גליון 660 מתאריך 15 ביוני 1950

תולדותיו שר אתד ממאות התיקים של
ארכיון ענף
במשטרת ישראל

.4הסריקה —

.3ה?ן ק כו ת — החוקי עורך את הבדיקות השיגרתיות. הוא
עובר במברשת ואבקה על פני הזגוגיות ושאר השטחים
החלקים בחדר. אין טביעת אצבעות. אך חנה מגלה עיני
משחו: על הארץ מונח אלבום ועליו טביעת סוליה
של נעליקרפ. לידו — כובע שהשאיר הגנב ועליו שערה.

בחנויות השטיחים בעיר ומחפש
החנווני נזכר: הוא קנה אותו אתמול מידי איש לא מוכר לו. נעליו ;
היו לו נעלי קרפ. השערות? היו לו שערות שחורות. האיש הבטיח
לחזור לחנות ולמכור חפצים נוספים. החנווני מוכן לשתף פעולה. סבלנות.

אין זה ספור־בלשים דמיוני. זה סיפור שיגרתי הכלול באחד ממאות
התיקים המצטברים במשרד החקירות בתל־אביב, ובכל מקום אחר בארץ.
מקרים סנסציונים — כמקרה גן־מאיר או הרצח בבן־יהודה 7א —
מושכים אליהם את תשומת לב הצבור והופכם נושא לשיחות היום. אולם
אין הקהל יודע על מאות מקרים פחות סנסציונים׳ הדורשים לפעמים עבודה

. 7ההוכחות -דויד טעה טעות מרה. היה לו מה
להסתיר — הוא רק לא ידע זאת. בארון נמצא זוג
נעלי קרפ. החורים בסוליה מתאימים בדיוק לעקבות
הסוליה שנמצאו על גבי האלבום בדירה הפרוצה.
זוהי הוכחה חותכת. גם השערה׳ שנמצאה בכובע
ששכח במקום הפשע, מתאימה בדיוק לשערותיו.

מאומצת יותר מאשר החקירה המפורסמת ביותר.
בסיפור השיגרתי של התיק מם׳ 355/50 אין כל דבר מיוחד —
חיפוש אחרי טביעת־אצבעות, עקבות בודדים, סריקה, מארב. אולם יש בו
כדי לשפוך אור על העבודה היומיומית האפורה, הסבלנית, המסתכמת לכל
היותר בשתים־שלוש שורות של הכרוניקה היומית בעתון.

.8ה הו דאה — הגיע הרגע המכריע — החקירה — .בחקירה הראשונה מכחיש דויד אמתי
את האשמה. אולם מובאות לפניו ההוכחות? ואז מבין גם הוא שמוטב לו להודות ולבקש
מבית הדין להקל על ענשו. הקצין מפורטה רושם את ההודאה ודויד חותם עליה. ענף
החקירות סיים את תפקידו. עתה יתגלגל הענין למחלקת התביעה׳ ומשם לבית המשפט.
החוקר יכול להתפנות לתיקים חדשים. אין הס חסרים. באותו יום עצמו הוגשו לענף
החקירות בתל־אביב שלושים תלונות על גנבות שכל אחת מהן מצריכה חקירה מומחית

ו! שער

הידוע לך על האיכות
המשובחת של עכודת
קשת?

הלהב

קשת

מנקה

וצובעת

׳אין צעיר שגדל בארץ אשר השם
שישנה !מארי אינו מרעיד מימה
קשה להסביר השפעה אישית
מקורה בקולה המלבב
אפיל״ שלד״ אוכל
כך לבני הארץ י
בהיותה בת שגתים באה שושנה עם
אייה — כיום. מורה בראשון־לציון --
מדמאר אשר בתימן. מזיגה זו של
ראשון־לציון ודמאר מסבירה את סגנונה׳
לנד ׳אין דו ״אכסוטיקה״ — כי אס
דבר מה משלנו -,לקוח מחיינו.
בשעה שיורד עלינו מטר מבורך של
אמנים בעלי שם בינלאומי, כיאשא חפץ
ואדי קנטור, צפויה לנו הסכנה כי
נשכח את צמחי־ד,תרבות המעטים שגדלו
על אדמתנו. תרבות הארץ לא תיבנה
מטיטו גובי זמאנטוניו ורוזריו. הס

יתרמו את תרומתם — אולם היצירה
תבוא (אם תבוא) מידי אמנים עבריים.
את זאת מוטב להזכיר.

ל ק 1רץן ־ נ1
ה ו 11מפן
המובחר
נזלא 11 3 .0

סמינר לגזירה ותפירו!
(מחזור שני)
בהשתתפות מורים מעולים ובהנהלת

הגב בלה ! 1רו ד 11ס ק ״
מחברת הפר ״הגזרה״/
תל־אביב ,׳החשמונאים ,32
זמן הלמודים שנה׳ דהגומרים
מקבלים תעודת־מורה
התכנית:

א) גזירה ותפירה אינדיבידואלית
(סלונית) ;
ב) גזירה ותפירה כמותית
(קונפקציה);
ג) דוגמתיקוז־ גבוהה ;
ד) טכסטיל ומניפולציה ;
80X 8
ה) מגזרות ־־
ו) ציור־אפניה וציור אורנמנטלי
ו) דידקטיקה, רקמת־יה פסיכולוגיה
ואנאטומיה.
ההרשמה :
משעה 1—11 אחה״צ במוסד.
מספר המק ומ ות מוגבל

ההנהלה

...מו בן מ א ליו
ש ב תו ך מסזתינז י שנ םמזר 11י

רבים מתיחסיס אל אילת כאל לונה־פארק לאומי, ושוכחים כי הופעתנו
על גדות ים סוף פותחת פרק חדש בתולדות הארץ: הפנינו את פנינו
אל אסיה, על אף המצור הזמני שהוטל עלינו ממזרח — עתידנו בארץ
השמש העולה.
עדן רק
פסיעה (דמיונית) אחת מובילת מאילת לעדן. לגבינו אין
עיר־גולה נוספת, שיש לרוקנה מיהודים. עדן היא הפחח לאסיה, לאוקינוס
ד,הודה כל הנעשה בה — תנאי־החיים, המשטר, התרבות — חשובים הם
לנו. לפיכך הטלנו על שליחנו המיוחד, בנורותנברג, לשלוח לנו
הבריטית, ואנו שמחים להגישה עתה
רפורסז׳ה מפורטת על המושבה
לקוראינו.
קוראים ששאלו בזמן האחרון לסיבת העדרו של א לי פזתפוזי
(הוא ז. בווי) מעל דפי העתון ישמחו לראות שוב את שמו במדור הספרותי.
אליפז, שהוא איש קיבוץ, מתאר בהומור דק את חיי הכפר, ונמנה בלי ספק
עם הכוכבים העולים בשמי הספרות הצעירה.
לאוהבי הסטאט־סטיקה: תפוצת הגליון האחרון עלתה ב־/0״ 6,5נוספים.
בסך הכל מאז עבר העתון לידי המערכת החדשה: ס.610/

אלס טי לן. כ ל אור תינז שו א לי

מכתבים

לה ואחרכךמח לי טי ם. עשה
גאתהכ מוה זשאל גס אתה
למזרון הג כ1ן

למזרון

אלסטיק

תורת היחסיות
מהם הסימנים המשונים על הלוח המופיע
בתמונודהשער של ״העולם הזה״
האחרון 650 האם יש לרם בכלל
משמעות 1
אסתר ר,למן, תל־אביב
זהו קטע מנוסחת תורת־חיחסות של
אינשטין, שצייר צלמנו על הלוח, כדי
להשוות לתמונה אוירה מדעית.

האלון! והצלחות

ת ל ־ אביבת. ד5038 .
פרסום ״צורה״

מדוע העללתם על יגאל אלון שנכשל
בעבודת המטבח בקיבוץ (״העולם
הזה״ ?)658 הוא הגיש את המנות
לחבריו בקיבוץ גינוסר באותה הצלחה
שהגיש את הנגב למדינת ישראל.

קיבוצניק

ובנן, לא היו צלחות מעופפות?

מחסה לסשתמטות?

ברפורטז׳ה שלכם ״הילד דויד שרעבי
וחוק החינוך״ (״העולם הזה״ )659
אתם מביאים את דברי אחת הסמינרים־
טיות לפיהם מתקבל הרושם שבית המדרש
למורים הוא מחסה למשתמטות.
כסמינריסטית אני בושה על כך׳ אך
אני מקווה שאין זאת דעת רוב חברותי.
סמינריסטית, תל־אביב
גם אנחנו מקוים.

מאשה ויינגרטן

מאשר, נסעה לרבת־עמון עם הוריה
והפצועים, אלא שחזרה לארץ כעבור
זמן קצר עם אביה, שלא נשאר בשבי
מסבה בלתי־ידועה. בתקופת המצור
שררו יחסים בלתי ידידותיים בין ארגון
ההגנה ומשפחת ויינגרטן.
יוסף כ ,.גבעת־רמב״ם
ויינגרטן נעצר בשעתו בטעות וזכה
להתנצלות.
איפה נמצאת מאשר, כיום?
שאול חקר, יפתח
מאשה נמצאת בעדן. אפשר להתקשר
אתה בדואר: מחנה חאשד, עדן.

מה עוד?

קראתי בהתעדנות עצומה את ההס

לתמונת מאשר, ויינגרטן (״העולם
הזה״ )658 ולא מעט השתוממתי ׳ על
מספר פרטים שחסרו ׳,ושאינם נופלים
במאומה מאלו שזכו י לראות את פני
העתון, כגון — מה היה שם אחות-
הסבתא של מאשה? כמה שינים תותבות
יש לאביה? האם היא אוהבת
להיות מדוגדגת בכפות הרגלים? האס
היא חולמת לפעמים על דובים לבנים?
אורי שני, ת״א
הצילו עוד תמונה כמו של מאשר,
ויינגארטן (״העולם הזה״ )658 ואני
מתאבד ! אגב, מי הבחור שלה?

״הרצליה״ מול ״גאולה״
אנו מוחים על דבריכם
הזה״ )657 כאילו תלמידי
מבקרים במשפט יעקובוביץ.
המבקרים הם מבי״ס התיכון
המעלילים עלינו כאילו אנחנו
במשפט.

(״העולם
״הרצליה״
רובם של
״גאולה״,
המבקרים

עודד שטיין

בשם קבוצת תלמידי ״הרצליה״.
אם הרוב מ״גאולה׳ /מנין בא המעוט?

קיפוח חיפה
ב״העולם הזה 657 הבאתם רפור־טרה
בשם ״איך אני הגעתי לזה״.
תחת התמונה מם׳ 7כתוב :״תל־אביב
אני בא״ ,אף־על־פי־כן כל התמונות
מ״תל־אביב אני בא״ מצולמות בחיפה.
מדוע לא יכול החיל להגיד ״חיפה,
אני בא״?

חיפאית.

סליחה על הטעות.

התצלומים בגליון זה :
(הסדר בעמוד — מימין לשמאל
ומלמעלה למטה)
השער ועמודים 3 ,2מקסים
סלומון ! עמוד — 8ו. זינגר ; עמוד
— 9ו. זינגר, ה .קאופמן ; עמוד 12
— בנו רותנברג, ה .קאופמן.
״העולם הזה״ ,מם׳ 660

ש־־כ־ם מפואר• ,חנווני י הוד• וסווגאלים
אכול דעח״ םבצל התותח ה ב די טי ב עי ר
שאין כ ה עתונ• ,פולי טי קה וחי ת ר בו ת
מאת שליחנו. המיוחד כנו רותנכרג
לפני בית המלון המפואר׳ מלון
קרסנט שב״-ססימר פדנט״ עומד ילד
כין 12 ושמו עבדו. ירדתי מהמונית
שהביאתני משדד. התעופה׳ והילד מתקרב
אלי. הוא מציע לי ״דרטי פיקצ׳רה״
(תמונות גסות) ונשים. כך קיבלה עדן
את פני.
ליד הכניסה למלון שוכבים כמז
אנשים וישנים. אין דבר מענין אותם.
רזים הם כאילו ׳מעולם לא אכלו דבר,
וכמעט ערומים. במשך ימי שהותי
במלון זה׳ ואני עובר כמה פעמים ביום
במקום׳ תמיד שכבו שם וישנו. ובערב
כשהשמש מגיעה למקום זה, הם עוברים
לעברו השני של הרחוב, שוכבים וממשיכים
בשנתם.
פנים המלון בנוי על טהרת הסגנון
הקולוניאלי הבריטי. הקירות ללא קשוט,
מאווררים ענקיים תלויים מהתקרה וכס־אות־נוחים
לאין ספור. המשרתים, הודים
יחפים לבושים לבן׳ עומדים בכל הפנות,
ואין אתה צריך אלא לזקוף את האצבע
ומיד יעמוד לצדך משרת. י
הגברים שותים וויסקי וסודה והנשים
מיץ אשכוליות או מיץ אננס. אף
על פי שהאולם מלא אנשים, כמעט
ואינך שומע מלה. כאן מקום המפגש
של אנשי המסחר והפקידות הבריטיים.
מפעם לפעם נכנסת קבוצת הודים, וכל
תנועותיהם ומבטיהם מעידים שהם אינם
חשים עצמם בביתם כל עיקר.

)50 שעות בשבוע...
שאלתי את אחד המשרתים על תנאי
עבודתו, והוא סיפר לי כי הוא עובד
ששים שעות בשבוע ומקבל תמורת זה
חמשה רופיס (בערך 400 פרוטה) חוץ
מאוכל ומקום לינה. כשעליתי לקומת
הגג כדי לראות את תנאי הדיור שלו,
מצאתי שם כמה חדרים ריקים לגמרי.

״העולם הזה״ ,מס׳ 660

פה ושם ערמה קטנה של בגדים ־שנית
ושמיכה. זהו. אין מיטות׳ אין ארון,
אין מאומה.
העיר עדן מחולקת לשנים: העיר
עצמה נמצאת בתוך לוע של הר געש
כבוי ונקראת קרייטר׳ והחלק השני הוא
הנמל, הנמצא מעברו השני של הר
הגעש. זהו מרכז הקניות ומקום המגורים
של הפקידות הבריטית. גם משרדי
הממשלה נמצאים שם. העיד כולה
נמצאת על חצי אי הקשור עם היבשה
על ידי מעבר מלאכותי צר.
יצאתי לסיורי הראשון בעיר. עבדו,
הילד הערבי שלפני הפתח מצטרף אלי.
הפעם הוא מציע לי מונית׳ וכשאני
מסביר לו שאני מבכר ללכת ברגל, הוא
מציע :״אני אלך אתך׳ ואשא לך את
החבילות ואגיד לך גם כמה לשלם, כי
כל בעלי החנויות בעדן רמאים״.

״כל חנווני הוא רמאי...״
מרכז הקניות הוא ביתנים גדולים,
עשויים אבן ועץ׳ ובכל ביתן מוכרים
אותם הדברים. שם אתה קונה סיגריות
אנגליות ואופנים ונעלים ומטפחת וכובע
ו״עתיקות״ הודיות וסיניות, הכל בחנות
אחת. גם בית הקפד, והמסעדה משמשים
כחנות מכלת וחנות אריגים. יושבים
שם גם מצחצח נעלים וחייט. בעלי החנויות
הם הודים או יהודים. לפי הנסיון
שלי, ההודים הגונים ואצלם קשה
לעמוד על המקח. כשאתה אומר להודי
כי המחיר גבוה מדי, הוא על פי רוב
יחייך ויפחית חמשה אחוזים. בחנות
הסמוכה, השייכת ליהודי׳ אתה נדרש
לשלם פי שנים או שלשה. כאן עומדים
על המקח. אצל ההודי זה עלבון. אצל
היהודי חלק בלתי נפרד של העסק.
כך קרה שעבדו הודיע לי לפני כל חנות
(המשך בעמוד )6

השליטים האמתיים של עדן — שלושה שייביים. תמוניינז /הלוב
חצאיות צבעוניות וחוגרים חרבות נוצצות /מסמלים. את ־החברה השי
שהתחנכה בבתי־הספר של השלטון הקולוניאלי ושומרת סל המשטר הק

ועליהם ישנים הילידים. אולם על פי
רב אין המטות שייכות להם. הן
מושכרות ע״י בעלי החנויות והבתים
במחיר של אנה אחת ללילה ( 5פרוטות)
וזה משמש למשכירים גם מקור הכנסה
וגם כשמירה על רכושם. לא כל הילידים
ידם משגת לשלם את האנה ללילה.
ומאות ישנים סתם בחוצות.

8פרוטות ליום

אין החנות מחכה לך. על פי רוב
הוא עומד לפני הסף ומזמינך להכנס.
״רק להסתכל״ הוא אומר. בתוך החנויות
אינך נפגש עם ילידי עדן. כל זה
רק בשביל תיירים׳ מלחים וכדומה. כאן
אתה שומע את כל לשונות העולם
ונפגש ביחוד עם מלחים צרפתיים, המסתובבים
ברחובות כשחבילות ענקיות
של סיגריות אנגליות בידיהם. כי בעדן
אין משלמים מכס על סיגריות וקופסת
פליירס 20 עולה ארבעים פרוסה.

