גליון 658 מתאריך 1 ביוני 1950

...אוד. רטוב נורא

...דוקא לא דע

סידרת תצלומיס-בראוו

טוב. טו ב. אנסה

.אבללאכש בי לי

מאחרי גדריתיל

— המשמרות חוסמות את השער. יחיה סלם שולח מבט נוגה אל המכוניות שבאו לקחתו לעבודה. לא כך תאר לעצמו א׳וז החודש ׳הראשון בישראל...

\דד תיל בין פועל ועולה
כ לי ן ן 5ודה — התנוגות ! התימנים המובטלים לומדים להיות טפילים
ופושטים יד בפתח־תקוה. האם כך ירגילו אותם לקראת חיי עבודה חלוצית 7

א ל פי תי מני ם וצרי ״שוק עבד״ בד
להמלט פן ה ה תנוונו תבמ חנו ת ־ פו ע לי
וותיקי גור שו מ מ או ת מ קו מו ת ע בו ד ת -
ה א מנ ם ו קו ק׳ אנ חנו ל ״ פלא תי ס יהודי״*
מאת סופרנו שלום כהן
״אינני יכול להתקיים על ארוחית
המחנה בלבד״׳ אומר יחיה סלם יעקוב,
תימני צעיר בן ,32 בשוחחי אתו דרך
הגדר המקיפה את מחנה ראש־העין .״אני
זקוק לטבאק בשביל הנרגילה שלי,
וגם לפינג׳אן של קפד, בערב. אני גם
רוצה לתת סוכריות לשלושת ילדי —
ובשביל זה אני צריך לעבוד ולהרויח...
ובכלל כמויות האוכל שאנחנו
מקבלים במחנה לא יכולות להספיק
לנו. כל ערב בשכבי לישון, אני רעב.
אינני יודע כיצד יתכן הדבר. במחנה
חאשד, בו מרכזים את העולים
התימנים לפני טיסתם לישראל, אכלנו
הרבה יותר טוב.
החברים שלי כאן אומרים שזה
מפני שהעובדים פה לוקחים את האוכל
שלנו עמם הביתה, וגוזלים אותי
מאתנו״.

טאכאק וסוכריות
יחיה סלם עלה ארצה מעדן לפני
שבועיים. הוא בא מדמט, כפר תימני
קטן באזור רדא, שם הרויח את
לחמו כסנדלר. כשהחלה ההגירה ההמונית
של יהודי תימן, עזב את עסקו
ואת ביתו, ארז את בגדיו בחבילה,

״העולם הזה״ ,מס׳ 658

ויחד עם אשתו ושלשה ילדיו, אשר
הבכורה שבינם היא בת חמש שנים,
יצא בדרך למחנה הג׳וינט בחאשד.
יחיה סלם הוא אחד משלושים
אלף הגברים היושבים כיום מאחרי גדר
תיל במחנות העולים — שלושים אלף
פועלים פוטנציאליים, הרגילים לחיי עבודה׳
ואשר ההבטלה הכפויה עליהם במחנות
העולים מעיקה עליהם. הם משתוקקים
למעט כסף בכיסם ותעסוקה
לאבריהם. שלושים אלף אלה תומכים
בששים אלף נפשות — או לפחות
צריכים היו לתמוך — והם צופים בכ־ליון
עינים ליום בו יוכלו לצאת ול־הרויח
את לחמם.
המאורעות סביב מחנה ראש העין
על 13 אלף עולי תימן השוכנים באוהליו׳
רק הבליטו בעיה אשר סימניה
כבר נראו בכל רחבי המדינה — בבאר־יעקב
ובפרדם־חנה, בפתח־תקוה ובבית-
ליד׳ באשר רוכזו המוני עולים בצפיה
בטלה. גברים׳ נשים ואף ילדים יצאו
לבקש להם פרנסה בעמל כפים. הם לא
ביקשו הרבה (ואף אינם זקוקים להרבה)
— רק במה לקנות סיגריה או סוכריה
(המשך בעמוד )4

לכל פעול אחר. דבר ז. .1יוכח לא
פעם, ובראש השומרים על מחנה ראש־העין
עומדים פועלים תימנים.
אולם אנחנו גם מבינים שחובה עליני
לסייע למוסדות העליה לפתור את הבעיה
הזאת. לכן הצענו את עזרתנו
בגבולות יכולתנו מבלי שהדבר יפגע
בעקרון העבודה המאורגנת. פנינו
למוסדות מחנה ראש העין בהצעה לספק
כשלוש מאות מקומות עבודה לעולים
מהמחנה אשר יתחלפו לפי תוי
שיקבע על ידם, בתנאי שינקטו בצעדים
אשר יבטיחו כי לא יצאו יתר העולים
מהמחנה אשר יתחלפו לפי תור
ובמושבה. אולם המוסדות לא נענו להצעה
זו׳ כי הם טוענים כי אין ביכולתם
למנוע בעד העולים לצאת את המחנה
בכל עת שיחפצו.
לאחר מצור של כמה ימים, השתפר
מצב התעסוקה בפתח־תקוה, ושוב אין
אלא מחוסרי עבודה בודדים.
אולם איני חושב שהשגנו פתרון
סופי, כי מחר, או בעוד שבוע יצאו
שוב העולים מהמחנה, ויקחו את מקום
עבודתם של פועלים תושבי המקום.
ואז נאלץ שוב לנקוט בצעדים הדרושים.״

״שום כוח לא יעצור...״

כגדי?ן כודה כיום כטלה — לשכת העבודה השיבה פניהם ריקס.
— ני אם לחם לבית וחינוך לילדים. בלעדיה יחזרו לרמה של פלאחים.
( .המשך מעמוד )3
הנחוצה להם לא פחות מארוחת־החסד
אשר מחלקת להם הסוכנות. אחרים גס
רצו לחסוך כמה פרוטות לקראת היום
בו יעזבו את המחנה להתחיל את חייהם
ללא תמיכה וללא קיצבה. לכן לא
דרשו הרבה. הם קיבלו בברכה את כל
אשר ניתן להם, והודו לאל עבורו. יכי
אין זה טוב מישיבה במחנה בחיבוק
ידים?

לגביהם עבודה ״מאורגנת״ אינה סיסמא

יש לנו מזל שהם באו. אתם אומרים
שזהו ניצול? שטויות, זוהי ברכה לארץ
כולה. בלעדי עבודה זולה זו לא
יעובדו שטחים עצומים, שאפשר לעבד
אותם רק בשכר נמוך. פלאחים יהודים?
בסדר, שיהיו לנו פלאחים יהודים. זה
דבר טוב מבחינה משקית.

איך מצדיק את הפעולה הזאת (שהיא,
כמובן, בלתי־חוקית) מזכיר לשכת העבודה
של פתח־תקוה, אייזיק לויתן?

״פלאחים יהודים...״
מה קרר, בכפרים כשירד עליהם
מבול זה של כוח־עבודה זול?
״זוהי ברכה לארץ׳״ אמר לנו פרדסו
קשיש, מוותיקי אחת המושבות
בשרון .״העבודה היקרה הרסה את
החקלאות העברית. מאז ברחו הערבים
אין לנו ידים זולות. אין בכלל ידים
עובדות. הפועלים אינם רוצים לעשות
את העבודה החקלאית הקשה. הם מעדיפים
לעבוד יומיים בשבוע בעבודה
ציבורית שכמוה כבטלה. ואלה שעבדו
ניצלו את מצבם ודרשו שכר ההורס
את קיום המשק, מבלי לתת תפוקה
מתאימה.
משך שנתיים התחננו יום יום בפני
לשכת העבודה שתשלח לנו פועלים.
החקלאות היא ענף שאינו סובל דידוי.
אם אינך זורע בזמן — אבדת את כל
השקעותיו בעבודה, הכנת הקרקע, השקאה
מוקדמת. ואם אינך קוטף בזמן
— אבדת את פרי עבודתך, יהיה זה גן
מלפפונים ועגבניות או מטע פירות.
ברוב המקרים החזירה הלשכה את
פנינו ריקם. אין לה פועלים — טענה.
אולם האמת היא שאין לה פועלים הרו־
.צים והמוכנים לעבוד בחקלאות.
והנה עתה באו עולים מתימן, אנשי
עמל ועבודה, אשר כל תשוקתם היא
לעבוד — ודוקא בענפי החקלאות. הם
נכנסו לגני הירק ולפרדסים בהתלהבות
ובחריצות. הם רואים במשק לא רק
מקור עבודה, אלא יסוד חייהם. הם
דואגים לרכוש ואינם מחכים עד אשר
תינתן לר,ם הוראה לעשות דבר זה
או אחר, ואינם עוזבים את המקום עד
אשר גמרו את מה שצריך לעשות.

תגובת ציבור הפועלים לא אחרד
לבוא. בבוקר אחד לפני עלות השחר
הוטל לפתע מצור על מחנה ראש־העין
— לפי כל הכללים שפותחו באר׳ז
בדור האחרון. לאורך הגדרות הוצבו
משמרות. לתימנים לא ניתן לעזוב את
המקום, ורק מעטים הצליחו להסתנן
בחשכה. המכוניות שבאו לקחתם לפרדסים
ולבתי־החרושת הוחזרו ריקם.

לעומת זאת טוען מר יוסף תמיר,
מזכיר התאחדות האיכרים בפתח־תקוה
שאין כאן כל שאלה של ניצול.
״כשהגיעו העולים הראשונים מתימן
לראש־העין לא היינו מרוצים. אולם
במהרה נתברר שהם האלמנט הפועלי
הטוב ביותר. פריון עבודתם עולה פי
שנים על זה של הפועלים ר,״וותיקים״.
הם מצייתים להוראות ועובדים בחריצות
וממלאים את־ כל דרישות המעבידים.
כתוצאה
מזה חוסלה בעית חוסר
הידים העובדות בענפי החקלאות, ובאזור
פתח־תקוה הוכפל שטח מטעי הירק
מאז באו העולים התימנים, ועבודות
רבות הכרחיות בפרדסים, שהוזנחו במשך
שלוש שנים, מוצאות עתה לפועל.
אין העולים מועסקים בחקלאות בלבד.
הם נשכרים לכל מיני מלאכות
במושבה ובעיר, כגון הובלה, סבלות,
חציבה.

גיצול מחפיר
״כל שנה, לאחר גמר הקטיף בפרדסים׳
נשארים כ־ 1500 פועלים מחוסרי
עבודה בפתח־חקוה, והלשכה מסדרת
אותם במלאכות עונתיות שונות, כגון
גני ירק, בניה, וכדומה. אולם השנה לא
קלט ענף החקלאות אף פועל אחד —
ואילו בחרושת ובבניה צומצמו מקומות
העבודה הפנויים. הסיבה: זרם
העולים ׳ממחנה ראש־העין, שהציפו את
שוק העבודה.

כ״כ הפרדסגים יוסף תמיר
״אי־אפשר למנוע...״

ואם כבר יש תימנים הרגילים לרמת
מחיה נמוכה — שיהיו הם הפלאחים.
בהם זה לא יפגע, וזה פוטר אותנו סן
הצורך להוריד את רמת־המחיה של
הפועלים המקומיים, הרגילים לרמה
גבוהה...״

״מבצע מצור״
במושבה פתח־תקוה החלו להסתובב
פועלים מובטלים. מספרם הגיע לארבע
מאות — מספר עצום בממדי המקום.
הם ישבו על אבני השפה של המדרכה,
התווכחו בצל העצים, הצטופפו במשרד
הלשכה שלא יכלה עוד להמציא להם
עבודה. רבו ביניהם פועלים תימנים —
אנשים שעוד אתמול־שלשום ישבו בעצמם
במחנה־העולים, והצטרפו בצאתם
לשורות הפועלים.

מעבידים רבים מנצלים בצורה מחפירה
את העולים התימנים ומסרבים
להעסיק פועלים מן הלשכה. הם משלמים
להם לפי רצונם ואין שכר נמוך
מדי לגבם. ברוב המקרים אין המשכורת
עולה על 600 פרוטה ליום׳ ומגיעה אף
ל־ס 20 פרוטה ליום עבודה של יותר
משמונה שעות. אשה עובדת במשק בית
תמורת לירה אחת לשבוע, ואף פנו
אלינו כמאה מן האומללים האלה בתלונה ׳נגד מעבידיהם שהשתמטו מתשלום
בכלל. הם פונים לשטרה, אולם זו
מפנה אותם אלינו.
לדעתי, הצעת הממשלה להשתתף
ב־ 500 פרוטה בשכר הפועלים המאורגנים
שיועסקו בפרדסים עשויה לפתור
את הבעיה, כי המעביד יהיה מוכרח
לקבל פועלים רק באמצעות הלשכה.
אשליה היא לחשוב שתהיה לנו כאן
שכבה של פלאחים שתעבוד בשכר
נמוך. ברגע שהעולים יעזבו את מחנותיהם
יהיו להם אותם הצרכים כמו

מזכיר הלשכה איזיק לויתן
״הפועלים לא יתנו...״
אין זה אמת שנותני העבודה הלכו
לגייס פועלים במחנות. להיפך, העולים
עצמם באים בהמוניהם העירה ול־פרדסים.
ההסכם
החדש, לפיו תשלם הממשלה
חלק משכר העבודה של פועלי
הפרדסים, עשוי להקל על המצב. אולם
עודף הפועלים ישפיע ללא ספק על
שכר העבודה ורמת־המחיה. זהו תהליך
טבעי ששום כוח בעולם אינו יכול
לעצור בעדו״.

״אינך מסוגל לעכור...״
באותו יזמן מסתובבים בחוצות פתח-
תקוה עשרות פועלים שאין הלשכה מצליחה
לסדרם במקומות עבורה.
רובם, עולים שעזבו את המחנות
לפני כמה חדשים או שעלו ארצה לפני.

״העולם הזה׳ /מס׳ 658

נה או שנתיים׳ וטרם הספיקו להשיג
עבודה קבועה שאינה תלויה בהיצע או
ביקוש זמני.
אחד מהם, יצחק ארליך׳ בן 34 ואי
לחמשה ילדים מחוה את דעתו על שאלת
הפועלים הבלתי־מאורגנים בחריפות
ובמרירות .״עד שהחלו העולים התימנים
להסתובב במושבה ובסביבה׳ עבדתי
במחצבות מגדל־צדק. עתה נגזלה
ממני עבודתי. איני יכול להתחרות עס
העולים המוכנים לעבוד עשר שעות
תמורת גרשים אחדים. ומדוע לא. מה
הם צריכים? הרי את הכל הם מקבלים
חינם.

זהו צד אחד של המטבע.
יחיה סלם צריך לעזוב את המחנה.
הוא צריך לעבוד. הוא צריך
להגיע לרמת־מחיה הוגנת ולגדל את
שלושת ילדיו בתנאים שיאפשרו להס
להשתוות לשאר בני הישוב.
זהו הצד השני.
איך אפשר ליישב סתירה זו?
המצור על ראש־העין — אף כי
רוב הציבור מתיחס אליו באהדה —
לא יפתור את הבעיה. אין זו בעיה
פתח־תקואית. כל זמן שיחיה ישב במחנה׳
הוא יפרוץ אל שוק העבודה —
והוא יעבוד.
השאלה היא: איך אפשר להוציא
את יחיה מן המחנה, ואיך אפשר להעסיקו
עד שיצא.

סכנה עצומה דהפתדרות

הפועל המובטל יצחק ארליך
״גזלו את פרנסתי...״
ואני, מאין אקח את הכסף להאכיל
את משפחתי כשאין מי שרוצה לשלם
לי שכר עבודה?
הרי לך דוגמה. פניתי לבעל משק
במושבה לעבוד בהעמסת זבל אורגני.
הוא הביט בי, הרהר מעט׳ ואמר —
אינך מסוגל לעשות זאת, אני אקח
תימני.
האם אתה באמת חושב שאיני מסוגל
לעבוד בחקלאות? בהחלט כן. בשבילי
לא משנה סוג העבודה. העיקר
הוא שזה יפרנס אותי. אבל האיכר או
בעל בית המלאכה מעדיפים להעסיק
תימנים מסיבה ברורה מאוד — הס
לא צריכים לשלם להם לפי פריון עבודתם.
מספיק אם יתנו להם כמה גרשים,
והעולה התימני אף יאמר לו תודה,
וילך למחנה, לאכול את ארוחת הערב
שאינו צריך לשלם בעדה.
יש אנשים המעמידים את הבעיה
באור מסולף לגמרי. הם רוצים להוכיח
שיש סכסוך בין התושבים הוותיקים,
שהם כבר מסודרים, ובין העולים החדשים.
זוהי טעות יסודית. הסכסוך הוא
בין אותם העולים המציפים את שוק
העבודה ואשר אין להם כל מושג על
האירגון או המשמעת ; וביננו, הפועלים
הפשוטים, אשר עתה רק עזבנו את
מחנות העולים, לאחר שהגיע תורנו
לעבודה ולשיכון. מדוע לא יחכו גם
הם לתורם כפי שחכיתי אני י*.

זה מול זה
זה מול זה עומדים יחיה סלם יעקב
בן ,32 אב לשלושה ילדים — ויצחק
ארליך, בן 34׳ אב לחמשה ילדים,
״וותיק״ ,מחוסר־עבודה. הוא היה פועל
קבוע במחצבות מגדל־צדק — עד שבאו
חבריו של יחיה...
הם עבדו בהעמסת אבנים וחצץ
על המכוניות תמורת תשלום של 800
פרוטה ליום בעוד שהפועלים המאורגנים
שנשלחו ע״י הלשכה קבלו לפחות
2.500ל״י.
עם מי הצדק? למי הזכות על
פרוסת הלחם?
יצחק ארליך צריך לעבוד. הוא
צריך להשתכר שכר שיאפשר לו לאכול
לשובע, לחיות חיים הוגנים ולגדל את
חמשת ילדיו. אם לא יהיר, לו שכר זה
— לא יוכל לקנות את תוצרת ד,תעשיה
— פועלים נוספים יובסלו, יתחיל
משבר כללי

,העולם הזה״ ,מס׳ 658

סכנה עצומה מאיימת על ההסתדרות
— גדולה מכל סכנה שאיימה עליה עד
כה. אם יתערער עקרון העבודה המאורגנת
— תפול ההסתדרות עמו. ויחד
עמה יתערערו יסודות המשק הישראלי,
הבנוי על רמת־מחיה גבוהה של ההמונים.

אמצעי־מניעה דרושים כאן. דרושים
צעדים קונסטרוקטיביים.
חייבת ההסתדרות לדאוג שהעולים
במחנות ילמדו מקצוע ; ושייקלטו בשוק
העבודה לכשיצאו. יש גם בהסתדרות
גורמים קצרי־ראות הסבורים שעליהם
לסגור את שורותיהם בפני פועלים
נוספים — כדי לקיים שכר גבוה
(ובמקצועות מסוימים, כמו בבניה, שכר
״שחור״ הפוגע קשה במרבית ציבור
הפועלים הזקוקים לדיור) .תופעה זי
יש לחסלה. עולה שלמד מקצוע ושייקלט
בעבודה — יהיה מחר פועל מאורגן,
חבר בהסתדרות במקום אויבה. עולה
שיצא מן המחנה בלי שיהיה לו מקצוע,
יהיה בלתי־מאורגן — והוא יהרוס
את תפוקת העבודה בה תלוי משקנו.
אולם זהו רק חלק מן הפתרון. חלק
שני כבר ניתן — בצורת ״המעברות״
—מקומות־עבודה חקלאיים וציבוריים שהעולים
מובאים אליהם מיד עם הגיעם
לארץ. יש לקוות שהם ימנעו מהדורה
״עיראקית״ של הסכסוך ה״תימני״.
אך מה יעשה בינתים יחיה, שהוא
כבר יושב במחנה? אפשר להעסיק
אותו גם במחנה. מסביב לגדר־התיל יש
שטחים עצומים של אדמה פורייה. גם
מים לא חסרים. דרושה רק יזמה. יחיה
רוצה לעבוד. אם יוקמו חוות־הכשרה
במחנות עצמם שיספקו ליחיה את הסכום
הקטן הדרוש לו כדי לחיות במחנה
ויכשירו אותו לקראת עבודתו בצאתו מן
המחנה — יינטל לפחות עוקץ זה מן
הבעיה שעוד תוסיף להעמיד בסכנה
את המשק הישובי במשך השנים הבאות.

