גליון 667 מתאריך 3 באוגוסט 1950

סכתביס
שוב השער
בענין תמונת השער, לדעתי תצלום
של בחור ובחורה יהיה לשביעת רצונם
של שני הצדדים.
משה ליו, שבי ציון
בשבוע הבא, אן שא אללה.
אינני מבין מדוע בכלל צריכים
פנים של אנשים בשער. לדעתי כלבים
יפים יותר. ואם כבר בני אדם,
מדוע לא תינוקות?
דינה למואד, חיפה
נם לזאת אנו מוכנים.

אתם יודעים, בתשבץ ענק אפשר
להכניס הרבה דברים: כמו למשל כל
מגילת העצמאות. מה בדבר פתגמים
שלמים?
אביבה גרבצ׳יק, ירושלים
אולי את כל התנ״ך?

״אהל״ באירופה
בהשתוממות ובצער קראתי ברשי־מתכם
״ביצים מסוג ג העולם הזה״
)659 שמסע ״אהל״ באירופה נכשל.
אינני מבקר תיאטרלי מקצועי וגם אינני
מתימר להיות מוסמך לשפוט אם
״אהל״ זקוק לרביזיה (בלשונכם) או לא.
רצוני רק לקבוע שמסע ״אהל״ לא נכשל.
להפך: זכה להערכה רבה, הן מן
הקהל היהודי והן מן הנוצרי.
א. למברג, ז׳נבה
ביחס לכשלון שמענו עדות אחרת.
ביחס לרביזיה אהל״ עצמו כבר
הסכים אתנו. ראה במדור תיאטרון בפנים.

נעלים
לקבוצת ״מצדה״

הפתעה לקוראים
אחרי קריאת ״העולם הזך,״ הסתכלתי
בראי וראיתי כי השחירו פני. זה
בגלל הדיו בה אתם מדפיסים, אשר
לכלכה את ידי ואת פני. האם זאת
היא הפתעה חדשה לקוראים?
א. קסטרו, תל-אביב
הננו מצטערים מאד, ומבקשים את
סליחת הקוראים אשר נגרמה להם אי־נעימות
עקב טיבו הגרוע של הצבע
בו נדפס השבועון. אבל אין צבע אחר.
גם פה ענין של דביזים.

הספור על שלמה שרעבי ונעלי
הכדורגל נגע אל לבי. הריני שולח לבם
בזד, המחאת דאר ע״ס 800 פרוטה מתוך
תקוה כי כמוני יתרמו עוד למען יהיו
נעלים לכל חברי הקבוצה הצעירה. הואילו
נא לא לפרסם את שמי.
בעילום שם, ראשל״צ

הלאה המסתננים
ברור שאם הוחלט, ולא חשוב אם
ע״י משרד החוץ או ע״י משרד הב־טחון,
שלמסתננים אין מקום בארץ, הרי
יש לבצע את החוק הזה באופן מוחלט.
ז׳סטה זה דבר יפה מאד, אך לא תמיד.
זה הוא הכרח השעה למען קיים את
הבטחון והשלום בגבולנו, כי כל המכירים
את הערבים והלך רוחם יודע
שאין לך דבר שהם מכבדים ומעריכים
מהתקיפות והעקביות.
עמי גליאל, עפולה
יש לנהוג במסתננים ביד חזקה,
ולשבר את רצונם להשחית במדינת
ישראל.
בעלום שם, ת״א
בעל המאמר הנידון (״העולם הזה״
)660 הבחין בין גונבי גבול למטרות
שוד, תושבים לשעבר המנסים לחוור
לבתיהם ו״תיירים״ העוברים מחברון
לעזה.

הצעתי לצלם המערכת, מר מקסים סלומון,
והיא: כי יאסוף תרומות למען
הנעיל בנעלי כדורגל את כל חברי
קבוצת ״מצדה״ .אשמח מאד לתרום
את תרומתי.
דן אכרמוב, ת״א
נשמח מאד לשתף פעולה.

תמונות

ראיתי שהצלם שלכם עם הזקן ה־ג׳ינג׳י
הכניס אותי לעתון, ואני רוצה
העתקה של התמונה. מה בגוגע׳י
דויד אדרי, גבעתיים.
קוראים המבקשים העתקות של
תמונות יכולים להזמינן במערכת ויקב־לון
תמורת תשלום ההוצאות.

נוער מחפש את המחר
בחיי שאתם צודקים. אנחנו עשינו
את כל העבודה, ובאים אלה הקאר־ייריסטים
ומקפלים את כל הפרות.
נכה מלחמה, ת״א
אריה ונסובר הוא נורא חבוב. אני
נורא רוצה להכיר אותו. אפשר י
תקוה ז ,.חיפה
נסי. את יכולה לכתוב אליו לת. ד.
,25 תל־אביב.

התשבץ
זה התשבץ הענק היה כביר, אבל
כלום. בשעה וחצי נגמר כולו. תני
אחד שיהיה באמת גדול.
יעקב הולצמן, ת״א

מדוע אין אריה ונסובר מצטרף לאחת
המפלגות? אני עצמי אינני חבר מפלגה,
אבל נדמה לי שאם מישהו מחפש באמת
את העתיד ימצא אותו באידיאל הקומוניסטי.
אז יוכל לפעול למען האדם, ולא
יהיר, בר, שקוע בתוך עצמו.
דויד לוקא, יפו

מה אתם מחפשים את המחר. המחר
יבוא בין כה וכה. אתם חפשו את האיש
שיוכל לפגוש את המחר כראוי.
דבורה ש ,.פ״ת
כל איש יצטרן לפגוש את המחר.
קראתי את הרפורטאז׳ה על אריה
ונסובר, ואני מתפלא מנין לכם הפרטים
עליו. ד,תאור אינו מדויק כלל. אני
מכיר אותו י כבר משנים רבות, ושרתי
יחד אתו בגדוד, ועד כמה שאני יודע
האיש שאתם מתארים איננו אריר. וג־סובר.
מנחם

האם הרפורטאז׳ר ״אריה ונסובר מבקש
עתיד״ מנסה לתאר איש מסוים

רחל גרינבאום, אשר התחילה לפני
רמה חדשים את שרותה בצבא למשך
השנתיים הבאות, השתתפה בתחרות
מבצע חלום כלאחר יד .״חלומר, להתגשמות
מאויים״ אינו בעצם בלוי של
פגרת סוף שבוע במלון השרון. הרצון
לכך יא אחרי יום מעייף ממשרד צבאי.
היא לקחה בידה גליון של ״העולם הזה״
וכתבה ...התוצאה — ראה עמודים
.9—11
רחל, שהיא בת ,18׳/2נולדה בברלין
ובאה ארצה כשד,יתר, בת שנתיים.
גמרה את המחלקה לגימנסטיקה בסימי־נר
למורות. הרבה משנותיה חיתה על
הר כנען, כשצפת והכנרת למרגלותיה,
מכאן כנראה נבעו רגשות המקרבים
אותה למוסיקה קלסית (היא מנגנת על
כינור) קריאה רבה, ונטיה חזקה לעלות
על הבמה. היא משתתפת באחד
התיאטרונים בעיר, וכבר נבחנה לתפקיד
בסרט ישראלי שאת הסרטתו יתחילו
בקרוב. לפי תמונתה (חבל שאי אפשר

או שמא התכוונתם לנוער בכללו? אם
כן, מה ענין אריה לכאן?

יהודה פרלמן,

חולון.

בעלי שני המכתבים האחרונים לא
שמו לב לכתוב. בפרוש נאמר, גם בנר
דור ״לקוראינו״ וגס ברפורטאז׳ה, כי
מנסים אנו למצא את עתידו של טיפוס
מסוים בבחרן ת הישראלית׳ את הבחור
העירוני הממוצע. אס כי בתמונות צולם
אריה ונסובר, שנלקח כדוגמה, הרי אין
ה א יש, הפרט אריה ונסובר משמש
הרפורטאז׳ה, ולפיכך אין הפרטים זהים.
כל עיקר הרפורטאז׳ה הוא שהיא דנה
בקיבוץ ולא בפרט.

היה להראותה בצבעים) אני מקוים כי
תהיה לה הצלחה.

נדמה לנו כי אה העסק הטוב ביותר מ״יהעולם הזה״ עושה הדואר. .
מספר המכתבים המגיעים אלינו בכל יום עולה והולך, וביום 26.7הגיע עד לשיא .614 :דבר זה גם גרם למשבר קטן במנהלה, ועברו יומיים
שהצלחנו להשתלט עלמבול זה של מכתבים. כי על כלל אחד אין אנו
אומרים לעבור בכל תנאי, והוא: כי כל מכתב הבא אלינו ייקרא, יועבר
לאדם המוסמך לטפל בענין, ויקבל את מלוא תשומת הלב. לעומת זאת איך
באפשרותנו לענות על כל המכתבים. הננו שמחים לראות קשר כה הדוק
בין ״העולם הזה״ וקוראיו, ונשתדל במלוא יכולתנו לשמור עליו, אבל אין
לכותבי המכתבים לנפול ברוחם אם אין הם רואים את מכתביהם במדור
המכתבים למערכת או אם אין הם מקבלים את תשובותינו עליהם.
ובענין המכתבים למערכת: יזכרו נא הקוראים כי המקום המיועד
בהדפסתם (אם כי כבר הורחב פעמיים) מצומצם הוא. יהיו דבריכם קצרים
ולענין. לא נוכל למלא את בקשתה של הגברת ד( .לדוגמה) אשר שלחה
לנו מכתב בן עשרה עמודים, והתרתה בנו כי ניראה בעיניה חד־צדדיים אם
לא נדפיסו במילואו. לא נוכל לעשות את ״העולם הזה״ כולו שבועון של
מכתבים למערכת.
בגליון זה תמצאו שתי רפורטאז׳ות על תיאטרון. במאי אחד חזר
(צבי פרידלנד ל״ד,בימה״) ובמאי אחד פרש(משה הלוי מ״אד,ל״< שתי עובדות
אלה מסמלות הרבה בהתפתחות התרבות המקומית, והן מקבלות את פרושן
מנקודת מבטו של מבקר התיאטרון שלנו. על חשיבותו של התיאטרון
בהתפתחות תרבותנו לא נתעכב הרבה, כי היא עצמה תלויה בהערכת
התיאטרון את עצמו. יש תיאטראות שאינם שואפים אלא לבצע, ואינם משיגים
יותר (ואולי גם זה לא) ,ויש השואפים למטרות נעלות יותר. את אלה
משתדלים אנו להבין ולהעריך. סוחרים טובים, גם אם עסקם במה, מקומם
במדור הכלכלה ולא במדור התיאטרון.
לביקורת חריפה. אך המשטרה עצמה איננה
משטרת ישראל זכתה
מסתפקת במה שהיא, והשיפורים בשיטותיה כבר נתנו אותותם. הננו נותנים
בגליון זה שתי רפורטאז׳ות, זו בצד זו, על הרוטינה של המשטרה. רק
קורות לילה אחד, בו אנחנו ישנים והמשטרה ערה.
הרפורטאז׳ות מחוץ לארץ מיוצגות בגליון זה בכתבות מאת כתביני
המיוחדים. רבים הם ופזורים בארצות שונות. פר, הבאנו את דברי הלונדוני
ושנים משוטטים — ,אחד בנמלים ואחד שחזר זה עתה מהונגריה, מדיע
הונגריה? הוא אוהב את ליסס וגם פאפריקה. אבל הונגריה היא באמת ארץ
מענינת. כדאי לקוראים שיזכרו כי בסדרת המהפכות הקומוניסטיות שלאחרי
מלחמת העולם הראשונה היתד, המהפכה של בלא קון בהונגריה כמעט אחת
המוצלחות. המשטר הקיים באותה ארץ כיום איננו, לפיכך, הפתעה לכמה
מתושביה.
בגליון זה מביאים אנו את שמות הזוכים בהגרלה מבין פותרי התשבץ
הענק. לאותם שלא זכו נאחל הצלחה בפעמים הבאות. חבל שאין ביכולתנו
להעניק פרס לכל פותר.

אין בשנת 1950 אנשים רבים העוברים ממערב אירופה
לארץ המאגיארים — בה השתלטו הסיסמאות והחיילים
מצד אחד ודתיות קאטולית צרה מצד שני.
מאת סופרנו המשוטט

בקשתי הראשונה לקבלת רשיון כניסה
להונגריה הושבה ריקם. דחית הבקשה
לא נומקה, אך הבנתי כי העובדה
• שנולדתי בהונגריה עורר־ חשד.
באמצעות הצירות הישראלית בקשתי
שנית וחכיתי לתשובה במלוני בוינה.
.ערב אחד בחזרי למלון, הודיעני
השוער, כי הצירות ההונגרית טלפנה
להודיע כי נתקבל אישור בקשתי מבודפשט,
ושאסור לצירות לשם הסדר
התעודות. אדיבות זו הפתיעה אותי,
ביחוד כשנודע לי כי טלפנו בשעה
שש, אחרי שעות העבודה המקובלות
בקונסוליות וצירויות.
למחרת בבקר הלכתי לקונסוליה ההונגרית.
דבר ראשון שמשך את מבטי
היה שלט גדול שעליו התנוססה הודעה
המכריזה :״חנינה לכל הרוצה לחזור
למולדת״ .הכוונה היתה כנראה לכל
אותם ההונגרים שעזבו את ארצם לפני
המשטר הנוכחי.

גריה, ואז הבינותי מד, טעם מבטיהם
של הפקיד והסבל בוינה בזמן ששמעו
כי אני נוסע לבודפשט. כי אין, בשנת
1950 אנשים רבים הנוסעים ״ממערב״
אירופה ,״למזרחה״.
הרכבת נסעה באיטיות מעצבנת, ושני
האוסטרים הסבירו לי באנחת געגועים
כי הנסיעה בקו וינה בודפסט אינה
עוד מה שהיתר, פעם .״והראשונים הסובלים
מזה״ ,הוסיפו נאנחים ,״אלה
אנחנו. פעם, כשהגיעה הרכבת לגבול,
יכלו אנשי הצות האוסטרים לרדת ולה־נפש
במקום, ואפילו להגיע עד בודפשט
לכייף מעט. אולם עתה סגור הגבול
בגדר מחושמלת בגבהו של אדם, ויש

ביית האופירה בכודה־פשט
געגועים לאתמול
אים לעזבו עד שתחזור הרכבת לוינה
בחצות לילה. אך למה לי לדבר? חכה
מעט, ותיוכח.״

סיסמאות ואנשי צבא
הנסיעה מוינה לגבול ההונגרי, שפעם
ארכה רק שעה וחצי, נמשכה
כשעתים וחצי, הסיבה לכך היא כי
כל הגשרים שפוצצו בזמן הקרבות,
תוקנו רק באופן ארעי. כשאנו מגיעים

בובב אדום גדול

דיפלומט או משוגע 1
השארתי את דרכוני בקונסוליה והלכתי
לקנות כרטיס נסיעה לבודפסט.
פקיד חברת הנסיעות הביט בי ספק
בכבוד, ספק ברחמים. נראה כאילו לא
ידע להחליט אם איש שרות דיפלומטי
אני או סתם מטורף. שלמתי את דמי
הנסיעה ( 5ל״י בערך) ,קבלתי את כרטיסי
וחזרתי למלוני.
בשעה 2.45 היתי כבר באוסטבנהוף,
תחנת הרכבת של וינה, חצי שעה לפני
מועד הנסיעה, כי רציתי לתפוס.מקום
׳טוב. כאשר אמרתי לסבל שיובילני לאב־ספרם
וינה־בודפשט, נתקלתי שוב באותו
מבט. אלא שהסבל יהיה כן יותר —
לא היה במבטו שמץ׳ של יראת כבוד,
הוא בפרוש חשב אותי למטורף.

הימים הטובים ההם...
לאחר כמה רגעים של נסיעה נכנסי
לתאי שני, אנשים לבושים מדי שרות
הרכבות האוסטרי, והציגו את עצמם
כמבקרי כרטיסים ודביזים בקו אוסטריה
הונגריה. אולם במקום לבדוק את תעודות,
בקשו רשות לשבת לידי, והחלו
משוחחים על הא ועל דא. השיחה התנהלה
בידידות רבה, והדבר שעניו אותם
ביותר היה: כיצד אזרתי עוז לנסוע
להונגריה י הם אישרו את רושמי כי
הייתי הנוסע היחיד בכל הרכבת להונ
באלט
רוסי בהונגריה
סמל של היום
שמירה קפדנית. כשאנחנו מגיעים לתחנת
הגבול בשעה חמש אחר הצהרים,
מכניסים אותנו לחדר, אשר איננו רש־

תלמידי כתי־־הספר מתאמניב
הכנות למחר

.העולם הזה׳ /מס׳ 667

שאלתי אם יש ברכבת מסעדר, א־מזנון,
אך ענו לי בי אלה דברי מותרית
שבוטלו ע״י המשטר החדש. במקום
זה נכנס איש הנושא מגש עם כריכים
ועוגות ושאל אם ברצוני לאכול משהו
או לקרוא עתון.
העתון היה חסר כל ענין. בשבילי
בכל אופן. המדור היחיד שהיה ראוי
.לקריאה היה הספורט. כל שאר העתון
היה נתון להכרזות פוליטיות, ושיאים
בייצור שהושגו ע״י פועל זה או אחר,
לרבות תצלומים של הפועלים שזכו
בפרסים בשל השיגיהם.

להגישהלום, תחנת הגבול ההונגרית, מיד
מושכים את תשומת לבי, שני דברים,
— סיסמאות קומוניסטיות ענקיות עם
תמונות של סטאלין וראקושי( ,המנהיג
הקומוניסטי ההונגרי) ותנועה מוגברת
של אנשי צבא מזוייגים הניצבים סביב
הרכבת. הם כנראה שומרים עליה עד
שהנוסעים יעברו בקויח.
וכאן, היתד, לי הפתעה עגומה במקצת.
המבקר הראשי, בהכנסו לתאי,
נטל את דרכוני הישראלי, וראו פלא,
ידע להחזיקו בצד הנכון, לא כמו בשאר
ארצות אירופה. הוא עלעל בתעודה
הכתובה עברית, ושאלני בהונגרית :
״איך אהה מרגיש בחזרך למולדת?״
עניתי לו כי עזבתי את הונגריה לפני
25 שנה, וכי ביתי עתה הוא ישראל.
הוא הסמיק ושתק. עוד הפתעה, נעימה,
חיכתה לי בבדיקת המכס. ציפיתי
לגסות ולאדישות, ובמקום זה נתקלתי
באדיבות רבה ויחם של כבוד. בכל
זאת ארכו הבדיקות למעלה מארבע
שעות, וכל הזמן אסור היה לי לעזוב
את הקרון, אף לא לבית־שמוש.

סוף סוף זזה הרכבת, ובכל תחנה
שעמדנו בר, עלו נוסעים הונגרים. הרכבת
החלה דומה לרכבת אמתית ולא
לגעגוע לרכבת. בחור צעיר נכנס לתאי
וישב לידי. היה זה סטודנט להנדסה
מהטכניון של בודד,־פשט׳ והראה התעדנות
רבה בישראל. הוא שמע כי פה
התנאים קשים מאוד, ומצב העולים אינו
משביע רצון. הוא גם שאל אם נכונה
השמועה שישראל תשתתף בכנס הנוער
העולמי, שייערך בגרמניה .״הגיע הזמן
שתסלחו להם. אפילו הרוסים כבר התפייסו

אחרי שעתיים הגיעה הרכבת לבודה־פשט.
התחנה היתה כאילו טבולה בים
אדום. בכל מקום דגלים, סיסמאות, ציורים
— ועל הכל, כוכב גדול — והכל
אדום. ובתוך ים זה התנשא שלט המציע
לתושבים ״לבקר את הריביירה הצרפתית״
,בליווי. תמונות צבעוניות של
מונטה קרלו וחוף התכלת. שלט זה
באותה ארץ עשה עלי אותו רושם שעלול
לעשות שלט בתחנה המרכזית בתל-
אביב המציע לתושבים ״לאכול שני
אווזים כל יום — בי זה בריא״ וחתום
דב יוסף, שר הצנע.
בדש מעילי ענדתי סמל המדינה, ואנשים
רבים הביטו בי בהתעניינות רבה,
אולם איש לא ניגש או פנה אלי.
בכל מקום שוטטו חיילים, שלראשונה
חשבתים לרוסים, אולם נודע ליי כאלה
אנשי צבא הונגריים, וכי הכוכב
האדום הוא סמלם הרשמי עתה.
מלוני היה ברחוב קושוטלאיוש, במרכז
העיר. היה זה מלון מן הטובים,
אולם לא היה ניתן. להשואה עם אלה
שהכרתים לפני המלחמה, ואשר נהרסו
בזמן הקרבות.

