אשה נשרטה קל
אמש בשעה ,8נשרטה אשה
ע״י מונית, בשעה שניסתה לחצות
את הרחוב. יש לציין את
התנהגותו ההוגנת של הנהג,
שיצא מתוך המונית והציע את
עזרתו לנשרטת. רק לאחר שה־אשה
פנתה לדרכה, חזר לתוך
המונית ונסע.
כל שוטר לא נראה בקרבת־מק-ם.
זה כבר נשמעות הדרישות
להגביר את משמרות־הלילה
בעיר.
— לא, ידידי. הנני מעריך את מאמציך,
אולם אין באפשרותי להדפיס
אף אחד משלושת המאמרים האלה. והסיבה
היא פשוטה: החזק הוא חזק
יותר מדי, הבינוני הוא בינוני יותר
מדי, והרפה הוא רפה יותר׳ מדי.
— אתם יכולים להוציא אדם מדעתו
! יותר לא אכתוב אף מלה אחת !
שלום !
— שלום.
— מה יהיה עכשיו י...
— אל דאגה, רות. העתונאי הצעיר
ח ץ יציל את הגליון. הוא תקוותנו האחרונה.
הנה הוא בא ! שלום מר חץ...

ש חו ר ־ לבן
פרוודחליבה מיוחדות הגיעו
אלינו מאמריקה.
סגולה מיוחדת להן: לחץ
נפתור — והנה חלב מפוססר.

מטה הצבא הוציא בת״א
3מסעדות מחוץ לתחום.
הטעם לכן — :הן נכנסו לתחום
לא להן.

הוכחשו שמועות ער כפייה
רוחנית במחנות העולים.
אך לא יהופוזש /כי שוררת שם
קפיאה גופנית.

מן ״הבית הלבן״ נמסר על
העלאת גנרל דיילי. ראש
משקיפי או״מ כארץ, כדר•
מעתה ישקיף עלינו מגובה רב עוד
יותר.

בן גוריון מבקש להקים קואליציה
חדשה. סימן ישנות.

שנשתבשו

הקלקולציות ה
אניות־מלחמה
בריטיות הגיעו
לנמל עקבה.
אכן — מדיניות בריטית עקבית.

מחשש לפעולות אוייבינו
כאו״מ נזדרזה הממשלה
להעביר את המשרדים לירושלים.

שלא יעשה השכל — יעשה
ש. ט .ראוך
המן.
בבקשה לשבת! הבאת ודיעות חשובות,
משהו מפרפר?
— כן. אדם נפל הבוקר מקומה
שניה באחד הפרברים.
— ומה קרה לו? !
— נחבש ונשלח לביתו.
— חבל. כמעט והיתה זו ידיעה...
— נתגלתה ילדת־פלא, המנגנת אי־טיודים
של שופן על פסנתר !
— בת כמר, היא 1
— לפי האם: בת ,9ולפי האב :
בת ...13
— מבוגרת מדי. אילו היתד, בת ,4
היתד, זו יכולה להיות ידיעה.
— הלאה — מד, עוד יש לך?
— נפתחה הועידה הדו־שנתית של
מגדלי מספוא.
— ומה דובר שם?
— דובר על ערך המספוא בחיי
הבהמה.
— חלש. יבש. בתקופתנו מתעניינים
במכוניות ולא בסוסים. ידיעות אלה
לא תצלחנה, כי לשלושתן חסרות משותף:
הן אינן פוליטיות ! אני זקוק
לכתבה פוליטית־מקומית שתהיה יותר
מידיעה בלבד! עליה לשקף את דרישות
הציבור הרחב׳ את עמדת מפלגתנו׳
את הווי המדינה׳ את פרפורי הימים...
(המשך
בעמוד )12

.העולם הזה״ ,מם׳ 641

יורם בויתגך

/״עטררו״-״כסית״ של ירושלים

בלילות אלה שוממים חוצות עיר-
דוד כרגיל. קריר. צינת חורף ירושלמי
עוברת את המעיל׳ את האפודה־ירושת־הצבא,
את החולצה וחודרת עד לעצמות.
תושבי הבירה, בעלי נסיה ברורה לחמימות
ביתית של ד׳ אמותיהם, הגיפו
תריסי דירותיהם׳ לחצו על כפתור התנור
החשמלי או מתחממים ליד מנורת־נפט,
שריחה ממלא את חלל החדר.
ברחובות שוררת האפלה. רק אנשים
בודדים חומקים־עוברים על פני המדרכה׳
אלה החוזרים מקולנוע, או מאיזו
מסיבה מתאחרת. ירושלים הישנה שינת
ישרים, נראית עתה כקרית הנסיכה
הנרדמת ...רק אורות מעטים רומזים
ל״חיי לילה״ .ובין המעטים הללו
נמנים אורות ״עטרה״.
כאן נאלץ עבדכם להפסיק, כדי להסביר
את המצב מבחינה עובדתית. ובכן,
החתום מטה מוכן להעיד בכל עת

ושעה, בע״ם ובכתב, שאין לו כל חלק
או מניה באותו בית־קפה, הנקרא בשם
״עטרה״ בע״מ. וגם אין לו שום קרבה
משפחתית לבעלי העסק הנ״ל, אף לא
עשה שום חוזה על שירותי תעמולה
למענם ...ואם בחרתי את ״עטרה״ לנושא
רשימתי זו, הרי זה, אך ורק לרגל
הסיבה הפרוזאית, שבית־קפה הנ״ל
משמש, משום מה, מקלט אקלימי־רוחני־נפשי
לבני הנוער הירושלמי, לסטות־טורה
הנכבדה של ״טרה־סנטה״ ורטיס־בון,
לפרחי הספרות ופרחחיה בלילות
הצינה שבבירתנו הנצחית ...אחרי הצהרה
כזו, החתומה במו ידי, יתן לי
הקורא בודאי מפרעת־אימון כמדריך־לעת־מצוא
בטיולו בין כתלי ״כסית״ של
ירושלים. ובכן, הבה נכנם...

בדומה לתיבת נוח מורכבת ״עטרה״
משלושה חלקים, שמקומם בשתי קומות.

וכמו בתיבת נוח׳ הסתדרו גם בד,
זוגות־זוגוח, כל מיני חיות, הגוחנים על
פני שולחנות עגולים מפוזרים בשטח
כשהם לועסים פלטה שוידית או עוגת-
קרים. חבריה מנומרת הם הסטודנטים.
יש שם מכל הסוגים — אוניברסיטה,
קונסרבאטוריונים, סימינרים, בית ספר
לשירות סוציאלי — במה נפשך חושקת
...מיוצגים כאן כל הטיפוסים —
מבחור חובש־ביריט נבוך, הלומד מדעי
היהדות, שזו לו הפעם הראשונה להציץ
לתוך הבלי העולם הזה (במרכאות
רבתי) ועד השויצרים והנודניקים —
אלה אריות ונמרים של כל גן חיות
אנושי, יהא זה טרקלין, מועדון _ אי

נתחיל מן הקצה הראשון. יושב שם
שלום אבן־חן, הדון ז׳ואן של עיר הנצח
ושותה קפה הפוך ביחד עם לאה עדי-
נית. אינכם מכירים את שלום אבן־חן י
תתביישו לכם, איזה ירושלמים אתם

בכלל. הוא אמנם נולד באחד ממושבות
השרון, אך שפמו הבלונדי, המבטיח
לגדול בשנה הבאה, נהפך כבר לחלק
בלתי־נפרד מנופם הנפשי לפחות, של
בנות ירושלים. עקומת הישגיו היתד,
פשוט מסחררת, כפי שתוכלו להיווכח,
אם תאזינו לסיפוריו. יודעי דבר כבר
ניבאו לו עתיד מזהיר בהוליבוד או
בפריז׳ אך פתאום הגיעה לכאן כוכבה,
צעירה תל אביבית, המחפשת קונסרבא־טוריון,
וקלקלה את הכל. היא האזינה
לכל הצ׳יזבטים של שלום ידידנו, רמזה
בנימוס שעוד בהיותה בת עשר הספיקה
לקרוא כבר את ״ספורי אלף לילה
ולילה״ .שלום לא הבין, המשיך בצ׳יז־בטים,
ואז אמרה לו הנערה בנעימה
של פרופיסור לפסיכולוגיה נסיונית :
״— בעצם, אני מכירה את הטיפוס שלו,
נשי מטבעו, המשתדל להיראות גברי...״
מאותו הערב שותק שלום אבן־חן.

בירכתי האולם, בחלק השני, המואר
בתאורת ״תיבת נוח״ יושבת הבור,ימה.
קודם כל — משדרי השידורים. ובכן
שלום בריטון האהוד, בעל קול הערב
לאוזן, ומשוררת ירושלמית צעירה
שאולה. ליפתן, המעריצה שירה עברית
מודרנית וביחוד זו של ג׳ורי וסנדו
דוד.
אליהם מצטרף יוסי ארצי, בעל העי-
נים הילדותיות והעבר הסוער ועוד
שנים־שלושה ג׳נטלמנים, שלגודל שמחתם
לא אוכל לתארם הפעם מחוסר
מקום. החברים משקיעים עצמם בויכוח
על ענינים שברומו של עולם, עד אשר
מתחיל להיות משעמם לאחת ה״בננות״;
— בת־לויה לפרחי הבוהימה הנ״ל
(קוראים להם ״מוסף ספרותי״ ,לידיעתכם)
— ואז מתחילים להזכר ברכילות
עד שנעשה יותר שמח...
פרצוף, הדומה לירח במלואו, דוגמה
למה שאפשר לגדל על דייסה ובננות,
ובכלל עדות להישגי הגננות — הוא
אמוץ הסוללי. אף הוא נמנה על חוג
הבור,ימה. יש לו עבר ספרותי עשיר
בפעילות ניכרת בשפות רבות. התוצאות
אמנם אינן ידועות לי, אבל אין
להסיק מכך, אלא זאת, שבור אנוכי
ועם־הארץ בעולם הרוח• המוסף־האמנותי
שלו היא פנינה׳לה, נערונת־צעירונת
מגדודי החי״ש הירושלמיים ו״הסיפור״
הקצר הטוב ביותר מיבולו הספרותי
של אמוץ הסוללי...

ה״נזירים״ — אלה הם קבוצת סטודנטים
ממדעי הטבע. שמם בא מתוך כך,
(המשך בעמוד )16

הצלייני ם מסיירים...
בימים אלה שישראל שוב אינה
מופיעה בחדשות העולם כאשר
היה הדבר קודם לכן ,״מספקים״
הצליינים המבקרים בישראל
מקור להתעניינות בלתי
פוסקת. בעקבות קבוצת־החלוץ
עומדים לבוא לכאן רבבות
של צליינים מכל רחבי
תבל.
בתמונה למעלה:

הצליינים מאזינים להסבר על
שרידי־העתיקות הקדושים בכפר
נחום כגליל.
מימין :

הפסל היהודי ישראל גור־אריה
עוסק בתיקון הפסל של
בנדיקט הקדוש בכנסיית הדור
מיציון על הר ציון.
משמאל :

מצב הגבולות כירושלים הוא
מסובך למדי. כ״מלון המלך
דוד״ מעיינים הצליינים כמפה
לקבוע דרך סיוריהם.
צלום: אילני
.הע ולס הזה״ ,מס׳ 641

למעלה מימין :
יעקב פליישהאקר, קטוע רגל, קיבל למעלה מ־1000
ל״י מאגף השיקום. האפוטרופוס דורש העלאה
בדמי שכירות ועירית ת״א — מם עסקים. איך
יוכל להחזיק מעמד?
למעלה משמאל :
קולנוע ״צליל״ ביפו — קואופרטיב של ששה
נכים וחיילים משוחררים.

״מרכז השעשועי

מימין באמצע :
שבעה עשר חברים בקואופרטיב טקסי לנכים. למרות ההבטחות לעבודה סדירה, אי
מוצאים אזן קשבת במוסדות הממשלה והתיירות. אין• הם מסוגלים להתחרות ן
נהגים וותיקים ועל כן הם מחוסרי עבודה לרוב.

רגל, חבר קואופרטיב של נכים ועולים חדשים במאפיה.

למטה מימין :
נתן לזרוביץ הקים ביח״ר לקונפקציה. מועסקות במפעל 25־ 50 עולות חדשות. מפעל!
סגור ימים מספר כל שבוע, כי המפקח על המלאי נותן לו רבע מהאספקה הדרושה.

