גליון 647 מתאריך 9 במרץ 1950

יום ה שנ הלשח רו ר אי ל ת

חברת ״אל על״ חנפה שירות אווירי לחון? אילמ.

הדגל מונן? במפקד צבאי באילת, ביום השנה לשחרורה.

י. צ׳יז׳יק, מנהל רשות הנגב ליד משרד ראש הממשלה,
ואחותו בשיחה עם פועל קידוח.

שנה אחת כלבד עברה מאז מבצע ״עובדה״ ,וככר נבנה
המיזח.

ד*ר מנ ח ם( א מי ל) 9וידשם>}

אי ל ת -ח לו ם ומציאות
״ציפור הפלדה״ המצוחצחת והמבריקה
מתנועעת, מנתרת במקצת, מכשירה
עצמה לטיסה ומתרוממת. רגש
נצחון ממלא את לבך, הרי התגברת
על חוק הפיסיקה. לשווא מושך אותך
כדור הארץ. אינך מתקרב אליו, אלא
מתרחק ממנו. זו היתה הרגשת איקארוס
בן דאדאלוס׳ שהדביק לעצמו כנפיים
וריחף בחלל האוויר. כנפי ״הקומנדו״
הם כנפיך אתה. מה מוזר העולם מלמעלה,
אין אתה רואה אלא צעצועים
בלבד. הרכבת: צעצוע, הבתים, קוביות
קטנטנות, הברושים: שתילים זעירים.
הכל מיניאטורה ורמז דק. דקות
מעטות ואנו כבר מעל לנגב. הצבע
השליט אינו הצהוב, כרגיל, אלא הירקרק,
בגלל הגשמים המרובים. הנה שם
מתפתל כביש בית גוברין־חברון, שם
כביש פלוג׳ה. נקודות משלט מבשרות,
שלא ינום ולא יישן שומר ישראל ;
יש מי שעומד על המשמר• אהלי בדואים
זרועים פה ושם — אלה הערבים
״שלנו״ .הנה באר שבע מלמעלה, אין
ספק, הרי שם בית הקברות הצבאי
והגשר, שם בית אשל. הנה וואדי
שללה, המעביר את המים היורדים מהרי
חברון לים.
השממה שולטת כאן, שממון עד.
מרבד צהבהב שטוח על פני הקרקע,
אין עליו דבר. כזה היה העולם ביום
היוולדו, ריק, שומם, עזוב, כאילו טרם
נוצר האדם לשנות את פניו ולהפעיל
את כוחות הטבע וישתלט עליהם. הוד
קדומים עם הטוב והרע שבו, פראות
קדמונית, קרום צהבהב ועבה מכסה את
הכל. מה יש מתחתו? הנה מעלה
עקרבים על עשרים סבוביו אל אלוהים,
אילו צבעים, הצהבהב מפנה את מקומו
לאדום ופתאום מבין אתה מדוע נקרא
חבל ארץ זה בשם אדום.
60 דקות בדיוק אחר ההמראה מלוד,
חונה מטוסנו בשדה התעופה של אילת.
עם המטוס יורד גם אתה ממרומי
החלומות על קרקע המציאות.
הנה הפינה הדרומית ביותר של
ארצנו, המוצא לים השני, ים סוף. אין
צורך להרבות במלים, כדי להסביר את
חשיבותה העצומה של עובדה גיאוגרפית
זו: ארץ קטנה השוכנת על
חוף שני ימים. ערכו האסטרטגי, התח־בורתי
והמסחרי עצום הוא אם נדע
לנצלו כהלכה, אם נדע לקשור את

שער

מלא

ויפה

הקשקשים נעלמים תוך זמן
קצר / .השער מקבל חזרה את
הברק הטבעי / .גסי גם את
כנשים אחרות את התכשיר
השווייצרי החדש ״זנולין ״
לטפול בשערות.

תל־אביב, ת .ד ,3097 .טל׳ .2098
להשיג בכל בית מרקחת
וחנויות לקוסמטיקה

,העולם הזה״ ,מם׳ 647

אילת אלינו׳ ללב המדינה. אילת —
המוסיקה של המחר. כיצד אומר נתן
שחם ב״הם יגיעו מחר אתה יכול
לשפוך את דמך בכל מקום בארץ,
אך עד שלא יגדלו בו בצלצלים ירוקים
ותינוקות וורודים, אפשר יהיה להעיף
אותך ממנו שני מדינאים קרחים על
כוס קפה ...אכן, הצדק עמו• באילת
אין עוד בצלצלים ירוקים ואין עוד תינוקות
וורודים, לכן אילת אינה שלנו
עדיין. היום אינו רחוק ואילת תהיה
שלנו, כפי שהיא צריכה להיות .״רשות
הנגב״ — אלה שהחליטו על השם הזה
רצו בוודאי בהקבלה עם רשות עמק
טנסי באמריקה, ואכן רב הדמיון בין
שני מדברות — היכולים להביא ברכה.
בראש רשות הנגב עומד יצחק צ׳יז׳יק,
וכאן נעשית פעולה במלוא המרץ, כדי
להפוך את החלום על אילת למציאות.
צדק מר צ׳יז׳יק בנאומו במסקר הצבאי,
שנערך לרגל יום השנה לכיבוש אילת :
רק אנחנו מסוגלים להפוך את השממה
הזאת לקרקע פוריה.
הדבר תלוי בשני גורמים: תחבורה
ומים. כל זמן שאין אתה יכול להגיע
לאילת על נקלה אין היא קיימת בשבילנו,
למעשה, וכל זמן שאין לך מים,
אינך מסוגל ליישב אנשים במקום.
לאחר סיורי הקצר עמדתי על כך,
שעבודה חשובה כבר נעשתה בשני שטחים
אלה. הכביש הישן תוקן והוא
ראוי עתה לשימוש. אתה יכול להגיע
מבאר שבע, מרחק של 237 קילומטר,
בפחות מעשר שעות. אין עוד צורך
ללון במדבר. אין עוד צורך לנסוע עשר
שעות. אתה יכול לעשות את הדרך
בטיסה של שעה אחת בלבד. הטיסה
בחזרה מאילת ללוד נמשכה 68 דקות
בלבד, אם כי טסנו בלילה ונשבה רוח
נגדית חזקה. ראויה ״אל על״ ,חברת
נתיבי אוויר לישראל, שתעמוד על הברכה
על פתיחת קו תעופה חדש, על
ייסוד חברת־בת — ״אילתה״ ,שתבצע
את הטיסות לשם פיתוח חבל אילת
והנגב כולו. מטוסי ״קומנדו״ ,שקנו
לעצמם שם בימי המלחמה העולמית
השניה כמטוס הדו־מנועי הטוב ביותר,
מסוגל לשאת 5500 קילוגרם מטען או
עשרים נוסעים ו־ 4000 קילו מטען. מובן
מאליו שהטיסות הללו לא ישתלמו
לפי שעה. אילת עוד לא הפכה לרי־ביארה.
אין עוד אפשרויות של רחצה.
אין עוד בתי מלון ותנאי אכסון מתאימים,
הם קיימים לפי שעה על הנייר
בלבד. לכן מוגבלת השהות באילת
לשעות אחדות בלבד. משרדי הממשלה
כבר נבנים והולכים על רמה גבוהה
על חוף המפרץ, ממנה יכול אתה להתבונן
יפה בעקבה, באנית מלחמה בריטית
העוגנת שם. העבודה נעשית בקדחתנות.
בקרוב לא נצטרך להטריח עצמנו
ללוד, כדי לטוס לאילת. נעשה
זאת משדה התעופה בתל אביב• בקרוב
ייפתח גם קו נוסף מחיפה. אכן,
״אילתה״ תהפך באמת ל״גמל המעופף״
של הנגב...
אכן׳ תחבורה תהיה׳ ויכול אני לומר
לכם׳ שגם מים יהיו. שלא כדוגמת
רוב חברי אשר מהרו לשוב הביתה,
נשארתי באילת עד הרגע האחרון ואכן
באתי על שכרי. מר צ׳יז׳יק, שמילא
במובן מסויים את תפקיד בעל הבית
והמארח׳ לקח את מבקר המדינה ואת
מר בנטוב, השר לשעבר, למקום הקידוח
ואני נלוויתי עליהם. כדאי היה
הטלטול. שתינו מים לרוויה מן הבאר,
שנקדחה זה עתה. אין ברצוני לנקוב
מספרים או לדבר על קובים. אסתפק
בציון העובדה, שראיתי במו עיני: מים
טובים בשפע. הטיפול בנגב צעיר הוא
לימים. הפיתוח האזרחי נמשך חדשים
מעטים בלבד׳ אך תוצאותיו טובות. מה
שעשינו בערבה׳ נוכל לעשו^ז גם באילת•
כך נקשור אלינו את המקום בעבותות
חזקות.

בעל תכלת
״השקאת
הנגב״ ־ בארץ פרופסור לאד
דרמילר, ורעייתו
ככיקורם
כ״עין השופט״
(;קרא על שמו
של השופט לד
אי כראנדייס).

הצילום :

יורם אפרתי 1
יופי המקום — אגדי. המפרץ קוסם
בשלל צבעים. קיימת התחרות ממש
בין היופי לשמו לבין התועלת הממשית,
בה נתברך המקום. כל הרוצה
בנוף מיוחד במינו בעולם כולו, יבוא
על ספוקו, וכל המעונין בחומר —
יבוא על שכרו. ידוע, שחבל־ארץ זה
הוא אחד מתחומי הדייג העשירים בעולם.
הדגה של ים סוף טרם נחקרה.
אנו יודעים בעיקר את דג משה רבנו,
שנחצה לשנים על ידי משה בשעה
שחצה את הים. הערבים מספרים,
שאללה הפיח נשמה באפיהם של חצאי
הדגים האלה והוסיף להם עין שניה...
ומן הדג — אל המחצב. אין אנו
יודעים עוד מה טמון. בחיקו של חבל
ארץ אילת. מכרות שלמה, שמקומם
ידוע לנו עד היום הזה׳ יכולים לספר
לנו לא מעט .״ומהרריה תחצב נחושת״
— מצלצל בזכרון׳ ועליכם לדעת
שמכרות הנחושת מופעלים אפילו כשהת־פוקר,
אינה עולה על אחוז אחד ! שלמה
בן דוד מלך ישראל בנה אניות
כאן כמו שנאמר :״ואני עשה המלך
שלמה בעציון גבר, אשר את אלות, על
שפת ים־סוף בארץ אדום. וישלח חי־רם
באני את עבדיו אנשי אניות׳ יודעי

ע 1ו

הים עם עבדי שלמה. ויבואו אופירה
ויקחו משם זהב ארבע מאות ועשרים
ככר ויביאו אל המלך שלמה אכן
אפשר להבין את הנאמר במלכים א׳
פרק י׳ כ״א :״אין כסף לא נחשב
בימי שלמה למאומה״ .ושלמה זכה
לכך על ידי אילת׳ אולי יזכה בכך
גם בן גוריון. קפלן בודאי שלא יתנגד.
אפשר לחלום את חלום אילת, הוא
מתוק כדבש. אזכיר פרט אחד בלבד.
זכיון חברת תעלת סואץ יסתיים ב-
1968 ואז ייקבע מחדש גורלו של עורק
תחבורה עולמי זה. התעלה תוחזר למצרים,
השלטון האנגלי הישיר ייפסק,
אולי יבוא אז יומה של אילת. אין
בלבי ספק שהיא תקשר ביום מן הימים
עם מפרץ חיפה, או עם נקודה אחרת
על החוף׳ כגון תל אביב. אורך תעלה
כזו אינו צריך לעלות על 250 קילומטר
; אורך סואץ הוא 170 קילומטר.
ההבדל בגובה שני הימים הוא כשש
מאות מטר, אך מומחים סבורים שאפשר
להתגבר על הקשיים ולחפור תעלה,
שרחבה יהיה כתעלת סואץ כ־120
מטר ועמקה כ־ 13 מטר.
החלחומות נועזים׳ אך הרי רבים
מהם כבר נהפכו למציאות לנגד עינינו.

ותמצא שאין השקעה בטוחה יותר מפוליסית
בטוח חיים של •אריה• במאמץ נ ספי קטן
אתה חוסך לימות זקנה ואם יאונה לך רע ־
ישולם סכום הפוליסיה במלואו למשפחתך.
לתשוטת לכך: פרסית הבטוח פטורה מתשלום
מם הכנסה. פנה לחברת בטוח •ארי ה• או
לסוכניה ו תקבל פרטים מלאים.

תברה $ב ט 171 בע * #

,9טיק טלי

סטזהו מבאר()1בע...
הנד. חלף עבר השלג. אולם טרם
נשכח ויש המשיחין בו מעת לעת
לטובה או לרעה. אכן. לשלג כזה כאשר
ירד בנגב — לא ציפו כלל. ההעלה
מישהו בדעתו כדבר הזה? כל שראה
את באר־שבע במעטה לבן — דימה
בנפשו שהנה כפר סיבירי פרוש לפניו.
בולט היה מראהו של בית־העלמין
המושלמי. כל קבר ולו פרווה לבנה,
והנה ליד המצבות הזדקר לו, מבעית
ומאיים על הסביבה׳ דוד זפת ענק
בארובתו השחורה, שאותו יום עזבוהו
פועלי הכביש לאנחות.
זעם
הפשרת השלג, גבר הבוץ דחוס
וחלקלק. בכמה רחובות בעיר היה צורך
לטפס ממש על הקירות. ולכן, אין פלא
בדבר אם בלילות אפלה, די כי יסיח
אדם דעתו מן הבוץ ומיד ימעד, ישקע
בתוכו כהלכה. היה הכפור עז ביותר.
קפאו העצמות וכמעט שהצמיחו איזוב
עליהן. לא היה אדם שהוציא חוטמו
מכתלי ביתו, לבד מכמה חיילים ואזרחים
שישבו בצוותא במעט בתי־הקפה
ולגמו משקד, להחם. זאת ועוד, אם
בקיץ, כל שהתאווה ל״סינימה באלאש״,
עלה על גג קפה ״כסית״ ומשם חזה
בסרט המוצג, הרי בחורף רבים הם
הדואבים על כך שנמנע מהם לבקר
את הקולנוע באשר אין לו גג.
• ׳ואך
אילו היה די בכל המועקה
הזו — אזי מה טוב ! אלא שבינתים
הדביקה אותי הנזלת, שרדפה אחרי
כל הדרך מירושלים בואכה באר־שבע,
וכאן החרתה החזיקה בערפי וטלטלה
אותי קשות עד אשר משכה אותי בקצה
חוטמי אל רופא מקומי. אם רומני
הלז או הונגרי — טרם קבעתי מוצאו.
אבל שתקיף הוא ועקש מאין כמוהו
— זאת כל אחד יודע. ומיד בד,כנסי אל
חדרו פקד עלי בקמצו ידיו בתנועה
כלפי מעלה ״בקשה תתלבשי מסתמא,
שיבש בלשונו והתכוון, כי אתפשט.
זאת הבינותי מתנועת ידיו .״הר
דוקטור, רשום בפנקס הזיהוי שלי,
שאני ממין זכר ...ומה עלי עוד ללבוש?״
.הערתי לו, עוצר בצחוקי. הוא
נוכח שטעה ונבוך. אך מיד התגבר על
כך י ובבטחון תיקן :״נא הפשט !״
ניחא, כך עוד אפשר להבין, עיקמתי
שפתי• ״אבל דוקטור — קר! קר מאד
בחדר זה״ ,הפלתי תחנוני בפניו וכי
הדגשת־יתר לבקשתי התעטשתי והשתעלתי
חזק באותו רגע. ואילו הוא,
קשח־לב ואדיש צעק ממש :״אלס,
אלס — אין זמן חששתי לעצמי
ועשיתי כאמרתו. שכבתי, רועד כולי.
והוא בדק לאיטו פד, ושם באיזה קור־רוח
למופת והקשיב לנשימתי, שכמעט
ונעצרה .״יקה אותך אופל קראתי
משווע .״מה לך כי תמשש ברגלי,

כלום את הנזלת תחפש שם?״ .לא
נתן דעתו לדברי ומסופקני אם הבין
שמץ דבר עד אשר הכריז :״גריפה !״
ופיטרני בכמה גלולות.

השבח לאל שלא הרבה להטרידנו
ועד־מהרה הקיץ הקץ על השלגים,
הכפור, הטחב והבוץ ועל כל אותם
החליים והפגעים הרעים — הנזלת,
השיעול השפעת הנטפלים לבריות —
רחמנא ליצלן. אך יצאה החמה מנרתיקה,
המה רחובה הראשי של באר־שבע
מרוב אדם אשר פרץ החוצה כאו־

זאב כחל

וילד .״וכי מה זה? לשמירה יוצאים
כאן נשים וילדים?״ .מופלא ותמה
שאל זר שנזדמן בעיר .״לא, כי אם
לקולנוע ״קיץ״ ממהרים, לחזות ב״יק־טרינד,
הגדולה״ ,העמידו על טעותו
איש באר״שבע. ומצויירים מלוא החופן
גרעינים ובוטנים נכנסו תושבי העיר
בהרחבת־הדעת לאולם. מן הצד עמד
לו בעל בית־הקולנוע, בת־שחוק על
שפתיו, מחליף ברכות שלום עם הקהל.
ואך נתחוור לו שמלא האולם וגדוש,
שפשף ידיו בלהט — משמע העסק
״דופק״ — הפנה גבו לקהל ונסתלק.
ואנשי באר־שבע, עטופים ודחוקים איש
לרעהו, רועדים מפאת צינת הלילה
החזקה, להוטים היו לעלילה הגדולה
שהוצגה בפנים.

אך יש מהלכין לשמועה כי עוד

לקט מימרות

אנו בורחים מאלה שאנו שואפים לקרבתם, ומבלים לפעמים את כל
החיים עם אלה שהנם אדישים לנו לחלוטין. אנו פונים עורף לאלה שאנו רוצים
לחבק בזרועותינו. אנו שותקים כשלבנו קורא להם ותובע אותם. אנו מחייכים
בזמן שאנו רוצים לבכות ולילל ויום אחד ...כשהם, הולכים מאתנו, אנו חוזים
את התהום האיומה שכרתנו במו ידינו לרגלינו, אנו נוכחים לדעת׳ כי רמינו
רק ...את עצמנו, וכי היינו לעצמנו האויבים האיומים ביותר, ואנו רואים
בזוועה, שהשעה חלפה ואין עוד כח בעולם שיוכל לסובב את מחוג השעון
חזרה. באין רואים, בראש מורד, אנו מקבלים בפנת הנשמה הנסתרת את ...העונש.

השגיאות הגרועות ביותר הן אלו ...שלא עשינו אותן.

הרגש הוא כמו ניציץ שעלול ליד,פך ללהבה, אך אם אין מוסיפים עצים
למדורה הוא עלול לכבות. לעומת זה יש והוא עלול לד,חנק ולכבות מרוב
עצע׳ אם לא ידעת לשימם בזהירות.
הרגש דינו כדין צמח. הוא מתפתח ומתחיל ללבלב תחת מגע השמש,
הרוח ורביבי הטל׳ הנה נפתחו הפקעים והיו לפרחים והם נותנים בושם, מעלים
צבע וקסם. יום אחד אנו מגיעים אל השיא, ויום אחד אנו עוברים עליו ; והעלים
נסגרים ומתחילים לקמול, הפרחים נושרים ונישאים אחד אחד ברוח ...הבושם
מתנדף והצבע מחוויר...
ובלב נשארים רק כאב וריקנות איומה שאין למלאותה בשום רהיט בעולם.
וחיי
הפרפר הם יממה, אך שלל צבעיו — נצח.

האספסוף בקרקס מוחא כף בשעה שהלוחם מנצח את החיה ודמה ניגר
לארץ, ואינו יודע שבאותה השער, דוקא מנצחת החיה את ...האדם.
׳ובשאננות
רובץ ...ההרס שלה.

אדם רגיש ועדין קל לפצוע, אך קשה לפייס.

גרזן קטן יכול לעקור יער שלם. אי התבערות הגדולות טמונות ב...אם ר.
והאהבה
הגדולה היא אלמת כ ...מוות.
תם ד,נברנים ממאורותיהם להינות מזיווה
של שמש. השירו עיניהם לשמים
התכולים בהירים, שש עליהם לבם ואנחת
רווחה נפלטה מפיהם. עתה כבר לא
ידלפו התיקרות בבית.

