גליון 661 מתאריך 22 ביוני 1950

השער
היש ד מיון
בי נךו בין

מ א הויל

הנוכב של פיוראטונם

יפהפיה בעלת עינים נהירות כבדולח ושטרות
כהות? אם כן, השמפו שלך הוא משחת שמפו
נקה, המבליטה את כל יפי שערותיך, הופך אותן
רכות ומבריקות כמתכת שערות יפות אינן מקרה
אלא תוצאה של טיפול נכון, ואין אמצעי טוב יותר
לטיפול בשערותיך מאשר

משחת שמט
ובשביל שערות יבשות ״נקהחלם 1ןשמפר־נא
להחזיראתהשפופרתה רי קהבזמן קנ י ת חדשה•

המשיצים היחידים חברת נורית בע״ם•

שילד. סלומון׳ בת ,24 ילידת לונדון,
שכעת משנוררת מיהדות אנגליה למען
המגבית המאוחדת. הגיעה ארצה בליל
אפל וירדד, באסדה בחוף עכו, ומשם
ישר לחיל האויר, בו שרתה בתור הקצינה
הראשונה בחייל זה.
לפני כן עבדה במשרדי ה״ג׳וינט״
באירופה, מחנות פליטים, עליה ב׳,
והמשרד המרכזי לחפוש קרובים בוינה.
בין השאר שהתה כמה זמן עם קבוצת
מאיר לוין בעת הסרטת סרט ההעפלה.
היא שונאת מלפפונים ועגבניות, אוהבת
כלבי דאקל ומעריצה סרטים איטלקים
וצרפתים, ולכן רצתה לקרוא
לבנה רפאל, דור שביעי לילידי הארץ
(מצד האב) ,עכשיו בן 11 חדשים, רו־ברסו.
אולם המזימה הופרה והאם ״הס־כימה״
להסתפק בשמו של הצייר רפאל.

ל ק 1רחינ1
צעדנו צעד נוסף כדרך התאמת העתון דסטנדרד כי ד
לאומי. מהיום יתנוסס בראש >,העולם הזה״ השער החדש.
מאחר שככר היום עולה הביקוש ל״העולם הזה״ בהרבה
על כמות הניר המועמד לרשותנו( ,התפוצה עלתה ב 1,5ד
תוך חדשיים, מאז עכר העתון לידי המערכת החדשה)
וממקומות רכים כאות אלינו תלונות של קוראים וותיקים
שאינם משיגים את העתון, החלטנו להכטיה לקוראינו
הקבועים הספקה סדירה של העתון ע״י מתן האפשרות לחתום.
על מינוי בדי שיקבלו את ״העולם הזה״ לבתיהם. נעשו
סידורים מיוחדים בדי שהעתון יגיע למנויים כיום ה׳ לפני־הצהרים,
עם הופעתו כשוק.
מנויים שייכלמו את שכר־המנוי לשנה אחת מראש (כסך
3 750ל״י) יקבלו כמתנה מידי ההנהלה ספר חינם שיוכלו
לבחרו מתוך הרשימה של הספרים שזכו כזמן. האחרון
להצלחה הרכה כיותר. על מינויים לחוץ לארץ מתווספות
הוצאות המשלוח ( 600 פרוטה לשנה).
מכתבים הקאמרי נגד מוגרכי
ברפורטג׳ה שלכם על סכסוך הקאמרי (״העולם הזה״ )660 הראיתם יושר
ואומץ־לב. מה רוצים גימוגרבי? אולם
״אהל שם״ עולה 57ל״י לערב, וכמו׳
צאי שבת 120ל״י. השכר באולם מוג־רבי
נמוך, באופן יחסי.
יוסף קורכמן, ת״א
אנו מצטרפים לתביעת הקאמרי לאו־לכיס
זולים. אולם ההתמרמרות של
מוסדות ההסתדרות מוזרה במקצת. בית
״הפועל״ (מוסד הסתדרותי) דרש מאתנו
שכר של 25ל״י לערב (בלי שימוש
בבמה).
״תיאטרון זירה״ ,ת״א
כבר אמרנו במאמר: הפתרון הוא
בידי הן ודינה. עליה לבנות אולמות מתאימים.

הפלות
מלאכותיות
סוף־סוף העז מישהו להעלות את
בעית ההפלות המלאכותיות (״העולם
הזה״ .)659 הפתרון האמתי לבעיה: על
המדינה לדאוג להדרכתו של נשים איך
להימנע מהריון ומן הצורך בהפלות,
ע״י הקמת תחנות מיוחדות למתן עצות.
ד״ר ק ,.תל־־אביב

הנוכל לראות את התפריט *?

הנסיעה חנברת
##פטשמט* חדשי 1נ ׳ !

העזתם לאמר את האמת. גם אם יכ ניסו
את כל הרופאים לבתי־הסוהר לא
יחדלו מלבצע הפלות מלאכותיות, כש הדבר
נראה להם למוצדק מטעמים אנו שיים,
חברתיים וכלכליים.
ד״ר כ. חיפה
אנחנו מסרנו את העובדות. על המחוקקים
להוציא את המסקנות.

מי האייט
מי הוא אותו ״סופר משוטט״
ששלח לכם את הרפירטג׳ה הנהדרת

על תורכיה (״העולם הזה״ ?)656 דוקא
הפרטים הקטנים מעידים שנכנס לעומק.
הבעיות של המדינה שגדלתי בה.
ש. א 7לו ף,

תל־אביב.

ששש. לכל מערכת יש סודות. מדונג
לא יהיו גם לנו?״

טעות תרבותית
ברפורטג׳ה שלכם על ״מבצע יאשא
חפץ״ (״העולם הזה״ )659 אתם כותבים
שאילת נכבשה בטעות ע״י קצין תרבות
בשם ישקה. מה פרוש?
י חז קאל דינ ר, רחובות
ישקה היה צריך להגיע בשעתו למקום
אחר, טעה בג״פ בדרן, הגיע לאילוג
(אום ראשראש׳) ומצא שהמקום אינו
תפוס.

סכנת הנשואין
במאמרכם ״דויד שרעבי וחוק החינוך״
(״העולם הזה״ )659 אתם מתלוננים
שיש יותר מדי בנות ופחות מדי
בנים בסמינריון. האם אתם רוצים לומר
בזה שבחור עולה על בחורה במקצוע
ההוראה? אם כן — התביישו לכם.
במשפטים קדומים כאלה.
חנהש ,.ירושלים
אמרנו שלמורות צעירות צפויה סכנה
של נשואין, ואז ה 1אובדות למקצוע.
מורים (מין זכר) ממשיכים בדרך
בלל במקצוע גם אחרי נישואיהם.
הזירות נדהמתי לראות ב״העולם הזה 659י
תמונה של חזירים מאוסים האוכלים
תפוחי־אדמה.
ש. י .רייכוד, פ״ת.
גס אנחנו היינו מסכימים שנאכל׳
תפוחים אלה בעצמנו.

באגדאד יתי

יפה׳ ושוררת בו אוירה שקטה וענוגה.
רעש הרחוב אינו חודר הנה. תזמורת
מערביות והקירור
מנגנת מנגינות
החשמלי מרגיע את העצבים. אני יושב
ליד שלחן ומזמין משקה קר. כעבור
רגעים אחדים מתיצב לפני בחור צעיר,
ממושקף, כבן .26 שמו סובחי, הוא
נוצרי ומבקש רשות להצטרף אלי, יחד
עם חברו אנטון. אני מסכים בחפץ לב.
סובחי הוא פקיד ממשלתי המשתכר
16 דינר לחודש, אינו משלם שום מם,
וזה מספיק לו לחיות בנוחיות. לפני
זמן מה היה אחוז גדול מבין פקידי
הממשלה יהודים. עתה הוחלפו בפקידים
מוסלמים. הוא תומך במפלגת אל־אית־יחד
אל־דסתורי של נורי אל סעוד אבל
תמיכה זאת איננה מחייבת אותו לשום
פעילות. המפלגה גם איננה זקוקה לשום
פעילות של קהל אוהדיה. המנהיגים
יעשו את כל מה שצריך בעצמם.

1950

סרטים אמריקא ים ,״ארט־סטות״ מקומיות ורכו ש יהוד*
נטוש מעסיקים את מולד ת ה״אלף ליל ה ולילה״ .ב ה
בורחים הבול ש ת, הבאקשיש והרקבון הבוליט׳

— מיוחד ל״חעולם חזה״ -
״אוקיי סר״׳ אומר פקיד משרד הפנים
העיראקי ומחזיר לי את דרכוני. אין
חשה אני כשר. דרכון אמריקאי הוא מפתח
קסמים בכל ארצות תבל, מעברו
הזד, של מסך הברזל.
מונית ישנה ועלובה עומדת בחוץ.
אני יושב ליד הנהג, המכונית נוסעת.
הכביש הומה מתנועה רבה של כלי
רכב מכל הסוגים. אוטובוסים רעועים ורועשים,
עגלות סוסים ומכוניות מפוארות
או פחות מפוארות. מוסטפא, הנהג,
מסביר לי באנגלית הרצוצה שלו כי בדיוק
ליד שדה התעופה נמצאת תחנת הרכבת
לקרקוק. ובודאי הגיעה עתה רכבת. לכן
התנועה הרבה הזאת.

רחוב אלגבי של כגדאד
״עתה נפנה לרחוב ראשיד,״ מודיע
מוסטאפא .״זהו הרחוב הראשי.״ תמהתי

אנטון הוא בן ,27 מורה בבית
הספר התיכון אל־ריצאפה. משכרתו אף
היא אינה עולה על 15 דינר. הוא מקוה
כי יועבר לבית־ספר יהודי, שם יותר
קל לעבוד, כי מלמדים רק לפני הצהרים,
ואז הוא חפשי לתת שעורים פרטיים
ולהשתכר מעט כסף מן הצד. זה כבר
שנתיים שהממשלה אילצה את ועד הקהילה
היהודית לקבל מורים ממשלתיים
לא־יהודיים בכדי שאלה ישמרו כי לא
תופץ בבתי הספר תעמולה ציונית.

מזכרת מפלסטין
מוסספא נראה כבן ,26 שחום ובעל
שערות שחורות, טיפוס יהיר ופטפטן.
הוא לבוש חליפה כחולה ועניבה למרות
החום, ומתניו חגורות חגורה צבאית גסה,
בראותו כי אני מביט בחגורתו, הוא מחייך
חיוך עליון ואומר :״החגורה הזאת
הבאתי מפלסטין, ואני מחזיק בה
כמזכרת יקרה״.
מתברר כי מוסטפא היה אחד הלוחמים
הראשונים שהתנדבו להציל את פלסטין.
כמד, זמן היה שם? 4חדשים, והשתייך
למפקדת נבלוס. לבו פשוט שבור כשהוא
חושב על אחיו המסכנים בפלססין. ובכל
זה אשמים המצרים .״צבאנו״ ,הוא אומר,
״נשאר בפלסטין עד הסוף, אבל כשראינו
כי כולם ברחו משם ואף אחד לא רצה
להמשיך במלחמה, נאלצנו גם אנחנו לחזור׳
אבל אנחנו עוד נשוב לשם. אנחנו
עוד במלחמה עם היהודים, לא חתמנו
אתם שום חוזה״.

לא למכירה
שני שוטרים עומדים משני עברי
הככר ומכוונים את התנועה. הם לבושים
מכנסיים שחורים ומעיל לבן וכובע
טרופי אשר מרומו מזדקר סמרור מבריק.
עורפו של השוטר מוגן מפני
השמש הלוהטת ע״י יריעת בד קטנה
תלויה בשולי הכובע המקסים הזה.
אני שואל את מוסטפא אם אחד השוטרים
היה מסכים למכור לי את כובעי,
והוא שוב מעמיד פנים של נעלב קשה.
במרחק כחמשים מטר מהככר אנו
עוברים גשר ברזל אשר אורכו בערך
400 מטר. הוא מקשר את שני חלקי
בגדאד, אל־כארך ואל־רצאפה, על שתי
גדות חדקל.
על שפת אל־רצאפה עומדות סככות
רעועות עשויות מחצלות. אלה ד,ן ״בתי־המרחץ״
— הפלאז׳ה — של בגדאד,
חבורת ילדים ונערים, רובם ערומים,
מתרחצים במים המזוהמים של הנהר.
אחדים הרחיקו לשחות עד לאמצע הנהר,
שם המים צלולים ובהירים.

,העולם הזח״ ,מס׳ 661

נפט וקומוניסטים
אחרי זמן מה מתנצל אנטון ועוזב
אותנו. אני שואל לדעתו של סובחי
על בעית הזרמת הנפט .״בכלל,״ הוא
אומר ,״בענין זה כמו בכל ענין אחר,
רק מלים יפות ומצלצלות הן הקובעות
את יחס העם, מפני שהמנהיגים נשאו
נאומים מפוצצים נגד הציונים. למרות
הנזק הנגרם להם ע״י הפסקת
הזרמת הנפט לחיפה, תומך הקהל בהתלהבות
בקו הממשלה. ואם מחר תקום
ממשלה שתאמר שחייבים להזרים את
הנפט כנשק נגד הציונות, יסכים העם
באותה התלהבות״.
״ומה בדבר הקומוניזם אצלכם?״
אני שואל את סובחי.
״המפלגה הקומוניסטית פעם היתד,
כוח בבגדאד, אולם היום היא מתה.
אחרי שתלו חמשה מחברי מזכירות
המפלגה ואסרו רבים אחרים אין לה
כל סיכויים לקום לתחיה. המשטרה
חזקה מדי בעולם״.
היום עומד בראש אגף החקירות
של משטרת עיראק אדם בשם נאייל,
אימת בגדאד כולה. הוא הצליח לחדור
למפלגה הקומוניסטית ואף להבחר
כחבר הועד המרכזי. הוא אשר הרס
את המפלגה.

אהבה למפירה
־־ סובחי מציע להראות לי את העיר.
אני מבקש ממנו כי יקחני לקילאצ׳יה.
הוא מסתכל בי בבהלה, ואני מבין
לרוחו. זהו רובע הזונות של בגדאד.
אם אני רוצה נשים, הוא אומר לי,
יקחני למקום נאה יותר, אולם אני
מסביר לו כי אין זה מבוקשי, אלא
לראות את רחובות העיר העתיקה.
אנחנו עוברים דרך סמטאות חשוכות
ומסריחות. שום דבר לא השתנה כאן
מאז ימי נבוכדנאצר. הבתים עשויים
חימר ונודף מהם ריח של צואה ורקבון.
הבתים אינם ראויים גם למשכן בהמה.
אנחנו מגיעים לחאן ארוך ואפל.
נשים צווחות את הזמנותיהן וילדים
מציעים סחורה — ,החל י בנשים וכלה
בחאשיש. סובחי מביט סביבו בבהלה.
מה יהיה אם מישהו יכירו כאן. אני
מרחם עליו, ואנו חוזרים לעולם ה־
״מתורבת״.

בוגדים כמולדת
פסל סעדדון
הוא היה ראש נדמשלת עיראק, אבל העם לא אהב אותו והוא התאבד. מעשה
•ין ׳!*דה רכש לו את אהדת עמו, שהקיס לו פסל מפואר.
על הכרזתו המוקדמת של מוסטאפא.
מדוע מודיע הוא על הרחוב עוד לפני
שהגענו אליו?
מיד הבינותי את הסיבה. כי עם
פנייתו לרחוב, כבר לא היה למוסטאפא
זמן לטפל בי. כל תשומת לבו היתד,
נתונה לרחוב. הוא נהג כשראשו נטוי
מחוץ לחלון המכונית וזרם בלתי פוסק
של גידופים וצעקות זורם מפיו. הוא
מקלל את הכל. את נהגי האוטובוסים
והעגלונים, ד,ולכי הרגל ורוכבי האופנים.
התנועה ברחוב זה היתד, כה כבדה,
עד כי המכונית התקדמה באיטיות של

משני צדינו מזדקרים בנינים גבוהים,
אשר כל שני בהם הוא בית מלון
וכל שלישי קולנוע או קפה. וגם חנויות
מפוארות (באופן יחסי) לא חסרות.
מוסטאפא עוצר לפני הכניסה למלון
רג׳נט פאלאס, ומשרת בתלבושת לבנה
נוטל את המזוודות ונכנס למלון.
אני מקבל חדר מפואר עם חדר אמבט
ונוחיות מיוחדים לי. המחיר ליום —
בולל ארוחות — שני דינרים (שתי ל״י
בערך)׳ המשרת ממליץ על בית־קפד,
ברזיל, באותו רחוב, כעל המקום אשר
בו אפגוש את האינטליגנציה המקומית.

שני אינטליגנטים
בית קפד, זה הוא אולם רחב ומרוהט

אנטון היה רוצה לעבוד בבית הספר
״אליאנס״ .זהו בית־ספר גדול ומסודר
ותלמידיו שייכים למשפחות היהודים
האמידים.

״בוא אראה לך כיצד עוזבים היהודים
את עיראק,״ מציע לי סובחי ומוביל
אותי לרחוב שהוא בעצם רק סמטה
רחבה.
ליד בית כנסת מ׳יטופף המון רועש
ופרוע. זהו בית הכנסת .״מאיר טואג״,
המשמש כלשכת הרשמה ליהודים הרוצים
להגר לישראל. גברים, נשים וטף צובאים
על הדלת הצרה. ומשתדלים לה־דחף
בכוח- .
(המשך בעמוד )7

גשר פייצאל

הוא היה המלך הראשון של עיראק׳ ,אבל האנגלים לא אהבו אותו והוא
מת. מותו רנש לו את אהדת האנגלי ם, שהקימו לו נשרים, סללו כבישים
והקימו פסלים לתפארתו.