שתי ערים
בירת הונגריה היא בעצם שתי ערים
משני עברי הדונאו: בודה, ו־פשט. פשט
נבנתה מחדש, ואין כל סימן שיזכיר כי
פר, התנהל קרב אכזר וקשה. כל מקים
שלא נבנה מחדש, הפך למגרש משחקים
לילדי העובדים. ובכל שכונה בפשט
אתה יכול לראות היום את הגנים
הללו, דבר שעוד לא היה כמוהו
בהונגריה. כל הגשרים שפוצצו ע״י
(המשך בעמוד ׳)14

דז״ח
הידעת כי בתל־אביב יש עולם תחתון
מסונף ז כן, יתברך השם, יש !
הידעת כי העולם התחתון אינו מצטמצם
בסמטאות האפלות של יפו או ג׳בליד,
בלבד? תל אביב זו על בתי הכנסת,
מוסדות צבוריים, מועדוני תרבות, ספריות,
אבק, סרחון ורעש שלה, יש בה גם
חיי לילה של עולם תחתון סוער וגועש.
בשעה שאתה נם את שנתך בלילה
כמובן שאין אתה יכול לדעת כי לפני
ביתך חלפו ביעף שתי מכוניות — זו
רודפת את זו. כמובן שאין אתה יכול
לדעת, בשבתך בבית קפד, מפואר סוג
ד על שפת הים, כי מטרים אחדים
ממקום שבתך בית בושת מועד.
הסיור המתואר פה נערך לא מתוך
סקרנות. יחידת שוטרים לבושים אזרחית
הלכה לראות מה שלומך. ברשותם האדיבה
ראינו כמה דברים שהיו לנו חידוש.
ולך?

השוטר התורן הניח את השפופרת,
ואמר כי מחכים לי בחוץ.
משיצאתי את מטה המשטרה שברחוב
השחר, התקרב אלי צעיר משופם,
קטן קומה, לבוש חולצה כחולה
ומכנסיים אפורים .״אני הסמל ל. אתה
סופר העולםהזה? השיבותי לו
בחיוב, והוא בקשני ללכת בעקבותיו.
בקצה הרחוב חכתה לנו מכונית ״מרקורי״
מפוארת צבועה אדום ובעלת
מספר לבן. בתוכה כבר חכו לנו
שלשה צעירים, אף הם לבושים אזרחית.

אגו
יוצאים
בשעה עשר וחצי בדיוק התניע
הנהג את המכונית, וכתת שוטרים
לבושים אזרחית מהמחלקה הפלילית
של מטה משטרת תל־אביב יצאה לסיורי,
הלילי בכרך.

העול ם

התחת!!

מאת יואל אליגור
״לאן?״ שואל הנהג.
״לשפת הים״ ,עונה
עיון חטוף בפנקסו החום.
המכונית נוסעת במהירות בלתי רגילה׳
אך בהתקרב המכונית לאחד מבתי
המלון מאט הנהג את מהירותה. לפי
פקודת הסמל אנו סוגרים את החלונות,
כדי שברגע שהמכונית תעצר נוכל לקפוץ
ממנה מבלי להתעכב.
הסמל אחר

״אני מדבר רק אנגלית״
המכונית נעצרת, ואנו קופצים במהירות
החוצה. אנו נכנסים למלון. ריח
צחנה כבד, עשן סמיך של סיגריות
ואור קלוש של נורה בת 15 וט. זוהי
קבלת פנינו במלון זה, שסוגו הוא .2
מאחרי הדלפק עומד איש צנום הסוקר
אותנו במבט חשדן ור,מצהיר שאינו
יודע אלא אנגלית. הסמל מציג את
תעודתו ושואל אותו אם בחדרים מסוימים
נמצאים כרגע דייריהם .״האנגלי״
מושך בכתפיו כאומר שאינו יודע, אחד
נשאר לידו, כדי למנוע ממנו להודיע
טלפונית שהמשטרה הגיעה. לכולנו סוליות
קרפ, כך שבטפסנו לקומות העליונות
איננו משמיעים כל רחש. בהגיענו
לקומת הגג מתברר כי החדרים
נעולים.
״לעזאזל אומר אחד הבחורים,
״שוב הצליחו לד,מלט״.
משם אנו יורדים לקומה השניה.
עוצרים לפני חדר מספר ,12 אשר ממנו
בוקע אור. מאזינים. שקט גמור שורר

״היכן אחיותיך ז״
דפיקה קלה בדלת, ופותחים אותה
מבלי לחכות לתשובה.
חדר קטן ומגועל מתגלה לעינינו.
ליד השולחן יושב איש צנום העוסק

בכתיבה. הוא מחוויר ואגלי זיעה גדולים
מבצבצים על פניו.
״היכן אחיותיך?״
״אני ...אני ...לא יודע. נדמה לי
ש...יצאו״ ,הוא עונה ברעדה אך על
פניו מורגשת השמחה על שאחיותיו
לא נוכחו במקום.
״האם יש לכם פד, בקורים?״ שואל
אחד .״כן״ ,משיב הלה, ומוסיף :״בערבים
באים כל מיני ידידים שלנו״.
אולם בפניו שוב מורגשת השמחה שה־
״ידידים״ הללו אינם נוכחים פה.
״האם גם לי מותר ״לבקר״ פה
בערבים״ ? שואל אחד השוטרים בחיוך.
הם עוזבים אותו תוך אזהרה חמורה
שאחיותיו ייתפסו פעם בשעת המעשה
וגם הוא ,״המנהל האדמיניסטרטיבי״
שלהן׳ במוקדם או במאוחר.

מיהו האדם השלישי ז
אנו ממשיכים בדרכנו צפונה, ובאחד
הרחובות פונים. ימינה. אנו עוצרים
לפני בית קפה מפואר (סוג .)4אני
נדהם. אולם אנו נכנסים לא לבית הקפה
כי אם לבית הסמוך לו (אף הוא מפואר)
,ויורדים במדרגות לתוך מרתף.
שוב חדר קטן ללא חלונות, מיטה רחבה
ועליה ישן לו שנת ישרים חייל
כשהוא לבוש בבגדיו. באמצע החדר
עומדות שתי בחורות מפורכסות לבושות בלבוש מגרה למדי. לחדר נכנסני
שלשה, ושניים מאתנו מבטיחים אי־תנו
מבחוץ. הבחורות מקבלות אותני
בחיוך, ושני מלווי אף הם עדנים בחיוך.
אחת מהן אומרת לחברתה בצרפתית
ובלחש :״את השלישי לא ראיתי
אף פעם״( .היא כמובן הניחה שאין
אני מבין צרפתית).
מחליפים עם הגברות מחמאות ואף

מציעים להן סיגריות. הן מסתכלות
בנו כאילו אומרות :״פאס עליכם.
שוב פעם תהיו נאלצים לחזור כלעומת
שבאתם״.

״אתה עצור בשם החוק״
״כעת אנו יוצאים לאסור פורץ מועד״
,אומר לי הסמל ל. כשהמכונית
נעצרת לפני מלון בצפון תל־אביב.
השעה כבר קרוב לחצות כשאנו פותחים
את הדלת. על ארבע המטות מוטלים
אנשים ישנים. הסמל מוציא מארנקו
צלום. לפי הצלום מחפשים במטות.
מעירים אחד הדומה לו.
״מה שמך?״
״תלוי את מי אתם מחפשים״ ,משיב
הצעיר בחוצפה. ואמנם מתברר כי היתד,
כאן טעות לא נעימה ביותר, מאחר
שצעיר זה לא היה אלא נכה מלחמה
משוחרר ומחוסר עבודה. אנו עוברים
למטה השניה. כן, זהו. הסמל אומר לי
כי איש זה אינו אלא פושע מועד מבוקש
על ידי המשטרה.
בינתיים התעורר האיש, וברגע הראשון
לא תפס כי כבר באים לאסרו.
תאורו של הפורץ, ממש כפי שאתה
יכול לתאר בדמיונך: רזה, קטן קומה,
שפם דק, פיאות־לחיים ושערות
מתולתלות ומשומנות. נערך חפוש
בכליו, ואמנם נמצאה חבילה המכילה
סכינים, כפות ומזלגות מכסף. הפורץ
כובש פניו בקרקע כמודה באשמה.
כשידיו נכבלות הוא מספר כי בצע
את הגנבה רק לפני שעה וחצי, ומביע
את רצונו להראות לגו את המקום ואת
הצורה בד, בצע את מעשהו.
״כל פורץ מועד מודה מיד באשמה״,
אומר לי הסמל.

,העולם הזה״ ,מם׳ 667

הגנב הוזר למקום...
כשעלינו לדירת הגג שברחוב בצלאל
11 ישב שוטר ממשטרת הצפון ורשם
פרטי כל. בעלי הדירה, זוג זקנים שחזרו
רק שעה לפני חצות, הזעיקו את
המשטרה מיד בהכנסם, כי הדירה היתר,
הפוכה על פיה, ובלי ה שלחן נגנבו.
אולם אין צורך לתאר כיצד פקחו עיניהם
מרב תמהון כשראו כי שעתיים
אחר המעשה חוזר הגנב לבקר בביתם,
כשהוא בבול.

״מה לעשות, נפלתי־ כפה״
הפורץ מראה כיצד ביצע את מעשהו.
השוטרים מתייחסים אליו בידידות׳
מציעים לו סיגריות ומשקים אותו
מים קרים. אחד טופח לו על שכמו
ואומר :״אני יודע שאתה בחור טוב״.
ואילו הפורץ אומר :״זה משחק. כמו

חתול ועכבר• אני לא שונא את השוטרים
על שאוסרים אותי. זה תפקידם.
מחוצה לו אנו חיים בידידות״ .הוא
מוסיף בחיוך :״העניו דומה למשחק
של חתול ועכבר. מה לעשות י נפלתי
בפח״.
בינתיים מספר בעל הדירה כי נגנבו
גם שתי לירות.
״לא נכון. רק לירה אחת״ ,מוחה
הגנב בכל תוקף .׳

אנו ממשיכים
אחר שהועבר הגנב לידי המשטרה
הרגילה אנו ממשיכים בסיורנו.
הנהג מכבה את האורות, ואנו מתקרבים
בשקט לבית בן 5קומות לא מפואר הרחק מגן החיות. בבית
זה מתגורר גנב מועד יחד עם הוריו
ואחיו. כרגע אין הוא אחוז בידי המש
וכך
פו ע ל

טרה, אך מבלי לדעת זאת נמצא הוא
תחת פקוח. אין אנו עולים לדירתו.
בכלל אין הוא צריך לדעת כי רגל
שוטר דרכה הלילה בביתו. אנו מחפשים
למטה, ואמנם מאחורי לוח המינים
החשמליים שבמרתף אנו מוצאים
זוג נעלי גומי חדשות. אלה הן ״נעלי
העבודה״ שלו, שאין הוא מחזיקן בביתו,
פן השאיר עקבות.
משם אנו ממשיכים לגנים צבוריים.
המכונית נוסעת בלי אורות, כדי שלא
ירגישו בה.
החפושים בגנים הצבוריים הם לא
כדי להפריע לזוגות. גנב עם שללו
מבכר לבלות את הלילה בגן צבורי
מאשר לטייל ברחובות, מקום שהוא
עלול לד,עצר בכל רגע. במקרה שהשוטרים
נאלצים להפריע לזוגות, אין הס
שוכחים לבקש סליחה,

ה שי טו ר

לאון פה, לאון שם
ודאי אינו מכיר את לאון.
אלא מוכר קפה משעה אחת
אור הבוקר לנהגים, שוטרים
אנו מתרעננים בכוס קפה
הקורא לאון אינו
בלילה עד
ופושעים.
מהביל.
בינתיים עוברים אנו דרך אלנבי לרחוב
מונטיפיורי. אנו מתבשרים כשודדים
נסו לפרוץ קופה במשרדי ט.
וו. א .והשודדים שברחו אינם צריכים
להיות במרחק רב. לפתע חולפת לידנו
מונית. האיש שישב במושב האחור׳
הרכין ראשו. החלה רדיפה דרמטית.
המכונית נעצרה רק בצפון תל אביב.
אולם בתוכה ישב רופא.

בשעה שלש לפנות בוקר כשנשמעו
קריאות התרנגול, נעצרה המכונית לפני
ביתי.

ב הצליין והרם הראש

כל ריפורטד מנוסה מכיר את התופעה
ששמה בלשון המקצועית ״טיפ״.
,טיפ״ הוא כעין רמז דק, קורטוב של
ידיעה, שמועה שטרם אושרה. עליך
להתחיל לטפל בו בסבלנות, ללכת
בעקבותיו, להגיע למקור השמועה, לחפש
את אשורה. אולם יש גם שאתה מקבל
ידיעה שלמה על פרטים שונים י־עליך
רק לאשרה.

היתר, זו אחת האכזבות ״המרות״
ביותר לעתונאים סופרי המקום וסופרי
חוץ כאחת. כל אחד מהם, שיצא באשין
אותו לילה לשדה התעופה בלוד, כדי
לראיין את ראש המרד האירלנדי, תיכנן
לו את מטר שאלותיו הוא, כי מי
כאותו איש, אמון דה־ואלירה, הבין
לרוח המאבק של עמנו נגד ובריטניה,
הנה מגיעה למשל לאזניך ידיעה כי
ודרך איזה עם דומה כל כך לדרכנו
כזו של העם האירלאנדי 1ואולם דה
בשדרות רוטשילד נהרגו בשעות אחר
ואלירד, עמד על
שלו :״הריני צליין
קתולי לארץ הקודש״
.האיש הגבוה
והרזה בן ד,־,68
אשר במשך שנים
רבות תפס את העהראשונים
מודים

עתונות העולם,
הראה כשרון רב
של התחמקות משאלות
פו לי טיו ת.
״הריני רוצה מאד
להפגש עם ידידי
הד״ר הרצוג, רבד,
הראשי של ארצכם״
— משפטים כגון
זד, סתמו לחלוטין
את הדרך לשיחה
פוליטית, והוכיחי
בפעם המאה כי אין
שאלות בלתי־זהי־רות
; רק התשובות
עלולות להיות כאלה.
״מקורבים״
ביי־תר
באותו מעמד
הרגישו עצמם כנראה
אנשי ״חרות״
(אשר קודמיהם —
האצ״ל—הלכו בעקבות
האירים) .אך
דה־ואלירה (כאילו
צל יין אמון דה־ואלירה
במקום בגין, בן־גוריוך.
הטיל מישהו ספק
הבטיח :
בדבר)
הצהרים שתי נשים וילד אחד, בשעה
״האמינו לי, אנכי רק צליין.׳ ואותו
שהמכונית שבה נסעו התנגשה במערב׳
אצל כבוד הרב הראשי, לא ישב
כונית משא, ושני כלי הרכב עלו באש.
על יד אותו שלחן — בארוחת ערב
לכבוד האורח מנחם בגין, אלא דיד
הכל יודע את הפרטים, כמעט כל
בן גוריון, דב יוסף וגם שר הפנים,
העיר כבר מדברת על זה, ויש רק
גירסא אחרת במקצת: כי נהרגו למעשה
יחד עם הלוחם האמיץ לחרות עמו
(שהוכרז אח״כ כ״בוגד״ על ידי הקיצו לא שתים אלא שלש נשים, ואילו עיד
ניים) באו שני בניו, אירים ט־פוסים, גירסא אחרת אומרת, כי הללו לא נסעו
שניהם לבושים חליפות שחורות וחולצות
פתוחות ללא עניבה (לא יד־ע מה
השפיע על שני הבנים: הסגנון המקומי
או החום) מדי פעם היו מחליפים
ביניהם דברים בשפת אמם, והדבר נשמע
באזנינו כמו שנשמעת השפה העברית
באוני האירים. אם אמנם אין כל דמיון
בין שתי השפות, הרי גורלן הוא, כידוע,
דומה מאד: שתיהן הוחיו על ידי האומה
לאחר שלא היו בפי העם במשך זמן
ממושך.
מי יתן ויבוא בקרוב הזמן, כאשר
מנהיגינו, המדינאים והשרים, יוכלו לצאת
לחוץ לארץ ביחד עם בניהם
ובנותיהם ״ככה סתם״ בלי שליחות
מדינית, ציבורית, אנושית — פשוט
ככה, למשל — כצליינים.

כוחה העצום של הרכילות
מודעה גדולה שנתפרסמה בכמה עתו־נים
השבוע באה להוכיח מה גדול כיחן
של ״שמועות״ ,והיא גם מציינת כמה
משועבדים אנחנו לאותו מושג המכונה
״דעת הצבור״ ,ואשר לו — מאה פנים
ואחת. בעוד פלוני רואה את עמית
הקהל בשאלות מדינה, תרבות או כלכלה
הר׳׳ אלמוני ׳ מיחס למושג זה
את המובן הפשוט יותר :״מה שחושבים
עליך״.

התור לבנזין
המכוניות נעצרו.

במכונית אלא חצו את הכביש. מכל
מקום׳ כפי שמסתבר מכל הגירסאות,
הרי לפניך ידיעה מזעזעת ועליך רק לקבל
את השמות המדויקים של הקרבנות.
ומה מסתבר לך אחר כך ז אכן,
אתה למד, כי: א) המקרה לא אירע
בשדרות רוטשילד אלא בשכונת התק-
וה. ב) לא בשעות אחר הצהרים אלא
בבוקר, לפני שבוע. ג) לא בהתנקשות
אלא בהתמוטטות. ד) לא נהרגו שתי
נשים וילד אלא פועל אחד נפצע באיפן
קל( .נחבש ונשלח הביתה) .והדליקה י
— שואל אתה — ,מנין כאן דליקה?
ועל כך — אם תטריח את עצמך
תוכל ללמוד, כי דובר פה באש שפרצה
בצריף באותה השכונה יומיים קודם
לכן. במקרה ההוא נכווה אמנם תינוק
ונשלח לבית החולים.
מובן מאליו, כי כל הדרמה המזעזעת
אינה מתפרסמות בעתון, וביד
תיים כבר יש אנשים ״היודעים״ עליה,
ואי הופעתה בעתון מעוררת חשדנות.
אז גם יכולים האנשים לפרש את הדבר
בערך כך: אמנם הדבר אירע, אלא
שאותו נהג שגרם לטראגדיה הוא ודאי
בן חסות של מישהו, ועל כן כבר
ידאגו לו וטישטשו את הדבר, ומכאן —
אין אף שמץ של ידיעה בעתונים על
הפרשה המזעזעת.
הקורא יבין כי נקטנו בדוגמא קיצונית.
אותה מודעה, שהזכרנו לעיל,
לא עסקה בתאונה ולא באש, אלא בזו
האוכלת בלב האדם ...המודעה היתד,
חתומה על ידי גברת אחת בשם לולה
בר, הידועה למדי בחוגים רחבים של
נשי ״החברה הגבוהה״ מהסלון לאופנה
שלה.
הסיפור שנפוץ על אומתה בשבועות
האחרונים היה בערך כזה: הגברת בר
עמדה להמריא באוירון לצרפת, הגיש
לה מישהו זר פרחים, אך משום מר,
לא הגיע הזר לידיה ונתגלגל ישר לידי
שוטר המכס, שגילה בתוכו יהלומים,
והוא סימן, כי ביקשו בדרך זו להבריח
יהלומים לחוץ לארץ. היתד, זו
״שיחת היום״ בתל־אביב במשך כמה
ימים ולילות. עתונאים התרוצצו אחר
ספור זה, אך לשוא. בדומה לאותי
סיפור על התאונה הקטלנית בשדרות
רוטשילד אי אפשר היה להשיג דבר
של ממש מכל השמועות, והיה ברור
כי אי שם מצץ מישהו(מהאצבע) ״טיפ״
כזה שהפך בשרשרת הרכילות של נשי
תל־אביב (קפה בשעות אחה״צ, סריגה,
שעמום) לסיפור ״מושלם״ על האש־

בעלת סלון האופנה. ועל כך באה הגברת
בר והדפיסה מודעה בעתונים לאמור:
לא היו הדברים מעולם ואתבע
לדין את כל מפיצי השמועות...

