גליון 655 מתאריך 11 במאי 1950

יונה וגדעון, בני חיפה, לא היז
מימיהם בחוץ־לארץ, ולכן, כשבאה
ההזדמנות לקפיצה קטנה אל מעבר
לים, לא החמיצוה.
גדעון גורדון, בן ,19 שוחרר זד
עתה מן הצבא, אחר שרות כיחידות
הפלמ״ח וחיל המיעוטים ; עתה מתבונן
הוא ללמוד חוק באוניברסיטה.
יונה ארדשטין, צעירה חמודה
בעלת עינים תכולות ושער בלונדי,
הלומדת בסמינר למורות, היא שכנתו
של גדעון כרחוב אחד־העם
בחיפה. היא שמעה על הטיול לקפ ריסין
אשר מארגן החבל הימי ליש ראל
על גבי ״גלילה״ .היא שכנעה
אותו להצטרף לטיול זה -אין זאת
כי היה זקוק לשכנוע רב. בי מה
הן 12ל״י לעומת מסע תענוגות
בהכרתה של יונה?
אמנם אין זה מסעה של ״קורו־ניד,״
ונוסעיה המיליונרים, אך מי
אמר כי רק מיליונרים אמריקאיים
יבולים להרשות לעצמם הפלגות
לים התיכון? אכן, הרימו העוגן,
והבה נפליג לקפריסין...
האניה,

בעולם

קטן השט

פני הבהול האץ־סופי, צלילי התז מורת
הרבים בלילה הרוגע, קרני
האורות על המים האפלים, תנודותיה
הקלות של האניה. ממש קטע
מרומן.
ולבסוף ...קפריסין. האי הרחוק,
המתקרב ומתבלט. סירת המנוע המביאה
את הפילוט להדריך את הא־ניה
אל תוך הנמל, האוטובוסים
המיושנים, מקושטים דגלי תכלת־לכן,
החונים על המזח, תושבי המ קום,
יוונים, ארמנים ותודבים אשר
בולם יודעים לפחות מילה עברית
אחת. כתי המלון המפוארים על
מלצריהם המנוסים והמהודרים ו״.
פלא־הפלאים -תרנגול הודי צלוי,
והחנויות המלאות כל טוב, ובה
בזול! חבל רק שאי-אפשר לקנות
את הכל שרוצים.

הבעת

הפנים,

אין

הוא

מרצה

ואז, כה מהר, חזרה לאוטובוסים
הממתינים, ול״גלילה״ ,חזרה לחיפה
והמשפחה והמכרים המצפים, והעבודה
היום־יומית. ואתה מתחיל
להרהר, האם זה אמנם בל בך יפה,
או שמא רק החידוש הוא שהיה
בד בר?

סידרת צילומים :

אולם־הריקודים השט

שיחה עם רב־החובד אליעזר

תו תמכ -אם לדון
ליונה על תורת הימאות...

לפי

פרידמן,

הרצפה קצת מתנועעת, אך אין הרבד מפריע
ליונה וגדעון

הנה קפריסין

על הסיפון מצטופפים הנוסעים, אן יונה וגדעון
מעדיפים את הברירות

תרנגול הודי צלוי — .מה דעתך, יונה? מתי נגיע לזה בישראל? אמנם
לשלם את
אנחנו נצטרך
צנועים אנחנו. התקציב הממשלתי עלה ב״ס407
תה, בצנע נכון, גדעון: תרנגול הודי הוא טוב. וגס שיכון מרווח, וגם
מכונית יפה מתי יהיה לנו כל זה? בינתים — נהדק את החגורות,
ושלוס על ישראל,״

24 שעות כחוץ לארץ
— מלון מפואר,
ארוחות שמנות, מלצרים
מצוחצחים, שפע סחו הראוווז בחלונות רות התיאבון הסגרות

הישראלי — אך הכסף,
שהוחלף בהתרגשות (מי מין)
אינו מספיק. מה בשלוש לקנות אפשר לירות ן אבל לא נורא•
בקפריסין אין מס מות רות,
וגם אינפלאציה אין
אצלם.

מכלר, ע 1ל 0 אינדונסיה בין שני שודטאניס
מחזה נדיר הוא בעולם כשממשלה
עורכת ישיבה סודית ומחליטה לאסור
את אחד מחבריה באשמת בגידה. דבר
זה קרה עתה במדינה הצעירה בעולם :
אינדונסיה.

התברר שג׳ון, הנמנה עם עובדי
המעבדה של חברת התעופה — שם
במזוודה זו פצצת־שעון מכוונת למועד
בו ימצא המטוס (ובו אשתו וילדיו)

מלחמת־השחרור האינדונסית בימי פיקד על צבא־המרד השולטאן של יוגי־אקארטר״
ואילו עמוד התווך של נאמני-
הולנד היה השולטאן של בורניאו המע רבית.
עם הקמת הפדרציה האינדוגסית
(הכוללת גם את הרפובליקה שנהלה את
מלחמת־השחרור וגם את המדינות האו טונומיות
שתמכו בהולנד) נתמנה השול טאן
של יוגיאקארטה לשר־הבטחון, ואילו
השולטאן של בורניאו המערבית נתמנה
רק לשר־בלי־תיק. הדבר חרה לזה האח רון
והוא החליט לפתור את הבעיה
בצורה פשוטה: בחשאי ערך הסכם
עם המורד ״התורכי״ ווססרלינג, שקיבל
על עצמו לקחת בשבי את כל ר.ממ־

הרוצח ג׳ון גראנט

למשפחה

פצצה

נתבררו עוד כמה
באויר. משנאסר
פרטים מענינים: הוא הבטיח לשאת
לאשה את אחת המארחות של החברה,
ובאותה שעה היה חייב מזונות בסכום
של אלף דולאר לאשה שילדה לו
בן בלתי־חוקי. הוא תיכנן את הרצח
כדי לגבות את דמי הביטוח בם ך
55.000 דולאר, אך לא חשב כלל לשאת
לאשה את המארחת היפה .״רק מתחתי
אותה״ הודיע למשטרה.

פרם

השולטאן
של בורניאו המערבית

הממשלה

לכלא

שלד״ לרצוח את השולטאן מיוגיאקאדטה
ולהקים ממשלה חדשה׳ בה יתמנה ה שולטאן
של בורניאו המערבית לשר-
הבטחון.
הקשר נכשל בטעות. ישיבת הממשלה
נסתיימה משום מה לפני המועד
הרגיל. ווסטרלינג נוצח, וקשריו עם
השולטאן הבלתי־מרוצה נתגלו. הממשלה
כלאה אותו דוקא בארמונו של מתח רהו
— השולטאן של יוגיאקארטה.
לגבי הממשלה האינדונסית ״יצא
מעז מתוק״ :המהפכה נתנה לה תרוץ
כדי לחסל את ה״אוטונומיה״ של בור־ניאו
המערבית ושאר המחוזות ששמרו
על עצמאות מסוימת במסגרת הפדרציה.
אחרי שנכשל גם המרד של הקפטן אנדי
עבדול עזיז במאקאסאר חוסלה ״עצ מאות״
זו בכל רחבי האיים והממשלה
המרכזית קיבלה לידיה את כל סמכו יות
השלטון.
רצח תמורת 55.000 דו ראד
ג׳ון גראנם, אשתו ושני ילדיו (בת
6ובן ) 5נראו כמשפחה היוצאת ל חופשה.
הם נשאו את מזוודותיהם למ טוס
שחיכה להם בשדה־התעופה של
לוס־אנג׳לם, שם נפרד ג׳ון מאשתו ו הודיע
לה שיטוס אחריה למחרת היום,
אחרי שיסיים כמד, עסקים. לפני שהמ ריא
המטוס נשמטה אחת המזוודות מידי
סבל — והמטוס התלקח באש.

מדינת של הממלכתית התערוכה טכסאס בארצות־הברית הבטיחה לש לם
פרם של 50.000 דולאר לכל איש
או אנשים שיביאו לה עד ה־ 1באוק טובר
״צלחת מעופפת שמקורה בכו כב
אחר״.

אייזנהואר י חזור?
בכל רחבי ארצוודהברית קמו ״ב אופן
ספונטאני״ אגודות הדורשות כי התפלגה
חרפובליקאית (הריאקציונית משתי
המפלגות האמריקאיות ׳הגדולות) תציג
את הגנרל אייזנהואר כמועסדה לבחירות
הבאות לנשיאות. מכון גאלופ לחקר
דעת הקהל ערך ׳משאל בין הבוחרים
כדי לגלות במי יבחרו במקרה שבב מרומאן
מול יעמוד חירות הבאות
א״זנהואר. התוצאות: ס/״ 60 בעד אייזנ־הואי,
,־ 317 בעד מרומאן 90/0 ,אינם
יודעים.

אזרח העולם
גארי דייויס, אזרח העולם מס׳ ,1
שקרע בשנת 1948 את הפספורט הא מריקאי
שלו והתגורר מאז בפאריס,
בויזה צרפתית׳
חזר לארצות־הברית
כדי לשאת לאשה את הרקדנית ההו־ליבודית
אודרי פיטרם, שאיתר, ניהל
זמן רב רומאן במכתבים. בשעת הני שואין
הסביר את השקפת עולמו ל־
500 האורחים, דבר שגרם לסירוב מצד
הכומר לבצע את הטקס. הזוג הצעיר
במלון
את הערב
יצא לבלות יחדו
מפואר, והתחתן למחרת היום בפני
שופט.

פיסטוקים ופצצות
ממשלת ארצות־הברית הקציבה בשנה
השוטפת סכום של 2.500.000ו דולאר
ליצור פצצות מעופפות וסכום גדול
פי שלושה — 34.415.608 דולאר —
ליצוב מחירי הבטנים.

,העולם תזה״ ,מם׳ 655

הבטחון צריך לתת צו לרמטב״ל, ועל
הצבא לזוז״...

__ב_מדי 1ה
; ?הירות. פאן מתפטרים !
ראש הממשלה נכשל בשניה במא מציו
להרחיב את הקואליציה הממשל תית.
גם הציונים הכלליים מיסודם של
רוקח וברנשטיין השיבו בשלילה. בפעם
הראשונה נכשל מר בן־גוריון, המומחה
לטקטיקה מפלגתית, לפני כמה חדשים
במו״מ שניהל עם הקצה השמאלי —
מפ״ם• אז התנהל הויכוח בין מפא״י
ומפ״ם בנוסח כזה :
— בלעדינו לא תוכלו !
אנשי מפ״ם...

מפא״י.

בלעדיכם

— אמרו
אנשי

ומיד החל מו״מ עם הכלליים. וגם
מו״מ זה נכשל.
הויכוח הפנימי
התנהל באופן כזה :

ה״מיניסטריאליזם״ — גורם חשוב
הוא בסחר־מכר המדיני בעולם כולו.
אצלנו — לא. הקנאות המפלגתית גברה
על היצר המיניסטריאלי. גם זו לטובה.

ל חח צו לרמטב״ל...

השיבו

בתוך

ובהזדמנות זאת׳ כדאי להעיר׳ הערה
לשבחו של המוסר המדיני־הפנימי־המפ-
לגתי שלנו. רבות דיברו על השאיפות
לתיקים מיניסטריאליים שישפיעו לטובת
ההכרעה בקרב מפ״ם והכלליים.

זאת

מפלגה

רק בכדי שלא להתחיל בענין חם
קבע היו״ר כי המושב החדש של הכנסת
— לאחר הפגרא הקטנה של הפ סח
— יתחיל בענין צדדי׳ בחוק שנש כח
עוד לפני שדנו עליו. כל האופוזיציה,
מקיר אל קיר — חירות, הכלליים,

הדוברים מסיעות הממשלה העירו
כי לא רק עבדאללה סיפח חלקי א״י,
שנועדו למדינה ערבית, אלא גם אנח נו
סיפחנו. ואין ערבות, כי מועצת
הבטחון לכשתדון על סיפוחים תפסח
על חלק מהם.
ושר החוץ הוסיף על הצהרותיו
הקודמות כי ״השאלה פתוחה״ וכי
״הממשלה לא הכירה״ וכי ״ממשלח
ישראל רוצה שלום עם כל שכנותיה״,
הפירוש שניתן בארץ ובחו״ל להצהרות
״בלי שלום לא תתכן הכרה
אלה:
בסיפוח״.
וכך הסתיים הויכוח. כל סיעה נש ארה
בעמדתה המוצהרת ״כלפי ההיס טוריה״
,וכן גם הממשלה.
אך לאחר
כוח שני :

סיום

הויכוח,

החל

מדוע לא השתתף בויכוח הרא כולם
ראוהו
שון ראש הממשלה י

קרב אחרון״ אצלנו החל באחד במאי
הקרבהראשון בין מפלגות הפו עלים.
והאחד במאי — בך קובעים מכל
הצדדים — האחרון המשותף.
הקרב השני בין שני האגפים הפו עליים
— מפא״י הסוציאליסטית ומפ״ם־
מק״י הקומוניסטיים, עמד להתחולל בש בוע
שעבר. הוא נוחה להשבוע ביום
ה׳ ,כשהועד הפועל של ההסתדרות ידון
באופן דיפלומטי : שנוסחה בבעיה,
״ההסתדרות בתנועת הפועלים הבין-
לאומית״ .במלים פשוטות יותר פירוש
הדבר, שבישיבה תעמוד השאלה אם
על ההסתדרות לצאת את האינטרנציו נאל
המקצועי או לאו.
מפא״י טוענת — ההסתדרות שלנו
היא האירגון הבלתי־קומוניסטי היחיד
שנשאר בתוך הפדרציה העולמית של
האגודות המקצועיות. מפ״ם תטען :
מפא״י עושה את שליחות ה״מערב״.
כמה דולארים קבלי,
מק״י תשאל :
מפא״י בעד הבגידה...

— כדאי להכנס לממשלה ולהשיג
ויתורים מכסימליים — אמרו המחייבים.
— מוטב להשאר בחוץ ולצבור הון
מכשלון הממשלה, טענו השוללים׳ והכ ריעו
ברוב.
בן־גוריון נשאר,
פנים עם הדתיים.

איפוא׳

פנים

והללו יידעו לנצל את מעמדם הקו בע׳
כי בלעדם אין רוב לבן־גוריון
בכנסת.
אולם אתם בלבד, עם הדתיים, ירבו
הקשיים לממשלה ולבן־גוריון ולמפלגתו,
לא רק בקרב הצבור הרחב׳ אלא גם
לבוחרי מפא״י עצמם.
הדתיים יוכלו לאיים בהתפטרויות,
אם תביעותיהם בשטח הכשרות והתח בורה׳
החינוך וההווי, לא תתמלאנה.
ופירוש הדבר — פחות בשר, פחות
נוחיות בשבת, יותר חינוך דתי במחנות
העולים, יותר תפילות בטכסים ציבו ריים
וכדומה.
היה זמן וסיפרו בדיחה כזאת על
חשבון איומי ההתפטרויות של הדתיים :

הרב מיימון...

אנו נתפטר — איים

מפ״ם׳ מק״י, לוחמים — דרשו ויכוח
על הסיפוח.

עורך רשימות,
קורא בסטינוגרמות,
ומניע בעצבנות בראשו, כבכל פעם
לפני שהוא מסתער להתקיף את ירי ביו
ולהגן על עמדתו. ובכל זאת שתק.
הויכוח הזה — טרם נסתיים.

אנשי האופוזיציה הצטרכו, איפוא,
להגיב על
בויכוח, במקום לפתוח דברי הממשלה.

״1ה •היה קר ב רא>1וון״

והממשלה? — היא החליטה בערך

— רצונכם לדבר?

— הריך רב בישראל — השיב
ד. בן־גוריון באירוניה — הוסיף לפחות
״בלי נדר״..
בדיחה זאת כבר איננה אקטואלית.
הפעם יצטרך ראש הממשלה א־,זהר,
עד עתה יכול לתמרן במפ״ם ובכלליים
נגד הדתיים. עד עתה יכול להסתדר
בלעדי אלה או בלעדי אלה, אולם מעתה
בלעדי הדתיים לא יוכל עוד.