ולעת־ערב, שמיכתם מתחת לבית־שח־יים,
רצו נחפזו מכל עבר, גבר, אשה

השנה יבנה אולם קולנוע שני מושלם
— עם גג! — ועוד מרבים לספר כהנה
וכהנה על תכניות גדולות ונועזות.
ויש כי נדלק ניצוץ בלב, כי אכן לא
יאוחר היום ובאר־שבע חד,יה מאוכלסת
רוב עם ומפותחת כדבעי, ואז תתגאה
על היותה בירת הנגב.

מ *ז 3יצי?

מלו בתי הבד
יזזודה חדאד
הנאשם מרצה דבריו בנימה של
עליונות. אין הוא קורא לבתי קולנוע
בשמם. בשבילו זה ״בית״העסק״ ,או
״בית הבד״ .למרות גילו הרך, המגיע
בקושי לחמש עשרה, נכון הנאשם להתווכח
בדרך מדעית עם כל הפילולוגים
של ועד הלשון ולהוכיח להם, כי השם
קולנוע בטעות יסודו, והקהל חייב לקרוא
לאולם זה ״בית־הבד״ ,והראייה
לכך — התנ״ך.
את נאומו המדעי מנסה התובע
להפסיק באמצעות החוק. הוא טוען בפגי
השופט, כי עובדות מדעיות אלו׳ בין
אם הן נכונות ובין שאינן נכונות —
אין להן קשר עם האשמה: ספסרות
פושעת בכרטיסי קולנוע.
אזלת ידו של השופט ניכרת לנוכח
גל דברי הנאשם. והנאשם אומר: וכי
מה חטאתי. עמלתי כ ד להרוויח את
הפרוטות. חסכתי לאנשים זמן, עמדתי
בתור שעות רבות, שילמתי מכספי כדי
לקנות את הכרטיסים. באו האנשים
ושילמו לי עשרה גרשים יותר. האם
זוהי ספסרות? זהו שכר עבודה !
התובע מספר על נגע הספסרות
בכרטיסי הקולנוע. הוא אומר: בראשית
היו אלה מקרים בודדים. אדם שקנה
בטעות כרטיס מיותר ניצל את טעותו
לרווח מופרז. אז לא התערבה המשטרה
אולם ברבות הימים הפך הדבר
לשיטה. תחילה היו ספסרים בודדים
קונים מספר כרטיסים ומוכרים אותם
במחיר כפול. אחר כך התאגדו הספסרים
אגודה אחת, ונמצא מי שעומד
בראש האגודה המפקח על פעולתם.
ויש במפקח הזה כשרון לקבוע איזהו
הסרט שאליו ינהר הקהל בהמוניו.
ולסרט זה באים ממלאי דברו של
ה״ראש״ ,מריקים את הקופה מכרטיסים
ומוכרים אותם במחירים מופרזים.
המשטרה יעצה לבעלי בתי הקולנוע
להלחם בנגע זה, אך מלחמה זו נכשלה.
הקופאים עמדו חסרי אונים מול
כנופיות הספסרים. הללו גייסו להם אנשים
רבים, שבעבור פרוטות קנו כרטיסים
בודדם — ומכרום במחיר מופרז.
ואז החליטה המשטרה ׳ להתערב.
השוטרים החלו עוצרים את הספסרים
בשעת המכירה.
אלא גם נגד שלב זה הצליח אותו
״ראש״ למצוא עצה. ושיטתו היתר.
שיטה טקסית בדוקה — הקרבה. בין
הספסרים היד. שעיר לעזאזל קבוע,
שהלך עם השוטרים כשנתפס מן־דהוא.
וכשהלכו השוטרים — פרחה ר,ספסרות
כפל כפליים.
והנה תפסה המשטרה את הנאשם
וגילחה, כי הוא אחד מראשי ד,מבדחים
והמשטרה תובעת להחמיר בדינו.
הנאשם דוחה את האשמה מעיקרה.
הוא חוזר על טענתו, כי עצם עבודתו
— אין בה משום ספסרות וחטא.
השופט שוקע בעיון בסעיפי החוק
לגילוי מידת העונש הראויה לנאשם,

בקרוב יפתח
סלון ליופי ותסרוקות

צ בי לינ צ קי

ברחוב שלמה המלך 80
טלפון 2770
גתנח זסגית: רח׳ סנבי 9

.העולם הזה״ ,נזם׳ 647

*׳ם טוחובטק

וגשמו ה״צנעי׳ מצריח...

מתוךהעתונות — פברואר
: 1950
משרד האספקה והקיצוב מודיע
שתכניות הממשלה מתקדמות
ומשביעות רצון...
שנת .1952 משטר ה״צנע״ במדינה
החמיר. היבוא הרשמי של מיצר־כים
הופסק כליל. החיפושים אחרי שאריות
מזון בלתי־חוקיות בבתים נמשכים.
כל בית בעיר מוקף על ידי פקחי
משרד האספקה והקיצוב ועשרות שוט-
רי־חרש שורצים ברחובות. שרי הקואליציה
הממשלתית דנים בכובד ראש
במשבר הממשלתי החדש שפרץ מחמת
חדירה בלתי־ליגלית של חזיר מן ה״מ־שולש״
לתחומי המדינה. המיניסטרים
הדתיים מאיימים בפעם השש־עשרה
בהתפטרות. הפרשנים המדיניים סבורים
שהשרים יתפשרו גם הפעם והסדר יוחזר
על כנו. בעיות החינוך פסקו מזמן
להרעיל את ישיבת הכנסת ואין עוד
זרם חינוך שמאשים את זרם החינוך
הנגדי בחטיפות וסחיטות: עתה לא
כדאי לחטוף׳ — כי אין במה לכלכל
את החטוף וגם לסחיטות אין ערך גדול׳
כי הכל סחוטים כבר עד העצם.
הדאגה העיקרית, המנסרת במוחם
של אנשי המדינה והכלכלה בפרס, היא
כיצד להציל את קופת המדינה על ידי
גביית מם הכנסה ומסים חדשים. משרד
האספקה והקיצוב מודיע בהכנעה׳ שמטרתו
העיקרית הושגה במלואה: התצרוכת
בחלקי הישוב השונים ירדה ומתקרבת
עתה לצרכיו של סוסו של שלום
עליכם. אולם, יש לציין׳ שמטרה זו,
שהושגה הודות למאמציו של שר האספקה
והקיצוב, אינה מתקבלת בסבר
פנים יפות במשרד האוצר, החושש— ,
ואולי אף בצדק — שירידת התצרוכת
תסתום את מעינות גביית המסים החדשים
שהוטלו — ,והממשלה דנה עתה
במבוכה ומחפשת דרך של פשרה בין
שני המשרדים.
אך יש להצהיר ואף להודות שריב
הכשרות, שהסעיר זמן רב את זרמי
הקואליציה השונים חלף מכבר, ושקט
יחסי שורר במשפחת השרים. גם
לעובדה משמחת זו הגענו רק הודות
למאמציו הפוריים של שר האספקה.
אין איש במדינתנו, המעיז עוד לחלום
על בשר, ומשום כך ירדה שאלת הבשר
— ,הכשר והטרף גם יחד, מעל
סדר היום׳ זה מכבר.
כפי שכבר צוין, הוחמר הפיקוח
וכל העובר על החוק נענש קשות. המחסור
הגדול במיצרכים גרם, שכל אדם חי
סגור בתוך עצמו וירא מפני שכנו. איש
אינו לתה, כי אין מלווה. אין סוחר
נותן סחורה בהקפה, ורבים הם אלה
שידם אינה משגת לשלם אף תמורת
מעט המיצרכים שמחלקים בשוק. עק־רות־הבית
אינן מעיזות עוד לצאת
לקניות. כל עשרה צעדים מעמיד אותן
איזה פקח עירוני או ממשלתי, תוחב
את חוטמו לתוך הסל ובודק בקפדנות
אם אין עדשה מיותרת. לפי הידיעות
האחרונות החליטה הממשלה להעמיד
מכונות חשאיות ברחובות העיר. כל
עובר ושב יעבור בדיקה קפדנית ויצולם
מפנים ומאחור. כדי להקטין את תשומת
הלב של התושבים עוסקים עתה מלומדים
בהכשרת מצלמות רנטגן מיניאטוריות,
שיוצמדו לגוף הפקח ויוצפנו
מתחת למעילו. דרך לולאת הכפתור
המוגדל יצולם העובר ברחוב ותוך
דקות מספר תדע הממשלה במה תושב
פלוני הלעיט את קיבתו.
עקרות־הבית מצפות לבקורו של פקח
ממשלתי בכל רגע ומצאו להן דרכים
שונות כיצד להסתיר את שארית המזון
המיותרות לפי כללי משרד הקיצוב
והאספקה וחוקיו. קפה — אינו בנמצא
זה מכבר. מפקידה לפקידה מחלקים
״ארזאץ״ — משקה, שצבעו החום הוא
־ הדבר המשותף היחידי עם קפה אמיתי.

העולס הזה״ ,מס׳ 647

מצדד באיסור מוחלט על המראה ! הן
טוענות שהיא מיותרת ורק מעוררת את
כעסן. ואילו המיעוט אינו רוצה לוותר
על נכס יקר זה, כי המראה נחשבת
בעיניהן כמיצרך החשוב ביותר בחיי
האשה. את הארונות יקטינו בהדרגה.
החלטה זו מתקבלת על דעת הכל, מכיוון
שאין בדעת הממשלה לחלק בזמן
הקרוב בגדים חדשים לתושבים. וחוק
ה״צנע״ אינו משלים עם חלל ריק...
גם התחבורה תצומצם. כל תושב
יקבל פנקס ובו תלושים לכל נסיעה.
הוא יהא רשאי לנסוע רק מספר מסו-
יים של נסיעות באוטובוס במשך החודש.
הנסיעה בדרך המשתרעת על פחות
משלוש תחנות תיאסר כליל. בעד נסיעה
במונית יגבו מס מיוחד — מס נו
בעלת־בית,
שמצאה בשעת ניקוי יסודי
במטבחה גרעיני קפה אחדים, מפחדת
עתה, שמציאה נפלאה זו תביא לתקלה
רבה אם יגלו אותם כלבי הגישוש.
באין •אפשרות אחרת, היא מוסיפה לגר־עינים
אלד, גרעיני דגן, שקיבלה מידיד,
הגר בקיבוץ, וטחנה את התערובת. עתה
לא יחשדו בה הפקחים, כי המטרה הושגה:
את ״הקפה״ הזה אי־אפשר
עוד לשתות.
לפי הוראות שנתקבלו זה עתה רשאים
הפקחים לחתוך כל ככר לחם לאורכו
ולרחבו ולחפש בו אחרי
״מטמונים״ .טשה גולדשטיין
ייצור בקבוקים בצבע קהה — אסורה
בהחלט ; רק בקבוקים שקופים יועמדו
לרשות הקהל. כל ביצה — ,שתמכר
לפי כללי החלוקה פעם לחודש לתושב,
תבדק ואם ימצאו בה ש ני חלמונים
— תחשב הביצה למנה כפולה— ,
כל אימת שאני משוחח עם ידיד
לחודשיים. ייצור נרות אסור לפי פקושהוא
עסקן ציבורי הנני רוגז. איני
דת הרבנות, ד,חושדת שמא ישתמשו
יכול לסלוח לו שזה שנים על גבי
בהן כשמן לבישול.
שנים אין הוא קורא ספר, אין הוא
ההגבלות החמורות בשימוש בנייר
רואה את השמש בזריחתה ובשקיעת!;,
מונעות ממני להרחיק לכת ולצטט׳ כאן
אין הוא בא בדברים עם הכוכבים
את כל המיצרכים, שאזלו לחלוטין או
הרחוקים ועם גלי הים הקרובים ; אין
בחלקם מן השוק.
הוא מאזין לאנקת הרות בלילה, ולרשכל
ההגבלות מבוצעות תוך פחד רוש העצים בשעות הבוקר המוקדמות ;
רב של הציבור. איש בעיר אינו בוטח
אין הוא משחק עם ילדים, ואין הוא
עוד בשכנו, בחברו. מספר המפגשים
מקשיב לפטפוטיהם — כי עסקן ציבורי
ירו להפליא, כי אין הבחורה המקהוא
האיש.
בלת הזמנה לצאת, בטוחה אם זו הזמנה
היממה מחולקת אצלו לישיבות יום
לשמה, או שמסתתר מאחורי הזמנה זו
ולישיבות לילה. טרוד, מבוהל ועצבני
רצונו של פקח אלמוני לבלוש את מתרוצץ הוא מישיבה לישיבה, מאספה
סודות המטבח שלה.
לאספה, מועדה לועדה. אדם היושב
כפי שהודיעו זה עתה במסיבת ב־ 24 מוסדות, ועדים וועדות אינו יוצא
עתונאים פינו בגן־החיות העירוני מקום
דופן עוד, וצדק מי שכתב: בצרפת
מיוחד לתרנגולות, כדי לאפשר לתללפני
מלחמת העולם השניה שלטו ״200
מידי בתי־הספר לראות מוצג חי ממין
משפחות״ ,ואילו אנו׳ ספק אם נגיע

למספר זה, כשנמנה את העסקנים שב*
ידיהם
מרוכזים עניני הציבור. יש להאך
לא די בכך. הכנסת אישרה טיל ספק, למשל, אם איש אחד, ויהי
בישיבתה האחרונה שורת מסים חדשים
המוכשר ביותר, יוכל להמשיך ולהיות
שיגבו מהתושבים בלי הבדל דת, מין
יו״ר ב־ 4חברות, לעבוד במרכז תנועה,
וגזע. אחד המסים שאושרו הוא מס־בהנהלת
עתון, ואף לבצע כראוי עוד
מותרות בשימוש מ ים. כל אדם יהא
פעולות דומות. ההגיון מחייב שצריכים
רשאי להשתמש במספר מסוים של לילשבת
בארבעה מקומות ארבעה אנשים
טרים מים בחודש. כל שזקוק למים נו שונים, כל עוד אין הדבר כך, אין
ספים יצטרך לשלם מם־מותרות. השי האיש מוסר לאף אחד מן המוסדות
מוש החופשי במים חולק לסי דרגות :
הללו את המידה המאכסימלית של יעילילד
— 35 ליטר לחודש, לגבר — לות. יתר על כן, הוא מקפח את
30 ליטר ולאשה — בהתחשבות בצרזכותם
של שלושה אנשים אחרים לעבוד
כיה המיוחדים — 55 ליטר. על כל
במוסדות האלה. ומישהו שני מספר,
חתיכת סבון ישולם מס״מותרות. גם כי בזמנו ערך (לפי הידיעות בעתונים)
על דברי ההלבשה השונים יוטל מס
את רשימת המוסדות, הארגונים והועמיוחד.
בחודשי הקיץ חל איסור מוחלט
דות שמאיר דיזנגוף ז״ל שימש להם
על לבישת גרביים וכותנות וחולצות עם
יו״ר, והגיע למספר שלושיםומ שרוולים
ארוכים. גבר הלובש חליפה —
שה ו. לא קשה להבין מה רב הנזק
ידון לשלושה חדשי מאסר. נעלי עול
והעיכוב שנגרם ע״י כך להתפתחות
שייכות לעבר. לפי ההצעה האחרונה,
המוסדות הנ״ל.
שהגיעה זה עתה מוואשינגטון, החליטו
יש שמיעוט העשייה הוא סימן לתרעל
ייצור נעלי ניילון. תחילה חשבו
בות מרובה, וריבוי העשייה — סימן
ליצור נעלים מעץ, אך מזמן שהיערות
לתרבות מועטה. הכל תלוי בטיב היצישניטעו
לפי תכנית הממשלה טרם גד רה, בכוח היוצר׳ ברעיונות ובמעשים
לו, היה על משרד הקיצוב לוותר על המבשילים בנפש האדם. אולם לכל יכוהרעיון.
בחודשי הקיץ יורשה לנעול לת יש גבול, ואף ליכולתו של עסקן,
אך ורק נעלים, העשויות מסוליות דקות
ויהא המוכשר ביותר. כל העסקנים
וקישורי רצועות־ניילון צבעוניות. רק למיניהם, השטופים בעשייה סתם, בכיבשבתות
וחגים יורשה לנעול נעלים
בושים ומטרות של מה בכך, לא רק
מיוחד.
שלמות, ואף זה בתוספת מם
שאינם מקדמים את העשייה והיצירה
לפי כל הדעות יעלה שנה זו ייצור ההכרחית והדחוסה לעתים קרובות, אלא
החגורות, אך כמות החומר שידרש להת הם מכלים את עצמם מהפכים לרובוקנתן
לא תעלה, שכן מתניות הלקוחות טים, לאנשים עייפים ויגעים, אשר אין
הולכת וצרה
מתום בנפשם.
החרמת הקיצוב והעלאת המס יחול
הבדיה היא בעייה סוציולוגית חשוגם
על רהיטים. מיטה תבנה לכל דורש
בה׳ וראוי נושא זה למחקר רציני. קרוב
לסי ממדים קבועים. לכל סנטימטר נוסף לוודאי שהכוח הבונה של כל סוגי
באורך או ברוחב המיטה ייגבה תשהעסקנים
המרכזים בידיהם עשרות עד
לום נוסף של מס־מותרות. ד,כסאות ינים, אינו יעיל ביותר, כי הלוא רק
יתוקנו בלי משענות. בקול קורא לצי בשר ודם המה, ואף כי כוונתם נעלה
בור מייעץ מנהל משרד האספקה ׳והורצויה,
הרי אין להוכיח את זאת
קיצוב להסמיך את הכסא לקיר ולהשעין בעליל, ולפני ההמון מופיעים הם כנגו־עליו
את הגב. על שינויים במבנה עים בתסביך של להיטות יתרה אחרי
המראות עדיין עומדים על המקח. בנו ״כסאות״.
גע להחלטה שתתקבל קיים ריב חריף
אבין
הנשים לבין עצמן. הרוב שבהן

חיות• מם השעשועים ל א יעלה. הצעת
חוק זה לא זכתה בהצבעה ברוב הדרוש,.צירי
הממשלה חשדו, שכל דברי
שבח על הממשלה יתקבלו בקהל הרחב
כדברי הלצה וצחוק, שעליהם יוטל מם
השעשועים. לכן פחדו המחוקקים לאבד
על ידי אישור ההצעה אפילו את חסידיהם
המושבעים ביותר, את הפקידות
המסונפת בכל חלקי הארץ.
לעומת זאת יחולו שינויים בגביית
מם דל כרטיסי המזונות. בעד כל תלוש
של מזון יבקשו תשלום מם נוסף.
וכפי שנודע ממקורות יודעי דבר נתקבל
חוק זה ברצון על ידי משרד האוצר
ומשרד האספקה והקיצוב כאחד. שכן
זוהי הסיסמה של שנת : 1952אכל
פחות ושלם י ותר!

מאין נובע הרצון לעסקנות ציבורית?
יש שהוא יונק מן המדורות
העליונים שבנפש, ויש שהוא יונק מן
המדורות התחתונים, ממקורות בלתי
טהורים. ורבים הם העסקנים משני הסוגים.
עובדה היא: כוחות הנפש שבאדם
תובעים פתח לפעולה חפשית ועצמאית,
ולכל אחד צריך להיות מזומן
חלקו ותפקידו רק לפי כשרונותיו
וידיעותיו. אם המוני העם אינם נקראים
לפעולות ואינם מתחנכים לפעילות, ממילא
ניטל מהם הכוח של פעילות פוליטית
ואקטיביזם מדיני. לנין הכריז
(.המשך בעמוד )12

$£וח א 3וין
9ח •3ייצא / /
סבון או משחת ג לו ת

שמן

ד~ +כו~ £171$ 1ד ע
היכן צריף שר המשטרה קרא קט־שר
לשאול עים מכרוזים שנפוצו
אתעצמו? •בין העולים התימנים
בנוסח זה :״רבים הם
היהודים המסיתים ומדיחים אשר בתחבולות
שטן ויצר הרע זוממים להדיח
אתכם מאלוקינו שבשמים״.״ שר הפנים
שהשתתף אף הוא בחקירה במחנות
טען ״שאי־אפשר להעמיד את הענין
בצורה פשוטה כל כך״.״.
קריאותביניים — :אתה
מדבר בשם הממשלה או באופן פרטי י
— שר המשטרה ושר הפנים מדברים
כאלו אחד היה בקואליציה ואחד
באופוזיציה...
היו״ר לשר: אני מצטער להעיר לך
שקיבלת את רשות הדיבור כדי למסור
אינפורמציה...
השר מ. שפירא: ובכן׳ כשהייתי
במחנה שאלתיאתעצמי ׳ כיצד
קרה הדבר שבמחנה של
ם• לוביאניקר (מפא״י) :ל ש או
לאתעצמךאתהיכול גם
בבית. אתה צריך לספר לנו מה היה
בעת הביקור במחנות...
מר אליהוהכרמה
קו ל —
קול תימני ל י — הספרדי של
והידים ידי מפא״י — ,יצא ללחום
את מלחמת התימנים
גליצאי...
נגד איש החזית הדתית
ד. צ .פנקס ,״שדיבר הפעם בסגנון
שאיננו סגנון ובלשון שאינה נקיה ביו
הנואם:
אנו כבר מתווכחים חמש

דקות...
היו״ר: איני מתווכח עם שום חבר
כנסת ואתה אינך יכול להתוכח עם
היו״ר ...עוד 2דקות כדי שתגמור את
נאומך...

