גליון 669 מתאריך 17 באוגוסט 1950

״כדאי להיות טובה. זה תמיד משתלם!״
למסקנה זו הגיעה רישא בורשטיין
השבוע כשנכנסה למטוס כדי
לטוס אילתה. לפני חודש׳ כש״העולם
הזה״ הכריז על ״מבצע חלום״ ,כתבה
לנו שחלומה הוא טיסה לאילת, אלא
שהיא מוותרת על הגשמת חלומה ומב קשת
אותנו להטיס במקומה נער תימני.
כשפרסמנו מכתב זה הומטר עלינו
מבול של מכתבים שדרשו להטיס
גם את רישא עצמה, הסכמנו ברצון.
ובך טסו שניהם — רישא והנער.
רישא היא בת .18 היא ילידת חיפה,
ושמה האמיתי ראשונה, כי בת בכירה
היא להוריה. היא פקידה במשרדו של
עורך־הדין איגר, מתכוננת לצאת לשרות
צבאי ואומרת שהבחורים באילת
נחמדים (חוץ מאותו מפקד צעיר של
חיל־הים שלא הרשה לה לשוט בים
אילת ולדוג דגים).
שמואל גפת, הנער בן ה־ ,10 לא
חלם ביום הששי בבוקר שיטוס באוי־רון.
כעבור שלוש שעות בבר היה
באילת. צלמנו מקסים סלומון ״חטף״
אותו ברחוב, מול משרד המערכת.
היתד, זו השיטה היחידה לבחירת נער
אחד מתוך כמה אלפים. גם הרשיון
לטוס לאילת, שהיינו צריכים להשיגו
מראש, היה רשום על שם דמיוני,

רוריות חייו וחוסר האידיאליזם שלו
(״העולם הזה 666 נדמה לי שסיבת
כשלוננו נעוצה בשיטת חינוכנו, שהטיפה
להערצת יתר כלפי העבודה והמעשיות
והשוללת כל דבר שאינו אלא
עיוני בלבד. א.ד. גורדון היה נחוץ
לדור שבא מעיירות נידחות (בהן לא
זכתה העבודה לכבוד) אך פולחן העבו דה
כיום הוא ״קשקוש ציוני״ ריק ומשעמם.
לא מבתי ספר מקצועיים או
טכניונים יצאו מהפכנים ומחדשי רעיונות,
אלא באו דוקא מן הפקולטות
למדעי הרוח שבאוניברסיטאות.
משה ארנפלד, תל-אביב.
אופטימיסט.

סמל ה״הגינווז״

כך ששמואל היה נאלץ לשנות את זהו תו
לצורך הנסיעה. שמואל, הלומד
בכיתה ה׳ של בי״ס תחבמוני בתל־אביב,
הוא שתקן איום. אפילו שי
הקיצוב, שאינו אוהב עתונאים, נותן
ראיון ביתר קלות. אולם באילת נמס
גם שמואל (ומה אינו נמס בחום איום
זה?) והוא נהנה מהגשמת החלום שרישא
חלמה למענו.

לדברי בעל מדור ״שבעת הימים״
(״העולם הזר 667 אם מאז שחרורו
מן הצבא (בודאי למעלה משנה) היה
זקוק לחליפה ורק מתוך עצלנות לא
קנה אותה — סימן שאינה כל כך
חיונית, והוא יוכל לחיות בלעדיה עוד
כמה שנים.
שנית, ממתי זה ״מסיבה הגונה״
היא רק כזאת שאפשר להופיע בה בחליפה?
אני חשבתי תמיד שקנה־המידה
שלו ל״הגינות״ הוא אחר...
זהבה ד ,.ת״א
הכוונה היתה, כמובן, למסיבות
״רשמיות״ .באחד הגליונות הקרובים
נקדיש תשומת לב לבעית התלבושת
במסיבות מסוג זה.

עממי, בגלל המצב הקשה בבית הייתי
נאלץ לעבוד בגיל .15 עבדתי בצביעת
אוטומובילים, אריגה, סריגה, ארנקי
גבירות ועוד. אין לי מקצוע אמתי,
אני מרויח 35ל״י והשיעמום אוכל אותי
בכל פה. אין לי חברה, ואני סובל
מן הבדידות. בבית מציעים לי
להינשא, אך איני רוצה בזאת בגלל
משכרתי הקטנה ומפני שאני חושש
מהזדקנות יתרה. מה עלי לעשות?
ישראל איש־יער, חליסה
בנזדה שבעיתך הפרטית היא בעית
כלל הנוער, ננסה לעזור בפתרונה בסיד־רתנו

מתיכות מאמרכם ״הקיצוב — מכה או תרופה?״
(העולם הזה״ )668 היה מצוין,
אך מתון מדי. מדיע אתם מפחדים
לאמר בגלוי שאנחנו הולכים לקראת
אינפלאציה כללית ושבעוד מספר שנ
״;וער
מחפש את המחר״
מכתבים מכתב גלדי לדב יום?,
אז אחרי ש״העולם הזה״ כתב אה
הסיפור של שלמה שרעבי, איך שהוא
הלך למכור עתונים ולא קנה עוגות
וחסך את כל הכסף בשביל לקנות נעלי
כדורגל, ואיך שאנחנו, כל החברים
שלו מקבוצת הכדורגל ״מצדה״ ,צריכים
נעלי כדורגל למה שקשה לשחק
כדורגל בסנדלים או יחפים, אז באו
כל מיני אנשים וגם מערכת ״ידיעות
אחרונות״ למערכת ״העולם הזה״ ואמרו
לה שיקנו לנו נעלי כדורגל, אז
פתאום אתה בא ועושה צנע ועכשיי
רוצים המון נקודות בשביל נעלי כדורגל
והאנשים האלה לא יכולים לקנות לנו.
אז אנחנו מבקשים ממך שתהיה
חברמן ושיהיה לך דם ושתרשה לאנשים
האלה לקנות לנו נעלי כדורגל
בלי נקודות, למה שהם הבטיחו לנו
לקנות עוד לפני שאמרת שצריכים
נקודות.

כשם

בטוחנו שנמלא
אים אם נצרף את
ערים. שמא יתן
להוציא מקרה זה

בסגנון ובצורה, החל משמות של מדורים
וכלה בצורה החיצונית. איך אתם
מסבירים את הדבר?
חנניה גרמן, תל-אביב.
אנו מקבלים את שתי התופעות
גם יחד כתופעות־לווי הכרחיות של
הצלחה.

״מצניעות. לצנע״
סידרת התצלומים
לצנע״ (״העולם הזה״
מה. אך לוא היה לכם
פים עוד תמונה אחת
הים לשנת . 1951

שלכם ״מצניעות
)668 היתה עצידם
הייתם מוסי—
אופנת בגדי-

דני מגד,

טבריה

קבוצת ״מצדה״

את רצון כל הקורבקשתנו
לבקשת הנשר
הקיצוב הוראה
מן הכלל י

מה רוצים מאתנו?
בימים האחרונים קראתי בכמה
עתונים התקפות על ״העולם הזה״
המצטיינות בגסות־רוח היאה לעתו־נים
ששמו עצמם שומרים על רמת
המוסר וההגינות. מוזר בעיני שהתק
חופש.
הדיבור?

מה ״הסיבות הבלתי תלויות בכם״
שבגללן לא פורסם המאמר על העתודות
(״העולם הזה״ ?)668 האם הן
קשורות בחופש הכתיבה?

ה״זקך והמלכה

קראתי במדורו של יצחק שדה
״שמועות ועובדות״ ש״העולם הזה״
הצליח להגיש לקהל תמונה פיקאנטית
במיוחד של מלכת היופי הישראלית.
חיפשתי באותו גליון של ״העולם הזה״
( )667 ולא מצאתי כל תמונה של׳ מלכת
היופי. האם אני עיוור?

יוסקה פלמ״חניק, צ.ה.ל.

אינך עיוור. חבל שבעל המדור
״שמועות ועובדות״ מבסס את עובדותיו
על השמועה.
פות אלה באות דוקא בשעה שלא רק
בל השבועונים האחרים אלא גם עתו-
נים יומיים מחקים אתכם ללא בושה

פולחן העבודה
במדור ״שבעת הימים״ ניתנה לנו
תמונה מדויקת על מצב הנוער, אפ
מאמרכם
״הנוער מחפש את המחר״
(״העולם הזה״ )666 היה מצוין וקולע.
אך מדוע אינכם מתארים פעם את חיי
הנוער בקבוצה דתית?
יוסף פרי־הדר, חליסה
נכלול בסידהה זו גס את חיי הקבוצה
וגם את חיי הנוער הדתי.
קראתי את המאמר על הנוער במק רה
(אני קונה את ״העולם הזה״ רק
בגלל התשבצים) ,והחלטתי לשאול מכם
מה לעשות. אני בן ,25 חניך בי״ס

ים נבנה בתים בלבנים עשויות משטרות

ישראל גרביצקי, ירושלים.
ניתוח ענייני אינו זקוק לביטויים
קיצוניים. אמרנו שאם תמשך השיטה
הכלכלית הנוכחית אין להמנע מאינפלציה.

ק 1ר ח ־ נ1
כמעט כל בעיותינו, המדיניות והכלכליות, אחוזות ביחסינו עם המדינות
השכנות. הסדר יחסים אלה עלול לפתור לנו הרבה. כל עוד אין יחסי
שלום תקינים, נאלצים אנו להקדיש אמצעים שיכולנו להשתמש בהם להקמת הטבעי בתי־חרושת, לצרכי הגנה. כשאין לנו מסחר עם העורף הכלכלי
שלנו, אנו נאלצים לקנות מזון ממרחקים במטבע זר יקר. כשצפויה סכנה
של מלחמת־עולם שלישית מסתבר שהסכמת הממשלות השכנות לקיום
בסיסים זרים בארצותיהן עלולה לגרוף אותנו תהומה. תיחום הגבול הישראלי
רק החריף את העובדה כי אין בכוחו של קו מלאכותי על גבי מפה
לנתק ארץ משכנותיה. יתר על כן׳ בתוך תחומי ישראל נשארו (במקרה)
תושבים רבים שאינם יהודים.
אם ישנו תפקיד כפוי־טובה במדינה, הרי זה ייצוג המדינה כלפי
אזרחיה שאינם יהודים. כי נציגים אלה אינם מקבלים כל הוראות כיצד
לנהוג — משום שהמדינה אינה יודעת כיצד לנהוג. אין לנו מדיניות אחידה
וברורה כלפי המעוט הערבי שלנו. בגלייון זה אנו פותחים את הויכוח על
נושא זה. אץ בדעתנו לקבוע הפעם מסמרות — שאיפתנו היא רק להחדיר
בלב הקורא את ההכרה שאנו משחקים באש, שישכאן בעיה הטעונה
פתרון דחוף — ושהגיע איפא הזמן לאוורר אותה בגלוי־לב ובאומץ־רוח.
חברנו שלום כהן, הפותח ויכוח זה, נולד בתל־אביב לפני 26 שנה.
הוא בוגר הקולג׳ הבריטי באלכסנדריה, עבד בעתון מצרי־ערבי ידוע, שרת
התישב עם גרעין
למצרים בשליחות,
בצי הבריטי, חזר אחרי־כן
בנגב הדרומי, היה חבר במחלקה הערבית של
מצרי של ״השומר הצעיר״
הפלמ״ח והתגייס — עם פרוץ מלחמת־העצמאות — לחטיבת גבעתי. בשורות
״שועלי שמשון״ השתתף בכמה עשרות קרבות, תחילה כטוראי ואחר־כך
כמפקד כיתה.
ומבעיות המזרח — לאותה ארץ שהיא כיום מרכז המזרח. זה
עתה חזר שליחנו אלוף אבן מסיור נרחב בהודו, פאקיסטאן וקאשמיר
— והוא גדוש רשמים שיספיקו למלא כמה עשרות גליונות של ״העולם הזה״.
וכרצונו לספר רצוננו לשמוע — לא רק בגלל יחסנו לג׳אואהארלאל ניהרי
(ומי אינו אוהב אדם דגול זה?) ,ולא רק מפני שהודו היא ארץ אכזוטית,
אלא מפני שאנחנו יודעים כי במערכה הנוכחית על אסיה, שדה־הקרב
הראשון של מלחמת־העולם השלישית, תשחק הודו תפקיד שיכול להכריע.
לצערנו נאלצים אנחנו לקצר. בכל זאת מקוים אנחנו שהרפורטג׳ה על הודו
בגליון זה (ועל קאשמיר ופאקיסטאן בגליונות קרובים) תתן לקוראים
מושג מה על המתרחש בעולם חדש ועצום־ממדים זה.
הדרך להודו עוברת את אילת. חוף־חלומות הוא לרבים השואפים
להגיע אליו, ואין האפשרות בידם. אולם ״מבצע חלום״ שלנו הגשים השבוע
את חלומם זה של שלושה מני רבים. אלה שלא זכו יוכלו להשתתף בחלום
מבעד לעושת הצלם (אותו בר־מזל הזוכר, להגשמת כל החלומות יבתוקף
תפקידו, ואף אינו מעריך את הדבר) .אם יחליטו להגשים בעצמם את
חלומם ולטוס אילתה, נשמח לשאת באשמה (אם כי לא בהוצאות) .הדבר כדאי.

