גליון 657 מתאריך 25 במאי 1950

א לו פי המחר ׳1מתתיהו קרנץ, בן 12 מימין) מתגונן מפני אגרופו של
דן שטינמן (באה שער) .הם באים למועדון שלוש פעמים בשבוע אחרי השעורים.

כך מתחשל האגרוף

ההתאגרפות היא ענף הספורט המפגר ביותר בארץ. דוקא ספורט זה,
המחנך את האדם לאומץ־לב׳ סבילות ותקיפות׳ חסר אצלנו. אולם לפני שבוע
נעשה הצעד הראשון לתיקון המצב. נפתח מועדון מיוחד לאימון מתאגרפים.
שלושה אנשים יזמו וביצעו בכוחם שלהם תכנית זו — שלושה הידועים
היטב לנוער הספורטיבי — המצילים עמנואל (״אמיל״) אבינרי, אהרן
;״אהרנצ׳יק״) בר־אל ויוסף (״יוסקה״) וייסמן.
מאז החרימו הבריטים, בשנת ,1940 את מועדונם במגרשי התערוכה,
לא שקטו עד שמצאו אולם חדש, שניתן להם על־ידי עירית תל־אביב בבנין
הסיליקאט בצפון תל־אב־ב. הותקנה זירה לדוגמא, כדורי אמונים ומיתקנים
ייפיתוח השרירים והטכניקה — והנה מועדון לדוגמא, הנושא בצדק את שמו
של בני ליאונרד, המתאגרף היהודי.
שלושת המייסדים נטלו על עצמם חינוך נערים בני 10—18 במלאכת
ההגנה העצמית, החל מהתעמלות כללית וכלה בג׳ודו, תוך הדגשה מיוחדת של
ההתאגרפות. עד כמה יודע הציבור להעריך יזמה ״פרטית״ כזאת, שאינה
כפופה לכל תנועה או מפלגה, מוכיח מעשהו של אורח מקרי אחד --מר
אריך לוין — שכה התרשם מן המועדון עד כי חתם בו במקום על המחאה
סידרת צילומים ושער: קאופמן.
של 100ל״י...
כל ש רי ר ח שו ב — סירה השטה ביבשה (למעלה) מבטיחה פיתוח כל הגוף.
האמון בזירה (למטה) מפתח זריזות, גמישות וסבילות. וחשוב מכל —
המתאגרף־הטירון המתעתד להלום ביריבו, לומד בינתיים לספוג מכות הגונות.

י רי ב אי די א לי — בובת האמונים
יודעת להבליג והפעם אין
שלמה אלחסוב, הבוקסר האילם,
מסכן שיניו. זוהי המצאה מקומית.

ש לו שתה מו ס ד, טי רי ם — אמיל (שמאל!,
אהרונצ׳יק (מרכז) ויוסקה, שהפך מחניכם של
השנים לשותפם. שלושתם מצילים עירוניים על
שפת הים והקימו את המועדון בשעות הפנאי.

כך לחמה ״עכו״
אנ שי ה צוו תשדה אני ההעב רי ת
מ תארי אתהקרבבגמד בי 1רטה
מאת סופרנו רפאלב לו כנש טיי ז.
״כשיצאנו את הארץ על מנת להשיט את ״עכו״
מקנדה לישראל לא עלה בדעת איש מאתנו כי עתידים
אנו להביא את מלחמת העצמאות עד לחופי טוניס״
— סח לי דויד מלר, מאנשי צוות ״עכו״ שהגיעה
בימים אלה ״פצועה״ מעט אך מנצחת לנמל חיפה.
״היה זה קרב ממשי״׳ אומר מלר<׳ ״קרב לחיים
ולמות. אך עמדנו בנסיון המשלט״ נשאר בידינו.
ואת הספינה לא נטשנו...״

״התחלה דהיילוקס״

בכינים ומקלות
גרוע מזה היה מצבו של גוז׳ף מום מברוקלין
חייל מח״ל לשעבר שירד יחד עם העוזר לטבח לקצה
אחר של העיר. מום מספר :״לבוש הייתי בגדים
אזרחיים ונכנסתי למשרד דואר על מנת לקנות שם
כמר, גלויות. הרגשתי באדם שחום פנים העוקב אחרי.
לבסוף ניגש אלי הלה, הסיט את דש בגדו והצביע
על סמל׳ הבולשף הצמוד אליו, ובקשני בצרפתית
מסורסת לשוב מיד לאניה. בדרך נתקלתי בהמון
ערבי שהיד, מזוין בסכינים ובמקלות. בגדי נקרעו,
משקפי חברי נשברו׳ ומוכים עד זוב דם נמלטנו
בשארית כוחנו ממות בטוח...״
על הקרב המכריע בין ״עכו״ וביזדטה ספר
לסופרנו משה לויט, ימאי ישראלי ותיק ששרת
ב״קוממיות״ ,ב״גלילה״ ,ב״ארצה״ ובחיל הים ,״בנמל
ביזרטה אין כמעט מחסנים וכל הנמל בול 1הוא
למעשה רחבה פתוחה אחת — מספר לויט הייתי
על הסיפון כשצעקות רמות הגיעו מאצל הרציף —
וראיתי כיצד שטח הנמל מתמלא מרגע לרגע בהמונים
המתכוננים לפרוץ אל האניה. תחילה ניסו מספר
שודדים מקומיים לעצור בעד ההמון׳ אך משקצרה ידס
נסוגו אחור. וההמונים החלו להתקדם לעבר הספינה.
הם היו רחוקים בסך הכל רק כשלושה מטרים מ״עכו״.

תחילת המסע שקטה היתד. ורגילה. שתי עשרות
הארץ הוטסו לפני כחדשיים —
בחורים מבני
להאליפאכם שבקנדה על מנת להביא משם ארצה את
הספינה ״ואנקובר קאונטי״ העתידה להיקרא ״עכו״
ולהלך בקו חברת הספינות ״ישראל—אמריקה״ .מחמת
תקלות בלתי צפויות מראש פיגרה הספינה אחר
תכנית המסעות שתוכננה עבורה ב־ 4ימים ,״ונתקעה״
ימים מיותרים בנמל האליפאכס. רב־החובל של הספינה,
איסטוון סטיוו, ספרדי ריפובילקאי, קבע את מועד
שהוזמנו לאותו ערב
ההפלגה ללילהפסח. הבחורים
ע״י המשפחות היהודיות במקום להסב ״לסדר״ רטנו
ורגזו כשקיבלו לפתע פקודה לארוז את חפציהם
ולעלות לספינה. אותו לילה התחוללה בהאליפאכס
סערת שלג כבדה׳ ואנשי הצוות הוכרחו לעבוד עד
לפנות בוקר בקור חודר עצמות כדי לחזק את מעגני
* אבנים ו״מבונת־יריה״
הספינה ,״התחלה דה־לוקם״ ,הפטיר בובי הפסימיסט
ברחבה היו לפחות כ־סססב איש, מיללים, מגדפים
כשהוא מתכרבל במעילו הבלוי — ״יהיו צרות״!
והמסוכן מכל: מיידים אבנים בספינה. בראש אחד
מן הצוות צץ רעיון מקורי והוא החל לצעוק בקול
הצרות מתהילות
גדול כשבידו צינור ביוב ארוך :״פי ענדנא מאטרי־לאחר
יומיים נסיעה החלו ״הצרות״ — ן מיכלי ליום יש לנו מכונת ירייה !) לרגע נסוג ההמון.
1המים חלו לפתע ב״נזלת״ ול״עכו״ נשקפה סכנה
י להישאר ללא טיפת מים לשתיה ולרחצה. היה הכרח אך ״משהמאטריליוס״ לא החל לקצור את קצירו, חזרו
מידי לחדש את מלאי המים החיים. הוחלט להפנות את והסתערו על הספינה. בינתיים וההמונים המוסתים לא
הספינה לנמל הקרוב ביותר — ביזרטה. בגלל מחלתו פסקו מזרום בסמטאות המוליכות לנמל. מטר האבנים
האנושה של אלחוטאי הספינה, צעיר בשם צ׳רלי גבר והלך. הקצין הראשי של האניה קבל אבן בלסתו,
* מניו־יורק (שהושאר׳ אגב, בבית החולים של הצי אחרים נפצעו בחלקי גוף אחרים.
היו מן ההמון שניסו לזרוק סולמות חבלים אל
הצרפתי בביזרטה) לא יכלה הספינה להתקשר עם
ביזרטה ואותתה בסימנים לאניה נורווגית שעברה הספינה אך אלה היו קצרים מדי. מזל הוא, כי לא
בקרבת מקום להודיע על בוא ״עכו״ ולהכין להם עלה בדעת ההמון לשפוך נפט, או לזרוק לפידי אש
על ״עכו״ הטעונה מטעני עץ וחמרים חימיים״ ,אומר
מקום ליד המזח.
לפנות ערב הגיע ״עכו״ לנמל ביזרטה. אפשר לויט — ״אזי היינו לבטח אבודים !״
והיה זה אי פעם נמל משוכלל וטוב, אפס עתה,
החבלים נחתכים
בעטיין של הפצצות ״הליברייטורים״ האמריקאיים בשבינתיים
התקדמה קבוצה מבין המלחים תחת
נות מלחמת העולם השניה — ירד ערכו מאד, והספינות חיפוי קרשי עץ אל הדפנות במטרה לקצץ את חבלי
ממעטות בדרך כלל לבקר בו. כך שכל ספינה הנכנסת הספינה הקושרים אותה לחוף, כדי שתוכל לנוע —
לנמל ביזרטה מפנה אליה את תשומת לב התושבים. אפם ההמון חסך מהצוות עבודה הרת סכנות זו
כי ברוב חמתם חתכו בעצמם את העבותות...״
״הצוות השתעמם״
משהחלה ״עכו״ לזוז וההמון ראה כיצד טרפו צינורות בכוח היה לפי חשבונו של רב החובל
הולך ונמלט מידיו. התנפל בחמת זעם על מכונית
המים של ביזרטה להזרים במשך 8שעות את 250״רינו״ חדשה של סוכן אניד, שעמדה ליד הרציף,
טון המים להם נזקקה ״עכו״ .אולם דומה כי יכולת שברו את חלונותיה, חתכו את צמיגיה וזרקורז ד,מימה.
הצינורות קטנה יותר, ושבעה עשר מאנשי הצוות, אגב, מלחי ״עכו״ מספרים כי אחד הדברים שעורר
להשתעמם ״במדידת״הסיפון בהילוך שהחלו אנה את חמתם של תושבי ביזרטה עד כדי שגעון —
ואנה — ירדו לחוף׳ על אף איסורו של רב החובל.
בפתח הנמל לא שאל איש לתעודותיהם וללא הפרעה היתד, קריאתו של רב המלחים יעקב פינקלשטין שהיה
נכנסו העירה. אך משלא מצאו ענין לענות בו עלו יוצא מדי פעם בעת הקרב ומתגנב לסיפון ומשם
מצביע על הדגל התכול לבן המתנפנף ברום התורן
תשעה מהם וחזרו לספינה.
רמי זולברג מבת־ים, בוגר בית הספר הימי כשהוא צועק בערבית :״הביטו היטב אל הדגל הזה,
בחיפה׳ שהיה בין הנשארים על החוף מספר :״הלכנו בני כלבים, הוא עוד יתנפנף פה פעם !״
בלווית מורה דרך ערבי לחפש בית קפה לשתות
הצוות מכריז שפיתה -
משהו. ביזרטר, זו״ ,אומר הוא ,״מחולקת לשנים.
אט, אט ,״ובזחילה״ יצא ״עכו״ את שטח נמל
חציה ״קסבה״ רווית ריחות עיפוש וזרועת ערמות׳ ביזרטר, כשההמון ממשיך לזרוק אבנים ...לתוך המים.
אשפה וסיאוב. וחציה — ״אירופית״ בתים לבנים,
רב החובל של הספינה איש הסדר והמשמעת.
רחובות רחבי מדרכות ומכוניות מהודרות — משום לפנים מפקד אנית משחית בספרד הריפובליקנית ״שזמה
הזכיר לי חלק זה של העיר את פתח־תקווה ...כה״ לפסק דין מות שלא בפניו, ושהביא ארצה את
לבושים היינו כקיבוצניקים — מכנסי עבודה, אנית המעפילים ״פאן יורק״ — החליט כי אין טעם
גופיות, וסנדלים• אך איש לא שם לב אלינו. גם לסכן את כל הספינה ולחכות לשבעת הנעדרים. סבור
השפה העברית שבפינו לא עוררה כל תשומת לב היה כי באם ניצלו מידי ההמון ימצאו השלטונות
מיוחדת. מי אלה? נשאל מורה הדרך הערבי פעמים הצרפתיים דרך להעבירם למרסייל. אך צוות האניה
מספר — אמריקאי ! השיב ללא היסוס...
התנגד לדעה זו בכל תוקף והודיע כי לא, יפעיל את
המכונות עד שייעשו המאמצים להחזרת הנעדרים.
לפתע: תנועה חשודה
לאחר שעתיים של ציפיה וחרדה לחייהם של עד מוזנח קפה סוף סוף מצאנו איזה בית
שבעת הנשארים על החוף הופיעה ליד הספינה סירת לנו הגיש המקום כדי אימה — בקשנו בירה, ובעל
פושר ...לפתע התחלני משטרה צרפתית ועליה שבעת חברי הצוות — בריאים
״לימונד קר״ ,חם כמו תה
ושלמים. והאניה ״עכו צהלה ושמחה״...
מרגישים בתנועה חשודה בחוץ. שמענו לחישות, קללות,
לאחר מסע של 4ימים הגיעה ״עכו״ לנמל חיפה
וקולות צרודים חוזרים בלי הרף על המלה הידועה
לנו היטב: יאהוד ! בעל בית הקפה הכניסנו מיד כשהיא מביאה אתה מטען של מכונות חקלאיות,
לדירתו הפרטית שמאחורי הבית — מדוע עשה זאת צינורות אבץ, וחמרים חימיים. בעוד ימים מספר
אין אני מבין עד היום. הקולות גברו והלכו, אבנים נזרקו תחזור ״עכו״ ותפליג במסלולה הקבוע — קו ישראל
בדלת. חשבנו כי אנו אבודים, אולם נראה שבעל אמריקה.
בית הקפה הספיק לטלפן למשטרה כי במקום הופיעו
קפטן צרפתי בלוזית 7חיילי קומנדו שהובילנו לתחנת התמונות צולמו כשעת הקרב מבעד
המשטרה הקרובה״.
לאשנב האניה ע״י חמד קופר, איש הצוות.

ההמ1ן הערבי מתאסף בשמח הנס

מ ב עד לא שנב האניה: ההכנות לה תקפו

ה״שבאב״ ניתק את החבלים. האני
מתרחקת מן ההמון

>0 0כ< 0 0 0 0 0 0 0 0־ 0 0 0 0 0 0 0 0 0

חטא לא יכופר
הוא להזניח את השערות ולא
לטפל בהן כאופן קבוע ושיטתי.
הכרתן שמשערותיה המרהיבים
כה התפעלת, גלתה לך
כודאי את סודה: היא משתמשת
ב״תלתל״ -השמפו החדש
•טל ״שמן״.
השתמשי גם את ב״תלתל״ וגם
לשערותיך הוא ישווה זוהר
משי, רבות ועדנה ותסרוקתך
תרהיב עיני כל.

הנקוי לבעלי טעם

קשת

מנקד .

וצובעת

״תלתל״ גם חסכוני כמיוחד
כשמוש -שפופרת שמחירה
220 פר׳ כלבד -מספיקה לי
25 חפיפות:

סבת היין שדינו
מתוך

נסי ״תלתל״ -הוא יהיה אלוף
שערותיך.

המרבעים שדי עומד פיאם
צץ מצל וסמי מגלת שיר.
פת וכד יין, ופיך המעיר
לצדי ן מיר שירות בערבה —

—תקליט•
בטהובן. ברהמם, צ־־קו 9 3ק •
סי מפיניודו, קו נצר טי
רדיו ־ א 1נ י 1ן

רב לי, אז ערבה?צדן אמיר.

תרגם: ה .סימון

רוו׳

דיזנג־ ף

14נ,

׳ 131

תל־ א בי ב

דן שטיינברג, חניך מועדון־ר,התאגרפות
ע״ש בני ליאונרד (ראה עמוד )2
מודה בבושה שאינו מתעתד להיות אלוף
ההתאגרפות הישראלי מפני שהוא ״רך
מדי״ והבוקס הוא ספורט ״אכזרי״.
לעומת זאת מקוד, דן להצטיין באחד
הימים באתלטיקה קלה׳ בעיקר בשחיה.
בינתים הוא לומד התאגרפות ״כדי
לבלות את הזמן ולדעת להגן על עצמו״.
דו הוא צבר בן , 12 בן חשמלאי
מרחוב פרישמן בתל־אביב, תלמיד כיתה
ז׳ בבית־הספר העממי תל־נורדאו. הוא
אוהב גיאוגראפיה׳ שנא חשבון ושקוע
בבית (ובכיתה) בספרי הרפתקאות.
הוא רוצה ללמוד בגימנסיה (״אם
תהיה לי אפשרות לכך״) ולהיות באחד

הימים למהנדס }אם לא אשנה עד אז
את דעתי
מכתבים חידוש המדע ץ

עינים חומות ורווקה

״בורדו הוא כלב צרפתי, בכל זאת
התידד עם פיגאל, הפוני השטלאנדי.
שניהם שייכים להנרי ואסטלה מיאץ,
הזוג השבדי. ילדתם שנולדה לפני 6
חדשים העולם הזה״.)656 ,
האם כבר מאפשר המדע הזדווגות
של כלב וסוס 1ומי משניהם האי
המאושר 1
חנה כר־אל, רחובות.
תודה על השיעור בדקדוק.

ישראל אפשטיין שואל במכתבו
(״העולם הזה״ )656 מד, גורלם של
אותם צעיר וצעירה שהתגלגלו משעי
״העולם הזה״ לשער ״דבר השבוע״.
לידיעתו: הצעיר הוא מנחם מזרחי,
בן ,22 מלח בחיל״הים. הבחורה היא
רינה גרצמן, בת , 19 מרחוב שלום-

פלמ״ח מול גבעתי
למבקר הספרותי, שכתב את ד,בקורת
על ספרו של יצחק שדה (״העולם הזה״
,)654 יש להעיר שהפלמ״ח לא נכשל,
עשרות ישובים של אנשי פלמ״ח מוכיחים
כי אנשיו המשיכו בדרכו. בשעה
שאנשי ״גבעתי״ יושבים בבתיהם ומש־קיטים
את חובתם הלאומית בכינוסים,
סיפורי זכרונות ופולמוס ״מי עשה
יותר״ ,יושבים לוחמי הפלמ״ח בישובי
משלט. מטבע העולם הוא שאנשי המעשה
כוחם אינו רב בעט ובדבור ולכן
לא יכולים 100 עמודיו של יצחק שדה
להשתוות לספר המסוגנן ורב התוכן
״בשדות פלשת״.