והאורח גה הוא אונו
מאת מ. ד מ קו ר

תר״ על המקרים במחנות העולים התימנים
.״אני מכיר את אחינו התימנים
לא פחות ממר פנקס וכל סופר בעל
כשרון שרצה לכתוב על התימנים׳ היה
נאלץ לדבר בשפתם, בהגיגם ובלשונם.
באם לא מצא את ניבם — לא היה
תימני. אולי ליטאי ואולי גליצאי ...במחנות
נשמע אמנם קולתימני, אולם
הידים היו ידי גליצאי שכתבו את
הכרוזים...
ד. צ .פנקס: אני איני גליצאי...
א. הכרמלי: יש גליצאי מלידה
ויש גליצאי בגישה. אתה גליצאי בגישה.
וחוץ מזה, במרוצת הימים נתחלפו
התפקידים. הקולהיהקול
בני־ברק וה י ד ים היו ידים
עדינות מצנעה ומשרעב.

א. הכרמלי טען גם כי
ה ש טן .
המסיתים במחנות העווהישיכיה
לים
״השחיתו את נשמת
עולי תימן בתתם בידיהם מוטות־ברזל
שנעקרו מגדרות״ .אבל — הוא
המשיך — ״כאשר׳הם מצטדקים, מה הם
אומרים? — השטן היה בתוכם. את
אלה שבאו אליהם להסית ולהדיח קראו
בשם שטן״ .וכאן פנה הנואם בשאלה

— הם נאסרו ושוחררו בערבות
אולם המדיחים, היכן הם, שר המשטרה?

שרב. שיטריט: בישיבה ״
א. הכרמלי: ואני רוצה שיהיו
בישיבתתל ־ מונד ולא ב יש י בת
בני ־ ברק.

בדיחה נאה סיפר מר
מה פין
מ. ד .לוונשטיין פורים לכיפורים? מאגודת ישראל בויכוח
על החינוך במחנות
העולים :״בדיחה עממית ידועה עונה
על השאלה מה בין פורים ויום הכיפורים.
בפורים מתחפשים יהודים לגויים
וביום הכיפורים גויים מתחפשים
ליהודים. במחנות־העולים משמשת אווירה
של פורים וכיפורים בערבוביה כל
ימות השנה. המורים החילוניים חובשים
כובעים בשעת הלימודים ומדריכי צעירי
אגודת ישראל נכנסים למחנות גלויי-
ראש כדי ששומרי המחנות לא יאסרו
עליהם את הכניסה. ובמחנות לומדים
תורה במחתרת״״
על כך העיר מר א. ציזלינג
ממפ״ם :
— רומן בלשי ממש !

מר א. אלישר (ספר־ויכוח
דים)
יצא ״בתורת חבר
על תוכן
לקואליציה״ נגד ״החי־של
ספר ובין שלא נקרא פוש במקררים״
היתר אמר :
— איני יודע אם שר האספקה והקיצוב
קרא את ספרו של המנוח או־

רוול על מה שיהיה באנגליה ב־.1984
אני שמח שהוא מנענע לעומתי בראשו,
כלומר שהוא כן קרא את הספר. יש לי
הרושם שהוא התחיל להעביר את התנאים
האלה לארצנו לא ב־ 1984 אלא
ב־ : 1954 למדינה דימוקרטית־עממית
שכל השלטון הוא בידי שר, בידי פקח
ושוטר...
השרד ״ ריוסף: אם כן במר
לי דבר אחד מיד, חברי אלישר לא קרא
את הספר של אורוול ״1984״.
א. אלישר: תן לי 15 שילינג
אנגליים ואתן לך אותו...
השר: אולי קנית אותו, אבל מסופקני
אם קראת אותו, אם אמרת מה
שאמרת...
א. א ל יש ר: קראתי...
השר: אם קראת — לא הבנת...
א. אלישר: אני מביו מעט אנגלית?
אני מתפלא על היו״ר, שהוא
מרשה לשר לומר שלא הבנתי...
היו״ר י. שפרינצק: זה בכלל
ויכוח על תוכנו של ספר שאיש לא

חבר הכנסת אריהבן
מה שמו
אליעזר הציע בכ־של

ך א לי עזר? כנסת חוק נגד ״החיפוש
במקררים״ .היו״ר
הקציב לו 5דקות להנמקת הצעתו
ואלה עברו, במקצת ע״י הנאום עצמו
ובמקצת ע״י קריאות הביניים, שעשו
לו חברי־הכנסת מסיעות הפועלים. כנגד
4סקטורים של צרכנים דיבר הנואם•
בין הסקטור השלישי והרביעי
העיר לו היו״ר :
— 5הדקות כבר עברו, הישמעת
את ההנמקה ועתה עליך להגיד מהי
הצעתך...
הנואם: אני יודע ששמי לא
לוביאניקר ואני מבקש אפשרות
לגמור את דברי...
היו״ר: חבר הכנסת בן־אליעזר,
ששמך הוא בן־אליעזר, אבקשך לדבר
אל העניו.״

קוראים ותיקים שאלו : פורים היכן היה המדור המסותש״י
רתי
שלכם ״משלוח
מנות״ בגליון פורים של ״העולם הזה״?
והתשובה, ודאי ניחשתם :
מי זה יבול לשלוח מנות בימי צנע
כאלה...

לשבחם של עובדי הראהוי,

תרנגולות דיו ייאמר, כי ה״או־פרה״
ששידרו בשבת־שלי:
פורים
,״החיפוש בפרי-
ג׳ידר״ ,היתד, היתולית ופורימית בהחלט
וגרמה הנאה למאזינים. העניין של
הביקורת במטבחים כבר מכה גלים ובמו
אזני שמעתי גברת אחת, מן הלקוחות
הנאמנות של השוק השחור, מכריזה
:״מה הם רוצים? שאעזוב את
הארץ? טוב, אסע מפה״...
אכן, לא הפריזו כלל מחברי ה״או־פרה״
ההיתולית בהצגת ה״טראגדיה״
של מרת חנה רבקה, הקוראת :״הוי,
התרנגולות שלי!״.

אחד שנפל ומעשה בשני אנשים
שנסעו במונית מחיפה כפה לתל־אביב ונעצרו בנתניה
לזמן קצר לסידור אילו ענינים.
בשובם אל המונית שחיכתה להם, מצאו
נוסע שלישי, שישב ליד הנהג. הם
יצאו לדרך ובהגיעם לשערי תל־אביב
נבדקו על־ידי השוטר של אגף הפיקוח.
ליד הנוסע שישב במושב הקדמי
נמצאו שתי פראיות. ה״סחורה״
הוחרמה והמונית המשיכה בדרכה. אמר
הנוסע לנהג :״סידרתי אותו ! אמנם
הוא מצא את שתי הפרגיות, אבל לא
מצא את ארבע התרנגולות שהסתרתי
תחת המושב האחורי.
והנה הונחה על כתפו יד כבדה ואחד
משני הנוסעים שבפנים המונית
קרא :
״אני מפקח המזון במחוז חיפה״...

אוירוגים
ב ש רו ת
החקל או ת

אחד ממטוסי
״כים־אויר״ לריסוס שדות, נפגע
לפני ימים
מספר כ תאונה
וטייסו
נהרג.

.העולם הזה״ ,נזם׳ 647

יהיה נמל הכרזתו של שר התח־כ
ת ל -א בי ב בורה׳ מר דוד רמ ז ,
שהוא מזמין את בעלי
היכולת להשקיע כסף בבנין נמל עמוק-
מים בתל־אביב יכולה היתר. להתפרש
כ״סטיה קאפיטאליסטית״ מצד מנהיג של
מפא״י. מה פתאום נותנים דריסת־רגל
להון הפרטי? — תמהו פועלי הנמל,
שהם ברובם מאנשי מפ״ם.

הרין תית
״הוחלו״ לשקספיר ב״הבימר,״
פניה חכס
הגיעה לארץ

ענה להם אחד המקורבים לשר ואמר

— אדרבה, יתנו הבורגנים את הכסף•
מה אתם מפחדים י שלאחר הקמת
הנמל ירצו להיות פועלי־ים, לעבוד
בסבלות או בסווארות במקומכם? אין
כל חשש לכך.
ואחד מבעלי ההון העיר :
— לא מצאה כבר הממשלה עסק
אחר להציע להון הפרטי אלא — להטיל
את הכסף הימה...

י. חוזה
העות המתרחקת
דלת ביתה — תערוכת מסים.
בולים ואותות מכל התרומות צובעים
את דלתה ססגונית. בטרם תצלצל בפעמון
מוסב ותיזכר במסי העבר ותאמר :
״המסים — אספקלריה ההיסטוריה הם״.
כופר הישוב מי יודע? על דלת
ביתה דבוק תו שהצהיב מיושן —
״תרומת חמישה מיל לכופר הישוב
שנת תרצ״ז״ .משורת בולי קק״ל עתיקים
משתקפים פני וייצמן, שפירא,
ביאליק וצ׳רניחובסקי. בולי קדן היסוד
מייצגים את חניתא ודגניה וביניהם בית
הכנסת ״החורבה״ בעיר העתיקה בירושלים.

משמאל
לימין: דס־דמונה,
אשת אותלו
(ש. רביד) ,אותלו,
אמליה, אשת יאגו
(ח. רובינא) ,לו-
מביקו >נ. בוכמן),
מונטנו >ש. רודנ־סקי)
ויאגו >ש.

פינקל).

הצילומים :

אלכסנדר

בדירה ״היסטורית״ זו גרה גננת
רווקה. יום יום, בדיוק כרונומטי היא
צועדת לעבודתה, ובשעה קבועה חוזרת
הביתה. השכנים מכוונים שעוניהם
לפי מצעדיה.
דירתה מרוהטת בטוב טעם. מדי שנה
מוסיפה היא רהיט לרהיטיה. מספרים
שקנתה רדיו ענקי, הקולט את כל תחנות
השידור בעולם, אלא שלא ידעה
כיצד לטפל בו׳ והוא נשאר מכתן
על ״קול ישראל״ בלבד. על ארון מטבחה
— תערובת כלי בישול המפגינה
את התפתחות התעשיה הגסטרונומית.
לצד הפתיליה האפורה מבהיק פרימוס
חדיש, שראש־כסף לו והוא נוצץ
מחוסר שימוש. בפינה ניצבת מכונת
בישול על גז לתפארת, ולצדה צלחות
חשמליות חדישות. אלא שאין היא מבשלת
כלל בבית ; כל מזונותיה ניתנים
לה במסעדה, ואין המטבח אלא תפאורה
בלבד. כל מעייניה בגן הילדים ובאיסוף.
היא אוספת הכל, נוסף לתווי
מסים וקבלות וכלי בישול, היא אוספת
ספרים. בארון זכוכית מהודר ניצבים
ללא שימוש ספרי היסטוריה ומילונים,
אטלסים ׳ורומנים.
בשעות המנוחה יושבת הגננת המרתקת
על מטתה, וקוראת את שמות
הספרים שלה מעל גבי הספרים בארונה
-ת ונהנית.

ס 1 0ת ר
פיירמות ידועות — ב*בתר גדול
וסטרמן את יון, ת״א, חדר*״*
.העולם הזה /מם׳ 647

א. מפקין מגלם
את אותלו הכושי
הרקדנית פניה
חכם המבקרת בארץ

״הריקוד האמנותי בארץ נתון עתה
במשבר עמוק״ ,נאנחה לא מכבר אחת
הרקדניות המפורסמות שלנו בשיחה פרטית
.״הרקדניות התתיקות, המייצגות
אסכולה אירופית מלפני שלושים שנה,
אינן מסוגלות עוד לבטא את המציאות
החדשה שלנו. ואילו הדור הצעיר, ילידי
הארץ, לא הוציא עדיין מתוכו רקדנים
ורקדניות בעלי שעור קומה וכושר
יצירה מקורי״.
יתכן, שמשבר זה יש בכוחו להסביר
את הצפיה הרבה בה מקדם הציבור
חובב־הריקוד בארץ את פניו של
כל אמן המביא לנו מן הרוח הרעננה
של האסכולה החדישה בעולם. עתה,
כשבאה אלינו אחת הרקדניות המודר־ניסטיות
הידועות מהוליבוד, תהפוך
צפיה זו להתענינות פעילה.
פניהח כם, הרקדנית היהודית־האמריקנית,
היא אחת מתלמידותיה של
מרתהגראהאם המפורסמת, כז״
כב־הריקוד המודרני החשוב ביותר בעולם,
שרגילים לכנותה באמריקה בשם
״פיקאסו של הריקוד״ .הריקוד החדיש,
המעדיף את כוח־המבע על היופי הקישוטי,
מבוסס — לדברי פניה חכם —
על ״ריתמוס המביע את קצב החיים
בימינו״.
״אחד ההבדלים העיקריים בין הריקוד
הקלאסי לבין הריקוד המודרני הוא
שהרקדנית המודרנית חייבת להיות
אישיות יצרנית. היא יוצרת לעצמה את
הקוריאוגראפיה שלה. לפיכך עליה לקלוט
את ריתמוס החיים ולהבחין היטב
בכל הנעשה סביבה״.
הריקוד של פניה חכם מבוסס בעיקרו
על הפולקלור באמריקה. היא משתדלת
להביע בריקודה את מצוקתו של
האיש הקטן הנרמס בין הגלגלים הנעים
בקצב אמריקני. קרובים לליבה ביותר
הכושים, השעיר־לעזאזל העיקרי בהווי
האמריקני, אשר את מלחמתם היא לוחמת
על במת הריקוד. אחד המספרים
העיקריים בתכניתה מוקדש לכושי הצעיר
הנופל קרבן למשפט לינץ׳ ,בשעה
שאמו וכלתו מחכים לבואו ביום הנישואים.
מספר
שני, אף הוא אופייני למגמתה
של פניה חכם, מתאר את הנערה האמריקנית
העובדת בכרך, השגעוני, את
בדידותו העצומה, את הפרט הקטן בקרב
ההמון החפזני, את ההווי האפרורי
של חוסר־אהבה וחוסר־הנאה של האדם
הבודד.
קינת אם׳ המבכה את בניה אשר
נספו בהפצצה, מדגימה אף היא את
כושר־הביטוי של הריקוד המודרני.
ביקורה של פניה חכם בארץ לא
יארך הפעם, והיא לא תיתן אלא ששה
רסיטאלים, אולם יש לקוות, שנסיון
זה יעורר גם רקדניות אחרות בעולם
לבקר בארץ, כדי לרענן את הריקוד המקומי
ולהביאו שוב במגע עם ההתפתחויות
האחרונות של האמנות בעולם.
אחותה, הרקדנית קורץ חכם, המחברת
של כמה ספרים ידועים על הריקוד
העממי העברי, נישאה לא מכבר לצייר
יהושע קוברסקי מזכרון־יעקב והשתקעה
בארץ.
הצילום בשער :

ק או פ מן

כתבי יד שלא נדפסו לא
יוחזרו לבעליהם ואפילו צורף
בול לכתב היד.

•״י /המ שפט הו עבר לבוג״ד
אחד מימי שלהי החורף. אותם ימים
היוצאים דופן. ,כביכול׳ והריהם שופעים
אורה וזיו. חמה ברקיע ניבטת מבין
תכול־קסם אין־סופי. ריחות אביב: דשן
אדמה, ירק השדה — נישאים מרחוק
ומזדחלים לנחירים.
ליד בנין נמוך קומה, אך ארך מידות
— הוא בנין מטה הגדוד — רבה
ההמולה. הר. ם .ג. טרח, אך לשוא,
להשתיק רחשם ומללם של הנאספים.
לבסוף התרתח והפריח קריאה פסקנית,
רבת משמעות.
לרגע, השתררה דממה. אולם, רק
נעלם זה במעמקי הבנין, שוב נעורה
המהומה כבראשונה.
לא. אין בכח אדם לכלום יצורים
אלה ששוב אינם אלא פקעת של עצבים,
עומס של רגשות מעורבים המת־נגחים
זה בזה.
היום ,־ יום משפטים אצל המג״ד.
עבריינים, מרביתם — מועדים, עומדים
ליתן את הדין. מי על עבירה של מה
בכך ומי על עוון כבד המחייב תגמול
של ממש, כדי לרצותו.
מסתודדים היו איש עם רעהו. שומעים
עבירה של זה וטענותיו של אחר,
עד שמסתבר לכל אחד מה טענות
יטען, מה יגרע ומה יוסיף ומה כובד
העונש שיוטל לאחר ככלות הכל.
רק אחד מבין כולם לא התערב בקהלם
של הנאספים. טוראי־ראשון, מון יוסף,
התהלך בגפו והזדקן לעינים. וזאת —
לא על שום שהיה גוץ, דל־בשר ומצומק.
כל זאת — כיוון, שהיה מתהלך
אנה ושוב כארי בסוגר. היה חופז ונד
איט, עוצר וממלל ואינו יודע מנוח.
דומה היה להר געש כבוי, שניעור
לפתע וחפץ לפרוק מוסדותיו בלבה
בוערת׳ שופעת. לבו פרפר ופעם כמטולטלת
והכביד עליו את הנשימה.
לפרקים, פעמה בקרבו, בתת־הכרתו,
הרגשה כי הנה ...הנה ...עוד רגע...
והוא כורע תחתיו בפישוק ידים ורגלים
מבלי כל נשמה באפו.
דנון יוסף היה שרוי במין אקסטזה
שכזו. ולא מפני שנקפו לבו על מה
שעשה, אלא, ממה שחושש היה לגזר
הדין. וזאת — בגין אותן המכות שד,מ.
פ. הכהו. היו אלו מכות נאמנות ועד
עולם לא ישכחן. הוא — ט. ר .והמפקד
— מפקד פלוגה, וכיצד זה יוכל
להשיב לו כגמולו. הוא צריך לשתוק.
דבר לא יאמר לפני המג״ד. לא יש־מעוהו,
כיוון שעבר עבירה, כיוון שנפקד
ימים כה רבים. וכך גמלה בלבו
ההחלטה — לא לתרץ מעשהו. לא.
הוא לא יעשה עצמו לשחוק. ואפילו
יניחו חבל לצווארו, ואפילו יצמיתו
חייו בכדור של עופרת ...לואי והיו
עושים כך. מי ליל אסלה. ממש — חשכת מצרים.
הכל היה סמוי ומוסתר ומבקש מפלט

מציעי ל ר מזרון
ת ענו ג עדיו דישון
הוא יפה, קפי צי וזול
ממ ש ״פרד״!״ לפל

באפלוליות. דבר לא ראית ממרחק
מטר והלאה. דומה — שהבחנת רק
בקצות האהלים, חודי המשולשים, המזדקרים
מול פני הרקיע הכהה שבעתיים.
דנון היה מהלך אנה ושוב בצריף
המגורים ומעלה מחשבות ומאתיים.
כל אותה סביבה — היא שטח המגורים
— הסואנת משך שעות היום,
היתר, דוממה ושוממה. הבחורים אצו
לאולם הקולנוע. הוא — דנון — לא
הלך. אין נפשו מתאתית לתענוגות
כגון אלו. הוא רוצה להסתלק מכאן,
להמלט על־נפשו, החוצה, העירה. נפשו
כמהה, חתייתו עורגת אל נערה. אשה.
בחורה. סתם בחורה. הוא מוכרח לצאת
מכאן. איש לא יוכל למנוע אותו מכך.
כעת — שמם המחנה. נפש חיה בל
תראה. כעת — יכול הוא להסתלק,
לנסוע, לחוש אלי דרור.
הנה, שם הכביש. במרחק 330מ׳
מכאן. שם הכביש רומז והמכוניות אצות
חופזות ואור פנסיהן מבליח מרחוק.
לו היה שוהה שם, ליד הכביש, מן הסתם
היתה אחת המכוניות לוקחתו. ותוך
שעה היה בביתו. כן, צריכים להסתלק•
עתה — שעת הכושר הנאותה
ביותר. מיד, יש ליטול את החפצים
ולהסתנן דרך הגדר. הביתה.
ככה הרהר דנון עד, שלפתע זנק
ממקומו והחל אוסף, מקבץ ומערה בקדחתנות
חפצים על גבי חפצים אל תוך
תרמיל הגב. כשמלאו כדבעי, הטילו
על גבו וחפז בינות לאהלים אל עבר
הגדר. לא. לא אל השער. חס וחלילה.
שוטרי הגדוד הינם בריות בלתי
אהודות, שיש להתרחק מהן. אם יתפסוהו
— לא ירפו ממנו•
התקרב אל עבר הגדר. לרגעים היה
משתטח מלוא קומתו וזוחל על ארבעת.
לפתע, נתקל בשלד של פח. לעזאזל
! קול צליל עמום הסתלסל.
״מי שם?״.
זנק אל פנים התעלה ותחב פניו
אל תוך העפר הלח המטולל. היה מוטל
כבר־מינן, ללא ניע וניד. שני שוטרים
גדודיים התקרבו, שהו קמעה, בדקו מה
שבדקו והמשיכו בדרכם. לבו של דנון
הלם בעצמה. אה. שבח לבורא. הלכו
להם. קפץ ממקומו, דלג וחפז הלאה,
במעלה הגבעה, שמה מקום הפירצה.
פירצונת עלובה, שכמעט אין להבחין
בה, ידועה למתי־מספר בלבד, אלא,
שמחר־מחרתיים יגלוה רחרחנים, ידועי
עבירה, ומיד תיהפך לסוד גלוי• ואז,
ברי הדבר כי ימהרו ויסתמוזז.
הנה היא. השליו דנון צרורו אל
מעבר לגדר והחל דוחף ודוחק עצמו
מבעד לפירצה. היה מאמץ כל כוחו
עד שנתרחבה. יצא ועבר ועמו מספר
שריטות וקריעה פה ושם. אפס —
אפסים. דבר של מה־בכך.
החל צועד מאוששות אל עבר הכי׳
ביש. הלוך והתקרב אל עבר המכוניות
הדולקות אחת אחר רעותה. שם, צעדים
מספר לפניו.