כיצד מגרשים מסתננים?
אנו קוראים בכל יום על מעשי המסתננים ועל דרכי המלחמה כדים.
מרוב הרגל נוטים אנחנו לשכוח שהמדובר כאן לא ב״בעיה״ מופשטת —
אלא באנשים חיים. טרגדיה גדולה היא׳ אכזרית ומזעזעת. תמונות מעטות
אלה באות להזכיר לנו עובדה קטנה זו. הן צולמו על ידי מקסיםסלומון .
סופר ״העולם הזה״ ,בשעה שנלווה אל אחד הפטרולים הלוחמים במסתננים.
תפקיד קשה הוא. חיילים בעלי נסיון קרבי יודעים מה קל היה׳ בעצם
ימי הקרבות, להסתנן בלילה בין משלטי אויב צפופים. והנה יש לנו, כיום׳
גבול אינסופי. ומעבר לגבול יושבים פליטים מזי־דעב ומרי־נפש, שאין להם
מה להפסיד, והשונאים את תושבי ישראל שנאת־מוות.
שום מדינה אינה יכולה לסבול שאנשים מזויינים יעברו את גבולותיה
בלילות — קל וחומר כשאנשים אלה באים כדי לשדוד. תהיה הטרגדיה האישית
שלאנשים אלה כאשר תהיה — המדינה מצווה להגן על חיי תושביה ועל
רכושם. לאותם החיילים והשוטרים הממלאים תפקיד זה מגיעה תודת כולנו.
אולם. .
אולם אין המדינה. יכולה להרשות לעצמה להניח ליחידים לבצע — ולוא
גם מתוך אידיאליזם מסולף — מעשים המכתימים את שמנו בעיני העולם
ובעיני עצמנו.
יבויל להיות שלא מעטים הם הסבורים שהטלת אימה על המסתננים
היום היא הדרך היחידה למנוע הסתננות מחר. הנסיון כבר מוכיח שגם מבחינה
היעילות זוהי שיטה מוטעית. מסתננים אלה אינם שודדים־מקצועיים. הם
פליטים מרי־נפש, שאין להם מה להפסיד. מעשים אכזריים לא יעצרו אותם,

על האשמות הכבדות שהוטחו
אין אנחנויכולים לעבור בשתיקה
יכולים גס להסתפק בהצהרות
בפנינו ושהידהדובעולם כולו. אין אנחנו
סתמיות. חייבת להיערך חקירה ציבורית כנה. ואם יימצא שבוצעו מעשים לא
הוגנים — חייבים האחראים לבוא על עונשם.
ולאו דוקא מחשש ״מד, יאמרו הגויים״ .שום חברה בריאה אינה יכולה
לסבול כי באחת מפינות חייה — ולוא גם תהיה פינה אפלה ורחוקה —
יבוצעו מעשים הסותרים את החוק׳ את המוסר, את ההגינות האנושית. כי
אם ניתן לנגע כזהלגדול כיום, כשהוא מכוון כלפי ״זרים״ — מי יתן לנו
ערובה שמחר לא יהיה מכוון כלפי ״אויב פנימי״ ומחרתיים כלפי כל יריב
פוליטי? לא יתכן מוסר־על־תנאי. ולא יתכן שנחנך חלק מן הדור הצעיר
ביותר ברוח הפורקת את מצווח האנושות.
ההסתננות היא מכת המדינה. לא נמנע אותה במעשי־הפקר. נוכל
לצמצם אותה ע״י שיטות־מלחמה יעילות יותר: יחידות ניידות יותר, קשר
מהיר יותר, הגנה מקומית יעילה יותר. אולם פתרון סופי לבעיה זו יכול
לבוא רק עם הרחקת הפליטים הערבים מגבולנו ושיקומם.
מעטים יודעים להעריך באיזו מידה מרעילים הפליטים המיואשים יאת
האוירה בכל ארצות ערב, באיזו מידה הם משחיתים׳ את הסיכויים להסדר של
שלום. .כל החוזרים מסיור בארצות ערב תמימים בדעה שזהו המכשול הגדול
ביותר לחיסול מצב המלחמה. כל מסתנן החוזר מ״טיול״ בישראל כשבפיו
סיפודי־זוועה -שופך טיפת־שמן נוספת על מדורות השנאה. הערך המעשי
להפחדת מסתננים־בעתיד מפוקפק. הנזק המידי, המוחשי, ברור ובולט.

־.״העולם הזה״ ,מם׳ 661.

.,פה נולד תי ופחאמכר 1״ אומר חלים רמאדן לחוקר (משמאל) אחרי שהובל עם חבריו כעדר לתחנת
האיסוף והחקירה (למעלה /אחרי החקירה הס מחכים באדישות לגירוש (למסה׳ .לכמה זמן ישארו מעבר לגבול?

״ מוטכ לי ל מו תכרוכהמאשר לגוון} כרעכ אומר חליס רמאדז (למטה מימין) לחייל הממונה על הגירוש. בהתקרבם לגבול הישראלי
מכוסים פני השבויים (למסה במרכז) .שימז לב למספר על זרועו של החייל השומר (למסה משמאל) — רבים מבין העולים החדשיס, שעברו את מזורות
הגיהנום של מחנות הריכוז באירופה, חסרים את היחס הנאות לשבויי המדינה. ברור שמעשי אכזריזת לא יעצרז בעד חלים רמאדן לחזור שוב ושוב לארץ.

פשעי 0

רחוב המלך \׳וו־\׳ 82
פעולה מוצלחת ביותר נרשמה בשבוע
שעבר לזכותה של משטרת תל־אביב׳
אשר באזורה מתחוללים כשבעים
אחוז מכל הפשעים במדינה. שלשה אנשים
החשודים בביצוע השוד לאור היום
ברחוב המלך ג׳ורג׳ בת״א, נעצרו בזה
אחר זה תוך 36 שעות מאז אירע הפשע.

״בוקר טוב׳ הגברת ליסנר״
ביום ג׳ בשעה 10.50 לפני הצהרים
נשמע צלצול בדלת אחת הדירות שבקומה
שלישית בבית מספר ,82 ברחוב המלך
ג׳ודג׳׳ בתל אביב. הדיירת׳ מריאנה ליס־נר,
אלמנה בת 58׳ המתגוררת עם בתה
בדירה (חדר ומטבח) פתחה את הדלת,
על הסף עמדו שלשה אנשים צעירים
ואלגנטיים.
״בוקר טוב׳ הגברת ליסנר״ — אמר
אחד מהם׳ המתואר כצעיר יפה תואר
בעל שער שחור הנה באתי, כפי
שנדברנו״ .גברת ליסנר מספרת כי
אדם זה יום לפני כן, כאשר ביקר
בדירתה, הציג את עצמו_ כאיש המודיעין
(אינטליג׳נס) של המדינה. גברת
ליסנר היא יוצאת גרמניה המערבית והאדם
דבר אליה בשפת אם שלה. הוא
הסביר לה, כי שרות המודיעין חושד
באדם מסוים, וכפי שידוע לו, מוצאו
של האיש מאותה עיירה שהאשה באה
משם .״אני מבין׳ כי הדבר אינו נעים
לך ביותר״ — אמר — ״אולם הגברת
ודאי תסכים אתי, כי למען המולדת
יש לעשות מאמץ ...האם תסכים לזהותו
אם יובא אליה י״ .גברת ליסנר, אשר,
אינטליגנטית ומתקדמת, ציונית ותיקה,
הבינה את המצר .״מובן מאליו״ —
אמרה — ״אם על ידי כך אוכל לשרת
את ארצי — עשה אעשה אשר תטילו
עלי. הבא את האיש ואומר לך אם
הכרתיו פעם ומה ידעתי עליו״.
האיש הודה באדיבות, רשם רפורט
(ואגב, שכח את עפרונו בדירה) והבטיח
לבוא עם ״החשוד״ .״כמובן״ — הוסיף
— ״כל הענין הוא סודי ואין אדם צריך
לדעת על זה״.

ולפתע שם אחד מהם עיניו על האשד: ,
״נדמה לי כי יצאה נשמתה״ ,העיר.
״מוטב שנשאיר את הדלת פתוחה. חבל
עליה, אולי עוד יצילוה,״ שמעה האשה
את הבלונדיני אומר.
השלשה יצאו את המקום. השלל
היה ״חלש״ הרהרו ודאי בלבם בדרכם
בחזרה. מזלם לא שיחק להם. סכום
כסף גדול היה אמנם בדירה, אך הוא
נמצא במקום כזה שלא עלה כלל על
דעתם לחפש בו...

החקירה מתחילה

הפרטים הנ״ל נמסרו לחוקרי המשטרה
קרוב לשעה אחת אחרי דצהרים,
לאחר שהגברת ליסנר, שהובאה לבית

בדירה מתגוררות הגברת ליסנר
ובתה׳ פקידה בקריה, כלומר: אין בדירה
גברים — עלה בדעתו של החוקר.
משום כך חשובים סימנים שיוכלו לשמש
מפתח לפענוח הפשע. עבדו חוקרים
אחרים בחוץ, שאלו כל אחד מהשכנים,
הילדים (ששיחקו בקרבת מקום) ,החנוונים׳
אם חשו במשהו חשוד. איש לא
ידע לספר דבר.
באותה שעה, בבית החולים ״הדסה״,
חיכה חוקר מומחה אחר לרגע בו יוכל
לדבר עם ד,קרבן עצמו. כאן המקור החשוב
ביותר׳ שהרי רק האשד, עצמה
יכלה לגלות את הפרטים. והדבר צריך
להיעשות בהקדם האפשרי.
כשעה אחר הניתוח יצא הרופא ופנה
לחוקר ״אתר, יכול לדבר אתה״

מ קו ם הפש?{ :כך נראה החדר ברחוב המלז ג׳ורג׳ 82 לזזוקרי המשטרה
שהגיעו למקום נזיד עם קבלת ההודעה — שלוליה של דם על הארץ, זוג
כסיות לבנות שנזרקו ע״י השודדים בשעת החיפוש וחבל־הנביסה בו קשרו
את קרבנם. כן השאיר השודד הראשון עפרון בשעה שביקר לראשונה מקום,

הפעולה מתחילה
שני הנותרים (התיאורים (א) :יותר
נמוך, שפם שחור׳ רחב כתפיים ו>ב) :
גבוה, אלגנטי מאד, שחור) לא אמרו,
כאמור, הרבה, מאחר שתל אביב מלאה
טיפוסים כאלה. אולם בכל זאת החלד,
החקירה גם בכוון זה. היא התבטאה בזה
שמחזיקי ״הארכיון״ החלו לחטט אחר
תמונות גברים גבוהים ואלגנטיים ושחורים
בעלי שפם ...אולם בשל הסיכויים
היותר גדולים למצוא את האיש הבלונדיני
התרכזה הפעולה בכוון זה.
אנשי המחלקה המיוחדת ירדו לעולם
התחתון, כדי לשמוע מפי אנשים אם
מוכר להם טיפוס כזה. בה בשעה חיטטו
ראשי מחלקת החקירות באלבום תמונות
של אלפי דפים. תחילה הוצאו משם
מאות התמונות של כל הבלונדיים,
אחר כך בחרו מביניהם את כל הגבוהים.
לבסוף נתקלו בכמה תמונות שהתאימו
יותר לתאור הנידון. ביחוד משכה את
תשומת לבם של החוקרים תמונה אחת,
הגם שהיא לא נמצאה באלבום הפושעים
המועדים אלא בזה המכונה במשטרה
״כדאי לדעת״ .זהו אוסף של פרטים
ופרטי פרטים על אנשים שיש יסוד
להטיל בהם חשד: מקור פרנסתם לא
ידוע, קלפנים, נראים במועדוני לילה,
מבזבזי כספים, נראים בחברת אנשים
חשודים׳ וכיוצא באלה. והנה באלבום
זה נתקלו החוקרים בתמונה של אדם
המכונה ברשומות בשם ״פרדי האנגלי״:
גבוה׳ שער בלונדי ולחיים ורודות...

״פרדי האנגלי״ חוזר הביתה

״לא, אינני מבירה אותו״
עתה עמד לפניה האיש מאתמול ואתו
עוד שני אנשים, אחד בלונדי, גבוה,
והשני שחור שער ובעל עור כהה ושפם.
האיש מאתמול הצביע על הבלונדי ושאל
אם היא מכירה אותו. גברת ליסנר
ביקשה מהאיש. שיסיר את משקפיו.
הוא עשה כן .״לא, אינני חושבת שאני
מכירה אותו״ ,אמרה ופנתה לבלונדי :
״והאם אתה מכיר אותי?״ ״לא. אינני
סבור כך״ ,השיב ״האדם השחור״ בגרמנית.
בו ברגע, לדבריה, הלם מישהו
על ראשה של האשה, והיא צנחה ארצה
מתבוססת בדמה.
השלשה קפצו אליה׳ קשרוה בחבל
כביסה וסתמו את פיה במגבת טבולה
בנוזלים מרדימים. האשד, החלה לצעוק
ואו הכוה שנית על ראשה. בינתיים
הזיזו האנשים את המגבת באופן שהמקום
הרטוב לא נגע עוד בפניה. האשד,
יכלה לראות אשר מתרחש בבית,
אך העדיפה לעצום עינים ולהעמיד פנים
של מתה.
האנשים החלו לחפש בארונות, במגירות
ובכל מקום אחר. הם חיפשו
במהירות אך בקפדנות. בקופסה אחת
היו 36 לירות׳ במקום אחר, חבוי בתוך
ארון הלבנים, טבעת זהב. הם הסירו
מעל גופה של האשד, הקשורה שרשרת
זהב וסיכה׳ והמשיכו לחטט בדירה. הם
הפכו את הרהיטים, חיפשו אחר מחבואים,
ומצאו עוד כמה תכשיטים לא
יקרים. הדבר ארך כעשרים דקה.

נקודות נדירות יותר והן: שער בלונדי
בהיר מאד, קומה גבוהה ולחיים ורודות.
״גבוה׳ בלונדי, ולחיים ורודות —
זה המפתח היחיד שעלינו לאחוז בו״,
קבע הקצין פראג, ראש מחלקת החקירות׳
בישיבה דחופה של ראשי המחלקה
— ״ועלינו לפעול מיד בכוון זה״.
וההודעה שיצאה בו במקום למחלקה
המיוחדת היתה :״פעולה מאומצת ביותר
לגילוי אדם גבוה, בלונדי ובעל
לחיים ורודות ! ״

הכם ן? לא נמצא ...אף כי הפכו השודדים את כל הדירה על פיה לא
מצאו אלא 36ל״י. סכום כסף גדול היה חבוי במקום־סתר ולא נמצא על ידם...
החולים, עברה ניתוח, ומיד אחר כך,
מתוך מאמץ כביר, מסרה את עדותה.
ומצאה את השכנים, שנכנסו לדירה
כמה דקות אחר שהשודדים הסתלקו
לשמע אנחות האשד, הפצועה. על הרצפה
בחדר נראתה שלולית דם גדולה
ובתוכה זוג כסיות לבנות, שנפלו לתוכה
תוך כדי החיפושים. בפתח הדלת
נראו שתי פרסות תלויות על חוט —
קמיע למזל טוב. השודדים לא נגעו
בהן: לא נמצאו עליהן כל טביעות
אצבע. לעומת זה נראו סימני סולית
גומי של נעל גברית בקרבת שלולית
הדם.

בלונדי ולחיים ורודות...
תיאורה המדויק של מריאנה ליסנר
העמיד את החוקרים מיד על פרטי המקרה.
השיטה לא אמרה מאומה. בשטה
כזו משתמשים רבים וגם ה״טריק״ (מעשה
בבלש) אינו משמש מפתח. לעומת
זאת — תיאור שלשת הגברים, כאן,
הבינו החוקרים — המפתח לפרשה.
ביחוד משך אחד התיאורים את תשומת
לבם של החוקרים, והוא של הבחור
הבלונדי. השנים הנותרים היו גברים
אלגנטיים, שאין בתיאורם משום סימנים
מיוחדים. לעומת זה השלישי, כפי
שתואר על ידי האשד״ יש בתיאורו כמה

אולם את פרדי לא קל למצוא. יש
לו כתבות אחדות. קשה לדעת היכן הוא
מתגורר באמת.
השעה היא שלש אחר הצהרים —
ארבע שעות אחר השוד. שלשה בלשים
יוצאים בעת ובעונה אחת לשלש כתבות
בתל־אביב — שדרות נורדאו,
רחוב דיזנגוף ורחוב גורדון. כל בלש
מלווה שוטר. כעבור רבע שעד, מתקבלות
במטה שתי הודעות, משדרות נור־דאו
ורחוב דיזנגוף: והן אומרות
תוצאות שליליות.
הבלש השלישי אינו מודיע דבר, וזה
אות כי הפעולה מתקדמת. עוברות עוד
עשר דקות ואין הודעה — ההשערה
מתחזקת.
למקום ברחוב בוגרשוב נשלחת חולית
שוטרים. היא מוצאת את הבלש
והשוטר בחדרו של פרדי. במקום מצא
הבלש עלמה צעירה ויפה, מאזינה לרדיו,
מעשנת סיגריה ומחכה־ לשובו של
פרדי .״ברשותך״ — אמר הבלש —
״נחכה שנינו״ .אותה שעה מוקף כבר
הבית בלשים( ,על כל צרה שלא תבוא).
וכעבור שעה חוזר פרדי הביתה. על
הסף עומד אדם גבוה, בלונדי ובעל
לחיים ורודות.

״בחור, האם יש לך אמא ז״.״
במקום נשארים שוטרים. הבחורה
מוחזקת במעצר זמני. הפעולה נמשכת
בסודיות באופן שדיירי הבית ואיש
מבין העוברים ושבים אינם יודעים
מאומה על המתרחש. מכאן נוסעים החוקרים
עם פרדי ישר לבית החולים.
הפצועה מזהה אותו מיד׳ אך ליתר
בטחון היא מבקשת שיפנה אליה בגרמנית
ולפי זה תוכל לומר בודאות אם

,סעזלם הזה״ ,מס׳ 661

זה האיש. הוא עושה כן, והאשה אומרת
:״זהו. כן, זוהי הפעם השניה
שהאדם הזה מוצג בפני היום. אלא שהפעם
המציגים הם בלשים אמתיים...״
פרדי, שלא גילה עד כה סימני התרגשות,
מתפרץ בבכי. האשד, פונה
אליו ברחמנות :״האם אין לך אמא?
כיצד יכולת לעשות כדבר הזה לאשה
זקנה?״
״פרדי האנגלי״ בא לארץ לפני כמה
חדשים. שמו האמתי הוא פרידריך פישל
והוא בן .21 בחור שעושה רושם תרבותי׳
עדין בהליכותיו. הוא בא מאנגליה,
מקום שם חיים הוריו, לאחר שכל
המשפחה הגרה לשם לפני שנים אחדות
מצ׳כוסלובקיה. בכיסו נמצא שטר
של עשר לירות והוא מקומט ביותר,
סימן כי הכסף נדחף לכיס מתוך חפזון.
גם כסף נוסף נמצא אצלו׳ אך הוא
טוען, כי מכר כמות של נקניק, שנשלח
לו על על ידי אמו מאנגליה. אכן׳ יש
אמא לפרדי, וככל אמא — זוכרת היא
את בנה ושולחת לו נקניק...
המלים הפשוטות של האשד, הפצועה
:״כיצד יכולת?״ ו״האם אין לך
אמא?״ זעזעו כנראה את פרדי.