חברי פלמ״ח כמשק אבוקה
המבקר הספרותי :
״לא הייתי בחטיבת גבעתי״...

תמונה וביקורת
בגליון 654 הדפסתם ביקורת על
הספר ״כל האדם״ עם תמונת המחבר
ובתו. האין אתם סבורים כי בצד ביקורת
כה שלילית תמונה כזאת פוגעת בטעם
הטוב ז
סופר עברי, ת״א
הביקורת נכתבה לפי הספר ולא לפי
התנוונה.

הנה המיליון, מר רוקח

בכל מצב ובכל ז מן
* מחים

נזד ; 1

ביום ג 16 /בח״ז הועמד מכבש
של המחלקה הטכנית של עירית תל־אביב
ליד דפוס שהם (רחוב פין .)5
בשעה 10 בבוקר הותנע המכבש, ונשאר
עומד במקום ורועש, והעובד הלך.
שלוש שעות עמד המכבש במקום והקים
שאון. ראינו ילד מטפס עליו ותוקע
אצבע אל הגלגל המסתובב. בשעה
12 הודענו למחלקה הטכנית של העי־ריר(
,ענה לנו עובד בשם ״יוסף״) ,ורק
בשעה אחת אחרי הצהרים בא מישהו
והזיז את המכבש.
קראתי בעתון כי מר רוקח גילה
גרעון של מיליון לירה בתקציב העיריה.
הבנזין של מכבש זה הוא בלי ספק
חלק מהגרעון.

פועל כדפוס שהם

ומה ביחס לרעש?

עליכם 57 בת״א. יש לד, שער שאטני,
עינים חומות ונמשים, והיא יפה בהרבה
מן התמונה (שאינה דומה לד .),חוץ
מזה היא רווקה. יחסיה עם מנחם לא
חרגו מאותה תמונה, שצולמה לפני
שלוש שנים, שעה ששניהם היו חברים
ב״צופי ים״ .רינה היתד, בינתים בחיל-
הים וכיום היא פקידה.
״אחד משלנו״ ,תל־אביב.
לתשומת לב המעונינים.
תיקונים סגן מנהל מחלקת העבודה של התאחדות
בעלי התעשיה שדבריו צוטטו
ב״העולם הזה 656 שמו שלמה מוריאל
(ולא מורא־אל) .לשעבר — מאירוביץ.
על ההקדמה לספרו של מאיאקובסקי
ששימש נושא לביקורת (״העולם הזז־,״,
)656 לא חתם א. שלונסקי׳ כי אם
א. פן. טופס הספר שמסרה ההוצאה
למבקר היה מקוטע.

התצלומים כגליון זה
(הסדר בעמוד — מימין לשמאל
ומלמעלה למטה).
עמודים 7 ,8׳ — 5 ,6רותנברג
וקאופמן, עמוד — 9קאופמן, תמיר,
עמוד — 10—11 שרות ״העולם הזה״,
עמוד — 12 רותנברג.

.העולם הזה״ ,מס׳ 657

דו ד יעקוסב

הפר שה המלאה של
תעלומת ״ גו ־ מ אי ר׳

סמל יהושע וולפסון

דוד ״גרגורי״ יעקוגוביץ

שני מקלות וסימני דם

אנחות, חלוק וצילצול למשטרה

גן־מאיר
בשעה 1אחר חצות׳ בלילה שבין
ה־ 21ל־ 22 לאוגוסט אשתקד צלצל הטלפון
בתחנת ״מגן דוד אדום״ בתל־אביב.
אמבולנס נהוג בידי חנן גרלר,
יצא למקים: רחוב בוגרשוב 62׳ בית
פאקטורי. במקום נמצא צעיר פצוע
קשה בראשו במצב של הכרה מעורפלת.
אמו של הפצוע מסרה כי בנה
נכנס לפתע הביתה׳ ובעמדו על הסף
הספיק להוציא מלה אחת מפיו :
״אמא״ ,וצנח ארצה. מאז לא השמיע
עוד מלה. הוא הועבר לבית החולים
העירוני ושם נקבע, כי הוא סובל משטף
דם במוח. כל המאמצים להוציא מפיו
דבר או חצי דבר עלו בתוהו —
האיש לא היה מסוגל לדבר׳ הגם שלא
ברור אם לא הבין את אשר דיברו
אליו. זהותו נקבעה על ידי אמו: דניאל
פאקטורי בן 25׳ חבר קיבוץ גן
שמואל, נשוי ואב לתינוק.
עוד מטפלים רופאי המחלקה הכירורגית
בפצוע זה והנה הובאה למחלקה
הכירורגית של הנשים צעירה בבת ,20
בהירת שער וצרת גזרה׳ מגואלת בדם,
ואף היא פצועה בראשה. היא הועברה
מתחנת ״מגן דוד אדום״ קרוב לשתים
וחצי אחר חצות, לאחר שקיבלה כבר
שם עזרה ראשונה.

הטלפון למספר 4444
חבצי שעה לפני כן טילפן מישהו
למשטרת תל אביב :״בגן מאיר מוטלת
צעירה פצועה״ .הידיעה הועברה באלחוט
ליחידת משטרה ניידת וזו הגיעה

.העולם הזח״ ,מם 657 -

אים לא יכול היה להשיב לשאלה זו
ואולי אף לא שמו לב לדבריה של
הפצועה.
ואותה שן ה, באותו בנין של בית
החולים׳ בקומה אחרת של אותו אגף,
שכב דניאל פאקטורי וגסס. למחרת
היום נפח את נשמתו. היה זה אחיה,
בן אביה, של הצעירה, שהכיר את
אחותו רק כשלשה שבועות לפני מותו.

ל״גן מאיר״ אשר ברחוב המלך
ג׳ורג׳ .במקום חיכו לשוטרים שני
גברים. המשטרה אספה את הצעירה
והאנשים שקראו למשטרה מסרו את
שמותיהם: יוסף גולדהאבר, שומר לילה
בבית החלוצות ודוד יעקובוביץ
מרחוב תחכמוני ,14 אשר, לדברי המשטרה׳
אמר כי אף הוא שומר לילה
ומקום עבודתו — בית החנוך, לא
הרחק מהמקום. אותה
שעה לא ידעו
רופאי בית החולים
ולא המשטרה, כי
קיים קשר בין שני
הפצועים השובבים
במחלקות השונות.
בזמן הטיפול מכרה
הצעירה לרופאים, כי
היא הותקפה
מאיר׳ בשבתה שם
עם ידידה, וכי המתקיף
התגבר עליה
והצליח לקיים את
זממו. הצעיר שהיא
ישבה אתו על הדשא
בגן הוכה בראשו
בידי אותו
אדם שהתקיפה.
מדי פעם׳ ספק בהכרה
ספק בהקיץ
שאלה הצעירה, שסבלה
מאיבוד דם
דניאל פאקטורי ז״ל
״טרמ 3אל מקום הפגישה...״
״היכן דני?״ אולם
איש מבין הרופ
״סגנון
היה

הוא היה צעיר ומחונן עדין־נפש
בכשרונות. מוסיקאי
לפי מקצועו ובלבו להיות האמביציה
גדול. קומפוזיטור פאול בן־חיים׳ קומפוזיטור
בעל שעור
קומה שהיה מורו,
כתב עליו, בין
השאר :״הוא היה
אחד הטובים בין המוסיקאים
הצעירים.
עתיד גדול היה צפוי
לו כקומפוזיטור, מנצח
ומחנך מוסיקלי״.
והנה
אשר כתבה
עליו, ליום השבעה
למותו׳ דפנה ס.
מחברותיו :
אחת
״...סגנון היה לו. לא
סגנון בית הקפה של
תל־אביב, לא סגנון

המכונית המהודרת, גם לא של הג׳יפ
הדוהר. בשבילו ובשבילנו, חבריו׳ היתד,
תל־אביב אחרת — תל־אביב של שפת
הים עם פרחי נר הלילה המליחים
בדממת החולות׳ תל אביב של רחובות
שותקים וגדרות אבן ...תל אביב של
פרוטה ושל תירס חם, של נסיעה בטרמפ
אל מקום הפגישה, של קונצרטים
מעל גבי תקליטים״...
זה היה דני פאקטורי.

התיאור הראשון
עוד באותו יום מסרה הצעירה הפצועה
את עדותה לחוקר המשטרה. היא
נפגשה עם אחיה בשעה 9בערב. הם
לא הכירו זה את זו עד שלשה שבועות
לפני כן, אך ידוע ידעו כי יש
לה אח ולו — אחות. לדבריה: הלכו
לגן מאיר ושוחחו על ענינים שונים.
לא הרחק מהבמה העשויה אבן׳ אשר
בקצהו המערבי של הגן׳ שפונה לרחוב
בצלאל, ישבו על הדשא. השעה היתד,
כבר קרוב ל־ . 12 הם ישבו זה מול
זו׳ כאשר לפתע יצא מבין השיחים
אדם מזוין במקל והכה את דני בראשו
מיד עם זה הלם על ראשה של הצעירה
— מוסרת העדות. השנים צנחו
ארצה מתבוססים בדמם. היא שמעה
את דני נאנח. המתקיף עזבה לרגעים
מספר, והיא ניצלה את ההזדמנות
וניסתה לברוח. אך בהיותה בסוף השביל
הראשי, השיגה המתקיף והחל להתאבק
אתה. כשעה ארכה היאבקות זו
ביניהם׳ ותוך כדי כך הכה אותה האדם
על פניה׳ עד אשר לבסוף הצליח להת־

שהוא, השומר, העיר לו, כי במקרים
כאלה יש להודיע למשטרה והאיש נשמע
לו בלי היסוסים. הנקודה השלילית,
שחיזקה את החשד היתד, בזה
שהאיש, שהזעיק את המשטרה בטלפון
ושתיאר ע״י השומר והצעירה כספרדי
מסר כי שמו הוא יעקובוביץ
— והרי הוא שם אשכנזי טיפוסי.

יעקובוכיץ נאסר כביתו
מכאן אפשר היה להניח, כי הכתובת,
שמסר האדם למשטרה, היא בדויה.
ואולם משבאו לרחוב תחכמוני ,14
הסתבר, כי בחצר של אותו בית גר
אמנם אדם בשם דוד יעקובוביץ, יהוא
איש בן ,35 בעל לאשר, ואב חורג
לילדה קטנה. אותה שעה לא היה
יעקובוביץ בבית. בחיפוש שנערך בהעדרו
נמצא תת מקלע סטן, צרורות
מפתחות וכ־ 40 תמונות של בחורות.
עוד מחפשים השוטרים בבית, והנה
בא הדייר עצמו. הוא לא הכחיש כי
הוא אותו אדם שהיה אותו לילה בבית
החלוצות כאשר באה המשטרה, ולמעשה
הוא אשר הזעיקה. והראיה —
הוא מסר את שמו וכתובתו, המתאימים
למציאות.
האליבי גבר עליה ולבצע את זממו. מיד אחר
כך, המשיכה הפצועה את עדותה ,תרחק
המתקיף מהמקום וחזר אליה כעבור
שמונה או עשר דקות כשבידו
חלוק. הוא כיסה את גופה ואמר ״כאן
לא ימצאו אותך׳ בואי הצדה״ .היא
ביקשה ממנו שיזעיק את ״מגן דוד
אדום״ והאיש שוב התרחק מהמקום,
כדי למלא את מבוקשה. בזמן העדרו
נסתה לצעוק ״הצילו״ אך לא נענתה.
כעבור זמן מה הבחינה בש:־ אנשים
המתקרבים למקום ובידו של אחד מהם
פנס חשמלי. היו אלה, כפי הנראה,
השומר והאדם שטילפן ל״מגן דיד
אדום״ .שוב עברו כמה דקות והופיעה
המשטרה׳ שאספתה מן המקום והע־בירתד,
לתחנת ״מגן דוד אדום״.

שלשה תפקידים
בשבע בבוקר למחרת הדרמה שהתחוללה
בגן מאיר׳ נטל לידו את החקירה
מנהל מחלקת החקירות של משטרת תל
אביב, הקצין יהודה פראג (כיום סגן
מפקח מחוזי) .בעל מחשבות ברק, מהיר
תנועה ותפיסה, החל הקצין פראג בחיפוש
מאומץ אחר מפתח או קורטוב
של מפתח, שבעזרתו אפשר יהיה לפענח
את הפשע. אותה שעה היה כבר
ברור, כי הצעיר שנרצח והצעירה שנפצעה
הם שני קורבנות של אותו פשע
עצמו, לעזרתו של הקצין פראג בא

סגנו, שמאי זוהר ,״המוח המשפטי״
של מחלקת החקירות, בעל עינים חול־מות
ומבט של קטיפה, אך תקיף
בדעתו ומעמיק לחשוב. הם קראו שוב
ושוב את עדותה של הפצועה.
באותו בוקר החליטו השנים, כי
לפניהם עומדות בשלב זה שלש פעולות
דחופות, שאותן יש לבצע במהירות
המכסימלית: א׳ — למצוא את
בעלת החלוק, שהובא ע״י ידי המתקיף
לצעירה ; ב — לגבות את עדותם
של שני הגברים, שטילפנו למשטרה,
וג׳ — למצוא מיד כל סימן חשוד
במקום הפשע, העלול לקדם את פתרון
החידה.

החיפושים כמקום הרצח
אותה שעה נמצא במקום הפשע
המפקח נתן קפלן, רחב כתפיים ובעל
עיני תכלת, חוקר ותיק, היודע׳ בעת
הצורך, לעבוד עשרים וארבע שעות
ללא הרף. הוא חיפש במקום טביעת
סוליות וכל סימן אחר, העלול לשמש
״מפתח״ .באחד המקומות מצא מקל;
שבו משתמשים הגננים כמשענת לשיחים,
ועליו סימני דם. במקום אחר —
שוב מקל ועליו סימני דם. לא הרחק
ממקום הפשע היה גדר תייל .״יתכן
שהאדם בא מכוון זה״ — הרהר קפלן
— ״ואולי, במקרה כזה, נקרעו בגדיו

נן־מאיר: מקום הפשע
הזוגות באו למחרת

מן התייל הדוקרן. אך היכן מוצאים
את האדם

ה״סרג׳נט המסורתי״
הסמל (כיום מפקח) יהושע וולפסון,
הוא הרביעי בחבר החוקרים, אשר
מכמה בחינות מזכיר את אותו ״סד־אגדתי
מתוך סיפורי הבלשים.
ג׳נט״
מקץ שמונה חדשים, מאז הפשע ועד
הגיע העניו לבית הדין, תקופה שבה
היה הסמל ל״נושא הכלים״ והתיקים,
למד וולפסון בעל פה את כל פרשת
גן מאיר, החקירה והמשפט ואין לך
פרט שאינו נהיר לו. יחד עם החוקר
קפלן יצא וולפסון בלילה שלמחרת ל״גן
מאיר״ והסביבה. אותו לילה אחרי חצות,
ביקרו בגן גם ראשי החקירה פראג
וזוהר, ובדקו את מצב האור והתנאים
האחרים. על אף העובדה שמעשה הפשע
התפרסם כבר בעתונים, לא נכנעו
צעירים מבוא בלילה שלמחרת זוגות לאותו גן ציבורי. החוקרים לא שכחו
גם את ההשערה המקובלת, כי הפושע
להופיע במקום הפשע זמן מה עלול אחר המעשה. לשם כך באו בלבוש אזרחי
והתנהגו בצורה, שאינה עלולה
לעורר חשד ואף השתטחו על הדשא
כדוגמת אחרים.

החיפוש אחר שכי שומרי לילה
אותו לילה, מוצאי ה־ 23 באוגוסט,
יצא החוקר קפלן לבית החלוצות כדי
לראות את שומר הלילה. הוא מצא את
גולדהאבר בקרבת הגן. השומר סיפר,
כי האיש השני, שהיה בחברתו בשעה
שהמשטרה באה למקום הוא הוא אשר
בא אליו לבית האלוצות ומסר לו על
דבר המצאה של צעירה פצועה בגן
מאיר.
מכאן הלך החוקר לבית החינוך
כדי לראות את האדם השני, אך לא
מצאו שם. נאמר לו, כי במוסד זה
אין שומר לילה מיוחד. בשעה שלש
לפנות בוקר חזר החוקר אל שורר
בית החלוצות, כדי לקבל ממנו פרטים
מלאים על האיש וכן תיאור מראהו.
גולדהאבר היה סבור כי אותו אים
שבא אליו קרוב לשתים אחר חצות
בלילה הקודם, היה ספרדי.
עם שחר ישבו החוקרים במשרדם
והשוו את שני התיאורים: זה שנמסר
ע״י הצעירה המותקפת וזה של השומר.
היה דמיון בפרטים, ושני המעידים דמו,
כי האיש לא היה בן לעדה האשכנזית.

החשד הראשון
כאן עלה החשד: האיש שבא לטלפן
הוא הוא האדם שביצע את הפשע.
השערה זו התחזקה נוכח עדות הצעירה,
כי אמנם ביקשה ממתקיפה שיזעיק
את ״מגן דוד אדום״ .ואמנם מסר השומר
גולדהאבר בעדותו, כי האדם שבא
אליו ביקש תחילה לטלפן למ.ד.א. אלא

מיד במקום מסר יעקובוביץ את
האליבי שלו: אותו יום היה בבית
ליד ובמחנה צבאי בקרבת מקום. הוא
חזר לתל אביב בשעה 1.30 אחר חצות
וירד ברחוב דיזנגוף. קצין צבא הסיע
אותו במכוניתו מהשביל היוצא מכפר
הדסים לכביש חיפה. בדרכו הביתה מרחוב
דיזנגוף שמע אנחות המגיעות
מ״גן מאיר״ ,נכנס פנימה ושם מצא
את הפצועה. היא ביקשה ממנו שיזעיק
את ״מגן דוד אדום״ ,והוא עשה כן.
ובבוא המשטרה מסר את שמו וכתובתו.

הזיהוי
לערך כאור קלוש
למחרת היום, בשעות הערב, נערך
בבית החולים ״הדסה״ מסדר זיהוי
בפני הצעירה הפצועה. הקצין חיים
פלסר, איש משמעת ובעל שפם בסגנון
פרוסי, בחר, כפי שמסר אח״כ
בבית המשפט, שמונה אנשים, הדומים
כולם בקומתם ומראיהם לחשוד, הלבישם
בגדים שווים והעמידם בשורה. באולם
הודלק אור קלוש, המזכיר את
האור באותו מקום של הגן, אשר בו
אירע הפשע. חבושה תחבושות וחיורת
כסיד הוכנסה הצעירה על אלונקה והועברה
על פגי השורה. כחצי שעה ארך
הזיהוי. הצעירה הסתכלה בפני האנשים
אשר בשורה, ואח״ב מששה בשערותיו
של כל אחד מהם — סימן, שלפיו
ביקשה לזהות את המתקיף. כפי שטענה
אח״כ התביעה בפני בית הדין זיהתה
הצעירה את יעקובוביץ כאותו אדם,
שהתקיפה בגן מאיר. כמו כן נערך
במקום זיהוי על פי הקול, וכל אחד מי
המשתתפים בזהוי קרא, תוך הדממה
ששררה בחדר בית החולים מספר משפטים
:״נשבעתי שאהרוג אותך, או
שאני אעשה לך ...אני אביא לך חלוק...
אני אקרא למגן דוד אדום״ .אולם זיהוי
זה לפי הקול נתקל בקשי יסודי :
הצעירה לא שמעה כהלכה מחמת המכה
שקיבלה באוזן. ובתום שמונה חדשים
עמדה הצעירה על דוכן העדים בבית
המשפט המחוזי ובהצביעה על יעקו־בוביץ
אמרה :״זהו האיש שהכה את
דני על הראש, ואשר הכה אותי ואשר
אנס אותי ואחר כך הביא חלוק וקרא
את המשטרה״.

