גליון 648 מתאריך 16 במרץ 1950

״גמזו״
ל טובה
מושב עונ די ם חדש

פועל, אגודת ישראל
למעלה מימין :

האסטרטגיה קודמת
רבד: סרן יעקב רחכי
וצבי אבסלרוט, היד
עץ הטכני של הסוכנות
מוסרים הסברות
לאנשי המקום.
למעלה משמאל :

הרבי מוויזניץ סועד
פת שחרית.
באמצע מימין :

מושב חדש -
שלט חדש

ישראל גוטפריד מפולין נושא בלי
עבודה ובלי נשק

הגלומים :

בראון

סיום הטקס: הורה

ד־־ר מנחם (אמיל<פ 1ירע 1טין
וודטד ק ל״ לוידרמילק אחד החזיונות הנהדרים ביותר הוא
מאבק האדם עם הטבע. אנני יכול לתאר
לי מחזה מרנין־לב יותר מאשר
כבוש הכוחות העצומים של הטבע על
ידי חכמת האדם׳ חריפותו, שעבוד
החומר לשירות המין האנושי. שכלול
טכני וארגון סוציאלי של חיינו עשויים
להביא ברכה רבה עד אין קץ,
הרי הם עשויים להפסיק כל מחסור
ולהעלות את המין האנושי לרמה גבוהה
של תרבות. לכאורה נדמה שאין דבר
כשוט יותר מאשר פתוח אוצרות טבע,
אך כל הבקיא בדבר נוכח לדעת שהדרך
רחוקה ומייגעת. כיצד אמר פרנסיס
בייקון ״כדי למשול בטבע עלינו תחילה
לציית לו״ .האדם מסוגל להפוך
את הרע לטוב ובזה כוחו העצום.
דוגמת רשות עמק טנסי תוכיח. היה
היה $הר הפכפך, נהר זדוני, מזיק
ומשחית אשר דוקא קיבל על עצמו
מרות, מימיו שאתמול שטפו אדמה
יקרה, הרסו, השתוללו, מביאים כיום
ברכה׳ מייצרים אנרגיה חשמלית, משקים
יערות• 113 מיליון יארד מעוקב
של אדמה הועבר ממקום למקום כדי
לעצור את הנהר טנסי. כמות זו היא
פי שנים עשר ומעלה של נפח שבע
הפירמידות הגדולות של מצרים, בביטון
בלבד השתמשו פי שנים וחצי
מאשר לכל הסכרים והבנינים של תעלת
פנמה 1200 .מיל כבישים נסללו,
140 מיל של מסילת ברזל, שלושים
מיליון יארד מעוקב של עפר וסלעים
הוצאו ממקומם להכנת יסודות הסכרים,
חפירה גדולה שיש בה כדי
לטמון עשרים ביניני ״אמפייר סטייט״,
הבנין הגדול ביותר בניו יורק ואולי
בעולם כולו. מי הנהר נופלים מגובה
של 602 מטר ליד הסכר הראשון׳ לגובה
של 23 מטר ליד הסכר האחרון ויוצרים
כמות עצומה של אנרגיה חשמלית.
כך הפך עמק שומם ופרא לאדמה סוריה
המפרנסת בכבוד מיליוני בני אדם.
מים מסוגלים להגדיל כל שטח אדמה
פי כמה וכמה.
קנאה אחזה אותי מאז ומתמיד
בשמעי על הצלחת רשות עמק טנסי.
שם הוגשם חלומנו ולבש צורה מעשית.
בצלומים ראיתי הרים קרחים,
ממש כמו הרי הנגב או הרי ירושלים
וראיתי את אותם ההרים מכוסי יערות
כעבור שנתיים. אכן העוני אינו
הכרח. הברירה בידינו. מפעלי פתוח
והשקאה מסוגלים למנוע זיעה ולהפוך
את ארצנו לגן עדן. אכן, מאז ומתמיד
נושא אני את עיני למתכננים הגדולים,
לבעלי תכניות הפתוח העשויים להביא
ברכה׳ אם רק ימצאו אוזן קשבת
והבנה. אין אני יכול למשל למחוק
מזכרוני את שמו של המהנדס הנורבגי,
אלברט היא ויר ט, אינני יודע
אם חי הוא או מת׳ אך זוכר אני
שהוא פרסם עוד בשנת 1919 תכנית
להשקאת הארץ בעזרת תעול וייצור חשמל.
גם אביו של היאורט היה מהנדס
ידוע שם בנורבגיה שבנה סכרים ורכש
לעצמו מומחיות מיוחדת בריסון מפלי
מים. אלברט היאורט נמשך לתנ״ך וב־קראו
פעם בספר יחזקאל נצנץ במוחו
רעיון השקאת הארץ. כיצד נאמר שם י
המים האלה יוצאים אל הגלילה
הקדמונד׳ וירצו על הערבה ובאו
הימה אל הימה המוצאים ונרפאו
המים. והיה כל נפש חיה אשר
ישרץ אל כל אשר יבוא שם נחלים
יחיה והיה הדגה רבה מאד בי באו
שמה המים האלה וירפאו וחי כל
אשר יבוא שמה הנחל. והיה יעמדו
עליו דיגים מעין גדי ועד עין עגלים
משטוח לחכמים יהיו למינה
תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה

מאד.

,העולם הזה״ ,מס׳ 648

/״שעה קלה עס״...

הפך מושג בעינינו, לשם דבר. הנה
האיש אשר לא ידענוהו כלל ולפתע,
באחד הימים כשעבר בארץ׳ ראה את
אשר ראה, עיבד תכנית המסוגלת להביא
לנו ישע והצלה. גם עתה נענה
להזמנת משרד החקלאות ובא לכמה
שבועות כדי לעקוב אחר השנויים
שחלו בארץ. מיד נכר בו האכר.
גוף מסורבל וחזק, ידים שאחזו במחהוא
ממעט בדבור ככל עובד
רשה.
אך אותם המשפטים המעטים
אדמה,
שפתותיו, חצובים,
שהואמעלה על
שקולים להפליא ועולים ממעמקי הנשמה.
מכאן כוחם הסוגסטיבי הבלתי
רגיל. שערות השיבה העוטרות את רא
ועירק.
היאורט לא היה חולם בהקיץ,
הוא הרצה על תכניתו פעמים אחדות
בחברה הגיאוגרפית המלכותית בלונדון,
היה חבר בחברה על שם פרדיי ובמכון
וויקטוריה ופרסם מאמרים רבים
בעתונות הבריטית המקצועית. בתכניתו
התענינו ותמכו האקון, מלך נורבגיה
שביקר כמה פעמים בהרצאותיו, וויג־סטון
צ׳רצ׳יל, ווייקוינט סמואל ואחיו,
סיר סטוארט סמואל, הנמנה על ידידיו
הקרובים של היאדרט. פרט מעניך של
התכנית הוא בנין תעלה לאורך שבעים
קילומטר בין ים המלח והים התיכון.
אורך התעלות הפנימיות בעמק הירדן
היה מגיע לפי זה למאתיים קילומטר
בערך.

שו עומדות בנגוד לאש הנעורים הבוערת
בעיניו החומות.

היאורט הושפע השפעה עמוקה מן
הפסוקים האלה ונגש לעבוד תכנית
השקאה ובנין תעלות. הוא עמד חיש
מהר על כך שבסכרי אסואן כבנהרות
סוריה טמונים כוחות חשמליים גדולים.
הוא רצה להביא את מימי האו־רונטם
מסוריה לא״י דרך מנהרה והציע
לנצל את נהר פרת שבסביבתו
משתרע שטח של 220,000 קממ״ר שעליו
ישבה לפגים א-וכלוסיה צפופה.
מקור הפרת באנאטוליה ומאחר שנפלג
לקארא־סו ולמורד־סו׳ זורם דרך סוריה

היאורט נשכח ובמקומו בא וואלטר
קלי, לוידרמילק האיש אשר תכנן
״רשות עמק טנסי״ על הירדן. קשה
להביע באיזה רטט של אהדה מהולה
בתודה ישבתי ממולו. הנה האיש ששמו

— הגישה שלי לבעיות העולם היא
באמצעות הקרקע, האדמה. הפוליטיקה
היא תוצאה ולא סיבה• אין היא יותר
מאשר עשן העולה מעלה־מעלה. האש
נמצאת על הארץ. הנכון הוא לרכז את
תשומת הלב סביב העשן במקום האש.
סיבת מלחמות והפוליטיקה היא הרעב.
בהתחרות בין הרעב והאדם, מנצח
הרעב וכל זמן שיש רעב בעולם׳ לא
ייפסקו המלחמות. הגדול הטבעי של
האנושות עולה לעשרים וחמשה מיליון
אנשים לשנה׳ אך אין דואג לתזונת
האוכלוסיה הגדלה והולכת. שנים רבות
מסייר אני בעולם ולמדתי לדעת שאין
אנו עושים דבר מחוץ לבזבוז הכוחות
התנובתיים של האדמה. כך נמשך הדבר
שבעת אלפים שנה. הרוח והמים
סוחפים את הקרקע הפוריה. זאת ראיתי
במזרח התיכון בצורה ברורה יותר

מאשר בכל מקום אחר. המזרח התיכון
הוא בית העלמין של ממלכות גדולות.
כאן כבכל מקום אחר, מפסידים אנו
במלחמה למען האדמה הפוריה• כל
זמן שלא ננצח בקרב זה, לא ישרור
שלום בעולם.
לפני אחת עשרה שנה בקרתי כאן
לראשונה ומיד עמדתי על האפשרויות
המצויינות של רשות עמק הירדן. הופתעתי
מן הדמיון הרב, בין מולדתי
המצומצמת, קאליפורניה הדרומית, לבין
ארץ ישראל. תופתע אם אומר לך
שכאן יורדת כמות גשם גדולה יותר
מאשר אצלנו. הרינו שם שגובהם כגובה
החרמון אינם מקבלים אף את מחצית
כמות הגשם של הר זה. בודאי
שמעת על פאלמספרינגס בה מבלים
כוכבי הוליבוד את חופשתם, אכן אקלימה
באקלים יריחו. אקלים חוף הים
שלנו דומה לזה של טבריה, אקלים
לום־אנג׳לס באקלים רחובות. אכן תבין
מדוע הרגשתי את עצמי בא״י חיש
מהר כמו בבית, כך עמדתי על כך
שתפקידים דומים עומדים לפניכם׳ הרי
גם בקליפורניה נאבקנו עם הבעיה
כיצד אפשר לכוון את מי הגשמים לאדמה
פוריה. כך צץ במוח רעיון נתוח
כוון חדש למימי הירדן. ירדו פחות מים
לים המלח ויביאו תועלת גדולה יותר.
הרי אפשר לנצל את ההבדל הרב בגובה
בין הים התיכון וים המלח. זאת עשינו
בקליפורניה, מדוע אי אפשר לעשות
זאת כאן? ידידי סבדז׳ ,אולי מהנדס
המים הטוב ביותר בעולם אישר את
תכניותי. אגב, אף הוא עומד לבקר
בישראל בקרוב.
כמה עולה ממון התכנית ל בימים
ההם דובר על ששים מיליון לירות,
ז.א 250 .מיליון דולר. הון. תועפו ת?
לפי החשובים תביא ההשקעה שלושה
אחוז רווח במשך חמשים שנה הרי
הרשות עשויה להוזיל את המים ואת
החשמל. בקליפורניה הונהגה תפיסה
משפטית חדשה בזמן האחרון לגבי
מים. זכות הבכורה של מי מריבה
שייכת לאותו אדם או מוסד אשר ישתמש
בהם לטובת הכלל ויביא ברכה.
יבוא זמן בו ישתמשו בעקרון זה גם
לגבי הקרקע. ייתכן שרק כעבור חמ־שים
שנה יבינו את רעיוני זה כהלכה,
אבל שנוי זה בוא יבוא מתוך הכרח.
בקרתי בעירק ונוכחתי לדעת שעל ידי
השקעה טובה יכלו שם להתפרנס לא
פחות משלושים־ארבעים מיליון בני אדם
על רמת חיים גבוהה, אך את הדוגמא
הבולטת והחריפה ביותר ראיתי לפני
בואי לכאן עקב בקורי באפריקה. רעב
פרץ בסביבת האגם נייאסה על אף
העובדה שמי האגם מתוקים והסביבה
אדמה מצויינת שאין המים מגיעים
אליה בגלל התנאים הגיאוגרפיים. איש
אפריקה אינו חקלאי מטבעו ולכן אינו
דואג ליצירת הקשר ביו אדמה ומים,
איש סין בודאי היה עושה זאת.
דברי לוידרמילק מזעזעים בפשטותם׳
בכנותם. כל העולם נלחם למען
שעל אדמה נוסף, אך שום איש אינו
מתענין בשעל זה אחר שנמצא ברשותו.
אזהרתו — מן ההכרח שתמצא את
הדה בכל מקום׳ אך קודם כל אצלנו.

אי מפרס רי ן: ב .גי ל און >ג 1ריצ ק1ב< ־ ק גי ג צ בו ר ג
מתכבדים להציג את הכנר העולמי ואת אחותו הפסנתרנית המהודרת

־ הו ד׳ ו רו פ צי ב ה מנורוין
אולם ״אדיסוך

בחיפה

אולם ״ארמון״

אולם ״אהל שם״ בירושלים
בתל־אביב
ביום רביעי 19.4.50
בימים 18.4 ,17.4 ,13.4 :
מכירת הכרטיסים במשרד ״ארמון״ ,מכירת הכרטיסים במשרד ש. כהנא מכירת הכרטיסים במשרד ק. גינצבורג
החל מיום ראשון 19.3׳ שעה 8.30 בבקר החל מיום ששי ,24.3שעה 9בבוקר החל מיום ששי 8.30 ,17.3.50 בבוקר
ביום חמישי 20.4,50

הקהל מתבקש לשים לב לתאריכי הקונצרטים, המסומנים בכרטיסים. מחירי הכרטיסים כוללים מסי הממשלה והעיריה

שלש שנים למסעות ה 3מדח

ב 1ב 1ני

סאטיריקון

(ינואר — אפריל ) 1947

רישומים מ!
דמר, בנפשך ידידי׳ דמה בנפשך,
שאתה הולך במדבר ...לא. לא במדבר,
אלא בישימון .,הולך אתה יום׳ יומים,
שבוע ימים. גרונך ניחר בצמא וכל
גופך אומר חולשה, רפיון, אפסות כוחות.
מימינך שממה, ומשמאלך שממה
גדולה הימנה. גבעות, גבעות של
חול וסלעים חשופות, דוממות, נאנקות
תחת עולה של שמש המרחב העצום
והצר כאחד. לא שביל בטוח׳ לא דרך
ברורה, לא שיח ירק. עץ — הרי
הוא בחינת תפאורת סרקסטית על במד,
של תיאטרון סטירי. עיתים נדמה לך,
שהגבעות הללו, גבעות המדבר, שוקעות,
כביכול, נבלעות, בבטן האדמה,
מצטופפות יחדיו, ככבשים אלו ביום
חמסין לוהט.
כך הולך אתה ימים• לפעמים חש
אתה בכל רמ״ח איבריך: הנה קץ
השממה. מאחורי גבעה זו, או הר
זה — הישוב, השפלה ד,מוריקה. ואתה
כה בטוח באמונתך זאת, עד כי
יודע אתה לתאר לעצמך את אשר יתגלה
לפניך, כאשר תצא את הואדי, בו
אתה הולך, כאשר תעקוף את ההר
שממולך, מתאר אתה לעצמך את הדבר
בבהירות. וכבר הנך משוכנע :
הנה, הנה המים הזורמים, הנה האדם
התרבותי, איש הישוב הולך לקראתך.
ולפתע ...המדבר. צחיח, שומם, ארור־אלהים.
ושבעתים מרגיש אתה אז את
כובד עולו של תרמילך, את צמאנך
הגובר והולך למים, למקום מושב.
והרצון תוקף אותך להשליך הכל, לפרוש
זוג זרועותיך ולרוץ לקראת האפס
הנרחב והנעלם, עד אשר תצא
הנשמה מגופך׳ עד אשר לבבך יתפקע.
חפץ אתה שהאדמה תפצה פיה ותב־לעך
...ואתה חש בדכאון ויאוש, המתגברים
ומשתלטים עליך, ואתה נושם
אך חול מדבר חם, צורב, ואויר של
דכדוך ושברון רוח.
ואז, ברגע זה ממש, תהרהר בת
קול במדבר, ועשרות בחורים יענו אח
המסע

במדבר

ריה. וידעת — נוצח השיממון, נוצחו
סלעי בתה נוראים אלה, נוצח המות.
שמוע תשמע תפילת־גבורה חרישית:
בחלציך העצומים׳ שממת־דורות,
עוד תלדי ווזראי אור למאות ישובים
עבריים, לרבבות בני־אדם, שסערות־מדבר
התרבות, עקרה כל נטע טוב
מלבם...
״חבריא״ ,פנה אלינו ,״הלא תסלחו
לי״ .היינו שלשה חברים שנתקבצו
יחדו, על־מנת לשמוע את ספור המסע
במדבר, שהוא נטל חלק בו. הסתכלנו
בו בהשתוממות.
״הלא תסלחו לי״ ,אמר ,״על דברים
מליציים כל שהם. נזקקתי להם.
נזקקתי למשפטים שיביעו משהו עמוק
יותר מאשר. אגדה סתם. יתכן שזוהי
חולשה׳ אולם חשתי צורך נפשי לומר
יותר . ,מאשר ספור?זבים רגיל. בשבילי
אין זה; אך פחה. הוד קדומים
הוא, שכמה שלא ארבה בדברים— ,
יהיה בלתי ניתן לתפישה למי שלא
חזה וצפה בהדרו ׳ בעיניו הוא״.
חיך חיוך קל, כילד שסרח. הסתכל
בנו במשובה׳ כשהוא מנסה לכסות
על מבוכתו, והמשיך.
״כך, שאספר על המס־; במדבר
בקשתם ...ד,אתאר לפניכם את הדרך
בה עברנו, את השעות בגן הלכנו,
אכלנו, ישנו לא כל זאת אני
משאיר לרושמי מסעות למיניהם. אני
לא על הדרך ומאורעותיה אספר לכם.
לא על השבילים בהם דרכנו, אלא
עלינו, שרגלינו דרכה בהם. על האנשים
אספר, על האדם במסע, כי הוא
יקר לי מכל המון ההרים והגבעות
גם יחד
הסתכל ;בך כאומר לבחון האם
באמת מקשיבים אנחנו לדבריו, הושיט
ידו, לקח מעט חול בידו, ובמוללו
אותו בין אצבעותיו, המשיך.
״תארו לעצמכם, שאתם הולכים
במישור המדברי רחב הידים. צוע־

הבסי ׳

וככל עקרת בי ת כישראל
מ תכוננ ת כודאי י גם את
לנקוי הכללי של הכית.
אך, אל דאגה! עכירתך
תהא קלה ויעילה יות־,
כעזרתי. כלי המ מכר,
שמשות, רצפות, דלתות,
חדרי האמב מיי יכייקו
לתפארה ו די ר תו תהא
נאה כיותר לכבוד החג.

