גליון 663 מתאריך 6 ביולי 1950

אלמזנז ־ ד

השער

שושנה רביד׳ בת :24 באה ארצה
עם עלית הנוער בשנת .1939 עד שהצטרפה
לסטודיה של ״הבימה״ ,בשנת
,1945 היתה בחברת הנוער בגבעת
השלושה ובכפר גלעדי׳ ושיחקה בלהקות
דראמאטיות בכל קיבוץ אשר בו
שהתה.
את תפקידה הראשון על במה רשמית
קיבלה בינואר , 1947 במחזה ״יום
ולילה״ .בזמן המלחמה היתה בלהקה
צבאית. מצאנוה מציירת לדני, בנו של
יובל הופנקו, ילד ובית.
מה התפקיד האהוב עלי־ ביותר?
— ״זה שאני משחקת. בשעה שאני
ממלאה תפקיד, הוא לא רק אהוב עלי,
הוא אני״.
בעיות השחקנים הצעירים? —
״להשתדל ללמוד מן המנוסים יותר
ועם זאת לשמור על מקוריותם. זה לא
קל״ .הבקורת ב״העולם הזה
״השתדלו להעריך יותר את מאמצי
המבצעים, גם במקרה שלדעתכם נב־שלו״.

ו ק׳ דון

צרה על דדליו לגלח את זקנם לבל 1יאחז
בם האויב בעת הקרב ויתיז ראעים.

זה מירתד
ביום

יצהר״

בירם קיים

בל המתגלח במשחה החמדה והטסוופדח
של ״יצהד״ .נהנה מגלוח יותר קל ונעים.

ל ק 1רץן ־ }1

הוצאת ״א ח יא ס ף״ יר ושל ים !
מלפון 1 ,2987

רחוב בן־יהודה -2
יצאו

לארי

.1קארדוסו אי אראגון
רופיה -חזון העתיד
!מוסקבה )1948
ספר נלהב ואוביקטיבי כאחד׳ פרי מחשבתו הערר. של אדם היודע להתעמק
בתופעות זמננו, ואשר ידע להכנס לעובי הקורה של העולם הסוציאליסטי
המסובך ולהציג בפנינו אחדות מבעיותיו העיקריות.
מחיר הספר מכורך. מלווה 8תמונות 950 פרוטה,

.2יוסף ליכטנבום

חוק ביטול עונש מוות, שיובא לפני הכנסת בימים הקרובים. יעורר
שאלת־מצפון, אשר כל אדם חייב לענות עליה לעצמו. ברפורטג׳ה הממצה
שלו בגליון זה מביא לנו כתבנו את נימוקיהם העיקריים של השוללים
והמחייבים — ומאפשר לקורא להסיק את מסקנותיו.
כתב־אשמד, ואתראה נגד ראשי הצבור, שהניחו לספורט הישראלי
להתנוון במשך 25 שנה, כלול במאמרו של כתבנו הספורטיבי, המנבא תוצאות
מבישות לספורט המקומי ב״מכביה״ .בהזדמנות זו אנו מציגים לפני הקהל
את חברנו יחיאלארזי, שנכנס לפני שבועיים לתפקידו כעורך מדור הספורט.
מאות קוראים פנו אלינו בדרישה להגדיל את מספר עמודינו. ואמנם,
בשעה שקיבלנו לידינו את העתון, היתד, כוונתנו להגדילו לפחות ל־ 24 עמוד.
החלנו בביצוע תכנית זו בגל׳ ,659 שהכיל 24 עמוד — אולם הקיצוץ החריף של
קצבת הנייר, המעמיד בסכנה את עצם קיומה של העתונות השבועית, הכריח
אותנו לחזור למ< ,2עמוד. אנו משתדלים לפצות את הקורא ע״י מתן מאכסימום
של אינפורמציה במינימום של מלים, מתוך תקוה שמחיקת כל מלה מיותרת
תאפשר לנו להימנע מקיצוץ החומר עצמו. עם זאת אנו חוזרים ומציעים
לקורא־נו הקבועים, שטרם עשו זאת, להבטיח לעצמם את גליונם השבועי
ע״י חתימת מנוי.

מכתבים

סופרינו

חיים בחור כארז

הערכות וביאוגרפיות מפורטות של גדולי סופרינו ממאפו עד ביאליק
מחיר הספר 1500 פרוטה, מבורך בד,
בצירוף פרקי יצירה.

תמונתו של חיים גורי (״העולם
הזה״ )661 מצאה חן בעיני. לא שערתי
כי מאחורי השירים עומדת גם
אישיות כה נאה. אנא כתבו עליו פרטים.

המלון מכיל 25000 מלים בניקוד מלא. מחיר הספר 1650 פרוטה, מכורך בד.

חיים גורי (הכתובת: נזזא״ה ,58
ת״א) שרת בפלמ״ח, בשליחות בחו״ל
ובחזרו — בחטיבת הנגב. כעת סטודנט
באוניברסיטה העברית. בן .26
צמחוני. ספרו הקודם :״פרחי אנו!״.

.3א. אלמליח

גדיה

מלון חדש צרפתי עברי

.4ספדו החדש של ארתור קסטלר
הבטחה

והגשמה

(ארץ־ישדאל )1917— 1949
להשיג בהוצאה יאצל כל מוכרי הספרים- .

המחיר 1250 פרוטה.

בחורות־השער

מלון ציו!
םסבחככודן וכ ש ר
ת ק סי םום נו חיו ת

הדר־הכו־מל. חיפה
טלפון 4465

מהנדס א -וייס -דב לכר
סוכן רשמי לאזור צפון א״י
לליו £ 0 X 0 <0106ז \ 15 1^ 381675מ
מבחר גדול במקלטים משומשים
מפירמות מפורסמות.

תקליטים

מנגגיפ

מר מנדלבאום ותזמרתו
בשבת תה בשעה 5

מחוץ לתיאטרון אין לה כל התעס־קות
מיוחדת מלבד קריאה מרובה.

?־ 1פטפון
אברהמסון רתל־ 4תביב
רחוב בן־יהודה 9

האם סבור העורך שאת כל הקהל
מעביר ה״סקס־אפיל״ על דעתו, והוא
כמה לתמונות. של נקבות על השער?
ציונה גנף, תל-אביב
אני דוקא אוהבת מלפפונים ועגבניות,
אבל שונאת קישואים. ילידת
תל־אביב, בתולה ושונאת סרטים איטלקים
וצרפתיים. התרצו להדפיס את
תמונתי בשער ״העולם הזה״ ?

תלוי

בצבע

העיניים.

רונה, וזה למרות שנמאס לנו מזמך
לקרוא עתונים.
אגב, האם מספרי התפוצה שאתם.
מפרסמים נכונים?
יחיאל אנבר, טבריה.
מספרי התפוצה של ״העולם הזה״
נבדקים ע״י רואה חשבון מוסמן.

משפט יעקובוביץ
ברפורטג׳ה העצומה של משפט גן״־
מאיר (״העולם הזה״ )657 לא הזכרתם
שלדעת הקטיגוריה אין הנאשם יהודי..
מדוע היה חסר פרט חשוב זה?
יהודה דויטה, ירושלים.,
הפרט היה יזוע לנו. לא פרסמנו
אותו נדי שלא יווצר בצובור משפט:
קדום נגד הנאשם.

תיק פלילי 355/50
נדהמתי לראות ברפורטג׳ה שלבב־
(״העולם הזה״ )660 על גניבת השטיח.,
את הקונה — אדם נכבד וישר שלא
עסק מימיו בעסק כזה. שאלתי אותו
לפשר הדבר והוא השיב לי: להד״ם;.

אדיקום בך־זרדק,

ירושלים.,

התחלתם לשים בשער תמונות של
בחורות יפות כמעט כל שבוע. הבחורים
כמובן נהנים, אבל הבנות מקופחות.
מה דעתכם על פרסום תמונות
של בחורים יפים?
נורית בן־שלום, תל־אביב.

בבאור לאותה תמונה לא אמרנו:
בי זו החנות בה נמצא השטיח. התומונה:
מראה רק את השוטרים בחקירתם ה־שיגרתית,
בעברם מחנות לחנות. מטעמים
מובנים לא הראינו בתמונה את החנות
בה נמצא השטיח באמת.

הבחורות.

לא יתפרסם במדור זה כלי
מכתב המגיע •למערכת בעילום.
שם הכותב או כתובתו. מכתבים
יפורסמו בעילום •טס כד
תבם או בפסבדוגים רק אם•
יודיעו כותביהם את שמותיהם
(וכתבותיהם) האמיתיים.,

אין בדעתנו לקפח את
השער פתוח גם לבחורים...

מספרי ההפצה
״העולם הזה״ הפך את היום החמש,
לחג בביתנו. אנו ק־ראים אותו
כולנו מן האות הראשונה עד האח

סי ררת

איד אני

הנבטל את
עתש־המתת?
האם יש לבטל אות עונש המוות?
מיד עם גמר מלחמת־העצמאות
נתעוררה הדרישה הספונטאנית נגד
עונש שסימל בעיני רבים את הברבריות
של המשטר הקולוניאלי. עובדה
הצעת חוק. ברוח זו. אף כי רוב הציבור
תמך בה, נדחה הדיון עקב מקרה
טוביאנסקי. המחוקקים לא רצו שההתרגשות
הכללית עקב אותו מקרה
טראגי תטשטש את הויכוח ההגיוני.
וכך קרה שרק עתה תובא הצעת־החוק
לדיון בכנסת.
אולם בינתיים נתגבש מחנה השוללים
את ביטול החוק. בראשו עומדת
המשטרה, החוששת לריבוי הפשעים
אם יבוטל העונש. היה נדמה שיש כאן
ניגוד בין משרד־ד,משטרה ומשרד־המשפטים,
בי שולטות התפיסות הליברליות
הגרמניות. אלא שעתה נראה
שגם משרד המשפטים רחוק מהתלהבות
לחוק שהוא עצמו הכין אותו.
אופינית המלצתה של הועדה המשפטית
המיוחדת, שנתמנתה על־ידי הממשלה
לשם הבעת דעה על החוק המוצע.
הועדה, שהיתר, מורכבת מחמשה
שופטים ועורכי־דין׳ החליטה ברוב של
ארבעה קולות (החמישי נמנע מהצבעה)
שאין לבטל את עונש המוות.
מי רוצה, איפוא, לבטל את עונש
המוות? נדמה שבסופו של דבר רוצים
בכך רק הדתיים. ראשי החוק והאחראים
לסדר מתנגדים. והכנסת תצטרך
להחליט.
ובינתים יושבים ארבעה אנשים
בתא מספר 14 של בית־הסוהר המר
כזי
בתל־מונד, שלושה ערבים ואחד
עברי — ,ומצפים לתוצאות הויכוח.
אלה הם ארבעה שנשפטו למות במדי־נת־ישראל,
בגלל מקרי־רצח אכזריים
במיוחד, ולא זכו לחנינה.

מהי מטרת העונש ז
ההצעה לביטול עונש המוות מבוססת
על השקפת־עולם אשר לפיה אין
החברה זכאית לשלול מאדם את חייו,
גם אם הוא רוצח. השקפה זאת אינה
רואה את העונש כנקמה באדם הנידון,
כי אם אמצעי מניעה וחינוך.
עונש המוות קיים בחברה משחר
ההיסטוריה• ומספר העבירות שעושי־הן
היו צפויים למות (במיתות שונות
ומשונות) היה רב מאד. כשהגיעו
המתישבים האנגלים לאמריקה, והביאו
אתם את חוקי ארצם, הכילו הללו
למעלה מ־ 200 סוגי עבירות, שעונשן
מוות( .ביניהן — גניבה של פחות
משילינג) .במרוצת הזמן הורידו מספר
זה ל־ 12 בלבד, ובמחצית השניה
של המאה ד,־ 18 עוד הופחת מספר העבירות,
עד שבמדינות אחדות של אר־צות־הברית
נצטמצמו לעבירה אחת בלבד:
רצח.
תהליך זה מקביל להתפתחות עצם
ההשקפה על מטרת העונש. לפנים ראו
אנשים בהענשת עבריין תגמול או נקמה
(״כאשר עשה, כן ייעשה לו״) .זאת
היתד, הענשה לסיפוקו של הנפגע, גואל
הדם או השבט שאליו השתייך
הנפגע, וגם כפרה כדי להרחיק את
חמת האל או האלים. אולם במרוצת
הזמן הבינה החברה כי עונש ״למען

הארם עה ׳טהדכר נוגע להם: בתא מס׳ 14 של בית־הסוהר המרכזי
בתל־מונד מצפים להחלטת הכנסת הארבעה שנידונו לתליה בעוון רצח.
הארבעה, הלבושים בתלבושת אדומה, הס — שני הערבים שביצעו את רצח
ואדי־ניסנאס, הערבי שרצח את הסוחר פיאני ביפו והיהודי שרצח את הקצב
בכרם התימנים.

החדר, כו מצאו את מותם עשרות נידונים -תא־המוות בבית־הסוהר
המרכזי בירושלים. אופן ההוצאה לפועל: הנידון הועמד על דלת־וזרצפה
הסגורה, ושק־המשקל נקשר לרגלו. עניבת־החנק שהיתה תלויה מוו הברזל בתקרה
הושמה על צווארו. עם מתן הפקודה סובב התליין את המנוף (משמאלו) ,חדלת
הכבדה נפתתה בעוצמה עצומה והנידון מושלך ע״י כובד משקלו לתוך
החוד שמתחת לפתה. בדרך כלל מת הנידון מיד, ע״י שבירת חולית־הצואר
מעוצמת הנפילה —אך היו שפרפרו שלוש וארבע דקות עד שפרחה נשמתם
כתוצאה מן החניקה.

וייראו״ חשוב יותר ישמעו נקמה ו״מידה כנגד מידה״.

מאשר

ההשקפה החדייטה
מאז צעדה החברה צעד נוסף קדימה
וקבעה שמטרת העונש אינה אלא
תקנה לפושע והגנה על החברה. במחצית
השניה של המאה ד,־ 19 התעוררה ומאז לביטול עונש המוות. תנועה ביטלו מדינות רבות את העונש, בינימדינות
בארצות־הברית וכ־25
הן 15
מדינות אחרות (שוייץ, שבדיה, ניו־זי־לנד,
ארגנטינה, ועוד) .אולם עשר מן
המדינות חזרו בהן והחזירו את העונש
כעבור זמן.
בכל הארצות אשר בהן בוטל
עונש המוות הוחלף במאסר עולם (ולמעשה
רק במאסר ארוך, מאחר שיש
לנידון סיכויים לצאת לחופש) .דבר זה
עורר בעיה מיוחדת. מאחר שעונש
המוות הפך עונש מכסימלי, לא היד,
עוד עונש שימנע בעד אסיר־עולם לרצוח
את שומריו. לכן הוכנס באחדות
מן הארצות תיקון: עונש המוות הוחזר
למקרר, של אדם שנידון למאסר
עולם וביצע רצח נוסף בבית־הסוהר.

את מי דנים למות ץ
לפי החוק הפלילי משנת 1936
קיים במדינת ישראל עונש המוות לגבי
שתי עבירות — בגידה במדינה
ורצח מתוך סוונה תחילה (כולל רצח
הורים, סב או סבתא, רצח בשעת ביצוע
עבירה אסרת או לשם ביצועה,
רצח כדי להבטיח את מנוסתו של הרוצח
או למנוע את הענשתו על עבירה
אחרת).
בית המשפט יכול לדון אדם למוות
רק לאחר שהוכח כי הפשע בוצע
מתוך כוונה תחילה, התכוננות ובדם
קד. רק לאחר שבית הדין משוכנע
בשלושת היסודות הללו יכול הוא
לדון אדם למות. משום כך רוב מקרי
הרצח אינם מביאים את הרוצח לתליה׳
אם מחוסר אפשרות להוכיח את
שלושת היסודות ואם מפני שהוכח

כי הרצח היה ״פאסיונלי״ (מתוך פרובוקציה,
בהתרגשות).
החוק המוצע בא לבטל את עונש
המוות בתקופו לגבי בוגדים, הרי
דונו — אם יתקבל — למאסר עולם.
אין החוק בא לבטל את עונש המוות
לאשמים בבגידה.
ואנחנו מוסיפים: אם יישאר עונש
המוות בתוקפו לגבי בוגדים, הרי
כל העקרון בטל. קשה להבין במה
רוצח ראוי יותר לרחמים מבוגד.

