גליון 650 מתאריך 30 במרץ 1950

א ת מו ל? ב דו א ת או תהגבנרה ־
הי בן הםביוסי

\ בודיישראלבחיי יו ם ־ ״ו ם

אריה עצמוני (מרקוביץ) עובד כשירות ״המונית״ חיפה.
פס ״אות הגבורה״ ענוד על חזהו.

פימנטוב גנא, קטוע הרגלים, במכוניתו שנתנה
לו על ידי המדינה.

בן־ציון לייטנר אופה ביפו, לידו יגאל גלמן הקטן שאיבד את
אביו בקרבו ת

רון פלד, מחטיבת גבעתי, שקיבל את אות הגבורה על הצטיינותו
בקרב בקרשיה בנגב, עובר בטכניון קורם לטכנולוגיה.

סימנטוב ואשתו לוטי, שהיתה לפנים האחות אשר טפלה בו
בכית החולים.

שדה אשת כן ציון, ילידת הארץ
המעבידה את כעלה בשטיפת. צלחות.

די׳ ד *׳ני1ז 3 3ין
אשד, נאה כל כך בחצוניותה
שיכלה להיות בנקל כוכב הוליבודי
מפורסם, גזרה דקה להפליא׳ שערות
בלונדיות יפות, עינים כחולות ונמוסי
העולם הגדול׳ אך משמתחיל אתה לשוחח
עמה נפתחים לפניך אפקים חדשים
המזעזעים את נפשך עד היסוד.
כשמה כן היא — מנתחת מן המפורס־

מות בעולם׳ מנתחת פלאסטית. אשד,
ומנתחת — צרוף זד, המיוחד במינו
כבר מעורר לא רק את הסקרנות
המקצועית של העתונאי אלא אפילו
את הסקרנות הפרטית, האישית. לא
רק כלי פלדה דרושים למנתח אלא גם
עצבי פלדה, מנין הם לאשר, ענוגה
ויפה זו? ועל אחת כמד, וכמה מנין
הם למנתחת פלאסטית המכריזה מלחמה
על הטבע ומנסה לתקן את שבו־שיו
ולהשוות לאומללים בני שני המינים
צורה אנושית. עקב השיחה השוטפת
נודעים לי הפרטים בזה אחר זה.
הקונסוליה הישראלית בניו־יורק פנתה
אליה ובקשר, את עזרתה לטובת
חיילי הצר,״ל. הקונסוליה מוכנה היתל.
לשלחה על חשבונה, אך ד״ר סכין
שהוזמנה על ידי ממשלת יון לעבודה
באתונה, באד, אלינו על דעת עצמה,
הרי ממילא עליה להעדר ממקום עבודתה
עד אשר מתחיל תהליך הרפוי
תוצאות התערבותה, אכן
ונראים
,קפצה״ מיון לישראל. ממילא רצתה
לראות את הנעשה כאן. הרי יהודיה
היא, ממוצא רוסי, אם כי גדלה באמריקה
ושם הגיעה לגדולה. היא מספרת
לי במלים פשוטות על עבודתה, על
הנתוח הפלאסטי או הנתוח הרקונס־טרוקטיבי.
צלקת שאינה מתרפאה בגלל
העדר העור׳ פצעי שריפה, אכן
היא לוקחת עוד מחלק אחר של הגוף
ומעבירה אותו למקום הפצע. היא
מספרת לי על שכבות העור השונות
ואני נזכר בדברי התלמוד על שבע
שכבות עור בגופו של האדם, אז לעג־

תי לגמרא׳ שבע שכבות בעור דק
כל כך? והנה הנני שומע את אותם
הדברים מפי רופא מודרני. ישנם פצעים
קשים שאינם מתרפאים אחר העברת
השכבה העליונה של העור, לכן
יש להעביר כמה שכבות או אפילו
את השומן מתחתן.
היא מוציאה צלומים ממגירתה׳
איזה צלומים ! אלי שבשמים, חייל
יווני שאיבד את ידיו, את רגליו, את

עיניו ונוסף לכל אלה
אכן אינו מסוגל לאכול ולדבר. כאן
באה סכינה של ד״ר סכין להתערב.
טוב שהיא מדברת, טוב שהיא מספרת
במלים עניניות כיצד יצרה שפתותים
לחייל יווני אומלל זה, כיצד החזירה
אותו לחיים עד כמד. שאפשר. טוב
שהיא מדברת מכיוון שכך יכול אני
להסתיר את התרגשותי העמוקה. הנר,
חייל שני שרסיס מוקש קרע את לחייו
מקצה הפה ועד האוזן, צלום לפני
הנתוח, צלום אחרי הנתוח וסכין הפלאים
יצרה שפתיים. והנה אף ענק,
לא, סירנו דה ברז׳רק לא בא בחשבון,
אף אדום מלא דם שגדלו כמחצית
הפנים, הנה אן פאס והנה פרופיל,
משהו מדהים, סכינה של המנתחת
התערבה והחזירה את המצב לקדמותו.
והנה שוב צלום: נער נחמד חנני, אך
חצי פניו נפוחים כחבית. שורה ארוכה
של מקרים וכשאתה מקשיב לדברי
הרופאה: עתה יש לו אף׳ עתה יש
לו שפה, עתה יש לו סנטר, מתמלא
לבך תודה לגבי המדע המודרני המסוגל
לחולל פלאים כאלה, להציל אומללים,
להוציאם ממצבם האיום ביותר,
זה של הבדידות, ולהחזירם לחיים
אנושיים.
ד״ר סכין הגיעה לגדולה, העריכו
את עבודתה כראוי. בצבא האמריקני
עלתה לדרגת מאיור, מטר של אותות
הצטיינות ירד עליה, היא היתר, ראש
המחלקה לחירורגיד, פלאסטית בבתי
חולים גדולים באירופה.
השיחה מיוחדת במינה, אך אין לה־מנע
מן השאלה השגרתית ביותר :

חגליון הכא של ״העולם הזה״
יופיע ביום חמישי, ב״ו ניסן
תש״י (.)13.4.50

״הפזלם הזה״ ,מס׳ 650

— כיצד הגעת למקצוע זה?
— בימי ילדותי עסקתי בפסול ופד
כיון שלא הייתי שבעת רצון עם הטבע
המכער את חיצוניותם של אנשים
יפים בנפשם, החלטתי לפסל בגופו של

אף הוא יהודי אמריקני שבא אלינו
על דעת עצמו ואם כי הוא עסקן
ציוני חשוב מן הראשונים במעלה ואם
כי הוא מדבר עברית צחה ואם כי
אף הוא בא לעשות למעננו ולא למענו׳
אינו זוכה לעזרה הדרושה.
מר אלקוב נמנה על חברי הועד
הכלכלי של ההסתדרות הציונית, הוא
מנהל ה״פלסטיין אקונומיק קורפוריי-
שן״ ומעונין לתת דחיפה לפעולה הכל-

קא. מר אלקוב בעל נסיון רב מאד
בשטח זה. הוא נמנה על עוזריו הראשונים
של ססיל ב. דה מיל שהוא
אגב יהודי למחצה, מצד אמו, שהיא
בת משפחת הלורד סמואל. מר אלקוב
קנה אחרי כן את הסטודיו של הבמאי
הגדול, ייסד חברה והתחיל לייצר
סרטים קצרים, שארכם אינו עולה
על חצי שעה. הוא השתמש בטכניקה
חדשה לעבודה, כדי להקל על מתקציב.
אנו איננו יודעים כאן על הטלביזיה
ההולכת באמריקה מחיל אל

אלקוב ידע שסרטים גדולים אינם
משתלמים אם לא משקיעים בהם סכר
מים עצומים, אכן התמסר לסרטים
קצרים ויצר לא פחות מ־ 26 בזה אחר
זה. נושא הסרטים האלה היה משותף
הם תארו ״חיי דיילי* ,חיי משפחה
אירית שהפרה לאמריקה .״האקדמיה
לטלביזיה, לאמנות ולמדע* העניקה
בשנת 1949 את הפרס השני לחברת
מר אלקוב, ל״פילמטון סטודיום* בער
הסרטים הקצרים האלה.
מר אלקוב, ציוני וותיק ונאמן אמר
בלבו: למד, לי לעשות סרטים על
חיי משפחה אירית באמריקה בשער,
שהנני יכול לעשות סרט על חיי משפחה
יהודית בארץ־ישראלז
אכן הוא בא אלינו וגם כאן הגיע
לידי המסקנה שעדיין אי אפשר לייצר
סרטים גדולים לשמוש הפנימי בלבד,
מכיוון שהשוק קטן. לעומת זה
יכול הוא לחזור על הדבר שעשה
באמריקה 10—12.000 .דולר יספיקו
לייצור סרט קצר כזה. אין הוא מתכוון
לסרט דוקומנטרי אלא לסרט דרמטי
שלם. באמריקה השתמש מר אל־קוב
בשחקנים צעירים מוכשרים ולא
ב״כוכבים* ,שהתמסרו לענין ועבדו
לפי מיטב יכולתם. מן ההכרח הוא
שנתחיל לייצר סרטים עבריים, בשפתנו
אנו, שידונו בבעיותנו אנו. אין
לזלזל כיום כלל בשוק המקומי המסוגל
לכסות את ההוצאות של סרס
קצר ומשובח.
מר אלקוב אומר לי שהגישה לייצור
סרטים לא היתד. שונה עד כה
והוא מקווה שנסיונו הרב והמעשי
ישנה את המצב ביסודו. הוא מארגן
עתר, קבוצה קטנה שתגש לענין מתוך
אהבה ומסירות ותגשימו. הוא עומד
להביא את 6המכשירים וישלח את
החומר המצולם לחו״ל עד אשר תהיה
כאן מעבדה.
הדברים משכנעים ומושכים את
הלב, האיש מהימן ומנוסה, נקודה
שנראה סוף סוף את עצמנו לא רק על
הבמה אלא גם על הבד.

האדם החי. ניסיתי לתקן את הטבע
במקומות בהם הוא זקוק לתקון.
מהו השיש המת בהשוואה לבשר
החי? אמרתי אעשה פנים יפים לאלה
שנשמותיהם יפות. תפקידי לתקן ולעזור.

להבין שהתודה הזורמת אליה
עולה על גדותיה ומציפה אותה. הנה
מכתבה של מלכת יון, פרדריקה, אתה
התידדה ד״ר סכין ולמדה להעריכה
בגלל מאמציה הכנים לעזור לעמה.
הנד, מכתב פילדמארשאל פאפאגוס,
המפקד* העליון של הצבא היווני. דברים
נשגבים של חייל וותיק, תודה
מקרב הלב על עבודה מופלאה. לבסוף
— מטבע קטן בחיק נהדר. מטבע
מימי פריקלס, מן המאה הרביעית
לפני הספירה שניתן לד״ר סכין על
ידי ד״ר אדאמיס׳ רופא יווני שגופו
נחרך על ידי קרני רנטגן והתערבותה
של ד״ר סכין פדה אותו מיסוריו הקשים.
עתה
עובדת ד*ר סכין בבית החולים
בתל־ליטווינסקי. היא עושה למען
חיילינו את אשר עשתה למען חיילי
יוון, אך נדמה לי שאין אנו עושים
למענה אף לא אחוז אחד ממה שעשתה
למענה יון, על אף היותה יהודיה
ובת נאמנה של עמנו.

יוסה נדבה

אותו בחור ישיבה, ראובן היה שמו,
שהיה בן חייט והתגורר בעליית־גג
באחד הרחובות של ווייטצ׳פל בלונדון,
לא היה שונה מכל נער יהודי אחר
בסביבתו. פנים חיוורים היו לו ועינים
עמוקות ודמיוניות, שברק אישוניהן
דהה מרוב עבודה. נראה היח, שטחב
חדר־לימודיו נותן בו אותות. עולם
התלמוד הוציא אותו מתחום המציאות
וכלא אותו בין כתלי בית המדרש
האסורים והקודרים. רק נשמתו בערה
באש לוהטת במסתרים.
פגשתיו במקרר״ סרתי לראות את
עורך העתון האידישאי ״די צייט״.
אמרו לי, שהלה טיפוס מעניין הוא —
אנארכיסט לשעבר, שהפך לציוני ועתר,
הוא מטביע את חותמו על ״דעת״הק־הל״
בגיטו היהודי במטרופולין האנגלית.
את העורך לא פגשתי, אך לפתע
הרגשתי בשתי עינים גדולות הסוקרות
אותי מכל צד. ראובן עמד בפינת המערכת
ועלעל בגליונות עתונים צהובים
ובלים מיושן. כשנודע לו, שמארץ־
ישראל באתי, פנה אלי בשאלה — :
כלום גם בירושלים מתייגעים החייטים
היהודים בהשחלת חוט במחט עד שיבוא
המשיח הוא זקף את קומתו
במקצת . ,עיניו אורו, כאילו נתעורר
מתרדמת־הזייה, אך עד מהרה חזר למצב
של אדישות שבאכזבה, כשלא יכולתי
להבטיחו, כי בארץ הקודש כבר
חישבו את הקץ...
ראובן הזכיר לי משום־מה את הנער
בסיפורו של סרישמן ״תתחדש״ ,וכשסגרתי
את הדלת מאחורי הרגשתי, כי
זו אינה פגישתי האחרונה אתו.

בליל הסדר הראשון של פסח עוטה
את הרחובות היהודים של וייטצ׳פל
רוח קודש מיוחדת. האווירה כאילו
טעונה חרדה מוזרה, חרדת צפיה לבוא
החג. בכל ימות השנה נתון היהודי
בעולם החולין והטרדות, ואילו הלילה
מתגלית ומתערטלת נשמתו היתירה.
בכל ימות השנה סואנת שכונת וייטצ׳־
פל כנהר הסמבטיון, ואילו הלילה משתררת
בה דומיה חגיגית. שוב אינך׳
רואה את הרחובות הצרים והחשוכים.
שוב אינך מרגיש ביהודי כפוף־הגוו,
השקוע בעוני מנוול. בליל הסדר חש
כל חייט וייטצ׳פל, כאילו היה מלך
בארמונו. שולחנותיו ערוכים בכל טוב,
האורות מבצבצים מבעד לחלונות הבתים
והזמירות נובעות מלב מתתנן
ועליז.
מערב לונדון ומזרחה שני עולמות
נפרדים הם. האחד מייצג את הזוהר
והשפע בחיים: ארמונות מפוארים, עושר
מופלג, חוסר דאגה ונוחיות. והשני
הוא משכן העוני — ,מקומות־מגוריהם
של ״בניו החורגים״ של אלוהים.
כאן אכלה הדאגה המתמדת לפרנסה
כל חלקה טובה והפכה את האדם
למכונה.
רק בליל הסדר. כמעט ולא תרגיש
בהבדלי העולמות הללו. החירות אינה

בימי *

יייטו

מנת חלקם של העשירים בלבד. יותר
מזה: בן העניים מוייטצ׳סל, המכלה
את עיניו ליד מכונת־ד,תפירה, חש,
אולי, במידה רבה יותר של חופש מאשר
בעל המניות בעסקי מיליונים. לפחות
יום אחד בשנה רואה עצמו החייט
כאילו יצא משיעבוד־מצרים מחודש...