דברו•

מפ״ם ומק״י הציעו לפנות בתלונה
אל מועצת הבטחון .״חירות״ הכריזה
על אי־הכרה .״הכלליים״ תבעו פעולות
נגד הסיפוח. פרידמן־ילין היה היחיד
שהוציא מסקנות הגיוניות :״שר

חגיגות ״הסולידאריות הפועלית״ של
האחד במאי נגמרו במכות. מכות בת״א,
ברמלה, מגדל־גד, ושערוריות בלי מכות
בירושלים, חיפה ׳,טבריה וכו* .האחד
במאי הוא חג ה״אינטדנציונאל״ ,ובשיר
ה״אינטרנציונאל״ יש פסוק :״זה יהיה

אחר כך תהיה הצבעה, ולמפא״י —
רוב הקולות.
מפם־מק״י יודיעו, כי ההכרעה בש בילם
זה לא כלום, וכי הם נשארים.
— כיצד נשארים1
— ככה• יודיעו ל״אינטרנציונאל״
כי הם נשארים. הם סולידאריים אתו.
המכות ביום הסולידאריות הבינלאו מית
הן כאין וכאפס לעומת הרנב הג דול
שיפרוץ בגלל ״הסולידאריות״ הפר־טיזאנית
של האופוזיציה ההסתדרותית
עם האינטרנציונאל.
רק כעת זה יתחיל...

יובל האוניברסיטה העברית

באלט רינה ניקובה כחגיגה

פתיחת פורמלית

המשן משעשע

.העולם הזה״ ,מם׳ 655

אמיל בהי א״וין גאסטר: המוות יושיע!
ותזמרתו, בהשתתפות
של הטנורהידוע

פיט

יהודה

בנליון האחרון של ״העולם הזה״ חיוו ראשי החוק, הרפואה והדת
את דעתם על אותה בעיה כאובה חמסעירה את דעת־הקהל בעולם —
הזכות או החובה להרוג בני־אדם כדי להושיעם מסבל. אך יתכן שיש
משקל רב עוד יותר לדעתה של אותה אשה אשר הקריבה את מרבית
הצלתם של אלפי ילדים
חייה לתפקיד שהוא נעלה ונורא כאחד :
שנדונו עם היוולדם לחיי־יסוריס, בהיותם דקפטיבים גם בגוף וגם ברוח.

מופיעים שז ב

בקפה

יום יום:
7— 5אחה״צ !

11.30—8.15 בערב

הגי עההשעה...
כבר

לארוז

״גיבורת־האהבה׳׳ קובעת - :חובה אנושית
היא להרוגוולדותבלחי ־ נודמל ״ ם

האשה שעשתה את שלה

מי יחליט על ההמתה זו

איירין גאסטי היא אישיות אשר
אין אולי דומה לד, במדינת כולה• גבו־הת־קומה
ולבנת־שער, בעלת חיוניות
ומרץ המעידים על כוח־רצון עצום —
זו האשד. שמצאנוה ברמת־גן, בדירה,
שהועמדה לרשותה ע״י ממשלת ישראל
כתמורה יחידה אחרי שמסרה לפני תש עה
חדשים למשרד הסעד את המוסד
שהוקם על־ידר. בכפר סבא בעמל של
18 שנים, כמעט אפשר לומר — בדם
לבה. אחרי שקמה מדינת ישראל מסרה
אותו לממשלה. היא עשתה את שלה.
מעתה מוטל התפקיד על המדינה הח דשה•
״יכולתי
למכור את המוסד ב־30.000
ל״י, במקום למסרו לממשלה״ ,היא או מרת
לנו. ובראותה את תמהוננו —
״כן, הציבור אינו יודע שמוסד לטיפול
בילדים דפקטיביים יכול להיות עסק.
גם בתי־ד,חולים לחולי־רוח יכולים לה יות
עסק, ואין חסרים ״מקומות־עסק״
כאלה בארץ, המתקיימים על חשבון
סבלם של קרובי האומללים״.

כיצד אפשר לבצע הריגה מתוך רח מים?״.
״אינני
מציעה להרוג אנשים שכבד
יצאו לדרך החיים. אין לי גם דעה
ביחס לדרישה להרוג חולים הסובלים
ממחלה שאין לה תרופה, כסרטן. אי נני
מומחית לדברים אלה. אולם אני
דורשת כי תר,יד, זכות וחובה חוקיה
להמית וולדות מיד אחרי לידתב, אם
ברור כי אין להם תקווה לחיות חיים
נורמליים. אני מציעה שהממשלה תקים
למטרה זו מחלקה מיוחדת באחד מב תי
החולים בארץ. במחלקה זו יהיו וול דות
אומללים אלה נתונים לפיקוחם של
שלושה מומחים. אם יקבעו אחרי 10
ימים כי אין תקווה לילד — יש לה מיתו״.

ספרות
כמקום רחמים

יש לבבם מקודם בטקסטיל שמפו.
רק נקוי

י סודי מגן מפגיעת העש

ורק טקסטיל שמפו מנקה כראוי...

־־״ המפיצים היחידים: חברת נורית בע״מ י

לרגל

ינבל 25 שנה

,אגודה הסטודנטים
בטכניון״״
אנו מביעים בזד.
את ברכותינו

ואחולינו הלבביים

פונוובדנר ז \

חיפה דח החלו!* 31
פנת י״׳ 111 ניידא טי 4137.

— ת קלי טי
ב אך, ב ט הו בן. או פרו
אופרטו ת. ולס׳ .ר בוד־ר
ד יו א1ני1ן -ר 1בדט
רח׳ דיזנג-ף ,114 תל־אביב

מד, דעתם של ההורים?
״אני משוכנעת שברוב רובם של
המקרים יסכימו ההורים ברצון להריגת
וולדותיהם האומללים — לטובת הוול דות
ולטובת עצמם. וכי חסרו בנסיוני
מקרים שההורים הפקירו את וולדותי־פ?
האם לא טיפלתי במאות וולדות מופקרים

כאלה? מי שראה את סבל ההורים
לא יתנגד לעולם להריגת־רחמים״.

7סנ 0את ריבוי ההתנוונות:
״ברוב המוחלט של המקרים אין
המוות אלא שאלה של זמן. אם לא
יומתו הוולדות עם היוולדם. ימותו כע בור
שנה׳ שנתיים׳ או חמש שנים של
סבל. מעטים מאד מגיעים לגיל ההתבג רות
ומתגוללים ברחוב׳ אם לא נמצא
להם מקום בבית־חולים לחולי רוד.
אולם משיצא האדם הדפקטיבי לדרך
חייו, יש לעזור לו להמשיך בהם. היל דים
הדפקטיבים יבולים לעזור זה לזה,
כי לא לכולם באות התקפות באותו
מועד. זה המשטר שהנהגתי במוסד שלי.
אפשר היד. להקים כפר מיוחד לאנשים
דפקטיביים. לדעתי יש לאפשר להם גם
לשאת נשים — אולם חובה היא למנוע
מהם להוליד ילדים׳ ולהרבות ביצורים
אומללים כמותם. ניתוח שימנע את
ריבוי ההתנוונות הוא גם חיוני לשלום
החברה וגם מעשה־רחמים כלפי הילד
הדפקטיבי שעלול להיוולד להורים כא לה״.

היא איירין גאסטרז־האשד,
המעיזה לבטא רעיונות אלה,
אשר מצפונה מחייב אותן, היא בתו
של הרב גאסטר, הרב הספרדי הראשי
של לונדון, ידידו של הרצל. תולדות
(המשך בעמוד ) 12

הריגה מתוך רחמנות י
״החברה האנושית מתעלמת מסבלם
של בניה האומללים ביותר. כמעט אין
איש מוכן לנקוף אצבע בכדי לעזור
להם. במשך 18 השנים שהקדשתי לטי פול
בילדים דפקטיביים בארץ כמעט
שלא קיבלתי עזרה מאיש — מלבד
תמיכה מאת הממשלה הבריטית, שנתנה
לי 5000ל״י כהשתתפות בהוצאות
הבניה של המוסד בכפר־סבא. שאר הכ סף
הייתי נאלצת ללוות — .ברבית של
.10 ואותם המלווים, שלא התביישו

לקחת רבית כזאת על כסף שמטרתו
היתד, לעזור לאומללים אלה — הם
עצמם ידחו בהתרגשות רבה את הר עיון
שהחברה האנושית תמית אומללים
אלה כדי להושיעם מיסוריהם. זוהי צבי עות
הזועקת לשמים״.
״מעולם לא סרבתי לקבל למוסד
שלי ילד, אפילו כשהיה ברור שהוא עו מד
למות. לא פחדתי מפני האחריות,
כי מעולם לא התחשבתי אלא בקול
מצפוני. כשמתו אומללים אלה בביתי
הקימה העתונות לא פעם צעקה. אבל
כשפניתי בימי המלחמה לאישיות ציבו רית
ידועה מאד בבקשה להקציב לי את
הסכום הדרוש כדי לבנות מקלט, ענתה
לי אותה אישיות — ״הלואי ותיפול
פצצה על הבית הזה״.

״היה זה אגואיזם...״
בתנועה עייפה הוציאה הגב׳ גאסטר
מן המגירה ערימה של תמונות. תמונות
נוראות — פנים מטומטמים של ילדים
חולי־רוח׳ גופים אכולי מחלה׳ עינים
מתות של אדם חי, ילדים שנולדו בלי
אברים.
״אי האדם שיראה בעיניו יצורים
אומללים אלה וידון אותם לחיים אשר
פירושם שרשרת אחת של יסורים וס בל
1אני טיפלתי בילדים אלה, אני
לחמתי במחלה ובמוות, השתדלתי לה צילם
גם בשעה שגססו. אבל בלבי אני
יודעת שזהו אגואיזם. אדם המשתדל
להציל ממוות יצור אומלל כזה, אין
הוא מרחם על אותו יצור. הוא מרחם
על רגשותיו שלו בלבד. לוא היתר,
בלבנו רחמנות של אמת היינו אומ רים:
עזרו לו למות.

״דודה״ איירין גאסטר
״לוא ראה הציבור את התמונות...״

העולם הזה״ ,מס׳ 655

אלפים גויס בצל המוות
מפולת חדשה כולה ל הת חולל בכל יום ביפו ובחיפה
כובעי ופרינו -האפוטרופוס מסיר מעצמו את האחריות
הזעזוע הראשון של מפולת יפו חלף׳ והציבור הרחב הזר
למסלולו. אולם לא חזרו למסלולם אלפי הדיירים — רובם
משכבות העוני — המוסיפים לחיות בבתים העלולים להת מוטט
בכל יום. מאות משפחות — ,זקנים, נשים וילדים,
דרים פשוטו כמשמעו בצל המוות.

רחוב ,242 בית 50
ה״מריבה״ המשונה על הבית מם׳
50 ברחוב 242 ביפו כבר זכתה לפרסום.
לפני חדשיים ביקר בבית זה מהנדס
שקבע כי צפויה סכנה לעשרות הדיירים
— עולים וחיילים משוחררים —
אם לא יבוצעו שינויים דחופים בבנין.
השינויים לא יצאו לפועל. מאז מתנהלת
חליפת מכתבים בין מינהל יפו, הפועל
בשם העיריה, וביו האפוטרופוס, המ מלא
(או איננו ממלא) תפקיד של בעל־בית•
המינהל דורש לבצע את התיקונים,
ואילו האפוטרופוס לא ניגש עדיין
לעבודה.

הר מתמוטט בחליפה
מצב חמור לא פחות, ואולי עוד
יותר׳ קיים בשכונת חליסה בחיפה,
הנתונה אף היא למרות האפוטרופוס.
סופרנו החיפאי שבדק את המצב בש כונה
זו, מסכם את מסקנותיו בכתבה
הבאה — :
נס הוא אם כל ״השיכון״ הזה אינו
מתגלגל תהומה אמר הצופה ממר כז
חיפה מזרחה בהיתקל עינו בקבוצת
בתים זעירים ונמוכים הדבוקים לצלעות
ההר וד,בנויים לפי מיטב מסורת ״הסג נון
המזרחי״ עשויים חימר וטיט מעורב
בחצץ, מגובבים זה על גבי זה, כשגגו
של האחד משמש מרפסת לשכנו ...מר חוק
דומה כי בעוד רגע קט יינתקו כל
אותם ״ארמונות״ התלויים על בלימה
הידרדרו במדרון...
המקום קרוי חליסה העליונה. ובתיו
מוצבים מעל ומתחת לקיר סלע אכול
״שיני״ חוצבים, שגבהו מגיע לכדי 20
מטר. לפנים שכנו כאן הערביים, ועם
שחרור חיפה הוכנסו למקום תחת לחץ
העליה הגדולה — עולים ״בסיטונות״.
— והתוצאות לא אחרו לבוא.

הר,רבנות הראשונים
לפני זמן מה ניתק מקיר הסלע גוש
אבן בן 20 טון וקבר תחתיו בית מגו רים
שעמד בסמוך. בדרך נס לא נמצאו
כל הדיירים אותה שעה בביתם — או לם
שני ילדי משפחת גלנט, האחד בן
10 והשני בן ,12 נשארו קבורים תחת
החרבות. לפי כל חוקי הטבע וההגיון
היו הילדים אבודים. אלא ששוב אירע
כאן נס בתוך נם והגוש שנפל מן הקיר
התפלג לשני חלקים שיצרו כמן שק ערורית
חלולה בטבורה של המפולת
והילדים שנמצאו בתוכה הוצאו בריאים
ושלמים.

מי אשם במפולת הריסה ץ
מי אשם במפולת בחליסה העליונה?
רבקה בקר, פליטה ממחנה הריכוז במ־אוטהאוזן,
המתגוררת בשפולי קיר הסלע
אומרת המחצבה אשמה ! הבל
בגלל המחצבה. הם חוצבים שם״ ,או מרת
היא ,״אבן אחת. ומאה אבנים מתרסקות
על ראשינו. לא איכפת להם
אם כולנו נלך לעזאזל
דעתו של יעקב גניזדוביץ, מנהל מח צבת
נ. צ .ל( .נכי צבא ההגנה לישראל)
הפועלת בה, והמורכבת כולה מנכי מל־

״העולם הזה״ ,מס׳ 655

חמת השחרור — היא אחרת לחלוטין.
״אמת״ ,הוא אומר ,״כל הבתים הנמ צאים
מעל למחצבה ומתחתה שרויים
בסכנה מתמדת — אך זו קיימת גם
מבלי שהיינו עוסקים בחציבה. הסלעים
המתחממים ביום מתכווצים לעת ערב
ומתבקעים, ולילה לילה נופלים מן הקיר,
גושים שלמים
לפנים היה אזור זה שטח מריבה
בין שתי משפחות ערביות עשירות,
סובחי ושאמי, שחפצו לזכות במקום
לשם חציבה. פועלי משפחת סובחי הח לו
לחצוב בהר מלמטה — בלי כל שיסה
ופיקוח. הם היו מוציאים רק ׳את שכ בת
האבנים התחתונה הראויה לבנין —
ואת העליונה המיועדת לחצץ הותירו.
משפחת שאמי, לעומתם, בנתה גם היא,
ללא רשיון, את הבתים על פסגת המח צבה,
ובלילות יהיו מוציאים משם את
המרצפות וחוצבים בהר מלמעלה...

מחצבה -מתחת לבתים
כתוצאה מחציבה ״שיטתית״ זו נח לשו
מאוד יסודות המחצבה. לפני שש
שנים התמוטט כאן קיר אבנים גדול
וקבר תחתיו שמונה פועלים. הללו נק ברו
בחשאי חשאין כדי לא להפנות
את דעת השלטונות למקום...

חליפה: המפולת הראשונה
״כולם

מסכימים

קטנים ורעועים. מדרגות בטון שבורות
מתפתלות ממקום למקום. דרי חליסה
העליונה יודעים היטב את אשר מתחת
לרגליהם. האנשים מפחדים לישון כאן
בלילות, יש ההולכים ללון בגנים צבו־ריים
בעיר משום ששמעו בחצות לילה
א״וושת אבנים מידרדרות מאצל ביתם...
״אין ספק — יקרה כאן מה שקרה
בי פו אומרת לי הגב׳ גולדנברג,
בעלת חנות מכולת במקום. בשיכון חלי־סד,
העליונה נתונות בסכנה תמידית —
כ־ 2 0 0משפחות. והאמנם לא איכפת
לאיש מה שעלול לקרות שם?

פרנסה מול סכנה...
החוצבים במקום הם נכים מסוג ה׳,
שהשקיעו במחצבה למעלה מ־ 2300ל״י.
מכונת החצץ שלהם נהרסה במפולת
האחרונה. הם השקיעו במקום עמל ומ מון
במשך 10 חדשים ואינם נכונים
לזוז ממנו .״יוציאו המוסדות המוסמכים
מיד את האנשים הדרים כאן אם ברורה
להם הסכנה האורבת לבתים הבנויים
על חלל המחצבה״ ,אומרים החוצבים,
״אך את מטה לחמנו אל ישברו

מה אומרים השלטונות?
קצין מחוז חיפה, מר ש. זילברפדב,
המשמש גם כב״כ המפקח על המכרות,
אמר בשיחה עם סופרנו כי מן הדין
היה להרוס — מלכתחילה את כל הב תים
שנבנו בחליסה העליונה היות וכולם
הוקמו מתחילה ללא רשיון. בינתים הס פיקו
כבר להעביר מן המקום 19 מש פחות
לשיכון אחר.

