גליון 646 מתאריך 2 במרץ 1950

שחוק ודמע,
מסים וצנע ־
חג שמח לאזרחי ישראל!
הקריקטורות: א .קאופמן

ם י 1ז 1 *!<1ע ו ־ ו 1*0111

זכרנו את העדלאידע...

ב־ 21 במרץ ,1935 הרי הוא פורים
תרצ״ה, סער הים התיכון מאד, כמקובל
באביב. האניה הצרפתית הקמנה
בה עלינו ארצה ממרסייל — ״ספינקס״,
טולטלה על ידי הגלים כאילו היתד,
סירת דייגים. באותו מעמד נדרנו כולנו
נדר לעלות ארצה בפעם הבאה
ברגל ולא לדרוך עוד על סיפונה
של שום אניה. נמל תל אביב היה
קיים אז רק בדמיונו של המייסד הישיש
של העיר מאיר דיזנגוף ז״ל, ובגלל
הסערה לא יכלה אנייתנו להכנס לנמל
יפו ז היא נאלצה לעשות את דרכה
לחיפה, משם נסענו ברכבת לראש
העין ומשם באוטובוס לתל אביב. אכן,
כמעט יום תמים נמשכה הדרך מתל
אביב לתל אביב באניה, ברכבת ובאוטובוס,
והגענו לא בפורים, אלא
בשושן פורים בלבד. אז לא ידענו
עוד שה״עדלאידע״ ,שנערך ביום הקודם
יהיה האחרון. אז לא ידענו שעוד
באותה השנה תפרוץ מלחמת איטליה—,,
חבש׳ שזעזעה את כל אזור הים התיכון.
אז לא ידענו שבאפריל השנה
הבאה יפרצו המאורעות, שב־ 1939 תפרוץ
המלחמה העולמית השניה ובעקבותיה
מלחמת השחרור שלנו. אכן,
לא ידענו שבמשך חמש עשרה שנה
לא ישרור שלום בארץ ולא שערנו
שדוקא פורים, החג העממי היהודי
היפה ביותר, ישלם את המחיר בעד
פשעי ההיסטוריה.
הפגישה עם תל אביב היתד, חווייה
מזעזעת. כיצד נאמר שם ברומני קור־טס־מאהלר,
זו היתר ,״אהבה לפי מבט
ראשון״ .כל פרט נחרת עמוק על
לוח הלב ואני רואה את תל אביב
כפי שראיתיה ביום ההוא׳ בשושן
פורים. דומה היה רחוב אלנבי לאולם
בו נסתיים נשף ריקודים עליז. הקהל
כבר התפזר, אך החלונות טרם נפתחו
ומצב הרוח המיוחד עוד רחף בחלל.
שערים גדולים קישטו את הרחובות,
ציורים צבעוניים יצרו רושם אגדי.
עולם מוזר ומיוחד נתגלה לנגד עיני
המשתוממות. מלאכי עליון שירדו על
הארץ׳ סקוטים בחצאיות, נערות הולנדיות
בנעלי עץ, צ׳פלינים בסיטונות,
עכברי מיקי מאוז, סלגשי סולטאנים
ואפנדים טיילו ברחובות. גברות לבושי
קרינולן צמחו מן האדמה, יפאנים לבושי
קימונו, קציני חיל ים בלתי נודע
מרכיבי מונוקלים . ,אינדיאנים מקושטים
בנוצות צבעוניות׳ כושים ישר מן
הדז׳ונגל, טוריאדירים שהגיעו זד, לא
מכבר מספרד. המלה העברית הראשונה
שלמדתי בארץ היתד .״נשף״ .כל
תל אביב היתה מבוסמת במקצת. כעסתי
מאד על נפטון, אליל הים, הרי
הוא גזל ממני את המחזר, הנהדר היה,
לראות עיר צוהלת ושמחה. בקושי
התנחמתי: לשנה הבאה בתל אביב !
בשנה הבאה נמלא גם את החסר הזה,
נשתה כפליים, נרקוד כפליים.
,השנה הבאה״ הזאת לא באה עד
היום הזה...
מאז עברו חמש עשרה שנד, ולא
חזרו עוד על ה״עדלאידע״ .חגיגות

נדות!
שמלות־חופה וצעיפים, מודלים
חדישים, בהזמנה ובהשאלה, יותר
יפה ויותר זול מבבל מקום אחר.
ציפיות וציפות למיטה ולכרים,
יפות מאד — ובכל זאת בזול.
לבני גברות, כתנות, קומביגיזונים
במחירים מפתיעים. חצאיות, חולצות
וחלוקים לעונה במחירים
עבודתד.
נוחים.

סלון

״עדין״

תל־אביב, רח׳ נחלת־־כנימץ .3

.העולם הזה״ ,מם׳ 646

פורים לא קיבלו עוד גושפנקא רשמית•
מאז נערך פורים מסביב לפורים.
מדי שנה בשנה יצא כרוז של אחד
ממוסדותינו העליונים, שהצהיר: לא
לכם פורים השנה ! אחינו בצרה ומצוקה׳
לא נאה ולא יאה לשמוח
בפומבי. המסקנה: בטול חגיגות גמור !
מדי שנה בשנה תקף אותי רוגז קשה
המותר לעשות כך,
כשהרהרתי :
הצריך לעשות כך, האפשר לעשות
כך? אולי קבעו את פורים דוקא
משום כך שיתנו סמכות לשמחה פעם
(ולא. פעמיים״ ).בשנה, כאילו מישהו
נבון ויודע את אופיינו היה מנחש
שהיהודים לא ישמחו בפעם אחרת במשך
כל השנה כולה .״ושמחת בחגיך״,
אבל ביתר החגים הרי איו השמחה
שורה ...ואולי אם שמוח נשמח תתחזק
בנו האמונה, שחזור יחזור הנם שקרה
לנו פעם וננצל בכל הזדמנות מן
ההמנים שקמים עלינו בכל דור ודור
לכלותנו ! האם לא כדאי היה להגביר
כוחו של פורים במקום להחלישו?
בחמש עשרה שנות מלחמה שעברו מאז
שאלתי את עצמי תכופות: האם לא
חוגגים אחינו בגולה — שבגללם בטלנו
אנו את חגיגותנו — אף הם את
החג הזה? אולי האירו גם אצלם אורות
פורים פנים ולבבות גם יחד?
אולי דוקא בחג־לא־חג זה גברה האמונה
בהצלתם? מה, איפוא׳ הצביעות
בביטול חגיגות בכלל ד הרי כתוב במפורש
:״ קיימווקבלוהיה וד
ים עליהם וע לזר עם ועל
כל הנלויםעליהםולא יעב
ור להיותעושים את שני
הימיםהאלהככתבםוכ זב
כלשנהושנה...״
מנם
כך הרהרתי במשך חמש עשרה שנה
ודחיתי את החגיגות לשנה הבאה. לא
היה אף צל של ספק בלבי, שהדחיות
יסתיימו השנה. מדינת ישראל הרוצה
כל כך בפסטיבלים ובחגיגות לא משום
שכה שמח לה, אלא משום שרוצה
היא במשיכת תיירים והון, לא תחמיץ
את ההזדמנות הנפלאה הזאת ותערוך
חגיגות בקנה מידה ממלכתי. השערתי
זו קיבלה תוקף באחת מפגישות עתו־נאים
עם מר לברטוף, ממחלקת התיירות
של הממשלה׳ שחזר והצהיר :
אנו מארגנים את החגיגות ! והנה מה
קשה האכזבה: בגלל סיבות מסתוריות
גנזו את התכניות׳ גם השנה לא יהיו
חגיגות רשמיות !
כדי להשתיק את רוגזי במקצת
הלכתי לוותיקי תל אביב ובקשתים
שיספרו לי על פורים בימים ההם, על
״נשפי אגדתי״ ,שהפכו לאגדה. אכן,
ברוך אגדתי ארגן את נשפיו החל
משנת 1920 מדי שנד, בשנה, רעיונו
היה לשתף את הקהל בחגיגות׳ לא
לערוך קרניבל בו משתתפים כמה מאות
והאלפים עומדים לאורך המדרכות ומביטים•
למסור את היזמה לידי הקהל
עצמו. ובכן נפתח משרד רשמי של
הנשפים שמגזוזטרתו חלקו מתנות לאלפים
שהתאספו סביבו. חמישים אחוז
של ההכנסה היו קודש לקק״ל, חמישים
אחוז הוצאו לטובת הכלל. דיזנ־גוף
חכם היה, הוא עמד על חשיבותם
של הנשפים העממיים העצומים האלה
והשתתף רשמית בתקציבם, בפעם הראשונה
בשלוש לירות ואחרי כן בסכום
גדל והולך מדי שנה בשנה. כל עדה
הכינה עגלה שלד, בתהלוכה, והעגלה
המוצלחת ביותר זכתה בפרס. הנשפים
נערכו תחילה באולם ״סינמה עדן״,
ששימש מרכז לכל החיים התרבותיים
של תל אביב. אחרי כן עברו לבית
ספר לבנות בנוה שלום על שתי קומותיו
ולבניני התערוכה׳ שהשתרעו אז
לא ליד שפך הירקון, אלא סביב תחנת
הרכבת הישנה. ד,״מסכה הכי שמחה״
זכתה בפרס ראשון, שהיה יקר ערך,
כגון ריהוט משובח לחדר שלם. אפילו

ח.נ. ביאליק ע מו לא חשש ל*גת
בועדה שקבעה את ההחלטה. אחד
המשוררים החשובים זכה פעם בחבית
קטנה של שמן קיק. הגברת הררי
קיבלה פעם את הפרס הראשון בעד
תלבושתה :״אביב״ .היא התעטפה ברשת
מוסקיטו, תפרה עליה נרקיסים
חיים׳ הניחה זר פרחים על ראשה
ונשאה סל. פרחים. הרביזיוניסטים זכו
פעם בפרס על ד,לתייר. ,הגדולה שערכו
למנדט. במשך חדשים יגעו אנשי תל
אביב את מוחם׳ כיצד להמציא את
התלבושת היפה והמוצלחת ביותר. הגברת
שרד, נוימן מכרה את הבדים בדירתה
הפרטית ליד ראינוע עדן וכל המשפחה
כולה ערכה ביקור ובחרה את הבד
לתלבושת מתוך התיעצות מיוחדת. אגב,
הבד היה ״מיוחד במינו״ ונועד לערב
וללילה אחד בלבד.
אגדתי בא פעם עם הצעד, נועזה :
הנשפים נערכו במגרשי התערוכה ליד
התחנה, ועל כן מדוע לא תביא רכבת
מיוחדת אורחים לנשף מכל חלקי הארץ?
חבריו לעגו לו: הרכבת מוסד ממשלתי
רציני הוא ולא תעסוק בענינים כגון
אלה. אגדתי לא נרתע, נסע לחיפה
ובא לידי הסכם עם ההנהלה, שהעמידה
לרשות אורחי הנשף קרונות מיוחדים,
שנסעו בכל היום הלוך וחזור׳ יצאו
מן הקרון ונכנסו לאולם הנשף. אגב,
אגדתי עשה מעשה קונדס נועז הרבה
יותר: בימים ההם הרבו לדבר על
ספינת־האוויר הגרמנית — צפלין, מדוע
זה, איפוא, לא תערוך הספינה טיסה
בשמי תל אב־ב בימי פורים? חבריו
לעגו לו שוב, אך היוזם והרוח החיה
של הנשפים עמד בתוקף על הצעתו
ילא נח עד אשר ביצע אותה. הספינה
באת באמת בהנהגת ד״ר אבנר המפורסם.
אגב׳ באותה הספינה בא גם הד״ר

בשעת

וו. פון ווייזל. הצפלין סם
הקרניגל וזרק שקים שלמים
קונפטי״.
אכן, שערו בנפשכם מה היה יכול
אותו ברוך אגדתי לעשות כיום לו
מסרו לידיו את ארגון הדבר.
מובן מאליו שבחרו ב״אסתר המלכה״•
.בטעם הראשונה היתד, זו תימניה
יפר,פיה, שחילקה חלב על חמור ...ראש
העיר, בלוך־בלומנפלד ז״ל, ערך למלכה
קבלת פנים רשמית במשרדו ואליה הוזמנו
אישים חשובים : ,אפילו המושל
הצבאי. היא הועלתה על כסא המלוכה
וכתר עשוי מכסף טהור הונח על
ראשה .״ככה ייעשה לאשה שתל אביב
חפצה בכבודה״...
לא היה קץ להמצאות ברוך אגדתי,
מספרים לי וותיקי תל־אביב. בשעת
בחירתה של הגברת חנה פולני ל״אס־תר
המלכה״ הוציא אגדתי בול מיוחד
לכבוד המאורע. הנהלת הדאר פתחה
סניף באולם הנשף והסכימה לצרף
את בול אגדתי לבול הרשמי...
שיירות גמלים הועמדו לרשות הקהל
לשם הובלתו. הציירים קישטו את האולמות
בתורנות. מדי שנה בשנה נערכו
שלושה נשפים. הראשון נועד למוזמנים
בלבד ודמי הכניסה היו אסטרונומיים
ממש 270 :מא״י. בכל זאת עלה
מספר המשתתפים לשלושת אלפים. דמי
הכניסה לנשף השני עלו ל־ 150 מא״י !
מספר המשתתפים עלה אף הוא לחמשת
אלפים. הנשף השלישי, האחרון היה
העממי והעליז ביותר בו השתתפו המונים:
מחיר הכרטיס — 75 מא״י. כל
ההכנסות חולקו בין המוסדות ובין
הקהל.
כך נוצר חג גדול בתל אביב הקטנה
ונדמה לי שתל אביב הגדולה יכולה
ללמוד הרבה מן העבר...

6 *9;5חרחך2/ 1
הלא תכירוני — נערת ״אידי״ אנכי.
דמותי מלווה את שמורי ״ארדי״ הנודעים
לשם בטיגם המעולה, וטעמם המשוכה.
הנני קוטפת ומכררת, מכשלת ומשמרת
את מבחר הירק ומיטכ הפרי העכרי
ומגישה אותם מוכנים לשולחנך. המבחר
הרב של מוצרי ״ארדי״ פותר לעקרות
הכית את כעית התפריט והופך לה
כהוצאות, זמן ועמל.
ואלה 0י נ• ת וצרת •ארד • :
ריבות /
פודינג /
סוכר וניל
תמציות /

שמורי ירקות /מיצים /לפתנים /
קורנפלור /מעדנים /גילי קפוא /
/אבקת אפיה /תבלינים /חרדל /
דבש /עמילן /כהול לכב-סה ועוד.

ג ״ אדזי גמדמ /

אמתי עציוני

מי חל ת

/ארץ
פתע הזרקור. האור הענקי־ו־,מדהים.
ושוב אלות, תיל ...ואז החלו המאורעות
רודפים־שוטפים. ניגרו מבין האצבעות
ממש. פיצוץ המשטרה, חיפוש,
״סליקים״ ,הברחת אנשים ונשק. אי-
מונים־של־חצות, ושבתות־אחרי־הצהרים
גדנ״ע. בית ספר שנסתיים ופלמ״ח
שהתחיל — המשך טבעי...
דור־של־תיל...
ואחרי כן השדה. הברזל היודע לחרוש,
להצמיח. ברזל שגם אותו יש
לנגד, לאחוז בזרוע נטויה, בעוז ובלהט.
ברזל שפלח שדה־בור, פלדה
שעקרה חרולים משורש, והיד — אותה
היד — הצמיחה, נטעה, שתלה. וטוב
היה לאין־שיעור• אותו ריח מהביל של

— אמר אחר. שלום אמר האחר, שלום
אמר האחר• ערפל. אט סמיך היה
נטוי על פני האולם של בית הנופש.
לוט — ומאחוריו נקרע השלום.
שלום, די — צרח פתאום צריחה שהקפיאה
את הדם — אני לא רוצה
אנשים קפצו ממקומם, נעקרו מעיסוקיהם,
נקטעה שיחתם. ידיו, בעווית,
אוחזות במסעד הכסא, שריריו מתוחים,
פניו מביעים פלצות, פיו ממלמל. עיניו
מדברות: אני רוצה לעבוד ! ליטול
חופן אדמה ולסננו באצבעותי ולומר,
כאותו פלח ותיק: אכן נשתיירה
בה שמינית שבשמינית של לחלוחית...
רוצה לחלוב. לשמוע חלב ניתז בסילון
עדחם לתוך דלי מוכן, מצפה לו.

לם כשהמצנח שלו נפתח ברגע האחרון
ממש. רואים? — שערות לבנות
בצדעים. נשלח לחבריא, להינפש, לשכוח.
נתבלבלה עליו דעתו. שלח רסן
מפיו והוא מדבר ...מה שיש בלבו.
היה לילה. היד, שקט. בנות־קול
הידהדו באולם הגדול והריק. כסאות
מרופדים ארגמן, מצופים תכלת, הבהבו
באור אחרון של עששית בודדה.
הוא נשען במרפקיו על שולחן עץ —
הליט פניו בכפותיו. היה יחידי באולם
הגדול. אחד שפוי בדעתו.

היה שקט. דייתה דממר, עמוקה מני
ים. בנות־גוון של בוהק העיסוי נתערב
יבו בשביבי־האור של תכול וארגמן. פי־רורי־חלקיקים,
אחד מני ביליון, אפסיים
בנפחם, מתאבכים כקורי־קיץ —
נצנצו. אטומי־אבק באלומת אור של
שמש בין ערבים.
היה ערב. נברשות הטילו קרנים
צהבהבות, והיה עגול, מסחרר, ודומיה
— צרי לנפש. היו בני־אדם. ללא ספק
היו. כי לולא הם — היה טוב. היה
רצון למעט־בדידות. הרהורים צלבו
הרהורים. היה הכל מעורפל, לא ברור,
מחוור כל צרכו. מה הימהם בעצם
בקרקפת י הרי נשלח הנה לנופש, כלומר
לשכוח, לא לחשוב על כל זה.
והנה — מנקר, לא נותן מנוח, מדריך

זה עתה הופיעו
מנוחה.
המודלים החדשים
אחד דיבר, ההיה זה סגן־ראשון או
לשנת 1 9 5 0של

סרן? בני־אדם התנשאו ממושביהם הר־פודים
תכול ופסי ארגמן, נצמדו זה לזה
ירח חוור יורד עלי. הרוח פורע שערי. אני צועד לבדי בשדרת ארנים
והחלו חגים לפי קצבו של ים־הצלי־ >
ארוכה. מאחורי נדבך לבנים — משק מים. מכל צליל אוהב אני משק של
לים שבקע אי־מזה. שוב ...האין מפמים.
גמירא.

ז הן צריך פעם לחשוב עד
יש מים שיורדים במפץ. איני אוהב צלילם. דומים לפגז בנפלו.
דור־של־תיל — אמר הלה, ויפה

כליל השכלולים!

