גליון 642 מתאריך 2 בפברואר 1950

ישראליים מחפשים אמנות נפרז

נראה שהאמנות אינה מותנית לא ב״צ־נע״
ולא ב״דיביזים״ .גם היום עוד יש
״מושבות״ ישראליות בבירות העולם,
והפעם הננו קורעים בשביל קוראינו
אשנב לעולם־האמנות בפריז. לכאורה
חוזר הכל לקדמותו: אותה אווירת
משקה, יצירה והילולת־אמן. אך הוד
העבר הועם, בכל זאת• היום שוב לא
נמצא מספר כה גדול של אמנים וסטודנטים
לאמנות כאשר היה לפני המלחמה.
נשתנו הזמנים ונשתנו התנאים.
ואולי, מוטב כך. כלום לא הגיעה העת
שאמנינו יפרו את דמיונם וייצרו את
פרי־מחשבתם במולדת? עד מתי נחזר
אחר אכסניות בגלות?

דוד לנדכרג מראשון לציון
עוסק כציור.

על רקע הסורכון. סטודנטיות ישראליות לאמנות,
יטתיהן חיילות משוחררות.

שמאי האכר הוא פסל. נדמה. כי כל עולמו מושקע
כפרי־עכודתו.

״הפוגה״ כיצירה -איציק, מכפר סכא, צייר,
חוזר לחדר עכודתו לאחר שתייה.

יוסף נדבה

/בחברתו של ג׳ירולד פף1ו11־1

אולמות ״ויץ״ ,לשכת עתונות חוץ
בתל־אביב, שוממים בימי־חורף אלה.
קול מכונות־הכתיבה נדם, והדוברים
הרשמיים פותחים את דבריהם בנעימת
התנצלות :״היום אין מה להודיע.״״
יש ועוד תשמע חריקת עט של עתונאי
ממי,ק בקרן זווית׳ אך הכרת פניו
מעידה בו שאץ הוא מטופל בסנסאציות
ומן הסתם עתונאי ממדרגה שניה הוא
של עתון אוסטראלי ממדרגה שלישית.
כל ״הלוויתנים״ יצאו את ארצנו זה
מכבר. אחד מהם תינה בפני את צערו !
הוא היה רוצה להשאר בישראל עוד
חדשים מספר, אך מן המערבת אין
מתירים לו. עליו לצאת ל״גקודות־מוקד״
חדשות — :יוגוסלביה, אינדונזיה, סין
וכיוצא באלו .״שער בנפשך — אמר לי
עתונאי אמריקני — מזה יומיים שאין
כל ידעה על ישראל בשום עתץ
בארצות־הברית...״
האמת היא, שעברו ימי־הסערה שלפני
שנתיים. זכורני אותם ימים טרופים,
שבהם הופיעו הרוזן ברנאדוט, שרת
והרמטכ״ל הנוכחי לסירוגין במסיבות־עתונאים
שהיה להן הד בכל רחבי תבל.
כ־ 150 נציגי העתונות העולמית ישבו
דרוכים ומתוחים על כסאותיהם, כאותם
הסיסמוגרפים הרגישים הקולטים כל
רחש וכל בת־קול, ומיד לאחר מכן
הוטרד הטלגרף הישראלי בקדחת־מרוצה
של רבבות מלים בשעה...
ברם, הימים ההם חלפו. מי יודע
אם ישובו עוד, אך, כמובן, שיש גם
צד שני למטבע. היו זמנים, שבהם
נשתוקקו מנהיגי ישראל לדבר אחד
בלבד: מי יתן ויניחו אותנו לנפשנו,
כדי שנוכל לגשת לביצוע מלאכת״היצירה

׳ואף
על פי כן, עוד מבקרים בישראל
מפעם לפעם עתונאים בעלי שם עולמי.
והנה בימים אלה נפגשתי עם אחד
מאלה — הוא ג׳ירולד פראנק היהודי־האמריקני.
כשהודיעה העתונות על בואו
של בארטליי קראם לארץ, ידעתי, שגם
ידידו בנפש, פראנק, יתלווה אליו. ואמנם
את שניהם מצאתי במלון ״ארמון״ על
שפת ימה של תל־אביב, ושניהם מוקסמים
מן הארץ ומאנשיה יותר ויותר
לאחר כל ביקוד וביקור בה.
דרכי ״העולם החדש״ עדיין אינם מובנים
לנו. אנו שמרנים אנו מטבענו,
דוגלי המימרא ״אשרי יושבי ביתך״.״
ואילו ביבשת שנתגלתה על־ידי קולומבוס
יש אמת־מידה אחרת לצורת החיים!
שם כאילו מודדים הכל במהירות
הקצב ובמספר הקילומטרים שעבר פלוני
או אלמוני בשליחות מסויימת. טרומן
עשה 250 אלף מילין במסע־הבחירור.
שלו לנשיאות ! וילקי עבר 41 אלף
מילין בסיורו על פני העולם׳ וכדומה.
והנה אני קורא בעלון, המציג את הע־תונאי
ג׳ירולד פראנק בפני קהל־מאזינים
באמריקה, כאדם שעבר מרחק של 100
מילין בנסיון להתחקות על בעיית ארץ־
ישראל...
ואמנם פראנק מכיר את בעיית ארצנו
כמעט כמו שהוא מכיר את אמריקה
שלו. שמונה פעמים ביקר כאן, עבר
בארץ לאורכה ולרוחבה, נפגש עם ראשי
המדינה, דיבר אל האדם ברחוב,
סייר בנקודות ההתיישבות בגליל ובנגב,
ראה הכל ממקור ראשון. והעיקר
לא חובה עתונאית גרידא יש כאן, אלא
אהבת־אמת ! יש בו בעתונאי מחונן זה
לא רק עט שנון ועין חודרת, אלא
לחלוחית שבדמיון, התלהבות פיוטית
ונפש מעודנת.
לכתחילה תמהתי על הקשר העמוק
שיש לו עם הארץ. מה לו ולמולדת
כנען? והוא כה הרחיק מן ההווי
היהודי? הוא נולד בקליבלנד שבאר־צות־הברית,
התחנך בסביבה רחוקה מן
המסורת ועניני היהודים זרים היו לו

,העולם הזה׳ /מס 642 ,

לחלוטין. הוריו היגרו מאירופה, עם
זרם המהגרים הגדול בסוף המאה הקודמת
— ,מרוסיה, מפולין או מהונגריה
— ,אך מקורות העבר ניטשטשו
בכור־ההיתוך של ארץ ״מגרדי השחקים״.
שאלתיו כיצד הגיע חזרה אלינו?
והתשובה היא טיפוסית לאנשי־שם רבים
אחרים. הוא מספר לי, כי את ״ירח
הדבש״ שלו בילה באירופה. שנה תמימה
סייר ברחבי היבשת שעמדה עד
מהרה לשקוע בים של אש, תמרוד.

שליווה את ועדת החקירה האנגלית־אמריקנית
בכל סיוריה מואשינגטון, דרך
מחנות הפליטים באירופה לארץ־ישראל
ולמדינות המזרח התיכון !

״פורצ׳ון״ .וגם לספריו היתר, הצלחה —
בימים הקרובים יתפרסם מפר על 24
מדינאי הדור בעולם ! פראנק תרם את
תרומתו בכרך זה במאמר על וייצמן.

ב־ 1947 נתלווה גם לועדת ״אונסקופ״
— מסע שלמעלה מ״ 15 אלף מילין —
דרך ארץ־ישראל, אירופה והמזרח התיכון.
הוא עקב אחר כתיבת הדו״ח
של הועדה בז׳נבה, ואחרי כן נכח
במעמד ״לידת המדינה״ בלייק סאכסס.
אגב, קשרי ידידות חמים נתקשרו בינו
לבין אותו נציג גואטאמלה אוהב ישראל
גארסיה גראנאדוס.

״מביקור לביקור אין להכיר את ארץ־
ישראל — אומר לי פראנק — תמיד
סקרן אני לדעת מה תהא דמות המדינה
כשאבוא לכאן בפעם הבאה...״

יש עתונאים הזוכים לפרסומת עולמית
בקשר ל״שערוריה״ — וזו היתד,
גם מנת חלקו של פראנק. ממשלת
הלבנון אסרה על כניסתו לארצה יחד
עם חבר ועדת ״אונסקופ״ .לשוא ניסו
חברי הועדה עצמה להתערב בדבר, למרות
מחאות העתונות העולמית וה־
״סטייט דפרטמנט״ — הוא לא הורשה
להיכנס, ומשום כך היתה גם הצלחה
רבה כל כך לספרו ״הרפתקה בלבנון״.

עשו ודמים. עשרים ארצות עבר מבריטניה
שבמערב ועד רוסיה במזרח, ובכל
מקום ומקום נפגש עם יהודים, אחיו
שהכירם רק לפי השמועה ושלא מדעת.
הוא נקלע ללודז /עשה דרכו בנאליבקי,
אך בעיקר נרשמה בזכרונו תמונה אחת
מרומניה: יהודי זקן, בעל עינים נפחדות,
הציץ מבעד לחלון החוצה. על
המדרכה מתחת התהלך איש ״משמר
הברזל״ — הארגון האנטישמי — כשהוא
מזויין מכף רגלו ועד ראש וכפעם
בפעם זורק מבט מזרה אימים
לעברו של היהודי ...בתמונת־יגונים זו
ראה פראנק את כל הטראגדיה היהודית
בגלות, אך באותו פרק זמן, ב־
, 1934 לא ידע עדיין את הפתרון. רק
לאחר מכן, כשהגיע לארץ וראה את
החלוץ בעבודתו, את האכר המעבד את
אדמתו ואת הצעיר הזוקף את גופו
תחת שמש חדשה, נכנסה בלבו רוח
חדשה — הוא שוכנע, כי כאן, בחידוש
פני המולדת הישנה־החדשה, יגאל היהודי
מצרות הרדיפות והשמד.
ראשית התעניינותו של פראנק בארץ־
ישראל באה לו באקראי. ביקורו הראשון
כאן חל ב״ .1933 אך עד 1944 היה
מהלך עדיין בעולמות זרים והציונות
לא היתר. אלא מושג מופשט בעיניו.

חסר היה לו הרגע החינוכי-היסטורי.
ב־ 1944 נתמנה ככתב־מלחמה אמריקני
בירושלים ובקהיר. באבותינו נתנסה אף
הוא ב״יציאת מצרים״ ,וארץ־ישראל מצאה
חן בעיניו במבט הראשון.
בקהיר היתד, לו חווייה נוגעת עד
הלב. הוא היה אחד מן העתונאים
היהודים היחידים שנכחו במשפט מוין.
לפניו עמדו שני בחורים ישראליים שהיו
שונים תכלית שינוי מן הטיפים
היהודי שאותו ראה במזרחה של ניו־יורק.
המשפט הישרה עליו רוח דכאון.
הנוהל היה חמור. השופטים אסרו על
העתונאים לרשום את העדויות בכתב.
אף על פי כן הירבה פראנק לכתוב
על המשפט בכמה וכמה עתונים מאמרים
רבי־השפעה.

עוד מאורעות רבים אפשר היה לצטט,
שבהם נכח פראנק בארץ־ישראל.
הנה, למשל, עמד במיזח חיפה בהגיע
לשם ״יציאת אירופה״! הוא נכח בבית
המשפט שדן שלושה מצעירי אצ״ל
למוות ! שלח את כתבותיו המפורסמות
על רצח ברנאדוט, וכיוצא באלו.
אך הצלחתו העתונאית הקדימה בוא.
עוד בהיותו בן 21 כתב נובילה בשם
״הנירבאנה השלישית״ .באותו פרק זמן
סיים את חוק לימודיו באוניברסיטה של
קליבלנד ! חלם על שירה, על אחווה
ועל אהבה. הספר לא ראה אור, אך
הוא אינו מתבייש בו עד היום הזה...
ברגע מסויים בחייו נדמה היה לו
לפראנק שנועדה לו קריירה שהמטיר: .
הוא היד, אלוף השחמט במדינת איהייו
בגיל , 17 אך לבסוף משכה אותו העתו־נות
אליה. גם לאחר מכן השתתף במשחקים
חשובים, לרבות עם אליוכין, אלא
שיד ״המעמד הרביעי״ היתה לבסוף
על העליונה. הוא החל בעתונות המקומית
ועבר לאחר מכן לעתונות ניו־יורק,
ומני אז נפתחו לפניו הדלתות
לרווחה.
גם בשטח העתונות הכללית יש לו
לפראנק הישגים רבים. תקצר היריעה
מלספר על פרשת נדודיו באירופה, על
פגישותיו עם המדינאים — בנש, צ׳אנו
ואחרים. אפיזודה אחת׳ אולי, ראוייה
לציון: יום אחד ב־ 1934 נקבע לו
ראיון אצל המלך היוגוסלבי אלכסנדר,
והנה נודע בינתיים שהוא נרצח במר-
סייל. יום אחד נקבעה לו פגישה עם
דולפום בוינה, והנה עד מהרה נודע,
כי גם הוא נרצח על־ידי הנאצים...
אין לך כמעט עתון בעל שם באמריקה
שבו לא נתפרסם מפרי עטו של פראנק,
החל מן ה״ניישן״ ,״סאטורדי איבנינג
פוסט״ ,״לייף״ ,״ניו־יורקר״ וכלה ב־

זוהי תמיהת כולנו, תמיהת אלה שהשקיעו
כל חלומותיהם ותקוותם במולדת
המתחדשת.

לפני שנים מספר נערך באמריקה פ*־
אל־עם מעניין: סופרי החוץ המסור*-
מים נתבקשו לכתוב על האפיזודה המרתקת
ביותר שנתארעה להם בקריירה
העתונאית שלהם. מעין משאל־עם כזה
על המקרה הדרמתי ביותר שאירע להם
בארץ־ישראל, ערך גם כותב הסורים
הללו בפני עתונאי חוץ נכבדים שהגיעו
אלינו במרוצת השנתיים האחרונות.
פסיפס התשובות הוא רב־גוני ומעניין :
הן קורעות אשנב לעולמו הפנימי של
הסופר שהתרשמותו ממאורע מיוחד
היא הד לתהליכי נפשו. תשובתו של
ארתור קססלר, למשל, שונה לחלוטין
מזו של קנת בילבי — ושונה משתיהן
היא תשובתו של ג׳ון קמחי. גס את
ג׳ירולד פראנק שאלתי אותה שאלה,
והוא לא היסס הרבה והשיב מיד :
הפגישה הדראמתית ביותר שהיתר, לי
בארץ־ישראל היתר, עם מנהיגה של
קבוצת שטרן, שבימים ההם יצאו לה
מוניטי־זוועה בכל העולם כולו. לאותה
פגישה יצא פראנק בחיל ורעדה ובלב
פועם. חברי לח״י הסיעוהו שעד, ארוכה
במכונית מקפצת ! ברור היה שהיא
הולכת סחור סחור וחוזרת על עקבותיה
ללא תכלית מיוחדת — הכל
כדי לטשטש את חוש האוריינטציה של
הנוסע. מטפחת נקשרה סביב עיניו וצליל
כלי הנשק של ׳מלוויו נשמעה
כמנגינת־לווי כל הדרך. לפני שפתח
פראנק בשאלותיו אצל מנהיג לח״י,
נתן פרידמן־ילין, הצביע הלה לע־תונאי
האמריקני על הטעויות במאמריו
על קבוצת שטרן שנתפרסמו קודם
לכן בעתוני ארצות־הברית שונים. לאחר
מכן כשערך פראנק סיור־הרצאות
באמריקה הרגיש כי הוא מרתק את
׳׳קהל מאזיניו בסיפורי המחתרת הרבה
יותר מאשר בדברי ראיונותיו עם ד״ר
וייצמן, ובן גוריון .״מים גנובים ימתקו״
— .לעולם יבקש קהל־מאזינים
את הסודי ואת הבלתי חוקי. אין לך
אדם שאינו רוצה להשתחרר משיגרת
יום־יום על הופעותיה האפרוריות, ועל
כן נמשך הוא מאז ומתמיד להווי־הח־י
שאיות.

1944 נתגלתה לו הארץ באור אחר.
הכל החל לנוע בקצב מהיר יותר, משל
לאדם הרואה סרט־קולנוע הסובב על
צירו ללא הפוגה. מגי אז שיתף עצמו
פראנק בכל המאורעות שבאו על הארץ,
והרי רשימה כרונולוגית קצרה:
ב־ 1946 היה הוא העתונאי היחידי

י גו רן

ירושלים -הרים סביב לה
תחילה וראשית לכל, הרי זה קור,
ד,נכפר. עליך מעם הסלעים האפורים,
הרחובות השוממים ובתי האבן הקודרים,
ולאחר מכן — גשם וערפלים ועננים,
עננים, אלו שבכאן אינן שטים
מעליך, הם שרויים בתוכך, או שמא
אתה הוא השרוי בתוכם.
ירושלים,
רחובות שוממים, עובר אורח מקרי
עטוף במעיל ומגבעת ופנסי רחוב מבליחים
אורם העמום. ומעל לכל —
קור, קור׳ קור.
ירושלים.
רח׳ המלך ג׳ורג׳ תחילתו בסוכת
השוטר, גמורתו בהצטלבות, עקולו חד
והריהו משתפל לבן־יהודה ״עטרה״ ,״ירדן״
ו״אלנבי״ ,והרי לך מרכזה הרוחני
והתרבותי של הבירה.
משבצת למסגרת דלה זו שלושה בתי
קולנוע, ה״טרה סנטה״ ,״בצלאל״ ואולם
הי.מ.ק.א — .והרי לפניך ירושלים באשר
לכל, מכל, כל.
״עטרה״ — כסית דה ירושלים, קפה
דלוח ועכור כמי שופכין, גג עשוי יריעות
אוהל דולף מים׳ תנור נפט, עשן,
הבל נשימות, המולה קולנית וחבורות
סטודנטים נצחיים המתווכחים עולמית.
״ירדן״ — המרכז ״האימפריאליסטי״,
או בית ועד למומחי־איסטרטגיה כאן
דנים בסבוב הבא ובכשלונות כבוש
העיר העתיקה בעבר. נערות צבועות
לחיים ושפתיים. פסנתרן משמיע פעמים
יצירה כלשהי הקרובה קרבת משפחה
רחוקה לשופין או ליסט, אשר,
המתרקבת בצעדי ענק לגיל הנעורים
מס׳ ,2מחלקת כרטיסי כניסה למלכות
השמיים וקפה, המזכיר בצבעו אותם
מי־פלאים שהיו בשמוש אי פעם ונת־קראו
— קפה.

512221

הכביסה ונקוי הבית
וכן לפני השינה
משחי את ידיר בקרם
״ולוטה״ לבל
תהיינה אדומות
ומחו0פסות.״ולוטה״
מזינה את העור
ושומרת על רכותו
ווו דייו חו

״אלנבי״ — מכונת הפלאים האמריקנית,
המקיאה מקרבה כעכי לביבות
שחורן מרובה על תוכנן, מושכת המוני
מסתכלים, ואפשר שאין זו אלא
השפעתה הזהובה של המוכרת הבלונדינית
— ,על כל פנים הקפה טעים
באופן מיוחד — ונראה שאין רמתה
הרוחנית של החברה מותנית בשותיו.
וכאמור — ״בצלאל״ ,״הטרה סנטה״,
״הקונסרבטוריון״ יואולם י.מ.ק.א. הה,
כן, בניני הכנסת. כמובן. והרי לפניך
הבירה, היא כמות שהיא, כמות שהיתר,
זה רבות בשנים ותהיה.
ובשבת
מסתלק הענן ששכן מעל —
ומתחת — הר הרצל — מיס קארי
ופינה מרחבי גבהים נפלאים לשמש
הזיוותנית והזוהרת.
מיס־קארי. פסגת הר נישא, שני בניני
מדות וכנסיה קטנה בטבור הפסגה.
לפנים היה בכאן בית מנוחה ומרגוע
לפקידי ממשלת המנדט ; הועבר
ב״ירושה״ לרוצחי הל״ה ונמסר ״במתנה״
עקובת דמים לכובשי עין כארם
ומשחררי הפרוזדור.
בית ג׳אלר, צופה ממול ומקרינה אל
על מתקני שידור ששרתו בזמנם את
״צבאות הוד מלכותו״ .כיום יש לה
תפקיד אחד: לעורר יצרים ״אימפריאליסטיים״
בלבבות קציני צבא צעירים
שחתמו על שרות קבע. שמאלה הימנה
נמה בין שתי שלוחות הר וצופה על
ואדי סארר — בית לחם — רמת רחל,
ארמון הנציב, הר הצופים והרי מזרח
הבירה.
ולמטה ממש למטה — ,פשוט נתר
ועוף — עין כארם, לפנים תערובת
מזרחית טפופית של עבאיות, כפיות,
נרגילות וריחות קאבב, כיום — עצי
פרי בשלכת, משפחות מעולי בולגריה
ומרוקו וכפר הנוער .״מוסקוביה״ השריד
האחרון — והגאה עד מאוד —
ששרד מימי המנדט ! המנזר המפורסם
— שקט, דומיה ושלווה נעימה
מבדילים אותו מקרתנות החולין של
כפר העמל.
לד,כנס? לא, אין אתה יכול לד,כנס
אלא באם תפרוץ פנימה בכוח, ושמא
תקרא לאחד הנזירים? הלו ! כאן נציגי
המאה העשרים מתדפקים על דלתות
המאה הראשונה י י ) לא, אין נפש
חיה, עסוקים כנראה בעבודת הבורא.
ובכן, סוב יופנה הלאה. לא, רגע, שלח
עוד מבט אחרון. אילן שהיקף גזעו
כדי חביקת ארבעה אנשים. תמונת צב־עונין
רחבת מדות המתארת את דרכה
של העלמה הקדושה מנצרת לעין בארם
ושוב — ,שקט, נועם ושלווה.
.המעין שבכפר הנוער מפכה מים חיים
ונפלאים, חבל רק שהיום יום חורף
ואין הצמאון מטרידך. טבלה הקבועה
בכותל ממול קוראת ומזמינה :״הוי
כל צמא, לכו למים״ .הכוונה מוחשית
עד מאד, הנד, אתה והנה המים׳ כרע
ולגום, זהו זה. אווירה של קדמוניות,
הכנסת אורחים, אדיבות ונועם.
ומכאן להר העבר והעתיד, הר הרצל.
פעם נטעו כאן גנים גדולים ורחבים.
כיום עומדים׳ עצי המשמש וה־שזיף
בשלהי השלכת ומשווים למקום
ארשת של יתמות יתירה.
עלה לפסגה. בטבורה, ממש בטבורה
— משטח בטון עגול. שפת אבנים
עגולה, גדר נמוכה ורוח, רוח קר.
כאן, אמותיים תחתיך עצמו החוזה הגדול,
למטה יותר ,,צופים פני הפרוזדור
— קברות ההורים. סמלי, סמלי
מאד, ההורים ראו את הדרך, הבן הדגול
חוזה פני המטרה, המטרה כולה,
לרבות העיר העתיקה — וממערב —
ר,קאסטל, קרית ענבים, בתולת אבו גוש
ואופק רחוק שיש בו רצועה צרה של

קאסטל. כאן נפל עבדול קאדר. בן,
ליד חורבה עלובה זו, מפקד המקום

מסביר באדיבות: לפנים נתחוללו בכאן
קרבות עזים, ובאותה אדיבות: שמא
תשתו ספל קפה? ! קפה ועבדול קאדר.
אבן, הזמן מטשטש מאורעות וחוויות.
הקאסטל מבצר הפרוזדור והדרך, הדרך
המוליכה לבירה.