הר. ם .ג. היה מצעק ומגדף׳שם,
ליד הדלת• העבריינים נתכנסו אחד
אחד. קולטים דברי. מוסר, נושאים את
העונש בגאון וחוזרים כלעומת שנכנסו.
דנון זרק מבט מהומם ומעומס בשאר
עבריינים שרחשו מסביב. גם בהם
יש כאלו, שנפקדו. מהם — שקצו בחיי
משמעת ושיגרה, נטשו המחנה, למען
ישאפו אוויר רווי דרור ציבילי (ודרור
פירושו — עשה מה שלבך חפץ,
ככל העולה על רוחך) .מהם — שאבדו
ממונם במשחקים אסורים וחפזו העירה
לצבור ממון. מהם — הטובים ביותר
— עשו דין לעצמם ושהו בביתם למען
סעוד אשה חולה, הורים ישישים,
תשושים.
לאלה יש עילות. אצלו מצויה עילת
העילות• אלא, שהוא לא יאמר דבר.
אפילו היה אומר — לא היו מאמינים

לו. הוא שנוא עליהם, הם בזים לו,
פוגעים בו.
הוא לא יאמר להם כי רוצח היה
לעבוד, בכל עבודה קשה. אילו הטילו
עליו עבודת סרך, מאותן העבודות
ששכרן בצדן — היה עושה זאת -רוצה
היה להרוויח כסף. לצבור ממון. רוצה
היה לשאת אשה. הוא חפץ באשה. בכל
מאדו. אשה משלו שתסעד נפשו וגופו
כשיבוא לחופשה.
הוא לא יאמר להם כל זאת׳ כי
שנוא הוא עליהם. ישימוהו לצחוק.
הם בזים לו והילכך הכהו ר,מ. ם.
מכות נמרצות• התעלל בו, עשה ממנו
״סמרטוט״.
מדוע אינם קוראים לו• הנד. נכנסים
מכיריו ומיודעיו. אותו אינם קוראים.
אין זאת אלא, שמשאירים אותו לאחרונה.
להכותו מכה נצחת.

פלט רקיקה ולא נרגע, ירק שוב
ולא נרגע.
שעת הצהרים עברה זה לא כבר
ומון עדיין — על מטתו. חבריו סבו־דים
כי מחצית חייו מבלה הוא במיטתו.
הוא -מדן -אינו אץ לפיד
טענתם. הפעם — שוכב הוא על מיטתו
מתוך סיבה פשוטה בתכלית הפשטות.
נותרה לו שעה אחת בלבד עד הראיון
עם המ. פ .ודבר אין לו לעשותו עד
אותה שעה. הוא, כידוע׳ ״עצבני״ הנהו
וכל עבודה לא יעשה. תאמרו — שמא
ישוטט לו קמעה? הבלים. אין לאן.
להסתלק שוב — אין הוא חפץ. הספיקו
לו אותם ששה עשר הימים.
זה ימים מספר מאז חזר למחנה.
למעלה משבועים שהה בעיר ושבעה
ימים רצופים עבד בכל עבודה שהיא.
מכל הבא ליד. קבץ לירות מועטות
וחיפש כלה. פשוטו כמשמעו — כלה.
זו שנה תמימה שואף הוא לשאת אשה,
אלא, שהצבא מנע ממנו להוציא החלטתו
לפועל. היה בידו סכום כסף, שבזבזו
בחדשי צבא ראשונים. והרי כל חתן
יודע: בלי כסף אין נושאים בחורה.
שבוע ימים עבד ולאחר כך הלך
אל אסתר. זו הנערה מהשכונה. זו
״שמתה״ להתחתן. אלא דא עקא. כשבא
עדיה והציע לה הצעת־נישואין. סירבה
לו. אמרה, כי אינה חפצה בו. ו מון
— בערה בו חמתו עד להשחית. כלום
תהין לשסות בו הן לפני חדשים
מספר רצתה בו והוא הרי הלך, שם
נפשו בכפו, עבר על החוק, נטש המחנה
ונמלט מעבר לגדר. צפוי הוא לעונש
ולמאסר וזו — אינה חפצה בו !
איננה יכולה לחכות יותר — אמרה
לו. אינה רוצה חייל — אמרה לו.
רוצה עשיר — אמרה.
נטל צרורו והחל משוטט בארץ.
לארכה ולרחבה. ימים מספר שוטט
למען השכיח כאבו וכשראה כי עוברים
הימים וחולפים — נתבהל. חשש
להפקד 21 יום פן יהפך ל״עריק״
ויעגש כפל כפלים.
זה ארבעה ימים נמצא הוא במחנה
והבחורים ממררים את חייו. היו עטים
עליו כשיות, נדים לו ומפריזים בגודל
העונש שיוטל עליו. היו שחים לפניו
שמועות שקלטו, כביכול, מחדר הקצינים
ומשחירים עולמו. סופו שנתמלא
חלחלה והחליט לשים עצמו משוגע,
עצבני.
הושיבוהו במעצר עד למשפט. החל
עושה שם צרות צרורות. הוציאוהו והושיבוהו
שנית במעצר — .עד למשפט
אצל המג״ד. החל טוען כי אינו יכול
להיות כלוא בד׳ אמות של חדר צר.
זה מדכאו ומעבירו על דעתו. הוציאוהו
מן המעצר וצרפוהו שנית לפלוגה.
חשש להיות מובא למשפט פן יטילו
עליו עונש, בעוד שהוא חף מכל
עוון וחטאת.
המשיך להיות ״עצבני״ אף במחלקה,
היד, עושה מעשים משונים, מנפץ ומש

חפצים והופך חדר המגורים על
פיו. ואמש, תקפהו מין שגעון נואל.
נטל ״סטן״ בידיו והחל משלח כדורים
לכל עבר. מזלו שלא פגע באיש. אלא,
כמדומה לו, שבזאת עבר על המידה.
אחרת לא היה המ. ם .מזמינו היום
למשרדו.

״כן ז״.
״ד,מ. פ• קורא לך״.
קם והלך אל משרדו של מפקד
הפלוגה. כשהגיע נוכח, כי נפש חיה
אינה נראית במשרדי המטה. היה הדבר
משונה בעיניו. לא הר.ס.פ ,.לא
המזכיר, מקרה בלתי רגיל. היסס קמעה
ונכנס לחדרו של המפקד. הלז
חסך דברים מיותרים, קם מכסאו, התקרב
ונעמד ליד מון.
״מון, האם אתה משוגע?״.
״כן. אני משוגע. אני עצבני נורא״.
״מדוע ירית עם ה״סטן
״אני רוצה בדיקה רפואית״.
״אני שואל אותך ! מדוע ירית
עם ה״סטן״ ז !״.
״אני לא יכול להשתלט על עצמי...
אני לא יודע מה אני עושה ...אני עצבני

לפתע חשכו עיניו. לא, לא יתכן.
ד,מ. פ .סטר לו על פניו ! המפקד הכה
אותו. מון הרים ידו וניסה להשיב
מכה כנגד מכה, אלא, שלא הצליח.
ד,מ. פ .החל מכהו מכות נאמנות. החל
מון זועק ומצעק :
״אל תכה אותי ! אין לך רשות
לעשות זאת! אני מזהיר אותך! אל
תכה אותי ! אמא ! הוא הורג אותי ! ״
הוא זועק והמ. פ .ממשיך בשלו,
כשהוא מסנן מבין שיניו :
״אתה מרגיש היטב מה שעושים
לך, הא, משוגע שכמותך ! תמשיך
להיות משוגע אצלי, הא? תמשיך להיות
משוגע, ה אז״
אזר מון כל כוחותיו ופרץ מחדר
המפקד, זועק וצווח, כשהלז דולק אח•
ריו. סופו שתפסוהו, כשכל המחנה
עומד ומתבונן. מיד כלאוהו והעבירו
משפסו למג״ה-

״מון יוסף הרעים הר. ס .ג.
קולו .״מון, מוך ! זרזוהו מכריו
סביב והר. ס .ס. עומד עליהם.
נעץ בהם מבט גדוש איבה ושנאת
אדם.
״עמוד פה. חבוש את כובעך כהלכה
...קדימה צעד ! שמאל ימין, שמאל
ימין ! על המקום דרוך עמוד
המג״ד העיף מבט חד וקצר על הנאשם.
ראה לפניו טמטום של פנים• גידים
משורגים עמוסים דם מעיק. לוהט.
״אתה ט. ר .דנון יוסף ...מספרך
...534567 אתה נאשם בזאת, כי נפקדת
מהמחנה במשך 16 ימים רצופים מתאריך
שתיקה.
״מודה
באשמה?״.
שתיקה.
״מודה או לא מודה ! פתח פיך ! ״
הרעים הר. ס .ג.
״מודה קול ענות חלושה. לפתע
פתאם קרה הדבר וכל הלהט גז. המתח
ירד. עצביו התאבנו. דומה — נטלו
הימנו חושיו, תחושת החיים. הרגיש
עצמו עייף עד מות, שבור ורצוץ.
כמעט ולא הגיע לאזניו דבר.
״מדוע עשית זאת
שתיקה.
מה, אינך יכול לדבר ז י.״.
שתיקה.
״יש בפיך מה להגיד?״.

המג״ד :״כיוון שאין סיבות מקילות
לעצם המעשה וכיוון שהנך ס. ר.
החייב לשמש דוגמא ומופת ...הריני
דן אותך ...ל־ 21 ימי מאסר וניכוי משכורת
עבור ימי המאסר ועבור ימי
היעדרך מן המחנה...
מה ! מה קרה לבחור הזה? קראו
לרופא. כמדומני שאבד הכרתו...״

.העולם הזה״ ,מס׳ 647

י/ו־זהבה עובה
כל החברים נפלו. נותרנו רק אנחנו,
השלישה. שמעון־שימי, גבריאל־גבי
ואני. חיילי־ד,לגיון התקרבו ובאו דרך
העצים שבמדרון׳ ממטירים לפניהם
מסך־אש צפוף מתוך תת־המקלעים.
שכבנו בעמדה העמוקה, שלושה לוחמים
אחרונים שנשארו בחיים ממחלקה
בת ארבעים איש. הלגיונרים עקפו את
העמדה, ניסו לגשת מהצד. התבוננתי
בהם מבעד לאשנב־היריה. הם התקדמו
בטור ארוך, זולפים אש לתוך השיחים
ומאחורי לעצים. עכשיו׳ בבואם מן
הצד, נערכו מול המקלע שלי כשרשרת
אחת הדוקה, חייל לצד קודמו.
עתה אין מקום לטעות. כל כדור יפגע
במטרה• לחצתי על ההדק. יריתי צרורות
ארוכים ארוכים. לא אותם בני
ארבעה־חטישה כדורים, אלא של. עשרים
ואחד — עשרים ושתים״ .לא —
היו אלד. צרורות שהריקו מדי פעם
חצי מחסנית של ה׳׳ברן״ .החיילים בזד
ניפים האדומים נפלו לארץ בתנועות
מוזרות, מגוחכות. ראיתי קצין צעיר
צועק משהו, פוקד על אנשיו. החלפתי
מחסנית ושוב סחטתי את ההדק. הקצין
כפף פתע ברכיו כיוצא במחול,
התגלגל וגלש במדרון ככדור־משחק.
האוייב נדהם. כנראה לא ציפה להתנגדות
רצינית לאחר ההפגזה הכבדה
של הגבעה. חייליו פנו עורף ונסו.
רצו במורד בלי סדר כשאני משלח
בעקבותיהם את צרורותי, שהיו שוב
קצרים יותר, כיוון שהמטרה היתד, עכשיו
חיילים בודדים. כשנעלמו מן העין
במדרון התלול, כינסתי את המקלע
והסתובבתי לאחור׳ לראות מה עושה
שימי שבקצה השני וגבי שבמרכז-
החפירה.
גבי שכב על צידו, מקופל קצת,
ודם זב מבטנו. שימי כרע לידו וניסה
לאמר לו משהו. התקרבתי והתכופפתי
מעליו. גבי נשם בכבדות, נשימות
מהירות וקטועות. עם כל שאיפת־אוויר
התעוותו פניו מכאב והדם פרץ מבטנו
בזרם מחודש. הנשימה קשתה עליו
יותר ויותר. הוא נחנק בדמו וייסוריו.
ידעתי, כי סופו קרוב וקנאתי בו• אנו,
שימי ואני, עוד נהיה חייבים להילחם
בטרם יבוא סופנו. קמתי והצצתי לפנים.
העשב במורד רחש חיים. הלגיונרים
חזרו והתקיפו, אך הפעם היו
זהירים יותר. הם זחלו בתוך העשב
הגבוה, מפוזרים בחזית רחבה.
— שימי — ,אמרתי — הם באים !
שימי התרומם באנחה, אחז במקלע
וקרב אליו מספר מחסניות מלאות.
— כמה זמן יקח הענין י — שאלני.
— איני יודע — ,השבתי — אם
ישחק לגו המזל נוכל לעמוד עוד
כעשרים רגע.
— ומה השעה י

מהנדס א׳ וייס -דכ לכר
סוכן רשמי לאיזור צפון א״י
רדיו £ 0 X 0 ,06!0י \ גזפ)^* 9נ *111
מבחר גמל במקלטים משומשים
מפירמות מפורסמות.

תקליטים

לסטפון

אברהמ סון
ר־זל־אביב
רחוב גן־יהודה 9

.העולם הזה״ ,מם׳ 647

— ארבע ורבע.
— והעזרה מתי תבוא ז
—בשש. כך הבטיחו.
— שימי נשם עמוק, דרך את המקלע
וירה צרורות קטנים, מכוונים יפה.
מקלעו טוב היה וכמריו לא נורו
מעולם לשווא. גם אני התחלתי מכסה
את השטח לפני האגף שלי בקלעי־עופרת
כבדים. אנשים ניתרו מתוך העשב
ושבו לצנוח או התגלגלו במורד
החלקלק. קבוצה גדולה ניסתר. להסתער
ישר אל העמדה, אך שימי רק
פשט ידו והניף אותה, שוב פשט ושוב
הניף. שני הרימונים התפוצצו מעל
לראשיהם של הלגיונרים, האחד מאחוריהם,
האחד לפניהם. שורת־האוייב
קיפצה באוויר כחרגולים קטועי־רגליים,
התהפכה ונמוגה בין הדשאים.
המשכתי לצלוף על העצים שחיילי־האוייב
ניסו להסתתר מאחריהם. קלעתי
לתוך שוחות שהעשב נע בהן לפתע.
יריתי אל כל ברק מתנוצץ ונעלם.
הדשאים חדלו לנוע. רק למטה נראו
גופים אצים במדרון׳ נסוגים ונעלמים.
— שימי צעקתי — הם ברחו!
שימי לא ענה. הפניתי ראשי אליו.
הוא שכב נשען אל קיר-ד׳עפר, תלוי
על המקלע שבלט בעד אשנב־היריה.
ניגשתי אליו והרימותיו. גופו נח בידי
ללא תנועה, ללא רוח חיים. חור לא
גדול האדים על מצחו וממול, סמוך
לעורף׳ הקביל לו חור שני, גדול יותר,
פעור, נוטף דם ומוח• הוא לא סבל
אפילו רגע קל, אפילו שנייה אחת.
הנחתי את הגו* ,-על הארץ והרהרתי
בגורלו המאושר ובמר גורלי אני. כרעתי
אל גבי לראות האם עודנו חי.
הוא שכב עדיין על הצד, חיוור כסיד,
אבל נושם. לא היה כל טעם לחבוש
אותו. רק את יסוריו אאריך. פתאום
החל מדבר, כמעט בקול, אך דיבורו
היה קטוע בגלל הדם שעלה לפיו
והכאבים שפילחו את גופו.
— עדינה שלי ...תגיד ...עדינה ...אתה
החבר ...הטוב ...אני ...רוצה ...תהיה...
חבר ...שלה ...היא ...אי ...אי...
הוא חרחר דם, עיניו התהפכו עד
שהיו לבנות ללא סימן של אישון.
התכווץ, התמתח בכוח וקפא על מקומו.
ובחוץ התחדשה ההפגזה. הלגיונרים
החליטו, כנראה, לחסל את אויבם הבל-
תי־מנוצח מרחוק. הסתכלתי בשעון :
עשרים דקות לחמש...

כל זה אירע מזמן, לפני יומיים
וחצי. עכשיו קיבלתי חופשה לארבעים
ושמונה שעות ונסעתי ישר אל עדינה.
ניצלתי בדרך נם. התגבורת הקדימה
לבוא. אנשינו הגיעו חצי שעה ויותר
לפני המועד שנקבע. הלגיון המשיך
להפגיז את הגבעה עד אחרי חמש. מניתי
מאתים שמונים וארבעה קולות-
נפץ, כשלפתע נשתתק הכל ובהתרוממי,
ראיתי את חבושי הצניפים האדומים
עולים בשורה חזיתית אחת, ארוכה
לאין־קץ. יריתי כמטורף. קפצתי ממקלע
למקלע. צעקתי ״הידד!״ לעצמי עם
כל קליעה מוצלחת. פעלתי ככיתה
שלמד״ שלושה מקלעים ירו על האוייב
משלוש נקודות שונות. הם נפלו ועלו,
נקצרו ובאו, הסתערו ונגדעו. עד שנוכחו•
כי לא יוכלו לאוייבם המבוצר,
לאוייביהם הפועלים בחצי־תריסר מקלעים,
ב״תתים״ ,ברובים ורימוני־יד. אז
נסוגו בשלישית והשעון ציין חמש ורבע•
ובטרם הספיקו הם לחדש את הס־גזת־הגבעה,
נשמע מרחוק קולן של
מכונות כבדות. התגבורת הגיעה לעזרת
המחלקה שלא היתה קיימת עוד.
אבל אני ניצלתי וקבלתי חופשה ליומיים•
הבוקר הגעתי הנה אחרי נסיעה
של חצי לילה בג׳י .8עייף ומלוכלך
פניתי לחפש את עדינה, חברתו של
(המשך בעמוד )14

ל׳ שני ם ל״יום תל־דו״

ליד קכרו של יוסף טרומפלדור

ומיהי תל״חי וישוכי הגליל העליון מעלים את זכרו של
הגגור הגידם

של הגליל העליון שנערכה ככפר גלעדי צילומים: בנו רותנברג

ברכבת הרא שונה 9

הקטר ההפוך מימי המנדט. כשהביאו עלינו הבריטים את
״התוהדובוהו״ לא האמינו, שתוך שנתיים נחדש את
השירות הסדיר.

״כל הקרונות מובילים לירושלים...״

שלוש שיצאו לדרך...

דו״ח מן המסע בתחנת הר־טוב,

שר התחבורה בכבודו ובעצמו.