נק 1י

;אחר.

יעילפיכמה1

זנון וורדן ויצחק גילאון (גוריאצ׳יקוב) העשירו השבוע את
עולמנו האמנותי בבמה חדשה, עליה מופיעים הכובוניס
הפוליטיים של שליין. הנה שני שרים, כוכתו של אדני בווין
ודמות יקרה אחת שירדה כאורח זמני מן הבמה הנקראת
״אם תרצו הריני אגדה״...
וים בטוחות. נדמה לכם עלולים. אתם
לצעוד ככה עד אין סוף, ולפתע —
צעדו עוד צעד אחד בלבד והרי אתם
נופלים אל תוך שקע עגול ותלול,
קיר על מטרים. מאות עמוק
השקע הזה מטפסים) באיטיות, בש־קידה,
כמה עשרות | אנשים, נושמים
ונושפים בכבדות, נעצרים מדי פעם
לשאוף אויר ולבלוע! את מעט הריר
היבש שעוד נותר להם, בגרונם, הניחר
מצמא.
אחד, מתישב לפתע בעצם העליה,
סמוק פנים, פרוע שיער וחולצה, דם
זולג מחוטמו והוא אף חלש מכדי
להתחנן ללגימת מים. חבריו העוברים
על פניו, נמנעים מלהסתכל אל תוך
עיניו. חוששים הם פן ילכו בעקבותיו.
גם הם עושים את מאמציהם
האחרונים והנואשים להגיע אל סוף
המעלה בשלום• זוהי שאלה של כבוד
בשבילם. מן־דהוא חולץ פקק, ומשקה
את הכושל. הלה תופש במימיה בשתי
ידיו, ובשיניו, עוצר את היד המגישה,
המנסה לקחת ממנו את השארית.
הוא לוגם בתאוה, בשגעון, בש־כרון.
חבריו העוברים לידו נדים לו,
וחולפים על פניו מהר ככל האפשר.
אתה מטפס ועולה. דומה עליך —
הנה הגיע הקץ. אך לא. מעלה חדש
מתגלה. אתה נעצרתוך אנחת יאוש
ואכזבה ומסתכל על הנוף מסביבך. על
עשרות הצבעים הנהדרים, צבעים וגו־נים
בלב המדבר החד־גוני. רוצה
לשאוף כוח ומרץ מהדר זה׳ וממשיך
לטפס בשארית כוחותיך.
הולך לו יוסף, צועד צעדים מאומצים
מאחורי אסתר קטנת הקומה.
חברים ר,ם. ידידי נפש. מתחילת המעלה
מדבר יוסף על לבה שתניח לו
לשאת את תרמילה. מפגיע בה, מפציר
ונוזף.
— הרי בשבילי, אין זה משא
כלל, אין זה מאמץ. פולט הוא בכוחותיו
האחרונים — ואילו בשבילך —
שאני ...כך טוען הוא לעומתה. ואילו
היא בשלה.
— כלך לך. אין אני זקוקה כלל
לעזרה. כוחותי עוד עמדי, לשאת תרמיל
פעוט זה.
והיא מצביעה על התרמיל, אשר
כמעט ואין היא נראית מתחתיו.
— גאות נשים טפשית. הרי לא
תשני את עובדת היותי חזק ממך.
גבר הוא גבר, הוסיף בהכרת ערך
עצמו, כשהוא מזדקף קמעא. וכבר שכח
את עיפותו, שלא הודה בה, והכין
עצמו לפתוח בנאום על נושא ביולוגי
חשוב זה, כשטפחד, לו על פניו
בקיצור.
— לא. לא וחסל.
רבים הם הכושלים. ואלה המחזי
קים
מעמד כלשהו חייבים לסעוד את
חבריהם בצר להם.
— משה — נשמע קול מראשית
השורה קח נא תרמיל אחד מאלה שאני
נושא. איני יכול לשאת שלשה בבת־אחת.
שתיקה.

משה.
— איני יכול.
— אבל תבין׳ למעלה מכוחותי הוא
לשאת שלשה תרמילים. קח את הקל
שבכלם. משה, זה המוחזק בחור טוב,
בעיני כלם ; שותק ואחר מתפרץ.
— קשה, קשה• לכל קשה. יקום
החלש וישוב לביתו• אין כאן מקום
לחלשים. ואני — הוסיף בגסות —
אין אני חבר לאגודת צער־בעלי־חיים.
שמו האנשים עצמם כלא שומעים.
מועקה היתה בשורה.
— מה הריצה הזאת, רבונו של
עולם? — גם על המפקדים לא פסחה
(המשך בעמוד )12

לאמריקה

מטוסים משובחים בעלי 4
מנועים! חבר עובדים אמריקאי
מנוסה! ארוחות ללא
תשלום! שרות אריב.

שויאו״ה איטליה קשר עם מרכזי העולם העק־דיים.
פנה אל סוכן הנסיעה
שלך או טלפן:
ט.וו.א. תל-אביב מם׳ 5788

,העולם חזה״ ,מם 643 ,

אני ״סגריר״
את עצסי...

דז־יגאן
ו שומאכר
הגיעו
לי ש ר אל

— אינני מבין אותך — אמר לי
אחד מידידי, עסקן מפלגתי וותיק —
בחור בגילך, בימים כאלה ...איך אפשר
שלא תשתייך לאף מפלגה? נו
באמת — ,איך יכול אדם להסתובב
כך, לפרוק עול, הייתי אומר. נו טוב,
— אני מבין שאינך רוצה להיות
פעיל, אין לך נטיה לעבודר, ארגונית־מפלגתית•
אבל איך אפשר שאדם לא
יגדיר את עצמו י הרי כל אדם צריך
סוף סוף להחליט לאיזה מחנה הוא
משתייך. אינני רוצה להשפיע עליך
להכנס למפלגתי, אני מדבר מנקודת- ראות רחבה יותר: הגיע הזמן שתגדיר שני הקומיהנים
את עצמך ! הפופולריים הדברים הללו לא עברו בלי הש דז׳יגאן ושומא
פעה. לאחר שהרהרתי בהם נוכחתי בר ישבו כמשך
שמכמה בחינות צודק חברי. הנה אצעשרה
אחת

נוצר מצב עדין: ידידי מחוגי הי שנה על מזוומין
סבורים שמשום שאינני נמנה על דותיהם כרוסיה
מחנם, מסתמא אני ״אדום״ .ולעומתם ובצרפת, עתה
ידידי מחוגי השמאל סבורים שמשום הגיעה השעה
שאינני נמנה על מחנם מסתמא אני לרדת מן המז״ימיני״
.חושדים בי בנטיות שונות, וודות הללו ולפואחרים
מנסים להשפיע עלי להצטרף תוח אותן. נקלמפלגתם,
בקצור: אין לי שקט ומ ווה שיעשו זאת
נוחה. והרי את כל זאת יכול אני
כישראל.
למנוע בנקל: אגש למועדון־מפלגה,
שתי תמונות, ומיד ״פנקם־חבר״ גידי
— והריני ״מוגדר״ .שוב לא ינסו
האינטלגנציה ; במבחן לעמוד
טפוסים שונים ל״ארגך אותי, ולא ב.
ייחסו לי דעות והשקפות שאינן כתו ג. הועד בישיבתו יחליט אם מתאים
בות שחור על גבי לבן בעתונה של האיש. באם התשובה תהיה חיובית,
מפלגתי, והכל יבוא על מקומו בשלום. על המתקבל להביא שלוש תמונות :
ערב אחד יצאתי לעיר במטרה לבקר אחת בפרופיל, השניה באמפאם, והבשנים
או שלושה מועדוני־מפלגות, שלישית בבגד־ים. לאחר התשלום המולאחר
שאעמוד על אפיין, אבחר בק קובל יקבל את פנקס־החבר. ובכן נתרובה
לרוחי ביותר. מן המועדון הרא חיל בשאלון.
שון שנקרה בדרכי בקע אור רב ונשהוא
הושיט לי שאלון ארוך.
מעה שירה צורמת. הסתכלתי לתוכו
שאלון כניסה למפלגה
מבעד לחלון וראיתי חבורת נערים ונכל
המוסר את תוכן השאלון, או
ערות מקפצת ושרה .״הללו צעירים חלק ממנו, לאדם בלתי־מהימן, עובר
מדי בשבילי״ ,חשבתי, והתרחקתי מן על התקנות.
המקום. מועדון שני שכן בקומה השהשם(
...לפני ואחרי השנוי לעבניה
ועשה רושם סולידי יותר. מצאתי רית)...
את עצמי באולם רחב שבו היו סיסהגיל
האמיתי...
מאות ועלונים שונים. השעה היתר,
הכתובת האזרחית...
מוקדמת ובמועדון היו רק אנשים א. ההשכלה (למחוק את המיותר).
ספורים, שהסתודדו בפנות. החילותי
.1השכלה עצמית (בבתי־קפה וכו.).
לסקור את כל אשר מסביבי. הסיסמאות
.2רומנים זעירים, .
משכו את העין ביותר. על קיר אחד
.3קורסים בכתב.
התנוסס המשפט :״תן לי חבר את
.4ספרות בלשית.
ידך המיובלת״ .ועל קיר שני :״ד׳
.5חוסר־השכלה.
פוליטי (למחוק את
יכפר על עמו״ .ומתחת באותיות קט ב. עבר
נות יותר :״אשרי הגבר הצניע לכת״ .המיותר)...
ועוד כמה סיסמאות כגון :״מלכות
.1סוציאל־דימוקרט.
פועלים במדינה מסורתית״ .״יבוא הון
.2טרוצקיסט.
זר לארץ בוז לקפיטליזמוס וכן
.3פצפיסט.
היו תלויות על הקיר כמה מודעות
.4אנארכיסט.
המכריזות על כינוסים והרצאות. הסיס.5רבולוציונר.
מאות
הללו הוכיחו שמפלגה זו יו ג. עברציו ני(..-למחוק את המדעת
את דרכה, ומראה חבריה נטע יותר).
רגש של בטחון שהפעם נקלעתי לחב.
1תרומות לקופת ״ר׳ מאיר בעל־רה
הוגנת. נגשתי אליהם ואמרתי את הנם״.
מטרת בואי.
.2רכישת כתבי הרצל.
— עליך לחכות למזכיר — ענו.
.3השתתפות באסיפות.
ישבתי וחיכיתי. לאטו התמלא המו.4הפגנות
אנטי־בריטיות.
עדון, עד כי עשן התאבך בתוך הד
.5השתתפות ב״מצבים ׳צבאיים״.
דיבורים שוטפים מעשרות גרונות. לב ד. עברארגוני (למחוק את המסוף
בא המזכיר. לאחר שהתוודעתי יותר).
אליו ביקשני להכנס עמו ל״מזכירות״.
.1שיחות עם פועלים.
הוא היה אדם חביב׳ אלא שלבושו היה
.2וויכוחים בבית־הספר.
מיוחד במינו: ענוד עניבה מפוארת
.3פעילות בבתי־הקפה.
ולבוש מכנסי חאקי קצרים. הבנתי
.4ארגון נשפיות, נשפים ובו׳.
שמפלגה זו דוגלת בפשטות והידוד
.5ארגון חיי משפחה.
כאחד, וצירוף זה! נראה לי מענין
וכן עוד כמה סעיפים היו בשאלון ן ביותר.
הארוך לאחר שמחקתי את כל המיותר
— ובכן אתה רו4ה להצטרף למפ־ וחתמתי את שמי, הגשתי ברטט מיוחד
לגתנו. אני מבין. אולם עליך לדעת את השאלון למזכיר. הוא נטל אותו
שאין מפלגתנו כשאר המפלגות המקב ולאחר שהטמינו באחת ממגרותיו פתח
לות לשורותיהן כל דכפין. הרוצה ואמר :
לד,כנם למפלגתנו חייב לעבור את
— ועכשיו ניגש למבחן האינטליהפרוצדורה
הזו: א .למלא שאלון ! גנציה...

העולם הזה״ ,מם׳ 648

הרגשתי שעכשיו יבוא הדבר החמור
ביותר, שיקבע אם אתקבל למפלגה או

— שיטת המבחן היא פשוטה —
אמר המזכיר — אני שואל אותך שאלות
ואתה עונה לי תשובות. אם מידת
האינטליגנציה שלך לא תהיה נמוכה
מן הממוצע — סיכוייך להתקבל
למפלגתנו הם טובים. השאלה הראשונה
היא: מה חייב אדם בארץ
להיות כאדם, כיהודי, ובציוני?
— הוא חייב להיות אדם, יהודי,
וציוני.
— טוב. שאלה שניה: במה מצטיינת
תקופתנו?
— בזה שהיא תקופת המאה העשרים.

לא רע. ועכשיו אמור לי: מה
זה אטום?
— בית־קפה בצפון תל־אביב.
— לפי דעתך האם ההויה קודמת
לתודעה, או התודעה קודמת ל מד ה?
— תסלח לי?...
— ד,ויד, או תודעה — מה קודם?
— שניהם באים זה אחר זה.
— הגדרתך מופשטת מדי. תן לי
משל.
— אם שמים קומקום על אש, אז
ורק אחר־בך
המים רותחים קודם הקומקום מתחיל לצפצף.
— טוב מאד. ועכשיו אמור לי שם
של גאון.
— הגאון מווילנא.
— מי המציא את המלחמה?
— .אילי־הנשק.
— לשם מה?
— כדי לתת עבודה לבעלי״מקצוע,
ולשלם ״מס הכנסה״ שמאזן את תקציב
הממשלה.
— טוב. סבורני שכבר קיבלתי
מושג על רמת האינטליגנציה שלך.
הועד יחליט אם לקבל אותך למפלגה.
וכעת, באיזה חוג אתה מעונין? קיימים
אצלנו חוגים שונים: חוג לפוליטיקה,
חוג לכלכלה, חוג לספרות —
אני מעונין בחוג ליחסים.
— חוג למה? !
— י—ח—ס—י—ם. חוג ללמוד
היחסים שבין אדם לאדם, בין פועל
לנותן־עבודתו, בין תלמיד למורו, בין
בעל לאשתו, בין סוחר לקונה וכו׳.
תמשיך בבקשה
— מענין מאד !
להסביר לי...

— תסלח לי, אדוני המזכיר, אבל
אני כבר מרגיש לא טוב ...מסתובב
לי הראש...
— אני אשאל אותך עוד כמה שאלות,
אולי זה יעבור—
לא. אני מוכרח ללכת הביתה.
— חלילה וחם! אתה התחלת לדבר
על ענין ״חוג ליחסים״ ודבר זה
מענץ אותי מאד. אני הייתי רוצה שאתה
תקבל על עצמך להדריך את החוג
הזה, במקרה שהועד יאשר אותך כחבר.
המוכן הנך?
— חבר אדון, אני לא מוכן ...אני
כבר מבולבל לגמרי ...שלום...
וכך עזבתי את המועדון. אותו
ערב שוב לא יצאתי מחדרי. קראתי
בספר ולאט לאט עזבני כאב־הראש.
שוב נשארתי ״בלתי־מוגדר״ .אלא
שעכשיו, משום מה, לא הצטערתי על

בית מסחרנו תתפור
לד חליפה ממלאי האריגים
שלה (גם ״לכל״) או
מאריגך, בגזרה הידועה
וכעבור המעולה של

ירושלים, תל-אביב, חיפה

^ו ה אז ר ח מה הוא אומר

מאת מ. דני קו ר

המעשה בחמש מאות הכל התיירים האמריקנים שב*
מטפלים
או באניית־הפאר ״קרו־כתיירים
ניר,״
לחיפה היה יכול
לשמש נושא לקומדיה, אלמלא הנזק
שהוא גרם לשמה הטוב של מדינת ישראל
כארץ של תיירות.
בהגיע האניה לחיפה התכוננו רבים
לערוך טיול לירושלים עיר הקודש,
אך נדהמו לשמוע, כי הטיול יעלה כחמישים
דולר לאיש• התיירים העשירים
האלה יודעים להעריך את הדולר ורגילים
לעמוד על המקח ולבדוק כל חשבון
עד הפרוטה. חמישים דולר הם
סכום ניכר באמריקה, שם אפשר לחיות
בסכום זה חצי חודש — והם סרבו
לכן לבזבז סכום כזה על טיול של
חצי יום.
האניה הפליגה לדרכה ורוב הנוסעים
לא השתתפו בטיול וחוזרים לאמריקה
עם הרושם שבמדינת ישראל פושטים
את העור מעל התייר.
טוענת הממשלה: אין זו אשמתי.
חברת־תיור פרטית מארגנת את הטיו־

נחוגה לסעוטיה ולשלוסם,
בשמחה ורצון קדמו
האמהות אח המוצר
חחדש שהוצא זה עתה
ע״י ״ שמן״1 -

6אן

שמן מו בחר זה מכיל
לגולין המרגיע ומשקים
את עורו הרגי ש של
ה תינו ק.
למען ב רי או ת ילדי ך
השתמשי בשמן עדין זה
לאח רהא סב סיד. ולפני
החלפת החיתולים.
סחיר הבק בו ק 9 170ר 01ח

עומן לתי ח

ש מן

1ז ז *4 .ר ז .

לים והיא נקבה את המחיר. אבל כעת
נודע שגם הממשלה אינה נקיה בענין
זה. מתברר שהנוסעים שלמו באמריקה
10 דולר כל אחד לקונסוליה הישראלית
בניו־יורק וקיבלו ויזה של תיירים.
כעת שלחה הממשלה 5000 דולר
לאיטליה, כדי להחזיר שם לנוסעי ״קרו־ניר,״
את עשרת הדולרים, מפני שלא
ניצלו את הוויזה...
נדמה לי שעוד לא קרה כדבר הזה,
שממשלה תחזיר לאיש פרטי דמי רשיון
מפני שהלה אינו משתמש ברשיון. אבל
גם ג׳סטה יוצאת־דופן זו לא תתקן את
הרושם שעשתה על התיירים פשיטת־העור
בחיפה•
הממשלה מקיימת מחלקה לתיירות.
בסוכנות יש ממונים על קבלת פניהם
של אורחים מחוץ־לארץ. להסתדרות
העובדים יש אגף לתיירות. גם ויצ״ו,
המזרחי והציונים הכלליים עוסקים בעריכת
טיולים וכן עוסקים בזה קרן
היסוד, הקרן הקימת ושאר מוסדות
צבוריים ופרטיים. כנראה, ריבוי היולדות
אינו סגולה לבריאותו של הרך
הנולד...