*״*חמארכיכרחוב בוגרשוב*״

הבית ברחוב בוגרשוב עודנו מוקף
והבלשים יושבים בחדרו של ״פרדי
האנגלי״ .החשבון הוא פשוט: יתר
בני השלישיה עלולים להופיע כאן. כעבור
שעה מופיעה בחורה והיא נעצרת
ונלקחת למשטרה. עוברות כמה דקות
ובחדר מופיעים שני גברים. ושוב
נלקחים הללו למשטרה.
כדי לא לעורר חשד בסביבה יוצאים
הבלשים עם עציריהם דרך החצר. לא
הרחק מהמקום מחכה להם מכונית
הם מסיעים את האנשים וחוזרים לדירה,
מקום שם נמצאים הבלשים. במשך
שלש שעות נעצרים שמונה אנשים.
במשרד החקירות מתברר כי אין
להם קשר עם המעשה ברחוב המלך
ג׳ורג׳ .אך כדי לשמור על הפעולה בסוד
מוחזקים הללו, וכן הנשים, במעצר,
אם כי נאמר להם מיד, כי אין המשטרה
חושדת בהם. כדי להפגין את
היחס הטוב, מביאים להם אוכל וסיגריות,
ומעצרם דומה לבית מלון...
דק בשמונה בערב מופיע במקום
אדם המתאים לתיאור מספר שנים :
נמוך יותר, שפם שחור, רחב כתפיים.
בראותו שוטרים במקום, מפליט
האיש בתמהון ״פורקוא?״ (מדוע).
מסתבר כי הלו שומע רק צרפתית.
בחקירה נודע, כי הוא צרפתי נוצרי, בן
פאריז, כשנה בארץ׳ ושמו ז׳ן ז׳אק
לבל. בפתיחת החקירה אומר האדם
בבת צחוק :״ 51 יום הייתי בידי, גיס־טפו׳
והם לא הוציאו מפי מלה״ ,כאילו

ביקש להסביר למשטרה, כי לא כדאי
לה להשתמש בשיטות אלה ...עם מעצרו
שוכנעה המשטרה, כי לבל הוא האדם
השני בשלישיה.

בולשת חודרת לאמנות...
עתה נשאר למשטרה לסיים את המשימה:
לאסור את האדם השלישי.
עתה גם ברור לחוקרים כי האיש השלישי
הוא שביקר אצל הגברת ליסנר
יום קודם לכן שהציג את עצמו כאיש
המודיעין.
נערכת חקירה בין כל ידידי הבית
העצורים במשטרה: מי עוד משתייך
לחבורה זאת? שנים מהעצורים יודעים
לספר כי אדם בשם ורשבסקי בא מדי
פעם בחברה זו.
״מיהו ורשבסקי זה?״ לשאלה זו
קשה להם להשיב. ידוע להם רק כי
הוא ״משחק לפעמים באחד התיאטרות
בתל אביב״.
מיד נערך מפקד של כל ״הכוחות
האמנותיים״ במדינה ...השם ורשבסקי
נמצא בין המשתתפים בהצגה ״אופנבך
בתל אביב״ של ״לי־לה־לו״ .שנים מבין
הקצינים החוקרים נמנים במקרה על
אוהדי תיאטרון זה וביקרו פעמיים
בהצגה זו. הם נזכרים בדמויות אשר
בהצגה, אחת אחת׳ — כן, אדם אחד
המשתתף שם מתאים בערך לתיאור...

לונדון -פאריס -לודז

החוקרים מחליטים, כי אין טעם

בהפסקה יוצאים
להם אנשי גבעתיים
והסביבה למזנון ובעוד
הם מחליפים
דעות על ההצגה,
נערך מאחורי הקלעים
מחזה שונה
לגמרי .״אתה מנשה
ורשבסקי?״ שואלים
אותו השוטרים
כדי למלא אחר שיג־רא
חוקית .״אתה
עצור בשם החוק״
ומיד נמסרת לו אזהרה
להגנתו.
מר ולין, מנהל
התיאטרון, עומד חיוור
כסיד .״האמנם?״
שואל הוא את הק״ורשבסקי
צינים.
מנשה
חשוד בהשתתפות
בשוד״.
ורשבסקי הוא בן
להורים שחקני במה
בלודז, שנדד בשנות

הקרבן מריאנה ליסנר: כבולה, שותתת־דם
ורטובה מסמי־ההרדמה עקבה אחרי כל
תנועה של השודדים. מיד אחרי שנותחה מסרה
את חיתאור המפורט אשר הוביל למאסרם,
כדי שהמשטרה תוכל לעבד את החומר,
משמע להפוך את העובדות ל״תיק
משפטי״ .ומכאן ואילך נמצא גורלם
של פרדי פישל, ז׳ן לבל ומנשה ורש־בסקי
בידי בית המשפט.

בגדד, יוגי 1950

החשוד פרידריך פישל (״פרדי האנגלי״) ,כבול באזיקים, מתנפל
על הצלם (ו. זינגח) .בראותו את המצלמה. השוטר בעל האקדח השלוף רודף
אחריו, בעוד שהחשוד ורשבסקי (מאחוריפישל) מכסה את פניו במטפחת).
לחפש עתה אחר
האיש. אם ייעדר
מההצגה הערב —
סימן רע הוא לו.
ולא — ימצאוהו
על הבמה.
״לי לה לו״ מציג
אותו ערב בגבעתים.
בערב יוצאים החוקרים
להצגה. שנים את יראו
מהם
״אופנבך בתל־אביב״
בפעם השלישית.

החשוד מנשה ורשבסקי שיחק את תפקידו
׳ב״אופנבאן בתל־אביב״ בלי־לה־לו, בשעה שק־צינייהמשטרה
פראג וזוהר ישבו בין הקהל
וחיכו בקוצר רוח להפסקה, כך י_ לעצור אותו.,.

.העולם הזה״- ,מם׳ 661

מסתיימת׳ ואילו בחלק
השני אין ורשב־סקי
משתתף.

על הבמה עולה
השחקן, ובתמיד
מבצע את תפקידו.
אלא שהפעם יושבים
בין הקהל ״הבמאים״
החדשים שלו
— באי כ1ח החוק.
עתה יש להם הזדמנות
להסתכל בי
ולהשוותו לתיאורו.
כדי לתת לתושבי אפשרות גבעתיים
ליהנות מההצגה אין
השוטרים מפריעים.
המערכה הראשונה

(המשך מעמוד )3
מן הצד עומדים שני שוטרים ״לשמור
על הסדר״ .אני יודע היטב סדר
מהו בשבילם. אני ניגש אל אחד מהם
ונותן לו כמה פרוטות. מיד מופיע גם
השוטר השני ודורש את חלקו, ואני
נאלץ לשלם גם לו. בשאגה האומרת
כולה אוטוריטטה הם מפנים לי דרך :
״תנו מעבר להוד מעלתו״ ,הם צועקים.
והוד מעלתו נכנם לבית הכנסת.
בפנים יושבים כמה אנשים ליד
שלחנות ורושמים את שמות המבקשים
היתר יציאה. כשיגיע תורם, יקבלו הוראה
מהמשטרה להתיצב עם ו*ופציהם
בבית הכנסת ״מסעודה שם־טוב״ לשם
סידור דרכון ושלילת אזרחותם העיראקית.
הם ישלמו 12 דינר דמי נסיעה.
איזה סוף מר לקהילה מזהידה...
בחוץ. אומר סובחי :״תמיד ידענו
שהם בוגדים בלבם, שיילכו להם
לישראל שלהם. הם ימותו מרעב שם״.
על הרכוש אשר הם נוטשים אין הוא
מדבר, זהו רווח נקי מובן מאליו.

המלחמה והגיע לארץ לפני כשנתיים,
השתתף בלהקה צבאית ונתקבל לבסוף
לנסיון ב״לי־לה־לו״ .מחוסר דירה היה
לן בתיאטרון.

שייכים וארטיסטיות

36 שעות אחר השוד הובא האדם
השלישי, מי שכנראה ניגן את הכנור
הראשון בשלישיה, לזיהוי עם האשה
הפצועה. היתה זו, כפי שאומרת מריא־נר,
ליסנר, פגישתם השלישית( .הראשונה
בתוקף ״תפקידו״ כבלש׳ והשניה
בזמן השוד) .על כן היה לה קל יותר
לזהותו, סבורה המשטרה.
״אתה שכחת את העפרון?״ —
אמרה האשה, שעה שהיא מתרוממת
מהמטה .״איזה חשיבות יש עתה לעפרון?״
העיר השחקן בנוסח שכספיר־הבימה
.״אתה טועה בהחלט״ — התערב
חוקר המשטרה — ״במקצוע שלנו יש
ערך רב לחפצים כאלה, הנעזבים על
ידי אנשים במקום, שבו עבר מישהו
על החוק״.
כעבור שעה מופיע אותו חוקר בפני
שופט שלום ומכריז בשבועה :״יש
למשטרה יסוד להאמין, כי שלשה אנשים
אלה ביצעו מעשה שוד ועברו בכך על
החוק הוא מבקש הארכת מעצרם,

את הערב אני מבלה בקאבארט עב־דאללה,
על גדת חדקל׳ בלוית קצין
תעופה בריטי מבסיס חבניה. ליד הכניסה
חונות מכוניות מפוארות של שייכים
שבאו מן המדבר ל״כייף״ .הם
יושבים בפנים בעבאיות הגדולות ו־קפיות
המשי, חרבותיהם חגורות למת-
ניהם. על הבמה הקטנה רוקדת ״אר־טיסטית״
ערביה, כמעט ערומה לגמרי.
המסובים מתפרעים וקריאות הידד והערצה
פרועות מפלחות את האויר הדחוס.
לאחר ״ההצגה״ מתחילים הריקודים;
כמה זוגות מסתובבים לצלילי תזמורת
הג׳אז המזרחית. אולם אתה יכול להיות
בטוח שכל הנשים הן ״ארטיסטיות״
(נוסח מקובל במקום ״זונה״) כי אשד,
הגונה לא תעז להופיע במקום כזה.
מבחינה זו, עיראק היא ארץ מפגרת
אפילו בין ארצות ערב. אסור לאשר.
מסלמית בבגדאד להלך בלי העבאיה
וה״פושי״ (צעיף) .ורק צעירות ״מודרניות״
ספורות מעיזות להופיע בשמלה
אירופית ופנים חשופות.
זוהי בגדאד ביוני .1950

הפגישה השלישית

במדינה
הר בני לא הכריזו חרם

ה ו 11מ 13
ה מו ב חר
ללא סבון

מטוסיאן
כו*ןיבלנדיאיתיל׳ דיך
מ עגי

כי חלדת

ה קי לן

ו* 1לטוקססשמידב או פן
סירי זבובים. יתושים
וח רק י ם

נושאי

אחרים

מחלות.

תקליטי

^1כטר
בטהזבן, ברהמם, צי*?ו ב 0סקק
מפזניווז, קונצרטי

1י מו

רדיו ־ א 1 • 11ן
דיזנגיף , 114
תל־אביב __1

ל ה שי גבכל חנויו ת
הטבלתוב תי־ מר קחת
ובסוכנויות חב־ • ש ל * להפצת בכל

חיסיקלים
ה א רץ.

ס׳סיסססס׳כ׳סססססס־ססססססס
מנת היין שלנו
מתוך

המרבעים טול עומר ביאס

0 3נתריס

1מפירמות ידועות — במבחר גדול
| וסטר מן את יון, ת ״ א, רח׳ רשי 9

אל תך זקר במפלא. ויאיש אל תהבל,
?זב שיס נך חר לריס קל,
ואך יך ף ת?;לח ל*9ן
רק??חיש קומה עם יפה תלתל.

תרגם: ח .סיטון

פרשת הרב דניאל ציון (מי שהיד.
רבה הראשי של בולגריה והנהו ביום
עולה חדש בג׳בליד ).הגיעה לשיא המתח
בסוף השבוע שעבר, כאשר קהל רב
ציפה לפסק דינם של הרבנים שהתכנסו
״כדי לדון בדבר״ .הכל ציפו להכרזת
חרם. אך במקום זה באה הודעה אחרת
לגמרי (אכזבה גדולה לכתבי חוץ) :
הרבנים קבעו, כי הרב ציון לקוי בשכלו.
חסר שווי משקל.
מדוכא וכאוב מתהלך עתה הרב ציון
בחוצות תל־אביב ויפו.
״מי ראה כדבר הזה הכריז
הרב ציון לעומת ההודעה שפירסמו
הרבנים נגדו בעתונים — ״לשמוע עדים
כנגדי ולא להזמין אותי לחקירה? לעשות
אותי למשוגע י שקר וכזב ועלילה
שפלה היא זו נגדי״.
אחרי שנים רבות של התעמקות
וחקירה היסטורית, הגיע הרב דניאל
ציון למסקנה, כי העם היהודי שגה
כלפי ישו אך הרב ציון אינו מטיף
לנצרות.
״אם נכריז עתה בפני העולם כולו,
כי ישו הוא שלנו, כי היה מחדש. וביקש
להכניס רק אי־אלה שינויים במסורת,
וכי אנחנו לא התיחסנו אליו בסובלנות
אזי נבלום את פי הנצרות ולא תישאר
לה דרך אלא להכריז על עצמה
כעל ״סניף״ של דת ישראל. אלמלא כל
העניו עם ישו, לא היתד, קמה הדת
הנוצרית. כל זה אפשר עוד היום לתקן
וכדאי דוקא עתה, כאשר קמה מדינת
ישראל, לתקן את הדבר ואז — חסל
סדר ד,הכוכים בין הנצרות לדת משה
וישראל״.
הרב ציון בא לארץ לפני שנה וחצי
ובלבו ההחלטה לפעול למען רעיון זה.
מלבד זאת דוגל הרב ציון במודרניזציה
של אי אלה מנהגים׳ אשר דוחים לדבריו
את הנוער מהדת.

העברי ת אסורה ב כנ סיו ת
״קול ישראל״ מקדיש מדי פעם
בפעם זמן לשידורים מטעם המיעוטים
הדתיים בארץ. לרגל צום הרמדן שודרו
תפילות והטפות מוסלמיות. בחגי המולד
והפסחא — הושמעו שידורים נוצריים
לכתותיהם. משרד הדתות, המארגן
את השידורים הללו, ו״בקול ישראל״,
המוציא לפועל, אינם מתערבים בתוכן
השידורים. הדבר מובן וטבעי.
אולם משרד הדתות
התערב פעם :
כשהפרוטסטנטים רצו
לשדר תפילד, בקול־ישראל
בשפת הארץ
— בעברית.
משרד הדתות אסר
את הדבר, בטענה
שתפלה נוצרית בעברית
פרושה פעולה
מיסיונרית.
אמרו הפרוטסטנטים:
מאימתי אסור
לאזרחי ישראל להתפלל,
ולו גם ברא-
דיו, בשפה הלאומית
וד,רשמית של המדינה
— בעברית י
והם מאיימים בפניה
למוסדות או״ם.

חנה היא אלמנה ומזה כמד, שנים
נמצאת בשרות המשטרה. משכורתה
כיום היא קרוב ל־ 37 לירות לחודש.
השוטרת בדיחי גרד, בחדר אחד בקומת
הקרקע שבאחד הבתים הישנים של
העיר.
בשבוע שעבר באה חנה בריחי זו
להציל את הממשלה שלנו מ״משבר
כלכלי״ .אמנם לא נאמה בכנסת, לא
הציעה שום תכנית, היא איננה שייכת
לאופוזיציה זו או זו. בכלל אין אנו
יודעים על השקפותיה המדיניות׳ וספק
אם יצאה כבר חנה בשליחות לחוץ־
לארץ. מה שידוע לנו עליה כיום הוא
רק זה: לחנה השוטרת יש לב של
אשה ואדם. זד, הכל. בעבור זה אין
נותנים אותות הצטיינות כשם שאין
לראות אדם ישר יוצא דופן באורח
במסעדה, שאינו תוחב לכיסו כפית...
מעשר. בחמשה ילדים (הגיל מששה
חדשים ועד שש שנים) שהושלכו החוצה
מדירתם (מרתף ברחוב ראשי בתל
אביב) ,ביחד עם הוריהם ומטלטליהם,
בתוקף צו פינוי של בית המשפט. הורי
הילדים הם אנשים תמימים ביותר: הם
האמינו, כי על ידי זר, שישאירו את
ילדיהם ברחוב׳ יזדעזעו הלבבות. אבל
הלבבות לא הזדעזעו. הילדים שכבו
ברחוב ואיש לא בא לאספם, לא בעל
הבית׳ לא נשי ויצ״ו, לא אנשי משרד
הסעד. רק המשטרה הופיעה במקום
ולקחה אותם אליה ״הביתה״ .ההורים
ישנו על ספסל אי שם באחת השדרות
והילדים — במשטרה. הלכו השוטרים
לקריה, למוסדות — לא הועיל .״אין
מקום״ אמרו.
בסופה של הפרשה נסתבר דבר מעניו
למדי: מכל המוסדות הסוציאליים
במדינה נמצא מקום בשביל הילדים הללו
רק — בדירתה של חנה בריחי. עבר
יום ועוד יום והשוטרת טיפלה בהם.
אולם כמה זמן יכולה שוטרת למלא
תפקיד של מטפלת? מקץ ארבע יממות
חזרה חנה לעבודתה ואילו את הילדים
״סידרו״ במרתף אחר, הפעם אצל קרובתו
של האב. באו סוף פרק א׳ של
הרומן הזעיר הזה. פרק ב׳ — לרשימת
האנשים ללא גג בתל אביב נוספו עתה
עוד כמה ילדים והוריהם (סטאטיסטיקה
כללית עודנה חסרה).

הלב בו ת
דא ה 1ד ע 1עו
חנה בריחי היא
שוטרת בחוליה שמתפקידה
לשמור על
אסירות, אחת מכמה
עשרות הגברות המבמשטרת שרתות ישראל.

הרב
דניאל ציון
טעות של 2000 שנה

,העולם הזה״ ,מסי 661

שבעת העז

אוד• אבנד•

מאוהד מדי
כשנפלטו החיילים הקרביים מתוך יחידותיהם
קמה משאלה המונית להתארגנות.
היה נדמה לחיילים שיש להם מה להגיד
למדינה ולאזרחים, והיה רצון חזק להגיד
את הדברים בלשון ברורה (לא תמיד
סאלונית).
כששאלתי אז לדעתו של אחד האישים
המרכזיים בפלמ״ח השיב: לשם
מה יהיה התוכן? מה יישאר אחרי שהרומנטיקה
תדהר, והצ׳יזבאת ימות ז

מה 1

עתה נטלו מנהיגי הפלמ״ח את היזמה
לידיהם והקימו ארגון. אין ספק כי זהו
מפעל חיובי. אלא שאפשר לומר עליו
מעט מדי ומאוחר מדי.

אלפיים צעירים מקשיבים

פיגום הפדמ״ח: יגאל אדון נואם

״לא יורידונו מן הבוזה...״

ואת א ר צנו...
הימים הובאלבי״ח ״הדסה״ באחד חייל במצב קשה. חבריו בירושלים שהביאוהו טענו בי בלע בטעות ...מזנתוח
הוצא מקיבת החייל
לג• אחר
מזלג גדול...

כיצד להוכיח שהם גנבים ז
בשוק השחור
דינם של העוסקים
המובאים לפני בית הדין למניעת ספסרות
חמור הוא פי כמה מדינם של גנבים
ו״סתם״ פושעים...
כאשר נעצרו שלשה אנשים כשברשותם
כמות בשר שכרו הללו עורך
דין ידוע בשארית כספם כדי שיוכיח
לבית הדין כי הם אינם מבריחים אלא
סתם גנבים...

