גליון 644 מתאריך 16 בפברואר 1950

ארצנ 1נתברכה
בעצי־נזי ל מכביר
אנו, שרובנו שקועים בחיי־כרך סואנים,
בעסקי יום יום ובהווי חולין של דאגה
לפ|ן סה, מתעלמים כמעט לחלוטין מיפי
ארזינו. חיינו מתרכזים כאילו בעולם של
ממד אחד — בין ״קופסאות־הבתים״ של
רחובות מגובבים זה על גבי זה. על כן
איזן; לבנו פתוח להנאת יפי ארצנו׳ ואין
אנו^ יודעים על המינים המופלאים של העצים
בכל רחבי המדינה. עצים עתיקים
הנושאים י עדמם״ היסטורי־־ש׳דמחד׳־־בשזים,
ועצים חדשים, המעידים על מפעל־החיים
המתחדשים במולדת הישנה. בימים אלה
שלחנו את צלמינו מדן ועד אילת והם
הביאו לנו אוסף נהדר של עצים. כל עץ
ופרשה משלו, כל עץ וסיפור־חייו שלו.

בין הרים בדרך לאילת.

צילום: ב .רותנברג

עץ מצל בנגב. דר, מי שנ תנסה כ שרב המדבר וכ שמ ש המכה בלהט על ראש, יודע להעריך ח שיבותו של עץ בזה.

צילום: ב .כ ר מי

ד״ד מנהם (אמי?) פויר שטיין

בעלת שיאים עולמיים מגיל 16 לחייה,
היא אשת קריין הרדיו היהודי בנימין

קנו להן שם עולם ביופיו. שמו של
יוסף קוטן עברי — קטן, ההורים השתמשו
בהברה אשכנזית, כך נוצר שם
השחקן של ״מכתבי אהבה״ או ״האזרח
קיץ״ .יהודיה היא אן שרידאן, בעלת
ה״סקס־אפיל״ האמריקני. יהודי הוא מלבין
דוגלאס. יהודיה היא מירנה לוי.

ג׳ג. יהודיה היא אלה ריינס, כוכב
״לא לעולם חופש״ ,יהודי הוא ג׳ק בני
מוותיקי הקומיקנים באמריקה, שמה
של רוזלינד רוסל היתה רייזלה בעיירה
ווטרבורי בה נולדה במדינת קו-
ניקטיקויט. יהודים הם הבוגארטים, המפר,
ואשתו לורין באקאל. יהודיה היא
מלכת הדז׳ונגל מרותי לאמור, שנבחרה
ב־ 1931ל״מיס ניו אורליאנס״ ואין
לזלזל בדבר זה משום שבנות המקום

ויהודי הוא דני קיי. אפשר היה להמשיך
את השורה עד אין סוף ולהוכיח
שהעם היהודי הוא הוא המוכשר
ביותר בשטח המשחק ואף אחד מן
היפים ביותר בעולם כולו מבחינת
הפרצוף. עצוב הוא רק שבני עמנו
אלה מופיעים באנגלים׳ אמריקנים, צרפתים׳
הונגרים. בין מאות הרבות של
נושאי השמות העולמיים נמצאים לא
יותר משלושה־ארבעה־חמישה המעיזים

אדויארד ג. רובינסון
הוליבוד, אחד מכמה עשרות פרברי
לוס אנג׳לס, נקראת אמנם על ד״,עץ
הקדוש״ של צלב ישו הנוצרי, אך היא
אינה למעשה אלא עיירה יהודית. בני
ארץ ישראל שביקרו שם מספרים שהנוף
מזכיר את חיפה, או את הדר
הכרמל. האוקיאנוס השקט אינו נבדל
במאומה מים התיכון ותחתית העיר בה
נבנו הסטודיות הגדולות מזכירה בכל
את חיפה של מטה. אכן המסגרת היא
ארצישראלית והתוכן — יהודי. רוב
רובם של היצרנים ושל השחקנים בני
עמנו הם. אמנם אין מתפארים בכך
ואף מנסים להסתיר את הדבר בהתאם
לחוק הטבע׳ חוקי החיקוי, לא רק על
ידי השמות האנגלו־סאבסיים׳ אלא גם
על ידי התעלמות והתנכרות. יהודי
הוא רוברט >בוב) מונטגומרי, שנולד
בבקון במדינת ניו יורק ; הוא נתגלה
על ידי ג. צוקר (היהודי אף הוא) ,אם
כי איש לא היה עומד על יהדותו לפי
קלסתר פניו. אל ג׳ולסון נקרא בפי
טרבורג, ברוסיה, בה נולד, בשם אסא
יואלסון. הוא נתגלה על ידי האחים
ווארנר (היהודים אף הם) ונקרא להופיע
בסרט הקולני הראשון ״זמר הג׳ז״ ,וכך
היה השחקן היהודי לראשון המדברים
על הבד. בהסרטת תולדות חייו שיחקו
לארי פארקם היהודי שקיבל את פרם
האקדמיה בעד משחקו בתפקיד זה
ואף נבחר ל״איש השנה״ ב־ 1947׳ לאחר
שנמצא שמונה שנים בהוליבוד והופיע
בלא פחות מ־ 34 סרטים מבלי שאיש
יזכור את שמו. יהודי הוא ״טרזן מלך
הקופים״׳ ג׳וני וויסמולר, שהיה לפני
כן רבן השחיה בעולם, יהודיה היא
גם ״אלילת המים״ ,אסתר וויליאמם,
מלכת הספורט של הוליבוד, אף היא

העץ שראה כהתר חכו ת ה של תל־אכים. דפנים עמד בודד,
כיום הוא נתון כמעט כמרכז העיר -כקצה רחוב ז׳כוטינסקי.
צילום:

,העולם הזה״ ,נזס׳ 644

בדט

להכריז בגלוי על יהדותם. אלה ד,פ
בן הכט הסופר, פויל מוני, מוני וויזנ־פרוינד
לשעבר, פוילט גודארד שביקרה
ביקור חטוף בא״י ובכתה ליד הכותל
המערבי — ״איך בין א אידיש קינד״
— אמרה, אדי קנטור המופיע מטעם
המגבית היהודית המאוחדת ואסף סכומים
גדולים למען עלית הנוער, ואחרון
אחרון חביב: אדווארד ג. רובינסון.

הוא הודה מאז ומתמיד ביהדותו וב־ציוניותו
ויותר מזה: הוא יצא למלחמה
גלויה בשונא ישראל הנודע ג׳רלד
סמית.
והמעשה שהיה כך היה :
סמית, מעין היטלר אמריקני בזעיר
אנפין לפני העליה לשלטון׳ בא ללוס
אנג׳לס כדי לשאת את דברי השיסוי
שלו נגד היהודים באולם הפוליטכניון.
כשנודע הדבר׳ פנו ארגונים רבים למועצת
העיר וביקשו לאסור את הופעתו.
המועצה סירבה וטענה שבאמריקה קיים
חופש דיבור. במקום סמית נאסרו כמה
עשרות תלמידים שהתאספו סביב האולם
ונשאו שלטים בגנות המרצה. ההמון
לא שקט ולא פחות מעשרים וחמשה
אלף תושבים הקיפו את הבנין במוצאי
שבת, שעות מעטות לפני ההרצאה).
חיילים אמריקניים שהגיעו לתחנת הרכבת
של לום אנג׳לם בשובם מן המזרח
הרחוק, לא אצו אל ביתם אלא
הצטרפו למוחים. המשטרה הזעיקה למקום
את כל כוחותיה שהתאמצו להגן
על סמית ומריעיו. מספר המפגינים
עלה לחמשים אלף. השוטרים הצליחו
לפלג אותם לשנים והציבו ׳ביניהם שתי
שורות של שוטרים צעירים מזויינים
מכף רגל ועד ראש.
בין המפגינים צעד גם אדווארד ג.
רובינסון ונשא שלט ביחד עם רעיתו.
מובן מאליו, שהכירוהו מיד והשמועה
עברה בקרב ההמון כזרם חשמלי. רו־בינסון
בעל הכתפים המלאות והרח־
(המשך בעמוד )14

עצי־תמר נהנים מזיו כנרת החכויה כין הרים.
צילום: בראון

שפם למזכרת

שרלה רושם חזר מן הנגב עם שפם
לתפארת׳ שפם שאין כמוהו — מבאר
שבע ועד לאילת. והרי כידוע, כל זמן
שאין לו לאדם שפם על פניו — מה
יש לו שם י סיר חלק ומלוקק, פרצוף
של סהר מטומבל ...שפם הוא הנותן
לגבר את חותמו האישי, כזה החותם
הטבוע על פז ומעיד על טיבו. שפם,
רבותי, זה העיקר לבחיר הרוצה לעשות
רושם. אכן שרלה עושה רושם ! כפפות
צהבהבות, סודר של צמר כרוך על
צוואר, בלורית מתפרעת במלוא טיסתו
של הג׳ים ו...שפם.
אל יקל בעיניכם השפם, שכן בעיני
הנערות — שפם דבר נכבד הוא, נכבד
הוא, נכבד אפילו עד מאד. שפמו של
שרלה עושה רושם. שפם עבות, בלונדי,
מטופח ומלוקק ..,הבנות הצעירות,
אלו בנות ההכשרה קלות הרגלים ויפות
התואר, קוראות הן לו, לשרלה —
אירול פלין, חומד של בחור !
זו פעם ראשונה שהוא מצליח לגדל
שפם. פעם אחת ניסה ונכשל. ניסה גם
פעם שנית והתנסה במיני השתדלויות
שונות ועצות־פאטנט (כגון, תמצית של
מי מלח) — אלא שלא עזר כלום. השפם
לא צמח. כיוון שכך — עמד וגלחו.
נו, והפעם ...שרה־חיה חזר מן הנגב
ושפם לו — כביר. שפם אדירים
על קלסתר מחייך. הפעם הצליח.
שרלה — אומרים לו — יישר
כוחך ! הפעם הצלחת. כנראה שנקל
להצמיח שפם מלעשות גלידה.
— מה ענין הגלידה לכאן?
פעם, ביום חמסין׳ הלהיב את כל
החבריה שיודע הוא להכין גלידה. שמעו,
שמעו כולכם ! גלידה, ממש גלידה!
כמו של ויטמן. היה רעש גדול
מסביב לגלידה. ושרלה רושם הסביר
הכל בפרטי פרטים: יש אצלו אבקת
גלידה. מנין? דודו שלח לו מאמריקה.
מוהלים במים ובוחשים בקרח — והרי
לכם גלידה.
ניחא. הבה נראה. נתנו לשרלה
לעשות גלידה. וכדי שיצליח הוסיף
לאבקה ביצים, חלב ושמנת, ומיני תבלין
של וניל ושוקולדה. טרחו והוציאו
למענו קרח ממכון הקרור ...מה פלא
במשק יש הכל.
הלך הבחור ובחש ובחש. טעם והוסיף
לבחוש. בחש והקפיא תבחישו.
לאיש לא הניח להכנם אליו (המתינו
בחוץ כולם) ואיש זולתו גם לא הצליח
לטעום טעמה של הגלידה הלזו
המפורסמת, כיוון שסופו של דבר נטל
קדירת החבחיש והטילה לחבית האשפה.
מילא ! גלידה כבר לא הניחו
לשרלה לעשות פעם נוספת, וכשמישהו
מאתנו מתחשק לו לאכול גלידה, מטריח
עצמו ובא אל ״ויטמן״ ואל ד,״אמ־ריקן

קיצורו של דבר: שרלה נעשה
בחור נאה בזכות שפמו. והנערות קלות
הדעת — עיניהן היו יוצאות אחריו.
בתחילה מצא השפם חן בעיניה של
אילנה. אלא שבמהרה נתחרטה.
שדלה — אמרה לו — אינני רוצה
שפם. זה מדגדג.
אבל למה, אילנה? למה, האם אי

ננו
יפה?
— אינני רוצה וחסל ! ראה שרלה
שעומדת לפניו ברירה בין אשתו לשפמו,
והיתר, חביבה עליו אילנה, לכן
בחר בה.
ניחא, אמר לאילנה, למענך — אוריד
את השפם. אלא שרוצה אני להשאיר
לעצמי מזכרת ממנו, לפחות בתצלום.
נשקה
לו אילנה והיתה מפויסת.
הלך שרלה אל בתיה. מי היא בתיה
זו, בתיה־סבתא י ודאי, דה סיפור
בפני עצמו. אלא שלשם הקיצור אגלה
מיד: בתיה הריהי הצלמת שלנו. אין
לה לבתיה הרבה נחת בחייה, אלא כל
אימת שהיא מצלמת במצלמת ד,״רולי־פלקס׳י
שלה. כבר ראיתי צלמים בחיי,
אבל ״נודני-קיה״ נמר״ה שכמותה —
אחת היא ויחידה במינה ! סבתא זו
טרם מצאה בחור, לעומת זאת יש לה
אלבום ובאלבום תמונת כל בחור שפגשה
בחייה. בשכבר הימים היתד, בתיה
ארכיאולוגית. שלחוה פעם לקורס לידיעת
הארץ, וכשחזרה משם מטומטמת
ומתלהבת למראה כל שבר חרס, אם
זה אוגן של כד מתקופת ביצאנץ, או
להב צור מן הטרום־היסטוריה— ,
ממש כדרך כל חושפי העתיקות הנוברים
בעפר ומתלהבים משיירי אשפתות
מני קדם.
בשכבר הימים גמרו עם בתיה
בדרך פשוטה: נטלו כד מים רגיל
(ג׳רד ,),לכלכוהו בבוץ וניפו,הו לרסיסים.
אחת ממכיתות הה ס הביאו
לבתיה בתורת שבר חרס שנחפר מנב־כי
האדמה. נטלה בתיה את שבר החרס
בידיה, החלה בודקת ואמרה בקול
פסקני: מן התקופה הביצאנטית !
מאז אותו צחוק שצחקו בפניה, ניטל
ממנה לחלוטין היצר לחשוף עתיקות.
אחרי הארכיאולוגיה בא תור הצילום.
הרבה עמלה בתיה עד שלמדה
תורת הצילום. ראשית רכשה פנקס
גדול. היא שקדה לתת מספר לכל
תצלום, ובפנקסי, רשמה: א .מה צלמה.
ב .חוזק האור. ג .מהירות
הסגירה. ד .קוטר הצמצם יוכר, וכר.
פרטי מלאכת חובבי צילום.
והיתה מריצה מכתבים למערכות
של עתוני צילום, ובמכתבים — קושיות
על גבי קושיות. ואת הצלם שלו מסרה
תמונות להדפסה היתד, מרבה להט־

וה לא

שלב צבאי

מ ר\י1

תדיר תוהה אני בקרבי, מהיכן גילו
את הטיפוסים האלה המהווים את ״עם
השלמים״ .מדוע כה דומה שלם אחד
למשנהו. אספר לכם מעשה שהיה:
לחייל הגיע. סכום כסף ניכר (לפי
הממדים הצבאיים) .באחד הימים ניגש
אל שלם היחידה וביקש את כספו.
ענה לו השלם :
לי כעת זמן. תבוא בפעם
״אין
אחרת״.
לימים ניתנה לחייל חופשה. מצא
שעת כושר וניגש שוב אל השלם וביקש
את כספו. ענה לו השלם :
״ מצטער, אין לי כסף כרגע״.
לווה החייל סכום מצער מחבריו
יצא לחופשה. כשחזר אץ אל השלם
דרש את כספו• השים השלם בריתחה :
״כעת — לא! ידועלך, כי אני
עונה לחיילים בימים קבועים ובשעות
קבועות ! ואם הדבר לא ידוע לך, לך
וברר זאת במשרד״ !
החייל חכה בדחילו, ליום הקבוע
ולשעה הקבועה וניגש לקבל את כספו.
אמר לו השלם :
״אני יודע, אמנם, כי אמרתי לך
לבוא ביום זה׳ אולם הסכום הנמצא
ברשותי לא יספיק לכסות את כל הס־בום
המגיע לך׳ ,תבוא בשבוע הבא״.
מעשה בסיפור שאין לו קץ...

נסה אינה מצויה בשפע ואדם מצווה
לשמור על כל פרוטה שבכיסו, ועליו
לדעת מחירו של כל מיצרך ומיצרך,
שלא יתן, חס ושלום, ידו לספסרים.
ואולם בהילותו של אדם לכספו יצרה
נוהג נפסד — שואלים למחירי מיצרכים
בלי גבול. לעתים גובלות שאלות אלו
עם המגוחך ועם המרגיז.
נוסעים רבים באוטובוסים בינעירוניים
נוהגים לשאול את הנהגים, מיד
לכניסתם למכונית, למחירי הנסיעות.
וזאת, למרות שהמחירים ידועים ומרבית
השואלים נוסעים יום יום.
אותו המקרה עם עתוני הערב. במו
אזני שמעתי מספר אנשים שואלים
למחירו של עתון ערב נפוץ מאד. והרי
אנשים אלה קונים את העתון יום יום !
לפני ימים מספר עמדתי בתור לקנות
קופסת סיגריות באחד הקיוסקים.
מן־דהוא שעמד לידי החל מברר את
המחיר עם בעל הקיוסק. מתיר אותה
הקופסה ממש שאני קניתי.
בעל הקיוסק :״המחיר 150 פר׳.״
שכני :״באמת? הרי לפני זמן מה
היה מחירו 155 פרוטה?
בעל הקיוסק :״נכון. כפי הנראה
אינך מעשן סיגריות ממץ זה״.
עוד אני מחכה לקבלת העודף. פונה
שכני אל בעל הקיוסק :
״אתה יודע מה׳ תן גם לי קופסת
סיגריות ממין זה. מה המחיר?״,

אנו חיים בתקופה קשה, שבה הפר־

אש!ז

תם ש ...יודע לשאול

ריח: מדוע לא הצליחה י האם מפני
שהסרט גרוע י או שהמצלמה אינה
שווה? או שמא, היא עצמה, לא ״יוצ־לחית״
! אכן ברבות הימים הפכה
בתיה לצלמת מקצועית. סוסה שלמדה
את מלאכתה. תמיד אתה רואה אותה
מהלכת עם תיק הצילום, מד־אור, מחברת
חישובים ותלת־רגל. כל הרואה
לפניו את בתיך,־סבתא, מבין מיד :
הנה לפניו צלם.
ואלבום יש לה לבתיה, אלבום גדול
שכל דבר שאירע אי־פעם נשמר בו
בתצלום, וכל בחור שהופיע אי פעם
לעיניה — נשאר לה ממנו צל־דמות.
אמנם כל המסתכל באלבום שלה, עובר
לו החשק להצטלם.
שרלה רושם הלך דווקא אל בתיה.
הוא האמין שתתייחס לבקשתו ברצינות.
בתיה — אמר לה — יש לי ענין
נכבד אליך. אני רוצה להצטלם למזכרת,
ובעיקר — בגלל השפם. רוצה אני
שתשאר לי מזכרת לשפם. עשתה בתיה
מן הענין דבר גדול ונכבד. הציצה
למחברת וקבעה לשרלה שעת צילום :
בשבת לפגר,״צ, בדיוק בשעה .10.55
וביום ההוא העמידה לפניה את
שרלה, ציוותה עליו כי יעמוד ולא
יזוז. הוא קיבל את כל יסוריו באהבה.
עמד והמתין, עמד וחיכה. נטלה בתיה
את מד האור ומדדה, נטלה את המחברת
ועשתה חישובים, אחר הוציאה
ברוב זהירות את המצלמה מן התיק
ומכל עטיפות הבד, צחצחה את העדשה,
כיוונה הרבה כיוונים, הציצה הרבה
הצצות, מלמעלה ומן הצד (אחר
במקומו של שרלה, תיפח רוחה, מכבר
היתד, סבלנותו מתפוצצת !).
עד שאמרה:
ועכשיו — אני מצלמת. אחת —
לא לזוז שתים — לא לזוז
שלוש התצלום נעשה ממרחק של
מטר, כדי שיראה השפם בבירור.
שרלה גילח את שפמו בו ביום.
כעבור שבוע קיבל מבתיה את
התצלום המבוקש.
הציץ בתמונה, בחנה מכל עבריה —
ולא נסתברה לו תמיהתו. מי זה? שאל
את בתיה. ובזעף ובחימה גדולה :
ואיפה השפם שלי, לכל הרוחות, איה
שפמי? !
מסתבר: התמונה היתד, גדולה ומדויקת•
ראו בה את שרלה רושם מקרסולי
רגליו — ועד השפם.
נשאר שרלה בלי שפם ובלי מזכרת
לשפם.
חבל על דאבדין ואינן משתכחין !