יש מים שיורדים בקילוח. לצלילם צחוק גרוני, כקולר, של אהובה
אמר, זוכר? בילדותו סיפרה אמא על
בנשיקות צוואר.
ן 7—6מנורות — כל הגלים — ן
סבא שנרצח. בערב היו מאפילים את
יש מים שיורדים טיפין טיפין. כל צליל ושפע בו, הד קול במרחב.
חלונות הבית בשמיכה עבה ואפורה,
1עם גלים מורחבים — צליל .
יש מים מבעבעים (בלה־לה־לם, ב־רום־דו־סול־לה).
מכוסהי זיפים דוקרניים, מאורעות, האומשק
מים זורמים. אני הצלילים. אני סולם כרומטי. רק סולם. לא יותר.
׳ טבעי, הרמוני — כל החלקים |
פלה. אבא יוצא, חגור רובה, שהוצא
ירח חוזר יורד על ספסל ריקן. מפהק לידי חתול שחור. ירח חוור
5מותאמים לאקלים ארצנו| .
מן האדמה, ועדיין צפן בחובו מריח
יורד על חצב.
הזרע הטמון והטחב, ריח הכד החלוד
1לעין — רהיט נהדר, מרהיב ! |
אני — כל אדם שהבטיח ונכזב. הספסל — נערה שאינה יושבת עליו
ששימש אי־פעם להובלת חלב, וריח 1עמדי.
| לאוזן — צליל מוסיקלי מלהיב! |
הזפת שבה נחתם. גדל קמעה, והריהו
החתול — החשד שמקנן בלבי. החצב — יופי קלוש, שמביא עמו
והקלה בתנאי המכירה 1
משתעשע במפתחות של ארון ובכדורי.
הספק.

| אחריותנו ידועה זה 46 שנה. ן
רובה. את הרימונים — משאת נפשו
היתר, לי פעם נערה אחת. לה ולי ספסלים הרבה. לצליל צחוקה
של ילד — היו מסתירים מפניו על
קול אהובה בנשיקות צוואר. מים שיורדים בקילוח.
ן ם. קובלסקי ובנו בע ם 1
גבי הארון הגבוה. מה מואס הוא בהם
אני מלווה אותה לביתה. לעיניה מבט ירוק וצהוב וצר, כמו לחתול
( ת״א, רח׳ אלנבי 119׳ מול הדואר{ .
היום ! איזה גועל מעוררת בו תמצית
שמפהק.
זו של רצח, אש ודם ...ואז נפלו אורי
לחצב פסים סגולים־ורודים.
ויהושע. כמה בכתה אמא...
לחצב גבעול יציב וגם.
אך אז כבר הלך לבית־הספר. המכל
מי שאינו עצל מלהרים, יכול ללקט את החצב.
באר, ב ט הו ב ן. או ס רו ת.
שוריין ליתד. בדרך, הנוטרים ולהם כולעיני
הנערה מבט ירוק וצר, כמו לחתול שמפהק.
אופרטות. ור 0׳ ,רקוד ׳
בעי פרתה, ואותו שחרחר שהפחד
אני בא יום אחד לנערה. חצבים באגרטל, לא אני ליקטתים, גם אין
רדיו אוניון -דוברם
בעיניו. כן, ודאי שפחד, הוא קבע את
לקנותם בשוק.
רה״ דיזנגיף , 116 תל־אביב
האימה בלב, לב הילדים בני עשר או
ירח חוור יורד עלי. הרוח פורע שערי. אני פוסע לבדי בשדרת ארניס 1
אחת־עשרה, שלא ידעו פחד מהו.
ארוכה. אני נוטל זמורה בידי ורושם — פרופילי בירוק, חתול באפור וצהוב,
— וירח שיורד עלי ומרחיש חצב בכתום ואדום.

מה הרעש הזה? זה מזכיר
ה מ תנ ה ל חג פו די ם
מאת אורי כרזיאל
ההפצצה הראשונה. תל־אביב, רחוב ופו
עי רי עבד ״
גישה ראשונה עם המות, עם הרצח,
ותק רי ט׳ א ח רי

עם כל השחור. סוס, עגלון ועגלה
לחשוב.
ולא

כאב עד שרירים
לאמץ את אהב
הוא

רחוצים.
עכוזי־פרות
אצל:
שלשתם מוטלים בקרן־זוית, דם בדם
לא להציץ שבעים ושבע בכל יום בתהקלשון.
את גודש התלתלן הכסוח,
הום החשוכה הפוערת את פיה לרגלי.
התערב, עולם תמים נפלא של ילד הנישא בדהרה מאחורי זוג סוסים,
נתרסק לרסיסים ונותר השחור, והסוסי־עבודה.
כשהיה מפזר את הירק
ירוצה להמשיך במקום שהפסיקו
חורבן. מכאן הציניזם של מחר? של
מנת־קלשון לזרוק נוהג
,היה
באבוסים
הם: אורי, יהושע, שוקי ואחרים.
היום ז השחו לעגלה
אפיים, אחת מנה
אחת,
להשכים
קום ולצאת על טרקטור רעשקידמה
הלבנות, החברבורות בעלת
רה, זוג כפים. מחיאות אלו הן הרעש...
שני,
שיחריש את ציווחת הפצועים
את פניו בגעייה מייחלת. מדי יום ביומו
סיים ריקוד סולו. כנראה, שוב שקע
העולה באזני, לצאת לתלם בן־שמונד.־
היתד, מצפה לו כמו האדמה הטובה והבהזיה
...הה? הן בא הנה לנופש,
שעות, שתחילתו נעוצה בגבעה וסופו
שחורה. כפרדס שענפיו עמוסים לעייפה.
לשכוח כל זה. כן לשכוח ...אבל איך
מעבר לאפיק השני. תלם תחוח, ארוך־
אדמה...
אפשר לשכוח ז למחוק מן הזכרון
ארוך, שיהפוך את האדמה — ,פלחים
את קוער הספניה שנתקע בחול הרך,
קולות נישאו אליו במערבולת. שברי
פלחים׳ רגבים רגבים — לערוגות
גרמפונים רמקולים ותקליסים
את הבחורים, צעירים כמוהו שקפצו
פסוקים, מלים בודדות הגיעו לאזניו.
מצמיחות ירק• אפשר תלתן י
ג ם בהשאלה ל נש פד ם
ממנה, וזקנים וטף שנישאו לחוף, ול־הוזה
אליו. בסמוך אחד
שאל

ישן?
ר־זקון
גרמ פו ני ם
רוצה כית ! שמעתם י בית ! שלי,
בבית המלאכה שלנו
קטן, בעל גגון אדמדם ומשופע, ועץ
היא. בן־יהודה 41 סו 5462 .
גדול גדל בפתח ...או אפשר בית מאורך,
לבנוני, בית־של־קיבוץ — אבל
בית, שיהיה שלי, שאוכל לומר עליו
בפה מלא — שלי. שלא אהיה צריך
לנדוד הרחק ממנו. שלא אצטרך לחגור
נשק. די 1

ירח, וזצב 1וזת 1ל

פושויזם בפרוזה

! רדיו גל1ב1ס !
| טרופי |

— ת ק לי טי ם-

הסנה

חברה ארץ־ישראלית לאחריות בע״מ

חברת

הביטוח

סכום הביטוח (חיים)
ההכנסה הכללית () 1949

(כולל ביטוח לשעת חירום)

הגדולה

בארץ

1, 3 3 5 , 0 0 0 .ל׳י־ 1 ,2 7 0 , 0 0 0 .ל״י

הון וקרנות
המר כז: ת ל ־ אביב, דחו 3ל ־ לינכלוס 6 4
ת. ד805 .
__טלסון 4431/2

וילדים ...מדובללי־שער, בעלי רגלים
רכרוכיוח, קיבורות ושרירים שעתידים
להשתרג כשורשו של אותו אילן. שיהיו
מהמהמים סביבי ומנגנים לי באותה
מלה מופלאה, שכבר נשתכחה ממני
— אבא. ושיגדלו ללא תיל, ללא רצח,
ללא מחזות אימים. שיהיו חזקים ואו־הבי״שלום.
אדמה ו ...בית. שיהיה עולם
אחר. עולם אחר. אנא...
מטורף לחש אחד.
צנחן — אמר מישהו — נפגע בה אבוהמסון רתל־ז-אביב
רחוב
בן־יהודה 9

ססנת די ס

סיידטות ידועות — מבחר גדו*

וסטרמן אח ידן,ת״א,

רזדר ש-יי

,העולם הזה״ ,מם׳ 646

נזעל פסו,ת ף,ף

אוברטורה - :כדיר.ההרה
אכן, ירושלים הרים סביב לה והרם
שבהם לכל הדעות הוא הר־הצופים.
הר־הצופים מוסיקה גועשת.
הר־הצופים מוסיקה רכה ומשפיעה
געגועים. הר־הצופים! — סימפוניה
שיש בה הכל. אוברטורה — :בדרך
ההרה.
תחילה הרי זד. טרטור מנועו הנושן
של משוריין בא בימים, שאפלה
שוררת בפנימיותו, אשנביו מוגפים ועשרות
שוטרים שבו נדחסים ונדחקים
כדגי סרדיניה בקופסאות, ושני לגיונרים
העומדים בדלת צופים בך בעי-
נים חמורות — שמא תנסה להציץ
מבעד לאחד החרכים או הסדקים. אלו
המצטופפים מאחורי גבו של הנהג,
רואים חלק מן הכביש שערביי שייך
ג׳יראח מטיילים עליו להנאתם — כאשר
מאיט המשוריין את מהלכו ומרקיד
את עצמותיו הזקנות על גבי
מהמורה שבכביש, לוחש אי מי חרש,
— כאן נתחוללה השחיטה בשיירת
הרופאים הידועה — אפשר שהליגיוג־רים
השניים שומעים שפת עבר זו שלנו,
אפשר שלא. על, כל פנים פניהם
קפואים ונטולי מבע כפני אלו הסינים
הצהובים.
יושבי המכונית חשים בעיקולו של
הכביש על ידי נטייתו העזה והפתאומית
של המשוריין הרעוע, עוד טלטלה
אחת, נדנוד עז, ואי מי מבין יושבי
המכונית (אחד השוטרים, שאין זו לו
הפעם הראשונה לעבור בדרך זו) פותח
את האשנב שמעל לראשו. עוד דקותיים,
חריקת בלמים צורמת והדלתות הכבדות
נפתחות לרווחה. רקיע מעונן,
בנין רם וגאיות סביב — הכניסה
ל״הדסה״ .פקחי או״ם בודקים את מטען
העולים, מחרימים אי אלו חפיסות
סיגריות, שמנסים אחד או שניים מבין
השוטרים להגניב, ואנשי השיירה נכנסים
אחד לאחד פנימה אל תוך הבנין
הגדול והרם, בנין בית החולים. הדסה

אלגרו - :נוכח החומה
למסה לפאתי מערב — לכל מלוא
העין, משתרעת עיר העבר על מגדליה

,,העולם הזה״ ,מם׳ 646

הרמים, שמאלה הימנה, מתפתלת וצמודה
לצלע ההר (כפי שהיתר, צמודה
מזה אלפי בשנים) החומה החומה
שכה רבות עמלו לכבשה, הן אנחנו
והן זרים — היושבים מעברה השני
כיום — דרומה ובאופק מסתמן בנין
רם שחורשות עצים מקיפים לו סביב,
סביב — ,ארמון הנציב. ההרים מקיפים
את העיר ושלוחותיה כטבעת אחת ואי
שם מעבר להם שוכנת מצדה העתיקה
וההיסטורית. קרוב יותר — תוחמת
בגבולו של הר הצופים וזוקרת מגד־דליה
בחציפות יתרה, צופה למולנו
״אוגוסטה ויקטוריה־ לפנים שמשה
ישישה אכולת יומין זו כבית מרגוע
ופנסיון ; כיום — יחידות־זרים שוכנות
בה. לעת ערב ממטיר הרקיע פסות
צמר לבנות הנמסות מידי הגיען אל
הקרקע. להלכה ! שלג הוא זה. למעשה,
יופיע במלוא הדרו יומיים לאחר
מכן.

אנדנטה - :שלג
ם מוך לתשע שעות בערב נתפזרו
העבים וירח מלא, מזהיר ומבהיק הפציע
בבטחון קר ושפך את אורו הצונן
על המשטחים הלבנים, בניני ״הדסה״
והאוניברסיטה העברית עטו מעטה
צחור, עצי הגן הבוטאני וחורשות האורן
שחו לארץ מעומס השלג שנערם
על גביהם והשביל המוליך למערת
ניקנור (אשר בה מצאו את מנוחתם
האחרונה י. ל .סינסקר ומנחם אוסיש־קין)
נחסם אף הוא ברובד הרך. מש־נתפזר
הערפל ד,שלגי סופית, שלחה
ירושלים הבירה את אורותיה אל לבו
של הלילה הצונן ועוררה געגועים, המצבות
הלבנות של בית הקברות הצבאי
הסמוך כוסו אף הם במרבד הרך,
הצחור והעבה והוד שבקדושה עם לובן
צונן וקר היד, נסוך על הכל — .על
הכל ועד לעמקי הלב חדר.
אי משם עלתה ובקעה מנגינת־ליל
חרישית, רכה ושופעת — אפשר יחידות
הזרים אשר. באוגוסטה ויקטוריה־פתחו
מקלם רדיו ואפשר שהיתר, מנגינה
זו בחלל השוקט והרוגע, או בלב.
לובן, שקם, דממה וקדושה.

סקרצו - :חיתו יער
לפנים היו בכאן חיות מחיות שונות׳
עופות׳ רמשים וזוחלים למיניהם.
כיום נותרו רק שרידים. זה ליד זה
שוכנים מישקה הדוב ורעיתו הנאור.
(סוברים שבקרוב תתרבה משפחתם),
וזוג הקופונים הקטנים והמסכנים, ד,מצ־מנפים
בפינה, רועדים מקור ומשלחים
בך עיני תחינה. יותר למסה — מתהלך
הנמר בסוגרו וחושף לעומתך את מלתעותיו
החדות. מעבר לחיץ הברזל וה־סבכה
העבה סוער את לועו ומשמיע
את שאגותיו המחרישות הקיסר שבחיות
— האריה.
נראה שמזונותיו אינם ניתנים לו
בשפע וכל אימת שזוכה שכנו הנמר
אף הוא במנת בשר חמור׳ סומרת רעמתו
של. מלך החיות״ מכעס. גוו רזה
ומצומק, אולם נראה שעדיין די און בו
להנחית מכת סלף אחת ולהפוך לשלולית
עלובה כל גוף חי שהוא.
מתוך סוגר שני צופה בך הצבוע
בעינים מזרות אימים ונושף עליך
מהבל סרחונו.
— לא ! אין ענין בו ובסרחונו.
פנה וסוב הלאה ולפניך סוגרם של

ש מו אלי ״ י

הנאים והחמורים בשוכני הגן — מערבות
אוסטרליה הרחוקות הובאו לכאן
והריהן מקפצות על טלפיהן האחוריים
ומעוררים בך הרגשת אהדה. השלג
הנופל עליהם מעם ענפי העצים׳ מר-
תיען והן הולכות ומדלגות סביב סוג-
רן, זו אחר זה — אדון קנגורו והגברת
קנגורה.

פינאלה - :נוסי מולדת
הרם שבגגות — גג בנין ״הדסה*
עילית והרי מחצית הארץ לפניו׳ והיא
ארצך ומולדתך שלך. כעל כף היד
מונחת ירושלים׳ העיר העתיקה, השילוח
הזקן וגיא בן הינום. שייך ג׳יראח
רובצת לרגליך ממש ומעוררת זכרו־נות.
מזרחה — באופק׳ ניבטת אליך
בתולת אבו גוש, קרית ענבים. מימינך
רמאללה על עמודי השידור הרמים
שלה ומכוניות ליגיון חופזות בדרך
ההולך שמה. רכס הרים רם, ששלג
נח על פסגותיו, מסתיר את חלקו הגדול
של ים־המוות. ברם שעה שהחמה
שוקעת במערב מסתמנת לעיניך דמות
שפתה הצפונית של הנמוך בימים.
בעין מזויינת יכול תוכל להבחין בהריסות.
בית הערבה ענתה־ —
היא ענתות הקדומה והשוכנת בשיעור
קילומטרים שניים ממקום שבתך׳ מספרת
לך ספורים מימי קדם והנופים —
נופי מולדת נפלאים בעזוזם סחים לך
אגדת גבורה שעוד לא תמה.

/ה(ן מ1( 1

לא, יוסקה לא היה מן המאמינים
באמונות תפלות, מעולם לא שם לב
לחתול שחור העובר לפניו, ולא חש
למספר שלושה עשר .״זהו בשביל
נשים זקנות־ — היה אומר, אבל הכל
היה טוב ויפה עד שהתחילו הקרבות.
לא אומר שנכנסה בו איזו מהפכה
והתחיל מאמין בלב שלם בכל אותן
אמונות, אלא שעדיין לא ראיתי חייל
שיהא מוכן בגלל שטות קטנה לסכן
את חייו, ואם כך, מה איכפת לך
אם כ ן תשים לב לחתול השחור
החוצה את הרחוב, ואם כ ן שים
לב לא להיות האדם השלושה עשר
בשורה המתפקדת ערב קרב !
לכל אחד היו השגעונות שלו, ואם
חנה של גדעון לא נתנה לו את תמונתה
לפני היפרדם, הרי זה שגעונה שלה,
היא אמרה ששמעה, כי אומרים ,״שאם
לוקחים את תמונת הבחורה לפני הקרב
אז אין לך הרבה סיכויים לחזור חי״.
נו שגעון של בחורה, וגדעון אף־על־פי
שהיה. בחור עם דם־ נעשה על כל
פנים קצם. רומנטי־ ולא לקח את
התמונה.
— מה ׳כפת לי, היה מחייך כמתנצל
אם לא יועיל לא יזיק ולמה
להסתכן? ודוב שלא היה יוצא לפעולה
מבלי לשרוט, קודם לכן, שרטת
נוספת בקת הרובה, ודן עם השרשרת,
ועוד ועוד. למה נבוא, איפוא׳ בטרוניה
על יוסקה שבטחונו הגמור באפסותן
של האמונות התפלות נתערער קצת,
(על אף שלא הראה זאת כלפי חוץ).