בא כאזרח

-וחזר כעולה...

ש. י.׳ שעבד כמלח מתלמד באנית
״קדמה״׳ ערק במרסל, ונעביר זמן קצר
חזר כ״עולה חדש״״.
הוא נדון לחודש וחצי מאסר על
שתי עבירות: יציאה בלתי חוקית
מהארץ וקבלת כסף מהסוכנות מתוך
טענה שהוא עולה חדש.

הלך להתפלל לכותל המערבי
נער בן 0נ בשם שוקרי זכריה מתל
אביב נעצר על ידי חיילים בנסותו
לחצות את הקווים על הר ציון וברשותו
טלית׳ תפילין וסדור תפילה.
הנער ספר לקצין כי שמע את הוריו
משוחחים ביניהם על ההסכם שנחתם
עם עבדאללד״ לכן חשב כי הדרך
לכותל המערבי פתוחה.

הוא לן על אחד הספסלים בבית הכנסת
הישן ביפו,
והנה באותו ערב כשחזר ל״ביתו״
הופתע בראותו אדם זר הישן על ספסלו.
הוא בקש את האורח הלא קרוא לעזוב
את המקום אולם מאומה לא עזר. המשטרה
סרבה לטפל בסוג כזה של פלישות...

מעתירי
המון של חיפה, שנידון על ידי
בית הדין למניעת ספסרות לקנס של 50
ל״י באשמת מכירת חלב שהכיל פחית
מ־ 39^,שומן, ביקש הסניגור׳ עוה״ד י.
סלומון לחייב את הנאשם רק בערבות
להתנהגות טובה. הנימוק: לא הנתבע
אשם, אלא הפרות שנתנו חלב רזה
כל כך׳ ואלה בבר באו על ענשן ב...
שחיטה.

יש גנבים שחשבו כי הכסף אין לו
ערך כה גדול כפנקס התלושים. הם
פרצו למשרדי האספקה והקצוב בבד־ברק
וגנבו 650 פנקסי מזון.

* תמונה מקורית של הצייר המפורסם
רמברנדט נתגלתה בירושלים אצל
עולה חדש. התמונה בגודל x 20 0 25״מ
בצבעי שמן נושאת את התאריך 1645
ואת חתימתו של הצייר.

מה עדין*?

כנו של ראש עירית יפו — התגייר חפיז סעיד, בנו של עזאם סעיד, לפנים
ראש עירית יפו, נכנס לרבנות ברה׳
יבנה וביקש להתגייר.
סרובם של הרבנים נשבר לנוכח
ההמלצות שך ביא מאנשי צבור יהודיים.
הוא נשוי לאשה יהודיה ושני בניו
גודלו כיהודים.

ניטיכת אצכע — 50ל״י
נשיכת אצבע אדם עלתה לי. חכמוף
בן 45ב־ 50ל״י
קנס או מאסר חודש
ימים בבית־המשפט
המחוזי בירושלים.
הנ״ל
נשך את
אצבעו של זקן בן
60 על רקע של ריב
שכנים.

•מני עדים -דגידם 200

פרודים

ערביה בת 106 וערבי בן ,94 תושבי
יפו, נקראו כעדים מטעם התביעה הכללית
במשפט ערבים הנאשמים ברצח
בימי כבוש יפו.
לעת עתה אלה הם העדים הזקנים
ביותר שהופיעו אי פעם בפני בית־דין
ישראלי.

* במחנה עין־
שמר אסרה המשטרה
תימני בן 21
שניסה לבוא במגע
עם אשתו השניה,
בת ,12 אם כי הבטיח
לא לגעת בה
עד היותה בת .16
המאסר בא כדי למנוע
תגרת־דמים בין
הבעל המאוכזב וגיסו
שהתנגד להפרת
החוזה.
* משרד הבט־חון
הזמין אצל יבואן
פרטי כמה ספרים
גרמניים חשובים
על תורת המלחמה.
משרד החינוך
סירב להמליץ על
רשיון־יבוא. הנימוק:
אין אנחנו רוצים
בתרבות גרמנית.
* במשפט נגד
חאג׳ טהאר קראמן,

אני רוצה כננ׳לה
אסיר שנדון למוות הכריז על שביתת
רעב במקום מאסרו בבית הסוהר
בתל מונד על שלא מילאו את בקשתו
האחרונה: בננות.
המשטרה משתדלת למלא את בקשות
הנדונים למוות גם אם הן מופרזות.
זה ניצל את הנוהג, אבל בשוק לא היו
בננות.
שביתת הרעב לא נמשכה זמן רב,
כי המשטרה ״הצליחה״ להשיג עבורו
מספר בננות.

יש לו מונופול על ספסל...
גבר בן 45 בא באחד הימים למשטרת
יפו לבקש את עזרת המשטרה
בקשר לפלישה. הוא סיפר שזה זמן רב

.העולם הזה״ ,מם׳ 661

נפנה

עורף

לאתמול...״

* אחרי שראש הממשלה ד. כן־
גוריון העביר בשעתו את משרדיו לירושלים,
העתיק השבוע גם דירתו הפרטית
ירושלימה.
* אחרי ״מר ישראל״ ו״מלכת היופי
של ישראל״ עורך אחד השבועונים
תחרות חדשה: מלכת חוף הים. מאחר
ששפת־הים שלנו נסגר, האם לא היד,
מוטב לקרוא להתחרות :״מלכת האמבטיה״

מעט מדי: כי הנה ממשיך הסלמ״ח
בדרך ההתבודדות שכבר המיטה עליו
פעם שואה. לולא הבוז הגלוי שרחש
הפלמ״ח בראשית המלחמה לחי״ש (גבעתי,
כרמלי, ועוד) לא היו אלפי החיילים
בחזית שותקים כשניגש בן־גוריון לפרק
את הסלמ״ח. והנה גם עתה — במקום
להנהיג את המוני החיילים הקרביים
המשוחררים, הולך הפלמ״ח לבדו. התוצאה
— ,כת במקום תנועה.
ומאוחר מדי: זד, בלט בכנוס התל־אביבי.
ר,אוירה היתד, יפה׳ אך לא היתד,
בה עוד אותה התלהבות צוהלת, שהפכה
לפני שנד, את הכינוס באיצסדיון לחוויה.
ההווה דוחק את העבר, גם בלב הפל־מח״אי.

יותר
מדי
בנאומו בכינוס ביטא יגאל אלון ״הצעיר״
(להבדיל מיצחק שדה ״הזקן״) בדרך
אגב אמיתה עמוקה. כשם שמדינה
יכולה לעשות מעט מדי להבטחת בטחונה,
כן קיימת סכנה שתעשה יותר מדי.
כלומר: במלחמה של ימינו לא רק
הצבאות מתמודדים. בעיקר לוחמות שתי
חברות׳ שתי מערכות משק. אם מחלישים
בימי שלום את המשק כדי להאדיר את
הצבא, יכול הדבר להתנקם בעתות מלחמה.
אני
מעורר עט2לר, זו ביחס לעתודות.
אינני משוכנע שפועל העוסק במשך
יום בשמאל־ימין (מה הערך י) מועיל
לבטחון המדינה יותר מאשר פועל העובד
באותן שמונה שעות בבית־חרושת
(פריון עבודה כדאי לבדוק מחדש
מה המינימום ד,אמתי הדרוש לעתודות.

מוקדם מדי
הצעת חוק־האזרחות היא ליברלית מאד.
אבל — על חשבון מי י
כבר היום מודאגים ראשי המשטרה לנוכח
״עלית״ הפושעים לארץ. כל פושע
(יהודי ולא יהודי) המבוקש על ידי המשטרה
במולדתו יכול כיום להתיצב במשרד
העליה הקרוב, להודיע שהוא יהודי
ולעלות ארצה. לפי החוק החדש יוכל
להיות כעבור שבוע אזרח ישראלי ולבחור
לנו ממשלה. דוגמא חיה: שלושת
העולים החדשים (מהם אחד לא־יהודי
ואחד יהודי־למחצה) החשודים בביצוע
השוד המתועב ברחוב. המלך ג׳ורג׳ (ראה
רפורטג׳ד, במדור הפשעים).

השוטרת חנה כדיחי
57..ל״י ולב אשה

ארצות־הברית, אף הן ארץ קולטת הגירה,
מעניקות את אזרחותן למהגרים
רק אחרי שישבו כמד, שנים בארץ, ואחרי
בחינה באנגלית ובחוקה, אם במשך שבתם
בארצות הברית לא חויבו בעוון פלילי.
מדוע ניתן אנחנו אזרחות מלאה (וזכות
בחירה) לעולים חדשים לפני שלמדו
מלה עברית, לפני שלמדו אף באופן שטחי
את תנאי הארץ ולפני שהספקנו להיווכח
אם אזרחים רצויים הם או פושעים, סוכנים
זרים וסתם אלמנטים מזיקים י

וראי ״השד הזה״

תיץ! ס ף 1 1
כ שלון מזהיר
אנו מניחים כי ״הבימה י ידעה את
אשר לפניה בשעה שהחליטה להציג
את ״בקץ הימים״ מאת חי־ם הזז. יש
לשער כי המחזה יהיה כשלון מבחינת
הקופה. אם כך, ראויה ״הבימה״ להוקרה.
זה הוא כשלון שאינו רק כדאי
אלא גם מחויב לגבי מוסד כזה.
מה עשתה ״הבימה״ ? היא הניחה
לסופר (בלי ספק סופר גדול) להב״ע
את דעותיו מעל במה. היא אפשרה לו
לעשות זאת במיטב כוחה, בכל האמצעים
שברשותה, החל בב־מוי וכלה
במשחק. זה הדרך ליצירת דראמה עברית.
הצלחה כמעט שלא היתד, אפשרית
לגבי סופר שלא אומן על מעשה הדראמה.
הזז איננו דראמאטורג. אבל חלוציות
איננה מחוסרת סיכונים. מי שמת־ירא
להסתכן לא יתחיל במאימה.
חיים הזז שנא את הגלות הוא יליד
הגלות וחניכה, ומכיר אותה יפה. והוא
שנא אותה. לדעתו היא מקור כל הרע.
ישראל קיימת עתה בתמיכת הגולה. כמעט
ודאי כי לולא תמיכת הגולה לא רק
שלא היתד. קמה אלא היתר, כורעת
תחתיה מיד עם היפסק תמיכה זאת.
צריך אומץ לב רב בכדי לשלול בשעה
כזאת את עצם קיומה של הגלות.
המחזה מראה לנו מה ד יא הגלות
בשעה שבא אליה חזון הציונות. אין
המחבר עוסק בציונות המאוחרת. הוא
נוטל את תקופת שבתי צבי׳ בגטו היהודי
של עיר גרמנית (המבו־ג י) ,ומנסר,
לנתח את תגובת היהודים לרעיון
של הגירה לארץ ישראל.
בבית סוחר יהודי, יוסט ברטונוב),
גר חתנו, יוזפא (מסקין) .לפני שמתגלה
הקונפליקט בין שנים אלה שומעים
אנו קצת על האוירה השוורת בגטו
לקראת הגאולה. פריצות, ספסרות, ערבוב
תחומים, ופחד. ואז מגלה יוסט
ליוזפא כי אין בדעתו להגר יחד עם
כל היהודים לארץ ישראל, אלא לד,שאר
יהודי יחיד במדינה. אחרי כן רואים אנו
עוד יהודים רבים המתכוננים לעשות
כמו יוסט. עוד אויב אחד להגירה לארץ
ישראל הוא המורה־הוראה המקומי
(אמתי) ,המביע לנו בדיוק מה שאמר
האדמו״ר ממונקאטש.

אבל כשלונו של יוזפא בעיני אישי
הגטו בא גלל סבה אישית בהחלט. הוא
היה מאוהב בבת הרב, יוטה (פנינה
פרח) והוכרח לשאת את בת יוסט, אולק
(שושנה רביד) .אחרי שנעלם מביתו כשלושה
ימים מוצאת אותו אשתו אולק
בחברת יוטה. אבי יוטה, הרב, משלח
את בתו מביתו, ויוזפא מוחרם.
אין אגו מניחים גם לרגע כי סיפור
אהבים זה הורכב על הנושא העקרי
לצורך מתח, אבל מעשה הדראמה הוא
כה חלש עד כי זה הוא הרושם. כי
בכלל אין לנו לפנינו אנשים אלא טיפוסים.
יוזפא
מוצא לו מקום בין קבצני
העיר. אלה מלגלגים עליו. אבל הם
רואים את מקורביו לשעבר באים להתפייס
אתו, והוא מסרב להתפייס, וזר,
מעורר בהם כבוד לאדם. ואז חותמים
הקבצנים על הצהרתו של יוזפא להשמדת
הגטו. הוא מצרף אותם לתנועתו
מתוך ידיעה ברורה שאין להם מושג
מה כוונתו, וכי רק משנאתם לעשירי
העיר מוכנים הם ללכת אתו.
ואז שולח יוזפא את הקבצנים להעלות
את הגטו באש.
פגם אחד גדול יש במחזה, והוא
לשונו. חיים הזז כבר יושב אתנו פה
כחצי יובל שנים ועדין אינו כותב עברית:
הנפשות שבמחזה מדברות —
הזזית. לשון יפה, אלא שאין אנו נזקקים
לה. וכך צריך הקהל לשבת ולתרגם
לעצמו כמעט כל משפט. זה יכול להיות
משחק משעשע לאדם שעתותיו בידו,
אבל אין,הוא נוח כלל בשעת ישיבה
קפואה באולם, שלוש שעות רצופות.
נוסף לזאת המחזה עצמו לקוי. מחזר,
איננו רק ויכוחים. גם בכנסת נרדמים
לפעמים הצירים. והעלילה היא
רחוקה מן השכל הישר עד כי אין
משוכנעים באמתותה. מצבים מצבים
ומחזה אין.
ובכל זאת, כאשר אמרנו, היה כדאי.
וכדאי גם לחובבי תיאטרון שיראו מחזה
זה. אין אנו מכירים את הגולה,
אבל דומה כי המחבר מדבר מלבו, את
האמת שלו. זה תמיד בדאי לשמוע.
וגם הביצוע נעשה בלב שלם. מס־קין
וברטונוב עושים כמיטב יכולתם.
ושושנה רביד, אם כי היא מחקה את
רובינה (ללא צורך) יצרה דמות נאה
(נאה היא גם כשלעצמה) .דומה שהבמאי
(פינקל) והשחקנים הבינו את המחבר
וניסו לעזור לו בכנות גמורה. זה
דבר נדיר ביותר במחזה מקורי.

כרטונוב -וכת־ עמי
לא תהיה קופה..,

כ מו בן ־ ב חו ץ־ לארץ
32.000 איש האזינו לסימפוניתו הישראלית
של בן־חיים בקונצרט תחת כפת
השמים׳ שנערך בניו יורק לפני שבועיים
מטעם קרן נורמאן, ואשר שודר ברדיו
וטלויזיה בכל רחבי אמריקה, באותו קונצרט
הופיע צינו פרנצסקאטי הכנר־הצרפתי,
אשר ביקר בארץ ו״גוים״ למען
הציונות. כמו כן הופיע בקונצרט ז׳ן
פירם, הזמר הגדול, כוכב ה״מטרוסוליטן״
ששמו האמיתי הוא יענקל פרלמן. פירס
עומד לבקר בארץ בחודש הבא.
יהיויכין סטוצ׳בסיקי, הקומפוזיטור ומחלוצי
המוסיקה העברית׳ גמר זה עתה
את כתיבת הסואיטה לפסנתר בשם ״ממראות
הארץ״ (׳החלקים: הגליל, הנגב,
ירושלים והעמק) .נגינת הבכורה של
יצירה מקורית זאת של המוסיקאי היושב
בקרבנו תתקיים (כמובן) — בשווייץ.
אגב, לא מצאנו בתכניות הפסטיבל ל־מוסקיה
יהודית הנערך עתה בארץ את
שמו של סטוצ׳בסקי (לעומת זה מוכר
לנו ספרו של המוסיקאי הדה ״דרכי למוסיקה
היהודית״ ,שיצא לאור בוינה,
בשנת .)1926

איש ה״ג׳רוזלם פוסט״ >דוקא) :״ומתי
תזמין התזמורת את פורטואנגלר לעולם
לא״׳ השיב מאהלר־קלקשטיין, מזכיר
התזמורת.
ואשר לביצוע היצירה בשפה הגרמנית,
הוסבר הדבר כך: התזמורת שאלה את
דעת אנשים־ בעלי מעמד במדינה והללו
סברו כי אין להחרים את השפה הגרמנית
על חשבון הערך האמנותי. ועל הכל —
יש כבר תקדים והוא: אליזבט ברגנר,
אשר לא רק הציגה בגרמנית אלא אף את
הברית החדשה קראה בפני הקהל הישראלי׳
וזכתה להצלחה כבירה ולקבלות פנים
אצל שרים...
ששת השירים הנכללים בתוך יצירתו
הגדולה של מאהלה ״שיר האדמה״ (אולי
יצירתו הגדולה ביותר) מקורם בשפה
הסינית ומחבריהם לי־טא־פו, צ׳ינג־טסי
וואנג־ואי, אך הם עובדו לפואימוח בגרמנית
(הנס בתגר ,),ולפיהן חיבר מא־

\׳נ ו הדולדי ם
מפי ג׳ני טוראל שמענו :״כאשר הגעתי
לשדר, התעופה בלוד ביחד עם
אדי קאנטור היתד, הרגשתי דומה לזו
של סרגיי קוסבייצקי בשעה שהוא בא
לארץ ובאותו אוירון — אדוארד ג /
רובינסון. העתונאים והצלמים השאירו
אותי בצל...
כך גם קיבלו בשעתו את קוסביצקי׳
והמנצח אמר על כך •:״מה אני לעומת
הוליבוד י ״ ואילו אני אומרת :״מר, אני
לעומת 10 מיליון דולר?״

המותר בג ר מני תי
השאלה העקרונית ״אמנות וגרמניה״,
עלתה השבוע על הפרק ביתר שאת והפכה
לנושא כמעט סוער בחוגים המוסיקליים
ומוסיקליים למחצה בקשר לביצוע
היצירה הנפלאה של גוסטאב מאהלר,
״שיר האדמה״ על ידי התזמורת הישראלית
בשפה הגרמנית( .הופיע בפעם
הראשונה עם התזמורת הטנור ההונגרי
ארנסט גראי).
במסיבה שערכה התזמורת, נשמעו
כמה הערות עקצניות מצד המוזמנים,
אך את ההערה העקצנית ביותר השמיע