מאזני *דין

הנכה הלוחס
יהודה הראל

״בערבות הנגב — איש מגן נפל״
— וקם. למעשה הקימוהו החובשים.
תחת ברד הכדורים קרבו אליו, חבשו
את פצע רגלו וגררוהו לבית החולים
הצבאי. בבית החולים קיצרו את רגלו
בסנטימטרים אחדים ושיחררוהו מן
הצבא. איש המגן הפך לנכה מלחמה.
מסתבר, שבאותו ניתוח איבד הנכה
נוסף לפיסת רגלו גם טיפה מנפשו.
הוא הפך למדוכדך ועצבני, עד כי
נדמה לחבריו כטירוף דעת.
כיום הוא יושב על ספסל הנאשמים.
אשמתו כבדה: איים על איש משרד
השיקום להרגו.
העדים מאשרים את כתב התביעה
— כולם שמעו באזניהם וחזו בעיניהם
את הנאשם, כשהוא מתפרץ לדלת משרד
השיקום, ניגש לשולחנו של הפקיד
ומבטיח ״לשלחו״ לעולם הבא בדרך
הקצרה ביותר״.
הפקיד הנבעת הזמין את המשטרה,
וזו אסרה את המאיים ותבעה
אותו לדין.
הנאשם מודה באשמה. הוא מבקש
את סליחתו של הפקיד הנפגע: הכל
נעשה עקב עצבנות ונכות.
סיפורו קצר. מאז הניתוח מדמה
הנכה בנפשו, כי הפקירוהו לחסדי החברה.
ברצונו להכריז ברבים, אפילו
להוציא מפי החוק הישראלי הכרזה
רשמית, כי הנכים אינם זקוקים לחסד.
המדינה חייבת לדאוג להם. השופט מסכים
עם דרישתו של הנאשם, אך טוען
כי הכרה כבר רווחת בציבור.
הנאשם מספר את סיפורו הפרטי :
עבודה אמנם נמצאה בשבילו, אלא שחדר
מגורים לא ניתן לו. נפשו קצה
בחדרי המלון הזולים, שאינם פינה
פרטית להגיי נפשו ואי אפשר למצוא
בהם מנוחה שלמה.
בבואו למשרד השיקום דרש חדר.
הוא דימה בנפשו, כי פקיד המשרד אינו
ממלא את מבוקשו כדי להרגיזו, לכן
התפרץ באיומים.
סניגורו של הנאשם טוען שהמלים
״אני אהרוג אותך״ ,משמשות איום־
סרק וביטוי לרוגז ואין בהן משום
איום של ממש. הוא מביא ראיות חותכות
לטענתו בהסתמכו על העובדה, כי
בשיחות בני נוער ומבוגרים משתלב
״איום״ זה לא אחת, ואיש אינו מפרשו
פשוטו כמשמעו. הפקיד הנפגע מודה
שהנאשם לא ניסה כלל לבצע את איומו,
וטוען כי אותו רגע הפתידתהו הבעת
פניו של הנאשם עד כי נאלץ לקרוא
למשטרה.
בפסק דינו המנומק מכריז השופט,
כי הוא שמח להתפשרות בעלי הדין,
אך אינו יכול לשחרר את הנאשם מן
האשמה שהוכחה, ולכן הוא דן אותו
להתנהגות טובה בערבות כספית.
בצאת בעלי הדין מן האולם לחש
התובע לנכה — :
— ובאשר לדיון פרטי, נמצא בודאי
חדר גם בשבילך בקרוב. העיקר סבלנות

— הנאשם הודה בתנועת ראש לי־ריבו־ידידו.

.העולם
הזה״׳ מס 644

א ור יקיסרי /במ זח

״הס יגיעו מחר״ ב״תיץ זטרוו סקויזמף׳״
סיפרה לי גברת נבונה ורגישה,
שכשהאזינה, לפני כמה זמן, לשי דור
קטעים מספרו של נתן שחם
מפי יוסף ידין, רטטה במעמקיה
ומעיניה זלגו דמעות. בשני לפב רואר,
עשרים וארבע שעות לאחר
הפרמיירה, כבר ישבה הגברת
שלנו ב״מוגרבי״ ,בבואה, נחפזת,
מתוך דיוק שבסקרנות עורגת לא מנות,
לראיון עם המחבר והבמאי.
מן הראיון הזה יצאה מאוכזבת.
עלי למהר ולומר, שאני איני
מזדהה עם הגברת. אני לא נת־אכזבתי.
אבל דומני, שדעתה, ולא
דעתי, עלולה לשמש במקרה זה
אבן־בוחן לעצם ההצגה. כי אני
לא קראתי את הסיפור ולא הקשבתי
לשידור קטעים שלו. אני
נגשתי ישר אל העיבוד התיאטר לי.
ובהיסח הדעת קסם לי הנושא
החם והחריף, הטרי והשותת, וקסמה
לי במשותף אישיותו הטובה
של הנער־המחבר. ובהיסח הדעת
התעלמתי מן הליקויים, מן הפגמים,
מחוטי התפר הלבנים, שב מחזה.
אמרתי לעצמי, כמאמר
הצרפתי :״מנינו בו את חס רונות
מעלותיו
הגברת, בהיותה משוחררת מכל
גישה שבמקצוע, ובהיות לה גישה
בלתי אמצעית למחזה, נראית
לי, מבחינה אובייקטיבית,
שופט טוב ממני. היא שמעה את
הסיפור, והשמיעה לבדה הרטיטה
אותה והדמיעה. אחר כך ראתה
את הניתוח התיאטרלי — ונתאב־זבה.
ההשוואה, מסתבר, היתד,
בעוכריה. זאת אומרת בעוכרי
המחזה ...ויש להסיק את המסקנה.
והאם
תהיה המסקנה, שהבמאי
חיבל ביצירת המחבר?
המסקנה לא תהיה זו. המסקנה
היא, שלא כל סיפור מצוין, עמוק,
עלול להיהפך לעלילה דרמתית.
והעלילה במחזה של שחם היא
רזה ׳ רזה מאד. מעניין ומפליא,
עד כמה אישיותו הדרמטורגית

,העולם הזה״ מם׳ 644

של המחבר הצעיר עשוייה מהפכים
וניגודים: בה בשעה שב חיבור
הדיאלוגים והרפליקות הוא
משכנע בבטחון ובכח של ״שמשון
צעיר שבין לילה צמחו לו כל
שבע מחלפותיו״׳ הנה בבנין העלילתי,
בקשירת הקשר ובהתרתו,
בדמיון המייניק את מהלך המח זה׳
הוא נראה עול ימים, מגשש
על פני חתחתים.
איו להתעלם מן המשימה שה טיל
על עצמו. זהו מחזה הממזג
בקרבו שני סוגים של תיאטרון.
זהו מחזה של תיזה מזה, ומחזה
של אורח־חיים מאידך. וכמובן,
שקשה לעמוד בשניהם ולצאת
ידי חובת שניהם.
את התיזה שלו מגיש שחם
בצורה מזהירה. הוא עמוק — ״דם
טוב אינו מכזיב״ אהב לומר אוק־טב
מירבו — ואת גישתו העמוקה
לחיים, על כל גילוייהם ותו־פעותיהם,
הוא מביע על ידי הא־פוריזמים
החריפים שלו, על ידי
ניסוח, ממש גאוני במקוריותו,
שהוא מנסח את מחשבותיו והשקפותיו.
ואולם
תיאטרון תובע גם עלי לה.
העלילה יונקת ראשית כל
מן הדמיון. כי עד כמה שלא תהא
המציאות דמיונית, הנה היא זקו קה
לתיקוני האמנות ...כאן מור גשת
אצל הסופר המקורי, האינט לקטואלי,
אזלת־יד. חסר לו׳ עד־יין,
מה שקוראים 1X161161 16 המק צוע׳
או המלאכה. ומשום כך פגום
המחזה מבחינת האוירה שעליו
להפיח סביבו, ובתור מחזה מסוג
מחזות ״אורח חיים״ — אינו שלם.
וניכר
היה בבימוי, שיוסף מי לוא
כיבד את הנושא ואת הטקסט
ונזהר שלא להכביד עליו במקוריות
יתר של בימוי. הוא הצ טמצם
בשמירה על האוירה הכללית
וכן עשה גם הצייר מוקדי
בתפאורתו היחידה והמשכנעת.
המישחק בכללו לא היה יציב.
לא היתה אחידות ברמת הביצוע.
הלהקה של ה״קאמרי״ — הטובה
והדרוכה שבלהקותינו — לא נת נה
את המיטב בערב זה. אם להוציא
מן הכלל את שילה, ידין ובן
עמום, הנה היו יתר השחקנים
פושרים למדי ולא נכנסו לעורם
התוסס של הטפוסים׳ שהגיש להם
המחבר רוטטים ושותתים דם.
ראשית, יש לחזור בפעם המאה
על האזהרה בדבר ידיעת הטק סט.
כיום אין לחשנים בתיאטר אות,
אבל אין זה צריך לפטור
את השחקן מללמוד את תפקידו.
תיאטרון בנוי על אילוסיה. כש לון
בלשון בפיו של השחקן שו בר
את האילוסיה ומחזיר את
הצופה שבאולם אל המציאות.

ל״קאמרי״ אין מונופול על התקלה
הזו ...ואולם מ״הקאמרי״ אנו רש אים
לדרוש שלימות ״אלמנטרית״
זו ! לא יתכן, ששחקן הממלא
תפקיד ראשי יאמר ״ג׳ונה״ שעה־שעליו
לומר ״בומא״ .יבורך השח קן
שנתן לו את הרפליקה והוציא
אותו — ואת הקהל — מן המי־צר,
בהגידו :״איזה ג׳ונה? אתה
מתכוון בודאי לבומא!״ מקרים
כאלה׳ ואחרים, לא יקרו, כשחב רי
הלהקות יכבדו את הטקסט
ויזכרו שאינם רשאים לחבל ביצי רת
המחבר.

תןכו גן, שחקן מצוין ומעודן,
לא היה שלם עם נפש גי בורו
הפעם. אנו רוצים לקוות,
שקדחת הפרמיירה רק היא היתד.
בעוכריו. זכור לנו תפקידו המצוין
ב״לילות הזעם״ .מדוע לא שיב־נע
אותנו הפעם? הוא לא היה
שלם: עיצוב הטיפוס שוטט לכאן
ולכאן, בלא שייצב אותו כוגן.
ואנו היינו חסרי אונים ברצוננו
להאמין לו.
גם אורנהפורת לא היתד,
הפעם יותר מאשר קורקטית, זאת
אומרת מבצעת מתוך מזיגת נתוני
אסכולה ונסיון. אבל אש לא הבהבה
בה. בן זאב היה טבעי,
כדרכו תמיד, אבל אולי רצוי
היה, ששחקן מוכשר זה, קומיקן
בחסד זה, יעלה מיתרים חדשים
בכנורו. הוא מרבה לחזור על עצ מו
ולחדש מהדורות של חיבורים
שכבר ידענום.
יוסףידין הציג לפנינו הפעם
יוסף ידין חדש. הוא הפתיע

אותנו בנימה זו של מישחקו. הוא
חידש ושינה עד לגוון קולו, בגובה
ובעומק .״אלכם״ שלו הוא
מלאכת מחשבת של שחקן החו שב
בטרם ייבנה, הבונה בטרם
ייבצע. הוא סטר בעיצובו על לחיי
כל אלה שהתקיפוהו על ברוטאליות
אטנית, כביכול, שבטיפוסיו,
וסתר את טענותיהם.
בן עמוס התעלה וגרש מאתנו
את החששות למפנה הקל, קל
מדי, שארב לו. הטיפוס שלו היה
שלם, עצור, מאופק ושרשי. זהו
הישג רב לשחקן הצעיר ואנו
מאושרים לומר זאת.
ברם הכותרת בלילה הזה מגי עה
ליצחקשילה, הצל, שה פך
לאור גדול. יש לי רושם,
שגם המחבר רחש בחובו זיקה
מיוחדת ל״אבי״ ,הקרוב לו קרבת
נפש, קרבה אינטלקטואלית. משום
כך׳ אולי, שם שחם בפיו טקסט
של זהב. שילה הוא נפלא בעמקות
ובדקות, בונה קו ישר, מתוח,
שאינו נפגם אף לרגע, לכל אירך
המחזה. בקולו הנדיר, בג׳סטה
המדודה שלו, במישחק הפנים,
שילה מגיע לפרקים לאינטרפרט ציה
של שחקן גדול, בעל ממדים
אוניברסליים. כשהוא בוכה על
הבמה, בוכים החיים.
יש עוד להזכיר את אלברט בן
צבי, אלימלך רם, יעקב בר נתן
ומתי רז.
ועוד שורה אחת, אחרונה וממ צה:
התיאטרון המקורי שלנו נתעשר.
נתן שחם לא אמר את מל תו
הדרמטית האחרונה.

ךולוממ 1ך

שוב היתד, ירושלים בס־
1ה כנ ס ת
כקו הראשון צור׳ הפעם במצור השלג
והכפור. יומיים היתה
ירושלים מנותקת מכל הארץ. אין יוצא
ואין בה. העתונים פרסמו ״הודעות
רשמיות״ כבימים ה״הם״ :״השיירה
יצאה, אולם עדיין לא הגיעה אולם
ביום ג׳ בבוקר ״נפרצה הדרך והגיעה
השיירה הראשונה״ .ובשיירה הראשונה
— בקו הראשון בחזית פריצת מצור
השלג על ירושלים — הגיעו חברי
הכנסת.
היתד, להם להברי־הכנסת ולעובדיה
פגרה קטנטונת של יום ומחצית היום,
שר,ליצנים קראו לה ״פגרת השלג״.
בכל יום ד׳ ובמקרים
ש תי
היוצאים מן הכלל ביום
ה ת חנו ת
ה׳ בשבוע, הופכים מסהסופיות
דרונות
•בניין הסוכנות
בירושלים מעין תחנת־אוטובוסים סופית.

נתונה לסעוטיה ולשלומם,
בשמח הור צון קדמו
האמ הו ת את ה מו צר
חחדש שהוצא זה עתה
ע״י ״ ש מן״-

שמן מובחר זה מכיל
לנולין המרגיע ומשקיט
את עורו הר ג יש של
ה תינו ק.
למע ן בר יא ו ת ילד יך
השתמשי בשמן עדין זד.
לאחר האמבט יה ולפני
החלפת החיתולים.
מ חיר הבק בו ק 170פ רו ט ה

191111לתינוק

הצירים והפקידים על מזוודותיהם, לבושים
מעילים חמים ועטופים סודרים
לצוואריהם, מחכים לאוטובוסים שיובי־לום
לשפלה. וכשאירע והישיבה באותו
יום נמשכה יותר מאוחר מאשר שעה
9־ 0ז, וכבר ברור, כי הלילה לא יחזרו
לתל־אביב, מעיר היו״ר לממורטי העצבים

— אין צורך למהר: לא כדאי,
הלילה ממילא אין נוסעים...
הפעם הפקע גם בנין הכנסת ״הישן״
שעל חוף ימה של תל־אביב לתחנה
סופית. כאן נתאספו חברי הכנסת שאינם
ירושלמיים, וש״ביש מזלם״ לא
הביאם לירושלים עוד ביום א׳ בבוקר
לישיבות שונות, כדי לתפוס את מקומם
בקו הראשון של מבצע ״פריצת
הדרך לירושלים״...

ה״נפגע״ הראשון וההנפגע
יחידי
שבין חברי הכנסת
ה ראשון
שעלו בסערה לירושלים,
היה חבר הכנסת ד״ר י. ל אם .
בקרבת אבו־גוש נתחולל קרב קשה,
כדורי־שלג)
(בצורת
פצצות־מיימן וכשפתח הצדדים. משני הועפו
חבר הכנסת ה. רובין את חלון
האוטובוס, כדי לחזות במחזה, התפוצץ
רימון שלג בצוארו של ד״ר י. לאם.

קור וחוס בדרך כלל שרר חום
באולם (האולם מוסק) ;
כויכוח
על החוקה ביחס הפוך לקור שהיה
בארץ. אולם גם הויכוח
לא התחמם יתר על המידה. רק לרגע
עלה מד־החום בויכוח, כשאנשי מפא״י
החלו להפריע לחבר הכנסת מ. בגין
(חירות) בנוסח:
— דבר לענין...
אולם על קריאת ביניים מצד שר
המשטרה, העיר מר מ. בגין בקיל רם :
— שר המשטרה, שר המשטרה,
יואיל נא שר המשטרה לא להפריע לי...
כאן הוא חבר־כנסת ולא שר משטרה...
החלו צעקות הדדיות ו״מחמאות״
עפו מספסלי חירות לספסלי מפא״י
והלוך וחזור. ביניהן, כאלה, שמשמיעים
אותן בכל פרלמנט ומציינים אותן
כ״בלתי־פרלמנטריות״.
והיו״ר העיר לנואם :
—אין אנו רגילים לצעקות כאלה
מעל במה זו...
במזנון העירו על כך :
— לא רגילים אולם מתרגלים...

אנשי חירות, מפ״ם: ה״
״כעד״
ציונים הכלליים הם בעד שהוא נגד ,״גגד״ חוקה. הדתיים — מה־שהוא
כעד נגדים ואנשי מפא״י מחולקים
ביניהם. מר
ב ר ־ ר ב ־ האי דבר ״נגד״ ופרוס ׳
דינאבורג — ״בעד״ .האחרון דיבר
אחרי מ. בגין מ״חירות״ והוא החל
את נאומו נגד ד,״בעד״ של מ. בגין :
— למרות שדברי הנואם שקדמני,
שדבר בעד החוקה, יכולים לשכנע כל
אחד נגד החוקה, אני רוצה להגיד, כי
אני בהחלט בעד קבלת חוקה״.