גם רותי, אין מה לומר, היתה
בחורה כהלכה׳ לא רכרוכית ולא רגשנית
ביותר. לא פעם. נתנה־ לרבקה
מנה הגונה על שהיתר, יושבת ומחזיקה
את בהונות ידיה — החזק היטב
— בתוך כפותיה. מדי צאת שמעון
שלה לאיזה ג׳וב. רותי היתד, מלגלגת
עליה, נוזפת בה, אבל סוף סוף בך
אדם הוא לא יותר מאשר בן־אדם
והמתיחות עושה שמות בעצבים. זה
ידוע לכל, ובחורה היא סוף סוף
בחורה ויש לה לב רגיש, ולו אך
במקצת, וכשהיא חיה ורואה את בל
אשר מתרחש מסביב איך תתאכזר
ליוסקה ולא תנסה לתת לו משהו
שישמור עליו מכל רע, נאמר איזו

קמיע עתיקה שמספרים עליה מי־יודע־מה?
בקיצור,
ערב אחד כשפתח יוסקה
את דלתה של רות ואמר לה, כך
כבדרך אגב, ש״זזים־ הלילה, נחפזה
זאת אל ארנקה, הוציאה משם מין
קמיע של מזל ואמרה לו במאור פנים :
— קח את זאת אתך.
— מה זה?
— קמיע, ליחשה.
— עזבי שטויות, דחה את ידה,
איני מאמין באמונות תפלות.
— אבל מה איכפת לך אם תקח —
חיננה את קולה — אם לא יועיל
לא יזיק.
— הניחי את העניינים הללו לנשים
זקנות, אמרתי לך, אינני מאמין בכל
אלו וחסל, לא אקח ! גמר בפסקנות.
אבל רות לא ויתרה, עכשיו כבר
חששה שאם לא יקח את הקמיע עלול
לקרות לו באמת משהו — .קח יוסקה,
התרסקה עליו, בשבילי. והוא, נעשה
לו קצת לא־נוח — .איזו מין רגשנות,
המהם מבין שפתיו, אני יוצא או את
יוצאת, מה ההתרגשות? וכשהוציאה
זאת ממחטה והתחילה מוחה את עיניה
שנתלחלחו, נעשה ליוסקה באמת קשה
על הלב. איזו הרגשה מוזרה, סתומה
ומעיקה, ירדה עליו, לא כך רצה להיפרד.
ומה קרה לד, פתאום — לרותי
הטובה — שקפץ עליה מין־מצב־רוח־שכזה

— טוב אני לוקח, הפליט בחטיפה,
נטל את הקמיע והניחו לידו על השולחן,
אבל דבריו כבר היו ללא הועיל.
בחלל האוויר נשארה מרחפת אותה
הרגשה קשה של קדרות מעיקה. רות
ניסתה לשווא לחייך ולשפר את מצב־הרוח•
משום כך הרגיש יוסקה הקלה
כל שהיא כשמישהו דסק בדלת. זו
נפתחה וראשו של גבי הציץ פנימה.
— אה, אתה כאן תיארתי לי, כבר
מחפש אותך חצי שעה, הקדימו את
היציאה בוא מיד!
לא הספיקו לד,פרד כדבעי קפצו
החוצה וצעדו לעבר הבסיס.

ההרגשה המוזרה לא הירפתה מיוסי
קה כל הדרך, הוא חש שמשהו לא
היה בסדר כאן. לא בך היה צריך
(המשך בעמוד 14

^ ^ ךוהמזנע

אין זו טעות כלל וכלל.
המ שכר
לא התכוונתי אל ד. כ!
:בי תי
נסת אלא ממש ל ה
כנ ס ת
בית ־ הכנםת. הבה
ואסביר את הענין.
במרכז ההתענינות של השבוע עמד
המשבר בממשלה. והמשבר עבר לכנסת.
מה קרה? השרים הדתיים החליטו
להחרים את ישיבות הממשלה,
אולם לא לעזבה. הדבר עורר את חמתו
של ראש הממשלה שגער בהם במכתבו
הידוע, וקרא לישיבת־חירום של הממשלה.
הדתיים הגיבו: לישיבות רגילות
— הם אינם באים, אולם לישיבת-
חירום, שאני.
לפתע פורסמה גערתו של ראש
הממשלה בהודעה רשמית.
הדתיים שוב הגיבו: לישיבת־החי-
רום אינם באים, לעומת זאת יבואו
לישיבה הרגילה...
במסדרונות הכנסת הזכיר אחד הצירים
האפיקורסיים ביותר ממפ״ם :
— למד. הדבר דומה? לאותו בעל־בית
בבית ־ הכנסת בעיירתי, שמתוך
כעס על החזן לא רקד בשעת
תפילת ״קדוש״.

ובכן לא עצם הגערה ראש עוררה כאמור, את חמי
הממשלה
תם של השרים הדתיים, והמגיד אלא פומביותה. כך טען מקלס משה
שר הבריאות
שפירא, בתשובתו בשם כל השרים
הדתיים לדברי ראש הממשלה על
•המשבר״.
— הפרסום בעתונות היתד, התגרות
,..כיצד הגיע לעתונות תוכן ד,זמ־

נת ראש הממשלה לישיבת־חירום שנשלחה
לשרים בלבד?
ראש הממשלה סיפר בדיחה :
— מספרים על המגיד מקלם שפעם
אחת דיבר ביחידות עם הקב״ה
ולמחרת כבר ידעה על כך כל העיירה.
פעם דברתי — הוסיף ראש הממשלה —
ביחידות עם השר מ. שפירא, ואח״ב
מצאתי את תוכן השיחה, בצורה מסולפת,
בעתונים. קל וחומר: אם שיחה
הנערכת בין שנים — בין המגיד
להקב״ה, ביני לבין השר שפירא— ,
מתפרסמת בין רגע, מכל שכן מכתב
שנשלח ל־ 12 שרים.
אגב, בראשית דבריו הדגיש ראש חובה הממשלה כי עליו למלא
בלתי ־ נעימה ...ויו״ר הכנסת, שמסר
את רשות הדיבור לאחר דברי
ראש־הממשלה, לשר משד. שפירא,
הציגו :
— רשות הדיבור לשר הבריאות?
והרי למר שפירא עוד שני תיקים :
העליה והפנים. מישהו העיר במקום :
מנין לו, ליו״ר הכנסת, כי שני התיקים
הללו יימסרו לאחרים?

ראש הממשלה הודיע על
״ עדיי׳
החלטת הממשלה שנתל

קבלה פה אחד: שר
שאינו משתתף בישיבות הממשלה ייחשב
כאילו התפטר.
האופוזיציה קפצה על המציאה כאילו
ירדה מן השמים.

לפני ימים מספר נחנף שידות נתיכי אוויר כהו ישראל -
דרום־אפריל,ה. כשדה התעופה כיוהנסכורג נערכה מסיכה
לפני המראת המטוס הראשון. השני מצד שמאל מר י. ד.
גוייטן, ציר ישראל כדרום אפריקה, משוחח עם מנהלי ההכרח.
מאחוריהם עומד הרם הראשי לדרום אפריקה, פרום׳ רכינוכיץ.
צילום: וירה
מר י. ב ר ־ יהודה ממפ״ם דרש
לפתוח בדיון כללי. מר הללקוק
מחירות, שזה עתה חזר מביקור של
חדשים רבים בארצוודהברית, קבל את
דשות הדיבור ובצעדים מהירים אץ אל
דוכן הנואמים. היו״ד מעיר :
— הרי זה עתר, באת, למה אתה
ממהר כל־כך?
אולם למר קוק יסוד רב להזדרז,
כי •פצצה״ בפיו והוא חושש שמא
היא תתפוצץ בקריאת־ביניים של מישהו
אחר :
— הודעת ראש הממשלה מתכוונת

לעבר או לעתיד?
צחוק בכנסת.
למר י. רוקח משאלה משלו :
כיוון שנתהווה מצב חמור בממשלה,
יש להפסיק את הישיבה, כדי לתת
לסיעות שהות להתייעץ. גם סיעתו רוצה
להתייעץ׳ אם־כי היא אינה בקואליציה״.

ד. צ .פנקס מהדתיים קורא:
— •עדיין לא״.״
ושוב פורץ צחוק.
י. בר־יהודה אינו צריך שהות להתייעצות.
לדעתו יש לדון בבעייה לאלתר
. :האם קיימת יעוד ממשלה בישראל״״.
הצבעה
של 42 מד ( 34 בהמנעות
ה״דתיים*) להעביר את הדיון על הודעת
ראש הממשלה לועדת חוק ומשפט,
מוכיחה, כי לא בקלות מסרקים אצלנו
לא רק ממשלה, אלא אף קואליציה...

אין זה סוד. ראש הממי ראש הממשלה שללה אינו מחבב עור־אינו
מחכם כי־דין. את אי־אהדתו
?$ורכי״דין לנושאי תואר זה הפגין
ראש־הממשלה פעמים רבות. עוד במועצת
המדינה הזמנית. בהתפלמסו עם
מ. בגין, אין ראש הממשלה שוכח
להוסיף לפרקים. עורך־הדין המלומד״.
אולם בדברו על החוקה לא שכח ראש
הממשלה אף את. העורך־דין המלומד״
נ יר, ואת כל •יתר היוריסטים החרוצים״״•
.שדים משחת היכולים להפוך
יום ללילה ולבן לשחור״.״
חבר הכנסת קליבנוב. עו״ד
בחייו הפרטיים׳ יצא לתבוע עלבונו של
מקצועו. הוא גם מצא סיבה לאי־אהדתו
של ראש־הממשלה למקצוע הפרקליטות:
— אני מביע את צערי, שראש
הממשלה לא סיים אח חוק לימודיו
במשפטים בקושסא.״ אחרת היד. אף
הוא משתייך לחוג עורכי־הדין ...ובודאי
שלא היה לועג להם.

,העולם הזה״ ,מם 646 -

מר י. מרידודמ׳
חי כו
״חירות״ בעד חוקה, להחביא נבל חברי סיעתו. הסי־כנת״

ר נ גו ל ת? בה: החוקה תבטיח
את חופש הפרס גם
מפני הפיקוח. אין תנועת ה״חירות״,
לדברי מר מרידור, מתנגדת לפיקוח,
אלא לפיקוח מופרז, שיש לשים לו
סייג. ולשם הדגמה הביא מר מרידור
את ההפרזה בפיקוח הפוגע בחופש־הפרט
של האשד.,
— ספרו על נשים הנוסעות מימי
חמישי כערב למושבות ומעבירות נתחי
תרנגולות, בכיסיהן• הפקחים מחפשים
בכיסיהן ומגלים את ההברחה.
אולם מה יהיה, אם האשד, תחביא את
כנף־העוף או את שוק התרנגולות
במקום־סתר אחר י היהיר, גם אז רשות
לפקחים לעשות חיפושים?
כלומר, בלי חוקה׳ יש הרשות לפקחים
לחפש כנפי־תרנגולות מוברחות
בכל מקום שד,אשד, המבריחה תחביא
אותו.

לדעתו של הריי ׳ ם
כלא רזין
לוין, שר הסעד, אין וברזין צורך בחוקה :״חוקת
ישראל קיימת מזה אלפיים שנה״ .אולם
הרי׳׳מ לוין יודע, כי בשכנוע בלבד
לא סגי, הוא הוסיף, איפוא, נימת
פאתום מתובלת איומים :״מלב שותת
דם אני אומר לכם, זה (קבלת חוקה)
עלול, חלילה׳ להמיט שואה על המדינה״
,והרב לוין סיים את נאומו — :
״שמע ישראל ה׳ אלקינו, ה׳ אחד,
אין עוד מלבדו״״..
ראש הממשלה, שאף הוא מתנגד
לקבלת חוקה התפלמס רבות בנימוק
י ו של המתנגד האחר לחוקה. הוא

דדיו
ש. ליפשטיין
ת״א׳ בן־יהודה ,47 בקומה
תיקונים • מכירה • קניה • חילוף.

הביא פסוקים נגד פסוקים, אסמכתאות
מהתנ״ך ומהמדרש, כדלקמן :
בויכוח זד, על החוקה שמעתיהרבה קולות וברקים אך לא שמעתי
את קול ה׳ מדבר מתוך האש הזאת.
אני מאמין, שעוד יהיה לנו מעמד גדול
ואולי עוד נשמע את הקול המדבר
מתוך האש ; מעשי נסים ואותות ומופתים
ומלחמה ביד חזקה ובזרוע נטויה
ואולי ייפתח פרק חשוב מאוד בתול־דותנו״.
במסדרונות
ובמזנון עוררו דברי
ראש הממשלה פירושים רבים. כל אחד
תלה בהם תלי תלים של הלכות. מישהו
סיכם את הויכוח בין שר הסעד
וראש הממשלה :

,.העולם הזח״ ,מם׳ 646

בס יד ןלרצח
לאור היום ץ -
לא, אותלו (א.
מפקין ) לופת
בידיו את צואר
יאגו (ש. פיני
קל) כאח ת החזרות
להצגה .
החזרה היא
ללא אפור.

והאזרח וח הוא אויר 1
מאת ו. דוזקור

נדמה לי שאין ארץ
,,תיקו״
בעולם שבד, עקבו במבאנגליה
תיחות
כזו, בעצירת
הנשימה ממש׳ אחרי תוצאות הבחירות
באנגליה, כמו ארצנו (האנגלים
קרי־המזג ודאי שלא התרגשו כל כך).
ובאמת התחרות בין הלייבור והשמר־נים
היחד ,״משחק מרתק״ ובמשך בל
המירוץ היתד, התוצאה בספק. כיום
מפלגת הלייבור נשארת בשלטון, אבל
הרוב הזעום שהשיגה בבית־ר,נבחרים
כמוהו כ״תיקו״ והשלטון הוא זמני,
מכיוון שבעתיד לא רחוק יהיה צורך
לפזר את הפארלמנט הזד, ולערוך בחירות
חדשות.

מותרות

ומדוע כה התענינו במדינת ישראל
במהלך הבחירות באנגליה? יודעי־דבר
מוצאים שני טעמים לכך: א .המשטר
אצלנו דומה במידה רבד, למשטר
הסוציאליסטי המתון שהונהג על ידי
מפלגת הלייבור באנגליה, כלומר משטר
שאיננו לא סוציאליזם מלא ולא קאפי־טאליזם
מלא, אלא תערובת בין פיקוח
המדינה והתערבותה בחיים הכלכליים
— כלומר דחיקת רגלה של היוזמה
הפרטית לבין חופש הרכוש והיוזמה
ד,רכושנית הפרטית. הציבור הרחב
רצה׳ לכן׳ לדעת מהי תגובת המוני
הבוחרים באנגליה על סדר כזה, הכרוך
גם במשטר צנע וקיצוב הסזון בחיים
•היומיומיים.

לפני ימים מספר עברתי ברחוב
אלנבי והייתי עדה למחזה נוגע עד
הלב. ילוד, קטנה עמדה למול חלון
ראווה של חנות צעצועים וייבבה בבכי
קורע לב. לשוא ניסתה אמה, להזיזה
מן המקום. הילדה בשלה :״אמא׳לה,
קני לי את הבובה הזאת. הפוקחת
עינים.״״ האם התנצלה בפני העוברים
ושבים :״אין באפשרותי לקנות צעצוע
לילדתי בימים אלה. מחירי הבובות
האמירו עד ל־ 12ל״י. בעלי החנויות
מסבירים את היוקר ב״מס מותרות״
,אך צזדוע לא יהא פיקוח גם
על מחירי בובות והצעצועים? למה
נגזול מילדינו את התענוג להשתעשע
כאשר השתעשענו אנו בילדותנו?״״
אםישרא לי ת, תל-אביב

והבחירות באנגליה הוכיחו, כי יותר
כדאי להיות באופוזיציה !

־המפיצים היחידים: חברת נורית בע״מ ~

לשקספיר
ב״הבימה״

— הראשון, האדוק׳ דבר בלא רזין
והשני, ד,חפשי — ,נאומו היה מלא
רזין דרזין...

ב. המפלגות הנמצאות באופוזיציה
אצלנו והמוזמנות יום־יום להצטרף לקואליציה
ביקשו ללמוד לקח מן המתרחש
באנגליה ולהסיק מסקנה מה כדאי
להן: לקבל ״כסאות״ בממשלה או
להישאר באופוזיציה.

ב טקסטיל שם פ׳1
הוזסש• טאלקאל׳

או ת לו

״היום יש לימה השתוממתי כאשר
באחד הקיבוצים, שנקגשם״
לעתי
לשם באחד הימים,
ענתה לי בחורה, שראיתיה כי
אינה עובדה, ואמרה :״היום יש לי
גשם״ !
ואותו יום דוקא יום בהיר היה...
מסתבר שלמען השוויון בין החברים
מקבלים אלה העובדים ביום גשם
(בעבודות שרות) תגמול של יום חופש
בזמן אחר, לאחר שהרוב היה בסל
מעבודה ביום הגשם.
ידענו על ״יום שבת״ באמצע השבוע,
עתה נוצר גם ״גשם״ ביום בהיר...

צילום: פרי־אור

בוכות;

ל״קורא נעלב״ בחדרה,
תודה על מכתבך. לטענותיו נשים
לב׳ במידת האפשר. בדיחות נשלחות
אלינו במאות מדי שבוע בשבוע ועל
כן עליך להבין, שאין ביכולתנו לפרסם
את כולן. אנו משתדלים כמיטב יכולתנו
לשמור על רמתו של עמוד הב
דיחות.
הדבר תלוי׳ כמובן, בקוראים
עצמם. אתה מערער על טעמו של העורך
בבחירה, אך, כמובן, שאי אפשר
לקבוע מסמרות בענין זה .־אנא נסה
כוחך בשנית. הדבר אמור לגבי כל
השולחים בדיחות למערכת׳ שפרי עטם
טרם נתפרסם. העיקר — הקפידו על המקוריות,
כי היא משמשת אבך הבוחן
בבחירה.

המערכת

ליצחק קוקיא בירושלים
אתה רשאי לשלוח כל מספר בדיחות
שתרצה.

למ.ג. פתח תקוה.
מכתבך נתקבל במערכת, וברצוני
להשיב לך קצרות: הרשימה ״מאזני
צדק בני מרוקו — התאחדו״ —
לא באה לקבוע הלכה ביחס הישוב
לקליטת עולי צפון אפריקה׳ אלא לספר
על מאורע שאירע בבית המשפט. כמובן,
שאני מסכים לכל הכתוב במכתבך,
אך את המציאות׳ כפי שהיא משתקפת
בבית הדין, אין לשנות.
בב״ח

י. הראל

הצלום בשער :

מנורה

״זנ 1לין ״ לגברים ולנשים
בעוד ימים אחדים אפשר יהיה לקבל בכל בתי המרקחת והחנויות
לקוסמטיקה בארץ, את התכשיר החדיש השויצרי למניעת
קשקשים ונשירת שערית.

חברת

מיוצר בישראל ע״י
״אמקא״ ,תל־אביב, ת .ד.3097 .