ומהו כפר זה שעל הפסגה הסמוכה ף
וזה שלמטה הימנו? משגב הפלמ״ח.
הפרי הכניס לנו הון רב בקיץ שעבר
; בתכניתנו לגדל כאן דבורים וזאת
על שום הפריחה הכפולה שבמקומות
אלו.
המדבר — פלמ״חניק, ואפילו, אין
אתה יודע שהמתישבים אנשי פלמ״ח
הם. הנה לפניך פלמ״חניק, הבלורית
השופעת וד,סתורה׳ המכנסיים, הקדרות
(חורף) המבט העז וחיתוך הדיבור הצברי,
העסיסי, החונן — פלמ״חניק.
ועיניני בטחון?
סליחה, זאת איני יודע.
שפיר — עניני בטחון, יפה להם
השתיקה.
תשתו תה?
לא ! חן־חן. דרכנו אצה לנו.
סאטף — מנין לדעת שכאן חיים
אגשים׳ הר מכאן, הר מכאן ואדי באמצע
וקצת מעליו ביקתות אבן׳ רכובות
זו על גבי זו. כרגיל — :לפנים
כפר ערבי, כיום קיבוץ, ולעברית הוסב
שמו: בכורה, ואין גאה משם זה,
סיטף — הפרי הבשל כדי התפקעות
בכורה — גני פרי על המדרונים.
ממול — על צלע ההר הסמוך׳ מנזר
סאטף.
ואם כן, למנזר. ראשית רד בינות
לגני הפרי. חצה את ואדי עין כארם,
הנופל בקירוב מקום לואדי סארר׳ דלג
מעל חומת האבן המקיפה את המנזר
והמזכירה לך את חומת סין בזעיר
אנפין, והרי ששרוי אתר. בטבור —
טבורו של השקט.
דרי המקום — נזיר מזדקן וכלרו,
אלא שעם בוא השבת תמצאם הולכים
לבלותה ב״מוסקוביה״.
הבנין סגור ומסוגר מכל עבריו ואין
אתה שומע אלא את המיית המים ד,מקלחים
על פני הטרשים. המים. דומה
שאין ההר עומד אלא על גבי מעי־נות.
המערה הגדולה המקרה מים חיים
וזכים מעוררת בך רעדת אימה טמירה.
ברם מאידך מעוררים בך דגי הפז השטים
בברכה רגשי נעימות. והנה שלט
בעברית מקום קדוש. מנזר זה
שייך למסדר ״הטרה סנטה״ ,שמסר
בטובו חלק מבניניו בירושלים לרשות
האוניברסיטה העברית. הפוגע במקום
זה מתנכל לאלו שכה הטיבו עם האוניברסיטה״.
ובכן.
אין לפגוע במקום זה, ואלמלא
האזהרה, כלום היה מישהו מהין לפגוע?
ובכן סגור המקום ומסוגר, הצץ מבעד
לסורג הברזל לתוך הקאפלה השקועה
בדומית רזין. האזן להמיית המים
ולשקט הנפלא המושל כאן בכיפה. שקט
שמעולם לא הופרע ואפשר שלא יופרע
לעולם, וחזור על עקבותיך. השמש משתפלת
מאחורי ההרים ובטנך הומה.

הרחקת שערות
לחל וט י ן

בדיאטדמיה

באחריות בלי צלקות ובאופן סופי(שיטה
חשמלית) 1400 שערות לשעה מהרגלים

* ידדניה יי
תל-אביב, יוחנן הסנדלר 18
חיפה, רחוב מיכאל .31
השתמשו בחדשי חורף להרחקת שערות.

שחח־ -לבן
המו׳׳ס הכספי הבריטי -
ישראלי החל באווירה ידידותית.
דרושה
פחות אווירה ״ לירית ״
ויותר העברתלירות .

יתרות השטרלינג שלנו -
מוקפאות.
העלאת המשכורות -מוקפאות.
נכסי
הגרמנים -מוקפאים.
ואנו תתפלאים על

הכפור!

מפ״ם מוכנה לשכוח חטאי
העבר ולהתפשר, אך אחת
הדרישות העיקריות -שינוי
עמדת מפא ״י כענין חברת
אשלג.
אס יאדימו חטאיכם כשני — כאשל
ג ילבינו!

נקבעה דרגה נוספת בצ.ח.
ל - .זו של אלוף־משנה.
על זה נאמר — משנה שם משנה
מזל 1

נתבטלה אשמת הסתננות
כנגד ערבי מעזה, שכן לא
הוכח שעזה נמצאת מחוץ
למדינת ישראל.
מעז( ה)

יצא

מתוק.

ש. ט .ראוך
נאוטונוסוג חו צהוו
אנוכיות
מי שיערוך סטטיסטיקה מוכח, כי
בימינו אלה מבלה אדם חלק גדול מחייו
באוטובוסים ובנסיעות. ודוקא במקום
זה יכול אדם ללמוד: פוליטיקה, דיפלומטיה,
כיצד יש לנהל מדינה וכיצד
אין לנהלה: אפשר ללמוד משהו על
אפיים של בני־אדם, על פרנסותיהם ועל
דאגותיהם ואף — על אנוכיותם.
האוטובוס הנוסע לאותה מושבה, עוזב
בשעה קבועה 10 .דקות לפני המועד
הגיעה אשד. במרוצה. עלתה למכונית
בכבדות, שלמה את מספר הפרוטות
וד,תישבר .,מיד ספרה לשכניה במה
דאגה פן תאחר ועד כמה יפה עושר,
הנהג שאינו מקדים לנסוע ומתחשב
באותם הנוסעים שאינם יכולים להגיע
לפני הרגע האחרון.
שתי דקות לאחר שאמרה זאת החלד,
מסתכלת בשעונה בעצבנות והפליטה
כלפי הנהג:
״אדוני הנהג, נדמה לי שהגיע הזמן
לנסוע״.
פנה אליה אחד השכנים :
״האם אינך סבורה גבירתי שיש לחכות,
בכלזאת לרגע האחרון?״.
סגגון הנסיעה לחיפה ברכבת באותו יום
היתד, משעשעת. וזאת כיוון שלפני ישבו
שתי נערות, סמינריסטיות. מעיין
שיחתן הלך והשתפך עד שמרבית השכנים
הטו אוזן קשבת. התברר כי סגנונן
היה ערב לאזנים. הן יצרו סגנון עברי
מקורי שאין לזלזל בו כלל. דהיינו :
מזוג שפת המסורת עם שפת ״הסלנג״
הצברית. מצאתי בשיחתן צרופים מפתיעים.
רותי
קנתה מאותו מגיש טבלת שוקולד.
לאחר שבלעוהו ולא נודע כי בא
אל קרבן חפצה שולה להשליש לידיה
של רותי את מספר הפרוטות הדרושות.
רותי :״הניחי, יערב ויבושם לחיכך.״
לאחר רגעים מספר, מפאת הקור,
הוציאה שולה כפפות דהויות.
רותי :״מהיכן ׳גרדת׳ את האנטיקה
הזו של סבתא ינטה?״.

אשך

.העולם הזה״ ,מם׳ 642

ד״ר מנחם (אמיל) פזיר שטין

פרופיסוד
א. ש .יהודה
״ושבו בנים לגבולם״ נתקיים עד
כה בעיקר לגבי הבנים הקטנים, הבנים
הגדולים של עמנו עוד מוסיפים
להחזיק בקרני מזבחות זרים. הם מעדיפים
את נחת המרובה הכרוכה בשבתם
באוניברסיטאות גדולות ומפורסמות
על המצוקה המרובה הכרוכה בישיבה
בארץ. איינשטיין מוסיף לפאר
את אוניברסיטת פרינסטון במקום האוניברסיטה
העברית. הדוגמאות רבות כל
כך שאין כלל צורך למנותן. אחינו
הגדולים והמפורסמים יושבים בבירות
העולם במקום להפוך את ירושלים לבירת
העולם. בזמן האחרון מורגש שינוי
קל גם בנידון זה. הסנוניות הראשונות
מתחילות להופיע, שניאור ישב מעתה
בתוכנו, לא בפאריס ואף לא בניו יורק.
חנה אורלוף לא תשב עוד בסביבת
פאריס׳ אלא בשדרות הקרן הקיימת
בתל־אביב. גם הפרופיסור הנודע, המזרחן
העולמי, הפרופיסור אברהם שלום
יהודה, חוזר לירושלים, עיר מולדתו
ולא יוסיף לנדוד עוד בין האוניברסיטאות
המפורסמות בעולם. הוא ישוב
לניו יורק לחדשים מעטים, כדי לחסל
את הקאתידרה שלו ב״ניו־סקול אוף
סושל ריסירץ״ ,,איניברסיטה מסוג חדש,
שיש לה שמונת אלפים תלמידים, בה
מורים הפרופיסורים המפורסמים ביותר
שנמלטו בשעתם מפני הנאצים לא רק
מגרמניה׳ אלא גם מבלגיה ומצרפת.
הפרופיסור יהודה ניהל שם את ״המרכז
לחקירת המזרח התיכון״ בשש־שבע השנים
האחרונות ; עתה הוא שב אלינו.
הפרופיסור קלוזנר פנה אליו לפני זמן
קצר בקריאה נרגשת ז ״הארץ זקוקה
לך ואתה זקוק לה. עוד תוכל לפעול
הרבה בשטחים שונים, בוא אלינו,
שב בתוכנו. שתף עצמך אתנו, עוד
נוכל ללמוד ממך הרבה. כאן מקומך
ומכאן יפוצו מעינותיך חוצה...״
כשאתה נמצא בחברתו נדמה לך שהנך
יושב בצלו של אילן גדול. אכן זהו
אילן גדול ששרשיו עמוקים, ענפיו
מסועפים ופריו מתוק. אבותיו נמנו על
״ראשי גלותא״ בנהרדעא שבבבל .״הרב
החסיד הגביר שלמה יחזקאל לבית יהודה״
עלה עם כל בני משפחתו הגדולה
בשיירת גמלים ארוכה עוד בשנת
,1855 ובנה מרכזי תורה וציבור
רבים בירושלים. בנו רבי שאול התעניין
לא רק בתורה ובמעשים טובים אלא
גם בחקלאות: הוא ייסד לפני ,1860
בהיותו בן עשרים בם ך הכל, את הנקודה
החקלאית הראשונה בארץ — היא
מוצא ! הוא עשה מעשה רב אחר, אם
כי פחות פרודוקטיבי. בשעה שפרץ
סכסוך בינו לבין השייך אבו גוש,
סטר על לחייו והדבר הרים את קרן

/״ שעה קלה ע ם;.,
שכן הכל

היהודים בעיני הערבים ;
פחדו מפני השייך העריץ.
״בית יהודה״ היה בית מלכים ללא
כתר בישוב הישן. שם נתחנך גם אברהם
שלום יחזקאל, שספג אל תוכו
לימודי קודש וחול, תרבות מזרח ומערב׳
כל בני משפחת יהודה נתינים
בריטיים היו מאז ומתמיד. הוא למד
באוניברסיטאות גרמניה. היה ציר הקונגרס
הציוני הראשון מטעם הייכלברג,
נפגש עם הרצל בימי הופעתו הראשונה
בלונדון, הרצה בבית הספר הגבוה
לחכמת ישראל בברלין. משם הוזמן
לכהן כפרופיסור לספרות עברית

הצילום: מ .פוירשטיץ
באוניברסיטת מאדריד. ידידו מנוער
מאכס נורדאו פרסם אז מאמר גדול
בשם ״נצחונו של יהודה״ — המלומד
הירושלמי היה היהודי הראשון שהוזמן
רשמית לשוב לספרד אחר הגירוש.
ארוכה שורת הבמות המדעיות העולמיות
שרצו לפאר את עצמן בשמו של
יהודה. הקולדז׳ המלכותי בלונדון, האקדמיה
הבריטית׳ אוניברסיטאות קנד
ברידז׳ ואוכספורד, ליסבון וציריך,
פרנקפורט וניו יורק. פרט קטן יעיד
על חשיבות פעולותיו מאחורי הקלעים :
ג׳מל פחה, המושל התורכי, החליט,
כידוע, לגרש את כל היהודים מארץ
ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה,
יהודה ניצל את השפעתו על אלפונזו
ה־ 13 מלך ספרד, אשר התערב אצל
השולטאן ומנע את הדבר.
יקר לי האיש משום שהחזיר את
כבודנו בקרב הגויים. חקירותיו היו
מכוונות מאז ומתמיד להרמת, קרנה
של תרבות ישראל. הוא הוכיח בהוכחות
מדעיות בשטח הלשון והארכיאולוגיה
שמשה הוא הוא מחבר התורה
שנכתבה בתקופה ההיא ולא בתקופה
מאוחרת יותר.

מירון

מציעים

תענוג עליו

לישון

הוא יפה, קפיצי הול
ממש ״פדד״ו״ לכל

,השלם הזה״ ,מס׳ 642

שספרי התורה לא נכתבו על ידי
משה ואף לא בזמנו של משה, אלא
בתקופות שונות ומאוחדות יותר. הדב־ברים
נמסרו לכל היותר מפי משה
ועובדו לספר אחד מאות שנים יבות
אחר מותו. אכן הגיעו לידי המסקנה
שאין התורה אלא ספר מזוייף שהתחילו
לחברו בתקופה בה הגיעה מלכות
ישראל לפסגתה, בימי שלמה והבאים
אחריו, ועיבוד הספר נסתיים
בגלות בבל, בימי יחזקאל. היו שטענו
שיחזקאל הוא הוא מחבר ספר ויקרא
ועזרא הוא אשר סיים את העיבוד.
תוהו ובוהו גמור והפכו ראנוצר
שית
לאחרית ואחרית לראשית ; התנ״ך
נהפך למין עיסה משונה אשר לשו
אותה מכל מיני שפות ולשונות. ה״תי־

העברית המצטיינת בסגנון׳ בעושר וברוח,
שאין דוגמתם בשום שפה מהתקופות
הקודמות למושב ישראל במצרים׳
לא בשפות אשור, ארם ובבל ואף
לא בשפה המצרית עצמה. הוכחתי
שמספר השנים שנמסרו לנו בתורה ובספר
מלכים שונים המה׳ בניגוד לדעות
החוקרים. הוכחתי שהשפה העברית התפתחה
תחת השפעת השפה המצרית
בימי שבת ישראל במצרים, ואכן התר
רה נכתבה באותה התקופה. יהנה, למשל,
בפסוק אחד המספר על תיבת
משה ובת פרעה נמצאות לא פחות
מארבע מלים מצריות כגון: תיבה,
גומא, סוף ויאור. אילו חי המחבר
בתקופה אחרת, היה משתמש במלים
אחרות. יותר מזה: הוא השתמש
במושגים מצריים. אחו, אסון, התמהמה׳
חרטומים׳ מצה, משארת, צפרדע,
שחין, שבר׳ תועבה וכר, מלים
מורכבות כגון: אב־רך, צפנת־פענח
או השמות: און, אסנת׳ פרעה, פוטי־פר,
פוטיפרע — מלים מצריות מובהקות
המוכיחות בעליל שהדברים נכתבו
בסביבה מצרית. כל המבקרים
טעו, למשל׳ בשעה שהסבירו ש״סוהר״
פרושו ״משמר״ — זהו שם מקום
שנזכר תכופות בספרות המצרית מימי
משה. את שר המשקים ואת שר האופים
אפשר לראות בתמונות החפירות,
הנה כאן אוחז שר המשקה בקבוק
יין וממלא את הכוס על כף פרעה
אחנאתיו, שמלך משנת 1375 עד 1350
לפני ספירת הנוצרים. והנה תמונה
אחרת המראה אופים נושאים סלי
לחם על ראשם, ממש כמו שר האופים
שנשא סלי חורי על ראשו. וחלום
פרעה? אף הוא מובהק ואופייני
למצרים. המצרים טיפחו את פולחן
חת־חור, אלילת המזון בדמות פרה,
ומכיוון שארץ מצרים נחלקה לשבעה
מצרים ולכל מיצר פרה משלו — ,היו
שבע פרות חברות לאלילה חת־חור.
במקדשה של חת־שפסות, בתו של
טחותמם השלישי, בדיר אלבחרי, מול
קרנאק אפשר לראות שבע פרות רועות
באחו, ממש כמו בחלום פרעה.
יוסף עמד על הקשר בין הפרות, השבלים
והדבר האופייני כל כך למצרים :
שובע ורעב. אין קץ להשפעה מצרית
בשפת החומש .״תשמע חלום
לפתור אותו״ .שמיעה והבנה — היה
ביטוי אחד אצל המצרים .״ לפני
פרעה״ אף הוא ביטוי מצרי — הם
לא באו א ל פרעה. נאמר שיוסף
התגלח לפני שבא אל פרעה, אחר
העלאתו מן הבור. כך היה מקובל
אצל המצרים בניגוד לכל העמים השמיים,
שנהגו מנהג הפוך מזה: גידול
פיאות וזקן לאות כבוד. אכן גם גלוח
יוסף התאים לתנאי מצרים .״ויוסף
בן שלושים שנה בעמדו לפני פרעה״
.מדוע בעמדו ולא בבואו? מכיוון
שעמידה הוא הביטוי המצרי להתייצבות
לפני המלך באורח רשמי וחגיגי.
יוסף עברי היה ולכן נתנו לו שם
מצרי כפי הנהוג שם: להוסיף תואר
ביום העליז־ ,לגדולה. פרוש השם אינו
מגלה צפונות כפי פירוש חז״ל, אלא :
״מזון הארץ הוא החי״ ,כלומר האיש
הזה ממונה על תזונת מצרים .״משביר״
הוא תרגום המלה.

— מתי הופיע ספרך האחרון 1
— ״עבר וערב״׳ אוסף מחקרים ומאמרים,
הופיע בשנת תש״ו בהוצאת
״עגן״ על יד ההסתדרות העברית באמריקה.
הוא כולל מסות על הלשון
העברית, על משוררי ישראל בשפה
הערבית׳ על השירה הערבית, אך עיקרו
מחקרים במקרא. חוקרים רבים
וחשובים הגיעו, כידוע, לידי מסקנה

קונים״ האלה שעטפו אותם במדעיות,
זרים לרוחנו ולשפתנו. לפיהם יוצא
שישעיהו כתב עברית׳ שהוא תרגום
גרוע ומשובש מגרמנית — הרי מחקר
המקרא היה ל״מונופול״ של המלומדים
הגרמנים, ואיוב כתוב מין עברית
שחציה אנגלית וחציה הולנדית— ,
הכל לפי שפת המבקר והבלשן המתקן.
וכפי שהתנקשו בצורה, התנקשו
גם בתוכן ! הכל נהפך לאגדה חסרת
שחר. משה לא היה ולא נברא. ישראל
לא היה מעולם במצרים, עם ישראל לא
היה קיים בכלל בתקופה ההיא. חוקרים
רבים לא העלו על דעתם שכבר ב־מי
יציאת מצרים אפשר היה לחכר הורה
כמו שלנו, שכבר אז היתה השכלה
גבוהה בישראל וספרות, שפה ותרבות.
בשני ספרי ״שפת החומש ויחסיה אל
השפה המצרית ותרבותה״ וב״אמתות
ספרי המקרא״ הוכחתי שמשה עצמו
הוא הוא היוצר האמיתי של השפה

מכירת סוף העונה!
ם עי לי ם.