פנינה פרח ומסקין
״..אבל היה כדאי

טנור ארנסט גראי
פורטוונגלר לא הוזמן.
הלר את היצירה, שהיא כעין פילוסופיה
על קיום הבשר ודם.
אין ספק, כי מבחינה אמנותית גרידא
יש ערך רב לטקסט המקורי(;הגם שבאנגליה
ובאמריקה מבצעים את היצירה
באנגלית) .אלא השאלה אצלנו היא יותר
מקיפה ונראה, כי יש צורך פעם לתמיד
לקבויע עמדה ״רשמית״ ביחס לגרמנית,
ביחס לנגינת יצירות ואמר (ואולי אף
ריכרד שטראוס) .בימים של סתר עם
גרמניה, קו אוירי עם אוסטריה, בשעה
שבתל אביב מדברים גרמנית לא פחות
מעברית, צריך לקבוע עמדה.
אשל לשפה הגרמנית ברחוב (ובמדד,
שהעתיון משרת את הפרט בביתו) אין
זו אלא ״שאלה פרטית״ .אשר לואגנר
ושטראום — אין ספק כי אנו מפסידים
משהו גדול ונהדר שאין מנגנים אצלנו
מוסיקה זאת (מאהלר, היה מומר, ובכל
זאת אנו מהללים אותו. והוא לא המומר
היחידי בין האמנים שקיבלנו וסלחנו. ו־אגנר
היה מוסיקאי גאוני, מגדולי אמני
הצלילים בכל התקופות, הוגה דעות,
סופר לקוי, ואדם שפל. נוסף לזה רגילים
משום מה לזכות את ״חשבונו״
בעובדה שאדולף הייטלר אהב את המוסיקה
שלו, בעיקר, כנראה, בשל השטויות
למכביר, אשר בעלילות האופרות של
ואגנר על הגרמנים העתיקים).
ואישר לשאלת הלשון הגרמנית של
״שיר האדמה״ למאהלר — מה היה אלו
היו מבצעים אמנים מקומיים, ולא ליאו־נרד
ברנשטיין ח׳ני טוראל? (מה אלו
הופיע שחקן משלנו על במת ״אהל״
בת״א ׳והיה קורא בגרמנית כדוגמת אלי־זבט
ברגנר?) האם גם אז היינו מסכימים
כי ״מדת התרבות מחייבת הבנה?״
מכל הפרשה הזאת נראית לנו שאלה
זו החשובה ביותר. מכיוון שכדאי, כדאי
מאד, לדעת אם אמנם שאלת עקרון היא
זו או נחיתות כלפי אמני חוץ י

״העולם הזה׳ /מם ו66

מד־נת ישראל
נגד

לירה סוראד
בצאת ישראל ממצרים.
שמו באמת ישראל. אברהם ישראל.
והוא באמת יצא ממצרים׳ לפני פחות
משנה׳ וסופו שהגיע לישראל.
במצרים היה לו רכוש. הוא רצה
להעביר את רכושו. מה עשה י קנה
סחורה, והביאה אתו לישראל. ר,סחורה
היתד, סרט קולנוע. מה שמראה לנו על
חושו המסחרי הבריא של יהודי זה.
מה עובר לסוחר בישראל יותר מסרט
קולנוע? יתר על כן: מה תוצרת
מצרית מלבד כותן, סוכר, גרענת׳ ביל־הארצית
וגלביות יכול להביא לנו?
תעשיית הסרטים המצרית היא בעלת
מונופול לקולנוע המדבר (ומזמר) ערבית.
יש בעולם כחמישים מיליון איש
המדברים ערבית. רובם אינם קוראים
לא ספר ולא עתון. בשבילם הקולנוע
והראדיו אינם מעבר לטכניקה אחרת,
אלא דילוג על שלב בהתפתחות. משום
כך עומדת תעשיית הסרטים המצרית
בורגה גבוהת׳ ולפני מלחמת העצמאות
היתה לנו האפשרות ליהנות מסרטים
מצוינים בלשון הערבית.
כל זה בדרך אגב. כי בין הסרטים
מתוצרת מצרים שהוצגו פה (לפני כמה
שנים) היה אחד בשם אלמאדי אלמגהול
(והוא מתורגם ״העבר הנשכח״)׳ שלצערנו
הרב לא היה באפשרותנו לראותו
״בגלל המצב״ .העתק חוש של סרט
זה הביא אתו כעת מר אברהם ישראל
לישראל. ופה מתחיל סיפור מענין.

עולה חדש פונה לממשלה
באחד ביאגואר ( 1950 תאריך שקל
לזכרו) קיבל מר ישראל תשובה ממנהל
העתונות׳ בחתימת מר קלינוב,
על מכתב שכתב לאותו משרד. מר ישראל
שאל איך יוכל להפיק מרכושו
תועלת במדינה זאת שלנו. מנהל ד,ע־תונות
השיב לו כי עליו למלא טופס
(רצוף בזד ),והכול יבוא על מקומו בשלום.

ישראל היה׳ ועודנו, תושב מחנה
עולים. הוא רצה לצאת ממחנה העולים.
צעד ראשון ביציאה זאת הוא סידור
הפרנסה. הוא רצה להציג את הסרט.
ולכן מילא את הטופס ״הרצוף
בזה״ ,ושלחו למקום ממנו בא.
כשלושה חדשים אחרי כן קיבל מר
ישראל תשובה לטופס (ולמכתבים שאחריו)
.הפעם היה חתום על התשובה לא
מר קליגוב אלא מר קיסילוב. והתשובה
היתד ,״הנני להודיעו כי המועצה לביקורת
סרטים ומחזות החליטה — שיש
להתיר לו את הצגת הסרט הזה —
אך ורק בתנאי שההצגות תיערכנה באולם
קולנוע הנמצא בתוך שטח של ישוב
ערבי מרוכז. הצגות בתוך אזור יהודי
לא תורשינה.
״בהתאם להחלטה זאת (אנו ממשיכים
לצטט את דברי ממשלת ישראל
במכתבה למר ישראל) תורשה הצגת
הסרט למשל בנצרת׳ אולם לא תורשה
ביפו, במקום שם בתי הקולנוע נמצאים
באזור הישוב היהודי״.
(מכתב מספר אכ 2369/4/6/מיום
.)27.3.50

שני סוגי אזרחים

כך, בפרוש׳ קובעת הממשלה הפליה
בין אזור יהודי ואזור ערבי. השאלה
היא: מה יקרה אם יצליחו כמה יהודים
להסתנן לנצרת, ואז יסכנו את כל הסדר
בישראל כשיראו את הסרט האסור
לעינים יהודיות י
מר ישראל לא הוטרד בשאלה העק־רונית.
הוא ראה לפניו רק בית קולנוע

,׳ך,ען לם הזה״ ,נזם׳

ו 66

אחד בו יוכל להציג את סרטו, וזה
בנצרת. כי זה האזור הערבי המרוכז
היחיד שיש בו אולם להצגת קולנוע.
רוחו נפלה, והוא מיהר לקריה. שם
הסבירו לו באדיבות כי מר קלינוב איננו.
התפטר. וכי אין לערער על החלטת
מועצת הביקורת. וסוף פסוק. הלכה
חמורו.

מה הוא הסרט האסור
ובכן, לדעת מועצת הביקורת יש
סרטים שמותר לערבים ואסור ליהודים
לראותם. וזה אחד מהם. מה הסרט, בעצם

הסרט הוא נוסח מצרי של הסרט
״קציר הגורל״ ,שהוצג בתל אביב בלשון
האנגלית׳ בלי כל איסורים.
הסרט הוא מתוצרת ״נפרתיתי״ ,חברה
שבעליה היה אחמד סאלם, השחקן,
עליו השלום. הקומפוזיטור: אחמד
עבדאלו האב עצמו, והפזמונים מאת
אחמד ראמי, מגדולי המשוררים בארץ
היאור. הזמרה כולה היא מפי לילה
מוראה הזמרת המפורסמת ילידת צפת,
אשר אין כמוה על הבד.
משתתפים: לילה מוראד, אחמד
סאלם׳ ובשארה וכים׳ המוקיון החביב
(יש לך מצב רוח רע? לך תראה את
בשארה וכים).

תוכן הסרט
כל עוד מתעקשת המועצה לביקורת,
לא נוכל לראות את הסרט, כי הנסיעה
לנצרת צריכה היתר מיוחד מהממשל
הצבאי. ולכן מסתפקים אנו בדוגמות
המודפסות בשולי עמוד זה וכסיפיר
תוכנו.
יורש עשיר יוצא לחופשה, ואינו
מודיע לאן׳ כי אין ברצונו שיטרידוהו.
בדרך הוא נפצע באסון רכבת׳ ונלקח
לבית חולים. הוא מחלים, אך איבד
את זכרונו, ואיננו יודע מי הוא.
האחות שטיפלה בי בבית החולים
מרחמת עליו׳ וכמובן מתאהבת בו,
ולוקחת אותו אליה לכפר׳ לשם טיפול.
הם נישאים ונולד להם ילד׳ לוטפי.
בינתים מוצא לו האיש עבודה באל-
קאהרה כעתונאי. והנה בעיר הורה לו
אסון, מאלה שיקרו יותר אצלנו: פוגעת
בו מכונית. שוב מתרסק ראשו.
והפעם חוזר אליו זכרונו, אבל רק עד
האסון הקודם. כך שהוא שיכה את
האחות הרחמנית, ואת בנו, וחוזר לביתו
הקודם.
אמרנו כי היד, יורש עשיר. הוא
נעדר מביתו חמש שנים, ובינתים השתלטו
קרוביו על רכושו. הופעתו הפתאומית
איננה משמחת אותם ביותר׳ והם
מתנכלים לצודו בדרך אחרת.
בת דודו שמת לו פח. היא מועדת,
והוא תומך בה׳ ובדיוק באותו רגע נכנס
אביה לחדר. האב זועם. כבוד המשפחה
נפגם. הוא ירצח׳ הוא ייקום, הוא
יחזיר את המוסר על כנו. הנערה ממררת
בבכי. בבחור מתעורר הג׳נטלמן. הוא
מבטיח לשאתה לאשה.
בינתים הלכה אשתו ונעשתה זמרת,
והאימפרסריו שלה הוא בשארה וכים.
האימפרסריו מקבל הזמנה כי תזמר
בטכס נישואיו של בעלה ואותה שער,
עצמה רואה היא את תמונת בעלה בע־תון
עם בשורה כי עומד הוא לשאת
אשה. היא מחליטה לקבל את ההזמנה.
בבית הבעל־הארוס קבלת פנים. בין
הנוכחים: אשתו והאימפרסריו שלה.
שניהם מנסים, זו בדרכה וזה בדרכו,
לעורר את זכרונו. האשד( ,לילה מוראד)
מזמרת לו זמר שאת מלותיו חיבר הוא
עצמו. בשאור, מדבר אליו, ועונה לו
• (המשך בעמוד )15

״מיבצע חל1ס״

מכל העולם

תחרות ״ ה עול הזה״ לקוראות*! הצעירנת
״אף׳ לדא היתה לי האפשרות כמה פעמים מפליטה
את משאלה זאת לוא היו לך כל האמצעים לבלות יממה
אחת כחלומותיך -מה היית עושה ץ
כמפנרת התחרויות של ״העולם הזה״ ,שיקיפו מפעם
לפעם חוג אחר כין רבבות קוראיו, מכריז כזה ״העולם הזה״
על ״מיכצע חלום״ ,תחרות לקוראות מגיל 17 עד גיל .26
אנו מזמינים קוראות אלה להשיב לנו על השאלה :
״מה הייתי עושה לוא היתה ניתנת לי האפשרות לכלות
יממה אחת בחלומותי.״
המערבת תב־ור כבעלת התשובה המקורית והיפה ביותר
ותיתן לה את ד אפשרות להגשים את חלומה על חשבון
״העולם הזה״ כתנאי שהדבר יהיה כתחומי ישראל.
על התשובות להצטמצם בגדר 360 מלה׳ להיות כתובות
ככתב ברור, ועל המשיכות לגזור את הטופם הבא ולצרפו
לתשובותיהן.
נא לרשום אותי כמשתתפת בתחרות ״מיבצע חלום״ של ״העולם הזה״ :
שמי ...אני גרה ב
נולדתי ביום

אני עובדת /לומדת ב

מאוזן :

ת שבץ מס 23 .

— 2הדיח; — 4
שעורים כתושות; 6
— הזהב הטוב! 7
— סר; — 9דבר
הנותן ריח טוב; 10
— מין אבן קשה
(הסיק 12 נוצר
כתוצאה מהתקדמות
האדמה; — 14 בצפון
הרחוק.״; 15
— בצבע; — 17
נברא ביום השלישי;
— 19 אחד הקולות
של הזמרים; — 20
ע_בים, שזיפים, זיתים

ישרשייך

אל; — 24 פגישה,
מקרה; — 25 מנצח
על המחולות; 26
— מאנשי או״ם;
— 27 התאמצות
לטובת ענין ! 29
— נברא ביום החמישי;
— 30 יותר
מחצי 32 כונן;
— 33 מין משקה — 34 :קסמים ;
— 36 פיק ברכים 37 קל
וחומר >ר״ת 38 לוח מתכת
דק 40 מין חיה טורפת 41
דוברה 44 אחת מן העדר.

מאת ט. אביגדור,

רחובות

פתרון תשבץ מספר 22
מאוזן :

— 1תשבץ; — 5מקטרן; — 10
אקרובט; — 12 טלפון — 14 :דרה;
— 15 עיף; — 17 פתיל; — 18 מה;
— 20 רגל; — 22 רעבה; — 24 אש;
מאונך נ
— 26 הו; — 27 כנור; — 29 משען;
— 1השתלמות איטית 2פעל — 31 בינלאומי; — 33 יו; — 34 מלה;
יוצא (ר״ת) ; 3גדת קריאה 35 — 4ותיקן — 37 :לב; — 39 בי:
— 43 קל;
יסוד 5כך מכנה התלמוד הבבלי — 40 חזיר; — 41 קדמה;
את ארץ ישראל ; 6פה נקבר (ר״ת 44 מבוהל; — 45 משקה— 48 :
הרזה; —49 חיה; —50 רעיה—51 :שה.
— 8בן כבשר — 9 ; ,יקר המציאות !

— 10 מאביזרי הגלוח 11 אחת
מצורות עבודת ד,ש מר; — 13 רעש,
מהומה 14 חוקר ודורש מטעם
הממשלה — 15 :השובב (הפוך 16
דואין (הפוך 18 מהולכת; — 19
מכ״י 20 החרב. ,כלה 21 לפני
3שנים היתד, שנת הפוך 23
מים רותחים — 28 :יין 31 מלת
שלילד — 33 ; ,האור 35 יסוד
הנוער 37 שישית הסאה 39
מבני נח 40 אמונה 42 תועלת
בגדים 43 ראשית רהיטים.

מאונך :

— 1תקרה — 2 :שרה; — 3בו; — 4
צבע; — 6קט; — 7טלף; — 8
רפתן! — 9נוי; — 10 אדמת; — 11
טירה; — 13 נלסון; — 16 פג; — 19
שעול; — 21 לא — 22 :רננה; — 23
בר־אוז; — 25 שם; — 26 העולם הזה:
— 27 כילי; — 28 שמיר; — 30 שי;
— 31 במבין — 32 ותיק; — 36 נקבה;
— 38 בהלה; — 40 חלק; — 42
דורש 43 קשה 45 מי ;
— 46 הר; — 47 פי.

פ ר ׳ ש בו ע ״ ל פו תרי ה ת שבצי ם
בין פותרי התשבץ שמעטפותיהם ישאו את חותמת
הדאר של תאריך לא מאוחר מיום ד׳ לשבוע, יוגרלו 2פרסי
ספרים.
ואלה הזוכים מבין פותרי תשבץ מס׳ : 21
<1עמנואל גרטנברג, רמת גן, רח׳ ביאליק 20
וטפשים״ לז. אריאל — ציורים: בינה גבירץ (הוצאת יוסף שרברק).
)2ב. שני, ירושלים, רח׳ הטורים — 25״הרחק ממוסקבה״
חלק א׳ ,לאז׳ייב (הוצאת ״עם עובד״).

-״חכמים

״מארוקאים״ באמריקה
לא מכבר. עבר על המדינה משבר
״מארוקאי״ .הצפון־אפריקאים שבאו אלינו
כדי להשתתף במלחמה נתקלו בקיר
אטום של האשמות, משפטים־קדומים
וקיפוחים, עד שחלק גדול מהם (ואולי
רובם) חזרו כלעומת שבאו. השאר נט מעו
בין המוני העולים החדשים מארצות
אחרות.
משבר דומה עבר באותה שעה על
אמריקה. ה״מארוקאים״ שעוררו אותו
באו מפורטו־ריקה, אחד האיים בים הקא־ריבי
(מול אמריקה המרכזית) .בתום מל-
חמת־העולם השניה הציף את תושבי
האי (תערובת של לבנים, אינדיאנים וכו שים)
גל פתאומי של געגועים לארצות-
הברית. מכיון שהאי הוא שטח אמרי״
קאי אין הגבלות־ההג״רד, הקפדניות של
ארד,״ב חלות על תושביו ש־300.000
מהם נהרו לעיר ניו־יורק.
במחנה נתברר להם שלא לגן־העדן
הגיעו. האמריקאים התיחסו אליהם כאל
״צבעונים״ .אפילו הכושים, המצטופפים
על השלב הנמוך ביותר של הסולם
החברתי האמריקאי, התיחסו בבוז אל
דפורטוריקאים הדוברים ספרדית ולא
הרשו לבנותיהם לצאת עם פורטו־ריקאים.
החלה מלחמה עקשנית על מקו מות
העבוזר, במקצועות הבזויים ביותר.
דעת־הקהל האמריקאית החלה להוד
יחס אל הפורטו־ריקאים כאל סכנה
לאומית. כל הפשעים שמבצעיהם לא
נתפסו נרשמו על חשבון ״דוברי ספרדית״
(אצלנו ״דוברי־צרפתית״) .עתו־נים
מסוימים החלו לנצל את המשפטים
הקדומים ופתחו במסע־השמצד( ,כמו
אצלנו) .צעקה גדולה עוררה העובדה
שמשלמי המסים נאלצו לשלם 15 מסי־יון
דולאר לשנה כעזרה סוציאלית
לפורטו־ריקאים.
לבסוף נמצא מגן לפורטו־ריקאים —
בדמות הקומוניסטים האמריקאיים. מש־שמו
ראשי העיר ניו־יורק את לבם לעוב־דד,
זו הבינו שהמצב אינו יכול להימשך•
מורים ועובדים סוציאליים דוברי־ספרדית
נשלחו לשכונות הפורטו־ריקא־יות.
העתונות גילתה
לפתע שגם אמ־ריקא־ם
״לבנים ״
אונסים ודוקרים בסכינים,
והמשבר
שכך.
עתה גילתה חקירה
שהפורטוריקאים
נקלטו בחיי אמריקה.
איש מהם לא חזר
לאי מולדתו. תשע
עשיריות מהם מצאו
עבודה. ואם כי
אין למהגרים עצמם
סיכויים לעלות בסולם
החברה (מפאת
אי־ידיעתם את השפה
האנגלית) הרי
בניהם לומדים בב־תי־ספר
אמריקאים,
ולכשיגדלו ישתו מן־
הסתם, קיקא־קולד,
וילעסו מאסטיק כשאר
בני אמריקה.