משטרה מול משטרה לשעבר
ב־ 25 באוגוסט הובא יעקובוביץ בפני
שופט שלום והוצאה נגדו פקודת
מעצר. הוא נאשם ברצח, שעונשו, במקרה
שיימצא חייב בדין׳ הוא אחד —
מוות.
כמה ימים אחרי זה קיבל לידו עורך
דין י. בן־ימיני, מגדולי הסניגורים במז
דינה בעניני פשעים חמורים, את ההגנה
על יעקובוביץ. כעבור זמן מה הצטרף
לסניגור כיועץ מיוחד לענינים פליליים
שלמה רוזנשטיין, חוקר פשעים בעל

״העולם הזה״ ,מס׳ 657

טרת תל אביב. מאז ואילך עמדו כאילי
זה מול זה במאבק המשפטי הקשה והמסובך
הזה ששמו ״המקרה בון מאיר״
התביעה הכללית הנעזרת בחוקרי המשטרה
מצד אחד והסניגור בעל ר,ממס־רמנט
ועוזרו המומחה לחקירת פשעים
מצד שני.

החיפוש אחר האמת
כדי לברר את אמתות האליבי שמסר .
יעקובוביץ יצאו קפלן וולפסון׳ כשהנאשם
נלוה אליהם׳ לאותו שביל המוביל
מכפר הדסים, אשר בו פגש, לדבריו,
יעקובוביץ בקצין שהסיעו לתי־אביב.
הם פגשו במקום את השומר
שלמה ארליך, שסיפר להם, כי באותו
לילה לא עברה מכונית בשביל. הס
המשיכו את דרכם למחנה הצבאי ושם
הצביע יעקובוביץ על בית, שבו קנה
אותו יום סיגריות וגזוז. רב־סרן ברמן,
מפקד המחנה, הסביר להם, כי במקום
זה אין קונים סיגריות. דברים אלה
הביאה התביעה לבית המשפט כהזמנה,
והסתעפה בעדים. מהמחנה נסעו החוקרים
לרחוב דיזנגוף ויעקובוביץ הצביע
על הבית ,145 אשר אליו נכנס הקצין
שהסיעו לתל אביב. בעל הבית, נתן
איניכוביץ, העיר אחר כך, כי בביתו
״מודוס אופרנדי״ — הוא שם ידוע
לא מתגורר קצין צבא או משטרה, הגם
למדי לחוקרי פשעים. פירושו ״שיטת
שבאחד החדרים מתגוררת חיילת.
המבצע״ והכוונה להשערה, כי רוב הפושעים
החוזרים על מעשיהם, נוהגים
כקפה אשר כרחוג רענן
לבצעם על פי אותה שיטה עצמה והיא,
הצעד הבא של החקירה היא בכוון
השיטה, עלולה לשמש מפתח. גם על
אחר לגמרי. בדעתם כי יעקובוביץ הוא
כך חשבו החוקרים, כאשר, בחטטם בדימהעדה
היוונית החלו ״לחטט״ בחוגים נים וחשבונות, נתקלו במקרה דומה
אלה. בקפה ״רענן״ אשר ברחוב רענן להתקפה של 21 באוגוסט, שאירע באוהכירו
את יעקובוביץ בשם ״גרגורי״ תו גן מאיר כמה חדשים קודם לכן.
היינו — היווני. אברהם גילסובר, מוכר סרן צבא, שהותקף על ידי אדם אלמוני,
הסיגריות בבית הקפה, העיד כי ראה
בשעה שישב עם בחורה בגן, הוזמן
באותו ערב את יעקובוביץ בתוך בית למסדר זיהוי. הסרן ביקש לזהות את
הקפה משחק ב״שש־בש״ עד שעה הנאשם על ידי מישוש שריריו, מאחר
שמונה, ואילו אדם אחר מבין יושבי
שבמקרה שלו הוא נאבק עם המתקיף
המקום ידע לספר כי ראה את הנאשם
בחשכת הליל. הסרן מסר אחר כך כיי
עד שעה 11 באותו ערב.
האיש שהתקיפו היה דומה לנאשם על
בהיותם משוכנעים, כי הצליחו להזם פי מבנה גופו.
את האליבי שמסר יעקובוביץ להגנתו,
החלו החוקרים לחפש אחר החומר ההנקודה
הפסיכולוגית
עובדתי׳ שיוכל לשמש הוכחה, כי הנאשם
הוא שביצע את הפשע ב״גן
בינתים הצליחה המשטרה לגלות את
מאיר״ .ד״ר הרברט נוסבוים, כימאי,
בקטריולוג וסרולוג, שהתמחה במשך הבחורות, שתמונותיהן נמצאו, לדברי
שנים בבדיקות משפטיות, נתבקש על התביעה, בדירתו של יעקובוביץ. התידי
החוקרים לערוך מספר בדיקות, ברר כי התמונות נגנבו מהן בהזדמנוכל
המוצגים, המקלות, הבגדים וכו׳ יות שונות ביחד עם ארנקיהן בגן מאיר,
הועברו למעבדתו כדי שייקבעו סוגי כאשר ישבו או שכבו על הדשא. אחהדם
שנמצאו על הבגדים. לפי זה ביקשו דות מהן טענו במשטרה, כי חפצים
לקבוע אם הדם שנמצא על בגדיהם של אחרים, שנעלמו עם ארנקיהן הוחזרו
המנוח, הצעירה והנאשם זהה ; מהי להן בדואר. בנקודה זו ראתה החקירה
הדרך שבה נוצרו הכתמים (אשר לנאשם גח חלק של ״שיטת הביצוע״ וגם מפתח
עצמו לא הצליחו לקבוע בודאות את פסיכולוגי, שעלול להעיד על אופיו של
טיב הכתמים שעל חולצתו, מאחר שהיא האדם.
לפי סברה זו׳ יעקוביץ הוא ״ד״ר
היתה אחר כביסה, כאשר באה המשטרה
יעקיל ומר הייד״ .אם גנב ארנקים
לביתו. כמו כן לא נמסר בבית המשפט
על ידי עד איזה שהוא, כאילו היה והחזיר אח״כ חלק מן החפצים לקרב־נותיו,
הרי יכול גם להיות שהתנפל
יעקובוביץ מגואל בדם ; בשעה שבאה
המשטרה למקום שרר חושך ולדברי על הצעירה בגן־מאיר ואח״כ קרא בעצהעדים
עמד הנאשם במרחק מה מן מו למשטרה...
לאחר שתי חקירות מוקדמות, שנעהמקום)
.מטרתה של בדיקה אחרת שערך
ד״ר נוסבוים היתד. ,לקבוע על פי רכו בפני שני שופטים חוקרים (אחת
סימנים מסוימים, שנמצאו על בגדיה מהן נתבטלה בגלל סבות פורמליות׳
של הצעירה ועל פי בדיקה שנערכה הובאה סוף סוף הפרשה לבית המשפט
המחוזי בתל אביב כשפרקליט המדינה
אצל הנאשם, אם אמנם הוא הוא שאנכה.
המומחה ד״ר נוסבוים שהעיד אח״כ בעצמו, א.ל. שמרון, אדם גבה־קומה
ולכאורה קר מזג ומתון, קיבל את
בבית המשפט קבע, כי הנאשם הוא
עקר ואילו גם הסימנים, שנמצאו על ד,קטיגורית לידו. כל החומר על העדוהבגדים
מוכיחים מצב ביולוגי דומה יות הרבות הובא על ידי התביעה נגד
הנאשם, היושב בשקט בתאו ועוקב
של האדם שגרמם.
בהתענינות אחר מהלך המשפט. לעומת
כל האשמות והחומר העובדתי שהובא
סימפוזיון מדעי
נגד שולחו, טוען סניגורו של הנאשם,
ו״מודוס אופרנדי״
(כל אלה העסיקו את החוקרים ימים כי יעקובוביץ הוא חף מפשע. טענת
עו״ד בן־ימיני היא כי כל הבדיקות
ולילות ובמשך החדשים הלכו ונצטברו
על שלחנותיהם של קציני המשטרה שנעשו על ידי המשטרה ״אינן שוות״
ונעשו בצורה מרושלת.
מזה והסניגור מזה — ספרי מחקר
לסוגיהם השונים. הדיונים הארוכים שנערכו
אח״כ בבית הדין המחוזי בתל הסניגזריה אביב הזכירו לפרקים סימפוזיון מדעי,
מאשימה את המשטרה
כשגם הקטיגור וגם הסניגור מראים
תוך כדי משפט מסובך זה השמיע
בקיאות במדע הרפואי ומצטטים מתוך
הסניגור כמה וכמה פעמים דעות שליספרים
דעות של מומחים).
ליות על החקירה של המשטרה, אשר
לדבריו ״מעוררת ספקות רציניים ביחס

.העולם הזה״ ,מם׳ 657

רחוב תחכמוני 14
הכתובת התאימה למציאות״.

קפה ״רענן״
...אך האליבי לא החזיק מעמד

לכשרותה״ .ביו השאר האשים הסניגור
את החוקרים כי הזריקו לנאשם זריקות
בזמן החקירה והחזיקוהו בבית
חולי־רוח .״במשך שני ימים רצופים
חקרוהו קציני משטרה בבית חולים
״גהה״ ,ועשו לו שמונה זריקות נגד
רצונו כדי לטמטמו ולהוציא ממנו הודעות״
— קיטרג הסניגור. כדי להוכיח
זאת הזמין הסניגור בשעתו את ד״ר
יעקב וויינשל, רופא, אל בית החולים
והוא בדק את הנאשם. כמו כן טוען
הסניגור, כי באותה עדות ראשונה,
שמסרה הצעירה המותקפת, נמחקו שלא
כהלכה ששה פסוקים (שתכנם ידוע אמנם
לבית המשפט) ואשר בהם יש משום
הסבר למה שאירע בגן מאיר בין הצעירה
והמנוח לפני הטרגדיה. לבסוף
ביקש הסניגור לערוך בדיקות ביולוגיות
חדשות כנגד הבדיקות שנערכו על
ידי ד״ר נוסבוים, כדי להוכיח שאיננו
עקר ושלפיכך הסימנים שנמצאו על
בגדי הנתקפת לא נגרמו על ידו. לשם
כך פנה הסניגור למומחים אחרים.
אם תוכיח בדיקה נוספת זו שיע־קובוביץ
אינו עקר, עלול הדבר
לשנות — לדעת הסניגור — את כל
פני המשפט.
ימים על ימים עמדו עד כה הפרקליטים
בבית המשפט, המלא בדרך כלל
עד אפס מקום, כשבתא יושב יעקובוביץ
הנאשם, שגורלו נמצא על כף המאזניים.
האם רצח, האם הוא האיש, אשר ביצע
את הפשע ב״גן מאיר״ ,הרג את דניאל
פקטורי והוסיף פשע מכוער באחותו?
התשובה לכך תינתן על ידי פסק הדין.

אשת עקובוב־ץ פונה
למצפון
״אני נשבעת בכל הקדוש לי שאני
מאמינה באמונה שלמה שבעלי הוא חף
מכל פשע״ ,אמרה לסופרנו אסתר יעקו־בוביץ,
אשתו של הנאשם, כשביקרנו
אותה בחדרה הזעיר בצריף־עץ הנמצא
באחת החצרות האחוריות במשכנות העוני
של רחוב שבזי בתל־אביב.
בחדר זה, בו גר הנאשם יחד עם
אשתו ותמר הקטנה בת ה־ ,5אין אלא
מיטה, ארון ושולחן רעוע. אסתר נראית
כבת 40 וסימני הדאגה האיומה
הפרושה על חייה מצטיירים על פניה.
היא אומרת את דבריה בלהט ובשפה
המעידה על השכלה, בהשתדלה לעצור
את הדמעות המרטיבות מפעם לפעם
את עיניה. תמר, חולנית, צמוקה וב־ר,ולה,
עוקבת אחרינו בעיניה הגדולות.
״זה למעלה משנה רומסים אותי
ברגליים. אחרי העוול הנורא שנעשה לי
איבדתי את האמונה בבני־אדם. לא ניתן
לי לדבר ביחידות עם בעלי. יכולה
אני רק למסור לו שאני מאמינה בו
בכל לבי ונפשי.״
״יעקובוביץ הוא בעל לב שאינו

במדינה
עדי באבא ־ עד שו מה?
ראשוני ״העולים הליגליים״ מבגדאד
הגיעו השבוע ללוד. הממשלה העיראקית
השלימה, כנראה, עם הרעיון
של מגע עם הציונים, ורק עומדת על
״חיטוי״ סמלי של האוירונים האמריקאיים
מפני המגפה הציונית — חניה
טכנית בקפריסין הנייטראלית.
מבצע זה יכניס לממשלת עיראק
סכומים הנאמדים ביותר ממאה מליון
דינר ברכוש יהודי נטוש. נראה שכשרונם
של עלי באבא וארבעים השודדים
המפורסמים לא נעלם מבבל.

על כל פנים׳ אחרי ד,אינצידנט הרוסי־אמריקאי
לפני חודש, שעה שהפילו
הסוביטים מטוס־צי אמריקאי ליד החוף
הבלטי, נראה האינצידנט הקטן בין ישראל
ובריטניה כטפיחה על הגב ממש...

עולים סול...

לפני שנה וחצי הפיל חיל־האויר
שלנו ארבעה מטוסים בריטיים בדרום
הנגב. לרגע היה נדמה שתפרוץ מלחמה
גלויה בין בריטניה וישראל. מאז זרמו
מים רבים בירקון ובתמזה — ולפני
שבוע שוב הוכרח מטוס בריטי לרדת
בחוף תל־אביב. אלא שהפעם נעשה
הדבר בנימוס — צרור קטן מעל לראש
הטייס, חקירה ידידותית על כוס קפה
(צנע) וניפנוף יד כשהמטוס המריא
לדרכו.
כל הרוצה בכך יוכל לראות ב״אינ־צידנט״
עדין זה עדות להשתעבדות
ישראל למערב (ה״אימפריאליסטי״ או
ה״נאצו־בריטי״) .אולם מתחבאת מאחריו
עובדה חשובה הרבה יותר: בשנה
האחרונה השתנה יחס ״האדם הפשוט״
שלנו כלפי בריטניה. השנא ; העיוורת
לבריטים נעלמה. קבוצת כדורגל בריטית
נתקבלה בהתלהבות כ,ערת (״העולם
הזה״ .)656 נתברר שמשרדי הממשלה
המסודרים ביותר הם דוקא אותם
שהמשיכו בשיגרה הבריטית. ואפילו
מעשי־הזוועה הבריטיים מהימים ההם
(״היפו״ ו״אלפנט״) נראים כיום פחות
איומים.

בבוקר לא עבות הרגישו העולים
תכונה מוזרה סביב גדרות המחנה שלהם
— הנקרא משום מה בית־עולים —
ראש העין. אלו היו אלה תושבים ותיקים
של הארץ, ודאי היתד, תכונה זו
מזכירה להם את ימי־המצור הידועים.
אבל העולים התימנים יודעים כי אין
איש חושב להרע להם. ואם יהודים
השכימו קום, ודאי בגלל דבר חשוב.
כיון ש״יש שכל לישראל״.
בכל תופעות הציביליזציה, באוטו וב־אוירון,
בבנין ובשוטר הם רואים את
״השכל שיש לישראל״ .ומעתה נוספה
להם הוכחה חדשה :״עבודה מאורגנת״.
באותו בוקר הקיפו את המחנה מאות
פועלים מפתח־תקוה ולא נתנו לעולים
לצאת לעבודה בפרדסי־הסביבה. מדוע
הוא כל כך רע ״ישראל״ זה מלשכת־העבודה?

הצד השני של קודר,מצור עמדו
אוטובוסים של ״דן״ ומכוניות משא של
פרדסנים נותני־עבודה ולהם לא הרשו
להעמיס את ״הפועלים״.
נערה אחת צעקה :״היום נגמר
השבוע ...אני צריכה לקבל את התשלום
השבועי.״
״כמה הוא התשלום שאלו
אותה הצרים.
״ 2רילות״ — ענתה הנערה— .
וכאן שוברו שלוש חירויות־היסוד
שתוכנסנה אליבא דכל הדעות בחוקת־היסוד
או בחוקי־היסוד של המדינה :

מאפשר לו לראות בסבל של הזולת.
אין משפחה בסביבה זו שלא עזר לה.
בחדר ממול גרות שלוש בחורות, ומעולם
לא נשא אליהן את עיניו.
״אני קבורה חיים. אני עובדת ומר־ויחד,
עשרים לירות לחודש במקום שם
אין יודעים מי אני, אם יוודע הדבר
אוכל לגווע ברעב. מאז נאסר בעלי לא
בא איש לבקרני. אפילו משפחתי פוחדת
לדרוך על מפתן חדרי.
״בבירור הפרשה התעללו בי, הת־יחסו
אלי כאל פושעת ושמו אותי
לבזיון. אני תובעת את ערכי כאשד״
את היחס המגיע לכל אשד, באשר היא
אשה׳ מכל גזע וכל מעמד.