ה ג נה
מפני האטנם
מאת הפרשן הצבאי של ״העולם הזה״

בעוד היחידות המובחרות ביותר של
הצבא האמריקאי המשיכו לספוג מכות
מידי הצבא ה״פרטיזני״ של קוריאה
הצפונית׳ הכריז וינסטון צ׳רצ׳יל, ,ה־בולדוג
הזקן״׳ כי רק הפצצה האטומית
מגינה על אירופה מפני התוקפנות הסובייטית.
אין
לחשוד בצ׳רצ׳יל שהוא מאמין
לדברי עצמו — כי אחרי שתי מלחמות
עולם למד את תורת הצבא על בוריה.
אך למליונים מבני אירופה המערבית,
שחולשתו הגלויה של חיל היבשה האמריקאי
העבירה חלחלה קרה בגופם,
היתד, בדבריו משום נחמה.
נחמה זו מבוססת על טעות קטנה.
ה&יצה האטומית לא הצילה וגם לא
תוכל להציל בעתיד הקרוב את אירופה
— ולא את המזרח התיכון.

הסחורה לא תגיע !
מה יקרה אם תפרוץ מחר מלחמה׳
עולמית אמיתית׳ ואם המכבש הצבאי
הסובייטי יתחיל להתגלגל אל מעבר
לגבולות הפרוצים של אירופה והמזרח
התיכון? היוכלו האמריקאים להנחיית מהלומה
מכרעת על ראשי הסובייטים ע״י
השמדת עריהם במכה אטומית נצחת?
התשובה: לא.
נניח לרגע שאמנם תהיה לאמריקאים
כמות גדולה של פצצות (קרוב לודאי
שאין הדבר כך. מחיר כל פצצה מגיע
למליונים, והיצור אורך זמן רב7 .א־מר׳קאים
תהיה מן הסתם כמות לא
גדולה, אם כי גדולה בהרבה מזו
של הרוסים).
השאלה היא — איך תגענה הפצצות
לתעודתן?
פעם חלמו שהפצצה תינשא ע״י
ראקיטה בעלת טווח ענקי ומהירות
עצומה — מעין וי־ 2גרמני בעלת עצמה
גדולה פי מאה. חלומות אלה התנפצו
על כתלי המציאות. תעבורנה שנים רבות
— ואולי דור — עד שראקיטה ממין
זה תיכנס לשימוש. ובינתיים יהיה
צורך להביא את הפצצה למטרתה באוי־רון
מפציץ רגיל.
אלא שמפציץ ירגיל כזה, אף כשהוא
בן הטיפוס ־,חדיש ביותר, הוא כמעט
חסר ישע מול ההגנה החדישה.
קודם כל: הראדאר. יש להניח שכל
מסרה צבאית הגונה בברית המועצות
מוגנת ברשת ראדאר, שתגלה כל מבוס
אויב במרחק של מאות קילומטרים.
שנית: מטוסי־הדחף בעלי ד,מ. ירות
העצומה והטווח הקצר מסוגלים להוריד
מן השמים כל מפציץ כבד (ואטי באופן
״חסי) שיתגלה לעיני הראדאר.
שלישית: הפגזים האנטי־אויריים המצוידים
בנפצי־ראדאר יצודו כל מפציץ
שהצליח להתחמק, בדרך נס׳ מידיו
הרצחניות של מטוס־ההגנה.

עצום שישמיד את כל ערי האויב
ויעמידו בפני הברירה: להיכנע או
למות. מאז הפכה המלחמה ״הבאה״
למלחמה ״שעברה״ — וישוב ראינו
חילות־יבשה מיושנים עורכים קרפות
״משעממים״ כדי להכריע את גורל
המלחמה. גרמניה הופצצה כאשר לא
הופצצה עוד מדינה בעולם — ועם
כיבושה נתברר שסכום כל ההפצצות
היווה רק גורם קטן למדי למפלתה.
יפאן נכנעה אחרי הטלת שתי פצצות
אטום — אולם יפאן, השבורה והרצו־צה,
כבר שאלה לתנאי הכניעה לפני
שהוטלה הפצצה הראשונה (וכמעט ברור
שהפצצה הוטלה רק למנוע את ברית
המועצות מהשתתף בכיבוש יפאן).
בקיצור: הפצצה עלולה להרוג מאות
אלפים. היא תוכל ליצור פאניקה. היא
תוכל לפתוח פצעים עצומים בגוף קרבנה.
היא תוכל להוציא ערים שלמות
מכלל שימוש לחדשים רבים( .למשל אם
צוללת או אנית־סוחר סובייטית תצליח
להטיל פצצה לתוך מימי החוף של
ניו־יורק) .היא תוכל לשמש פתיחה
דראמאטית למלחמה עולמית (כדוגמת

השמדת הצי האמריקאי ע״י היאפאנים
בפירל הארבור).
אולם לדבר אחד לא תהיה הפצצה
מסוגלת: היא לא תכריע במלחמה, אם
אמנם תפרוץ מלחמה זו בעתיד הקרוב.
עוד תעבורנה שנים רבות עד אשר
תרבצנה שתי מעצמות על גבי ערימות
של פצצות אטומיות ותהיינה מסוגלות
לשלחן אשד, ברעותה בקלות ובנוחיות.
ועד אז — שוב יטרטרו המאנקיס
בכבישים המופגזים ושוב יצלע החייל
הרגלי העייף משדה־קרב אל שדה־קרב.

הגנה מפני האטום
אותנו, בישראל, מעדן צד אחד של
מלחמת האטומים — כיצד אפשר להתגונן
מפני הפצצה?
התפוצצות הפצצה האטומית הורגת
אנשים בשלוש צורות: ע״י כוח ההתפוצצות,
ע״י החום העצום וע״י הקרניים
הרצחניות. בטווח של 1500מ׳ ממרכז
ההתפוצצות יגרמו שלושה גורמים אלה
למוות בטוח — מלבד אנשים היושבים
במקלטים בטוחים וחזקים מאד. בטווח
יותר גדול מספיק מקלט רופף ביותר
כדי להגן על האדם מפני הקרניים.
ההגנה היעילה מפני הפצצה_ אטומית
רגילה (התפוצצות ב אוי סי הי א:
התקנת מקלטים חזקים, מצוידים כראוי
למען יוכלו לשהות בהם זמן ממושך,
וסידורים מיוחדים שלאפשר להחיש למקום
המופצץ עזרה רפואית בקנה מידה
עצום במהירות מקסימלית. יש לקחת
בחשבון שבהירושימה ובנאגאסאקי היו
י למעלה ממחצית הפגיעות כצעי־כוויה,
שנגרמו ע״י התוצאה השניה של ההתפוצצות
(החום העצום) .הגנה אנטי־

אטומית צריכה להיות מוכנה לטפל בלי
הודעה מוקדמת ברבבות פצועים הסובלים
מכוויות קשות.
שונה המצב לגבי החומר הרדיואקטיבי
הנוצר ע״י ההתפוצצות. כשהפצצה
מתפוצצת באויר, עולים חמרים אלה
השמימה ולא יגרמו לנזק ניכר, אלא
אם כן ירד גשם מיד אחרי ההתפוצצות
ויוריד את התמרים ארצה. אולם אם
הפצצה מתפוצצת במים עמוקים נוצרים
אדים שירעילו לזמן רב כל שטח שיגיעו
אליו. מכאן הסכנה לערי־החוף כתל־אביב
וחיפה — אם כי דרושים להמחשת
סכנה זו מים עמוקים ורוח נוחה (מכיוון
הים לכיוון החוף).
צורת ההתקפה היעילה ביותר היא.
איפוא׳ להתגנב אל המטרה באנית־סוחר
או בצוללת ולהטיל את הפצצה במים.
האד ם הרדיו״אקטיביים ישמידו כל חי
שיבוא אתם במגע. ההגנה האנטי־אטו־מית
בערי חוף תצטרך להתבסם על
תכנית מפורטת — שפרטיה יהיו ידועים
מראש לכל התושבים — לפינוי מידי
של העיר, תוך דקות ספורות. ד,ע ר
הנפגעת עלולה להשאר ״מ רעלת״ במשך
שבועות, מכלי שתהיה אפשרות
לחזור אליה בתקופה זו.
כבר אמרנו (״העולם הזז 664 שאין
במדינת ישראל כמעט מטר־ שכדאי
יהיה למישהו (והכוונה, בתנאים הנתונים,
לסוביטים) לבזבז עליה פצצה אטומית
יקרה. רק במקרה אחד עלול
כלל זה להיפגע: אם יהפוך נמל חיפה
במקרי, של מלחמה לבסיס זר ואם
ישמש שוב לזיקוק ולה,זרמת נפט.
זוהי אפשרות רחוקה — אך אפשרות
שכדאי להגות בה.

הפצצות לא הועילו
יתכן שמטוסים בודדים יצליחו מדי
פעם להסתנן מבעד לרשת־־מוות של
שלושת כלי־הגנה אלד, ולהטיל פצצות
בודדות (אם ע״י כך שיתגנבו אל
המטרה בגובה נמוך ביותר, או שיוקרב
צי־מטוסים שלם כדי לאפשר לאחד
לזרוק את פצצתו) .האם מתאר לעצמו
מישהו שאפשר לשתק מעצמת־ענק כ־ברית־המועצות
או כארצות־הברית ע״י
הטלת פצצות בודדות?
בשנותיו הראשונות של שלטון ך,י-
טלר נפוץ ברבים חלום הבלהות של
הקצין לאטלקי דוהה, שניבא כי המלחמה
הבאה תוכרע ע״י צי מטוסים

העולס הזה״ ,מס׳ 669

מפה דמיונית שתעזור למסתכל לתאר לעצמו מה היה קורה לוא התפוצצה פצצה אטומית
(מהטיפוס ח״מיושן״ •טל ביקיני) כשמי תל־אכיב. יש לשער שמספר ההרוגים יעלה על ,50.000
ומספר הפצועים יגיע ל־ .100.000 ברדיוס של 1500 מטר ממרכז ההתפוצצות יינצלו רק אנשיס
היושבים במקלטים חזקים מאד. ברדיוס גדול יותר יספיקו גם מקלטים רגילים. לוא התפוצצה
הפצצה במימי ד.י ,8בקרבת החוף, היתה נשללת מתושביה האפשרות י חיי מ ש!־־ שבועות.

טייבה. מדי בוקר מצטופפים אנש׳ הכפר במסדרון.
סעאדת מאת שלום כהן

העובדה המכרעת הראשונה בחיי ערביי ישראל הוא שקומץ אנשים קובע
ביום את מדיניותה של המדינה כלפי בני המעוטים הלאומיים; ואת יחסם של
אזרחים אלה למדינה. ומכיון שבעית הערכים, במובנה הרחב ביותר, היא
בעית־הבעיות של המדינה, הרי אפשר כמעט לאמר שהחלטותיהם היומיומיות
של אלה קובעות את עתיד המדינה.
כי שנתיים אחרי הקמתה אין למדינת ישראל כל מדיניות עקרונית
לפתרון בעית אזרחיה הערביים.
וזה שורש הרע.

סתירות וחוסר־קד

במקום אחר מרשים לערבים שברחו אל מעבר לגבול לחזור
למשפחותיהם — ובכפר שני מבצעים חיפושים מדוקדקים לגילוי
מסתננים ולגירושם אל מעבר לקוים.
בכפר אחד מבוצעת ריפורמה אגרארית מרחיקת לכת, מחלקים
קרקעות ומרימים את רמת־המחיה של הפלאחים — ובכפר שני
מנתקים את הפלאחים ממקומות עבודתם החיצוניים כדי לרסנם
ולהקפיא את רמת־מחיתם.
אין ספק שד,מושלים הצבאיים מוסמכים מאד לטפל בבעיה הערבית•
מתוך הימצאותם היומיומית בהוי הערבי הם למדים להכיר את
העובדות יותר מאשר מתור ספרים של תיאוריה. ורובם הם זה מכבר
״חובבים״ בשטח זה.
אין גם ספק שהמושלים הצבאיים מוכשרים לטפל בבעיה הערבית יותר
מאשר הרבה מחברי הכנסת, הנושאים נאומים מצלצלים על הבעיה, מבלי
שהחליפו מימיהם ברכה של ״שלאם עליכום״ עם ערבי חי.
ובכל זאת: לא יתכן שהקובעים את גורל הערבים במדינה יישארו
ללא הוראות, ללא קו כללי, ללא מדיניות מוחלטת. לא יתכן לטפל בבעיה
מתוך גישה אופורטוניסטית, כשכל אדם עושה כראות עיניו. הגיע השעה
שתהיה לנו — הן לממשלה והן לציבור — קו קבוע בשאלה. הגיעה השעה
להחליט מה לעשות ב־ !80 אלף הערבים היושבים בגבולותינו — כמעט ״/״15
מאוכלוסית המדינה.