תל־אביב לירושלים

גשר שחוכר ותוקן זה מקרוב,
הצילומים: אילני

״מכקרת־הכרטיסים״ הראשונה מזה אלפיים שנה,

היו יושבים ומספרים כ״מבצע רכבת״ .שר התחבורה, מר
ד. רמז, כהכרת מנחל הרכבות כארץ, מר מ. פייקוכיץ.

מזנון, אם גם כנוסח ״צנע״ ,כקרון מיוחד,

שימח טגאי

אין לקבוע, כמובן, אם אלינו הם באים.
אבל כעבור דקות ספורות, שעה שכל
אנשי המשלט כבר היו מסותרים בחפירות,
נתקרב זמזום המטוסים.

הקרבות שקדמו למבצע אילת )
יום קיץ חם׳ כמעט לוד,ס, של
אוקטובר. לפני ימים אחדים החלו !,פעולות
לשיחרורו של הנגב. יום לפני
התחלת הפעולות סיירתי בגליל. עברתי
באזור המשלטים שלפני תרשיחא. זו
נחשבה אז מבצר־עוז של קאוקג׳י בגליל
המערבי. המשלטים היו שקטים, אף
משועממים. האנשים רבצו מתחת לע־צי־שיח
נמוכים. מפעם לפעם נשמעו
יריות׳״ בודדות. מישהו מאנשי צבא
ההצלה ניקה את הרובה. בערב היינו
בנהריה. נהריה היתד, שקועה בהאפלה.
באחד מבתי הקפה נגנו תקליטים. היו
ריקודים. בעשר ושלושים נגשתי לראדיו
שבחדרי במלון, נסיתי לקלוט את קול
ישראל. זה לא היה קל. את החדשות
בעברית הפסדתי בנסיונות לאתר את
הגל. כשאתרתיו היו כבר חדשות באנגלית.
הערב הופצצו אל עריש^מקודות
אחרות בנגב ובדרום. ובכן זר, התחיל.
למחרת מהרנו דרומה. עד גדרה היו
החיים במסלולם הרגיל. דרומה מגדרה
החלה אותה ריקות, האופיינית לתחומים
שמאחורי החזית בשעה של פעולות.
הפעם, כשעוברת מכונית, היא עושה
דרכה ביעף. הריקות הזו היא, כמובן,
ריקות למראית עין בלבד. בכל המרחב
במרחק קילומטרים אחדים מאחורי
קוו הקרבות רבה הפעילות. יחידות
היורדות מן המשלטים הקדמיים מחליפות
כת, מתארגנות. כוחות נערכים
לפעולה. בבקתות, בצל של עצים, ישנים
אנשים. רצים עושים דרכם למשלטים
וחוזרים אל המטות השונים המפוזרים
במרחב. ובכל זאת למראית עין :
אזור ריק. כי הכל מוסתר, כבל האפשר,
הכל נעשה בדממה, והאלחוט חוסך
בכח אדם.
כעבור יום הגעתי אל המשלטים
הקדמיים. אין שום סימן המבדיל את
העורף הקדמי מן הקוד הקדמי. שבו
קיים מגע עם האוייב. הפעולות היו
בתקפן באורך קילומטרים רבים של
החזית, בדרום ובנגב. אותו יום׳ ובלילות,
היה נטוש מאבק קשה על
המשלטים החולשים על הצומת של נגבה,
זה המפתח לנגב.
עברנו את קסטינה׳ הגענו למחנה
ג׳וליס. שעה קלה קודם לכן היינו
במטה הקרבי של גבעתי. אנשי גבעתי
לחמו במשלטי הצומת את קרבות הר־וואנג׳
הגדולים. עם כל מהלומה שירדה
מידיהם על ראשי המצרים היו נושאים
על שפתיהם שמות קרבות מן העבר :
גבעה ,69 ואיבדים ואשדוד. המטה הקרבי
היה מצוי במרחק כמה קילומטרים
מן הכביש הראשי ולא היינו
מוצאים את הדרך אליו ואת המטה
עצמו אלמלא שומר צבאי שסייע לנו
בהסברות. רק חדשים אחדים עבת מאז
קרבות הפלישה ומה נשתנה מצבה של
*)פרק מ״ של ושד, חיצים״ עד אילת,
שיצא בימים אלה בהוצאת ״ספרית
הפועלים״,

מאותו רגע החלה אותה דממה מוזרה
ואיומה, שאינה מצוייר, אלא על
משלט בודד, ששני מטוסים מצריים
חגים מעליו, כשני עופות טרף, ומכוונים
עצמם לעוס עליו להשמידו. דממה.
ועוד דממה. ועוד דממה. האם פסחו
עלינו, או רק מכוונים עצמם לדייק
יותר בקליעתם י הגוף נדחק, בצפיפות,
בכל שוחד, יש כמה אנשים, להנמיך,
להעמיק, להתחפר. ללא מחשבה תחילה,
אינסטינקטיבית, מעשה חיה. ובתוך רגעים
מעטים אלה של -צפיד, נשמע לפתע
רעם אדיר: צרור פצצות ירד על
המשלט. אנחנו נרעשים, נפחדים, מחליפים
מלים, סימן שאנחנו חיים. אבל מה
זה? אזני סתומות, פי מלא עפר, אני
ממשש את גופי, אבק, עד העצמות.
הדף האוויר של הפצצות זיעזע את
אדמת המשלט. אנחנו מתחפרים יותר.
המטוסים מתרחקים, עגים עוגות סביב
למשלט, חוזרים ומתקרבים. ושוב הרעם.
עוד צרור פצצות ירד על המשלט.
שוב הם חגים, מתרחקים, זמזום
נשמע עדיין, מתקרב ומתרחק חליפות,
ונעלם. אבל הכל נשארים בחפירות,
עד שנשמע קולו של סגן מפקד הגדוד
השואל לשלום האנשים. אפשר כבר
לקום• המטוסים נתרחקו, נעלמו. אנחנו
עולים, מאובקים, מן החפירות. כעבור
רגע מתגלה כי חפירה אחת נעלמה.
האנשים מתקרבים אל המקום: שומעים
עוד אנחות מעטות וחלושות מתוכה.
ממהרים, לחפור, כדי לחלץ את
החי מן המחנק. האחרים אינם משמיעים
עוד קול. עדין לא ידוע כמה אנשים
ניספו. מתחילים לברר. ובינתיים
ניגשים המעשיים שבין האנשים לכריית
הבור לקברים. אנחנו חוזרים אל תחנת
העזרה הראשונה ומזעיקים את
האמבולנס אל המשלט. יורדי הערב.
עכשיו אנו נזכרים ברוכב האופנוע
שנתרומם מן האדמה מאובק, לפני שעלינו
למשלט. הוא הופל בהדף של
הפצצה קודמת. כעבור שעות אחדות
שמעתי את הסקירה על פעולות היום
בחזית ושם נאמר כי מטוסים של האו־ייב
ניסו לבלום את התקדמות היחידות
שלנו במשלטי הצומת. במשך היום הופצצו
משלטי הצומת על־ידי גלים של
מטוסים. אנשינו עמדו איתנים מול
ההפצצות ונכונים לזינוקים נוספים לעבר
מטרתם. באותו לילה נכבשו עוד
שני משלטים עיקריים של הצומת. כעבור
יומיים ירדתי בשיירה הראשונה
לנגב, כשכל המשלטים שבאזור הצומת
— בידי צבא גבעתי. מבצר עיראק
סואידאן איים משמאל לדרך, רעם התותחים
נשמע ממג׳דל, אבל בקרבות המשלטים
האלה הוכרעו גורלם של עיראק
סואידאן, שנפלה לאחר מכן בפעולה
נועזת לידי צבה ההגנה. כאן הוכרע
גורלה של מג׳דל ואשדוד, כאן הוכרע
גורלה של באר־שבע, שנכבשה בהפתעה
כעבור ימים אחדים. כך נפתח
השער לנגב.

גבעתי. הפעם — מלאה תפקיד מכריע,
יחד עם חטיבות אחרות, במאבק שמשער,
שהחל, היה כביר ומוחץ, תוצאה
של יזמה נועזת, הפעם — של צבא
ישראל. מן המטה הקרבי חזרנו לכביש
והגענו עד ג׳ולים. כאן היה הכביש
חסום מחסום תייל וחץ הפנה אותנו
שמאלה, אל המשלטים.
״אל תפנו ימינה ושמאלה מן הדרך,
מוקשים״ ,הזהיר אותנו חייל.
מיד כשעלינו על דרך העפר באר,
לקראתנו מכונית, שיצאה מאזור החזית,
וצריכים היינו ״להצטמצם״ במסלול
הצר של דרך העפר. שעה קלה
נטלטלנו בדרך העפר, עד שהגענו לתחנה
של עזרה ראשונה. אמבולנס, אהל,
כמה חובשים. עוד כמה רגעים של
נסיעה ואנו רואים מרחוק חייל על
אופנוע כשהוא מתרומם מן האדמה.
סבורים היינו כי נפל בנפתולי הדרך.
כשהגענו עדיו הורה לנו את הדרך
אל המשלט הקדמי. כעבור דקות אחדות
הצבנו את המכונית. עלינו ברגל אל
טבור המשלט. הפעילות היתה מעטה
אותה שעה. יחידות אחרות פעלו בשטח.
יחידה אחת תססה את משלט ,113
ומצאה בו תאי ביצורים חזקים שאנשיה
התבצרו בתוכם. אך ברגע שנכנסו
החלו המצרים להפגיז בתותחים את
המשלם שהיה רק זמן קצר קודם לכן
בידיהם. נראה כי הם טיווחו גם את
משלטיהם, לכל מקרר״ מכאן ראינו את
תמרות האבק שעלו ממשלט .113
זה בסדר, החברה מוגנים היטב,
אמר אחד מחיילי המשלם.
באותה שעד, התרחש ממערב־דרום
משהו אחר. כוח מצרי התרכז לא
רחוק מן המשלט. להתקפה? לנסיגה י
אין לדעת מה פירושה של כל התהוות
מעין זו בתוך קוו החזית הדינאמי.
אבל אין נותנים להן לד,תהיות להתרחש,
מבלי ליטול בהן חלק. תצפית
התותחנים מוסרת מיד מן המשלט שבו
אנו נמצאים לתותחים הנחבאים אי־שם
בעורף את מקומה המדוייק של התרכזות
האוייב. כעבור זמן מה נשמע
קול הרעם הראשון. פגזים עבריים מתחילים
ליפול באזור הריכוז המצרי.
במשלט נמשכים בינתיים חיי ״חולין״•
הגיעו עתוגים ואחד האנשים נוטל
אותם לחלוקה. אנשים נחים, מישהו
מסתובב מתוך עסקנות פעלתנית, עושה
בכה ומטפל בכה. אנחנו יושבים ליד
אחת השוחות ומשוחחים עם הסמג״ד,
הוא סגן מפקד הגדוד. הוא מתאר את
הנעשה בשטח, מסביר פשרן של התפוצצויות,
מתווה תכניות לעתיד הקרוב,
היינו ללילה. לפתע הוא נפנה מעמנו,
מסתכל אל השמים הדרומיים ואומר :
״חברה לחפירות, המטוסים המצרים
באים״.
אנחנו מסתכלים דרומה אל השמים
הכחולים ורואים את שני המטוסים,
ספיטפיירים, הממהרים אלינו. תחילה

יהודה חברה לאחריות ובטחון בע״מ
משדד ראש: דח׳ אלנב 2 0
אקטי־ב
מזומנים בקפה ובבנקים
נירות ערך
הלואות על פוליסות החברה
משכנתאות והלואות למוסדות
נכסי דלא ניידי
חברות בטוח, פרמיות לגביה ושונים
קרנות ביטוח משנה
רהיטים וציוד

—80,577.
—167,408.
—63,233.
—151,279.
—166,278.
—60,196.
—198,009.

—886,981.

(המשך מעמוד )5
פעם, שכל מבשלת מוכשרת לנהל את
המדינה. כוונתו היתד, לומר: יש ליצור
סביבת חיים כזו, אשר בה יוכל
כל אחד לפתח את כוחותיו וסגולותיו
הטבעיות, המונחים ביסוד אישיותו.
בחברה דמוקרטית יש חשיבות רבה
להפעלת כל אדם והגברת אחריותו של
כל יחיד בתוכה, ע״י שילובו בפעולה
ציבורית הקרובה לרוחו ונפשו.
סוד העסקנות הוא בידיעת המידה
הנכונה. ואנשים רבים — נעלי־העס־קנות
שלהם גדולות הרבה יותר מרגליהם.
הציניקן הרואה בעסקני כל
תנועה את כל מספר חברי התנועה
כולה, נוקט, כמובן. ,גוזמה גדולה. אולם
דעה זו מוצאת לה לאט־לאט מהלכים.
הכל מרוכז בידי יחידים, הם
המנהיגים והמונהגים. עסקן הנכנס לעסקנות
מסויימת, אין סיכוי רב להחלפתו
במישהו המתאים יותר ממנו לתפקידו ;
הוא מרכז ומנהל עניניב מענינים שונים,
בלי ללמוד אותם ולהעמיק בהם.
.הגיע זמן לקבוע סייגים מסויימים
לעסקנים. אין איש יכול להיות ב״כ
מפלגה מסויימת בעשרות מוסדות אלא
אך ורק באחד או שניים: אין איש
צריך לרכז עשרות ענינים׳ — יתמסר
כל אחד לתפקיד מסויים, יתמחה בו,
ידאג להעלותו, ואלתיהפךאצה
שטחיותלשיטה. על לנו העסקן להקדיש עתים לתורה, להתרכזות
פנימית ולא לשהות תמיד במהומות
של ישיבות וועדות. הפוליטיקה היא
עסק מעסקי החיים, ועסק נכבד עד
מאד, ומשום כך — טעון לימוד רציני.
אחד המיניסטרים האמריקנים הסיף
פעם מוסר לאברהם לינקולן, שנקט זמן׳
מד, לפני כן עמדה אחרת באיזה ענין.
״נכון מאד״ — השיב לינקולן —
״שיניתי את דעתי. רע ומר היה גורלי,
לולא למדתי היום משהו חדש, שלא
ידעתי אתמול״.
העסקן המסור צריך לבטא שאיפות
של המונים אילמים חסרי כוח הדיבור.
רבבות אנשים שואפים וחולמים למה
שהוא יפה, בלי להגדיר בדיוק את
מהות שאיפתם. הקשר החי עם ההמונים,
מציאת מסילות בלבבותיהם, יכול
לשמש מקור של ברכה עליונה, שעלית
תגדל יכלתו הנפשית של כל עסקן.
אולם מה מועם הוא מספר העסקנים
המעלים את העם, ומה גדול מספר
העסקנים היורדים אליו.
זאת ועוד. אין העסקנות יכולה
להיות מקצוע לאדם. עסקן צריך להיות
בחייו הפרטיים איש מדע, סופר, משורר,
פועל או פקיד, שלאחר מילוי תפקידו
בעסקנות יוכל להתרחק ממנה
בלי מרירות, להתמסר בחזרה למקצועו,
ליצור ולמצוא בו את סיפוקו.

בית
הקוסמטיקה

ת די א בי ב

הדנה

מאזן מרוכז ליום 30 ביוני 1949

סייגים
?עסקנות הצינורית
פסיג הון המניות
קרן שמורה
קרנות ביטוח
תביעות מאושרות או תלויות
פקדונות חברות ביטוח משנה
זכאים, יתרות זכות ורבית למפרע
דיבידנד! ,לבעלי מניות בכורה
יתרת הריוח

—129,000.
—18,000.
—542,711.
—71049.
—142,359.
—41,510.
—3,125.
—3,228.
—886,981.

טו־ כ מן
פרופיסור האוניברסיטה
ליופי, סדיב פרים
ר׳ ך תו ־ אב יב
! נ וחי גזא־׳ח
תמרוקים מתוצרת צרפתית חדישה. טפול
נצור הפנים לפי שיטה חושה. ננל יום
ג׳ התיעצות קוסמטית -חינם

״העולם הזה״ ,מם׳ 647

ש. סאמט

זה מול זה

/ישן 1חדש ברחוב יבנה בת״א

סרח >ןחמס בי ר
מחע לא נערכה
ה. עדלירע ״
ברחוב היד. חמסין ובחדר עבודתו
של ראש עירית תל אביב, בביתו נשבה
רוח צוננת.
״תיקי הענינים׳׳ ,שמר רוקח נושא
אתו כחפץ בל־ינתק מן העיריה הביתה
וחזרה, נראו כערמת־כתובים׳ שעובדות
ומספרים משמשים בהם בערבוביה.
כך אני נח בביתי, בחיק משפחתי
וביום מנוחה, כביכול — ,הוא יום
הסורים — העיר באזני זה האיש,
שאני כשלעצמי, אינני יכול לתארו
שלא בעבודה מתמדת.
פורים היום — השיבותי ואתה, מר
רוקח, לא נתת השנה להמוני התושבים
בתל אביב והסביבה את ההזדמנות
לחוג אתי החג הזה בפומבי, בהילולא
וחינגא. הידוע לך לפחות, שלא מעטים
הם אזרחי עירך, ד,רוגזים עליך על
שמנעת מהם גםהשנה את ״שעשועי
מה־איכסת״ ,כפי שהיו מכנים
אותם בימים ההם. מדוע לא הכרזת
על קיום ה״עדלידע״י
אני משער, שיש רוגזים ואני מוכן
אף להסכים שמספרם אינו קטן. אך
מעיד אני עלי שמים וארץ, כי הדבר
היה לעת עתה בלתי אפשרי. הפעם
שמחו לפחות התינוקות דבית רבן.
אמנם נכון, כבוד ראש העיריה, שילדינו
נתנו פורקן לרחשי ליבם על
ש״המן הרשע נתלה על העץ וליהודים
היתד, אורה ושמחה״ ,אך גם המבוגרים
ביקשו הפעם אווירה של הילולא, רצון
להתפרק ממתיחות כל ימי השנה. וטענתם
היתד. ברורה: קמה מדינת ישראל
ואין עוד מלחמה בישראל, רשאים,
איפוא, בני ישראל קצת לשמוח. שכן
על מבע השמחה בלב אין עדייו כרטיסי
צנע!
צדקת כדבריך, פסק ראש העיר, אך
מד, אעשה ואין עדיין בתל אביב מקום
פומבי צבורי מתאים לכינוס רבבות
אדם לשם שמחה של ״מה איכפת״.
חפשנו אחר מגרש מתאים. אחר מרחב
עצום ולא מצאנו. ולסכן שלום רבבות
אנשים, נשים וטף לא רציתי. במקרה
כזה היה כשלון ״מבצע פורים״ בתל
אביב משולב, ללא ספק, בסכנת נפשות.
רגע קם נשתתק מר רוקח והוסיף
בגילוי־לב — :יודע אתה שבעוד מועד
באתי בדברים עם מר ברוך אגדתי
לשם בירור האפשרויות המכניות־האר־גוניות־המעשיות
לעריכת העדלידע, ואף
תקציב מתאים הייתי מוצא למסרה זו,
אך צר המקום בעירנו. ו״זהו״!
ומדוע לא ניצלתם את מגרש רחב
הידים, שבו נערך בשעתו המפגן הצבאי
(סמוך לכביש פתח תקוה — בקרבת
גלי־גיל) ,והרי לכל הדעות יש שם
מקום לרבים?
גם מגרש זה — שהוא אגב לא
ברשות העיריה — לא הוכשר לתפקיד
זה. מוטב שאזרחי העיר יצטערו על
אי־עריכת העדלידע בכלל מאשר על
כשלונו ועל סכנת הנפשות, שהיתר,
בלי ספק כרוכה בעריכתו.
ומה הלאה ז — שאלתי.
אנו נבנה כעת (ובעוד מועד איצ־טדיון
מותאם לתפקידים כאלה, שיהיה
בו מקום לרבבות רבות. בוחנים כעת
את מרחב השטח ואולי אף נקיים שותפות
עם רמת גן. ואז ישמחו הבריות
כאוות נפשם.
גם לילדינו לא נתנה העיריה את
אשר ביקשו לקבל. למזלנו מגלים תינוקות
דבית רבן שלנו במקרים כאלה
יזמה עצמית, מבלי לבקש אסמכתא
לגילויי שמחתם בסידורים ארגוניים רשמיים.
והם שעוררו אצל המבוגרים, אם
לא הילולא שבלב, הרי לפחות חיוך
שבמתק שפתיים.
נקווה שגם להם ינתן בל אשר מגיע

״העולם הזה״ ,מם׳ 647

כית ועד הקהילה

בנין־הפאסאג׳ החדש

ד. דפיד

*המכשפה הקפנה״ בפורים...
ראיתי את הקארניבל בניצה שבצרפת,
ועל כן איני מהסם לקבוע, שקאר־גיבל
פורים בתל־אביב שונה ממנו בשל
שפע הנעורים שבו. זמן רב לפני החג
מרבים הקטנים והגדולים לחשוב על
מסכותיהם, חלונות הראווה עמוסי הבדים
הצבעוניים והסרטים, מכינים את
תלבשותיהם לנשפי הפורים בסודיות
גדולה. הרעשנים הם הפותחים את החג.
ברחוב הומה קהל צוהל — נערים מתחפשים
לנערות ונערות — לנערים, לנשים
ערביות, שייכים, נשות חצר־מלכות
וטוריאדורים, ליצנים, פייות, מלכים,
פיראטים, בקיצור — עולם הנוער מאופר,
מכוסה מסכות, עטור שפמים ומי
רשרש.
אי אפשר למנות את כל התלבשות
העוברות בסך ביום זה ברחוב. מרגיש
אתה כמחופשים בטחון עצמי רב עד
שאתה מסיר מפניהם את המסכה.
עשירים ועניים — הכל חוגגים.
כל אחד חפץ להיראות מגוחך, לעורר
צחוק בבריות ומעל לכל לצחוק לזולתו.
בפורים
זה נקלעתי לאחד הרחובות
ביפו ושם ראיתי ילדה קטנה המחופשת
למכשפה. על כתפיה הצנומות התנשאה
גבנת איומה, שלא נחה באמצע גבה,
אלא נטתה ימינה קמעא ! היא צעדה,
או יותר נכון ניתרה, כשראשה נוטה
כלפי מטה, מכוסה צעיף דהוי ובידה
מקל. מקל זה, שנתכוון לסמל הליכה
כבדה, התנופף באותו רגע באוויר על
ימין ועל שמאל, כדי לגרש את הפר-
להם בפורים הבא, וישמחו בני תל
אביב המבוגרים והצעירים גם יחד וב־צוותא.
אנו נחזיר את עטרת חדוות
סורים ליושנה ואת ה״עדלידע״ לקדמותה.
בוא
יבוא היום.