חבר הכנסת מ. ד .לו וינש
טייןמ״אגודת ישראל״ הקיצוניים
הוא, כמובן, נגד קבלת חוקה. הנימוק
החזק בשבילו הוא כדלקמן :
— אם יכתב בחוקה מה שיש
בתורה — הרי היא מיותרת ...אם
יכתב בה מה שאין בתורה — הריהי
אפיקורסית מתמרדת ופסולה מעיקרה...
בסוף נאומו העיר מר פ. לובי
אניקר, מאנשי מפא״י המתנגדים
לקבלת חוקה לאלתר :
— לא היה עוד כנאום ״בעד״
החוקה כנאומו של לווינשטיין מה־
״אגודה״ ,שדבר נגד החוקה...
בויכוח על החוקר, השי־מה
זאת
״׳הומאניות״? גד, הכנסת את השיא
במספר הנרשמים לרשות
הדיבור. הפעם לא היד, סייג סיעתי
לא במספר הנואמים לכל סיעה ״ולא
בזמן שהוקצב לכל נואם.
כיוון שכך, צדק היו״ר, שביקש מאת
הנרשמים לויכוח :
— אני מקווה שחברי הכנסת ינהגו
ההומאניות ולא ינצלו במידת מקרה יוצא מן הכלל זה יתר על
ומידה,
ובכן לויכוח נרשמו כ־ 40 נואמים,
לעודעתה. עדיין פתוחה הרשימה והיד
מוכנה לרשום. כבר נאמו בישיבה אחת
8נואמים ובסוף הישיבה הודיע היו״ר:
— רשומים אצלי עוד 29 נואמים...
בלי עין הרע...
שוב עמוד, האשד, במר-
פחד
״שש־עשרה כז הייכוח, כשדנה הכד
סת בתיקונים לחוק שיה
שעו ת״
רות החובה. השאלה
שעמדה על הפרק היתד, האם תצטרך
האשד ,״יוצאת צבא״ לשרת שנתיים או
רק שנה. ואפשר 18 חדשים. שנתיים
— זו הצעת שר הבטחון. שנה —
הצעת הדתיים ו־ 18 חדשים — הצעת
חירות.
כדי להביא נימוקים בעד 12 חדשים
העלה חבר הכנסת ז. ואר ־
הפטיג (דתיים) נימוק מספרי חדש
והוא ״ענין 16 השעות״ .מר ורהפטיג
אינו חושש ל־ 8השעות ביום שהחיילת
תעבוד בצבא, אלא ל...״שש־עשרה
השעות ביממה שהחיילות אינן

נמצאות בעבודה״.
ראש הממשלה התעכב בתשובתו
במיוחד על ענין שש־עשרה השעות,
בזו הלשון :
— ורהפטיג מפחד לא מ־ 8השעות
שהאשה תעבוד, אלא מ־ 16 השעות
בהן לא תעבוד. איני יודע, מה יהיה
כשר,אשר, לא תהיה בצבא, הרי יצטרך
לשמור על האשד, במשך 24 שעות
ביממה, איך יעשה זאת י
בענין האימונים בשבת,
״טעמים״
שרוב הכנסת התנגד
להם, היתד, הסתייגות של חבר־הכנסת
י. ב ן ־ אהרון (מפ״ם) ,מר ז.
אהרונוביץ, יו״ר ועדת חוץ ובטחון
העיר, כי על כך כבר היתה הצבעה
פעם בכנסת, בזמן שדנו על החוק:
— אז היתד, על כך הצבעה לא
טכנית, אלא מטעמים פרינציפיו ניים

— מטעמים קואליציוניים !
— תיקן בקריאת ביניים מר י. בן־
אד,רן.

^ו ה אז ר ח מה הוא אומר

מאת

מ. דמקור

היום ראיתי פרפר צהוב פעמי מתעופף בנחת בין גנים,
ח א כי ם
מתרפק על קרני השמש
המבהיקות, החמימות. האילנות עטו גון
ירוק רענן. הצפרים קוראות זו אל זו.
משמע: האביב בא. והן רק לפני
שבוע ימים היתד, העיר מכוסה שלג
והמים קפאו בלילה בתוך הצנורות...
אכן, כזאת היא ארצנו — שובבה,
סעורת־מזג, קפריזית. אתמול — כפור,
היום אביב. וגם החיים כך: יום אחד
תשתולל סופה ולמחרתו תזרח השמש...
והאזרח המפוכח שואל את עצמו :
האם לא בהשפעת מזג־האוויר הייתי
אתמול פסימי כל כך? הנה, זרחה
השמש ומצב הרוח נשתנה לטובה ! ס בקריה אומרים: א ם ככלכליה וכפוליטיקה ב ן ־ גוריון יוצא לחופשה
למשך שלושה
שבועות סימן שהענינים בסדר (פחות
או יותר).
שני דברים התרחשו — האחד
בשטח הכלכלי והאחד בשטח המדיני —

מסיבה בביתו של הקו סול הציני לציר מדעתו שהגיע לישראל

מימין: קונסול צ׳כוסלובקיה בת״א, ד״ר ו. גו־ינואלד, ציר צ׳כוסלובקיה
בישראל, ד״ר א. טלדשטיקר, ושרת העבודה ג. מאירסון.
צילום: ר .ויסנ שטיין

״העולם הזה״ ,מם׳ 644

שגרמו למשב־רוח של אופטימיזם בישוב:
ההסכם הכספי עם אנגליה והשמועות
על כוונת מצרים לפתוח בשיחות
שלום.
הממשלה הבריטית החליטה להיות
ותרנית במקצת במשא־ומתן על שיחרור
יתרות השטרלינג. בשביל מדינת ישראל
העסק שנעשה איננו מזהיר כל כן,
כפי שיכול להיראות מן הצהלה בעתו־נות,
אבל שר־האוצר שלנו, הנחנק מחוסר
״אוויר לנשימה״ — כלומר מטבע
זר לתשלום בעד היבוא ההכרחי —
אומר: גם זו לטובה .״יהיה בינתיים
במה להמשיך״ — אומרים במשרד
האוצר.
ענין היחסים עם מצרים איננו פשוט
כל כך — אומרים אנשים יודעי־דבר.
אמנם ממשלת הוואפד היא ריאליסטית
יותר מן הממשלות הקודמות ומוכנה
לשבת יאל שלחן אחד עם נציגי ישראל
ולדבר על ״תכלית״ .אבל השפעתו של
הסופתי עדיין חזקה על ראשי הוואפד
ולכן יש חשש, כי מצרים תציג דרישות
מופרזות במשא־ומתן — לא כיאות
למדינה שנחלה תבוסה בשדה הקרב,
אלא כמדינה היודעת שהיא הגדולה והעשירה
ביותר בין המדינות הערביות.
והמתיימרת לשמש ״מגן לערביי פלש־תינא״.
ברודוס
הצליח ד״ר באנץ׳ לנצל את
ההתחרות בין עבר־הירדן ומצרים ולהביא
את כל המדינות השכנות לירי
חתימה על הסכמי שביתת־נשק אתני.
׳ימים יגידו אם יצליח הגנראל ריילי,

בעזרת תכסיס דומה, להביא לפתיחת
משא־ומתן ישיר על חוזי־שלום.

ה״בובבים״
בתל־אכיכ
יישר כוחה של אגודת העתונאים,
אשר הכניסה קצת התעוררות בחיי־הצנע
האפורים של תל־אביב.
אדוארד (גולדנברג) רובינםון,
יהודי ואמן, בא אלינו מאמריקה לא
כ״סטאר״ המבקש להיראות ולרכז סביבו
את אורות הזרקורים, אלא כיהודי
צנוע, בעל לב חם, אשר גם בשבתו
במרחקים היו מחשבותיו נתונות לאחיו
במזרח, הבונים מולדת והמשיבים ליהודי
את כבוד האדם. הוא לחץ ידי
פועלים בבתי־חרושת בפרברי העיר,
ביום הראשון לביקורו בתל־אביב, הלך
לראות יהודים עובדים בבניו, ילדים
מכל העדות החוזרים מלימודיהם, חילק
אוטוגראפים ביד רחבה, דיבר אל האנשים
בלשונם ועיניו נוצצו מאושר ומהתרגשות
על פגישתו עם יהודים בישראל.
ואמן
זר, של התיאטרון והקולנוע
אינו האורח החשוב היחיד שבא אלינו
השבוע. הגיע המנצח הגדול פרגיי
קוסביצקי, נסיך המוסיקה (החי
באמריקה באמת כמו נסיך) לעמוד
בראש התזמורת הפילהרמונית במשך
השבועות הקרובים. ביקורו יהיה מאורע
חשוב בחיי התזמורת ובחיי התרבות
של המדינה כולה.

תערוכה נזדדת של ציירי צרפת
הגיעה לארץ מפריס הגברת יוריקה
מן, מבקרת אמנותית ועסקנית יהודיה,
והביאה אתה קרוב למאה תמונות שמן
זאקווארסים, פסלים ואלבומים, מעשירי
טובי אמני המכחול היהודים של
צרפת, נציגי כל אסכולות הציור והפיסול,
ביניהם יצירותיהם של שפירא,
דוברינסקי, פרסמן, קיסלינג, מאנה כץ,
קרול, הכס ועוד, בסך הכל עשרים
וחמשה אמנים, הטובים ביותר בפריס.
הגברת י יוריקה מן, מוסמכת למדע
האמנות מבית הספר הגבוה ״אקול די
לדבר״ של פריס, עברה בשלוש השנים
האחרונות את בירות אירופה, אמריקה
ואפריקה בתור מרצה לעניני תרבות
ומארגנת תערוכות של אמנות יהודית
מטעם ״הקונגרס היהודי העולמי״ שמר־

כזיו, כידוע, בפאריס, ג׳נבה, ניו יורק,
לונדון ובואינוס־איירס.
באמריקה ארגנה הגברת יוריקה מן
תערוכות של אמני ישראל והרצתה
על נושאי האמנות והתרבות בארצנו.
להרצאותיה היה הד רב והן עברו
בהצלחה.
הגברת יוריקו, מן תעשה בארץ כמה
חודשים ותארגן אחרי תערוכתה הנודדת
הראשונה (שתתקיים בחיפה, תל־אביב
וירושלים) תערוכות נוספות ושונות,
ביניהן תערוכה של יצירות אמני
סין, שנתקיימה בפאריס, בלונדון, פראג
וברן. לצורך תערוכה זו נעתי הד״ר
טשו לינג, נציג התרבות הסיני ליד
ה״אונסקו״ ,לבוא במיוחד לישראל לפתיחת
תערוכה זו.

בקבלת הפנים ש עי ר נ שיא הרפובליקה הצרפ תי ת מר וינסן
אוריול ב בי ת העיריה של פאריס לחברי הקונגרס של המבקרים
הא מנו תיי ם בעולם בולו, שהתקיים בפאריס מטעם
״אונסקו״ ב מ אי .1948
בתמונה אפשר להכיר את הגברת יוריקה מן(בלבן, משמאל) .לימינה :
או־גסט נסטור סומיליו, נציג הונגריה, ולידו נציג סלבאדור. משמאלה:
נציג צ׳כוסלובקיה, נציג צ׳ילי, נציגת נורבגיה וכן׳.

.העולם הזה״ ,מס׳ 644

סו־גיי קו פ ד
כיצקי, המנצח
בעד
השם העולמי,
מ שוחח
עם אחת
הפקידו ת
כשדה ה תעופה
כדוד.
הוא הגיע
כמטוס אהד
עם אדוארד
ג. רוכינסון.

צילום :

ב. רותנברג
קוכץ שירה ״שלושה חיצים״ יהיה
שמו של קובץ רפור־ופרוזה
טז׳ות,
משובץ שירים,
על אילת
מאת שלמהטנאי ,
שיופיע בראשית מארם ב״ספרית פועלים״
.הקובץ, שיופיע ליום השנה
להיאחזות באילת, מתאר את הנגב במצוד,
את המבצעים שהביאו לשחרורו
ואת המפקדים והלוחמים שפעלו לשיח־רור
הנגב. מלווים את הרפורטז׳ות צילומים
מן הפעולות ומפות, המבהירות
את שלבי שחרור הנגב — עד אילת.

כינוס כוגרי״הנני מתכונן לנאומי,
לעתים גם לפני הנאום הטכניון עצמו״ ,ציין מר קפ־לנסקי,
מנהל הטכניון, שעה שקיבל
את רשות הדיבור בכינוס בוגרי הטכניון.

מפעל חיי עד כה״ ,אמר ,״אפשר
להגדיר בשלשה מ׳ ,דהיינו :
מדיניות, משק ומדע״ .לפני 18 שנה,
אחר אכזבות בשטח המדיניות והמשק,
נכנם מר ק. להנהגת הטכניון .״אותה
שעה״ ,כך גילה בסוד ,״היו בקופת
הטכניון כ־ 30 לא״י. ההנהלה התלבטה
בקביעת יחם מתאים לחלוקת הסכום
בין הפרופיסורים והשמשים לתשלום
משכורותיהם״.
הנואם השוה את עבודת הטכניון,
לעבודת יעקב אצל לבן 7 .שנים עבד
יעקב עד אשר קיבל את ...לאה רכת
העינים. מוכרח היה להמשיך בעבודה
מאומצת, על מנת לרכוש סוף כל סוף
את רחל יפת המראה...
״ארכיטקטורה היא אמנות, ואני כלי־כאי
יבש, מפחד לנגע בה אמר הנואם,
ועל כן הרחיב את הדיבור על
מסגרת הלימודים החדשה המצועת על
ידי הדקנים השונים של הטכניון.
פרופיסור אטינגן, דקן המחלקה
להנדסת בנין, הזכיר את תוצאות הסטטיסטיקה,
שנעשתה בשעתו לפי השראת
האוניברסיטה העברית.
״הישוב זקוק ל־ 18 מהנדסים חדשים
כל תקופת 5שנים״ ,נאמר בסיכום אותה
סטטיסטיקה ׳.״ברור, שבשביל מספר
כה פעוט של מהנדסים ממגמות שונות,
לא כדאי להחזיק מוסד גדול ומסועף
בטכניון.

בינתים הספקנו להעמיד מהמס־ם במספר
העולה ב־סססז אחוזים למאה על
המספר הנקוב בסטטיסטיקה ; אף על
פי כן יש כיום ביקוש רב למהנדסים.
קיים אפילו ״שוק שחור״ למהנדסים״...
״אנו ״פושטי יד״ קטנים לערך״ ,הו־•
סיף הנואם בעמדו על שאלת מימון
המוסד .״בית הספר הטכני המפורסם
בבוסטון ערך לא מכבר מגבית בסך
20.000.000 דולר, לצרכי הקמת מעבדות
חדשות. המגבית הוכרזה במעמד
בוגרי אותו מוסד. אחד הבוגרים נדב
מיד שטר ע״ס 1.000.000 דולר
דבריו האחרונים של פרופ׳ אטינגן
נבלעו ברעמי צחוק ומחיאות כפים.

קשת המצבעה
ללקוח
קשת

המבחין

מנקה

וצובעת )

תקליטים

ל־ 1םטםון

אבדהגנס1ן
ר־זל־ן^ביב
.רחוב בן־יהודה 9

פינים ח ד שו ת ב ״ מ דו ח-ג בו ה ״ ל ״ ד־־ ל ה־ לו ״

מדים פריש

כנוס ״הלינה הערבי ת״ לדיון על ״הסכום השני״...

מרים אורית
צילומים: פוירשטין

לא נאה לאשר, נשואה להרהר בכגון
אלו״ .״אנגן משהו אחר, טוב?״ אמרה
בתחינה.
הגבר אחז בכתפה :״אני אוהב
את מה שנגנת, נגני זאת עוד פעם״.
טרם שנפנתה ללכת שבה והביטה
החוצה׳ אולם כל שראתה היו צלליות
של שניים שנדמו כחיילים בבגדי החאקי
שעל גופם אחר חזרה ופסעה פנימה
אל תוך החדר.
״בוא רמי — אמר הנמוך — אין
לנו מה לעשות כאן״.
עדיין היה רמי מביט בחלון אחר
שמע את הלחן שב ובוקע :
״אני האשם — אמר חרש — אין
האשם אלא בי״.

״כן, יכולתי להאמין שהיא נהרגה,
מדוע לא האמנתי שרק נפצעה, או שמאומה
לא אירע לה, מדוע י מדוע?״
״זה מאוחר רמי — אמר הנמוך —
זה מאוחר מדי״.
הגבר שעמד ליד החלון וצפה החד

צד, ראה אותם ניתקים מאצל הגדר והולכים
לעבר הרחוב הראשי והמואר, אחר
ראה אותם שעד, שעברו בתחומי האור
ששפע מעם פנס הרחוב. הוא פנה לאחור
בחיוך :״יש לך הצלחה חביבה— ,
שני חיילים עמדו כאן כל העת והאזינו
לנגינתך״.
אצבעותיה חדלו מלרפרף על פני
המנענעים וכתפיה הרטיטו :״שני חיילים
ז — אמרה — שני חיילים?״
״כן — אמר הגבר — אחד מהם
קיטע״.
היא קמה ממקומה והוא ראה שפניה
חיוורות כסיד :״איזה? — אמרה —
הגבוה או השני?״
הוא הביט בה בפליאה כלשהי :
״הגבוה — אמר — אבל איך ידעת
שהיו שם אחד גבוה ואחד נמוך״.
תחת להשיב לו שבה וצנחה על
השרפרף העגול וראשה צנח בבכי על
גבי המנענעים, אקורד צלילים נכאים
ונוגים נתפשט והדהד בחלל.