הברירה האחת: התבוללות.
עומדות לפנינו שתי אפשרויות קיצוניות, אשר כל אחת מהן יכולה

#תור, אולי׳ את הבעיה.
יי׳ האפשרות האחת: להפוך את הערבים לאזרחים אמתיים במדינה.
* פרוש הדבר: לבטל את ההגבלות על חופש התנועה והחופש הפוליטי,
את הממשל. הצבאי המבוסס על חוקי החירום של ממשלת המנדט
הסמכות להתערב בכל שטחי החיים, להעלות את

חאכם

ימת המחיה של הערבי לזו של היהודי, לגבות ממנו מסים ולגייסו לצבא,
לקלוט ערכים בצמרת העליונה של הבודינה.
צעד זה צריך להיעשות מתוך כוונה ברורה שהערבים לא יהיו רק
אזרחי המדינה, אלא גם אוהדיה— ותועמלניה כלפי מדינות ערב. במלים
אחרות ; הוא יתבסס על ההכרה כי מדינת ישראל חיה במזרח התיכון ושעליה
למצוא את מקומה בין חבר העמים השכנים כדי לקיים את עצמה
לאורך ימים.
אין כל טעם להעלים שמדיניות מרחיקה־ראות כזאת כרוכה
בסיכון מידי עצום. בעיות הבטחון עדינות מאד. רוב המיעוט הערבי
יושב באיזור הספר, והוא עלול להוות גורם מפוקפק בחישובי הבטחון.
הממשל הצבאי הקיים מאפשר לנו ביתר קלות להשתלט ולשמור על
השטח. ויכול לטעון מי שיטען: האם לא ינוצל החופש לרעה י אם
נהפוך את הערבים לאזרחים שווי־זכויות וחובות, נגייס את צעיריהם
לצבא — האם לא יפנו נשקם נגדנו אם תפרוץ בכל זאת מלחמה
נוספת?
לפיכך יש לחזור: מדיניות כזאת תהיה מוצדקת רק אם יש
לממשלה זו (או לכל ממשלה אחרת שתבוא אי פעם במקומה) האמונה
שיש ביכולתה להגיע לכלל שלום עם ארצות ערב — ולא רק על
גבי הנייר.
אמנם, יש הקושרים מדיניות זו עם הצעה מעשית ביותר,
שתפחית בהרבה את הסיכון הרטחוני: להעביר את הערבים מאזורי
הגבול לנגב. שם יש שטחים נרחבים שאינם נתונים להתישבות עבריה
נוחה, אך שיוכלו להתפתח כשיושבו עליהם איכרים בעלי רמת מחיה
נמוכה יותר, הרגילים לעבודה קשה, באם יקבלו את העזרה הטכנית
הדרושה מצד הממשלה.

האפשרות השניה: פיצוי.
אם אין אנחנו מוכנים לנקוט בקו קיצוני כזה, הרי עלינו לשאת את
עיננו באומץ־לב לאפשרות ההפוכה: לחסל את הבעיה כולה ע״י סידור
הומאני שיאפשר לערבים לקחת את רכושם או את תמורתו ולעבור אל
מעבר לגבול.
לפעמים עולה מחשבה זו דוקא בליבם של אוהדי הערבים, השואלים
את עצמם בכנות — מה יקרה לערבים אלה אם אמנם יפרוץ סיבוב שני?
גם אפשרות זו, אין לבצעה באופן ״פרטיזני״ ,לפי יזמה ״מקומית״.
תהיה דרושה החלטה גלויה וברורה מצד הממשלה — וביצוע אנושי. כרוכות
בה שאלות מסובכות: כיצד לשלם לערבי את תמורת קרקעותיו — ובאיזה
מטבע? אך דבר אחד ברור: רבים הערבים שיעדיפו החלטה ברורה כזאת
על המצב הקיים.

הסכנה האמתית
ממשלת ישראל אינה נוקטת אף באחת משתי האפשרויות האלה. היא
נוקטת בקו הגרוע ביותר, המסוכן ביותר — בחוסר קו.
(המשך בעמוד )18

״הסולם הזה״׳ מם׳ 669

•ידם האבודה מתחיל — צבי אלפלג, ממשלה בזעיר אנפין,
מקבל מעוזריו דו׳׳ח על הנעשה. וולף גולדמן (משמאל) ,קצין
המבס, אחראי על מניעת הברחות מעבר לגבול המשולש הגדול.

חיל אללה יא האפס, השפיע על כני״סו רר. הוא רוצה להתחתן, ודוקא עם בתו של
ומוכתר. ואני, יא מידי, פלח פשוט. אז או שתגיד לבני
זיזזדל או שתתן הוראה למוכתר לתת את בחי לבני.

״* 22ן, שי םלב ״ 5 המושל מוסר הוראות
לשיין טופיק אבו־קישק, מחלק אזהרות, נותן
עצות, מוסר ידיעות ומאזין לתלונות התושבים.

״בחיאת אללא, יא סידי אל חאכם — לא נכון מה
שאומרים. הרדיו הזה קניתי לפני שבאה המדינה. ויש לי עדים,
.ברוך השם משפט אחד מני רבים, המובאים בפני המושל.

יום עבודה 100 :פרוטה. הן קוטפות צברים.
שעות עבודה — אין. תנאי עבודה כרצונו של חמעביי
הערבי, המוכר את הפרי• לחברות השיווק העבריות.
המושל הצבאי רואה בניצול פגע שיש לחסלו בבל נזחיו.

ביקורו •צל המושל הצבאי האהראי לאיזור. לעתים
|קרובות מבקר הרב־סרן סרלין את הכפרים הנתונים לשלטונו.
כאן, יחד עם צבי אלפלג, הוא מבקר ב״מעון העובדים״ של
טייבה, בה מתגוררים הפועלים שאין ביכולתם לשכור דירה.

ראיון תחת כיפת היצמים. שני המושלים מס רים
בסמטאות הכפר ומקשיבים לדברי התושבים.
בפניהם מובאות בעיות ומשאלות. כאן מבקש סוחר
ירקות רשיון לפתוח פתח בקיר הבית אל הרחוב.

יום עכורה 550 :פרוטה. לא בנקל הושג הסכם
לשלם לפועל הערבי שכר זה עבור יום עבודה במחצבה.
המושל צרין לדאוג כי אמנם יעבדו הפועלים רק 8
שעות. לפני כן עבדו 14 שעות, תמורת 150 פרוטה.

ארוחת הצהרים. למבקר מבחוץ, זהו גן־עדן.
אין נקודות, אין קיצוב, אולם המושל, השקוע
בעבודה, אוכל לרוב כריכים בדרכו במכונית
מכפר לכפר. אכן לא קל להיות מושל צבאי.

במדינף,
ח־ \ל״ר -ח׳ דיפ ט־ן!
בעוד מפא״י מודאגת מרוב אחדות
הדעות שבתוכה (והבעיה העיקרית העי־מדת
לפניה בועידתה הקרובה היא כיצד
להפיח קצת רוח חיים ב־ 80 אלף חברי
המפלגה הרשומים שאינם מעונינים לא
כחלוציות ולא ב״ציונות״) ,מודאנת
מפ״ם מרוב הסיעות שנוצרו בקירבה.
מפ״ם עוד לא הגיעה לועידתה הראשונה,
סלע המחלוקת: דרישת אנשי
ה״שמאל״ בקרב המפלג־ לבטל סוף
פוף את עקרון הנציגות השווה (״פא־ריטט״)
בין שני הפלגים שע״י איחודם
נוצרה המפלגה (״השומר הצעיר״ ו״ה־תנועה
לאחדות העבודה״) .אנשי ה״י־מין״
דורשים, לעומת זאת׳ לקיים את

התימנים ״הרב של מפ״ם״) שהיה שייך
לשמאל של ״פועלי־ציון־שמאל״ נמנה,
עקב היותו חבר בהנהלת הסוכנות, על
הימין במפלגה.
אפתעה גמורה מהוה א. ליפשיץ
מתל־אביב, זה שגרם בשעתו לפילוג
הגדול במפא״י, מבחינה מדינית הוא
תומך בריפטין, ומבחינה ארגונית בגלילי.
ההתרוצצות
בקרב מפ״ם היתד, גוברת
יותר לולא אץ לעזרתם מתנגדם
החריף ביותר — דוד בן־גוריון. ענין
קוריאה גרם לליכוד זמני במפ״ם. גם
דב יוסף הוסיף ע״י הצו החדש שלו
מלט לאיחוי הבקיעים.
אם ימשיכו בן־גוריון, שרת ויוסף
לעזור למפ״ם להתגבר על קשייה הפנימיים,
הרי יש לקוות ש! ע-דת המפלגה
תתכנס סוף־סוף בינואר 1951 ותעמוד
בס מן הליכוד הפנימי, אחדות הדע! ת
וד,קולקטיביות הרעיונית. אך מה היתד,
עושה מפ״ם לולא בן־גורין?

בר מפ״ם, פוחדת לעורר את זעם האפ
קורסים, המעדיפים את נופש השבת
על מצוות הת!רה.
והנה בא, כאמור, המושיע — בדמות
המטבע הזר שאיננו. תחילה פקד שר
הצנע על קיצוב הלבשה, עורר על
עצמו את זעם החנוונים וגרם למשבר
קטן שיכול היה להיות למשבר גדול.
במידת מר, פגע זה בדתיים — כי
חנוונים דתיים רבים החלו להרהר אם
אמנם היה זה מן התבונה להצביע
בבחירות האחרונות לכנסת נגד יבוא
החזירים, במקום נגד יבוא הצנע. אולם
ההפסד יצא בשכר — כי לפי חוקי
ההיצע והביקוש (השולטים במסחר
הפוליטי כבכל מסחר הגון אחר) עלו
מניות הגוש הדתי בק־אליציה ככל
שהתרחקו שאר המפלגות מן הממשלה.
נזכרו, איפוא, השרים הדתיים שהגיעה
השעה להחזיר את עטרת השבת
ליושנה. והנה מתברר שהטוב בעיני
הדתיים׳ מתקשר יפה עם המועיל (בעיני

ה תייר בערהרב ; 1צעיר

יצחק שדה
ענוותן בים הפרסומת
העקרון הקדוש הזה (מחשש פן יאבדו
את השפעתם).
כיוס שומרת כל אחת משלוש הסיעות
(שתי הנזכרות ו״פועלי ציון״)
על מסגרתן העצמאית — אולם דן מפולגות
גם בתוכן ; ונוצרה תמונה מגוונת
(ומבלבלת במקצת) :
על ראשי ה״ימין״ נמנים — ישראל
גלילי, נמוך, בלונדי ותכול־עינים (לשעבר
אליל ההגנה) ,י. טבנקין מעין־חרוד
(לשעיר ה״ברל כצנלטון״ של ״לאח־דית
העבודה״ ,ה״ספינכם״ השותק מאז
ועידת האיחוד) והזקנים מהקבוץ המאוחד.

ראשי ה״שמאל״ במפלגה נמנים:
י. ריפטין (שמאמרו ״אנו והמהפכה״
עורר ויכוח חריף מאד בקרב מפ״ם),
משה סנה (המועמד לתפקיד ראש הממשלה
אם מפ״ם תגיע או ״תועמד.״
בראש המדינה) .פועלי העיר, אם כי
בעלי עבר דומה לגלילי, נוטים לעבר
ריפטין. בן נוטים לשמאל צעירי הקיבי׳י
המאוחד.
זקני ״השומר הצעיר״ (מאיר יערי
וי. חזן) נוטים לימין.
י. יצהקי (בעל התיאוריה ה״ציונית־הקומוניסטית״)
,שהיה נמנה עם הימין
של פועלי־ציון — נוטה הפעם לשמאל.
יעקב זרובבל (בשל זקנו קוראים לו

לאלוף יצחק שדה מלאו 60 שנה.
לאורך ימים.
אלוף יצחק שדה, מייסד הפלמ״ח,
בעל הזקן, הוא דמות פופולרית מאד,
חביבה מאד, ומפורסמר, מאד בישוב.
חרף כל הפרסומת לא כל פרקי חייו
מפורסמים כל כך.
בימי הקרבות נראה אלוף יצחק שדה
במכוניתו של קאוקג׳י ברחוב אלנבי
בתל־אביב, דבר שנעשה לא לשם התפארות
אלא כדי להעלות את המוראל
של העורף. כמפקד חטיבת
(מפקד החטיבה היחיד בדרגת אלוף)
הרבו הצלמים לאסוף את תמונותיו
והעתונים לצ׳זבת • עליו( .עיין בכל
גליונות ״העולם הזה״ באותם הימים).
הטרגדיה היא שיצחק שדה סולד
בולו מפני הפרסומת (ראה מאמרו
המפורט על נושא זה ב״על המשמר״,
.)4.8.50 הוא רואה בפרסומת סימן
להתנוונות אמריקאית וקורא לאנשי
הפלמ״ח לגרש מסתנן מסוכן זה.
ביחוד אחרי שהפגע הזד, פגע גם בו
— ואפילו ״על המשמר״ מיום 11.8.50
הקדיש לו כמה אלפי מלים...