בוב מילר, הכתב ד,ח־דרישת״
רוץ
של ״יונייטד פרס״, שלום מהודו״סץ ...המחפש תמיד שליחויות
אל המקומות המסוכנים
ביותר, זכור לנו מתקופת עבודתו בא־רץ־ישראל
בימי הפעולות של המחתרת
נגד האנגלים. עכשיו הוא יושב
בסאיגון, בירת הודו־סין ובמברק ששלח
משם לפני כמה ימים הוא כותב :
״הוועדה האמריקאית לחקירת המצב
בארצות אסיה הדרומית־מזרחית עומדת
להגיע לסאיגון ומחכים להתגברות פעולות
הטירור של המחתרת הוויטנאמית
לשם הפגנת כוח הוועדה יכולה להתכונן
לשמוע התפוצצויות רימון־יד, שהן
מעשה יומיומי בזו פאריס־זוטא של
המושבה הצרפתית הודו־סין. חברי הוועדה
ימצאו שסאיגון דומה לפאריס ביום
שרב, בהבדל אחד: גומעי הקוניאק
בבתי־הקפה שלאורך הטיילת, היושבים
בחוץ, מעולם אינם יודעים מתי יושלך
עליהם רימון־יד מתוך ג׳יפ העובר
ביעף. העיר מלאה אנשים במדים :
חיילי לגיון הזרים חבושי מצנפות לבנות
,״כלניות״ של הדיביזיה המוטסת,
סנגאלים שחורים, קציני ימיה שמדיהם
מקושטים בגדילי זהב. לנו, העתונאים,
ההרגשה היא כמו שהיתה בארץ־ישראל
בימי השיא של הטירוריזם הקיצוני״.
אוהדי התנועה הלאומית הוייטנאמית
יאחלו, בודאי, להו־צ׳ו־מין, מנהיג תנועת
ד,שיחדור, שגם בהודו־סין יסתיים
המאבק בהשגת עצמאות ובפינוי הצבא
והשלטון הזר, כפי שנסתיים בישראל...

אחרי הוועידה היפה הצעה שהיתר, בבית־העם בתל לוועד אביב מטעם הוועד למהשלום

השלום, בה הופיע
יצחק גרינבוים יחד עם אנשי
מפ״ם והקומוניסטים היהודים והערבים,
אמר אחד מן הבלתי־מפלגתים :
— לפי דעתי היתד, הוועידה צריבה
לשלוח ברכה מיוחדת למלך עבדאללה
ברבת־עמון ולהציע לו להיות נשיא־כבוד
של הוועידה. הרי הוא השליט
היחיד מכל שליטי מדינות־ערב המוכן
לחתום על שלום עם מדינת ישראל —
והוא עושה זאת ממש בסכנת נפשות,
כי אנשי המופתי מאיימים שירצחהו

מיליונרים אמריקניים בי ש ר אל

מיליונרים אמריקניים בספון אנית הלוקסוס ״קורונה״ המסיעה
אותם סבים כדוד הארץ תמורת 2000 לירות לגולגולת. הם
מחייכים מכיון שאינם יודעים •מהנסיעה חיפה -ירושלים
תעלה 17,500ל״י לאיש.
ד,צלום: ר .יונס

.״חורשת ו וי ר ה״

השבוע נטעו חורשות על י שם
ראש העיר ישראל רוקח ליד
באר שבע וליד הדסים על שם
אשת הנשיא. בתמונה: הגב׳
הדסה סמואל, מר משה קול,
חכר הנהלת הסוכנות וראש
עלית הנוער, הגב׳ ווירה ויצמן
ורב סרן ארנון.
הצלום: פשיטיצקי
נפש. רודף שלום כזה — כלום אינו
ראוי לכבוד מצד ועידת רודפי השלום שלנו ענו ואמרו לו לאותו בעל־הצעה :
— לא הבינות כלום, במחילה ׳,מכל
הוועידה הזאת. צריך לדעת לקרוא בין
השיטין...

ג ב רי ונ שי
משתמשים בתכשיר הפלא

1נ 1לין
למניעת

קשקשים ונשיות שעוות

מיוצר בישראל ע״י ״אמקא״
תל־אביב, ת.ד ,3097 .טל.2098 .

.העולם הזה׳ /מם׳ 648

רפאל אדיה

ב־מ ״ מב צעב לינ ד ה

עזל מ חז

רפאל אריה, הבס הנזפורסם של ״לה
סקלה״ מילאנו כבש את הלבבות גם
עכשיו לרגל בקורו השני בישראל
בקולו הנעים ובתרבותו המוסיקלית.
הוא נמצא עתה בדרכו לניו־יורק כשבכיסו
חוזה של המטרופוליטן או,פירה
לשלוש שנים. בזכות משפחתו היושבת
נאלץ, זכינו לתענוג מוסיקלי בלתי
רגיל.

ב אל ם

הייתי בנשף פורים של אגודת החרשים
אלמים היהודים בתל־אביב וראיתי׳
את אברהם קאופמן, חרש אלם,
הוא היה בן 14 כשנשלח ע״י הגרמנים
ברכבת המות מהונגריה למחנה השמדה
במזרח׳ תאב חיים ומרי קפץ מן הרכבת׳
יחד עם עוד כמה צעירים׳ הגרמנים
הרגישו בהם ופתחו באש, הרכבת
נעצרה והחילים פתחו בחפושים,
תוך כדי בריחה נפצע הנער בכדור
ברגל, בעוד דמו שותת קרבו הגרמנים
וכדי לד,מלט שוב קפץ לתוך בצד, ושם
אבדה הכרתו.
הוא נצל ע״י הפרטיזנים ובדרך
המחתרת, אחרי יסורים קשים הגיע
לקפריסין ומשם לישראל ועדיין הוא
צולע. כאן הצטרף לאגודה החרשים
האלמים ומצא את בת זוגו והם מאו־

כשף מסבות שד החרשים האלמים

סגן אלוף טל משתחרר מהשרות
עם ׳היוצאים השבוע משער מחנההשחרורים הצבאי לעולם האזרחי נמנה
״גס, סגן אלוף אליהו טל (טמקיו) .שח•
מרו, של-קצין זה מעלה זכרונות מהת,

קועה ׳ה״יקדומה״ של הקמת צבאנו :

ש-ברז ר!
ה^למ

שרים• הוא סודר בעבודה ע״י האגודה
בה הוא מוצא את פרנסתו.
כמו כן ראיתי׳ בנשף הזה את הזוג
לובנברגר׳ הוא, רזה וגבוה והיא נמוכה
ושמנה, זוג מוזר, סבלו הרבה,
בתם נהרגה ע״י הגרמנים, והיא שהיתר,

זמן רב במחנה השמדה קבלה מהלומה
על ראשה מקת רובה ואבדה את הכרתה׳
כמה ימים שכבה נטולת הכרה לא
ידוע לה, בהתעוררה מצאה את עצמה
יחידה ומלבד גויות הרוגים היא לא
ראתה נפש חיה, קמה והלכה עד

ודזזו*

סנוניות המתנדבים הראשונים מגיעות
מחו״ל גביניהם שתי הפיגורות הססגוניות
של טדי הצרפתי ופטקי הניקרגואי;
הקריאה הדרמטית לדגל ביום הכרזת
המדינה, שאלפי קצינים וסמלים לשעבר
נענים לה, ובין לילה נזעקים מכל קצוות
הארץ תל־אביבה ; סריקות משטרת
החיול אחרי משתמטים׳ וכיוצא בזה.
על כל אלה היתד, חולשת קומתו הגבוהה
של המייג׳ור טמקין.

הדחקתשע דו ת
לחלוטין

״וזע ולס הזה /מס׳ 648

בדיאטרמיה

באחריות בלי צלקות ובאופן סופי (שיטה
חשמלית) 1400 שערות לשעה מהרגלים

בתפקידו השני בעוזר למפקח הכללי
על הצבא הוא תורם מנסיונו הן בצבא
הבריטי והן בצ. ה .ל. לשם הגברת
היעילות והמשמעת בצבא.
לקוראי ״העולם הזה״ זכורות רשימותיו
של טמקין׳ כתב עתוננו בחיפה,
המושך בעט עתונאי בימות שלום. בשטח
הקרוב לעתונאות — בשדה התעמולה
וההסברה — קנה לו סופרנו לשעבר
נסיון רב ואף חיבר בשעתו את
הספר המקצועי הראשון על נושא זה
בשפה העברית• אנו שומעים, כי הוא
חוזר עתה למקצועו האזרחי וטורח על
הקמת מכון לתעמולה ופרסומת בתל־אביב.

שנצלה
ע״י הפרטיזנים, בינתים נגמרה
המלחמה, והיא הועברה יחד עם עוד
כמה יהודים למחנה בגרמניה ומשם
דרך מעצר בריטי בקפריסין, לישראל,
בעלה׳ שהיה יושב ראש אגודת החרשים
אלמים ביוגוסלביה, קבל מכתב
מטיטו׳ בו הוא מודה לו על כך שבהתנהגותו
הנבונה הציל נפשות רבות
מבין החרשים אלמים, בשעה שעירו
הופצצה, אחזה פניקה את החרשים
ורק הוא לא אבד את עשתונותיו והדריך
אותם כל זמן ההפצצה והכבוש
שלאחריו. גם הוא התגלגל במחנות
רכוז׳ סבל הרבה, ד,׳׳ה בקפריסין ועבר
לישראל וכאן הוא פגש את אשתו שחשבה
לאבודה, רק בתם האהוב;; והיחידה׳
נרצחה לעיני האם ע״י הגרמנים,
עכשו הם מצאו את המסגרת הראויה
להם בתוך האגודה. האגודה המונה
למעלה מ־ 120 חברים שכ־ 40 מהם הם
עולים חדשים רוויה יסורים׳ מתאבקת
קשה על קיומה, ללא עזרה צבורית
מקיימים הם את האגודה בקושי.
תמהים אנחנו על העיריה שלמרות
שהיא מצאה לנחוץ ולראוי להקדיש
מקום למועדון האגודה, לא מצאה מקום
יותר טוב מאולם ריק זה ללא שולחנות
ואפילו ללא כסאות והחברים נאלצים
לעמוד כל הזמן במקום המחניק בקיץ
ודולף בחורף
למרות כל הסבל, למרות כל היסו־רים
נשף הפורים של האגודה היה
עליז והיושב ראש, מר חיים אפטר
נאם נאום אופטימי מלא תקוה לקראת
העתיד.
הסרט״ ג׳וני בלינדה״ שהוצג שלו־שה
חדשים בתל־אביב וזכה להצלחה
הגדולה ביותר של איזה סרט שהוא,
גולל לפני 150,000 צופים טפח מחיי
חרשים־אלמים. מן הראוי היה שהת־ענינות
זו, תצא מגדר המופשט ותהפך
לפעולה מעשית לטובת אלה החיים
בעולם האלם.

דדנ• ה ״
תל־אביב, יוחנן הסנדלר 18
חיפה, רחוב מיכאל .31
השתמשו בחדשי חורף להרחקת שערות.

הררנו

׳ דז ד עז

תקליטים

ד־ 1פטפון

אבוהמשן

ה סיג רי ה ה בזו בחר תי & חי ם בז רנו

רז ל־ א בי ב
רחוב בן־יהודה

אנלו

החדשה עזל פטי

העינים השמיות העצובות־הגדולות
כאילו נחצבו מאבני־אש. כשנגע בהן
זרם של סקרנות הראיה, ניתזן מהן
זיקי־אש של החפץ והבינה. פנים חרושי
יסורים של שתיל־אדם• מהחיוורון
הקריאולי, ד,שפתים הדקות והאף הכפוף
של ילד זה אפשר היה לצייר
תמונה, כי בעינים כאלו ובעור־פנים
קריאולי כזה נולדו: מיליונים רבים
של י)לדים יהודים באלפי שנים בעבר
ובאלפי השנים הבאות׳ עוד ייוולדו כא־לה,
נזי יודע כמה מיליונים. בבינה
:ר,מים ו|$רית של מוחו בן החמש וחצי
הוא מסתכל מסביב 1וקולט את מה
שמובן• לו. אך הרבה דברים אינם
מובנים לו עלי אדמות. ועתה, כשהוא
נמצא רק יומיים בארץ ישראל,
בקיבוץ, וכולו ספוג רשמים נפלאים,
שלא עיכל אותם עדיין, כיצד יוכל
להבין מה ששואלים אותו י האשד,
הטובה הזאת שרק היא יודעת לדבר
בלשונו׳ בין כל ההמון הגדול המתקבץ
מסביבו, שואלת אוילי זו הפעם הרביעית

— מה שמך בני?
— ולו אין תשובה׳ רק אחת :
— פטי.
לשוא מסבירה האיצה, שאין זה
שם. באותה ארץ רחוקה, שמשם הביאוהו
לכאן, אמרו לו רק כך: פטי.
והוא זוכר׳ שד,אשד, ההיא שם׳ שהיתר,
שמנה, טובת־לב ושריח חלב נדף הימנה,
שלחה אותו לא אחת, עם אחותה
אל החורשה הקטנה שבקצה השדה
המוריק, מפני שדרך הכפר עברו
חיילים והוא היה צריך לפחד מהם.
במקרים כאלה הסתירה אותו הדודה
הצעירה בין קיפולי שמלתה ובלבו
היתד. אימה גדולה הוא פחד מאד,
אם כי לא ידע, ממה הוא מפחד...
במקרים רבים כאלה החזירוהו רק
כעבור שעות לבית, בו גרו רק נשים.
שם היתד, ארץ כזאת, שממנה הגברים
— המתהלכים פה באופן כל־כך
טבעי — נעלמו הסתתר׳ פטי, כי
גם אותך יקחו חבושים, כמו שלקחו
את יתר הגברים כך אמרו לו...
ורק כך: פטי ...וכשנשי הבית נאנחו
עם השכנות על מר גורלו, הוא שמע
לעתים קרובות, כשהן אומרות זו לזו,
כי ...ד,בושים לקחו את אביו ואת
אמו של פטי...

פטי משחק עכשיו בחול ליד בית
הילדים ומחכה לאשר, זו,׳ שתהיה אמו
החדשה ...כך אמרו לו ...כי רק היא
לבדה יודעת צרפתית בקיבוץ ...הוא
יושב ועוקב. אחרי יתר הילדים, המשחקים
זה עם זה, או עם הוריהם. במעמקים
המעורפלים מתחת להכרתו
נדמה לו לראות איזו תמונה נשכחת,
בה הוא רואה הרבה ילדים מסביבו,
שידע גם לדבר אתם בלשונם ...הא־מא
החדשה אמרה לו׳ שגם הוא ישחק
עם הילדים כעבור כמה שבועות,
לאחר שילמד לדבר עברית...
פטי רואה פתאום איזו בריה מפחידה
ובאופן אינסטינקטיבי הוא מחפש
מחסה ליד הקיר. זהו חייל ומד,חייל
צריך לפחד, כך הוא למד. רעד הבכי
עובר בשפתותיו, כשמזדקרת פתאום
תמיהה בקרבו מדוע אין יתר הילדים
נפחדים י הלא הם חוזרים אחרי החייל,
שמחים לקראתו ומדברים אליי

מאת אליעזר ברזלי

כולם בבת אחת. ושוב הוא מרים את
אחד מהם באויד והוא מביט אל הילד
למעלה והילד מביט וצוחק אליו למטה
בצחוק מאושר. פטי מתקרב מוקסם
ויגש עד סמוך לחייל ...הנה הוא :
עומד לידו ...אבן הוא יודע להסביר
לעצמו׳ כיצד ומשום מה, אך הוא
מחליק בכך ידו על האריג הגס של
מכנסי החייל. החייל נושא אליו את
עיניו בגבהות של גדולים ומפזר גם
עליו מצחוקו. הוא גם אומר משהו,
שאין פטי מבין, רק מרגיש: הוא
שואל אותו אם גם הוא רוצה?...
ואין קץ לאושרו של פטי, כששתי
הידים הכבירות של האיש הגדול מרימות
אותו למרומים. עיניו נקשרות
במבטו הצוחק של החייל ...אין הוא
צוחק בקול׳ אלא בחיוך מהורהר ורציני
...ובהיותו למעלה, תועות עיניו
היוקדות־השחורות למרחקים ושוב עולה
בקרבו איזה מראה מעורפל ...משהו
מוזר ובלתי מובן.
שוב עומדת שם גם האמא החדשה
...היא אומרת משהו לחייל וזה
משיב לה. אין הוא מבין את דיבורם,
אך הוא יודע, שעליו הם מדברים.
החייל מוריד אותו לארץ כשהוא
תוהה בתמהון. יחד עם האמא החדשה
הם מתכופפים אליו. והוא שומע את
שאלתו של החייל, כאילו בא הקול
מאחורי ערפל :
—רעדסטו יידיש?
משהו זע בקרבו והוא מציית כאילו
לפקודה פנימית, כשהוא עונה :

אך יותר מזה אין הוא יודע לומר;
רק את המלה האחת הזאת. אם־כי
מיד מתקבץ מסביבו המון רב של אנשים
נרגשים, מלאי גיל ורעדה. כל
אחד מנסה לדובבו, אך אין הוא תופס
מלה. רק אותה המלה האחת הוא
יודע: יא ...ורק כשהחייל שואל אותו...
ר,אמא
החדשה לוחצת אותו לבסוף
אל לבה ונושאת אותו לחדר הקטן,
שם הוא משחק עם ילדה קטנה. הילדה
אומרת לו ״כסא״ והוא כבר יודע
מה זה ומשנן לו את המלה ...זהו
משחק חדש, יפה ומושך, המענין אותו
ברצינות ...הוא יודע, שהוא לומד
שפה חדשה ...אך תוך כדי כך מעסיק
את דמיונו החייל, שהרים אותו בא־ויר
...המשחק החדש מעייף אותו לאט־לאט.
הוא נעשה מהורהר ואי־מנוחה
משתלטת עליו• בכי מתפרץ מקרבו.
לשוא חוקרת אותו האמא החדשה
לסיבת הבכי ...אין הוא יודע את הסיבה
...הוא מתיפח ...היה רוצה לצאת
מבין הכתלים ...היה רוצה לד,שאר
לבד. הוא משרך דרכו לעבר בית הילדים
...האמא החדשה עוקבת אחריו
מרחוק ...בגבו אל הקיר הוא מתישב
על החול. השמש השוקעת מנשקת את
החול לפניו. עפעפיו נעשו כבדים• ותוך
כדי תשוקה למטה החובקת בזרועות
החלום, הוא שוב יואר, תמונה בצעיף
של ערפל...
ילד זעירון עומד בקרן הרחוב
ובוכה. ילד בן שנתיים. הילד הזה היה
הוא, בלי כל ספק ...היה זה בעיר גדולה
מאד ...ד,רבד,־ד,רבה מכוניות וחשמליות
דהרו ברחוב ...והוא תעה...