בהלת הבנוין
העולם נראה גדול כשמדובר בנסיעה
לחוץ לארץ וכל הקשור בה. סידור
טופס אחד (למשל ״נ 2״) יוצר בך הרגשה
כי צרפת, אנגליה, או כל ארץ
אחרת מרוחקות מישראל מאד מאד.
ואולם כשמדובר בדולרים או בנזין(וקיימת
קירבה יתרה בין השנים) הופך
העולם קטן מאד. המרחק בין קוריאה
לפינה זו של העולם היה אפסי כמעט
(וייאמר הדבר לשבח הממשלה) כאשר
עקב המלחמה חלו הגבלות על הבנזין
כאן. איש לא שם לבו לאפשרות זאת,
ואפילו לא הממשלה, המפסידה על ידי
הצמצום הנוכחי בעשרים אחוז סכומים
ניכרים, ומשום כך גם אולי לא הוכנסה
(או טרם הוכנסה) הקצבה של
הנוזלים החיוניים הללו. אולם מה שאירע
בינתיים הוא חוליה נוספת בשרשרת
אי היעילות המאפיינת את חיינו.
הדבר הראשון שצץ כתוצאה מהמצב
היד( ,כרגיל התור. תור לא
של אנשים אלא מכוניות על סוגיהן
השונים, תור שאינו רק נראה יותר לעין
אלא גם סותם תנועה, גורם תקלות
לבעלי המכוניות ולנד,נים מהן .״שיאמרו
לי כי עלי לבוא בשעה תשע בבוקר״
— אמר לנו נהג מונית — ״שיגידו
לי, כי עלי להצטמצם בכך וכך גלונים
לחודש — ניחא. אולם אני קם בחמש
בבוקר, עומד בתור במשך שלש שעות
כדי לשמוע אח״כ כי אין בנזין״.
בינתיים נוצר גם שוק שחור. לא
רק של הבנזין אלא גם של בעלי המו;
ניות. יש גם שנהג מונית מכריז לפניך
חגיגית כי לא יספיק לו הבנזין
כדי להסיע אותך לרמת גן (כי לפי
חישובו לא כדאי לו הדבר) .קיצור הדבר:
קמה בהלת הבנזין ואיש אינו
יודע לאן יוביל הדבר. אולם המענין
בכל זה הוא, כי נהגים רבים טוענים
כיום בזכות חלוקה לפי תלושים׳ אף
אלה אשר בימי קיצוב הבנזין התנגדו
לכך בכל תוקף.
הקדטת באחד מימי חודש
בעוד מטוסים
אביב, ישב דוד

כמעט ברצינות
להסעיר חדר • 8 * :

שב ע ת
תמונת השסע

אלמוני פלש׳ לחדר אמבטיה —
מתוך העתונות.

•ש לי דזדר אדיר, ה;?ה ׳שבעיר.
אקנם יש לו מך אה לא נו׳רמלי,
אך;אים התן אים, השליבה היא טובה.
ימי מפתס סכומם מינימלי.
היא?לוי מרצף מך צפוית לבנוית
אם כי שמח בשליל לך לן ד אין.
המטה קצת שקועה, אך לסתוית סגונות תהפזילנה אותה לגן עדן.
מדפים למכביר ושקעים יש בקיר,
ומתלים בם תתלה את לן דיך;
וך אי שם ין הר לקרסת של שר
ולרויט שם לשטוף את ידיך.
ואם קצת יטלטף, אל ל?ך יתעטף,
הרי טוב משכון — הוא החדר.
בשנון נגרים זך מי גשם קרים:
לאן סמים סמים ; הם בסדר.
התפעלתם שלכם, זה נגע ללבלם
ך צונלם להציץ בפרקמט?
גשו לך חוב ה!סמין בית חום מ;מין
ק׳ל׳ה בית׳ בסדר האמבט.
ישעיהו לוט
פון אי שם במחנה יונה והשמיע את
קולו לאמריקה .״ברגע שאני מדבר אליכם
מופצצת העיר תל אביב״ — אמר,
ובו ברגע, כאילו כדי לאשר את דבריו,
נשמעה שריקת הפצצה׳ ומיד אחריה —
התפוצצות .״זו היתר, פצצה של חמשים
קילו שנזרקה מ״ספיט״ — התערב קול
ערב בעל מבטא אמריקאי היא נפלה
לא הרחק מהמקום ממנו אנו משדרים...
אנחנו נמשיך בשידור״ .וכאן שוב המשיך
ראש הממשלה, במבטא האנגלי
הפחות אמריקאי, את נאומו, וסיימו
כאילו לא אירע דבר.
עוד מעט וכל אחד יוכל לקנות את
נאומו זה של ראש הממשלה במחיר שווה
לכל נפש — מחיר התקליטים המקובל.
ולא רק את הנאום הזה יוכל לרכוש
לו אלא שורה שלמה של נאומים והכרזות,
ויכוחים והערות, תיאורים ורי-
פורטאז׳ות על מלחמת השחרור בשלביה
השונים, החשובים יותר והחשובים
פחות.
תהיה זו סדרת תקליטים, הנמצאת
כעת בתהליך הייצור על ידי ״סי בי
אס״ (קולומביה) שהוקלטו בהזדמנויות
שונות בימי המלחמה וההפוגה, במסיבות
עם הרמטכ״ל ובשיחות רודוס.
תקליטים אלה׳ שימכרו באלבום (כדוגמת.
אלבום על מלחמת העולם השניה
שיצא עתה לאור באמריקה וזכה למכירה
עצומה) יכילו בין השאר את דבריהם
של ברנאדוט, שרת, קציני צבא
וכו׳ .תהיה זו כעין סקירה אקוסטית
של דברי ימי מלחמת השחרור כפי
שהוקלטה בימים ההם.
ערב ערב היה ארתור הולצמן הע־תונאי־הקריין
משמיע את קולו הערב
והיפה מתל אביב לאמריקה .״זהו קולה
של ישראל״ — היה מתחיל את שידוריו,
שנשמעו על ידי מיליונים בארצות

העולם הזה״ מם׳ 667

הי סי ק

או ד • אבנר

בגדים מנוקדים
נפריטיטי, מרפת
מצרים היפה
(מימין) ופא־לאם
אתונה , יוון אלילת
(משמאל) לא חלמו
כשעתה
שתחוענה יום
הולדתו הראשון
של ...כית
ספר לאופנה
מטעם ״הדסה״.
אף הנה אנו
רואים אותן על
מרפסת בית־השפר
פשעת
תצוגת אופנה
שנערכה לכבוד
המאורע.

מעשה בעתונאי ירושלמי, חבר המערכת
״ג׳רוסלם פוסט״ ,שיצא לככר
ציון כדי לערוך כמה רשימות הויי
בשביל רשימה לעתונו. הלך לו האיש
כשעת בין השמשות, הציץ פה ושם,
עצר, ושוב המשיך לכת ומדי פעם בפעם
רשם משהו בפנקסו. עולה לו האדם
ברחוב המלך ג׳ורג׳ והנה לפתע
מרגיש הוא כי עוקבים אחריו ...הוא
ממשיך בדרכו — שני האנשים אשר
בעקבותיו ממשיכים אף הם. והשנים
הם קציני חייל ר,אויר.

הברית (תחנת איי בי סי) .כדוגמת הע־תונאים
באי כוח הסוכנויות או העתי־נים
שהיו מטלגרפים את סיפוריהם היה
הוא, הולצמן, מעביר את סקירותיו מעל
גלי האתר׳ והיתרון של דין וחשבון
זה היה בדרישת שלום ״חיה״ מן הארץ
בין שהיה זה רעש ההפצצה ובין
שהיה זה דו שיח בפני המיקרופון עם
מפקדי צבא, שר האספקה, או שיר
הצ׳יזבטרון...
ומעשה בשידור אחד של הולצמן,
שעורר בהלה בחוגי הצבא והמודיעין.
היה זה כמה ימים לאחר כיבוש לוד
וראמלה. ביום בו נכבשו הערים הוקלטו
המאורעות בריפורטז׳ה ממש בקו האש
והולצמן הוסיף לה שיחות עם מפקדי
החזית, ראיונות עם חיילים וכו׳ .אולם
באותו יום חל קלקול רציני במשדר
ולא יכלו לשדר. על כך שודרה אותה
תכנית כמה ימים אחר הכיבוש.
ישבו להט ליד מקלטיהם אנשי מודיעין
של הצבא כאשר לפתע שומעים
הם קולו של מפקד החזית :״האויב
׳ משיב באש חזקה מאזור וילהלמה...
׳כפי הנראה הגיעה לשם תגבורת של
שריון לאחר שתחילה נסוגו מאזו״ר זה״.
כאן התערב קולו של הקריין שהחל
לספר למאזיניו האמריקאיים כיצד עומדים
עתה היהודים לד,כנס ללוד...
״האמנם נערכים קרבות חדשים בגזרה
זו של החזית מבלי שנדע דבר על
כך?״ חשבו קציני המטה עברה
כשעה עד אשר הצליחו לברר את
העניו.
על הפופולריות של התכניות הללו
מישראל יעידו מאות המכתבים שנשלחו
על ידי מאזינים לקריין. רוב הכותבים
היו — בחורות, ועיקר התענינותן
...בן כמה הוא ארתור הולצמן ומה
מראהו

די\ול גמר כו הגירה
יש אנשים שאינם יכולים להיגמל מן
ההרגל המשונה של שיחה ״בינם לבין
עצמם״ תוך כדי הליכה ברחוב. ויש
אנשים הנוהגים לרשום מחשבות על
גבי נייר כשהם מסיירים בעיר. לסוג
השני שייכים גם (לפעמים) עתונאים
בשעה שהם אוספים רשמים בשביל
ריפורטז׳ה על נושא מסוים. יתכן, כי
שני הסוגים הנ״ל עלולים לעורר סקרנות
מה אצל עובר אורח, אולם, כפי
שמסתבר, קורה שהם גם מעוררים
חשדות רציניים.

״משהו לא בסדר אתי״ ,מהרהר
העתונאי בלבו. תוך כדי מחשבות אלה
מצטרף לקצינים שוטר (אשר הוזעק
כנראה בינתיים על ידם) ומעתה — הולכים
השלשה בעקבות העתונאי. סוף
הסיפור — ד,שלישיה ניגשת לעתונאי,
והשוטר שואלו מה פשר הרשימות
הללו בפנקס.
מה מסתבר? קציני הצבא חשדו
באיש כי הוא מרגל. וכי יכול להיות
אחרת י וכי אפשר לחשוב אחרת למראה
אדם ההולך באופן חשוד כזה ברחוב,
מביט שמאלה וימינה ורושם את
הכל בפנקס סודי?
מצדנו אנו מקוים — שכל המרגלים
הזרים בתוכנו ינהגו כך בשעת מילוי
שליחותם, כי שני הקצינים הללו אינם
נמנים על שרות המודיעין של המדינה.
כדאי להוסיף, כי החקירה נסתיימה
בכי טוב והאדם לא נעצר.

ארצנו 11

92 ילד נרשמו עד כה בבתי הספר
ובגנים בצפת. על ילדים אלה נאבקו
ארבעה זרמים( .״מעריב
מעינץ י׳שכל ״נגיעה״ בחו״ל מעוררת
משכר בתיאטרונינו. ומתי תסע
לחו״ל ד,אופירה? (״ידיעות אחרונות״)
--ע ל שולחן העתונאים בכנסתמתגלגלת עטיפה של ״פנקס גפרורים״
אמריקאי. על גביה ריקלמה של מסעדה
מפוארת בניו־ג׳רסי, שבה אפשר לקבל.
סטקים ואווזים צלויים וסרטנים וכרעי־צפרדעים
ומכל טוב. שם המסעדה —
״מסעדת יום מעריב
השבוע נערכה תחרן פ ידידותית בכדורגל
בין קבוצת הנוער העובד בעזרה־ובצרון
ובין תנועת החרות באותו מקום.
(המשך בעמוד )14

החורף תהיה לנו האפשרות לראות
נשים מטיילות ברחוב כשהן לבושות
במעיל עליון מהודר — כשהן ערומות
לחלוטין מתחת למעיל. זוהי, על כל
פנים, התמונה המתקבלת מבדיקת חישובי
הנקודות של קיצוב הבגדים.
עצם הקיצוב לא היה יכול להיות
לנו אפתעה (גם לולא ידענו על כך במקרה
מראש) .קיצוב גורר קיצוב, והאומר
אל״ף חייב להגיע לת״ו. לא יתכן
קיצוב חלקי, מבלי לגרום לאינפלאציה.
בשיחה סודית שהיתר, לנו לא מכבר
עם אחד האישים המרכזיים בעולם הנקודות,
אמר לנו הלה: איננו יכולים
עוד להתחשב בפרנסות. ברור לנו שכל
פעולה מפעולותינו מבטילה פועלים,
ויכול להיות שנשלול פרנסה מפועלים
רבים מאד כדי לחסוך דביזים מעטים
מאד. כי אין דביזים. העיקר — אמד
לנו — הוא להבטיח את הצרכים המינימליים
ביותר של האזרח.
אלא. מה? נראה שד,קיצוב החדש
אינו מבטיח צרכים מינימליים אלה.
אין לי בגדים בארון. באמת אין.
כששוחררתי מן הצבא רציתי לקנות
חליפה הגונה, אך מרב עצלות דחיתי
זאת מפעם לפעם. עתה אצטרך לחכות
לפחות ארבע או חמש שנים עד שאוכל
להופיע במסיבה הגונה (אם אוזמן
אליה).
דומה לי שזה מצבם של רבבות אזרחים,
ובעיקר של הצעירים. לפיכך ל א
תהיה כאן חלוקה צודקת. לא תהיה
חלוקה כלל. מי שיש לו בגדים, יתהלך
לבוש. מי שאין לו — יצטרף בלית
ברירה לתנועת הנודיסטים.
בעלי התכנית יצאו, כנראה, מן ההנחה
שכל האזרחים מצוידים כראוי בבגדים,
ויש צורך בנקודות רק כדי למלא
את הבלאי, לוא היו קרובים יותר
להמונים, היו יודעים שזוהי הנחה מוטעית
מיסודה, האזרח הממוצע אינו
מצויד כראוי.
מה הטעם לקצב גופיות וממחטות?
איש לא יאגור אותן. האם לא די בקיצוב
המלבושים העיקריים?
יתר על כן — לא יתכן שהאזרח
יחכה שנים עד שיוכל לקנות חליפה
או מעיל עליון. יש צורך במתן ״מפרעה״
,היינו יש לאפשר לאזרחים להוציא
מראש את הנקודות של שנה. ומי
שימות, חו״ש, בשנה זו, הרי יהיה זה
(כדברי הבדיחה הידועה) מזלו...

פהיבולוגיה שד חאקי
לפחות תוצאה טובה אחת תהיה
לגיוס העתודות: היא תיתן לאזרחים
שעור מעשי וחותך על יחס הציבור
לחיילים.
עמדתי בימים אלה יחד עם קבוצה
של עתודאים (רובם בעלי מכוניות פרטיות)
על אם הדרך. חכינו לטרמפ. חכינו
למעלה משלוש שעות. במשך שלוש
שעות אלה עברה על פנינו מכונית אחרי
מכונית. הנהגים העיפו מבטים של
בוז אינסופי במדי־החאקי המלוכלכים
שלנו ולא נאותו להאיט את המהירות.
אני מקווה שאחדים מבין חברי לאותה
חויה יהססו להבא, כשילבשו שוב
חליפות אזרחיות, לעבור על פני חיילים
מבקשי־טרמפ בכבישים.
הבעיה, כמובן, אינה רק בעיה של
טרמפ. משהו רקוב אצלנו. גם מצח־צחי־החרבות
בקרבנו (ואולי דוקא הם;
מתיחסים אל החייל הפשוט כאל...
שמא נעשה משהו לחיסול מצב מחפיר
זה? או שמא נבקש את החיילים
לעשות זאת בדרכים חייליות?

פ ש עי 0
•ושב ״תירפא׳׳ לא הבריאו

שלטוקם
מ*ןעלב רי או ת יל׳דיך
מפגי כו ח לוו /ה קילן
שלטוקסם שבויד באופן
סירי ז בו בי ם. יתו שי ם
וחרקים אחרים

נושאי

מחלות.

ט .11.א.
ל א מריק ה

מטוסים משובחים בעל4 ,
רוי־עים, צרת אמריקאי מנוסה.
פני אל סוכן הנסיעה שלך
אי טלפן

ל ה שי גבכל חנויו ת
ה ט בל ת ובתי-ם רקחת
ו ב סו כ נויו ת חב־ ינן 1ל *
להפצת חימיקלים
בכר הארץ.

פרשה דרמטית ומזעזעת ביותר נפרשת
עתה בבית הדין המחוזי בתל־אביב
(בפני כבוד השופט מקם קנת) כש־בשולי
החומר העובדתי־המשפסי מתבלט
והולך רקע ציבורי, שאמנם אינו מהתה
חלק מהמשפט אך אינו משתמע לשתי
פדם.
הנאשמת, רבקה גפן, לשעבר בעלת
בית חולי־רוח ״תירפא״ ,נידונה השבוע
למאסר שנה וחצי ונקנסה בחמשת אלפים
לירות, ועודנה עומדת בדין על שבע
אשמות דומות לזו. גזר־הדין הנפרד
בא מאחר שהודתה באחת משמונה
האשמות.
השאלה הציבורית המשתקפת במשפט
רציני ונדיר זה היא: באיזו מדה
רשאי אדם פרטי להחזיק בית חולים,
היינו להפיק תועלת מהעובדה המעציבה
שאנשים זקוקים למקום ריפוא,
ומבלי שתהיה עליו בקורת (וכל שכן
חולים שהם חסרי ישע ואינם יודעים
את הנעשה בהם).

איך

3סנתדי
מפירמות ידועות — במבחר גדול
וסטרמן, ת״א, רח׳ רש״י 9

התגלה העניין

פרשת בית החולים ״תרפא״ נתגלתה
לפני כשנתיים, כשמשרד הבריאות הממשלתי
שם לב לכך, שבאותו מוסד נפטרו
במשך כמה חדשים למעלה מעשרים
חולי רוח. עובדה זאת עוררה חשד
שמא קיימת בבית חולים זה הזנחה.
חקירת משרד הבריאות התנהלה במשותף
עם אגף חקירת הפשעים של מטה
המשטרה (שעמד באותם הימים תחת
פיקודו של רם לוסטיג־ירון) .השאלה
שעמדה אז בפני החוקרים, היודעים
את קשיי ההוכחה המשפטית, היתד,
כיצד להשיג עובדות, אשר במרוצת הזמן,
עת הגיע הדבר לבית הדין, ישמשו
הוכחה.
החקירה מיד עם עלות החשד אירע במוסד
מקרה נוסף של מוות, והחוקרים ניצלו
את העובדה הטראגית לחקירה: בו
ביום נערך ניתוח הגופה. הנפטר היה
שלמה טיבור, בן ( ,25 אשר מקץ שנתיים
הודתה בעלת המוסד בגרימת מותו).
ד״ר אלכסנדר מלחי, מנהל ביה״ח בפרדס
כץ באותה תקופה, בדק את הגופה
ומצא בה סימני הזנחה חמורים, שחפת,
טיפוס ואפיסת כוחות כתוצאה משוערת
של חוסר תזונה. יחד עם זה הוצאו מהקבר
עוד שתי גופות של חולים, שנפטרו
קודם לכן, וגם אלה נבדקו. בסך
הכל, בתום החקירה, הוגשו שמונה
האשמות נגד בעלי המוסד, שנאשמו
בגרימת מותם של שמונה חולי רוח.

ת אי !/ 1ח
ספת שי לזח

העדים שתקו
בתל־למעסאני־
בפני

מאת

פוטו כרנר תבקש
איך במצלמה להשתמש
בקנותך מצלמה, חלקים, פילמים, סלטות,
נייר וכו׳ ,עומד לרשותך נסיוני של 25
שנים. בתור בית מסחר ראשון במקצוע.
פיתוח, העתקות, הגדלות, מכירה, קניה,
החלפה. פיתוח מיוחד של פילמים קטנים.
סל 011x1

פוטו-ברנר
חיפה רח־ הוזל
בנתד״׳ שכירא טי 4137.