שוכח הנכים

ה עול

הזיז

למעלה ממיליון ל״י הוצאו לשיקום
נכי מלחמת השחרור. כדי לעמוד על
צרך הוצאת סכום זה ערך סופרנו
סיור ביפו ושוחח עם מספר נכים
שהסתדרו בעבודות שונות. כולם כאחד
הביעו הוקרה לאגף השיקום על
הסיוע שניתן להם, אולם רובם סובלים
עדיין מיחס אדיש מצד מוסדות הממשלה,
המפקח-על המלאי והאפוטרופוס
על הרכוש הנטוש, המקשים עליהם
את עבודתם ואינם מגלים הבנה לתביעותיהם.
הגיעה השעה שהכנסת
תחוקק חוק שייפה את אגף השיקום
לדרוש ממוסדות ממשלתיים ועירוניים
הושטת עזרה פעילה לשיקום הנכים
ע״י מתן הגחות ואספקת־מלאי
למפעליהם. יש לעקור את המרירות
שהצטברה בלב רבים מהם במאמציהם
הנואשים להסתדר בעבודה. יש לזכור׳
כי היחס לנכים עשוי להשפיע גס
על הגיוס לצבא הקבע. נביא לדוגמא
מקרה אחד שיעיד על הקשיים שבהם
נתקל הנכה. אגף השיקום נתן יד
להקמת ״מרכז שעשועים״ ביפו, מפעל
של נכים. אם כי המגרש יותהן
רק כעבור מחצית השנה כבר הוטל
עליהם לשלם לאפוטרופוס סכום של
90ל״י לחודש כשכירות. עירית ת״א
מסרבת לאשר רשיון למפעל בטענה,
שחלק מן המגרש כבר הוקצה לגן
צבורי בשנת 1941ע״י עירית יפו.
עת״א דורשת מן הנכים שישפיעו על
האפוטרופוס לפצות את העיריה בשטח
אחר. ובינתים לא ניתן הרשיון...
צילומי-סיור ע״י

בנו רותנברג

טרם ר,וקם.הרשיון עדיין לא אושר.

קטוע יד, אחד משבעת חברי הקואופרטיב לתעשיית מזרקות. מפעל חלוצי בארץ׳
המייצר תוצרת מעולה, אולם קופת חולים של ההסתדרות לא זו בלבד שמסרבת
לקנות אצלם אלא גם מתחרה אתם במכירת תוצרת חוץ.

קטוע רגל, בעל חנות לגלנטריה, אב לשלושה ילדים, קיבל הלוואה למעלה
מ־ 1000ל״י. אין בכוחו להחזיק מעמד בחנות בגלל הורדת המחירים, שכר
החנות וכר, ועל כן מטפל אגף השיקום לסדרו כפקיד.

סימן טוב גנה בעל ״אות הגבורה״ קיבל למעלה מ־ 1000ל״י להקמת נגריה ולמכונית
פרטית, אך חסר לו הון לביסוס העסק.

חדשות מפרפרות
׳(המשך מעמוד )8

— ידעתי כי תדרוש זאת ועל כן
הכינותי מאמר כזה, וזו הידיעה ר,אחרונה
שברשותי. נודע לי שהמשטרה
סגרה מועדון שנפתח ללא רשיון בכפר
הערכי.הנטוש אבן־שושן (מקודם: אבו־שושה)
.למרות מאמצי לא הצלחתי
עדיין לברר ברשות איזו מפלגיה היה
המועדון, ועל כן כתבתי שגי מאמרים :
אחד בעד, והשני נגד...

נפגר מועדון־מפלגתי
המפלגה כאן בא שם המפלגה)
הידועה מאז ומתמיד כפו־רקת
משמעת וחותרת תחת
מוסדות הישוב, הוכיחה שוב
לעין־כל את קלות דעתה הפושעת,
בפתחה מועדון־מפלגתי
ללא רשיון בכפר הערבי הנטוש
אבן־שושן.
במשך כמה ימים הגיעו דרישות
חוזרות ונשנות מצד תוש־בי־המקום
לסגור את המועדון
שהוקם לשם סכסוך ופילוג.
הפעם יש לציין את פעולתה
המהירה והיעילה של המשטרה

מלון צי1ן
מטבח מ עו דן וכ שר
מקסימום נו חיו ת

הדר ־ הברמל. חי פ ה
טלפון 4465

מנגנים

מנדלבאום ותזמרתו

ב שב ת תה בשעה 5

שסגרה את המועדון, ומנעה על
ידי כך סבל מיותר מן התושבים.
והנה
המאמר נגד :

התעללות זדונית!
המפלגה כאן בא שם המפלגה)
הידועה מאז ומתמיד באחריותה
ומסירותה לביצור המדינה
ומוסדותיה, הוכיחה שוב
לעין־כל את נאמנותה הבלתי־מעורערת,
כאשר עמדה בפני
התעללות אנשי־משטרה, אשר
סגרו בכוח את המועדון שנפתח
על ידה בכפר הנטוש אבן-
שושן.
במשך כמה ימים הגיעו דרישות
חוזרות ונישנות מצד
תושבי המקום לא לסגור את
המועדון שהוקם לשם ליכוד
וגיבוש.
אולם יש לציין לגנאי את
פעולתה הבלתי־אחראית של
המשטרה׳ שסגרה את המועדון
תוך גרימת נזק לדלת ולמש-
קוף, לפני שהענין הועמד לדיון
במוסדות הישוב העליונים.
יערך מיד ניפוי במשטרה !
יתבעו האחראים לדין ! יפתח
המועדון כי צורך חיוני הוא
לתושבי־המקום !
— מצוין ! סוף סוף הריהי הידיעה
המבוקשת ועל נושא זה אכתוב מיד
מאמר ראשי! רות, צלצלי למשטרה
ותבררי ברשות איזו מפלגה היה המועדון•
מצוין, מר חץ. אתה עוד תהיה
לעורך־עמוד. יש לך כשרון׳ זה העיקר.
תיכף נדע איזה משני המאמרים להדפיס...

כבר דברתי עם המשטרה. הענין
הוא כזה :
— נו׳ דברי !
— קודם כל לא היה זה בכפר
אבן־שושן׳ אלא ברחוב שלמה המלך
בתל־אביב. שנית: לא היה זה מועדון
מפלגתי, אלא בית־קפה. ושלישית: הוא
לא נסגר אלא נפתח !
— אוי ...אסון ! ואתה קורא לעצמך
עתונאי? ! שלומיאל בעל־הזיות ! צא
מהמערכת !
— ומה יהיה עכשיו?
— זאת גם אני שואל רות ..השעה
כבר — 1.30 חצי שעה לסגירת הגליון !
אני אבוד !
— אל יאוש. יש לי משהו. מד,
דעתך על מאמי זה?

לסיכום הדרך

רה׳ יהודה הלוי ,22ת״א
טלפון 5485

קניה • מנירה • הקונית
מאת פוטו גרנר תבקש
איך במצלמה להשתמש
בקנותך מצלמה, חלקים, פילמים, פלטות,
נייר וכר, עומד לרשותך נסיוני של 25
שנים. בתור בית מסחר ראשון במקצוע.
פיתוח, העתקות, הגדלות, מכירה, קניה,
החלפה. פיתוח מיוחד של פילמים קטנים.
טלפון 4137

תורת היחסות
(המשך מעמוד )3

מציע את הלשון שחיבר הוא עצמו —
אספרנטו — כלשון הבינלאומית. 1949 העתונאי ארתור קסטלר כותב :״ישנו
אספרנטו אחד המובן לכל מבגדד
ועד שנחיי, זוהי שפת האקדוח ! ״
2000

לא חלה כל התקדמות. הכל מדברים
עוד באספרנטו של קסטלר...

גרמניה דורשת ״רק״...
19 19ד״ר שטרזימן :״אנחנו דורשים
״רק״ תיקונים בחוזה וורסייל— .
יחיו בעלי הברית!״
19 3 3היטלר :״אנחנו דורשים
״רק״ את אחינו הגרמנים בסודיטים
ואת ״הפרוזדור״ החיוני לנו כאוויר
לנשימה בדנציג. זיג חייל ! ״
19 4 9קונרד אדנאואר :״אנחנו דורשים
״רק״ גרמניה מאוחדת והפסקת
פירוק התעשיה — .ודיינו ! יחיו בעלי
הברית ! ״
״אנחנו
שולץ: קרל 1997
דורשים ״רק״ את אחינו הגרמנים בפרוסיה
המזרחית, ואת כל חבל הדוהר
החיוני לנו כאוויר לנשימה. זיג הייל !״

״הטעם המוסיקאלי״
1 900
השבועון ״עולם המוסיקה״ כותב :
״אותה מוסיקה קקפונית שבורת־צלילים׳
שהחלה להסתנן לאירופה ״מהעולם הח־דש״׳
לא תחזיק מעמד אפילו חודש
אחד. תודה לאל, לקהל שלנו יש עוד
קורטוב של טעם טוב״. 1948 השמעת? יורשיו של שופן הגישו
תביעה נגד מנצח תזמורת ג׳ז אמריקנית
על שהעיז להפוך אטיוד של שופן
למנגינת ריקודים.
199 6

במת הריקודים הטלביזיונית הערב

ריקודים לאור ירח אמיתי
בתכנית:
( ) 1סונטה לאור ירח של בטהובן
( )2קונצרט ברנדנבורגי מס4 .
של יוד,ן סבסטיאן באך.
בביצוע עשיריית הסקסופונים
של ג׳ יימםמק ־ יקי

פוך המאה העשרים
בעתון הפריזאי ״סה סואר״ נתפרסמה
מודעה ענקית מטעם ״קבוצת מהלכי
על 4״ ,הקוראת לכל בני צרפת להצטרף
לארגונם .״קבוצת מהלכי על 4״
— נאמר בכרוז — היא על־מעמדית,
על־מפלגתית ועל־גזעית. סיסמתה היא :
״רצונך להאריך ימיך — התהלך על
רגליך וגם על ידיך״ .בזמן האחרון
הצטרפו לארגון זה משורר ברזיליאני,
חבר פרלמנט צרפתי, פרופיסור מאוניברסיטת
וינה, ועוד ועוד. בשבוע
הבא נערכת מטעם ״קבוצת מהלכי
על 4״ הרצאה בפריז. ינאמו יו״ר
הארגון פייר קטר ( )4על הנושא :
מה בינינו לבין הכלבים? והמזכיר
הכללי ג׳ורג׳ פור ( )4יקריא איגרת
מחאה נגד סירובה של עיריית לונדון
להרחיב את המדרכות לטובת חברי ״קבוצת
מהלכי על 4״ באנגליה...

מוניטין של ״אדני״
1902 הארי סקוט בעל חנות לממכר מוצרי
חלב פונה לארנסט מזין בן ה־: 13
חדל -להתעסק עם נערי היהודים בוייט־צ׳פל:
אני אומר לך, הם פקחים ממך
ויתקעו מקלות באופניך. ארני זועם
ושמנמן: אני, אני׳ לא אסבול שהם
ידחקו עצמם תמיד אל ראש התור... 1948 ארנסט בווין שר החוץ של בריטניה
הצהיר׳ כי הוא מעמיד את הקריירה
הפוליטית שלו על הקלף הארץ־ישראלי. 1999 מנצ׳סטר. כיתה ג׳ בבית הספר העממי.

מורה: ג׳ון, הסבר־נא, מה
היה ׳׳התהליך״ שהביא לידי עצמאותן
של מושבות הקיסרות הבריטית.
ג׳ ו ן: אבא אמר לי שארנסט בווין
אשם.

כבר היה לעולמים
״איל טמפו״ (רומא) מביא במדור
ד,היתולי את הבדיחה הבאה :
הנוסעלנהגהטקסי: הגד
במחילה׳ מכוניתך זו החורקת, כלום
נוסעת היא לפנים או לאחור?
הנהג: אתה שואל אותי? והאנושות
כולה, כלום יודעת היא אם לפנים
היא נוסעת או לאחור

ג/ב. שאו
1902
ג׳ורג׳ ברנרד שאו אמר בראיון עם
עתונאים, כי לדעתו חיים רק שלושה
אנשים פקחים בעולם. השנים הראשונים
אינם חשובים ואין׳ הוא נוקב
בשם השלישי מחמת צניעות.
1949
ג׳ורג׳ ברנרד שאו הצהיר בפני סופר
״הטיימס״ ,כי עתה חיים בעולם
רק שני אנשים פקחים בעולם. לאחד
אין בדעתו לעשות פרסומת חינם, ובשם
השני אינו נוקב מחמת צניעות.

בימים טרופים אלה, ימי התנכלות
לתנועה מבית ומבחוץ,
בשעה שחורשי מזימות ומחר־חרי־ריב
פורשים את רשתם,
הננו עומדים לערוך את סיכום
הדרך.
דרך קשה, נפתלת ומלאת
חתחתים עברנו. אין לזלזל
בפייסגה שאליה כבר הגענו, אולם
דרך רבה עוד נותרה לפנינו
ואף היא רבת־קשיים ואנ2000

מדון אורבים מאחרי כל
ג/ב. שאו אמר במסיבת עתונאים
צוק.
אלה שבטחנו בהם עד הלום בניו יורק, כי שני האנשים הפקחים
שהכיר שבקו חיים ׳ועל כן אין כל
לא יכזיבו גם להבא. טובים
תועלת לפרסם את שמם. כיוון שאין
הרבים מן האחד. שעל־שעל,
במאוחד׳ בדריכות׳ בעוז, בבי הוא רוצה, כי יאמרו לאחר מותו —
צור, בעירניות, בבטחון׳ באמונה ,״׳הנה עזב אותנו הפקח האחרון״ ,הוא
מסרב למסור את שם הפקח השלישי...
נמשיך לצעוד כלפי המטרה !
— מצוין ! הרי זהו בדיוק מה. אבל הוא מבטיח למסור את השם חמש
דקות לאחר שיגיעו אליו צלילי תזמורת
שדרוש לנו: אקטואליות מפרפרת !
הגיהנום...
מי כתב זאת?
— זהו המאמר הראשי שהופיע המאה השמונה עשר:
בעתוננו לפני 22 שנה, ומאז אנו מדפיצ׳רלם
דרווין מכריז שאין כל ספק,
סים אותו כל שלשה חדשים׳ בשינויים
כי ״אדם הראשון״ היה קוף.
קלים. לאחר שנתקנו שוב...
איבולוציה
— אין צורך בכל תיקונים. שלחי
המאה השמונה עשרה:
מיד לדפוס. את הצלת אותי. עוד
הפרופיסור הרוסי קובלנוב סבור, כי
תהיי לעורכת־עמוד. יש לך כשרון, זה
אין טוב לבני אדם אלא לשוב וללכת
העיקר.
— ועכשיו אולי נלך הביתה — על ארבע כמעשה אבותיהם. דבר זה,
סבור קובלנוב׳ יאריך את ימי האדם
השעה כבר שתים.,.
— כמובן, כמובן ...הגליון נסגר ! ויאפשר לו תנועה מהירה.

