גליון 668 מתאריך 10 באוגוסט 1950

מ ור טוב !

.מיי

השבועון המצויר
ל אינפור מ צי ה

מס / 6 6 * .שנה / 13כ״ז אב תש״י 10.8.1950 /

חכתביס
גיוס הבנות
איני רוצה להיכנס לויכוח אם אמנם
גיוס הבנות מיותר (״העולם הזה״
,)662 אולם ברצוני להורות עד אן הגיעו
הדברים בחורה בת ,19
יפהפיה (בלי גוזמה) ,חייבת היתד, להתגייס
לצבא. חובה לחוד ורצון לחוד,
ואצלה הרצון לא להתגייס עלה על
החוק המחייב כן. מצאה לה ידיד משפחה,
חייל משוחרר ור־וק (כל זה
נעשה בהסכמת הוריה) .התנתה אתו
תנאי כי נשאת היא לו רק למך אית
עין, כדי שלא תתגייס לצבא. סידרו
סידורי בטחון שאף צד אחד לא יפר
את ההחלטה לרעת הצד השני. בשבוע
שעבר סודרה החופה לפי הדרישה הדתית,
ואף כוס שבר החתן ברגלו. לאחר
טכס משעמם זה פנתה הכלה עורף

כי אם בדבר שהשאיר עלי רושם עצום.
עמי אליצור, חיפה
אני שייך לעדה התימנית, ואין אצלי
שבת בלי נרות ובלי ״העולם הזה״.
החלטתי לכתוב כדי לאמר לכם שהתר
גשתי
כאשר קראתי בעתון האחרון
( )666 את בקשתה הנהדרת של רישת
בורשטיין להטיס במקומה נער תימני
לאילת. .

שדמה נסים

לוא ידעתם עד כמה נגע הדבר אל
לבנו. הלא אומרים שד,צבריות חוצפ־ניות
הן, רעות ובלי רגש, והנה הוכיחה
רישר, בורשטיין את ההיפך.
התוכלו להדפיס את תמונתה?
לבעלה ולצבא וחזרה לגור בבית הוריה,
עד אשר תמצא לה בעל ממש.
משה א ,.ת״א
אל תתרעם על כי השמטנו את שמה
של הגברת.
אף כי נעיר לפני זמן קצר סיור
עתונאים במחנה שלנו, נשאר צלו של
אורי אבנרי מרחף בשמי המחנה, וקצינה
אחת אף חוששת שדברינו ישמשו
לו חומר נוסף ...חיילות הזוכות בפס
אחד ומעלה, למשל סמלת, מרגישות
את עצמן ״חזק על כסא״ ,קשה להגיע
אליהן, והן מרשות לעצמן לפצות את
פיהן בלי תחומים (כאן משמש ביטוי
זה למושג צבאי מקובל ביותר חבל
שדברי המאמר שלכם לא השפיעו עדין
על רמת החיים במחנה.
יונתה קוזלוב, צ.ה.ל.
המאמר לא התכוון לרמת החיים
במחנה. השאלה היתה עקרונית, ולכן
לא טיפלנו בפרטים.

,,,רן״ והתור

ידאב, דן,

אדי

קבוצת סגנים ׳;,צתה.ל.
באחד הגליונות הקרובים נתאר א,ז
טיסת הנער התימני לאילת. לבקשת
הקוראים הזמנו גם את רישה להשתתף
בטיול.
לא תארתי לי מעולם כי עד כדי כך
דברים יבואו. כדאי תמיד להיות טוב
כי אחר הכל זה משתלם.
אגב, החיילת אשר זכתה בפרס רא שון
חמודה מאד. מזלה שלה, עוד
הספיקה לנצל הזדמנות ובלי נקודות
הכל קבלה, אני מקווה כי עוד נספיק
לטוס לאילת בזמן הקרוב ביותר, כי
מי יודע ימים יבואו אולי גם על טיסות
יטילו שלטונות הקיצוב נקודות.
דישה בורשטין, חיפה

עד השער
בקשר עם הפולמוס איזו תמונה
להדפיס בשער — עשו כמו השבועונים
הטובים באמריקה. תמונה של בחור

קראתי את מאמרכם ״מדוע אתה
עומד בתור״ (״העולם הזה״ )665 ואני
פרו־״דן״ .על סמך מה אתם קובעים
שהמחירים מופרזים? ב־ 1935 עלתה
הנסיעה בקו בודד בעיר 5פרוטות,
ופקידים רבים השתכרו 6—8לירות
לחודש. כיום עולה הנסיעה 12—14
פרוטה בקו בודד, ואותם הפקידים מקבלים
60—80 לירות לחודש. מה דעתכם
על מספרים אלה?
דויד רובין, ת״א
אין כל בסיס לבדיקת דמי־נסיעה
אם הם הוגנים אלא בלורת ציבורית
של חשבונות הקואופרטיב, כדרישתנו
באותו מאמר.

״מבצע חלום״
בהתענינות עקבתי אחרי ״מיבצע
חלום״ ,כי הדבר פותח אפשרות רבה
להבנת אופיין של ר,צבריות שלנו (אני
כשלעצמי מבסוט מהן) .מענין שבת
תל־אביב רוצה שמלות, בגדים, עושר
וחיי מותרות, בת חיפה העבירה את
זכותה — טיסה לאילת — לנער מעולי
תימן. איזה הבדל בין צברית תל־אביב
ובין זו של חיפה. אני מכיר את
החיפאית במקרה, ולא אגזים אם אומר
שהיא אחת הבנות היפות ביותר בחיפה,
ובכל זאת לא בחרה בשמלות ובהידור

מענינת רק את הבנות, בו בזמן שדמויות
הבנות מושכות את הבחורים
וגורמות שהבנות תחשובנה: א) במה
זו יפה ממני? ,ב) האם בגד־הים הזה
יהלום גם אותי?

״;וער מחפש את המחר״
נדהמתי למקרא מאמרכם ״הנוער
מחפש את המחר״ (״העולם הזה״ 4666
האם אבות ואמות לפני 25 שנה חשבו
כל כך הרבה על חוסר דיור ועל הק
שיים
שייתקלו בהם בגידול ילדים?
רמת החיים הגבוהה בארצנו החדירה
למוחות הצעירים את הרעיון שמוכרחים
לשאת בחורה עשירה, בעלת דירה
של שני חדרים לפחות, ואפשרות להיות
נהג בקואופרטיב. עצתי לצעיר שצי־

למתם שימצא לו נערה היודעת להסתדר
בזמני צנע כפי שהסתדרו אלפי
נערות אחרות שזה עתה יצאו מהחופה.
•בדמה עופר, ת״א
נניח שנן. אבל האם אסור לאדם
לשאוף לרווחה?

הוא היה חניך במפעל, והיא בתו
של המנהל. המפעל היד ,״אהל״ .החניך
היה שייקר ; ,המנהל היה הלוי ; והיא
היתה אוהלה ; ושייקה ואוהלה הלכי
שלובי זרועות.
אלא שאז פרצה מלחמת העצמאית,
ושייקה התגייס, ונכנס לצ׳יזבטרון.
איד,לה התגעגעה אליו, והלכה גם היא
לצ׳יזבטרון. ויהיה יום אחד, והם במכונית
באחת מדרכי הנגב, עלה הצ׳יז־בטרון
על מוקש. אוהלה נפצעה קשה
ברגלה ושייקה נפגע קשה בלבו, כי
היה חשש שיצטרכו לקטוע לאוהלה
שלו רגל.
דבר זה נמנע, לשמחת כולנו, ואו־הלה
נראתה מהלכת בתל אביב כשהיא
נשענת על שייקר, ועל קב, וכולנו אמרנו
:״זה יהיה בסדר. אין רופא אמן
כאהבה״.
ואז נשלחה אוהלה לחוץ לארץ לצר־כי
ריפוא, ושייקה לא אחר להצטרף
אליה. חלומם של הנאהבים על נסיעה
לחוץ לארץ התקיים. אין דבר: אם
התכוון הגורל ללעוג להם, לעג( הם
לו. לאה דגנית ומשה ד,לוי, הוריה של
אוהלה, באו לפאריז, ובהזדמנות זאת

גילה שייקר. כי גם בפאריז יש רבנות,
והלכו ועשו חתונה, כמעט כמו בתל-
אביב. משום כבוד המוזמנים היר, שייקר,
רצין במשך זמן רב, כחמש דקות.
אה, חברים פועלים• כשיש אהבה
יש סוף טוב, אם גם צריך לעבור כמי,
מדורי גיר,נום בינתים.

השער

כ ק 1ר ץ!1.11
לתפקידו במערכת, אחרי שהשתזף במח!־.

השבוע חזר אורי אבנרי
אימונים של העתודות.
השבועון בהעדרו של אורי יש להודות
אם לא חלד, הפרעה בהוצאת
על כך בעקר לחברנו שלום כהן, האתליט שחור־השפם ורחב הגרם, העורך
את המדורים בין־ר,לאומיים, שהטה שכמו העצום לעמל. הוא גם השתמש
בהזדמנות זאת כדי להרחיב את מדור הרפורטאז׳ה מחוץ לארץ׳ באמתלה כי
מאות קוראים תבעו זאת במכתביהם. על אף ההגבלה החמורה של המקום
בעתון הוכרחנו לעמוד בפני עובדה קיימת, ובדיעבד, המדור מענין מאד. לא?
קוראים רבים שאלו מי הוא אותו סופרמשוטט מסתורי, הנמצא
היום בתורכיה, מחר בגרמניה, ומחרתים בהונולולו או בקאהיר. התשובה
היא, כמובן, כי הסופר המשוטט הוא שם קבוצי לכמה כתבים״ ,ברובם
המכריע ישראלים, המוסרים לנו דו״חים קבועים על רשמיהם בחוץ לארץ.
מכיון שחומר זה כתוב רובו בנימה אישית, החלטנו ליותר בשטח זד, על
׳ עקרון האלמוניות, שאנו שומרים עליו ביתר המדורות הקבועים, ולפרסם
אתהכתוב בשם כותביו. בגליון זה מציג את עצמו אחד מכתבינו שבחוץ־
לארץ — ,האוורד גורדון.
ומאחר שעומדים אנו בסן מן הכרויות נציג לפניכם דמות נוספת.
שתופיע לעתים מזומנות על עמודי ״העולם הזה״ — סופרנוהמיוחד .
המכונה לשם הקיצור סו־מיו. סו־מיו׳ הוא עלם תמים וחביב, והעושה בדיוק
מה שאומרים לו, ואגב כך נדחק. למקומות שונים, ומתוך תמימותו הרבה
מספר בדיוק מה ראה. כדי שלא יגורש מאותם מקומות שונים בהם הוא
עומד לבקר, מוטב לו שאל יוודע שמו ברבים, ואכן רק אחד מחברי המערכת
מכיר את הבחור. אחרי שכבשה רותי שלנו בסערה את לב הקוראים, מקווים
אנו כי גם סו־מיו ימצא מקום של חבה בלבותם.
מדור המוסיקה הוא (לדעת עורכו) המדור הפופולארי ביותר בעתון.
אם נדון לפי אורך התורים ליאשד, חפץ ולמנוחין, אין אדם בלתי מוסיקלי
בארץ (ואם יש כזה, מסכן, לא יועיל לו דבר, כי אשתו או חברתו תסחב אותי
לקונצרט) .השבוע פותחים אנו בסדרה של חידונים מוסיקאליים — ,חוליה
נוספת בשרשרת התחרויות של ״העולם הזה״.
ואחרון־אחרון לא חביב — הבעיה הבוערת של השבוע. שובי עומד
הצנע במרכז החדשות בארץ, ולכן גם במערכת. לא כל אחד מוכן לראות
נגע זה מהצד ההיתולי, כציירנו דוש, שהקדיש לו עמוד שלם. רוב הקוראים
יסכימו עם ־מחברי הרפורטאז׳ה המקיפה שלנו (שבחיבורה העסקנו כמה בעלי
מקצוע) ,כי הדבר רציני למדי — כה רציני עד כי אין להסתפק בויכוחים
על מספרי הנקודות או שאלות של הטכניקה של ביצוע, אלא יש לבדוק
מחדש את עצם יעילותה של השטה הכלכלית של הממשלה. הגיע הזמן
שנשאל לא רק כיצד אלא גם למה.

נוסיבות שאינן תלויות בנו לא יופיע בגליון זה
מאמרו של אורי אבנרי ״עתודות -אבל איך״ ,כפי
המסומן בשער.

מה קרה
בקוריאה?
מאת הפרשן הצבאי של ״העולם הזה״.
בבנין־הענק של חברת ביטוח בטוקיו,
ש,,פך בשעתו בנין המטה המרכזי
של הצבא האמריקאי ביאפאן, שוכן הגנרל
דוגלאס מאק־ארתור, פקודיו מת־וכחים
אס הוא רק ״אדם גדול״ ,״אדם
גדול מאד״ או ״האדם הגדול ביותר
בהיסטוריה״ .גם בבית המסת רי בער
חמש הצלעות שבוואשינגטון, הוא קו־דש־הקדשים
של הצבא האמריקאי, אין
איש מעז לתת עצות לגנרל הזקן (באמריקה
אין התואר ״מרשל״ קיים).
איש לא חלם מימיו לתת לדוגלאס הוראות
או פקודות.
אולם גם למצביא עקשן זה היה
ברור, השבוע, שהוא נחל מפלה. ולא
כתם מפלה, כי אס מפל־ ,מוחצת —
מידי צבא הקטן של מדינר, קטנה.

לחזית. התוצאה היתר, שהצפוניים התגברו
על כל יחידה אמריקאית לחוד —
מא נ,״ארה ע! ד אפ*ר!ת בידי היאנקים
להיערך לקרב אמתי.

פצצות כלי מטרה

מענין עוד יותר מעשה דויד—גלית
מבחינה צבאית צרה.
קוראי התנ״ך סבורים כרגיל, בטעות׳
שנשקו של גלית עלה על זה
של דויד. האמת התנ״כית היא שנשקו
של דויד היה יותר חדיש. כי בה בשעה
שגלית המסכן, חמוש מכף רגל

תותח אמריקאי מפגיז את הצפוניים
הס לא מצאו מטרה.

דויד וגלית
מלחמת קוריאה היתה במלוא מובן
המלה, ולא רק מבחינה אחת, מלחמה
של דויד וגלית.
קודם כל מבחינה פסיכולוגית —
שהיא לא פעם הבחינה המכרעת של
המלחמה. גלית האמריקאי חזר זה עתה
הביתה, אחרי שניצח את אוביו. הוא
ניצח, בקרב יבשתי עצום׳ את המבונה
הצבאית הנאצית (רק עתה מתברר שה צבא
הגרמני שלחס נגד האמריקאים
היה קטן מאד, בלתי יעיל ובעל הנהגה
לקויה) .הוא ניצח במלחמה ג׳ונגל אביריי
7את היאפאנים הקנאיים. היה ברור
לו כי מלבד הצבא הסובייטי לא יעז
איש להתגרות בו. ובטחון מופרז זה
היה בעוכריו.
כשדויד הצפון־קוריאי עבר את הגביל
חייכו האמריקאים בבוז (״ויראה
את דויד ויבזהו״) .ומתוך בוז לאויב
עשו את השגיאה המכרעת הראשווה :
כמקום לתפוס קו הגנה יציב, להיערך
מאחריו ולהימנע מד,יכנס בקרב עד
אשר יתקבצו כחות״הם מעבר לים,
שלחו כל יחידה, בהגיעה לקוריאה, ישר

הכאזוקה ה״סודית״ נכנסת לפעולה
גלית מחפש את דויד.
עד קדקד, יכול היה לנוע אך בקושי
היה דויד קל־תנועה, מסוגל לתמרן במ הירות
ולהפעיל את נשקו הקל בצורה
שמנעה מגלית אפשרות של הגנה.

הצבא האמריקאי הוא גוף כבד תנועה.
אחוז הלוחמים בו קטן, ואחוז
השרותים בו גדול מאד. החיילים ״מפונקים״
במידה רבה, והצבא נאלץ לדאוג

ביד רחבה לצרכיי,ם. כל זה גורם לכך
שהצבא האמריקאי (כבל צבא ״סדיר״
אחר) זקוק לדרכי אספקה בטוחים, לצי
גדול של מכוניות הנע בכבישים.
יתר על כן, הצבא האמריקאי פועל
מטבעו על סמך ההנחה שעליו להיאבק
עם צבא אויב בעל אותן התכונות
— כלומר אויב הזקוק לאספקה, לכבישים.
לכן סומכים האמריקאים כל כך
על מסוסיהם — הנשק המסוגל לשתק
את אספקת האויב, להרוס את תחבור־תו.
ובעיקר — הנשק שהוא זול מאד
מבחינת בזבוז חיי אדם. כי הצבא האמריקאי,
ככל צבא דימוקרטי (ובניגוד
לצבא הסיביטי) אינו יכול להרשות
לעצמו, מבחינה פסיכולוגית, אבידות
כבדות בנפש.
והנה נפגש גלית בדויד — דויד
שאינו תלוי באספקה סדירה, הפועל בי־ח׳דות
קטנות וניידות, שאינו זקוק
כמעט לכבישים, המסתנן ביחידות זריזות
מאחרי קוי גלית ותוקף אותם מן
העורף.
המטוסים האמריקאיים יצאו לקרב
— ולא מצאו מטרות להמטיר עליהן
את פצצותיהם. הם לא יכלו לנתק את
האספקה הקומוניסטית, כי ד,קומ.נ>ס-
טים יכלו לוותר על אספקתם.
כמה שהדבר מצלצל גם אבסורדי
— הצפון־קוריאים ניצחו באמת את
האמריקא ם נצח־ן צבאי ממשי. ליתר
דיוק: צבא רגלי מטיפוס חדש, קל
תנועה, נייד, קטן־ממדים ובעל תכונות
״פרטיזנות״ ניצח את חיל־הרגלים הסדיר
ד,״ישן״ ,כבד־התנועה, שמן־הכרס.
מבחינה ציורית: צבא שלמד את
מלאכתו במשחקי־אינדיאנים ניצח את
הצבא שלמד את מקצועו במגרש תר-
גילי־הסדר וההצדעות.