ק /קוע׳רטו ברחוב צדדי
הנמוך שבהם עצר בפתאום ולפת
בעצמה את יד רעהו .״הקשיב — אמר
ברתת ובהתרגשות — הקונצ׳רטו הראשון
של צ׳יקובסקי״.
השני — הגבוה יותר ובלורית
ערמוניון נופלת לו על מצחו, נשען
על מעקה הגדר הנמוך ומלמל בהתרגשות
מבין שפתיו :״הקונצ׳רטו הראשון
של צ׳יקובסקי ...הראשון של צ׳י־קובסקי״.
ניסה
להציץ מבעד לחלון, אולם כל
שראה היה הפסנתר שחור־הכנף וידים
ענוגות ולבנות של נערה הפורטות על
המנענעים. האצבעות הצחורות עוררו
בו הגות כבדה וטמירה :״לא יתכן.
מלמל, זה לא יתכן׳ היא איננה, היא
הלכה״.
בדומה לאצות המתפשטות על פני
האגם השלו שבו הזכרונות להדהד בנב־כי
נפשו, כמבעד לצעיף ערפל אטום,
זכר עליית־גג מוצנעת שבעיר ההרים
הנצורה, זכר פסנתר שחור־כנף וצחור
מנענעים, וזכר אותה, אותה שהיתר,
בשבילו האחת, היחידה׳ הנאהבת עד
תום.
...הקונצ׳רטו הראשון של צ׳יקוב-

אותו יום מר ונמהר כבדה ההפצצה
מכל אלו שקדמו לה. הוא היה פוסע
ברחובות השוממים והמופגזים וידו השמאלית
חבושה ונתונה במעטפת גבם.
ברחובות הסמוכים היו הפגזים נופלים
ומתרסקים בקול נפץ עז והוא היה
הוגר, בשעות בהם יהיה שרוי עמה,
מביט לתוך עיניה ומאזין ללחן הענוג
השופע מבין אצבעותיה.
בפתאום, מבעד לרסק הפגזים שמע
את הלחן התוסס, הסוער, המלא וגדוש
חדוות חיים וכוח יצירה. עצר
והקשיב. בדמיונו שמע את התזמורת
מצטרפת ללחן ועולה וגוברת, גוברת
על הכל. על נפץ הפגזים, על המורא
והיאוש ועל הרעב. הקונצ׳רטו הראשון
של צ׳יקובסקי...
״היא מטורפת — הרהר בחמימות
ובחיבה גוברת — מסביב מוות והרס
והיא מנגנת״.
דמה שהבין את פשר נגינתה׳ את
פשר לגלוגה לפצצות ולפגזים, שהרי
ניגנה יצירת בנין ויצירה שבה חדוות
חיים !
״אני אוהבך ילדה שלי״ — שב
והרהר — אני אוהבך״.
בפתאום חש שהפגזים נופלים בסמוך
וחרדה תקפתהו, נחפז והחיש מה

לכו.
שמע את רסק הפגזים ברחוב
הסמוך, ממש מעבר לכתלים, וזיעה
קרה כיסתה את מצחו :״ילדה —
הרהר בחום ובהתרגשות — ילדה
שלי, חדלי, הפסיקי לנגן, רדי למטה״.
ברם ככל שקרב והלך שמע יותר
ויותר בבירור את הלחן הסוער והתוסס.
ראה את עצמו עומד בחדר המדרגות
ולפתע חש משל נתמוטט הבנין, בחדר
המדרגות נתאבק אבק לבן ומעל לראשו
שמע את הדיו של הנפץ.
דומה היה עליו שלבו עמד מדפוק.
אחר שב ונסתער על המדרגות, אולם
אז ראה חלקי לבנים ומסגרת חלון
הנושרים ומתנפצים מטה אל אבני
מרצפת הרחוב. דומה שראה גם משהו
שחור נושר וצונח אף הוא, משהו
בדומה לכנף שחור. צנח על המדרגות
והליט פניו בכף ידו, אחר נתיפח
בבכי...
...הקונצ׳רטו הראשון של צ׳יקובסקי.
אחרוני הצלילים נמוגו באפלולית
הערב היורד והוא שמע את נקישת
מכסה הפסנתר. הוא נתעורר מהזיותיו
והביט בחלון הפתוח אחר ראה את
צללית הנערה׳ כשהיא קרבה אל החלון
ונשענת על אדנו.
משהו חם וסוער ותוסס פרץ אל
מוחו, וחיכו עלע רוק יבש :״צילי —
פרץ בקריאה — צילי שלי״.
הנערה שליד החלון נרעדה ונזדקפה,
מחמת האפלה לא הבחינה בשרטוטי
פניו, ברם חושה הפנימי לחש לה את
האמת :״מי שם?״ שאלה ברתת.
״צילי — שב ושאג אליה — צילי
שלי, זה אני, זה אני רמי״.
הנערה נתכופפה החוצה מבעד לחלון
:״רמי — אמרה — איזה רמי?״
בפתאום חש עצמו עייף ומדוכדך,
ואז ראה גבר הקרב אליה ומניח את
כפו על שכמה :״מי שם חביבה? —
שאל הגבר — אל מי את מדברת?״
הנערה נפנתה והביטה בו :״מישהו
קרא בשמי — אמרה — אינני יודעת
מיהו״ .הוא רצה להתפרץ ממקומו, חפץ
לשאוג ולזעוק בקול׳ אולם חש את
יד רעהו על שכמו.
שוב שמע את הגבר שבחלון מדבר :
״ניגנת זאת נפלא יקירה, שובי נגני
זאת עוד הפעם״.
היא השעינה ראשה ׳ על חזהו :
״אתה יודע שהדבר מעורר בי זכרונות
עגומים״.
״אהה, שטויות — צחק הגבר —

גורן

ושיטות קטמח מהבירה הגדולה
א. כרטיס כניסה
למלכות ה שמיים
אינה עושה רושם של בלתי שפויה
אלמלא תוכן דבריה. ובכן: כשם
שהגוף הוא ארצי ונמשך כלפי מטה,
לאדמה, הרי שהנשמה אלוהית היא
ומשיכתה כלפי מעלה׳ ר,שמימה, ומשום
כך: כשם שקיימת תורת הגרי־ווטציה,
קיימת תורת המגנט הנפשי.
בבקשה אדוני, כרטיס כניסה אחז
למלכות השמיים. מלכות שלמה —
שולמית, המחיר 20 פרוטה. סניפים —
ירושלים, רחוב עזה.
תודה אדוני, עם קנותך כרטיס זה
מובטחת לך חברות כבוד במלכות
השמיים. מלכות שלמה־שולמית, מלכות
האהבה.
תודה אדוני, ליל מנוחה.
שיער אפור, מצח חרוט קמטים׳ עיניים
עמוקות ואפלות, היא יוצאת כשם
שבאה. דבר אחד השאירה — כרטיס
כניסה למלכות השמיים.
היא מטורפת.
שני משיב: כן, אני יודע.
ובכן מטורפת.
האמנם? ומי הוא זה שקבל את
המחיצות בין טירוף וצלילות הדעת? !

ב. מוסיקה טובה
מוסיקה טובה? למה? בשביל מי
ולשם מה?
ד,בשביל אלו השרויים בכאן? בה.
ושמא בכל זאת?
מדי ערב בערבו הוא נכנס פנימה,
מסיר מעילו. צופה במבט מבטל בקהל
המסובים ויושב אל המנענעים. ושמא
בכל זאת יצירה קלאסית ...אדוני?
״איינע קליינע נכט מיוזיק״.
באולם מתמרים ענני עשן. אוירה
דחוסה ומעובה. קטעי ויכוח, מצהלות
צחוק ולגימות קולניות מספל־הקפה.
יצירה קלאסית איינע קליינע
נכט מיוזיק״.
תודה אדוני, נהניתי מאד.
הוא מביט בך ואתה נבוך.
שניכם מבינים — אין כל צורך
לשקר רק משום י שחוקי החברה קבעו

ליל מנוחה אדוני.
לילד, טוב.

ג. טכניקה מודרנית
הביאו לכאן צלכונת פלאים אמריקנית•
מלמעלה תוחבים בצק, ומלמטה
יוצא כעך מטוגן עגלגל וטעים לחך.
מחירו — 12 פרוטה.
(המשך בעמוד ) 16

,העולם הזה״׳ מס׳ 644

בגבעת ברנו התקיים לפני ימים
מספר טקם אזכרה לאנציו סידני. קור
חזק שרר באולם הגדול, אן־ הקהל ישב
והקשיב ברטט לדבריו של שר החוץ,
משה שרת, על אותה דמות נפלאה,
שבאה אלינו מן הנכר לבנות ארץ ועם,
וחזר לנכר על מנת ללחום על כבודו
של אדם ועולם.
בשעת טקס האזכרה החלו נופלים
על הבמה פתיתי שלג בודדים׳ שהרוח
העיפה אותן לתוך האולם. שכן בחוץ
התחילה בינתים סופת שלג. כשיצאנו
מן האולם ראינו להפתעתנו נוף חורפי
מושלג. ונדמה היה לנו, שזהו
ההמשך הטבעי הרצוף לדברי משה
שרת על אנציו.
לפתע התפרצה מתוך אחד הבתים
הסמוכים קבוצת ילדים כהי־פנים, ילדי
תימן ואפריקה הצפונית, שלא ראו שלג
מימיהם. יחפים ובפיז׳מות קפצו לתוך
השלג והתחילו לשחק בו תוך צעקות :
״זה שורף, זה שורף״ ! ומיד חזרו
לחדריהם.
כולנו הרהרנו אותה שעה על מחנות
העולים. ידענו שהשלג יגרום שמחה
ושעשועים, אולם יחד עם זה גם לסבל
ולנזקים רבים.
למחרת יצאתי למחנה עולים של
עולי תימן בראש־העין, שבו יושבים
כחמשה עשר אלף איש. מחנה זה זכור
לי מימי השטפונות האחרונים, אף
סבור הייתי שמאז השתפרו התנאים
במידת־מה. לצערי נתאכזבתי שוב. מצאתי
אהלים רבים שנפלו תחתם מעומס
השלג לאחר שהדיירים פונו מהם.
דבר זה קשה היה למנוע. איש לא
התכונן לשלג כזה. אולם, לקור אפשר
ואפשר היה להתכונן, שכן יש למדינה
שירות מיטיריאולוגי מפותח ויעיל, שהו
,העולם
הזה״ ,מס׳ 644

133 רותכברג

הצנרך ב ה פי כ ה נפשית
בקרב עולי תימן
דיע מבעוד מועד על התקרבות גל קור.
משום כך אין כאן כבר העשוי לשכנעך,
כי הפעם, כבמקרים אחרים, לא היתה
הזנחה שאין לה כפרה. כי שמיכות,
הנמצאות במחסן, אפשר היה לחלק
לפני הקור ולא לאחר בואו, שעה שכבר
קפאו אנשים במחנות, ואם יטענו שלא
הועמדו לרשות הסוכנות שמיכות במי-
דה מספקת, אפשר היה לאסוף מספר
גדול של שמיכות מתושבי הארץ, שלא
פעם הוכיחו את נכונותם למפעלים
דומים.
רופא מחנה ראש העין והאחות האחראית
אמרו לי ולשני עתונאים אחרים
שהיו בחברתי, שארבע נפשות קפאו
מהקור באותו לילה עד מוות. כן סיפרו
לנו, כי לדאבונם יש חשש למקרים
רבים של דלקת ריאות וכיוצא באלה
בעקבות הקור. סופר ה״פלסטין פוסט״
מסר בעתונו את דברי הרופא והאחות,
אך לתמהוני הרב באה למחרת הכחשה
רשמית לדברים שנתפרסמו, כאילו שלא
נאמרו מעולם. ההודעה הרשמית איננה
מכחישה את דבר מותם של ארבע נפשות
בליל סופת השלג, ומסבירה את
סיבות המקרה כמחלות.
אין טעם להתפלמס על עצם המקרה.
לא אחת נזדמן לי לשמוע בעבודתי את
ההערה :״אל תזכיר זאת בעתון, כי
אין הדבר נאה״ .ואני, כאזרח המדינה,
אומר: לא זו הדרך לפתור בעיות.
גישה כזאת אולי היה בה משהו מן

ההצדקה בימי המנדט, אך על כל פנים
לא היום. לא תצמח לנו כל טובה
בהרדמת הקהל. אין זה די להודיע על
מינוי וועדת חקירה מבלי לפרסם לאחר
זמן מה את תוצאותיה.
במחנה בראש העין התהלכו ילדים
יחפים בתוך השלג, אמהות נשאו תינוקות
ערומים למחצה, כשרגליהן עטופות
בניר עתון. יודע אני שחילקו
נעלים לכל העולים וראיתי ילדים יחפים,
כשנעליהם עמדו לצידם. בחדר
האוכל אין שולחנות וכסאות, ישנו
אשנב שדרכו מחלקים. את האוכל לסירים
וקופסאות פח ; העולים אוכלים
באהליהם. חלוקת אוכל זו מלווה צעקות
וריב• המקום מלוכלך וגם סירי
האוכל אינם נקיים. אלה הם קווים בודדים
של תמונה כללית עגומה מאד,
המצטיירת לעיני המבקר במחנה עולים
זה. אומרים לי שהתנאים הקשים, הצפיפות
וחוסר הידיעה של העולים בדברים
אלמנטריים ביותר הם הגורמים
לתנאים אלה. בשום אופן אין לקבל
טענה זו. עולי תימן זקוקים ליותר מאוכל
ושמיכות. הם זקוקים בראש וראשונה
לשליחים. שמענו בימים אלה
תלונות קשות, ועל פי רוב מוצדקות,
מנציגי התימנים בארץ, ויודע אני שקיימת
הפליה קשה כלפי העליה מתימן,
הן בנוגע לשיכון והן בנוגע לחלוקת
עבודה. אולם נציגי התימנים לא
הראו לנו שביכולתם וברצונם להטות

שכם לקליטת עולי תימן. ותיקי העדה
התימנית בארץ הוכיחו בימי מלחמת
השחרור רוח נכונות וגבורה בשדה
הקרב. איה הנוער הזה כעת? מדוע
הם אינם יוצאים כשליחים למחנות עולי
תימן כדי להסביר ולהדריך, לעזור
לפקידים המעטים בעבודתם? ראיתי
מקרה מזעזע, כשרופא ואחות ניסו להעביר
ילד חולה לבית־חולים במחנה
עצמו והיה צורך בשכנוע רב — ויותר
מזה — כדי להתגבר על התנגדות ההורים,
שלא רצו להפרד מהילד. יודעים
אנחנו שאלפי משפחות בארץ נרשמו
לקבלת ילדי תימן לביתם לחדשי החורף
הקשים, אך ההורים סירבו למסור
את ילדיהם. על הנוער התימני הותיק
לדעת שגורל עולי תימן בידיהם. רק הם
מסוגלים לחולל את המהפכה הנפשית־רוחנית
בקרב העולים החדשים. כשראיתי
את עולי תימן ברדתם מהאוי־רון
התרשמתי מהדרת הכבוד של האדם
שבהם. כמה נשתנו הדברים במחנה
העולים אחרי ישיבה של מספר ח ד
שים !
אנצ׳יו סירני, אילו היה בקרבנו,
כיום היה מראה את הדרך. הוא בא
מהגולה וחזר לגולה למען עמו, למען
תקומתו וכבודו. על הנוער התימני לראות
בו את הסמל, ועליו לעשות מה
שהיה עושה כל נוער טבעי ובריא :
ללכת בדרך •ההתנדבות, לתת יד בימי
צרה אלה.

שעששים וסבר בו

גם החלוצים הראשונים גרו כאהלים, אך מצבם הנפ שי
אז היה אי תן יותר מזה של העולים.

ילדי העולים אינם מוגנים די צרכם כפני תנאי המחנות.

״הפוגה״ כתפ קי די השמירה...
הצילום: ב .רותנברג

כ מחנה ראש העין מ תח ממי ם
15 אלן? אי ש כעזרת תנורים
פרימיטיכיים. א ת העצים אוספים
העולים כפרדסי הסכיכה.
למטה. הראשון מימין :

העצים נפלו תחתמעמסת
ה שלג׳,אך טרם הוסרו מן הר־חוכות.
עד מ תי יפריעו לעוכרי
אורח ול ת חכו רה ץ
השני מימין:

הווי משלטים כי מי השלג.

]קבות גל הקור בארץ

האם חסרים בגדים לילד, או שמא סבורה האם
שאין לבנה בל צורך בבגדים אף בי מי הקורץ
יש לשבנע א ת האם בדי שתסכים להפרד מילדה
עד שיעבור הקור.

גם השמיכות הנוספות אינן מספיקות, החימום העיקרי בא מבפנים.

שני פרדסנים יוצאים לסיור בפרדסים לבדוק א ת מיד ת
הנזק שנגרם לפרי ההדר.

הצלחה ץ זמנות־ת
כשלון קופה -
יוחנן שנער
מאת

כאשר יסד ג׳ .ארתור רנק, המיליונר
האנגלי, את טרוסם הסרטים הגדול
שלו, התנבא כבטחון שתוך זמן קצר
ביותר ייצרו אולפניו לא פחות מששים
סרט בשנה. הוא קיווה, כי סרטים
אלה לא רק שידחקו את רגלי הסרט
האמריקני מבדי אנגליה. אלא אף יכבשו
לעצמם מקום נכבד באמריקה עצמה
וימלאו את קומותיה הריקות של
בריטניה מטבע קשה ויקרה.
נבואה זו יצאה מפיו לפני ארבע
שנים. היום׳ שעה שהוא עורך את
מאזנו מגלה רנק, שהפסיד בכל העסק
קרוב לארבעה מיליון לירות שטרלינג.
התוצאה: בשנה הבאה יצאו מאולפניו
רק ששה סרטים תחת הששים שקיווה
להם.
כשלונו זה של רנק עשוי אך לצער
את המוני הסרטאים הרציניים ואת
חובבי הסרט הטוב בעולם כולו. איש
מחוץ לאנגליה אינו מיצר על הדולרים
שלא זרמו ל״באנק אוף אינגלאנד״ ,אלא
על הנסיון הנועז שניסה רנק ולא עלה
יפה. זוהי מכה קשה לכל אלה שקיוו
לראות את נצחונה של האיכות על הכמות
בייצור הסרטים.
שכן רנק לא היה רק איש עסקים
רודף ממון. הוא שאף ליצור סרטים
טובים, וכדי להשיג זאת נתן לאמן־
הסרט את חופש הפעולה הרב ביותר
ואת האמצעים הטכניים הרחבים ביותר,
שזכה להם מישהו מאז ימי הזוהר של
הסרט הסובייטי בשנות העשרים. חופש
זה ניתן לאמן במסגרת ״יחידת הסרט״
הקטנה שכללה ייצרן, במאי, סופרים
וחבר עובדים. הטרוסט של רנק היה,
בעצם, מעין איגוד של יחידות עצמאיות
כאלו, שנהנו ממנגנון פרסום וה
פצה
מרכזי אחד, וכמובן, מאיל ממון
גדול ורחב־לב אחד — רנק.
יחידות אלו נתנו לנו כמה ממיטב
הסרטים שראינו בשנים האחרונות. יחידתו
של דוד לין, למשל, יצרה את
״ פגישהקצרה ״ (נואל קווארד),
״תקוות גדולות״ ו״אוליבר טוויסט״
(דיקנס) .מיכאל פאואל ואמריק פרסבור־גר
נתנו לנו את ״ חייוומותו של
קולונלבלימפ מעלות לש ־
מים״ ,״הנרקיסהשחור ״ ו ״ה־נ
עליםהאדומות תפשו את
הגנב ״ היה סרט של צ׳ארלס קריי־טון
(במאי) ומיכאל בלקין (ייצרן) .קא־באלקנטי
והיחידה שלו נתנו את ״ניק ולס
ניקלבי״ (שוב לפי דיקנס) .קא־רול
ריר יצר את ״ אישהמחת רת״
ו ״ האישהשלישי ״ (האחרון לפי
תסריט של גרהם גרץ) ולורנס אוליבי־,
נתן לנו שני עיבודים נפלאים של
החמישי״
״הנרי
שיקספיר :
ו״האמלט״.
כמובן ש״יחידת סרט״ כזאת, מטפלת
בסרט אחד חדשים רבים׳ ומעסיקה
אפילו במשך חדשי ההכנה המוקדמת
את כל אנשיה, בעוד שבהוליבוד
עוסקים בעבודה בשלב זה רק הייצרן,
המחבר ואי־אלו עוזרים (ואפילו הבמאי
מגיע לאולפן רק ימים אחדים לפני
תחילת ההסרטה) עולה בסכומים רבים,
והקהל הרחב בארצות רבות עדיין אינו
מסוגל ליהנות מסרטים משובחים באמת.
למרות ההצלחה האמנותית של כל
הסרטים שהוזכרו, מנקודת מבט של
הקופה היו אלה כשלונות...
הקהל מקבל את הסרט שהוא ראוי
לו. אם עדיין לא הגיע הקולנוע לבג־

זוהי ספיל אובדי המגלמ ת
א ת מגון
בסרטו של
קלוזו.
רות, את קולר האשמה יש לתלות במי־דד,
רבה באיש המסוגל לעמוד שעות
בתור כדי לזכות בסרט קלוקל ולא
יטרח כלל לשאול את עצמו מה הוא
הפסדו כשהוא מחמיץ יצירת־אמנות אמיתית.

מ אנו ך כלבוש חדי ש
לעתים דבק באדם כינוי לא מוצדק,
לא מדוייק. והנה, כאילו בדרך הסוגסטיה,
מתחיל האיש להתאים עצמו לתואר
שניתן לו.
כך אירע להנרי קלוזו, אחד מטובי
הבמאים בצרפת, שעד היום, לצערנו,
לא הגיע ארצה אף אחד מסרטיו החשובים.
סרטו
הגדול הראשון היה ״ העו רב״
,שצולם בזמן הכיבוש הגרמני
וגרם בשעתו לסערה גדולה .״העורב ״
מתאר בריאליזם אפור את החיים בעיירה
צרפתית קטנה, ומתעכב על כל
המכוער והאפור שבחיים אלה. אלמוני
החותם בשם ״העורב״ מפיץ ברבים,
באמצעות הדואר, את כל המעשים
המכוערים הנעשים בעיירה׳ וגורם על
ידי כך לסיבוכים, שנאה, חשד המוני,
רצח והיסטריה כללית בכפר השקט.
הגרמנים נטלו את הסרט המצויין
הזה׳ הדביקו לו שם חדש :״ עיירה
צרפתיתטיפוסית ״ והפיצו אותו
באירופה כהוכחה נאמנה לשחיתות
ולניוון השוררים בצרפת.