ח לי פו ת

במחירים

ו מ עי לי

מאד

י ל די ם

נמוכים

י ׳ 3111 .ראח״א, ארנב׳

ירושלים הדים
סביב לה
סאת א. אביעל

האולם הגדול של בנץ בנץ הכינוסים הסוכנות היהודית׳ המש־מש
שוב כאכסניד, אר־הציוניים
כירושלים
עית לכנסת הראשונה,
האולם בו הושבע נשיאה
הראשון של מדינת ישראל, שוב הפך
למקום חגיגה רבתי, למקום היסטורי
שעוד רבות ידובר בו. ביום ד׳ ,ז׳
בשבט תש״י )25.1.50( ,בשעה 12 בצהרים,
נחתמה בו מגילת היסוד לבנין
הגדול ביותר שבכל המזרח התיכון׳ הוא
בנין הכינוסים הציוניים.
נשיא המדינה ד״ר חיים וויצמן, שמפאת
מצב־בריאותו הרופף ובגלל מזג
האוויר החרפי הקשה לא יכול לעלות
לירושלים — שלח את דברו לטקס
החגיגי שהוקלט על ידי המחלקה לשידורים
לגולה.
האולם הגדול המה עיקנים׳ ראשי
התנועה הציונית, מנהיגים ציונים שהשתתפו
בקונגרסים הציונים שהתכנסו באכסניות
זרות, בערים ובארצות זרות,
ולעתים אף עוינות. מנהיגים אלו ודאי
בירכו לא פעם את חבריהם ואת עצמם
שיזכו לראות את הקונגרס הציוני מתכנס
בירושלים ומשמעות רבה היתד.
בברכתם המסורתית ״לשנה הבאה בירושלים״
,אולם הברכה לא נתקיימה עד
כה. ומשום כך מובנות היו דמעות
הגיל בעיניהם של מנהיגים ציונים׳ של
אותם השרידים אשר שמעו את דברי
החוזה הגדול, את דברי ד״ר בנימין
זאב הרצל, אשר שלושה קילומטרים
בלבד מפרידים כיום ממקום מנוחת
הנצח של עצמותיו בהר הנקרא על
שמו.
שוב לבשו שרי ממשלת ישראל את
האיצטלאות הציוניות הקודמות שלהם
ועל הבמה ישבו אלו בצד אלו — שרי
ממשלת ישראל וחברי מליאת הסוכנות
היהודית, אשר החלק ה״לא ציוני״
שבו נעלם. הטקס סימל בצורה מוחשית
ביותר את הקשרים ההדוקים שבין עם
ישראל ומדינת ישראל, קשר שבא לידי
ביטוי בקיבוץ הגלויות שרישומו ניכר

באולם הגדול והמקושט. נשיא המדינה
חתם בביתו ברחובות על המגילה שתונח
ביסודם של בניני הכינוסים הציונים
— ואילו ראש הממשלה, מר דוד
בן גוריון, ושאר שרי הממשלה וכן
חברי מליאת הנהלת הסוכנות היהודית
חתמו על המגילה יחד עם העומדים
בראש המפעל הכביר, ראשי הקרנות
הלאומיים, ראש עירית ירושלים שבגבו־לותיה
ייבנה ה מין הגדול ובתחומיו
יוקם האמפיתיאטרון הגדול ביותר בכל
המזרח התיכון. כן חתמו על המגילה
מאה וארבעים מוזמנים לקול צלילי
תזמורת משטרת ישראל שפתחה ב״הל־לויה״
של לונדובסקי ובנגינת ״התקוה״.

על חורכות בבניו יושקעו למעלה ממיליון
לירות על ידי משלט החברה לבניני האומה
רומאי
בע״מ, שבראשה עומד
מר א. עזר (יבזרוב) .הבנינים יכללו
אולמות רחבי ידים לישיבות מליאת
הקונגרס הציוני, הועד הפועל הציוני
וכן אולמות מיוחדים לסיעות השונות,
משרדים למרכז התנועה הציונית, חדרי
עתונות וכן אולמות להצגות־עם גדולות,
לפסטיבאלים, אולמות לתערוכות.
ביצועו של המפעל יש בו כדי להביא
לידי מהפכה גמורה במבנה הנוכחי
של ירושלים ולהפכה לעיר בירת ישראל,
המדינה והאומה כאחת. נוסף על כך —
ייווצר בסיס כלכלי חדש שממנו ישאבו
מקורות פרנסה אלפים רבים של
תושבי העיר, כי המפעלים האמנותיים
שייערכו בבנינים אלו ימשכו אליהם
לא רק אלפי תיירים מקצות תבל, אלא
יהפכו גם את ירושלים למרכז לעליה
לרגל תרבותית.
המקום שעליו ייבנו בניני הכינוסים
נמצא על גבעה שבין רחוב יפו ושכינת
בית־הכרם, גבעה הנקראת כיום בשם
גבעת רם, על שם המפקד הצעיר
שכבש את המקום ונתן עליו את דמו.
בשעת חפירת היסודות לבנין נתגלתה
במקום זה פנה ארכיאולוגית רבת חשיבות:
נתגלה שריד של מבצר רומאי
עתיק, שהיה מעין ישוב משלט של
הלגיון הרומאי העשירי. על חורבות
ישוב משלט רומאי עתיק יוקם הבית

אסמכתא כשדנה הכנסת ב״הצה־לירושלים
רה על ירושלים״ הצי,,השלמה״
עו סיעות ״חירות״
ומפ״ם תוספות כאלה
כדי שההצהרה תכיל את המלה ״השלמה״
ליד ירושלים. אנשי ״חירות״ לחצו
במיוחד בכיוון ה״דתיים״.
מר ד. צ .פנקס, דובר ה״דתיים״,
שהסביר את עמדת סיעתו אמר כי ה־
״דתיים״ ״מצפים לגאולה שלמה״ .והוסיף
:״איני יודע היכן ובאיזה ספרים
יש צירוף מלים של ירושלים השלמה ;
אף לא בתנ״ך״.
חבר הכנסת אריהבן ־ אליעזר
(חירות) ,שחזר זה לא מכבר מנסיעה
בחו״ל, שאל בקריאת ביניים :
—וירושלים של עבדאללה? כלום
אפשר למצוא מונח כזה בתנ״ך?...
דובר מפ״ם לעומת זאת מצא אסמכתא
״כתובה״ ,על ירושלים ״השלמה״ :
המרכזי של יהודה המחודשת והמתחדשת.
בקרבת
מקום ייבנו גם בתי הקריה,
מקום מושב ממשלת ישראל. בבנינים
ירוכזו לא רק הכינוסים הציוניים הגדולים
אלא ובעיקר, בתקופות שבין קונגרס
לקונגרס יקוימו באמפיתיאטרון ובאולמות
הגדולים הופעות אמנותיות גדולות,
שאליהם ינהרו המונים. עבודת
הבנין תמשך כשנתיים, ויועסקו בעבודת
ה מין בלבד למעלה מאלף פועלים
ואילו בעבודות הקשורות למפעל, כגון
עבודות נגרות, זגגות, צביעה, וכן עבודות
שיהיו קשורות בהחזקת בניני האומה
ובקיומם — יועסק מספר ניכר של
פועלים ופקידים בעבודות קבועות.
המינים עצמם יהוו נכס גדול ביותר
וחשוב לא רק לירושלים אלא למדינה
כולה, ובמדד. לא מעטה לעם כולו.

העיר

— ירושלים — ירו־ שלם...
השלמה...
ברם, גם מציאת אסמכתא כתובה לירד
שלים ״השלמה״ ,לא מנעה מאת סיעת
מפ״ם להוריד את הסתייגותה מעל הפרק
כדי לשמור על ״ שלמות״״הום־
עתה של הכנסת בענין ירושלים.

ביום ד, ערב ט״ו בש־הכנסת
כפני
נסיון בט, תוכיח הכנסת אם
תעמוד בנסיון. יום זה טוטאלי מצטיין בשני מאורעות:
א) הכנסת תחוג את יום ההולדת הראשון
שלה ! וב) יתחיל הויכוח הכללי
על בעיות החוקה. הבעיה היא, אם יש
לגשת מיד לעיבוד חוקת־יסוד כללית
למדינת ישראל, או אם יש לדחות את
הדבר ולגשת לחוקק סדרה שלמה של
חוקי־יסוד שבזמן מן הזמנים יצורפו
לחוקת־יסוד אחת, וכוללת, או ימשיכו
להתקיים בנפרד.
אולם הנסיון האמיתי לחברי הכנסת
יהיה, כשיתחיל הויכוח, שהפעם יהיה
בלתי־מוגבל, לא על ידי ה״מפתח המפלגתי״
ולא בזמן שיוקצב לכל נואם
ונואם. ויכוח כזה, עדיין לא היה בכנסת
מאז קיומה. הפעם יוכל כל חבר־כנסת
להרשם לרשות הדיבור מבלי לנהל
מו״מ עם המצליף הסיעתי שלו על
הזמן, וגם פטישו של היו״ר לא יאיים
עליו. חופש הדיבור והביטוי — מוחלט.
לפני
כמה שבועות עלה חבר־כנסת
מסיעה קטנה על דוכן הנואמים.
— כמה עלי לדבר — שאל הלה
את היו״ר...
— לך, אין לגמרי ״קונטו״ אצלי,
ענה היו״ר...
נראה, כמד, חברי־כנסת ינאמו וכמה
זמן יקציב כל נואם לעצמו בויכוח

הטקס לרגל הנחת אבן הפנה ל״בניגי האומר ״.בירו שלים

ראש הממשלה, מר כך גוריון, יו״ר הכנסת, מר י. שפרינצק,
ויו״ר המגבית המאוחדת, מר ה. מורגנטאו, מעיינים
כמגילת־היסוד.
הצילומים :

קאופמן

.העולם הזה״ ,מס׳ 642

בלתי מועל זד״ כשאין פטיש־ה״קונטו״
מתנופף על ראשם כחרב המתהפכת.
ונראה כמה חברי־כנסת יעיזו לדבר
בקצרה׳ ועוד יותר׳ כמה חברי-
כנסת יעיזושלאלהרשם לר ש
ותהדיבור. כמה יעמדו ב נ ־
םיון וכמר. יעמדו בפני היצר.

תתמוכנה בהצעת הגב׳ עדה מיימון בעוד
שהרווקים יצביעו נגדה. בין שני
הסוגים הנ״ל יש כאלה שאינם נמנים
עוד בצעירים שבין חבגי-הכנסת.
אופיינית חיתה שאלתו של חבר הכנסת
ד״ר י. לאם בשעת שגב׳ ע. מיי־מון
דברה נגד נישואי זקנים עם
צעירות :
— ונישואי זקנות עם צעיר
י ם מותרים 1
— זוהי שאלה תיאוריטית גרידא
— נשמעה קריאה מתוך האולם.

על ״שיכון״.
כיצד אפשר לגשת לשיכון בלי
״עבודה״ ? נכון? ובכן יו״ר ועדת־העבודה׳
ע. גלובמן׳ סבור. כי עדיני
שיכון הם בסמכות ועדתו.
אולם כיצד אפשר לעשות שיכון
בלי ה״רכוש״ י נכון? ובכן יו״ר
ועדת״הכספים, ד .צ. פנקס, סבור כי
ענייני־שיכון הם בסמכות ועדתו.
העדן הועבר לועדת־הכנסת העומדת
בפני סוגיה חמורה. מוסרים, כי
גם ועדר, אחרת עומדת לדרוש את
ענייני השיכון לעצמה, זו — ועדת
הכלכלה, הסובלת מאז ומתמיד מחוסר
עניינים לדיוניה. היא סבורה, כי ענייני
השיכון הם קודם כל ״כלכלה״ ואח״ב,
״כספים״ לבסוף ״עבודה״.
אילו יכלה ועדת־הכנסת להחליט
להעביר את עדיני־ד,שיכון אליה, אל
עצמה, ודאי שקבלת ההחלטה היתד,
קלד, ביותר.

החבר הקומוניסטי של
או ס ף
ו יל נ ר
הכנסת מ.
כי סויי ם
עורר סערה בכנסת ב־
״ פרל*
מנט ריי ם ״ התקפתו על מורגנט
א ו. ענו לו חבר הכנסת
ז. אהרונוביץ (מפא״י)
וראש הממשלה. בזמן הנאומים הללו
היו חילופי קריאות ביניים רבות. והרי
אוסף קטן מהביטויים ה״פרלמנטרייס״
בשעת הסערה הזאת :
וילנר: פרובוקטור, סוכן, אנטישמי,
נאצי, שקר׳ עלילת דם, חנופה,
התרפסות, משרת, מחרחרי־מלחמה, צמא־דם
...ז. אהרונוביץ: אקסטזה
קומוניסטית, סגנון השוק מוילנה, יש
גבול להפקרות...
ב. אידלסון: מתרפס כל ימי
חייך...
לוביאניקר: פקידו של

ברקו פלדמן מבוקרסט...
רא שהממשלה: יבסקים, תומכי
המופתי והנאצים, פוגרומשצ׳יקים...
טופיקטובי: לא אנו, אלא
מחרחרי המלחמה...
ראשהממשלה: יש גם ייבס־קים
ערבים...
י. רוקח: מציע ״שהכנסת תעבור
על הצעתו של מ. וילנר בשאט
נפש לסדר היום״.
מ. ויל נר: כמה דולאריס
קבלת בעד הצעה זאת י
פנקס: פחות מאשר

אתה מקבל י מ. וילנר. לפי דבריך, אתה
נראה בטלן. למעשה אתה סוחר

טוב.

ם כסוף כין
״עכידח״
ו״רכוש״

גם נציג ר,״עבודה״ וגם
נציג ה״רכוש״ הם ד,פ־עם
חברי הקואליציה.
המדובר הוא בסכסוך

לאחר שיתקבל החוק התוספת
חדש,
יעלה גיל המינישנתיים
מום
של היתר נשואין.
? רווקות
לאשה, מ־ — 15ל־ד1
שנר .,כלומר, לנערה מעדות־המזרח תתוסף
רווקות חוקית של שנתיים ימים.
גם אז, לא תוכל הגערה לד,נשא, אלא
אם כן קיבלה רשות מאת הוריה או
מאת האפוטרופוס שלה.
אולם החוק ראה את הנולד. בקרב
עדות המזרח יכול לד,וצר מצב, שנערה
תיכנס לנישואין בלתי־חוקיים כלומר
תעבור לבית־בעלה עד שתגיע לגיל
17 ורק אז תיערך החתונה החוקית.
יתכן גם, כי אי־אלד, רבנים יתחילו
לעסוק ב״דשואי־מסתוריך. לפיכך קובע
החוק עונשים חמורים על הגבר
הבא ביחסי מין עם נערות שטרם הגיעו
לגיל .17 באופן כזה הופך — גיל
— 17לגילהבתוליםהחוק
יים של כל נערה בישראל.
גברת ע. מיימון (מפא״י) דרשה
להחמיר יותר. היא דרשה לאסור
על גבריםזקנים לשאת נערות
צעירות .״נערות צעירות נמכרות
לעבדות״ — הגדירה היא אח ״נישואי
תערובת״ אלה של זקנים עם צעירות.
מוסרים, כי הרווקות שבכנסת

ארץ־ ישראל

הגליל ידוע בעושרו׳ ב־יקום
עתיקותיו
הרבות, שהת־המוזיאון
גלו
לפני שנים ושכ
ע כו
נים. גם כיום עם הקמתם
של ישובים חדשים נחשפים
מדי פעם דברי ערך היסטוריים
מתקופות שונות. לפני כשבע שנים
החלה המועצה המקומית של נה־ריר,
לרכז את כל אשר נמצא במושבה
בעתיקות ולפתוח מוזיאון בזעיר אנפץ.
המוצגים היו בעיקר הלניסטיים
ורומיים. עם פרוץ המלחמה נאספו הדברים
ונארזו לשם שמירתם• כיום אין

ב1ו רותנכרא

רצון סוב ובנות כלפי העולה!
״מחנה ישראל״ שבו מתרכזים עולי
פולין שהגיעו זר, מקרוב הוא מחנה
מיוחד במינו. יושבים בו כאלפיים איש
ואשה שהחליטו לעלות ארצה משום
שהם יהודים בעלי הכרה ציונית. בפולין
של היום קשה ליהודי להיות יהודי
נאמן לעמו. קל יותר להיות קומוניסט.
בפני הנוער היהודי המחליט ליה,פך לפו־לני־קומוניסטי
פתוחות כל הדלתות, הן
בעבודה והן בלימודים, אף על פי כן,
החליטו רבים מהם להפסיק את לימודיהם
בבתי הספר והאוניברסיטאות ולעלות
ארצה. שאיפה אחת בלבם: הם
רוצים לצאת ממחנה העולים ולהצטרף
ליישוב הבונה והיוצר.
בשנה האחרונה הגיעו אלינו שרידי
היהדות הפולנית, שנמקו במחנות אירופה.
ביניהם היה מספר קטן של אנשים
שנתפסו במחנות המנוונים לחיי
הפקרות ועסקים שחורים. יסודות אלה
הם שהטביעו את חותמם על עלייה
זו. ומשום כך היו ביניהם שהפכו
לחומר כה קשה בשבילנו בארץ.
שמחתי להכיר ב״מחנה ישראל״ יה,ו־דים
מפולין בעלי אופי שונה בהחלט.
אפשרות למבקר *׳במושבה׳*לראותם ׳.גם
בחניתא, מצובה, שבי ציון ועברון נמצאו
עתיקות, וכל מקום שומר אותן

״המבצר״ הצלבני כעכו
לעצמו, בלי שהציבור בכללו יכול ליהנות
וללמוד מהן. רק לפני שבועות
אחדים נתגלתה מערכת קברים מתקופת
־התלמוד בכפר אל־מרר מזרחית לעכו.
הקברים נבדקו על ידי ד״ר ע. בן־דיר
ממחלקת העתיקות, שמצא שם ארונות־מתים
עשויים חרס, וכלי זכוכית לרוב.
ביניהם כמה עשרות בקבוקים ארוכים
בצורת כישור, עגילי זהב, צמידים מט־עבות
וקמיעות, כלי חרס שונים, נרות־שמן
ופעמונים. הדברים נלקחו לירושלים
לבדיקה ולרישום. וסוף דרכם לד,כנס
לבית נכאות או מוזיאון מרכזי. מתעוררת
השאלה׳ למה לא ירכזו את כל
(המשך בעמוד )15

אלה אינם רוצים לשבת במחנה, לחיות
מקצבה, ולחפש פרנסות קלות. דבר זה
מחייב אותנו. אסור שרוח טובה זאת
תיחנק בצפיפות המחנה, אסור שהרצון
החזק ליהפך לבונים ויוצרים יתקל
בקיר אטום של ביורוקרטיה.
הנוער העולה כעת מפולין, אסור
שירגיש כי הוא ויתר על השתלמות
טכנית ואוניברסיטאית מבלי שתהא לו
אפשרות לגמור את לימודיו במולדת.
זאת אינה רק שאלה מוסרית־מדינית ;
אלא ביחוד שאלה של תועלת. כחיי
שלמד כימיה ועמד לפני סיום למודיו,
ללא ספק יביא תועלת למדינה אם
יהיה כימאי ולא יצטרך לעבוד כפקיד
או במשרה שיגרתית כלשהי אחרת.
דברתי עם עשרות עולים חדשים
ועלי לציין עובדה מצערת ביותר. אלה
שלא היד, להם מגע עם הוותיקים בארץ,
משום שהובאו אל המחנה ישר
מן ד,אניד״ היו מלאי התלהבות ורצון
טוב. לעומת זאת רובם של העולים
שבאו במגע עם מוסדות ואישים פרטיים
הם אכולי התמרמרות ואי־שביעת
רצון. והטענות שאתה שומע אינן מבוססות
על קשיים שבהם נתקלים העולים
בסדורם, אלא על האופן והצורה שבה
פוגש פקיד המדינה את העולה החדש.
עולה חד׳ #הוא בבחינת ילד, הוא
זקוק לעמד, לחיוך ולמלה טובה, דברים
אלה אינם עולים בכסף ואף אינם
מכבידים על האדם: למה, איפוא, לקמץ
בהם !
אולם גרועה מכל היא הרכילות המהלכת
בקרב תושבי המדינה. עולה חדש
שרצה להצטרף לצבא מיד עם עלייתו,
חזר מהחלטתו מפני שחיילים ותיקים
תיארו לו את ״הרוח הרעה״ השוררת,
לפי דבריהם, בצבא. הסברה אחרת על
הצבא לא הגיעה אליו. בעל מלאכה
שהחליט לעזוב את המחנה על מנת
לפתוח בית מלאכה לנגרות, שוב אינו
מעיז לעשות כך מפני שותיקים במקצוע
הסבירו לו שאין פרנסה ושבלי
פרוטקציה אי אפשר להשיג חמרי גלם.
רוב הדברים שהעולה החדש שומע
בהגיעו העירה אינם מבוססים כל עיקר.
מקורם ביחס המשונה שנוצר אצלנו
בין האזרח והמדינה. הגיעה השעה לקבוע
במי האשם וכיצד אפשר לתקן
את המצב, שכן נזק רב צפוי בו.
אזרחי המדינה, גאים אנחנו שמשטר
ארצנו מאפשר לני חופש מחשבה ודבור.
אך, כדאי לזכור שחופש זה אייו
אלא חובה אזרחית, הקשורה באחריות
הפרט לכלל. חופש הדבור אסור שיהפך
להפקרות של תעמולת זועה מכוונת
ובלתי מכ״נת. כי כל פגיעה ככבוד
המדינה על ידי -דבורים סתם, אינה
אלא פגיעה בעצמך אתה.