״אין לי האמצעים ללחום למען בעלי.
היתד. לי דירה יפה׳ שנהרסה במלחמה,
ועתה גרה אני בתנאים משפילים אלה.
איני יודעת איך אוכל לגמול לעורו־הדין
בנימיני על כל אשר עשה עבורני.
הוא הקריב שנה מחייו כדי להציל את
בעלי, מבלי לקבל תשלום. בלעדיו הייני
אבודים.
״בעלי חף מפשע. מישהו מעונין
לגולל עליו אשמה שאין הוא אשם בה,
לחסלו ולהשמידו. כאשר קרה לי יכול
לקרות מחר לכל אשד, אחרת. כל עוד
לא ישתנה המשטר המאפשר להרוס
חיי משפחה בלי יסוד, יכולה לרדת
שואה כזאת על כל משפחה אחרת.״

צדור־כדודים ידידות

אסתר יעקוכוביץ מסתירה פניה

תלמידי הרצליה ״מבקריה״ כמשפט

״גוללו עלי שואה איומה..״

...והקהל מבקר כבהצנת קולנוע

— חרות העבודה לכול — מיוצגת
ע״י העולים.
— חרות ההעסקה לכול — מיוצגת
ע״י בעלי המכוניות.
— חרות הארגון — מיוצגת ע״י
הצרים.
המצור הוסר בו ביום. בערב באו
המעבידים ללשכת העבודה ושאלו על
שכר העבודה המאורגנת. ההפרשים היו
גדולים מאוד. פועל הלשכה מקבל לפעמים
פי עשרה מאשר עולה מן המחנה.
באין ברירה, הזמינה פועלים מהלשכה.
למחרת יצאו כמה מאות מבוטלים לפר־דסי־הסביבה.
ומחרתיים שוב לא הוזמנו
פועלי הלשכה, ושוב הופיעו האוטובוסים
ומכוניות המשא ליד שערי מחנה
ראש־העין.
ושוב הופיעו משמרות המצור, הנמשכות
זה היום הרביעי.
כן, גם המשטרה הופיעה. אולם לא
התערבה.
כן, גם הממשלה דנה. אולם טרם
החליטה.
ובאמתחתה של שרת העבודה יש
הצעת חוק על עבודה מאורגנת. לפי
הצעת חוק זו, כל מעביד מחוייב יהיה
להזמין פועלים אך ורק באמצעות לש־כת־העבודה,
וכל פועל מחוייב יהיה
להרשם בלשכה.
ובינתים: המצור נמשך, המשטרה
רושמת כי לא היתד, כאן הפרעת־סדר
והפרדסנים נאנחים :
״היו פעם ערבים, וגרשו אותם...
כעת יש תימנים ומפריעים להם לצאת
לעבודה: מה יהא על זכויות הפרט
במדינת־ישראל?״

...ורופאי ביוקר
מעניין, כי אותם שגינו את השבתת
ה״תימנים הזולים״ מחייבים את שביתת
רופאי־ר,מדינה( .כלומר הימין).
ואלה אשר הצדיקו את המצור על
מחנה ראש־העין התנגדו בחריפות גדולה
ביותר לשביתת הרופאים( .כלומר השמאל).
כלום
הימין הוא בעד הגדלת השכר?
לא. הרי זו הסיבה שגינו את המצור
על ראש־העין — ,כי המצור מונע את
הורדת שכר־ד,עבודה.
כלום השמאל מתנגד להעלאת השכר?
— לא. הרי מכריזה ההסתדרות
שביתות למכביר.
המאבק גם בראש־העין וגם של
הרופאים היה על ״ארגון״ .התימנים
אינם מאורגנים. הרופאים מאורגנים,
אולם מחוץ להסתדרות.
ההסתדרות ראתה בשביתה העצמאית
של ״ההסתדרות הרפואית״ פגיעה באיגוד
המקצועי ואחדותו. בגלל עצמאות
זאת תמך הימין בשביתה.
לפני ההסתדרות עמדה השאלה :
האם חבריה (ורבים חברי ההסתדרות
בקרב הרופאים השובתים בניגוד לדעתה)
יעדיפו את משמעת ההסתדרות על משמעת
ארגון שהוא מחוץ לה 1ומכיוון
שבראש השביתה עמדו חברי־הסתד־רות,
גם לאחר שההסתדרות אסרה על
חבריה להשתתף בשביתה, יועמדו כל
רופאי־ר,מדינה חברי ההסתדרות לדין
ההסתדרות.
בזמן האחרון אירעו הפרות רבות
של משמעת ההסתדרות. בעיקר מצד
פועלים העומדים תחת השפעת מפלגות
השמאל ההסתדרותיות. הנהלת ההסתדרות
נלחמה בהם קשה. השנה האחרונה
היתד, גדושה מקרים כאלה. היו איומים
רבים. אולם עד כדי העמדה לדין ההסתדרות
לא הגיע הדבר.
והנה, מד, שלא העז הועד הפועל
של ההסתדרות לעשות נגד פועלים, הוא
עושה נגד רופאים.
״ההסתדרות לא תוסיף לסבול הפרת
משמעתה״ — הכריז פינחס לוביאניקר,

,העולם הזה״ ,מם׳ 657

המזכיר
מפא״י.
הם לא
תקדים

מלא המרץ של ההסתדרות, איש
אנשי מפ״ם אישרו את הקו.
הרגישו כי נתנו בידי מפא״י
מסוכן מאד נגד עצמם.

שררה מעופפת
משה שרת יוצא בקרוב לאפריקה
הדרומית ; גולדר, מאירסון — לארצות
הברית ; יוסף שפרינצק טס לארגנטינה.
אחרים — בתור. שמועה אומרת, כי
אי־שם מונחת הזמנה לראש־הממשלה,
שטרם החלים עליה. רק אליעזר קפלן
אינו מתכונן לעזוב את הארץ: הוא
מטפל בתקציב. אולם למעשה יהיו כל
השרים היוצאים לדרך שליחיו של שר
האוצר.
אגב עוד שני אישי־מעלה עמדו
לצאת לחו״ל, ולא יצאו. קודם־כל זלמן
שזר, שר החינוך, לועידת אונסק״ו.
אולם קם רעש בעתונים, שטענו, כי
ראשית ענייני החינוך אינם בסדר, ושנית,
כי אונסק״ו — לא מכניסה דביזים...
ושנית: הנשיא פרופסור חיים ווייצ־מן
דחה את צאתו להבראה לאיטליה.
וסיבת הדבר, כי לא היה מי שימלא
את מקומו בהעדרו מאחר שיו״ר הכנסת
(ממלא מקום הנשיא) יצא לארגנטינה.
פרופ׳ וייצמן ייצא להבראה לאחר שמר
יוסף שפרינצק יחזור, הרי אי־אפשר
להשאיר את מדינת־ישראל בלי נשיא.

שר הפני גפנע...
אחרי מאבק נסתר, שהגיע עד לשר
הפנים, ניצחו דז׳יגן ושומכר לאורך
כל החזית — הורשה להם להמשיך
להופיע באידיש.
כידוע, קיימת בארץ תקנה לפיה
אסור לאמנים מקומיים להופיע בשפה
זרה, ואילו לאמנים אורחים מותר להופיע
בלועזית במשך ששה שבועות.
משנסתיימו ששה שבועות להופעותיהם
של דג׳יגן ושומכר, שלחה להם הצנזורה
האמנותית (הכפופה למשרד הפנים)
פקודת־איסור. שני האמנים התמרדו
וגרמו להתערבותו של מר שפירא
בכבודו ובעצמו. לבסוף נמצא פתרון
המשביע את הזאב (הצנזור) ואינו
פוגע בכבש (האידישי) — השנים צרפו
לעצמם שני אמנים המופיעים בעברית,
ואילו הם עצמם ממשיכים להתלוצץ
־באידיש כאוות נפשם...

שינו״ במשטרה
אישיות מרכזית במשטרה עומדת
להתפטר בימים הקרובים ממשרתה ולעבור
לשרות הקונסולרי בקפריסין.

פריצות חוקית
אישיות חשובה בממשלה פנתה השבוע
לראשי המחלקות המוסמכות ב
היפהפיה
מרחובות בנשף הסטודנטים

המטוס הבריטי בחון? תל־אכיב

יריה מלווה חיוך...

..מורידה צפורים מוזרות

בקשה לחוות את דעתם על השאלה אם
יש לתת מעמד חוקי לפריצות (האסורה,
כידוע, על כל צורותיה לפי החוק הפלילי
שעבר למדינה מימי המנדט).
כידוע יש כמד, אישים בחוגי הממשלה
הסבורים שהלגליזציה של הפריצות תחת
פיקוח רפואי תגרום להפחתת מספר
העבירות המיניות. אולם אין להניח
שבעלי דעה זו יגלוה ברבים, מחשש
התגובה שהדבר עלול לעורר בחוגים
דתיים.
גם בצרפת, שם בוטל בשעתו המעמד
החוקי של הפריצות, נתעוררו ספקות
אם הועיל הדבר לאינטרס הצבורי.

מלחמת־חידקים
בתד־אביב
אי־שם במשרדי עירית תל־אביב יושב
מפקד ראשי המתכנן מלחמה שיטתית
בשעשועי האזרח. אט־אט מתהדקת
חגורת־הכיתור. בתי־הקפה נסגרו
בליל־שבת בשעה שכל אדם נורמלי
יוצא ״לבלות״ .הופעות אמנותיות הגונות
אסורות באותו ערב. לטייל בשבת
אי־אפשר אלא לבעלי־הון. אולם מקום-
שעשועים אחד שרד עד כה. נגדו הופנה
כל מרצו של שונא־השעשועים. עתה
ניצח. סוף־סוף נאסרה הרחיצה בים —
זר, השעשוע העיקרי לרבבות.

מצור על ראש־העין
גדר־התיל בין וותיק וחדש

״העולם הזה״ ,מם 657 ,

כבר לפני שנד, הוכיחו הבדיקות
הבאקטריולוגיות שהעיריה מזהמת את
שפת־הים. אז עוד התירו קטע צר לרחצה,
והמכוניות המריקות את בורות־הביוב
חדלו לשפוך את תוכנן לתוך
הים. אולם הזיהום נמשך לאורך כל
חזית הים. התוצאה: השנה אסורה
הרחצה גם בקטע שהיה בשנה שעברה
רק מזוהם־למחצה.
אנו מנחשים שבבחירות הבאות ל־עיריה(
,לכשתתקיימנה כעבור דור אחד
או שנים׳ ),תנצח הרשימה שתכריז על
הסיסמא :״בוז לחיידקי העיריה —
נטבול את אבות העיר בים העיר ! ״

קשה דהיות עשיר
ישבו בעלי מחשבות, היודעים גס
לחשב חישובים, ושוחחו על המאורע
הציבורי־הפינאנסי המפתיע \ משפחת
טיבר מסרה לרשות הקרן הקיימת
לישראל, רכוש עצום, הנאמד ב־172
אלף לירות, בתורת עזבון בחיים.
— בארץ אחרת — אמר האחד —
היו העתונים ממלאים עמודיהם במאמרים
על המשפחה המופלאה הזאת׳ היו
מפרסמים צילומיו של הנדבן הגדול
ומוסרים פרטי־פרטים עליו ועל מעשיו.
ואלו אצלנו מקבלים את הדבר

כמעט כמובן מאליו, כאילו זה מעשה
בכל יום שמיליונר ינדב מאות אלפי
לירות בבת־אחת למוסד ציבורי.
נענה השני ואמר :
— נדמה לי שעזבון בחיים איננו
סתם תרומה, אלא יש בו גם ביטוח
מסויים של הנדבן ומשפחתו לכל ימי
חייהם. וכפי שקראתי יהיו 45 בני־משפחה
אשר יאכלו מפירותיה של הקרן
הקיימת בעולם הזה...
— בעצם — נאנח השלישי — לא
אתפלא אם אשמע על עוד מקרים
של בעלי עסקים שילכו בעקבותיו של
ישראל טייבר. כידוע מרבה נכסים מרבה
דאגה, ובכל זאת רוצים בני־אדם
להיות עשירים, מפני שכדאי לבעל הנכסים
להיותי שרוי בדאגות בשעה שיש
שכר לפעולתו. אבל במדינה הנוטלת
לעצמה את כל הרווחים כמעט, בצורת
מס הכנסה ושאר מסים וארנונות, במדינה
האורבת לו לבעל העסקים עי1
כל צעד ושעל כדי לתפוס אותו בעבירה
ולהענישו ואף מצרה את צעדיו בכל
מיני הגבלות וקיצובים וצווי־להכעיס —
מה טעם להיות בעל נכסים? מוטב
להיפטר מן הרכוש, לערוך מעין ״הלאמה
פרטית״ ,שהכנסה קבועה ובטוחה
בצידה, ולחיות במולדת בלי כאב ראש
ואפילו עם כתר של נדבן מכובד...

דגל שחור על ים תל־אביב
חידקים בין הנערה והמים

. 1עמיתיבתורל קו לנו ע זה לא מצא חן בעיני. עמדתי עשר דקות
עמדתי רבע שעה. עמדתי חצי שלנה. ובמשן כל הזמן הופיעו חיילים,
קיבלו את כרטיסיהם בלי תור וצפצפו עלינו, הציבילים, המחכים בלי סוף

הכל מתחיל בשיפשון! --שמאל ימין — שמאל ימין — הכתף ׳שק, אז!
׳שק — עד שאינן מבדיל בין שפמו של הסמל וזנבו של כלב אן גם על זה
עוברים. ריצה וספורט שימושי, זחילה וקפיצה, עד שבא היום והנן מרגיש —
לעזאזל, אתה חייל. למרות שהסמל אומר שאני דומה למטאטא

איך אני נראה ׳1קבלתי חופשה של 24 שעות. ליד השער יש ראי גדול, ואני
יכול להתבונן בעצמי. זוית הכובע נכונה, המדים מגוהצים, הנעליים מבריקות.
אפילו השוטר הגדודי, ימח שמו וזכרו, אינו מוצא בי הפעם פגם כל שהוא.

.2ויתרתי על ההצגה ועקבתי אחרי החיילים. הם התנהגו כאילו שייך להם
העולם. אין להם דאגות. מה מטריד את מנוחתם? לי אין שיכון. מזון יש
בצימצום. להם יש הכל. הם נהנים מחייהם בחופשה וחוזרים אחר כך למחנה...

.7תל־אביב, אני בא מה לא אעשה ב־ 24 שעות אלה? גם אפשר להספיק
הרבה. אין תורים, אין דוחק -כל השערים פתוחים. העיקר הוא לתפוס לי אחת
כזאת, מן המיז ההוא. מילא, סימכו על המדים ...ובכלל, חייל או לא חייל> ?

י חי הרושם לפני שבוע. לא הסתכלה בי בחורה. עכשיו מסתכלים
אפילו הגברים. ויש במה להסתכל, מה דעתכן? אני מנפח את החזה ומכניס את
הבטן׳ הידים מורמות בגובה הכתפיס — בדיוק כמו שאמר הסמל ימ״ש.

נםאניהלכ תי — פניתי ללשכת הגיוס עברתי אלף בדיקות — אפשר לחשוב
שביקשתי להתחתן עם בתם — אבל מילא, צבא זה צבא. למחרת היום הלכתי —
צו תנועה בידי האחת ומזוודתי בשנית — והתיצבתי בשערי המחנה וביתי החדש.

1׳ הגעתי

המפקד קיבלני לראיון -הוא שאל לשמי, משפחתי, הדברים המענינים אותי.
הוא הסביר לי כיצד מורכב החיל ומהם המקצועות שאני יכול להתמחות בהם. הוא
אפילו סיפר לי בדיחה. אולם הוא גם הזהיר אותי שאין זו אוניברסיטה חפשית...

ץןנשי 0
דז״גן ושומכר

< 14 £ 3 131 £4 £3 131>1 1
14 •1 <!4

< 14 >1׳ 14

4 £4־ 14 •14 >3

14 9

*!י•ב 114י 1 £

א # 63רקסטל

״שותף על הבמה
גרוע משותף בחיים״
— אומר הפתגם.
אפשר להתגרש
מאשר״ אך כיצד יתגרשו
זה מזה זוג
אמנים, שכל אמנו־תם׳
כל מהותם לגבי
הקהל היא אחידה
ולא מעט נובעת
מעצם היותם ״רואו״
? כיצד אפשר
לתאר הופעה של
בור אבוט בלי לו
קוסטלו׳ של אחד
מהאחים ריץ (שאינם
אחים כלל) או
האחים מרכס (שנולדו
לשלש אמהות
ושלשה אבות שונים)
? או, למשל,
אחת האחיות אנד־רוס
כי תשיר סולו,
או בבין בלי ורונסקי
או לנדאור בלי רביץ
כי ישמיע מוסיקה
ליד פסנתר אחד?
כזה הוא גם גם
הזוג דז׳יגן ושומכר
(ששמותיהם הראשונים
שרויים בסוד
מזה עשרים שנה),
זוג האמנים היהודים,
שאלו נולדו
בארץ אחרת ושפת
אמנותם היחד, שפת
דז׳יגן -כקצין גסטפו
הוליבוד, היו כיום
מכריהם הטובים של
...שר הפנים נכנע .
מיליונים בכל קצלבטא
את ההווי היהודי בגלות (בפרט
וות תבל. אולם דז׳י־גן
ושומכר היו ונשגלות
פולין) ועתה, אחרי שנספה רוב
ארו קומיקאים יהודים ספציפיים (אם קהלם, הועמדו השחקנים בפני מציאית
כי אמנותם היא טראגי־קומית).
אחרת ומחפשים את דרכם החדשה.
תיאטרונית־טכנית גרידא מבחינה בינתיים כובשים השחקנים את לבות
משיגים שנים אלה במשחקם את שיא אותם תושבי הארץ הרגישים לביטויהם
הליטוש של ההופעה וסוד הצלחתם הגלותיים.
הכבירה אצל קהל המבין את לשונם
עתה עומד להגיע לארץ גם סרטם
צפון למעשה בפשטות משחקם המשכהאחרון
— ״אונזערע קינדו --״ילדינו״
נע. ובמשך קרוב לעשרים שנה השתדלו — שנוצר בפולין אחר המלחמה.

ציור
תערוכה -לא לקהל

--יז טסי
<0ד>ו 0י ^1ה סזד־•£ד•ש בי•£י?.י ׳>1י> 1י* :ס< >:ס 1י5י 1׳£

0 1 י14

״אם תבוא לאמריקה
יהיה לך קשה
להציג את תמונתך,
כי הקהל שלנו אינו
אוהב את אשר
אינו מבין במלים
אלה נפרד הבמאי
פיטר פריי הולצמן משמשון
הצייר.
אולם הולצמן אינו
מאמין לדברים
אלה, ולכן החליט
בתערוכתו, להציג שתיפתח השבת בגלריה
כ״ץ בתל־אביב,
לא את התמוה״מובנות״, נות אלא
דוקא תמונות
שהן טובות בעיניו.
״לא למען הקהל,
אלא למען עצמי״.
הולצמן בן ה־,42
(הוא עצמו מתבייש
בשם הלועזי׳ —
שמא תציעו לו שם
שמשון הולצמן
עברי?) גר בחורף
אמנות בתשלומים חדשיים
בטבריה ובקיץ ברחוב
הציירים בצפת(אשתו ושני בניו, כה מרבה לקנות תמונות .״באנגליה
מכרתי תריסר תמונות ליהודי עשיר.
בני 3ו־ 6גרים ברמת־גן) .״סיסמתי
— החיים יפים״.
ואילו כאן מכרתי תמונה אחת לשוטר,
הוא מכחיש בתוקף את הסברה שניה לאחות רחמניה, ותמונה שלישאמנות
הציור תלושה בארץ מן הקהל. שית מכרתי — תמורת תשלומים חד־בשום
מקום בעולם אין האדם הפשוט
שיים — לחבר קיבוץ״.

