גליון 649 מתאריך 23 במרץ 1950

״דוד נזיד ישראל חי וקיים״.

ע לי ה

לקבר דוד
ב הר ציון
נשים מעדות המזרח משטתחות על הקבר.

הכותל המערבי איננו בידינו,
אך שוב אפשר לעלות
להר ציון, ולהשקיף על
הר הבית, והלב נמשך לשם
בנח מאגי. קדוש המקום,
מרכזו קבר דו ד אליו
עולים לרגל המונים.
ספרי תורה — אודים מוצלים מאש
החורבן.

בלי פסוק אי אפשר, על אחת כמה וכמה בהר ציון.

התענין מעולם בציונות. אחר ארבעים
ד ,,ף ג 1נחנ* 1( 1ם יל)פויר1טם*ן עועהקלהעם ״
• שנות עבודה בשטח הבניה והמלונאות.
פרש כבר לפנסיה כשנתעוררה סקרנותו
מוכנים הלוחות לשמוש. שני הלוחות לגבי מעשיותה של מדינת ישראל ורא.
ש .אפשטין
מורכבים זה בתוך זה כך נוצר קיר צינותה לגבי מפעלים קונסטרוקטיביים.
אתם סבורים בודאי שבית נבנה מלב כפול שעוביו חמשה אינצ׳ים ובתוכו אפשטין אמר לי :
נים׳ גם אני סבור הייתי כך עד אשר חלל ריק של שלושה אינצ׳ים הממלא
— זה למעלה משנה הקדשתי את
בקרתי לפני כמה ימים בבית חרושת תפקיד חשוב של בדוד. אין עוד כל עצמי לחקירת המצב הכלכלי בישראל
קטן בבת ים. שם למדתי לדעת שהלב צורך לשבוי קירות לשם התקנת אינ ולאפשרות של השתתפותי המעשית בענים
אבד עליהם הכלח׳ שלבנות מלב סטלציה חשמלית או סאניטרית, החו סקים. הכינותי סרט דוקומנטרי על ישנים
פרושה שיטה ישנה נושנה, משל
למה הדבר דומה׳ לעשות את הדרך.
מבאר שבע לאילת בחמשה ימים ברכיבה
על גמלים במקום שעה אחת במטוס
״אל על״ .השיטה הישנה המקובלת
להכין לבנים בעבודה ממושכת
ומייגעת, לייבשן בשמש, להדביקו זו
לזו במלט, לבנות קיר וכו׳ .כל השיטה
הזאת מגוחכת בעיני. מאז בקרתי
בבית החרושת של א. ש .אפשטין
העובד לפי שיטת ״ק.נ.א.פ.״ .המהנדס
האנגלי א. ג .טוטונץ׳ ,שעבד עשרים
שנה על המצאתו, אין ספק שיש בו
נצוץ של גאון. א .ש. אפשטין, יהודי
אמריקני שקנה את זכויות ההמצאה
בתבל כולו הסביר לי את ההמצאה
עקב סיור במפעל שהוקם על ידו בבת
ים בצורה הבאה :
— אנו מייצרים חלקים של בית
מוכן, לוחות תערובת להקמת קירות.
אין לנו צורך בשום יבוא, אין אנו
מביאים כל חומר מחוץ לארץ. שלושת
החמרים היסודיים הדרושים לנו חול,
מלט וחצץ נמצאים כאן בשפע רב.
אנו מייצרים מוצר סטנדרטי, לוח שגדלו
40 אינץ על 21,5בשתי דקות. אכן
קל לתאר, אם מפעלנו יעבוד במלוא
הקצב ויעסיק שבעים פועלים בשתי
משמרות מה גדולה תהיה תרומתנו
לפתרון בעית השכון בארץ. אנו נייצר
לוחות כאלה בשמונה גדלים שונים כדי
לאפשר הרכבה מגוונת של הלוחות,
ליצור את פנות הבית, את פתחי החלונות
והדלתות. אין עוד צורך בשיטות
הישנות, אנו מרכיבים את הלוחות שלנו
כך שללא כל עבודה נוספת נוצר
מקום לחלון ולדלת.
אנו מתהלכים בבית החרושת ומר
אפשטין מובילני לסרט הנע. השיטה
שהונהגה במפעל.
— הלוחות מייוצרים בעזרת דפוסים
של אלומיניום, הם עוברים תהליך
של זרם חשמלי חזק וריתוך על
ידי אדים, שני דברים #לה מבטיחים
דרגה גבוהה של איכות הלוחות. אחר
ייבוש של שמונה שעות בתא אדים,

טים מוכנסים פשוט אל תוך החלל
הריק. אגב, הבדוד המוחלט מובטח גם
על ידי כך שאין שני חלקי הקיר באים
במגע כלשהו. אין עוד צורך בטייח,
אין צורך בטיח, אין צורך בשום
פועל מקצועי, אין צורך במסגרות לחלונות
ולדלתות, אין צורך בטיט להרכבת
הלוחות, הם בנויים כך שיש בהם
חורים, מסמר חזק מסוגל להדקם זה
לזה.
מן המפעל אל המפעיל. זה האיש
אפשטין עורר את סקרנותי. מתון,
שקט, מרוכז, איש קליפורניה שלא

ראל והצגתיו לפני מאות אנשי מפתח
באמריקה, שלוש פעמים נסעתי הלוך
וחזור בין שתי היבשות במשך השנה
והשקעתי מאה וחמשים אלף דולר במפעל
בבת ים. כל הדברים נעשו על
חשבוני הפרטי בלבד, לא קבלתי כל
זכיונות משום איש. הקרבתי עד כה
קרבנות קשים, לא רק הפרידה מביתי
ומבני משפחתי׳ בבוורלי הילם׳ אלא
גם מעסקי, אבל אותה קבוצה של אנשי
עסקים שהנני מייצג, מעונינת מאד
לברר אם אפשר לעשות עסקים עם
ישראל או לאו. הנני משוכנע שישראל

מהווה אח הפוטנציאל הדימוקרטי הכלכלי
הגדול ביותר בעולם מחוץ לתחומי
אמריקה. אוכלוסית ישראל תוכל להגיע
לכמה מיליונים תוך עשר־חמש עשרה
שנה, היא תוכל לספק, לייצר ולמכור
לעשרות מיליוני לקוחות בכל רחבי
המזרח התיכון, אכן מן ההכרח הוא
שחרשתני וכלכלני אמריקה יתענינו באזור.
הנני משוכנע שישראל לא תצטמצם
בשטח ׳החקלאות או החרושת הזעירא,
אלא תהפך למתווך הגדול, לסוחר הגדול
בחלק זה של העולם ותתרום כמיטב
יכולתה להפצת המסחר והתעשיה,
לשיפור האכסון, להעלאת רמת החיים
שהיא היא החשובה היחידה לקומוניזם
ולמלחמה.
— בקורת?
— אם מותר לי להעיר דבר־מה
הייתי אומר שקשיי התחבורה מקשים
על המשקיע האמריקני. אטיות הקשר
עם העולם ממיתה כל יזמה באבה. קשר
אוירי עם אמריקה מצריך לא פחות
משלושים יום. אתן לך דוגמא מעשית
קטנה: זוג מכרים הגיע לפני שבוע־עשרה
ימים לישראל. הם רצו לסייר
בארץ במשך כמה שבועות וגם להשקיע
חלק מהונם. הם השאירו שלושה
ילדים בבית ומשהתברר להם שבכל
ימי בקורם בישראל יהיו מנותקים מהם,
החליטו מיד לשוב הביתה. המטוס עושה
את הדרך ביממה אחת, אך המכתב
נמסר לתעודתו כעבור שבועיים
ויותר. ההון האמריקני אינו מסוגל לעמוד
בפני מכשול כזה. איננו דורשים
את עזרתכם, אך אולי מותר לנו לדרוש
שאל תפריעו לנו. אפילו בתל-
אביב עצמה נוסע המכתב 4־ 3ימים.
אם מעונינים אתם בזרימת הון —
הסירו קודם כל את המכשול האיום
הזה.
אמנם כן, עלינו להתרגל לדבר שאין
אנו יכולים לקבל בלבד, אנו מוכרחים
גם לתת דבר״מה לא רק
לתייר אלא גם ובעיקר למשקיע הונו
בישראל. מה גדול וקשה הקרבן הזה,
אין אנו מעריכים אותו כראוי, דוגמת
א. ש .אפשטין הוכיחה לי זאת. יחיד
המכין בכוחות עצמו בלבד מפעל גדול
שיביא לנו ברכה.
אנו עומדים? לקבל אורחים, נעשה
סדר בביתנו...

שרת העבודה, גברת גולדה מאירסון, בקרה בטכס הפתיחה
של המפעל. משמאל לשגריר ארצות הברית פרופ׳ מקדונלד,
מר אפשטיין, מקים המפעל ומר ג׳ק פרכה, ממגהליו.
צילומים: פרנקנ היי ם

,העולם הזה׳ ,מס׳ 649

*וסף

ה א לנו

דג ל י שראל בין דגלי העמים

ב קו רהמשטרהב בי תי
(מיומנו של עתונאי)
אחרי הצגת הקולנוע הלכתי יחד
עם אשתי הביתה ושוחחנו על• הסרט
האמריקאי :
— אותו הלורד, אותו הלורד —
אמרה אשתי נגועה עד מורשי לבה —
הראית את הלורד האנגלי הצעיר? מה
שמו ו ...הראית, מה עשה אדם זה למען
אהובתו, כשתעו בז׳ונגל? ביד
אחת הצמית את האריה, המתנפל על
ארוסתו. זה כן ! את זה אני מבינה !
זהו לורד ! גבר אמיתי ! גבור !
— זאת אומרת, רוצה את לומר...
— לא יעלה על דעתי, יקירי —
מחייכת רעייתי — אין אני רוצה לומר
ולא כלום ...אך אותה ההסתכנות המוחלטת׳
אותה ההעזה, אותו אומץ־הלב!
אדם זה מעורר בי כבוד ותהילה. בך

— הביטי — עונה אני בעליונות
לא קטנה — הביטי־נא ...אותו לורד
אנגלי היה לעת־עתה ארוסה של אותה
בחורה, ולא בעלה, מובן, שהציל
אותה ממוות. שנית: אותו אריה לא
היה אריה אמיתי׳ זה היה אקרובאט
תחוב בעור־אריה, ושמו אולי דווקא
כבש, אדון כבש, לורד כבש, או
בדומה לזה. ושלישית: כל הענין אינו
אלא מעשיה בדויה, סרט׳ ולא עובדה,
לא מציאות: קולנוע, ואשר לאומץ לבי
שלי, אין אני יכול לומלי, אלא...
— אני יודעת, יודעת — משסעת
אותי רעייתי — עכשיו שוב תתחיל
במלחמת־העולם הראשונה. קובל, בארא־נוביץ
...הקוזאק סרגיי, הבא עליך בכידון׳
ברוסילוב, אופנסיבה, דפנסיבה, שלש
פעמים פצוע וחמשה אותות־כבוד...
כל זה ידוע לי׳ כל התפריט הזה...
— את אינך מכירה צועק אני
בכעס — אני אינני מדבר על אומץ־
מלחמה, אלא על האומץ לא בחפירות

ההגנה ולא במדבר, כי אם בשעה שאדם
עומד בקומה זקופה לפני האויב —
בעורף ! כי מי הוא האויב המזויין
בעורף? הרשות, המשטרה, משרד־המיסים...
אלא
שרעייתי אינה מקשיבה כלל.
הסרט האמריקאי, מחזה הסיום שבו
מעסיק אותה׳ מנתחת היא אותו על
פי ״הלכות פרויד״ ושוב מתנה היא
שיר־שבח ללורד האנגלי...
אנו עומדים כבר אחורי דלת־חדרנו
והיא עדיין מדברת על ידו האחת של
הלורד ועל האריה חיית־הטרף. המפתח
חורק בתוך המנעול, אנו בחדר. באנו
הביתה, לחדרנו החדש, בקוע־הקירות
ורוטפש־הרצפה, השונה בהרבה מחדר-
משכבו של הלורד, בו חיבק ראשונה
את חמדת־לבו הרוזנת אסמראלדה׳ בתו
של שר־המשקים בבית־המלכות האנגלי.
עיני־האיה של רעייתי הבחינו כעין
פתק על הרצפה. היא מרימה אותו,
קוראת ובבת־יד חננית, אפשר לומר :
רוזנית, מושיטה לי אותו.
״המשטרה חיפשה היום את אדוני
העורך ורעייתו פעמיים. הערב בשמונה
שוב תבקר פה. שומר הבית״.
זה כתוב בפתק.
— אם כן, גם סרט זה נגמר בכי־טוב!
— נאנח אני — .פעמיים חיפשה...

האין זה היינו הך, אם פעם או
פעמיים י — שואלת רעייתי בתמימות
מקסימה — לא מצאה אותנו בבית פעם,
המשטרה, באה שוב פעם. אנשים אדיבים.
וכעת יבואו גם בשלישית.
— לא, זה לאו־דווקא היינו הך.
במידה כזו של בקיאות בתורת־הפלי־טים
המשטרתית יכולת כבר להצטיין.
וגם אינני יודע׳ אם היו במדים, או
באזרחיים? זקנים או צעירים? אם

ע.כדינד היינו

ס׳איס 0 •(8/6ח*<

אמה ,

מנקה א ת הבית לקראת פסח
תוצר ת

הי א

מר אליהו אילת שגריר ישראל בא רה ״כ חותם על החוקה
של ארגון המזון, לידו מר נ. א .דוד המנהל הכללי של הארגון.
אלה דגלי האומות החברות כאו״ט.
ממכונית הגיחו, או שמא ברגל? אם
מקל היה בידם, או כספות?...
— זבל אלד, חשובים כל כך ו שואלת
רעייתי.
— חשובים? חשובים ביותר? רואים
בך, שרק תשע שנים את מתפלטת
בפליטות אתי יחד. אחרת היית יודעת,
כמה חשוב כל גוון ובת־גוון בביקור
המשטרה וביחוד בדירת הפליט.
— אך אני הלא אינני מתפלטת וגם
אתה אינך מתפלט — קובעת רעייתי
בתוקף — אפשר, שפעם התפלטנו
(הביטוי הזד, נעים לחכה) מפני הנאצים
הרוצחים׳ אך כעת הלא בבית
אנחנו פה. פה אין רשיון־התגוררות,
פד, אנו מתגוררים בקביעות ואין אנו
זרים פה. פה אין זהיהה מפני שבשעת
בואנו הזדהינו כבר. אני מקווה, שנרגעת
סוף־סוף.
— אני י ...אני — גמגמתי — אני
נרגעתי ...אך ...את יודעת, אולי המשטרה
לא נרגעה. המשטרה אינה המוסד
החביב ביותר בעולם. נושא המכתבים
למשל, המביא כסף, הוא חביב עלי
בהרבה. לפי דעתי כדאי בכל זאת,
שתרדי אל שומר־הבית ותשאליהו איך
אם היהאצלם מקל,
באו המבקרים,
להם ואם לא היה ביאיזה
שפם היה
ניהם אחד אדמוני? אם אנגלים, או
יהודים היו?
— אני לא אשאל כלום — מצהירה
אשתי בעודף מרץ— .
— ואולי בכל זאת הלא מכירה
את את התיאוריה שלי בבעיית המשטרה
כמבקרת...
— איזה תיאוריה? מתפלאת רעייתי
בעיניים פקוחות לרווחה. תיאו־ריית־איינשטיין
ידועה לי, וגם של
דארווין וגם של תיאוריית ארחימדס
שמעתי, אך שגם לך ישנה תיאוריה״.
— מדוע לא? תיאוריה יכולה להיות
לכל ילוד־אשה בעולם. משוב! שאין
ילוד־אשה בעולם בתקופתנו זאת,
שיהא מחוסן מפני ביקור המשטרה,
חוץ מדארווין וארחימדס. ולכן, לכי
נא אל שומר־הבית בבקשה׳ זה חשוב
יותר ברגע זה אפילו מתיאוריית אייד
שטיין.
אך היא אינה בדעה זו. ואינה הולכת.
יושבת היא מהורהרת על הכסא
הרעוע שקועה בלורד האמיץ.
הרגעים עוברים, עיני משוטטות׳ פעם
על השעון ופעם על הדלת ועל כף־
המנעול, ויוכל להיות, שייכנסו גם בלי
דפיקה, התליינים שלי. קיבתי מרטטת
קצת בסירוגין, יותר מכל יש לי חשק
לברוח מן הבית• אך זה אסור. הלורד
האנגלי לא היה עושה כזאת. אני משר־

