גליון 643 מתאריך 9 בפברואר 1950

הזה

כל זפת ״מזופתת״

מפעלי־בניר. רבים עומדים לפד מדינת
ישראל, ואחד החשובים שבהם —
סלילת כבישים לאורך ארצנו ! עור־קי־תחבורד,
אלה הכרחיים הם לכל
התקדמות כלכלית. ובסלילת כבישים
ממלאים הזפת והחצץ תפקיד נככד.
הננו מביאים לפני קוראינו תמונות
מ״ממלכת השחור מלהס הזפת...
התמונות אינן לקוחות מספרי אפסון
סינקלר על התעשייה הכבדה באמריקה
; הן צולמו כאן בארץ, חלק
ממציאות...

צילומים: רוקנשטיין

שבלו -משה ׳לה, כף קוראים
לו -והוא אחד המומחים
הגדולים בעניני זפת. שנה
וחצי כארץ, אחד משרידי
הפלישה מיאסי שכרומניה.
הזפת לוהטת כקלחת.

הוא יוצק את הזפת לתין• דוד החצץ.

מקצה שני של המכונה יוצאת התערובת
המושלמת של זפת וחצץ.

רמת־גן־ החברה הנכבדה
של תל־אביב
(לקביעת מעמד של עיר לרמת־גן)

מי פילל ומי מילל שרמת־גן זו׳
שהמרחק בינה ובין העיר תל־אביב -,בת
300 אלף נפש, הוא מרחק של דקות
מספר בלבד — ,רמת־גן, שאותה מכירים
רבים מבני תל־אביב רק מגני
הנוי היפים, שהיו מאז ומתמיד בחינת
כרטיס ביקור שלה לילדי תל־אביב חולי
שעלת׳ שהיו רגילים ללכת שם ל״גן
יהודה״ עם אמותיהם כדי לבלות שעות
מספר בחורשת עצי האורן — ,שרמת־גן
זו תיהפך לעיר ! ולא סתם עיר ;
אלא החמישית בגודלה בין ערי הארץ ;
אחרי תל־אביב, ירושלים׳ חיפה ופתח
תקווה — עם 22 אלף תושבים, שבכל
חודש נוספים אליהם כמעט אלף תושבים
חדשים !
אכן, אפשר לומר שהעצים המרובים
שרמת־גן נתברכה בהם מסתירים
מעינו של אדם הרבה דברים. לפנים,
באותם ימי החולות הרומנטיים׳ נדמה
היה שבית הקיבול של רמת גן הוא
קטן מאד: הלוא רמת־גן המקורית
מתחילה מקולנוע ״רמה״ ומסתיימת ליד
אדמות ה״וואקף״ של בית העלמין הערבי
הישן. הבריטים, שבאו בימים החמים
ההם לערוך חיפושים אחרי הטירורים־
טים המרובים שנשתכנו ברמת־גן, השתמשו
תמיד במפה המקורית של רמת־גן׳
ובשעה שהטילו עוצר עליה, היתה
התנועה חפשית ברמת־גן הדרומית :
ברמת־יצחק, בתל־יהודה, שב׳ גרין ;
נראה שאנשי המחתרת ידעו היטב את
המפות של הבריטים, שכן תמיד ידעו
לספר, שבעוד שהחיילים האנגלים עורכים
חיפוש ״מבית לבית״ ברמת־גן,
מסתובבים ה״חשובים״ בריש גלי ברמת-
יצחק ומחכים לגמר העוצר ברמת־גן...
בית קבול זה של רמת־גן גדל בממדים
רבים משנת 1944 עם סיפוח
השכונות שהוסיפו לה אלפי דונמים
של קרקע עם תושבים מרובים ; עם
הקמת המדינה סופח אליה שטח חדש
העובר את גבולות שכונת ״המפדה האזרחי״
מדרום. ועכשיו מדבר מר אברהם
קריניצי׳ ראש עירית רמת־גן, על
גבול אחר לגמרי: הוא דורש גבול
״טבעי״ לרמת־גן — משמע הכביש
המוליך לירושלים. ענין זה הוא עתה
מציאותי מאד עם שחרור הכפרים הערבים
המפרידים בין רמת־גן ובין כביש
זה, וגש ראש עירית תל־אביב שציין
בחגיגות רמת־גן את אפשרויות ההתפתחות
של שתי הערים תל־אביב ורמת־גן,
הצביע על גבול זה לערים אלו.

ימין ושמאד התאחדו
בט״ו בשבט זה חגגה רמת־גן את
דבר הכרזתה לעיר ובאותו יום הופגנה

אחדות בלתי רגילה בהערכת מפעל במדינה.
ימין ושמאל ביחד העלו על נס
את כשרונה והצלחתה של רמת־גן ושל
קברניטה מר קריניצי שהוא, כמדומני,
היושב ראש הותיק ביותר בארץ: זה
24 שנים שהוא מכהן כיושב ראש מועצת
רמת־גן, ועתה כראש העיר רמת־גן.
כאן, בחגיגות אלו, בא לביטוי הכלל
שפיתוח עיר הוא מעל לענינים מפלגתיים
צרים. שר החוץ, מר משה שרת,
מצא לנכון, למרות טרדותיו לבוא למסיבת
צהריים שעירית רמת־גן ערכה לע־תונאים
ולהשמיע דברי שבח לקריניצי
ולרמת־גן. מר שרת הוא תושב רמת־גן,
בתו גמרה את המחזור בגימנסיה
העברית של מועצת רמת־גן׳ והוא יודע,
בנוהג ג׳נטלמני, להפגין את הפטריוטיזם
שלו לעיר שבה הוא יושב. מר
ישראל רוקח׳ ראש העיר תל־אביב, העיר
שהולידה את רמת־גן ועזרה לה בראשית
צעדיה, התנשק עם מר קריניצי
לאחר שבירך אותו ואת רמת־גן, וציין
שמעתה ואילך אין לדבר עוד על כך
שתל־אביב תבלע את רמת״גן ...ושר
הפנים, מר משה שפירא, הכריז שרמת־

בית המועצה שהפך לבית העיריה

א. הריניצי, ראש העיר, נושא דברו. שר ההוץ לשמאלו.
צילום: פשטיצקי
גן הגיעה למעמד של עיר בזכות ולא
בחסד. גם נציג האופוזיציה של ההסתדרות
בעירית רמת־גן, מר יוסף קצ׳קו,
העלה על נס את פעלו של ראש העיר
בשביל רמת־גן. כך הובלטה האחדות
בחגיגות רמת־גן, וזהו, אולי, הגורם
החשוב שהובלט ביום זה של ט״ו
בשבט.

אדריכלה של דמודגן
מר אברהם קריניצי הוא אדריכלה
של רמת־גן. סיסמת הגנים שהיבתה
שרשים בכל הארץ נובעת ממנו. ברמת־גן
נוצרו שיטות שאינן כתובות בספר
ושהן פרי הרגשה בריאה של אדם
זה שאהב את רמת־גן מעל לכל. אין
זה מקרה שהגנים ברמת־גן ניטעו על
גבי גבעות נישאות: כי המקרה רצה
שהיהודים שלנו לא יאהבו גבעות. כשבאו
המתיישבים הראשונים לרמת־גן
חיפשו אדמות מישור, כי הם רצו לש־

תול ירקות וליהפך לפרבר חקלאי של
תל־אביב. נמצא שהגבעות נשארו ללא
דורש וכך הפך הועד של רמת־גן כבעל
גבעות קרחות. כאן בא המניע הנפשי
וציווה ראשית כל לכסות את הגבעות
עצים ובמרוצת הזמן סודרו שבילים,
נשתלו פרחים ננקבעו ספסלים. כך
החלו להוולד הגנים ברמת־גן.
*ויותר מזה: עירית רמת־גן מחבבת
הרים ...יש ברמת־יצחק הר גבוה, הגבוה
בסביבה כולה והוא עודנו קרח
לגמרי. ההר המשתרע על פני שלושים
דונם היה מחולק למגרשים הרבה, שהיו
שייכים לאנשים פרטיים, והנה הזדרזו
בעירית רמת־גן ובטרם התחיל מישהו
מבעלי המגרשים •להקים שם בית הזמינו
את בעלי המגרשים ועשו עמם עסק :
החליפו מגרשיהם בהר במגרשים אחרים
ובמקרים מסויימים שלמו כסף בעד
המגרשים, וכך הפך ההר כולו לנחלת
הכלל. ועכשיו הושלמו כבר התכניות
לנטוע על ההר הזה מין גן קסמים
עם מסלולים לעלות אליו ועם בריכת
ענק ומקום שעשועים.

רכושה של רמת־גן
רכושה של רמת־גן הוא רב .״המומחיות״
לגנים ולהקמת בנינים יפים, בהם
מצטיינת העיר החדשה, הביאה את
מועצת רמת־גן למסקנה בעל־ביתית,
שכדאי לבנות וליצור ערכים ציבוריים:
כך רכשה המועצה בנינים משלה לבתי
ספר וכך בנתה בכל פעם משהו חדש.
אפילו בשטח הבריאות הקימו ברמת-
גן מוסד מיוחד במינו הנקרא ״מרכז
(המשך בעמוד )15

סופות שלג וקור בכל רחבי הארץ

$£וח א 3וין 55( •3/13א! /
סבון או מוסוות גלוח
,העולם חזה״ ,מס 643 ,

^ 1 7 3

סופות השלג, אשר הציפו את מדינת ישראל ואשר באו בעקבות
הגשמים והקור הבלתי רגיל של החורף הזה, גרמו להתפשטות רבה
של ההצטננות והשפעת (גריפה) .נגד ריבוי מחלות אלה הוכיח
התכשיר השויצרי ׳,טוגל״ המיוצר עתה בארץ את יעילותו והשפעתו
המרובה .״טוגל״ נודע בעולם כרפואה מנוסה במקרים של הצטננות,
שפעת (גריפה) ,שגרון (ריבמאטיזם) — האברים והפרקים, נשית
(אישיאס) וכאבי ראש .״טוגל״ ממים את חומצת השתן וגורם
להפרשת החומרים המזיקים אשר במחזור הדם. למעלה מ־סססד
רופאים מאשרים את פעולתו המצוינת של ״טוגל״ כאמצעי מרפא
ומשקיט את הכאב. נסה נא מיד וקנה רק ״טוגל״ בכל בתי המרקחת.
המחיר 200 :פרוטות.

חוז ה

/ההתקפה הששית

אה הסביבה החריד צלצול עמוק
של פעמון. דן הרים את ראשו והציץ
במנדל הגח״לניק המנמנם.
— אחת לחש — ועדיין איננו
יוצאים.
פנדל שכב מאחורי המקלע׳ ראשו
שמנם על ארגז התחמושת ועיניו עצומות.

שוב ישן הרהר דן —
כיצד יכול אדם לישון בשעה כזאת.
המקלע היה מכוון, לרכס ממול. דן
הציץ בכוונות המקלע. האתנח ומרכז
הלהב היו מול אחד הצריחים שהזדקר
באופק. נשמעו נשימותיו השקטות
של מנדל המנמנם.
— מה השעה י — מלמל מנדל
בפקחו את עיניו.
— אחת ענה דן — לאן יוצאים
הלילה?
— אינך יודע י נענה מנדל בחטף.
דן לא השיב — .גם אני אינני יודע!
אך למעשה ידעו שניהם, ידעה כל
הפלוגה. תל אל חמאמה טרם נכבש.
במוצאי ההפוגה יצאה לשם פלוגה א׳.
מחצית האנשים חזרו עם שחר. המחצית
השניה נתחלקה בין אולמות הניתוחים
וחדרי המתים אמבוש ! ״
לחשו ניצולי הפלוגה. למחרת יצא שמשון
והמתקנים שלו. קשה להבין מסיפוריהם
מה בדיוק. קרה. אבל הטבח
היה רציני. כשפלוגה ד׳ כבשה את התל
הותקפה התקפת־נגד מיידית וגורשה
בבושת פנים.
תל אל חמאמה נשאר בידי האויב.
כשנתקבלה פקודת המבצע ידעה כל
הפלוגה: תל אל חמאמה. וידעו הכל
שיציאה זו פירושה ״היתר יציאה״
לעולם הבא. ולכך מוטב לא לדעת
דבר, להיות מכונות ! ללכת כל עוד
מוליכות הרגלים׳ והרי הכדורים פוגעים
בכתובות משלהם.
— אינני יודע לאן נצא חזר
דן ולחש.
אותו רגע נשמעה השריקה.
הפלוגה נסתדרה. שורה ארוכה.
מאות רגלים ועיניים, מאות קני רובים,
סטנים ומקלעים ותו לא. לא בני אדם !
נשק, רגלים ועיניים, רק אלה יוצאים
לקרב. האלחוטאיות חילקו את השוקולד.
חצי חפיסה לאיש, ומאה פיות
החלו למצוץ את המתוק־החום.
— שריקה שניה לחש דן.
כתת החוד החלה צועדת. אנשיה
נעלמו בחפירה העמוקה. אחריה נעלמה
כל המחלקה. ולבסוף עזבה יחידת
הרזרבה את המטה.
ממרחק נשמע רחש קל של מפל
אבנים. הפלוגה היתד. במורד.

שלושה ישבו ליד שולחנו של המג״ד
במטה. שמשון, מפקד פלוגת המרוקנים,
הציץ בחלון והקשיב. פניו היו
מתוחים, וידיו מוללו בעצבנות את
פיאות המפה הטופוגרפית הפרושה על
השולחן. גוריון, מפקד הפלוגה שיצאה,
היה שקוע בערמת המברקים הראשונים
שהובאו לשולחנו מחדר האלחוט. עיניו
חזרו וקראו את המברקים הקצרים בשעה
שגדעון, המ.פ. הפסימיסט, פסק
לפרוץ ולרכוס את כפתורי מעיל הטייסים
הצמרי שעטף את מחצית גופו
ופנה אליו :
— שלושים הרוגים בשלושה ימים !
והתל הארור לא נכבש ! האם זה
כדאי? איזה שגעון?
איש לא הקשיב לדבריו של גדעון.
שמשון, ששבעה עשר מאנשי פלוגתו

— ״אני מסרב לצאת אמר גדעון
למפקד הגדוד למחרת בצהרים.
— אני המפקד ! זוהי הפרת פקודה !
נתרתח המג״ד,
— ובכן אני אפר פקודה ! ואהיה
מוכן לשאת בתוצאות.
גוריון הביט בגדעון 2תמר,ון. לוחמי
ליל אמש נתקלו בחומת צרורות של
מכונה. מחציתם נפלו. עשרים פצועים
ננטשו בדרך, ובודאי הומתו. בודדים
חזרו בנסיגת יחידים. וגדעון, ר,מ. פ.
הותיק, שעבר־קרבות מפואר קשור
בשמו, מסרב לצאת לנקום.
— בקרבות, עקשנות עולה בדמים !
עקשנות מפקד הגדוד עלתה לנו במאה
קרבנות תוך ארבעה ימים. חיי לרשותך
! אך את אנשי לא אשלח ! —
צעק גדעון בהיסטריה.
— בצבאות אחרים היית נידון מיד
למתת בפני פיקודיך סינן המג״ד
מבין שיניו.
— מוטב זאת מלדון את פיקוד־שלי
למתת !
חילופי הדברים לא הועילו. גדעון
לא יצא אותו לילה, ובראש הפלוגה
נתייצב שמשון.
גם באותו לילה לא נכבש תל אל
חמאמה. מפלוגתו של גדעון חזרו רק
מחצית האנשים. השאר — מוטלים במעלה
ההר נקובי כדורים.
ההתקפה הששית נכשלה.

הובאו לקבורה, עשה עצמו כלא שוסע
קיטרוג זה, וגוריון היד, עסוק מדי
בהרהוריו. מחדר האלחוט בקעה הלחישה
החדגונית המלאה צלילי־תקתוק
של מכשירי האלחוט.
אותו רגע הבקיע את הדממה צרור
ארוך מן המקלע, והד עמום של זמזום
הכדורים בואדי העמוק נתלווה אליו.
פניו של שמשון הופנו מהחלון וננעצו
בפני גוריון. גדעון עמד לרגע קט
ואחר הרים ראשו באיטיות דרמטית
ולחש :
— העסק מתחיל. מכאן — שליט
הגורל.
טרטורי המקלע נשמעו בקצב מהיר,
בזה אחרי זה, ומיד לאחריהם הדהדו
הדי התפוצצויות.
— המסייעת לחש גוריון.
האלחוטאית נכנסה לחדר ומסרה
צרור ניירות כתובים. גוריון קרא את
המברקים האחרונים.
— כתת החוד כאן אמר והצביע
על נקודה במפה.
שמשון הציץ בנקודה וחייך: שלוש
מאות מטרים לפני נקודת ההסתערות.
רחוק מדי. נכשלת גם אתה ! ובדבריו
נימת שמחה לאיד חברו המפקד.
טרטור ארוך של מכונת יריד .,זמזום

לקם

מאת זאב כחל

מי בו דו ת

כי תעמוד בפני הראי, תסתכל בקמטים אשר חרשו בפניך
השנים והתלאות ותואר, השערות אשר הכסיפו את רקותיך בטרם זמן,
אל תוריד ראשך ביגון, אל תפליג במבטך למרחקי הים הסוער, הזועף...
ובהכביד עליך לבך אל תלחש: הנה הסתיו ! —
— כי תעמוד בפני הראי, ותרגיש את ...הקרח העולה בלבך,
את הלהט ההולך ופג, את האשליות הטפשות הגוססות לרגליך, ותסתכל
בפניך הצעירים, ותקשיב לצליל צחוקך הרועם ...אז בכה ! —
אולי דמעותיך תבקענה את הקור הנוקף, ותחזירנה לך חסד
נעוריך כי הסתיו הוא אשר פלש ללבך. סתיו הנשמה.
בבקשנו את האושר, אנו בורחים על פי רוב מערי המקלט
ומבתי אכסניה המציעים לנו מטות חמות ושקטות, והולכים בלילות
סערה והפקר׳ נמשכים כמו על ידי האבן השואבת אל אלה אשר
טומנים לנו את ...האבדון.

יש ובסערת הים הגועש, תוך המולת אבדון הזדונית, יפגשו
שני גלים הבאים משני קצוות רחוקים — כי רק הסער ידע להפגישם
— רגע קט הם ממשיכים דרכם שלובי יד ונשמה, אך מיד עם זריחת
השמש ומנוחת הים, נפרדים השנים איש מאחיו לעולם.

אם הצעד הראשון אינו נכון, מוסיפים לצלוע אחר כך כל
החיים.
כדורים. מבעד לחלון נראה הכפר מואר
מדי פעם בברק התפוצצות פגז.
— תגבורת צעקה האלחוטאית
— שבעה נפגעו ! הם דורשים תגבורת

צרור ארוך של מכונה מהדהד שוב.
— הרזרבה! — משיב גוריון לאל־חוטאיח.
הרעש גובר והולך. כדורים
בודדים מאירים בזוהרם את ההר ממש.
בכפר מבהירים פגזים בלי הרף. הגיע
מברק נוסף — .הם מנסים להסתער
ממקום עמידתם קורא גוריון.
— שלושים הרוגים בשלושה לילות
! כמה הערב?— חזר גדעון
לפסימיזם.
אותו רגע ניתק הקשר עם הפלוגה
הלוחמת. מחדר האלחוט בקעה הקריאה
הארובה הבלתי מושבת :״הלו צפור
שתים ! הלו צפור שתים ! האם אתה
שומע אותי י הלו צפור שתים, עבור !
ותחת תשובה נקלטו שריקות צורמות
במכשיר הרדיו.

חלפה שנה. הרופא הגדודי מילא
שאלון ארוך ומפורט. הוא שולח חולה
עצבים לבית חולים סגור. בפינת החדר
ישב גדעון, עלי הזיית על כתפיו ופניו
התרות, עיניו נוצצות באור מוזר, וידיו
תולשות מבלי משים את כפתורי המתכת
של אפודתו.
בחוץ נעצרה מכונית. שוטר צבאי
נכנם, הצדיע וניגש אל גדעון. הוא קם,
הציץ בו בעיני עכבר מת ופלט בקול
מחורחר לא לו נ
— אני לא משוגע ! אני מת ! נהרגתי
בהתקפה הששית ! העוברים והשבים
במחנה ראו מחזה מוזר. גדעון
ר,מ. ס .המשוגע, כפי שכינוהו חניכיו
משרידי פלוגתו, עולה למכונית שחורה
וצעקותיו מהדהדות מתוכה:
— ״אני מת עלי. אדמות ! קברי
בתל אל חמאמה ! בטעות אני חי
וצחוקו השגעוני נבלע ברעש המכונית.