הסכנה שכל בתי־הספר ייסגרו. הוחלט
לערוך י משאל־עם בין האזרחים אם מסכימים
הם להגדיל את התקציב (והמסים)
או לא, אך תוצאותיו היו מוטלות בספק.
כדי לעורר את כצפון הוריהם עברו,
התלמידים עצמם להתקפת״תעמולה. הם׳
ארגנו הפגנות רחווד סוערות (ראה תמו׳.-
נד ,),ערכו כינוסים והצגות וביום המש״.
אל עצכ׳ו התנדבו לשמור על התינוקות
של המצביעים בכדי שיוכלו לצאת את
בתיהם ולהצביע. התוצאה: נצחון מזהיר
לצד שדרש להעלות את המסים.

פירורים
* באמסדייל (קנדה) נאסר גנב מק״ ,
צועי על התפרצות לחנות מכולת אחרי״
שזוהה על פי סימני השניים שהשאיר
בגבינה.
* אחת המועמדות לבחירות האחת;״
נות לפרלמנט היפאני מצאה תחבולה
למשוך קהל לאסיפותיד : ,מתנדבות
צעירות של מפלגתי, רקדו ערומות בכי־.
נוסי-הבחירות. מועמד אחר ליווה בנד
בונית־רמקול את מכונית מכבי־האש
ונאם נאומי־בחירות לקהל שהתאסף י׳

לחזות בשריפות.
* שתי משפחות בארצות הברית
הגישו תביעה מאת ממשלת קנדה בסך,
136 דולאר — הוצאות חמרי־הסקה
שנאלצו לקנות בגדל מזג־האויר הרע
שבא מקנדה.
* המיקאדו העניק מדליה לד״ר טא־קאשי
נאגאי הגווע מתוצאות הפצצה
האטומית בנאגאסאקי, כאות הוקרה
לספרו בו תאר את השפעת קרני הא טום
על עצמו.
* כשהודיעו ללביטריס עידן כי בעלה,
שר־החוץ הבריטי לשעבר אנטוני
עידן, הצליח לקבל גט ממנה, אמרה :
״אז מה?״
* ״אם איכשל בבחירות הבאות אתרכז
במירוץ סוסים״ אמר וינסטון צ׳ר־צ׳יל
.״זמן רב מדי ניצחו סוסיו של
אגא חאן בכל המירוצים...״
* כוכב־הקולנוע אן שרידן סבורה
שהנשים של ימינו מראות את מערומיהן
במידה רבה מדי .״עלינו לעשות
משהו, אחרת יחדלו הגברים לשרוק
בראותם אותנו...

בחרון
ב עי ח הח־ניך
בשעה שהכנסת
שלנו משתדלת לבצע
את חוק החינוך
שלה נמצאו בחו״ל
שיטות מקוריות יותר.
בקאנזאס־סיטי
(מדינת קאנואס
בארצות־הברית) אפסו
קרנות העיריה
לצרכי חנוך ונשקפה

תלמידי קאנזס סיטי מפגיגים
האזרחים העלו את הנזסים.

״העולם הזה״ ,נז״י י-״*

ספורט
תורכיה: ה פ סד־ סשלכ בו ד
קבוצת הכדורגל של ״זזפועל״ תל־אביב
חזרה אלינו לפני שבוע מתורכיה,
כשבאמתחתה שמונה שערים, שלשה
הפסדים ותיקו אחד. מצד אחד אין לראות
בזאת הצלחה יוצאת מגדר הרגיל,
אך מצד שני קשה לקרוא לכך תבוסה,
כי אם נהיה גלויים עם עצמנו׳ הרי
לא אנו — ואף לא המשלחת עצמה —
צפינו ליותר מזה.

במרגל -הספורט הלאומי
של תורכיה
הכדורגל התורכי נמצא בשנים האחרונות
בקו־עליה מתמדת. קבוצותיה
הראשיות של המדינה, המתאמנות בהדרכת
מאמנים זרים׳ סיגלו לעצמן שיטות
משחק חדישות והיוו לא פעם ״אגוז
קשה לפצוח״ אף למעולות שבקבוצות
יבשת אירופה. גם הממשלה התורכית,
בגישתה הרצינית והמעשית, המתבטאת
בתקציב שנתי ותמיכות כספיות, תרמה
לא מעט להרמת קרנם של הספורט
ותרבות־הגוף — על כך יעידו האיצט־דיונים
והמתקנים הספורטיביים המשוכללים
המפוזרים ברחבי המדינה. אין
פלא איפוא, שגם קהל החובבים מוצא
הנאה בפעילות הספורטיבית לענפיה,
ממלא בהמוניו את המגרשים — ו״משל־של״
סכומים הראויים להתכבד לקופות
המועדונים השונים.
כבמרבית מדינות תבל׳ התפתח בשנים
האחרונות הכדורגל התורכי בצעדי־ענק
ורכש בתקופה קצרה באופן יחסי
קבוצות ממדרגה ראשונה וקהל צופים
מכובד׳ שני גורמים המהווים כידוע תנאי
לפיתוחו וקידומו של כל ענף ספורט.
באיסטנבול׳ חלונה של תורכיה לאירופה,
והעיר הגדולה במדינה, מצא הכדורגל
כר נרחב לפעולה, ושם גם נוסדו
ארבע האגודות הגדולות, שגאוות
תורכיה כולה עליהן :״בשיקטאש״,
״פאנרבחצ׳ה״׳ ״ואפה״ ו״גאלאטסריי״,
קבוצות אלו מתמודדות שנה־שנה על
כתר האליפות והגביע התורכי, ומחבריהן
מורכבת למעשה גם הנבחרת הלאומית.
עתה
נבין ביתר בהירות את המבחן
הקשה בפניו עמדו כדורגלני ״הפועל״
בצאתם לאיסטנבול.

והם עמדו במבחן
למסעה של הקבוצה הישראלית
בתורכיה נודעה חשיבות ספורטיבית
ולאומית כאחת. ערב צאתה לעבר
לים — אם כי חוזקה במספר שחקנים
מקבוצות אחרות — לא היה מצבה
מזהיר׳ ועובדה זאת השתקפה גם במשחקיה
במסגרת הליגה. אבל שוטה עלינו
להקדים ולומר כאן כי ״הפועל״ הפתיע
לטובה בתורכיה, וגילה לא רק
עמידה איתנה, אלא אף ירה שערים.
במשך שבועים הופיע ״הפועל״ באר
בעה
משחקים, שריכזו יחדיו קהל הנאמד
ב־ 85 אלף. הוא נוצח פעמיים ע״י
״פאנרבחצ׳ה״ ,אלופת המדינה0:1 ,
ו־ ; 1:3הפסיד ל״גאלאטסריי״ 4:2וסיים
בתיקו מאופס עם ״ואפה״ .אבל אין
בתוצאות אלו כדי לשקף אל נכון את
הופעותיה של הקבוצה העברית, כי
בתורכיה — וזו עובדה שחזרה ונשנתה
— יש להתמודד לא רק עם 11
כדורגלנים מעולים׳ אלא בראש וראשונה
עם שופט מקומי צר־עין, שלרוב
אינו משגיח במה שאינו רצוי לו. בתנאים
אלה יהיה זה בלתי־הגיוני ובלתי־מוצדק
לדרוש מקבוצת ״הפועל״ יותר
מאשר השיגה, ואנו רואים זאת כהישג
שאין לזלזל בו כל עיקר. כל זה ביחס
לצד הספורטיבי של המסע.
מבחינה לאומית נחל ״הפועל״ הצלחה
סנסציונית. הוא חולל מהפכה
ממש בדעת הקהל התורכי ביחסו למדינת
ישראל והזריק זריקת עידוד לגולה
הקרובה והמדוכאת. העובדה שציר ישראל
בכבודו ובעצמו׳ מר אליהו ששון,
נתכבד כבעיטת הפתיחה בהופעת־הב־כורה
— משמשת עדות חותכת. העתו־נות
התורכית הבינה את גודל המאורע
והקדישה את עמודיה הראשיים למסעם
של הכדורגלנים הישראליים׳ ואילו ליהו

שבמעט התרחש
השוער התורכי שוכב על הארץ — אך הכדור פגע רק במשקוף
קבוצת ״הפועל״ לנוח ממסעה בתורכיה,
וקבוצת ״מכבי״ תל־אביב כבר יושבת
על מזוודותיה ומתכוננת לצאת׳ ביום
שלישי הבא, למסע ממושך ביבשת אירופה
שיימשך כחדשיים ימים.
ביקור זה של אלוף ישראל הוא פרי
יזמתה של הקבוצה היוגוסלבית ״נאשה־קרילה״
,שביקרה׳ כזכור, בישראל בפברואר
ש. ז .וזכתה כאן במרבית משח
יחיאל
ארזי

מדינת ישראל
נגד לילה מוראד

דים היתד, זו חוויה שלא תמוש מלבם
שנים על שנים.

קיה. הופעת־הבכורה של ספורטאינו תיערך
כבר ב־ 1ליולי בבלגרד.

״מה שעשו 19 שחקני ״הפועל״
בתורכיה ״במשך שבועיים בלבד״ —
אמר לי אחד מחברי המשלחת — ״לא
יעשו אלף שליחים במשך שנה״ .ואנו
מאמינים לו בלב שלם.

סיכויים טובים

ו\וסלבי ה: שוו ת כו ש ר
הכדורגלנים שלנו מנצלים את פג־רת־הקיץ
במרץ. עוד בטרם הספיקה

מה הם סיכוייה של קבוצת ״מכבי״
תל־אביב ביוגוסלביה? — פנינו בקשר
לכך למאמנה של הקבוצה, משה בית-
ר,לוי׳ שמסר לנו כמד, פרטים מאלפים
על ההכנות שקדמו למסע :
״עלינו לשחק ביוגוסלביה שבעד,
משחקים תוך שלשה שבועות, ומאמץ
זה מטיל עלינו מעמסה בלתי־רגילה״ —
אמר לנו המאמן בשבועות האחרונים
הכנתי את הקבוצה בקצב מוגבר
והיא נמצאת כרגע בדרגת יכולת מצו־יינת
19 .השחקנים מתאמנים בקביעות
שלוש פעמים בשבוע אימון מקיף
הכולל ריצת 3000 מטר, התעמלות חפ־שית
ו...תכסי0י כדורגל על קצה המזלג.
אם כי למחצית הקבוצה תהיה זו
נסיעתה הראשונה אל מעבר לים, אני
תקווה כי במשחקם התכסיסי והנעים
לעין יידעו לרכוש את אהדת הקהל .
ויעמדו בהצלחה במבחן הקשה״.

״הכוכבים״ נסעו לדיו.״

הראשים שהתנגשו
ג׳מאל, חלוץ פנרבחצ׳ת התנגש בראשו של חודורוב (כורע מימין — )1מלמד
(שמאל) מנסה לפ״ם את התורכי המחזיק בשתי ידיו בראשו.

׳׳ ,מם׳ 661

בוריה, ועל כן מוטב שכדורגלינו לא
ישלו את עצמם באשר לתוצאות ויתכוננו
בקפדנות בימים הספורים שעוד
נותרו.
באמתחתם של מנהלי הקבוצה תכניות
לביקורים קצרים גם בצרפת או
שווייץ — אבל הוצאתם לפועל תלויה
בכמה גורמים, שלצערנו אין לנו שליטה
עליהם. השאלה היא אם תרצינה הקבוצות
במדינות הללו לשחק בחופשת־הקיץ.
בכל אופן, אנו תקווה כי שחקני
״מכבי״ יצליחו ״להסתנן״ גם מחוץ
לגבולות יוגוסלביה וינצלו את שהותם
באירופה במלואה.
כל כך קשה לצאת מפה עתה. ולכן
כדאי להשתמש בהזדמנות; מה? אולי
קצת לראות את פאריז.

מסעה של קבוצת ״מכבי״ ביוגוסלביה
ייערך בעת שהנבחרת הלאומית
של אותה ארץ תופיע במשחקי גמר
הגביע העולמי בברזיל. זוהי הזדמנות
למכבים...
אבל אין לשער שיהיה כך, כי
בארצו של טיטו יש מלאי גדול של
אמני־כדורגל היודעים את המלאכה על

(המשך מעמוד )13
שלא כענין, אלא כעניני משפחתו העזובה.
אבל בעקר פועל הזמר. השכחן
יוצא לגן.
והנה בגן רואה הוא את ארוסתו
מתנשקת עם אחר. נבזות!
הוא בורח מהמקום׳ ומצווה על
משרתו לסלק את הקרואים.
כעת מסתודד בשארה וכים עם המשרת
ומתכננים פעולה. כשהבעל חוזר
לביתו, אחרי שעות רבות של נדודים,
הוא מוצא בחדרו את אשתו. לאט לאט
חוזר אליו הזכרון, וכשמביאים לפניו
את בנו, הוא זוכר הכול.

מדוע נאסר הסרט
תמים מאד׳ מה?
ובכן, מדוע נאסר הסרט? האם
מפני שהוא מתוצרת מצרים י ומד.
יביאו יהודים ממצרים ואיננו תוצרת
מצרים י האם מפני שהוא בלשון הערבית
י נדמה לנו כי אין הלשון הערבית
פחות עריבה לאוזן מן האנגלית,
הצרפתית, האיטלקית או הרוסית. אנגלית
מותרת וערבית אסורה י
אחת הדרכים להתקרבות אוכלוסים
היא ידיעת לשון משותפת. חשבו נא
כמה קל יותר היה לנו לוא היו בינינו
פי במה יודעי ערבית. אבל בלי
כל הפילוסופיה הזאת. יודעי ערבית
כבר יש בינינו. והם רבים כמעט כיודעי
יהודית.
מדוע זה יפלו אותנו י אנחנו׳ עולי
בגדאד וארם צובא ובירות ודמשק ואלכסנדריה
ובנגאזי דטוניס ואלג׳זירד,
וצנעא וראשון לציון ומלבם וטבריה,
חטאנו, עוינו, פשענו. אנו יודעים ערבית.
והלשון הערבית קרובה לנו יותר
מהלשונות האירופיות. היש להפלות
אותנו לרעה כפליים — ,גם לגבי הנוצרים
והמוסלמים וגם לגבי העולים
מארצות אחרות 1
נדמה לנו כי עוד פעם עשתה הממשלה
טעות. כדאי לתקן.

ספר ־ 0
מאת נבחריו. ואחרי שנבחרו חייב
לעקוב אחריהם׳ לדעת מה הם עושים,
ולבקר את מעשיהם. זאת חובתו, ולא
רק זכותו. זאת היא דימוקראטיה. היינו.
אפילו מציעים לשלול את זכות הבחירה
מאדם שאיננו מסוגל, בידיעותיו
ובהבנתו, לעשות את כל אלה.

המטריה

לבנ

1י.י
קשקשים
נגד
שער 1ת
ונ שי ר ת

אבל גרוע ממצבם של אותם שאינם
יודעים מצבם של אותם החושבים כי
יודעים הם משהו, כי ״יש להם מושג״.
אלה קלטו מלה מפה וסיסמה משם,
והרי הם מוכנים לפתור את כל
הבעיות.

מ גינ ה בגנבי הגעו־ם
מאת פוטו כרנר תבקש
איך במצלמה להשתמש
בקנותך מצלמה, חלקים, פילמים, פלטות,
נייר וכר, עומד לרשותך נסיוני של 25
שנים. בתור בית מסחר ראשון במקצוע.
פיתוח, העתקות, הגדלות, מכירה, קניה,
החלפה. פיתוח מיוחו של פילמים קטנים,
(^?1745 011X 1
טלפון 4117

חיים גורי

נ או ה

מ ג ינ הבפניה עג מ עג

פובוו-בתר
חיפה דח הדורון 31
פנתרח׳ ש פי ד א טי 4137.

נ או ה -ד ה גנ ח העוד

הרחקת שערות
לחלוטין

בד־אטדמיה

באחריות בלי צלקות ובאופן סופי (שיטה
ז׳ חשמלית) 1400 שערות לשעה מהרגלים

קוראינו מוזמנים להמציא לנו
תשבצים מפרי רוחם.

״ ירדנית ״
תל־אביב, יוחנן הסנדלר 18
חיפה, רחוב מיכאל .31

מהנדס א׳ וייס — דב לכך
סוכן רשמי לאזור צפון א״י
רדיו 0 X 0פ 10 סז\ 5ז 13516ג 7115
מבחר גדול במקלטים משומשים
מפירמות מפורסמות.

תקליטים
ואמבטשמשםרע ! 1י ם
ומחרשיס אח כ 1חוחיך.
אך נס ער שפח הים אין

ד־ ,םטם וי ן
אבוהמסון רתל־אגיב
רחוב נן־יהודח 9

אחה פטור סהופיע כבעל
טעם והידור. אם בב נר ׳ 0
יפה מראה או כמעיר רחצה
בער נזרה (אה. מעשי יד

ירושלים • תר־אביב • חיפה

כרכים

״ העולם הזה״

קצין, לוחם ומשורר.

קראפוטקין חוזר
מגוחכים נהיה אם נבוא עתה לבקר
את קראפוטקין. דומה כי כיום כבי
מסכימים אתו הכל, בניסוחים שינים. את
הכפיר, החמורה ביותר מצד המשטר
המרוכז ביותר מסבירים בצורך להקים
דור אשר לא יצטרך לכפיה, אלא יחונך
לעזרה הדדית׳ שהיא יסוד חברת האדם.
על ספר זכרונותיו של קראפוטקין
התחנכו רבים מטובי האינטליגנציה הצעי
ר ה. בארץ׳ ואנחנו מתפארים בזה שנמנה
בין מורינו. אבל הספר אזל מן
השוק זה מכבר, ורבים היו מחרשים
אותו ואינם מוצאים.
לפיכך יכולים אנו רק לשבח את
יזמתה של הוצאת הקיבוץ המאוחד על
שהוציאה עתה מהדורה חדשה של טפר

אם כי התרגום נערך מחדש, הרי זו,
אותו מתרגם (מנחם פוזננסקי) .והוא
מסביר לנו בפתח הספר מה נשתנתה
מהדורה זאת מקודמתה. ראשית: נוספה
עליה כדי עשירית׳ על פי המהדורות
הרוסיות המאוחרות יותר. שנית :
נוספו הערות (גם זה לפי המהדורות
הרוסיות) .ושלישית: הלשון העברית
התפתחה קצת במשך עשרים וחמש השיה
שעברו מאז תורגם הספר לראשונה,
ולכן צריך היה להתאים את לשון התרגום
ללשון החדשה.
מה שנוגע לשני השיפורים הראשונים׳
אדרבא. אך בנוגע לשלישי, אם כי
אין אנו זוכרים מה בדיוק היתד, לשונה
של המהדורה הראשונה, היינו בוח׳
דים יתר דיוק במהדורה זאת, השניה.
ללשון העברית חוקים משלה׳ וספר
שיימצא, או רצוי שיימצא, בידי כל אדם
צריך להקפיד על לשונו. ביהוד פגם
המתרגם בשימושו במלות היחס. וזר,
חבל. כי התרגום הוא נעים לקריאה,
וכתוב בלשון קלה, כפי שצריך להיות
ספר כזה, ולכן צריך היה להיזהר בו
יותר.
לספר צורף מאמר הערכה מאת גי־אורג
בראנדס. סבורים אנו כי הוא
מיותר. קראפוטקין איננו צריך שיציגוהו
לפנינו, ולא בצורה כזאת. ומה דמיון
מצא בראנדס בין קראפוטקין ובין טול־סטוי?
אולי זה ששניהם מגדלי זק!
היו?