ה בנזין ו שליחי ה ש מי
אצבע אלוהים יכולה להתגלות בצורות
שונות — לפחות לאותם המחפשים
אותה. לגוש הדתי שלנו נתגלתה, בימים
האחרונים, בצורה מקורית ביותר :
במחסור הבנזין.
זה זמן רב מהרהרים מנהיגי המצפון
הדתי על דרך נאותה לשים קץ
להשתוללות האפיקורסים המחללים את
השבת בפרהסיה. נטורי קרתא יצאו
בשירים ובאבנים ללחום את מלחמת
השם — ונתקלו באלות הרכות של
המשטרה. גם בקואליציה היה קשר, לעורר
את השאלה, כי מפא״י, הפוזלת לע
ישראל
גלילי
ימני בים השמאל
שר הצנע) .היות ועומדים לקצץ בקרוב
את מנות הבנזין, ולפי כל הסימנים
יגיעו הדברים להפסקה גמורה של
אספקת הבנזין למכוניות פרטיות, שאינן
חיוניות, צצה אפשרות נאה של קומבינציה
מענינת: תחילה יאסרו את הנסיעה
במכוניות פרטיות בשבת —
שהרי ברור כי בשבת אין הנסיעות
״חיוניות״ .יש להניח שבהתפרסם חוק
כזה ישתנה לחלוטין גם הנוף ליד
מלון ״השרון״ ,האופיני כל כך בשל
השורה הארוכה של מכוניות החונות
שם בשבת, ואשר לא כולן שייכות
לאזרחים פשוטים.

די רמהשר שו פ ט
השבוע הועמד שופט השלום הראשי
בתל אביב, מר אליעזר מלחי, בפני
מקרר, מעניו ואופיני של עבריינות צעירה״
והדילמה: האם לשחרר שתי חייבות

בדין, משום שאין במדינה מקום מתאים
להחזקת עבריין צעיר (״העולם הזה״
)668 או לשלוח אותן למאסר רגיל.
כדי לא להוציא פסק דין העלול
להיות מהפכני, אם לדון על פי הנטיד,
המתבלטת בזמן האחרון, בין שופטים
ומשרד המשטרה, דחה השופט מלחי
את מתן החלטתו לשבועיים׳ כדי להרהר
בדבר. תהא החלטתו אשר תהא, אין
ספק כי המשפט הנידון עשוי לשמש
דחיפה נוספת לפתרון השאלה הכאובה
והבלתי ברורה, לנוכח המצב המוזר
מאד: עבריינים צעירים נשלחים לחופש
(מסכנים את הציבור ואינם מקבלים
טיפול פתאים) או נשלחים למקומות
שאינם מתאימים להם כל עיקר.
פרשת הפשע׳ שהובאה בפני השופט
מלחי, היא כשלעצמה, בבואה עצובה
של המתרחש במדינתנו בתקופת קיבוץ
גלויות, והיא מציינת בעיקר משבר
כלכלי והעדר טיפול אינדיוידואלי בצעירים,
קרבנות העזובה. שתי נערות למטה
מגיל ( 18 האחת בת ,)15 עולות חדשות,
הובאו באשמת זנות. הן ״הועסקו״ על
ידי קבוצת אנשים, שהקימו ״בית בושת
נייד״ (צריף על גלגלים) והיו מסיעים
אותו למטרה השפלה לפרדסים נטושים
ועוד מקומות הפקר בכל קצוות הארץ.
עד כמה שהדבר נוגע לבעלי העסק,
הרי אין כל בעיה כאן׳ מאחר שהללו
אינם עוד עבריינים צעירים, ובחוק
הפלילי מצוי סעיף הנותן תשובה ברורה
למדי ביחס לעונש על העבירה הזאת
(״חיים על רוחיה של זונה״) .ואולם
במדד, שהדבר נוגע לשתי הנערות׳ כלום
יכולה החברה לראות בהן פרוצות?
אם גם לא נעריך את הדיבור על
עברן האומלל (חומר שבו אפשר למצוא
תמיד נסיבות מקילות) ברור, כי לפנינו
נערות שסטו מהדרך ויש בידינו לתקנן.
הן נמצאו חייבות בדין, ועתה נתעוררה
השאלה בדבר ההענשה. אש
תשלחנה נערות אלה לבית סוהר רגיל
(מקום שם ייפגשו עם נשים מן השפל)
עלולות הן לרדת תהומה לעולם. מצד
שני — מה התועלת להן ולחברה אם
תצאיר, לחופש? הנה כי כך זו היתה
הדילמה.
בא הסניגור וטען׳ כי במקרים דומים
שוחררו עברינים צעירים בהתחשב עם
המצב הנוכחי במדינה. והוא הסתמך
בפרט על משפט בפני כב׳ השופטת
שטרקמן }אחת משתי הנשים השופטות
במדינה) בחיפה, אשר קנסה נערות
עבריניות בקנס סמלי של שילינג (והוציאה
מארנקה את הכסף וסילקה את
הקנס במקומן) .על כך השיב כב׳
השופט מלחי כי השאלה א־נה פשוט־כל
כך, מאחר שעדנה נשארת השאלה
הרצינית: ומה יהיה הלאה? באיזו
מדר, תחזורנה הצעירות למוטב׳ ואם
כדאי ליצור את הפתח הזה בשביל
כל אותם העבריינים שטרם הובאו לדין?
ב־ 28 לאוגוסט יודיע השופט מלחי את
החלטתו.

,העולם הזה״׳ מם׳ 669

כמעט ברצינות

תודת העובדה

תמונת

שבעת חימיס

השבוע

״הקצוב על ההלבשה בא להשכיח
מאתנו את קצוב המזונות״.
מתוך העתונות.

המעוט

הטפול באן רח פסיכולוגי ורב,
על תורת זיגמונד?רויד מבסס ונצב.
התורה נע^ה: סתורה היא?זנו;ה:
וקיך אים ^ה בכורדית:
תורת הקיכחה
הבצוע הוא כך :

למשל: לפי המספרים האחרונים,
מהוים העול ם החדשים שבאו לארץ
אחרי יום פרוץ מלחמת הע לש הש:יה
( )1939 רוב באוכלוסיה היהודית בישראל.
האחוז
של ילידי הארץ בישוב ירד
מתחת ל״־. 107

לפי מספריו של הד״ר גיל, ראש
מדור הדימוגרפיה והעליח במחלקה
הסטאטיסטית׳ מהוים ה״צברים״ בשב־בת־הגיל
8־4- — 7ך ,70 בגיל 11־10
— ,657,בגיל 15־ ,5170 — 14 ובגיל
18־ .2770 — 17

ולמען ייקוכח
ולגל לצ^רח

משזיפים לו קליטת?ללה:

]אוי הוא גיעה?פרה מסגורת
ת תנים לו ממס המ:רנר,ת למן כו־ת;
וכדי ׳$במ 0המותחת לא לחוש,
פוגעים בנשמה
״ זאת אומרת — גלבוש.
ואם הוא מנקד אך אינו מאשר.
מקבינים עד אחצי^את מנת ז׳סשר.
לגסוף (ולפרולד הן יר1ן רב תוחת)
לא?הלה עוד למי להקציב נקרות.

אינצידנט על הגביל העלול לגרום לתסבוכת בינלאומית -
חמשה ״מסתננים״ כעלי דבשות חצו בדהרה את הגבול
מעקבה לאילת, בשמשמד צבאי דולג אחריהם, וצלמנו
דולג אחרי המשמר.
הודפס גם על העתון ״מוצא לאור ע״י
קרן ראובני״ דבר שלא אמר הרבה
לסקרנ-ם. בינתיים כבר יצא הגלידו
השביעי של ה״כרוניקל״ ,והוא ביוב
עתון ששמו הולך לפניו לא רק בארץ
אלא גם בארצות דוברות אנגלית.
מן התוכן של הגליון האחרון:
כתבה על שמעיה, הדורש כניעה לרומא,
פרשת אנטוניום וקליאופטרה
״מאת כתבנו המיוחד״; ׳בקורת (במדור
הספרותי) על כתבי שלמה ,״שחוברו

ישעיהו לוט
חד שות אחרונות
על קליאונננרה
במשך כמת חדשים היד. זד. כעין
עתון ״מחתרת״ ,מאחר שאיש לא ידע
מי הוא המוציא לאור וטי עורכיו של
אותו עתון מיוחד במינו, שהחל לצאת
בירושלים לפני כשבעה חדשים.
יום אחד הופתעו אנשי ירושלים למצוא
בקיוסקים עתון בשפה האנגלית
בשם ״כרוניקל״ (רשומות) והוא ערוך
ברוב טעם וידיעת המקצוע, בעוד שעצם
החומר מעיד, כי כתבי העתון בקיאים
בהיסטוריה.
אין זה רעיון חדש להוציא עתון
מודרני, הערוך, בנוי ומודפס כדוגמת
עתון בימינו, בעוד שהחומר, נוגע לה־קופה
אחרת. ה״כרוניקל״ הביא ריפו־רטז׳ות
על מאורעות פוליטיים, כלכליים,
צבאיים ועוד, כתבות ביקורת על
ספרות, אמנות, מאמר ראשי זב׳ —
בקיצור עתון מלא על מאורעות מלפני
אלפיים שנה.
הופעת העתון עוררה, כמובן, סנסציה
בחוגי בעלי המקצוע — גם הם־
טוריונים וגם עתונאים, ומיד אחר כך
עברה ההתענינות גם לקוראים סתם,
שהחלו לשלוח את כתב העת הזה למש־ריהם
שבחוץ לארץ. משהופיע הגליון
השלישי כבר היה הביקוש לעתון רב
(בעבור הגליונות הק־דמים׳ שאזלו בינ תיים
כליל מהשוק, שילמו שתי לירות
יותר) .סיפרו, כי המו״ל של העתון הוא
היסטוריון אנגלי המתגורר בירד בירושלים,
ואילו לפי גירסא אחרת נעשה
העתון על ידי קבוצת מיסיונרים מלו־מדים
ובעלי חוש הומור שקבעו להם
את המערכת באחד המנזרים. לבסוף

״העולם הזה׳׳ ,מס׳ 669

הלאומי

סטאטיסטיקה יבשה מענינת לעתים
קרובות יותר מאשר מאמר ראשי.

מורידים לאן ך1ז
קמץ לירות למס עיר;ה:

וכך קן תפוג עגמתו עם בקר
מנ?ים לו גם קצת מתוספת היוקר

אוד אבנר

הגב׳ ואן־ליר

עם אנשים מלומדים שונים, רבנים וכמרים׳
לשם ״ויכוח״ ,ויכוח לא כדי
לשכנע את הזולת במשהו אלא —
ויכוח לשמו .״זה מרחיב את האופק״
— אומרת הגברת ואן ליר — ״ואגב,
זה מגלה לך כל פעם אשנב חדש של
תפיסה של אנשים שונים. אני אוהבת
לחדור לתוך מחשבותיהם וגישותיהם
של בני אדם״.
על ה״כרוניקל״ שלה אומרת הגברת
ואן־ליר :״אם להגדיר זאת בקצרה,
הרי שלפנינו עוד הוכחה כי א ן חדש
תחת השמש״ .היא סבורה כי על ידי
לימוד והשוואה מתמדת של התקופות
אנו יכולים לראות כמה לא התקדמנו.
אלה הדוגלים ברעיון הציויליזציה,
וסבורים כי הקדמה תפתור הכל, עלולים
ללמוד הרבה מן העבר .״ואשר
ילמדו ממנו יעזור להם במפעלם למען
הקרמה״.
עתה בא יום גדול בשבילה :
בשנת 1952 תמלאנה 3000 שנה למלכות
דוד׳ ובירושלים ייערך כינוס בין־
לאומי של אנשי מדע לרגל מאורע זה.
אבן, משימה זו מעסיקה כבר כיום
את מחשבותיה של גב׳ ואן־ליר ועל
כן היא אינה חוזרת לפי שעה להולנד
שלה.

ארצנו

פלדה וחוט הומור
לפני שנים מספר, ורק עתד, הגיעו
לשוק הספרים של ירושלים״.
השבוע עלה בידי סופר ״העולם
הזה״ לפענח את ״הסוד״ בשעה שהצליח
לראיין את יוזם מפעל עתונאי־היסטורי־ק׳ריוזי
זה ומוציאו לאור.
מסתבר כי זוהי הגברת ואן־ליר, הולנדית,
המתגוררת מזה שנתיים בירושלים,
והמשוגעת לדבר אחד: היסטוריה.
ירושלים ועתיקותיה, תולדותיה,
אלה הם לחם חוקה של הגברת ואן־
ליר שהפכה את חקר ימים עברו לתוכן
מנהגיה ואורח חייה בימים הדם, כל
חייה. ואם כי היא עצמה הנה אשה
מודרנית׳ לבושה לפי צוי האופנה
הפריסאית ונוהגת במכונית, הרי ההוד,
אינו מעניין אותה כלל. נדמה שקנה
המרה של מחשבתה על ״המיל־שלשום״
הוא לפחות חמש מאות שנה.
את זמנה החפשי מבלה הגברת ואן
ליר בצורה מענינת למדי: היא נפגשת

מסתננים ערבים חדרו לבית העתיקות
באשקלון והוציאו שני ארונות
מתים עשויים עופרת( .״חרות״) —
--יצחק טיבו, כן 104 שנים,מטוניס, התייצב בלשכת העבודה בצפת
ובקש להעסיקו בסלילת כבישים.
(״דבר פ לי טו ת הפה של ד״ר
יוסף — שמקורן איננו בעודף ידיעה
בעברית — כבר הפכו לשם דבר. בשעת
הדיון על קצוב ההלבשה וההנעלה
הודיע, כי וועדה מדעית דנה עכשיו
ב״גדול זן מתאים של צאן, כדי שיתן
לנו את צמר הגפן ודרוש״ (״מעריב״)
בהגיע אשד, אחת,
עולה, לפני ימים מסכה לנמל חיפה,
עורר לי מון, שה א החזיק־ ,בתוך סל
תפוחים, את חשדם של שוטרי המכס.
ואמנם אחרי בדיקה נמצא כי הלימון
הכיל 000 דולר( .״מעריב
עשרה ערכים מיפו, רמלה ונצרת פנו
בשבועות האחרונים לרבנות הראשית
בתל־אביב, לשם התגיירות. מחציתם
כבר עברו את הפרוצדורה ונתקבלו
לדת משה( .״הבקר״).