י1סף נדבה

עשוה הכוכים לזאב דבוטינסקי
לפני מונחים עשרה כרכים מכתבי
זאב ז׳בוטינסקי אוצר בלום הוא,
נכס ספרותי מופלא במסכת חיי־התר־עתה
מחדש
בותהעבריים הנרקמים
במדינתנו. לכתוב על כרכים אלר, דברי
הערבה׳ — פשוט לא יתכן. זוהי. אנציקלופדיה
ז׳בוטינסקיאנה״ ,משל לאדם
העומד נבוך באולם אחד עצום,
שמדפי־ספרים עמוסי כרכים, מזדקרים הדורש לעיניו מכלצד, ויש מישהו
ממנו לבחור את הספר הטוב ביותר
מבין כולם. ז׳בוסינסקי מזמין אותך
לבקר בעולמות כה שונים ומגוונים,
עד כי אין בכוחך בלתי אם לקלוט
בני־רשמים וקטעי־הדים בנסיעתך הרא־שוי־
.,ואמנם מסע הרפתקני הוא, בחינת
נדודי. עליזה בארץ הפלאות״ .רק
כשניתן לך להשתהות רגע קט ממהלכך,
לנשום עמוקות, מצטיירת לנגד עיניך
דמות ענק״רוח העובר על פניך בח־ליפוודחייו
— תקופות סער ותקופות
שלווה, הווי של יצירה ספרותית רבת
חן ורומאנטיקה שחלפה ואף חזון שטרם
נתגשם. כל הקורא בעשרת הכרכים
חש בהוד מיוחד של העבר, ברטט ההוזה
ובצפיד, לבלתי הנודע בעתיד.
עובדה היא, שעד כה לא נכתב
עדיין ספר שימצה את אישיותו של
ז׳בוטינסקי ואין פלא בדבר. כדי להגדיר
את פסיפס התכונות והכשרונות
של אותו גאון יש צורך בחבר־מומחים
מיוחד, שיתכנסו יחד להעריך את האדם
מכל צדדיו. זכורני מקרה אחד מימי
הסטודנטיות המרוחקים של כותב הסורים
הללו בלונדון. נתכנסנו כמה מבני
הארץ בגולה לערוך. ליל שימורים״,
כדי לקבוע — במה כוחו של ז׳בו־איזו.
רעמה ממחלפות
טינסקי גדול
שערו״ גדולה יותר ! בזה אחר זה חיוו
את דעותיהם בני החבורה וקשרו כת־רי־גדולה
לז׳בוטינסקי המשורר, הפי־ליטונים
טן, המספר, הנואם, הבלשן
התועמלן, איש החזון המדיני, הדרנד
טורג, הפובליציסט והוגה הדעות וכיוצא
באלו. סערת הדברים הגיעה לשיאה,
אך לכלל החלטה לא הגענו. רק
זאת הסכמנו בינינו: יום אחד נזמין
אלינו את. הנבחן״ עצמו, כדי להמטיר
עליו שאלות בעל־פה ...עד שלא
סיימנו את הויכוח והנה עלו אלינו
דיירי כל אוחו הבנין וגירשונו בגידופים...

בימים
אסורים אלה אם יש את
רצונך להתעלות מן ההווי העגום מסביבך,
טול־נא אחד מעשרת הכרכים— ,
ולו נם תיעשה הבחירה בעינים עצומות
— שקע בכורסתך ויודע אני, כי תוך
חמש דקות מובטח לך שתרחף בעולמות
עליונים.
הנה, הברך הראשון לפני — האוטו־ביוגרפיה
של ז׳בוטינסקי. חן ספרותי
שורה על כל שורה ושורה בה. המחבר
לא השלים את מלאכתו. למעשה רק
•) הוצאת ערי ז׳בוטינסקי, ירושלים.

את מחצית חייו העלה בכתב. פעילותו
הדינאמית של אדם היא על פי רוב
בעוכרי ספרי זכרונות. לא בכדי העלו
גדולי כל הדורות את תולדות חייהם,
אם בכלל, רק בערוב יומם, בתקופת
הדמדומים, בימי מרגוע אחרונים על
פני אדמות. אף על פי כן, שונים הם
בעלי האוטוביוגרפיות זה מזה. יש בהם
אנשי יוהרה ואנשים הסובלים מתסביך
נחיתות, מגבבי מלות רהב ומזלזלים
בזולת, טורד קהל הקוראים עד למריטת
עצבים בדקדוקי עניות, כאילו
באמת יש לקורא ענין בכל פרט ופרם
ולא בתמונה הכללית. טרוצקי, מו־סוליני,
צ׳רצ׳יל, וייצמן וגדולי־הדור
רבים אחרים כתבו את ספרי חייהם 1
כל אחד וצביונו שלו, עד כי יש בכוחך
ללמוד עליהם מדרך כתיבתם יותר
משניתן לך לשפוט לפי פעליהם...
האוטוביוגרפיה של ז׳בוטינסקי פנינה
ספרותית היא. מקצר הוא בדברים,
אף על פי כן מתגלית לנגד עיניך נשמתו
בבהירות. רואה איתר, לפניך רו־מאנטיקון
בן המאה ד,־ >19 האדם המאמין
בכל לבו בקדושת־חיי הפרט. דומה
כאילו כורע ז׳בוסינסקי ברך בפני קוראו,
אך עושה הוא זאת בגאון, מתוך
הכרת ערך עצמו, אביר שמקומו לא
יכירנו במאה ה־ 20 המתפרעת...
כרך השירים הוא בהיקף קוסמופוליטי.
ז׳בוטינסקי מציג לך את דנטה
ואדגר אלאן פו, גטה ועומר כיים. ברוב
עינוותנותו מעיד על עצמו מתרגמו
של ביאליק לרוסית, שהוא איננו משורר,
אך נעימת שירה מהדהדת בכל
רשימה שכתב ובכל נאום שנאם בחייו.
לתרגם את ״העורב״ ולא לגרוע
מן המקור אף צליל אמיתי אחד יכול
רק משורר. ושירי ציון עצמם — הדי
פייסן בכל רמ״ח אבריו עולים מתוכם,
אם שירי תל־חי הם, המנון בית״ר או
.כולה שלי״...
נראה לי, ש״חמשתם״ הוא מיטב
יצירתו של ז׳בוטינסקי. את כל אהבתו
רוויית הגעגועים ל״בירתי העליזה על
הים השחור״ השקיע המחבר בספר זה.
הוא עצמו הגדיר את מדיות הרומן —
.נחלת עבר עצוב־ואהוב״ .בבירות רבות
באירופה נזדמן לו למנהיג הגולה להתגורר
בחייו — בפאריז ובלונדון, ברומא
ובברלין. אך אהבה אחת בלבד היתד,
לו — אודסה. כל שרוצה להכיר
את רקע ימי נעוריו של. אלסאלינה״
חייב לקרוא את. חמשתם״ — זוהי
אוטוביוגרפיה של תקופת עלומים. וז׳בו־טינסקי
הנער אינו אלא אחד כדוגמת
סריוז׳ה, מרוסיה, ליקה, מרקו ומוריק,
שאותם תיאר ביד אמן גאוני.
סיפוריו של ז׳בוטינסקי מעולם אחר
הם. מי יודע אם הנוער בארץ כיום יבין
לרוח הדור שחלף? .דיאנה״ — טיפוס
נדיר הוא במזרח, אך מצוי, אולי, עד
היום באיטליה. אותה ארץ הפכה למולדת
שניה לז׳בוטניסקי. הוא נטמע

בה ובתרבותה ורוח האווירה בארץ
השמש והשירה ליוותה אותו עד סוף
ימיו.
.אדמי״ הוא, אולי, הסיפור העמוק
ביותר בשרשרת סיפוריו. יסודות השקפת
עולמו תוכל למצוא בו בגלוי
ובהסתר. .גורם דוקא במקום שמתרחשים
מעברי־טבע מסתוריים ממצב
למשנהו, שם־שם מוחש ביותר אותו
ריח־ניחוח של התעלומה הגדולה, רחף
כנפי האל־היוצר החולף על פני־המקום
ומטה־הקסמים בידו ...שלושה דברים
נהדרים ברא אלוהים: ילדות, עלומים

נאומיו של ז׳בוטינסקי בשנות חייו,
מי ימנה מספרם ז — בהם מתגלמת
כל פעלתנותו, אם בשדה המדיניות
ואם בשדה הספרות. בכל אחד מהם
מהדהדת סופת חייו. בכאן תמצא את
סוד המוות שקיפד את פתיל חייו בעודו
מלא כוח עלומים. כאן עוברות
לנגד עיניך סערות רוחות ולבטי נפש :
פרשת הלגיון העברי, מאסר עכו, משפם
ירושלים, הקונגרסים הציוניים, המלחמה
בחלוקה, האיבקואציה ותחנות־חיים
רבות אחרות• בכרכים אלה תמצא את
ז׳בוטינסקי כחוזה מדיני, כמתווה קו
לדרך העם בעתיד — ציונים שעד היום
הם בחינת חזון שלא נתגשם.
את קו המדיניות שהיה מקובל עליו
שילב ז׳בוסינסקי במישרין ובעקיפין.
ב״יהודון״ הוא מקפל בפיסקה אחת
קצרה — ״לדבר עברית ולהרביץ בפרצוף...״
בסצינאריו שכתב עוד בשנות
העשרים, הרואה עתה אור בפעם הראשונה,
הוא רוקם לו אגדת־פלאים על
רקע הגליל. וגם כאן הוא קובע את
יעודו של החלוץ הציוני לחלוץ
אין מקצוע. אין חיבות ומאיסות, אין
.אני משלו. החלוץ — רק מסמר־ברזל,
הנתקע בכל אשר יידרש לארץ. החלוץ
הוא רסיס של רצון־האומה״.
והרומן ההיסטורי המופלא. שמשון״
,יותר משהוא רומן היסטורי הוא
רומן מדיני בן זמננו. צוואתו של שמשון
רבת חזון היא — ״אספו ברזל,
המליכו מלך ולמדו לצחוק״...
עשרת הכרכים לז׳בוטינסקי אינם
כל כתביו, אך כבר היום אפשר לראות
בהם מצבת־זכרון למנהיג ציוני
שהקדיש את כל חייו למסרה האחת,
ללא כל רתיעה, מתוך ראייה בהירה
של סוף הדרך. באוטוביוגרפיה שלו
הוא מציין את המשבר הגדול בחייו,
שבא לאחר אותה פגישח עם יהודי
אחת העיירות בגליציה. עד אז שקוע
היה בעולם האשליות של אנושות רו־געת
! מני אז רתם עצמו כולו להבטיח
חיים לעמו שלו. הספדו על הרצל
הוא הספד גם עליו עצמו :
.הוא את עצמו שרף באש יוקדת,
אש עבודת הקדש לציון —
וביום שחרור נמסור לה למולדת
רק את עפר פודנו הגאון

הידוע לך על האיכות
המשובחת של עבודת
קשת?

ק שת

מנקה

וצובעת

מא!נצדק

הראל 11111 מאדאם שני יהודה השעור האחרון נתקרב לסיומו.
המורה המזדקן הוסיף להרצות בקולו
המשועמם על השפעת הגאונות הבבלית
על הספרות הערבית בימי הזוהר בספרד.
דומה שאיש מתלמידי כתה ח׳ לא
הקשיב להרצאה. כל העינים היו נעוצות
בחלון הפתוח, שבעדו חדרו לחדר
ריחות אביב מוקדמים.
מבית קפה סמוך עלתה מנגינת
טאנגו מוכרת, שליוותה את זמזומו
השקט של עוזי. עיניו של עוזי היו
פקוחות לרווחה, בשעה שבעד שיניו
נסתננה המנגינה . :אל נא תאמרי לי

— עוזי ! חזור על ניתוח השפעת
הגאונות נשמע קולו של המורה.
עוזי לא שמע. דמיונו היה הרחק
מן הכתה. הוא הסתכל בצמותיה של
שולה.
— עוזי אתה שומע אותי? — חזר
המירה על דבריו ברוגזה.
— צחוק חבריו לכתה העיר את
עוזי מתרדמת־חלומו. הוא נתחייך והחל
מגמגם :
— כן, אני ...מה שאלת אדוני המורה?!

צא מן הכתה, המתן לי אחרי
השיעור...
עוזי יצא. ליד הדלת הספיק להאזין
לקטע המוסר הקבוע, שהיד, אגרו־נומי
מאד והזכיר לא אחת רפת ודיר

חזירים.
עוזי נתיישב על המדרגות מול חדר
המורים וחזר להרהורי האביב והתנועה.
לפתע שמע צעדים. ברווח הצר שבין
המדרגות ומסדרון הקולבים ראה שתי
צעירות, שניסו להסתיר את גילן הצעיר
תחת מעטה צבע רעשני. הצעירות עסקו
בבדיקה מדוקדקת של המעילים
התלויים על הקולבים.
— זהו — שמע קולה של אחת
הצעירות, ששכבת אודם־שפתים הגיעה
עד לסנטרה.
— זה של בחור ...לא פקדה

.העולם הזה״ ,מס׳ 646

זה מול זה

שני

דבי 1סף

יוסף כעל החלומות
השניה, שהיתר. בוגרת משהו מחברתה.
ואז הגיעו השתים למעילו החדש
של עוזי. הן תחבו ידיהן לכיס המעיל,
ובחפזונן פיזרו את תוכנו. מחוך כיס
המעיל נפלו צרור פקודות־קשר תנועתיות,
משרוקית שבורה ואולר.
אותו רגע הרגיש עוזי טפיחה על
גבו. המנהל הממושקף עמד עליו ושאלו
תמורות :
— מה מעשיך מחוץ לכתה?
— אולי יאמר לי אדוני מה ענינן
של שתי נקבות מזדקנות אלו בתוכן
כיסי מעילי? — שאל עוזי בתשובה
לשאלת המנהל והצביע על שתי הצעירות•
פני
המנהל לבשו ענין. הוא ניגש
לצעירות וטפח להן ״בבלשיות קולנועית״
על גבן.
— כן חברות י — שאל המנהל
כשעוזי מחייך מאחרי גבו.
— ״אנו מחפשות מראה להסתרק

יוסף המשכיר

מולה״ — התנצלה המבוגרת שבנע־רות.

מראה בכיס מעיל זר? — אמר
המנהל בנעימת בלש.
— חיפשנו על הקיר, ומשלא מצאנו
חשבנו, שאולי נמצא באחד הכיסים״•
התנצלה הצעירה שהיתר, לבושה
מעיל־פרווה רעשני, שהיה גדול מכפי
מידותיה.
— אסור לגעת ברכוש זר ! —
הטיף המנהל בקולו הפדגוגי העתיק.
אותו רגע צלצל הפעמון, והמוני
תלמידים התפרצו מן הכתות והקיפו
את עוזי, המנהל ושתי הנערות.
— היא לובשת את הפרווה של
אחותי נשמעה לפתע האשמה
צרחנית מפי ״צימוק״ קטן ממין נקבה,
שיצאה מהכתר, השביעית.
ו״ד,צימוק״ ספרה בחדוות נצחון— .
רק לפני שבוע נגנב המעיל של אחותי.
היא סמינריסטית...

המשטרה שהוזמנה פתחה בחקירות.
טענת חיפושי הראי לא שכנעה את
נציגי החוק, כשנתברר כי גם מעיל
הנערה השניה נעלם מעל אחד הקולבים
בבית־ספר מסויים בעיר.
בבית המשפט נתבררו הפרטים הבאים:
שתי הצעירות עסקו במשחק
מיוחד. היו חודרות באין רואים למס־דרונות
בתי הספר, בוחרות מעילים
יקרי ערך של התלמידים וגונבות אותם.
את היקרים שבמעילים הגנובים
היו לובשות בעצמן׳ ואת הזולים מוכרות.

נתברר, כי את פשעיהן בצעו
השתיים מתוך חובבות משעממת, ולא
היה להן כל צורך בכסף שהרוויחו.
— אין אנו פושעות — הגנה על
עצמה הבוגרת שבפושעות — .אנו גנבות
מתחילות ! אתם רבותי השופטים
גנבים יותר גדולים מאתנו. גנב גדול

?דקייז!^
סביו

״העולם הזה״ ,מם׳ 646

הוא גיבור לאומי, וגנבות קטנות —
פושעות !
— בדיוק כסו ״מסיה וורדו״ של
צ׳פלין — פרצה בנאום ההגנה הנאשמת
השניה.
השופטים לא שוכנעו בראיות
הצ׳פליניות. שתי ה״גנבות״ נמצאו חייבות
בדין.
לפני מתן פסק הדין פרצה הצעירה
בקריאה :
— נפגש רבותי השופטים ! נפגש
שם בקרוב! — והפסיקה רגע לד,זכר,
אם אמר צ׳פלן־ורדו משפט נוסף. אלא
שכאן נתערבה מאדאם וורדו השניה :
— נפגש שם? ידונו אותנו למתת?
לא רוצה ודמעותיה קלקלו את
האילוזיה הצ׳פלינית. ביום מחודש של
מונסיור — תרדו בדמות שתי גנבות
המעילים נכשל.

,סיאנג;.

יע הד

הנה הגיעה תוצרת יצהר

סת״ קוסביצקי בזח, ף

.הכבוד לא לי, רכותי, כי אם לתזמורת...״

למעלה מימיו :

התלהבות הקהל גוברת. המאייסטרו
מתרגש ומחווה קידה.
באמצע מימין :

דיפלומטיה, פיננסים ומוסיקה נזדמנו
כפונדק אחד...
למסד. מימין :

שני מנצחים,.

המאייסטרו ורעייתו לומדים פרק
בתקומת ישראל.

־ ימי

למעלה משמאל :
הקהל יוצא מגדרו ומתגעש
לקראת המנצח״.
למטה משמאל :

המאייסטרו אצל עצמו.

הצילומים: בנו רותנברג

פגישהדרמתית עד דמעות :
המאייפטרו מחליף זכרונות עם
הצעירה בטי קנוט, נכדתו שד
הקומפוזיטור הרוסי המהולל,
סקריאכין, ידיד־ינעוריו.

ש^מה ברר
הכניסה למחנה
עולי

תימן

בחשאד.

עוד לפני המראתו
לישראל
הופך היהויי־העולה
בירכתי
תימן לכך־אירו־פה.
הוא לובש
מכנסים מסוג
זה כפעם הראשונה
בחייו.

ספרי תורה
מועלים למטוס.