2ארגל

גלה
אחת על מנס
לפני ימים מספר מלאו שנתיים
ימים להיתסדו של הגדוד הנפלא השוכן
בירכתי הצפון. גדוד שתחילתו בתקופת
המחתרת, וסופו כאחד הגדודים
המפוארים של צבא הגנה לישראל,
שנתן ממיטב אנשיו במלחמה לשחרור
הגליל והבטחת ישוביו. במסיבה לרגל
המאורע היתד, השמתה במלוא עוזה,
כשלפתע הופיע מכס פ ,.אדם במיטב
שנותיו, גופו מלא משמנים, פניו מעוגלים,
שפם זעיר לו, וסיגר עב תקוע
בין שיניו. רבים לא ידעו כלל מה ליהודי
זה ולשמחתו של גדוד צבא ! אך
הוותיקים, שברובם כבר נשתחררו מן
השורות קרבוהו אליהם, והושיבוהו
בראש השולחן. אותם ותיקים זוכרים
ודאי את ימיהם הראשונים בנהריה, ואת
יחסו האבהי של הזקן אליהם. יהודי
טוב זה זכור לי עדיין מן התקופה
ה״סרום־היסטורית״ ,שעה שנהריד, היתד,
בעיני האנגלים כמקום היחידי שבו
יכלו לנוח קמעא ממצוקתם. מסעדתו
של מכס שכנה כבוד ברחובה הראשי
של נהריה. היינו סועדים בה את ארו־חותינו
במשך שעות היום, ולעת ערב
היה בית־הקפה הופך למסבאה באווא-
רית מליאה ריחות עשן ומשקה, ושוקקת
מחיילים אנגלים ויצאניות. מכס
הוא חבר ״הגנה״ ותיק, ובמלאכתו זו
הוטלו עליו תפקידים בעלי ערך ראשון
במעלה. בשעת שכרותם של החיילים
היו ״נעלמים״ לפתע כלי נשקם.
מלאכה זו נעשתה בעזרת אחת או שתים
מבין הנערות שהתעלסו באהבים, כביכול,
עם צאצאי־לוט האנגלו־סאכסיים.
,זכורני יום אחד שבו הועברו כמה
רובים ותת מקלעים לידי מפקדת החבל.
כשנודע הדבר פרץ המפקד הבריטי
של המחנה הסמוך לבנין המועצה המקומית
פנימה, ואיים בפוגרום אם הנשק
לא יוחזר. כששמע על כך מכס .,נזדרז
ורץ למטה החבל ופנה אל מפקד החבל
בדברי כיבושין שחציין עברית וחציין
גרמנית
— הר קומנדנט ! נשק אין מחזירים
...שהעולם יתהפך, אך את הנשק
לא נחזיר!...
— עם יהודים כאלה אפשר להיאבק
מלמל המפקד בקול רם ...והנשק
לא הוחזר.
שעה שהתחילו פעולות האיבה, היתד.
מסעדתו של מכס המקום הראשון בו
היינו נינוחים לאחר הפעולה. והלה היה
סובב אותנו כאב טוב ומיטיב, בוחן
ושואל לשלום כל אחד מאתנו, ולע תים
היינו רבים אתו קשות כדי שיאות
לקבל מידינו את התשלום בשביל הארוחות
והמשקה.
יום אחד ישבנו יחדיו ושוחחנו, שעה
שסעדתי אצלו ארוחת הצהרים. לפתע
נשמע אות אזעקה. באותה תקופה היו
מטוסים מצריים ׳מבקרים אותנו מדי יום
ביומו. זנחנו את השולחן ונחפזנו החוצה
לתעלה. הזקן נבהל תחילה, ורבץ
על כריסו בתחתית התעלה. המטוסים
חגו באוויר מעלינו, הטילו שתי פצצות,
ירו במכונות ידיה, השתעשעו באוויר
כחפצם. מרחוק נשמע הד יריות המקלע
היחיד שפתח באש לעבר המטוס. לפתע
הזדקף מכס, תקע מבט זועם במטוסי
האוייב, פנה אלי ואמר :
— דונרווטר אנחנו נשכב כאן,
ונשפיל את עצמנו לפני הטינופות האלה?

כזה הוא טכס, ה״יקה״ הפשוט והטוב
מנד,ריד״ מי יתן וירבו כמותו
במדינתנו הצעירה.

,.העולם הזך!״,,גזם׳ 643

ד״ר מנח ם ( א מיל) פוי ר ש טין

״ שעה קלה עם־...

ענין זה מכיוון שהוא נמצא בדיון. קרוב לודאי
ד״ד אלי קדלין
שהמחזה אף..יוסרט ומכאן. הסודיות הגמורה העוטפת
— אני אמו של ד״ד קרלין — אמרה האשד, את הדבר• כתבתי גם כמה מחזות אחרים, .נו פאת
הגבוהה והרזה שירדה במדרגות המלון ופנתה. אלי א1ף תה השם לקוח מ״רומיו ויוליד,׳׳ לשקססיר
הוא יירד מיד, אולי אוכל למסור לך בינתיים כמה וגם הנושא. זו היא טרגדיה משפחתית שדנה ביחסי
פרטים.
אב 1ובת. כתבתי עוד כמה מחזות, אחד מהם הועלה
על במה אקספרימנטלית בניו יורק. את הדגש שמתי
בתיי עד כה על ההשכלה האקדמאית ולא על כתיבת
מחזות. .אחר. למרדי באנגליה עברתי לקנדה ובאוניברסיטת
מקגיל שבמונטריאל הוסמכתי למדעי הרוח ב״מגנה
קום לווה״; .באוניברסיטת ייאל זכיתי לפרס זילים,
הניתן לתלמיד. המוכשר ביותר ׳,אחרי כן זכיתי בפרס
יעקב קופר שניתן למצטיין בפילוסופיה היוונית. מחקרי,
שהומת לו הוענק לי התואר דוקטור, ואשר דן
בהנחות הקודמות של החירות, קיבל 27 נקודות,
המספר האפשרי הגדול ביותר. זו היתר, דעת כל
שלושת הבוחנים. בגיל תשע עשרה התחלתי להרצות
באוניברסיטאות אמריקניות שונות.
— בגיל זה מתחילים אחרים ללמוד...
יי— בחרתי בכתיבה למקצוע וחושב אני להשתקע
בקרוב בישראל, שהנני רואה בה מרכז רוחני לכל
יהודי העולם, אכן גם לאלה שלא יחיו כאן. אגב,
לדעתי נשקפת סכנה למדינה אם יראוה כמדינה צעירה
״בלבד, תפיסה מקובלת מאד בקרב הנוער בארץ. זד,
יהיה צעד נחפז ובלתי נבון אם נראה במדינה את
״החדש בלבד; המסגרת י והתוכן חייבים להיות עתיקי
יומין, ירושתו המפוארת של עמנו, שעלינו להוקירה
עתר, למ׳ללה מכל. השקפה זו על .״מדינה צעירה״
עלולה להוות מקור לטרגדיה, אם יתיחסו אליה ברצינות.
תרבותה של מדינת ישראל י אינה חדשה —
הקנקן הוא חדש, היין יישן. יש צורך לגייס את כל
הכוחות התרבותיים של העם היהודי באשר הם שם
כיום, כדי לבנות את המדינה לפי כללי מסורתנו
הנפלאה, עתיקת היומין. הנני לומד עברית בקצב
מזורז, כדי לעשות לפי מי,טב יכולתי בנידון זה.

הצלומים: מ .פוירשטין
נתפתחה שיחה ערה בה שמעתי תולדות עלייתו
של צעיר, יליד חיפה, שעשה דרך ארוכה מעניינת
בארצות הברית. הוגה הדעות צעיר הוא לימים ; עשרים
ושלוש שנים מלאו לו בסך הכל, והנה הוזמן לא רק
להרצות באוניברסיטה העברית בירושלים, אלא גם
לערוך בה סמינריון קבוע. איך לך דבר יפה מזה —
אמרתי בלבי — צעיר הזוכה לקטוף פירות שנתבשלו
זה עתה. צעיר המאריך את, דרכו בחיים על ידי אי-
בזבוז עמל על פריצת שערים נעולים וחומות אטומות.
אין דבר יפה י מזה: צעיר הזוכה להכרה, הרי זו
אחת התופעות הנדירות בעולם ועל אחת כמה וכמה
בשטח הפילוסופיה, הדורש הכנה ממושכת ועיכול
יסודי של תורות שונות. כיצד מספיק אדם צעיר
לכבוש לו מקום בתורת פילוסוף בגיל עשרים ושלוש?
היכן רכש את השכלתו? האם מרווה. ברצון את
צמאוני.
— הוא למד באנגליה במשך שלוש שנים בבית
הספר בהארו. משם עבר לארצות הברית ורכש לו
באוניברסיטת ניו יורק׳ תואר ״מאסטר״ בספרות
אנגלית ובתואר ״ד״ר לפילוסופיה״ הוכתר באוניברסיטת
ייאל.
— מדוע בא לארץ ישראל 1
— הוא בא בעצם כדי להיות.עמי, אך משנודע דבר
בקורו, נתבקש לערוך כמר, הרצאות, תחילה במועדון
הפילוסופים ואחרי כן באוניברסיטה עצמה, ג׳יימס
מקדונאלד, שגריר אמריקה בישראל, שהוא בחייו
האקדמיים פרופיסור לפילוסופיה, עלה במיוחד ירו־שלימה
כ ד לשבת על ספסלי התלמידים. הפרופיסור
הישיש התעניין במיוחד, מד. יש לומר לפרופיסור
הצעיר על ווייטהד, החוקר שחולל מהפכה בפילוסופיה
האמריקנית. הוא יערוך ארבע הרצאות בתל אביב,
באולם המוזיאון מטעם אגודת ״ישראל־אמריקה״ ,המטפחת
קשרי ידידות בין שתי חמדנות. אגב, ד״ר
קרלין הוא נכדו של יחיאל מיכל פינם, מראשוני
חובבי ציון, שהיה מעמודי התווך של הישוב הישן.
הוא גם קרובו של פרופיסור דוד ילין המנוח מכיוון
שאיטה, אשת הפרופיסור, היתד, בתו של יחיאל מיכל
פינס, ובתו השניה, הצעירה נחמה, נישאה. לנח קרלינ־סקי.
סרג׳ קרלינסקי, מראשי בית ׳ החרושת למלטי
״שמשון״ ,התעניין מאז י ומתמיד בצעיר ועזר לו בכל.
— הנה בני —י ניתקה ,1אשד, י את יחוט השיחה.
ניגש אלינו צעיר רענן, גבה קומה ובעל כתפים
הדומה לפי מראהו החיצוני לאגרופן . .ולא להוגה
דעות. הוא מספר לי שאינו עוסק בפילוסופיה בלבד,
אלא גם בכתיבת מחזות. י
כיצד הגעת לידי כך?
— בדרך מקרח. פאול מוגי, בקשני לכתוב בשבילו
-מחזה. לא ; ,אינני יכול לגלות לפי שעה כל פרט על

-״העולם ר,זרו״,ימס׳ 643

אלי מיתמר
באחד מלילות ששי פתחתי את הרדיו, שמעתי את
הקריין מודיע :
״מעתה ועד שעד. שמונה נשדר לכם שירים עברים
מושרים על ידי אלי מיתמר״ .נשמע קול מיוחד
במינו, קול נדיר אהוב עלי מאד, קונטראלטו, קול

אלי גללה לפני בשיחה את פרשה חייר. הקצרים

והסוערים.
אמה, הגברת חיה ברגר, ילידת הארץ, הצטרפה
שם נולדה אלי בשנת , 1927 שם
לבעלה בפאריס.
למדה. בבתי ספר עד פלישת הנאצים. לצרפת. הנאצים
עשו בערמה והשתדלו לנתק את דרכי הבריחה, לכן
העמידו זמן קצר אחר פלישתם משמר על החוף.
כמה יהודים עשו מאמץ נואש כדי להמלט מידי הגרמנים.
הם שכרו בהון תועפות סירה קטנה, התחפשו
כדייגים והתחילו לחתור במימי תעלת לא־מאנש, ממש
תחת אפם של הגרמנים. הסירה הקטנה טולטלה בים
סוער במשך חמש עשרה שעות, המנוע נתקלקל המים
הסתננו לסירה וברגעים האחרונים ממש התקרבו
לחוף האי גרנסי. כמה מטוסים שחגו בשמי המקום
הנמיכו טוס וקראו בכיוון הסירה הקטנה, אך הנוסעים
האומללים היו רצוצים מדי ולא הבינו את פשר
הקריאות מן המטוס. גם האנשים שעמדו על החוף
קראו* לקראתם, נפנפו בידיהם. רק אחרי כן הבינו
הפליטים שסכנה איומה. נשקפה לחייהם: הם נסעו
בשדר, מוקשים ורק בדרך נס ניצלו. זאת רצה להודיע
להם המטוס, זאת רצו למסור להם האנשים על החוף.
אותו דייג שנהג בסירה, שגילה אומץ לב בלתי רגיל
בכל. שענת הנסיעה הקשה, התעלף בשמעו על ענין
המקושים. הפליטים לנו בבית מלון בסותהמפטון והמשיכו
בדרכם ללונדון. למחרת קראו בעתון שהמלון
בו בילו את ליל אמש הופצץ קשר, על ידי הגרמנים
ונהרס עד היסוד. משפחת אלי, שניצלה פעמיים ממות
בטוח, קבעה את מושבה באחד מפרברי לונדון, שקנה
לו שם בעולם הטניס ווימבלדון. הנערה המתבגרת,
הערה והמפותחת מאד משתלמת בשלושה שטחים בעת
ובעונה אחת: ציור, מוזיקה ומשחק. לפני הצהרים —
קודש למכחול ולעפרון ולעט השרטוט, אחר הצהרים —
קודש לפסנתר ולתיאטרון. הימים ימי ה״בליץ״ ,החיים
נמשכים בתחנות הרכבת התחתית. אך רצונה העז של
הנערה המוכשרת והיפה מתגבר על כל הקשיים ;
היא עוברת את כל הבחינות ומתקבלת ל״בית הספר
המלכותי לאמנות״ בלונדון. הלמודים האקדמאיים משעממים
אותה, כשרונה פורץ קדימה, היא פותחת לה
סטודיו ובגיל תשע עשרה עורכת את התערוכה
הראשונה שלה שנפתחה על ידי הליידי סטראבולג׳י
במועדון האנגלי־הא״י בקיץ .1946 הוצגו 22 שרטוטים
וציורי שמן. ר,בקורת מקדמת את פני האמנית הצעירה
בלבביות רבה, היא משבחת את סגנונה האימפרסי־אוניסטי,
את יכולתה בשטחי הקומפוזיציה, את רגישותה
לגבי הצורה והצבע — ,שתי סגולות האופייניות
ביותר לגבי כל צייר־אמת. היא מושפעת מאל גריקו
אד אינה מחקה אותו. בת התשע עשרה מגלה ידיעות
יסודיות באנאטומיה. התערוכות באות בזו אחר זו,
הן עצמיות — ,מיצירותיה בלבד — הן בשותפות
עם אמנים ראשונים במעלה. הפרופיסור נורמן בנטוויץ׳
פותח תערוכה שלה באכסניה מכובדת מאד ״פוילס
ארט גאלרי״ .מעניין שאפילו שבשעה שהיא משתתפת
בתערוכה עם עשרות אמנים ידועי שם, כגון טופו־לסקי,
מאנה כץ, ריבק ועוד, אין המבקרים שוכחים
לציין אחת או שתים מן התמונות שהיא מציגה. אף
הבמה היהודית מגלה ענין בכשרון הצעיר והעולה.
היא הכינה את התפאורה ל״מלך למפדוזה״ של
י. ש .ארנדוף ב״ניו אידיש תיאטר״ ,שהוצג גם
בארץ על ידי ״המטאטא״ .היא יודעת ששרשיה נעוצים
בא״י ומנצלת כל הזדמנות לעשות לה תעמולה•
תחנת השידור הבריטית הזמינה אותה לדו־שיח על
נושאים אמנותיים שונים הקשורים בא״י ; כן הוזמנה
לשיר. מי שיודע את ד,בי.בי.סי. יכול לספר, שזהו
מבצר שלא על נקלה אפשר לחדור לתוכו. אלי עושה
זאת בנקל. כך מתחילה קריארה מזהירה שניה של
הזמרית אלי מיתמר. היא מופיעה ב״הום סרביס״ ב״נייט
סרביס״ ,ובשדורים אל מעבר הים. היא שרה בעברית,
אך התכנית מציינת שאלה הם שירים ״צועניים״ .אפשר
לשדר עברית, אך אסור להזכיר את הדבר. לא עובר
זמן רב ואנשי הטלביזיה מגלים שהזמרית מתאימה
במיוחד למטרותיהם. כך מופיעים גם פניה על הבד.

אלי חזרה עתה הביתה, אל מולדתה שלא ראתה
אותה מעולם. ילידת פאריס, חניכת לונדון תהיה תושבת
תל אביב. חברת ההקלטה הישראלית כבר הזמינה אותה
להכנת כמה תקליטים ״בואה דודי״ ,שיר חדש של מרק
לבד ,״אני מאמין״ הנצחי ושירים אחרים נשמע מפיה.
אין ספק שהיא תתרום תרומה חשובה לחיינו האמנו-
ערב להפליא, חושני, חזק וגמיש. השידור נסתיים, תיים בארץ.
הערב חלף ;״,אך הקול הוסיף להדהד באזני. מי שר
ככה את ״אל תירא עבדי יעקב״ ואת ״אליהו
הנביא״? לא עבר זמן רב ובדרך מקרה הכרתי את
בעלת הקול, כשהטבע מבזבז את סגולותיו, עושה היא
מוצר חדש של ״שמן״
זאת ביד רחבה :.מצאתי שהזמרית היא צעירה נאה,
אך ההפתעה האמיתית באה אחד כן ; היא גם ציירת
ביח״ר ״שמן״ הוציא בימים אלה מוצר חדש —
חשובה מאד חשובה עד כדי כך שידידי וידיד רבים שמן לתינוק. כל אם הדואגת לשלום פעוטיד, תקבל
מתושבי, הארץ, אותו אנגלי יקר שפרש בזמנו משירות מוצר זה מתוך שמחד, ורצון.
הממשלה הבריטית לאות מחאה על יחסה אלינו,
שמן. מובחר זה מכיל לנולין המרגיע ומשקיט
ד,רבך ט הובארת, הפייטן העדי-ן והמלומד. רב־ר,ידיעות,
עומד לפרסם עליה ספר שלם שיופיע בהוצאת ריסה את עודו הרגיש של התינוק. לשמוש לאחר האמבטיה
סרל בלונדון, בתורת הקדמה למבחר ציודה. הספר ולפני החלפת החיתולים.
יכיל רקרודוקציות רבות י ודפים שלמים בצבעים.

113

3 1 4 71

בהצעת החוק, הביא אף הוא נימוק,
ביוגראפי :
— אני חצי תימני, כיוון שגדלתי
וחונכתי בקרבת כרם התימנים בת״א.

עובדות של גב׳ ב. אידלםון :
ילדה תימניה. בת ,14
נישואי*
העובדת במשק בית, בוסר ויכוח על

זה התחיל בגיאוג ־

ביוגראפיה רפיה. מ .ו יל נ ר
וגיאוגרפיה ממק׳׳י דיבר על ״שלילת
זכות האדם במוש־בי־העובדים״
.קם רעש׳ כרגיל. י .חזן
ממפ״ם׳ המתיק את הגלולה והציע לבדוק
אם ינתן לקומוניסטים רקום התיישבות
אחר, שאם לא כן הרי פגיעה
כאן בזכויותיו של האדם במולדת...
את השאלה הגיאוגרפית הכניס
י. קוסוי ממפא״י :
— באיזו מולדת, הראשונה או השניה?
בזמן
נאומו של שר־המשטרה באותה
פרשה, הפליג לשטח הגיאוגרפיה
מ. וילנר, ע״י קריאות ביניים :
— אנו נזכה לכך בכל ארץ ובכל
מקום...
ז. אהרונוביץ (מפא״י) :בארצות
אלה מחליפים לאיש בעד דיבור
חפשי לא רק את המקום אלא גם את
העולם...
בינתיים עבר שר המשטרה לשטח
הביוגראפי משהו מהביוגראפיה של
מ. וילנר״...
היו״ר התערב: יתכן, כי הביוגראפיה
של חבר הכנסת וילנר מעניינת
מאד, אולם היא אינה נוגעת לכאן...
ז. אהרונוביץ (מפא״י) ניסה לסכם
קטע זה בויכוח :

— מעניינת לא רק הביוגראפיה של
חבר הכנסת וילנר, אלא גם הגיאוגרפיה
שלו. הא בהא תליא.
במסדרונות העיר על ויכוח זה איש
השומר־הצעיר1
— להבנת הויכוח, יש צורך בניתוח
פסיכואנאליטי.

וכיוגראפיה בויכוח על גיל הדשו־אין
לאשה, שוב העלו אחרת דברי־כנסת רבים, בעיקר,
אלה שלא היו נלהבים להגבלת
גיל הנישואין פרסום ביוגראפים שונים.

