גליון 652 מתאריך 20 באפריל 1950 
אז מנגד יצאו
נערה ונער
ואט־אט יצעדו הם
אל מול האומה...
צלום: ב• רותנברג
...ואמרה -מי אתם? והשנים. שוקטים
יענו לה ־
אנחנו מגש הכסף
שעליו לך ניתנה מדינת־היהודים !
נתןא?יחרמן
ינואר _ ״ורם
1947
אצ״ל פוצץ אח מועדון הקצינים
הבריטיים בירושלים. מצב
צבאי חונק את תל־אביב. צבא
גריסי עצום חונה בארץ. המשי
בד מגיע לשיאו.
3| .האמף, חצהרת ^ ך .
דעת העם על המדינה
סופר ״העולם הזה״ עורך משאל־בזק ברחובות תל־אביב על שתי שוות העצמאות
את מרד 5יהררי, מצחצח נעלים
בן 65׳ פגשנו ליד קולנוע ״מגדלור׳׳•
תוך כדי ציחצוח נעלינו גילה
לנו את לבו, ולולא היה עסוק בכך
בודאי היה שולח אותנו לכל הרוחות.
הוא בא לארץ לפני עשר שנים. תחילה
לא רצה לדבר, בטענה שאינו יודע
עברית, ומכיון שאינו יודע קרוא וכתוב
לא יועיל לו הפירסום ממילא. כשהתחלתי
לדבר עמו ערבית ״נשבר הקרח״.
מאת סופרנו
שלוםכה*
מדינת ישראל חוגגת את יום הולדתה השני. השרים, האלופים
וגדולי המדינה אמרו ויאמרו את שלהם. אך מה חושבים
א נח נ ו — העם ה״פשוט״? מהי דעתנו על שנתיים ראשונות
אלה? האם נהיה מרוצים מעצמנו וננוח על עלי הדפנה — או
שמא הוכיחו השנתיים שעלינו להשיג הרבה יותר מאשר השגנו?
לכן יצאנו לרחוב ושאלנו את העם —
מה היה, לדעתך, ההישג הגדוד כיותר מאז הקמת
המדינה זו
במה נכשלנו?
מה הבעיה החמורה ביותר העומדת לפנינו פיוס ז
מה היה המאורע הגדול כיותר בחיי המדינה?
כמה מתבטאת העצמאות כחייך?
את חופשתו בתל־אביב והנראה עוד
עייף ורצוץ מן הקורס, שסיימו זה עתה.
״המאורע הגדול ביותר היה הקמח
הכנסת, אולם כתם הוא לכל המדינה
שחיים כיום 100.000 עולים חדשים
במחנות בעיתנו הגדולה ביותר היא
וכל אדם שנשאל עמד, הרהר רגע קט, וחיווה את דעתו. אולם משאל
זה ישיג את מטרתו לא בזה שיידפס, אלא רק כאשר גם אתה תעמוד ותהרהר
לפחות רגע קט, ככל הנשאלים, תציג שאלות אלה לעצמך ותסיק את מסקנותיך.
מצחצח־נעלים מרדכי
״אינני
מצחצח
הררי
״מובן שאני׳ אוהב את המדינה העברית.
המזון טוב, העבודה פורחת, ואינני
פוחד מאיש. בני גויס לצבא. וזה
נותן לי הרגשה טוב!־״ מפני שאני שווה
לכל האזרחים.
מה אתם בכלל שואלים אות־ י אני
רק מצחצח נעלים. לכו ותשאלו את
אחד מחברי הכנסת, הם יודעים לדבר
יפה, ובשביל זה אני משלם להם״.
מ יש, כעל חנות גלידה וגזוז
,,האם אתם גובים כסף?״,
שאל אוטו ( אלחנן ) ק ר ־ כרחוב כן יהודה, ככן .50 אחרי
שהבטחנו לו שאין אנו גובים
תרומות, שטף אותנו בדעותיו,
בעברית היקית שלו.
״נם קרה לנו -הצלחתנו
הצבאית. השגנו הישג גדול
כיטטח העליה. אולם חובתנו
וכעיתנו היא לספק לעולים
החדשים עבודה קונסטרוקטיבית.
כל אחד מהם צריך לקבל
אפשרות לעזור לעצמו, במקום
לשכת כאוהלים כבטלה. וזה
לא הכל. כשלוננו החמור ביותר,
העלול לשאת בחובו את
׳זרעי האסון, הוא הפיצול המפלגתי.
אם לא נצליח להתגבר
עליו, יהרוס הדבר את החינוך,
וילדינו יסכלו״.
כעל־קיוסק אוטו קרמיש
״מה ש׳ כאן
״הטולס הזה״ ,מס׳ 652
לשלט?״
״הישג גזול הנא נצחוננו הצבא ,״,
הכריז שמואלבקנשטיין, קצין
קרבי בן 22 של חיל־הדגלים, המבלה
סגן שמואל כקנשטיין
״ליטול
מהם
הקמת צבא שימול מלב הערבים כל חשק
לסיבוב שני״.
״מה זאת אומרת, אם הייתי בצבא?״
יונהנייביץ׳ ,ספר בן
מתרעם
־ 3מרחוב בן־יהודה, כשהוא מנופף
את תער־הגלבים ושוכח את הלקוח
המעיף בו מבט חשש. כשהבטחנו לו
שלא באנו להעליבו, וששאלתנו היתה
בעצם באיזו יחידה שירת׳ נרגע. הוא
שירת בחי״ם, ויש לו שני ילדים.
״המאורע החשוב ביותר
המדינה היה — שיחרורי
אמנם זה לא גרם לשינוי
הייתי ספר, אני ספר ביום׳
מאז הקמת
מן הצבא.
במעמדי —
וספר אמות.
אפריל -מאי 1947 בעוד ממשיכים אצ״ל ולח״י במ עשי
הפיצוץ, מגיעות אניות ה בזו
לחופי
הארץ. מעפילים אחר זו פורצות הספינות הקט נות
את המצור. מעטים מן
המעפילים עולים על החוף, הש אר
מועברים לקפריסין. המקרה
הדראמאטי של המעפילה הג־רייטה
גולדנברג שברדתה מן
הספינה נישאה לחייל המשוחרר
ברט סטרוי (משמאל) ושהאנג־לים
מאיימים לגרשה׳ יוצר סנ סציה
עולמית.
הגעז־קה ד.די*ל־ת עזר ה״מלת־־מ׳ונר״ת״
— אלא אם כן אסע לחוץ־לארץ ואח זור
כעולה חדש בכדי לקבל סיוע מה ממשלה.
״הישגנו
הגדול ביותר הוא משטר
הצנע והחיסכון. לא נכשלנו בשום דבר.
מדינתנו היא הצלחה כבירה. אני רק
למדינה היא כלכלית וצבאית,
ובשלוננו הגדול כיותר היה
בקיוסק־העתונים שלה ברחזב בן־
מריםרבסקובה,
יהדזה עמדה
יהודיה קטנה זשמנמונת בת 48 בעלת
שערות שיבה ופנים מקומטות.
״בני הבכור* שוחרר רק עכשיו מן
הצבא. בני השני יצטרך להתגייס עוו
מעט. זה קובע את כל הרגשות שלי.
אני יודעת את המחיר הגבוה ששילמנו
בעד העצמאות, והעצמאות היא הנכס
היקר ביותר שלנו. אולם לדבר אחד
אנחנו זקוקים בכל מחיר — לשלום.
שלום בארץ ושלום בעולם״.
דעתה של אס.
עורך־דין כ ן ־ חרוץ ייטם
כמיטרדו כרחוכ אחד־העם וה כין
חומר למשפט.
לפני שנה וחצי בא ארצה מצרפת
מיכאלבלוף, חבר הקיבוץ הדתי
חפץ־חיים אשר ליד גדרה, צעיר בן ,23
גבר,״קומה, לבוש חליפה כחולה ועניבת־משי.
מוכר־נפט
איתמר צכיגראן
ספר יונה נייכיץ׳
.אני
רוצה
להיות
עולה
״חבל שנתתי את שמי״...
עורך־דין כן־חרוץ
כלכלי. העצמאות היא טובה
מאד, לפחות אני יודע שזכו-
יותי האלמנטריות אינן תלויות
אף כארס אחד״.
מקווה שלא יהיה יותר גרוע. מה?
עם כל המפלגות האלה, אדם יכול
להשתגע. אנשים אלה לא מבינים שה חשוב
היא קיום המדינה, לא תריסר
המפלגות שלהם״.
איך מוצאת העצמאות חן בעיניו?
״איזו שאלה טפשית. מספיק לגשת
למשרד ממשלתי ולראות שאין שם כל ניות,
ושהפקיד מדבר שפה אנושית
שאפשר להבין אותה. מה אתה רוצה
עוד ז״.
אחרי ששקל את הענין כסוכר
ראש, הכריז :״מצטער
מאד, אינני יכול לענות על
שאלותיכם״.
חכר-קיכוץ מיכל כלור
״מודרניזציה
איתמרצכיגדאד, ככן
,;57 טייל לו כעגלת־־הנפט שלו
כרחוכ גורדון, וצלצל כפעמונו
הקטן, אשר לפי חוק־עזר עירוני
הוא האמצעי היחיד המותר
לו להכריז כו על סחורתו.
״המאורע החשוב כיותר
כחיי המדינה היה חתימת
ההסכמים לשכיתת נשק״.
מה דעתו על העצמאות?
״אני לא רוצה להגיד. אני מצטער
שככלל אמרתי לכם את
שמי. הכעיה החמורה כיותר
התורה...״
״הצלחתנו הגדולה ביותר — כניסתנו
לאו״ם. כשלוננו הגדול ביותר —
אי־הצלחתנו לכרות ברית־שלום עם הע רבים.
המאורע הגדול ביותר היה נצ־חוננו
את המצרים, בעוד שבעיתנו
הבוערת ביותר היא להתאים את מצוות
התורה לחיינו הלאומיים היומיומיים
המודרניים.
מוכרת עתונים מרים רכסקוכה
דעתה של אם
״אני זוכר את גאוותנו כשדגל יש ראל
הונף לראשונה במרסיל. כמה תמהו
הצרפתים. הם לא האמינו שיכולה לה יות
מדינה של יהודים״.
״באתי לפני עשרה ימים על מנת
לבלות שלושה חדשים בארץ. עכשיו
אני רק מחכה להיפטר מן הלירות היש ראליות
שלי ולנסוע לפאריס״ ,אמר
פיטראק, בנימין לנו באנגלית
פסנתרן אמריקאי בן 40 מסאן־פראנציסקו
שישב במשרד חברת־תנסיעות ״פלטורס״
ועילעל בחוברת תיירות צרפתית.
״אתם נוהגים כאן בתיירים כאילו
היו כולם ספסרי השוק השחור. השגתם
הרבה בארץ, אן יש לכם עוד הרבה
ללמוד ולהשיג מהדוד סאם.
״יש לזקוף לזכותכם שהצלחתם לחסל
את העוני הנורא השורר בכל ארצות
הים התיכון. הייתי באיטליה וביוון.
אתם הצלחתם לעשות בשנתיים מה
שארצות אלה משתדלות לעשות זה
אלפים בשנים, ועלי להסיר את כובעי
לפניכם. ביחוד לאור העובדה שאתם
מוקפים אויבים.
