גליון 654 מתאריך 4 במאי 1950

מונולוג שר פנס־רחוב
סאת הפנס עצמו

אני פנס רחוב. אינני מתבייש כזה.
ולהיפך, בי אני פנס אריסטוקראטי. החשמל
האציל ביותר זורם בעורקי. פנסים
אהרים, פשוטים יותר, מ׳טרתים את הקהל.
לא כן אני. אני ממלא יעוד. אני מרכז
הארץ, לא, מרכז העולם כולו. אני מסמ את
העצמאות של מדינת ישראל.
מה אמרת? שאני דומה למצבת*
החירות במימי ניד־יורק ז הנה לזקנה
זאת: היא לא תצלח למאום. סתם סנובית,
ככל האמריקאים. מגדל אייפל? נם
זו חתיכת מתכת עלובה. חושב את עצמו
למי יודע מה, מפני שהוא גבוה. אני •טואל
אתכם, מה זה קובע ז העיקר היא
הנשמה...
קחו אותי, למשל. באיזה בבוד מת־יחסים
אלי הבריות׳ הם חושבים אותי
לאלוהים. את בל הצרות שלהם הם מביאים
אלי. לפחות פעם בחודש עורכים לי
טכס, בדי שלא אשתעמם.
תחילה היה לי קולנוע .״קסם״ קראו
לו. זה היה די נחמד. מוסיקה ופלאקאטים
גדולים עם בחורות יפות. אבל אני שואל
אתכם: האם זה נאה לי? ודאי שלא. לכן
הביאו לי להקה אחרת שקוראים לה ״כנסת״
.לא היו שם בחורות בל-כך יפות,
וגם המוסיקה היתה צעקנית מדי, אבל
העיקר הוא הרצון הטוב. אלא שכמשד
הזמן התחיל הדבר לשעמם אותי. אתם
יודעים׳ תמיד אותם הנאומים. ועוד איזה
נאומים, חד־גוניות איומה. בקיצור, כדי
לא להרגיז אותי העבירו את הלהקה לירושלים.
בודאי מצאו להם פנס יותר
פשוט.
בני־אדם אלה, לפעמים הם מצחיקים.
בכל דבר קטן הם באים אלי. יש להם
תאונות־דרכים. מה אתם חושבים שהם
יעשו ץ יסעו יותר לאט ז לא. הם רק שו הים
לי כמה שוטרים עם כלי-נגינה ומסובבים
אותי כמה פעמים בתרועה גדולה.
זהו מין טכס דתי אצלם, כנראה.
אמרתי לכם, הם חושבים אותי לאלוהים.
אבד זאת רק ההתחלה. רק גמרו עם
התאונות, נזכרו שיש להם רע׳ט גדול.
בעצם לא היה צויד להיזכר. שומעים אותו
היטב, ביום ובלילה. תחשבו שהתרופה
פשוטה -צריכים רק לשתוק. אבל
לבני־אדם אלה יש מוח עקום, בחיי. במקום
לשתוק הם באו אלי, ובחגיגיות רבה
תלוי עלי שלט. כאילו אני הרועש ׳,ולא
הם. אולי גם זה מין טכס דתי. הם רצי
להשביע אותי שאתערב כענין. אבד לי זה
נמאס. סבלתי שבוע שבועיים, אחר כד
זרקתי את השלט. שידאגו בעצמם לשקט
שלהם. מה הם חושבים להם? אני שוטר
ז או מה?
כשגמרו עם השקט ערכו לי טקס חדש.
הם הביאו באופן מיוחד מחוץ לארץ את
עצמות המנהיג שלהם, זה שמת בוינה,
והביאו אותו אדי. לפני זה נתנו לי משמר-
ראש, שלושה עמודים לימיני ושלושה
לשמאלי. אחר-כך באו אדי בהמונים, אד־פים־אלפים,
כדי להוכיח לי את חרדת־הקודש
שהם חרדים מפני...
עברו חדשים אחדים, וכבר התחיל
להיות לי משעמם. אבל בני־האדם ידעו
את איטר הם חייבים לי. הם ערבו בשבילי
הגיגה עצומה. יום־העצמאות קראו לזה
שהרי אני המסמל את העצמאות. גם רישטו אותי בכל מיני ירק, בנאה למעמדי.
מה אתם חושבים ץ לולא הקימו מחסום•
תיל מיוחד וגייסו עשרות שוטרים היו
בני־האדם הורגים זה את זה בדי להגיע
אלי. רואים אתם, הם באמת חושבים שאני
אלוהים...
הי אתה שם, הכלב: מה אתה מרחרח
אצלי? מה אתה חושב לעצמך, שאני פנס
כמו בל הפנסים ץ הסתלק מכאן ׳מהר,
אתה שומע? :הסתלק, אני אומר לך. אינך
רואה שאני פנס קדוש ז החוצפה שד
הכלבים האלה עוברת כל גבול. עלבון

סידרת תמונות מאת ח. קאופמן

אתה ומטוס
מצרים רכשה מטוסי־דחף בריטיים -האם גברה
הסכנה לערינו? -האם חלה מהפכה במלחמת־האויר?

מאת

סופר צבאי

משלחת מצרית יצאה לבריטניה כד•
לרכוש מטוסי־דחף חדישים.״״.
״מטוסי־הדחף הראשונים הגיעו למצריים
״מדריכים
בריטיים מאמנים את טייסי
חיל־האויר המלכותי המצרי בשימוש
במטוסי־הדחף
זכרונות בלתי־נעימים עולים בלב
האזרח הישראלי בקראו ידיעות אלה
בעתונות היומית. הוא זוכר את ההפ צצות
של מלחמת־העצמאות, שגרמו
לטירדה כה רבה׳ אף כי נזקיהן לא
היו חמורים ביותר. היד,יה המצב חמור
יותר אם יתקיפונו מטוסי־הדחף בפרוץ
סיבוב שני? ובכלל׳ מטוס־דחף זה —
מהו? האמנם הוא נשק־פלאים אשר
אין מפניו הגנה?
על חלק משאלות אלה אין לענות
מבלי לפרט את יחסי הכהות ואת
יעילות ההגנה הישראלית — דבר שלא
נוכל לעשותו, מבלי לספק חומר לאויבים
פוטנציאליים. אולם יכולים אנחנו
לפזר חששות מופרזות וליצור לעצמנו
תמונה צלולה יותר אם נבין את עצם
פעולתם של המטוסים החדישים והשפעתם
על דרכי המלחמה האוירית בעולם
כולו.

מטוסי-הדחן ז -ימה הם ך
מטוסי־הדחף הוכנסו לשימוש ע״י
הנאצים, קרוב לסוף מלחמת העולם
השניה. עובדה זו מוזרה כלשעצמה, כי
המדע הגרמני פיגר אחרי המדע האנגלד
סאכסי כמעט בכל השטחים המלחמתיים.
אולם הגרמנים הקדישו תשומת־לב מיוחדת
דוקא להמצאה זו, מתוך תקווה
שתציל אותם מן ההפצצות האנגלו־אנד
ריקאיות. תקווה זו כמעט נתגשמה,
לולא ...לולא שגעונו הפרטי של היט־לר,
שהפנה את עיקר המרץ המדעי
והתעשיתי מנשק־הגנה חיוני זה ל״פצ־שבעזרתן
ביקש
המעופפות״,
צות
״להשמיד את בריטניה״.
כך קרה שמטוסי־דחף הגרמניים הופיעו
באיחור רב ובכמויות קטנות מכדי
שיוכלו להציל את גרמניה. המלחמה
נסתיימה לפני שיכלו להשפיע השפעה
ניכרת. בכל זאת גרמו כמעט לחיסול
התקפות־האויר על גרמניה.
מדוע?
התכונה העיקרית של מטוס־הדחף
הוא מהירותו העצומה. מטוסי־הדחף
הגרמניים הגיעו למהירות של 800ק״מ
לשעה, בה בשעה שמטום־הקרב ״מסר־שמידט
210״ ,שהיה מצויד בשני מנו
עים
רגילים, הגיע רק למהירות של 600
ק״מ לשעה.
לעומת זאת יש למטום־הדחף מגרעת
מכרעת אחת — הוא ״זולל״ דלק.
משום כך אין הוא יכול להגיע לטווחים
רחוקים, אלא בתנאים שיבטלו
כמעט את יתרונותיו.

נשק לצרכי הגנה
מהירות עצומה וטווח קטן פירושם
— מטוס־קרב לצרכי הגנה. וזה
גם השימוש שנועד למטוס זה. מהירותו
העצומה מאפשרת לו להשמיד
כל מפציץ אויב המופיע בטווח ההגנה•
כי בעוד שמטוס־הקרב הוא קל
ומהיר־תנועה, הרי המפציץ הוא כבד
ואטי (המבצר המעופף ״ב־17״ הגיע רק
למהירות של 380ק״מ לשעה) .גם
נשקו הכבד של המפציץ אין בכוחו
להצילו מידי מטוס־הדחף המהיר.

נזטוסי־הדחף של חיל־חאויר
הבריטי הגיעו למהירות של
2 1100ן״מ לשעה. מטוס כזה
יכול לעבור את המרחק בין
קהיר לת״א ב־ 22 דקות, מקנ־טרה
לת״א ב־ 15 דקות ומאל־עריש
לת״א ב־ 9דקות.
מהירות ההמראה של מטוס־הדחף
הבריטי ״גלוסטר מיטי־אור״
הוא 4500ס׳ תוך 90
שניות.
מטוס זה יכול להיכנס בקרב
עם מפציץ־דחף המתקרב במהי־.
רות של 960ק״מ לשעה בגובה
של 30.000 מטר, בתנאי שיקבל
את פקודת ההמראה בשעה שאד
תו מפציץ נמצא במרחק של
100ק״מ.
מיתקני־ראדאר חדישים יכוליס
לגלות מטוסים במרחק?20
ק״מ. טווח זה עולה על המרחק
בין חיפה ופורט־סעיד.

לא פעם עלה הרעיון לצייד גם את
אולם נתברר
המפציצים במנוע־דחף׳
שהדבר אינו מעשי. מפציץ־דחף יהיה
זקוק למיטען כה גדול של דלק עד כי
לא ישאר בו מקום למיטען הפצצות.
אין זה כדאי לצייד במנוע־דחף אפילו
את מטוסי־הקרב המלווים את המפציצים
בשליחותם, כדי להגן עליהם, כי
מטוס־לווי כזה, שיצטרך לעבור מר־

יתר על כן, מטוס־הדחף אינו מתאים
לדו־קרב אוירי. מהירותו היא כה רבה
עד שסיבוב אחד בלבד מצריך קוטר
של שנים־שלושר, ק״מ, ושני מטוסים
כה מהירים לא יוכלו לעקוב זה אחרי
זה בתמרוני קרב.

איך פועל הראדאר ז
מטוס־הדחף אינו הגורם היחיד לחי סול
סיכוייהן של הפצצות אויריות המוניות,
כדוגמת ההפצצות האנגלו־אמרי־קאות
על פני גרמניה. נוספו אליו שני
כלי־נשק, שגם הם לא היו בידי גרמנים
בכלל או רק בצורה בלתי־מספקת :
הראדאר והנפץ החדיש.
דרכי הפעולה של הראדאר ידועים
לציבור הרחב. הראדאר (ראשי־תיבות של
המלים האנגליות: גילוי וטיווח באמצעות
הראדיו) שולח למרחקים קרניים
החוזרות אליו אחרי שהגיעו לגובה
מסויים. הקרניים החוזרות מגלות את
המכשולים בהם נתקלו בדרכן, כגון
אוירונים• דרך־פעולד, שניה של הראדאר
היא משלוח קרניים לטווחים קרובים
שאפשר להאזין להדיר,ן.
במלחמת־האויר משמש הראדאר לשלוש
מטרות שונות. מיתקני־ראדאר לטווחים
גדולים יכולים לגלות מטוסים
מתקרבים במרחק של 320ק״מ (כמעט
המרחק בין תל־אביב וקאהיר) .מיתקנים
אחדים עוקבים אחרי המטוסים בטווחים
קצרים יותר, מגלים את גובהם ואת
כיוון טיסתם, מבחינים בין ידידים ואויבים.
באמצעות האלחוט יכולים מיתקנים
אלה לכוון את מטוסי-ההגנד, אל המפציצים
המתרקבים.
מיתקן־ראדאר מסוג שלישי מותקן

במטוסים עצמם — הן במסציצים והן
במטוסי־הקרב. בגלל משקלו הקל הוא
פועל רק לטווחים קרובים מאד. מטרתו
— להדריך את מטום־ההגנה אל
אויבו, המפציץ, ולהזהיר את המפציץ
מפני הצייד המתקרב. אלא שמטוס־הדחף
מתקרב אל המפציץ במהירות
עצומה כזאת שזה אינו מספיק להתגונן.
להקה של מפציצים החידרת לשטח
המוגן כראוי ע״י מיתקני־ראדאר ומ־טוסי־דחף
כאלה, אין לה כמעט כל
סיכוי להינצל.

הפגז המצויד בעינים
אולם יש לה להגנה האוירית נשק
שלישי, שכושרו הקטלני עולה על שני
האחרים. זהו הפגז האנטי־אוירי החדיש,
המצויד במיתקן־ראדאר זעיר משלו. פגז
זה אינו צריך לפגוע בקרבנו או להתפוצץ
בגובה מסוים, קבוע מראש. די
״ירגיש״
שלו
לו שמיתקן־הראדאר
בקירבתו של המטוס האויב בטווח יעיל,
ואז מתפוצץ הנפץ באופן אוטומטי.
פגזים אלה, שכושרם עולה פי 10 על
כושרו של פגז רגיל, הומצאו ע״י הבריטים
במלחמת־העולם האחרונה, ומשוס
מה לא הצליחו הגרמנים להמציא ולייצר
פגז דומה. אחרת היו בלי כל ספק
שמים לאל את ההפצצות האנגלו־סאב־סיות.

תהיה עוד הפצצה המוגית
מה מלמדות אותנו עובדות אלו?
אם תפרוץ מלחמה בין שתי מעצמות
ד,מצוידות כראוי בכלי־נשק חדישים
אלד — ,למשל בין ארצות 7־,ברית וברית
המועצות — לא תהיה עוד כל אפשרות
לערוך הפצצות אויריות המוניות.
מפציצים בודדים יצליחו, מן הסתם,
״להתגנב״ לתוך שטח האויב, בגובה
(המשך בעמוד )4

מטוס־הדחן ן הבריטי האור,ר פי־1052

מפציץ־הדחף האמריקאי בואינג אקם־בי־47

מתקרב למהירות הקול ( 1200ק״ס בשעה)

960ק״ס בשעה, טווח פעולה של 2400ק״מ

העולס הזח״ ,מס׳ 654

זהרה גיל־בר, המופיעה בשער יחד עם
פסלה שפוסל בידי מיכאל קרא׳ פסל־עולה
מהונגריה׳ היא אחד הכוכבים של
״הבאלט העממי״.
זהרה היא בת 14׳ ילידת הארץ׳ תלמידה
בכיתה ח׳ של ביה״ס העממי נס־ציונה
בתל־אביב. זה למעלה מחמש
שנים היא לומדת ריקוד אצל דודתה,
הרקדנית מיה ארבטובה.
״הבאלט הקלאסי הוא בדם המשפחה
שלי״ ,אומרת זהרה. גם אמה, בעלת
סלון לקוסמטיקה, רצתה בשעתו להיות
לרקדנית, ומשנבצר ממנה הדבר החליטה
להגשים את האמביציות שלה בדמות
ביתה.
זהרה משכה את תשומת לבו של סי־מונוב,
מנהל ר,באלט ברשת הטלביזיה
של הוליבוד, שביקר לא מכבר בארץ,
כדי להסריט סרט על הריקוד המקומי.
סימונוב השיג לה סטיפנדיה בבי״ס לריקודים
פריאו ברז׳נסקיה בפאריס, ובגמר
לימודיה בגיד*,ם העממי בשנה הבאה
תסע זהרה לשם.

= י = ל ק 1רץו ־ נ ן
קבוצה של עוגונאים צעירים, רובם כבודם חיילים
משוחררים, קיבלה לפני חודש ימים לידיה את ״העולם הזה״.
מר אורי קיסרי, מיסדו, בעליו ועורכו של ״העולם הזה״
עד בה, פרש לחלוטץ מבעלות העתון ומעריכתו. תפקיד
העורך• נמסר למר אורי אפנדי, אשר ההנהלה החדשה הטילה
עליו להרכיב מערבת חדשה.
מנוי וגמור עם ההנהלה החדשה לשמור על אופיו הבלתי־תלוי
והבלתי־מפדגתי של השבועון, אולם כדעתה להכניס
שיפורים מרחיקי-לבת הן בתוכנו והן כצורתו.
אנו מקווים שנשלים את הריאורגניזציה הכללית של
השבועון תוך חודש ימים, ונמסור לכם פרטים מלאים עד
מבנה המערכת ועל המדורים החדשים.
ההנהלה .