אני צאצא של אשד, שהתחתנה
בגיל , 13 ילדה 9בנים! מתה בגיל
! 103 בנה הראשון מת בגיל 95 וגם
היתר אינם כה ״חלושים״ — רמז על
עצמו חבר הכנסת א. אלישר, מסיעת
הספרדים.
הרב ש אג מה״דתיים״ הזכיר, כי
הסבתא אלישר אינה יוצאת מהכלל ״גם
הסבתא ריבלין, אלמנתו של ר׳ יוסף
ריבלין, בונה ירושלים החדשה, נישאה
בגיל צעיר מאד, עברה את גיל מאת
השנה, לחיים ארוכים, ויש לה יותר
ממאה נכדים, נינים ובני־נינים״.
וי. רוקח, ראש עירית ת״א, שתמך

העב 1פרד מיגאל אלון

היתד. לאם — .היכן
השארת את התינוק — ,היא נשאלה.
— השארתי אותו אצל אמא שלי. גם
לה יש תינוק והיא מיניקה את שני
התינוקות גם יחד
גב׳ רזיאל ־ נאור: ילד תימני
שפיגר בהכנת־שיעוריו הצטדק באופן
כזה בפני המורה — :נשי אבי רבו
ביניהן. היה רעש ולא יכולתי להכין
את השיעורים.
ד״ר נ. ניר: זקן בן 60 משערייש
שליד רחובות, שגירש שלש נשים, מאחר
שלא ילוו לו בני־זכר, גיסה מזלו
ברביעית ע״ישנשא ילדה בת ,12
שאולי תלד לו בן־זכר.
ד״ר י. באדר: כתו־ועובדות
צאה
מנישואי בוסר
הפוכות...
עלול הבעל, לפי הצעת
החוק, להיאסר ל־ 3שנים, ואשתו תש־אר
אלמנת־קש ל־ 3שנים, האין זו הצעה
טראגית ומליאת הומור?
ד״רהבורג: לפי הצעתך, גב׳
מיימון, לא תוכל בת־כשרה בישראל
להנשא לפני היותה בת .20 עד גיל
18 אסורים יהיו עליה הנישואין. במלאות
18 היא צריכה, לפי חוק שירותי
הבטחון, להתגייס לשנתיים לצבא
(עם הכשרה חקלאית) .הרי לא נשארת
לה דרך אחרת להתחתן בדרך אל מחנה־הקלט
לטירונים. בדרך מביתה אל הקלט
היא תסור לרגע למשרד הרבנות להתחתן...
קנם,
תוססת חברי כנסת הזהירו מם־
נדוניה או ני ״חתונות במחתרת״
אם יוגבל גיל הנשואין
״דמי״
של האשה. הרב מ.
מפתח ״ץ
נורוק התריע נגד
סכנת ״גידול ממזרים״ אם החוק יתקבל.
חבר הכנסת א. הכרמלי, הספרדי
היחיד שתמך בחוק, התפלמס בתימני
של סיעתו (א. טביב ממפא״י) שהתנגד
לחוק, מצא לנחוץ ל״דקור״ קצת
באשכנזים (הדתיים) ,שהם העלו את
נימוק ה״מחתרת״:

— שמענו שאצל עדות־המערב יש
מחתרתאחרת בענייני נישואין —
הביגאמיה...
הערבי־הנוצרי אמיןג׳א ר ג׳ ורה
מנצרת תמך בחוק והציע להטיל מס־רווקים
שיוטל על גברים בלתי־נשואים
מגיל 30 ומעלה, כדי לתמוך מהכנסות
אלה במשפחות מרובות־ילדים ובילדים
שנולדו לא בדרך הגשואין.
אולם י. רוקח התנגד לכל קנס
כספי והציע להטיל על עברייני גיל הד
שואין עונש מאסר :
— מה זה קנס ז מעין נדוניה נוספת
! החתנים ידעו מראש, כי להוצאות
החתונה יש להוסיף עוד כמה מאות
ל״י ...לשם מה ״דמי מפתח* אלה?

התימניות אברהםטביב, התי־אינן
יודעות מני ממפא״י, יצא נגד
חברי סיעתו, וביחוד
״חכמות״
נגד חברת סיעתו הגב׳
עדהמיימון, יוזמת החוק .״רוצים
שהנשים לא תלדנה בגיל צעיר כדי
שתשמורנה על יפיין״ — הוא טוען. לפי
גירסת אנשי עדות־המערב — ״אין
אשה אלא ליוסי* ולפי גירסת בנות
עדות־המזרח — ״אין אשד, אלא לבנים״.
״אני מברך את בטנה של אותה אשד,
צעירה, בת 25 שהיא אם ל־ 10 ילדים,
כן ירבו. כי הרי אנו זקוקים לצבא
משלנו, תוצרת ארצנו...
אשד, בת 12 כבר הגיעה לבגרות —
הוא טען — ואם תיערך חקירה, יתברר
שנישואין ביגל זה, אינם מזיקים. משום
כך בנות תימן הן רזות יותר ואינן
כאותן ״פרות הבשן״ בריאות, שלמות
ושמנות המסתפקות בילד אחד או שדם
בדי לשמור על יפיץ. בנות תימן ובנות
המזרח אינן יודעות ״חכמות״ לשם אי-
ילודה. אם לשמור על היופי, מדוע אין
מציעים היתר נשואין רק בגיל? 40
— העם רעב ללחם אין כולכוסין — הוד מלכותך...
אכלו כרוב יאכל העם עוגות —
ענתה המלכה...
דו־שיח זד, נתחלף בכנסת ע״י שר
האספקה והקיצוב...
— אין תפוחי״אדמה — טענו רבים
אל השר...
— יש כרוב — ענה השר — אני
מציע לכם לאכול הרבה כרוב...

״הדר ל הו בלת הדרינו אל מעבר לימים

לאלו!? יגאל אדון נערכה מסיבת־פרידה ע״י ישוכי הנגב
וחייליו לשעכר. נשיא המדינה שלח לו ע׳׳י שלישו תשורה — :
את ספרו ״מסה ומעש״ עם ההקדשה :״לאלוף יגאל אלון.
כוכש הנגב, מאת חיים וייצמן״ .מיכאל הנגכי, מושלה הצכאי
של כאד שבע מסר ליגאל חרכ עשויה כסף וזהב,
״חרב המדבר״.
הצילום: ב.רותנברג

״הדר״ נבנתה 3־ .15*45 השבוע עגנה בפטם הראשונה
בנמל היסה.
צילום: מילשטוק
,העולם הזה* ,מם׳ 643

והם קפצו וירדו לרחוב לקיים מצוות
•מלחמה״ בכדורי שלג ולא נחה דעתם
אלא אחר שהקימו גולם לבן בחצר,
וישארו לזכרון הרבה תצלומים שנעשו
בחוץ ביום השלג. בקיצור: שמחה
וששון.

״מבצע נטע״ כמחנה צבאי ״איישם״
את הנאום החריף ביו־האופחי*

נגד משטר הצנע צימר מהקואליציה של הממשלה נשא איש
הקואליציה א. אלישר (ספרדים).
— למה איפוא אתה מצביע בעד
הצנע? — שאל אותו בקריאת ביניים
איש ,״חירות״.
— שאל את שר המשטרה ...ענה
הנואם המשתייך על סיעתו של מר ב.
שיטריט.
בשעת נאומו של שר האספקה ראה
עצמו מר א. אלישר נפגע מפסוק שבנאום
השר (״אינך רוצה בפיקוח שיפגע
בך״ ואתה מסכים לפיקוח שיפגע באחרים״)
הוא קם וקרא :
— אני מוכן ללכת לבית־הסוהר אם
יתברר שפשעתי...
א. הכרמלי ! נוציא אותך בערבות...
קריאה מספסלי־״״חירות״ :שר המש־סרה
יוציא אותך בערבות...
היו״ר נ. ניר״ שניסה להשליט
סדר׳ הזהיר את חברי הכנסת המפריעים
לשר לשאת את נאומו״ ובמיוחד את
מר א. אלישר שגרם להפרעות:
— שלש פעמים אקרא לסדר ובפעם
הרביעית אהיה נאלץ להוציא...
לא הספיק לגמור את משפטו ונשמעה
קריאת ביניים מפי נ. פרידמן ־
ילין (לוחמים) :
— נצטרך להוציאו מן הקואליציה...
צחוק פרץ באולם. היו״ר, בעצמו איש
האופוזיציה, הוסיף :
— זאת לא אוכל. לכל היותר אוציא
מן האולם...

והאזרח אה הוא אוגד?
מאת . 11ד מ קו ר

עוד ידובר ויסופר על השלג כתליאביכ השלג הזה, שכיסה במעטה
לבן לא רק אר.
הגליל ואת הרי ירושלים׳ לא רק את
הרי אפרים והיי יהודה• אלא אפילו
את טבריה ואת העמקים, את שפלת
החוף ופרדסי השרון, את תל־אביב ויפו,
על רחובותיה ושדרותיה, גגותיה ומכו־מתיה.
עוד ידובר ויסופר על חורף
תש״י שלא היה כמוהו לקור במשך
דורות בארץ׳ על סופת השלג ד,״סי־בירית״
כמעט שהשתוללה בליל ב׳ בתל
אביב, כיסתה את החלונות הקדמיים
של המכוניות עד שקשה היה לנסוע,
על השלג שירד בשפע׳ בפתיתים גדולים׳
התערבל באוויר סחור־סחור במחול
מסנוור, ירד במשך שעות רבות
והצטבר לשכבה עבה על המדרכות,
על הכבישים, על הגזוזטראות, הכביד
במשאו על העצים עד שענפים נשברו
ונפלו, נשאר כמעטה לבן, עבה, נוצץ,
על כל הגגות במשך היום שלמחרת,
יום של שמש־זיו, ולא הפשיר אלא
סמוך לשקיעת החמה. עוד יסופר על
השמחה לאין קץ של קטנים וגדולים,
על בני הארץ הקשישים שזו היתר, להם
הפעם הראשונה בחייהם לראות חזיון
מרהיב זה, והם לא ידעו נפשם מרוב
התפעלות, על הצברים הצעירים שהעירום
משנתם כדי לראות את השלג

הצד השני אבל הללו שהשמחה
של ...השלג במעונם כבוא השלג
והקור — יכולים לשמוח,
מפני שיש להם מעון ...לא כזה
הוא מצב־רוחם של רבבות העולים
השוכנים במחנות, רבבות המתישבים
בקיבוצים צעירים, בישובי משלט׳ ובכפרי
עבודה, השוכנים באהלים, בצריפים
וצריפונים, בליפטים וביקתות חימר.
מאות אלפים נפש — בתוכם ׳זקנים,
נשים וטף׳ הרועדים מקור בחורף
זה במדינת ישראל, שסבלו קודם מהגשם
וד,שטפונות ובוודאי לא שמחו ולא
התפעלו בהציף אותם ^ הקור וברדת
עליהם השלג. הללו שחברות השיכון
לא הספיקו להקים למענם קורת־גג
והפקידים ניחמו אותם לאמור :״החורף
בארצנו הריהו דבר של מד,־בכך,
לא כמו אצלכם באירופה״ — עתה הם
רואים, כי גם בנידון זה ״רימו אותם״
— או שמא משמים נלחמים בהם?...
שמא לא נתמלאה עדיין סאת סבלם?

הכלל והפרט — הכלל המס עדיף, גורסים קברניטי
ה מ תנ ק ם
הממשלה שלנו. והכלל
— משמע המדינה. לפי עיקרון זה קבעו
אצלנו את המדיניות הכלכלית של
העדפת מפעלים משקיים של הכלל על
פני היזמה הפרטית. ועל־פי עיקרון זה
נקבעים גם המסים, שלפיהם נוטלת
המדינה את חלק הארי של הרווחים
מן הסוהר ומבעל ד,תעשיה הפרטי.
מוצריה.
אבל שיטהזו ׳התנקמה
מאז הוטל עול כזה של מסים על המסחר
וו־,תעשיה, חדלו בעלי עסקים לגלות
פעילות כמידת יכלתם ו״מסתפקים במועט״
,כלומר מסתפקים ברווחים צנועים
שנשארים ברובם בידיהם (לפי חוק מם
ההכנסה) ונמנעים מהרחבת העסקים והייצור,
מפני שאינם מעונינים ברווחים
ש״ירדו לטמיון״ לפי המושג המקורי
של מלה זו, דהיינו ילכו ישר לקופת
המדינה.
הנזק הכלכלי הנגרם למדינה, על־ידי
הימנעות זו ברור גם לשר־האוצר,
(המשך בעמוד )15

אדוארד ו.׳ .רובינסזן
יבקר בי ש ר אל
מאז קמה מדינת ישראל נהפכה למעין
״אבן שואבת״ המושכת אליה אישים
רמי מעלה, מדינאים ועתונאים, אמנים
ועסקני ציבור מכל קצווי תבל. ואין
פלא בדבר: כל שנתברך בדמיון ובלבו
מהבהב ניצוץ קודש, נכסף לחזות
במו עיניו את הנס שאירע לאחר אלפיים
שנה. ומופלאת עוד יותר תגובתם
של בנים ישראליים שרעו מזה שנים
רבות בשדות זרים — הללו כאילו נפקחו
עיניהם ולבם החל פועם בחזקה
לעבר המזרח, למולדת העט.
אחד מאלה העומדים לעלות לארץ
— כבן נידח החוזר לביתו — הוא
האמן העולמי אדוארד ג׳ .רובינסון.
אפתעה נעימה היתר, זו לרבבות באר
צנו
לשמוע, כי יהודי בעל שם עולמי
זה נענה להזמנת אגודת העתונאים לבוא
ל״באל העתונאים״ ,שהכנסתו מוקדשת
לבית ״סוקולוב״ ,ואשר ייערך באלה
הימים בתל־אביב. מר רובינסון יעשה
בארץ כמה ימים כדי לראות הכל ממקור
ראשון.
מסתבר שרובינסון אינו אלא שם
הוליבודי. שמו האמיתי של האמן היהודי
הוא גולדנברג. זה היה שמו כשנולד
בגרמניה. את חינוכו קיבל רובינ־סון
באמריקה שאליה היגרו הוריו
כיהודים רבים אחרים. הוא סיים את
האוניברסיטה בקולומביה ועוד בנעוריו
השקיע עצמו באמנות הדרמה. הצלחתו
על הבמה היתה יוצאת מן הכלל, אך
מיום שעבר לעולם המסך יצאו לו מוניטין
בכל העולם.
מי אינו זוכר את הסרטים הנפלאים
שבהם השתתף :״חייו של ד״ר ארליך״
,״סיפורי מנהאטן״ ,״האשד, בחלון״
,״ידיעה מרויטרס״ ,ו״זאב הים״.
כמה הבעה יש בפניו, איזו תוגה אנושית
קורנת מברק עיניו ! שלא כשחקנים
רבים בהוליבוד — לא בזכות תואר
פניו ומשחקו הקליל התחבב על
קהל מיליונים, אלא דוקא בזכות עמקות
משחקו, הגותו בתפקידו והצלחתו
המופלאת לעצב דמויות.
אישיות מושכת יותר ל״באל ד,ע־תונאים״
לא יכלה אגודת העתונאים
להזמין. מי לא ישתוקק לראות את
האמן במו עיניו ולשמוע את דבריו.
מזה חדשים רבים שרובינסון מתכונן
לבקר בישראל. ציוני בעל הכרה עמוקה
הוא. עניני ישראל קרובים ללבו וב־ארצות־הברית
הוא נמנה על העסקנים
הפעילים במגבית המאוחדת. לשון אידיש
שגורה בפיו, ותקוותו היא שברבות
הימים יתמצא גם בלשון הנביאים...

תקליט•-

באף, ב ט הו רן, או ס רו ת,
הנטיעות בט״ד בשכם כעצם תוקפן. ראש השנה לאילנות הקדים את השרג והכפור.
הצילום: קאופמן
.העו-לם הזר!״ .מס׳ 643

או פר טו ת. ולס• ,ד קו די ם
דדיו אוניון ־ רי ברם
רוד דיזנגיף 11 תל־אביב

שיחו של פקיד

אמנם יודע אני שזמנו של אדוני
העורך יקר הוא, אבל. בכל־זאת הריני
מבקש ממנו להקשיב לדברי על מנת
לפרסמם בעתונו. כי באמת — זה כבר
יותר מדי ! הדבר בבר עובר את גבול
סבלנותו של אדם ! לענין הפקידים
מתכוון אני. משום מה אין נושא זה
יורד מעל דפי העתונים בארץ. אס מאמר
על ״מנגנון מנופח״ ,או מכתב-
למערכת על ״יחם זלזול״ (כביכולז,
או קריקטורה ובדיחה טפלה. כלום אין
זו חוצפה העוברת בל גבול לפרסם
בעתון ידוע בישוב קריקטורה מעין
זו: פקיד יושב ליד שולחן עבודתו,
רגליו על השולחן, וישן שינה עמוקה
בשעה שמאחרי הדלת משתרך תור
ארוך! קריקטורה פרימיטיבית ביותר,
אבל הרי זו רק דוגמא אחת מתוך שפע
הבדיחות על הפקידים בארץ, הגובלות
עם ...אנטישמיות ! כן, זוהי שנאה
עיורת, קטנונית, הגרועה אפילו מן
האנטישמיות. וירשה נא לי, אדוני העורך,
להציג לפניו את הבעיה כמות
שהיא...

בעתון הבוקר, כדי שלא אהיה בהוויות
העולם כסומא בארובה. ב־ 8.30 הריני
מוציא כמה תיקים ומתכונן לקבל את
הקהל המחכה, אולם בינתיים הגיעה
•השעה ,9ולמשרד מוכנסת כוס התה
הראשונה. תה ממשלתי זה ...עלבון
הוא לפקידים לקבל כוס תה׳חוור, חסר
סוכר, שאינו טעים ואינו ערב לחך.
אולם לא אאריך עכשיו בענין התה שהוא
נושא בפני עצמו. ולאחר שגמרתי לשתות
הריני מקבל את הראשון בתור.
אין מלים בפי לתאר את יחם הקהל —
זלזול פושע בפקיד ! הם מתיחסים
אליו כאילו ישב במשרד כדי לשרתם,
ותמיד חושדים בו, כי הוא מתעצל
ואינו טורח דיו למענם. אולם היחס...
על היחס אני מדבר ! הקהל מתנהג
כלפי בחוסר כבוד, נימוס והערכה. וכאשר
ההנהלה״ מסרבת לבקשה כלשהי,
אז כל המרירות שהצטברה בלב המבקש,
בבחינת חומר נפץ, מתפרצת ומתנפצת
עליו בצורת קללות, איומים,
כינויי־גנאי וכד. ועליו לשאת את כל
זאת, ולהמשיך במילוי תפקידו האחראי,
למרות הכל.

הוא ממהר לפגישה חשובה ז אין
בכך אסון אם יאחר קצת. זכי מי זה
ובכן הגעתי לאותו הרגע בו התמדייק
בארץ? אנו הפקידים הננו דייחלתי
לקבל את הקהל. אולם מה אעקנים,
ובכל־זאת כשעל המשרד להפשה
כשבחדר יושבות שתי פקידות צעיחת
בשעה ,8הרי למעשה, עד שאנו
רות ושלשלת הספורים שבפיהן אינה
מתחילים בעבודה השעה היא .8.30
מגיעה לסופה לעולם? האחת מגלגלת :
והדבר נראה כטבעי לגמרי, כי הכל
״תארי לך, אמש הלכתי למסיבה עם
כבר התרגלו לחוסר דיוק. עלינו לההתכלת־בורדו,
ומה את מתארת לך י
יות במשרד בשעה ,8וזה העוול הרא — זהו בדיוק ! לפחות עוד שתיים
שון הנעשה לנו. אמנם נכון שהפועלים
עם אותה הדוגמא. זה איום — איך
מתחילים את עבודתם בשעה ,7אולם
אפשר לחיות בעיר כל כך קטנה?״ והלא
הרי הפקיד כפועל. על הפקיד להתשניה
מחזיקה כנגדה בספור אחר, וכך
גלח לפני לכתו למשרד, ללבוש חליפה
במשך כל היום כולו. ועכשיו תאר לעצמסודרת
ולענוד עניבה כהלכה. עליו מך יום חמסין ...האוויר לוהט ומחניק,
לבוא למשרד כשהוא רענן לגמרי ומשום הזיעה ניגרת מן הפנים, ועליך לשבת
כך צריכים המשרדים להפתח בשעה .9בחדר שבו רק שני מאווררים חשמליים,
הדבר יהיה לתועלת הקהל, כי אס הפ ולשמוע, מצד אחד ספורים אלה, ומצד
קיד יעבוד פחות שעות, עבודתו תהיה שני את טענות הקהל. ואיזה קהל...
יעילה יותר. אל תשתומם לדברי( ,ירשה על אופיו כבר דברתי, אולם שים־לב
נא לי אדוני לדבר אליו בלשון ״אתה״)
לשפות השגורות בפיו ...בולגרית, רוכי
עבודת פקידות מוגיעה מאד את
מנית, הונגרית, ופר׳ וכר — בקיצור :
המוח, ושעות עבודה רבות עלולות
כל שפות התבל • ועליך לענות. לא
לגרום לטעויות רבות וחוסר סדר.
איכפת להם אם אני מבין את שפתם
ואסביר לך את הדבר.
או לא — עלי לענות וזה הכל. ישנם
המדברים בשטף ששום סכר לא יעצור
עליך לעשות עבודה חשובה? ענין
בעדו, ולעומתם ישנם השותקים כאבן.
הפקידים חשוב לא פחות. אם אנו מתועלי
להבין את רצון כולם — כלום
חילים בעבודה בשעה 8.30 הרי דה רק
בכוחי הוא? ! טבעי איפוא, שבתנאים
באשמת התחבורה הגרועה בארץ. בשאלה
עצבי ממורטים. אני צועק עליהם.
עה 8הריני בא למשרד ואז אני מעיין
והם, שים לב עד היכן חוצפתם מגעת
— צועקים בחזרה ! עליו ! כמובן שאז
כבר אינני טומן את ידי בצלחת ...פקיד
חייב להגן על כבודו, כבוד המדינה...
ובסופו של דבר הנצחון אתי, ואותו

מחוצף נאלץ להיסוג לאורך המסדרון
כשבפניו קללות מהווי ארץ־מוצאו. וטוב
כי על פי רוב אינני מבינם, אחרת גם
על זאת לא הייתי עובר בשתיקה...
בשעה 12 רוצה אני ללכת לסעוד
את ארוחת־הצהרים׳ אולם אין הקהל
מניח לי לצאת. פשוט: צובאים על ־
הדלת, מתחננים כולם בבת־אחת, תינוקות
בוכים בזרועות אמותיהם, זקנים
משתעלים — כלום אפשר לפלס דרך
בין הקהל הזה? אולם מצאתי עצה...
גיליתי פתח מיוחד לבנין, שממנו אני
מתחמק דרך הגג. הקהל חושב שאני
נמצא בתוך החדר הסגור ומחכה בסבלנות,
ותאר לעצמך את תמר,ונם כשאני
חוזר כעבור שעתיים ומבקשם לפנות
לי את הדרך ...נצנוצי־הומור אלה
מחיים במקצת את יום עבודתי המפרך.
לאחר ארוחת־הצהרים הריני כבר
״הרוג״ לגמרי. במאמצים על־אנושיים
אני ממשיך בעבודה, מלא מרירות על
גורלם של הפקידים. קח למשל סוכן :
מסתובב באוויר הצח, חפשי בצפור
דרור, נכנס לבית־מסחר זה, למשרד
זה — והאחוזים כבר מונחים בכיסו.
או קח למשל סוחר: המחירים גבוהים,
החושבים מתרבים, והרווחים עו

לים
מיום ליום ...ואפילו פועל :
ראשו קל עליו כל היום, ללא דאגה,
ללא עצבנות ומרירות, ואף משכורתו
ראויה להתכבד...
ואנו הפקידים ...קודש תמים לשבת
במחנק המשרד, בשעמום־זוועה, במקום
שצעקות ושערוריות הם ׳ חזיון* נפרץ
החוזר• ־מדי יום ביומו. וגן ה ׳מקבלים
אנו תמורת הקרבה ז ול ׳ משכורת
הדשית ...לא אחוזים, לא רווחים, אלא
פשוט: משכורת חד־גונית ...התוספת־המשפחתית,
תוספת־הוותק וכו׳ הם
סכומים קטנים.כל כך, שלא כדאי לייחד
עליהם את הדיבור.
וכלום מעריך. מישהו בארץ את המאמץ
שלנו הגובל עם הקרבה? בתקופת
הקרבות, בשעה שהצעירים יצאו
לחזית, אנחנו נשארנו מרצוננו׳הטוב
לשמור עלי העיר, ולדאוג׳ שהחיים.ימשי־

כו לפכות במשרדים, והודות לכך לא
הפכה העיר לעיר־מתה. בזמן שאווי־רוני־האויב
חגו בשמים כמלאכי־חבלה,
אנו ישבנו במקלטים, ומיד כשניתן אות־הארגעה
חזרנו למשרד, למרות הסכנה
שבדבר . .כי באותה תקופה השרות
האנטי־אווירי לא היה משוכלל, וקרה
שפצצות נפלו גם אחרי שניתן אות־הארגעה,
והאם מעריך מישהו את הסבל
הזה שסבלנו אז? את עוז״הרנח, את
גבורת־חרצון, את נכונוודההקרבד, שלנו?