תותח מור רחוב
בית הממשלה של עדן הוא בקרבת
הנמל. על גגו מתנוסס דגל בריסי ובחזיתו
עומד תותח. התותח אינו גדול
׳ולא עשה עלי רושם מסוכן ביותר׳ אבל
הוא בכל זאת מכוון כלפי העיר והילי־דים
עושים סבוב גדול ברחוב כדי
לא לעבור לפניו. התותח הזה כמובן
סמלי בלבד׳ אבל הוא סמל ברור.
בדיוק בפנה השניה של חצי האי
נמצאת שכונת עובדי המספנות והד
ייגים
הנקראת מאדא. רובם הם סומליים,
גבוהים וחסונים, בעלי עור שחור מבריק.
לאורך החוף ישנן המספנות שבהן
בונים סירות דיג ומסע בנוסח מלכת-
שבא. על מנוע לא שמעו שם, ומשום
כך משקיעים עבודה עצומה בבנית
אניות מפרשים.

סומלים לבושים חצאיות
עובדי המספנות גרים על חוף הים,
אולם אין אתה מוצא שם מקומות דיור.
על פי רב תמצא ערמה גבוהה של
מטות. עשויות מחצלת בתוך מסגרת
עץ על ארבע רגלים. רק פה ושם
תמצא כעין סוכה עשויה מחצלת ובה
״בית קפה״ או ״מסעדה״ .כשעברתי
במקום הזמינוני כמה סומליים זקנים
לשבת ולהתכבד בספל קפה. להודות
על האמת: זה היה הקפה הטעים
ביותר ששתיתי מימי, והספל היה נקי
להפליא. המתרגם שלי היה ערבי עדני.
וכשהוא ישב ליד הסומלים, בלם לכלוכו
של הערבי בחיצוניותו מזה והנקיון
של הסומלים מזה.

כך גרים הסומאלים — ה״מאושרים״ מקרב הלוולים המנוצלים גרים
בסוכות נפולות וביו יריעות בד קרוע. אולם רוב הפועלים ׳טניס באמצע
הרחוב במיטות הנשנרות במחיר חמש פרוטות ללילה. אחרים ישנים על הארץ

הסומלי אינו לובש מכנסים, אלא
חצאית צרה היורדת עד לכרכים. על
זה הוא לובש חולצה. וכל זה בצבעים
מכל צבעי הקשת.
ישבנו ושוחחנו על עבודת הספנות
והנה קם זקן אחד, יצא מהסוכה,
הוריד פיסת אריג שהיתר, מהודקת
למתניו, שם אותה על החול וכרע.
הוא מתפלל. צעירים אחדים בסביבה
לעגו לזקן במקצת, האחרים המשיכו
בשיחה. בינתים התאספו סביבנו מאות
סומליים והרעש גבר. כשאמרתי למלוה
שלי שאין זה יפה שהצעירים לועגים
לזקן, השתררה פתאם דממה בקהל.
גם הצעירים שתקו. כלם הסתכלו בזקן
המתפלל ובי, וכשהוא גמר את תפילתו,
נתנו לו מקום כבוד בסוכה.

5פרוטות ללילה
בכל עדן, מחוץ לשכונות הלבנים,
תמצא אותן ערמות המטות ברחוב.
בערב הן עומדות זו ליד זו לאורך
הרחובות, מאות ואלפי מטות בקו ישר

במאלא נמצאים גם מחסני הפחם.
בעדן עצמה אין פחם, אולם הנמל
הוא מרכז אספקה חשוב של פחם
לאניות העוברות, ומשום כך עסוקים
אלפי פועלים בהעברת הפחם לאניות.
הם ילידי תימן, הבאים לעבוד במקום
זה לתקופה של שנה או שנתים. נמוכים
ושחורים הם מסתובבים על ערמות
הפחם, והתמונה מזכירה לך חלום בלהות
של הגיהנום, או את הבדיחה של
מלחמת הכושים בלילה. אלה הם הקולים
בשפת אנשי עדן, ושכר עבודתם היומי
הוא כשמונים פרוטה. רובם באים לעדן
על מנת לצבור ״הון״ ולקנות בו אשד,
בחזרם הביתה.
יש חוק האוסר על לבנים להתקרב
למקום מגוריהם. כי הם פראים ועלולים
להשתולל. ברחוב העובר על יד שכונתם,
אסור למכוניות לעצור. גם במקרר,
שהנהג דורם את מישהו עליו להמשיך
בנסיעה ולהודיע על המקרה לתחנת
המשטרה הקרובה. הסבה לכך: נקמת
הדם המידית של התימנים, שלא פעם
״חיסלו״ מכונית דרסנית על נוסעיה.
עובדי הפחם ישנים על חוף הים.
הם עטופים פיסת אריג מסביב למתניהם
וקשה להבדיל בין צבעם הטבעי ואבק
הפחם המכסה את גופם מכף רגל עד
ראש. כי רחיצה זרה להם.
כשהגעתי לשכונה דרשתי מהנהג
לעצור. הוא עצר באמרו שלא כדאי
לי לרדת כאן. כי התושבים הם אנשים
רעים. ירדתי והלכתי למחסן הפחם כדי
לצלם. כשראוני, התחילו נוהרים כלפי
וסובבוני עד שבקושי רב יכולתי לצלם
משהו. פתאום נשמע צפצוף חד והם
חזרו לעבודתם. נגש אלי תימני אחד,
דובר אנגלית, ובמלים אדיבות ביותר
הסביר לי שכאן לא כדאי להסתובב,
בגלל אבק הפחם שבאויר.

גן עדן כלי עתוגים
עדן היא גן־עדן לאנשים הבאים
מארצות הציביליזציה. כאן אין עתונים,
ואין חדשות. הייתי ממליץ לכל העתוג־אים
שלנו לנסוע לשם לחופש. הקשר
העתונאי היחידי עם העולם הגדול הוא
שרות רויטר המפיץ בין חותמי השרות
עלון מודפס במכונת כתיבה, הכולל

שמונה פרוטות ליום — סבלים אכולי רעב מטעינים את הסחורות בנמל.
הסיבת לשכרם ה־רוד — בגלל חוסר תזונה אין בכוחם לעבוד עבודה מאומצת.
פריון העבודה ירוד ביותר. מעגל קסמים שאין מוצא ממנו במשטר הקולוניאלי.

חדשות בית מאנגליה׳ ז.א. תוצאות
התחרויות ספורט ומרוץ סוסים.

ההודים — עדה דפדד
יום אחד, ישבתי בבית־קפה שבעיר
ולידי ישבו כמה בחורים הודים. שאלתי
את האחד על הספר שהוא קורא. ההודי
הצעיר נדהם. כאילו מעולם לא שאלוהו
שאלה כואת, וכאילו קשה לו
להבין שאפשר בכלל לשאול דברים
כאלה׳ וביחוד זר.
הוא גמגם משהו על איזה ספרים
אנגליים שהוא כאילו קורא, ואני המשכתי
לשואל על בית הספר שלהם והספרות
ההודית שהם קוראים. מתברר שלעדה
ההודית חיים חברתיים משלהם וגם בתי
ספר. גם מועדון לנוער יש שם, ומועדון
תרבותי למבוגרים יותר. הבחור הזמין
אותי לבקר בקלוב ואני הסכמתי
בשמחה.
בדרך לשם ספר לי שהוא שייך
לכת הפרסית׳ וכשהתחיל לספר לי על
דתו במלים מלאות להט ומיסטיקה,
ראיתי לפני פתאום דרויש הודי ולא
ילד. והתחלתי להבין את הרקע הנפשי
של הסכסוכים העדתיים שבארצו. וביחוד
חשתי זאת כששאלתיו אם אוכל לבקר
ב׳׳מגדל השקט״ שלהם, בית התפילה
והקברות הפרסי (כי הפרסים אינם
קוברים את מתיהם) ,הנמצא אי שם
בהרים, והוא מגיב בהחלטיות שלילית
באמרו :״זר שיכנס לבית המקדש שלנו
יפריע לסדרי בראשית. האש הקדושה
תיהפך לאש שחורה, שתאכל את הזר
ואת המאמינים כאחד״.

כלי פוליטיקה ונשים
בקלוב ההודי מצאתי אולם גדול
בנוי בסגנון הינדי נפלא, מלא שטיחים
עבים וכלי אמנות מפוארים. קיבלו את
פני בסבר פנים יפות ובקפה שחור.
היו שם כעשרה מנכבדי העדה ההודית
שישבו ושוחחו בשקט (לא על פוליטיקה.
כי פוליטיקה אינה קיימת בעדן) הם
גם לא דיברו על ספרות או נשים ;
אלא על אניות ועסקים. ההודים בעדן
מרכזים בידם את רוב העסקים הרציניים,
עסקי הקפה והמלח.
שאלתי אותם מספר שאלות על
התנאים הסוציאליים בעדן וציינתי את
מצבם הירוד של ילידי המקום. והנה
אני מציין תשובה רצינית שקבלתי מזקן
רציני׳ בעל הדרת פנים :״אין אנחנו
יכולים לשלם שכר עבודה יותר גבוה
בי תפוקת העבודה של פועל מקומי
היא נמוכה ביותר, וזה בגלל מצבו
הגופני הירוד הבא מחוסר תזונה״.

אין צבא פריטי
בעדן אינך רואה שוטר בריטי וגם
לא חיילים בריטיים. המשטרה. היא

כולה של ילידים וגם הצבא הוא מאנשי
המקום. רק הפקידות הגבוהה וקציני
המשטרה הגבוהים הם בריטיים. אולם
אין הם מתערבים בחיי היום־יום של
המקום.
כל זה הזכיר לי במקצת את ספרו
של קפקא :״הארמון״ המתאר את
העולם כשלטון אבסולוטי ללא שולטים
נראים לעין. רק התותח עומד ברחוב
בעדן כסמל.

היטדיטים האמתיים
נפגשתי בשליטי עדן האמיתיים.
דהיינו, בשיכים הבאים לבית הממשלה,
כדי לקבל הוראות מהקצין הפוליטי
הבריטי. ישבתי בחדר ההמתנה של
בית הממשלה ומולי עומדים ארבעה
תימנים׳ לבושי חצאיות צבעוניות ותור־באנים,
ונושאי חרבות.
שומר הבית מסביר לי שאלה הם
שיכים חשובים, שליטי המחוז גאפי
התחתונה. לבושם אמנם העיד שהם
אנשים חשובים ביחוד ניצבי ההרבות
הנוצצים מזהב.
הם עמדו שקועים בשיחה שהתנהלה
בלווי תנועות יד רבות. התקרבתי אליהם
כדי לצלמם. הם עמדו כחיילים, בשורה,
הראשים נשואים והחזה בולט. הרגלים
היחפות צמודות. חניכים טובים היו
כנראה בבית הספר הממשלתי לבני
השיכים. באדיבות רבה הזמינוני לבקר
במחוזם ואני הבטחתי להם לבוא וים
להביא להם את התמונה.

דגים ופלאפל — לא, אין זו מודעת־תעמולה של הד״ר יוסף. דג־ענקיז
עולה 8פרומות. הפלאפל עולה 4פרוטות. אולם 4פרוטות הן אוצר קט
בעיני הילדים המסתובבים ברחוב הראשי,

מכנסים דפנים וויסקי
באותו לילה התקיים נשף הריקודים
השבועי על גגו של מלון קרסנט.
בבגדי ערב. ערב זד,
הכניסה רק
הוא השיא החברתי של המושבה הקולוניאלית
המסורתית: מכנסים לבנים
חולצה לבנה וחגורה עבה שחורה. הנשים
חשופות. כאן השלטון האימפריאליסטי
בינו לבין עצמו. שותים כמובן וויסקי.
ואחרי זמן מה׳ כשהאלכוהול עולה
לראש׳ הם מתחילים להשתולל. ובזה
נגמר הדיוק הפורמלי של הג׳נטלמן.
ומפני שנוכחות זר תפריע להם, כנראה,
למרות החושך שעל הגג׳ יוצרים אווירה
המגרשת ממילא כל אורח מבחוץ.
כשהוצאתי את המצלמה מתוך הנרתיק
כדי להנציח את חיי החברה, העיר לי
אחד המשרתים שכאן אין מצלמים.
עמדתי עלהגג הגבוה של המלון
והירח עלה. מאחורי נשמעים צלילי
הנשף ומלפני הנמל הגדול והעיר המוזרה
השקטה. גם מכאן אני יכול לראות
את הערבים השוכבים לפני המלון
וישנים. ודמות אחת מסתובבת לפני
המלון. זהו כנראה עבדו, ילד כבן 12
המחכה לאורח ולבקשיש.

פ גי הנוםהפחם — לפי החוק אסור לאנשים ״לבנים״ להתקרב לשכונת
הסומאלים האלה ולמכוניות אסור להיעצר במקום, אפילו אם דרסו אדם.
נקמת הדס היא עודה מכת־המדינה בעדן, אך אי 1״האנשים הרעים״ כה רעים.

צי המלךשלמה — סירות כאלו (למטת) מקושטות בפרקי קוראן ובציוריו
והדומות בכל לסירות הצידונים שהגיעו לעדן לפני שלושת אלפים שנה ־עוד
נבנות על־ידי אומני עדן. והן עושות את דרכן בין אפריקה וחצי האי ערב

במד ־
״השלום״ עוד ה ב 0 3ד

גם אתה תוכל להרשות לעצמך
ישיבה נוחה זו במכנסי מ צ קין
המצטיינים בגזרתם המושלמת
ובאריגם המשובה שאינו מתקמט
על נקלה. בבתי ההלבשה שלנו
תמצא מבחר עשיר של מכנסי קיץ
לגבר ולגברת.

חל־אניב, רחוב נחלת בנימין 14
רחוב אינני 74
היסה! רחוב הרצל 77
סרסוססי

השבוע התחילו להחתים אנשים
״בעד השלום״ .כבכל העולם הוקם גם
בישראל ״ועד שלום״ בהבדל אחד —
בכל העולם בראש ״תנועת השלום״
עומדים קומוניסטים וכאן אנשי מפ״ם,
המשתדלים להשיג הכרה מאת העולם
הקומוניסטי.
בינתיים הקימו אנשי מק״י ״ועד
שלום״ של תלמידים בבתי־הספר ומפ״ם
אסרה על הנוער שלה להשתייך אליהם.
אגב ״ועד השלום״ מפרסם מודעות
בכל העתונים בארץ׳ העבריים והלועזיים.
ועד־השלים מכנס גם אסיפות,
מקהיל ישיבות, שולח הזמנות׳ מפרסם
כרוזים ומדביק מודעות בעד השלום.
אנשים מוכנים לשלם את כל היקר
להם, ובלבד לזכות בו. המודעות, הפרסומים׳
האסיפות עולות אף הן ביוקר .
מוזר: לא נדרשת השתתפות בהוצאות
מהחותמים, ובכל־זאת אין מחסור
במזומנים.

מוסר כ פו ר
לפני חדשים ושבועות היתר, לנו
ההזדמנות לקרוא בעתוני מפ״ם על
משטר־נישול של מתישבים שאינם משתייכים
למפא״י, הקיים במושבי־העולים.
לאחר שביתת־הרעב של מתישבים
קומוניסטיים, היתד, גם שב׳תת־רעב של
מתישבים בלתי־מפלגתיים מן המושב
ימין־משה .״על המשמר״ הפך בטאון
ל״מנושלים״.
השבוע הקים ״הדור״ קול צעקה על
״משטר טירור ואימים״ במושב משמר־איילון
(אל־קובאב, ליד לאטרון) וכי
אנשי מפ״ם, שהם הרוב במושב׳ ובידם
הועד׳ מציקים לאנשי מפא״י.
״על המשמר״ השיב׳ כי האנשים
ההם אינם רוצים לעבוד וכי רוצים הם
לעזוב נקודת־ספר...

31030׳ ג בו לעד הי בו ל

משקפי העזמעז
מגינות על העיכ י ם

נ או ה

מגי נה על העור
נ או ה -ל ה גנ ת העור

פלאחים מעבר לגבול זרעו בתוך
מדינת ישראל. שלטונות ישראל׳ שבתנאי
הגבולות שלנו לא יכלו למנוע את
הדבר, מונעים בעת את הקציר. נקודות
המוקד הן אזורי חברון־דהריה ולאטרון.
כאן הענין ברור וניתן להגדרה,
אבל בנגב הרחוק הענין מסובך
ותר.השנה היתד, שנה גשומה. ובשנים
גשומות, שאינן כה תכופות בנגב הצחיח,
נוהגים הבדווים לזרוע חלקות
רבות שבואדיות. וכיוון שאין הבדואים
יודעים קנין פרטי על קרקע מהו, ואם
הקרקע הזאת נמצאת במצרים, ירדן או
ישראל׳ כלומר לגבי דידם אין גבולות־מדינות׳
זרעו למעלה מ־ 100 דונאם
במשולש הגדול של הנגב.
כאן פרצו סכסוכים בין השבטים
הבדואים׳ שקבלו חסות ישראלית, ובין לגבולות מעבר שבאו הנודדים
לקצור את אשר זרעו. הבדווים הישראליים
טענו כי הם אשר זרעו ולא
ה״זרים״.
השלטונות גייסו פה באופן דחוף
כל מחזיק חרמש ומגל וכל נוהג
בטרקטור וקומביין. ושטחים צרים
ורחוקים שגלגל לא יגיע לשם —
פשוט הועלו באש.
סכסוכי היבול שעל הגבול טומנים
בתובם לא רק עניינים מדיניים׳ אלא
גם טראגדיה אנושית לכל הצדדים.