פשיטת רנל
כי אין כל ספק שבעית״״״קליטת
העליה היא החמורה שבבעיותינו. היא
מקול כל הקשיים הכלכליים שבהם מתלבט
היישוב.
אין לקלוט המונים של עולים בצורה
״השגרתית״ הישנה של ימי העלית
הראשונים בהם הגיעו העולים עשרות־עשרות.
דבר,
זה הוכח עתה עם הודעתה של
הסוכנות היהודית כי אינה יכולה עוד
לקיים את המחנות בצורתם הנוכחית,
מפני סכנת פשיטת רגל. מליונים אשר
הוצאו להחזקת רבבות בבטלה הריקו
את קופת הקרנות הלאומיות.
הסוכנות הודיעה שאינה יכולה עוד
לטפל בעולים בקנה מידה כה גדול.
היא דורשת כי ייקלטו כל הצעירים ואלה
אשר אינם תומכים במשפחות ישר
במשק הישראלי, מבלי להמתין במחנות
לאפשרויות סידור.
ואז תהיה בעית התעסוקה ורמת־החיים
כאובה שבעתיים, ועל ההסתדרות
ליטזל את היזמה לידיה ולהביא תכנית
קונסטרוקטיבית להעסקתם וקליטתם של
העולים, שתמלא מקום פעולותיה הבלתי
מתאימות של הסוכנות היהודית.

*טיק?{בדים? יחיה סלם (שני מימין) שהגיע ארצה לפני שבועייס מחכה
יחד עס חבריו למעביר המוכן להעסיקו. הוא מוכן לעבוד בכל שכר שיוצע לו.

בגרשיס מעטים כדי לקנות טבק וסוכריות ולהוסיף לאררחות־החינס (למטה)
שלא הספיקו לו. עתה נודעה גם הסיבה: היו מעילות נרחבות.

ר. שער
בימי חום אלה׳ כשאין אנחנו יכולים
להתרחץ בימה של תל־אביב מבלי
לפגוש בחיידקים העירוניים, מקנאים
רבים מאתנו בשליחי האומה המתרחצים
עתה בחופי איטליה׳ צרפת ופלורידה.
שוכחים אנחנו שיש לנו גם שליחים
שאינם ראויים לקנאה — אותם הרוק־מים
את מרבד־הקסמים בחום של עדן,
או העוזרים לעלי־באבא להיחלץ מידי
השודדים.
מאשר. ויינגארטן׳ שאנו רואים אותה
כאן מתרחצת בחופה של עדן, היא
דמות אגדתית כמעט (ראה רפורטג׳ה
בגליון זה) .בת העיר העתיקה, שהצטרפה
מרצונה החפשי לחיילים שנפלו
בשבי הלגיון, התגלגלה עתה למחנה
חאשד, התחנה הראשונה של עולי תימן

בדרכם לקראת הזריקות, חוקי־הנישואין
ולשכות־העבודה של התרבות הישראלית.

ל ק 1ר 1ז י ]1

פר ד ז
מבאר

ועד
שבע

אילת
ו עד

צפת

שולחן

בשלושה השבועות האחרונים׳ מאז הודענו ש״העולם הזה״ עבר לידי
מערכת חדשה, עלתה תפוצת העתון ב־ 43 אחוז. עובדה זו מוכיחה שהקו
החדש של המערכת — המשתדלת להפוך את השבועון לעתון של אינפורמציה
אקטואלית בכל שטחי החיים — מזדהה עם רצונם של המוני הקוראים.
הבעיה האקטואלית ביותר בארץ כיום היא הסכנה המאיימת על
העבודה המאורגנת, בעקבות הסתננותם של העולים לשוק העבודה. סופרנו
שלום כהן, שחקר על הבעיה במשך שבועיים, מביא לנו בגליון זה את דעת
האנשים הנאבקים עם הבעיה הזאת מדי יום ביומו — יחד עם מסקנותיו.
שמענו על המהפכה השקטה שהתחוללה בתורכיה. מה קרה? את
התשובה אין למצוא בהצהרות רשמיות. סופרנו הנזשוסט, שעקב אחרי מהלך
המאורעות במקום, מספר לנו עתה את רשמיו האישיים. אותה שעה שולח
לנו שליחנו המיוחד, בנו רותנברג, מחוף האוקינוס ההודי תמונות־בזק מחיי
שליחינו שם, שמעשיהם נודעו בעולם ואילו הם עצמם נשארו רחוקים מזרקור׳
הפרסומת. קוראים החפצים להיענות להזמנתו לשלוח ספרים לעובדים מסורים
אלה, מתבקשים לשלחם למערכת.
מכתבים כפר־עציון לא נשכח
ב״העולם הזה 657 שואל המבקר
הספרותי (בבקורת על ספרי ״בקו האש״
).משום מה לא באה בספר. פרשת
כפר־עציון. פרק נכבד על כפר־עציון
בא בספרי הקודם ״במצור ובקרב״ שהופיע
בהוצאת ניומן לפני למעלה משנה.
אפרים
תלמי, תל־אביב

כעד ונגד
ברכתי לכם על הרפורטג׳ה המצוינת
על משפט גן־מאיר, שהבהירה לי בפעם
הראשונה מה קרה שם. אתם מכניסים
מהפכה בעתונות המקומית המשיכו !
דוד קנטור, תל-אביב

כלי שולחן מצופה כסף

באחריותל״ 25 שנה

הב ט הון ההד די
שלחב רי קפ ת־ ע ם
אגודה הדדית ב ע ״מ
(נוסד בשנת )1922

בטוח

עממי

באמצ ע ים זע יר ים
פרטים

בנק

במשרד:

קפת ־ ע בע״מ

...קראתי את המאמר על גן־מאיר
בשאט נפש. חדלו נא מרדיפה זו אחרי
סנסציות...
חיה בדאון, ירושלים
...רק דבר אחד לא הבנתי — האם
מאמינים אתם שיעקובוביץ אשם אי

ישראל לרנד, חדרה
תצטרך לחכות עד לפסה״ד.
גילוי דעה במתון הוא בזיון בית־דין.

משפט וקולנוע
הזדעזעתי לראות בעתון תמונה של
נערים המבקרים במשפט זה כמו בהצגת
קולנוע. מדוע מרשים זאת?
דניאלה גרמן, טבריה
הכניסה הותרה לנערים מעל לגיל .14

שרוול וכתפיה
הייתי בין מפני המפולת (״העולם
הזה״ )653,ואני הוא אותו סמל אשר
עליו נכתב שהוא סילק את העתונאי
הסקרן.
אמנם אמרתי לעתונאי להסתלק ממטה
המבצע מכיון ששם לא ;־,יה מקומו.

אבל עשיתי זאת באדיבות ותקיפות׳
ולא כפי שכתבתם בעתונכם :״יד
כבדה נחה על כתפי וקול גם פקד
עלי: הסתלק מפה !״ אינני יודע מדוע
הטענה הזאת י זה היה מבצע צבאי.
ויהיה איזה מבצע שיהיה, למטה אסור
לעתונאי להתקרב.
כמו כן יש לזכור שאני הוא בעל
השרוול, והוראות אני מקבל מבעלי
הכתפיות. ודי לחכימא ברמיזא !
י. מ ,.סמל ק99693/
היכן מקומו של עתונאי, אס לא
ליד מטה הצבא 7

חיידקי העירייה
סיסמתכם ״בוז לחיידקי העיריה —
נטבול את אבות העיר בים העיר״
(״העולם הזה״ )657 ,מבטאת את רחשי
לבנו. שמא תארגנו הפגנה המונית
בסיסמא זו?״
18 תלמידים ותלמידות, תל-אביב
ששש — אתם רוצים עסקים עם
המשטרה 7

כתובת כלתי־נכונה
מדוע אינכם נותנים לאלפי החיילים
והחיילות אפשרות לקרוא את עתונכם?
מגיעות הנה חבילות ענקיות של ״דבר־השבוע״
,״אשמורת״ ועוד, ואילו הגל-
יונות הבודדים של ״העולם הזה״ (שנקנו
ע״י חברים בעיר) נמכרים כאן בשוק
שחור.

סגן מרדכי ל.
הכתובת הנכונה למכתב דה: שדות
התרבות של צ.ה.ל. אנו מוכנים להעמיד
לרשותו את מספר הגליונות שיבקש.
השמטות בגליון 657 הושמט שמו של יהודה
ענן (ודלק) תחת המדור ״על גלגלים״.
.העולם הזה״ ,מס׳ 658

110־1־ייה מאי 1950

אנו משוטטים בכפר. הדלות היא
איומה. במוחי עוברים כל הדברים היפים
שקראתי על מפעלו הגדול של
אתא־תורך׳ על הפיכת תורכיה למדינה
אירופית ...ואילו עתה נראה לי שיעזור
ובית־דג׳ן בימי הערבים עמדו על רמה׳
גבוהה בהרבה מאשר כפר עלוב זה,
בלב אנאתוליה, מרחק קילומטרים מעטים
מאנקארה...

״כפית״ שד אנקארה

עוני, דע ו בו רו ת שו ר רי סכמ דינ ה ־ דיכוי
א כז רי שלחופשהאד -המושבה
האמ רי ק אי תמשתלטתעדה חיי םבמ דינ ה
מיוחד?״העולם הזה״
עובדה היא — המהפכה ניצחה, אך
עדין אין איש מעז להאמין בכך. צל
הדיכוי עודו פרוס על האנשים. הנצחון
המוחץ של האופוזיציה בא כאפתעה
גמורה — בעיקר לאנשי האופוזיציה
עצמם. נדמה כי גם הנשיא החדש עוד
מעיף מבטים חשדניים מעבר לכתפיו,
כדי להיווכח אם אין אנשי המשטרה
עוקבים אחריו...
איך קרה הדבר י כיצד הופלה בין
לילה דיקטאטורה בעלת וותק של 27
שנה, החוסה בשמו של אתא־תורך
הגדול עצמו? את התשובה לכך אין
למצוא במשרדי הממשלה, בה יושבים
פקידים נבוכים החוששים עתה למשרותיהם.
אך קל למצוא אותה כשיוצאים
במכונית מתחומי אנקארה עצמה ומסתכלים
בנעשה במרחק של פחות מתריסר
ק״מ מן הבירה.

מקבל אותנו בסבר פנים יפות ומגיש
לנו קפה (קבלת האורחים של התורכים
אינה שונה מזו של נתיניהם לשעבר
— הערבים) .אשתו של קאזם
מגרשת את הילדים מן הצריף, הם
מלוכלכים מאד, ואחד מן השלושה חולה
במחלת עיניים. האשה עצמה, לבושה
במכנסי־גבר אירופיים בלויים, ועליהם

גן־עדן לצנזורים

קאזם אינו יודע~.
״זהו אחד הכפרים העשירים שלנו...״
,אומר לי ראוף בקול מלאנכו־לי.
ראוף הוא עתונאי תורכי צעיר,
העובד בעתון של ״המפלגה״ ,ובסתר
לבו הוא סוציאליסט או קומוניסט. גבה
קומה, חסון, ועצוב מאד — עינים עצובות,
פה עצוב, נדמה שכל גופו עצוב.
ה״כפר״ כולל כחמשה־עשר — עשרים
צריפי עץ רעועים. זהו משכנם של
ה״עשירים״ — מלמד אותי ראוף. ה״ע־שירים״
הם אותם האכרים שיש להם
פרה רזה (נדמה שגם הפרות עצובות
בארץ מוזרה זו) ,שני סוסים, וחלקת
אדמה. ד,״עניים״ אינם גרים בצריפים
כאלה, אלא במערות המפוזרות מסביב
לכפר.
קאזם הוא אחד מאיתם ה״אריסטו־קראטים״
שיש להם פרה וסוס. הוא

צבא תורכי באימונים
שמונה משרתים לכל קצין

מלבוש תורכי קרוע המזכיר את לבוש
הפלאחיות בא״י.
״שאל אותו שאלות״ ,מעודד אותי
ראוף.
״אתה יודע לקרוא?״ אני שואל.
קאזם מנדנד את ראשו בשלילה
עצובה.
״אתה יודע מהי בירת תורכיה?״
אני שואל.
ראוף מתרגם את השאלה. עלי מסתכל
בו בחוסר הבנה. אין הוא יודע
מהי בירת מדינתו. גם אינו יודע מי
הנשיא. אך יודע הוא מי האיש אשר
תמונתו תלויה על קיר הצריף —
מוצטאפא כמאל הגדול.

פסד אתאוזורך באנקארה החדשה
לעיני התייר: המאה העשרים.
״העולס הזה״ ,מם׳ 558

בערב לוקח אותי ראוף ל״כסית״
של אנקארה — מסעדה בשם ״אויצ׳־
נאל״ (״שלוש פרסות״) .על הקירות
מצוירים ציורים פחות או יותר אנד
נותיים (הדגש על פחות) ,והמסובים
מנסים כמיטב יכולתם להעמיד פני
״בוהימוד.
ידידיו של ראוף הם שלושה צעירים
שיכורים המסובים ליד שולחן
ומתווכחים ביניהם בקול נמוך. ראוף
לוחש באזני ששלושתם משוררים
המשתכרים את לחמם כפקידי ממשלה
נמוכים. שלושתם סוציאליסטים בחשאי.
הם מאמינים שמוסקבה היא מולדת
כל קידמה, ושהאור יזרח מצפון...
דברים אלה אינם נאמרים בקול
רם. חס ושלום ! בתורכיה אין איש
מדבר בקול רם על ענינים פוליטיים,
לכך דואגת המשטרה. היא כל־יכולה
וכל־נוכחת. אין היא נופלת במאומה
מן המשטרה הדואגת לחיסול חופש
הדיבור במשטרים פאשיסטיים או קומוניסטיים.
צעירה
חמודה — שמה בתורכית
״שתחייכי לעולם״ — שהכרתיה לא

נונו נראתה כנצחית, היו געגועי הבלתי-
מרוצים שלוחים אל זכרו של אותו
אדם שהוא עצמו הניח את יסודותיה
של דיקטטורה זו והוריש את מקומו
לאינונו בעודו בחיים.
דמותו של אתא־תורך הפכה מכבד
לאגדה בפי התורכים. את תמונתו תראו
בכל מקום — במשרדים, בצריפי האברים׳
בחנויות. שחיתותו הדו־מינית
של הדיקטטור הגדול נסלחה לו מכבר.
יתכן שאף הגדילה את כבודו בעיני
העם( ,שהרי רק איש גדול באמת, יכול
להעז לחיות חיי־שערוריה כאלה לעיני
כל) .אתא־תורך מסמל בעיני התורכים
את גאוותם הלאומית העצומה, את עב־.
רם הלאומי (הם חושבים את עצמסי
לעם נבחר ממש כמו היהודים) את
התאוששותם הלאומית האגדתית בתום
מלחמת־העולם הראשונה. ואילו כל התוצאות
הרעות של משטר אתא־תורך —
המונופולים הממשלתיים החונקים את
המסחר, שלטון־המשטרה, הצנזורה הדר־סנית
— כל אלה נרשמים לחובתו של
איסמט אינונו, הגנרל הקטן והחרש.
זה הוא סוד המהפכה.
אנקארה הבירה היא יצירתו של
אתא־תורך, סמל משטרו. אך אין לתורכים
במה להתגאות בה. זוהי עיר פרובינציאלית,
עיירה של פקידים. בשכונותיה
שוכנים העוני והבורות כבכל
מרחבי תורכיה. הילדים עצובים — כל
התורכים עצובים, משום מה. הם נראים
כאילו צער העולם כולו מעיק
עליהם. בהיכנסך לחנות ובצאתך ממנה
אין איש מברכך לשלום. המלבושים —
תערובת בלה של אירופיות ולבנטיניות.
מחלות העינים נפוצות כמו בכל עיר
מצרית או סורית. לפחות ״ 907 מן
האוכלוסיה אינם יודעים קרוא וכתוב,
ותפוצת העתונים מצומצמת ביותר.

מכבר, יודעת לספר סיפור על צד
אפל זר, של הדיקטטורה של אינונו.
היא היתד, רגילה לארח בביתה אורחים
מחוץ־לארץ — עד שהוזמנה
ביום בהיר אחד למשרדו של מנהל
הקונסרבטוריון הממשלתי בו היא עובדת.
הלה הודיע לה שאם יש ברצונה
לשמור על משרתה מוטב לה להפסיק
מיד את קשריה עם זרים...

״/״ 90 אינם יודעים לקרוא
״לוא היה אתא־תורך בחיים...״
פראזה זו יכול אתה לשמוע חמש
פעמים ביום. גם לפני ד,״מהפכה״ של
הבחירות, שעה שהדיקטטורה של אי״

ראוף וחבריו נושאים את עיניהם
למוסקבה — ומבחינה זו הם מעוט
קטן. אולם ליבם נמצא בפאריס —
ומבחינה זו הם הרוב. ככל שהתורכי
מתגאה בעברו הלאומי, כך נכלם הוא
בעוני התרבות התורכית בימינו — אם
בכלל אפשר להשתמש במושג כזה. ב־קושטא
אין אולם לקונצרטים, לאופירה
או לתיאטרון. איטורבי, בבקרו בתורכיה,
היד, נאלץ לנגן באולם קולנוע ישן.
באנקרה יש לפחות אופירה, ותזמורת
פילהרמונית ממדרגה שלישית או
רביעית.
החיים התרבותיים של תורכיה הם
שממה אחת גדולה. אינני מתימר לשפוט
על הספרות — אף כי אפשר
לשפוט על העתונות, העומדת על רמה
נמוכה בהרבה אפילו מזו שלנו. המדובר
לא רק ב״ואטאן״ ,בטאון ממשלתו
(לשעבר) של אינונו, אלא אף בעתונים
צרפתיים, כגון ״איסטנבול״ ו״רפובליק״
(השייך ליהודי) .נדמה לי שאפילו הצנזור
מפהק בקראו אותם. הציור ה־
(המשך בעמוד )18

בפר טיפוסי 10 -ק״מ מן הבירה
המצב לאמתו: ימי הביניים .׳

מכל העולם
פ טי ש ויתו ש ב הודו-סין

שמרו על בריאותכם
ובר יא ות ילדיכם
שטפו את הפה עם מ׳ אורזל המסהדם
אח דרכי הנ שימ ה ומחטאיט את הפה.
3טיפות — לחצי מם מים.
בקבוק נדור 350 פרי נורו 30״•׳ עבור הבקבול־ו

א 1ד 1ל

ס ^ /סי ססס ,

יונה ד

פרסום א רי א ל•

אין זד, ג׳וב קל בימים אלד, להיוד.
הקיסר של הודו־סין. בזאת נוכח גם
באו־דיי, הקיסר ׳המחייך. אחרי שהקומוניזם
כבש את כל סין (פרט לאי
פורמוזה, שייכבש מן הסתם עוד הקיץ)
הפכה הודו־סין לשדה־הקרב העיקרי במערכה
על אסיה.
מצבו של באו־דיי הוא בכל רע. הצרפתים
סרבו לתת לו סמכויות של ממש,
ובעיני ההודו־סינים אין הוא אלא בוגד.
הוא פיקח ואדיב׳ אולם אין הוא מגיע
לשעור קומתו של יריבו הגדול, הו־צ׳י־מינג׳
״איש הברזל״ ,שהוא אליל ההמון.
180.000
חיילים צרפתיים מנסים כיום
לשוא למגר את צבאו של מינג׳ המונה
70.000 חיילים הלובשים מדים, נוסף
על הפרטיזאנים שלו בעורף הצרפתים.
לדברי קצין צרפתי דומה הצבא הצרפתי
לאדם המנסה להרוג יתוש בפטיש פלדה.
כשהפטיש הצרפתי יורד במקום אחד,
מופיע היתוש הווייט־מינגי במקום אחר.
ובינתיים מבזבזים הצרפתים בהודון־
סין כמעט את כל התקציב שהם מקבלים
מידי האמריקאים במסגרת תכנית
מארשאל.
עתר, החליטו האמריקאים שהגיעה
השעה ללמד את הצרפתים בינה. קודם
בל, הם אומרים, אין סיכוי לבאו־דיי
לזכות באהדת ההמונים ההודו־סיניים
כל עוד הוא בובה. יש לתת לו עצמאות
אמתית. הצרפתים אינם מרוצים מדעה
זו, אך בלית ברירה יצטרכו לבלוע
את התרופה המרה יחד עם הדולארים
המתוקים. והדולארים באים בשפע: כמפרעה
ראשונה מוכנים האמריקאים להשקיע
15 מליון דולאר בעזרה צבאית
לבאו־דיי.
אם תיפול הודו־סין, תפולנה תאילנד
(סיאם) ומאלאיה ותאיים סכנה ישירה
על אינדונזיה, הטרודה בבעיות משלה
(״העולם הזה 655 לאמריקאים איו
עוד לאן לסגת. הם מוכנים עתה ללחום
— כמעט עד הדולאר האחרון.