לעתים רחוקות היה ראובן נוהג
לסייר במערב העיר. מה לו ולעולם
ההוא? יודע הוא, כי אלוהים איווה
את משכנו בקרב העניים. יותר מזה :
הוא לא חמד בעושר הזולת מימיו.
הרגל־הרעבון הפך אצלו לטבע שני— ,
וטוב היה בכך, סגולה לעינוי הנפש
ולהתעלות הנשמה.
רק שאלה אחת הטרידה את הנער
בשנים האחרונות: מה יהא על יהדות
אירופה ז הוא נפגש עם פליטי היט־ .
ליר ברחובות וייטצ׳פל — ,עשירים
ואנשי רוח שירדו מגדולתם, ראה בסב־לותם
וחרד לגורלם. מדי יום ביומו נת־

זאב

״מצות תהי לפסח התיירים האט־ :
ריקניים סבורים י
כנראה שאפילו!:
מצות אין דנו
והביאו אתם
הכילה. ולא
מצות סתם
אלא מין משובח
״מצות ]

ר,צלום :

שטרנברג

רי, המכיל בתוכו מאות גופות חנוטות
של מלכי מצרים. העינים הן אותן העי-
נים העמוקות, אותו החוטם השמי

ר>ן ממרות

כחל

הרבה לבות בעולם נמשכים אל השקיעה הנפלאה והמדאיבה מתוך
ערגתם העזה לזריחה.
הרבה לבות בעולם נשארים נודדים כל חייהם על פני ימים ללא חוף,
מתוך ערגתם העזה לחוף החלומות המושלם שכמו האופק אין להשיגו אף פעם.
והרבה לבות בעולם נשארים גלמודים כל חייהם מתוך צפיתם העזה
זה לזה, מתוך תקות פגישתם שלא תתרחש אף פעם.
זו היא הטרגדיה של המקבילות הנצחית...

אם תקשיב באישון ליל לקול תרנגול קורא, ויעברו למול עיניך תמונות
העבר שחלף, ותשא בתוגא את עיניך אל אותו הכוכב המזהיר באינסוף בלי
לדעת למי ולמה, ותזכור את זו שחלפה לעולם, אל תשכח את זו ...שתבוא.

מה קשה לפעמים דרך בלי ...מכשולים.

החבור היפה ביותר זהו ...דף לבן.
הסימפוניה המושלמת ביותר זוהי ...הדומיה.
והאיש המאושר ביותר זהו זה ...שלא נולד.

פרסמו ב״די־צייט״ הודעות קצרות על
יהודים שהאתבדו, והוא ידע למה מאסו
אלה בחיים. ביחוד נגע עד לבו
גורל היתומים, שטרם נסתגלו לתנאי
וייטזדפל, ספק אם יסתגלו אליהם באיזה
יום מן הימים, שכן משהו יסודי
נעקר מנשמתם כשהעתיקום לכאן ממולדתם
ומביתם.
באחד מימי האביב הבהירים, כשבועיים
לפני חג הפסח, פגשתי את ראובן:
בפעם השניה. ראיתיו עומד ליד
שער המוזיאון הבריטי כשהוא תוקע
מבטים נוקבים אל ד,בנין המושתת על
עמודים גבוהים בסגנון יווני. כתליו
העצומים, שהשחירו בערפל הלונדוני,
עשו עליו רושם עצום. החלפתי עמו
מלים מספר. לא יכולתי להעלות מדבריו,
מה היא מטרת ביקורו במקום.
רק זאת אמר לי יודע אתה, עתה
יכול אני לתאר לעצמי את מגדל ד,פ־לישתים
שמוטט שמשון בידיו
כדי לראות את כל המצוי בין כתלי
ד,בנין המפואר עליך להקדיש, למעשה,
את כל ימי חייך לסיור האולמות
ולבחינת המוצגים. אתה עושה
את דרכך מאולם לאולם כבלבירינט
ועיניך אינן שבעות מראות. בכל שנות
שלטונם על פני יבשות וימים ידעו
הבריטים ״לגאול״ אוצרות יקרי ערך
מעתיקות כל העמים ולהביאם ״שלל״
לבירתם. אולם אחד מושך את עיניו
של הזר במיוחד — ,הוא האולם ד,מצ־

ואותן האזניים ואפילו אותו השער הדליל
על הפדחת. מתווי פניהם יכול אתה
לתהות על תכונותיהם הנפשיות ויש
באפשרותך לקבוע אם שליטי קדם
אלה, שעיצבו את דמות העולם לפני
4.000 — 3.000 שנה, היו אכזריים,
רודפי בצע או רבי חסד. שעה שאתה
מתמהמה רגע קט לפני עדויות היסטוריות
אלה, נדמה לך, שרק תרדמה
נפלה עליהם. עוד מעט ויקיצו ויפתחו
את פיהם לספר לך מתולדות תקופותיהם
ולפענח לך את כל הסודות, שחוקרי
זמננו טרם התחקו עליהם.
בשנים האחרונות נוסף על ההיסטוריה
של אולם הגופות החנוטות גוון
חדש. מסביב לגילוי תות־אנך־אמון נוצרה
האגדה של ״קללת פרעה״ .ד,עתו־נות
העולמית עשתה מאגדה זו מטעמים
רבים. הכל דיברו על נקמת הפרעונים
על כי יד אדם הרהיבה עוז להשבית
את מנוחתם הנצחית. אנשים רבים,
שעסקו בחפירות קברו של תות־אנך־
אמון, בטיפול הגופה החנוטה ובכתיבה
עליה, מתו מיתות חטופות ומשונות.
הלורד קרבורן, שערך את החפירות
במצרים, מת מעקיצת יתוש מצרי, ואף
אחיו, שביקר בתוך הפירמידה, נפח
את נשמתו שלא בעיתו. עתונאי אנגלי,
שד,ירבה לכתוב על המת ולגלות את
סודותיו, נהרג בתאונת דרכים, וזה
היה גם גורלה של מבקרת במוזיאון,
שלעגה ל״אמונה הטפלה״ ,אשר הקיפה

את ההמונים הרחבים. חוקר אחר נתגלגל
מן המדרגות במסיבות משונות
עד למאד ונהרג בו במקום. האיש,
שהתקין את תות־אנך־אמון במוזיאון,
איבד את ידו הימנית. הספינה, שהעבירה
את הגופה החנוטה על פני הים
התיכון, טבעה כעבור זמן מד״ והחדר,
שבו הטמינו את החנוט עלה באש, שאיש
לא ידע מקורה. אפילו מוסוליני נבעת
מיד הגורל ונתפס לאמונה הטפלה :
בחצות הלילה הזעיק את שומרי ראשו,
שיוציאו ללא דיחוי את הגופה החנוטה,
שניתנה לו במתנה. והאגיפטולוג הנודע
וייט איבד את עצמו לדעת והשאיר
פתק זעיר, שבו נרשמו המלים :״ידעתי
יפה, שמארת פרעה שרויה עלי
ורודפת אותי כצל
ראובן, בן החייט הוויטצ׳פלי, לא
ידע כמובן על כל אותה הפרשה. אך
גם הוא היה חדור הרגשה, כי למן
הרגע הראשון שחנוטי הפרעונים נתגלו
לעיניו רודפת אותו רוח פרעה. רעיון
מוזר החל מנקר במוחו ולא נתן לו
מרגוע. הוא קרא ושינן שוב ושוב את
פרשת ״יציאת מצרים״,בספר שמות כדי
להבהיר לעצמו את תנאי חייהם של
בני עמו תחת משטר הדיכוי ד,פרעוני.
כלום באמת היה רעמסס היסלר במהדורה
ראשונה י כלום הנגישה בעם
והעברתו בפרך, בחומר ובלבנים, כדי
לבנות את פיתום ורעמסס, לא היו אלא
ציוני־דרך לנאצים שיכפו על היהודים
משטר של עבודת״אוגס? והרי דוקא
במוזיאון הבריטי ראה את גופתו החנוטה
של רעמסם ! 400 שנה ד,תעגנה
העם העברי תחת עול נוגשים עד שקם
להם משה הגואל, ומה עונש ניתן
לפרעה הרשע? דמו רתח בו למראה
השלווה, שבה הועמדו הפרעונים הקדמונים
בהיכלות המוזיאון המפואר, כאילו
הדימוקרטיות של היום מן ההכרח
שתסגודנה לעריצים בשכבר הימים !
מחזות הבלהה הבעיתוהו. היתומים
האומללים, פליטי החרב מגרמניה, היו
תמיד לנגד עיניו. הרדפת החולנית
ניכרת מעתה בכל הליכות חייו. כלום
אין בכך משום התגרות בחוקי הנצח
והאלהות מצד הפרעונים לתבוע לעצמם
חיי עולם י
שבועיים ימים התהלך ראובן קדורנית
ונפשו לא ידעה מנוח. חיוורון
פניו הלך ורב. עיניו החלו נעות ללא
הרף ושנתו נדדה עליו. גופו הצטמק
והלך משום שלא הגיש פת לחם לפיו.
הוא היה אחוז קדחת הנקמה, תקפהו
(המשך בעמוד )12

1יז

תקר־טיב

באד, ב ט הו ב ן. או פ רו ת.
או פ ר טו ת. ודפי, ר בו ד
דדיז אזניון * רובדם

רח׳ דיזנגיף , 114 תל־אביב

.העולם הזה״ ,מס׳ 650

דפי— 949ו
שתי שיירות
השחר עלה ״מצוברח״ ,צלוף, עגמומי.
חצרו של הקיבוץ היתר, לים
של בוץ והבריות היו מאריכים בשנתם.

חבורה קטנה, אלר, בתוקף תפקידם
ואלה בגין עסקים פרטיים, נת־קבצה
ליד מוסך המכוניות, נתישבה
למכונית משא וטרקטור נוהם גוררה
בדרך העפר לכביש־רפוד האספלט
הטוב.
כעבור שעות אחדות שבו היוצאים.
״אין נותנים לעבור״ ,סיפרו .״מפנים
את נצורי־פלוג׳ה״ ,ביארו.
״אאחר ל״זמנהוף״ ,רטנה פלונית
לבושה שני מעילים ונעולה מגפי-
בעלה.
הגזבר, קברניטו של הקבוץ׳ הצהיר
:״אמרו שיתנו לעבר בערב. בש־לש
וחצי נצא שנית״.
הואיל ובין כה חייב הייתי למחרתו
העירה, שמתי אף אני את פעמי־הבוסטים
בבוץ למכונית המחכה בקוצר
רוח, דוגמת נוסעיה, ל״שעת־האפס״.
בבוא
המועד הגיע טרקטוראי ארך-
אברים ובחשיבות מרוצה הניע את
פוט הברזל הגדול. לאטנו זחלנו בנתיב
היסורים המתחדש עלינו מדי חורף
בחורף. סמוך לעליתנו על הכביש
נעצרנו על ידי שני מם־צדיקים :
״יהא עליכם להמתין מעט .״העסק״
יסתיים בעוד קט״.
מכוניתנו עמוסה היתה חביות דלק
כללו של
ריקות, כדי־חלב, ארגזים
דבר — מטען שגרתי של מכונית־משא
השייכת למשק חקלאי משותף.
שבעה היינו במכונית, ישובים על
גבי החביות.
ג׳יפ דהר לעומתנו ודגלון לבן
התנופף על מוט קצר .״אנשי או״מ
באים״ הגה מאן־דהו. ומיד שיירת
מכוניות. מכוניות־משא עמוסות חו־טי־תיל
דוקרני׳ מצברים, צמיגים בלויים,
פחים ועוד מיני חפצים מוסעים
תוך ערבוביה ססגונית.
הנה מכונית־משא ענקית נושאת
שרידי־זחל חרוך, שם מחצית טנק
מעוך. כבודה רבת־ענין המפענחת, ולו
רק בחטף, את החידה שעל פשרה הרבינו
לתהות ״מה יש להם שם
ב״כיס״ י והמרתק והחשוב מכל :
חיילי־״ ה כיס״ עצמם.
רזים, מצומקים (איני מרחם עליהם
— חלילה ,)1עטופים קרעי־שמיכות,
מכורבלים במגניהם. משמע — .קר
להם עתה לאחר חדשי־ החום המעיק
...וחייכם שמסע־טלטולים לא נוח
זה — מוחזק בעיניהם למסע תענוגות
עילאי 1
למראה עיני האמן לא האמנתי :
המה, חיילי הבריגדה התשיעית מחייכים
אלינו, ידים ינפנפו וקריאה מקוטעת
ש״שלום״ מאופקת מסתננת
מחרוזיר — ,יפלטו.
ושוב ג׳יפ נושא הלובן האומות־המאוחדות
שאמריקני צעיר מוליכו
בכביש דמים לעבר גבול מצרים.
השיירה עברה־חלפה ולניע ידו של
המם־צדיק עלינו על הכביש.
תקליטים

ל־־ 1פטפון

אבוהיסו!
ו־זל־^ביב
רחוב בן־יהודה ׳9

.העולם. הזה״ ,מם׳ 650

7 111א ! 1 * 171
בעית כתי הקולנוע
בימים האחרונים התבשרנו כי הולכים
ומוקמים כשבעה בתי קולנוע חדשים
ברחבי העיר. בעתונות נאמר כי
עם הקמתם של בתי קולנוע אלה תבוא
רוחה להמוני התושבים המתקשים בהשגת
כרטיס כניסה מפאת הביקוש הרב.
לעומתם — טענו בעלי בתי הקולנוע
הקימים, כי הקהל רואה רק את התורים
ליד הקופות ואינו רואה כי האולמות
ריקים למחצה, בימות החול. הם
צודקים אולם גם העתונות צודקת.
ברי לכולנו כי בימות החול, במקרים
של סרטים גרועים, ריקים האולמות
למחצה אולם היחס של בעלי בתי
הקולנוע כלפי הקהל ללא נשוא• דבר
זה מתבטא ביצירת תורים ללא כל צורך.
בבית קולנוע אחד הציגו סרט
לא פופולרי ביותר והביקוש לכרטיסים
לא היה רב. פתחו את הקופה בשעה
מאוחרת. כך, שבכל זאת, נוצר תור.
כשהתקרבה שעת ההצגה התמהמהו בפתיחת
הדלתות. כמאתים איש הצטופפו,
נדחקו והחלו ליצור מהומה. דקה אחת
בלבד לפני המועד להתחלת ההצגה
נפתחו הדלתות והאנשים התפרצו פנימה
כשהם דוחפים איש את רעהו. תופעה
זו אירעה בהצגה יומית, בשעה
שרוב המבקרים הם נשים, זקנים וטף.
ברור כי בעלי בתי הקולנוע עשו
זאת במתכון כדי ליצור רושם כי
הסרט הוא מצוין, כי הרי הנה אנשים
נלחמים עבורו.
בהצגות ערב נתקלים אנו בתופעה
אחרת (ושוב במקרה של הצגת סרטים
בינוניים) .האולם יכול להיות ריק למחצה
אולם הקופאי תמיד יאמר לך כי
נשארו רק כרטיסים יקרים. לפני ימים
מספר עמדתי בתור (כרגיל) ליד אחת
הקופות, הדבר קרה מחצית השעה
לפני התחלת ההצגה והקופאי הודיע
לכל הנוכחים כי נשארו רק כרטיסים
יקרים. בקשתיו כרטיסים ב־מ 32 פרוטה
והוא הודיע לי שנשארו לו רק ב־400
פרוטה (המחיר היקר ביותר) .התברר
כי האולם היה ריק למחצה.

חברי ועדת שכיתת הנשק הישראלית־המצרית נפגשו בגגול.
משמאל לימין: קולונל ריאד, אלוף משה דיין, ישני קצינים
מצריים גבוהים.
הצלום: קאופמן

פירושו של דבר הוא כי יש ויש
לבנות בתי קולנוע נוספים. וכמה שיבנו
יותר ותגדל ההתחרות ביניהם כך ייסב
לקהל הרחב שהקולנוע הוא לעתים
שעשועו היחידי.