התוצאה: גלית יתעורר?ו

עתודאי אמריקאי נקרא לשרות

חייל אמריקאי מתאבל על קבר חכרו

זלזול באויב,.

,.עולה ביוקר

העולס הזה״ ,מס׳ 668

השואה בקוריא־ ,,תהיה צ־רתד,
הסופית כאשר תהיה, לא תפגע במצבה
הממשי של אמריקה (קוריאה לא נכללה
מעולם במערך האיסטראטגי של וושינג טון)
,אולם תפגע קשה בפרסטיג׳ האמריקאי,
כשם שמלחמת־פינלנד פגעוז
בשעתה בפרסטיג׳ הסובייטי. צבא אסיאתי
ניצח את הצבא ה״לבן״ .סטאלין
הוכיח שוב את כשרונו החתולי להתקרב
אל אויבו בשקט ולהרגו בתנועה
מהירה אחת, מתוכננת ומחושבת להפליא.
אולם
יתכן מאד שבחשבון הסופי
היה הדבר כדאי לאמריקאים.
לולא הרג דויד את גלית, אלא אך
פצעו פצע קל ומכאיב, היה גלית
הולך מן הסתם הביתה ומהרהר. יתכן
שהיה מבין מדוע ניצח הקלע של דויד
את החרב והחנית והכידון. וזה יכול
לקרות גם לאמריקאים. המוח הצבאי
בימי שלום הוא בכל העולם המוח
המטומטם ביותר, ביחוד אחרי-נצחון.
עלבון צבאי צורב עלול לעורר אותו
משמרניתו. להבא לא יזלזלו עוד האמריקאים
באויביהם.

ה תו צאה

הראשונה — אבטלה: ב חנו ת זו בלבד מו שב תות 15 מוכרות 13 ,פועלות 8 ,תופרות, מלבד הפועלים העוסקים בייצו ר הבדים — .כ־ 70 בננלי־משפחות.

הקיצוב -מכה או תר 1פ ה?

עברו 15 חודש מאז נטל עורך־הדין ד״ר דב יוסף את סינר הרופאים
ואת סכין המנתה וניגש לרפא את המחלה בגוף המשק הישראלי. התוצאות
מזכירות במקצת את ההודעה המפורסמת: הניתוח הצליח׳ החולה מת.
הניתוח עצמו הצליח במידה רבה. ד״ר יוסף השיג את אשר הבטיח
להשיג: הוא הוריד את המחירים. האינדכס ירד מ־ 371 נקודות ל־317
אמנם, לכל נקודה שירדה באינדכס הממשלתי נוספו 5או 10 נקודות
נדאינדכס השחור. השוק השחור הגיע לא רק לממדים, אלא גם למחירים
אגדתיים. אפשר לטעון, בצדק, שאין זה מתפקיד הממשלה לדאוג למחירים
בשוק השחור. אין ד,ם פוגמים בהצלחתו הגלויה של שר הקיצוב.
אולם י — האם הצעידה אותנו הצלחה זו צעד אחד קדימה? האם
ירד החום בגופנו החולה אף במעלה אחת?
התשובה — לא. היפוכו של דבר — המחלה החמירה כהרבה. וצו׳
הקיצוב של ההלבשה — צו המדהים בקיצוניותו שאינה עולה על הדעת —
היא הוכחה חותכת לכך.
האינדכס אינם מוכיחים דבר. הרבה יותרחשובים מספרים מספרי אחרים. למשל — כוח הקניה לנפש עלה ב־ ,16?/0הייצור הריאלי ירד
ב 187 במלים פשוטות — אינפלציה•
חשובה עוד יותר: התהום בין הייבוא והייצוא הלכה ועובדה והתרחבה. במלים פשוטות — פשיטת־רגל לאומית.

לשם מה לעבוד?
הבעיה כולה מתרכזת בדמותו של ישראל כהן, פועל דמיוני נשוי
ואב לשני ילדים. ישראל כהן הוא פועל סוג א׳ בבית־חרושת חשוב.
שכרו סחורה רבה יותר. כי ככל
המדינה רוצה שישראל כהן ייצר תמורת
שייצר יותר, תהיה הסחורה זולה. וככל שתהיה זולה יותר, גדל הסכוי
למכרה בחו״ל ולהכניס מטבע זר. וככל שנכניס מטבע זר נוכל לקנות
מכונות, ולהרחיב את הייצור שלנו ולהבריא את המשק.
אולם ישראל כהן עקשן זה שואל שאלת תם — מדוע יעבוד יותר?
מדוע יעבוד אפילו כאשר עבד אתמול?
קיצבו לו את המזון. עתה מקצבים לו את הבגדים. מחר יקצבו
לו (בהכרח השיטה המכריחה לאפר בי״ת, אחרי שאמרו אל״ף) את כל
שאר הסחורות והשירותים — החל מארוחה במסעדה וכלה בנסיעה במונית.
לשם מיה יעבוד ישראל כהן?
תשובה אחת היא: למען יוכל לקנות את החסר לו בשוק השחור.
אולם תשובה זו לא תשביע את רצון הממשלה. וישראל כהן הוא פטריוט,
אי שאין לו חשק לעבוד כדי לשלם מחירים אגדתיים.
_ובכן?
לממשלה יש תשובה: על ישראל כהן לעבוד כדי שיחסוך הרבה
כסף, ואז תבוא הממשלה ותכריח אותו להלוות לה את הכסף. אלא שארגו־מנט
זר, לא׳ ישכנע • את ישראל שלנו.

ישנה גם תשובה שלישית, זו של הכלכלן הצעיר אלכס
יש לתת לכל המחירים לעלות השמיכה! ואז יצטרך ישראל כהן לעבוד
יותר כוי לספק את צרכיו החיוניים. אלא׳ שפתרון זה, אפילו היה
אינו בר־ביצוע במדינה בה שלטת ממשלה התלייה בקולותיהם של
כהן וחבריו בבית־ד,חרושת.

רביב : הרבה רצוי,
ישראל

משבר של אימץ

המצב יכיל היה להיות אחרת.
לוא היתד, לממשלה תכנית כלכלית כל שהיא׳ תכנית שהיתר, מראה
דרך להתפשטות, לגלוי יזמה ולרווחים, שהיתר, מושכת לארץ בעלי הון,
והון בצורת סחורות ללא תשלום, ומדרבנת את תושבי המקום להשתמש
בחסכונותיהם בעסקים כדאיים — גם להם וגם למדינה — כי אז היד
ישראל כהן הפועל והסוחר והיצרן עובד יותר, הרבה יותר. כי היה כדאי
לו לעבוד יותר, להרויח כסף, ולהשקיע אותו במפעלים חדשים, או להלוותו
לממשלה.
אולם לממשלה אין כל תכנית כזאת. הממשלה לא אומרת לנו:
תסבלו שנה, שנתיים — למען יהיה טוב יותר בשנה השלישית. הממש:ה
מציעה לנו צנע, בלי כל סכוי שהמצב ישתפר אי פעם, בלי כל תכנית
שתראה לנו כיצד נשפר אותו אנחנו.
ובמקום תכנית חיובית, יצרנית, להתפשטות — באה תכנית־תחליף
שלילית של צמצום — ,הצנע. תכנית־תחליף שגם במקרה הטוב ביותר
לא יכול להיות לה כל ערך בלי שתלווה תכנית חיובית.
ומכיון שאין הממשלה מציעה כל תכנית כזאת בא המשבר האמתי,
שאינו משבר כלכלי גרידא, אלא משבר עמוק יותר, משבר נפשי —
משבר של אימון.
(מה ממהרים הבריות לקנות? — הכול! ורק לד,פטר ממזומנים).
משבר של אימון — מפני שאיש א־נו מוכן עוד להקריב כל
קרבן שהוא.
משבר של אימון — מפני שכל הישוב, בלי יוצא מהכלל, בכל
ענפי המשק, בכל המעמדות, עוסק כיום בשוק השחור, קונה ומוכר.
משבר של אימון — מפני שתפוקת העבודה יורדת ויורדת ויורדת.

שני פתרונות
איך לצאו; מן הבוץ?
ישנם שני פתרונות אפשריים,
וראשונה, בהשקפת עולמו של הביחר.
מי שמאמין בתכנון ממשיתי, בשלטון ממשלתי על המשק, יש לד
רק פתרון אחד: יש להחליף את ההנהגה המשקית. אין האשם בד״ר יוסף,
גם לא במר קפלן. האשם בכל — השיטה (או אי־השיטר ).עצמה. אם רוצה
אתה שהממשלה תנהיג, הרי יש ליצור ממשלה המסוגלת להנהיג, שיש לה
שפקידיה לא יחזיקו במספריים ויגזרו,
מעוף, תכנית כלכלית ברורה,
והבחירה ביניהם

תלויה, בראש

,,העולם הזה״ ,מם׳ 668

יראו אפשרויות וידרבנו את
משמעות כל שהיא: לשחרר
— לא ע״י החרמת הכסף
שכדאי להשקיע
לפרט

יגזרו ויגזרו, אלא יעודדו, יפעילו את היזמה,
הפרם להשתמש בהן. יתכן שאז תהיה לצנע
את עודף ההכנסות לפעולה חיובית, יצרנית
(״הלואות־חובה״) אלא ע״י כך שיוכיחו
את הכסף.
אולם אס אין בידי הממשלה ליצור הנהגה כלכלית כזאת׳ הרי
שנשאר רק הפתרון השני, הוא הפתרון של אותם הפוסלים את התערבות
הממשלה בכלל. אלה אומרים: אם הממשלה אינה מסוגלת להנהיג, אל נא
תתערב בכלל במשק. תסתלק מן הבמה. תבטל את הגבלות המטבע, תיתן
להון הזר לזרום לארץ בתנאים הנוחים לו, תיתן לאנשי המקום להשתמש
בכספם כאות נפשם, להרוויח כאוות נפשם, לפעול כאית נפשם. יהיה

משבר? אין דבר, המשכר יבריא את המצב, יהרוג את הפסול ויזרים. כוח
חדש בגופים חסונים.

מבוי שתום
אלה שתי האפשרויות. אפשר להתווכח על כל.אחת מהן. רק על דבר
אחד אין עוד להתוכח: הדרך הנוכחית אינה ׳ דרך. היא מבוי סתום. היא
מחמירה אה המצב. היא מקצצת את הבגדים ואת הנעלים ומשאירה בידי
האנשים את הכסף אשר איש אינו יודע מה לעשות בו — זולת להוציאו
בשוק השחור. ואם תכריח את האנשים להלוית כסף זה לממשלה, שאין
להם אימון בכשרה הכלכלי — הרי שפשוט יחדלו לעבוד למעלה מן הדרוש
כדי להרויח את המינימום הניתן להם עוד בתוקף הקיצוב.

זהו חייל נזשוחרר. רזרבה אין לו. ואין ביכולתו
או פנ ה ״ צנע 1950 .קריקטורה עצובה, אך ב מי ז ה פו ג ע
בכל זאת צריכים 178 נקודות כדי להופיע בצורה זו. לקנות אול בגדיו בשוק השחור. הוא הקרבן האמיתי של קיצוב.זה.

במיזהלא פו ג ע הוא סוחר עשיר. יש לו 22
חליפות הוא תמיד ישיג את צרכיו, המחיר לא חשוב.

אלטלינהה שני ה?
במפקדת מאק־ארטור בטוקיו לא
היתר, ד,אוירה מלחמתית יותר מאשר
זו ששררה השבוע במלון קרלטון,
בשדרות רוטשילד בחל־אביב. אנשים
אצו אנה ואנה, שליחים נכנסו ויצאו,
על כוס בירה וצלחות שבדיות נערכו
ללא הפוגה דיוני המפקדה. ועל כל
המקהלה הזאת ניצח אדם כבן ,35
בעל ציאר של ש, ר ,פנים אדמדמות
והבעה של חוסר־התרגשות מוחלט —
אפרים גוזמן. מזכיר הסתדרות הסוחרים.
לעתים
היה נדמה שהיזמה נשמטה
מידי מנהיגי הס,חרים, ועברה להמוני
חבריהם. על כל פנים, ברור היה
שה״טוראים הפשוטים״ — חנווני מפלת,
בגדים, נעלים, מכשירי בית —
ששים לקרב בהתלהבות רבד, עוד
•ותר מאשר הדוברים הרשמיים. הם
לא רצו עוד להלחם על עת ם־של־ש
נקודות. לדעתם הגיעה השעה לד,תמי־דדות
כללית עם הממשלה. מר-רות
שהצטברה בשקט במשך שנה שאפה
להתפרצות גדולה, ספונטאנית ווו עשת.
אחדים אף מצאו מוצא מעשי
לרגשותיהם ׳והשחיתו בשמן את הבדים
בחנות ״אתא״ ,ממול בית ה״מפ־קדר,״
בשדרות רוטשילד, שהכרה את
העסקנים האחראיים, עם
השביתה.
כל החלטותייהם הקיצוניות, לא התלהבו
לקרב במידה שווה. כי דוקא בשעת
כושר טכסיסית זו (כי כקודת שר
הקיצוב הרגיזה שכבות רחבות ביותר
הן בתוכנה הקיצוני והן בצורת הודעתה)
נתגלה שמחנה המעמד הבינוני
סובל משני ליקויים מכריעים: פילוג
פנימי וחוסר הנהגה פוליטית.
הארגון הכלכלי החזק ביותר —
התאחדות בעלי ד,תעשיה — היסס.
נש או הזקן, מר אריה שיקר, בעל
אבטוריטה פנימית כמעט בלתי־מוגבלת—,
בנה את מפעל חייו (״לודזיה״) תוך
שיתוף פעולה מתמיד עם ההסתדרות.
יזמת המהפכה נשארה, איפא, בידי הסוחרים׳
׳שקיוו להשבית את התעשיד,
ע״י סגירת החנויות. אולם סוחרים
רבים חששו שתעשיינים מסוימים ימשיכו
לייצר, הן לצרכי יצוא והן לצרכי—
המכירה הישירה (שוק שחורי).
לקוי שני: חסרה למעמד הבינוני
הנהגה פוליטית. הציונים הכלליים,

תמונת
ה שבוע
פעם היינו רגילים
שהמוציא•
ליסטים שום•
תים והם, רג־שוכרים נים מפירי
שכיתה.
עתה החזית
הפוכה: הכור־גנים
שוכתים
ואילו הסוציאליסטים
-הנד
יות ״תנוכה״
ו״המשכיר״ -
מפירים את
השכרתה. סוחרים בתמונה: שופכים נסערים
שמן על הבדים
בחנות ״אתא״ (רח׳
הרצל, תל־אביב),
שהפרה את השביתה.
תצלום

קאופמן

המייצגים חלק ממנו, לא הצט-ינו
מעולם במהפכנות או במקוריות שתמשוך
את הלבבות. גם במאבק זה לא
מצאו סיסמא פוליטית שתהלום את
מצב־הרוח המלחמתי של הסוחרים
(למשל: הדרישה לפזר את הכנסת
ולערוך בחירות חדשות) .לאסיפת־מחאה
שערכו באולם קטן ונידח
(״ישה חפץ״) לא משכו יותר מ־300
איש.
הסוחרים טענו שהפעם לא ילחמי
לויתורים קטנים בשיטת הנק דות,
אלא לחיסול כל שיטת הצנע. אולם
חרף גלויי כוחם בשביתה הכללית
נראה שישיגו רק את הויתורים הקטנים,
אבל א ן בכוחם לצאת למאבקה,כרעה
שיערער את מעמד הממשלה.
באולם נדמה כי לבחירות לעיריות
תהיינה תוצאות שונות מאשר היו
לבחירות לכנסת.

מלחמת הניד
טבעי׳הוא שאנשים הסובלים קשר,
מן העתונות כפקידי הקיצוב יתיחסו
אניד, כאל בת חורגת. הניר ניתן לה
ביד קמצנית. כל שבוע נדמה שבשבוע
הבא לא יצא העתון. ולפיכך אין להתפלא
שעל מעט ה׳ ש מ, כנים העתונים
להילחם ביניהם כמעט כנערי רחוב.
מעשה ב־ 6טון ניר שבא לארץ,
ושהיה צריך להתחלק כין העתונים
היומיים לפי המנתח המקובל (שנקבע
לפ.י שנה וחצי ו״הוקפא״ מאז) .באו
״הדור״ ו״דבר״ ודרשו לעצמם חלק
גדול יותר (ולזולתם חלק קטן יותר).
האחרים סירבו, כמובן. בא הד״ר יוסף
והחרים את הכמות המבוקשת עבור
אותם שני העתונים שהם (במקרה) שייכים
פחות או יותר למפלגתו.
״הארץ״ (תפוצה משעורת בימי חול
22.000 טפסים) צועק חמס (כי ל״הא־רץ״
,התומך לרוב בממשלה, נוח יותר
לצעוק מאשר לעתונים אחרים המתנגדים
לממשלה ממילא) .האם כך מנצל
הד״ר יוסף את עמדתו כדי להרוס את
העתונות ה״חפשית״ ?
״דבר״ (תפוצה משוערת בימי ודל
23.000 טפסים) משמיע צחוק של
לעג. את מי מייצג ״הארץ״ ? רק את
עורכו. ואילו הוא ,״דבר״ ,מייצג כמעט
את חצי היישוב.