פצצת המימן ־ בלוד *
הסנה חברת

חברה

ישראלית

הביטוח

סכום הביטוח (חיים)
ההכנסה הכללית ()1949

(כולל ביטוח לשעת חירום)

הון וקרנות
המרבו:

לביטוח

הגדולה

בע״מ

בארץ

4,3 3 5 , 0 0 0 .ל׳י 4,2 7 0 , 0 0 0 . -ל״י

ת ל ־ אביב, רחוב ל־לינבלום

טלפון 4431/2

ת. ד805 .

ידיעת קצובות פותחת אפשרויות רמת
בחדשים יולי—אוגוסט יפתח

קורס דו־חדשי אינטנסיבי לקצרנות עברית ואנגלית
לפי שיטתגרג הפשוטה
בהדרכת מר ח. קמפינסקי, מחבר הקצרנות העברית לפי שיטת גרג.
הרשמות — רק במשך חדש יוני — כלהלן :
חיפה ( :ימים א /ר) אצל מר קמפינסקי, רחוב פבזנר . 19
תל־אביב ( :ימים ב׳ ,ג׳) מלון ״אירופה״ ,רח׳ אלנבי 42׳ טל׳ .2913
ירושלים ( :ימים ד /ה׳) מלון ״ויטא״ ,רחוב המלך ג׳ורג 21 /׳
טל׳ .2515

ההצלחה מובטחת!

הסוד האופף את פצצת המימן הופר
עתה ע״י ד״ר רוברט באבר, פיסיקאי
אמריקאי, שיצא בהתקפה רבתי על
הפצצה.
קודם כל גילה המלומד שהפצצה אינה
משתמשת כלל בסוג חדש של
אנרגיה, אלא מבוססת רק על שיטה
חדשה של ניצול האוראניום — החומר
המשמש גם לייצור פצצות אטום. משמע,
שכדי לייצר פצצות־מימן יצטרכו
האמריקאים לייצר פחות פצצות אטום.
מתעוררת השאלה: האם כדאי הדבר?
ד״ר באכר טוען שהדבר אינו כדאי.
גם בפצצת האטום לא כדאי להשתמש
נגד רוב המטרות הצבאיות, מפני שמחירן
יעלה על ה״תועלת״ המשוערת.
פצצת המימן תהיה חזקה פי אלף מפצצת
האטום — היכן ימצאו מטרה שיהיה
כדאי להמטיר עליה דבר יקר כזה י
״את העיר הגדולה ביותר בעולם
אפשר להשמיד ב־ 25 פצצות אטום, ומן
הסתם יספיקו גם 10 פצצות. שתי פצצות
אטומיות דיין כדי לשתק לחלוטין
כל עיר. מה התועלת בפצצה גדולה פי
אלף?״
זוהי, כמובן, דעה פרטית. אולם השבוע
אמר הנציב הראשי לעניני האנרגיה
האטומית באמריקה ש״באכר הוא
מומחה גדול״ .זהו אשור רשמי, פחות
או יותר, לסברה שהצהרתו הדרמתית
של טרומן על יצור פצצת המימן היתה
מעין בלוף בינלאומי.

נו עדבלתי ־ ד ת ׳
לרוב הנוער האמריקאי מכל העדות
אין ענין בדת — זוהי המסקנה אליה

הגיעו מנהליו של מחקר שבוצע בחסות
הויי. אם. סי. אי. באמריקה.
המחקר הקיף 2000 צעירים המאמינים
באלוהים ,־ 757 הם בעלי ספקות
חמורים. רק ס/ס 47,0מבקרים אחת לשבוע
במקומות תפילה/0 ,״ 77,1לא קראו
מעולם את התנ״ך, או קראוהו ״פעם־
פעמיים 56,1מבין היהודים אמרו
שלא קראו מעולם את התנ״ך, לעומת
61,90/0מבין הקאתולים ו־ 31,20/0מבין
הפרוטסטנט־ם.
״ברור למדי״ ,קובע הסוציאולוג
מארי רום, שניהל את המחקר ,״כי
הנושאים שהנוער מתענין בהם אינם
כוללים את הדת אלא לעתים רחוקות
מאד ...הצעירים הוגים בעיקר בהצלחה
חמרית, כגון קאריירה, בטחון כלכלי

הקיסר כאו־דיי
כמעט עד הדולאר האחרון
ומצבם המשפחתי ...הדת חדלה כמעט
לספק להם רעיון נשגב ובעל־משמעות
שיתן טעם וכיוון לחייהם״.

סיכת השיחרור

רוברט בינם, בן ה־ , 18 שוחרר השבוע
משרותו בצבא ארצות־הברית, אף
כי תקופת שרותו טרם נסתיימה. בינם
הגיע בתקופת שרותו לגובה של כמעט
שני מטרים ולמשקל של 157ק״ג, ומחלקת
האפסנאות של הצבא לא מצאה
עוד מדים ונעלים המתאימים לו.
״אני רואה,״ רטן עם שיחרורו ,״שבצבא
הזה כבר אין מקום לאנשים, גדולים
באמת. תחילה זרקו את אייזנהואר,
ועתה זורקים אותי.״
מזונות בלום אנג׳לס דרשה הגב׳ יוספה
דוטינגה, בת ,40 שבית־הנזשפט יחייב
את בעלה לשאת בהוצאות. הקיום שלה
ושל עשרת ילדיה. היא טענה שהבעל
דרש ממנה ללדת ילדים נוספים, אף
כי ״לא שילם את חשבון הרופא בעד
שלושת הילדים האחרונים״.
נביא האסיר ג׳ון באלינגר בבית־הסוהר
של איטון בארצות־הברית הודיע להנהלת
בית־הסוהר כי אחד האסירים עומד
לברוח מן המקום. בשעה שהשומרים
חקרו את הדבר ברח מבית־הסוהר.

תיקן את מזלו
יוסף פאדרסקי, שנאשם בהצתת בית
באלבאני ליד ניו־יורק, הודה שהצית
את הבית מפני שתמיד היה לו שם
מזל רע במשחק הפוקר.

העולם הזה / ,מם׳ 658

במדינה
לאעלהלחםלב דו..
כדי לחסוך סכום של 25000ל״י
(מתוך היבוא הכללי העולה על סכום
של 90 מיליון ל״י החליט שר
הקיצוב על שורה של אמצעים
שתוצאתם תהיה להחניק לחלוטין את
העתונות — היומית והשבועית כאחת.
עתונים יומיים יצומצמו ב 250/השבועונים
ב־ס/ס 40 מכמות הניר של כל
גליון.
בארץ מופיעה כיום שורה ארוכה
של כתבי־עת לועזיים (ארבעה שבועונים
בשפה לועזית אחת בלבד השוק
עודו מוצף בכתבי־עת לועזיים זרים
העולים באלפי דולארים. ואין השלטונות
חושבים לחדול גם מלהוציא רשיונות
נוספים לעתונים לועזיים נוספים.
במדינה דימוקראטית — ודוקא במצב
של משבר חמור נועד תפקיד
מכריע לעתונות. בלעדיה אין חופש של
ביטוי׳ אין אפשרות להמונים הרחבים
לעמוד על פשר המאורעות ופעולות
הממשלה. יתכן שהחנקתה תהיה נוחה
לפקידים קצרי־ראות — אולם בסופו
של דבר היא תתנקם בממשלה עצמה.

ב דו -הרבוה כו מר
נאומו של ראש הממשלה בקבוץ
אפיקים הכיל פצצה שנשמעה למרחקים :
הפניה לרוסיה לאפשר עלית יהודים
מתוכה. הנסיבה היתד. מקלה ביותר :
קיבוץ ״אפיקים״ — שמו המלא הוא
״קיבוץ השומר הצעיר מם.ס.ם.ר. אפיקים״״
.אין זה השומר הצעיר מיסודו
של יערי. זהו הפלג הרוסי מהשומר
הצעיר׳ שהתפלג מגזעו בשיערי וחבריו
החליטו ליסד את הקיבוץ הארצי
ולעלות לדרך מדינית עצמאית. ומענין
כי דווקא יוצאי־רוסיה התנגדו לכיוון
הפרו־רוסי של ״השומר הצעיר״.
וכיוון שראש הממשלה דיבר ביובל
ישוב שאנשיו מוצאם מרוסיה, מובן
היה שיגע בבעיה שבדרך־כלל רק מתלחשים
בה: עלית יהודי רוסיה שפסקה
בשנים הראשונות של שנות העשרים.
אולם
ידוע כי פה ושם ״במוסדות
ובחוגים רשמיים״ עמדה הבעיה על סדר־היום
אם ומתי לדרוש עליה גם מרוסיה.
ועד אשר החליטו שם, השמיע ראיס
הממשלה את הדרישה בגלוי.
ברוסיה ודאי תעורר הדרישה מורת־
,רוח. עוד לא קרה בתולדותיה שמישהי

יתערב בענייני אזרחיה. רוסיה לא הגיבה.
היא לא תגיב. יתכן שתשמיע
דברי־גידופים, כדרך תעמולתה. אבל גידופים
אלה ערך חיובי להם. כי רק
בדרך זאת יוודע ליהודי רוסיה שמישהו
דרש את צאתם ועליתם לישראל.
יתכן גם כי הדבר ישפיע לרעה
על מצבם של יהודי רוסיה. בזמן
האחרון יחם רוסיה ליהודיה אינו בתמול
שלשום. שוב אין הם נחשבים
כאלמנט מהימן ביותר. ושמועה אומרת,
כי לאחר סגירת. כל העתונים
היהודים ברוסיה, כל התיאטראות, הוצאות
הספרים, וכל בתי־הספר היהודים,
הועברו המוני יהודים מאזורי הספר —
מהבאלטיקום, בסאראביה׳ וגם מאוקראינה
ומרוסיה הלבנה — לאיזורים
הארקטיים ולסיביר.
תרעומות מדיניות לאחר דברים בל־תי־זהירים
הנוגעים בעליה היו כבר
בעבר. זכורה האמרה על ״בודד,רב״
מרומניה. והנה, זמן קצר לאחר הנאום
החלה עליה גדולה מארצה של בת־הרב.
אולי תחזור הפרשה גם בארצו של
סטאלין, שהתעתד פעם להיות כומר
אורתודוכסי?

המשטרהמ איי מתבשביתה
לא מכבר איים אחד מראשי המשטרה
במעשר, שלא דק היה מקורי, אלא
היה בודאי גם זוכה לתמיכתו הנלהבת
של רוב האזרחים: הוא איים שהמשטרה
תכריז על שביתה כללית של
יום אחד אחרי שנהג, אשר דרס אדס
למות והסתלק ממקום המעשה (מבלי
להיווכח אפילו אם חי האדם או מת)
נידון לקנס של מאה לירות.
בינתיים עבר בכנסת בקריאה ראשונה
חוק התעבורה בדרכים, לפיו אפשר
יהיה להטיל ענשים חמורים יותר
על עברייני תנועה. אף כי אין ספק
שהדבר בכללו רצוי וחיוני, נדמה שה־צעת־החוק
חורגת בכמה נקודות ממסגרת
ההגיון. כך תהיה, למשל, אפשרות
לדון לשבע שנות מאסר נהג שידרוס
אדם למות, אפילו בשגגה. שר המשטרה
— המאחד בקרבו את הנסיון
של שוטר, שופט ונהג — התנגד, כנראה,
לסעיף זה.
דבר אחד ברור: בענשים לא יתוקן
המצב. הפחד מפני ענשים לא יחסל את
הסיבות העיקריות הגורמות לתאונות
— חוסר נימוסים בדרכים, פראות ו״מל־

חמת־׳מעמדות״ בין מכוניות, אופנועים
והולכי־רגל ! אי ידיעת חוקי התנועה
האלמנטריים ואי־הבנת התוצאות הנובעות
מהפרתם.
הענשים דרושים — אך דרוש מהם
פי אלף מבצע עצום של הסברה ושיכ־נוע.
ובזאת עוד לא נעשה כלום. יש
ריב סמכויות בין המשטרה ומשרד-
התנועה מי מהם אחראי לשטח זה.
התקציב נמצא בידי משרד התחבורה,
שאינו עושה כלום בכיוון זה, והמשטרה
אינה יכולה לפעול מחוסר תקציב.
בית־המשפט דן את העבריינים
בסיטונות (עד ששים מקרים לשעה)
והכל נשאר כמו שהיה. אנו מציעים
לממשלה לחשוב קצת על ריכוז הסמכויות
ועל מציאת כשרונות מתאימים
למפעל הסברה.

שנ ״ ם ירדו ממ טו
שני אדונים שעסקם הוא המזון ירדו
זה לא כבר ממטוסים (לא יחד)
בשדה התעופה של לוד.
בשבוע שעבר הגיע אלינו לורד
בויד אור, המנהל הכללי הראשון של
ארגון המזון והחקלאות של או״ם. תואר
זה ודאי יספיק כדי לציין את
מעמדו בעולם. מלווה אשתו ירד בחיוך
במדרגות המטוס של ק.ל.מ ,.לחץ את
ידיהם של אחדים מחבריו לנסיעה, וברך
אותם בדרך צלחה.
כפוף קמעא פגש את בא כוח משרד
החוץ, וכשאמר :״או, זה נאה מצדכם
שבאתם לקבל את פני,״ חשנו כי
דבריו נאמרו בכנות.
ובאמת ישב, וענה על כל השאלות
שהוצגו בפניו, הביע את משאלתו לשלום
עולמי, ואז שאל בזהירות אילו
מהעתונים היו מיוצגים שם. לפי דרך
השאלה דומה היה כי עתיד הוא לזכור
כל עתונאי בשמו. בשעה שדיבר הדגיש
כמה נקודות בטפיחה בעפרונו
על שולי פנקסו של אחד העתונאים.
היה נעים לעסוק במלאכת ד,עתו־נאות
ולפגוש אדם כזה — ,גדול, בכל
מובניה של המלה.
מזון הוא עסקו של הלורד בויד
אור, בדיוק כשם שזה עסקו של הד״ר
דב יוסף, שר האספקה והקיצוב הישראלי.

יוסף יצא מתוך מטוס׳ זר, לא
כבר, ופסע אל מקום חנית המטוסים.
היה זד, בשעה מוקדמת בבוקר, ונדמה
כי הופתע למצא עתונאים שבאו לפגשו.
הוא סילק. אותם מעליו באמרו :
״אני לא מוכן להגיד שום דבר.״
שני האדונים מעונינים במזון, אבל
יש לי הרושם כי לא באותה צורה.

שבעת

אור־
הימיק אבנר•

הידד, קיבלנו נשק
הידד, ניצחנו ! סוף־סוף ניתנה לנו
הרשות לקנות נשק, ממש כמדינות הערביות.
לשני הצדדים ניתנה זכות שווה
למכור את חמאתם תמורת תותחים.
זוהי, כמובן, בשורה משמחת. בט־חוננו
הלאומי גדל.
אלא שיש עוקץ בענין: כוונתם
המוצהרת של הנותנים האדיבים היא
שנשתמש ברבות הימים בנשק זה כדי
להגן על המזרח התיכון בפני פלישה
רוסית. שלוש המעצמות בטוחות, איפא,
שנכנס למלחמת־העולם השלישית לצד
אמריקה.
קנינו, איפא, שלום (מפוקפק) עם
הערבים תמורת מלחמה (בלתי־מפוק־פקת)
עם הרוסים.
נצחון גדול: מותר לנו לשפוך את
דמנו למען אמריקה. האם לא היתה
אפשרות להשיג שלום עם הערבים
במחיר זול יותר — למשל על בסיס
של ניטראליות משותפת במלחמת־ד,עולם
האטומית י

״ישראלים אינם רצויים״
אחרי הטיול המוצלח לקפריסין על
סיפון ״גלילה״ (״העולם הזה״)655 ,
אסרה הממשלה שלנו כל טיול דומה.
דיברו על המחסור במטבע זר, ויתרו
על התרנגול ההודי שריחף באופק,
ושכחו את ד,ענין.
אלא שהסיבה לאיסור הממשלתי לא
היתד, חוסר המטבע הזר. האיסור בא
כתוצאה מרמז קפריסאי. סיבתו: התיירים
הישראליים ״סחבו״ מאות כלי-
ערך מן המסעדות והחנויות. בבית-
מלון ידוע אחד נגנבו באותו יום למעלה
מחמשים כפות כסף.

סרטנים כמקום פלאפל
במשך כמה חדשים עבד יגאל אלון
במשקו — קבוץ גינוסר — בהגשת
אוכל ובעבודות דומות (ראה תמונה).
נראה שלא הצליח בתפקידים נכבדים
אלה — כי הנה החליט הקבוץ לשלחו
לחוץ־לארץ למען יוכל ללמוד את מדעי
החברה באוניברסיטה של ...לונדון.
(האלמא־מאטר של משה שרת, דב
יוסף, יחזקאל סחר, דויד הכהן, גרשום
שוקן, אלכם רביב׳ ועוד ״גרורי המערב״).

לוחשים שבחירת האוניברסיטה
נקבעה לפי נטיותיו המטבחיות של
אלוף־הפלמ״ח׳ שבביקורו האחרון באנגליה
התאהב בצדפות, סרטנים וכדומה.

כי״ס למהפכנים
האוניברסיטה העברית הוציאה מתוכה
מלומדים, פקידים׳ גם חיילים טובים.
אולם מעולם לא ראינוה מוציאה
מתוכה מהפכנים.
והנה קרה הדבר .״חוג צעירים
נועז״ — מודיע ״חרות סטודנטים
של האוניברסיטה העזו להתמודד עם
המציאות הישראלית...״
מצוין. איך קרה הדבר?
כמה צעירים הרגישו צורך לחולל
מהפכה. ישבו יחד ונוכחו לדעת שהשקפותיהם
אינן מזדהות. פסלו כל דבר
שהיה שנוי במחלוקת והשאירו יק
את הדברים המוסכמים. נוצר מצע שכל
אדם בישוב יכול להסכים לו — קומוניסט,
איש־חרות וכנעני.
יש פתרון לכל בעיות המדינה. הוא
פשוט בתכלית .״חייב העם כולו, ובראשו
הנוער, להתלכד שכם אחד, מבלי
להתחשב בשייכותו המפלגתית של כל
פרט״.
תחי המהפכה.