מטנסיאן

בחקירה המוקדמת שהתנהלד,
אביב לפני כשמונה חדשים נחקרו
לה משלשים עדים — ,רופאים,
טארים ועובדי המוסד, שגוללו
השופט החוקר את הזוועה.
במוסד שרר לכלוך, החולים ישנו
מזרנים קרועים על הרצפה, לא טיפ־בהם׳
לא ניתן להם אוכל מספיק
חלב מהול בדלי מים — כזה
היה המרק״ — סיפר הטבח) .היו גם
קושרים את ידיהם ורגליהם של חולים
משתוללים, כדי להביא ״שקט״
לפרסונל וכ׳ וכ׳ .בין העדים היו גם
רופאי קופת חולים, אשר סיפרו, כי
בביקוריהם במוסד בהזדמנויות שונות
שמו לב לכך, שהמצב שם היה למטר,
מכל בקורת.

אשה מול אשה
לפני חדשים אחדים ביטלה התביעה
הכללית את האשמה נגד שמואל גפן,
בעלה של הנאשמת שנשארה בודדת
על ספסל הנאשמים משהובא המשפט
בפני ביה״ד המחוזי.

עו״ד קינג, שהגן על הנאשמת עד
כה, הזעיק לעזרתו את גדול הסניגורים
במדינה, עו״ד א. לויצקי, אשר קם
(לאחר שרבקה גפן הודתה באשמה) ואמר
בקולו העמוק והערב :״לא ייתכן
כי אם בישראל תעשה כדברים
המיוחסים לה״ .כפי הנראה היה כבוד
השופט קנת סבור אחרת. וכן סבורה
אשד, אחרת באולם — מרים בן־פורת,
התובעת, שהופיעה במשפט זה כעד
זרתו של הקטיגור א. ש .מויאל (לפני
חדשים מספר השיגה התובעת בן־פורת
עונש מוות כקטיגור. במשפט רצח —
המקרה הראשון במדינה).
עתה ממשיכות לעמוד זו מול זו
שתי הנשים( ,הנאשמת והתובעת) ,כשבית
הדין מטפל ביתר שבע האשמות.
באולם נראים קרובי החולים שנפטרי
במוסד. אותם אנשים אומללים היו
בלתי שפויים בדעתם, ועל כן חזק
שבעתיים רגש הרחמנות אצל קרוביהם,
נוכח האשמה המיוחסת לבעלת המוסד,
שקיבלה על עצמה לטפל בהם תמורת
תשלום כסף.
כשלעצמה, כאמור, הרי זוהי פרשה
דרמטית, ואולם האם יסיקו הנוגעים
בדבר (לאו דוקא בית המשפט) את
המסקנה הרחבה והציבורית בדבר בתי
חולים במדינה בכלל?

מעשה ב ד \ ד אדו
דגלון אדום הונף מעל מחסן באחד
המחנות הצבאיים בארץ, כדי להודיע
לכל: סכנה, כי בתוך המחסן נמצאים
חמרי נפץ. אולם חמרי הנפץ באותו
מחסן לא היו אלא כמויות גדולות של
סוכר, קמח, אטריות, פתיתים, קואקר,
שעועית וכו׳ וכר. כדוגמת השעונים ששיחקו
תפקיד של בשר (ראה ״העולם
הזה״ מספר ,)665״התחפשו״
שקים אלה לחמר נפץ. ובמקום רבנים
ושליחים על סיפון ״נגבה״ ,כאן קצין
צ. ה .ל( .שהסתייע בסמל ועוד חייל).
הסחורה ד,יצאה במכוניות צבאיות
והובאה ״למחסן״ אזרחי — דירתה של
אחות חייל בשכונת התקוה. אולם כמה
ימים אחר כך׳ והסחורה עודנה מחכה
לבעליה׳ הוקף הבית על ידי משטרה
ואנשי הפיקוח על המזון ומכאן ואילך
נתגלגלה הפרשה לבית המשפט.
ואולם מאחורי הפרגוד של עלילה
זאת נתחוללה אפיזודה דרמטית וסד
טימנטלית. משנתפסה הסחורה, והשעה
חמש לפנות בוקר, נפגשו במקום שני
ידידים מימי המחתרת בהעפלה: הפקח
הראשי והקצין הנאשם.
״אתה?״ אמר הפקח. הקצין שתק.
השעה היתד, מוקדמת מכדי שיתחיל הפקח
בפעולה משרדית: רישום דו״ח
ועוד׳ ועל כן הזמין את חברו לשעבר
לביתו וכבדו בארוחת בוקר. אשת הפקח
הכינה קפה טרי ושני הידידים
ישבו ליד השלחן. הקצין גולל את כל
הפרשה והפקח רשם מלה במלה (״קשה
היה לי לשמוע את כל זה מאיש מחתרת
לשעבר ושאלתיו: כיצד יכולת לרדת
כל כך מסר אח״כ הפקח
בעדותו).
וכאשר קרא אח״כ את העדות וביקש
מהקצין שיחתום עליה, נמלך הנאשם
לפתע בדעתו .״אוכל להכחיש אה
הכל בבית המשפט ותצטרכו להוכיח״.
ועל כך אמר לו הפקח :״נכון, אם לא
תחתום אצטרך להשמיד את העדות, כי
אין לה כל ערך ...אני יכול גם לבקש
שישחררו אותי מהתפקיד הזה מסיבות
סנטימנטלייות־אישיות ...אולם אז —
אומר עליך כי אתר, שפל, וכי איש
כבוד מימי המחתרת ירד תהומה, ולא
ארצה לראות את פרצופך ..וקיימת גם
דרך שניה, והיא מתאימה לך יותר:
תגלה את האמת בגבורה בדין ותחזור
למוטב״.
והקצין בחר בדרך השניה.

.העולם הזה״ ,מם׳ 667

ובכן, הגיע סוף־סוף הרגע הגדול. המכונית מחכה בשער
המחנה הצבאי, אנו ממתינים לקבל את פניה של רחל, שחבר
השופטים העניק לה את הפרם הראשון עבור התשובה המקורית
ביותר לשאלה :״מה הייתי עושה לוא ניתנה לי האפשרות
לבלות יממה אחת כחלומותי העולם׳ הזה״ .)665
אנו יודעים שהיא בת 8ז ושהיא חיילת. אולם פרט
אחד אין אנחנו יודעים: מה מראה פניה? וזוהי, כמובן,
שאלה המענינת את כולנו, ובעיקר את הצלם.

התחלתו של חלום: החיילת רחל מגישה את
תעודתה לשומר. היא יוצאת לחופשה־חלוס של יממה.

מכונית מפוארת ממתינה לה ליד השער, ועורך התחרויות
של ״העולם הזה״ ,בלוית צלם המערכת, מקבל את פניה בברכה,

ועכ שיו מתגשםהח לו ם: המקום, חנות האפנה של האן ויות אנגלנדר,
ברח׳ אלנבי ,66 בת״א. המשימה: להחליף את חצאית החאקי בשמלה מהודרת.

״זוהי!״ אומר לנו הזקיף ליד השער.
היא מתקרבת אלינו בצעדים הססניים במקצת,
מעיפה בנו מבט לא בטוח ומחייכת. הצלם
משמיע אנחה של הקלה ומסתיר את פניו מאחורי
המצלמה. כי זהו טבעם של צלמים —
אוהבים הם בני־אדם יפים. וביחס לרחל איי
כל ספק: היא יפה. היא יפה גם במדים,
ובודאי תהיה יפה עוד יותר בשמלה החדשה
שתהווה חלק מן החלום( .אגב — היה לה
מזל. השמלה נקנתה ביום האחרון לפני הנהגת
הקיצוב. כעבור יומיים היה החלום נשאר חלום).
כי הנה מתחיל החלום. ליתר דיוק: מתחילים
שני חלומות. החלום האחד הוא חלומה
של רחל שלנו: חלומה של החיילת הקטנה
המנסה ״לחטוף״ ב־ 24 שעות יקרות של חופשה
את כל החסר בחיים האפרורים של המחנה —
מכונית יפה במקום טרמפ מפוקפק, שמלה נאה
במקום חצאית החאקי, ארוחה טובה ושקטה
ליד שולחן בודד במלון מפואר במקום העמידה
בתור למטבח המחנה, נופש על שפת־הים בחברת
אמנים צרפתיים במקום שעור של תרגול־סדר־חמוש,
ובעיקר — ארוחת הבוקר במיטה
(בשעה )! 11 במקום אותה שריקה ארורה.
ואילו לנו — חברי המערכת שנלוו אליה
בחופשה קצרה זו — היה יחלום נוסף. צלמי
״העולם הזה״ וסופריו עובדים בתנאי ניצול-,
לפי כל כללי שיטות־היזע (כרגיל בכל קואופרטיב)
,ונופש אינו ניתן להם אלא בשעה שיש
להכין רפורטג׳ה על נופש. והפעם נהנו באמת.
אפילו הצלם, שעקב אחרי רחל המשתובבת בחול
ובמים, שכח שהוא עובד.
רחל היא אחת מני אלפים — אלפי בנות
החולמות, באותם רגעי חלום המצויים בחיי
כולנו, חלום דומה. היא זכתה. אותן שלא זכו
יכולות, לפחות, להשתתף בעלילות יממה זו
מבעד לעדשת המצלמה.

ה ב חי ר ה הי אקשה: כשכל החנות מלאה שמלות יפות ומגרות, קשה
להחליט באיזו לבחור. איזה הבדל בין חנות־האפנה והאפסנאות של המחנה !

ועתהגםנע לי ם: לא מאלו שמקבלים בצבא, אלא זוג המתאים גם
לשמלה. ולא ם תם בחנות לנעלים, אלא אצל בני, הצועד בראש אופנת הנעלים.

מ לון ה ש רון: למקום זה, בא כל מי שרוצה לבלות במנוחה ובנעימים. זהו שיא ההידור.

״ ז ה 1חדרך, גבר תי חדר מרווה ויפה, לא קסרקט צבאי עם 20 מטה בשורה.

ארוחת בוקר במטה

:במקום משרוקית הסמלת

— צלצול בטלפון...

הכל מו כן: אורח רגיל מזמין מקדם שבוע מראש. בשבילה הכל חלק — כמו ח

לחייך בבקשה

:מעריצים לן! חסרים לרחל. וכל אחד רוצה לצלם אותה.

.ספורט ע נ

א רו ח ת

שאנל אלילה

:במסעדת המלון מנגינות ערבות, צחוק קליל, שרות אדיב. כאולם הרחב יוידביס אנשי ציבור ידועים, תיירים מפורסמים, מפקדים גבוהים.

:אתמול היו רק שמות בשבילה, עתה

-מכרים ותיקים.

חחלום מסתיים

-תיכף תבוא המכונית, ורחל תחזור למחנה, לתרגילי־סדר ולמסדר,י־בוקר.

פנ ת היין שלנו

יין משובח במחיר צנוע

הנקוי לבעלי טעם
קשת מנקה

וצובעת

תקליטים

יד־ ,פטםון
אברהמ שן
רתל־זיקביב
רחוב בן־ייזודה 9

הויכוח על טיבו של הצנע,
המחמיר והולך, בעצם תקפו. המ חייבים
והשוללים גם יחד שוק לים
וטרים ענינים חיוניים למי ניהם
— אם ובאיזו מידה עלול
הצנע להזיק ולחבול בהם, או לתקן
ולהשביח.
ואולם הכל מודים:
ביין הארץ היה לא תהיה יד
הצנע. כל הגבלה וכל צמצום —
אם טובת ארצנו דורשת אותם,
נטה שכם ונקבל עלינו• אך לא
תתכן הגבלה בצריכת יינות ״כר מל
מזרחי״ ,שמחירם, אמנם, די
צנוע אך טיבם משובח לעילא
ולעילא.

מדע
מה זה רעב
מאז גורש אדם מגן העדן סובלים
אנשים מרעב. עתה השלימו חוקרים
אמריקאיים מחקר מונומנטלי על נושא
זה. המחקר מגלה עובדות מענינות :
אין כל הוכחה שלנשים יש שומן רב
יותר מאשר לגברים. אי־אפשר למדוד
את מצבו של הגווע ברעב לפי אבדן
משקלו, כי עם היעלם השומן צובר הגוף
מים, ואדם הגווע ברעב יכול לתפוח.
הגווע ברעב מרגיש כאבי־קיבה לק בשלב
הראשון.
מדוע אין אנשים רעבים באמת מורדים
בגורלם ז הרעב הופך את האדם לאדיש
וחסר־רצון. דק במקרים יוצאים מגדר
הרגיל מסוגלים בני אדם הגוועים ברעב
לאכול בשר אדם, וגם אז קל להם יותר
לאכול מבשרו של אדם מת מאשר להרוג
לצורך, זה אדם חי. מקרים כאלה קרי
באמריקה בשנת 1846 בשיירה שעברה
את היבשת בדרכה לקאליפורניה. מענין
שדוקא במזרח, שם גוועים מליונים ברעב,
אין כמעט מקרים של אכילת בשר-
האדם. הסיבה: החוש הדתי שהוא חזק
יותר באסיה.
את סיום הספר חגגו בין השאר 10
סרבני־מלחמה אמריקאיים שהתנדבו בשעתם
לשמש ״שפני־נסיון״ לניסויים
של הרעבה, במקום לצאת לחזית.

יותר מדי גשם
אנשים ומוסדות כה רבים משתמשים
באמריקה בשיטות של יצירת גשם מלאכותי
(לצרכי החקלאות וכדי להגביר את
תפוקת החשמל) עד כי גרמו למעשה
להמעטת הגשם. ד״ר אירוינג לאנגמיר׳
בקבעו עובדה זו, ציין שרק חלק זעיר
של גראם אחד של תמיסת־יוד־כספית דרוש
כדי ליצור גשם בקמ״מ אחד (ע״י
צינון העננים והורדת שלג ההופך, ברדתו,
לגשם) ,ואילו יוצרי־הגשמים הלא־מומחים
השתמשו בכמויות כה גדולות
של התמיסה, שהשלג, במקום לרדת אר־צד,
עלה השטיפה.

קרני מוות
זה עשרות בשנים עוסק הדמיון האנושי
ב״קרני־מוות״ .עתה נתגלו קרניים כאלו:
זעזועי קול שהאוזן האנושית אינה קולטת
אותן ו ההורס ו ת את כל התאים של
בעלי־חי או צמחים. השימוש המלחמתי
בקרניים אלו אינו מעשי, מכיוון שהן פועלות
רק בטווח זעיר, אולם יש מלומדים
המקוים שאפשר להשתמש בהן להשמדת
אבני־כליות.

כך התפתח המוח שלנו

ירושלים מכישה
תו צרתה -

לקהלי המעשנים בארז־ את פאר
* ב סי ת * הסיגריה החדשה לבעלי הטעם הטוב.
יבסית* מכילה -יבפדד <7הטבק הטורקי המהולל
המצוי ב סיג ריו ת הטורקיות היקרות ביותר.
על אן 6האיכות המעולה והתערובת המעודנת
של יבסית* .מחיר 20 סיגריות 135-פרוטה בלבד.

עמידתו הזקופה של האדם על רגליו
(האחוריות) ,היא שגרמה להתפתחות
המוח האנושי — סבור ד״ר ס.
ב. בריטון, פיסיולוג אמריקאי.
בריטון קשר מספר חיות, בקומה
זקופה, לקרשים, ונוכח כי רוב החיות
מתו, מאחר שמחזור הדם שלהן לא
היה מסוגל לספק דם מספיק למוח.
כך, למשל׳ מתו השפנים כעבור 20
דקה. מכאן סבור בריטון כי כאשר קמו
בנייר,אדם על רגליהם נאלץ מחזור הדם
שלהם להשתפר׳ והאספקה המוגברת
של הדם למות העלתה את כושרו של
המוח.
בן־אדם יכול לעמוד בנקל על רגליו
במשק 15 שעות ביממה, בעוי
שהקוף הממוצע עומד על גפיו רק
6שעות מתוך .24 לוא היו מכריחים
את הקופים לעמוד על גפיהם האחוריות,
אפשר היה לגדל גזע עליון של קופים
כעבור כמה מאות דורות. אך אפשר
לקצר את דרכם של הקופים בכיוון
זה ע״י הזרעתם המלאכותית בזרע
אנושי. בריטון סבור שאחרי מחקר
מקיף אפשר יהיה לבצע הזדווגות מלאכותית
כזאת של זרע אנושי וביצי
הקופה, דבר שייצור גזע של עבדים
תת־אנושיים. אולם גם בריטון סבור
שמבחינה מוסרית אין הדבר רצוי...

העולם הזה״ ,מם׳ 667

תיץוטר 1ן
פדידלנד ח 1ר ל״הבימה״
אחר ״ברוגז״ שנמשך קרוב לשלוש
שנים חזר צבי פרידלנד ל״הבימה״.
מחזה ראשון בבימויו הוצג ביום ,27/7
והוא ארבעתהעקשים מאת
קארלו גולדוני (״משרתם של שני אדונים״׳
״שונא הנשים״).
אשתו של לונארוו ובתו מנשואיו
הקודמים משתעממות בביתו, כי הנה
בחוצות מוחג הקארנאבאל ולונארדו אינו
מתיר לנשי הבית להשתתף בו. או
בא לונארדו ומודיע לגברות כי עומד
הוא לערוך סעודה בביתו וכי לסעודה
הזמין אנשים כלבבו, זועפים כמוהו.
בבית סימון משתעממת אשתו, כי
הנה בחוצות מוחג הקארנאבאל, וסימון
אינו מתיר לה להשתתף בו. בא פי־ליפטו,
עלם שאר בשרה, ומבשר לגברת
כי אביו משיא לו אשה. בא סימון
בעלה ומגיש את העלם מן הבית.
כעת נכנס הזוג השלישי, והוא איננו
כשנים הקודמים. האשה מותרת
בחגיגות •ובאופרה, ומשום כך באה
היא בחברת בעלה וגם מאהב. זאת
היא פליצ׳ה, האשה החכמה, השלטת
בביתה, והבוגדת בבעלה.
הנשים קושרות ביניהן קשר להפגיש
את הזוג הצעיר, והן גם עושות
זאת בעזרת מאהבה של פליציה. הבעלים
מלאים חמה, אבל אותה פליצ׳ר,
חכמה מטיפה להם מוסר, והם נכנעים.
ומוסר
ההשכל הוא: נישואים כשרים
משעממים ; ולעומת זאת מי שיתיר
לאשתו שעשועים מובטח לו שלום בית
— בלי בית.
אנחנו מדגישים מוסר השכל זה,
כי לא רק בדעתנו עלה, אלא גם בדעת
צופים אחרים, וביחוד בדעת עולי
ימים ממין זכר. כתעמולה נגד הנישואים
ממלא מחזה זה את שליחותו
בהצלחה מסוימת.
ביתר הצלחה ממלא מחזה זה שליחות
אחרת: תעמולה נגד המחזות המתורגמים.
אצלנו בצרפנד היה נהוג לומר
:״זונין שלנו טובים מחטי אחרים.״
אפשר מאד שקארלו גולדוני
״היה אחד הסופרים הפורים ביותר
בתולדות הדראמה העולמית״ (אם כי
לעומת קאלדרוך היה כמעט עקר); אפשר
מאד ש״השפעתו על הקומדיה האירופית
והתפתחותה היתה עצומה״ ;
כל זה מעורר יראת כבוד, וגם נותן

ל״הבימה״ עילה מספקת להציג מחזה
בעל ערך מפוקפק, שהרי הוא קלאסי .
אבל אחר כל הדברים האלה מתחילים
אנו להתגעגע אל שלנו. מוטב לנו
יגאל מוסינזון׳ נקבל גם את משה שמיר,
יהיה זבל, ולוא שלנו. מה לנו ולמשחק
בובות זה י מה לנו ולפטפוט
חן קלאסי זד? ,
ולא ניסו גם לקרב את המחזה אלינו,
לא המתרגמת, לא הצייר ולא הבמאי.
לשון התרגום היא כל מה שיכול
להדגיש כי אכן תרגום שומעות
אוזנינו. שערו נא בנפשכם גברת שהחרוז
החוזר בפיה הוא ״שערו נא
בנפשכם״ או איש סוחר שסימן ההכר
שלו הוא הפ׳ראזה ״אליבא דאמת״,
או פאות נוכריות מצבע סגול, או
תנועות בובה בסגנון תקוקו. דברים
אלה אולי יפים למוזיאום
מתכונת הבימוי של צבי פרידלנד
הצריכויי זמר ומחול בין שאר האפקטים
הבמתיים (האומנם אין צבי יכו־!
להציג מחזה סתם, בלי כל עומס האפקטים
י) .את המחולות נתנה אירנה
גטרי, והם היו קצת מהבאלט דה שאנז
אליזי וקצת מחלום ליל קיץ. אבל
חשיפת ירכים, שהיא אמנות גבוהה
בפני צמה, איננה יכולה להכלל בתוך
הדראמה. כסגולה נגד שעמום — אדרבא.
הזמירות
היו של לאה גולדברג
ופורדהאוז בן ציסי. לאה גולדברג כבר
ניסתה כוחה כחיקויים אלתרמאניים
בהצגות ״מטאטא״ ,ולא הצליחה ביותר.
גם פה לא היו חרוזיה כאלה שנותר
מהם משהו בזכרון.
חבל שזאת היא הצגת המאה של
״הבימה״ .יובל כזה יכול היה להיעשות
חוויה אומנותית, אך במקומה
ניתנה לנו התילדות עלובה.
לא נוכל לעבור בשתיקה על כמה
פגמים טכניים. באנו להצגה, בראי׳
להצגת בכורה, לבושים חולצה לבנה.
בצאתנו היתד, החולצה אדומה. בשעת
ההפסקה רצינו לשתות משהו, וקרבנו
אל המזנון. רק קרבנו, כי עד שתיה
לא הגענו בגלל הדוחק. בבדי לקנות
את התוכניה עמדנו בתור וזה בשער,
שהיה עלינו להכנס, כאנשים מהוגנים,
לתוך חוויה אומנותית.