שר המשטרה מתנגד
״הכל מודים שיש צורך בעונש
מוות לבטחון המדינה. אולם האם יש
לצמצם את המושג לבטחון מן החוץ
בלבד?״ שואל מר בכור שיטריט,
שר המשטרה, לשעבר שופט ששמו
הולך לפניו, המתנגד בתוקף לחוק
המוצע לכנסת.
אנו מדינה צעירה, המוקפת שונאים,
ארצות בהן קיים עונש המוות.
אנו נמצאים בתהליך של קיבוץ גלויות.
עולים לארץ אנשים הנמצאים
בדרגה תרבותית שונה והנבדלים בשפה
ובמנהגים, בהווי ובד,שקפת־ד,עולם.
יתר על כן, אנו נמצאים בתקונה
שלאחר מלחמה. מלחמה מתירה לרצוח,
להשחית, לחבל. אמנם עושים
זאת לגבי השונא, אך אין ספק שזה
הופך את חיי האדם לזולים, ואדם
שהורגל לרצוח בהיתר, יקשה לו להבין
משום מה אסור לו לרצוח את
שונאו. כל אלה יוצרים מצב הכופה
עלינו (מפאת שויון האזרחים לפני
החוק) הסתגלות.

השופט מלחי: לא עכשיו
״שום דבר לא הוכיח עד כה כי
יש צורך מידי דחוף לבטל את עונש
המוות במדינת ישראל״ ,אומר מר אליעזר
מלחי, שופט השלום הראשי בתל־אביב
.״אני מתנגד לביטול עונש המוות
כיום. המלה ״כיום״ באה להסביר
שאיני קובע את דעתי לעתיד. הדבר
תלוי בראש וראשונה באוכלוסיה, מספר
.העולם הזה״ ,מם׳ 663

הל אינה צידוק לתיקון
החוק, אולם
אין לגזור גזרה שהציבור
הרחב לא
יוכל לעמוד בה.
יש להזהר, לדברי
השופט מלחי,
מפזיזות, דומה לזו
שגרמה, בשעתו, לחנינה
הכללית —
שכתוצאה ממנה בא
גל מוגבר של פשעים
במדינה .״האנשים
שחשבו על
כך והמתנגדים לעונש
המוות לא
חשבו עד הסוף״,
מסיים השופט ,״זוהי
רוח צדק מדומה.
עוד לא הגיעה
השעה שנוכל לקבוע,
כי יש מקום
לביטול עונש המוות
במדינה״.

מוות כגילוטינה

גרא: רחמים
•באינם במקומם

רגשי הרחמים,
ההמצאה ה״הומאני׳ת״ של ׳המהפכה הצרפתית
שנתעוררו לגבי אנשסיפקה
מחזה לראוות האספסוף.
שים הנידונים למתת,
אינם במקומם״,
הפשעים ואורח החיים במדינה בשעה סבור מר גירו גרא, מנהל שרות בתי־שנדון
על עונש־המוות סופית׳ עם ני הסוהר, ואחד מתתיקי משטרת המנדט,
סוח החוק הפלילי החדש״.
שהכיר אישית בתוקף תפקידו רבים
השופט מלחי כופר בהנחה שעונש מבין השפוטים.
המוות מתנגד להשקפת־עולם של הדת
״עונש המוות מוטל, למעשה, רק על
היהודית. התורה, ככל המשפטים הקדמוניים,
מכירה בעקרון של הוצאת אדם פושעים שביצעו את פשעם באכזריות
להורג, לטובת הציבור (״והיה מחנך יוצאת מגדר הרגיל. לגבי אלה אין
טהור״) .אמנם אמר אחד החכמים כי הרחמנות במקומה״.
סנהדרין המוציאה להורג אחת לשבע
לדעת מר גרא מטילה הצעת־החוק,
שנים נקראת קטלנית (ואחד אמר זאת בניסוחה הנוכחי, אחריות כבדה מדי על
על אחת לשבעים שנה) ,אך אימרא זו עובדי בתי־הסוהר׳ מאחר שאסיר־עולם
אינה מתנגדת לעונש מוות, אלא רק תו לא יהסס מרצוח את הסוהר כשעומד
בעת שימוש זהיר בסמכות זו — דבר לנגד עיניו סיכוי להימלט, בדעתו כי
שגם כיום אין אנו מערערים עליו.
ממילא לא יוכל לקבל כל עונש נוסף,
לשם כך קיימת סמכות הרשאית פרט לישיבה בצינוק.
לחון את הנידון למות. עובדה היא
שמאז הקמת המדינה לא הוצא עוד אדם
כיצד יבוצע עונש המוות ז
להורג, ולפיכך אין אנו שונים בזר,י־אם
אמנם תידחה הצעת־החוק ועונש
רותנו המעשית מן הסנהדרין. אולם ספר
החוקים צריך להכיל את סעיף עונש המוות יישאר קיים במדינה, שאלה שניה
המוות (שכן אין כל ערובה לכך שב היא כיצד יבוצע החוק.
כידוע, מחייב החוק את ביצוע עועתיד
הקרוב לא יקרה מקרה מזעזע,
שיביא את הנשיא והממשלה לסטיה נש המתת (כמו בבריטניה) באמצעות
מן הנוהג הכללי).

חבל ד,תלין. צורה זו, לא זו בלבד
שתחייב את המדינה להחזיק בשירותה
תליין, אלא בעיני רבים היא נראית גם
ברברית.
ויכוח דומה נתעורר לא מכבר בבריטניה,
שם שאלה הממשלה לדעת ההסתדרות
הרפואית, שניתן לה לבחור בין
שיטות הביצוע השונות: תליה, השמדה
על־ידי גאזים, כסא־חשמלי, רעל.

עדות בעל־דץ
יש ענין מיוחד בדעתו של
נתן פרידמן־ילין, לשעבר ראש
לח״י, שאנשיו פעלו במשך שנים
בצל התליה. מר פרידמן-
ילין אמר לסופר ״העולם הזד,״:
״אני מתנגד לביטול עונש
המתת.״
רוב הרופאים הביאו את דעתם
שעונש התליה כשלעצמו אינו אכזרי
יותר מאשר הכסא החשמלי. הנידון הנהרג
על הכסא החשמלי (הנהוג ברוב
מדינות ארצות״הברית) מאבד את הכרתו
מיד — אולם לדעת הרופאים מושגת
אותר, תוצאה גם ע״י שבירת חולית-
הצואר בשעת התליה (אם כי ידוע
שערבי שנתלה בימי המנדט נאבק עם
המוות במשך קרוב לארבע דקות).
הנימוק העיקרי למען התליה הוא, כמובן,
דוקא שצורתה המפחידה עלולה
למנוע פשעים.
דעת הקהל בבריטניה מתנגדת להריגה
ע״י שתיית רעל (הוצאתו־להורג
של סוקראטס) מטעמים דתיים — האסיר
מאבד, המעשה, את עצמו לדעת.
כן מפקפקים המומחים אם אמנם יסכימו
האסירים ״לשתף פעולה״ .הרופאים התנגדו
להמתה ע״י זריקות־רעל מפני שהדבר
יצריך השתתפותו של רופא — דבר
שהוא, בעיניהם, בלתי־רצוי. ואילו ההמתה
באמצעות תאי־גאזים (הקיימת באחדות
ממדינות ארצות־הברית) מעוררת
אסוסיאציות בלתי־נעימות עם המשטר
הנאצי.
לדעת הרופאים הבריטיים, היתרון
של שיטת תא־הגאזים הוא שאין בה
צורך ברופא. העונש מוצא לפועל בתא-
זכוכית צר, כגודל תא טלפון. הנידון
נקשר לכסא רגיל, אשר מתחתיו קערה
קטנה של מים. ה״תליך שם כדור קטן
לתוך הקערה, יוצא מיד מן התא וסוגר

את הדלת. העדים נוכחו לדעת שתוך
שניות מעטות התמלא התא גאזים, פניו
של הנידון הכחילו והוא מת בו במקום.
בצרפת קיימת, כידוע׳ שיטת הר,וצ־אה־להורג
באמצעות הגילוטינה, מכונה
עורפת שהומצאה מטעמים הומאניים ע״י
הד״ר גיוטין בימי המהפכה הצרפתית,
בספטמבר , 1791 ושבה הוצאה להורג
מריה אנטואנט. באותם הימים היתד,
ההוצאה־להורג שעשוע ציבורי, והמונים
חזו בה כבהצגת־תיאטרון. גם כיום
עוד מוצאים רוצחים ואנסים להורג באופן
פומבי באחדות מארצות אמריקה
הדרומית — וכידוע גם בארצות השכנות
לנו: סעודיה, תימן ועיראק.
הדרך היחידה למניעת הצורך בהעסקת
תליין מקצועי היא הוצאת הנידונים
להורג, בידיה, ע״י כיתות־אש
צבאיות. דבר זה נהוג בעולם רק לגבי
עריקים בקרב ובוגדים (וכידוע נהרג
כך האדם היחיד שהומת עד כה במדינת
ישראל) .יתכן ששיטה זו תיראה 1בעי
מצפון
הדת
״לעתים, אם כי נדירות, קורה
טעות משפטית״ ,אומר ז. וזהר־הפטיג,
חבר הכנסת (דתיים)
ומנהיג הדורשים את ביטול העונש
.״אין ארץ בעולם היכולה
להתפאר שלא קרתה טעות במשפטה.
אצלנו קרה מקרה סו־ביאנסקי.
אם נדון אדם בטעות
למאסר לעולם — אפשר עוד
לתקן במקצת את הטעות. אם
הוצא להורג — אין תקנה״.
ני רבים פחות דוחה מאשר כל שאר
צורות ההמתה — אולם מתעוררת שוב
השאלה אם אפשר לחייב אנשי־צבא לשמש
בתפקיד כה בלתי־אהוד.
בעצם, שאלת הביצוע אינה חשובה
ביותר. העונש הוא בצפיה למוות,
ולא במיתה עצמה, עד כמה שתהיה
המיתה כרוכה ביסורים. יש בארץ כמה
אנשים שנחנו למות, ונשארו בחיים.
כולם מעידים כי אין זה נעים ביותר.
במצבים הקשים ביותר בחיים אין אדם
מאבד את תקוותו, אבל כשהחברה כולה
קובעת לו תאריך למותו, הרי הוא
חסר אונים.
ובכל זאת, הרי אנשים אלה, שנמנו
למות׳ חיים, ויכלו לספר לנו את
הדברים.

הפשעים נתרבו
כיום קיים בארצנו ריבוי הפשעים
לעומת השנים שלפני קום המדינה, גם
באופן יחסי, בהתחשב עם גידול האוב־לוסיה
והשפעת הרוח המלחמתית הגורמת
לריבוי הפשעים אחרי כל מלחמה.
הדורשים ביטול עונש המוות טוענים
שהסמכות לדון אדם למוות אינה עשויה
להשפיע על הרוצח יותר מאשר הסמכות
לדון אותו למאסר עולם, אולם על כך
אסור להחליט בפזיזות.
הנימוק העיקרי נגד ביטול עונש
המוות הוא פסיכולוגי־חברתי, כשהמדובר
על חלק מסוים של אוכלוסית המדינה.
לרבים מבין האזרחים הערבים
המאסר בתנאים מודרניים הוא עליה
לרמת מחיה גבוהה יותר, ומאחר שהאסירים
יושבים בצוותא אין לראות גם
בבידוד מן החברה עונש מפחיד. שאלת
חוסר האשד, היא אמנם רצינית, אך גם
עליה התגברו האסירים בדרכים בל־תי־חוקיות.

משפט
לינץ׳ ז

מה יקרה אם יובא באחד הימים
לדין מסתנן שרצח אזרח ישראלי? האם
יסכים ריח הצדק של העם לכך שייאסר
למספר שנים? אם כל פושע ידע כי
הוא עלול לשלם בחייו עבור הרצח,
תהיה זאת הסיבה העיקרית שבגללה יהסס
לבצע את המעשה. אם רגש הצדק
של העם לא יבוא על סיפוקו, עלול להתחולל
משפט לינץ׳ .אמנם, עצבנות הק
,העולס
הזה״ ,מס׳ 663

מוות בתריה

מוות בידיה
המתתו של הגנרל
שנידון למוות ע״י

הגרמני אנטון
בית־דין צבאי
דוסטלר אמריקאי

הוצאתו להור; של הנאצי ההונגארי
לאסלו אנדרה.

סיאול לפני הכיבוש: הצבא הדרומי הצטיין בצחצוח ובמ יסדרים, אך טנקים ואוירונים חסרו לו. אחרי שבועיים כקרב— התמוטט.

שחר

א ד ום

בקנריאה

עם עלות השחר ביום 25 ביוני
עברו חמשה טורים של צבא ה״רפוב־ליק־
הדימוקראטית העממית״ של קוריאה
— הכוללים חיילים קרביים מוותיקי
המלחמה הסינית — את קוד,רוחב
ה־ 38 ופלשו לשטח ״הרפובליקה
הקוריאנית״.
הקומוניסטים (א) פלשו לחצי־האי
אונג׳ין, המנותק משאר חלקי קוריאה
הדרומית, מפרץ( ,ב) כבשו את העיר
קייזונג( ,ג) כבשו את עיר הבירה סי־אול,
בעלת מיליון תושבים( ,ל) דהרו
אל עיר־התעשיה צ׳ונצ׳ון ו־(ה) נחתו
מן הים בחוף המזרחי וניתקו את הכביש
היחיד העובר לאורך החוף.
אותה שעה נוצרו בהרי הדרום חבורות
פארטיזאנים קומוניסטיים.

ארץ השחר הדומם

3ימז^>ז^

ר1ק־**יוז*ו13 ייזן

קוריאה (או כפי שנקראה לפני הכיבוש
היאפאני בשנת — 1905 חוזן,
.,ארץ השחר הדומם״) היא מבחינה
טופוגראפית וגזעית חלק ממאנצ׳וריה.
עם כיבושה בידי היאפאנים היו
תרבות הארץ ומנהגיה כמעט סיניים.
שפתה — ואריאציה של השפה הסינית,
שנכתבה באותיות סיניות. אולם לאחר
40 שנות שלטון יפאני איבדה קוריאה
את אופייה הישן. היפאנים סגרו את
בתי־הספר והכריזו על שפתם כעל שפה
רשמית יחידה.

כתוצאה מן הדיכוי היפאני וההתנכ־רות
מצד סין קמה בקוריאה תנועה
לאומית עצמאית ונוצרה — זו הפעם
הראשונה — הכרה לאומית קוריאנית.
הוכנסו שינויים לשפה, שהילדים למדוה
במחתרת.
כיום מונה קוריאה 30 מיליון נפש.
הריבוי הטבעי הוא עצום. לפני 40 שנה
מנה העם הקוריאי 20 מיליון נפש בלבד.
אף כי הארץ עשירה מאד באוצרות
טבעיים ובפרי חקלאי, נמצאה בזמן
כיבושה בידי אמריקה וברית המועצות
במצב מדולדל. במשך שנות הכיבוש
היפאני נוצלו ופותחו רק ענפי־המשק
שהיפאנים יכלו להפיק מהם
תועלת ישירה לארצם.

צפון מול דרום
ביאלטא ( )1944 חילקו את הארץ
ביניהם רוזבלט וסטאלין באופן שרירותי
לחלוטין — הועבר קו־גבול (לאורך
קו־הרוחב ה־ )38 אשר אין לו כל הצדקה
הגיונית מבחינה גיאוגראפית או
כלכלית.י
רק שליש אחד של העם הקוריאי (20
מיליון נפש) נמצא בתחומי הרפובליקה
הצפונית, שהוקמה לפי המתכונת
הסוביטית המקובלת. אולם בצפון נמצאות
כמעט כל התעשיות שהוקמו ע״י
היפאנים וכל אוצרות המרי הגלם 20 .
מיליון נפש נשארו בדרום (שם הקימו
העולם הזה״ ,מם׳ 663

האמריקאים רפובליקה דמוקראטית לפי
המתכונת !;מקובלת שלהם) .הדרום חסר
תעשיות ואוצרות טבעיים, ואינו אלא
ארץ חקלאית בעלת רמת־יצור נמוכה.
ההבדל בין הצפון והדרום משתקף
גם בדמויות מנהיגיהם. בראש הצפון
עומד קומוניסט צעיר בן ,32 שנטל
לעצמו את השם קיס־איל־סונג, שמו
של מנהיג גרילה אגדתי מימי המלחמה
ביפאנים. קיס הוא חלק מן המכונה
השלטונית החזק־ שהוקמה ע״י הרוסים
לפני שפינו (באופן רשמי) את
קוריאה הצפונית לפני כשנה. דבר שהכריח
את האמריקאיים להוציא גם הם
את צבאם מן הדרום.
בראש הדרום עומד כומר פרוטסטנטי
בן 75 שקיבל את חינוכו באוניברסיטאות
ה״אצילות״ של ארצות־הב־רית
— סינגמן רהי. סינגמן הוא אישיות
חזקה מאד — אך קשה לאמר
עליו שהוא יותר דימוקראטי מאשר
מתחרהו בצפון. לא מכבר הביעו לו
הבוחרים אי־אמון בבחרם לפרלמנט החדש
רוב של צירים המתנגדים לו. גם
כאן (כמו בסין ובהודו־סין) חוזרים
האמריקאים על שגיאתם הנושנה —
לתמוך במשטר בלתי־אהוד על ההמונים.