להתרחץ ל ־ באמבט!

י— תקליטים
בטהזבן, בדוזמס, צ־׳קובב ק׳
סימפיניוח3 ,וגצרטי ׳131
רדיו• א ונ•זן
רוד דיזנגיף ,1)4תל־אביב

השבוע ניצח שוב המיקרוסקופ...
בדיקות מי הים שנעשו בתל אביב,
שוב העלו, כי מי הים שלנו מכילים
חיידקים (טיפוס, דזינטריה ועוד) המסכנים
את שלום המתרחצים.
המלחמה שהתנהלה בענין זה בין
האחראים לשפת הים (בתוקף עבודתם

האדמיניסטרטיבית)) והאחראים על בריאות
העם (לפחות באופן תיאורטי) —
עוד לא הסתיימה. אבל בינתיים נסגר
שפת ימה של תל אביב גם בלאו הכי
על ידי השלטונות, וזה בעיקר כדי
למנוע הצטופפות — מקור להידבקות
אפשרית במחלת השיתוק.

העסק התחיל כך :
פרשת שפת הים בתל אביב החלה
עוד הרבה זמן לפני שנרשמו אצלנו
מקרים כה רבים של שיתוק ילדים
ואפילו לפני ריבוי מקרי הטיפוס אשתקד
(מנחים כי מי הים תרמו את חלקם
ההגון להגברת התחלואה).
האבסורד הגדול ביותר אירע אשתקד׳
כאשר המתווכחים הגיעו לידי פשרה
והרשו את הרחיצה בחלק אחד בלבו
של החוף (כנראה מתוך הנחה שד,חיידקים
יישמעו להוראות העיריה בדבר
השטח האסור לרחיצה ויתרכזו שם<.

מים יכולים לזהם

תם וויתרו על התכנית. נשאר מגרש
ריק ובור גדול.
גם בית־המלון השני, שהיה צריך
להיבנות על שפת־ימה של תל־אביב,
בקירבת בית־הקברות המוסלמי, לא יראה
את אור העולם. הסיבה: לא
כדאי להקים בית־מלון בימי הצנע והפיקוח,
כשמחירי המלון ירודים וא לו
מחירי חמרי־הבנין מעפילים ד,שמימה.

רפובלי ק ה של עבד־־נים
תחנת־ד,תצפית של המשטרה בחיף
סידנא־עלי׳ הידועה כה יפה לחבלני
ד,״ד,גנה״ ,תשרת בקרוב בתפקיד חדש,
היא נמסרה ע״י המשטרה למשרד הסע-
כמקום־מעצר לעבריינים צעירים.
יש לקוות שעם התקנת הביתי למטרתו
החדשה יחול שינוי לטובה בשטח
ששוררת בי עזובה רבה. לא מכבר
גילתה משטרת ירושלים שרוב הפשעים
במחתה בוצעו ע״י צעירים-.המצב
אינו שונה בשאר חלקי -הארץ, ואיזו
יד הממשלה קצרה מלטפל בבע-ה בראוי,
אף כי נמצאים -ברשותה במה

מי הים מכילים צוא.־ ,ומכאן
החידקים (הדבר נקבע בפירוש על ידי
הרופאים) .והתוצאה
מורגשת כיום היטב
היטב: מרבבות אזרחים
מתל אביב
והסביבה נשללה
האפשרות להתרחץ
בים בימי הקיץ החמים׳
דבל שעוד לא
היה כמוהו בתולדות
תל אביב. לאמתו
של דבר דאגה
גם העיריה לכך שהמצב
יתוקן ׳ אך
(כמובן) גם בנידון
זה לא יצא הדבר
לפועל בעוד מועד.
נקבע כי יש צורך
במכשירים מיוחדים
המוסיפים כלור למי
השופכין ועל ידי זה
נערך חיטוי מתמיד,
ואף הוזמנו המכשירים
הללו מאנגליה.
אלא מה י המכשירים
הללו יגיעו לארץ
רק כעבור חד־שיים,
ובינתיים אין
בכוחה של עירית
תל־אביב לעצור את
הלוח, והיא מראה :
חודש יוני (ועוד
יראה יולי ואוגוסט
אדי קנטור כדוד
ומי יודע אם לא
אני מלך השנוררים..,״
ספטמבר

חעיריה ניצלה
ואולם שיתוק הילדים בא והציל
את עירית תל אביב: לולא ההידבקות
שבגללה נאסרה הרחיצה, היו ודאי
עתה יוצאים אנשי סיעת השמאל בהתקפה
על העיריה על שהשאירה את תושבי
העיר ללא אפשרות של רחיצה.

מומחים מעולים. הבעיה העיקרית: הצעיר
שסרח, ללמד אותו מקצוע, לעורר
בו ענין לחיי עבודה. בסידנא־עלי תהיה
לעבריינים הצעירים אפשרות להעסיק
עצמם בעבודה חקלאית וגם לכונן לעצמם
אוטונומיה דימוקראטית (תחת פ קוח,
כמובן

והמיםהמתוקים? אספקת
המים לבתי המגורים הוא ובר חשוב
עוד יותר מאשר הרחיצה בים, כי
המים בבית לא רק משמשים למרחץ
ממש אלא גם לבישול ושתיה. והנה
בתל אביב המודרנית נשמעות יוה יום
מאות תלונות על הפסקת פתאומית של
זרם המים בבתים. ביום ששי שעבר,
למשל, נותקו המים באזור שלם למשד
כמה שעות, והאנשים שחזרו מעבודתם
לא יכלו להתרחץ עד שעות הערב.

רגלינו היו להפקר

ומה נשתה בכית ז
קודם
3ל להדום
קודם כל נהרוס. אחר־כך נחשוב
אם כדאי לבנות ...כך חשבו, כנראה,
יוזמי המפעל להקמת בית־מלון ברחוב
בן־יהודה בתל־אביב. הם הרסו את בית
גזונדהייט (אחד הבתים היפים בעיר)
בדי להקים בית־מלון מפואר בשם ״ארמון
נורדאו״ ,אך בינתיים נמלכו בדע
בחוצות
תל אביב נערכת מזה כמר,
שבועות התחרות בין אי סדר לרשלנות.
הכוונה למהפכה (במלוא מובן המלה)
שהקימה עירית תל אביב ברחוב אלנבי,
כנראה בתום לב. אותה ועדת תנועה
המתלבטת (מזה שנים) והפועלת (ללא
הצלחה יתרה) למען הטבת תנאי התנועה׳
הגיעה למסקנה כי יש צורך לתרח ב
את הרחוב האומלל ביותר בין כל
רחובות המדינה, שעליו אמרו כבר
מזמן (בעקבות אותו פתגם על רומי)
״כל הדרכים בתל אביב׳ מכל מקום,
ואל כל מקום׳ מובילות דרך רחוב
אלנבי״.

׳לוקחים חור״.

הלכו ועשו. מה עשו, איך עשו?
החריבו את המדרכות׳ הוציאו חוטי
טלפון (שהותקנו שם. רק לפני שנד,),
,העולם הזה״ ,מם6<30 -

במדינה
החלו להעתיק עצים ועמודים. בימים ׳ ומכיון שאין לנו נסיון בארגון חגים
מזכיר הרחוב, בפרט בכמה מחלקיו( ,והדבר גם נמאס לקהל נכשלים
חפירות בחזית ועיר מופצצת גם יחד. החגים והופכים ללעג.
הצפיפות ברחוב עוברת עתה על בל
היה לנו מצעד־העצמאות המפורסם
מה שידוע לנו אפילו על רחוב אלנבי( .שלא צעד) ,יום הישובים בירושלים
האוטובוסים נעצרים באמצע הכביש( ,שהתחרבן) ויום־הים (שנכשל לחלוטין
הקהל על המדרכות (במדד, שאפשר לכי
״העולם הזה״ )656 עתר, זכינונות את החורבות הללו ״מדרכות״) לכשלון מחפיר של יום התעופה בשצועדים
בחול, נדחקים זה על זה, האבק בוע שעבר (ראה תמונות).
עולה לפנים׳ חודר לחנויות (לרבות
הנספח האמריקאי בא בלווית מש־בתי
קפה) ובלילות אפשר בנקל לשבור
קפת־ענק והבריטי בלווית מצלמה.
שם יד ורגל.
כעבור דקות מספר נאלצו להסתלק
במקום לגייס עוד כמה עשרות פועלים,
לזרז את העבודה, לעשות את לרגל האנדרלמוסיה, אחרי שראו את
״מטוסי־הדחף שלנו — ״הפרימוסים״,
הכל כדי למנוע ״מצב של חורבן כללי״
ברחוב העיל!רי והחיוני.הזה (שלא לדבר אשר בהם יושב אחד ודוחפים עשרה.
נצחון גדול נחל ״קול־ישראל״ .הקכבר
על הצד האסתיטי) ,במקום לעבוד
בשלש משמרות, או אולי במקום להד ריין הביא עמו טכסט מוכן שסיפר על

אתיה אליום וחיים רוזן
לא באותו מטוס...
מין מנהל עבודה, שיודע כיצד עושים
זאת, מבצעים את המלאכה ברחוב אלנבי
כאילו היה זה כביש בנגב, או כאילו
היו אלה עובדי המחלקה לעבודות צ׳־בי־ריות
של הממשלה המנדטורית (אתם

זוכרים את ס

שרים, דיפלומטים וחברי־כנסת ...שלא
הופיעו.
מכל הענין נהנו רק השנים שחלומם
התגשם. בנשף התעופה זכתה אתיו;
אליוב בטיסה לברוסל (על חשבון חברת
״סבינה״) וחיים רוזן בטיסה לצוריך
(על חשבון ״אל־על״) .אם לדון לפי
התמונה, לא היו מתנגדים לטוס במטוס

משהו החל זע בימים אלה מתחת
למעטה ״הקיפאון הנצחי״ השורר סביב
בתי הזיקוק בחיפה. כוונתנו לפעולות
״הסחר־מכר״ הנעשות ע״י ההנהלה הבריטית
של המפעל, ושמטרתם למכור
במהירות האפשרית אביזרים וחלקי מכונות
של בתי הזיקוק. הנימוק הרשמי :
קיימות מכונות העלולות להתקלקל אם
אין הן נמצאות בתהליך של עבודה.
אולם הסבה האמתית למכירה המבוהלת
— ברורה למדי: הנהלת בתי הזיקוק
מבקשת.לפרק את המפעל שלבים שלבים
למקרה שממשלת ישראל תחליט
אמנם להפעילו בכוחותיה היא.
לעת עתה נמכרים חלקי מכונית
ואביזרים הנמצאים בשטח ״הניו־קונ־סטרקסשן״
ושאין להם שייכות ישירה
לגוף המפעל, אך כפי שנודע מתכוננת
ההנהלה ״להרחיב״ את פעולותיה.

אד ק אנ טו רבא

מ כי ר ת סו ף ה עוג ה

כאשר רואים אותי בארצות הברית
אומרים :״הנה הולך השנורר הגדול״
— אמר אדי קאנטור זמן קצר לאחר
שירד ממטוס ״אייר פרנס״ בלוד.
ואכן, תוך 6שבועות האחרונים לפני
הגיעו הנה אסף 10 מיליון דולר למען
המגבית המאוחדת.

תכונה בלתי רגילה׳ שלא נראתה מזה
זמן רב, הורגשה בלוד לקראת בואו :
מספר רב של עתונאים, צבא צלמים
ומסריטים ונציגים רשמיים רבים.
״הלו ג׳יימס״ ,קרא אדי קאנטור
כאשר ירד מהמטוס הכוונה היתד, לידידו
הותיק ג׳יימס מקדונלד, שגריר אוד,״ב,
שבא לקבל פניו והתנשק אתו לאחר
שלא ראה אותו מספר שנים.
משך דקות מספר גלגל את עיניו
השחורות הגדולות לבקשת הצלמים
שעטו עליו בהמונים.
כאשר נשאל אם יופיע בארץ ענה :
״באתי לראות ולא להיראות — הופעתי
40 שנה בסרטים, וזה מספיק״ .אדי
קאנטור הרבה להתבדח ולהתלוצץ, ולצחוק
הנוכחים לא היה גבול.

והעובדה שאין עבירות קודמות — עונש
סמלי — שתי לירות״ ואילו בעלי
״כתר״ — לשבוע מאסר או שבע לירות
וחצי כל אחד. הללו חייבים היו לזכור
את הנוהג׳ הסביר השופט. לעומתם —
האמנים — הללו ״ראשם באמנות ולא
בענינים משרדיים״,

שת לי רו ת קנ ם
בפני כב׳ השופט בנטל (בי״מ השלום
בתל אביב) עמדו השבוע ז׳ני לו־ביץ,
בעלת עיני הפחם והשיער השחור,
הארוך והפרוע׳ ובעלה השחקן מיכאל
מיכאלוביץ.
הזוג נאשם בזה שהציגו הצגה בקפה
״כתר״ בת״א, מבלי לקבל רשיון מה־צנזורה
(מיעצת הבקורת).
מיכאלוביץ שזה עתה בא לארץ מדרום
אמריקה (שם נשא את דני לאשר,),
נתן מבט של תינוק בכבוד השופט,
שהשמיע משפט אחר משפט והסביר
את העבירה. משסיים השופט את דבריו,
אמר השחקן בתמימות ״כ׳פארשטיי
נישט״ (אינני מבין) והיה צורך להס
ביר את הכל מחדש,
אחר כך עלה על דוכן העדים פקיד
מועצת הבקורת, מר לוין׳ ובעברו על
יד הנאשמים העלה חיוך לבבי על פניו,
הושיט להם יד ל״שלום״ ומיד עם זה
הסביר לבית המשפט את הנוהג. על כל
שחקן להגיש את תוכן הצגתו לצנזור,
אלא אם כן הוא איננו אימפרסריו של
עצמו, משמע כי אז חייב בעל העסק
להגיש את החומר. לעתים יש גם צורך
להגיש את כל הטכסט לצנזורה, וזה
במקרים שיש ״חשד״.
אחת הדוגמאות של העד: המחזה
״יום מנוחה״ שהוצג כידוע בשני תיאטרונים
בבת אחת. אמנם אותו מחזה.
של אותו מחבר׳ אבל הוא תורגם בידי
שני סופרים. והיה צורך להגיש את שני
האכזמפלרים למועצה, משמע לא ״יום
המנוחה״ קיבל את ההכשר אלא שני
התיאטרונים — ״אהל״ ו״מטאטא״.
סוף דבר — הזוג לוביץ־מיכאלוביץ
נקנס בשתי לירות .״נוכח הנסיבות המקילות״
—׳ אמר כב׳ השופט, וכאן פנה
לקצין התובע ״אגב, יש לנאשמים עבירות
קודמות עוד לא״ היתד, התשובה.
המשיך השופט .״נוכח הנסיבות

ג׳ני לוכיץ וכנה
נזה רוצים ממני י
אמרה ז׳ני לוביץ( ,משיצאה את
האולם לפרוזדור) :״לא זו בלבד שהיה
עלי לקים בשמונה בבוקר — דבר שהוא
כשלעצמו עונש חמור — עוד הטילו׳
עלי שתי לירות קנס״ .״רק זה חסר לך״
השיב לד, ריפורטר, שהיד, במקום, בנוסח
שירה הפופולרי של ז׳ני...

מדודים
*) מנהל הטכס מתלבט עתה בשאלה
אם לקדם את פני האדמירל הבריטי
אדלסטן ביריות תותחים. הדבר
נמסר להכרעת שר־החוץ.
״) חמשה צירים פיליפינים לארגון
העבודה הבינלאומי שחנו השבוע בלוד
שאלו בצאתם מן האוירון אם המלחמה
בארץ עוד נמשכת ומי כבש את המקומות
הקדושים.
*) המסיבה למלאת שנה לקיום
עירית עכו נועדה להתקיים באולם
העיריה אך נערכה משום מה ב.,.מועדון
מפא״י( ,הצדוק: שם יש אולם יפה
יותר).
*) סוג חדש של ספרות עומד
להיווצר בארץ --אוטוביוגרפיות של
עולים חדשים. תיערך תחרות מטעם
הסוכנות היהודית שמטרתה לעמוד על
הלכי הרוח של העולים. בדומה לתחרויות
דומות שנערכו לפג־ 12 שנה
בין מהגרים פולניים בארצות־הברית.
מקזס חניה
לשויס

קונ סו ל ב שי קגו

בחוגים יודעי דבר מזכירים את
שמו של הרי ביילין, ששמש כנציג שר
החוץ בחיפה, כמועמד לקונסול ישראל
בשיקגו.
הרי ביילין, שעבר בימים אלה ניתוח
קשה, עומד לצאת בימים הקרובים לחופשה
בחו״ל, מניחים כי עם שובו יכנס
לתפקידו בקונסוליה ׳ הישראלית בשיקגו
העומדת להפתח בקרוב.