הלו פורש מ״אהל׳י
כי ״אהל״ עומד בפני משבר היה
ברור גם לפני צאת הלהקה לאירופה.
הבעיה היתד, בעית כל התיאטראות, בכל

נשואים כשרים משעממים...

העולם הזה״ מס׳ 667

הזמנים — הקשר עם הקהל. אולי
אין זאת אשמת ״אהל״ ,כשם שלא
היתה זאת אשמת ״הבימה״ או ״מטאטא״
,כי התיאטרון העברי מצא את
עצמו בפני קהל חדש. דבר זה יקרה
לכל אמן, ומה גם בתקופתנו גדושת
המאורעות, ומה גם בישראל, אשר אוכלוסייתה
נמצאת בתסיסה מתמדת.
מתוך סכנה כיי נהיה חוזרים על דברי
עצמנו בפעם המאה ואחת אין לנו אלא
להדגיש כי האמנות העבריתמוכרחה
לסגל את עצמה לקהל עברי. הקהל
הצמא לתיאטרון ענרי איננו הקהל שלפני
עשרים וחמש
שנה, שלשונו —
כלשון השחקנים —
לא היתד, עבריח
או במקרה הטוב
בוותר היתה גם עברית.
קהל זה של היום
הוא אותו קהי
אשר התיאטרון העברי
הוא לו מצרך
חיוני, בתנאי שיהיה
תיאטרון שלו.
דבר זה גילתד
פתאום
״הבימה״
אחרי שובה מאמריקה•
עם שקוט מלהעצמאות. חמת דבר
זה גילה ״אהל״
גם הוא באותה
תקופה, אבל צריך
היה זעזוע מן החוץ,
שברון ר,בטחון
העצמי, שיכריח
את ״אהל״ לפנות
לרביזיה של דרכו.
והנה נמצא שעיר
לעזאזל והוא לא
פחות מאשר — מיסד
״אהל״ עצמו.
אכן, קל לעפר בשער
שיבה. את מיטב
שנותיו נתן משה
הלוי ל״אהל״ .הלוי
גידל תיאטרון זה
משה הרוי
וטיפחו מערש. לונמצא
שעיר לעזאזל?
לא הלוי לא היה
הוא לנו לאין ערוך מכל אותם במאים
״אהל״ בכלל. ועתה צריך הלוי לפרוש.
זרים שתיאטרונינו מתחרים ביניהם
יש הגיון מסוים בהנחה כי רבילסנוור
את עינינו בהם.
זיה צריכה להתחיל מן היסוד. כך נהוג
במקרה של מפלה צבאית להחליף את
חבל שמתחילה אין שמים לב לדהפיקוד.
אבל תמהים אנו משום מה,
רישות הקהל, ורק כשהן נעשות חריפות
לפי אותו הגיון, לא יפוזר ״אהל״
ביותר באה בתיאטרונינו תאוות המהכולו.
הרק הלוי הוא הדרך הישנה?
פכה החריפה. מהפכות כאלה לא תבאוכשם
שמקוים מרגלית וחלפי וצחובל
נה את הגאולה. אולי מוטב היה לוא
להתאים את עצמם לקהל החדש, הלא
במקום שילוחו של הלוי היה ״אהל״
יכול גם ד,לוי לעשות זאת. ואם — בהנותן
את דעתו על רפרטואר מקורי
נחתנו — יקשה עליהם הדבר מאד,
ועל שחקנים הקרובים יותר לקהל ההאם
בלא עזרתו של מדריכם מאז חושחומד
צופים
החדש.
בים הם להקל על עצמם?
ברור כי התיאטרון הישראלי שוב
לא יהיה מה שהיה. הקהל כבר ידאג
לכך. ואנו, שהיינו ראשוני הזועקים
נגד התיאטרון ההולך, לא נוכל לעמוד
על דמו. הרבה חייבים אנו לו,
והרבה יהיה חייב לו כל תיאטרון שיבוא
במקומו. באמצעיו המצומצמים,
ביכולתו המוגבלת׳ נתן לנו ״אהל״ את
דייגים ואת יעקבורחל ואת
ירמיהו ׳ שהוו חלק חשוב מציודנו
הרוחני. אם נמצא הלוי מוזר לנו
בחינוכו ובהשקפת עולמו, הרי קרוב

שלום בית בלי בית...

הונגריה אוגוסט 1950

מחש בי ה

הזקן ־ עויא

(המשך מעמוד )3
הגרמנים הנסוגים נבנו מחדש, לרבות
גשר מרגיטהייד ופרנץ־יוזפהייד — גשרים
מודרניים ויפים.
ואילו בודה, שש התבצרו הגרמנים
להגנה עיקשת, ואשר פעם היתה המקום
הרומנטי ביותר בכל אירופה, נשארה
חרבה. מרום גבעה מזדקר ארמון המלך
— שלד שרוף שחומר הנפץ של המאה
העשרים לא יכל להרסו. בזמן הקרבות
היה זה מקום המטה הכללי הגרמני.
ועם בודה הישנה נעלם גם העולם
האלגנטי של הימים ההם, על הקבארטים
המיוחדים שלו ובעלי האחוזות האצילים.
היום אתה יכול לראות גברים עם צוו־רונים
פתוחים ונשים בשמלות פשוטות
לוגמים כוס משקה בבית־קפה. אך שררות
כמעט נעלמה לגמרי. בודה־פשט
היא כיום עיר של עובדים.

הכלימה

חיפה ללא נשיא דלעסה יזכיז כילד עמזן קל שזליחי המלך דור
בגלחו אח זקנבם עד למהעיתו ולא בבדי פקד עליהם הנולר
דוד להעואר ביריחו ול המ תין עד סיזנמח זקנם ב מלו או

בורגנים והלאמה
פועל העובד יום שלם משתכר כ־
800 פורינט לחודש. כוח־הקאד, של
סכום זה הוא ממש מגוחך (זוג נעלים
עולה 300 פורינט) אולם פועל יכול
לחיות ממשכורתו ברווחה. כי לפועלים
(המאורגנים במפעלים ממשלתיים) ניתנות
הנחות שונות. הם מקבלים את
מזונם ומצרכיהם בחנויות מיוחדות או
במסעדות בבתי־החרושת בחצי המחיר
של ״השוק החפשי״.
לאמתו של דבר׳ מעטים מאוד העסקים
שעודם ״פרטיים״ .כמעט כל החנויות
ובתי־העסק הולאמו, ובעלי השאר
מחכים גם הם ליום שיביאו ויבקשום
לעזוב את המקום השייך מעתה ״לרפובליקה
העממית״ .כל פעולות אלה
נעשות מתוך הנחה כי לבורגנים יש
כסף מספיק מהימים דדם, והם יכולים
להרשות לעצמם להוציא יותר מהפועל,
מבלי לקבל יותר ממנו תמורת
כספו.

כיום זה מיותר ־
כיוםקיים ״ יצה ר ״
ואו* גבר ב אי עני אינו עריד להת בי ס מעל עול חתימה זקן
•יעהר* מרכבת את עועדית
מעוחת הגיו ח המסויבילח
הזקן עד לשי־סיהי ומאפשרת ע״ ,כד נלוח יותר הלק

אולפן פילמאי ישראלי

מ צי

מזמין טכנאים נוספים

בעלי עי לו ת

להצטרף ל שרו תיו
תלמידים(ות)

רשימת

ללמוד

חצי כפית של
אמצעי הכב ם.ק
הזה, העדין וללא
אלקלי, לצמר, משי
ואריגים עדינים
כבר נותן קצף סמיך
ועשיר. נא לשמור
על הוראות השמוש
ו ל השתמש בו

אמנות המשחק נמשכת
על המעונינים לפנות בכתב
לת. ד 986

חיפה

בחסכון

התצלומים בעמוד — 5אילני
תצלום השבוע בעמוד — 7בדאון.
כל שאר התצלומים —
שרות ״העולם הזה״.

כרכים

״ ה עו ל ם הזוז־מהשנים
הקודמות

שנעץ הדיביזים

המפיצים:
חברת נורית בע״מ

רדיו
ש. ליפשטיץ
רזל־ אניב
בן־יהודה 47 בקומה
תיקונים • מכירה
קניה • חילוף

להשיג אצל ד. טופל ובניו
תל־אביב, אחד העם ,24 טל׳ 5673

לחברנו

בעב ודה

אקסלרוד ורעיתו
ברכה

חברית

להולדת הבת
פועלי דפוס שהם
תל־אביב, אב, ה׳תש״י

שפע ברכות

1לצמד ׳

מיפגש יהודים

החמד

רבקה בקרמיסמר
וישעיהו זי ם \
נשואיהם

אם מישהו חושב כי ישראל השיגה
את השיא העולמי ברדיפתה אחרי די־ביזים
(בעיקר דולארים) ,טעה. כי הונגריה
העמידה לעצמה כמטרה כלכלית
ראשונה את הגברת הייצוא לשם השגת
־ דיביזים. וגם מחלת הדולארים אינה
חסרה. אנשים משלמים כל מחיר בשביל
דולארים.
מעשיה אחת ששמעתי היא אופיינית

בתוך חבילת שי שקיבלה אשת
פקיד ממשלתי בבודפשט, היו גם דו־לארים.
בכסף זה קנתה מעיל פרווה
מהודר, והחליטה, בהסכמת בעלה, שאם
יבואו לחקור את מקור הכסף, תאמר
כי יש לה מאהבים הנותנים לה אתנן.
ואמנם לא איחרו לבקר את הגברת
שוטרים מיוחדים. מנין לך הכסף? מיהו
האיש? מי הם האנשים? יש לך יותר
מאחד? טוב מאוד, איפוא כרטיס הזנות
הממשלתי?
כמובן שלגברת לא היה כרטיס זנות,
ומובן גם שאיש לא חשב אותה לזונה.
אבל בכל זאת נאסרה באשמת ״זנות
בלתי־חוקית״.
דבר זה כמובן נותן את אותותיו בכל
החיים הכלכליים בהונגריה. ואם כי
הארץ עשירה מאוד בתוצרת חקלאית,
מורגש מחסור מסויים בבשר טרי, חמאה,
יוכו׳ .דברים אלה נשלחים לאזור
הסובייטי של גרמניה. אך על נושא זה
אין מרבים לדבר שם.

משם׳ א. גורדון ]

בקרתי בעיירה בשם קישוארדו. פעם
היה חלק נכבד מתושביה יהודים. היום
— אין כמעט אף יהודי אחד. האנטישמיות
גברה בכפרים והאיכרים המבקשים
לבטא את התנגדותם למשטר ה־קיממיסטי,
נוטים יותר ויותר לדתיות
הקאתולית הצרה, ולאנטישמיות.
רציתי בכל זאת לברר אם יש עוד

יהודים בעייו.,
,כ>ן7
הכנסת, ושם יכו?
חיים מכרי. היהודיים. בעמדי בטחלז!
בית־הכנסת הבנתי מה פירוש דבריהם.
שם היו שני לוחות גדולים, ועליהן
חרוטים שמות אין ספור — היהודים
שפעם חיו בעיירה זו, ושהושמדו בתאי־הגזים.
הציבור
היהודי בהונגריה הוא רגיש
מאוד. כאשר לפני זמן מה נתפרסמה
ידיעה כי רומניה רנד, בהתרת עלית
יהודיה, כבר דיברו יהודי הונגריה על
הסכם שעמד להחתם בין ישראל והונגריה
בעדני עליה. לפני שנתיים רצו
לעזוב את הארץ כי היו ימי ״פרוספריטי״
,ועכשיו אינם יכולים לעזוב.

צל על הקיר
בחזרי לבודה־פשט, הלכתי לראות
הצגה של להקת באלט רוסית. הוצג
״מפצח האגוזים״ של צ׳ייקובסקי. זה
היה ממש אלוהי. הופעות כאלה הן
רגילות שם, אילם קשה מאוד להשיג
כרטיס. יש להזמין ולחכות בתור. אך
כתייר לא היה קשה לי להכנס.
ערב אחר, בבקרי יאחד הקאבארטיב
שעודם פתוחים, נוכחתי במחזה שהזכיר
סיפורים הנראים רק בסרטים אמריקאיים.
איש אחד, שניכר היה עליו
כי אינו פועל, ניגש לכנר ובקש ממנו
לנגן שיר צועני מלפני המלחמה. האיש
ישב והקשיב, כשעל פניו הבעת געגועים.
פתאום החויר, קם ממקומו, ויצא
את המקום בחפזון. הסיבה: צל שהצטייר
על הקיר ממול.
איש זה כנראה היה אחד מאלה
שעוד חולמים על ימים עברו, ומתגעגעים
לשובם. לימים של תענוגות
ויין למובחרים ולתיירים — ועוני איום
לאלה השולטים היום בארץ המגיארים.

ארצנו זו
(המשך מעמוד )7
היא נסתיימה בנצחונם של שחקני הנוער
העובד בשעור . 1:3הפרס עבור
הנצחון היה אבטיח גדול בן ששה
ק״ג, אלא שהוא נגנב ברגע האחרון.
(״הדור מוכות הלשוני
בכנסת מסביב לשם שינן למרפא שניים,
אמר אחד מחברי הכנסת: אם רופא
שניים ייקרא שינן, אם רופא עיניים
— עינן, רופא אזניים — אוזנן, רופא
נשים רחמן — ורופא מחלות מין —
בר־מינן. שם החבר שהתקיף את מחדשי
הלשון -מר בר־רב־האי (״דברי
הכנסת נעדר מבית העולים
בנשר דוד בן יהודה רוזנברג. תאורו :
בן ,27 גובה בינוני, שערות שמיניות,
מגולח למשעי, לבוש מכנסים ארוכים
וחולצת חאקי, נועל נעלים חומות, יליד
הונגריה סובל ממחלת רוח.
(״חרות ועתה האזינו לשירת
הבס־בריטון אימרה היידו, מוסיקה
לבן־חיים, מחבר המלים ישעיהו פרק
ס״א קריינית ״קול ישראל״ בפתי־ 1
חת התכנית המוסיקלית( .״הבוקר״) —
--לנו כ ח ההתפתחות בקוריאה ההליט העתון ״המערב״ לשנות את
שם העתון ל״הדרום״ (״הארץ״) —
— — חוליית שוטרים שהופיעה
במכונית ״פורר דה לוקס״ דרשה
לסגור בית קפה בצפון תל־אביב, שהיה
פתוח בליל שבת, בנגוד לחוק העזר
העירוני האוסר לחלל את השבת.
(״על המשמר צבי לוי, כבן
,50 עולה חדש מאונגריה, שבא באנית
״קוממיות״ התעלף ביום ו׳ באולם הנוסעים
בנמל חיפה, לפני שעמדו לערוך
אצלו תפוש ומת כעבור כמד, דקות !
משבץ הלב( .״הארץ״ז
״לא תהיה תאונת דרכים בכביש
הזה״ — קרא שר התחבורה רמו, בחנוכת
כביש נתניה־תל־אביב ודקות
מספר לאחר מכן התנגשו שתי מכוניות
כאשר שיירת החוגגים החלה
נעה( .״ידיעות היום

.העולם הזה׳׳ ,מס׳ 667

נזכל רז ע 1ל 0
ספרד: חי המרר

פראנקו, הדיקטטור השמנמן של ספרד,
הוא לכל הדעות אדם פיקח. לשלטון
הגיע הודות לכידונים פאשיסטיים
ופצצות נאציות. אך בימי מלחמת העולם
השניה מנע בעד היטלר לכבוש
את גיבראלטאר והציל את הים
התיכון לבריטניה. האנגלו־סאכסים הבינו
את הרמז, ומאז פרושה כנפם על
הגנרל הקטן. משום מה סבורים הב
שדיקטטורה פאלאנגית בספרד טובה
מדימוקראטיה סובייטית בספרד.
אלא שלפראנקו הפיקח יש אויבים
פקח־ם. והאויבת מספר 1שלו היא
אשד, יפה (פחות או יותר) המרעישה
את ספרד זה זמן רב. הריהי הדוכס-ת
מבית וואלנסיה, מראשי התנועה המלוכנית
(הבלתי חוקית) השואפת להמליך
את חואן, המועמד לכתר, כמלך ספרד.
פראנקו היה רוצה לסלק את הדוב־סית
האהודה. אך איך עושים זאת בארץ
הנימוסין, מולדת הגראנדיצה?
תבעו את הדוכסית לדין צבאי. יחד
אתה הופיע, כנאשם שני, אציל בא
בימים, גם הוא מנהיג מלוכני. המשפט
התנהל לפי מיטב הכללים של סרט
הוליבודי: האציל הזקן קיבל על עצמו
את כל האשמה כדי להציל את ה־דוכסית
היפה שהרעישה את בית־הסו־הר
בפיג׳אמה של משי אדום, ואחרי
קידות ומחמאות רבות הודיע הקצין,
שישב ראש בבית־הדין, כי הוא מזכה
את הדוכסית.
בחזרה לארמונה מצאה הדוכסית
שהבית מלא פרחים. ראש בית הדין
בחר בדרך זו כדי להביע את רגשי
הוקרתו לנאשמת.
פראנקו המסכן. מה יעשה עתה 7
אפשר לנחש שלא יעשה דבר. בשלב
הנוחכי של המלחמה העולמית הוא
יושב לבטח על כסאו — הגוש המערבי
לא יסבול עוד זעזועים בספרד, גם לא
זעזועים הלבושים בפיג׳מה של משי.

הודו־סין: גומ• ומטוסי
בשעה שעיני העולם מרותקות לקוריאה
(האם תהיה דנקרק שניה )7
התחילה העזרה האמריקאית לזרום בכמויות
גדולות להודו־סין, שם מתגוננים
הצרפתים והקיסר־הבובה באו־דיי
(״העולם הזה״ )658 מפני חבורות הגרילה,
של איש־הברזל הקומוניסטי,
הו־צ׳י־מין. הודו־סין היא אחה מחמש
המועמדות העיקריות להתקפה קומוניסטית
רבתי (שאר ארבע המועמדות :
פורמוזה, פרס, יוגוסלביה, ברלין).
התכונה המציינת את המלחמה הד,ודו־סינית
היא שאין בה כל חזית. בדומה
לכוחות הקומוניסטים באיי הפיליפינים
(״ההוקיס״) שולט
הו־צ׳י־מין בשטחים
נרחבים מבלי שצבאו
נראה לעין.
הצרפתים אינם יכולים
לעבור בשטחים
אלה אלא בכחות
חזקים, ובהעדר קובע הצרפתים
החוק של לוחמי
הו־צ׳י.
הגיבורים האמ־תיים
של המערכה
אומץ־
(מבחינת
לבם האישי) הם
בעלי מטעי־הגומי
הצרפתיים. כל מטע
כזה מהווה. אי קטן
(ומזויין) בממלכת
הוצ׳י. המטע מוקף
גדר של קנה דוקרני,
וצבא פרטי
שומר עליו ביום
ובלילה. הקשר היחידי
עם העולם
הוא מטוס קטן

העולם הזה׳׳׳ מס׳ 667

או הליקופטר בו טס הבעל לבסיס
הצרפתי הקרוב ביותר ומביא מזון. כש־מצטברת
במטע כמות מתאימה של
גומי (חוט השדרה של המשק הד,ודו־סיני,
וחלק חיוני של המשק הצרפתי
בכללו) מזמין בעל־המטע עזרה צרפתית.
הצרפתים משגרים למטע שיירה
ארוכה של טאנקים, משורינים ומכוניות
משא המובילות את התוצרת לנמל,
ובצאת השיירה שוב נשאר המטע אי
וייט־נאמי קטן ומנותק בממלכתו הגדולה
של הו־צ׳י־מין.