״לפני שלוש שנים ראיתי בירחון
״ניישנל ג׳יאוגראפיק מאגאזין״ תמונה
.העולם הזה״ ,מם׳ 652
יו גי
_ יו לי
1947 האנגלים הודיעו שיפנו את ה ארץ.
על או״ם מוטל לבקש
פתרון. ועדה של נציגים מכל
קצווי העולם, בהנהגת השופט
השוודי סנדסטרום והמזכיר ה סיני
הו מגיעה לארץ. באותה
שער, עומדת הארץ בצל הגר דום.
דב גרונר נתלה. בפרוס
הדיון המכריע במליאת או׳׳ם
לוחץ משה שרתוק (משמאל)
בפעם האחרונה את ידו של
עזאם פחה, נציג החבר הערבי
המתכונן למלחמה.
של ניכר דיזנגוף, ומאז חלמתי עליה.
עתה, כשראיתיה, אני קצת מאוכזב״.
באיים מאבדים ממשקלם לאור המצור
הכלכלי שהוטל עלינו מכל הצדדים. לכן
חייבים אנו להגדיל את תפוקת החק לאות
שלנו, הן כדי לחסוך, מטבע זר
והן כדי שנוכל לספק לעצמנו את
לחמנו היומיומי בכל מקרה שיבוא.
״נכשלנו כשלון ממאיר •:הפיצול
הגדול בין המפלגות והז|־מים, ביחוד
בשעה שעלינו לקלוט עולים כה רבים.
״אני מרגיש את עצמי בטוב במדינה,
ולא הייתי חולם לעזבה אפילו ליום
אחד״.
חורה הערבית כבר אינה מגיעה אלינו,
ומספר הצרכנים עלה. איש איני אשם
בכך, אבל מדוע אין חלוקה צודקת של
מה שיש? מדוע מקבלת חנות אחת
את השומן והסולת, ואני רק את הז בל?״.
״אין
כל ספק שהמאורע הגכגיסתנו
ביותר
היה דול לאו״ם, הכריז יואלדינר ,
כן ,32 כעל קפה ״אופק״ כרחוב
כוגרשוב, כנפנפו את המפית
שבידו.
״ליתר היתרונות של העצמאות
יש לצרף את העובדה
שהפכתי ־לנהגת של מונית,
תייר בנימין פיטראל,
מאוכזב מכיכר דיזנגוף
מסריט יוסף אקרמן
הפיצול אינו פוטוגני
״המדינה נתנה לנו משהו שאין למ דוד
אותו בממדים רגילים ; ההרגשה
שאני שוה לכל האזרחים בעולם״.
״שום דבר לא קרר, מאז הקמת מאורע שאפשר לקרוא לו המדינה גדול״ ,סבור נסיםכהן, חייט בן
,46 אב לשלושה ילדים, שישב בחנותו
ברחוב נחלת בנימין.
נהגת חוה אנסבאך
״המדינה נתנה לי הגה...״
״זה מד, שיש בשוק, גברתי״ ,אמר
שלוםמאזאיף, מוכר ירקות בו
38 בשוק הכרמל, לאחת מלקוחותיו,
לפני שפנה אלינו. מר מאזאיף נראה
צעיר מגילו, רזה ובעל גובה ביגוני.
כעל קפה יואל דינר
איש
אינו
מבין
אחרי שבעלי גויס בשעתו״,
חייכה חו האנסבאך, הנה גת
הג׳ינג׳ית של טאכסי כוג
רשוב, המוסרת כי גילה -
שלושים.
״יש לנו הרבה בעיות, אבל
עלינו לחייך ולסבול. אין הן
כה איומות. גם אני כועסת
לפעמים כשאינני יכולה להשיג
בננות לשני ילדי, אך אינני
חושבת שצריכים לרטון כל כך
הרבה.
״בעיותינו? דולארים, בתים
וקליטת עליה״.
״השגנו הישגים רכים תוך
שנתיים אלה, ביהוד כשטח
קליטת העריה והחופש הפנימי.
עובדה מצערת היא שסט-
שלתנו נכשלה כשלון גדוד
כזאת שלא הצליחה להחדיר
ללב האזרח הפשוט את הכרת
מצבנו החמור. האמינו לי, המצב
חמור מאד, ביהוד כשטח
הכלכלי.
״לא, אדוני, בהחלט איני
רוצה לעזוב את הארץ. למה
לי? היכן ארגיש את עצמי
כטוב כמו כאן, כתל אביב :״
בן ,50 מנהל
יוסףאקרמן,
חברת ״סרטי ישראל״ בע״מ, חיה עסוק
בקריאת עתון בשעה שעצרנו אותו
ברחוב בן־יהודה. הוא סבור שהמאורע
הגדול ביותר בחיי המדינה חיה הכרנו;
ירושליס כבירת ישראל. הישגנו החשוב
ביותר היה כיבוש הנגב, על כל אפשרויותיו
העצומות.
זרקוב, בן ,25 חבר
״יצחק
קיבוץ השומר־הצעיר ״נחשונים״ אשר
ליד מגדל־צדק, היה בנגב הדרומי בחשך
כל ימי הקרבות .״למדינתנו בעיות
רבות, אולם חמורה מכולם הבעיה הכלכלית.
הרבה השגנו, ביחוד בקשר למעמדנו
הבינלאומי וקליטת העליה. אולם
חייט נסים כהן
לתפור חוזה
״הצלחנו הצלחה גדולה בזאת שהשגנו
את הכרתן של המדינות המוסל מיות
— תורכיה ואיראן, אולם הצלחה
זו אינה שקולה כנגד כשלוננו הגדול
בקשר להשגת הסכם של שלום עם
שכנינו הערבים. אפילו נצחונותינו ר,צ־
״העולם הזה״ ,מס׳ 652
ירקן שלום מאזאיף
שומן, סולת וזבל
הוא שירת בחי״ם ואב לשלושה ילדים.
״הסתכלו, מה יש כאן למכור י הס
אוגוסט -דצמבר 1947 הרצח בגן־הוואי מבשר רעות.
בהתלהבות עצומה שומע הישוב
את החלטת או״ם על הקמת
מדינה עברית — אולם למחרתו
כבר נופלים החללים הראשו נים
של מלחמת־ההכרעה. בגבו לות
תל־אביב וירושלים העב רית
מתפרץ האספסוף הערבי׳
רוצח ומצית את הבערות המל חמה.
אחריות היסטורית מוטלת
על שכמם של נערות ונערים
ספורים — המגויסים הראשונים
של ההגנה.
המדינה לא הצליחה ל ^ן לנוער אשר
בצבא ובמחנות העולים ״חינוך מתאים,
והיא סטתה מדרך החלוציות העובדת״.
לדרוש מן המדינה. מספיק שלמיליון
תושבים מובטחת, ברוך השם, ארוחת
בוקר, ושאני יכול לקנות כותונת כשאני
זקוק לה.
״לא הייתי יוצא את הארץ תמורת
מיליון דולאר. מה שוים כל הדולאריס
כשמסביבי גויים ז״.
כימי המלחמה שירת כחטיבת
גבעתי.
״הישגנו החשוב כיותר הי־תה
העליה, אולם נכשלנו כש אין
הכלכלי. הסיכה :
ייצור. המאורע החשוב כיותר
היה חתימת הסכמי שכיתת*
הנשק, אולם״ ,הוסיף החייל
המשוחרר ,״כאב־הראש לא יי עלם
כל עוד אין כרית שלום.
״נו, העצמאות והחופש הם
טוכים מאד. אנו חופשים ויו
הלאה. אולם ככל זאת אני מת־געגע
לימי הפרוספריטי״.
ד ״ר יעקב וינשל
חבר־־קיבוץ יצחק זרקוב
״מדינה אנטישמית...״
סוציא?יזם יחל1צי־מהפכני
״התחלתא דגאולה, שתביא את המ שיח,
היא המאורע הגדול ביותר לא
רק בארץ אלא גם בעולם״ ,אמר אפר
יםויין, בן ,50 בעל חנות לס־רי-
קודש ברחוב אלנבי.
״הגענו למצב שלא העזנו לחלום
עליו. ראינו דברים שלא ראו אבותינו
ואבות־אבותינו, לא בימי הבית הרא שון
ולא בימי הבית השני. יותר אין
מוכר־ספרים אפרים ויין
רוצה דולארים...״
אהרוןהאמר, שרברב
כן צ ,3התקין צינור־מים בדירה
חדשה בשעה שפנינו אליו.
שרברב אהרון האמר
״כאב־הראש לא נעלם...״
ל>גם, למדינה ונ|ממ>11ג*תד.
בדפוז
הבעיה העיקרית היא כיצד להפסיק
את המדיניות ד,״אנטישמית״ של המדינה
נגד גאון היצירה דחפשית של העם,
בו טמון עתידנו.
הכשלון החמור ביותר הוא חוסר
הבנת הקהל את שיטת הבחירות היחסיות
הגורמת, למפתח מפלגתי, שהוא
כובל גם את האופוזיציה.
המדיניות הכספית של הממשלה פש־נזה
את הרגל בגלל שיטת המגביות
הארעיות, שיטת המונופולין, משטר הצ נע,
ד,״ד,סגר העצמי״ ופיתוח תורת
העוני.
מריםעזרא, בת ,24 אשתו של
שוטר, היא אם לתינוק אחד ומחכה
לשני.
״הקיצוב גורם כאב ראש. אין זה
טנין מופשם. אנחנו, עקרות הבית, חיי בות
לעמוד בתור במשך שעות לכל
דבר קטן. אני בהחלט בעד קיצוב, כי
אחרת לא היתה חלוקה צודקת של המצ רכים,
אולם הכשלון הגדול הוא שה־קיצוב
אינו מבוצע במילואו. קח, למשל,
את התפוחים• העתונים אסרו שיש נם
שהובאו למען הילדים. מי אכל או תם?
הממשלה מבטיחה בקלות רבה
מדי הבטחות מצלצלות, ואחר־כך שוכחת
אותן. כשבעלי שוחרר מן הצבא
והתגייס למשטרה הבטיחו לו שיכון
בקירבת מקום־שרותו. עכשיו הוא בשפרעם,
ואני עוד מחכה לשיכון״.
״המלחמה
והעם בגולה
תר, כי היא
אומר הרופא
שמצאנוהו בדירתו מטפל בחצי תריסר
אנשים — ספק חולים, ספקי סופרים.
הקרה״ בין מדינת ישראל
הוא המאורע החשוב ביו תגרום
להפסקת ד,עליה —
הסופר ד״ר יעקב וינשל,
אשת־שוטר מרים עזרא
״אני עוד מחכה...״
צילומים:
קוי פ מן
.העולם הזה״ ,סס׳ 652
ינואר -מאי
1948
של פלמ״ח, קטנות יחידות
חי״ש, חי״ם וה,,פורשים״ של
אתמול מבצעות פעולות נוע זות.
מאחרי גבם קם צבא העם
הגדול. הדרך לירושלים נפרצת
ונחסמת שנית. יפו, טבריה,
נכבשות. היום הגדול
צפת,
מגיע. באולם המוזיאון בתל־מתכנסים
נציגי העם. אביב עובדה היא ישראל מדינת קיימת.
שריפה בנית משו\עי
מכלהע 1ל 0
15 שגי ליהודית קבלן
התקשרה עם
הסוד.
אחרי שהגישה ערעור על פסק־הדין
הדן אותה ל־ 15 שנות מאסר שוחררה
בערבות של 10.000
יהודית קפלן
דולאר.