״אין ספק שיקרה אסון ! ״
על תקרת המחצבה בנויים הבתים
ר,נטויים על פי התהום. הבנינים הם

ועדה שהיתר, מורכבת ממהנדס העיר,
הגיאולוג של המפקח על המכרות וקצין
העיר ביקרה בחליסה העליונה וקבעה

כי יש להפסיק מיד את עבודת ארבע
המחצבות הפועלות שם. שלש מהן הו עברו
מן המקום. והרביעית, מחצבת נכי
המלחמה׳ ממשיכה לפעול ללא רשיון
מהמפקח על המכרות.

עוד ועדה...
בינתים התעוררה גם עירית חיפה.
הורכבה טוב ועדת מומחים עירונית,
בר, מיוצגים כל הגורמים הנוגעים בענין.
הועדה הגיעה למסקנה המפתיעה ...כי
יש להוציא מיד את התושבים מחליטה
העליונה ולפוצץ את ההר כולו. לדעת
מומחי העיריה מרחפת הסכנה ר,מידית
רק על חלק מהתושבים, כשבעים מש פחה.
את אלה יש הכרח להוציא מיד.

״לא נזוז :״
מר ישראל גרינברג, המשמש דוברם
של אנשי חליסה העליונה, מספר כי
הסוכנות הסכימה להמציא מקום דיור
כלשהו בעכו באם ...תשליש כל משפחה
ממאתים ועד שלש מאות ל״י .״אנו עו לים
חדשים״ ,אמר מר גרינברג ,״וממון
רב אין לנו. על כן החלטנו פה אחד
כי באם לא ישכנונו בלי תשלום — לא
נזוז !״.
(המשך בעמוד ) 13

מדע
עצות לווגו ת חסד —לד
מעריכים שבארצות הברית יש
משה מליון זוגות חרוצים בילדים
נם מסוגלים להולידם. זה עתר,
שני ספרים המציעים לזוגות אלה
מדעית — אולם המומחים אינם
כימים זה עם זה.

כח ואייצאו
עצה

בספרו
״פוריות בחיי נשואין״ טוען
ד״ר לואי פורטנוי שיש למצוא את
הפתרון במחזור החושי של האשה.
המועד המתאים ביותר להולדה הוא
כשד,שחלה משחררת את הביצה, וד״ר
פורטנוי טוען שניתן לקבוע מועד זה
בדיוק.
כל אלה שטויות — טוען ד״ר
אדמונד פאריס בספרו ״הפוריות האנו שית
והבעיות של הזכר״ .אין הוא
שולל את העובדה שיש ערך לקביעת
המועד המתאים במחזור האשד״ אולם
קביעה זו, כשאינה מדויקת, עלולה לה זיק
יותר מאשר להועיל. הוא מצטט
כמה דוגמאות של קביעה מדויקת, בתחום
6עד 12 שעות: אדם אחד עזב
ישיבת־הנהלה, בה כהן כסגן יו״ר, בר אותו
שהמועד המתאים הגיע, ואשה
אחת הפסיקה מסיבה־על־כוס־תה בטענה
שעליה לדאוג להולדת ילדה.

בכל מ צב ובכל ז מן
* א רז י ם

ב 7ר נ 1

מזח נצמצום-
נדם בשפע

אף כי התפריט שלנו בתקופת
ה,׳צנע״ אינו עשיר ביותר׳ אין זה
כלל סיבה שלא ירבה מספר הסי רים
שעליך להדיח. אדרבא, במ קום
״סיר הבשר״ היחיד, עליך
לגוון את הארוחה בכמה ״תחלי לאחר הסירים וערימת
פים״
הארוחה
מבהילה ממש. את כל
אלה עליך לנקות באופן יסודי.
זה גוזל זמן רב, רב מאוד ולא
פעם נפגמות י די ך ומתלכלכות.
הוא מחליד,
וספוג הברזל ן
מתלכלך ומתקלקל. את אמנם
שומרת אותו במי סבון בתוך
צנצנת, אך אחרי יום יומיים שוב

אינו ראוי לשמוש. חתיכות ממנו
נקרעות והן מהוות סכנה.
בדיקות מיקרוסקופיות שנעשו
באמריקה הוכיחו, כי פרורי מת כת
נדבקים בשעת הנקוי לדפנות
הסירים ונקלטים שוב באוכל בז מן
הבשול ומשמשים גורם למח לות
קיבה שונות, אולקוס וכד.,
ספוג חדיש ומצוין, הנוצר עפ״י
פטנט מיוחד, כבש את מקומו בכל
מטבח באמריקה. גם בארץ תוכלי
להשיג עכשיו בחנויות את הספוג
הזה. שמו ״ננס״ .הוא עשוי ממת כת
בלתי מחלידה. אינך צריכה
לשמור אותו במי סבון ואת יכולה
לשטוף אותו אחרי השימוש ולה ניחו
במקום יבש. הוא רך ונעים
לשימוש ויש לך הרגשה כאילו
את מנקה בספוג רחצה. כל סיר,
אף השרוף ביותר, הוא מנקה במ ומבריק.
הירות
ומשאירו נקי
והוא מאריך ימים.

תקליטים

יד־ 1םטםון

ש. ליפ ש טיין

אברהמסו!

ת ל ־ אביב
בן־יהודה 47 בקימה

תיקונים • ינכ׳רה
קניה • חילוף

ו־ ת ל־ א ביב
רחוב בן־יהודד,

כידוע היתה השיטה המקובלת עד
כה ל״מכת המקצוע״ ,מאחר שאנשים
רבים לא סבלו את הקידוח והיו כאלה
שהעדיפו להזניח את שיניהם עד אשר
היה צורך לעקרן, ובלבד שלא לסבול
מטיפול זה.
המכשיר החדש נמצא עתה בייצור
המוני וסבורים כי במתיו 1950 יוצא
לשוק העולמי.

על גתל־ס
מה: ש מ עז
— באנגליה הומצא בזמן האחרון
חומר מיוחד שיכול להפעיל מנוע בלי
דלק. בעלי ההמצאה מבטיחים שההמצאה
תחולל מהפכה עולמית בתחבורה.
— באיטליה הוצג בשבוע שעבר
מודל חדש של מכוניות ״פיאט״ בשם
״פיאט 1400״ ,מודל זה שונה מכל
המודלים הקודמים של פיאט, והותאם
במיוחד לטעם הארופאי. המכונית היא מקומות בעלת שתי דלתות וששה
ישיבה.
— כמה בעלי הון מצרפת ומבלגיה ׳
מטפלים בפתיחת בית־חרושת לאופנועים
בארץ. ההכנות נמצאות כבר בשלבים
מעשיים ביותר.
— בשנת ,1951 או לכל המאוחר
בראשית ,1952 לא יזדקקו המעונינים
ברכישת מכונית לקבל רשיון יבוא
מחוץ־לארץ, כל אחד יוכל כבר בתקופה
זאת בערך לקנות ״קייזר־פריזר״ מתו צרת
ישראל, הסניף הישראלי של בית-
החרושת האמריקאי ״קייזר־פריזר״ יתחיל
בקרוב בייצור מכוניות בכמויות
גדולות. כפי שסבורים ישמש היצור
בתחילה לצרכי יצוא, בעיקר למדינות
מזרח אירופה.

ב נב״מ *

רדיו

ניים באמריקה, ר.ב. בלק, שבנה ״מכונת
קסם״ לקידוח בתוך השן. מכונה ז ו
מפעילה זרם דק ביו תר של אבקה ה מורכבת
מחמרים זזיסיים וזרם זה בא
למלא את מקומו של המקדח. מגע זרם
זה בגוף השן מביא תוצאות טובות
יותר מאשר מגע המקדח, ו אין האדם
חש כמעט בדבר.

מן הנפיץ הפרעות בבוקר.
נית

ד״ר אדמונד פאריס
״הגברים גאים מזי...״

בין שאר המסקנות של הד״ר פאריס:
בדרך כלל אין האשד, אשמה באי־בשני־שלישים
סוריות
חיי הנשואין ;
של המקרים אשם הבעל.
רק 40 של הגברים פוריים במידה
ס 40 פוריים באופן יחסי, אולם
מלאה, כ־״/
יהיו להם פחות ילדים מאשר היו
רוצים 207 הם בלתי־פוריים או תת־פוריים,
ומן הסתם לא יולידו ילדים
לעולם.
הפרעות אמוציונליות
העיקרית לעקרות הגבר.

אינן

הסיבה

ויטאמינים והורמונים אינם משפי עים
על הגברת הפוריות, אולם יש
ערך לקרני רנטגן בהגברת יצור הזרע.
אחת הסיבות העיקריות לעקרות היא
גאוות הגבר. הגברים מסרבים להאמין
שאין הם פוריים ואינם מוכנים להיבדק
בדיקה רפואית. אגב, בין רבבות הגב רים
שהזמינו ספר זה, איש לא הודה
שהוא מבקש לקרוא אותו בעצמו. רוב
המזמינים טענו שהם פועלים בשם ידיד
או קרוב.

ריפו שיני בל כאבי
אמצאה מהפכנית בשמח ריפוי השי ניים
נעשתה זה עתה על ידי רופא שי
בהתנעת

המכו

ההפרעות
בהתנעת המכונית בבוקר
שכיחות בעיקר בעונת החורף: אבל
תקרינה הפרעות בהתנעה גם בקיץ.
השגחה נכונה בכמה הוראות תוכל
למנוע את ההפרעות ; ואלה הן :
עם כבוי המכונה בלילה הפעל את
המנוע בקצב מהיר ; ואח״ב סגור את
המפתח (סוויץ׳) ומשוך החוצה את המח ניק
(צ׳וק) ,כך שהמנוע ישאב לתוכו
כמות של בנזין, בנזין זה, הנמצא
בתוך המנוע. מאפשר למחרת בבקר
התנעה קלה.
יש לכסות את המנוע למשך הלילה
בבד עבה, כדי שהטל או הגשם לא
יחדרו למיתקן החשמל ; כגון: המ ציתים׳
התיל, מחלק הזרם, הסליל, וכד׳.
בדרך כלל שים לב שמערכת הזרם
החשמלי תהיה תמיד שלמה, שלוחות
הפלאטינה יהיו נקיים ומכוונים יפה,
שהמצתים יהיו נקיים, ד,מאייד — נקי
ומכוון כראוי, וההדלקה תהיה מכוונת
כשורה.
את הבדיקה הזאת
מומחה אחת בחודש.

מוטב

שיעשה

אם כל הדברים הפשוטים הללו
יהיו בסדר — מובטחת לך התנעה קלה.

יהודה וולל,

העולם הזה״ ,מם 655 ,

״ נ כי

אי נ ם

הנכים למדו מקצוע -אף עבודה לא נמצאה להם
עד מתי תימשך התנכרות הממשלה והמעבידים?שביתת־השבת של הנכים, שתפסו את משרדי השיקום
בתל־אביב ויפו׳ באה להזכיר לציבור שעוד מתגוללים
בחוצות מאות נפגעי־מלחמה אשר טרם חזרו לחיים סדירים.
מדוע?
את התשובה לכך אפשר למצוא רק בפי אחד מאותם
שעברו בעצמם את דרד הימורים של פגיעה בגוף ובנפש.

אני זקוק לעבודה ...למשהו קל יותר.
לוא היתד, לי עבודה כזאת ...יכולתי
לעזוב את מעון השיקום.״
לפני זמן מה הוצע לתת לו קיוסק
למכירת גזוז ועתונים בעיר. התכנית
לא הוגשמה, ומשה נשאר במעון השי קום•
אמנם יש-לו משפחה בעיר — אם
זקנה המשתכרת בקושי כדי מחיתה.
אין לה המקום ואין לה האמצעים
לעזור למשה לחזור לחיים נורמליים.
לוא היתד, לו עבודה...

המעבידים אינם מכינים...
מקרהו של משה יערי אופיני לב עיות
העומדות בפני האנשים המנהלים
את מעון השיקום. הם עזרו לנכים רבים
לרכוש מחדש את האמונה בעצמם. הם
לימדו אותם מקצועות חדשים והראו
להם כיצד יכול אדם להצטיין בעבודה
גם אחרי שאיבד יד או רגל. קבוצה
אחת׳ שהתמחתה בעבודה בחומר פלאס טי׳
התקדמה כה יפה עד כי יכלו
חבריה להקים קואופרטיב יצרני.
אולם משה, ואחרים, המנסים לפרוץ
לעצמם דרך חזרה אל חיי־האזרח, מוצ אים
שאין הדבר קל. אפשר היד, לעזור
להם. בעלי התעשיה יכלו לעזור —
אותם בעלי־התעשיה שאינם מבינים, לדברי
הד״ר ליאו מאיר מניו־יורק, שדו־קא
עובד נכה יכול לעלות בשקידתו
ובנאמנותו על עובדים בריאים.

בעיות השיקום של הנכים לא הת עוררו
רק עקב המלחמה. מלבד נכי
מלחמה יושבים במרכז השיקום גם
קרבנותיהן של תאונות דרכים. ועם
ריבוי התאונות בדרכים יהיה מספר
גדול והולך של חיילים ואזרחים זקוק
לטיפולו של מעון השיקום. יעזרו להם
ללמוד מקצועות חדשים — אולם מה
התועלת במקצוע חדש כל עוד לא
תנקוט הממשלה אמצעים ממלכתיים כדי
להבטיח להם עבודה?

דרוש חוק מחייב
הנכים דורשים חוק שיכריח את
המעבידים להעסיק אחוז מסויים של
הנכים. בתום מלחמת העולם ׳ הוגשם
עקרון זה ע״י הסכם בין הסוכנות
היהודית, בעלי־התעשיה והעובדים. מדוע
לא תפרע האומה בצורה זו את חובה
לנכי־המלחמה, ותפתור אחת ולתמיד
בעיה חברתית שתמשיך להעיק על המ דינה
גם אחרי שייעלמו כל עקבות
המלחמה האחרים י

אר ב ע \3.ייים מלאכותיות
לא מכבר פרסמנו ב״העולם הזה״
(מס׳ )649 את תמונתו של סימן־טוב

״ארגון בעלי המום״

קבוצת נכים ככית־־השייך
״העיקר הוא הבטחון העצמי...״

לאור התפוצצות הפגזים נשלחר, לפני
שנתיים, בימי הקרב על יפו, כיתת-
תגבורת של ההגנה לאחת מנקודות
התורפה. משה יערי — מטעמים מוב נים
לא נשתמש כאן בשמו האמתי —
היה בין אנשי יחידה זאת. וזאת היתד,
פעולתו הראשונה. בעוד לא הספיק לת פוס
עמדה נפגע ברסיסי פגז ונפצע
בארבעה מקומות.
ידיהם המאומנות של המנתחים עמלו
להצילו ממוות. אחרי שהגלידו פצעיו

״ארגון בעלי המום״ ,אגודה שמטרתה
להביא את טענתם של הנכים בפני
הציבור ולעזור להם למצוא עבודה.
ד״ר מאיר טוען שאחדים מן הנכים
עולים, אחרי הכשרה מתאימה, על עוב דים
המסוגלים להשתמש בכל אבריהם.

הגופניים נשלח לשם טיפול נוסף למ עון
השיקום של הצבא בבית־השיך בנם-
ציונה׳ שעבר בינתיים לידי משרד ה בריאות.
שנתיים
עברו מאז נפצע משה. הוא
עודו נמצא במרכז השיקום.

לוא היתה די עבודה...
״יכולתי לעזוב״׳ אמר׳ ״אף כי אני
חלש. הייתי מכונאי׳ אבל אני חושש
שכעת אינני מסוגל לעסוק בעבודה זו.

ד״ר מאיר, מראשי בית־החולים למחלות
פרקים בניו־יורק׳ בילה זה עתה
חודש בישראל כיועץ לממשלה. הוא
ידוע כבעל מעמד עולמי בשטח הניתוחים
ה,אורטופדיים, והוא הודה כי
ניתוחים אלה הגיעו לרמה גבוהה ביש ראל

אבל שיקומם של גברים ונשים
שנפגעו פגיעות גופניות חמורות מצריך
עבודה. בלעדיה לא יחזרו לחברה האנו שית.
הוא מצא כי באמריקה — ממש
כמו בישראל — לא היו המעבידים מוכנים
להעסיק נכים ונכות. לכן יסד את

ג׳ימי וילסון וארוסתו
אהבה

בלי

רגלים

וידים...