״העולם הזה״ ,מס׳ 557

מי קובע את דמות
מלחמה מוזרה נטושה כרגע בעולם.
גיבוריה אינם גנרלים, אדמירלים או
דיפלומטים. חומר־הנפץ שלה אינו מרוכז
בפצצות־אטום או ראקיטות, כי אם
בנוסחאות מסובכות שעל גבי הניר.
זהו ויכוח מדעי טהור — ואולי
גם לא כל כן טהור. משעמם? יתכן.
אולם ויכוח זה נוגע ליסודותיה! של
אותן ״אידיאולוגיות״ המאיימות להפעיל
— ברבות הימים — את פצצות־האטום
והראקיטות.
תורת הקומוניזם כולה עומדת ונופלת
עם ההנחה שהסביבה קובעת את
דמות האדם• המשטר הקאפיטליסטי משחית
אותו, ואילו בדיקטאטורה של
הפרולטאריון ״יעור, ישגב אדם״ .ומאחר
שכך הדבר, מעונינים כל אויבי
הקומוניזם להוכיח שנכון ההיפך בדיוק :
לא הסביבה קובעת את דמות האדם,
כי אם -התורשה.
זהו הויכוח המתנהל היום בעולם
כולו — בעזרת הרצאות מלומדות וכינוסים
מדעיים, וגם בעזרת מחנות־הסגר
וגירוש מלומדים מן האוניברסיטאות...

״אין לצפות לחסדי הטבע ! ״
השמות מיצ ׳ וריןוליסנקו
נזכרים יום יום ברוסיה ומחוץ לגבולותיה.
שני חוקרים אלה נחשבים ברוסיה
לגורמי המהפכה במדע הביולוגי.

הא ירש אתסגולותיו ־ או שיי קבע אופיו
על־יד• סביבתוי -עלהת שו בהלשאלה
! 1לו ח מי אנ שי ״ המדעב עו לבעוות
בינו, ומח נו ת ־ די כוו...
בחוץ לארץ וגם בתחום ברית המועצות.
לדעתו של ליסנקו אין ערך למדע,
כל זמןשאינומיועדב אופן
ישיר להתפתחותב כו
ון הרצו י לאדם ולספוק
צרכיו.
כתוצאה מהוובוח החריף, שהתנהל
בישיבת אקאדמית המדעים החקלאיים,
ושהסעיר את הרוחות בעולם — פוטרו
חוקרים בעלי שם ברוסיה׳ רבים נענשו
בצורות שונות, שמם של אחדים
אינו מופיע יותר בשום הוצאה ופגישה
מדעית, וקיימת דאגה רצינית לגורלם
האישי. ליסנקר יצא מנצח מהווכוח
ונהנה מתמיכת מוסדות הממשלה ברוסיה.

משגה את הנזעץ
מהי איפוא, תמצית חלוקי הדעות
הסוערים ז
לפני תפישת המדע הביולוגי המקובל
עוברות התכונות בירושה מאבות
לבנים בעקר באמצאות כרו מו ס
ומים, הם גופיפים המתגלים בתא
בשעת רבייתו. והנה טען החוקר האמריקאי
מורגן, שכל תכונת היחיד
קבועה בכרומוסום בנקודה מסוימת,
הקרואה בשם ״גן״ .ה״גן״ ,לפי
תורה זאת, הוא מעין מרכז, שפעולתו
גורמת להתגלות התכונה. החוקר מ יל
ר ממשיך ואומר׳ כי איןה״גנים״
עצמם משתניםבשוםדרך מכוונת
או דרך הסתגלות לתנאים שמחיץ
להם עצמם. רק לפרקים מתהווים בגנים
שנויים פנימיים פתאומיים בהרכבם
החימי, המכוונים מוטאציות ,
והמוטאציה עוברת בירושה ע״י הגנים
שהשתנו (זה יכל לקרות לדעת
החוקרים, גם בהשפעת המרים חימיים
מסויימים, קרנים קוסמיות וכו׳).

לפי ליסנקו, לשנות את תנאי הסביבה,
כלומר את תנאי הגידול.

תפוחי־אדמה וכני־אדם
כמובן קבע ליסנקו׳ שזנים רבים
הנזרעים, מאוחר בקיץ, אינם מצליחים
בגלל זה, שעליהם לגדול בסוף הקיץ,
עת הימים קצרים יותר, והרי הצמח
זקוק לכמות מסוימת של אור להתפתחותו.
יש, אם כך, לחפש את
סיבת האחורים בהתפתחותם לא בגנים
ה״מסתוריים״ כי אם בתנאי הסביבה
שאינם מתאימים.
ליסנקו ומיצ׳וריו הצליחו, לסי דבריהם,
לגדל צמחים בני כלאים לא
בדרך מינית, היחידה שהיתר, מקובלת
עד כה, כי אם בדרך וגטאטיבית (צמחית)
.מיצ׳ורין הרכיב ענף של פרי
מזן וותיק על יחור מזן־ חדש. הזרעים
שהיו מתקבלים מהרכבה זאת היו מכילים
את תכונות שני הזנים׳ בדומה

מאבות לכנים
ט. ליסנקד
קומוניזם בתפחזי־אדנוה
מיצ׳ורין ( )1855^ 1935 חי חיים ארוכים
של עמל וחקירה בלתי פוסקים.
מימי ילדותו התעניין במטעים, בשאלות
אקלום וגדול. את רוב ידיעותיו
רכש בדרך השכלה עצמית (אוטודי-
דאקטות) .בודד היה האיש, ללא תמיכה
כל שהיא, סיסמתו היתר אין לצפות
לחסדי הטבע, יש לקחתם !״ ולקראת
מטרה זאת חתר בכל כוחותיו.
לבצוע משימותיו התעניין, כמובן, במדע
הביולוגיה (תורת החיים) ,ובמיוחד
בחלקה המטפל בשאלות התורשה, היא
הגנטיקה. המצב בחקירות והמסקנות
הגנטיות המקובלות לא סיפקו את איש
המעשה והעמל, והוא התחיל בבקורת
השיטות הקיימות.
לעת זקנתו זכה סוף סוף מיצ׳ורין
להכרה ולעזרה. המשטר החדש ברוסיה
מצא עניו רב בעבודת החוקר הזקן ונתן
לו מלוא הסעד. לאחר מותו השאיר
מיצ׳ורין כתבים רבים וגני אקלום ונסוי.

טהור סוכייטי
ט. ליסנקו — הוא היושב הראש
הנוכחי של האקדמיה למדעים החקלאיים
ע״ש לנין. ליסנקו הלך בדרכי רב־מיצ׳ורין,
פיתח ושכלל שטות חקלאיות
רבות. אף הוא פרסם כתבים רבים ולא
נרתע מפולמוס חריף עם יריביו גם

העולם הזה״ ,מם׳ 657

לאבי תורת התורשה נחשב החוקר
הגרמני א. וויסמן 1834—1913 שלדעתו
מרכב הגוף משני סוגי חומר :
החומר התורשתי הכלול בכרומוסומים,
ויתר חומר הגוף. החומר התורשתי
הכלול עובר, איפוא, מאבות לבנים
ונושא אתו את התכונות. מאז שוכללה
תורת וויסמן. החוקר הכסלי, איש
״המערב״ ,שפרסם זה לא כבר ספר
על הפולמוס הביולוגי, מדבר על
ה״גנים״ כעל ״אבר תורשה״ .החוקר
הנזיר ג. מנדל מצא בנסוייו את הכללים,
בהם עוברות התכונות בירושה.

רצונו
שד החי
תורת מיצ׳ורין־ליסנקו מתנגדת לתפישה
תורשתית זאת. אין החוקרים
מעבר ל״מסך הברזל״ מאמינים בהנחה
על קיום הגנים, על חומר כאלו
נצחי, שאינו בן תמותה בעברו מאבות
לצאצאים. תורת מיצ׳ורין־ליסנקו
אומרת, שהשינויים בתורשתיות אינם
אלא תוצאה משנויים בגוף עצמו, כלומר
הים באים בעקבות שנויים בחילוף
החמרים שבגוף. תנאי חוץ, תנאי הסביבה
המשתנים׳ מסוגלים להשפיע על עוברים והשנויים
התכונות,
בירושה. לא יתכן כלל קיום אבר
תורשה מיוחד. באפשרותו של האדם
לכוון את התור,שתיות בכוון הרצוי לו.
והרי הדוגמא המפורסמת של ליסנקו :
הוא הפך תכונות ״תורשתיות״ של
חטה, מחורפית לקיצית.
בכדי לשנות את התורשתיות צריך.

בנ ר*
עצבני, אינו בקיא במושגי הגנטיקה
האלמנטארית וכו.״ קשה להבין, מה
קשר כל ההתקפות האישיות האלו
לפולמוס המדעי. קשה לתאר שבור
ועם הארץ יתמנה ליושב ראש אקא־דמית
המדעים החקלאים הסובייטית.
אכן, זרות מאד לרוחנו דרכי הפולמוס
ברוסיה׳ דרכי השתקת היריבים.
לא נוכל להסכים לבטול ציני של כל
המקובל בשדה הגנטיקה עד כה --
פרי עמל וחקר רבים. אלא ששומה
עלינו להציץ מעבר לפרגוד הנימות
הדוגמטיות, הפוליטיות והאישיות —
ומי שאינו עושה כך, משפיל את ערך
הגישה המדעית האוביקטיבית.
אין נראות שיטות ליסנקו בעיני
חוקרי ״המערב״ .לפי דבריהם לא לצ־ליח
אף אחד מחוץ לגבולות רוסיה
לקבל תוצאות דומות. הם מודים, אבל,
שיתכן כי לא נהגו בדיוק בהתאם להוראות
שיטות מיצ׳ורין־ליסנקו. אך
השגיו של ליסנקו ניתנים להסבר ״מנ־דליסטי״
,לפי התורה הישנה.

המותר להשמיד בני־אדם?
הקורא עלול לקבל את הרושם כי
חום הויכוח הוא בגלל ״המלחמה הקרה״
או מתאוות הפולמוס. השאלה היא יותר
נוגעת לענין. כי אחת משתים :
(א) אם צדקו המלומדים הסובייטים
כדאי להשקיע מאמץ בתיקון פושעים
בחינוך בני אדם, ובכלל בשיפור כל
בעל חי וצומח קיימים, אך אם (ב)
צדקו מלומדי המערב׳ הרי שאדם נולד
כך או כך ואין יותר מה לעשות בו,
וגזע של בני אדם הוא כזה או כזה.
אינך יכול אלא להשלים עם העובדה,
להשמיד את הטיפוסים שאינם מתאימים
לחברה. זאת היא הסבה לחום
הויכוח: אם ה״מוטאציות״ (כלומר השיפורים)
בזן של צמח או חי או איש
הן אפשריות במכוון, לפי תכנון, או
שאנו צריכים לסמוך רק על שיפורי
גזע לפי הפראה.
בכמה ארצות כבר נהוגים חוקי
עיקור. ברוסיה לא. כי הסובייטים
סוברים שיוכלו להקים דור בריא בלעדיהם.
והאמת?
— דומה שהיא, כמו בכל
ויכוח חמום, בממוצע.

היניקה מונעת סרטן
יודיאן האכסליי
קאפיטליזס ברחם האם
לתוצאות הכלאה מינית ; והרי כאן
לא באה כלל בחשבון העברת התורשתיות
בדרך הכרומוסומים שבתאי
הרביה.
אין מאמינים החוקרים הרוסים במו-
טאציות, שמהותן אינה ברורה כל
עקר. מתפקיד המדע ״לקבוע מראש
את תהליכי ההתפתחות״.

המערב בשלו
אין נכנעים חוקרי ה״מערב״ לב־קרתו
של ליסנקו ולשטותיו. רואים
הם סכנה בדרכיו, שאינן מדעיות לדבריהם.
נמצאים ביניהם אף כאלה,
שרואים בליסנקו מבצע של פקודה
מגבוה, מתוך שאיפה להישגים מידיים
בכל מחיר( .וידוע, אגב, שליסנקו
התחייב במשך שנתים וחצי לגדל זנים
בכורים של תפוחי אדמה עבור אזור
אודסה, ומילא את הבטחתו).

התקפות אישיות במקום מדע
אנשי המדע ה״מערבי״ רואים בו
אמפוריסט, שזרות לו שיטות המדע
המקובל. נימת הבוז ״לבן האכר
ליסנקו מורגשת בכל הבקורת הזאת.
וכמובן, שגם הרוסים מרבים לדבר
ולכתוב על באי כוח המדע ה״אמם־
ריאליסטי״ ,״הריאקציוני״ ו״השכיר״...
חוקרי המערב משתדלים בכל מחיר
להוכיח את בורותו של ליסנקו, מצביעים
על תכונותיו האישיות :״אדם

96.000 נשים באמריקה סבלו בשנת
1948 מסרטן השד, שהיא אחת הצרות
הפופולריות ביותר של מחלת הסרטן
אצל נשים. בתוך עבודת־המחקר העצומה
הנערכת במסע המלחמה נגד הסרטן,
הועלתה עתה גס ההצעה, שאף אשה
אחת לא תוותר על הנקת ילדיה מלדיה
היא ,׳מאחר שסבורים כי על ידי כך
יפחתו סיכויים לקבלת הסרטן בשדיים.
למסקנה זו באו הרופאים החוקרים מתון
סטאטיסטיקה שערכו בין נשים נגועות
במחלת ׳הסרטן בשד. הסתבר כי
מספר רב מאד על הנגועות לא היניקו
את ילדיה! (מסיבות בריאות, קוסמטיקה
ואחרות) .ואם כי הרופאים אינס יכולים
לתת הסבר מדעי מלא לקשר שבין עובדות
אלה, הרי הם מציעים בכל זאת
לכל אשה שתיניק את ילדיה.

תרופה ליצר המיני
רופאי המכון הנאורולוגי בבריסטול
אשר באנגליה, המציאו בזמן האחרון
אמצעי נגד להיטות מינית מוגברת,
והנסיונות עד כה, שנערכו בעיקר בבתי
סוהר, נתנו תוצאות טובות למדי.
האמצעי (זריקות וגם טבליות) פו,על רק
באופן זמני, ופעולתו מתחילה רק כעבור
שבועיים מאז מתחיל הריפוי. בכמה
מקרים השתמשו הרופאים באמצעי הזה
לגבי אנסים, שנדונו בעוון פשעים מיניים.
במקרים אלה קיבלה הנהלת בית
הסוהר רשות מיוחדת מבית המשפט
להוציא לפועל את ההזרקה. במשך
שלשה שבועות לא היתד, לאנסים כל
תשוקה מינית.

מכל העולם

החל מהשבוע יוגרלו בכל שבוע
צ פרפי־ספרים כין פותרי התשבצים.
את הפתרונות יש
לשלוח עד יום ד׳.

מחלקים את עור הזאב
היה זמן שהדיקטאטורים נכנסו
לאופנה. לתורכיה היה מוצטאפא כמאל
אטאתורק (״אבי תורכיה״) ,חייל מקצועי
שהושפע הרבה מהמהפכה הרוסית
ומהמשטר של מוסוליני כאחד. אל עמו
התיחס כמורה בעל שוט בכיתה של ילדים
דפקטיבים. הוא הספיק לשבור את
הכמורה המוסלמית, לחסל את המעו־טים
הלאומיים, להנהיג את הכתב הלא־טיני
והמגבעת האירופית, להסיר את
הצעיף מעל הנשים, ועם כל שחיתותו
המינית( ,שלא הבחינה בין זכר לנקבה,
והיתד, גלויה למדי) ,נשאר פופולארי
עד יומו האחרון, וגם אחריו,
אחרי נצחונו המפתיע על היוונים
(והאנגלים) ,בעזרת הצרפתים והסובייטים,
נמנע מכל תוקפנות, החזיר שלום
לארצו, וביסס את המדינה. הוא לא הספיק
להגיע למטרתו: לתת לתורכים
רמת מחיה אירופית. וגם לא רמת מדיניות
אירופית, עם משטר פארלאמנטארי
בנוסח הבריטי.

3סנתר*

העקשן החרש

|מסירמות ידועות — במבחר גדול
!ופטרמן את יון, ת״א, רח׳ רשי 9

כשמת אטאתורק נשאר על כסא
הדיקטאטור חניכו־ידידו, איסמט אינו־נו׳
גנראל קצר־קומה וחרש, שהצטיין
בהגינות אישית ובעקשנות אגדתית. הוא
ניהל את המדינה כרב־סמל גדודי, בתערובת
אטאטיזם, פאשיזם׳ וקומוניזם,
שלא הניח למעמד הבינוני, סוחרים ותעשיינים
לשאת ראשיהם. המדינה והצבא
נשארו חזקים, אך (אם כי ניצלה תורכיה
ממלחמה) רמת המחיה נשארה
ירודה.

תקליטים

ל־ 1פטםון

אבדהמסון
רתל־ א בי ב

דימוקראטיח

רחוב, נן־יהודר9 ,

בשנת 1946 התקיימו בתורכיה בפעם
הראשונה בחירות חופשיות. היה
זה, כנראה, לפי דרישה מבחוץ. האופוזיציה
השיגה מספר מקומות בפארלא־מנט׳
אך העם עוד לא התרגל לבחירה
חופשית. זה עתה התקיימו בחירות
הוגנות, עם השגחה מלאה על הקלפיות,
ובהן נחל הדיקטאטור הותיק ו״מפלגת
העם הרפובליקאית״ מפלה. ניצחה האופוזיציה
ה״דימוקראטית״ (מפלגת היזמה
הפרטית הליבראלית) ,אשר בראשה
עומד צ׳לאל באיאר׳ איש עסקים מפוכח׳
שגם הוא מגידולי ביתו של אטא־תורק׳
אך נדחה עם מותו של ״הזאב
האפור״.

כרכים של
״העולם

הזה״

מהשנים הקודמות
להשיג אצל ד. טופל ובניו
תל־אביב׳ אחד העם 24׳ טל׳ 5673

התזמורת
מיוחד קונצרט
של מוסיקה אמריקאית
תל־אכיב, יום שלישי ,30.5״אהל־שם״
ב־ 8.30 בערב.
המנצח והסוליסט: ליאונרד ברנשטין
יצירות מאת האריס׳ חאבם, גרשוין,
קופלנד. מכירת הכרטיסים היום רק
לחברי האגודה. החל מיום ששי המכירה
לקהל הרחב׳ במשרד התזמורת, אלנבי
4—6 ,56׳ . 11—2

קונצרט למנויים מם׳ 10
חיפה, הערב -סדרה ב׳
יום א׳ 28.5סדרה ד׳
תל־אכיב
יום ב׳ 29.5סדרה ה׳
יום ד׳ 31.5

למזכירת המערכת

חיה אמדור

מיטב ברכותינו

לנשואיה

לידתה שד דובה
מכל ארצות אירופה המערבית נוהרים
בימים אלה תיירים לגן־החיות של
לונדון, כדי לחזות ב״פלא״ האחרון של
הטבע. דובת־הקרח אייבי, בת ה־12
המליטה למזל־טוב דובונת קטנה, הדומה
בכל לצעצועיהם של ילדי־בריטניה.
המלטה זו אינה חורגת מגדר־הרגיל,
אולם המפליא הוא שהדובונת, שמשקלה
חצי ק״ג ושארכה 30ס״מ, נשארה
בחיים, כל 23 הדובות־התינוקית
שנולדו עד כה בגן־החיות הלונדוני,
מתו מדלקת־ד,ריאות, בגלל האקלים הלח
והערפל, של המקום.
רק חודש ימיים אחרי הלידה ניתן
למומחים לקבוע את מינו של הנולד.
משנתברר כי נקבה היא, ניתן לה השם
ברומאס — צירוף שמותיהם של מנהל
גן־החיות וסגנו.
אביו של ברומאם הוא מישו, דוב־קרח
שנתן לגן־החיות צוות האניה
״סטאלינגראד״ .מישו נמצא על קרחון
בים הארקטי.