המצבעה
קשת ללקוח

קשת

המבחין

מנקה

וצו סע ת

עתיד
(שלך ושל אחרים)
יופי
( חיובי ו שלילי)

בחירת

מקצוע

כשרונותיך) __
(גתוח
ע״ם בדיקה מדעית פסיכולוגית
וגרפולוגית פרנולוגיה וכירומנטיה

פסיכוגרפולוג

פרוס׳ מדיאן

רח׳ אלנבי ת״א
(4—7׳ )10—1

,העולם הזה״ ,מס׳ 641

ש. סאמט

והתוו מתארן,
מתארן ...
אנו עומדים במזל של ״תורים״ ותל
אביב צועדת בראש כל ערי התורים.
והרוצה להכיר את ״מלך התורים״
בתל־אביב הכפול־משולש־ומרובע יטריח
עצמו למשרד־מחסן־מוסך אשר לדואר
החבילות ברחוב יהודה הלוי ; שם ילמד
על רגל אחת כיצד עוזרים לעצמם
בני־ישראל במאבק הצנע להביא אל
פיהם מנת־מזון שבמותרות, לפי מושגי
המדינה.
אנשים, נשים וטף עומדים דחוקים
וצפופים בארבעה תורים מקבילים ומתקדמים
בצעדי־צב אל מטרתם הנכספת :
חבילת המזון שהגיעה בשבילם מקרו־ביהם־מכריהם
שבמדינות־חוץ שונות.
כאן שוכן־כבוד מלך־התורים. לכאן
באים הכל בחשק -וברגש צפיה. אמנם
אין זה נעים לעמוד בתור־לחץ כשעה
או שעתיים, אך הסיפוק שלאחר קבלת
השי — מגרה.
ואולי משום כך אין מתאוננים כאן
על הדוחק והצפיפות בחימר, שפוכה
כפי שעושים, למשל, בתור האוטובוס
המאחר להגיע, וכן בתור לקבל 200
גראם בשר אצל האדון־הקצב וכר.
שכן יודעים הרבים שעוד שעה׳ עוד
שעתיים ועל שולחן המטבח תעלה
עקרת הבית משהו בלתי רגיל, מנת-
מזון שרק הודות לדוד־הטוב שמעבר
לים הגיעה הנה.
ואל יהיה הדבר קל בעיניכם :
קופסת בשר משומר, מנת תה וקפה,
קופסת חמאה־קפואה׳ נקניק משומר ושאר
מיצרכים שאינם ניתנים לצרכני-
ישראל בדרך הרגילה ,׳ומטעם מובן
כל כך.
נעזרת, איפוא, תל־אביב על המוניה
בדוד הטוב ובדודה הרחמניה׳ בידיד
חסוד, במכר חביב ובמשפחה קרובה
או רחוקה שבחוץ לארץ.
ומכיוון שנעשינו לעיר־רבתי ומכיוון
שתחנת־החבילות בתל־אביב משמשת
משום־מה גם את יפו וישובי הסביבה
הקרובה והרחוקה גם יחד, מתכנסים
כאן יום־יום לפה״צ ואחה״צ המוני
אדם׳ ישישים הנשענים על מקלותיהם
(כי צעירים מהם טרודים בעסקיהם),
אמהות עם תינוקות על זרועותיהם, או
ילדים קטנים הצמודים לידיהן׳ (כי היכן
ישאירו אותם בצאתן את הבית?),
עקרות־בית המתחננות שיתנו להן את
החבילה בלי תור ,״הואיל והסיר עומד
על האש ומי יודע אם בינתיים לא
יקדיח התבשיל״ ,חיילים התובעים זכות
קדימה ,״כי אכן חיילים אנחנו ועלינו
לא חלה חובת עמידה בתור״.
רעש׳ המולה, דחיקות, שיחות־חולין,
ערעורים, קטרוגים...
ועובדי דואר החבילות — לבי־לבי
עליהם. הם מוכיחים בפועל שאפשר
לעבוד במרץ, שאפשר להזדרז, שאפשר
(ואני מאשר: בקושי רב ובמאמץ גופני
רב !) לשרת את הקהל הרחב גם
בתנאים כמעט בלתי אנושיים אלה.
ואת הנהלת הדואר שלנו׳ את המנהל
עצמו, מר פריד,ר, אני שואל: האמנם
בלתי אפשרי הדבר שהתנאים בשרות
חיוני זה, שהקיפו מתרחב יום־יום יותר
ויותר׳ ייעשו נוחים קצת יותר, אנושיים
קצת יותר למען לא יוסיפו לסבול
צרכני־הדואר ועובדי מחלקת החבילות
גם מזד?
מוכן אני להלוות ״ביום בהיר אחד״
אל מר פריה,ר בביקורו במקור־פורעניות
זו ונעמוד יחד על הדברים ממקור ראשון.
מובטחני שנגיע למסקנה אחידה
שהמצב דורש תיקון, שיפור׳ הרחבה...
מר פריהר, הידיד המכובד, המקבל
אדוני, את הזמנתי זו 1

.העולם הזה״ ,מס׳ 641

קריאה מטבריה לחידו ש הסנהדרין

אספת הרבנים, שנתכנסה לפני ימים מספד בטבריה לדון בשאלת חידוש הסנהדרין
בישראל, אינה מאורע קל ערך כל עיקר. זוהי רק פתיחת־מסע לחידוש המוסד
התורני החשוב, שאולי יטביע את חותמו על כל חיי המדינה.
כרום אין זה מדגי!>׳
פרסומת ...ופתי משפט
לפני זמן מה התערב עו״ד אחד
במשפט שהתנהל בין שני צדדים אחרים.
בית הדין קבע שעורך הדין אינו צד
במשפט ואין לו מה להתערב. פירושו
של דבר שדברי הנ״ל לא נשאו כל פרי,
ואולם ...הוא זכה בפרסומת שאותה
ביקש.
מקרה זד, מזכיר לי את המשפט
הידוע שהגיש ״לי־לה־לו״ בחדשים הראשונים
להופעתו. היה זה משפט נגד
יצרני הסבון ״לי־לה־לו״ .המשפט הכה
גלים שנדמו כעבור שבועות מספר.
והנה, זמן מה לאחר זאת׳ הלכתי לאחת
ההצגות של התיאטרון הנזכר. קניתי
״תכנית״ ומה הופתעתי לראות את
המודעה הענקית שהשתרעה על עמוד
שלם :
״קנו אך ורק את הסבון ״לי־לה־לו״.

נימוס כפתי קפה
סוג מטויים של מבקרים בבתי קפה
מרשה לעצמו ליטול חופש פעולה רב
במקום ציבורי זה. יש העוזבים את
דלת הקפה כשהם נוטלים עמהם את
עתון הבוקר. יש התולשים ציורים
ותמונות מכתבי־עת.
לפני ימים מספר נתקלתי בתופעה
אחרת. השכנים ממולי, באחד מבתי
הקפה השירו, כלהכעיס׳ את אפר הסיגריות
לתוך כוסות־הקפה הריקות. אותה
שעה נזכרתי בשלט מצויין שהיה
קבוע באחד מחדרי האוכל במחנה צבאי:
״אם תשיר את אפר הסיגריה לספל,
יגישו לך את התה במאפרה״.
כשיצאתי מבית הקפה נוכחתי לדעת,
כי בעליו החליט להורות מקצת נימו־סין
ודרך ארץ למבקריו. על הדלת היה
קבוע שלט :
״רבותי׳ סכינים ומזלגות אינם תרופה
שיש לקחת אותה אחר הארוחה !״.

אשף

בתמונה למעלה :
הרב י.ל. מימון, שר
הדתות׳ המשמש כרוח
החיה בתנועה
לחידוש הסנהדרין,
נושא את דבריו. אספת
הרבנים נועדה
במתכוון.
לטבריה
״טבריה עמוקה מכולן
...זמשם ע־תידין
ליגאל״.
תחילה סברו, כי בכנס
הרבנים ישותפו
המונים רבים. זולת
הדיונים תוכנן שתיערך
עלייה לקב־רותיהם
של הרמי
ב״ם, ר׳ עקיבא, ר׳
יוחנן בן זכאי ושאר
גדולי הרוח בישראל׳
שנטמנו באדמת
טבריה׳ אך הגשם
הפר במקצת
את התכנית.
באמצע :
הרבנים עולים לקבר
הרמב״ם, הנמצא ליד
הככר המרכזית בטבריה.
מן הראוי לציין׳
כי בעל ״מורה
נבוכים״ ו״ד׳יד החזקה״׳
אחד מגאוני
ישראל בכל הדורות,
לא זכה לקבר מפואר.
עתה מוטל על
ממשלת ישראל לשוות
למקום הקדוש
הזה הדר רב יותר,
שיהלום את כבוד
מורה־הדור היהודי.

צילום:

ב. רותנברג

למטה :
שני שומרי קבר
הרמב״ם בשיחת חולין.
שניהם מוותיקי
האזרחים בטבריה,
רבות ראו בחליפת
הזמנים, אך, כנראה,
לא העלו בדמיונם,
כי טבריה
תיהפך לנקודת־מר־כז
חדשה לחידוש
ערכי־הרוח בישראל.

אי ר כי ןאשכנזי

/״אבא קטינא׳ ובן חסותו

משקל־כבד שיתייצב. כנגד בילי טארי
בוקר קודר אחד בספטמבר, עם עלות
בהתחרות גדולה, שצריכה היתר, להתהשחר,
קפצתי ממכונית־המשא שהבאתני
ללייק־סיטי שבצפון פלורידה. נכנסתי קיים עוד באותו ערב, בטאמפה ; כי
לאחת המסבאות הפתוחות במשך כל האיש שקיבל על עצמו את התפקיד
בראשונה, שיבר אמש את ידו בשעת
הלילה, זרקתי את מזוודתי לקרן־זוית
האימון.
והזמנתי כריכיה.
אבא קטינא נדם משך דקות מספר,
מלבדי ישב במסבאה רק לקוח אחד
ואחר שאל אותי פתאם :
— אדם רזה, בא בימים, שאכל מרק־בשר
מתוך צלחת. מתחת לכובע־הפנמה
״שמך הוא שם פולני, האין זאת?״.
שלו מעוך־השולים ירדו שערות־שיבה
״לא״ ,אמרתי ,״שמי שם יהודי.
מדובללות עד לערפו למטה. הוא הסאני
נמנה על צאצאיהם הישרים של
תכל בי במבט בוחן׳ אך לאחר שהעיף
אברהם ושרה״.
מבט במזוודתי, שנשאה עליה את כתואבא
קטינא נראה כמתבצר מאחורי
בת האוניברסיטה של פלורידה, התחומה
של שתיקה .״הרי לך שוב הדבר
רחבו פניו בחיוך.
הרגיל״ ,חשבתי בלבי .״בו ברגע שאתה השנה באביב כבר ראיתיך
״כלום לא
אומר להם כי יהודי אתה, נסגרות לפשעברה
בס״ט אוגוססי, בערב בו זכית
תע כל הדלתות כבמגע מטה־קסם״.
בתואר אלוף חובבי־הבוקס במשקל
״תמיד שאלתי את עצמי, מר, הייתי
כבד ז׳*.
עושה לו נולדתי בעורו של יהודי״,
.נכון״ ,אמרתי, מופתע כלשהו.
אמר לבסוף הזקן, כמדבר אל עצמו.
בן־שיחי שקע רגע בהרהורים, והותגובה
בלתי־צפויה זו חדרה ללבי
סיף :
כקרן־אור. תפוחות עיניך
היו לא שעה
.אותה
״היית נשאר בדיוק אותו אדם״,
כפי שהן היום״.
השבתי לו.
עניתי לו שהפכתי לאגרופן מקצועי.
הוא הניד בראשו.
״העזבת את לימודיך?״.
״לא. היה עלי להלחם מלחמה קשה
.להיפך, הפכתי למקצועי כדי שאויותר
מדי כדי לעמוד על נפשי. הייתי
כל להמשיך בהן״.
צריך, כמו שאתה צריך עכשיו, לנסות וא אחורנית כסאו הזקן
דחף את
לרכוש לי השכלה. ולבסוף אולי הייתי
מר לי אחרי דממת־מה !
מגיע למשהו
״אם יש ברצונך לנסוע לאוניברסיטת,