משפטה של יהודית קפלן היה
במשך חדשים הסנסאציה העיקרית באר צות
הברית. פקידה זו של 1משרד־ר,משפטים
האמריקאי נאסרה אחרי ש־
״נפלה בפח״ שהוטמן לה ע״י ה־אפ.בי,אי(
.הבולשת הפדרלית האמריקאית)
,שחשדה זה מכבר כי עזרה
להעביר סודות ממשלתיים לגוביצ׳ב׳
פקיד במשלחת הסוביטית ליד או״ם.
הבלשים העבירו לה ״סוד״ מדומה וה אזינו
לקו הטלפון שלה עד שיהודית
גוביצ׳ה וסיפרה
לו את
אגב, האזנה בלתי־רשמית זו לשי.
חות
טלפוניות זרות, שהיא אסורה לפי
חוקי ארצות־הברית׳ הפכה ספורט לאו מי
ומכת־ד,מדינה. לא רק הבלשים מש תמשים
בשיטה בלתי־חוקית זו, אלא
גם בעלים קנאים, עיתונאים המצפים
לסודות אינטימיים מפי שחקניות־קול־נוע
וסתם חובבים שבחרו בספורט מו זר
זה. אפילו שרי הממשלה האמריק אית
והנשיא עצמו מתלוננים כי אנ שים
זרים מאזינים לשיחותיהם. שיטות
ההאזנה שוכללו עד כדי כך שאין עוד
צורך לחבר חוט לחוטי הטלפון בהם
עוברת השיחה, ודי להניח חוט בקירבת
הקיר אשר הקו העיקרי עובר בתוכו.
עשרה חולי־רוח, שרובם היו קשורים
ברצועות לעמודי־ברזל, נחנקו ב שעה
שריפת־ענק בבית־ר,חולים לחולי-
רוח בפילאדלפיה.
משד,ושמעה האזעקה התפרצו השומרים
והאחיות לאגף הצפוני של בית ד,חולים
שיש בו שתי קומות. רוב החו לים
היו קשורים ברצועות לעמודים או
למיטותיהם, והם צעקו וצחקו בשעה
שהשומרים ניסו להוציאם מן החדרים
הבוערים. אחד השומרים הזהיר את
מכבי־האש שלא ייכנסו לאגף המקרים
המסוכנים עד אשר יצליח להרגיעם,
״שמא יתרגשו יתר על המידה״ .השו מר
התיר את רצועותיהם של המשו געים
בזה אחר זה.
אחדים מן החולים היכו את מצי-
ליה,ם וסרטום, אחרים ניסו להימלט אל
תוך הלהבות, אחרים שוב התכווצו
מרוב צחוק בשעה שנסחבו מן המקום.
החקירה העלתה שהשריפה נגרמה
ע״י חייל משוחרר שהצטיין בנחיתה ליד
סאלרנו ונפצע בראשו. החוקרים הגדירוהו
כ״מצית גיבורי״ — הוא הרגיש
צורך פנימי ״לעשות משהו״ ולה ציל
אנשים. אחרי שהצית ערימה של
מגבות עזר במרץ רב בהצלת שאר
החולים תוך סיכון חייו.
שובינו ומשפחתו
אחרי 17 שנה, חזרה לאי־השדים
בית־החולים היה עסק פרטי, ומש־
2חות החולים שילמו עבורם 60 דולאר
לשבוע. לא היה בבית־החולים כל ציוד
לכיבוי שריפות, והחולים נקשרו ברצו עות
על אף אזהרת ד,שלטונות, שדד־סו
מזה 13 שנים לבטל מנהג זה.
תעודה אחת ותר מד•
יהודית קפלן
,העולם הזה״ ,מס׳ 652
שנות
מאסר
ריימונד אורייז, פריזאית צעירה,
נדהמה לפני שבוע כשהודיעה לה ה כי
האיש אשר חיתה עמו
משטרה
זה ארבע שנים, אינו אלא פושע שברח
שנה.
לפני למעלה מ־17 מהכלא אנדרה שובינו, או ״צר,צר,״ ,כפי
שכינוהו השכנים, נולד בפריס בשנת
,1900 בן 23 התקיף, בעזרת חבר, את
ופצע את
הראי בלא־וואלוא, משרד הקופאי בירית אקדח.
בית הדין החליט להטיל על בחיר
זה, אשר היו לו כל הנתונים להצלהד,
בחיים׳ (הוא נהנה מהשכלה טובה ובזמן
השוד עבד כסוכן מסחרי) עונש מכ סימלי,
שדוגמתו תשמש אזהרה. אנדרה
נדון למאסר עולם.
בגלל התנהגות טובה, הופחת עונ שו
ל־ 20 שנות מאסר, אולם אחרי
עשר שנים, לא יכול עוד לסבול את
הכלא. הוא ברח מהאי קאיין (אי הש דים
המפורסם) והגיע עד לווינצואלה.
אך השלטונות הסגירוהו לצרפתים. בריחה
שניה ושלישית נכשלו באותה
צורה.
>המשך בעמוד ) 16
מטוסים
משובחים
בעלי 4
מנועים, צות אמריקאי מנוסה.
פנה אל סוכן. הנסיעה שלך
או טלפן
ט .11.א. תל־אביב 5788
פריז
רומא
תן .11.8א.סעבירה א1חך סער
ראוקיחס זרא1דנה זרר1חבה שר
יוני 1948 אולם המאבק אך מתחיל. למח רת
יום ההכרזה פולשים הצב אות
הערביים לארץ. ההפצצה
הראשונה יורדת על שדה הת עופה
של תל־אביב. כוח •ה הגנה
חייב להתגבש• בנגב, בדבמשמר־העמק
בלטרון׳
רום,
ומול
טול־כרם עומדים בחותמו בעמדותיהם ומחזיקים בקושי
מול אויב עדיף. קצין המבצ עים,
יגאל ידין מתכנן את המכה
הנגדית. המטוסים והאניות ה ראשונים
מניחים את היסוד ל חיל
הים ולחיל האויר לישראל.
ההפוגה הראשונה נכנסת ל תקפה.
יפה לזביאניקר?
הפקידים השתדלו לשוות חגיגות ית־רד,
לאותה פגישה. הן לא בכל יום
יבוא אורח כה יקר לבית הוועד הפועל
של ההסתדרות !
האורח היה המשורר בעל הפנים
הצעירים המגולחים למשעי, בעל בלו רית
הכסף הצחה ומשקפי הזהב, בעל
היזליפה הכחולה המהודרת ההולמת יפה
את גזרתו הדקה — המשורר האידי־שאי
לייוויק מאמריקה. יחד עמו
באו עוד כמה אורחים מארצות־הברית׳
מהמקורבים להסתדרות. והפקידים קידמו
את פניהם בחיוכים לבביים והתכוננו
להשמיע באזניהם נאומים חמים...
אך לפתע פרצה מאחורי הדלת זעקה
סמלי
מרה, צווחה ממושכת, יללה מרגיזה.
מה קרה? — ביקשו האורחים לדעת.
והיו עדים למחזה בלתי־חגיגי לגמרי :
פועל תימני, אב לילדים רבים, המתומבקש
רוצץ
זה כמה וכמה ימים
עבודה, בא לבית הוועד־הפועל לדבר
עם המזכיר הכללי, פנחס לוביאניקר.
ומשאמרו לו (כפי הנראה לא בפעם
הראשונה) ,כי המזכיר עסוק ״בישיבה״,
השתטח על הרצפה לפני פתח החדר
ופתח בזעקה :״איפה לוביאניקר? לא
אזוז מפה עד שלא תעזרו לי וכך
צווח שעה ארוכה׳ עד שהוציאוהו החו צה.
אחר־כך
החלה פרשת נאומי־הברכה...
העצמאות
עצמאותו של בל עם באה לי די בטרי
לא רק בצבאו. בדג לו ובחוקתו אל א
גם במטבע שלו. בבל תקופה של חרות
לאו מי ת חקק העם את מטבעו תיו -
בי מו ת החשמונאים ו בר בובבא ושוב
בדורנו אנו.
בשנת תש״ח, השנה הראשונה לתקומת
ישראל, הוציא בנק אנגלו -פלשתינה
ב עי ט את שטרי הכסף של המדינה
בנק אנגלו־ם לעזתיבה בע״בל
בונים בחומה
והנשאים בסבל עמשים
באחת ידו עשה במלאכה
!אחת מחזקת השלח:
תודה גלויה ל פר מריאן
אני רואה מחובתי להודות
בפומבי,
עבור
עזרתו
לפר׳ מריאן, ת״א, רח׳ אלנכי ,11
ועצותיו שבעזרתם
הוציאני מחשכה ...לאורה.
בכבוד רב
י. יניבי
רח׳ המליץ ,4ת״א.
.העולם הזח״ ,מם׳ 652
יולי 1948 במשך עשרה ימים גועש קרב
אבזרי. בדרום נשברת ההתקפה
המצרית הגה לה מול נגבה. ב מרכז
פורצות יחידות של חיל המשורינת והחטיבה הרגלים שהוקמה זה עתה (מימין) את
קוי הלגיון וכובשים בתנופה
את רמלה (משמאל) ואת לוד.
ההפוגה השניה עוצרת את ה תנופה,
אך בדרום לא תמו
הקרבות.
יום העצמאות ע 1לה בינקר
צרור ידיעות
מאת
שמעון סאמט
אמרו לו, לממונה על חגיגות יום העצמאות בתל־אביב׳ מר חיים
אלפרין ; אם תיכשל הפעם, כפי שנכשלה ועדת יום העצמאות בתל־אביב לפני
שנה, לא תיזכר, שישלחוך בתור ״עונש״ — לתפקיד דיפלומאטי גבוה בפאריס
כפי שנעשה עם מר קדר, המכהן כיום כיועץ פוליטי לציר ישראל בצרפת #
מזכיר הממשדה, מר שרף, פנה אד כד הממונים עי
החגיגות ככד הערים בשאדת חרדה: מה המצב ז מה הסיכויים
ז היש חשש דכשדון גם השנה ז ה״כום״ שד החגיגות
הכדד־אדציות, שעדיו מוטדת האחריות הראשית דעריכתן
ו״.הצדחתן ירא קצת, כי הוא ככר הגיע דשדם המשרדי
הגבוה כיותר בשרות הממשלה ומה יכוד ככר דהיות
ה״אוואנס״ שדו במקרה שד בשדון ץ
רודפים אחר אלופי צבא ההגנה לישראל בדברי תחנונים שיהפכו
לנואמים ומרצים בעתון העתונאים, מי בתל אביב ומי בחיפה, מי בצפת
ומי בבאר שבע. עורך עתון העתונאים תובע ״לפחות״ אלופים, ומן המטה
הראשי משיבים: קחו גם קצת ״סרנים״ וסגני אלופים. אף הם רוצים לדבר,
לנאום, להסביר מה זאת עצמאות ישראל. אבל בעלי העסק העתונאי מתעק שים:
תנו את אבידר, את צדוק, את שאלתיאל. אפשר גם להסתפק במי־שהיו :
גלילי, אלון, שדה, אבל אלופים־אלופים.
תל־אביב וירושלים נלחמו על יגאל ידין. טענה ירושלים: עיר הבירה
אנחנו והוא מגיע לנו. השיבה תל־אביב: לכם יש דוד בן גוריון וגם משה
שרת, השאירו גם לגו משהו.