חחים שהתגרו בה מכל צד, בין שהיו
מחופשים ובין שהיו פניהם מגולות.
ובו בזמן שהתנופף המקל צעקה המכשפה
הקטנה בקול נקוב :״לך,לך !״
אך ככל שהרבה המקל להתנופף וכל
שהתאמצה הקטנה לצעוק, הירבו הפרחחים
לצחוק וניסו לגעת בגבנונה.
אך הדבר לא עלה בידם, כי ברגע
שנכון היה אחד מרודפיה לתפוס אותה,
היפנתה המכשפה הקטנה את ראשה
ומסתירה את גבנונה ומאיימת במקלה
במלוא המרץ.

צילומים: ארז

קומה, שכן גבנונה עדיין התנשא על
כתפר, הימנית והיא פרצה בבכי בקול
נהי ממעמקי לבה. את המסכה יכלה
להרחיק מפניה, אך לא את גבנונה.
נזכרתי באותו מעמד, שלפני מאות
בשנים, נוהגים היו מלכי צרפת להתבדח
על־ידי ליצנים גיבנים, שגיחכו
לפני כסא המלכות. אותם גיבנים־ליצנים
קיבלו שכרם מלפני השליט, ואילו
״המכשפה הקטנה״ מיפו חסכה פת
לחמה במשך זמן רב כדי לקנות לד,
מסכה ולבדר דעתה לפחות יום אחד
בשנה...

מלח קטן, מלא תעוזה כשודד־ים,
ניצל את תנועת־סיבובה והניח במפתיע
את כל אצבעותיו על גבנונה.
עד מה צחקו האנשים — ילדים
ומבוגרים, הדיירים והעוברים־ושבים !
במיוחד עשו זאת בשעה שהשמיעה
המכשפה קול צווחה כעורה וחדה כפל
כפליים בהרימה את מקלה כלפי מעלה.
המלח צנח בישיבה על הקרקע ומרוב
תמהון לא יכול אף לבכות. ואז נמלטה
המכשפה הקטנה בכל כוחה ובמהירות
האפשרית, כשניתך עליה מטר צחוקם
של האנשים. היא לא הסבה את ראשה,
אך הפנתה את כל גופה לאחור, עד
אבדן שתי משקלה ממש, כל אימת
שרצתה לראותם מתחת לגבנונה.
כך היתד, מהלכת כל הזמן שחוחה,
כשהיא מנתרת עד שהגיעה לאיזור
ההרוס, ששם אין התלמידים משחקים
ביום זה, מחשש שילכלכו את תלבשו־תיהם
היפות, או משום שיש ברצונם
להזין עיניהם בתלבושתם של אחרים.
היא נכנסה בינות ההריסות דרך שער
בודד ונשענה על אחד הקירות.
ואז נשרו הדמעות, שנוצצו במשך
זמן רב מאחורי עיני המסכה המאו־פרת,
על סנתרה. המכשפה הקטנה
עמדה לחוצה אל הקיר׳ לא בזקיפות

כמו חדש!
רך ביותר ושעיר
אחרי טבילה קלה
עם טקסטיל שמפו
העדין ללא האל־קלי•
אין קמטים,
אין התכווצות של
הצמר אכן -אין
טוב יותר לנקוי
וטפול בדברי צמר
שלך מאשר
מוי המפיצים היחידים: חברת נורית בע״מ

התחרות

תוזבה

עובר,

(המשך מעמוד )9
גבי׳ שצוותי על־ידי מפקדי הגוסס להיות
לה לחבר.
מימי לא ראיתיה, אך הכר הכרתי
אותה יותר משידעתה אמה יולדתה.
במשך שעות וימים ושבועות של רביצה
בחפירות, של נסיגה אפורה ומזוהמת,
של שכיבה באוהל עלוב, שמעתי עליה
את כל מה שאפשר לספר על אודות
בן־אדם. היינו שוכבים, גבי, שימי ואני,
באשר שכבנו והוא׳ גבי, מפקד המחלקה,
מספר באזני שני סגניו על
עדינה שלו. סיפר על מראה, צורתה,
אורח־דיבורה, מנהגיה. סיפר כיצד היתד.
מתרפקת עליו, נלחצת לחזהו, נעה
מצד לצד כחתולה שמנמונת, פושטת
צוואר לנשיקותיו הלוהטות. סיפר עליה
את האישי ביותר, הפרטי מכל, את
הידוע רק לאדם אחד ויחיד בעולם.
ידעתי את פניה, תנועותיה, מצעדה,
ועד המאכלים האהובים עליה• ידעתי
אפילו את הדבר הכמוס כל־כך, דבר
שאפילו אהובה של נערה אינו לומד
אותו אלא במשך שבועות וירחים.
ידעתי את נקודת־התורפה שלה!
על כך סיפר לנו פעם גבי, בשעה
שחזרנו מהתקפה על דיר־אבזץ וכל
הפלוגה אשר מנתה בצאתה מאה ושלושים
לוחמים, הצטמצמה כדי מחלקה
אחת ובעת המפקד קפץ האחרון שבשורה
ל״דום״ ,הקיש עקב בעקב וקרא
בקול צחוק עצבני :
— שלושים ושמונה ! אחרון, אדוני
המפקד ! היתר כבשו את באב־אללה
(״שער־אלהים״ — גן־עדן)!
>> שכבנו מפורקדים בשדה ששימש
לנו כמקום־חנייה ארעי וגבי סיפר זאת
לשימי ולי.
אחר־כך, כששקעה השמש, הצטופפנו
שלשתנו ליד מדורה קטנה שהבערנו,
העמדנו את הקפה לרתוח בתוך קופסת־בשר
גבוהה וגבי המשיך לספר.
הקפה רתח ובועות־שומן צפו עליו.
אחזתי בקופסה בחתיכת־בד לניקוי־רובים
ויצקתי מהמשקה המהביל לתוך
ספל־הפח האחד שהיה לנו. איש איש
מאתנו לגם לגימה קטנה והעביר את
הספל לחברו. שתינו והמשקה לא עורר
אותנו, אלא הגביר את העייפות, הדביק
ריסים והטילנו לארץ כאילו היה
זה יין. שכבנו צפופים, התכסינו במעילים
הצבאיים וביריעות־אוהל שמצא גבי
אי־שם ובטרם נרדמנו הפליג ברחשי
געגועים לאהבת עדינה.
...למחרת בבוקר הגיעה למקום פלו־גת־טירונים.
הוותיקים מונו מיד למפק
דים.
את המפקדים ר,מצוחצחים, לובשי״
הדרגות, של הפלוגה החדשה, החזרנו
לבין הטוראים. הם מחו, אבל מפקד
הפלוגה שלנו הביט בהם בלעג וצחק :
— כשנגיע לבתים הראשונים של
הכפר, תוכלו להתמרד. ועכשיו —
קדימה י.
הרימונו את הכלים הדרוכים וה־
״מפקדים״ המצוחצחים נכנעו ונכנסו אל
בין פיקודיהם. בתשע יצאנו בשנית
לדיר־אבזין. כל אבן צעקה אלינו :
״נקם כל שיח קרא :״דם ההתקפה
החלה בעשר ושש דקות ובעשר
וחמישים דקות כבר רבצנו שלשתנו
אפרדקז על מיטה רחבה בביתו של
מוכתר־הכפר והנחנו את רגלינו על
אדן־החלון, כשהנשק מוטל גערימה
באמצע־החדר. נחנו לאחר הקרב האכזרי,
אך הקצר. נמנמנו כמעט בקרירות
בית־האבן. גבי הושיט, ידו למימיה,
גמע ממנה ואמר :
״כמה היא אוהבת קרירות־אבן !
פעם בלינו לילה במערה...״
אני לא הקשבתי יותר. נרדמתי מעייפות
הגוף והנפש.
כל זה אירע מזמן, במשך שבועות
רבים וארוכים. עכשיו עמדתי לפני
פתח הבית הגדול שעדינה גרה בקומת־הקרקע
שלו. הכל היה ידוע ומוכר לי :
הרחוב, הבנין, החצר עם הפרחים, עם
המטפסים העולים אל החלון ושומרים
תמיד על קרירותו של החדר.
צעדתי מבלי לריתבוננן כלל סביבי.
ידעתי כל אבן, כל מדרגה. לא התבוננתי
ברדתי במדרגות. רק מניתי: אחת,
שתיים, שלוש, ארבע. רק צלצלתי בפעמון
ושמעתי את קול־הצעדים המוכר
לי כל־כך. הדלת נפתחה והיא הופיעה
כאשר ידעתיה זה כמה. גוף
גבוה במקצת, פנים חדים בקצה, שערות
חומות מסולסלות נופלות על הכתפיים
המעוגלים. חזד, תלול, מותח את החולצה
הדקה לפנים ומעט לצדדים. ידיים
מחוטבות יפה, מתניים גמישות. ירכיים
מלאות, אבל רחוקות משומן.
— שלום אמרתי וחייכתי כאשר
אוהבת היא.
— שלום, בוי השיבה בחיוך.
— באתי מגבריק — ,אמרתי, משתמש
בכינוי־החיבה שבו נהגה לכנותו.
— מגבריק? ובכן, אתה הוא זה?
אני שמחה מאד. הוא כתב לי עליך
כל־כך הרבה. בוא, בבקשה, היכנס !
צעדתי אחריה. ירכיה נעו בשובבות

| אימפרסריז: ב .גילא 1ן(ג 1ריצ׳יקוב<-ק. גינצבורג|

מתכבדים להזגיג

1את הכנר העולמי ואת אחותו הפסנתרנית המהוללת1

יהודי וחפצינה מנוחין!
רק 5קונצרטיםבישראל :

בתל־אביב 18/4. 17/4, 13/4 :
בירושלים 19/4 :
בחיפה 20/4 :

פרטים יבואו ]

הכותרות

התמונה צולמה אחרי
התקפה קשה על
הר טוב. המגינים
מופיעים כאן בתלבושת
הצבאית של
אותם הימים. מצב
רוחם נראה מרומם.
הקוראים מתבקשים לתמונה להציע

כותרת שתתאים
להלך הרוחות
של אותה
תקופה. הכד
תרת המתאימה
כיותר תזכה את
שולחה כלידה
ישראלית.

כמו אצל עגלה צעירה. נכנסנו לחדר
המוכר, שצללים משחקים כל היום על
רצפתו. היא הראתה על הכורסה שזכר״
תיד, כד, היטב...
...שעות עברו. הכאב סר אט אט
מפניה.
— כך י — אמרה לבסוף — הוא
איננו עוד• ואני נשארתי בחיים. ככה.
קמתי וניגשתי אליה. אחזתי בכתפיה
ולא מצאתי מלה טובה להגיד לה.
— אני יודעת מה טוב לבך— ,
הקדימה אותי — הוא כתב לי על

אודותיך הכל.
תמהתי במקצת. גבי ואני היינו חברים,
כמובן, אבל לא הייתי מניח
שהוא יכתוב ויספר לעדינה עלי. ובפרט
— טוב לב. אני וטוב לב ! הה,
הה. בדיחה מוצלחת.
הזמן חלף מבלי שנחוש בו. הצללים
פנו מזרחה, החדר הצהיב, האפיר והשחיר.
הלילה פשט בעיר. לא רצינו לאכול,
לא רצינו מאומה. רק אותו
רצינו לזכור, לזכור ולקיים את משאלתו
האחרונה, משאלת־ערש־דווי של מי
שהיה מפקד־יחידתי ומפקד־נשמתה של
עדינה.

גבי לא הגזים. היא היתר, באמת
נפלאה ! גוף סוער ונשמה צמאה. חזרתי
שוב ושוב להשקיט את הלהט שזרם
בעורקיה ולרוות את צמאונה. היא
קיבלה אותי כאילו הייתי גבי עצמו.
ברגעים הקצרים שבין סערה לסערה
השתוממתי על כך. האמנם אהב והעריץ
אותי גבי כל־כך עד שתאר אותי לפניה
בדמות מלאך? ידעתי שהוא העריץ
את שימי, שימי שהיה הטוב שבאנשי־המחלקה.
אבל אותי?
היא פשטה צווארה לקראתי, התמתחה
עד שחשתי שתי תלוליות משחקות
על סנטרי. צחקתי בלי קול. חשבתי
על כך, שהבוקר מתקרב ועם ערב
עלי לצאת שוב לדרך, לחזור למחנה.
ועם מחשבה זו נרדמתי.
...לפנות־ערב העירה אותי. בקושי
זכרתי היכן אני נמצא. זכרתי רק זאת
שבשבע ממתינה לי המכונית וכי מאתמול
בשעת־בוקר מוקדמת לא בא דבר
אל פי. ובכל זאת לא רעבתי ללחם.
רק אליה רעבתי. התרוממתי ואחזתי
בה. זרועותי הקיפוד, סביב למתניה.
שלום׳**עדינר אמרתי —
נתראה שוב ושוב ...אם אחיה.
— שלום — ,לחשד, היא — שלום,
שימי !
...כשלתי החוצה כשיכור. ישבתי
על שפת־המדרכד -ושפשפתי עיני להוכיח
לעצמי שאיני חולם. אחר־כך פרצתי
בצחוק צוהל, לועג וקמתי להגיע אל
המכונית בזמן...
...גבי ושימי היו חברים נלבבים,
רעים נאמנים. כשגסם גבי, דיבר אל

שימי חברו. הוא לא ידע, כי שמעון
היה מוטל כבר מת. ואני לא ידעתי
שלא אלי מכוונים דבריו. ועדינה לא
ידעה, כי אינני שמעון, כי אינצ חברו־כנפשו
של אהובה, אלא סגנו במחלקה
ותו לא.
לא אלי נמשכה עדינה, היא נמשכה
לשימי, אשר היה מונח זה יומיים
בבית־קברות ארעי בחזית לטרון. היא
נתרפקה על ידידו של אדון גופה
ונשמתה.
כל הדרך הארוכה למחנה חייכתי
אל עצמי, עד שחיילת צעירד״ שחורת־שער
ונחמדה, אשר ישבה מולי במכונית,
דימתה, כי אליה אני מחייך והשיבה
בחיוך.
ואז פרצתי שוב בצחוק סוער וקולני,
לתמהון כל הנוסעים.

לתועלת התיירים והנוסעים
״פאטרא ניום סרוים״ (יו״ל
ע״י סוכנות הנסיעות פאסרא) ,היא חוברת
צנועה השואפת לספק לחלק ניכר
מקהל הנוסעים ידיעות על תיירות,
נסיעות והובלות שונות, וכמו־כן, ידיעות
בעלוון ערך ועניין לאלה המבקרים
עתה ואשר יבקרו בעתיד בארצנו.
חלק מהחוברת מוקדש לחומר עובדתי
— ללוח השעות של אוירונים
וכד׳ ,למחירי נסיעות וטיסות ; והחלק
השני לבעיות שבהן נתקל התייר
בתנאינו המיוחדים, למרות נסיונו הרב
בנסיעות רבות. החוברת מציינת את
הקשיים הרבים הכרוכים בעליה ובקליטה
ההמונית ואת ההתפתחות העצומה
של המדינה הקטנה בתקופה כה
קצרה.
מאחר שסוכנות נסיעות פאטרא מטפלת
בסדורי נסיעות הצליינים לארץ
(הקבוצה הראשונה הגיעה ארצה זה לא
כבר והסדורים עלו יפה) ,תקדיש חוברת
החדשות חלק קטן גם לבעיות הצליינים.
הידיעות הנמסרות הנן קצרות ומשמשות
רק כדי להבהיר את הבעיות
היוס״יומיות של ארצנו, כפי שרואה
אותן התייר.
״פאטרא ניוס סרוים״ נשלח
חנם לסוכני נסיעות, צירויות ישראליות,
מוסדות ציוניים /תנועות נוער,
ספריות ותחנות שדור בעולם כולו.
מכתבי הערכה רבים על החוברת,
אשר תוכנה הנו קצר ונוח לקריאה,
נתקבלו ממקומות שונים וכתוצאה מכך
מודפסת עתה החוברת ב־ 5000 העתקים
מדי חודש בחודשו — התקדמות רבה
מאז הוציאה פאטרא רק לוח ידיעות
קצר.

.העולם הזה״ ,מס׳ 647

תערוכה נודדת של אמנים יהודים בחיפה
בחיפה נסתחה מטעם ועדת התרבות של ההסתדרות ותחת חסות
הקונגרס היהודי העולמי, באולם ״בי תנו״׳ התערוכה הנודדת של אמנים
יהודים בצרפת. מארגנת התערוכה היא גב׳ יוריקה מן, שאת פעילותה הזכרנו כבר.
צריך לציין שועדת התרבות נגשה מתוך התלהבות לסידור התערוכה
ולא חסכה הוצאות ומאמצים להגיש כל עזרה לגברת מן. הוקם לשם כך
אולם־בד מיוחד והתערוכה נפתחה במעמד אישי המדינה, העיר ונכבדי
המוסדות. מספר המבקרים — מכל השכבות והגילים — הגיע לכמה אלפים.
גם מחוץ לעיר, במיוחד מקיבוצים, הגיעו אנשים. פתח מר פינסק.
שמע התערוכה הגיע גם לירושלים ולת״א וגם כאן מחכים לבוא המטען
האמנותי הזה. התערוכה תתקיים בירושלים במרץ ובת״א בראשית אפריל.

בתמונה: הגב׳ יוריקה מן, בעזרת ציירים וידידים, מוציאה מן הארגזים את
התמונות ותולה אותן על הכתלים• על הסולם: יוריק!־! טן, לידה הציירים
שמידט, איצקוביץ, רעיוני (במרכז) ומשמאל: פוגלסון ורפפורט,
חובבי אמנות בחיפה.