מהלך
הקרבות
מאז הוציאו האמריקאים את צבאם
מקוריאה לפני שנה, עשו כמיטב יכולתם
להקים צבא קוריאי חזק. צבא זה
מנה כ־ 10.000 איש, אך לא ניתן לו
ציוד צבאי כבד. חסרו לו אוירונים
וטאנקים, ואפילו תחמושת קלה לא
ניתנה לו אלא ל־ 10 ימים בלבד, מחשש
שירגיש עצמו חזק מדי ויתקיף את
הצפון.
נראה שהרוסים דאגו לצבאם יותר
מאשר האמריקאיים. הצבא הקומוניסטי
צויד בכלי־ההתקפה החדישים ביותר:
מטוסי־קרב מטיפוס יאק׳ טאנקים
בינוניים ותותחים כבדים.
משפרצו גלי־ההסתערות הקומוניסטיים
מעבר לקו־הרוחב ר,־ 33 נתגלה
שהבטחון העצמי של הדרומיים היה
מופרז במקצת ושלא הקימו גם קו־ביצורים
ראוי לשמו. הצפוניים התקדמו
כמעט ללא מעצור רציני עד לנהר
האן.

הדרומיים ניסו להקים בחפזון קו
הגנה לאורך הנהר, בשעה שהמפציצים
האמריקאיים׳ הכבדים ניסו לבלום את
התקדמות הצפוניים. כחות הדרום שנסו
בבהלה בפני הטאנקים הצפוניים
פיצצו בבהלתם את הגשרים בטרם עת
— וניתקו בצורה זו את מרבית הכחות
הדרומיים שעוד היו מצפון הנהר. כך
הושמדה כמעט כליל דיביזיה שלמה.
הצפוניים הקימו מיד שלושה גשרים
וצלחו את הנהר ללא כל התנגדות.
חיל־הרגלים של הדרום שוב נס.
כך היה המצב כשנכנסו למערכה
כחות חיל־הרגלים האמריקאיים, שתפסו
קו־הגנד, לאורך הנהר קום• ,כ־ 43ק״מ
מדרום לנהר האן.

ספרד שניה ז
השואה בין קוריאה 1950 וספרד
1935 מתבקשת מאליה. אולם יש גם
משמעות צבאית להשוואה זו: ספרד
שימשה שדה־נסיון צבאי למלחמת־העו־לם
השניה. יתכן מאד שקוריאד, תהיה
המעבדה הנסיונית למלחמת־העולם השלישית. האמריקאים המסקנה
הראשונה :
סומכים במידה רבה מדי על הכלים
הטכניים (הפצצות אויריות) ונוטים לזלזל
בכוחו המכריע של תיל־הרגלים.
אמנם׳ קוריאה המפגרת אינה יכולה
לשמש דוגמה למלחמה חדישה בארצות
מתקדמות יותר. בכל זאת ברור: גם
כיום אין המפציץ יכול לבלום התקפה.
לכך דרוש החייל הרגלי.

הברירה לאמריקאים
האמריקאים פינו את קוריאה לפני
שנר, על סמך שתי מסקנות סודיות
שנקבעו ע״י המטה :
(א) אי־אפשר להגן על קוריאה,
(ב) לא כדאי להגן על קוריאה, כי
כיבושה בידי הקומוניסטיים לא ישנה
את המצב האיסטראטגי העולמי.
בכל זאת נאלצה אמריקה להתערב
— דבר שכל אדם ד,מתמצא במצב המדיני
האמריקאי יכול היה לנחשו מראש.
מדוע? משני טעמים: ראשית, מפני
שנסיגה ללא־קרב מקוריאה היתד, מעודדת
את כל כחות הקומוניזם בסין, הו־דו־סין,
אינדונסיה, הפיליפינים ובורמה
; מרפד, את ידיהם של הכהות
הפרו־אמריקאיים ומניעה את הכחות
ד,הססניים לעבור למחנה הסובייטי.
שנית, כשלון בקוריאה היה מעמיד
בסכנה את שלטון הדימוקראטים באמריקה,
ערב הבחירות העומדות להיערך
השנה. זה כמה חדשים חיה אמריקה
בצל ההתקפות החריפות של הסנאטור
הרפובליקאי מאק־קארתי על שריד,חוץ
דין אצ׳יסון (״העולם הזה״ .)650 טרו־מאן
לא יכול היה להרשות לעצמו מפלה
״סינית״ שניה.

מלחמרדעולם שלישית 1

דוגלס מק־ארטור
הנזצב ביש

.״העולם הזה״ ,מם׳ 663

״כרוכים הבאים 1״

יחידות חיל־רגלים אמריקאי הגיעו לקוריאה.

האם משמשת קוריאה מבוא למלח־מת־עולם
שלישית?
המומחים האמריקאיים ניבאו שברית־המועצות
לא תהיה מוכנה למלחמה לפני
( 1952 כי עליה לגבש תחילה את שלטונה
במזרח־אירופה וסין) .אולם נראה
עתה שלפחות בחלקה אין הנחה זו נכונה,
ברית המועצות, גם אם אינה מוכנה
עדיין למלחמה מלאה, מוכנה כיום
למלחמה מקומית.
עוקץ הבעיה: אפילו לא ינצחו
הקומוניסטים נצחון מהיר בקוריאה, תהיה
המלחמה לטובתם. כי מחיר ההתערבות
האמריקאית עולה בהרבה על המאמצים
שהרוסים יצטרכו להשקיע במלחמה

דבר אחד ברור: המלחמה הקרה
מתה. מלחמת־העולם השלישית, שהתחילה
עוד לפני חמש שנים ביוון, נכנסה
לשלב השני: שלב של מלחמות־!
גלויות מקומיות, התערבות גלויה ישירה
של שני הצדדים וחיסולו למעשר.
של ארגון או״ם כזירה משותפת לשני
הצדדים.

מרחל,
למטה

)5 40״מ משדה הקיב. ילדי קוריאה משחקים בג׳יפ האמריקאי.
אברים מבני קוריאה הדרומית מקימים קו־ביצורים לאמריקאים.

במדינה
״ ה כי תההא בו ד ה ״
לפני כארבעה חדשים נתגלתה ע״י
עולים חדשים מתושבי שיכון קורדאני
במפרץ חיפה ערמת שלדים הקבורים
זה על גבי זה בבור גדול. השלדים
נמצאו במצב של התפוררות גמורה, בהיותם
קבורים בשטחיות, גלויים לרוחות
הים ומכוסים בשכבת חול דקיקה.
מכיון שהמקום קרוב למחנה צבאי
בריטי לשעבר נתעוררה מיד ההשערה
שאלד, גופות 12 חברי פלוגת
החבלנים שלא חזרו לפני למעלה משלוש
שנים מפיצוץ גשר א־זיב (כידוע
נמצאו אז רק גופות יחיעם וייץ ז״ל
ולוחם נוסף) .ההשערה לא ניתנה להוכחה,
כי המומחה שבדק את השלדים
לא יכול היה לקבוע את מספר הגופות
לרגל מצב התפוררותם.
נקודת האחיזה היחידה נמצאה בדבריו
של יצחק פוינטר, חבר ״שער העמקים״
,לשעבר מאסירי ההגנה בעכו.
הוא סיפר כי החובש הראשי של כלא
עכו סיפר בשעתו שנקרא ע״י הבריטים
למחנה שלהם כדי לחבוש קבוצה של
יהודים פצועים. התקופה שציין אז הערבי
התאימה בערך להיעלמם של ה־.12
אפשר היה לשער שערבי זה (שעזר
הרבה לאסירים היהודים) היה האחרון
שראה את חברי ״הכיתה האבודה״ בחיים.

במקרה
שיפוטר, שלא ידרוש דמי חופשה
ומחלה ה״שיסכים לעבוד בשכר
של לירה אחת ליום( .אגב, הפקיד עוסק
בהנהלת חשבונות ויודע שפות).
מקרה דומה אירע גם בחברת ביטוח
תל־אביבית.
מעשה בקטוע־רגל שנעדר במשך שנה
ורבע 83 יום מעבודתו במשרד ממשלתי.
בקשו לפטרו ורק אחר מו״מ הסכימו
לשלחו לבדיקה רפואית ואמנם הרופא
אישר מיד כי יש סבה מספקת להעדרו
מהעבודה (בגלל שפשוף במקום הקטיעה׳
הגורם לפצעים).
אך נכה זה עזב את עבודתו בגלל
עלבון צורב זה.

דראמהבצל \ ו ר ־ ה דין
דויד יעקובוביץ, הנאשם ברצח דניאל
פקטורי, שמשפטו נערך מזה חדשים
רבים בביה״ד המחוזי בת״א, הכריז
״חרם״ על בית המשפט, אינו משתתף
בדיונים כשהוא עומד בודד, ללא סניגור,
מול החוק האובייקטיבי. בשולי
הדרמה הגדולה של פשע גן מאיר, החלה
מזה חדשיים להתחולל דרמה אחרת
לגמרי: הנאשם ברצח נלחם בכל
הדרכים למען לא יימשך משפטו בלי
סניגורו, עו״ד בן ימיני, שלידיו מסר

יעקובוביץ את גורלו. בהיותו בחיפה
נפל העורך דיו למשכב . ,ומצבו ענדנו
רציני ואין סיכויים שיוכל לעמוד
בביה״ד בימים הקרובים. משום כך
ביקש הנאשם שמשפטו יידחה (״אפילו
אם אצטרך לשבת עוד שנה אחכה עד
שבן־ימיני יבריא״) אולם בית המשפט
החליט שלא יוכל לדחות את המשפט,
והציע לנאשם עורך דין אחר. יע־קובוביץ
סירב ולבסוף הסכים לשותפו
של סניגורו, אך בשבוע שעבר ביטל
לפתע את יפוי הכוח והכריז כי ״רק
בן־ימיני הוא אשר יכול להגן עלי״.
הקטיגוריה דרשה בכל תוקף שהמשפט
יימשך (הגם שבמשפט נגד העתון
הקומוניסטי ״קול העם״ ,שאף בו
משמש בן־ימיני סניגור, לא התנגדה
התביעה לדחיה, עד אשר יבריא בן-
ימיני) .״צדק, צדק אני דורש צעק
יעקובוביץ והתפרץ בבכי. אחר כך ניסה
לשלוח יד בנפשו (אולי מתוך חשבון
שתהליך הבראתו יארך כמה חדשים ובי־נתים
יבריא גם בן־ימיני) .לרוע מזלו
הובא למחרת לבית הדין חבוש בשתי
ידיו (הוא נסה לחתוך את הורידים)
ואז הכריז מר יעקובוביץ שביתת רעב.
״לא אפסיקה עד שיבוא בן ימיני״ ,אמר.
וכאשר גם זה לא עזר ובית המשפט
המשיך בדיונים החל יעקובוביץ להשתולל׳
שבר את תא הנאשמים והיה
צורך להוציאו בכוח מהאולם. מאז נמשך
המשפט לא רק בלי סניגור, אלא
גם בהעדרו של הנאשם (הגם שקולו
נשמע לפרקים בוקע מהחדר הסמוך
״אינני מוצא צדק״) .המצב הגיע לשיא

לאחר חקירה ממושכת בקרב ערביי
החיסבה של עכו עלה עתה בידי סופר
״העולם הזה״ בחיפה לגלות את עקבותיו
של אותו חובש ״ערבי״ ,שאינו
אלא ארמני בשם פאריס אוהאנס מרדי־רס.
אולם דבריו לא האירו את הפרשה.

החולה
הצ;ק
?מכאויב נאנק
ורגליו מי׳• 3 .קלות מני *?ק עד אפק
ומופיע רופא ויפה מעפם וז•••
. :י ז־ואומר
:״תן לי לק למקזש את הד 3ק״
החולה סח :״אני
במקצת שמרני
ך צו*בי בקרופות של ן קנתי הבלה״
אך הדוקטור אומר:
חבר,
תיראה .־י״
״אל ד ־ד
טפולי המודך ני ממש נ?לא״.
הוא מהחיל בטפול
ולויחש :״אל תן צד״.
ומצמיד לו שורה של ראדארים ליד
ומוסיף בחיוך:
״את הפה אנא?תח״
ותוחב לו בלוע קנה של תותח.

גם אני גם אהם
לא נהמה?יותר
אם?סוף הרפוי החולה יהפגר.
יסוקיהו לוט.

מרים מרשע, כ ת ,8ובעלה בן ה־15
״אני רוצה לבית־הספר ולא רוצה בבעל...״

כאשר בית הדין ״מסר״ לידו של הנאשם
עצמו את הזכות להגן על עצמו,
כדי שיוכל להתכונן לנאום הסניגורית
והגיש לו את הפרטיכל של המשפט,
(הנאשם אינו יודע קרוא עברית).
כל אלה חסכו, בסופו של דבר,
לבית הדין מספר ניכר של שעות, כי
יש להניח שנאום הסניגורית של מר בן-
ימיני היה אורך כעשרים שעה. עתה
אפשר לצפות לפסק הדין במשפט מסובך
זה מסביב לפרשת גן מאיר בסוף
השבוע הבא או בהתחלת השבוע שאחריו.

דתה מו לדת
על אף פעולתו המסורה של אגף
השיקום, הרי מתוך 24.00 נכי מלחמת
השחרור בעלי אחוז נכות למעלה מ־
^ס 10כ־ 800 מחכים עדייו לשיקומם.

ההתקפה בקוריאה אינה באה אלא
למשש את הדופק.
(מן הפרשנות של
אחת תחנות הרדיו)

ון זיות ול?ל זאת. יש גם צרך?אור
מרסס קצת בשטח מתוך להביור
ומכריז לבסוף :״המצב כאן תקין
ח־ושה רק ן ליקה שלאטום־?צ?לין״

בינתיים נשארה תעלומת ״הכתה האבודה״
לוטה מסתורין כשהיתה.

מחצית ממספר הנכים ששוקמו על
ידי אגף השיקום עוזבים כיום את עבודתם
בגלל יחס גרוע. ואילו מספר גדול
של נכים ששוקמו ״שקום כלכלי״ (חנות
ירקות, קיוסקים וכו׳) סוגרים את
עסקיהם מחוסר הדרכה מספקת בנהול
חנויות ובעיקר בגלל הקשיים בתנאי
המסחר.
מעשה בבנק ידוע שדרש מנכה, שנאלצו
לקבלו לעבודה (בתוקף המכסה).
לחתום על הצהרה כדלקמן: שלא לדרוש
העלאת שכר, שלא יבוא בתביעות

טפול 1פלודרכי

ומלטף את מצחו
ופושט את?גך יו
ומחליק לו?טנקים?בדים על הגב.

״הייתי יכול לאמר שאני זוכר ולשקר
לשם רווח פרטי״ ,אומר פאריס ,״אפשר
שהיו הופכים אותי לאדם חשוב. אך
האמת היא שאינני זוכר. מעולם לא
נקראתי לחבוש פצועים יהודיים במחנה
צבאי בריטי. רק פעם אחת נקראתי
לחבוש יהודים פצועים: היה זה
בתחנת המשטרה, בליל פריצת סוהר
עכו ע״י אצ״ל״ .כך מכחיש פאריס
בפרוש את דברי יצחק פוינטו.
אגב, במשך 15 שנות עבודתו סיכן
פאריס לא פעם את עצמו כדי לעזור
לאסירים יהודים. הוא לא הפלה בין
אנשי ההגנה, אצ״ל ולח״י .״שאלו את
שמואלביץ, את שיין ואת סבוראי, ויספרו
לכם מיהו פאריס״ .הוא עשה
זאת, לדבריו, מפני שהוא ארמני .״חייב
מעוט אחד לעזור למשנהו״ .אלא ש־פאריס
לא זכה לתודה. אין ניתן לו
רשיון לצאת את חדרו הצר בנצרת, ולעבור
לביתו בעכו .״זכרון היהודים
קצר וחלש הוא נאנח.