טעות טלפוניתץ
לפחות עשרים פעם ביום מצלצלים
לאולפן ״קול ישראל״ אנשים המבקשים
את ״חברה קדישא״.
לא, אין אלה מאזינים בלתי־מרוצים.
יש פשוט דמיון רב מדי בין מספר
״קול־ישראל 4238 ומספר ״חברה־קדישא״
(.)3842

,העולם הזה״ ,מם 658 ,

על גזוזטרת עדן־כר — ביום הנוף רדום, אן בלילה הוכרה הכיכר —
רחבת הנמל — נונזלחים צוהלים.

מאת שליחנו המיוחד כנו רותנדרג
האוירון חג מעל מדבר ערב. הכל
שומם. לפתע פונה אלי הטייס, ואומר :
״זהו מחנה התימנים״ .באמצע המדבר׳
כשמרחוק נראית עיר קטנה על
שפת הים, שורה ארוכה של אהלים
ומסביבם גדר.
האוירון נחת. לתמהוני, לא הופיעו
שוטרים, אף לא פקידי מכס. בצד המסלול
עמדה מכונית קטנה ועליה שלט :
״ג׳וינט״ .נסענו למחנה. בכניסה למחנה,
ליד המחסום, קבלוני ב״שלום״ שני
שומרים מבין העולים. שאלתים היכן
מנהל המחנה, ואחד מהם הובילני לביתי
החולים באמרו :״כעת שעת הסיור,
ומר לפידות ודאי נמצא עם הילדים״.
ובאמת שם מצאתיו. באדיבות רבה קבל
אותי, וכבעל נימוסים הציג אותי בפני
העובדות במחלקת הילדים וכן הציג
לפני את האחות האחראית במחלקה׳ זו :
מאשה.
״זוהי מאשר, שלנו, האחראית במחלקת
הילדים״ .היא עמדה בין שתי
מטות שבכל אחת מהן שכבו שני ילדים
קטנים, ובכל זאת נראתה המטה כמעט
ריקה.

מדחום וכוכה

מאשר, היתר, עסוקה מכדי שתטפל
בי. היא חייכה, אמרה שלום, והמשיכה
בעבודתה. בידה האחת החזיקה מדחום
ובשניה בובה קטנה. בבטחון עצמי
טיפלה בילדים. חיוך. כאן ולטיפת יד
אוהבת שם, והילדים נשמעים לה ומחייכים
גם הם.
בערב היתד, קבלת שבת חגיגית
במחנה. במקרה הוזמנו לאותו ערב חברי
הקורפוס הדיפלומטי של עדן. היה

שם הקונסול הצרפתי והאיטלקי. אשתו
של הקונסול האמריקאי וזוג רופאים
אנגלים, העוזרים בנאמנות להפליא בטיפול
העולים, אם כי עבודה רבה
להם בבית החולים הצבאי הבריטי במקום.

געגועים
הכיתה
נזדמן לי לשבת מול מאשה. בשעת
הקידוש היתר, עצובה במקצת, ונדמה
לי שהיא מתגעגעת ארצה, לבית הוריה.
שאלתיה בלחש :״מדוע את עצובה?״
והיא ענתה :״אני רגילה לשבת אל
שלחן אבי בליל שבת, ואף על פי
שאני כבר נמצאת כאן שמונה חדשים,
אני עדיין מתגעגעת לקידוש של אבי״.

״כלי גכול...״

למחרת, ביום שבת, רציתי לגשת
העירה ,׳ אולם נאמר לי שבשבת אין
עוזבים את המחנה. וגם אין עובדים,
אלא במלאכות חיוניות. ישבתי שעה קלה
עם מנהל המחנה, מר לפידות והוא
סיפר לי על העובדים במחנה, ועל
מאשה,, .מאשר, היא בחורה יוצאת מהכלל.
מסירותה וכוח עבודתה אינם יודעים
גבול. עכשיו המצב במחנה טוב
מאד, ואין הרבה חולים. אולם לפני
כמה חדשים, כשהגיעו אלפים -רבים,
עיפים, רצוצים וחולים, ולנו חסר פר־סונל
רפואי, עבדה מאשר, יומם ולילד.
מבלי לחום על עצמה. אין לנו רופא
ילדים, ורק הרופאה האנגליה. מבית
החולים הצבאי באה למחנה פעמים־שלש
בשבוע, כדי לעזור לנו. רק הודות
למאשר, יכולת מחלקת־הילדים שלנו
(המשך בעמוד )12
להחזיק מעמד״.

מה לקנות? — עדן היא גן־עדן לבחורה — .בחנית יע! הכל — מנזקרריס
חשמליים עד לסלי־קש. ונס הכסף

*כתי הכרות — מספר חברותיה של מאשה בעדן מגיע לאלפים. הבדלים של
גזע וצבע־העור אינם קיימים בעיני בת העיר העתיקה של ירושלים וחברתה
הטובה ביותר היא פטונה, הכושית החביבה מסומאלי, האחראית לנקיון במחנה.

ה סי כו כהאחר ון — בעור עשר דקות יכבו האורות בביתיהחולים.
כל אחד מן הילדים רוצה לקבל לטיפה אחרונה מידיה העדינות של
אלילתם. מידיה הם מוכנים לקבל נם את המדחום שהם פוחדים מפניו.

חכרה אי נהחסרה — בנגוד לשליחים אחרים, המטיילים בבירות
העולם, חיים רוקמי מרבד הקסמים חיים שקטים — מסיבה של קבלת
שבת (למעלה) היא מאורע, וקריאת ספר בערב הוא הבילוי העיקרי.

פשעים

רשת ריגול

בואשה

-אלילת עדן

(המשך

מעמודים )11—10

האגדה ששמה מאשה

ביום הראשון הלכתי העירה בחירתה
של מאשה. ראשית נסענו לבית
החולים הממשלתי /שם שכבה ילדה
מילדי העולים הזקוקה לטיפול מיוחד.
מאשה ניצלה את ההזדמנות של חצי
יום חפשי בדי לגשת ולראות את
הילדה ולהביא לה קצת ממתקים.
סיירנו בעיר. מרכז הקניות בעיר
הוא ליד הנמל, מקום הנקרא :״סטימר
פדנט״ ,שורה ארוכה של חנויות שבעליהן
הודים או יהודים, ושבהן אפשר
לקנות את הכל: מאופנים עד לממחטה,
מצלמות וקופסאות שימורים. לפני רב
החנויות עומדים סרסורים המבקשים
אותך בכל לשונות העולם להכנם ולהציץ
בסחורות. מאשה עצרה ליד חנות
ושאלה למחיר של מטפחת יפה. ואלי
אמרה :״כאן צריך להוריד מיד ס/ס50
מהמחיר הנדרש, ואז להציע את החצי
ממה שנשאר. אם ידרוש ארבעה רופי,
צריך להציע לו רופי אחד״ .וכך היה.
הוא דרש שלשה רופי והיא בשקט אמרה
לו :״אתן לך רופי״ .והמטפחת
נמכרה ברופי .״רגילה אני להם״ ,אומרת
לי מאשר.׳ ״הייתי הרבה שנים
בין ערבים, ומכירה אותם היטב״.

שהיתי במחנה כמה ימים. ביום האחרון
לפני נסיעתי, שוחחתי עם שולה,
חברתה של מאשר, בעבודה, והיא ספרה
לי במקצת על חייה של מאשה. נולדה
בעיר העתיקה בירושלים, והיא כיום בת
.25 אחרי שגמרה את בית־הספר התיכון,
למדה בבית־הספר לאחיות הממשלתי בירושלים,
ועבדה בקליניקה של ועד
העיר ירושלים העתיקה. בקליניקה זאת
עבדה 7־ 6שנים בהתנדבות ללא תשלום,
ובשעותיה הפנויות עבדה במטבח הצבור,
לנצרכים שבעיר העתיקה, מפעל
שהתקיים על התנדבותה של משפחתה :
אמה של מאשר, בישלה, ומאשר, ואחיותיה
עבדו ושרתו את הנצרכים. עם
המצור על העיר העתיקה, הצטרפה
מאשר, למשלחת הרפואית של ״הדסה״
כאחות אחראית. עבודתה שם כמעט
שנהפכה לאגדה ושולה מוציאה ממזו־דתה
ספר קטן :״מגילת העיר העתיקה״
,מדפדפת בו וקוראת לי :״המשלחת
הרפואית היתד, מורכבת משלשה
רופאים, אחות לחדר נתוח, סניטד לחדר
נתוח׳ אחות צבורית אחת, שתי חובשות
של ההגנה, ואליהן הצטרפה גם מאשה,
אחות לפי מקצועה, בחורה בעלת מר׳ז
וכוחות פיזיים בלתי מצויים. היא עבדה
במסירות יוצאת מהכלל יומם ולילה
ללא לאות״.

מעל לכל -ספרים

מתנדפת — דשכי

מאשה סיפרה לי על עבודתה .״לפני
שמונה חדשים, באתי הנה לחדש ימים.
הושאלתי לג׳וינט ע״י ״הדסה״ כדי לעזור
פה במחנה. אולם נשארתי כאן
מפני שנוכחתי שעבודתי פה חשובה.
אני מתגעגעת לארץ וקשה לי להיות
רחוקה מהבית. אבל את המקום הזה
אעזוב רק בשעה שייסגר המחנה. אינני
אוהבת להפסיק דבר באמצע. התחלתי,
ואגמור. תנאי העבודה אינם קלים. החום
הגדול ותנאי הדיור הבלתי נוחים
מקשים מאד.
אולם יותר מכל דבר אחר חסרים לנו
העובדים, ספרים. כשכבר ניתנת לנו
שעת חופשה, אין לנו מה לקרא. אנחנו
רחוקים מהבית וספר עברי חשוב לנו
כאן יותר מכל דבר אחר .״אנחנו
עובדים במשמרות. אולם אני בתור
אחות אחראית קשורה למחלקה יותר
מהעובדות האחרות. ביחוד כעת, כשאין
לנו רופא ילדים במחנה. קיבלנו הבטחות
וגם שר החוץ, מר שרת, בבקורו
אצלנו בפסח, הבטיח לנו לדאוג שישלחו
לנו רופא ילדים, אך לעת עתה
לא השתנה דבר״ .מאשה כה קשורה
לעבודתה עד כי גם בשעותיה הפנויות
אינה נחה. תמיד יש לה משהו לסדר
בשביל הילדים החולים, ותמיד מודאגת
היא שמא דרושה היא שם.

עם נפילתה של העיר העתיקה,
התנדבה מאשר, ללכת לשבי עם הפצועים.
שם היה צורך לעבור עם הפצועים
פעמיים ביום דרך רבת־עמון, לבית-
חולים לשם טיפול. וכל פעם ששיירת
הפצועים עברה דרך העיר, עמדו לאורו-
הכביש מאות פליטים פלשתינאים מרוגזים
ומאיימים, אך מאשר, לא ויתרה
ונסעה תמיד עם הפצועים. גם אביר.
של מאשר, היד, בין השבויים, וכשהוחזר
ארצה, דרש ממנה לחזור אתו. רק מתוך
יחס הכבוד של מאשר, כלפי אביה חזרה
מהשבי כעבור כמד, שבועות. בחוזרה
נתקבלה כאחות אחראית ב״הדסה״ ,ושם
עבדה עד סוף , 1949 עתה באה אלינו
לעדן. מאשר, היא הרוח החיה בבית־החולים.
תמיד עובדת, תמיד מחייכת
ותמיד עוזרת לאחרים, איני יודעת מה
היינו עושים בלעדיה.״
למחרת בבוקר, ליד האוירון, נפגשתי
שוב עם מאשה. היא באה לשדה התעופה
כדי לאמר שלום לעולים ארצה,
וביחוד לילדים, שעבודם הביאה כיס
מלא ממתקים.
אני כבר ישבתי בתוך האוירון ונזכרתי
פתאם ששכחתי לשאול מה שמד,
המלא של מאשה.
קראתי לה ושאלתיה. מאשה חייכה
ואמרה לי :״אני מאשר, ווינגרטן.״

מטפחת כרופי אחד

אלו נמצא מלך רייכר חייב בדין
בעוון מעשה דומה באותה ארץ, ש־עלולה
היתה להפיק. תועלת ממעשהו
כאן, אין כמעט ספק, כי היו דנים
אותו למוות. לשמע פסק הדין, אשר
לפיו נידון לעשר שנות מאסר, התמוטטו
עצביו של רב־הסמל בן ד,־ 24 והוא
צנח ארצה מתעלף. אלו ידענו מה היו
מחשבותיו ברגעים שקדמו להתמוטטו־תו:
האם הפחד אחז אותו, האם לגורל
הוריו הזקנים, העולים החדשים, דאג
באותו רגע או שמא עלו בלבו מחשבות
נוגות על מה שעשה? לגבי גזר הדיי
לא היתד, כל חשיבות למחשבותיו.
ולמחרת היום בעמדו כנידון ולא כנאשם,
היד, שקט וקיבל את גזר הדין
כמעט בקומה זקופה. הוסיפו לו עוד
פעמיים עשר שנים. וכך הפך רב־סמל
מלך רייכר, חייל בצבא ההגנה לישראל,
אזרח מכובד במדינה בת השנתיים, לאסיר
רייכר׳ שבא על ענשו בעבור בגידה
בארצו ומעילה באמון. כדי להשלים
את הצד הפורמלי של הפרשה (החוק
אינו מכיר בדברים המובנים מעצמם)
עוד הוסיפו :״ודרגתו תישלל ממנו״.

״פאנאטיזם מפלגתי״
משפטו של רייכר וגזר הדין שהוצא
נגדו יש בהם על אף הכל גם
משום עידוד. הם אומרים, כי עברו
הימים בארצנו בהם דנו אדם ״בנוסח
טוביאנסקי״ .חיי אדם הם דבר שאין
לזלזל בו, לנאשם ניתנה האפשרות להתגונן,
להסביר. אותו בוקר אץ עירך
הדין בן־ימיני מבית המשפט המחוזי
בתל אביב בו הוא מגן על דויד יעקו־בוביץ
העומד בצל התליה בעוון הרצח
שנאשם בו, אל אותו אולם בית משפט
צבאי, כשני קילומטרים דרומה מהמקום,
כדי להגן על נאשם אחר .,שהועמד
לדין על שמסר ידיעות צבאיות סודיות
לאנשים שאינם מוסמכים לדעת
אותן. ודבריו של הסניגור באותו משפט
באו כאילו כדי להסביר את סיבת
מעשהו של מלך רייכר, הסיבה, שהניעה
את שולחו לעשות את אשר עשה.
״זוהי תוצאה של פאנאטיזם מפלגתי״,
טען הסניגור, ועוד הוסיף ואמר, כי
הנאשם לקוי בשכלו. אכן יש משמעות
רבה במלים אלה :״פאנאטיזם מפלגתי
של אחד אשר שכלו לקוי״ ,ומכאן שקל
יותר להעבירו על הדעת.

סיפור בלשי
מה עשה רב סמל רייכר? הוא
בא לארץ לפני שלש שנים מרומניה,
אשר בה היה חבר במפלגה הקומוניסטית.
גם בארץ היה בא במגע עם חברים
במפלגה ומבקר במועדונם. הוא עבד
במטה הכללי ובידו נמצא חומר חשוב.
באחד הימים נערכה הפגנה קומוניסטית
מול מלון ״עדן״ בירושלים, נגד
הנרי מורגנטאו, שביקר אז בבירה. וכאשר
אסרו בין המפגינים שני קומוניסטים
נמצאו ברשותם ניירות, שהעידו
על קשר אל המטה הכללי של הצבא.
בהמשך החקירה נתברר כי האינפורמציה,
שהכילה ידיעות חשובות למדי,
נמסרה להם על ידי רייכר. זוהי בערך
״השרשרת״ .אלמלא נקבעו הדברים במשפט
כעובדות היינו ודאי מכנים את
הפרשה כסיפור בלשי בלתי מוצלח,
ילדותי ולא מתקבל ביותר על הדעת.
מכל מקום, בסיפורים על ריגול המוכרים
לנו מהספרות או מבד הקולנוע
נערכת הפעולה בצורה יותר מלוטשת,
יותר מסתורית ויותר מתוכננת...

לאן הועברה האינפורמציה ץ
האמנם הועברו הידיעות לחברי המפלגה
אך ורק ״לתצרוכת פנימית״,
היינו נשארו בארץ? או שמא הועברו
״הלאה״? התשובה לשאלה זו מענינת
ודאי לא רק את הקורא אלא גם את
המדינה. אולם שוב לא דובר על כך

בישראלי במשפט, ועל כן יישאר הדבר סוד
בשבילנו. מישהו ודאי יודע את אשר
קרה למסמכים.

בגידה למען — המולדת
כעשרה ימים קודם לכן, בבית משפט
אזרחי בתל אביב, עמד בתא הנאשמים
יהודי אחר, יליד סוריה בן ,35
הנמצא בארץ זה 17 שנה ואף הוא נאשם
במסירת ידיעות לאנשים שאינם רשאים
להחזיק בהן( .ניסוח מוזר במקצת
אם לקחת בחשבון, כי אותם ר,״אנשים״
הם שכנינו המצרים) .יצחק שמאי, שנידון
לשלש וחצי שנות מאסר, אף הוא
היה היסטרי בשלב האחרון של המשפט.
אולם לעומת סיפורו של רייכר, הזכירה
לנו הגנתו של נאשם בריגול זה אפיזודה
עם אסיר אחר בבית המשפט
בתל אביב. האיש, שנידון לשנה מאסר
בעבור פריצת קופה, פנה לריפורטרים
באולם בית הדין בבקשה שלא יכתבו
את שמו בעתון משום שיש לו ילדים
והוא מתבייש בפניהם .״ולמה זה לא
חשבת על ילדיך בטרם הלכת לפרוץ
את הקופה?״ שאלו אחד העתונאים.
״לא חשבתי השיב הגנב —
״וכי בשביל מי הלכתי לעשות את זה
אם לא למענם?״.

״תותח כזה גדול...״
שמאי, אשר האשימו אותו בהעברת
ידיעות לארץ שכנה (כגון מפת
הארץ, הנמכרת בכל קיוסק בתל אביב
במחיר 20 גרוש) טען, כי הוא עשה
זאת בכוונה, כי ביקש על ידי כך לעשות
— שרות טוב למולדת. הוא ביקש
להטעות את המצרים .״נסעתי לחיפה
ראיתי שם שלש אניות, אז החלטתי
שאספר להם, כי יש עשר אניות״ —
כך טען. או :״חשבתי שאספר להם,
כי ליהודים יש כזה תותח גדול שיורה
רחוק והם יבהלו הגידו את אשר
תגידו על המומחים במדע הרפואי, אך
קשה מכולם להבין את המומחים לנפש
ורוח האדם, המכונים ״פסיכיאטרים״.
משהוזמן פסיכיאטר כזה כדי לבדוק
את שמאי, הרצה ארוכות וקבע, כי
״האיש אינו יכול להיחשב כבלתי
שפוי בדעתו הגם שהוא טיפוס פסיכו־פטולוגי״
.ויצחק שמאי זה, האומלל
שעבר את ד,קוים לאזור עזה וחזר
כדי למסור לאויב ידיעות על תותח
שיש ליהודים, הלך לבית הסוהר.

פטריוט ערבי
מכל אלה היה המרגל השלישי בשני
המשפטים הראשונים של ריגול, הערבי,
שותפו של שמאי, ד,״נורמלי״ מכלם.
חבוש תרבוש אדום לראשו ישב לו
מוחמד חג׳ אל מטארי בתא, שקט
ואינו מגיב למתרחש באולם, ספק מתוך
אי הבנת השפה העברית וספק מתוך
זקנה (הוא בן .)70 במקרה הנידון קל
היה להבין את הפרשה. כפי שהתבטא
הקטיגור הרי שמטארי הוא לאומני
קיצוני והיה כנראה סבור שהוא עושה
מעשה למען עמו. והוא נשלח לבית
הסוהר לשלש שנים...