ולנוע

עם הצלחתו העולמית הגרנדיוזית
של הרולריד
האד השל יש
סרט קורדה־זלצניק של ״פורום פילם״.
כרטיסים ע״י הקופה, ססג׳ ,רח׳ אלנבי 111
משעה 10 לפנה״צ.
הצגות:

בשעות ,7 ,5 ,3ו*9

הכל -רפל אשה

אבל 1ת

מאז ומעולם היפלו החוק והמנהג
אותנו, הנשים, לרעה. בכתוב ובעל פה,
בדת ובחיי החולין — בכל הדורות
מעטות היו זכויות האשה, מי אינו
.יודע על צרת האלמנות הממתינות שנים
על שנים לייבום. או את סבל העגונות
הענוגות הכבולות בנשואין עם בעל
שנעלם לעולם. ולא רק בעמנו, אלא
בכל העולם כולו. כמה מלחמות לחמה
האשה עד שהשיגה את זכותה ללימוד
ולהשכלה י כמה שנים עברו עד שנפתחו
לפניה שערי המדע, האוניברסיטאות,
בתי הספר המקצועיים והאפשרות לעסוק
במקצועות אלה? וכמה נמשך
המאבק — שטרם הסתיים — על זכות
בחירה לאשר ! ,זכות שטרם הושגה
אפילו בכל הארצות המתקדמות ! והאפשרויות
לשמש במשרות צבוריות
מוגבלות אף הן עד היום ! גם היום
מתייחסים בלעג לאשר, העוסקת במסחר
באורח עצמאי ולא כעוזרת לבעלה ;
רק המלחמה האחרונה פתחה לרווחה
את שערי בתי החרושת למכונות וריתע־שיה
הכבדה לפני האשה. והשרות בצבא?
האם לא רבים עוד היום השוללים
את זכות האשה לשרת את ארצה
בצבא?
אך לא רק בחיים מקופחת זכות
האשה, אלא גם אחרי מותה, במנהגי
האבלות. רבים ושונים הם מנהגי האבלות
בעולם, אך כולם, או כמעט כולם
מכוונים לאבל אחרי הבעל או האב
שהלך בורך כל הארץ ולא אחרי האשה.
האשה — תפקידה להתאבל, להעצב,
למרוט שערותיה — אך אחרי מותה
אין חובת אבלות חלה לא על הבעל
ולא על המשפחה. ואם יש נוהג להתאבל
אחרי אשה, הרי אין האבל נמשך
יותר מימים מספר.
לעומת זאת, הבה נראה איך מתאבלות
הנשים בכל חלקי העולם על
מות בעליהן.
ההודים — או כיתות דתיות מסויי־מות
בין ההודים — סוברים שהאשה
חייבת ללכת עם בעלה אל כל אשר
ילך. ואם הוא נפטר — סימן הוא
בדרך כל אדם: בטשגם
עליה ללכת
קס מפואר הם מעלים את האשד, באש.
מנהג מקובל הוא שהאשה גוזזת
את שערה ומניחה אותו בקבר בעלה.
אך רבים השבטים שבהם האשד, מכה
את עצמה עד זוב דם׳ שורטת בגופה
ואפילו מטילה בו מום, כגון כריתת
אצבע, ומזה את דמה על גוף המת.
את החלק הכרות טומנים בקבר. ישנם
מקומות שבהם האשד, שורפת את שער
ראשה. ידוע ומקובל עדיין בעולם הלא־תרבותי
המנהג של שכירת מקוננות.
במאלטה, למשל, נוהגות המקוננות לה־כנס
אל בית הנפטר, כשהן לובשות
בגדי אבל ארוכים, ובר,כנסן הן שוברות
או מקלקלות משהו מרכוש הנפטר,
נופלות על ברכיחן, שרות שירי שבח
למת, גוזזות מעט משערן ומפזרות
אותו על פני הארון.
האבלות מתבטאת בסיגופים שונים
אחרי הקבורה, כמו התנזרות ממאכלים
שונים, מטיול ברחובות ומכל
גילויי שמחה. ישנם מקומות בהם נמנעות
הנשים מלצאת החוצה במשך 100
יום. הן יושבות בביתן עטופות שחורים׳
ופניהן מוסתרים, הן מקוננות
וצמות.
בני שבט אחד, מילידי אמריקה הדרומית
נוהגים להשאיר את האלמנה
ששה שבועות באותה הסוכה בה נקבר
המת. בכל מאכליה היא נותנת אפר.
בשבט זה מתאבלים גם הבנים על
האב. הם שוהים בסוכותיהם יומיים
כשהם ערומים ובלא מזון ולאחר שהם
חובלים בגופם יוצאים הם אל המדבר
ויושבים יומיים בחפירה שנחסרה במיוחד,
בלי כל אוכל. ורק ביום השלישי
לישיבתם מביאים להם ידידיהם מזון,
מגיחים אותו על ידם וממהרים לב

חוה

רוח בלי להוציא הגה. רק אחרי 10
ימים מותר להם לשוב לכפרם.
במקומות רבים מקובל המנהג של
התנזרות ממאכלי בשר.
ובמקומות אחרים נגזרת על האשד.
שתיקה מוחלטת עד שיגיע המת לממלכת
המתים. ודרך זו אינה קצרה כל
עיקר. היא נמשכת לפעמים שבועות
ואפילו חדשים. וכל אותו זמן אסור
לאשר, להוציא מלה מפיה.
אך כנראה שדרכה של האשד, אל
ממלכת המתים קצרה הרבה יותר, עד
שאין בנמצא כמעט מקום בעולם, שבו
מתאבל הבעל על אשתו יותר משבעה-
שמונה ימים. או שמא ראה מישהו
גבר אבל הלבוש כלי שחורים?

סססססססססססססססססססס

סינ ת

היין סילגו

מה יבין מים ליין?
ישבנו בחבורת רעים ושוחחנו
על הגזוז הגזוז הזה, התוסס ומחמיר
ומגזז את המעיים, המעלה
טעם תפל על הלשון, בחיך ובגרון,
עד שקם אחד פיקח ואמר:
— אין לבם משקה טוב מן

— המים ל המים הפשוטים?
— כן ...המים הפשוטים י
— והחיידקים מה יהא עליהם?
— שאל אחד מהחבורה.
— החיידקים? — השיב אותו
פיקח — אבל הן אני מרתיח את
המים...
— ד,מ ...כך ...ואחר כך?
אחר כך? — המשיך הפיקח
— אחר כך אני מסנן אותם...
בחדר היו נוכחים גם שני
רופאים, שלושה רוקחים וארבע
״אחיות״ .הכל נתקרבו, עשו אז־ניהם
כאפרכסת:
— נו, ואז?
ואז — סיים הבחור הפיקח —
אני שותה יין!
סססססססססססססססססססס

כמה להוי וסטירה צבורית
אהל שם, תל אביב
יום חמישי 9.3.50ב־ 8.30 בערב

הצגת בכורה

בינינו לבין ונצוגנו...
דין וחשבון ב־ 21 סעיפים
המחברים :
י. אורלנד,
ה. אביחנן,
א. לוינסון, וי. מוסינזון
זנון ורדן
ההצגה :
א. שלין
בובונים פוליטיים :
הנהלה מוסיקלית :
הגב׳ ב. פינקלשטין
המנהל: ב .גילאון (גוריצ׳יקוב)
כרטיסים במשרד ״ארמון״ הס 4
ובערב ההצגה בקפת ״אהל שם״

ע 1בדואי גושולו£

אהבה במבחן

היה זה בשעות הלילה המאוחרות.
רוחות דצמבר הקרים, שנישאו מן הים
הצפוני, נקשו בקול בתריסי ביתי והשיחו
מטר, את צמרות העצים שבהורשה
שמנגד לחלוני.
הגשם שהחל לרדת בשעות הערב
הפך עתה למטר שוטף מלווה אורות
ברקים ונפץ קולותיהם של רעמים.
משק הרוח הנוהמת התערב בהמיית
גלי הים, שנתנפצו אל סלעי החוף.
ישבתי בחדר הספרים, בכורסת העור
הישנה, החביבה עלי, כשבידי ספרו
של גלסוורתי ״בקולר״ מתוך סדרת
״האגדה לבית פורסייט״ .הפסקתי לרגע
קריאתי והנחתי את הספר על ברכי.
העצים באח המבוערת התיזו גיצים
בקול עליז. החמימות הורגשה בחדר,
הבריק ברק ואחריו בקע הרעם, שנשמע
כקול עגלה עמוסה, שאופניה הבלתי
משוחים ריצדו בדרך חתחתים.
הרהרתי שהגיע הזמן שאעלה על
מטתי, אולם לפני־כן אעשן את המק־טורת
האחרונה להיום. מלאתיה טבק
ריחני והצתיה בקיסם דקיק באש האח.
קול טרטורו של הטלפון הפסיק את
הרהורי והוציאני מהעולם שבו הייתי
שרוי. בודאי נקרא אני לחולה, חשבתי.
הרימותי את השפופרת, מעבר לקו
נשמע קול עבה — היה זה קולו של
ד״ר נס, רופא כללי וחירורג בבית-
החולים העירוני.
״זה אתה גדעון״ ,שאל.
״כן, מה קרה?״ השיבותי.
״בוא מיד לבית־החולים, הובא אדם
נטול הקרה, שנורה בריאתו, חושבני
שהוא גוסס״.
השיבותי שאבוא.
בלב כבד הוצרכתי להפרד מחלוק
הבית החמים והנעים ולהתכנס בתוך
בגדי היקרים. הסופה בחוץ הטילה אותי
לתוך זרועותיה הקרות, הגשם ירד
ארצה קיטונות קיטונות. הרוח הצפונית
נהמה בזעם וחישבה לעקור את העצים
שליד המדרכה. בעמל מרובה עלה
לי עד שהדלקתי את מכוניתי אשר
במוסך, ולאחר טרחה מרובה הוצאתיה
לדרך המלך.
הרחובות נראו ריקים. נפש חיה לא
נראתה בהם. אפילו הכלבים מצאו להם
מחסה בכניסות לבתים. טיפות הגשם
נראו עבות לאורותיהם של פנסי הרחוב
אשר התנועעו כשכורים. בחלונות הבתים
לא נראה אור.
הדרך לבית החולים עברה עלי בהרהורים
על גורל הרופא, החייב למלא
את תפקידו בשעות כגון אלו ! ובדמיוני
ראיתי את אזרחי העיר כשהם
עטופים בשמיכות ושקועים בתרדמתם.
ואם יתעורר אחד מהם וישמע את
קול הסופה בהשתוללותה, יעטוף את
ראשו בשמיכתו וישקע שוב בחיק השינה.
עודני מהרהר וכבר הגעתי לבנין
בית החולים. רוב אגפיו היו שקועים
באפלה ורק במרכזו נראו אורות.
עצרתי מכוניתי. דמות מכורבלת
במעיל ובידה מטריה יצאה מתחת לקמרון
השער, ופתחה בפני את הדלת 1
היה זה ראובן השוער.

נכנסתי לחדר למקרי אסון, שם
פגשתי ברוז האחות התורנית של חדר
הנתוח.
״ובכן״ ,שאלתי.
״הכל מוכן, אנו חכינו לו ד״ר״,
אמרה ,״המקרה הוכנס כבר לחדר
הנתוח״.
פשטתי את בגדי, והחובש רכס
את כפתורי חלוקי, אחר שנטלתי את
ידי והכנסתים לתוך כפפות הגומי והמסכה
הושמה על פי ואפי, פניתי
לחדר הנתוח.
על הדרגש הצר שכב ״המקרה״,

בחור כבן 28׳ גבוה, בעל גוף שרירי,
את ראשו פארה בלורית שחורה מקורזלת
קמעה ואת עיניו העצומות עטרו
גבות עבות ושחורות ; חתרון פניו
הובלט שבעתיים לאור הזרקור ממעל.
בחדר נכחו ד״ר מ ,.שושנה ושני
החובשים. בחנתי את הפצע, הסיכויים
נראו לי קלושים. כנראה אבד לו הרבה
דם, חלפה מחשבה במוחי, גם בלאו
הכי לא רבים היו סיכויו. לקחתי את
פרק ידו של הפצוע בכדי לבדוק את
הדופק. הבדיקה לא השביעתני רצון —
והדופק היה חלש ואיטי מאד.
יצאתי מהחדר כשאחרי יתר הנוכחים.
בחוץ פניתי לד״ר נ.
״להצלחת הנתוח סכויים אפסיים, מה
דעתך?״
״אין ברירה״ ,השיב.
כשחזרנו לחדר הנתוח מצאנו את
הבחור ללא רוח חיים.
מי הביאו לבית החולים שאלתי, אגב
לוגמי מספל הקפה.
״אני מצאתיו״ ,נענה אחד השוטרים,
אשר ראיתים מסתובבים במסדרונות
ביה״זז. הוא המשיך .״הדבר קרה לפני
שעתים בשעת סיורי הרגיל בסביבות
הגן. נכנסתי לגן, ועל אחד הספסלים
מצאתיו כשבגדיו רטובים, וטיפות הגשם
יורדות בפלגים על פניו. בכיסו
מצאתי רשיון נהיגה ער שם תום
סטויארט. בידו האחת החזיק אקדוח
ובידו השניה מצאתי פתק־מברק מעוך
וזה היה לשונה — :תום ידידי עתה
נתברר, כי האניה ״אוגניה״ ,שבו נסעה
רות טבעה. לא נודע על ניצולים משתתף
בצערך. ארי.״
אין ספק שזו היתה סיבת התאבדותו,
פסקה שושנה, שעד אז לא לקחה
חלק בשיחה.
יתכן, יתכן, הוסיף ד״ר נ. והניע
בסנטרו העבה.
לאחר שסיימתי את ספל הקט• ,נפרדתי
מהנוכחים.
היה זה באחד הלילות הראשונים
של פברואר, בעיצומו של החורף>
שלג כבד ירד וכיסה את הכל במעטה
לבן.
ישבתי בחדר הספרים שלי, בכורסת
העור הישנה, מול האח הבוערת, כשבידי
ספרו של גלסוורתי ״יקיצה״,
המשכו של ״בקולר״ ובפי מקטורתי
הקצרה.
בחדר נשמע טרטורו של הטלפון,
הנחתי את הספר והרימותי את השפור־פרת.
מעבר לקו הגיע לאזני קולו של
ד״ר נ. לפתע נזכרתי בשיחתי עמו
לפני חדשיים בלילה עת התאבד אותו
בחור. ובלי משים שאלתי, האם הובא
שוב ״מקרה״ .כן, השיב, מקרה התאבדות
— הפעם בחורה. תשובתו זו
היתה כעין המשך למחשבתי הקודמת.
מיד אבוא, השיבותי.
עצרתי מכוניתי ליד בנין בית־החו־לים
ועיני הבחינו בראובן השוער, כשהוא
יוצא מתחת לקמרון י השער ופותח
לפני את הדלת. עליתי לחדר למקרי
אסון.
על אחת המטות. שכבה נערה כבת
,22 חטובת גוף ובעלת פנים נעימים 1
עיניה היו עצומות ופניה חוורות. מסביבה
גחנו ד״ר נ. ושושנה. כשהתקרבתי
יותר השגחתי, שבפינת החדר
ישב שוטר שפניו דמו לפניו של השוטר
שמלפני חדשיים. מענין, מלמלתי
לעצמי, שוב. מקרה התאבדות. גחנתי
ליד הנערה והחילותי לבדקה. גיליתי
סימני הרעלה. נסיון להתאבדות —
ע״י הרעלה, קבעתי. הפניתי את עיני
אחורה ונתקלתי בעיניו של השוטר,
וכאילו קרא האחרון את מחשבותי,
פתח ואמר :״אדוני הרופא מצאתיה
באותו גן ועל אותו ספסל, שבו מצאתי

• את הבזזור לפני חדשיים. ושמד, רות.
״ברור״ ,השיבותי.
הנערה פקחה את עיניה מצבע התכלת
ושפתיה החוורות מלמלו חרש

הזריקה שהזרקתי לורידי רות החלה׳
מגלה השפעתה, אולם בתוך לבי
ידעתי, כי הנערה מות תמות, היות
והרעל שבו השתמשה למטרת התאבדותה
השפעתו היא חזקה והרסנית.
לפתע אמרה בקול ״תום״.
״יודעת את״ אמרתי לה ,״אנו היינו
עם תום בשעתו האחרונה״ ,ובמבטי
סקרתי את הנוכחים בחדר. אמרתי כך
כדי לאלצה לדבר ולספר על תום ועל
פרשת התאבדותם ן אחר הוספתי,
״מדוע עשיתם זאת?״ והיא החלה
בספורה :
לפני 4שנים, כשלמדתי בכיתה
הראשונה של האוניברסיטה הכרתיו.
׳תחילה היתד, היכרותנו שטחית בלבד,
אולם במרוצת הימים הלכה והעמיקה
והפכה לידידות. באחד הימים גליתי
לו, כי כותבת אני לעיתים שירים ובאותו
יום הודיענו, כי שירי הראשון
נתקבל לדפוס. הוא הסתכל בי קמעא
חייך ואמר :״יודעת את, גם אני
כותב. ובאותו יום נתהדקה ידידותנו
ביותר לאחר ששנינו החילונו לספר
איש לרעהו על הרגשותינו 1שיחותינו
אמנם נסבו על רגשות כלליים —
רגשות הסופר והאמן לגבי יצירותיהם,
אך באותו מעמד הרגשנו שנינו׳ כי
יחסינו חרגו מגדר ידידות גרידא ;
הזמן עשה את שלו התאהבנו איש
ברעהו.
ראשה הזהוב התרומם במקצת וכאילו
ניסתה להזכר בעבר. היא אמרה
מתוך התפעלות — :מה נפלאים היו
שיריו על הטבע ונושאיו — השמים
התכולים, פרחי הקיץ, החטה הנעה
ברוח, השלכת שבסתיו וסרוצו של
הנהר בין עצי־החורשה המצילים ...ואחר
המשיכה — ,היה זה ביום קיץ. יצאנו
יחדיו מחוץ לעיר ובטיולנו הגענו לנהר
! התיישבנו על גזע עץ שחוף,
ופגוע ברק. באותה תקופה הגיעה
אהבתנו לשלב שלא השחתנו מילים
עליה׳ היות והמלים הדן צלצל באז־נינו
כצליל ריק, ואז רגילים היינו
רק להסתכל איש בעיני רעהו.
שוחחנו על נושאים שונים. לפתע
הפסיק בדבורו ונעץ בי את מבטו
ואמר — ,יודעת את, באתי אמש
לידי מסקנה מפחידה במקצת, ויתכן
שתראה בעיני אחרים אפילו כמסקנה
אווילית. אולם יודע אני שמסקנה זו
אינה כתוצאה של מחשבה רגעית, אלא
מתוך מחשבה מעמיקה ומתוך צלילות
הדעת, המסקנה היא שבמקרה שיקרה
לך מה שהוא שיפריד בינינו לא אוכל
לחיות בלעדיך, אפילו אם דבר זה
יעלה בחי .-הסתכלתי בו, ואמרתי— ,
במקרה שיהיה ההיפך דומני שגם אני
אעשה כמוך ן יאת דברינו חתמנו
בנשיקה. עדים לדברינו היו שמי התכלת
ופרחי השדה.
היא הפסיקה וחזה עלה וירד במהירות
! לאחר דקות מספר המשיכה,
אולם ניסיתי להשתיקה, למרות סקרנותי
המרובה לא רציתי לעייפה, למרות
שידעתי ששעותיה ספורות ן הדופק
הלם קלושות, אולם כנראה עז היה
רצונה לגמור את ספורה.
— חשבנו להתחתן בימים אלה, אולם
לפני חודש קבלתי מברק שאמי,
שביקרה באותו פרק זמן אצל דודתי
במאנילה, חלתה• נסעתי אליה והספינה
טבעה בדרך, אני ושני מלחים מצוות
הספינה נצלנו, ואז כשניסיתי להתקשר
עם תום היה כבר מאוחר. לתום
נודע שטבעתי ועשה את אשר אמר
לעשות.
עיניה נעצמו לרגע וראיתי שאלה
הם רגעי חייה האחרונים, היא המשיכה
בשארית כוחה — ,בקשתי האחרונה
מכם היא: אנא, כרו לי קבר ליד
קברו של תום. ובמלים אלה נפרדה
מהנוכחים שבחדר.

1ח לא וגו&יז!
מקצוע הדורש העזה
לפני ימים מספר התפרסמה באחד
העתונים הודעה על שיטה רומנטית
של גניבה. בחורה התנפלה באחד הלילות
על רופא ותוך חיבוקים ונשיקות
״סילקה״ הימנו את ארנקו, שהכיל שטרות
כסף.
מכר שחזר מאחת מארצות אירופה,
מספר כי באותה ארץ שבה שהה ידועה
שיטה זו למדי. ולא עוד אלא שהבחורות
מגדילות עשות מדי פעם בפעם.
לדוגמא הביא את המעשה דלקמן :
בחורה אלגנטית ויפה נטפלה באחד
הלילות אל אחד מבני העשירים בעיר
אירופית ידועה. התידדה עמו במהירות
והביאתו לביתה. שם גילתה לו כי היא
נשואה וכי בעלה נסע לחודש ימים.
היא הוסיפה, כי התאהבה בו וכו׳ וכו׳
— הסיפור הישן נושן. לאחר שהיטיבו
לבם יצאו לבלות בעיר. היא לבשה
פרווה נהדרת ולו היא השאילה סמוקינג
נהדר של בעלה. לאחר בילוי
נהדר הלך הבחור לביתו והסמוקינג
שהשאיל — עמו.
קיצורו של דבר: למחרת היום
הופיעו בביתו שוטרים, האשימוהו בגניבה,
והזמינוהו לתחנת המשטרה הסמוכה.
התברר, כי הנערה הכניסתו לבית
לא שלה, גנבה את הפרווה׳ ״השאילה״
לו את הסמוקינג והשאירה את המסמכים
שלו (עם כתובתו) באותו בית.
כן. את 200 הדולר שנשארו לו
לקחה עמה.