אוכל לקחתך עמי. אני עובר דרך גייד
אור היום התחיל חודר מבעד לער־סוויל.
פלי
הבוקר. בהרגשה כלשהי של אי־כשמכוניתו
הישנה התגלגלה בקשנוחיות
אמרתי לאבא קטינא, כי החקוש
מחריש־אזנים על פני הכביש החלטתי
שלא לרדת בגיינסוויל, אלא להמדש
משנת ,1941 התחיל ידידי החדש — שיך בדרכי עד מיאמי.
נקרא לו בשם ״אבא קטינא״ — לספר
״חשבתי כי אתה חוזר לאוניברסיטה״,
לי על האגרופנים המהוללים של תור
הזהב. הוא אימן והדריך אגרופנים מאז אמר.
״כן, אני חוזר שמה, אבל קודם
שנה ,1910 עכשיו ״כמעט ומשך את
ידיו מן העסק״ ,אך בכל זאת הסכים לכן עלי ללכת ולתבוע כסף מאדם אחד
לעזור למארגן־התחרויות אחד למצוא בשם ווילי. הוא גזברו של ארגון, אשר
שלח אותי לסיבוב התחרויות־בוקס בכ־
מה ערים קטנות, וחייב לי כ־ 500 דו־לר.
הוא גר במיאמי, ואם לא אפגוש
| אותו שם, אחכה לו, ואערוך בינתים
| כמה התחרויות כדי להתקיים״.
״הנח לזה״ ,אמר אבא קטינא בקול

1זועם .״לימודיך קודמים״.
״אם לא אקבל את הכסף, לא אוכל
אף לחשוב על לימודים. כדי להמשיך
בלימודי השנה, עלי לסלק קודם את
חובתי מן השנה שעברה — 300 דולר״.
שוב דממה. אחר שאל בן־שיחי :
״במי התחרית במשך הקיץ?״.
נקבתי בכמה שמות.
״איך זה יתכן י הרי כל אלה
אגרופנים מנוסים הם, אנשים ממדרגה
ראשונה״.
הסברתי לאבא קטינא, שמארגן־הסי־

מטוסים משובחים בעלי 4
| בוב השכיר אותי למארגני־ההתחרויות
מנועים; חבר עובדים אמ|
המקומיים לאחר שסיפר להם סיפורים
ריקאי מנוסה; ארוחות ללא
| דמיוניים על גבורתי בקרב ; ואז הכי
תשלום; שרות אדיב.
#ריח אותי לגשת ללא כל התאמנות
^ לסידרה שלמה של התחרויות, בנות 10
שויצו״ה
^ סיבובים כל אחת.
איטליה
״הנבזה הפליט אבא קטינא .״לה^
!:עמיד
חובב צעיר שכמוך מול אנשים
קשר עם מרכזי העולם העק־
| ממדרגה כזאת! ההיו לך מקרים שידיים.
שנה אל סוכן הנסיעה
ן כולת לעמוד בהתחרות עד הסוף?״.
שלד או טלפן:
הוצאתי מכיסי גזרת־עתון מהוהה,

ט.יו.א. תל-אביב מס׳ 5 7 8 8
| בן שיחי קרא אותה. תוך כדי נהיגה
במכונית, שנעה ונדה׳ דרך אגב׳ בצורה
מדאיגה .
״לא ייאמן מלמל אבא קטינא,
בהחזירו לי את גזרת־העתון ובהסתכלו
ישר נכחו בכביש שלפניו .״אבל ניצחת
את כולם !״.
מקץ כמה שניות פנה אלי פתאום
והוסיף :
״בוא עמי לטאמפה, ואני אעמידך

ט .11.א.
לאמריקה

עוד הערב כנגד טארי. אתה תקבל את
300 הדולר שלך !״.

כשהגענו למחוז חפצנו, העיפה בי
גברת בעלת שערות־שיבה — מנהלת
הפנסיון שבו התגורר ידידי החדש —
מבט מופתע ומודאג.
״הזהו האיש שאתה אומר להעמידו
נגד בילי?״ שאלה.
״זהו ה״סייח״ שלי״׳ השיב אבא
קטינא, בחריפות כלשהי.
הגישו לי ארוחת צהרים. אכלתי,
וכשהבליעה האחרונה עודנה בפי, עליתי
לחדרו של אבא קטינא, נשכבתי,
ונרדמתי מיד.
כבר היה לילה כשהתעוררתי. איש
גוץ, בעל עינים תפוחות, מישש את
רגלי כמומחה ומבין.
״זהו י. ה ,המאמן שלי״ — הסביר
לי אבא קטינא .״בשעות הפנאי שלו
הוא עובד גם כנהג מונית״.
התלבשתי, ותוך כדי כך הערתי לאבא
קטינא, שכבר שנתיים לא שמעתי שמדברים
על טארי.
״הוא אדם בעל ערך״ ,הוספתי .״מה
עשר, במשך שנתיים אלה?״.
״הוא חילל את שמו הטוב״ ,השיב
אבא קטינא במרירות״ .״הערב ינסה
להשיב עטרתו לישנה. עליו לנצח בכל
מחיר, כי איש לא ישלם לו בשביל
ביום נוק־אאוט״.
שאלתי את בן־שיחי, אם טארי מסוגל
עדיין בכלל להלחם במאבק־בוקס רציני.
הוא נענע באיטיות בראשו.
״לו שמע בקולי, יכול היה להיות
היום אלוף המשקל הכבד״ .וכשגיליתי
את הפתעתי, הוסיף אבא קטינא בזעם :
״הייתי מנהל עניניו״.
שאון־קולות מתגבר והולך הרעיד
את קירות חדר־ההלבשה.
״נסתיימה המחצית הראשונה של
ההתחרות״ ,העיר י. ד.
אבא קטינא אחז בכתפי.
״האיש שתתיצב כנגדו עכשיו, חונן
בסגולות מצויינות. הוא יודע להכות
ויודע להתאגרף, אלא שבמקום להתאמן
הוא מבקר בבתי הקפה ובאולמי הריקודים•
אם תוכל להחזיק מעמד משך
ששת הסיבובים הראשונים, הרי אבוד
הוא. אבל עד לסיבוב השביעי, השמד.
זהו בעל־להטים ומנוול.״

בטרם נדם קול הגונג, הסתער עלי
טארי כשור משתולל, מתוך תקווה
להבקיע על ידי התקפת־פתע את הגנתי,
שחשב אותה לבינונית בלבד. אבל ד,צ־

לחתי לשמור על מרחק־מה ממנו, ומחופה
יפה ספגתי את כל מכותיו בזרועותי,
כתפי וכפפותי. נתתי לו להתקרב, ונסוגותי
בעיגול תחת מטר המהלומות.
וכל פעם שהסכמתי להתיצב נגדו, השתדלתי
להפריע לתנועות זרועותיו ! אמנם,
גם ברגעים אלה לא נתליתי בו,
ולא מנעתיו מלחזור מדי פעם בפעם על
נסיונותיו הפראיים להכריעני.
אחרי התנגשות ראשונה זו הבין
טארי, שאינני ״ירוק״ — תגלית שכפי
הנראה השרתה עליו יאוש, כי מאבק
זה היה בשבילו, מבחינה מסויימת, מלחמה
לחיים ולמוות.
פתאם חלף׳ במהירות הבזק, כאב
צורב בראשי. טארי השקיע זה עתה
את אגודלו באחת״ מעיני. מסנוור לגמרי
הפניתי לו את גבי ונאחזתי בחבלי
הזירה, כשמכות נוראות ניתכות בלי
הרף על עורפי ועל חלצי. אחר חזרתי
והתיצבתי נגדו, וניסיתי להלחץ אליו,
שלא יוכל לפגוע בי, אבל ברגע זה
_ הכה טארי מסה חזקה, מנוגדת לכל
הכללים, בגב עיני. בכך נסתיים הסיבוב
הראשון.
אבא קטינא מחה נמרצות לפני השופט
על דרכי־המאבק הבלתי־חוקיות של
טארי. אך השופט, שכנראה לא ראה
מאומה, הסתפק במשיכת כתפים.
הסיבוב השני היה סיבוב של ציפיה
משני הצדדים. ניכר היה, שמארי מקמץ
בכוח התנגדותו המוגבל, ואני מצידי
חיכיתי לרגע בו יאפסו כוחותיו ואוכל
להתקיפו. קהל הצופים החל לרקוע
בקצב ברגליו. או הסתער טארי עלי,
והנחית עלי מכות חזקות ונאמנות.
נעתקתי ממנו שוב הפעם — אבל סארי
חידש את המגע, שיתק את זרועותי,
וקירב את אפו קרוב קרוב לאפי.
״התלחם או לא, יהודי מזוהם?״ הפליט
לעומתי בין שיניו.
ותוך כדי מילים אלה ירק בפני.
משך חלק של שנייה לא יכולתי
לעשות מאומה מלבד להסתכל בפני
יריבי. כבר היו מקרים שהרגשתי פחד
בשעת התחרות — אך מימי לא הרגשתי
שנאה• דחיתי את מארי ביבשות
מעלי, והסתערתי עליו. הוא עבר את
הזירה במעידה וניתז מעל החבלים.
פתאום הרגשתי שהנני שכוב על
ענן ומרחף עליו. שמעתי קול ממרחקים
אומר :״שש״ .הענן כאילו התקשה.
״שבע ב״שמונה״ ניסיתי להרים אחת
מברכי. ב״תשע״ עמדתי על רגלי. ירקתי
מפי שן עקורה, ובו ברגע הרגשתי
כאב נוקב בחניכי.
טארי כבר התקרב בערנות, מוכי
ומזומן להכות בי את המכה הניצחת.
הצלחתי להחליש את הסתערותו, וללחצו
לתוך פינה. אחר כך הכבדתי עליו את

הו צאת ספרי .1טברס קי. חברהבע״ מ
הופיע הספר השני בסדרת הרומנים

עי רקסומה

תעלומה 1אץ ק 1רא לה
הגדה של שלושה דורות ייהודים כצפת
מאת יהושע בר־־יום ן?

הספר הראשון עצישטיםעומדים
זכה בפרס אוסישקין תש״ט

״...יהושע בר־יוסף הוא עצמו בן־צפת, שכבר קנה לו שם בסיפורים ובמחזות
חשובים. ברומן החדש שלו ,״עצי שטים עומדים״ ,הגיע לשיא יצירתו
האמנותית ...תיאורי־נוף יש ברומן של בר־יוסף שמעטים כמותם בספרות שלנו,
מתוך מסקנות ועדת השופטים.
והלשון של הרומן היא חדשה ועשירה״.

מחיר כל ספר 900 פרוטה -ההפצה הראשית: י .ברונפמן, רחוב צ׳לנוב ,2טלפון .3452

.דעולס הזה״ ,מם׳ 641

משקל 100ד,קילוגרם שלי, רמסתי את
רגליו ואילצתיו, על ידי שורת התקפות
פראיות׳ להדחק אל החבלים ולהחליק
על פניהם ; ידעתי מתוך נסיון, שכתוצאה
מתמרון זה יחרתו החבלים סימנים
אדומים ובוערים בגבו. השופט ניסה
להפריד בינינו. המהלומות שהנחתי על
טארי לא היו אלא בעלות כוח יחסי,
אבל הכיתי בכף יד פתוחה ובאופן,
ששרוכי כפפותי פצעו את פני יריבי.
כשהצליח השופט לבסוף להפריד בינינו,
העמדתי פנים כאילו מאבד אני
פתאום את שיווי משקלי, ואחד ממרפקי
פגע, שלא בכוונה כמובן, בפניו של
טארי. הוא מעד והתנודד. כשהתנפלתי
עליו מחדש, הרים את ברכו בניגוד
בולט כל כך לכל הכללים, שקהל
הצופים פרץ כאיש אחד בשאגה. אבל
אני הצלחתי לנטות הצידה. ורק ירכי
נפגעה $ל ידי פיקת ברכו של טארי.
באותו רגע עצמו פגעה שמאלי במהירות
הבזק בלחיו, והוא כרע ונפל.
עברתי על פני החבלים החוצה מבלי
לחכות לספירה. בכל זאת עוד הספקתי
לראות את אבא קטינא׳ כשהוא
מתפרץ לתוך הזירה ולוקח את טארי
בזרועותיו כדי להחזירו לפינתו.
לאחר שהתלבשתי הלכנו, אבא קטינא
ואני, למסעדה קטנה. אבא קטינא
נראה עייף מאד. הוא הושיט לי צרור
שטרי כסף. מניתי אותם — היו אלד,
300 דולרים׳ שמתוכם הוצאתי והגשתי
לו .75
״לשם מה אתה נותן לי את אלה?״
שאל.
עניתי לו כי הם דמי־התיווך הרגילים
המגיעים לו 25 אבל היא
דחה את השטרות מעליו.
״אינך חייב לי מאומה, ידידי״.
מקץ רגעים אחדים אמרתי:
״אני מצטער מאד מאד על שנאלצתי
להלחם בצורה כזאת. אך הרי ראית
את טארי במעשיו, האין זאת י״.
הוא הסכים במנוד־ראש, מבלי להשיב
תשובה.
״בוודאי, תיגש עכשיו לבחינות?״,
שאל פתאום.
עניתי בחיוב, מופתע למדי.
״הצלח תצליח, אני בטוח בכך״,
הוסיף.
שמיני לפס־־זאו־
19 5 0