תיבת־הדואר החדשה שד ״העולם הזה״ .250 הטלפון 4414

אתה ומטוס הדחף
(המשך מעמוד )3
נמוך ביותר, או בגובה רב שאינו מאפשר
הפצצה מדויקת. אולם טייסות גדולות,
ואפילו טייסות הנושאות פצצות
אטומיות, לא תצלחנה עוד לחדור לשטח
אויב.
לעולם הגדול זוהי בשורה מעודדת.
אולם המדובר רק בשתי מעצמות
גדולות, בעלות שטחים נרחבים.

אין איום ישיר על האזרחים

ד א 7ד 7ד

ה סי ג רי ה ה מו בחרת • א חי ם בז רםבעם

ומה המצב לגבי הפצצת ערינו ז
כבר אמרנו: מטום־הדחף אינו מפציץ.
אם יפרוץ סיבוב שני בשנים הקרובות,
לא יהיו למצרים אלא אותם המפציצים
שהיו להם ב״סיבוב הראשון״ .הצלח תם
תהיה תלויה ביעילות ההגנה הישראלית,
ממש כמו ״בפעם שעברה״.
ומה ביחס למטוסי־הדחף י הטווחים
במלחמה ארצישראלית הם בהכרח קטנים
מאד, ולכן כל ערי הארץ נמצאות
בטווח היעיל של מטוסי־הדחף המצריים.
יתכן שיוכלו לזרוק, מפעם לפעם, פצצות
קטנות — כשם שעשו זאת בפעם
שעברה ה״ספיט־פיירים״ המצריים, שאף
הם היו מטוסי־קרב, ולא מפציצים אמ־תיים.
אולם אלה תהיינה הפצצות־הטרדה
בלבד, שלא תשתקנה את חיינו.
האיום הישיר הצפון במטוסי־הדחף
המצריים אינו מופנה, איפוא, כלפי
האזרח הישראלי. הוא מופנה כלפי
כושרו להגן על שמי הארץ ולהשיב
מלחמה שערה. זהו איום עקיף — אך
איום העלול להיות ממשי מאד אם לא
יהיה׳ ברגע המכריע, חיל־האויר שלנו
מוכן לעמוד בו.
מכתבים התורה והעניבה
אני מצטער מאוד על הטעות המצערת
שחלה בגליון ,652 תחת הכותרת
״דעת העם על המדינה״.
בדברי ציינתי שנוצרו במדינתנו תנאי
חיים חדשים הנותנים מקום לבעיה
העיקרית של התאמת חיינו המודרניים
למצוות התורה הנצחית. לפי מה
שנכתב אפשר להבין בדיוק את ההפך,
חלילה.
מיותר היה לציין כי ענבתי עניבה,
כי זה היה בדרך מקרה ואין להסיק
מזה שום מסקנות לא ביחס להווי חיי
ולא ביחס ל״מודרניזציה לא יחליף
הקל ולא ימיר דתו״...
מיכאל כלוך
קבוץ זזפץ־חיים.

ל״מגש הכסף״ אין כסף
ראיתי בגליונכם מס׳ 652 את תמונתי
ומתחתה שירו של נתן אלתרמן
״מגש הכסף״ ,והנה לפניכם סיפורי :
עליתי ארצה מאנגליה לפני שנה
וחצי, והצטרפתי לקבוץ. אולם מסיבות
עקרוניות נאלצתי לעזוב, יחד עם אשתי.

שתי לירות בכיסינו הגענו
לת״א ואחרי קשיים רבים מצאתי עבודה
במשרדי הדואר. אני גר בסככה על
גג בית ומשלם שכר דירה של 20
ל״י לחודש, בשעה שכל משכרתי החד־שית
אינה עולה על 50ל״י. בהיותי
״ותיק״ בארץ, איני זכאי לשיכון מטעם
המוסדות. האם מוטב היה לי להשאר
במחנה עולים >.״מגש הכסף״ ,ת״א

,העולם הזה״ ,מס׳ 654

בן־יהזדה 7א -

צ ר חקירת סופרנו מוכיחה: לא היתר! ״הריגת -רחמים׳
את כל פרטי הדרמה׳ שהתחוללה בשנים האחרונות בלבו של ד״ר
יוהן קדיש, לא נדע לעולם. אין ספק כי בתקופה זו הלך והתבשל בקרבו
של רופא השיניים רעיון, שהביא למעשה הרצח בדירתו אשר ברחוב
בן יהודה בתל־אביב, שאלמלא פרשת ״הרחמים״ אשר בו, ואותו הד
למעשי ״הריגה מתוך רחמים״ ,אשר הגיע אלינו בזמן האחרון מהעולם
הגדול, לא היינו מכנים אותו אלא ״רצח כפול״ ותו לא. ואם כי רופא
השיניים לקח עמו לקבר את סודו הכאוב, אפשר ואפשר להבין את
אשר התרחש כאן.
הגורל האכזר,
בראשית היתר, החולשה והרצון להתחמק מידי
באשר לא היתד, למצבו של אומלל זה כל תקנה. מכאן ואילך הלך הרעיון
והפך החלטה, כאשר איש המדע נעזר במוח הספקולטיבי של בן המאה
הזאת, חסר האמונה׳ היודע להתגבר בהגיונו על רגשותיו. אשר לשלב
האחרון של הפרשה, אין להניח, כי ד״ר קדיש היה שפוי בדעתו, במובן
המקובל של המושג, בשעותיו האחרונות. ואילו בעיני החוק והמדינה
נסתיימה גם הפרשה סופית — החוקר סגר את התיק: רצח כפול, האשם
ולהביא הוכחות משפטיות. חוקר
איננו עוד בחיים, ואין צורך לחקור
המשטרה בתל־אביב אינו צריך לחקור• הפרטים לא יוסיפו לאיש דבר.

״מיסמך מוזר״
מה אירע בדירתו של ד״ר קדיש
אשר ברחוב בן יהודה 7א בשני הימים
האחרונים של חיי האב והבת?
רק עתה, עם השלמת החקירה והרכבת
הפרטים מתגלית לפנינו כל
התמונה, הגם שחסרה בה הפרשה הנפשית
העמוקה, ששימשה יסוד ומניע
לרצח זה. בשלשת המכתבים שהשאיר
רופא השיניים מורגשת ההסתייגות הגלויה
מעצם הנושא ; הוא אינו מזכיר
בשום מקום את המלה ״מוות״ או
״רצח״ או ״רחמנות״ .הוא מדבר בהם
על כל המסובב את הפרשה, על פרטים
שונים ומשונים, לרבות הכתובת של
חברה קדישא. ומכאן שהאיש גמר אומר
שלא לשתף איש בצרותיו( .אולי משום
שהיה משוכנע, כי איש לא יבין לרוחו).
המכתב העיקרי מופנה לבתו הבכורה׳
המתגוררת לא הרחק מתל-
אביב, בו מתאר האב את יומה האחרון
של מרים, בתו השניה, זו אשר הרגה
מתוך ״רחמים״ .וזהו דוקומנט מוזר
ביותר. מכתב זה נכתב כאשר מרים
לא היתד, עוד בחיים. לאחר שאביה
טיפל בשיניה, כביכול, והזריק לה כעשרה
סמ״ק רעל דרך החניכיים ,״נרדמה״
הבת, כדברי ד״ר קדיש, והוא
הניח אותה על הארץ, עטפה בשמיכה
והעמיד לראשה צנצנת פרחים ושני
נרות. המלה ״נרדמה״ באה להדגיש,
כי היא נסתלקה מן העולם ללא כאבים.
ואז החל ד״ר קדיש לטפל בדברים
פשוטים ביותר, אפשר לומר — ענינים
שוטפים ופרקטיים, כדי לחסל את חשבונותיו
ועניניו הפרוזאיים של בשר

ודם: רשימת החפצים והכסף המצוי
בבית( ,והוא קובע את זה בדיקנות עד
פרוטה) ,הוראות למי לשלם את החובות
(בין השאר דמי רשיון רדיו)
ועוד. מאז נפחה את נשמתה הבת
עברו כעשרים שעות וכל אותו לילה,
שבא. אחר המעשה, נשאר הרופא בבית
אך לא ידוע אם ישן אותו לילה...
במכתב זול מספר האב לבתו השניה
כי היומיים האחרונים עברו על מרים
בכי טוב. בלילה שקדם לרצח יצאו
השניים למכרים, שתו יין ונהנו מה חברה.
למחרת בבוקר הלכה מרים להתרחץ
בים, ואחר כך סעדו השנים,
האב והבת, ארוחת צהרים טעימה.
אחר כך עמד לטפל בשיניה (כאן
מזכיר הרופא, כי מרים סבלה בשיניה
ומציין את מהות הסבל (כאילו כתב
אל חברו למקצוע) .מכתב זה, כיתר
המכתבים, נכתב על גבי נייר מודפס
מצדו האחד (דבר שאחדים נוהגים בו
מפאת חסכון) בו בזמן שבבית מצוי
היה נייר נקי ראוי לכתיבה. במכתבו
השני מוסר ד״ר קדיש רשימה של
מכרים, שמן הראוי להודיע להם על
אשר קרה: רופאים, מכרים, פועל אחד
בבית חרושת, ובסך הכל שמונה אנשים.
הכתבות של אנשים אלה נמסרות בדיוק
נמרץ, ובמקרה אחד מציין הכותב כיצד
האיש בטלפון על
אפשר להשיג את
ברמת־גן. הרשימה
ידי מכרים הגרים
אינה מעידה במאומה על עצבנות או
התרגשות, אלא שבסוף הרשימה, מתחת
לקו, נמסרות שתי כתבות, שבאות להקל
את תפקידו של אדם, שלנגד עיניו
תתגלה התמונה המזעזעת: חברה קדי־

הבית בו התחוללה הטרגדיה
חברת קולנוע, בר פריזאי ו...רופא השנים
שא (הרחוב, המספר וגם הקומה) ומשרד
הבריאות. הפתק השלישי מכיל
כעין תעודת־לידד, של האב והבת.
על עצמו לותב ד״ר קדיש ״נולד ב־קיניגסברג
בשנת , 1886 נפטר וכאן
הוא מוסיף קו, מאחר שאין לקבוע
את הדבר בטרם מת האיש, שהרי
בלתי אפשרי הדבר שאדם יכתוב במו
ידו את תאריך מותו ...אכן הדיוק
הנמרץ שורר בכל שורה של מכתבים
אלה.

מתי החליט על הרצח?
עם סיום עבודר, זו וסידור ניירותיו
בשולחן הכתיבה שלו, שולח האיש
יד בנפשו, וכמה שעות אחר כך מתגלית
התמונה לנגד עיני שותפו, אדם
בשם גולדשטיין, מרפא שיניים, שבא
לדירה. באותו ערב, הוא מוצאי שבת,
מגיעים לביתו של ד״ר קדיש אחדים

הג׳אז מנגן
התזמורת מנגנת והקהל
צוהל בבאר בקומת הפאריזאי
הקרקע שעה שגופת
הנרצחת מוטלת על
הארץ והאב מסיים
את חשבונותיו עס
העולם...

הדלת מסתירה
את הסוד
״אסור לאיש להסיר
את החותמת ולפתוח
דלת זו בלי -רשות
מטעם המשטרה...״

העולם הזה״ ,מס׳ 654

ממכריו, כשכלי נגינה בידיהם, מאחר
שלערב זה נקבע קונצרט קאמרי בבית
רופא השיניים. ערבים מוסיקאליים אלה
היו נערכים לעתים קרובות בביתו
של ד״ר קדיש. ייתכן כי ד״ר קדיש
ידע מראש, בשעה שקבעו את הקונצרט
לאותו ערב, כי הקונצרט הזה
כבר לא יתקיים׳ אולם יש השערה,
והיא :
המתקבלת יותר על הדעת,
ההחלטה לרצוח את הבת ולאבד עצמו
לדעת התבשלה ביום האחרון, או
יומיים לפני כן, לאחר שהוא נשא
בלבו את הרעיון מזה זמן.

כחוץ רוקד ההמון
קדיש, רופא שיניים בן ,64 אלמן,
שבא מגרמניה לפני 15 שנה, אדם
אהוד על הבריות, נמצא יום אחד
בדירתו אשר בקומה ב׳ ברחוב בן־
יהודה במצב של גסיסה. בחדר השני

שוכבת על הרצפה בתו מרים׳ בת ,25
שאותה הרג האיש 24 שעות לפני
ששלח יד בנפשו. על פי הידיעות
המתקבלות ממכריו ושכניו של האדם
מסתבר, כי הבת לא היתה שפויה
בדעתה והתגוררה לעתים (בפרט בסוף
השבוע) אצל אביה. מזה עשר שנים
חלתה הבת, ולפרקים נמצאה בבית
חולי רוח. ד״ר קדיש מת בבית החולים
כמה שעות אחר כך, מבלי שתחזור
אליו הכרתו, ומבלי שהחוקרים
יוכלו להוציא מפיו הודעה יותר מפורטת.
מתוך כל הנסיבות מתברר, כי
לפנינו רצח כפול, אשר מיד כונה בפי
הכל ״הריגה מתוך רחמנות״ .הגורל
המר, שהתאכזר לאדם האומלל איננו
שוכח גם הפעם, בעצם התהוות הטרגדיה
ברחוב בן יהודה, להפגין מנה
של לעג: הדבר קרה ביום העצמאות,
והמונים צוהלים כבר בחוצות העיר,
ובעוד שבדירה אשר בקומה ב׳ הולכת זוגות טרגדיה, רוקדים ומתחוללת שכורים למחצה לצלילי ג׳ז בבאר אשר
בקומת הקרקע של אותו בית...

הסיכה האמתית: השפלה
ואולם הדרמה האנושית הזאת מכילה
פרק חברתי כאוב׳ והוא אשר,
למעשה, שימש גורם וסיבה ליאוש,
שבעקבותיו בא הרצח. הבת היתד,
בלתי שפויה בדעתה. אך האם זוהי
סיבה מספקת כדי להרגה ז האם היה
נוהג כך ד״ר קדיש אלו חלתה בתו
במחלה בלתי נרפאת אחרת י אפשר
לומר בודאות׳ כי אלו חלתה מרים זו
במחלת כרונית אחרת, מחלה בלתי
נרפאת, שהיתר, אף מקצרת את חייה
לעומת מחלת רוח, בר, אפשר לחיות
שנים על שנים, לא היה מגיע האב
האומלל לידי החלטה אכזרית זאת.
הרי לפנינו אחד הפרקים הכאובים של
החברה, באשר במסורת שלנו נתקבלה
דעה אכזרית ומשונה כלפי חולה רוח,
וזו המביאה בושה לבני המשפחה.
ילד לא ירדוף אחר חולה שחפת או
חולה סרטן, ולא תראו את ההשפלה
הזאת של האדם בחוצות העיר כבמקרה אנשים חולה הרוח, המכונה בפי
״ משוגע כינוי שיש בו יותר
משום לעג מאשר תיאור מדויק.
היחס האכזרי הזה כלפי חולה רוח
הוא אשר מביא קלון, בושה וכאב
שלא יתואר לבני משפחת החולה (ולחולה
עצמו, עת יבריא ויבין מה היה
מעמדו בחברה אתמול) .ובגלל כל
המסיבות המיוחדות הללו נוצר בלבות
הקרובים לחולה רוח רגש רחמנות,
שאין דוגמתו בכל מקרה אחר (גם לא
במקרים רציניים יותר מבחינה רפואית
מאשר מחלת רוח) ,כשלבנו נתון
לאדם האומלל בשל השפלתו בעיני

בעד ונגד ״הריגה מתור רחמים׳
ראשי הרפואה, החוק והדת בישראל מחוים באזני סופרינו את
דעתם על השאלה המסעירה את דעת הקהל ברחבי העולם
הרצח הכפול ברחוב בן יהודה בתל
אביב עורר גם אצלנו את הויכוח האק טואלי
על ״הריגה מתוך רחמנות״ ,המתנהל
עתה בעולם, וביחוד באמריקה ובאנגליה.
שאלה זו לא תמול שלשום
עלתה — כבר למעלה מ־ 14 שנד, דנים
בכך הוגי דעות רבים, רופאים וסוציולוגים,
וזה נוסף לצד התיאורטי־מוסרי
של הבעיה, המוכר לאנושות מזה אלפי
שנים (המחזה ״הלהבה הקדושה״ של
גלסוורתי ב״הבימה״ דן גם הוא בבעיה
זאת. לפני 14 שנה הוגשה לבית
הלורדים באנגליה הצעה לליגליזציה של
הריגה מתוך רחמנות, והיא נכשלה
ברוב של 35 קולות נגד . 14 לאחר שבזמן
האחרון אירעו כמד, מקרים של
הריגה כזאת, והללו הגיעו לבתי המשפט,
והד רב היה להם, גבר מחדש הויכוח
בחוגים המקורבים לדבר, ואותר,
חברה עצמה, אשר הגישה את ההצעה
לבית הלורדים הבריטי אז, עומדת עתה
לחדש את מאמציה מתוך הנחה כי במ
ד,כל
ובאשר הוא אינו יודע את אשר
נעשה אתו.