אחוז הצברים יורד, איפיא, בהתאב
לעלית הגיל. אולם מענין שדוקא בניל
הצעיר ביותר — בין בני 4־ — 3שוב
יורד אחוז הצברים 1־ ,647 לעומת
־ 707 בגיל 11־ .)10 הסיבה היא שישנה
ילודה גבוהה מאד בין העולים החדשים.
עולים אלה, שבניהם הושמדו באירופה׳
או שנמנעו מלהתרבות במחנות
ההשמדה, משתדלים עתה למלא את
החסר. אולם גם בישוב ה״ותיק״ עולה
הילודה.

תרגול כדר
בנתחו את לקח קוריאה אומר הפרשן
הצבאי שלנו (״העולם הזה״ )668
שהצבא האמריקאי נוצח מפני שלמד
יותר מדי תרגילי־סדר.
פארדוכס זה ידוע היטב לכל מפקד
נמוך בעל נסיון קרבי. מפקד כיתה
המאמן את כיתתו בתרגול־סדר מרגיל
אותם לשמור באופן אוטומטי על מרחקים
מדויקים בין איש לרעהו — ובעבור
שעה, בשעת אימוני השדה, דוא
עמל ומזיע כדי להוציא מראשם אותו
כלל עצמו. כי מרחקים מדויקים בין
איש לרעהו מגלים את היחיד־ בשדה־הקרב
לעיני האויב (גם כשהיא מוסווית
כראוי) והם הזמנה לכדוריו.
הסיבה לתופעה מוזרה זו פשוטה.
תרגול הסדר לא השתנה במעט בעולם
זה מאז המאה ה־ .18 אז היה כל סוד
ההצלחה בקרב, הכשרון לשמור על
המבנה המקובץ של היחידה בהסתערות,
גם תחת אש קסלנית. מכאן תרגול
הסדר, שעזר לפרידריך הגדול לנצח
(כמעט) את אירופה. אולם כיום
השיטה הפוכה — היחידות מתקרמ ת
בפיזור, ועודף של תרגול סדר הוא
בעוכריהן.
אלא שכל צבא הוא גוף שמרני, וכך
מבזבזים אפילו האמריקאים על תרגול
סדר (לצרבי מיסדרים חגיגיים) את
הזמן שמוטב היה להקדישו לתרגול אש.
לוא היתה פקולטה רפוא־ת מלמדת
את תלמידיה תחילה לגרש דיבוק וללחום
בע ן הרעה, כמנהג אבותיהם לפ:י
כמה מאות שנה, ופותחת רק אח״ב
בלימוד האנטומיה, היה העולש מתפקע
מצחוק. במקצוע הצבאי, שהוא מסוכן
הרבה יותר לבעליו, זוהי תופעה הגיונית
בהחלט.

הומור צבאי
באחד הכבישים רא־תי שני משפטים
רשומים בגיר על הדלת האחורית
של מכונית־משא דוהרת :
״נא לא לצפצף. הנהג ישן.״
ההומור הצבאי, על כל פנים, לא
הלך עדיין לישון.

הודו של המהראג׳ים, פקרא, וציו
נמרים מעל גבי פילים עברה לעולם
הקולנוע. כמוה הלכה בדרך כל רומאנטיקה
הודו של קיפלינג, אבן החן של
הכתר הבריטי. במציאות אינן. מעתה
הן חומר לאמנים,

רעב כרחוב
הדו החדשה היא ארץ ענקית בעלת
בעיות ענקיות. כמה דקות נסיעה
במונית ברחובותיו של כרך משתרע
זה המכונה בומביי (אוכלוסיה 3 :
מיליון) מספיקות כדי לתפוס כי בעית־הראשונה
של הודו היא מזון. רוב הבריות
שתראה ברחובות, הצפופים יותר
מאשר בכל מקום אחר בעולם, נכרים
בהם כל סימני חוסר התזונה. גברים
קפחים אלה, רזים עד לזוועה, העוטים
פסת כותן לבן על חלציהם, הנשים
העטופות ״סארים״ רבי גוונים, וילדים
ערומים אלה אשר מתחת לעורם נשקפות
עצמותיהם כאילו צולמו בקרני
רנטגן, רעבו מדורות.
הודו אינה מייצרת מזון מספיק ל־340
מיליון תושביה. האבר ההודי עני ובור
מכדי שיוכל להעלות את רמת ייצירו
במשקו הזעיר, רובם גם אינם בעלים
לאדמתם, אלא חוכרים תמורת אחוז
גבוה של התוצרת, ועד שתעבור האדמה
לבעלותם גם לא יהיו האברים מעונינים
בלימוד שיטות עיבוד חדשות, כי
אלה תועלנה בעיקר לבעלי הקרקע.
ואם כי מרובות השיחות בפארלאמנט,
בעתונות, ובמועדונים אשר בהם האינטליגנציה
חניכת אנגליה נפגשת, בדבר
העלאת רמת המחיה של האוכלוסין,
הרי למעשה כמעט לא נעשה כל דבר
של ממש מאז היתה הודו לעצמאית.

צנע ושוק •כחור
בהודו שורר צנע ממשי. במלון
תאג ־מחל של בומביי, או באימפר אל
של ניו־דלהי, מקומות־הדר לבעלי הון
באמת מדה ־,דית, אין ארוחה כוללת
יותר משלוש מנות. המנה השבועית
של דגנים לנפש, בערים הגדולות, היא
שנים וחצי ק״ג (כולל הכול: לחם,
חטה, אורז, שעורה, וכיוצא בהם).
נוסף לאלה מקבל התושב ההדי המ

מאת
שליחנו, אלוף אכן
מוצע עוד 800 גרם סוכר בחודש,
וזאת היא כל מנתו.
העשירים אינם חשים במחסור כי
השוק השחור מפותח יפה, אבל עמל
המשתכר 150 עד 200 פרוטה ליום
(הפועלים המקצועיים היקרים ביותר-,
אורגי הכותן של בומביי, מקבלים 370
פרוטה ליום) אינו יכול לשלם את
המחיר הנדרש בשוק השחור, שהוא
פי שנים או פי שלושה מהמחיר הרשמי.
גם בכדי לקנות את המנה השבועית
עליו להוציא 75 פרוטה לכל פה
במשפחה, זהמשפה־ ,ההודית היא בדרך
כלל גדולה מאד.
בשר, דגים וביצים אינם מזון המוני
בהודו. הבריות אינם אוכלים אותם, אי
מטעמים דתיים או משים שאין ב־דם
לשלם את מחירם, אם כי ק״ג בשר
בקר אינו עולה יותר מ־ 100 פרוטה.
לפת צהרים או לפת ערבית קיבלתי
במלון תאג׳־מחל פרוסת לחם כגודל
מנת הבשר המוגשת במסעדה כשרה
בתל אביב, אבל הבשר שהוגש לפני
היה בלי מדד״ כלחם ה״חצי־שחור״
המוגש במסעדה הקואופרטיבית.

הפתרון: הגדדת הייצור
מכאן שבעייתה העקרית השניה של
הודו היא פיתוח מהיר של תעשייתה.
אם כי כבר יש מטוויות כותן בבומביי,
מטוויות יוטה בקאלקאטה ותנורי היתוך
ברזל במקומות אחרים, אין אלה אלא
טפה בים. מצד שני, מאז עזבו הבריטים
אין ההון הזר רוצה להשקיע בהודו,
מתיך חשש כי המשטר החדש איננו
יציב, וכי עלולה לבוא מהפכה חברתית.
לבד
מזאת חסרה הודו חמרי גלם.
עם חלוקת הודו לשתי מדינות נשארה
הקרקע הטובה ביותר לגידול כותן, יוטה
וחטה בידי פאקיסטאן, הנמצאת
עתה במצב של מלחמה כלכלית עם
הודו. וכך הודו שאין לה מטבע זר
מספיק בכדי לקנות חטה ואורז לאוכלו-
סיד, הרעבים, צריכה להפריש חלק

ממנו לקנית כותן מארצות רחוקות,
אם כי מעבר לגבול מצוי הכותן בפא־קיסטאן(
.האין מצב זה מזכיר את ישראל
ושכנותיה?).

פליטים ופרות
בעיה אחרת המזכירה את ישראל
היא הפלטים. בהודו יש שמונה מיל
יון פליטים מפאקיסטאן, והם חסרי
כל. בבומביי חיים הם (ממש. מולידים
ומתים ככל חי) בצריפים העשויים מס-
חבות וניר. צריפים כאלה יוצרים רבעים
שלמים, והם נצבים על קרקע בוץ,
בין ערמות דומן, בקרבת מימיו המסריחים
של המפרץ. כשאמרתי לידידי
ההודים כי בישראל מקבלים העולים
החדשים אותן המנות כמוני, לא האמין
לי איש. לדעתם היה זה בלתי הגיוני.
הסבל הוא כה רגיל עד כי אין
שמים אליו לב ואין רחמים גם על
המקרים הקשים ביותר. הרחמים על
הבהמה גדולים מאשר על האדם. פקיד
ממשלתי לקחני במכונית מחוץ לבומבי,
בכדי להראות לי חוה המוחזקת
בידי אגודת חסד, והיא מקום לטיפול
בפרות ועגלים שנקנו מידי שוחטים.
הבהמות נשארות בחוד. זאת כל ימי
חייהן. החוה היתד, יפה מאד, והרפתים,
עם אספקת מים וחשמל סדירה, היו
מרווחים יותר מבתי החימר של הכפר
השכן.

חרות הרעב והדיבור
חרף המצוקה האיומה עם הבדלי
המעמדות העצומים אין הודו דומה
למדינות אסייתיות אחרות. ההבדל
העקרי. הוא בהתפתחותה המדינית הפנימית
של הודו, אשר באה כתוצאה
ממאבקה הארוך של הארץ נגד השלטון
הזר. ואם, בגלל בורותם של רוב
האוכלוסים (אולי אחד ממאה יודע
קרא וכתוב) אין הדימוקרטיה ההודית
אלא לאינטליגנציה, הנה דבר זה איננו
פוגע בהיותה דימוקראטיה אמתית. יש
בארץ חופש גמור למלה המדוברת
והכתובה, ואם מחזיקים קומוניסטים

רבים במעצר (זה עתה שוחררו כמה
מהם) הרי זה בגלל שיטות החבלה
שנקטו בהן. הם גם לא נמנעו ממהומות
ומשוד, שלא בקומוניסטים במקומות
אחרים בעולם.
פקידיסטאן מעלתם הגדולה של תושבי הודו
היא טוב לבם ומזגם הנוח. ברבעי.ד,עוני
הדלים ביותר של בומביי או דלהי
הישנה לא ראיתי כל מצות ולא שמעתי
כל ויכוח צרחן. מהומות ידים הם
מהזביר. במשרדי הממשלה מחכים אנשים
במשך שעות בכדי לסדר את
עניניהם עם פקידים יעילים עוד פחות
מפקידי ישראל ורבים מספור. ואין
איש מאבד את קור רוחו. את טוב הלב,
הנימוס, והכנסת האורחים המפורסמים
של ההודים ראיתי על כל צעד. מפתיע
כמד, ענוים וטבעיים הם האנשים רמי
המעלה. לא מצאתי כמעט כל קושי
לפגוש את ראש הממשלה, ג׳דאהרלאל
נהרו, ולהחליף אתו כמה משפטים, אם
כי היה נחפז ביותר להמריא במטוס,
בדרכו לדרום־מזרח אסיה. וכך כל
פקיד אחראי לעיצוב המדיניות ההודית
אשר ביקשתי לראות היה משרד הע־תונות
שבניו־דלהי מסדר לי ראיון אתו.
ובראיונות אלה קיבלוני באותה אדיבות
השמורה במקומות אחרים רק לשגרי־ריהן
של מעצמות.