שאדת־תם: עד חשבון מי דורשת באר שבע מוועדת
החגיגות דשדוח אדיה ״דפחות תזמורת אחת, אבדמו בה
ר ת ואם אפשר עם שנים או שדושה חברי התזמורת
הישראלית״ ז חצקד מ״בסית״ הבטיח אמנם דספק דמנגנים
שיבואו דכאר־שבע מזונות ואף קינוח סעודה עם דגימה כדת
וכדין, אבד מה דקיכה ודתוי מנגינה ז
מורה מכפר ויתקין בא והציע לועדה הצעה: כשם שקיימת הגדה של
פסח הנקראת בליל הזכרון ליציאת מצרים, כן יש להתקין מיד הגדה של יום
העצמאות ולקרוא אותה בחוג המשפחה ובציבור בערב יום העצמאות. עם
זאת בא מי שהציע לחבר שיר־מזמור בבחינת הימנון עם תיזמור, שיקרא :
הימנון יום העצמאות — אך הצעות אלה נדחו, בעוונותינו הרבים.
וכדי שהקואליציה הממשלתית לא תתפורר חדידה ערב
חג העצמאות כקשר לחגיגות, הסכימו לבטל את ההצעה
התוכנית על מרוץ מנארה -ירושלים״ מחשש חילול
שבת בפרהסיה כ...ריצה, רחמנא לצלן, בעוד שהמרוץ :
יפו -ירושלים, המתקיים כיום א׳ ,אושר לבד פרטיו.
ולמען תהיה גם מדינת ישראל כולה מאוחדת בשמחת חג העצמאות
ישדר ״קיל ישראל״ ביום העצמאות מנגינות ערביות ״ההולמות את היום״,
למען רבת עמון, עזה ושאר מרכזים
לא רק למען נצרת ועכו, אלא גם
ערביים שם מאזינים לשידורי קול ישראל בערבית. בנצרת עצמה יציגו ביום
היהודיות, סרטי קולנוע ויערכו. שם
העצמאות, חינם אין כסף, כמו בערים
בבתי הספר חגיגות לילדים.
אם יהיה ברצון הכהונה הנוצרית והסגל הדיפלומאטי
להשתתף בחגיגות יום העצמאות תינתן להם לכד ההזדמנות
ב...תל אביב (במקום כירושלים) .יטפל כזאת שוב ראש
רוקח של״גארדן פרטי״ שלו
העירייה שלנו, מר ישראל
( קרי: נשף־גן מפואר) כיום א׳ אחר הצהרים, הזמין גם את
אנשי הכהונה הנוצרית ואת הסגל הדיפלומאטי, שעדיין
נמנעים מלחוג רשמית בירושלים.
העולם הזה״ ,מם׳ 652
הזון ני ס
י 1צ אי ס
מזה כמה חדשים תוססים החיים
במושב הזקנים בתל אביב בקצב מוגבר.
מאז הגיש היועץ המשפטי של המדינה
תביעה נגד אחד מדיירי המוסד, הפכו
חייהם השקטים והמשעממים של הזקנים
לפרשה סוערת ומלאת ענין. ראשית כל
לאן ללכת. הכוונה לבית
המשפט המחוזי, מקום שם עמד מול
׳ כ בו ד השופט, ד״ר רייכרט, הנאשם,
יהודי בן ( 74 עד מאה ועשרים) ,טרדן
ורגזן, כדברי כבוד השופט, שנידון
בשבוע שעבר לקנט של 10 לירות
(בתשלומים נוחים) על שהוציא שם
רע לבתי המשפט הרבניים שבמדינה.
הנידון הגיש ערעור לבית הדין העליון
ואמר לעתונאים במקום :״הצדק מוכרח
לנצח״ .השאלה עתה היא אם ימשיכו
תושבי מושב הזקנים בתל אביב לשבת
בבית המשפט ; הפעם יהיה הדבר קשור
בטרדה ובכסף, ולא ברור אם יוכלו
הזקנים לכל הקשיים אשר בהם קשורה
נסיעה לירושלים.
דוד שטרנהל הוא יהודי מלא מרץ
ואך שערות שיבה מועטות נראות
בזקנו אף על פי שנולד ב־ . 1876 את
התאריך הזה של המאה הקודמת קבע
שטרנהל בעצמו, בתשובה לשאלת ה שופט,
בדבר גילו( ,כמה מן הנוכחים
הוסיפו במקום :״עד מאה ועשרים״)
מיד אח״כ הודיע הנאשם, כי הוא יגן
על עצמו. אלא שסניגוריה זו העמידה
את בית המשפט בפני הכרח — למנות
עורק דין מטעם המדינה, מכיון שהנא שם
לא הקפיד על הפוצדורה והשמיע
דברים שלא נבעו במישרין מתוך הבי רור,
והוא גם לא הניח לאחרים להשמיע
את קולם. ומאז לימד עליו סניגוריה
עו״ד מ. כספי, מי שהגן בשעתו על
ד״ר גורלי, התובע הצבאי לשעבר, שנ אשם
בהוצאת דיבה נגד היועץ המשפטי
לשעבר...
המלט כן 74
מה עשה הזקן שטרנהל? בשעתו
״היו לו ענינים״ עם בית המשפט של
הרבנות וכדוגמת המלט הגיע למסקנות•
כי משהו רקוב בממלכה זו. הלך והפיץ
ברבים את המסקנה הזאת, בפרט בקרב
תושבי מושב הזקנים. הדפים מכתב
ובו האשים את בתי המשפט הרבניים
בקבלת שוחד וכיוצא בזה, וגם שלח
מכתב לבית הדין העליון ובו ״קבע״,
כי השופטים בישראל מושפעים מפרו־טקציה.
הלך היועץ המשפטי והגיש
תביעה נגד הזקן בעוון הוצאת דיבה.
במרה שאפשר היה לדון על פי התנ הגות
הנאשם, לא הזדעזע שטרנהל מכל
־ הפרשה הזאת, אפשר לומר — ההיפר
מזה .״סוף סוף יתגלו כל הפרטים
בפומבי״ טען בפני קהל ועדה, לרבות
עתונאים (אגב, לגבי ראיון עתונאי היה
הוא הנוח ביותר מבין ״האישים בחד
מל חמה
שות״)• ומאז היה לו, לנאשם הזה, ענין
חדש בחיים: משפט, עדים, פירושים,
שיחות רעים ועל הבל: החעיון שהוא
נלחם לצדק. והוא הדין בכמה תריסרים
מדרי המקום, שכניו של הנאשם במושב
הזקנים, שנתנו לו את כל התמיכה
המוסרית ועמדו מאחוריו מאוחדים בדעה,
כי הצדק עמו. הללו היו מתאספים בבית
המשפט, מריחים טבק ומשוחחים ביני הם.
ובתים הדיון היו הולכים הביתה,
מקום שם חיכו להם הזקנים האחרים
והנשים, מלאי סקרנות ביחס למה שארע
אותו יום בבית המשפט...
וככל זאת משהו רקוב?
הפרשה בשלבה הראשון נסתיימה בש בוע
שעבר, כאשר כב׳ השופט רייכרט
הגאשם דויד שטרגהל
״משהו
רקוב
בממלכה...״
חייב את שטרגהל בדין וקנסו בעשר
לירות .״מנין אקח עשר לירו ת?״ שאל
הנידון ביהודית, והוסיף כי הוא מאמין
שבסופו של דבר לא יצטרך כלל לשלם.
בינתיים הגיש ערעור.
אלא שבפסק הדין המנומק של השו פט,
הדגיש ד״ר רייכרט, כי אמנם משהו
אינו בסדר בבתי המשפט הרבניים. לדעה
זו הגיע השופט אחר ששמע עדויות
רבות, שהובאו להגנתו של הזקן. מישהו
סיפר שם על 12 לירות, שקיבל רב אחד,
עד אחר גילה על התערבותו האישית
של הרב הראשי בפרשת גט ומזונות.
אלא שכל אלה, אם גם בית המשפט
מאמין בכך, אינם באים להוכיח כי כל
בתי המשפט הרבניים במדינה פסולים,
׳(המשך בעמוד ) 13
מראריה
יח\רה-
(סנתייס
וכך קמה המדמה!
״אני מאמין להחלטת או״ם...״
צילומים: בנו רותנברג
ימי צנע :
״הצפדנים שלי חדות
ואני יודע להשתמש בחן!״
העצמות משרפות, אך המן? חי ושלם.
״כינאזם ירושלים ז
תחליטו מה שתרצו, אני: מצא כאן ומצפצף על כולכם יחד...״
הסכנה האמתית ג עור אסור ללכת לישון״.
אוגוסט -נובמבר 1948 עיני הישוב מופנות דרומה. ב הסתערות
גדולה פורצים אנשי
״גבעתי״ (מימין) את המצור
החונק את הנגב, ויחידות ה־טאנקים
משלימות את המלאכה
עם כיבוש מבצר עיראק סואי־דן
(משמאל) .רק כיס מצרי קטן
נותר ליד פאלוג׳ה.
הצעירים ה ש תמ שו
ב הזד מנו ת
״האהל״ יצא לאירופה, והניח בזה
הזדמנות לחניכיו לצאת למרחב. ביום
15 אפריל ראינו הצגת בכורה של ה קומדיה
״תעלולי סקאפן״ מאת מולייר
מבוצעת בכוחותיהם.
לפני שנעיר על כמה פגמים בביצוע
רק הוגן יהיה זה מצדנו אם נציין את
העונג הרב שנגרם לנו בהצגה. אלה
היו שעתיים של צחוק מטוב לב, בהן
רכשו צעירי ״האהל״ את אהדתנו המלאה.
ובחפץ לב מברכים אנו את ״האהל״
שכה יצליח במסעותיו, להביא לגולה
את גולתו׳ עד כי יאריך שהותו בנכר,
ליהנות מהם.
וישאירלנו את שליו
כי חוששים אנו פן אך י שובו ד,״קשי־שים״
ידחקו את הנערים לקרן זוית.
׳מקלותהמשחק נהנינו, בדרך לבד אגב, גם מפרצופים נאים. נעים היה
לראות על הבמה בחורים כליאנדר ואוק־טב
(משום מה אין התוכניה מציינת
את שמותיהם הפרטיים, כאילו לא נימולו.
שמות משפחותיהם עצמון׳ וארצי) או
נערה כזרבינטה (הגברת ע. פלדמן),
הטוב בשחקנים היה, בלי ספק, ר .אדיב
בתפקיד סילוסטר. והקול הנעים ביותר
נשמע לנו מפי ההלך (ש. ישראלי).
את י. בן סירא (בתפקיד הראשי — ואת קלקלו בעודף תנועות,
סקאפן)
התפאורה קלקלובמזרקת, הניצבת במר כז
הבמה, ומפריעה לשחקנים לנוע כה
וכה וגם הרטיבה לז׳רונט את מכנסיו.
בדרך כלל, מה שעשו השחקנים היה
טוב. ימה שעשו האחרים — לא כל
כך. אנו מבינים יפה כי ״האהל״ הוא
תיאטרון מעמדי, ואין הוא רוצה להציג
קומדיה ריקנית. מולייר לא היה אסת טיקן
גרידא, ושאף לתקן הרבה בחברה.
אבל דוקא קומדיה זאת אין בה כל
רעיון חברתי. לפיכך באו והוסיפו לו,
ומישחקי ביניים.
למולייר, פרולוגים,
שאינם נצמדים כלל למחזה. הרצון היה
טוב, אבל הביצוע לא. את הפרולוגים
אפשר להשאיר (עם החרוזים הצורחים,
בגלל
״אנשים פושעים״) כמו הופעתו הניאה וקולו הנעים ישל ש.