גרשום שוקן, עורכו ובעליו בן
ד,־ 37 של ״הארץ״ ,נפגע. מה זאת או מרת,
האם תכריח מפא״י את כל בוחריה
לקרוא את בטאוניה? (ובעצב,
מדוע לא — אחרי שמכריחים אותם
לשלוח את ילדיהם לבתי הספר של
הזרם י).
כל זה לא לעדן, מתערב ״הדור״
(תפוצת משוערת — 9500 טפסים).
תפוצתי גדלה״ אני
זקוק לניר רב
יותר.
מנין לי שתפוצתך
גדלה? שואל ״הארץ״
(היודע, כמובן,
את המספרים המדויקים,
כי ״הדור״
נדפס בדפוס ״הארץ״)
.לא היתד, עוד
ביקורת החשבונות
שהבטיח ד״ר יוסף.
חוץ מזר, אתה מבזבז
ניר, מדפיס את
החומר שלך באותיות
גדולות, ומשאיר
רווחים גדולים
בין השורות. חוץ
מזה — וזאת לא
נאמר בפירוש —
מקבלים רבים את
״הדור״ מתוך הכרח
(צו המפלגה) או ב׳
חנם (המכלגה מפיצה)
.ואילו קוראי
העתונים האחרים
קוראים אותם (או
לפחות את הכותרות)
מפני שהם
רוצים לקרוא אותם.

יוצא באלה בהתאם ״לצו השעה״ ,כי
חסר לנו חומר גלם. למי הולכות ערמות
הפסולת? מי מנצל את החמרים?
— כל העניו אינו ברור כל כך. כולנו
מסכימים כי יש לאסוף את הפסולת
ולחסוך בבקבוקים וצנצנות. השאלה היא
רק מדוע יודעים לפנות לכל כאשר
עורבים מבצעים כגון זה, ושוכחים
שמא בכל זאת נמצא בתוכנו אדם ישר,

עד כז&ן הויכוח
— שאין לו, כמו־*
ואנדה כוטאג׳י
בן, סיום הגיוני.
שליחה ללא יפוי״כח.
כי בסופו של דבר
תלוי הרי הכל
שאינו משקר כשהוא טוען שאין לו
בהחלטת השר. אם יחליט הלה בי
בקבוק ריק?
עתון אשר תפוצתו גדלה זכאי לקבל
נייר רב יותר על חשבון שאר העתונים
ה ש לי חהו אנ ד ה 3וטא\ ״
— ייצור תקדים מענין (כי בקרב השבעתונות
הבריטית פורסמה ב־מ־ם
בועונים, למשל, המצב הפוך, אחרי
אלה תמונתה של יפהפיה אכסוטית
עליתה ד,מר,ם בנית של תפוצת ״העולם
בעלת עינים שחורות וחיוך מורחי.
,7זה״) .אם יעשה זאת בלי בדיקת החשהביאור:
העלמה וא:דה בוטאג׳י,
בונות, תעורר ההחלטה רושם מוזר
צעירה ישראלית בת 21 מחיפה, עומבמקצת.

להשתתף באוגוסט במירוץ של צליחת
התעלה הבריטית. מרוץ זה נערך
מטעם העחון ״דיילי מייל״ וכל
״ש לן־ 3ק 3וקר־ק? ״
המצליח לעבור את התעלה עומד לזכות
ב־ 250 לי״ש. האשד, שתגיע ראשונה
מנהג חדש בא למדינה: בקבוק
תזכה ב־סססז לי״ש.
תמורת בקבוק ! אתה קונה את תוכן
ואנדה היא בתו של אמיל ביי
הבקבוק (או הצנצנת או השפ-פרת)
בוטאג׳י, הסוחר הידוע מחיפה (מיסד
אבל תמורת הכלי עליך לתת כלי אחר,
המשפחה בא לארץ ממאלטה לפני
ריק.
למעלה מ־ 100 שנה) .למשפחה יש חוף
ד״ר יוסף לימדנו למעלה משנה,
פרטי (״חוף בוטאגי״) לרגלי מח־־
כי אנו עניים וחסרי חמרים, ורצוי
סנט לוקס שם התמחתה בשחייה
ש־לקוח יחזיר את כלי האריזה, אחרי
מאז היותה בת .7
שר,ריקם.
ב־ 9לאפריל יצאה ואנדה את הארץ,
ק ר אשר באדם הדין מה אולם,
כשבידה תעודת־מסע ישראלית, א לב
עתה מבקש לרכוש משחת שיניים
הקונסוליה הבריטית סירבה לתת לה
או בקבוק בירה ; או אחד שאבדה לו
אשרת־כניסה לבריטניה. היא נאלצה
השפופרת או נשבר לו הבקבוק הריק ;
לשהות בפאריס, ואחרי טיפול של ארבאו
אחר שרק עתה בא מחוץ לארץ?
עה חדשים עלה סוף סוף בידי הקונוהנה
אשר סיפר לנו חייל ששוחרר
סול הישראלי שם לאפשר לה את המשעתה
:״מזה שבועות אני נלחם עם
כת דרכה ללונדון.
המוכרים בענין ציצית, בקבוק, סיפון,
הפרט הפיקנטי בכל הפרשה: לאמשחת
שיניים ...אני רוצה להשאיר
ביה של ואנדה, אמיל ביי, מסרבת
ערבון של חמש לירות בעד סיפון, לירה
ממשלת ישראל, זה שנה, לתת היתר־בעבור
בקבוק — ,והם מסרבים .״הבא
יציאה, הדרוש לו כדי להסדיר את
בקבוק ריק״ — אומרים לי. ומנין
יחסיו עם המפעלים הבריטים שהוא
אקח?״ כמובן, בסופו של דבר( ,כרגיל)
מייצגם. במשך שנה זו כתב אמיל ביי
משיגים את הכל במקום אחר ובמחיר
מכתבים בלי ספור לעתונות העברית,
אחר ועוד עושים לך טובה.
בהם התלונן על יחס של הפליה וקיפוח
כלפי המסחר הישראלי הלא•
בו בזמן מבקרים בבתים צעירים
יהודי.
האוספים אשפה, פחיות, קופסאות וכ
.העולס
חזה״ ,נזס׳ 668

כמעט ברצינית

שבעת חימיק

בלהדר כי ם

מרכילות לעבדאדלה

כמחיר .4235ל״י.

עוד שני יהודים בשבי הלגיון.
מתוך העתונות.

ארבעה גנרלים נאציים מחבים לדינם
בבתי־הסוהר במדינת ישראל. מפי
קרי זי,ג-ם סאפו לשעבר בגרמני,״ ספרר
וארגנט-נה מצטופפים במשרדי ומבקשים הישראליות
הקונסוליות
א״רות־״ניסה לישראל. פושעי ואו-אי
וברנך בל,ן ע1לים למדינה בזרם בלתי־פוסק.

ל?ני
הלפיך ה, נצפון אף ך רומה,
לועו >1כל ך ו־ך הולכת לרומא;
כיום ההקדמה התן־בות קצת (,לאה
לכל הך ך5ים מולילות לעבדאללה.
ואין המך 5ר לפרות או גרשים —
עו?זקים אנו פר, בקתם !אנשים—:
אחד שלצא לספש קורת גג
תחתה לתשלום עירלה 3ל לדאג;
עני המ?ויס. מתרים לקרונית
#אין מקומו במדינה ציונית ;
שלישי — לנקר את ה$תל שאף:
ך ליצי— לא ו שוב, זה פשוט מטרף ;
ישנים ע; רו-ל א יוך עים נכלל מה:
דש עוד דש וגדולה הך שימה.
לנוכח מצב זה מכביד וקשה
,ישנה הצלה #ל אנשי מל#ה :
נאחר את הלל, נארוז לשקים,
קצוב־מללשה. סגללות וחקים,
זך מי התנוך, מפלגות וגושים,
מסים לשנים ן מסים ן זך שים,
נשלח, וללי כל מאמץ מלחד
סמכו !
זה לבוא אל עלדאללה לנד.
ישעיהו לוט
הפרט המאלף השני: וא־דה היא
הנציגה הישראלית (הבלת ־רשמית)
הראשונה ממ!צא לא יהודי בחוץ־
לארץ. הצלחתה הבלתי־רגילד, בעתונות
הבריטית מעוררת את המחשבה אם לא
כדאי להרבות בחו״ל בשליחים מבני
המעוטים — היבולים להביא תועלת
רבה יותר לשמה הטוב של ה מד ה
מאשר שליח ם יהודיים. כי הצלחתה
של ואנדד( .אם תצליח) תעורר הדים
לא רק אצלנו. יהיה לד, הד גם בעתוני
לונדון וניו־יורק, קהיר ובגדאד. וא־נדד,
תשה־ לא רק למען ישראל. היא
תשחר, למען השלום.

ירו שלים -
נאומי ודולאו־־ם
ירושלים הבירה עודנה מזכירה נסיכה
מנמנמת, אשר, כבאותה אגדה, קום
תקום ביום אחד לחיי פריהר, ויופי.
אחרי כל אשר עבר עליה במלחמה (והיא
עוד קודם לבן לא הצטיינה בדינאמיקה
יתרה) ,חוזרת הבירה לאט לאט לחיים
א נט.סיביים והתפתחות כלכלית. גם
בסגנונה המתבולל חלו שינויים רבים
ושינויי השמות של בתי קפד( ,מאנגליים
לעבדים) ,אינם אלא סמל חיצוני אחד
לשינוי זה (הגם שבאותו מלון ״המלך
דוד״ ,שהיא גאה עליו, פונים אליך
באיגלית, והחשבון המוגש לך אינו
מביל מלה עברית, ואגב׳ החשבון עצמו
400 :פרוטה עבור תה, בימי צנע
ו״מסע פסיכולוגי״ של דב יוסף להורדת
המחירים).
ואולם הדחיפה הגדולה שקיבלה עת־,
ירושלים מקורה לא מעט באותו מרכז
בניני ד.אומ.־״ ההולכים ומוקמים על
פני רמה גבוהה ומסולעת ברוממה.

.העולם הזה״ ,מם׳ 668

אוד• אכנה•

השבוע נקראה המשטרה למשרדי ״עלית הנוער״ כדי
להשקיט קבוצה של קומוניסטים צעירים שגורשו מקיבוץ
גבעת־כרנר והכריזה שביתה במשרד. השובתים הפכו את
המשרד ה״תפוס״ למועדון, תלו תמונות וסיסמאות קומו•
ניסטיות ו״הפריעו בשירתם לעבירה״.
__תצלום :
אשר נעשה עתה במקום זד, בקדחתנות
(על פי מושגי ירושלים) יביא לארץ
בכלל ולירושלים בפרט 40 אלף תיירים
כעבור שנד, וחצי. אם להשתמש בסגנון
הציוני(פרוספקט מודפס) הרי שעל רמה
זאת ״.״לובש כיום חז!ן דוח ת דמ,ת
אבן מוחשית ...והאומה חוצבת את
בניניה, סמל לחזונו המתגשם״ (ובו׳
וכו׳ ובו ./בשפתנו הפש,טד — ,הרי
לפנינו מפעל בניד, גדול ; הולך ומוקם
כאן בנין ענק, שיכיל א1לם (ללא עמודים
!) בן 3.500 מקומות, משרדים, ספריה
ואמפית אטרון מ, דמי גדול ובו
— כפי שב. לנו מקוים — אקוסטיקה
טובה (בדי שהאדם, שישב בשו! ד, האחרונה
יוכל לתנות מהצליל באותה המידה
כבעל היכולת שבשורה הראשונה).
במקום זד, יתכנס הקונגרס הציוני והוא
ישמש גם היכל לכל כינוס עולמי אחר
שיתקיים אצלנו בעתיד וכן מקום לפסטיבלים׳
שייערכו בקליע,ת מרי פעם.
בנינים אלד, יעלו מיליון ליד, ת,
ואילו האמפיתיאטרון יעלה כרבע מי ליון
לירות נוספות. הס כנות היהודית
והקק״ל משתתפות ב־ 150 אלף ; חברות
הביטוח במדינה — במאה אלף
(הלוא־) ואילו ״סולל בונה״ (המבצעת
את העבודות) במאה אלף לירות נוספות
בתורת קרדיט. את השאר ירכשו
במניות הנמצאות במכירה ( 4אחוז
דיוידנדה).
עד כד, חסר היה מרכז בנינים
כאלה במדינה, וכל שכן בירושלים.
התכנית הקרובה ביותר מיועדת לשנה
הבאח. תחיה זו תערוכה בין לאומית
בהם־ת ״אונסקו״ ,המוקדשת לנושא
הכולל :״כיבוש השממה״ .אולם הפעם
אין אלה דברי תעמולה מתוך
חוברת של קרן היסוד, כי אם תוכן
ומשימה ממשיים: הבחנה לתערובת
מ! צגים וחומר מכל הארצות (מרוסיה
ועד לאמריקה) אשר בו משתקפים היז מה
וההישג של העמים בארצות שונות
בכיבוש השממה והפיכת־ ,לארץ פרודוקטיבית
(גם לאמריקאים וכל שכן
לרוסים יש מה להראות, וכל עוד משמשים
אלה דוגמאות מרחוק — כדאי
ללמוד מהם באותו זמן יתקיים גם
סימפוזיון מדעי מוקדש לאותו נושא,
ובראשו יעמוד נשיא המדיוה. בטימתו־ויון
הזד, ישתתפו אנשי מדע מבל קצוות
תבל, ביניהם כמד, נושאי פרס נובל.
ואילם הסנסציה המדעית (והלאומית)
בסימפוזיון יהיה כנראה הפרופסור א־ינ־שטיין,
אשר הסכים לבוא לישראל
להשתתף במפעל תיאורטי זה שמטרתו
פרקטית מאד וחשובה מאד לארצנו
ולמשקנו.

פרידמן

בשנת ,1952 במלאת 3000 שנד.
למלכות דויד (אם כי יש הט,ענים, כי
חסרות ע,ד כשלושים שנה לתאריך זד),
תיהפך ירושלים למרכז התענינותם של
אנשי מדע מכל העולם בזכות הכינוס
המיוחד והחגיגות השונות למיניהם
שייערכו באותה שנה בבירת ישראל.
ובעוד ארצנו ובירתנ׳ו תזכינה לכבוד
ההיסטורי המגיע. להן, יהיה גם צד
פרוזאי חשוב למדי למאורע זה: רב בות
תיירים (דולארים) .בין השאר
ייערך באותו זמן הפסטיבל האמנותי
הב׳ן־לאומי (דרמה, ריקוד, מ!סיקה).

ארצנו 11
בד,ניע שעת פרקי התנ״ך בהפטרת
השבוע בשמת *.חמו״ השמיע ״ק.ל
יש,א.׳״ לפתע את הבזא ״ ו

גפו צה דירתה של מרים א ב יו נ ה ברחוב
מל״ן, ק,מר, ב׳ ,ומתוך ק.פסת
פח שבאר! ן נגנבו 1110ל ״י במ,יומן
(״הארץ ל אן טסים ישראליים
בעיקר?״ נשאל מנהל ״אל־על״
במסבת עתונאים למלאת שנר, לקיום
החברה. ענה ד״ר ריבקינד :״ ל אן

שנותנים וויזות״ (״הארץ

— בהזמנות שנשלחו מטעם עיריית
מנדל־גד כת,ב: הפתיחה החגיגית של
עיריית מ״ ידל תתקיים ביום רביעי
26.7.50 וכו׳ למטה כתוב — מגדל־גד.
ובחותמת הדואר חקוק: מגדל־ע!

להיות שד האוצר כאמריקה נכ של
ביו׳יר המגבית המאוחרת -
דבר זה מסתבר מתוך ההצעה להעמיד
את אדי קנטור במקום ד,נרי מורגנטאו
בראש המגבית המאוחדת בארה״ב.
— — ביצה, שמשקלה

180 גרם, אורכה 10ס״מ וקוטרה 5
ס״מ, נולדה בלולו של פא ל סימין
מנד,דיה. אחרי המאמץ הגדול שעשתה
התרנגולת תשו כחותיד, והיה הכרח
לשחטה (״הארץ הקונסול
הצרפתי בירושלים, מר דה־נוויל,
שלווה את דה־וואליה־ ,בביקורו בעבר־הירדן,
מפפר כי הותקף קשות ע״י עתין
ירדני אחד בולל שנסה לתווך ולהשיג
מזין לאריה הרעב בהר הצופים. העתון
הירדני גנה את הקינסול הצרפתי
הרוצה להקריב חמור ערבי עבור
אריה יהודי( .״מעריב כ ששאלו
את חוו־ ווארסאנוב, בת השש,
מרמלה על מקום הימצאו של רח־ב
מסוים׳ ענתה :״אני לא יודעת, שאל
איזה יהודי כלום את ערביה?״
-״לא ! אני מ בו ל ג רי ה דבר״)

סגסאציה עתונאית? לא. זהו רק
הרושם ו,מתקבל בלבו של אדם תמים
שנכח בב^סת בשער, שנתקבל ;.בתרועות
נצ,ו!ן וגאווה הצעת־החוק המאפשרת
למדינת ישראל דד, ן למיתה
כל פושע מלחמה נאצי שיועמד לדין
ישראלי.
הידד! הידד! כך נוקמים אנחנו את
נקמתנו.
בדיחה? אולי. אבל בדיחה יקרה.
שהרי אם נאמין למר אשר צ׳ ד ן,
סגן מזכיר הכנסת (״העולם הזה״ )652
עולה בממוצע כל חוק בכנסת למשלם
המסים הישראלי — 4235.ל״י.
או שמא אין לבלול חוק חלמאי
זה בכלל העבודה הסדירה של הכנ״ת
ויש לזקפו על חשבון בילוי זמן עודף?

חיל העם
וכשאנחנו כבר מטפלים בשעות הפנאי
של חברי הכנסת, מד, דעתנו על
הצעת־החוק הבאה לשחרר את חברי
הכנסת משרות בעתודות?
לא מכבר פירסמנו עמוד קאריקטו־רות
שתאו את הצירים הנכבדים במתנה
חיל המילואים (.״העולם הזד 661
הקורא קיבל את הבדיחות בחיוך של
שביעת־וצון. אחרי ככלות הכל, אם
חברי הכנסת עצמם מוכנים לבצע את
אשר הם מחוקק ם, מדוע ירטנו אנשים
פשוטים כמונו?
והנה באה הב־סת ומכריזה: לא
דובים ולא יער. החוק טוב — לגבי
אחרים.
אין אנחנו רוצים לזלזל בחשיבות
תפקידם של הצירים. להיפך, נראה לנו
שתפקיד זה חשוב עד אין ערוך יותר
מאשר אחדים מחברי הכנסת עצמם
מתארים לעצמם. לדעתנו אין החברות
בכנסת מצריכה רק כשרון להרים יד
לפי פקודה, אלא מגע מתמיד עם רחשי
לבם של הבוחרים.
ודוקא מבחינה זו מרשים אנחנו
לעצמנו לפקפק בחכמתה של החלטת־ד,שיחדור.
לדעתנו זוהי טעות פטיבולו־גית
ממדרגה ראשונה. מנהיג אינו אדם
המחוקק חוק שיש לצעוד קדימה. מנהיג
הוא האדם ההולך בראש.