מהשנים הקודמות

מה זה אינדכם י

להשיג׳ אצל ד. טופל ובניו

אזרחות במדינה איננה רק זכות.
היא גם חובה. וחובה זאת קשורה בהבנה
ובידיעה. מי שבוחר לכנסת או למועצה
המקומית חייב לדעת מה לדרוש

תל־אביב, אחד העם ,24 טל׳ 5673

עוד לא הגענו למצב בו תהיה הכלכלה
מקצוע חובה בכל בית ספר. ולכן
צריך האזרח להשלים את ידיעותיו בעצמו.
אלא שעד לפני כמה שבועות לא
היה ספר לימוד בעברית. דוקה מקצוע
זה, הדרוש לכל אדם, ואשר צריך לענין
כל אדם, נשמט. ורק עתה, ביזמתו של
בית הספר הריאלי, תורגם לעברית
הספר הכלכלהבימינו מאת
ג׳ .ר. היקם (הוצאת יהושע צ׳צ׳יק,
תרגום ברוך קרופניק).
זה הוא אחד הספרים הקלאסיים
במקצוע׳ ומכוון להדיוטות. כל אדם, גם
אם איו לו מושג במקצוע׳ יוכל להבינו׳
בנקל. גם התרגום נוח, וגם הדפוס
ברור.
כל הרוצה לדעת מה הוא מאז-ן
סחר החוץ ומה ערך המטבע ומה אותו
אינדכם (ייצור, יוקר, תעשייה) ומה
אוכל ולבוש אלה שלנו ואיך יימצאו,
כדאי לו ללמוד את הספר.

צרפתים ב סוד אן
הרומאן הפילגשהשחורה מאת
לואישארלרוג ׳ ר (הוצאת ״הקורא״
250 ,פ׳) הוא סיפור על פקיד

קראפוצקץ
רק הזקן דומה.
קולוניאלי צרפתי בסודאן( .אין אנו
יודעים אם אשמת התרגום או ההגהה
היא כי הספר אינו ברור בכמה מקומות,
וזה מרגיז).
רקע הרומאן ברור, ויכול לשמש
הדגמה מצוינת גם לשיטות הקיסרות
הצרפתית וגם לגיאוגרפיה של אפריקה
המרכזית, אם כי התישן קצת. אבל
נוסף לאלה הרי זה רומאן מעניין, ובו
מגלים אנו כי מלבד משגל׳ שתייה ושוחד
!מנסים פקידי הקיסרות הצרפתית
גם לעשות ממון וגם לעלות את רמת
החיים של הילידים, שאינם נוטים לכך
ביותר (אולי הדוגמה המובאת לפניהם
היא הדוחה אותם).

שהתפרץ מקודם כסערה מתוך החנות):
הנה, אדוני השוטר. אלה הם. זה הוא.
אני: סליחה?
בעלהחנות: זה הוא זה.
אני: מזתומרת? אולי תסבירו
לי מה פה הענינים?
החנות: היזהר׳ אדוני בעל השוטר? זה בן אדם מסוכן. יש לו
אקדח( .אני שם את ידי לתוך הכיס.
הקהל נסוג בבהלה, מרחק ניכר. צעקות
ורעש. אני מוציא לי סיגריה׳ ומדליק.
עשן הסיגריה צריך להרגיע אותי׳ אבל
אינני תופס מה קרה).
אני: אנא, רבותי. מה הדבר?
בעלהחנות ( :מושיטאצבעו
אלי) :זה הדבר: אתר, בן בליעל וחסר
בושה. אתה שודד. אתה רצית להכנס
אלי לחנות עם אקדח ולשדוד את התכהיא
רומנטית שאין רבות כמותה. אני כמר אחריבש, שיטים. אתה חושב שלא שמעתי כלום?
אני: אני? שודד? אני חושב
ורק עוד יותר. בשש אחרי הצהרים יצאנו שלובי זרוע ...שאתה מטורף. על מה אתה מדבר?
השוטר? הואל נא, אדוני, להר(היא
ואני — זוג נאהבים. מאושא
נ י: מוטב• לא אלבש. אבל להשאות
לי את תעודת הזהוי שלך.
רים. שנינו חולים במחלת הדור — ליך אסור. נשאיר אותו בשביל הילדים.
אני: בחפץ לב, אבל לא הבאתי
היא: איזה ילדים?
האהבה. היא רומאנטית, שאין רבות
אתי את העגלה.
אני: שיהיו לנו.
כמותה, ממש לקוחה מספר שירים.
השוטר: איזו עגלה? ביקשתי את
אני — כמו רבים אחרים׳ ורק עוד יוה
י א: עוד רחוק הזמן שיהיו לנו תעודת הזהוי.
תר. בשש אחרי הצהרים יצאנו שלובי־ ילדים.
אני: זהו זה. יש לי תעודות בלי
זרוע, לטייל על המדרכות ההרוסות
אני: אין דבר, בובה. בקרוב, סוף. אני סוחב אותן כולן בעגלה. הכיס
של רחוב אלנבי. ורעמי התנועה וה בקרוב אנחנו מתחתנים.
לא מספיק.
היא: את זה אני כבר שומעת
דוחק, מכוניות ואנשים, אינם פוגמים
השוטר: תתחכם במקום אחר.
בהנאתנו העקרית, שהיא הסתכלות שבע שנים.
בוא אתי למשטרה.
אני: לא. הפעם זה מוחלט. אנחנו
בחלונות הראווה. בילוי זמן מהנה ומוא
נ י: אבל, אבל...
מתחתנים.
עיל׳ ונוסף לכך — חנם, אין כסף.
היא ( :נעלמה. כאילו בלעה אותה
היא: מתי?
האדמה).
אני: ב 18 ביולי. החלטתי.
הקהל: עושה רושם הגון בהחה
י א: כל כך מחר? אוי׳ זה נחמד. לט. מה אתה אומר? כולם עושים רוא
נ י: ב־ 18 ביולי, 1957 ,
שם הגון. עולם תחתון. אני אומר לכם,
היא: נדמה לי שאבא לא יסכים כולם גנבים ורוצחים. זהירות. יש לו
להחזיק אותך אצלנו עד אז.
אקדח. מי זה, מי זה? תפשו שודד.
אנ י: מה את מתכוונת?
איפר, המשטרה? מה אתה נדחק? אולי
היא: לא כלום.
תזוז קצת. שמע׳ אתה דורך לי על
אני: אהה, סתם להקניט.
הרגל. עולה חדש? כולם כאלה. לא
היא: לא אמרתי כלום. רק אמא
זה אחד מפר .,זה הנוער שלנו.
אומרת שמה שאתה עולה לנו בבית
(בביתה מצלצל הטלפון).
זה מכבר מסתכם לסכום הגון, ואפשר
היא: האלו ,־כן? מי מדבר?
היה לאסוף נדוניה הגונה בזה.
אני: זה אני׳ בובה. הביטי. אני
אני: כך? ומה בדבר כל המת פה, במשטרה. כן. מה את צוחקת כמו
נות שנתתי לך, ששוות עשרת אלפים טפשד? ,לולא השוטר שהציל אותי מידי
לירה?
הקהל היו עושים אותי קציצות. הביטי.
היא: מתנות? עשרת אלפים לי בואי הנה. מיד.
רה? איך? מתי?
היא: אינני יכולה.
אני: אל תעשי עצמך שכחנית. ומה
אנו נמצאים בשלב בו מתכוננים לסא
נ י: אבל, בובה. את מוכרחה .
דר לנו את ״קן אהבתנו״ העתיד, הנקרא בדבר תעודת ההגרלה שנתתי לך במתנה. בחייך׳ בואי הנה. פד, במשטרה לא מאבלשון
ההמון בית־החלומות, יציר דמ ליום הולדתך? .זאת שהכריחו אותי מינים לי שאני ואת סתם עמדנו שם.
יונו החולני של כל שוכן בית־עולים לקנות?
היא: הם צודקים. לך אסור להאוחייל
משתחרר).
היא: אבל היא לא זכתה בגורל ...מין.
אני: אז את מאשימה אותי? כווא
נ י: אבל אני עציר. יעשו לי
המכוניות: פא־פו, פא־פו׳ פו
נתי היתה טובה וטהורה. העקר הוא משפט. יושיבו אותי בבית הסוהר. אין
פו, פו־פו, פא־פמ־פא !
הרצון הטוב. כך, על כל פנים, אומר לך לב? בואי הנה והגידי להם מה
דזין.
יין,
רין׳
האופנים:
תמיד אביך.
שהיה באמת.
היא: איזה ענק נחמד. מדוע לא ולא יושב
אתה

יה י א: אין לי כל חשק.
נקנה אותו בשביל הבית?
אני: לקנות? בשביל הבית? כמו עושה כלום, ורק רוצה. מה עוד אתה
אני: כזאת את? אחרי כל מה
בן. אבל לשם מה? למה לנו ענק? רוצה ברצון הטוב שלך?
שהיה ביננו?
אני: אני רוצה שלא תצעקי.
היא: בדיוק.
היא: טפשון, אם נהיה דחוקים
היא ואני רוצה למות, פה, בזה
אני: רגע. מה אתה אומר? טוב.
פעם, נוכל להחליף אותו במשהו מונמ
הכול. לי נמאס
לי. נמאסת הרגע.
אני
מיד מסדר. ראי, בובה. צריך רק
עיל יותר. תכשיטים תמיד ערכם קיים.
החיים. לי אסו
לערוב לי. חמישים לירה.
זאת השקעה. מבין?
אני: חכי רגע אחד. אני רץ להביא
היא: אתה זוכר את כרטיס ההגא
נ י: כן׳ כן. ודאי. אני מסכים.
את צודקת. ובמה נחליף את הענק? לך אקדח.
רלה?
היא: כן, כן. זה אתה מוכן לתת
אני: כן, כן.
כלומר׳ כשיהיה חם ושלום צורן להחלי.
באקדח אתה רוצה לסדר את העניו.
היא: אז חכה עד שיזכה הכרטיס
ליף?
היא: את הענק נחליף, נחליף, ב־ באקדח...
בהגרלה, ואז אוכל לערוב לך.
(בינתיים התקהל סביבנו המון. דומה
פרוה !
אני: פרוה? אבל — למה לנו שהקהל מתבדר חנם, סינמה בלאש.
ואנחנו מקור התענוג הזה. ההמון מתפרוד״
ועוד פתאום באמצע הקיץ?
היא: תמיד אחרי הקיץ בא חורף, חיל להגיב בקולו, מי לצדה ומי לצדי.
אני: אבל אין לי צורך בפרוה. ואנחנו במרכז.
לפתע נפתחת במהירות הבזק דלת
די לי במעילי הטוב, שקודם לבשו אבי
הטוב׳ ועוד הרבה שנים טובות ישמש החנות לתכשיטים, שאני• עומדים ליד
חלון הראווה שלה אותו חלון ראווה
אותי.
היא: כך? ואני חושבת שכבר בו מונח הענק שצריך היה להחליפו
בפרור״ בשביל שהמעיל הישן יעבור
מזמן היה צריך להשליך אותו לפח
לילדים שיוולדו לנו אחרי שנתחתן בעוד
הזבל. והוא גם קצר מדי.
אני: אבל אני אינני ם ו בל בג שבע שנים.
דים ארוכים. זה נראה נשי.
מישהו מתפרץ מתוך החנות, עוקף
היא: כשאתה לובש את המעיל
את הקהל, ונעלם בסערה. תיכף אחרי
המרופט הזה, אין הוא מגיע עד לכר כן חוזר הוא בלווית נציג נאמן של משכים.
תקבל נזלת ותהיה חולה. הוא טרת תל־אביב.
קצר מדי׳ ודי.
בעלהחנות (זה אותו מישהו

העולם הזה / ,מס׳ ז66

המורה: מה אמר יוליוס קיסר
נ שדקר אותו ברונווס בפגיון?
התלמיד :

אוי !

איתן הלבן
מלצר, בוא הנה.

אחד הסועדים :
מצאתי גרב במרק.
המלצר: ומה׳ אדוני, כלום רצית
שתמורת חמשה שילינגים נכניס לך
במרק חליפה שלמה?

הילדה: אמא, אמא, רוצי !
האם: מה קרה, רחל?
הילדה: אבא מת.
האם: הפחדת אותי׳ חשבתי שבחבוק
השמן נשבר.
ליאץ אטיאס, זכרון יעקב

מר ברגמן מחדרה שינה את
שמו ל״איש־ההר״ .אשתו תיקרא
מעתה ״אשה הרה״.
בעילום שם

אזרח תל־אביבי ביקש רשיון לק-
נית מכונית׳ והנימוק: בתל״אביב מקצצים
את המדרכות, ואין מקום להולכי
רגל.
א בי רם

ה שופט :
שלה?
העד ;

היה

צבע

בנד

הים

אינני יודע. היא עמדה וגב ח

אלי.

יפה זכודניק
״היא אמרה לי שאת אמרת לה מה
שאני אמרתי לך שלא לומר לה״,
״אוי, הרי אמרתי לה שלא לומר
לך שאני אמרתי לה״.
״אין דבר. רק אל תגידי לה שאני
אמרתי לך שהיא אמרה לי״.

י. אפשטין

חיים: האם הנך זוכר לפעמים את
הרגע, לפני חמש שנים, בו הלויתי לך
חמש לירות?
משה: מה אתך? אותו רגע לא
ימוש מזכרוני לעולם.
רופא שנים: הירגע, אדוני. זה לא
יכאב לך כלל.
הפאציינט: חסוך לך את דיבוריך.
אני עצמי רופא שנים.
אברהם זילברכרג, ת״א

בקשר לגיוס הבנות הוסכם עתה
כי הדתיות מוכרחות להתגייס, אבל
רק לחיל האויר. משום שהן מת־גייסות
לשם שמים.
יוסף שער, ירושלים

״שמעת?גבר התנפל על אשה
שהחזיקה כד חלב בידיה״.
״נורא^ וכל החלב נשפך?״
מ. קטונתי, נתניה
יעקב: בוא נפגיש את נשינו ונעשה
שמח.
דויד :
אותן?

מצוין. אבל

איפה

נשאיר

רפי סימון
בפרס של לירה אחת זוכה בעל חבדיהה
הנדפסת ראשונה במדור זה.

ה בימה

התזמורת

רסיטלים לפסנתר

יום ה׳ 23.6״אותרו״
״ ;״העירה שדנו״ חיפה
מוצ״ש 24.6״כקץ הימים״ ת״א

יום א׳ 25.6״אותרו״
יום ב׳ 26.6״העירה שדנו״ ת״א
יום ג׳ 27.6״האדמה הזאת״ עפולה

ד 28.6״אותרו״
יום
העירה שדנו״ הרצליה
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8.30

זיג׳ וי סנ ב רג

מוצ״ש 24.6

שבת 24.6

תל-אביב מוצאי

״אהל שם״ ב־ 9.15 בערב

.תכנית חדשה

כרסיסים במשרד התזמורת,
אלנבי 11—2 ,4—6 ,56
חיפה, יום רביעי 28.6ארמון ב־9
רסיטל פרידה — תכנית חדשה
מכירת כרטיסים היום רק לחברי האגודה.
החל ממחר לקהל הרחב במשרד
גינצבורג הרצל 25

תיאטייז פיזזי• ׳1־״־׳יי1
״־ אינקובטור״על הסלע
״רמה״ רמת־גן
יום ה׳ 2x 6
״תעלולי סקפן״

קונצרטים מיוחדים

תל־אביב

כל הכרטיסים נמכרו

הי שר א לי ת

כרטיסים במשרד התזמורת, אלנבי ,56
11—2

יום ׳ 3נ< 27.ב־8.30
כרמן
בהשתתפות אדים דה־פיליפ

בעלי המיניסטר

המנצח: מ .גולינקין

כרטיסים :
תל־אביב — ביילין, אלנבי ,67 טל׳ 5018

17.30
20.45

21.40

קאמרי

7.45
10.30
11.00

יום ד,׳ 22.6פתח־תקוה
מוצ״ש 24.6תל־אביב•

12.30
17.00
17.30

^ ר ^ -ך ץ ף גאולסישחתפץ

18.30
21.15

או פנ בך בתל־אב־ב־סיפורי
עולה חדש ב־ 7תמונות
כרטיסים: בקופת ״ישר, חפץ״

יום ה׳ 22.6אילם ״אורות״ ב־830
__קרית־מוצקין

ק 1ד נ 1ע

מאז גן עדן״ תל־אביב
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8.30

תל־אביב
אופיר — מדם בובארי (.)5
אוריון — במרחב העמק
אסתר — לפתח חטאת רובץ
מגדלור — בני קורסיקה ()2 חיפה אורה — היתומה העיוורת ()2
ארמון — מאורת הנחשים ()2

לשושנה ונתן הנדלר
הנכדה השביעית

לדבורה וגוטמן קמינצקי
להולדת הבת
־ מז ל טו ב
חיה ויחיאל הנדלר

2x30

דהשמפס־ א ליז ״

פריס
1£1 טי ם י בו או --ל

אנגלית בהדרכת מורים מדופלמים מאנגליה
לשפות״קד׳ מה״ רחוב בן־ידודה ,74 ,תל־אביב.

בכית הספר הידוע
כיום ראשון 2 ,ביולי בשעה 7בערב יפתח קורס חדש
למתחילים ( 3פעמים כשבוע)

הודעה

להודים

בתאריך הנ״ל יפתחו קורסים מיוחדים לתלמידים, לשם בסוס ידיעותיהם
באנגלית )1 .מ־ 8עד 9בבקר קורס אינטנסיבי לגומרי בתי ספר עממיים
)2מ־ 9עד 10 בבקר קורס אינטנסיבי לתלמידי הכתות הגבוהות של בתי
ספר תיכוניים.

פרטים והרשמה לכל הקורסים הללו עד יום ה׳ 29 ,ביוני
משעה 5עד 8בערב

1x30 לקצב

16.30 מוסיקה לרקודים.
17.00 פרקי נגינה לכינור: פטר בורנשטיין.
ליד הפסנתר אריה זקס.
הג׳אז.