כמובן שהדבר פגע בצרפתים רבים,
וכמה מחמומי המוח שביניהם, כשתקף
אותם בולמוס הטיהור, הכריחו את
קלחו להסתלק מעבודתו הקולנועית
לחדשים רבים.
״ -לבסוף שקטו הרוחות וקלחו, בסרט
״ג׳ ני לאמור ״ ,הוכיח שהצלחתו
הראשונה לא היתד, מקרית. כמו ב ״ ה ־
עורב״ ,כן גם ב״גנילאמור״
קלוזו הוא בעל טכניקה מושלמת ובטוחה.
הוא רוצה לספר לנו סיפור,
והוא עושה זאת מבלי לאבד אף שניה
אחת. הקצב המהיר המציין את סרטיו
גרם לכך, שיבנוהו ״הבמאי ההוליבודי״.
מעולם לא דבג! לאדם תואר כה
בלתי נכון ומטעה. קלוזו הוא ההיפך
הגמור מבאי ״הוליבודי״ ,ראשית וקודם
כל בזה שהוא מעולם אינו עומד
מחוץ לעלילה. הוא חי את סרטיו,
מראה לנו את נקודת מבטו, מה שאין
כן במרבית הסרטים ההוליבודיים. המצלמה
של קלוזו לעולם אינה קרה
וסוקרת, אלא אנושית ובעלת רגשות.
אך בסרט האחרון ,״מאנון״,
נדמה שקלוזו סטה מדרכו הקודמת ופנה
באמת לעבר הוליבוד .״מאנון״ הוא
רומאן מפורסם מן המאה ר 18 רומאן
אהבים שנכנס לחברתן של יצירות
המופת הצרפתיות בעיקר בגלל היותו
עתיק יומין ביחס. זהו נושא מצוין
לאופרה (פוצ׳יני ומאסנה שניהם שמו

00 מנxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx ^00ט000ע

בקרוב יוצג בקולנוע ״מגדלור״ תל אביב הסרט ״שיר
נולד״ .בתפקיד הראשי־ אהוב העולם דניקיי.

״הנעלים
האדומות״

במרכז הסרט שייצרו, כתבו וכיימו כשביד
ארתור רנק, מיכאל פאואל ואמריק פרסכורגר,
״הנעלים האדו מו ת״ ,גמצא הבלט הנושא אותו
השם והמוקסם על אגד תו הידועה של האנס
אנדרסן. הרקדנים הם מוירה שידר וטוכרט
הלפמאן, שגם היכר א ת הכוריאוגרפיה.

מוסיקה, מתיחות וצחוק משמשים בערבוביה בסרט האחרון
של סמואל גולדבין ״שיר נולד״ ,שהוסרט בצבעים, ובו מופיעים
דני קיי, וירג׳ינה מאיו ופליכם בריסארט ושורה ארוכה של מיטב
השחקנים והזמרים בארצות־הברית.
קיי ממלא את התפקיד של פרופיסור צעיר, שיחד עם חבריו
הקשישים, כותב את תולדות המוסיקה בפרוטרוט. הם מבקשים
להתחקות על שורשי הג׳אז לכל קורותיו, לרבות ״בוני ווגי״.
הם מכנסים זמר ותזמורת להדגים בפניהם את הקצב החדיש.
לצערם מתגלית איזו תקלה, שבה מעורב טיפוס מן ״העולם .
התחתון״ ,המפריע להתפתחות האידילית של הרומאנס בין קיי
והעלמה מאיו, אולם בסופו של דבר יד הטיפוס האפל היא על
התחתונה.
לואים ארמסטרונג, ליאונל
בני גודמן, טומי דורסיי,
האמפטון, צ׳ארלי בארנט ומל פאואל, יחד עם ״באק ובאבלם״.
הקווארטט של ״שער הזהב״ ותזמורות אחדות מנעימות במיטב
הנגינה בסרט זה. הבמאי הוא האורד האוקס.
0 0 0 0 0 0 0ג <x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x

,העולם הזה״ ,מס׳ 644

מזל

עליו יד) ולהוליבוד (ארכיוני מגלה לי
ש״מאנון לסקו״ האחרון נוצר בשי־קאגו
דווקא׳ בשנת ,)1913 אך אי אפשר
היה לחשוב בשום פנים שהנושא
יתאים אף לקלוזו.
ברם, קלוזו׳ כנראה, חשב אחרת.
העביר את העלילה למאה שלנו, עיבד
את הספור לסרט, ואפילו הצליח לזכות
אותו בפרס ראשון בפסטיבאל של
קאן.
״מאנון״ הוא סיפור על אהבתם
של שני צעירים, כמעט ילדים. למרות
הרפתקאות האהבה של מאנון, והנסיונות
הקשים בהם מתנסים בני הזוג, כל אחד
לחוד, אין אהבתם פגה ובסופו של
דבר מאחד אותם המוות.
תרומה לרוח הזמן הוא סיומו של
הסרט: מאנון ורובר׳ זוג הנאהבים,
מתגלגלים בדרך מקרה עם חבורת מעפילים
לארץ ישראל. כאן הם נודדים
במדבר ובהרים עד שכנופית ערבים
(רוכבי גמלים) מקיפה אותם ומשמידה
אותם אחד אחה מאנון נהרגת, רק דובר
ניצל, הוא קובר את אהובתו בחולות
המדבר ומחכה במנוחה למותו.
חלק זה של הסרט ניחון, כפי
שאנו רואים במידה רבה של תמימות
ואווילות. נקווה רק שהצנזורה שלנו,
שידה בכל, לא תוסיף שטות על שטות,
ולא תקצץ, כדרכה, בקטעים המשעשעים
והמענינים ביותר.

/חי 1דומםבממלכתהשלג

.3דוד

קולנוע תת־קרקע׳ נת״א
בעוד כמה שבועות תתברך תל־אביב
במשהו ״מודרני״ .אזרחי העיר יוזמנו
!מל אולם מפואר שבבטן האדמה ...פה
יראו להם את מיסטר טרומן מחייך אל
וישינסקי, את הכובע החדש לפי אופנת
פאריז ואת ״חמי טבריה״ במעטה השלג.
פה תראו את להטיו הצבעוניים
של וולט דיסני ואת פיה הרוטט של
אמא אינגריד ברגמן...
זהו הקולנוע החדש התתקרק
עי ״חמר״ ,שבו ערכתי זה מקרוב
ביקוד.
האווירה היא כ״לפני פסח״ .יש לסיים
את המלאכה כדי לפתוח את הקולנוע
בזמן. צבעים, נגרים, חשמלאים
ומסגדים מטפסים על סולמות, פטישים
דופקים בכל קרן אולם ומרכיבים את
הכסאות הנוחים לאורך האולם ולרחבו.
נראה, שאין ה״צנע״ שולט באולם זה.
הכל נעשה כאן ברוב פאר. כל התאורה
היא ״פנימית״ .התקרה תכולה כצבע
השמים, ורק ה״כוכבים״ חסרים, אך
הם יהיו על הבד...
אמנם, אנו נמצאים במרתף, אך האוויר
הוא צח, מערכת איוותר חדישה
מותקנת פה. גם מפני הקור, העובר
עתה על תל־אביב, אין לחשוש שכן
מצוי באולם גם חימום, וכמובן שבקיץ
ירגישו המבקרים כאילו יושבים הם
ב״פריג׳ידר״...

״לא לאכול בטני ם
ולא לפצח גרעינים״

אומתם שהקהל בחלק מבתי הקולנוע
שלנו אינו מקפיד על הנקיון. אך
בעלי ״תמר״ ראו את הנולד והנקי
ו ן, והם טוענים :״אנו נשליט כאן
נקיון מוחלט״ .סדרנים מיוחדים יפקחו
באולם ובחדר ההמתנה על הנקיון.
ובשביל חובבי הבטנים בשורה רעה ;
לפני כל הצגת סרט תבוא כתובת על
הבד :״לא לאכול בטנים ולא לפצח
גרעינים״ .גם על הספסרים בכרטיסי
קולנוע יצא הקצף. סדרן מיוחד,
של ״תמר״ ,יימצא בזמן מכירת הכת
טיסים ליד הקופה ויפקח על הסדר ליד

,העולם הזה״ ,מם׳ 644

הקופה, שלא יספסרו בכרטיסים. הקהל
ליד הקופה לא יסבול ממזג האוויר,
לא מגשם ולא משמש. הקופות נבנו
בפאסאג׳ הגדול והמרווח שבבנין הענקי.
מדרגות רחבות מוליכות אל אולם ההמתנה
המפואר, וכאן יגיש המזנון לקהל
ארוחות קלות בישיבה.

כיום ובלילח...
״תמר״ יציג לפי ״השיטה האמריקנית״
— ״נון סטופ״ ,כלומר הצגות
בלי הפסק ואכן, משעה 10 בבוקר עד
6בערב — 4הצגות בלי הפסקה,
ומיד בערב שתי הצגות רגילות. הד־,
בר יהא נוח לעובדי לילה ולאנשים
ממושבות וקיבוצים. הנה בא גזבר׳
קיבוץ אל מר הרצפלד שבמרכז החקלאי,
ובכן, עד שהרצפלד מקבל אותו
לפגישה ״חוטף״ הגזבר סרט עם יומן
ו״מיקי מאח והעיקר — אפשר
יהיה להכנס לסרט אפילו באמצע
ההצגה ולהשאר לשניה באותו הכרטיס״•
והסרטים? ״כמובן מהמובחר״
— מבטיחים בעלי ״תמר״ .פתיחת
הקולנוע תהיה בסרט הגדול ״האדם
השלישי״ של אלכסנדר קורדו, שקיבל
את הפרס הראשון בפסטיבל בקאן שבצרפת
ב־ .1949 ואחרי זה יוצג ״גונב
האופנים״ ,הסרט האיטלקי המפורסם,

״הפוני

האדום״

סרט על חיי נער וסוסו האהוב מן
ההכרח שייעשה מתוך נאמנות מלאה.
הרי זה אותו ספור מופלא ונחמד
על אהבת הנער לסוסו הגמד ועל השפעת
אהבה כבירה זו על אופיו.
פיטר מילס השחקן הצעיר המצויין
ממלא את תפקידו בחברתם של כר

״אותלו״ לשקספיר ,״פנג הלבן״ לג׳ק
לונדון והסרט האיטלקי ״זעקת האדמה״
על המחתרת העברית וההעפלה, ועוד
ועוד.

מ תי נולדה ״תמר״ ץ
נסטה מן המקובל ונגלה את ״גילה״
של ״תמר״ .ב־ 1945 נולד הרעיון אצל
קבוצת חיילים וקצינים משוחררים מהצבא
הבריטי להקים קואופרטיב לבנין
קולנוע. מספר חברי הקבוצה — .15
״סולל בונה״ ו״שיכון עממי״ באו לעזרתם
ובעלי בנין ה״פאסאג׳״ הענקי,
המכיל 194 חדרים ו־ 25 חנויות, בנו את
הקולנוע במיוחד והחכירוהו לקבוצה.
כל העובדים בקולנוע אף הם חיילים
משוחררים, ביניהם נכים.
הצגת הבכורה תהיה ״צבאית״ בחסותו
של קצין העיר, לחיילים ושוטרים,
חנם אין כסף — ״סינימה
בלאש ולמחרת, הצגת ״גאלא״ למוזמנים
ולקהל הרחב.
ר׳ י. ל .גולדברג ז״ל — ה״מיצ־נאט״
הציוני והתרבותי לא חלם בחייו,
כי יבוא יום על ביתו המרווח עם
הגינה היפה, מהבתים הראשונים יבעיר
העברית ייהרס, ובמקומו יתנוסס כעבור
שנים בנין־ענק עם איוותר, אורות
״ניאון״ מעליות — וקולנוע מתחתיו...
כמיתה

לוי

ושפרד

כבים ידועים
שטרודויק.
סטינבוק עצמו כתב את הטקסט
מתוך נאמנות לספר, אהרון קופלאנד
חבר מוסיקה רבת־רושם בלתי שכיחה.
הספר הופיע בעברית ב״ספרית־פועלים״
ואזל מיד מהשוק.
סוכן חב׳ רפבליק פיקטשורס מר מ.
קולארי הודיע שהסרט יוצג בקרוב
בארץ.

ו^ 0₪ז ₪ז 08[ 11מ ״ ץ ^ 10ץמו
8 £ 0 3א81£1

100100

ר 1בינ סון

א דוו אדד

(המשך מעמוד )3
בות, בעל הפנים הפקחים והעינים הערות
הלוהטות׳ צעד באון. כשנודע הדבר
לעתונאים ולצלמים, מיד עטו עליו.
כך הפך רובינסון למרכז ההפגנה הגדולה
של רבבות רבות. רובינסון נשא
באותו מעמד נאום נלהב בו אמר בין
השאר :
— לאחר שראיתי בצרפת אלפי קברות
של גיבורינו שנפלו במערכה נגד
הפאשיזם׳ הרי תופעה כזו של הופעת
סמית בעיר ובמוסד חינוכי שמתפקידו
לחנך את הדור האמריקני הצעיר למידות
יפות׳ תופעה כזו מזעזעת וכמעט
קשה להאמין למראה העינים. אסור להניח
לפוגרום שישתלט על אמריקה. זה
הוא הקרב האחרון שלנו. אסור לנו
להפסיד בו...

אפיזודה אחת היא מני רבות בחיי
רובינסון, זוהי סיסמתו: אסור להניח
לפוגרום להשתלט על אמריקה. ובשעה
שאחרים טמנו את ראשיהם בחול כדוגמת
בת היענה וסברו שאין רואים אותם,
יצא רובינסון למלחמה גלויה. לא לשווא
היה בחור ישיבה, אך גם לאחר שהיה
לשחקן האופי הגדול לא שכח את
יהדותו.
ונולד
בבוקארשט ב־ 12 בדצמבר , 1893
אך משפחתו עברה לאמריקה והתאזרחה
בה בהיותו עוד צעיר לימים. למד בניו-
יורק וסיים את למודיו באוניברסיטת
קולומביה, בה הוכתר בתואר ״מאסטר
אוף ארטס״ .בנעוריו רצה להיות רב,
אחרי כן עורך דין, אך אחת ההצגות

מלון ציון
מסבחם בו רןובשר
מ ק סי מו םנוחיות

הדר־הכדנול. חיפה
טלפון 4445

בנגנים

מר מנדלבאוס ותזמרתו
בשבת תה בשעה 5
3סנת רי ס

מפירמות ידועות — במבוור גדול
ן ופטרמן את יון, ת״ א, רזז׳רש״י*

מאת פוטו ברנד תכק ש
אץ* כמצלמה לה שתמ ש
בקנותך מצלמה, חלקים, פילמים, פלטות,
נייר וכו׳ ,עומד לרשותך נסיוני של 25
שנים. בתור בית מסחר. ראשון במקצוע.
פיתוח, העתקות, הגדלות, מכירה, קניה,
החלפה. פיתוח מיוחד של פילמים קטנים.
טלפון 4137

פ ובו ובדנו
חיפה דח ה חודו 31 :| 1
גנוזיח ! 11 כירא טי 4137.

שנערכה בבית הספר ובה השתתף, הכריעה
את הכף. הוא עמד על כך שטמונים
בקרבו כשרונות ניכרים בשטח זד״
משפחתו היתד, עניה והוא נאלץ לתמוך
בה, ומדוע זה, איפוא, לא ינסה להרוויח
את לחמו באמצעות המשחק? קשה
היתה הדרך. כשהצליח לקבל תפקיד
קטן באיזו להקת חובבים פוטר או
נאלץ לפרוש מן הלהקה שנדדה למרחקים.
אמו, שראתה את מצבו הקשה
של הצעיר, הציעה לו באחד הימים
לכתוב מחזה, אולי יאיר לו המזל פנים
בדרך זו דווקא י עמנואל היה שם
הצעיר, ועל כן הפך ל״אדווארד״ ושם
משפחתו: גולדנברג מצויין בשמו
הנוכחי על ידי ד,״ג״ ;.בתקופה מאוחרת
יותר בחר בשם משפחה: רובינסון.
הוא שקד שבועות רבים על המחזה,
בכל זאת היה בו הכח לקצרו לבסוף
למערכה אחת בלבד, כשראה שהעלילה
אינה מספיקה למחזה שלם, בן שלוש
מערכות. המערכון שנקרא ״פעמוני
המצפון״ סייע לו בקבלת עבודה בתיאטרון
וודוויל. שאיפותיו היו גדולות,
אך לא הצליח לגשת להגשמתן ; המלחמה
העולמית הראשונה סיכלה את
תכניותיו והצעיר נתגייס לצי האמריקני•
אחר שביתת הנשק נדד מתיאטרון
לתיאטרון עד אשר הצליח להתקבל
ב״גואילד תיאטר״ ,שנוסד בסוף 1918
ללא אולם, ללא כל מחזה מיוחד וללא
כל תפאורה וה״ה מבוסס על רעיון
אחד בלבד: לתת לאמריקה תיאטרון
אמנותי ראוי לשמו. רובינסון השתתף סופרים מחזות חשובים של בכמה יהודיים, כגון ״המכונה המחברת״ של
אלמר ריים או ״שירת תייש״ של פרנץ
וורפל; עוד בשנת 1923 השתתף בסרטו
הראשון . ,בשם ״הצעיף הבהיר״.
מעניין לציין כיצד הגיע אחד מגדולי
שחקני הוליבוד אל הבד. הוא לא היה
מעונין בסרטים כלל. כששמע שעומדים
להסריט את ״הצעיף הבהיר״ בהאבאנה
שיתנו לו איזה תפקיד שהוא, ביקש הרי זה זמן רב משתוקק הוא לראות
את בירת קובה. כך קיבל תפקיד של
לגורל תחבולות קטנות משלו,
ישיש.
אדווארד חלה לפני שהגיעו להאבנה
ולא שיחק שם כלל את התפקיד הקטן
אשר ניתן לו. האכזבה היתד, קשה
מאד והשחקן זקפה על חשבון האמנות
החדשה הזאת הנקראית סרט. הוא חזר
לתיאטרון והחליט לא להתענין עוד
בסרטים לעולם. אחר נשואיו עם השחקנית
גליידים לויד, הסכים שוב לשחק
תפקיד קטן, כדי שיוכל להמצא בחברתה.
כך שיחק ב״החור בקיר״ בשנת
1929 וב״אלמנה משיקאגו״ ,עד אשר
נאות לקבל על עצמו תפקיד מרכזי
בשנת 1930 בסרט בשם ״הקיסר הקטן״
.ההצלחה היתה עולמית, הסרט
הפך לנכס צאן ברזל בתולדות
הסרט. עד היום נקרא רובינסון ״הקיסר
הקטן״ .מאז עשה רובינסון שלושה-
ארבעה סרטים לשנה, שרובם הוצג
בהצלחה רבה בבל ארצות תבל. הוא
הפך למסמל הגנגסטר האמריקני, אך
אין כמוהו שחקן לתפקידי אופי כגון
ב״סיפורי מאנהאטאן״ .הוא ניסה את
כוחו בהצלחה גם בסרטים ביוגראפיים
ועיצב את שתי דמויות יהודיות גדולות
את מגלה הסלאווארסאן ד״ר אהר־ליך
ואת האיש רויטר, אשר נתן לעולם
את סוכנות החדשות. לפני כמה שנים
ראינוהו בסרט ״בלשי״ בלתי רגיל בשם
״האשה בחלון״,

אמתי עעיובי־

דמויות ירושלמיות

המהלך, בימי סגריר אלה, ימי שלג
וגשם, ברחובות ירושלים האפופים
״עשן״ ,המזכיר משום־מה את הערפל
הלונדוני הידוע, יראה את בני־האדם,
ממהרים לדרכם, מכורבלים במעיליהם ;
הצווארונים מורמים .,הידים תקועות
עמוק־עמוק בכיסים ; ד,גוו נטוי קמעא
לפנים, המצחיה של הכובע השמוט מסתירה
את הפנים הקרות, המשוועות
למעט חמימות־של־אח, לתנור חשמלי של
ימי שלום או סתם חממת־נפט, מעלה
צחנה. הדמויות, מתגלות ונעלמות, צצות
לרגע ונעלמות שוב בתוך ים־הרביבים,
הדולף בלי־הרף, שעות ארוכות של יום־
חורף־ירושלמי. רק דמויות מועטות בלבד,
מנצנצות ונקבעות בנפשך עת ארוכה
ומעלות הרהורים ממושכים...