אנוכיות ולא רחמים
להבין לנפשו של האב ובבואנו הרוצח, אם ברצוננו לרדת לסוף דעתו
ונשמתו, עלינו לראות את הסיבה הזו
כעומדת במרכז הפצע הגדול בחיי ד״ר
הנורמליים יותר,
קדיש. גם בחייה
שהיו חוזרים אליה מדי פעם (והיא
מזה עשר שנים חולד ),היתד, האשה
הצעירה חסרת אחריות למעשיה ולא
גבולות המוסר והמקובל
ידעה את
בחברה ...לא היה גבול לחרפתו של
האב. השנים חלפו והלכו והאב לא
ראה מוצא אחר .״מה יהיה כאשר
אמות ד הרהר ודאי בנפשו לא פעם.
ואם חייה של הבת הם שרשרת אחת
של יסורים — חשב האב — הרי
לקצר את היסורים, לחסוך כאב ...אלא
שכאן עשה את הטעות הפאטאלית,
היא הנובעת מאורח מחשבה מקובל
מאד בחברה כשאדם חושב על חייו
של הזולת מבעד לאשנב רגשותיו הוא.
למרים היה טוב בחיים, מכל מקום
היא לא סבלה כאבים. ומשום כך גם
— עם כל הכאב והרחמנות שסובבו
את הפרשה — לא היה כאן אלא
רצח קר, שמידת האנוכיות אשר ביסודו
עולה על האלטרואיזם ,״המטרה
שהניעה את ד״ר קדיש
האנושית״
למעשהו.

שך 14 השנים האחרונות התקדם המין
האנושי עד כדי להעז להחליט בדברים
אלה ביתר הבנה...
אולם, כאמור, אין המגמה הזאת
מזדהה כל עיקר עם פרטי המקרה בתל־אביב.
הכוונה בהריגה מתוך רחמנות
היא לניתוק פתיל החיים באותם המק־דים,
בהם עומד הסובל למות בלאו הכי,
בעיקר כאשר שעותיו ספורות, וזה על
מנת להקל עליו את יסוריו.

,,אין מחלות בלתי־־נרפאות׳׳
מנהל בית החולים העירוני בתל־אביב,
ד ״ ראברמוביץ, שאליו
פנינו כדי לשמוע את דעת רופא בעל
שעור קומה, התופס עמדה ציבורית
ברפואה, הפריד מיד בדבריו הראשונים,
בין אותה מגמה לבין ד,מקרר, בתל־אביב.

אברמוביץ אמר :״אני שולל
בכל תוקף ובמלא הכרתי כל הריגה
מתוך רחמים, משום שאין אנו יודעים
לעולם מהו מצב מיואש באמת. גם אם
נסכים להקל על אדם בשעותיו האחרונות,
אין אנו יודעים את הגבולות של
השעות האחרונות, והדבר עלול להיית
מנוצל לרעה. למחלות שאינן נרפאות
כיום יכולה מחר להימצא תרופה. בטרם
הומצא הסולפא, הפניסילין והסט־רפטומיצין
היו מקרים׳ שאילו היתד,
לנו אז הרשות האכזרית לפסוק־ בענין
חיי אדם, היינו מסלקים, מן העולם אנשים
חולים רבים מאד, שנשארו בחיים
והבריאו. מלבד זה״ — הוסיף מנהל
בית החולים — ״סבור אנכי כי אין
האדם רשאי להפסיק חיים בכלל, אפילו
לא של פושע. דברים אלה״ ,סיים את
דבריו ד״ר אברמוביץ ,״מכוונים, כמובן,
לסמכותם של רופאים לקבוע בענין זה.
על רשות כזו שתינתן לכל אדם,
קרוב או ידיד, אין בכלל לדבר״.

את החוק. בין שזה בידיעתו או ללא
ידיעה של החולה, ושמים קץ ליסוריו
על ידי ניתוק חייו.
אלה הס המקרים המכונים עתה בפי
העולם ״הריגת מתון רחמנות״ ,וכמה
מהם הובאו בפג; בית הדין, בפרט
באמריקה.
.6האגודה למען ניתוק חיים של
חסר התקוה איננה מצדיקה את הדרן
הזאת של הריגה מתון רחמנות, מכיון
שדרן זו פתוחה לניצול לרעה.
.7לעומת זה מבקשת האגודה להביא
לידי תקנון מעובד יפה ומאושר
על ידי המדינה, שבו מוגדרת יפת הפעולה
חליגלית הזאת.
.8התקנון הזה עובד על ידי מומחים,
הן בשטח הרפואה והן בשדה
החוק, והוגש לבית הלורדים.

ד״ר סנדר זוכה
בקשר עם זה כדאי לנו להתעכב על
אותו משפט מפורסם באמריקה, שנערך
לפני זמן מיה, ואשר זכה לפרסום רב.
המקרה של ד״ר סנדר׳ שזוכה על ידי
בית הדין מחוסר הוכחות, הוא בעיקר
אשר עורר אה השאלה מחדש בעולם
כולו. והנה פרשת ד״ר סנדר מניו־אינג־לנד,
שעמד בצל הכסא החשמלי ויצא
זכאי הודות לעורכי דין שלו.
באחד מימי דצמבר הקרים עמד ליד
מטתה של אבי בורוטו, אשר, כבת

הריגת־רחמים: מעשה אנושי־ואמנם
אין זאת גם כוונת האגודה
הבריטית הנלחמת למען מתן היתד
חוקי להריגה מתוך רחמים — ,להרשות
דבר כזה לכל המוכן לכך. הנה
אשר מכריזה חברה זאת על מטרותיה :
. 1״אנו רוצים לאשר את הרשות
לחריגה מתון רחמנות (יותניזיח) משוס
שאנשים רבים הסובלים ממחלות חריפות
וכרוניות יתוך בדי תהלין גסיסתם,
אין בידי המדע הרפואי להקל על סבלם

.2״אף אחת מהתרופות החדשות
להקלת הסבל אינה עולה בכושר פעולתה
על מורפיום ; ואפילו מורפיום,
כשהוא ניתן באופן חפשי, מאבד מכוח
השפעתו. אלו היתה לנו האפשרות לקצר
את הוזלין הגסיסה, היינו איפוא
מקצרים את ימוריו של הנוטה למות ;
.3אנשים רבים, הסובלים יסורים
אלה׳ משתוקקים לזה (ואין להטיל ספק
בדבר) שהמוות יגאל אותם מיסוריהס.
אנו מאמינים כי אלו זכה ניתוק
החיים מתון רחמנות למעמד רשמי
בחברה, היינו מסתגלים לרעיון זה
כאל משהו טבעי ומכובד, ומספר
האנשים שהיו מבקשים בעצמם גאולה
זו מיסורים היה הולן ורב ;
.4״מספר מסוים של אנשים סובלים
בוחרים בעצמם בדרן זו בלאו הכי,
ועוברים על ידי זה עבירה נגד החוק
(הכוונה למאבדים את עצמם לדעת).
לאור החוק הקיים כיום, מכתימים אנשים
אלה את שמם שלהם וגורמים בושה
לבני משפחותיהם. האגודה למען
ניתוק חיים מתון רחמים רואה בזה
אי צדק רב הנגרם על ידי החברה לאדם
אומלל.
.5יש מקרים בהם אנשים הנמצאים
לין מטתו של אדם גוסס, אינם
יכולים לראות אותו מתפתל ביסוריו,
ומתון רגש הרחמנות נוטלים לידם הם

זוכתה כדין
קארול אן פייט, שירתה כדוד בראש
אביה החולה, יצאה זכאית אחרי שבית
הזין פסק ש״דעתה נטרפה עליה זמנית״.
ארבעים, רופאה הצעיר, ד״ר סנדר, אשר
מזה חדשים קצרה ידו מלעזור לה.
האשת סבלה מסרטן, ועל פי כל הסימנים
היתר, במצב אשר בו אין ביכולת
המדע הרפואי שלי היום לעזור לה.
ד״ר סנדר ביקש מן האחות הראשית
שתגיש לו מורק של עשרים סמ״ק, אך
האחות לא מצאה מזרק בגודל זה ושאלה
את הרופא אם יספיק מזרק בגודל
של עשרה סמ״ק .״יתכן״ ,השיב הרופא,
ואז הזריק לחולה אויר לתוך הוריד.
מספר רגעים אחר כך נפחה את נשמתה.
הדבר
לא היה מעורר תשומת לב
ולא היה עולה כלל על דעת האחות
כי נעשה כאן מעשה לא כשר. אולם
כעבור שבוע, כאשר בדק ד״ר סנדר׳
את ד,כרטיסיה של החולים בבית החולים
ונתקל בכרטיסיה של גברת בו־רומו,
הוציא את עטו ותיקן שם שורד,
אחת. במקום סיבת המוות שהיתר, רשומה
שם, כתב ד״ר סנדר :״המוות נגרם
על ידי זריקת אויר״ .משהרגיש בשינוי
זה מנהל בית החולים, קרא לד״ר סנדר
ושאלו לפשר הדבר, על כך השיב
הרופא הצעיר :״כפי שכתוב כאן״.
מנהל בית החולים העביר את האינפורמציה
לתביעה הכללית וד״ר סנדר הועמד
לדין.

,העולם הזח״ ,מם׳ 654

עורך־דין מקם זליגמן
,זכו ת אנושית ו״

נשיא בית־דין נתן בר־־זבאי

חרב הראשי יעקב טולידאנו

,החוק מרשיע״

,רבני ישראל יקלו...״

״אין מחלה מיאשת...״

במשך חדשים אחדים הרבו עתוני
אמריקה לכתוב על המקרה׳ ויום יום
ניתן מקום רב בעמודים הראשונים של
רוב העתונים למשפטו של ד״ר סנדר
בהמפשייר. הכל היו סבורים כי הרו פא
הצעיר בעל האידיאלים יקום מיל
חבר השופטים המושבעים וישמיע דירים
על הבעיה כולה׳ והדוגלים ברעיון
ההריגה מתוך רחמים ציפו לרגע זה
בקוצר רוח. אולם שלשתעורכי
הדין של הרופא, אנשים פחות סנטימנטליים,
לא הפליגו על כנפי ר,דמ־

זו בלבד אלא אף מודה במעשיו. מסיבות
מובנות אין האיש מוכן לגלות
את שמו ברבים.
,לא פעם ולא שתים עזרתי לפציינטים
שלי למות במינימום של יסורים,
קירבתי במו ידי את הגבול הנקרא
,מוות״ .בעיני החוק הריני נחשב ולאי
כרוצח ...ואולם לגבי מצפוני אני עשיתי
מתון הכרת תפקידי האנושי.

ניע המכובד ביותר והראוי לשבח הגדול
ביותר.
ולכן, מבחינה חוקית צרופה, הדבר
אסור בהחלט, אס גם אינו מחוסר טעם
והגיון.
אכן ,׳הרגשות מסוג זה הן בהכרח
אישיות (סובייקטיביות) ; וקל לשער
לאיזה אנדרלמוסיה נגיע, חס וחלילה,
אם נשאיר ׳ החלטהגזרלית בידי וביצועה זה מסוג
פי ללא

הצבור ,
א יש
השלטון, מטעם יעיל קוח הצבור לבטחון האחראי
השטחים . בכל במלואו,
(הדגשת השורות האחרונות של המערכת).

מנהל
המחלקה הפנימית של בית־החולים
״הדסה״ בתל־אביב.
,״החולה מוסר את גורלו לידי הרופא,
ועל החולה לדעת שהרופא יעשה
את אשר באפשרותו להציל את חייו
ולהקל על יסוריו.״

פרוס׳ ש.ג. צונדק
,אסור בהחלט !״
יון של נאומים גדולים כאדם הנלחם
לצדק. הם הגיעו מיד למסקנות אחרות
לחלוטין. לאחר ששקלו היטב את הנסיבות
והתענינו בדמויותיהם של השופטים
המושבעים( ,שרובם היו קאתולים
אדוקים) ,הבינו כי הודאה של שולחם
עלולה להביאו אל הכסא החשמלי. הכל
ידעו, כי האשד, החולה לא יכלה לחיות
עוד אלא ימים ספורים, אך למען המשמעות,
למען העמדה הדתית, למען העם
כולו, וכדי למנוע את התפשטות הרעיון
הזה, היו ודאי דנים את ד״ר סנדר
למוות. וכך אירע, שבסוף המשפט טען
הרופא כי הוא איננו סבור שהמיות
נגרם על ידי הזריקה, וכי לא בריר
בכלל אם עשה זריקה, משמע — נקם
בעמדה חוקית גרידא, ולפי הנוהג המשפטי
לא יכלה אותה שורה בכרטיסיה
לשמש עדות נגד הכותב עצמו. וד״ר
סנדר שוחרר...

״אגי הרגתי חולים.״״
אולם השאלה שעלתה עתה במוחות
רבים היא: כמה רופאים נוהגים בדרך
בה נהג ד״ר סנדר כפציינטית שלו בבית
החולים בניו אינגלאנד? הכל יודעים,
כי ד״ר סנדר אינו היחיד בעולם, אך
רוב הרופאים לא יודו בכך, ספק מפחד
החוק וספק מתוך חשש שהחברה לא
תבין אותם.
אולם הנה דעתו של רופא מנוסה
המעז לומר את אשר הוא חושב, ולא

,העולם הזה״ ,מם׳ 654

עקבתי מתוך ענין מיוחד אחר שני
המקרים באמריקה שהתגלו בבתי המשפט
שם. וכל אשר נכתב ונאמר בענין
זה בידי בני סמכא בחברה שלנו מגלה
לי שוב, בפעם..המאה ואחת, כי החברה
שלנו מכירה רק בשני סוגי בשר ודם
הרשאים לשים קץ לחיי הזולת: התל-
ין הרשמי ואותו חייל, העושה את מעשה
הרצח שלו למען רעיון, לטובת
האומה.
תפקידיו של רופא הם שלשה: למנוע
מחלות, לרפא מחלות ולהקטין עד
גבול האפשר את יסוריו של האדם. יש
כאלה הטוענים כי קיים עוד תפקיד
רביעי לרופא: לעודד את האדם האבוד.
אינני סבור כי תפקיד זה עומד
כמטרה בפני עצמה. נוטה אני להאמין
כי הוא מהווה רק חלק מכל אחד מש לושה
התפקידים שהזכרתי לעיל, וב־יחוד
של זה האחרון.
כל רופא בעל נסיון יודע, כי היו
לו מקרים, בהם ביקש לתאריך את חייו
של החולה בעוד הוא יודע כי אין
וכי ההארכה,
למחלה תקנהיסודית.
אס גס תצליח, היא קצרה. ולא אחד
מהרופאים חשב תוך כדי כן כי מוטב
שהחולה יסתלק מהעולם, יימצא בהקדם
האפשרי באותו שלב של תהליך
החיים, בו כבר אין מרגישים כאבים
ויסורים: הוא תשלב המכונה, מוות״.
אנכי משוכנע, כי גס זה הוא אחד
התפקידים של הרופא: לדאוג לכן
שהמעבר אל אותו שלב יהיה מהיר
ככל האפשר, שאלמלא כן יוסיף הדבר
יסוריס איומים לאדם האומלל, מבלי
שתהיה לו כל תועלת מכן. אבל יחד
עם זה משוכנע אני׳ כי רק מספר קטן
של רופאים יש בהם העוז לנהוג כן.
והסיבות לכן הן אחדות: הכרה דתית,
,פחד בפני האחריות המשפטית. מצפון
אנושי שיגרתי, וחוסר אומץ רוח״.