טלאי הכבוד
וכש־מדובר בדוגמא־ת אישיות —
מה בדבר הצנע?
אומרים לנו שמוטי לנו לתקן את
גרבינו, להטל א את מבנסינו.
״דבר״ מראה — בתמונות — את
ה־בדל בין ״פשיטת רגל אלגנטית״
ובין ״עמידה על הרגלים במבנסי חאקי״.
מצוין.
מ־ דעתכם שיראו לנו ביומן ״כרמל״
ישיבה של שרי ממשלה לבושים
במכנסי חאקי קצרים?
אץ אנו אומרים את הדבר כהלצה.
צ׳רצ׳יל לא התבייש בזמנו להיראות
בציבור בחליפה מרופטת. האם אבחנו
מדינה בת שנתיים, נתבייש בכך?
הטלאי על המכנס יכול להיות אוח
כבוד של מנהיג. והוא יכול לשמש
גשר אל לבו של המונהג.

פשעים

אל פחד מ א 1ד
אל דאגה ל עז ר.

נשי בביתה סו ה ר

ל 1 1 £ד 1ך1

נכניס

עו מ ן

״הנאשמת מוחזקת כבית־הסוהר
ביפו בתנאים בלתי־אנושיים טענה
זו הושמעה בהתנצחות המשפטית על
מקום מאסרה של הנאשמת ברצח כפר
גלעדי.
מה מידת האמת בטענה זי? סופרנו,
שסייר במחלקת הנשים של ביתי
הסוהר ביפו, מוסר לנו:
עם הקמת המדינה נעשו סידורים
להקמת מחלקה מיוחדת לנשים בבית־הסוהר
המרכזי בתל־מונד. אולם כתוצאה
מריבוי האסירים ״פלשו״ הגברים
לאגף זד״ ולנשים הוכנה מחלקה משלהן
בבית־הסוהר ביפו (שהוכרז תחילה
כבלתי־ראוי לשמוש, אך נמסר לשרות
בתי־הסוהר אחרי תיקונים מסוימים.
מחוסר מקום אחר) .במחלקה זו, באגף
הדרומי של בית־הסוהר, לא שוכני
מעולם למעלה מ־ 20 דיירות --כי,
בניגוד להשערות המוקדמות, אין כמעט
נשים בין הנדונים למאסר (אולי בגלל
אי־רצונם של השופטים לשלוח נשים
למאסר).
הסוהרות כולן צעירות, ובחלקן
חיילות משוחררות. בראשן עומדת הסמלת
יפה פולטורק׳ שחרחורת בת טבריה,
מי שהיתר, חובשת בחטיבת גבעתי׳
הנשואה לרב־סמל של ״שועלי שמשון״
.יחסן של הסוהרות לאסירות
הוא כמעט אמהי. מפקחת עליהן הגב•
צפורה צ׳יזיק, עובדת סוציאלית ותיקה
בעלת שערות שיבה.
המחלקה אינה דומה לבית־הסוהר,
לא במראה החיצוני ולא ברוחה. האסירות,
לבושות חלוקים, מסתובבות בחצר
זעירה. על שאלתי ביחס לאוכל
ענתה אסירה צעירה בת ,18 שנידונה
למאסר בעוון פריצות וחילול מקום קודש
(מוסלמי) :״לא איכפת לי לשבת
כאן ולהשמין, כי הגברים אינם אוהבים
בחורות רזות.״
מלבד מפקד בית־הסוהר אין לכל
גבר הזכות להיכנס לאגף זה( .אותה
אסירה הצליחה בכל זאת לרקום ״רומן״
עם אסיר צעיר ע״י שיחות מבעד לחלון
התא, הפונה לחצר האסירים).
המצב במחלקה רחוק מלהיות אידיאלי.
אולם האשם בכך לא יחם הסוהרות
או תנאי המקום, אלא העדר כל
מלאכה שתעסיק את האסירות. בעיה
זו תיפתר, כנראה, רק עם הקמת בית־הסוהר
החדש ברמלה, שם נועד מקום
רחב יותר לאגף הנשים ואף יוכני
להן בתי־מלאכה.

ה ע בריין ה צ עי ר

דעתו •מד מכונאי מומחה:.
״אני משתמש בשמן־מנועים ״של״ -100א במכונית ״מורים״ שלי
היות ושמן זה מחזיק את המנוע במצב נקי ושומר עליו מפני שחיקה.
אני ממליץ לכל לקוחות -להשתמש בשמן ״של״ ססז־א״.

הרחקת שעדות
לחלוטין

בדיאטדמיה

באחריות בלי צלקות ובאופן סופי(שיטה
חשמלית) 1400 שערות לשעה מהרגלים

״ ירדנית ״
תל־אביב, יוחנן הסנדלר 18
חיפה, רחוב מיכאל .31

תקליטים

ידי 1פטפון

אברהמסון
ו־זל־ אביב

רחוב נן־יהודה 9

אשר נעשה במדינתנו לעבריינים
הצעירים אינו אלא עבירה בקנה מדה
גדול — אנו פושעים בנפש •הנוער
הזה, שסטה מן הדרך הישרה והגיע
לכתלי הסוהר.
יום יום מובאים הם לבתי משפט,
העבריינים הצעירים הללו׳ מי בעוון
גניבת אופנים, מי בעד שוד ומי בעד
גניבת תפוזים. יש שהשופטים שולחים את
העבריין לחופש משוס שהוא, השופט
הנידון, יודע, כי בית הסוהר הרגיל
(במקום בית הספר לעבריין הצעיר)
עלול להרוס את חייו, אולם יש והילדים
הללו נשלחים לבית הסוהר ואס
כי מספר העבריינים הצעירים הנמצאים
כיום בבתי הכלא איני עולה
על שבעים, הרי ששבעים הנפשות
הללו הן קרבן לרשלנותנו. אנו פוש עים
בהן ביודעין. וקשה באמת לשפוט
איזו משתי העבירות גדולה יותר :
גניבת כרטיס לקולנוע — או החזקת
ילד בן 15 בין פושעים מועדים,
רוצחים ואנסיס, משום שהוא, הנער
גנב — תפוזים (או אפילו פרץ קופד.).
ראינו אותו השבוע מאחורי מוטות
ברזל, אותו ילד תימני מבין ד,עולים
החדשים בעל הפיאות המסולסלות.

רבות שמענו על ״מרבד הקסמים״ על
הנעשה למעין העולה התימני׳ על ההסברה,
על הסעד, על החינוך (לפי הזרמים)
הניתן לעליה התימנית. רק על
זאת לא כתבו בעתונים ולא פורסמו
ביולטינים — על כך, כי ילד תימני
ממחנה עולים, אשר גנב תפירם נשלח
לבית הכלא הכללי.
הוא איננו היחידי. רבים כמוהו
מוחזקים בכלא ביחד עם פושעים או
אפילו כמושפטים׳ משום שאין מקום
מתאים עבורם. ולא רק כלפיהם אנו
חוטאים אך גם כלפי אותם הנערים
והנערות, אשר נשלחים לחופש. השבוע
בתל־אביב שיחרר כב׳ השופט שילו
נערה בת , 16 שהיא פושעת מזה שלש
שנים והיא זקוקה לטיפול מתאים. כב׳
השופט שילו לא יכול היה לגמור אומר
ולשלחה לבית הסוהר, מקום שם תמצא
במשך שנה בין זונות ורוצחות. ומשום
כך שיחררה. וזו לא הפעם הראשונה
כאשר שופט מעדיף לשחרר עבריין
משום שאין לאן לשלחו. אך אמנם
כך אפשר לפתור את השאלה? והאמנם
על ידי זה נעשית טובה לעבריין הצעיר
או לחברה?
ובשולי הבעיה הכאובה הזאת כדאי
לציין (בפעם המאה) את פרשת חולי
הרוח המוחזקים אף הם (לא יאומן!)
בין כתלי הסוהר משום שהם — עברו
על עבירה מסוימת. אמנם בכל מקרה
ומקרה ״מסתדר״ איך שהוא הדבר והחולד,
נשלח לבסוף לבית חולי רוח
(או לרחוב) ,אך יש ואנשים בלתי-שפויים
בדעתם מוחזקים בבית הסוהר במשך
חדשים. וכל הסבור כי הללו מוחזקים
מבודדים אינו אלא טועה. החולים נהנים
מכל ״הזכויות״ של האסירים הא חרים
ומוחזקים ביחד אתם באותו תא.
שר המשטרה, אשר כיהן בשעתו
כשופט, והיה בין הלוחמים האמיצים
ביותר למען תיקון המצב בשטח הטיפול
בעברינות צעירה בימי הבריטים
השתמש בסמכותו המיוחדת (סעיף <69
של פקודת בתי הסוהר וציוה לשחרר
מספר פושעים צעירים, אשר עלולים
לרדת תהומה בשל המצאם בחברת
פושעים מועדים. ה״סוד״ שבדבר הוא
בזה, שבעוד שבתי הסוהר קפופים (באופן
אדמיניסטראטיבי) למשרד המשטרה,
הרי שמשרד הסעד הוא הנושא
במדינתנו באחריות עבור שאלת העברי־נים
הצעירים.
מבלי להכנס עתה לעצם השאלה
( ל או ר התנאים הקיימים אצלנו —
מצב פרדוכסלי, כי הטיפול בכל הבעיה
צריך לד,מצא בידי משרד החינוך) ,יש
לציין את העובדות הבאות: בשעתו
הוחלט על שיפורים במוסד של עברי-
נים צעירים בסידנא עלי, בתחנת המשטרה
לשעבר, שהועברה ממשרד המש טרה
למשרד הסעד בדצמבר אשתקד.
למשטרה זו אף הוקצב סכום של
22.000 לירות. מאז לא הוכנו התכניות
לשיכלול המקום משום שהמשרד לעבודות
סוציאליות עסוק מדי בעבידות
אחרות.
לפני ימים אחדים החליט משרד
הסעד לפנות לאדריכלים פרטיים בדבר
הכנת תכניות (כעבור תשעה חדשים!).
זוהי רק פרשה אחת של היעילות הבין־
משרדית, אשר כתוצאה ממנה מופקרים
העברינים הצעירים, בין שהם נשלחים
לבית הסוהר ובין שהם נשלחים
לחופש מתיך ״רחמנות״ והתחשבות
פידגוגית.
בינתיים הולכים וגדלים בתוכנו
פושעים והם הולכים ורבים עקב
גורמים רבים, בעיקר הסוציאלי. אני
עוסקים מדי יום ביומו בבעיות ״גדולות״
וחשובות׳ אנושיות ומדיניות, אנו
דנים בכנסת ומשמיעים דברנו על מאה
ואחד דברים. ובצל המאורעות הללו
אנו במו ידינו מגדלים דור של פושעים.

.העולם הזה״ ,מם׳ 668

מכלה עו ל ם
ב רי טני ה :

שמדת המלכה

בריטניה, מולדת ד,״צנע״ ,בתבערה
לא מכבר שעקב המלחמה בקוריאה ״ידחה״
השיפור ברמת המחיה שהובטח
לאוכלוסיה. אולם כתחליף לכך ניתן
לבריטים תענוג אחר: ההזדמנות להת רגש
על מלבושיה של הוד מלכותה,
המלכה. על כך כותב לנו כתבנו היוארד
גורדון מלונדון :

עסקי מלכות ומטבח
כשהלידי קארולינה תין ומר דויד
סאמרסט החליטו להינשא גם לא העלו
בדעתם כי נישואיהם יגרמו — אם
כי בעקיפין — להתרגשות כה גדולה
במטרופולין הבריטית. סנדקתו של
החתן היא המלכה אליזאבת, ומובן
היה כי משפחת המלכות תהיה נוכחת
בטכס. ולבושה של המלכה הוא שגרם
לכל המהומה.
חלקים מסוימים של העתונות, אחרי
שהתנצלו בענווה על חוצפתם, פנו
לגולל מעל המלכה אח שמלתה בלא
רחמים. נשי בריטניה, הצהיר אחד ה־עתונים׳
דורשות בתוקף לדעת מי האחראי
לבחירת שמלתה של המלכה. ברוב
הופעותיה הפומביות, הודו העתונים,
לבושה המלכה כיאות .״בערבים, ביחוד
בקרינולינה שלה ועדויה תכשיטיה,
המלכה היא דמות מהעבר הרומאנטי,״
השתפך אחד ממומחי האופנה׳ ״אכל
לעתים קרובות מדי נראית היא בצבור
בבגדים שאינם הולמים אותה. החתונה
היתד, אחת מעתים קרובות אלה.״
אחד מאנשי המקצוע השווה את דוגמת
הפרחים שעל שמלת המלכה לאריג
ריפוד, ועוד אחד מצא דמיון רב בין
שמלת המלכה וביל חלוק בית בלי
חגורה.
ביקורת חריפה זאת היא רק אות
לפקיחת עינים ציבורית, כי רוב תושבי
בריטניה לבושים עתה בצורה דומה
למסיבת אבלים ויקטוריאנים בני תשעים.
והקיצוב איננו יכול לשמש התנצלות
לכך, כי שוב אין תושבי בריטניה
קונים בגדיהם לפי נקודות. קניית
בגדים חופשית עתה מכל הגבלות,
לבד מהגבלות הכיס.
מחייכת, שמנמנה יותר מאשר משע רים
רוב הבריות, עמדה המלכה לפני

המצלמה כשהיא לבושה באותה שמלה
הרת מאורעות, מבלי שתדע כלל איזו
סערה עלולה היא לעורר.

רחיצת לכנים פומבית
עסקי בית המלכות בבריטניה מוצגים
לראווה כתוצאה מפרסומה של
האוטוביוגראפיה של הדוכס מוינדסור
(מי שהיה המלך אדוארד השמיני) —
היוצאת לאור בהמשכים באחד מע־תוני
השבת ובאחד השבועונים. המלך
לשעבר אומר דברים רבים העלולים
להעמיד במבוכה את אחיו, המלך כיום,
וכן את משפחתו ויועציו. אבל זה היה
חומר שהקהל בולע בתאווה גם אם יעמיד
פנים אדישות, כאותה גברת אשר ישבה
מולי ברכבת.
היא היתד, אשה מגוהצת, גאה,
מהמעמד הבינוני, ובת .50 זה עתה
סיימתי את קריאת זכרונותיו של הדוכס
מוינזור בעתון, ובאדיבותי כי
רבד, הצעתי את העתון לגברת.
״דומני כי זה עלול לענין את גברתי״
,אמרתי• .
״מדוע?״ שאלה בחריפות.
״מטפל במשפחת המלך...״
״או י ובכן זד, סיפורו של הדוכס
מוינזור? אני חושבת שזה ספור זול.״
ואז נטלה את העתון מידי וקראה את
הספור הזול מתחילה ועד סוף. למזלה
היתד, זאת נסיעה ארוכה, והיה לה
זמן מספיק לכך.

(רעיון זה לא יועיל לדב יוסף,
כי בשביל לבצעו צריך בכל זאת לבשל
משהו).
המזונות הקצובים בבריטניה כיום
הם רק סוכר, בשר, חמאה וממתקים.
אבל כמעט כל השאר חופשי. הסבון
יימכר בשוק החופשי החל מספטמבר.
גם בתקופתו החמורה ביותר לא היה
הקיצוב הבריטי כה מקיף כבישראל.

שמה לב

תחבורה מו ד א מוו
הרכבות מולאמות עתה, וכמובן
משמשות מטרה מצוינת להתקפות הע־תונות
על כל פגם קל. אני מצאתין
באותו מצב של לכלוך, דייקנות וסדר
מופתי כאחד׳ כאשר היו מעולם.
והאוכל המוגש בקרונות המסעדה
הוא רע כשהיה תמיד, אבל כמובן שלא
יהיה הוגן מצד הרכבות המולאמות להעלות
את דרגת קרונות המסעדד, המול־אמים
על המסעדות הפרטיות. כי האוכל,
והצורה בה מגישים אותו בבריטניה,
הוא איום. נדמה כי יש איזו מטרה
מסוימת בעשיית האוכל כה מגועל עד
כי לא ייאכל, וכך ייחסך מטבע זר,
אשר בו קונים את רוב המזונות מחוץ
לארץ.

הוד

מלכותה

השמלה עוררה
אליזכט סערה.

נעים לראות כל כך הרבה אוכל
מסביב. כשחנה מטוסנו חניה קצרה
במינכן פגשו אשד, ישראלית ובנר,
אדם אחד שנראה כאבי המשפחה. אפשר
שזאת גרמניה עם כל זכרונותיה האיומים׳
אבל היו בה כריכי בשר קר ותפוחים
ורודי לחיים שהתיזו רוק גם מפי
וגם מפי הילד בשעה שבלע זה את

המזונות הנערמים לפניו על השולחן.