קק לי טאקטים אחדים מהלינה היפה,
אך בלי הצלחה׳ שפתי אין להן חשק
לכך. שמונה עשר רגעים ...אני מזייף
גם את נעימת כל־נדרי ...ועשרה רגעים
...טרטור מכונית מבשר מבחוץ,
אני מתחלחל קצת ...עוד רגע ...המוטור
אינו משתתק ...המכונית עברה...
שמונה וחצי ...בדיוק ...דפיקה חזקה
בדלת.
— כן קורא אני בריכוז כל
כוחותי פנימה ...כן
הדלת נפערת לרווחה, ועל הסף
מופיע במדי־משטרה חדשים, בפנים מחייכים,
הדודזאדור, הפליט הזקן,
ידידי ורעי הוותיק, שותפי לגורל-
עתליט...
— הדוד זאדור ! באמת
קורא אני בששון מפעפע ומתמוגג.
— באמת עונה הדוד זאדור
— עמנואל זאדור מודיע בהכנעה, יש
לי הכבוד אומר ומנקש בעקביו
חיילית, סובב על צירו, צועד בחדר
הצר סביב, מראה עצמו מכל צד במדיו
המזהירים — .סוף־סוף מואיל
אדוני העורך להיות בבית. כבר פעמים
חיפשתי אתכם— .
— אם כן, זה נהדר, הדוד זאדור !
— טפחתי לו על שכמו — אני באמת
שמח לביקור נעים זה. וביחוד
לזה, שנעשית לשוטר, שוטר ארצישראלי,
שוטר עברי אמיתי ! אם אינני
טועה, הרי עוד לפני זמן קצר היית
סוחר רזה, שחום ...אם כן איך
זה עלית לדרגת שוטר?
— חשבון פשוט׳ אדוני העורך, חשבון
פשוט בתכלית. הבט, מה ענין יש
לי׳ לעמנואל זאדור׳ בין השחורים ההם
שחורי הנפש? אמת, לא אכחיד׳ הר־וחת
ייפה מאוד ובכבוד, שש מאות
לא״י תוך חדשים אחדים׳ אך זה לא
בשבילי. אני גם במלחמה הקודמת הייתי
לבוש מדים, ובשניה לא לבשתי מדים,
משום שלא נתנו לי לצאת מן המחנה
ולהתגייס. לזה לא היד, להם שכל. וגם
זה פה מדים, אמנם לא כמו שם בהוד
גאריה, בצבא, אך מה לעשות, ארץ
קטנה׳ צריך להסתפק גם בבמקום־מג־פיים
אלה: גם בעליה לספר־תורה מסתפקים
לפעמים, בכפר קטן, בבמקום־
כהן ובבמקום־לוי, ולא עוד אלא אפילו
בעם־הארץ, שאינו
בבמקום־ישראל !
יודע איך צריך לברך על ליקוי לבנה !
ואני מקבל גם משכורת. הכל חשבון
פשוט, אדוני העורך. בגדי האזרחיים
אינם מתרפטים, נעלי אינן נקרעות,
כובעי-שלי אינו מתרטב בגשמים, הכל
לי מידי הממלכה הבריטית.
(המשך בעמוד )12

.העולם הזה״ ,מם׳ 649

מאזגי״צדק

בארון רו ט שילד הצעיר מסייר ב ארץ ,

ההווה היוגה מחזם
מאת יהודה הראל

הוא סלסל ארוכות בתפילה. מרחוק
נשמעה מנגינה מרקידה מבית קפה.
מדי פעם היד, מבט ננעץ בחלון וחוזה
בדמויות נאהבים שעשו דרכם ברחוב
וכשידיהם חובקות איש את רעותו.
הוא חזר ונעץ את מבטו בספר
התפילות שלפניו. שפתיו מלמלו את
התפילה הנדושה, ועיני רוחו שוטטו
בחלל העולם וצפו על הנעשה.
מבטו סבב באולם בית הכנסת. הריקנות
הכריזה על קיומה. הספסלים הלבינו
מאבק, דבלולי רקמה היו תלויים
על הפרוכת עתיקת היומין.
עששית הנפט השחירה מפיח —
עזובה ושממון בכל. רגע והוא נזכר
בימים עברו, כשאביו ז״ל היה בחיים
ושמש כרב בבית הכנסת.
בעיני רוחו הוא ראה את המקום,
את אותם יהודים מגודלי זקן וצמוקי
פנים שהשתחוויותיהם עוררו חיוכים
בקרבו׳ את השמש הזריז שנהג להכריז
על עתיקותו ויקרותו של ארון
הקודש, את קופת ״משען הבית״ התלויה
גם היום על המסמר, ואז היתר,
מלאה בישליקים...
— צריך לעשות דבר מה? —
החליט — ,להחזיר את העטרה למקומה...
גרד
את עור זקנו, יישר את הכפה
על ראשו, עטף עצמו בגלימה השחורה
ויצא מבית הכנסת.
בלילה כנס מועצה. למען האמת
השתתפו שנים במועצה. הוא ובתו.
למרות ״אל תרבה שיחה״ הוא ראה
בבתו התגלמות של בן. מיום נשואיו
הראשון ח?ם על הבן, וכשבאה הבת
לעולם החליט שיד השטן בדבר, והשטן
הפך את בנו לבת.
ובצעירותה הצדיקה הבת את דעת
אביה. גופה הרחב׳ ידיה השריריות׳ אף
הנשר שעל פניה הפכוה לגברית משהו.
תמיד חייתה הבת בחברתהנערים. יחד
עמם הלכה לחדר, אתם שננה ש״ס
ופוסקים וכמוהם היתר ,״חמור נושא
ספרים״ .עד שיום אחד הכריז השמש
בבית הכנסת כי מקומה עם בנות
מינה. וזאת לא יכול גם אביה לשנות.
ובכל זאת — בבית התייחס אליה כאל
ד,״קדיש״ שלו, ונהג להתיעץ עמה גם
בענינים שאין הנשים עוסקות בהן.
כך הוא ישב מולה והרהר. לבסוף
— ספר לה בניגון תלמודי את המצב
לאשורו. תאר את הריקנות בבית הכנסת,
ספר על הקופה הריקה, והשביעה
בשם שמים למצוא עצה. וכעבור שבוע
הוא נכנס לבנק והגיש צ׳ק מאמריקה
על סכום גדול. פקידי הבנק שהכירוהו
כדלפון לא הבינו כיצד נתגלגל הרכוש
לידו, אלא שהסברתו שהיתר, קשורה עם
בן־דוד מליונר שהחליט לתמוך ב״סוכת
דוד הנופלת״ שכנעה גם את פקידי
הפנק והם פרעו לו את הצ׳ק. הכל
היה בא על מקומו בשלום לולא נתגלה
כי הצ׳ק מזוייף.
הבנק האמריקני הודה כי אמנם הוא
הדפים את הצ׳ק, אך מעולם לא היה
לסכום הרשום עליו כסוי, וכל המעשיר,
בדבר בן־הדוד התומך ב״סוכה הנופלת״
לא היד, ולא נברא.
וכשהמשטרה נתערבה בדבר נתברר
כי הצ׳ק זויף בידי האב ובתו. בבית
המשפט נאם האב בסגנון התלמוד.
דבריו נסבו סביב סוכת דוד הנופלת
וסביב בת הקול שנשמעה בבית הכנסת
ואמרה לו: לך ועשה׳ והנאשם מלא
את ״הנעשה ונשמע״ ותו לא.
בית הדין מצא את האב ובתו אשמים
בזיוף כסף ולו גם לשם שמים.
— אין התורה קרדום לחפור בה,
ואפילו למענה היא! — קבע השופט,
ודן את הנאשמים לתקופות מאסר
שונות.

״העולם הזה״ ,מס׳ 649

הנצר האחרון מגזע הרוטשילדים עורך עתה סיור בארץ. בתמונה:
הכארון ואשתו, הקונסול הצרפתי בחיפה ומר שבתי לוי, ראש עירית חיפה.
ד,צלום: ר .מילשטוק

ה מפ תחלה צל ח ה
מאת ישראל צ׳סטוחובסקי
זד, לא כבר, באחד מערבי הסתיו
הארוכים נזדמן לי לשבת בחברתם
של סופרים, עתונאים וסתם משחיתי
נייר (מטבע קשר ,),שבאו אלינו לביקור
קצר. ליד ספל קפה ועוגת ״צנע״
שוחחנו על בעיות ימינו. הורגשה בי־חוד
התעניינות בהתרשמותם של המבקרים
ממה שראו ושמעו כאן במולדת.
היתד, זו שיחה ידידותית על אף חילוקי
הדעות שנתגלו סד, ושם — חילוקי
דעות, שמקורם בתפיסה השונה של
האדם הבא מבחוץ, מזו של היושב פה
בארץ. שונה הוא הלך המחשבה של
יהודי שישב בנכר ואהבתו וכיסופיו
למדינה הצעירה פעמו ממרחק של אלפי
קילומטרים ! יהודי שמאבקו נתבטא
בתרומה לקרנות השונות ובקריאת
עתונות על המתרחש כאן. הבדל רב
בינו לבינינו, שכן אנו חיינו את המתרחש,
אנו לא רק קראנו את החדשות,
— אלא גם יצרנון.
על נקודות שונות נסבה שיחתנו
ולא תמיד הגענו לעמק השווה. שאלות
שונות עוררו תגובות מפתיעות.
הנה שאלתי שאלד, אחת תמימה למדי;
לא שאלד, פילוסופית׳ אף ״ציונית״
לא היה בה. שאלתי בפשטות :״האם
יש בדעתכם לד,שאר בארץ ולהשתקע

לרגע קט נשתררה דומיה. הוחלפו
מבטים. מישהו ניסה לומר משהו וחזר
בו, פני כמה מן המסובין קדרו ובאוויר
הורגשה מתיחות מה.
״טרם החלטנו״ ,סינן אחד מבין
שיניו .״עדיין לא קבעתי את עמדתי״,
— נזדרז השני להוסיף ובור, הפגין
הסכמה לדברי קודמו.
ושוב שרר השקט. אחד אחו בכפית
והחל בוחש בקפה שהצטנן בינתיים ;
שני לעס בסבר כבד את עוגתו, כאילו
אין עוד מה להוסיף לנושא זה. דומה
היה, כאילו חיפשו המסובים דרך להתחמק
מבירור נוסף, מחיטוט בשאלה
שהוצגה לפניהם. אך סופר נודע, שבמשך
כל הזמן הקשיב לשיחה ללא תגובה,
התעורר לפתע, זקף ראשו, ישר
אלי מבט מהול בחיוך אירוני ואמר :
״לד,שאר? כן, רבים היו רוצים
לעשות זאת. אך מה תהיה מנת חל
קנו
במדינה? האם לא אחרנו
רבים הניעו ראשם לאות הסכמה.
״אני חושב שלא אגלה לך סוד לכי
שאבהיר לך את עמדתי הצהיר
העתונאי, אדם בעל עמדה ונסיון, ששמו
הולך לפניו .״הבט אמר ״בחוץ
לארץ יש לי משרה טובה. שמי ידוע
והכל חולקים לי כביד. חופשי אני לחשוב
ולהביע את דעותי, לשבח ולקט־

רג, להתקיף ולהגן. כיצד אפעל כאן י
בימים ספורים אלה׳לשהותי כאן עמדתי
על הסיכויים לי ולשכמוני. כאן,
— אם ברצוני לד,קלט — ,עלי להסכים
מראש לקו העתון מבלי לסור ימין
ושמאל, או להיהפך לכותב סטנדרטי ;
להנציח בדיו את אשר רוב רובם של
הקוראים חושבים ביום פלוני זה או
אחר. או להיות כפוף לפקודה מלמעלה
— או להיות צמוד למטבע הקדוש.
לספק כל יום את רצונם של חלק אחר
מהקוראים, על מנת להרחיב את חוג
קוראי העתון ולצבור הון. ולכך איני
(המשר בעמוד 2זן

חחבדח הי רו של מי ת ייתעשית סיגריות בע־גו

^״והאזרח מה הוא אומר ) 1
מאת מ. דמקיי

בכל החוגים של אנשי מכת מסחר, חרושת, בנין, הכיורד ספנות או אפילו חקלקרטיד! תשמע פרטית אות תלונה
דומה: היזמה הכלכלית נחנקת
באווירה של פיקוח מופרז, הגבלות
שרירותיות, גזירות על כל צעד
ושעל ואיסורים חדשים לבקרים. אך
על כל אלה נוספה מכה ״שאינה כתובה
בתורה״ :הביורוקרטיה. מי ימנה את
מספר הטפסים והשאלונים שצריך למלא
ולהגיש למשרדים הממשלתיים השונים
בקשר לכל פעולת יבוא, קניה,
ייצור או שיווק? ומי ימנה את מספר
הימים, השבועות ולפעמים גם החדשים
המתבזבזים בגלל איטיות הקצב
של גלגלי המנגנון הממשלתי י מעשה
ביהודים אמריקנים בעלי רצון טוב,
שהחליטו להעביר לישראל מכונות לשם
הקמת תעשיה מסוימת. היה עליהם לחח
דשים עד לקבלת
כות שבעה
הרשיון הדרוש מאת הממשלה ! הם
היו בטוחים שהצעתם להשקיע הונם
בישראל ולהקים ־מפעל יוצר תתקבל
בשמחה ויתיחסו אליה ברצון. המכונות
היו ארוזות בנמל ניו־יורק ועמדו
הכן להישלח לישראל. ההשהייה גרמה
להוצאות רבות, עד שהאנשים הסתלקו
מהתכנית ונשארו עם הרגשה של עלבון
ומרירות.
אפשר להניח שהפקידים אין במשרדי הממשלה אינם מומחים עושים בזדון, כדי למרר
את חייהם של האזרחים במדינה
ולהביא לידי יאוש את המשקיעים מחוץ
לארץ. ההסברה היחידה לד,שהיות ול
ברכת
מזל־טוב

למר בנימין בורשטיין
לנשואיו עם בח״ל עטרה
״העולם הזה״

שאר פגעי הביורוקראטיה יכולה׳ אי־פוא,
להיות חוסר ידיעה. הענינים נמסרים
ממשרד למשרד, אף אחד אינו יודע
להחליט עליהם, מחכים ״לשובו מחוץ־
לארץ של המנהל״ שהוא, ודאי, חייב
לדעת וכך עוברים חדשים רבים
עד שניתנת התשובה על בקשת רשיון•
ידוע,
למשל, כי אין עתה בשירות
הממשלה אנשים הבקיאים בעניני חוזי־מסחר
בינלאומיים. המומחים המעטים
במקצוע זה המצויים בארץ עסוקים בעבודות
פרטיות. לא מעט שגיאות נעשו
בשטח זה מפאת שיגור ״חובבים״
לתפקידים שבהם דרושים מומחים. כן
ידוע שהנהלת ״סולל בונה״ שלחה לבקש
מומחים טכניים בחוץ־לארץ למפעלי
התעשיה שנרכשו על־ידה.

בדברים נרגשים, שנאמ־הספד

שגריר רו בצורה נאה, העריך
שר החוץ, משה שרת ,
את ד״ר מרדכי עליאש׳ הציר הראשון
של מדינת ישראל בבריטניה. הדברים
נאמרו בגן הבית של משרד החוץ,
במעמד עובדי משרד ההוץ .״באופיו
חברו יחדיו סגולות יקרות־ערך נדירות
בהצטרפותן: שכל חריף ומבריק, הדרת
פנים, חן שבהופעה, יכולודביטוי
כבירה הן בעל־פה והן בכתב, היתד,
בו מזיגה מופלאה של מסורת יהודית
עמוקה עם מיטב התרבות האנושית.
בקרב הפרקליטות היהודית בארץ תפס
מקום־כבוד בשורה הראשונה של עורכי־הדין
שלנו. משכמו ומעלה היה גבוה
מרבים מחבריו בחריפות הטוען שלו
וביסודיות בקיאותו במשפט הארץ. היה
בן־בית בספרי ההשכלה של המשפט
העברי ושחה בים הגמרא וכן היה בקי
להפליא בכל חידושי התורה של המשפט
הבריטי.
״כיצד ידע לגייס את נימוקיו ולהלבישם
במעטה של ברק! כסיף מומחה
אשר חרבו אף פעם איננה מחטיאה בד־קירותיה״...
אכן,
ציון יאה למנוח הגדול.

ציר ישראל בלונדון, המנוח ד״ר מרדכי עליאש ז״ל, כמה
שבועות לפני פטירתו, כשדה התעופה שליד לונדון. בבואו
להקביל את פני הרב מימון, שר הדתות, בנסיעתו לארצות
אירופה. בתמונה נראה הציר המנוח בחברת מר שלמה פישמן, מנהל בנק

קרוב ל־ 60 הסתייגויות
״חול!
הנפק די ם ״ הוגשו להצעת החוק
על נכסי הנפקדים. המסתייגים
למיניהם, זכו לשם מיוחד במסד
רונותובמזנון :״לגיון המסתייגים״
.ד״ר י. בדר (חירות) ,א. אלי-
שר (ספרדים) וי. רוקח (כלליים) זכו
לתואר מיוחד ״אבירי לגיון המסתייגים״.
כאמור
:״במסדרונות ובמזנון״ .כי
לפרקים היו כאן יותר חברי־כנסת מאשר
באולם הישיבות. פעמיים, בגלל
שחברי־הכנסת היו נפקדים מכסאותיהם
שבאולם, נשארה מפא״י במיעוט. גם
כשהוזעקו חברי־הכנסת מהמזנון ד,או־למה
— השתתפו בהצבעה כ־ 62 חברים;
כלומר שנים מעל למחצית חברי־הכנסת.
הנשיאות כבר החלה לחשוב מה
לעשות בחברי־הכנסת הנפקדים מאולם
הישיבות. יתכן, ויש צורך לחוקק חוק
נגד חבדי־הכנסת הנפקדים.
הדיון בהצעת החוק לנכסי־הנפקדים
החריף את בעית הנפקדים שבכנסת.

לנס כספי אגב, שמענו, כי חבר
הכנסת ש. לביא (מ־על
איש״עץ־חרוד.
ה״נפקדיס״
פא״י),
הלוחם הותיק נגד ״משכורתם
הגבוהה״ של חברי־הכנסת, עומד
להגיש הצעה לסעיף מיוחד במינו בתקנון
הכנסת: לא לשלם את המשכורת
לאותם חברי־כנסת שלא יבקרו בישיבותיה
במשך חודש ימים .״חברי הכנסת
צריכים להיות הראשונים להגשמת
משטר־הצנע — טוען מר לביא —
גם בלוא־הכי משכורתם רחוקה מצנע.
אולם בעד הזמן שהם חסרים מהישיבות
במשך שבועות, בעיקר מפאת היותם
בשליחות צבורית או באופן פרטי בחוץ
לארץ, אין לשלם את משכורתם״ .ויש
כאלה, שהיו או נמצאים בחוץ־לארץ
למעלה מ־ 4חדשים.