״פיקוח יעיל של השלטון.״״
ומהרופא אל שומרי החוק במדינה.
הנה מה שסבור כבוד השופט ד״ר נתן
בר־זכאי, נשיא בית הדין המחוזי בתל
אביב ; (ד״ר בר־זכאי מדבר כאן בעיקר
על פרשת הרצח ברחוב בן־יהודה, אך
יש משמעות כללית לדבריו).
,מלבד היסוד הדתי שבאימרא , :ה׳
נתן וה׳ לקח״ ,ועם כל הנגרכת המניע
האנושי הדוחף אב להרוג במו ידיו
את בתו האומללה, הרי מבחינת חוקית,
כלומר, מבחינת׳ ההרשעה .,אין המניע
בא בחשבון במישרין — ויהא זה המ

״ר משה אברמוביץ

פרופז מרקום :״בלתי־מוסרי.״״
״תפקידו של הרופא להקל על יסורי
החולה ולעמוד לצדו משך כל זמן מחלתו,״
קובע הדוצנט ד״ר מקס מרקום,

״לא תיתכן ערוכה חוקית!״
מסר

לנו

דעתו

שופט אחר
כלהלן :
״זוהי פעם שניה שענין רצח
מתון רחמים מתעורר בארץ. לרא־שונה
נתעורר לפני 12 שנה, במקרה׳
חבר אצ״ל בשם יצחקי שהתפוצץ בתוך
מעבדת פצצות. הוא הובא להדסה
קטוע ידים, רגלים, ובלי עיי
ניס. שם צעק כל הזמן שהוא רוצה
למות, וביקש שישימו קץ לחייו. כעבור
זמן מת מת, ונפוצה שמועה כאילו
הזריקו לו הרופאים רעל בכדי להסיתו.
העתונות זנה בשאלה, אולם בעיקר
לא בתור ״רצח מתון רחמים״ אלא כמעשה
גבורה של לוחם מחתרת. היה
גם חשש כי המשטרה תפתח בחקירה,
אולם לא יצא מזה כל דבר.
בארצות אחרות זנים לעתים יותר
קרובות בבעיה זאת. מבחינה חוקית
אין אצלנו כל התחשבות בסיבת הרצח.
חוק אנגליה, אשר לפיו אנחנו נוהגים,
<1תמ זי־חסוצפב?
אינו מבדיל בין
161ז־ונ 11מ 46 בנ 1ס 551 סק 1ו 1ס ( 0רצת מתון חימה ורצח מתון 1חמי״) .א!^ם המלך,
בשעת דיון על חנינה, יכול להתחשב במניע.
אולם בצרפת מביטים בצורה אחרת
על רצת מסיבות רחמים ומטעמים
פוליטיים מאשר על רצח אחר.
רצח־רחמים לא הובא בפני בית
דין גבוה, אולם נדונה לעתים קרובות בדרן בעית ההפלה המלאכותית
כלל מחייבים את האשמים בדין, מתון
גישה, שאין איש רשאי להחליט על
גורל אדם, כשם שאיבוד לדעת נחשב
כפשע בפני החוק האנגלי.
בארץ עוד לא היה כל דיון בבעיה
חוקית זו, ויש להניח כי הועדה לתקון
השיפוט הפלילי שהוקמה ע״י שר המש פטים
תצטרך לדון בה, ולחפש לה פתרון.

תנתן רשות לאנשי רפואה או
חוק להחליט בדבר הריגת אדם על מנת
לשחררו מיסוריס, לא תהיה כל ערובה
כי רשות זו לא תנוצל לרעה.

פרוס׳ צונדק :״אסור בהחלט:״
״דעתי היא שאסור בהחלט להשתמש
באמצעים כל שהם לקצר את חייו של
בן־אדם!״ מסר לנו הפרום׳ ש,ג. צונדק,

מנתח מקם מרקוס
״להחיות, לא להמית 1״
ראש המחלקה החירורגית של ביר,״ס
״הדסה״ בת״א.
״אינני יכול להכיר בשום השקפה
המצדיקה פעולות הסותרות את הא־טיקה
הרפואית.״

הרב הראשי: פטור מעונש
״מבחינה מוסרית לבד היה מקום
להצדיק את מעשהו של הד״ר קדיש
לפחות במקרה הראשון שהרג את בתו,
ולא כן בהריגת עצמו,״ חיוה את דעתו
הרב יעקב משה טולידאנו, הרב הראשי
לתל־אביב ויפו .״מבחינה הלכתית בדיני
ישראל, אולי הדבר להיפך, רשאי היה
לחבול בעצמו מפני יסוריו, אבל לא
לחבול באחר ואפילו בבתו.
היה מקרה לפני כ־סל שנה בהודו
שיהודי אחד נשפט למות והושם במאסר
ואז ביקש
עד להוצאתדינו לפועל.
מבנו שיהרוג אותו ב תון מאסרו, להניח
לו מיסוריו הנפשיים ומהבזיון של
תליה במשפט מות. ועל זה נחלקו הרבנים.
אס רשאי הבן להרוג את אביו
לקיים פקודתו ורצונו, והרוב אסרו על
הבן לעשות זאת, בקבעם שאם יהרגו
דינו כרוצח (ראה בשו״ת בן ימין —
שאלוניקי תרנ״ו — ם״י ל׳).
לפי דיני ישראל, אף אם במקרה
להתיר בכדי לקרב את
כזה אפשר
(המשך בעמוד )18

במדינו!

מסת ־ ל מ ען הם!ל־דר־ות
״הכונו לאחד במאי׳ יום הסולידאריות
הבינלאומית״ — זוהי הסיסמא
האחת והאחידה של כל מפלגות הפועלים.
בישראל, אם גם לא ניקח בחשבון
את הסיסמא האחרת הסטיריאוטופית
וחסרת־התוכן ״יחי האחד במאי״ .ברם
״חג הסולידאריות הבינלאומית״ בישראל
הפגין השנה את חוסר הסולידאריות
המוחלטת בתוך מפלגות הפועלים
עצמם.
לפתע הופיע מפ״ם בהודעה, כי
היא מסדרת ״הפגנה״ עצמית. מפא״י
החלה בצעקות וב...החלטות ההסתדרות
ה״אוסרת הפגנות של מפלגות״ .מפ״ם
ענתה בסירוב להכנע ל״רוב המפא״י״
ובעתוני הפועלים החלו להופיע כותרות־סולידאריות
מעין אלה :
— ״פועלים הפרו את החלטות
מפ״ם כרוז מ.פ. ת״א).
— מפא״י (המתעטפת באיצטלה של
ההסתדרות) פתחה במסע הסתה ולחץ
נגד מפ״ם על המשמר״)
— הפגנת אחדות הפועלים — זו
תכנה של תהלוכת האחד במאי ; אין
להחליש אותה ע״י הפגנות־פירוד ...

— מרכז מפ״ם מנסה להפוך את
יום האחד במאי לתעמולת בחירות,
לכעין מפקד מפלגתי הדור״).
נוסף על כל
באה הצעת מק״י
השמאל וסירובה
והסירוב לווו אף
שבין השמאל :

״הסולידאריות״ הזאת,
למפ״ם לסדר הפגנת-
של מפ״ם. ההצעה
הן בפניני־סולידאריות

— ״החלטת מרכז מפ״ם בעקבית
הלחץ של הימין במפלגה זו׳ אינה

יי י =

עשויה לשרת את ענין האחדות הפי־עלית״...

היכן מצאנו מפלגה קומוניסטית
והיא תלושה מקרקע המציאות, מתנכרת
לתהליכי היסוד של ארצה, של עמה
— אנטי־פאטריוטית לפי כל מהותה?...
(״על המשמר״).
כך נולדה הרגשת הסולידאריות שגרמה
לתגרת־אחים, למכות ולביטול המפקד
החגיגי בתל־אביב.
הנחמה היחידה — מצב הסולידאריות
אצלנו, אינו גרוע מאשר ״סולידאריות״
זו, ביום הסולידאריות בכל
מקום אחר שבעולם.
מבחינה זו — אנו ככל האדם.

הצילו אח הקרקע מידי...
בן־ *ו דיון
למעלה משבועיים ישב הועד הפועל־הציוני,
הפרלמנט־הקונגרסאי, ודן בבעיה:
מה עליו לעשות, כעת ולהבא.
אירע אסון לתנועה הציונית — האידיאל
שלה הוגשם, המשימה הושגה, מדינת
היהודים קמה. לפתע ראו עצמם ראשי
הסוכנות, עסקני הציונות, חברי הועד,״ם
הציוני כמחותנים בחתונה זרה. אמנם,
עדיין הם אוספים כספים, מקהילים
קהלות ברבים, מקיימים מפלגות ; קרן־
הקיימת מוסיפה לקשקש בקופסאות
כדי לגאול את הקרקע, שאינה נמצאת
עוד בידי הערבים והאנגלים אלא בידי״
בן־גוריון. ועל השקל הציוני, תעודת
החבר והבוחר של ההסתדרות הציונית
רשום :״תעודת הציונות להשיג מקלט
כטוח לעם ישראל בארץ־ישראל״.

העסקנים טענו :״אל תרוקנו את
ההסתדרות הציונית מתכנה״.
איש לא יכול היה להגדיר מהו

והענין נגמר בפשרה: בעית היחסים
בין ההסתדרות הציונית והמדינה נדחתה.
הקונגרס יתכנס בסתיו בירושלים ויחזור
לדון באותה בעיה ועד אז —
כדי לא לרוקן את התוכן — יוקם
מוסד־תיאום של הנהלת הסוכנות והממשלה.
בינתים
— נשאר בן־גוריון בעל
הקרקעות הגדול ביותר בישראל והציונים
יוסיפו לקבץ כספים, כדי לגאול
אותה מידיו למען כל העם.

אנ ג לי החוורחד״ו 1שול שי׳
ול״הארץ״
עבדאללה הכריז על ה״סיפוח״ ,ו־אנגליה
הכריזה כי היא מכירה בו,
ומודיעה כי חוזה ה״ידידות״ שלה עם
עבדאללה יחול גם על ה״משולש״
המסופח. ברם, היא לא תקים בו בסיסים
בזמני שלום. יחד עם זאת מכירה
אנגליה ״דה יורה״ בישראל.
יש ורואים בצעד האנגלי חזרת האנגלים
ל״משולש״.
ברם, סימפטום אחד, מוזר במקצת
יש לראות ב״הארץ״ .כוונתי לעתון
בשם זה.
השבוע הופיעה ב״הארץ״ מודעה
בשם ״ממשלת ציילון״ המבקשת בארץ
כלומר, בישראל, מועמד ל״משרת עוזר
למהנדס בנין ערים ממשלתי (זמני),
מחלק תכנון ערים וכפרים״.
לפנות לפי הכתובת ״הנציב העליון
לציילון׳ 25 גרוסורנור סקוור, לונדון״.
מודעות כאלה, מציילון וממושכות
בריטיות אחרות, היו מתפרסמות בארץ
בזמן שלוט המנדט הבריטי. מאז הפינוי,
לא ראינום. כעת חזרו המודעות.
היש
קשר כלשהו בין השיבה הבריטית
ל״משולש״ ובין השיבה של
מודעות מציילון ל״הארץ״ י

צלחותבש מי שראד
ובכן, נראו צלחות־מעופפות גם
בשמי ישראל, טייס מצרי ראה אותן
על פני עכו, וידיעות דומות מגיעות
מן העמק והגליל.
כמעט היינו אומרים: סוף־סוף. כי
התעורר בנו החוש הפטריוטי. ראו את
הצלחות בשמי ארצות־הברית, מכסיקו,
איטליה, צרפת. מדוע קופחנו אנחנו י
שמאי אותו מוסד מסתורי — בעולם
הזה או במאדים — השולח את הצלחות
אינו מכיר עדיין במדינת־ישראל ך
בינתיים סוער הויכוח על ה״צלחות״
ברחבי׳ ארצות־הברית. העתון ״ניוז א:ד
וורלד ריפורט״ ,בעל הפצה של 365.492
טפסים, יצא בהודעה סנסציונית שהצלחות
אמנם קיימות, וכי מייצר אותן
הצי הממריקאי. לפי טענה זו, הצלחות
הן נשק חדש — מעין מיזוג של הליקופטר
ומטוס־דחף המונע מרחוק בלי
טייס. היסוד היחיד לשמועה זו היא
העובדה שהצי האמריקאי ייצר לפני
ארבע ׳שנים ״עוגה מעופפת״ סודית
(מטוס־נס־ון
הקברניט מק־לאפלין, שהיה בשעתו
אחראי ליחידת ״הפצצות המעופפות״
של הצי האמריקאי, שלח לפני שנתיים
ידיעה למננקדו כי ראה במו עיניו את
אחת ה״צלחות״ המסתוריות. התשובה
היתה זיזה סוג של ויסקי אתה
שותה?״

אחד במאי 1950 ,
הרגל השמאלית בעטה ברגל הימנית...

וזהו סיכום עמדתם של השלטונות
האמריקאים •לענין כולו .״אף אחד משלושת
השירותים המזוינים של ארצות-
הברית אינו־ עורך נסיונות בחפצים
מעופפים בעילי צורה עגולה ...אין כל
הוכחה לכך שכל אומה אחרת שהיא
משתמשת בהם רק ״עוגה מעופפת״
אחת יוצרה וכזמן מן הזמנים וגם זו

מכל העולם
קבורת החייל האלמוני
שמונה אלפים מתוך ארבע־מאות
אלף ההרוגים האמריקאיים במלחמת־העולם
השניה לא זוהו. עצמותיהם של
ששה מהם — אחד לכל שדה־מערכה —
יובאו באביב הבא לארצות־הברית בארונות
חתומים. ההעברה תבוצע בסודיות
מוחלטת, והאמנו ת יועברו ממקום
למקום עד שאיש לא יוכל עוד לדעת
מנין באו. ביום הזכרון ירוכזו כל השש!
,באולם־העצמאות בפילדלפיה, ואחד
מהם ייבחר כ״לוחם האלמוני״ הסמלי
של מלחמת־העולם השניה. לא יוודע אם
״לוחם״ זה היה חייל, מלח או טייס,
והוא ייקבר ליד ה״חייל האלמוני״ של
מלחמת־העולם הראשונה.

החזרת עונש המלקות באנגליה
ארגון

באנגליה קם בזמן האחרון
התובע החזרת עונש המלקות.
חוק זה בוטל באנגליה, בשנת , 1943
ואילו בסקוטלנד בוטל עוד בשנת . 1850
עד אז, כל אדם אשר נמצא חייב בעוון
שוד באלימות או סרסרות לדבר עבירה,
עלול היה להיענש במלקות.
אחרי ביטול העונש לא פחת גל
הפשעים. שוד ואלימות קרו כמקודם.
והנה קמו אנשים הדורשים החזרת חוק
העונש הגופני. השלטונות פתחו במחקר
יסודי בשאלת יעילות ההלקאה והשפעתה
על הנענש. הוכח, ללא ספק, כי
העונש הגופני משפיע לרעה. מתוך 142
עברינים שהולקו׳ 15</0חויבו שוב
באשמת אלימות רצינית, לעומת ״5,40/
מתוך 298 עברינים אשר לא הולקו.
אשר להשפעת ההלקאה כגורם מונע,
מוכיחים המספרים הבאים כי אין זו
אלא בדותה. באנגליה פחתו מקרי השוד
באלימות בין השנים 1890 עד 1940
בשיעור 67 אחוזים, ובסקוטלנד, שם
כבר לא היה קיים אז העונש הגופני
לעבירה זו, פחתו מקרים אלה ב־94
אחוזים.

מזל־טוב
למיקי רוני, בן , 29 ולאשתו
מהתה ויקרם /בת ( 25 כוכבת
הסרט ״הכבש הגדול״< ,נולד בן
שניתן לו השם טד מיכאל.
זהו בנה
משקלו 3,5ק״ג.
הראשון של האם אך בנו הש*
לישי של מיקי רוני. שני בנים
נולדו לו בנשואין קודמים.

עוד פעם?
ממשלת ארצות־הברית מכינה תכניות
להתקנתו מחדש של קו מג׳ינו.
המפורסם׳ שיהווה, לפי חישוביה, אחד
המבצרים העיקריים של ההגנה ה״
״אטלנטית״.

זהירות, אטום:
המועצה המקומית בכפר
ואקליז־לה־פונטין אשר בצרפת
פירסמה חוק־עזר שלפיו אסור לשאת
או להשתמש בפצצות אטום
ומימן במקום.

לא המריאה מעולם׳ אלא הועברה במישרין
למוזיאון הצבאי.
במשך שנתיים גבתה יחידה מיוחדת
של חיל־האויר האמריקאי עדויות של
״עדי ראיה״ הטוענים שראו את ה״צל־חות״
.הסיכום: כל העדויות האלה
מקורם (א) ראיית חפצים רגילים, כגון
כאלונים לקביעת מזג האויר, כוכבי
שביט או הכוכב נוגה, הנראה לפעמים
ביום( ,ב) היסטריה המונית (ג) רמאות.
״לפני חמש מאות שנים,״ אמר האדמירל
גאלרי ״ראו האנגלים דרקונים
מעופפים בשמים. הצלחות הן מהדורה
חדישה של דרקונים מעופפים אלה.״

.העולם הזה״ ,מם׳ 654

עייפות, עייפות

— המשמרת מתקרבת לקיצה. עייפה עד אין קץ מניחה מלכה את רגליה על הסל. מיד יצלצל הטלפון, יצעק חולה — אך לרגע קט נשכח הכל...

הכרא• להיות א חז ת?
תגחסוו באחיות מסכן את בריאות הוויוו וילדינו -תנא, העבודה
׳דודיס -מדוע הסרות מועמדות למקצוע תתיו1י ביותר לציבור 7
השעה 11 בערב.
המסדרון במחלקת הילדים של ביתד,חולים
״הדסה״ בתל־אביב מואר. אין
האור מפריע לילדים. הם ישנים. רק
פה ושם מתהפך גוף פעוט במיטתו,
נפלטת אנחה מפיו של ילד, או מחבקת
ילדה את בובבתה.
ליד שולחן־האחות׳ העמוס פנקסים
וטלפונים, יושבת נערה. במשך שבע
שעות, עד שעד, שש בבוקר, היא
תהיה אחראית לחייהם של 52 החולים
הקטנים במחלקה. אחריות עצומה. כשאתה
מסתכל בה, בשעה שהיא עוברת
על רשימת הזריקות, אתה חש שהיא
מכירה באחריות זאת.
מי הנערה שקיבלה על עצמה תפקיד
זה י
האחות המתלמדת מלכה כהן היא
צברית, בת ,20 שחרחורת, שקטה,
בעלת פנים עדינים ועינים רציניות,
נראית ספרדיה אף כי הוריה באי
מרומניה. זאת השנה השניה ללימודיה
בבית־הספר לאחיות של ״הדסה״ .היא
תצטרך ללמוד עוד למעלה משנה לפני
שתסיים ותהיה לאחות מוסמכת. אולם
כבר עתה מוטלים עליה תפקידים של
אחות בעלת דיפלומה.