רצה ללכת הביתה, לרחוב שקט אחד,
ששם גרו אבא ואמא ועוד שני אחים...
הוא עמד בפנת הרחוב ובכה ...ילד
קטן ומיסכן, שתעה ולא מצא את
הדרך לביתו.
ואז ...כן ...אז ניגש אליו שוטר.
השוטר צחק והרים אותו באויר...
ושאל אותו משהו בלשון זרה ...וכשהוא
המשיך לבכות מבלי לענות לו,
שאל אותו שוב :
--רעדסטו יידיש?

— יא — ענה. והשוטר שאל אותו
שוב :
— מה שמך י — והוא ענה׳ כשהוא
ממרר בבכי :
— שלמה מושקוביץ ...רחוב ארוק

פטי נזדעזע ונרעד. האמא החדשה
עמדה בפניו.
— אתה רוצה לישון׳ בני?...
— וכתשובה לכך מתפרץ מקרבו
בכי גדול וכשכל גופו רועד וחזהו
הקטן עולה ויורד מעלה־מסה בצחוק
ובכי, הוא קורא :
— שלמה מוסקוביץ ...זהו שמי,
שלמה מוסקוביץ...

יה ודה גנום ר

מוקדש למאיר טפד 1״ל
סתו . 1947
מאיר היה שרוע על גבי המיטה,
כשרגליו פשוקות׳ סיגריה עגלגלה תקועה
בזווית פיו ועשנה מיתמר אל־על.
לידו על כסא צולע חסר משענת
ישב אהר׳לה ״רויטר״׳ כשהוא מסתכל
במבט חולם בפינג׳ן המהביל על גבי
פתיליה קטנה.
כזו היתד, התמונה, כשנכנסתי אנכי
עבדכם לחדר הקטן. נעמדתי על יד
הדלת ונשמתי נשימה עמוקה, כדי
לקלוט את הריח המתקתק של הקפה,
המרחף בחלל החדרון. השניים היפנו
אלי מבטים חסרי הבעה ושקעו שנית
בחלומותיהם.

מאיר היה מפקד מחלקה פלמ״חית
ש״שרצה״ באחד הקיבוצים בעמק חפר.
אהר׳לה האדום, או בכינויו ״רויטר״,
שימש כעוזרו וכאחד ד,מ״כ במחלקה.
אנכי עבדכם הייתי סתם פקק או במלים
אחרות — טוראי פשוט. באותו זמן
יצאה המחלקה להשתלמות באחד המחנות
בסביבה, ובמקום נשארו שני ״הלווייתנים״
ואני, שהשתמטתי מד,אמונים
בגלל ״רגל נקועה״ .כרגיל בהזדמנויות
כאלה מתיישבים ליד הפינג׳ן ומספרים
צ׳יזבאטים, אבל משניים כאלה, כמו
מאיר והרויטר׳ לא תוציא אפילו רבע
צ׳יזבאט ולו גם היית אשמדאי בכבודו
ובעצמו. לכן לא התפלאתי למצוא את
השניים ב״פוזה״ כזו וידעתי, כי הערב
אבוד.
התיישבתי בפינת המיטה, כשאני
משתדל לא להפריע את דממת הקודש
בחדר. בינתיים רתח הקפה ואהר׳לה החל
מוזג לספלים בפולחן מלא חשיבות ובזהירות
לבל תשפך טיפה מהנוזל היקר
על הארץ. גמענו מן הספלים בלי קול,
וחזרנו לחלום כל אחד את חלומותיו.
״לכל השדים והרוחות״ ,פרץ לפתע
מאיר ,״אפשר להשתגע משעמום״.
״באמת אפשר״ אישר אהר׳לה ״רוי־טר״.
״באמת״
,נהמתי גם אני.
מחצית השעה עברה בשקט.
״לכל השדים והרוחות, צריך לעשות
משהו״ ,פרץ מאיר שנית.
״באמת צריך לעשות״ ,אישר אהר׳לה
״רויטר״.
״באמת צריך״׳ ליחשתי גם אני.
ושוב עברה מחצית השעה בשקט.
״לכל השדים והרוחות, יש לי
רעיון״ ,פרץ מאיר בשלישית, קפץ מעל
גבי מיטתו והחל מסתובב בחדרון הלוך
ושוב כשמצחו קמוט — סימן לריכוז
מחשבתו .״נו, נשמע כבר״ ,לא יכולתי

להתאפק יותר .״סתום את פיך״ ,סנט
בי ה״רויסר״ .בינתיים גמר מאיר את
טיולו המסחרר ושכב שנית במטתו.
הפעם פרץ אהר׳לה שהיה מתוח כגומי
ולא יכול עוד להתאפק :״ובכן, מאיר,
מה הרעיון?״ תוך כדי שכיבה פלט
מאיר בחשיבות :
״יש לי תכנית כיצד לרכוש עוד
הלילה אופנוע הגון״.
״סוף סוף לא נשתעמם הערב״,
פרצתי בקריאת שמחה.
״מי שאל אותך?״ ,שאג כלפי
אהר׳לה ״רויטר״ .התכווצתי בפינתי
ושמתי. מחסום לפי• ומאיר המשיך :
״לפני שבוע סיירתי עם אחת הכיתות
בכביש ואדי ערה במטרה לעקוב אחרי
התחבורה הערבית. ראיתי מספר רב
של אופנועים על הכביש, כנראה, קשרים
של הלגיון. בהתאם לתכניתי נצטייד
שלושתנו בנשק, ניגש לכביש
ואדי ערה סמוך לחצות לילה, נחכה
לאחד הרוכבים ו...יש לנו אופנוע״.
מלאי התלהבות מן התכנית. הנועזת
החילונו לעסוק בהכנות.
השעה .22.00 רבע ירח מציץ מבעד
לקרעי העננים. בינות השדות צועדים
שלושה צללים: ראשון מאיר המ״ס,
כש״טומי״ צמוד לכתפו ופיו מעלה
גירה. שני אהר׳לה ״רויסר״ המ״כ,
כשידו האחת אוחזת ב״סטן״ ושגיר,
תקועה עמוק בתוך כיס מכנסיו. ואחרון
אחרון חביב — אנכי עבדכם,
כשרובה ארוך קנה בידי ושתי חגורות
כדורים צלובות על חזי. סמוך לחצות
הגענו למקום הפעולה• הירח נחבא
מאחורי העננים׳ ולפנינו במרחק קטן
הלבין הכביש הידוע — כביש ואדי
ערה. נערכנו שלושתנו לפי כל כללי
האיסטרטגיה הקרבית. שכבנו בתוך
הקוצים, שצמחו בשפע בצידי הכביש,
וחכינו לקרבן. הכביש היה ריק ועזוב
כאילו כלי־רכב אינם קיימים במציאות.
״נו, מאיר, איפה האופנוע שלך״?,
לחש אהר׳לה בשנינה׳ ״מוטב שנחזור״.
״לא׳ בשום אופן לא נחזור״ ,השיב
מאיר בקול רועד מכעס. מילא׳ אם
צריך לשכב נשכב. ש־ש־ש־ ,לחש
אהר׳לה. בתוך דממת הלילה נשמעה
זמרה ערבית ולקראתנו על הכביש הלך
והתקרב גוש אפל כשהוא מזמר בחצי
קול :״יה חביבתי, יה שופתי, יה
סיתי, יה אחותי — גרבי לה׳ לה׳ לה״.
״שהשד יקח אותו, הרי זה ערבי
על חמור״ ,לחש מאיר ,״אבל מה הוא
עושה כאן באמצע הלילה בטרם
(המשך בעמוד )12

.העולם הזד!׳ /מס׳ 648

רקדאת:התחדות״מר ישראל 1950
פרסומת רבה ניתנה להתחרות העומדת
להתקיים בראשון לחול המועד
פסח באולם ״אהל־שם״ בתל־אביב.
בהתחרות זו עתידים להבחר שלשה
אנשים בעלי הגופים המפותחים ביותר,
כל אחד בין בני גן לו. הנבחרים הללו
יקבלו את התארים ׳ :א) ״מר ישראל
הצעיר ( ״1950 עד >גיל ; )18ב) ״מר
ישראל ( 1950 מגיל 18 ומעלה) ;
ג) ״מר ישראל המקצועי 1950״.
חבר השופטים מרכב מאנשים מחוגים
שונים של הצבור, היודעים גוף
נאה מהו. בהם פסל׳ בעל שם, רופא
נודע וספורטאי בעל ותק ובעל אליפות׳
ארצית.
התחרויות ממין זה נהוגות בעולם
הגדול. במיוחד מקובל הדבר בארצות
הברית שם הן מתקיימות בקביעות
מדי שנה ובהן נבחרים האנשים,
״מיסטר בתאר לשאת
הראויים

אמריקה״ ובתארי משנה בחוגי הספורט
באמריקה. והחוגים הללו מקיפים
חלקים נרחבים של האוכלוסיה
בכללה — ההתחרות מהווה את ״מסמר״
העונה. רבה מאד התכונה לקראת
המאורע, אלפים רבים של אנשים מכל
הגילים מרכזים את מיטב מאמציהם
באמונים אינטנסיביים להקנות לגופיהם
את הסימטריות המיוחלת ואת השרירים
המבטיחים סכוי ביום דין.
את ההתחרויות בארץ מארגן מר
רפאל הלפרין, כשלעצמו אדם בעל
מבנה גוף לתפארת בממדים בינלאומיים.
חלק מן המועמדים לקבלת התואר
קבל את הכשרתו ב״מכון שמשון״
,מכון זה קיים ופועל חדשים ספורים
בלבד. מר הלפרין הוכיח כי אמון
שיטתי המבוצע בעזרת מכשירים חדישים,
אף כשאינו ממושך ברכה רבה
בו לפתיח הגוף, ויש בו כדי לחולל
תמורות מכריעות בשטח זה.

שלמה אביגדורי

;!:חורף 1950 בצפת

אין ספק: בעוד שבתקופת־הקיץ
נוטע בקרבך נוף־ההרים תפוס החמודות,
העוטר את עיר־המקובלים, רגש
של הקלה רבתי על השליטם קרירות
משיבת־נפש בלהט־החום, הרי בחורף
נראים הם זועפים־קודרים בהתנשאם
מעלה־מעלה דוקא — ,משם יובא קור
חודר-עצמות.
כזאת סח לי אחד מצעירי צפת,
תוך כדי טיול ברחובה הראשי של
העיר, שלושד,־ארבעה ימים לאחר העלם
השלג האחרון, ביום־חורף שטוף־שמש
,ואור — .אילו הייתי צייר — המשיך
והלה בדבריו — כי עתה שואף הייתי
בכל מאדי להעלות על הבד שני מומנטים
נוגדים אלה של ההרים ״שלנו״,
באופן שהמתבונן בשתי התמונות היה
חש בנפשו את החוויה שתארתי לפניך
זה עתה׳ בכוח הבעתם ושכנועם
של הצבעים המתאימים. אני מדגיש :
המתבונן היה חש בקור בלתי נעים
בהסתכלו בתמונה האחת וקדירות משי־בת־נפש,
משכרת, בהזינו מבטו בתמונה
השניה ...ודוקא עכשיו, בחורף, כש־אפילו
ברחוב ראשי זה מועטת כל־כך
התנועה, ניתן לעסוק באמנות זר,

העולם הזה״ ,מס׳ 648

כשהשקט כה רב בעירנו, ללא הפרעות,
כשטרם החלה עונת־הקיץ, עת
מגיעים אלינו מכל הארץ מבריאים
וקייטנים על שאונם והמונם. יש הטוענים:
קר בחורף בצפת ומשום כך
בורחים מכאן בעונה זו ; אך הנה
לפניך הצד השני של המטבע, כפי
שתארתי לך...
משעיפנו קמעא, סרנו לבית־קפה,
אשר הזכיר, בסדוריו החצוניים, בית־קפה
שברחוב הרצל בתל־אביב מלפני
כעשרים וחמש שנה. ברם׳ אם אמנם
לא התקדמה עיר זו בטמפו התל־אביבי,
הכי נשמר בה טוב־הלב של ימים ראשונים,
שנתבטא בגישתו האדיבה של
המגיש־בעל־העסק אלינו. משהבחין הלה
בחברי, אשר פקפק אם להמשיך בש־תית
התה, שלא ערב, משום־מה, לחכו,
פנה אליו בהתנצלות :
— אל תתבייש, ותגיד גם לאורח
שלך: אם התה לא טוב, אז אתן לכם
אחר. אתה יודע: קורה לפעמים--
אל שולחן סמוך לשולחננו הסבו
שתי גבירות בגיל העמידה׳ אשר עסקו
בסריגה והשתעשעו בתמונות קטנות,
כהן צולמו בשלג האחרון׳ בחברת בני״

משפחותיהן וידידיהן ב״פוזות״ מגוונות.
הגבר הממושקף שבחברתן, בעל
שערות־השיבה׳ עסקן מאחד הישובים
החקלאיים שבסביבה, טרוד היה בעריכת
מכתב לאחד ממשרדי שלטונות־המחוז
שבעיר. כל השולחנות האחרים
פנויים היו מאיש —י ותודות לכך חשו
עצמם הנוכחים המעטים כבתוך ביתם־
שלהם.
— מה את יודעת — פתח הגבר
בפנותו לאחת הגבירות, והיא מן העולות
החדשות, בהפסיקו בכתיבתו תוך
הצתת הסיגריה שבפיו — אין זה
מספיק להתרעם נגד הארץ ואנשיה.
אני זוכר: בגליל הזה, בשנות 22־,1920
התגוררנו׳ חלוצים צעירים׳ בתוך אהלים׳
עבדנו כל עבודה קשה, חצבנו
סלעים׳ סללנו כבישים, ותמיד שרנו.
בעבודה שרנו, בלילות רקדנו ושרנו,
ולא התרעמנו על איש. וזוכר אני
היאך ישבנו עד חצות־לילה ולמדנו
בחשק רב עברית. רצינו ללמוד, היה
זה חלק מחיינו —
— כן — הפסיקתו בת צ׳כיה —
נו, וזה היה טוב לגור באהלים ;׳
מדוע לא דרשתם או שכון?
פרץ החלוץ־הותיק בצחוק רם• צחק
גם חברי והוסיף — :היודעת את,
גברת, מכיר אני ותיקים, הנמצאים
שלושים שנה בארץ וכן ילידי־הארץ,
שעדיין אין להם שכון משלהם וגם

אינם דורשים ׳זאת באותו רעש ו״טרסק״,
שאתם עורכים. איש לא שאל אז, אם
טוב לגור באהלים. זה היה מובן, כי
טוב. ועוד איך היה טוב !
והנוגעת בדבר הצליפה בו, מבט
חשוד וסחר, במרירות (באידיש
את אדוני אני בכלל לא מכירה. מה
אתה מתערב בשיחה? — והמשיכה
בסריגתה דרך־חשיבות, בגאוה עשויה.,.
נאנח החלוץ־הותיק והפליט׳ בטרם
ימשיך בכתיבת המכתב — :מה לעשות
י דור המדבר...
(המשך בעמוד )12

״ ־ וווו

מה שרציתי להרא

הפועלים מנקים את הרחוב כו יעכור השר כדרכו למסיבה. השעה .13.45
את האשפה מעבירים לרחוב השני.

יש שפע של מים ביהוד -בתוך שלוליות ברחוב.
מצב המים ביהוד חמור כיותר, אולם את הבארות
הערביות עדיין לא תקנו. המים עומדים בכל
התעלות ומהווים סכנה גדולה לבריאות התושבים.
בבית הספר הכללי לומדים למעלה ממאה ילדים. לבית השמוש האחד
אי אפשר להכנס, כי הזוהמה עוברת כל גבול. מי השופכים עומדים בבל
החצר. פקידי משרד הבריאות בקרו כבר במקום, א ף הכל נשאר והילדים
משחקים בין זרמי מי השופכין.

ביהוד חיים כאלף משפחות. יש כבר תכנית לשוק צבורי. בינתיים
מקימים צריפים וסוכות, חנויות ובתי קפה ופקוח סניטרי אינו אפשרי
כלל. תושבי יהוד שמחים ועליזים. כשאין עבודה יושבים בכית קפה
ומשתעשעים על כוסית משקה. אומרים שיש גם כאלה השותים יותר
מאשר עובדים, אבל זה ענין לשר ה חנוך.

לפני שנה וחצי נכנסו התושבים הראשונים. עד
הבתים המהווים סכנת נפש לילדי המקום. תל־ח!
הנוכי •טלילי. התדטבים רואים לפני בתיהם את הלו
משלהם במקום לדאוג לנקיון הו

1 11 1

ת למר משה שפירא
כור שר הפנים והבריאות מר משה שפירא
העניו התחיל בזה שהקדמתי לבוא לפתיחת המועצה המקומית. בכפר
:זוש ,״יהודיה״ לשעבר, כעת ״יהוד״ .במקום לבוא בשעה שתים הגעתי למקום
!עד . 12 ,והנה — ברחוב אחד — תכונה רבה: כאן עבדו פועלי נקיון, סוללי
ובות וכיוצא בהם. גם דגלים רבים ראיתי ושוב — הכל באותו הרחוב האחד
מו• זה היה יפה מאוד.
אלא, שאני לא עברתי לאורכו של כל הרחוב הזה, כי אם הלכתי לסייר
ברחובות האחרים. ושם לא היה כל כך יפה. חשבתי בנפשי: כשיגיע השר,
קש ממנו לסטות במקצת מהדרך הסלולה ולהכנס לתוך הסמטאות והבתים
י לעמוד על הנעשה ש ם. אולם׳ כיון שלא יכולתי לפרוץ את חומת
סקנים הרבים שסובבו אותו, החלטתי לשלוח לך את רשמי. והסליחה אתך.
ועוד: אני מעריך מאוד את פעולות משרדיו השונים ואין כוונתי
קורת• הדברים האלה נאמרים כדי שגם אהה תדע כיצד נראית יהוד באמת —
בכל הכבוד, כנו רותנכרג
זא תמצא דרכים לתיקון הדבר.

גי ארבעה חדשים, מימי השטפונות, התמוטטו במה בתים.
יירים הוכנסו לבית התרבות, מועדוני המפלגות ובית
נסת 12 .נפשות מצאתי כחדר קטן אחד. והאנשים כמטה ממש.

פ לא פונו הריסות
ז זה הוא גם גורם
• והאשפה ומוסיפים

כבית הכנסת: זקנים מתחממים כשמש. האשה עזבה רק זה עתה את
כית החולים ומטתה -ספסלי כית הכנסת.