כמעט ברצינות

נישוא׳ןשדבנות 6

״גט״ לברכה מועלם בת ה־11
האשה

הפנה

ילדה

בשבוע שעבר החזירה המדינה את
החופש לארבע נפשות צעירות. ארבעת
המקרים של נשואי בוסר, שהובאו לבירור
במחנה העולים בנתניה (ונס־תיימו
בגטים) הם כשלעצמם נושא לרומן
על חיים המזכירים את ימי הביניים,
אולם בשבילנו הרי הם יותר מזה:
הללו באים כתקדים ומבוא גם יחד
לשורה ארוכה של מקרים, שעוד יובאו
עד שיושם קץ לברבריות הזאת
של נשואי ילדים. הצעירה בין ״הנשים״
הנשואות הללו היתד, מרים מושע, בת
השמונה, שנמכרה על ידי אחיה ל״גבר״
בן ,15 שאינו יודע את טעם המשחק
.העולם הזה״ ,מם׳ ׳ 663

ת צ לו מי ה ש בו ע

שבעת
אוד

ה עזי מ
אבנו•

ילד נולד לנו

הצל ומי ם מזעזעים אלה צולמו ע״י צלמנו ביום זזחמשי> ,י 2ביוני, בשעה 30צ
אחה״צ, דקות מעטות אחרי שאוטובום מם׳ 1121 של ״דן״ (קו )4נהוג בידי ורנד
שוטרי־התנועה
רייבסכך דדם את רובב־האפניים ציון קרימבה משכונת התקוה.
מודדים את המרחקים (ימין) בשעה שציון, פצוע קשה ומתפתל בכאכים, מובא
לבית־החולים ״הדסה״ (שמאל) .התאונה קרתה ברח׳ אלנכי, פינת הרחוב כלפור.

ילד נולד לנו. כלומר — לציבור
משלמי המסים. אחרי הריון של כתשע
חדשים הופיע הגליון הראשון של
שבועון ״קול ישראל״.
אבא לא חסך כל מרץ (ודביזים)
כדי להזין את הילד הזנה מלאכותית.
ניר אכסטרה־אכסטרה הובא מחוץ-
לארץ — כל גליון ממנו מחירו לפחות
כפליים ממחיר הנייר המוקצב
לעתונים מצוירים ״פשוטים״ ,שאין
להם אבא כזה.
אלא מה? הילד הוא חיוור. יתכן
שזוהי תורשה משפחתית.
בקיצור: הגלימות נשארו בקיוסקים.
כל הניר היפה הזה (אוי, אלוהי
הדביזים !) לא הועיל.
זהו, כמובן, ענין פרטי לבעל־הע־סק
שהשקיע את הכסף. לציבור הרחב
מעדנים רק שני פרטים :
פרט ראשון ! מחוסר דביזים יקצצו
את הניר של העתונים המצוירים
אשר הקהל רוצה בהם׳ וקוראים רבים
נאלצים לוותר בליל שבת על השבועון
שהתרגלו לקראו וליהנות ממנו.
פרט שני: כדי להכריח את קהל
המאזינים לקרוא את העתון החדש
(שהוא עסק פרטי) ,מסרב שרות השידור
למסור לשבועונים אחרים את תכניות
השידור. במלים אחרות: השרות
הציבורי אשר אתם משלמים את
הוצאותיו >וגם את משכורת המנהל
שהוא חבר המערכת של העתון החדש)
מסרב למסור לכם את פרטי שידוריו.

הצד השני של הפיקוח
בכדורגל, אך לעומת זה מכיר היטב
את זכויותיו לבעול בילדה שהוכרחה
לחופה. והקשישה ביניהן, ורדה בת
סעיד, בת ה־ ,11 התיפכה בבכי :״אני
רוצה לבית ספר ולא רוצה בבעל״.
אחד הבעלים במקום היה איש בן ,50
שרכש את אשתו מאביה. סיפור המעשה
על ידי המתלוננת אינו נופל מתיאורי
הזוועה הפנטסטיים ביותר על חיי ילדים
ללא ילדות. חופתה של ברכה מועלם
נערכה ליד מטתה׳ כשאביה וארוסה
מעירים אותה משנתה, מכים אותה ומאלצים
אותה לנשואים והחופה כבר
מוכנה ליד המטה .״האשד,״ אורה ני־סיאני
(בת תשע) נקנתה על ידי בעלה
מאחיה בסכום השווה לקרוב לחצי
לירה לפי הכסף הישראלי. הבעל עצמו
הוא בן .22
העליה הגדולה ׳ הביאה לארץ אוב־לוסיה
רבגונית, ומכאן בעיות רבות
ומשונות על נוהג, מסורת, חוק וגישה
לחיים ולזולת. אולם אחת הבעיות
המזעזעות ביותר היא זו של נשואי
בוסר. צא ולמד איזו תהום חברתית
ותרבותית רובצת עתה במדינה בין
העדות השונות, שבניהן ובנותיהן הנם
למעשה אזרחים שווי זכויות. בעוד
שילדינו מהווים אחת הדאגות העק־ריות
של הכלל והפרט (החל ממזון
וכלה בחינוך) ועד כמה מגזימים אצלנו
בשאלה זו (לא מעט קמטים על
פניהן של אמותינו נוספו על חשבון
הויתורים ללא גבול למען הילד)...
משועבדים ילדים אחרים לגזירת החיים;
ממאות נפשות כאלה נגזלו הילדות
ונעורים, הן הוכרחו לנשואין כש־מקומן
עדין בכתה ב׳ וג׳ .מאות
בשנים חיו כך אמותיהן ללא הושע.
והנד״ באה הישועה לבנותיהם, כמו
באגדה על מלאך או קוסם — ,הילדות
והנעורים הוחזרו לבעליהם החוקיים.

הדין ש ל ״דן״
התמונות המזעזעות של התאונה, המתפרסמות
בגליון זה, מעוררות שוב
שאלה בעלת חשיבות אנושית עמוקה :
מה אחריותה המוסרית של חברה מונופוליסטית
כ״דן״ לגבי קרבנות תאונות?
״העולם הזה״ ,מם 663 -

הנה מקרה: בפברואר 1947 דרס אוטובוס
של ״דן״ רוכב־אופניים בן .59
ד,קרבן נאבק עם המוות במשך שבוע,
ניצל הודות לעבודתו המפליאה של
הפרופסור מרכוס, שכב למעלה מחצי
שנה בבית־חולים ויצא נכה. במשפט
הפלילי הוכחה אשמתו של נהג ״דן״
והוא נקנס בשתי
לירות. ד,קרבן לא
קיבל עד כה פרוטה
אחת מן החברה.

יוניות־ד,כלליות פותחות באופנסיבה כללית.
שדה המערכה: הירקון. המיבצע :
נשף־לילה גדול מגן־האוואי עד מועדון
זבולון. התחמושת: זיקוקין די־נור.
המטרה: להוציא מ־ 3000 האורחים את
הכסף הדרוש להקמת גני־ילדים ״כלליים״.

רו די ם
* אדם שישב באמבט
והתרחץ להנאתו
הותקף השבוע
ע״י בעלת־הבית שלו,
שהתפרצה לח־דר-האמבט,
התנפלה
עליו והכתה אותו
עד זוב דם. האשד,
הועברה לכלא, והגבר
למ.ד.א( .אחרי
שהתלבש).

שער הגיא

ראש הממשלה מציע להרחיק את
שלדי המכוניות השרופות מכביש. שער־הגיא
ולהציב במקומן מצבות.
אני מציע את ההפך: לוותר על
המצבות ולהשאיר את השלדים.
שלדי המכוניות השרופות הם מצבות
של אמת: הן מזכירות לא רק
את יופיה של הגבורה, אלא גם את
אכזריותה של המלחמה. אין בכוחן של
מצבות־אבן להזכיר את אמת החזית.

* עוד סימן להגדלת
תחום הפרט בקיבוץ
:״משואות־יצחק״
החליטה על
בנית בתים חד־מש־פחתיים
בתכנית־ד,קבע.
זהו חידוש מהפכני
בתנועה הקיבוצית
וסטיה מן
הנוהג שעד כה.

הזכות להיעלב

* הצייר המפורסם
מארק שאגאל יבוא
לישראל בסתיו לב־קור
ממושך — יציג ויקשט מיצירותיו
את קירות הכנסת
ואולם בניני האומה
בירושלים.
* המאבק על נשמות
התינוקות העולים
נכנס לשלב
חדש: הנשים הצ
הפיקוח
גורם לקשיים כלכליים,
ובמידת מה גם לחוסר פרנסה ולאבטלה.
אולם רבים שוכחים שיש לו
עוד תוצאה, חמורה פי כמה.
ספרים לועזיים מדעיים כמעט ואינם
באים עוד לארץ. פרוש הדבר שצעירים
ישראליים לא יוכלו להתמודד,
בעוד מספר שנים, עם בני גילם בחוץ
לארץ — לא בהשכלתם הכללית ולא
בהשכלתם המדעית.
דוגמה שניה: קיצוץ העתונים,
אף אם אינו גורם עדין לפטורי עתו-
נאים, סוגר את המקצוע בפני כחות
צעירים חדשים. הוא הדין כמעט בכל
המקצועות: בטכניקה, בחימיה, בהנדסה.
לצעירים אין עוד סיכוי הוגן להיקלט
במקצועות ה״משכילים״.
התוצאה לא תורגש מחר. היא תורגש
בעוד עשר שנים. אז יהיה מאוחר
מדי. הנזק שייגרם לשכבה המשכילה
של הדור הצעיר לא יתוקן. היא תישאר
בעלת מום.

פרים אוהאגס מרדירם
סטלין, אצ״ל ולח״י...

המותר לי לנצל מדור זה לבקשה
פרטית?
ברשימות־ביקורת על ספרי ״הצד
השני של המטבע״ ,שהופיעו בכמה
עתונים טוענים המבקרים כי אני
משמיץ את הצבא ומוציא עליו דיבה
ולעז. כל המבקרים הנכבדים האלה
מתחבאים בענווה (מוצדקת?) מאחורי
פסבדונימים.
התהיה זאת חוצפה מצדי אם אבקש
מאותן נפשות רגישות, התובעות
ממני את עלבון צבא־ההגנה, שיציינו
להבא את שמותיהם האמתיים, את
היחידות הקרביות בהן שרתו בימי
המלחמה, ואת התפקידים שמילאו
בהן י

צל ״העול הזה״ ]ונגלה

שדרות-רוטשילד: אהכה ז אט אט כבו האורות. האזרחים חזרו לביתם, שכבו לישון.
בתי־הקולנוע פלטו את רבבות המבקרים. מלצריות עייפות מסדרות את השולחנות והכסאות
בבתי־הקפה העזובים. ברחובות מהדהדים צעדיהם של הולכי־רגל אחרונים — זוגות חבוקים
הלוחשים דברי אהבים, מסתתרים מאורות הפנסים הבודדים. מה סודותיה של שעה זו?
אהבה ופשעים, אושר וטרגדיות אישיות קורים בשעה זו, שעה שרוב התושבים כבר חולמים.
אי״שם כפתח: פרידה? הם חזרו מהצלת קול־וע,
ישבו מעט בבית קפה. מחר יצאו לעבודה משע־ממת
בסדנא ובמשרד. בשבילם מתחילים החיים בערב.

כל התמונות האלה צולמו כתל־אכיכ כשעה 24.00 כדיוק
מדי לילה יצא מקסיםםלומון, צלם ״העולם הזה׳ /וצילם
תמונה אהת כלכד -כחצות. הוא היה למכר וותיק לשוטרים,
לשוכני הספסלים ולשאר האנשים החיים כלילה. הם ך הכל -
דמותה של תל־אכיכ הלילית, כפי שאיש מתושכיה לא ראה
אותה. מקומות שכל אחד מאתנו מכיר אותם לאור היום -
והלוכשים צורה חדשה לאור הפנס, ומקומות שאיש מאתנו
אינו מכיר אותם אף כאור היום

רחוב אלנכי -חשד ז לפני שבועיים פרצו שודדים לבני! זה. לשומר
מרדכי אנקארי היה המזל להניסם טרם לקחו את השלל, מאז אותו לילה הוא
נעשה זהיר סמליים. עתה כל תנועה מעוררת חשד והוא בודק כל דלת פעמיים.

שכונת־־התקוה: תקוהז מאוח
לישון אפשר תמיד ; העיקר למצוא
מתי הזמן נוח לנער שואף־חיים

קפה ״כפית״ :אורות ץ לפני שעה היה המקום כמעט ריק.
בחצות מופיעים ״החשובים״ — והפחות ׳חשובים. מעט תרבות, מעט
אמנות — והרבה, הרבה רכילות. אכן, זהו בית היוצר לתרבות האומה...

:ות דיל

ות תל־אביב הלילית

ינות אדה אינן מביעות אדא חדק זעיר מדמות העיר
ינה ייטנה. דא כד דבר ניתן דצידום, ודא בד אחת מאותן
זויות החיות בדידה התד־אכיכי היתה מובנה דעמוד
המצדמה. אחריב ״הופתעו״ והונצחו ב ת מונ ה -א ך אחריב
מו בראותם את הצדם
י דמותה האמתית שד תד־אכיב. ברגע מסוים -דא תמונה
ימת, דא פרי דמיון עתונאי -אדא האמת המתגרה דעין
בייקטיבית שד המצדמה.
1אז מה?
בחיים.
כלילה?

ביבר דיזנגוף: עסקים )׳ הוא לא פחות מפורסם מן
השעון שמתחתיו הוא ומנהל את עסקיו. פעם הצטופפו מסביבו
וקנו לחמניות ונקניקיות. כיום יש רק לחם שחור ונקניק.

תחנתהרכבת: מיטה? האזרחים ישנים. ב״כסית״ צוחקים. אן בתחנת הרכבת הישנה
מתחת לקרון שהגיע לפני חמש שעות מירושלים, ישן אדם, חייל משוחרר? עולה חדש י
מי יודע? בעיניו זוהי קורת גג־נן חה נוחה יותר ומוגנת יותר !מאשר ספסל בשדרה.
שני שוטרים וכלבם עוברים בסימטאות החשוכות. עבודתם
רחוב שבזי -בטחון?
תתחילה בחצות. הלילה היא ממלכתם. הם מכירים את כל קני־הפשע, גם את פני רוב אנשי העולם
התחתון. תפקידם לראות — אבל גם להיראות. לא רק לתפוס פושעים בשעות מעשה — גם למנוע
פשעים בעצם נוכחותם. צעדיהם מודיעים: החוק אינו ישן. האזרח הישן אינו רואה אותם.
הוא רואה א תהשוטר ביום — דואג לחוקי והתנועה, עורן ״דו״חים״ ,מקפיד על אלף חוקים
נטרידיס. אן בחצות, השוטר הוא המבטיח לציבור כי העדרו ׳מרחובות ׳העיר לא ינוצל לרעה.

הוואות רגנתוחצים בים...

בבואן־ לשפת הים, שים לב לצבע הדגל המתנופף
ליד מגדל המציל.
זבור! דגל שחור -הים סועד, הרחיצה אסורה.
דגל אדוס -סבנה, אין להתרחק מהחוף.
דגל לבן -הים שקט, הרחיצה מותרת.
התרחץ רק במקומות המותרים לרחיצה.
אל תתרחק יתר על המרה מהחוף.
השמע בקפדנות להוראות המציל.
השמר מצריבת שמש מבאיבה. מרח עור גופך
ב״ולוטה״ המגינה על עור הגוף ומנעימה את השזוף.

ההדבאאל מו חמד
פאבלו קאזאלם, גדול הצ׳ליסטים של
ימינו, בן ה־74׳ יושב מזה חמש שנים
בעיירה בת 4000 תושבים בהרי הפי־ריניים,
ומסרב לנגן ״בשביל העולם״
כל עוד מכירים (ותומכים) המדינאים
בפראנקו, שהשתלט על ספרד שלו.
שם במולדת, עצורים מזה שנים כל
בני משפחתו של קאזאלם, שערך גלות
בעיירה פראדם לא הרחק מהגבול הספרדי.
הציעו לו לקאזאלס נתינות אמריקאנית,
אנגלית, צרפתית, שוויצרית, אך
המוסיקאי סירב :״אם מישהו צריך
לוותר על הפספורט הספרדי הרי הוא
הגנרל פרנקו״ אמר.
קאזאלס ״האיש עם המקטורת, המנגן
לו בביתו ימים ולילות״ מוכר בעירה
לכל ילד. והנה לפתע, לפני שבועיים,
החלו נוהרים מכל קצוי תבל אנשים
חשובים לעיירה הקטנה. בכל העולם חוגגים
עתה את יום מאתיים שנה למות
באך, וקאזאלס, שאינו עורך קונצרטים
בעולם, החליט לערוך ״פסטיבל של עצמו״
בעיירה. ובאו גדולי המוסיקאים
להשתתף ולשמוע את נגינתו של קא־זאלס.
ולא זו בלבד אלא אף חברת התקליטים
(״קולומביה״) שלחה חבר מהנדסים
ומנגנון טכני שלם כדי להקליט
את הנגינה.