הפקוח על המזונות
תהיה דעתנו מה שתהיה על הענקת
זכויות שוטרים למפקחים על המזונות
והשוק השחור, ועל הפקוח בכלל. אולם
ברור הדבר כי עבודה זו אינה נעימה
כלל וכלל.
ביום אחד נעצר האוטובוס הבינעירוני,
בו נסעתי, באמצע הדרך. תמהו
האנשים לרגע ולאחר זאת החלו לרגון
ולרטון. התברר כי הוא נעצר לשם
בקורת. עלו שני מפקחים והחלו לב
דוק בתיקיהם וכליהם של הנוסעים.
הערות מכל צד כוונו כלפי שני אלה
והמבטים אף הם היו עוינים ומלאי
איבה. כל עוד ופשם בם ירדו השניה
מהמכונית. האוטובוס המשיך לנסוע
ואחד מהנוסעים הפליט :
״רה אתם רוצים מהם ז הם סתם
מסכנים ותו לא.״

שווי זכויות
האוטובוס היה דחוק וגדוש נוסעים.
באחת התחנות עלו שתי נערות והמשיכו
ויכוח שהחל, כסי הנראה, בחוץ.
נערה אחת, עסקנית בויצו הצעירה השתדלה
להשפיע על חברתה להכנס
לתנועה, אלא שהשניה לא התלהבה
ביותר. הסבירה הראשונה את פעולותיה
של חברת ויצו בכנסת, עברה לפעולות
ויצו הצעירה בארץ והשתדלה
להסביר לחברתה על חוסר שווי זכו
יות
בולט בין הנשים והגברים בארץ.
השניה הקשיבה שעה ארוכה עד שלבסוף
לא התאפקה ואמרה :
״רואה את את הבחורים האלה היושבים
פה מולנו. הם יושבים ונהנים ולא
איכפת להם כי אנו עומדות. ואם
עתה הדבר הוא כך, הרי איני יכולה
להעלות בדעתי מה יהיה הלאה אם
שווי הזכויות שלך יתגשם במלואו.

ועוד. בשביל שווי הזכויות שלך צריכה
אני להתיצב מחר לצבא לשרות של
שנתים ימים 1שנתיים *1

9סגת רי ס

# 0ירמות ידועות — ב*בחר גדול

1יסטד מן את יון, ת״ א. דח׳י ש״י*

קיימת קואליציר, ממ־עו

״ ק ו £לי צי ה ״ שלתית בכנסת ודבר זה
טבעי הוא. קיימת גם אחת אופוזיציה, שאגסיה —
היפני (חירות והכלליים) והשמאלי
(ם ם*ם ומק״י) רחוקים אחד מהשני
כרחוק מזרח ומערב, תרתי משמע.
אולם לא פעם מצביעים כל אגפי
האופוזיציה ביחד. דבר זה השרה את
ראש הממשלה להמציא אמרה על חשבון
האופוזיציה :״הקואליציה האופוזיציונית
הוא כנה אותה.
השבוע נוספה קואליציה חדשה
לגמרי. שש סיעות בכנסת, שלש מה־
״קואליציה הממשלתית( -פרוגרסיביים,
ספרדים וויצ״ס ושלש מה״קואליציה
האופוזיציונית* (חירות, כלליים׳ לוחמים)
יצרו קואליציה למטרה אחת —
להגשמת החינוך האחיד.
בקולוארים הומצא שם חדש לצירוף
פרלמנטרי זמני זה :
— ״הקואליציה החינוכית״.

כשהציעו אנשי ״הקוא־הצבעה
ליציר.
החינוכית״ הצב־שמית

ה אנ טי עה שמית להצעתם —
״חינוך אחיד במחנות שמיים

התנגדו לכך אנשי
מפא-י וה״דתיים* .בקולוארים הבחינו,
בעדן זה שתי ״גישות״ :גישה ״שמית״

וגישה ״אנטישמית״ .לאחר שבוע, נתהפך
הגלגל. ה״אנטישמיים״ הציעו להסיר
את ההצעה מסדר־היום ודרשי
הצבעה ״שמית״ .ה״שמיים״ מ״הקוא-
ליציר. החינוכית״ — הפעם נצטרפו
אליהם חלק מ״הקואליציה האופוזיציונית״
שאינם ב״קואליציה החניוכות״,
כלומד מפ״ם ומק״י — התנגדו להצבעה
שמית ונמנעו מהצבעה תוך כדי
הפגנה קולנית :
— איני משתתף בהצבעה...
— איני משתתף בהצבעה לאות
מחאה קרא י. בר־יהודה (מפ״ם).
— מתבייש להשתתף בהצבעה —
קרא הלל קוק־ברגסון, שעורר סערה
על ספסלי מפא״י.
בין הלא משתתפים בהציעה היה
של ד.
גם השר שיטריט ובמקומו
ענו —
בן־גוריון, הנמצא בחופש
לקריאת השם בן־גוריון, ד״ר י. באדר
מ״חירות״ וי. בן־אהרן ממפ״ם — :
אינו משתתף בהצבעה...

תיקון לנוסח לאחר הסכם החינוך בין
בלתי־נראח מפא״י והדתיים נמסרה
הודעת ״שר התחבורה
כממלא מקומו של שר החינוך שיצא
לחופשה״ (כדברי היו״ר) על קו חדש
של הממשלה בעדן החינוך במחנות.
העניו עורר התנגדות נמרצת מצד
מצדדי החינוך האחיד מימין ומצד
מצדדי החינוך הזרמי משמאל. רבים
דרשו רשות הדיבור. היו״ר מעיר ומשקים

— רגע, רגע, עוד חזון ל...דיבור...
מר י. רוקח שהגיע ל״חזון הדיבור
התאונן על כך שעדיין לא קבל
את הצעת הממשלה בכתב. ואף על
פי כן יש לו הצעת־תיקון.
היו״ר: כיצד תוכל להציע הצעת־תיקון
לנוסח שעדיין לא ראית אותו
בכתב?
להכין. או מר א. פרמינגר מי שלא
להכין היה ״קומוניסט עברי״
וכעת איש־מפ״ם הכ־ע
כו ר ה
ניס הצעת חוק להגבלת

סטאלין? רווחים מופקעים״ .דבר
זה עורר קודם כל את
התנגדותו של שר האספקה והקיצוב
״התקנות הקימות מספיקות ואין צורך
בחוק חדש״ — הוא טען. ברם אנשי
הימין מן הקואליציה ומן האופוזיציה
רואים אפילו ב״תקנות הקיימות -דבר
מיותר.
מר א. מזור מה״דתיים -רמז בבדיחה
יפה על מקור־ההשראה של הצעת
החוק :
— אם חם ושלום וחס חלילה נגזרה
גזירה שהחבר סטאלין מוכרח לבוא
אלינו, אין אנו צריכים להכין בשבילו
את כל החוקים ...גם הוא יצטרך לעשות
איזה דבר ולא למצוא הכל מן
המוכן...
ככל זאת סיעות השמאל בכנסת
״ד!לאמה״ רואות בכל ״השתמטות
מהלאמה״ .סיעות
הימץ רואים בכל ״סכנת -הלאמה.״
מי פילל כי הצעת ״הלאמה -אחת
תתקבל פה אחד בכנסת?

בתחילת השבוע הובאו לכנסת 4
חוקים לקביעת זכויותיהן של משפחות
החללים ולגמילת חסד של אמת עם החללים
עצמם. חבר־הכנסת יוסף ברץ
איש דגניה׳ עסקן ״למען החיילים-
משתי מלחמות, קבל על כך שאין שומרים
בהרבה מקומות, ואף בנקודות
ישוב כפריים, על בתי־הקברות של חללי
מלחמת השחרור. הוא דרש להעביר את
חללי הבריגאדה היהודית מאיטליה, אפריקה
ומקומות אחרים לארץ. אחרים
דרשו פיקוח־יתר והשגחה צמרית על
בתי־הקברות הצבאיים בארץ.
י. בר־יהודה, שהציע כמה תיקונים
לחוקים אלה, העיר דרך אגב :
— הדבר היחיד שאותו מציעים
להלאים וכולם מסכימים לכך — זוהי
׳הלאמת המתים...
טמפו ! זוהי הקצרת
הידד,
עבודת הכנסת בשבופג

עות האחרונים שלפני
הפגרא הקטנה — פגרת חג הפסח.
לאמיתו של דבר, רק בשבועות האחרונים,
עם כניסת הכנסת למקום מקלסה
המסודר בירושלים, אם־כי הזמני,
מורגשת תנופה בעבודת״הכנסת. אולם
על העבודה המאומצת בישיבות המליאה,
בישיבות הועדות, ובישיבות
הסיעות, יש להוסיף את העליות השבועיות
לירושלים והירידות לשפלה של
הרוב הגדול של חברי־הכנסת והשרים.
נצטברה עיינ1ות רבה. רבים מקוים
להחליף כוח בימי פגרת־הפסח ולהתבונן
לקרב הגדול על התקציב השנתי
שיתחיל מיד לאחר גמר הפגרא.
אגב: יותר מכולם מחכים כתבי־הכנסת
לפגרא זו. היודעים קוראי הע־תונים
כי יום־עבודתו של סום ר־הכנסת
הוא 14 שעות ליממה ושל סופר בעודן
ערב — 18 שעות? בבוקר —
ועדות. אחה״צ עד חצות ישיבות ואח״ב
— כתיבת החומר לעתון ושליחתו עם
מכונית ״פלשתין פוסט -לתל־אביב. אל
תתפלאו על העינויים העצומות של
סופרי״הכנסת.
ביום ד בערב היו רוב מכונך חברי־הכנטת פנויים מג־ה
דינ א מז של אומים ומפטישו
יוסף
ש ס די נצק היו״ר י. שפרינצק. סיבת
הדבר, כי ביום ד׳
נתקיימה הישיבה בשעות הבוקר. אחר
הצהרים נתפזרו חברי־הכנסת. לא כן
היו*ר. בערב השתתף במסיבת״סרידה
מאת משלחת־הפועלים שנסעה לארצות-

בנק אי לדיסקומג כעני
הון נפרעורז רב ות :
4 ,0 7 0 ,0 0 0ל ״ י

סביף יפר:
בסדרות המלך ג׳ודג׳ מס. ו
שנת דיד יטו-תל־אביב

.העולם הזה׳־ ,מם׳ 650

כת העיר
הברית. וכאן גילה, בנאומו יו״ר הכנסת,
כי אף הוא מכונן :
— גם אני מכונן הנני. מכונן ליד
וינאמו של נאומים. וככל מכונן, אף
אני מתלכלך ליד הדינאמו ...לא ידעתי
כי יהיו כאן נאומים. ומפחדני, שאם
יהיו נאומים׳ תהיה בודאי גם הצבעה
שמית...
אולם הצבעה שמית לא נתקיימה
במסיבה זו. כאן דברו על בעיות מיוחדות
במינן: יצור, פריון עבודה׳ לימוד
שיטות אירגון וכדומה. גם בנגעו
בבעיות אלה, לא יכול היה מר יוסף
שפרינצק לקפוץ מעורו כיו״ר הכנסת :
— אם אמשיך בבעיות, אצטרך לקחת
את הפטיש ביד ולהפסיק את עצמי..
שלא כנהוג בכנסת, הפטיר קהל
הפועלים את נאומו של החבר יוסף
שפרינצק במחיאות כפים נלבבות.

והאזרח אח הוא אוגר 1
סאת מ. ר מ קו ל

מלחמה באינפלציה —
ה א מנ ם
זז היתד, סיסמת ר,מם־

מותרות? שלה מאז הנהיגה את
משטר הצנע. מחירים
הוזלו, משכורות הורדו, האינדכם נלחץ
בכל הכוח עד שירד במקצת. האזרח
קיבל את הפעולות הללו באהבה, כי
המטרה — .הבראת מצבה של הלירה
הישראלית״ — נראתה חשובה בעיניו.
רד,נד, בא. מס המותרות״ החדש, שהוא
למעשה מם־קניות כללי, ומאיים לבטל
את כל אשר נעשה במשך שנתיים. המחירים
עולים ובהכרח יעלה גם השכר
— ושוב יתחיל מחול־השדים של האינפלציה.
החלטתה
של הסתדרות העובדים לתת
הענקות לעובדיה אף היא תגרור אחריה
תגובות לא־רצויות. שאר הפועלים יגידו
2מדוע מקפיאים את שכרו של
הפועל ומגדילים את שכרו של הפקיד?

.השלם ווזה /מס׳ 650

מזל

ז 01 / 1ת י

משקד, בחלב
אם ההסתדרות מגלה הבנה כלפי דרישת
פקידיה, היא צריכה להבין גם את
הפועל הדורש תוספת שכר.
וכך יתחיל הגלגל לסוב אחורנית...

״ליטראטור* בחוגי משרד־החוץ לא
הופתעו מן ההתקפה
נאיד!
הגסה על משה שרת ,
גאזיטח״
שהופיעה ב״ליטראטור־נאיר,
גאזיטה״ — השבועון הספרותי(?)
במוסקבה. אחד המקורבים לשר החוץ
אמר :
— היינו מופתעים יותר אילו הופיע
בעתון זה מאמר על יובלו של
המשורר ש׳לונסקי, על תרגומיו מן הספרות
הרוסית, או אילו כתבו משהו
בשבחו של התיאטרון העברי, שעריסתו
עמדה במוסקבה. אבל אם כותבים שם
על שר־החוץ שלנו ומעמידים אותו
בשורה אחת עם מר אצ׳יסון, שר־החוץ
של ארצות־הברית, הרי זו חברה לא
רעה כלל וכלל...
על כל פנים, המאמר בעתון המוסקבאי
אישר פעם נוספת, כי סגנון גס
הוא עתה באופנה בפובליציסטיקה
ד,״ספרותית״ ומכבדים בו לא רק אויבים
אלא גם ידידים. יש להתפלא רק
שבעל המאמר לא הוסיף גם כמה קללות
רוסיות ״עסיסיות״ למאמרו העמוק...

לפי
סטאטיםטיקד, צרכנות שפורסמה מטעם אירגין
כ ״ מז ץ
האומות המאוחדות מורו
חני״ ,
פצים כל יום 60 מיליון
עתונים בארצות הברית 31 ,מיליון
בברית־המועצות 30,מיליון בבריטניה.
יש גם מדידה לפי משקל ניר־העתונים
שצורכת כל נפש. בארה,״•ב —
31 קילוגרם בשנה, באנגליה 26ק״ג
בשנת 1939 ורק 7,9ק״ג ב־ ,1949 בפיליפינים
ומאלאיד 9 — ,ק״ג, יאפאן —
6ק״ג בשנת 1939 ורק 1,5ק״ג

ילד ות

כת המדכר

מאכילה בירק

בשנת .1948 בארגנטינה ואורוגואי —
כ־ 8ק״ג. בהודו, סין ובורמה — 1

מעניין היה לדעת היכן עומדת יש
הצלומים:
אריה קירשנר

ראל מבחינה זו. נדמה לנו שאנו
תופסים מקום של כבוד בצרכנות זו
של עתונים. הלוואי ונוכל להגיד כדבר
הזה גם בנוגע לצריכת מזון ממש...

לבניך בשלג ילבינו...

זי סקזי?זמא שך שם חוין נב סשלג על סצלום שהיא שלח לסלרת ״׳ז?וך
יסמך אה איש שלג החובק?ן רועי^יו 3קביק וקי$9א??.ה׳

אוריאב 1ר י

איש גסס כל הלילה*)

אורי אמרי, מחבר ״בשדות
פלשת 1948״׳ השלים זה עתה
את ספרו השני — ״הצד השני
של המטבע״ ,שיהווה מעין המשך
לספרו הראשון. אנו שמחים
לפרסם להלן קטע מתוך
ספר חדש זה, שיופיע בקרוב.

השעה היא 10 בערב.
ההכנות האחרונות ללילה מסתיימות.
באולם הגדול, הסמוך, בו שוכבים
המקרים המסוכנים פחות׳ כבה האור.
*) מתוך הספר ״הצד השני של
המטבע״ ,העומד להופיע בקרוב.