ואטד;ו...
הסופר הבריטי אבלין וו (בטא
כמו נביחת כלב) דחה בתוקף הזמנה
להשתתף בירחון הסטודנטים של אוב־ספורד
מפני ש״אני סבור כי הסטודנטים
יורדים כיום למצב של תלות גועלית
בזקנים ...עליכם להיות אדישים
לחלוטין כלפי כל בעלי־השם מעל לגיל־כם
ומחוץ לעירכם

פנים וחוץ

הפילהרמונית היעיראלית

ירושלים

״כבשה״ את ארץ־ישראל הערבית( .ויש
הטוענים, כעבדאללה־תל, שהמזל לא
בא מן השמים, אלא היה מי שתיווך
והיה מי שהסכים תוצאה שניה: מצרים
המנוצחת נאלצה לוותר זמנית על
תכניותיה לתפיסת הסודאן וקירינאיקה
מידי האנגלים.
עתה נמצאת מצרים שוב בסימן של
עליה. בעוד מלכה עסוק בהרפתקאות
אהבה מפוקפקות (ראה מאמר בגליון
זה) מכין נחאס פחה, האיכר הפוזל
והפיקח בן ה־ ,71 בעיטה בצד האחורי
של עבדאללה (והאנגלים) .״ירדניה״ מן
החבר הערבי, בעזרת איבן־סעוד (שעדין
לא ויתר על עקבה) וסוריה והלבנון
(החוששות פן תוביל הדרך מרבת־עמון
דרך ירושלים העתיקה אל דמשק
ובירות).
דרך אגב מוכיח נחאם, היחיד מבין
המדינאים הערבים המייצג את התנועה
הלאומית הערבית׳ שאנגליה אינה כל־יכולה
בחלק זה של העולם.

״העולם הזה״

אך בדבר אחד דומה
שמסכימים שני יורשיו
של אבי התורכים: כ
תורכיה חייבת להישמר
מפני חיבוקו של הדוב
הרוסי, ולהמשיך ליהנות
מן הדולארים האמריקאיים.
והאכר
התורכי ו התעלה
רמת מחייתו 1היל־מד
סוף סוף, קרא וכתוב
י — הוא רוצה להניח
הזדמנות ל״דימו־קראטים״
.אולי יצליח*
הם יותר מן ה״ריפוב־ליקאים״.

המעצורים
צריכים שימוש נכון

האופנוע צויד בשני מעצורים —
לא בכדי לשעשע את רוכב האופנוע,
אלא משום שלכל מעצור יש תפקיד
משלו. המהנדסים חישבו שבאופנוע חייבים
להיות שני מעצורים, כי :
)1אם יהיה רק מעצור אחורי,
יהיה החיכוך קטן מדי.
)2במקרה שהיו מתקינים רק מעצור
קדמי, היתד, נשקפת סכנה של התהפכות.
אין
להשתמש במעצורים ללא כל
הבחנה. רוב התאונות מקורן בחוסר
ידיעה בשימוש זה.
א. אם אתר, נוסע במישור, בעליה,
בירידה — עצור רק במעצור האחורי,
אולם אם עליך לעצור בו במקום,
השתמש בשני המעצורים יחד.
ב. השמוש במעצורים בשעת פניה
הוא מסוכן מאד, ולכן כדאי להמנע
מכך. אם הנך נאלץ לעצור בסכוב
באפן פתאומי — ישר במהירות את
האופנוע׳ ואז עצור. אל תשים לב,
אם האופנוע אינו מופנה לכוון הנכון,
או שמא הנך יורד לחולות, כי מוטב
לך זאת מאשר לעצור כשהאופנוע
מוטה לצד. ברגע שאתה מישר את
האופנוע — השתמש בשני המעצורים
יחד, ואז תהיה בטוח בבלימתו.
אל תעשה מפנה חד אם יש על
הכביש מים, קליפות אבטיחים, זיפזיף,
פירורי זכוכית, חצץ דק וכו״ .אם
ברצונך לעצור על כביש המכוסה בנ״ל
— השתדל שהאופנוע יהיה ישר, והחלף
במהירות למהלכים נמוכים, כמו :
שלישי, שני, ראשון — ואז עצור,
כי אחרת, אם תעצור ללא החלפת
מהלכים ובבת־אחת, צפויה לך סכנת
החלקה.
יש שלוש דרכים לבלימת האופנוע:
)1לפני העצירה הכנס למהלך ״ניוט־ראל״
ואז עצור )2 .לחץ על המעצורים
ובאותו זמן גם על ידית המצמד —
בשתי הדרכים הנ״ל יישאר המנוע בפעולה
(בדרך האחרונה ישאר המנוע
פועל — כל זמן שתלחץ על ידית
המצמד. משתעזוב אותה — תופסק
פעולת המנוע) )3 .הדרך השלישית היא
לעצור באחת משתי הדרכים הקודמות
ולהפסיק את פעולת המנוע.

אמצעי טוב נגד גניבת אופנוע
אם ברצונך להיות בוטח ושקט
תמיד, כדאי לך בכל עת — אפילו
לכמה רגעים — לקשור את האופנוע.
עצר, טובה בקשר לקשירת האופנוע
היא: קנה לך שרשרת מפלדה
נוקשה — וכן גם מנעול העומדים בפני
מסור ברזל. ואם אין ביכולתך להשיג
שרשרת כזאת׳ תוכל לקנות שרשרת
רגילה ולמסור אותה לחיסום (הקשאר,),
כך שתעמוד בפני מסור. אם ברצונך
שהשרשרת לא תגרד את צבע האופנוע
תוכל להשחיל אותה לגליל של גומי,
כמו, למשל, פנימי של אופנים.
ליתר בטחון — קשור את האופנוע
לעמוד ברזל. קרו מקרים שאת
האופנוע שהיה קשור במנעולים הטובים
והחזקים׳ ובשרשרות הנוקשות ביותר
— העלו הגנבים בשלמותו (עם השרשרת
והמנעול) על מכונית משא (10
פון) וברחו.

בעיטה לעכדאללה׳־
היה לו מזל לעבד־אללה.
בימי הפלישה
הערבית עסקו מיטב
הכחות הישראליים בהשמדת
הצבא המצרי,
ואילו בלגיון הערבי
שלו לא נגעו אלא בקצה
הכידון. התוצאה :
מצרים (אוכלוסיה של
16 מיליון) נדחקה זמנית
לפינה ועבר הירדן
(אוכלוסיה 0,4מיליון)

על גלגלים

מכה חוזרת

ברומאס, כתה של אייבי
אבא בא מסטאלינגרד

הגב׳ אבאלין לאניר ממאנהאטן ירתה
בשודז המזוין תונזאס רייט בשעה
שהלה ניסה לשדוד את הקופה בחנות
המכולת של אמה. אחרי שהיתה במשך
שעות אחדות גיבורה בעיני המשטרה,
נאסרה. נתגלה שהאקדח ממנו ירתה
את היריה נגנב ממחסן המשטרה.

העולם הזה״ ,מס׳ 657

פארנק
המלך שאיבד אח עינו בקטטת־אהבה מחפש את דרכו בין אשה
*רושה, אחות־אהובה וארוסה צעירה בעוד סודות ממלכתו מתערערים
לעלם אשר עלה על כסא המלכות קבעי הרופאים
מאת סופרנו סלים מנצור

המצרי בשנת 1936 היה כל אשר יכול
לרצות מלך צעיר. כי בפרוק הצעיר —
בן 16 שנה — ראה העם המצרי את
התגלמותה של מצרים החדשה. חסון,
בעל קומה, ויפה תואר, הוא היה אליל
עמו. העתונות היתר, תמיד מלאה צלו־מים
של המלך הצעיר — בלמודיו, מבקר
מוסדות צדקה, מסגדים (תפילותיו
בצבור בצהרי יום ששי היו אטרקציה.
מספר אחד בכל רחבי העולם, מפני
שהיה נוהג להתפלל בעיר אחרת בכל
שבוע) ,ליד ההגה, לפני המפרש, יותז
ברובה או במדי ראש הצופים המצריים.

אדיל ההמון הרעב
כשהגיע לבגרות בשנת 1938 ונשא
לאשה את עזיזה זולפיקאר היפה (את
שמה שינה לפרידה אבן חן״,
״היחידה״ ; השינוי בא גם עקב אמונה
תפלה, לפיה כל שמות בית המלכות
המצרי מתחילים באות פ״א) לא ידעה
התלהבות העם כל גבול. אני עוד זוכר
את השתוללות ההמונים בכל רחבי מצרים
באותו יום, השירים והמחולות
שחיברו לכבודו ולכבוד אשתו הצעירה.
הוא היה סמל הטוב והיפה שבחיים
לפלאחים הרעבים ורצוצי המחלות ;
הוא היה הנרקיזה המרדימה ומשכיחה
את הסבל והיסורים — והעתונות הזריקה
אותו במנות גדולות.
אולם אחר זמן מה נעלמו צילומי
התפילות ובקורי הצדקה ובמקומם
הופיעו תמונות המלך במרוצי סוסים
ובמדים צבאיים גזורים לתפארת. בין
לילה, כמעט, עלה פארוק מדרגת ראש
הצופים למפקד כללי של חילות היבשה,
ד,אויר והים המצריים.
וגם תמונות אלה החלו להעלם,
מעט מעט. התמונות הוחלפו בשמועות.
תחילה רק אנקדוטות, אבל אלה נעשו
יותר ויותר מכוערות במרוצת הזמן,
ויותר אנשים הוסיפו את סיפוריהם לאוגר
המצטבר והולך על מעשי המלך.

סצינה כמועדון לירה
אף כי המזרח ידוע בשל סלחנותו
לגבי שליטיו, ומרשה להם כמעט הכל,
כמסגד ממקום התפילה —
למועדון לילה

״העולם הזה״ ,מס׳ 657

דבר אחד הוא דורש מהם: שמירה
על ההופעה החיצונית. מותר להם, לשליטים,
לרדוף נשים, אלא שעליהם לעשות
זאת בסתרי ארמוניהם, או בחשאי.
מלכים חייבים להתנהגולהיראות
כמלכים בכל מקום ובכל מאורע צבורי.
תחת זאת התנהג פארוק כילד אשר
נאמר לו כי יכול הוא לקבל את כל
העוגות והצעצועים שבחלונות הראוה. הוא
הופיע בכל מועדוני הלילה והקאבארטים
המפוארים והפחות מפוארים של אל־קאהרה
ואלכסנדריה, כשהוא מלווה
סרסוריו. וכי מצאה נערה או אשה חן
בעיני המלך, לא העלים זאת. אני עצמי
נוכחתי במקרה כזה.
היה זה בקבארט ״אוברז׳ דה פי-
ראמיד״ בפרברי אלקאהרה, מועדון הלילה
המפואר ביותר במזרח התיכון. הזוגות
רקדו לצלילי תזמורת ג׳אז אמריקאית
ידועה. פתאום הורגשה תנועת
מה באולם — המלך פה. אך ניכר
כי אין בכך כל דבר יוצא מגדר הרגיל.
הזוגות המשיכו לרקוד, והמלך, בלוית
שני אנשים, ישב ליד השולחן הנמצא
תמיד לרשותו. כעבור זמן מה, אחדי
סקירה שטחית של הנוכחים, קם אהד
ממלווי המלך, ניגש אל חבורה ר,מ־סובה
ליד אחד השולחנות, החווה קידה,
ולחש באזני אשד, יפת־תאר אירופית
שישבה עם החבורה. עיני כל הקהל
היו נעוצות במחזה. האם מבקש המלך
שיצטרפו אליו? או שמא היתד, זאת
הזמנה ״לראיון״ פרטי י
פתאום קמה האשה, ואחריה קמו
כל המסובים אתה ועזבו את האולם.
המלך נתקל בסירוב מעליב, ככל גבר
חצוף אחר ...בפני נתיניו !

משקפי־שמש
למלך יש שליטה גמורה על העתו-
נות והצנזורה המצרית. הסמל לכך הוא
דוקא — משקפי־השמש של פארוק.
זה שנים רבות שאין איש רואה את
המלך בלעדם. אין הוא מסירם אפילו
בלילה.

ופרסמו ברבים כי
המלך חולה מחלת
עיניים, ומדי פעם והודעה מתפרסמת
רשמית על מצב
עיניו. אולם כל אדם
בחוגי החצר יודע
היטב כי פארוק איבד
עיין כאשר אחד
מקציני המשמר שלו
התנקש בחייו של
פארוק לאחר שהלה
״סחב״ את ארוסתו
של הקצין.

שחיתות גוברת
המלכה פארידה,
עתה אם לשלש הארוס בנות נוכחה בודאי
כי השם פארידה
(״היחידה״) כבר הפך לבדיחה. נודע כי
סרבה להרשות כל קשר בינה לבין בעלה.
אך נדמה כי הדבר לא השפיע על
התנהגותו של המלך. להפך, שחיתותו
של פארוק גברה והלכה, והתמרמרותם
של כל החוגים החלה להיות גלויה.
אחותו פאוזיה — אחת הנשים היפות
ביותר בעולם — אשר נישאה לשאהיד
שאד, מוחמד ריזא חאן פאהלאוי, מלך
איראן׳ בשנת ,1939 חזרה לבית אחיה
לאחר שעזבה את בעלה. שמועות מכוערות
על גילוי עריות בין האח והאחות
(בנוסח מלכי מצרים הקדמונים) החלו
מתהלכות, ביחוד לאחר מסע שערכו
שניהם יחד על אניתו הפרטית של פא־רוק
בים סוף.

מחזה שעלה ביוקר
ואז באה מלחמת פלשתינה. שוב
החלד, תמונת פארוק מופיעה בעמודים
הראשונים של העתונות — ,סוקר מיס-
דרים, נפרד מגדוד הפאר של שומרי
ראשו, בשיחה עם ״גבורים״ מן החזית,
מבקר ״בשטחי הכיבוש״ של עזה
ומגדל. עתה שיחק בתפקיד גנרל של
אופריטה זולה, והתפקיד מצא חן בעי־

נרימן צאדק
המאושר נשלח לאו״ם
ניו. מדיו הסיחו את דעתו מהפתגם
הישן כי לא הבגד הוא העושה את
הרב. אולם לרוע מזלו, לא חשב צבא
ישראל לשתף פעולה במחזה זה. היה
לנו התענוג המפוקפק להנחיל לצבא
פארוק אחת התבוסות המוחצות ביותר
שנחל צבא אי פעם.

כשמל ף מחפש אם לילדיו...

היום, פחות משנה אחרי שמצרים
נאלצה לחתום על חוזה שביתת־הנשק
עם ישראל, חזר פארוק לסדרו הישן.
שוב רודף הוא אחרי אשה. הפעם אומרים
שיש לו כוונות של ״כבוד״ ,שהוא
מחפש אם מתאימה ליורש עצר, אשר
טרם נולד לו. לפי כל הסימנים בחר
בנערה יפה בת ,17 נארימאן צאדק.
שמועות רשמיות־למחצה כבר קבעו את
מועד הנישואין לראשית .1951
בינתיים, כדי לתת רקע מתאים למחזה,
החליטה בריטניה לשעשע את גאוותנותו
הצבאית של פארוק ולהעניק
לו תואר של גנרל־כבוד בצבא הבריטי.
האם סבור מישהו שפארוק, הגנרל הבריטי
יצליח יותר מאשר פארוק, הגנרל
המצרי?

במיסקר -גנרל־בבוד בריטי

בצייד

מה מסתירים המשקפים הכהים ד

הטרף עלה ביוקר

ספר
צצות ו...ציטאטות

פתרון חידת הציור מגליון 654
נתקבלו מאות תשובות׳ אך לא כל הקוראים הבינו מה נדרש
מהם. התשובה המקורית ביותר המתפרסמת לעיל היא של חמדה
שווארץ מירושלים. הזוכה בפרס של לירה אחת ומתבקשת לסור
להנהלת העתון.
כן יש לציין פתרונות מקוריים שנשלחו ע״י — עודו וכרמלה (חיפה)
תמר שימקו׳ יהושע סוקל (עין־צורים) ,קרל ארדטהיים (רמת־גן) ,חוה צימרמן
(תל־אביב).

בשנת 1944 היו מתלחשים אצלנו
על קצין פולני המתכנן את פעולותיו
של הארגון הצבאי הלאומי. זמן מה
אחרי זר, התחילו מזכירים את השם
״בגין״ .זה היה שם סודי בהחלט,
של אדם מסתורי בהחלט, שמעשיו —
מי ישורם? מנהרות ופצצות וכל נשק
סודי. פשוט ״חיל אחז יושבי פלשת״.
אלא שסודיות זאת היתר, נפגמת
מפעם בפעם בכרוזים מפוצצים. לעומת
פעולותיהם הנועזות של אנשי הארגון
היו כרזות הארגון הצבאי הלאומי בומ־באפטיות
.״מוות למשעבד הזר״ !
״חזרו בשלום לבסיסיהם״ ,״קלגסי האויב״
,״מבחן האש״ ,״חיילינו התקיפו״
.זה נראה כמו משחק בראבאדו.
עד שסוף סוף קמו הבריטים ויצאו,
2ונקמו בזה את נקמתם בארגון הצבאי
הלאומי, שנשאר מחוסר עבודה.
מפקד הארגון הצבאי הלאומי׳ מר
מנחם בגין מביא לנו עתה ספר
זכרונות בשם הנזרד (הוצאת אחיאסף,
2.100ל״י) ,ובו הוא מספר, על 502
עמוד, את פרשת פיקודו על ארגון

אולם מר בגין אינו רק המפקד־לשעבר
של האצ״ל. הוא גם ראש תנועת
החרות, שהיא מפלגה פוליטית.
בספר גרמה עובדה זו לעירבוב תחומים.
לא ברור היכן מסתיים התאור
(המרתק) של פעולות שהיו, והיכן מתחילה
הרצאה (פחות מרתקת) על הדי•
עות (ד,מטושטשות) של תנועת החרות.
וזהו פגם רציני לספר.
חבל שמר בגין לא למד לקצר.
נאומיו של ארבע שעות ־׳הם בדרך
כלל חזרה על כרוזים ישנים, ובספר
זה מרובות מדי הציטאטות מתוך נאומיו.
הספר היה יכול לענין הרבה
יותר לוא קוצר עד מחציתו.
אבל אם נניח את הטון׳ הדברים
עצמם עושים רושם של אמת. מי
שיש לו הסבלנות׳ יוכל להכיר מתוך
הספר פרשה מעדנת בתולדות הארץ,
וגם — בדרך אגב — אדם מעדן,
נועז, ישר, היודע בדיוק מה שאיננו
רוצה. אופוזיציונר מקצועי.