י. ד .נכנס לפתע למסעדה, כפרץ־רוח
חזק׳ ואמר לאבא קטינא :
״האוטובוס לגיינסוויל עומד להגיע.
הלא תלווה אותנו אל התחנה?״.
״לא. אני עייף עד מוות״׳ השיב
אבא קטינא אחרי דממת־מה.
לחצתי את ידו :
״להתראות, אבא קטינא. אלף אלפי
תודות״.
בתחנת האוטובוסים אמר לי י. ד,.
בהפרדו מעלי :
״מובטחני שאבא קטינא עוד יתענין
בך, דתן לך בקרוב הזדמנות נוספת
להרוויח כסף בצורה קלה״.
השבתי לו, שהתחרות בטארי לא
היתה דוקא מן הקלות׳ אלא שבכל זאת
לא הרווחתי מימי 300 דולר במהירות
כזו. והנה עלתה בעיניו הנפוחות של
י. ד .הבעת תמהון.
״אין כל צורך לשטות בי, רחימאי״,
אמר ״ראיתי איך שמארגן ההתחרות
נתן לאבא קטינא 130 דולר בשבילך,
שהם ״ 20/מן ההכנסה״.
לא היה סיפק בידי לבקש מי. ד.
הסברות נוספות. נחירתו של מנוע התגברה
על קולי, וי. ד .דחפני לתוך
האוטובוס.
למחרת כתבתי לאבא קטינא ושאלתיו,
מדוע מסר לי 170 דולר יותר מן
המגיע לי — תוספת תשלום שלא יכול
היה לתיתה אלא מכיסו. כיון ששכחתי
מה כתובת הפנסיון שלו, שלחתי את
המכתב על פי כתובת המארגן, שבשבילו
נכנסתי להתחרות. פעמיים כתבתי.
ופעמיים הוחזרו לי מכתבי בהערה
״לא ידוע״.
מקץ חדשים כתב לי י. ד .והציע לי
לקחת חלק בהתחרות־בוקם חשובה
בטאמפה. נעניתי להזמנתו. י .ד. קיבל
את פני בתחנה ודחפני לתוך מונית.
״מה שלום אבא קטינא״ ,שאלתי.
י. ד .הסתכל בי שניות אחדות בדממה.
״כלום
אינך יודע י אבא קטינא

דבריו פגעו בי כמהלומה בבטן.
״מתי?״ שאלתי.
״בוקר אחד, למחרת צאתך לגיינ־סוויל.
בעלת הבית שלו מצאה אותו
מת במיטתו. ללא ספק חדל הלב מד־פוק״
,הוסיף י. ד.׳ בטפחו על חזהו.
שעה ארוכה לא יכולתי להוציא
הגה מפי.
״ד,היתד, לו משפחה?״ שאלתי לבסוף.

הבחור האחד הזה״ ,השיב

״איזה בחור?״.
י. ד .נעץ בי מבט נוקב. אחר כך,
כשהבין לבסוף את סיבת תדהמתי, לבשו
פניו העצובים ארשת מוזרה.
״מה? אתה לא ידעת? בילי טארי
הוא בנו של אבא קטינא״.

סירת המפרט)
ב־ 11 ביוני 1940 נהרג האלוף דוד מרכוס שעמד בראש כוחות צבא-
ההגנה בדרך לירושלים. על פי פתק קטן, שנמצא בתיקו יש להגיח׳ שלבו
ניבא לו את קיצו כי קרוב. השורות המעטות נשלחו לאלמנתו, ואלו הן :
עומד אני על שפת ׳הים לא הרחק ממני פורשת סירת־מפרש את מפרשיה
הלבנים למשב רוח־הבוקר ומתרחקת לאנוח אל המרחב. מעין השראת נוח
ויופי נאצלת ממנה. עומד אני ללא נוע על החוף ומסתכל בה כשהיא נעלמת
באופק. פתאם אומר מישהו :
״הנה ! היא הפליגה ו״
אכן, היא הפליגה, אבל לאן? היא התרחקה ממני, ותו לאו. תרניה,
גופה, כבליה, לא נשתנו מאז הרגעים האחרונים. מדיין נמצא על סיפונה אותו
מטען של חיייאדם׳ שהיא מובילה אל העודתס. ראיתיה הולכת וקטנה, אבל
למעשה לא נשתנו מינדדיה. ובשעה שמישהו על ידי קרא :
״הנה 1היא הפליגה !״
נמצאו בעבר השני אנשים, שמפיהם פרצה קריאת השמחה :
״הנה היא ! היא מגיעה 1״
״זהו המוות ו״

,העולם הזה׳ /מס 641 ,

שלמה שורץ

סי י מנה את מספר! !נני ־ ה 3נ ה
זה היה, אם איני טועה בסוף 1941
או בתחילת •1942 תזכרו אל נכון׳ כי
בשעתו הוקם רעש גדול סביב הענין.
באחד המחוזות מצפון לתל־אביב עמדו
לבנות שיכון גדול, ממש עיר חדשה,
עם ביודעם ציבורי, בתי־קולנוע ובת־כנסת
ובתים של חמש קומות. גנים לגדולים
וגנים לקטנים יועצים ושדרות.
כבישים רחבים ומדרכות נוחות. ממש
אמריקה. וישבו מהנדסים ימים ולילות
ורשמו והגישו תכניות אחת אחרי השניה.
תזכרו
זאת אל נכון משום שהעתונים
שלנו ר,ירבו לכתוב על כך. מכתבים
רבים נשלחו על נושא זה אל העורך
וכן, הופיעו תמונות לרוב של העיר
ושל האדריכלים, המתכננים, יושבי ראש
המועצה, וכו׳ ובו׳.
הייתי גם אני באותו מקום של עיר
העתיד. ביום שעמדו להניח את אבן־
הפינה. נתאסף שם קהל עצום, אלפי
אנשים. על הבמה המיוחדת שנבנתה
לכבוד המאורע ישבו האנשים החשובים,
כמה מהם נעשו ברבות הימים
לשרים בממשלת ישראל. באיחור של
שעה קמו הנואמים בזה אחר זה ודיברו
על ערך היום הגדול הזה, ועל
האושר שנפל בחלקנו שהגענו עד כאן.
לבסוף קראו את מגילת היסוד והיתד,
זו מגילה נרגשת מאד: הרי ידעתם
את הנוסח :״נתאספנו כאן פליטי כל
הארצות אחרי אלפיים שנה של גלות
לבנות מחדש וליצור ...ונשבענו ...והרינו
מוכנים ...ונעמוד כחומה בצורה ...כצוק
בים בימי סערה וכו׳ .ופסוק מהתנ״ך,
מהנביאים ומביאליק וגומר. אתם שמעתם
את כל זאת עשרות פעמים ויותר.
והיו אנשים שבכו לגודל הרגע.
ואחרי קריאת המגילה נתקרבו כולם
זה לזר, ולחשובים בקהל ניתנה כף
של מלט וכל אחד מהם השתתף
בייריית היסודות. אנשים התנצחו ורבו,
זה עם זה, על הכבוד להטיל אות־־,
כף של מלט, ונדמה לי שהרבה כסף
ניתן לקק״ל, לקרן היסוד או לכל
קרן אחרת, כדמי כבוד. האנשים מחאו
כף והריעו הידד, צלמים עם מצלמות
גדולות וקטנות הנציחו אותו רגע,
כתבי העתונים רשמו בפנקסיהם רשימות
ארוכות ואת מגילת היסוד הניחו
בבור המלט, כדת וכדין. אחרי כן,
לקול תשואות המונים, גזר במספריים
— נדמה לי שהייה זה ראש הממשלה
של עכשיו, או אישיות מרכזית אחרת
— סרט כחול וחייך לצלמים. האנשים
שרו את התקווה בהתרגשות רבד,
והתפזרו לכל עבר, כשהם נתונים לרושם
החזק של המאורע.
למחרת יצאו העתונים י בכותרות גדולות
ובצלומים ובמשך שבועות הרבה
אחרי יום גדול זד, הכריזו, כי הנה,
הנה עומדים כבר להתחיל לבנות את
העיר הזאת וחברה גדולה פלמונית
מאמריקה משתתפת בבנייה בסכומים
גדולים, ושר גדול מאחד המקומות
בחוץ לארץ שלח מברק של ברכה.
נזכרתי בכל אותו מעשה ביום אחד,
שעה שמכונית־המשא שתפסתי ב״טרמפ״
הורידה אותי באמצע הדרך, שכן שהיא
פנתה בשביל צדדי לקיבוץ קרוב. עמדתי
בקצה הכביש, היתד, אז שעת
ערבית, מכוניות הרבה לא עברו על

פני, ואלה שעברו לא נעצרו לידי
המושטת. הייתי מהפך בהרהור: אינני
יודע משום מה עלתה במוחי אותה
שעה של גדלות ׳ונזכרתי, כי מקום זה
שרגלי עומדות עליו נועד לשיכון הגדול
ההוא. הסתכלתי סביבי, חולות,
חולות, שיחי׳ם בודדים, באופק פרדס,
ממש כמו באותו יום, אלא שבלי
ההמונים הרועמים.
ירדתי מהכביש וחפשתי בחולות זכר
לבית. מרחוק ראיתי אדם מחמר אחרי
חמור. השגתי אוהו ואמרתי שלום
והלכתי אחריו, היה זה אכר אחרי
שנות הששים, כפוף גב במקצת מעמל
חיים. הוא ענה לי שלום ושאל למעשי
כאן ; ספרתי לו כל אותו מעשה
ואמרתי, כי אני מחפש אותו מקים
של אבן־הפינח. הוא אמר, כי אף שעבר
מאז הרבה זמן, הרי גם הוא זוכר
אותו מעשה שהיה זה יום גדול. את
מקומה של אבן־הפינה הוא׳ כמובן,
אינו זוכר׳ כנראה, שהחול כיסה אותה.
שאלתי מנין הוא, וענה לי שהוא
מהכפר הסמוך לכאן כמה קילומטרים
וחוזר הוא עכשיו מהעיר הסמוכה. למרות
שעברו תשע שנים מני אז הוא
עדיין זוכר אותה שעה גדולה, ואין
הוא זוכר כל שנותיו בארץ׳ — ובארץ
נמצא הוא כבר הרבה זמן, מימי ברל
בכנרת, כ״שבאנו נערים בעליה הש־ניה״׳
— טקס רב־עם כזה להנחת
אבן־פינה.
אני שואל אותו מה נשמע. והוא
משיב כנהוג, חיים. ואז הוא נזכר
ומוסיף, כן׳ בסביבה שלנו הניחו בימים
האחרונים ארבע אבני־פינה, למושב זקנים
אחד ולבית־חולים מרכזי. היו הרבי׳
אנשים חשובים׳ הוא אומר, היה
יפה ,־נאמו הרבה. הוא ראה אפילו את
התכניות והציור של בית־מושב־הזקנים
שהדפיסו על נייר לבן ועומדים להפיצם
באמריקה, כדי שהאנשים ישלחו
דולרים.
הרהרתי באותה שעה, שאילו קיבץ
מישהו את כל התכניות שנשלחו מכאן
לחו״ל על אבני פינה שהונחו במקומות
שונים בארץ, כי אז היה מדמה בנפשו,
כי שוב לא נותרה עוד פינה פנוייה
בארצנו. תודה לאל, שעוד מצויות כאן
אוצרות נרחבות לפיתוח...
כאן שתק חוט מחשבותי. רב־סרן
הואיל להיעצר על ידי והרהורי נבלעו
כאילו בחשכת הלילה.