מפא״י אינה דגילה לה־היכן
זה אולם שאר במיעוט.
כ תו ב
פעמיים אירע לה, בגלל
בתקנ ון ׳1
הנפקדים שלה, והיא
נשארה במיעוט. ב־ 29 קולות נגד 22
נתקבלה הסתייגות של איש האופוזיציה
י. רוקח. וזו היתד, הפעם השניה
בערב אחד. רצים מטעם המצליף הסיעתי
יצאו דחופים אל המסדרונות, המזנון
ובתי־הקפה שבסביבה לחפש נפקדים
ובינתים, עלה על דוכן הנואמים
חבר הכנסת ע. גלובמן כדי לדרוש
הצבעה שניה שטען :
— יש לי הרושם שהיתר, טעות
במנין הקולות...
אילו היו מצביעים מיד עוד פעם,
ודאי שאפשר היה לקבוע אם היתד,
כאן ״טעות״ או לא. אולם החל ויכוח
אם יש להצביע מחדש או לא.
בינתים לא שקטו גם המתנגדים על
שמריהם וגם מטעם יתר הסיעות יצאו
רצים להבהיל מצביעים.
ובינתים הופך הויכוח בבעיה אם
יש להצביע מחדש או לא לויכוח מחודש
על עצם הבעיה.
חבר־הכנסת בן־אליעזר (חירות) מקשה
על היו״ר נגד ההצבעה השניה ונגד
חידוש הויכוח, בזו הלשון :
— האם אתה מעמיד להצבעה מפני
שלא ספרו אל נכון את הקולות או
מפני שהיה צורך בהסברה נוספת י
וחברו לסיעה ד״ר י. בדר קולע
למטרה :
— לא כתוב בתקנון שאי־אפשר
לקבל החלטה נגד מפא״י ; שמפא״י
אינה יכולה לד,שאר במיעוט.
אגב גם בהצבעה שניה נשארת סיעת
מפא״י במיעוט. אם־כי מפא״י הצליחה
לגייס עוד שבעה חברים. אולם המתנגדים
הצליחו אף הם לגייס עוד 4קולות.
תוצאות ההצבעה 29 נגד .33

ההלויה כירושלים.
משמאל :
בן המנוח,
אחיו, כתו
ואחותו.

המזרחי בתל־אביב ורעייתו (ליד הציר) והגברת אוסטרובסקי.

.העולם הזה״ ,מם׳ 649

זה מז לזה

בענייני חינוך עיקר
מפא״י
הכיגאמית ...הויכוח הוא בין שתי
הסיעות הקואליציונית :
מפא״י והדתיים. ההאשמות ההדדיות
הן לפרקים חריפות יותר מאשר בין
דוברי הקואליציה והאופוזיציה. הדבר
הגיע לידי משבר ממשלתי וחיסולו למחצה.
המשכו עוד יהא מוכר השבוע
גם בכנסת וגם בממשלה.
חבר־הכנסת גולדראט מהחזית הדתית
האשים את מפא״י׳ בדברו בענין
החינוך במחנות ב ...בי ג א מי ה פוליטית.
בכל העניינים היא מסתמכת על
החזית הדתית נגד מפ״ם ...ובענייני
החינוך היא מסתמכת על מפ״ם נגד
הדתיים...
בפיאותיהם של ילדי
מע שה
בפיאות ...תימן נאחזו רבים מה־מתוכחים
על בעית
החינוך במחנות. חבר הכנסת ד. צ.
פנקס (הדתיים) טען כי ״זוהי אינקביזיציה
לגזוז לזאטוטים התימנים החמודים
את פיאותיהם מבחינה היגיינית״.
הפרופ׳ דינאבורג (מפא״י) הסתייע בסיפור
על הרבי שמואל מוהליבר שביקר
בזמנו בעקרון והציע לאיכרים לגזוז את
פיאותיהם, כיון שאין הדבר מתאים
לאקלימה של הארץ .״האם לפי התיאוריה
של מר פנקס, גם הר׳ מוה־ליבר
הוא ״אינקביזיטור״ — שאל הנואם
בהצביעו דרך אגב כי גם מר ד. צ.
פנקס ״אינו הולך בפיאות״...
מה לשר המשטרה ול־ומע

חינוך י שר
כספרדים ...ענייני
המשטרה עצמו תירץ
זאת בתחילת נאומו :״יותר חינוך,
פחות פושעים ושר המשטרה מעוניין

קריאה: לא יהיה צורך גס בשר-
משטרה...
להלן דבר שר המשטרה נגד הזר־

ברכת של־טוב

למר בנימין בורשטיין
לנשואיו עם בח״ל עטרה
פועלי דפוס שהם

״העולם הזה״׳ מס׳ 649

שני

מים בחינוך והתפאר, שאף הוא, כרבים
אחרים ״אינו יודע את ההבדל בין
המזרחי ואגודת ישראל״...
א. גניכובסקי (דתיים) :ואת ההבדל
בין אשכנזים וספרדים אתה יודע?
השר: אתם יצרתם את ההבדל.
קריאות הביניים מתרבות. הנושא
מושך ופיקנטי. השר יוצא קצת מגדרו
הרציני ועונה תוך הומור לקוראי־הבי־ניים
ה״אשכנזים״ :
— אין לכם רשות להתערב ולהפ־סיקני
...אינכם נציגי הספרדים...
— ולי מותר להפסיקך? — נשמעה
קריאה מפי מר א. הכרמלי, הספרדי
של מפא״י...
זוטות פחות־יותר - .היו״ר י. שפרינצק
לנואם שהאריך בהסברתו על הסתייגות
:״הנושא שלנו הוא כזה
שככל שמסבירים יותר, הענין מובן

הדרו יגן־עדן -ד. צ .פנקס
(דתיים) :״ד״ר י. בדר רוצה לשכנע
אותנו שרק ניסוחו יביאנו לגן־

ד״ר י. בדר (חירות) :על הדרך
לגן־עדן יש, כידוע, מונופולין לסיעה
אחת בלבד״...

שיכונים

וה לאמר ^ י ז !
אמנים מחוץ לארץ
הדבר החל עם בואה של הגב׳ אלי־זבט
ברגנר׳ ומאז באו האימפרסרים
לידי מסקנה כי הבאת אמנים מחוץ
לארץ זהו עסק מכניס. ובזמן האחרון
החלו מציפות אותנו מודעות על גבי
מודעות בקשר לבואם של *מנים דגולים
משדה המוסיקה והתיאטרון. עד
ר י הכנסת יפנו אליו
ממנו אותו דבר״...

ויבקשו

בעד המלך - .א. אלישר טוען
נגד הזכרת שם ה.מלך בחוק
(״דבר המלך במועצתו״) או להוסיף
״המלך האנגלי״ .נשאר לנו רק
״מלך״ אחד — מלך מלכי המלכים...

צ .פנקס משיב :
אינו אלא ״טרמין טכני״...
היו״ר י. שפרינצק: איזה תסבוכת
רויאליסטית 1אילו היתר,
הצבעה על ״המלך העברי״ הייתי
עוד מבין ...עוד יציעו לנו להצביע
מי כאן בעד ״המלך האנגלי״
ומי מתנגד?

כאן הכל טוב ויפה אלא כשבא אתה
לקנות כרטיס נוכח אתה כי לוז הכל
כשורה. זכורים עדין לקהל ההתמרמרות
והבקורת על מחיר הכרטיסים להופ־עותיה
של אליזבט ברגנר, ורק לאחר
שבועות מספר החליטה על ״הופעות
עממיות״ ואף הן במחירים לא עממיים
ביותר. לקונצרט של קוסביצקי לא
יוכל אדם בעל משכורת בינונית לגשת.
בקרוב יופיעו אצלנו האמנים הדגולים :
הכנר יהודי מנוחין והזמר טיטו גובי.
איני רוצה אף לתאר לעצמי מה יהיה
מחיר הכרטיס אם הקהל לא יעמוד על
המשמר. יש להתריע נגד אלה הסבורים
כי מחיר האמנות חייב להיות כה רב
ועצום. על כל שוחרי האמנות להתנגד
לדרך זו של צבירת דוחים.

אש!ז

״המלך״

היו״ר הג׳נטלמן - .ד. צ .פנקס:
היו״ר היה אדיב מאד

ברכת הקב״ה - .א. אלישר:

בתתו רשות הדבור שלא בהתאם
לחברות ־ הכנסת. לפרוצדורה אבקשו להיוול אדיב גם כשחב ־

הקב״ה חנני בקול רם, המחשמל
את היו״ר ואת חברי הכנסת האחרים
...אני מצטער על כך״...

נפתח

סלון ליופי ותסרוקות
צ בי
ברחוב
לינצקי שלמה המלך 80
טלפון 2770

תחרות ראשונה לבחירת

מר ישראל 1950
תת ק

נ 3לאפריל

א׳ דחוה־־מפסח
ב א 1ל ם ״ אהלשם״

כרטיסים להשיג :
מכון שמשון, בן יהודה , 128 אחים
אליהו, הרצל , 15 הכרטיס, אלנבי 31

סיפור של או׳ הגרי

ה צ בר
הדבר הראוי ביותר לציון לגבי
הזמן׳ הוא עצם היותו כה יחסי. מן
המוסכמות הוא׳ שזכרונות רבים חולפים
בראשו של האדם הטובע ; וכן,
אין זה מן הנמנע׳ שעלול האדם לסקור
פרשת חיזורין בשלמותה, תוך כדי
חליצת כסיותיו.
וזאת בדיוק עשה טריסדיל, בעמדו
ליד השלחן, במעון הרווקים שלו. על
השולחן׳ בתוך עציץ־חרסינה אדום, עמו
צמח ירוק נדיר. הצמח התיחס למשפחת
הצברים׳ עלי משוש ארוכים׳ שנעו
תמיד בתנודה מרמזת אפינית, לרוח
הקלה ביותר, קישטוהו.
ידידו של טריסדיל, אח הכלה, עמד
ליד המזנון, קובל על שנעזב לשתות
ביחידות. שני הגברים היו לבושים חליפות
ערב. לולאות הסרטים הלבנים
ככוכבים בדשי מעיליהם, הבהיקו בקדרות
הדירה.
~״סוקר היה טריסדיל, תוך כדי התירו
באטיות את כפתורי כסיותיו׳ בסקירה
מהירה וצורבת׳ את מאורעות השעות
האחרונות. נראה, היה, שריח הפרחים,
שנצטברו בכנסיה בערמות בשמיות,
עוד עלה באפו, ושאון המולת אלפי
קולות, מעורבים ברשרוש שמלות, עדיין
זמזם באזניו ; ובעיקר חוזרות היו
ונשנות בתוקף מלותיו של הכומר, שנאמרו
בעצלתיים, ושקדשו אותה לגבר
אחר, מבלי להשיב.
מנקודת מבט אחרונה, ונואשת זו,
התאמץ עדיין, כאילו נעשה הדבר לחלק
בלתי־נפרד מהלך נפשו, להגיע לסברה
כל שהיא, כיצד ומדוע אבדה לו. מזועזע
קשות על־ידי עובדה בלתי־פשר־נית
זו, מצא את עצמו, לפתע, עומד
פנים אל פנים עם דבר שלא נקרה א
בדרכו מעודו — תוך תוכי נשמתו
הערטילאית האמיתית. הוא ראה, כיצד
הפכו כל בגדי האנוכיות והעמדת הפנים
שלבש, והיו לפתע לבלואי סחבות. חלחלה
אחזתהו למחשבה׳ שעוד קודם
לכן, נראתה כסות נשמתו לאחרים, עלו־בה
ושחוקה. שחצנות זיוהרה? אלה
היו החוליות בשריונו. ועד כמה הפשיר.
משתיהן גם יחד היתד, היא תמיד...
אבל מדוע?...
בהתקדמה לאטה בכנסיה, ליד השורות,
בכיוון לבמה, הרגיש עליצות זועפת,
לא יאה, ששימשה לחזקו במקצת.
סבור היה, שחיורונן; נבע ממחשבותיה
הנתונות לאחר מלזה שלו עמדה למסור
את עצמה. אך גם נחמה פורתא זו
נשמטה הימנו. בראותו את מבטה המו-

רם, המהיר והזך, שנתנה בגבר כאשר
אחז הלזה בידה, ידוע גם ידע, כי
נשכח הוא. לפנים היתד, נועצת בו אותו
מבט עצמו, והוא עמד יפה על טיבו.
אבן, יהירותו התערערה ! משענה האחרון
התמוטט. מדוע נסתיים העניו בכך?
והם, הרי אף לא רבו ביניהם...
בפעם האלף העביר מחדש במחשבתו
את סדרת מאורעות הימים האחרונים,
עד אותו פרק זמן, שחל בו
המפנה הפתאומי.
בעיניה, גבוה היה משכמו ומעלה,
והיא העלתהו על כס רם ונשא ! וברוממות
מלכותית קבל הוא את הערצתה.
היתד, זו קטורת מאד ערבה אשר
הקטירה לפניו ; קטורת כה צנועה
(אמר לעצמו) ; כה ילדותית ונערצה,
וכל כך (מוכן היה, לפנים, להשבע)
אמיתית וכנה. היא ד,עטתה אותו במספר
בלתי מצוי של תכונות נשגבות,
מדות וכשרונות נעלים, והוא בלע את
מנחתה כמדבר הצמא הסופג את מימי
הגשם׳ מבלי ליתן תמורתם כל הבטחה
לשגשוג נטע או להפרחת זרע.
נזעף׳ משך טריסדיל בחוזקה בש־פולי
כסיתו האחרונה, ואותה שעה חזר,
לפתע, וראה לפניו ברורות, את המקרה
בו הגיעה יהירותו האוילית, הנספדת
במאוחר, לשיאה.
המקרה אירע אותו לילה, כאשר
בקש אותה לעלות על כסאו הרם, ולקחת
חלק בגדלותו. כעת, מפאת הכאב,
מנע עצמו מלהגות בזכרון יפיה המשכנע
אותו ערב, בגלי שערה המתנופף,
בחן פניה הצנוע ודבורה הרך. אבל
דיים היו בשעתם לעוררו ולהביאו לידי
כך שיבקש את ידה. בשעת שיחתם זו
אמרה :
״וקפיטן קרוטרם ספר לי שאתה
שולט בשפה הספרדית כיליד הארץ.
מדוע הסתרת הישג זה ממני? היש
דבר שאינך בקי בו?״.
אליבא דאמת, קרוטרס זה שוטה
גמור היה. יתכן מאד שהוא (טריס־דיל)
חטא בזה שצטט במועדון איזה
פתגם קסטילי עתיק וקולע, שחטט והוציא
מתוך התוספתות בגבי המלונים
(לעתים, אשם היה במעשים כגון אלה).
קרוטרם זד״ שנמנה על אותם ממעריציו
שלא עצרו ברוחם, היה אותו
אדם שהפליג בערכה של בקיאות מפוקפקת
זו שהוצגה לראוה.
אך, דא עקא ! קטורת הערצתה
ערבה היתה, ומחניפה עד למאד. הוא
לא הכחיש את הידענות שיחסו לו, ולא

שיחות

מחה כאשר שזרה מסביב למצחו את
זר הדפנה הכוזב של חכמה ספרדית
זו. הוא הניח לזר לפאר את ראשו המנצח,
מבלי שירגיש, בתוך כריכתו הרכה,
בחודו של הקוץ שנועד לדקרו
מאוחר יותר.
כה שמחה, כה בישנית וכה נרגשת
היתד, היא ! עד כמה נרעשה, כצ־פור
שנלכדה בפח, כאשר הניח לרגליה
את כל חוסן עצמתו ! נכון היה
לד,שבע עתה, כאז, שעיניה הביעו הסכמה
ברורה ; אבל היא, בצניעותה,
לא השיבה גלויות :״אשלח לך את
תשובתי מחר״ ,היא אמרה ! והוא,
המנצח הבוטח רב־החסד, נעתר לדחוי,
בבת־צחוק על פניו.
למחרת, חכה בחדריו לתשובה, בקו־צר־רוח.
בצהרי היום הופיע בפתח ביתו
משרת, והשאיר את הצבר המוזר בע־ציץ־החרסינה
האדום. כל אגרת לא
היתד, מצורפת, רק תו בלבד, הנושא
שם זר, ברברי או בוטני. הוא חכה עד
הלילה, אך לשוא. גאוותו הפגועה ויהירותו
הרבה מנעו אותו מלבקשה. כעבור
יומיים נפגשו במסיבת־ערב. הם דרשו
אחד בשלום השני בנמום רב. נרגשת,
הסתכלה בו בתמהון וכמיה. הוא היה
אדיב, אבל קשות, ומחכה להסברה.
בגמישות נשיית קלטה את הרמז מדרך
התנהגותו, והפכה לכפור ושלג, וככה
פערה התהום פיה, שהלכה והתרחבה
ביניהם. במה שגה? במי היד, האשם?
נדכא עתה, ביקש את המענה. בין תלי-
הרבות הונאת־עצמו. אילו...
קולו של הגבר השני בחדר, שפרץ
בתרעומת למחשבותיו, עוררו.
״לעזאזל, טריסדיל, מה לך? אתה
נראה כה עלוב, כאילו אתה עצמך הובלת
לחופה, שעה שהיית מסייע בלבד.
הסתכל נא בי ; גם אני שותף הייתי
למעשה זה, ובאתי ממרחק אלפיים מיל,
כל הדרך מדרום־אמריקה׳ בספינת בננות
מלאת כנמיות, והנודפת ריח שום,
לקחת חלק בטכס הקרבה זה. שים
נא אל לבך, באיזו קלות נושא אני
על כתפי את עווני זה. נוסף לכך, היתד,
זו אחותי הקטנה היחידה, וכעת איננה
עוד. גש נא הלום, ותשתה משהו להקל
על מצפונך״.
״תודה. אין את נפשי לשתות כרגע״,
ענה טריסדיל.
״יין־השרף שלך״ ,המשיך השני,
בהתקרבו ובהצטרפו לטריסדיל ,״הוא
איום. סור נא אלי, בזמן מן הזמנים,
אל פונטה־רדונדה, ותטעם מהיי״ש שג־רציה
הזקן מבריח, אכן, כדאית הנסיעה
למטרה זו. הלו ! הנה מכר ותיק.
אמור נא, טריסדיל, כיצד הגיעך צבר

״מתנה מידיד״ ,השיב מריסדיל ,״המכיר
אתה את המין י״.
״מכיר היטב• משתייך לסוג הטרו
כנרת

ועל

תמצאם למאות כל יום בסביבות
פונטה־רדונדה. הנה השם על התו הקשור
לו. היודע אתה ספרדית כל שהיא,
טריסדיל י״.
״לא״ ,ענה טריסדיל, כשצל חיוך
מר מרחף על שפתיו ,״האם השם בספרדית?״.