ישראלי, אבל הפאנטומימה, לצערנו הרב,
תועיל הרבה בהעדרה.
ונציין עוד עובדה נאה אחת. הנהלת
ההצגה היא בידי עובדי הבמה. יישר
כוחם.
הצ״זב טרון ב בג די
אזרחיים
הצ׳יזבטרון היה התיאטרון הצבאי
פאראכםלנם, דוגמה לכל הלהקות
הצבאיות שקמו אחריו. מתחילתו היה
להקת הפלמ״ח, ושאף לבטא את רוח
יחידתו. מאחר שצמח מתוך הווי מסוים
היה מעורה בקהלו, ונתן לנו את התי אטרון
העברי הראשון בו היו השחקנים
וקהלם מעור אחד. הישג זה בלבדו
דיו להעמיד את הצ׳יזבטרון כנכס תר בותי
רב, ולא עוד אלא שכדוגמתו גים
הפעיל את התיאטראות האזרחיים שיש אפו
להתקרב לקהלם העברי, החדש.
לפני כחודשיים השתחררה הלהקה
בוילה. הצבא נתן לה את מלוא העזרה.
משרד השיקום השיג למענה את כל
״שטח הפקר״ :גדעון(ימין) כעמי ושייקח
תקוות גדולות ואכזבה מרה.
ההקלות האפשריות בכדי שיוכלו המש תחררים
להקים לעצמם תיאטרון אזרחי,
מלבד הלוואה הגונה בתנאים נוחים, וגם שהבטיח בזה
המחת״ר נתן משלו,
לצ׳יזבטרון מספר רב של הופעות במח נות
הצבא.
וכך׳ עם שם טוב מאחריהם, עידוד
ציבורי לפניהם, ובסיס ממוני מובטח,
יצא הצ׳יזבטרון לדרכו האזרחית.
ונכשל כשלון מחפיר.
הצגת הבכורה של תכנית ה׳ (״שטח
הפקר״) התקיימה ביום 10 אפריל,
באולם אהל שם, תל אביב. הדבר המענין
ביותר באולם היה — הפהוקים. גם
מבקר אינו אלא איש. והישיבה שם
היתד, בשבילנו פשוט סיגוף.
הספקנו לראות שני מערכונים ולש מוע
פזמון אחד. המערכון הראשון רצה
להוכיח בי השלטון (בדמות אנטוניום
וקליאופטרד ).אינו סובל את הקרקס
(הצ׳יזבטרון?) .המערכון השני רצה
להראות לנו כי ממשלת ישראל אומרת
למשכן את מגילת העצמאות תמורת
מילווה אמריקאי. הפזמון רצה להראות
לנו את דרך חייו של גנרל מכסיקאי
(דוקא) .ובסך הכול נוכחנו רק בדבר
אחד — ,כי בשביל להתחכם צריך להיות
חכמים. אחרת נהפכות העקיצות למהלו מות
והסאטירה לסטירה.
וכל זה היה נתון במסגרת של וודביל
מלפני יובל, עם להטוטי מוקיונות תפלים
וטכסט טפשי.
חבל היה לנו על מאמציהם של נעמי
ושייקה.
שאלנו את עצמנו: מה קרה לצ׳יז־בטרון?
מדמה לנו כי קרה דבר פשוט:
הוא הוכה בחותם המפלגה. מוזר הדבר
כי המפלגה אשר חבריה נהנו ביותר
מן השלטון החדש, אותם אנשי הקיבוץ
הארצי והקיבוץ המאוחד, אשר בודאי
טוב מצבם ממצב רוב תושבי המדינה
האחרים, הם המבקרים ביקורת כה גסה
את השלטון.
יתר על כן, בשביל לכתוב טכסט,
אפילו בשביל הצ׳יזבטרון, צריך כשרון
מסוים. יש סופרים המדמים כי מלים
חריפות, או גם סתם חרפות, יכולות
לבוא במקום חריפות מחשבה. חומד
״תעלולי סקאפן״ :שמואל עצמון ועדינה פלדמן
הצעירים השכילו ממלמדיהם?
.העולם הזה״ ,מם׳ 652
נוכמכר א4ס- 1
מרס ע4י 5ג
הנגב המשוחרר מקבל את פני
הפורצים (מימין) ומשמש בסים
להתקפת־הסיום, כחותינו מגיעים שעל ולאבו־עג׳לה
לאל־עריש
אדמת מצרים. כחות המצרים הדיפלומטי השיקול
שבורים.
עוצר את ההתקדמות. מצרים ואחריה לשביתת־נשק
.מוכנה
חותמות שאר המדינות הערב יות.
חזרת השבויים (משמאל)
מסיימת את המלחמה. המדינה
מובטחת׳ השלום חזר.
מ 1ס
מנוח־ן טוב ־ מנוח־ןרע...
בלילה, כשהגיע מנוחין לשדה התעופה,
אמר לעתונאים, כי הוא אינו
מתחרט על מעשיו. באו אנשים ואמרו :
״הנה סימן שהאיש הוא אידאליסט,
ואינו מסתייג״ .כעבור 12 שעות, בפ גישה
עם עורכי העתונים, הכריז הכנר,
כי הוא מצטער על שגרם צער ליחי דים.
באו האנשים ואמרו :״הנה, האיש
אומר בפירוש שלא רצה לפגוע״ .עוד
בטרם בא מנוחין לארץ הזמין המדור
למוסיקה שליד משרד החינוך למסיבה
ובה נאמר כי הממשלה אינה אחראית
להופעותיו של מנוחין. מיד למחרת
רכשו להם 1כרטיסים מרבית מנהלי
המחלקות ועוד אישים גבוהים בממש לה.
ושלשה שבועות אחר כך הוזמן
הכנר לארוחת צהרים אצל הנשיא׳ בה
בשעה שהעדרם הבולט באולם ״אהל
שם״ של השרים ואנשי ממשלה גבוהים
(הנראים בדרך כלל בקונצרטים אחרים)
השאיר מקום למסקנות...
א הב ת וגד־ר־־תיל
ואין זר, הדבר היחידי שקשה להבינו
בפרשה זו. למשל, משום מה קם
הקהל על רגליו כדי לקבל את מנוחין
כשעלה על הבמה? נניח כי הוא הרא שון
והגדול בין הכנרים בדור׳ ואלו אף
בכל הדורות — האמנם כה עמוקה
ואורגנית היא הערצת הקהל הרחב
שלנו למוסיקה, כה גדולה הבנתו, אב חנתו,
כה קדושה התופעה והיחס כלפי
אמן, עד כי קמים כדי לכבדו? אלו
היד, כן, היו ודאי מקדמים בצורה דומה
אמנים גדולים אחרים, שביקרו כאן
בשנים האחרונות. אבל לא עשו כן.
מכאן שעצם הסנסציה מסביב לענין
בלבלה אותנו לחלוטין( .בקונצרט של
טיטו גובי קת״א, למשל, כשעלה על
הבמה סשה פרנס, הכנר, שהשתתף
בתכנית בנגינת ביניים, היו כאלה שחש בוהו
למנוחין, כה התבלבלו בדבר ״כנר
אחד״ שצריך להופיע באולם ״אהל
שם ואם אמנם הכבוד הגדול שני תן
למנוחין נובע מההערכה של האדם
וספק מתוך הפגנה שעל אף הכל, על
אף ההשמצה נגדו, אנו מתעלים, מבי נים
וסולחים, הרי גם אז אין מקום
להפגנות כעין אלה. יש רבים שניגנו
בפני גרמנים בתום לב ומתוך רגש
קוסמופוליטי ואמונה כי אפשר לתקן
את האדם וגם אותם אין להאשים בשל
כך ולהוציא מסקנות מופרזות. אבל
ודאי שאין גם מקום להעריך ולהפגין
יחס כבוד ואהבה בשל כל אלה.
אפילו
עתוגי
לונדון
וניו־יורק
מצאי
ענין מיוחד בבואו הנה .״מנוחין מנגן
בתל־אביב מאחר גדר תייל״ אלה היו
הכותרות (מבחינה עתונאית ודאי שב צדק)
,אלא שהעתונאים מעבר לימים
מבולבלים_עוד מן העבר הקרוב וסבו רים,
כיפי הנראה;,״ שמדובר כאן~באמצעי
ובעצם, גם
זהירות נגד טרוריסטים.
אנחנו, במקום, לא תפסנו כהלכה את
הענין: האמנם ביקשו כאן לזרוק פצ צות
או להתקיף בנוסח אותם הימים?
הכבנין הסי. אי. די. בדרך יפו תל־אביב
אולם ״אהל שם״ ?
הזקנים יוצאים דמלחמה
(המשך מעמוד )9
והרי הנאשם לא האשים את האנשים
האלה, אלא את כל בתי המשפט, את
מכאן התפתח
כל השיטה.
בין
ויכוח
התובע והסניגור בדבר ...אנארכיה במ דינה.
בעוד
דרש
שהקטיגור
בדין,
כדי שהדבר ישמש
התושבים
להחמיר לכל
לקח
״וכדי שלא נגיע למצב של
אנארכיה״ ,טען הסניגור, שאפילו מדברי
השופט, שהאמין לכמה מהעדים, יוצא
כי ״כבר קיימת אנארכיה בחלק מבתי
המשפט הרבניים״.
בט הובן ב די סנסציה
היוצא מכל אלה: אל נערבב פרשיות.
כל הסבור (במנוחין עצמו) שאין
קשר בין באך וברהמס ובטהובן לבין
סנסציות ואינטריגות בעולם, ילך לקונ צרטים
וייהנה שבעתיים. שהרי סוף
סוף רבים הם האנשים שנולדו יהודים,
ואף פעם לא הכחישו את הדבר, לא
התנצרו ויישארו יהודים כל ימי חייהם,
ולא מגיע להם פרס בעבור זה. לעומת
זה לא רבים הם הכנרים כיהודי מנו־חין.
אמר פעם מנצח מפורסם :״אל
תבואו לראות אותי ואל תחטטו בנפש־ובחיי
הפרטיים — האזינו למוסיקה שלי
ועוד הוסיף :
ותבואו על שכרכם״.
״והעריכו אותי רק על פי המוסיקה
שלי״.
ואילו שטרנהל עצמו לא האזין כלל
לקריאת פסק הדין (הדבר ארך, כשער).
אם מפני שלא הבין את דברי השופט
או אולי מתוך ״התעלות״ על כל הפרשה.
הוא הסתובב בקצה האולם, הציץ מבעד
לחלין החוצה, התענין בצעקות שנשמעו
בחצר
(איזה
שוטרים)...
אסיר
אחר
הוא נמצא אשם
התפרץ
משנודע
נגד
ונידון, הזדיין מחדש
באמונה, כי הוא יזוכה על ידי ביה״ד
העליון.
ובאיתו ערב שבת ישבו הזקנים ב מושב
בצותא ודיברו ארוכות, ו״ניתחו״
מחדש את פרשת
רבי
דויד שטרנהל
אשר מזה חדשים נמצא ״בסכסוך עם
המדינה״•
יהודי מנוחין
כפות ידי
נקיות...
פרליוד משטרתי
התלהבות מאחרי חבלים
מתוחים.