צילומים :

ד״ר א. פרידמן

כ״מרנד הל!0סיס׳ סירבתי תימן
בחצות הוזמנתי לד,כנס לתא הטייס,
שבו הסביר לי הנווט, יליד טיכסאס
שבארצות הברית, צעיר שלעס נומי
ללא הרף, שאנו נמצאים מעל למפרץ
עקבה בגובה של 9500 רגל. הוא עיין
במפה וקבע את מקומנו על יסוד אי־תות־אור
מהאי טיראן, שנתפס זה מקרוב
על־ידי המצרים. נטינו דרומה וטסנו
בקו ישר לאורכו של ים סוף. כעבור
שעות מספר, לאחר שעברנו כמר,
מאות מילין, בדקנו שוב את מקומנו
באמצעות האלחיט ונתברר לנו׳ שנמצאים
אנו מעל לג׳ידה ופורט סודאן.
לאחר מכן, בהפציע השחר, ניגלו לעינינו
הרי תימן באופק, כשהופיעה החמה
במלוא זהרה הנחית אותנו ה״סקיי־מאסטר״
בשדה התעופה בעדן.
הואיל ושדה התעופה הוא בריטי,
סבור הייתי שיפנו אלי באנגלית מיד
לצאתי מן המטוס ואף פקידים במדים
בריטיים יבואו לבדוק את ניירותי,
אולם לתמהוני הרב, מיד עם פתיחת
הדלת פנה אלי אחד בעברית ישראלית
טיפוסית שלום, ההבאת את עתוני
אתמול מתל־אביב?״ כשירדתי בסולם
המטוס הקיפתני קבוצה של נערים
ונערות ישראליות. שוטר מקומי מעדן,
שבדק את ניירותי ושאלני בדבר חפצים
הטעונים מכם, נראה כיוצא דופן
במקום זה. אלמלא הסומאלים שחורי
הפנים המחייכים אליך׳ הלבושים בבגדי
בד ומסייעים לך להוריד את מטענך,
יכולת לחשוב שמעולם לא יצאת מישראל.
אותו
רושם נשאר בך שעה שאתה
מגיע למחנה יהודי תימן בחאשד, בגבול
המדבר. אף בקאנטינה נענה המלצר
הערבי לקריאתה של נחמה ה״צברית״:
״עבדול׳ הבא לי עוד ספל קאקאו
אך העובדה היא, שאתה נמצא בירכתי
חצי האי ערב. הרקע הוא מזרחי
טיפוסי, ולא רק מבחינה גיאוגרפית.
במרחק 20ק״מ נמצאת עדן, שהיא
מושבה בריטית. מחנה חאשד עצמו
נתון בשטח החסות הבריטית, אולם
תושביו הם שבטי־ערב לוחמים הכפופים
לשלטון סולטאנים ושייכים. לאור
חתי זה מקבל המחנה של יהודי תימן,
בהנהלת ה״ג׳וינם״ ,צביון מייחד במינו.
ממחנה זה יוצאות השלוחות למעבר
העולים בשטחי השבטים. ומכאן,
בסביבה זרה, נפרש ״מרבד הקסמים״.
בקצה זה של ה״מרבר׳ המוזר אתה
נתקל בכמה פלאים. ראשית, השילוב
של השלטונות הבריטים והסולטאנים
הערביים. מתברר, ששניהם סייעו ל יציאת
מצרים״ של יהודי תימן. אילו
חפצו היה בכוח הבריטים לעצור בעד
זרם העלייה למן דצמבר ,1948 אך
הם לא עשו זאת, ואץ לך אדם מאושר
יותר מד״ר קוקריין, ראש השירות הרפואי
הבריטי בעדן, שעה שעולה בידו
לשפר את התנאים במחנה .״סקוטי
אני״ ,הוא אומר ,״וכרבים מבני ארצי
נדרתי על פני כל העולם׳ החל מיע־רות־בראשית
באפריקה ובבורניאו, שיחי
אפריקה הדרומית ובשטחי־פרא באיים
הקאריביים. סבור הייתי, שראיתי
כל שניתן לראות על פני כדור הארץ,
עד שראיתי את יהודי תימן״ .הוא מאוהב
בהם. כשראיתיו לאחרונה הסב
הסקוטי הגבוה הזה ל״סעודת שבת״
עם עובדי המחנה ויחד אתם שר משירי
הארץ.
והוא הדין לגבי הסולטאנים׳ החולשים
על כל הדרכים מתימן למחנה.
בשנה שעברה נהגו השבטים לשדוד
כל שיירה בדרכים. ואילו עתה שופרו
היחסים והעולים מרגישים בטחון מלא
בנסיעתם.
נזדמן לי להפגש ולשוחח עם כמה
סולטאנים. דברי אחד מהם אף הוקלטו
בשביל ״קול ישראל״ .הסולטאן השתומם
ופקח עיניו בתמהון שעה שד,מ
הנדס הקליט את דבריו במין עגול

מסתובב״ .לפלא היה בעיניו לשמוע
את קולו שלו החוזר על דבריו ללא
שגיאה...
רוב הסולטאנים הם בגיל 20 עד 30
שנה. כשפניתי לאחד מהם ב״שלום״
הפנה הלה את פניו למתרגם וביקש
לדעת אם ל״שלום״ אותה משמעות
כ״מה׳ סאלאם״ ,ואחר הוסיף ,״הרואה
אתה, כולנו אחים״...

אך את הרושם החזק ביותר עושים
יהודי תימן.
אני עומד ליד שער המחנה. השעה
אחת אחר חצות. זה עתה הגיעה שיירה
עם עולים. תור של מכוניות עומד
על הכביש: אוטובוסים צרים, מכוניות
משא ומכוניות קטנות מספום ישן־
נושן. דחוקים וצפופים יושבים העולים
בכלי הרכב — עד 12 נפשות במונית,
בתוספת כל חפציהם. הורדתם נעשית
לאור הירח ולאור פנסים ומנורות
לוקס. הגברים — ראשיהם חבושים תרבושים
אדומים ושחורים. אחדים עוטים
טליתות כבגד עליון, אחרים לובשים
סחבות, והיתר, חלוקים צבעוניים. הנשים
— לרגליהן מכנסים ארוכים המהודקים
בקרסולים. התינוקות מכוסים
לגמרי בקרעי בגדים עד שהם נראים
כחבילות. בניגוד לבגדיהם הלבנים של
הרופאים והאחיות, העורכים כאן בדיקה
חטופה ראשונה. כן ניצבים כאן
ששה או שבעה חיילים המהווים משמר
לשיירה — אלה הם חיילי אחד הסול־טאנים
שפגשתי׳ חמושים אך יחפים...
(המשך בעמוד ;14 סססססססססססססססססססס פינ ת

ה־• :שלבו

כוס של פורים
פורים של השנה יש לו משמעות
מיוחדת.
המן בן המדתא ׳בכל גלגוליו
טרם הועלה על הגרדום. ומרדכי,
היהודים, השתדלנים בלבוש
טרם שכנע את האחשוורושים המודרניים...
ולכן
עלינו לחזק את לבנו ולא
רק בנמוקים שבהגיון אלא גם
בכוס יין, יין משובח של כרמל
מזרחי׳ לברך ברכה אקטואלית:
״נשתה לחיינו, לחיי מדינתנו, הלוא,
ויתלו על חבל כל ההמנים
של כל הזמנים״!
לחיים! פורים שמח, וכמובן !
בסיוע יינות מיקבינו.
סססססססססססססססססססס

מציעי ד ר 1111־11
ת ענו * עדיו לי שון
הוא בה ,׳צ׳ חו ל
ממש ״פרד״!״ לבל

..העולם הזה׳ /מס׳ 646

מאת אלכסנדר ארכסנדדו!

נבחרת ישראל בטניס השולחן
באירופה

בימים אלה חזרה ארצה קבוצתנו
שהשתתפה בתחרויות על אליפות עולמית
בטניס־ר,שולחן, שנערכו בבודפשט.
טניס השולחן תופס מקום חשוב
בין ענפי הספורט השונים בכל ארצות
העולם. ועל כן טוב עשו האחראים
לספורט שלנו, שלא החמיצו את ההזדמנות
לאפשר לישראל להשתתף זו
הפעם הראשונה בתחרויות בינלאומיות
אלה.
כדאי לציין׳ שספורט זה מיוצג
בחלקו הגדול ע״י שחקנים יהודים.
נזכיר רק את שמו של ריכרד ברגמן,
יליד פולין, חבר ״מכבי״ ,שבמשך שנים
רצופות היה רבן עולמי וגם השנה
זכה בתואר זה אחרי משחק קשה נגד
ההונגרי שוס (אף הוא יהודי).
פנינו למר חנניה ברגר, שעמד
בראש המשלחת, ולבקשתנו מסר לנו
את הפרטים הבאים על המסע :
השתתפותנו במפעל בינלאומי זה
אורגנה תוך תנאים קשים מאד. אין זה
סוד, בי הספורט בישראל עדיין לא
זכה בתמיכה חמרית ראויה לשמה (ואף
לא בתמיכה המוסרית) ,וכי עד כמה
שישנה פעילות בשטח זה, היא נעשית
על רקע של התנדבות גרידא, מצד המארגנים
ומצד הספורטאים, שנוסף להפסד
בזמן חייבים גם לשאת ברוב ההוצאות
הכרוכות בנסיעה מסוג זה.
הגענו לבודפשט יחד עם הנבחרת
השוודית בליל שבת 27.1.50 ונתקבלנו
ע״י ראש הועדה המארגנת וחבריו.
נערכה לנו קבלת פנים לבבית ביותר.
הסידורים היו טובים להפליא. המשלחות
הושכנו בבתי המלון הגדולים
והמפוארים ביותר בעיר והטיפול, השרות
והאוכל היו טובים מאד.
למחרת בבוקר יצאנו למקום התחרויות
לשם עריכת אימונים. כל הרחובות
סמוך למקום התחרויות, הבנין,
קירותיו והאולמות היו מקושטים בדגלי
הארצות המשתתפות, ביניהם דגלי מדינתנו.
יום זה היה מוקדש כולו לסדורים
פורמליים, כגון: מסי ההשתתפות,
קבלת הפנקסים, קביעת המשחקים
וכיוצא באלו.
הסשחקים משחקי הקבוצות ומשחקי היחידים
גברים חולקו לשני בתים. נפל בגורלנו
לערוך את המשחק הראשון ב״ 29.1.50
נגד נבחרת הולנד שלא הופיעה למשחק•
המשחק השני, אחה״צ, היה נגד
איטליה, שבו נצחנו אחרי קרב קשה
ומתוח בתוצאה .4:5בקבוצה האיטלקית
השתתף השחקן היהודי הידוע הרש־קוביץ•

באותו
ערב התמודדנו עם שווצריה.
השווצרים הנם שחקנים מאומנים כהלכה
וזריזים. את המשחק הזה הפסדנו,
אם כי יכולנו לנצח בו בנקל. שחק־נינו
היו מרוטי עצבים מהחלטות
השופטים ושגיאותיהם, שהיו לרעתנו
ובפרט מהשופטת הראשית, אם כי יש
לקבוע ששגיאות אלה לא נעשו בכוונה
רעה. אגב, שופטת זו. אמנם, הורדה
מיד מתפקידה ולא שפטה עוד
בשום משחק אחר, אולם הדבר לא
שנה את העובדה, שהפסדנו.
ב־ 30.1.50 אחה״צ שחקנו נגד דניה
ונצחנו בתוצאות ,0:5ובאותו היום
התמודדנו עם צרפת שנצחה אותנו

״העולס הזה״ ,מס׳ 646

באותה התוצאה. גם בקבוצה הצרפתית
עמד במקום הראשון שחקן יהודי,
האגנאור, שדרך אגב, הוציא במשחקי
יחידים, את השחקן האנגלי הידוע
ליטש, ורק בחצי גמר הפסיד נגד ההונגרי
שום, שהגיע יחד עם ברגמן לגמר.
המשחק הבא היה נגד ההונגרים,
שהעמידו נגדנו את הקבוצה החזקה ביותר
שלהם בהרכב: סידו (שהגיע אף
הוא לחצי גמר במשחק יחידים ונוצח
רק ע״י ברגמן, ורקוני, ופרקוש —
כולם שחקנים ידועי שם.
משחקנו האחרון נגד קבוצת הודו
היה המעניין והמותח ביותר. קבוצת

פגישה ידידותית בין עמי שחקגים יהודים. מצד יסץ ריכרד
ברגמן, אלוה טולמי. משמאל שחקן גבחרת ישראל, יצחק
ורדי (יויזן).
לרעת שחקנינו, שכבר בסיבוב הראשון
נפגשו עם השחקנים החזקים ביותר ;
רק שני שחקנינו — ורדי (רויזן) וש־טרנהרץ
הגיעו לסיבוב השלישי.
במשחקים על גביע היובל (לשחקנים
שלפני 20 שנה השתתפו באליפות

מפקד הנבחרות כפתיחה הרשמית של ההתחרויות.
נבחרת ישראל ניצבת שלישית מצד ימץ.
הודו, שלפי תוצאות המשחקים נראתה
כחזקה מקבוצתנו, הופיעה בהרכבה
החזק ביותר. הקרב היה עקשני ומותח
ביותר. במשחק נכחו — בין השאר —
ציר ישראל בצ׳כוסלובקיה והונגריה,
מר אהוד אבריאל, הקונסול הישראלי
בבודפשט, מר בן־צור, וב״כ ממשלת
ישראל שעשה באותו פרק זמן בבודפשט
לרגל המו״מ עם ממשלת הונגריה.
בס״ה
נרשמו 18 ארצות למשחקים,
אולם הולנד ואמריקה לא הופיעו ובין
16 הארצות שהשתתפו יצאנו במקום
ה־ ,8מיד אחרי אוסטריה ולפני פולניה
— מקוםמכובד מאד. הדעה
הכללית של כל המשתתפים והנוכחים
היתר״ כי הופעתנו ומשחקינו היו טובים
מכל הבחינות, וכי הישגנו הכללי
עלה על כל המשוער.
אחרי המשחק עם הודו הוזמנו למסיבה,
שנערכה לכבודנו ע״י מר אהוד
אבריאל.
במשחקי הקבוצות הגיעה לגמר בבית
שלנו: הונגריה, ובבית השני: צ׳כו-
סלובקיה. ההתמודדות בין שתי קבוצות
אלו שנערכה במעמד קהל רב, היתר,
מותחת מאד. יד הצ׳כוסלובקים היתר,
על העליונה לאחר קרב קשה.
במשחקי היחידים היתד, ההגרלה

הראשונה) הגיע פינברג למקום ה־3
אחרי שחקנים ידועים: ברינה והייד.
אחרי בודפשט ערכנו משחק נ5ד
״הכח״ וינה שבו ניצחנו בתוצאה 1:5
את טובי השחקנים של ״הכח״ .הופע־תנו
בוינה, במעמד קהל רב וראשי
המוסדות היהודים׳ ב״כ המיניסטריון
לחינוך האוסטרי, והקונסול הישראלי
ד״ר לוין — ,היה מאורע חגיגי מאד
ושימש מקור לעידוד והתלהבות ליהדות
וינה.
מוינה המשכנו דרכנו לאמסטרדם,
שבה נפגשנו עם נבחרת הולנד שנגדה
היינו צריכים לשחק בבודפשט. אחרי
נסיעה של 2ימים ו־ 2לילות הגענו
בשעה 1.00 בצהרים לאמסטרדם ושם
במקום הודיעו לנו, שעלינו בעוד שעה
להתמודד עם נבחרת הולנד, למרות
מחאתנו על סידור זה לא נשאר לנו
אלא להסתדר במהרה ולהופיע למשחק.
המשחק נערך באולם יפה בנוכחות
קהל רב, ב״כ ההתאחדות ההולנדית,
ראשי היהדות והקונסול הישראלי בהולנד.
למרות העייפות עשו שחקנינו
את כל המאמץ לייצג בכבוד את הספורט
שלנו נגד הקבוצה ההולנדית,
שהופיע עם קבוצה חזקה, שבה השתתף
רבן הולנד קורט דה בוי. במשחק
זה נצחנו בתוצאה .3:5
מאמסטרדם הגענו לאנטוורפן למש־

חק נגד נבחרת בלגיה, שהתקיים אף
הוא באולם יפה בנוכחות קהל רב
והקונסול הישראלי מבריסל. הקבוצה
הבלגית היא חזקה מאד ואילו השתתפה
בבודפשט, היתד, יכולה לתפוס מקום
מכובד מאד. כאן לא שחק לנו המזל.
המשחק היפה והמותח ביותר היה בין
רולנדר, רבו בלגיה ושסרנהרץ, לאחר
שכל אחד נצח במשחק אחד. המשחק
עמד בסיבוב השלישי לטובת שטת־הרץ
בתוצאות 18:20 וחסר היה לשטרד
הרץ רק כדור אחד, כדי להכריע את
יריבו. אולם לבלגי היה יותר מזל
ולבסוף ניצח בשעור .25:26
אפשר לומר, ששחקנינו עמדו על
הגובה הדרוש. הם לחמו יפה ובמרץ
והוסיפו כבוד לספורט הישראלי גם
במשחקים שבהם הפסידו. המסע ותוצאותיו,
השפעתו על אחינו בגולה,
הרושם הכללי שקבוצתנו השאירה אצל
כל המשתתפים והנסיון שרכשנו בנסיעה
זו — הצדיקו בהחלט את המאמץ
שנעשה לביצוע המסע. קשרנו קשרים
ידידותיים הדוקים עם קבוצות רבות
מארצות שונות, ובמיוחד עם קבוצת
הודו, שהביעה את נכונותה — בשובה
ארצה — לבקר אצלנו לשם עריכת
תחרויות נגד קבוצתנו.
למדנו הרבה בנסיעה זו, אולם גם
נוכחנו לדעת עד כמר, חסרים אנו
תמיכה ניכרת יותר מצד המוסדות
והציבור. בשיחה עם ראש הקבוצה הפולנית
(אגב: אף הוא יהודי) נודע לנו,
שממשלתו הקציבה למחלקת טניס־השולחן
14.000 דולר לשנה אחת לפתוח
הענף ו־ 1.400 דולר לנסיעת הקבוצה
לתחרויות בבודפשט. עובדות דומות
לזו נודעו לנו גם מקבוצות אחרות.
דבר זה עורר בנו מחשבות והרהורים
רבים על מצבנו בכלל ועל נסיעה
זו, שבוצעה בלי כל תמיכה ועזדה,
בפרט. ברגעים אלה נזכרנו כולנו בברכה
״הלבבית והמעודדת״ ,שבה זכתה
קבוצתנו לנסיעה זו מצד עתונות מסו־יימת,
שענינים מפלגתיים עומדים לה,
כנראה, מעל הכל.
מר ברגר סיים את דבריו בתקווה,
שגם אצלנו יחול שינוי בענין זה.

בקרוב יפתח

סלון ליופי ותסרוקות

צבי לינצלוי
ברחוב

שלמה המלך 80
טלפון 2770

כתבת זמנית: רח׳ מכבי 9

היא הושיט את ידו אינסטינקטיבית
לכיסו. הכיס היה ריק, לא היה בו
מאומה. לבו הלם בו כתוף, רפיון
אחזו, הוא ניסה במהירות לסדר את
מחשבתו — לד,זכר היכן הניח את
הקמיע, אך לא יכול היה לד,זכר
בשום אופן. זעה קרה כיסתה את
מצחו סימן רע .--
— יוסקה, מה קרה אתך שם? נשמע
קול קורא.
— לא כלום, לא כלום, השיב בחטיפה,
פתח באצבעות רוטטות את
האשנב והצמיד עינו אליו. לא הספיק
לנוע וכדור הלם חריפות מעל האשנב,
בבהלה הוריד את מכסה הפלדה, כשלבו
מתגלגל בקרבו. בקפיצות קטועות
ונרגשות נסתכל לצדדין ומיד הרימו
בחזרה, השעין את קנה י,סטו כלפי
חוץ והתחיל ממטיר בעצבנות צרורות
ארוכים לכל עבר.
— מי מבזבז שם תחמושת? נשמע
ברעש קולו של המפקד. יוסקה
נתבלבל, אוטומטית החליף את מקום
הכפתוי ועבר לאש בודדת. לא הספיק
לחדש את אשו והמכונית נעצרה
בחריקה נואשת. האנשים נפלו איש
על רעהו מעצמת ההפתעה. מבחוץ
נשמעו יללות. המכונית נאנקה בכבדות,
מנועה טרטר חלושות, נעצר פעם ופעמיים׳
חידש לסירוגין וברוב התאמצית
את שעולו הצרוד יהמייבב ונדם.
אנשי המשוריין הביטו — אחד בפני

ה ק מי ע
(המשך מעמוד )5

להתייחס אל רות, אבל באמת שאין
זו אשמתו׳ כעין משקע של עגמומיות
ייד על ליבו. בשתיקה קודרת נכנס
למשוריין, הציץ פעם ושתיים — דרך
האשנב — החוצד, וסגרו בנקישה.
לבו לא ניבא לו טובות. מעולם לא
היתר, לו מין מועקה כזו בחזו לפני
פעולה. זאת לא היתד, אותה מתיחות
רגילה מעוררת, אלא מין בליל מעומעם
של חרדה ייאגר, עם נקישות לב
מוזרות.
--י הי ה לא טוב .--השיירה זזה ממקומה. מכונית אחר
מכונית נדלקה והשתערה בטרטור בבד
לפנים. בפנים ישבו האנשים נשענים
אל קירות הפלדה, הסטנים בין ד,ברכים,
והסיגריית מהבהבות באפלה. לפני
שהגיעו לסיבובים המסוכנים, כיבו כולם
את הסיגריות, ניסו את הכלים והגבירו
את שתיקתם. כל אחד יאחד נשא
עיניו אל אשנבו׳ במתיחות, בצפיה.
לפתע הרעידה את האויר שורת התפוצצויות.
מטר כדורים נשתרק בחוץ.
— לפתוח את האשנבים ! נשמע
בטוחות קול של מפקד המכונית, למטרה
שלפנים, בידדת א־־־ש !
הקמיע ! נזכר לפתע יוסקה בחרדה.