אדיב משותף: אסדאם
יחס זה אפשר היה לזקוף, בחלקו,
על חשבון ההערכה הגבוהה שבה מודדים
בהודו את ישראל. האינטליגנציה
ההודית חושבת את הקיבוצים, את מפעלי
ההסתדרות, את קופת חולים ומפעליה
אשר עליהם יודעת היא הרבה יותר
מאשר ידידינו האירופים והאמריקאים
(אבל אולי פחות מאתנו) כמשטר חברתי
חדש, כעין אלטרנאטיבר, בין הקומוניזם
הרוסי ובין הקאפיטאליזם האמריקאי,
ומשום כך דוגמה הוא הראויה
לחיקוי בהודו.
לבד מזה מאמינים ההודים כי ישראל
היא סמל להתקדמות טכנית עלאית,
(המשך בעמוד )18

,העולם הזה׳׳׳ מם׳ 669

מאהאטמה: אנדי
נביא אי־האלמות המוחלטת ששילם
את מחיר ההגשמה בדמו

נ־אואהרלאל ניהרו
ראש הממשלה הסוציאליסטי השומר
על משטר בעלי ההון הגדול

כאג׳נדרה פראזאד

אכו אד־קאלאם אוואד

התלמיד שתפס את כסא הנשיא
שהיה מיועד למאהאטמה המנוח

המוסלמי היחיד בממשלה שפעול־תה
העיקרית— מלחמה באיסלאם

ואלאכחי פאטל
״האיש החדק״ ־שחיסל את כוחם
של המאהארדז׳ים ושל הקומוניסטים

9800

0מל האתמול ג לעומת התעשיות הכבדות — מלאכה פרימיטיבית ביותר, לעומת
מכוניות הפאר — עגלות מלפני מאות שנים, לעומת העושר העצום המרוכז בידי
מעטים, העוני המדהים של ההמונים הרעבים,
האשה של
האישה של אתמול: עבודה מפרכת, משפחה גדולה ובורות

היום

מראה המיוחד להודי; שומר התנועה בבומבי מסמל את המזיגה המשונה
של מזרח ומערב הבולטת בחייה היומיומיים של המדינה וברוח ממשלתה, המשתדלת
לחקות את התרבות המערבית ולהנהיג באותה שעה את מהפכת המזרח.
:מלבד ברית המועצות אין ארץ בעולם בה ממלאות הנשים תפקידים כה מרכזיים.

״זה אוירץ קומנדו״...

מסביר המכונאי ברוך שוב לשלושה

״קל נורא לטוס!״

הטייס ניינו נרבוני מראה לשמואל את סודות המקצוע.

״מה הייתי עושה לוא יכולתי לכלות 24
שעות כאוות נפשי על חשכון ״העולם הזה״.
שאל לפני חודש עירך התחרויות שלנו.
שושנה טג׳ר, החקלאית הג׳ינג׳ית ממהטב
כית־חנן(ליד ראשון־לציון) אמרה -״הייתי טסה
לאילת:״ אותה תשוכה ענו גם כמה מאות
צעירות אחרות -אך שושנה זכתה כהגרלה.
דישה כורשטיין, הפקידה החיפאית, אמרה :
״הייתי טסה לאילת, אך לוא זכיתי לטיסה הייתי
מוותרת לזכותו של נער תימני שיטוס כמקומי״.
עורך ההתחרות החליט להטיסה יחד עם הנער.
שמואל גפט, תלמיד תחכמוני כתל־אכיכ,
לא ענה ככלל. הוא הלך לתומו כרחוב לידינכלום
כש״נחמף״ ע״י מקסים סלומון, הצלם המזוקן
״הנה עקבה :״ המומה, כמעט בחרדת קודש, עומדת השלישיה החולמת מול הוד ההרים שמעבי לגבול
הגע, אשר כל המבקר באילת מרגיש אותו בלבו. מי לא יחריש בשאתו את ע ׳ניו א, מראה סררי׳ב זת 7

״עוד מעט נגיע:״

יינו

שלנו, שחיפש ״קר
של רישה. שמואל
(בתנאי שרישה ת
שלה).
השבוע טסו כי
״אילתה׳׳ .לשלושתב
— ולשלושתם היח
כשעלו על המטוס נ
משהמריא ה״קומנד
על מכתשיו ועקרכי
עלה על שפתיהם חי
שטייסי ״אילתה״ ,ז
כיום, יודעים להסג
לאורחותיהם).

״לאן תחילה?״׳המפקד אנרי מיבנאל (ליד ההגה) מ
את המקום בג־יפ שלו. לאן? כמובן, קודם כל לשפת־ו

!ושרת לשמואל את חגורת הבטחון.

כדי למלא את בקשתה
ן לאמא והאמא הסכימה
ר עליו כאילו היה ילדה
שלושה במטוס של חכרת
יתה זאת הטיסה הראשונה
״הרגשה מוזרה בקיבה״
•ה התעופה •טל לוד. אולב
ונוף הנגב המרהיב עין
נרש 000צ מטר מתחתם -
של אושר. ביהוד כשנתברר
שים דרכם פעמים אהדות
פנים לאורחיהם (וכעיקר
נ להראות לשלושה
הקרובה נל כך...

״איזה כיף!״ הים, הנוף, השמש הלוהטת, שתי האניות -נעלנו•
לוצ׳יה. האם* ופלו ״הבת״ המתנדנדות בזרם הקל — פשוט נהדר!

״לשוט, בבקשה?״ אחמד, המלח הכושי של לוצייה (המרויח
הון במכירת אלמוגים לתיירים) מציע טיול קטן בסירת האניה.

1:הלאומי של אלית
זאלמוגים הם מזכרת.

״ובכן, זהו זה!״ ג׳וליו החשופם, הרפתקן בינלאומי ואיש מח״ל
מאיטליה, משעשע את החברה המגוונת בשק״ם בהרצאה ״מדעית״.

״להתראות, חבריא!״ הגיעה השעה לפרידה עצובה
החיילים והימאים סלוים את השלושה עד לפתח המטוס...

מוסיקה
שדונסה׳ שלה
היתד, לה, לזמרת נינה ואלרי, הזכות
להיות ולפעול במחיצתו (ואף בשיתוף
פעולה) של בלה בארטוק המנוח. בסך
הכל ראינו באמנית זו מין קומבינציה
בין־לאומית: לפי שמה ומקום מושבה
הקבוע — פריז — הרי היא צרפתיה,
אולם לפי היחס שגילה אליה הגאון

זה לא הפריע לזוג האמנים להינשא.
עד כאן הצד האנושי של הסיפור.
שמו של בלה ברטוק מתנוסס כיום
לתפארת ברשימת גדולי הרוח וגאוני
הידור. אולם רק אתמול־שלשום — עוד
בשנת 1944 שכב הקומפוזיטור על ערש
דווי בקרולינה הדרומית, מקום שם
מת ללא עת בעוני חמור ויסורים.

נינה ואלרי, רודולף גר ואברהם שלונסקי
היסלר לא הפריע לנשואין.
החברה הירו שלמית להקשית סיגריות כע-נז

מהיר 20 סיגריות 135 פרוטה
נפתחים קורסים חדשים

לקצינותעב רי ת ו אנ ג לי ת
לפי ש יטת גרג הפשוטה
בחיפה — תל אביב — ירושלים
בהנהלת מר ח. קמפעסקי, מחבר הקצרנות העברית לפי שיטה זו.
הדשמו מיד -והכטהתם לעצמכם מקום ככיתה ;
היפה ( :ימים א׳> ו׳) אצל מר קמפינסקי, רחוב פבזנר .19
תל־אכיב ( :ימים ב׳ ,ג׳) מלון ״אירופה״ ,רח׳ אלנבי ,42 טל׳ 2913
ירושלים ( :ימים ד׳ ,ה׳) •מלון ״ויטא״ ,רחוב המלך דוד׳ .21 טל׳ .2515
ההצלחה מובטחת!

משטרת ישראל

המפקח עד התעבורה

ל הו ל כי ם ב רג ל
ע שה

אל תעשה

ב אי ן
אל תלךבצד הימיני
של הכבש

מדרכה
לךבצדהשמא לי

מוגש ע״י :״ המגפר ״ ב ע ״ מ, חיפה

ברטוק, שהעניק לה שירים בשביל ביצוע
בכורה, נתעורר החשד, כי צרפתיה זו
אינה אלא ממוצא הונגרי. ועוד. יותר
חשוד נראה הדבר שבאמריקה, מקום
הפעילות האמנותית שלה ושל בעלה
המנצח — הקומפוזיטור רודולף גר —
(יהודי אמריקאי ממוצא גרמני) — היא
מרבה לשיר שירי מוסורגסקי וסטרבי־נסקי.
הסוד נתגלה רק בתל אביב, כאשר
באנו לראיין אותה בביתו של אברהם
שלונטקי שברחוב דיזנגוף. היא הצביעה
על המשורר ביעל השער והמצח הבט־הובניים,
ואמרה :״זה אחי.״
ידענו על המשפחה המוסיקלית של
המשורר שלונסקי( ,אחותו — הקומפו־זיטורית
ורדינה, בן אחותו — יהלי
דגמן! ,הפסנתרן) אולם לא ידענו, כי
נינה ואלרי אף היא — שלונסקאית.
כעת אין לנו הבטחון, כי באחד הימים
לא יופיע באופק שלנו איזה אח ״חדש״
של שלונס־יי, מנצח או מנגן בטרומבון...
רודולף גר (אחיו של וולטר גר המפורסם)
,שבא יחד עם אשתו לסיור
קונצרטים בישראל סיפר לנו על תכניותיו׳
על ההקלטות האחדונות שעשה באמריקה
ובו .,לבסוף גילה כי הוא הביא אתו
יצירה חדשה לתזמורת ויבצעה כאן בקרוב
עם תזמורת ״קול ישראל״ .ביסודו
של אחד הפרקים של היצירה הזאת
(״שלש זוטות״) משותתת מנגינה ערבית
מקורית — גילה לנו גר .״מנין שאבת את
המנגינה?״ שאלנו, ועל כך הצביע המוסיקאי
על גיסו המשורר ואמר: הוא
שרק לי אותה ...זה היה בפריז לפני
שלש שנים.,.״
רודולף גר, בעלה של נינה (יהודית)
ואלרי (שלונסקי) ,הוא תלמידו של אר־נולד
שיינברג, אולם שלא כדרך מורו
הגדול, אין הוא, גר, עושה מאמצים
אל־אנושיים כדי שחיבוריו לא יידמו
למוסיקה (הגם ששינברג עצמו טרם
הכיר במושג ״אטונליות״ ׳והוא כבר בן
76 כאחיו וולטר׳ כן הולך כיום שמו
לפניו באמריקה כמנצח וקומפוזיטור,
והוא נמנה על האורחים הקבועים בתחנות
הרדיו המפורסמות ואולמי הקונצרטים.
הפלישה הגרמנית בצרפת מצאה את
הזמרת בפריז. לא עזר השם ״ואלרי״,
ויהודית נשלחה למחנה ריכוז בקזבלנקה.
גם בשם ״רודולף״ לא היה משום
מגן, וכך נשלח למחנה גם המנצח.

הזמרת האורחת זוכרת את החסד
הגדול שהעניק לה ברטוק, כאשר ליוה
אותה אישית בקונצרט אשר בו השמיעה
בפעם הראשונה את סדרת השירים שלו
(לפי המלים של אנדראס אדי) ,באותם
הימים, שעוד טרם תקפה אותו המחלה
האיומה .׳ואותה סדרה של שירי ברטוק
היא עומדת להשמיע בקונצרטים שלה
בארץ.

חידון ב׳

להלן החידון השני בסדרת חמשת
החידונים (״העולם הזה״
.)668 בין הקוראים שיפתרו את
כ ל חמשת החידונים יוגרלו מספר
פרסים, ביניהם מנוי שנתי לתזמורת.
)1כמעט
בכל קונצ׳רטו נפסקת
ברגע מסוים נגינת התזמורת
ואילו הכלי סולו משמיע קטע,
וירטואוזי מאד)
(בדרך כלל
עד אשר, לבסוף, מתחדשת הנגינה
ע״י התזמורת. קטע זה אינו תמיד
מפרי עטו של אותו קומפוזיטור.
שחיבר את היצירה המנוגנת.
מה כינויו של קטע סולו זה?
)2כמה אופירות חיבר בראה,מס
וכמה סימפוניות חיבר שופן?
)3מהו הדבר המשותף (והוא
אינו דבר מוסיקלי גרידא) לחמשת
היצירות הבאות :״בורים גודונוב״
למוסורגסקי, הסימפוניה השמינית
לשוברט, הרקואיים של מוצארט.
״הנסיך איגור״ לבורודין והאורא־טוריה
״ישו״ למנדלסון?
)4להלן חמש כותרות מדומות
העתונות״ על מאורעות
״מתוך
מוסיקליים. אם הנך סבור (סבורה)
כי הריפורטר טעה משום מה ויש
צורך להכחישו, אנא ציין (צייני)
מדוע?
מוצרט והיידן מנגנים יחדיו.
שוברט מהלל את יצירתו של
בראהמס הצעיר.
הוד מלכותה מרי אנטואנם
בהצגת הבכורה של אופרה
חדשה מאת באך.
גדול הפסנתרנים, פרנץ ליפט,
ינגן הערב את הקונצ׳רטו מס׳
2לרחמנינוף.
הקומפוזיטור היידן בשבח הסי־מפונית
התשיעית של בטהובן

העולם וזזה״ ,מס׳ 669

פשעי 0
״ ק ד ״ סדדס ־ 1*1 - 106״

ב־ 20 ביולי הביאו עתוני הערב
ידיעה קצרה בזו הלשון :״הלילה אחר
חצות נמצא ברחוב בוסטרוס שביפו
אדם פצוע. מכונית ניידת של המשטרה,
שעברה במקום, נתקלה באדם
שקרא לעזרתה. האיש סיפר כי כמה
שעות לפני כן נשדדה ממנו מוניתו
על ידי כמה אנשים, שהציגו את עצמם
כתיירים. הוא הוכה ונקשר בחבלים
ונעזב במקום בלתי ידוע לו עד אשר
לבסוף הצליח להשתחרר מכבליו ולהגיע
למקום שבו נמצא״.
ידיעה זו, שהופיעה בעתונים הכריעה
— כפי שנסביר זאת להלן —
גורלה של המכונית שנשדדה. והחקירה
נסתיימה כאשר בלשי משטרת תל־אביב
עצרו, כעבור יומיים, את כל החשודים
בפשע וכן הצליחו לגלות את המכונית
השדודה.
במשך כמה ימים ידעו הריפורטרים,
כי במרכז פרשה סתומה זאת עומדת
אשה, אך חוקרי המשטרה סירבו לגלות
את שמה ועוד פרטים נוספים. ורק ביום
הרביעי לאחר המעשה נודע בציבור כי
רוניהולמס, זמרת פופולארית
בקרב חיילי מח׳׳ל, ובעלה דויד הולמס,
נעצרו כחשודים בביצוע השוד. ברשותם
נמצאו דרכונים מצוידים בהיתרי
יציאה ואף כרטיסי נסיעה באגיה, שעמדה
להפליג מנמל חיפה למחרת היום.