ילידי הארץ מדמים שהעלים
המתנועעים כאילו מושיטים יד ומרמזים
לעומתך, והוא נקרא בפיהם — :ונטו־מרמה
(16מ131-מ סזוז^ג) ,ומשמעו ״בוא
וקחני״.״.
מאנגלית: דוד סגל

כנורות

.העולם הזה״ ,מס׳ 649

בגו

רו תג ב רג

מטולה שעל הגבול -פנינה עחבוז
בקרתי במטולה משתי סבות. אחת
משום שאמרו לי בתל־אביב שמטולד,
הוא כפר של מבריחים ומאד רציתי
להיות פעם בכפר כזה ולהוכח אין
חיים מבריחים במדינת ישראל. שנית,
מפני שאמרו לי שמטולה הוא אחד
המקומות היפים בארצנו בחדשי האביב.
עליתי למטולה בשעות בין הערבים
כשהשמש שוקעת מאחורי ההרים. מטולה
שעל ההר היתה טבולה באור השמש׳
ומרחוק נראתה כמצודה אגדתית.
תחנת ״אגד״ במטולה איננה אגדה.
שלט תלוי על אחד הבתים שלפניו
עומד סולם מברזל. זוהי התחנה. הרחוב
הראשי של מטולה, שהוא גם הרחוב
היחידי במושבה, מתאר לפניך מיד גם
את אנשי מטולה, בעיותיה והתלבטו-

הנקוי
לבעלי

קשת מנקה

טעם

וצ ובעת

,העולם הזה׳ ,מם׳ 649

יותיה. כאן עומד בית מלון חדיש ליד
בית ישן, מתקופת הרומנטיקה הציונית.
הרעפים האדומים שעל הגגות והגפן
המטפס על הגזוזטרה ולאורך הקירות,
והקירות עצמם, ספק עומדים ספק
נופלים — כל זה מספר ספור של
עקשנות חלוצית ועבודה קשה, של
חוסר פתוח ורצון חזק מאד לחיים.
יש במראה החיצוני של מטולה מעין
סתירה נפלאה: מושבה קטנה שלא
התפתחה אלא הפכה לבית הבראה גדול.
אנשים כמעט ואינם נראים ברחוב, לעומת
זה רב מאד מספר הילדים המסתובבים
ברחוב. הם נראים בריאים וחזקים
; פניהם צהובים־אדמדמים ושע-
רותיהם פרועות. השערות הפרועות
מקורן בעובדה שאין לעת עתה ספר
במטולה. האנשים מסתפקים בהזדמנות
מקרית לנסיעה. ברחוב מסתובבות גם
פרות, ילדה אחת חיזרת הביתה מבית
הספר כשהעז הקטנה עוקבת אחריה ככלב•
לאחר שהיא אינה רוצה להפרד
מהעז, היא מבקרת גם כן בבית־הספר.
הרקע הכפרי של מטולה ומפיה
המקסים המודגש על ידי החרמון מכוסה
השלג, הנראה כל כך קרוב, יכול
היה להיות רקע מתאים לפתוח המקום
גם כמושבה חקלאית מלאת חיים וגם
כקיטנה לתושבי הארץ. אולם, העקשנות
הציונית שעזרה לתושבים הותיקים
להחזיק במקום, שוב מתנקמת
בהם.
אמרו לי שלאנשי מטולה קשה
להגיע לידי הסכם אפילו על דברים
קטנים, וממילא כשהדבר קשור בהשקעות
גדולות, כמו מיכל מים וכר.
קיים ריב במטולה למקורות הפרנסה
הצרים, ומפני שהם עקשנים, וקשי עורף,
אין איש מוכן לעזור לרעהו

אפילו אם הדבר מזיק לו עצמו. לכן,
אין מספיק מים במושבה.
למעלה מחמשים שנה, עבדו אכרי
מטולה את שדותיהם בעמק מפואר
שמאחורי הכפר הנקרא ״מרץ״ .שם
יש להם ארבעת אלפים דונם. אולם,
למזלם הרע, השדות האלה מעבר לגבול
לבנון. מסיבות שאינן ברורות לי הסכימה
הממשלה לותר על שדות מטולה
לטובת האויב. כשאתה עומד בפסגת
ההר וצופה לעבר ה״מרץ״ אתה רואה
שטח אדמה גדול שאינו מעובד. אלה
הם שדות מטולה. ומסביב לעמק הזה
אתה רואה גבעות והרים כשעליהם
כפרים ערבים, כפרי הלבנון שהיו בידי
צבא ההגנה לישראל. יש להודות על
האמת: בושה אחזה בי ! חללו כאן
את כבוד הנשק העברי ! תהיינה הסבות
אשר תהיינה, על אדמות כאלה אין
מוותרים.
כיום מורגשת פעילות בעמק. חברה
אמריקאית מניחה צנור נפט לרוחב
העמק, צנור שצריך להוביל נפט מסוריה
לצידון ; והצנור חוצה את שדות
מטולה. האם וויתרנו כבר באמת על
שטח זה?
גורל השדות יקבע את גורל מטולה.
הנוער עזב את המקום. אין עבודה
ואין פרנסה. אכרי מטולה הופכים לפרולטריון
מאונס. הם הולכים לעבודות
חוץ בסביבה. אמנם קבלו שבע מאות
דונם אדמה מרוחקים מהכפר, אך בתשלום
מלא ובלא התחשבות בעובדה ששדות
מטולה נשארו מעבר לגבול.
בלילות הסתובבתי בכפר וסביבתו,
שוחחתי עם אנשים, עם כחות הבטחון
במקום והנד, אכזבה, אכזבה משמחת...
במטולה אין מבריחים. הפרסום הרע
שעושים לתושבי מטולה, משולל יסוד.

״בימי המנדט היה המצב שונה. או
לא היתד, לגו מדינה. במדינת ישראל
אין מבריחים במטולה״ ,כך אמר לי
אחד הותיקים שעליו הצביעו כמברית
לשעבר. אולם נראה שעובדה זו, חזרתה
בתשובה של מטולה איננה משמחת
את המפקח על המזון. יש לי הרושם
שהוא היד, שמח אילו היו אנשי מטולה
מסתדרים בעצמם. נוכחתי בישיבה של
בעלי בתי מלון עם ראש המועצה, מר
לויט, ולהשתוממותי הגדולה שמעתי
שהמפקח על המזון נמצא בחיפה וכש־תושבי
מטולה, מאד, שמונים ושתים
נפשות ועוד חמשים עולים חדשים,
זקוקים לאספקה, עליהם לנסוע לחיפה,
כדי לקבל רשיון. ומשום שאין מחלקים
את כל האספקה ביום אחד אלא
פעם מחלקים ביצים ופעם תפוחי אדמה,
פעם בשר ופעם סבון, אין למצוא
סוחר במטולה שיהיה כה עשיר כדי
לספק את המצרכים למושבה. כי הנסיעה
כרוכה בהוצאות העולות בהרבה
על הרוח האפשרי. ומשום שכבלי הביורוקרטיה
קשים הם אצלנו, עוברים
שבועות ללא אספקה סדירה למקום.
מה הפלא איפא שבעלי המלון אומרים
(המשך בעמוד )16

0קול מבשר, מבשר ואומר 8 :

משאיל רמקולים, מיקרופונים,
פטפונים ותקליטים לחגיגות,
נשפים וכו׳

דדיו ס. או. ס.

^תל־אביב.

רחוב

שינקין ^15

טסנתד• ס

8מפירמות ידועות — במבחר גדול
| וסטר מן את ידן, ת״ א, רת׳רש״י*

מטולה שעל הגב
סיור מאת כנו רותנכרג

רשמי

תחנת ״אגד״ .יש מקום לסופה נאה כמקום
זה המיועד לתירים ומכריאים, אך לעת עתה
עומד כמקום סולם כרזל כלכד.

הכית הישן שומר עדיין על הרוח של הציונות הרומנטית מימי הכרון רוטשילו

חנות

הדרכה כעכודת־יד ככית הספר של הכפר. גם ו
כאה לכית הספר יחד עם האחים הצעירים
התלמידות.

חלק מעמק ה״מרץ״ כו מניחים את צנור הנפט, על אדמות מטולה.

כית חדש כמטולה, כית של ע1

בקשוני לכתוב

נ חדשים.

,הכנדה של מטולה

ארבעה דורות במטולה. משפחת לויט,

אליעזר רזניק, ממיפדי מטולה שלא עזב את המקום זה
המשים וחמש שנה, שואל :״למה לא מגרשים את
הערבים מהכתל המערבי וממערת־המכפלה?״

,,שלושים שנה חייתי במשמר הירדן
ועשרים ושמונה שנח אני במטולה.׳׳
אומרת גם׳ אמיתי.

בהוד המשטרה
בבית•
(המשך מעמוד )4

— טוב־טוב, כל זה נכון, אך לפי
האינפורמאציד, שלי ממקור נאמן, הרי
הדוד זאדור כבר ...למעלה מ ...איך
אומרים זאת בלשון־המשרד? למעלה
מן הגיל הקבוע — .ואיך זה הצלחת1?...
— איך זה הצלחתי פורץ הדוד
ז א מי בצחוק — גם זה שוב אינו אלא
חשבון פשוט בתכלית. אני בן ששים
ושלוש, אך גרעתי מהן עשרים, נשארו
ארבעים ושלוש, לא כן? שכן צריך
לדעת אדוני העורך, תמיד צריך לדעת,
מתי, ואיפה להכחיש עשר־עשרים שנר,
בארץ־הקודש . .כשביקשתי בשעתו דמי־פנסיה
מאת האגודה הלאומית של לוחמי
החזית היהודים, אמרתי שבעים
שנה, שיראו כמה ישיש אני. הכל
חשבון פשוט. צריך לדעת חשבון בהמולת
החיים.
אני מנהמם, מכעכע, נע אילך ואילך
על הכסא הרעוע, כאילו מחפש אני
דבר־מה על הרצפה, מה שאך־זה נפל
ולא יהיה עוד, שיטאטאו אותו עם הזבל
ביחד.
— אגב, הגיל לגמרי לא חשוב, אדוני
העורך — פוקח הדוד זאדור את
עיניו — העיקר הוא רגש־החובה. צריך
לשמור על הסדר? תמיד היה זה עקרוני
בחיים ! האזרח ישן ׳ לו שנת-
מנוחה במיטתו כשיודע, ששומרי חייו
ורכושו הם אנשים בעלי אופי כמוני,
המעפיל עמנואל זאדור!
הוא מלטף ומחליק את שפמו אי־לך
ואילך, ממצמץ בעיניו בערמה, אחר
מתכופף אלי ואומר :
׳ — אדוני העורך, היש לך מכירים
.במשטרה שלנו פה? נחוצה לי קצת
פרוטקציה. אצל ראש המשטרה בעצמו.
אדוני העורך מכיר אותו?
את ראש המשטרה? — הבלטתי
את חזי ברב־כבוד — איך לעזאזל
אינני מכיר את ראש המשטרה ! מובן,
שאני מכיר אותו !
הדוד זאדור קופץ ממקומו, חובט
על שכמי ומצטרח בתרועת־ששון :
— הו, ימח שמי שמים ! אם כן
הרי זה מצוין! משום שבו תלויה
ההעברה שלי !
— העברה? לאן אתה רוצה להי־עבר
הדוד זאדור ! אולי לטראנסילווא־ניה?

נא לא להתלוצץ אדוני העורך.

רוצה אני להיעבר לעתליט, למחנה האנגלי,
במקום שהחזיקו אותנו שמונה
עשרה חודש כבלתי-לגאלי. רוצה אני
לעמוד שם על המשמר על יד השער,
מחוץ לגדר־התיל. האינך זוכר, מה
עשו לי השוטרים שם בפנים? כמה
שוטרים שהיו שם, כולם טלטלו אותי,
רק אותי. לטאטא את החצר — אותי,
לצבע את הצריף — אותי, לחטוב
עצים — אותי, לקלוף תפוחים —
אותי, לנכש את הגן — אותי, לכבס
בגדים — אותי ! לשם אני מתגעגע
עכשיו. בזמן האחרון יושבים שם במחנה
אדונים חשובים, אותם ששלחו אלינו
תמיד שליחים להגיד לנו: סבלנות׳
סבלנות, סבלנות! ואתה עמנואל
זאדור, סתום את פיך ! יד לפה ! —
אם כן, כעת עמנואל זאדור יהיה השוטר
במשמר עטלית והוא ידע את
חובתו ! ״אדוני האקסלנץ מיניסטר
לענייני חוץ מר שרתוק ! חת, שתים !
אל המטבח, לרחוץ את הדוד!״ מבין,
אדוני העורך?
רציתי להגיב ־על דברי הדוד זאדור
בסגנון שוטר־סרז׳אנט, כשנכנס סוכן־
הבית שלנו הזריז, כדי להתחקות על
שרשי ביקורה של המשטרה אצלי ועל
תוצאות הביקור.
כשראיתי אותו — קפצתי ממקומי
ונפלתי על צוואר הדוד זאדור, חבקתיו
ונשקתיו באהבה ותיקה.
— הכל יהיה בסדר מיסטר זאדור !
— אמרתי — אני ערב לך בעד ההעברה.
ידיד ותיק כזה, כמו ראש־המשטרה
— אין בקשה שלא ימלאנה
לי בשמחה רבה ! וביחוד בקשה פעוטה
שכזו. למותר לך להטריח עצמך אלי
בפעם הרביעית, מיותר בהחלט.
שוב חבקתי את-הדוד זאדור ואחר
כך ליוויתי אותו החוצה. זאת לי הפעם
הראשונה בחיי, שאני מלווה את השוטר—

— מה זה היד שאלה אשתי
כשחזרתי, מובן, בהונגארית.
— מה היה? — עניתי גם אני
בהונגארית — הכל אינו אלא חשבון
פשוט בתכלית. יראה־נא סוכן־בית כזה,
איזה יחסים ביני לבין המשטרה. יחסי־נשיקה
! סוף־סוף אסור לו לאדם להיבהל
משוטר הגון וישר לב! איפה
מתפלטים? !
באמיגראציה?
אנחנו,
בביתנו אנחנו פה ! נא למזוג כוס
קוניאק לשנינו ! בבקשה !
— לחיים אדון צוויבלפוטער ! לחיים
! לחיי סוכן־הבית שלנו !
— לחיים אאאה אראק טוב !..
רציתי רק להגיד, שהכל בסדר. לא
תהיד, העלאה בשכר־דירה ...בראנדי טוב
מאוד לחיים

דז ע ר 3ת

א טיין

ד ק רו :

גורמן קריין::
סוף ; סוף קם בתיאטרון יוצר אשר
צמח מתוך, התיאטרון, הרביתי במסעות
על פני אירופה, בקרתי ערים רבות
בהולנד, בגרמניה, ברוסיה, באיטליה,
באנגליה וסקוטלנד, אך עד היום לא
ראיתי דבר שישווה לנסיון זה. לעומת,
עבודתו של דקרו נראות להקות האופרה
ושאר להקות אירופה המפוארות —
כשחוק.

ז׳אן רואי -בארו :

התמסרתי לפנטומימד, מראשית דרכי
בא־טלייה של שדל דולן, שבו עבדתי
בהדרכתו של אטיין דקרו. דקרו אינו
חדל מעולם מלשכלל את עצמו, דקרו
ימצא בי תלמיד הנאמן לרבו, אם כי
חיי, במדד, שהם נתונים ל״קומדי פרד
סיז״ ולקולנוע, אינם מאפשרים לי להתמסר
כולי, כמוהו, לפנטומימה.

גאסטון באטי:

דקרו יכול ללמד שחקנים רבים את
אשר הוא עצמו יודע כה יפ ה: אין די ביצירת יחסים יפים. אדם חייב לעבור
מיהם אחד למשנהו על ידי שודד. של תנועות יפות.