טיפוסים מעולי פולין שבאו זה עתה לי ש ר אל

,העולם הזה״* ,מס׳ 642

י. צי ס טו חובס קי
מקצה הרחוב הבליחו שתי אלומות
אור כשהן הולכות וקרבות במהירות
לעבר ביודד־,חולים. המכונית נעצרה.
האורות כבו. חייל יצא את תא ההגה
כשהוא סונה כה וכה. אחריו יצאה
עוד דמות שפנתה לעבר תא המודיעין
של בית־החולים. היה זה אמבולנס
צבאי, שהגיח באישון הלילה.
העבודה הרגישה בבית־החולים פסקה
זה כבר. משמים עמד הבית טבוע בירק
עצים וטומן בתוכו מכאובים ונדודי
שנה לחסרי צרי. השלווה היא רק מהבית
וחוצה. בפנים אין היא שרויה כלל
ועיקר. יולדת נואקת וקולה מהדהד בחלל
האויר, פצוע מתעורר וזועק בכאבו,
ומי שכלל לא נרדם גונח מונוטונית
מתוך ערפול החושים. הקולות
נדמים — הרופא התורני והאחיות עומדים
על משמרתם וידם מושיעה לחסרי
הישע.
עתה חלה התעוררות־מה ליד הבית.
אחות הוזעקה ותחת עינה הפקוחה
והמשגחת מועבר פצוע, בזריזות ובזהירות
לבין כתלי הבית. בחדר הניתוח
הועלה אור. מבעד הזגוגית האטומה
רואה אתה צלליות נעות הלוך וחזור
כמכינות עצמן לדבר מה. בינתיים החלו
להתאסף אנשים. ברטט על השפתים
פונים הם לאשנבים המורדים למחצה,
מחליפים לחשים ופונים בחפזון לאורך
המסדרונות. הורים וקרובי משפחה הם
אלה׳ שואלים לשלום הפצוע שהובא זה
עתה מהדרום. מעל גלי האתר נשמעה
לפני רבע שעה הידיעה על תאונה
שאירעה. וזהו נוסח ההודעה ששודרה :
— חייל ישראלי עלה היום אחר הצהרים
על מוקש, שעה שיצא בג׳יפ לסיור
בסביבת באר־שבע. החייל נפצע קשה
והמכונית נחבלה וניזוקה. הפצוע׳ ששמו
טרם הוברר הועבר לבית־ד,חולים ׳׳הדסה*
.עתה, כל אשר קרוב לו בצבא
ושלפי ידיעה זו או אחרת יצא היום
לסיור או צריך היה לצאת, נחפז לכאן
על מנת לעקור את הספק שבלב, שמא
זה הוא י !
המנתח הוזעק לחדר הניתוח. אותה
שעה עוסקות שתי אחיות בהתקנת
המכשירים וחיטויים. פה מכינים מסכת
ד,כלורופורם, פה מרכיבים את המחט
למזרקה. הכל במהירות ובהקפדה על
הנקיון ועל הדיקנות.
הפצוע מוטל על אלונקה בחדר
ההמתנה כשהכרתו רק עתה שבה אליו.
זרועו האחת שותתת דם. תחבושות העזרה
הראשונה׳ צבועות הארגמן שעל

נשים כלבו ובתכלת

חזהו, מעידות כי עיקר הפגיעה הנה
בכאן, סמוך ללב. ואמנם פלחו רסיסים
את חזהו. הניתוח אינו סובל דיחוי
ובהצלחתו תלויים חיי הצעיר. הנה
מעבירים אותו הסניטרים לחדר הניתוח.
עוד השהיה קטנה, הנה המנתח רוחץ
ידיו, מושך עליהן את כסיות הגומי
הדקיקות — והאות ניתן. ברעד שבלב
אך בידים בטוחות עוזרות האחיות ליד
המנתח. העבודה מתנהלת ללא הגה,
רק העינים נעות ומרמזות. ארשת פניהם
של הנוכחים מביעה אחריות ודאגה.
הרופא שעבד במשך כל שעות היום
עייף במקצת. אך בידיו נתונים חיי אדם.
אחריות זו כאילו הפיגה את עייפותו.
לאחר גמיעה מספל קפה נצטללה דעתו
עליו לגמרי והוא חש ערנות בכל אבריו.
האחות, זו העוזרת הראשית, עמדה
כבר ללכת: את עבודת יומה סיימה
זה כבר. אך עתה עליה להשאר. לא
תמיד קובעות שעות. העבודה הרגילות,
ולא אחת יש להוסיף ולשרת, לעמול
ולהושיע. המעיל, שהושם כבר מתחת
לזרוע, נתלה שנית עד, הקולב, וחיש
מהר קופצת הצעירה לבגדי העבודה
הלבנים. שניות לא חלפו וכבר מטפלות
אצבעותיה הזריזות והגמישות בהרכבת
המכשירים והכנת שולחן הניתוח. והכל
תוך הקפדה, שכחה עצמית והתמכרות
מלאה לתפקיד ולצרכיו.
בפרוזדור התבררו בינתיים פרטי
האסון. האנשים שצבאו קודם לכן על
פתחי המחלקות התפזרו עם זיהוי הפצוע.
רק צעירה אחת נשארה, צללית
גלמודה בין כתליו האפלים של המסדרון.
חסרת ישע ומלאת דאגה מחכה
היא בעצבנות לרופא או לאחיות שיעברו
את המסדרון כדי לשמוע מפיהם
דבר על שלום בעלה. לא קל הדבר
לאחות היודעת את מצב החולה לאשורו
להשיב על שאלות אשר. אומללה. עליה
לדחות את הזעזוע, להרגיעה. בזהירות
עליה לנהוג ובפיוט, ולכן קודם כל
יש לשמור על קור רוחה היא.
מחוגי השעון זזים. הזמן עובר, חולף.
העובדים אינם מרגישים במרוצתו
כלל ועיקר. ואילו אותה אשה אומללה,
הפוסעות במסדרון הנה ושוב מתוך
צפיה, בשבילה אין ערוך ואין אורך
לזמן זה הזוחל וזוחל. היא צמודה לדלת
שמעברה מונח הפצוע תחת הסכין.
ד,יושיע? ! היא עוצרת נשימתה, מטה
אוזן לכל קול ורשרוש החודרים מהעבר
השני. הניתוח קשה. הרסיסים קרובים
ללב והוצאתם כרוכה בסכנת הנפש.
עצבי המנתח והאחיות דרוכים כמיתרים.
הניתוח נמשך כבר למעלה משעה.
העבודה מתנהלת ללא רתיחה, ללא
הפסק של שניה. הנה מגישה אחת האחיות
מכשירים שהוצאו מן החיטוי
ואת המשומשים מחזירה למים הרותחים.
הכל נע מהר. פה הצבת, הסכינים
השונים, עתה צמר גפן, תחבושת סטרילית
— הכל מתנהל כשורה. הכל
ידוע מראש, די ברמז.
הניתוח נסתיים. המנתח חולץ כסיד
תיו ויוצא את החדר. עתה יש לחכות
בלבד, לחכות ולצפות שכח חיותו של
הצעיר יגבר על פגעי המות שפגעוהו.
הפצוע הועבר לחדר מיוחד, עדיין לא
התעורר מן הנארקוזה. אך בדיקת הלב
והדופק מעודדת. בכל רגע עשוי ד,כלורופורם
להתנדף והפצוע יתעורר. יתעורר
ויחוש כאבים. האחות הרחמניה
כבר הכינה את החומר לזריקה ד,מרגעה•
יושבת היא לצידו כשעיניה מרותקות
לתנועותיו ועוקבות אחר כל
תזוזה. הנה החלו עפעפיו לנוע...
המתיחות פגה. אף רעיית המנותח
נתיישרו קצת קמטי הדאגה על פניה
הלאים. היא מאמינה בהצלחת הניתוח
ובוטחת בידי האחות המסורה, בידי
אותר, אשד, שאהבת האדם והדאגה לו
הנד, חלק ממהותה היא.
דרכה של אחות אינה סוגה בשו
שנים.
שנות לימוד קשות מאחוריה.
שנים של עמל והתאמצות שחלפו בבית־הספר.
שנות לימוד מיגעות, לימוד תי־אורתי
שמעשהו בצדו. מתיחות מתמדת
באולמי בית־ד,חולים. עבודה. מאומצת
תוך הקפדה על זהירות ודיקנות. מת-
נזרות מכל דבר המושך לב צעירי, ומל־היבו.
הסתגרות והצטמצמות בדלת אמותיו
של המקצוע. רבים הם הוויתורים
והקרבנות שעל העלמה שקיבלה על
עצמה עול אחות. הנה חלפו שנות
הלימוד וההכשרה. התעודה המתווה את
נתיבה לעתיד בידה. דלתות בית־הספר
ננעלים מאחוריה ושערי בית־ד,חולים
נפתחים לרווחה ומצפים לבואה. ואמנם
מצפים, כי רב המחסור באותן הצעירות
שהמסירות, רגש האחריות והידיעה
— הן נחלתן. חיי האחות נכנסו
למסלולן היומיומי. משעות הבוקר
המוקדמות אפשר לראותה עוברת בין
מטות החולים כשעינה פקוחה על הכל
וידה מושטת לזקוק. היא בודקת כל
תנועה, מבחינה במצב החולה, אם חל
בו שפור או הורע מצב בריאותו. תמיד
במתיחות, בצפיד, אחר שינוי לטובה.
כאן קורא לה נזקק המתהפך על יצועו
בכאבים. כאן זועק חולד. בבקשו
כדור שינה. במטה שמנגד יש צורך
בזריקה ואת האדם השוכב בקצה האולם
לש להאכיל. בחיוך מפייס על שפתיה
ממלאת האחות את הנדרש כשהיא משמיעה
מלה טובה ופעמים אף גוערת
בחיבה. אך מאחורי החיוך מסתתרות
הדאגה והמסירות. כל מעשה חשוב ומחושב.
חיי אנשים נתונים בידה. נאבקת
היא עם החולים עצמם בפגעי מחלתם
ופעמים אף יותר מהם. כי אין יקר
בעולם מחיי אדם. והצלת נפש אחת
כהצלת עולם מלא. יודע החולה כי אין
קרוב לו בעולמו זה של ביודו־,חולים
יותר מהאחיות, אותר, הדמות האצילה
המהלכת בלבן, הנערה החננית והמסורה,
כשידיה מלאות עבודה ומבטה
מלא רוך ועדוד.
לא קל הדבר לאחות. גם לה חיים
משלה. פגישות, תקווה ואכזבות. ולמרות
הכל היא תמיד שלווה. עליה להיות
כזו, כי מחובתה להתעלות מעל
לחולשות ומעל לדאגות עצמה עד כדי
שכחת ה״אני״ שלה.
כן, שכחת ד,״אני״ ,צמצום דאגת
הפרט. ברור הדבר כי אשר, המוסרת
כל אהבתה, אחריותה ואישיותה למקצוע
— וזאת חייבת היא לעשות כאחות
— אף עתותיה אין עמה על מנת
להתמסר לבית, לגבר ולמשפחה באותו
הלהט וההקרבה כאשד, אחרת. שונים
הם חיי האמות מחיי שאר הנשים ורבה
תרומתה לאנושות עד לאין ערוך. מוותרת
היא על בלויי זמן נעימים, תענוגות
ומשיכות נעורים למיניהן. היא
מסורה לעבודתה, לשליחותה, היא מקריבה
את עלומיה וחיי משפחה סדירים.
בימי המאורעות ובשנות המלחמה
הקשות לא נפקד מקומה בין גיבורינו.
מצאנוה בשורות הקדמיות בשדות הקטל.
פגשנו בד, עת הגישה עזרה לפצועים
שהועברו למשלטי העורף, נבחנו
בשעה שהצילה נפגעים מן ההריסות
וכשסשתר, פעוטות מבין החורבות, עת
צפרי הפלדה של האויב חגו מעל ראשיהן.
ושוב הרחק מן הבית, מחיק
המשפחה ; אם בערבות הנגב השוממות
ואם בהרי הגליל התלולים, אם
במישורי החולה ואס בישובים המנותקים
בדרום או בעיר העתיקה בירושלים.
תמיד מוכנה לפעולה, מוכנה
ללא סיג להגיש עזרה. תמיד עם חיוך
על השפתיים, ואם גם צורב הכאב
במעמקי הלב.
גם ימי הנופש לא האירו פנים לאחות.
רק פסק מטר היריות ופונו המוקשים
מהדרכים, וכבר נקראה למחנות
העולים שהוקמו בכל פינות הארץ.
ושוב היא לא היססה מלמלא את תפקידה
ושמעה לקול מצפונה. בין הראשונים
היתד .,כתמיד ראיתיה עובדת

וטורחת עד לשעה מאוחרת. אם בבית
החולים הארעי, אם במעון הילדים ובבית
התינוקות. ואם כחובשת בתחנות
לעזרה ראשונה. תמיד במקום. אך לא
תמיד היו בידיד, כל המכשירים הנחוצים
ולא פעם גדול היה המחסור ברפואות.
לפניה סוגי אנשים שונים, המדברים
בעשרות לשונות ושמנהגים שונים
וזרים להם.
רחקה תשומת לבנו מאותה דמות
מאלפת וספוגד, הוד, שכה רב חובנו
לה. ולא רק שאין יד גומלת, אלא יש
יד פושעת: אי־התחשבות ואדישות כלפיה
וכלפי תביעותיה המוצדקות. מד,
רב הסבל. כנראה שהגיעו מים עד
נפש. כשעמדו בשבועות אלה אחיות
בתי החולים להכריז על שביתה. מה
גדולה היא המצוקה ומה רבים הקשיים
אם האחות נאלצת להפקיר את חוליה
במלחמתה? האם העבירו שר
.הבריאות, מנהלי משרדי הבריאות והרפואה
השונים, חברי מועצת העיריות
והמועצות המקומיות תמונה עגומה זו
לנגד עיניהם? ! האם העבירו ולא
נבהלו, הבחינו בנעשה ולא נקפו אצבע?
ידוע שבימינו אין צדיקים המתלהבים
לשוא, ולא נותני חנם. אך האם מוכרחה
כל תמורה להיות מצלצלת, מטבע
ממש, רווח שאפשר למשש אותו בידים.
האם השירות שמפיק הציבור — יוכל
יחיד השיך לו — מהאחות, אינו גדול
פי כמה וכמה מכל ״רווח ממשי״,
שאפשר למששו. תביעות האחיות לשיפור
מצבם הכלכלי הן מוצדקות. ראויה
האחות לרמת חיים הוגנת, לשעות
עבודה מסודרות. יקילו על מאמציה, יושיטו
לה יד ויאפשרו לה לבנות חיים
משפחתיים תקינים. ואם גם מכביד
התפקיד הנעלה על הביצוע, בל תהיינה
ידי אדם גורם מכביד נוסף.
אין איש בטוח במחר ואין איש יודע
אם יהיה אולי מוכן מחר לשים את כל
אוצרותיו לידיה של האחות תמורת חיוך
מרפא אחד משפתיה, בעד עידוד נוסף
ויקר.

מדריך הסאזין
ליד המ>ן ל
1 8 3 1 1 1 )1 1 $
שרתו חשמל וידיו
ח־סה רודהרזול 90

מהגדס א׳ וייס -דכ לכר
סוכן רשמי לאיזור צפון א״י
רדיו £ 0 X 0 ,81/0106־1113 ^ 8461
מבחר גדול במקלטים משומשים
מפירמות מפורסמות.

דדיו
ש. ליפשטיין
ת״א, בן־יהודה ,47 בקומה
תיקונים • מכירה * קניה * חילוף.

תקליטים

יל־ ,םטםון

אברהמסון
> רתל־אביב
_רחוב בן־יהודה

,העולם יוזזו!״ ,מס׳ 642

זה בנול זה

/קיבוץ גלוינת נעליה פנימית

שיוסקו אינו מאמין

אותם מתושבי המקום, שנזדמנו לילו
ולעבור אותו יום אצל ביתו של
יוסקה אהרונוביץ, תמהו לשמוע קולות
תרועה והמולה הבוקעים מתוך בית
זה, שהוא שקט ושלו לשמוע את קולו
של יוסקה החוזר ושונה :
״הניחו. הבלים. איני מאמין לכם״.
מסתבר שיוסקה לא האמין לדברי
חבריו שהיו מסובים בביתו. ואולם,
כיצד זה נקלעו חברים אלה בעיצומו
של יום שרב דוקא לדירתו של יוה־קה?
הדבר פשוט בתכלית הפשטות.
הוריו של יוסקה נטלו לעצמם חופשה.
נטשו ביתם ועיסוקיהם ויצאו לפג־רת
קיץ, לצפת. ואילו את יוסקה, בנם
יחידם, השאירו ״לשמור על הבית״
מחשש גנבים ושאר ארחי־פרחי. והבית
— פירושו, הוילה שלהם בתל־ראובן.
וילה נהדרה, בנויה בטוב טעם ועטורה
אילנות מרהיבים וגינות נוי. חדרים
מספר לוילה, גדולים ומרווחים, ויוסקה
חש עצמו כתועה במרחב שממה, בתוך
הדירה הגדולה. לכן הזדרז להזעיק
ידידים מספר כדי לערוך חינגא והילולא
כיאות.
אותו יום, עת היתר, החמה קופחת
באכזריות והאילנות לא היו מאוושים
אפילו מקצת שבמקצת, התכנסו כולם
בביתו של יוסקה. היו אלה ארבעה
מחוסרי עבודה (ויש גורסים — ארבעה
חיילים משוחררים) .אנשים שעתו־תיהם
בידם ולהוטים אחר הזמנת כל
דורש. היתד, שם אחת, מירל׳ה. נערה
מגושמת, בעלת ירכי עשת (כך החבר׳ה
מספרים) ואגרופי ברזל. לעולם לא יכול
יוסקה להבין כיצד העניקו לה את
השם הענוג — מירל׳ה. היתד, שם
רות׳קה. היפוכה הגמור של מירל׳ה.
בחורה חמודה. ובאמת — היתר ,״מותק״
שכזו, שהייתם מוכנים לעשות
עמד, הכל. מהבחורים נכחו, נוסף למסקה
המארח, גם שייקר, ומוישיקו. בחורים
רגילים ששמעתם עליהם רבות.
מכובשי הנגב והגליל.
כולם באו להשביע רעבונם, להקל

על קיבתם הדואבת, ולהסיח צ׳יזבא־מים
מספר על כוס קפה תורכי.
מירל׳ה ורות׳קה קיבלו את הצעתו
של יופקר, וניגשו מיד למטבח כדי להגשים
במרץ את פעולת המבצע — כיצד
משמידים את מיטב המזון שאגרה לה
גב׳ אהרונוביץ במזווה. מאידך השתרעו
להם הבחורים להנאתם על הכורסאות,
הרפודות בנועם, בחדר האורחים — אותו
חדר הקרוי בפי כל ״סלון״ —
והיו מלהגים להם תוך עישון סיגריות
ריחניות, מאלו שנשארו לפליטה מימי
צבא אחרונים.
ראשית חכמה התקיפו קשות את
הגורל המר, את חוסר המזל הרודף
אחריהם ואינו מרפה, את ״הכושי שעשה
את שלו ויכול ללכת״ ,את חוסר
הדאגה המשווע של, המוסדות הממשלתיים
ועל הכל — את מימי הים המטונפים.
נושאים אלו, מובטח להם, שיעלו
חמתם של בחורים. ואמנם, כשהיו
מניפים זרועותיהם היו חשים להט הדם
הגולש וחובט בעורקים. היו משרבבים
ראשיהם ודמו לחוש עצבי־המוח העומדים
ומתפקקים. אלא שהחליטו לפתע :
די 1וכדי להמתיק לה, לנשמה, מקצת
מן המרירות, החל מוישיקו מסיח לפי
תומו׳ כיצד עלה בידו, לבלות עם רות׳
קד, אותו לילה תמים על שפת הים.
ושייקח שח לאטו, כיצד עמדה מירל׳ה
להנחית סנוקרת על פרצופו, כאשר,
ערב אחד, נהג כחדל אישים ושכח לשלוח
בה יד. וכאן החלו אלו מפליגים
והולכים על כנפי הדמיון עד שיוסקה
לא יכול להתאפק עוד וקרא :
״לא ולא. איני מאמין !״.
״מה זאת אומרת ! איך זה תטיל
ספק בדבר
״אין מה לדבר! לא תשכנעו אותי.
איני מאמין
מעבר המטבח החלו מסתננים וגולשים
ריחם של מאכלים צלויים כדבעי,
מאכלי תאווה משופרא דשופרא. הנערות,
מסתמא, שקועות בעיסוק שלהן;
אלא, שמירל׳ה צצה לפתע, מהרה וחפנה
אל החדר ותמהה :

,העולס הזרד, מס׳ 642

(גלגולם של צ׳יזבאטים)

״מה העניו? שוב יוסקה אינו מאמין,
הא י״.
מוישיקו נבוך לרגע ולא השכיל
להיחלץ מעסק ביש זה. נו, לך אמור
לה במה היינו שחים. ודוקא אותם פרטי
הפרטים שיוסקה אינו מהין להאמין
בהם. ברם, שייקר״ בחור נבון, נכנס
לעובי הקורה והסביר:
״הברנש הזה ממאן להאמין, כי
אני, בכבודי ובעצמי, שוטטתי בלוויית
פלוגה שלמה, בשדה מוקשים מצרי
ויצאתי משם מבלי לגרום לכל פגע
אף לחייל אחד.
״אהה, רואה אני כי לעולם אינכם
נרתעים מלהחיות שוב מוראותיהם של
ימים עברו. באמת. היו ימים. ימי ־פל־מ״ח,
ימי קרבות ופעולות של ממש.
ואתה יוסקה, טפשון שכמותך ! למה
לא תאמין לו? ! וכלום לי היית
מאמין לו הייתי מספרת לך משהו נפלא?
משהו שקרה בי ! בעצמי ובבשרי