׳ 1ה ת עו פ ה צנ ח
מאז קמה המדינה גדל הייצור רק
בשטח עיקרי אחד. אנחנו מייצרים חגים.
״העולם הזה״ ,מם׳ 660

יום התעופה :

וורה וייצמן פותחת

כשלון האירגון.

השרים והדיפלומטים הסתלקו.
נצחון ההמון. י

1ע\ 1ח דמארי

הראי הוא המבקר המכריע — הוא נאמן. הוא אינו משוחד ואינו
משקר. המראה החיצוני חטוב — גם כשההופעה אינה אלא בפני סירים.

״דזי-רה-מי -זה כמו סולם נאוה דטארי הקטנה׳ בת ה־7׳ אין היא יודעת עדין
אם תהיה זמרת או לאו, אולם לכל מקרה שלא יבוא היא לומדת בינתיים לחלל. יתכו שלא
ירשה מאמה את האף בלבד. על כל פנים, כבר היום היא קוקטית למדי...

הי שי מההיומית — בגיל 17 נישאה שושנה לשלמה בן־מנשה שהוא כיום
האימפרסריו שלה. שיתוף הפעולה האמיץ הזה עוזר לא מעט להצלחתה.

רפורטג׳ד, בתמונות מאה סופרנו מקסים סלומון
כולנו מכירים את שושנה על הבמה. הקהל עורך לה תשואות סוערות, ממלא את האולמות
עד אפם מקום. אך מעטים יודעים כיצד חי־ ,האמנית את חייה הפרטיים.
מצאנו את שושנה גרה — יחד עם בעלה וילדתה בת ה־ — 7בדירה ועירה של חדר
אחד בצפון תל־אביב. שם היא חיה את חייה ככל עקרת־בית אחרת בעיר — מבשלת, עומדת
בתור ועוזרת לנאוה הקטנה להכין את שעוריה.
אפשר היה לחשוב שאמנית בשיא הצלחתה יכולה לגור לה בבית מפואר. אולם
כשמנקים את ההוצאות (ס/״ 50 מסים 350/0 ,שכר אולם׳ ״ 50/מכירת כרטיסים ועוד) מסתיים
לפעמים גם הקונצרט המפואר ביותר בהפסד כספי. המדינה, העורכת קבלות־פנים כה נלהבות
לאמנים זרים המבקרים אותה ליום־יומיים, עדיין לא למדה לדאוג לאמניה המקומיים — כשם
שלא למדה לטפח אמנים צעירים.
מדי יום ביומו אנו מאזינים לתקליטיה של שושנה ברדיו. המחבר והקומפוזיטור מקבלים
את שכרם עבור כל נגינה. אולם על זכותו של הזמר — השותף השלישי ביצירה — אין איש
מגן. לגבי החוק הוא חסר זכויות. אם השקיע מרוחו וממרצו בשיר חדש — יכול לבוא כל
אדם למחרת ולפזם אותו בבית־הקפה. כמה זמרים שרו את שיר ״הכלניות״ ו״אני מצפת״ ?

אמנות וג ר בי ם — מן הקיר מחייכת שושנה, מלכת הבמה. מתחתה יושבת
שושנה, עקרת־בית ברבבות אחרות, הנאלצת לתקן את גרבי הניילון שלה.

האנכלית חיונית

יא, איזה צואר ארץ•! אף כי נאוה גרה מול גן החיות, היא עודה
מתפעלת מו היצורים המשונים. לומדת בכיתו! ב׳ של בית החינוך בצפון ת-א.

— פעמיים הריע הקהל האמריקאי לכבוד ה״זמרת האקווטית״ בעלת הקול הפראי המלבב. עתה היא מתכוננת למסע־הנצחון השלישי שלה.

הקאמרי פנה אל העתונים. הוא פנה
אל חברי הכנסת. הוא פנה אל הציבור.
הוא פנה אל תנועת הנוער. למקום
אחד שכח לפנות: אל בעלי ר,בנין.־

תיאטרון
ה״ק אמד
במוצאי שבת האחרונה קרה תקדים
לא ישוער בהיסטוריה של ישראל
אולם אחד מאולמי הקולנוע בהל אביב
היה כמעט ריק.
זה היה אולם הקולנוע מוגרבי. שוכר
האולם, אדם שבודאי אינו מעורב בשום
סכסוך שבין הקאמרי ובין בעל הבנין,
הפסיד ממון, הרבה ממון, רק משום
שר,קאמרי החליט שהקהל צריך להחרים.
באותם מוצאי שבת קרה ע־ד דבר
מוזר . :קול ישראל״ פצח פיו פתאום
באיחולים לתיאטרון הקאמרי במאבקו
עם מר מוגרבי...

מי הצדדים ז
לפני שאנו ממשיכים כדאי שנברר
לקוראים מי הם הצדדים לסככוך. כי
מבאן מתחיל ערבוב התחומין גם בדעת
הקהל וגם בדעת השלטונות (וכמובן גם
העתונות).
התיאטרון הקאמרי איננו מוסד צבו־רי,
ואין הוא נתון תחת שום מרות
צבורית. יתר על כן: לא הצלחנו לברר
אם הוא גוף יורידי בכלל׳ ומכאן שאין
אנו יודעים מי הם חבריו כיום
בסכסוך על שכירת אולם האופירד,
מוגרבי מעורבים שני צדדים: ה״ה
יוסף ידין וגרשון קליין מצד אחד (ולא
שום דבר הנקרא תיאטרון קאמרי! וה״ה
מוגרבי מצד שני.

עיר גלי אורם
בעיר אין אולם להצגות. באולם
האופירה השתמשו אז התיאטרון העממי
ור,אופירה. ללהקה החדשה הוקצו שנים
עשר יום בחודש. במהרה התפרקו גם
האופירה וגם התיאטרון העממי, והתיאטרון
הקאמרי היה המציג היחיד באולם.
אבל מעולם לא הוסכם למסור לקאמרי
את האולם אלא לשכירות לילה ובשכר
לילה׳ ובעלי האולם שמרו לעצמם את
הזכות להשכירו לכל שימצאו לנחוץ.

החזקת האולם
האולם לא כלל רק קירות. האולם
פרושו כסאות ובמה ומתקן חשמל ובתי
כסא ומקלטים ונקיון והחזקה. בעלי
האולם היו גם האחראים להחזקתו
ולנקיונו, וכך הם גם היום.
והאולם הסריח.
הזוהמה היתד, לבלי נשוא. האחראי
לנקיון במישרין היה פועל שהיה גר
בבניו (חנם) ומקבל שכרו מה״ה מוג־רבי.
עבודתו לא השביעה רצון ,באוגוסט
1948 פוטר.
ואז עשה הקאמרי דבר מוזר: הוא
המשיך לשלם לפועל את שכרו. מאז
היה הפועל פקיד חודשי של הקאמרי.

מה רוצה הקאמרי

הסכסוך הראשון
בשנת 1948 היה חוזה בין ה״ה ידין
ומוגרבי על השימוש באולם ד,אופירה
מוגרבי. תוקפו של החוזה תם עם סוף
השנה, והארכתו דרשה הודעה מוקדמת
של חודשיים.
דרישתו של מר מוגרבי היתד: ,
תוספת ס /ס 10 לדמי השכירות ( 22ל״י
ללילה במקום ,)20 והוא נימק את
דרישתו ביוקר הוצאותיו להחזקת ד,בנין.
אז הוציא מר ידין צו מניעה מבית
דין, ודרש מבית הדין הפעלת חוק
הגנת הדיירים. הוחל במשפט.
המשפט נמשך למעלה משנה, עד
אשר, ביאנואר 1950 הוברר לקאמרי
כי אין להם סיכויים לזכות בדין, והתפשרו
עם מר מוגרבי.

דיברנו עם מר יוסף ידין. טענתו
העיקרית אין לה כל קשר עם סכסוך
העבודה, והיא כי בתנאי שכירת האולם
של היום אין הקאמרי יכול להציג יצירה
אומנותית. הוא חייב למלא אולמות
וכל זה משום שתנאי שכירת האולם
הם בלתי אפשריים.

מה טוענים כעלי הכנין
המוגרבים טוענים: ראשית, חוזה
הוא חוזה. והוא נחתם מתוך הסכמה
הדדית, ולא בכפיה, ושנית, טוען מר
יעקב מוגרבי, דמי השכירות אינם
גבוהים, והוא מוכן להוכיח את הדבר
בחשבונותיו.
מה שנוגע לנקיון האולם, אין הוא
טוען כלל, כי כל מי שיש לו חוטם
להריח כבר הסכים עם כל טענותיי.

מה ראינו אנחנו

החוזה של יאנואר ש״ז
כדאי להזכיר לכל המתעברים או
בינתים עשו ה״ה מוגרבי את המתערבים בענין כי המשטר בישראל,
חשבונותיהם ומצאו כי בשכר 22ל״י אם ירצו בכך ואם לו, הוא רכושני.
ללילה הם נמצאים מפסידים.
ובמשטר כזד, זכאי בעל רכוש ליהנות
הוסכם, לפיכך, כי ה״ה ידין וקליין מרכושו. אין אנו, לא פרטים ולא המישלמו
לד,״ה מוגרבי 33ל״י ללילה, דינה, יכולים להכריח לא את ה״ה
וחמישים לירה בעד כל הצגת בכורה, מוגרבי ולא את כל אדם אחר להיות
שכר השימוש באולם לחזרות במשך פילינתרופ. ד,בנין של ד,אופירה, מוג־היום.
רבי
שוד, כיום לא פחות מארבע מאות
ובהסכמה הדדית נחתם החוזה.
אלף לירה( .כולל את אולם הקולנוע).
והכנסה שנתית נקיה של עשרים
עוד פעם: הכגין מסריח
אלף לירה היא רק 5משוויו הנערך
בעיה אחת עוד לא נפתרה: הסרחון. של ד,בנין.
כלפי השלטונות נשארו בעלי הבנין
33 לירה ללילה אינן שכר גבוה,
אחראים לנקיונו, והבנין הסריח. המק .לכל הדעות. והקאמרי חייב הרבה מהלטים
הפכו למשתנה־ צבוריוז,־ ־והם׳ צלחתו לאולם. כל מי שקרוב לעסקי
בדיוק ליד קופת הקולנוע ובכניסה תיאטרון יודע כמה חשוב המקום,
למשרד.
וכמה מקהלה הפסידה ״הבימה״ כשעבהוציאו
בעלי ד,בנין צו פינוי נגד רה לבנינה החדש.
המנקה, בן חסותו של הקאמרי. ואז
הקאמרי התנהג בסכסוך זה בצורה
הכריזו פועלי הנקיון שביתה.
ילדותית, אבל לקאמרי אין אולם אחר
השביתה היתד, מוזרה קצת: היא להצגות. אולי יש החושבים, כציר
הוכרזה רק לאותם הימים בהם אין הכנסת דויד הכהן, כי תיאטרון הוא
הקאמרי מציג (כלומר: ערבי שבתות מותרות. אנו דעתנו כי תיאטרון הוא
ומועדים).
מיצרך חיוני. לחברי הכנסת יש במה
שביתה זאת לא הועילה, ואז הכריז משלהם. רצוי שתהיה לכל תיאטרון
הבעל־דבר עצמו, כלומר אותו שומר במה משלו.
הבנין שפוטר עוד לפני שנה וחצי,
חבל שהושקע ממון כה רב בבנין ״הבי׳גם
הוא שביתה, והפעם שביתה גמורה, מה״ .באותן הוצאות אפשר היה לבנות
גם בלילות שד,קאמרי מציג.
שני אולמות נוחים. אבל מעתה אין לנו
אלא לדרוש כי יוקמו אולמות ציבוריים
שכיתת הקאמרי
להצגות. תל אביב צריכה עוד שלושה
הקאמרי הפסיק את הצגותיו.
אולמות. ואם אנו רוצים להיות אומה
שחקני הקאמרי נכנסו למשרדו של תרבותית, זה שוד, לנו בהוצאות.
מוגרבי והתחילו בשביתת שבת.
ובינתים זכה הקאמרי לפרסום רב.
על קירות ד?,נין הודבקו מודעות אנו מאחלים לו הצלחה, לא בסכסוכיו,
התובעות חקיקת חוק להגנת התיאטרון אלא בבחירת מחזותיו. עד עתה היה
זה כשלונו הגדול. ואולי לולא שלושה
הקאמרי.
ולבעלי הבנין עוד לא הודיעו מה המחזות האחרונים שניסה הקאמרי להציג
לא היה מגיע לצורך בשביתה.
דורשים מהם.

מוסיקה
ע מיר פו ל ע 1בלילה
אחרי אחד הקונצרטים של התזמורת
הפילהרמונית בתל אביב בניצוחו של
פול פאריי, חדר לחדר המנצחים צעיר
גבה קומה, מרכיב משקפים ובעל
בלורית פרועה. ספק בתנועות ידים,
ספק במלים צרפתיות ספורות, ביקש
״הפולש״ להסביר משהו לאמן הצרפתי,
שהיה עייף אותה שעה מד,ניצוח ושאל
בתמהון ״מה אתה רוצה ממני?״ .כתשובה
לכך באו כמה ״אקורדים״ של מלים
ומספר תנועות ידים, והמוסיקאי הצרפתי
הבין מיד את המוסיקאי הצבר הצעיר.
כעבור כמה ימים, בדירתו של פאריי,
ישב הצעיר ליד הפסנתר והשמיע קטעי
מוסיקה .״מאניפיק״ (נהדר) אמר פאריי,
וקילמס בו במקום מכתב המלצה...
כחדשיים לפני כן ערך אותו צעיר
״פלישה״ לדירה אחרת בתל אביב.
השעה היתד, אחר חצות ובאותו בית
ישב לו בחברת מכריו אלכסנדר או־נינסקי,
הפסנתרן המצוין והמפורסם.
״אני רוצה לנגן לך משהו״ אמר
הצעיר.
״עכשיו? בשעה זו?״ תמה אונינסקי,
אך טרם גמר לנמק את השקפתו בדבר
הנגינה בפסנתר בשעה שאנשים ישרים
שלא הורעלו באמנות, שקועים בשנתם,
כבר ישב הצעיר ליד הפסנתר ובחלל
החדר עלו צלילי אטיוד של שופן.
וכשגמר לנגן שכח אונינסקי על יחסו
לאנשים ישנים בלילות ואמר :״עוד״.
והצעיר ניגן. והענין נגמר קרוב לשתים

ג׳ני טורד
מורה דגולה ושס הפוך.
אחר חצות, שעה שהצעיר מאלץ את
אונינסקי לכתוב מכתב המלצה( ,או־נינסקי
עושה זאת בחפץ לב)...
היה זה עמירם ריגאי, שהנו כיום
בן ,18 והוא פורט על פסנתר מאו
היותו בן שלש. שני מכתבי ההמלצה
אינם אלא חלק מהתיק שעמירם סוחב
עמו לאמריקה, לשם יצא בקרוב כדי
ללמוד אצל הפסנתרן רודולף סרקין,
הוא רוצה להשתלם במוסיקה בכלל
ולנסות את מזלו בסולם הקריירה בקנה
מדד, גדול. את זו בקנה מדה מקומי
כבר השיג: הופעות ברסיטלים, ברדיו
וקונצרטים על גבי קונצרטים לחיילים
בזמן המלחמה.

*׳ג־ באהלפסטיבל

יעקב מוגרבי(משמאל) ,השוטר והלהקה
המשא־ומתן נכשל.

רוזה ליבטגשטיין (כדטמאל) ואירנדז פורת במשמרת
הפרסומת מצליחה.

הפסטיבל המוסיקלי הראשון (״חגיגת
ישראל למוסיקה יהודית״) שייערך בארץ
בסוף החודש (.מנד,ריר, ועד רחובות).
בא לסמל תקופה חדשה בחיי התרבות
שלנו, או ליתר דיוק נקודת מפנה,
אשרינו שזכינו שהמדינה הניחה את
ידה על חלק אחד של האמנות. אולם
אוי לנו אם היא. תנהג בשדה זה
בצורה דומה לזו שירשה ממוסדות
אחרים, כאשר קיבלה את החסות על
שטחים אחרים.
(המשך בעמוד )17
הסולם הזה״ ,מס׳ 660

ה טני ס אי מספ רי
השבוע חזרו טניסאי ישראל׳ אחרי
שהפסידו את משחקם בסיבוב השני
של המשחקים על גביע דייויס שנערכו
בווארשה נגד נבחרת פולין, בשעור של
.0:5לכאורה מראה •התוצאה על נצחון
מכריע של הפולנים על שחקנינו, אבל
אם נבדוק וננתח. בל משחק, נראה
שנצחונם של הפולנים לא בא להם בנקל.
כיום הראשון נערכו שני משחקי
יח־דים. במשחק בין האלוף הפולני סקו־נצקי,
שחקן ידוע שם׳ שרק לפני זמן
מה ניצח את אלוף הונגריה אסבוט,
נגד אלוף ישראל׳ אריה ווייס, זכה הפולני
בשעור ;2:6 ;3:6בסדרה השלישית
התחיל קרב בין שני השחקנים, חיים
מגיע במערכה זו לתוצאה ,1:4אך מכאן
ואילך נוטל סקילצקי את היוזמה לידיו,
עובר להתקפה נגדית, ומנצח ב־5
״גמים״ בזה אחר זה, המביאים לו נצ־חון
לא רק במערכה זו, אלא בכל המשחק
כולו.
המשחק השני היה הרבה יותר מענ־ין״
.הוא התנהל בין הראקיטה השניה
של פולין, פיונטק, ובין השחקן הצעיר
שלנו, בונטמן. במערבה הראשונה ניצח
בונטמן .4:6כפי הנראה השקיע במערכה
זו הרבה מרץ וכוח. כך שבשניה
יא יכול לעמוד נגד התקפות הפולני,
שניצח במערכה זו ב־ !0:6המערכה השלישית
היתד, הדרמתית ביותר. אחד
קרב עקשני זוכה הפולני בשעור׳ של
,6:8במערכה הרביעית שולט הפולני
ומנצח בשעור _, 1:6וגם זוכה במשחק.