הילד והחוק

הרחוב־שלולית. העוברים ושבים נעצרים
בשפת־המדרכה, מהססים רגע קט,
כאילו היד, עליהם לשחות בבריכה עמוקה
והם אינם מטיבים לשחות. אחר
אוזרים כוח ועוז, משנסים את מתניהם
— ויורדים ״הימה״ .תחת בליטת־גגון־
של־כלום, בין שתי־פיות־מרזבים, היורקים
מים בשצף־קצץ, נצבים אנשים
המיחלים למכונית. בינתיים אצות מכוניות
אחרות ומשאירות אחריהן ים־של־קצף,
שפע של נתזים׳ וזרזיף של טפות
רפש על מעיל מהודר של גברת אחת.
בתווך בין סילוני־המים והמכוניות הרטובות,
מדרדרת עגלה קטנה, עמוסת
בצלים־ירוקים — מהשוק מסתמא —
זוג ילדים נוהגים בה. שלישי, הצעיר

העוור וכלכו
תחנת־מכוניות בטלביה. האנשים נצמדים
לחומת־אבן־של־ממש, דומה שהיא
תספק להם מחסה מפני הרוח שיצא
לשוט ברחובות ולהתל באנשים —
מבדר שערותיו של זה והופך את מטרייתו
של זה. מעבר לרחוב, מסתמנת
לפתע דמות תמירה ; שערות הבחור
שחורות כפחם, מתולתלות וסרוקות
כדבעי. למרות מזג־ד,אוויר הזועף, הולך
העלם זקוף וישר, כעשוי ללא־חת, רק
שמאלו כפופה כלשהו למטה ואוחזת
ברצועה־של־עור — בכלב.
מדי בוקר בבוקרו אץ העתר וכלבו
דרך השכונה למטרתו. בצהרים
יחזור למקום־מגוריו ובשעות אחר־הצה־רים,
הוא נחפז שוב לדרכו. מחיש
פעמיו דרך ים־של־סכנות, של מכוניות
מגיחות פתע מעבר לפנה ! אץ — בין
בני־אדם קשחים כאבן, המפריעים את
מלאכת־הכלב בסקרנותם האווילית חם־
רת־השובע, בין רחמנים־בני־רחמנים
הסופקים את כפיהם למראהו, ובין
ה״תתיקים״ ,שלדידם העתר וכלבו הם
חלק בלתי־נפרד מנוף־השכונה.
הכלב עושה את מלאכתו באמונה
ונוצר את בעליו, שומר עליו מכל משמר.
אף גופו תמיר, שחור־זיפיו המבריקים
מתמזג בצבע החול אשר לבטנו
וכפותיו. אזניו מחודדות ואפו משורבב
בזריזות לכל עבר — מרחרח. מכונית
עורכת תמרונים לפני המדרכה — הכלב
מצפה בסבלנות. הדרך התפנתה — ניע
קל, קשקוש בזנב, בעליו הרגיש צועד
בבטחה: הוא סומך על ידידו. הנה
כבר המדרכה שמנגד. הדרך אליה
חסומה — זוג מכוניות, סמוכות זו
לזו, תופסות את השטח. הכלב מתקדם
אליהן במהירות. נשמת הצופים נכבשת
בקרבם. ההתנגשות בין האדם ושולי־המכוניות
בלתי־נמנעת. מישהו מכין את
עצמו לחוש לעזרה. הכלב ממשיך לצעוד
כבטחון גמור. הוא מכוון את
בעליו, בעזרת עכוזו וזנבו השעיר,
למעבר הצר — עשרים סנטימטרים —
ששרד בין שתיש־׳מכוניות. העוור פוסע
באטיות ו ...עובר, מבלי לגעת במכוניות.
הדמות נעלמת בערפל.

3קד

1911
ב 1111
חיוז1ח1 1־1/11

מ 1ד* . 1עיי

1ן ן פסז׳ רח׳
111ת ל ־ א
עם הסרט הגרנדיוזי
בעל ההצלחה העולמית
של קרולריד

יי ה

ו ׳11י שי יי

סרט ״סורו פי ל

רובינסון קנה לו שם גם כאוסף
חפצי אמנות וכיום נמצא בארמונו אחד
האוספים הידועים בעולם. הוא קנה
תחילה העתקי ציורים מפורסמים ועבר
בהדרגה לקניית אוריגינאלים. כשקנה
את ה״רקדניות בחופשה״ של דגאס
היה מאושר לאין שעור. במידה שהצליח
בעולם הבדים קנה לו ציורים
חשובים ויקרים יותר. פעם חלם על
פתיחת מוזיאון גדול בירושלים בקנה
מידה בינלאומי.
נקווה שביקורו בארץ
מסירותו לעניננו הלאומי.

יגביר

,הע 1לם הזה״ ,מם׳ 644

שבחבורה, מדרה מאחוריהם, ובבקשו
מפלט נטה אל מתחת הגגון.
מתחת לבית־שחיו נשא הנער חבילה
קטנה של עתוני־ערב. הפדיון היה נעים
אמש. האנשים הנחפזים בערבי־גשם,
אינם להוטים אחרי חדשות. ועוד זאת :
זה זמן רב לא אירעתה מהפכה כלשהי
ואף אנס־בר־פרסום, לא נמצא ...יד־אם־
דואגת, חבשה כובע לראש הילד, עטפה
בסודר סרוג את צוארו ואזניו, ועקבות
ידיה הלטפניות, נכרות בקמט־המיושר
שבשפולי־האדרת־המרופטת, הגדולה יתר־על־המדה
; מסתבר של האח הבוגר,
שלא יצא היום למלאכתו מפאת הגשם.
סביב — המולת שוק של בוקר,
חיים שוקקים וזורמים. בתווך — הילד
הרטוב, שברכיו החשופות רועדות מה-
צנה. ועיניו — גדולות ושחורות, תוהות־בוהות
ושואלות ללא־אומר. כן, הטיפוס
הקלסי של העזובה, של חוסר־חוק־לחינוך־חובה,
או גרוע יותר: של חוק
שהוא פסת־נייר, המעלה גלים של ציניות
על הלב המאמין ביותר: האמנם?
הגזירה מצעדה קצוב, גופה ישר ויציב כתמר
; כערכיה צעירה, נושאת כד מים
מפי הבאר. גלימתה חד־גונית, שופעת
יראת־כבוד ומעוררת יחם של התרו־ממות־הנפש
בהדרתק הפשוטה, מעין
קטיפה חומה. חבל, בו רגילים לקשור
את הסייחים, אוזר את מתניה׳ ו״זנבו״,
קשרים־קשרים, מטלטל לפניה. פניה עטורים
מפטחת־לבנה ומוקשת בעמילן,
המעלימה את אחרון שערותיה, כדי לא
לעורר הרהורי־חטא. עור פניה חלקלק
ונאה — הרבה נערות, המבלות ימים
בסלונים, עלולות להתקנא בו — ועיניה
זכות, מישירות מבטן לפנים, אין שמאל
או ימין לדידם. ידיה משולבות — אחת
על החזה, אוחזת בצלב מוכסף ותלוי
בשרשרת, השניה — מאחורי הגב.
מצעדה — מצעד נידונים לעבודת־פרך
בחצר בית־הסוהר, אוילי, כבד כלשהו
ומהורהר. הגשם — כשאר הבלי־העולם־
הזה — אינו קיים לדידה. אין היא
חשה כלל באגמי־המים ובמטרות־העוז.
כאילו מבקשת לומר צורי לי, מה
כי אחת?
העוברים ושבים מזכים אותה במבט
המגלם בחובו, גם תהיה של השתאות,
משהו של שאט־נפש ובוז — שריד
היחס ל״צלם״ — לסמל של שרידי-
הזרים בבירתנו, כאילו לא נזירה צעדה
כאן, אלא בא־כוח האפיפיור, בכבודו
ובעצמו. הילדים מפסיקים לרגע את
השעשוע החביב עליהם ביותר — טבילת
מגפיהם החדשים במי־ד,שלוליות —
ומסתכלים ביצור־המוזר המהלך, אחר
הם מונים תופעה זו בין יתר אלפי-

ש. סאמט

״אלנכי״ 25-והיום שנה... לפני היה זה
כין ימי
בחשכת ליל־סגריר של בת־ים השקטה
בקעה לפני ימים מספר לפתע רוח
חיים וערנות בלתי רגילה. און של
נעורי־בגרות ומזיגת נפש בריאה בגוף
בריא באה לידי ביטוי בהילולא וצהלת־רעים.
מכיוונים
שונים של הארץ זרמו אל
תחומיה אנשים בריאים, רעננים ועליזים
כדי לחוג כאן בצוותא זכרונות
העבר 25 שנה אחורנית.
הזוכר אתה, ידידי, עדיין את ״אלד
בי שאל איש את רעהו.
״אלנבי אלנבי״ — התמוגגו
מוטקה ויוסל, בריקר ודז׳אמפה, מוסטה
וקוואשנה, חדשוני ובן־גד.
אין עוד כיום ״אלנבי״ אך נשארו
חבריו, נשארו זכרונות־נועם, נשארה
רעות.
קפיצת־זמן ודרך של 25 שנה —
ואף על פי כן: אותם הנעורים התוססים
אותה ההתלהבות.
ובעת שעדי האקורדיוניסט ה״בול־גארי־הצ׳יזבטרוני״
החמוד וחברו הצינד
באליסט ברוך־הכשרון פזרו בידי־אמן
מנעימות הארץ, העלו המסובים בחדרי
ביתו המרווח של מוטקה זכרונות־חדווה
על אותה קבוצת ד,ספורט־ד,כדורגל שלפני
25 שנה שעמדה אז במרכז ההתעניינות
של ארץ ישראל בכלל ותל
אביב בפרט. ואיזו התלהבות עוררו
התחרויות שלד, מדי שבת בשבת בקרב
אלפים רבים אחוזי ״פאטריוטיות״ ,ש־

לרחל ומשה יחזקאלי
שפע ברכות
להולדת הבן
מאחלים :

נ תן צויגנהפט
שרה ומשה מערבי

החדשות וה״נפלאות״ המעורמים על
דרך־חייהם יום־יום, וממשיכים בהגאיהם.
גם דמות זו נעלמת מבעד לקרעי־הערפל.
העבים ברקיע פותחים צוהר
קט, צרור קרני־חמה קורץ לבני־אדם
הגשמיים־הארציים, המחייכים לקראתה,
כאומרים: אל יאוש, אף סגריר זה,
סופו לחלוף, ככל ה״רעות״ אשר בעולם.

אין למצוא

כדוגמתה

אליבא דאמת
היזם.
אז היה ענין וחפץ בספורט הכדורגל
לא רק בקרב הנוער הלומד והעובד,
אלא גם אצל רבים מתושבי העיר
וסביבתה הקרובה והרחוקה.
אז האמינו והגשימו את הסיסמה:
נפש בריאה בגוף בריא...
אז (ואולי קצת מאוחר יותר) היה
גם מר ז. שרף (כיום מזכיר הממשלה),
נתון׳ רובו ככולו בעניני ספורט ורוח
ספורטיבית עד שבמרוצת השנים היה
למזכיר אגודת־ספורט ״הפועל״ בתל-
אביב. אכן נשתנה משהו מאז ועד היום
גם אצלו...
אז עזבו — בימי התחרויות —
רופאים ועורכי דין, פועלים, סוחרים
ותעשינים את מעונותיהם כדי להגיע
בזמן ושלא לאחר, חלילה, להתחרויות
ולהופעות ספורט שונות.
אז נהרו אל המגרשים גם נשי־תל־אביב
— צעירות ומבוגרות יותר כשהן
משתפות עצמן בהתלהבות על כל שער
שנכבש ונפסד, על כבוד הדגל, על
״נצחון הבחורים שלנו״.
קבוצת ״אלנבי״ היתה בימים ההם
חלק בלתי נפרד מן ההווי התל אביבי ;
בני חוגים שונים, בני מעמדות שונים
ואף בני דרגות־השכלה. שונות — אך
כולם יחד היוו חבר־ספורטאים מלוכד,
ממושמע באחווה ובהבנה הדדית.
והנה יושבים הם — ,כעבור 25
שנה — ישיבת־נועם בדירת חברם
ומעלים זכרונות בריקר׳ מראשוני־הרא-
שונים וממארגני הכנס הזה ,״יוסף-
האבא״ ,ששימש בהתנדבות מופתית
מעין אפוטרופוס על הבחורצ׳יקים על
המגרש ועל ארגון ההתחרויות וזכה
לתואר־חיבה :״יוסף־האבא של הקבוצה״
,חיים גלובינסקי — העסקן הספורטיבי
שבא במגע הדוק עם ה״בחורים״
אחר ששינו שמם מ״אלנבי״ ל״הפועל״,
מוסטה מראשוני־הראשונים, מוטקה בעל-
הבית — ואחרים.
הכל מציינים בדאבון־לב שהימים
ההם חלפו עם הדוח ואינם עוד. כיום
אין כמעט מה לראות ואת מי לראות
על מגרשי ספורט הכדורגל כאן. וגרוע
יותר: אין כיום אף מגרש־ספורט אחד
בתל אביב שיהיה ראוי לשמו. ואותי
הם שואלים: התזכור עדיין כיצד כתבת
עלינו בעתונים, כיצד התלהבת כשהיה
מקום להתלהבות וקטרגת כשהיה צורך
בקטרוג? עד אור הבוקר הוחלפו הזב־רונות,
פרטו המיתרים, רפרפו המנגינות׳
רעמו הדי הריקודים העממיים כבימים
ההם.
האמנם בגרנו ב־ 25 שנה? — שאל
אחד ותשובת חבריו היתד : ,כאילו
אתמול היה זה.

זמיר ז״ד |

לפני מונח קובץ, שיצא לאור על-
ידי קיבוץ עברון, בשם ״דברי ימי
יצחק״— להנצחת שמו של אחד הצעירים
המופלאים ביותר שנפלו במלחמת
השחרור. לא הכרתיו, אולם מתוך
השורות שהקדישו לו הוריו, חבריו
ומכריו אין ספק בידי, כי הנה בסער
המלחמה לתקומת ישראל נגדע אלון
צעיר שהבטיח גדולות, אחד מבחורי

ישראל שהיה מעורה במולדת ,-מכירה
כשם שהכיר את נתיבי נשמתו הרוטטת
והמייחלת למשהו נסתר ובלתי מצוי —
צעיר שעד מותו בגיל 24 כבר רשם
לו ביוגרפיה מסועפת של פעלים וחוויות,
חלומות וחתירה בדרכי *גשמה.
״עשר שנים רצופות — החל בשנתו
ד 14 היה יצחק נווד ומשוטט
בארץ מדן ועד באר שבע, עובר
ומהלך בה מחניתא ועד אפיקים בנגב,
סוקר וחוקר את שני הגלילים ואת
שלושת העמקים, לומד ומלמד את כל
נקודות הישוב, את הקיבוצים וה״גר־עינים״
,את החי והצומח בהם״ — כך
כותבים עליו הוריו.
ואכן אפשר לראות ביצחק את התגלמותו
של הנוער העברי החדש במולדת,
דור חדש היודע להלך בזקיפות קומה,
רציני ומעמיק, מכיר ביעודו וגאה על
פעולותיו.
קראתי כמה ראשי פרקים של הצעיר
להרצאות על הצמחים, על חיי
הבימאים בנגב ועל יסודות המשיחיות
— והנה עדות הם לתפיסת ענינים
עמוקה, לחיבה ששרשיה עמוקים במסורת
ישראל, לפולחן ״היש״ והמוצק
בהישגי עמנו בארצו, ששום כח בעולם
שוב לא יוכל לעקור אותם מכאן.
והמופלא בכל — התעניינותו של
יצחק בכיסופי הגאולה בישראל במשך
הדורות האחרונים, ברעיון המשיחיות
ובחכמת הקבלה. הנה בכאן מגלה עתה
את חזון המחשבה ולחלוחית הדמיון
בצעיר שלא סיים את תעודת חייו.
מי יכול להתנבא ולקבוע לאן היה
הצעיר מגיע אלמלא נתרסק מטוסו
בעובד, אל חפיר ! זהו אחד מן החשבונות
הטראגיים שאיש אינו יכול לעשותם
לעולם. זה גורל כל היוצרים
שחוט־החיים נקפד באביב ימיהם.