דמכו\רי מותר
הצורך בספרים לילדים הוא חריף.
הילדים רוצים לקרא׳ ותבוא ברכה על
מי שמוכן לספק להם את רצונם. אבל
ספר לילדים הוא גם ענין חינוכי. לא
כל אדם יכול, ולא כל אדם רשאי,
לכתוב ספר לילדים (המבוגרים המסכנים
הם הפקר). מוסינזון יגאל מאת חסמבא
(הוצאת טברסקי 550 ,פרוטה) הוא
סיפור על ילדים שעשו את עצמם
סניף ל״הגנה״ בתקופת ״המאבק״ נגד
שלטון המאנדאט. הסיפור הוא מתוק
כסאחארין, דמיוני עוד יותר מ״המאבק״
עצמו, ומלא גבורה, חוכמות, פלאי
פלאים, ומישר — ,הקופאי של ״הבימה״.
נניח לערכו החינוכי של הספר
וגם לערכו הספרותי׳ כי מה שמעדן
כעת הוא שמר יגאל מוסנזון הפך
סופר מקצועי, המספק ספרים בקבלנות.
היינו מציעים לו להנפש קמעא.

\םאת ׳ ה
•ש בידר רזכות במתנה
והדבר פשוט בתכלית: חלץ את
צוארון הניר הענוד על כ ל
שפופרת של

תיאבון או ביצאבון
והדבקת אותו על גלויה
בה יום הולדתך, את זו גלויה
ואת כתבתך.
לשלוח ל ״תיא״
מח׳ , 11 תל־אביב, ת״ד
ורשמת שמך
עליך
בע״מ<
.1483

עקשנות קיבוצית

הי א פו ך
משחת השמפון ללא סבון

׳ 3ס מ[03
השמפון עם סגולות החלמון

ברכת

מזל־טוב

לחיה אמדוד
לנשואיה עם בח״ל
אליהו קליגר

עוד לפני הקרבות, וגם בצדם, מדצמבר
1947 ועד מאי ,1948 היו התקפות
על ישובי יהודים מנותקים או
מרוחקים. פרשת הגנתם של ישובים
אלה (בחלקם פונו ויש גם שנעזבו)
מסופרות בקובץ בקו האש שקיבץ
אפרים תלמי (הוצאת דומן).
אנו עלולים לשכוח כי ישובים אלה
לא רק שלא היו צבא סדיר אלא גם
צבא לא היו בכלל. נירים עמדה מול
הצבא המצרי, ויכלה לו. והוא התקיף
בטאנקים ובתותחים (בספר מובא מסמך,
דו״ח של הצבא המצרי על ההתקפה)
קיבוץ שהתגונן בנשק קל.
זאת היא אולי הפרשה ד,מעדנה
ביותר בכל מלחמת ה$צמאות. לא
חיילים׳ לא פארטיזאנים, אלא אזרחים,

שעמדו נגד צבא. מה היה כוחם 1
הפחד? והרי ברוב המקרים יכלו לברוח.
העקשנות? או אולי הרגשת האחריות׳
כי הם היו החזית, המעצוי
הראשון לפלישה. אכן, דומה כי יותי
מכל כוח אחר חזק היה במערכה רגש
האחריות הקיבוצית. את ירושלים הציל
כפר עציון (שמשום מה לא בא בספר)
ואת חיפה — משמר הירדן.

מאו־טסה המסתורי
המאורע החשוב ביותר בתולדות
העולם מאז כניעת יאפאן היה נצחון
האדומים בסין. סין היא רבע אוכלוסית
העולם, והיא באה כולה תחת משטר
קומוניסטי. יחד עם האיחוד הסובייטי
והדימוקראטיות העממיות נתון כעת
חלק חשוב של עולמנו (שתי חמישיות
של אוכלוסי כדור הארץ) תחת משטר
פחות או יותר אחיד.
על כוחה של סין תעיד העובדה
כי אין היא ניתנת להכנעה בכל אמ־

מנחם כגין
המעשים מעדנים מן הכרוזים
צעי ההשמדה המודרניים. גם הפצצה
אטומית לא תוכל לה.
מדינתו של מאו־טסר, טונג, המד
היג־המשורר, התחילה לפני עשרים ושלוש
שנה׳ עם בגידת הקואומינטאנג
בבעלי בריתה, הקומוניסטים. אז נוסדה
המדינה הקומוניסטית בדרום. על זאת
שמע העולם רק שמועות׳ מעורפלות,
מוגזמות או מזלזלות. פתאום, בשנת
, 1934 זרחו קומוניסטים אלה בצפין
מערבה של סין, אחרי מסע לאורך
כל המדינה׳ וביססו שם שלטון שלקח
כעבור שנתיים בשביאת צ׳אן־קאי־שק
עצמו.
מד, הם קומוניסטים אלה? באיזו
מדה קומוניסטים הם? מה דמות המדינה
שתחת שלטונם י לאור חשיבותה
של סין עצמה עלולות עובדות אלה
להכריע בגורל העולם.
אדגאר סנואן הוא עתונאי אמריקאי
שישב שנים רבות בסין. ספרו
(תרגום
בשמי סין,
כוכב אדום
פושר של ש. טבת, הוצאת הקיבוץ
המאוחד) יצא לאור לפני כמה שנית,
אבל דבר זה אינו גורע כלל מערכו
להבנת האישים אשר בראש סין האדומה
והמאורעות שהביאום לנצחוי.
אין זאת רפורטז׳ה. זה כמעט מחקר.
קלות הסגנון ופשטות ההרצאה, העושים
את הספר נוח ונעים לקריאה, אינן
צריכות לגרוע בעיני הקורא מחשיבות
הדברים המסופרים. וסין היא כד, גדולה׳
והמאורעות כה גדולים׳ (הקומוניסטים
הסינים אינם מסתירים דבר) עד
כי יש הרבה מאד לספר. אמנותו הגדולה
של הסופר היתה הסדר שהכניס
בספרו.
בספר צורפו גם מאמרים על ״ה־דיקטאטורה
של הדימוקראטיה העממית״
מאת מאו־טסה טונג עצמו ,״לזכר יום
המפלגה״ מאת צ׳ו־טי (מפקד הצבא)
והערכה אישית על מאו־טסה־טונג מאת
רוברט פיין.

.״העולם הזה״ ,מם׳ 657

אני טלפוניסטית במטה הגדוד. אומרים
שפעם׳ כשהיתה מלחמה׳ זו היתד,
עבודה קשר״ אבל היום׳ היום זה פשוט
תענוג.

״הלו — כן״׳ אני אומרת בקול
יבש רשמי כן׳ פה מטה הגדוד.״
מסה הגדוד׳ זאת אני, אהובה הג׳ינג׳ית.
״מטה שמטה״ ,עונה לי קול מתוך
השפופרת מה את מקשקשת שם,
אהוב׳קר? ,זה פי הקדיש מדבר אליך׳
אליק.״
הא, אליק? נזכר החבוב, ואני חשבתי
שלפחות נעשה ציר בהונולולו.
״מי נחוץ לך?״ אני שואלת בקול
קר, כשלג בתל־אביב.
״מה זאת אומרת׳ מי נחוץ לי י הרי
זה אני׳ אליק.״ וקולו נעשה מתוק
מדבש׳ — אהובלה, יקירונת׳ נשמתי
פשוט יוצאת, רק שקשה להעביר אותה
אליך בטלפון, שמעי, הלו׳ מי זה מפריע
שם? לכל הרוחות את שומעת,
אהובה, חבובה, שמעי, יש בתל־אביב
סרט׳ כזה, הורג. בואיי — מה זה
מי זה שוב מפריע?״
״רגע, אליק, רגע.״ אני לוחצת על
כפתור. אוף, זה מפקד הגדוד, מבקש
לקשרו עם ביתו. יש לו פלפון פיטי.

״אהובה,״ הוא אומר בקולו הצרוד
במקצת ,״אהובה, תני לי בבקשה את
אשתי.״ מצחיק, דוקא עכשיו כשאליק
נזכר לצלצל אלי נחוצה לו אשתו. בכלל
אין אני מבינה אותו. אשתו, לוא
ראיתם אותה. היתר, פה, במחנה, לפני
זמן מה. ארוכה׳ כמו הסולם של יעקב
אבינו, רזה כמו דודתי פאניה׳ שעליך.

אומר אבא, שהיא רזה כמו כלבו של
שכנינו, רכסי. טיילה פה, התבוננה
סביבה.
״מה !״ אמרה בקול צווחני דק כשל
תינוק בן־יומו ,״גם נשים יש כאן
אצלך? הא הא, וולודיה?״ עוותה
פניה״ כנראה חייכה ואיימה עליו באצבע
דקה וגרומה. כן, ובכן, אינני
מבינה, איזה נשים ראתה כאן, אשתו
של המפקד. היא בסך הכל ראתה
אותי, ועוד אני כלל לא אשה, לכל
היותר נערה, אבא אומר׳ שזה כבר
כשש שבע שנים שאני נראית כנערה
בת עשרים. כן, אז מה, או אני לא
מבינה, למה הוא, המפקד שלנו, צייך
אותה, את אשתו זאת, ודוקא כשאליק
צלצל אלי, ודוקא כשיש לי חשק ללכת
הערב לקולנוע.
״צלצל כעבור רבע שעה,״ בקשתי
מהר מאליק, ונתתי למפקד את היפהפיה
שלו.

,העולם הזה״ ,מס׳ 657

לאליק אין מכונית, גרשון לא קפץ מן השמים ואמנון
פוצץ דגים -אך אשתו של המג״ד אינה מתיאשת...

בעצם לולא הקולנוע הערב, לא הייתי
מדברת עם אותו שקרן אליק.
היודעים אתם׳ הוא דוקא בחור אייזן,
יש לו שפם׳ בלונדיני. פגשתי אותו
על הטיילת בתל אביב. הלכתי אז עם
חברתי שוש, והוא היה בחבורה של
כמה חיילים, הפנה פתאום ראשו אלינו,
ואמר בקול רם :
״מה תאמרו, חברה? שתי בובות,
הה? ביחוד זו האדומה׳ מה?״
העמדתי פנים כועסות, אבל בעצם
אוהבת אני חברה׳מן כזה, שאטר.
אז הוא נגש אלי ואומר :״שלום,
צפורת׳ זה שנים שאני מתגעגע אליך,
נשמתי ממש יוצאת. יש לי שני כרטיסים
ל״מטאטא״.״
התבוננתי בו, ככה מלמעלה למטה,
ככד״ ואמרתי :״חביבי, זאת לא הכתובת.״

אמר׳ ״אין דבר, אני מבין
סולידאריות של בחורות. הכירי לי בבקשה
את הסובייקט השני,״ הקיש בנעליו
— ו״אני אליק סמל אליק.
ועכשיו סלחנר, לי רגע קט.״ פתאום
דיבר בלשון אינטליגנטית כזאת, ממש
כרופא שיניים. נגש לחברה שלו, וחזר
משם עם ברנש אחד ארוך הנד.״
אמר ,״האוביקט הזה הוא בשביל שוש,
והכל בסדר, זהו יוסף, יוסל׳ה״.
והלכנו להצגה. אני מקא אוהבת
לצאת אתו• הוא מבין מאד בקולנוע.
למשל בסרט אחד, ששם נהרגו כמה
אנשים, שניים נמצאו תלויים, ואחד
סתם נעלם, אמר לי אליק, תיכף בהתחלת
הסרט :״את רואה את זה, התמים
הזה, עם הכובע המצחיק? אני
אומר לך: הוא הרוצח. אני מכיר את
הקונצים האלה. אותי לא ירמו.״ ובאמת,
מה אתם חושבים? טיפוס זה
רצח את כולם, ואני התרגזתי נורא.
אז אמר אליק :״טפשה, מה יש? אח כך׳
יבוא המצפון, והוא בעצמו ילך
למשטרה.״ ואליק צדק. הוא מבין בסרטים.
אבל בכל זאת הוא שקרן.
אומר הוא לי פעם, ככה, דרך אגב,
״יש לי פיאט, זקס״ .התרגשתי מאד.
בחור עם מכונית. לשכן שלנו, זה
שבבית ממול, בנו של מנהל הבנק,
שיוצא עם רחל, בת בעל הבית שלנו,
שאומרים עליה, נו, לא חשוב, למה
לי לספר רכילות, ובכן לבחור הזה,
בן מנהל הבנק יש אוטו פיאט, קטן,
חמוד, בז׳ .ובכן, תארו לכם שאני אופיע
עם אליק בפיאט שלו בשכונה
שלנו. אני אבקש מאליק לצפצף כהוגן
בצפצפה של האוטו, כדי שכולם יצאו
לראות מה קרה, ואז אני אצא לאט
מהמכונית, אתן דפיקה בדלת, כאלו
כל ימי נוסעת אני במכוניות פרטיות.
סוף סוף כל חברותי מתפקעות שיהיה
להן חבר עם מכונית.
ומה אתם חושבים? אומרת אני
פעם לאליק :״חבוב, יש לי מחרתיים
חופש, בוא נסע קצת לטייל זה
אפשר,״ הוא אומר ,״אבל אני מתפנה
רק אחרי הצהרים, אז לאן את רוצה
לטייל?״ אמרתי :״אפשר לנסוע קצת
לבאר־שבע, אומרים ששם יופי נורא,

ואפילו יש שם כסית, ובטח יושבים שם
אנשים חשובים,״ אמר אליק :״יא־בא־יא,
בחיי יש לך דרישות כמו לפרימא־דונה,
אבל אין דבר. נסע לרמת־גן, יש
שם בית־קפה יפה אחד. אפשר לכייף
שם.״ טוב, חשבתי, יהיה רמת־גן.
אז מה אתם חושבים י בצהרים,
אני מחכה לשמוע את הטו־טו של הפיאט
של אליק, ופתאום אני שומעת הוא מצפצף
את הבלתי־גמורה. נגשתי לחלון,
והנה אליק עומד על רגליו הארוכות,
ידיו בכיסים, וצועק :״רדי מהר, מותק,
למה שבשעה וו יש תור גדול בתחנה
המרכזית.״
אני חשבתי שתבלע אותי האדמה,
למה שספרתי לכל בני הבית, לאבא
לאמא, ולכל אחי ואחיותי, ואפילו לשכנים,
שיבואו לקחת אותי במכונית פרטית,
וכולם הביטו בחלונות, אז אני
אמרתי לאבא שכנראה התקלקלה המכונית
של אליק, ואבא אמר, שזה כמו
עם החוכמות של שמואליקל, בנה של
אסתר, שאינו רוצה להשמיעו כשיש
אורחים.
ובכן ירדתי אל אליק, ואמרתי :
״אתה, שמע ! איפה המכונית שלך?״
— אז הוא אמר :״איזה מכונית?״
אז אני אמרתי :״מה זאת אומרת
איזה מכונית י הפיאט שלך, שאתה
מתגאה בו תמיד״ .אז הוא אמר :״איזה
מכונית ! הפיאט זה מין כלי כזד,
מצוין, שהקלע שלו חודר שריון כמו
בתוך חמאה.״
חשבתי שאני פשוט מתפוצצת. רמאי
כזה ! אבא שלי באמת אומר שכל הרמאים
יש להם שפמים. בקצור, אמרתי
לאליק :״כלום משוגעת אני להסחב
בגשם הזה לרמת־גן באוטובוס י אין
לי מה לעשות?״ אז הוא אמר :״זה
את רצית לנסוע לשם, ואני ג׳נטלמן.
בבקשה.״ אמרתי לו: אתה אליק שברת
את לבי, במקום מכונית פיאט, יש לך
תותח כזה שעובר חמאה, וזה שוב
שקר, למה שאיפה יש היום חמאה?״
שבועיים היינו ברוגז, אבל בכל זאת
אליק מבין בקולנוע, אז אני בכל זאת
יוצאת אתו — ,רגע.
״הלו׳ הלו, כן, כן, כאן מטה הגדוד.
את מי י מה, זה אתה? רגע, סליחה״.
תיקנתי מהר את תסרוקתי.
״הלו, כן, זאת אני, אהובה מדברת,
שלום, גרשון שלום, גברת אהובה
״,אומר גרשון. גרשון הוא צנחן.
כן, צנחן אמיתי, כבר כמה שבועות
הוא נמצא בקורם לצנחנים, ויש לו
נשמה, ממש משורר אמיתי אח !״
הוא נוהג לאמר ,״אהובה, מעיניך נבט
צער כל הדורות, כמעט כמו בעיני
המדונה הסיקסטינית״ .אני מבינה קצת
אנגלית, סיקסטינית׳ זאת אומרת המדונה
השש־עשרה. כנראה אשד, חשובה
מאד. אז אני אוהבת לצאת עם גרשון
אבל הוא שובר לי תמיד את הלב.
פעם היינו בקולנוע ושם היה סרט מטיי־סים,
ואחד מסכן נפל ונהרג. אז כשיצאנו
לאלנבי ואכלנו גלידה. והבטנו
בחלונות הראוה, אמר לי פתאום גרשון
:״אהובה, יכול להיות שזאת הפעם
האחרונה שאנו עושיב פרומנאד

טט־א־טט׳ מפני שמחר אני צר־ך לצנוח
בפעם הראשונה, ואני בטח אחשוב עליך,
מפני שאת גברת לבי, אבל יכול להיות
שאני אפול על אייה סלע, ושלום על
גרשון. אבל בשביל המולדת ! אני
קרבו העם החוזר אחרי כמר, אלפ•
שנים לאדמתו.״ עיניו החומות הביעו
צער נורא, והבלורית שלי נעה בדיה
עצובה נורא.
אז אני לקקתי את הגלידה׳ ובכיתי
מאד, ואמרתי ,״אין דבר, גרשון, אתה
לכל היותר רק תפצע קצת, ואני אבוא
לבית החולים, אלבש שבים לבן כמו
אחות, אשב לצדך׳ אחזיק בידך, ויהיו
לך פרחים על השולחן ליד המטה, וזה
יהיה יופי. קראתי דבר כזה בספר אחד
מאמריקה וזה היה כביר.״
לקח גרשון את ידי ואמר נחמ־תיני,
אהובה• עכשיו אקפוץ בלי פחד,
ודמותך לי קמיע.״ ,וכשנפרדנו אמר
גרשון שלום לך, יפתי, חלום
חיי״ .והחזיק כחצי שעה את ידי, עד
שהיא נרדמה לגמרי, והוסיף ואולי
נתראה פעם בעולם טוב יותר, שם
למעלה״.
״הלו, הלו, מה אתה אומר, גרשון?
אתה קופץ רק בשבוע הבא?
מה, מה י הלו ! לא להפריע ! הלו,
מה? אתה כן קפצת? החזקת כל כך
חזק בסמל שדחף אותך לקפוץ, שהוא
קפץ יחד אתך ונפלתם על ערמת שחת
בקבוץ אחד? מה? ועכשיו אתה צריך
לקפוץ עוד פעם?״ אח, ידעתי שגרשון
הוא גבור ! ״הלו, הלו, אתה רוצה
מרוב שמחה ללכת הערב לקולנוע?
אח זה יופי ! אבל, הלו, הלו״.