מדוע ניצחו הפולנים ז
ביום השני של המשחקים, נערך משחק
זוגות בין סקולצקי ופיונטק לבין
וייס ופינקלקראוט. גם כאן לחמו הישראלים
באון, ואם לא עלה׳ בידיהם לנצח
את הפולנים, הרי זה רק הודות לנסיון
הרב והאימון. הטוב שמקבלים הפולנים
במשך כל השנה, נזכור רק שהנבחרת
הפולנית התכוננה למשחק עט הישראלים
בהתמדה ובשקידה, וזמן מועט לפני
פגישה זו חזרו מברית המועצות, בה
עשו חודש ימים תחת השגחת טובי
המאמנים, שהבינום לקרב עם הישראלים.

המיתקנים הספורטיביים שם ע ו לים
על אלה שבישראל. ברור שזה משפיע
על יכולתם של הפולנים. ואם עלה
בידי הישראלים לצאת ממשחק הזוגות
בשעור ד 4:6 ; 3:6; 5:לטובת הפולנים,
מראה תוצאה זו על התמודדות קשה
שהתנהלה בין שני הזוגות הללו.

הפולנים מותחים ביקורת
העתונות הפולנית הקדישה הרבה
מקום להופעת הישראלים בוורשה, וציינה
את עצם הקרב שהתנהל בין שחקני
שתי הנבחרות, ואף הדגישה אה
חוסר האימון של שחקיינו.
הזדמן לנו לשוחח עם תושב ישראלי
שהיה נוכח בזמן המשחקים בוורשה׳
ואף הוא ציין שהישראלים עמדו
יפה נגד יריביהם. ואם ירדו מנוצחים,
היה זה אחרי מלחמה עקשנית. השחקן
החביב ביותר על הקהל היה יעקב בוג־טמן,
שצורת משחקו ואופן התנהגותו על
המגרש עוררו אהדה רבה. לעומת זאת
ציין איש שיחי שאריה וייס לא תמיד
ידע לשלוט על עצביו.
מר וייס סבור, כנראה׳ כי מאחר
שזכה באליפות ישראל אין שחקן טוב
ממנו, ובפגישות ביחוד בחו״ל, אינו
יודע להתגבר על רגשותיו, ואם לא
עולה בידו כדור זה או אחר, מביע הוא
את קוצר רוחו בתנועת יד או עווית
פנים, המעוררים אי־שביעת רצון בקהל.
כשחקן־מיצג כדאי שייזהר. אפשר לרדת
מנוצח מהמגרש ולזכות באהדת הקהל ;
וייס ׳ אינו. נזהר בכך. עוד בזמן היותו
בהודו, שם הופיע יחד עם פינקלקראוט
בתחרויות הבינלאומיות, לא תמיד היתר.
התנהגותו למופת.

שיאי חד שי באתדטיסה

נאות׳ ובמיוחד יש
לציין את השיא החדש,
שהושג ע״י
ברוך חבם מ״מכבי״
הצפון בזריקת דיסקוס
1,5 ,ק״ג׳ למרחק
41,45מ׳ .ספורטאי
מוכשר זה הוסיף
לשרשרת השיאים
שלו (קפיצה
לרוחק והדיפת כדור
ברזל) שיא שלישי
זה. גם ביתר המקצועות
הראו צעירי
התקדמות
״מכבי״
נוספת.

תחרויות
״הפועל״

בו בזמן נערכו
בפתח־תקוה, כפר־וירושלים, יחזקאל תחרויות
מחוזיות

הפועל במסגרת
האליפות שלהם. גם
באן היתד, השתתפות
רבה, בעיקר
בין הנוער, ואף הושגו
תוצאות ׳ טובות,
במיוחד יש לציין
את השיא החדש
של ״הפועל״ ,שהושג
בפתח־תקוה, ע״י
הנערה עטרה פו־לונסקי
מכפר חיים
בזריקת דיסקוס --
31,60 מטר. תחרויות באותן
שלטו בין הבוגרים
מ. רקוץ׳ ,מקרות־חיים,
שהשיג שלש,־, ראשונים מקומות
בריצת 100מ— ,
11,2ש׳ ,בקפיצה לגובה — 1,65מ׳
ובקפיצה לרוחק — 5,89מ׳ .בין הגברות
הצטיינה רעיה ברונשטיין מתל־אביב
שהשיגה ארבעה מקומות ראשונים :
60מ׳ — 8,2ש׳ .כדור ברזל — 10,45
מ׳ ,דיסקוס 23,07מ׳ ,קפיצה לגובה —
1,25מ׳.

השבת האחרונה שוב הצטיינה בהופעות
הרבות בענף האתלטיקה הקלה.
הפעם היינו עדים ל־ 4תחרויות, שנערכו
במקומות שונים בארץ, ביניהן שלוש
שנערכו במסגרת אליפות ״הפועל״ ,והרביעית
שנערכה בתל־אביב על מגן
יוסף גליקמן ז״ל, חבר ״מכבי״ הצפון
שנפל בקרב על סרפנד.

הפתעהבכ דו ראל

במגן זכתה קבוצתו — קבוצת מכבי
הצפון. למעלה מ־ 150 מתחרים השתתפו
בתחרויות אלה, ואף הושגו תוצאות

במשחקי הליגה הראשונה בכדורגל
הופתענו ע״י נצחונה של קבוצת בית״ר
על הקבוצה החזקה של ״הפועל״ פ״ת,
כשעור .2:3כפי הנראה חלף המשבר

ברוך חכם מצליח

ההתחרות״עד־־נביע דייויס״יכאצטדיוו הצבאי ״לגיה״ כוורשה

שלם. הזר!״ ,מס׳ 660

ו ״ 1- -ן ״ !1.חביב הקהל.

הקשה שעבר על קבוצת בית״ר תל־אביב
בחדשים האחרונים׳ ושוב נתלכדו
השורות׳ והנסיון שנעשה ע״י ההנהלה,
לצרף לותיקי הקבוצה גם מספר צעירים
עלה יפה׳ ויש לקוות שקבוצה זו
שוב תמצא את מקומה הנכון בליגה
הראשונה.

כדקה האחרונה
המשחק עצמו היה מענין מאד, והקהל הרב שעקב אחרי מהלכו היה עד
למומנטים דרמטיים. מעניו ששער הנצחון
לטובת בית״ר -הובקע ממש בדקה האחרונה
של המשחק.

אלכסנדר אלכסנדרוני

פינקלקראוט (מימין) ואריח. וייס.43

מכל העולם
ח״ושלה אי שהא דו ם

לרוי בראור, המפקח הכללי של חברת ״קולומביה פיקצ׳רם
אינטרנשונל״ ,ניו־יורק׳ לאירופה, אפריקה, והמזרח הקרוב
והרחוק (משמאל) בא לבקור לישראל. הוא התרשם מאד
מהשנויים שקרו בישראל. הוא רואה הפרש גדול מיום בקורו
בפלשתינה לפני כמה שנים ומאחל הצלחה לארצנו.
מר אלברט מטלון המנהל הכללי של האחים מטלון, סוכני
חברת ״קולומביה״ בישראל, קיבל אותו בשדה התעופה בלוד.

אולם ״ אסתר ״ נתנ יה

ביום השני 19.6.50

רסיטל לפסנוור

לפני צאתו לארה״ב

עמיר

ר י & א י

ביוננ-ת: בך, בטהובן, שופן. דביוסי, שוברט. מנדלסון ושלום אהרוני
כרסיסים :

אצל ״המדריך*

מול

| ללמוד לרקוד?
רק אצל

| הנס גזס

תל־אביב, רח׳ בן־יהודה 46

נפחה מחדש סניף בחולון
מול בי*ח ״ 8כרף״

״אגד־ ובערב

הקונצרט ע*י הקפד,

מעונין בחליפת מכתבים
עולה חדש מצ׳כיה, שנה וחצי
בארץ (בגיל )27 מעונין בחליפת
מכתבים, רצוי עם ילידת הארץ.

משה

יעקוכוכיץ

ר׳ כ״א מס׳ ,13 רמלה

לי שראלד רו שי ם:

מסחר: הענפים ש ל- :
מומחים בכל
הנדסה :
לימודים כלליים :

אזרחית בנין,
הנהלת חשבונות,
תעודת בגרות,
אדריכלות,
פנקסנות,
עברית,
מדידות,
בלורת,
אנגלית,
מכונאות,
מזכירות,
ערבית,
חשמל, רדיו,
קורספונדנציה,
צרפתית,
פלסטיקה,
בכוח,
כלכלה,
קומוניקציה,
בנקאות,
עתונאות,
טקסטיל וכר.
פרסום ובו׳.
מדע ובו׳.
גם אתה תוכל עכשיו להכשיר את עצמך למשרה טובה ובטוחה ע״י
לימוד בשעות הפנאי שלך באמצעות שיטת־הוראה במכתבים המיוחדת
שלנו. לרשותך עומד מבחר של 750 קורסים שונים. שרותנו יעיל
ומנוסה מאז .1927
פנה או כתוב עבור תכנית חנם אל :

המכונים הבריטיים להנדסה ומדעי המסחר(מח.הע)6
המנהל: א .ויסברוט
רחוב בן־יה־דה ,2ת.ד ,1259 .ירושלים,
שד רוטשילד ,15ת? ־אביב, רח׳ הבנקים ,5חדר ,3חיפה.

אזרחים ישראליים ששאבו את ידיעותיהם
על האינדיאנים בעיקר מספרי-
הנוער הידועים, היו מתאכזבים מן הסתם
לוא ראו כיום את האינדיאנים בחייהם
היומיומיים.
למעלה מ־ 400.000 אינדיאנים שרדו
בארצות־הברית, ב״אזורים המוקצים״
להם (אחרי שנגזלו מהם בזה אחר זה,
במשך דורות, כל האזורים הפוריים).
ברובם המכריע הם חיים במצוקה העולה
אף על מצוקת הכושים בארצות־הברית
הדרומית.
השבט הגדול ביותר הוא שבט הנא־באהו,
הכולל 50.000 נפש. אזורו של
שבט זד, גדול מכל שטחה של אנגליה
— והוא עקר לחלוטין. למעלה משני
שלישים של הנאבאהום אינם יודעים
קרוא וכתוב. הכנסתו הממוצעת של
הנאבאהו היא 6ל״י לשנה (לעומת 333
ל״י לשנה — הכנסתם הממוצעת של
כל אזרחי ארה״ב) .השחפת, מחלות
עינים ומחלות־מין נפוצות מאד באזור,
אשר רוב תושביו גם אינם יודעים
אנגלית.
הנאבאהום באו לארצות־הברית מא־לאסקה,
כמאה שנים לפני בואו של
קולומבוס ליבשת. הם האינדיאנים היחידים
שהתקדמו על עבודת־אדמה. אולם
לפני 17 שנה ציותה עליהם ממשלת
וושינגטון להפחית את מספר כבשיזזם
עד כדי מחצית, כדי לשמר את טיב
הקרקע. מאז ירדה דמת־המחיה של
הנאבאהום לנקודת־הרעב.

לפי החוקה האמריקאית מחוסנים
הסנטורים מכל האשמות על הוצאת
דיבה ועלילה. מותר להם להעליל על
הזולת באתת נפשם. ואם מבקשים הם
פרסומת זולה, הם משתמשים בזכות
זו ביד רחבה (או בפה רחב).
מאק־קארטי הרפובליקאי טוען שאי-
צ׳יסון מחזיק במשרד החוץ האמריקאי
חבורה של קומוניסטים סוכני מוסקבה,
שהוא גרם במזיד למפלה האמריקאית
בסין — בקיצור, שהוא מוכר את אמריקה.
הסנאט ערך חקירה (הנמשכת זה
כמה חדשים) שומע עדויות ועדויות־שכנגד.
התוצאה עד כה: אין שמץ
של הוכחה לכל האשמותיו של הסנטור
המכובד. אלא שזה כבר השיג את מטרתו
— ,הוא הכתים את שמו של
איצ׳יסון והפך גיבור־היום.
מדוע בחר דוקא באיצ׳יסון לקרבנו
י מפני ששר־החוץ הוא החוליה
החלשה סממשלה של טרומאן. אין לו
עורף פוליטי כלשהו. שלושת קודמיו
היו מחוסנים — הגנרל מארשאל מפני
שניצח במלחמה (שעה שהיה רמטכ״ל)
וקורדל האל וברנם מפני שהיו עסקני־מפלגה
זריזים. איצ׳יסון הוא עורך־דין
(בזמנו היה מזכירו של השופט בראג־דיים)
ועניני המפלגה אינם נהירים לו.
התוצאה: על אף היותו מוכשר יותר
מקודמיו עליו לעבור חקירות מדוקדקות
ומשפילות של הסינאט.

קו ק א -קולה

מומחים באואריים (בגרמניה הדרואינדי
אנים מיד־ונרים
מית) לתעשית שעוני־הקיר המפורסמים
הזמנות גדולות מחברה אמרימצבם
של הגאבאהום אופיני לחיי קיבלו
כל האינדיאנים בארצות־הברית׳ אך יש קאית. התנאי: הציפור היוצאת מן ה״קוקו״צריבה
קופסה
וקוראת כל שעד,
גם היוצאים מן הכלל. דוגמא מאלפת
הם הצ׳וקטאוים במדינת אוקלאהומה לקרוא ״קוקא־קולה״.
(מצפון לטכסאס) .גם אינדיאנים אלה
כעת מאמינים קבוצה של ששים תוגורשו
בשעתם מכל האזורים הפוריים כים בקאבארטים של פאריס. האימון :
והוקצו להם שטחים עקרים. אלא שמאז לצווח ״שתו קוקא־קולה״.
נתגלה כי השטחים הם עקרים מפני
שחבויים באדמה אוצרות עצומים של
גן־ ע דן לקדחות
נפט. האינדיאנים ר,הכירו את זכויותיהם
על הנפט ונימנים כיום עם האז800
בעלי קרחות נענו בברלין למו־רחים
העשירים ביותר במדינה. שבט
קטן צבר רכוש של קרוב ל־ 300 מליון דעתה של חברת קולנוע שהיתה זקוקה
ל־ 250 קרחים להסרטת הסרט ״המאהא-
דולאר.
ראדג׳ה הסרבני״ ,המתאר אדם שגילה
האינדיאנים חיים במשטר של חסות, דרך להצמחת שערות על ראשים קרהדומה
במקצת למשטר הצבאי הקיים חים. כדי לזכות בפרס של 1000 מארק,
לגבי אזרחי ישראל המדברים ערבית. שהובטח לבעל הקרחת המבריקה ביותר,
משרד מיוחד, הכפוף לשר־הפנים האמ גילחו רבים מהברלינאים אף את השריקאי,
אחראי להנהלת עניניהם של ערות המעטות ששרדו להם.
האינדיאנים. פקידיו
שולטים על רכול
השבטים, מחליטיג
כיצד להשתמש ב!
ואף מסדירים או
חייהם הפנימיים ש;
האינדיאנים. על אף
תביעותיהם של חוגים
מתקדמים לחנן
את האינדיאנים לק
דאת עצמאות רבו
יותר, אין כל סימן
שמשטר זה של אפוטרופסות יסתיים.

איצ״סון
המס כן
זה חדשים אחריב
משמש לסנסציה
שבועית עיקרית בע־תונות
האמריקאיר
הסיכסוך המיוחד
במינו בין שר־החוץ
דן איצ׳סון וד,ם נ־טור,
מק-קארטי.

העולם הזה״ ,מם׳ 660

קולנוע
ב קו ר ת :״הפנינה״ ; 0.

הכל רחוק מלהשביע רצון, אין זאת
אשמתו.

מקסיקו נתנה לנו בשנים האחרונות
מספר סרטים משובחים: היא נתנה לנו
גם צלם־אמן התופש מקום נכבד בראשה
של רשימת צלמי הקולנוע בעולם: כונתנו
לגבריאל פיגוארה, צלם ״הפנינה״.

העלילה? מרטין רומאניק (גאבץ)
נופל קרבן לקסמיה של הרפתקנית (ל־דיטריך,
כמובן) ,והסוף, כמו בכל סרט
של גאבין, עצוב מאד.