ודד

המצת הטוב ביותר בעולם

0 £ם 0יו
למכוניות, אופנעים,
מכונות חקלאיור־ז,

ב״מונד הקסמים״
מיונתי תימן

אוירוניבם וכו׳.

הסוכנות הכללית לישראל

(המשך מעמוד )12

בינדס ״טכניקה״ יעקב סקשטין

רמב ״ ם , 22

הוכעת אווחים

זינמזנד ן וחה

סורקוב

פתח תקוה

יום ה׳ 2.3ב־ 8.30 בהיכל

תל אכיב
יום ב׳ 6.3ב־ 8במוגרבי

רמת גן

יום ג׳ 7.3ב־ 8.30 ברמה
ירושלים יום ד׳ 8.3.בשעה 9בציון.

השני בחרדה סתומה.
— מה קרה שם — נזדעק יוסקה —
מה קרה?
— המשוריין ניתר לפנים אחת
ושתיים ושוב נעצר. הכדורים קשקשו
על דפנותיו כברד כבד על שמשות
הבית.
— רק לא ״חודרי שריון״ ,חלפה
כברק המחשבה בראשו של יוסקה, רק
לא ״חודרי שריון״ ,ומדוע אין המכונית
זזה? מה קרה שם? היללות
בחוץ גברו. נשמעה התפוקקות בקבוק
ולהבה הציתה את הכביש.
--מולוטוב, מולוטוב-- ,הסחרחורת לפני עיניו גברה, הוא
הרגיש רפיון כללי, אזלת יד• מה
נעשה? נלכדנו כעכברים במלכודת,
אין מה לעשות׳ הוא הכניס ידו לכיסו
האחד וחיטט בעצבנות — ,הקמיע !
איפה הוא? מין מחנק עומד בגרונו
ונדמה לו, כי כל כדור ההולם בקיר
המשוריין עומד לפגוע — כהרף עין —

פתאום זינקה המכונית קדימה ובמהירות
מסחררת עברה את מטר היריות•
לא הספיקו להתאושש והיו כבר
מעבר לאש.
הדרך חזרה עברה ללא תקלה.

קפצו מהמשוריין, הלב התרונן, המתיחות
פינתה מקום לרגש הפורקן
המתפרץ על גדותיו. שמחה מלאה אותם,
שמחה גמלך. יוסקה שכח את
הכל מעצמת ההרגשה, שכח את הקמיע,
את מצב הרוח הרע, את הבטחון, כי
״הפעם ייפגע״ .חייך לכל הבא בדרכו,
חש אהבה גדולה בלי מצרים לכל, הוא
חי! חי! — החיש צעדיו ועבר
לריצה, אגף את סיבוב הרחוב, קפץ
בשער הבית, דילג שתיים שלוש מדרגות
בבת אחת, דפק על הדלת ופתחה.
— רותי !
— ייסקה !
רותי ישבה אל השולחן כקופאת,
ראשה מורכן אל כף ידה הקמוצה.
היא בכתה. כשראתה אותו זרחו עיניה
בלא מאמינה — .יוסקה ! הרימה קולה,
יוסקה, קולה רעד, נתרוממה מעל
כסאה ונפלה בקריאה אל בין זרועותיו.
מתוך אגרופה הקמוץ שנפתח נשרה
לארץ פיסת קלף — הקמיע שנשכח.

טלפון , 3216

ר־זל־אביב

אני נכנס עם אחרון העולים לסוכת
הקליטה של המחנה. הסוכה עשויה
מחצלאות. מנורת חשמל מאירה את
המקום. במרכז מחלקת אחות מישראל
חלב חם מתוך פח וכן לחם, ביסקוי־טים
ותמרים. זו אולי הארוחה החמה
הראשונה שקיבלו האנשים מאז יצאו
לדרך. הם יושבים על מחצלאות פרושות
על הקרקע, משפחות משפחות,
ישיבה מזרחית. הם יושבים בשקט מפליא.
אינם שואלים שאלות על עתידם.
קשה להוודע על ידי שיחה מה מתרחש
בנפשם• פה ושם מצביע גבר בגאווה
מסויימת על שתי נשיו היפות ואלה,
הבישניות, מכסות לרגע את עיניהן,
כדי להחזיר לך אחר כך מבט חם
בלוויית חיוך. אתה יכול לשפוט רק
לפי מראה פניהם — והמראה הוא טוב,
נדמה כי הם מאושרים. אחדים ניסו
לנשק את כפות ידינו.
זהו עם הספר. באחת הפנוח עומדים
כמה ארגזים: מאות ספרים, סדורים,
גמרות וספרי שירים — חלקם
נדפס באירופה לפני מאה שנה, וחלקם
— ספרים שהועתקו בתימן בכתב יד,
באותיות רש״י. עולים על כולם ספרי־התורה,
שנארזו בזהירות רבה בארגזים
מיוחדים ועוטרו בקשוטים נהדרים. את
אלה נשאו מאות קילומטרים.
במשך כל הלילה עמל אחד העובדים
ברישום שמות העולים, לפי משם־

אמ *3חתגועה והמחול

אירנו! גסרי ח>ן דת
הופעת הרקדנית אירנה גסרי
באולם ״אהל״ בתכניתה החדשה היתד,
לנו חוויה אסנותית גדולה. אמנית זו,
חניכת האסכולה המודרנית של האחיית
דזנטאל בווינה, הגיעה ארצה אחרי
תלאות קשות בשנות השלטון הנאצי
באירופה ואחרי סבלות מעפילה שהיתר,
כלואה בקפריסין. עוד בהופעותיה הראשונות׳
מיד עם עלייתה, עוררה את
תשומת־הלב של קהל חובבי המחול,
אך לא במהרה ״התאזרחה״ בחיי האמנות
הארצישראלית. דרכה היתד, קשה
(אמנם רקדנית שואפת לבמה, אך לא
לכל במה והיא התמסרה לעבודה
פדגוגית.
בזמן האחרון הופיעה אירנה גמרי
על הבמה הן ברסיטלים עצמיים ״והן
כסוליסטית בהצגות של הבלט העממי.
הרסיטל ב״אהל״ גילה את הטכניקה
היוירטואוזית של הרקדנית, את המוזיקליות
הספוגה בכל ישותה, את החן
הרב של תנועותיה, את טעמה ך,משובח
בהכנת התלבושות, את כוח־ההבעה
המופלא של פניה וידיה. אבל עוד יותר
מכל התכונות הללו, מן החן, הגמישות
והדובבות (אכספרסיביות) של הביצוע.
הקסים אותנו כשרונה של אירנה גטרי
כמחברת ויוצרת של הריקודים, המעיד
על אינטליגנציה ופיקחות יהודית, על
הומור וטמפרמנט לוהט ועל נפש פיוטית
שנצרפה בכור הסבל.
לפי שעה רחוקה האמנות של גטרי
מן הצביון המיוחד של ארצנו. אנו
מקווים שמעתה תתקרב הרקדנית אל
הערכים הארצישראליים, תתבונן בחיי
הנוער, הכפר, העדות המזרחיות השונות,
תבחין בקצב התנועה בין הגליל
והנגב שלנו, ותמצא את הדרך לביטוי,
כל הערכים האלה בשפת־אמנותה המלוטשת
והעדינה.

חות, גילים, מחוזות. וכבר כאן, בסוכה
זו בה הם נחים מדרכם הקשה,
באים הם במגע ראשון עם עולם חדש
בשבילם — עולם הנקרא בפינו׳ תרבות
המערב. צעיר ישראלי מתימן מסביר
להם את סדרי הנקיון: בתי כבוד,
וכיצד להשתמש בהם, פח הזבל, וכדומה.
הוא מצטס את הפסוק ״והיד.
מחנך קודש״ .הזוהמה, הוא אומר,
מביאה עמה מחלות. יש ואחד העולים
משסע אותו בפסוק :״הבוטח בה׳
חסד יסובבנו* .ואז על המפקח ד,סניטרי
למצוא פסוק נוסף — ״השמד לך
ושמור נפשך מאוד״ — ובזה משכנע
אותם. בבוקר מתחילה פרשת הרחצה,
החיטוי בדי. די. טי ,.והזריקות נגד
אבעבועות ונגד טיפוס. לפני שיצאו
לדרך ר,ופחדו ע״י הערבים, שאמרו
להם, כי אך יצאו את תימן ושליחי
ממשלת ישראל יקחו את בנותיהם, ולגברים
יתנו זריקות, וימותו. אך הם
מקבלים את הזריקות בלב שלם, באמונה.
שכן
חדורי אמונה הם, המשווה
להם שקט נפשי, החסרר, לאנשי המערב.
בכאן נעוץ כוח הסבל שעמד
להם עד כה.
שמעתי סיפור סיפוסי במחנה. יום
אחד הועברו התימנים במכונית לשדה
התעופה. קפץ אחד מהם מן המכונית
ושבר את עצמותיו. הוא נזכר, שהוא
שכח משהו במחנה וביקש לחזור עובדה
קטנה זו ויש בכוחה להעיד על
הלך רוחם והתפתחותם.
האמונה באלוקים טבועה עמוק בלבם
עד שמוכנים הם לסמוך על רבון העולמים
בעינים עוורות ,״מה תעשו
בישראל אתה שואלם. והם משיבים
:״כל שירצה האל

,.העולם הזח* ,מם׳ 646

קברניט עכמדאל טדכים
תאונת־דרכים עיוורת קיפחה את
חייו של איש תוסס, רב־פעלים, פטריוט
עברי לוהט׳ חלוץ התעשיה הארצישראלית
והספנות העברית וקברניט תנועתו,נוער
הימית ״זבולון״ — המהנדס
עמנואל טובים. בעת שנסע במכוניתו
לחיפה, בהגיעו לגשר שעל הירקון,
התנגש במכונית־משא — וכך מצא את
מותו על חוסי הנהר שכר, אהב, הירקון׳
שבו אימן את ה״זבולונים״ בס־פורס
השיט והכשירם לחיי הימאות.
נולד בפסרבורג לפני 53 שנה, לאביו
שהיה רופא וסופר. בית־אביו היה בית
ציוני והנער היה גאה על יהדותו.
למד בטכניון ובאקדמיה הימית בסטר־בורג
(לנינגרד כיום) והוסמך כמהנדס־מכונות.
עלה
ארצה בשנת 1922׳ עבד כמהנדס,
שימש מנהל בית־ד,חרושת. סי־ליקאם״
,חבר ההנהלה של חברת פיתוח
תל־אביב, מייסד ומנהל חברת
הססנות ״לויד ימי ארצישראלי״ ,חבר
ההנהלה הטכנית של נמל תל־אביב,
ממייסדי אגודת האינז׳ינרים והארכיסק־טים,
מייסד ומנהל החברה הארצישראלית
לתיקון אניות בחיפה, מפעילי התאחדות
בעלי התעשיה ובנק לתעשיה, מבוני
שכונת תל־בנימין, ליד רמת־גן.
אבל חוץ מהמפעלים הכלכליים והתעשייתיים
שבהם עסק המנוח, הקדיש
את מרצו ואת להם נפשו לחינוך
הנוער לימאות$ .וד בזמן שהישוב
היד, אדיש למקצוע זה והביט עליו כעל
״משוגע״ ,לא נלאה עמנואל טובים מע־בודת־הקודש
של החדרת רעיון הימאות
בקרב הנוער• יסד את בתי־הספר הימיים׳
חברת יורדי־ים עבריים, היה
המפקד והרוח החיה של תנועת ״זבולון״
,עשה נפשות לתנועה! זו גם באנגליה
ובארצות אחרות, חזה את חזון
המדינה והכין את הקאדרים הראשונים
לחיל־הים שלנו ולספנות המסחרית.
דגלי חיל־הים והספינות העבריות
ודגלי האגודות הספורטיביות ותנועות-
הנוער עטופים היום אבל על מותו ללא
עת של הקברניט־החלוץ עמנואל טובים.

דוד
(שמואל זליקסון ז״ל)
ציר ראשון למדינת ישראל במרסייל,
צרפת. נהרג בתאונת דרכים בשבת
חור,״מ סוכות תש״ט.

פות, עשו עלי רושם רב. לא אשכח
את הימים לאחר הכרזת מדינת ישראל׳
כאשר פרצה העלייה ארצה בקצב
שכמוהו עוד לא נודע. הוא תיכנן את
עליית האנשים על האניות, היה בכל
מקום ודאג שהביצוע יהא מושלם וייעשה
במהירות. לא קל היה התפקיד
להטיל משמעת על אנשים, שמאחריהם
העבר של מלחמה ומחנות השמדה.
יחסו לאדם הפשוט היה מפליא.
אח היה לכל איש בצרה׳ ולא פעם
ראיתיו מרגיע קבוצת אנשים נזעמים
על שנדחה מועד עלייתם. בחינו האישי
הרב ובאצילות נפשו כבש כל אחד
למן הפליט במחנות ועד לגבוה שב-
פקידי השלטון הצרפתי.
זמן קצר לפני מותו — ימים מספר
לפני יום הכפורים ניסינו לשאול
ספר־תורה למחננו, אולם בתי הכנסת
במרסייל חששו שמא ילך הספר לאיבוד
או יפגע. פנינו לדוד ולמחרת כבר הביא
בעצמו את הספר ; במוצא פיו לא
הטיל איש ספק.
לאחר ימים ספורים בהיותו בשליחות
האומה מצאו המוות, והוא באמצע
תפקיד.
תאונת דרכים קטלנית לקחתו מאתנו
והוא עוד צעיר, רק כבן . •35
זכרו לא ימוש לעד מקרב כל אלה
שהכירוהו והוקירוהו.
תנצב״ה.

פאול לויונה ,
הפסנתרן המשקוע
הולל,
באכסטזה

הצליל.

כני פ.
בית־חולים, ליאון

מ. טורא י

הזהה מג־ינגיים...
תמיד הזהירוני מג׳ינג׳ים, אלא שהוא
נראה כה. שקט וצנוע, שמיד רכשנו
לו אמון מלא( .אגב, את שמו הלועזי
שכחתי. אצלנו כינוהו בפשטות: בובה).
והסמל החדש שלנו, הביא עמו
צרור רעיונות מקוריים למחנה. הנה
למשל ענין הקופה המשותפת, עוד
כיום הנני מתפלא איכר, לא עלה הדבר
על לבנו קודם לכן.
מיד לאחר קבלת המשכורת אסף
אותנו והרצה בפנינו בקיצור את פרטי
תכניתו: על כל אחד מאתנו להשליש
מדי חודש סכום מסויים מן המשכורת,
שיוחזר לו בעת השחרור.
תכנית מפתיעה בפשטותה ובמע־שיותר
.,לגזבר נתמנה כהרף עין
משד,׳לה, הצעיר שבחבורה. משה׳לה זה,
עבר גדול לו בעניני כספים. התחיל
כשליח באחד הבנקים ועלה לדרגת
קופאי־משנה. ומפה לאוזן נמסר, ששימש
אף גזבר באחת מקבוצות המחתרת...

עולמו קנה לו בובה, אחר
שהתיר את משחק הקלפים במחנה,

הצילום

הסמל הקודם החמיר בענין הנדון, וזכורני
שלא אחד נקנס על עבירה זו.
בקיצור היה זה תיר הזהב למחנה.
שלא כמקובל בעולם הגדול, בו
נמנה מנין ימי החודש על פי הלוח
הנוצרי, או העברי, היינו אנו מונים
על פי ״היום הנכסף״ (תרתי משמע ! )
הלוא הוא יום תשלום המשכויית. כיוון
שיום זה לא היה קבוע כל עיקר,
אירע שהיו לנו חדשים ארוכים ללא
נשוא וחדשים קצרים לערך. הכל היה
תלוי במחלקת התשלומים ובבא כוחה
במחנה. קרה ולא כיוונו כראוי את
מספר ימי החודש ושארית ממוננו
אזל. אותה שעה היו החברים מסתובבים
במחנה כשידיהם תחובות עמוק
בכיסיהם, כאילו נשארה שם פרוטה
לפליטה...
באחד ״הימים הנוראים״ הללו חזרנו
מן הפטרול השיגרתי למושבה הסמוכה.
בעצב עברנו ליד הפונדק בעל
השולחנות הזעירים והשרפרפים הנחמדים
למראה, בו היינו נוהגים לסעוד
את לבנו ולשחק בקלפים על מרון

ממש( .דבר זה נאסר בתחום המחנה אף
על ידי בובה).
— חברה מה דעתכם על כוס משקה
...על חשבוני, כמובן? שאל לפתע
הסמל.
— יחי בובה !..
בבת אחת פרצנו לפונדק.
כיוון שלא הגביל אותנו, הרי שתינו
כאוות נפשנו: ואחרי השתייה כדת
התחלנו משחקים. על חשבון החודש
הבא״ .בובה השתתף במשחק, והפסיד
סכום ״עגול״ למדי, ששילם אותו לתמרון
כולנו במזומנים.
מסענו למחנה דמה לתהלוכה ממש.
לשמחתנו לא היה גבול, הסמל נישא
על הכתפים ונראה במצבו המשונה
מאושר מאד...
אגב, כמעט ושכחתי ...למחרת בבוקר
העיר אותנו משה׳לה בבהלה רבה.
מגמגומו הבינונו, שמישהו הריק את
הקופה המשותפת ולא השאיר בה אלא
מספר פרוטות שחוקות.
תמיד הזהירוני מג׳ינג׳ים...