צרפת: עוד חיים
נכי המלחמה רוטנים בכל העולם.
ובכל העולם יש להם על מה לרטון.
כי תודת המולדת (כל המולדות) קצרה,
וכשנשכחת התודה נשארת מציאות אפורה
של נכים אשר איש אינו רוצה
בהם ואיש אינו רוצה להעסיקם.
אלא שלנכים הצרפתיים ישנה תכינה
המציינת אותם משאר הנכים בעולם:
יש להם חוש הומור מיוחד במינו,
ולכן נשאו אתם המפגינים הנכים,
שהתקבצו בפאריס מ ^ מחוזות צרפת
כדי להפגין נגד קיפוח ממשלתי,
סיסמא המבטא את רגשותיהם יותר
מאשר אלף מאמרים ראשיים,
הסיסמא (ראה תמונה) :״אדוני שר
הכספים, סלח לנו על כך שנשארנו
בחיים ויחד עם זה, הקימו דחליל
מקש — דמותו של שר הכספים —
ושרפוהו בפומבי.

פטן חוזר ז׳
אי שם באי־הסוהר כלוא אדם זקן,
בעל שפם לבן, שהיה פעם גבור העולם
— המרשל פטן.
מעטים זוכרים את המרשל. זוכרת
אותו האשד, הזקנה השוכנת במלון
היחיד באי — מאדאם פטן. היא גרה
במלון המלוכלך כדי להיות בקרבת
בעלה ולנחם אותו בנוכחותה. ביקורה
השבועי בבית־הסוהר הוא תוכן חייה.
והנה נשמע פתאום קול שהידהד
ברחבי המדינה. קם אדם שתבע בפ-מ־בי
לערוך רביזיה על משפט פטן (בדומה
לרביזיה של דרייפוס) והכריז שלדעתו
פטן אינו רק חף מכל פשע, אלא
הנהו גם גבור לאומי.
הפרט שנתן להכרזה זו איפי של
סנסאציד : ,בעל ההכרזה הוא בעצמו
גבור לאומי, מעמודי התווך של תנועת
דה־גול, מי שהיה המקשר הראשי
בין ממשלת דד,־גול והמחתרת בצרפת.
איש זה הוציא מנרתיקו מיסמך
מיוחד במינו: וידויו של פטן באזני

מפגינים בפריז
כבוד המיניסטר ודחליל. של קש.

הכומר של בית־הסוהר.
וידוי זה,
שהוא סוד כמוס
לפי חוקי הכנסיה,
נרשם ע״י הכומר
בכתב ידו והגיע
איך שהוא לבעל שפירסם ההכרזה
אותו בלי רשות.
מגינו זר, של פטן
שהוא פועל אך ורק
למען הצוק, ושהגיע
למסקנה שפטן
הוא חף מפשע אח־.
רי שהקדיש חמש
שנים רצופות ללימוד
התיקים וה־מיסמכים
מתקופת
וישי ומשפטי פוש־עי־ר,מלחמה
.,אולם
(בעיקר מתנגדיו במחנה הקומוניסטי)
טוענים שיש לו
נימוק פוליטי מובהק.
הקרע בין דה־גול
ופטן עודו מפלג
את הימין הצרפתי
ומחליש אה
כוח התנגדותו לקו־מוניסטים.
לוא היה
קרע זה מתחסל
הדובסית מבית וארנסיה
עקב רביזיה של
הוד מלכותו, ופיז׳מות של משי.
משפט פטן ושחרור
המרשל הזקן היה כוחה של תניעת הריווירה. מרחוק מרמזים אורותיהם
של, סן־רמו, מנטונה, מונקו. עם בוקר
דד,־גול גובר בהרבה• •
מתקרבים לנמל מרסייל.
עוד נמל עצום. שעה שלמה שטה
מסע לצרפת
״קדמה״ במימיו האפורים־הדלוחים. לבהנשיא אל שליחנו
המיוחד הנלוה
סוף עוגנת ליד צריף רעוע. המולה ומבמסעו
לאירופה כותב לנו מצרפת :
הומה. בקורת־מכס שאינה בקורת. אנשי
לאטד, מתקדמת ״קדמה״ לרציף נמל ״שהם״ שהיו כל כך אדיבים בחיפה —
גינואה. בנין עצום־ממדים — תחנת־ לכאן אין אדיבות מגיעה. נציג החבהנמל.
על הרציף — קהל רב. המזכיר רה, העולה על סיפון באניה — אינו
הראשון של צירותנו ברומא — א. יודע עברית, אינו מדריך את הנוסעים.
כדורי — מנפנף במגבעתו האפורה.
ד,בנות־ד,ישראליות התגנדרו לכבוד
רעיתו — ידיה מליאות פרחים. הנד,
הם עולים לאניה, אחריהם אצים עשרות הפגישה עם צרפת, מהן לבשו מכנסי־איטלקים
במדים וללא מדים. צעירים משי תרוגים וורודים — כצוו האופנה !
כולן חבושות מגבעות עם הצעיף הקל,
מצוחצחים מנפנפים בכרטיסי־עתונאים.
שואלים לפרטים על תולדות חייו של והנה — אכזבה מרה. הצרפתיות —
הנשיא. והנהו יורד — נשען על זרועו לבושות בגדים פשוטים בתכלית הפששל
שלישו — סגן אלוף ארנון. הש טות. רק אחת מעשרים חובשת מגבעת,
ליש לבוש מדים מפוארים, חזהו עטור אחת ממאה — גרבים. הגברים לבושם
עוד גרוע מזה — ,מכנסים אפורים
אותות הצטיינות ...בריטיים כמובן...
שני ״הקאראביניירי״ החבושים כוב וחומים ו״ז׳קט״ ! מעטים לבושים חליעים
משולשים משעוונית (לפי האופנה פות. כובעים אין לראות כלל...
של ימי נפוליאון) מצדיעים, על המכונתפרדה
החבילה. כל אחד אץ לצד
נית מונף דגל ישראל. הקהל מוחא כף. אחר ליהנות ״מאירופה״ .הציירים —
הנשיא — דרכו למלון ; משם תו־ דרכם מובילה אותם לנמל הישן. פעם
ליכנו רכבת מהירה להלווטיה
היה כאן רובע עתיק ימים, ציורי בממקום
מושבו השנה — כמו בשנה יוחד ומלוכלך. הגרמנים, אוהבי הסדר
שעברה — בבירגנשטוק. מלוצרן־העיר פוצצו את הרובע כולו, וכעת מתנוסמובילה
אנית־טיולים למעגן שלמרג סים בו בניינים מודרניים מביטון וזלות
סלע זקוף. היא חוצה את מימיו כוכית.
התכולים של אגם 4הארצות (״פירוואלד־באין
נוף רומנטי — מסתפקים באשסטרזה״
המפורסם) .רכבת־הרים עו
כילת שבלולים ומרק־דגים (״בויאבם״)
לה בהר לבנין רב מקומות בעל מאות במסעדות הקטנות שעל החוף ; אחרי
חלונות. זה הוא אחד מבתי־מלון המהצהרים
״עולים לרגל;׳ ל״שאטו דיף״
פוארים ביותר בהלווטיה (יש אומשעל
האי במפרץ־מרסייל, נהנים מנוף־
רים שבעל המלון, הנמנה על עשירי חופים נהדר ! חוזרים למרסייל, מטייהארץ
המופלגים, מכנים שפורים לרי לים לאורך הקנבייר וקובעים שמחירי
הוט המלון וסידוריו — לא מתוך הנעלים, הלבנים, העטים הנובעים, המנימוקים
עסקיים, כי אם מתוך הרצון, צלמות — אותם המחירים ממש, כפי
כי נשמר למלונו התואר של המלון־ שהם אצלנו. רק דבר אחד בזול כאן —
המפואר־ביותר בהלווטיה).
הלירה שלנו בחלון ראווה של בנק
מפוארים שני אולמי־האוכל בעלי
רשום השער ; 450 פרנק הלירה —
נברשות־האלגביש׳ ובייחוד — הסלונים
היינו — פחות מחצי הקורס הרשמי
המקושטים בתמונות לרוב, מהן מקו — וכפי שמספרים, על אף ההגבלות
ריות — של ציירים קלאסיים ומודרביציאה
י -ממשיך השער לרדת.
ניים, זמהן — העתקות של תמונות
בערב, הפתעה בלתי־נעימה: אין
ציירים מפורסמים.
על גג הבנין מתנוסס דגל־ישראל, מקומות ברכבת המהירה לפריז. אולם
ויושביו — רובם אמריקנים עקגירים — בעזרת 100 פרנקים שנותנים למלווה
הרכבת — נפתחות דלתות התאים הסבאים־בימים,
נסיכים הודיים וכיוצא בזה
— משתדלים לראות את הנשיא מקרוב. גורים, והכול בא בשלום אל מקומו.
יום גשום•״ אפור, מקבל את הישרא־

״קדמה״ ממשיכה את דרכה לאורך ליים בבית הנתיבות הליוני בפריס...

ספר ־ 0

אוי ר בבל גיי ם ה
נ תיסבי ב

״אימפריאליזם •הוד״
גבריאל דאנונציו היה סופר איטלקי,
שהתפרסם כמאהבה של רקדנית, כמחבר
מחזות, כבזבזן, כפוזיור, ככובש פיומה,
וכפאשיסט וידיד קרוב למוסוליני.
הקונקויטטאדוריס היו שוחרי מזל
יוצאי ספרד ופורטוגל שנדדו לאמריקה
הדרומית והמרכזית כדי לנצל את הילידים
ולהתעשר. בהיסטוריה זכורים הב
לזוועה כמשמידי האינדיאנים, יוצרי
מעמד העבדים הכושים וחלוצי האימפריאליזם
העולמי.
מה הוא אימפריאליזם יודעים אנו
כולנו.
ועתה שערו־נא ספר לזכרו של אדם,
המעלה זכר זה, כראוי ברוב תהילות
ותשבחות, ומרוב התלהבותו משווה את
האדם לדאנונציו, לקונקויסטאדורים, עד
כי קורא הוא לאדם יוצר האימפריאליזם
היהודי.
הספר הוא ז׳בוטינסקי בחזון הדור
מאת יוסף נדבה (הוצאת ״שלח״1.250 ,

נפתחים קורסים חדשים

לקצינותעב רי ת וא \ 1דית
לפי ש יטת גר ג הפשוטה
בחיפה -תר אביב -ירושלים
בהנהלת מר ח. קמפינסקי, מחבר הקצרנית העברית לפי שיטה זו.
הרשמו מיד -והבטחתם לעצמכם מקום ככיתה:
חיפה ( :ימים א׳׳ ו׳) אצל מר קמפינסקי, רחוב פבזנר . 19
תל־אביב ( :ימים ב׳ ,ג׳) מלון ״אירופה״ ,רח׳ אלנבי ,42 טל׳ 2913
ירושלים ( :ימים ד, ד,׳) מלון ״ויטא״ ,רחוב המלך דוה .21 טל׳ .2515
ביום ב׳ ,ה־ 7לאוגוסט נפתח בתל־אביב קורם חדש לקצרנות אנגלית
יביום ה׳ ,ר,־ 10 לאוגוסט נפתח בירושלים קורם חריט לקצדנות עברית
ההצלחה מובטחת!

היו כמר, סופרים שכתבו עברית ולא
ידעו לדבר בה, ויש כאלה גם היום.
הספר ניקודס דיזמה עולה בדרגה
מאת טאדיאוש דזלנגה־מזסטזביץ׳ (איזה
שם!) בתרגום אליהו עמיקם ובהוצאת
״אוריאל״ ( 450 פרוטה) הוא כנראה
פארודיה על חוגי השלטון של הרפובלי־

יוסף נדבה, המוכר לקהל הישראלי
ככתב העתון ^בקר״ ושרות הראדיו
של המאנדאט, הוא עתונאי ששהה שנים
רבות בלונדון, והתמחה בפגישות עם
אנשים מפורסמים. גם ספר זה שלפנינו
הוא תאורו של ז׳בוטינסקי מתוך הערכתם
של אנשים (כולם מפורסמים פחות
או יותר) שהזדמנו לעבוד אתו או
נגדו או גם רק להכירו.
והאנשים הם, כמעט כולם, כאלה
שהיה להם אי פעם קשר עם הציונות
בכללה או עם הציונות הרביזיוניסטית.
מרשים אנו לעצמנו לפקפק בצורך להביא
בספר כזה את עדותו של אדם כסטורס.
גם סידור הספר מעיד על התבטלות
רבה מפני הערל. חלקו הראשון של
הספר מוקצב לאישים מוכרים בין
נוכרים. החלק השני הוא לאישים ציונים,
הידועים רק לנו. אכן ,״נגן עולמי״,
״טנור עולמי״ ,״גנב בינלאומי״ ו״עתונאי רושם עושים תמיד בינלאומי״
בפרובינציה.
אולי הרעיון הוא טוב, אבל מסופקים
אנו אם ספר זה הוא הטוב ביותר
להנצחת ז׳בוטינסקי. סוף סוף, עתונאי
כותב ליום או לשבוע, ומה לו ולנצח?

מלון ציון
מ טב חטעודןובשר
תק סים וםנו חי ו ת

הדר־ הכרמל. חיפה
טלפון 4465

ספוג המתכת החדש
לנקוי כלי מטבחו

מנגנים

מר מנדלבאום ותזמרתו
בשבת תה בשעה 5

* בלת י
* עדין
* היגייני
מחליד לידים
וחסכוני

משפחה שד שחקני

מיוצר ע״י כיח״ר מ. ו.
שחח חשמיודדח

הספר הטפילים מאת דפנה די־מוריה
(תרגם דניאל אליהם, הוצאה
״לפיד״ 275 ,פרוטה) הוא ספור חייהם
של שלושה ילדים בני זמר ורקדנית.
הילדים הם ״משפחה מקושקשת״,
משום ששנים מהם אינם אחים בכלל,
ואחת היא אחות־למחצה לכל אחד
מהשנים האחרים. בת אחת נעשית
שחקנית, הבן נעשה קומפוזיטור של
ניגוני רחוב, ובת אחת נשארת נורמאלית,
אבל איננה נישאת.
הסיפור כתוב בצורת זכרונות העולים
בערב אחד, שעה שמתגלה משבר
משפחתי בבית השחקנית, והוא מענין
גם מפני המוזר שבכל המשפחה וגם
בגלל אוירה מסתורית שמצליחה המחברת
לעטות על גבוריה.
אנו שומעים כי כדוגמה לדמות האב
שימש למחברת קארוזו, שהיה מאסף
תחת חסותו ילדים שלו וכמעט שלו,
ואוהב את כולם במדד, שוה. האב־הזמר
שבספר, עם כל שגעונותיו הוא דמות
חביבה. האם הרקדנית כמעט איננה
מובנת כלל.
הילדים, לעומת זאת, אינם מהעולם
הזה, עד שכמעט אין מה להבין בהם.

תל־אביב, ת .ד ,1893 .טל׳ 6109

ח**וו רזדחד*ר *6

מהנדס א׳ וייס -רב לכר
סוכן רשמי לאזור צפון א״י
רדיו £ 0 X 0 ,0106ז\ 5ז 13816ל113־1
מבחר גדול במקלטים משימשים
מפירמות מפורסמות.

*£4*44*44*44*4 4*44*44*4

— ת ק לי טי
בטו 7ובן, ברהמס, צ ״ קוב 0ק י
סי מ פוניו ת, קונ צ רטי
ר ד 1־ א • 11ז ן

ו כו׳

דחי דיזנגיף ,116 תל־אביב

***4|44*44*44*4

רמת־גן

קדקם ־־ 11דטה
יום־יום — 8.45 בערב
יום שני ורביעי
הצגות יומיות בשער4.15 ,

כרטיסים:
תל״אביב :״יוקי״ ,ככר דיזנגוף
; 14/16״ארמון״ ,רח׳ הס ;4אחים
אליהו, רחוב הרצל ,15 טל׳ .5124
יפו :״כנף״ ,רחוב בוסטרוס,9 ,
טלפון .80—990
פתח״תקוה: טקסי ״המקדים״.
דחופות: סוכנות פלתורס.
רמת־גן: רח׳ ביאליק ,58מ־9—4
ובקופת הקרקס להצגות יום משעה
1ולד,ערב משעה .4
אוטובוסים 54 ,51 :מהתחנה המר־פזיח
; 62 מכבר דיזנגוף.
חיפה: דאקא, רח׳ כיאט ,6

הדשון הקשה ביותר

ן חרוש התכנית1הדח:1תה ד. קש 1

מיוחד לתל־אביב והסביבה.

בגיליון ״במעלה״ האחרון מצאנו
מכתב מאמריקה, ובו אומר הכותב על
שיר כושי כי כתוב הוא בלשון דיבור,
ומשום כך קשה להבנה•
את הלשון הספרותית קל ללמוד.
את לשון הדיבור קשה יותר. וידוע כי

יוסח נדבה
דאנונציו וקונקויסטדורס
קה הפולנית שבין שתי המלחמות.
הספר משעשע למדי, אם כי צרוף
המאורעות חורג מהמציאות המתקבלת
על הדעת. זה מעשה באדם שמרוב רעב
נדחק למסיבה של החברה הגבוהה,
בכדי לחטוף כריך וכוס משקה. ופתאום
הוא מוצא את עצמו ידידם של שרים
ואלופים, ונעשה מנהל בית חרושת
ומאהבן של אשתו ובתו של בעל בית
החרושת, עד שהוא מגיע למשרת ראש
הממשלה. אבל פה נעצר, והספר נגמר.
בפתח הספר מודיע המתרגם :״שיבושי
השפה שבספר נאמנים למקור,
לשיבושי הלעגה הפולנית ולעגת הרחוב
הישראלי בשבושיו האופייניים״.
אנו מבינים מכאן כי הספר במקורו
היד, כתוב בכמה לשונות פולניות. המתרגם,
שרצה לשמור. על רוח המקור,
נתן לנו בתרגום שתי לשונות עבריות.
כמובן שאין לנו בעברית לשון
שתתאים לאצילי פולין, כמו שאין לנו
לשון שתתאים לפרחחי פולין. העברית
מתאימה רק לסוג אנשים מסוים בעולם׳
— לנו עצמנו. אם נהרהר קצת בדבר,
הרי זה מוזר ששרי פולין יהיו מחרפים
ומגדפים בעברית. אם עשו זאת, בודאי
היה מבטאם מוזר מאד, קצת מצחיק.
אבל אין לנו בעברית לשון אחידה.
שכונת התקוה איננה מדברת בלשון
הכרם, והכרם איננו מדבר בלשון השדרות.
ואין לשון הדיבור מונופולין של
ילדים. צריך, אחת ולתמיד, להוציא
מראשיהם של עמיקם וחבריו כי הדיבור
העברי הוא מונופולין של תינוקות
חמודים.
מה היתד, בעיתו של המתרגם? הוא
היה צריך להדגיש שכבות חברה שונות,
המתנגשות במצבים מפתיעים, ולא עו ל
לעשות זאת אלא באמצעי המקור :
הבדלי לשון.
ולשם כך נטל שתי לשונות׳ —
האחת העברית שהוא יודע, לשון אחת
מלשונות הספרים העברים, והשנית
עברית שנדמה לו כי שמע• ואין מר
עמיקם חש כי בחש פה בשבע לשונות
שונות, והתוצאה היא מגוכחת בפני
עצמה. כך אין מדבר גנב (אלא אם
כן עולה חדש הוא, ולמד עברית בקורסים)
ובך אין מדברת זונה, וכך אין
מדבר לבלר מן הפרובינציה ולא חרושתן
ולא שר ולא פרקליט ואף לא אשה
הבוגדת בבעלה.