חסרות אלף אחיות !
מדוע? מדוע נאלץ בית־ר,חולים לה טיל
אחריות כה כבדה על אחות־מתלמדת?
התשובה
היא פשוטה: אין ברירה.
אין לבית־החולים מספר מספיק של
אחיות־מוסמכות.
במחלקה זו — מחלקת הילדים, על
52 מיטותיה — יש רק שתי אחיות

״העולם הזה״ ,מס׳ 654

מאת אורי אבנרי
מוסמכות, האחראיות לשתי משמרות.
משמע שבמשמרת השלישית עוברת ה אחריות
לאחות מתלמדת. וזהו, באופן
יחסי, מצב טוב. יש בבתי־החולים בארץ
מחלקות בנות 60 מיטות שיש להן•
רק אחות־מוסמכת אחת, לכל שלוש
המשמרות.
להלכה דרושה אחות מוסמכת אחת
לכל 9מיטות בכל משמרת. מצב תקין
זה היה מצריך 1500 אחיות מוסמכות
בארץ. למעשה עובדות כיום בבתי-
החולים רק 500 אחיות מוסמכות. חסרות
קרוב ל־ 1000 אחיות. אפילו כדי
למלא את הצרכים הדחופים בלבד ולהתגבר
על המשבר החמור דרושות
כיום 300 אחיות נוספות. כל עוד אינן,
תצטרכנה אחיות־מתלמדות כמלכה כהן
וחברותיה למלא את תפקידיהן.

המשבר מחריף והולד
היש לפחות מספר מספיק של אח־יות־מתלמדות?
היש סיכוי כי תוך. שנה
שנתיים יחוסל המשבר?
הקורם אשר מלכה כהן שייכת
אליו החל בלימודיו לפני קרוב לשנתיים.
אז מנד, שלושים בנות. שש
מהן פרשו עוד בשנה הראשונה. שתים
נוספות פרשו השנה. כיום מונה הקורס
22 בנות. כמה ימנה בשער, שיסתיים י
יש עשרה קורסים כאלה, רובם
קטנים יותר, בבתי־החולים השונים בארץ.
רק כ־ 100 עד 150 אחיות־מתלמ־דות
מקבלות,.כל שנה את הדיפלומה,.
מכיון שמספר קרוב לזד, של אחיות

מוסמכות פורשות מן המקצוע בכל
שנה, אין כל שינוי לטובה במצב.
להיפך, עם הרחבת בתי־החולים והקמת
מחלקות חדשות יגבר המחסור.
הממשלה אחזה באמצעים נואשים כדי
להתגבר על המחסור ולמשוך נערות
לבתי־הספר לאחיות. מלכה כהן היא
בוגרת בית־ספר תיכון. כשנכנסד, לבית־הספר
לאחיות נדרשה מן המועמדות
תעודד, של לפחות שבע כיתות בית-
ספר תיכון. כיום מספיקות גם שש
או חמש כיתות. גם בחינות הקבלה
הוקלו. וכל זד, לא עזר.
מדוע?
נערה בת 17 בעלת רמה בינונית
יכולה להתקבל לעבודה באחד ממשרדי
הקריה, לעבוד שבע או שמונה שעות
ביום במשרד נוח, לבזבז כמה שעות
בכל יום על שערותיה וציפורניה, לצאת
בלילה עם בחיר לבה, ולחזור
לחדרה בכל שעה שתרצה. העבודה
קלה, הדרישות מועטות, המשכורת
טובה מאד.
אותה נערה, אם תרצה להיות אחות,
תצטרך ללמוד שלוש שנים תמימות
עד שתקבל את הדיפלומה. במשך שלוש
שנים אלה עליה לגור בפנימיה בד,
מוגבלת חרותה בהכרח, לעבוד שבע
שעות ביום או בלילה עבודה מפרכת
ומלוכלכת נוסף על ארבע שעות ד,לימודם,
לקבל משכורת סמלית של שלוש
לירות בלבד. אם עברה דרך מיגעת
זו בהצלחה — מה הסיכויים הצפויים

(המשך בעמודים ) 11—10

העגלה הנצחית -במשך שבע
שעות תמימות דוחפת מלכה כהן את
העגלה מחדר לחדר, מזריקה זריקות,
מגישה אוכל ומחתלת את התינוקות
החולים.

׳י ר ^ייו

1.30 אחר־חצות
בת ,9סובלת ממחלה
לה הוריה. מלב

הכדאי
10.30 כערב

-ממחה

אחרונה — מלכה כהן וחמש
חברותיה, אשר כל אחת מהן
אחראית בלילה למחלקה אחת
של בית־החולים, אוכלות ארוחה
אחרונה בחדר האוכל של ביה״ס
לאחיות.
רפורטג׳ה
מאת בנו

11.00 כערב — האחריות עוברת — למי לתת זריקות 7מצבו של
מי הורע? על מי יש לשים עין במיוחד? האחראית למשמרת אחת״צ מוסרת
את הוראות הרופא.
בתמונות רותנברג

(המשך מעמוד )9
היא תקבל משכורת של ארבעי)
לירות — פחות׳ הרבה פחות ממש
כורתה של פקידה בשוק החפשי. א!
גרה היא מחוץ לעיר׳ לא ידאג אין
לשיכונה. אחיות אחדות גרות ב״שיכון!
בסמטת בית־השואבה׳ מקום שם הי;
פעם בית־הספר לאחיות, חמש אחיוו
בכל חדר• היא תעמוד לרשות בין
החולים בכל שעות היום, לעבוד במ 8
מרת של שמונה או שבע שעות עבוד
אחראית ומפרכת ביותר. היא תהי
מרותקת בתוקף החוק לא רק למקצו

2 .4 5עוד זריקה 1יצחק קרדי הקטן מבני־ברק, בן 6חדשים,
מקבל זריקת פניצילין כל שלוש שעות. במשך הלילה מזריקה
מלכה לחוליה עשרות רבון! של זריקות אשר כל אחת מהן מטילה
עלית אחריות כבדה.

מקרה מסובן — אביבה ברון,
:לסוכנת. איישם במחנהיעולים דואגים
שומרת עליה שמירה קפדנית.
משכר הקטנה

פתאומי! — בהפרשה של החולה
גילתה מלכה סימני דם, יש להזעיק
מיד את הרופא האחראי.

להי 1ת אחות?

אלא גם לבית־החולים. אחות־מתלמדת
אחת שנישאה לצעיר הלומד בטכניון
בחיפה ושרצתד, לגור עמו׳ היתד, נאלצת
לעזוב את המקצוע ולהיות לתו־פרת
— מכיון שלא קיבלה העברה
לבית־חולים חיפאי.
אם תינשא האחות ותלד ילדים —
מי ידאג להם? היא תקבל תוספת של
750 מיל לכל ילד לחודש, נוספת על
תוספת המתק. אם תהיה אם לילד
אחד ותעבוד חמש שנים במקצוע תקבל
משכורת של פחות מ־ 60ל״י. אם
תעסיק עוזרת בביתה תצטרך להוציא
עליה את כל משכורתה.
האם כדאי להיות אחות?

רומנטיקה -וגיוס
איך היה מלכה כהן בפנימיה?
הפנימיה של בית־הספר לאחיות
ברחוב בלפור בתל־אביב היא בלי ספק
אחד המוסדות מסוג זה המסודרים ביותר
בארץ. על כל פנים, זהו רמוסד
היחיד אשר יש בו חדר מיוחד למגבות.
המקלחות וחדרי־הרחצר, הם לדוגמה.
60 התלמידות גרות בחדרים יפים, שלוש
בכל חדר.
מלבד ערב חפשי אחד בשבוע, חייבות
התלמידות להיות בפנימיה בשעה
11 בערב. הדבר דרוש בהחלט כדי
להבטיח להן שינה מספקת, בלעדיה לא
תוכלנה לעמוד במבחן הכפול של עבודה
מפרכת ולימודים מפרכים לא פחית.
אולם לגבי צעירות בעלות כוח חיים
תוסס (ואל נא תדמו בנפשכם שהאחיות־המתלמדות
הן עם שקט ומלאנכולי)
זוהי הוראה מרגיזה. לצאת עם בחור
חמוד, ללכת לקולווע — ולרוץ בשעה
11״הביתה״ ,דוקא כשנכוסת נימה
רומנטית לרנדבו — לא עליכם.
אולם חשוב מכל: הגיוס. אם תאמינו
ואם לא — השלטונות טרם גמרו
אומר בלבם לשחרר את האח־ות־המת־למדות
מחובת גיוס צבאי. צעירה מתגייסת
לפנימיה בה שולטת משמעת
חמורה, היא משרתת שלוש שנים בבית־חולים,
שרות שהוא מפרך ומייגע וחיוני
יותר מכל שרות צבאי — והשלטונות
טרם גמרו אומר בליבם אם
לשחררן ואם לאו.

371 ימי שחפת
בכל זאת מחזיקה מלכה כהן מעמד.
היא יודעת שהמקצוע אינו רומנטי.
היא יודעת כי׳׳ שעות העבודה של האחות
אינן אלא התרוצצות מתמדת מאחרי
עגלת־הזריקות והתחבשות, הגשת
סירים ובקבוקים, משברים פתאומיים׳
אחריות נוראה. ביום רגיל עליה להיות

בבית־החולים בשבע בבוקר׳ לעבוד עד
שתים אחר הצהרים, לעבור — אחרי
מנוחה של פחות משעה — לאולם
הלימודים׳ וללמוד בו ארבע שעות
רצופות, עד שבע בערב. אם תצא
בערב לא תהיינה לה אלא פחות מארבע
שעות. ב־ 11 עליה להיות במיטה. זה
הוא יום רגיל. כשנופלת בחלקה משמרת
לילה, קשה העבודה עוד יותר.
בכל זאת היא ממשיכה.
מדוע?
כי יש גם צד שני למטבע. יש
במקצוע צד רגשי׳ שאינו ניתן לניתוח.
מה מרגישה מלכה בשעה שהיא מזריקה
זריקת לגדעון גטוע הקטן, זה הילד

בדיקה מידית! — הרופא קפץ ממיטתו. אין ספק —
סימני דם הם. יש להעבירם מיד לבדיקה דחופה במעבדה. גם
מנהל מחלקת הילדים מוזעק להתיעצות דחופה.

המסכן הסובל משיתוק־ילדים והשוכב
לו בבידוד גמור בחדר משלו? מה
היא מרגישה כשהיא מזעיקה את הרופא
בשעה שתים בלילה ומתכופפת על
מיטתה של אביבה ברוך, בת ד,־,8
הסובלת מהרס כדוריות הדם, מחלה
משפחתית מסוכנת ביותר? היא שומרת
על חיי אדם. לפעמים היא מצילה חיי
אדם. אי שם דואגים הורים לפעוטים
המסורים לידיה. ואם כי לא תמיד
יודו לאחות, ולפעמים גם לא ידעו
שהיא קיימת — הרי מלכה יודעת
שהיא משרתת, שרות יפה יותר, נעלה
יותר משרותו של החייל בעל הרובה
המכודן.
בחדר קטן שוכבים ארבער, ילדים
חולי־שחפת. הם שוכבים כאן לא מאתמול
ולא משלשום. אהובה חדריה שוכבת
בחדר זה 65 יום, אהובה טוויל
167 יום, תמימה סעיד 199 יום, אמנון

מורחיים, היתום 371 ,יום. שימו לב
לסיפרה האחרונה 371 :יום. למעלה
משנה. מדוע הם שוכבים כאן? מדוע
הם שוכבים במיטות אלה, אשר ילדים
חולים כה רבים זקוקים להן? יען
כי הציבור שכח אותם. אין להם מקום
אחר. הציבור שכח. אולם מלכה כהן,
ועשרות חברותיה האלמוניות בכל רחבי
הארץ, דואגות להם, ולכמוהם. לכן
עוד יש אחיות, ויש עוד אחיות־מת־למדות•
עוד יש. זהו כמעט פלא. פלא
שמקורו, כמקור כל הפלאים, בלבם של
בני־אדם אלמונים. אולם מוטב לציבור
לחדול מלסמוך על פלאים אלה ומלנצל
— לרעה — את לבותיהם של אותם
בני־אדם. מוטב לו לחולל מהפכה בתנאי
העבודה של האחיות, למשוך צעירות
למקצוע, למלא את השורות הפרוצות
של המגינות על חייו ועל בריאותו
— לפני שיהיה מאוחר מדי.

תיאטרון ===

הקאמרי מטייל בג טו
כשעולה המסך ...אבל< רגע אחד :
לפני שעולה המסך קורה משהו חשוב.
יוצא נתן כוגן ומדקלם חרוזים של
שלונסקי, החרוזים אינם אומרים כלום,
אבל מה זה חשוב? הצליל הוא צליל.
והדיקציה היא שלונסקי וכוגן, ושלונסקי
הוא הדיקציונר הטוב ביותר בעברית,
וכונן הוא השחקן הטוב ביותר של
הקאמרי.
(כדאי לחברי הכנסת שיילכו ללמוד
איך משמיעים נאום חסר־מובן כהלכתו).
ואחרי זה באה אוברטורה. והיא
תערובת של מוסיקה וולאכית, בסארא־בית,
מולדאבית ואוקראינית, או בקיצור:
יהודית. כלומר: גולדפאדן. מתברר
שד,קאמרי רצה לעשות עוד ״מכשפה.״
ואז
עולה המסך, ושומעים זמר נאה.
ואחר כך בא ״אקטיור״ (כלומר שחקן)
יהודי. ואז בת החזן מאוהבת בבן הגביר,
ושניהם מאוהבים בתיאטרון. ובאים
שני לצים ומפתים את ריזלה ובא
לץ שלישי ומפתה את לייבלה, ואז יש
שרפה, וכולם בורחים.
אבל, רבותי, איזו עברית ! עד
עתה השמיע לנו הקאמרי רק את בית־שלונסקי.
הפעם שומעים אנו את הרב
עצמו. אמת כי הלשון היא לא מהעולם
הזה, נאמר: מלאכותית מאד, אבל איזה
יופי !
ואז באה המכשפה עצמה, ומסבירה
לנו כי ריזלה וליבלה עודם מאוהבים,
אבל נפרדו דרכיהם. ופה יש גם ריקוד.
חבל רק שהנעילו לרקדנית נעלי עופרת.
ואז הוצמח (לא אברהם חלפי אלא
אברהם בן־יוסף) עושה את ליבלה שח קן.
זה כלל לא משכנע, משום שליבלה
לא יהיה שחקן כל עוד אינו יודע לדבר
כבן אדם• והנרייטה מתאהבת בו. ואחיה
(עוד מוקיון) לוקח את כולם ללונדון.
ושם בלונדון בא יוסי ידין ומתחיל
לשרוק. ומאז אין הוא מפסיק לשרוק
עד סוף ההצגה. בלונדון צריך ליבלה
לפגוש את ריזלה ולגמור את ההצגה.
אבל אז תהיה ההצגה קצרה מדי, ולכן
אין הם נפגשים, משום שריזלה נסעה
לניו־יורק יחד עם אלברט בן צבי.
ומשום כך מזניח ליבלה את הוצמח
(חולה, מסכן) בערפילי לונדון׳ ויחד עם
כל החבורה יורד באניה (אניה ממש ! )
ומתמזמז עם הנרייטה, בעוד שאר השחקנים
מסתכלים ונהנים.

והוצמח נואם נאום, והוא חולה נורא.
ואנו בניו־יורק. יודעים אנו כי ניו־יורק
היא משום שיש שלט של נורות
חשמל באותיות לאטיניות ויש גם שוטר.
והתיאטרון היהודי של ליבלה מציג
הצגה. ולהצגה באים אלברט בן־צבי
וריזלה, ויושבים בלוז׳ה. ואנחנו רואים

הבימוי? נהדר. עגלות ורפת ואניה
עולים על הבמה. וגם העצים של
חלום ליל קיץ. והצייר הוא ד״ר פ. לוי.
והתלבשות הן כמו במחזות יהודיים
של הבימה וז׳ורנאלים של ראשית
המאה.
אין זאת רבותא לשחק במחזה טוב.
מה שהפתיע אותנו היה המשחק הנאה
בבדחנות יהודית זאת. לבד מליבלה,
כה שכנעו אותנו כל השחקנים, עד
כי נדמה לנו כי אינם משחקים כלל,
אלא מציגים את עצמם.