המפתח להצלחה

(המשך מעמוד )5
מסוגל. חסרון נוסף לי, וחושבני שהוא
גרוע מקודמו: איני חבר מפלגה, לא
השלטת ואף לא זו של האופוזיציה.
יכול אני להציע ר ק את ידיעותי, נס־יוני
ואת כושר עבודתי — ,אך כל זה
אינו מספיק ומספק כאן. ולפעמים מיותר,
ולעתים קרובות אף לא רצוי
הבינותי יפה את כוונת דבריו. רק
מוזר היה הדבר בעיני שכל כך מהר,
תוך ימים ספורים כבר הבחינו האורחים
הנכבדים בנעשה. תפסו מיד שהשכלתם,
עצמאות הבטוי וכושר ההשפעה
אינם משמשים כהמלצה טובה.
ואמנם זהו המצב בארצנו.
לכשלון תמידי נדון האדם החושב
את מחשבותיו הוא, ויהמעיז להחדיר
את השקפותיו בקרב ההמונים. נגדו
מכוונים חיצי החברה השלטת. אין
כלל בקוש אחר אנשים מדריכים ומלמדים,
אלא הפוכו של דבר, רצויים אלה
מביננו הנוטים לקבל הוראות מגבוה.
סתם רובוט העושר, את המוטל עליו
בצייטנות של ״ילד טוב״ .ירדתי לסוף
דעתם של ידידי, הסופרים והעתונאים
שקנו את עולמם ביצירותיהם. ידועים
ואהובים הם בארצות מגוריהם בגולה,
ועתה גם אצלנו, בישראל. ידועים
— מפני שאין מכירים אותם יתר על
המידה. אהובים — כי מרוחקים הם.
אהבת המולדת קרובה ללב כל יהודי
ואין הוא נוטה לוותר עליה בנקל ולמי
חותה. אך אדם קרוב אצל עצמו: .והפחד
שמא ההחלטה להשאר בארץ תביא
לידי חסול היחס היפה והתנאים הנוחים
בהם הוא נמצא עתה. והאהדה תתחלף
בקנאה (כי אין איש אצלנו הרוצה
שיקימו לו מתחרה) והיחס האדיב
וההוגן יעלם כאילו ולא היה. ומי רוצה
לוותר על קבלות הפנים הנאות ועל
בנקטים מפוארים? ועל כל הטוב והיפה,
הנעים והחשוב, האהוב והלבבי?
שנוי היחס ישפיע ללא ספק על כח
פעולותיו והיקף יצירתו. עובדות אלה
ללא ספק משהים את ההחלטה על השתקעות
בארץ ואולי אף מבטלים אותה.
כל יצור אנושי, ולאו דוקא אמן,
הינו רגיש ועשוי לד,פגע, ואף להפגע
קשות כשהוא נפגש ביחס גם. אנו
החיים בארץ זמן רב פחות או יותר,
הסתגלנו כבר לתנאים כאן, התאקלמנו,
עורנו נתעבה במשך הזמן ואין אנו
חשים בכל פגיעה בכבודנו ובמעמדנו.
פגיעות אלה הפכו לחוק הטבע ואנו
שותקים. כי מכריחים אותנו להבליג
ולשתוק. דרך ארץ ויחם אנושי הם מחוץ
לסדר היום אצלנו. יש פד, שנוי ערכין
משונה. פעמים אין אנו חשים מה קטן
האדם לעומת המשרה שהוא תופש.
דוגמאות לדבר יש לרוב.
יהרהר רגע תושב הארץ ויפנה
תשומת לבו ליחס שרוכשים לאדם
שהיה פעם שר. וראה כיצד פגה ההוד
ענינות מסביב אותו אדם, והן בממשל-
תנו הזמנית שימש כשר ועמדתו היתד,
מכובדת ביותר. עתה נשכח ועקבותיו
לא נודעו — ,וכי מה טעם להתענין
בו ולהעריכו. והוא הן חדל להיות שר
וחזר רק למשרתו הקודמת. ואם גם
הדבר נעשה מרצונו הטוב או בהתאם
לתכסיס פוליטי של מפלגתו. הוא פסק
לשמש נושא מענין, כי בעזוב האיש
את משרתו לא כדאי יותר להתחנף,
לההוות קידה. בי אין לצפות לשכר.
ולכן לא כדאי הכבוד. הוא נשכח ועתה
רק יורשו רוכב על הסוס, כי בידיו
המושכות.
גורל דומה לזה הוא גורלם של מפקדי
צבא שונים ששמותיהם היו פעם
לאגדה ולסמל בפי כלנו. נדחו— ,
ואין הם קיימים יותר. המוסד היחידי
שמטפל בהם עדיין הוא — הצנזורה,
בשעה שמעלים אי־פעם את העבר על
דפי העתון...
לא כדאי לטפל בחללים ציבוריים.
נבחון ונווכח מה רב מספרם של

אלה מבין הפקידים הישרים וההגונים
שתפשו לפני ה מן המדינה משרות
אחראיות וחשובות למדי ועתה זכרם נשמט
והולך. לא עמדו להם לא השכלתם,
לא העמל הרב שהשקיעו, ולא שנות
הנסיון הפורחות. הם הורחקו ולא פינו
מקומותיהם למתאימים יותר— ,
אלא למיוחסים יותר. בכברה המפלגתית
נופו גם הם וכפי הנראה לא נשארו
ב״סולת״.
כן, ידידי, המפלגתיות היא הקובעת
במדינתנו, וביחוד המפלגה, שבידיה הגה
השלטון. לא מעט תמצאו ״מיוחסים״
ששפכו במשך שנים קיטון של שיקוצים
על אותם הרעיונות הנשגבים,
בהן דוגלת אותה המפלגה. עתה הם
מסודרים במשרות שמנות וחשובות.
לרגע קט תשתוממו, אך פתרון החידה
יתברר מיד. הם רק החליפו את
הסוס וכבר נפתחו בפניהם שערי המלכות
וזה מובן. כל זמן שחשבו ואחזו
בנשך ד,בקורת — לא היו רצויים> עתה
כשהחזירו את החרב לנדנה ומלאו את
פיהם מים׳ הם הפכו לאידיאליים ממש.
כי החשוב הוא הכניעה למרות, לכח,
לשלטון. ועתה משהפכו עורם וכותבים
הם ומפרסמים ברוח המרחפת מלמעלה
ונואמים ומרצים כתקליט מכתן— ,
הרי מעמדם נכון. וזה משתלם.
כן, רצון טוב, כושר וידיעה אינם
קובעים בחיינו היומיומיים, אלא המפתח
המפלגתי. הוא היכול להפוך עולמות,
לפתוח ׳ולנעול שערים ולקבוע
גורלו של אדם. לכן כה קשה במדינתנו
הצעירה לאדם הכנה עם עצמו,
הרוצה להיות עצמאי במחשבותיו ובהרהוריו
ולחיות חיים בלתי משוחדים.
אדם שמתנגד שהשוט — ,ששמו
פרנסה — ,יקבע את צעדיו וידריכהו.
וכאן נשאלת השאלה הכאובה, אך שאלה
התובעת תשובה ופתרון :
״כמה מבני העם שהיו יכולים להיות
לעזי למדינה, מופקרים לגורלם ואינם
נקלטים? וכשאין מלקטים אותם וגד
כתנים את יכולתם וכושרם לבנין ויצירה
לטובת הכלל, הופכים אנשים
כשרוניים ומסורים אלה במרוצת הזמן,
למעמסה על הציבור. הדחיפה להתפרנס
משליכם לחיק כל עבודה בלתי
פורה, נאחזים הם בכל מיני ״מעקלע־ריין״
ו״לופטגעשעפטך ומכבידים על
ידי כך על בנין המולדת, על כושר
קליטתה, על מאזן התקציב. במקום
להיהפך לעמודי התווך של המדינה,
יורדים הם כנגד רצונם ממש, למכרם־
מים את עצמאותה.
כאן עלי לנקוב בסיבה העיקרית
לניתן משקנו :
הפחד בפני ההתחרות. כי לא רק
שאין שמים לב למוכשר, אלא במקרים
רבים אפילו אין רוצים בו, אין מעונינים
בקיומו. כי הוא הופך לסכנה ג מלה
למסורת הביורוקרטית. כמה אנשים
מבין הותיקים והעולים כאחד
מועסקים (אם הם מועסקים) בעבודות
שחורות, שאינן דורשות הכשרה מקצועית,
ולאו דוקא באותה העבודה
שהוא יכול ואף ראוי למלאותה. ושוב
אין הדבר סוד כמום. האדם המנהל
משרד או עסק מסויים אינו נוטה לקבל
מועמד לעבודה, שכשרונותיו עולים
על שלו, שכושר עבודתו ופדיונו עלול
לסכן את מעמדו. האדונים שבידיהם
ההכרע)־ ,אינם מעונינים באנשים פקחים
וכשרוניים. אדונים נכבדים אלה׳
חושבים שמשרתם היא ״טאבו״ ,שאין
לערער את יסודותיה. הפקיד, המהנדס,
הרופא, הסופר והעתונאי צריכים, אם
ברצונם להתקבל למשרה — ,להיות
סתם בורג במכונה, בורג שכל מברג
יכול להשתמש בו, להכניסו, להוציאו
ולשנות את מקומו באין מפריע.
ותו לא. כל זעקה לעצמאות — פשע
היא ! כל רצון ליצירה — מיותרת.
כל אדם, המגלה מחשבה משלו— ,
רגלו נדחקת. גורלו נחרץ.

הזהו יעודנו? האם ״שיטות עבודה״
אלה נאות לעם לוחם ומתק-

.העולם הזה׳ ,מס׳ 649

פנים
חדשות -
גוף חדש

לפני חדשים אחדים הגיע ארצה
צלם־קולנוע מרוקני שעשה שנים מספר
באולפנים בצרפת ובארץ מולדתו. כל
רכושו של מר עמרם עמאר היה שתי
מצלמות קולנוע משובחות והנסיון
הטכני שרכש לעצמו משך שנים.
בבואו לכאן, נתקל, כמובן, בקיר
האטום של ״תעשית הסרטים הישראלית״•
הממשלה לא יכלה לעזור לו אלא
במעט, ובעלי הון מקומיים, יצורים הססניים,
לא מהרו להושיט לו יד תומכת.
בניגוד לרבים אחרים שקדמו לו,
לא התיאש מר עמאר. בעזרת ידיד בן
ארצו כתב תסריט. בשם ״ההפוגה״,
שהוא כנה אותו ״קומדיה״ ,קבל את
הבטחתם של שחקנים צעירים ושל הבלט
של רינה ניקובה להשתתף בסרט
על בסיס של חלוקת רווחים והצליח
למצוא בעלי הון שהשקיעו סכום כסף
פעוט לכמה תצלומי נסיון.
תצלומי הנסיון נראו למשקיעים וה־צלם־הבמאי
החרוץ קיבל מאנשי הכספים
שלו הוראות להמשיך בעבודה. בהצלחה.

סרטים איטלקים סן האסכולה ה״ניאד
ריאלמיטית״ זוכים בכל העולם להצלחה
עצומה, עד שהם מגיעים לארץ.
כאן אין רבים מתפעלים מיצירה נפלאה
כמו • מצמצתיהנעליים ״ .
מדוע? האס טעמו של הקהל שלנו
ירוד? אינני סבור כך ; אם ל״מסיה
וורדו״ — סרט גדול, אך בהחלט
לא סרט ל״כל הקהל׳ — נמצאו מבקרים
לרבבות, אין כל ספק שגם הסרט
האיטלקי של דה סיקה (שבקרוב נראה
את ״ גנביהאפנים״ שלו) היה
זוכה לקהל רב יותר.
הסיבה נעוצה, כמובן, בעובדה שאת
השיח האיטלקי החליפו, במהדורה המגיעה
ארצה, לשית צרפתי. הרמה הטכנית
של הסרט האיטלקי מזכירה לנו
במקצת את יומן ״כרמל״ ,על כן אין
להשתומם על שאין לסבול את אי ההתאמה
בין התמונה והקול במהדורות
הצרפתיות של הסרטים האיטלקים.
סוכני הסרטים יעשו לא רק לטובת
הקהל (לזה אין הס דואגים ביותר) אלא
אף לטובתם הם, אס יביאו רק סרטים
איטלקים דוברי איטלקית.

במדור ,׳ אורותוצללים ״ לפני
שבועיים אפשר היה להבין כאילו אין
הכותב מעריך את סרטו של קארול
ריד ״ האישהשלישי ״ .אולם לא
את הסרט רציתי לבקר — בעת שנכתבו
הדברים ההם עוד לא ראיתיו כלל
— אלא את הנהלת אולם הקולנוע בו
דם י האם בצורה זו רוצים אנו להקים
ולבנות את מדינתנו? לדחות יד
מושיעה, נאמנה ומוכשרת ולספוג לתוכנו
בעלי פנקם־חבר. האם קול סופרנו,
משכילינו ודורשי טובתנו, הדו
לא יקלט. האם לא ׳יכול השנוי הרצוי
ב״ממלכת דנמרק״ .עד מתי יהיו סגולותיו
וכשרונותיו של אדם הפקר?
הפקר ומבוזבזים לריק.
הדבר הוא בחיינו ויש לשנותו.
שנוי יסודי — צוו השעה. כל איחור
עלול להתנקם בנו, ולסכן את כל היפה
שנבנה בעמל וזיעה. כל שאננות ודודה
תפגענה פגיעה חמורה במדינתנו
ובמטרות מלחמתנו: הפרחת השממה
וקיבוץ גלויות.

״העולם הזה׳ ,מס׳ 649

הוצג, שפרסמה אותו כ״סרט חשוב
ביותר בעולם״.
הפרסום בו מזכים אותנו בעלי בתי
הקולנוע שלנו הוא זול, ילדותי וול-
גראי ; הפעם הגיעה הזולות לשיא.
מגוחך לכנות כל סרט שהוא בתואר
שהודבק ל״אדם השלישי ״ שהוא,
אגב, סרט בעל ערך״.
ומתעוררת השאלה: איזהו׳ בעצם,
״הסרט הטוב ביותר בעולם״ ? חושבני
שבכדי לחבק את כל היצירות הגדולות
שהוזרקו על הבד מיום הולדת הקולנוע
יהא עלינו לנקוב בשמותם של מאה
סרט לפחות.

מתוך קריאת מאמרו של עתונאי־קולנוע
אנגלי, נ׳ון ווינג, מסתבר שיש ראל
זכתה, לפני חדשים אחדים, לביקורו
של קארל דראייר, גדול במאי
דאניה ואחד מחשובי אמני הבד בעולם.
באן לא ידע איש על תמצאו, ואף
לא אחד מן העתונאים שעטו על אד־ווארד
ג׳ .רובינזון הזכיר את דראייר
בשורה קצרה.
הסיבה היא פשוטה: דראייר כמעט
שאינו מוכר בארץ. סרטיו המעטים (רק
שלושה סרטים חשובים הוציא לאור
במשך עשרים וחמש שנה, אבל הס עשו
רושם עצום בעולם כולו :״ז׳ א ן
ד׳ ארק״ (בצרפת ב־ ) 1927״ חרפ ־
תקא ות דודגריי 1931ו ״יוס
הזעם 1943 מעולם לא הוצגו בארץ
מפני שלא זכו להצלחה קופתית בשום
מקום ולא ענינו, על כן, את סוכני הסרטים
שלנו.
ביקורו של דראייר בישראל היה
קשור בתכניתו לסובב פה סרט על ישו
הנוצרי.
ואלה הפרטים הידועים על הסרט
בשעה זו: ישתתפו בו רק שחקנים
יהודים, פרט לשני איטלקים שיופיעו
כרומאים. הסרט יראה שהרומאים, ולא
היהודים, היו אחראים למותו של ישו.
ארץ־ישראל של אז מוצגת כמדינת כיבוש•
הצדוקים מתוארים כאנשי מפלגת
המחתרת הלוחמת למען חרות הארץ.
הפרושים — בורגנים אדוקים השומרים
על נייטרליות, והקנאים הם משתפי-
פעולה עס האויב, מפלגת המעמד העליון
המשרתת את כתות הכיבוש של
רומא (.)7

שמה ברידז׳ט
קר ובקרוב נראה
אותה כפר-
טו החדש של
גייב?
קדרק
״מפתח הפרד״.

צעירים לומדים ץ זת ובזנות הקותוע
כל מי שהיתה לו ההזדמנות לבקר
באולפנים ברומא הגיע למסקנה שההתקדמות
שחלה בתעשית הסרטים האיטלקית
בשנים האחרונות לא היתד, מקרית
כל עיקר.
סרט גדול יכול להוצר על ידי אמן
גדול גם במדינות שבהן אין תעשית
הסרטים עניפה ומפותחת, ואנו נזכרים
מיד במדינות כמו שויצריה, הונגאריה
וביחוד דאניה, שנתנה לעולם את
הדוגמא הנעלה ביותר של אמן כזה,
קארל דראייר.
אולם תעשיה פוריה חייבת להשען
על ארגון חזק. הסרט האיטלקי הזוכה
לאהדה רבה בעולם כולו, מיוצר אמנם
באוירה נוחה מבחינה רוחנית, אך גם
בקשיים מעשיים רבים, המוכיחים שבאיטליה
אין קיים, כרגע, כל ארגון
לאומי חזק. ברם, אם נבדוק היכן קבלו
הבמאים האיטלקים, בעלי השם את
אימונם, ניווכח שהצלחתם אינה, למרות
הכל, רק אישית שלהם ז היא באה להם
בעזרת המדינה שאינה אדישה לקולנוע
הלאומי באיטליה. המנהלה הממשלתית
לסרטים היתה אחראית ליסוד המכון
לסרטים עובדתיים (בשביל מכון זה יצר
רוסליני את סרטיו הראשונים) ,ליסוד

הזעם״

תמונה טיפוסית מתור סרט של קארל דראיייר (ראה ״אודות
וצללים״) .הבמאי הראני מצטיין בתצלומים המזכירים,
כמכנה שלהם, וכמשחק האור והצל, את הציירים של תקופת
הזוהר הפלאמית.