מציע ל ד מז רון
תענו \ ע ליו לי שון
הו א מה, ק פי צי וזו ל
ממש ״פרד־!״ לקל

צ בי ר!זן

/ה א קורדיון

מרקו אינו זוכר מתי בא למרסייל מאלג׳יר. רק ן
זאת יודע הוא, כי צעיר מאד היה, וכי גדל בין
המלחים שבנמל. עובד היה במחסנים, ובגיל רך מאד
למד להטיל על גבו מטענים כבדים. בלילות היה נספח
לחבורות פרחי המלחים, מבלה בחברתם במסבאות
בסימטאות הנמל הגדול, משתתף בתגרותיהם, שומע
את ספוריהם על ארצות רחוקות, וחולם על יום בו
יהיה גם הוא כאחד מהם ויצא לעולם הגדול המלא
רזים ונפלאות. וערגה גדולה אחת היתד, למרקו :
שירים, מנגינות. כמה אהב להאזין לשירי העמים
השונים, שהמלחים היו מביאים אתם מארצותיהם
השונות. הנר, שירי ספרד בעלי הקצב המרקיד וה־חינני.
הנה שירי האהבה הרגשניים של האיטלקים,
והנה שירי רוסיה העצובים. בערבים היה יושב על
החוף עם חבריו. אחד מהם היה פותח במנגינת
אקורדיון ; שני היה מצטרף בשירה, והיה מרקו
יושב, חולם ונהנה ומבקש לשמוע עוד ועוד. אך,
לכל הרוחות, לו היה לו למרקו מין כלי כזה, ולו
היה יודע לנגן בו. ושלא כרגיל, הפך חלומו של מרקו
מציאות. לילה אחד במסבאת מלחים, נשאר יושב
לבדו לצידו של ספן איטלקי זקן שהפליג במנגינות
על אקורדיון. ישבו שניהם בקרן זוית עטופים בעשן
הסיגריות — .הזקן ניגן ומרקו התמוגג מנחת. כשסיים
האיטלקי הזקן את נגינתו, הרגיש כנראה בנעשה
בלבו של הנער בעל העינים היוקדות, קם ואמר— ,
קח מרקו את האקורדיון הזה במתנה ממני, קח.
סירב מרקו, כלום יצא מדעתו? מתנה יקרת־ערך
לבו עליו מיין התעקש הספן — :
כזאת! כטוב
אם לא תקח מרקו ארביץ, בחיי ארביץ. בדלית ברירה
לקח מרקו את הכלי. ומאז היה יושב כל רגע פנוי
ומחבר מנגינות לפי השמיעה כשהוא פורט על האקורדיון.
יום
אחד שעה שעבד בהטענת אניד, הכיר מרקו
בחור צעיר בהיר עינים ועליז מארץ אחת מעבר
לים הכחול. מפאלסטין. יוסי שמו.
התחבב יוסי על מרקו בעיקר בגלל היותו מפליא
לנגן כאקורדיון.
לימד יוסי את מרקו לנגן על האוקרדיון, והרבה
לספר לו על המולדת, על ארץ־ישראל.
כעבור שבועיים הפליג יוסי באניתו והשאיר למרקו
ירושה: שירים ומנגינות עבריות שלמד ממנו, כמה
מילים עבריות, וגעגועים לארץ.
כשנודע כעבור זמן למרקו שפרצה מלחמה בפאלס־טין,קם
והתגייס, ואחרי ימי הכשרה קצרים במחנה
בסביבת עיר הנמל עלה לארץ. אחר זמן לא רב
מרקו בתוך מערבולת בקרבות בנגב. וכמובן היה שסחב אתו ממקום למקום את האקורדיון שלו! .חבריו,
שנהנו יתמיד ממנגינותיו, השתוממו לשמע השירים
הישראליים הרבים שידע עולה חדש זה .״זה של
יוסי״ ,היה מרקו עונה, מחייך וחושף את שיניו
המבהיקות בלובנם. מאד רצה לפגוש כאן בארץ
את יוסי, שאל עליו רבות, אבל לא פגשו. באחד
הקרבות, בשעת נסיגה מהירה איבד מרקו את האקורשלו,
ואתו את מחצית נשמתו. היו חבריו
דיון

״עטרה״ -״נסית״ של ירושלים
(המשך מעמוד )9
שבחורה היא בבחינת בל תיראה ביניהם.
חיוורים־אפורים מדפדפים הם במגזינים
אמריקניים ומתווכחים על תורת
הקואנטום החדשה. שלושה הם על פי
רוב — עוזי המנמנם, אריה גל־אור
המכונה ״אבו־פלפל״ (יש לשם זה היסטוריה
משלו, אבל אותה אספר בפעם
אחרת) והייקה שבחבורה — א.ש. גמה־גרוס.
בפני
שלושתם הבעת בטלנות, המציינת
את ״הסטודנטים בחסד עליון״.
בולט ביחוד ביניהם ה״צבר ממוצא
ייקי״ — א.ש. גרנה־גרוס. פרצופו דומה
לפירמידה, שהפכור, עם ראשה למטה,
כדי להוכיח את האמת במשפט פית־גורס.
ואם לפי פניו עוד תתקשה
להחליט כיצד לקרוא לו .,הרי בלוריתו
היא של נזיר מובהק. מחלפות־שמשון,
שטרם עברו כל גז, אם כי דמותו
דמות של בעל־זבוב...
עתה הם יושבים רגע קל בשקט,
עייפים מצריחת הויכוח. עוזי המנמנם
שקע לתוך תרדמה רוחנית, כראוי לשמו,
ועיניו תרות על פני היושבים
ללא מטרה. א.ש. גרנה־גרוס לועס

בגדוד מהתלים בו ואומרים :״אבד מרקו את אהובתו,
את האקורדיון שלו, מסכן״.
גדודו של מרקו הלך והתקדם, הלך והבקיע דרך
לישובי הנגב המכותרים. לילה אחד פנה המפקד
וביקש כמה מתנדבים לפרוץ מבעד לעמדות האדיב
לאחד הישובים כדי להוציא משם פצועים. התנדב
מרקו, ובעלטת הלילה יצא עם חבריו לבצע את
המשימה.
צעדה החבורה הקטנה חרש במרחב הנגב. מישהו
זמזם בשקט פזמון ישן. שקט מוזר השתרר בסביבה,
כאילו אין מלחמה. רוגע כל כך הכל.
לוחש אחד בלאט למרקו. תאר לך, אנו עלולים
לעלות לפתע על מוקש, ולעוף באוויר. ח־ח, זה
עלול להיות מצחיק. עולים בלבו של מרקו זכרונות
מימי ילדותו הרחוקים והנשכחים, על ספורי אביו
בלילות שבת, שם באלג׳יר הרחוקה, על כנען, המכורה
העתיקה, וניגוניו העצובים. זכרונות)אלה עולים ומטשטשים
את שנות שהייתו במרסייל. כה בהירים ומלטפים
צלילי־עבר אלה כאן בליל חושך זה בערבות הנגב.
החבורה ממשיכה לצעוד בדממה. כעבור כשעתיים
הליפה — ניתנת הפקודה למשיך את הדרך בזחילה.
נמצאים הם בשטחי ההפקר שבין עמדות האדיב
ועמדותינו. הנה מבחינים מרחוק את: גדר התיל ומגדל
המים של הישוב, מטרתם.
עוד מאתים, שלוש מאות מטר ו ...טרטור מקלעים,
זמזום כדורים וברק כדורים זרחניים החרידו
את השקט והחושך. לכל השדים, הבחינו בהם, כנראה ;
ימח שמם. להמשיך, להתקדם, הנה, הנה הגדר.
מרקו קבל לפתע מכה חזקה בכתפו ולאחריה —
כאב צורב. בלי משים מששה ידו בכתפו ונגעה
במשהו חם, גוזל. מרקו הפליט קללה צרפתית ; רוצה
הוא לומר לשמואליק, חברו הזוחל לצדו, שנפגע, אולם
אין הוא שומע את קולו עצמו. היתד, לו הרגשה
מוזרה כאילו נעשה קל כל כך, ומרקו איבד את
הכרתו. טלטול משונה העיר אותו לרגע, הרגיש
שמישהו סוחב אותו בזחילה ונדמה היה לו שזחילה
זו נמשכת כבר שנים .״שמואליק״ ,קרא בלחש ,״לא,
חבר, לא שמואליק, אבל אין דבר ; עוד מעט נהיה
בתוך עמדותינו, בקיבוץ.״ ושוב שקט בערפל.
״כנראה שהוא עומד להתעורר״ ,שמע מרקו
קול ובחורה, כששבה אליו הכרתו. רצה להתיישב,
והרגיש כאב אטום בגבו. כנראה נפגע כהוגן.
״הכול בסדר״ ,אמרה הבחורה והתקינה את משכבו
.״,שכב במנוחה״.
״ומה עם שמואליק ושאר החברה״ ,שאל מרקו.
״כולם כאן״ ,ענתה.
כמרחוק שמע מרקו הד יריות, שהלכו והשתתקו.
הביט סביבו, נראה, שהוא נמצא בעמדה
בתוך האדמה. בחדר אלונקות, בפינה ניצבים כמה
רובים. ולידם, משונה, כל כך לא מתאים לזמן
ולמקום מונח על שרפרף אקורדיון. רוצה היה מרקו
לקום, לגשת ולנסות לנגן במקצת .,אבל ברגע שניסה
לקום הרגיש אותו כאב צורב בגב, וטולטל בחזרה
למשכבו. לכל הרוחות, חשב, באתי להוציא מכאן
פצועים, והריני מוטל !בעצמי פצוע, הרי לך ענין.

״מסטיק״ ומנסה, ללא הצלחה ניכרת,
להתאמן בקריצה. ואילו אריה ״אבו־פלפל״׳
כדרך כל הגאונים מאז ומעולם,
עוסק בשתי מלאכות בבת אחת —
שחמטית ב״על
מנסה לפתור בעיה
המשמר״ ושורק חרש קונצרט לכינור
(אצלו זה קונצרט לשריקה מתמדת) של
מנדלסון ...נאחל לשלישיה הקדושה חלומות
נעימים ונפנה הלאה.

— חרפי!
צריחה עזה פולחת את חלל בית
הקפה, מקיצה נרדמים, זוקפת כפופים
ומושכת אליה תשומת לב כללית. האיש
שאליו נזעקו הדברים יושב במרומים
— בסיפון תיבת נוח ; שם את רגלו
האחת על השניה, מרפקו נשען על
השולחן, כשכף ידו מלטפת את העורף.
העורף שלו ראוי לציון. הוא
מדבר בעקימת הבוהן, כבחור ישיבה,
המכבד את עצמו, אבל ׳חזותו היא של
פרצוף צברי נוקשה ושפמו העבות
עושה ממנו מעין תערובת של סטלין,
פילסודסקי ורס״ג טיפוסי — לפחות
מבחינה אופטית.
זהו חרפי׳ ,רבותי, פסח חרפי, נא
להכיר. מה שחנא בשביל הכנסת. מה

חזרה או! !ה חברה .״נו שלום, שמי דבורה, איך
ההרגשה, יותר טוב?״ הצטחקה אליו .״לא רע״,
ענה מרקו ,״יכול להיות גרוע יותר. ומי מנגן כאן
אצלכם על אקורדיון י! ״ לא התאפק ושאל.
עברו כמה ימים. פלוגתו של מרקו ביצעה את
משימתה והוציאה את הפצועים מהמקום. אבל מרקו
עצמו נשאר במקום, הואיל ורופא המקום עמד על
דעתו שאסור לטלטל אותו.
החזית הלכה והתרחקה דרומה. מרקו החלים לאט
לאט מפצעיו. חברי הקיבוץ יצאו מהמקלטים והעמדות
התת־קרקעיות, התחילו לתקן פה ושם את הבתים
והצריפים, והחיים החלו חוזרים למסלולם. יושב מרקו
בחדרו בכסא נוח שסודר בשבילו, נשקף מבעד לחלון.
אהה, אילו היה לו כעת האקורדיון שלו, חברו
הטוב.
נכנס אליו החבר הרופא אלכסנדר, שהחייל הצעיר
והשחרחר התחבב עליו .״נו מר מרקו מבריאים, הה,
עוד מעט ותעוף מכאן, תחזור לגדודך״ ,״כן״ ,נענה
מרקו ,״הנה קבלתי מכתב משמואליק והחברה, והללו
שואלים אותי עד מתי חושב אני לדגור כאן ולנוח
בבית ההבראה שלי״ .התאזר מרקו ושאל את אלכסנדר,
״ראיתי כאן בבואי אליכם אקורדיון, כלום ישנו עוד י״.
״ישנו״ ,ענה הרופא .״ושל מי הוא י״ ,שאל מרקו.
״וכי מה, כלום מנגן אתה״ ,שאל אלכסנדר כן,
ניגנתי, אוהב אני מאד לנגן, אבדתי את שלי בקרבות,
לכל הרוחות. כלי טוב היה, מתנה״ .״כך״ ,ענה
אלכסנדר ויצא.
לפנות ערב נכנסה דבורה והביאה עמה את האקורדיון,
העמידה אותו ליד כסא של מרקו ויצאה. לקח
מרקו את הכלי לידיו, ניסה כמה צלילים, ולאט לאט
שקע בנגינתו. התחיל בשירים צרפתיים, שירי חבריו
המלחים במרסייל, ועבר לשירים ארץ־ישראליים, שיריו
של יוסי.
הקיבוץ הבודד בדמדומים,
הערב ירדועטף את
ומרקו ניגן וניגן. הרגיש שנכנסה דבורה, עמדה ליד
הפתח והקשיבה.
הפסיק מרקו, כאילו הצטדק :״טוב להחזיק אחרי
זמן כה רב כלי נגינה ביד״ .התקשה לבטא מחשבתו
בעברית .״זה מאד חסר לנשמה כן״ ,אמרה
דבורה ,״גם הכלי יתום היה מאותו יום שבעליו
נפל בימים הראשונים של חקרבות. נגן, מרקו, נגן.״
עברו כמה שבועות ומרקו החלים לגמרי, התחיל
לעזור לחברי המשק בעבודתם והיה כאחד מהם. בערבים
היה מנגן וחברים היו מתאספים ומאזינים לשיריו.
ובא היום בו עמד מרקו לעזוב את הקיבוץ
ולחזור לגדודו. נכנס אליו אלכסנדר הרופא להפרה
״נו, נוסע אתה מרקו, חבל. שמחים היינו לו היית
נשאר אצלנו. תבוא, תבקר, ביתך הוא,״ והמשיך —
״דבורה ביקשה שתקח לך את האקורדיון. אחרי מות
יוסי חברה, אין מי שינגן בו כאן בלעדיך״.
״מה, היה שמו של בעל האקורדיון?״ שאל
מרקו כשהוא מחוויר כולו.
״יוסי, וכי מה?״ השתומם אלכסנדר.
״לא כלום״ ,גמגם מרקו ,״לא כלום. ישאר האקורדיון
כאן, אצלכם מקומו״ .עמד אלכסנדר ולא הבין
פשר התרגשותו של מרקו ,״ואולי גם אני״ ,המשיך
חרש מרקו ,״נם אני מקומי כאן״ תגמר המלחמה,
אחזור, אעבוד כאן ״אתכם, אחיה כאן, ואז״ ,סיים
בארזו את תרמילו ,״אז אשוב ואנגן בו כאקורדיון
של יוסי.״