ביזנס וסרטים
בעלי בתי הקולנוע הם אנשי עסק
(ביזנסמן — בלע״ז) .לכן הגיעו לידי
החלטה׳ כי שמו של סרט צריך שיהיה
פיקנטי ומושך. אי לזאת הם מתרגמים
את השמות הלועזיים לשמות עבריים
שגורים ביותר.
למשל ,״רחוב הדולפין הירוק״ —
שם נחמד ומקורי, נהפך ל״גורלה של
אשד,״ ,שם זה מובטח לו שימשוך
קהל .״מילדרד סירס* שונה ל״במאבק
הגורל״ — שם פיקנטי המעורר ניחושים.
לאור השינויים האלה התפלאתי
כשהופיע הסרט ״המלט״ בלי כל שינוי.
אפשר היה לשנותו, למשל, ל״אהבתה
הנואשת של אופליה״.
אגב: ראיתי באחד העתונים מודעת
פרסומת לסרט המוצג בחיפה :
״.״בקולנוע זה מוצג השבוע הסרט
הדרמתיהמרתק בהשתתפות שני
הקומיקאים העל י ז ים

אשף

מאת פוטו ברגר תבקש
איך כמצלמה להשתמש
בקנותך מצלמה, חלקים, פילמים, פלטות,
נייר וכו׳ ,עומד לרשותך נסיוני של 25
שנים. בתור בית מסחר ראשון במקצוע.
פיתוח, העתקות, הגדלות, מכירה, קניה,
החלפה. פיתוח מיוחד של פילמים קטנים.

טלפון 4137

פו טו־ב רנ ר
חיפה דח ה ח לוון 31
11113״ 141 בי 1א נוי 4137 .

— ח קדי טי
באר, ב ט הו כן, או ס רו ת.
אופר טו ת. ולס-ם, רסוד-ם
ר די 1אוניון ־ רזב רם
רוד דיזנג־ף 11 תל־אביב

,הטולם הזה״ ,מס׳ 647

״ אין זו

אורות

אגדה

וצללים...

מאת יוחנן שנער
ההתפתחות המהירה של הטלביזיה
בארצות־הברית׳ מקום שם חלה התקדמות
עצומה בטלביזיה הצבעונית, וכן
בצרפת, אנגליה וברית״המועצות, מעוררות
בעיות החייבות להדאיג גם אותנו.
הטלביזיה שהיא, למעשה, קולנוע
הטרקלין הפרטי, הביאה לירידה מסוימת
בביקור בבתי הקולנוע באזורים
העירוניים הגדולים בארצות־הברית. ירידה,
שאינה ניכרת עדיין בגלל העליה
המתמידה באוכלוסיה באותם אזורים
ובגלל האיכות הרעה׳ ביחס, של הקליטה.
התמונה המתקבלת במקלט היא
עדיין מטושטשת ומכאיבה את העינים.
אולם אין שמץ של ספק׳ שבעוד חדשים
לא רבים תהיה הקליטה צלולה
ובהירה, ומסך הטלביזיה — גדול,
ואז יקיץ הקץ על אולמות־קולנוע רבים.
ובעוד שנים אחדות תגיע הטלביזיה
ארצה ותמלא את מקומם של שעשועים
המוניים רבים, אם לא לחלוטין, הרי בלי
ספק במידה רבה.
וכאן תתעורר בעייד, חמורה: מי
ישלוט בטלביזיה?
התשובה המזדקרת מיד היא: הממשלה,
כיוון שהיא שלטת ברדיו.
אנו קבלנו כמובן מאליו את המצב
בשטח הרדיו, בו נטלה לעצמה הממשלה
מונופולין ללא־סייג. התוצאה היא
ש״קול ישראל״ הוא אחד משרותי הרדיו
המשעממים, הפרימיטיביים והמפגרים
ביותר בעולם, הן מבחינה טכנית,
והן מבחינה אמנותית.
כוחה של הטלביזיה גדול לעין
ערוך מזה של הרדיו. האם נרשה שגם
בשטח זה יפעלו פקידים ממשלתיים
חסרי יזמה וטעם י
בית קולנוע חדש נפתח בימים אלה
בתל־אביב. זוהי בשורה משמחת ; מס

בתי הקולנוע בעיר קטן ביותר והוא
גורם לניצול מחפיר של הקהל. קצת
התחרות בשטח זה רק תעודד את בעלי
האולמות לנהוג בנותני לחמם ביתר
כבוד והתחשבות.
אולם כשבית קולנוע זה עושה עצמו
ללעג ולקלס בפרסמו שהסרט הראשון
המוצג על בדו (״האיש השלישי״)
הוא ״ הטובביותרבעולם ״ ,מוכיח
הדבר שההנהלה: א) לא ראתה
את הסרט, או ב) סבורה שהקהל התל־אביבי
חסר שכל לחלוטין.
ביזמתו של מר קלינוב (האיש שהכריז
פעם באזני כותב הטורים הללו,
שהוא חסיד גדול של הצנזורה על
סרטים) נוסד (כך שמענו, מר קלינוב
לא הזמין לאסיפת היסוד את העתונות)
מועדון ״הסרט הטוב״.
מועדונים כאלה מספרם כיום מגיע
לעשרות אלפים — קיימים במדינות
רבות בעולם. הם מראים •לחבריהם
סרטים ישנים שיש בהם ענין, סרטי
חובבים, סרטים לא־מסחריים, כלומר
כאלה שבעלי בתי הקולנוע סוברים שהם
טובים מדי לקהל הרחב, וכן סרטים
שהצנזורה לא הרשתה את
הצ גתם ברבים.
כמה מן המועדונים החשובים ביותר׳
ביחוד בלונדון ובפריו, נוסדו בש נות העשרים כאשר צנזורה נואלה אסרה
את הצגתם של סרטים סובייטים
של אייזנשטיין ופודובקין. מועדון, כגוף
פרטי, מותר לו להציג גם סרטים שלא
עברו צנזורה.
ואם מר קלינוב מקווה על י ד יסוד
מועדון סרט בתל־אביב לכפר על עוונותיה
של הצנזורה הישראלית (שהוא,
כפקיד משרד הפנים, מפקח עליה) —
אנו מאחלים לו הצלחה מלאה.

אברהם דוריון וחדה אלפרשטיץ הם גיבורי הסרט שנכתב
וכויים כידי יוסף קרומגולד.

הסרטה בי שראל
מאת יום!ש קרו־מגולד
יוסף קרמזגולד נתב וב״ם את
הסרט הישראלי, המוצג עתה
בניו־יורק. בקשר להצגת הבנו־רה
פרסם ב״ניו־יורק טיימס״
את המאמר הבא :
מחוץ לעובדה שאין בה אולפנים,
מעבדות׳ ציוד הקלטה הגון, מצלמות
מקצועיות, ציוד תאורה שלם׳ מלאי
סרט גלמי ובעלי מקצוע, ורק קומץ
בתי קולנוע כדי להציג בהם את התוצרת
הגמורה, ישראל היא אחד המקומות
המתאימים ביותר בעולם לייצור
סרטים.
במדינה יש שלושה נתונים חשובים
מאד למסריט: שמש לרוב, קרוב למיליון
שחקנים והחשוב ביותר — נושאים
להסרטה: ספריה בלתי כתובה
של תסריטים על נושאים בוערים וכלל־עולמיים.
השמש
מכה שם באותו מרץ שהכתה
בדרום קאליפורניה לפני שכוסתה
בעשן בתי חרושת, והמסרים יכול לסובב
מבוקר עד ערב תשעה חדשים בשנה.
הפקודה התנ״כית :״יהי אור״ עודנה
גורמת לתאורה המספיקה בהחלט
לתצלומי־חוץ ללא הפוגה.

תח המתמיד, למתיחות המציינת את
החיים בישראל והנותנת להם גוון
מיוחד במינו.
הבעיות המדאיגות אותנו הן ישנות,
אולם הפתרונות חדשים. המדינה
הקטנה הזאת מצביעה בגאווה על תל־אביב,
שצמחה מחולות הים והפורצת
מגבולותיה הודות ליזמה פרטית מלאת
מרץ. היא מצביעה בגאווה על הקיבוצים
הרבים, הצורה הטהורה ביותר
של התיישבות קולקטיבית. תל־אביב
והקיבוצים קיימים זו בצד אלה. ובין
שתי הדוגמאות הקיצוניות הללו תמצא
ערים ועיירות המייצגות רעיונות בינים
מכל צבעי הקשת החברתית, והמשג־שגות
תוך מאבק עקשני אך פורה
ביניהם.
ולמרות הכל, בחור עודנו מתאהב
בבחורה. אבל גם שם ישנו הבדל שהוא
תוצאת השוויון המוחלט בין שני המינים.
שוויון זה הושג על ידי הגברת
העבודה במעמקי תעלת ההשקאה, במכת
המכוש, בעבודה חלוצית על הקרקע.
שוויון זה בולט בשינוי ערכים במצב
המשפחה, שהוא, במקומות רבים, אחריותה
של החברה כולה. הרי לכם
״רומאנס״ ,עם ״עוקץ״.

בחלוקת תפקידים למסרים מבחר
עצום: כמעט כל האוכלוסיה. הישראלי
הצועד על חוף הירדן או ברחובות
תל־אביב׳ בין אם יש מצלמה בקרבתו
או אין, חש עצמו כשחקן במחזה
היסטורי רב מתת. הוא אישיות ציבורית,
חלק מעלילה שהתקרבה אל שיאה
הדרמתי במשך חמש עשרה השנה
האחרונות. בשנים אלו לא היו לו כמעט
חיים פרטיים, לא במחנות הריכוז
באירופה ולא בתוך החברה הגאה
שצמחה בארץ ישראל. הוא היה כל העת
על הבמה. הוא אינו נבעת מפני המצלמה.
בעצם׳ הבעייה לעתים היא לרסן
קצת את התיאטרליות השופעת
כשהוא עומד בפני המצלמה.
אולם המבחר העצום של ״סיפורים״,
הוא הדבר שצריך למשוך את יצרן
הסרטים לישראל. לא משום שהמסיבות
שם הן מוזרות, אכזוטיות או ״יהודיות״
,מה שמתרחש בישראל אינו
שונה מן הקורה בקאנזאס״סיטי או
בעיר קטנה בארצות הברית. ההבדל
הוא שלמתרחש שם יש מה שאנו קוראים
לו באולפנים ״עוקץ*״ .כוונתי למ
אפשרויות

שחקנים
לרוב

.העולם הזה״ ,מם׳ 647

וישנה גם קומדיה — מסוג עמוק
ביותר, כשאתה מסתכל בעם שסבל איומות
מעודף של לאומנות וביורוקרטיה
ומשטרה, והנה הוא מקים לעצמו אומה
וביורוקרטים ושוטרים משלו.
וישנה שם מהדורה חדשה של
המעשיר, הנושנה על מזרח ומערב
הנפגשים, למרות הנבואה שלא ייפגשו
לעולם, על בסיס של שוויון לא־קולו־ניאלי,
בפעם הראשונה בהיסטוריה. ויש
שם — אך אולי מוטב להעיר עוד
משהו מבלי להאריך ברשימה.
הסרטים שייעשו בישראל יהיו בעיקר
על עצמנו. העלילות המושכות אותנו
ביותר, הבעיות המענינות אותנו ביותר
קיימות שם, והן מתפתחות ונם•
תרות בצורות שאנו מוצאים אותן חדשות,
מעגינות ואפילו מועילות. ואין
הדברים כה רחוקים מן המציאות 1
בפעם האחרונה כשישבו לכתוב בישראל
יצירה על נושא עולמי, יצא ספר
שהוא הנפוץ ביותר בכל הארצות ומל

הדודות.

818^1

יום ה׳ 9.3״ברברה בלומברג״
תל־אביב

(הצגה לפועלים)

יום ה׳ 9.3״חליל הכשפים״

חולון

באולם ״ארמון״
מוצ״ש 11.3״אותלו״ (הכושי
תל־אביב
מונציה)
יום א׳ 12.3״אותלו״ (הכושי
תל־אביב
מונציה)
יום ב׳ 13.3״אותלו״ (הכושי
מונציה)
תל־אביב
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8בערב
אהל תיאטרון פועלי ישראל

לי-ל ה-לו

^ ט ^ ע ^ קסלע
פתח־תקוה
ב־ 8בערב
יום ו׳ ,10.3ב־ 8.30 הופעת פרידה של
תל־אביב
אליזבט ברגגר
מוצ״ש 11.3אינקובטור על הסלע
הצגה ראשונה בשעה 6תל־אביב
הכרטיסים מיום 27.2כוחם יפה רק
להצגה זו.
מוצ״ש 11.3אינקובטור על הסלע
הצגה שניר, ב־ 9.15 בערב תל־אביב
יום א׳ 12.3אינקובטור על הסלע
מטעם המחלקה לתרבות ולנוער
תל־אביב
בשעה 8בערב
יום ב׳ 13.3מטעם האגודה ״למען
האהל״ אינקובטור על הסלע
תל־אביב
ב־ 8בערב
יום ג׳ 14.3הצגת פרידה לפני צאת
ה״אהל״ לסיבוב באירופה גם הוא
באצילים ב־ 8בערב תל־אביב
יום ד 15.3״יום מנוחה״ בשעה 8
תל־אביב
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8בערב

באולם ישה חפץ
המחודש

מם׳ 16
תכני ת מ!

מתח *וה...י
חזיז ורעם ב־צ 1ברקים
יום חמישי <9.3תל־אביב
תל־אביב
מוצ״ש ,11.3
יום ראשון 12.3תל־אביב
תל־אביב
יום שני 13.3
יום שלישי 14.3ראשל״צ
יום רביעי 15.3ירושלים

לתיאטרון קאמרי
יום ה׳ 9.3״רק אתמול נולדה״
יום ה׳ 9.3הם יגיעו

טאטא

בבית הפועלים

תל־אביב
מחר״ ב־8.30
רמתים

מוצ״ש 11.3״הם יגיעו מחר״
2הצגות ב־ 6.30ו־9
יום א׳ 12.3״הצל״
יום ב׳ 13.3״הצל״
יום ג׳ 14.3״רק אתמול

״עגלהוהב ׳
יום ה׳ 2 ,9.3הצגות ״עגל הזהב״
א׳ ב־ 6.30 וב׳ ב־ 9.15״ציון״ ,ירושלים
יום ג׳ 14.3״עגל הזהב״ תל־אביב
יום ד׳ 15.3״עגל הזהב״ בחדרה
יום ה׳ 16.3״עגל הזהב״ ,רמת־גן
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8בערב

תל-אביב
תל־אביב
תל־אביב

נולדה״

תל־אביב

יום ג׳ 14.3״הם יגיעו מחר״
ב״ 8.30״נגה״
גבעתיים מחר״ ת״א

יום ד׳ 15.3״הם יגיעו
יום ד׳ 15.3״רק אתמול נולדה״

נתניד,
ב־ 8.30״אסתר״
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8בערב

תשבץ 4 4 .0 1 1
(כתיב חסר)

מאת: פנחס הרזי

האלגברה היעזרא לי ת

קרית חיים

בית העם

יום ה׳ ,9.3בשעה 8.30

תא י ס

בהשתתפות: אדים דה־פיליפ
המנצח: מ .גולינקין
הבימה

תל אביב

יום ג׳ , 14.3בשעה 8.30

ספור• הופמן
המנצח: מ .גולינקין
כרטיסים :
ת״א — ביילין, אלנבי ,68 טל׳ : 5018
קרית חיים — קופת קולנוע ״בית העם״

במאוזן :

— 1רצון — 3 :שאינו גאה— 5 :
לנצח — 7 :ממילא — 9 :שליח :
— 11 עני — 14 :מעמסה— 16 :
הפילהרמונית היעוראלית מקרקע — 18 :גרפולוגיה — 19 :משקל
— 20 :עם הארץ — 21 :מעיק
(ישעיה ט״ז) — 24 :קבוץ עננים :
קונצרט למנויים מס7 .
— 27 בית־נכות; — 29 בעל מלאכה;
חיפה יום חמישי 9.30 9.3סדרה ב׳
תל־אביב יום ראשון 8.3012.3סדרה ד׳ — 30 לא עקרי — 31 :די (משלי ל׳).
במאונך :
יום שני 8.3013.3״ ה׳
— 1מחלה מדבקת, ביהוד בין ילדים
—2 :החלק העליון בבקבוק— 3 :
קהל עם; — 4נחל המושך מים רק הזדרזו בימי הגשמים (ערבית) — 6 :אסור
תנועה מחוץ לבתים — 8 :עצמה :
במשלוח הפתרונות
— 10 ערש — 12 :שן הפיל— 13 : 13 לתשבץ מס.
ערוך בסדר; — 14 ערעור! — 15 :אכן:
— 17 אגן לרחיצה — 22 :רך בשנים;
פרטים על הפרסים
— 23 מלת־תנאי — 25 :שם כולל
בגליה. הקודם
לעשבי בר — 26 :ארץ ישראל הקדומה
— 27 :מכשיר תפירה— 28 :
מגלגלוליו של חרק.

ה תז בוו ר ת

למדו

אנגלת

מהר ובאופן יסודי
בבית הספר לשפות, קדימה ׳ רח׳ בן־יהודה 74 תל־אביב

בהדרכת מורי מדופלמים *אנגליה
בקורסים הקימים למתחילים, מתקדמים ולמשתלמים
ישנם עוד מקומות אחדים פנויים
פרטים והרשמה מ״ 5עד 8כל ערב

14444444444444414

־0101

ת ל־ א בי ב. א 1ל ם. אהל ־

חל־אביב. א 1לם ״אהל-שם ־

יום חמישי 9.3.50 בשער 8.30 ,בערב

יום שבת 11.3.50

ר0י0ל של הרקדנית הוליבוד

פניה

חכם

בתי
תבנית
החלס עזזנ ״ישבת

מגדלור

החודנוע
11.3.1950

אוריון

ארמון,

חיפה

רטיטל של הזמר מסקאלה סמיילנד עבט)

שבוע שלישי

נשואין בהזמנה

רפאל אריה

*שיר נולד
בהשתתפות בטי דיויס

תקיעת כף

אופיר

אסתר

אורה, חיפה

אחדות ושלטון

שבוע רביעי

בהשתתפות :
ספנסר טרייטי
וקטרין הפבורן
המעין המתגבר

לתושב• הרצליה והסביבה!

נפתח קו שדות מוניות
הו־צר־ה-תל-אביב ו חז ד ח
(דרך ״עלית״׳ תחנת רכבת הצפון, הדר יוסף, רמת השרון)
תחנות יציאה :
ת ל ־ א בי ב, שרות מוניות ״סלטין״ בע״מ, רחוב אחד העם ,19 סל׳ | 4900
הרצ לי ה, מוניות ״הרצליה״ ,ע״י קפה קורסו, טלפון .216

דרכו
של מנצח

כתבת המערכת וההנהלה ז תל־אביב, רחוב לילינבלום ,12
טל׳ ,4414ת. ד / 1962 .העורך האחראי והמו״ל: א .קיסרי /
דפוס נב שהם, תל־אביב, רחוב פץ ,6סל׳ / 2239 גלופות:
צינקוגרפיה ״ארץ־ישראלית* נע״ס /ההפצה: דוד סזפל ובניו.

ועומן

מרצי מצור ׳חשדם-למנוחת עולמים ב״הר הו צ ד
ימי המצור בירושלים נראים כה רחוקים, ואף על פי כן כה קרובים.
בשבוע שעבר הובלו למנוחת עולמים ב״הר הרצל״ 115 מחללי
הפורצים, שהקריבו את חייהם למען בירת הנצח.

ההלוויה עוברת על פני בניני המוסדות בירושלים.

לפני הקבר הפתוח.

מצבת זכרון לגבורי צובא

ההורים השכולים בטקס הנחת אכן פינה
למצבת זכרץ לבניהם שנפדו בצוכא.

הארונות נישאים על ידי חברי הנופלים.

רב יוסף, שר האספקה והקיצוב, מספיד את החללים
כנוכחות הרבנים הראשיים -הרב יצחק הלוי הרצוג
והרב בן ציון חי עוזיאל.

חברי קיבוץ צובא מעלים את זכר החברים שנפלו.
צילומים: מגורה