כי אם ״הפנינה״ הוא סרט טוב,
כמעט גדול, יש לזקוף הרבה מגדולתו
של פיגוארה, שקלט במצלמתו את יפי
מולדתו, את רחבה, את שמשה ואת
לילותיה.

הערה: הסרט צולם לפני שנים,
כשהשמלה הגיעה עד הברכיים, הדבר
מאפשר נוף בלתי־פוסק כמעט של הרגליים
הדיטריכיות: אחת ממעלותיו
המעטות של ״מרטיןרומאניק״.

אותו הקטע ממש ובמקומו מופיעה
כתובת עברית שזה תכנה :״לאחר
תלאות הגיעו הכמהים (המעפילים) למולדת״
.במלים אחרות, סילוף גם וטפשי
של העלילה בגלל חישובים שוביניס־סיים
ילדותיים.
אגב, הצנזורה המאדוקנית חזרה בה
מדרישתי, לקיצוצים, היא הבינה, כפי
הנראה, כמה מגוחך כל הענין.

סרטאי קארל דראייר, איש דנמארק

ג׳הון ברימור הצעיר, בנו של המאהב
הגדול, מופיע בסרט צבעוני על המערב
הפרוע. הדמיון בתוי הפנים הוא מפתיע.
ובכשרון המשחק י

פה נעוצה מגרעתו של הסרט: אין
גיבוריו מדברים אלינו, אין הם ברורים
ומובנים לנו. הם נשארים רחוקים.
הבמאי דאג יותר מדי לצד האמנותי־קולנועי
של הסרט, לצורה, וזנח את
הנשמה.

אגודת בעלי בתי הקולנוע באמריקה
ערכה משאל מוזר אך אופיני .״השמות
המושכים ביותר כסף לקופה״ .והרי
תוצאות המשאל, בלי הערות: בוב הופ,
בינג קרוסבי׳ אבוט וקוסטלו, גרי קופר,
קרי גרנט, בטי גרייבל, אסתר ווילאמס,
המפרי בוגרט, רוי רוג׳רס, ג׳ין אוטרי.

וחבל, כי הסיפור, בפשטותו, עלול
היה לשמש רקע נהדר לסרט, כמו
״גנבי האפנים״ בהיפוך המצב.
שולה־פנינים מכסיקאי מוצא פנינת-
ענק. אנשי־בצע זורמים לגזול ממנו
את הפנינה. הם רודפים אחריו ביערות
ובמדברות. אולם הוא ניצל ...לאחר
ששילם מחיר יקר מאד.

ס ר טי ה ש בו ע

פרדו ארמנדריז, כרגיל, מושלם ושאר
השחקנים עושים כמיטב יכלתם, מבלי
שתהיה להם — כאמור — האפשרות
לנתר מן הבד ישר אל לבותינו. למרות
זאת — סרט משובח׳ שכדאי לראותו.

מרטין רו מ אני ק
היה זה מיד לאחר שחרור צרפת.
עיני הכל היו נשואות אל הקולנוע הצרפתי,
שאף תחת מגף המשעבד הוציא
יצירות העולות בהרבה על ד,שיגרה
ההוליבודית. במוחות יצרנים צרפתים
התבשלו אז רעיונות מענינים.
אחד מהם: להפגיש בסרט אחד
את ג׳אן גאבין (״מבט היגון״) עם מר-
לינה דיטריך (״הרגלים״) .לרקע פגישת
שני הכוכבים המזדקנים נרקמה עלילת-
הרפתקאות בנלית שבבנלית. מכשול אחר
בהכנת הסרט: באמצע העבודה אזל
כספו של היצרן, חזיון נפרץ בתעשית
הסרטים הצרפתית.
למזלנו, הבמאי, ג׳ורג׳ לאקום, אינו
נעדר כשרון. הוא השתדל והוציא מן
החומר הדליל את מה שיכל ; אם הם ך

,העולם הזה׳ /מס׳ 660

״אביה של הכלה״ ,זהו סרטה האחרון
של אליזבט טילור בו היא משחקת
לצדו של ספנסר טרייסי׳ האם, את...
הכלה. כנראה שתפקיד זה הביא לה מזל,
והיא נישאה למיליונר צעיר בשם היל־טון.
החתונה נערכה לפני חדש בהוליבוד
,״ברוב פאר והדר״.

ואנשיה?

אתה גרדנר עושה ״חיים״ בספרד.
יש לה שם מחזר בשם מריו קברה, המעיד
על עצמו שהוא ( :א) שחקן ! הוא
מופיע בסרט עם אתה * (ב) משורר ;
הוא כותב שירים לאתה( .ג) לוחם שורים
...פרנק סינטרה נפרד מאשתו, טס
לספרד, הגיש לאתה במתנה ענק בשווי
של 10.000 דולר. פרנקי המסכן.

בסף לקופה.

עוקט. מצד מי ם!
הצנזורה המארוקנית דרשה בשעתו
כמה קיצוצים בסרט ״מא נון״ (״העולם
הזה״ .)19.1.50 ביחוד התנגדה להראות
כיצד מושמדת עד האיש האחרון שיירת
העולים היהודים במדבר. בשעתו
לעגנו לרגישותי, של הצנזורה באמירות
הערבית.
היום עלינו לבקש את סליחתו של
הביי הנכבד של מארוקו וחבר הצנזורים
שלו. הצנזורה הנאורה שלנו בישראל
החפשית היא רגישה שבעתיים.
לפי דרישתה קצצו מן הסרט את

ואחד מגדולי הסרט בעולם (הוא חביבם
של אניני הטעם משום כך אינו
מוכר בקרב הקהל הרחב) ,הודיע ברבים
על סיבובו הקרוב של סרסו החשוב
על ישו הנוצרי בישראל, ועל ידי כך
אישר את הידיעה המיוחדת (״העולם
הזה״ )25.3.50 במדור זה.
ישע — אומר דראייר — היד, איש
עברי. ישחק אותו שחקן ישראלי (סי,
זאת לא צוין עדין).
כן לא הצלחנו לברר אם מר דראייר
קיבל רשות מיוחדת מן האגף הימני של
הקואליציה לסרט על ״אותו איש״.

בטילת הכרך (אד,״ב) קומדיה מוסיקלית,
אך לא משעשעת. הרקע: תככים
פוליטיים בניו־יורק של סוף המאה
הקודמת.
מנון (צרפת) הסרט׳ עיבוד מודרני
של ספור מן המאה ה־ ,18 הוא ד,כשלון
הגדול של השנה. הכוכב הראשי, ססיל
אובדי, ההצלחה הגדולה של השנה,
קלוזו, המחבר־הבמאי ניסה להראות לנו
את הגיד,נום הנקרא העולם של ימינו
בעיניו הרומנטיות של בן המאה שלפני
אחרונה. הדבר, כמובן, אינו עולה
יפה.
גנבי האפנים (איטליה) סרטו הגדול
של דה־סיקד״ על פועל מחוסר עבודה
המחפש את אפניו הגנובים ואת אשרו,
(״העולם הזה 658 הסמליות בסרט
היא, מעבר ומעל לעלילה עצמה, יצירה
לדורות.
הס חיים בלילה (ארה״ב) סרס־גנגסטרים,
אבל שונה בתכלית ממה
שראינו עד כה. עשוי בטעם רב ובפשטות
כזאת, שהקהל שלנו כלל לא שם
אליו לב...
רחובות לארדו (ארד,״ב) וויסקי...
אקדחים ...המערב הפרוע ...צבעים
״טבעיים משעשע למדי, אם אתה
אוהב סרטים מסוג זה.

ווו ו* רו

ר־זיייד־־ז׳!

עבר זמנן של הרפורטאז׳ות. י הגיע אשר אהבת — ישקע בעלטה.״
האם לא קרתה כזאת למישהו, חיים?
זמנו של זזאפול. עבר זמנו של הרושם,
האם לא זה בדיוק היה גורלם של בני
והגיע זמנם של ההיסטוריון והמשורר.
אנחנו מדברים על ״מלחמות העצמאות.״ מולדתך? האם לא היו בתיהם לאורוות?
האין אתה רודה בהם ובכל אשר
ומי לנו משורר כחיים גורי? הרי
הוא משורר הפלמ״ח. ושיריו הם כאל ;.להם? אשר טיפחו אבד ואשר אהבו
שקע בעלטה? ואתה צמא להפוך את
שמחלקת החינוך תכלול אותם ברצון
בתוכנית הלימוד של בתי הספר׳ מכל בוסתניהם ל״שטח עברי״ נטוש.
הזרמים.
״עורו כהה יותר׳ שערו מסולסל
עד עלותהשחר ׳ (הוצאת הקי ושפתיו בשרניות ריחו שונה
בוץ המאוחד) הוא האפוס של מלחמת
ולשונו אחרת.״ מי זר? ,עולה חדש?
הנגב. וכדברי האפוס הקדמון ״אז י רוי לא. זה הוא נבזה, שצריך להמיתו. זה
שריג לאבירים עם״ — וגם סופו של הוא אויב.
הפסוק אינו נעדר מן הספר.
גורי, גורי. אם חשים הם כלפיך
פתחו־נא בעמוד ; 67״ נעים אותו דבר, אל תאשים איש. ואם מחר
למצריים ! ההתלהבות גאתה בגלים תתרוצץ, אתה׳ בתבערת הזוועה של
סעודים, מזי־קצף אלוהים אדימלחמה
חדשה (והרי מי יודע היכן
רים ! סעור יסעור המזרח, ארמונות יהיה האל שהוא, בדרך כלל, לצדם של
יתמוטטו אנחנו מדמיינים את הלגיונות ומטוסי הדחף) וזכרת את
כותרות העתונים ורגש חדווה הפתגם: רק התן והצבוע זכאים ליהנות
מן המלחמה
ואל זה אל נשכח את התס״ח, ואת
התעמלות הבוקר, שהקצין גורי חסיד
נאמן להם, ואת התאור־ המתקתק של
כל הנפשות הפועלות ״מצדנו״ לעומת
הנבזים שכנגד. אנחנו לבנים׳ והם —
אכן, כבר מזמן חשדנו, במשוררינו
כי אין הם חושבים. זה הדיו לפאשיזס.

מד עההתחכ מו ת

דב פדן

הגנוו צחק.

דב סדן (שמוק) ,גאליצאי שנון וזו־טר,
בעל חוש מפותח הבדיחה, הוא
גם בעל זכרון בלתי מצוי. כמעט אין
אדם שלא הכיר אישית, ואין ביניהם
בין אישי הספרות היהודית המקומית
אדם שלא הביר אישית, ואין ביניהם
אחד שלא ענינו עד כדי לאסוף ממנו
או עליו אנקדוטים.
עתה זיכנו ניר סדן בספר קערת
צימוקים (הוצאת ניומן 560 ,עמוד בהוצאה
מהודרת) ,הכולל, אנקדוטינו, בדיוק
אלף ואחד במספר, מחיי היהודים. את
כולם שמע מכלי ראשון, וכמעט לכולם
מצרף הוא הערות ומראי מקומות,
כאלו היו דברי תורה להבדיל.
קובץ קובץ וטעמו. דרדאנוב לטעמו
ושסוק לטעמו (דרך אגב יש דמיין
מסוים בסגנון, אלא שעדין תוהים אנו :
לטעמו של מי מהקוראים נאספו בדיחות
שעקרן בלשון היהודית, ואין להן
כל טעם בלשוננו?
אכן, דמיאנוב היה צנוע יותר, ולא
הפך את ספרו למדע, אבל היה גם
בררן יותר, ועשה את ספרו לנכס צבו־רי.
מסופקים אנו אם יהיה זה גם גורלו
של הספר ״קערת צימוקים״.

שם מחנק לגרון קדימה !
פלישתצבאהדרוםה חל ה.״
הידד ! הידד ! גדנגיס. חאן . 7אלכסנדר
הגדול? בה י. ראו אותנ.ו, ראו
את יגאל ואת הזקן ואת הנחומים. ואני,
בראש אנשי (רק מחלקה אחר עלובה
ומתמרדת של מרוקאנים׳ אבל שמש
הדרום מכפילה פי אלף) כובש את
אדמת היאור. כמעט.
חיים גורי הצטרף למערכה אחרי
ההפוגה השניה, כקצין לצבא סדיר.
והוא -אוהב את מה שהספיק לראות מן
המלחמה, ואת הקרבות, אהבת רצח.
א מנו תהט רו ר
השיר הפותח את הספר (הספר הוא.
עם חיסולו של המש־ ־
כלאיים של שירה־בפרוזה ושירה בחרוז; טר המנדטורי הוסר האי־אומר
בפרוש ״אורשת לאש ולעופרת.״
פול מעל פעולות ההתכך.
כך יבוא גם סיבוב שני. אדרבא.
נגדות. היה ברור כי יבואו
זר, נהדר .״מה עלול לעמוד בשעור
ספרי הזכרוגות. התנאים
קומתה של השעה בה אתה טופח על
ששררו בישראל בשנ־שכם
חיילים, לוחץ ידי אלמונים, מכרתים
הראשונות לקיומה
כר, שואג, משתולל( .זהב השלל מסנוור.
הבז ! הבז צרח צרח
( גיוסם של האנשים
מלוא גרון!״
למאורעות, השותפים אבל ״בסערת הקרב נגדעים הללו
קשיים טכניים וגם מחהניצבים
נוכח העופרת ושמא
לוקת) לא בא זרם הזב־שכרון
הנצחונות עולה וגורף עמו את
מנות במדד, המקווה,
החפים (מפשע) .כדרך שאמר השולטאן
ורק עת־ נוכל לצפות
כשהתברר לו כי התיז, בטעות, את
כי הרבה תעלומות תיג־ראשו
של אדם חף מפשע :״חבל. אבל
את הנעשה אין להשיב.״ והעקר הוא לינה ופסיפס המחתרות
יצטרף לתמונה שלמה.
כי ״הצבא שמח. צבא הנגב לוהט.
רעיון ספריית
יבוא יום ויקום המשורר —״
כבר•קם, לדאבוננו. ופטפוטי
הוא
המרד (הוצאת שלח)
הביניים על העמים השמיים לא יכסו
הוא להוציא חוברות
על ״האושר הרב״ שחש המשורר במלקטנות
(עד עתה יצאו
חמה.
שתים וכך הוחל
״הם פלשו לארצך, קרעו מעליך
המרד״ 150 ,פ׳ ו׳׳חטפנו
שטחי אדמה רחבים. הם יאנסו — ואנח .קצינים.- .בריט*ים״266 \,
נו לא ו ד & ומדיהיו *מט•
פ׳) שמהיינה דוקומנטא־מצרים
אלה, מוכי
לאורות --כלבי
השחין ומנוגעי העגבת, ירדו בך ובכל. מנת ככל האפשר, ז״א

מסופרות מפי המשתתפים עצמם, חומר
להיסטוריון,
רעיון זד, איננו חדש, וכבר הונהג
בכמה מקרים דומים, וגם טוב הוא
ביסודו, כל זמן שהמטרה עצמה נשמרת
לפני עיני המבצעים. אבל לא נוכל לו־.
מר כי המבצעים לא סטו מדרכם.
ראשית: החוברות כתובות לקהל הרחב,
ולא להיסטוריון או לחוקר, ומתוך כך
באה שנית: אין החוברות חומר עובדתי
טהור (״יבש״ ,אבל עדות נאמנה)
כי אם משובץ בלטריסטיקד, של כרזות.
כך פותחת החוברת הראשונה בדברי
הערכה לאשר בנז׳מן, החלל הראשון
של אצ״ל מאז הוכרז המרד. ונשאלת
השאלה אם לא היה כדאי לוותר על
לשון האזכרה הרגילה אצלנו, ולהניח
במקום זאת לעובדות שתדברנה. תכוף
לאזכרה זאת באים דבריו של מנחם בגין
שצריכים להיות אקדמה לכל סדרת
החוברות, ושוב תעה הכותב ונכנס
לתחום שאיננו שייך למקום. הקורא,
המצפה לחומר עובדתי, איננו רוצה
לקבל תחליף לו.
אך, תודה לאל׳ במהרה מגיעים אנו
לעובדות עצמן, ואלה נמסרו בצורה :
נוחה. אולי יותר מדי פשוטה (הלשון
פגומה בכמה מקומות) ,אבל ׳מאפשרת
גישה אובייקטיבית לכל בר דעת. החוברת
הראשונה מוסרת את פרטי ההתקפות
על משרדי מחלקת ד,עליה, מס
ההכנסה וו־,בולשת בשנת .1944 הדברים
נקראים במתיחות של סיפור בלשי, ומפתיעים
בפרטים שרוב הקוראים גם לא
שיערום. כך, לדוגמה: חומר הנפץ
הוכנס לבנין הבולשת ביפו בכניסה
הראשית למרות משמר כבד של שני
משוריינים וכמה עשרות שוטרים. ונוטרים,
ובלי כל התנגדות, בגלוי. ההתנגשות
עם המשטרה באה רק כאשר נגלתה
יחידת ההבטחה, אחרי שהונח
חומר הנפץ על מקומו בשלום. דוגמה
שניה: בחיפה לא היה לאצ״ל חדר בו
יוכל להתאסף, ואת בקבוק החומצה
צריך היה להעביר מתל אביב כמעט
ברגע האחרון.
החוברת השניה מספרת על חטיכת
הקצינים, שהיו צריכים לשמש בני ת ך
רובת לשני חברי אצ״ל שנדונו למ ה.
למחבואם של החטופים (ובאמת שלושה.
מהם שוחררו מחשש גילוי) ובאיזו
פשטות נעשה הדבר: לאור היום, תוך
רחובות הומים מאדם.
גם מתנגדי האצ״ל וגם אוהדיו, ג־ז
שונאי אלמות וגם המתפעלים ממנה— ,
כולם ילמדו מחוברות אלה. כמובן שוס
סתם קוראים האוהבים סיפור מ ה־ייהנו.
אלא שעל העורכים לשמור על
קו מסויים: דבקו בעובדות. ועברית
נכונה לא תזיק.