גם החכרה זהבה קלר שייכת לאותם גבורי העם שעליהם אין לוהגיים
לכתוב כעתוניס. היא אחות צכורית מטעם קופת חולים. מצאתיה באחד
הכתים כשעה שהאחרים היו כמסיכה החגיגית :״אין לי פנאי להיות
נובחת שם. יש הרכה תינוקות וילדים חולים כמקום״ -אמרה לי כשקט.

עבודה נאמנה עושים האנשים השקטים והקטנים.
החכרה יהודית שומסקי, מדריכה סניטרית מטעם
משרד הסעד הופכת עולמות־׳ ממש. עולי תימן
הגרים ביהוד חייבים לה הרבה, היא לימדה אותם
דרך ארץ ישראל.

ילדי יהוד שצריכים להיות פעם אזרחי המדינה. האם
דואגים להם כאמת? ״הנוער העובד״ הקים צריף פח
גדול כתורת מועדון ורוב הנוער מבקר בו. הכל שלא
ראה השר לפני כן את המועדון שנהפך דוקא כאותו יום
למקום המסיבה.

הודה אד־ אל

מוקדש למאיר ספר ד ל

עונשו של רועה?

רועד, מקיבוץ צעיר שבעמק יזרעאל
יצא עם עדרו לרעות בשדות.
חשקה נפש הרועה להעביר את העדר
דרך חורשה צעירה. הוא נתפש
על ידי שומרי החוק. הובא בפני
כסא המשפט׳ אשר הטיל עליו קנס
בסך 4לירות אועשרה ימים בית
הסוהר. הקנס שולם על ידי הקיבוץ,
יד,רועה ממשיך לצאת עם עדרו, וטובת
עדרו ראש דאגתו. החלקה הטובה
ביותר, היכן שלא תהיה, תתן את
תוצאותיה בתנובת חלב הצאן.
שנים נלחמנו עם הרועים הערבים
אשר העבירו את עדריהם דרך שדות
זרועים, בלי לשים לב לנזקים שהם
גורמים. נטיעות וחורשות אף הם היו
חביבים ביותר על אותם הרועים׳ והם
עשו בתוכם, כמו בתוך שלהם. נזקים
נגרמו על ידם למאות ולאלפי לירות,
ולא פעם בעקבות מרעה במקומות
אסורים פרצה קטטה, שתוצאותיה היו
עקובי דם. וכיום אנו עדים שאף רועים
משלנו, אותם הבחורים שלפני
שנים היו עוד חלוצי הפרחת השממה,
הולכים בעקבות משמידי התרבות
השכנים, אשר ישבו סביבנו.
ונשאלת השאלה האם קנם בסך
4לירות הוא עונש חמור עד כדי
כך, שבאמת ירחיק את הרועים מל־הכנס
לשטחים אסורים במרעה? מי
יודע כמה ימים או שבועות רעה אותו
הרועה בנטיעות הצעירות, וכמה נזק
הוא גרם ליעור, שכה חשוב לנו לטפחו.
האם עבור ארבע לירות לא כדאי
לרועה להאכיל את צאנו בירק עסיסי?
לא יתכן שבשעה שמכריזים על
נטיעה נרחבת בכל הארץ׳ כדי ליער
אותה, יקבל המקצץ בנטיעות עונש
כה מינימאלי, אשר אין בו אפילו
להפחיד את בעל העבירה, אלא עודדו
לזלזל בחוק. כי מה לו 4לירות
לעומת מרעה טוב לצאנו, החוזר לדיר
עם ערוב היום עם עטינים שופעי חלב.

(המשך מעמוד )8
גמר מאיר את המשפט התעטשתי בקול
גדול כיוון שצינת הלילה החלה להשפיע
עלי. הערבי קפץ מחמורו, נקזכב על
הכביש והחל ממטיר עלינו אש מאקדוח
אוטומטי .״אידיוט שכמותך״ ,צעק לעומתי
אהר׳לה ״רויטר״ והחל מתכונן
להיסוג. מאיר עצרו ברגלו, התרומם
על ברכיו, הוריד בשלווה את ה״טומי״,
הוציא את גומי הלעיסה מפיו והצמידו
לקנה וצרור היריות שנפלט השתיק את
הערבי לנצח...
השעה .02.00 רבע ירח מציץ מבעד
לקרעי עננים. בינות לשדות מתנהלים
בכבדות שלושה צללים: ראשון מאיר
ד,מ״מ, כש״טומי״ צמוד לכתפו ובח־
!ודחו תקוע אקדוח ״מאוזר״ חדיש —
שלל מלחמה. שני אהר׳לה ״רויטר״
המ״ב, כשידו האחת אוחזת ב״סטן״
והשהיה תקועה עמו׳ק בכייס המעיל ואוחזת
בסכום עגלגל של 20 לירות, מכיסו
של ההרוג. ואחרון אחרון חביב —
אנכי עבדכם, עטוף בכפיה שחורה ורכוב
על חמור קטן כשזמר ערבי בפי :
״יה חביבתי, יה שופתי, יה אוחתי, יה
סיתי, גרבי לה, לה, לה״.
י ואם סבורים אתם שהאופנוע, סליחה
החמור, נשאר ברשותי — אינכם אלא
טועים. למחרת הגיעה אלינו פקודה
האומרת שאת כל כלי־הרכב, שנלקחו
כשלל מלחמה, יש למסור לקצין התחבורה
הגדודי. כל התכניות שרקמתי לי
עם חמורי נגוזו.
בלב שבור הולכתיו למחרת למפקדת
הגדוד, התייצבתי בפני קצין התחבורה
והודעתי׳ כי ״כלי הרכב שנלקח
אתמול בקרב, הוכנס לסדנא״.

הופיע כרך ראשון של

אנציקלופדיה כללית
יזרעאל
55—60 אלף ערכים בכל רשויות החיים והמדעים: אמנות, ספרות ,
פילוסופיה, טכניקה, מוסיקה, רפואה, היסטוריה, גיאי -
גרפיה, משפם, פוליטיקה, חברה, ארכיאולוגיה, צבא ,
ספורט, ביאוגרפיות של אנשי ־ ש ם וכד.
תשומת לב מיוחדת הוקדשה למקצועות היהדות ולכל המתרחש ומתהוה
בעולם היהודי בכלל ובארץ בפרט.
מפות גיאוגרפיות, תמונות וציורים רבים.
האנציקלופדיה הכללית ״יזרעאל״ נערכה בידי חבר מלומדים ומומחים

למקצועות הנ״ל.
הספר יוצא לאחר הכנות שארכו שבע שנים.

כ ר כי ם ג דו די

חורף 1950 בצפת

הסדס׳י ח

שלשש בי םדססעדת
(המשך מעמוד )4
הכוס. הכל היו מיוזעים וקצרי נשימה.
כל הבקשות והתחנונים להאיט את
קצב ההליכה עלו בתוהו. האחד, אשר
הלך בראש היה כמכונה לכל דבר. לא
אבה לשמוע לטענות. משאחת הבחורות
פרצה בבכי היסטרי ולא רצתה לזוז
עוד ממקומה, נטשה, המפקד, מאחוריו
והניחה להולכים במאסף המסע. ריצת
אמוק נמשכה כמקודם, ריצת טרוף
לאחר מסע יסורים של שבעה ימים
ללא מים.
לאחר שעתים של הליכה נוספת,
היגיעו למקום מנוחת הלילה. הכל צנחו
חסרי אונים. אברהם, הוא לבדו, עמל,
קושש עצים ושיפר את מקום הלינה,
מבלי שמי שהוא מבין החברים ינקוף
זרתו לעזרו.
כששכבו לישון, נשמע רחש מים.
אברהם היה זה ששתה בגניבה, באין
רואים. השומר על המחנה — ראה...
והחשה.
למחרת, עם השכמה, ניתנה לכל
איש ארוחת בוקרו הדשנה, ומחצית
הספל מים. אחד אחד נפנה לפינה,
צל שיח, להתיחד ברוב רממה ומשמעות׳
עם מעט הנוזלים שניתנו לו.
היחידי שלא שקט היה, יצחק• כמות
המים, שמצומצמת היתה, בלאו הכי,
אזלה בטרם נתמלא ספלו עד מחציתו.
— שמעון. קרא בקול רוגז. לא קבלתי
את מלוא הכמות המגיעה לי.
— אין יותר. פסק זה בקיצור.
— מה פירוש :״אין יותר?״ זכאי
אני, כמו כל חבר אחר, לאותה הכמות
עצמה שמקבל כל איש מכם.

(המשך מעמוד )9ומשנשתתקו שכנינו, המשיך חברי
בהסחת תעוקות־לבו באזני — :גם
כיום׳ לאחר קום מדינתנו, מתענינים
בעירנו פחות מאשר במקומות אחרים.
נוסף לכך קימת בצבורנו מלחמת זקנים
וצעירים. בישוב התרגלו, כאילו
צפת עיר של זקנים היא, בעוד שצ־עירינו
החיילים שחרתה ובעוד שיש
לחולל שנוי ערכין בעסקנות המקומית.
כל השנים רמזו לנו מוסדות מרכזיים
אתם
״אם, אמנם, חכמים
בישוב :
ונבונים, מדוע אין בכוחכם לעזור לעצמכם?״
...לא טוב, איפוא׳ כי גם בעתיד
נוסיף להתנשא ביוהרה וגם לבקש
עזרת אחרים — —
הפסיק דבריו בשל נעימות הוא צבאיות, שהחלו בוקעות לפתע ועולות
מתוך ארגז־רדיו מיושן. עם שקיעת
החמה הורגש קור גובר, כמעט כפור.
הדבר הזכיר לחברי, כי עליו להחפז
לשתי ישיבות של עסקנים, האחת אחרי
השניה. הוא התנצל לפני, קם ולבש
את מעילו, חבש בחפזה את מגבעתו
ועזב את המקום. ויצוין: דור שלישי
הנהו בצפת ומלבושו כרוח הזמן החדש,
בנגוד לאפנת הישוב הישן.
לא ארכה השעה ועזבתי את המקום
אף אנכי. בחוץ נשתלטו העלטה
והדממה. רגעים ארוכים מהלך הייתי
בלאט בצפת־של-מטה, בסימטאות על
מדרגות־האבן אשר להן, עדי הגעתי
לבית העתיק, בו מתגורר חברי־מארחי.
הסבו׳ ליד שולחן ארך־מידות, אביו
ראש־המשפחה׳ אשר בנגוד לשכניו לא
— אין. אף אני ויתרתי. על כמות
הצמיח זקן ופיאות, אף היה גלוי־ראש,
המים שלי מאותה סיבה. או, שמא,
ולידו שני אורחים מידידיו, שהחליפו
הוסיף בלגלוג, חפץ אתה במימיה של
זכרונות על ימי המאבק של העיר.
אסתר י
אחד מהם הרבה להעלות פרטים על
— דורש אני רק את המגיע לי,
מלחמתה ההירואית של משמר־הירדן,
זו מושבת־הספר הותיקה שבאזור, שנח אף לא דבר נוסף אחד.
— אבל תבין, יצחק ...ניסה שמלצה
מידי הסורים. אח ואחות׳ בגיל
עשר — שתים־עשרה, ישבו על הרצ עון לשון כבושין.
— אתה תמיד מקפח אותי. משתמש
פה, ליד התנור הגדול שבתוך הכותל,
הוסיפו בעליצות קרשי־ארגז וחבילות בסמכותך, ומפלא אותי לרעה׳ מכל שאר
ניר־עתונים על העצים הבוערים, והג החברים.
— יצחק האומלל...
בירו את החום בבית. האשה־האם טרוולפתע
התנפל על שמעון והחל מכה
דה היתד, בהכנת ארוחת־הערב במטבח
אותו מכות נמרצות. כל המאמצים להפ—
משם עלה ריח בצל מטוגן.
נצטרפתי לחבורת־המשוחחים. העלינו ריד ביו הניצים עלו בתוהו. משפסקו,
מתוך עיפות. ובושה, נתקרבה אליהם
פרקים מעברה המפואר של העיר. ולפתע
עלו באזנינו נקישות בדלת: חזר אסתר, והיטילה את שארית המים שב־הביתה
חברי הטוב, הוא הבן־הבכור ספלה, אל פרצופו של יצחק.
נשפה אל תוך עיניו בצריחה :
במשפחה, ורוחו עכורה עליו: לא
נערכו שתי הישיבות אליהן הוזמן. הן ״לרויה״ ,ולא יספה.
שורת האנשים יצאה לדרכה.״
נדחו בגלל הקור ומזג־האויר החרפי.
תמהים אתם, פנה אלינו, המקשיזו
הפעם הראשונה, לדבריו, משמש
קור של חורף עילה לדודה כזאת. בלא בים כל אותה עת לספורו, בהשתוממות
גוברת והולכת, תמהים אתם לדעת
אומר ודברים חבר גם הוא אלינו —
וכך גלגלנו בשיחה — גם לאחר תום האם כאלה היו מסעות הפלמ״ח הנוסעודת־הערב
ולאחר שהילדים נמו את דדים? — לא. אך כתמים כהים, קטנים
הם בשמש הגדולה של נאמנות
שנתם — עד לאחר חצות־ליל...
הנוער, החלצותו לתפקידי מגן. אהבתו
ליל־חורף צפתי־טפוסי זה הזכירני
את לילות־החורף שם, בגולה הרחו את חבריו, נכונותו לעזור בצר, נכו־נותו
לסבל, אהבתו את שבילי הארץ
קה, בוילנה דפולין, זו ירושלים־דליטא, ונופה.
בימי ילדות רחוקים, בטרם עלותי ארואולם
מה לי כי אבוא ואספר
צה, אז שרנו :
לכם על כל אלה הדברים• הרגילים.
חמדת־אבות
בארץ

דברי יום־יום. האדם מתגלה, גם בחול-
״תתגשמנה כל התקוות״--
שותיו לפעמים. גם האדם הפלמח״אי.
ואכן, מצויים אנו כאן, בארץ, בע אך, יצר לב האדם הרי _ נזוך
מנעוריו. ואולי גם על כך אספר לכם,
צומם של היסורים החביבים להגשמת
תקוות־העם... רותם בהזדמנות אחרת.

בעלת הטעם העדין משתמשת בתמרוקי
ניר משובח• כריכת בד מהודרת.

מחיר כל הכרכים 28ל״י

המחיר לחותמים רק 21ל״י

להשיג בהוצאת ״יזרעאל״ ,בבתי מסחר ואצל סוכני ספרים.
חנם לכל דורש.
פרטים בפרוספקט שישלח

הוצאת ספרים ״יזרעאל״ כע״ט, ת״א,רח׳בלפור ,16 טלה 2350 .

״לילית״
הידועים

תמרוקי לידת

פרפו ם, מ־־קולון 1> .ורמ1ון. לקלצפ רנ ״ ם ועוד.
סוכנות ראשית * :אדמיכרין
תל״אביב, שדרות רוטשילד , 11ת. ד1068 .

העולם הזה״ ,מם׳ 648

מאת
אלכ סנ ד ר
אלכ סנ ד ר!! ,

פאנרבאחציה לא חליזוז את
הפרחיס...

כשעלתה קבוצת פאנרבאחצ׳ה על
המגרש היו בידיו של כל שחקן ושחקו
זר פרחים שנועדו לחלוקה בין
הקהל. דבר המקובל בעולם הספורט
כברכה למסתכלים העוטרים את המגרש.
הפרחים נשארו בידי השחקנים
התורכיים׳ ובמשך השעה שחכו לתחילת
המשחק הם קמלו ונשארו למרמס
לרגלי הקהל שפרץ את גדרות שעקפו
את המגרש׳ וחבל. חבל מאד ...
מי שהיה עד למחנה המבייש באותה
השבת כשהקבוצה התורכית שהיא הקבוצה
הראשונה מארץ מוסלמית באה
כדי לקשור אתנו קשרים ספורטיביים
ולהראות לנו את טיב הכדורגל התור-
כי׳ עזב את המגרש מבוייש. אין
בכוונתנו להכנם בפרוטרוט לכל הסבך
שהביא לקטסטרופה זו, אבל דבר אחד
עלינו לציין: אסור היה בהחלט לתת
רשות כניסה למגרש קטן שקבולו לא
יותר מ־ 4000 איש המונים שנאמדו
ברבבה ויותר• אמרנו אסור היה, אך
אין אנו יודעים אם מארגני התחרות
מכרו יותר מוי כרטיסים או שהקהל
שרצה לראות את המשחק עשה את
הכל כדי לפרוץ את הגדרים ולהסתנן
לשדה המגרש.
על המארגנים היה בתחילה לדעת
שמשחק בין פאנרבאחצ׳ה והפועל מהווה
גורם להתענינות גדולה והפרסום שנעשה
לקראת בואה של הקבוצה יצא
מגדר של פרסום רגיל, וזה עוד יותר
עורר את ההתענינות של הקהל שנהר
למגרש מכל רחבי הארץ.
ואפשר להבין את הקהל הזה הרוצה
לעקוב אחרי כל מאורע צבורי גדול
ומוכן לשלם כל סכום כדי לתת לו
אפשרות להיות נוכח במשחק. אבל
אם מתחילה מצמצמים עד מינימום