לא ייאמן כי •יסופר — למרות כל
זאת ׳מעליבים בנו־ ופוגעים בנו! אני
אקריא לך עכשיו את ׳ המאמרי להגנת
הפקידים שכתבתי לפרסום בעתונך...
מה? שוב אותה פגישה חשובה?
הרי כבר אחרת למעלה משעה, ובודאי
לא חיכו לך. מוטב איפוא שתשמע...
אתה מסרב? ! יחס כזה של עורך
גובל עם שפלות ! אני לא אעבור על
כך לסדר־היום ! אפרסם בכל העתונים !
חוצפה !
(יוצא בלווית דפיקה חזקה. בדלת

/אינטרמצו ברו מ א

קולה הצלול התגלגל במסדרון הארוך
והחשוך. היה בו משהו יותר מקולה
של זמרת בעלת תפקיד משנה
באופרה ישל רומא. היה נשיי ורך, מר־עיר
נימים נסתרות. לפתע נפסק ...צעדים
נחפזים, שוב דממה ותו לא.
בחדר עמדה אפרוריות מבחילה.
משב רוח קר שפרץ מבעד לחלון, בישר
כי אתא לילה. צינה אחזתני. פעמון
הכנסיה שבקצה ויא טורינו השמיע
שבעה צלצולים עמומים. יעקב,
שנמנם לידי, התהפך •ופניו אל הקיר.
חרש חמקתי החוצה. האור, שבצבץ
לפני דקות מספר מבעד לחרכי דלתה
נכבה. הלכה מן הסתם.
שעת הכושר הגיעה. חזרתי לחדר.
בידי הרועדת עט וכרטיס הביקור שהכינותי.
צריך לכתוב שורה שורותיים
מאחור. מה לכתוב?
היד רשמה :״מה ערב. קולך״.״.
לא אין זה ממצה עדיין את
הכל. קרעתי את הכרטיס ולקחתי אחר.
״הנך נהדרת !״ וחתמתי :״הבלונדי,
חדר מם׳ 13״.
כך, זה טוב ! החלקתי את הכרטיס
בזהירות מתחת למפתן דלתה וחזרתי
על בוהונותי.
למחרת בבוקר עברה על פני כשהיא
מחייכת אלי חיוך רב משמעות.
כל אותו יום דבק בי מצב רוח מצוין.
שוטטתי. לאורך הטיבר ואחר בפורום
הקדמון. קשתות הנצחון ד,ישרו עלי רוח
מיוחדת. האנחול כאן נצחון בזעיר אנפץ?...
אותו
ערב הוזמנו לחוג ידידים.
אמתלה קטנה, י ונשארתי במלון. בפיזור
נפש ארזתי מזודה שעתידה״ היתר, לה־שלח
לפאריס; הזמן זחל בעצלתיים. עברה
שעה ואולי יותר. קוצר רוחי גבר.
דפיקה בדלת. ניתרתי ממקומי...

ופלים

אכזבה. נכנסה החדרנית בלווית סבל
שהוצא את המזוודה. שוב נשארתי בודד.
פתאום נפתחה הדלת היא״ עמדה
בפתח. רמזה לי. הלכתי. שלבה זרועה
בזרועי דרך חרות, והחלה להוליכני.
.דמויות האנשים שחלפו על פנינו
מטושטשות היו. הנה יעקב בא לקראתנו
...אין. להטיל ספק בדבר .׳עיניו
בוערות בקנאה. מדוע אינו מדבר, זועק
חמס י...
פעמונים, הודיעו על חצות. הכניסה
אותי בחדר מדרגות צר ובקשה שאמתין.
נער
קטן מעליני במעלות ומסתלק.
אולם גדול מואר למחצה וריק. דלתות
מסביב • .קול זמרה נפלאה הולך ומתגבר.
נפתחת אחת הדלתות ,״היא״ בפתח
...ערומה כמעט...
התעוררתי וטעם מר בפי. בחוץ בוקר
והנני שוכב לבוש בגדי על המטה.
לידי ישן יעקב שנת ישרים.
יצאתי למסדרון ; אותו רגע נפתחת
דלתה. היא חומקת עוברת. מסתכלת
בי בעצב, כמצטערת צער רב...
לא ראיתיה עוד. פירנצה, ונציה,
מילנו ושוויץ חלפו כמו בחלום. חויות
רדפו חויות. הענין כמעט ונשכח מלבי,
אלמלא...
הגעתי למלוני בפאריס. החדר שמספרו
13 גדול היה ומרווח. באמצעיתו
עמדה׳ צפתה לבואי־מזודתי. פתחתיה.
כתנות מגוהצות, ממחטות, חליפת ערב...
״אוה, מה זה לשרוול החליפה צמוד
פתק אפור בסיכה זעירה.
קראתי בקול לא קולי :״הזמנה
חד פעמית לאופרה. ברומא. ומאחור,
בכתב זערורי ומסולסל :״אני מחכה לך
אחר ההצגה בשער משמאל״...
הכרטיס נשמט מידי, ריחף אחת ושתים
בחלל ונח על הרצפה הקרה...

^ לי ב ר

כ תו ספתאבקת־ חלב
טעםע דין • עדךת חנ תי
ט 1ב לי ל די םמח לי מי ם

ראשון בארץ

העולם הזה״ ,מס 643 ,

דגל

ז ה מז לזה /

הדגל הסובייטי דיר בית הכנסת הספרדי ברחוב שד״ד.
הצילומים: ארז

עתה מותר לגדות...

מזכרונותיו של ״סל יק ר״ — י

קבוצת חיילים בריטיים. אשר סיירה
ביער גניגר, לפני שנתיים לערך, נתקלה
בקבוצת בחורים שהתאמנה בנשק
חם. החיילים מהרו להזעיק כוחות צבא
ומשטרה למקום. נערך חיפוש מדוקדק
ביער, במערותיו ובמשק הסמוך, אך
הנשק לא נמצא. ברור היה שלא היתד,
שהות להוציא את הנשק מהמשק. לאן
נעלם הנשק? תמהו הקצינים הבריטים,
אשר עזבו את המקום מאוכזבים. לאן
נעלם הנשק? תמהו אף חברי המשק
ורבים מחברי קבוצת אנשי הפלמ״ח
שהתרחקה מהמקום במהירות.
עברו. ימים אחדים. בסביבה שרר
שקט, לא נראו בל סימנים שיכלו להעיד
על חשש לנסיונות נוספים לחיפושים.
בכל זאת החלים מי שהחלים,
שיש להעביר חלק מהנשק מהמקום.
יצאנו, קבוצת אנשי פלמ״ח. ,סליקרים״
— בלשון הימים ההם, בלוויית הנשק־הפלוגתי,
או כפי שנקרא בפינו —
גברי. גברי היה הנשק של הפלוגה, הוא
היה גם היחיד שידע על מקום ד,מצאם
של ה״סליקים״ .הוא לא סמך לא על
מפה ולא על תרשים, לא האמין בכוחם
של אלה לשמור סוד. את מקום
ד.,סליקים״ זכר ורשם על לוח לבו,
ואכן גדול היה כוח זכרונו.
בחצות לילה, כאשר גשם שוטף ניתך
ארצה וגירש את השומרים לתוך בקתו־תיהם׳
יצאנו משער המשק וצעדנו בשביל
העולה ליער, .אפלה גמורה קידמה
את פנינו, רגלינו ניגפו באבנים׳ וענפים
שובבים היכו בערפינו.
.כאן״ אמר ע רי בבטחון, בשעה
שהגענו להצטלבות של משעול רגיל
שברגילים, במשוכת צברים דוקרנית.
מיד נתפזרנו. ארבעה מאתנו שמרו על
מבואות החורשה כאשר אקדחים שלופים
בידיהם, ושנים אחרים — חפרו
באדמת היער הלחה, במעדרים קטנים
וקלים, אחרי שעה קלה של חפירה,
נתגלו באדמה — ,בעומק של ששים
סנטימטרים לערך — שורה של ארבעה
קרשים מרופשים׳ מונחים זה ליד זה,
אשר הסתירו את פתח ה״סליק״ ,מש־סולקו
אלו, נתגלה לעין מכסה,־בידל
עגלגל, שהוצמד לצינור מזופת ע״י
ארבעה אומים איתנים. ברוב עמל עלה
בידנו לפתוח ברגים חלודים אלו. .שנחים
לא פתחו כאן״ אמר גברי. ,היזהרו
לא להרעיש מדי״ .המכסה ניתק ממקומו
בחריקה צורמנית, נתגלה פתח אפל,
ארבעים 0״מ רחבו ואפשר חמישיס

,העולם הזה״ ,מ643 ׳0

ארכו. לאט לאט, כשהוא נשען על כפות
ידיו, השתלשל גברי פנימה. עמד, כשרק
ראשו מציץ מתוך האדמה, ואחר
התכופף לאטו ונעלם במעמקי האדמה.
קולות נקישת מתכת במתכת׳ סיפרו
לנו — שאף שם יש ענין בברגים
למכביר. עד מהרה הושיט לנו מכסה
עגלגל של חבית רגילה שברגילות.
.סליק״ זה היה מבוא רבועי של
לבנים( ,שאינו מפעיל את מגלה המוקשים,
אשר בעזרתו חיפשו הבריטים את
מחבואי־הנשק) בתחתית המבוא היי שני
פתחים, שלא היו אלא קצוותיהן של
שתי חביות, אשר היו מוחבאות עמוק
באדמה, חגורות שק מזופת — למען

לא יחלידו.
בלב רבים מצטיירים ר,״סליקים״
בדמות אותו ד,״סליק״ ,אשר מצאו
האנגלים ביגור. בדמות אולם תת־קרקעי,
אשר סלע־ענק עליו בעזרת
מנוף חשמלי או סתם קומפרסור. חדר
אשר בתוכו נוסעות קרוניות על גבי
פסים, ואשר ממנו מעלים את הנשק
במעלית׳ אל פני הקרקע. לאמיתו של
דבר, היה רוב הנשק של הפלמ״ח
חבוי ב״סליקים״ קטנים ובינוניים, מעין
אלו אשר נמצאו ריקים בחיפוש ביגור,
ורק מיעוט קטן בלבד היה מוסתר במחסנים
גדולים ומרכזיים, בעלי סדור
משוכלל ומפותח, דוגמת יגור. במשק
אחר, אף הוא בעמק, היה סידור מענין
ביותר. עמוק עמוק באדמה, עמדו חמש
חביות ענק, על גבי טס עצום. מכונה
היתד, מרימה את הטס הזה, עד לפתח
עגול — ,בקוטר של חבית אחת. ע״י
סידור מיוחד ניתן לסובב את הטס
על גבי ציר, ולהגיש את החבית הרצויה
לפתח.
אף ד.,סליקים״ המצויים נתחלקו לשני
סוגים, ל.סליקים״ סתם ול״סליקים״
עליונים. הואיל ופתיחתו של ״סליק״
תבעה עבודת לילה ארוך ומייגע, ולעתים
יותר מזה — נאלצו להטמין את
הנשק ב״סליקים״ זמניים, אשר היו קרובים
יותר לפני הקרקע ונקראו לכן —
עליונים. בזמן שמחלקה התאמנה בנשק
ולא נשקפה סכנת חיפושים, היו מטמינים
את הנשק מאחורי חבילת
תבן במתבן או בתוך צינורות
ברזל, שנועדו מטבע ברייתם להשקות
את השדות. אחרי תום תקופת האמונים,
היו ד,״כלים* נעלמים שוב במעמקי
האדמה.
לתקופת האמונים היו נוהגים גם

בצל

כיפה

הדגל האמריקני מתנופה מעל הספריה האמריקנית
ליד ״בית כיאליק״ ,כרחוב ביאליק.
לסדר סידורי הבטחה מיוחדים ומעולים,
שומר היד, ניצב על גג המגדל
או האסם, ונותן אות בשק או בדגל,
במקרה שנתגלתה תנועה חשודה בסביבת
המשק. השערים ננעלו ושוערים
הוצבו על ידם. לעתים אף הוצב שלט
.הכניסה אסורה — ־מחלת הפה וה־סלפים״״.
ברור
שהיה חשש רציני, שהתאמת
פעמים רבות, שהנשק יתקלקל בהיותו
נתון במעמקי האדמה. לכן התחכמו
ה״סליקרים* למיניהם ושמרו על הנשק
— בפני החלודה בעיקר — בתכסיסים
שונים. רובים, סטנים ומקלעים נמרחו
בשכבת. גרים״ עבה, הקנים מולאו
אף הם, והחלקים העדינים יותר נמרחו
בשכבת־שמן־עבה וקרישה. אחר עטפו
את ה״כלים״ בשכבות ניר, אשר אף
הן נלפתו בחבל קשירה דק. לכל ״כלי״
צורף פתק שסיפר על סוג ה״כלי״
וטיבו. קשה היה בלי פתק זה להבחין
בין רובה לרובה׳ לאחר שחותל — נוסף
על הנירות — גם בסמרטוטים
ושקים.
את הכדורים שהוצאו׳ מה״סליקים״
היה צורך לנגב היטב, בכדי להוריד
מהם את שכבת השומן אשר דבקה בהם
לעתים. בדרך כלל היו הכדורים של
הימים ההם אוסף ראוי לשמו עבור
כל מוזיאון צבאי. במטווחים נתגלה
לעתים תכופות למדי, שלמעלה ממחצית
הכדורים הם עקרים( .ברור שלמטווחים
בחרו את הכדורים הגרועים ביותר).
הכדורים היו שונים ומשונים. כמעט
שלא נמצאו שתי חפיסות מאותה ארץ
ומאותה שנת ייצור. אפילו כדורים תורכיים
נמצאו לעתים באוסף מגוון זה.
והוא הדבר לגבי הרימונים. חייל
בכל צבא בעולם, חייב לדעת סוג אחד
של רימונים או שנים. אך בשעורי
הרימון של הפלמ׳׳ח בימים ההם, חייב
היה אדם להיות בעל זכרון מעולה
ביותר, כדי לזכור את התכונות השונות
של יכל הרימונים למיניהם.
משנשלפו ד,״כלים״ מתוך ה״סליק״,
בו נמצא גבת, היה צורך למהר ולהעבירם
מהמקום. איש לא העלה על דעתו
כמובן דרך אחרת מאשר ליטול ולהעמיס
אותם על הכתף, ולהעבירם למת־בן,
במקום בו מחכה המכונית.
כן, אף זו היתר, אחת הבעיות
הקשות — כיצד מעבירים את הנשק?
בתחילת המלחמה שלנו, הודיעו כתבי־עתונות־חוץ־לארץ,
שמכוניות נוטפות
זפת. נוסעות בכיוון הגליל.
ואכן היה בזה שמץ של אמת. מיב־לים,
עטופי שקים מזופתים, אשר הכילו
נשק ותחמושת של ״ההגנה״ מהרו
צפונה. אך הובלה כזו של נשק אופשרה
רק בערוב ימי המנדט, כאשר הצבא
הבריטי היה כבר ברגלו האחת בחוץ
לארץ. לא כן בימי המחתרת. מקבוץ

נען, אשר הוקף בחיפוש פתע, הוצא
שק עם. כלים קטנים״ ,בתוך מכונית
משא עמוסת זיפזיף, לעיני הצבא הבריטי
ממש. מגניגר הוצאנו את הנשק
בתוך תנור ארוך וגבוה, מעין אלה
המצויים במקלחות. הטנדר שהוביל את
התנור ל״תקון״ ,נתקלקל בדרך. פטרול
רכוב של שוטרים בריטיים שעבר
במקום הציע את עזרתו להעברת המכונית
לגרד, בעפולה...
בעיה חמורה, נוספת — אשר פתרויה
הפך במשך הזמן לתורה שלימד— ,
היתד, בעית סגירת ה״סליק״ .ברור
שהיה הכרח לסגור את ה״סליק״ כדי
שאיש לא יוכל לחוש, איה פתחו של
זה. לשם כך נהגו. הסליקרים* המומחים
להתעסק קצת בגיאולוגיה. הם
התאימו את סוג העפר והאבנים ששפכו
לבור — אשר הווה את פתח ה״סליה״
— לסוג האדמה, אשר באותו הרובד.
אחר שנתמלא הבור, והאדמה נדרכה בחזקה,
היו נוהגים לשתול למעלה שיחים
קטנים על שרשיהם, ולפזר על פתח
ד.,סליק״ ,אבנים קטנות ועלי שלכת,
באותה מידה שהם היו פזורים על פני
כל השטח. ובאמת קשה היד, למחרת,
אף למי שהיה במקום, למצוא את פתח
ה״סליק״.
ברור שאבדו הרבה ״סליקים״ בצורה
כזאת• בטוחני שעד היום טמונים באדמת
הארץ. סליקים״ רבים שלא נמצאו
עדיין. חלק מד,״סליקים״ הללו מתגלים
במקרה. .סליק״ במושבה בשרון נתגלה
כאשר חפרו בורות לנטיעה בט״ו
בשבט .״סליק״ אחר נמצא בעת חריש
עמוק.
עתה אפשר לכתוב על כך בעתונים.
אך לפני — שנתיים בלבד לא
היה איש נושא את שם ד,״סליק״ ,על
דל שפתותיו לשוא !

שי חהעם תייר אינטיליגנט ,

ר שמיו 1
מ שדה 1

רציתי תמיד לדעת כיצד מתרשם תייר ביום הר
התיירים תל־אביבה, נתקלתי בתופעה מוזרה:
לפעמים׳ את הריסות הבתים שהם זכר למלחמת
יום אחד חזרתי מלוד והנה יושב לפני אדם ס
טפוסי׳ והם משוחחים על מה שעיניהם רואות. ג
עם אנשים בדרך.
רשמתי קטעים מהדו־שיח, מבלי שאתערב בשיחה
כפי שראיתים ושמעתים.
כוותיק בארץ׳ שהיתר. לי הזכות לראות ולחיות מ
על העצמאות׳ את מלחמת השחרור והקמת הם
תייר. נדמה לי שקיבלתי שעור מחדש בציונות
למען האמת, עלי לציין שהתייר לא היה ציוני, הוא

שד ה ה תעופה ב לו ד
התייר :״השירות בשדה התעופה והיחס של הפקידים ד,נ
לדעת שבמסעדה מתייחסים אליך באדיבות רבה מאד, ויה
לי להצפין קצת דולרים מפני שהפקיד מחרימם ונותן

מ חנ ה *

י שראל

סל מ ה

הותיק :״זהו מחנה שבו מתגוררים עולים חדשים מיום הגיעם ארצה עד לאותו זמן שהם מסודרים בעבודה ובשיכון. התור שהנר רואה הוא תור
לכרטיסי מזון.״
התייר :״האם כל זה אינו עולה בכסף לעולים? האם הם אינם צריכים לעבוד לכלכלתם? מוזר מאד ! מסביב למחנה עזובה, שטחי אדמה רחבים
אינם מעובדים׳ אנשים היושבים במחנות ללא עבודה מן ההכרח שיתנוונו. סיפרו לי שכאן יש מחסור גדול במזון, מדוע לא ינצלו את הידים המבוטלות
האלה לטובתם ולטובת המשק? לפחות מספר שעות ביום אפשר להעסיקם בעיבוד האדמות, או שמא אין אמת בשמועות על מצבכם הכלכלי הקשה ז״.