פסטיבל בריטי
אבל אם אין הבריטים יודעים להתלבש
או לבשל׳ יודעים הם לביים. אין
אנו דנים עתה רק בתיאטרון. השנה
הבאה , 1951 ,עתידה להיות מאורע
אחד כביר בבריטניה, י מכוון למשוך
תיירים ואורחים מכל העולם. עסק זה
נקרא ״׳הפסטיבל הבריטי״ .יותר מעשרים
ערים הוכנסו לתוכנית, וכל. אחת
מהן תציע למבקר משהו. מיוחד נוסף
על התערוכות העקריות שתיערכנה
באנגליה, סקוטיה ואירלנד. בתי המלון
יקבלו סיוע מיוחד מאת הממשלה, בכדי
שיוכלו לטפל בפטרוניהם — והם זקוקים
לסיוע והרבים
מבתי המלון הם עלובים, מזוהמים׳
ובעלי שרות רע. לדוגמה: המלון
בו שהיתי אני, במרכזה של לונדון.
שילמנו 1.300ל״י בעד חדר זוגי עם
ארוחת בוקר. החדר היה קופסה ובה
מקום מספיק למטה ולכיור סדוק ומכוער,
ארוחת הבוקר הוגשה החל משעה
שש בבוקר ועד עשר בצהרים. אני
הגענו כמעט בסוף, ומצאנו מלצרית
עיפה עד מות, כה עיפה עד כי לא הצלחנו בכלל. כאשר אלינו להסב את לבה אלינו הידסה אלינו
כשיכורה, נשענה על השולחן, ואמרה
לנו כמה היא עיסה.
לבסוף התאבקה לקראתנו עם מגש
עמוס צלחות, וכל צלחת נשפכת לתוך
חברתה. זה היה שרות עלוב ביותר,
אבל אולי מכוון, כי הנה הצליח בית
המלון להבריחנו למקום אחר שנאכל
בו ארוחת בוקר, וכן עשינו בכל בוקר
— ומאחר ששילמנו בעד חדר עם
ארוחת בוקר, לא היה איכפת לבעלי
המלון אם ויתרנו להם על ארוחת־הבוקר
והלכנו לסעוד במקום אחר.
זה אחד הדברים בהם תצטרך ממשלת
בריטניה לטפל אם תרצה לעזוי•
לתייר למצוא נוחיות מסוימת בבואו
לבריטניה לפסטיבל.
הצרה היא שאוכל כה טוב מתבזבז
בבישול ואחר כך בהגשה. על השולחן
עולים לפניך מיני דברים מעוכים ומרוחים
הדוחים כל תיאבון. וזה לא רק
בלונדון כי גם כמה מבתי המלון הקטנים
שבצפון ובסקוטיה עוררו אותה
סלידה.

שייקה ואוהלה מתחתנים בפריס

*טייקה נפרד מן החופש. צחוק, צחוק. אבל
1ז פעם זה רציני. את סופרנו טיולי רביב הדבר מצחיק.
הוא כבר עבר את זה, ושמח שגם השני נפל בפח.

.העולם הזה״ ,נזס׳ 666

הבדחן המקצועי רציני עתה, אולם אוהלה
אינה יכולה להתאפק וצוחקת מבעד לצעיפה. על
הרגע הזה חלמה בשכבה חסרת־ישע בבתי־החוליס

הכל ננמר, אפיטר בכר לצחוק. אלו!
וגברת שייקת עברו את המערכון החשוב ביותר
בחייהם. החל מהיום ימלאו תפקיד משותף.

עמודים אלה מוגשים כשי לשר הקיצוב. הם יוכיחו ש*
ברור שהג׳ איגט ריימן, מלכת היופי של ליאזן(שבאו־פרטית
זו לצלמנו מקסים סלומון, יכולה לרכוש נפע

:פ צדק: הן הדבוש אינו תדוי ככמות האריג. עד כד פניה
׳ארץ דרגד התחרות היופי שד״דאשה״)אשר הציגה הצגה
1דרעיון הצנע. שמא תישאר בארץ כתועמדנית רשמית ז

ספרי 0
ה תנ׳׳ר -ל פי רו שי ם
או להנאה יכתוב:
משלי
ישראל. פסוק זה
ולי, אלא לפרשן)
הקל ביותר הוא
פסוק זה מסורס
כילהמאודיציוסחפסורסם (<1847
חלומוטלכל אוסן! בולים

שלמה בן דוד מלך
אינו מובן( ,לא לכם
וצריך פרוש. הפרוש
סרוס הכתוב. ובכן,
הוא׳ וצריך להיות

משלי שלמה? בן, דוד? :לך
ן ך(א) ,וקלס.

יכולים למלא ספריה גדולה? אותו ספר
אשר זכה לתפוצה הגדולה ביותר בעולם?
אותו ספר אשר בגללו נשמרה
לנו הלשון העברית?
ספר זה הוא קודם כל מבחר הספרות
העברית שנכתבה במשך תקופה
ארוכה. כדאי לזכור כי התנ״ב חובר
במשך אלפי שנים. מתוך תקופה
כזאת אפשר היה לבחור ספרות טובה,
וכיום אין לנו אפשרות לדון עם עורכי

זה קל. יש פסוקים קשים יותר.
למשל: בראשית ברא אלהים את השמים
ואת הארץ. הפרשן איברי מסוגל להבין
פסוק כזה, ולכן מפרש הוא :

ברא שייסבר אא. קהים אתה.
שם ן מו (אתה) אך צז.1

כלי כסת מתוצרתיפכ סן ז•-
ממאתנסטהטלכלאט דת
כלי שולחן מצופים בסף ב א חויו ח ל 25 שגרי

הסברה הירוטלמית ל תעסי ת סיגריות בע־פ

מחיר 20 סיגריות 135 פרוטה

והנה הפסוק ברור כשמש בצהרים.
אא הוא האליל האכדי. יתבר משמעי
ישבור בארמית׳ וזה מוכיח כי ספר
בראשית נכתב במקורו ארמית, והמתי־ ׳
גם לא השלים את תרגום כל המלים.
לחים פרושו בשר ודם, מלשון לחם,
שהוא בשר בערבית. המלה אתה השניה
השתרבב־ בטעות׳ מתוך שחזר המעתיק
על אותה הראשונה. הוו שבסוף היא היו
שבראש הפסוק השני, כי שם אין לה .
מקום כלל.
שעשועים כגון אלד, הם מומחיותו
של הפרופסור נפתלי הרץ טורטשיני•
(טור־סיני)׳ האבטוריטה הגבוהה ביותר
לתנ״ב בישראל, לפי שהוא רבם ומורם
של הסטודנטים שבירושלים.
מי הוא זה ואיזה הוא הפרופסור
טורטשינר? .לפני שנים רבות — אולי
לפני היותנו בעולם — בא האיש להורות
בגימנסיה הרצליה. התנאים פה
בארץ לא היו לפי רוחו, והוא עבר
להורות במרכז רוחני חשוב יותר: בבית
המדרש לרבנים שבברלין. ואז, יום
אחד, בא היטלר, וטורטשינר בא ארצה.
האוניברסיטה העברית שמחה לקבל
כוח חשוב כזה, שהלת בית מדרש
לרבנים ברלינאי מזהרת לראשו, ומאז
הוא מרביץ תורה בעל פה ובכתב
ומבלה את זמנו בסרום פסוקי תנ״כ.
אנו חייבים להודות כי כוח המצאתו
מפתיע, ונוסף לזה בקי הוא בלשונות
שם, חדשות גם ישנות, ועושה מהן
דייסה אחת.
עוד יש לנו להציג את הפרופיסור
אליעזר ליפא סוקניק, הנודע בגלל מגי־לותיו
הגנוזות, שעוד לא הוברר אם
נכתבו שש מאות שנה לפני החורבן
או לאחריו.
מר שמואל ייבין׳ מהמחזור הראשון
של הגימנסיה הרצליה׳ והמנוח. ירוחם
פישל לחובר היו מורינו, ואנו מקוים
כי בורותנו לא תיזקף על חשבונם.
אל אלה חברו ה״ה משה דויד קאסוטו,
בנימין מייזלר, יהושע גוטמן וצבי
וויסלבסקי, וערכו אנציקלופדיה
מקראית (הוצאת מוסד ביאליק,
— 24.ל״י, יצא לע״ע רק כרך א׳,
האות א׳).
כל הרואה את הכרך חייב להודות
כי נעשתה בו עבודה רבה. אנציקלופדיה
היא דבר קשה ומסובך, הדורש, לבד
מידיעות׳ גם תכנון זהיר והרצאה בהירה
ועריכה נבונה. לא נעמוד על כמה
פליטות קולמוס, שדומה כי אין, בתנאי
ההדפסה הישראלים׳ להמנע מהן. כי
עצם הרעיון של אנציקלופדיה מקראית,
וגם ביצועו, מחייבים אותנו לשבח את
כל אשר נתנו ידם למפעל.
אבל יש באנציקלופדיה זאת שטה
מסוימת, שאנו מסתייגים ממנה. שטה
זו מתבטאת בשני צדדים — פרוש
התנ״ב עצמו ופרוש הרקע לחיבורו.
מענין כי באלה מראים העורכים מדת
הסכמה מפליאה.
מה הוא התנ״ב? מה הוא אותו
ספר קטן אשר הספרים שנכתבו עליו

אליעזר ייפא סוקניק
אלוהי בא מאדום
הקובץ, ולכן אין לנו אלא לקבל את
בחירתם. עובדה היא כי גם בתרגומיו
מעורר הקובץ התפעלות אסתטית כנה.
מי שאיננו מסוגל להשתכר מהפרק
האחרון בקוהלת או משיר השירים או
מכמה פרקים באיוב או משירת דבורה
או מקינת דויד וכיוצא באלה אל יוסף
קרא את דברינו כי לא יבינם.
אבל ספר זה נעשה, בגלל סבות
רבות, גם קאנון דתי. כדאי לזכור
כי רוב הקוראים בתנ״ב׳ גם היום,
קוראים בו כבספר דתי, ומתיחסים אליו
אם לא כדברים שנמסרו מפי הגבורה,
הרי לפחות כבסים לאמונה. הדת היהודית,
אם כי לא תפסוק הלכות כיום
לפי התנ״ב (ואנו תמהים על רבני
המזרחי המצטטים פסוקי תנ״כ לחזוק
דבריהם) שורשה נעוץ בתנ״כ, כי כל
בנין ההלכה והאגדה מיוסד על פרוש
המקרא.
יחס כפול זה הפריע הרבה למחברי
האנציקלופדיה המקראית ולעורכיה. אם
כי הראו חופש רב, רב מדי, בפרוש
מלי הכתוב, כבולים הם בפרוש כוונתו.
הקושי הגדול ביותר הוא במיתולוגיה
העברית הקדומה. כבכל עלילות הגבו׳
רים הפרימיטיביות משתתפים בספורי
התנ״ב, ביחוד בקדומים שבהם, אלים.
בתקופה מאוחרת יותר התמזגו אלים
אלה לאל אחד, האל הלאומי, עד שהלך
זד. והפך אל אוניברסלי (כנראה בזמן
גלות בבל) .מענין כי האל הלאומי
של יהודה (אחד העמים העבריים)
ישב בדרך כלל באדום. כך מספרת
לנו שירת דבורה הקדומה וכך
מספר לנו ישעיהו המאוחר. דומה שבראשיתו
לא היה אלא אל המלחמה,
ולא היו נזקקים לו אלא בשעת קרב.
מדברים אלה התעלמו מחברי האנא
לים היו לכנענים ;
ציקלופדיה.
ליהודים היה האל. משל כאילו סיפרו
לנו שאברהם אבינו היה מתפלל
בטלית ותפילין.
המוסר העברי הקדום איננו מן הדברים
שנוכל להתפאר בהם. אבל אין
גם טעם להתעלם ממנו• ובכל זאת
קורבנות ילדים (עקדת יצחק, בת יפתח,
״בשגיב בכורו ייסדה״ ,וכן הלאה) :הם
״השפעת התרבויות הזרות״.
ופה מתעוררת השאלה: מה ראו
עורכי האנציקלופדיה כזר? התלמוד,
לדעתם, אינו זר לתנ״כ. גם תרבויות
בבל ומצרים אינן זרות. אבל עמו׳ן
(המשך בעמוד )18

.העולם הזה״ ,מם׳ 668

?:ר* אלייזיב

ע צז1

*יו ה

,כל כ ן הר 2ר׳ ג>ן ודו\׳-
,ודאי •* לו פד 1ג

״העולם הזה׳ /מס׳ 668

נו 1

לינץ׳ מוס־קר
שקוע בתפילה עמד לו בשבת האחרונה
אחד המת״•?,ים בבית הכנסת
הגדול בתל אביב כשהוא עוצם את
עיניו וחוזר עם ;,ק,־ 7,על דברי החזן.
באחד הפסוקים היותר דרמטיים ר,״ביר
לתומו את ק,לו, ולרגע קט הפליג על
כ.פי המנגינה ד,ג,ס,דתית, כשהדבר
מעורר תמה! ן בקרב המתפללים .״מיהו
איש זד, בעל קול האריה:״ החלו
מתלחשים. לא עברו חמש דקות וכמה
מבין המתפל/ים זיהו את האיש: היה
זה ז׳אן פירס, זמר ה״מט! ,פוליטן״,
השוהה עת,־ ,בארץ כאורחה של התזמורת
הפילהרמונית.
לא עזרו לו לפירם כל התירוצים
הידועים( :צרידות, מקום, אי הכנר),
״הלי״ץ׳״ המוסיקלי נסתיים בזה ש,־,׳ה
עליו להפגין את שירתו בבית ד,כגסת.
א,לם שלא כדרכם של רוב זמרי או־כרה
היודעים גם פרק בחזנות (ולהפך)
לא שר פירס את פרקי החזנות בנוסח
״כרמן״ או ״מדם בטרפליי״...
עוברים ושבים בחוצות תל אביב
באותות שבת היו אח״ב עדים לתמונה
מוזרה, כאשר כמה יהודים עטופי טלית
מלוים אדם ״ציוילי״ מרכיב משקפיים
ומדבר יהודית־אמריקאית. כפי שמרננים
באה למחרת הצעה מרחיקה לכת לזמר:
להתפלל בימים הנוראים בתל אביב,
ואולם על אף היותו יהודי מסורתי
טען הזמר כי הוליווד ק־סמת לו יותר.
״בית הכנסת הוא ענין אישי שלי ואילו
ד,אופירה והפילם שייכים למיליונים״
— הסביר — ״וכדי להרויח צריך
לתת משהו לזולת״.

חידון מוסיקר

אותה שבת אחר הצהרים נשמע קולו
הנהדר של סירס מעל תקליטים ב״ק.ל
ישראל״ ,ורבבות מאזינים יצאו ממש
מכליהם (הגם שספק אם מאזיניו מאותו
בוקר פתחו את מקלטיהם בשבת) .למחרת
הורגשה בהנהלת התזמורת מבירת
כרטיסים מוגברת. אמר אחד הלקוחות
שבא לקוות כרטיס לקונצרט הבא של
הזמר :״עכשיו, לאחר ששמעתי אותו
אתמול ברדיו, אני בטוח שכדאי ללכת
לקונצרט. לכתוב בעתונים אינני מאמין׳׳.
הזמר האורח סיפר לסופר ״העולם
הזה״ ,כי בשעתו נשאל ע״י עסק:
ציוני באמריקה משום מה שינה את
שמו ברלמוטר ל״פירס״ .אמר לו הזמר:
״וכי זה מפריע לי להיות יהודי טוב,
לשמור על השבת ו...לשלם למגבית
המאוחדת?״ .ענה לו העסק ודאי
שלא. והראיה: זה לא מפריע גם לי
בעבודתי הציונית והרי שמי למעשה
רבינוביץ ולא, כפי שהנך סבור —
רובנס עכשיו״ — הוסיף פירס —
״בביקורי בישראל נוכחתי לדעת, כי
רוב האנשים כאן שינו את שמותירם
לשמות ״גויים״ וכמעט שאין שומעים
עוד על רפפורטים, רבינוביצ׳ים, זיל-
ברשטיינים ופומרנצים״.

הודי ־־ רחמ .1ר ח מו.׳
קיימת אצלנו דעה, כי קבל א הדי
המוסיקה בארץ הוא בעל טעם מתקדם
ומגלה יחס חיובי למוסיקה בת דורני.
המעשר, דלהלן, שאירע בתל אביב בש בת,
בא להוכיח (לצערנו) את ההיפר
מזה. אך פתח ״קול ישראל״ בתכנית
השבועית של מוסיקה חדישה, הנערכת
בכל שבת בשעה 4אחד,״צ, כאשר

נשמע

האמן בכלר נוראה כוחו ברקוד על החבל.

דניאל ונג, הקאובוי בלהטוטיו וזהירית, הסוסה הישראלית
__ הראשונה שלמדה את מלאכת הקרקס.

לקוראינו המתענינים בטוסיק־ אנו
מגישים היום את הראשון בסדרה של
חמשה חידונים. חמשה ״פרסים מ סי־קליים״
,ביניהם כרטיס מינוי לעו ת
ד,קונצרטים הבאה של חת.מורת הפילהרמונית
הישראלית, יחולקו בין פותרי1
החידונים, שישלחו תשובות נכונות !
למערכת ״העולש הזה״ (נא לציין על
המעטפה עבור ״ח דון מוסיקלי״) בצירוף
שמם וכתבתם המלאה.

חידון א׳
.1לפני כ־ 15 שנה עורר כנר־וירטואוז
מפורסם שערוריה מיוחדת
במינה בעולם המוסיקלי: הוא גילה,
כי שורה שלמה של יצירות, שנתפרסמו |
הרבה בעיבודים של יצירות קלסיות
עתיקות, אינן אלא יצירותיו הוא, וכי
מעולם לא חיברו הקומפוז טורים, שעל
חשבונם זקפו את היצירות, את החיבורים
הללו (אשר בינתיים יצאו לאור
בשמותיהם).
מיהו בנר זה י
.2אדם הנאשם ברצח הביא באליבי
את העובדה כי בשעה שא רע הפשע
ישב יחד עם ידידתו בחדרה, והשנים
האזינו למוסיקה מעל גבי תקליטים.
צילצל הטלפון באולפני הרדיו .״אני
רוצה לדבר עם מנהל התכניות״ —
אמר ק ל שקול — ״אני מעונין במיוחד
באום האחראי לתכנית הנשמעת
כרגע ברדיו ...הדבר חשוב עד למאו״.
ניגש האדם האחראי לטלפון והנה
מה שאמר לו האדם בקצה השני :״אדוני,
אני אזרח נאמן למדינה, משלם
משים וגם משלם בעבור החזקת מקלט.