קול נערה אומר :״ליל מנוחה״ ,וה מקהלה
הגדולה של הפצועים עונה לה.
אף כי לא ראיתי עדין את פניו של
איש מן השוכבים באולם, מכיר אני את
כל הקולות, החל מקולו העמוק של
שושו׳ קטוע הרגל, וכלה בלחשו הצרוד
של עוזי, בן ה־ ,17 ששיחק ברי-
מון־יד גרמני ואיבד עינו.
״...אז מה שרציתי לספר לכם״ ,נשמע
הקול הצעקני של שושו בדממה
הפתאומית ,״החובשת ההיא היתד, נורא
זהירה ושאלה את הרופא אם אפשר
להידבק בסים בבית־השימוש. אז הרופא
אמר לה: בהחלט אפשר, אבל
זה מאד לא נוח
קול דק ובלתי־מוכר לי צוחק צחוק
פרוע. איש חדש, כנראה. שאר הקולות
מסתפקים באנחה מיואשת. הכל שמעו
את הבדיחה הזאת לפחות תריסר פעם.
״אולי תשים כבר תקליט חדש?״,
תובע הקול החותך של בעל האולקוס.
״האולקוס״ הוא סרן, וטרם התרגל
לשכב בין טוראים המלגלגים על מחלתו
הבלתי־קרבית.
״תיכף תשמע מתעודד שושו.
״ובכן שימעו — פעם נכנס אפסנאי
גדודי אחד לבית זונות
״אוף, סתום כבר את החור שלך ! ״
נאנח עוזי.
״רוצים לישון, ודי חוזרת אחריו
המקהלה.
״אינבלידים עלובים מלגלג שושו,
שאינו נכנע בנקל .״אפשר לחשוב שעשיתם
משהו היום מחוץ לחרבן !״.
״שקט, שקט ילדים!״ קול האחות.
״בקבוק נזכר פתאום הסרן.

תוצרת

׳ מכסו 5׳

״גם כן חמור מתנקם בו שושו.
״עד עכשיו היית עסוק, מה?״.
״הוא המציא שיטה חדשה של הצדעה
לקצינים היושבים על סיר לוחש
עוזי.
״לכו לעזאזל פוקד הסרן ועושה
את צרכיו.
פה ושם חורקת המיסה והמוטל
עליה נאנק תוך כדי חיפוש השכיבה
הנוחה ביותר לפצעיהם.
דממה כבדה יורדת על האגף.

השעה היא 10 בערב.
האחות רחל נכנסת לקיטון של
המקרים המסוכנים. היא רגילה להשאיר
חדר זה לסוף הסיבוב, למען תוכל
להקדיש זמן רב יותר לשנינו ,״המקרים
הקשים״.
לא שמעתי את צעדיה החדישים,
כצעדי חתול. בכל זאת מרגיש אני
בהיכנסה. אי אפשר לשהות בחדר אחד
עם רחל מבלי לחוש בנוכחותה. טבעה
של רחל למשוך אליה את מבטו של
אדם. אין היא יפה במיוחד, גם אינה
צעירה ביותר. אולם יש בה משהו
בלתי-מוגדר, מין הבעה של אשד, הרגילה
לכך שישמעו לד.,
בעינים עצומות למחצה עוקב אני
אחרי תנועותיה הנמרצות, ליד הפצוע
השני. היא תוקעת את המדחום בין
שיניו ונוטלת את ידו כדי לבדוק את
הדופק. ההוא מוטל בלי תנועה. נשימתו
חורקת כדלת אשר שכחו לשמנה
זמן רב מדי. רק לפני חצי שעה הוכנס
לחדר זה, אחרי ששכב יומיים בחדר
הקטן ממול. שמעתי כי נורד בחזהו.
רחל
מרפה מידו ורושמת משהו על
הלוח התלוי ממיטתו. על פניה האדמדמות
חוסר־הבעד, מוזר. היא מתאמצת
למחוק מעליהם כל רגש. כך נראים
רק חיילים, רופאים ואחיות. זוהי הבעתו
של אדם היודע כי חברו אבוד,
והאומר לעצמו :״אינני רוצה שזה
ישפיע עלי״ .מעין טכסיס של התכוננות
שאיננו מצליח לעולם.
רחל עוברת אל ראשו ושמה את
ידה הקטנה על מצחו הסמוק .״עוד
מעט היא לוחשת. שקרנית, חושב
אני, הרי הרופא פקד עליך לא להשקותו
גם טיפה אחת.
עתה מגיע תורי. אני מחייך. גם
רחל מחייכת. יש סוד כמום בינינו,
בסודותיהם של הילדים בגן. נתקעה
בראשי האמונה הטפשית כי רק רחל
מסוגלת לעזור לי להירדם, ושבלעדיה
לא אצליח לעצום עין. אמונה ילדותית,
מאותן האמונות המרדניות המשתלטות
להן בליבו של פצוע, מבלי
שיבין מה מקורן. פעמיים בשבוע האחרון,
כשאחות אחרת עבדה במשמרת
לילה, קראתי לרחל עד שהוזעקה ממיטתה
ונזפה בי קשות. בכל זאת היתד,
מרוצה. רוב הפצועים מתיחסים אל
האחיות כאילו נמנו עם המכונות וזז־מיתקנים,
ויש משום ספוק במרדנותו
של פצוע המבחין בין אחות אחת
לחברתה.
״אני אוהב אותך אני ממלמל,
שעה שהמדחום תקוע בין שיני וידה
העדינה והקרה מונה את פעימות דופקי.
לולא היתד, ידי השניה קפואה, הייתי
מלטף אותה.
״חנפן צוחקת רחל. היא יודעת
אין אני יכול לאהוב אותה כגבר. הפצוע
קשה אינו גבר. הוא משול לילד
קטן, אשר חושו המיני טרם נתגבש.
גוף הנאבק על חייו איננו יכול להפריש
את המרץ הדרוש כדי לאהוב אשה.
בכל ניכר על רחל שהיא שמחה. אני
ילד קטן, ואני אוהב אותה כמו את

אבא ואמא. עתה היא אמי. אולי היא
חושבת ברגע זד : ,פעם יהיו לי ילדים
שיאהבו אותי כך כל החיים.
״כמד, יש לי?״ ,אני שואל.
״שקט, הרי אתה יודע שאסור לי
להראות לך בכל ערב חוזרת רחל
על אותן המלים לפני שהיא מראה לי
את הלוח. זה שייך לטקס, ולוא היתד,
מראה לי את הלוח מבלי לסרב תחילה,
הייתי מתאכזב כצעיר שובר־לב־בות
שאד,ובתו החדשה נכנעה לו ללא
התנגדות.
שני רכסי הרים משתרעים על
הלוח. הרכס הכחול מציין את פעימות
הדופק, ואינו מענין. הרכס האדום הוא
במחברת הציוד של ילד בכיתה אל״ף :
עקומת החום. היא דומה לרכס
הרים גבוהים ומחודדים אשר ואדיות
עמוקות וצרות, כאפיקי הנגב, מפרידות
ביניהם. השמים מסומנים במספר
,42.0והם ישרים ושטוחים. ההר האחרון
מגיע למספר .40.2הוא דומה
לעליה לגן־עדן, כי אין ממנו ירידה.
מחר בבוקר יתוסף ואדי חדש. עליה
וירידה, עליה וירידה.
״אתה רוצה סם שינה?״ זוהי שאלה
לתפארת המליצה בלבד. אני בולע
את הסם בהיסח הדעת, שעה שרחל
מסירה את השמיכה ומחפשת בירכי
השמאלית מקום להזריק בו את שתי
הזריקות. הירך מכוסה חורים קטנים,
זה בצד זה, ולא נותר בה כמעט מקום
לזריקות נוספות. מאז הוכנסתי לביתר,חולים
קיבלתי אחת לשלוש שעות,
שמונה פעמים ביממה, שתי זריקות :
אחת פנינצילין ואחת סולפה. ששה עשר
חורים ביממה.
״היייייי״ ,אני נאנח, אף כי בידיד,
הזריזות של רחל כמעט אין הזריקה
מורגשת.
״אתה פוחד מזריקה?״.
״בחיי, כן ד אני מודה ,״כמו מפני
רופא השיניים !״.
״גיבור החזית ! מצ׳זבת על מאד,
קרבות ופוחד אפילו מרופא השיניים!״.
״מה את חושבת?״ אני מתרעם.
״לוא באו המצרים לעקור לנו את שינינו
לא היה נשאר מזמן אף איש אחד
בחזית !״.
רחל צוחקת׳ בהגביהה בידה האחת
את ראשי ובשניה מחליקה את הכרים.
היא מסדרת את השמיכות, מלטפת את
שערותי ומביטה בי כאמן שסיים את
יצירתו.
״ועכשיו תהיה ילד טוב ותישן
״כן אני מבטיח.
היא מכסה את מנורת־התקרה ומדליקה
מנורת־שולחן עמומה. בחדרי
המקרים המסוכנים אין מכסים את האור
לעולם, כי על האחות התורנית לבקר
בהם במשך כל הלילה ולשים עין על
הפצועים.
״לילה טוב אומרת רחל.
״לילה טוב אני עונה.
״ל ש — תות !״ ממלמל הפצוע
השני, כמתוך חלום.
(המשך בעמוד )12

ק שת המצבעה
ללקוח
קשת

המבחין

מנקה

וצובעת

,העולם הזה״ ,מס׳ 650

הייתי נעולים על עיו ק־ א ד מנשיה
חג׳יס טרף קילומטרים בנהמת־קצף...
ארבעה אנשים וג׳יט, ארבעה לבבות
ומוטור, חלשו ביעף בישובי הדרום
הסורחים והמשוחררים׳ והתקדמו
לעבר השממה האינסופית והצחיחה של
מרחבי הנגב העברי.
הנה מתנשא בגאון מבצר עיראק-
סואידאן הידוע לשמצה ; הנד, הוא
רובץ על הגבעה הנשאר, כחיה פצועה,
כמפלצת קדומים שד,וכנער, בחרבו
של אביר מופלא ואגדי...
גם התל התלול של עיראק־אל־מנשיה
הכבושה שוקט על מכונו ככבשה
תמה, תחת קרניה המחייכות של
שמש סתו עליזה ורבת־זהר.
הסתכלתי אל התל, ונתעוררו בי
זכרונות וחויות, ובעיני רוחי ראיתי
חברים שהיו ואינם עוד, ראיתי דם
ודמע ושכול, ראיתי שפלות נוראה
והקרבה עצמית עלאית, ראיתי את
צלמו הנעלה של האדם בהפכו למפלצת
טורפת, בתוך ים גועש של דם
ואש ותמרות עשן...
ונזכרתי.,.
היד, זה אתמל, ושלשם, ואשתקד...
״פלוגה — הכון — להסתערות ! ״
ששים לבבות החלו לפעום בקצב
שגעוני בהשתפך שלש המלים האיומות
על פני הגבעות השוממות וד,צחיחות׳
ובהשתברן ברחבי הלילה האפל
לאלפי רסיסים ושברירים.
ששים דמויות מקוסדות וחמושות
נצמדו לקרקע התחוחה והתכוננו לזנוק
מהיר, לריצה מטורפת, למאמץ אחרון,
מאמץ עליון ומכריע...
אגרופים נתהדקו בזעף על קתות
הרובים ! רגע ארוך, אינסופי, נתמשך

סזכנים כרל ״ ס

אחים אברה מו ף
תל־אביב• ירז שלים• חיפה
,העולם הזה״ ,מס׳ 650

״חופה״

קאתולית ביפו

מהזמן בו השתפכו־ ,הפקודה התקיפה
וד,רועמת על פני השממה הקודרת. עוד
רגע — והמקום כולו נתמלא עופרת

אלפי מחשבות חלפו במוחי בד,צמדי
אל הקרקע כתינוק אל חיק אמו, תחת
השריקות ד,מאימות של קלעי־המות ;
צמרמורת קלה עברה בגבי :
״האחיד, עוד מחר לעת הזאת י —
הבריקה במוחי לפתע המחשבה — או
ד,ישפך דמי הצעיר והתוסס אל האדמה
העתיקה הזאת בעוד שניה, או דקה,
או שעה
חגורת הכדורים נלחצה לגופי והעיקה
עלי קשות. קסדת הפלדה הכבידה
על ראשי ...הרגשתי מחנק עמום...
שריקה זועמת נשאת בחלל. השריקה
מתגברת והולכת ...עוד רגע ורעם
הפגז יחריד את הסביבה כולה...
במי יפגע הפעם השליח הארור?...
צפיה מתוחה ...גופות נצמדות לקרקע״
.האף חורש תלמים באדמה התחוחה...

לא למות — משוועים הלבבות
הצעירים — לחיות לחיות לח —
התפוצצות. רשפי אש ורסיסי פלדה מתעופפים קרעים־קרעים
לוהטים...
אברי־אדם בחלל ...זוועה וחרדת מות
משתלטת על הכל...
בדמיוני ההוזה רואה אני את שר
ד,השמד והחדלון: בית־המטבחים האנושי
שלנו מספק לשלחנו דיסת־בשר־אדם
בנאמנות ובהקפדה למופת...
הזיתי נפסקה לפתע ! מתוך קולות
הקרב ורעם האש בקעה פקודה מקפי־את־דם

״להסתערות — הצמד — כדונים ! ״
ששים נקישות נשמעו בד,צמד הלהבים
הארוכים והחדים אל ראשי הרובים.
עוד רגע והלהב הארוך ישתולל
ויתהפך, ירטש מעים וקרבים ולבבות...
עוד רגע וחיתו־האדם יטילו סולית־נעל־מסומרת
בפצע שותת דם של גויה
מדוקרת, למען חלץ את הכדון חמו-
הדם, למען שחרר את הלהב החר והמפורט
לדקירה עוד אחת ...ועוד אחת...
ועוד. אחת...
״מחלקה 4תחפה על הסתערות
מחלקה 5״ — הדהדה שוב הפקודה.
לבי נתר לרגע ...עוד מעט תבוא
הפקודה המכריעה ...עוד דקר״ וייברע
גורל הקרב כולו...
״מחלקה — 4אש־ש־ש־ש ! ״
״מחלקה — 5הס — ת — ער ! ״
אני יורד, מתוך קדחת־עוית ...שוב
ושוב מזיז אני את הבריח הלוהט ;
אצבעות עייפות ורוטטות סוחטות את
הקת והד,דק, וקלע ממית ומאיים נפלט
ושורק בזעם אי־שם מעל לראשו של
מצרי או סודאני עלוב.
שורת אנשים מסתערת לעבר המטרה
כחומה חיה ...אש האויב מתגברת
...זעקות אימה בוקעות עד לב
השמים ...פצועים והרוגים נופלים ארצה
כזבובים...
לידי רועם המקלע ללא הרף, וממטיר
על האויב צרורות קצרים ומדויקים•
הנה הגיעו המסתערים עד לגדר
התיל. הבונגלו הונח והתפוצץ בקול
רעם מחריש אזנים. הגדר נפרצה, ושרידי
המסתערים מתפרצים פנימה...
דמונים מתפוצצים ברעם אדיר...
רסיסי מתכת וקלעי עופרת מתעופפים
בחלל כגשם סמיך ; איש אינו מרגיש
כבר בסכנה האיומה ...רק המכות הבלתי
פוסקות של הקת בכתף הנפוחה
מורגשות בלי הרף...
״שמואל המשך אש ! מדוע המקלע
אינו פועל צורח מישהו בקול.
רק עתה הבחנתי כי המקלע שלידי
נדם. מעצור. שמואל משתדל לתקן את
הקלקול אך אינו מצליח ...האש שלנו

הפטריארך גורי, ראש הפנסיה חקאתולית ערך כקוד של
שלשה ימים כישראל. כתמונה: התהלוכה כיפ:־.
ר,צלום: וו. זינגר
רפתה, ואש האויב מתגברת ...הנה נה־דסו
המסתערים ...שני הרוגים נשארו
תלויים על הגדר, השאר נסוגו והגיעו
במאמץ אחרון אלינו, כשהם ברובם
פצועים...
נפלה ההכרעה...
נתנה פקודת הנסיגה...
האש שככה לרגע. שכבתי ללא נע
וחכיתי להוראות. עצבים עייפים ומתוחים
עד קצר,־גבול־ד,יכלת זעקו למנוחה
ולהתפרקות.
הסתכלתי אל הירח שחייך אלינו
מעל. הן זה אותו הירח המחייך גם
אל זוג הנאהבים בהתעלסם בסתר עצי
החורשה, והמברך באורו הזך את האהבה
הקדושה והטהורה ...לרגע קצר דחפתי
בעולם הדמיון וההזיה ; דומה כי
כל זה אינו אלא חלום בלהות איום...
דומה כי בעוד דקות מספר אתעורר
במטתי ואמצא את עצמי בעולם שכולו
טוב ושכל אנשיו טובים הם, עולם שבו
כל המרץ והאנרגיה מופנים לאפיקים
של בנין ויצירה. ותועלת ...דומה כי
בעוד דקות מספר אתעורר בחיקה של
רעיה אוהבת, אשר תמחה מעל מצחי
את זעת־הפחד, ותאמר בקול רך ומלטף

״הרגע-נא ...החלמת חלום רע...ל״
אולם מיד טפחה המציאות על פני
והעירה אותי מתרדמתי 1זרם דם חם
נתז על פני מגרונו הפצוע של החבר
שהפעיל לידי את המקלע ...הדם הצ הסנה חברה

עיר
והתוסס נשפך על בגדי ועל גופי
וקרא אלי בזעקת־שבר אלמת :
״ילדי הרך, אל תשלה את עצמך
באמונות הבל ...אין צדק בארץ ...כח
הוא צדק...״
חשתי אל הפצוע כדי להגיש לו
עזרה, אך היה מאוחר.
אחזתי בזרועותי את הגוף החם,
שעוד לפני רגע היה חי וחושב ופועל,
שעוד לפני דקה היה עולם בפני עצמו
של מאויים ותשוקות וחויות, ונזכרתי
בלי משים •בפסוק שלמדתי לפני שנים
על ספסל הגמנסיה :
״ושבח אני את המתים שכבר מתו
מן החיים אשר המה חיים עדנה, וטוב
משניהם את אשר עדן לא היה, אשר
לא ראה את המעשה הרע אשר נעשה
תחת השמש״...
עם שחר יצאנו מתחום האש, אחרי
שעות ארוכות של מאמצים, נואשים
ומלחמה עקשנית למען החיים. מאות
מטרים זחלנו על גחון, כשאנו נועצים
את צפרנינו באדמה מתוך החלטה נחושה,
וגוררים את הפצועים אחרינו.
ארבע שעות של זחילה וריצה וקפיצה
החזירוני סוף סוף אל החיים ואל
האור ואל החרות ואל...
לא רק עלי דפנה קצרה החרב
המתהפכת בתנופתה...
יש גם צד שני למטבע...