אלה החגיגות בצרפת, הולנד, זאלצבורג
לוצרן (שווייץ) וסקוטלנד. בעולם האמנות
מעריכים ביותר את הפסטיבלים
שבאדינבורג ושל אמסטרדם. באדינבורג
בלבד ישתתפו שבע תזמרות סימפוניות
מארבע ארצות.
רשימת הסוליסטים בפסטיבלים אלה
תכלול את הכנרים: שמעון גולדברג,
יוסף סיגטי, נתן מילשטיין, יהודי מנו־חין
; הפסנתרנים: מירה הס, רובר
קזדיס, מרגריט לונג, קליפורד קרזון !
את הזמרים: ג׳ני טוראל, ז׳ן פירס ;
הצ׳ילסט פייר פורניה, מנגן הויולה —
פרימרוז, את הבאלט של מונטר, קרלו,
את להקת התיאטרון ״אולד ויק״ ואת
המנצחים פייר מונטה, וילהלם פורט־

ובכלואת -ור טוו אגגל ר

נערת ״ארדי״ מודיעה:
שמחתי לקבל ממאות ידידי הותיקים והחדשים מכל פנות הארץ,

הצעות נאות ושונות לתחרות הסיסמאות.

הריני לפרסם בזה את תוצאות התחרות והן :

בפרס עז ל 40ל ״ י מלביאלי זכתה אסתר
מרחוב בן־יהודה מס׳ ד ,3פתח־תקוה,
עבור הסיסמה הטובה ביותר :

בתוצרת ״אידי״ צפון סוד -
סע מת פעם תבקעז עוד !

נוסף לפרס המובטח הנ״ל, הוחלט לתת 10 פרסי־תגמול
ממבחר תוצרת ״ארדי״ למשתתפים הבאים:
פ. שרף מחיפה עבור הסיסמא ״בתוצרת מזון — ״ארדי״ ראשון.״
הילדה נתיב מכפר ידידיה עבור הסיסמה ״לזקן ולתינוק —
מחריף ועד מתוק״.
אלכסנדר שר מחיפה עבור הסיסמא ״אם אין ״ארדי״ לי, מי לי.״
א. אורן מתל־אביב עבור הסיסמא ״אם אין ״ארדי״ לי, מי לי״.
שוטרי תחנת אילון בגליל — עבור השיר הנאה בחרוזים.
ד. קולני מירושלים — עבור ההצעות בחרוזים.
א. חלילי מבאר־שבע —עבור הסיסמאות בחרוזים.
שלמה נויס מצבא ההגנה לישראל — עבור הפלקט המצוייר.
אברהם הולצמן מרמת־גן — עבור הפזמון בחרוזים.
מאיר ומשה ברקאי מת״א — עבור השיר בלוית המנגינה
מאת ידידיה גורוכוב.

-הפרסים יישלחו כדואר לכתי הזוכים -

אדדי

מזכיר התזמורת הפילהרמונית הכריז
כי פורטוואנגלר פסול (״העולם הזה״
.)682״קול ישראל״ התיר. המדובר
הוא בתקליטים של ר,פילהרמוניה מברלין,
בניצוחו של פורטוואנגלר, שאיש
אינו מטיל ספק בגדלותו האמנותית,
כשם שברור לכול כי היה נאצי.
לפני כשבועיים, ביום ו׳ ,בקונצרט אחר
הצהרים, השמיע ״קול ישראל״ את הסימפוניה
החמישית לבטהובן, והקריי־נית
הכריזה פעמיים על המבצעים. בזמן
המאנדאט, כדי לא להרגיז את הקהל,
לא היה הראדיו מזכיר בשידורו העבריים
את ״ברלין״ וגם לא את ״פור־טוונגלר״
כאשר נזדמנו תקליטים בפני
המיקרופון...

באברו קאזאלם
,פראנקו זקוק לפספורט

ונגלר׳ שרל מינש, אריך קלייברג, ויק־טור
דה סבטה, ג׳הון ברבירולי, אדורד
ואן בינום ומיודענו ליאונרד ברנשטיין.

מ״טאון-הול״ ל״ א הל -ש ם׳׳
ה מ דונ ההבלחי -מוסיקלית
ידיעה מאיטליה מאשרת את השמועה
המעציבה על גורלו של המנצח הנפלא
ברנרדינו מוליגארי, שהלהיב את קהל
אוהדי המוסיקה בארצנו במשך שתי
עונות. כבר מפי טיטו גובי, הזמר,
שמענו כי מולינרי סובל מ״הפרעות
דתיות״ באומנותו, ואנו נזכרנו במנצח
הדגול, כשהוא עומד על הדוכן, מהסנט
בתנועותיו את המנגנים והמאזינים גם
יחד, ותוך כדי כך ממשש מדי פעם את
חזהו — אם הצלב אשר מתחת לפ־ראק
נמצא במקומו.
בדומה לגאוני מוסיקה אחרים(שומאן,
הוגו וולף) חשך עולמו של המאיסטרו,
הטוען כי המאדונה אסרה עליו בהחלט
לנצח על תזמורת.

פ ס טי ב לי בכלה עו ל
מאז שקע כוכבה של זלצבורג כמקום
הפסטיבלים המוסיקליים, החלו
בכל העולם לארגן מדי שנה חגיגות
מוסיקה דומות, וכיום אין לך כמעט
ארץ באירופה, ששם לא ייערך מין
פסטיבל מוסיקלי, מהם בממדים בין־
לאומיים, מהם בקנה מדד, פרובינציאלי.
אחר שבחדשים מאי־יוני י נתקיימו
פסטיבלים רבי רושם בפלורנס, צוריך,
וינה, פראג, שטרסבורג, והפסטיבל המקורי
של קאזאלס בעיירה אשר על
הגבול הצרפתי־ספרדי, עומדים עתה
לקיים עוד חמשה פסטיבלים מוסיקליים
באירופה, ומעריכים כי מאמריקה בלבד
יסעו לעבר הים כמאה אלף איש שמטרתם
לבקר בפסטיבלים אלה. יהיו

ללא קבלות פנים, אפילו ללא ידי־ .
עה כרוניקלית בעתון ,״הסתנן״ לארץ
לאחר סיבוב של שנתיים, נחום נרדי,
הפסנתרן־הקומפוזיטור. לפני כעשרים
שנה ביקר כבר נרדי באמריקה, ורק
מעטים אצלנו היודעים כי הקומפוזיטור
הפופולרי של שירי הילדים ניגן פעם
בשני פסנתרים עם ולדימיר הורוביץ,
והלהיב מבקרים, שניבאו לו קריירה
של ״פדרבסקי שני״ .אלא שהורוביץ
התמסר כולו לפסנתר ואילו נרדי נסע
לארץ ישראל׳ חיבר שירים והיה ל־
״חלוץ״.
אם כי עיקר אמנותו של נרדי כיום
הקומפוזיציה (הוא גם ערך קונצרטים
מיצירותיו בלבד באמריקה) רק מעטים
הוענקו מן הטבע כשרון פסנתרני כזה
של נרדי( .ב״מגע המשי״ והפיאניסימו
שלו לא יתביישו גדולי הפסנתרנים).

התאהבב לי־־ ל ה־ לו
הטנור העולמי ליאו פולד התאהב
בתיאטרון העממי הזעיר ״לי־לה־לו״.
באשה כבר התאהב מקודם. ג׳ין, אשתו,
היא יפהפיה נודעת׳ ומלווה אותו במסעותיו
בעולם.
ביקורו בארץ בשבוע הבא (הופעה
ראשונה בלורית תזמורת ג׳ז גדולה במוצאי
שבת )15/7בא במיוחד כדי
לסייע לאהובו, לי־לה־לו. מר פולד לא
עורר כל בעיה של דביזים. את כל
הכנסותיו הוא מקדיש לתיאטרון המקומי.
הוא
יגיע ארצה ביום ב׳ .ובלונז-״—
כבר יזמר בראדיו

״ שלטון הד מי ם״
את אורסון וולס ראינו בטוב ביותר
וברע ביותר שיצאו מהוליבוד ; ״שד־סון
הדמים״ ,סרטו של הנרי קינג, שייך
לסוג השני.
שנת .1950צ׳יזארר, בורג׳יה — מראה
לנו הסרט — שולח את סוכנו
אורסיני (טיירון פואר) לצ׳יטה דל
מונכה, נסיכות (אגדית) החוסמת בפניו
את הדרך לכיבוש וונציה. שם, בנסיכות
המאושרת, השלווה וה...דימוקרטית על
אורסיני לזרוע את זרע הפירוד והטרור׳
על ידי שירצח את הנסיך השולט
וואראנו (פליקס ״פולוניוס״ אילמר) בן
השבעים ויפתה את אשתו בת השש
עשרה, קאמילה (וואנדה הנדריקס).
אורסיני הוא נבל, עד שהוא רואה
את קאמילר, היפה, הדומה יותר לגי-
מנזיסטית אמריקאית מאשר ליפהפיה
איטלקית. אז הוא נהפך לבוגד, נלחם
בצ׳יזארה, נכנע, אך לבסוף ניצל, לאחר
תלאות רבות ומוצא את אושרו בזרועות
קאמילה. הערר : ,בסרט מודגש
(כאילו צריך הדבר הדגשה) שהנסיך
הזקן (שמת מיד לאחר שמסר הודעה
זו לאורסיני) לא בעל את אשתו. הנסיכה
(המוכיחה בסרט פעמים מספר את
צניעותה ואת הרוח הדימוקרטית המפעמת
בקרבה) היא, אפוא, בתולה כשרה.

שכותב הטורים הללו היד, נוכח בה
נזרקו על ידי פרחחים לעבר הבד ונופצו
עשרות אחדות של בקבוקי תסס...

״ דחל והצייד״ ,1 3
כובע פרוה של זנב, בקתת עץ׳ וחצים
אנדיאנים כל אלה סימנים
מובהקים לתקופת המתישבים הראשונים
באמריקה. אולם הסרט דן בנושא שהנו
בהחלט אופיני לכמה וכמה תקופות,
היינו אומרים לכל התקופות. תסבוכת
המשולש הנצחי: בעל, אשתו והזר.
הבעל, וויליאם הולדן, קונה לו שפחה
לבנה לאשר, בעקר כדי שתחנך את בנו
השובב ותשליט קצת סדר וגקיון בביתו
המוזנח. האשד, לורטה יאנג, ממלאה את
תפקידיה באמונה אך בלבה מצטברת
טינה כלפי יחסו הבלתי ״בעלי״ של
הבעל. ואז מופיע הזר׳ רוברט מיטשום,
גבוה, שחרחר׳ חייכן ופורט על הגיטרה.
הוא פורט גם על מיתרי לבר, של
רחל, ובעקר מעורר את קנאתו של הבעל.
שימו
לב עד כמד, דומה הסיטואציה
לזו שב״שלטון הדמים״ .אולם הפעם
היא מוארת באור הנכון, באור הקומדיה•
והקומדיה ׳היא מוצלחת.

סטאליננרד -המערכה השניה
הדגש על סטאלין

המתאימים וביחוד נחמדים השירים הקטנים.
השחקנים כולם הצליחו לגלם
במשחק עצור טפוסים משכנעים, וצלומי
הטבע היפים והמעטים מוסיפים נופך
של חן לקומדיה נחמדה זו.

ואורסון וולם הוא צ׳יזארה בורג׳יה.
״איזו הזדמנות למשחק״ ,חשב בוודאי.
והוא מעיף מבטים חודרים חסרי משמעות
(מבטי־תככים כביכול) לכאן ולכאן
ולשם, לוגם יין(?) מגביעי נחושת,
מרעים בקולו או מלחש כנחש. זהו אור-
סון וולס משעמם, מגוחך וטפשי כמו
הסרט כולו.
לשבח יכולים אנו אך את הצילומים
שנעשו באיטליה ובמידת מה את
התמונות ההמוניות׳ אולם המוסיקה המרגיזה
עושה הכל כדי לקלקל את מה
שלא קלקלו התסריט, הבימוי והמשחק.

חסר־ארגון כזה מעודד, כמובן, אלמנטים
מסוימים בקהל. במשך ההצגה

ס ר טי ה ש בו ע

״לפתח חטאת רובץ״ (אה״ב<—
דראמה חברותית. האמפריי בוגארט הוא
סניגורו של ניק רומאנו, צעיר נאשם ברצח.
על ידי השבת־העבר נגולה לעינינו
פרשת חייו של ילד שהמסיבות
עשוהו פושע. משחק טוב, בימוי ללא
פגם ותסריט מענין עושים את הסרט
לחזק ורב־רשם.

לורטה יונג וויליאם הולדן
הכניסה לזריס אסורה

הסרט כלו מצטיין בפשטות ובטבעיות.
הדיאלוג הוא קצר וקולע, המוזיקה
משתלבת יפה ובהומור במקומות

וואנדה הנדריקם דטיירון פאור
אורסיני חיה נבל

״כתו של נפטון״ (אה,״ב) -
הצות של רד סקלטון אסתר ויליאמם
ושות׳ בהומור, שחיה וריקודים.

״והאשר
״ אול ם קרנג״

מטרת הסרט הזר, היא פשוטה: להעלות
על הבד ״מספרים סנסציוניים״.
אין כאן הופעות של אקרובטים או
רקדניות או שחייניות אלא של המוסיקליים
הגדולים ביותר בעולם ! עשרה,
חמשה עשר, עשרים גאונים המופיעים
לפני המצלמה ; זוהי רשימה מעוררת
כבוד אך המזכירה במקצת תכנית של
קאבארה בה כל המשתתפים הם כוכבים
מפורסמים. התוצאה: הופעה ללא הפוגה׳
שבסופה אינך יכל להעריך כראוי אף אחד
מן המשתתפים.
ובכל זאת׳ איזה קונצרט סנסציוני !
תוך שעתיים אנו שומעים את ארתור
רובינשטיין, שאין שני לו בבצוע שופין,
גריגור פיאטיגורסקי, יאשר, חפץ (נפלא
בקטעים מתוך הקונצ׳רטו לצ׳ייקובסקי),
לילי פונס, ברונו וואלטר, ליאופולד
סטוקובסקי ואחרים.

.העולם הזה״ ,מם׳ 663

לאסית, והכל מסתיים
נפלא כשלעצמו — של
ואם הקטעים שנבחרו,
עם טוב נבחרו, אין
כלפי הקלטתם.
מן המשתתפים הדרמתיים יש לציין
את מרשה האיט׳ היודעת כיצד מזדקנים
על הבד.

קו״הגיל המסוכך;אנגליד),
מדיה אנגלית קלילה ומשעשעת למדי.
על עורך דין אנגלי מפורסם (רוג׳ר ״קולונל
בלימפ״ ליבסי) ומשפחתו, הכוללת
את אשתו השניה (מיתה לוי) ,בתו
(פגי קאמינס) וארושה של האחרונה,
ריצ׳ארד גרין.

איננו יכולים לעבור בשתיקה על המקום
בו מוצג הסרט :
״גן רנה״ הוא הקולנע הגדול ביותר
בתל־אביב. משמשת אותו כניסה צרה
אחת. מספר היציאות גם כן אינו הולם
את מספר המושבים. כל הסדרנים עסוקים
בשמירה ליד הפתחים והקהל חייב
למצוא את מקומותיו בעצמו. הצפיפות,
הדחק, אי הסדר השוררים במקום אינם
אך ענין להערה בעתון — הם חייבים
לבוא לתשומת לב המשטרה.

בקונצרט —
הארי ג׳יימס.
לא תמיד בטלבוא
בטענות

כדי להצדיק את מפגן הכחות הזה
העלה דמיונו של הכתבן ר,הוליבודי עלילה
טפשית ביותר. הרעיון הוא יפה :
לעשות את אולם הקונצרטים המפורסם
לדמות המרכזית, ברם, התסריט עלוב
מאד. לא חסכו מאתנו את הריב הנושן
בין המוסיקה החדישה והמוסיקה ר,ק־

היה

קרוב״

(אד,״ב) — סרט רווי סנטימיטאליות על
גנרל אנגלי זקן, טייס צעיר פצוע ונהגת
אמבולנס אמריקאית, על עברם
ועתידם.
״הקרב המכריע״ (ס.ס.ס.ר- ).
חלקו השני של ״סטלינגרד״ ,מפלת
צבאו של פאולום ותחילת ההתקדמות
לעבר ברלין. סרט שיכל היה להיות
גדול לולא הושם הדגש בסטאלין אלא
בחייל הסובייטי הלוחם.
״ כשכ החוק״ (איטליה) — סרטו
של פיטרו ג׳ירמי, שחקן שהפך במאי,
הביא לו פרסום רב. השווהו אפילו ל־רוסליני
ודד, סאנטיס. לריאליזם האיטלקי
המפורסם משמש הפעם נושא
״בוער״ :ד,״רובין הוד״יות הסיצילאית
הלוחמת במשטר הפיאודלי. סרט שעוד
נשוב לדון בו.
״במרחב העמק״ >אה,״ב) -עוד
סרט על בעית הפושעים הצעירים באמריקה.
את הדמות המרכזית מגלמת
הפעם בהצלחה אידה לופינו, נערה
אומללה המוצאת אהבה בחיקו של א־סיר־בורח.
היא מחפשת גם את ד,אשר,
אך לשוא.

התגלה ה״מכביה׳ חרפתנ? 1
מאת יחיאל ארזי,

עורך הספורט של ״העולם הזה*.