גנה, גיבור־ישראל הקטע, הנוהג עתה
במונית. עתה נודע בכל רחבי ארצות־הברית
סיפורו של ג׳ימי וילסון, טייס
אמריקאי שמטוסו התרסק לפני שש
שנים. ג׳ימי איבד את שתי ידיו ושתי
רגליו. הממשלה נתנה לו ידים מלא כותיות
(ווי מתכת) ורגלים מלאכותיות.
הציבור האוהד, שגויס באמצעות הע־תונים,
הגיש לו תרומות בסך 105.000
דולאר.
בשבוע האחרון הודיע ג׳ימי כי
הוא עומד לשאת לאשר, את דורוטי
מורטנזן, שחקנית־מתלמדת בת .23ג׳ימי
עומד לסיים את חוק לימודיו בבית־הוא
נוהג
הספר הגבוה לעורכי־דין.
במכונית וכותב בידו המלאכותית.

ד״ר ליאו מאיר ו״כוקרה״
״מה הטעם בלימוד מקצוע...״

.העולם הזה״ ,מם׳ 655

הנכה מרים רוצה לצאת
״...כשאין

נותנים

לנו

עבודה?״

רק שני חיילים איבדו את כל
ארבע גפיהם במלחמת־העולם השניה.
השני הוא סרג׳נט פרדריק הנסל׳ שקיבל
כמתנה מן הקהל סכום של 65.000
דולאר, בו רכש לעצמו משק חקלאי,
שהוא עצמו עובד בו.

אנטזויז י
צלמנו ב

כאן אפשר לרקוד׳! שמי
העייפות של אמש עוד מורגשת ס
ולהינפש. אך האויר משכר׳ המית־ה
של שמחת־החיים? אנטוניו, הרקז
התוססת בו. מי יודע, אולי נוצר כ

אלה הם? לא יתכן ! הרי זה זוג קיבוצניקים כחופשה ! מיד נשאל אותם...
שלום כהן

מאת סופרנו
שלוש שעות לפני הצגת הבכורה.
האולם ריק.
הנה הם באים — בזר, אחר זה.
תחילה נכנסת כלבתא מדובללת, שחורה מגזע
״שנאוצר״.
אחריה נכנס צעיר שחרחר וקטן־קומה, בעל פנים
עדינות. הוא יושב לו בהרחבה על אחד הכסאות ושולח
מבט מלאנכולי אל הבמה. מי הוא? בודאי אחד משלנו.
דומה הוא לכל צעיר מן העדה הספרדית.
התלבושת.
אך משהו בכל זאת שונה. מה1
כמובן. הוא חגור חגורה משובצת כסף וחרוזי זכוכית
צבעונים, ולבוש חולצת־משי לבנה. ריח עדין של בושם
יקר נודף ממנו.
״סניור אנטוניו זה לא ״הסוחר מוונציה״ של
שיקספיר).
צעיר ספרדי שני, גבוה ושמנמן, אץ בהתרגשית
רבה. בעקבותיו באים עובדי־הבמה. מה קרה ז הכל
אינו בסדר. אין אורות, פנסי התיאטרון אינם מספיקים.
איך אפשר לרקוד כשאין אור, כשאין ״אטמוספירה״
מתאימה?
ובכלל, האולם הזה ! אנטוניו מיואש .״לא יראו
כלום״ ,הוא אומר .״הורגים לי את התכנית. לוא ידעתי
שאלה יהיו הסידורים לא הייתי בא ובערב נתברר
שאמנם צדק. הקהל באמת לא ראה את רגלי הרקדנים. אפשרות בקושי ראו את ראשיהם( .האם לא היתה
לאימפרסריו לערוך את ההצגה בבית הבימה, ולדאוג
לתאורה מספיקה?).

צרותיו שד אנטוניו
בעוד ההכנות על הבמה נמשכות שח לי אנטוניו
את צרותיו. הוא מדבר בפשטות גמורה, בידידות הטב עית
של בני הים התיכון, השונה כל כך מן ה״דיס־טאנץ״
הקריר של הצפוניים. שני הפסנתרנים — רוד־ריגו
מנדוזה מארגנטינה ופבלו מיכל מקובה, מצטרפים
אף הם.
מה הן צרותיו של אנטוניו — מלבד האורות וה סידורים
האיומים י

(המשך בעמוד ) 14

״כשביד מה המדורה? אתה דא שמעת עד ד״ג כ עו מדז״
חבריא, זה בודאי עולה חדש מתורכיה ! ל״ג בעומר
גזוז ופלאפל...

ש ״ ן לארץ־ישראל כמו

״פדאפד?

אפשר דא

כן, כן, אל תפחד. זה קצת 1
מזה. זה יתן לן כוח בש

ורהארי 1הולכים העירה.
ולש אחרי שני
הרקדנים הגדנלים בץ הצגה להצגה

ים, רוח, חוד, בחורות יפות ..איזו במה :
ים. הערב יש הצגה נוספת. אננווניו יורד לשפת־הים דנוח
ם דומה לתזמורת. איך אפשר להימנע מריקוד, מהתפרצות
תיוצר בעצמו את כל ריקודיו! ,מבטא בגופו את הצהלה
ריקוד חדש. היכן תהיה הפרמיירה? ניו־יורק? פאריס?
ריו־דה־ג׳אניירו ז

עוד עיר אחת ז מה הבדל ׳ מאדריד, ברופל, שטוקהולס, בוסטון,
מונטכידיאו...
בשבילם זו רק עיר אחת מני רבות. והלא כה נמאס עליהם לשוטט, לחיות בבתי־מלון, בלי בית,
בלי משפחה ! תל־אביב? במה ככל אחרת. אבל איך אפשר להאמין שהיא רק בת ארבעים שנה7
הייתי רוצה לחזור! הנה בעוד עשר שנים. יתכן שאז נהיה פחות עסוקים, ונוכל לשוטט בעולם
להנאתנו, במקום לרוץ ממקום למקום ומבמה לבמה.

ו את זה ז ״
י, אבל לא מתים
לעבוד...

רוזאריו: בואי ותטעמי:

״אה, תראו: פחדנית: תני בבר נשיפה הגונה:״

יש להם מאכל מצוין, תחליף לבשר שלא נתנו
לנו. לא חשוב אם אינן מלובשת, לא שמים לב,

מה את פוחדת מדברים חדשים? אל תהיי כל כך שמרנית !
על מאכל זה עוד תדברי כשנחוור לסביליה !

״רוזאריו:

תיץוטר 1 1
״המטאטא״ :
נישוא קואדיאיה
את העלילה למחזה ״בעלי המיניס טר״
לא המציא יהושע בר־יוסף. הוא
גם לא גנב אותה ולא שאלה מאחרים.
דבר זה קרה. לא חשוב אם מדויקים
הפרטים, ואם באמת הצטרפו כל האנשים
המתוארים במחזה למצבים כאלה.
אנחנו כה האמנו כי כך קרה הדבר,
עד כי גם ידענו מראש מה תהיה
התפתחות העלילה׳ ומה אחריתה, כי
כך צריך היה לקרות. יהושע בר־יוסף
רצה למסור תאור ריאליסטי׳ ו השיג
הרבה יותר מזה — ,הומור
אנושי טוב.
כי המחזה איננו סטירה. אין בו
כל כוונה לפגוע באנשים. הלגלוג
הוא על הלך־רוח׳ על הסנוביזם.
ברוך ערמוני הוא עסקן מפלגתי
אידיאליסט ומאמין, ואשתו חמדה כמ עט
כמוהו, אבל אשה, והיא רוצה
שיכון וקצת נוחיות ובגד. שכנם, אב רמוביץ
(משחק נהדר של סימן) הוא׳
חייל משוחרר שעוד לא השיג עבודה
והוא מחפש פרוטקציה. בינתים ממלא
הוא את מקום אשתו בביתו.
עד כמה אמתי כל הענין נראה מזר,
שבעייתו של אברמוביץ באמת מטרידה
אותנו. אשתו שרה היא מורה, ולכן
אין לו זכות לקבל עבודה. אבל הוא
רוצה לעבוד בעצמו, והוא רוצה ילדים,
שני ילדים, ואשתו לא תוכל להתפ נות
לעסקי הבית כל עוד עובדת היא.
בנו של ברוך, הלל, הוא חבר קבוץ
צעיר, שנשלח העירה לגייס בנות ל קיבוץ.
הוא הצליח לגייס רק אחת, וגם
היא איננה נמשכת אחרי הרעיון אלא
אחריו, וזה מעליב אותו (כמה נכון ! )
אלא שהוא מוכרח להודות שגם הוא
פשוט התאהב בציונה.
הוריה של ציונה, הזוג ביבר, מתנג דים
לביקוריו של הבאנדיט הצעיר ב ביתם,
והם באים לבית הוריו, מוצאים
את ציונה ומחזירים אותה הביתה.
ופתאום משתנה כל המצב. יש משא
ומתן על קואליציה, וברוך ערמוני הוא
מועמד רציני לתיק מיניסטריוני. הזוג
ביבר בא להתפייס. אברמוביץ מורד
באשתו, כי רואה הוא סיכויים להיות
מזכירו הפרטי של השר החדש. חמדה
ערמוני מרהטת את דירתה הפשוטה
ותולה תמונות על הקירות. היא קונה
שמלות. היא קונה בגדים לבעלה. היא
אברמוביץ, נימוסים.
לומדת, בעזרת

פרחים. חברותיה
בה. חבריו של

הבית מתמלא זרי
של חמדה נזכרות
ערמוני נזכרים בו.
המשא והמתן בדבר הקואליציה עוד
לא הסתיים, וכבר יש שמועות וניחו שים,
אם על הצלחתו ואם על כשלונו.
שמועות אלה מבלבלות את אברמוביץ
המסכן, התולה •את כל תקוותיו במשרה
המקווה, עד כי צווה על אשתו להת פטר
מעבודתה.
בינתים התפייסו הלל וציוגה, ואז
בא ברוך, הכמעם־שר, ומודיע כי המשא
והמתן נכשל.
בכל המחזה אין טיפוס אחד שלילי.
כל אחד הגון הוא מנקודת מבטו
שלו, והמחבר התיר לכולם להציג את
עצמם כראוי. גם איש המפלגה הקאריי־ריסט
משכנע אותנו כי אכן אין הוא
רואה את ההבדל בין טובתו הפרטית
ובין צורכי האומה (או המפלגה —
בזאת אין אנשי המפלגה מבחינים כלל).
ההומור בא מתוך מיצוי סיטואציות
ריאליסטיות בהחלט. והצחוק — מטוב
לב. אין פה עיקום, אין פה עיוות.
יש פה רק גוזמה. זה בדיוק כמו שקרה,
אבל יותר בולט. אם יש להתלונן הרי
זה להפך, על העידון הרב של כמה דמות ממש היא טיפוסים. חמדה
טראגית!
ואולי נעיר גם על הלשון. יהושע
בר־יוסף הוא סופר, ולא כתב. באותה
מדד, שמותר היה לו לצייר דמויות
ולא לצלמן, בה מותר היה לו גם
לתת בפיותיהן טכסט נאה יותר, נעים
יותר. כדי להכניס את לשון השוק
לתיאטרון די ברמז בלבד, בזאת אין
צורך לדייק.

יהושע כ ר טו נו ב ־ כה ד חי!
אבא של שלמה ברטונוב ושל דבורה
ברטונוב יהיה בן שבעים ביום א׳.
הוא היה ממיסדי ״הבימה״ (השחקן
המקצועי היחיד ביניהם אז) ומאז, במשך
שלושים ושבע שנה, עסק עמד,ם במ לאכת
התיאטרון.
הוא גם אבי האמרה ״הבימה איננה
תיאטרון רוסי
תיאטרון עברי. היא
המציג בעברית״.
נוכח עוז חלוצי, מסירות וגילוי לב
כאלה מסירים אנו את כובעינו.

הצהיב עד שנ שברד כו
״רוזין,״ אמרנו לו, אין זה הזמן
לנסוע. הבמות עומדות בפני ריקונס־טרוקציה.
אם תסע לאמריקה, מי יודע

מתי תחזור.״
מתתיהו רוזין חייך ואמר :״אל
תפחדו. אני אחזור. הנה תמיד חוזרים.
אני אחזור גם אם יצטרכו לשאת אותי
הנה.״
היה משהו גורלי בנסיעה זאת ל אמריקה.
באחד המערכונים של ״לי־לה־לו״
ראינו את רוזין בורח מן הארץ
ומלאך המוות רודף אחריו ומחזירו
הנה. ההיתר, בזה נבואה?
הוא היה זמר הפזמונים האהוד
ביותר על קהלנו• ב״לי־לה־לו״ הווה
תמיד מסמר. בשעה שהתגייס תיאטרון
זה (דרך אגב, התיאטרון היחיד שהתגייס
כולו, על כל אנשיו) עבר רוזין

יהושע ברטונוב, בן 70
״הרוסים מציגים

בעברית...״

לבדר את החיילים. ראינוהו לפני ה קהל,
והוא מבדח. ראינוהו בעתות
מנוחה, ועל פניו אותה עצבות נצחית
של המוקיון. והוא נסע וזימר, ונסע,
ועבר על פני כל המחנות וכל הרי כוזים,
לבדו ובחברה, עד ששוחרר.
התיאטרון עמד לחדש את הצגו תיו,
ורוזין, עיף, מדולדל, ארז את
מזודותיו .״אל תסע״ ,התחננו לפניו
חבריו. אבל היה מה שמשך כה רבים
מאתנו לברוח מפד, אחרי הקרבות,
אותה עיפות, אותו חוסר מנוחה. והוא
נסע.
בן שלושים ושבע היה במותו. לפני
שלוש שנים נשא אשה, ויש לו בן
בן שנה וחצי ואם זקנה, בת שמינ-ם.
הטראגדיה של הליצן. ובכל זאת
מוטב שנזכור את חיוכו על הבמה, את
לנו היה מה
זמרתו המבדחת, כי
שנראה לנו על הבמה.
על במת ״לי־לה־לו״ ערכו חבריו
אזכרה עגומה. אנו — נזכור־נא אותו
בחיוך.

אייריין גאפטר
•(המשך

חייה הם חומר
ונעלים.

מעמוד ) 6

לרומאו

— ״מזעזעים

בפרוץ מלחמת
היה זה בלונדון
העולם הראשונה. בין הנשים המת נדבות
שבאו ללשכת ״הצלב האדום״
נמצאה עלמה יפת תואר, בעלת עיני
פחם ומבט כקטיפה, ושמה איירין בי־אטריס
גאסטר. איירין זו, אחת מ־16
ילדיו של הרב׳ התייצבה, בין יתר הג שים׳
מתוך הרגשת חובה ורצון לעזור
לחיילים פצועים.
באחד מלילות החורף הקלים, אחרי
שעמדה 10 שעות רצופות בעמדה, נק־פאו
רגליה. היה חשש כי יהיה צורך
לקטען. אך כעבור שבועות מספד הב ריאה
האחות וחזרה לחזית (ואמנם מאז
סובלת הגברת גאסטר מכאבים ברגליה,
שהן כמעט משותקות) .תוך כדי מלוי
תפקידים שונים בשרות ״הצלב האדום״
נתקלה האחות גאסטר ביתומי המלחמה
ובמשך כשנה היה זה מתפקידה לט פל
בהם. ואז עלה לראשונה במוחה
הרעיון, כי אחד התפקידים הנשגבים
הניצבים מול האדם הוא הטיפול באלה
אשר — אין מטפל להם. במרוצת הזמן
נוכחה האחות גאסטר, כי היתומות
אינם הנפשות היחידות הזקוקות לטיפול
וכי קיים סוג מיוחד של ילדים שהם
יותר גלמודים ויותר זקוקים לכך, הרי
הם היצורים האומללים ביותר תחת
השמש: היצורים ר,דפקטיביים, המכו נים
בפי המדע הרפואי ״המקרים הפא־תולוגיים״
ואלו בלשונם המקצועית של
הרופאים :״המקרים האבודים״.