שחבורת סופרים שלמה ב״כסית״ ,זהו
חרפי בשביל ״עטרה״ — מרכז ההתעניינות
...כשהוא נותן את קולו בנאום
(ויש לו קול, רבותי, כל הכבוד
מזדעזעים לא רק כתלי העץ
של ״עטרה״ ,כי אם מתמוטטות גם
אשיות שבעה מדורי חכמות אנוש. אתם
שומעים?...
״קודם לכו לאוניברסיטה ללמוד
שלוש שנים ואחר כך תבואו לדבר...״
זה ויכוח פוליטי או ספרותי? שואל
אני אחד מה״קבועים״ .ספרותי...
״— אז אני אומר לכם, שאחרי
דוסטוייבסקי עוד לא נכתב ספר בעולם...״
חרפי ממשיך לדבר, מנסה להוכיח
את טענתו, אבל דבריו טובעים
בים של צהלה, רעש וצחוק.
״— אתם כולכם אידיוטים, אחרי
״החטא ועונשו״ עוד לא נכתב ספר
בעולם את ההמשך אין שומעים.
חבל. .
ואף
ליד השולחן שלי אין המנוחה
שורה. הנה באו זה עתה איציק ג׳יניום
ואיצ׳ה קופי וכל הפמליה,התקבצה במלואה.
מתפתח בין איצ׳ה ואיציק דו-
שיח שכזה:

— אהלן, ג׳יניוס, מה שלומך, שב,
כאן יש מקום פנוי...
— יא־סאלאנטאק. היית היום אצל
טדסקי?
— במקרה כן. רוצה עוגה עם קרים,
ג׳יניוס?
— לא יזיק...
— אז תזמין אצל סטאלה ותביא לך.
מה אתה מסתכל בי כמו צנחן י אל
תשכח להזמין גם בשבילי אה,
כסף הבל הבלים, אמר קוהלת...
אינך לומד מדעי היהדות, ג׳יניום?...
חבל באמת. אבל את העוגות תזמין,
בחייך ...בעוד שלושה שבועות אני
צריך לקבל עשר לירות מהשיקום, אז
אכבד את כולכם...
— מבטיח, קופי? אתם העדים...
קונים עוגות ותה בשביל כל ה״באנ־דה״
ומעשנים סיגריות עד לשעמום.
ושוב מציל קופי את המצב. הוא מסתכל
בשעון וצועק :״שמעו, חברה,
תשע וחצי ...נותנים היום משהו בשביל
חיילים ב״קופסת השוקולאד״ .איזו
להקה, השד יודע מה קאמאן״ —
בואו...

.העולם הזה״ ,מם׳ 641

הכל ־ לפל אשה

גירושים
משעשעים חוה

לא׳ הגירושים אינם משעשעים כל
עיקר. זוהי בעיה אשר אין כמעט ארץ
בעולם שאינה מתלבטת בד״ ואינה מתריעה
על ריבוי מקרי הגירושין בה.
מאות ואלפי סיבות לגירושין. כמספר
הגטין — כן מספר הסיבות. ישנם
טוענים שהסיבה לריבוי הגירושין היא
בירידת ערך המשפחה כמוסד הברתי.
יש כאלה התולים הכל במלחמות׳ בפירורים
הממושכים׳ בנישואים הנחפזים
של ימי המלחמה. ואחרים מאמינים שרק
בגלל ירידת המוסר בעולם וחיי המין
החפשיים המקובלים בחברה המודרנית
מתרבים הגירושין.
בבתי המשפט העוסקים בגטים בכל
חלקי העולם מתגלות יום יום טרגדיות
מזעזעות מחיי משפחה הרוסים׳ אהבות
שנכזבו׳ הבטחות שנשכחו׳ אנשים ונשים
למודי סבל השואפים לגט כאל
המוצא המשחרר.
ולמרות הכל ישנם גם גירושים
משעשעים. הם אינם משעשעים את
בני הזוג ; אלד, בודאי מרבים לסבול.
אך הם משעשעים את קהל השומעים
והקוראים ומעלים בת צחוק אפילו על
פני השופט הקפדן. כי הסיבות לתביעות
גירושין אלה אינן בגידות, מעילות
וחוסר התאמה. הסיבות הן אופיים
המוזר והמצחיק של גברים ונשים שונים
— אך למה אאריך. הנד׳ אביא
לפניכן רק כמה מתביעות אלה שנאספו
באמריקה. קראו והחליטו בעצמכן :
כלום אין בכך כדי לשעשע י סיבות
של תביעות נשים.
בעלה קיבל הזמנה לבית המשפט
כנאשם בגלל נהיגה ביד אחת ! או
בעלה משחק כדור רגל ביום ששי,
כדור סל בשבת, גולף ביום ראשון
וקלפים ביתר ימי השבוע.
מורה לריקוד טוענת שאינה יכולה

ב רנ ד
עוד לשאת את העובדה שבעלה מכה
בראשה בדגלו התותבת.
עקרת בית מתאוננת על בעלה הקצין
המסרב לעזור לה להביא את המצרכים
מחנות המכולת, כאילו אין זה הולם
את דרגתו הצבאית.
בעל אחר שלח לאשתו את המכתב
הבא: התחתנתי בשבוע שעבר. אני
מקווה שאין זה איכפת לך.
עקרת בית מספרת שבעלה העצל
ומחוסר העבודה בא לבסוף הביתה עם
משרה — בשבילה!
אשד, אחרת טוענת שבעלה מוצא
את צרכי ההיגיינה כדבר שעבר זמנם
ומסרב לבנות חדר אמבטיה בביתם.
בעל אחד מצא זוג מכנסים קצרים
בארונו שהם הרבה יותר גדולים ממידתו,
והוא מסרב להאמין שהמכבסה
שלחה אותם בטעות.
לאשר, אחרת אין שום תלונות להתנהגות
בעלה אליה, אלא שאינה יכולה
לראות איך הוא מתנהג אל אמו שלו.
ואחרונה היא האשד, בת ה־ 82 הטוענת
שבעלה דורש תמיד לדעת לאן היא
הולכת ובלוויית מי !
אך תלונות יש לא רק כנגד הגברים
שהם משונים: הנה כמה מטענות
הגברים :
בעל אחד טוען שאשתו לוקחת אתה
למיטה לא פחות מ־ 27 חתולים !
אחר מספר שאשתו הכריחה אותו
לגור במוסך ואחר השכירה גם את
המוסך והכריחה אותו לעזוב.
חתן צעיר, בודאי קצר ראייה, מספר
שהכיר את כלתו רק מספר חדשים,
והנה כמה שעות אחרי חתונתם המפוארת
כבר ילדה לו בן.
בעל אחר מספר שאשתו היא כה
קמצנית עד שהיא משאירה לו רק 10
סנט לשבוע ממשכורת של 50 דולר
לשבוע. והיא מרשה לו לשבת על כסא
רק בשעת הארוחות. יתר הזמן הוא
חייב — לעמוד !
אשד, אחרת איימה על בעלה שהיא
תשרוף אותו, תערבב את?!פרו עם
זבלים הימיים ותפזר ״אותו״ על הדשא
לפני ביתם.
מה הפלא איפוא שגם השופט צוחק?

פינ ת

היין שלנו

היאך לשמור על היין?
גם שמירת היין והחסנתו תורה
היא וצריכה לימוד. לא כל מי
שקורא לעצמו חנוני ובעל מסעדה
יודע תורה זו. אי ידיעה זו נו תנת
אותותיה בטיב היין.
כלל גדול בשמירת היין הוא:
החזקת הבקבוקים המלאים לא במאונך
כי אם במאוזן. רבים מבין
מוכרי היין בעירנו אינם יודעים
כלל זה. נעים לציין כי בהרבה
חנויות יודעים לשמור על היין.
וכן משמח הדבר שבחנויות אלו
מוכרים מיינות ארצנו, מיקבי ראשון
לציון וזכרון יעקב.

יר 1שלים*תל־אביב-ווחנה
.,העולם הזה״ ,מס׳ 641

פתרון
התח רו ת
ה כו ת רו ת
כותב כקשות.
הצהרות בשבועה
ותעודות יושר
לפני כנין
בית המשפט
בתל־אכיב
׳,הצילום :

קאופמן

שנים מקוראי ״העולם
הזה״ יחלקו את
הפרס של ל״י אחת
בשביל הכותרת המתאימה
ביותר לתמונה
שנתפרסמה ב־גליון
; 635 שניהם
כיוונו לדבר אחד בפסוק
מפיוטי ראש־האוחז
השנה

ביד — מדת
משפט.
שני הזוכים, אליעזר
זילברשטיין ואריה
בן דוד, מתבלן שיס
בזה לסור למערכת
לקבל את מחצית הפרס
כל אחד.

סיורים קלי ם ב עי ר
כשהציעה לי בפעם הראשונה המוכרת
זוג מכנסי גומי בשביל בני הפעוט
הייתי נפתעת ומשתוממת.
מה, מכנסי גומי? ניילון לילד?
אך לא. מי יודע מד׳ זד, יכול לגרום,
פצעים׳ גרויים, ועוד ועוד. לא לא׳ לא
אקח.
ולמרות כל השתדלויותיה של המוכרת
הנאמנה וכל הבטחותיה שמוצר זה
הולך וכובש לו מקום בכל העולם בארון
בגדי הילדים — לא קניתיו. אך
אחרי חודש־חדשים, כשקבלתי את החליפה
הראשונה הסרוגה, חזרתי בי.
— נו, רק לטיול אחד, אמרתי, מתי
אלביש לו את חליפתו היפה? פעם
בשבוע פעמים בשבוע לשעה קלה,
אנסה, בודאי לא יזיק.
וקניתי. ונסיתי — ולא הזיק.
כשבא הקור והייתי מוצאת אותו
בבוקר רטוב מכף רגל ועד ראש, החלטתי
לנסות להלבישו זוג זד, בלילה.
נסיתי — ולא הזיק. ומאז הוא לובש
זאת תמיד. הוא פחות רטוב ואני פחות

עייפה מכביסה.
היום את יכולה למצוא את המוצר
הזה בכל חנות של בגדי ילדים. גומי
ניילון או חומר אחר שאינו חדיר למים
— כולם בנמצא. ישנם מינים טובים
וישנם פחות טובים׳ אך כולם מועילים
לילד ולאם.
כמובן, שישנן היום עוד אמהות
רבות המזדעזעות לשמע הדבר הזה.
״חס ושלום׳ חס ושלום״׳ הן אומרות,
״אנו גדלנו רק בחיתולים וכן יגדלו
בנינו״ — אך כדאי להעיז פעם, אמהות
צעירות, ולנסות: אתן תראינה
ותווכחנה, כי טוב הדבר, טוב מאד.

לעתים משתדלת האשד, לסדר את
תסרוקתה, וכל עמלה לשוא, באם
שערותיה מחוספסות הן, שמנות וחסרות
ברק.
תסרוקת יפה דורשת טיפול מתמיד,
התלוי בשלשה גורמים :
א) מסרק — יש לסרק את
השערות בכל ערב כדי לנערן
מאבק היום.
ב) מברשת — יש להבריש
יפה ובכוח את השערות מדי
יום ביומו 1
ג) שמפון — לחפיפה יש
להשתמש אך ורק בשמפון
חפשי מאלקלי שאינו משאיר
מישקע סבוני אפור בשערות.
השמפון של ״יצהר״ חפשי מכל
אלקאלי, וביהח״ר אחראי לכך. שט־פון
זד׳ נותן לשערות ברק, עושה
אותן קלילות וחזקות, שומר. על
הגוון והסלסול הטבעי שלהן.
נסי עוד הערב את השמפון של
״יצהר״ ומיד תיווכחי בתוצאות המפתיעות.
לשערות
יבשות, אין טוב משמפון־
ביצים ״יצהר״.