הותיק :״זהו שיכון של עולים חדשים. אחרי ישיבה במשך תקופה מסויימת במחנות, הם קיבלו בתים אלה כמקום מגורים. גם חיילים משוחררים גרים
בשכונה זו.״
התייר :״זה מזכיר לי את בעיית שיכון החיילים המשוחררים אצלנו: אבל אצלנו לא היה נכנס איש לארגז כזה על מנת לחיות בו, ומדוע הצפיפות
הזאת, בשעה שמסביב אדמות בלתי מעובדות ז אצלנו בנו שיכונים לחיילים משוחררים באמצעים זולים ובמהירות גדולה — אבל בין בית לבית השאירו
שסח מחיר״ כדי לתת לבחורים אפשרות ודחיפה לעיבוד האדמה ולגני ירק ונוי.״

*שונים של תייר ב דו ־ ס
עופרי בלודלתל ־ אביב
ן לבואו ארצה. והנה כשנזדמנתי מפעם לפעם לשדה התעופה בלוד ונתלוויתי עם
רכם הראשונה בארץ נדמה כאילו אין התיירים רואים את הנעשה סביבם מלבד,

וחרור.
!*רבעים, שזה עתה הגיע לישראל. לידו יושב אחד מן האזרחים הוותיקים, תושב
:לפעם מבקש התייר לעצור את המכונית והוא יוצא לרגע קט, כדי לקחת דברים

1צילמתי את הדברים שעליהם התעכב התייר במיוחד. אני מוסר דברים אלה
ב (כצלם אני נמצא במרחק של שני מטרים מכל מאורע חשוב) את פרשת מאבקנו
ה, את העליה ההמונית וההתישבות, נתרשמתי עמוק מאד מהערותיו של אותו
•יאה. ציונות, שאנו זקוקים לה היום יותר מבכל עת אחרת.
לא היה יהודי.

רם ונרשם בידי כנו רותנברג

אותי. ישראליים שפגשתי בניו־יורק הזהירו אותי מהיחס הביורוקרטי בארץ, והנה נוכחתי
דת על מטבע זר נעשית בבת צחוק וביד קלה — אין מחרימים מרכושך דבר. ישראלי יעץ
תמורתם כסף ישראלי, שאינו שווה ולא כלום .״נתאכזבתי״ לטובה׳.

ועדת ההיגות כ
כיוס

נשעה

התייר :״ההריסות, נשארו כנראה, מימי הקרבות, אולם נדמה לי שגרים
פה אנשים״.
הותיק :״הבה נתקרב אליהם. ללא ספק יתברר שזהו רק מחסן״.
התייר :״ובכן, גרה שם משפחה שלמה, שישבה במחנה ריכוז אנגלי בקפריסין
במשך שנה וחצי. אני מעריך את הרוח שבה דיבר אלי ראש המשפחה.
במקום הזה ירדתי מהמכונית ושוב לא יכולתי לשמוע
את הערותיו של התייר האינטיליגנטי.

דיהנדיורהותיק , :זה היה כפר ערבי שתושביו נטשוהו
בימי הקרבות.״
התייר :״מהו השלט על לוח המודעות? — זה נפלא.
לכם מדינה צעירה ועלייה המונית באה אליכם, והנה
הקימותם בין הדברים הראשונים משרד לחינוך ותרבות.
מודעה זו והרוח שהיא מייצגת, הם שיא ההתקדמות.

ב מבו או ת
סלמה

ונ ת

הותיק :״כאן מתחילה תל־אביב. זוהי שכונת־התקוה, שבה גרים כעשרים אלף איש. היא אחת השכונות העתיקות של העיר. לא יכולנו לפתח את
השכונה מפני שעד שנת 1947 היתד, שייכת לעירית יפו הערבית.״
התייר :״משנת 1947 עד 1950 זה למעלה משנתים. לעירית תל־אביב יש, כנראה, הרבה דאגות אחרות ומשום כך כה מוזנחות הסימטאות והרחובות״.
הותיק :״לא. התושבים משלמים מסים והעיריה מחוייבת לדאוג לשכונה זו, אולם קשה כאן לעשות משהו. בעלי הבתים טוענים שאין להם כסף בשביל

שסאמם

/מוזן קשבת

אין לומר שהמנגנון הממשלתי ׳;״מפנק׳׳
את הציבור הרחב מתוך אדיבות־יתר,
לא כל שכן שר,ענותו לקטרוגי
הקהל על הנעשה בשרותי המדינה ״צולעת׳׳
במידה ניכרת. פשוס ; חסרה אוזן
קשבת.
זוהי בעייה ישנה נושנה :״מי
בשביל מיז״ — הפקידות בשביל ה־אוכלוסיה,
או להיפך. עד כד, לא היה
הנסיון מעודד ביותר. והגה הייתי לפני
ימים מספר עד לתגובה מאד נאותה
ומעודדת מצד פקיד ממשלתי גבוה —
מרמי המעלה בשרות המדינה — על
דברי תלונה וקסרוג, שנתפרסמו ברשימתי
ב״העולם הזה״ בשם 1ו״התור
מתארך ומתארך...״
זמן קצר אחרי הופעת הרשימה הזאת
פנה המנהל הכללי של הדואר, מר
פריה־,ד, אל מחברה בהסבר מקיף על
סיבות הצפיפות ואי הנוחיות בחלוקת
החבילות לבעליהן, וכן על הדיון הרציני
בהצעה לקבועהסדרשלמשל
וחהחבילות — כבר בעתיד
הקרוב — לבתיבעליהן, וע״י
כך למנוע מהם קשיי־טלסול ובזבוז
זמן.
מר פרי־הר לא חיכה עד שהפקיד
המעוניין יגיב על הכתוב לחיוב או
לשלילה, אלא הטריח עצמו להסביר
את המצב מבלי לנסות אפילו להאפיל
על התנאים הבלתי משופרים בחלוקת
החבילות למקבליהן בתל אביב כיום.
הוא הבטיח תיקון המצב. על כך ראוי
מנהל הדואר לתודה ולהערכה. צעדו
זה צריך לשמש דוגמה כיצד חייב לנהוג
פקיד המדינה — גדול כקטן — בשרות
הציבור ולהבנת צרכיו.
ועתה נקוס־ .גם שבעיית החבילות
המגיעות מחוץ לארץ לרבבות תמצא את
פתרונה הרצוי כהבטחת המנהל —
ובהקדם.
אל(ן י משפחות, הנעזרות כיום לשי

ה 111 5 0ונו?
בשרות הי־כ*ז־

סור סל מזונותיהם ממשלוחים אלה,
מצפים להסדר החדש בקוצר רוח.

חולייה שתחסר כשרשרת
על מדרגות בנין עירית תל אביב
צועד אדם בצעדי־און כאומר: בביתי
אני. ואכן׳משמש הבנין לאיש זה מקור
עבודה והשראה מזה שנים רבות.
כיום הוא עומד על סף עזיבתו.
שם האיש: המהנדס העירוני י. בן
סירה.
בסוף החודש פורש מהנדסנז העירוני
משרותו.
לסיבה תשאלו ז — ״השאירו אותה
לי לעצמי״ — משיב לשאלה זו מר בן
סירה עצמו.
הוא ישאר להבא אך כיועץ טכני
של העיריה. וכך^ תחסר חולייה בשרשרת
אישיה הפעילים של עירית תל
אביב שחלה רב לו בתיכנון העיר.

צהלה לילדי תל אכיב
מי שלא ראה באותו ליל ראשון
לשבוע את ילדי תל אביב, ש״השלג
הנפלא״ הקימם משנת־הנועם, כשהם
מציצים בעד החלונות המשולגים ופני־החמד
שלהם מביעים התפעלות ממעטה
השלג — לא ראה מחזה מרהיב־עין
מעולם.
ל״צברים״ שלנו שנולדו בארץ־החנד
סינים והתאקלמו משחר ימיהם בחום
המעיק בקיץ — ול״כל היותר״ בגשם
בחורף — עיניהם אורו מהוד הלובן.
הם נצמדו ממש אל הזכוכית כשהם
עטופים פיז׳אמות, וכל הבעתם אמרה:
פלא־פלאים.
הטבע העניק להם אותו לילה שי
שרק לעתים רחוקות זוכים בו אלה
ילדינו.
כיון ששמחו ה״קטנים״ הצטרפו אליהם
בשובבות ילדותית משעשעת גם
הגדולים ויחדיו עסקו בגלגול כדורי
שלג וב״מלחמת־כדורים״ .אכן היתד, זו
חוויה שאנו ה״אירופים מאתמול״ כמעט
ששכחנוה. אותו הלילה קיצצו תינוקות
דבית־רבן במועד השינה הרגיל.
עיניהם לא נעצמו במשך שעד, ארוכה.
צהלה יחידה במינה הרנינה את לבם.

זוז לאמ רגיז!
(פקיד צבאי בשלש מערכות)

בימי הקרכות
המדינה התמלאה טפסים. אחד הטפסים
הפופולריים בצבא הוא טופס מסדר
חולים. המפקדים למיניהם, רואים
בטופס זה מין פגע רע המשחרר חיילים
ממספר ימי שרות. אדם המתמיד
לילך אל הרופא נקרא ארטיסט. חולה
כרוני — ארטיסט מלידה.
ה,פקיד הצבאי באותה יחידה היד,
בחור טוב. ידע פירושה של עבודה
ואהב את משרתו. מאידך, הבין כי
רבים הלוטשים עיניהם אל משרה זו.
עובדה זו אילצה אותו להתמיד בחריצותו
ולהתעלם מכל מיני הפרעות.
לימים החל מרגיש מיחושין במעיו.
דחה את הענין לימים מספר. כשחלפו
הימים נדמה היה לו, כי חלה הטבה
במצבו ושוב דחה את הדבר לימים
מספר. כך היה דוחה את בירור מיחו־שיו
מיום ליום.
סופו של דבר: הבחור נפח את
נשמתו.
כשרק סתמו עליו את הגולל אמרה
אחת הפקידות :
״לעזאזל ! כעת תהיה לנו עבודה
כפולה !״.

לאחר הקרבות
משה :״מה חדש, ראובן?״
ראובן :״המצב מזופת. הזקנים השתחררו.
הבנות התחתנו. יש עבודה מעל
לראש״.
משה :״במד, אתה עוסק כרגע ז״
ראובן :״מכין אסמכתא לשחרור
לבחור אחד״.
משה :״מה שמו?״
ראובן ( :מגלה סוד צבאי) ״יצחקי
ראובן״.
משה: מה זה? הרי אתה מכין.לו
אסמכתא זה שלושה חדשים?״.
ראובן :״מה אתה מתפלא ! וכי
מי יעשה זאת שיהיה הדבר ברור
לך: אני לא אעשה זאת בשעות המנוחה
שלי!״.
משה :״ומה הן שעות המנוחה

ראובן :״ב־ 0800 אני מתחיל לעבוד.
מנוחת בוקר — מ־.09.30 — 08.30
מנוחת לפני הצהרים — .12.30—11.30
מנוחת צהרים . 15.00—13.00

מנוחת אחד,״צ — .16.00 — 15.00
ב־ 16.30 הולכים הביתה״.

כימים אלה
באחת היחידות פונה הקצין אל פקידו
״משה,
הכו את המצבה היומית״.
משד אינני עושה זאת, מפקדי״.
הקצין :״מר, זאת אומרת ! האם
אתה מסרב למלא פקודה ז !״.
משה :״קרא לזה אשר תקרא :
סרוב למלא פקודה, אי מלוי פקודה,
רשלנות במילר תפקיד, השתמטות מעשיית
מעשה. הכל. יכול אתה לדוני
למאסר, לקנס, למכות...
אני רוצה שחרור״ !

אשף

מלון ציון
ם סבח ם עוד ן ובשר
טקסים ום נו חיו ת

הדד ־ הברמל. חיפה
0ל פ44*5 | 1

םנגגים

מנדלבאום ותזמרתו

בשבת תה בשעה 5

מאזגי צדק

בני מאחקו -התאחדו!
מאת יהודה הראל
עם שחרורו מן הצבא יצא המרוקני
הצעיר בסיסמה חדשה פוליטית
וסוציאלית כאחד. המרוקני ...סלחו לי,
ברגע כתיבת שורות אלו חוזה אני
בברק סכין נגד עיני. טעיתי, מעולם
לא אמרתי שהוא מרוקני. הוא נולד
בפאריז. פריזאי בן• פאריזאים׳ לכל
הדעות, אלא שאת חינוכו קיבל בטעות
במרוקו ...הוטב לי, ברק הסכין נעלם.
ובכן — חלומו של ד,מרוקני־ר,פריזאי
היה פוליטי וסוציאלי כאחד. הוא
החליט ליצור מפלגה, או משהו בדומה
לכך, ועל המשהו הזד, להדוף את התקפות
ההשמצה של ״הלבנים״ שלא
טעמו מימיהם טעמה של התרבות המא־רוקנית־צרפתית•
הוא
אסף את פרוטותיו האחרונות,
משרידי התשלום הצבאי האחרון שקיבל
ביום שחרורו מן הצבא, מכר את שעונו
הפריזאי( ,שבע עשרה אבנים ״אומגה״
ממדרגה ראשונה, מחירו שלוש
לירות בבורסא שברחוב לילינבלום),
ובכל הסכום שאסף הדפיס מודעה בעברית
וצרפתית :״בני מרוקו: התאחדו

ומתחת לסיסמה לניניסטית מעובדת
זו פרסם את התאריך שבו יאספו בני
מרוקו בתל־אביב לאספת יסוד של
הארגון או המפלגה, או המשהו אחר,
ויעמדו ברמה נגד ...וסו׳ וכד.
ביום המיועד נתיישב לו המארו־קני־ה,פריזאי
בניחותא על כורסת בית
הקפה הנטוש ביפו, תלה על שולחנו
את המודעה המפורסמת וצפה לקהל
הנאמנים שיאסף לקריאתו.
שעה שלמה ישב מהורהר. מבטו היד,
נעוץ במחוגי השעון שאכזבוהו בתנועתם.
ולפתע, כשגלי היאוש הטביעו את שאריות
מרצו נפתחה הדלת, ושני שחומי
עור ניצבו על שולחנו.
נתחייך. בבת אחת הפך יאושו למשוש.

ילידי מרוקו ז — שאל.
— מה? — השיב.ד,אורח בתערובת
של עברית־ערבית וצרפתית — חלילה !
אנו פריזאים, נולדנו בעירו של וולטייר,
מונטסקייר. ודד,־גול, אך רעיון איחוד
מרוקו נראה לנו, והחלטנו לעזור בביצועו

השמחה היתד, גדולה. שלושת ה״פ־ריזאים״
ממרוקו החליפו רשמים וחוויות,
והטביעו את שמחתם בכוסות יי״ש
גדולות. וכשגברה שמחתם — החלו
לשיר, וביקשו לרקוד. ולפתע נוכחו
שהם אסירים. משמר שוטרים הזמינם
בתוקף להתלוות אליו. בבית הדין,
משנתפכחו, נתברר להם שתוך כדי שמחה
הנחיתו מהלומות לשני מבקרים
בבית הקפה, וגרמו נזק לרכוש.
השופט סירב להתחשב בסיפורים
ובכוונותיהם הטובות. הם נדונו למאסר
קצר.
בבית הכלא עסקו בקולקסיביות של
מחשבה. יחד ניתחו את סוד כשלונם.
ולפתע הבין יוזם הרעיון ולחש— :
הכיצד יבואו מרוקנים לקריאה? היש
צפון אפריקני שיודה ״במרוקניותו״ ?
וכשנשתחררו מבית הכלא, אספו יחדיו
את אחרונות פרוסותיהם, והדפיסו
כרזה חדשה, גדולה יותר בשני צבעים
בה הודפס באותיות קדוש לבנה :״בני
צרפת — התאחדו

תקליטים

ל־ 1םטםון

אברהמסון
ר־זל־אביב

רחוב בן־יהודה 9

כתבי יד שלא נדפסו לא
יוחזרו לבעליהם ואפילו צורף
בול לכתב היד.
״העולם חזה״ ,מס׳ 643

הבר ־ לבר אשה

״״יייי /המכרסמים
אינני מתכוננת חלילה להסיג את
גבולה של מחלקת החקלאות ולטפל
במכרסמים המשחיתים בשרותינו. חזקה
עלי שהם עושים את מלאכתם ומנהלים
את מלחמתם בנאמנות.
המכרסמים שעל אודותם יש בדעתי
לכתוב אחרים הם לגמרי. הללו אינם
מהלכים על ארבע׳ אלא זקופי קומה
וחסונים, אינם גרים בחורים בבטן האדמה׳
אלא בדירות בעיר ובכפר בכל
ארץ ובכל יבשת שבעולם.
הרי הם הבעלים המכרסמים את
צפרניהם.
גם נשים כאלה יש? — אין ספק.
ככל בעלי החיים גם המכרסמים נבראו
זכר ונקבה. אך מה לי ולהן? אם הן
אינן דואגות לצורת צפרניהן — מה
שהוא כמעט בלתי אפשרי, הרי ידאגו
לכך הבעלים והגברים — ואילו אני
דואגת לבעלים, שכן זוהי דאגתי הפרטית.

בעלך אינו קוסס את צפרניו? אשריך
וטוב לך, פטורה את מדאגה נוספת
ומשוחררת ממלחמה ממושכת לאין סוף,
שכמעט אין לך סיכויי לנצח בה.
בעלך מכרסם את צפרניו י אחותי
לצרה את.
דאגתי־דאגתך ומלחמתי־מלחמתך. ובכן
הבה אספר לך מה עשיתי ופעלתי אני
במלחמה זו, ובאיזו אמצעים אחזתי
אני — אולי יהיו לך לתועלת?
כשהחלטנו׳ בעלי ואני להתחתן, וקבענו
מקום ותאריך מסוים, שאלתי מיד:
הגד לי, דני, מדוע אתה מכרסם את
צפרניך?
— עצבנות בודאי — ענה.
— עצבנות? אתה עצבני? ואני
חשבתיך לקר רוח כל כך? האם לא
ניסית מעולם להגמל מהרגל רע זד? .
— ניסיתי י אל אלהים — אמר דני,
לו ידעת בכמה תחבולות השתמשה אמא
כדי לשרש ממני את ההרגל הזה, החל
בתחבושות וכלה בחרדל — ולשוא.
אינני יכול להגמל וחבל לדבר בזה
ודי —
— מה פירוש ״ודי״? מד, שאמא
עשתה — עשתה. מה האמהות יודעות?!
אני כבר אגמול אותך מן ההרגל הזה.
וביום החתונה החלה המלחמה !

— תשתדל, אמרתי לו, תשתדל דני,
כמה ימים תנסה לחשוב על זה כל
היום וכך תגמל לאט לאט. אני בטוחה
שאדם בעל רצון חזק כמוך יתגבר על
הכל.
הוא הבטיח — וקיים ! ארבעה ימים
השתדל וניסה, וכל היום היה עסוק
בענין אחד ׳ :לא לכרסם. לא לקוסס,
להרחיק את היד מן הפה.
כל יום הייתי מביטה בגאוד, על
ידו. הנה השתפרה צורתן — מובטחני
שיתגבר, יתגבר...
אך לבסוף, ערב אחד בא מן העבודה
ואמר :״לא, לא זו הדרך. אינני
יכול לעבוד, אינני חושב על העבודה
ומוחי נתון לענין. אחר. הדברים
אינם ברורים לי והחשבונות מתבלבלים.
בסופו של דבר אאבד את משרתי. אני
נאלץ להפסיק״.
מה לעשות? סוף סוף אנו צריכים
לחיות?
אמרתי לו :״טוב, דני, אבל אתה
יודע מה? נדמה לי שבעיקר אתה
מכרסם בקולנוע. שמא נפסיק, ללכת
לקולנוע? אמנם שנינו אוהבים זאת
מאד, אך לתקופה קצרה, כמה. שבועות
עד שתגמל
והפסקנו ללכת לקולנוע. כמובן, גם
לתיאטרון, גם לאופירה, וגם לבתי קפה
שניתנה בהם תכנית.
— נדמה לי — אמרתי פעם —
שבשעת ביקור אצל ידידים אתה מכרסם
הרבה יותר מאשר בבית, לא כן?.
— יתכן — ענד, דני.
הפסקנו לבקר אצל ידידים, אצל
קרובינו ושכנינו. ולאט לאט הפסיקו
הם לבקר אצלנו . .היינו מבלים את הערבים
בבית בקריאה ובהאזנה לרדיו.
— זהו — בזמן שאתה מקשיב
לתכנית הרדיו ולחדשות, הרי אתה
מכרסם בצורה נוראה. נסגור את הרדיו.
הרדיו
שתק.
— והקריאה ! הקריאה האין סופית
הזו, הלוא אינך מפסיק לכרסם. מוטב
שתפסיק לקחת ספרים בספריה, תפסיק
לקרוא לכמה זמן.
הספרים נסגרו.
— העבודה! כן, כן זהו, העובדה

משנכנס אדר
מרכים
כשמחה ורכה
התכונה
לקראת נשפי
פורים.
שמלת־הנשף
כתמונה היא
לפי מתכונת ₪£
האופנה ה 511
אחדונה כ־פריז.