מאזן מסחרי
עסקי יבוא־יצוא 1950 ,
את ההצגה, ופתאום, באמצע ההצגה,
רואה ליבלה את ריזלה, ושוכח את
הטכסט, ואז יוסי מסיר את זקנו ומנפנף
בו על פניו, וזה מצחיק נורא. אבל
ליבלה וריזלה נפגשו סוף סוף, תודה
לאל.
גמרנו? או לא. שכחתם את ר,וצמח.
הוא גוסס. וכדרך כל הגוססים, נואם
הוא נאום. והוא נואם, ונואם, עד שמת.
ואז יוצא כוגן שנית, ומדקלם את
הסיום. כן. כי בלי ציונות הרי לא
ייתכן. ובכן, בבקשה: ציונות.
בזאת ראינו את ראשיתו של התיאטרון
היהודי, שהתחיל אי שם ברומניה
והגיע אלינו׳ ל״מוגרבי״ .אביו הרוחני
של אברהם בן־יוסף היה אותו מוקיון
נודד, הוצמח. ברור?
ברור גם כן כי בקיץ קשה לאסוף
קהל לאולם ״מוגרבי״ חסר האוורור,
ולכן הכין הקאמרי משהו שימשוך את
ההמונים .״המשכפה״ הצליחה, דזיגן
ושומאכר הצליחו. שלום עליכם (וש־לונסקי
עם גולדפאדן יחד ודאי יצ ליחו•
יש לשער כי הקופה תהיה מוב טחת.
בקיצור,
שונד ממדרגה אלף. רוצו
בהמוניכם !

צ בי וגדעון
עו שי תיאטרון
במוצאי יום העצמאות עמדו בחיפה
שלושים אלף איש וראו מחזה כביר.
הצופים היו עיפים משני ימי הילולה.
הם עמדו על רגליהם במשך כל ההצגה.
ובכל זאת היו מוכי רושם.
המחזה היה מסכת (של גדעון שמר)
״מגילת העצמאות״.
הצופים לא הבחינו באדם בעל רעמה
מכסיפה, שעמד מול הבמה, וניצח
על הביצוע. זה היה צבי פרידלנד.
הוא היה הבמאי, וגם בשעת ההצגה
עצמה לא הפסיק מהחזיק בעורפיהם
של השחקנים׳ כמאיים :״או שאתם
מצליחים או ״—.
הצגה זאת לא הכין צבי (בין הנערים
אין הוא נקרא בשמו המלא)
בשביל לעשות רושם על הצופים— ,
היתד, לו מטרה חשובה יותר. צבי
רוצה להקים תיאטרון מקומי.
והלא כולנו רוצים בדבר הזה. אבל
כשצבי רוצה הוא עושה. ומחזה זה
צריך להפעיל את כל הכוחות האפש ריים,
סופרים, אישי ציבור, מוסיקאים,
ציירים, לעזרתו של התיאטרון החדש.

(מעניין כי אותה הצגה עצמה נכשלה,
יום קודם לכן, כשלון גמור בקרית
חיים. השחקנים היו מיואשים. אבל
צבי חייך ואמר :״כעת תדעו איד
לעשות מחר״).
אילו בא ־מישהו׳ שרעיון התיאטרון
המקומי נוגע באמת אל לבו, והיה
אוסף מספר צעירים הנוהים אחדי הבמה,
ודואג לכל צרכיהם, ושוכר להם מורים
טובים, ושם אותם תחת משטר לימודי
תקיף, וטורח עליהם ללא ליאות ובלי
הרף, יש להניח כי היו לו סיכויים
להקים באמת תיאטרון מקומי.
המצנאט נמצא. והוא — צבא ישראל
עצמו.
עוד לפני שנים החליט צבי פריד־לנד
להקים דור של במה מקומית.
הוא היה מורם של רוב השחקנים
הצעירים הנראים כיום על הבמה. אבל
עד עתה היו כל הנסיונות לצרף כוחות
צעירים לבמות קיימות, למסורת של
תיאטרון שבאה מן החוץ.
על פי מקרה מוצלח (ואולי אין
זה מקרה כלל) פרש צבי מן ״הבימה״,
ומעתה יכול היה להגשים את חזונו
בחופש גמור.
.הלהקות הצבאיות שמו לפניו אפש רות
מצוינת. אותו זמן היו שלוש
להקות במסגרת הצבא — ,איילון, ה־צ׳יזבטרון
והכרמל. על איילון פרשה
כנפיה המשמרת הצעירה של מפא״י ;
על הצ׳יזבטרון נחה ידה של מפ״ם.
נטל צבי את הכרמל. והתעקש: שחקנים
תהיו לנו, וכשרוח גדולה וחזק
כצבי מתעקש, גם המחת״ר לא יעמוד
בפניו.
דינאמיות בתוכניוז של חצ׳יזבטרון יש
שורה הפונה. וזה לשונה :
שינויים בתכנית.
״היו כבר
אבל אין דבר. יהיו עוד
..נדתברר כי תיכף לאחר הצגת
הבכורה של תכנית ה׳ (״שטח
הפקר״) חלו שינויים .״הדקו״
הרעים את גבותיו. הרמטכ״ל
קימץ שפתיו. והמערכון ״המגבעת
האפורה״ הלך לעולמו.
כי ״הכרמל״ ,כמו שאר הלהקות,
היה שייך למחת״ר, כלומר לקצין האמנות.
חמשה קציני אמנות היו לצבא
ישראל׳ וכל אחד מהם גרוע מקודמו.
עד שבא זאב וסילק את האחרון שבהם,
והניח לצבי אפשרות של פעולה.
אבל לפני כן קרו כמה דברים.
גדעון שמר נכנס למחת״ר, בקיץ של
השנה שעברה, לא במקרה. הוא ראה
לעצמו יעוד. גם הוא רצה תיאטרון
עברי. הוא הציע הצעות׳ וכולן הלכו
בדרך המחת״ר. הוא ניסה לארגן, ונתקל
בקציני אמנות. עד שצרף את מאמציו
לאלה של צבי.
אלא שבינתים כה הסתאב ריחו של
המחת״ר בחוטמיהם של שחקנים וסופרים
כאחד, עד כי שתי להקות עמדו
לפרוש והשלישית עמדה להתפרק• איי״
לון דומה שהתפזרה מיד אחרי שהשתחררה.
הלהקה הדגימה לאזרחים
הצגה מוצלחת אחת, שלהוותה נערכה
בדיוק בלילה בו עסוקים היו כל הע•
תונאים בנשף העתונאים׳ ולכן לא מצאה
הד. מאז לא שמענו עליה דבר.
הצ׳יזבטרון הלך לו לדרכו. נשארו
ארבעה עשר שחקנים.
מיד נשכרו להם מורים. ניסן כגן
היה המורה לריקודים, דן אהרונוביץ —
למוסיקה. וצבי — מלמדם לשחק. שש
שעות ביום הוכרחו האנשים לשנן ולעבוד,
למדו ללכת, לדבר, לפנות ולעמיד,
להשמיע ולשתוק, ובעיקר: לא להפריע
זה לזה.
שחקנים לא רעים (שימו עין על
רותי. בכלל כדאי להסתכל עליה)
במאי מצוין. אבל מה להציג לא היה.
כי יחסו של המחת״ר לסופרים
כבר היה מפורסם. לא רצו לכתוב.
(המשך בעמוד )18

,העולם הזה״ ,מם׳ 654

מוסיקה
ר־אונרד ב רנ ש טיין:
״תהופת חדדה״...
האיש העומד השבוע במכז החיים המוסיקליים
בארץ הוא (שוב) ליאונרד ברנשטיין,
המבקר בארץ זו הפעם השלישית
(ובשל כך כנראה לא נערכה
לו הפעם מסיבת כבוד ולא מסיבת
עתונאים׳ אם כי עודנו ״אהוב הקהל״
ו״אליל המין החלש״) .מאמריקה
בא אלינו בשבוע שעבר המנצח־הקומפו־
(כתמיד)
זיטור־הפסנתרן הזה, עייף
מרוב פעילות בשלשת השטחים (מזה
עשר שנים נאבק על שלשתם ולא ידע
לאיזה מהם זכות קדימה: לחיבור, לניצוח
או לנגינה) ,חלה מיה נסע להרצליה
לנוח בבית ידידים (הפזורים בתרי־סריהם
על פני הארץ — מבאר שבע ועד
מתולה — מביקוריו הקודמים) והגיע
לתל־אביב כמה ימים לפני הקונצרט
הראשון שלו עם התזמורת, כדי לפתוח
בסדרת חזרות מאומצות. אכן, המשימה
הפעם לא היתר! קלה כל עיקר: נגינת
בכורה של סימפוניתו השניה (עם פסנתר
סולו, כעין קונצ׳רטו) ,יצירה מסובכת
הן מבחינת התוכן דהן מבחינת
החומר המוסיקלי ושמה :״תקופת החרדה״׳
בעקבות הפואימה מאת וו. ה .אודן.
יצירה מלאת רטט זו שהנה גם ביטוי
לנפשו הרוטטת של ברנשטיין, החי
את התקופה בכל חושיו, נוצרה, לדבריו
הוא, בין פילדלפיה, בוסטון, ניו־יורק
ותל־אביב, בנסיעות, בבתי מלון,
באוירונים וכו׳ ,והיא מוקדשת לסרגיי
קוסביצקי, מורו ורבו של ברנשטיין.
ליאונרד ברנשטיין חוזר ועולה על במת
תזמרתו בתפקיד משולש, אך הפעם שלובים
שלשת התפקידים׳ משום שהמנצח
על התזמורת והמבצע את תפקיד הפסנתר
הוא המחבר עצמו.
אם כי ברנשטיין לא התכוון ביצירתו
זו להעלות מוסיקה תכניתית גרידא,
מצא מדי העלותיו תוים על הנייר, כי

מוסיקה זו היא כאילו בבואה לתמונות
המתוארות בידי אודן בפואימה הפילוסופית
שלו .׳וכך הפכה גם יצירתו של
ברנשטיין ל״סימפוזיון״ על חיים ותוכן,
חולשות האדם ואופיו, הנובעים מתנאי
החיים בתקופתנו.
במבוא ליצירה זו אנו ״מוצאים״ ארבע
דמויות גלמודות, בחורה ושלשה
לפי סטאטיסטיקה׳ שנערכה זה
לא נבר, מהווים יהודים 75 אחוז
מבין מנגני התזמורות הסימפוניות
והאחרות באמריקה. מהם
50 אחוז בין כלי הקשת 20 ,
אחוז בין המנגנים בכלי נשיפה
עשויי נחושת 25 ,אחוז בין
מנגני כלי נשיפה עשויי עץ וסו׳
אחוז בין המנגנים בכלי ההקשה
— קובע החזן א. בינדר
בהרצאה שנשא בקליבלנד, אמריקה.
בין
המנצחים המפורסמים באמריקה
ציין המרצה את שמותיהם
של ברונו וולטר, קלח־פרר,
פייר מונטה, ריינר, סוקו־לוף,
ליינסדורף, רודזינסקי וסל.
בין הקומפוזיטורים — קופלנד,
גרשוין, בלון, מילו, רטהאוז,
שומן ועור. ואולם את ״השיא״
השיג מר בינדר בסקירתו על
המוסיקאים היהודים הגדולים
בתקופות הקודמות וביניהם —
ריכרד ואגנר.

בחורים, היושבים באחד הבארים ב״ש־דרה
השלישית״ ,כולם משוללי בטחון
עצמי, המבקשים להשתחרר מתסביכי־הם
על ידי שתית האלכוהול, או לפחות
להשכיח את עצמם. על ידי כך נהיים
הארבעה לכעין ״גוף אחד״ ,ומכאן ואי־

רוזריו ואנטוניו
נרקוד,

,העולם הזה״ ,מם׳ 654

נרקוד...

דיאונרד ברנשטיין (מימין) והמשורר אודן
במקום תסביכים, אלכוהול
לך יעברו גלגולים שונים ומשונים, יערת
רבת כלים, וכחוט שני בכל היצירה
לו מצבים דמיוניים, אשר בהם יחפשו
הסימפונית הזאת עוברת העצבנות,
את התשובה למאה דברים ואחד...
המרטיטה חזון ודמיון, שהנה, כשלעצוכשם
שהתוכן הוא פילוסופי ומסובך,
מה, בטוי לחרדה.
״תקופת החרדה״ היא יצירתו השניה
כן גם החומר של הקומפוזיטור פונה
לדרכי ביטוי שונים ורבי גוונים— ,
של ליאונרד ברנשטיין בקנה מדד, גדול.
ממנגינות מרהיבות בסגנון בראהמם ועד
הראשונה היתר, סימפוניתו הראשונה
לסולם שנים־עשר הטונים, הג׳אז זכו׳,
״ירמיהו״ ,שזכתה בפרס חשוב באמריבכל
אלה משתמש הקומפוזיטור בתזמו־קה
בשנת . 1944

ף־ קן ד

מרומא הגיעה השבוע התוספת האחרונה
לרשימת ״יבוא״ האמנים מחוץ־
לארץ.
אחרי האמריקאים והצרפתים החליטו
גם הספרדים כי ישראל היא ארץ
אשר כדאי לבקרה. יתכן גם שאין
המקצוע שיקול יחידי בהחלטה זו.
אמנם בעלי שם עולמי, אשר משך
שנים רבות לא נענו להזמנות, מנצלים
עתה את ההזדמנות הראשונה הניתנת
להם להופיע בארץ, ההולכת ורוכשת

לה שם כאחד ממרכזי
אמנות בעולם.

התרבות וה
האורחים
האחרונים הם רוזריו ו־אנטוניו,
זוג רקדנים ספרדיים שקנה
לו מוניטין בעולם הבאלט והרקוד.
הם נולדו בסביליה שבספרד והרקוד
מושרש -בדמם. הם החלו לרקוד ברחובות
העיר עוד בילדותם ובהדרכת
המורה הגדול רואליטי הגיעו לשיא
השכלול של הרקוד הקלסי הספרדי.

ליאונרד ברנשטיין
״...לצלילי החרדה״

תיאטרון
(המשך מעמוד )12
ואז בא הרעיון של המסכת ״מגילת
העצמאות״.
הרעיון היה להציג משהו בחוץ,
משהו פרימיטיבי, ראשוני.
ופה בא גורם חדש. העיר חיפה
רוצה תיאטרון משלת. אנשי ״הכרמל״
היו חיפאים. רמזו אנשי חיפה לצבי :
אם מקים אתה תיאטרון, מקימים אנו
לך בנין. חיפה כבר בגרה למדי, וזקוקה
היא למוסדות אמנות משלה. אין היא
יכולה להתקיים על מר, שמפרישה לד.
תל־אביב בחסדיה. יש׳ לכן, לקוות, כי
אחרי שיתישבו הסכסוכים בין מועצת
פועלי חיפה ובין עירית חיפה (מענין
כי אותם אנשים יושבים בשני המוסרות,
ובכל זאת מסתכסכים הם בינם לבין
עצמם) יוקם באמת תיאטרון חיפאי.
ומשום כך החליט צבי להציג לתושבי
חיפה את תיאטרונם העתיד.
הושיב את גדעון ללקט לו מסכת,

העביד את השחקנים בפרך, רב ודיין
עם כל הגורמים׳ משך לתוך הענין
את מקהלת הפועלים ואת הגדנ״ע, צרף
כמה אנשים מן החוץ, והציג.
ההצגה נערכה למרות רצון המחת״ר,
והוכנה במחתרת. בינתים הושיב ה־מחת״ר
את יחיאל חגיז ואת יחיאל
מוהר להכין ללהקה מחזה מוסיקלי.
שם ההצגה ״לחתום או לא לחתום״.
את המוסיקה כתבו מירון׳ סמבורסקי,
זעירא ופרשקו. הצייר — ארנון אדר.
החוריאוגראפיה — ניסן כגן. והבמאי
— כמובן, צבי עצמו.
(אפייני הדבר למחת״ר כי עוד לא
ידוע מתי ולפני מי תהיה הצגת הבכורה׳
אם כי ברור שהיא צריכה להתקיים
עוד בשבוע זה).
ועתה׳ הבה נקווה. הרעיון הוא טוב.
ביצועו נתון בידים נאמנות. התקציב
מובטח. קצת הבנה מצד הציבור, קצת
התפייסות מצד הסופרים, ונזכה לראות
תיאטרון חדש וטוב.

אמצעי חדיש להגנת העור
סולרגן (יז *-<50ו 0ו) ד,נו חומר חדיש
המגן על העור בפני קרני השמש
הלוהטת וביחד עם זר, נותן לו אוז
הגוון החום, הבריא והנעים.
אוה״ של ״יצהר״ קרם המכיל סולרגן הנו לכן הקרם האידיאלי
לשפת הים, לספורט, לאמבטיות
שמש, לטיולים ולטפול בעור
העדין של הילד.
למרות תוספת הסולרגן נשאר
מחיר ״נאוה* ללא שנוי.

לקוראי נר:
בדיקת הפתרונות של תש־כץ
מש׳ 13 נסתיימה. כגל יון
הכא תתפרסם רשימת הזוכים
כפרסים.

מטז סי אן

1111 4
5 חידת ציור

בכל אחת מן התמונות האלה חסר פרט אחד. אנו מציעים בזה לקוראינו
להשלים את התמונות כיד הדמיון הטובה עליהם ולהמציא לנו את הציורים
המושלמים. התשובה המקורית ביותר תפורסם ותזכה בפרס של לירה אחת.