,הסולם הזה״ ,נזס׳ 652
מי אחראי למפולת י
דם עשרות ההרוגים והפצועים באסון המחריד ביפו תובע העמדת האשמים לדיו
תל של שברי רהיטים, גושי בטון
מפוצצים׳ צלעות ברזל ואשפר״ צוו חות
הפצועים, בכי הניצולים שקרוביהם
נעדרים, המון של יהודים, ערבים ונזי רות,
החופרים בקדחתנות ונושאים דליי
י״יך•
מאת סופרנו ש• ׳!ו ר!
מים — והו המחזה שנתגלה לעיני שעה
קלה אחרי ש״הבית הגדול״ בן 4הקו*
מות ברחוב 22 בעג׳אמי התמוטט וקבר
תחתיו את עשרות דייריו.
הנר, יושבת אשד, זקנה על כסא
שבור, אחרון חפציה שהושלך זה עתה
מידי החופרים בעיי המפולת, ובוכה
לעצמה בכי חרישי. מי נעדר 1בעלה?
ילדיה? אין היא עונה.
על התריס המורד של החנות בבית
הסמוך עומד נשען גבר, כבן ,35 ומסתכל
אלינו בעינים ריקות מהבעה, כת מה
על ההתרגשות. מישהו לוחש באזני
שאשתו קבורה תחת גושי הבטון.
שנה בשנה, בידעם את צורת־הבניזז
הרעועה. דבר זד, לא נעשה מאז עברו
בנינים אלה לידי האפוטרופוס.
נקודה שניה שיהיה על ועדת הח קירה
— שנתמנתה בינתיים — לבדקה
היא תלונתם של הדיירים על אי־היענותו
של פקיד האפוטרופוס בשער, המכרעת.
הדיירים טוענים, כידוע, שהזהירו את
פקידי האפוטרופוס ביום האסון, ואילו
הפקידים מכחישים זאת בכל תוקף.
לדברי הדיירים הובטח להם לשלוח
מהנדס למחרת, והמהנדסים אמנם באו
— אך עתה היד, תפקידם לסלק אח
החורבות ולהציל את אלה שעוד ניתן
להצילם.
מי אשם באסון זה?
מהנדס, שביקר בבנין זר, ימים מע טים
לפני השואה וששאלנו לדעתו למח רת
בבוקר, משער שהאסון נגרם על־ידי
מעשה בלתי־אחראי של אנשים מסו־יימים
שהכניסו לפני האסון כמה מכו נות
לקומת־הקרקע של הבית ושהרסו
לצורך זה עמוד שהפריע להם — וש־תמך,
דרך אגב, גם בבית.
עשרה נהרגו, עשרות נפצעו. אין
זה האסון הראשון מסוג זה. לא יהיר.
זה האסון האחרון — אם לא יתעוררו
השלטונות מתרדמתם. לא די לנו בהכ רזות
תמימות, כהכרזת ראש העיריה,
שדרש זה מכבר את פינוי הבתים המ סוכנים.
האם ניתן שיכון אחר לדיי־ריר,ם?
וכל עוד לא ניתן — מדוע
אחדים מן הדיירים רואים את מקור
האסון בהזנחת ר,בנינים הנטושים ביפו.
הדיירים הערבים, שגרו בבתים אלה
לפני המלחמה, היו רגילים לתקנם מדי
לא נוצרה יחידת־חירום של מהנדסים לבדיקה
תכופה של ד,בנינים ואזהרת הדיירים
כאשר מתגלים סימנים של אסון
מתקרב?
החייל המשוחרר יוסף שרייבר
איבד כד תקוה...
״אשתי רחל ובני נוח, בן שנתיים וחצי -קבורים תחת
המפולת ...חלבתי להתייצב בעתודות ובחזרי ראיתי
שחיי הרוסים...״
שעה אחרי ההתמוטטות
״המונים חשים לעזרה ...יהודים, ערבים ונזירות נושאים דל״ מים...
שוטרים וכבאים מגיעים למקום...״
הנערה שרא מצאה את כיתה
״היא חזרה מ 1העבודה ...י הבית כבד לא
יודעת מה קרה למשפחה...״
היה ...אינה
למחרת כבוקר
שוטרים, חיילים
עשרות עוד קבורים תחת החורבות...על עבודות ההצלה ...התקוות קלושות...״
וחפרים
משתלטים
.העולם הזה״ ,נזם׳ 652
מעשה הזוועה ברמלה
יללה פלחה את אויר ביד, המשפט.
האשד, שעל דרבן העדים, ערביה כבת
שלשים, התיפחה בבכי והסתירה בידיה
את פניה :״אל תראו לי את זה״ צרחה
משנטל הקטיגור לידו אקדח פרבלום —
אחד המוצגים במשפט. השופטים שמאחורי
השלחן הארוך בראש האולם (ד׳׳ ר
בר זכאי, ד״ר קיסטר ומר גנוסר) שלחו
מבטיהם באשה האומללה ולא הפריעו
בעדה .״צדק אני מבקשת מכם״ — הת חננה
האשד, הערביה מסביבת רמלה —
״כי נלקח ממני ילדי ולא יהיה לי עוד״.
התיאורים מקפיאים את הדם
על ספסל הנאשמים, בתוך התא,
ישבו שני גברים, אריה ננזיה ואריה
שטיינברג, אלא שרק אחד מהם נאשם
ברצח. השני, שהפך עד המלך, ישב בתא
למען הנוהג׳ כי מאז היה לעד המלך,
נפסקו, כחוק, הדיונים נגדו. ומשיקום
ממקומו אריה ננזיה, בן ה־ , 18 עת יקריא
אב בית הדין את גזר הדין נגדו בשבוע
בפי ׳שהוא הושמע בבית הדין,
להרהורים על הווי ימינו...
מקום
היצר סתום בלם אבר
היה זה ב־ 11 ליולי , 1949 בשדות
רמלה, אשר חלק מהם הושכר מטעם
האפוטרופוס על רכוש נפקד לאדם בשם
דוד מזרחי, המגדל בשטח זה פירות
יליד בנימינה
וירקות. אריה ננזיה,
ותושב באר יעקב, היה פועל אצל מזרחי
ובעבודה הכיר עולה חדש בשם אריה
שטיינברג >בן )28 שאף הוא עבד במקום.
אותו יום, הוא ה־ 11 ליולי, נעלמו
מביתם בסביבת רמלה שני נערים ער ביים(
,בני ,) 11 והם איסה ניקולה אל
אהב ויוסף חדד עבדללה אל דינה. הורי
אחד הילדים הודיעו על העלמם למשטרה
ומסרו תאור שני הילדים. הם סיפרו, כי
השנים יצאו׳ לשדות כשהם רוכבים על
חמורים. אחד הילדים היה יתום.
המשטרה החלד, בחיפושים בסביבה
ובין השאר גם בשטחים השייכים למז רחי.
אך החיפושים לא נשאו פרי. כעבור
כמה ימים שוב חזרו השוטרים לאדמות
ר,מופקעות.
״מזרחי, אולי אתה יודע משהו?
שאל הקצין הממונה את האבר, אדמותיך
נמצאות כאן, בהצטלבות הדרכים״.
אך מזרחי לא ידע מאומה והשוטרים
עזבו בשניה את המקום מבלי להעלות
דבר. ואז שמע מזרחי הערה אחת מפי
גנזיה׳ והיא אשר עוררה חשד בלבו.
ננזיה׳ כפי שסיפר האיש בבית הדין,
אמר :״לעולם לא ימצאו אותם״ .חשב
מזרחי :״שמא מעורב הבחור בכל
העסק?״ ובו ביום גילה את חששו
למשטרה.
ממה מתו הנרצחים?
הסניגור עו״ד קריצ׳מן
המותר
לרצוח
מסתננים י
הבא, יהיה זה הרגע שעל כף המאזנים ;
גנזיה עומד בצל התליה, כנאשם ברצח
שגי ילדים.
עשרה ימים נמשכו הדיונים בבית
הדין המחוזי בתל אביב, בשהקטיגוריה,
המיוצגת ע״י מר קולן גלקמן, סגן
פרקליט המדינה בעל הקומה הגבוהה,
מבטא דרום־אפריקאי,
פנים אצילים,
מביא עשרה עדים, ולעומתה להגנה —
אין אף עד אחד. התיאורים, שנשמעו
במהלך הדיונים בעשרה ימים אלה בדבר
הרצחם של שני הנערים, הקפיאו את
הדם בעורקי הנוכחים באולם. מסקנות
בית הדין יוודעו ברבים משינתן פסק
הדין ואז אפשר יהיה לקבוע את מדת
האחריות של הנאשם בפרשה עצובה
זו. בינתיים משאיר לנו סיפור המעשה,
בעשרה ימים אחר כך נעצר גנזיה
בביתו בבאר יעקב. יחד עמו נעצר
חברו בעבודה אריה שטיינברג, העילה
החדש. בחקירה הראשונה (בפני הקצין
החוקר לוי רחום) ,מסרו השנים הודאה,
הם הבחינו בשני ערבים רוכבים על
חמוריהם וצוו עליהם לעמוד. הערבים
השאירו את חמוריהם והחלו בורחים.
ננזיה ירה בהם מאקדח אך השנים
המשיכו לברוח. לפתע צנחו ארצה ומ שהגיעו
שני היהודים למקום מצאום בלי
רוח חיים. רק אז, מסרו החשודים למשטרה,
הבחינו כי היו אלה שני נערים,
״ראינו מה שעשינו״ — מסתיימת
ההודאה — ״זרקנו אותם לתוך הבאר,
והלכנו״.
בהדרכת שני העצורים יצאה המשטרה
לאותה באר עזובה שעמקה 52 מטרים.
בתוך הבאר נראו הגופות של שני הילדים.
שני ערבים מסתננים, שנמצאו
אותו יום עצורים במשטרת רמלה, ירדו
לתוך הבאר והעלו את הגופות, שהיו
במצב התפוררות. ד״ר חנניה פיינשטיין,
הרופא הממשלתי מרחובות, בדק ומצא
הכאר ככרס מזרחי
הנערים נזרקו חיים...
בשתיהן סימני כדורים׳ אך לא ידע לקבוע
בודאות מתי נורו הילדים: בטרם
שהושלכו לבאר או אחרי־כן.
״שני הדברים אפשריים״ ,אמר בבית
המשפט בתשובה לשאלות.
בגלל מצב ההתפוררות של הגופות
אי אפשר היה לקבוע אם אמנם נורו
הנערים מן המארב. התשובות לשאלות
אלה היו חשובות למדי לבית המשפט,
אך ד״ר פיינשטיין לא יכול לשנות את
פני הדברים: הדיאגנוזה נראתה לא
בלתי־אפשרית.
כעבור כמה ימים, לאחר הוצאת
הגופות מהבאר, הודיע הנאשם שטיינברג
לקצין באותו שם׳ שהוא ״רוצה לגלות
את כל האמת״ .וכאן חל מפנה חשוב
בפרשת המשפט הזה, כשד,ודאתו השניה
של שטיינברג הופכת אותו לעד המלך
ומשאירה בתא — נאשם אחד בלבד.
מה סיפר שטיינברג?
מה סיפר שטיינברג למשטרה?
פרד שנעלם
״הלכנו לחפש אחר
ממשקו של מזרחי. בפרדס עמד בית בן
שתי קומות ועל ידו נתקלנו בשני
נערים ערבים הרוכבים על חמורים. איני
שומע ערבית ולא אדע על מה דיבר
אתם ננזיה ...הוא לקחם הצדה ולפתע
תפס אחד מהם והשליכו לתוך הבאר.