חברה ארץ־ישראלית לאחריות בע״מ
הביטוח

סכום הביטוח (חיים)
) 1949 הכללית ההכנסה לשעת( חירום)
ביסוח
(כולל

הגדולה

בארץ

־ 6,000,000.ל׳י
.מסס 4ל
1,335,000

הון וקרנות
המר כז: ח ל ־ אביב, דחו 3לילינבלנם 6 6
טלם ון __ 4431/2ת. ד885 .

שנית

מצדה לא תפור!

צלומים: בנו רותנברג

הגדנ״עים יוצאים לדרך.

מסע האלף כדרך.

מערת סדום

גם הגדנ״ע חולד על חקיכח.

פקד הסיום.

כני הצפון למדו לאהוב את הדרום הרחוק.

מפקד הנדנ״ע, סגן אלוף אלחנן ישי, איש ,,יציאת אירופה״,
נפגש עם ״החכרה״ כדרך.

(המשך מעמוד

יוירוף שהסעיר את נשמתו. בערב חג
הפסח שוב לא יכול לשאת עצמו. הוא
החליט לפעול.
עם נטות צללי הערב הראשונים
שם ראובן את פעמיו לעבר המוזיאון.
הוא לבש את בגדי החג ותחב לאחד
הכיסים סכין גדולה, שאף לא השכיל
להצפינה כראוי. בהגיעו למחוז חפצו
מצא את שערי הבנין נעולים. הירח
האיר באור עגום את כל הסביבה,
שנתרוקנה זה מכבר מהמוני עוברי אורח.
הכניסה
לרחבת המוזיאון לא היתד,
קשה כל עיקר. הוא טיפס ועלה על
הגדר מבלי שהסב אליו את תשומת
לב השומרים. במהירות התקדם לאגף
המערבי של הבנין וסקר לרגע קט את
אבניו הגדולות. כל מבוא לתוך הבנין
לא היה בנמצא, ועל כן החליט לחדור
לאולם הגופות החנוטות דרך החלון.
הוא החל לטפס על הקירות׳ שהיו
חלקים כמעט׳ בנשימה סוערת. דמי
הלוהט עלה לפניו ולראשו והפיח בו
כוזז בלתי אנושי. אותר. שעה לא תמה
מנין באה לו קלות גופו. הוא היה
שקוע במחשבה אחת בלבד: לרצוח
נפש את רעמסס, שדיכא את עמו. הרגעים
חלפו מבלי. שהרגיש בהם. הסביבה
היתד, רוגעת וכמעט ריקה מאדם.
רק ממרחקים נשמעה צפירת רכבת כמי
שוועת לעזרה.
לפתע נשמטה הסכין מכיסו. כמעט
וכבר החזיק באדן החלון והנה עליו
להתחיל הכל מחדש. אותה שעה שמע
קול צעדי אדם מתקרב וקריאת אחד
משומרי הבית הרעידה את גופו. עוד
הוא מתדיין עם איש זה והנה הקיפוהו
עוד כמה שומרים ואף שוטרים שהוזעקו
למקום. לשוא ניסה ראובן להסביר להם
בשפתו האנגלית העלגת מה היתד, מטרת
פעולתו. הם לא רצו להבינו. שוטר
אחד אחז בידו והוליכתו לתחנת משטרה
סמוכה.
כעבור ימים מספר נפגשתי עמו
בשלישית, הפעם בחסותו של האריה
האנגלי, סמל החוק. שומרי הבנין תיארו
בפני השופט כיצד עקבו אחרי הנער
היהודי החל מן הרגע שנכנס לרחבה.
הם הביעו רגשי התפעלות על מהירות
תנועותיו ועל הכוח העצום שגילה
בטפסו על האבנים החלקות. ולבסוף,
— על ורך תפיסתו.
ראובן לא הירבה לדבר. ליד תאו
משפחתו, חייטי
כמה מחברי ישבו וייטצ׳פל טיפוסיים, שלא ראיתים קודם
לכן. פניהם היו חרושי קמטים ותוגה
היתד, נסוכה עליהם. נראה היה, שאף
הם כבר השלימו עם גורלו. היה מישהו
שניסה לטעון, כי שואת יהודי גרמניה
העבירה את הנער הרגיש על דעתו.
אחת הנשים ביקשה רחמים. הנאשם
עצמו פלט רק כמה משפטים: הוא
לא נתכוון לגנוב כל רכוש ציבורי.
הוא בא עם סכינו כדי לנקום בנוגש
עריץ וקדמון. יש לשרש את הרע ביהשכלולים
בטיב הצליל
והכוון האבסולוטי
העניקו העדפה על כל
מה שיכוללהיות

ל״חלילית״
ומשום כך משתמש
״המכון להשכלה מוסיקלית״
בבתי הספר העירוניים
(בית המורה )
בתל־אביב אךורק

כ״חלילית״
הראש מחמר פלסטי בלתי שביר
ונתן לרחיצה וחיטוי. הכוון של
חלילית אחת או מאה שוה, וזה
נותן את האפשרות לנגינה נקיה
ובלתי מזויפת.

סודו, כדי שהעריצים החדשים לא ילמדו
מדרכי קודמיהם. להניח לפרעונים
לשכון כבוד במוזיאון הוא פשע שאין
לו כפרה. ועל כן לא היתד, לו דרך
אחרת אלא להטיל את המשימה על
עצמו...
כשפסק השופט את גזר דינו: ערבות
להתנהגות טובה למשך שנה, לא
הבין ראובן מדוע עוללו לו כזאת.
כלום זהו גורל כל מבקשי גאולה לאנושות?
והמשפט
המוזר נשכח עד מהרה מלב
תושבי הבירה האנגלית. מאורעות חשובים
לאין ערוך האפילו על האפיזודה
הפעוטה עם הבחור האומלל מוייטצ׳פל.
רק הנער עצמו לא מצא לו פורקו והי־סיף
להתהלך עצוב וקודר כל הימים.
הוא השתתק וכמעט שלא נפגש עם
איש. מעם מעט זנח גם את תלמודו,
שכן לבו היה נתון על ענינים אחרים.
הקדחת לא הירפתה ממנו. גופו הלך
ונתכחש עד שלא נשאר ממנו אלא צל
אדם.
שבועות מספר לאחר ימי הפסח
בא קיצו. אותו ״די־צייט״ ,שבבניני
ראיתיו לראשונה, הודיע לקוראיו בכמה
שורות על מות בחור ישיבה שהתגורר
בעליית הגג. ימים מספר קודם
מותו שכב בחוסר הכרה.
ברם, גם ידיעה ״יבשה״ זו לא עוררה
ענין מיוחד בחוצות וייטצ׳פל. וכי
מת ראשון הוא בגיטו היהודי י אין
לו לחייט היהודי אפילו רגע אחד להרהר
בהווי הימים ולהזיל דמעה. החיים
דורשים את שלהם...

• • י פו בסימןעליה • •
הוהימים מרכז
*ולדמן
ימיר

מבחר גדול של רהיסים
פורניר ובוק. מוכן וגם
ל פי הזמנה. כמו כן
ספות״עץ וברזל ומקררים.

׳ ,13ר׳ בו ס ט רו ס 322
__על יד ננ ק?ותומן __

הלבשה
לגבר ים ולגברות

ב מ חי רי 3ר 0ו

קפלו

ר חו ב בו ס ט רו ס 13

״המכונן״
קיאופ• למכונאים
למכונות משרד

יפו,
טלפון 80239

בי־ מ ל? שוטבית

מבחר גדול של מתנות מבדולח,
כטף, עבודות בצלאל, קשוט ב*תי
וכוי

מחזות ומשלוח רחוץ לארץ
׳ ,13ר חו ב בו ס ט רו ס .19
ע״י בנק עותופן

.הנחה של 5
0׳ 1למביא מודעה זו! ס! י8

מרס החשמל
מוציא לפועל כל עבודות
חשמל, כת ותקונים .

תנורים. םברש 1ת .
קומקומים.
י פ , 1תחנה של קו , 10
על יד מגדל השעון.

״מרבה״

אישגססנלהלילה
(המשך מעמוד )8

׳ ,13 רה׳ בו ס ט רו ס , 7

אני יודע שלא אירדם.
כל היום פחדתי מפני הרגע הזה.
הלילה הוא עינוי אחד ממושך. ביום
קורה תמיד משהו, יכול אדם לשוחח
עם אחיות ורופאים, להאזין לקולות
אכילתם של האחרים, לקרוא ספר ול־עלעל
בעתונים. ביום חולפות השעות
במהרה, ומשהו מסיח את הדעת בכל
רגע.
בלילה זוחלים הרגעים בלי סוף,
וכל הכאבים כואבים כפליים. הרגל הימנית,
אשר צנורות ההזנה־המלאכותית
מחוברים אליה, נלחצת אל הסד, הפצעים
במעיים מגרדים וכואבים. אין אפשרות
להתהפך על הבטן או לשכב
על הצד, והגב צורב, אם כי רחל
מרחה אותו בכוהל.

?ל יד בנק?ותומן

הלבשה

לגברות ולגברים

האם

דאית

המקרר המשוכלל ביותר בארץ!

נא לבקר בביח״ר למקררים

.גלילי ׳
יפו, רחוב ( 3לשעבר ) 12
בית ( <4 -08 קידם רה׳ הרכבת),

הלילה הוא נורא.
בלילה שולטת הבדידות,
והבדידות כתבי יד שלא נדפסו לא
הזאת מפחידה. ישנם דברים שאין אני
רוצה להזכר בהם. ביום אני יכול לב־ יוחזרו לבעליהם ואפילו צורוח
מפניהם, אן בלילה הם
מדבירים׳ רף בול לכתב היד.
אותי, מחזיקים בי ואינם מניחים לי

להימלט.
זכרונות ארורים. מדוע לא ניתן
לאדם לשכוח?
שעוניכם ותכשיטים
זה הלילה השמיני מאז היפצעי,
משבץ יהלומים
הלילה השמיני שאיני ישן. ובכל לילה
מבקרים אותי אותם הזכרונות, והם
מתנות דבר י כסף
בהירים יותר מאשר היו הדברים שעד.
בית מלאכה להזמנות
שקרו לנגד עיני. יתכן והחום הוא
ותקונים לדברי ־ זהב
הצובע אותם בצבעים כה חדים, עד כי
גם הפרט הקטן ביותר מבצבץ מנבכי׳
העבר ולובש משמעות זדונית.
ביום עולים ומבצבצים זכרונות
׳ ,1 3בוסטרוס 261
יפים — חברים מתלוצצים, נוף העובר
ביעף על פני הג׳יפים הדוהרים, קנטינה
גדודית צוהלת, מעשים יפים ושובבים.
77 7ק 77/77ד 7 7.7ידידי 73
אך בלילה מנקרים במוח זכרונות אח־ס
7ע 7י ם שםחה
רים. לפעמים מנסה אני להשלות את
עצמי׳ שאני ישן וחולם חלום־בלהות-4 ,
אך יודע אני שאיני ישן ושלא חלומות׳״* מידי הלילה, מידי החושך. כל עוד
? 3יאיר האור לא ידבירוני החזיונות השהן
התמונות הללו.
אני נועץ את מבטי במנורה הע־ ^ נואים. יש להסתכל אל תוך המנורה,
ישר אל תוך המנורה. שרירי העינים
מומה׳ כאילו מתחנן בפניה להצילני

פוטו ״נשר״א 3ינק
יפו, רחוב המלך ג׳ורג׳ 18
טל• .80424ת. ד1 .
צילום ת?ודוח, מסות, פספורטים.
צילומי סטודיו, מסיבות, חתונות.

״דינה ׳

* 5אא 1קפא 1ש * 10/אוווש
מתעייפים. אסור להרפות. העמים נאחזות
באור הקטן, והאור נעשה מטושטש,
מבריק ומתרחק, קרב ומתרחק,
ומהבהב, מהבהב, מהבהב...

.העולם הזה״ ,מם׳ 650

מאת אלכסנדר ארכסנדרוני

הסכב^ז העזליעזיץ ז ״״

ההפגנה הספורטיבית הגדולה ביותר
של הספורט העברי בעולם כולו תתקיים
כידוע בישראל בימי חג הסוכות. זאת
היא המכביה השלישית. שתי המכביות
הקודמות נערכו אף הן בא״י. הראשונה
בשנת 1932 והשניה ב־,1935
שתיהן עוררו בזמנו ענין רב לא
רק בחוגים הספורטיביים אלא בכל
רחבי העולם ושמשו כחג לאומי־כללי
בישוב העברי.

הועדה המארגנת של המכביד, שימסור
לנו כמה פרטים על ההכנות הנעשות.
ד״ר יוסטיץ נענה לבקשתנו והחל
את דבריו בציינו שבמצב קשה מאד
לקחה עליה תנועת המכבי העולמית
את היזמה כדי להוכיח שוב לעולם
הגדול שישנו נוער ספורטיבי עברי
הדוגל בהתפתחות החנוך הגופני והספורט
והמחנך את הנוער העברי להיות
בריא בגופו וברוחו.
בשבילנו ארגון המכביד, זוהי חובה

הסתדרות עולמית של ״מכבי״ היא
היא שבצעה את המכביות הקודמות
והיא שגם לקחה עליה את העול של
ארגון המכביה השלישית והראשונה
במדינת ישראל המשוחררת. אם כי
לתאריך פתיחת המכביד. נשארו עוד
6חדשים, הרי כבר היום אפשר לקבל
תמונה מהמפעל העומד להתקיים.