אולפני ״סינהצ׳יטה״ ,וכן באנק למימון
תעשית הסרטים ומכון לסרט נסיוני
לאימונים של אמנים וטכנאים צעירים.
במכון הנסיוני, בהנהלתו של לאויג׳י
צ׳יאריני נמצאים ארכיון סרטים גדול,
ספריה עניפה ומחלקות לתולדות הסרט
האיטלקי ולסרטים מדעיים.
למכון, אולם קולנוע נסיוני להצגת
סרטים שהוכנו על ידי התלמידים, מעבדות,
חדרי הלבשה, אולם התעמלות
וחדרי תרבות ושעשוע לתלמידים. המכון
מאמן במאים, עורכי סרטים, מהנדסי
הקלטה, ציירי תפאורות, שחקנים,
שחקניות וציית תלבשות. התלמידים
מתקבלים לפי בחינות כניסה שנתיות.
למחלקת המשחק, זכות ההשתתפות
בקורסים היא לבעלי תעודות גימנסיה,
למחלקות האחרות — לבעלי תעודה
אוניברסיטאית.
מספר התלמידים מוגבל לסי דרישות
האולפנים השונים לסוגים מסוימים
של עובדים. בשנה האחרונה רב
ביותר הביקוש לשחקנים ושחקניות,
כנגד זה, לא נתקבלו מהנדסי הקלטה
•וצלמים, כי לא היה צורך באנשים נוספים
מסוג זה.
השעורים נחלקים להרצאות ולעבודה
מעשית בכל הענפים. הבמאי הצעיר
מבמה, השחקן משחק ומהנדס ההקלטה
לומד שיטות חדשות ומכונות חת
שות. התלמיד המסיים את בית הספר
יש לו ידיעה טכנית רחבה וגם כוח
שיפוט אמנותי ומקצועי.
רבים מבוגרי המכון עשו לעצמם
שם בתעשית הסרט האיטלקי ובעולם
הרחב: דה סאנטיס (במאי ״הרדיפה
הטראגית״) ,לואיג׳י זאמפה (במאי ״אחווה
ושלום״ המוצג כעת בארץ) .בין
השחקניות שסיימו את בית הספר יש
לציין את אלידה וולאי וקלארה קאלא־מאי,
מלבד מספר גדול של אמנים וטכנאים
שאינם ידועים מחוץ לאיטליה.
הקורסים נמשכים בדרך כלל שנתיים
והם ללא תשלום. תלמידם כשרוניים
מקבלים גם דמי כלכלה ופרסי כסף.
בסוף כל קורס משתתפים התלמידים
בסרטים המיוצרים על ידם.
המכון מוציא לאוד את הירחון
״ביאנקו א נרו״ (שחור ולבן) שהוא
אחד מעתוני הקולנוע הרציניים החשובים
ביותר באירופה.

ד״ר וורדונה

הט״ו דקרו — הבי הפנטומימה המודרנית

מוזר — לגבי החוקים המקובלים
של הבמה — אך מחזה פנטומימה של
דקרו ולהקתו אינו נכתב מראש, נקו־דות־התפתחות
העלילה אינן ידועות
מראש. הנושא, התוכן׳ ההתפתחות,
התפקידים — כל הקשור במחזה —
נוצרים תוך כדי עבודה מאומצת על־ידי
כל העוסקים ביצירה.
השיטה היא שיטת !,אימפרוביזציה.
דקרו נותן אפשרות לבל שחקן להביע
את אישיותו וליצור את התפקיד אשר
הוא רוצה ליצרו. משום כך יכול להופיע
בפנטומימה אך ורק שחקן מושלם
מבחינה טכנית השואף בלי הרף לשב־

״ננס״ שתועלתו מרובה
אם נחרך האוכל והסיר נשאר
שרוף׳ מה לעשות? את משרה
אותו במים׳ מי סבון, מי סודה.
מנסה להרתיחו. משפשפת בספוג
עדין׳ בחול ובסכין. זה גוזל זמן
רב, רב מאוד ולא פעם נפגמות
ידיך ומתלכלכות.
וספוג הברזל? הוא מחליד,
מתלכלך ומתקלקל. את אמנם
שומרת אותו במי סבון בתוך
צנצנת, אך אחרי יום יומיים שוב
אינו ראוי לשמוש. חתיכות ממנו
נקרעות והן מהוות סכנה.
בדיקות מיקרוסקופיות שנעשו
באמריקה הוכיחו, כי פרורי מתכת
נדבקים בשעת הנקוי לדפנות
הסירים ונקלטים שוב באוכל בזמן
הבשול ומשמשים גורם למח לות
קיבה שונות׳ אולקוס וכד׳.
ספוג חדיש ומצוין, הנוצר עפ״י
פטנט מיוחד, כבש את מקומו בכל
מטבח באמריקה. גם בארץ תוכלי
להשיג עכשיו בחנויות את הספוג
הזה. שמו ״ננס״ .הוא עשוי ממת כת
בלתי מחלידה. אינך צריכה
לשמור אותו במי סבון ואת יכולה
לשטוף אותו אחרי השימוש ולהניחו
במקום יבש. הוא רך ונעים
לשימוש ויש לך הרגשה כאילו
את מנקה בספוג רחצה. כל סיר,
אף השרוף ביותר, הוא מנקה במהירות
ומשאירו נקי ומבריק.
והוא מאריך ימים.
קני אותו ונסי להשתמש בו.
בקשי מהחנווני שלך, שיביא לחנותו
ספוגים כאלה ותהניגה שכ נותיו.

שני
תלמידים מא״י
כידוע, רבים המה אמני התיאטרון
הנוהרים ללמוד תורד, מפי אטיין דקרו.
רבים, כדי למלא את החסר להם
בהבעה נכונה ותנועה. מעטים, כדי להאדיר
את שם הפנטומימה הצרופה. תלמידי
דקרו באו מכל ארצות תבל :
אירופה, אמריקה וגם שני תלמידים
מארץ־ישראל: ימימה פסובסקי וניסן
נוטוביץ.
התלמידים לומדים כמקצוע ראשי את
אמנות הפנטומימה הדרמתית (להבדיל
מהריקודית) .כן לומדים הם משחק תיאטרון
רגיל, פיתוח הקול ודיקציה,
באלט קלאסי, שירה, נגינה בכמה כלים,
אקרובטיקה ואמנות הג׳ונגלר (לפיתוח
זריזות הידים ואחיזת העינים).

מיהו אטיין דקרו?
סיפורו של אטיין מרסל דקרו מתחיל
בפריס של שנת ,1923 כשנכנס
כצעיר בן 25 לבית ספרו האמנותי של
ז׳ק קופו. דקרו היה חדש לחלוטין
בתיאטרון, אך בלבו הערצה ללא מצרים
לאמנות הפיסול שראה בסטודיות
ובמוזיאונים׳ הערכת סגנון ההתאגרפות
של ז׳ורז׳ קרפנטייה וכמות בלתי מנוצלת
של כח פיסי שפותח בנערותו עת
עבד כבנאי, מסגר ופועל חרושת.
בבית־הספר השתתפו התלמידים בתרגילים
בהם אסורה היתר, המילה המדוברת
ונעשו תוך עירום מקסימלי
כשפניהם מכוסים מסכה. נטולי בגד,
חסרי הבעת פנים וטקסט נאלצו השחקנים
להמציא את אופיים וללוש אותו
מחומר אחר: גו, זרועות ורגלים.
משולהב מהאפשרויות הצפונות בתיאטרון,
פתח דקרו את הקריירה שלו
על הבמה הפריסאית ב־ 1925 בלהקותיהם
של גסטון באטי ולואי ז׳ובה.
באוקטובר אותה שנה הצטרף ללהקת
שרל דולין, בד, עבד 8שנים. בשעות
הפנאי שלו היה דקרו משפר את נס-
יונותיו הראשונים ומשתדל לעניין שחקנים
צעירים בעתיד הפנטומימה. אך

מחוץ לאשתו לא מצא דקרו שחקנים
בעלי התמדה. ב־ 1931 הציג דקרו את
יצירתו הראשונה ״חיים פשוטים״׳ ובאותה
שנה מצא זו הפעם הראשונה תלמיד
כרוחו בשחקן ז׳אן לואי בארו.
הקטע ״חיים פשוטים״ עובד להופעת
שלושה אנשים והוצג על במת האטליה
של בארו בשתי הצגות סגורות שלא
היה להן המשך עקב התיצבותו של
בארו לשרות צבאי.
משנת 1933 עד 1936 הופיע דקרו
על במות שונות והצטיין כ״שחקן מדבר׳׳
בעל יכולת נדירה לבטוי פלאסטי,
אם כי רק מעטים העלו בדעתם כמה
הפעלת הדמיון ועבודה מפרכת השקיע
דקרו לשם שלמות טיפוסיו.
ב־ 1941 פתח דקרו את בית־ספרו
לפנטומימה ורק אז החלו רבים מאם־
ניה של צרפת מתוודעים לעבודתו. שמו
של בית־הספר החל נודע לתהילה. מחזותיו
נתקבלו בהתלהבות, אך ממש
בשעה הגדולה, כשד,ד,כרה בדקרו וא־מנותו
החלה מכה גלים, אירע הא

לויונח
יצא וישוב
פאול לויונה הפסנתרן הצרפתי
הנודע עזב את הארץ בדרכו לאתונה
שם יתן כמה קונצרטים :
ב־ 30 לחודש זה יחזור ארצה ויופיע
באולם ״אהל״ בקונצרט הפרידה
שלו.
את בקורו בארץ יסיים בסדרה בת
10 קונצרטים בקבוצים ויפתח את השבוע
החגיגי בעין גב ביום 2לחודש
אפריל.

מנורות

סון: השחקנים׳ שנתפרסמו ונתחבבו
על הקהל, נפוצו לכל רוח לקצור תהילה
בתיאטרון ובסרטים, ואם כי המשיך
בית־ספרו של דקרו להתקיים, הנד, לא
הצליח לגבש להקה קבועה עד . 1943
באותה שנה ביצעו דקרו ובארו את
הפנטומימה לסרט ״ילדי גן העדן״ .הסרט
גרם לסנסציה עולמית והטיל את
הפנטומימה למרכז ההתענינות של אנשי
התיאטרון בעולם, שמאז אינה דועכת.

מיני

מתנות

חו דלמ שלוח לחוץ לארץ

בדלת ־ מכסף -מתכ

איך נוצרת פנטומימה
כתיאטרון דקרו ץ

אפיין דקרו עסק 20 שנה במחקר
הפנטומימה, לפי דפוסיה הישנים, אך
מבלי להתימר להמשיך בפנטומימה היוונית
העתיקה או להחיות את הקומדיה
דל׳ארטה על ידי התחפשות.
הפנטומימה של דקרו שונה תכלית
שנוי מהפנטומימה המקובלת. היא נבדלת
מהפנטומימה הריקודית, השואפת
ליופי וגראציה, המוצגת לפי קצב חיצוני
של כלי מוסיקה. הפנטומימה של
דקרו היא דרמתית מובהקת. היא מבליטה
את הקונפליקט הדרמתי בבטוי
אמתי, בתנועה והבעה אמתית׳ שאינם
מותנים ביופי וגינוני־חן. קצב הפעולה
אינו נקבע ע״י גורמים חיצוניים, אלא
על־ידי השחקן עצמו, אשר הוא שותף
בהולדתו של מחזה פנטומימה.

לול עצמי, והמגיע ע״י כך לשעור
קומח אמנוודת, כי מאמץ עליון נדרש
ממנו. הוא הופך, תוך כדי עבודח,
לשחקן, במאי, סופר ובשעת הצורך
גם לדקורטור ומוסיקאי.
לא יפלא׳ איפוא, שהכנת מחזר,
הפנטומימה שיוצג בישראל ארכה 14
חודש ז
כזוהי דתחלת יצירתו של מחזה
פנטומימה בלהקת דקרו: השחקנים
יושבים על הבמה ומשוחחים ביניהם.
כל אחד מציע רעיון מסויים. דקרו מעיין
בהצעות השונות ובוחר בטובה שביניהן.
למשל: תמונה מלחמתית בשדה
קרב: כל אחד מהשחקנים מנסה להביע
את רגשותיו, נסיונו והתרשמותו בהבעתו
הוא, בתנועותיו הוא, עד —
שאחרי עבודת ליטוש ממושכת מקבלת
התמונה את הצירה האמתית ביותר,
בעלת כח ההבעה העז ביותר.
כל תמונה כזאת מתקשרת לתמונה
נוספת, ושרשרת תמונות — שאיש
לא חזה מראש כיצד תתפתחנה — מתגבשת
למחזה שלם, בעל מבנה דרמת׳
מושלם, שנוצר תוך עבודה אכספרי*
מנטלית של הלהקה כולה.
דקרו אינו נזקק למילה המדוברת,
אלא רק במקרה שאין כל דרך להביע
את הדרוש באמצעות הפנטומימה. כי
יש לזכור שהפנטומימה אינה מסוגלת
לתאר את העבר ואת העתיד. כן אינה
מסוגלת להביע דברים רחוקים. ובמקום
שהנושא חורג מההווה ומהקרוב —
רק אז נכנסת המילה המדוברת לשימוש,
אך במידה מצומצמת ביותר.
פירושו של דבר: אין הפנטומימה
מוגבלת בשפה והיא מובנת לכל, כשם
שסרטיו הראשונים של צ׳רלי צ׳פלין,
אחד מגדולי אמני הפנטומימה, היו
מובנים לכל.

ע מי ד ה |
קיי|
שלחן
תקרה
ת ־ עור

מ לי׳

אלנבי ,27 פנת פינסקר 2

(מרתף) {

.העולם הזה״ ,מס׳ 649

חזרה של הצגת ״מאז גן עדך

ורדה נשרי -פסנתרנית צעירה

מימין לשמאל :

הבמאי גרשון סלוטקין, אכרהם כן יוסף, רות גלד, חנה מדון.
שלום רחמן ומרים שטל.
ש. סאסט

יהח־י מנוחין ־ הן א 1לאו?
אחת המגרעות ד,חמורות ביותר במדינתנו
היא שלעתים נתון הצבור הרחב
במצב של ערבוביה מחשבתית עד
כדי בלבול מוחות מסביב למאורעות
והופעות צבוריות שונות שביחס אליהם
אין הדרכה מוסמכת־מוקדמת או
מסקנה פומבית ברורה של מוסד מוסמך
— לחיוב או ל—שלילה.
במקרים כאלה באות לידי ביטוי
דעות ומסקנות חפשיות למדי כגישת
כל עתון ועתון, כל עתונאי ועתונאי
או אף כתוצאה מאי ידיעת הצד העוב־דתי־המעשי
וכן הרקע הפוליטי־הצבורי
של ענין זה או אחר. הצבור מתחלק
אז בדעות ולמחנות יריבים תוך כדי
ויכוחי־סרק בין שוללים ומחייבים וס־

מאת פוטו כרנר תבקש
איך במצלמה להשתמש
בקנותך מצלמה, חלקים, פילמים, פלטות,
נייר וכו׳ ,עומד לרשותך נסיוני של 25
שנים. בתור בית מסחר ראשון במקצוע.
פיתוח, העתקות, הגדלות, מכירה, קניה,
החלפה. פיתוח מיוחד של פילמים קטנים.
טלפון 4137

פוטו-ברנו

חיפה,רח ה ח לו ע 31

?:413 ש ירא׳טו.ד- ,

פנת י״׳ י.

תם מגמגמים ו״מתלחשים״ בעלי כזונות־צדדין
— ובינתיים פועלים הגורמים
המעונינים הישירים בדבר כטוב בעיניהם.

פורחת אנדרלמוסיה ובעקבותיה :
רוגז עד ״הרעלת האוירה״.
הנה שתי דוגמאות מאלפות למדי :
ויכוח פרץ בישוב :״כן״ יהודי
מנוחין — ״לא״ יהודי מנוחין, כלומר :
לקבלו — בהגיעו אלינו בקרוב לשם
הופעות פומביות, בסבר פנים־יפות או
ב״חרון אף״ ,לנהוג בו במידת הכנסת
אורחים נאה או ״לתת לו להבין״
ש״חשבוך לנו אתו. לרבים שאלה פשוטה
יותר: לבקר בקונצרטים שלו או
להחרים אותם ואת מבצעם גם יחד.
ומכיון שיהודי מנוחין אמן בחסד
עליון הוא, אין כאן בפנינו ענין של
מה שברך של ״יעשה כל אחד כטוב
בעיניו״׳ ודרושה עמדה ברורה של כבוד
לנו ולאורח גם יחד. מלאו הגורמים
הרשמיים־המוסמכים מים ו״רשות הדבור
— הויכוח־סרק״ ניתן לרחוב׳ לבית
הקפה, לשדרות רוטשילד, לכל בר־בי־רב
ה״אוהב״ להתווכח ולהביע דעה
ברוב המקרים בהעדר כל ידיעה עובדתית
ממנו.
בימים האחרונים נעשה כבר הדבר
לאפנה ממש שפלוני יתווכח עם אלמוני,
ופלונית עם אלמונית על מנוחין
וכל הקשור בו, על ״חטאיו״ על ההאשמות
כלפיו׳ אלה נאחזים ב״יום הכי
פורים״ ואלה ב״אימרת אבא שלו״...
וכך נוצר שפע של דברי־טעם ופטפוט,
של דברי אמת ודברים קלוטים

,ביו בו• 9 0 .הל ׳> 5גר

.העולם הזה״ ,מ׳ 649

אחת הבולטות בשדה
פסנתרנינו הצעירים
היא ורדה
נשר י.
זה כמה שנים שאוהדי
המוסיקה מאזינים
לנגינתה של
ורדה המשתפרת
ומעמיקה מדי שנה
בשנה. היא עתה
בת ,14 וגומרת את
קונסרבטוריה ״שולמית״
בהדרכתה של
ג׳יב אמה גורוכוב.
ורדה מופיעה לעיתים
קרובות בקבוצים׳
במושבות ,
במחנות צבא וברדיו.
לפני זמן־מה
שמענוה בלווי התזמורת
״קול ירושלים״
בקונצרט מס1 . שהעבר לבטהובן
ברדיו• היא עומדת
עתה לפני נסיעה
לחוץ לארץ, ולפני
כן תופיע ברסיט־לים
בת״א ,23.3
בירושלים ,27.3ובחיפה
ב־ .4.4נאחל
לורדה בעלת הכשרון
הצלחה ועליה
בסולם המוסיקה.
מן האויר. מלה למלה נוספת. שמועה
לשמועה מצטרפת והאנדרלמוסיה פורחת
ונשאלת השאלה: היכן הדעה
המוסמכת? מי יגיד לנו: כך וכך !
אמנם גם אחרי כן נהיה חפשיים לחשוב
ולהרהר איש־איש והכרתו אך
כאנשי משמעת נדע שיש מי שקבע מה־שקבע
ולפיו ננהג.
וכעת ענין שני: לפני הופעת־ברא־שית
של הקומיקאים היהודיים המצוינים
דז׳יגאן ושומאכר בתל אביב לחשו
הלוחשים: השמעתם? הם ישמיעו דברים
רק באידיש ובאידיש בלבד. היכן
אנחנו י בישראל העברית או בווארשה
האידישיסטית. ושוב לא אמר דבר
ואף לא חצי דבר ה״גורם המוסמך״ .בא
הקהל הרחב וקבע את עמדתו החיובית.
תשואות החן הסואנות היו למסקנה,
אך יכול היה להיות אחרת: יכלו
לבוא עברים קנאים ולהפריע. ואז? מי
הסביר להם במוקדם שאינם צודקים
בכך?
אכן: אין לנו ״כתובת מוסמכת״.
ומכאן: שיש עזובה עד כדי אנדרלמוסיה.
האמנם
אין במדינתנו גוף תרבותי־צבורי
מוסמך לכך?