שיש
לך כל כך הרבה זמן להתעסק
בידיך כשאתה עסוק בשיחות, חישובים
או קריאת מכתבים. זוהי הצרה העיקרית.
אילו היית עובד עבודת־כפיים...
שמא תתפטר מהמשרד? ,לא, לא,
לא להתפטר, רק תקח חופשה קצרה
מסיבות בריאות ותעבוד בעבודה אחרת,
שמא נהגות או מסגרות.
נהג, מסגר, בנאי, חקלאי, רצף,
סתת, מכונאי, מחסנאי, מלצר, סנדלר,
ספר ועוד ועוד, הכל ניסה דני, בכל
שלח יד — מכורסמים --
ובערב כשבא הביתה — הרדיו
סגור, ספר אין בנמצא, העתון נעלם
— היה מסתובב הנה והנה בעצבנות
ומכרסם את צפרניו.
— הבטלה, הבטלה הזאת. ראה אותי,
מה אני עושה בערב? תופרת,

רוקמת, סורגת, מדוע לא תסרוג אתה?
צריך להכין בגדים לילד לחורף...
ואל תחשובנה שבחרדל לא שלחתי
יד. וכלום לא השגתי משחות ממשחות
שונות מרות כלענה אצל הרוקח?
וכאשר עלו, כתוצאה מכך, פצעים על
כל ידיו — גם תחבושות כיסו את
אצבעותיו.
ועתה? — דני חזר למשרתו ולעבודתו.
אנו שוב מבקרים בקולנוע,
רואים הצגות. רוקדים בקפה ומבקרים
ידידים. הרדיו פתוח, וכוננית הספרים
מתמלאת והולכת.
אני סורגת ודני מאזין לחדשות ברדיו
ומעיין בעתונים — ומכרסם...
— מכרסם?
— כן, מכרסם, מכרסם — והצפרנים
לא כל כך נאות, אז מה יש? וכי זה
נורא כל כך?
מכירת סוף העונה
זוהי חנות מהודרת
כרה׳ נחלת בנימין.

הצילומים :

קאופמן

כנוה שלום יש ליקוידציה
עד 50 אחוז...

,העולם הזה׳ /מס׳ 643

מסיבה ל כ בו דו של פרו פי סו ר א. ש .יהודה

מוסיקה

קאמרית

יערב מיבלין נערכה מסיכה לכבוד פרוסיסזיר
א. ש .יהודה.

בתמונה אפשר להכיר למעלה את ד,״ה י. בורלא, ברוך קרופניק, ד׳׳ר
מיכלין, פרופיסור יהודה, ד״ר רובין, המשורר יעקב כהן, נשיא ביה״ד
המחוזי הד״ר נתן בר זכאי וד״ר אלכסנדר רוזנפלד.
יושבים: אשר ברוידס, השופט ד״ר קסאן, ד״ר ח. בוגר, הגברת מיכלין,
והגב׳ א. ש .בן־יהודה׳ פרופיסור נ. סלושץ, והגברת בר זכאי.

״״יי /לטוס, ל ט 1ס
אריה היה, יושב עם החבריא ומסתכל
בים הכנרת׳ .כל טייסי הטייסת
יצאו לטיול של כמה שעות לטבריה.
החליטו שאחרי שעמדו למעלה משלושה
חדשים בשירות רצוף מותר להם
לצאת ולבלות במקצת.
עם התחלת ההפוגה נתבקש אריה
לעבור לאחת הטייסות העבריות הטהורות,
להבדיל בין אלה למורכבות ברובן
ממתנדבי׳׳חוץ לארץ, כמפקד הטייסת.
הוא נאות והרי הוא עכשיו בגליל.
אמנם בסיסם הוא רק ארעי, מצפים
לעזיבה הסופית של הבריטים ממובלעת
חיפה ואז ירדו לאחת משדות התעופה
המשוכללים.
אנשיו באו ברובם ממחלקת הטייס
של הפלמ״ח, שנים באו מחברת ״אוי־רון׳׳
ושנים למדו טיסה בחיל האויר
המלכותי.
מכאן שקבעו לעצמם סמל מיוחד
במינו, שבולי הפלמ״ח׳ אבל החליפו
׳*ת החרב בכנפים.
היו צעירים, פראים, קשים לרסון
אולם ממושמעים כדבעי בשעת הצורך.
רצונם היחידי התרכז בדבר המיוחד
הזה — טיסה.
כל אחד היה מתחרה ברעהו במספר
השעות ד,נזקפות על חשבונו. כל אחד
היה רושם את מספר הרגעים ששהה
באויר בספר המיוחד לדבר — ב״לוג־שכבר
עברו
בוק״ .היו ביניהם כאלה
את גבו למאתיים השעות, ולמרות שהיו
מרוחקים במידה רבה מהשעה השלוש
מאות, הבטיח כל אחד מהם לערוך

סעודת מלכים לכשיזכה ויגיע המועד
הנכסף.
אריה הלך ודיבר עם עזריאל.
עזריאל היה מדוכא במאד.
מיד עם התחלת ההפוגה החלה ועדה
רפואית מרכזית בודקת במיוחד את אנשי
צוותי האויר.
מספר הקרבנות היה גדול.
קרבנות מאי משמע?
מקורקעים.
מקורקעים פירושו אדם שזכה והיה
באויר, בין שהוא טייס או נווט או מפציץ,
והנה באה ההחלטה של ועדת
הרופאים הקובעת: עליך להשאר על
הקרקע לשבועיים או לחודש או לשלושה
חדשים או לתמיד. בקצור: אתה
מקורקע.
ודוקא עזריאל, מטובי טייסי הטייסת,
חניך הר. א .פ. ששעות הטיסה שלו
היו כבר כפי שסיכם לאחרונה, מאתיים
ארבעים ושתיים, קורקע לתמיד. הוועדה
גילתה שהוא עוור לצבעים והחליטה
שיש לקרקעו. כי אם שיחק המזל ולא-
אירע רע עד עכשיו, הרי אסור בשום
אופן לתת לו להמשיך לטוס•
עזריאל התקומם, ניגש לעיר, ביקר
אצל רופא פרטי, אלא שאף הוא קבע
אותו הדבר ומכיוון שלעוורון צבעים
דומה ואין תקנה, נשאר — מקורקע.
מינוהו לקצין מבצעים של הטייסת !
עבודה קשה ורבת אחריות שמלאה
בהצטיינות רבה.
אולם כל שעה שמטוס מהמטוסים

הו צאתספ רי ם ג. טברסק, חבדה בע־ מ __

ספרים חדשים
אדם מיצקיביץ: גרז׳ינה ועוד תרגומים
עברית: שלמה סקולסהי. מופיע במלאת 150 להולדת המחבר,
גדול משוררי פולין. בניקוד מלא. נייר משובח.

המחיר 600 פרוטה

מהדורה חמישית
אורי אבנרי: בשדות פלשת 1948

יומן ל,רכי, בלזוית הקדמה מאת סגן־אלוף שמעון אכידן
המחיר 900 פרוטה

מהדורה שניה
כל משלי קרילוב
תרגם חגגיה רייכמן, צייר גחום גוטמן. למעלה מ־ססג משלים,
110 ציורים. פורמט אלבומי, נייר משובח, כריכת־בד הדורה.

המחיר 2.500ל״י
ההפצה הראשית :

סוכנות י. ברונפמן, רח׳ צ׳לנוב ,2תל־אביב

ר,לרי סרכש, הפורטת על הנבל ויוסף ויסגרכר, צ׳ליסט,
שניהם חברי התזמורת הסימפונית, ערבו השבוע קונצרט
כמוזיאון. שני אמנים מצוינים ונדירים אלה הקסימו את קהל
המבינים, בנגינתם.
המעטים של הטייסת היה ממריא לאימון
או סיור או טיסה הנהלתית, כלומר
טיסה למטה או לבסיס אחר לשם מסירת
דבר מה או קבלתו, היה מסתכל
מרוגש ועצוב במחזה כיצד מניעים את
המטוס, כיצד הוא מתחלק לאורך המסלול,
מתרומם, חג מעל לשדה ונעלם
בתכלת השמים.
החברים העידו שבלילה היד. צועק
מתוך שנתו :״מנותק״ .״בלום״ ,״תן
כמה סיבובים״ .ואחר היה עושה בידיו
תנועות כמחזיק במקל.
הבוקר, לפני שיצאו לטיול, קיבל
אריה מברק מהמטה׳ בו דרשו את עז־ריאל
לסגנות קצין המבצעים הראשי.
עכשיו שוחח עם עזריאל. עזריאל
לא ניתן להשפעה, נשאר בדכאונו ושאל

׳ ״מה טעם׳ שאני אלך ואשלח אנשים
אחרים שיטוסו. שאשב מאחורי
שולחן כתיבה*״ תסס לו לאריה בדש
חולצתו .״בן־אדם׳ הבן, אני מחויב
לטוס. אני אומר לך אני אגנוב פייפר
ואטום. אני רוצה לטוס״.
התפרץ.
נרגע. ידע שאין לו אפשרות אחרת.
שוב אין הוא טייס. אי פעם היה טייס.
סייס שחלם על מטוסים דו מנועיים׳
על מטוסים רב מנועיים. כן. יסע למטה
ויהיה קצין מבצעים.
מה אפשר לו לעשות?

היה יום פשאר ימים. חם, מרדים,
משעמם. זה יותר מחדשיים שאין לו
לאריה התעסקות מיוחדת מלבד סידור
העבודה היומי ואי פעם טיסה מכאן
ולכאן.
ההפוגה שהיתר, מלווה הפרות רציניות
בחזית ירושלים, ממול למשולש
ובגליל הטילה את כל עוקץ אי המעש
שבה בטייסתו של אריה.
צוותי הקרקע היו עומדים ומנקים
את המטוסים, חוזרים ומשפצים אותם
שעה שהטייסים היו מסתובבים חסרי
ענין בין צריפי המגורים לבנין מפקדת
הטייסת. לעיתים היו יוצאים לטיסות
אימון, טיסות סיור שבסתם, הובלת
אספקה, הטסת קצין מודיעין, ג׳ובים של
הפוגה שברגילים.

והנה הגיע מברק המסה :
בחר בארבעה טייסים מעולים לקורס
למטוסים דו מנועיים.
מהתבטלות של אונס, מוויכוחי סרק
עם נרגנים, סחף מברק זה את אריה.
קרא לכל הטייסים :
הנה ענין שכזה, ענין שבעגינינן.
כי בחור משלנו, נער מנערי הפל־מ״ח,
שבמחתרת, ברמיה, במעשי להטים
למד את שלו על אוסטר מיושן
באפיקים או ברמלה, מה כל חלומו?
מילא, עוד חצי שנה, שמונה חדשים
בדלית ברירה על אוסטר, על פייפר׳
אבל לכשירחיב — דקוטה הדו־מנועי
ומכאן לכאן תמצא עצמך טייס ראשון
בקו תעופה אזרחי, טייס ראשון בס־קיימסטר
או קונסטיליישון.
מנין הבחורים היה מיושב ממולו,
על הכסאות, על גבותיהם, על הרצפה,
על הספה שבקצה החדר.
פתח וקרא את תוכן המברק.
שלושה, ילידי הארץ, שלמדו רפואה
בארצות הברית וטייס בקליפורניה לשם
שעשועים ועם פרוץ המלחמה חזרו ארצה
ונצטרפו לטייסת פרשו הצדה, אין
ענינם בזה׳ לכשתסתיים המלחמה רוצים
הם לשוב ולסיים את לימודיהם.
נשארו שבעה.
שבעה שהיו ״משוגעים לטייס״.
משחר נעוריהם, ממועדון הדאייה,
מקלוב חובבי התעופה, ממחלקת הטייס
של הפלמ״ח, מ״הפרימוסים״ הראשונים
מעל לגוש עציון.
הדג׳ינג׳י מכפר גלעדי, מראשוני ילדי
המשק. עם דם סמוק של שומרים
בעורקיו שכל שאיפותיו היו מרוכזות,
מלבד בנערתו ובילדו שבבית, במספר
המנועים למטוס בו יטוס.
חיים מזכרון יעקב, שתקן, בלי הרבה
מלים, אך: לטוס, לטוס.
אברהם שנהרג לאחר מכן בכדורי
מכונת ירייה שבמטוס קרב מצרי מעל
לנגב.
יוסף מנתניה, שאביו בעל הפרדסים,
לא חסך מבנו אימון טייס מעולה על
חשבונו בבית ספר פרטי באנגליה, ויוסף
למרות שנדמה לאנגלי לכל דבר
החל בשפם־שפמון וכלה בטייפ מעלה
העשן שבפיו, הרי בחור משלנו הוא
(המשך בעמוד )15

׳״דוס ולס הדה״ ,מס 643 ,

חנו דינ ח

(ר.משך מעמוד )7
מר קפלן. ועכשיו יושבים במשרד האוצר
על מדוכה זו ומחפשים דרך ״לתקן
-את הגזירה ולהתיר לבעלי עסקים
להנות מרווחיהם, כדי לעודדם לפעילות
כלכלית מוגברת.
אכן׳ מה שלא יעשה השכל, יעשה
הזמן...

לפנינו מונחת חוברת חכמים נאה בשם ״כתבי־היד
הזה רו
ככתיבה ...והכשרתם לדפוס״ מפרי
עסו של משה ג. בלע.
מטרתו להקל על הבאת כתבי־יד לדפוס,
שיפור צורתם, ניפויים משגיאות, הגדלת
פריון עבודת המדפיסים ושיווי פנים
נאות ליצירה הספרותית. כל שמצוי
על־יד דפוס יודע מה רבות הן התקלות
בעניני כתבי־יד. גם בשטח זה סובלים
אנו עדיין ממורשת הגלות — אי נקיון,
חוסר הקפדה על פרטים־ עבודה נחפזת
כלאחר יד ותוצאות גרועות. הגולה לא
חיבבה עלינו את היופי גם בנידון זה,
אך עתה הגיעה השעה לתקן את המעו־
.ות. בחוברתו דן מר בלע בעברית
נאה ובניתוח בהיר על שאלות הכתיב
והטרנסקריפציה, הפיסוק והאמצעים
ר,טיפוגרפיים, הניקוד וכיוצא באלו. הוא
מציע דרכים לתיקון הדברים, ומבחינה
זו משמשת החוברת כאלוף בשטח המקצועי
הזה. סופרינו הצעירים — וגם
הוותיקים — ייטיבו לעשות אם יעיינו
בחוברת וידעו גם לשפר את כתבי־היד
שלהם לתועלתם שלהם, לתועלת הדפוס
והציבור. .

לוציאנו סאנג׳ורג׳י, הנר הפסנתרן סאנג׳ורג׳י סנתרן האיטלקי, המי
עושה כארץ פורסם, הידוע בעולם
המוסיקאלי כאחד המבצעים
הטובים ביותר של המוסיקה החדישה
— יצירות גרשווין׳ דה־פאלה,
חאצ׳אטוריאן ודיבוסי, בא לביקור קצר
לארץ. סאנג׳ורג׳י הוא אמן גדול שקנה
לו שם עולמי הודות להבנתו לרוח
יצירות הג׳אז ; הוא מבצען בכשרון
מעולה ביותר. סאנג׳ורג׳י האיטלקי סבל
תחת השלטון הפאשיסטי, והוא ידוע
כידיד ישראל.

״עד מאה הידיעה, כי אינגריד
ברגמן, השחקנית המ־ושמונה״
פורסמת,
ילדה בן לבעשרה״
מאי
האיטלקי רוסל
י ני עוד בטרם תקבל את גט הפיטורין
מבעלה הקודם, ד״ר לינדסטרום,
נתקבלה, כמובן, בענין רב לא רק
בעולם המערבי, אלא גם במדינתנו המזרחית.
אחד סיפר בקשר לכך, כי שמע
את שכנו מאחל לעצמו ולאשתו :״הלוואי
ואזכה לחיות אתה עד מאה וש־מונה־עשרה
שנים״ .תמה האיש :״למה
אינך אומר, כפי שנהוג, עד מאה ועשרים
ז* .ענה לו הלה :״מפני שכבר
חייתי עמה שנתיים לפני החופה״.

ס ס 1ת רי ס
ססירסות ידועות — במחר גדרי־וסטרמן
את יון, ת״א. רח׳דש-י •

^העולס הזה״ ,מם׳ 643

רמת־גן -החברר.
הנכבדה של ת״א

חרזלן ת פרסים ע״׳ .הבנן ר״

(המשך מעמוד )3
בריאות עירוני״ עם גן יפה בכניסתו,
מוסד הפתוח לכל דורש ברמת־גן והמגיש
טיפול רפואי במיוחד לאמהות
הרות ולתינוקות.

הטיפול כילדים
גדול הוא הטיפול בדור הצעיר
ברמת־גן. מועצת רמת־גן השקיעה בשטח
זה הרבה כספים ועמל, החל מבתי
ספר מרווחים ועד לפינות משחק ושעשועים
בגנים. בכל גן יש פינת משחקים
לילדים וגם לתינוקות. משום כך
אין ברמת־גו מושג של ״ילדי רחוב״
שכן הילדים נמצאים בגנים. נתפתחו
הדברים כך, שהמרחק מן הבית אל
הגן אינו גדול, כיוון שמרובים הם
הגנים ומפוזרים על פני כל רמת־גן.
המועצה הנהיגה גם מנהג מלפני
כמה שנים: כל רך נולד מקבל שי
מהמועצה עם תעודה. השי מכיל מיצר־כים
ראשונים לתינוק: חיתולים, חליפה
ואלבום. מלבד זאת הנהיגו מזמן
את ענין הפרסים למשפחות המטופלות
בהרבה ילדים.

אריאלה, אחת מ״ 7הילדות שבידיהן הופקד גורל הפרסים של
קוראי ״הסקר׳ /שולחת ידה לתוך ערימת המעטפות של אוספי
התלושים. כ 20 פרסים ספרותיים יקרי ערף, זיכו ילדות אלו
את בעלי המעטפות שבתמונה.

תכניות לעתיד
תכניות גדולות לה לרמת־גו לעתיד
וכבר התחילה בביצוע תכנית איזור
ד,תעשיה על אדמת העיריה. התעשיינים
מקבלים שטח קרקע בד,חכרה להקמת
מפעלים חדשים. התחילו גם במימוש
שיכון לפקידי ולמורי העיריד, וכן לוותיקי
רמת־גן. בעת ובעונה אחת מתחילים
בהקמת האיצטדיון הספורטיבי על
שטח של 400 דונם בין עשר טחנות
ושבע טחנות לאורך הירקון. אין ספק,
שתכניות אלו אינן חזון רחוק׳ הן
תתגשמנה במהרה.

הצגת ב כו ר ה

״מתח גבוה״ כ״לי־לה״לו״
בתקופה של ״פולחן הכוכבים״ והבאת
אמנים מחוץ־לארץ, מלווים פירסד
מת רבתי, תופים ומחולות — נעים
לציין שהבמות התיאטרוניות שלנו ממשיכות
במאמציהן לתת לקהל חומר
מקורי, עברי־ארצישראלי, בסוגים השונים
של דרמה, קומדיה וסאטירה. להקת
״לי־לה־לו״ ,התיאטרון של אמנות זעירה,
ממשיכה לקיים את המסורת שלה
ומציגה לפנינו — בתכניתה ״מתח
גבוה״ ,השניה בעונה זו — שורה של
פזמונים, מערכונים, הומורסקות המצליפה
בשוט הסאטירה על ימין ועל שמאל
וו־,משעשעת את הקהל ומשרה עליו
מצב־רוח מרומם. עבודתו המצויינת של
הבמאי, מר ורדן, ניכרת בהדרכת
הכשרונות החדשים המופיעים עתה על
במת ״לי־לה־לו״ .הפזמונים של נתן
אלתרמן, כרגיל, הם ה״לפתן״ של
התכנית ויש בה גם מפרי עטם של
יעקב אורלנד, מ .אביגד׳ י. מוהר, ש.
פישר וז. ורדן. המוסיקה הרעננה והעליזה,
הכתובה ע״י מ. וילנסקי׳ מבוצעת
ע״י תזמורת מעולה ומלוכדת בראשותו
של מ. הופמקלר. מבין ה״כוב־בים״
של הבמה נציין את הופעותיהם
של יוסף גולנד, שמואל פישר ועליזה
סטרניצקה. ראויים למחמאות על הופעתם
ושירתם — מרים אורית, מרים
פריש וא. לזר. גם שאר חברי הלהקה
מילאו את תפקידיהם כהלכה, אך המיקרופון,
באולם כה קטן, נדמה לנו שאינו
מוסיף׳ אלא גורע.
קישוט נאד, לאולם הם ציוריו של
שליין, קריקטורות על המתרחש 3עו־למנו
המדיני והכלכלי.

לטוס.