ב־ 27 בספטמבר ( 1950 סוכות תשי״א) תיפתח בישראל ה״מכביה״ השלישית —
המשחקים האולימפיים של יהדות־העולם כולה 83 .יום בלבד חוצצים עתר.
בינינו לבין תאריך גדול זה, בו תועמד מדינת ישראל במבחן קשה — מבחן
ספורטיבי ולאומי כאחת.
לפי מצב הדברים הנוכחי — אין זה בבחינת גילוי־סוד — צפוי לנו הפעם
כשלון חרוץ. נטלנו על עצמנו משימה שהיא למעלה מכוחנו, ומה שגרוע
יותר — עד עצם היום הזה לא עשינו מאומה כדי להקדים רפואה למכה.
אבל בממלכת הספורט הישראלי אין בכך משום חידוש, כי מאז ומעולם נהגו
עסקנינו להותיר הכל לרגע האחרון. אלא, חוששני כי הפעם לא נעמוד
בהצלחה במירוץ נגד הזמן.

הזנחה שאין לה כפרה
בשנת 1932 הוקם בצפון תל־אביב, במהירות הבזק, איצטד
מיניאטורי למשקי ה״מכביה״ הראשונה. איש לא שיער בזמנו, כי
מרכז ספורטיבי זה — פאר תל־אביב בימים הטובים ההם — ישאר קייס
זמן רב. אולם לתמהון המקימים עצמם היה הזמני לתמידי: בשנת
1935 נערכה במיבנה זה גם ה״מכביה״ השניה, ולולא פרצה המלחמה
העולמית, אין ספק כי גם ה״מכביות* הבאות היו מתקיימות בי
(ואולי?).
מאז חלפו 15 שנה, שנות מאורעות ודמים, חליפות ותמורות.
תל־אביב גדלה ופשטה לכל עבר, מספר תושביה עבר את רבע המיליון
— אך איצטד זה ממשיך למלא את צרכיה הספורטיביים של העיר
העברית הראשונה עד היום. ודומנו, כי הוא ימשיך וימלא את תפקידו
הנכבד כל עוד יזרמו מי הירקון לים־התיכון, כל עוד יוותר ממנו
שריד עלי אדמות.

מלכה שירדה מגדולתה
יותר מכל ענפי־ר,ספורט קשורה היתד, באיצטד ד,״מכביד,״ ״מלכת־ד,ספורט״,
ר,אתלטיקה,־הקלה, שמצאה כאן בזמנה כר נרחב לפעילות ענפה ומקפת. כל
זד, היה, ואיננו עוד.
ב־ 15 השנים האחרונות הושגו ברחבי־תבל מאות שיאים חדשים בריצות,
קפיצות וזריקות למיניהן. בתקופה זו קשה לציין אצלנו התקדמות של ממש
בענף ספורטיבי יסודי זה. היפוכו של דבר: אנו נעצרנו, ואף נסוגים אחורה.
שיאים שהושגו אצלנו לפני תריסר שנים, הם כרגע בבחינת חלום בלבד.
כמובן, אנו מאשימים את ספורטאינו. זה קל מאד. אך אין זה הוגן,
כי לא בם האשמה.
צאו נא באחת השבתות לאיצטד ה״מכביה* .חזו נא בקומץ
״המשוגעים לדבר״ ,הנאחזים במקום בשארית סבלנותם וכוחם. ללא
גג מעל לראשם. ללא חדר־הלבשה. ללא מקלחת, ללא חדר־נוחיות.
כך הם רצים וקופצים זה שנים כשנעליהם נמלאות חול, כשמסביבם
ספסלים שבורים וגדר־תיל דוקרנית, כשהשמש יוקדת מעליהם ללא
רחם ...ד,עודכם מתפלאים, על כי האתלטיקה־הקלד, אינה מפותחת
למדי במדינת צנע זו 1

בעוד 83 יום...

יחיאל

15 שנד, הם תקופה ארוכה, ביחוד כשמדובר במתקנים ומושבים
עשויים עץ, במיוחד — כשאין מקדימים רפואה למכה. הזמן עשה את שלו
באמונה. בתקופה זו היו הספסלים טרף לסערות רוח, לגשמי־זעף ו...לגנבים,
חדרי־ההלבשה נעלמו ואינם, המקלחות וחדרי־השימוש נהרסו עד היסוד,
מסלול הריצה התפורר ומגרש הכדורגל שוב אינו ראוי למשחק — הכל היה
כלא היה.
טחנות ההיסטוריה טוחנות לאיטן, אבל לבטח — במיוחד כשאין איש
מונע בעדן. בתקופת 15 השנה לא נקף איש אצבעו למען מרכזה הספורטיבי
של תל־אביב. העיריה שלנו היתד, עסוקה, מן הסתם, בבעיות העומדות ברומו
של עולם, שכן לא התפנתה מעולם לבעיותיה היומיומיות של העיר ואזרחיה.
כלום מפליא הדבר, שלא הקדישה תשומת־לב יתרה לאיצטד העלוב, שהלך
ונהרס מיום ליום? אגודת ה״מכבי״׳ שנטלה לידיה את המקום, לא עשתה אף

141

היא מאומה. הטענה :
מוחלטת.

חוסר אמצעים כספיים. האמת: חוסר־רצון ואדישות

...וכיום עומדים אנו 12 שבועות לפני ד,״מכביד,״ השלישית,
אומרים, כי טכס־ד,פתיחה ייערך באיצטד ההולך ומוקם ברמת־גן. אין
לדעת בבירור כרגע אם יספיקו להכינו עד אז, אולם אין לזאת חשיבות
מיוחדת. כי דבר אחד ברור כבר כיום: עיקר הנטל יפול שוב על ארזי האיצטד האומלל של תל־אביב. כאן יתמודדו באתלטיקה, וישחקו
בכדורגל, ויבצעו התעמלות חפשית והופעות אחרות. ייתכן, ובמקרה הגרוע
ביותר יקיימו כאן אף את טכסי־הפתיחה והנעילה. ולזאת איננו מוכנים.
תעמלני ה״מכביה״ השלישית מתכוננים לקבלת פני אלפי תיירים ומאות
ספורטאים מארבע כנפות תבל, אין אנו דואגים כרגע לאיכסונם ומזונם ואמצעי
תחבורתם. זאת נשאיר לעסקנים הנכבדים של הוועדה המארגנת. אולם
שאלה אחת בפינו: האמנם סבורים הם, כי איצטד המכביד, על 4000 מקומו־תיו
העלובים, על יציעיו הרופפים, על שעריו הפרוצים ומתקניו ההרוסים— ,
יתאים לתכלית זו?
הקהל שלנו אדיש ומצפה לראות איך יפול דבר. אכן, קשה לתקן תוך
שבועות מספר את אשר הוזנח במשך שנים רבות׳ אולם לא אפסה תקווה.
אנו מאמינים, כי בכל זאת ייעשה משהו לשיפור המצב, ולוא בתקופה הקצרה
שעוד נותרה.
כי במצבנו הנוכחי לא נוכל להרשות לעצמנו להכשל ב״מכביה״ .זו תהיה
חרפה לדורות, חרפת הספורט העברי והמדינה הישראלית.
״העולם הזה״ ,מם׳ 663

״למקומות, היכון, רוץ אבל איך אפשר לרוץ׳ כשכפות־הרגלים שוקעות בחול
הרך? מלבד הגשם לא טרה איש לרבץ את המסלול !מאז נולדו הרצים, והאדמה התפוררה.

״על המסלול הזה אי־אפשר לרוץ!״ יהודה גבאי (״מכבי״ רמת־גן),
אלוף ישראר בריצות 100ו־ 200 ממר, מסקל את המסלול שהוזנח במשך
15 שנים. מאות ספורטאים אחרים התיאשו במרוצת השנים וזנחו את הספורט.
...״ואין אפילו מקום להתלכש זהו האיצמד היחיד בעולם,
שאין בו חדרי־הלבשח, לא לבחורים ולא לבחורות. כאן מתלבשים תחת כפת־השמים.
סיבה קטנה, אך חשובה למעוט הבנות בשורות הספורטאים בארץ.

מכלאתיצאן או איצטד לכני״אדם? מתרסי־תיל במקום גדרות, חומר הסקה במקום
ספסלים — גל השטח נתון לחסדי הרוח, הגשם והשמש. במשך שנים פרקו גנבים באין
מפריע את משענות הספסלים, שורות שלמות. נעלמו בכלל. כל הנשאר — אינו ראוי לשמוש.

זנר״׳ י 1
שוקת לסוסים או כיתימדחץ !׳ גם ברו עלוב זה נמצא מחוץ למגרש. כאן ״מתקלחים״
ספורטאינו אחרי יום אימונים ותחרויות מייגע על המגרש. הפלא הוא ששרדו רק מתי מספר?

ספרי 0
מחלקהש הו שמדה

״תל גנים״ הנבנית ע״י ״קרת״ ברמת־גן, בסביבה נאה
ובגובה 50 מטר מעל פני הים. מספר בתים בסגנון נאה
ובניה מוצקה כבר נמצאים בשלב של גמר.
ביבר פרטים נא לפנות רק ל״קרת״ בע״מ
תל־אביב, רחוב יפו־ת״א, מס׳ ,9טל .5841

ח1רה לשנו! וכמשכנתאות בענז

הכונו לנשף
בחירת

מלכת היופי

של ישראל תש״י

שר ס 1דרעל ידי מערבת ״ ?א שה״

בחודש ׳ורי־חודש החופש והנופש

אתה מרבה בקריאה
הוצאת ספרים נ. טברסקי, חברה בע״מ
נותנות לד ש י ־ המחאה לרכישת
מיטב הספרות העברית והעולמית
כחו דש יולי י הוצאת ספרים

א נ. טברסקי, חב׳ בע״מ {

הוצאת ספרים
נ. טברסקי, חב׳ בע״מ

המחאה על ם ןין! ( סזי המחאה ~על
17י

־ 7 7 1 פרוטה 250
500 פרוטה

ןלךכישת ממתי ההוצאהן

^ לךכישתס? ריההוצ אה

ההמחאות תתקבלנה על־ידי כל מוכרי־הספרים
בארץ כתשלום חלקי עבור ספרי ההוצאה —

המחאה א עבור ספרים מרשימה א והמחאה ב עבור טפרים מרשימה ב
רשימות מפורטות של הספרים נמצאות בידי כל מוכרי־הספריס
גזור את ההמחאה מן העתון ופגה עוד
היום למוכר־הספרים הקרוב לביתך
ההפצה הראשית של כל ספרי ההוצאה :

סוכנות י. ברונפמן, תל־אביב, רחוב צ׳לנוב .2

שמואל שוארץ (שיחור)׳ אם כי איננו
טירון בספרות, איננו מוכר למרבית
הקוראים. כי עד עתה נהג לכתוב
בהעלמת שמו. את קוראי ״העולם הזה״
תענין העובדה י כי במשך תקופה מסוימת
היה העורך בפועל של השבועון.
בספרו ״חמישים הדקות של קולה״
(הוצאת טברסקי 600 ,פרוטה) מנסה
הוא לתאר את האנשים שנהרגו בהתקפת
הלגיון על משלט קולה ואת נסיבות
מותם.
בנסיון זה עמדו לפני המחבר קשיים
גדולים. אי אפשר לתאר מי שנהרג
במלחמה אלא בהילת גבורה. יש גם
הנחה מוקדמת כי הרוגי החזית היו
ממיטב החומר האנושי, שלולא כן לא
היו בחזית ולא היו מסתכנים עד כדי
מות. כשקיימת גישה כזאת קשה לתאר
אנשים. כי תאור אדם שהוא כולו ורוד
אינו ספרות אלא הספד. הרי אין אדם
ללא פגם, והפגמים עושים אדם לא
פחות מהמעלות.
יתר על כן, ההרוגים היו כולם
צעירים. מתחילה דורש אדם צעיר גישה
סלחנית. ומאחר שעוד לא הספיקו לפעול
בחייהם, מסתפק המחבר בתאור
פרשת הקרבות של היחידה, ומוסיף פרטים
אישיים רק י במאמר המוסגר.
הרי שתפקידו של המחבר לא היה
קל. אבל עצם הנושא קסם לו: קרב,
אשר בו יודעים הלוחמים מראש כי אין
להם תקוה. קשה להגיד כי הנסיון
הצליח. גם אין הספר נקי מפאטריו־טיזם
ילדותי ומאילול מיותר. אבל בסך
הכול היתר, זאת לא רק עבודה רבה
אלא גם מסירת עובדות מושכת, ובלשון
ריקנית ופשוטה.

ידידים ולהשפיע על אנשים״ .יכולים
אתם ללגלג ולהגיד ״פסיכולוגיה בגרוש״
או ״דאיג׳סט אמריקאי,״ או
״מדע של הנריק ואן־לון״ ,ובכל זאת
לא יקרא הקהל הרחב את שלמה ואת
מרקום אורליוס, את מונטין או בייקן,
או את פרויד.
הספר ״אל דאגה בתרגומו של
י. א .עבאדי, הוצאת ״לפיד״ 500 ,פרופה)
אולי לא ימנע אנשים מדאוג, כי
הרוצה לדאוג ימשיך בכך, אבל עלול
הוא לנחם את הדאגנים המושבעים
(ומי בימינו איננו כזה?) כי יש תק־וה
לאחריתם. אנחנו מרשים לעצמנו
לצטט מתוך הספר ״הנידח״ :כי מה
הכאב ומד, החלום הבאים אט עם רדת
יום? — שאל את קארנגי, והוא יענה
לך :״ידידי, אתה מוטרד. מוטב שתנקה
את שולחן עבודתך. זה הכאב וזה החלום:
התיקים שעוד לא חיסלת״ .לבך
סדן לצער, ההולם בו כבקורנם קיקלופ
אדיר י אומר דייל קארנגי :״תרגילי
הנשימה של היוגים. אתר, פשוט
זקוק לשינוי אטמוספירה.״

ה א הג ר מני אנ שי י
.מאת אנא
וי. הר־אבן,
הוא ספר
גרמניה של

״טיול הנערות המתות״
סיגרס (תרגמו ש. בן־אברם
הוצאת הקיבוץ המאוחד)
המכיל שלושה סיפורים על
מלחמת העולם השניה.
היחס הרשמי של ישראל לגרמניה
הוא כאלו אין לאותו עם כל תקנה
אלא כליה. יחס זה מניח כי הגרמנים
אינם בני אדם בכלל. אבל זה אבסורד,
משום שהם מדברים ומהלכים על שתים
ושמחים וכואבים ממש כמונו.
אם כן, מת גרם להם שיהיו נוהגים
כאשר נהגו? אנא סיגרס, המעירה בספר
כי היא עצמה היתד, פליטת הנאצים׳
מנסה לענות על השאלה באורח
ספרותי. היא מתארת את העם הנורא
הזה בזמן המוראות הגדולים, בשעת
פסגת אכזריותו. והיא מתארת לא את
ראשי השלטון או הצבא, אלא את פשוטי
העם, את אנשי העורף.
בסיפור הראשון, היוצא מתוך ההנחה
כי גורלו של עם הוא סיכום גורלם
של פרטים רבים, חוזרת המחברת
לימי נערותן של הנשים הגרמניות, כדי
לנסות ולראות מ־ גרם להן שתהיינה
כאשר היו בזמן הנאצים. הסיפור השני
הוא על פועלים בבית חרושת לנשק,
המסכנים את נפשותם כדי לבצע
חבלה בחמרים שמספק בית החרושת.
הסיפור האחרון הוא על גרמניה המנוצחת.
אנחנו מקוים כי קרבנות הנאצים
לא ישירו את שירת הים למקרא
תאור מזעזע זה.
טון הספר נכא ומאופק, כמעט
צפוני. ומלבד הצד האנושי שבו הרי
הוא גם אמנות נעלה של תאור סבל
ללא נקם והבנה — גם לאויב.

ת רו פהלמ שו ר רי ם
דייל קארנגי כבר ידוע יפה לקהל
העברי מתרגום ספרו ״כיצד לרכוש

שמואל שוארץ
התפקיד לא היה קל

ואם לא תמצא בספר תרופה לדאגותיו,
לפחות תמצא בו תמונה יפה
של העם האמריקאי, שאיפותיו ורוחו.
כי ׳הספר מלא (ממש כספרי הפסיכולוגים)
תאורי מקרים, והרבה מהם
מיליונרים.