העולם הזה״ ,מס׳ 667

עמי ישב בבית הקפה שבקרן הרחובות;
מסביב היו כמה זוגות משוחחים
ביניהם על ספל קפה׳ כוס מיץ
תפוזים, גביע גלידה.
עמי היה יושב בודד עם ספל הקפה,
המכוסה קצפת, שלו, בוחש את הסוכר
שבקרקעית הכוס, מקשיב באוזן
אחת לטרטורי המארש הצבאי שבקע
מתיבת הרדיו שבתחתית בית היקפה,
משקיף חוצה אל עבר הרחוב ההומה
מאדם, שמכוניות מהודרות החליקו עליו
חרישית. פיגום בנין שעמד בבנייתו,
הטיל צלו, שבא מעמודי פנסי רחוב
שבקרוב, משונה, מעוקם ושבור כמסגרות
וסולמות הטפסנים שעליו, לפניו.
עצי מחט של חזית הבנין היו
משמיעים מדי פעם, מפריעים את שאון
הרחוב, קולות הקשה מתכתיים — עדות
לאצטרובלים המתבקעים בין הענפים.
מכונת כתיבה ממשרד שבאחת הקומות
מעל לבית הקפה הודיעה בתקתוק
עצבני על פקיד המאחר שבת.
יללות חתול וזעקות חתולה, מאחת
החצרות, בישרו את התחלת הליל.
אורות ניאון שבמעלה הרחוב ודו
מהבהבים ומבריקים בזרם חשמלי שבהם

קפה־בר־מסעדה. קפה־בר־מסעדה.
אוטובוסים עם מנועי דיזל, מכוניות
משא בעלות בלמי אוויר, שעברו בחריקה
באחד הרחובות הקרובים, שיוו
יחד עם הכלב, הצולע על רגלו הרביעית,
שנכנס לבית הקפה, רטוב שער
ושמוט אזנים, מנבח צרודות ומטלטל
זנבו׳ ,השלמה לתמונת הזרות שבערב.

כשחזר בו עמי מסקירת סביבתו
ראה נערה יושבת מולו.
מדור ההגדרות שבמחו קבע, מייד
— ללא מחשבה שנייה: נערת משולשים.
פנים
שלה היו משולשים: מצח
רחב, לחיים משוכות אל סנטר צר.
גוף שלה היה מורכב שני משולשים,
אחד על גבי השני: כתפים רחבות,
אתליטיות כמעט, שנסתיימו במותן
צרה ביותר ואחר ירכיים עבות כל
שהוא שנתחדדו לעבר הקרסוליים.
היתד, נתונה בחולצת ספורט מלבינה,
צחורה ביותר, שהבליטה גזרתה
ובחצאית חום־בהירה, רחבה.
מתחת לגבות נאות וריסים ארוכים
שוטט מבט עינים שכבותיהן חומות מכל
חום,

עמי פתח את מכשיר הקשר. עיניים
אפורות־ירוקות שלו החלו משדרות :
״הלו נערה. הלו נערה״.
עיניים חומות ענו, מוטרדות במעט :
״מה אתה רוצה? מה אתה רוצה?״
״להכיר אותך. להכיר אותך״.

עמי ישב בבית־הקפה לבדו, ופתאום הרגיש בה. הם
יצאו לטייל, והנה נוכח עמי כי בקשותיו מתמלאות.
הבריקו האפורות־ירוקות בחוצפה,
בלטיפה, בבקשה.
הקשר נפסק.
הנערה הסיטה את כסאה, קמה ממקומה,
הדיחה חצאיתה על מתניה, היטיבה
צורתה — חלפה באצבעותיה
בשער חום־כהה מקורזל שלה.
בחיוך, בעיניים מפזזות, בצל צלו
של סומק בלחיים, לקחה מקומה מול
עמי.
״שמי — כרצונך״.
עמי נתבלבל :
״מה שמך?״
״כרצונך״.
״אה״ ,צחק :״שושנה? עדה י
נירה? לאה? ראובנה?״.

״לא״ — נתחייכה רחבות .״פשוט
— כרצונך. זה שמי: כרצונך. אתה
יודע: כף—ריש—צדי—ואו—נון—כף״.
״אהה, הבנתי״ .עתה היה תמה
ביותר.
אחרי פתיחה זו היו שותקים כמה
דקות עד שברצונך פתחה ואמרה :
״בוא נצא. החום מעיק. נסובב בחוצות.
קריר יותר שם״.

היו. בחוץ. זרועו של עמי רייתת
כרוכה סביב מתנה הצרה של כרצונו,
שהיתר, מתנדנדת קצובות.
צעד אחד קדימה ונדנוד המותן.
צעד נוסף קדימה ונדנוד המותן.
באין דברים ירדו במורדו של רחוב,
לעבר ככר הקולנוע, שצבור הצופים,
שהיו עתידים להכנס להצגה ראשונה,
נצטופף בפניו.
המשיכו לעבר רחובות שקטים יותר,
ריקים מאדם׳ המביאים הד שעול
מאחד הבתים, קולו של ברז מטפטף
באחת החצרות, וחוזרים לדממתם.

,העולם הזה״ ,מסי 667

ואז אמר עמי :
״איזה ערב״ .נסתכל בירח מלא
שמעל, בכוכבים שנזרעו בשמים, בנערה
המוחזקת בהיקף זרועו.
״כאלו בקשתי נערת־חלום ...ובקשתי
נתמלאה״.
כרצונך גלגלה בבות חומות ברקען
הלבן, שאפה אויר לנחיריה, גחכה :
״אתה יודע, עמי, מדוע קראו לי
הורי כרצונך? כשנולדתי לא יכלו אבא
ואמא לבוא לכלל דעה אחת בענין
שמי. ישבו, דנו ביניהם, לבסוף נתפש־רו
— אם אין השם כרצון האם, אם
אין השם כרצון האב, יהא השם כרצונך
— כרצון כל איש ואיש. ואחר
—״ וכאן נתנמך קולה, נצטלל, לחש :
״נתגלה דבר פלא. כל שאיש בקש
בנוכחותי — נתמלא. כשמי — כן אני.
כרצונך״.
נאלמה. בבות חומות חזרו לנוח בין
ריסים מארבים, שניים לבנות נחשפו
עם ששאפה אוויר.
המשיכו בהליכתם, והמותן בנדנו־דה
הקצוב.

עמי לא הגיב. אך פתע פרץ ב״בא-
מת?״ לגלגני, משתחץ, מהול רחמים.
״כרצונך, את מותק של נערה, אבל
ששמך וודאי שאינו כרצונך, וכל שכן
אל תנסי לשבק עלי. כבר ברור לי
שאין רצון אדם המובע בנוכחותך מתמלא״.
כרצונך
לא ענתה דבר, רק שקצב
תנודות מותנה הוחש כעין מעשה פראות,
וירך חמה שלה דבקה יותר
לירכו של עמי.

בהמשכו של ערב נסבה שיחתם
על רצון אדם לפני מותו.
עמי הרחיב :
״אם הייתי יודע שאני עתיד למות,
רוצה הייתי להספיק פעם אחרונה לקרוא
או לשמוע את קללת איוב את יומו,
להשקיף על פני ירושלים של לילה ולשכב
עם נערה — ולמות הייתי רוצה —
בחצות הלילה.
בחצות הלילה בדיוק. ברגע שאינו
של אתמול ושאינו של מחר. עם צלצול
פעמונים מכנסיות שבעיר, המבשרים
את קצו של יום אחד ואת לידתו
של יום אחר״.
״כרצונך״ .אמרה הנערה.

לסיומו של ערב עלו לבית הכרם.

״אני רק ממלאת את רצונך, עמי״.
אחר היו ישובים באותה חורשה,
כמעט ואינם משיחים. פתאם פתחה
הנערה בקול צלול, נעים ורך אך קשה
ומריר כאחד :
״אחרי כן פתח איוב את פיהו, ויקלל
את יומו. ויען איוב ויאמר :
יאבד יום אוולד בו, והלילה אמר
הורה גבר. היום ההוא יהי חושך. אל
ידרשוהו אלוה ממעל ואל תופע עליו
נהרה. יגאלוהו חושך וצלמוות, תשכן
עליו עננה, ובעתוהו כמרירי יום. הלילה
ההוא יקחהו אופל, אל יחד בימי
שנה, במספר ירחים אל יבוא. הנ ד,לילה
ההוא יהי גלמוד, אל תבוא רננה
בו. יקבוהו אוררי יום, העתידים עורר
לויתן. יחשכו כוכבי נשפו, יקו לאור
ואין, ואל יראה בעפעפי שחר. כי לא
סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני...״
הפסיקה.
עמי, צמרמורת, רגש של אי־נוחיות
עברו בו :
קללתו של איוב וקודם לכן —
״אני רק ממלאת את רצונך, עמי ״.
והשיחה שהיתר. להם בראשיתו של
ערב׳ מלוי בקשותיו של אדם העתיד
למות.
נחרד, תפש בנערה. היתר, בין ידיו,
חמה וטובה.
לא. מקרה הוא.

מחוגים מרוחים זרחן שעל גבי לוחית
השעון התוו זוית ישרה, רבע
לפני שתים עשרה.
״את רואה, כרצונך. איזה יופי.
איזה הוד. הנה, מימין — העמודים
של תחנת השידור הצבאית, לשעבר,
בבית־ג׳לה. ממולנו — פרושה העיר.
רואה את החומה המתבלטת בלילה?
את המכוניות הנוסעות לאורך המלך
ג׳ורג׳ ,לתוך בקעה עלית, בואכה תלפיות?
את בנין הנציב המואר כלו י
את מגדלו הרם של בנין הצעירים הנוצרים
1כמה יפה העיר הזאת. כמה אני
אוהב אותה״.
מחוגי השעון היו זזים בעצלנות,
סוגרים את הזוית שביניהם.
כרצונך שלפה חפיסה :
״רוצה סוכריה?״
נטל אחת׳ עגלגלה, דביקה ביותר.
בלעה. הציץ בשעונו, השעה היתד,
חצות. פעמונים החלו מדנדנים ממרחבי
העיר ובנותיה. ינשוף חלף בענפי
העצים .
פתע הרגיש שלא בטוב. עשתונותיו
קהו, הבין את שארע זעק :
״כרצונך, מה עשית?״.
הנערה קמה, נערה חצאיתה, היטיבה
שערה, פנתה לגוסס :
״כרצונך״.
ו שכבו
צמודים זה לזאת כשהעיר
המוארת באלפי אורותיה למרגלותיהם,
צפורי לילה מצווחות מאי־שם, כוכבים
טסים במרום ונופלים. עמי הדק אותה
אליו, לוחש לאזנה :״נערה, את נהדרת.
את עצומה״ .והיא :

כמה דברים מעורר
מדור התשבץ
מספר רב של ־המכתבים למערכת
כוון אלי. אין ביכולתי לענות לכל
אחד מהכותבים לחוד׳ ואשתדל בזה לענות
על עקרי הדברים.
(א) תודתי ותודת ״העולם הזה״
נתונה בזה לכל המציעים הצעות לשיפור
המדור. בל הצעה נבחנה, במדת האפשר
קוימה או תתקיים.
(ב) אין ביכולתנו לקבל תשבצים
מקוריאנו. רצוננו היה, מתחילה, לעשות
זאת; אבל התברר כי חרף מאמציהם הנאים
של קוראינו (ויש מהם אשר שלחו
תשבצים לתפארת) גורם כ? תשבץ מן
החוץ עבודה כפולה לעוזרינו הטכניים,
ואחרי כל זאת צפוי הוא לסכנות רבות
של שגיאות בכל דרכו (צייר, מעתיק.
מגלף, סדר, מעמד, מגיה ראשון, שני
וכן הלאה עד למפיץ).
(ג) יתר על כן, מספר פותרי התשבצים
רב הוא מכפי שנתן לשער. עורר
מדור זה הימר עם חברי המערכת כי
יכול הוא להחדיר רעיון בצכור בתש־בציו
ביתר קלות מאשר הם במאמריהם.
ענוותי לא מרשה לי לספר לכם מי
זכה בהימור. נמצא כי מבחינה רעיונית
עומד התשבץ בעמדת מפתח מסוכנת,
ולא נוכל להפקירו. עתה נתון היא
בידים נאמנות, כה נאמנות עד כי משגיחים
עלי בשבע עינים (ביחוד אותו
עורך אחראי, האורב לכל צעד מצעדי).
(ל) יש הרוצים תשבצים קשים, ויש
הרוצים קלים. מכיון שלא נוכל לתת
יותר מאחד בכל גליון, נשתדל לגוון
את קשיו.
(ד ),נמצאו מתריעים על כי בקשנו
את פתרון התשבץ הענק על עמוד
״העולם הזה״ .נשתדל למנוע קלקול
הגליון להבא.
(ו) יש הרוצים כי נפרסם את כל
שמות הפותרים. זאת נעשה ברצון
אחרי שיתירו לנו השלטונות להגדיל
את הגליון. בתוך 20 עמודינו יהיה זה
בזבוז מקום. האין זאת?

ה ,= 1מ ה

בערב

״ציון״ ירושלים

מוצ״ש 5.8״ארבעת העיקשים״

תל־אביב

יום אי 6.8״ארבעת העיקשים״

תל־אביב
יום ב׳ 7.8״חלוב ליל קיץ״ ,ת״א
יום ג׳ 8.8״חלום ליל קיץ״ ,יגור
תל-אביב
״האב״
יום ד׳ 9.8
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8.30

האופרה

הצגות בכורה
בית הבימה המאוורר
תל אביב
יום שלישי ,8.8בשעה 9
יום שלישי ,15.8בשעה 9

״אדיסון״

ירושלים

יום רביעי ,9.8בשעה 9

בית הפועלים

בפר סבא

יום רביעי , 16.8בשעה 9

הי תו מ ה
אופרה־באלט

מאת ו. רביקוב
המנצח: ז .פרידלנדר
כרטיסים :
תל־אביב — ביילין, אלנבי ,67 טל׳ ^501
ירושלים — משרד כהנא.
כפר סבא — משרד הקולנוע.

תיאטרון

לי ־ ל ה ־ לו

הצגות מיוחדות

בהשתתפות הזמר הפזמונאי הידוע,
כוכב הרדיו והטלביזיה האורח

ליאו

תיאטרון פועלי ישראל

יום ה׳ 3.8אינקובטור על הסלע

הצגה חגיגית לפתיחת בית הפועלים אמפיתיאטרון כפר־אתא
יום ו׳ 4.8״נש!ף אהל״
״אורה״
ח־פה
מוצ״ש 5.8״ה מכשפה״ תל אביב
* י• בקר הצגת־בכורה
העולם אינו יבול לחכות
מאת מורים דקר
עברית: מנשה לוין
הבמאי: פ .לובה
הצייר: ד״ר פ. לוי

התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8.30

המטאטא
כעלי המיניסטר חיפה יום ה׳ 3.8
תל־אביב
מוצאי־שבת 5.8
תל־אביב
יום ג׳ 8.8
ראשון־לציין
יום ד׳ 9.8
התחלת ההצגות הרגילות ב־ 8.30 בערב

סולד

בתכניתו החדשה
בלוית תזמורת ג׳ז מוגדלת
יום ה׳ 3.8״בית הפועלים״ ,כפר־סבא
בשעה 9
מוצ״ש 5.8״אהל שם״ ב־ ,9תל־אביב
יום ג׳ 8.8״אהל שם״ ,ב־ ,9תל־אביב
קרית מוצקין
יום ד׳ 9.8 חולון יום ה׳ 10.8
כרטיסים להשיג: משרד תיאטרוני מ.
ולין׳ רחוב בן יהודה 1ובערב ההצגה
בקופה.

תיאטרון

יום ה 3.8ארבעת העיקשים״
באולם

הי שר אלי ת

? א מ די

יום ה׳ 3.8״הילולת רפאים״,
יום ה׳ 3.8״רביזור״ בית־העם
קרית־חיים

מוצ״ש 5.8״רביזור״
מוצ״ש 5.8״הילולת רפאים״ חיפה אמפיתיאטרון

יום א׳ 6.8״רביזור״
יום א׳ 6.8״הילולת רפאים״ חיפה אמפיתיאטרון
יום ב׳ 7.8״הילולת רפאים״ ת״א
יום ב׳ 7.8״רביזור״ אולם ״חוף״
חדיר.
יום ג׳ 8.8״הילולת רפאים״ ת״א

יום ד 9.8״רביזור״ רחובות יום ד׳ 9.8״רביזור״ מגרבי, ת״-א
יום ד 9.8״הילולת רפאים״
נתניה
״אסתר״
התחלת ההצגות הרגילות בשעה 8.30

13ד ג 1ע
תל־אכים
אופיר — כל מספר עלול לזכות (.)2
אוריון — לקראת הסרט ״על כנפי
הדחף״ בהשתתפות המפרי
ביגרט, אלינור פרקח, רימונד מייסי אסתר טייסת קרב ׳( 2׳
מגדלור — הפרש השחור.

חיפה
או ר ה — בת הרכילות
ארמון — קופקבנה

כתובת המערכת וההנהלה: תל־אביב, רחוב לילינבלום ,12
טל׳ ,4414ת.ד / 136 .האחראי: מידו שיף /העורך: אורי
אבנרי /המו״לים: אברהם • גורדו! ושלום כהן /דפוס
מ. שהם, תל״אביב׳ רחוב פין ,6טל׳ / 2239 גלופות: צינקו־נרפיה
״ארץ־ישראלית״ בע״מ /ההפצה: דוד טופל ובניו.

מוסיקה ודגלדים
מבודד מן העולם, באחוזתו השקטה
שליד הלסינקי, מתגורר לו סיבליוס,
הקומפוזיטור בן ה־ ,85 כששמו מתנוסס
כיום לתפארת ברשימת גדולי המאה.
מולדתו — פינלנד — מעריצה אותו
כשם שעוד לא העריץ
עם את הקומפוזיטור
הלאומי
שלו (מלבד אולי
ורדי האיטלקי) ואיי
הוא מעניק לעולם
אף יצירה מוסיקאלית
אחת מזה למעלה
מעשר שניב.