טיטו גובי -לישראל
טיטו גובי הבאריטון המפורסם מ־

פינ ת

היין טלינו

אין כיין מעכל את המזון
עיכול המזון הנו ענין חשוב
יותר מכדי שיהיה ראוי למנות
של מים קרים. אמנם בימינו אלה
ובדור זה נוהגים לשטוף את הקי בה,
וטוענים שעל ידי כך מסייעים
למאכלים לגלוש לתוכה. במשך
אלפי שנים, מזמן דורות ראשונים
של מצרים, ידע האדם
להנעים את ארוחתו באותו מיץ
מבורך שבא מאשכולות הגפן,
באותו דם ענבים אשר — תחת
לסלף ולדלדל את מיצי העיכול
של הפה, כשם שעוללים המים —
הריהו מסייע להם ומשלים את
עבודתם.
שתו יין ״פומרו״ של כרמל מז רחי
בשעת הסעודה ושמרתם על
קיבתכם ומעיכם!

״הסקאלה מילנו״ ומ״המטרופוליטן״־ניו
יורק יגיע ארצה בתחילת אפריל.
טיטו גובי זמר האופרה המהולל
בעולם כיום והתפרסם בארץ מסרטיו
בהם הופיע בתפקיד ראשי :״הליצנים״
,״ריגולטו״ ,״הספר מסביליה״ וכו׳.
טיטו גובי הוא בן שלשים וחמש
והופעתו הנאה מוסיפה לכוחו האמנותי
הבלתי רגיל.
יצויין, שלפני כארבע שנים הוזמן
טיטו להופיע ב״מטרופוליטן״ לקיים חוזה
למשך שלשה חדשים אולם הצלחתו
עלתה על המשוער והחוזה הוארך מיד
לששה חדשים. מאז נתבקש להתמיד
בהופעותיו בניו יורק.
מיד אחרי בקורו בארץ יחזור לארצות
הברית כדי להשתתף שם בסרטים
חדשים ובכדי לקיים חוזה ב״מטרופו־לימן״
בעונה הבאה. בארץ הוא ילווה
ע״י אשתו הפסנתרנית טילדה דה־רינזס.

הבעל הסוכ\ לכל
מאת אליעזר ברזלי

שמעון סיים את עבודתו בחמש׳ אך
שובו הביתה התעכב בגלל תנאי התחבורה
הקשים. משכה אותו הביתה אהבה
אין קץ לאשתו החמודה נוגה׳ שזה
עתה מלאוה תשע־עשרה שנה.
נוגה׳ היא, צברית גזעית״׳ בת
תל־אביב — מתוקה, עקשנית, תקפנית
ובעלת חן, עם עורה השחום ושערותיה
הכמעט בלונדיניות. והיא כה גאוותנית,
כאילו ידעה כבר ברחם אמה, שהרחוב
עליו תדרוך רגליה, יהיה כולו שלה,
והיא מחוצפת ככלבה מפונקת׳ הקופצת
להוציא מפיך נתח בשר שאינו
מגיע לה...
אם כי נישאה לשמעון זה למעלה
משנה, הוסיפה להתנהג ככל הנערות
חברותיה. התרוצצה הרבה בבית הקפה,
השתזפה שעות על שפת הים, ניהלה
ויכוחים פוליטיים סוערים ואהבה את
בעלה בכל חום נעוריה וקראה לו, אישי
שמעון״ באשר הוא היד, בן שלשים,
גבר מיושב ובעל אופי מנוגד ניגוד
זמור לזה של אשתו. ניגוד זה הוא
שגרם, שהאהבה ביניהם היתד, ,אהבת
מות״ ובלתי ניתנת לרפוי, כרוכה בקט־מות
ביום ובגידופים ונשיקות אין קץ,
ברדת הערב. נוגה היתד, בלתי מסודרת,
כמי מעיין המפכים בין סלעים 1
דירתה היתד, הפוכה תמיד על ראשה !
את ארוחת־הערב לא הכינה מעולם
למועד, אם כי שמעון, הפקיד הקפדן,
העדיף מעל לכל את הסדר ואת שלום
הבית.
,זוהי אהבה שיש בה הרבה מן
השנאה* ,קבע שמעון בעצמו, בפתחו
את דלת דירתו. לא היה לו שום ספק,
שנוגה עוסקת כעת בספורט ; בדירה
אין סדר והארוחה אינה מוכנה. וניחו־שיו
נתאמתו. בעברו בדירה הקטנה,
סגר בוו אחר זו את דלתות הארונות
שנשארו פתוחות, יישר את השטיח
המקומם והחזיר למקומם את הכלים
הפזורים במטבח. במקרר מצא קרח
וליד הקרח את סמל הצנע בישראל,
חתיכת דג פילה, שנקגה לארוחה.

שמעון הוא איש שאינו בז גם לעבודות
מטבח. הוא לא רק שחבב את
הגולאש בנוסח הונגרי כפי שלימדוהו
באירופה, אך נסה פעם בהצלחה להכין
גולאש טעים אפילו מדג־פילה. התקלח
מהר וכאשר סיים את קילוף הבצלים,
כבר רתח השמן במחבת ועד מהרה
ריח של בצלים מיטגנים נשמע בכל
הדירה. אחר כך הפשיל את שרווליו
והתכונן לשטיפת הרצפה, בלתי מוסיקלי
של הגולאש הרותח בסיר.
,למעשה, אני הבעל השוטה עלי
אדמות״׳ חשב תוך כדי כך בלבו ״מר־ויח
את צרכי בשפע ובמקום לנהל פלירט
בלתי מחייב עם בריר, חמודה כזאת,
לקחתיה לאשר, ובא קץ לשנותי הטובות.
מילא, הרצאות כאלה לעצמי לא
יועילו, כי בין כך לא אוכל לתאר
את חיי בלעדיה. אך ...כשהיא תבוא
עכשיו הביתה, ארביץ בה כהלכה, כן
ארביץ׳ ארביץ ורווח לו מהמועקה,
ועבודת הספונז׳ה נעשתה יותר קלה
ואזנו הקשיבה למוסיקה של הגולאש
הרותח שריחו גירה חיכו.
שמעון נאנח ולא שקט, שפשף, שטף,
ניגב, טאטא, ניקה את האורז בחשבו על
תפוחי אדמה שבלעדיהם אין טעם אמיתי
לגולאש־פילה שלו ...השעות חלפו,
עברה שבע וגם שבע וחצי,, ,הבעל
בסינור״ סיים את תפקידו׳ הגולאש הצליח
וטעמו כטעם המן. הכל מבריק,
השולחן ערוך. הגברת הצעירה יכולה
לבוא ...ואמנם היא מתקרבת( .״חמודה,
צעדיה כל כך חביבים עלי! ארביץ בך
ואחר כך אאהוב אותך, אאהוב אותך

״׳וי ! וי ! איזה ריח איום של
תבשיל ! אני מתעלפת ! שמעון, איך
יכולת לעשות דבר כזה ...אני כל כך
עייפה, שמעון, למען השם, אני מקיאה
מיד מריח התבשיל שלך״.״
בעיני שמעון הופיעה שלהבת פראית.
עתה, עתה יגש אליה ויתן לה
הנוסע האלף
המאושר

אברהמוף׳ האחים סוכני ק. ל .מ. קוו
התעופה ההולנדי המלכותי
בישראל הצהירו
לרגל חדוש
הקת האוירי באפריל
1948 שנוסע האלף
יוטס חנם על
ידי החברה, תהיה
מטרתו קרובה ברומא
או רחוקה כלוס
אנג׳לם. עתה נכנס
מספר הנוסעים למאה
העשירית וגוברת
ההתענינות מי
יהיה הנוסע המאושר
שאינו יודע שכספו
יוחזר לו. החברה בתמונה :
דואגת למזון כשר
לנוסעים.
הצלום :

שטרנברג

סטירת לחי. נוגה כבר מכירה את המבט
הפראי הזה והיא נרתעת,
״חביב ...בן אדם ...אל תכעס. אני
מרגישה רע מאד, רע מאד ...אני באה
עכשיו מהרופא והוא אמר שיהיה לנו
ילד ...נו׳ מה תגיד ו ! זה כל כך
נחמד ...אבל אסור יהיה לי להסתובב
הרבה, רק חמש שעות ביום׳ וחבל...
האם זה לא משמח אותך, יקירי?״.
לבו של שמעון הלם בקרבו ורצה
ממש לקפוץ מחזהו, משמחה וגאוה.
אך פניו נשארו קשים כמקודם. אם־כי
רגשותיו כלפיה כלפיד הציפוהו כגל
של שרב את תל־אביב ביום של סתיו.
״נו, כן אני שמח״ ,נחם תחת אפו,
״ואשתדל כמיטב יכולתי ללדת את
ילדך לתשעת הירחים״.

הנאד? ,עץ ו639ש !

א. לוין־אפשס״ן !עיש ספרים
א. לוין אפשטיין הוא בעל בית
דפוס. א .לוין אפשטיין הוא סוחר.
אבל אנו מבקשים להכתירו בשם אחר :
אמן. כי לפי דעתנו, האיש הזה הוא
ראשית דבר אמן.
באנו לכלל דעה זו שעה שהביא
לנו הדואר שני ספרים של הוצאת
״צבר״ ,שנדפסו במפעלו של האיש.
עלינו לומר, שההתרשמות הראשונה
היא ״טוב טעם״ .מכריכת הספר ועד
לכרטיסי הביקור האלגנטיים, שההוצאה
ובעל המפעל מצרפים למשלוח׳ שולט
הרושם של טוב טעם.
״לילה טוב״ הוא שם הספר האחד
״וכך ישיר עולם צעיר״ הוא שמו של
השני. אלה הם ספרים לצורך הילדים,
ואין ספק, שהם נעימים ויעילים כאחד
לילדינו הן מבחינת התוכן והן מבחינת
הצורה החיצונית, יש לציין באופן
מיוחד את ציוריו של ארפד איזינגר,
שהם שיא בקישוט מעודן. כמובן, שהישג
ההדפסה והתצוגה לא היה קיים
אלמלא האפשרויות המרחיקות לכת של
שיטת ההדפסה באופסט והפוטו ליטו־גרפיה.
אין
אנו יודעים ספרים אחרים
הולמים כל כך את רצונו של השולח
מתנה לילדים

הסצריההמובחרת -אחיםבזרנו ׳* 3מ

צלום השער: כ .רותנכרג
צלומי עמוד : 2ד. רוגינגר

מטולה שעדה 1בוד ־
פנינה עזובה
(המשך מעמוד )9
לי שהמפקח על האספקה אינו מספק
להם מזון במדד, מספקת לצרכי המבריאים
שבחדשי הקיץ מגיעים לשמונה
מאות נפש ליום .״לא באתי לארץ
ישראל׳ כדי לעסוק בשוק שחור, אבל
מה לעשות וגם לחם אין אופים במקום
וכל דבר קשור בקשיים ביורוקרטיים
איומים״ ,אמר לי בעל מלון שהגיע
ארצה לא מזמן.
אכרי מטולה מסרו את הגורן לסוכנות,
כדי לעזור בקליטת העליה במקום.
סולל בונה בנה שכונה של שכונים.
לכל בית שייכים שני דונמים והאדמה
כבר חרושה אבל אין מים לעבוד האדמות.
אף אין תקציב למשק עזר. תושבי
מטולה עוזרים למשפחות הראשונות
של העליה החדשה בנאמנות ובתום
לב. הם מוצאים להם יום עבודה,
אם רק הדבר בגדר האפשרות.
התרשמתי במיוחד מגישתו האנושית׳
של יו״ר המועצה׳ מר לויט,
שלא פעם נקרא לעזור גם בענינים
משפחתיים של העולים. וכשאין ספסל
או שלחן, אצלם הוא מוצא אותם באיזה
מקום שהוא במושבה. אנשי מטולה
רוצים לקלוט עליה, הם רק דורשים
שמישהו יעזור להם בכך. ועוד מלה
לסולל בונה: אפשר לבנות בית שיהיה
זול וטוב. זה נחוץ לנו. אולם דרוש
לנו גם יחם אנושי, קצת ״לב״ בשעה
שמכינים שכון לעולים החדשים, אשר
גם בלאו הכי קשה להם למצוא את
דרכם אצלנו. ועם קצת רצון טוב בטוחני
שאפשר ללא כל הוצאות נוספות,
להרכיב את החלונות בצורה כזאת שבימי
גשם לא יציף מבול את הבתים.
יתכן שזו שאלה של חריץ או בורג
במסגרת, אבל בעיקר שאלה של רצון
סוב.
מטולה היא פנינה. אולם היא פנינה
עזובה. הגיעה השעה ומוסדות הממשלה
יאספו אותה כדי לצרפה לענק ד,פנינים
של ארצנו.

תקליטים

ד־ 1םטםון

אברהמסון
ר תל־ אביב
רחוב בן־יהודה 9

,העולם הזרד, מס׳ 649

חביב כנ ען

איש מג! שנשכח
(קפטן א. ה .סירכר, מגן העיר העתיקה)
בתקופה האחרונה הרהרתי על
העיר העתיקה בירושלים /בה הייתי
רגיל לבלות את מרבית החגים שעברי
עלי מאז עליתי ארצה. משונה הדבר:
ריתמוס חיי המדינה, אוירת
החופש הבלתי מוגבל, מתק הרגשת
העצמאות, יפיה של תל־אביב שבה אני
חי ביום, אינם יכולים לטשטש במוחי
את זכר אותן הסימטאות העקלקלות׳
את ריחות הרקבון והעובש׳ את
הדמויות המשונות שנגזרו כאילו מספרים
עתיקים.
מהו, איפוא, הכוח המושך את זב־רוננו
הלוך ושוב לעיר העתיקה?
יתכן ומקורו בתקופות המשונות
שחישלו את הברית בינינו לבין רובע
פלאים זה ; יתכן ונכונות ההקרבה
העצמית למען עיר דוד שאותה ראינו
תמיד אצל יהודי העיר העתיקה חלשי
הגוף ותשושי הכוח היא המגנט המושר
את לבנו ; יתכן והתוגה הנצחית
שהיתה פרושה על העיר העתיקה המוצפת
ים של שנאה פועלת כאן את
ויתכן שהדריבות שנדרשה
שלה ז
מאז ומתמיד ממגן עיר דוד שזרו את
חוטי האהבה הזאת•
מאז נפלה העיר העתיקה לא משה
מזכרוני תמונת אותה השכונה על
המאורעות השונים שלה ועל חיי הקודש
והחול שלה. ומתהום הנשיה עולים
דמויות האנשים שפעלו למענה ואהבו
אותה בקנאות אין גבול, אנשים שבשבילם
העיר העתיקה היתד, ירושלים וא־ר
7ישראל כולה.
בין דמויות אלד, צצה לנגד עיני
דמותו של קצין המשטרה האנגלי־יהו־די
בעל הקומה הבינונית והמרכיב
משקפים׳ קפטן אובריי הרי סילבר,
מנצח התזמורת של המשטרה ומיסדה
שקשר את חייו עם העיר העתיקה
וידע לעמוד בה בפרץ בכל הפורעניות
שבאו עליה. וקשה להאמין כי חלפו הקפטן כבר חמש שנים מאז נפטר
סילבר.
— בטוחני — אמר לי בימים אלה
אחד מפיקודיו של סילבר לשעבר —
אילו היד, סילבר בחיים היה מקומו הרגע בין מגיני העיר העתיקה עד
האחרון...
האהבה העמוקה לעיר דוד היתד,
אצל סילבר אחת מן התכונות שעיצבו
את דמותו האצילה והן: טוב לב,
גבורה ואהבת המולדת. בטוב לבו השתלבה
גישה עדינה לאנשים שאתם בא
במגע ונכונות לעזור לנצרכים. חיש
מהר למדנו כי שתי תכונות אלה ביחד
עם ענוונותו המופתית מקורן בנטע
נעמנים שבנשמתו עוד מימי ילדותו :
הג׳נטלמניות.
23 שנים שירת סילבר במשטרת
המנדט. היה הקפטן היהודי הראשון

בה ומת כאחד הקפטיינים היהודים
הספורים. הוא נמנה על הדמויות הפופולריות
של ירושלים והיה אהוב על
תושביה• ביתו ומשרדו היו תמיד פתוחים
לכל נצרך ואזנו קשבת לכל בקשה.
השוטרים היהודים ראו בו את
אביהם ואפוטרופוס לעניניהם ולא היה
שוטר יהודי בארץ שלא בא במקרוב
או מרחוק לסילבר לבקש ממנו עזרה
או עצה.
כן, לא היו רבים כמוהו לטוב־לב.
זכורני ובסוף 1936 נרצח בדרך לשער
יפו תושב העיר העתיקה, קליין, פועל
דפוס, אב לשבעה ילדים קטנים. מזועזעים
עמדנו סביב גופת הנרצח ואיש
מאתנו לא העיז לקבל על עצמו את
התפקיד של מבשר בשורת אימים זו
למשפחת הנרצח. והנה קראני סיל־בר
וביחד הלכנו לבית הנרצח. בו
ביום הודיענו כי החליט לתרום ממשכורתו
לטובת המשפחה השכולה ואף
אנו, פיקודיו, עשינו כמוהו. וגם הרחוב
וגם החנוונים. סילבר עשה את
כולנו משפחת אבלים אחת.
לא הכרתי רבים דוגמתו באצילות
רוחם. זכורני ויום אחד עצרנו ערבי
מזויין באקדח שנשלח על ידי כנופיה
לרצוח את סילבר. והנה היה לפנינו
הג׳נטלמן. הוא לא התרעם, לא התרגש•
הוא חקר את הערבי בשקט ובנימוס
והחקירה דמתה יותר לשיחת
רעים מאשר לחקירת נאשם .״אל תגעו
בו לרעה״ — הזהירנו עת שעמדנו
להעביר את הערבי לבית־הכלא.
אני זוכר גם את סילבר כאב ודואג
לתושבים. בימי המצור ששמו הכנופיות
על הרובע היהודי ושנמשך
שמונה ימים ואין יוצא ואין בא —
ארגן סילבר ביחד עם יו״ר ועד יהודי
העיר העתיקה מר וויינגרטן, את
הספקת המזון לתושבים הנצורים. הוא
העביר את המזון פעם ביום מהעיר
החדשה במכונית משורינת של המשטרה
ותחת ברד כדורים היה זונק עם
אנשיו מבית לבית ומביא את המזון
לתושבים האומללים.