חכרי התא חדו ת החקלאים הזעירים דגים בכעיזתיה ם
בכנס ה שנ תי כ ת ״א -
צילום :

פ שי טי צ קי

כי ת מובן עשוי פקק שהוכא לכאן מליסכון. פו ר טו ג ל^ .
הכי ת מחוסן בפני אש. מחירו נאמד ב־ 300ל״י.
צילום;

.העולם הזה״ ,מס׳ 644

ויזי נגר

ייי־י־ /תכלי ת
היא חפצה לשקר, אך פתאום לא היה איכפת

היא היתד. נערה צעירה ונאה למדי. היא עבדה
כמוכרת בחנות ״כל־בו״ ובעליה היו מרוצים ממנה לה.
״אני מוכרת בחנות״ ,אמרה והציצה לתוך עיניו.
מאד; לא קיבלה מעולם הרעלת קיבה בקיץ ולא
לקתה מעולם בנזלת בחורף. דייקנית, חרוצה ומאירת הוא נרתע :״בחורה אינטליגנטית כמוך כמה חבל
שאין לך עבודה שמרימה יותר את הנפש! הייתי מציע
פנים.
היה לה בחור, לבלר במשרד. בחור יפה, עליז לך עבודה של טיפול בילדים. את היית ודאי מתאימה
ומלא חיים. הבריות אמרו עליו שאין הוא חכם לכך מאד״.
היא צחקה, אבל הוא חשב על כך ברצינות
ביותר, אך הוא היה מלא בדיחות כרימון ואהוב
בחברה וביחוד עליה: היא אהבה אותו עד לשגעון. וכעבור ימים מספר הודיע לה, שאם תרצה, הרי יש
הוא אהב מחולות, ומאחר שהיא לא ידעה לרקוד לה משרה: שני ילדים, הגברת נהדרת, השכר טוב, ה...
והיא החליפה את עבודתה .״הנה מחליפים הבחולימד
אותה. לעתים קרובות היו הולכים למסיבות
ולנשפים. הוא היטיב לנגן על אקורדיון ולה היה רים את בחורותיהם! הלבלר שלי יש לו כבר רשימה
קול ערב למדי. בקיצור — החיים שטפו באידיליה של חמש או של שש מאז ...ולמד, לא אחליף אני
את משרתי?״
והם היו מאושרים מאד עד —
והספרן לא טעה: היא התאימה מאד לתפקידה.
שביום בהיר אחד הודיע לה, שנמאס לו הדבר:
״אני מחפש תוכן בודים״ ,התפלסף ,״ולכן אוהב הילדים אהבוה, גברתה כבדה אותה והשכן הצעיר
אני שינויים. אנו מסתובבים זמן רב, בלי תכלית. שממול התחיל זורק בה מבטים וחיוכים.
לי אין כסף. גם לך אין. ולכן...״
היא לא זכרה כיצד התוודעה אליו, וכיצד התהיא
בכתה .״אבל, יקירי, מה אעשה בלעדיך?״ חילו לטייל. הוא היה נחמד מאד ובעלת הבית אמרה
והוא בשלו :״אין זה נורא. החיים לפניך. המ לה, שאין הוא חכם ביותר, אך הוא מוסיקלי להפליא
שיכי לרקוד, לבלות, תמצאי בחור...״
ומנגן בכמה כלים.
היא היתד, אומללה ובכתה מרה בלילות, אבל
״כמה חבל שאינך מנגנת ואינך שומעת מובימים
היתר, עובדת ומאירה פנים ללקוחות. אחר כך סיקה״ ,אמר לה. הוא הוליך אותר, לקונצרטים שלא
חדלה לבכות בלילה ובמקום זה היתד, הולכת לנשפים הבינה בהם כלום, אבל הקשיבה כתלמידה טובה
ובאחד הנשפים האלה פגשה באמת בחור נחמד, אבל מפני שהוא אהב מוסיקה והיא אהבה אותו עד מוות.
הוא לא רקד כלל.
היא יכלה להקשיב שעות לתרגוליו בכנור,בפסנתר
חברתה לחשה לה :״זהו סטודנט חפשי; לומד ובחליל — אבל לא למוסיקה היתה דעתה, כי אם
מן היום בו נולד. אומרים עליו, שאין הוא חכם
עליו, על תנועותיו.
גדול, אבל מלא תורה כרימון וזה חשוב״.
״מדוע לא תלמדי לנגן? יכול אני ללמד אותך
היא לא זכרה כיצד התוודעה אליו ואיך התחילו משהו ...לפי דעתי יתאים לך הכנור מאד מאד״.
לטייל יסד׳ אבל זאת היתד, עובדה. הוא לא היה יפה
והיא עשתה פלאים. התרגילים היו משעממים
תואר כלבלר שלה, אבל ״פנים מענינים״ היו לו וחריקת הכנור היתד, שנואה עליה כחריקת המזלג
וחברותיה קינאו בה על ״הבחור הרציני״ שלה. הוא על־ הצלחת, אך היא היתד, מאושרת לראותו זוהר
נראה לד, כסמל החכמה והתרבות והעריצה אותו מהצלחתו ונוהר משביעת רצון. הוא הבטיח לעשות
כאליל. הוא פתח לפניה אופקים חדשים, גילה לה ממנה וירטואוז. וכה שטפו החיים בתכניות פלאים
את אוצרות הספרים והראה לה את כל הספריות עד -
בעיר. היא התחילה לקרוא בשעות הפנאי ובימים
שביום בהיר אחד הופיע אביו שעשה לרגלי
שהוא למד היתד, יושבת בספריה, קוראת וכותבת מסחרו בחו״ל והבחור המבטיח עולמות הצטמצם בין
רשימות במחברת עבה כדי שישבע רצון ויעלה חיוך רגע זהיר, לילד נזוף.
על שפתיו. החיים היו מלאי תורה וענין עד —
״אבי בטוח שאת גורמת לפגורי בנגינה״ ,אמר
שביום עבות אחד הודיע לה, שהוא מפליג לא לה .״מי כמוני יודע שאת רק מעודדת אותי, אבל
מריקה .״בארץ זו״ ,הסביר לה ,״דרכו של אדם להת אבי הוא בעל דעות קדומות ואת ...משרתך ...הוא
נוון. אין לך אופק, אין לך חברה, אין לך בסים, דורש ממני לעזוב את העיר מיד״.
אין לך...״
היא בכתה: אבל, יקירי, מה אעשה בלעדיך?״
היא בכתה :״אבל, יקית, מה אעשה בלעדיך?,״
הוא ענה ביגון :״מה תעשי? המשיכי לנגן...
הוא השיב בקלות: או! ה ת את מתקדמת כה את כבר הגעת לדרגא די גבוהה. בטוחני שתהיי
יפה בלמודיך. המשיכי בקריאתך. בטוחני, כי תהיי וירטואוז גם בלעדי...״
באחד הימים בחורה אינטליגנטית מאד, ואז תמצאי
החיים היו מרים מאד, ונפשה מרה שבעתים. אבל
את אושרך!״
היא ניגנה, משום שהעבודה הקשה על גבי המיתרים
ושוב איבדו החיים את זר,רם. היא המשיכה השכיחה את יגונה.
לבקר בספריות .״הספרים הם דברי הבל״ ,היתר,
יום אחד שמעה דפיקה בדלת חדרה ואדם צעיר
חוזרת ואומרת לעצמה .״אבל הם הורגים את הזמן נכנס.
באופן נפלא״.
״אני מציג את עצמי״ ,אמר .״הריני הרופא שבא
הספרן התרגל אליה כאל אחד הרהיטים בספריה לגור בשכנות. רציתי לבקש מגבירתי, שבין השעה
והיה קושר אתה שיחה לפרקים.
9לבין השעה 12 בבוקר, אם לא יקשה עליה, תואילי
״את ודאי מות־״ או סמינריסטית״ ,אמר לד, פעם נא לא לתרגל בקול רם׳ כי הפצינטים״.״
והדבר מצא חן בעיניה, אך היא אמרה :״לא, אני
״הו, מבינה אני, מבינה אני״.
סתם ככה מתעניינת בספרים״.
״אבל, בלי קומפלימנטים, הגברת מנגנת באופן
״ומה את עושה?״
נפלא, באופן המושר את הלב...״

ר שי מו ת ק טנו ת
מ ה בי רההג דו ל ה
(המשך מעמוד )8
בוא צביקה, נראה את המכונה החדשה
המשמשת
את המכונה. נערה ששערותיה
זהובות. ישנם כאלה החושדים
בה בצביעתן. ואפשר שלא, עכ״ס שפתיה
צבועות ונאות. גווה חטוב ושערותיה
(כאמור) מגון הדגן הזהוב.
הי אתה. חדל לגלגל מבטים. באנו
לכאן לחזות בפעולת המכונה האמנם

כשהר,תחרות נטושה בין מעשי הפלא
פרי המודרניזציה ובין יצירת הפלאים
הלקוחה מצלעו של אבינו הראשון, כלום
לא תשור תוצאותיה

ד. סטודנטים

לא, איני הולך לשם.
מה כ׳פת לך׳ בוא.
למה?
מה לי ולסטודנטים?
ת׳ה מפחד?
לא מפחד. אבל אין לי מה לעשות

מה ת׳ה חושב הם עושים׳ למשל?
אני יודע? פילוסופיה, פסיכולוגיה,
פיסיקה׳ חימיה.
צחוק, הה, הה, הה.
ודה יודע מה? נהיה שם ש׳רה
רגעים. לא מ׳צא חן בעיניך נלך. טוב?
טוב.
המקום: חדר אחד שקירותיו מקושטים
בפגיונות ובתמונות. הרדיו שב־סנה
מצרצר איומות, על הכוננית: ספרים
עבי כרס פחד).
החברה 4 :סטודנטים ו־ 2סטודנטיות.
שניים מביימים פולחן שתיה
ומערים אל קרבם כוסיות לאין ספור
של קוניאק.
סטודנטית אחת רוקדת באלט (או
בן דודו של באלט) שניה סורגת (הה
הסריגה הנצחית) ,אחד סטודנט (ארוך
כתורן) מספר מעלילותיו בימים שהיה
מפקד פלוגה בחיל ה ...תחבורה.
אנחת רווחה.
נו, ומד, חשבת?...
...סליחה מחולו מגרד, את יצרי,
אפשר להזמינך לרקוד?
(...למחרת) סליחה. אינני מדבר עם
שכמותך. אני שרוי במחיצת.״ סטודנטים.

היא
לא זכרה, מתי הופיע בפעם השניה. הוא
ביקש ממנה לנגן לפניו והזמין אותה לבקר במרפאתו,
הוא היה אדם נחמד, בטוח בעצמו ושבע רצון
בעבודתו. בעלת הבית שהיתר, מנקה את חדריו אמרה
לה, שאין הוא חכם ביותר, אבל בקי מאד במקצועו
וזה משנה לא מעט. הוא היה מרבה לדבר על כך
והיא גילתה התענינות מרובה בשטח המדיצינה.
״עליך ללמוד קצת כיצד מטפלים בחולים״ .אמר
לה .״נראה לי, שהיית עושה חיל בתור אחות רח־מניה.
הייתי מקבל אותך בתור אסיסטנטית ; תלמדי
דבר מה...
והיא למדה ועשתה חיל. החולים גרמו לה
סחרחורת והפצעים עוררו בה תיעוב, אבל הוא היה
מאושר לראותה מתקדמת והיא היתה מאושרת לראותו
מאושר. החיים היו מלאי עבודה וענין עד —
שבעלת הבית סיפרה לה בסוד, שמצאה מכתב
כתוח על מטתו, מאת ארוסתו ...לבה נפל עליה והיא
הטיחה בפניו ששיקר לה. הוא צחק :״אמנם צריך
הייתי לספר לך שיש לי אי־שם ארוסה, אך מי
העלה על דעתו...״
היא בכתה :״אבל יקירי, מה אעשה בלעדיך?״
הוא ניחם אותה :״אין דבר. החיים לפניך ...הייתי
מייעץ לך להמשיך ולהשתלם בתור אחות. מובטחני
שתעשי חיל״.
החיים היו ריקים מאד, אבל היא החליטה ללמוד.
לא מתוך ענין; היא שנאה את המקצוע הארור הזה
ונגעי האדם המתועבים .״אבל עלי לרכוש לי סוף
סוף מקצוע״.
והיא למדה בשקידה, כי הלמוד השכיח ממנה את
אכזבותיה. באחד מימי הפרקטיקה שלה בבית החולים
רתוודעה אל צעיר ששכב חבוש בגבס: מכוניתו
הפרטית התהפכה כתוצאה מנסיעה מטורפת והוא
שבר יד ורגל. היא טיפלה בו למסירות והוא שלח
בה מבטי הערצה. כשד,חלים, בא לבקרה בבית החולים׳
ואח״כ בביתה ואח״כ החלו לבלות את זמנם
בנעימים.
הוא היה בחור נחמד עד מאד .״איננו חכם גדול״,
הביעו ידידותיה דעה .״אבל הוא בחור עליז, יש לו
כסף, יש לו מכונית פרטית — וזה יותר ממשהו...״
היא טיילה וטיילה אתו. הם הלכו לרקוד. הוא
לא היטיב לרקוד כל כך, אבל נעים היה לבלות אתו.
הם קראו בספרים והחליפו רשמים — והיא החליטה
שהוא שטחי. הם ביקרו בקונצרטים והוא נראה לה
כמתרברב בהבנתו: את הכנור העריץ רק כשהיה
בידה, אבל הוא היד, נחמד והיא ״סימפטה״ אותו.
בערב אחד זרוע כוכבים, כשליווה אותה לביתה,
אמר לה בקול רווי אהבה:
״יקירתי, מציע אני לך נשואין ...תוכלי לחיות
בביתי חיי אושר ולנוח מעמל חייך הקשה. אני
אוהב אותך מאד מאד״.
היא נענעה בראשה :״נכון, אוכל לחיות בעושר,
יש לך כסף, אבל ביננו לבין עצמנו — לא אמצא
בך ענין רב. נעים מאד לבלות אתך, אך...״
הוא ענה ברוח שפלה :״יודע אני שאת עולה
עלי בהרבה בחינות. את משכילה, קראת הרבה,
את מנגנת, יש לך מקצוע חפשי, ומלבד זה את
נהדרת בחברה: שרה׳ רוקדת, עליזה...״
״אתה מבין זאת יפה״ ,אמרה לו ,״אם כך,
מוטב שנפרד בהקדם״.
הוא היה אחוז יאוש.
״אבל, יקירתי, מה אעשה בלעדיך?״
היא משכה בכתפיה :״כל החיים לפניך. עליך
ללמוד הרבה׳ לעבוד, להשיג דבר מה. ודאי תמצא
יום אחד את אשרך

ד. ישוב ...נטורי קרתא
(מחזה במערכה אחת)
המקום והזמן: ערב שבת׳ הצטלבות
הרחובות — יפו, צ׳נסלור׳ המלך
ג׳ורג׳.
המשתתפים: חיל מגבעתי ו־ 2נטורי
קרתא.
החייל מצית סיגריה.
נטורי קרתא באים מכיוון מחנה
יהודה.
א. תגיד לו.
ב. אתה תגיד לו.
א. החיילים האלו׳ נורא אתם.
ב. הוא עלול להרביץ מכות.
א. מפויס? אינני מפחד ממכויס.
ב. אז תגיד לו.
א. בודאי שאגיד לו.
ב. אנו מצתים להלחם ולמדם על
אמונתנו.
א. בהחלט.
ב. גיי, זוג אים.
א. אפשר דו תסט אים זוגן.
ב. ואם יתן מכות.
א. הה, אתה מפחד.
ב. אינני מפחד.

א. ניגש יחד.
ב. כן׳ נגש יחד.
א. ואם לא ישמע לנו?
ב. נרביץ לו.
א. הה, נרביץ לו.
ב. נו׳ קים שוין.
א. י1׳ יו׳ אין־ קים, איך קים,
ב. אז נרביץ לו.
א. נר--ביץ לו.
ב. את השבס מחלל הנבזה.
נרביץ לו.

ב. נרביץ לו.
שניהם יחד: בוא, נרביץ לו.
החייל נפסע ממקומו וקרב אליהם׳
הסיגריה בפיו.
היי זיידה, איפה יש כאן בית
קפה פתוח.
שניהם יחדיו. שם למעלה,״ירדן״
פתוח.
חייל: תודה זיידה, מפריח ענני
עשן ומסתלק.
א. נו.
ב. נו.
א. אי, אי׳ אי.

ב. אי, אי׳ אי.
שניהם יחדיו. אי׳ אי, אי.

.העולם הזה״ ,מם׳ 644

הכל -לכלא שה

שכבות הבגדים לילדינו
מאת חוה ברנד
מחקרים רבים ושונים נעשו על שכבות
רבות ושונות. שכבות אדמה בהר
ובעמק, שכבות האוויר והים, שכבות
מחצבים ומכרות, ועוד ועוד ועוד.
ואילו אני אכתוב על שכבות הבגדים
של ילדינו. ואם לא עכשיו אימתי? האם
לא בימי שלג וכפור, כשמספר השכבות
באמת ניתן לחקירה ולספירה?
בקיץ, בחום הישראלי — אין מה
לחקור, את רואה אותם, את הילדים
מתהלכים, מתרוצצים, או מובלים על
ידי אמותיהם ומטפלותיהם בגנים ועל
שפת הים. גופם כמעט חשוף; או
חשוף לגמרי והם שזופים מקרני השמש.
התינוקות השוכבים בעגלותיהם מרימים
אל על רגלים שמנמנות ויחפות, חומות
מאמבטיות השמש ומשמן השיזוף הנמרח
עליהן בקביעות. רגלים קטנטנות אלה
המתנועעות בקצב הנסיעה — לב מי לא
יחממו? וכל אשר יראן יחשוב :״אכן,
אנו חיים בארץ חמה, חמה מאד!״
אולם לא לארך ימים ימשך גן העדן
אשר לילדים. רק יוקל מעט מהחום
המעייף והאמהות תעוטנה על ארון
הבגדים ותוצאנה ממנו את השכבה הראשונה.
הלוא היא החולצה בעלת השרוול
הארוך. עוד ניתן החופש לרגלי הילד,
אם כי גם שם הופיעו כבר הגר־בים
הקצרות, אך ברכיו עודן חשופות
וצבען כהה.
עם הרוח הראשונה מוצא ברוב כבוד
מהארון — מלבוש הצמר. זהו מלבוש
רב שכבות. ראשונה בהן היא האפו־

דגים מלוחים
בזמנים אלה יש צורך לנצל כל
הזדמנות כדי לגוון את תפריט הסעודה.
נמצאים כעת בשוק דגים מלוחים,
מקרלים וסקומבריה אשר מהם אפשר
להכין מאכלים שונים, מתובלים וטעימים.
ובכל
זאת ישנן נשים הנמנעות מכך
בגלל הריח המיוחד המורגש מהידים
לאחר הטפול בדגים המלוחים.
ריח זה יעלם לגמרי מהידים לאחר
רחיצה עם מעט ״נם״ בלתי מהול.
על אף השפעתו המהירה, משאיר ״נ ם״
את עור הידים עדין ורך.
כדי לנקות ולהרחיק את הריח
מהכלים יש לנקותם גם כן במעט ״נם״
בלתי מהול, להשהות לשם השפעה
למשך 3־ 2רגעים ולשטוף במים.
לאחר פעולה זו יעלם לחלוטין ריח
הדגים המלוחים.