בעדותו לחוקר מסר כי ידידתו והוא
האזינו לקונצ׳רטו לכנור לבראהמש,
לחלק השלישי של הסימפוניה ״הב׳.ת
גמורה״ של שוברט ולס,אטה מאת
באך. האדם נמצא חייב בדין.
מה הניע את השופט לדחות את
האליבי שלו?
.3במשך שנים רבות לא יכלו
לנגן יצירה זו בארץ מולדתה בגלל
הצנזורה הפוליטית, והיו משמיעים
אותה בארצות שונות בשמות שונים,
כגון ״ס, אומי״ ,״כאטרלנד״ או ״לה
פאטרי״ (מולדת) .כאשר מחברה נ צח
עליה בריגה ב־ 1904 ישב בא לם הקונצרטים
הצנזור עצמו ובנגינה זו קראו
ליצירה .״אמפרומבטי״ .רק לאחר מלחמת
העולם הראשונה החלו לנגנה בשימה
ד,אמתי בארץ מולדתה.
מה שם היצירה ומי מחברה?
.4אחת הדמויות של האגדה הגרמנית
זכתה לתשומת לב מיוהדת אצל
מחברי מוסיקה רבים. ואגנר חיבר על
הנושא הזה פתיחה, ל׳ סט — סימפוניה
גונו — אופירה, ברליוז — פ! אימה
לתזמורת, מקהלה זסוליסטים.
מה שם הדמות?
מדוע זה מגיע לי?״
״אינני מבין אותך, אדוני״ — ענה
האחראי למדור המ סיקלי הזה.
״אני מתכוון לתכנית הזאת, שאתם
משמיעים עכשיו הסביר האדם
בקול המבקש רחמים — ״הרי היום
שבת, כולנו מבקשים נופש, מנוחה..
נגנו משהו נאה לאזן, משהו המתאים
למנוחת השבת״.

בזירהטרון

זוג הלולינים אמריס במבצע אקרובטי מסוכן.

הליצנים ברוק וגודרלי בלוית שזקנית חמודה, במערכון חדש
__מספקים את הצחוק.

״ ה דג ל״
ליוגוסלאביה העניה, מסתבר, יש
תעשית סרטים; ״ הדגל ״ הוא משופרת
תוצרתה. נתכן שגם א מ נו ת
סרטים קיימת בארצו של טיטו, אבל
עובדה זו לא נזדקרה לעין הצגת הסרט.
״הדגל ״ הוא סרט יפה מכמה
וכמה בחינות: הוא מצולם בטעם רב,
הקלטת הקול טובה, אפילו טובה מאד,
התאורה מענינת, המוסיקה מב.צעת
בהגיון, הבימוי בכללו — עד כמה שהדבר
נוגע למבנה התמונות — של
בעל מלאכה מובהק (בראנקו מריא־נוביץ׳)
והעריכה במקומות רבים אפילו
מצוינת.
מן הצד הטכני, הישגיהם של הירגוסי
לאבים אינם נופלים מן הרמה שהורגלנו
אליה במרבית הסרטים ההוליבודיים.
מכמ־ ,בח נות (טכניות) עולה ״הדגל״
על סרטים איטלקיים ואפילו צרפתים
רבים. אולם מה יש נוסף על שלמות
טכנית מסוימת? מעט מאד.
סיפור המעשה הוא פשוט: מאריה
(סוניה קסטל) היא רקדנית באלט באו״
פירה של בלגראד. היא יכולה לחיות
חיים ק־ים ושטופי תענוגות בחברתם
של הקצינים הנאציים ובני עמה משתפי
הפעולה. אך היא משתמטת מהם. בשעת
ביקור אצל אמר, בכפר מוסר לה פר־טיזאן
פצוע את דגל המרד. היא מעבירה
אותו אל מפקדת הפרטיזאנים, מצטרפת
אל כוחותיו של טיטו ומשחררת יחד
אתם, לאחר דמים, את הכפר.
״הדגל״ נועד, כנראה, להיות מוצג
בתוך יוגום לאביה עצמה, כי הוא רצוף
פטריוטיות נאיבית ו״ציונות״ המביאה
את הצופר, הזר במבוכה. נקל לשער,
לאחר ראיית הסרט הזה, איזה רושם
עושים הסרטים ה״ציוניים״ שלנו על
קהל זר...
יתכן ש״ציונות״ דורשת גם׳ משחק
״ציוני״ ,ויתכן שלא. בכל אופן, ב־
״הדגל״ כל הפרטיזאנים טובים ומתוקים
כסוכר וכל הגרמנים והצ׳טני־קים
סאדיסטים, פחדנים וטפשים. יוצא
דופן הוא יאשר, גריגורין (״מפקד הפר־טיזאנים״)
.לפנינו שחקן בעל הבנה,
היודע להבדיל בין משחק תיאטרוני
למשחק קולנועי; אפילו הנאומים ״הציוניים״
ביותר משכנעים כשהם יוצאים
מפיו. כל האחרים הם בובות.
תמונות הקרב נעשו באומנות רבה׳
אבל הפרטיזא־ים מנצחים בקלות כזאת
שהצופה מתחיל לשאול את עצמו מדוע
המלחמה באירופה נמשכה קרוב לשש
שנים איומות.

ב״ר, דגל״ תמונות יפות רבות.
צילומי הנוף באמת מרהיבים, הריקודים
העממיים — לא במידה גדושה יתר
על המידה — יפים, תמונת הצגה באו־פירה
עשויה בטעם והיה שמץ של
רוסליניות בקטע אחד המראה כיצד
כל אנשי הכפר מצטווים לעבור בסך
על פני גויות פרטיזאנים הרוגים.
ישראל יכולה ללמוד הרבה מיוגוס־לאביה
בשטח הסרט, בעיקר מבחינה
טכנית, וכן דבר אחד חשוב ביותר :
להתרחק מתעמולה. התעמולה הורגת
את ״ הדגל״.

..הפר שהש חו ר׳
למה הדבר דומה? לתרשים של מטבח:
גיבור אחד, שני גבורים, שודד זקן
מזוקן ומבדח, דהירות סוסים׳ מאה
יריות, דליקה (באש וברכב) ,בית סוהר,
״צבעים טבעיים״ וה״בחורה הכי יפה
בעולם״ .הרי לפניכם סרט. אבל איזה
סרט !

״העולם הזה״ ,מס׳ 668

יותר מדי יריות. בולם ציארלס
(דאן דורייר ),הוא
שודד דרכים הקורא
לעצמו ״בארט השחור״
.באחת המרכבות
שהוא שודד
אותן נמצאת ל; לה
מונטז, רקדנית גדולה
ומפורסמת( ,איבון
דד, קארלי).
בארט מתאהב בה
ומבטיח לה שישוב
למ.טב מיד לאחר
בהצלחה
ש-יסים
״מבצע״ אחרון —
שוד של סכום כסף
גדל. הוא נכשל ו־הקארירה
שלו נפסקת.
איבון
דד, קרלו
כאמור,
משחקת,
בתפקיד של רקדנית
מפורסמת. הריקודים
שהיא מבצעת
בסרט אינם
עוזרים לה לשכנע
את הצופה שיש לה
מ, שג, ולו גם קלוש
ביותר, באמנות
הריקוד.

;וכיה קסטל (״הדגל״)
אשר לדאן דור־יותר
מדי ציונות.
ייה, הוא, כרגיל,
מצוין אבל עוול לבזבז את כשרונו
בסרטים קלוקלים כאלה.

כי;ג קרוסכי (״יאנקי כחצר המלך ארתור״)
פחות מדי מהירות.

ראן דורייה (״הפרש השחור״)

דניאל דורייה( ,כך, לפחות, טוענת
הביוגרפיה ה״רשמית״ שלו) הוא איש
נוח לבריות וטוב לב, ברגע שאין
מצלמת האולכי מכוונת אליו. הביוגראפיה
אינה מגלה את גילו, אכל
אין הוא ילד — הוא נשא אשד, בשנת
( 1931 ועדיין חי אתה) והוא אב
לשני ילדים. דאן הוא, איפוא, אזרח
סולידי למדי: ואכן בשעתו הוא התעתד
להיות איש עסק־ם ולא שחקן. ברם,
בלמדו במכללת קורנל המפורסמת, השתייך
אל החוג הדרמתי וכאשר, לאחר
שנים, הוכרח עקב מחלה לנטוש את
עסק הפרסום שעבד בו, פנה אל מלאכה
קלה יותר התיאטרוך.
ההצלחה האירה לו פנים על במת
ברודביי והוא לא חלם כלל להגיע
להוליבוד, עד אשר החליט סמואל
״שועלים
גולדווין להסריט את
קטנים״ .דן דורייה, ששיחק את
לאו האבארד הטיפש ומוג הלב במחזה
של ליליאן הלמאן הוזמן לגלם את
אותה הדמות על הבד. מאז, למרות

תפקידים רבים שהוא נאלץ למלא׳
אין הוא נוטש את עיר הקולנוע.
דאן דורייה ממשיך את המסורת של
הנבל הקלאסי שמיצגו המפורסם ביותר
הוא יאגו ב״אותלו״ .כיאגו, דאן הוא
נבל ללא תסביכים. נוח לו להיות
נבל ויש לו הנא־ .לגרום סכל לזולת.
אין הוא נבל מפני. שמלחמת־החיים
עשתה אותו כזה. הוא נבל מפני שזה
טבעו. טול ממנו את האפשרות להיות
נבל — וחייו יהיו ריקים ומשעממים
— וגם חיינו ...כך, לפחות, חושבת
הוליבוד.

א 1ק
באר מון המלךאר חו ד
מחברי סרטו של טיי גארנט השתדלו
לא לחבר סרט על אודות
זמר אלא בשביל זמר והלכו אצל
מארק טווין למצוא נושא־מתאים. ואמנם,
הנושא הוא זהב שהם הפכוהו
לסיגים.
בינג קרוסבי אצל המלך ארתור !
בינג קרוסבי בין אבירי השולחן העגול
ונשי החצר! בינג קרוסבי, יאנקי פשוט
מקונטיקאט, באמצע המאה הששית!
זהו רקע מצוין ורב אפשרויות שהוח־מצו
...באם הסרט אינו משיג את
מטרתו אלא במקומות בודדים, אשמים
בכך המחברים, שלא ידעו לנצל את
הנושא.
מחוץ למספר קטעים מצוינים כמו:
הדו־קרב, ארגון תזמורת הג׳אז, ליקוי
החמר ונסיעתו של המלך ארתור על
פני מדינתו — הסרט משעמם, והשירים
רק מאיטים את קצבו, כי בינג קרוסבי
אינו האיש המתאים בתפקיד המתאים;
זהו תפקיד הדורש קלילות מקסימאלית
וסגנונו הכבד האיטי של בינג קרוסבי
אינו הולם אותו כלל.

ס ר טי ה ש בו ע
״ סליחה, טעותבמםפר״ (אה,״ב)
בארבארה סטאנוויק, כרגיל, נפלאה בתפקיד
בת עשירים מזדקנת, חולה מדו מה
השומעת במקרה שיחה טלפונית
שאינה מכוונת לאזניה אך הנוגעת לה
בהחלט. אחד הסרטים המענינים, המותחים
והמרגיזים ביותר של השנה.
״כל מספרעלוללזכ ות״ (אה״ב)
קלארק גייבל בתפקיד של מנהל מועדון
משחקי־גורל. ברנש סימפאטי עד
שיעמום, וכל האנשים המפסידים אצלו
את כספם בשיטתיות, אוהבים אותו,
משום מה, בלב ונפש. בנו — נושא
למחקר פרוידי — שנא אותו. לבס״ף
משתנה יחסו הקר של הבן אל האב,
אך הסרט נשאר משעמם, כבד, טפשי.

תשבץ מס 30 .
׳יי זו • )1 .מחזה של מחולות ותנועית; )4חוג, אזור )8 :כלי מלחמה )11 :בית
מקדש; )12 אבי יהושע )13 :חיה חזקה ואצילה )14 :חפץ עשוי שעוה להאיי
בו; )15 שאריות; )16 ראשי תבות; )18 יחידת כח החשמל )19 :גלמוד:
)20 דרישת שלום; )22 שיר; )24 רע בטעמו; )25 קרם או טבעת באף הבהמה;
)27 פרי חדקל; )29 מספר שבטי ישראל; )30 דברי חנופה; )33 מטבע צרפתי
בן חמשה סנטים )34 :פסל בלי ראש, ידים ורגלים; )35 לעד; )36 לשון
בקשה; )37 מחבר המוסיקה ל״חלוס ליל קיץ״; )40 קריאת צער; )41 תק־ה,
מבטח; )43 בכי; )44 זמרה; )45 חמר הסקה; )46 מלת שלילה; )47 וגימר;
)49 יבשה בלב ים; )50 יום טוב; )51 אשה שבעלה׳ עזבה בלי גט; )52 בד
גם; )54 מיוחם; )55 ציץ; )56 עוף האוהב גבינה; )58 מקום רפש ובוץ;
)59 מה שעושה ממיץ יין; )60 כלי נגינה גדול בעל מיתרים.

נצל את חופשתך וסייר ולרחבה בארץ לארכה

״יתור״ באמצעות הגדול הארצי השרות
במינו לטיולים והיחיד וסיורים• משרדנו שנפתח
זה עתה בחיפה מציע לך
לאילת, הנגב, סיורים והפרוזדור, ירושלים המשולש, העמק זהגליל.
בין היתר כולל שתתנו:
מכוניות חדישות, מורי־שרות
דרך
מוסמכים,
ומחירים נוחים.
אדיב

)1ארג פשתים; )2הצבע הבהיר ביותר; )3״ירוק״ בג׳וב; )5המקום
בו ישבו וספרו ביציאת מצרים עד עלות השחר; )6אדם שירד מנכסיו;
)7יעקב אבינו; )8מנורה תלויה )9 :קוץ ודרדר; )10 ההפך מחם; )17 עודנה
אחת המעצמות הגדולות; )21 סגן מיניסטר החוץ הרוסי )23 ;.בה דן סופרנו
המיוחד; )24 סוכה קטנה של שומר; )26 שכונה בדרומה של ת״א; )28 מקום
סלול להמראת אוירונים; )30 שם מעצור בדרך; )31 מקום המצאן של
התרנגולות; )32 תענית; )38 חכם יוני שיצא לחפש את האמת עם נר ביד•;
)39 כתב את דון קישוט; )42 ארץ שהחזירה את מלכה לגולה; )45 ממשפחת
הצבאים ; )48 זמר איטלקי מפורסם שהיה בארץ ; )50 אבנים טחונות ;
)53 מלחמה; )54 אתה לבנך; )57 אליל בבלי.

פתרון תשבץ מסז (21
מאוזן )2 :אמריקה; )8משלחת; )10 דודאים; )13 רעב; )14 רש; )15 שכן;
)16 דג; )17 שיש; )18 אלם; )20 מם; )21 מין; )23 חאן; )25 בהיר; )27 מלוג;
)29 גר; )30 תחנה; )32 מותרות; )34 תרשיש; )35 נטע; )36 חרות; )37 וו;
)39 ליר; )40 ין; )41 צו; )42 נדר; )43 גס; )44 שלם; )45 מהודרה.
מ או נ ך )1 :משעול; )2אח; )3מתרגמן 4ד; )5קוריאה; )6הד;
)7קיכלי; )8מר; )9לב; )11 אש; )12 מן; )18 אגממנון; )19 מחותן;
)21 מרחשת; )22 נוה שלום; )24 אגרטל; )25 בר; )26 יתרון; )28 לו;
)29 גת; )31נ״י; )33 ועידה; )34 תריסר; )38 ודי; )41 צלם; )43 גו.

פ ר סי ה ש בו ע ל פו ת רי תשבץ נוגס 28 .
!) אמנון נחמד, רחוב אחוד ,26 ,ת״א הטור השביעי״
לנתן אלתרמן (הוצאת ״עם עובד״)

זרחי אורי בצלאל, רחוב סנט ג׳ווקג ,:בית דאדוש, ירושלים —
פלשת ״ 1 9 4 8לאידי אבנרי (חוצי טברסקי).

״י שחת
)3קרמר ברינה, נשר, ע״י חיפה -״האזרח תום פין״
להווארד פאסט (ד,וצ׳ ״עם עובדי״).

מה היא תוכניתה הכלכלית של
ממשלת ישראל 7
משוגע הטיח את ראשו בקיר וצעק :
״אך, כמה טוב יהיה ־לי כשאפסיק״.
רנ ה נ בי ר ץ׳( ב ת /2י ,)12ת״א
— מה דעתך על המצב בקוריאה?
— אה, לא יהיה שום דבר...
— שום דבר י ומה אם תפרוץ
מלחמת עולם?
— אמרתי שלא יהיה שום דבר,
ולא יהיה שום דבר — לאכול.

אפרים יעקובוביץ,

רמת יצחק
בערב יום הולדתו התפלל יואב
במפתו בקול רם :׳׳אלי, אלי, תן לי
אופנים ליום הולדתי״ .על תפלתו זאת
חזר יואי בקול צעקה כמה פעמים,
עד שנכנסה אמו, ואמרה לו :״וכי
אין אתה יודע, ייאב, כי האל שומע
גם תפלה בלחש? מדוע אתה צועק י״
״כי רוצה אני שגם אבא ישמע״ ,עגה
יואב.
רות כרנפלד, ת״א

חיפה אינה
וחוקה ננאירת

כמו כן — נסיעות מוזמנות
(ספיישל)
לכל חלקי הארץ.
חיפה, דה׳ יפו ,88 טלפון

— 1עו לסס —!
— 1וו! ה>ן0ן —1

בשעת פעולת צופים שאל המדריך
את חניכיו איזה מעשה טוב עשו באותו
יום. רק שלושה לא עשו אותו יים
מעשה טוב. שלחם המדריך, וצווה עליהם
:״אל תחזרו לפני שעשיתם מעשה
טוב״.
כעבור זמן מה חזרו השלושה,
וסיפרו על מעשה טוב שעשו. אמי
האחד :״אני עזרתי לזקנה לחצות את
הכביש״ .אמר השני :״גם אני עזרת•
לזקנה לחצות את הכביש״ .אמר השלישי
:״גם אני עזרתי לאותה זקנה
לחצות את הכביש״.
תמה המדריך :״למה צריכים הייתם
שלושתכם לעזור לזקנה?״
״כי הזקנה לא רצתה לחצות את
הכביש״ ,ענו כל השלושה.
מיכאל בקר, חיפה
המאמן :״מה זה יש לך בתוך
הכפפות?״
המתאגרף :״שום דבר מלבד פרסות
סוס, כסגולה נגד עין רעה״.