מקרה בלתי צפוי זה עודד את הבחורים
והם קראו בהתלהבות :
״מירל׳ד ! ,מד, את שותקת ! ספרי

זו כרעה על הספה, נינוחה בין
הכרים והחלה :
״באחד הלילות, עת שימשתי כנהגת
באחד הבסיסים, קבלתי פקודה להעביר
באופן דחוף מכונית מלאה תחמושת
לאחת היחידות. פקודה זו פקודה. ואפילו
שליל סגריר שורר בחוץ וחשיכה
איומה אופפת את היקום. ואפילו שהמטה
קורצת בלובן סדיניה וספר טוב
מחכה. חכיתי עד שהעמיסו הבחורים
את התחמושת על הג׳מ׳ס׳ ואז קפצתי
פנימה, לחצתי על דוושת הבנזין והמכונית
החלה לנוע.
היד, הכביש גוש אפל, מתמשך, המשגר
קרן מבהיקה לאור פנסי המכונית
המרצדים אנה ושוב עם כל טלטול.
הייתי נוסעת במתח של 70 לשעה
ומשקעת הרהורי ע; כל דברים שבעולם
; על העיר, על החופש, על קצין
התחבורה המרגיל חולשה כלפי. על
גדעון — החולשה שלי ועל הדרך
העקלקלה. לאחר נסיעה מסחררת של
חמש־עשרה דקות התקרבתי במהירות
למטרתי ומרחוק כבר הבחנתי בהביב
חד, האחרון, העומד לי על דרכי. והנה,
כ־ 200מ׳ לפני ד,סבוב כבו לפתע האו

רות. שוד ושבר ! חלחלה אחזתני. מה
עושים? ! בתנועה אינסטיקטיבית ניסיתי
לעצור והנה, הבלמים אינם פועלים
!! סובבתי במהירות את ההגה
וחשתי כיצד המכונית מדרדרת במדרון.
הבינותי שקיצי הגיע וכי עוד רגע
המכונית מתנפצת ועולה ר,שמימה בלוויית
נשמתי. ואולם ...המכונית המשיכה
לד,דרדר מטה מטה עד שהגיעה אל
הכביש המתפתל לרגלי הגבעה והנה...
פלא ...נס מן השמים ...אני חשה כי
ידי עודן לופתות את ההגה וכי המכוחי
אלהיט ! נוסעת
נית נוסעת !
ממש !!״
מירל׳ה סיימה את דבריה כשעל
פניה חיוך של נצחון. החברים בחנוה
בפה פעור והתקשו בעיכול הנפלאות.
יוסקה היה הראשון שהתנער ואמר :
״ מירל׳ה. חלום נהדר חלמת !״.
״מה? ! אינך מאמין לי
״זוהי חוצפה מצדך. אני מוכנה לה־שבע
כי כדבר הזה אכן התרחש. בדיוק
כך!״ .עוד אלה ניצים ורבים והנה
מתפרצת רות׳קה מהמטבח בזעקה :
״יוסקה ! מהר ! הכל ...נשרף...

״לא ! רבקה לא ! איני מאמין
״מהר, מהר ! מכונת הבישול החשמלית

כולם זנקו למטבח. התברר שרות׳קה
לא נהגה כראוי במכונת הבישול והבשר
נחרף ונשרף כליל. לא נשאר אלא
להשליכו לפח האשפה ויוסקה נאלץ
לקבץ את שארית קופסאות השימורים
שהסתירה לה הגב׳ אהרונוביץ מ״הימים
הטובים לימים הרעים״.
כשהתישבו שוב בניחותא׳ חזר שיי־קה
לנושא הקודם ושמץ התפעלות
בפיו :
״יוסקה ! מירל׳ה דוברת אמת. מקרה
זה עדיין זכור לי היטב, כיוון שהנשק
היה מיועד בשביל היחידה שלי. מעניין.
דובר רבות על כך ומעולם לא העליתי
על דעתי כי מירד,׳לה היתד, הנהגת.
הפלא ופלא ! ברם. כיוון שהמדובר
בעלילותיה של נערה אספר לכם מעשה
גבורה אחר ששמעתיו ממקור מוסמך״.
״שייקר, הנח. אל תספר. לא אאמין
לך ממילא״ .הביע יוסקה ספקנותו.
(המשך בעמוד )12

עולים ״ותיקים״ מקבילים את פני החדשים.

עולים חדשים מגיעים למחנה.

שלי פולין שהגיש
מקרוב, ב״מחנה ישראל״

שתי חברות -רינה ורומה התנדבו
לעבוד כגן הילדים כמחנה. שתיהן
״צכרות״ ועדשות את מלאכתן כאהבה,
כאשר יעידו פניהן העליזים.

השיחה ה״בלתי-רשמית״ הראשונה
לאחר שהושלמו הסידורים הראשונים.
הנקניקים תולים על הקיר. ה״צ־נע״
והימים ״בלי כשד״ -מה יהא
עליהם ז או, אולי, הובאו לכאן הנקניקים
הללו, כדי להשכיח את ״סיר
הבשר״ כגולה...

מסיכת ״קבלת שכת״ כגן הילדים.
הגננות עצמן הן עולות חדשות.

ראשית מלאכה -ניקוי
הצריפים.

הזמן קצר והעבודה מדוכה. העודים עושים את המלאכה
בעצמם.

רשמי • סיור
מאת

כנו רותנכרג

התלבושת הסלאבית
מתאימה לתנאי החורף
הקשה כישראל.

״חליל הכ שפים״ ב״ה בי מה

צ׳רי (ד. ורדי) וכיב (י. כרטונוב) ממתיקים סו ד -
ומאחוריהם ארונטר (ר. קלצ׳קין) עושה אזנו כאפרכסת

דסק האינומאמין(המשך מעמוד )9
•״הקשב תחילה ואחר תביע דעתך״
— ענד, שייקר. והחל :
הימים ימי קרבות באחד הקיבוצים
בנגב. אותו יום היתה החלטת המצרים
נחושה — לכבוש את המקום ויהי מה !
מאז הבוקר נפלה חתת אלהיט על המקום
ופגזים לאלפים התעופפו והתנפצו
בלי הרף. לעת צהרים שיגרו המצרים
שלוחות טנקים בזו אחר זו. הטנקים
התקרבו לגדר. המצב נעשה קשה מנשוא.
לפתע החליטה אחת הבחורות כי
עת לעשות מעשה. נטלה עמה מקלע

״ברן* ויצאה, גלויה לעין כל. עוטה
גלימה בהירה בלבה לקראת הטנק
המצרי הראשון. על אף חיצי המוות
שנורו אליה מכלי המשחית לא נפגעה
הגערה והלכה הלך והתקרב. בהלת מתת
נפלה על יושבי הטנק ומיד קפצו מתוכו
וברחו כל עוד נפשם בם. המקלע
קצר בהם והפיל את מרביתם. אז
חפזה הנערה והזדחלה לתוך הטנק. הניעה
אותו והכניסתו פנימה לתוך הנוהעיקר:
הנערה לא נהגה
קודה !
אפילו מכונית מימיה !״.
שייקר, השתתק ויופקד, זעק ממקום
מושבו :
״צ׳יזבאט, אין להאמין אף למלה
אחת !״.
״מה את אומרת עליו מירל׳ה. האם
לא נראה לך יוסקה קצת טרללי ותוך
כדי דבור פילבל שייקר, בעיניו וגילגל
אצבע האמה מול רקתו.
רות׳קה עמדה כפי הנראה לסיים
את בישול הארוחה. קולה הזדעק מאצל
המטבח:
״יופקד .,יופקד ! ,צרה צרורה ! לא
השתיירה טיפת שמן אחת
״לא רות׳קה. לא יתכן״.
״הגד לי. מתי תואיל בטובו להאמין
פעם? ! בינתיים גש לחנות הקרובה
והבא שמן״.
יופקד, אץ לדרכו והנוכחים סחו
לרות׳קה אותו המקרה.
״מה ז ! הוא אינו מאמין? ! והרי
דוקא מקרה זה ידוע לי. ואף יותר
מכך. מכירה אני את הגערה. שמה שולמית
והיא אחת מידידותי הטובות

מיסטר אוליכר ארונטר (י. ל!לצ׳קין) כככודו וכעצמו.
הצילומים :

ביותר. ואולם, לנערה זו היה בנגב דובר.
ועליו מספרים את המקרה המבדח ביותר
בגוש. אל תשאלו ג״.
״אל תמתחי אותנו, פתחי פיך וחסל.
אל תחכי להזמנה מיוחדת״.
״נו טוב. אספר לכם. אותו בחור
היה אף הוא נהג. נהג ג׳יפ. בחור חבוב !
מה אתם יודעים ! בחור כארזים, משגע
נערות ו ...נו, טוב.
באחד הימים נשלח לאחת המפקדות
למסור הודעה חשובה ודחופה. כדי להחיש
את דרכו נטה מדרך המלך ובחר
לו דרך קצרה הימנה, בץ השדות. הג׳ים
היה מקפץ ומדלג והישרה רוח סובה
על הנהג עד שזה פצח ברינה. לאחר
מחצית שעה מאושרת הרגיש לפתע כי
הנה ...נכנס לשדה מוקשים. עצם מיד
את עיניו ו ...בום ! הג׳יפ התפרץ כלפי
מעלה, גלש מטה והבחור ...ממשיך
ונוסע על שני גלגלים בלבד. מסתבר
כי דעתו הזדעזעה עליו, שכן איבד
את הכיוון והמשיך בדרכו עד ש ...טרח!
זמוקש שני ! הג׳יס התרסק כולו. הבחור
הועף למרום, הושלך ארצה, משש
את צלעותיו והנה ...הוא בריא ושלם !
מיד נטל רגליו והחל צועד בחפזון.
שעות על גבי שעות צעד בישימון ובשרב
כשרירו נוטף מפיו והוא נושף
ומתנשם ככלבתא אומללה. כל עוד
רוחו בו הבחין לפתע במקום ישוב.
ברם, עוד הוא משמח ומשיב נפשו וקול
קריאות עולה באזניו :
״ארפא אידק אל יהוד! (הרם ידיך
היהודי
שלשה ישמעאליים צצו מאי־מזד,
ונטפלו אליו. עוז רוחו לא עזבהו
ובשארית כוחותיו נחלץ מהם ונמלט
כשמכנסיו הנם החפץ היחידי שהותירו
בידיו. שוב הלך שעות על גבי שעות

אלכ סנ ד ר

עד, שלפנות ערב החל מרגיש כי הסביבה
נהירה לו וכי המחנה שלו עומד
לנגד עיניו ואולם, כאן צפתה לו
הפתעה נוספת ...טרח ! והוא נופל
למין באר סמויה, עמוקה ומתמשכת
עד אין סוף. מה אספר לכם ! שחק
המזל לבחור זה וגם מצרה זו יצא
בשלום. בשארית כוחותיו הצליח גבורנו
לעלות מעלה בנטשו את מכנסיו בתחתית
הבאר ורק עם תחתוניו על גופו
חזר לאוויר העולם. וכאן עברה שמחתו
כל גבול. היא עברה את הגבול עד
כדי כך, שנטרפה עליו דעתו ועירום
כביום הולדו נכנס למחנה!״.
רות׳קה סיימה את סיפורה. לרגע
השתררה דממה מעיקה. ואז קפצו כל
הנוכחים וקראו פה אחו נ
״חדלי לך. תהרגי אותנו ולא נאמין
לך. אנו נכנעים. הצ׳יזבאט שלך עולה
לאין ערוך על שלנו. אנו מסכימים,
פה אחד, כי עלינו להשכיל עוד כהנה
וכהנה עד שנוכל לדעת כמוך כיצד
מנפחים צ׳יזבאט
עוד הם מתמוגגים מרוב נחת וחנה
נשמעה טפיחה חזקה וזעקה מעבר הפתח.
נתבהלו כולם, הסבו ראשיהם בחפזה
וראו את יוסקה עומד בפינת החדר
חוור כסיד, רועד כעלה נידף, בקבוק
השמן מרוסק ומנותץ לאלפי שברירים.
זעירים והנוזל הסמיך, הצהבהב
מזדחל ומתמשך לכיוונים שונים.
ואז, כשהסתבר להם כי יוסקר, עומד
שם זה דקות מספר וכשעלה באפם
ריח חריכה שרמז להם, כי הבשר נשרף
שוב, שמעו את יוסקה ממלמל :
״די. רות׳קה. די. דעו לכם כולכם.
זו אמת לאמתה. אתם, אולי, אינכם
יודעים אולם ״הלא יוצלח* הנזכר הייתי

.העולם הזה״ ,מם׳ 642

שנער הבמה על דני קיי יוחנן בעריכת

העתונות הניו־יורקית דנה וחזרה ודנה
על הופעתו של דני קיי על במת
קולנוע ״מקסי״ באותה עיר. המשכורת
שהרהיב עוז בנפשו לבקש — וקיבל —
היתד, הגבוה ביותר בתולדות ברודווי.
אינני זוכר בדיוק את הסכום, אבל
היו בו חמש ספרות, והמדובר הוא
בתשלום שבועי ! ועוד היתנה דני: אם
תעלינה ההכנסות על סכום מסויים (וכאן
נקב במספר עצום) תשלם לו הנהלת
התיאטרון תוספת מתאימה. כמובן שמספרים
גבוהים, ובמיוחד השגת שיא כספי
הם נושאים חשובים מאד לגבי
כל עתון אמריקני, ודני קיי זכה משום
כך בפרסום־חינם רב. הוא זכה גם
בתוספת המיוחדת.
קולנוע ״רוקסי״ הוא אחד המפורסמים
בניו יורק׳ ושני בגודלו ופארו
רק ל״מיוזיק הול״ המפורסם ברדיו־סיסי.
מוצג בו תמיד סרס מובחר בלוויית
תכנית של אמנים חיים.
דני הופיע על במת ״רוקסי״ חמש
פעמים מדי יום ביומו( .את הסרט,
״שמים צהובים״ היו מציגים שבע פעמים
ביום ).ובשעות הבוקר המוקדמות
היו, כמובן, הסיכויים הטובים ביותר
להשגת מקום ישיבה. חצי שעה לפני
פתיחת הדלתות, בעשר בבוקר, כבר
צבאו אלפים אחדים על הבית כשהם
מסודרים בתור ארוך ועבה לפני הקופות.
מכירת הכרטיסים (שמחירם אחיד
ושאינם מסומנים) החלה ברגע שנפתחו
הדלתות. חמש קופות מכרו
כרטיסים לכל אנשי התור העצום תוך
עשר דקות. בלי כל קושי תפסנו מקום
בשורה סובה.
מה רב ההבדל בין היחס האדיב,
הדאגה לנוחיות הקהל, הסדר המופתי,
לבין הניצול המחפיר והאדישות המשפילה
מצד בעלי בתי הקולנוע שלנו !
כבר העירו כתבים שונים מעל עמוד
זה ששיטת מכירת הכרטיסים וסדר

ההצגות אצלנו הם נפסדים ולרעת הציבור•
אך אנשי הקולנוע בארץ אינם
עושים כל מאמץ לשיפור התנאים,
והם עוד עתידים לתת על כך את
הדין ...אולם נשוב לנושא נעים יותר.
הסרט נסתיים וכל החלק הראשון
של ״תכנית האמנים החיים״ ,על הבמה.
על הקירות, משני עברי הבמה הגדולה
הוארו אותיות חשמל :״דני קיי״ .התזמורת
הריעה בחצוצרות והוא הופיע
בצעדים מהירים, כשהוא לבוש חליפת
ספורט פשוטה למדי. באמצע הבמה נעצר,
החווה קידה עמוקה, פנה לאחור
והחל לנצח על התזמורת. ניצח עליה
בידיו, ברגליו ובכל אצבעותיו, אפילו
באגודלים. אחר פנה שוב אל הקהל
והודיע שהוא ישעשע אותנו ״רבע
שעה, חצי שעה או שלושת רבעי
שעה,״ בעצמו אינו יודע ,״כי הוא
במצב רוח של שגעון היום״ .אז
השמיע שיר מסרטו האחרון ואחר ניצח
על שירה בציבור. בקטע הבא ירד
מן הבמה והחל מטפס על מדרגות היציע
הצדדי. שני סדרנים עמדו לא הרחק
ממני. שמעתי אחד מהם אומר לרעהו :
״הוא משוגע לגמרי. בכל הופעה הוא
מכניס אימפרוביזציות חדשות ומבלבל
לגמרי את כל העובדים.״
דני חזר לבסוף אל הבמה, קרא לזמרת
שהופיעה לפניו ושניהם ביצעו
פארודיה על האגדה המפורסמת ,״הנסיך
היפהפה״ .לצורך הקטע הזה משך
את מכנסיו למעלה מברכיו וחשף את
רגליו הלבנות, המלקות והעקומות במקצת.
הוא יודע להפיק בעזרתן צחוק
עליז מן הקהל.
לבסוף העלה על הבמה, כמעט בכח,
את עובדי הבמה והציג אותם, כשהם
נבוכים מן האפתעה( .עד היום איני
בטוח אם היתד. זו אימפרוביזציה אמי
תית או מעושה) ובזה סיים את תכניתו.
כשיצאתי מן האולם, כשבטני כואבת
מן הצחוק הבלתי פוסק, ניסיתי להזכר

בבדיחותיו, ונוכחתי שלא אמר כל דבר
בר־ציטוט. דני הוא מוקיון מצויין
שהטקסט בשבילו אינו תנאי הכרחי
כל עיקר. כמובן ששיח טוב יכל לעזור
לו, אבל הוא שעשע אותנו למרות
שלא היתד. לעזרתו אף שורה
טובה אחת ! מענין היה לראות את
דני בסרט אילם ! אין ספק שבתקופה
ההיא היתר. הצלחתו בראינוע גדולה
מזו שזכה לה בימינו, ולאו דווקא מפני
שהדיבור כובל אותו, להיפך — תרבות
קולו מפותחת מאד — אלא משום
שלסרטיו האחרונים לא נמצאו מחברים
בעלי רמה.
אפילו בילי ווילדר שיצר ביחד עם
תומם מונרו את התסריט ל״שיר
נולד ״ לא הצליח לנצל את כשרונו
הגדול של דני קיי והוא נכנם ויוצא
בסרט משועמם ומשעמם.
בסרטיו הראשונים, שבהם ניתן ל פע
ולהולתנועה מקום רב, היה
דני מאושר יותר, אולם לאחר שראיתיו
על הבמה חושבני שעדיין לא
נמצאה לו מסגרת קולנועית שתבליט
את כשרונו המוקיוני הגדול. כיון
שאיננו צ׳אפלין ואינו מסוגל לכתוב
לעצמו יצירות גדולות, הוא נאלץ להסתפק
בחומר ההוליבודי החיוור. תשועה
פורתא באך, לו מידי אשתו, סיל־ביה
פיין, שחיברה בשבילו מספר מונולוגים
מבריקים, דוגמת ״פאבלובה״
המפורסם, שהם גם הקטעים הטובים
ביותר בסרטיו.
יתכן, שכמה מקוראינו אינם יודעים
שדני קיי הוא יהודי. שמו לפנים
היה — דניאל קמינסקי. לפני
זמן־מה נפוצו שמועות, שהוא עומד
לבקר בארצנו כדי לערוך בה שורת
הופעות, אך הדבר טרם נתממש.

י.ש. פרסים פרס מבקרי הקולנוע בניו־יורה
לסרט הטוב של השנה (מתוצרת
ארצות הברית) ניתן ל״כלאנשי
המלך ״ בבימויו של רוברט רוסן.
הסרט הזר הטוב ביותר של השנה
היה — קבעו המבקרים —
״ גנביהאופנים ״ לויטוריו
דה סיקה. בפרס שני זכה הסרט
הצרפתי ״ שטןהבשרים ״ לק־לוד
אוטון־לארה. הבמאי הטוב ביותר:
קארול ריד. השחקנים הטובים
ביותר ב־ : 1949 ברודריק קרופד
ורד (בתפקיד הראשי ב״כל אנ שי
המלך ואוליביה דה האבי-
לנד (ב״מאורתהנחשים״).