תיירים נוסעים לגליל
ביום שקדם לשוד׳ בשעות הבוקר,
עמד דויד בנימיני, בן ,34 מירושלים,
נהג העובד בשרות ״עתיד״ בקו ירושלים
— ת״א, לצאת לדרכו עם נוסעים.
בנימיני נוהג במכונית ״קרייזלר״
מפוארת (ים .)106 וזה סיפורו: עודנו
מחכה לכמה מהנוסעים בטרם תצא
מכוניתו לדרכה, כאשר אשר, צעירה
ויפה ניגשה אליו ופתחה בשיחה בשפה
האנגלית. בהציגה את עצמה כתיירת
מאמריקה, אמרה כי היא זקוקה למכונית
למשך שלשה ימים בשביל אדם
חשוב אחד, אף הוא, תייר. בנימיני

הסכים להצעה, והם קבעו את המחיר
ל־ 16 לירות ליום. אמנם התיירת עמדה
על המחיר וביקשה בכל תוקף להוריד
ממנו, אך לבסוף הסכימה, והשנים
קבעו להיפגש למחרת כבוקר.

המצית בסימטא חשובה
למחרת ביוקר, לדברי בנימיני, החלה
האשד, הצעירה לסייר בתל אביב,
רמת־גן, בני ברק וכו׳ .ה״בוס״ שלה
צריך היד, להצטרף רק לפנות ערב,
הסבירה, ואלו בינתיים היו לה הרבה
דברים לסדר פה ושם. לפנות ערב ניגשה
הנוסעת ליפו, ומאחר שה״בום״
איחר לבוא׳ הציעה לנהג שיסעד אתה
ארוחת ערב במסעדת ״גן רווה״ שברחוב
המלך ג׳ורג׳.
בשער, עשר, לאחר שסעדו.את לבם
ביקשה האשד, שהנהג יסיע אותה לכוון
הנמל. במקום מסוים ביקשה שיעצור,
היא יצאה מהמכונית והחלה ללכת לאורך
סמטא חשוכה, לפתע נעצרה בחשכה
וקראה לבנימיני כי אבד לה משהו.
בנימיני קרב אליה והדליק את מציתו
בדי להאיר את המקום. אותו רגע עמדה
הנוסעת שלו מתכופפת וכאילו מחפשת
משהו על הארץ. אך העלה הנהג אש
ממציתו, בו ברגע הלם מישהו על
ראשו.
בנימיני׳ אדם חסון ובעל שרירים
חזקים, לא איבד את שווי המשקל
יד,חל להתאבק עם מתקיפו, אך מיד
הרגיש׳ כי הוא נלחם נגד ארבע ידים,
שני המתקיפים הלמו כמר, פעמים נוספות
על ראשו והתגברו עליו. בנימיני,
שהכרתו כבר היתד, מעורפלת, חש
כי האנשים סוחבים אותו על פני מדרגות
חשוכות. כעבור רגעים מספר
מצא את עצמו בחדר הרוס למחצה.
האנשים קשרו את ידיו ורגליו וסתמו
את פיו .״כאן תשאר במשך שלשה
ימים ולא יקרה לך מאומה״ ,אמרו לו
ועזבו את המקום.
עברו דקות מספר והנהג יכול היה
לשמוע רשרוש של אדם העומד בחוץ :
היה ברור, כי הועמדה שמירה. אילם

ו. ברת

1״ פ ן

בעבור מחצית השעה לא נשמע עוד
דבר. בנימיני החל זוחל לעבר הדלת
והאזין בדממה. לא נשמע עוד כל
רשרוש, סימן כי האדם הסתלק מהמקום.
אחר מאמצים רבים הצליח להשתחרר
מהכבלים ולהתחמק מהמקום. וכך
הגיע פצוע לרחוב בוסטרוס, מקום שם
מצאה אותו המשטרה,

לחוץ. לארץ. ואולם פרסום הידיעה
בו ביום בעתונים קלקל את כל התכנית,
מכיון שבידיעה נמסר תיאור המכונית.
מכאן, שכל המבצע שתוכנן בנוסח פריז
או ניו־יורק, נכשל, משום שאותו אדם
שצריך היה לשמור על ר,קרבן במשך
יומיים (עד אשר תמכר המכונית והזוג
יפליג מן הארץ) לא קיים את הבטחתי
והסתלק מהמקום מיד.

עוד אותו לילה נשלח ממחוז ת״א
תיאור המונית לכל תחנות המשטרה
בארץ. לאחר שהמותקף מסר פרטים
על ההרפתקה היה ברור כי כל הסיפוי
עם התייר וחברתו לא היה אלא מעשה
תרמית שמטרתו — שוד המכונית, השווה
כמה אלפי לירות.
במהרה הצליח החוקר הראשי
למצוא חוליה חשובה, והיא אשר הוליכה
לגילוי כל השרשרת. היה זה סוג
הפצעים שנגרמו לנהג המותקף. כשם
שמיון הפצע חשוב לרופא מנקודת
ראותו הרפואית, כן חשוב הוא מאד
לחוקר. סוג הפצע, כיצד נגרם, על
ידי איזה מכשיר, באיזה כוח, מאיזה
גובה, וכמובן באילו נסיבות --כל
אלד, אומרים לחוקר הרבה מאד. והנה
במקרה הנידון הוביל הדבר לחיג מסוים
בין פושעי יפו.
בחוגים אלה הצליחו הביישים לד,תדע
כי יומיים לפני המיישר, הופיע
אדם בשם הולמס וחיפש אחר אדם
בריא שיבצע עבודה שדירה תמורת
תשלום של כמה מאות לירות. ה־
״ג׳וב״ — להרביץ באדר אחד ,״אשר
בוגד באשתו ויש צורך ללמד אותו״.
תוך כדי המשא ומתן דיין האיש, כי
הוא זיקוק למישהו בעל שרירים, מאחר
ש״הבוגד״ עצמו הוא בדור חסון למדי.
מכאן הוליכו העקבות אל אותו איש
בשם הולמם ואשתו בת העשרים. בינתיים
נמצאה המכונית כשהיא עזובה
באחד הרחובות הצדדיים בחיפה. כפי
שמסתבר, התנהל כבר משא ומתן כדי
למכור את המכונית ומיד אחר כך
ביקשו לעלות על סיס־ן אניד, ולהפליג

״חי שובי שנ תבדו״

״אדם שבוגד באשתו״

שן נאת

ערעור נדיר ואף ״מסתורי״ במקצת׳
הוגש על ידי עו״׳ד א. לויצקי, המכונה
בפי רבים ״גדול הסניגורים במדינה״
על פסק הדין נגד רבקה גפן (שנה וחצי
מאסר וחמשת אלפים לירות קנס) ,שעודנה
עומדת בדין על שבע אשמות
נוספות מתוך הפרשה העצובה בבית
חולי הרוח ״תירפא״.
רבקה גפן נאשמת בגרימת מוות לשמונה
חולי רוח של המוסד, השייך
לה (והוא מוחרם לפי שעה) ,וכזכור
הודתה באשמה על אחד התיקים, הוא
התיק שעליו הוצא פסק הדין. ואולם
לאחר שכב׳ השופט מקם קנת, היושב
כדן יחידי, הרשיע את הנאשמת ודן
אותה לשנה וחצי מאסר וקנס, מבלי
שהדיון יתרחב ויעסיק עדים רבים (בשל
ההודאה) ,הוגש ערעור ע״י סניגורה של
רבקה גפן מתוך נימוקים מעדנים למדי.
בין השאר נאמר בערעור כי רבקה גפן
״הודתה בטעות, על יסוד מסיבות שהאמינה
בהן והן נתבדו״.
מה היו תקוותיה של האשד״ הנאשמת
על ידי התביעה הכללית בגרימת מוות
לאנשינו חסרי ישע י ומדוע נתבדו !
בינתיים, בתוקף פסק הדין הנפרד על
אחד התיקים׳ נשלהה רבקה גפן לבית־הסוהר
ביפו, מקום שם בילתה מספ־ ימיס
ויצאה לחופש, לאחר שכב׳ השופט קנת
הסכים לשחררה בערבות של 12 אלף
לירות( .לא אחת שאלנו את עצמנו
מהו המודוס שלפיו נוהגים כיום השופטים
במדינתנו לקבוע את שעור סכום
הערבות בימים של ״נ2״ והגבלות גרועות

פרס 1מ ת

תצלום סנסציוני זה צולם לפני שנה בין כתלי כיה״ה לחולי׳
־וח של הגב׳ גפן -שימו לב שהבחורה רובצת כחצר בין
הגברים, ושהמטורך הרובץ משמאל (מוגדל למטה) כפות.

כראותם את צלמנו מסתירים ה;כ׳ ;פן
בחץ) וכעלה את פניהם במטפחות -אך הצלם
מצליח ככל זאת להנציח את הפנים (משמאל).

(מסומנת

.העולם הזה״ ,מס׳ 669

ספףי 0

היא הקובעת את מידת ההצלחה
עברית קצרנות
לפי שיטת טוקטלי״שתדלן

הזקן חן ההר

הרשמו מי ד —
הלמודים מתחילים בקרוב
תל־אביב, בי״ס לפקידות, אלנבי 81
ירושלים, מכון הרצל,
רחוב אגרינס, מול קולנוע ״עדן״

חיפה,

רח׳ ביאליק , 12ע״י מזנון ״לכל״
נתניה ,״המומחה״ ,רחוב הרצל

בכל עניני השיטה, נא לפנות :
ת. ד ,140 .תל־אביב.

למדו

יושם־נא אל לב: הד״ר ישראל
שייב, אשר בו דן מאמר זה, הוא אשר
סיפק את החומר למאמר, בספרו מ ע ־
שר ראשון (הוצאת ״ר,מתמ ד״,
1.800ל״י) ,וניתוח העובדות יה רי
בעקרו בפי שמציג אותן הד״ר שייב
עצמו. הנחתי היא כי הד״ר שייב כן
במעשיו ובמחשבתו (אשר הבעתה היא
כמעט כל מעשיו) והם כולם מקש־,
אחת תמימה. אם חטא ד״ר שייב לאמת׳
יש להניח כי קודם כל לעצמו חטא.

א ל ו 1 1מד״דו הי מב

כבית הפפר ליטפות ״ לן ל ״ 11(1רחוב בן־יהודה,74 ,

תל־אב־ב.

בהדרכת מורים מ דנ פל מי מ אנגלי ה
ביום ה 17/8 ,נפת ים 2
קורסים למתחילים: א) מ 5עד 6בערב
ב) מ־ 6עד 7בערב
פרטים והרשמה משעה 9עד 12 בצהרים ומשעה 4עד 8בערב
(;ם לקורסים הבאים בעב רי ת ו אנג לי ת למתחילים ולמתקדמיב).

ד״ר ישראל שייב
״לא התרגשתי...״
אין טעם לד,תוכח אתו על עובדות, ראשית
מפני שאין טעם להתוכח אתו
בכלל, ושנית מפני שפעלו היר, לאור
העובדות כפי שראה אותן הוא עצמו,
ואדם נדון על אמת ש לו.

אובטובה ־ד ק?
סטודיו! מיה
מודיעה

כי הלמודים לשנת 1950/51 מתחילים כ־ 3לספטמבר ש. ז.
ההרשמה מ־ 23 לאוגוסט — 1לספטמבר בשעות 7 — 6בערב
כל יום ומתאריך התחלתהלמודיםמ־ 6 — 4בערב.
הערה: בשביל תלמידי פתח־תקוה ורמת־גן — קשר האוטובוס 61—62
ע״י הסטודיה.