בית
הקוסמטיקה

דה — ואחריה באד, החולצה, החולצה
בעלת השרוול הארוך, הסוודר התחתון
והסתדר העליון. וגם הרגלים אינן מקופחות
חלילה — מכנסים קצרים ועליהם
ארוכים ולפרקים עוד זוג בחשאי, שאיש
לא ירגיש. וכמובן — גרבים, קצרים
וארוכים וגרבי ספורט, ולאחרונה נעלם
מעינינו הראש החמוד והשער המתולתל.
כובע, מטפחת־צמר, כובע גרב— ,
אחד מאלה, ולעיתים קרובות גם שנים
עוטפים את הראש ומשאירים רק סדק
צר למעט אוויר צח. ומה שפחות אוויר,
הרי זה משובח!
ועיקר שכחתי, את השכבה הראשונה
— זו הגופיה, ורבות הן ושונות.
בלא שרוולים ובשרוולים קצרים ואף
בארובים ולפעמים מלבישים אחת על
השניה. חלילה שלא יצטנן.
בשנים האחרונות, עם ר,עליה מאירופה;
הופיע למשפחת מלבושי הצמר עוד
חבר, הלוא היא הפרתה. רבות הפרוות
עתה בארץ, וכנראה שהגיעו בשעתן...
לא אקפח חלילה את יתר המלבושים
שאינם ממין הצמר. פלנל, אריגים, וכמובן
,׳הטרנינג״ המפורסם עוד מעליית
הגרמנים. אלא שבימי הקור, אין אנו
האמהות אוהבות את מיני המלבושים
המפוקפקים האלה.
וילדינו נראים כה בריאים ושמנים
בימי החורף בלכתם ברחוב או בהיותם
מובלים בעגלות, עד שפלא הוא שעוד
יש צורך להשקותם שמן דגים — אלא
כשמגיעה שעת הרחצה ואת עוסקת
בקילוף כל השכבות האלה מתגלה לפניך
גוף רזה של ילד עורג למעט שמש, ולו
גם לשמש חורפית.
אך את מיטב המחקר תוכלו לבצע
בלילה. קצת קשה לנשום בשעת מחקר
זו, כי התריסים והחלונות סגורים ומסוגרים,
פן תחדר חלילה טיפת אתיר
צח מבחוץ, והתנור מוסיף חום ומחנק,
והילד החמוד שוכב במיטתו, עמוס שכבות
עד אין סוף. גופיה וחולצה ואפודה
וסוודר ושק שינה. ואחריו בשי, שכבת
השמיכות. שמיכה דקה ועבה ויותר עבה
ועליה עוד שמיכה. ואם קר חלילה לאחד
מההורים באמצע הלילה, ירוץ לחדר
הילדים ויוסיף על כל זאת את מרבד
הצמר של המטה.
פלא שעדיין כוחו של הילד עמו לקום
בבוקר, אחרי שנה כבדת משקל כזאת...
ואוי לו לילד שהעיז להתקרר או
לקבל נזלת. מספר השכבות נכפל ונשלש.
והסדק לאוויר קטן והולך...
אך סוף לכל חורף הקיץ. אמנם אין
האמהות ממהרות להסיר את אשר הוסיפו,
אך לאט לאט נקלף הילד ממלבושיו,
קודם המעיל ואחר סתדר ועוד
סוודר ועוד סוודר ואפודה וחולצה ועוד
חולצה וגופיה ועוד גופיה ומכנסים
שנים שלושה זוגות, וזוגות מספר גר־בים
ושוב הוא מתהלך חופשי ושזוף
בעולמו של הקדוש ברוך הוא, נהנה
מאוויר צח ומחום השמש ואוזר כוחות
למשא החורף וכובד שכבות בגדיו.

הלנה

טרב מן
פרופיסור האוניברסיטה
--פרי סליופי, ס די ב
תמרוקים מתוצרת צרפתית חדישה. טפול
בעור הפנים לפי שיטה חושה. בכל יום
ג׳ התיעצות קוסמטית — חינם

,העולם הזה״ ,מם׳ 644

רסיטל! של אירנה גטרי הרקדנית
הידועה

אירנה נטרי

תערוך רסיטל
נוסף באולם
״אהל״ ב־,23.2
בשעה ,8.30
התכנית החדשה
תכלול :
רסיסים יקרים,
מנגינה, רקוד
עם תף, אשה,
״אני מאשים״,
(בלי לווי מוסיקלי)
ועוד.
יש לצפות
לתכנית מענינת
מאד, אחרי
הצלחתה של
אימה גטרי
בקונצרט הקודם
שהקסים את
הצופים.
צילום :

ל. קירשנר
יחד 9ארז 3שמאל יחד 9 .ארז 3
שמאל יחד 9ארז.
המשיכי בסריגת ארז עוד ג 1!/ס״מ.
השורה הבאה 8 :ארז 3 .שמאל
יחד 7 .ארז 3שמאל יחד 7 .ארז3 .
שמאל יחד 7 .ארז 3שמאל יחד 8ארז.
המשיכי לסרוג בסריגה רגילה (שורה
שמאל שורה ימין) ורק סרגי 3עינים
ארז בהתחלת ובסוף כל שורה. סימי
בשורה שמאל.
צורי א ת הבהן כ ך 3 :ארז.
15 ימין. הוסיפי עין בעין הבאה2 .
ימין. הוסיפי עין בעין הבאה 16 .ימין.
3ארז.

בשורה ה שניה: שמאל.
השורה ה 3 3-ארז 2 .ימין יחד.
10 ימין 2 .ימין יחד 2 .ימין 2 .ימין
יחד 10 .ימין 2 .ימין יחד 3 .ארז.
המשיכי להוריד 4עינים בכל שורה
שניה.
שורה אחרונה 3 :ארז 2 .ימין
יחד 2 .ימין יחד 2 .ימין יחד 2 .ימין
יחד 3 .ארז.
סגרי את כל העינים. חברי את
התפר. סרגי את הכפפה השניה בדיוק
באותו אופן. העבירי סרט צר בהתחלת
הסריגה הפשוטה.

שורה שניה ובל שורה זוגית :
3ארז. שמאל עד סוף השורה 3 .ארז.
שורה שלי שית 3 :ארז 15 .ימין.
הוסיפי עין בעין הבאה 4 .ימין. הוסיפי
עין בעין הבאה 16 .ימין 3 .ארז.
הוסיפי עין בכל צד של הבוהן (תמיד
תהיינה לך עוד 2עינים ימין בחלק
הבוהן) כל שורה שניה שלוש פעמים.
סיימי בצד שמאל (תהיינה לך 51 עינים).
בשורה הבאה: סרגי 19 עינים
ימין והעלי אותם על מסרגה נוספת
או סיכה סגורה. סרגי 13 עינים והעלי
את יתר 19 העינים על מסרגה אחרת או
על עוד סיכה סגורה. סרגי את 13
העינים בסריגה רגילה, והוסיפי בשורה
הראשונה עין אחת מכל צד ( 15 עינים).
המשיכי בסריגה זו 2ס״מ סיימי
בשורת שמאל.
שורה הבאה 4( :ימין 2ימין יחד)
פעמים 3 .ימין. שורה שניה. שמאל הכל.
שורה שלי שית 3( :ימין 2ימין
יחד) פעמים 3 .ימין.
שורה אחרונה > 2שמאל יחס 5
פעמים 1 .שמאל. גזרי את החוט בהש־אירך
5ס״מ ממנו. השחילי במחט
והעבירי דרך העינים שנשארו חזקי היטב
וחברי את תפרי הבהן.

מטוסים משובחים בעלי 4
מנועים; חבר עובדים אמריקאי
מנוסה; ארוחות ללא
תשלום; שרות אויב.
שויצדיה איטליה

צורי א ת כף היד כ ך:

זוג מסרגות זצמר
הימים — ימי קור, כפור ושלג. ילדך,
משאת מוציאה אותו החוצה עטוף ומכוסה,
אך ידיו גלויות וקרות, סרגי לו
משאריות צמר שיש לך בבית, או מרבע
חבילת צמר זוג כפפות ויחם לידיו.
העלי 57 עינים על המסרגה וסרגי
סריגת ארז *1/ב 0״מ. השורה הבאה:
9ארז 3 .שמאל יחד 9 .ארז 3 .שמאל

העלי את 38 העינים על מסרגה אחת
חברי את החוט מצד ימין סרגי 19
עינים והוסיפי 2עינים ליד הבוהן.
גמרי את השורה ( 40 עינים).
סרגי 3עינים ארז בכל תחלת וסוף
שורה, והמשיכי בסריגה רגילה (שורה
שמאל שורה ימין) עוד 0 2״מ. סיימי
בשורת שמאל.
השורה הבאה 3 :ארז 2 .ימין
יחד 12 .ימין 2 .ימין יחד 2 .ימין2 .
ימין יחד 3 .ארז.

ט .11.א.
לאמריקה

קשר עם מרכזי העולם העק־דיים.
פנה אל סוכן הנסיעה
שלד או טלפן:
ט,וו. א .תל־אביב מס׳ 5 7 8 8

2 !0־ ₪פםפ 6

יום ה׳ 16.2״חליל הכשפים״ ב־9 חיפה בערב ב״ארמוך
מוצ״ש 18.2״חליל הכשפים״ ת״א
יום ב׳ 20.2״חליל הכשפים״ ת״א
יום ג׳ 21.2״חליל הכשפים״ הרצליה יום ד׳ 22.2״בערבות הנגב״ ת״א
יום ד׳ 22.2״אהבת נעורים״ רחובות יום ה׳ 23.2״כרכרה בלומבדג״
תל־אביב
(הצגה לפועלים)
יום ה׳ 23.2״חליל הכשפים״ ב־9
ירושלים
ב״ציוך׳
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב

התזבזורת

אהל
^;ו כ טז ר ^ ע ל׳ הסלע

תשבץ 11.091
(כתיב חסר)

מאת: פנחס הרזי

_22נ

35 1 1 1

במאוזן :
— 1מכונת־הכפלה קטנה! 7יונק
החי בים! — 8חרפה (הושע י׳)!
— 10 מכונית להשכיר! — 12 חדר
קטן! — 14 חצי המחצית! — 15
מגושם; — 16 תנובה! — 18 פקפוק!
— 19 עשב! — 20 בו מרבים בשמחה!
— 22 מכילה ומפיקה מים חיים! — 24
בלתי נשוי! — 26 תופעת לווי של
האור! — 27 טפות גשם שקפאו!
— 29 שליח! — 30 הד! — 32
יהודי; — 34 כף מיוחדת במטבח;
— 36 האותיות לפי ערכיהן החשבוני.

במאונך :
— 1מלת הסכמה; — 2נמצא;
— 3הקול הגברי הגבוה ביותר;
— 4כוסית גבוהה, רחבה למעלה
וצרה למטה! — 5שבכה; — 6מזון־
פלא; — 7צמח בעל שלוש עליים;
— 9הפוגה; — 11 כלי נגינה; — 13
שיא השלמות! — 15 מצית; — 17
ציפה; — 22 הוצאה לפועל; — 23
חלק הספור! — 25 שכר לעת זקנה
או מחלה; — 27 ישוב בדרומה של
תל־אביב; — 28 פקיד הסברה רשמי!
— 30 לא מוטל בספק; — 31 החלק
הרך בפנים! — 33 מנת אוכל! — 35
ממשפחת הצאן.

שתי הצגות, ב־ 6וב־ 9.15 בערב
ירושלים

״ציון.״
מוצ״ש 18.2אינקובטור על הסלע
שתי הצגות, ב־ 6זב־ 9.15 בערב
תל־אביב
יום א׳ 19.2אינקובטור על הסלע
מטעם המחלקה לתרבות ולנוער
תל־אביב
יב־ 8בערב
יום ב׳ 20.2אליזכט כרגנר הופעה
תל־אביב
עממית ב־ 8.30 בערב
יום ב׳ 20.2אינקובטור על הסלע
רעננה

ב־ 8בערב
יום ג׳ 21.2אינקובטור על הסלעי
תל־אביב׳
ב־ 8בערב
יום ד׳ 22.2אינקובטור על הסלע
נתניה
ב־ 8בערב
יום ד׳ 22.2אליזכט ברגנר הופעה
אחרונה מטעם האגודה ״למען האהל״
תל־אביב
ב־ 8.30 בערב
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב

במטאטא
הצגות בכורה

״עגל

הנהב׳י

קומדיה ב־ 3מערכות מחיי הארץ
מאת פ. לו ב ה. בימוי: צ .פ רי דלנד
מו ק די,

הצייר !
תפאורות: י .רוזנ ב לו ם
יום ה׳ 16.2.50 בשעה 8.30 קרית־חיים
מוצ״ש 18.2.50 שתי הצגות ב־6.30
תל־אביב
וב־9.15
תל־אביב
יום ג׳ 21.2.50ב־8
יום ד׳ 22.2.50ב־ 8.30 ראשון־לציון חיפה יום ה׳ 23.2.50ב־ 9״ארמון״
רמת־גן
יום ב׳ 27.2.50ב8.30
תל־אביב
יום ג׳ 28.2.50ב־8
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8בערב

פ תרץ ת שבץ 10
במאוזן — 2 :סניף; — 6
שם; — 8אולם; — 10 כסא; — 12
דיר! — 13 הפוך; — 15 טף; — 16
רקיק! — 18 נקי; — 19 נחת; — 21
הקטר; — 23 צד; — 25 נרגש; — 27
ראי; — 29 סוף; — 30 יגון; — 32
לע; — 33 הנעה.
במאונך — 1 :לשכה; — 3
נא; — 4יוד; — 5פליט; — 7
מספרה — 9 :מרפסת; — 11 אוקיה;
— 14 כי; — 17 קנטרס; — 18
נוצרי; — 20 חרגול; — 22 קן; — 24
דאגה; — 26 שפעת; — 28 יון;
— 31 נע.

בם 1צאי שבח 18 במרץ
באולם אוזל־שם בשעה 9בערב

בתכנית חדשה ונבחרת

יום חמישי 16.2רק אתמול נולדה

הפילהרמונית היעוראלית

ב־ 7.30 בערב
יום חמישי 16.2

קונצרטים למנויים

מינוי __6סדרה ה׳
תל אביב, יום רביעי 22.2
סדרה א׳
מינוי 7
המנצח: סרגיי קוסביצקי

תל־אביב

בי ת הבימה

ת א* ס
פתח־תקוה

באולם ישר, חפץ
המחודש

הצגות בכורה
תכני ת מס׳ 16

ב־8.30

מתח \בוה!...

בהשתתפות: אדים דה־פיליפ
המנצח: מ .גולינקין

הם יגיעו מחר

41111111111111111111

האוגנרה רגיעדראלית

בתל־אביב
חולון מוצ״ש 18.2הם יגיעו מחר שתי
הצגות: ב־ 6.30 וב־ 9בערב, ת״א
יום ראשון 19.2״הצל״ תל־אביב
יום שני 20.2״הצל״ תל־אביב
יום ג׳ 21.2״הם יגיעו מחר״ ,ת״א
יום ד׳ 22.2״רק אתמול נולדה״
תל־אביב
יום ד׳ 22.2״הם יגיעו מ חר״
חדרה
ב־8.30׳ באולם ״חוף״
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב

תל אביב, יום חמישי 16.2

יום ג׳ 21.2

תיאטרון פועלי י שראל

תיאטרון 3אמר

חזיז ורעם ב־צ 1ברקים

אולם ״היכל״

יום חמישי
מוצאי־שבת
יום ראשון
יום שני
יום שלישי
יום רביעי

יום ה׳ 23.2ב־8.30

הספדמס בי לי ה
המנצח: ג .זינגר

כרטיסים :
ת״א ביילין, אלנבי 67 טלפ 5018 .
פתח־תקוה, בית מסחר נייפלד, טלפ 254 .

16.2
18.2
19.2
20.2
21.2
22.2

לויו נ ה

לטובת ה.נ.צ. לבית הנערה העולה של ויצ״ו הצעירה. חיפה ירושלים
תל־אכיב
24.2
23.2
21.2
תכנית: באך, בטהוכן( ,אופ׳ ,)111 שופץ, רכיבי, דה־פלה
כרטיסים: ת״א: שלזינגר־שפרינגר, רדיו־אוניון. ירושלים: כהנא ;
חיפה: יובל. ויצו ה צעי ר ה: סניפים תל־אביב, ירושלים. וחיפה.

ה כ ! נ 1ד

בל מססוו מפואר
ב מו צ אי שבת שושן בורי * במרץ
בכל אזלמי תיאטרון מוגרבי

תבנית

בתי

החודנוע

ד׳ ח? ם ט 7צתישבת 16.2.1950

מגדלור

אוריון

ארמון,

ג׳וני בלינדה

אממי!׳

חיפה

שבוע תשיעי
שבוע חמישי
טרובדור אופיר
שבוע שני

לא הכסף יענה
את הכל

גץ ווימאן
לו איירם
וצ׳רלם ויקפורד
אסתר המעין
המתגבר

אורה,

כתבת המערכת וההנהלה 1תל־אביב, רחוב לילינבלום ,12
־י׳ --י צינקוגרפיה ״ארץ־ישראלית״ בע״ס /ההפצה: דוד טופל ובניו.

שושנה דמארי

חיפה

לפני צאתה לסבוב באררי״ב

ליד הפסנתרהקומפוזיטור
משה 1ילנסקי

מכ1יזציה חדשה וישנה...
ככל שמתקדמת האנושות, כן היא עומדת על מקום אחד ! במד, דברים אמורים? לגבי
שימוש באותם הכלים שהשתמשו בהם לפנים, אם גם בצורה חדשה. את הסכין השחיזו
אבותינו באבן מאז ומעולם. אך מיום שהומצא החשמל החל האדם מבקש את ה׳,כפתור המיסתורי״
להקל עליו בכל שטחי החיים. המכונה באה במקום עמל הכפיים ; אף־על־פי־כן עוד רחוק
היום בו נוכל לחבוק ידים והעבודה תיעשה לנו על־ידי ״מלאך החשמל״...
והוא הדין בהעלאת קצף ביצים: לפנים עמלה עקרת הבית בידיה ובחשה בסיר
שעה ארוכה. היום עושה זאת המכונה החשמלית. אך גם בכאן נעוץ הבדל גדול: לפנים
היו ביצים בשפע — ,היום׳ בתקופת הצנע, הן דבר יקר המציאות...
צילומים: קאופמן

מנוע־דיזל מניע א ת האבנים להשחזה

מכונה ה שמלית מורטת א ת הביצים ומעלה א ת הקצף

הייטיש הזה נוקט עדיין שיטה ישנה :
גם רנד ימין עובדת

אילו רק היו ביצים בשפע לא היה איכפ ת לה לעשות א ת
המלאכה ביד...

למען השם, התחל מחד ש
עצור

פי ת ללא ״דמי מפתח״

אחת,

שומר ה מ חנ ה:
שתים, שלוש...
חיילטירון: למען השם, אל
תירה, לא שמעתי את שני המספרים
הראשונים, התחל מחדשו...
תשבבן, חיפה

חיים קצובים
הצעה לשר האספקה והקיצוב :
כל אדם שעבר את גיל הששים חייב
לשלם ״מס מותרות״ בעד כל שנה
נוספת.
יעקב י ,.ת״א

המלך והסוסים...
בשעה שביקר המלך עבדאללה עוד
לפני המלחמה בתחנת החשמל בנהריים,
הסביר לו מלווהו׳ כי מכונה זו היא
בת 60 כוחות מום.
— יפה אמר המלך — והיכן
חתמים כאן את הסוסים?
אליעזר שפר, כפר־אברהם

״למה לכם להצטער, אני
זכיתי חזרה בבית״,

פשוט

הירושה הרוחנית..

סוודר ״צנע״
בכמה עולה הסוודר שאת
אביבה:

תקווה:
אביבה: הצמר עולה לי ב־2
ל״י ולממשלה עולה הסוודר ב־ 100ל״י
— סרגתיו במשך חדשיים בשעת עבודתי
בקריה — ס״ה 102ל״י.
אמנון שלאין, ת״א

״צנע״ לעץ ז ר -
— מה אומר ה״צנע״ לתיירות?
— צא־נא !

שלב כ״מלחמה הקרה״
— שלג ירד בירושלים 1
— ומה הפלא? אף זהו שלב
ב״מלחמה הקרה״ המתנהלת נגדנו.

האב:
השנה?
הבן :״אין זו אשמתי
ממך כוחות שכליים לקויים״.

חנניה גיפ שטיין, ראשל״צ

״בזבז״ על כרטיס נסיעה
תייר סקוטי הפליג באניה מאנגליה
לישראל. בדרך קבל לפני חברו על המחירים
הגבוהים שחברות הנסיעות דורשות
כדמי נסיעה.
כשהגיעה האניה לחיפה ראה הסקוטי
אמודאי עולה מן המים ושוחה
לרציף. נאנח הסקוטי בצער ואומר לחברו:
אך, חבל. אילו ידעתי שאפשר
להגיע לישראל ברגל, לא הייתי נוסע
באניה.

בורלא חנן, ת״א

!ודוד

הסיגריה החדשה של אחים בדרנו בע״נז

הזמנתי כרטיסים לקונצרטים הטובים
ביותר בעיר׳ האם את חופשית
ב־ 5בנובמבר? 1952