ח ״ ההפר טי ש ל זונ ה
לספר ״האשה מרומא״ מאת אל־ברסו
מוראביא (תרגום א. כרמי, הוצאת
״הקורא׳ 250 /פרוטה) חכינו בקוצר
רוח, כי התרגום האנגלי משך
לפני כ־ 9חדשים התענינות רבה וזר
שבחים.
והתאכזבנו. התרגום העברי קוצר
עד פחות מחציו (דרך אגב, הקיצור
פגע גם בשם המחבר: שמו הפרטי
נשמט) ועשוי כך שבעמוד 11 כתוב
ההפך מאשר בעמוד .7דומה שהעורך
עשה בספר מה שעושים הקוראים ב־
״ענבר לעולם דילג ממשגל למשגל,
בכדי לחסוך לקורא דפדוף.
כי הספר הוא תולדות חייה של
זונה (מסופרים מפיה ).ואסרמן נטל
רופא עצבים ועורך דין, ודרכם שיקף
חברה. מוראביא נטל זונה. רעיון לא
רע, מאחר שמקצועה של גברת כזאת
מפגיש אותה עם אנשים שונים (אף
שנדמה לנו כי כולם מסוג נברוטי אחד,
אבל אין לסמוך עלינו, כי חסרנו את
הנסיון המתאים, תודה לאל) .אבל מכל
הרומאן הגדול נשארה לנו רק פורנוגראפיה
(ממש, כי פרוש המלה ״כתיבה
על זונות.״)
.העולם הזה״ ,מס׳ 663

זה ספור על ארבעה שהסתננו.
אחד מהם נהרג.
סהר פגום היה נע בין עננים. שמים
מבוכבים מעט הגיהו אור עמום על
טרשים אפלים וקונטורים מטושטשים.
ארץ רדומה ניתנה ליללת תנים וניגון
צרצרים.
היתר, זאת השעה בה יוצאים לפעלם
כל שכחי אל.
ולמטה, ליד בקתה חיצונית של
כפר, עמדו ארבעה: זיד, שאבר, עבד־ארחמאן
ואבו עלי הכושי.
ארבע דמויות אדם, צללים דהים
על רקע של צל.
תחת גלימות צמריות, שחורות,
החזיקו תת־מקלעים תומסון, וכמה מחסניות
רזרביות. הם י שוחחו בלחש.
עם שגברה חשכה אטומה החלו
נעים, לאטם, כפופים קמעא, חרישים,
לעבר קוי היהודים.
חצץ ואדיות ועפר גבעות השתחקו
מתחת רגליהם, ענפי בר של פרדסים
נטושים שעל הגבול סרטו בהם, קרעו
בגלימותיהם.
אם כי נעו כסהרוריים, הנד, דרכם
היתד, ברורה להם. מפעם לפעם היו
עומדים ומקשיבים, או בודקים בכוונם
אם לא תעו. פעם נתקלו בגדר לא
צפויה, עמדו רגע תוהים, קיללו חרש,
ונעו דרומה.
עקפו את עמדת מכונת ד,ידיה הירדנית,
את החפירות האנטי־טאנקיות,
ובאו למשעול. עתה חשו רווחה. זה
היה המשעול הבטוח, הנקי ממוקשים.
מפה — הנה הכוון.

פתע כרעו תחתם ורבצו רדודים
על הקרקע הלח, עוצרים נשימתם. יחידת
סיור של חיל הספר הישראלי נעה
בקרבת מקום. סאוניהם חרקו באדמה.
מפקד היחידה צעד בראשה, בולש בזהירות,
ואחריו, במפוזר, צעדו אנשיו,
משתעממים. על הרקע הכהה של הלילה
בלטו עשרה חיילים נעים כשיירת
גמלים.
״נדרב?״ לחש אבו עלי שאלתו
לחבריו.
״מג׳נון, דרבאלך !״ מיהרו השלושה
ללחוש, חוששים לפזיזותו.
גמלת החיילים הלכה והתרחקה.
ואז חשו פתאום הארבעה בכלב,
שגח מאחריהם. זה היה מאות, כלב
הזאב של אבו עלי. הוא קרב אל בעליו,
כשכש בזנבו, וזוהר.
בכפר קראו לו ״מות״ ,גלל האימים
שהיה מטיל סביביו. זה היה כלב שאומן
לא לנבוח אלא לנשוך. חרש חרש היד,
גח מאחרי בריות שנתעו לתחומו
וקומץ מלוא פיו מבגדיהם עם בשרם.
השלושה ניסו לטורדו, ולא הצליחו.
הוא הסתתר מאחרי אבו עלי.
״הניחו לו,״ לחש אבו עלי .״הוא
עוזר לי תמיד. כלבי הנאמן. שותק
הוא כדג. לא יפריע. יכול גם להביא
תועלת.״
זיד עוד ניסה לידות בכלב רגב
עפר, אבל ראו שאין להפטר ממנו. לא
אבו לבטל זמנם׳ והמשיכו לנוע.
.העולם הזה״ ,מס׳ 663

...ואז ראה את כלבו. זה היה מהלך סביב אדוניו הפצוע,
מרחרח בשלולית הדם .״עזור לי !״ התחנן אבו עלי. אך
הכלב הרים אליו את עיניו הפקחיות כשהוא תוהה...
הארבעה קרבו לכביש הראשי. מרחוק
הסתמנה רצועתו.
מפעם לפעם היו מגיחים זרקורי
מכונית ומטיילים לפני מכוניותיהם
כשהם מטילים סילוני אור על הכביש,
אותו זמן רחש הגלגלים גובר ופתאום
הולך ופוחת, כשנקודת אדומה מתרחקת
לעבר האופק.
הארבעה רבצו והמתינו.
היו מקשיבים. היו לוטשים עיניהם.
בא אתנח בתנועה;
עברו את הכביש בקפיצה, זר, אחרי
זה, והכלב מדדה אחריהם.
בתים לבנים, מהוקצעים, התקרבו
בחשכה.
רגליהם דרסו בגני ירק מעובדים
יפה. בוץ שרק למגע רגליהם כשחצו
את הדרך. מצל אל צל עקפו וקרבו.
משולי הכפר נער חמור.
קרבו לאחת הרפתים. שאכר קרב
ראשון, בולש. אחריו הגיחו האחרים
וניצבו בעמדות הבטחה.
זיד שבר את המנעול כלאחר יד.
ומיד קפאו, חוששים לפעמון אזעקה,
כפי שארע להם זה לא כבר. דוממים
הקשיבו, ונרגעו.
באפלולית החמימה של הדפת נבהלו
פרות מרבציהן, ריח שתנן ושחת
פרץ בעד הדלת. זיד, שאכר ואבו עלי
כבר היו בפנים.
הפרות עמדו לגעות, ואלה השלושה
מלטפים את צדיהן בידם הפנויד, ומי
לחשים להן בלשון הרגעה ונהמות
פיתוי.
״קומי,״ אמר זיה ״קומי.״
הקו״ף שלו היתה גרונית כאל״ף,
עמוקה מזאת ששמעו הפרות מבעליהן,
אך הן קמו.
דפקו השלושה בפרות וזדזון בקלות
לצאת את הרפת.
שאכר הציץ החוצה וראה את עבד
ארחמאן ניצב על עומדו, ללא ניע.
״נמהר,״ האיץ בחבריו ,״צריך לחמוק
מהר״.
משהגיעו לדך ך העפר הצטרף אליהם
עבד־ארחמאן. הלכו בעיקוף רחב כדי
להגיע לדרך ממנה באו.
טלפי הפרות דרסו בערוגות הירק.
הן הלכו, מהורהרות, תוך אפלולית
של לילה, ואין בהן כל תמיהה,
רגלי הגנבים בוססו בתלמי השדות,
והם כפופים, ראשיהם בין כתפיהם,
מאזינים לכל רחש ובולשים בעיניהם
כל צל.
והכלב, מאות׳ מאסף לכל השיירה,
מרצד בעקבותיהם בדממה, ומפעם לפעם
נעצר להתגרד.
קו הגבול התקרב והלך. עם כך
גבר קוצר רוחם והחלו נחפזים. גלל
הבהמות פנו לדרך בטוחה יותר, וצנחו
לערוץ .
נסתרים יותר, דפקו בבהמות.
ופתע עצרו.

נשמעו המלים :״מי

מול פניהם
שם? ענדכם !״
היתד, זאת התראת אנשי המארב
היהודי, שנסתרו מאחרי עיקולו של
הערוץ. מיד התחיל מטר יריות.
זנחו הארבעה את הפרות, וחמקו
במהירות, במורד הערוץ.
מאחריהם נפתח מטר יריות. הקלעים
רדפו אחריהם כנחיל צרעים. מקלע
החל מתקתק, צרור וצרור ושוב צרור.
גהרו לקרקע, נצמדו אליה, כשהם
פותחים נצרות תת־מקלעיהם. וכך היו
רובצים, במנסים לחדור לתוך האדמה,
אך נמנעים מיר״ה, שלא לגלות את
מקומם.
האויר נתמלא זמזום קלעים, ואבנים
היו ניתזות מפה ומפה מסביב.
אין הם משוקעים דיים.
בלחש, כדבר איש אל נפשו, החלו
מגדפים ומחרפים ביהודים, בדתם, בא־מותם׳
כלחש קסמים נגד פגיעתם של
אלה.
אלא שאלה לא חששו, והמשיכי
לבזוק את אישם.
החלו הארבעה זוחלים במורד.
אך האש בשלה. דומה, היא הולכת
ומאתרת אותם, וסופם שייפגעו.
היה אבו עלי מלחש תוך שפמו ומדיין
עם רבונו, ממקח על חייו. נהם
הבטחות ושבועות, תוך שהוא מסיט
את גופו.
הגיעו לגוש עפר גדול. הנה הנה.
עתה יינפשו. הגיעו לתחום מבטחים.
עצרו לקנח זיעתם.
והנה נפתחה אש צולבת מרכסים
שמעל לערוץ, עוברת כממטרה ומט־אטאת
בערוץ, הלוך ושוב, הלוך ושוב.
פניו של אבו עלי, השחורות תוך
השחור, הבריקו מרטיבות זיעה שה־ציפתו.
כתונת הפסים שתחת גלימתו
דבקה לעורו, ואצבעות לחות לפתו
בידית האחיזה של התומסון.
הרגיש עצמו כבמלכודת,
חרדה תפשה בו, טלטלתו. היה

מזדעזע ככל חיה נצודה. נרעד .־ ראה
את סופד הבטוח. היד, פיו מפלל׳מלים
מהירות, חסרות מובן, זכר לתפלות
שלמד אי פעם. ומוחו מטומטם. וקבתו
מתגעשת׳ ולבו הולם כפטישים.
חש כי זעתו מציקה לו, ניסה
למחותה בשרוול גלימתו, ומיד חזרו
פניו ונתכסו זעה.
והנה נעו חבריו, ראה, וחזרה בינתו.
דומה שהחליטו לזנק מן המלכודת
ויהי מה.
בזד, אחר זר, פתחו בניתורים שבי
ריצה. מנתרים׳ רצים ונופלים. מנתרים,
רצים ונופלים.
אלא שהתגלו למשמרות, שקלעיהם
דייקו יותר ויותר.
אבו עלי חש מכה כבדה בירכו.
נוזל חמים התפשט תוך מכנסיו.
״אגנ׳רחת צעק אל חבריו בבהלה
.״נפצעתי. עזרוני. למען השם עז־רוני״
.ואלו הם הלכו והתרחקו במהירות.
ניסה
אבו עלי לקום, לדדות אחריהם,
וכשל. נאנק, ושכב במקום.
תלש כפיה מראשו, כרכה סביב
לירכו, והידק.
הוקל לו מעט.
ואז ראה את כלבו. זה היה מהלך
סביב אדוניו הפצוע׳ מרחרח בשלולית
הדם .״אסעדני, יא מות״ ,התחנן
אבו עלי .״עזור לי״ .אך מות
הרים אליו את עיניו ד,פקחיות כשהוא
תוהה.

יובש החל משתלט בבית בליעתו
של אבו עלי. שפתיו הצטמקו ולשונו
דבקה לחכו. החל מדמדם. קילל
את זיד׳ עבד־ארחמאן ושאכר, בני הכלבים,
צאצאי הזונות, שזנחוהו.
ואיבד הכרתו.
זבובים גדלי גוף שהיו מטרידים
בפניו עוררוהו.
שמש של צהרים היתר, עומדת
ברום השמים. הסב אבו עלי פניו.
רקיעים כחולים היו מציצים בו מעברים.
נשימתו היחד, באה בקושי, בנחירים
סתומים, בפה יבש וחרוך.
פרקיו היו קפואים. הסיט את ידיו,
ובמאמץ רב הצמיד ידו לפלד רותח של
קנה תת־מקלעו, שהיה מונח על גופו.
כוון הקנה לסנטרו.
אותו רגע הגיח מות מאחרי צוק,
שהסתופף בצלו.
כאבים שהיו חותכים באבו עלי
חידדו חושיו לרגע. טוב שבאת, מות
טוב — דמדם אבו עלי בינו לבין
עצמו.
ומותמכשכש בזנבו לעומתו, כמאכן,
באתי. אשר עזור לי, מות. עזור לאדונך.
הגווע הניע ידו, והגיעה לראשו
של הכלב,שכבר היה עומד מעליו,
נגעה היד בפרות הכלב, וליטפה.
קרב מות. הניח כפתו הימנית־קד־מית על קנה התת מקלע, נכווה מר־תיחותו׳
גרר רגלו לאחור, נתקל בה־דק
שאינו נצור.
צרור של כדורים אפס פסיק אר־בעים
וחמש ריטש ראשו של אדון
ששם כלבו — מות,

ה ת 1מ 1ד ת

הבי 13ה

רסיטלים לזמרה: דני טוראל
ליד הפסנתר: מיכאל טאובה
חיפה יום ו׳ 7.7״ארמון״ 3.30 אחה״צ
תל־אביב מוצ״ש 8.7״אהל שם״ 9.15
קונרטים מיוחדים
המנצח האורח: דין דיקסון
הסוליסטית־האורחת: ויויאן ריכקין

יום ה׳ 6.7״בק ץ הימים״ ב־ 9בערב ירושלים באולם ״ציון״
מוצ״ש ,7י £״ בקין הימים״ ת״א

׳־וםא׳ 9.7״אותלו״
יום ב׳ 10.7״אבות ובנים״
(לפועלים) ת״א
יום ג׳ , 11.7אותלו״ קרית חיים
ההצגות הרגילות ב־:8.20
התחלת

(פסנתר)
ימת גן יום ב׳ 10.7ויום ־׳ 13.7
אמפיתיאטרון ב־ 8.30 בערב
אמפיטיתיאטרון ב־ 6.30 בערב
קונצ׳רטו גרוסו בסול מז׳ור — הנדל
קונצ׳רטו לפסנתר מס — 1 .בטהובן
סימפוניה מם׳ — 4שומאן
הפתיחה ״רומיאו ויוליד צ׳יקובסקי
מבירת כרטיסים במשרד התזמורת
אלנבי ; 6—4 ,2—11 ,56 ברמת גן
בב־מס׳ ״תרבות״ ביאליק 49

תיאטרול פועלי ישראל

יום ה׳ 6.7אינקובטור על הסלע
חיפה

ב־ ,9״ארמון״

מוצאי שבת 8.7אינקובטור על
תל־אביב הסלע התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8,30 בערב

ה או פר ה

הי שרא לי ת
בית ״הבימה״

תל אביב

יום שלישי 11.7ב־8.30
כרמן
בהשתתפות: אדים דה־פיליפ (כרמן)
י. קוהנוב, ל .הורנשטין, חנה זמיר ועוד
כרטיסים: ביילין, אלנבי ,67 טל׳ 5018

זזזזזז?

ל י ־ ל ה ־ לו

תיאטרון

ובינם ג׳ 18.7
במוצ״ש 15.7
בשעה 9בערב
באולם ״ אהלשם ״ ,רחוב בלפור

2הצגות מיוחדות

בהשתתפות הזמר־הפזמונאי הידוע
האורח ליאו פולד

בתכניתו החדשה

בלוית תזמורת ג׳ו מוגדלת.
כרטיסים להשיג: אך ורק במשרד
מ. ולין, רחוב בן־יהודה ,1בשעה 9—1
לפנה״צ; בשעה 3 — 7אחה״צ ובערב
ההצגה בקופת ״אהל־שם״.

תיאטרון

האגגר׳

מוצ״ש 8.7״הילולת רפאים״
ב־8.30

תל־אביב

ב״מוגרבי״

יום א׳ 9.7רק אתמול נולדה

תל־אביב

ב־ 8.30ב״מוגרבי״

יום ב׳ 10.7הילולת רפאים
ב־8,30

בבית העם

ב־8.30

ב״מוגרבי״

פרדס־חנה

יום ג׳ 11.7הילולת רפאים

...כאוגן

יום ה׳ 6.7
מוצ״ש 8.7
יום א׳ 9.7
יום ב׳ 10.7

תל־אכיכ
אופיר
9ס 1ת ד*
מפירמות ידועות — במבחר גדול
וסטרמן את יון, ת״א, רח׳ רשי 9

רמת־גי
תל־אביב
באר־שבע
הרצליה

ק 1ל 11ע
— כשהאשד,

י מי .