תרגיל ב מ תי מ טי ק ה
משחק הוליבודי חדש: משחק דומה
לשחקן. ותיק. והרי כמה מן הטירונים
החדשים שנתקבלו לשורות השחקנים:
גרגורי פק הצעיר! תערובת
של קרי גראנט וגרי קופר ! מין רקס
הריסון ! קרי גראנט אנגלי ! בטי גריי־בל
חדשה ! אלים פיי שניה ! טיירון
פואר ! בערך קלארק גייבל ! אליס
פיי במתכונת קטנה ! קורנל ווילד מספר
שנים (או עשרים טיירון פואר
אחר! לורן באקאל חדשה! ג׳ין טירני
חדשה! כמעט מארק סטיבנם! ועוד
טיירון פואר! תערובת מעניינת של
ג׳ין טירני, ליזבט סקוט ולורן באקאל,
וכו׳.
הקשה פשוטה תלמדנו את העובדות
הבאות: ג׳ון היבר היא בטי גרייבל
במתכונת קטנה ! קורנל ווילד שהוא
טיירון פואר שני, שהוא קלארק גייבל
אחר, דומה כשתי טיפות מים לקלארק
סטיבנם. אשר ללורן באקאל, המקרה
שלה מעניין עוד יותר: היא גלגול
של תערובת של ג׳יו טירני ושל עצמה
(ג׳ין סידני +לורן באקאל) בצרוף
נימה של אלד, ריינס בצרוף טיפה משל
ליזבט סקוט ...ואשר לזו האחרונה,
הרי היא בהחלט לורן באקאל השניה!
במלים אחרות׳ שלוש כפול שליש לורן
באקאל אחת = אלה ריינס אחת. פשוט,

(״א קח פרונסיי״)
חדשות מארץ
החום
את התמונה
הזאת אנו מפרסמים
כדי להזכיר
לקוראינו
הקופאים מקור
שימי החום אינם
רחוקים.
וורה אלן נזהרת
פן תרטיב
את בגד הים מפני שלה
שהוא, כמוכן,
חדש.

דני קיי, בפרופסור ביישן (מקצוע: תולדות המוזיקה)
מתגלגל להדר ההלבשה של וירג׳יניה מאיו, זמרת מועדון-
לילה שתמשוך את דני כסופו של דבר לבוץ פלילי, שרק
בקושי יחלץ ממנו, ולנשואין...
״העולם הזה״ ,מס׳ 642

ע 1סאמט

הכד -רכל אשה

זחלבנ ים חלב כרנד
מאת חו ה

הזוכרת את את הימים בהם היית
פותחת בוקר בוקר את דלת ביתך
ומוצאת לפניך שלושה בקבוקי חלב
מפוסטר׳ שגי גביעי שמנת ובימים הטובים
גם שקית מלאה לחמניות טריות
וחמות ז
— אינך זוכרת?
— לא, לא׳ בודאי שזכרונך אינו
קצר. איני מטילה ספק בכך. להיפך,
זכרונך צריך להיות טוב במיוחד כדי
לזכור דבר זה׳ כי הלוא לפני הרבה
הרבה שנים היה הובר.
ואם היית משכימה לעבודה, לנסיעה
או לטיול, היית יכולה לראות לפני
כל דלת בקבוקי חלב טרי, גביעי שמנת
ולעתים גם חבילת גבינה, חמאה
ועוד. היית יכולה גם לראות סירים
מלאי חלב, מכוסים ליד דלתות רבות.
אך אם חזרת לביתך מאגחר מאד
והעלית אור בחדר המדרגות יכולת לראות
ליד כל דלת פתקא ובה כתוב :
נא להשאיר 2בקבוקים או — היום
בבקשה גם גביע שמנת מתוקה. או :
אנא למזוג היום 8כוסות חלב. לפעמים
גם יכלת לראות פתקא האומרת :
היום אין לי צורך בחלב. או — אנו
נוסעים?שבוע, תבוא ביום ד הבא.
וליד כל פתקא — כסף.
כן. היו משאירים כסף בחוץ, בגלוי
ולעיני כל. לא הרבה כסף, לא, רק
כמה גרשים. היום אולי לא היה איש
מתכופף להרים סכום זה לו היה מוצאו
ברחוב, אך אז היה זה כסף רב. שלו־שה־ארבעה
גרוש? יכלת לחיות יום
שלם בסכום זה.
לפרקים היה גם סכום גדול יותר.
תשלום בעד כל השבוע, או בעד שבו•
עים ואפילו בעד חודש. איש לא חשש
להשאיר את הכסף ליד הדלת, ואיש
לא העלה בדעתו שאפשר לקחת את
הכסף הזה. זה הכסף הלוא שייך לחל־בנים.
והחלבנים
עצמם? — בבל ייראו.
בעוד חושך היו עוברים עם בדיהם
או בקבוקיהם מבית לבית ומחלקים
אח תוצרתם. אוספים את הבקבוקים הריקים,
רושמים את חשבונותיהם, ונעלמים
בחשכה״.
היום בכלל חלב הלוא
והיום?
הוא מיצרך בן־פיקוח, ואת צריכה לעמוד
בתור ב״תנובה* ולקבל את בום
החלב, או לחכות לחלבן הבא בכל שעה
שהוא רוצה, או שעלי לעמוד אתו על
המקח על כל כוס.
״בבקשה, בבקשה׳ עוד כוס אחת.
יש לי אורחת, ילדה קטנה״.
״אולי תוכל לתת לי עוד כוס חלב.
רק היום״.
שוב אינך משאירה פתקא לחלבן
המקדים בוא, שוב אינך משאירה לו
כסף בשביל החלב, ושוב אין לפני דלתך
גביעי שמנת טריה ובקבוקי חלב
מפוססר.

תוכלי לקנות אבקת חלב. זה בריא
אומרים.
אך אל תחשבי שטובים עתה הימים
לחלבנים.
החלבן שלי התאונן לפני בימים
אלה: אינני קובל על הפרנסה, היא
מצויה פחות או יותר, והעבודה היום
אולי יותר קלה מזו שלפני שנים, אך
משעממת. אז לא הייתי משתעמם, אם
כי הייתי עובד לפנות בוקר ולעתים
רחוקות רק ראיתי את פני הלקוחות.
והיום אני נפגש אתן יום יום ומשוחח
אתן — ובכל זאת משתעמם. התדעי
למה? אז היו משאירים לנו פתקאות.
״חבל״ ,הוסיף החלבן ״שלא שמרתי
אותן הפתקאות, לו הייתי מראה אותן
היו האנשים צוחקים עד אין סוף. ואני
אמנם צחקתי, בוקר בוקר צחקתי. הנה
אספר לך כמה דוגמאות. בפתקא אחת
היה כתוב כך :
חלבן יקר. כתשביא את החלב׳ אנא
דפוק על הדלת להעירני. אני רוצה שתעזור
לי להוציא את המזרנים.
נ. ב .אני מקוד, שהדבר לא איכפת

אשר, אחרת השאירה לי פתקא כזו :
חלבן יקר. הדלת של המטבח פתוחה.
אנא לשים את החלב במקרר, תקח
את הכסף מהספל שבמגירת השולחן
ותשאיר עודף על השולחן. השתדל
להשאיר את העודף במילים. ילדי צריכים
לתרום לקרן קיימת.
וכי אפשר היה להשתעמם בעבודה
כזו?״ ,מוסיף החלבן .״והנה עוד פת־קא.

חלבן יקר. הדלת פתוחה. כשתשאיר
את החלב אנא הדלק את התנור בחדר
האמבטיה, הוציא את הכלב הקשור החוצה
והכנס את העתון למטבח.
נ. ב .היום אין צורך בחלב״.
נו, די לדבר — גומר החלבן. שלום
שלום, בפעם אחרת אספר לך עוי.
מה? חלב? לא, היום אין חלב.
ומחר? חצי הכמות, אולי...
מי יתננו שוב ימי החלב והפתק־אות

האם תמיד את עיפה?
כמעט כל אחת עיפה לפרקים. אך
רבות ד,מתאוננות על עיפות תמידית.
לרוב הנשים דעות מסולפות על
מקור העיפות ואיך להמנע ממנה. אולם
ידיעה על מקורות העיפות תביא תועלת
לכל אחת ותרבה את המרץ ואת
אושר האשה. א) עיפות ממושכת אינה
נגרמת על ידי עבודה גופנית או רוחנית.
עיפות
הנגרמת על ידי עבודה פיזית
ולו גם עבודה קשה, יכולה לעבור
אחרי מנוחת לילה אחת והשפעתה אינה
מורגשת לאורך ימים ואשר לאלה
העובדים בישיבה — ,ס/״ 100 מעיפותם
נגרמת מסיבות אחרות מאשר סתם עי-

מ. שטרנברגאת ש. פריד
מ שרדי ביטוח

תליאכיג, בן־יהודד,1 ,
ת. ד ,1110 .טלפונים .4854 ,3164 :

ביטוח

מלחמה

התוספת לביטוח אישי עבור ופרעות מלחמה
מות ואיגולידיות כל אלף ל״י 1.250ל״י לשנה

מות, אינולידיו ת
ופצוי ש בו עי כל אלף ליי 1.750 ליי לשנה
סדור נזקים במקום

שמות חדשי
לרחובות ת״א
314 שמות חדשים יתווספו לרחובותיה
של תל-אביב — על כך החליטה
מועצת העיריה.
יש אומרים שעל חלק ניכר מן השמות
החדשים אפשר היה לוותר, אך
נאמן עלינו שר החינוך שבאגרתו אל
ראש העיריה קבע, כי רשימת השמות
החדשים הוכנה בהבניה ובמחשבה.
קצת בקורת שמענו מפי אחד מחברי
מועצת העיריה (ד״ר מ. כהן) ,אך דבריו
היו מכוונים יותר לחסר ברשימה
באספקלריה של מאורעות פוליטיים ולוחמים
תוך דרישה לעשות שמותיהם
כתר על לוחות הרחובות.
לי נדמה, כי עוד לפני קביעת שמות
חדשים מוטב לערוך בקורת קפדנית
על מאות השמות המציינים את רחובותיה
של תל־אביב עד כה, כי במרוצת
הזמן נשתנה הרבה אצלנו׳ עד שלא
מעם שמות נעשו בבחינת נחלת העבר,
מטבע משובש, ציונים בלתי חיוניים.
יש אפילו שמות שאין לדעת למה
ועל שום מה נקבעו לרחובותינו.
מוסב, איפוא, לערוך בקורת מדוקדקת
על שמות״העבר כעל שמות העתיד.
שמות אינם צירוף של אותיות בלבד
; הם צריכים לשמש ציון וביטוי
לנכון ולראוי גם יחד.
פות מעבודה, כמובן אם מצב בריאותם
טוב ן שעמום הנגרם על ידי עבודה
שאיננו משקיעים בה את כל יכולתנו
ומרצנוהוא סיבה חשובה לעיפות.
ב) הסבה העיקרית והאמיתית של
עיפות מתמדת היא תמיד נפשית. לא
הקשה ממרטת את עצבינו, העבודה אלא המתיחות הנפשית בה אנו נמצאים
העבודה. בין אלו הן הדאגות, בשעת חוסר בטחון׳ שעמום, תסביך נחיתות,
חפזון בעבודה וסיבוכים מיניים,
ג) לא המנוחה מרפאה את העיפות.
שום מנוחה לא תרפא את עיפותם
של אלה העובדים בישיבה או מרגישים
עיפות מתמדת. מה שדרוש לשם ריפוי
הוא שינוי פעולה — יותר עבודה
או עבודה שונה. יותר תרגילים והנאה,
וקשרים חברתיים נעימים יותר. לא
הגוף הוא הזקוק למנוחה אלא המו״מ
הזקוק לשינוי. רק ערנות וענין רב
יעינקו לך שפע מרץ.
ד) גם ליקויי בריאות, כגון חוסר
מלחים שונים, או סדר בעבודת הבלוטות
גורם לעיפות מתמדת. במקרה
זה צריך אדם לפנות לרופא בהקדם.
ה) עצבנות אינה נגרמת על ידי
עבודה קשה ורוב עבודה. רופאי העצבים
המפורסים ביותר בעולם קובעים
בהחלטיות ששום זעזוע עצבים
אינו נגרם על־ידי רוב עבודה או בגללה.
ו) עיפות אינה קשורה בגיל. .
שפע מרץ בגיל הזקנה תלוי רק
במידה שבה ממשיך האדם להתעניין
בכל הסובב אותו ובעבודתו. מרץ תלוי
מעט מאד בכושר העבודה הגופני. הוא
תלוי בעיקר ברעננות הרוח. הרבה אנשים
גילו מרץ וכושר עבודה בזקנותם
כבצעירותם. ענין הוא כוח החיים.
ז) שפע מרץ חשוב יותר מהתפתחות
כללית כדי להגיע להצלחה. המרץ
בלבד יכול להפעיל את כל הנתונים
החיוביים באדם• זוהי המעלה המשותפת
לכל האנשים המצליחים. לפי תורתו
של אמרסון, המרץ הוא המניע לכל
הצלחה. הוא מחשיבו יותר מכל חכמה.
והמחקרים ואנשי מדע הנפש מסכימים
ומאשרים את דעתו.
ח) עיפות יכולה להירפא עד מהרה.
רוב האנשים שהם עיפים לעתים קרובות,
או הסובלים מעיפות מתמדת
אינם צריכים להיות עיטים כל עיקר.
אם רק ישימו לב לכללים הנקובים לעיל.
עד מהרה, בקלות וממש כבקסם ירכשו
להם אוצר יקר של מרץ — אם רק
ימצאו ענין בסובב אותם•

מאזני הצדק
גרגוריויהודהשלהראלגנב מאת

הוא ניצב על ספסל הנאשמים והביט
בעליונות של בוז על השופט וקהל
הנוכחים.
דמותו כאילו נגזרה מתמונות הפרסומת
של סרטי הקולנוע ההוליבודיים,
כגוף הגיבור בסרטי המערב, פניו חלקות,
עיניו קטנות ונוצצות׳ ושפם חד
מטופח כדבעי מפאר את שפתו העליונה.
שערותיו השחורות סרוקות לאחור
ומבהיקות בחסד הבריליאנטינה.
קל לטעות ולחשבו לדון ז׳ואן עשיר,
אלא שהשוטרים מכירים אותו ולעולם
לא יטעו, וכשיראוהו ברחוב מיד ילחש
איש לרעהו :״כבר יצא?״ והרע
יענה בחטף מחר בודאי נתפסהו
תכניסהו שנית״.
שמונה פעמים נידון בפני אחד
השופטים, וכשהובא בתשיעית סירב
השופט הקבוע לשבת בדינו ועל כן.
העביר את תיקו לידי חבר למקצוע.
הוא נאשם בגנבה: פרץ לחנות
תכשיטים, הריק את מגירותיה ונסתלק,
אלא שטביעת אצבעותיו בגדה בו ; הוא
נאסר למחרת הגנבה — כשהרכוש עדיין
בידיו.
השופט החדש, שהיה מעוניין לרדת
לעומקה של הפרשה, וביקש להתחקות
אחר המניעים הפסיכולגיים׳ וניסה להבין
את מעשיו של הנאשם. הוא לא
נרתע מלחטט בפצעי הנאשם שנגלדו
זה כבר ; הוא עבר בחטף על רשימת
פשעיו הקודמים.
הנאשם הקשיב בחיוך מרחף, כגיבור
שאומרים את שבחיו בפניו, אלא כשמגיע
השופט לפשעו הראשון — גנבת
כדורגל במועדון הנוער — ,נעלם החיוך
מפני הנאשם, ורצינות עצובה נשפכת
עליהם. את הרגע הזה מנצל השופט,
ומצליח. מבט הבוז נעלם׳ לגיבור
הסרטים מסתמנת דמות אחרת׳ שונה
משהו׳ וכולה אומרת כעס עצור ועצב
גלוי. הנאשם נאות לדבר. סיפורו סובב
סביב שכונת עוני בירושלים.
— ״אבי ישב בכלא, לווה כסף,
בזבזו ונאסר. השכנים בזו לנו — ״בני
הגנב״ .קראו למשפחתנו, והיה קשה...
— בפעם הראשונה ניגרת דמעה על.
לחיו של הנאשם.
אנשי המשטרה המשועממים הממלאים
את ספסל בית המשפט נועצים איש
בפני רעהו מבטי תמהון, ודמעה שניה
המתגלגלת מעיניו של הנאשם עוקרת
כל ספק באמיתות החזיון. מלך הגנבים
בוכה כתינוק. והוא ממשיך לספר:
— ״חברי לשכונה לא רצו בי.
בוז ועלבון היתה מנת חלקי. כמעט
ונתיאשתי, אלא שלעזרתי בא אחד
השכנים. שמו היה עטוף מסתורין.
אמהות הפחידו את ילדיהן בשמו׳ אך
למראה ענויי, גילה לי את אהדתו. לקחני
עמו העירה׳ כבדני במשקה קר,
והיה מלחש על אזני — ״רצונך להיות
בן אדם? צפצף על בני האדם האחרים.
חשקה נפשך בדבר מה — קחהו !
באותו זמן חשקה נפשי בכדורגל.
האמנתי כי אם יפול לידי כדורגל —
ישכחו חברי את אבי וירצו בחברתי.
— ואז — ממשיך — התגנבתי
למועדון הספורט בשכונה הסמוכה,
גנבתי את הכדורגל, ונתפסתי.
שבועיים ישבתי בכלא, וכששוחרר־תי
שוב לא רצו להכיר בי. סובב הייתי
ברחובות העיר, בלי מכד ובלי ידיד,
ואמרתי לנפשי — החברה אינה רוצה
בי׳ איצר לי חברה משלי. ויצרתי לי
חברה. מצאתיה •במסבאות ערביות׳ בסמטאות
אפלות׳ וכך הגעתי לכאן
ניכר בו שחרטה משתלטת עליו.
הוא מתחרט על סיפורו. ניצוץ העליונות
המביזה שב לעיניו, ודמותו שבה
להיות כבראשונה. השופט נשתקע בעיון
בסבך החוק׳ לדלות מתוכו את
העונש הקל ביותר.

״העולם תזה״ ,מס׳ 642

(המשך מעמוד ד)
העתיקות מהגליל במקום אחד בארץ
הגליל גופר? ,
כאשר נכבשה עכו העיר, היתד, סקר*
נות הכובשים לראות שוב את ״הצי•
טדלה״ — מבצר עכו, באין אסירי ציון
בין כתליה. באותו פרק זמן הכריזו
חגיגית, כי כאן במקום זה, שרבים
כל כך סבלו את סבל המאסר והצינוק,
שחברים נפחו פה נשמתם למען תחיית
המולדת׳ קום יקום המוזיאון של הלוחם
והחלוץ העברי. אך עד היום לא
נעשה שום צעד, כדי להגשים אד,
הדבר הזה. האם לא הגיע הזמן להפוך
אגף אחד למוזיאון ולבית נכאות י
(באגף אחד ישנו בית החולים לחולי
רוח) .אין מקום ואין בנין יותר מתאים
מאשר מבצר עכו, שהוא עצמו משרה
את הרוח של ימים עברו, על חומותיו
ותעלותיה המים מסביב, ובהתחשב עם
עברו.
אחרי מאבק רב זכתה כיצות הקרן הקימת לישראל החולה בשנת , 1933 להשיג את
הזכיון ליבוש ביצות החולה. העתונות
פירסמה את הידיעה בשמחה רבה, בי
אכן נפתחו לפני הישוב אפקים חדשים
לניצול המחצב הטבעי שבשטח זה,
הכבול. ומאידך בשטח קרקע גדול אשר
יהיה מהפוריים ביותר בכל ארץ ישראל.
קרן הקיימת מסרה את הזכיון לחברת
הבת ״להכשרת הישוב״ כדי להכין תכניות
ולהוציא לפועל את העבודה הגדולה
הזאת, אשר תהיה לברכה למאות
פועלים ולישובי הסביבה בסרט, כי על
ידי סילוק הביצות, תפחת גם סכנת
הקדחת. אך עד היום הזה לא נעשה
דבר ממשי להפוך את התכניות הרבות
למציאות. המהנדס א. ורבר, שחקר את
שטחי החולה, בא בזמנו למסקנה שבשטח
הזכיון המקיף כששים אלף דונם,
נמצאים כ־ 50 מיליון טון כבול טבעי,
ואילו אחרי ר,יבוש ישארו עדיין 10
מיליון טון. הכבול הוא אחד החומרים
החשובים לנו, הן לחקלאות והן לתע־שיה.
בשנים ההן נעשו אף בדיקות
וחקירות הידרולוגיות טופוגרפיות ופי־תולוגיות,
שנמשכו במשך שנים רבות,
ואשר תוצאותיהן צריכות לתת לנו את
הנתונים הראשונים לניציל שטח רחב
ידים זה. אך עד כה נשארו כל העבודות
הקשורות עם ביצות החולה בגדר
נסיונות וחקירות בלבד. והיכן המעשה?
סביב לחולה קמו ישובים רבים אשר
לא נרתעו מחשש לסכנת הקדחת ד,ממאירה
שעשתה שמות בין תושבי הישובים
הראשונים בחבל ארץ זו, ובפרט
ביסוד המעלה. חושבי קרית־יוסף, עולי

תימן — ככפר חלסה שעבר י -החלו
לנצל את גידולי החולה, את הגומבו,
שממנו מכינים מחצלת. אך האם נסתפק
בזה, ניצול שגם יושביהם הקודמים
של עמק החולה ידעו? הטרם הגיעה
השעה להפוך תכניות למציאות? לתת
עבודה למאות עולים ולהפוך את שטחי
הביצות לגן עדו עלי אדמות, ולישב
את השטחים ד,מיובשים. להפיק כבול
להשבחת הקרקעות הזיבוריות בחלקי
ארץ שונים, להפריח את אחד מקני
הקדחת הגדולים ביותר בארצנו?