בעריכה במקום צר ובלתי מתאים, הרי
מוכרחה אח״כ לבוא קטסטרופה.
והיא באה. היא פרצה באופן ספונטאני.
היא שטפה את כל הגדרות
ואפילו אלפי סדרנים ואנשי משטרה לא
יכלו לעצור את הזרם הזה הצמא אחרי
משחק כדורגל משובח, וכאן אשמים
המארגנים.
הקהל ״שניצח״ בתחרות.
צריך היה להביא את כל הגורמים
האלה בחשבון. אי אפשר לקבל קבוהמשחק
בכללו התנהל בטמפו מהיר,
שלא מקבלים עזרה אלא משרד -האוצר
צה אורחת מחו״ל, וקבוצה שאנו כל
כך מעונינים בה מכל הבחינות: מבחי עוד מטיל על כרטיסי כניסוי מם ביחוד מצד התורכים, כששתי הקבוגבוה
המוכיח שלא רק שאינם תומכים צות נלחמו בעוז כדי לזכות בנצחון.
נה פוליטית, תרבותית וצבורית, בצורה
הצחה הקבוצה היותר טובה. הקבוצה
כל כך מביישת. צריך היה לדעת אלא שעוד פוגעים באפשרויות ההחזקה
שהוכיחה במצבים אלה, כשהקהל נמצא
והקיום של הספורט הישראלי.
שמגרש הפועל ביפו הוא אמנם מגרש
אמת ויציב, אבל נשאלת שאלה בפני תחומי המגרש, ומקטין עוד יותר
מתאים לעריכת משחקי ליגה מקומיים,
אבל בשום אופן ופנים אינו ראוי פשוטה: למה לא ערכו את המשחק את המגרש הקטן בלאו הכי, שהיא
באיצטדיון המכביד ,,עם כל הליקויים יודעת תורת משחק הכדורגל.
להתמודדות בינלאומית.
בודאי יבואו האחראים לדבר זה שלו י הרי איצטדיון זה כבי ״דאה״
הם זריזים, בעלי כושר ויכולת
וינמקו בנמוקים נבונים את כל הסימשחקים
דומים ואולי יותר גדולים, נאים. הבעיטה מדוייקת ובעלת עצמה.
בות שהביאו למצב זה. בודאי יביאו
ביניהם ללא פגמים, מעבירים
והסדר לא נפגע. נציין את משחקה ההבנה
את הנמוק שבת״א אין איצטדיון ראוי
של נבחרת יוגוסלביה, של קב׳ מ.ט.ק. את הכדור מקצה לקצה, הכל מתוכנן
לשמו• בודאי יצביעו על חוסר יצי מבודאפסט, של ״הוונדררס״ האנגלים.
ומחושב. לפני קבוצה זו לא יכלה
בות של אנשי המשטרה שחפשו ראשית של נבחרת הצבא המצרי וכר וכו הפועל״ להלחם, והיא ירדה מנוצחת
כל מקום ״אסטרטגי״ בשבילם כדי
וקהל שנאמד פי שנים במספרו בא בשיעור של .0:3״הפועל״ שהופיעה
לחזות אחרי מהלך המשחק, במקום לחזות במשחק והכל — ללא תקלה !
הפעם בהרכב מחודש כשבתוכם כמה
לעכב את הקהל בתחילה, בודאי יביאו
נדמה לנו. ויש לנו הוכחות על שחקנים טובים של בית״ר תל־אביב
נמוקים שהאגודות הספורטיביות פוע כך, שמארגני המשחק של פאנר־באחצ׳ד. שעברו לשורות הפועל הראתה חוסר
לות בישראל במצבים קשים מאד, ללא זלזלו וכפרו בקיום איצטדיון זה ומט תיאום בשורות החלוצים. דבר שהשפיע
תמיכה מהמוסדות הממשלתיים והעי עמי פרסטיג׳ה קטנוניים ויתרו עליו הרבה על כוח המחץ של הקבוצה.
רוניים וכל העול של פיתוח הספורט
בקבוצה העברית
והביאו למחזה עגום זה, וכאן אשמת החלקהטוב ביותר
נופל על שכמם. בודאי יוסיפו רק המארגנים !
היתד בלי שום ספק — ההגנה. היא
עשתה את הכל כדי להפחית לחץ
חלוצי הקבוצה היריבה, ושמרה היטב
על שערה, ואם שוערם של ״הפועל״
— יעקב חודורוב — נאלץ היה שלש
פעמים להוציא את הכדור מרשותו הרן
לא אשמת ההגנה זו, אלא הוכחה
נוספת לידיעתם של ספורטאינו מתורכיה.
קשה
לנתח בפרוטרוט את משחקם
של התורכים. במצבים אלה ששררו
במגרש לא נתנה לקבוצה התורכית
האפשרות להוכיח לנו את כל
ידיעתה במשחק הכדורגל• ואנחנו בטוחים
שבמשחקים הבאים תנתן לנו הזדמנות
יותר טובה להנות מיופיים ונד
תכסיסיהם.
המשחק שהתנהל למרות הכל בצורה
הוגנת. נסתיים 17 דקה לפני
סיומו החוקי ולמרות הקשיים והסבל
שגרם לכולנו הראה הקהל יחס של
ידידות ואהדה, וכשד,חשכה ירדה והשופט
שרק לסיום המשחק התפרץ הקהל
לתוך המגרש ונשא על כפיו את
הכדורגלנים התורכים.
אולי מומנט זה תקן את הרושם
של כל המשחק• המומנט שהראה שהקהל
רצה לראות משחק גדול. קהל
שיודע להעריך את האורחים מחו״ל,
ולמרות שהפסדנו הודה לו בנשיאה על
כפיים כה מלבבת...

ס 0נתר•

מפירמות ידועות — בגבחר גדול
| וסטר מן את ידן, ת״א, רח׳רפדי*

מומנט דרמטי כמשחק.
העולם הזה״ ,מם׳ 648

ידו של הטורקי על העליונה.

״ ה 1ו. ב

קורא

ל:ל ה גרנטמן. הפסנתרני ת שלח. הגיעה ל שיא
מר מורים
פישר, ציר ישראל בפאריס סר
לביד את הפסנתרנית לולה גרנט
מן, כשעת
הפסקה ברסיטל
שלה
כ״אולם גא־בו״
בפריס.

״הבאלט העממי״ הציג את תכניתו השניה כשם ״הנגב קורא״
לאלישבע מונה. בתמונה סצינה מ״פויסט״ .באמצע: משה
לזרה ואלישבע מונה, משמאל: מ .רוזנר ומיה ארבטוכה.

״ במתנו״

הדבר היה לפני כמד, שנים. לולה
גרנטמן, ילידת הארץ ובת תל אביב,
ישבר, אל הפסנתר באולם מלון של
העיר ג׳נבה וחזרה על נגינתה, אטיודים
ונעימות. המקרה זימן שמד, את
לוי, אחדמאילי
הפרופיסור לאזאר
הפדגוגיה הפסנתרנית באירופה. משסיימה
הנערה לנגן ניגש אליה ואמר לר,
בפשטות :״סורי לפאריס ובואי לראותני•
נגינתך לקחה את לבי״.
לאחר כמה ימים קיבלה סטיפנדיה
בקונסרבטוריון הלאומי של בירת צרפת,
ולא עבר זמן רב והיא הופיעה
בקונצרט גלה של אונסקו כנציגת ישראל,
בניצוחו של המנצח אוייגן ביגו.
שלה מתחיל מאז.
מרוץ הנצחונות
מבין 48 מועמדות היא מקבלת את
הפרם הראשון של הקונסרבטוריון הפריסאי.
היא יוצאת לסיבוב בבירות אירופה
; בהופעותיה באמשטרדם, בפריז
ובציריך היא מלהיבה את שומעיה והכל
מדברים על שידורי המוסיקה העברית
שהיא משדרת ברדיו. ארתור רובינשטיין,
הפסנתרן העולמי, נפגש עמה
בפאריס, נרגש מנגינתה ונעתר להדריך
אותה בתפישת ״פטרושקה״ לסטראווינ־סקי.
אין פלא, כשלולה גרנטמן מנגנת
אחר כך את היצירה הזו אין קץ להתלהבות
המאזינים. ר,בקורת המוסיקלית
גומרת עליה את ההלל .״בלא היסוסים
— כותב המבקר המוסיקלי של ציריך
— אנו יכולים לראות בה את אחת
הפסנתרניות הראשונות של זמננו״.
וכשהיא מנגנת את שומן משווים אותה
בנגינתה לקלרה ויק, הפסנתרנית הגדולה
ואשתו של הקומפוזיטור.
בחודש שעבר הופיעה לאחרונה ברסיטל
מעניין ב״אולם גאבו״ .בפאריס.
את הקונצרט כיבד בנוכחותו מר מוריס
פישר, ציר ישראל בבירת צרפת, רסיטל
זה אישר מחדש את ההכרה שלולה
גרנטמן היא בשעה זו פסנתרנית ההוה
והעתיד.

שיטה חדשה
ב״הבימה׳י
שיטה תיאטרונית חדשה בארץ י ע—
מד תיאטרון ״הבימה״ לנקוט בעתיד
הקרוב, שכתוצאה ממנה תאופשר הופעתו
בשלוש הערים הראשיות ׳בעת
ובעונה אחת בשלשה מחזות שונים.
שיטה זו תחייב תעסוקר, מלאת של

כל שחקני התיאטרון.
בינתיים, כמח>:י; מקביל ל״א־תלי״,
נעשות ההכנות להצגת־בכוך ה ;ו,3,פת
בימים הקרובים. המחזר, החדש. ך,וא
״העיר־שלנו״ מאת הדרמטורגן האמריקאי
טורנסון וילדר שזכה להצלחה
רבה על במות אמריקה ואף ;הוסרט
בהוליבוד. התרגום העברי ! מנשה
לוין.
ב״עיר שלנו״ מעלה הבמאי אריך
שינלנק נסיון נועז ומענין בשטח הב־מוי.
המחזה יוצג ללא תפאורה, והאפקטים
של מקומות הפעולה יתבטאו
בדבריהם ותנועותיהם של השחקנים,
בכלי ריהוט בודדים ובמישחק־אורות.
על כל אלה ינצח מעין כרוז׳ אשר
יקשר בין הבמה לבין האולם, כדוגמת
הופעתו של העתונאי קוונטין ריינולדס
במחזה ״דגל נולד״ לבן הכט.
״העיר־שלנו״ הנו מחזה דרמטי
שאינו קשור במקום ובזמן, אלא אך
ורק ברגשות הנפשות הפועלות, שהן
הורים וילדיהם.
אנשי עמל פשוטים׳
כאן באים לידי בטוי בולט מומנטים
משפחתיים, פכים קטנים מחיי יום
יום, הקשורים בחייו של כ ל אדם
באשר הוא.

צלום השער: ב .רותנברג

הו צאתספ רי נ. טברסק׳ ,חברהבע ״ מ
ספרים

חדשים

ז־עז דפ היא זח ת
ספר למוד הלשון העברית למבוגרים, מאת מורים מוסמכים.
מלווה ציורים, תרגילים וחומר רב לעבודה עצמית
המחיר 350 פרוטה

אלון? איתן אכישר: האסטרטגיה הגבוהה בהתגשמותה
ספר ד: האסטרטגיה במזרח הרחוק
נמצאים

למכירה

הספרים

הקודמים:

כלכלה —א: פוליטיקה
מיבצעים
ר האופנסיבה האסטרטגית של הציר
. 3האופנסיבה האסטרטגית של בנות־הברית
מחיר כל ספר 550 פרוטה

ההפצה הראשית: סוכנות י. ברוגפמן,

רח, צ׳לנוב 2

.העולם הזה״ ,מס׳ 648

הכל ־ לכלא שה

אשריכז -ני צנע עוזו!
מאת חו ה ברנד
הכל מתאוננים על משטרי הצנע. הכל
נאנחים, מתלוננים; מתמרמרים, מתרגזים
וכשמגיעים מים עד נפש — מספרים
הלצות מרות.
עקרת הבית — בראש כולם. אר
גם החנוני מחנות המכולת מתאונן,
גם הירקן והחלבן, מוכר הבשר והעוף•
מתלוננים הפועלים ובעלי המלאכה,
בעלי החנויות ובעלי בתי החרושת.
מתאונן הפקיד ומתאוננת האחות, מתאונן
המהנדס והמזכירה — מתאונן
הנהג והנוסעים. כולם בדעה אחת: רע !
רע וקשה לחיות בצנע.
ואני אומרת לכם שלפחות מישהו,
או יותר נכון מישהי׳ חיבת וצריכה
להלל את משטר הצנע ולהנות ממנו.
לא, לא, אינני צוחקת ואינני מתבדחת•
בכל הרצינות אני חושבת כך —
ורוצים אתם לדעת מיהו היצור המוזר
המשונה ויוצא הדופן הזה י אומר
לכם: זוהי עקרת הבית הצעירה —
זו שרק אתמול נישאה...

— השתגעת?
לא השתגעתי. ואני מוכנה לבאר
לכם ולהסביר מדוע ולמה.
כשאני התחתנתי, ולא שונה אני
מאחרות רבות שהתחתנו לפני היות
משטר הצנע בארץ, בימים אשר לא
ידעו את יוסף — שאלה אותי חמותי :
נו, ולבשל את יודעת?
— ודאי — עניתי.
מה את יודעת, למשל, לבשל? הוסיפה
לשאול כבדרך צחוק.
— מה פרוש מה? הכל. ביצים
ותפוחי־אדמה ובשר ודגים — —
— מה את יודעת לעשות מבשר?
— בשר, בשר כרגיל׳ מבושל או
קציצות או צלי —
— כך? וקלופס את יודעת לעשות?
דני אוהב כל כך קלופס. ושניצל
וינאי? וגולש אונגרי? ורגל
קרושה להכין את יודעת? וריאות
במיץ — ומח לטגן? ועוף את יו
דעת
לנקות ולהכין? ואת הצואר למי
לא? ופריקסה לעשות? ו...
נשארתי נדהמת. שפע כזה של מאכלים.
ואת כולם דני אוהב ״נורא״ —
ולבסוף נפלה עלי הפצצה.
— ולאפות את יודעת?
— נו, כן, ודאי — עוגת דבש וטורט
לבן״•
— כך? זה הכל? ואם אגיד לך
שדני אוהב בעיקר עוגות תפוחים וגבינה?
ועוגות שמרים את יודעת לאפות?
ואזני המן? ועוגת פרק. וטורט
פירות ועוגות קטנות עם קנמון וקרם
לעשות? וטורט ביצים? ופשטידות
וכיסונים...
וכך לקחתני לידיה ונתנה לי שעור.
לא שעור. קורם׳ קורס ארוך וממושך
לבשול וטגון, לאפיה וצליח, לקלוף
וחתוך, לרכוך וקשוט.
וכשמי בא הביתה, היה מוצא מאכלי
מלכים לפניו. וכשאחד המאכלים
לא היה מוצא חן בעיניו — כמה אומללה
הייתי והאשמתי את עצמי בחוסר
רכוז ובחוסר התאמצות וברשלנות
ושכחנות והייתי שבה וטורחת ועמלה
ומכינה ומשפרת ...וחמותי היתר, באה
מדי פעם, טועמת ומעירה הערות, אוכלת
ומאירה פניה. תלמידה טובה הייתי,
חרוצה.
הנה זה עבר עלי בימים ״הטובים״
ההם— .
ואילו היום׳ מה שפר עליה חלקה
של הכלה הצעירה.
הנה חברתי נישאה לאיש בשבוע שעבר.
וכי צריכה היא לדעת לבשל? חנות
הירקות מלאה כל טוב בקופסאות. היא
פותחת, מחממת והרי ירק.
חנות הבשר — ריקה כמעט. כשיש
בשר הרי ר,יא בלית ברירה מטגנת קציצות
— מה שלמדה במחנה הצופים —
ומבשלת איטריות.
דגים? פילה בשפע. טגן, טגן, טגן,
טגן ושוב טגן. וכי מישהי מאתנו תתפתה
למתכוני הפילה הכתובים?
לאפות? איך וממה? קונים בקת־דיטוריה
כמה עוגיות עבור האורחים
ואוכלים לחם בריבה•
ואם בעלה יחזור מהעבודה והארוחה
לא תמצא חן בעיניו? למי זה
איכפת .״לך וצעק אל יוסף״ .או שמא
אתה רוצה שנאכל במסעדה? בחפץ

מה קלים וטובים חייך, כלה צעירה.
וכי אינך צריכה לברך על הצנע י

סיורים קלים כעיר

מה רבה השמחה, כשהוילונות רימנו־בסים
מחדש מקשטים את חלונותיך
לחג הפסח ; רק טקסטיל שמפו
מעניק להם נקיון מבריק ורק
טקסטיל שמפו מכבס וילונות תוך
שמירה עדינה כל כך ...אין טוב
מזה לצמר, משי ואריגים עדינים.

!__המפיצים היחידים: חב׳ נורית בע״מ,

.״העולם הזה״ ,מס׳ 648

הרבה רכוזי נשים אפשר למצוא
בעיר. בתורים, בבתי הקפה, בחנויות
הבדים והבגדים. אך הרכוז הרציני ביותר
הוא בחנות ספרים ידועה.
ליד שולחן קטן עמוס ז׳ורנלים,
יושבות ועומדות נשים רבות בכל שעות
היום והערב ומחפשות מודלים ודוגמאות
חדישות, לתפירה רקמה וסריגה.
תופרות ותיקות ובעלות נסיון. נערות
צעירות המתכוננות לתפור שמלה
ונשים צעירות שהחלו מנסות את ידן
בתפירה ביתית לבני ביתן• הללו מעי־נות
בעיקר בז׳ורנל האפנה האמריקאי
הגדול מאקול. מכל טוב תמצאי בו :
שמלות, מעילים, לבנים, בגדי ילדים
וגברים, כובעים, ארנקים, כסיות וצעצועי
בד. כל דוגמא בכמה וכמה מספרים.
בכמה עשרות גרשים את רוכשת
לך את הגזרה במספר המתאים.
במעטפה קטנה זו, המכילה את הגזרה
או שתי גזרות, בהתחשב עם רשימה
מדוקדקת של כמות הבד הדרוש
לך לכל דבר, בהתחשב עם רוחב הבד.
את מוצאת באור כללי לגזרה ותפירה
ותאור מפורט של תפירת אותו הבגד
שבו בחרת. מעט מאד ידיעה בתפירה,
סבלנות וידיעת קצת אנגלית — רק
זה דרוש לך, ובמשך זמן קצר את
יכולה לתפור לך, לבעלך ולילדיך את
הבגדים הדרושים להם. המבחר גדול
ועשיר והדוגמאות נאות וחדישות.
לכל אשד, הרוצה לנסות את כחה בתפירה
לבני ביתה — זוהי הכתובת.
ז׳ורנל מאקול אצל סטמצקי.

בחדשי החורף ראתה תל אביב סי־לואטה
שחורה ונאוה, אשד, צעירה
שהשמש שזפתה מלידתה והיא שחומה
כבת מזרח מובהקת. לאמתו של
דבר היתד, זו לא בת מזרח ולא בת
דרום. היתר, זו אמריקאית צעירה,
רו ת ה יל, אשר למרות מקורה הרוסי
הנה נולדה לפני עשרים וכמה
שנים אי שם בארצות הברית.
בדרכה לישראל, באיטליה, עסקה
רות בתעשיית סרטים. ליתר דיוק
שימשה מנהלת הדיאלוגים אצל אור־סון
וולם הגדול, בהסרטת סרטו ״או־תילו״
.ואולם בצאתה את ניו־יורק,
לפני כשנה, הלך לבה לישראל. היא
עברה את צרפת ושלחה מפאריס רשימות
ומאמרים למאגאזינים אמריקאיים.
אחר כך סיפרו לה שאורסון מתחמם
בשמש האיטלקית ומכין משהו
עצום ...ורות נסעה אליו. ברם לבה
הוסיף להקיש בכיוון לישראל. ואז
עלתה בנמל בארי על אנית מעפילים
ויצאה לדרך, חוויותיה בנסיעה זו נתפרסמו
בעתוני אמריקה ברשימות ששלחה
במשך מחצית השנה האחרונה.