שאלת המתקנים הספורטיביים. ידוע לכל
שבשטח זה מפגרת ארצנו פיגור רב
ובפרט עיר תל־אביב שבה תתקיימנה
רוב ההופעות הספורטיביות של המכביד״
אם כי עוד לא סכמנו באופן
סופי את התכנית המפורטת בו תערכנה
התחרויות הספורטיביות השונות
הרי ברור לנו שפתיחת המכביד, תתקיים
או באיצטדיון החדש של רמת־גן
שהחלו בבנינו או במגרש המצעד
של הצבא. מובן מאליו שהחלק העיקרי
של התכנית הספורטיבית יבוצע בתל-
אביב וכאן ישמש האיצטדיון כמקום־
אכסניה. ברור שבתנאים ששורדים עכשיו
באיצטדיון אי אפשר לערוך מפעל
ספורטיבי ראוי לשמו וכל מרצנו וכל
כוונתנו להעמיד את האיצטדיון בצורה
כזו שנוכל לערוך את המשחקים שם.
במובן זה אנו עומדים במגע תמידי
עם עירית תל־אביב ועם שלטונות
המדינה ואנו בטוחים ששני המוסדות
הללו יעזרו לנו בהקמת האיצטדיון
דשיפוצו. עלינו לציין שעיריות תל-
אביב ורמת־גן הקימו ועדת־קשר ומנו
אנשים מתאימים שמתפקידם לבוא במגע
עם הועדה המארגנת ולעזור לנו
בכל הדברים הארגוניים הנוגעים בהכנות
למכביה. גם מצד השלטונות שאליהם
פנינו עד כד״ נפגשנו ביחס

ראשי העיריות קוראים
לעזרת חמכביח

ראש עירית תל־אביב׳ סר ישראל רוקח
וראש עירית רמת גן אברהם קריניצי
באספה של נציגי הצבור נואמים לסיוע
להצלחת המכביה.

עד כה נרשמו 21 מדינות מכל
קצות העולם: ממרכז אירופה, מארצות
הברית׳ מדרום אמריקה ודרום אפריקה.
ברוב המקומות שנמצאים שם גלויות
ישראל נעשות כבר מזמן הכנות כדי
לשגר למכביר, השלישית את טובי הספורטאים
שיוכלו להתמודד עם חבריהם
בישראל ומקומות שונים בעולם.
המכביה היא מפעל ספורטיבי־הת־עמלותי
והתכנית בנויה בעיקר על
תכנית המשחקים האולימפיים. כמעט
בכל ענפי הספורט יתחרו נבחרי הספורט
העברי כדי לעמוד על כושרם
ויכולתם. בקשר עם המפעל הזה, שהוא
המפעל המרכזי בחיי הספורט העברי,
פנינו לד״ר יוסטיץ שהוא עומד בראש

האגודה הפילוסופית, ת״א
רחוב חובבי ציון ,36ת. ד.372 .

הופיע

גנו רותנברג

דוכי מחשבה חושים
(מחקרים פילוסופיים )2
המחיר 500 פרוטות.
הפצה ראשית: כרונפמן, ת״א

.העולם הזה״ ,מס׳ 650

לורד מרצ׳נז המנוח
פותח את הגד
כביה השניה שנערכה
בתר-אביב
בשנת .1935
ואנו ממלאים את חובתנו בכל המרץ
וההתלהבות. הוקמה בישראל ועדה
מארגנת שכוללת בקרבה מספר אנשים
הידועים היטב בחוגי הצבור והספורט
מעבודתם הנאמנה לטובת פתוח הספורט
והחנוך הגופני. למרות הקשיים
המרובים מפלסים אנשים אלה את דרכם
ואנו יכולים להגיד שלמרות הכל
נהיה עדים למכביר, גדולה ומאורגנת
כהלכה.
אנו מקוים שלמכביה השלישית
יבואו מאות ספורטאים ויחד אתם
אלפי תיירים, דבר שיביא תועלת למדינה
הצעירה ולצבוד הספורטאים בתוכה.
אם כי בכל שטחי הארגון עובדו
התכניות וסוכמו שלבי הביצוע הרי
הדאגה הגדולה ביותר היא בשבילנו

אוהד וידידותי ואנו מרגישים. שכולם
מעריכים את המפעל, ואנו בטוחים
שהממשלה תושיט לנו את העזרה
המקסימלית בביצוע המכביד, השלישית.
מלבד התחרויות שתערכנה בת״א,
ממשיך ד״ר יוסטיץ, כוונתנו לקיים
את ההופעות הספורטיביות במסגרת
המכביד, במקומות רבים בארץ, וכך
למשל, מלבד ת״א ור״ג ייערכו התחרויות
גם בחיפה וגם בירושלים ויכול
.מאד להיות שמספר הופעות יתקיימו
בערים אחרות ובמושבות.
אנו רוצים לתת לכל היישוב הזדמנות
לראות את המאבק הספורטיבי
הגדול. גם בחו״ל נעשות הכנות מרובות׳
מרכזי ״מכבי״ בעולם ובפרט
הועדה המארגנת של ארצות אירופה
שבראשה עומד הלורד נתן מיצ׳רט,
עושים הכל כדי להביא למכביר. לא
רק את המספר המקסימלי של ספורטאים׳
אלא גם המובחרים ביותר. כבר
היום ידוע לנו שמארצות אירופה תבוא
שורד, שלמה של ספורטאים עברים
שתופסים מקום נכבד בספורט הכללי
בעולם וביניהם כמה משתתפים מה־אולימפידה
האחרונה. אותו הדבר גם
בארה״ב שבראש הפעולה המעשית עומדים
שני נציגים אולימפיים, הרי
ויטנברג — אלוף האולימפידה במשקל
כבד בהתאבקות — ופרדי אוברלנדר
— אלוף האימפריה הבריטית במשקל
חצי כבד בהאבקות — ונציג של
אנגליה גאולימפידה האחרונה. אם עוד

נציין שמדרום־אפריקה ומדרום־אמריקה
מתכוננים לבוא ספורטאים מובחרים
הרי נקבל תמונה שד,מכביד, השלישית
תתעלה לרמה ספורטיבית גבוהה למדי
ותקיף את צבור הספורטאים היהודים
בכל רחבי העולם.
מפעל ענק זה חייב לזכות באהדה
ובסיוע ממשי של כל אזרחי מדינת
ישראל ובראשם השלטונות הממשלתיים
והעירוניים — בכדי להגשים את המטהר
שתביא כבוד לא רק לספורט העברי
אלא למדינה הצעירה שקמה לתחיה !

ה מ תנ ה ל חג

הססח

ע בר״ ס
ו סי רי
ותשר׳ ׳ א ח רי

אצל!

גרממונים רמקילים ותקליסים
גכש בהשאלתלנשסיבש
ר־זקון גרססוניכש
בבית המלאכה שלנו

ת־א, בן־־יהודה 41 סד 5452 .

סאמטג חרים
א 1ר 1ת שמעון מ ס
מאת

אם יש בימינו אלה למשטרת ישראל
תפקיד חיוני בעל חשיבות בט־חונית
ממדרגה ראשונה לחיי אדם בישראל
הרי זוהי שיטת מארב בדרכי
הארץ על פושעי־דרכים שאין למעשיהם
כפרה וסליחה בהציפם את דרכי
המחשך לאורכה ולרחבה של הארץ
באורות מסנוורים המהווים סכנה רצינית
מאד לשלום הנוסעים השלווים
ואף ף לחייהם.
רק זה הנמצא בדרכים בערבים ובלילות
ורואה במו עיניו את מידת
ההפקרות המבוצעת בהכרה מלאה מב

לחום על נפש בישראל מבין שיש
צורך לצעוק חמס ולא לשקוט עד שתעקר
הפקרות פושעת זו משרשה.
כמה עשרות קילומטרים ואתי ידיד־עברתי
במכוניתי בלילה שטח של
תייר מארצות הברית והוא שאמר לי
כי בעצם יש להעמיד לדין לא רק את
הגורם הבלתי האמצעי הראשון למנהג
נפשע זה של הארת הדרכים בשלל
אורות מסנוורים הנוטלים מהנוסע בכיוון
הפוך כמעט כל אפשרות של
בחינת דרך מסעו, כלומר את הנהג
העושה בשלום הזולת כרצונו וכחם-

ארוגה של חנה סגש הגיע

משמר ככוד דוגל את נשקו כשעת הוועדה ארונה של חנה
סנש מאגית הקרכ הישראלית כנמל חיפה. הארון נישא
על כתפי חכרי קבוצתה ״שדות ים״.

צו, אך אתו יש לקרוא לדין גם את
אלה החייבים לעמוד על משמר הבט־חון
בדרכים ולרסן את ההפקרות הזאת
באבו, כלומר את משטרת הדרכים.
היכן — שאל האיש — היא המשטרה
הנידת, כנהוג בארצות הברית,
שתרדוף עד חורמה את המשתוללים
בדרכים ן למה מתירים למעשה ובפועל
את אשר אוסר החוק במפורש ותוך
איום של מאסר? למה אין מבטיחים
נסיעה בלתי מסוכנת לאלה בעלי המכוניות
המקפידים בשמירת כללי הזהירות
לעומת המזלזלים בהם? למה
לא יהיו שבילי המעברים ודרכי הטיולים
של אנשי המושבות בהצסלבויות
הדרכים הראשיות לדרכי בטחון אלא
לדרכי סכנות ואסונות ז
ומה יכולתי להשיב לאיש שיחי
כשאנוכי בעצמי שאלתי את אותן השאלות
ומען לא היה להן. מעשה בנהג
טאקסי שעבר בלילה את אחת הדרכים
המסוכנות במהירות בזק ובהארת כל
המנורות בשסע אור מסנוור, באחת
היפנות נתקל הנהג בנוסע זהיר שלא
מהר יתר על המידה והמותר זעק נהג
הטאקסי כלפיו :״קאליקע שכמוך, מה
אתה זוחל שמה? אתה ירא מפני צלו
של הלילה, אזי לך לישון זאל תפריע
לאלה היודעים לטוס במכוניתם כעל
כנפי נשרים ! סור מהדרך או ש״אשנד
שף״ אותך קצת עד שתזכור את הסבתה
שלך !
לא נבהל ה״נוסע־זוחל״ והטיח דברים
כבושים למשתולל בדרכים, פרץ
ויכוח קשה שנמשך זמן די ניכר, בי-
חוד שעוברים ושבים הצטרפו בחריפות
לקטרוג על נהג הטקסי, אך בסופו של
דבר המשיך הלז את דרכו שוב במהירות
בזק כי לא נמצא במקום ולא לאורך
הדרן־ כולה שוטר־דרכים שירסן את
מפקיר חיי אדם. ומכיון שאין פחד בפני
מארב המשטרה הנידית בערבי־מחשך
פורחת ומשגשגת ההפקרות. וגרוע מזה:
כדי לעמד ״במבחן המהירות״ מצטרפים
במרוצת הזמן גם הזהירים למעגל הבנק
וחבורת ״הטסים על כנפי נשרים״ גדלה
והולכתה.
ואתה כמובן הסכנה.
מי ומתי יעמוד בפרץ?
האמנם ייעשה הדבר רק לכשירבו
יותר ויותר קרבניות אדם?
האמנם חיי התושב בישראל הפקר?

ישירים ישראליים. הוא זכה להצלחה
וכל העתונים המקומיים גמרו עליו את
ההלל. ביקוריו היו חג לנוער היהודי
בכל מקום ומקום והזמר פלדמן הוזמן
אל מועדוני הסטודנטים והסתדרויות
הנוער והשמיע באזני הנוער משירי
ההגנה והפלמ״ח, שנתקבלו בהתלהבות
גדולה.
ב־ 6באפריל ישיר א. פלדמן בפאריס׳
בהצגת אופרה.

תעחטת
מ יגו /
סטימצקי
(מוזיאון תל־אביב)
אם יש חוקים באסתטיקה, אם יש
כללים בציור, לך למוזיאון, עבור על
פני תמונותיו של הצייר סטימצקי
ותראה כיצד מחללים את החוקים האלה,
כיצד מפירים את הכללים. כמעט
שאין תמונה אשר לא תעורר בצופה
רושם של גיבוב קווים חסר־שחר או
ציור דברים שונים זה על גבי זה.
קשה לדעת אם ביקש הצייר לתת פורקן
לאנדרלמוסיה שבנפשו, אך ודאי
שהרושם הראשון של התמונות בעיני
הצופה הוא: תוהו זבוהו, הססנות,
חוסר רצון לקרוא לדברים בשמם. יחד
עם זה מורגש שלפנינו צייר מחונן,
בעל נפש פיוטית, בעל חוש לצירופי
הצבעים, והוא מבקש להיות כן — אך
כנות זו מופרזת עד כדי כך שקשה
לזולתו לקרוא את כתב־ידו...

הטנור אכרהם פלדמן
ערף קונצרטים בטוניס

כמרכז התמונה נראים >מימץ לשמאל) אמה של חנה כנש,
גלומים: יונס
גיסתה ואחיה.

בידיעות שהגיעו מצרפת קיבלנו
דרישת־שלום מהזמר התל־אביבי חביב
הקהל, הטנור אברהם פלדמן. בחודש
שעבר הוזמן הזמר לשורת קונצרטים
בערי טוניסיה: טוניס, ספאקס וסוסה.
הטנור התל־אביבי השמיע אריות מתוך
אופרות, פרקי זמרה בכמה לשונות ן

ה 1וגיגו

ד 3ד*־הדם וס
ווו

בדפוס מ. שהם
ת ל-א ביב,

רחוב פין 8

(מיל תחנת תאוטובוליס וו 8רהז־ר־ז)

ת. ד576 .
סלפון 2239

שחור?,חום, בלונדיני.
בהיר״אד־כתה׳׳ תלתלים
רכים כמשי או בלורית
פרועה וסוררת -משחת שמפו נקה.

מצוינת לכל סוג שערות:
הטוב כיותר לחזוק, לנקוי
ולטפול.
משחתשמס1

נא להחזיר את השפופרת הישנה
בזמן קניתך.
האידיאלי האמצעי יבשות לשערות
נקה חל מון שניסו
המפיצים היחידים חברת נורית בע״מ
י׳ י 8 5ת > י ד 1ה 5$יב
! ! 1 , 0לפון 8134
ף׳׳ אלג?י 80

יצא לאור

אגד חז
קוקזיות
ארי כו תוןותךן סו תניבי

יי־סף ליהס 3ב 1ם
הוד ן רון לים, אן דה וקנאות אופפים

$ת א^דגת >3ן ן?דם ממור* קוקז
ספפר גך6ם על (יר פש?ח
י פ לין

נן ךי?ה מהווי׳

סמדויי 750 פרועי׳

.העולם הזה״ ,מס׳ 650

הצגת בכורה ב״הבעוה״ -״העיירה שלנו

״הסגת גבול״ המדרכות בתל־אביב

כמועצת עירית תל אפים החל ופוח ער אם כאמת היה צורף
״לגזול״ מהולכי הרגל כרחוכ אלנכי, שטח ניכר למען הסדר
תנועת כלי רככ. האם לא תהיה צפיפות איומה על המדרכות
הצרות ז הקו המצויר מראה את שפת המדרכה כעתיד.
צילום: ארז
פינת היין קולני
היין כפסח
יין׳ הוי יין, ישמח לבב אנוש,
איך לשתות מים תעיז — ולא תבוש?
אף אבותינו הוקירו יין מפז
עוד בימי קדם, משכבר ומאז.
נח מהראשונים היה בבני אדם

שלגם מן היין האדום כדם.
היה הוא איש צדיק בדורותיו
כי שתר, יין כל ימי חייו.
על היין משלים עד אין ספור׳
זה מוכיח כי ביין אין לכפור.
ובפרט בחג הפסח הבא —
לשתות גם תענוג וגם חובה !
על כן שתו יין לכל ארוחה
ותגדל במעונכם השמחה והברכה 1

יושבים: גב׳ ווב (אינה גובינסקא) ומיסטר ווב (מנחם גנסין).
עומדים: שני ילדיהם וואלי ואמילי (אברהם הלפרין ועדה טל).