כעלי המיניסטר

מטוסיאן

תל־אביב

אוריון — נשיקה
בהשתתפות ג׳ין
אסתר — מכתב
מגדלור — האושר
חיפה אורה
ארמון

מושלת ()2
(בצבעים טבעיים)
בין ערבים
וימן ודוד ניבן
מידיד אלמוני
היה כה קרוב ()2

לילה זה בריאו
— ו1סע1 0811ז1?6

אנאל ית

בהדרכת מורים מדופלמים מאנגליה
ככית הספר לשפות

״קדימה״

רחוב בן־יהודה ,74 ,תל־אביב.

בקורסים למתחילים, למקקדמים ולמשתלמים המתקימים
בשעות הבוקר ישנם מקומות אחדים פנויים.

הודע הלתל מי די םול הו די ה י
בכדי להיענותלבקשת תלמידים רבים,
פתחנו כתות אינטנסיביות נוספות לתלמידים :
)1לתלמידי כתות ו׳ ,ז׳ ,ח׳ של בתי״ס עממיים מ־ 3עד 4אחה״צ (x5בשבוע)
)2לגומרי כתות ו׳ ,ז׳ של בתי״ס תיכוניים מ־ 12 עד ו בצהרים (5אבשבוע<

מספר המשתתפים בכל קתה מוגבל.

פרטים והרשמה :

משעה 8עד 2ו בצהרים

ומשעה 4עד 8בערב.

ספורט
הק ץ ד ״ הפס די םשלכ בו ד ״
יום חמישי שעבר היה יום גדול
לכדורגל הישראלי, כשאלופת הליגה
בעונד, זו ,״מכבי״ תל־אביב, הצליחה
להדביר את קבוצת ״פרטיזן״ ,ב־.0:2
אין ספק, כי 22 אלף המסתכלים שראו
משחק וה בבלגראד — מלבד כל חובבי
־כדורגל בארץ --קיבלו את הניצחון
בסיפוק והערכה, כי עמו פסקה למעשה
(אחר תקופה של שנים מספר)
שרשרת הפסדינו על מגרשים זרים.

מי שיחק כ״פרטיזך?
לכאורה, אין לך הישג גדול מזה,
אלא שחלק מפרשני הספורט שלנו הח־׳
ליט משום־מה׳ כי הואיל ומספר שחקני
״פרטיזן״ נמצאים כרגע בבראויל,
שיחק ״מכבי״ עם קבוצה ממדרגה שניה.
משהו בדומה ל״עוד נצחון כזד— ,
ואבדנו״.״.
אבל המציאות הוכיחה את ההפך
בדיוק. וכיום אפשר לגלות, כי בקבוצת
״פרטיזן״ שיחקו לא פחות ולא
יותר מאשר 4חברי הנבחרת היוגוסלבית,
שניצחה את ישראל בגביע העולמי
2:5 ,0:6וכן חוזקה הקבוצה
ע״י שלשה מטובי השחקנים של ״נאשר,
קרילה״ — הרכב משובח שאין לזלזל
בו כל עיקר.
הפרשנים הנכבדים שלנו לא יכלו
כמובן, לדעת זאת. הם ישבו בתל־אביב
ו״ראו״ את אשר התרחש בבלגראד.
זו דרך מסוכנת, שלכל הדעות אינה
הולמת עתונות רצינות המכבדת את
עצמה.

׳דיון העירוני בבלגראד ״ישבו על. סיכות״
,כי לאחר הנצחון על ״פרטיזן״
הפך ״מכבי״ ת׳׳א לשם־דבר בארצו
של טיטו.
אלוף ישראל לא איכזב גם הפעם
אבל תעלומה אחת טרם נפתרה :׳ ההיו
שני הנצחונות מקריים, או אולי למד
סוף־סוף שחקנינו לשחק כדורגל? נחיה
ונראה איך יפול דבר.

ב רו כי ה ב אי מקפ רי סין
כנראה כבר מסורת היא כי בחודש
יולי מבקרות אצלנו קבוצות כדורגלמן האי השכן, קפריסין.
אשתקד, בתחילת פגרת־הקיץ, שיחקה
בישראל נבחרת קפריסין, ולפי התוצאות
שהשיגה (ניקוסיה — ת״א ,3:3
ניקוסיה — ת״א 2:2׳ ישראל — קפריסין
,)1:3נראה כי גם הפעם מובטח
לנו מאורע מענין.

יומו הגדול של בנדודי

אם נבוא לזקוף את הישגו המזהיר
של ״מכבי״ ת״א בהופעת־הבכורה ביו־גוסלאביה
לזכות שחקן בודד, הרי לא
יהיה זד, אלא השוער הצעיר (איש
״גבעתי״ ו״שועלי־שמשון״) אברהם
בנדורי׳ ,שניצל בזמנו בנם בימי
הקרבות העזים בדרום. בנדורי (כיום
מועמד לחברות ב״דן״) בוטח ערב צאתו
את הארץ בחברת־ביטוח, משום שהנהלת
״דן״ טענה, כי לא יתקבל לעבודה
באם ייפצע במשחקיו בחו״ל. אבל
פרט זה, כנראה, לא השפיע עליו לרעה
והוא עמד בגבורה רבה מול ״ברד״
הכדורים שניתך על שערו ב־ 90 הדקות.
ההכרעה
בתחרות עם ״פרטיזן״ נפלה
בדקות ד,־ 60 וה־ ,81 מבעיטותיהם של
הקיצוני הימני שמואלישראלי
והחלוץ המרכזי וראש־ד,קבוצה יוסף
מירמוביץ׳ .היתד, זו התחלה מוצלחת
ביוגוסלביה — וההמשך?

התוצאה שאחרה דבוא
כשביום ב, בוששה להגיע ידיעת
כתבנו על המשחק השני עם קרי׳לה״,
חששנו כי ״קרה משהו״ .אבל היה זה,
לשמחתנו, חשש־שוא. המכבים השכילו
למשוך את הנצחון אל צדם גם הפעם
ע״י שער יחיד של יהושע גלזר.
לפגישות בין ״מכבי״ ת״א ו״נאשה־קרילה״
היסטוריה ארוכה. במשחק הראשון
בתל־אביב ( )5.2.50 ניצחו המכבים
,1:3ואז טענו משום־מה רבים, כי
קבוצת ־ ״נ.־קרילה״ פשוט אינה יודעת
לשחק. מילא, זה קורה ״בכל משפחה
הגונה״ .אבל אח״ב באו נצחונותיהם
הרצופים של היוגוסלבים על ״מכבי״
פ״ת 0:4בית״ר ת״א 0:5נבחרת
צה״ל 0:1״מכבי״ חיפה ( )1:6ולבסוף
בא הנצחון המכריע במשחק־הגומ־לין
נגד ״מכבי״ ת״א 1:6אז הסכימו
הכל, כי הם בכל זאת יודעים את המלאכה.
ובתחילת
שבוע זר, נערך המשחק
השלישי בין שתי היריבות הותיקות. מי
ינצח הפעם? — זו היתד, השאלה
שלסתרונה צפינו בקוצר־רוח׳ ואין צורך
לומר שגם 40.000 הצופים באיצט־

אברהם בנדודי
שועל־שנזשון בבלגראד

בשעה ששורות אלו תראינה אור,
תתארח אצלנו קבוצת ״א.פ.א.״ מלארג־קה׳
שזכתה השנה לא רק באליפות
קפריסין, אלא אף בגביע האי. הישג
כפול זה מוכיח על יציבות והתמדה,
ועל זאת עוד יתלוו לקבוצה האורחת
מספר ״כוכבים״ מאגודות אחרות —
כמקובל בנסיעות לחו״ל — הרי אל לנו
להקל ראש באורחינו כלל וכלל.
בספורט אסור לחשב חישובים ע״ג
הנייר לשם מדידת־כוחות, ומה גם כשד,יריב
אינו מוכר כליל. ואולם אס
מותר להסיק מסקנות מן העבר הקרוב,
הרי נוכל ללמוד משהו על כוחו של
הכדורגל הקפריסאי. קבוצת ׳׳מכבי״
הל־אביב, שביקרה באי ב־ ,1947 זכתה
שם בצורה משכנעת בכל חמשת משחקיה.
גם נבחרת ״הפועל״ ניצחה בקפריסין
( )1945 בשלשה מתוך ארבעת
משחקיה.

משהו על האורחים

לכאורה, צריכה רגלנו להיות גם
הפעם על העליונה, אולם אין לזלזל
בכמה גורמים, שהביאו לקפריסאים אשתקד
הישגים של כבוד. כאו כן עתה,
לא נראה אולי אצל אורחינו ליטוש טכני
ותיאום הדדי מלא, אולם חסרונם של
אלה יטושטש ביעילות בקצב המזורז
של משחקם, בכושרם הגופני המעולה,
בשליטתם בכדורים גבוהים ובפריצתם
המהירה לשער — ללא הברקות וללא
״חכמות״.
המשחק הראשון של קבוצת ״א.פ.א.״
ייערך כבר בשבת הקרובה נגד ״הפועל״
בחיפה, אשר ישיב ביקור־גומלין בקפריסין
בעתיד הקרוב.

כתובת המערכת וההנהלה: תל־אביב, רחוב לילינבלום ,12
טל׳ ,4414ת.ד / 136 .האחראי: מידד שיף /העורך: אורי
אבנרי /המו״לים: אברהם גורדון ושלום כהן /דפוס
מ. שהם, תל־אביב׳ רחוב פין ,6טל׳ / 2239 גלופות: צינקוגרפיה
״ארץ־ישראלית״ בע״מ /ההפצה: דוד טופל ובניו.

ת ש בץ מס2 5 .
מאוזן — 1 :מוסד מחוקק 4 ; )4הסתדרות מדיצינית וגם שם
בית חולים 8 :)4בחירה 10 ;)4נוסחה לחלוקת תפקידים או משרות
בפוליטיקה שלנו 12 ;)4כויה וגם מלת קישור 13 ;)2חומץ בן יין (;)5
— 16 עליו תולים כובע 17 ;)2אבן הרחים העליונה 19 ;)3בקיע (;)3
— 20 עוף דייג 21 :)3ישן (קמץ צירה 23 ;)2מועד 24 ;)2או^ם
הסנהדרין בירושלים 26 ;)9עליו מבוסס התקציב 27 ;)2לא מבושל
דיו 29 ;)2אותו קוצב השעון — 31 :)3( .בין ההרים 33 ;)3עבר
מארץ לארץ 35 ;)3אם אין זה לך לא תוכל לחשוב 36 ;)2עני (:)5
— 38 לא עבה 39 ;)2האות זי״ן של׳שזר( — 41 ;)4מ גן (כעת על חלונות>;)4
— 43 הן באות תמיד בקבוצות, ואז אוי ואבוי 44 ;)4מזיק בכוונר.)4(,
מאונך — 1 :סנדייץ 2 ;)4גם אביו וגם בנו של אבנר (;)2
— 3לבנה (קמץ קמץ 5 ;)3שתק 6 ;)3מפתן — 7 ;)2(.לגלוג (:)4
— 8נאקה צעירה( — 9 ;)4היסם וריד — 11 ;)9(,מתגרד וגם מפקפק(;)4
— 14 נקי מעוון 15 ;)2ממנו עושים רהיטים 18 ;)2כפר הררי
ליד מודעית 20 ;)5טעות ( —22 5)5מה שנוטלת הממשלה מן היבוא (:)3
— 23 זמר (פתח קמץ) יהודי 25 ;)3מעך 28 ;)4הצגה שבה יושבים
הצופים במעגל 30 ;)4בלעדיו לא תוציא את הפקק(י — 31 ;)4ענן (;)2
— 32 סימן דק על הגליון( — 34 ;)2חוט מושזר כמו צמד>— 36 ;)4
אנחנו 37 !)3חתיכה (—40 ;)3כטעם החינין( — 42 ;)2גדול (.)2

הע1לס הזה צוחזן
שאלו את יובב: איזוהי המתנה
היפה ביותר שקבלת ליום הולדתך י
ענה יובב ; מפוחית פה...
שאלוה; :מדוע?
ענה יובב: מאז קבלתיה נותנים לי
בל יום חצי גרוש לגלידה בתנאי שלא
אנגן.

חיים קרלינר,

נהג מכונית משא דרס שני
אנשים. כשירד לראות מה קרה
מצא כי אחד מהם נחתך לחצאים
והשני נשברה רגלו והוא צועק.
נגש הנהג אל הפצוע ואמר לו :
״מה אתה צועק כל כך י חברך
נחתך לשנים, ואין הוא מוציא
הגה מפיו.״

שמואל כהן סיטון,

תל־אביב.

— מה זה רווקה?
— אשתו של רווק.

מתן תאומי, תל-אביב.
הפאציינט :״אני סובל מנדודי

הרופא :״עלינו למצוא את הסבה״.

פאציינט :״היא בחדר השני,
אבל אל תכה אותה בחוזקה.״

ריבה ו.

פתרון תשבץ מם׳ 24
י ז _ 2 :גשר 6עלם; — 8קולנוע 10 טבל; — 12

קץ; — 13 עף; — 14 הד 15 בז; — 16 מישור; 13־ -נ בואה; 19
הפרעה; — 22 טבעת 25 נוב 26 מהיר — 29 :כרה 30 אף;
— 32 נר; 33־ -הבל 35 פס 36 אולימפיאדה; — 37 יש• — 38
נקם 40 נס 41 דע; 42־ -פעם; — 43 לשכה; — 45 עדר; — 47
תגרה; _ 49 רי ז וזה; — 51
וולקן; — 52 :גלעין; — 54 קש; 55־־ דן;
— 57 שן; — 58 מס 59 טפל; €1השערה; — 63 תגר 65 רשת.
מאונך — 1 :טל; — 2גו-ף; — 3של; — 4רנה; — 5לב;
טיובה; — 11 לבה;
— 6עצב; — 7מושיע 8קערה; — 9עדנה; 10
— 17 טרומפלדור; — 20 כן; — 21 עם — 22 :טרסקל— 23 :בה; — 24
תאונה; — 26 מרדעת; — 27 יה; — 28 רביעה; — 29 כפן; — 31 פלס;
— 32 נאד — 34 :לשם; — 39 מש; — 42 פר; — 44 כחלחל; — 45 עז;
— 46 רז; — 48 גרענת; — 49 מנדה — 50 :הגנה; — 51 ושט; — 53 נמר;
— 56 נשר; — 57 שרת; — 60 פז; — 62 עש; — 64 גל.

המורה :״מה קורה בשעת
ליקוי חמה?״
התלמיד :״כל האנשים יו צאים
החוצה להסתכל.״

דיבה ו.

הרופא :״האין אתה סובל מנדודי
שנה?״
אשתהפאציינט :״לא. שנתו
היא הנודדת, ואני היא הסובלת ב גלל

מרדכי ללן, לוד.
האורח מחוץ לארץ למדתי בבית־ספר
בחוץ לארץ צרפתית, ספרדית
ואלגברה.
הילד :״וכיצד אומרים באלגברה
״מה שלומך״ ?״
חיים קרלינר, ת״א.
אב ואם שוחחו •ביניהם, וילדתם
הקטנה הקשיבה. שיחת ההורים היתת
על התקדמות הרפואה וגורמי המחלות.
פתאום העירה האם :״אתה יודע״
שכנתנו הרה.״
שאלה הילדה :״אבא, ואת הגורם
לכך כבר גילו?״

מרים,

וכעת בדיחה של עורך המדור עצמו:
את הבדיחה הבאה שלחו לנו 19
(תשעה עשר) אנשים שונים. אנחנו מב קשים
לא לשלוח אותה יותר.
״אילו שני דברים
ר ב־ סמל :
אסור לחייל לשכוח בשעת מצעד?״
החייל :״את שתי דגליו, אדוני״.
בפרס של לירה אחת זוכה בעל הבדיחה
הנדפסת ראשונה במדור. בדיחות
ש לשלוח לת. ד , 136 .ת״א.

פר סי ש בו ע ״ ל פו תרי התשב צי ם
בין פותרי התשבץ שמעטפותיהם ישאו את חותמת
חדאר של תאריך לא מאוחר מיום ד׳ לשבוע, יוגרלו צ פרסי
ספרים. על המעטפה יש לציין ״פתרון תשבץ״.
ואלה הזוכים מבין פותרי תשבץ מס : 23

)1ט. ישראלי, ר״ג — ״הטור השביעי״
״עם עיבד״)
)2חיה סלומון, ת״א, רחיב עין גנים —8
רוסיות למיכאל רכבי (הוצאת יהושע צ׳צ׳יק).

לנתן אלתרמן (היצאת

״ידי והב״

בקרוב -תשכץ=הפתעה מיוחד.
10 פרסים יקרי־ערך יוגרלו כין פותריו.

ירושלים.

איסף אגדות

לאחר העלאת הבלו על סיגריות