פנהס •ט.
היא :״טוב, טוב, אנשא לך, אבל
אל תבוא אלי אחר כך בטענות״.
יוחנן ויזנפ־רינד, ת״א
אמר אפיקורס לאיש דתי :״שנינו
לא נזכה לד,כנס לגן עדן. אני מפני
שאפיקורוס וכופר אני, ואתה מפני
שאין גן עדן בכלל״.

בעילום יבב

אביו של יצחק לקחו לקונצרט.
בקונצרט היה סולו של זמרת. פתאום
פצה יצחק פיו ושאל :״אלא, למה זה
האיש מכה את זאת האשד, י״.
״הס, בני,״ אמר האב ,״הוא איננו
מכה אותה. הוא מנצח״.
״אז למה היא צורחת?״ שאל
יצחק.
הלמה ארצי, ר״:
שני חיילים העבירו דוד רותח מהמטבח
לאחד הצריפים. בדרך עיכבם אחד
הקצינים וביקש כף. נטל הקצין את
הכף וטעם מהנוזל שבדוד.
״טפו״ ,ירק הקצין ,״לזה אתם קויי־אים
מרק?״
״לא״ ,ענו החיילים ,״לזה אנו קוראים
מי כביסה״.
**ף י 35 317׳•
פקחי משרד הקיצוב עצרו ברחובה
של עיר אדם שנחשד כי עבר על תקנות
הצנע החדשות. אחר חישוב הנקודות
התברר כי לבש נקודות יותר מהמגיע
לו בשנה אחת. תחתוניו הוחרמו.

לב רפאל
בפרס של לירה אחת זוכה בעל הבדיחה
הנדפסת ראשונה במדור. בדיחות
יש לשלוח לוז. ד , 126 .ת״א.

•״•הגנולם ו־:דה׳3 /זס• 668

ספורט
א תונ ה: נ סי ע ה מיו תרת
בעוד כשבועיים תתקיים באתונה
התחרות השלישית כשחיה וכדורמים
בין יון וישראל.
שתי ההתמודדויות הראשונות —
ב־ 1937 וכעבור 10 שנים, ב־— 1947
נסתיימו בהפסדינו, ולפי מצב הדברים
הנוכחי תהיה ידנו גם הפעם על התחתונה.

קופליבצקי
מה יצא מזה?
אין זו, חלילה, הלקאה־עצמית, אלא
ציון־עובדה פשוטה וברורה לכל. כלים
יש הכרח בנסיעה ליון?

כזכות ובגנות
אמת, אין להקל ראש בערכן של
תחרויות בינלאומיות, ויש לזכור כי
לעתים לא הנצתו ן -קובע, אלא עצם
ההופעה וההתמודדות. מסיבה זו חייבים
אנו׳ לכאורה, לעודד נסיעות לחו״ל.
אולם זהו אך צד אחד של המטבע.
ספורט־המים לא הצדיק השנה את
הצורך החיוני להתמודדות בינלאומית.
האיחור הרב שחל בפתיחת־העונה והתחרויות
הספורות שנערכו עד כה היו
בעוכרי השחיינים, אשר עודם רחוקים
ברגע זה מצורתם המשובחת. ויש לזכור,
כי שבועיים בלבד מבדילים עתה
ביננו לבין הופעת־הבכורה באתונה,

המלווים הללו...
משלחת השחיה שלנו עמדה
לצאת ליון, כשבשורותיה 10 שחיי־נים׳
סו שחקני כדורמים ו־ 3מלווים.
ס״ה — 23 איש.
נודע לנו, כי באין יכולת לשנות
את מספר הנוסעים׳ הוחלט לצרף
שני מלווים נוספים — על חשבון
שנים מהספורטאים.
צעד אבסורדי זה יש לגנות בכל
תוקף, אולם נוסף לכך יורשה לנו
לשאול שאלה קטנה: הנוסעת
המשלחת הוו לאתונה כדי להת־מודד
בשחייה׳ או אולי — לראות
את האקרופוליס?

״-העזלס הזה״ ,מס׳ 668

ובפרק זמן קצר זה אין כל אפשרות
לתקן את אשר הוזנח במשך השנה כולה.
אף זה ציון־עובדה שאין לערער
עליה.

גדול הוא יצר הנסיעה

בשעה שהועלתה לראשונה, לפני
שבועות מספר, אפשרות המסע ליון,
שררה ״תרדמה״ מוחלטת בענף השחיה.
אבל יצר הנסיעה היה גדול, והשחיינים
עשו כמיטב יכולתם בדי לעורר את
תשומת־הלב הראויה ולזכות ב״כרטיס״
לאתונה. והגיעו הדברים עד לידי כך,
שבפעם הראשונה בדברי ימי ספורט־המים
ניתנה אפשרות גם לשחייני
״הפועל״ ליטול חבל במשלחת ליוון,
אחר שורת תחרויות־מבחן שנערכו ביזמת
המחלקה לתרבות־הגוף. היה זה צעד
בעתו, כי שלשה משחייני ״הפועל״
עמדו במבחן, והצדיקו את צירופם
לנבחרת הישראלית. היש צורך לומר,
כי אלמלא תחרויות־המכחן היתה יוצאת
הנבחרת גם בלעדיהם? לא. אולם אפשר
ללמוד מכאן הרבה על ה׳,סדרים״
המוזרים ששררו עד כה במערכת
הספורט הישראלי.

חצי נחמה
ברגע זה כבר אין אפשרות לדחות
את המסע ליוון, כי פשוט לא יהיה
זה הוגן כלפי המארחים. במלים אחרות:
אנו מוכרחים לנסוע. את שר־
־אוצר נוכל לנחם
רק בעובדה כי
לא יהיה צורך
בדוויזים,
הפעם
מן זום שיהיה זה
מסע־גומלין, שהו־צאותיו
על חשבון
היוונים.
אך במה נתנחם
אנו? במקרה שנ שיג
נצחון או שניים
במימי אתונה,
מתוך שבע ההתמודדויות
שתערכנה
שם בהתאם לתכהאולימפית
נית
(ששה
משחים ומשחק
כדורמים).

ב־ , 1937 בבת־גלים, ניצחנו בסיכום
הנקודות הכללי בשיעור .35:40ב־,1947
באותה בריכה, השיגו היוונים יתרון
של .36:50 כיצד תסתיימנה התחרויות
השתא? — זוהי שאלה סתומה. נקווה
רק, שלא נצא גרועים מאשר בשתי הפגישות
הקודמות,

שו״ץ: מ ב חן ש1י
בשעה ששורות אלו תראינה אור,
תתארח קבוצת ״מכבי״ תל־אביב בלוצרן
שבהלווטיה — כשמאחריה חודש
של משחקים קשים ומייגעים ביוגוסלביה.
כיום,
עם תום פעולותיה בארץ טי־טיו,
כבר ניתן לראות את פני הדברים
ממרחק מסויים המאפשר גם לסכמם
מבחינה כללית ומקפת יותר. אלא שלפני
כן -,לשם הבהרת הסיכום, יהיה
עלינו לפרוע ״חוב״ קטן לקוראינו
ולהביא כאן.את טבלת המשחקים בשלמותה.
הריהי לפניכם :
בבלגרד: מכבי — פרטיזן

בבלגרד: מכבי — נשה־קרילה 0:1
בנוביסד: מכבי — סלוגה

בסובוטיצה: ספרטק — מכבי 1:2
בשאבאץ: מכבי — פודריניה

באושיאק: פרוליטר — מכבי

בניש: מכבי — נבחרת ניש

בסקופיה: מכבי — וורדר

בקרושבץ: ארנדילובץ — מכבי 3:4
בארנדילובץ: ארנדילובץ — מכבי 3:4

סליחה, טעות כמספר...
לאחר צפיה ממושכת נתבשרנו
ביום ח׳ שעבר בעתון ״מעריב״,
כי ״מכבי״ ת״א זכה בשני נצחונות
נוספים ביוגוסלביה.
הידיעה הסנסאציונית הזאת עשתה
לה כנפיים. היא שודרה פעמים אחדות
גם ברדיו והועתקה אף ב״הבו־קר״
וב״הספורט הלאומי״ .אבל האמת
היתד, הפוכה, ולולא בישר
״ספורט ישראל״ לקוראיו ביום א׳
שעבר כי שני המשחקים נסתיימו
בהפסדיה של הקבוצה הישראלית,
אין ספק כי האשליה הנעימה היתד,
נמשכת עד עצם היום הזה.
עתונאי־הספורט שלנו מרבים
לשבת בבית־קפה ידוע, המשקיף
אל קולנוע ״מוגרבי״ .כנראה שהסרט
המוצג בימים אלה בקולנוע
זה השפיע על אחד מהם לרעה.
גוסלביה — חששנו כי לא תעמוד במבחן.
סיבות רבות ושונות — כל אחת
מהן לחוד וכולן ביחד — יצרו חשש
מוצדק זה.
עונה רצופת־מאבקים חריפים, בת
26 משחקי ליגה יושפע הופעות ידי דותיות,
עדיין השאירה רישומה המייגע
על הקבוצה. קצב האימונים המוגבר
בשבועות שקדמו לנסיעה, דחיית תאריך
הסיור והמתח שלפני היציאה, בקרב
ה״ירוקים״ במיוחד — כל אלה
לא בישרו טובות ומחנה־הפסימיסטים
הלך וגדל מיום ליום. מעטים האמינו
כי קבוצה זו תוכל להחזיק מעמד
ביוגוסלביה, שכדורגלניה אינם קוטלי
קנים ויודעים את המלאכה יפה.

עמידה מזהירה
אדון! ״הפועל״ ראושגיץ

מהם סיכויינו הממשיים?
כוחם הנוכחי של שחייני יון אינו
ידוע, ומשום כך נאלץ להסתמך על
השגיהם מלפני שלוש שנים. בהתאם
לכך, אין לנו כמעט כל סיכויים במש־חי
200x4 ,400 ,400ו־ 1500 מטר
חתירה. במשחה 100 מטר גב, ישנה תקוה
קלושה ואילו ב־ 200 מטר חזה —
המשחה בו ניצחנו תמיד — ישנם סיכויים
רבים לזכות גם הפעם. זהו כנראה
גם המצב בכדורמים, שבו היתד, עד כה
ידנו על העליונה. כמובן, שדברים אלה
נשארים בגדר השערות בלבד ,׳והפתעות
אינן מן הנמנע.

רחוק מצורה משובחת...
הסיכום המספרי הפשוט אומר 3 :
נצחונות 3 ,תיקו 4 ,הפסדים ; יחס
השערים — 15:17 לזכות היוגוסלבים.
אבל אין בכוחם של המספרים היבשים
הללו לשקף כראוי את המסע המפואר
הזה, אשר הביא כבוד גדול לכדורגל
הישראלי בכללו, ולאלופת הליגה י בעינה
זו בפרט.

משימה קשה
כשקבוצת ״מכבי״ ת״א, מחוזקת
בשלשה שחקנים אורחים, יצאה את
הארץ בסוף יוני לשורת משחקים ביו־

לשמחתנו נתבדו החששות. המשחקים
הראשונים נגד הקבוצות החזקות
בבירה נסתיימו בנצחונות מזהירים, וגם
המשכו של המסע — לפי התכנית המקורית
בת 7המשחקים — סימן כל
רעת מאזן חיובי. תוספת שלשת המשחקים
היתד, לדעתנו טעות גדולה, מא חר
שהיה זה מאמץ קשה מנשוא להופיע
בעשרה משחקים תוך חודש ימים.
אולם גם ההפסדים בשלבי־הסיום
כבר לא היה בכוחם לטשטש את הרושם
הרב ואת ההצלחה הנדירה של
כדורגלינו על מגרשים זרים.
אין ספק, מסע זה — שעוד נחזור
ונסכמו בהזדמנות אחרת — הוכתר
בהצלחה רבה. הבה נאחל לשחקנינו
ולעצמנו כי יעשו חיל בהלווטיה לא
פחית מאשר ביוגוסלביה.

הי ש דמיון
ב ־נ ר ובין

הרב מור ד ב פי או ת

הכוכב
של פאראמונט

חדי לאמאך

יפהפיה בעלת עינים בהירות כבדולח ושערות
כהות? אם כך השמפו שלך הוא משחת שמפו
נקה, המבליטה את כל יפי שערותיך .,הופך
אותן רכות ומבריקות כמתכת. שערות יפות
אינן מקרה אלא תוצאה של טיפול נכון, ואין
אמצעי טוב יותר לטיפול בשערותיך מאשר

משחת שמפו
ובשביל-שעוות יבשות. נקה חל מון שמסך
נא להחזיר את השפופרת הריקה בזמן קנית חדשה

המפיצים היחידים חברת נורית בע״מ
< >0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 >0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0ו

__הוצאת ספרים כ ט ברסקי, חפרה ב;י״מ
ספר חד ש

טיבן

נושא

רומן מלחמת־העולם השניה.
צרביהחופש עברית: א .בירמן

יריעה רחבה המשתרעת מנחיתת בנות־הברית
בנורמדיה, שיחרור פריז, הרדיפה אחר הגרמנים
על־פני צרפת, קרבות־החורף האכזריים
בארמים, צליחת הרהיין וכיבושה הסופי של
גרמניה. תיאור נאמן של הצבא האמריקאי,
מן הטוראי ועד הגנרל, נשים וגברים, צרפתים,
יהודים, עקורים בני עמים שונים — האדם
בגבורתו וברפיונו, אהבתו ותאוותו, אמונותיו,
אכזבותיו ושנאותיו.
שני כרכ ים .
כרך א׳ — 364 עמ׳י המחיר 1.150ל״י
ההפצה הראשית:

סוכנות

ברונפמן,

כרך ב׳ יופיע בחודש אוגוסט.
רחוב צ׳לנוב ,2תל־אביב.

<00000000000000000000000000000000000000000

ק 1ד ג 1ע
תד־אכיב
אופיר — ״מלאיה״ בהשתתפות ספנסר
טרייסי, ג׳ימס סטיוארט ולנטינה
קורטזה.
אוריון — ״על כנפי הדחף״ בהשתתפות
ר,מפרי בוגרט, אלינור פרקר,
ורימונד מייסי.
אסתר — הרגע הגורלי.
מגדלור — לקראת הסרט ״כלה למ כירה״.
חיפח אורה
— נשיקה בין ערביים.
ארמון — העבר האפל.

כתובת המערכת וההנהלה: תל־אביב, רחוב לילינבלום ,12
טל׳ ,4414ת.ד / 136 .האחראי: מידד שיף /העורך: אורי
אבנרי /המו״לים: אברהם גורדו! ושלום כהן /דפוס
.8שהם, תל־אביב, רחוב פין ,6סל׳ / 2239 גלופות: צינקו•
נדפיזז ״ארץ־ישראלית״ בע״מ /ההפצה: דוד טופל ובניו.