ועל כך הדגיש הקומפוזיטור :״כמו
שאני אומר, אף סנט אחד לא קיבלתי״.
עקב הפרסום הסנסציוני של המבקר
האמריקאי נתעוררה דעת הקהל (כלומר
של הנוגעים בדבר) שישנה במשך מחצית
מאה שנים. באו והסבירו, כי

כל אשר רצה עד
סיבליום מידידיו
ומעריציו שבאמריקה
הוא —
שישלחו לו סיגרים
טובים (והם שולחים
לו קופסאות והנה בתמידות).
אירע דבר סנסציוני:
לפני שבועות
מספר גילה אולין
דאונס, מבקרו המוסיקאלי
הדגול של
ה״ניויורק טיימס״,
כי אמריקה (ארץ
הדימוקרסיה והאפשרויות
הבלתי־מוג־בלות)
לא שילמד,
לסיבליוס אף סנט
אחד בעבור ביצוע
הקומפוזיטור סיבדיוס
יצירותיו במשך 50
שלחו לו טיגריס.
השנים האחרונות,
וזה משום שהקומסנט
אחד?״ חזר על דבריו העתונאי,
פוזיטור, שיצירי״ ,תיו אינן יורדות
יצירותיו של סיבליום יצאו לאור ע״י
מהרפרטואר של כל תזמרות העולם,
הוצאה שמרכזה היה בגרמניה וכיום
לא ידע כיצד להבטיח את זכויותיו, וכלל
אין לה יורשים, ועוד נימוקים כאלה
לא דאג לכך. תחילה לא שם גם לב
הבאים לנמק באופן חוקי משום מה
לדבר ,״מה חסר לי?״ היה אומר, וממאפשר
לנגן את יצירותיו של סיבליים
שיך להתיר את הנגינה .״העיקר זה
מבלי לשלם לו פרוטה.
המוסיקה.״
ואולם לפני שלש שנים, עקב עצותיהם
של ידידיו, פנה סיבליוס במכתב
לאגודת הקומפוזיטורים והאמנים באמריקה,
המייצגת את שאלת הזכויות, ובי
בקשה שישלמו לו בעבור זכות הביצוע
מאז . 1945 על יתר 45 שנים הוא,
סיבליוס, מוותר״ .מתוך אדיבות וענות
נות האופייניים לאדם גדול מסביר
הקומפוזיטור כי עתה, מאחר שמלאי
לו כבר ,85 עליו לחשוב על יורשיו,
והיד, רוצה להשאיר להם רכוש .״כידוע—
כתב הקומפוזיטור — ״משלמים
בכל העולם למחבר בעד ביצוע יצירותיו.״
.אהיה אסיר תודה לכם מאד
מאד אם תעבירו אלי את המגיע לי״.
ובמשך שלש שנים לא מצאו האמריקאים
לנכון להשיב למכתבו של סי־בליוס,
אחד מגדולי הרוח של המאה.
זאת ועוד: הסכומים המגיעים לקומפוזי־טור
(ואשר לא שולמו לו) מגיעים,
כפי שחישב זאת דאונס, לסכום עצום.
האמריקאים הדימוקרטיים (המנג׳רים והמנהלים)
שידעו להתעשר על חשבונו
של הפיני הגדול ו״מכרו״ את פרי
רוחו להמוני העם במשך עשרות בשנים
— שוחרי התרבות הללו לא
השיבו כלל למכתבו של סיבליוס.
כדרך עבודתו הרצינית במשך עשרות
בשנים, לא הסתפק אולץ דאונס
בשמועות. הוא ביקש מסופר העתון
בפינלנד לבקר אצל הקומפוזיטור. ואמנם
הלך אותו סופר לביתו של סיבליוס,
רשם את דבריו באופן סטנוגרפי והעבירם
לניו יורק .״לא ידעתי כלל את
המסתורין של הסידורים הפיננסיים
הללו״ — אמר לו סיבליוס — ״ומדוע
זה לא אמר לי איש אף פעם אחת
כיצד לסדר את זה? הם עשו ממני
הון, ולי לא נתנו אף סנט אחד״ .״אף

יוהנסבורג מול תל־ אביב
בי משהו אינו בסדר בארצנו ביחס
לאמן המקומי, בזה כבר אין להטיל
ספק. ממקום זה כתבנו על הקומפוזיטור
סטוצ׳בסקי, שיצירתו החדשה עומדת
להשמע בנגינת בכורה בשווייץ
(־עולם הזה״ ,)661 ואשר אף אחת
מיצירותיו לא הושמעה בפסטיבל למוסיקה
יהודית (על אף העובדה, כי לפנינו
אחד מחלוציה הראשונים של המוסיקה
היהודית).
אברהםדאוס, הקומפוזיטור,
כותב לנו רבים מבין הקומפוזיטורים
הישראליים התיאשו מגישתם
של המוסדות המוסיקליים כאן ומוסרים
את יצירותיהם לחו״ל. ד,״אגדה״
שלי, למשל, נכתבה לפני 14 שנה,
ומאז בוצעה בהזדמנויות שונות, מהן
חמש פעמים ברדיו׳ אולם לנגינת הבכורה
שלה בארץ זכתה רק לפני חד־שיים
(באחד הקונצרטים של תזמורת
״קול ישראל״) זמן מה אחר נגינה
פומבית ע״י התזמורת הסימפונית ביוהנסבורג.
יצירה אחרת שלי ,״דיב־רטימנטו״
לכלי נשיפה מסרתי ישר
לשטוקהולם גם מבלי לנסות לבצעה
בארץ, וזה על סמך הנסיון שכבר יש

״...מזלזלים כאן בערכנו, בעוד שבארצות
אחרות מעריכים אותנו הרבה
יותר ...אותו הדין במבצעים מקומיים.
כל מבצע מקומי נחשב על ידי המוסדות
המוסיקליים כאן לנחות דרגא לעומת
אלה הבאים אלינו מחו״ל. והרי
ידוע כי כמה מבין אמנינו (פרטוש,
זינגר, טאובה) הצליחו מאד בארצות
שונות אחרות.״

קולנוע
בשעה טובה
בשעה טובה, אם לא מוצלחת (האולם
היה ריק למחצה) נפתח בשבוע
שעבר ״מועדון הסרט הטוב״ בקולנוע
״אסתר״ בתל־אביב.
מועדוני סרט אינם מוסדות חדשים
בעולם. המועדון הראשון נוסד בפאריס
בשנת 1927 כדי להערים על הצנזורה
שלא הרשתה את הצגת ״אנית־המלחמה
פוטיומקין״ ,הסרט הסוביסי
הידוע של אייזנשטין. כמוסד סגור
לא היתד, לצנזורה שליטה על פעולות
המועדון והסרט הוצג לחברים באין
מפריע.
בישראל התהפכו היוצרות: הצנזורה
עצמה הקדימה תרופה למכה ויסדה עתה
מועדון כזה (אחרי שמועדון דומה,
שנוסד לפני כמה שנים ע״י האנגלי־הנוצרי־הציוני
הרברט הוורד מת מוות
טבעי) .בראש היוזמים של המועדון
1החדש בולטים שני צנזורים מדופלמים:
ה״ה קלינוב וקיסילוב.
חבל שמארגני ההצגה הראשונה
שכחו לדאוג למיקרופון, ושני הנואמים
נאלצו להשתמש בכפות ידיהם כמגבירי
קול כדי שקולם יגיע לקהל.
יש לברך על יסוד מועדון כזה —
בתנאי שימלא באמת את תפקידו —
היינו, לתת לקהל מצומצם של אניני
טעם את ההזדמנות לראות סרטים שאינם
מתאימים לטעם ההמונים ומשום
כך אינם מוצגים בהצגות רגילות. ואמנם׳
הסרט הראשון שהוצג במועדון
היה סרט־מופת גדול :״יום הזעם״׳(ראה
למטה).

הדת והכולנוע
בישיבת עירית ירושלים השבוע הכריז
ראש העיר דניאל אוסטר בנשימה
אחת מלחמה בנטורי קרתא ובהצגות
קולנוע פרטיות בשבתות ובימים טובים.

״׳ 1הזעם״
״יום הזעם״ ,סרטו האחרון של קארל
דרייאר, הבמאי הדאני הגדול, הוא יצירה
קולנועית גדולה ; סרט מופת מובהק,
אסתיטי, עמוק, פשוט, אנושי עד
כדי נאיביות, בעל טכניקה בטוחה. זאת
הסיבה שרק אחוז אפסי כמעט מבין
מבקרי־הקולנוע בארץ (ובעולם) יזכה
לראותו.
״יוםהזעם ״ מחזיר אותנו לדא־ניה
של המאה השבע־עשרה, עת ציד-
מכשפות ושריפתן היו מעשים בכל יום.
אבשלום הוא כהן פרוטסטאנטי זקן
שנשא לאשר, את אנה, אשד, צעירה ממנו
בשנים רבות. אבשלום הציל מן הכבשן
את חמותו, שנאשמה לפני שנים

בכישוף. עתה הוא חי באושר בחברת
אמו הזקנה ואשתו הצעירה.
אולם אשרו אינו מאריך ימים. המכשפה
של הכפר, רדופת ד,המון, מתח־באר,
בבית הכוהן. לפני שההמון משיג
אותה, היא מספרת לאנה שאמה היתר,
מכשפה שהכוהן הזקן הציל אותה מן
הכבשן, כדי לזכות בה, באנה.
בית הדין הדתי, לאחר שהשיג, הודות
לעינויים קשים ,״וידוי״ מאת המכשפה,
דן אותה למוות. לפני מותה היא
מקללת את כל הנוכחים ועולה באש
המוקד בעוד מקהלת
ילדים מזמרת
את התפילה ״יום
הזעם״.

משהו המתימר להיות סרט עובדתי
המבוסם על תסריט ״רציני״ ,סרט שיש
בו אפילו רגעים של משחק וליווי קולני.
בקיצור, דהו סרט שיש לדרוש ממני
קצת יותר מן הרמה הירודה הרגילה
של יומן כרמל.
אולם מה שמתגלה על הבד הוא
צירוף לא מוצלח של תמונות אקראי,
מהן אחדות טובות (ל א מעשה ידי׳
של כרמל, קטעי משחק מגוחכים,
תמונות של התפוצצויות מלוות נקיש
ו ת ־ גונג והרצאה מפיו של קריין
מיושן. משרד הבטחון ייאלץ לאחוז
באמצעים חריפים מסרטי־תעמולה כאלה
כדי להעביר בהצלחה את גיוס המילואים.

בינתים
חוזר הביתה
מארטין, בנו
של הכוהן מנשו־אים
קודמים. הוא
מתאהב באנה, אמו
החורגת. אנה רצתה
בבואו של מארטין
והוא בא אליה. אנה
רוצה במותו של
בעלה והוא מת.
היא מתחילה להאמין
בכוח הכישוף
שלה, וכאשר מאהבה
נוטש אותה לפני
מיטתו של אביו,
היא מודה שהיא
אמנם מכשפה.
סיפור המעשה הזה,
היפה כשלעצמו,
הופך, הודות
למשחק האיטי, התיאטרוני,
הודות לצילומים
הנפלאים
בשחור לבן, לתאוליזבט
מוכין(יום הזעם)
רה היודעת להבליט
מכשפה יפה
את רגשותיהם
של השחקנים, והודות לבימוי הבטוח
״אדם וצלו״
והאוביקטיבי של דרייאר, לסרט בעל
בשנת 1935 ביים ג׳ון פורד קומדיה
רמה אסתיטית גבוהה לאין ערוך מזו
עם אדווארד ג׳ .רובינסון וג׳ון ארתור
שהורגלנו אליה.
אורכן הגדול של התמונות והק בשם ״כלהעירמדברת ״ .מעשה
צב האיטי מאד של העריכה עוזרים בגאנגסטר, אויב העם מספר אחד שהוא
לעשות את הסרט למאד לא־עממי, אך יכול להשתמש באותו בן־דמות לתועלתו
שלו ומנצל עובדה זו. בסופו של
כאן גם נעוצה מקוריותו.
דבר מתאזר הפקיד עוז והורג את אויב
העם.
״בהתנדב עם״
התפקיד הכפול הזה הלם שחקן וירנ׳

״כרמל״
זהו
שמו של יומן
טואוז כרובינסון, כשם שהיה הולם כל
והוא הוכן מטעם משרד הבטחון לפי
שחקן וירטואוז, למשל: לואי דובה.
תסריט מאת עמנואל הרוסי.
כן, מדוע לא לואי ז׳ובה? שאל
יומן ״כרמל״ כבר אינו יכול להפ לואי ז׳ובה את עצמו כאשר הציעו לי
תיע איש בחוסר טעם, אולם הפעם מוגש לשחק בסרט צרפתי המבוסם על זה של

אודרי טוטר, קל רק גייגל, אלקסים סמיט
קלפן מוסרי

פורד.
ב״אדם ו צ לו״ יש למצוא את העלילה
של ״כל העירמדברת ״ ,
אך לא את הבימוי הנקי של פורד. כנגד
זה, בעוד שרובינסון שיחק בתפקיד
כפולז׳ובה מרבה תפקידים: הגאנג־ו
צלו ״ מופיע במסטר
ב״א דם
קומות שונים באיפורים שונים. זוהי
הזדמנות מצוינת לדובר, להפגין את
כחו המשחקי, והוא עושה זאת בהצלחה
רבה, על חשבון שחקני המשנה. אולם
הסרט אינו יותר משעשוע קל וקל ערך.

״כל מספד עלול לזכות״
קלאריק גייבל הוא אדם נחמד. נשים
רבות מתאהבות בו, גברים רבים מעריצים
אותו. יש לו לב של זהב. יש לו
לב חולה. הוא אוהב את אשתו. הוא
מוכן לעשות הכל למען בנו. הוא יודע
שגיסו גונב ממנו כסף בשיטתיות ומעלים
עין מזה. הוא עשוי לבלי חת.
הוא בעל קאזינו של משחקי־גורל. לאחר
שתי התקפות לב ומספר גדול של
הרפתקאות אחרות, הוא מוותר על המוסד
ויוצא לפנסיה.
איש אינו רוצה לקבוע שקלפן מקצועי
חייב להיות פרצוף לא נעים, אולם
בהשוואה לכל הסובבים אותו, גייבל
הוא מלאך משמים. יש מדה גדושה
של אי־מוסריות בולטת בסרט הזה, ודווקא
משום שהוא מנסה להראות לנו׳
את הגיבור הראשי כאדם העוסק במקצוע
מוסרי בהחלט.
זה זמן רב שלא התקבץ בסרט אחד
מספר כה רב של אנשים שבורים, אומללים
ומכוערים. ואם כי שחקנים כמו
וונדל קוריי, אודרי טוטר, פראנק מורגאן,
לואיס סטון ומרג׳רי רמבו מופיעים
בו, אין הוא אלא למטה מבינוני, משום
שבסיסו׳ רעוע: עלילה טפשית ותסריט
גרוע ומשום שכל הדגש על גייבל עצמו,
העושה מאמצים נואשים אך נואלים
להציל את הסרט.

סרטי השבוע

״סליחה, טעותבמספר ״
(אה,״ב) — אשד, נכה (ברבארה סטאג־וויק)
שומעת במקרה שיחה בטלפון בין
שני אנשים. האחד מוסר לחברו הוראות
לרצוח אשה נכה באותו לילה. לאט לאט
מתחוור לה שהנרצחת היא — עצמה.
״להבוהם״ (איטליה) — העלילה
הידועה של האופירה על מגש
חדש. נושא נצחי זה הוסרט לפני
שנים רבות והוצג בשעתו בשפה הגרמנית•
חב׳ ״קולומביה״ הסריטה כעת
את הסרט בשפה האנגלית. גם הפעם
מזמרים את המוסיקה של
פוצ׳יני יאן קיפורה ומרתה אגרט.
״ אישםבאירופה ״ (הונגריה)
—ילדי אירופה הדוויה׳ יתומי מלחמה,
תועים בדרכים עד אשר הממשלה אוספת
אותם ומשכנת אותם על חשבונה.
מעין מהדורה הונגרית של ״ הדרך
לחיים״.

לואי דובה (אדם וצלו)
גאנגסטר מוצלח

ת שבץ מס 29 .

ש מו אלאר לי ך, רחוב ברז־יצ׳בסקי ,23ת״א

י הטור השביעי

לנתן אלתרמן

יולוק שמואל, שייך מונים, רחוב ח׳ ,מם׳ 11א׳ —
הצד השני של המטבע לאורי אבנרי.
צפרוני, רחוב נחמני , 1ת״א -הצד השני של המטבע לא. אבנרי.

חכילות־שי שד תמרוקים זכו :

גיל רחל, רחוב פנורמה , 18 חיפה
דיין רפאל, רחוב הרב קוק ,35 תל־אב־ב
סגל יצחק, רחוב ברנשטין ,12ת״א.
גיידיק צפורה, רחוב גרץ ,8תל־אביב.
נוגה אחיה, רחוב בן־יהודה ,208 תל־אביב.
גוטמן רבקה, רחוב מנדל ,31 תל־אביב.
זלצר צפורה, רחוב ארלוזורוב ,61 רמת־גן.

תשבץ מם׳ 27

)1רות פיגגר,
2׳׳ זלמן
)3צבי

מאוזן )2 :מעצמה הנתונה במצב
מלחמה ; )8חבורת צירים; )10 הפיי
שמצא ראובן בשדה; )13 כפן; )14
עני; )15 דר בקרבת מקום; )16 חי
במים; )17 אבן גיר קשה; )18 סתום
פה; )20 ארנונה; )21 סוג; )23 מלין
על אם הדרך; )25 לא כהה; )27 נכסי
האשד, שהבעל נהנה רק מפירותיהם;
)29 לא תושב; )30 מקום חניה; )32
דברים שאפשר לותר עליהם; )34 אבן
חן ירקרקה כמי הים; )35 צמח נטוע;
)36 חפש משעבוד; )37 מסמר; )39
מלך מגבורי שכספיר ; )40 יין נסך
(ר״ת); )41 פקוחה; )42 שבועה ; )43
לא עדין ; )44 בלי פגם ; )45 הוצאה
של ספר בדפוס.

מאונך )1 :שביל צר; )2תנור
קיר ; )3מעתיק משפה לשפה; )4אבר
בגוף; )5ארץ העומדת במרכז החדשות;
)6בת־קול; )7מין עוף ; )8אדון;
)9אמצע; ) 11 מיסודות העולם; )12
מאכל שאכלו אבותינו במדבר; )18 מלך
מגבורי ד,ומרום ; )19 אבי החתן או
הכלה ; )21 כלי מכוסה לטגן בו ;
)22 מהשכונות הראשונות של תל־אביב;
)24 כלי מתכת להגשת מים ;
)25 תבואה; )26 מעלה; )28 מלת תנאי;
)29 מקום לדריכת הענבים ; )31 נרו
יאיר (ר״ת) )33 :אספה; )34 שנים עשר;
)38 מוחלט וברור; )41 דמות; )43 גוף.

פתרון תשבץ מס 28 .
מאוזן )2 :ברט; )6קרח; )8מלמלה!
)10 מגד; )12 עץ; )13 פן; )14
חם; )15 מק; )16 חולון; )18 רעיון;
)19 הוכחה ; )21 פטיש; )24 יון; )25
בהרת ; )28 שטף; )29 אז ; )31 נד ;
)32 קרם; )34 כר; )35 שר המשפטים;
)36 שת; )37 רוח; )39 יב; )40 לח;
)41 שית; )42 נחשת; )44 חרט)46 :
הפרש; )48 פלילי ; )50 להטוט ; )51
צפירה; )53 זה ; )54 דם ; )56 הר;
)57 גל; )58 ברז; )60 הרמון; )62 הבה;
)64 דין.

פרסי

מאונך )1 :בר ; <2בלן; 3׳
רם; )4טל״ח ; )5פג; )6קצח; )7חקלאי;
)8מפנה; )9המרה; )10 מגיפה;
בכור שטרית;
)11 דמן; ) 17
)20 חן ; )21 פטרון ; )22 טף ;
)23 שארית; )25 בדיחה; )26 רק ;
)27 תרשיש ; )28 שכר; )30 זהב ; )31
נטל )33 :סתת; )38ח; )41 שר; )43
שרטרז; )44 חל; )45 טל; )47 פלישה;
)48 פטדה ; )49 יצרן; )50 להב ; )52
הגה; )55 מרד; )56 הון; )59 רז; )61
מי; )63 בז.

לפותרי

ת שב?׳

תשבץ ענק (מסי : )26

)1יחיאל הרץ, משמרות פרדס חנה, ת.ד 4 .האנציקלופדיה העברית,
כרך א׳.

)2ייטראד האן. רח׳ אלקושי ,4ת״א. הטור השביעי

לנתן אלתרסן.

ק ,153079/ד. צ ,619 .צ. ה .ל— .

בשדות פליטת 1948 לא. אבנרי.

מרביץ, משמרות פרדס־חנה —
עלילות פלמח תש״א-תש״ז לפלמחאי.
קיבוי, רמת גן, ת .ד - 134 .הרחק ממוסקבה לו. אז׳יב.

״לצפון, בבקש׳ה

הע 1לס הדה צזחגן
שכור הלך ברחוב ונתקל בעמוד
חשמל. ביקש השיכור סליחה, והמשיך
בדרכו, עד שנתקל בעמוד שני. ביקש
סליחה, והמשיך ללכת, עד שנתקל בעמוד
חשמל שלישי.
״מה זה?״ אמר השיכור ,״הפגנה
של עמודי חשמל י׳׳.
מתתיהו אשכנזי. ת״א
המורה :״הסבר לי מנין בא הטל?״
התלמיד :״הארץ מסתובבת כל כך
חזק, שהיא מזילה״.
נח שטרן, רמלה
נער שהתחיל אותו יום לעבוד כשליח
במשרד נשלח למשרד ממשלתי.
שם הכריחוהו לחכות זמן רב. פקעה
סבלנותו, והוא אמר לפקידים :״שמעו,
חברה, אם כך אתם מתיחסים ללקו
חות
שלכם, עתיד העסק שלכם לפשוט
את הרגל״.
נתן סלוצקי, ת״א
קבצן: אולי יש לך שילינג בשביל
ספל קפה?
סטודנט: לא, אבל אין דבר, אסתדר
גם בלי זה.
משה קשטן, ת״א
ממקור מוסמך נודע לנו כי שר
הקיצוב יחלק בין חברי הכנסת תלושים
המזכים אותם בשני גידופים וקללה
אחת לכל ישיבה.
משה שרם, ת״א
בפרס של לירה אחת זוכה בעל הבדיחה
הנדפסת ראשונה במדור. בדיחות
יש לשלוח לת. ד , 136 .ת״א.