פגשתיו באחד ממחנות העלייה, שבו
עברו אנשי גח״ל ומח״ל בדרכם ארצה.
כבר ממבט ראשון התחבב עלי
וככל שהרביתי להכירו העמיק הרושם
הראשון. אדם בעל פנים חרושי קמטים,
שהעידו על סבל רב, ועינים
יהודיות עצובות.
דוד היד, מנהל המשרד הא״י
ולאחר מכן הציר הרשמי של ממשלת
ישראל במרסייל.
המרץ והמסירות, שבהם טיפל דוו
בכל ענין לאומי מבלי להתחשב בעיי־

*העולם הזה״ ,מם׳ 646

אסתר אביסור
.סליחה, הגברת, אני יצאתי רק
לרגע, הנה השארתי כאן את כובעי,
באמת תביני, לא נעים״.
הגב׳ ק ,.אשד, כבת שלושים, עברה
לספסל שממול מבלי להחזיר אף מלה
אחת לאותו אדם׳ שבגללו החליפה
מקום. נראה היד, בפניה שהיתה אדישה
לכל הנעשה סביבה ושבעצם לא חשוב
היה לה היכן תשב. כשהגיש לה זה
זוג כספות חומות של אשה, שנשארו
על מקומה הקודם, ובשאלו אותה. ,האם
הכספות הן שלך הגברת״ ,ענתה רק
.תודה אדוני״ ,לקחה את כפפותיה והכניסה
אותם לארנקה, שהיה מונח על
ברכיה מתוך אותו שוויון נפש מבלי
להרים ראשה.
לפני שסגרה את ארנקה הוציאה
מתוכו קופסת סיגריות נסלה מתוכה
סיגריה, ולפני שהספיק זה שישב ממולה
להגיש את האש, כבר נפלטו מפיה
מעגלי־העשן הראשונים.
היא התעטפה היסב בתוך מעילה,
ונצמדה אל הפינה כשפניה סמוכים לחלון,
בשלחה החוצה את העשן המתפתל
כלפי מעלה. מהרציף עלו צעקות
הסבלים והרוכלים׳ שאצו רצו ה׳לך
ושוב. נער־רוכל, שעמד ליד חלונה כדי
להציע מיני ממתקים, סנה לאחור והלך
לו כשלא הצליח להסב תשומת לבה
אליו ואל הצעותיו.
היא הסתכלה בשעון הגדול, שהיה
תלוי על אחד העמודים שברציף. המחוג
הגדול מתקרב למספר 2ואילו המחוג
הקטן כאילו אינו זז מהמספר .7עוד
רגעים מספר והרכבת תזוז ממקומה.
על סי האפלה שבקעה פם ושם מעבר
לגדר הרציף המואר, ועל סי הקור שגבר
בה, היה נדמה לה שהשעה מאוחרת
הרבה יותר. מבטה ליווה את המחוג
גדול בהתקדמותו כאילו חשבה בזה
לזרזו, כדי שיתחיל המסע ותתרחק
מכל המהומה וזרם העולים לרכבת,
ושל הריצות הטרופות של האנשים
ברציף. הנה מתקרב המחוג הגדול למספר
.3המחוג הקטן זו קמעה קדימה.
אינסטינקטיבית העבירה מבטה לשעונה
הקטן שהיה נתון על ידה השמאלית.
שבע ורבע. היא חייכה לעצמה כשהיא
מתכווצת בפינתה מתוך לאות נעימה,
לאחר שזרקה את זנב הסיגריה, שלבה
ידיה לתוך שרוולי המעיל הרחבים
כרוצה להתכנס יותר ויותר לתוכה
ולהקשיב לבדה לשיחתה עם לבה...
.לפני עשרים וארבע שעות בשעה
זו בדיוק התקיימה הפגישה ביני לבינו.
כשהופעתי באותו בית קפה קטן בשעה
שבע ורבע, ישב הוא וחיכה ליד שולחן
קטן עגול בפינה. כן, היה בו משהו
מיוחד כשישב כך וחיכה לי, משהו
שהרעיד את מיתרי לבי, וכשישבתי

מלח ציון
ס טב תםעודןוכשר
ט ק סי םום נו חיו ת

הדר־ הכר סל. חיפה
םלפ1ן 4465

ם 1 1גים

מר מנדלבאום ותזמרתו
בשבת תה בשעה 5

ממולו לאחר פריסת השלום, ומבטינו
נתקלו זה בזה, היתד, לי ההרגשה שאני
מכירה אותו זה זמן רב, אף כי רק
באותו יום הכרתיו במקרה בבית ידידי.
היה משהו חם ומלטף במבטו. משהו
שהחדיר בי אמון מלא בו, משהו שהרס
את כל. הגדרות והגשרים המצוים בהכרות
בשעותיה הראשונות. כן, בזמן
ששוחחתי עמו ליד ספל הקפה שכחתי
לגמרי שאני מכירה אותו רק שעות
מספר, ושכחתי גם שכעבור שעות מספר
לא אראהו יותר, וספרתי לו על־חיי.
הרבה ספרתי. ספרתי דברים שלא ספר־תים
עדיין לאדם. וטוב היה לי בכך.
רק עשרים וארבע שעות עברו מאז
ומוזר, נדמה לי שהיה זה כה רחוק.
לא, איני מאמינה שאתי קרה כל זה
אמש בעיר זו, שעוד מעם ולא אראנה
ושדק במקרה נשארתי בה יום נוסף.
איני מאמינה שאני יכולתי לתת אמון
כזה בגבר שכמעט ולא הכרתיו״.
רטט עבר בה לזכר ליל אמש, לזכר
אותן השעות שבילו יחד בדירתו הקטנה,
לאחר שעזבו אותו בית קפה
קטן, ששם נפגשו.
.לא, זה לא יתכן, שאני הנני זאת,
שנתערטלתי כך בפני אותו אדם ללא
היסוס. זהלאיתכן ״ .רעד עבר
בגופה, והיא נתכנסה עוד יותר לתוך
פינתה. היא פתחה את ארנקה והוציאה
משם כרטיס מודפס. זה היה כרטיס
הביקור שלו. היא חייכה לעצמה . :כן,
אני הבטחתיו לכתוב לו כשנפרדנו
אמש לאחר חצות, אף כ• ידעתי שלא
אכתוב לו לעולם. מאחר שחשתי ברגע
הפרידה שהיתר, זו פרידה לתמיד, חשתי
שאותו רגע צנף בתוכו שעות
נפלאות שלא תשכחנה ממני דוקא משום
שלא יהיה להן המשך. וטוב היה לי
בכך.״
שריקה חדה של הרכבת החזירתה
לתאה הקטן. היא התקרבה קצת אל
החלון והעיפה מבט לרציף שהמה מאדם.
למראה מטפחות מתנפנפות ולמראה
ידים מורמות לשלום, חשה לפתע בדידות
נוראה. איש לא בא ללוותה, איש
אינו פורם לה שלום. ,מתי סוף־סוף
תזוז הרכבת״ ,חשבה. היא הסתכלה
שוב בשעון. נדמה היה לה, שהמחוגים
עומדים במקום אחד. נשמעה עוד שריקה.
הנה החלה הרכבת לנוע. זאת
ידעה, כשהסתכלה באנשים שברציף,
שכאילו הורחקו קצת אחורה. הרכבת
התנועעה והתקדמה באטיות כזו, שכמעט
ולא הרגישה בכך כלל. היא המשיכה
להסתכל באנשים שברציף כדי לדעת
על פיהם אם היא כבר נוסעת ממש...
אך מה זה, נדמה לה שהיא רואה דמות
מוכרה לה שם ברציף, ואותה דמות
אדם רצה במהירות, אם איננה טועה,
לכיוון שלה, אל חלונה כשהיא דוחסת
לצדדים אנשים כדי לפלס לעצמה דרך.
מה זה, כלום חולמת היא? היא
היתד, מוכנה להשבע שזה הוא, הוא
ולא אחר. הנה הוא מתקרב יותר ויותר.
עתה רואה היא בוודאות, שמחזיק הוא
משהו בידו הימנית. היא התרוממה,
נשענה על אדן החלון ולחצה עליו
כאומרת לעצור את הרכבת שלא תמשיך
בהילוכה, שלא תתרחק. ואילו הוא
רץ כאמור להשיג את הרכבת. הוא
התקרב יותר ויותר. הנה היא רואה
אותו פנים אל פנים, היא רואה את
פיו המלמל אליה משהו, אך הכל נבלע
ברעש הגלגלים. היא רוצה לדבר,
לאמר משהו, אך טרם הספיקה להוציא
מפיה הגה, נזרקה החבילה שהחזיק
בידו, מתוך חשש שלא ישיג את הרכבת,
בתנופה לתוך תאה. היא המשיכה
להסתכל אליו עד שנעלם מעיניה יחד
עם הרציף והתחנה כולה. אורות התחנה
אף הם הלכו ורחקו ולאם לאט התחילה
להשתרר בחוץ אסלה.
.זר שושנים זד, מיועד בוודאי לך,

הגברת״ ,שמעה את קולו הגברי של
שכנה לתא, בהושיטו לה את החבילה־הזר.

תודה״ ,ענתה כמתעוררת מחלום.
היא לקחה את זר השושנים נייר
המעטפה היד, קרוע מן הטלטול, ועל
כן אפשר היה לראות מיד, למרות
האור הקלוש, שושנים אדומות המסתירות
ביניהן מעטפה קטנה מצויירת.
היא לקחה את המעטפה והוציאה מתוכה
כרטיס קטן. קרבה אותו לעיניה וקראה
בו את המלים הבודדות שנכתבו, כנראה,
בחפזון רב . :לזכר השעות היפות״
.היא הכניסה את הכרטיס והמעטפה
לתוך ארנקה, הגישה לאפה את
השושנים וספגה את הריח המתוק שנדף
מהן, כשעיניה עצומות כאילו אומרות
הן להנציח בזכרון אותן השעות,
שלא יתנדף ושלא תשאר בודדה כאשר
הרגישה רגעים מספר קודם לכן...
כך היתד, שרויה במצב של נים
ולא נים. עיניה נפקחו ונעצמו חדגונית
כאילו איבדו את השליטה על
עצמם. באזניה הדהדו צלילי הילוכה
של הרכבת. צ׳יק־צ׳ק ! צ׳יק־צ׳קה, בלי
סוף. היא זמזמה מנגינה ידועה לפי
קצב הרכבת, כשראשה מתנדנד בקצב
חד״גוני זה, עד שנדמה היה לה לרגעים,
שהיא עצמה הינד. חלק מחיה
ענקית זו, שרכבת שמה.
עשן סיגריה חריפה עלה באפה.
היא פקחה את עיניה קמעה והביטה
מיכנית בזה שישב ממולה. הוא הגיש
לה את הקופסה . :בבקשה הגב׳׳ את
מעשנת, הלוא כן ז״
.תודה, כרגע איני רוצה״ ,ענתה
והפנתה מבטה על האפלה שמעבר
לחלון.
.את כועסת על שלקחתי את המקום,
בבקשה, יכולה את להתחלף עמי״,
אמר בקומו ממקומו, כדי לפנותו בשבילה.

לא, אין צורך״ ,אמרה כשהיא
מעיפה בו מבט חטוף.
.אולי מסכימה את להלוות אלי לקרון
המסעדה ז״ ,שאל.
.לא, תודה״ ,ענתה בחיוך מעושה.
.אולי בכל זאת לא תסרבי לשתות
משהו חם ; את נראית עייפה כל־כך,
וקפה בחלב בוודאי ישפיע עליך לטובה״.

עתה חשה טעם מר בפיה ונזכרה
שטרם אכלה ארוחת ערב.
.אשמח לשתות משהו״ ,אמרה והתרוממה
כדי להניח את הזר על ד,איצ־סבה.
כשפנתה לצאת מהתא, נסתחרר
עליה ראשה והוא תמך בה שלא תפול.
הם התקרבו לקרון המסעדה, כשהם
מתנועעים מצד לצד. למזלם היד,
פנוי אחד השולחנות בפינה, סמוך
לחלון, ומיד ישבו זה מול זה באותו
מקום.
,פעמיים קפה בחלב״ ,אמר למלצר.
כשהוגשו להם ספלי הקפה, הוציאה
מנרתיק הדרך שלה כמה לחמניות
עטופות בנייר שקוף והניחה
על השולחן.
הוא חייך אליה . :אתן מעשיות
יותר ממנו הגברים, הנה לא עלה בדעתי
כלל לקחת עמי צידה לדרך״.
הם לגמו את הקפה החם ובלעו
את הלחמניות המתוקות במין הנאה
של רעבים זה שעות רבות. ולאחר שהחלו
שניהם להעלות עשן מהסיגריות
החריפות, היה מורגש בפניהם מן אושר
מיוחד, הנגרם לפעמים מדברים
שהם, כביכול, חסרי ערך. אותו אושר,
שמרגיש החוזר מדרך מייגעת
לאחר שסבל רגליו במים צוננים, או
כזה הנגרם לאדם בהכנסו למיטה חמה
לאחר שמירת לילה שהקפיאה את דמו.

,1ם הסתכלו האחד זה בעיני זו
ומה התפלאה שלא שמה לב אליו ולא
ראתה אותו כלל קודם לכן בשבתה
ממולו בתא, שכן היו פניו בלתי
רגילים ביותר. היו בהם מיני קווים
חזקים, שהביעו כוח פנימי רב יחד עם
רכות שבכוח. פנים, שבדרך כלל מציינים
אותם כפנים, מענינים״.
,היודעת את, בר מזל אני, שאת
נזדמנת לי בדרך ; אני מקווה שגם
לך נעים הדבר״.
״או כן׳ באמת, אני מרגישה עצמי
טוב עכשיו״ ,הפטירה.
היא קרבה ראשה אל החלון כדי
לחוש יותר ויותר את האוויר הצונן,
כשהיא מסתכלת לתוך האפלה. הוא
הושיט ידו והחליק שערה, שהתנפנף
ברוח וכיסה מדי רגע את מצחה ועיניה.
מגע ידו נעם לה לא פחות ממגע
הרוח ...היתד, לה הרגשה הידועה רק
לעוברי אורח. מין חרות פנימית, מין
התמכרות לטבע, לחיים, לאהבה...
לפתע נזכרה בליל אמש, .היתכך,
אמרה לעצמה ,״הלוא רק לפני שעה
קלה היה לבי נתון ל ו, לזה שרץ
בקוצר נשימה אחר הרכבת, כדי להגיש
לי את השושנים. לזה שרק אמש
היה האחד שמילא את לבי.
,את בוגדת״ ,המשיכה לדבר לעצמה
ורצתה לקום ולחזור אל פינתה
בתא. אך היא נשארה לשבת ...היא לא
נתנה למחשבות להשתלם עליה, היא
לא נתנה לאושרה להתחמק ממנה.
טוב היה לה. היא שוב אינה בודדה.
היא חשה, שהיא מוצאת חן בעיני אום
שלא גרע ממנה עין כל אותה שעה,
שישבו ליד השולחן. הוא לקח את
ידה, החליק אותה והגישה לפיו. היא
לא התנגדה ורק שלחה בו מבט חם
מלוזה חיוך״.
כשנכנסו לתאם שמעו נחרותיה של
זקנה אחת שכבשה לה, נוסף על מקומה,
עוד מקום אחד והשתרעה לה עליו
בנוחיות רבה. הם נתיישבו זה בצד
זו, דחוקים אחד לשני מחוסר מקום.
היא התכווצה בתוך מעילה, נשענה על
זרועו ונרדמה.
שריקות חזקות והמולה העירו אותה
והזכירוה שעליה לרדת בתחנה זו.
,האם גם אתה יורד כאן?״ ,שאלה.
גם אני, אם לא איכפת לך״ ,ענה
הוא.
הם אספו בחפזון את החבילות
והמזוודות וירדו לרציף שהמה מאדם.
היא עמדה כפופה ומנתה את החבילות,
שעה שהוא עמד ודיבר אל אחד
הסבלים.
״בבקשה אדוני״ ,שמעה קול. ,יקנה
שושנים יפות לגברת״.
היא יישרה גופה וראתה נערה צעירה
ניגשת אליה ותוקעת שושנה אדומה
ריחנית בדש מעילה. הוא הגיש לנערה
מטבע וזו נחפזה לזוג אחר, שע•

לא רחוק מהם.
ריח השושנה עלה באפה .״אך מה
זה״ ,נזכרה ,״שושנה, היכן זר השושנים
שלי ז״ ,היא חיפשה בין החבילות
את זר השושנים ולא מצאה.
היא רצתה לחזור לתאה שברכבת ולקחתו,
אך כשהפנתה ראשה כבר ראתה
את הרכבת זזה וחריקת גלגליה מחרישים
את אזניה. היא עמדה והסתכלה
ברכבת המתרחקת הנושאת בתוכה את
זר השושנים...
״כלום שכחת משהו״ ,שאל הוא
מודאג.
.לא, לא. לא שכחתי דבר״.
היא שלבה זרועה בזרועו, כשהיא
מחייכת לעבר הרכבת המתרחקת...

״המשקם״
שדמה קדח
בית מלאכה ליצור פרוטזות
ומכשירים אורטוסדיים

׳ ,19ח מלו־ ג׳ודג׳ 4 4
״העולם הזה״ ,חס 646 ,

הכל -לקלא שה

חלוקת פרסים בקולנוע ״אוריון״

א ש תי הי אמלאך...
מאת חוה ברנד
כמה רעות דוברים עלינו הגברים.
כמה חסרונות ומגרעות מונים בנו,
וכמר, טענות ותלונות בפיהם נגדנו.
אך הנר, בעל אחד, אחד מאלף גברים,
שפיו מלא תהלה. אין לו טענות
ותלונות והוא רוצה להלל ולשבח, אך
בעילום שם.
״אשתי היא מלאך״ — הוא מתחיל
— אמנם יודע אני, שמספרי הגירושין
מוכיחים, כי מעטה האהבה בנישואים.
זאת ועוד: גם שאין הדבר מגיע לכלל
גירושין מתמידים נשואים רבים בהרגשה
של כבלים ומאסר. מגורל זה
משוחרר אני הודות למעלות מסויימות
שאשתי נתברכה בהן ובירכה בהן את
נישואינו.
הלנה היא עליזה. זה עשר שנים,
שאני חוזר הביתה אליה יום יום, ולעולם
איני חושש סן אמצא בביתי פנים
חמוצים, אבלים או אדישים, תמיד אני
שב כאהוב ממערכה בשדה הקרב ולא
כמביא לחם מהעיר.
רוח רעה עלי — היא מעודדת אותי.
ואם יומה היה קשה — היא מספרת
על כך בכעס עליז. ראיתיה שלוש
פעמים בשעת לידה, פעמים בניתוחים
קשים — ותמיד הסתירה כאבה עד,
שנדמה היד, אני הוא הסובל והיא
המנחמת• רק צער מסוגל להקדיר את
עליצותה. היא נאמנה. אני הוא האיש
שלה והיא מסורה לי יותר מאשר אני
לעצמי. היא מעודדת אותי ומוציאה
לי שם טוב. אין שום חשיבות למספר
הפעמים שנכשלתי או נתאכזבתי —
דעתה עלי ועל כשרונותי איתנים תמיד.
היא יודעת ובטוחה שילדינו הם
שלושה מן הילדים המוכשרים ומבטיחים
ביותר עלי אדמות. היא מעלה
על נם בל אות להצטיינות בבריאות,
בכשרון או בלימודים, ומתפללת לכך.
אך היא קפדנית ועקבית בחינוכם. היא
מפתחת בהם את הבטחון והאימון.
הלנה היא בזבזנית — לא בכסף׳ כי
אם בעצמה. היא אינה מסוגלה לעשות
שום דבר לחצאין. אם היא מקבלת
על עצמה לעשות משהו — הרי היא