השבוע

כקולנוע מוגרכי, ת״א
הדרמה של ההגנה
בסרט הנועז

ה ״כל ת י

חוקיים״

,מסע המחתרת לישראל

.העולם הזה״ ,מם׳ 658

ר פ 111ה
שי תו קיל די ם ״
הכל מסכימים, כי מחלת שיתוק
הילדים׳ שמצאה לה בחדשים האחרונים
את דרכה למאות בתים במדינה, לא
הגיעה בכל זאת לשלב של מגפה. מאידך
גיסא מוסיפים המומחים והבקיאים בדבר
כי המספרים שמסר לפני שלשה
שבועות מנהל משרד הבריאות, ד״ר
יוסף מאיר (ואשר ״הושלמו״ כעבור
שבועיים על ידי שר הבריאות בסקירתו
בכנסת) יש בהם כדי לעורר דאגה.
אין זאת כי הדאגה טרם קמה בקרב
האוכלוסיה, אלא שהכוונה עתה למחצית
השניה של חודש יוני — היא תקופת
המבחן. אם המספרים לא ירדו במשך
החודש הבא, הרי שרק אז נוכל לדבר
על מגפו־.,

200 מקריים כחודש:
מה אומרים לנו המספרים הנוכחיים?
השיא, שהושג אי פעם בארץ הזאת
נרשם בחודש מאי, שבו נפגעו ממחלה
השיתוק כמאתיים ילדים ומבוגרים (מהם
כ־סד אחוז למטה מגיל שתים, היתר —
עד גיל ,13 ורק מעטים מעל לגיל
.)18 מספר זה יש בו משום עליה ניכרת
לעומת השנים הקודמות, אשר בהן היה
ידוע על מספר ממוצע של 80 מקרים
לשנה. כנגד הטענה שמספר זה
מצביע על עליה ענקית, מדגישים כי
בשנים הקודמות היתה האוכלוסיה קטנה
בהרבה, וכמו כן לא ידוע אם אמנם
לא אירעו באוכלוסיה הערבית מקרי
שיתוק, שעליהם לא היו הערבים מודיעים
לשלטונות. יתר על כן מציינים
כי באמריקה, הידועה ממספריה הגבוהים
בתחלואת השיתוק, נרשמים מדי
שבוע בשבוע בין 2.000ל־ 3.000 מקרים,
הינו בין 8.000ל־ 18.000 מקרים
לחודש, ועדיין אין זה סימן למגפה.
אולם -אם להשוות את 200 המקרים
שלנו בחודש אחד עם המספרים האמריקאיים׳
יוצא, כי באופן פרופורציוני
לאוכלוסיה האמריקאית( ,שהיא גדולה
פי 140 מזו של ישראל) ,היה מספר
המקרים באמריקה, במצב שלנו כיום
מגיע ל־ 28.000 בחודש. מכאן שהמספרים
שלנו הם גבוהים למדי.

אין למנוי; התפשטות
לגבי מחלת השיתוק אין המדע הרפואי
יודע מה לעשות עד כמה שזה
נוגע למניעה. קיימות השערות ותיאוריות
הבות על התפשטות הוירוס של
המחלה ומכאן, על המלחמה בשיתוק
בדרכי הפרופילקטיקה. יש לזה כבר
מסורת של עשרות שנים בארצות הציוי־לזציה
כגון אמריקה, שודיה, גרמניה,
שווייץ (כל הארצות הללו היו בתקופות
שונות קרבן למגפת השיתוק) וארצות
אחרות. יתכן, כי לפני החולה מתימר
הרופא לעתים לדעת את הכל (וטוב
כך, שהרי אם לא כן, ירד אימונם
של החולה ובני משפחתו אך בינם
לבין עצמם אין אנשי המדע הרפואי
נוטים ״להעמיד פנים״ .בחוזר הפנימי
שקיבלו בימים אלה הרופאים במדינה
נאמר :״אין בידינו אפשרות מעשית
למנוע את התפשטות הפוליומיוליטיס״.
אך האם אמרו הרופאים נואש? לא
ולא. ידם קצרה אמנם במניעת ההתפשטות
של הוירוס כשלעצמו, אך נשארת
האפשרות השניה: ההתגוננות.

לא ענין של תזונה
דבר אחד ברור ואינו מוטל פלל
בספק: כוח ההתנגדות של האדם
עלול להצילו מהתדבקות. ומכאן הוציאו
הרופאים את מסקנותיהם. הם הכריזו
כי אסור לילדים להתעייף, הם אינם
מסכימים לנתח את השקדים אצל הילדים
(הנסיון מלמד, כי השקדים מהוים
״חומת הגנה״ באזור הגרון, שהוא מקום
רגיש מאד בתהליך מחלת השיתוק)
ועוד אמצעים. לאשרנו (ולאשרו ז^ל
שר האספקה) אין הדבר תלוי בתזונה,
לאמור: ילד האוכל בשר וביצים וסירות
כאוות נפש עלול להתדבק באותה

,.העולם הזה״ ,מס׳ 658

מדה כילד חסר ויטמינים (בין השאר
קיימת אפילו שיטת ריפוי על ידי הרעבה).

מניעת
הצפיפות
בקיצור, בידינו האפשרות להתנגד
למחלה לא על ידי השמדת גורמי
המחלה או על ידי ההשתמטות משלי־חיה
הזעירים והמסוכנים, הרי שלפחות
על ידי התנגדות. גם שמשרד הבריאות
לא נקט בצעדים אחרים, וזה מתוך
הנחה כי ההיגינה וההימנעות מצפיפות
מסייעות למניעת התפשות המחלה. משום
כך נאסרה הרחיצה בים בתל אביב,
מקום של צפיפות איומה, וכן נאסרה
הרחיצה בבריכות על כל ילד למטה
מגיל שש. כפי הנראה יאסרו גם קיט־נות
בקיץ זה, וזה כדי למנוע מגע
בין ילדים מחלקי מדינה שונים, שביניהם
עלולים להמצא נושאי הוירוס.
הגם שהם עצמם אינם חולים במחלה.

״מלחמה פסיכולוגית״
צעד נבון נעשה על ידי משרד הבריאות
בזד, שהחליט לא לנקוט בשום
פעולה שאיננה הכרחית והעלולד, דק
להוסיף לבהלה. אכן נראה, כי כבר
עתה נמצאים אנו בשלב כזה כאשר
צירוף הגורם הפסיכולוגי למלחמה במחלה
חשוב לאין שעור. אין גם כל
יסוד להנחותיהם של אנשים רבים, כאילו
הוזנח כאן משהו על ידי האחראים
לבריאות העם. ואף פעם אולי
לא היתד, האשמה על חשבון שר הבריאות
שלנו על ״העדר יחס״ לבעיה
מחוסרת כל יסוד בשאלה ציבורית
חשובה זו: משפחתו של השר היא
אחד הקרבנות של מחלת השיתוק, באשר
אחד מבניה חלה בה עוד לפני
שנים.
אשר עומד לפנינו עתה הוא איפוא :
לא לשים לב לשמועות ולא להכנע
להלכי רוח. לעומת זה כדאי ורצוי
להשמע להוראות הרופאים, שהרי מכל
מקום אין בהן כדי להזיק.

ע צ בי םבמלחמה
חיילים קרביים שראו מקרים של הלם
והתמוטטות־עצבים בחזית תמהו לא פעם
אם ה״נפגעים״ חולים באמת או אם רק
מעמידים הם פנים כדי להשתמט מן
השרות הקרבי. חוקר אמריקאי — ד״ר
לותאר קאלינובסקי — עונה עתה על
שאלה זו אחרי מחקר מקיף: לא סערת
הקרב היא הגורמת ל״התמוטטות״
העצבים, אלא רחמיו של החייל על
עצמו והידיעה שמאחרי הקוים יזכה
לאהדה. גורם חשוב הוא השנאה שהחייל
הקרבי רוחש ל״ציבילים״ ,הנהנים
מחייהם שעה שהוא מסכן את עורו.
כהוכחה לתיאוריה זו מצטט החוקר
את דוגמת הצבא הגרמני שנסוג מסטא־לינגראד.
בנסיגה זו.לא היו כל מקרים
של היסטריה — מפני שהחיילים (בצבא
המכותר) ידעו שאם יחלו יהיה סופם
למות מקור או לנפול בשבי הרוסים.
דוגמה שניה ניתנה ע״י הקרב על בריטניה
— באזורים המופצצים ביותר היו
מקרי ההלם נדירים ביותר, מפני שלא
היה לאן לברוח והנפגעים גם לא יכלו
לצפות לפיצויים.
מבין החיילים האמריקאיים ששוחררו
מן הצבא מטעמי נכות 40 שוחררו
מטעמים פסיכופאתיים. אלה קיבלו פנסיות
ככל שאר הנכים (דבר המקובל
גם אצלנו) .ד״ר קאלינובסקי טוען עתה
שעצם תשלום תגמולים למקרים פסיכו־פאתייס
אלה גורם להמשכת ה״מחלה״,
ושזו היתה מסתיימת לוא הופסק תשלום
התגמולים.
מוסיקה שתי פסנתרניות ישראליות, שתיהן
ילידות הארץ׳ היו השבוע ״בחדשות•׳
שלנו. האחת היא פנינה זלצמן, השניה
— לולה גרנטמן. פנינה נמצאת עתה
באוסטרליה, ומשם פירסמה מכתב רב
משמעות בעתונות שלנו. לעומתה באה
לולה מחוץ לארץ.

פנינ הזלצ מן מ א שי מ ה
מכתבה הגלוי של פנינה נגד התזמורת
הפילהרמונית הישראלית הוא ההתרסה
הגלויה הראשונה מסוג זה של
מוסיקאי מקומי, ויש בה מן ההעזה
הרבה. זה הוא כעין ״אני מאשימה״
של אמנית׳ ששמה הולך לפניה, נגד
ההפליה החמורה הקיימת במוסד זה נגד
אמנים מקומיים, מתוך רדיפה אחד
״סנסציות״ מן החוץ, הממלאות קופה
והמהוות כעין חידוש, תוך שכחה גמורה
של החובה המוטלת על מוסד לאומי
כלפי אמני המקום. פנינה זלצמן,
שלא זכתה בשנה האחרונה להופיע עם
התזמורת אלא פעם אחת (וגם זה
כנראה משום שפסנתרן אורח חלה
לפתע) עומדת עתה לסייר באמריקה.
ואמריקה ,״ארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות״
,היא ארץ אכזרית וכל היפעה
בניו־יורק (בפרט ב״קרנג׳י הול״
— הופעה הכרחית לכל אמן כדי שהביקורת
המרכזית בניו־יורק ״תקבע עמדה״
כלפיו, וכך ייחרץ גורלו קשורה
בכסף רב (אימפרסריו, פרסומת,
מסים).

התזמורת מפרכת:
זאת יודעת פנינה זלצמן, ועל
כן פנתה להנהלת התזמורת בהצעה :
אתם תהיו שם בסתיו 1951 וגם אני
אזדמן שם, הבה ננגן יחד. כלומר, תנו
לי אפשרות להופיע על במתכם, הבמה
שעליה הופעתי כך וכך פעמים,
ועזרתם לי, ולא אבייש אתכם׳ שהרי
מטיבה אני לנגן בפסנתר די הצורך
כדי לשבת על במתכם ; והנני גם ״צברית״.

כך השיבה התזמורת בשלילה.
אין היא זקוקה, לדברי כותבת המכתב,
לאמנים מן הארץ. וכל זה הביא את
פנינה זלצמן, שעוד אתמול היו אזלים
הכרטיסים להופעותיה בתל אביב, לידי

כך שהיא תכריז ״אינני יכולה להיות
מאושרת בארצי״ .וכך כותבת אמנית
ישראלית, ילידת הארץ, בזמן שהיא
זוכה להצלחה בחוץ לארץ, והקונצרטים
שלה נערכים בחסות הקונסוליה שלנו...

לולה חז רהמ בו ארת
בחזרה לארץ אחר שנתיים הופיעה
לולה גרנטמן ברסיטל שלה בתל אביב
בבטחון עצמי גדול בהרבה מזה שהיה
לה (ולפחות הזכור לנו מהופעותיה
כאן) בטרם באה במגעם עם העולם
הגדול. דבר זה בא ללמדנו בפעם המאה
כי היחסים השולטים אצלנו רחוקים
מלעודד את הצעירים בין האמנים. משום
מה נוצרת בלבו של האמן המקומי,
שגדל וחונך כאן,,נחיתות. ואילו ידענו-
כי כולנו גדולים בארצנו, כי אז יכולנו
להסביר את הדבר. אך הואיל ולא כן
הוא — ואין בזה בושה אם נציין
כי גם בצרפת וגם באנגליה וגם בצ׳כיה
ואפילו בשווייץ המשעממת, חי מספר
אמנים בעלי שעור קומה שהוא לא פחות
ממספר האמנים הראויים לשמם בארצנו
— יוצא כי מוטב לו לאמן הצעיי
להרגיש קטן בין גדולים בחוץ לארץ
מאשר — נחות בין אחים למקציע
בארצו הוא...
יש אמת רבה באימרא :״אין
נביא בעירו״ .והנה משום כך כדאי
לכל אמן צעיר השואף לקריירה לבקר
בארץ זרה (האמריקאים בישראל, הישראלים
באמריקה, וכך הלאה).
הופעתה של לולה גרנטמן עמדה
בסימן התקדמות והתבגרות ועל הכל —
בסימן השתחררות מאי הבטחון. לא
היתד, זו כלל אותה פסנתרנית חיוורת
והססנית שהכרנו לפני שנתיים. ומכיון
שכל אמן יכול להראות רק חלק מיכולתי
בשעת התרגשות ואי בטחון, יובן מה
רב ערך ההתבגרות הזאת.
מלבד המוסיקליות הכנה של הפסנתרנית
הגישה לנו האמנית המוכשרת
מנה הגונה של ״פנטומימה״ ,שעלתה
לפרקים אף על תנועותיו המשונות
והרבות של מנחם (מקס) פרסלר. אולם
שלא כדוגמת רוב המנצחים, לא היו
תנועותיה אלה מעושות, באשר הן נבעו
מהלב עם צלילי המוסיקה. יש גם
כאלה הסבורים, כי התנועה והמימיקה
בשעת הנגינה בפסנתר הן חלק מהאסכולה
הצרפתית, והרי לולה באה מצרפת.

די -רעדב\ ד רטן
אחד הגאזים המרעילים שהוכנו למל-
חמת־העולם השניה אך לא נכנסו לשימוש
היה גאז המימן־החרדל. במרוצת
הזמן נמצא שגאז זה, ההורס את תאי
הגוף של האדם, יכול להרוס גם תאי-
סרטן. זריקות מחושבות היטב של גאז
זה לתוך הווריד מביאות במקרים מסו ימים
הקלה רבה לחולי הסרטן, אף כי
אינן מרפאות את המחלה. שיטה זו
נתגלתה במקרה. חולה בבית־החולים
בוושינגטון קיבל בטעות זריקה כזאת
לתוך וורידיו.

לולה גרנטמן

פנינה זלצמן

לא עוד הססנית וחיוורת

אין נביאה בעירה

מגפת

ההתאכדו ־ חיו

ישראל עו להבש עו רההתאב דויו תעלכל
מ דינו ת ה עו ל -מהן סי בו תהנגעהמתפשט?
מאת סופרנו יואל מרקוס

הנקוי לבעלי טעם
קשת

מנקה

וצובעת
סססססססססססססססססססס סגת היין שלגו
מתוף

המריעים של עומר ביאס
?ולאי הכום, ן!מך וני, אשר תשבית
את ע^ב הצ;ר זפחדי העתיד;
ומן זר — אך?זה, מחר אה.יה
גם אני עם התמול ללא ת?לית.

תרגם: ח .סיטון
מאת פוטו ברגר תבקש
איד כמצלמה להשתמש
בקנותך מצלמה, חלקים, פילמים, פלטות,
נייר וכר, עומד לרשותך נסיוני של 25
שנים. בתור בית מסחר ראשון במקצוע.
פיתוח, העתקות, הגדלות, מכירה, קניה,
החלפה. פיתוח מיוחד של פילמים קטנים•

סלמון 4137

בכל שלושה ימים מתאבד אדם אחד
בישראל. בבל יומיים מנסה אדם אחד
להתאבד.
בשנת 1949 התאבדו 146 איש
ואשה, ו־ 217 ניסו להתאבד. בשליש
הראשון של 1950 התאבדו 33 איש
ואשה׳ ו־ 51 ניסו להתאבד.
התמותה הטבעית בישראל היתד, נ־
4348 — 1949 פטירות. מסתבר כי
בין כל 29 מתים היה מתאבד אחד.
בצרפת היה מתאבד אחד בין כל 48
מתים׳ ואילו באיטליה היה רק מתאבד
אחד בין כל 83 מתים• .
מסתבר שלפחות בשטח זה השיגה
ישראל שיא עולמי.

יותר מתאכדות ממתאכדים
מי הם המתאבדים?
בארבעה החדשים הראשונים
1950 ניסו להתאבד והתאבדו 47
ו־ 37 גברים. ניסו להתאבד 31
ו־ 20 גברים, והתאבדו ממש 16
ד 17 גברים.
משמע שהנשים נוטות יוחד לנסות
לאבד עצמן לדעת מהגברים, אולם הגברים
מצליחים יותר לבצע את זממם.
יתכן גם שבין הנשים רב יותר אחוז
הנסיונות המדומים הבאים ״לעשות רושם״
על מישהו. של נשים נשים נשים

השנים המסוכנות
לנשים יש גילים מסוכנים, בהם הן
נוטות יותר לשים קץ לחייהן. הגיל
הממוצע של המתאבדות הוא 18 עד
25ו־ 40 עד .65 אין כמעט מתאבדות
בגיל העמידה ובגיל הביניים. בין הנשים
שניסו ולא הצליחו להתאבד רבות
הצעירות בנות 15 עד .25 מספרן מגיע

לעומת זאת מפוזרים הגברים שהתאבדו
על כל הגילים.

הספרדים מעדיפים לחיות
החל מהשבוע יוגרלו בבל שבוע
2פרסי־ספרים בין פותרי התשבצים.
את הפתרונות יש
לשלוח עד יום ד׳.

3סנת רי
מפירמות ידועות — במבחר גדול
1וסטרמן את יון, ת״א, רח׳ רשי 9

הוונ יוו את
דבד־־הדמוס
ש ד 3ס

בונוסם.שהם
תל־אביב,

רחוב פין 6

(מול תחנת האוטובוסים אמרכזיר־!)

ת. ד576 .
סלפון 2239

ס /ס 70 מבין המתאבדים הם תושבי
ישראל וותיקים. מענין הוא ששאיפת-
ההתאבדות שמורה לאשכנזים בלבד.
בכל רשימת המתאבדים אין אף ספרדי
אחד.

*/״ 0,5הסתבכו בחובות כתוצאה ממשחק
קלפים 0,5התאבדו אחרי שנתפסו
בגניבה מקרית ו־״/ס 0,5התאבדו מפני
שחשבו עצמן מכוערות.

עולה מתאבד
שמונה חדשים שהה ר.ט. במחנה
העולים הגדול ליד חיפה. אשתו ובל
ילדיו נרצחו בימי הנאצים, פרט לילדתו,
בת ד 10 שהיתר, עמו. שמונה חדשים
ישב באוהל מרופש במרכז המחנה,
באין כל סיכוי לעזוב את המקום וליצור
לעצמו שוב חיים פרטיים. הוא,
שהיה פעם עורך־דין ידוע, נאלץ לשטוף
פעם בשבוע את בתי־הכסא הציבוריים.
בוקר אחד סגר את האוהל
על כל רצועותיו, נטל סכין־גילוח׳ חתך
את עורקי בתו הישנה ואת עורקיו
שלו.
הילדה פרצה בצעקות־בכי. עוברים
ושבים הצילו את שניהם.