ראיון עם האפיפיור
בת הרב מלונדון מתעמקת בבעיה
זו יותר ויותר. היא חוקרת אותה מבחי נה
רפואית וסוציאלית׳ מבחינה מוסרית
ומשפטית, והיא מגיעה למסקנות מאוכ זבות
ומדכאות ביותר: אכזרי ואיום
הוא העולם הזה, שלמענו לא פעם נל חמנו,
ואשר למען עתידו הטוב יו תר
נתנו מיליונים את חייהם ...והמדע,
המדע שהיה יכול לעזור, לשנות את
פני הדברים — המדע, שהוא התקוה
הגדולה י הוא עומד אין אונים נגד
הטבע, וכשהוא מתקדם הרי זה רק
לאט לאט...
האחות גאסטר

מתחילה

למען הרעיון המהפכני :

במלחמה

הריגה מתוך

רחמים (שנים רבות לפני המשפטים נגד
רופאים באמריקה היא מנסר, להסביר

לאנשי

רעיונה

ורפואה

כולם — אזנים להם ולא ישמעו ...וא לה
המזדהים אתה בדעה אינם מעיזים
לדבר על כך בפומבי וכוחם קטן, לא
מוחש. ואיירין גאסטר מנסה אז לעשות
צעד נועז — היא חושבת על ראיון עם
האפיפיור, אך, כמובן, אין הדבר יוצא
לפועל ואז מסיקה האשד, הגבורה הזאת

המסקנות

הנשגבות

ביותר שיכול

אדם להסיק ברגעים של משבר :

היא

מחליטה כי מעתה ואילך תחיה היא רק
למען אותם הילדים ר,דפקטיביים. והיא
עמדה בנדרה זד. י

איש לא עזו־מתוך
השתלבות. הרעיון האנושי מח ליטה
איירין גאסטר לעלות לארץ ישראל.
היא הגיעה לארץ לפני 18 שנים.
בכספה היא רכשה תחילה דירה בת
שני חדרים וקיבלה אליה ארבעה ילדים
כאלה. קמעה קמעה הלך הבית והתפ תח׳
בעיקר מכספי המשפחות, שהיו
משלמות בעבור החזקת ילדיהן, ומקץ
שנים מספר גדל המוסד ונהיה למקלט
יחידי מסוג זה לילדים דפקטיביים בא רץ,
ובו כמאה ילדים, יהודים כערבים,
ביניהם רבים או הרוב הבאים משכבות
העוני, ואין מי שישלם עבורם.

העולם הזה״ ,מם 655 ,

הידים המרעידות את מיתרי הלם

-מליונים ככל רחבי העולם שמעו את הצלילים ברטט של קדושה,
מוסיקה אשה חפץ -האליל
השבוע הבא יעמוד בסימן המאורע
המוסיקלי הגדול ביותר בארץ מזה 14
שנה, מאז ביקר אצלנו ״המוסיקאי מס פר
אחד״ — טוסקאניני. הפעם בא אלי נו
האליל השני בעולם המוסיקה, האיש
אשר יחד עם המנצח הגדול מהווה את
״הדואט האכסקלוסיבי״ של אמנים.

יאשה חפץ
״אחריו

— הפסקה״

חפץ, גדול הכנרים של המאה, וכפי
הנראה גם המצוין אשר בין מנגני הב־נור
בכל התקופות, והמאפיל על כל
שאר המוסיקאים המבצעים בשלמותו,
הנו מזה עשר שנים ומעלה אגדה ממש
בין המוסיקאים בכל קצוות תבל. שאלו
את הכנרים עצמם על ״דירוג״ הכנרים
(אם אפשר בכלל לדבר כך) ותשמעו
את האמרה המקובלת בעולם המוסיקה :
״הראשון הוא חפץ׳ אחריו באה —
הפסקה ארוכה ; ורק אז מתחילים כל
שאר הכנרים״.
במאה שלנו היו כמה אבירי נגי נה
בכנור (ובראש וראשונה קרייזלר,
״המלך והארי״) ,אשר עלו לגדולתם
בשל אישיותם, תפיסתם או אותה חד־פעמיות
אשר באמנותם (בייחוד קרייז־לרן.
ואולם גדולתו של חפץ צפונה

״העולם הזה״ ,מם׳ 655

בשלמות נגינתו, שלמות על־אנושית
ממש, שאין דוגמתה בכל תולדות הנגינה
בכלי זה. מכאן בעיקר • נוצחה
הדעה, כי חפץ הוא ״מוסיקאי קר״ ,שכן
לא יכול אדם להעלות על הדעת נגינה
כזאת מבלי שהאמן, ידיו, שכלו, נפשו
וכל חושיו יהיו נתונים בחשבון הקר
של הטכניקה, של הביצוע, שהופך כאי לו
למטרה בפני עצמה, לאמור: שהוא
הסך מכונה. אולם אפילו אלה הטוענים
כך מוסיפים להתלבט בשאלה רצינית
אחרת: כיצד, איפוא׳ תתכן מוסיק ליות
כזאת, תפיסה כזו, פראזה ומעוף
כאלה׳ כשהאדם נתון כולו בחשבון
הקר? ועד כה לא ניתנה תשובה אלא
זו — שכמוהו לא ניגן איש...
צ׳רלס או׳קונל׳ מי שהיה מנהלה
של חברת התקליטים ״ויקטור״ במשך
25 שנה, מספר בספרו ״הצד השני של
התקליט״ (ספר זכרונות־גילויים על הא־מנים
הגדולים) את האפיזודה הבאה
על חפץ. בתום השיחה על הקלטה
חדשה, כאשר נקבע תאריך הנגינה ומ קומה׳
פנה הכנר למנהל החברה :״ומי
משלם את הוצאות הדרך?״ (הכוונה
היתד, להוצאות של שני דולר בערך).
או׳קונל, שלא הכיר עוד את חפץ אי שית׳
התפלא על השאלה, מדעתו כי
ההקלטה עלולה להכניס לכנר כמה עש רות
אלפי דולרים .״ההוצאות הן על
חשבונך״ אמר. הכנר קיבל את התשו בה
ללא כל תגובה. רק אחרי חדשים,
בשיחה אחרת׳ חזר או׳קונל אל הנושא
ושאל את הכנר האם היתר. אותה שאלה
רצינית. חפץ השיב בחיוב .״זה לא
חשוב שאני צריך לשלם״ — אמר —
את הכל
״העיקר, אני אוהב לדעת
מראש״ .המחבר מסביר את הדבר
באופיו של הכנר (הידוע, אגב, בתרו־מותיו
הגדולות — גם הפעם ינגן בארץ
ואילו בביקוריו
לטובת קרן נורמן,
הקודמים בארץ תרם כסף רב במקום).

אלפים גרים בצל המוות
(המשך מעמוד )7
״אני חושב שהעתונות התנהגה ב צורה
בלתי־נכונה עד מאוד״ ,אמר מנהל
משרדי האפוטרופוס לנכסי נפקדים, מר
חיים רייזל, לסופרנו התל־אביבי .״היא
הקימה רעש כזה שהביא אלינו מאות
אנשים מבוהלים וכמעט היסטריים ה דורשים
כי נשלח לבדוק את בתיהם
אשר — לפי דבריהם — נמצאים על
סף התמוטטות״.
״במקרים אלה יוצאים מהנדסינו״,
המשיך מר רייזל, לחקור ולבדוק את
הבנין. עד עתה היו רוב האזעקות ללא
יסוד, אולם גם הבתים שנמצאו בלתי
ראויים לדיור, ואשר נקבעו להריסה,
עודם בשימוש. מדוע? מפני שהדיירים
אינם רוצים לעזוב את בתיהם, ואין
לנו הסמכות להוציאם בכוח״.
לפנות את ביתו,
האדם הנדרש
מחמת סכנת התמוטטות, מסרב לעשות
זאת כל עוד לא ניתן לו שיכון אחר.
!לאפוטרופוס אין בתים פנויים, וגם
אין זה במסגרת תפקידיו להקים בתים
או מעונות חדשים.
של העיריות יותר הבעיה היא
ומשרדי הממשלה, החייבים להציע דיור
אלטרנטיבי לאנשים אשר שוכנו במקו מות
מסוכנים.
כשזרמו המוני עולים, ננקט הפתרון
הקל לשיכונם — בתים נטושים. העולים
שוכנו בערים ובכפרים ערביים מבלי
שתהיה כל בדיקה אשר תקבע אם
ראויים הבתים לשימוש.
אולם לאחר החורף הקשה שעבר
עלינו ואשר הביא כמה אסונות מחרידים,
החלו מהנדסי האפוטרופוס בבדיקה
שטחית של הבתים אשר לרשותו ואשר
מספרם מגיע עד 10000 בכל הארץ.
כל מקרה המובא לפני האפוטרופוס
נבדק בשיטתיות עד כמה שהדבר ניתן
מבחינה טכנית, כי אין בארץ מעבדות
לבדיקות הנדסה, גיאולוגיה, ואדריכלות
יסודית. אם נמצא בית הזקוק לתקו־

נים׳ מוכרחים המהנדסים לקבוע קודם
כל את מידת הדחיפות שיש ליחס
למקרה. כך שיכול לקרות כי עבודת
תקון לא תוצא לפועל אלא כעבור
זמן רב.
האפוטרופוס פנה למשרדי הבטחון
והעבודה בדרישה שיעבירו אליו כמה
מהנדסים נוספים. אך אין להניח כי
יוכל לקבלם, כי אותו מצב שורר בכל
משרדי הממשלה. משכורתו של מהנדס
המועסק בפקידות ממשלתית היא נמוכה
עצמאי. וכמו
מהכנסתו של מהנדס
בכמה מקצועות אחרים׳ משרה ממשל תית
אינה כדאית.

יש לנקוט כפעולה מיידית
דבריו של מר רייזל, אף שיש בהם
כדי להסביר את עמדת האפוטרופוס
ולשחררו מחלק מהאשמות שהוטחו
נגדו, אינם יכולים לספק את הציבור.
ייתכן שחסרים מהנדסים לתיקון הבתים.
מדוע איו מעלים את המשכרות? מדוע הגדולות אין משתמשים בהכנסותיו
של האפוטרופוס כדי למנוע את השואה
בטרם תתחולל י
האפוטרופוס אינו יכול לשכן את
דייריו שיש לפנותם מן הבתים המ סוכנים.
באורח חוקי הכנסותיו הן
פקדון מטעם בעלי הנכסים. אך בתי קונים
חייב בעל הבית או בא כוחו.
ולשכון אלטרנטיבי — מדוע לא יזעיק
הוא את הממשלה?
אין אנחנו סבורים שיש להטיל את
כל המעמסה וכל האשמה על שכמו
של האפוטרופוס. הבעיה חמורה מדי
מכדי שתיפתר באמצעים דימגוגיים.
סכנת־מוות מרחפת על ראשיהם של
מאות, של אלפים. במקום האשמות,
במקום ה״גילויים״ של עתונאים זריזים,
במקום ״ועדות החקירה״ של ה מוסדות
למיניהם, חייבים השלטונות
והסוכנות היהודית (האחראית לעולים
ולשיכונם) ליטול את הענין לידיהם
ולפתור את הבעיה במרץ, בתנופה
ובאמצעים בלתי־רגילים. אם תתחולל,
חם ושלום, שואה נוספת, יהיה דם
הקרבנות על ראשיהם.

0 *0 1 9

לפותרי תשבץ מס׳ 13

! בהגרלת הפרסים בין פותרי התשבץ מם׳ 13 זכו הקוראים *

דלקמן :
כרמלה כינג ע״י התאחדות בעלי תעשית יהלומים, רחוב מונטיפיורי ״
מס׳ , 13 תל־אביב
כל משלי קרילוב >ר,וצאת טברסקי).
נחום חרסונסקי ת. ד ,1 .עפולה.
קולא ברוניון לרומן רולאן (הוצאת ספרית הפועלים).
חיים קרלינר שדרות קרן קיימת ,78 תל־אביב
עצי שטים עומדים (הוצאת טברסקי).
אריה וולפילר שב׳ אביב, בית יוסף יעקבי׳ חולון
נתיב החרות (הוצאת ספ׳ הפועלים).
צפורה גולדברט רחוב מאה שערים ,7תל־אביב
יד שמאל היא החולמת (הוצאת ספרית הפועלים).
| 6— 10

אסתר פיק רש רחוב הרברט סמואל, חדרה
יעקב גרוס רחוב מונטיפיורי ,37 תל־אביב
היים קריצמן קבוצת גינוסר
אפרהם הורכיץ שב׳ נורדיה ,25 תל־אביב
שושנה ויהודה גרוס רחוב י״א מס׳ ,11 קרית־חיים, ע״י חיפה

מפת א״י.

ת ש בץ מ.
17 אנטוג 1ודחאו־יו הודכים העירה
(המשך מעמודים ) 10— 11
הנה קודם כל — לאפי, הכלבה השחורה( .״לאפי היא אשתי״ הוא
את המלה ולרשום
אך כעבור רגע הוא מתחרט, מבקש למחוק
מכריז,
״ידידתי״) .ללאסי אין מה לאכול בישראל. היא מסרבת לטעום
במקומך: .
כל מזון מלבד בשר.
לרקוד מבלי
עייף נורא. איך יכול אני
ובכלל, הבשר .״אני
לאכול ב שר?״
בזאת לא נסתיימו הצרות. לריקוד הפרואי דרוש לו סל של פירות.
מישהו מתנדב לקנות תפוזים ואשכוליות בחנות שבפינה. כעבור רגע הוא
אין סירות. כלומר, יש — אבל אין מוכרים אותם בלי תלושים.
חוזר :
לאנטוניו אין תלושים. ובכן, יצטרך לכסות את הסל בניר צבעוני.

נא להכיר:

רוזאריו פרץ

עוד כלב מופיע: בלונדי, בן 8חדשים, אף הוא בעל שערות ארוכות.
בעקבותיו מופיעה אשר, נמוכה, בעלת קלסתר פנים ספרדי מובהק ומטפחת־ראש
אדומה. סניורה רוזאריו.
מדוע לא באה יחד עם אנטוניו? זוהי דרכם מאז: הם הולכים ובאים
כל אחד לבדו. על הבמה הם זוג. מחוץ לבמה אין הם זוג. בדרך כלל אין הם
גרים באותו בית מלון. אלא שבישראל אין מקום, והכינו להם חדרים שכנים —
הוא גר עם משרתו בחדר 52 והיא עם המשרתת שלה בחדר 55 של מלון
״אימפריאל״.
אנטוניו ורוזאריו (שמם המלא: אנטוניו רואיז סולר ורוזאריו פרץ)
אינם לא זוג נשוי ולא קרובי משפחה. סוכני־פרסומת זריזים כתבו שהם בני־דוד
— וסיפור זה התגלגל לתוכניה העברית ומשם לכמה עתונים מקומיים. אלא שכל
העניו בדוי. הקשר היחיד ביניהם הוא הריקוד ועיר מולדתם. שניהם נולדו
בסביליה אשר בספרד. הם רוקדים יחד זה למעלה מעשרים שנה — אז היה
הוא בן ,5ואילו את גילה לא העזנו לשאול, מן הסתם מבוגרת היא ממנו, בשנה
או בשנתיים.