.,השלם הזה״ ,מם׳ 646

עושה זאת עד גמירה. אך היא גם
סבלנית.
ועיקר העיקרים׳ היא אינה ״מנדנדת״•
לעולם אינה נטפלת אילי בשאלות
:״מדוע אינך עושה זאת?״
״מדוע, בשם אלהים, אתה הולך לעשות
את זה.״ היא אינה משתדלת
להיות האדון למעשי, להחליט על ימי
החופשה שלי, לבחור לי ידידים, או
לנהוג את האוטו מן המושב האחורי.
היא אינה חוקרת ושואלת. אם אין
ברצוני לדבר — אינה מושכת אח
הדיבור מפי. היא מחכה. איני מאלה
הבעלים החייבים למסור, דו״ח על
מעשיהם במשך היום, היכן היו, מדוע,
לשם מה, מתי ועם מי. אך הלנה היא
המקשיבה הטובה ביותר והשואלת הנוחה
ביותר. מעולם אינה פותחת את
המכתבים המתקבלים על שמי, ואף אינה
קוראת את אלה שאני כותב ואינה
מחטטת בכים — אפילו בשאלת הכסף
אין היא מטרידתני. לא שיש לנו הרבה
כסף, אך אין אף אחד מאתנו צריך
למסור בדיוק היאך הוציא את הכסף.
אני נותן לה כסף כל שבוע ומשאיר
בידי מעט. היא משלמת את הוצאות
הבית, הלבשה, הוצאות על האוטו —
וביתר עושה כטוב בעיניה. אני משלם
את המסים, הוצאות לרופאים, ביטוח
ואת היתר מוציא או חוסך כטוב בעיני.
אני יודע שהסידור הזה מתנגד לדיך
הטובה, אך הוא מתאים לנו.
אך אל תח&וו שהלנה היא פליל
השלמות. גם לה ישנן חסרונות ומגרעות׳
אך איני רוצה לגמול אותה מהם.
זהו חלק מאישיותה. היא שונאת; למשל,
זבובים ויתושים. ולכל בית שהיא באה
היא רודפת אחריהם עד חרמה. היא
אוהבת להגזים במקצת. למשל, אם
ירד הגשם במשך שלושה ימים בחודש
האחרון, היא אומרת :״כל החודש ירד
גשם ללא הפסקה.״ הלנה אינה סובלת
לארוז מזוודות וחבילות בסדר. תמיד
יש בהן מהפכה ובלבול. והיא אוהבת
ללעוס גומי לעיסה...
אך היא משעשעת, כי היא משתעשעת
בעצמה. החיים מהנים אותה, והיא
מעבירה את הנאתה לזולת. נדמה, כי
תמיד רותח בה קומקום של התפעלות
וצחוק. היא מקשיבה לסיפורים פשוטים
ורגילים, באילו היו אלה מאורעות
חשובים, ובהיותה כל כך מעונינת
בדברי אחרים ובכל הנעשה סביבה —
אינה מעוניינת יתר על המידה בעצמה.
היא אינה נגועה בחולי ה״התענינות
העצמית״ ,אשר מביאה את הנשים להתהדר
תמיד בשמלותיהן, להציץ במראות
ולצבוע את שפתיהן בפומבי.
הדרמה שבחיים, ובצחוק ובסבל,
במראות ובהרגשות, בזכרונות, בגילויים
ביצירה ובאהבה — מעסיקים ומענינים
אותה עד למאוד. הנישואים אינם משעממים
בעיניה, אולי רב הוא המאמץ,
אך היא מוכרחה להצליח ! אך מתוך
שעבודתה במסגרת הנישואים היא קשה,
היא משוחררת ככל האפשר מהטבע
הנורא בנשים להשתלם על בני המשפחה.
אינני אסירה והיא אינה שומר
ראשי — .ומה הן התוצאות?
התוצאות המוזרות — גבירותי —
הן אירוניה ערמומית ומתוקה. מתוך
שאינה גוזלת ממני את חופשתי ואינה
רוצה לשנות ממנהגי, הבסיחה לעצמה
הלנה את הערצתי הגמורה אליה. היא
לא עוררה, על ידי שאלות, חקירות
ודרישות, את יצר השוכן בכל גבר
לעצמאות ושלמות. מבית סוהר ללא
כתלים אין לי שום רצון להמלט. אני
אסור באזיקי יושר, הכרת תודה נאמנות
ומסירות. אך לעולם לא בפחד.

ה׳ ב. חצרוני, בעל הכרטיס ה־ 100.000 להצגת ״ג׳וני בלינדה״ זכה בפרס
הראשון (שבוע נופש בטבריה) וה׳ מזרהי (בתמונה) בפרס השני. מימין
לשמאל: מר ג. סטו־וסטה, מבעלי הקולנוע, מר לאופר, מנהל חברת
צילום • פין
״וורנר״ ,מזרחי דניאל, צ .ה. ל.

1ה לא מו־גיו !
אילוזיה שנגוזה
עדייו זכורים לקהל מכתבי הבקורת
הרבים, שהיו שולחים תושבי ארה״ב
לחברות הסרטים בהוליבוד. מכתבים
אלה היו מתריעים על שגיאות פעוסות,
לכאורה׳ בבימוי• למשל, באחד הסרטים
נראה גבר יוצא מאחד החדרים כשהוא
לבוש חליפה חומה ומגבעת, וכשראוהו
נכנס לחדר השני היה לבוש חליפה
אפורה ובלי מגבעת. שגיאות אלו אירעו
כייו! ששני המחזות הבאים זה
אחר זה, צולמו בימים שונים והבמאי
לא הקפיד על ציון הלבוש.
בהצגת ״אינקובטור על הסלע״ (אגב
— הצגה משעשעת) ישנו קטע שבו
מוצא דוו הפלח (פוגלסון) את ספר
הרשימות של הסופר אלון־פרידמן (מרגלית)
וקורא מתוכו. הקהל משלה עצמו,
כי אמנם נקראים הדברים מתוך
המחברת. אולם באחת מתנועותיו מציג
פוגלסון את המחברת (מבלי משים)
לפני הקהל, שנוכח מיד כי המחברת
— איו בה מאום. מיד נגוזה האשליה.
ובמקום דוד הפלח אתה רואה שחקן
ששינן פסוקו כהלכה. מפה ושם אתה
שומע אנשים רוטנים :
״כלום לא יכול הבמאי להקפיד,

סיורים קלים בעיר
ה״ננס״ רב י התועלת
הנה נחרך האוכל והסיר נשאר
שרוף. מה לעשות? את משרה אותו
במים, מי סבון, מי סודה. מנסה להרתיחו•
משפשפת בספוג ברזל עבה ובספוג
עדין, בחול ובסכין. זה גוזל
זמן רב, רב מאוד ולא פעם נפגמות
ידיך ומתלכלכות.
וספוג הברזל? הוא מחליד, מתלכלך
ומתקלקל. את אמנם שומרת
אותו במי סבון בתוך צנצנת, אך אחרי
יום יומיים שוב אינו ראוי לשמוש.
חתיכות ממנו נקרעות והן מהוות סכנה,
ועליך להקפיד עד מאד על שטיפת
הסירים.
אך עתה תמצאי בחנויות ספוג חדיש
ומצוין. שמו ״ננס״ .הוא עשוי ממתכת
בלתי מחלידה. אינך צריכה לשמור
אותו במי סבון ואת יכולה לשטוף
אותו אחרי השימוש ולהניחו במקום
יבש• הוא רך ונעים לשימוש ויש לך
הרגשה כאילו את מנקה בספוג רחצה.
כל סיר, השרוף ביותר הוא מנקה במהירות
ומשאירו נקי ומבריק. והוא
מאריך ימים.
קני אותו ונסי להשתמש בו. בקשי
מהחנווני שלך, שיביא לחנותו ספוגים
כאלה ותהננה שכנותיך.

כי תהיינה רשומות שורות מספר על
המחברת. לפחות, למען לא תיגוז האילוזיה?״

שמור
לי ואשמור לך
היה זה תור לקולנוע. הוצג סרט
מצויין והקהל הופיע ליד אשנב הקופה
עוד בשעה מוקדמת. התור הלך והתארך
והאנשים עמדו וחיכו עד שהיה
להם הדבר לזרא. ואז נשמע דו־שיח
מעין זה :
״שמור לי על המקום״.

״אבל תזכור. אני פה לפניו״.
התור נשמר והאדם הלך לטייל
קמעה בעיר. חזר לביתו, נכנס לשתות
קפה באחד מבתי הקפה ולאחר מחצית
השעה חזר אל תורו והחל מבקש את
מקומו. מתברר, כי כולם שכחוהו. וכי
איך יזכרוהו ז מיד נשמע דו־שיח
מעין זה :
״אני עומד פה״.
״תסלח לי. אתה ל א עומד פה״.
״שמע. בלי חכמות. הייתי פה לפני
חצי שעה״.
״לא ראיתי אותך. ואף אם היית
זה לא מעניין אותי. מה אתה חושב
שאני אעמוד פה ואתה תלך לטייל
בעיר?״
נשמעות צעקות בחלל האוויר ומיד
עוברים לקטטות ומהלומות ידים. כעבור
רגעים מספר וכל התור זועק
וצווח. הקופאי סוגר את הקופה. הצעקות
מתגברות. הקופה נפתחת שנית.
לאחר שעד, ארוכה משתתק הכל. והנה
מופיע בחור נוסף :
״שמע׳ אתה. רוצה אתה לשמור לי
על התור?״
אשף
״לך לכל הרוחות״.

בי ת
הקיסמטיקה

הדנה
טדכמן פרופיסור האוניברסיטה
ל י ופ י, סדיבפרים

ת ל ־ א בי ב
וחי מ זא -ה 2 7
תמרוקים לתוצרת צרפתית חדישה. טפול
בשור הפנים לפי שיטה חושה. בכל יום
ג׳ התיעצות קופמטית — חינם

־! ת 0ובץ
(כתיב חסד)
מאת: פנחס הרזי

מוג׳׳ש 4.3״חליל הכשפים•

תל־אביב
ביום ראשון — 5.3 ,תל־אביב
וביום שני — 6.3תל״אביב

הצגת־ככורה

״אותרו״

(הכושי מונציח)
מאת: י ויליאם שכספיר
נתן אלתדמן
עברית :
יוליום גלנר
ד,העגה :
משה מוקדי
הצייר :
המנצח: פורדהאוז כן־ציסי
יום שלישי 7.3״חליל הכשפים•

ראשון לציון
התחלת ההצגות בשעה 8בערב

א הל

תיאטרון פועלי ישראל

יום ה׳ 2.3״אינקובטור על הסלע־׳
מוצ״ש 4.3״אינקובטור על הסלע•

תיאטרון

הצגה ראשונה מסעם האגודה ״למען
תל־אביב
האהל״ בשעה 6
הכרטיסים שנמכרו ליום 26.2כוחם
יפה רק להצגה זו.
תל־אביב
הצגה שניה בשעה ,9
יום א׳ 5.3״שומרי החומות• מטעם
המחלקה לתרבות ולנוער ב־ 8ת-א

גן אמר

יום ה׳ 2.3״הצל• 2הצגות ב־ 6וב־9 ירושלים באולם ״אדיסון•
מוצ״ש 4.3״הצל• 2הצגות ב־ 6וב־9
חיפה
ב״עין דור•
יום א׳ 5.3״הצל• 2הצגות ב־ 6וב־9
חיפה
ב״עין דור•
יום ב׳ 6.3״הצל״ 2הצגות ב־ 6וב־9
חיפה
ב״עין דור*
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב

מלמעלה למטה:

״ארמון״

חיפה

יום ה׳ 2.3בשעה 9

ספוד הופמן
המנצח: מ .גולינקין
״הביטה״
תל אביב

קונצרטים מיוחדים נוספים
באותה התכנית
המנצח: סרגיי קוסכיצקי
״אהל־שם״
תל־אביב

מוצאי שבת 18.3ויום ראשון 19.3
כרטיסים במשרד התזמורת, אלנבי ,56
.6—4 ,2—11

קונצרט למנויים מס7 .
תל־אביב יום ראשון 5.3סדרה 3
חיפה יום רביעי 8.3סדרה 1

תא י ס

בהשתתפות אדים דה־פיליפ
המנצח מ. גולינקין
כרטיסים :
ת״א — ביילין, אלנבי < 8טל׳ 15018
חיפה — גינצבורג, הרצל ,25 טל׳ 13621
קרית חיים — קופת קולנוע ״בית־העם•

ה קודנו ע
שבת 4.3.1930

ארמון,

אוריון

מגדלור

שבוע אחד־עשר
שבוע שני

ג׳וני בלינדה

שיר נולד

גץ ווימאן
לו איירס
וצ׳ולם ויקפורד

אופיר

אסתר

שבוע שני

במיצר

חיפה

שבוע שני

נעלים אדומות
אורה,

חיפה

שבוע שלישי
המעין המתגבר

פרסי

)1כל משלי קרילוב בתרגום חנניה ריכמן,

טרובדור

זכות הה שתתפות בתחרית לכל קוראינו לפי התנאים דלקמן:

.1לפתרון יצורף התלוש שבשולי העמוד.
.2הפתרונות יגיעו לא יאוחר משבועים אחרי הופעת התשבץ.
.3על הפתרון (•ולא רק על המעטפה) יהיה רשום בכתב ברור שם השולח
וכתבתו.
פתרונות בכתב לא ברור לא יתקבלו.
__על המעטפה יש לציין ״תחרות תשבץ״.

לי־ל ה־דיו

באולם ישר. חפץ
המחודש

חזיז ורעם ב־ 13 ברקים

ריר 6-8י יכני•

מצויר ע*י נחום גוטמן
(הוצאת טברסקי)
)2קולא ברוניון לרומן רולאן, בתרגום אברהם שלונסקי
(ד,וצ׳ ספרית פועלים)
)3עצי שטים עומדים לבר״יוסף (פרם אוסישקין תש-ט)
)4נתיב החרות להוארד פאסם (הוצאת ספרית פועלים)
)5יד שמאל היא ההולמת לננסי דילסון רוז (ד,וצ׳ ספרית פועלים)
)10—6מפת א ״ י עם מסה מיוחדת של הישובים העברים, מאת ד״ר
א. י .בראור (הוצאת יבנה)

מתח גבו ה!...

לק־ 1 ב -דוידב ליליגבלום
ד. דק
סל׳ 4414״ ר -ד / 1962 .העורך האחראי והפר״ל ידם יי /
וסוס 21 שהם, תל־אביב, רחוב סין 4סל׳ / 2239 גלופיח! 19 ^ 1* 7 1

״ מ עוד ח מנו ת״ ל קו ר אינו
בין הקוראים שיפתרו את התשבץ המופיע בגליון זה
יוגרלו ע״י הנהלת ״העולם הזה״

תכנית מם׳ 16

ד;:י(י רי

— 1המלך קסרקסם! — 2בושם! — 3תואר כבוד לראשי ישיבה
בבבל! — 4זמן קבוע! — 5מרמה! — 6הקמה! — 7שיכר — 8צמר גפן!
— 9מושל מחוז בזמן אחשורוש! — 10 מעם שכור משתיה! — 15 כוח
המחשבה! — 17 יריעת המגילה! — 19 אספקלריה! — 23 בושם! — 24 הבעת
רצון! — 25 חודש לועזי! — 26 עכור! — 28 מבני המן! 29 ארץ גבוהה!
— 31 תלי לבגדים! — 32 צמח טפיל מגזשפחת העלקתיים! — 34 בית־ססר
למורים! — 36 אריג יקר! — 37 תיכוני! — 38 מעי ממולא בשר! — 39
פרגוד! — 41 מסך! — 42 מכשיר עזר לקליטה! — 44 מתכת לבנה! — 45
איש מן הכפר! — 49 חיה דומה לאדם! — 50 מחצית יממה! — 53 ולא
ידע ב״( .איוב ל״ר — 55 !),נוזלים חיוניים.

יום ג׳ ,7.3בשעה 8.30
פתרון תשבץ 12
במאוזן: ג — מצפה! — 5בז! — 7סמדר! — 9מרם! — 11 ריגודטו אדם! — 12 גונג! — 13 גבול! — 15 חולירע! — 17 גזלן! — 19 פסיק!
המנצח: ם .גולינקין
— 21 טלף! — 23 קמה! — 24 דיקן! — 25 דק! — 26 נפלא.
במאונך — 2 :צבר! 3פז — 4 :צמד — 6 :קרן! — 7סאה!
״בית העם״
קרית חיים
— מגע! — 12 גויל— 14 :בלזק! — 16
— 8דמגוגיה — 9 :טולרנטי 10 :
יום ה׳ 9.3בשעה 8.30
— לקט! — 24 דקל! — 25 דף.
דפק! — 18 ספן — 20 :סמל 22 :

תבנית בת
ה ח 7ם ם 1צ א ׳

מימין לשמאל :

— 1מצאצאי אביחיל! — 4משנה למלך אחשורוש! — 8מלכדת! — 11
שכור (כתיב מלא 12 ריח סוב! — 13 דבריו כזב; — 14 חרב תקועה
על רובה! — 16 קרדום מלחמה (תהלים עד 18 האגגי הידוע לשמצה!
— 20 מכשיר להגביר את הקול! — 21 כף יד קמוצה! — 22 צמד מדינות
במגילת אסתר 27 העוסק בשמירה! — 30 עיר בנחלת נפתלי
(יהושע י״ם 31 רכוש! — 33 מקח וממכר! — 35 בן פתואל, נביא
אלוהים! — 37 מאפה מיוחד לסורים! — 40 אחד משבעת סריסי המלך! — 43
נועם! — 44 קרבן יין, או שמן על המזבח! — 46 בן יפת בן נח! — 47
שם קבוץ לכבשים ועזים! — 48 שונא בצע (תהלים כ״ד 51 אוסף
השבלים מאחרי המעמר! — 52 צמח מדבר בנגב ובעמק הירדן! — 54 קטע
מוסיקלי חוזר! — 56 ציד (תהלים קב׳ד 57 באופן לא רגיל! — 58 שי.

יום חמישי 2.3
מוצ*ש 4.3
יום ראשון 5.3
יום שני 6*3
יום שלישי 7.3
יום רביעי 8.3

,.חוף* חדרה
תל־אביב
תל־אביב
תל־אביב
תל־אביב
תל־אביב

המטאטא
״עגל

הזהב״

יום ה׳ 2.3לכבוד פורים׳ חולון
מוצ״ש 4.3ב־ 630 וב 9.15״עגל
בתל־אביב
הזהב*
יום א׳ 5.3ב״ 8.30״עגל הזהב•
בגבעתיים
״נגה*
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8בערב

תלוש

להשתתפות בחלוקת הפרסים

לפותרי תשבץ מם 13 .

רמת רחל
נבנית מחדשו

כף היו פני כל הבניניס במשק בתום הקרבות. רמת רחל, כידוע, הועברה
מיד ליד כמה פעמים בהתקרב צבאות מצרים לירושלים, איד הנקודה
נשארה יהודית.

עבודת תיקוני הבנינים שנהרסו ונפגעו
במלוא תוקפם.

בנערינו ובזקנינו נבנה...
צילומים: בראון

מראה פללי של המשק. עוד רבה מלאכת הקימום. רמת רחל היא נקודת
ספר. משלטי האויב עדיין נראים באופק.