שערים ובשיתוף עם נוער ה,,הגנה״
הצליח להדוף את המתקיפים.
במשך שנות המאורעות — 1936
1939 שימש סילבר מגן העיר העתיקה
ודומני שבמשך השנים הללו לא ראה
אותו איש בבגדים אזרחיים. כשפרצו
המהומות ביפו והאווירה בירושלים
העתיקה בישרה רעות, הופיע פתאום
סילבר — על דעת עצמו — בעיר העתיקה
בין המון יהודים מבוהלים, נרגשים,
מחוסרי הגנה, ואמר :
— אני אשאר אתכם ולא אזוז
מכאן עד שלא יתנו לי תגבורת.
הודות להפצרותיו נשלחה לבסוף
לרחוב היהודים תגבורת מורכבת משני
שוטרים ערבים מזויינים ב...מק־לות•
בימים ובלילות ההם היה סילבר
עורך לבדו שמירה בסימטאות ירושלים
העתיקה עד ששלחו לו את השוטרים
שלו.
בימים האפלים של הפרעות שנת־חוללו
אחרי כן, בימי מצור מרובים,
ראיתי את ראשי שלטון המחוז האנגלים
וקציני צבא גבוהים באים אל
סילבר ואומרים לו :
״הכדאי כל זה 1האם לא מוטב
להוציא את כל היהודים מן העיר העתיקה?״
אבל
הוא היה עומד בפניהם איתן
ופוסק בתוקף :
— לא ! אין צורך בפינוי. אני
אחזיק פה מעמד ביחד עם אנשי...
אולם כשבא ההכרח לפינוי חלקי
מרחוב דוד, רחוב השלשלת ורחוב
חברון, נעשה הדבר בהשגחתו בזריזות,
במסירות, בלי אבידות בנפש או
ברכוש.
זוכר אני את היום בו נדמה היה
כאילו נשברה חומת המגן של סילבר
ומבול הרצח יציף את כולנו, את כל
רובע היהודים. משמרות שוטרים על
גגות ובנקודות נסתרות, הנשימה עצורה,
היד על ההדק; סילבר עובר בשקט
מגג לגג מחלון לחלון, מסימטה
לסימטה. אין הוא מהסס לעלות על
סולם המוביל לאחד הגגות והסולם
גלוי לעין כל. מזהירים אותו אבל הוא
בשלו :
— עלי לראות את הנקודה במו
עיני...
הוא עולה בסולם כשלפתע: יריות
! אחת, שתים שלוש
ואילו הוא — כאילו לא אירע דבר,
ממשיך לטפס עד שמגיע לנקודת המש

אף על פי שכדור פלח את כת-
פיתו.
רק פעם ראיתי את סילבר מאוכזב
עד דמעות. זד, היה אחרי ששקטו
המהומות. סילבר שלח אז מכתב למפקדת
המשטרה ובו המליץ על כמה
מפיקודיו למתן אותות הצטיינות. לא
אשכח לעולם את זעמו כשנודע לו
שאת המדליות יקבלו לא שוטריו, אלא
רק השוטרים הבריטיים שבאו בתום
הפעולות. סילבר אהב את שוטריו כפי
שאהב את העם ואת הארץ.
הוא היה אולי קצין משטרה יהודי
יחידי שנכנס לחברה הבריטית הגבוהה
ובכל מקום היה מדגיש את אהבתו
לארץ ואת תקוותו שבמרוצת הימים
תקום כאן מדינת עמו.
בארץ הזאת, בירושלים שלו, מצא
את מותו ללא עת עקב רסיס פצצה
שחדר לגופו, גרם לסיבוכים בבריאותו
וקרב את, קץ חייו.
סבורני שבבוא היום בו תחזור עיר
דוד לבעליה החוקיים, יקרא אחד מאותם
הרחובות שבהם לחם הקצין ד.מ־צויין
הזה — על שמו, לצד שמות
מגינים אחרים שתרמו להגנת המקומות
שעל אף ההתנכלויות הפוליטיות
מבחוץ ועל אף הזלזול מבפנים, היוו
ויהוו את לבהמדינה .

יושר אפיו וחוש האחריות הטבוע
בו הביאוהו להכרה כי עבודתו במשטרת
המנדט הרעד, והאנטישמית, מהווה
בכל זאת תפקיד חברתי נעלה. ההרגשה
הזאת היתד, טבועה כחוט השני מן
היום בו קיבל בשנת 1917 את ברכת
אביו בלונדון להתגייסותו לגדוד העברי.
מהגדוד עבר למשטרה וכמנצח
התזמורת שלה רצה להשתתף במפעל
השלום. אבל מאורעות דמים היו מוציאים
אותו מעולם המוסיקה שלו ודוחפים
אותו לתאי השמירה והגנה.
סילבר עמד ב־ 1929 בדרכו של ההמון
הערבי שניסה להתפרץ לשכונת מאה

״פרוה אמריקאית״
ת״א, רחוב נחלת־בנימין מם( 36 .פנת מונטיפיורי)

ספוג -המתכת החדש לנקוי
כלי מטבח לפי פטנט אמריקאי

שמחה להודיע על פתיחת

מחלקה מיוחדת לבגדי גברות
בשם

.העולם הזה״ ,מם׳ §49

״ נאור ״

בלתי

מחליד

עדין

לידים

• היגייני וחס כוני
מיו צרע״י בי ח ״ ר ם.ו. ת ל־ א בי ב

פטנט ישראל

מם 4917 .

ח.ד 1893 .מ ל סזן < 109

קו נצרט

פ רי ד ה

בטה 1ב ן

אולם ״אהל״ 30.3.50

ש 3 1ן

תכנית מס׳ 16

מתח גבו ה!...

כרטיסים: שלזינגר־שפרינגר, רח׳ נחלת בנימין ג, רדיו אוניון, רה׳ דיזנגוף 116

ת ש בץ מס 15.

חט טאטא

(כתיב חסר)

מאת: פנחס הרזי

_1ם 4כ

1 1־ ן_1

3 11

1 1 2

|1ג 5
1 ם במאוזן :

— 1רכילות; — 7מצוקה; — 8
רפסודה; — 10 אדם מימי קדם; — 12
כאן; — 14 מטע עצים גדול; — 15
הלוך ושוב: מלת שלילה! — 16
גזיר־עץ, שלא נשרף כולו; — 18
זוטו של ים; — 19 תיכף; — 20
חיה צעירה; — 22 תוצרתו של עקביש;
— 24״היש בה עץ אם 26
שיש כעץ הצדף; — 27 שוא נע;
— 29 תשובת השולל; — 30 אבן
קשה מאד; — 32 דבור חריף; — 34
ובאופן כזה! — 36 מלומד בתורת
החכמה המופשטת.

במאונך :
— 1קל־דעת! — 2מקום קבוע
למקח וממכר; — 3מחבר האופרה
״טוסקד 4 :קשוט; — 5תוארו
של ר׳ גמליאל; — 6שונא; — 7
ברכה למתעטש; — 9שובב; — 11
לא הרבה; — 13 התול קל— 15 :
החודש האזרחי המקביל בערך לניסן;
— 17 שכן; — 18 הבל; — 22
פעולה כדי למצוא מים; — 23 מלאך
קטגור; — 25 מסור; — 27 תבלין
חריף — 28 :הרגעה; — 30 עם;
— 31 משרד לרשום מקרקעין— 33 :
עלה בעתון או בספר; — 35 חלק מהיד.

פתרון תשבץ מם׳ 13
מימין לשמאל:
— 1אסתר 4מרדכי; — 8
מארב; — 11 מבושם; — 12 ניחוח;
— 13 שקרן; — 14 כידון— 16 :
כשיל; — 18 המן — 20 :רמקול;
— 21 אגרוף; — 22 פרס ומדי; — 27
שומר; — 30 יבנאל; — 31 קנין ;
— 33 מסחר; — 35 יואל; — 37
אזן המן — 40 :חרבונא; — 43 מתק:
— 44 נסך; — 46 יון; — 47 צאן;
— 48 נקי כפים; — 51 לקט; — 52
יפרוק — 54 :רונדו; — 56 יוקש;
— 57 פלאים! — 58 מנחה.
מלמעלה למטה :
— 1אחשורוש; — 2תמרוקים:
— 3רבן — 4 :משק! — 5רמיה;
— 6כנון; — 7יץ; — 8מוך;
בגלופין; —15
— 9אחשדרפן! — 10
— ראי; —23
דמיון — 17 :קלף; 19
— מאי; —26
ריחן; — 24 סבר; 25
— רמה—31 :
דלוח; — 28 ויזתא; 29
קלב; — 32 יחנוק; — 34 סמינר;
— 36 ארגמן — 37 :אמצעי— 38 :
נקניק; — 39 מסך; — 41 וילון;
— 42 אנטנה — 44 :ניקל; — 45
כפרי! — 49 קוף; — 50 יום; — 53
סש — 55 :דם.

על חלוקת הפרסים
תבוא הודעה לחוד

חזיז ורעם ב־ 13 ברקים
הצגות אחרונות

יום ה׳ 23.3״ברברה בלומכרג׳
ב־ 9״ציון״

מוצ״ש 25.3״אותלו״
יום א׳ 26.3״העיר שלנו״
בכורה

ירושלים
תל־אביב
הצגת
תל־אביב
תל־אביב

יום ב׳ 27.3״העיר שלנו״
יום ג׳ 28.3״חליל הכשפים״

הרצליה
תל־אביב
יום ד׳ 29.3״אותלו״
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב

א הל

תיאטרון פועלי ישראל

הצגות אחרונות
לפני צאת ״אהל״ לסיבוב באירופה
יום ה׳ 23.3אינקובטור על הסלע
חיפה
ב־ 9בערב׳ ב״ארמון״

בקרוב

׳יעגל
יום ה׳ ,233
מוצ״ש 1,3
הראשונה :
יום א׳ 26.3
הראשונה :

הוהב״

קומדיה מאת מולייר
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8בערב

2הצגות לערב 9.45 ,7.20

בשעה 8.30 בפתח־תקוה
שתי הצגות בעפולה
השניה ב־9
ב־; 6.30 בטבריה שתי הצגות
ב־ ; 6השניה ב־.8

כרטיסים: בקופת ״ישר, חפץ״
כקרוב הצגת בכורה
תכנית מס׳ 17

הופעת אורחי

דז׳יגן ושונזכר
בהשתתפות: גזרה משולםע״יהפסנתר: דן בליטנטל
י רו ש לי ם

ת ל ־ א בי ב

רמת־גן

23.3.50
״אדיסוך

26.3.50
30.3.50
״אהל־שם״

27.3.50

הצגת־בכורה

תעלולי סקאפן

יום חמישי 8.30 23.3בית העם רחובות
ממוצאי שבת 25.3ובמשך השבוע

— ט יטו

כפר ־ סבא קרי ת־ חיי ם
29.3.50
בית־העם

28.3.50
בית־השועלים

גוב׳ —

הבריטון העולמי-המפורסם. סוליסט של
לה־סקלה. מילווי ונוטרופוליטן בניו־יורק

ידוע בארץ מתוך סרטיו: הספר מסביליה, ריגולטו וד,ליצנים

ת ל ־ אביב 6,4.50 .
הצגות

תל אביב

בכור ה

בית׳ הלימה

יום ג׳ 28.3בשעה 8.30
יום ג׳ ,4.4בשעה 830

ב״ארמוך

חיפה

יום ה׳ ,6.4

בשעה 9

יום ה׳ ,27.4

בשעה 9
ירושלים רחובות

קולנוע אסתר 9.30 ,קולנוע מאי 9.15 ,קולנוע אדיסון 9,00
כרטיסים: ת ל ־ אביב: שלזינגר את שפרינגר רה׳ נחלת בנימין 2
רדיו אוניון, רח׳ דיזנגוף , 116
״הסוכן* רחוב אלנבי •111
ירושלים: כהנא.
ח י 3ה: קפת מכבי,
אימפרסריו: י .ה. ר 1ברם
ך)# 1ביב אולם ״אהל־שם״,
שבת ,25.3.50ב־ 8.30 בערב

ב״אדיסוך
בית העם

יום ד׳ ,19.4בשעה 8.30
כרמן
אופרה ב־ 4מערכות
מאת ג. ביזה — עברית א. אשמן
ההצגה: אדים דה פילים
המנצח: ג .זינגר
הצייר: ד״ר פ. לוי
מנהל המקהלה: ד .ברגל
מנהל הבלט: ג .פנחס
נגן ראשי — ת.ס.ע : .י. מרקובצקי

ב״היכל״

פתח־תקוה

יום ה׳ ,30.3בשעה 8.30

חולון

1 0 1 )1 1 1 1־ 0 1 0 1
9זיוי > 9תזזיוזוו

גכאי אהיה
רפאל

על יד הפסנתר :

תבנית
7/7.7

יום ד׳ ,5.4בשעת 8.30

קרית־חיים

יום ה׳ ,13.4בשעה 8.30

חיפה מטעם ועדת התרבות אולם
״אורה״ ,יום ו׳ 24.3.50ב־8.30

ההופעות האחרונות של הכס ,,לה סקלה״ מילנו

ב״ארמוך
בית־העם

חיפה 9.450 .

י רו ש לי ם13.4.50 .

מגדלור

פרטים במודעות

תז ה

בתי
ע סזזנ ״י

הקוד 1ו ו4
שבח 2X3.1950

אוריון

ארמון,

חיפ ה
ריגולטו כרטיסים: תל־אביב, ביילין, אלנבי ,67
טל׳ ;5018 פתח־תקוה: בית מסחר נייפלד

תיאטרון

קאמרי

הצגת בכורה ״כלאז גן

יום ה׳ 23.3
עדן״ במוגרבי
מוצ״ש 2 25.3הצגות ״הם יגיעו
תל־אביב
מחר ״ ב־ 6.30 וב־9
יום א׳ 26.3״הצל״ במוגרבי תל־אביב
יום ב׳ 27.3״מאז גן עדן״ תל־אביב
יום ג׳ 28.3״מאז גן עדן״ תל־אביב
יום ג׳ 28.3״הם יגיעו מחר״
חדרה
ב־8.30
יום ד 29.3״רק אתמול נולדה״
תל־אביב במוגרבי יום ד 29.3״הם יגיעו מחר״ ב־9
ירושלים
״אדיסוך
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב
תל־אביב

שבו ע שני

שבו ע שני

צלילי המרי

ימות סגריר
אופיר
לנ ה

נ׳י1

ט רנ ר
ק לי
שלושת המוסקיטרים
בצב עי ם
אסתר צרפתית
בהוליווד

אורה,

תיפח

ש בו ע שני

ג׳וני בלינדה

טב עיי ם

כתבת המערכת וההנהלה* תל־אביב, רחוב לילינבלום ,12
טל׳ ,4414ת. ד / 1962 .העורך האחראי וזזמו״ל: א .קיסרי /
דפוס נב שהם, תל־אביב, רחוב פין ,6טל׳ / 2239 גלופות:
צינקוגרפיה ״ארץ־ישראלית״ בע״ס /ההפצה: דוד טופל זבניו.

נזונזנטים
בחיי הנשיץ ז
חיי חיים וייצמן, הנשיא הראשון של
,מדינת ישראל מתוארים באלבום הדור
(הוצאת ״לעם״ ,בעריכת י. קלינוב)
העומד להופיע בימים הקרובים. תמונות
מרהיבות עין מתארות פרשת חיים מיו־זודת
במינה, לא רק חיי אדם, אלא חיי
עם וחיי תנועה משתקפים בהם. הננו
שמחים להגיש לקוראינו מבחר קטן של
מפר הצלומיס המענין.

האב כשנה האחרונה לחייו.

גב׳ וירה וייצמן עם בנה הבכור -בנימין,

הנשיא ככפייה, דרך עקבה, וואדי ערכה, הגיע וייצמן לעבר הירדן,
שם נפגש עם המלך פייזל.

כשיחה עם מנהיג דרוזי כיחיעם,
אחר שחרור הגליל.

וייצמן בקונגרס ה־ 14 כשנת .1925

שני נשיאים ושתי נשיאות• ,כל הארץ הגדולה כעולם
והארץ הקטנה בעולם.