נישואין, גט וחופש
ב מ אוזן :
— 1בלא כונה מיוחדת — 4 :מכשיר לכידה; — 8נסיעה — 11 :רפסודה;
— 12 הצהרה בשבועה — 13 :ראש קנה הדגן 14 :פרח בראשותו; — 15
ציור; — 16 ידיד; — 18 חזק; — 19 בלי כסות; — 20 מתנה; — 22
תבואה בשדה; — 24 מטע נוי; — 25 נמצא — 27 :עול; — 29 מלת
תנאי; — 30 מרגמה קדומה; — 34 מחברת מודפסת; — 35 נמר אמריקאי;
— 36 פקיד גבוה באו״ם; — 37 ברכודנוי לדגים; — 40 ביחס להוריו
ילד; — 41 זכות הזמן; — 43 מלת כאב; — 44 שמחה; — 45 חום חזק;
— 46 המשכו של הצוארון בבגד; — 47 שחיטה; — 49 אבקת רפואה;
— 50 חי בבגדים; — 51 רמז; — 52 פרי בוסר; — 54 סנדויץ 55
אבי־דוד; — 56 הסברה; — 58 פקח; — 59 מקצוע טפול בגנים; — 60 גדול
למעלה מן הרגיל.
ב מ אונ ך :
— 1שלשלת על רגלי אסיר; — 2קש; — 3רצועה; — 5מזון
צר (דברים ט״ז 6אגן לרחיצה; — 7חומר מפוצץ; — 8מגניב
סחורות בלי מכם; — 9צור; — 10 זמן; — 17 עקמומיות; — 21 שסה
בין־לאומית; — 23 מכונית להשכיר; — 24 לחמניה; — 26 מגן ברזל
בקרב; — 28 מבונה להעלות נוזלים או אויר; — 30 המלה השניה בתורה;
— 31 הבעת רצון; — 32 כדבעי; — 38 חלקיק חשוב במזון; — 39 שמו
התנכי של החודש אייר; — 42 קרבנות; — 45 אחורנית בספירה; — 48
נוח להתביש; — 50 שוי; — 53 צבע; — 54 אנרגיה — 57 :המחאה
בנקאית.
פתרוןתשבץ מם 16 .
במאוזן — 1 :מורשת; — 4אחדות; — 8כן; — 10 גר; — 11 גל;
— 13 יס־פה; — 16 גם; — 17 לבד; — 19 דון; 20 לסו; — 21 חרחבינה:
— 24 תגלית; — 26 משטרה; — 28 זיק; — 30 קוץ; — 31 יל; — 32
בוק; — 34 טף; — 35 קת; — 36 חסידה; — 38 הן — 40 :הסתלקות;
— 42 פקדון; — 44 דגניה; — 46 יעיל; — 48 נחשל; — 49 קו 50
שין — 52 :וו; — 53 מעטפה; — 54 אימבר.
במאונך — 1 :מרגלית; — 2רך; — 3שני; — 5חזה; — 6זר;
— 7תעמולה — 9 :אהוב; — 12 לב; — 14 פדחת — 15 :פנים; — 16 גס;
— 18 דחליל; — 20 להטוט; — 22 ריק; — 23 נשק; — 25 גזית; — 27
רצפה — 29 :גויל; — 32 בסתן; — 33 קדקד! — 35 קלפי; — 36 חסול;
— 37 הוגן; — 39 נבהל; — 40 הדיוט; — 41 תנחום; — 42 קעקע;
— 45 ישוב; — 47 אך; — 50 שה; — 51 נא;

״כבר נמאס לנו לנדוד ממקום למקום. בתי״מלון, עבודה קשה ...אני חולם
על היום בו נשתקע במקום אחד...״
אנטוניו ורוזאריו נמלטו מספרד עם פרוץ מלחמת־האזרחים ב־ .1936 הם
•נסעו לארצות־הברית, שם למד אנטוניו כמה חדשים את הבאלט הקלאסי. ב־1940
נישאה רוזאריו למנצח ארגנטיני׳ אולם הנישואין לא החזיקו מעמד והיא התגרשה
ממנו. בנה רפאל, שהוא כיום בן ,9גר׳י חד עם אמה בבית שרכשה לעצמה

במאנהאטאן, ניו״יורק.
אחרי שרקדו כמה שנים בארצות״הברית והשתתפו בסרטים הוליבודיים•
אחדים החליטו השנים לשוטט בעולם. הם עברו את אמריקה הדרומית, איטליה,
צרפת, דנמרק, שבדיה והגיעו לישראל. בעוד חודשיים יחזרו לספרד׳ מולדתם,
לא כדי לנוח, אלא כדי לשחק בסרט ספרדי. משפחתו של אנטוניו עודה נמצאת
בספרד. כולם קאתולים אדוקים.
״מדוע אינני נושא אשד? ,זה מוקדם מדי ...לדעתי אין גבר צריך לשאת
אשד, לפני היותו בן ...35 אני זקוק לחופש...״

לשם מה כא לישראל ץ
למחרת היום אנו מטיילים ברחוב. אנטוניו מגלה את תל־אביב. הוא לובש
עתה חולצת״משי אדומה, סנדלים של איש־קיבוץ וחגורה משובצת בקישוטי
נחושת. מתברר שיש לו חולשה לחגורות מסוג זה — הוא רכש לו אוסף שלם
בטכסאס, ארצות־הברית. גם לאסי הכלבה לובשת רצועה אחרת, הפעם אדומה
(״ כד שתתאים לחולצתי״ אומר אנטוניו).
ברחוב עוצר אותנו גבר צנום, עטוף בגדים בלויים׳ מאותם המשוטטים
ברחובות תל־אביב ללא היעסקות מיוחדת.
״אתה לא מסביליה?״ הוא שואל את אנטוניו.
אנטוניו מאשר את העובדה בתמיהה.
״אתה אנטוניו ! היכרתי אותך מיד !״ שמח הזר.
מתוך שטף הדיבור הספרדי אני למד שהוא עולה חדש מסביליה.
״אינני מבין,״ מתפלא אנטוניו, שעה שאנו ממשיכים בדרך .״בשביל מה
בא הנה? הלא הוא מסביליה. הוא מדבר ספרדית כמוני. עברית אינו יודע.
בשביל מה בא?״
״אולי היד, מצבו שם רע?״
״וכי מצבו כאן יותר טוב?״ שואל אנטוניו, בהצביעו על בגדיו הבלויים
של הזר המתרחק ,״את אשד הוא עושה כאן הוא יכול לעשות גם שם.״
אני מנסה להסביר לו שיהודים רבים מרגישים צורך לבוא לישראל. הוא
משתדל להבין — ארץ חדשה, רומנטיקה. בכל זאת הוא מניע את ראשו. ז,מה היה
חסר לו בסביליה? הלא בכלל אינו מדבר עברית ! ״

העולם הזה״ ,מס׳ 655

מדוע צולעת האתלטיקה הקלה?
עם סיום התחרויות באתלטיקה קלה
אמר לנו מר אריך שילד, הנחשב למומ חה
בענף ספורטיבי זה . :ההבדל בין
ההשיגים באירופה ואצלכם הוא עצום.
והדבר מוזר. אם כי נמצא אני בארץ
רק מספר שבועות בלבד׳ כבר ראיתי
שיש פה נוער מוכשר, שלוא היו לו
התנאים הדרושים, בודאי יכול היה לש פר
את ההשיגים ולהתקרב לרמה אירופית
ועולמית״.

אתו הצטיין בהופעותיו, הצטיין גם
הפעם בקפיצה לגובה, ועבר 1,73 מטר.
בקפיצה לרוחק הגיע קליינשטוב למקום
שני במרחק 6,15 מטר.
בין ה״גברדיה הותיקה״ יש לציין
הפעם את דב רבינוביץ, שהשיג את
המקום הראשון בזריקת דיסקוס למרחק
של 39,31 מטר. רבינוביץ הוא אחד
המעטים המתמידים במשך שנים רבות
באימוניהם ובהופעותיהם הספורטיביות

קבוצת ״האל־סיטי״
האנגלים חוזרים ...למגרש ה״מכביה״
בריצה עורר התפעלות לא רק בקרב
אוהדי האתלטיקה הקלה.
כתמיד, בזמן האחרון, גם הפעם לא
ראינו את הגברות בתחרויות, דבר המ עציב
מאד. אם כי נעשים מאמצים כדי
לעור את התענינות הגברות בענף ספור טיבי
זה, עד כה לא הוכתרו המאמצים
בהצלחה. על האחראים לענף ספורט
זה בארץ לחשוב הרבה ולטכס עצה
איך להחזיר את הגברות למסלול הריצה.

אריך פויר
...עורר התפעלות
מר שילד הוא אחד המאמנים המוכ שרים
בצרפת. הוא עמד בראש הדרכת
האתלטים במועדון הספורטיבי המיוחד
לאתלטיקה קלה בפאריז ״סרקל אתלטיק
פראנסה״ .על מועדון זה נמנים טובי
הספורטאים בצרפת, עם מרסל הנסן והאחים
וורניה, בראש. מרסל הנסן הוא
אלוף צרפת בריצה למרחקים בינוניים,
וז׳אן וז׳אק
1500 עד 1800 מטר ;
תרניה נמנים עם סובי הרצים למרחקים
של 1500ו־ 5000 מטר.
כששאלתי את מר שילד במה הוא
מצדיק את הרמה הנמוכה של האתל טיקה
הקלה בארץ, ענה לי בפשטות :
״הרי אצלכם מאמנים את האתלטים
בצורר, בה היו מאמנים לפני 20 שנה
בגרמניה, וזה משפיע, כמובן׳ על כו שר
יכולתם של הספורטאים. מוזר שכאן
האתליט בא לאימון פעם בשבוע, והוא
מתאמץ בבת אחת, תחת אשר בארצות
אירופה כיום שיטת האימון היא שהם־
פורטאי מתאמן בשיטתיות ובהתמדה יום
יום, מבלי להתאמץ יתר על המידה
בבת אחת. גם המיתקנים הספורטיביים
רחוקים מלהיות אידיאליים. חסר מקום
מתאים לאימון, דבר שבלעדיו אין גם
לחלום על שיפור ההשיגים.

באתלטיקה קלה, וזה חרף היותו טרוד
בעבודתו ובעל משפחה. רבינוביץ לא
רק. מקריב מזמנו לתחרויות, אלא גם
התחרויות ובכל מה
פעיל בארגון
שנעשה עתה באתלטיקה הקלה בשורות
״המכבי״ בארץ. ספורטאי זה מראה
דוגמה נאה לחניכיו, ובזה הוא מעודדם.
כן נציין את ריצתו של אריך פויר
(״ברית מכבים עתיד״) ,שהגיע ראשון
בריצת 1500 מטר בזמן 4:29,9דקות.
פויר נמנה עם האתלטים היודעים לא
רק להשיג תוצאות׳ אלא גם להשיגן
יפה. הוא אולי היחיד אצלנו שסגנונו

אתלטיקה קלה, הנקראת ״מלכת
הספורט״ ,תופשת בכל ארץ מקום נכ בד.
באולימפידות ובכינוסים ספורטיביים
גדולים, נקבע לה המקום הראשי בין
ההופעות׳ ותשומת לב המארגנים נית נת
יותר לענף ספורט זה מאשר לאחר.
הדברים אמורים משום שאנו עומדים
לפני ״המכביד,״ השלישית׳ וידוע לנו
כי נעשות הכנות מקיפות ורציניות לכי נוס
עצום זה׳ וכבר היום ידוע כי
יבואו הנה מטובי הספורטאים בעולם,
התופשים מקום נכבד בהופעות הכלליות
של ארצותיהם. אם כי קיים רצון
להופיע ב״מכביה״ עם קבוצה מאומנת
היטב, שתדע לעמוד נגד יריבים מחו״ל,
הרי נדמה לנו שלא עשינו די בכוון זה,
ויש צורך דחוף לרכז את טובי הספורטאים
ולהתחיל אתם בעבודה שיטתית
ומתמדת. אלכסנדר אלכסנדרוכי

קבוצה אתלטית יוגוסלבית
בארץ שוהה כעת הקבוצה היוגו סלבית
״זגרב״ ,שהגיעה לפי הזמנת מר כז
״הפועל״ להתמודד עם נבחרי ״הפו על״
באתלטיקה קלה• על קבוצה זו
נמנים טובי האתלטים ביוגוסלביה, וכ מה
מהם נושאים תארי אלוף יוגוסל ביה
בענפים שונים של האתלטיקה הק לה.
הופעות היוגוסלבים בארץ בודאי
תשפענה על התקדמות ספורטאינו, ושי פור
השיגיהם. ההתמודדות בין ספור טאי
״הפועל״ וספורטאים אורחים כש היא
לעצמה בודאי תביא לתוצאות טו בות.
לקהל התל־אביבי תינתן מחר ומח רתיים
הזדמנות לראות את היוגוסלבים
במאבקם מאנשי ״הפועל״ על מגרש

קב• טניס השולחן״ספארטאק״
הגיעה אף היא בימים אלה ארצה
כדי לערוך מספר הופעות עם קבוצות
שונות בארץ. בפגישה הראשונה שנער כה
בינה לבין ״מכבי״ חיפה, יצאי
האורחים היוגוסלאביים בנצחון .3 : 5

קבוצת ״האד־סיטי״
הנמנית על הקבוצות הראשיות בליגה
השניה של אנגליה תהיה השבת אור חתי,
של קבוצת ״הפועל״ תל־אביב על
מגרשה ביפו. זהו הביקור הראשון של
קבוצה אנגלית פרופסיונלית בארץ מזה
שנים.

התחרויות שנערכו בשבת האחרונה,
וששימשו בתחרויות ארציות של ״מכ בי״
,ריכזו אמנם עשרות ספורטאים
מכל הגילים, אך בעוכריהן היה מזג
האויר הרע, שסיכל את הנסיונות לה שגת
תוצאות טובות. הרוח הנגדית
שנשבה במשך כל זמן התחרויות הפ ריעה
הרבה. ובכל זאת הושגו כמה
תוצאות המעידות על רצונם העז של
האתלטים להמשיך בכל התנאים בספורט
האהוב עליהם.
בין הספורטאים התבלט ברוך חבס,
צעיר הנחשב לאחד מהטובים ביותר
בארץ. הוא חזר והוכיח כי התוצאות
שהושגו על ידו בתחרויות הקודמות
לא היו מקריות. בקפיצה לרוחק השיג
חבס 6,84 מטרים. הוא הדף כדור ברזל
שמשקלו 5ק״ג למרחק של 15,05 מטר.
חברו, אריה קליינשטוב, שאתו סייר במ שך
שבועות רבים בשנה שעברה באר צות
אירופה הצפונית והמערבית׳ ויחד

.העולם הזה״ ,מס׳ 655

אריך שילד

כרוך חכם

זרע תקוה...

...הוכיח יכולתו

ספרי 0
יום ה׳
יום ה׳

11.5״אותלו״
. 5״ ״העיירה שלנו״

תל־אביב

פתח־תקוה
מוצ״ש . 5״ ״העיירה שלנו״׳ ת״א
יום א׳ 14.5״טוביה החולב״ ,ת״א
יום ב׳ 15.5״חלום ליל קיץ״
תל־אביב לפועלים רחובות
יום ג׳ 16.5״אותלו״
•ום ד 17.5״בערבות הנגב״ ,ת״א
יום ד׳ 17.5״חלום ליל קיץ״ גבעתיים התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8.30 בערב

אהל
תיאטרון פועלי ישראל
הצגות בכורה
תעלוליסר,אפן
קומדיה מאת מולייר
חו ליז
חמישי 11.5
יום
תל־אביב
מוצ״ש 13.5 חייה שלישי 16.5 יום רמתיים
חמישי ! 8.5 יום התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8.30 בערב

ה א דגי רהנזיעזראלית
תל*אביכ
יום

בית הבימה
שלישי 16.5

ב־8.30

כרמן

מלון ציון
םסבחם עוד ן וכ שר
תקסים ום נו חיו ת

בהשתתפות אדים דה־פיליפ
המנצח: נ .זינגר
קרית חיים
יום

(כרמי)

בית העם

חמישי

18.5

ב״8.30

הספר מס ב י לי ה
כרטיסים :

תל־אביב, ביילין, אלנבי 67׳
טלפון .5018

הדר־הכרמל. חיפה
מלפ1ן 4465
המטאטא בעלי המיניסטר
קומדיה סטירית ב־ 3מערכות

10גגים

מאת;

מנדלבאום ותזמרתו

בשבת תה בשעה 5

פסנתרים
מפירמות ידועות — במבחר גדול

1וסטרמן את יון, ת״א,

רח׳ רשי 9

זזזז? ז ל? ? ז? זזזז? ץ? ? ז

הצגות בכורה

באולם י*ד, חפץ
הסחוהי

(תכנית

מם׳ )17

או פנ ב ך בתד־אביב...
סיפורי עולה חדש ב־ 7תמונות
2הצגות לערב 9.45 ,7.20
כרטיסים ; בקופת ״ישה חפץ״

י. בר-יוס!*
חיפה יום ה׳ 11.5ב־ 9ב״ארמוך
תל־אביב
מוצ״ש , 13.5ב־8.30
תל־אביב
יום ג׳ ,16.5ב־8.30
רמת־גן
יום ד 17.5ב־8.30
יום ה׳ 2 18.5הצגות ב־ 6.15 וב־9.15
ירושלים
״ציון״

תיאטרון

קאמדי

יום ה׳ 11.5מאז גן עדן ב־ ,8.30ת״א
2הצגות:
יום ה׳ 11.5״הצל״
ירושלים
ב־ 7ו־ 9.40״אדיסון״
מוצ״ש 13.5״מאז גן עדן״ ב־8.30
תל־אביב
יום א׳ 14.5״הצל׳ ,ב־ 8.30 תל־אביב
יום ב׳ ! 5.5״הם יגיעו מחר״
תל־אביב
ב־8.30
יום ג׳ ! 6.5״כוכבים נודדים״
תל־אביב
ב־8.30
יום ד׳ 17.5״כוכבים נודדים״
תל־אביב
ב־8.30
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8.30 בערב