יצירות למוצרט, ברהמס וברגר.

20.00 תכנית ״תיבת־נוח״.
21.00 יצירות ישראליות: פרנק פלג
(פסנתר).
21.45 המשך הקונצרט הנ״ל.

יום ה׳ 29 ,ביוני
7.45 קונצרט בוקר: דמיטרי שוסטא־קוביץ
(פסנתר).
10.30 מוסיקה לשני פסנתרים: ברוד
סקי ובאבין.
11.00 מאולם הקונצרטים: רביעיה ל־שוברם.
11.45
שירים מפי סידור בילרסקי.
1x30 תכנית לבתי חולים.

בוקר :

ארט

טאטום

קונצרט
(פסנתר).
ממנגינות העמים.
מאולם הקונצרטים: קונצ׳רטו
לצ׳מבלו ותזמורת להנדל, סימפוניה
מס׳ 9לשוברט.
מבחר התקליטים החדשים.
תזמורת משטרת ישראל.
שידור בכורה של הכנר צבי
מישורי.
״לנוער״ :נשאל ונענה.
התזמורת הקאמרית שליד מ. פ.
ת״א בניצוחו של מכאל טאובה.
הסוליסטים: סאשא פרנס (כינור)
ולוטה לאופר (סופראנו) .יצירות
של שטרנברג, קסטלנאובו־טדס־קו,
ורדינה שלונסקי, מרק לברי.
(הערה ממלון מגידו).
גרשון ירצקי (פסנתר) — יצירות
ישראליות.

16.30
17.30
21.15

2x30

7.45
11.00
12.30
13.00
17.30
20.45

21.40

יום ד 30 ,ביוני
7.45
11.00
12.30
16.15
16.30

שפייאר

קונצרט בוקר: לואי
(קרן אנגלית).
שעה באופירה: ברליוז, פוצ׳יני,
ביזה, ברונו.
תכנית לבתי חולים. מישא וייס-
ברוט (כינור).
״כבקשתך״ — מוזיקה קלאס־ת
קלה.
שלישיה לבטהובן.
תזמורת שרות השידור: הסו־ליסטים
יוספה שוקן (סופראנו)
וקורט זומרפלד (פעמוניות) .המנצח
איתן לוסטיג. יצירות של
אביאסף ברנשטיין׳ יצחק אדל׳
קרל סלומון.
תזמורת שרות השידור בהשתתפות
קרל סלומון (בריטון) והמקהלה
הקאמרית התל־אביבית.

1x30
16.00

בוקר: יוסף רוזנבלט

17.00

19.00
21.15

קונצרט בוקר: פיודור צ׳ליא־פין
(באס).
מוסיקה לבאלט: סטראבינסקי
ופרוקופייב.
״היצירה החביבה עליכם״.
מנגינות עם מעבדות לתזמורת
בידי שבתאי פטרושקה.
השיר הישראלי: לוטה לאופר ז
יוספה שוקן, יוסף בלומברג,
יצחק לוי, ולהקות קוליות. העברה
מאולם ״אהל״.
יריב אזרחי: אריאציותעל ״שה
וגדי״ לתזמורת כלי מיתר.
קונצרט לילי שבת: יצירות ל־רחניצ׳ק,
פרוקופייב ומילו.

יום שבת 1ביולי
9.00
10.00
10.30
11.00

יום ד׳ 28 ,ביוני
7.45 קונצרט
(טנור).
11.00 מאולם הקונצרטים: פתיחה אופ־ריצ׳ניק
לצ׳ייקובסקי, קונצ׳רטו
לכנור ותזמורת לדבוז׳ק, סימפוניה
מס׳ 7לסיבליום.

צלילי אופירה.
סאשא פרנס (כנדר).
בן־ציון אורגר :״הצבי ישראל״
— בביצוע התזמורת הפילהרמונית
הישראלית בניצוחו של לי־אונרד
ברנשטיין ובהשתתפות לי־פא
הורנשטיין (בריטון) .העברה
מאולם אדיסון בירושלים.
משה לוסטיג (פסנתר) :יצירות
למילו, לוסטיג, בלוך ושוסטא־

קוביץ•

יום ג׳ 27 ,ביוני

נחסום מתכבדת להודיע עד הופעתם הסוונה של

בלט

סרטי השבוע.
תזמורת שרות השידור מוזיקה
יהודית, ד,סוליסט חנן זקס, המנצח
חנן שלזינגר( .יצירות אלכסנדר
ופריק, יוסף קמינסקי,
נסים נסימוב).
תזמורת שרות ר,שידור, הסוליס־טית
חנה ברנד, המנצח חנן שלזינגר(
.יצירות של א. א .בוס־קוביץ
וחנן שלזינגר).
שידור מכינוס המקהלות של
המרכז לתרבות בגבעת ברנר.

יום כ׳ 26 ,ביוני

2הצגות לערב 9.45 ,7.20

יום ה׳ 2x6״מאז גן עדן״
אדיס־ן ירושלים
מוצ״ש 24.6״מאז גן עדן״ ת״ם
הם יגיעו מ,תר״ יגור
יום ב׳ ,26.6״כוכבים נודדים״ ת״א
יום ו׳ 28.6״הצל״ חיפה שתי הצגות
ב־6.15׳ 9.15

להולדת

1x30 תכנית לבתי החולים.

יום שני 26.6 ,

י ״הבימה״

תיאטרון

יום א׳ 25 ,ביוני

2x30

קונצרט ונשף־גן

התכניות

11.00 לוח המוזיקה: טלמן, מאירבר,
סטראבינסקי, אופנבאך.

יום חמישי ,22.6יום ראשון 25.6

יום ג׳ 27.6הצגה עממית, תל־אביב
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8.30
בערב

תל־אכיב

מדריד

רמת־גן ,״אמפיתיאטרון״ ב־ 8.30 בערב

רמת־גן
עם ברנשטין, טוראד, ויסנכרג

האופרה

21.15

שחרית לשבת: יצירות לבאך-
מוצארט. שומאן, ראבל.
חידון מוסיקלי.
מוסיקה קלה.
מאולם הקונצרטים: מוסיקה קאמרית
— יצירות לברוך קוביאם,
מרדכי סטר, יהודה וול, יצחק
אדל.
תכנית כבקשתך.
היצירה המוסיקלית בת זמננו :
יצירות לויליאם וולטון, ראלף
ואן־וויליאמס.
מיניון (מערכה א׳) אופירה מאת
תומא בביצוע האופירה הקומית
בפאריס.
סיום חגיגת ישראל למוסיקה
יהודית: שירי־עם וריקודי־עם
(העברה מגן הקריה).

ידיעת קצונות פותחת אפשרויות רנות
בחדשים יולי—אוגוסט יפתח

קורם דו־חדשי אינטנסיבי לקצרנות עברית ואנגלית
־ לפי שיטתגרג הפשוטה
בהדרכת מר ח. קמפינסקי, מחבר הקצרנות העברית לפי שיטת גרג.
הרשמות — רק במשך חדש יוני — כלהלן :
חיפה ( :ימים א׳ ,ו׳) אצל מר קמפינסקי, רחוב פבזנר . 19
תל-אביב ( :ימים ב׳ ,ג׳) מלון ״אירופה״ ,רח׳ אלנבי ,42 טל׳ 2913
ירושלים ( :ימים ד׳ ,ה׳) מלון ״ויטא״ ,רחוב המלך ג׳ורג׳ .21 ,טל׳ .2515
ההצלחה מובטחת!
כתובת המערכת וההנהלה: תל־אביב, רחוב לילינבלום ,12
טל׳ ,4414ת.ד / 136 .האחראי: מידד שיף /העורך: אורי
אבנרי /המו״לים: אברהם גורדון ושלום כהן /דפוס
מ. שהם, תל־אביב, רחוב פין ,6טל׳ / 2239 גלופות: צינקוגרפיה
״ארץ־ישראלית״ גע״מ /ההפצה 5דוד טופל ובניו.

נקמת האשה
אלדוס האקסליי, אותו סופר אנגלי
שנון׳ מעמיק׳ אמן האירוניה, חביב האינטליגנציה
האנגלית (והעולמית) בשנות
העשרים והשלושים של המאה, כתב
סיפור־קצר מצויין חיוכה של הג׳יו־קומה״.
התוכן:
עלמה מזדקנת מאוהבת בבעל
ידידתה, אשר, נכה הממררת את חייו.
היא רואד, חובה לעצמה לסלק את האשד,
בדי להציל את הבעל הסובל, וכמובן
להנשא לו. היא מסלקת את האשד, על
ידי שהיא שופכת רעל בתה שלה, אולם
הבעל המשוחרר אינו אוהב כלל את מו־שיעתו
; יש לו אהובה צעיר־ ממנה
בהרבה. הרוצחת, בכעסה, מודיעה למשטרה
שהיא חושדת שידידתה הורעלה
על ידי בעלה. לרוע מזלו מצטברות נגדו
הוכחות מסיבתיות חותכות ובסופו
של דבר, הוא מוצא להורג.
סיפור זר, עשה את דרכו להוליבוד
והפך מיצירה אינטלקטואלית, רווית הומור
דק וציניות, לסיפור בלשי משעמם
בשם ״נקמת אשה״ .הסיום סולף, כמובן,
והבעל הסובל (שארל בואייה) ניצל ברגע
האחרון מן הגרדום. בתפקיד העלמה מופיעה
שחקנית מוכשרה מאד, ג׳סיקה
טנדי, אלא שתחת להיות גיבורתו של
סאקסליי היא נותנת לנו דמות של מטורפת
באנאלית למדי.

הגערה והמנגינה
חברת ״פוקס — המאה העשרים״ היא
אחת המכובדות בהוליבוד. היא אחראית
לסרטים סוציאליים מסוג ״ ענביהזע
ם״ (לפי הרומאן של ג׳ון סטיינבק),
״ הסכםגינטלמני״ (הסרט המפורסם
על האנטישמיות בארצות־הברית),
״ מאורתהנחשים ״ (מחלות רוח)
ו״פינקי ״ סרט חשוב הדן בבעיה הכושית
בארצות הברית. מלבד אלה הוציאו ,חברת פוקס לשוק כמה מן הקומדיות
הטובות ביותר של השנים האחרונות.
אבל סרטיה המוסיקליים הם מן
המשעממים והטפשיים ביותר שראינו
באחרונה.
״הנערה והמנגינה״ הוא סרט מוסיקלי
של פוקס.
העלילה היא כה חסרת טעם וריקנית
שמיותר לחזור עליה כאן. די לנו להסביר
שהנפשות הראשיות הן: צעיר, חרזן,
טרזן ובעל רעיונות פרסומת( ,מרק סטי־בנס)
,קומפוזיטור אוסטרי מבולבל, מפוזר
ומטושטש (שקה שאקאל) ובתו של
האחרון, בלונדית, צעירה וטפשה (ג׳ין
הייבר) .מחוץ לאלה: רשימה ארוכה של
שחקני־משנה חסרי הבעה. הדיאלוג בנוי
על מהרת הוולגאריות האמריקאית (נוסח
הוליבוד) ולא חסרים
בו רמזים פורנוגרפיים,
אלא שהם כה
ילדותיים עד שחדלו
מהיות פורנוגרפיה.
ג׳ין הייבר (ראה
תמונה) אינה חסרת
כשרון, אולי, אולם
בסרט זה הצליחה
להסתיר אותו בהצלחה
רבה. היא יפה
•ורגליה נאות — ותכן
שעוד יימצא לה
שימוש בסרט עתיד
לבוא. מרק סטיבנס,
מקומו לא בסיט ואילולי מוסיקלי,
ראינו אותו ב״מאי־רת
הנחשים״ היינו
קובעים שמקומו אינו
כלל בסרט. אשר
לשקד, שאקאל המנוח,
ההומור שלו
שייך לאופריטות הגרמניות
והאוסטר־יו
ת מלפני עשרים
שנה: הומור נאיב ,,
ילדותי, טאוטוני בחוסר
דקותו.

ולבסוף, המגרעת הגדולה: זהו סרט
מוסיקלי בלי מוסיקה ; השירים המעטים
נעדרי חן ומבוצעים בחסר טעם. ריקודים
אין בכלל. ובכל זאת׳ הם יודעים, בהוליבוד,
לחפות על הזבל המסריח ביותר
בזילוף בושם. התוצאה: הסרט הוא
איום, אבל אפשר לראותו...

מ הולי בוד -ל בי ת הסוהר
בשנת 1947 נערכה בפילדלפיה שבארצות
הברית מסיבה רבת רושם. אורח
הכבוד היה יושב ראש איגוד יצרני
הסרטים. העילה למסיבה: הפרס השנתי
לסרט ההומאני ביותר ניתן ליצירה
הוליבוד בשם ״אשצולבת ״ .נושא
הסרט: האנטימשיות( .הוצג בארץ).
באותו מעמד אמר בא כח אילי הסרטים

״בהוליבוד קובע רק הכשרון. אינני
מחטטים בעברו או במוצאו של האיש,
השאלה היחידה שאנו מציגים לגבי
אדם היא: האם הוא מוכשר?״.
בעוד הוא מדבר, קיבלו בהוליבוד
הודעות פיטורים יצרן הסרטים אדריאן
סקוט והבמאי אדווארד דמיטריק.
מר, הקשר בין שני המאורעות?
סקוט ודמיטריק ייצרו וביימו את ״א ש
צולבת״.
באותו זמן הודחו מתעשית הסרטים
שמונה במאים ומחברים חשובים, מחוץ
לשנים האלה. אשמתם: הם סרבו להשיב
לשאלה שהוצגה בפניהם על ידי
סנטור פארנל תומאס :״האם הנבם
או הייתם מימיכם קומוניסטים?״.
החוק האמריקאי קובעת שהמסרב
להעיד בפני ועדה סינטורית מבזה את
המוסד המחוקק של המדינה. עשרת הנחקרים
טענו ששאלה כזאת היא ־ בניגוד
לעקרונות החוקה של ארצות הברית.
התעשיה ההוליבודית נחפזה לנער
את חוצנה מן ״העשרה״ ,והם פוטרו
מבלי כל פיצויים. פארנל תומאס׳ הסנטור,
תבע אותם לדין על בזיון הקונגרס.
הם נידונו לשנת מאסר ותשלום
קנם.
לאחר שכל ערעוריהם נכשלו, על
״העשרה״ לרצות עכשיו את עוונם בבית
כלא בקליפורניה.
בבית כלא אחר, הרחק משם, במדינת
ניו־ג׳רזיי, יושב אסיר מסוים, שיקבל,
בלי ספק, את הידיעה על כליאת
״העשרה״ ברגשות מעורבים.
שמו: סינטור־לשעבר פארנל תו־מאס.
הוא
נידון בינתים לתקופת מאסר
ממושכת על הוצאת כסף במרמה מקופת
המדינה.

״אורחי לידה״
שליחי ה שטן בטירה
שקט מצלמים
סט־נלי קרמר, אחד
מיצרני הסרטים הצעירים
ביותר בהוליבוד,
סיים זה עתה
את סרטו ״האנשים״
,בהשתתפות
מרלון ברנדו וטרזה
ווים. לאחר ההצלחה
של סרטיו הקודמים
״צ׳מפיון״
ו״בית האמיצים״ ,לא
התפלאנו לשמוע שסרטו
החדש נועד
להצגה ב״רדיו סי־טי
מיוזיק הול״ ש־האולם
בניו־יורק,
הגדול
ביותר בעולם.
תכניותיו הקרובות
של קרמר הן
להסריט את ״סיראנו
דה ברז׳רק״ ,ליצור
סרט על האו״ם׳ ולהתחתן
עם השחקנית
החמודה אן פירם.
נאחל לו הצלחה מלאה
בכל תכניותיו.

ג׳ון הייכר
כשרון גלוי

סרטי ה שבוע
אדלב קרנוני (א־״ב) העלילה היא
רומנטית־טפשית והמוסיקה מצוינת, בסרט
שצולם באולם הקונצרטים המפורסם
ביותר באמריקה.
כני קורסיקה (אד,״ב) מי שלא ראה
את היצירה הקולנועית הזאת עת שהוצגה
לראשונה בארץ לפני שנים לא מעטות
לא יפסיד דבר אם גם הפעם יחמיץ אותה.
סוסים דוהרים, דו־קדבות, נקמרת־דם,
שודדים ודוגלאס פיירבנקס (הבן) משמשים
בערבוביה בסרט המבוסס, כך אומרים,
על רומאן של אלכסנדר דיומא

כ ת הרכילות (אה״ב) שירלי טמפל
בצבת הרכילות, בעיירה אמריקאית קטנה.
גנכי האפנים (איטליה) סרטו הגדול
של דר,־סיקר״ על פועל מחוסר־עבודה
המחפש את אפניו הגנובים ואת אשרו
;״העולם הזה״ .)658 הסמליות בסרט זה
היא מעבר ומעל לעלילה עצמה. יצירה
לדורות.
הפנינה (מקסיקו — ארה״ב) ״גנבי
האפנים״ בהיפוך מצב: שולה פנינים

מקסיקאי אביון מוצא פנינתיענק. אנשי
בצע מתנכלים לגזול אותה ממנה. צולם
בכשרון רב ביפי נופה של מקסיקו (״ה־עמס
הזה״ )660
..האשה כפרווה (אד,״ב) סרטו האחרון
של ארנסט לוביץ׳ (לפני מותו הפתאומי,
אך לא המפתיע) הוא גם אחד
החלשים שלו. אופירטה קלילה המתרחשת
במדינה בלקנית דמיונית בתקופה שחלפה
ללא שוב. נסיכה, קצינים חנניים,
צוענים. ובטי גרייבל רוקדת, שרה, ומשתדלת
לשחק. ברם, ככל סרט של
לוביץ׳ ,גם זה הדליל אינו נעדר ענין
והומור, הגם שבכמות קטנה ביותר.
״אורחי לילה״ (צרפת) אחד מאלה שתפקידם
לרדת למעמקי הוולגאריות ול״ת־רגם״
את שמות הסרטים קורא לו ״עזה
כמותאהבה״ .יצירתו הנפלאה של
מרסל קרנה תמצא חן רק בעיני אניני
הטעם. רומאנס צרפתי שתקופתו ״מי
הכינים: שחקנים נודדים, שליחי השטן,
מנסים להסית ולפתות אוהבים טהורים.
הם מצליחים. אך לא לגמרי...

הכמאי אדווארד דמיטריק ינלשמאל)
שליחי

הקומוניז ם בהוליבוד?

״— סלה.בר׳
(307

דזי׳ .בי׳ 0

1שרס. /בע\ 1/ד ו 1

\ /ראהא ׳ח-
וזג׳ו.גנינ־ /ר 7,ה,
א לי נ ^ ץ /ע ר. ב

-:טזי־ *י

סנ רז

* מ ר^י ימי נ ה!1