ת ש בץ מוס 16 .
(כתיב חסר)

היש דמיו!
ביניך ובי!

ג׳ין ויימן י
טבעית ״ללא איפור״ ,ערה ורעננה? ובכן
השמפו ״שלך״ הוא משחת שמפו נקה. כי דוקא
התסרוקת הפשוטה והקצרה זקוקה ביותר
לטפול טוב של השער. חפיפת השערות
במשחת שמפו נקה, עשירהקצף וה ב
ושם, מרככת אותן ומאפשרת סדור נכון
של התסרוקת.
ואמנם — אין טוב יותר לטפול בשערותיך
מאשר

משחת שמפו
ובשביל שערות יבשות ״נקה חלמון שמפו״
המפיצים היחידים חברת נורית בע״מ .׳—י-14

כ מ אוזן :
— 1ירושה; — 4
מסיסמאות הראשון במאי;
— 8ישר? — 10
עטרת פרחים; — 11
תל־מים; — 13 יפה
מאד; — 16 נוטף;
— 17 בודד; — 19
תואר ספרדי; — 20
פלצור; — 21 צמח בר
קוצני; — 24 המצאה;
— 26 מה שהפושעים
אינם אוהבים; — 28
ניצוץ אש; — 30 עוקץ
הצמח; — 31 מנעול
מסובך; — 32 כד (ארמית);
— 34 כלל הנוער;
— 35 חלק הרובה;
— 36 אורח בשמי
ארצנו; — 38 מלת הם־
כמה; — 40 עזיבה; 42
— ערבון; — 44 דרדר
כחול; — 46 בר
תועלת; — 48 חלש;
— 49 חוט; — 50
דיר; — 52 מסמר מעוקם;
— 53 מעטה;
— 54 המחבר של ״התקוה״.
ב מ אונ ך :
— 1פנינת הים; — 2עדין; — 3
צבע אדום; — 5חלק הגוף; — 6
אם המרגלית; ד — סוג נשק במלחמה
הקרה; — 9חביב על אחרים; — 12
רבות מחשבות בו; — 14 מצח; — 15
תוך; — 16 עבה; — 18 פחד הצפו־רים;
— 20 מעשה פלא; — 22 בלי

תוכן; — 23 תחמושת; — 25 אבני
בנין לבית המקדש; — 27 רבד; — 29
קלף שעבודו לא הושלם; — 32 גנת
עצי פרי; — 33 חלק הגלגולת; — 35
מכשיר דימוקראטי; — 36 פירוק; 37
— ראוי; — 39 נפל עליו פחד פתאום;
— 40 פשוט; — 41 נחמה; — 42
כתיבה חקוקה בעור חי; — 45 כלל
תושבים; — 47 מלת הגבלה; — 50
ממשפחת הצאן; — 51 בבקשה.

״העולם הזה״ ,מם׳ 654

״סבבי״ ת א אל1ף ישראל בכחר־רגל
אין כמעט כל סכנה לעמדתה של
קבוצת ״מכבי״ ת״א בראש הליגה.
כבר היום ברור כי קבוצה זו תוכרז
כאלוף הבדור־רגל בארץ.

אמונים במגרש -ובאולם
״מכבי״ תל־אביב אספה עד כה, ב־23
משחקים ששיחקה במסגרת הליגה הראשונה
בעונה זו 41 נקודות, ונשאר לה
רק עוד משחק אחד: נגד ״הפועל״ פ״ת.
אם גם תנוצח במשחק זה, הרי המאזן
שלה הוא כה משורין, עד, כי ההפסד
לא יוכל להורידה מראש טבלת הליגה.
לא בקלות הגיעה ״מכבי״ ת״א לעמדה
זאת. היא נמנית על הקבוצות היודעות
כי כדי להגיע להישגים יש צורך
להשקיע לא רק מאמץ במשחק עצמו,
אלא קודם כל להתאמן יפה. ואנשי ״מכבי״
ת״א מקפידים על כך. מלבד שני
אמונים, הנערכים בכל שבוע על המגרש,
מתנהלים גם אמונים נוספים באולם,
בכדי להביא את האנשים לכושר גופני
יעיל. ואם עוד נציין כי הקבוצה הרא שונה
של ״מכבי״ ת״א היא גם קבוצה
מלוכדת במובן החברתי, נבין את סוד
נצחונותיה .

משבר בקבוצה
התחלת המשחקים של קבוצה זאת
בעונה זאת לא בישרה טובות. היה זה
בזמן משבר קשה בקבוצה. הם נשארו
ללא מאמן וללא הנהלה מתאימה, ודברים
אלה נתנו מיד את אותותיהם. בחמשה
המשחקים הראשונים נוצחה. ומשחקים
אלה היו לא רק נגד קבוצות הידועות
בחזקן, אלא אף נגד קבוצות בינוניות.
היו חששות שקשה יהיה ל״מ־כבי״
לחזור ולתפוש אותו מקום מרכזי
בכדור־רגל בו עמדה במשך שנים רבות.
ואז בא המפנה: נבחרה הנהלה חדשה
ובראשה אחד המומחים הגדולים
ביותר בכדור־רגל בארץ, מר אלכסנדר
נמש, שחקן כדור־רגל ותיק, שנמנה על
קבוצת ״הכח״ וינה, בתקופת הזוהר
שלה. נמש היה בזמנו אחד מטובי השחקנים
באירופה המרכזית, ולא פעם ייצג
את ארצו, כשחקן הנבחרת האוסטרית
וההונגרית. במשחקו הנהדר עזר ל״ה־כוח״
לתפוש את עמדתה בין הקבוצות
האירופיות, ובמשך שנים רבות היה
עמוד השדרה של קבוצה זו.
עם תום תפקידו כשחקן, נטל מר נמש
על עצמו תפקיד של מאמן. בתחילה
אימן את הנבחרת התורכית, ואחר כך
היה במשך שנים רבות — מאמן ראשי
של הנבחרת היוגוסלבית והוא שנתן
את הדחיפה ליוגוסלביה לקראת עמדתה,
עד כי כיום תופסת היא מקום נכבד
בין העמים בשדה הכדור־רגל. כשעזב
את יוגוסלביה עבר מר נמש לארץ
ישראל, והעמיד את עצמו לרשות הספורט
המקומי.
מקודם שימש כמאמן קבוצת ״הפועל״
,אך אחרי כמה חדשים עבר ל־
״מכבי״ ,ואם כי לא בתפקיד מאמן, הרי

יחד עם המאמן הקודם, מר אגון פולק,
אף הוא מחברי קבוצת ״הכוח״ וינה,
הדריכו את אנשי ״מכבי״ תל־אביב לעלות
בסולם הכדור־רגל הארצישראלי.

18 נצחונות רצופים
מיד כשקיבל את תפקיד יושב־ראש
מחלקת הכדור־רגל של האגודה, הכניס
שנויים רבים, הן ארגוניים והן טכניים
במבנה הקבוצה. ראשית מינה את ביתד,לוי,
שחקן ותיק של ״מכבי״ ת״א, כמאמן
ראשי של הקבוצה. שחקן מוכשר
זה׳ שבמשך עשרות שנים הצטיין במשחקו,
נטל את היזמה והאימון לידיו ובמשך
חדשים רבים השקיע מאמץ רב
כדי להחזיר את הקבוצה לרמתה הקודמת.
העובדה שקבוצת ״מכבי״ ת״א לא
הפסידה אף משחק אחד מתוך 18 המשחקים
האחרונים שלה, במסגרת הליגה
הראשונה בכדור־רגל, מעיד על יכולתה
ישל קבוצה זו, ואם עוד,נציין את מאזן
השערים שלה במשך כל 23 המשחקים
ששיחקה בליגה א 101 /לזכותה, ו־17
לחובתה, הרי נגיע למסקנה שגם סוד
הבקעת השערים לא נעלם מקבוצה זו.
מעטות מאד הן הקבוצות בארץ היכולות
להתגאות במאזן כזה באיזו עונה
בעבר.
ועוד יתרון ל״מכבי״ ת״א. קבוצה
זו כמעט שאין לד, שחקן מן החוץ או

השטר הראשון הובקע
אלי פוקס (מכבי ת״א^

דעת היא ׳,במשחקים מכריעים, לעמוד ׳
איתנה וללחום על כל כדור.
הקבוצה עומדת לצאת לחוץ לארץ
למשחקים נגד קבוצות שונות בארצות
אירופה. כרטיס הביקור שלה, בו יצוין
גם תואר אלוף ישראל בכדור־רגל, בודאי
שיחייב אותה לשמור על השם
הטוב של הספורט הישראלי בכלל, וספורט
הכדור־רגל בפרט.

מכהן כחו״ד
נסיעה זו קשורה גם בהכנות לקראת

מבקיע את השער

* מפלה מפתיעה ל״הפועל״
במשחק האחרון שנערך בתל־אביב,
נגד קבוצת ״הפועל״ חיפה, זכתה ״מכבי״
ת״א ב־ .0:4מבחינת הצורה לא היה
זה המשחק הטוב ביותר של ״מכבי״ בזמן
האחרון, אבל חברי הקבוצה ידעו
לשמור על יתרונם ולנצח את יריבם.
משחק זה חיזק עוד יותר את עמדת
של ״מכבי״ ת״א בטבלת הליגה,
ואין כל חשש שאפשר להוציא את תואר
אלוף ישראל בכדור־רגל מידיה. מענין
לציין שבו ביום ש״מכבי״ ניצחה את
״הפועל״ חיפה והוסיפה שתי נקודות
למאזנה, ירדה ״הפועל״ ת״א, היריב
החזק ביותר של ״מכבי״ לתואר אלוף,
במשחקה נגד קבוצת ״מכבי״ חיפה,
שניצחה אותה ב־ .0:1נצחון מפתיע זה
של ״מכבי״ חיכה סיכל את כל התכניות
של ״,הפועל״ ת״א, שאף היא שאפה
לתפוש את המקום הראשון בכדור-
רגל בארץ.

אלכסנדר אלכסנדרוני

למה עוכבה נבחרת הטניס ץ

רגע גורלי
חלוץ ״מכבי״ ,מירימוביץ, נאבק עם הגנת ״הפועל״.
שחונך באגודה אחרת. כל השחקנים
הם חניחי ״מכבי״ ,שעברו את כל השלבים
עד שהגיעו לקבוצה הראשונה,
מקבוצת הנערים דרך קבוצות הנוער,
לקבוצת המילואים, עד הקבוצה הראשונה,
זוהי דרך כולם. דבר זה משפיע
על ליכוד הקבוצה, במשמעת וברוח. לא
נפריז אס ואמר כי קבוצה זו היא בעלת
הטכניקה היפה ביותר בארץ, ואם כי
יש כמה מקומות תורפה, הרי תמיד יו־

״המכביה״ השלישית, שתתכנס בסוכות
בישראל, בה תשמש קבוצת ״מכבי״
ת״א כציר הספורט המכבי בארץ. בגולה
תזמין את הנוער העברי להשתתף במשחקי
״המכביה״ .נוסף לזה תשמשנה הפגישות,
בינה ובין קבוצות חזקות זרות
כאימון וכמבחן לקבוצה זו, לקראת
ההתמודדות במשחקי ״המכביד,״ ,מכיון
שרוב שחקניה בודאי ייכללו בנבחרת
ישראל, שתופיע ב״מכביה״ השלישית.

השבוע עומדת לטוס, לאירופה נבחרת
ישראל לטניס כדי להשתתף בתחרויות
על ״גביע דייויס״ נגד נבחרת
פולין בוורשה.
תחרות זו עוררה התענינות רבה
בכל חוגי האוכלוסיה הפולנית ומארגני
הפגישה הודיעו כי הם מצפים לקהל של
10000 איש.
נקודה אחת השנויה במחלוקת היא
בחירת הכדורים למישחקים, בעוד שהפולנים
רוצים בכדורים ״שלזנגר״ ,דורשת
הפדרציה הישראלית כדורי ״דנלופ״
האמריקאים. ומאחר שלא יכלו להתפשר
ביניהם, הובאה השאלה בפני הפדרציה
הבינלאומית לטניס.
עד הרגע האחרון לא ידוע מאיי
תשיג הנבחרת את הסכום הדרוש לנסיעתה.
בעלי עסקים רבים לא תרמי
לקרן המיועדת לכך כי הממשלה לא
הסכימה לנכות תרומות אלו ממס ההכנסה׳
כפי שנהוג לגבי תרומות למיסדות
תרבות וצדקה.

לוח השחמט של הכדורגל
התקפה מרוכזת של ״מכבי״ ת״א על שער ״הפועל״ חיפה

,העולם הז ה /מנד 654

ספר
ג ל של חול
הסנה חברת

חברה ישראלית לביטוח בע״מ
הביטוח הגדול ה בארץ

סכום הביטוח (חיים)
ההכנסה הכללית ()1949
(כולל ביטוח לשעת חירום)
הון והדנות

ה מד כ: 1

ססס **יי 0ם ׳ז 8ג ג ׳ י ל
1, 170,000.ליי6 , 000,000 .

ליי

ת ל־ א בי ב, רחוב ל־לינבלוס 66

__ת. ד805 .

טלפון 4431/2

הבטחון ההדר
של חברי קפת־עם
אגודה הדדית
(נוסד בשנת )1922

בע״נו

בטוח עממי
באמצעים זעירים
פרטיםב מש ר ד :

בנ ק

קפת ־ ע ם בע״מ

הוצאת ספרים נ. טבר סם׳ ,חבר ה בע״מ
ספרים ח ד שי

י שי

צירבלאתואר ״*ת ד ״ ר
ציר ישראל ביוגוסלביה
רשמי שליחות ומסע בפרס 330 .עמוד בפורמט גדול,
בלווית צילומים. המחיר 1.250ל״י

מחו יהיה טוב ותו בסי סמית
מחברת הספר המפורסם אילן גדל בברוקלין.
רומן מחיי פשוטי ־העם בברוקלין. המחיר 900 פרוטה
ההפצה הראשית: סוכנות י. ברונפמן, רח׳ צ׳לנוב ,2׳ תל־אביב
הופיע גם בתרגום עברי
הספר אשר עורר סערת רוחות בעולם

מרומא

האשה

מאת הנובליסטן האיטלקי הגדול : תיאור בעיר
נאמן רומא

ומדוייק

מחיי

א. מוראפייה

הקלון של

נערת הפקר

בתקופת המשטר הפאשיסטי של מוסוליני.

הספר נמנה על ה״בסט סלרם״ באמריקה לשנת 1950
המחיר 2 5 0פרוטה

להשיג בכל החנויות והקיוסקים למכירת עתוגים וספרים

דויד תדהר עסק בדברים רבים. הוא
היה ספורטאי וחייל וקצין משטרה ובלש
פרטי. והוא גם מוציא לאור.
האופום הגדול של חייו הוא (לעת
עתה. רק לעת עתה, כמובן האנציקלופדיה
לחלוצי הישוב ובוניו. עד עתה
יצאו ארבעה כרכים ( 2064 עמוד כפולי
טור) לאנציקלופדיה זאת, ואם יאריך
האל את ימיו של תדהר, דומה כי
לא יהיה לה סוף.
הבעיה העקרית של כל אנציקלופדיה
היא: מה לא לכלול בה י מכל האנשים
שחיו, מתו׳ ועתידים לחיות בארץ
זאת אפשר לעשות ספריה עצומה, גם
אם נסתפק בטור אחד לכל אחד מהם.
ובכן, צריך לברור: מי ייכנס ומי לא.
תדהר הקל על עצמו את הבחירה
בזה שלא בחר כלל. מתחילה ויתר
על כל סדר במסירת הנושאים. לא אלף־
בית׳ לא גיל, לא חשיבות ולא תאריך,׳
וגם לא קבוצות׳ — אין כל דבר הקובע
אם תמצא את פלוני בכרך אלף עמוד
457 או בכרך גימל עמוד . 1234 ומכאן
שאין כל גבול לאוסף. רוצה אתה להיכנס?
בוא והיכנס.
המוציאים לאור של ״מי הוא מי״,
הספר הקלאסי הבריטי לאישים מפורסמים׳
קבעו לעצמם כללים. אפשר כללים
אבסורדיים, אבל הם נשמרים בקפדנות.
וברור לקורא את מי ימצא בספר
כזה. אבל את מי ימצא ואת מי לא
ימצא באנציקלופדיה של תדהר — ,זה
לא ברור. המעלעל בספר מוטב לו
שיכון להפתעות. כי מי אצלנו לא
חלוץ ולא בונה? או חלוץ תעשיית
שרוכי נעליים או חלוץ המעילה בכספי
ציבור או בונה צריפים או בונה ארמו נות
באספמיה. בית־צורי וחכים מצויים
ליד מי שערך את הירחון הציוני הראשון
בגרמנית בשביל הנוער׳ ״והרצל
כתב לו הקדמה.״ ושמעון אבירן מונח
במנוחה בין ר׳ אהרן שלמה אלרברג
וחיים משה פיין. וחותם את הכרך
ד״ר שטרנברג — רופא כללי.