לטוס

(המשך מעמוד )14
שנים, הרי היו יושבים ברצינות שברציואוהב
את השחקים שמעל לארצנו
וכמה טוב יהיה לשבת ליד הגד. המ נות, אין איש מביט בפני רעהו, כל
אחד מסתכל בנקודה דמיונית, הנמצאת
טוס הכבד ולהרעים מעל לארץ.
הילדים יצאו חוצה ויצעקו :
לפניו, כביכול.
אוירון. אוירון.
כי הנה דבר זה שצפו לו כל כך
ואתה תשב מעלה מעלה: הגובה הנה הוא בא, אלא שהם שבעד, והמקומות
ארבעה.
שאתה יכול לטפס אליו במטוס רב
ניסה להתלוצץ :
מנועי אינו דומה לזה שאתה יכול בפ־
״נו, נטיל גורל, אין־דין־דינו או זוג
רימוס, ופרשת הדרכים בית ליד תהיה
מתחתיך, ציבור בתים של נתניה, גן או סרט, שלושה יצאו והנותרים יישלחו
לקורס.
העיר, בית אבא...
לא הועיל.
חנן הירושלמי.
״אם כן — חבריא, הביאו את י,״לוג־אהרן
מפתח תקוה׳ שאתמול ערך
משתה לשעה השלוש מאות שלו בא -בוקים״ ,נקבע לפי מספר השעות״.
אלה ששעותיהם מועטות יצאו חסי־ויוה
וצבי
התל־אביבי, המכונאי הטוב פנים.
נקבעו לקורס הדג׳ינג׳י, יוסף, אהרן
להפליא, האיש בהא הידיעה ליד המקל,
היודע הכל על טייס והקשור בו, המ וצבי.
הלכו לארוז חפציהם, שורקים לתם
בלה עתותיו החפשיות בקריאת ספרים
אנגליים באיירודינמיקס, הנהגת מטוסים להנאתם, כשחבריהם שאינם משתלחים
אף הם הולכים ומתעודדים, שהרי אם
כבדים וכיוצא באלה הרבה.
לא נשלחו לקורס זה וודאי שיישלחו
נשארו שבעה.
לקורס שני.
אריה צריך להחליט.
נו, מה אפשר לעשות.
פנה והחל נועץ בהם:
עוד כמה חדשים על פרימוס.
ניסה להוריד מתחם. שלמרות שהיו
חברים, ורובם מזה שנתיים, שלוש
רב איתן

אף פעם
לאקר לי...
כי את בגדי הצמר שלי
כובסים כטקסטיל
שמפו העדין ללא סבון.
הוא עושה את הצמר רך
ביותר וכעין המוך ועל
כד הוא מחמם כפליים.
גם בשביל משי ואריגים
עדינים ר ק

המפיצים הכלליים* ת* ,נורית נע״ס

יי /מפגש בסמרה
׳בגי אדם, נוהגים לומר שאינם זוכרים גשמים
כאלה. הם יורדים ללא־הפוגד. זד. כשבועיים ומפילים
חתיתם על רבים — במחנות, בכפרים ובערים.
אני זוכר גשם גתע מזה. אינני תחנד, מיטירי־אולוגיית
ואיני מודד את כמות המ״מ היורדת. יתכן
מאד שהשנה הגשם רב יותר, אך לא לגבי דידי.
היום אני יושב ומסתכל בגשם מבעד החלון וחושב
על הזולת. לפני שנה, כשהייתי במצבם, ניסיתי לפעמים
לתאר לי כמה אנשים חושבים עלי — החייל
•־ האלמוני.
6ן 5י
הייתי שקוע במי־רפש עד הברכיים, ממש, לא
בלשון המליצות. המעיל בעל כפתורי הוד־מלכותו,
המעיל העבה והמתוק, גם הוא נכנע, ומים התחילו
לחדור בעד האפודה והחולצה, שריח רע נדף מהן
ידגדגו את הגוף הנוקשה מקור. הסתכלתי לירכתי
*החפירה. בתוך כוך־שינה רבצו שנים שעודדוני: הם
חזרו זד, עתר, מסיור של לפנות בוקר. בוץ הגליל
הדביק היה מרוח על כל סנטימטר מרובע שבהם.
׳•הם זחלו קצת וקצת נפלו על פניהם כשנתקלו במט־מורות.
על פרצופו של אחד מהם היתר, מרוחה שריטה
ארוכה. גם הטוב בסיירים לא היה מסוגל לראות
את גדרות המשלט בחשכת הגשם של הלילות האחרונים.־
למזלנו לא היו גדרות אלו ממוקשים. ואולי
למזלם של הסורים ז — הרהור זד, היד, מתגנב שלוש
פעמים ביום בערך. אך ברבות הימים התברר שהם
מחבבים את מזג־האוויר עוד פחות מאתנו. בינתיים
הלך והתקרב לקצו השבוע החמישי. ידוע שאין
להחזיק אנשים במשלטים למעלה משבועיים. אך כמר
כן ידוע שאין מי שיחליפנו. אמנם אנו נמצאים בהתנועה
מדאיגה
פוגה, אך ה״מודיעין״ מוצא תמיד
על פני הירדן ומעבר לו.
מי חושב עליך. הענין מתרכז עכשיו בדרום.
נשק. הציבור נושם
מרחפות שמועות על שביתת
לרווחה. והחיילים יגנו על הגבולות. ליד משמר־הירזץ
אין כלום. כן, אין כלום. הקרבות בגזרה זו כבר
נסתיימו לפני חדשים אחדים. פצוע קשה ומוכה זעזוע
מסיור אחרון אינם מעדנים איש. איש אינו חפץ
גם לדעת מדוע ולמה איבד עצמו לדעת ביריד, אותו
בחור דרום־אמריקני — גם הוא מקרבנות המלחמה.
הטרגדיה שהסתתרה, במוחו של ברנש זה נעלמה יחד
עם מוחו שנשפך על מרצפת ביטון מקועקעת.
.אך אנחנו ידענו על כמה דברים וחשבנו על כמד,
אחרים ! במקומך — יושב מישהו בבית־הקפה בתל־אביב.
משום כך רבצנו חמישה שבועות ועוד שבוע
בגשם ובבוץ, וראינו את השמש פעמיים בשבועיים.
וכל מי שנפל אחור בחום של 40 מעלות צלזיוס
נלקח אל בית־ד,חולים. גם זד. היה חלק ממלחמתנו —
ולא נכתב עליו בעתונים ׳ובספרונים הקטנים המצויירים
בידי שרגא וייל.
לא דברנו הרבה. לא היה על מר, לדבר. לא היה
טעם־ להתאונן על אי־ד,סדרים שבצבא. בשעות הצרי־ריים
בהתפזר הערפל, יש. והיינו רואים את ה״פיל־בוקסים״
הגדולים של האויב שלפנינו, וידענו מדוע

מציוניס ר ך מזרון
ת ענו ג !!דיו דישון
הוא יפה. קפי צי חור
ממ ש ״פרד״!״ לכל

אנו רובצים למולם. בשעות בוקר חייכנו כילדים
אל בצד, עסופת מעסה קרח דקיק — היה, מתחת
לאפס׳ ד,לילד...
כבר חדשים לא טעמנו, למעשה, טעם קרב. אך
לא שכחנו שאנו חיילים. אם עלה בידי הטבח להכין
ספל קפה טוב לארוחת־ערב, כשחצי־שער, רחמונו
שמיים, שוחחנו לפעמים על גורלו של החייל ותמהנו,
איזו מלחמה קשה יותר: החמה ההיא, או זו
הקרה? ידענו כי אנו חיילים, ומישהו העלה גירסא
דינקותא של רימארק.

סיות. לפתע עלה מן הפינה קולו השקט, הנשמע
לעתים רחוקות, של א לחיי מ!.״ הרקנו את
הכוסיות. העברנו בשתיקה את הכוסיות הריקות
לידי חברינו מן ״המחזור השני״ ,שלא השתתפו אתנו
בשתיה הראשונה בשל חוסר כוסיות. ג .מזג והם
״לחיי מ נשמע שוב קולו של
הרימו כוסית.
א. צמרמורת אחדד, בגו. אחד האמיצים שבנו השתלט
על המצב והחל להתדיין בקול רם והרביץ
נימוקים בעד ונגד. התפתח ויכוח קצר על מעשהו
של מ. וההרגשה הרגעית הרעה עברה.
רוב המתוכחים בזו לט. וקללוהו מעומק לבם.
אך כתמיד נמצא מישהו, שאף כי לא האמין ביותר
במה שאמר, עמד מצדו השני של מיתרס הויכוח,
אך ורק לשם יצירת מתח־ויכוח, היקר לו כל־כך.

ח. אחד מהמתמצאים בספרות שבינינו, סיים
את הדברים :״ביסוד מעשהו של מ. מונח הרצון
יומיים קודם לכן עזב אותנו מ.
להמלט מן הסכנה, מן המוות. אך אתם יודעים את
בשעה 11 של לפני הצהרים ביום אחד באה, דעתי הפטליסטית. אם סבור הוא שנמלט מהסכנה
כרגיל, מכונית האספקה מן הבסיס ועמה מנת־מזון, שבחיינו אלה, החיים בצל המוות, אינו אלא טועה.
כמה עתונים מלפני יומיים ,״במחנה״ מדובלל אחד המוות משיג את טרפו באשר הוא. אתם יודעים אותו
ו״עתון לעולה״• נוספו לאלה פקודות־הגדוד, המוד סיפור קצר עתיק שסומרסט מוהם חזר וסיפרו :
פסות כהלכה על מכונת־כתיבר, בידי פקיד יבש במש ״מפגש בסמרה״ ,ובכן, זהו״ .מישהו ביקש שיספר סיפור
״זה בערך כך״,
ב״שנויים משום שהוא, כביכול, שכח אותו. זה רדים הרחוקים־קרובים כל־כך. ובתחתיתן,
במצבת כוח־האדם״ ,ניצב לו קורן מנחת שמו של מ. אמר ח .״משרת בגדאדי בא, בוקר אחד, בריצה אל
,אני נוסע לסמרה.
מועבר ליחידת עורף בעיר. הסמל ממכונית האספקה אדונו ובשינים נוקשות קרא :
דבר עם המ״ם, חלד, שאג למ. עברו דקות מספר חלמתי הלילה, כי המוות אורב לי ואני נמלט מפניי
והאחרון אסף את מעט מטלטליו ובלי להפרד מאיש לסמרזד. עלה המשרת יעל סוסו וימלט. יצא האדון
,עלה על המכונית, שסרבה להדלק כמד, פעמים, ואחר -לשוקה של עיר ופגש במוות בדמות אשה עטופת־כך,
בגניחה, זזה טובעת ביוון ומתיזה בוץ לצדדים. שחורים ועל פניה נסובה הבעת תמהון רב. על מה
את תמהה כל־כך 7׳ — שאלה האדון. ענתה לו
בארוחת הצהריים שתינו קפה גרוע .״המאושר״ ,אשת־המוות , :זה עתה ראיתי את משרתך דוהר כאן
נאנח מישהו .״כלב״ ,סינן שני בין שיניו וכמה זוגות על סוסו ואני, הן מפגש לי אתו הלילה בסמרה/״
שפתים נקמצו באכזריות. יותר לא דובר.
שקט השתרר בחדר. נשמע רק פכפוך הקוניאק
כולנו ידענו את מ. הוא היה אתנו מן ההתחלה הנמזג שוב בידי ג. לכוסיות. בקבוק ריק לחלוטין
ויחד עברנו כברת־ארץ רחבה. בחור נאה־גוף ומצליח הונח בנקישה על השולחן .״אינני מאמין בספורים
במקצת עם הנערות. בקרבות לא היית חש בו משום־ כאלה״ ,אמר ג.
מה, אך בעתות צ׳יזבאט היה לו סגנון משלו, שהעלמחרת
יצאנו העירה באוטובוס כשלפנינו ג׳יפ,
מידו במרכז. ידוע היה לכולנו שקשרים לו בעיר נהוג בידי ג׳ .ובו ד,מ. פ .המ״מ ואחת ממזכירות
הנמל הגדולה במטות החורצים גורלם של מאות הגדוד. עברו ארבעה ימים וארבעה לילות בעיר הנמל
ואלפים. הוא לא היד, פופולרי ביותר. לא פעם הזכיר ושוב חזר אוטובוס בדרך לגזרת משמר־הירדן ולפשדי
לו ללחוץ על כפתור ויהיה הרחק מאתנו במבטח־ ניו ג׳יפ נהוג בידי ג.
חדרים. אך הוא לא עשה כן, וזאת גם שמרנו לזכותו.
הגענו לבסיס בשעות הצהרים. אחהי<צ עבר עלינו
שמענו גם ידענו על מקרים כאלה בפלוגות ומחלקות
אחרות, אך במחלקתנו עדיין לא קרה כדבר הזה. בשינה בה הפגנו, הפעם׳ את עייפות החופשה. עם
אמנם, מי ששם לבו לכך, ראה שמ. זכה לעתים ערב כבשנו את שולחן השק״ם הגדול, המשמש לפעמים
למשחק פינג־פונג, ובתרועות, תוך שתיית תה
קרובות בחופשות מיוחדות.
ומיצים, הפרחנו צ׳יזבאטים מימי החופש. לפתע פרץ
התקופה היתר, קשה לכולנו, כפי שאמרתי, מת מישהו בצעקה :״הקראתם את העתון היום?״ ״דחוף
קופות אחרות, אך היא לא שברתנו. משום־מה הר את העתון״ ,נענה לו אחר .״רגע, רגע, שמע, מ.
גשנו עצמנו קשורים איש לרעהו יותר מתמיד. לא נהרג דממה נפלה על השולחן והלה קרא מן
שמנו לב שבשבועיים האחרונים הפך מ ,.שהיה בדרך -העתון בקול נמוך, אך מלא התרגשות :״הלילה
כלל פטפטן במקצת, לשתקן> לא דברנו כמעט בלאו־ בשעה מאוחרת נתקל אחד העוברים ושבים ברחוב
הכי. אך עם נסיעתו נשבר בנו דבר־מה. הדיבורים ס—ן בגוויית אדם מוטלת לרוחב הכביש. הוא מיהר
פחתו עוד יותר ונדמה היה, כי עננה שחורה נתלתה להזעיק מכונית מד״א שאספה את הגוויה. נקבע שזוהי
על ראשינו. פצוע ואבוד־לדעת, סיור ״מחורבן״ ,גווייתו של מ. ש .חייל צה״ל. כנראה שבחצותו את
הטרדת־מקלעים — בכל אלה ראינו מזל־ביש שירד הרחוב אל מול ביתו נתקלה בו מכונית פושעת והעלינו.
והגשם לא חדל. מזג הרוח הורע כליל. מריבות נהג אף לא עצר ונמלט על נפשו. המשטרה מחפשת
קלות וקשות פרצו בין החברה על כל דבר שאירע את המכונית הקטלנית״ .דקות מספר נמשכה דומיית
בגבעה הממוזמזת בשטף והידים היו קרובות מדי המוות מסביב לשולחן. ואז סינן ח. מבין שיניו:
?הדקים. בלילה היו אנשי התצפית מעירים את חב ״מפגש בסמרה״ .עד מהרה התפזרה החבורה.
ריהם, הנחים לשעות מספר, ביריות עצבניות, שהאירו
הלכתי בדרך לחדרי ולא יכולתי להשתחרר ממחלרגע
את עלטת הצלמוות. סיירי־הלילה פחדו ממש,
שבה על המאורע המשונה, .״מפגש בסמרה* —
לחזור למשלט.
לחשתי לעצמי פעמים אחדות. אך משהו לא נתן לי
ד,מ. ם ,.בסיוריו היומיים, הרגיש במצב, ובדו״חיו מנוח. תמונה עלתה במוחי, חזרה ועלתה ולא יכולתי
ציין פעם ופעמיים ״מוראל ירוד״ ובסגישד, בע״פ לחבר,ירה לעצמי. משהו נע, נע, נע, זז, הכיתי על
התרה במג״ד לעשות מאמצים להחלפתנו. השבוע מצחי בכף ידי — בכוח. פניתי והלכתי לתחבורה.
האחרון היה סיום שאיני זוכר ממנו כמעט דבר. אך נכנסתי למשרד ובקשתי פנס־רוח (חשכה השתררה
ידעתי בו מין פחד־מוות שלא ידעתיו עד או. ואז בינתיים) — שכחתי משהו באוטובוס לקחתי
את הפנס והלכתי לסככה. ליד האוטובוס עמד ג׳יס
נשאו מאמצי ר,מ. פ .פרי. הוחל פנו וחזרנו לבסיס.
הארתי על הטרומבון של הג׳ים וכך עמדתי דקות התרחצנו קצבו לנו את החדרים הנוחים ביותר.

מספר. לאוטובוס לא נכנסתי.
במים חמים, פעם ראשונה לאחר 6שבועות. ישנו
ורבצנו על משבבינו בל שעות היממה, חוץ מארוחות.
חזרתי לחדר. התפשטתי וניסיתי להרדם. שעות
יאחרי 3ימים, כשהודיעו לנו, כי מחר אנו יוצאים תמימות התהפכתי על משכבי, לבסוף נרדמתי תרדמת־ל־
4ימי־חופשה העזנו להסתכל האחד בפגי חברו בעותים. עם בוקר התעוררתי וראשי כבד עלי.
והרגשנו שוב כבני־אדם.
״שמע״ ,אמר לי שכני למטה ,״עשית לנו קונצרט
הלילה, צעקת מתוך שינה דברים, יודעים עליך הכל
אותו ערב ערכנו כעין ״קומזיץ״ מן הימים הטו כעת״ .התנערתי כולי, תפסתי בידו בחזקה וקראתי:
בים ההם. היינו, אנו וחפצינו, מוכנים למסע העירה ״שמע, מה אמרתי?״ .הוא הרגיש, כנראה, ברצינות
למחרת בבוקר. ישבנו, כשני מנינים מאתנו, בחדרו האמת שבקולי והסגנון הקל נעלם מגרונו :״אני
של ג. הסמל, החייל הפופולרי ביותר במחלקה, שיצא יודע, חזרת על כמה דברים — בוץ אדמדם, אינני
אתנו כטוראי ההגנה באותם ימי דצמבר .47 המ״מ, מאמין בספורים כאלה — אני יודע מה״ .״זה הכל?״
שכנו. לחדר של ג ,.היד, בישיבת מפקדים. על השולחן חזרתי ושאלתי .״זה הכל״ ,ענה. שחררתי את ידו
הקטן הועמס כל מה שהצלחנו לקנות בשק״ם ולסחוב והוא נפנה לענינו.
מן המטבח ועל שתי מכונות־אש העלו אדים קומקומי
מים לקפה בנוסח הפינג׳אן הישן. מצב הרוח עלה.
יומיים לאחר מכן עלינו שוב לאותו משלס־גבעה,
העלינו זכרונות מן העבר ועל תקוות העתיד, ואחדים שחצי־שנה לפני כן השתוללו עליו קרבות דמים ועתה
מאתנו היתוו תכניות לימי החופש ל״בליעת״ סרטים אינו אלא נקודה על המפה בה רובצים חיילים, השומוהכנעת.
בנוה. עם העלאת הכוסיות הקטנות ובקבוק רים על בטחון. עולנו באותה גזרה לובה לא קורה

הקוניאק החבוי סרצה קריאת צהלה הרמנו את הכו כלום. כי, כרגיל - ,ההתענינות מרוכזת בדרום.

,העולם הזו!״ ,נזם׳ 645

מאת
אלכ סנ ד ר
א לכ סגדר ה•

(צח \1המכביגז...
שוב נוכחנו לדעת שיש קהל להופעות
ספורטיביות רציניות בארץ 8000 .
איש, שהתכנסו בשבת שעברה למשחק
הראשון של הקבוצה האורחת מיוגוסלביה
״נאשה קרילה״ ,הוכיחו זאת
בצורה בולטת.
מי פילל שביום סגריר זה, שקדם
לו גם שבוע של גשמים, ינהר הקהל
בהמוניו כדי לחזות במאבק הראשון
בין ״נאשה קרילה* ו״מכבי״ תל־אביב !
עד הרגע האחרון היססה הנהלת
״מכבי״ ,אם לערוך בכלל באותו יום
את התחרות. כשנפלה ההכרעה, האיר
המזל, שהתבטא הפעם בצורת מזג
האויר, את פניו. עוד בתחילת המשחק
טפטף הגשם. אך בד בבד עם עליית
מתח המשחק, הלך מזג האוויר ונתבהר
יותר ויותר. זכינו, איפוא ליהנות מהתמודדות
שתי הקבוצות.
*מכבי״ יצאה כמנצחת במאבק זה.
היא הצליחה לסיים את משחקה בשיעור
— .1:3נשאלת שאלה: האם הנצחון
שהשיגה הקבוצה העברית התל־אביבית,
בא במקרה או שהושג מתוך מאבק ועמידה
איתנה במשחק קשה זה י בחלק
השני של השאלה נעוצה התשובה. אם
כי קבוצת ״מכבי״ נפלה במקצת במובן
הטכסיסי בהשוואה ליריבתה, הרי בכל
זאת ידעה מראש כיצד לתכנן את התקפותיה
נגדה. כשבמחצית השניה של
המשחק גבר לחץ היוגוסלבים על שער
המכבים, עמדה ההגנה מוצקת וסיכלה
את כל התקפותיהם, וכאן יש לציין
בראש ובראשונה את השוער של קבוצת
״מכבי״ — אברהם בנדרסקי. זה
איש• הצבא המובהק, שהשתתף בקרבות
הנגב והצטיין בגבורתו. לראשונה לא
נכלל בנדרסקי בהרכב הקבוצה למשחק,
הואיל ובמשך השבועות האחרונים התרופפה
בריאותו. אך הרגש הספורטיבי
שבו לא הניח לו לוותר על השתתפות
במאבק בינלאומי מעין זה. וביום המשחק
התייצב לפני מאמנו בהחלטה נחושה
להגן״ על שער ״מכבי״ .ויש להודות
שהוא מילא את יעודו על הצד היותר
טוב. מי שראה את ההתפרצות של היוגוסלבים
בדקות האחרונות למשחק• ,מי
שראה את הבעיטות החדות והחזקות
מקרוב של ״נאשר, קרילה״ ,ומי שראה
את אופן הגנתו וזניקותיו של בג־דרסקי,
מוכרח להודות שלו חלק גדול
בנצחון שהשיגה קבוצת ״מכבי״.
עזרו לו בנאמנות חברי ההגנה ובראש
בראשונה ״הסטופר״ ,שלום שלומ־

סון, שלמרות ידו הפצועה והחמשה
ידע למצוא את מקומו הנכון במשחק
ולהדף את התקפות היוגוסלבים.
גם שורת החלוצים לא נפלה הפעם
בהישגיה. חידוש מה. היה בהעמדתו של
אלי פוקס, הרץ המרכזי הקלסי של ישראל,
כמקשר — דבר שלא סייע בהרבה,
אם כי היו לו לאלי רגעים של התרוממות
ובעיטות עזות שנשלחו לעבר
שער היוגוסלבים. שורת החלוצים עשתה
כמיטב יכולתה וביניהם שני שחקנים:
מרימוביץ וישראלי, שעליהם
הוטלה המעמסה של ההתקפה.