כזה היה מוד
את מרדכי אלון (קלי־לתאר קשה בנסקי)
בקצרה•
זה היה עלם
יפה להפליא, ומפתיע
במעשיו. מתחת לשת- יצר בער בו קנותו נדחף הוא הפעולה.
דברים,
תמיד לעשות
אשר היה אחד עד הקרב טייסי מקומץ
הישראלים במערכה של
. 1948 ופה נפסקו חייו. מה יודעים הכול פעל חיל האויר היש׳
ראלי במלחמת העצמ אות,
והכול נדמה להם
שהם יודעים מה היו,
לכן יופתע
חיל זה.
הקהל לקרא כמה מעטים
היו טייסי הקרב
ומה עלוב היה ציודם.
בקרב.
מודי לא נפל
תמיד. ניצח בקרבות
הוא נהרג בשעת נחי תה:
הגלגלים של המטוס שלו לא נש לפו.
מודי
היה, אולי, הנועז שבכל טייסי
הקרב הישראלים. את פרשת פעולותיו
אי ש
בחיל האויר תוכלו לקרא בספר
(קובץ ערוך בישראל כנפים
בידי אביו המנוח, המורה י. אושפיז,
הוצאת ״עם עובד״ 600 ,פרוטה) .אבל
יש בספר יותר מזה. ניסה האב לתת
לנו את תמונת בנו השלמה. החלק
המענין ביותר מבחינה אישית הוא
היומן שכתב מודי בתקופת שרותו בחיל
האויר הבריטי.
(בהקדמה ליומן זה העיר מר אושפיז
על לשונו של מודי, והרי הוא מחזק
את השערתנו כי הלשון ״הצברית״ המפורסמת
היא המצאה של ״צברים״
ילידי חארקוב או ברלין, ואילו ילידי
המקום עצמם מתביישים בעלגי לשון
שמיחסים להם).
ובכל זאת נשארים אנו תוהים. החי דה
הגדולה עודה חידה. דומה כי מודי
היה רק הטוב שבנו, הנועז שבנו, אבל
תועה היה כמו כולנו. מה דחפו ללכת
צו הציונות?
להתישבות בחניתה?
משום מה התגייס לחיל האויר הבריטי ו
לנקום בהיטלר? משום מה חזר ללי מודים
אחרי הפסקה של שמונה שנים י
מדוע זה החליט לשאת אשה בתקופה
המסוכנת ביותר של חייו?
אכן, זה הוא חומר לרומאן ביוגראפי
גדול. ואולם מי הוא אשר יוכל לחסיף
את לבטי נפשו של עלם שתקן זה1

הגנה ופוגרומים
חלק ג׳ (עם
הגבורה, ספר עובד 1.750 ,לירה) הוא ספר המתאים
במיוחד למתנה לבר־מצוה. הוא מספר
על עלילות הגבורה של היהודים.
אנחנו פה יודעים את טעמם של
מעוטים. דומה כי הרכב כל אוכלוסי
ארצנו הוא מעוטים מעוטים. הנוצרים
הם מעוט. המוסלמים הם מעוט ביש ראל
ובלבנון. מוסלמים סוניים הם
מעוט בעיראק. יהודים הם מעוט. הכול
מעוטים בארץ זאת. אבל דומה כי אין
אצלנו מעוט שסבל מה שסבלו היהו דים,
אותו מעוט נצחי, במזרח אירופה.
ולא רק שם. יש ספר מיוחד, בשם
״ספר הדמעות״ ,מאת ד״ר שמעון בת־פלד,
המספר כולו על מעשי זוועה ביהו דים
(רק עד היטלר).
מדוע צריכים מעוטים לסבול? מדוע
נדמה כי היהודים באשר הם תובעים
לעצמם שנאה, עד פוגרומים י סבה
אחת מתבררת מתוך ספר הגבורה. ב תנאי
המוסר של ימינו כל חלש מזמין
תגרה. השלטון הצארי ברוסיה גם היה
מעונין (לפי איזה הגיון עקום) בעינוי
היהודים.

יהושע ונועה טן־פי
כינור

בלי

אצבעות

בספר שלפנינו מסופר איך התארגנו
היהודים להתגונן מפני ההמון המתקיף
בראשית המאה הזאת. התארגנות זאת
לא היתד, יעילה ביותר. היא לא הפסיקה
את הפוגרומים. גם השלטון הפריע,
כי היה עוין היהודים בגלוי. אבל היא
עוררה ביהודים כעין רגש לאומי, אותה
אחדות הבאה מתוך פחד משותף. כתו צאה
מכך באה התעוררות גדולה בספ רות
היהודית, בסוציאליזם היהודי, וגם
בציונות.
״ספר הגבורה״ הוא קובץ של דו קומנטים
ודברי זכרונות. חלק זה של פנינו
קצת יותר מחציו נתון ל״הגנה
העצמית״ של יהודי רוסיה וחלקו הנו תר
ל״השומר״.

שירה ב לי מלים
אנחנו נתפלא מאד אם נקבל מכתב
מאת האוצר׳ בו נדרשים אנו לשלם
את יתרת מס ההכנסה, והנה הוא
כתוב בחרוזים ; כשם שמגחכים אנו
כאשר הטנור שבאופרה צורח ״אני אוהב
אותך״ לפי תווים. לעומת זאת לזמר
״אני וסבתא״ ,שאין בו משהו אהר,
החרוז הוא קישוט חשוב.
ויש ספרים בהם נדרש הקישוט
הלשוני. אם יש הצדקה לכתיבת שירים,
תחת אשר יכתוב הסופר בלשון בני
אדם, הרי היא זאת שהמשורר מלמד
אותנו להנעים בדיבור. אנחנו סודחים
למשורר אם הוא חסר הגיון או בכלל
חסר תוכן, כי דברים אלה אין לדרוש
ממנו. אבל לא נסלח למשורר אם הוא
עמום או מונוטוני.
הספר כלהאדם מאת יהוש
עטן ־ ס י (הוצאת ספריית הש עות)
הוא שירים. זאת יודעים אנו
משום שהוא מנוקד, ומשום שכך נאמר
בו עצמו. גם ב״ד,סכמות הגאונים״ ה מודפסות
על מעטפת הספר כתוב בפ רוש
כי שירים הם אלה. אבל שאלה
גדולה היא אם שגיאות גסות בדקדוק
ושימוש לא נכון במלים עבריות מספי קים
כדי ליצור צליל שירי. עד כמה
אטום מר טן־פי לצליל עברי נוכל
להדגים בחרוזים פלאים — אלוהים —
רגעים, ובשורות ״ורק אחד (אני הכרתי
בו אותי) במו ידו עשה ממני טרף.״
מקריאת הספר מתברר כי יש פה
טראגדיה גדולה. נדמה כי מר טן־פי
הוא באמת משורר (ודבר זה עצמו כבר
מהווה טראגדיד ,),אבל או שהצליל ה עברי
זר לו או שחושו המילולי פגום,
והרי זה כאדם בעל נסיה חזקה לנגן
בכנור שחסרה לו גמישות האצבעות.

״המולס תזה״ ,מס׳ 655

ט<סע\1
כך׳ יקירי. יש אנשים המתיראים
מפני הזמן. לא פן יעבור׳ אלא פן לא
יעבור. ומדוע זה? הן יש כל כך
הרבה לעשות בזמן — ,יכולים לרקוד
בו׳ ויכולים לשחק בו, ויכולים לפלרטט
בו, ויכולים גם ללמוד בו דקדוק ואת
תולדות המעוטים הדתיים (עם כל מורי
הסמינר ביחד אבל יש אנשים המת־יראים
מפניו. השעות באות עליהם מאיימות
בריקנותן, כבדות, מעיקות׳ והם
מוכנים להמלט, לכל כתן, לכל מעשה.
הם מוכנים גם להועיל, גם ליצור, גם
לענג את הזולת, ובלבד שלא יעיק עליהם
הזמן.

שמעון לא היה כזה. הוא היה בחור רציני. אפילו נשיקה
היה מקבל ברצינות. ולמסכן זה קרה מה שיקרה לכל
הבחורים הרציניים...
מאת

חביבה

משועממת דין הוא שתהיה יפהפיה.
האחרות אינן משתעממות, כי אין להן
כל זכות לכך ; ולהפך: הן משתד לות
לענין אותך, או — ההגונות שב הן
— גם מתענינות בך. אבל את מיתה
צריך לענין תמיד.
,רק שלא יהיה משעמם״.
וזה כל כך קשה. ביחוד אם כל
העת תלוי השעמום מעליכם ומאיים.
הערב לקח אותה לתיאטרון. מה
שהיה על הבמה לא ראה בדיוק, כי עי ניו
התעקשו לפזול אל הפרופיל של
מיתה. אבל היא השתעממה. זה היה
ברור. וגם לא היה מי שיראה כי
יושבים הם בשורה הראשונה. ובכלל.
לפני זה, ביום השלישי, הלכו לקול נוע.
גם שם לא ראה מה על המסך.
מיתה צחקה פעם אחת ופהקה פעמיים.
ואחר כך׳ בבית־הקפה, לא היה מי
שאפשר לדבר אתו. מלבד שמעון.
וכעת יש לפניו יום ששי, ואין
בהחלט לאן ללכת. בית קפה עם מו סיקה
של תקליטים — צריך לשבת.
אולי תהיה חברה, ואולי לא. הירקון
— מוכרחים לשבת. וחברה לא
תהיה. מלבדו, כמובן.

שמעון לא היה כזה. הוא היה בחור
רציני. רציני נורא. גם כשהיה מקבל
ברצינות.
נשיקה היה מקבל אותה
ותמיד היה מהורהר. קשה לדעת על
מה היה חושב כל כך. ואולי לא היר,
חושב כלל, ורק היה לו כאב בטן ן
הוא לא התירא !מפני הזמן, מפני
שהיה תמיד עסוק. הוא היה כל כך
עסוק עד שלא היה לו זמן ללכת לקול נוע
או לשרוק לג׳ינג׳יות ברחוב וגם
לא לדגדג כלבים מאחרי אזניהם.
ולמסכן זה קרה מה שיקרה לכל
הבחורים הרצינים והעסוקים. אולי מפ ני
שהם רצינים ועסוקים כל כך.

השעה היתד, חצי הלילה. הוא לתה
אותה לביתה. על המדרכה, לפני הפש פש,
פנתה אליו. על פניו היה אותו
חיוך אוילי שהיה מוכר לה כל כך מא־הבותיה
הקודמות. כולם כך.
,ביום הששי״ ,הודיעה לו.
,בשעה שבע?״ שאל בשקט.
בשמונה.

,לא. זה מוקדם.
בשמונה וחצי״.

״אני אחכה״ ,הבטיח. כן. הוא יחכה,
כמו תמיד. והיא תאחר, כמו תמיד.
אבל הוא יחכה.
״לאן תקח
נות.

אותי?״

שאלה

בחשד
״עוד
אינני יודע״ ,הודה ברפיון. אה׳
השבת הזאת, עם כל הדתיים ביחד!
,אבל אמצא
פשוט אין לאן ללכת.
משהו. עוד אמצא״ ,הבטיח.
״רק שלא
בו הנערה.

יהיה

ואולי יקחנה לאיזה מקום שרוקדים
בו? כל עוד נעות הרגלים ויש רעש
של מוסיקה אין עליך חובה לדבר או
לעשות כל מאומה, ובינתים עובר הזמן
(שמעון החל מתירא מפניו) עד שמותר
לך להשאר כמה רגעים לבדך אתה. ואז,
כמובן, צריך להזהר שלא לקמט את
החולצה או את החצאית. אבל היא
תשתעמם. ודאי שתשתעמם. לרקוד הרי
יכולה היא עם כל אחד, ולא דוקא אתו.
לא. אם יוצאת היא אתו, עליו למצא
חובתו. משהו
לה משהומיוחד. זאת
מיוחד. כמו, למשל — ,מ ה?
שמעון, במבוכתו, עשה מה שעו שים
כולנו במבוכתנו: הוא פנה אל
מומחה, לשאול בעצתו. הוא צלצל אל
מושו.
זה שמעון. הגד,
,׳האלו, מו שו?
מושו: מה עושים לבחורה שלא תש תעמם?״.
אותה
שמן

קיק״,

יעץ

,״משקים
המומחה.
לא. לץ עצה לא יעוץ. הוא מתחכם,
אבל איננו חכם.

משעמם״ ,התרתה

מי באמת מבין בענינים כאלה? או לי
ברוך? הוא דון־ז׳ואן איום. לפחות
לפי הסיפורים שד,וא מספר. לידו ודאי׳
אין הנערות משתעממות.
״האלו, ברוך? זה שמעון. הגד,
ברוך: מה אתה עושה לבחורה כשהיא
משתעממת?״.
(את תשובתו
להדפיס).

של ברוך אי

״לא, ברצינות״ ,אמר
עושים לה?״.

אפשר

שמעון ,״מה

הגביהה עצמה על בהונותיה, הגיעה
קרירות שפתיה על פיו, וחמקה.

״שמע לי״ ,השיב ברוך ברצינות,
״כשבחורה מתחילה להשתעמם זה סימן
שצריך לגמור אתה, מהר. אם לא,
תגמור היא אתך. תן לה נעל בישבן.
מבין?״.

שמה היה מיתה׳ והיא ידעה שהיא
יפה. שמו היה שמעון׳ והוא ידע שהיא
יפה. כבר הגיע הזמן שיידע. עלמה כה

זאת היתד, אמת. גם שמעון מסוגל
היה להבין את הדבר. אבל הרי זה כמי
שמציע תרופה לפיזול — כריתת הראש.

,״העולם הזה״ ,מס׳ 655

תגסתעסק
מה? לא הכנת כלום? ואתה תענה
לה: רק את עצמי. כך תאמר לה.
אם את יוצאת אתי, אז זה בגללי ולא
בגלל המקום שאנו הולכים אליו. מובן?
כך תאמר לה״.
״או=וא״ ,אמר דוד .״זה חזק.
נדמה לי שאגי זוכר דבר דומה לזה.
האם לא אני — ״

מז ל

״בדיוק,״ אמרה שולה ,״ואז התאהבתי

דויד כבר נשא אשה. מי שנושא
אשד, מתחייב לענין אותה כל ימיה,
עד זקנה ושיבה. אחרת — לא היתה
נישאת לו. איך יענין אותה, אם במט־רורים
או בטרדנות או במדנים— ,
זה כבר ענינו. אבל לענין אותה חייב
הוא.

שאל

לא, לא. הוא ישאל את — מי?
ודאי. את דויד.

ואין חכם כבעל הנסיון.

דויד לא ענה מיד. בטלפון נשמע
זמזום חרישי. זה היה כאילו חרקו
מחשבותיו של דויד. ודאי חושב הוא.
חושב בחוזקה. או לפחות מנסה הוא
להזכר מה היה הוא עושה במצבים
כאלה.
״ידע מ ה?״ אמר דויד. שמעון לא
ידע מה .״זה קצת קשה. שולה אף פעם
לא השתעממה. אבל הבט הנה. אולי
נשאל אותה? היא בחורה, אם כי היא
אשתי. ובחורה צריכה לדעת. בחורות
תמיד יודעות״.
״מ״ ,אמר
אתה צודק״.

להכין

״כלום כלום,״ אמרה

שולה.

״רגע,״ אמר דוד ,״זה לא בדיוק
כך. אני זוכר שאז הכנתי משהו. נדמה
לי שזה היה איזה קונצרט של תקליטים.״
״ובכל
זאת נשארנו בבית״ ,אמרה
שולה.

שמע. זה שמעון
״האלו, דויד?
מדבר. כן. לא. לא בענין הכסף. אוף,
הקשב רגע, שמע, דויד. אבל ברצינות.
ראה: ביום הששי אני יוצא עם
בחורה. כן. מותק. אבל הבט: היא
כזאת שמשתעממת. כן. משתעממת נו רא.
ואני צריך שהיא לא תשתעמם.
הבנת? אז הבס: לאן לוקחים או תה?״.

שמעון

״ובאמת

שמעון.

כלום?״

לטלפון,

״אולי

״ובכן״ ,אמר דויד ,״בוא אלי הע רב.
נשאל את שולה״.

שולה היתד, מלאה אהדה, וכדרך
נשים, שמחה מאד להתערב בעסקי אח רים.
היא שאלה, קודם כל, איזה פרצוף
היא מיתה.