״תלתל״ -
מוצר חדש של ״שמן״
ביח״ר ״שמן״ הוציא בימים אלד,
מוצר חדש — ״תלתל״ שמסו ללא סבון.
כמו לכל מוצרי ״שמן״ קדמה גם
להוצאת ״תלתל״ תקופה ארוכה של
מחקר מדעי מקיף וממושך ונסיונות
מעשיים, כדי להבטיח שהמוצר החדש
יוכל להתחרות בטיבו אף במינים
המשובחים ביותר בעולם.
״תלתל• נמכר בשתי צורות: במשחה
— בשפופרות, ובנוזל בבקבוקים.

יצי א ת הגולה

תקון טעות כתשכץ
בתשבץ מספר 15 שנדפס בגליון
הקודם, יש לתקן: במאונך מס׳ : 3
מחברהאופרה ״אאי דה״ (ולא
״טוסקה״ כפי שנדפס).

#מרכז השדשדות דישדאד #
בימ״ס

.דהאד ה אי ם דיי ם

״טכניקה״ יעקב בוק שטין

3א די ץיא עוי ר *

רתל־אביב

רי־זבזדד־זיבבש
פאדץ י ביצדים

רדו׳ רמב״ם , 22 טלפון , 3216

שרשרות וחלקי הנעה לתעשיה,
חקלאות, מכוניות, אפנעים ואפנים
.העולם הזה״ ,מס׳ 650

בנתיב

הגודר

מאח ישראל ציסטותובסקי

הבקר המוקדמות יוצאת היא לשטוף
גד הרובל הוא בן תשע׳ אך נראה
צעיר מכסי גילו. הוא קסן קומה וצנום את חדר המדרגות כבנין הגדול שבקצה
הרחוב. אדון בית זה, לשעבר, בטרם
ומבעד לקרעי כותנתו מתבלטות עצמותיו
הזעירות. איש לא יעריך את גילו הצליח בימי־ד,מלחמה התגורר בבית
למעלה משש. ילדות לא ידע, לא אהבת הקטן והרעוע, בו שוכנים גד. ובני
אם נאמנה, לא דאגתו של אב מחנך 1משפחתו. ומתוך כעין ״וזכרתי לך חסד
איש לא השפיע עליו מחבתו ובלטיפה נעוריך״ מעסיק הוא עתה את אם גד
מעולם לא זכוהו. בערישד, לא נמנם למען הרבות פרנסתה.
גם אחות לגד: מזל שמה והיא
ושיר ערש לא הנעים שנתו. הוא נולד
בין כתליו הרעועים של בית אפל בת שמונה. גם לה לא הרבו להסביר
פנים מתוך טוב־לב וחיבה. היא עקבאחת
משכונות הספר.
את פסיעותיו הראשונות פסע בחו רת הבית, מבשלת, עורכת את הקניות
לות השכונה בשחקו עם בוק — כלבת בשוק, מכירה כל רוכל ויודעת היסב
השכנים. היתר. זאת כלבונת לבנה עם את מקורות הקניה הזולים ביותר כן
כתמים חומים על אזניה ובטנה וד היא כובסת לבני ה&שסחה• אך אין
קודת־חן לחוטמה. חיה נאמנה לילדי די בכך, היא עוזרת לאמה בעבודתה,
השכונה וידיד יחיד לגד העזוב. בוק מביאה את הכבסים מהבתים ומחזירה
אותת נקיה ומגוהצת. מזל נושאת בעול
היתד. תמיד במקום.
פעם כאשר נחבל גד בשחקו לה זה מהיותה בת־חמש. לפני שנה שוכנעו
נאתו בקרן הרחוב, חשה בוק לעזרתו, הוריה, כי יש לשלחה לבית־ספר,
לקלקה את החול מהפצע ולטפה את אך עד מהרה חדלה מבקוריה בבית־שערו
בכפותיה הלבנות הקטנות. לב־ הספר וחזרה לתפקידה הקודם. גם גד
שנרגע גד וחדל מבכות, סלסלה הכל לא טמן י דו בצלחת, ובהיותו בן שש
יצא לרחוב להרוויח את לחמו. ימים
בונת בזנבה והמהמה משמחה.
חיבה שררה ביניהם מאז מצאם זה ספורים הסתובב בין דוכני הרוכלים
את זו. גד לא שכב לישון באין בוק בשוק, ומסעם לפעם לווה עקרת־בית
עמו הוא נרדם כשידיו הפעוטות חוב נדיבה במסע־הקניות שלה ונשא את
מטענה כך השתלשלו הפרוטות הראקות
את ראש הכלבלב.
גד גדל בלכלוך וברפש ולא פעם שונות לכיסו של גד.
אך לעבודה זו לא נמשך לב גבו־מון
מהם. בימות היובש רבץ בחולות
דינו לאורך ימים. ראשית לא יכול
ובעונת הגשמים שקע בבוץ. בבית
מעטו לטפל בו והבחינו בקיומו רק היד, לעמוד בהתחרות עם הנערים הבוגכשחלה
או אירע לו דבר. אביו של רים והחזקים ממנו, שנית — רפו י דו
ולא פעם קרוב היה לכרוע תחת משאו.
גד חולה מזה שנים במחלת־לב וצולע
היד, זה ערב סוכות. גד יצא השברגלו
הימנית מפצע שטפולו הוזנח.
כם בבקר לשוק. ולאחר אשר אירע
הוא חלש, אינו מוכשר לעבודה ואינו
מרבה לצאת מפתח ביתו. אמו — היא בלל אמש החלים להרויח ככל שאפשר
המפרנסת את המשפחה, את אבא, או יותר למען עזור לבני ביתו. בערב זה
תו ואת יוסי, אחיו בן־החמש, זה שנים שררה מתיחות מכבידה בביתה מזל
אחדות. היא כובסת לבנים ! יש והיא
חלתה והאם לא הספיקה לבדה לסיים
עושה עבודתה בבתי זרים ויש והיא את מכסת הכביסה שנמסרה לה. האב,
מביאה את הכבסים הביתה ועד שעת נחות וחדל־אישים, הצטנף בכורסה
ליל מאוחרת אפשר לראותה כסופה מעל הרעועה בפנת החדר, מנמנם ונאנח
לגיגית הכבסים. אחת לשבוע, בשעות במרירות לפתע התנער, זקף את ראשו,

המקום בו נצב גד.
— ״בני, יעזור השם, מחר ערב־חג,
תשתדל בעבודה והקלת על המצוקה
שבבית מלמל את דבריו ושוב
שקע בכורסה והתמסר להרהוריו ונמ־נומו.
מזל
החולה התיפחה והסתירה פניה
בכר הצבעוני, האם עמדה ליד השולחן
וגהצה לאורה הקלוש של המנורה
הבחין גד בדמעה שנגדה מלחיה הצנומה
של האם על בותנות־המשי הלבנה
ונספגה בה תוך גהוץ.
בלילה זה גד לא עצם את עיניו.
דרוך היה לבא המחר.
בבקר היה בין הראשונים בשוק.
צנת השחר חדרה מבעד לקרעי חולצתו
והעבירה רעדה בעצמותיו. תוך
זמן קצר השוק המה מעקרות־בית,
שצבאו סביב הדוכנים והשלחנות של
רוכלים מרוכלים שונים. וביניהן התרוצצו
נערים שהציעו שרותם והתחרו
זה בזה. לא פעם הקדים אחד הנערים
את גד והוציא סלה של גברת ממש
מתחת לחוטמו. רוב הנערים היו חזקים
ממנו והוא ירא להתנגש בם: אך
דבר זה לא מנע בעדו להמשיך ולהתרוצץ
בין הסימטאות לחפש אחר סלים
חדשים. וגם היה רעב ! אותה ארוחה
דלה שאכל אמש לא היה בכחה להשביעו
לשעות כה רבות, שעות לפני
הצהרים חלפו, לגד אין פרוטה בכיסו.
מצפה לבאות וקרוב ליאוש המשיך
להתרוצץ עד כי עייף והתפרקד בפתחו
של בית, שם ידיו למראשותיו ושקע
בהרהורים.
לפתע התעורר. מישהו בעט בו.
קול גם פלח את האויר קום,
גברת אחת זקוקה לסבל נצנוץ
של תקוה הרעיד את לבו — ,עבודה !
חיש קפץ על רגליו, ,חפש בדש בגדו
של הדובר אליו ושאל בנשימה עצורה
היכן היא?״.
ליד אחת החנויות נצבר, אשה ול־צדיה
שני, סלים עמוסים כל טוב— .
״אלה הסלים, קח ובא״ צוותה האשד,
והחלה לפסוע. גד נגש ונסה להרימם.
הסלים היו כבדים. האשה הבחינה כי
גד מתמהמה וצווחה בא כבר,
מכירים היטב את ד,״קונצים״ שלכם,
אל תקווה, לא אוסיף לך פרוטה״.
גד עמד כמאובן. מסביבו עמדו נערים
אחדים, הסתכלו במחזה וצהלו.
עתה הבחין במתרחש. נערים אלה
סרבו, משוב מר״ לשאת את הסלים
הכבדים ורק אז פנו לגד. ידעו הם
שיכשל, שלא יעלה בידו להרים את
המשא, ועתה שמחו לאידו. רגע קט
חשב גד כיצד להגיב. ביציו היה נוטש
את המערכה, אך דבריו הנוגים
של אביו צלצלו באזניו :״תשתדל בעבודה׳
והקלת על המצוקה״ — תוך

קרייג:מ ה ״
״גורמן הבי

^ז:ות 77 חע׳1ו נ-״7׳ט׳ ז!> ״
מם והחל לנוע. הגברת המשיכה בדרכה...

צעד כשהמשא מכביד עליו
ומושכו מטה. הזיעה נגרת מעליו ונשימתו
מתקצרת. רגע מרגיש כי יכרע
תחתיו. נעצר. ממלא חזהו בנשימה
עמוקה וממשיך ללכת. בעלת הסלים
הקדימתהו כבעשר פסיעות. גד ממשיך
בכחותיו האחרונים ואינו יודע עוד
כמה עליו לשאת במשא זה. בחצותו
את הרחוב החליק ונפל. הסלים התהפכו
ותכנם התפזר. נערי הרחוב עמדו מנגד
וצחקו. לבו של גד נצבט בקרבו. לפתע
הזניק את גופו, קם על רגליו והחל
לרוץ מבלי להסב ראשו אחורה. הוא
ברח.
הפעם חזר גד בידים ריקות הביתה.
מאותו יום לא ראו יותר את גד
בין סימטאות השוק. בתווכו של בן
השכנים נתקבל לחלוקת עתונים ונמסרו
לידיו גליונות מספר למכירה. ומאז
מדי ערב וערב נשא קולו בחוצות
העיר.
פעם׳ בין הערביים, מצאתיו באחת
מפנות העיר. עייף נשען לעמוד החשמל.
מונה את הגלימות שנשארו למכירה
.״עתון ערב בבקשה״ — פנה
הוא בקריאה לעוברים ושבים, החולפים
על פניו שקועים בהרהוריהם. השעה
כבר מאוחרת, והסיכויים למכירת ה־גליונות
שנותרו, קלושים ביותר. קהל
הקוראים של עתוני־ערב מצויד בו זה
כבר, והאחרים מסתפקים בהצצה לעתון
התלוי על קיר אחד הקיוסקים, או
בזריקת מבט מעבר לשכמו של קורא
לתומו.
לפעמים בעמדו ברחוב וצרור עתו־נים
מתחת לזרועו מתבונן גד במתרחש
סביבו. לא אחת נמשכת עינו אחר
הילדים העליזים החוזרים מבית־הספר,
מלבושם נקי, נעלים שלמות לרגליהם,
נושאים את ילקוטם ונחפזים הביתה.
גד מסתכל וחושב: מה שונים הם
ממני? ! ודאי ארוחת־צהרים חמה מחכה
להם עתה. מעין אותם המאכלים שרואה
הוא בחלונות הראווה של מסעדות
העיר. עצם המחשבה על האוכל גורמת
להפרשת רוקו ולד,שתלד,בות פניו— .
כך טוב להם, אוכלים, שובעים ואחר
חוטפים שינה קלה, מכינים שעוריהם
ויוצאים לשחק, ללא דאגה וללא עול.
ונפשו הצעירה של גד מקנא בהם.
מי כילד שגדל עזוב וצעצועים לא
הוענקו לו מימיו, נמשך למשחקים
ולו רק להיות צופה מהצד ...יש
ורוח עצב שורה על גד ואף דמעה
תנצנץ בזוית עיניו. אך בזכרו את
שאר ילדי השכונה, הקטנים וצנומים
כמוהו, שאף *בית אין להם להניח
את ראשם, נרגע גד. בבושה מנגב
את הדמעות בקצה כותנתו ופונה
לסבלו.

הערםות

^ סיין דקרו :

סוף סוף קם בתיאטרון יוצר אשר
צמח מתוך התיאטרון. הרביתי במסעות
על פני אירופה, בקרתי ערים רבות
בהולנד, בגרמניה, ברוסיה, באיטליה,
באנגליה וסקוטלנד, אך עד היום לא
ראיתי דבר שישווה לנסיון זה. לעומת
עבודתו של דקרו נראות להקות האופרה
ושאר להקות אירופה המפוארות —
כשחוק.

ז׳אן מאי כאת :

התמסרתי לפנטומימה מראשית דרכי
באטלייה של שרל דולן, שבו עבדתי
בהדרכתו של אטיין דקרו. דקרו אינו
חדל מעולם מלשכלל את עצמו. דקרו
ימצא בי תלמיד הנאמן לרבו, אם כי
חיי, במדד, שהם נתונים ל״קומדי פרג־סיז״
ולקולנוע, אינם מאפשרים לי להתמסר
כולי, כמוהו, לפנטומימה.

גאסטון כאטי:

דקרו יכול ללמד שחקנים רבים את
אשר הוא עצמו יודע כה יפה: אין די ביצירת יחסים יפים. אדם חייב לעבור
מיחס אחד למשנהו על ידי שורה של תנועית יפות.