״כל הדתות נהנות מחופש גמור
במדינת ישראל, פרם לדת אחת —
הריהי הדת היהודית.״ מלים מפתיעות
אלה נשמעו מפיו של צעיר אתליטי,
לבוש בחולצת התעמלות וגלוי־ראש,
המציג את עצמו כרב דויד ראב׳ רבם
של 500 היהודים בעיר סידר רפידס
באייווה, ארצות־הברית ( 75000 תושבים).
משפט
מפתיע שני: רדיפת הדת
היהודית בארץ גורמת להתמרמרות רבה
בקרב רבים מיהודי ארצות־הברית, הנמנעים
בשל כך לתרום את תרומתם
למגבית היהודית המאוחדת.
האפתעה השלישית והעיקרית: איי
הכוונה לרדיפת הדת מצד אנשי מפ״ם
ושאר אויבי אלוהים, אלא לרדיפת.־,
ע״י הרבנות והגוש הדתי השותף לקואליציה
הממשלתית...
כי הרב דויד ראב (שנולד בתל־אביב
ב־ ,1918 התחנך בביתיספר אליאנס והגר
עם משפחתו לאמריקה ב־)1929
שייך לבית הכנסת הליבראלי (או, כפי
שנקרא בשמו הרשמי :״התאחדות הקהילות
העבריות באמריקה״).
זרם זה בדת היהודית נוסד באמריקה
לפני כמאה שנה ע״י הרב יצחק
מאיר וייז, מבוהמיה. באמריקה מצא
קהילות יהודיות שקועות בהוי ארצות
מוצאן, ורבנים שלא הבינו את ההוי
של מולדתם החדשה ואת דרכי חייה.
הנוער היהודי באמריקה חדל מלבקי
בבתי הכנסת (שסימלו בעיניו את ״ה*
גלות״)
,והדת שקעה.
התנועה החדשה התבססה על׳ הרע״ון
שלכל דור הזכות להתאים את הדת
לדר׳שות הזמן ולבטל מנהגים מיושנים
שאינם מתאימים עוד לחיי ההווה, אף
כי נשארה הודר ״תורה מסיני״ בעיני
היהדות החרדה.
ה״ליברקים״ ביטלו את האסורים
על אכילת בשר טריפה, גזיזת הפיאות
ועבודת השבת. גם חבישת כובע בשעת
התפילה אינה נחשבת בעיניהם
כדבר הכרחי, והוא הדין לגבי הטלית.
לעומת זאת משתדלת התנועה הר־פורמיסטית
לעשות את בתי־הכנסת למרכז
החיים החברתיים, ואת תפילת השבת
לפגישת רעים. לפיכך עורך דויד
ראב את תפילת ליל השבת (הממלאה
את מקום תפילת השבת) בשתי שפות,
ואחרי קריאת כל פסוק בעברית בא
התרגום האנגלי — שפת אמם של המתפללים,
היושבים בבית הכנסת יחד עם
נשותיהם וילדיהם, ללא מחיצות של
מין.
לדברי הרב ראב הפכה תפילה זד
בעיני משפחות רבות למאורע חברתי.
הקהילה שרה בצוותא, מאוינה .,7ר־צאה
על כל נושא בעולם או לבקורת
על ספר חדש ואחרי כן הם מסבים לכוס
תה או משקה קר הסוכן ע״י הנשים.
התפילה
עצמה קצרה יותר ומליוד,
נעימות עוגב, והאנשים מבינים את
אשר הם מתפללים.
בדוגמת ״בתי־ספר של יום ראשון״
(סנדי־סקול) של הקהילות הנוצריות,
מנהלות הקהילות הליבריות היהודיות
באמריקה כגון זו של הרב ראב שיעורים
וקורסים בנושאים מיוחדים בכל
יום ראש ן (יום המנוחה) בבוקר.
בשיעורים אלה מלמד הרב דויד
ראב עברית, תולדות העם היהודי, תנ״ך,
שירים וריקודים ישראליים.
בתכנו שונה הזרם הליברלי מן
היהדות החרדה רק בפרט חשוב אחד :
אין הוא מאמין במשיח אחד, אלא ב תקופה
משיחית שעיקרה השלום.
דויד ראב סבור שהיהדות הליברלית
חוללה פלאים בארצות הברית.
צעירים רבים, שמאסו לפני -כן בטכסים
של הדת היהודית ו״מרוב העצים
לא ראו את היער״ ,התקרבו אחרי ביטול
הטכסים והפולחן מחדש לתכנים
האמתיים של היהדות ולרוחה. אותו

תהליך יכול היה להתחולל — לדעתו
של הרב — גם בישראל, הזקוקה אף
היא להתחדשות דתית.
לדברי הרב :
״אצלנו באמריקה מתמרמרים רבים
על כך שבישראל, הקרובה ללבותינו,
אין חופש דתי לרבנים מתקנים או

הרב דויד ראב
אין צורך במבט
ליברליים, אלא רק לאורתודוכסים. לוא
היתד, הרוח הליברלית חודרת לחיי
הדת בישראל היה הדור הצעיר נעשה
לדתי יותר ומבקר בבתי־הכנסת.
אצלנו מתמרמרים גם על העובדר
המוזרה שיש בישראל חופש למום(מים
ולנוצרים, ואילו אין כל חופש לרבנים
ליברליים השונים רק במעט מן הרבנים
החרדים. מדוע לא תינתן גם להם
הזכות להשיא זוגות צעירים, למשלי
רבנים אמריקאיים רבים באים לישראל
ופותחים כאן בתי כנסת לוא בוטלה
הפליה זו. והרי יש כאן צורך בחלוצים
שיקימו בתי־כנסת ובתי־מדרש מודרניים״.
אגב,
השבוע הדגים דויד ראב המבקר
עתה בישראל כנציג בתי הכנסת
הליברליים לקונגרס העברי העולמי,
את קשריו הרוחניים עם ישראל בצורה
משכנעת ביותר. הוא נשא לאשר, צעירה
ישראלית.

הוננ״ב -להנאה או לפירושים
המשך מעמוד : 2
ומואב ואדום וכנען דומה שכן. והרי
לא ייתכן כי שבטים שכנים שדיברו
אותה שפה לא ישפיעו זה על זה.
האל בא מאדום; הכתב בא מאדום;
אדום היא ארץ החוכמה; ובכל זאת
אין בתנ״כ מאדום אלא ״הרקע הכללי
של ספר איוב״ .הספר עצמו, לדברי
האנציקלופדיה, נתחבר במקורו ארמית.
בתקופת גלות בבל.
כי למחברי האנציקלופדיה עצמם יש
רקע תרבותי מסוים. הם ינקו משני
מקורות — ,מי; המסורת היהודית ומן
המחקר האירופי. ושני אלה הם גורמים
מפריעים להבנת ספרות עברית.
כדברי אותו חוקר נוצרי :״נער
דובר עברית מסוגל להבין את התנ״כ
יותר מכל חוקרט״ .לגבי יצירה אמנו־תית
דרושים קודם כל חושים, ורק
אחריהם מחקר הגיוני. אולי לוא היו
מחברי האנציקלופדיה שומעים את
ספר איוב לא היו מחטטים כך בפרוש
מלותיו, ולא היו מגיעים למסקנות האבסורדיות כי הוא מתורגם, ותרגומו רע.
רק חוקר אירופי, שלשונו זרה לו,
מסוגל להבין כי ״קבל עם״ הוא שם
אדם. אותה גישה היא המביאה את
הפרופסור טורטשינר לפרוק מלים לאו״
תיותיהן בלי שים לב לרוח השפה
מי ד ד.
או לצלילי השירה.

כשנכנסתי היה הזקן שרוי במצב
דוח שחור.
״*־איך העינינים?״ גמגמת׳ בזהירות.
״א,״ השמיע הזקן אנחה קטועה.
״גם אתה פה?״
״מה יש?״ שאלתי בהשתתפות.
״אין מניחים לחיות,״ אמר הזקן,
״קודם צריכה החברה שלי לריב אתי,
ואחר כך עושים מלחמות, ואחר כן
קוראים לעתודות. וכעת גם אתה בא
להטריד. זפת של עולם. מה דעתך?
תהיה מלחמה?״
״אולי,״ אמרתי ,״על כל פנים—״
״אתה גרוע מפרשני העתונות,״
אמר הזקן ,״גמגמן אתה״.
״אינני נביא,״ הזכרתי ^לו.
״אה!״ אמר הזקן׳ ״בוא ונשאל

בנביאים.״ •
״כיצד עושים זאת?״ שאלתי,
״בעלת אוב?״
״אל תהיה חמור,״ יעץ לי הזקן.
״תן את התנ׳־כ.״
הוא תחב אצבעו לתוך ספר
התנ׳־כ, ופתחו. היה זה ירמיהו, פרק
נ׳ ,ואצבעו על פסוק .41
״מה כתוב שם?״ שאל הזקן, שעיניו
היו עצומות.

קראתי לו :״הנה עם בא מצפון —״
״הי!״ צעק הזקן ,״הרי זה בדיוק.
הראה לי.״ והוא עצמו קרא בחפזון:
״הנה עם בא מצפון. וגוי גדול; ומלכים
רבים יעורו מירכתי ארץ.״ נהדר! ומה
הלאה קשת וכידון יחזיקו. רובים
מכודנים. לא? אכזרי המה, ולא ירחמו
קולם כיס יהמה׳ ועל סוסים. ירכבו.
האם יש בקוריאה גדודי פרשים?
ערוך כאיש למלחמה עליך, בת בבלמה
פתאום בת בבל? אל תגיד לי שהמלחמה
עוברת לבגדאד. הבט הנה. הוא
גומר את בבל. אבל מי היא בכל זאת?״
הזקן נאנח .״כך הם תמיד. מנבאים בדיוק,
אבל אינך יודע מה,״
הוא היה עצוב .״אולי תנסה עוד
פעם?״ הצעתי*לו.
.״לא,״ אמר הזקן .״הפעם תנסה
אתה.״
שמתי אצבע בספר, ופתחתי. הזקן
קרא מעבר לכתפי :״אז יבדיל משה
שלוש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש,
לנום שמה רוצח $שר ירצח את רעה,־
בבלי דעת, והוא לא שונא לו מתמול
שלשום. ונם אל אחת מן הערים האל,
וחי״.
שנינו הרהרנו כמלוא הדקה.
״איננו אומר כלום ״,נאנח הזקן.
״איננו אומר מה יהיר, הקיצוב החדש
מחר. איננו אומר אם היא אוהבת אותי.
איננו אומר מה לעשות בעודף הממון.
וזה אדון הנביאים עצמו.״
״המתן רגע,״ אמרתי לו ,״בכל זאת
אומר משהו. צריך רק להבין. אולי
רומז הוא כי אפשר יהיר, לנסוע לעבר
הירדן?״
״פסט,״ אמר הזקן .״מי כבש את
מי? ובכלל זה אינו מוצא חן בעיני.
אם כך ואם כך היתד, פה מלחמה ורצח.
שים לב: ירצח איש את רעהו בבלי
דעת, והוא לא שונא לו מתמול שלשום.
האין זו מלחמת אזרחים?״

אותו רגע פרצה דחדר אשה גבוהה עתירת כשר, ועמדה
כנגדי כשעיניה משלחות כי רצח. זו היתה נביאה אמתית...
״אולי תאונת דרכים?״ שאלתי.
״הרי כתוב בבלי זעת.״
״ובכן מדוע דוקא את. רעהו?
מי זה קוטל את רעיו בתאונת דרכים?״
״מי שלוקח אותם לטיול במכונית
שלו,״ אמרתי.
הזקן הזדעזע .״איזו נבואה משונה!
אבל מדוע לא ענה לי על שאלותי?
התהיה מלחמה? האוהבת היא אותי?
האכנס לשיכון?״
״כועס עליך,״ אמרתי לו.
״מי?״ נפתע הזקן.
״התנ״ב,״ אמרתי ,״אתה עושה
ממנו אורקל.״
״יודע אתה מה?״ אמר הזקן אחרי
מחשהב רבה .״לך אל מגיד עתידות.
א־ אפשר לחיות כך, בספק.״
אולי זוכרים אתם את מגירות העתי דות
שהיו סובבות ברחובות ומזמרות
״חטארה, בטארה, בשוף אלבחט״?
אותן שהיה אפן מכוסה שתי מחרוזות
של מטבעות כסף תורכיות? ואנחגו
היינו מצמדים שפתותינו פן תמנינה
צועניות אלה את שינינו ותישורנה? והיו
מנבאות אלה תמורת גרש ופת להם
בלשון משונה על בנים ועל אסונות
ועל תקוות, ואיש איש (ביחוד אישה
אשד ),מפרש כרצונו.
אחת מהן נבאר, לי פעם בי עתיד
אני להיות עשיר גדול. עד היום מצפה
אני שתתקיים נבואתה. ואולי גם תתקיים,
אם לא אספיק למות בינתים.

הודי שהיה עומד חבוש טורבאן בשדרות
המלך ג׳ורג׳ שביפו, לפני שעלה
עליה הארבה, והיה מקלקל במקלות
ומוזג חול, ומוכר קמעין באצבעותיו
הדקות והשחומות, ואומר לך בקול
מצרי כי מאוהב אתה בנערה ששמה
מתחיל או באל״ף או בגימ״ל או במ״ם,
וכי הכל יבוא על מקומו בשלום. רק
אל תדאג. ואתה מרוב שמחה מוסיף לו
שילינג. והוא, מרוב שמחר״ מוסיף
לך רקיקה כנגד עין רעה. זה היה ברנש
חביב. פעם נבא לי כי עתיד אני למצוא
מציאה, ויבוא עלי אם לא מצאתי, כחודש
אחרי כן, פרסה בדרך. והרי היא עצי

מה אות למזל ברכה, כפי שמקובלני
מאבי מורי, זכור לטוב.
מאחרי מגיד העתידות, במגרש
הריק, שמאחריו נשקף מגדל המים
של הבצר, היה עשב ירוק, וד,דקלים
היו מרשרשים ברוח...
לא. מגידי העתידות של היום 7א
כאלה הם. היום מדעיים הם. קוראים
הם כתבי יד (רק אותיות לטין)
ומפענחים תוי יד שמאל. ואין הם נזקקים
לספל של קהור, טעימה, שהיא,
כידוע לכל בר בי רב, משיירת בספל
סימנים ברורים, וצריך רק (!התמחות
בקריאתם. מגידי העתידות של היום
אינם מדברים בלשון בני אדם. מע־ווים
הם פרצופים וממלמלים גרמנית,
ואין מהם נחת.
כאלה יש הרבה, ושכרם רב. אבל
אני לא כאלה רציתי.־ אני רציתי אחד
משלנו. אחד שיגיד 0דברים ברורים,
כמו :״שתי דרכים לפניך, אחת לימין
ואחת לשמאל. שתי נערות תפגוש,
אחת שמנה ואחת רזה. שים אל לב,
והזהר בבחירתו, פן תמעד בדרך
ותגיע למשרד הרבנות.״ וכן הלאה
וכן הלאה. את אלה אהבתי תמיד.
כי תמיד, אחרי שיחה עם אחד כזה,
אתה ייצא מלא בטחון לקראת בעיות
החיים, ומוכן להשקיע עשרים פרוטה
במנה גלידה.
כבר כמעט נואשתי מחיפושי, כשפתאום,
יום אחד, ואני מהלך באחד
הפרברים, והנה יד נעלמה כתבה על
הקיר ״רואה מזלות״ ,וליד האותית
חץ. כחול על גבי לבן.
לא תוכלו לשער כמה שמחתי.
הנה הד מהימים הטובים שעברו. לא
היססתי הרבה, ופסעתי אחרי החיצים.
והם היו רבים, כי הסמטות באותו
פרבר מעוקלות ומסובכות. אחרי שנת־עיתי
לתוך חצר אחת ובה גברת כובסת
לבנים ומגדפת, ועוד חצר וב־.
גברת מניקה עולל שלא ידעה מה אני
שח, ראיתי איש פונה אל הקיר. המתנתי
עד שיסיים, ואז שאלתי את
שאלתי.
״אני האיש,״ אמר הלה.
הסתכלתי בו בפקפוק. לא היו לו
לא הדרת פנים ולא טורבאן ולא שלמה.
סתם איש, ורק קצת מזוהם.
האיש תפס בדש חולצתי .״מה
אתה רוצה ממני?״ שאל מורעם.
״נבואה,״ אמרתי.
״לירד״״ אמר האיש.
״שילינג,״ אמרתי.
״לך לעזאזל ״,אמר האיש, ופנה
ללכת. המתנתי עד שפסע כמה פסיעות.
מניתי שש. ואז פנה אלי ואמר:
״חצי לירה.״
״שני שילינגים,״ אמרתי.
״חמשה שילינגים. אף לא מיל אחד
פחות,״ אמר האיש.
״טוב,״ אמרתי.
״בוא אתי,״ אמר האיש.
נכנסתי אחריו לחצר מוקפת חומה.
מתחת לעץ שיחקו ילדים. הבית היה
זוית בת קומה אחת. עברנו בפתח,

וראיתי מטה ושולחן וכסא רעוע. על
השולחן היתד, מנורת נפט. בחדר
עמד ריח כבד של חוסר אוורור ישן.
״שב,״ אמר האיש.
הכסא היה חשוד עלי .״מוטב שאעמוד,״
אמרתי.
הוא כרס לארץ, נשען אל הקיר,
טמן פניו בכפותיו, ואמר :״מה אתה
שואל?״
״הזקן רוצה לדעת,״ אמרתי ,״אב
היא אוהבת אותו.״
״מה עוד?״ שאל האיש.
״הוא רוצה לדעת מה יהיה שער
הזהב מחר״.
״מה עוד?״ שאל האיש.
״הוא רוצה לדעת אס תהיה מלחמה.״
״מ>״ אמר האיש .,״זה מספיק.
שלוש שאלות. בעד חמשה שילינגים זה
די. כעת חכה רגע.״ והוא שלף מארגז
ספר בלה ועוד כלי אמגושים.
״אמור לאביך,״ אמר רואה העתידות,
אחרי שעיין בספר ,״כי —״
פרצתי בצחוק. שאל אתה צוחק?״
״מדוע
בתרעומת.
״הזקן צעיר ממני ״,אמרתי .״איך
הוא אבי.״
האיש נקב אותי במבטו ושפתיו
נעו. חששתי שהוא מקלל, ואמרתי
״כהו במוכסז כוזו״ בשביל לבלבל
את השדים.
אותו רגע פרצה לחדר אשד, גבוהה
עתירת בשר׳ ועמדה כנגדי כשעיניה
משלחות בי רצח. אמרתי לפנות ולה־מלט,
אבל היא פצתה פה ונאמד:,
״תן לי את חמשת השילינגים,״ אמרה
בקול עמוק .״זה כדאי לך.״
נתתי לה.
״וכעת,״ אומרת היא ,״לך ואמור
לאותו פחדן, יהיה כינויו אשר יהיה,
כי סופו יהיה מר מאוד. אין היא אוהבת
אותו. שער הזהב מחר — יהיה
אשר יהיה — לא יועיל לו במאומה,
כי על כן פחדן הוא. אם תהיה מלחמה
או לא, גורלו נחרץ. גורלו יהיה כגורל
כל הפחדנים. ומנין אני יודעת
שהוא פחדן? לא מנבואה, אלא מזה
אויל הוא
ששלח אותך במקומו.
ולא איש.
״ועוד תאמר לו כי גורלו יהיה
בדיוק כאשר ירצה. ואם אין.בו רצון.
יהיה גורלו כאשר ירצו אחרים. היא
תאהב אותו אם ירצה. עשיר יהיה אם
ירצה. מלחמה לא תהיה אם ירצה.
ורק אם ישב וירעד במכנסיו יהיה
הכול שלא כרצונו, כי אין בו כל
רצון.
״כך תאמר לו: אויל מצפה לעתידו;
חכם עושה עתידו. הבנת?״
״כן,״ אמרתי בלחש.
״וכעת לך,״ אמרה האשד״ ״ואב
אין עצתי שוד, חמשה שילינגים אתה
יכול לקבל אותם בחזרה.״
חזרתי אל הזקן׳ וסיפרתי לו את
המעשה.
״ראה,״ אמר הזקן מתפלא ,״איך
הכירה אותי בדיוק! אכן, זאת נביאה!
אבל מדוע לא ניבאה מה יהיה שער
הזהב מחר? אין לה לב!״

שרות תצלו-סים. העולם הזה״.

...הפתעה

נעימה היתה

לי למצוא בישראל

שמפון כה מעולה כשמפון

של ״יצהר״...

מ״ ב אל טדה שאנז אליזה״