מו לד ת הצ״זב א ת
כוחם הצבאי של היהודים׳ מבחינת
כוח האדם, ניתן לחישוב אריתמטי קל.
אם מצויים היום בישראל מיליון תושבים׳
ואם הילודה היא עשרים לאלף,
הרי, בניבוי תמותת הילדים, יהיו בישראל
בעוד שמונה עשרה שנה 18.000
צברים בני שמונה עשרה.
היהודים בשטח המאנדאט הבריטי
התרבו בגלים. העליה השלישית הולידה
את הכוח הצבאי של , 1939 והעליה
הרביעית את לוחמי העצמאות. כי הכוח
הצבאי של היישוב הוא הנוער העברי.
מכיון שבין הוולדו של ילד וביו
גיל יכולתו הצבאית עוברות שנים, הרי
תמיד התקבל הריבוי הפתאומי של נערים
עברים כאפתעה. והאפתעה גורמת
לגוזמות ולהתפעלות. מלחמת העצמאות
הפכה את כל היהודים למעריצי הנוער,
פתאום. כי על כן מלחמה זאת היא
אשר גילתה להם מה טיבו של נוער
זר״ ועד כמה תלויים הם בו. והרי
הם תאבים לדעת מה עשו הנערים וכיצד.
אחת התופעות של יניצ׳רים יהודים
אלה היתה הפלמ״ח. ב־ 14 במאי ,1941
שבע שנים לפני הכרזת העצמאות, הוחלט
במפקדה הארצית של ה,,הגנה״ להקים
פלוגות מחץ של מתנדבים. למפקח
על אימון הפלוגות מונה יצחק שדה.
ועתה בא יצחק שדה, בספרו ״מה
חידש פלמ״ח״ (ספרית פועלים ,״במאבק״)
לסכם את פעולות הפלמ״ח עד
פיזורו (בסתיו האחרון).
מה היתה׳ בעצם׳ ההגנה עם פרוץ
המרד הערבי? מה היה הפו״ ש? דברים
אלד צריכים להתברר לפני שנבין
מדוע נוסד הפלמ״ח׳ יורשו של הפו״ש,
וכיצד. אחר דברים אלה מספר לנו
שדה על ייסוד הפלמ״ח( ,שימו לב :

כל הדברים מסופרים מבפנים, מנסיין
אישי של המפקד עצמו) :עובר בקיצור
על תפקידי הפלמ״ח בימי ״המאבק״,
ומספר על תפקידי הפלמ״ח במלחמת
השחרור. כל התאור, עם הניתוח, הוא
קצר מאד 108 — ,עמוד. לאלה צורטו
עוד כמה מיסמכים, וזה כל מד, שיש
למיסד הפלמ״ח להודיע לנו על מפעלי.

דוד תדהר בשנת 1023
נובלשות פרטית לבלשות ציבורית
לעומת המפקד בא טוראי. את הספר
״עלילות פלמ״ח״ (הוצאת טברסקי 900 ,
פרוטה) כתב ברוך אורן (נדל) ,מי
שהיה איש פלמ״ח בעצמו ועבר אתרי
ר,־ 29 בנובמבר 1947 ללח״י. ספר זה
התפרסם לראשונה בהמשכים ב״ידיעות
אחרונות״ ,בעילום שם המחבר. יודעי
הדברים תמהו אז מנין למחבר האינפורמציה
המדויקת. אבל אין לתמוה
הרבה אם נזכור כי המחבר היה איש
פלמ״ח בעצמו, וכי הפלמ״ח בראשיתו
היה רק קומץ, וכי בכלל לא היו
סודות רבים בין היהודים. כמעט הכול
היה גלוי.
מר נדל הוא עתונאי מוכשר. למקרא
ספוריו על ״צ׳יקאגו הגדול״ וכדומה
נטינו גם להגיד — מוכשר מדי. בכמה
פרטים שומרים אנו את הזכות לעצמנו
לפקפק בדיוק -.אבל הספר כולו כתוב
כהלכה, דהיינו בסנסאציה.
הוא מתחיל מוינגיט׳ וגם הוא עובר
לפו״ש ולפעולות ההגנה בימי המרד
הערבי. ומפה מתחיל הפלמ״ח. תשומת
לב מיוחדת מקדיש הוא (מנאמני ״סולם״)
לתנועת המרי, כלומר המאבק
נגד השלטון הבריטי, ופעולות הפלמ״ח
בקשר להגירת היהודים, בים וביבשה.
וכך קיבלנו תמונה של הסלמ״ח?
כל הדברים, עם הספרים שנכתבו
מקודם על נושא זה, עוד לא נגעו
בעיקר. ראשית׳ מרובה הגוזמה. חשוב
לזכור כי במערכה של 1948 מילאו
החי״ש תפקיד יותר מסוכן וגם יותר
מכריע מכל הפלמ״ח. אם אפשר לתלות
את ההכרעה במלחמה באיש אחד, יהיה
זה שמעון אבירן ולא יצחק שדה או
יגאל אלון. הרוצה ללמוד את בשרם
המלחמתי של היהודים כדאי לו לחקור
את פעלי גבעתי׳ שהיתה החטיבה הלוחמת
העיקרית בכל חמערכה.
אבל הנקודה החשובה ביותר בתולדות
הפלמ״ח היא דוקא כשלונו. היניצ׳־
רים התורכים הגיעו לכך שיכלו להעלות
שולטאנים ולהורידם. היניצ׳רים
היהודיים התפרקו בפקודה בלבד. ה־פלמ״ח
היה כוח עצמאי בתוך ה״הגנה״.
הפלמ״ח יצר אורח חיים. הוא יצר
הווי. והוא הלך. והשאיר לנו למזכרת
כמה פזמונים. וזה הכל. דומה
שפיקוד הפלמ״ח עצמו לא ידע מה
ניתן בידיו, ומשום כך ויתר על כל
העניו בנקל.
כל תאור של הפלמ״ח שלא יסביר
את התופעה הזאת הוא לקוי מעקרו.
אנו מוכנים לותר על הסכסוכים בין
״הראל״ ואנשי ירושלים (לעת עתה
הכול מתעלמים מהם) .אנו מוכנים לותר
על תאור פעולות התגמול הנאות. אין
אנו דורשים דוקא את מעשה היריות
בגמלים של הבדוים( .כתגובה לכך בא
המוקש שהונח בדרך הצ׳יזבטרון) .אבל
אין תאור של הפלמ״ח משכנע אם לא
יסביר הסבר הגיוני של כשלונו.

״העולם הזר!״׳ מס׳ 654

ער לירה מחנה וחונה בתדאביב
מעשה ביוסקה סוקרטש שהוומן לחתונתו
של 1׳אקו הקטן ומוצא שנפונה לו אפתעה...
ערב רטוב אחד ואני יושב לי
בכלוב אחד שטפוסים מסוימים קוראים
לו :״נגה״ (ואינני יודע למה)
ואני עוסק בעסוקים חשובים מאוד,
ומה הם אותם עסוקים אם לא
ומביעות״ בשמי
״רטובות הצצות לניות ההולכות לכאן ולכאן, ואני
מסלסל לי במברשת שפמי לכל הכוונים
עד שלפתע אני חש שר,כלוב בי
אני יושב צונח על ראשי ואני מפזיל
מבט לכל צד לחוד ולכל הצדדים ביחד
ואחר אני מחבק את הרצפה ונותן
לה טאטוא הגון במברשת שצומחת לי
להדר ולתפארה מעל לנשקן.

סוכנים כלליים

אחים אבוהמוף
תל־אביב

ירושלים

חיפה

ללהקה מקצועית־דמחצה
דרושים
שחקנים נוספים. לפנות: בכתב׳ למזכירה,
נועה גלעד, ת.ד ,2504 .תל־אביב.

מהנדס א׳ וייס -דם לכר
סוכן רשמי לאיזור צפון א״י
רדיו £ 0 X 0 ,¥0106 5־1115 ^135161
מבחר גדול במקלטים משומשים
מפירמות מפורסמות.

תקליטים
ל־ 1םטפון

אגוהמשן
ר־זל־אביב
רחוב בן־יהודד9 ,

— חקר־ט־ב
א ר, בטהובן, אופרות,
אופרטות. ולס, דקוד ־ ם
ר די ו אוניו! ־ דוברם
רח׳ דיזנגיף , 116 תל־אביג

קעולס הזה״ ,מס׳ 654

ובכן׳ עושה אני אקרובטיקה לכאן
ולכאן׳ עד שאני חש שמישהו נוטל
בחורשת הברילנטין שלי ומעיפני אל
על, עד שאני מוצא עצמי יושב בשנית
על כסא ומציץ הצצות בעיניו של
יוסקה סוקרטס.
ובכן — אומר יוסקה סוקרטס ומציץ
בי הצצות —׳ רואה אני שחי אתה
בשלום רב עם דוב יוסף ידידנו ואתר,
הופך להיות ״מצונע״ כהלכה שאם
בחור הגון כמוני נותן לך לטוף אתה
הולך ושוכב על המקום בו שמים
סוליות נעלים בדרך כלל. אבל —
ממשיך הוא ואומר — רוצה אני
לספר לך ממה שנתארע בי בעיר אחת
שקוראים לה נתניה.
לאמתו של דבר אין בי כל רצון
לשמוע מאשר מספר לי יויסקה סוק־רטס,
משום שבחורים הגונים אחדים
טוענים שיוסקה סוקרטס אינו מבחין
בדרך כלל בין המתגלה לו בחלום ליל
ובין המתארע לו כשהוא מהלך פקוח
״תכולותיו״ ,אולם אין אני מגלה לו ליום־
קה סוקרטס צל צלו של דבר מהדברים
הרוחשים במוחי וזאת — משום שאין
בי כל חשק להרגיש שנית בלטופו
ואני יודע שמסוגל הוא לעשות זאת
ובמיוחד לבחורים הגונים הסחים לו
מאשר עם לבם.
ובכן, אומר אני לו, אתה יודע
שתמיד אני נכון לשמוע מספוריך ושאין
דבר המענין אותי יותר מספוריך,
אבל אם אתה שם על השלחן הזה
אחד הפוך וקופסית שמעשנים ממנה
אני שומע לך ביתר ענין מעכשיו ועד
סוף העולם ועד שכל השמלניות הולכות
לישון.
נכר בו ביוסקה סוקרטס שדרך שיחה
זו נושאת חן מלפניו והוא משטיח
על השלחן קופסית ״סופר״ ומתחיל
בספורו.
ובכן — מספר הוא — יום אחד
אני נוסע לי לנתניה מחמת עיסוקים
חשובים שאני מתעסק בהם אותם
הימים ואני מסתובב שם כל היום ואיני
עושה דבר עד שמגיע הערב.
ומשמגיע הערב — אומר הוא —
אני הולך ויושב לי אצל אירופה ואו־

מאת

יצחק גורן

מר לו למיקי העקרוט: אחד ״הפוך״,
מיקי.
יושב אני ולוגם מההפוך, ואת מי
אני רואה אם לא שמלנית חמודה אחת
היושבת מולי ושולחת בי את תכולו־תיה
הנפלאות.
ובכן צופה אני בה והיא צופה בי
עד שאני מחסל את ״ההפוך״ וקם
ממקומי ונגש אליה: את תל־אביבית
— אומר אני לה — נכון?״
מחייכת לי אותה שמלנית חיוך
״הורג״ ואומרת :״וגם אתה. נכון?״
ואז אני יושב מולה וצופה בה כהלכה
וכראוי ואני רואה שיש לה בלונד
טהור ושהנשקן שלה כמו שהמשוררים
כותבים, והאגמים המביטים שלה כחולות
״אוריגינל״.
ובכן: אומר אני לה — מאחר
ששנינו בני אותה עיר שדים עלובה,
הבה ונלך לחוג פגישה זו באיזה
מאורה הגונה.
אין היא אומרת דבר, אלא קמה
ממקומה ונוטלת את מעילה וארנקה
ואומרת: הלכנו !
ובכן — ממשיך יוסקה סוקרטם
בספורו — אנו הולכים לכאן ולכאן,
לכל כוון לחוד ולכל הכוונים ביהד
עד שפתאום אני מוצא עצמי שוכב
במטה גדולה אחת ויש לי הרגשה כמו
שהיתר, לי שעה שיצאתי מבטן אמי
וזאת — סבורני משום שלבוש אני
בערך כבאותה שעה• אלא משמביט
אני לכאן ולכאן רואה אני אותה שמי
לנית חמודה ויש לי ייסוד נכון להאמין
כי גם לה אותה הרגשה.

משרואה אני שהענינים הגיעו לידי
כך, אני נזכר בשופט אחד הנוהג לפסוק
במקרים כאלה :״דמי מזונות
לילד״ ואז נוטל אני את הדברים ההם
ששחקני כדורגל רצים בהם ואני נמלט
משם מהר עד שאתמול מגיע אני לתל-
אביב...
י יוסקה סוקרטם מסיים את ספורו
ואני זהיר משאול מה ראה לשיה לי
זאת׳ ומפני שאני מלא עשן סיגריות
ובלבול ראש ורעיונות מטורפים, אני
קם ואומר לו שלום יפה ואני רואה
בו שהוא תמה מאד על חפזון זה
שלי, אולם אינני שם לב לכך מפני
שאני זקוק לקצת אויר צח.

אינני רואה את יוסקה סוקרטס ולא
אחד אחר מאותה חבורה כשבועיים עד
שאני מקבל פתקה יפה׳ מלבלובי שכולם
קוראים לו ז׳אקו הקטן ואין פת־קא
זו אלא הזמנה לבוא ולהיות נוכח
בחתונתו שתתקיים כעבור יומיים.
יודע אני שטפוסים ־ מסוימים הולכים
ומשתגעים יום מן הימים ואינני

תמה כל עקר שז׳אקו הקטן נטרפה
עליו דעתו, ואני מתכונן ללכת לחתונתו
לאחר יומיים.
ובכן, משחולפים היומיים והערב
מגיע אני לובש על גופי מה שלובש
והולך לאלנבי ,666 ששם מתקימת
החתונה, ובדרכי לשם אני פוגש את
יוסקה סוקרטס, פוסע והולך אף הוא
לאותו כוון.
תמה אני על כך ביותר משום שאני
יודע מפי הבחורים ההגונים שאין ז׳אקו
הקטן ויוסקה סוקרטס חיים בידידות
גדולה וזאת משום שתדיר היו מפלחים
זה מזה את נערותיהם, וכמו כן ידוע
לי שאין ז׳אקו הקטן מעריך את יוסקה
סוקרטם כ״דון ז׳ואן״ ותמיד טענתו
בפיו שכל האירועים המתארעים לו
ליוסקה סוקרטס יסודם בבעותי לילה.
ובכן מתוך שאני נשמר לנפשי אינני
אומר ליוסקה סוקרטס דבר וחצי דבר
ואנו הולכים יחד עד שמגיעים הננו
לאלנבי 666 ואנו שומעים מבעד לחלונות׳
את השמלניות הצוחקות כאילו
שמו להן חפושיות על הבטן ואנו
שומעים רדיו פטיפון אחד עושה ...א־גוג־בוג,
בוגי־פגי־ווגי״ ,ואז אנו נכנסים
פנימה.
משרואה ז׳אקו הקטן את יוסקה
סוקרטם הוא מסמיק ומסובב ראשו
לכאן ולכאן ואומר :״הה — הוא
אומר — הדון ז׳ואן של כל הדורות,
מה שלומך? שלומי טוב — אומר
יוסקה סוקרטס ואמירה זו הנה אדיבה
ונמוסית באופן היוצא מגדר הרגיל.
״שמעתי את ספורו המענין האחרון
על האירועים הנפלאים בנתניה — אומר
ז׳אקו הקטן — ,מדוע אינך מפרסמם
בעתון?
יוסקה סוקרטס מביט בי ואני צופה
בו ושנינו יודעים מי ספר לז׳אקו
הקטן ולכל הטיפוסים האחרים את
הספור הנפלא ,׳ומשום כך יודעני שיוכר
קר, סוקרטס כועס עלי כל שהוא.
ובכן, יוסקר, סוקרטם מביט לכאן
ולכאן ולפתע אני רואה שאין הבדל
בין צבע פניו וצבע הקיר שמאחריו.
ומשאני נגש אליו אני חש שהוא רועד
כלו והוא מצביע על שמלנית אחת
״זזזוהי הכלה,
לבושה לבן ואומר :
לא כן?״ אני צופה בה ורואה שמלנית
אחת מתוקה ולבושה לבן ואני אומר :
״כן, זוהי הכלה׳ במד, העניו י״.
ואני רואה שיוסקה סוקרטס ממשיך
להרעיד כולו וחוזר ואומר :״ובכן,
זוהי הכלה? זוהי, הה משאני
רואהו מרעיד כך, אני מבין שאיו
הענינים מתנהלים כאן כסדרם, אלא
שאני נזכר בעצתו של מורי ורבי דוג
בנדיט האומר תמיד שהסקרנות אינה
טובה לשיניים חולות, ולא נותר לי
(המשך בעמוד )18