״לא חשוב״ ,אמר דויד ,״אבל צריך
להכין נסיגה״. שולה הלילה החזיקו
חצי עד ודויד בשמעון ומזגו לתוכו אומץ עם
קוניאקים, וסיפרו אלף לילה ולילה על
תקופת חיזורם.
הצהרים, התרוצץ
למחרת, אחרי
שמעון בעיר וסידר תקליטים ופאטיפון
וכל מה שדרוש בפרפראות לזה, עד
שעיף ככלב. ואז חזר אל חדרו, והש תרע
על הספה להשיב את כוחו.
הוא חור לעצמו על הטכסט של
השיחה עם מיתה הערב. היא תאמר.
הוא יאמר. היא תאמר• הוא יאמר.
ואולי. לא. ודאי תאמר. שולה אמרה
שתאמר. שולה היא בחורה, והיא
יודעת.
ונרדם.
ופתאום התעורר. בחדר היתד, מיתה.
״חבל שהתעוררת״ ,אמרה ,״רציתי
להעיר אותך בנשיקה״.
״אז אני ישן״ ,אמר שמעון.
״לא. קום״.
הוא קם, ופלבל בעיניו. היא הב טיחה
לבוא בשמונה וחצי. האמנם כל
כך מאוחר?
״מה? כבר שמונה וחצי?״
״לא״ ,אמרה מיתה .״הבט׳ שמעון.
הכנת משהו להערב?״

״יופי של בחורה״ ,אמר בעלה.
״מנין אתה יו ד ע? ״ זקפה עליו שו לה
עינים חשדניות.
״האין

רואה

שהוא

מאוהב

״אולי תביא אותה אלינו?״ הציעה
לשמעון.
״ברצון הייתי עושה כך״ ,אמר שמעון
,״אבל היא אומרת שאיננה רוצה
ללכת אל זוגו ת נשואים״.
״בעצם, מה הבעיה?״ התחילה פתאום
שולה מתחילה.
״בוקר טוב״ ,אמר דויד ,״הוא צריך
לצאת אתה מחר בערב, וקיבל ממנה
התראה: שלא יהיה משעמם. כעת את
מבינה, גולם, כלומר בובה, מותק, מו תק,

״ואיך תמיד?״ שאלה שולה, אחרי
שהרפתה מאוזנו של בעלה.
״מספיק

בקושי״ ,אמר

שמעון.

״יודע אתה מה?״ אמרה שולה.
לא. הוא לא ידע מה .״אתה צריך, אחת
ולתמיד, לחסל את המצב הזה. שמע
לי. העמד אותה כך שתצטרך היא לענין
אותך. מ בין? אחרת אין לדבר סוף״.
״טוב. אבל איך?״ התערב דויד.
״אל תכין כלום. כשתיפגשו מחר,
והיא תשאל אותך: לאן? ענה לה :
לכל מקום שתרצי. ואז תאמר היא :

אהה ! הנה הרגע
כמו שאמרה• שולה.
אומץ ! רק לא לאבד
רות — הכון. הוא
הימנית עד חציה,
פניו חיוך של ביטול,

כלום״.

אמר

המתאים. בדיוק
אומץ, שמעון,
את הטון. להתג עצם
את עינו
והעלה על חצי
כמו שראה בראי.

שמעון,

הכנתי

״מצוין״ ,אמרה מיתה ,״באתי להו דיע
לך כי לא אוכל לצאת אתך הערב.
צריכים לבוא אלינו אורחים.״

קטע ראשון של כביש נתניה-ת״א גפתח לתנועה
בכל דקה עוברים 43 כלי רכב את
תחנת

המשטרה

רמת־גן

מונאים׳

בכביש

שנבנה על

לפני כמה שנים

ידי אותה

חברה

במצב

מצוין

ונשמר

פתח־תקוה. רובם בדרכם לנקודות הש

אף התנועה החזקה שעליו, והוא ענה

המכוניות

לנו, שכל העבודה המוצאת לפועל על

ההולכות לחיפה׳ החייבות גם הן להש
ידי
החברה שלו, בכל רחבי הארץ נע
איפוא,

שית
במקצועיות רבה ובאחריות מלאה.

תנועה ״כפ
רוחבו

כביש

שני מטרים שתפריד בין שני צדי

ישיר בין תל־אביב לנתניה, כביש שאי
הכביש.
אולם מסבות כספיות לא בוצעה

אורכו 29

יעמוד

שבין תל־אביב וחדרה.

רון׳

כביש,

תמש

באותו

לזרם

הכבד והאיטי

נכבלות,

לפי התכנית

רית״ זאת.
בכדי
נו עובר

לתקן

מצב

נסלל

ישוב, ואשר

התכנית

ק״מ לעומת 46ק״מ של הכביש הנוכ חי
( 25 דקות נסיעה במקום 60 דקות).

שסללו

הכביש, דהיינו הקטע העובר

ושתי שכבות חצץ עם זפת.
קטע

גשר

שיף מואניס

שאלנו

את מר

הכביש, אשר

נפתח

השבוע לתנועה ע״י ראש העיריה, הע
בגבולות

ונגמר
לפני

סיק 80 פועל 6

הירקון.

סנדלר אם

מחוסרי עבודה, בוצעו מלאכות רבות,

העכורה מסתיימת
איכות

חדשים

המועד אשר נקבע, אף כי לשם תעסוקת

עירית תל־אביב, מכביש פתח תקוה עד
שעל

בשלמותה,

שרוחבו שבער,

מטרים בלבד, בנוי על יסוד חול־כורכר

חברת דויד לנדלר ובניו, מהנדסים וקב את
הקטע הראשון

ולעת עתה

לרשות הנוסעים כביש

פרטים על כביש זה נמסרו לנו ע״י
לנים,

הסופית, יהיה

של כביש נתניה 22 מטר, ויכלול שדרה

סבוצת פועלים

ליד

ה״מיקסר״ הגדול. יש טוד לפזר
והכביש יהיה תוכן לתנועה.

הכביש תהיה דומה לזו של כביש החש־

שכבה

אחת של זפת

כגון חפירה, מילוא, פיזור׳ חצץ

וכו,

ביד.

התחלת הכביש

הגשר למרחב

נקודת הסתעפות הכביש החדש מדדן פתחיתקוה. כאן תעבור התנועה
לחיפה ולצפון.

גשר׳ג׳ מו סין על הירקון. כאן מסתיים הקטע הראשון של כביש נתניה החדש.

ה ת צלו מי ם

הודעה

חשובה:

בית הספר לשפות ״קדימה׳־
רחוב בן־יהודה, מס׳ ,74

אביב פותח כיום שלישי 16/5
קורסים למתחילים ולמתקדמים

הצהרים ת
שלפניל י
בשעות נ ג בא בהדרכת

מורים

מדופלמים

בשעות הערב

(לפי סדר התמונות בבל עמוד,
מלמעלה למטה ומימין לשמאל).
השער ועמודים - 14 ,10-11 ,6שרות ״העולם הזה״ ; עמוד
- 5נפתלי, בדאון, זינגר; עמוד - 7יונס; עמודים 5 ,9נ,
- ,18 קאופמן; עמוד - 12 זינגר, אלכסנדר.

תבנית בתי הקולנוע
מגדלור

שבוע שלישי
לילה ירדוף לילה

אופיר

אסתר

ג׳אן דארק

התזבוורת

הפילהרמונית היעיראלית

קונצרטלמנויים מם ׳ 9
המנצח

והס ו ל ים ט :

ליאונרד

תל אביב
מוצ״ש
יום א׳
יום ב׳

ברנשטין
״אהל שם״

— 13.5סדרה 3
— 14.5סדרה 4
— 15.5סדרה 5

הזמ ינו א ת
דננו־־־הדננוס
ש ל 3

בדפוס מ. שהם
ת ל* אביב ,

רחוב פין 6

(סול תחנת תאופובוסים א8רכזיר־)1

ת. ד576 .
ס ל סון 2230

אוריון

החל ממוצ־ש 13.5.5

ארמון,

חיפה

שבוע שני

מאנגליה. פרטים והרשמה גם לקורסים המתקימים
הדרגות) משעה 5עד 8בערב.

בגל ־ון 1ה

חדות העלומים

ג׳ין

פ או ל,
כניסת לילה
אורה,

שבוע שני

משפחת ברקלי
מברודווי

כ ר מן נזי רנ ד ה

כתובת המערכת וההנהלה: תל־אביב, רחוב לילינבלום ,12
טל׳ ,4414ת.ה / 250 האחראי: מידד שיף /העורך: אורי
אבנרי /המו״לים: אברהם גורדון ושלום כהן /דפוס
מ. שהם, תל־אביב, רחוב פין ,6טל׳ / 2239 גלופות: צינקו גרפיה
״ארץ־ישראלית״ בע״מ /ההפצה: דוד טופל ובניו.

חיפה
הגברת בפרווה

פראנסיס: ה כו כ ב החמור
״אם כן״ קרא פיטר בשמחה ״אכן
מדבר אתה ! אני ...אני לא הייתי
בטוח. לא תארתי לעצמי ...הידד ! אינני
משוגע !״
״על זה עוד אפשר להתווכח,״ השיב
פראנסיס בקרירות.
.אם כן, מדוע שלחת אלי את ה פתקה?״
״איזו

פתקה?״

״קבלתי
ממך פתקה היום.״
״מעולם אינני כותב פתקאות״ ,הב ריז
פראנסים .״חבריך עשו לך צחוק.״
״יצחק מי שיצחק אחרון. נראה מה
יגידו כשיראו וישמעו שאמנם אתה
מדבר.״
״לויטננט״׳ אמר
יהיה שמי הספינקס.״

פראנסיס ,״מהיום

״פרד מדבר י הבלים ! כל העניו
צווח הגנרל .״אתם פרחי
מגוחך ! ״
הקצינים מרשים לעצמכם יותר מדי.
אתם ממש מבלבלים אותי. אתם מבל בלים
את החיילים. אתם מבלבלים את
מאמץ המלחמה. כשאני חושב מה יהיה
על העולם האזרחי כשתשובו אליו לאחר
המלחמה, שערות ראשי עומדות
דום.״
״גנרל״ ,התערב פראנסים בשיחה,
״אתה מאה אחוז. אני שמח לשמוע
אותך מדבר דברים כאלה. זהו הד למח שבות
שלי׳.
עיניו של גנרל סטיבנס יצאו מחו ריהן
ופיו נפתח לרווחה בתמהון.
״הלא אתה באמת מדבר ,״ לחש.
״אתה תפוצץ את כל העולם ! אתה
תגרום ליותר רעש מן המלחמה עצמה !
כל אמריקה תשמע אותך מדבר !״
״טעות,״ השיב פראנסיס.
״אני פרד, מפקדי,
להתנהג כפרד.״

שני

קטעים

אלה

המקום — בורמה ; הזמן — הקר עם
היפאנים. לויטננט אמריקאי בות צעיר בשם פיטר סטרלינג (השחקן —
דונלד או׳קונר) מצא בג׳ונגל חמור תו עה
(פרנסים) .אין איש שם לב לחמור
הגלמוד, אך סטרלינג מאמצו, ומטפל
בו. מסתבר כי חמור זה הנו למעשה
פטריוט אמריקאי נלהב. כיצד יישב אי־בחיבוק
ידיים בעוד כל הדיוויזיה פוא האמריקאית בסכנה י רעיון עולה ב מוחו
של פרנסים: יש לו אחים למע מד
— החיות בג׳ונגל, כי הרי אין
המלחמה מתנהלת בין החיות• ובדרך
משיג פרנסים מהחיות שבג׳ונגל זו אינפורמציה על תנועות היפאנים ומביא
אותה לידידו — ד,לויטננט סטרלינג.
תודות לידיעות אלה מצליח סטרלינג
לגלות פטרולים של האויב ומצטיין
במעשיו. הדבר הולך וחוזר, וסטרלינג
נעשה לגיבור החיל האמריקאי בבורמה.
וכאשר נקרא הלויטננם למטה, מוסר
סטרלינג לממונים עליו, כי כל הצלחותיו
באו לו למעשה בזכותו של החמור.
כמובן, איש אינו מאמין לסיפור ה פנטסטי
על חמור מרגל, היודע לדבר,
וכאן מתחילה העלילה הסטירית החדה.
הקצינים הגבוהים מחליטים כי הלוי־טנגט
אינו שפוי בדעתו, ושולחים אותו
לבדיקת פסיכיאטרים. מובן מאליו שה ללו
מוצאים אותו חולה רוח, אך היות
והוא אינו מסוכן לבריות, ניתן לו
חופש התנועה. ואז מביא פרנסים לידידו
ידיעות חיוניות ביותר על התקפה כל לית,
שהיפאנים עומדים לערוך, והפעם
מצליח סטרלינג להציל את כל הדיויזיה
מהשמדה.

ריטה ה״וודת מ תג רשת!

לי הזכות
של ניחושיהס
ובכן — נתקיימו
יודעי־דבר. רימה שלנו ובעלה הנוכחי,
עלי חאן, נמצאים בדרכם לקאן, שם
נישאו לפני שנה, נדי להתגרש. הסי ״אי־התאמה
מוחלטת באופי״.

הסרט

תישאר

ולאחר שהפציר בו הגנרל, הוסיף :
ויש

בהשתתפות דונאלד
״פראנסיס״,
אוקונור ופראנסיס, הפרד הצבאי המד בר.

רור

עדיין

החמור פראנסיס
חצדעה
״הירושה״ — התינוקת שנולדה לפני
המועד שנקבע לו ע״י הטבע (והמומר).
דבר אחד ב רור: לרימה היה זה
עסק כדאי. הנישואין׳ והגט, נתנו לה
פרסומת, שתספיק לפחות לחמשה הס רטים
הבאים...

בזנב

(אגב :״השודד ״
של ג׳ין ראסל.
היה סרט משעמם עד מוות, ועתונאי
צרפתי רציני הכריז כי השדים של
הכוכב ״מאכזבים מאד״).

יוז, איפוא, היה מבסוט. אמת, הס רט

א־נגד־ד
ופקח המוסד
כאשר נודע באמריקה — משגב
הצביעות הפוריטאנית — דבר אהבתה
הפושעת של אינגריד ברגמאן לרוברטו
רוסליני, פרצה שם סערת רוחות עזה.
אפשר היה לחשוב שלסרט ״סטרומ ־
בולי ״ בהשתתפות האוהבת ובבימוי
המאהב לא תהיה דריסת רגל בארצות-
הברית.
לא זו היתד, דעתו של הווארד יוז,
מנהל ר. ק .או. ובעל זכויות ההפצה
באמריקה ; להיפך, הוא שפשף את ידיו
מרוב שמחה — ,יש לו נסיון רב
בניצול סערות מסוג זה. דוגמא: הסרט
״ השודד״ ,שהכניס לו ממון לא מעט
על ידי ניצול־פרסומת זול של שדיה

״סטרומבולי״,
מתזזת
שיצא בכבודו מה יוז.

ידו

ובעצמו,

המאסטרו הגדול

הוא

אפס.

טוב שאינגריד הפכה

וכך,

למרות׳

אבל

נואפת, חשב

הודות

סליחה,

להשמצות, מוסדות דת, אגודות צנ(ב)י־עות

אמריקאיות

פוליטיקאים

וערב

הרוצים
להתבלט

חסידות

פרסמים

שונות

ולראות

בעתוניס

רב של
באיצסלה

דבריהם מת
זולים,

הקהל

נהר

לראות
את הסרט הלא מוצלח.

בארצות הברית קיים מוסד מכובד
ושמו: הסינט, או הבית העליון. יו ש בים
בו תשעים וששה זקנים, שנים
מכל מדינה בת־ברית. אלה הם זקני
העם׳ ועל כן, במידה מרובה, כסילי
העם. אחד מן התשעים וששה, סנטור
אד ג׳ונסון מקולוראדו נזדעזע ממעשה
הזוועה של אינגריד (הוא היה חסיד
גדול של השחקנית השוודית, אבל מאחר
שחללה את יצועה, שוב לא יוכל הסי־נאטור
הנכבד לחלל את מצפונו ולר אות
את סרטיה) .לאחר לילה (ואולי
לילות רבים) של נדודים והרהורים במ צב
המוסרי הירוד של הדור (מענין
כיצד אנשים, לאחר שאינם יכולים עוד
לגרום בעצמם לירידת המוסר, מרעישים
עולמות בקנאתם את הצעירים) צץ
במוחו רעיון עצום.

ב ן נולדה חהצעה לחוקק חוק שיתיר
ליצר סרטים אך ליצרנים ושחקנים שיש
בידם ר שיון נומשלתי. שחקן שסרח ביח סי
סין או יצרן שנתגלה בניאוף ייאלצו לעזוב משרה
ולחפש מקצוע ההסרטה את אחרת (משרת סינאטור, למשל).

והסינאטור הקפדן שלח להוליבוד
שליח, לבדוק את ״רמת המוסר״ בעיר
הסרטים.
ע תון תנליבודי

אחד

פרסם

כותרון

בעמוד א׳ ,לרגל בואו של איש הסוסה
אינגריד ההשמצה עזרה
רימה המשחק השתלם

בזו הלשון :
חבריא !

איש

״החביאו את הבלונדינית
הצניעות הגיע״.