אחר כך תפס בגופו של הנער השני
והשליך גם אותו לתוך הבאר ...נבהלתי
וברחתי מן המקום. אחר כך שאל;/י
את ננזיה ״מה עשית?״ ועל כך הוא
השיב לי ״זה לא עסקך״ .הוא ירד אז
אל הבאר...״
לא ברור לשם מה ירד ננזיה אל
הבאר, אך בבית המשפט סיפר שטיינברג
כי הוא ראה את חברו משליך ילד
(המשך בעמוד ) 18
צילומים :
קו יפמןו לי ם
השוטר יוסף הורוביץ
מחפש את חפציו
כין החורבות
״הלכתי לקופת חולים.
שמעתי את הרעש, רצתי כעבור הגעתי
חזרה,
עשר דקות. אמי ואשתי
ניצלו בנס״.
מוברת־הירקות
;כ׳ אדכוחר
מחבקת ילדיה
שניצלו.
״סוכרת ירקות ליז רעש פתאום
הבית,.. והבית גדול, אבק
איננו ...ב רון השם שהילדים
שיחקו בחוץ,..״
,העולם הזר!׳ ,מס׳ 652
תעודה אחת יותר מדי
פורט. שוביני קונה כרטיס נסיעה
רד בדיאפ.
(המשך מעמוד )7
בשנת 1933 ברח בפעם הרביעית.
יחד עם חבר־למאסר, חדר לתוך הג׳ונגל׳
שער, שעבדו באספקת המים. הם גוזלים
סירתו של אינדיאני ומגיעים לים. המזל
מאיר להם פנים׳ והם מגיעים לאיים
הבריטיים הקרובים. שוביני עובד במס פנות
טרינידאד, מצפה לאניר, שתסיעו
חזרה לארץ מולדתו.
הוא עולה על אניד, ומשך ארבע
שנים נוסע סביב העולם כמלח. בשנת
1937 הגיע ללונדון. אותו זמן נערכה
התערוכה הגדולה בפאריס, וכל אדם
יכול לנסוע מאנגליה לצרפת בלי פס־
הנקוי לבעלי טעם
רדיו
מנקה
ק שת
חל-אביב
בן־יהודה 47 בקומה
תיקתים • מכירה
ק נ יה • ח יל וף
תקליטים
לפטפון
אברהמסוו
1מפירמות
רתל־זייזביב
בן־יהודד,
רחוב
פינת
הופיע
הספר ללימוד
גוט.
עד כה פוזרנו בארצות הגולה,
להשיג בכל בי״מ
לספרים או בסטודיה
נעת הוחזרנו על כנפי־מטוסים,
כעת נשתה
במדינת־ישראל,
נכפיל
ישובנו
ונשתה
לחיי עמנו
נמלא הכוס
בנקודות ייננו
התישבות,
ביום
העצמאות.
משלל
הצבעים,
לכבוד מדינתנו, בר, אנו גאים,
אופר טו ת. ורסי ס, רקוד•
דדי ! אזניזן -רז ברם
לה ראלו מהרהר, ועונה :״עשית
שטות היכולה לעלות לך ביוקר. אולם
אני מאמין בך. דרוש לך שם 7קה
את שלי, והשתדל לשמור על טהרו.״
שובינו, או פרננד ראלו׳ כפי שהוא
קורא לעצמו עכשיו, עובד כנהג בחברה
משאות. אך בשנת 1939 מת לה ראלו
ושובינו שוב מחוסר שם, כי אין ה־א
יכול להשתמש בזהותו של מת,
בשנת 1946 הוא פוגש את ריימונד
אורייז, בחורה בת 24 אשר אהובה
הראשון עזבה בגיל 19 עם ילד, הם
מחליטים מיד לחיות יחד, אף כי בגלל
תנאים ״טכניים״ אין שובינו יכול להוציא
תעודת נשואין. הוא מצטיין במסג־רותו
אליה, וביחוד במשך השנתיים שהיא
מבלה בסנטוריום לחולי שחפת.
יום אחד עוצר אותו שוטר תנועה.
״צד,צד, לה ראלו ! ״
״תעודות?״
אך התעודות הן על שם אמדה
שדביל. אם לאדם יש שתי זהויות, הרי
אחת מהן מזוייפת. השוטר מוביל אותו
לתחנת המשטרה. שם מודה שוביני
כי הנו האסיר שברח לפני 17 שנה
מאי השדים. עתה עליו לבלות את 10
השנים הנותרות בבית־הסוהר, אם לא
תיכנע הממשלה לדעת הקהל התובעת
את שיחרורו.
מט1ם יא1
וביום העצמאות בשנת התש״י,
נשתה
, 116 תל־אביב
יין
אזול
כל המלאי.
ספרים נ. טברסקי. חברה בע״נז
ספר חדש לילדים
-הספר שבל ילד מחכה לו
״חסמבה״
צייר :
שמחים
וששים.
נישבה כל שטח באבר ופועל,
— תקל־ ט־ב
אך, ב ט הו בן, אובדו
סיפור
יין
נשבה לבטח
הנםגוט,
מאת
היין ט^גו
עד כה שתינו בום התרעלה,
ת״א, בן־יהודה .64
הוצאת
רח׳ רשי 9
יין לכבוד יום העצמאות
המצויר עצמי של
הנס
— במבחר גדול
| וסטרמן את יון, ת״א,
״שעורי ריקוד -תענוג ״
רח׳ דיזנגוף
3ס 1תרס
ידועות
בהגיעו לפריס, הוא פונה למכר של
משפחתו, לה ראלו, ומודיע לו כי ברח
מאי השדים. הוא אומר לו כי ברצונו
לעבוד ולחיות חיים תקינים אך אין
לו שם.
עם פרוץ המלחמה, נוהג שובינו
מכונית משא, בה אסף כמה פליטים
הבורחים מפני הצבא הגרמני המתקדם.
בין הפליטים יש חייל בשם אמדה
שדביל. צהצה גונב את תעודותיו של
החייל והנהו מצוייד בתעודת זהות
חדשה. אך לשם זהירות אינו משתמש
בה אלא במקרים מיוחדים, בחייו השוט פים
עודו קורא לעצמו לה ראלו.
ש. לי פ ש טי ץ
וצובעת
הכורת
סוד מוחלט בהחלט
יגאל מוסינזון
הרפתקאות
קבוצת ילדים שעזרה ל״הגנה״ להלחם באנגלים ולהציל
מחסן־נשק וספינת־מעפילים.
׳טמואל כץ.
המחיר 550 פרוטה.
הופיעה מהדורת-כים מלאה של
הדרך דיריווו
מאת
יגאל מוסינזון
צ רור סיפורים מהווי ימינו המחיר 250 פרוטה.
ההפצה הראשית: סוכנות י. ברונפמן, רח׳ צ׳לנוב -2תל־אביב
זה עתה הופיע גם בתרגוש עברי
ספרו
הנובליסטן
האיטלקי הגדול
א. מוראבייה
האשה
מרומא
(קורותיה של נערת הפקר)
תיאור
נאמן
ומדויק
מחיי ההפקר והשחיתות בעיר רומא בתקופת המשטר
הפאשיסטי של מוסוליני
הספר נמנה על ר,״בסט סלרם״ באמריקה לשנת . 1950
המחיר 250 פרוטה
י להשיג
בכל
החנויות וו־,קיוסקים למכירת
ספרים.
,העולם הזה״ ,מס׳ 652
שהטניס שהם מייצגים עודו רחוק מה משחק
שמשחקים בחוץ לארץ.
על כל פנים בטוחים אנו ששיעור
זה לא ילך לאיבוד, ודוקא עתה בהתקרב
המועד לפגישה במסגרת גביע־
״דיוייס״ נגד נבחרת פולין, העומד להתקיים
בחודש הבא בורשה, ינצלו טני־סאינו
שיעור זה וישפרו את רמת
משחקם.
כע1ל*ן חר1ן ו לסגים הישראלי
ההתחרויות הפתוחות, במסגרת האליפות
הבינלאומית לטניס, שנערכו בתל־אביב
בשבועיים האחרונים היו בלי ספלן
המאורע החשוב ביותר בחיי הספירט
שלנו בחדשים האחרונים. מעט מאד
מזדמן לנו לחזות בדרגה ספורטיבית
כה גבוהה כביצוע האורחים מחוץ לארץ.
ולא היו אלה ספורטאים בלתי
מוכרים בעולם הספורט.
התעגיגות גינדאומית
ג׳ק הרפר מאוסטרליה, הרלדו ומריה
וייס מארגנטינה, ברטולד בלומקויסט
משבדיה היו המשתתפים בתחרויות ש נערכו
השנה בתל־אביב, והרימו כבת
אחת את דרגת התחרויות למאורע ספיר־טיבי
היוצא מגדר הרגיל, עד כדי כך
שאפילו הסוכנויות הטלגרפיות העיל־מיות
כא.פ ,.יו.פי .״רויטרס״ ואחרים,
האדישות תמיד למה שנעשה בספויט
המקומי הקפידו הפעם ושלחו רפור־טג׳ות
מלאות על מה שהתרחש בימים
אלה על מגרשי הטניס של ״מכבי״ תל־אביב.
הקהל הישראלי הצמא לספירט
משובח קבל את מנתו לא ב״צנע״,
ונהנה. הוא ישב במשך קרוב ל־10
מוהו בישראל, ועקבנו אחרי כל כדור
וכדור, וכעסנו על עצמנו אם הרעש
שבא מצד הרחוב משך לרגע את תש-
מת לבנו בזמן הקרב הקשה שנהגו
שני השחקנים האלה על התואר אלוף
בינלאומי של ישראל. מה ראינו במשחק
זה? כל מה שאפשר לדרוש משחקני
טניס היודעים היטב את מקצועם. ראש
עין פקוחה ;
וראשונה — מחשבה ;
מכה חזקה ; ״שרות״ נהדר ומהיר ש בדורו
פוגע במהירות בזק ובריקנות ע צומה.
ואם עוד נוסיף את המשחק
הנאה ליד הרשת, את החלפת הכדורים,
את ה.ח תוך״ וכל יתר הניואנסים הנחוצים
כדי להציג טניס מובחר — הרי
זה נתגלה לנו בשני המשחקים האלה.
חסרים ברגים רכים
דו־קרס הרפי -וייס
בשתי הפגישות הללו בין הרפר
ווייס הגיעו התחרויות לשלבים הגבו הים
ביותר. ואם תשאלו אותנו אם
נצח הרפר רק הודות לנסיונו הרב ול־כדאי
היה לארגן תחרויות אלה הרי
רק בשביל לראות את ההתמודדות של
שני השחקנים האלה — כדאי וכדאי !
בשתי תחרויות אלה יצא הרפר כמנצח
ובשתיהן בשלוש מערכות, ובשתיהן
הכוכב ג׳ק הרפר
סרויס מיוחד.
שים רבים אין שחקנינו יורדים מעל
מגרשי הטניס עמדו הם נגד האור חים
מחו״ל בצורה כה דלה. ידענו
מראש שאין לנו סיכויים לנצחונות,
אך חשבנו בכל זאת שתהיה התנגדות
עזה, שיתפתח קרב, שעמידתם תדרוש
מיריביהם מאמץ. תקוות אלה התבדו.