סכסוך עם הכרות
לא מכבר הזדעזעו תושבי תל־אביב
בקראם שילדה בת 15 וחצי איבדה עצמה
לדעת כתוצאה מסיכסוך עם מורתה.
שמועה זו לא היתד, מתאימה למציאות.
הבירור העלה שהילדה שמה קץ

התאבדויות כשנת 1949

•טיטות הביצוע
רוב המתאבדים משתמשים בגלולות
שינה — הגורמות לשינה עמוקר, שאין
מתעוררים ממנה. אולם יש גם צורות
הרבה יותר אכזריות — תלייה, חיתוך
וורידים, שתית חומצה.
המקרה האכזרי ביותר קרה לפני
חדשיים בחיפה, כאשר אשד, בת 30
חתכה את בטנה בסכין, כדרך היאפא־נים.
היא ניצלה.

הכפיון עודה ביוקר
ההתאבדות היא עוון פלילי. אדם
הנשאר בחיים אחרי שניסה לאבד עצמו
לדעת עלול להיענש בשלוש שנות מאסר
ובקנס של 100ל״י.
לעומת זאת׳ הסיוע להתאבדות הוא
פשע. אדם שיחוייב בדין אחרי שעבר
על סעיף 225 של החוק הפלילי יכול
להיענש גם במאסר עולם.

מדוע אין מתאבדים יותר?
יש רגעים בחייו של כל אדם כשנדמה
לו כי אין עוד טעם בחייו, שהכל
אבוד, שהמוות הוא פתרון נוח. בכל
זאת מתגבר האדם הנורמלי על משברים
כאלה ואינו שולח יד בנפשו.
מדוע? יש מכאניזם בנפש האדם
שאפשר לסכמו במילה ״תקווה״ .אדם
בעל שיווי־משק, נפשי יודע שהמשבר
יעבור ואם יישאר בחיים יכול המצב
להשתנות ׳,טובה.
נסיון מענין עשה רופא בארצות־הברית.
הוא הניח לצידם של חולי
סרטן חשוכי־תקוד, כדוריות ואמר להם
שאם יקהו אחד ליום יוקל להם, ואס
יקהו יותר — ימותו. אף אחד מן
החולים לא לקח יותר מבדורית אחת.

אמצעי גמיעה ז

גברים

נשים

לחייה אחרי סכסוך עם חברותיה .
מקרה זה משקף את אופיו של הנגע
המרבק. ילדה רבה עם חברותיה ומתוך
כעס (וכדי ״להתנקם״) היא עושה את
המעשה שהפך פופולארי: היא שולחת
יד בנפשה.

״דכאון נפשי״

בידה להתאבדות -ביעור

שוטר משופם מצויד בפנקס קטן
עובר מדירה לדירה ושואל מה היה
הלך חייו של פלוני.
״זה כמה חדשים התהלך חפוי•
ראש משיב אחד.
״נדמה לי שלא סבל חרפת רעב,״
סבור השני.
השוטר רושם שתי מלים, שהקהל
התרגל אליהן עד כדי כך שאין הוא
מבחין בהן בהיותן מודפסות בעתון :
״דכאון נפשי״.
לפי הערכות המשטרה ס 780/מהמתאבדים
עשו זאת בגלל ״דכאון נשפי״ —
כלומר, בגלל התערערות שיווי־משקל
נפשי, ס 50/בגלל מחלה ממושכת,
> 40/בגלל מצב תמרי ירוד/0 ,״ 3בגלל
סכסוכים משפחתיים 3 -/0 ,בגלל מחלות
שיתוק ולב/0 ,״ 2לא היו שפויים בדעתם
1,50/0 ,התאבדו כדי להיחלץ מבית־הסוהר
1,50/0 ,התאבדו על רקע רומנטי,
ס /ס 0,5הסתבכו בחובות מסחריים,

ברכה א. הגיעה לגיל .59 היא פיש־
׳פשה באלבום של תמונות מימי נעוריה׳
בשבתה על ספה שבבית החום
ברחוב אנגל. פעם היתה יפה מאד. עתה
נדמה לה שהיא מכוערת. המחשבה
אינה נותנת לר, מנוח. היא נכנסה לחדר
האמבט וחתכה בסכין גילוח את פיה,
אפה וגרונה. היא מתה כעבור יומיים.

במילאנו קיים משרד למתן עצות
לאנשים הרוצים להתאבד. מטרתו לברר
את מצבו של אדם ולנסות לעזור לו
להתגבר על יאושו. משרד זה קבע
ש־ס/ס 90 מכל המנסים להתאבד מתכננים
את המעשה זמן רב מראש, ורק
ס׳ל 10 פועלים מתוך אימפולס פתאומי.
אחדים מבין המומחים סבורים שמשרד
כזה יכול להביא תועלת גם
בארצנו אם ישתפו בו טובי הפסיכולוגים•

טבעי, אולי, שאחרי תקופה של
פרעות ומלחמות גבר הזלזול בחיי האדם
גם בעיני עצמו — ביהוד באוב־

כלא, קלפים ובקבוק יין
אין למנות את כל הסיבות שבגללו
יכול אדם הנוטה לכך לאבד יעצמו לדעת.
אסיר בבית־היסוהר בתל־מונד התאבד
׳מפני שלא יכול לסבול את הישיבה
במאסר. חייל משוחרר הסתובב בלי
פרנסה ופתר בצורר, זו את בעיות
׳שיקומו. חבר קיבוץ הסתבך במשחק
קלפים. מלצר בבית־הקפה ״פנגווין״ ב־נר,ריר,
עבד 15 שנים ביושר ופוטר כאשר
״סחב״ בקבוק יין. סוחר הסתכסך
עם שותף לעסק...

לוסיה אשר רבים מאנשיה באו מארצות
שם ראו מקרוב את ההשמדה
ההמונית. תסביך נפשי זה הוחמר ע״י
העובדה שגל ההתאבדויות, ככל מגפה
פסיכולוגית־חברתית׳ הוא מידבק. ריבוי
הידיעות על ההתאבדויות בעתונים עלול
לעורר את רצון ההתאבדות גם בלב
אנשים שלא היו נגועים בנגע זה עד

.העולם הזה״ ,מם׳ 652

25א ר צו ת ב ״ מ כ בי ה ״
25 ארצות כבר הודיעו באופן רשמי
על השתתפותן במשחקי. המכביד,״
השלישית שיתקיימו בסוכות. עד מועד
סגירת ההרשמות מקוים שמספר זה יגדל׳
וכך נהיה עדים למפגן של הספורט
העברי מכל העולם.

היכן תיערכנה ההתחרויות ץ
.המכביד,״ השלישית תהיה שונה
תכלית שינוי מהראשונה והשניה. השינוי
העקרי יהיה במקום עריכת המשחקים•
ב״מכביות״ הקודמות נערך רוב
התחרויות בתל־אביב, ורק מפגני השחיר,
ומשחקי כדור־מים נערכו בחיפה.
הפעם תבוא דצנטרליזציה של ההופעות
הספורטיביות שתפוזרנה כמעט בכל
הערים הגדולות. מקום נכבד בהופעות
אלו תתפוס ירושלים. מובן מאליו שתל
אביב לא תוזנח׳ ותחרויות העיקריות
תערכנה כאן, מכיון שהאיצטדיון היחיד
בו אפשר לערוך תחרויות באתלטיקה
קלה ומשחקי כדורגל נמצא בעיר זו.
אם כי גם כאן חל שינוי בהשוואה
עם ה״מכביות״ הקודמות ; כוונתנו לפתיחה
ולנעילה. טכסים אלה, המטביעים
את חותמם על כל הכינוס, יתקיימו
הפעם באיצטד החדש, הנבנה כעת על
אדמת רמת־גן. איצטד זה, שבניינו יעלה
יותר מ־ 240 אלף ל״י׳ יהיה מוכן
בשלב הראשון של מנץ, כבר באחד
באוגוסט, והוא יוכל לקלוט קרוב ל־60
אלף איש.

כמעט בכל הרשימות הארציות מוצאים
אנו ספורטאים התופשים את המקומות
הראשונים בארצותיהם, ובמשך שנים
מיצגים את הארצות הללו בתחרויות
בין־לאומיות. השתתפותם של אותם
ספורטאים, ועצם התמודדותם, תעלה את
רמת המשחקים לגובה בין־לאומי.

ב שלון

מ ש פי לבבודפשט

מתוך 12 הקבוצות שהשתתפו השנה
בתחרויות על אליפות אירופה בכדורסל
לגברות, שנערכו בבודפשט זכתה
נבחרת ישראל במקום ה־ ,11 אחרי שבכל
פגישותיה ירדה מנוצחת מהמגרשים
(מלבד משחק אחד, נגד נבחרת הולנד,
בו השיגו הבנות שלנו נצחון בשיעור
.21:39 יתר הפגישות נסתיימו בהפסדים
גבוהים) והרי רשימות התוצאות :
הונגריה — ישראל ; 13:65 :פולין
— ישראל ; 12:44 :אוסטריה — ישראל
; 12:32 :שוייצריה — ישראל :
;21:28 רומניה — ישראל .21:41 :

הכשלון היה כטוח מראש
אנחנו לא הופתענו מ״ההשיגים״ של
הנבחרת הישראלית. ידענו מראש שנסיעה
זו תיגמר( בכשלון חרוץ.
ליציאת נבחרת זו היסטוריה ארוכה.
בראשונה עמדה לצאת נבחרת המורכבת
רק משחקניות ״הפועל״ .אך פה

אלוף־ריצה יהודה גבאי
ביוון ניצח — הינצח בישראל?
הוברר לכולם, ששתי הקבוצות עדיין
רחוקות מאד מרמת הספורט בחו״ל
ומשחקן פרימיטיבי מאד. ההחלטה הראשונה
של המחלקה היתד, לא לאשר את
יציאת הנבחרת, דבר שהיה הגיוני ומובן
לכולם׳ אך כאן החלו גורמים שונים
ללחוץ על אנשי המחלקה׳ ואחרי הת־יעצויות׳
הוסכם שתורכב נבחרת הכו־

נימוקים ילדותיים
כל הנימוקים שהנבחרת הזאת יצאה
כדי ללמוד מהתמודדות עם נבחרות
חזקות מארצות אחרות הם פשוט ילדותיים.
קבוצה שטרם לדמה לשחק משחק
סטנדרתי צריכה קודם כל ללמוד
כאן׳ ואח״כ אולי לחשוב על פגישות
עם קבוצות מחו״ל.

מי ומי ישתתף ץ

מבחינה ספורטיבית יעלה ערך ״מכביר׳״
זו לאין שיעור על ״המכביות״
הקודמות. כבר היום ידוע על מספר
ספורטאים ידועי שם שיתחרו בימי
״המכביד,״ ,וספורטאים יהודים אלה
תופשים מקום ראשון בענפי ספורט
שונים בארצותיהם. די להזכיר את האלוף
האולימפי ד,נרי ויטנברג, מארה״ב,
שזכה במדלית זהב בהאבקות באולימ־פידה
האחרונה בלונדון ; את אירוינג
מונדשיין, אלוף ארד,״ב במלחמת־עשד,
את הנרי לסקאו, אלוף העולם בהליכה,
את ביל שטיינר, אחד הרצים המוכשרים
ביותר של ארה״ב למרחקים ארוכים.
גם הרשימות מארצות אחרות כוללות
אלופים, כמו פרד אוברלנדר, אלוף
האימפריה הבריטית בהאבקות, רואי
רומינס, אלוף אירופה בשחית חזה 200
מ׳ ,ג׳ו ברייטמן, אלוף צרפת בקפיצה
במוט, אלפרד נקאש מצרפת, אלוף
אירופה בשחית גב 100מ׳ ,ועוד.

עתה בהופעות מקריות, מקומיות ואר־ציות׳
שרמתן היתד, תמיד נמוכה ביותר.
אבל כנראה היו ראשי ענף הכדור־סל
צמאים לטיול בחו״ל. דבר מובן, אך
למה צריך היד, להשפיל את שמו הטוב
של הספורט הישראלי? על זה בודאי
גם אנשים אלה לא ידעו להשיב.

יש ללמוד מחיפזון מופרז זה, וה־כשלון
החרוץ שנחלה נבחרתנו צריך
לשמש לקח לעתיד.

שבת שקטה ב ס פו ר ט

הגנות מתכוננות ל״מככיה״
רמה בינלאומית 1
התערבה המחלקה לתרבות הגוף, שמ ללת 10 שחקניות של ״הפועל״ ,ו־6
תפקידה, לפני כל נסיעה של נבחרת׳ של ״מכבי״ ,ומענין שהנימוק החשוב
לתת היתר יציאה, אחרי שהיא קובעת ביותר בהחלטה זו היה, כפי שמספרים,
את הרמה הספורטיבית של הקבוצה. שאסור לנו שלא להשתתף, במשחקים
מפיון שגם בשורות ״מכבי״ ישנן קבו הנערכים בארצות הגוש. המזרחי.
צות כדור־סל לבנות, הוחלט אז לערוך
טיול שגרם להשפלה
משחק מבחן׳ ובמשחק מבחן זה, שנסידענו
שכל הוותק הספורטיבי של הבתיים
בנצחון פעוט של בנות ״הפועל״ ,נות שיצאו לבודפשט לתחרויות הללו, הן
מ״מכבי״ והן מ״הפועל״ ,הצטמצם עד

השבת האחרונה התבלטה במיעוט
המאורעות בשטח הספורטיבי. התחרויות
שנערכו לא עוררו ענין רב. מלבד
שני משחקי ליגה א׳ בכדורגל, היינו
עדים לשורת משחקים ידידותיים,
שרובם הסתיימו בלי אפתעות. המפעל
המרכזי שעמד להתקיים באתלטיקה הקלה,
וכונתנו לתחרויות על אליפות
״מכבי״ ,נדחו לשבת הקרובה.
שקט זה אפשר לחרצו בסיום עונת
הכדורגל, והשחיר, והכדור־מים, התופשים
את המקום המרכזי בימי הקיץ,
טרם נכנסו לחומם.

״הפועל״ ו״מכב״ ־ לווו״ל

בודפשט -רגע דראמתי
ישראל שוכבת עי הארץ.״

״העולם הזרד, מס׳ 658

עוד סל ליריב
...והונגריה רוכבת קשות

אנו עומדים בפני צאת שתי קבוצות
הכדורגל שלנו ,״הפועל״ ו״מכבי״
לחו״ל. קבוצת ״הפועל״ תל־אביב עומדת
לצאת מחר לתורכיה, כדי לערוך
סיור גומלין במדינה זו, אחרי שהקבוצות
התורכיות כיבדו אותנו בסיורן
בארצנו .״הפועל״ תיפגש שם עם הקבוצות
הטובות ביותר במדינה, ובמשך
שבועיים תערוך שורת משחקים בערים
שונות. שבועיים אחרי זה תצא ״מכבי״
תל־אביב אף היא לסיור גומלין, הפעם
ליוגוסלביה, ובמשך 17 יום תתמודד
קבוצה זו עם טובי הקבוצות היוגו־סלביות
ב־ 7משחקים.
עם תום סיורן בתורכיה וביוגוסלביה
עומדות קבוצות ״הפועל״ ו״מכבי״
לבקר גם בכמה ארצות אירופה אחרות.
יש לקוות שהופעות כדורגלני ישראל
תסתיימנה בהצלחה יותר גדולה
מאשר הופעות בנותינו בבודפשט. אני
מכירים את כדורגלני ״הפועל״ ו״מכ־בי״
,ואנו יודעים, שאף אם לא יעלה
בידם להשיג נצחונות, הרי לפחות ישיבו
מלחמה עקשנית שערה, ותוצאותיהם
בודאי לא תביישנד, אותנו.

אלכסנדר אלבסנדרוני

ספר ־ 0

מ לון ציון

ה מ שוג עדט אנ הי ם

מסב ח מ עו דן ו כ שר
מקסימום נ ו חייו ת

הדר־הכרמל. חיפה
מלפון 4465

מנגנים

מנדלבאום ותזמרתו

בשבת תה בשעה 5

תקליטים

ל־ 1םטפון
אבוהמשן רתל־אביב
רחוב בן־יהודה 9
מטוסיאן כרכים

״ ה עז ל ם הזה־מהשנים
הקודמות
להשיג אצל ד. טופל ובניו
תל־אביב, אחד העם ,24 טל׳ 5673

הוצאת ספרים נ. טברסקי, חברה בע״מ
ספר

חדש

פסח בן־ עמרם (ליפובצקי*

בלבת אש
רומן חייו שלפרדיננדלסל

תיאור רב־צדדים של המדינאי הדגול והלוחם הגדול לצדק.
על פרדיננדלסל :
ו כ לסל

די רתיאודורהרצל: אישים בהרקולס
אינם מצויים בעולם אלא לעתים רחוקות.
דויחסודי של המשטרההפרוסית: סגולות
אינטלקטואליות יוצאות מגדר הרגיל, מרץ ללא ליאות,
כשרון פוליטי גדול.

ב שני כ ר כי ם.
כרך א 384 : ,עמוד בפורמט גדול, בלווית תמונות.
המחיר 1.650ל״י
כריכת־בד הדורה.

__ כרך בי יו פי ע ת 1ךחד שיי ם__ .
ההפצה הראשית: סוכנות י.

ברונפמן, תל־אביב, רחוב צ׳לנוב •2

משהופיעו הטאנקים הראשונים של
המצרים במאי 1948 נפל פחדם על
חיל הרגלים שלנו. השפעתם הפסיכולוגית
סייעה לא במעט למפלות ניצנים
ומשלט .69 אולם משנעצרו המצרים
השתנה מצב הרוח מן הקצר, עד
הקצה — חיל־הרגלים החל כמעט לבוז
לטאנקים. יהירות זו של חיל־הרגלים
איפשרה את נגבה — נצחון החייל הרגלי
על הטאנק.
הטאנק הוא מכשיר ללחימה ביום.
בלי טאנק אין חיל הרגלים יכול לזוז
באור השמש. ואילו הטאנק הוא ארון־
מתים נע בלילה, משום שהוא עוור
לחלוטין. אולם המלחמה שלנו רתנהלה
כמעט כולה בלילות — לא כל כך
מפני שהיינו מהפכנים בתורת המלחמה,
אלא מפני שחסר לנו הנשק הדרוש
לפעולה ביום: הטאנק.
במלחמה העלולה לפרוץ עלול הטאנק
למלא תפקיד נכבד יותר מאשר במלחמה
שעברה. לכן מוטב לחיילים >ומי
איננו חייל היום?) להתרגל אליו —
לפחות בתיאוריה.
רב־יסרן ס. ארקדי, שהוציא
עתה בהוצאה פרטית (האמנם לא נמצא
מו״ל לספר כזה י ) את ספרו ״הטאנק
התקפה 118 עמוד
— נ שק
המחיר 2ל״י) ,הוא דמות הידועה היטב
לחוג הקטן של המשוגעים לטאנקים.
כל חייל מקצועי משוגע לאיזה נשק
מסוים. ההיסטוריה האישית שלו לוטה
ערפל בטחוני. משהופיע בארץ היה
״הטאנק הכבד היחידה של ההגנה״.
הוא נודע באמרתו :״תנו לי קופסת
סרדינים, אני אעשה ממנה טאנק ! ״
ואף קיים את האימרה — המשורינים
והטאנקים המתוקנים שראינום במערכת
ושנולדו בערימה של גרוטאות, פרי
המצאתו היו, בשפע של ידיעות מקצועיות
ושל קללות רוסיות הקים כוח
זה — ואף יצא בעצמו לשדה הקרב
כדי להעמיד את ילדי־הפלדה שלו במבחן
האש.