והאזוח גה הוא אוינר?
; מ. דמקוד

נדמה היה לנו שכבר הידוק הדוקה אצלנו החגורה ההגדרה דיה — אם לא יותר
מדי — והנה מתבשרים אנו, כי הממשלה
תובעת להדק את החגורה עוד
יותר ...והנימוק: אין מטבע זר לתשלום
היבוא מחוץ־לארץ. אחרי שנעלם
הקפה, ייעלם עתה גם הסוכר הלבן
ובמקומו נקבל סוכר צהוב. במקום נעלים
מעור נקבל נעלים מ״תחליף״ ,כלומר
מבד. וייתכן שתקוצץ גם מנת
הבשר והשמנים. ובמקום ״הלחם האחיד״
נקבל ״לחם קיבר״ שבו אפשר
להכניס סובין במקום קמח...
על כך אמר אחד מפקידיו של שר
האספקה :״קפלן חלם חלום ויוסף מצא
את הפתרון״,

אין לך דבר המרגיז יו־מעשה

אורחיפ״תיירים מן כעולה הרמז ״הדק״ הנרמז להם מיואש כאן, כי מוטב היה לו
באו לישראל לא כאורחים אלא כעולים.
גם במסיבת הפתיחה של ה״פורום״ לתיירים
מיסודה של חברת ״פלטרוס״ השמיע
המרצה, מר ישראל רוקח, ראש
עירית תל-אביב, תביעה זו באזני האורחים,
באומרו :״הפעם אנו עוד נותנים
לכם ויזת יציאה, אבל מוטב כי תהיה
זו נסיעתכם האחרונה לחוץ־לארץ״...
בעינינו, תושבי הארץ, התביעה צודקת,
אבל יחסם של האורחים להצעה
זו נקבע על־פי הידיעות שהם שומעים
על גורלם של עולים בעלי־יכולת שבאו
לישראל והגיעו לכלל יאוש. והנד, דוגמה
אחת: מעשה במשפחה ציונית קנאית
ממדינה דרום־אמריקנית שנטשה
את ביתה הנאה והמרווח בעיר־הבירה
של אותה מדינה, נטשה פרנסה יפה
ועקרה לארץ הנכספת. כל רכושה של
המשפחה הוצא על דמי הנסיעה של
ששת חבריה. כאן הושיבום במחנה
העולים בבאר־יעקב. צירות דרום־אמרי־קנית
מוכנה היתד, לקבל את הבת כפקידה
(בזכות בקיאותה הרבה בשפת
אותה מדינה) אבל אין לד, היכן לגור

השנה

ירד

ילדי ירושלים משתעשעים בפדורי־שלג.

הצילום

כתל־אביב. אבי המשפחה מכתת את רגליו
יום־יום במשך שעות עד הפרדס
שבו הוא סוחב תיבות תפוזים. המחנה
נתמלא עולים מתימן וקשה למשפחה
לדור בכפיפתם.
והתיירים טוענים :
— ״אתם תאמרו: אלד, הם חבלי
קליטה. נכון, אבל במי הדבייס אמורים
1בעולים שאין להם ברירה, שהשעה
דוחקת להצילם מכליון או מ״מסך
הברזל״ ,להביאם בכל תנאי. אבל משפחות
ציוניות המתקיימות בכבוד בארצות
החופש, מוטב שישארו עוד זמן־מה
בגולה ויטפחו בלבם את האידיאל הציוני,
מאשר ש״יגשימו״ בחפזוך את אידיאל
העליה ויגיעו מהר לידי יאוש
ויבקשו דרך חזרה..,״
,לא מעט הפסד ותקלות כגלל גורמת לאזרח הביורוק־ע
לירות
רטיה, הריצה ממשרד לשטרלינג
משרד
והעמידה בתור
והצפיה לתשובה או לרשיון וההודעות
״תבוא מחר״ ,״תבוא בשבוע הבא״.
מעשה בסוחר שבא מן האיזור הבריטי
בגרמניה והביא מטען של צעצועים,
במסגרת ה״יבוא ללא תשלום״.
הוא דאג מראש לסילוק כל ההוצאות
בחוץ־לארץ הכרוכות בהובלה. הוא חישב
ומצא, כי בעד הסחורה ישיג בארץ
אלפיים לירות. אלא שכאן היה לו
צורך ברשיון למכירת הסחורה ועד
שקיבל את הרשיון עברו חדשים אחדים.
לבסוף השיג את מבוקשו והלך
להוציא את הסחורה ממחסני הערובה
ושם נמסר לו, כי מגיעות עוד תשע
לירות שטרלינג לפירמה הזרה שטיפלה
בהובלת המטען. הסוחר הגיש בקשה
לרשיון של קנית 9הלירות שטרלינג.
הוא קיבל את הרשיון כעבור כמה
שבועות — ודמי ההחסנה בעד הזמן
הזה עלו לכמה עשרות לירות...
הקיצור: לא אלפיים ל״י השיג האיש
בעד סחורתו אלא — אחרי ניכוי ההוצאות
במדינת ישראל ומכיוון שבינתיים
עברה העונה — סך 450ל״י...
נשמעות פה ושם דעות כאל העתונאים שליליות כלפי ״נשף הריקודים
וההפתעות הא־מנותיות״
אשר אגודת העתונאים עורכת
ב״בית הבימה״ .צבי לוביא ־
ניקר במועצת העיריה, ד״ר אהרון
בארט בכינוס התאחדות בעלי ד,תעשיה
ומר דודזכאי באסיפה השנתית
של העתונאים הטיסו מוסר לאגודת
העתונאים לאמור :״היתכן? במדינה
עניה זו, המטילה משטר צנע
על תושביה, המתקיימת בקושי על
דולארים מעטים שמתקבלים מחוץ־לארץ,
יש מקום לנשפי־חשק, לביזבוז כספים
על שעשועים? ודוקא אתם, מבטאי
דעת־הקהל, הממונים על שמירת הצדק

השלג

אילני

ברחבי

והאוסר, כיצד ימלאכם לבנם לערוך
נשף־שעשועים בזמן שרבבות עולים
יושבים במחנות בתנאים קשים?״
הטענות נגד הנשף מופרכות בעינינו
ועל שתי השאלות הללו יש רצון להשיב
ראשון־ראשון ואחרון־אחרון.
אמנם קיים משטר צנע במדינה —
אבל האם נגזור גם על השמחה ז הן
השמחה, הצחוק, הריקודים, ד,חודיה החברותית
אינם סחורה של אימפורט
שבשבילה יש צורך במטבע זר 1כייי
ה״הורה״ לא יכלו חלוצים לעבוד עבודתם
המפרכת. בלי קצת שמחה וצהלה
לא יוכל הישוב גם כיום לחיות במשטר
הצנע ...ואם אוספים. תרומות לצורך
בניין ״בית סוקולוב״ — אין יה
ביזבוז כסף. ואפילו אם תופרים שמלה
— אין הכסף מתבזבז.
ואשר לעולים היושבים במחנות —
להם לא נעזור באנחות ובהינזרות מחדוות
החיים. העולם כמנהגו נוהג: בניר
יורק עורכים סעודות ב״ואלדורף אם־
טוריה״ למען מגבית זו או אחרת וגם
בתל־אביב אפשר לערוך נשף כבית
הבימה למטרה נכבדה. ואם מישהי מן
העסקנים אינו אוהב נשפי הילולה וחיר
גא, יכול הוא לתת את תרומתו יאיש
אינו מכריחו לבוא לנשף. אבל מוכן
אני להתערב, כי גם מטיפי המוסר בוא
יבואו...

טרפה של
עתונות

קוראי ״דבר״ יכולים ל-

התברך באומץ־לבו של

עתונם .״דבר״ ,עתון הנחשב
כשופר רשמי של, ממשלת בן-
גודיון, אינו נמנע מלחשוף נגעים ציבוריים,
אפילו אם פירסומם יכול להתפרש
כביקורת כלפי שר הבסחון. הר•
פורטז׳ה החריפה שכתב ״יהושע״ (הסר
פר י. ב ר ־ יוסף) על התנאים
השוררים בבית־הסוהר הצבאי המרכזי
היתד, כתב־אשמה נוקב נגד המשטרה
הצבאית. ואין ספק שהפירסום הזה מעל
דפי ״דבי״ ,שמצא הד עצום בקרב
הציבור ואילץ אח המוסדות המוסמכים
לפרסם מיד הודעת־הסבר, יביא גם
לידי תיקון המעוות.
פרשה שניה גילה כתב העתון בדרום
הארץ, י .יעקבי. הוא פירסם תלונה
של עולים חדשים, האחים גלבך ,
מכפר זרנוקה. אשר טענו כי הוכו
על־ידי קציני משטרה. הפירסום ב״דבר*
גרם לחקירת המקרה והוברר, כי ט.
גורדון, מהקצינים הגבוהים של
המשטרה, היכר. את חיים גלבך. משלחת
של קציני משטרה נסעה אל ביתם של
שני האחים גלבך בזרנוקה ובמעמדה
בייוש ט. גורמן סליחה מאת הנתקף,
יד לקוות שמקרה זה, אשר הגיע
לידי חקירה ודרישה הודות לעתונות,
ישמש לקח לכל אלה שהסמכות והבור
בידם, למען ידעו שעליהם לכבד
את זכויות האזרחים ואסור להם להשתמש
לרעה בכוחם ובסמכותם.

הארץ

ראה־גוף לכן משלג כחיפה.
הצילום: מילשטוק

/בול האהבה /

(אגדה מארץ לםפ 1פ)1

זה בידי ומבלי דעת עתה את אשר עומד אני לצייר
פותח אני במלאכה״.
והעם מתרגש מאד, וקורא קריאות שונות ומשונות,
והגדולים נדחפים כקטנים ורוצים לראות את
זנדזמבו, שלישו של המלך׳ יוצר את הבול.
ויהי כתום זמ״זמבו לצייר ויסתכל וירא, כי צפור
צייר, צפור ממש, רגלה האחת מרחפת בחלל העולם
לה מאחור. וצוואר דק ונאה
ורגלה השניה תלויה
לצפור, צוואר המפליא בדקותו. יפה הצפור יפה עד
למאד.

״אכן האזנתי רב קשב לכל דבריך זמ־זמבו יקירי.
׳אגדה זו מספרת על עברו של בול יפה אשר צפור
,קסמים מצויירת. עליו, ואשר. דואר ישראל עומד להו אולם ידוע לך, כי גדולות הוצאותיו של חצר המלכות
ומעטים הם שקי הזהב אשר נותרו לי באוצרו״
ציאו• לשוק בקרוב,
תי. על כן איני נוטה להוצאות חדשות ואחת החלטתי,
ויהי היום ותעבור השמועה׳ בי נוסדה מדינה
על מעט שקי הזהב אשר במרתפי אשמור ולא אוציא
חדשה, היא מדינת למפוסו.
כל בולים!״.
בראש השלטון עומד המלך, הוא זמבו בן זמבו
ויפול זמ־זמבו על פניו וישק את עפר רגל
החכם. מכל אדם, זנדזמבו הוא שלישו של המלך
מלכו ויאמר :
ועושה דברו. הוא מפקד הצבא בפועל וממונה על
רכוש המדינה.
״קטן אנוכי מהציע לך דפר וחצי דבר. מי אנכי המלך אדוני נא יסלח אולם ותולעה.
רמש
? לעומתך ויד,י ביום השלישי בבוקר והמלך הנאור, גדול
וישמח זמ-זמבו וישמח כל העם.
המלכים ואדיר האדונים, הוא זמבו־בן־זמבו, רצה לשלוח אם אעיז ואעיר את אזנו, כי בולי מדינת למפופו

.אגרת קטנה אל ראש שבם קטן הגר הרחק מארץ יהוו מקור הכנסה גדול, מאחר שכל העם ירצה לאסוף
בהגיע מכתב מלך למפופו אל ארץ הפיפיאנים,
למפופו, מעבר להררי חושך, הוא שבט הסיפיאנים את בולי מדינת למפופו ; רבים עומדים עתה ללמוד היתד, פיפיאנה היפה מטיילת בגני המלך. ויקרא לה
הברוכים בנשים יפות תואר, אשר אין כמותן ליופי את מלאכת הקריאה ׳והכתיבה, ומכתבים יכתבו, מכת המלך ויאמר :
בים ארוכים ויפים. כדי שהמון העם יוכל לשלוח
ולאצילות בכל ממלכת למפופו.
״בתי, שעה גדולה היא זו ודברים חשובים עומד
מכתבים אלה יצטרכו לבולים רבים• ובולים, אדוני
ויקרא המלך לשלישו ויאמר לו :
אני להשמיע באזניך, על כן בתי, בואי וקרבי אל
המלך, בכסף נמכרים, בכסף מלא״.
אביך והקשיבי רב קשב. זה עתה הגיעתני הידיעה, כתבתי אשר

״פקודה יצאה מלפני לשלוח אגרת
ויצחק המלך צחוק גדול וימחא כפיו ויען :
כי מלך למפופו המפורסם מבקש את ידך. אגרת זו
שבעה ימים ושבעה לילות אל מלך הפיפיאנים. אולם
״אכן זנדזמבו יקירי — אינך טפש כפי שחשבתי. הגיעה היום ובה שבעה עמודים מלאי עטורי המלך
.מאחר שברצוני להוכיח למלך הפיפיאנים מה גדולה
חכמתי זמה רבים החידושים אשר הכנסתי בסדרי לך הדפס בולים וקח אגרת זו ושלח נא אותה אל עצמו. אולם בתי היקרה, איני יודע אם יפה המלך
מדינתי, הרי מצווה אני עליך לשלוח אגרת זו לא מלך הפיפיאנים. רוצה אני בבתו היפה ועל כן חפץ או מכוער, אם שמן הוא או רזה, אם זקן הוא או
אנכי, כי מכתב זה יגיע אליו במהרה. רוצה אנכי, צעיר. לשוא חפשתי אחר תמונתו בין כל דפי האגרת
על־ידי שליח סתם, אלא בדואר מדינת למפופו״.
כי בתו היפה פיפיאנה תגיע לחדרי לא יאוחר מאשר וגם לשליחים קראתי, אך הם השיבו לי כי לא מסר
ויתחלחל השליש וישתחווה אפים ארצה ויקרא בקיץ הבא. על כן דאג לכך שהאגרת תעשה את מלך למפופו את תמונתו בידם. פיפיאנה, בתי היק.בקול
גדול :
דרכה במהירות רבה ולא תמצא את פיפיאנד, היפה רה, יקשה עלי להחליט אם ראוי הוא מלך למפופו
להיות בעלך או לא״.
״הוי מלכי, אדיר המלכים ואדון האדונים. רבה עטורת שערות שיבה״.
ותאמר פיפיאנה היפה :
תבונתך וגדולים המעשים אשר עשית, רבות גמלת
ויצא זם־זמבו מעל פני המלך והאגרת לקח עמו.
• לעמך, המון נקלים ונרפים אשר אין הם שווים אף את
״אבי ומלכי, אנא תנה לי את האגרת הארוכה
.וירד ויבוא אל בנין הדואר הגדול אשר למדינת
׳עפר רגליך, ואשר מותם צר מלתפוס את עצמת
אשר שלח אליך מלך למפופו. אהפוך בה ואהפוך
חזונך הגדול. אכן חידושים רבים וכבירים השכלת למפופו, ושני פקידי הדואר יושבים עם נשותיהם
בה ואולי אוכל לדעת מתוך הדברים שכתב את אשר
להביא למדינתנו היפה והגדולה, החזקה מכל המדינות וילדיהם ומלהגים דברי שטות. כי יודע המלך לבחור
בלבו. אם טוב הוא או רע. כי אעדיף לב טוב מכל
!*שר סביב, וגם דואר הקמת, דואר ממש, ויש כבר בין נתיניו את גדולי הכסילים ולעשותם פקידים למען
יופי גברי״.
שני פקידים היושבים ימים ולילות במשרד הדואר ימלאו את פקודת המלך מבלי להרהר אחריה. ויקרא
ויאמר האב לבתו :
•-:המפואר אשר למדינת למפופו. ומאז יום הראשון להם ויאמר :
״אכן חכמה את בתי, עשי כאשר יעצת״.
״ באו גם נשותיהם וילדיהם אליהם והריהם יושבים
עוז, ועזרו קומתכם זקפו עתה.
מנוחה
״לא עת
ותקח את האגרת ותקרא בד, ותהפך בה שבעים
;יחדיו, עליזים ושמחים בחלקם, ומברכים את האל כי מעשה גדול אנו עומדים לעשות״.
ואחת פעם עד אשר זלגו דמעות מעיניה היפות.
•הגדול על אשר עלה בידם להשביע את רצון מלכם.
ודברי זנדזמבו עברו מפה לאוזן ויאספו כל יושבי
ותאמר לאביה: הפיפיאנים ואגרת זו, אשר עומד אדוני לשלוח אל מלך
למפופו ויעמדו לפני הבית, הוא בית הדואר אשר
״אכן יקשה עלי להחליט אם טוב הוא או רע, למשרד וכדין
׳הקטן במלכים והאדונים תמסר כדת
למפופו.
למדינת
אם חכם הוא או טפש״.
הדואר של מדינת למפופו על מנת שתשלח מיד
נייר.
ויביאו
— נייר להביא
זט־זמבו ויצוו ויתעצב המלך מאד ותנדוד שנת המלך אותו
•כפקודת מלכי ואדוני. אולם אם טוב על המלך
ויצוו זמ״זמבו להביא עפרונות — ויביאו עפרונות. הלילה.
להאזין לעצתי, הרי היא לפניך: שמוע שמעתי, כי
ויצוו זט־זמבו להביא מספריים — ויביאו מספריים,
ויהי למחרת בבוקר ופיפיאנה באה לפני אביה,
מדינות מסוימות נוהגות לשלוח את אגרותיהן כש־ויצוו
זט־זמבו להביא סרגל — ויביאו סרגל.
עיניה עצובות ולבה שבור. ותרא והנה מעטפת נייר
בולים מודבקים עליהן. על כן מלכי׳ בולים אני מציע,
אז יעמוד זנדזמבו כשהעפרון בידו וישא את מונחה על אבן החלמיש אשר למרגלות כסא המלך.
בולים של מדינת למפופו״.
ועל המעטפה תמונה נהדרת של צפור קסמים. רגלה
עיניו אל הר האלים ויתפלל :
אחר שמוע המלך את כל דברי שלישו, מיצמץ
״אל למפופום המפורסם. אכן יודע אתה, כי האחת של הצפור בשמים ורגלה השניה תלויה לה
בעיניו ויאמר:
אחר המלך אני האדם החכם מכל אדם. אכן חכם מאחור. ותתפוס בת המלך היפה את המעטפה בידיה
ותסתכל בבול היפה שעה ארוכה, ולא שבעו עיניה
אני, חכם מאד״.
ויפנה כל העם ויקרא ! ״בו־בו״ היא לשון ״אמן״ מלהסתכל ביופי הנעלה הזה. ותעלה בת צחוק על
פניה ותשא את עיניה אל המלך ותרא אותו מסתכל
בשפת אנשי למפופו.
מאת פוטו ברנד תבקש
בה משתומם ותוהה.
וימשיך זנדזמבו ויאמר:
איך כמצלמה להשתמש
ותאמר לו :
״גדול כשרוני מאד וכל אשר ארצה אוכל לבצע.
בקנותך מצלמה, חלקים, פילמים, פלטות,

״אבי ומלכי. עתה יודעת אני את אשר עם לבי
׳נייר וכו׳ ,עומד לרשותך נסיוני של 25
כי גדול כשרוני מאד !״.
שנים. בתור בית מסחר ראשון במקצוע.
לעשות. הבט על צפור נחמדה זו, כליל השלמות
ויקרא העם העומדים מנגד ״ברבו״ ,״בו־בו״.
פיתוח, העתקות, הגדלות, מכירה, קניה,
וזמ־זמבו לקח סרגל בידו ויעשה על הנייר רי והיופי, היפה בצפורי העולם. אכן גדול וחכם המלך
החלפה. פיתוח מיוחד של פילמים קטנים.
בועים ריבועים. ולאחר שעשה ריבועים כמספר אצ וטוב פעמו אם ציווה להוציא בול זה. ואם טוב
בעותיו לקח את הנייר בידו האחת ויחזיק בו מעל המלך הרי טובה גם מדינתו, היא מדינת למפופו.
טלפון 4137
לראשו. וירא העם את הריבועים וידעו, כי אכן גדול אכן׳ פיפיאנום האל הגדול נתן את האות. בול זד,
יהיה לברית ביני לבין מלך למפופו, ובול האהבה
כשרונו של זט־זמבו ויקראו :
יהיה שמו, כי למדני לאהוב״.
״ברבו ברבו !״.
וישמח המלך וישמחו כל שריו וישמח כל העם
ויאמר זנדזמבו :
חיגה דו! החל ״ 8 31 1ע ^
ומעולם לא חשבתי, כי יגיע אשר בממלכת פיפיאנה.
כנ תי ח ש בי־ דאג!ל 37.ז 8 0 0 4
ובת המלך היפה יצאה את בית אביה בדרכה
.אולם לטובת מדינתגו היא
הגדול, לוקח אני עפרון אל מלך למפופו החכם מכל האדם ובול האהבה עמה.