מה זה? נפסק הקשר! אוף, אז
עם מי אלך היום לקולנוע? עם אליק
או עם גרשון י
טר ...טר ...טר הלו, הלו, מה?
אמנון? אמנוני ! אח באמת? אתה רוצה
באמת ללכת אתי? מה? הלו !
אבל אינני יודעת״ .אח, אמנון הוא
חבוב אלף. תארו לכם, עמדתי לא
מזמן בכביש, וחיכיתי לטרמפ, אז עבר
ג׳יפ. עשיתי תנועות בידים, והוא נעצר,
ובתוכו ישב בחור׳ אני אומרת לכם,
כזה, אז הוא אומר — ״מה את מחכה?
הכנסי ! אני ממהר ! וטסנו׳ והי־
(המשך בעמוד )18

״האלו אהובה...״
(המשך מעמוד )17
תה רוח נוראה, ושערותי התעופפו,
והוא צעק ,״הי ג׳ינג׳ית, לאן את צריכה?״
אמרתי ״לעכו ! יש לי שם
דודה, שאבא שלי אומר שהיא הוא
אומר :״מצוין ושוב טסנו כמו ב־אוירון.
זר, היר, קיץ. וכשבאנו לעכו,
נגשנו לנמל, יצאנו מהג׳יפ, והוא אמר
לי ששמו אמנון, ואני אמרתי ששמי
אהובה. אז פתאום הוא הוציא רמון
מהחגורה שלו, ואני נבהלתי נורא, מפני
שזה יכול להתפוצץ, ואז זה לא נעים.
אז אמנון צעק :״התכופפי מהר ! ״
השתטחתי על הקרקע ואמנון זרק את
הרמון למים. זד, עשה טרסק הגון,
אז אני אמרתי: אתה השתגעת לגמרי?״
— ״לא, אמד בשקט ,״אני רוצה לדוג
דגים. הם נהרגים מהרמון וצפים למעלה
כמו כלום״ .אבל הם לא צפו,
אז אמר אמנון שזה זיפת ולא ים,
והלכנו לאכול דגים במסעדה. ואחר

כך יצא שאמנון נמצא קרוב למחנה
שלנו, ואתו אני הולכת תמיד לתיאטרון,
למה שהוא אוהב נורא הצגות. הוא
אומר ששכספיר היה חברה״מן, והוא
מאד מבסוט מחלום ליל קיץ׳ ושאוטלו
שעמום קלאסי, ושם זה האוטלו תופס
את הבחורה שלו יוצאת עם בחור אחר.
והוא כועס וחונק אותה, ואמנון אומר,
שאם אני אטייל עם בחורים אחרים
אז יהיה לי הסוף שלה. כי אמנון
קנאי נורא.
״הלו׳ הלו, מי זה מפריע? הלי,
הלו, אמנון ! רגע, תיכף, מה? או
סליחה, כן, תיכף תיכף״.
שוב המפקד, דוקא עכשיו, כשיש
לי שיחה כל כך חשובה, התחשק
למפקד שוב לדבר עם אשתו. אוף,
אני מבולבלת נורא. עם מי אלך הערב
לקולנוע? זד, פשוט נורא .״הלו, הלו,
כן, כן, הרי אני נותנת קו, בבקשה,
בבקשה״ .אוף כן, הגברת, הנה
המפקד״.

|י 01011
ן מ *זז ח ^ו 8 1ך ־־־

לו ל ה \ רנט 91ן

ברמס -שופץ — דביוסי -סטרבינסקי

בתכנית: בך- ,
כרטיסי ם אצל :״ הנ ר תי ק״ נתלת־בני מין : 1הכר טי ס׳ אלנ בי : 31״ רנדלי׳ בן־י הו ד ה :62
י רו ש לי ם — הנו ח כהוא מיל קולנו ע ״ ציין ״
ובקופת הערב•
י ״כנף* י פו בו ס טיו ם

לטובת קרן חוסר עבודה של
הפועל המזרחי

קונצרט

שלום כץ

תל־אביב
,, 25.5אותלו״
״העיירה שלנו״ ב״ארמון״
חולון
27.5״ חלום ליל קן יץ״׳ ת״א
תל־אביב
28.5״אותלו״
תל־אביב
״אותלו״
29.5
30.5״חלום. ליל קי ץ״
רמת־גן
״רמה׳
31.5״ בגי ערובה׳ תל־אביב
31.5״חלום ליל קי ץ ״׳
פרדם־חנד,
ההצגות הרגילות ב־ 8.30 בערב

ש רו ת

בתכנית: פרקי חזנות ושירי עם
כרטיסים: סניף הפועל המזרחי׳ אחד
העם 108׳ חדר מם׳ ; 2גינצבורג,
רחוב ברנר ; 2רדיו ״אוניון״ ,רחוב
דיזנגוף ; 116 כנף, רחוב בוסטרום.

נו ס עינז

ו ח בי לו ת ״

ה אוג ברה

הי עז ר א לי ת

פתח תקזה

״היכל״

תל אביב

בית הבימה

יום שלישי ,30.5ב־8.30
כרמן
בהשתתפות אדים דה־פיליפ (כרמן)
המנצח: מ .גולינקין
כרטיסים :
תל־אביב — ביילין, אלנבי 67׳ טל׳ 5018
פתח־תקוה — בית מסחר נייפלד

אהל

המטאטא

תעלוליסק אפן
קומדיה מאת מולייר
ב־ 9בערב ירושלים
תל־אביב
מטעם המחלקה לתרתל־אביב
ראשון־לציון
הרגילות
ב־ 8.30 בערב

בעלי המיניסטר
קומדיה סטירית ב־ 3מערכות
מאת: י .בר-יוסף
יום ה׳
יום ב׳
יום ג׳
יום ד׳
התחלת

25.5ב־ 8.30״נגה״ ,גבעתיים
ברעננה
29.5ב־8.30
תל־אביב
30.5ב־8.30
נתניה
31.5ב־8.30
ההצגות הרגילות ב־ 8.30 בערב

קדקס־ווו־־יטה

ההננית הראשונה שר כוכבי בינלאופיים

יום יום ובמוצ״ש ב־ 8.45 כערב
בכל יום שני ורביעי גם הצגות יומיות 2־.4.15
כרטיסים :
תל״אכיב: רחוב הס 4״ארמון״ ,״יוקי״ ,ככר דיזנגוף ; 14/16

אחים אליהו רח׳ הרצל ,15 טל .5124..
יפו :״כנף״ ,רחוב בוסטרוס ,9טלפון ; 80990
רמת ״גן: ביה דוחוביץ׳ רחוב ביאליק ; 56
פתדדת קו ה: קפה שוורץ, ובקופת הקרקס — רמת־גן, כביש ראשי.
אוטובוסים 54 ,62 51
אחרי ההצגה קשר אוטובוסים ומוניות מיוחד לתל־אביב ולסביבה.
הכניסה: דרך רחוב הרצליה — רחוב המעפיל.

תבנית בת״ הקולנוע מגדלור לקראת בדליה

תיאטרון 3אמד*
יום ה׳ 25.5״הם יגיעו מחר״,
יום ה׳ 25.5״מאז גן עדן״

ראשון־לציון
באולם ״נעמן״,
מוצ״ש 27.5״מאז גן עדן״ תל־אביב
יום א׳ 28.5״חם יגיעו מחר״ ,ת״א
יום ב׳ 29.5״כוכבים נודדים״ ,ת״א
יום ג׳ 30.5״כוכבים נודדים״ ,ת״א
תל־אביב
יום ד׳ 31.5״הצל״
יום ד׳ 31.5״מאז גן עדן״ ב־9
חיפה
ב״ארמון״
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8.30 בערב

יום חמישי 25.5׳ ב־8.30
כרמן

תיאטרון פועלי ישראל

יום חמישי 25.5
מוצאי־שבת 27.5
יום שלישי 30.5
בות ולנוער
יום רביעי 31.5
התחלת ההצגות

מוצאי שבת 27.5.50

התחלת

ב מו צ״ ש 27/5 50

״ אהד שם״

*.5 3 6 /3 6 3 7

מוצ׳׳ש
יום איום

יום ג׳ אולם יום ד׳
יום ד

ירושלים אולם י מ. ה א.
בשעה 9 .בערב

הפסנתרנית

^ 1׳ 1ם י״ 2*29/5817 1ץ £

יום ה׳
יום ה׳

28 יו ם ח מי שי 25.5.50 בשעה 8 30 בערב

לי־לה־לו

באולם י*ד. חפץ

2הצגות לערב 9.45 ,7.20
או פנ בן־ בתל ־ א בי ב...
סיפורי עולה חדש ב־ 7תמונות
כרטיסים: בקופת ״ישה חפץ״ רחובות הצגה יחידה
יום ד׳ 31.5
יום ג׳ 6.6ב־ 9בערב ״רמה״ ,רמת־גן
יום ד 2 ,7.6הצגות 7 :׳ 9.30
חיפה
״אורה״
יום ה׳ 8.6ב־ 9״אדיסון״ ,ירושלים
< >x > 0 00000000^> 000< xxxx

אוריון

החל מגולש 27.5.50

ארמון,

שבוע שני

חיפה

ציד אדם
קזבלנקה הנזפרי בוגרט
ואינגריד ברגמן
אופיר מאדאם
בובארי

אסתר

אורה,

חיפה

בחיל ובכה
זכרי סקוט
אלקסים סמיט
דין קלרק

הדרך לברלין

כתובת המערכת וההנהלה: תל־אביב, רחוב לילינבלום ,12
טל׳ ,4414ת.ד / 250 .האחראי: מידד שיף /העורך: אורי
אבנרי /המו״לים: אברהם גורדון ושלום כהן /דפוס
מ. שהם, תל־אביב, רחוב פין ,6טל׳ / 2239 גלופות: צינקוגרפיה
״ארץ־ישראלית״ בע״ט /ההפצה: דוד טופל ובניו.

בעלילתו של סטיינבק, והסרט המבוסם
עליה מוצלח יותר.
שולם פנינים מקסיקאי מוצא על
קרקע הים פנינת ענק. הוא מקווה,
בכסף שיקבל בעבורה, להקנות לתיניקי
את ההשכלה שהוא עצמו כה מרגיש
בחסרונה. ברם׳ הפנינה מביאה לו ולאשתו
אסון גדול. זוהי העלילה, המצולמת
בידי אחד מגדול• בימי הסרט
בעולם, גבריאל פיגוארה. הסרט צולם
במקסיקו בשתי מהדורות, ספרדית ואנגלית,
ואת השניה נראה בקריב.

וסטנלי מנן, מתאר את הרפזזקאותיהם
של שלושה מלחים בחופשה של 24
שער. בניו־יורק. הסרט מתחיל בתמונת
נמל נחמדה ועדינה: סואר צועד על אחד המזח, מתמתח ופוצח בשיר. כותבי בהוליבוד,
עם רדת המלחים מן הסיפון הם
משום כך אנו מצרוקדים
בלט עליז בשם ״ניו־יורק״.
טערים שהוא נטל
•קטע זה צולם לא באולפן אלא בנמל
על עצמו לכתוב
וברחובות הכרך. עריכתו היא מצואת:
הסרט ״שועל
ינת. אין כל נסיון להיות נאמנים להביוגרהמידבר״,
גיון
; המלחים מנתרים תוך כדי ריקוד
פיה קולנועית על
ממקום אחד בעיר הגדולה למקום אחר
המארשאל רומל.
תוך תצלום אחד.
בסרט אנו רואים
שקט. מצלמים!
העלילה פשוטה ביותר: כל מלח
את המארשאל הנאוהרי
תוצאות משאל שנערך בין
מוצא לעצמו נערה.
צי, אם לא כאליל
אחד מהם, פראנק סינאטרה נרדף ותיקי תעשית הסרטים בהוליבוד :
שעושים אותו כמה
שאלה א :מהו הסרט הטוב ביו־על
ידי נהגת־מונית בעלת מרץ (בטי
וכמה היסטוריונים
גארט) .אחר >ג׳ין קלי) מתאהב בנערה תר של זזמשים השנה האחרונות?
צבאיים אנגלים, כאת
שו ב ה :״חלף עם הרוח״ — 94
עניה (וורד. אלן) ,והשלישי (ג׳ול מנשין)
דם חיובי ובגאון
מוצא חן בעיני סטודנטית רצינית (אן קול ,״אומד, נולדת״ (סרט אילם, הבצבאי.
מילר)
שהוא פוגשה במוזיאון למדעי מאי — גריפית) 33 קול ו״שנות חיינו
אנו מטילים ספק
היפות ביותר״ — 14 קול.
הטבע.
בהשערה שהיה גאון
שאלה ב : ,מיהו השחקן הטוב
סיפור מעשה פשוט ביותר, אולם
צבאי וגם בהנחה כי
ביותר בחמשים השנה האחרונות?
העליזות של השחקנים הראשיים, ההיה
אדם הגון.
תשובה: צ׳ארלם צ׳אפלין — 56
ריקודים המבוצעים באמנות רבה׳ הלדברי
מר ג׳ונ־שיח
שאינו נעדר פקחות, והבימוי מהיר קול, רונאלד קולמאן ולורנס אוליביה
סון - -שכתב כמה
— 28 קול כל אחד, ספנסר טרייסי
הקצב ממלאים את הסרט ענין. לסרטים תסריטים
— 21 קול.
סוציאליים חשובים
״בעיר״ הוא סרט מוסיקלי מיוחד
שאלה ג׳ :מי היא השחקנית ה;״ענבי
הזעם״) —
במינו: אין בו אף מספר אחד חלש,
אף מספר שאינו נובע בטבעיות מוח טובה ביותר?
הסרט שלו על רומל
תשובה: גרטה גרבו — 56 קול,
•היוד .״סטיה מן הקו
לטת מן העלילה.
לכה טורנר
אינגריד ברגמן — 35 קול׳ בטי דייביה
המקובל של סרטי
״הניאוף סולק כליל...״
כמו כן נעים לראות כאן הבלטה
קול

האבילאנד דה ואוליביה
המלחמה״.
יתרה של כוכב זה או אחר. אף על כל אחת.
היא קיבלה את התפקיד הראשי
סטיה — לאיזה כיוון?
פי שקלי הוא גם הבמאי הוא אינו הגדול הבמאי
מיהו

ד׳ שאלה בסרטו האחרון של ג׳ורג׳ צוקור
עושה כל נסיון להבליט את עצמו.

ביותר
״חייה הפרטיים״ ,לפי רומן של רבקה
ששת השחקנים משחקים כלהקה שוות
לאחר שרוברטו רוסליני נטש את ווסט.
תשובה: דוד וורק גריפית, ססיל
זכויות.
אנה מניאני, וסובב עם אינגריד ברגמן
ב. דה מיל,־ וויליאם ווילר.
את המוסיקה כתב ליאונרד ברנשאת
״סטרומבולי״ ,יצאה השחקנית
במקורו היה זה רומאן רציני על
שאלה ה׳ :מיהו היצרן הטוב
טיין.
האיטלקית להכין סרט הדומה, בשמו אשד, נואפת, נושא אהוב בהוליבוד
ביותר?
תשובה: אירבינג תאלברג, דאריל לפחות, ליצירתו של רוסליני. השם: אך הנחשב למסוכן מדי (בגלל הצנ״הר
געש״.
שיעמום ונשיקות
זורה) .אבל לאחר שארבעה סופרים
זאנוק וסמואל גולדוין.
״מדם בובארי״ הוא בלי ספק,
שני הסרטים הוצגו בעת ובעונה שונים טיפלו ברומאן הפסיכולוגי, יכול
ומשאל קטן שערכנו כאן במערכת
ספרו הטוב ביותר של גוסטב פלובר, הביא את התוצאות הבאות (זכרוננו אחת ברומא. הוואתיקן מהר להכריז הבמאי צוקור להכריז :
חרם על ״הר געש״ ואילו ״סטרוסבולי״
הצרפתי הגדול בן המאה התשע־עשרה. כולל את הסרט המדבר בלבד) :
״עכשיו סיפור המעשה הוא כה
פלובר כתב מספר קטן ביותר של
מותר בראייה אף לקאתולים טובים.
הסרט הטוב ביותר :״מסייה וורדו״.
מעורר צחוק עד שהסרט, בכוח הסטייצירות,
קלאסיות כולן, ואם ״בובארי״
השחקן הטוב ביותר: צ׳ארלס צ׳אפ־סרטו
של רוסליני, אגב, מאכזב.
רה, יסלק כליל את הניאוף מן העולם״. שלפנינו נחשבת לטובה שבהן, הרי

ביותר שבכל ליו•
אחד הספרים החשובים
זוהי, כמובן, הודעה אופטימית מאד
השחקנית הטובה ביותר: אינגריד
לנד, טורנר חוזרת אל הבד לאחר
הזמנים.
ברגמאן.
שנעדרה מעולם הסרטים קרוב לשנתיים. בפי אדם הוליבודי...
בשעתו עורר הרומאן הפסיכולוגי
על אודות אשת רופא כפרי הנואפת
מתוך שעמום רעש גדול בצרפת, והסופר
נתבע לדין על ידי הצנזורה.
כאשר החליטה הוליבוד להגיש לעולם
התרבותי עיבוד קולנועי של
הספור, לא קיווה איש שיהיה זה מוצר
אמנותי של ממש אם כי — ואולי
בגלל — ג׳יימם מייסון הוזמן לשחק
בו לצדה של גניפר ג׳ונם.
מייסון סרב לעצב את דמותו של
דוקטור בובארי או את אחד המאהבים
של המאדאם בסרט. יחד עם זאת הסכים
להשתתף בו. אבסורד, לא כן?
אולם כאן נתגלתה הגאוניות ההו־ליבודית
בכל גדולתה. מייסון ישחק
את מחבר הספר, גוסטאב פלובר בכבודו
ובעצמו !
ואכן, אנו רואים בסרט את מייסון
פלובר כשהוא יושב בבית המשפט
ומנתח את גיבורת הרומאן שלו באזני
השופטים המסכנים והקהל המסכן
שבעתיים.
ואשר לסרט עצמו, הרי הוא נותן
הזדמנות לג׳ניפר ג׳ונכ להתנשק עם
מאהבים רבים לפני תפאורה של זיוף.
הרומאן הריאליסטי הפך כאן לסיפור
רומנטי חסר טעם. אל תחפשו בסרט
הזה עמקות פסיכולוגית ואף לא
שעשוע.
בצד המלאכותיות והשעמום של
״מאדאם בובארי״ ,העיבוד הקולנועי
של. ספרו הקטן של ג׳ון סטיינבק
ג׳ץ קלי וורה אלן
גניפר ג׳ונס ולואי ג׳ורדן כ״מאדאם בובארי׳
״הפנינה״ הוא כמעט יצירת מופת.
הצלחה מלאה...
...כשלון חרוץ.