ונגיד את האמת — לא רק שלא התקדמנו
אלא גם נסוגונו, ואולי שיעור
זד, יתן דחיפה יותר חזקה לשח־קנינו
שלפניהם עוד הרבה ללמוד, ללמוד
ועוד פעם — ללמוד. אע״פ כן איננו
מתרעמים על שהשעור הזה נערך. הוא
בודאי יביא תוצאות, ושחקנינו יבינו
צבעים
האורחים
כלומקויסט (ימין) וייס
הישראלים לא עשו רושם.
ימים ועקב בהתענינות רבה אחרי מהלך
המשחקים, שאחדים מהם׳ ובעיקר ההתמודדויות
בין השחקנים מחוץ לארץ
רתקוהו עד רגעי ההכרעה. קהל זר
הוכיח גם הפעם כי מוכן הוא לשלם
מחיר יקר בעד הכרטיסים אם רק נית נים
לו הזדמנות לראות מאבק ספיר
טיבי גדול, אמתי, הוגן ומושלם.
הכוכב — ג׳ק הרפר
ג׳ק הרפר היה ה״כוכב״ של התחרויות.
פעמיים הגיע לשלבים האחרונים
ופעמיים ידע לנצח בצורה משכ נעת
את יריבו הגדול — הרלדו וייס.
שתי התחרויות הללו לא ימחו בנקל
מזכר קהל הצופים. חזינו בהם יופי של
התמודדות ספורטיבית, ראינו טניס ש כבר
עשרות שנים לא היינו עדים לב־
תחרויות טניס בעולם כולו צריכות
מסגרת ארגונית מושלמת. בורג אחד
החסר לארגון מקלקל את הרושם. וה פעם
חסרו הרבה ברגים. ואנו מתפלאים
דוקא על מארגני התחרויות׳ מחלקת
הטניס של ״מכבי״ תל־אביב שידעו מאז
ומתמיד לארגן תחרויות בצורה הטובה
ביותר, שהזניחו הפעם הרבה דברים
פרימיטיביים שלא רק שהפריעו למהלך
התחרויות, אלא גם הביאו לרוגז מצד
הקהל והאורחים גם יחד, ובדבר זה
יש להזהר. אסור לנו לזלזל בקשרים
עם ספורטאי חוץ לארץ, ואם נעשים
מאמצים רבים כדי להביא אורחים מ־חו״ל,
והפעם הביאו שחקנים בעלי שם,
הרי צריך להתאמץ ולשמור שכל התח רויות
תהיינה ערוכות ומסודרות ללא
דופי.
(מרכז)
והיפר
כשרון חסר גסיון
כולם הדגישו שעלינו עוד להתמסר
בשיטתיות לאימונים אינטנסיביים בט ישלנו
־חומר טוב, אבל חסר
ניס,
נסיון. ואם אנו רוצים להתקדם הרי
עריכת תחרויות תכופות עם שחקנים
מחו״ל יכולה להביא תועלת רבה לשח־קנינו
— .זאת היא המסקנה של האור שהנושאים
בעול
חים. ואנו בטוחים
של התפתחות הספורט־הלבן בארץ יידעו
לנצל מסקנה זו בחיי הטניס היומ יומיים
— אם בכוונתנו להתקדם...
אלבסכד אדבסנדרוני
עשירים
צעירה בת ,28 יהודיה בת 4ארצות,
ציירת שהצליחה לגבש סגנון משלה
ולזכות להכרה בעולם האמנות — זוהי
אתה פישר׳ שבאה ארצה לביקור של
שבוע ושתערוכת ציוריה נפתחה השבוע
ב״סטודיו מקרא״ .אם אמנם יש
לחלק את אמנות הציור לשתי תקופות
— זו שלפני פיקאסו וזו שאחריו —
הרי עומדת היא ברגל אחת בכל תקו
ומרצפות
היא אוהבת נושאים מוזיקאליים,
צבעים עשירים, ומשום מה גם מרצפות•
המופיעות כמעט בכל תמונותיה.
אתה נולדה ביוגוסלאביה להורים
יהודים־הונגרים׳ גדלה בצרפת — שם
זכתה ב־ 1939 בפרסים בשל דיקוראציות
של מחזות — ,בימי מלחמת־העולם הי תד,
עצורה שנתיים באיטליה וכיום
מתגוררת היא ברומא.
קרירות־רוחו ששלטה במשך כל זמן
משחקו, מה שאי אפשר להגיד על יריבו
וייס, שבמצבים קשים יצא משתי
משקלו׳ שהוא גורם חשוב׳ ואולי הח שוב
ביותר במשחק טניס. יחד עם זר,
עלינו לציין שוייס היה מתנגד רציני
להרפר, אם כי ירד מנוצח. וייס הראה
לנו את כל סגולותיו היפות והטכניקה
שלו.
האורח השלישי שהשתתף בתחרו יות
אלה, ברטולד בלומקויסט משבדיה,
הוא הצעיר ביותר בחברה זו, ואם
כי ניצחוהו חבריו מחו״ל, הרי ידע
לנצח את כל יריביו הישראליים ולהר אות
את כושר יכולתו, ואין זה מקרה
ששחקן זה משמש כבן־זוג לשחקן
הידוע פון־קראם במשחקי זוגות במשך
השנה האחרונה במשך כל התחרויות
הבינלאומיות הנערכות בזמן האחרון
במקומות שונים בעולם.
כדי לתת תמונה שלמה של אורחינו
מחו״ל נציין עוד את הגב׳ מריה וייס,
אשתו של הרלדו וייס מארגנטינה,
שאם כי לא מצאה מתנגדות רציניות
בארצנו, הרי שלימתה הגמורה וצורת
משחקה, הדומה יותר לריקוד, גרמו
להערצה מצד הקהל הרב ומומחי הטניס
בארץ.
עמידה עלובה שד הישראלים
ואיך עמדו בחורינו נגד האורחים
מחו״ל? קשה להבין שדוקא אחרי
הסיורים האחרונים של שחקנינו במקו מות
שונים בעולם, אחרי שבמשך חד־
,העולם הזה״ ,מס 652 ,
אווה פישר ומודל
בת 28
שנת
ו־ 4ארצות.
מצב רוח של חופש
העיקר הזא להתבטל 1ליש 1ן
הרבה. אבללב חז ר את
המזרזן המתאים לכך -זז
אמנות. הזא בחר באלסטי ק
ומרגישמצ 1י ן
הקפד במלון זבפנסיזן על
הפירמה -על
נמו חדשים
בשעת סדור הנקיון
לקראת האביב —
טקסטיל שמפו הוא
לברכה ממש: הש הצבעוניות, מיכות הוילונות,
הכרים,
יהיו
נקיים וזוהרים
כמו חדשים וע״י כך
יהיה ביתך מלא אור
ונעים כפליים.
ר או דו ר
הסבריהה מו בחרתאחים בזי ר נו בעם
__ת״א, ת.ד__ 5038 .
מעשה הזוועה כרמלה
(המשך מעמוד ) 15
אחד ומשנתקרב למקום, ראה כיצד מח זיק
הנער הערבי בכעץ סולם אשר בפנים
הבאר כדי לא לפול מטה והוא תולה
באויר. ואז׳ המשיך עד המלך, הכר,
אותו נמיר, באקדחו על פני כפות הידים,
עד אשר נפל הנער מטה...
המותר לרצוח ״מסתננים״
עורך דין מקם קריצ׳מן (ששמו לא
ירד מדפי העתונות העולמית באותם
הימים הקשים כשהוא נלחם בעוז בפני
בי״ד בריטי למען דב גרונר ז״ל ואח״כ
בילה עצמו חדשים מספר מאחורי גדר
התייל של מחנה לטרון) מלמד סני גוריה
על הנאשם ברצח הכפול.
הוא הצביע על שורה של סתירות
וליקויים פורמליים, הוא חקר ארוכות
את העדים. במשך שלשה ימים רצופים
חקר קריצמן את שטיינברג, עד־הראיד,
למעשהו המשוער של שולחו, ננזיה. כמו
כן האריך הסניגור את הדיבור על
הנושא ״מסתננים״ .לעומתו טען הקטיגור,
מר גליקמן, כי לא ייתכן, שכל
אזרח במדינה ימלא תפקיד של שוטר
ויוציא דין מוות ע> כל הנראה בעיניו
כמסתנן.
בעת הינתן פסק־הדין בשבוע הבא
תועלה, מן הסתם, גם בעיה חמורה
זו המטילה את צילה על היחס לחיי
האדם במדינה.
המפיצים היחידים: חברת נורית •בע״מ
מאת פוטו כרנר תבקש
איך כמצלמה להשתמש
בבתי הקודנע
תל אביב מגדלור אסתר :
אופיר :
אוריון :
בת עבדים.
בקנותך מצלמה, הלק־ם, פילמים, פלטות,
נייר וכו׳ ,עומד לרשותך נסיוני של 25
שנים. בתור בית מסחר ראשון במקצוע.
פיתוח, העתקות, הגדלות, מכירה, קניה,
החלפה. פיתוח מיוחד של פילמים קטנים•
חזקני אך הפעם•
המוסקטרים.
טלפון 4137
רומנס על פני גלים.
חיפה ארמון
אורה
אין שלוש
זו אגדה
פגישות
יחד?נם בל נאמני המדינה ומקימיה
אנו חוגגים את יום העצמאות השלימי !
׳ כתום שנתיב למסע ישראל בדדד עצמאותו־ר
המחודשת. ברבה לאוחזים בהגה השלטון
״,ולבל אזרחי המדינה
כתובת העורך
המערכת והמו״ל :
ת״א, רחוב לילינבלום ,12 טלפון .4414
וההנהלה :
קיסרי / .דפוס מ. שהם, תל־אביב, פין .6
העולם הזה״ ,מס׳ 652
איך נכנס העגל לכד החלב?
מחנה בלשי אמתי בשש תמונות
חשבתם שלפרות אץ שכל?
משרד הקיצוב הקים מיתרסים ומחסומים. אחת החלטתו -למנוע כעד הסתננותן
של הפרות ״השחורות״ העירה. אולם עגל זה (מקווים אנו שהיה זה עגל, ולא חיה אחרת)
מצא תחכולה -הוא נכנס לכד של חלב.
אך עינם של הפקחים היתה פקוחה. העגל הגיע ...למשרד הקיצוב, ודרכו לשולחנו־תיהם
של אזרחים ״לכנים״...
זהו קטע קטן מתיר עבודתם היומיומית של אותם האחראים לביצוע הקיצוב. תהיה
דעתם של האזרחים על הקיצוב כאשר תהיה, ירטנו או יתלוצצו, דבר אחד ברור -כל עוד
יצליחו פקחים אלה כתפקידם, מובטחת חלוקה צודקת של ה״יש״ -אפילו אם מעט הוא.
הנה פעולה אמתית. במשך שעות חיכה צלמנו ליד המחסום. אם יתן לכם עמוד
--צ1לים גש י זה מושג מעבודתם הסבלנית וכפוית־התודה של הפקחים, הרי היה מאמצו כדאי.
.1״עצור:״ מכונית־משא רגילה נעצרת ליד המחסום, אהת
־׳ מני מאות.־
.3המכונית קופצת קדימה. הנהג מנסה להימלט. הפקח
משתטח.
.2חיפוש שיגרתי. הפקח עולה.
.-1הנסיון הושם לאל. המכונית מוקפת. הכדים נבדקים
בקפדנות. אין ספק — משהו אינו כשורה.
.5כ שר: עגל שחוט בכדים:
.6המכונית מועברת למשרד הקיצוב.
היעוד, והנהג -לבית הסוהר.
העגל מגיע לביתו