התקפת היוגוסלבים ליד שער ״מבכי״ .כנדרסקי, שוער
ה״מככי״ ,מזנק קדימה ועוצר כדור מסובן.
השערים שהובקעו על ידי המכבים
היו שערים יפים ,׳והיפה מכולם היה
השני — שעה שצבי ססודינסקי נגח
בראשו והחדיר את הכדור לרשת. המבצע
הזה נתקבל יעל ידי כל הקהל בתשואות
רמות.
״מכבי״ ניצחה בצדק, היה זה יום
שלה. יום שירשם בתולדות קבוצה זו.
הקבוצה היוגוסלבית, אף שלא הבריקה
במשחקה, הצטיינה במבצעים מיוחדים,
ובמיוחד נתגלה הדבר במחצית
השניה של המשחק. מי יודע איך היו
פני הדברים אילו ניתנו ליוגוסלבים
התנאים שבהם הם רגילים. מגרש איצ־פדיון
המכביד, לא היה נוח לאורחים.

הסנה

סכום הכיסוח (חיים)
הכללית. ההכנסה 1949ת)^.
לשן ת( חי
בים וח
(כולל
הון וקרנות

המו־כ!:

6 , 000,000.ל״י־ 13 .x353 54,00 00 00 . -ל י

תל־־אביב, דחו 3

.העולם הזה׳ /מס׳ 643

הבוץ הפריע מאד למשחקם. הכדור הכבד
היקשה על דרך משחקם. אף על פי
כן הופיעו האורחים כקבוצה מאומנת,
שכושר יכולתה במובן הספורטיבי והפיזי
הוא טוב. אפשר לשפוט על יכול־

סססססססססססססססססססס

פינ ת

היין סו?*גו

קוניאק לארוחת הבוקר!

חברה או־ץ־ישראלית לאחריות בע״מ
חברת הביטוח ה ג דו ל ה בארץ

סלסון 4431/2

השופט מפיל את הפור על מקום הקבוצות על המגרש. ראשי
הקבוצות, השופטים והשהקנים נושאים את עיניהם לראות
ביצר יפול דבר.

לילינבלום * 6

__ת. ד .ף80

תה של קבוצה זו רק בתנאים מתאימים
של מזג האוויר. במווחד התבלט
בתוכם הקיצוני השמאלי — בורוביץ׳ —
שסיכן בגיחותיו מדי פעם בפעם את
שער ״מכבי״.
האם למדנו משהו מן המשחק הזה?
על שאלה זו יש לענות בחיוב. ראשית
כל ראינו קבוצה שהתנהגותה על המגרש
היא מופתית. ראינו קבוצה שלמרות
׳ רצונה העז לנצח שחקה במשך
90 דקות מבלי להוריד את קצב משחקה.
ובשבילנו כל פגישה עם קבוצה
מחוץ לארץ מהווה לא רק מבחן כוחות,
אלא גם נותנת לנו.,הזדמנות לחרוג
משיגרת המשחקים המקומיים, שרק
לעתים קרובות מתרזממים למשחק בעל
מתח.
ביקורה של קבוצת ״נאשר, קרילה״
הוא מכל הבחינות חיובי. ,והוא נותן
הזדמנות לא רק לקבוצות הראשיות
שלנו להתמודד אתם, אלא הפעם סטינו
מהדרך ונתנו לקבוצות כגון מכבי חיפה,
מכבי נתניה, הזדמנות. להלחם
ביריב כה חזק כ״נאשה קרילה״.
אי אפשר לסיים את דברנו מבלי
להזכיר לטובה את הסדר המופתי ששרר
סביב המגרש. הפעם הראו מארגני התחרות
שאפשר ואפשר לארגן תחרות
שאין בה פגעים ארגוניים, והמדובר
הוא באיצטדיון המכביד״ שאינו מצטיין
בתנאים המאפשרים להשתלט על הקהל
כשהוא בא בהמוניו. ז ; :
יצאנו מהמגרש ברגש. של סיפוק,
ולא פגעה, בנו העובדה שבמשך שעתיים
ישבנו ב^גרש כשהקור והרוח״ נוהגים
בנו.ביד חזקה...

השלג כיסה את פני האדמה. לא
רק באזורי ההרים, אלא גם השפלה
הפכה שטיח לבן ונוצץ. זה 80 שנה
לא היה כדבר הזה בארץ.
היה קר מאד בחדר ועקרת הבית
החליטה להגיש לבני משפחתה ארוחת
בוקר ״כיד המלך״ ולצייד אותם במספר
קלוריות מספיק בהתאם למזג
האויר• ביום הזה נתנה גם ביצה
״אקסטרא״ לכל אחד, אף כי הממוצע
של שר י האספקה מגיע יק ל־/2ג ביצה
ליום...
אך הנה הופיע על השלחן, בין
הסלטים והגבינה הרוה של ״תנובה״
בקבוק קוניאק ״מדיצינל״ של ״כרמל
מזרחי״ ,לתמהונה הרב של עקרת הבית.
— הכל טוב ויפה — אמרו הבעל
והבנים — אך לצאת לעבודה ביום
כזה לא יתכן, מבלי ללגום תחילה כוסית
קוניאק. כך אנו מחוסנים כראוי
כלפי ״מחבל״ לבו זה.

התזבוורת

הפילהרמונית היעוראלית

יום ה׳ 9.2״בערכות הנגב״
יום ה׳ 9.2״אהבת נעורים״
מוצ״ש 2 11.2הצגותב־ 6״עדי כגור״
וב־ 9.15״חליל הכשפים״ ת״א
יום א׳ 12.2״אהבת נעורים״ לפו

רעננה

עלים

קונצרט
מיוחד

יום ג׳ 14.2ב־8.30

רי\וד טו

יום ב׳ 13.2״חליל הכשפים״
יום ג׳ 14.2״חליל הכשפים״
יום ד 15.2״כרכרה כלומברג״

המנצח: מ .גולינקין

תל־אביב
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב

פתח־תקוה

אולם ״היכל״

תל־אביב, מוצאי שבת 11.2 ,
״אהל שם״ — ב־ 8.30 בערב
״נשואי פיגרו״ — מוצרט
2נוקטורנים — דביוסי
קונצרט לכנור — גלזונוב
סימפוניה ברה מינור — פרנק
המנצח: שרל כרוק
ד,סוליסט: קנת גודדון (כנור)
כרטיסים: במשרד התזמורת, אלנבי
,56 בשעות .6—4 ,2—11 :

יום ה׳ 23.2ב־8.30

קונצרט למנויים מם6 .
המנצח: שרל ברוק
הסוליסט: פרנק פלג (פסנתר)

הסבר מסב־ליה

א הל

המנצח: ג .זינגר

תיאטרון פועלי ישראל

יום ה׳ 9.2״אינקובטור על הסלע״

תשבץ מ . 0ס1
מאת פנחס הרזי

פתח־תקוה
ב־ 8בערב
יום ד 10.2אליזכט כרגנר, הופעה
אחרונה במחירים עממיים ב־8.30
חיפה
״אורה״
מוצ״ש 11.2אינקובטור על הסלע
2הצגות, הראשונה ב־ 6והשניה
תל־אביב
ב־9.15
יום א׳ 12.2אינקובטור על הסלע
תל־אביב
ב־ 8בערב
יום ב׳ 13.2אליזכט ברגנר הופעה
תל־אביב
עממית ב־ 8.30 בערב
הכרטיסים מיום שני 6.2כחם יפה
רק להופעה זו.
יום ב׳ 13.2אינקובטור על הסלע י
ראשון לציון
ב־ 8בערב
יום ג׳ 14.2אינקובטור על הסלע
הצגה חגיגית לכבוד 50 מחזות
שבוימו ע״י משד, הלוי ב־ 8תל־אביב
יום ד׳ 15.2אינקובטור על הסלע
רחובות
ב־ 8בערב
יום ד׳ 15.2אליזכט ברגנר הופעה
תל־אביב
עממית ב־ 8.30 בערב
התחלת ההצגות הרגילות בשער 8 ,בערב

במטאטא

כרטיסים :
ת״א ביילין, אלנבי 67 טלפ 5018 .
פתח־תקוה, בית מסחר נייפלד, טלפ 254 .

יום חמישי 9.2סדרה ב /חיפה
יום ראשון 12.2סדרה ג׳ תל־אביב
יום שלישי 14.2סדרה ד תל־אביב
יום רביעי 15.2ירושלים

44.4444,44444444444 ^444

תיאטרון קאמרי

באולם ישר, חפץ

המחודש

יום ה׳ 9.2״הם יגיעו מחר״
תל־אביב

במוגרבי

יום ה׳ 9.2״רק אתמול נולדה״

הצגות בכורה
תבנית מס׳ 16

מתח גבוה!...
חזיז ורעם ב־צ 1ברקים

יום חמישי
מוצאי שבת 11.2
יום ראשון
12.2
יום שני
13.2
14.2
יום שלישי
15.2
יום רביעי
ירושלים באדיסון
מוצ״ש 2 11.2הצגות ״הצל״ ב־ 6וב־9
תל־אביב במוגרבי יום א׳ 12.2״הצל״ במוגרבי תל־אביב
יום ב׳ 13.2״הצל״ במוגרבי תל־אביב
יום ג׳ 14.2״הם יגיעו מחר״
תל־אביב
במ וגרבי
יום ג׳ 14.2״רק אתמול נולדה״ רמתים בבית הפועלים
יום ד׳ 15.2״הם יגיעו מהר״
תל־אביב במוגרבי יום ד׳ 15.2״רק אתמול נולדה״ נתניה באולם ״אסתר״
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב

1* 4 44 4 4 1 4 4 4 4 4 4 4 4 4

61§11סונסנס

הל־אביב׳ אולם ״אהל־שם״ ,יום שני , 13.2בשעה 8.30

גדול פסנתרני הג׳ז של אירופה
הצגות ככורח

במאוזן :
— 2מחלקה של מרכז במקום אחר!
— 6כנוי! — 8חדר גדול! — 10
רהיט! — 12 שכן! — 13 שונה
בתכלית השנוי! — 15 כלל הנוער!
— 16 עוגה שטוחה! — 18 אנחה!
— 19 עונג! — 21 מדת שטח של
אדמה! — 23 עבר! — 25 נסער!
— 27 מראה! — 29 קץ! — 30
פה של חיה טורפת!
צער! — 32
— 33 הבאה לידי תנועה.

במאונך• :
— 1משרד! — 3בבקשה! — 4
יסוד כימי! — 5ניצל! ד — בית
מלאכה ליפוי! — 9גזוזטרה! — 11
מדת משקל! — 14 משום! — 17
כנוי לפרוש רש״י על התלמוד! — 18
מאמין בברית החדשה! — 20 משפחת
חרקים דומים לחגבים! — 22 בית
העוף! — 24 חרדה! — 26 מחלת
קדחת; — 28 מדינה בדרום מזרח
אירופה! — 31 נמצא בתנועה.

פתרץ תשבץ ע
כמאוזן — 1 :עצב! — 3זבד!
— 5רמה! — 7קלות ראש! — 9
כן! — 11 הד! — 14 כרם! — 16
ראש! — 18 תחום שבת! — 19
ימם! — 20 הגה — 21 :רש! — 24

הזהב״

קומדיה ב־ 3מערכות מחיי הארץ

מאת פ. לובה. בימוי: צ ,פרידלנד,
הצייר: מ .מוקדי,
תפאורות: י .רוזנבלום
יום ג׳ 14.2.50
יום ה׳ 16.2.50
מוצ״ש 18.2.50
וב״9.15
יום ג׳ 21.2.50
יום ד׳ 22.2,50
יום ה׳ 23.2.50
יום ב׳ 27.2.50
יום ג׳ 28.2.50

תל־אביב
בשעה 8
בשעה 8.30 קרית־חיים
שתי הצגות ב־6.30
,תל־אביב
תל־אביב

1־ 8.30 ראשוך לציון
חיפה
ב־ 9״ארמון״
רמת־גך
ב8.30
תל־אביב

התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8בערב

לו צי אנו סנג׳יאן רג־י
כרטיסים אצל: שלזינגר ושפרינגר, נחלת־בנימין ; 2
״הכרטיס״ ,אלנבי : 31״מנדלי״ ,רח׳ בן־יהודה : 62
״כנף״ ,רח׳ בוסטרוס — ,9יפו ובקופת הערב.

ת בני ת ב תי

חת? ם ם 1ב ׳8שבת 1121910

מגדלור

במאונך — 1 :עסקן! — 2ברוך;
— 3זהר — 4 :דגש; — 6מתגה!
— 8את! — 10 פרחח; — 12 דרשה;
— 13 משתה; — 14 כתיב; — 15
מוסר! — 17 אבגר — 22 :שקמה!
— 23 בר! — 25 וטרן— 26 :
באוש; — 27 פלס! — 28 קמח.

אוריון

ארמון,

חיפה

שבוע שמיני
שבוע רביעי
טרובדור אופיר
לא הכסף יענה

קו! — 27 פרקמטיא — 29 :מהר:
— 30 סיח! — 31 נפש.

ה קו לנו ע

את הכל

ג׳וני בלינדה
גץ ווימאן
לו איירס
וצ׳ולס ויקפורד

אסתר

אורה,

חיפה

שבוע שלישי

ילדי הרחוב

ברכבת למזרח

כתבת המערכת וההנהלה ז תל־אביב, רחוב לילינבלום ,12
טל׳ ,4414ת. ד / 1962 .העורך האחראי והמו״לנא. קיסרי /
דפוס פט שהם, תל־אביב, רחוב פין ,6טל׳ / 2239 גלופות!
צינקוגרסיד .״ארץ־ישראלית* בע״ס /החפצה: דוד טופל ובניו.

בימה יסל ת ל ־ אביב
מתרחציס גס בימי חח1רף
תל־אביב כרך גדול היא׳ ועל כן
מצויים בה טיפוסים מטיפוסים שונים
ואזרחים מכל הסוגים. אין תימה׳ אי־פוא,
אם יש בה גם כאלה המתרחצים
בים בעונת החורף. יודעי־דבר מספרים,
כי ישנם אזרחים שלא החסירו עד היום
אף יום אחד מבלי שירדו לשפת הים,
בימי י.רוחות יוגשם כאחד. ברם, איננו
ערבים, שהשלג שירד בימים אלה גם
על תל־אביב לא הפר את סדרי חייהם
בענין זה...
הטמפרטורה הנורמלית של מי הים
בחודש פברואר היא 110 צלזיוס, בימי
השלג — ירדה׳ כמובן, סמור לאפס.
יש אנשים שחוששים לצינה. אלד,
המתרחצים כל השנה מנסים לשכנע
אותם, שכל שטובל בים הקר מחוסן
מפני הצינה אחת ולתמיד.״

מראח כללי שד כתי ״מרחצאות ים״ כתל אכיב.
חגיע זמן, שעירית תל־אכיכ תדאג לשפדם. מה
חושכים עלינו תיירים למראה צריף עלדכ זח :

והרי ״גדוד״ המתרחצים ככל ימות השגה.״ דדצים
אתם לראותם -אנא רדו לשפת הים כבד מזג אוויר.

המציל הוא היחידי שאינו מתרחץ ...דפי
כגדיו ניכר כו שקר לו.

יש לשמור על גזרת הגוף כחורף ככקיץ.משחק
כ״כדור־ככד״ אמצעי כדוק הוא...

לא, הנער הזה אינו הולך להתרחץ. הלה מגלה נאמנות
ככל עתות השנה לבינורו...

הצילום: ארז

הגדרות
הוא בחור מוכשר — לאן שהוא
בא משליכים עליו מכשירים.
היא בחורה מוצלחת — לאן שהיא
באה משליכים עליה צלמוות
נ. ם ,.תל־אביב

יענים ב ש רו ת

חסיד המים המתוקים

מה כין ימי שלמה המלך וימינו
שלמד, המלך אמר :״הכסף יענה
את הכל״ ,ואנו אומרים בימי בחירות!
״הכסף יענה את הקול״.

הפרופסור המפוזר
— פרופסור, שמעתי שאשתך ילדה
תאומים׳ בנים או בנות ז
הפרופסור: חושבני שבן ובת, אך
•תכן שזה ההיפך...
אתי יובל, ירושלים

כיכודי ״צנע״ וזולתם

זהו כל מה שמצאנו לשם התקנת קווי הטלפון.

אשת סוחר ביקרה אצל אשתו של
עסקן ציבורי ונתכבדר, בבית המארחת
מכל סוב אשר בביתה.
— מנין לך כל הכיבודים האלה
בימי צנע אלה — 1שאלה אשת הסוחר.
—בעלי מביא לי מהקיבוצים שהוא
מבקר בהם מדי שבוע בשבוע — היתד.
התשובה.
— חבל מאד שבעלי אינו עושה כך 1
השבוע הזמינוהו לפתיחת הקונסבסוריום
ואפילו קופסת קונסרבים אחת לא הביא
לי משם.
הרשקוביץ, זכרון־יעקב

הרופא ציווה עלי לקחת ״אמבטיות־ים״,
אך איני אוהב במיוחד מים מלוחים.

כמקום פעמון חשמלי

אין שלמות כאדם

הוזלת מחירים
לאהבה פנים רכות...
הבחורה :

אמור לי משהו רך

ומתוק.
הבחור :

פודינג.

רפאל כהן,

ד״ר יוסף הודיע על הוזלה קרובה
במחירי הבשרוהחמאה .
מצדי יכול להוזיל גם את מחירי
האגסים והשמנת.
ב. א ,.תל־אביב

שינוי תוארי שרים
ירושלים

השמן והרזה
שני ידידים, אחד שמן ואחד רזה,
נפגשו ברחוב. אומר השמן לחברו
הרזו־ .י
לפי גוסך הצנום אפשר לחשוב ששורר
רעב בארץ.
עונה לו חברו הרזה: ולפי ממדי
גופך השמן אפשר להניח שאתה הוא
הגורם לרעב זה...
יהודה שנדור,תל־אביב
ב 9רם של לירה אחת זוכה בעל הבדיחה
בדיחות
ר,נד 9ס ת ראשונה כמדור זה.
אנא לשלוח למערכת ״העולם הזה״ .על
חסעספה יש לציין • :עולמנו זח הקנון״

שמעתי שאחרי שדב יוסף הפסיק
לחלק כמה מיצרכים וקיצץ כמה מנות,
החליט לשנות את תוארו מ״שר האסם-
קה והקיצוב״ ל״שר ההפסקה והקיצוץ״.
כן שמעתי שקפלן משנה אף הוא את
שמו — משר ה,,אוצר״ לשר ה...צר.
דוד גלזר, תל־אביב

* ד, שופם (לנתבע) :אין לך שבוע
שלא תחטא׳ הנך מובא לדין בפעם
השלושים במשך השנה האחרונה. כבר
נאשמת ב־ 20 גנבות 5 ,מעשי רמאות,
4שערוריות, וכעת בהכאת אשתך החולה
...ומה תאמר להצדקת מעשיך?
הנתבע ! אין אדם מושלם במאה
אחוזים, אדוני השופט...
אסתר כהן, תל־אביב

״מם מותרות״ של מתגייס
לאור תעמולת הגיוס לצבא הקבע,
על היתרונות, ההנחות ויתר הפריבילגיות׳
שמהן יהנה המתגייס, מספרים,
כי מעתה ינכו לכל חייל ממשכרתו נוסף
על מס ההכנסה, מסמותרות
חיים מאירוביץ, תל-אביב

המחיר שג׳נטלמן משלם,.

סנקציות שד סקוטי
סקוטי שולח מכתב מחאה חריף לע־תון
אנגלי .״באם לא תפסיקו לפרסם
את הבדיחות הנבזות הללו על אודות
קמצנותם של הסקוטים אפסיק לשאול
את העתון משכני״.
דן סל ע, מזרע

מ*דן ד
הסיגריה החדשה של אחים בדו־נו בע״נז

הנה׳ זוהי הסיבה שהג׳נטלמן נוהג
לצעוד תמיד בקצוי המדרכה.