פוטו־-ברנרמי

״נאשה >ן רילה״
בעזר יוס״ס -באיצם די 1ן
ושוב עומדים אנו לפני מאורע
ספורטיבי ממדרגה ראשונה. כוונתנו
לביקורה של הקבוצה היוגוסלבית ״נאשר,
קרילה״ ,העומדת לד,פגש עם קבוצת
״מכבי״ תל־אביב בשבת הקרובה.
ביקורה של קבוצת ״נאשר, קרילה״
בישראל יימשך 3שבועות׳ ולקבוצות
הראשיות שלנו בענף הכדורגל תהיה
הזדמנות להתמודד עם האורחים מיוגוסלביה
ב־ 6משחקים שייערכו בתל־אביב
ובירושלים, בחיפה ובפתח־תקוה.
מאז חודש ספטמבר של השנה שעברה
לא היתד, לנו אפשרות לד,פגש עם
קבוצות מחוץ לארץ, והמגע האחרון
שלנו היה בתל־אביב׳ כשנבחרת יוגוסלביה
התמודדה עם נבחרת ישראל במסגרת
המשחקים על הגביע העולמי בכדורגל.
אם כי במשך כל הזמן הזה התנהלו
משחקים ״בבית״ ,ורובם התרכזו
סביב משחקי הליגה השונים, הרי אי
אפשר היה על סמך משחקים אלה לקבוע
אם אמנם צעדנו קדימה ואם שפר־נו
את מעמדנו בענף הכדורגל מאז ביקורם
של נבחרי יוגוסלביה בארצנו.
וטוב עשתה הנהלת מחלקת הכדורגל
של ״מכבי״ ת״א שנטלה את היזמה
כ ד להביא לכאן שוב את נציגי
הכדורגל היוגוסלבי.
״נאשר, קרילה״ מייצגת את המדינה
שבה הגיע הכדורגל לדרגה גבוהה מאד,
והעובדה שנבחרי יוגוסלביה הגיעו למשחקי
גמר על הגביע העולמי, אחרי שנצחו
בראשונה בשני משחקים את נבחרת
ישראל ואח״ב נהלו מאבק קשה
בשלושה משחקים עם אחת המעצמות
הגדולות בכדורגל האירופי — צרפת,
מעידה על כושר יכולתה של הנבחרת
היוגוסלבית.
ספורט הכדורגל ביוגוסלביה נחשב
כספורט הלאומי, והטיפול בהכשרת
קבוצות הוא טיפול ממלכתי ממש. הממ
שלה
והמוסדות העירוניים, דואגים להתפתחות
ענף זה ומושיטים את כל העזרה,
הן בהשגת מאמנים והן בהתקנת
מכשירים ספורטיביים׳ המאפשרים התפתחות
בקנה מדד, גדול. נדמה, כי יוגוסלביה,
שהיא ארץ חקלאית המקימה
את הריסותיה, מציעה שני דברים ליצוא:
בקר וכדורגל.״ .
בקר המביא למטבע קשה וכדורגל
המפיץ את שם היוגוסלבים בכל רחבי
העולם. מי שעקב אחרי המשחקים האחרונים
של היוגוסקבים בפריז ובפלורנץ
יודע מה רבה התעמולה והאהדה שהביאו
11 שחקנים לארצם. הם לחמו
בשצף קצף על רשות כניסה למשחק
הגמר על הגביע העולמי, שיביא אותם
לריו־דה־ז׳אנרו בקיץ הבא, כ ד
לעמוד שוב במאבק עצום על מנת
לזכות בתואר — אלוף עולם. אין זאת
הפעם הראשונה שנבחרת יוגוסלביה
עומדת במרכז ההתענינות של כל העולם
במלחמה דומה.
במשחקים האולימפיים, שנערכו בקיץ
שנת , 1948 ראינו את נבחרת יוגוסלביה
בגמר המשחקים על הגביע האולימפי,
ובתחרות גמר נגד שבדיה היתד, ידם
על התחתונה, אך דעת הקהל העולמית
סיכמה: יוגוסלביה היתה האלוף המוסרי
של המשחקים האלה. רק שיפוט
חד־צדדי גדם להפסד היוגוסלבים.
באווירה ספורטיבית זו גדלים שתקני
כדורגל ביוגוסלביה — לאלפים.
עובדה היא שבמשחקי גביע־טיטו, שהוא
המפעל המרכזי במדינה זו, השתתפו
השנה מאות קבוצות, ודבר זה יש בו
כדי להעיד על היקף הפעולה אשר
הספורט היוגוסלבי רכש לו בכדורגל.
קבוצת ״נאשה קרילה״ ,העומדת
להתמודד אתנו, הגיעה רק לפני שבועות
מספר למשחקי גמר במפעל מרכזי
על גביע־טיטו ביוגוסלביה, ובמשך כל
שנות קיומו של מפעל משחקי הגביע

׳הזר״ הגיעה קבוצת ״נאשר, קוילה״
תמיד לשלב האחרון של המשחקים, דבר
הנותן מושג על כוחה ויכולתה של
הקבוצה האורחת.
״ב״נאשה קרילה״ יש כמר, משחקני
הנבחרת היוגוסלבית, ואחד מהם אף
מוכר לציבור הישראלי מביקורה של
נבחרת יוגוסלביה בארצנו — הוא
השחקן יובאנוביץ׳ ,שהשתתף בנבחרת
יוגוסלביה במשחקה נגד נבחרת ישראל
בסתיו השנה שעברה.
לא רק נצחונותיה במדינה העלו
את שמה של ״נאשר, קרילה* ,אלא גם
נצחונותיה מחוץ לגבולות יוגוסלביה.
בביקו־ר, בשנה שעברה בצרפת ניצחו

היוגוסלבים קבוצות בבורדו,
סטאר״׳ ניצה ! יצאו בתיקו עם ״ליל״
הצועדת בראש הליגה הצרפתית, וכד,
וכד. כל זה מוכיח שלפנינו יריב חזק
בעל כושר ויכולת גדולה, שנסיונו ואפשרויותיו
רבים ומגווונים.
קבוצת ״נאשר, קרילה״ משחקת באותה
השיטה הנהוגה כעת גם בארצנו,
משחק ״סטופר״ ,מד, שיכול להביא לנו
הרבה תועלת׳ מכיוון שבהתמודדות
עם קבוצה זו יכולות קבוצותינו ללמוד
הרבה ולשפר את רמת משחקן.
ביקורה של הקבוצה היוגוסלבית
בארצנו אינו רק ביקור של קבוצה
ספורטיבית גרידא ; אנו רואים בביקור
זה נציג של העם היוגוסלבי, שגילה
בשנים האחרונות אהדה למפעלנו בארץ
ואף למאבק הממושך לעצמאות. העם
היוגוסלבי סייע בתהליך קיבוץ גלויות
ישראל מתוך שאיפשר לאלפי יהודים
מיוגוסלביה לעלות ואף עזר ביציאתם.

לא קל יהיה לקבוצות שלנו לעמוד
בפני היריב החזק. רמת הכדורגל, אם
לשפוט על סמך המשחקים המתנהלים
בזמן האחרון בליגה הראשונה, ירדה
במקצת. הקבוצות הראשיות נמצאות
בקו ירידה, מלבד קבוצת מכבי תל־אביב,
ששיפרה בהרבה את משחקה
ומראה כושר ויכולת יפים. יתכן מאד
שבמשחקים נגד הקבוצה מיוגוסלביה
תתגלה רמה גבוהה יותר. ואם אפילו
נרד מהמגרשים מנוצחים׳ הרי בכל
זאת נלמד הרבה, ודבר זה בלבד חשוב
עד למאד לקידום הכדורגל הישראלי.
גם לקהל האוהדים של ענף הכדורגל
תהיה הזדמנות חדשה לעקוב אחרי מאבק
בינינו ובין היוגוסלבים, והעובדה
ששתי ארצות מיוצגות על מגרש כדורגל
תעורר התלהבות ורצון לנצח. אנו
קוראים לקבוצותינו — חזק !

ססנ ת רי
מפירמות ידועות — במבחר גדול
יסטרמן את ידן, ת-א. י ח׳י ש״י *

מלון ציון
מטבח מ עו דן וכ שר
מקסימום נו חיו ת

הדד־ הברמל. חי פ ה
0ל פ4465 {1

מנגנים

מנדלבאום ותזמרתו

בשבת תה בשעה 5

טינ ת

היין סל^גו

זכרונות מימים עברו
...ישבנו בבסיס קרבי ביום סגריר.
היה משעמם. מישהו ניסה
להפיג את השעמום במשחק קלפים
— ללא הצלחה רבה.
מן החצר נשמעה פתאום תרועת
צהלה. מוטקה מצא בבית
נטוש בקבוק יין ״כרמל מזרחי״,
כנראה שגם שכנינו חיבבו את
כרמי ״ראשון״.
חום השתפך בגוף ובנשמה. את
הבקבוק השני קנינו כבר בחנות
ומאז ועד היום שותים יין אך ורק
של ״כרמל מזרחי״.
0 <>0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0

השבת אכדח
חיפה, רח׳

בחנות של גלנטריה
החלוץ 59 שכחו ארנק עם כסף.
בעל האבדה יפנה לחנות הנ״ל.

נבחרת ישראל כתחרות נגד נבחרת יוגוסלביה על מגרש האיצטדיון כתל־אביב. כמה מן השחקנים שהשתתפו בקבוצה
האורחת לפני כמה חדשים ישתתפו גם כקבוצה היוגוסלבית ,,נאשה קרילה׳׳.
,העולם הזה״ ,מס׳ 642

תשבץ מס9 .

סו פרסיס
לפותרי תשכץ מם6 .

מאת פנחס הרזי

מביון שמספר המשתתפים בתחרות

היד. רב מאד, החלטנו להוסיף 5פרסי
ע דו ד לפותרי התשבץ מס 6

ממת ארץ

יום ג׳ 7.2ב״8.30

שראד

מנון

מאת ד״ר בראור׳ הוצאה חדשה, הכוללת
את כל הישובים החדשים ואת כל הנגב,
בשבעה צבעים (הוצאת ״יבנה״).

ואלה שמות הנוכים :

במאוזן :
— 1יגון — 3 :מתנה (בראשית ל׳):
— 5מישור בהרים — 7 :בלי שימת
לב; — 9ישר — 11 :בת קול:
— 14 מטע גפנים; — 16 העליון ;
— 18 גבול הליבה ברגל בשבת ;
— 19 שיכות; — 20 מכשיר כוון :
— 21 מסכן — 24 :שורה — 27 :סחורה
(בארמית) — 29 :חיש; — 30 בן
סוס; — 31 נשמה.

במאונך :
יום ה׳ — 2.2״כני ערוכה״
(לסועלים)

(מונסרא)
תל־אביב

יום ה׳ — 2.2״אהבת נעורים״

רמתיים

מוצ״ש —4.2״חליל הכשפים״
תל־אביב
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב
11111111111111111111

אהל

תיאטרון פועלי ישראל
יום ה׳ ( 2.2ט״ו בשבט) ״אינקובטור
על הסלע״ הצגת שחרית ב־11 חיפה בבוקר׳ ״ארמון״
׳ יום ה׳ ( 2.2ט״ו בשבט) ״אינקוכפזור
על הסלע״ ב־9׳ ״ארמון״ חיפה
יום ה׳ ( 2.2ט״ו בשבט) הופעת
אליזבט כרגנר במחיהים עממיים
ירושלים
ב־ 9בערב ״אדיסון״
מוצ״ש 4.2״אינקוכטור על הסלע״
הצגה ראשונה מטעם האגודה ״למען
ב־ — 6תל״אביב
האהל״
מוצ״ש 4.2״אינקוכטור על הסלע״
ב־ — 9.15 תל־אביב
הצגה שניה׳
יום א׳ 5.2״אינקוכטור על הסלע״
מטעם האגודה ״למען האהל״
— תל־אביב
ב־ 8בערב
יום ב׳ 63״יום מנוחה״ כפר־סבא
יום ב׳ 6.2״אינקוכטור על הסלע״
חדרהב־ 8בערב
יום ב׳ 6.2הופעת אליזכט כרגנר
במחירים עממיים ב־ 8.30 תל״אביב
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8בערב

הג טאטא
יו םמנוחה

במוצ״ש 4.2.50
יום ג׳ 7.2.50

תל־אביב
תל־אביב

כקרוכ הצגת ככורה

״עגל

הזהב״

קומדיה ב־ 3מערבות מחיי הארץ
מאת פ. לובה. בימוי: צ .פרידלנד,
הצייר מ. מוקדי,
תפאורות י. רהנבלום
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8בערב

— 1פעיל בצבור; — 2מבורך ;
— 3סמן בתוך אות לחיזוקה; — 6שי;
— 8כלי לחפירה; — 10 עלם— 12 :
הרצאת דברי תורה; — 13 סעודה
עשירה במשקאות — 14 :אורתוגרפיה;
— 15 אזהרה להיטיב במעשים; — 17
צמח־שדה ממשפחת הורדיים; — 22 עץ
גדול המרבה ימים (עט׳ ז) — 23 :תבואה
נקיה ממוץ; — 25 חיל ותיק;
— 26 מקולקל (ישעיה ה 27 מדת
הבנאי; — 28 בלעדיו אין תורה.

פתרון תשכץ 8
במאוזן :
— 2ראשן; — 6עט; — 8לשון:
— 10 קרם; — 12 בסף; — 13 בושש;
— 15 חי; — 16 מורה; — 18 ענב;
— 19 חמה; — 21 תולע; — 23 יש;
— 25 טיטו — 27 :לוב — 29 :שסר;
— 30 הפנר — 32 :הד — 33 :ניקל,

יחיאל חנדלר, רח׳ מנדלי ,13
ת״א -כל משלי קרילוב (הוצאת
סברסקי).
משה מרוקו, רח׳ עמק יזרעאל
,58ת״א ׳ -הבלתי מנוצח
(ר.זצ׳ טברסקי).
רחל מנחם, רח׳ לבונטין !,1
ת״א — מחיר החופש (הוצאת
טברסקי).
אכרשקה בך שמעון, רח׳ רוקח
,1ת״א -פלאי ביתך (ד,וצ׳

שמואל סופרין, רח׳ יהודה הלוי
120׳ ת״א -אגדות רוסיות
(הוצאת ״יבנה״).
אכרהם שורץ, ת .ד 1551 .קופת
חולים׳ ת״א — מפת א״י.
מנחם רכינוכיץ, רח׳ התבור
38׳ ת״א -מפת א ״י.
צכיה קושניר, רח׳ בלפור ,63
ת״א -מפת א ״י.

.9אהרון זוין, רחוב
תל־אביב — מפת א״י.
.10 יזהר שיך, רח׳ שלמה המלך ,64
תל־אביב -מפת א ״י.

תיאטרון

עליזה

הצגות ככורח
תכנית מס׳ 16

מתח *בוה..

חזיז ורעם ב־צ 1ברקים
מוצאי שבת 4.2

יום ראשון

יום שני
יום שלישי
יום רביעי

הזוכים מתבקשים לפנות למשרד ״העולם
הזה״ רח׳ לילינבלום 12ת״א בשעות
מ־ 2 — 9אחד,״צ.

התז בו ורת
ה פי לרזרממיתהיעוראלית
קונצרט למנויים מס6 .
המנצח: שרל ברוק
הסוליסם: פרנק פלג (פסנתר) יום יום יום יום

סדרת פועלים, ת״א

סדרה ב׳ חיפה סדרה א׳ חיפה סדרה ב׳

חמישי 2.2
ראשון 5.2
רביעי 8.2
חמישי 9.2

תל אביב

׳! סמי סדנסנס

אולם ״אהל״ ,יום חמישי 2.2.50
בשעה 8.30 בערב

מחולות תנ״כיים ומזרחיים

שיר
רחל בהשתתפות

השירים

נד ב

ליד הפסנתר :

א. שטרנברג

~ הקרין: א .ד. אריאלי

כרסיסים אצל :״שלזינגר ושפרינגר״׳ נחלת בנימין ; 12
״הס־סיס״ ,אלנבי : 31״מנדלי״׳ בן־יהודה 62 ובקופת הערב.

קאמרי

מוצ״ש 2 4.2הצגות ״הצל״ ב־ 6וב״9
תל־אביב במוגרבי יום א׳ 5.2״הצל״ במוגרבי תל־אביב
יום ב׳ 6.2״הם יגיעו מחר״
תל-אביב במוגרבי יום ג׳ 7.2״רק אתמול נולדה״
תל־אביב במוגרבי יום ג׳ 2 7.2הצגות הם יגיעו מ חי
חיפה
ב״אורה״
ב־ 6.30 וב־9.15
יום ד׳ 8.2״רק אתמול נולדה״
תל־אביב במוגרבי יום ד׳ 8.2״הם יגיעו מחר״
דמת-גן
ב־ 8.30ב״רמה״׳
יום ה׳ 9.2״הם יגיעו סחר״
תל״אביב במוגרבי יום ה׳ 9.2״רק אתמול נולדה״
>• ירושלים
ב־9׳ ב״אדיסץ״
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב

רסיטל

כרטיסים :
ביילין, אלנבי ,67 טלם 5018 .

נחמני ,41

במאונך:
— 1יעקב — 3 :אל; — 4ששך;
— 5נוסח — 7 :טרומן; — 9נפילה;
— 11 משובת — 14 :שר — 17 :החליש
— 18 :עלילה — 20 :מעטפה;
— 22 וט; — 24 שוסן; — 26 ורדן:
— 28 בני; — 31 רק.

בהשתתפות אריס דה־פילים
המנצח: מ .גולינקין

לפסנתר
הר־ך

מוזיאון תל־אביב, יום ה׳ 2.2.50
כרסיסים: שלזינגר את שסרינגר,
רדיו אוגיון.
ההנהלה: ו ,ח. רוכרט

תבנית בת יהקולנוע
ה חל ם ם 1צ א׳ ש בו4 21950 1

מגדלור
אוריון שבוע שביעי

שבוע שלישי
טרובדור אופיר
שבוע שני
ג׳נס מקדונלד
קולד יתזן
לסי

עוד יאיר השחר
בצבעים

ג׳וני בלינדה
ג׳ן ווינזאן
לו איירם
וצ׳רלס ויקפורד
אסתר שבוע שני

ילדי הרחוב

ארמון,

חיפה

שבוע שני

אולם קרנג׳י

אורה,

חיפה

החיים בבית אבא

טבעיים

כתבת המערבת וההנהלה* חל־אביב׳ רחוב לילינבלום ,12
סל׳ ,4414ת. ד / 1962 .־העורך האחראי ההמי׳ל 5א• קים י י /
דפוס נג שהם, זתל״אביב, רחוב פין ,6סל׳ / 2239 גלופות:
צינקוגרפיה ״ארץ־ישראלית״ גע״ס /ההפצה: דוד פופל ובניו.

^ 1511

בירושלים יש לא רק מקומות קדושים...
במסדרונות או״מ ובואתיקן, בעולם
הנוצרי ובחוגים רחבים אחרים סבורים,
כי בירושלים אין שום דבר אחר
זולת מקומות קדושים. עד כה טרם
עלה בידינו לשכנע את העולם כולו,
כי בירושלים, בירת הנצח שלנו, חיים
100 אלף יהודים חיי יצירה ועבודה
יום־יומיים, חיי חומר ורוח, כלכלה
ותרבות.
זה עתה השלים ויקטורוי ־
קאם סרט מטעם הסוכנות היהודית
בשם ״יומן ירושלים״ .סרט זה מתאר
יום אחד בחיי ירושלים העברית. כל
גיבורי הסרט אינם מקצועיים ; זו
הפעם הראשונה שהם מופיעים בפני
הצלם, ללא כל הכנה וללא הכשרה.
הסרט ״יומן ירושלים״ נשלח לכל
אומות העולם, לרבות אלו שהצביעו
בעד בינאום ירושלים. אולי תפקחנה
עיניהן לראות, כי אי אפשר לעקור את
ירושלים מלב העם הישראלי במולדת.

צילומים: רולף קנלר
הילדה אריאלהבכרך, בת ,11 גיבורת
הסרט ״יומן ירושלים׳׳ ,מסבירה את מעמדה
הגיאוגרפי והכללי של ירושלים. ירושלים כלא
ישראל אינה יכולה להתקיים!

רמת רחל לפני שהחלו להקים את הריסותיה.

חייפגרינבאום פורט על פסנתר, כקונסרברטוריון.
ליד המצלמה רולף קנלר וויקטור ויקאס.

גיבור הסרט, חייםגרינבאום( ,חיים
כלאנק) איש מה״ל מאמריקה, נתעוור כקרב
על ירושלים. הוא לומד לפי שיטת
״ברייל״.

אריאלהכפרד מסבירה את השיעור לכתה.

להקת בנות רוקדות מחול תימני עממי. המדריכה :
אלזהד רב לין.

חיכה לחתולים

בכלדורוד 1ר...

מפליא הדבר —
חנוניא׳ :
ככל שמתמעטים החתולים, מתרבה
הנקניק בשוק השחור.
חנוניב׳ ז עתה מבין אני, מדוע
נודעת מיענקל הקצב חיבה כה רבה
לחתולים.
גדעון מזלי, בני־ברק

״חיוניותו -של
טוראי ראשון
האכזר הוא עמד כשגבו מופנה אליה. בגדיו
מגואלים בדם׳ הסכין המנצנץ בידו•
פרצופו אמר גשמיות מוכתמת בדם.
הוא: האין לך לב?
הוא ( :בהחלטיות פסקנית) לא !
הי א: אין לך לב גם בשביל בעלי
האומלל׳ בני המסכן ז
הוא: לא !
ה יא: למעני, למעני, אנא --
הוא: לא !
היא ::אם כן הן לי שתי אוקיות
בשר חזה בלי עצמות.
״ד. ם.״ ,קיבוץ מזרע

טרם נשתחררתי משום שעיכבו אצ־

מרק כתקופת הצנע...
— מלצר, הצלחת הזאת רטובה.
— זהו המרק שלך, אדוני.

כלות סכרוקלין•..

דרכו של איש לחזר אחרי אשה.
(מדברי הקדמונים)

רופא־שיניים מברוקלין רוצה לעשות
״שרות למען ישראל -ולשלוח כלות
מברוקלין לבאר ־ שבע, הסובלת

מירוץ גינמשרדי.