רות היל ביקרה בכל הארץ, מבאר
שבע ועד הצפון־הצפון .״מה שלקח
במיוחד את לבה? שני דברים: הנוף
והילד״ .ובאמריקה תפרסם ספר מלווה
תמונות על ״ילדי ישראל״.
ברם הכתיבה אינה הדייר היחיד
בנפשה של רות. רות היא גם אמן
המימיקה והחווייר, הנמסרת בדיבור.
כוונתנו לומר שהיא שחקנית. היא הי־תה
חברה בלהקת הסטודיה של קזן,
אחד מגדולי הרג׳יסורים המודרניים
של אמריקה, בסרט ובבמה, שביים את
הסרטים הנודעים ״הסכם ג׳נטלמני״,
״מותו של סוכן״ ,״בומראנג״ וכו׳.
רות השתתפה בתשע הצגות של דרמה.
היא אינה רק דרמטית, היא גם לירית.
דהיינו: היא שרה. זהו פגם
משפחתי ...משפחתה היא ״תיאטרלית״
ואחיה סטיפן היל עובד בחוזה אצל
מטרו גולדוין מאיר.
אמרנו לרות ״שלום אבל היא
השיבה לנו ״להתראות המבטא היה
אמריקאי. אבל הצליל היה כבר ישראלי...

ספוג
־ ה מ תכ תהחדש לנקוי
כלי מטבחל פי פ טנ ט אמריקאי

בלתי

מחליד

עדין

לידים

סטנט ישראל
מס• 4917

• היגייני וח סכוני
מיו צרע״י ביח־־ר מ. ז .ת ל־ א בי בחד 1893 .טלפון 6109

אצלנו בירושלים

א מ תי ע ציוני

זה לעומת זה: י .פ. ק .א. ז ...עטוה׳
במרכזה של עיר, מתבלט צריח,
אל־על מזדקרות ששמונת־קומותיו
כמבקשות לגרד את השחקים ועל כ6תו
העגלגלה חונות צפרים בכל שעות
היום והלילה. ממרפסת העוטרת את
פסגתו סביב, תחזה בירושלים כולה,
ירושלים האחת — העתיקה והחדשה,
שלנו ו״שלהם״ .מעל פתוחי־נחושת, הל־שויים
בצורת מפה, תקרא הסבר לאשר
תראנה עיניך. אם בפעמונים חשקה
נפשך — אף הם ימצאו כאן בשפע,
מזכירים באפרוריותם הכדורית את הסרט,
אשר מסתמא לא נמלטת ממגו
בנעוריך הגבן מנוטר־דם״.
לרגלי הצופה מאמיר־המגדל, יתפרש
מגרש ספורט נאה, מותחם בגדר של
ממש, ובנין רבועים, בר־מדות, המשופע
בחדרים ואולמות, ידמה — עד אין־
קץ. ואולמות, מרכזי־תרבות. באחד —
תערוכת־ציור מענינת ומשובחת, מעי
שה ידי אמן צעיר, עולה חדש. בחדר
שני, אף הוא אולם לא-קטן כלל,
עומדות כורסאות לשרותו, ספריה ענפה
ועשירה׳ עתונים ושולחנות. תמיד
תמצא כאן מאן־דהוא שבא ללמוד, לכתוב
או להתרכז, משמע למצוא את
ע&מו. נאמר איזה סטודנט משורר
הנחבא אל הכלים, או סתם מתמיד
חרוץ, שרעיו באוניברסיטה מרבים להטרידו.
כאן — בחדר הקריאה של
י.מ.ק.א — .שורר השקט, שולט שלטון
ללא מצרים. האולם המרכזי הוא
אולם־הקונצרטים. קירותיו גבוהים ומתנשאים,
קשוטי ערבסקות להם. חלונותיו
מאורכים — ידמה יתר על המדד— ,
ומנורת־ענק משתלשלת מלב כפה מקומרת
המהווה את התקרה. הדלתות מבודדות,
מרופדות בשחום מכורחף.
אתה, המסב ליד מקלט הרדיו, פותח
את המכשיר, קול הקריינית בוקע מתוכו
ועתה תשמעו טריו לברר,מם,
משודר מאולם הצעירים הנוצריים״ .הצלילים
מעבירים אותך לעולמות רחוקים,
לכל מיני עולמות שונים ומשונים
— רק לעולם אחד לא, לאולם
הצעירים הנוצריים ...שם מסבים אותה
שעה מאות בני־תשחורת, בחורים צעירים,
נערות, עלמות ואף אשד, מבוגרת
אחת או שתים. הכל מאזינים ברוב
קשב תרבותי, לצלילים הבוקעים מעל
גבי הבמה. הכפות העצומות מחזירות
את ההד, האור כובה לאט־לאט וגוון
אדמדם יורש את מקום הזהרהורים
המסנורים של הלובן־החשמלי. אור־פנסי״
מכוניות׳ העוברות בקרבת מקום, מטיל
אור־בלהות מבעד לאשנבים, אור שלא

מהעולם הזה. הצלילים המוסיקליים כובשים
את השומעים טפח אחר טפח,
הנך חש שהם נושמים נשימה אחת,
כגוף אחד: העולה והצבר, המשכיל
והשוליה — צלילי־ד,מוסיקה חודרים
ללבבות כולם. הם מבחינים רק בין
לב אטום ולב פתוח...
לא לכל אדם יש חוש, הבנה ויחם
לעתיקות• דברים אלה, מן הראוי לפתחם.
ואם ירבה אדם לבקר באותו בית־תרבות
הקרוי י.מ.ק.א ,.הנצב ־במרכזה
של בירת־ישראל, מסתמא אף יחס זה
יוקנה לו, כמעט בעל כורחו. בכל
פנה, בכוכי־חומה, העשויים לדבר, ובארונות
מזוגגים מוצגים לראוה כלי־חרס
עתיקים, כדים וסתם אבנים מכוסות
כתובות מוזרים. הכל ערוך ומסודר
ברווחה ובטעם, ממש עונג למראה.
אולם־ספורט, מיוחד לחורף כנראה ;
רחב־ידים ומלא קול מתעמלים בשעות
אחרי־ד,צהרים והערבים הארוכים. סניף
״הפועל״־ירושלים, המשתכן כאן, זכה
לנוחיות ולתנאים — שכמדומני לא
רבים מסניפיו יכולים לחלום על אודותיהם.
קבוצות־הנערים המחלצים את
עצמותיהם ומותחים את שרירי־שרי־ריהם,
וקבוצות הנערות, ההודפות כדור,
מנענעות את אבריהן, המבשילים והולכים,
בקצב אחיד, בתנועות נאות ומעוגלות
— מדגימים את מלוא מובן
המא־,־המושג: תרבות־הגוף. קול הר,ט־חות
אשר לכדורי־הפינג־פונג, הנחבטים
ב״רקטות״ יעלה על לוח־לבך, שגם
שעשועים לא יחסרו כאן. רבים מחבריך
יטפחו על כתפיך בטרם תשלים
את סבוביך בבית־מדות זה, משמע
מקום־מפגש הוא לרבים׳ והנאה עזה
תמלא את לבך, עד אפס מקום ; שפתיך
תלחשנה — בלי משים — תפילה :
כן ירבו !

בתל־אביב קוראים לזה — ״כסית״,
בירושלים — ״עטרה״ .סדנא דארעא
חד הוא. שם אמנם נצבים הכסאות ברחוב,
עד שאין הגשם מטריד את יושביהם
ומגרשם — בירושלים הקרירה
אין איש מנסה לשרבב את חוטמו
החוצה. שם אמנם, אדם ״הגון״ לא
יעיז להראות את פרצופו, וכאן, אף
סתם בני־אדם סרים לשתות כוס של
קפה לעתים ; ובכל זאת — ״כסית״
תל־אביב ו״עטרד,״־ירושלים שוים, זהים
כמעט — מרכזי בטלה וסנוביות־ישר־אלית־מיוחדת
במינה, מאין כמוהם.
״לא היית שלושה ימים ב״עטרה״ז

— שואל סופר כביכול, משוררת ש״נד־מה
לה״ .״אם לא תבוא הערב ל״כסית״
— סח עתונאי בן י״ט לשחקן חניך
הסטודיה — יורידו אותך מ״המצבה״...
(בטוי צבאי, שמשמעו, דו״ח על מצב־כוח־האדם).
פלוני,
חשקה נפשו להיות מפורסם.
מה עשה י הלך אצל ידידו, אחד בקי
וותיק ב״עטרה״ ויושביה, נתלוה אליו,
וירדו בצותא ״עטרתה״ .כאן הציגו איש
את רעהו בפני מנין של מכרים משותפים,
חברו שולחן לשולחן, ישבו
שעה על גבי שעה, שתו כוס קפה
אחד׳ הססו בדבר העוגה ולבסוף האריכו
בדברים, גהקו ושהקו, דברו דברי־רכילות
על עולם ומלואו, הכו בשבטי־פיהם
מוסדות״ארץ ,,האריכו לשון, החליפו
״חכמות״ טפלות וחסרי־ענין, שבו
ולעסו כל מיני־שטות, תקעו כף איש
לרעהו ודברו לד,פגש למחרת — ב...
״עטרה״.

;ונו ר אי אותו אהבה
ה יא
הוא לא אהב אותה • לבסוף נכנע
מפני ה,,נוחיות״ שבדבר, והחל
משרך את דרכו לידה. לשרך דרכו,
תרתי משמע: לשרך את דרך־חייו ולשדך
בדרכים המובילות לבתי־הקולנוע,
מרבים להציג מיני־הבלים, מכל בהם הסוגים שהדמיון ד,הוליבודי יצר, ולבסוף
— למען לחוג את הנצחון, להפגין
ברבים — הוליך הוא אותה, על פי
בקשתה כמובן, ל עטרה״ .עתה נמצא
חומר חדש לפיות, לדוש בו, והיא
הראתה לכל, שזה לא צחוק, היא יושבת
באוכף !
סתם סטודנטים, שקראו על חיי־אוניברסיטאות
שונות בתבל כולה, והחליטו
להיות אורגינאליים ויהי מה —
מוצאים כאן כר נרחב להופעותיהם.
חלקם — סתם לא יודעים צורת מסרק ושפם מהי. אחרים מגדלים מיני זקן
מוזרים למראה, או מאריכים את שערם
נוסח ״לה־בוהם״ ,העקר יחיד,רושם.
ובחצות,
כשבית־הקפה עומד לד,נעל,
טמעים מרחוק פעמוני־י.מ.ק.א ,.מצל־לים
בקול נוגה וחרישי וקוראים...

ש. סאמט

תיירים מאוכזבים מספרים בחו״ל...
לכאורה ידועים לנו הדברים היטב
— ולא אתמול שלשום: התיירים
הבאים לבקר אצלנו מוצאים כאן ארץ
לא זרועה־קרקע שממה מבחינת ההארחה
ודרך קבלת פני אורחים. אף
על פי כן עורר חבר המועצה של
עירית תל אביב, מר א. זברסקי, מחשבות
נוגות למדי כשסיפר על הרושם
הקשה שהוא נתרשם בעת ביקורו
בארצות הברית מתגובות־הקטרוג הקטלניות
של התיירים בשובם מישראל למקומותיהם.

נפרדים
על דרך קבלת תיירים־אורחים בתחומיה בלי תאום ארצי תהיה גם הפעולה
המאומצת ביותר חלקית ואולי אף
עקרה ביסודה. הגיעה השעה שהממשלה
תפעל בשטח זה ביעילות !

יש המסתפקים בהתמרמרות׳ אך
יש גם אכולי־זעם, שנואשו מן התקווה
שעוד ישתנה אצלינו ביום מן הימים
דבר מה לטובה בשטח זה. מר זבר־סקי
שמע מפי תיירים שונים למעמדו-
תיהם וסוגיהם דברים גלויי לב, שבהם
מובע צער אמיתי על חוסר הטיפול
היעיל והאדיב לגבי המבקרים
בארצנו. ברם, אינם חסרים גם כאלה
העושים את ההזנחה הזאת מצדנו קרדום
לחפור בו תהום בין יהדות ארצות
הברית וישראל.
הנה סיפר תייר אחד שבמסעדה או
במלון בתל אביב הוגש לו חשבון
״משומן ומפולפל״ כזה שחשכו עיניו.
כשהביע על כך את השתוממותו עמד
בעל העסק על המקח דהוריד סכום־
מה. תייר אחר קרא תגר על חוסר
אדיבות ושלישי על העדר הדרכה. הזנחה
זו מתנקמת גם במושגי דולרים.
והמסקנה? מר זברסקי לא ניסה
אפילו להאפיל על המציאות המרה,
אלא גילה שלא זו בלבד שסיפורי התיירים
המאוכזבים מרפים ידי האחרים,
שברצון היו מבקרים במדינת ישראל,
אך יש גם גרוע מזה: לא חסרים
גם כאלה, שמרוב רוגז והתמרמרות
״מכפתרים את כיסיהם״ ואינם פותחים
עוד את ארנקיהם כאשר היה לפנים,
שעה שבאו אליהם גובי המגבית המאוחדת...
מסקנתו
שלי מר זברסקי היתד, אמנם
מקומית בלבה הוא הציע תיקון המצב
בתל־אביב באמצעות העיריה ומוסדות
מוסמכים אחרים.
אך נשאלת השאלה: האמנם אין זו
בעיה ארצית וענין לשיטה אחת כללית?
האמנם תעשה כל עיר ועיר
״שבת״ לעצמה בקבעה סדרים מקומיים

.העולם. הזה״ ,מס׳ 648

י שראל צ׳סטן חובסקי
יצר האהבה והקנאה ח}:די בלב כל
אדם ואדם. הוא מתגלה קגורות שונות,
אבל תמיד מכרעת השפעתו. הוא
מפלס דרכים שונות למחשבותיו של
האיש, פותר את בעיות החברה לפי
ראות עיניו הוא ; מוציא• מסקנות,
— ואם גם לא תמיד הן נכונות— ,
וקובע את דרכי פעולתו בהווה ובעתיד.
ויכוח ישן נושן נוסב סביב בעיה
זו, ויכוח שמסקנותיו שונות ואף
מרוחקות אחת מן השניה. הפילוסופיה
העתיקה והמודרנית כאחת ניסו במשך
דורות למצוא פשר לאותו הרגש, היצר,
ששמו אהבה. ניסו חכמים ואנשי
מדע, אך הפתרון מהם והלאה.
על מה מבוסם יצר זה, מה כח משיכתו
והיכן נקודות התורפה שלו ; מתי
מותר לדבר על אהבה אמיתית ונאוכיצד
להסביר את תופעות
מנה,
הלווי שלה. יש השקפה פילוסופית
האומרת, שאהבה, מקורה באגואיזם ;
אוהב האדם את רעהו, כי אוהב הוא
את עצמו ולכן חזק עליו רצונו שיא־הבור,ו.
ואין להכחיש שיש אמת בדברים
אלה• כי אין מסירות שלמה ומושלמת
נרכשת, אלא על ידי הדדיות. ואם
נכון הדבר לגבי האהבה, על אחת
כמה וכמה נכון הדבר לגבי אותו היצר
הנובע ממנה ושהוא חלק בלתי
נפרד ממנה — ,הקנאה.
שוכנת היא עמוק בלב האדם— ,
אם בהכרה או מתחת לסף ההכרה ;
שוכנת היא כהר־געש שהתפרצותיו
נדירות או קרובות יותר. קיומה —
עובדה היא, ואם גם יצר שלילי הוא,
אין להתכחש לו. הקנאה׳ יצר מרדני
הוא, המסוגל להוליך אדם שולל ולהפכו
לחיה טורפת ממש. אדם, המנסה
לשלול את קיום היצר ולהתעלם ממנו.
— כאילו מרמה את עצמו, את עצם
קיומו. הקנאה, ששורשיה שונים, ממלאת
לפעמים את האדם עד תום,
סופגת את לשד עצמותיו ומוליכה
לא פעם למעשי שפל ורצח.
נושא נצחי זה שימש רקע לטראג־דיה
של שקספיר. הוא פורש לפנינו
את הבעיה בכל הרצינות והדרמטיות,
הראויות לה. הוא מציג לפנינו את
האהבה בכל יופיה ותפארתה, הוא חושף
לפנינו את הקנאה הפרועה על כל
חסרונותיה ופגמיה. המחזה שלפנינו
הוא מראה, שהוגשה לכל אדם, מראה
שבתוכה הוא מבחין בדמותו הוא,
ב״אגוז״ שלו. המחבר אינו חוסך
ביצירתו בתמונות סיר־ריאליסטיות, כי
ברצונו ובכוונתו להציג בפנינו את
המציאות כפי שהיא, את האמת הפשוטה
והמטורפת כאחת•
שלש דמיות עיקריות מוצבות במרכז
המחזה: אותלו, דסדמונה ויאגו.
שלש דמויות, המעצבות את כל המ־

הידוע לך על האיכות
המשובחת של עבודת
קשת?