בימי ה טו בי םהה
לפני עשרים וחמש שנה גם כן
נעשה פה משהו. אז היתד, העליה הרביעית.
אז היתד, הציונות רומאנטיקה.
ואז׳ כמה מפליא הדבר, חיו בני אדם
והצטערו, ושמחו, אולי כמונו׳ ואולי
עוד יותר. בין תל אביב ובין הים
הפרידו חולות. כיום מסתכלים אנו
בדאגה בגידולה חסר הפרופורציה של
עיר זאת. אז היו חולמים עליה שתהיה
עיר של ממש.
וכתבו אז ספרות. אין אנו יודעים
מה יגידו עלינו בעוד עשרים וחמש
שנה (שנת 1975 בוא תבוא פעם) ,עם
חיינו העלובים ועם בעיותינו הזערוריות׳
ועם ספרותנו. וכשאנו באים
לקרוא ספרות שנכתבה פה לפני עשרים
וחמש שנה מופתעים אנו לראות
כי אכן מבינים אנו את הכתוב, ולא
עוד אלא שהוא מעדן.
בספר ילדיולדלנו מאת
מ. ז .וולפובםקי (הוצאת הקיבוץ
המאוחד) ימצא הקורא עדן משתי
בחינות :
אין אספקלריה טובה לתקופה מאשר
היצירות שנוצרו בה (אבוי לנו
וכל ספר זכרונות לא יתן לנו תמונה
יותר נאמנה מאשר ספר סיפורים או
רומאן. גדוד העבודה ,״מחצבה, מחצבה,
מי ידמה לי ומי ישוה״ ,הפועלת
העירונית, ההתישבות מתוך דפיציטים,
האמן של אותם הימים. יכולים אנו
לקבל עליהם רושם מתוך סטאטיסטיקה
או מתוך ציון מאורעות כבירים כגון
יסוד נקודה או פתיחת האוניברסיטה.
דברים אלה אינם קובעים הרבו ,4לראיית
התקופה. בסיפור רואים אנו את האנשים
בהיותם. הלא ההיסטוריה אינה
אלא סיכום חייהם של אנשים רבים,

אנשים ממש ולא מספרים, אנשים ממש
ולא מאורעות, עד כמה שיהיו גדולים
בעינינו.
וטוב שנראה פעם כי אין אנו נפילים
שירדו משחקים, כי קדם לנו דור
שעשה משהו, אם טוב או רע. קשה
להחליט לאן כשאין יודעים מאין.
וזה הדבר השני שנראה בספר. את
ראשיתה של הספרות המקומית. אפשר
אין היא מקורית ביותר. קצת מוזרה
היא לנו בצורות הלשון (אפילו בסימני
הפיסוק) ,אבל אין היא כה רחוקה
עד כי לא נכיר את ראשיתנו שלנו.
אנחנו לא התחלנו מתחילה׳ להוותנו או
למזלנו, והרבה קיבלנו מוולפובסקי וחבריו.
ומשום
כך קראנו את הספר (שחלק
ממנו היה מוכר לנו מקודם) בכעין
עגמומיות של רומאנטיקה. כך מדבר
אדם על ״הימים הטובים ההם״ ,וכך
מקשיבים לו.

טאנקיפט ארקדי
״תנו לי קופסת סרדינים...״
נדמה לנו כי אחרי קריאת הספר
נעשינו קצת יותר סובלנים כלפי אותם
ישישים. בשל כך בלבד כדאית היתה
הקריאה.

והימי ה טו בי ם שיהיו
לנו מה
זאת רבותא לספר אין שהיה לפני עשרים שנה. כי איזה הוא
חכם י — הרואה את הנולד. המספר
על העבר חייב לדייק בעובדות. אבל
כשהוא בא לספר לנו מה שיקרה בעוד
עשרים שנה׳ רשאי הוא לתת חופש
לו כי
וכי תוכלו להוכיח
לדמיונו.
שיקר?
צורה זאת של ספרות הדמיון נעשתה
פופולארית ביותר עם כתביו של
ז׳ול ורן (שלא להזכיר את האוטופיות
של א. ל .לוינסקי ותיאודור הציונות הרצל) ,והיא מקובלת מאד בספרות
ילדים.
אבל גם לדמיון הגיון .״תל אביב״
של תיאודור הרצל התגשמה, יותר פחות
מאשר יותר. הצוללות והמטוסים של
ז׳ול ורן קיימים היום. ואלו מלחמת
העולם שמתאר לנו ל. שניר בספרו
הקאואלריהחוצהימים
(הוצאת יוסף שמעוני) היא אבסורד.
מלחמת העולם השלישית או שתפרוץ
או שלא תפרוץ. את הפצצה האטומית
או שיפעילו או שלא יפעילו.
ובני האדם יהיו טפשים או חכמים. אבל
קשה לשכנע אותנו כי יומצא כוח
אשר בעזרתו אפשר יהיה לעצור את
סיבובו של כדור הארץ על צירו. אכן,
ידיעותיו הטכניות של המחבר עושות
את הראדאר מכשיר הפועל בעזרת
גלי קול, ובצבא הכיבוש הסובייטי
הוא רואה פרשים (ממש רוכבים על
סוסים)׳ ומשום כך קשה יהיה לו לשכנע
גם ילד שקרא את ״מסעי הברון
מינכהוזן.״
״ה( 11 לם הזה״ ,מם׳ 658

דויד הלז נאלץ לשכור חדר.
שמש של אחר הצהרים כבר עמדה
לשקוע בואך בית הכרם. אוטובוס אחרון
של ״אגד״ ודאי עומד לעזוב את
העיר בשעה הקרובה. עליו למהר.
(איזו שטות סנטימנטאלית או תעמולתית
נכנסה באותם שקבעו מקום
לאוניברסיטה על הר הצופים, הרחק
ממקום ישוב. ועתה נשאר מוסד זה
בירושלים, תוך אוירה פרובינציאלית
הרחק מתסיסתה של תל־אביב. נוסף
על הכול: איפה יגור סטודנט? דומה
כי עשו את הלימוד באוניברסיטה ענין
של מותרות, המותרים רק לעשירים.
דויד עשה את חשבון תקציבו: כך וכך
לחדר).
הוא בא לחדר האחרון שברשימתי.
׳הבית היה ברחוב״המלך דויד, גבוה,
רב קומות, צבעו מבחוץ דהה, מבפנים
שחוק.
משך בפעמון.
האשד, שפתחה את הדלת קיבלתהו
בסבר פנים יפות, ואחר משא ומתן
קצר הסכימה להשכיר לו את החדר
החל מהחמישה עשר בחודש.

>י/ק? 7>0יר
מצחו היה רטוב. הפחד שלט בו, הפחד הגם והפשוט.
הוא ידע־ הגיעה השעה לחסל את הענין.
הקלע קרע את הטיח מהקיר וחדר
דרך הלבינה השרופה כפולת־הדופן.
הכנים אצבעו לתוך החור. הקלע העמיק
לחדור. אותו קלע שהמית את אלי
אריאלי. המית, וחדר לקיר.
דויד חזר לשולחן הכתיבה.
משום מר, לא יכול להתרכז יותר
בעבודתו. הוא קם, הלך אנה ואנה,
מעיין בדבר.
פתאום ראה כי הכסא שליד שולחן
הכתיבה, עליו הוא יושב ועובד, נמצא
בין החלון ובין הנקב שנקב הקלע.
הכסא נמצא, או היושב על הכסא נמצא,
אם כן, בקו היריה.
דויד התרעד קמעא. אחר העלה
לעצמו: הבלים.
אבל אלי אריאל ישב. פה. יכול אתר
לשוות לעצמך את אלי יושב פה, ועובד,
כמוהו. ואז קלע של צלף חולף מפה
לפה בקו ישר, ובדרכו חודר את אלי.

היה זה חדר נאה. אמנם צר במקצת,
אך נוח. מרוהט היטב. פונה בחלונו
לרחוב. וממנו אתה יכול לצפות לעבד
המגרשים הריקים, הבלתי בנויים, לעדר
בית הקברות המוסלמי, לעבר חומת העיד
העתיקה. דויד שילם דמי קדימה ונפיי
מבעלת הדירה.
האוטובוס האחרון הסיעהו לתל־אביב.

נכנס
דויד

בחמשה עשר בחודש
לחדרו.
הביא מזוודותיו, פרקן, ערך את
תוכנן בארון.
בעלת הבית דפקה, נכנסה. החלו
משוחחים :
״האם הכרת את אלי אריאלי?״,
שאלה.
״כן. היה אתי במחלקה אחת״ ,אמר
דויד.
״הוא היה בני״ ,אמרה האשד, בקול
חוור. רק מוסרת עובדות .״הוא נהרג
בחדר זה, בשבתו ליד שולחן הכתיבה.
פה. הערבים צלפו מממילה״.
הפנתה את גופה והצביעה אל נקב
בקיר שממול החלון :
״הנה. פה חלף הקלע״.

כשחזר מהצגת הקולנוע, אחר שלווה
את הנערה לביתה, ישב אל שולחן
הכתיבה. צריך היה לגמר את כתיבת
הדו״ח, כדי למסרו למורה מחר.
היד, מעבד את המספרים במהירות
ורושמם לפניו על הגליון הלבן. פה
ושם מוסיף הערותיו. פה ושם מתווה
קוו מתחת המלים, לשם הדגשה. ומפעם
לפעם מרחיק עיניו מהכתוב, ובוחן את
דבריו.
קם, עמד ליטול קופסת סיגריות
מהארון. תוך כדי כך נתקלו עיניו
בנקב שבקיר. נגש עדיו, בדקו באצבעותיו.

,העולם
הזה״ ,מם׳ 656

בכל זאת הסיט את הכסא ממקומו
כשחזר לשבת.
ובבוקר, כשישב ליד השולחן, אוכל
ארוחה קלה שהכין לעצמו, חזר הפחד
והטיל עליו את ידו הכבדה, האימתנית.
היה
נאבק עם עצמו. כלום נער הוא?
פחד שוא שבהיסטריה נטפל אליו. צריך
לסלקו.
עמד והישיר את הכסא, החזירו
למקומו שבין החלון לנקב.

עם ערב היה יושב וקורא בספר.
רגליו היו מוטלות על השולחן, מכנסיי
מופשלים עד לברכיו, והכסא מתנדנד
על שתי כרעיו האחוריות.
ללמוד צריך מתוך נוחיות שלמה.
ופתאום חש בנקב שבקיר מאחריו.
מאחרי גבו היד, השריד למותו של אלי

אריאלי. אותו נקב מכוער. וזה השרה
עליו אי־נוחיות, חוסר בטחון. פחד.
כן. פחד. פחד גס ופשוט. פחד של
המאמינים בהבל.
הוא החל חושש פן יישנה הדבר.
הכדור יחלוף בחלון, יחדור בגופו, פה,
ייכנס פה ויצא פה, וימשיך בדרכו
למקום המיועד לו, לנקב שבקיר.
מצחו היה רטוב. זעה קרה היתד,
עומדת בו.
רצה למחות את מצחו. הרי אלה
הבלים, הבלים שבד,בלים. איזה שגעון.
איזו שטות. מה זה קרה לו י
אבל משום מה אין הוא יכול לעשות
כלום.
הפחד שולט בו. הפחד הגס והפשוט.
אין הוא יכול לפעול. הוא יכול
רק לכרוע תחתיו ולחוש, כולו סביל׳
נתון לרחמי הפחד.
הרגיש מחנק בצוארו, רטט בידיו,
בקיבתו העומדת לד,הפך.
ופתאום נער דויד את עצמו מנמנום
הזיה זה שנתפס לו, קם, בבת אחת,
עמד, ופנה אל עבר החלון.
רוח קרירה ליטפה את מצחו המי
יוז .$רוחו חזרה אט אט למנוחה. הוא
נגע באדן החלון, העביר עליו אצבעו,
וגיחך.
נקודות אור היו נוצצות מהמרכז
המסחרי המתחדש.
חלונות שבבנין הצעירים הנצרים ובמלון
המלך דויד היו מגיהים באורם את
החשכה שמסביב.
הפסל שעל גג בנין טרא סאנטא היה
מתבלט באפלה.
מקרוב הזדקר מגדל דויד.
הדבר נמשך כמה ימים.
כשהיד, יושב בחדרו כמה זמן היה
חש פתאום במציאותו של אותו נקב
שבקיר. ומיד הולך הנקב ומשתלט
במציאותו על כל החדר ועל המצוי
בו. אין נסתר מחמתו.

״אימת לי, כבקשה, מה במות המזון שמותר
לאזרחים ישראליים לשלוח כמתנה לאמריקה ז׳

והפחד הולך וגובר, הולך ושולט.
שוב אין הוא מתנער ממנו בקימה ממקומו,
בהנעת יד.
לעתים עוד עולה בידו, אחר שהוא
נגש לחלון, רואה את הרחוב השוקק,
את האנשים הממהרים תמיד, רצים אנה
ואנה, את המכוניות החולפות, או —
אס השעה שעת ערבית — את נצנוצי
האורות של הבתים הקרובים, דמויות
לא מגודרות של עוברים ושבים, של
נער החובק נערה, להטיל את הנקב
הארור אל תחום השכחה.
אבל זה קשה. הנקב מגיח משם. מגיח
ויוצא ואופף את החדר.
וגם מהלך בעקבותיו של דויד בצאתו
את החדר.
כשהוא מהלך ברחוב נזכר הוא פתאום
כי סופו לחזור לחדרו, לחדרו ואל
הנקב שבקיר.
הולך הוא עם נערה ונהנה מפטפוטה
וממגעה. מספר לה לא כלום ושמח
בחלקו. ופתאום הוא נזכר כי היה עליו
לחזור לחדרו — לחדרו ולנקב שבקיר.

ביום ר,ששי אבדה לו שליטתו על
עצמו, אבדה לחלוטין.

חבריו הסטודנטים חשו בדבר, וחששו
לו. הוא נראה חולה, כתקוף קדחת.
צמרמורת היתד, חולפת בו מפעם
לפעם, והוא היה קופא, והוזה לתוך
החלל שלפניו.
מישהו שאל אותו, בהשתתפות כנה,
אם חש הוא בגופו. הוא נעור, חייך
במבוכה, ואמר כי לא.
אבל את עבודתו הפסיק, ויצא לרחוב.
הוא
לא רצה לעלות לחדרו. הוא נכנם
למסעדה, לבית קפה. הלך הנה והלך
הנה.
ופתאום החליט לחזור לחדרו.
הגיעה השעה לחסל את העניו.

או אני או הוא.
או אני או הפחד.
מה זה, לעזאזל? ממה אני מתירא?
מנקב שבקיר?
דויד נטל את הכסא׳ והעמידו בדייקנות
רבה בין החלון לנקב. בתנועות
מדודות ומחושבות ישב על הכסא, דרך
נוחיות, קרע את הבנדרולד, מעל חפיסת
סיגריות, קרב אליו את המאפרה, ופתח
את ספרו.
הנקב? שיילך לכל הרוחות. הנה,
פה הענין החשוב לו, בספר זה. מה
כתוב פה י אה. כן, כן.
כשראתה הגברת אריאלי כי גם
למחרת היום אין דייר המשנה יוצא
מחדרו, חששה פן ארע לו כל שהוא.
היא דפקה בדלת חדרו. קראה בשמו.
ולא נענתה.
ואז פתחה את הדלת דרך היסוס.
דויד היה יושב על כסאו. ורגליי
על השולחן. הספר הפתוח היה על ברכיו,
ואפר סיגריה מפוזר על יד ימינו.
״סליחה״ ,אמרה בעלת הדירה ,״לא
התכוונתי להפריע. רק —״ הוא
ענה. לא זע. לא חש בה.
כשקרבה יותר ראתה כתם
קרוש על חולצתו, מתחת
היא הפנתה מיד את
הנקב שבקיר. זה היה נ
קלע אדום מדם, מו

מאחרי המהפכה התורכית

(•המשך מעמוד )7

תורכי אינו ראוי לציון, וקומפוזיטור
תורכי אינו בנמצא. קיים קפאון תרבותי
גמור.

שמונה משרתים לקצין
סוד חולשתה הפנימית של תורכית
הוא, כמובן, המבנה המעמדי שלה. כמו
בכל ארצות המזרח, קיים הבדל עצום
בין שכבה עשירה דקיקה לבין ההמון
החי בעוני שקשה לתארו.
פקידה תורכית מרויחה לכל היותר
250 לירות תורכיות (כ־ 18ל״י) לחודש.
אשר. עשירה מן החברה הגבוהה תבזבז
בקלות 600 לירות תורכיות על שימלח.
מצב זה מטביע את חותמו גם על
הצבא התורכי. ביום ו׳ ממלאים אלפי
חיילים את רחובות אנקארה. מדיהם
מסודרים — אן מן האנשים עצמם
נודף ריח של ליכלוך. לעומת הזנחה
זו בקרב הטוראים נהנית הקצונה התורכית
מכל הפריבילגיות. צעיר עירוני
היוצא לגיוס־חובה (עד כה היו הרוב
משתדלים להשתמט ממנה, אך עתה נסתמו
החורים) הופך לקצין — ומקבל
ששה או שמונה צעירים כפריים כמשרתים
אישיים...

רכילות, עצלנות וקלפים
קושטא (איסטנבול, קונסטנטינופול)
שונה מאנקארה תכלית שינוי. כמעט
והייתי אומר: קושטא אינה שייכת
לתורכיה כלל. על כל פנים, יש הרושם
שמעטים בה התורכים. קיים בה
מעמד של לבנטינים עשירים כקורח —
יהודים׳ ארמנים ויוונים ומאמיני שבתי־צבי.
אלה חיים חיי ריקנות איומה —
ללא כל הנאות תרבותיות, ללא עבודה
אישית כל שהיא, מפונקים ע״י חבורות
של משרתים ומשרתות, נזונים ממשחקי
קלפים, רכילות ועצלנות.
זוהי, פחות או יותר, תמצית חייהם
החברתיים של יהודי תורכיה הנמנים
עם העשירים. לגבי התורכים אין אלה
קיימים כלל. שום יהודי או ארמני או
יווני לא יתקבל לעולם לשרות הממשלתי.
הבוז העמוק למעוטים הוא אחת
התכונות הבולטות של התורכי.

״קוקה־קולה״ משתלטת
שנואים על התורכים עוד יותר מאשר
המעוטים הם האמריקאים. כשלושת
אלפים מהם השתכנו באנקאוזה בלבד,
ודואגים לתכנית מארשאל. לאט לאט
הם משתלטים על כל המדינה. ניכר
עליהם שהם מרגישים את עצמם בביתם.
לרוב אלה הם אנשים פשוטים, שבאו
עם נשותיהם וילדיהם. ה״קוקה־קולה*
הגיע לתורכיה...
בינתים תפסו האמריקאים •את ד,זב־יונות
על אוצרות הטבע. מדבים להתלחש
על אוצרות עצומים של נפט,
אוראניום וזהב, החבויים, כביכול, באדמה
האנאטולית׳ שהיא כה פוריה ביבול
חקלאי.

אלי

בהדרכת מורים מד 1פ ל מי ם מאנגליה
בכית הספר

לשפות , 1ל| 1יו ״ 11]0רחוב בן־יהודה, מם׳ ,74ת ל ־ אביב

ביום חמישי 1 ,ביוני נפתחים הקורסים החדשים כדלהלן:
למתקדמים בשעה 10 לפנה״צ
למתחילים בשעה 11 לפנה״צ
למשתלמים ולגומרי בתי ספר תיכוניים בשעה 10 בבוקר.