שני הקצינים החטופים
הארץ רעדה.

שבעת

א 1ד •

ווי ס מן
אבנר •

״הארץ״ ודד.״

אחרי שהמדור הספרותי של ״הארץ״ ־
גמר ״להרוג* כמה סופרים עד להצהרה
על ״פשיטת־הרגל הגמורה״ של הספרות;
העברית הצעירה, נפנתה מעט ׳ כדי לטפל י
גם בספרי ,״הצד השני של המטבע״.
שלושה פשעים איומים מוצא המבקר
בספרי זד ; ,ניבול־פר״ פורנוגרפיה והת־בהמות.
בגללם אפסו המלים העבריות .
בפיו, והוא נאלץ להזדקק למונח גרמני ׳
(אינני יודע אם יש במונח זה ניבול־פה
או לא).
ואני מודד, בכל שלוש האשמות.
כן, יש בספר ניבול־,פה, פורנוגרפיה
והתבהמות׳ .ולא במקרה ישנם. אין הם
תכונות הספר, אלא תכונות הנושא אשר
המלחמה.. ,ולוא
הספר בא לחשפו
היו -המבקרים הנכבדים של הספרגת.
העברית הצעירה מנצלים את ההזדמנויה
לפני שנתיים ומתקרבים מעט יות־לחזית,
לא היתד, עובדה איומה זו-
נעלמת מעיניהם אז ומפתיעה אותם
כיום.

רצח או שלוש נקודות־ ז
אולם המבקר כלל אינו מכחיש׳
שהדברים דברי־אמת. להיפך, הוא מודה
בכך .״מעיניה של החברה אינן י נעלמות׳
ממשויותהכרחיות שיש בהן
משום עיקומה של המסגרת,״ הוא מכריז
,״אולם היא מעלימה עין מהן
בכוונה תחילה.״ והוא בא אלי בתוכחה;
מדוע לא הסתפקתי בשלוש נקודות
במקום לפרט ״ממשויות הכרחיות״ אלה?
ובאמת, מדוע לא? במקום רצח —
שלוש נקודות. במקום מעשי־זוועה —
שלוש נקודות. במקום שוד — שלוש
נקודות. במקום גסיסת אדם — שלוש
נקודות. במקום התפרעות מינית —
שלוש נקודות. זה נוח זה נעים. זך•;,
אינו מטריד את המצפון הבורגני, המוכן,
ליהנות מפרות הרצח, הזוועה והשוד. ,
אולם אינו רוצה שיזכירו לו את;
הפרטים.
זוהי שיטתה של החברה ההגונה
בישוב.

העורף וסגנון החזית
אלא ש״הצד השני של המטבע״ נכתב
כולו למען מטרד, ברורה אחת: לשבור•
את שיטת שלוש־הנקודות, וקרוא לדברים
בשמם — רצח בשם רצח, זיועה
בשם זוועה. למען •עבור לכל •יודגם
ל״הארץ״) החשק לעבור על פרשה זו
שנית. כדי למנוע מאמרי הידד והתלהבות
׳למלחמה מצד סופרים שאינם
מכירים אותה או מתעלמים מזוועותיה.
למען שים קץ אחת ולתמיד לשקרים
המוסכמים, הסילוף וחלומות־העורף בהם
החליפה הספרות העברית (והמדור הספרותי
של ״הארץ״ בכללה) את חווית־האמת
של הלוחמים בחזית.
״הצד השני של המטבע״ לא נכתב
כדי ״לפתוח שלב חדש בספרות העברית״
,כדברי ידידי המבקר של ״הארץ״.
אני אינני סופר. כתבתי כדי לגלות
אמת. וסגנון־החזית הוא חלק בלתי־נפרד
של אמת זו. בעיני יושבי־עורף זה הוא
סגנון גס, ואולי כך הדבר, אבל בעיני
איש־החזית זוהי שפת־דיבור שגרתית,
ז׳רגון מקצועי. מגוחך הוא לכתוב
דיאלוג של חיילים פצועים בלשון בתולות
זקנות. סילוף כזר, הוא הצעד
הראשון בנתיב השקר ההופך רצח
לגבורה, ושוד לחובר, לאומית.
ספר הבא לחשוף את חווית הנוער
העברי, אפשר לבקר אותו רק לאור אותה
חוויה. אם הצליח או נכשל — אפשר
לקבוע רק לאור ד$טרה שקבע
לעצמו. למתוח עליו ביקורת בשם מושגים
(גרמניים) מלפני דור — אין זאת^
ביקורת -כי אם — שלוש נקודות
,העולם הזה״ מס 660 ,

את חיים המכונה חולחול הכרתי אך
השנה׳ כאשר באו הגזזים לגוז את ״עדר
הצאן שלנו. וזה הדבר׳ אשר פעם
בשנה׳ בירח תמוז׳ בא לצאן יום גז.
נדברו הרועים לגוז את צאנם במשותף..
מדוע יעמול כל גזז לבדו, אם יתכן
להתלכד י במלוכד נעשית העבודה יותר
מהר, ובכלל — כאשר נפגשים הרועים,
נעשה כבר שמח מאליו. הנה כי־כן,
ביום מן ד׳יסים בירח תמוז, שבו כל
אדם נעשה קצת בולבול׳ נתאספו ובאו
רועי הצאן ובראשם --חולחול. נתאבפו
ובאו כל רועי המשקים מירדן ועד
גלבוע, מהם צעירים שפרצופם עודנו
חלקלק, ומהם ותיקים שדיוקן פניהם
דומה לשל כבשה מטומטמת, הנודדים
שנים בעקבי הצאן וסוחטים עם ערב
חלב שמנוני ימן הפטמות המטונפות,
אך הללו כהללו — דעתם עודנה נתונה
לנענועי עכוז של נערות צעירות׳ לספור
צ׳יזבאת וצליית טלאים בני־יומם
על מדורות וגחלים, כמנהג רועים ביום
הגז.

זה החולחול, שבא עם הרועים לגז
המשותף, הריהו בחור בשנות העמידה,

כבן ,30 פרצוף מג׳ונג׳ן, כדרך שכל
צבר הריהו במקצת גם ג׳ינגי, וכפי
שיתברר להלן, חולחול זה הריהו מותיקי
הנוער בתל־אביב, הזוכר עדיין
את הכרמים שהשתרעו על החולות מבית
העלמין הנושן והלאה צפונה עד לירקון,
ואת. תולות הסיליקט הישן, ואת כל
מורי ״לבנים״ ברחוב אחד־העם זכור
יזכור, החל ב״אוקשו״ המנהל ,״אגרא״
המורה לאנגלית, את שיף ז״ל. שהיה
מתגלח בוקר בוקר ומופיע לבית הספר
בהילוך צבאי כיאות לחייל ששרת בגדוד
העברי׳ ואת טומשו יבדל לחיים ...הקיצור,
חולחול הוא אחד משלנו, שאתה
יכול להחליף עמו זכרונות׳ תוך כדי
גזיזת הכבשה, ולספר לו — יען כי רק
הוא יבין — על קיוסק העץ של ויטיין
הצולע, וכי הגזוז של רובננקו היה
לפנים הטוב בכל העיר, ועל טעמו של
הפלאפל שמכר אותו תימני בעגלת־תינוקות
ליד תחנת ״אגד״ הישנה בשדרות
רוטשילד, ופתע תזכיר לו את
בית־המרקחת בפנת נחלת־בנימין אלנבי,
בעוד החולות מכסים את המדרכה, ואת
השלט שהיה תלוי בחלון הראוה :״פה
אפשר לשקול את השקל הציוני״ .וכי
לפנים היינו מתרחצים מתחת לעמודי
הקאזינו, בטרם היו חסקות וירקון וכד.
הנה כזה הוא חולחול הג׳ינג׳י, הזוכר
הכל, ושהכל זוכרים אותו, חולחול משכונת
״שפאק עד שהלך וקבר עצמו
בדיר בין הכבשים מתחת להר הגלבוע•
המעשה
בחולחול מתחיל עוד בערב
הקודם, שם בירדניה, וקרו הדברים כי
חולחול קבל מטה בחדרה של פנינה,
היא פנינה רועת הצאן של ירדניה,
ומרוב התרגשות, או שמא בשל שאר
הדברים שקרו לו בו בלילה, כזאת או
אחרת, חולחול השאיר במתכון או שכח
את נעליו בחדרה, ודוקא את נעלי המנוחה
שלו, חומות הצבע וסוליות קרפ
.העולם הזה״ ,מס׳ £60

על חולחול הגזז שהתארח בחדרה של פנינה הרועה
ועל זוג נעלי־קרס שהשאיר -ענינים בגו.
הם מביטים בחולחול, וזה מחשה
וגוזז את הטליות בזו אחר זו.

להן, שכח את נעליו ובא אלינו בלעדיהן.
הרועים
הללו, מיד תדעו גלויות מה

דעתי עליהם ועל עסקיהם — עבודתם
עד שירדה השמש מקו הצהרים
משעממת ומלאכתם מסריחה, זולתי יום
אחד בשנה, הוא יום הגז, שבו הריני מערבה, והגיעה העת ללכת לחדר־מצטרף
אליהם מפני כמה וכמה סיבות, האוכל, לסעוד את סעודת הגז המפוראשר
הנכבדה שבהן הריהי סעודת הגז. סמת.
במתכוון באנו במאוחר, שלא לעורר
לא, עדיין אל תבקשו כי אספר לכם
אודות זו הסעודה, כיון שעוד אספיק קנאה בלב אלה שבעל־כרחם הם מול־לספר,
ועוד איך! והלואי והייתם זו עטים בתפריטי־״צנע״ ,כידה הטובה של
הטבחית — כלומר, פעמים בשבוע קציכים
לטעום, ולא רק לראות !
אלא שקודם לאותה סעודה היינו גוז צת סלומון׳ פעם קציצת קשואים ופעם
זים בסככת הדיר, כל גזז עוקר את אחרת קציצת גבינה, ועוד מיני תפריטי
כבשתו על השולחן׳ עוקד רגלי הכבשה ויצ״ו כגון אלו, כאשר שוקדים ללמד
וקושר ראשה בשרשרת לשלחן, ומכאן בקורסי הבשול המפורסמים, באותו בנין
ואילך מתחילים המגזזים לצקצק והגזר, בסמטת בית־השואבה. וכאשר מגישים
נפשלת והולכת עד שהכבשה יוצאת, מן הבשר — משבת לשבת — מספר
מתחת ידי הגזז עירומה וצחה, גזוזה נתחים דק־דקיקים, אתה בולעם בטרם
הספקת להזין עיניו במראם.
ומצומקת.
אלא הפעם — חברה, תאמינו ! איסתם
אורח, הרואה לפניו׳ כבשה
וטליה, יעדיף את הטליה. בשל גקיונה, נני בודה בדיות להרגיז את קיבתכם.
מילא, יין ובירה קרה, עוגות ביצים
כיון שכבשה צמרה מדובלל ועוקצים
קוצניים דבוקים בו, ואילו צמר מטליה צר,נלהבות ופריכות, מלפפון חמוץ. אולם
רך ומסולסל — ,אלא שקשה לגוז טליה, אותם מגשים ענקיים, המשמשים כרגיל
הו — עסק מיגע הוא, שכל נבון מש־ .ל״סדר״ הפסח, המלאים וגדושים עד
אפס !מקום בשוקי טליות וצלעותיי,ן,
תמט הימנו.
מהם אפויים, ומהם צלויים ומטוגנים, לגוז הבטיח
פעם, אי חולחול,
אכן
הר מתגבה -של שוקים וחזות וצלעות,
דוקא את הטליות, ומכאן. ואילך כל
פעם שנער הגזזים עוקר טליה, אומרים
לו :״הב לחולחול את הסליה !״,
חולחול כבר יוצאת נשמתו, לאחר
שגז כעשרים טליות, ואולי מרה עליו
נפשו בשל נעלי הקרם ששכח בחדרה
של פנינה י פנינה, זו הרועד, ד,נאוה,
שכל צעירי הרועים זוכרים לה את דמות
שוקיה, חזות פניה ויפי חזה.
תוך כדי גזיזה, אומר חזאל מיזרעאל
:״הלואי והיו הנערות כולן בכבשה
זו, שאתה משכיב אותה על גבה, עוקד
רגליה ומניחה על השולחן, ואף שהיא
מבעטת קצת ברגליה, היא נותנת לך
בסופו של דבר לגוז את צמרה״: .
עוד חזאל מפליג בתשבחות ותשואות,
והנר, צצו הזאטוטים מן הגנון,
כלהקת אפרוחים, ובראשם הגננת הס־מינריסטית.
מלאו
את הדיר בקריאות ושאלות :
״מה עושים לכבשים? ולמה? למה
קושרים לכבשה את רגליה? ומדוע
צלחות ממולאות לפני כל אוכל, ועד
מספרים אותה במספרים ז״.
שאתה שולח ידיך לתפוס בשוק שהוא
והגננת, זו שאך יצאה מן הסמינר, כמחצית טלה, רכיך ופריך ואפוי וצלוי,
משופד ומטוגן, ועל הכל אליות אפויות
כולה מולעטת בתורת חינוך ופסיכולוגיה,
כיון שחזאל פוצח פיו ומתחיל
ומפולפלות בגמבא ופלפלין׳ ותערבות
בהשוואות שלו, על הכבשה שמשכיבים של כבד צלוי בבצל, מוח וטחול ושאר
אותה והיא נותנת, לעומת הנערות ...מאכלי קרביים — אשרי שראה ואשרי
היא ממהרת להסמיק ומסתלקת.
שטעם !
— אכול ושתה ! אכול ושתה ! בע״יש
בה שמץ מן היופי שבפנינה,
צם זו שאתה אוחז מתנקם אתה בצנע
לגננת זו״ — אומד חזאל.
ובכל אלה המלעיטים אותך קציצות
״בלי כל השואות ! אינה מגיעה
סלומון ודג פילה.
לקרסוליה
״נו, ובכל זאת, שמץ בפרצוף ושמץ
קשה לחזור לדיר, אל גז הצאן, לאברגלים.
שאל את חולחול׳ שישן אצחר
שטלה ומחצר, מעיק תוך כרסך.

על׳־כל־פנים, עוד שעה אחת, והרועים
ימשיכו במסעם ד,גזזי.
״מיה יהא על נעלי?״ אומר חולחול.
״חבל על נעלי הקרפ״.
יצא הגזז המארח להביא את ד,ג׳יפ
של המשק.
״חולחול, שמע ג׳ינג׳י״ — אומר לו
חזאל — ״אולי נתחלף. הנח לי ואסע
לירדניה, אנכי אביא לך את נעליך
מאצל פנינה״.
— ״אדרבא״ ,עונה חולחול ,״לך וסע.
אני מוותר על התענוג הגדול״.
-״ואני על התענוג הזה עדין אינימוותר״.

אך הגיע הג׳יפ, וחזאל קפץ מבעד
לחלון ונתישב במכונית, בטרם ישנה
חולחול את דעתו. הפליגו ונסעו בלווי
תמרות אבק.
עברה כשעה עד שחזרו.
נכנס חזאל לדיר, והנעלים, אלו
נעלי הקרס של חולחול, אינן בידיו.
״נו, והיכן הנעלים?״ שאל. החול-
חול .״האם מרוב התרגשות למראיה של
פנינה, שכחת לשאול על נעלי י״
״האם מרוב התרגשות למראיה של
פנינה, שכחת אצלה את נעליך?״ מחקה
חזאל את חולחול.
״העיקר !״ אומר חולחול.
״העיקר, שפנינה אינה יודעת מכלום.
היא אומרת: יבוא חולחול ויחפש את
נעליו. אכן יש דברים בגו...״

״שתלך לה נוהם חולחול .״מנד
זרתא ! שתלך לה בעקבות הנעלים
המשוחקות שלי״.
וסופו של דבר, נסע חולחול, והשאיר
את נעליו אצל פנינה. מדוע? —
אינני יודע. רז הוא. אלא שיש דברים
בגו, כאשר אמר חזאל.