קשת

מנקה

וצובעת

העולם הזה״ ,נ 1ס ׳ ^64

/עסהנגהץ זותלו
עולה והנשגב׳ ואת כל הבזוי והשפל. חיצוניות בין התמודדות לפנינו
גסה בעלת נפש עדינה (אותלו) ובין
אצילות מלאכותית שאופי שפל לה
(יאגו) וביניהם בולטת דמות יפת־התו־אר,
לב עלמה טהור וישר (דסדמונה)
שלש דמויות שסביבן מתרקמת העלילה

אותלו הכושי, שר צבא ונציה,
לקח לו לאשר, את דסדמונה, בתו של
ברבנציו, אחד מגדולי העיר, אשר
ברחה אליו מבית אביה. יאגו השליש,
שונאו של הכושי, הבטיח בשעתו
לרודריגו, הצעיר הפתי, כי יעזור
לו למשוך את לב דסדמונה, וכעת,
לאחר שנודע דבר נישואיה, הוא מתאמץ
לשכך את חמתו.
ברבנציו מאשים את אותלו כי בסמים
ומעשי־כשפים לקח את לב בתו
והוא תובעו לתת את הדין. בינתים
נודע בונציה כי צי התורכים יצא
למלחמה, ללכד את קפריסין. בפני מועצת
הסינאט דורש ברבנציו משפט
מן הדוכס. אותלו מספר למושלי העיר על
אהבתו הכנה לנערה ודסדמונה מעידה
אף היא כי אהבתם טהורה ולא מעשה
שטן היא. הסינאט מצדיק את אותלו
ונותן בידיו את הפיקוד על קפריסין.
רודריגו במעט אומר נואש, אך יאגו,
אשר זה הכסיל הוא כלי־משחית בידיו
וגם מקור לא אכזב של ממון, מעודד
את רוחו. מזימת יאגו בשלה: הוא
יכריע את אותלו על ידי שיעורר חשד
בלבו כי דסדמונה נושאת עיניו אל
קסיו, סגנו של המצביא. כך יעלה בידו
חפצו הכפול: להרוס את אושרו של
הכושי וגם לרשת את מקומו של
קסיו.
קסיו׳ יאגו ודסדמונה, מגיעים לקפריסין
ואחריהם אותלו. צי התורכים
נטרף בסערה וחיל המצב חוגג. יאגו
משקה לשכרה את קסיו ומביא לידי רודריגו תגרת־חרבות בינו ובין
ומונטנו, מושלו הקודם של האי. און
תלו מעניש את קסיו ומעביר אותו מן
הפיקוד. יאגו מעורר את קסיו לפנות
אל דסדמונה כי תשתדל בעדו לפני
בעלה, שלא יחמיר עמו בדין בשל
עבירה על תקנות משמעת. דסדמונה
בתמימותה מפצירה באותלו שיחוס על
קסיו ולא יפריז בענשו. יאגו נותן
בלב אותלו את החשד הנורא כי אשתו
בוגדת בו עם סגנו הצעיר ויפה־המראה.
מידי אמיליה אשתו מקבל
יאגו את מטפחתה הרקומה של דסד־מונה,
תשורת־אהבתו של הכושי, ומניח
אותה בחדרו של קסיו. בהוסיפו
לנסוך בנפש אותלו את רעל החשדות
והקנאה אומר לו יאגו כי ראה
מטפחת זו בידי קסיו. אותלו, כולו
חמה ומכאוב׳ נשבע לעקור מלב את
אהבתו לדסדמונה ולהכרית אותה ואת
טומאתה מעל פני האדמה.
בו בזמן שדסדמונה מנסה שוב לבקש
מאותלו שישיב את קסיו על כנו
מבקש אותלו מידה את מטפחתו ונוכח
לדעת, כי אכן המטפחת אינה בידיה.
קסיו, שמצא את המטפחת בחדרו,
נותן אותה לביאנקה. אשת־אה־ביו.
יאגו מוסיף ללבות את אש החרדות
והטרוף בלב אותלו. הוא שואל
מפי אמיליה על הליכותיה של דסד־מונה
עם קסיו. אמיליה נשבעת לו כי
לא ראתה שמץ חטא באשתו וכי טהורה
היא, אך כל דבריה לשוא. אותלו
קורא לדסדמונה ובמר רוחו ויסוריו
הוא מטיח בה את אשמת הפריצות.
יאגו מסית את רודריגו, המקווה עדיין
לזכות באהבת דסדמונה לארוב לקסיו
בלילה ולרצחו•

לאחר סעודה שנערכה לכבוד שלוחי
ונציה חונק אותלו את אשתו.
רודריגו אורב לקסיו ופוצע אותו, אך
הוא עצמו נקטע בידי יאגו. בשמעה
כי יאגו הוא אשר הדיח את אותלו,
מבינה כי אף היא סייעה בלא־יודעים
בידי בעלה׳ והיא מגלה לכל את פשעיו.
יאגו דוקר את אמיליה ונמסר
לדין על מעשיו. אותלו המיואש מאבד
את עצמו לדעת.
זאת היא העלילה, זהו הרקע לט־ראגדיה
המתחוללת לפנינו על במת
״הבימה״ .אהבה טהורה מול קנאה
אכזרית.
נשאלת השאלה: כיצד מצליח יאגו
זה בכל תחבולותיו האפלות ; כיצד
עולה בידי הנוכל לרמות את הכל,
מבלי שיפול כל חשד על מעשיו?
התשובה על כך היא פשוטה: הצלחתו
של יאגו טמונה בעובדה, שכל
צעד במזימותיו מחושב הוא, שכל אינטריגה
מותאמת וצמודה למציאות האפורה.
כל תחבולה אינה צריכה להיות
תחבולה דוקא, כל שקר וכזב
אין דינו בכך. שקספיר הבין ואת
והקפיד על כך היטב• יאגו לא חיפש
המצאות פנטסטיות להצלחת מזימותיו,
אלא הפוכו של דבר. יאגו הפיקח והערום
לא הרחיק לכת, כי הוא מכיר
ויודע את חולשותיו של אדם. הוא
ביסס את מלאכתו הבזויה דוקא על
דברים העלולים להתרחש ומתרחש
י ם כל יום וכל שעה• הרצון לסלק
מתחרה — ידוע ברבים ; השאיפה
לתפוס עמדה חשובה בחברה ולהגיע
לשלטון — ,מעשה שכיח הוא ; וגם
בגידתה של אשד — ,תופעה יומ-יומית
היא. יאגו לא הרחיק לכת בחיפוש
אחרי חומר לתחבולותיו, כי הוא מצאו
לפניו, סביבו, על ידו ממש. ומציאות
זו מקרבת את העלילה כל כך
ללבנו.
,וסיבה נוספת להצלחתו של יאגו.
מולו עומד כושי, אדם בן גזע נחות־דרגה.
מעריצים את אותלו, כי זקוקים
לשרותיו. אין מצביא שני לו ולכש־רונותיו
בוונציה, וזקוקים בו במלחמה
נגד התורכים. כל הערצה אינה נובעת
אלא מתוך חשבון קר ופשוט זה. השנאה
נגד הכושי קיימת ומורגשת בלב
הכל — חוץ בלבד, הטהור של דסד־מונה.
השנאה הגזעית רק הושתקה
והורחקה לפי שעה.
מעשיו של יאגו המחניף, המסכסך
וההולך רכיל, והשנאה לכושי— ,

משמעות נוספת לה — ,רקע חברתי
ומדיני עמוק. יאגו, המסמל את הרע
ש ב איד ם, גם מגלם את השפל בחבר
ה׳ במלכות, במדינה. הנטיעה לעלות
ולזכות, ואף על גופו של הזולת, אלה
נחלתו של הפרט בלבד• שקספיר מצביע
בדמותו של יאגו על השחיתות
והרקבון שבחברה השולטת של המאה
ה־ .16 השאיפה לשלטון — ,הנובעת
מטעמים שונים׳ — היא המביאה בסופה
להרס וחורבן ; שאיפה זו מוליכה
לאסונות, גם אם מתגלת היא
בממדים זעירים של חדרי־חדרים או
בשנוי האקלים — בחברה, במדינה.
אין להתעלם מהעובדה ששקספיר
הצביע ביצירה זו, כברוב יצירותיו,
על התהום העמוקה שבין שכבות
החברה במדינה. שקספיר הדגול, זכותו
בזה, שהבין וגם ביטא במחזותיו את
הרקוב שבמשטר המלוכני, הדספוטי,
השולט. הוא הבחין בסבל ההמונים
וביסוריהם, הוא ידע להצביע על כך
ואף לזעוק — ,אבל עדיין ל א עלה
בידו להראות דרך כיצד ללחום נגד
הנגע, איך לשנות את הקיים.
ובאותה המידה שיאגו מסמל מאות
ואלפי יאגום בחברתנו, ובדיוק כמו
שאותלו מסמל מיליונים של מושם־ ׳
לים בימינו, כך גם שאר הדמויות
במחזה. רודריגו׳ האדם הבינוני, המשמש
מכשיר עלוב בידי הנוכל, כי
מאמין הוא עדיין בתמימותו באהבה
הנצחית וביושר האדם, גם רודריג מסמל
משהו. קסיו, הבוטח בתפקידו ובטוח
בחסד אדוניו אינו מסוגל להשלים
בעובדה שתוארו ותפקידו נשמטים
מידיו. בטוח היה, שמשרתו קבועה
היא לעולמים ...וזהו ברבנציו, הסנא־טור
מוונציה, שאינו יכול להבין בשנאתו
העוזרת למצביא הכושי שגם לבתו
הזכות לאהוב ולהתמסר לגבר,
שלא הוגש לה על מגש של כסף
בתוובו של הדוכס וחצר המלוכה.
שלש דמויות של נשים מופיעות
במחזה: דסדמונה, העלמה יפת־התו־אר,
טהורת־הלב ועדינת־הנפש, סמל
השלמות שגבר יכול להשתוקק לו ;
אמיליה, אשת יאגו, אשד, כמרבית הנשים,
פשוטה וישרה — ,אם גם בגידה
חולפת אינה זרה לה ; ביאנקה,
אשת האהבים של קסיו, הנערה קלת-
הדעת, שמעלותיה החיצוניות עולות
על פנימיותה המפוקפקת.
דמויות שונות וטיפוסים רב־גונים
שמקוריותם לא נפגעה כלל גם אחרי
350 שנה. ובזה נבחן שקספיר כקלא-
סיקון. ביצירותיו כל סימני הקלסיות :
כל דבר שעליו הוא מצביע נצחי הוא,
יכול הוא להתרחש בכל מקום, בכל
עת ובכל המסיבות.

מ ר כז השרש רו ת ל״ שדאד

בים ס

״טכניקה״ יעקב סקש טין

רח׳ ר מב״ ם , 22ט ל פון , 3216

רתל בי ב

שרשרות וחלקי הנעה לתעשיה,
חקלאות, מכוניות, אפנעים ואפנים

תיאטרון
ה׳ 16.3״חליל הכשפים״

יום
(לפועלים)
יום ה׳ 16.3״כרכרה כלומברג״ חיפה בשעה 9ב״ארמון״
מוצ״ש 18.3 ,״אותלו״ תל־אביב
יום א׳ 19.3״חלום ליל קיץ״ ת״א
תל־אביב
יום ב׳ 20.3״אותלו״
יום ג׳ 21.3״בערבות הנגב״
רמת־גן
ב״רמה״,
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב
תל־אביב

בקרוב -הצגת כבורה

״עיר שלנו״
מאת: טורנטון וילדר
עברית: מנשהלוין
ההצגה: אריך שינלנק

אהל1
תיאטרון פועלי ישראל

קאמרי

יום ה׳ 16.3״הצל״ ב־ 8היכל
מוצ״ש 18.3״הם יגיעו מחר״ יום יום יום יום

ל י ־ די ה ־ ל ו

תכנית מס׳ 19

מתח

תל־אביב
2הצגות ב־ 6.30 וב־9
תל־אביב
א׳ 19.3״הצל״
ב׳ 20.3״הם יגיעו מחר״ ת״א
ג׳ 21.3״הצל״ 2הצגות קרית־חיים
חולון
ד׳ 22.3״הצל״
יום ה׳ 23.3הצגת בכורה
רעננה יום שלישי 21.3
יום רביעי 22.3קרית מוצקין

אליזכט כרגנר
השתמשה בהצגותיה בישראל אך
ורק ברמקולים שלנו לשביעת רצונה
ורצון הקהל.
דוקטור ׳
רדיו
רח׳ אידלסון 4תל־אביב טל 5195 .

״מא! גן עדן״

יום חמישי
16.3.50
ב־8.30

גו מ ה...י

2הצגות לערב 9.45 ,7.20

קומדיה מאת ג.ב. פריפטלי
עברית: יאיר כורלא
ההצגה: ג .פלוטקין
הצייר: ע .שיק

אולם
״אהל־שם״

אורחים

בערב

רח׳ בלפור 30

יום ה׳ 16.3אינקובטור על הסלע
״ציון״ ירושלים

ב־ 9בערב

מוצ״ש 18.3אינקובטור על הסלע

תל־אביב
ב־ 8בערב
הכרטיסים מ־ 13^3כוחם יפה רק להצגה זו
יום ה׳ 23.3אינקובטור על הסלע
״ארמון״ חיפה
ב־ 9בערב
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8בערב

כקרוב

פתרון תשבץ 14
כמאוזן — 1 :חפץ; — 3ענו;
— 5ועד; — 7בלאו הכי; — 9
רץ; — 11 רש; — 14 משא; — 16
נכס; — 18 חכמת היד; — 19 אבן;
— 20 בור; — 21 מץ; — 24 עב;
— 27 מוזיאון; — 29 חרש; — 30
טפל; — 31 הון.
ב מ אונ ך :

הצגת בכורה

תעלולי קאפן

עוצר; — 8כח; — 10 משכב; — 12
שנהב; — 13 מסדר; — 14 מחאה;
— 15 אמנם; — 17 כיור; — 22 צעיר;
— 23 לו; — 25 באשה; — 26
כנען; — 27 מחט; — 28 זחל.

פתרון תשבץ - 13כגליון הבא
נותרו עוד ימים אחדים
למשלוח הפתרונות
הפותרים ישתתפו בחלוקת
׳הפרסים

הזמרית העממית

כליטנט׳

כרטיסים :״כרטיס״ ,אלנבי ,31״ארמון״ ,הס .4

ב״היכל״

פתח־תקוה

יום ה׳ 30.3ב־8.30
ריגולטו

המנצח: ג .זינגר
כרטיסים :
פתח־תקוה — בית מסחר ניפלד טל 254 .

בקרוב
כרמן
אנגלית מהר ובאופן יסודי

כיום א׳ 19 ,למרץ, כ־ 9בערב
יפתח קורס חדש למתחילים.

״עגל הוהב ״
ה׳ 16.3עגל הזהב

יום
ב־8.30
מוצ״ש 18.3עגל הזהב
ב־ 6.30 וב־9
יום א׳ 19.3חיות הנגב

ברמת־גן
תל־אביב

כאות

ב־ 8.30 בעכו

ת כני ת

מ תו רשת

הופעת אורחים
זיגנוונד

רדוזה

טר רקר ב
תל־אכיב

רסיטל

תל־אביב
ב־ 8.30 כרכור
חדרה יום ד׳ 22.3ב־ 8.30 באולם ״חוף״

י רו ש לי ם
אולם י. מ .ק. א.
מוצ״ש,18.3.50 ,
ב־ 8.30בערב

לריקוד

ליד הפסנתר: גינטר • טפ רבר

רההגב אי

כרטיסים אצל: תל־אביב — ״שלזינגר ושפרינגר, נחלת בנימין ,2בן־יהודה
מס׳ ,62״כרטיס״ ,אלנבי ,31 כנף, יפו׳ בוסטרוס — ,9ובקופת הערב.
כרטיסים לירושלים — חנות כהנא ובקופת הערב.

תבנית

בתי

החלסם 1צאי

הקולנוע
שבח 18.3.1950

אוריון

ארמון,

חיפה

שבוע שני

צלילי המרי
אופיר

נשואין בהזמנה בהשתתפות בטי דיויס

אסתר

תקיעת כף
אורה,

חיפה

שבוע שני

אחדות ושלטון

שבוע חמישי

בהשתתפות :
ספנסר טרייסי
וקטריין הפבורן
המעין המתגבר

ג׳וני בלינדה

יום ה׳ 16.3ב־ 8במוגרבי
בכפר־סבא

(הוליבוד)חכם
מילנו)הפניה
סקלה״ -א רי
(״לה א ל

מגדלור פרטים והרשמה גם לקורסים קימים
(כל הדרגות) משעה 5עד 8כל ערב.

ד״מטאטא

אולם ״ אהל ״
ביום ה׳ 1 _0 1 1 -0 - 0 1 — 0 111^ / 511 >16.3.50
^ ייייי? ? יייי 1
ב־ 8.30בערב

ליד הפסנתר :

למדו

יום מנוחה

בהשתתפות :

ע״י הפסנתר: דן

בבית הספר לשפות ״קדימה״

עגל הזהב

בתכנית :

| י ח 1 1

נורה משולם,

רחוב בן־יהודה, מס׳ ,74ת ל־ אב י ב
בהדרכת מורים מדופלמים מאנגליה
בקורסים הקימים למתחילים, מתקדמים
ולמשתלמים ישנם עוד מקומות אחדים
פנויים.

יום
ב8.30
יום ג׳ 21.3

יום ד׳ 22.3

(באידיש)

חצבת; — 2

צואר; — 3עדה; — 4ודי; — 6

העירה
ב׳ 20.3עגל הזהב

דזיי\ן ושומכד

כתבת המערכת וההנהלה* תל־אביב. רחוב לילינבלום ,12
טל׳ ,4414ת. ד / 1962 .העורך האחראי ודמו״ל: א .קיסרי /
דפוס נב שהם, תל־אביב, רחוב פין ,6סל׳ / 2239 גלופות :
צינקוגרפיה ״ארץ־ישראלית״ נע״ / 8ההפצה: דוד פופל ונגיו.

ער שני התיישים
נתברכנו ברכבת ישראל ואפשר לעלות
בה ירושלימה. הלאה האוטובוס —
אמרתי בלבי — הלאה הצפיפות׳ הלאה
מכוניות הסקסי היקרות׳ אסע לי ץ־ו־שלימה
בשקט ובנחת׳ ברווחה׳ אטייל
לי בזמן הנסיעה בקרון כאוות נפשי.
הנסיעה ברכבת נעימה אמנם ואין
להשוותה בשום פנים לאוטובוס׳ אך
ברצוני להצביע על תקלה שראיתיה במו
עיני לפני התחלת הנסיעה. הרכבת
מגיעה׳ ההמון הרוצה לנסוע מתקיף
את הקרונות ורוצה להכנס לתוכם.
זו זכותו, הוא רוצה לד׳כנס בהקדם.
ההמון שהגיע למטרתו, רוצה לצאת,

אין יוצא ואין נכנם, קבוצה עומדת
מגל קבוצה ואף אחת מהן אינה מוכנה
לוותר לחברתה. ממש כבסיפור על שני
התיישים שנפגשו זה בזה על הגשר הצר
ואף אחד מהם אינו מוכן לסגת.
הצלם שלנו הצליח להנציח את התמונה
הזאת ואת הנסיונות להתגבר
על המצב ולשבור את הקפאון. ישנם
בינינו לא רק ארטיסטים אלא גם
אקרובאטים והם ״מתפלחים״ (כלשון
ילדינו) אל תוך הקרון. לבסוף שוררת
אידיליה. אפשר לנסוע בשקט ובנחת,
בהרווחה. אפשר היה להגיע לידי מצב
כזה מיד עם ההתחלה, לו היתד, קצת
סבלנות ונטיה להבין איש את רעהו.
זאת, כמובן, אין לדרוש...

11 111111

\11711

11.1.4 1.1׳§.

פשוט מאוד: אם אין להכנם דרך הדלת, נכנסים דרך החלון.
השוטר מצליח לעצור ״מסתנן״.

אלה רוצים להכנס לקרון, אלה רוצים לצאת מן הקרון, כך
נחסמת התנועה לחלוטין, אין יוצא ואין נכנס.

״האפי אנד״ :לבסוף מתברר שיש מקום לכלם, יותר מזה:
אף יש מקומות ריקים. אם כן, למה להדחקץ
צלום: צימט
״מסתנן״ אחר הצליח להמלט. הנה הוא כבר כפנים הקרון.