פרטים והרשמה אך ורק משעה 5עד 8בערב בעברית ואנגלית
גם לקורסים הקיימים בשעות הערב.

לי שראל דרו שי ם:

בכל: הענפים מזמוזים מסחר
לימודים כלליים
הנדסה

הנהלת חשבונות,
תעודת בגרות,
אזרחית בנין,
עברית,
פנקסנות,
אדריכלות,
אנגלית,
בקורת,
מדידות,
ערבית,
מזכירות,
מכונאות,
צרפתית,
חשמל, רדיו,
קורספונדנציה,
כלכלה,
בטוח,
פלסטיקה,
עתונאות,
בנקאות,
קומוניקציה,
פרסום וכו׳.
מדע וכו׳.
טקסטיל וכו׳.
גם אתה תוכל עכשיו להכשיר את עצמך למשרה טובה ובטוחה ע״י
לימוד בשעות הפנאי שלך באמצעות שיטת־הוראה במכתבים המיוחדת
שלנו. לרשותך עומד מבחר של 750 קורסים שונים. שמתנו יעיל
ומנוסה מאז .1927
פנה או כתוב עבור תכנית חנם אל :

המכונים הבדיט״ם להנדסה ומדעי

המנהל: א .דיסכרוט

המסחר(מח. הו! )5

רח׳ בן־יהודד ,2 ,ת.ד ,1529 .ירושלים,
שד רוטשילד ,15 תל״אביב, רוד הבנקים ,5חדר ,3חיפה.

ה או פרה הי שרא לי ת
הבימה יום ה׳ 1.6העיירה שלנו הצגה לתל־אביב פועלים יום
ה׳ 1.6אותלו (הכושי מונציה)
ירושלים
ב־ 9בערב ״ציון״
מוצ״ש 3.6טוביה החולב תל־אביב
יום א׳ 4.6ילדי השדה 2.45 אחה״צ
הצגה חגיגית לקראת מפעל הנוער
ע״י מועצת הנוער למען הקהק״ל ת״א
יום ב׳ 5.6אותלו (הכו שי מונציה) ת״א
אהל
תיאטרון פועל י ישראל

תעלוליסק אפן
קומדיה מאת מולייר
״ארמון״,

יום ה׳,1.6 ,

חיפה

תיאטרון האמד*
יום ה׳ 1.6
יום ה׳ 1.6
מוצ״ש 3.6
יום א׳ 4.6
יום ב׳ 5.6

תל-אביב
מאז גן עדן
הם יגיעו מחר חוף חדרה
כוכבים גודדים חל-אביב
כוכבים נודדים תל־אביב
הם יגיעו מחר תל-אביב

בעלי המיניסטר
יום ה׳ 1.6
מוצ״ש 3.6
יום ב׳ 5.6

בית ״הבימה״

תל־אכיב,

יום ג׳ 6.6ב־8.30
מנון

״אמפיתיאטרון״

רמת־גן,

יום א׳ 11.6ב־8.30

הצגת סכורה
כרמן

המנצח: מ .גולינקין
כרטיסים: תל־אביב: ביילין, אלנבי ,67
טלם .5018 .רמת־גן: רכניץ, ביאליק 57

חזרה לאסיה
אולם האוצר האמתי של תורכיה
אינו חבוי באדמתה, אלא בלב בניה.
עם כל הדלות, המרטוט, הבורות והדיכוי
— אינך יכול שלא להרגיש במשהו
הסמוי מן העין, מין כוח טבעי,
מקורי, שישנו בעם הזה, ושיפווץ
באחד הימים את דרכו מבעד לקפאון
הנוכחי.
המהפכה המפתיעה של יום הבחירות
היא סימן ראשון להתעוררות עתידה
זו. התורכים עצמם לא האמינו בה.
היא באה במפתיע — מלב ההמונים.
קומץ קטן נושא את עיניו למוסקבה,
ההמונים רוצים לחם, בטחון ועצ־הם
בחרו בשלטון החדש שלא
מהפכני, אלא אך שלטון של
שמאסו במונופולים מדינתיים
י׳יפל בהם כבטוראים מפגרים.
יימוקראטיה החדשה תפ־
1,כהות חדשים, התוססים
כמו בכל ארץ אסיא־ין;
אחרת. כי עם כל
לאירופה — נשארה

פתח־תקוד,
תל־אביב
רמתיים

באולם ישה חפץ

2הצגות לערב 9.45 ,7.20

או פנ בךבתל אביב...
סיפורי עולה חדש ב־ 7תמונות
כרטיסים: בקופת ״ישה חפץ״
יום ג׳ 6.6ב־ 9בערב ״רמה״ רמת־גן
יום ד׳ 2 7.6הצגות 9.30 ,7״אורה״ חיפה ירושלים יום ה׳ 8.6ב־ 9״אדיסוך
קולנוע

תל־אכיב
אופיר — מדם בובארי.
אוריון — קזבלנקה (שבוע .)3
אסתר — תחת קורת גג אחד.
מגדלור -מנון.
מוגרבי — הבלתי-חוקיים.
חיפה אורה — לילה ירדוף לילה.
ארמון — בנתיבות לכדו.

כתובת המערכת וההנהלה: תל־אביב, רחוב לילינבלום ,12
טל׳ ,4414ת.ד / 250 .האחראי: מידד שיף /העורך: אורי
אבנרי /המו״לים: אברהם גורדון ושלום כהן /דפוס
מ. שהם, תל־אביב׳ רחוב פין ,6טל׳ / 2239 גלופות: צינקוגרפיה
״ארץ־ישראלית״ בע״מ /ההפצה נ דוד טופל ובניו.

קולנוע
כו כ ב

שנ פל י

לראשונה ראינוה ב״מדמואזל
פ י פי״ ,הסרט של כריסטיאן ז׳אק שהגיע
אלינו זמן קצר לאחר שחרור פאריז•
מדמואזל פיפי היתר, אחת הזונות
העגלגלות, החמודות והסימפאטיות ביותר
שראינו על הבד. זאת היתה מישלין
פרל.
באותה שנד, ראה אותר, גם בא כח
הברת פוקס — המאה העשרים. זה היד,
ב־ .1945 הוא החתים אותה על חווה.
למזלה, ולמזל אמנות הקולנוע, לא
אצה חברת פוקס להשתמש בחוזה עם
השחקנית הצרפתית, והיא הורשתה להופיע
בינתים על ד,במה ובסרטים צרפתים.
ואז
שחקה, לצדו של ג׳רר פיליפ
הבש ב״ש

(״האידיוט ״ )
רים״.
״שטןהבשרים ״ ,שחיפה כבר
זכתה לראותו, היה אחד הסרטים הצרפתים
המשובחים ביותר בשנת : 1949
מספר הפרסים שזכה בהם הגיע לעשרות,
למרות חתכן ה״אנטי־פטריוטי״
כי המעשה הוא באשה צעירה שבעלה
בחזית והיא מתאהבת בתלמיד גימנסיה
.״ שטןהבשרים ״ מתאר את
יחסיהם בעדינות כזאת שרק הצרפתי
מוכשר לה. הבמאי היד, קלוד אוטון
לארח.
לאחר הצלחתו העצומה של הסרט,
ושל מישלין בתפקיד הראשי, החלד,
חברת פוקס מתענינת כשחקנית המוכשרת
הקשורה אליה בחוזה.
ראשית, העגלגלות הנחמדה של
פניה, פנתה מקום לרזון שחפני שהאמריקאים,
משום מה, רואים בו את
היפי המענין ביותר. שנית, נבחרו בשבילה
סרטים המהווים ירידה רצינית
לאחר הצלחותיה הניכרות בצרפת. בסרט
האחרון שלד ,״ריביירה״ היא
משמשת בת זוגו של דני קיי !
מישלין פרל היה שם תפקידה הגדול
הראשון של מישלין שסין (זה שמה
האמתי) והפך להיות שמה ד,במתי של
הנערה הצעירה. עוד קודם לכן הופיעה
מישלין בסרט חסר ערך בשם ״אני
שרה״ .אולם את צעדה הממשי הראשון
עשתה ב״נערותצעירות
בצרה ״ שביים פאבסט בפאריז.
אחר סרט זה היתה דרכה של השחקנית
מבית האמידים סוגה בשושנים.׳
סרט רדף סרט, ולמזלה היו אלה סרטים
משובחים :״גן העדן הא ב
ו ד״ של אבל גאנס ,״הלילה
הפאנטסטי״ ,״פלבאלאס״ עם
לואי ז׳ורדין, ולבסוף. כאמור ,״שטן
הבשרים״.
תקותד, הגדולה היא לשחק את שרה
ברנהארד, ועוד השנה. לשם כך קבלה
את הסכמת נכדתה של השחהנית הגדולה
והיא מקווה להופיע בסרט בשנה
הבאה.
החוזה שלה מרשה לה להופיע בסרט
צרפתי אחד בשנה. הייני רוצים
שתשתמש ברשות זו, לפחות כדי
ש ״ש רה ברנהאוד״ לא יפול לידים
הוליבודיות.
והרי ד,״סטטיסטיקה״ על מישלין
נולדה: פאריז, צרפת.
ביום 22 :באוגוסט (שנת הלידה
נשמרת בסוד).
שם האס: גברת שסין, לשעבר ציירת).

האב: מר רובר שסין, סוכן
בורסה.
התחנכה: במנזר נוטר דם של
ציון, פאריז.
גובה 157 :ס״מ.
משקל 50 :ק״ג (אחרי הדיאטה י).
צבע עינים: אפור־ירקרק.
צבע השער: חום בהיר.
נשואה: לא !

בקורת :״גונב׳ ה אופני ם״
לקולנוע האיטלקי היסטוריה רבת
תהפוכות. לפני 1914 צעד בראש הת־עשיה
העולמית. מאיטליה יצאו סרטי
הענק הראשונים, בדומה לאלה שמיצר

קולנוע
למלאכה פחות מפוארת:
לבימוי. ילד
השעשועים הפך להיות
איש קולנוע
רציני למדי.
אולם רק עם
,מצחצחי הנ ע
ל ים ״ ,סרטו התשיעי,
התחיל דה־סיקר.
לעורר התעג־ינות
בעולם הרחב,
ו ״גנביהאופג
י ם״ ,סרטו הבא,
מחולל סערה בכל
מקום שהוא מוצג.
את התסריט כתב
צ׳ יזרי זאבאטיני
והעיבוד הסופי נעשה
בידי ששה כתבים,
אחד מהם דה
סיקה עצמו( .נקל
לשער מה היתד,
דמות הסרט אילו
נכתב על ידי ששה
מישרין פרד
כתבנים אמריקאיים
גן־עדן אבוד?
בתנאי הצנזורה
ההוליבודית; הצנזוכיום
ססיל ב. דה־מיל בהוליבוד. ד׳א־ רה דרשה ששני קטעים מן הסרט יושנונציו,
משורר המהפכה הפאשיסטית, מטו)• לאחר שהיה הסרט כתוב לפרטי
היה הסופר הגדול הראשון שכתב תס־ פרטיו, הציע דה סיקה לדויד סלזניק
ריטים. מן הסרט האיטלקי של אותה מהוליבוד להשתתף במימונו. סלזניק
תקופה נודף ריח חזק של לאומנות ; הסכים, בתנאי שאת התפקיד הראשי
הוא הכשיר במידה רבה את הקרקע ימלא גארי קופר ! דרישה זו נראתה
לבניטו מוסוליטי.
לדה סיקה כאבסורדית, והוא החליט
מלחמת העולם הראשונה הרסה את לגייס באופן אישי את הכספים הדרוהחרט
האיטלקי. כשם שהרסה את הר־ שים• בסך הכל עלה הסרט 30.000ל״י,
ז>.גוע הצרפתי, האנגלי, הדני והשבדי, סכום שהוליבוד מוציאה לעתים ביום
ובין שתי המלחמות היה הקולנוע האי אחד של תצלומים.
לאמברטו מיג׳וריני היה פועל פשוט
טלקי ידוע רק באיטליה עצמה. היא
עמד תחת חסות הממשלה ושימש מכ כאשר בחר בו דה סיקר, למלא את
שיר תעמולה למפלגה השלטת. שלא תפקיד אנטוניו ריצ׳י. ליאנלה קארל
כמו בברית המועצות באותה תקיפה, היתד, עתונאית רומאית שנשלחה אל
היו מבוצעים סרטי תעמולה אלה בחו־ הבמאי לערוך אתו ראיון ; הוא הציע
ח דעם בולט, ואפילו רוברטו ריסלי־ לה מיד את תפקיד אשת אנטוניו.
ני. שעשה אז את צעדיו הראשונים
עדין חסר לדה־סיקה הילד׳ ברונו.
באמנות הבד, השתתף בסרט גס ואבוי־ הגיע היום •בו היו צריכים, לפי התכשפאר
את מלאכתו של טייס איטלקי נית להתחיל בתצלומים, ועדין אין ילד
בכיבוש חבש.
מתאים לתפקיד. למרות זאת הוחל בעמחוץ
לאלה, יצאו מאולפני איטליה בודה, כשדה־סיקה מסובב קודם את
מדי שנה כמה סרטים היסטוריים הקטעים בהם אין הילד משתתף, לאחר
(״כתרהברזל ומספר גדול של ימים אחדים פגש ברחוב ילד שמנמן,
קומדיות ודראמות קלות בעלות ענין צרוד וגבר,־קול (בגלל שקדים) ושמו
מקומי בלבד. הכוכב הגדול של סרטים אנצו סטאיולה. הוא היה ברונו אידיאלי.
קלים אלה, וחלומם של מיליוני צעירות
הסרט, לפי מיטב האסכולה הניאו־איטלקיות,
היה אחד, צעיר יפה־תואר ריאליסטית האיטלקית, צולם ברובו ברבשם
ויטוריו דה פיקה.
חובות רומא, כשעוברים ושבים ממללימים
הגיע האליל לשנות העמי אים תפקידים קטנים שונים. כאשר ראה
דה, שערותיו החלו מכסיפות והיא פנה הבמאי האנגלי דויד לין (״אוליבר

קיסר וקליאופטרה -קלוד ריינס וויויאן לי
שיעמום

טוויסט את דה־סיקה עובד באחד
הרחובות הראשיים של רומא כשקהל
סקרנים עצום מקיף אותו, אמר :
״הלא הוא עובד בתוך גיהנום •י
הסרט הגיע אלינו לאחר שרכש
לעצמו שם עולם. במסיבות אלה נקל
לנו להתאכזב׳ כשם שאכזב אותנו בנד
דת־מד ,״האדםהשלישי״ ,כי המציאות
לא תמיד הולמת את התקוות.
לשמחתנו, עלינו להגיד ש ״גנבי
האופניים ״ (ולא ״גונבי״ ,כמובן)
עוד עולה על המצופה. זהו סרט שעלילתו
היא אולי הפשוטה והחזקה ביותר
שראינו עד כה על הבד. אך הוא
מלא פרטים קטנים ודקים העושים אותו
למענין אף על פי שהתוכן ידוע בוודאי
למרבית הקהל. בעצם, כותב הטורים
הללו נהנה ממנו יותר לאחר שראהו
בפעם השניה, דבר היכול לד,אמר
רק על סרטים מעטים.
כל תפקיד מבוצע בטבעיות הנקלטת
יפה על ידי הצלם בארטוליני, שצי־לומיו
פחות פרימיטיביים. מבחינה סכנת
מאשר במרבית הסרטים האיטלקיים.
רומא העוברת לפנינו בסרט היא רומא
האמתית, לא זו של התיירים: עיר
שהיא ג׳ונגל ושתושביה משולים לחיות
השדה. בקיצור, עיר ככל הערים בעולם.
הסרט, הוא׳ איפוא, אוניברסלי. וכל
אחד חייב לראותו.

קי סרו קדי א 1פטרה
ברנארד שו ראוי לסרטים טובים
יותר.
והיו לו סרטים טובים יותר :״פיג־מליון״
ו״מייג׳ור ברברה״ .סרטים צנועים,
אשר ללא פרסומת יתר עשו את
זקן דרמאי העולם אחד התוססים והרעננים
שבכותבי־התסריטים.
את ״קיםרוקליאופטרה״ קלקל
הרצון של הבמאי גבריאל פסקאל
ליצר סרט הוליבודי. הרדיפה אחרי הכמות,
הצבע, הפאר חסר הטעם. כל זה
לא עלה יפה בצירוף אמרותיו השנונות
והיבשות של הסופר הפוריטאני.
לא הועיל משחקם של קלוד ריינם
וויויאן לי, לא הועילו התפאורות (הספינקס
המופיע בסרט נבנה באנגליה,
הובא למצרים והוצב במדבר המערבי
לצורך התצלומים!) והצבעים הרועשים
...הסרט פשוט כבד, איטי וחסר
אמת.
ולאלה הסבורים שד,שעמום נובע
מן המחזה שעליו מבוסס הסרט, נזכיר
שהשנה מוצג המחזה בהצלחה רבה
בניו־יורק. בתפקיד המאהבים המלכותיים:
סיר סדריק הארדביק ולילי פל־מר.

געת

מונטגומרי קליפט, לפני שנתגלה
בהוליבוד (״איה בני?״) היה שחקן
מפורסם למדי על במת ברודביי בניו־יורק.
בשעתו
הופיע במחזה שעובד לפי
ספור מאת ד. ה .לורנם (״מאהבה של
ליידי צ׳אטרלי״) בשם ״ נגעתבי״.
עתה סיים קליפט, בסיועו של קבין
מקארתי, עיבוד קלונועי של העיבוד
התיאטרוני של הספור־הקצר. השם׳ לא
יאומן, לא השתנה במשך התהליך.
עתה לא נותר לשני הצעירים החרוצים
אלא למצוא יצרן מתאים שיאות
להשקיע כמיליון אחד בסרט.

ס ר טי ה ש בו ע
ז׳אן ־׳ארק (ארד,״ב) — טרגדיה
המעוררת צחוק אצל הצופים (הזורמים
לראות את אינגריד ברגמן).

משפחת ברקליי

מברודווי

(ארד,״ב) — פרד אסטייר וג׳ינג׳ר דו־ג׳רם
רוקדים שוב יחדו בקומדיה מוסיקלית
שאינה נעדרת הומור.
אהבת כרמן (ארד,״ב) — ריטה
הייוורת אינה משכנעת כברמן, אבל מי
הולך לראות את כרמן כשריטה הייוורת
על הבד?
האדם והחיה (ארה״ב) — חיקוי
לא מוצלח, אך לא נעדר שעשוע, ל״קינג
קונג״ זכור לטוב. לא גניבה אמנותית,
כי במאי אחד לשני הסרטים.
במימי סין (ארה״ב) — מי שלא
זכה לראות את ג׳ין הרלו ז״ל בל יחמיץ
את ההזדמנות לראותה שוב, אמנם
לא בטוב שבסרטיה. אלה שראוה פעם
אינם זקוקים להמלצות.
קזבלנקה (ארד,״ב) — שוב נתנת
האפשרות לראות את הסרט הבינוני
הזה שזכה, משום מה, בפרסים רבים.
הואלס הקיסרי (ארה״ב) — בילי
ווילדר, במאי סוב, מגיש קומדיה חלשה
על וינה של פרנץ יוזף. הזהרה: בינג
קרוסבי שר.
״הפנינה״ — עיבוד מוצלח ביותר
של ספרו של ג׳והן סטינבק. צילומי־חוץ
מקסיקאים נפלאים ומשחק משכנע,
ביחוד של של פרננדו ארמנדירז.
״האות הצהוב״ — ג׳ון פורד
אינו מתעלה לרמת סרטיו הגדולים.
עלילה שיגרתית, אך מענינת למדי, על
החיים בעיר ספר אמריקאית בעת שא-
דומי העור היו עדין מסוכנים.

גנבי האופנים -מיג׳וריני וסטאיולה
סערה