תקליטים

ד־ 1ם• טפון

אברהמסוו
ר־זל־אביב
רחוב בן־יהודד9 ,

התזבוורת

יום ה׳ - 26.1״כני־ערובה״
(מונסרא),

הפילהרמונית היעיראלית

תל־אביב

רסיטל שלישי ואחרון

יום ה׳ - 26.1״אהבת נעורים״

פתח־תקוה

מוצ״ש - 28.1״חליר הכשפים״

תל־אביב

־ יום א׳ - 29.1״אהבת נעורים״
תל־אביב

(לפועלים),

יום ב׳ - 30.1״חלום ליי קיץ״

תל־אביב

יום ג׳ - 31.1״אהבת נעורים״
גבעתיים
ב״נגה״,
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב

אידה

מיכאל טאובה

יום די׳ 2611ב־ 9בערב

תל־אביב

בית הבימה

יום ג׳ 31.1ב־ 8.30 בערב

ט 1ק ה
המנצח :

זינגר

כרטיסים :
ת״א, ביילין, אלנכי 67 טלפ 5018 .
חיפה, גינצבורג, הרצל 25 טלפ 3621 .

ליד הפסנתר:
תל־אביב, מוצ״ש ,28.1.״אהל־שם״
ב־ 8.30 בערב
טרטיני, מוצרט, בראהמס, ברטוק,
שימנובסקי, ביזה־סרסטה.
מכירת כרטיסים:
תל־אביב, משרד התזמורת, אלנבי 56
בשעות 2—11׳ .6—4

קונצרט למנויים מם׳ 5

המנצח: שרל ברוק
הסוליסטית: אידה הנדל
ירושלים — יום חמישי 26.1

תיאטרון פועלי ישראל

(כנור)

יום ה׳ 26.1״יום מנוחה״
ב־ 8בערב

הנדל

רחובות

יום ה׳ 26.1אינקובטור על הסלע

ירושלים

ב־ 9בערב ״ציון״

יום ה׳ 26.1הופעת אליזבט ברגנר
ב־ 8.30 בערב

בלט

קרית־חיים

יום ו׳ 27.1הופעת אליזבט כרגנר
חולון
ב־8.30
מוצ״ש 28.1״יום מנוחה״ הצגה
ראשונה מטעם המחלקה לתרבות
תל־אביב
ולנוער ב־6
מוצ״ש 28.1״יום מנוחה״ הצגה
תל־אביב
שניה ב־9
יום א׳ 29.1אינקובטור על הסלע
תל־אביב
ב־ 8בערב
יום ב׳ 30.1אינקובטור על הסלע
הצגה יומית לתלמידים ולנוע־תל־אביב

3אחה״צ
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב

ת ש בץ מס6 .
מאת א. בך־רפאל

תיאטרון

? א מ די

הערב,

עממי
ביום רביעי,
באולם ״אדיסון״,

26.1ב־ 8.30 בערב

באולם ״אהל״,

1.2ב־ 9בערב

ירושלים

א. דיוו ר טי מ נ טו ל צ׳יי קו בסק •

בלט קלאסי (קטעים) כוריאוגרפיה — מיה ארבטובה

הנגבקורא !~

בלט ריאליסטי־מקורי ב־ 3מערכות
מאת אלישבע מונה
ע״י הפסנתר ד״ר י. וינפלד
מוסיקה — פ. שליצר
משתתפים: מ .ארבטובה, א .מונה, מיה פיק, סוליסטיות סטודיו
ארבטובה, סוליסטיות להקת יהודית אורנשטץ. הצייר: מ .רוזנר
כרטיסים :״כרטיס״ ,אלנבי ; 31 בירושלים — במשרד א. כהנא.

יום ה׳ 26.1״רק אתמול נולדה״
ב־ 8במוגרבי

תל־אביב

יום ה׳ 26.1״משרתם של שני
אדונים״ בבית הפועלים ברעננה

תל־אביב
ב״מוגרבי״
מוצ״ש 28.1
2הצגות ״ הצל״ בשעה 6ובשעה 9
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב

בקרוב

19־0101
מחולות

הצגת בבודה

במאוזן :

— 2דו־חי צעיר 6קולמוס ;
— 8שפד! — 10 התכסה גלד! — 12
ממון! — 13 התמהמה! — 15 לא
מבושל! — 16 כלי לסלוק שער! — 18
פרי הגפן! — 19 שמש! — 21 שרץ!
— 23 קיים! — 25 שליט ״מורד״
בסטאלין — 27 :מדינה בצפון אפריקה:
— 29 קיצור שמו של היסטוריון:
— 30 כנוי לסימפוניה של מוצרט!
— 32 קול חוזר — 33 :מתכת בלתי
מהלידה.

במאונך :
— 1איש תם׳ יושב אהלים! — 3
לא! — 4כנוי לבבל (ירמיהו נ״א):
— 5צורת דברים בכתב! — 7נשיא
שהכיר ראשון במדינת ישראל! — 9
תופעה הנגרמת ע״י כה המשיכה של
כדור הארץ 11 פתים (משלי א׳) :
— 14 חבר הממשלה — 17 :גרם
לרפיון! — 18 האשמה חסרת יסוד:
— 20 אמצעי למניעת גלוי תכן
המכתב — 22 :מידת חשמל — 24 :
קומפוזיטור מפורסם — 26 :שדה קרבות
ידוע במלחמת העולם הראשונה:
— 28 ילדי; — 31 אך.

אולם המוזיאון

עדה

$וזמ טאטא
יו ם. מנוחה
בתל־אביב
יום ג׳ 31.1 בירושלים יום ה׳ 2.2בשעה 9
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב

ומזרח

ת 1ס

רחל

״הם יגיעו מחד״
מאת נתן שחם

ת ל ־ אביב, אולם ״אהל״
יום חמישי 2.2.50
בשעה 8.30 בערב

נדב
ליד הפסנתר :

שיר השירים בהשתתפות הקריין :׳

אוד* ש ט רנ ב רג

ד. א רי א ל •

כרטיסים אצל :״שלזינגר ושפרינגר״ נחלת בנימין !2
״הכרטיס׳ אלנבי ! 31״מנדלי בן־יהודה 62 ובקופת הערב

תכנית בת

הקולנוע

הה? ם ם 1צ ׳ 8׳ 0ב ת 28.1.1950

חדד להש כיר

יום חמישי
מוצ״ש 28.1
יום ראשון 29.1
יום שני 30.1
יום שלישי 31.1
יוש רביעי 1.2 יום מוצ״ש 4.2
יום שני 6.2
הצגת בכורה
26.1

קרית־מוצקין
תל־אביב
תל־אביב
תל־אביב רחובות חולון
ראשון 5.2

מתחגבה:...

כרטיסים: בקופת ״ישה חפץ״
בשעות 1—11 לפנה״צ ומ־ 4.30 אחה״צ

ר סי טללפ סנ ת ר

יום ב׳ 30.1.50

בינצ׳וק

כרסיסים: שלזינגר את שפרינגר, רדיו אוניון
אימפרסאריו .1 :ה. דובדיו

מגדלור
אוריון שבוע ששי

שבוע שני
טרובדור אופיר
שבוע חמישי

לא נאה
ולא יאה

ג׳וני בלינדה

ארמון,

עשרה אחים

גץ ווימאן
לו איירס
וצ׳דלם ויקפורד

אסתר

חיפה

היינו

אורה,

חיפ ה

שבוע שני

מצחצחי נעלים

הדרך לאושר

כתבת המערכת וההנהלה: תל״אביב, רחוב לילינבלום ,12
טל׳ ,4414ת. ד / 1962 .העורך האחראי והמו״ל: א .קיסרי /
דפוס מ. שהם, תל־אביב, רחוב פין ,6טל׳ / 2239 גלופות:
צינקוגרסיד ,״ארץ־ישראלית״ בע״ם /ההפצה: דוד סוסל יבדו.

• 5י5532?8

תמונות מאתמול
ואולי גם
ממחר...
שוב תלשנו עלה אחד מאלבום ישן נושן.
הננו מחזירים אתכם לאירופה של שנת . 1920
לכאורה, עולם מיוחד לעצמו: זה לא מכבר
נסתיימה מלחמת העולם ; פצעי האנושות טרם
הגלידו. בבתי העלמין דממו קברות הנופלים
שלחמו על עולם טוב יותר ועל דימוקרטיה,
שאיש מהם לא ידע לאשורו מה משמעותה
האמיתית. הללו שוב לא יקומו מקבריהם, אך
העולם של אתמול עשוי לחזור גם מחר ;
בעקבות הראשונים עתידים ליפול חדשים׳ —
רק הפרחים ילבלבו כתמיד...
התמונה משמאל :

אדמות משוחררות...
התמונה באמצע משמאל:

המשא־ומתן הופסק...

הסכם ג׳נטלמני..

כל דור מביא עמו נכסי־מוסר משל עצמו, אך הדור
לאחריו בא ומוכיח, כי מה שהיה הוא שיהיה. תגובות
האדם שוות הן כמעט בכל התקופות, רק הלבוש החיצוני
שונה...

כך התרחצו אבותינו..

שעות נוספות
אדם בא להרשם בלשכת העבודה.
— כמה שנים עבדת במקום הקודם?
שאלו המזכיר.
— 35 שנה.
— ובן כמה אתה?
— בן .32
— איך זה אפשרי?
— עבדתי שעות נוספות...
אליהו כהן, ירושלים

לשון צנועה
האב :
אורי :
האב :
אורי :
האב :
בחטיבה ! ך

אורי, מה חדש בעתון?
שוב מהפכה בסוריה.
מי זה הפעם?
אני יודע? שישק־לי !
זוהי הלשון הצנועה שלמדת

א. קורן,

עפולה | ב ן כמה אני? — בבית בן ,5באוטו — .3

משחק ב״אכא מת״

כשהמים אינם עולים לקומה השלישית שלנו, עלילסדר לי אמבטיה בצורה כזו.

יצחק (בן :) 4בואי נשחק במשחק
אבא, אמא וילה
יונה (בת : )4ובכן, אני אהיה אמא
ואתה הילד — אוי ! ומי יהיה האבא?
יצחק: אז מה יש? נשחק באבא

יעל אחיטוב, רמת-גן

מסתנן

תלמיד חמץ
מדוע שוב אחרת לבוא

מסיבת אבל
רמי

נעצר

״מסיבת אבל,

ליד

חנו ת

החנות

איזה אנשים רשעים !

וקזרא :

סגורה״.
רוגז רמי,

אפילו באבל הם עושים מסיבה !

המורה :
לבית הספר?
התלמיד — :אחרי הגשם אי אפשי־היה
ללכת ברחוב. הלכתי צעד אחד
קדימה והתחלקתי שני צעדים אחורה.
המורה — :ובכל זאת, כיצד הגעת
סוף סוף לבית הספר?
התלמיד: כשראיתי מהו המצב, שיניתי
את הכיוון ופניתי לחזור הביתה,
עד שהתחלקתי לבית הספר...
רמי נודלמן, ת״א

אינם נשואיס
ארכיאולוגיה וצבא
א: מ״הובי״ של אדם ניכר
אופיו. קח לדוגמה את הרמטכ״ל, המחבב
ארכיאולוגיה. כאשר נודע לי, שכך
הוא הדבר׳ נרגעתי. פירוש הדבר שהוא
בעל אופי שקט, המבכר לחטט בעבר
1מאשר להסתכן בתוקפנות.
ב: ואילו אני, מקצועו זר, עורר
בי חששות. מבין אחר, בארצות במצריים
או עיראק יש יותר מדי דברי
עתיקות היכולים לעורר חמדתו של
ארכיאולוג...

בפרס של לידה אחת זונ ה בעל הבדיחה בדיחות הנדפסת ראשונה כמדור זח.
אנא לשלוח למערכת ״העולם הזה״ .על
חגזעספה יש לציין :״עולמנו זה הקטן״.

ללשכת הגיוס של חיל הספר נכנסים
שני גברים על מנת להתגייס.
האם אתם נשואים? — שואל הקצין.
— חם וחלילה — עונים השנים —
אנחנו רק חברים...
כ. א ,.פתח־תקוה

באחת מישיבות הכנסת בת״א הרגיש
הסדרן בילד שנכנס בגנבה לתחום
הבנין.
״מי אתה?״ ,שואל הסדרן.
״אני מסתנן״ ,עונד, הילד בגאוה.
״מהיכן?״
״מהמשולש״ ,עונד. הזאטוט, כשהיא
מצביע על חלון בצורת משולש, שדרכו
נכנם פנימה.
א. נחום, ירושלים

״חיות הנגב״
זוג אמריקאים שבאו לתיור בארץ
עם ילדם בן השש החליטו לבקר בהצגת
״חיות הנגב באות העירה״ .ההצגה
מצאה חן בעיניהם אך הרגישו שאין
התוכן כשם ההצגה, אלא שאיש לא העיז
להעיר דבר בנוגע לזה. אחרי גמר
ההצגה פנה הילד אל הוריו ואמר :
— ״מוזרה היא ארץ־ישראל מאד״.
— ״מדוע״? תמהו הוריו.
— הלא ראיתם, ענה הילד ,״כאן
החיות הן על שתים ואילו אצלנו הן
על ארבע״.

עקיבא הרשקוביץ,

חיפה

ס״דזד

ה סיג רי ההחדשהשלא חי ם בדו־חבע ״ מ

— אבא, מה זה ״סמכות מלאה״?
— שאל את אמך !