ג׳ני באה לפסטיבל
(המשך מעמוד )12
ז׳ני טורל, הזמרת הגדולה והמפורסמת,
שבאה השבוע לארץ, תשתתף אף
היא בפסטיבל המוסיקלי (מלבד הופעות
אחרות שהיא תערוך עם התזמורת
ולבדר .),ז׳ני טורל שביקרה כאן לפני
שנה הקסימה את מאזיניה ולא רבים
זכו להצלחה כזאת. היא היתד, הזמרת
האורחת שהשיגה את השיא במספר
הקונצרטים שערכה בשבועות מספר
(מכירה מלאה עד הכרטיס האחרון
ועד הקונצרט האחרון) .ז׳ני טורל היא
יהודיה מרוסיה שד,גרה אחר המהפכה
והגיעה לשיא התהילה כזמרת באמריקה׳
בייחוד באופירה ״מטרופוליטן״ .לפני
חדשיים ביקרה בארץ מורה דגולה לזמרה,
הגברת אנא אל־סור, שערכה כאן
קורסים למורים וכן הופיעה עצמה
ב״רסיטלים לדוגמא״ .אכן, ז׳ני טורל
היא אחת התלמידות המצוינות של למורתה הוקרה
אל־טור: וכאות
בחרה לד, הזמרת הגדולה את שמה
״טור־אל״ שאינו אלא סידור הפוך של
שם מורתה.

הבימה

רדיו

יום ה׳ 15.6׳ מוצ״ש 17.6ויום א׳ 18.6

הצגת בכורה
״בקץ
מאת חיים הזז׳

מ דיי ר התכניות

הימים ״
ההצגה ; ש. פינקל

יום ראשון ( 18 ביוני)
7.45

אהד
תיאטרון סועלי ישראל
אינקובטור על הסיע
מוצ״ש 17.6
יום א׳ 18.6

4.30

תל־אב־ב
תל־אביב

ה אופרה

5.30

הי שדא די ת

חיפה

7.00

״ארמון״

יום חמישי 15.6׳ בשעה 9

״הבימה״

תל אביב

8.45

יום שלישי 20.6׳ ב־8.30
כרמן
בהשתתפות אדים דהלפיליפ (כרר 0
המנצח: מ .גולינקין
כרטיסים :
חיפה: משרד תיאטרוני גינצבורג ;
תל-אביב — ביילין, אלנבי ,67 טל׳ 5018

9.45

יום שני ( 19 ביוני)

7.45 קונצרט בוקר: אתל סמית (עוגב).
11.00״מאולם הקונצרטים״ :קונצ׳רטו
לכנור לסטראבינסקי; סימפוניה —
שומן; אקדמה — דביוסי,
12.30 מבחר תקליטים חדשים.
1.00 לאן ללכת השבוע?
4.30 סונטה לצ׳לו — ג׳ימם סימון.
5.00 הסימפוניה האיטלקית למנדלסון
בניצוחו של ס. קוסביצקי.
5.30״בעית הטוב והרע״ — ד״ר א.
ארזי.
8.45 הנם הורטיג מנגן בפסנתר את
יצירותיו.
9.15 קטעים מהצגות של התיאטרונים
הישראליים :״העיירה שלנו״.

כעלי המיניסטר
יום ה׳ 15.6׳ ב־ 6.45 וב־ 9.15״ציון״ ירושלים נהלל
מוצאי שבת 17.6

^ ר ך י ־ ןךיף באולם ישזז וז*ץ
2הצגות לערב 9.45 ,7.20

או פנ ב ך בתל־אב־ב...

יום שלישי ( 29 ביוני)

סיפורי עולה חדש בתי תמונות

בוקר :

כרטיסים: בקופת ״ישר, חפץ״
קרית־חיים
הערב ב־ 8.30 בית־העם

? 1ל נ 1ע
תליאכיב

אופיר — מדם בובארי (.)4
אוריון — בת הרכילות ()2
אסתר — תחת קורת גג אחד ()3
מגדלור — בני קורסיקה

!1ס 1תרי

1מפירמות ידועות — במבחר גדולן
[ וסטרמן את יון, ת״א, רח׳ רשי 9

חיפה

אורה — היתומה העיוורת
ארמון — מאורת הנחשים.

הוצאתספריםנטברסק ,,חברה בע״נז
ספר

יה ושע

חדש

בני

בר־יוסף:

מסיננור׳ המדחמה
המחיר 600 ם רוטד.
תשעה סיפורים ומחזה
יופיע ב•*׳ השדוביס

שמואל

שוארץ: חמקז־ם הדקית 1׳?ל קולה

סיפור פרשה אחת במלחמת השחרור
דברי הקדמה מאת אלוף יצחקשדה
סוכנות י ברונפמן, רחוב צ׳לנוב ,2תל־אביי
ההפצה הראשית :

קונצרט בוקר עם פרדי דורה
(זמרה).
תזמורת שרות השידור עם אר־תור
גלבורן כמנצח ויצחק בלבס־ברגר
(צ׳לו) כסוליסט: יצירות
לצ׳ימרוזה, היידן׳ רוטל וקאסלה.
מעולם הקולנוע: סקירה על סרטים
המוצגים בבתי קולנוע בתל
אביב, חיפה וירושלים.
״התכנית לביטוח סוציאלי במדינה
— מהי שיחה מאת
יצחק קנב, מנהל האגף לביטוח
עממי.
״לי־לה־לו״ מציג את ״אופנבאך
בתל־אביב״ (במוי — דוידוף, מוסיקה
— וילנסקי).
״שבועון מוסיקלי״ .הפעם: חגיגות
למוסיקה יהודית (ראה מדור
המוסיקה בגליון זד.),

אנגלית

בהדרכת מורים מדופל מי ם מאנגליה

קדימה־

כבית הספר הידוע לשפות״
כיום חמישי 15.6.50 נפתחים קורסים חדשים למתחילים.

רחוב בן־יהודה׳ ,74 תל־אביב.

)1מ־ 4עד 5קורם אינטנסיבי ( 5פעמים בשבוע) ;
)2מ־ 11 עד 12 לפנה״צ ( 2עד 3פעמים בשבוע)
)3משעה 9עד 10 בערב ( 2פעמים בשבוע).

פרטים והרשמה משעה 5עד 8בערב (גם לקורסים בעברית
__ואנגלית למתחילים ולמתקדמים
הכתובת: רחוב לילינבלום ,12ת״א /האחראי: מיוד שיף /העורך: אורי
אבנרי /המו״לים: אברהם גורדון ישלום כהן /דפוס מ. שהם׳ תל״אביב.

פנינה

זלצמן

7.45 קונצרט
(פסנתר).
11.00 שעה באופרה: קטעים מתוך
יצירות מאסנה, מסקאני׳ וולף פא-
ררי ומוסורגסקי.
1.00 תכנית כבקשתך למוסיקה קלאסית.
4.30ג׳וש ווייס — הזמר הכושי.
5.30 דיברטימנטו לאלכסנדר סנסמן בביצוע
סשה פרנס (כנור)׳ ו. שוקן
(ויולה) ,ר. קון (צ׳לו) ומ. לוססיג
(פסנתר).
6.15״בתי היוצר לנשמת האומה״ ־—
ש. דניאל.
8.45 פתיחת הפסטיבל המוסיקלי הראשון
בישראל (העברה מירושלים).
ארנסט בלוך :״עבודת הקודש״,
בביצוע תזמורת ומקהלת ״קול
ישראל״ ומקהלת בארות־יצחק,
בניצוחו של קארל סלומון, עם
יוסף בלומברג (בריטון) כסוליסם,

5.45 ספרי מופת — שיחה מאת יעקב
פליישמן (האמנה החברותית של
רוסו).
8.00 תכנית לגדנ״ע — שיחת רעים
מאת סגן אלוף פרלמן.
9.00 תזמורת ״קול ישראל״ עם מרק
לברי (מנצח) וברכה צפירה (סו־ליסטית).

יום
ששי ( 28 ביוני)

8.45 קונצרט בוקר: אנריקו קארוזו.
11.00 מוסיקה לבאלט (שופן, מאסנה,
ביזה).
12.30 היצירה החביבה עליכם (במסגרת
התכנית לבתי חולים).
4.15 קונצ׳רטו לכנור — בטהובן; סימפוניה
חמישית — בטהובן.
6.15 ניצול החופש הגדול להבראת
הילד — ד״ר הדסה היינריך.
7.45 השבוע בחיי התרבות — ד. ב.
מלבין.
9.15 קונצרט ליל שבת: סימפוניה
מס׳ 4לגוסטב מאהלר.

שבת ( 24 ביוני)
9.00 שחרית לשבת — יצירות לד,נדל,
מוצרט, מנדלסון, מסנה.
11.00״ספיולה״ — פואימה סימפונית
לסיבליוס; קונצרטו מס׳ 1לפסנתר
— ליסט; סימפוניה בשלשה
פרקים — סטרבינסקי.
1.00 בעקבות הספר והספרות — מוסף
ספרותי שבועי בעריכת נחום
בנארי.
4.00 היצירה המוסיקלית בת זמננו :
מילו, טנסמן, קסטל־נואובו טדסקו.
מוך, שילקרט, סטראבינסקי, שייני
ברג.
9.00״סרנדה לאור הירח״ — להקת
כלי נשיפה (העברה מגן הקיריה
בתל־אביב).

יום רביעי ( 21 ביוני)

11.00 יצירות קומפוזיטורים יהודים בגולה:
שמאול ברבר, דריוס מילו,
דוד דיאמנד, אלכסנדר וופריק.
4.30 מוסיקה לריקודים.
5.00 רביעית לפסנתר וכלי מיתר לאנ־טונין
דבורז׳ק בביצוע א. רייס,
ש. מישורי, ג .רהר וי. מנזה.
6.15 מן המתרחש בארצות ערב —
סקירה מאת רחמים מוצרי.
7.00 השכלה לעם (האקלים והאדם) —
ד״ר אשבל.
9.00 התזמורת הפילהרמונית הישראלית
בניצוחו של ל. ברנשטיין עם ז׳ני
טורל ופ. גורין כסוליסטים :
״ירמיהו״ לברנשטין (במסגרת חגיגות
המוסיקה — העברה מחיפה).

תקליטים

לפט פון

יום חמישי ( 22 ביוני)
7.45 קונצרט בוקר: סשה פרנס (כנור).
10.30 מוסיקה לשני פסנתרים.
11.00 מאולם הקונצרטים: מוסיקה קאמרית
לארנסט בלוך.

א ברהמס ו ן
ר תל־ אבי ב

רחוב נן־יהודה 9

פרסים שבועיים לפותרי התשבצים
ואלה הזוכים מבין פותרי תשבץ מס׳ : 20
)1פתחיה בר־שביט, רחובות
כרך א׳ (הוצאת טברסקי).
)2דורית רון, רמת גן, רחוב ארלוזורוב, בית שינברג —
ליעקב כהן (הוצאת יהושע צ׳צ׳יק).

-״בלבת אש״

לפסה בן־עמרם,

״ספר אליפל״

להטוטון
הבן :״אבא, שמעתי שזוג השחקנים
בזירהטרון, ריאהוסטאלדי,
סיפרו לעתונאים כי הלהטוט המוצלח
ביותר שלהם הוא בנם הקטן. האם גם
כדי לעשות להטוט זה קפצו למרומים?״.
האב :״כשעשו את הלהטוט הזה,
בני, הגיעו עד לרקיע השביעי״...
יעקב ניסנבויס, ירושלים

מי דיבר ראשון

ן ־!11

מאוזן :

תשבץ

— 1הרי היא
לפניך; — 5מעיל
בלי שרוולים; — 10
לולין 12 שוד
רחוק; — 14 דיירת
בדירה; — 15 אץ
לו כוח 17
שרוך; — 18 מלת
שאלה; — 20 אן 1ת
משתים שאתה עומד
עליהן; — 22
עוד לא אכלה! —24
מחממת, י אבל גם
שורפת; — 26 קריאה;
— 27 כלי נגינה;
— 29 מסעד;
— 31 שאינו מוגבל
לעם אחד 33
חצי יונה 35
תיבה (של דיבור);
— 35 ימושב האפיפיור;
— 37 הולם
כשאתה מתרגש; — 39שבועה ;
— 40 מפריס פרסה ואינו מעלה גרה ;
— 41 למזרח; — 43 לא כבד; — 44
נפחד (כתיב מלא 45 מה ששותים;
— 48 עשה לרזה; — 49 יצור חי;
— 50 אשה קרובה; — 51 אחת מתוך
עדר הצאן.

מאונך ;

— . 1גג תחתי; — 2אשת אברהם;
— 3בתוכו; — 4גון; — 6
פעום; — 7כף רגל הפרה; — 8
האיש המטפל בפרות; 9יפי; — 10
מחלת ילדים; — 11 ארמון מבוצר

מסי

מאת נורית פו

זוג ״טרי״ עדיין אחר הנשואין,
שכבו לישון והתחילו להתווכח מי יכבה
את האור׳ עד שהחליטו כי זה אשר
ידבר תחילה הוא יכבה את האור.
פתאום דופק מי שהוא בדלת, ונכנס
חייל שנתקע ברחובות ואיו לו מקום
ללון.
הוא שואל בעברית רהוטה :״אפשר
ללון פה הלילה?״.
שניהם שותקים. שתיקה כהסכמה.
הוא מתפשט ושוכב במטה.
הבעל כולו רותח, קם וצועק :
״שרה ! ואת שותקת?״
אומרת האשד אהד ! ,כעת לך
לכבות את האור.

יהודית קליינמן,

זה אותו דבר, כמעט
השדכן מהלל לפני בחור את מעלותיה
של אחת המועמדת לנישואין :
״אני אומר לך׳ אדוני׳ זהו בשבילך
ממש זיווג מן השמים ! יפה, צעירה...״
״איך זה צעירה•?״ מתפלא הבחור.
״הרי יש לה כבר שבעה ילדים !״.
״כן״ ,אומר השדכן ,״אבל כולם
מבוגרים !״.
ברוטפלד זאב. ת״א

סימן היכרות
אסתר בת שלוש היתד, בוכה. שאלתי
אותה :״מדוע את בוכה?״ אמרה
אסתר :״הילד הרביץ לי״ .שאלתי
אותה: איזה ילד?״ אמרה :״הילד
של אמא שלו״.
— 13 גיבור טראפאלגאר; — 16 נמוג;
— 19 מה שמרגיז אותך בקונצרט ;
— 21 תשובה שאין אוהבים לשמוע ;
— 22 זמרה; — 23 טוב לאכילה כשהוא
צלוי; — 25 בו קוראים לך ;
— 26 שבועון מצויר לאינפורמאציה;
— 27 קמצן; — 28 תולעת חותכת סלעים;
— 30 מתנה; — 31 עופר בסרט
של וולט דיסני — .32 :זמן רב במקום
או במקצוע; — 36 המין החלש; — 38
פחד; — 40 לא מחוספס; — 42 מבקש
בתוקף; — 43 לא רך; — 45 מים של״;
— 46 גבעה גבוהה; — 47 פה שלי.

פתרון תשבץ 21

ישו; — 56 מנתר; — 58 טחן; — 59י
במאוזן :
— 1דשא; — 4כדבעי; — 8מסך; חניתה; — 60 זעם.
— 11 כברה; — 12 ברט; — 13 יסוד; במאונך :
— 1דך; — 2שבח; — 3ארגמן;
— 14 חג; — 15 קרינה; — 16 פס;
— 18 מס; — 19 אחו; — 20 אי; — 5דבר אחר; — 6בריח; — 7עט
— 22 סמן; — 24 פח; — 25 בם; נובע; — 8מספיק; — 9סוס; 10
— 27 קמץ; — 29 תג; — 30 מקר כד; — 17 הסתיגות; — 21 מצבת־קעין;
— 33 גב; — 34 ינשוף; — 35 מחט; — 23 מגנוס; — 24 פקפוק;!
מברשת; — 36 גו; — 37 מורה דרך; — 26 מימרה; — 28 מגשים; — 30
— 40 ים; — 41 וסת; — 43 קב; מום; — 31 קדה; — 32 נבך; — 38
— 44 פה; — 45 שמח; — 46 בר; רב מנין; — 39 דפדפות; — 42 תבלין;
— .47 מאד; — 49 לע; 50 גל; — 45 — 51 שעטנז; — 48 אישי; — 50 גבח;
״חניכיה; — 52 סף; — 54 שביל; — 53 — 55 פתע; — 54 שט; — 57 רם

כץ פותרי התשבץ שמעטפותיהם ישאו את חותמת הדואר
של תאריך לא מאויחר מיום-ד־׳הבא יונרלו שני פרסי־ספרים.

בת שבע עדי

מזכרת נצה
יעקב חזר משליחותו בהודו והביא
לחברתו מתנה; קוף קטן.
אמרה החברה :״מה נחמדה מתנה
זאת ! תמיד כשאסתכל בה, אזכר בך״.

חיים ב ,.ואברהם י.
נקמת סדרן
בקולנוע ידוע בת״א המציג סרטים
בלשיים פרץ סכסוך בין אחד המבקרים
ובין הסדרן. החליט הלה ל״סדר״ את
יריבו כראוי ותקע לו פסוק קצר :
״הנהג הוא הוא הרוצח״.
הסתגלות המורה: תן לי דוגמה של הסתגלות
גוף האדם.
התלמיד: דודתי השמינה והעלתה
20.קילו, ועורה לא התפוצץ.
י. זהר, רח׳ מזא״ה ,73ת״א