,העולם הזה״ ,נזם 650 ,

הכל -לכר אשד;

מאת חוח גרגר
הגיע היום שבו קצתי בחיי העיר
ובשאונם.
הגידו בעצמכם וכי אפשר לחיות
ברעש כזה?
בשעה 6.10 כל בוקר הייתי מתעוררת
לקול נגינה רעשנית שבקעה ממקלט
הרדיו של שכני׳ וזה אחרי שהייתי
מתעלמת מהרעש שהיה מקים בקומו
ובלכתו להתרחץ. אך — 6.10 קדש !
שעת התעמלות הבקר ברדיו מוסקוה.
לא שבת ולא חג, לא שמחה ולא אבל,
מאום לא השביתהו מהתעמלות בקר
זו. ורק נפתח הרדיו ושכנתי מימין,
זו בת החדשים פצחה בצריחת הבקר
הקבועה אשר לה.
אחרי כמה דקות מובטח היה לך
שמאחת המרפסות תופיע בעלת בית
מיושנת עמוסה כרים ושמיכות ולידה
בעלה, בפיג׳מה ובידו החובט.
— ״אתה מוכרח לדפוק את השמיכות
לפני שתלך למשרד
ומאז מתגבר הרעש בלא מעצור.
ילדים קמים, רוצים להתלבש׳ או שאינם
רוצים, רוצים לאכל מהר או שממאנים
להכניס לפיהם גם כף אחת ,״רק
כף אחת עבור אבאלה״ — הפרימוסים
נדלקים בעוז׳ תריסים מתרוממים, דלתות
נפתחות ונסגרות בדפיקות, נשמעות
צעקות, גערות, ריבי-בוקר, צחוק
ובכי ולבסוף, כעין שורת התפוצצויות
את שומעת את דומיה הכובסת העולה
וגוררת אחריה במדרגות את הגיגיות.
אכן, שלות הבוקר אופפת את ביתך.
בסופו של כל בקר, כמובן׳ שהבעלים׳
אחרי שדפקו את המזרונים
והורידו את פחי האשפה ורצו להביא
״משהו״ מהחנות — הולכים לעבודתם.
הילדים המולעטים רצים לבית הספר
ולגן, והאמהות יוצאות לעמוד בתורן.
שקט ודממה אופפים את הבית.
או לא ! אחד נשאר ! אחד תמיד נשאר.
לעולם אינו מסתלק, לעולם אינו
סוגר את פיו או יוצא מן הבית. הוא
תמיד שם. משש בבוקר עד אחרי
חצות, מנגן, מדבר, מספר ומזמר, משוחח
ומסביר׳ מפרש ומצ׳זבט. ולאו דו־קא
בעברית. בליל שפות ולשונות. אך

תמיד הוא ער ומעורר. הה, י רדיו
רדיו• בבוקר התעמלות ובלילה רקוד,
לפני הצהרים הגרלות ואחרי הצהרים
״פינות״ ,יובלות, מסבות, מסדרים, הצגות,
אופירות — הכל חייבת אני לשמוע
בקולי קולות. מבקר עד לילה.
וכי פלא הוא אם החלטתי לעבור
הכפרה?
כמה התגעגעתי לכפר. שקט. דממת
הבקר. נשמע רק קריאת תרנגולות
ממרחקים וגעית פרות. ללא שכנים
רבים, ללא תנועה משגעת וצפירות
מכוניות. ובלי רדיו !
בחרתי לי בית קטן, מבודד מעט,
צופה אל פני הים׳ רחוק מהכביש הראשי.
נפרדתי משכני ומידידי בעיר —
ונסעתי.
בבקר התעוררתי לקול רעש מוזר.
הבטתי על השעון — ארבע בבקר.
הבטתי החוצה — אור. אור גדול.
מה זאת?
לול. לול גדול. עצום במרחק עשרות
מטרים. מואר בארבע לפנות בקר
ובמקום שכנתי בת השנתים פצחו אלף
תרנגולות בצרחת הבקר המסורתית
קרקור צורם ומרקיע שחקים.
סגרתי את החלונות והתריסים ונרדמתי
שנית.
אחרי שעה קלה התעוררתי. וכי לא
שמתי לב שמהעבר השני ישנה רפת י
והרפתן בקול אדיר זועק: צאנה, צאנה,
צאנה לחצר. עגלות מספר הובילו
ירק לרפת וצעקות :״דיו ! דיו נס־רו
בחלל הבקר.
ולפתע טרטור — מהו טרטור זה?
טרקטור י לא. שורת טרקטורים. טרקטורים
— מה עושים פה טרקטורים?
וכי לא ראית שבמשך השבוע האחרון
החלו מקימים כאן שני בתים חדשים,
ומכיוון שאין כביש לכאן אין
אפשרות להוביל את חמרי הבנין במכוניות
ויש צורך להשתמש בטרקטורים.
ומכונת הבטון גם היא הובאה בטרקטור
והחלה עובדת.
לא פלא שחסר מלט בארץ. כמה
שהם יוצקים !
וכולם מצלצלים כאן. החלבן מצל־

שרו תי ״ דךביפו
״דך׳ משרת את יפו בשלשה קוים 3—3 :א .10 -
קו 3מהלכו הוא :

המפלצת
מאת יהודה הראל
בצעדים כבדים הוא עשה את דרכו
ברחוב. עטוף היה בסרבל כבד, וחבוש
כובע צבאי, מתנת כובען אמריקני פי־לנטרופ.
מבטו
חלף על קירות הבתים׳ רגע
נעצר ליד השלטים התלויים על הקירות.
מכונית שעברה ברחוב והאירה בפנסיה
את הסביבה גלתה את פניו.
צלקת האדימה בין עינו ואזנו. אפו
היה שסוע לשנים, ושפתיו פשוקות
ומגלות שיניים מצהיבות ; מפלצת.
ואתה מכונית שהאירה את פניו גלתה
גם שלט קטן: מלון.
הוא טפס על המדרגות. בכניסה למלון
מאחרי דלפק ישב בעל העסק
שקוע בחשבונות.
— חדר׳ יש י
בעל המלון ענה מתוך שעמום —
כן, יש והרים ראשו. רעד קל
אחזו למראה הפנים השסועים המאדימים
של הלקוח— .יש — ,גמגם —
אבל חדר לא טוב. כבודו ימצא בודאי
חדר במלון השני׳ בקצה הרחוב.
עד חצות לילה הילכת דמות האימים
ברחובות הקרת. זוגות שעסקו
אינטנסיבית באהבה נצחית נפחדו למראה
״פני שטן״ שחלפו על פניהם.
צעירה מפוקפקת מחפשת טרף, שנעצה
מבט רכרוכי בגבר שצעד אחריה
פרצה ביללת פחדים למראה פניו החתוכים.
והוא
לא הרגיש בזאת, או למען
האמת עשה עצמו כלא מרגיש.
בלילה ישן בחדרו. למחרת בבוקר
ביצאו להתרחץ נתקל באורחי המלון
האחרים.
— מפלצת !
— שטן !
— אמא, אני מפחדת מהדוד
יללה צאצאה מפוקפקת של גברת
צל — שמא איני בבית ולא כדאי לו
לרדת מן הכביש הראשי לחנם, בעיקר
כשכדיו עדיין מלאים. יבוא כשיחזור.
מחלק הקרח מצלצל גם הוא מאותה
סבה ומחלק הנפט 1שני פעמונים לו.
ועזים פועות. וכרוזים מגעגעים.
וחמורים ! ליד פתח ביתי עומד לו
כמעט תמיד חמורו של שכני ומלחך
עשב, ואני נאלצת לצאת ולבוא דרך
דלת המטבח— .
רק בלילה משתרר שקט. איזה שקט.
שקט מרגיז ומשעמם. לא אוטו ולא
אפנים. לא קפה ולא קיוסק, לא קולנוע
ולא רקודים, לא שירה ולא קטטה.
אפילו לא רדיו לנחמה.
נו הגידו בעצמכם. איך אפשר לחיות
בלא רדיו? לא לא׳ אני חוזרת
הביתה, העירה. לשכנתי בת החדשים
ולהתעמלות הבקר מרדיו מוסקוה.

מרובעת שעסקה בצביעת שפתיה הרחבות.

גם אני הרגיעה אותה אמה.
— אם אתה לא תסלק את המפלצת
מכאן, נעזוב כלנו את המלון ! —
מסרו האורחים אולטימטום לבעל בית
המלון.
והמפלצת — עזב את המלון. אחרי
שעות מספר הופיע בלווית שוטר ומסר
תביעה משפטית בעוון העלבה.
בבית המשפט חייב יהיה בעל המלון׳
הגברת המרובעת ושאר האורחים
לתת את הדין על שגרשו מחברתם
את המפלצת.
עבר שבוע׳ והשוטר בא בשנית
למלון. הוא מסר מכתב.
— אני מבטל את התביעה _ היה
כתוב במכתב — היות והצדק אתכם.
וכי למי זה אכפת אם אני לחמתי בנגב,
אם צרור כדורים רטש את פני. הכושי
עשה את שלו ...ואני יכול ללכת. אתם
צודקים רבותי, אני מפלצת, ומקומה
של מפלצת בעולם אחר, בעולם האגדה...

אותו
לילה נמשתה גוויה מן הים.
כבד.
הגוויה היתד, עטופה בסרבל
הפנים היו נפוחים ממי הים, צלקת
האדימה בין העין והאזן,האף היה
שסוע לשנים, והשפתים פשוקות ומגלות
שנים מצהיבות. מפלצת.
המשטרה קבעה שהיה כאן אבוד
לדעת...

נפתח

סלון ליופי ותסרוקות

צ בי לינ צ קי
ברחוב

שלמה המלך 80
טלפון 2770

הופיע

״שעורי ריקוד -תענוג ״
הספד ה מצוי ר
ללימוד עצמי של

הגטגוט.
להשיג בכל בי״מ
לספרים או בסטודיה

חגםגוט,
ת״א, בן־יהודד.64 ,

מהתחנה המרכזית עד לנמל, התחנה הסופית היא
ברחוב ,22 פנת רחוב ( 4לשעבר רחוב בוסטרוס).

קו מס׳ 3א מהלכו הוא :
מהתחנה המרכזית דרך יפו — תל־אביב — שדתת
המלך ג׳ורג׳ (יפו) ,התחנה הסופית היא בסוף המלך
ג׳ורג׳.

קו מס׳ 10 מהלכו הוא :
מרחוב מאה שערים, פנת רחוב גאולה — דרך מנשיה
— יפו׳ ע״י מגדל השעון — גבעת עליה (דרך הרחובות
22 ,4׳ 37׳ )60 עד רחוב ( 190 תחנה סופית).

חננו לציין, כי בזמן הקרוב יחולו שנויים ושכלולים
בשרותי ״דן״ ביפו.
הגחלת ״דן״

חגנולס הזה״ ,מ•׳

מגגגמגג ׳

ברוגהחרוח
ע עיג ד מברליג

תו צרת

באה לישראל לשורת קונצרטים ותעמוד בראש סמינר לזמרה.

עלילות פלמ״ח תש׳ א־תש״ ז

סרגי קוסוביצקי על אננה אל־טור:

מאת סלמ ״ חאי
תולדות הפלט״ח מימי ווינגיים, הידיד הגדול, עד התמזגו
לישראל, ותיאור מיבצעיו החשובים, אנשיו וההווי המיוחד לו.
פרקי הספר: תקופת ווינגיים ! התקופה הסורית ; ימי אל״עלמיין חד
״סזון״ 1אודיסיאה בגבול הצפון ; המאבק 1העפלה והפוגה.

בצבזרההגנה

ההפצה הראשית: סוכנות י. בתנפמן, רת׳

המחיר 900 פרוטה

צ׳לנוב 2׳ תל־אביב

^77714 £00677 *4/ 4

יום

ה׳ 30.3

״ א ותלו״ תל־אביב
הכשפים״ גבעתים

״חליל
מוצאי־החג 2.4״העיירה שלנו״

תל־אביב
יום ב׳ 3.4שתי הצגות: בשעה 11
״חלום ליל קיץ״ ובשעה - 8
תל־אביב
״אותלו״
יום ג׳ 4.4״ילדי השדה״ ב־ ,11ת״א
״העיירה שלנו״ ראשל״צ
יום ד 5.4שתי הצגות :״חלום
ליל קיץ״ הראשונה ב־ , 11 לפנה״צ

השניה בשעה 8בערב
״ערבות הנגב״ חיפה
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8בערב

כ*7 71* 5 . /2

^771*64
7^ 2414/

׳1־14471־^

תיאטרון פועלי ישראל
בקרוב תעל ולי
קומדיה מאת
עברית :
ההצגה:

חצגת־בכורה
ס ר,אפן מולייר מנשה לוין
י. הרשקוביץ

הציירת: פ .שווארץ! המוסיקה: א .נתן!
הריקודים: ד .בדר! משחקי־בינים :
מ. ינאי וי. הרשקוביץ! המנצח: א .נתן.

הרסיטל הראשון יתקיים בתל־אביב באולם ״אהל־שם״ במוצאי־החג
,2.4.50 בשעה 8.30 בערב.

התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8בערב

הצגות של הבריטון העולמי המפורסם
תיאטרון הצגות
תל אביב
בכורה בית הבימה

יום ג׳ ,4.4בשעה 8.30

ב״ארמוך

חיפה

יום ה׳ ,6.4בשעה 8.30

ב״אדיסוך

ירושלים

יום ה׳ ,27.4

בשעה 9

בית העם

רחובות

יום ד ,19.4בשעה 8.30
כרמן
אופרה ב־ 4מערכות
בהשתתפות: אדים דה פיליפ(כרמן)
המנצח: ג .זינגר

ב״חיכל״

פתח־תקוה

יום ה׳ 30.3׳ בשעה 8.30

ב״ארטוך

חולון

יום ד ,5.4בשעה 8.30

קרית־חיים

3ן אמד*

יום ה׳ 303״הצל״
מוצאי א׳ רפסה 2.4״הם יגיעו
מחר״ 2הצגות: ב־ — 630 וב־9

ב־ 8מוגרבי, ת״א
במוגרבי יום ב׳ ( 3.4א׳ דחה״מ פסח)
במוגרבי
״מאז גן עדן״ ב־8
יום ג׳ ( 4.4ב׳ דחולה״מ פסח) ״הצל״
תל־אביב
ב־ 8במוגרבי

תל־־אביב
6.4.50
כל הכרסיסים
נמכרו

תל־אביב

״מאז גן עדן״ ב־830

בבית העם

יום ד ״מאז גן עדן״

כרטיסים:
חל־אביב —

קונצרט

ב״אסתר״

9.4.50
קולנוע מאי

11.4.50
אהל־שם

פרידה

ל 3 8 * 1ה יום ח 30.3אחל׳
אימפרסריו: ה• רוברט

ב־830
נתניה

התחלת ההצגות הרגילות ב״ 8בערב

בית־העם

תבנית בת* הקולנוע

יום ה׳ ,13.4בשעה 8.30

החל ם ם וצצד חג 2.4. /950

ריגולטו

כפר ויתקין

חיפה

תל־אביב

חיםד — ,קפת ״מכבי״ 1
ירושלים — כהנא !
אצל שלזינגר את שפרינגר, רדיו־אוניון ,״הסוכן״.

קרית חיים
ב* 8מוגרבי,

״הם יגיעו מחר״

גוב׳

בית העם

מגדלור

מוצאי החג 8.4בשעה 9

אוריון

ארמון,

חיפה

הספר מסיכיליה

כרטיסים: תל״אביב, ביילין, אלנבי ,67
סל׳ !5018 פתורתקוה: בית מסחר נייפלד

הקרב על

האוצר

מנתח גבוה!...

סטלינגרד

מסיירה מדרה

חזיז ורעם כ* 13 ברקים
הצגות אחרונות
ממוצאי־החג
2.4.195)3
ובמשך השבוע
2הצגות לערב 9.45 ,7.20

אופיר

אסתר

שבוע שני
לנה טרנר
ג׳ין קלי

כרטיסים: בקופת ״ישה הפץ״

בצבעים טבעיים

תכנית מס׳ 16

במטאטא
״עגל

הזהב״

חיפה
״ארמון״
יום ה׳ 30.3ב״9
ב־ 3.30 וב־ 8בתל־אביב
יום ג׳ 4.4
ברחובות
ב־8.30
יום ד 5,4 בהרצליה יום ב׳ 10.4ב־8.30
בתל־אביב
יום ג׳ 11.4ב״8
בראשון־לציון
יום ד 12.4ב־8.30
בתל־אביב
מוצ״ש 15.4ב־8 ברמתיים יום ב׳ 17.4ב־9
בתל־אביב
יום ג׳ 18.4ב־8.30
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8בערב
כקרוב הצגת כבורה
תכנית מם׳ 17
שלושת המוסקיטרים
ריגולטו בהשתתפות :
טיט ו גובי
לקראת בואו ארצה

£5ס00מ

אורה,

חיפה

שבוע שלישי

ג׳וני בלינדה

כתבת המערכת וההנהלה! חל־אביב. רחוב לילינבלום ,12
מל׳ ,4414ת. ד / 1962 .העורך האחראי והמייל קי סרי /
דפוס נג שהם, חל״אביב, רחוב סין ,6סל׳ / 2239 גלופות!
צ־נקונרפיד. .ארץ׳ישראלית• נע״ם /ההפצה: ווו סופל ובניו.

1511

הבה

ונסע

פלאי פלאים. רחוב כמנשיה שלא נפגע.

כק 10 1

ל יפ ו

שיחת רעים אי שם בין יפו לתל־אביב.

בולדוזר מכשר, שבקרוב יצמחו כאן חיים חדשים מן החורבות.

כף נר>ית תל־אביב מצד יפו.

אוטובוס עברי עובר ליד מגדל השעון המפורסם
ועושה דרכו בחזרה לתל-אכיב.
הגלומים: ארז