מאת פוטו ברנר תבקש•
איך במצלמה להשתמש
בקנותך מצלמה, חלקים, פילר״ם, פלצות.
נייר ובו׳ ,עומד לרשותך נסיוני של
שנים. בתיר בית מסחר ראשון במקצוע.
פיתוח, העתקות, הגדלות, מכירה, קניה,
החלפה. פיתוח מיוחד של פילמים קטנים
( £ 08X114א? 1

רדיו
ש. ליפשטיין
ח ל -אניג
בן ־י הו ד ה 47 כקירה
תיקו •ם • מכ רה
קניה • חירוף

חיפה

1015

מזל־טוב

לדודקגן ובח״ל \
שפע ברכות לנשואיך1 .
רבקה ותנחום ברוידוז 1

פוטו־בדנד

ייו

החלוק 31

גנתדי!׳ 111 בירא טי 4137.
קולנוע

תל־אביב
או פי ר — ״מלאיה 2בהשתתפית
ספנסר טרייסי, ג׳ימס סטי.ארט
ולנטינה קורטזה.
או ריון — ״על כנפי• הדחף 2בהשתתפות
המנרי בוגרט, אלינור
פרקר, ורימונד מייסי.
אסתר — ״פ־מפרנל 0מ ת״ בהשתתפות
לסלי הוברד המנוח
מג ד לו ר — ״כלה למכירה״ ()2

היסה
או ר ה — ״נפיית ברלין״ ,חלק שני
א ר מון — זג\1£1£111 \\ 7!<10ז \ \
נ! 03מ0 3 § 0

סי כו ם עיטר ש ני ם
רבים מאתנו, א:שי מקום זה, לא
שערנו בשנת 1928 עד כמד, עלולים
יהודי פולין להתערב בגורלנו וגם
לכוונו. זכורני, שנד, לפני כן, כשנסי־תי
ללמוד יהודית (ואין זאת אשמת
מורי שלא הצליח להחדיר בי לשון
זאת) לגלגו עלי חברי, ולא הצלחתי
לשכנעם כי יהודי ״אורח נטה ללון״
עוד יגרמו להם טרדות רבות, וכי משום
כך בלבד כדאי להכירם גם בסביבתם
הטבעית.
אותו זמן עמדה האוכלוסיר, היהודית
של מזרח אירופ־ ,על סף חיסולה. לא
גלל המלחמה העולמית שעמדה אחרי
כותלה, אלא עקב תהליך ממושך יותר
ופאטאלי יותר, אשר תחילתו ימצא
הקורא בכתבי ש. בן־ציון וסופו במחנות
העולים שבישראל.
לי קשר, לנתח את כבית המשבר,
אבל דומה כי היה כלכלי בעקרו: עם
חיסול המשטר הישן בארצות אירופה
המזרחית נדחקו היהודים מעמדותיהב,
נידלדלו, וחיפשו ארצות להגר אליהן.
רבים הלכו לגרמניה, צרפת, אנגליה,
רבים היגרו הנה. ורבים מכל אלה
נמקו בעונים בארצות מולדתם.
תוך אוירה זאת נוצרה בית״ר.
תנועה זאת לא היה בה פתרון לבעי־ת
חבריה, אשר החלו דוחקים את הקץ,
ובאוקטובר 1938 פרץ מרד פג מי.
המורדים היו: מנחם בגין וישראל
שייב בנאומיהם ועוד נתן פרידמן־ילין
ואברהם שטרן בשיחות פרטיות.
וזאת היתד, ראשית המחתרת ״הכור־שת״
.מחתרת זאת נוצרה בפול ן.
אנשים אלה היגרו הנה עם פרוץ
מלחמת העולם השניה, ופה החלו מורדים
בממשלה הבריטית (או ״נלחמים
באוקיפאנט הזר״) עד שקמו הבריטים
והלכו להם.
במשך שש שנים השפיעו אנש־ם
אלה על ״הישוב״ במעשיהם ובדבריהם
במרה כה רבה עד כי היו זמנים בהם
נדמה כי הם המכוונים את עתידו.

ופתאום ירדו מעל ד,במ־ .ולא שיירו
אחריהם כי אם זכרונות רומאנטיים.
לדבריהם לא היו הבריטים יוצא ם מפה
לולא מעשיהם. ולדבריהם לא יצאו הבריטים
מפה כלל. לדבריהם לא היתר,
קמה מדינת ישראל לולא מעשיהם, ולדבריהם
מדינת ישראל היא אפם מוחלט,
או גם יצירה שליל ת, המעכבת
בעצם מהותה את ״הגאולה השלמה.״.
סיכומו ש £הד״ר שייב את מעשיו
הוא עגום ביותר.

ציונות ננד ציונות
אנשים אלה היו ציונים .״הישוב״
אשר אליו באו גם הוא היה רבו ציוני.
ובכל זאת לא זכו בהסכמת רוב
הישוב למעשיהם, אם כי ניתנה להם
אהדה רבה, א־דת חוזים במשחק ספיר־טיבי
לאלופי הזירה.
פה כדאי להעיר כי אהדה זאת יש
לזקוף במדד, רבה על חשבונו האיש׳
של הד״ר שייב, אחד מטובי הדימא־גוגים
החיים בישראל כיום.
אבל מדוע לא הסכימו ציונים עם
ציונים?
על שאלד, זאת עונה הד״ר שיים עצמו.
הציונות שלו (שהוא קיבלה כתורה
מאורי צבי גרינברג) היא טוטאלית.
לפי מושגיו לא היה הישוב היהודי
פה ציוני כלל. בעוד הד״ר ש־יב
שואף ליער של דגלים שאף הישוב
ליער של עצים. בעוד הד״ר שייב צמא
לטאנקים נהוגים בידי יהודים צמא
הישוב לטראקטורים המצמיחים מזון.
או בקיצור: מות גבורים יפה, אבל
החיים טובים. משוררים סוגדים ליפה ;
אנשים סתם משתדלים לחיות.
זלא רק זאת .״לא התרגשתי בירידה
לחוף. לא למראה שלטים עבריים,
לא למשמע נהג אוטובוס מדבר עברית״
.יתר על כן :״פעם ראשונה
אני בתל אביב, והיא מאוסה עלי מרגע
ראשון״( .אותה תל־אביב ששימשה
מרכז לפעולותיו).
אל זה צרפו :״מהו הדבר הזה
שלא מקרב בני הארץ --ב או ראשי
המחתרת? האומנם יש משהו כאן המבוטא
בקללת־האימים , :ארץ אוכלת
יושביה׳ ? שמא זה בגלל תרבות־אבות

נתן פרידמן*ילין
,לא מקרב בני הארץ
שאנו הבאנו עמנו והיא דלה אצל
ד״צברים
ופד, מתחיל הניגוד החריף בין
הד״ר שיים לון רם. הד״ר שייב לא ידע
כי דן רם איננו הנוער היהודי, כפי
שהוא הכירו בפולין. דן רם ימחא כך
לעוז רוח, לגבורה אישית, אבל עם כל
הערצתו לגבורי הזירה הסתייג מהם.

הנבלים אם טפשים ץ
הלא־ .הנחתו של דד״ר שייב היא
כי וייצמן ובן־גוריון (אני נוקט בשמות
משום שהוא עושה זאת) היו והנם

.הטולם הזה״ ,מס׳ 669

קארייריסטים הדואגים רק לשלטונם.
האלטרנאטיבה היא כי הם טפשים. שהרי
הוא צדק והם לא.
ו״ישוב״ זה הניח לאנשים כאלה
להנהיגו׳ ולא עוד אלא ששמם בראש
מדינתו.
ראשית מודה הד״ר שייב בסיפוק
האישי שהיה לו עצמו מפעולותיו .״ועל
הטעם הטוב הזה, שניתן לחיי המעשר
הזה ולבאים אחריו חייב אני לאמ ר :
ברוך נותן טעם לחיים, אשר בלעדיו
חסרי טעם הם״( .פתיחת הספר).
ובבן ייתבן כי יש אנשים הרואים
טעם בחיים של יצירה (אש כי איום

אברהם ״יאיר״ שטרן
״הבריטים סידרו אותנו...״
כה הרואיים) כשם שיש אנשים (וחבל
שיש כאלה) הרואים טעם בחיים של
מלחמה. קארייריסטים? המצליח הוא
קארייריסט ; הנכשל הוא אידיאליסט.
ושנית, אולי ראו אנשים אלה מראשית
אחרית? אולי חשש וייצמן מפני
עצם המלחמה י אולי כאב לו על חמשת
האלפים העתידים לנפול? (במקרה
ידוע לי כי כך היד .),ואולי גם ראד.
בן־גוריון מראש את מדינת ישראל
בהיותה ״מדינונת״ אפשית העומות
בסכנה מתמדת גם מבחינה כלכלית וגם
מבחינת בטחון. ולא כל כך השתוקק לה
בשלב זהי
ההנחה של צדיקים מצד זה ורשעים
מצד זה יכולה להתקבל רק בתנאי שיהיו
כל האנשים שייכים למחנה אחד.
תנאי זה דומה שאיננו כה.
ואפשר מאד כי צדקו הם ולא הוא.
ואפשר מאד כי חבל שהניחו לד״ר שייב
וחבריו לעשות את אשר עשו, כי נהגו
ב״פורשים״ ביד רכה מדי. אפשר
— האין זאת י בייחוד לאור סיכומו
של הד״ר שייב׳ את השגי עצמו.
הצדק איננו כה מופשט. במדיניות
הוא גשמי למדי. במדיניות הצודק הוא
המשיג את מטרותיו. לדוגמה: אני
אינני שייך לא למחנה שייב ולא למחנה
בן גוריון, ומשום כך לגבי אין לא
זה ולא זה צודקים. אבל עובדה
זאת איננה עושה את הד״ר שייב,
כשם שאין היא עושה את בן־גוריון,
נבל או טפש.

ולא רק זה. סגנונו ההמוני, הקלוקל,
של הד״ר שייב (״מורה ראשי למק:
צועות העבריים בבית המדרש למוריש
בוילנה״ ודאי עושה זאת בכוונה) עם
שגיאותיו בדקדוק אף הוא מכוון אל
״מעבר להגיון״.
כי עוסקים אנו פה במשורר. יותר
מזה: בכן־נביא( .הנביא עצמו הוא
אורי צבי).
עובדה חשובה ביחס לנבואה היא
כי כל נבואה סופה שתתקיים. אם לא
לפני אלפיים שנה, היום ואש לא
היום׳ בעוד אלפיים שנה. אבל היא
תתקיים. כי אם לא תתקיים, תישכח.
ולכן כל הנבואות הזכורות חייבות
להתקיים.
וביחוד אם הנבואה באה לאחר מעשה.
את בל דספר מלוה ״בינה שלאחר
מעשה״ .אצ״ל נוצר באחור של
שנתים. לח״י מתחיל פועל באחור של
שנתים. והד״ר שייב תופס מה שקרה
בחודש מאי 1948 שנתים לאחר מעשה.
כך קרה כי הד״ר שייב אמר אחרי
ד,־ 29 בנובמבר ( )1947״הבריטים סידרו
אותנו. הם יוצאים״ .ואין אני יודע
מנין באה לו ציטאטה כה מדויקת של
דברים שנאמרו ע״י אחרים חדשיים
לפני כן. וכך גם קרה כי אחרי תאור
ליל ד,־ 29 בנובמבר, שהוא כמעט מצי ט
את הכרוז ״על הדם ועל האדמה״ ,שנכתב
באותו לילה (סליחה: באותו בוקר)
,מספר לנו ׳הד״ר שייב כי ״לא
בלילה ההוא נולדה האסוציאציה עם
עגל הזהב, ולא אני העליתי אותה. העלה
אותה —״ מי? אורי צבי.
כי מי יום אותם ״צברים״ דלי תר־בות־אבות
שיקרא הד״ר שייב את כרו־זיהם

הטרגדיה •טל ישראל כישראל

וזאת הטראגדיה של הד״ר שייב.
בית״ר הפולני איננו. יש אנחנו. ואנחנו
איננו אומרים ווזווזים אלא כספו־סים.
ואנחנו נהנים הנאה אסתטית למקרא
נבואותיו של אורי צבי, אבל אין
הוא משלנו .״ישמעאליו״ הם אחינו
למולדת. שיך בלאד ודיר יאסין מעוררים
בנו תועבה לא גלל היותן טעויות
טאקטיות, ולא רק גלל הזוועה האיומה
כשהיא לעצמה, אלא גלל שבוצעו בבני
מולדתנו.
ול>^ יישאר ״סולם״ דימאגוגיה יפה,
עתונאות מצוינת, אכל חסרת בסים.
״בור ריק״ .כי עתונאי מצוין עוד איננו
מנהיג פוליטי.
״מהפכנים שאין בידם להוכיח להמוני
העם כי תק פה חדשה ממשמשת
ובאה בחייהם מכינים לעצמם ולמפעלם
החשוב מפלה נאמנה״.
זד, מספר זכרונותיו של קראפוט־קין.
אבל גם זאת נבואה לאחר מעשה.

מירד

תיץז 0ר 1ן
הפצצה רא וזחפוצצה
המחזה (״העולם אינו יכול לחכות״
מאת מוריס דקר) דן בבעיתם של אנשי
המדע, ממציאי האמצאות, שפרי
עבודתם משמש למטרות מלחמה.
קבוצת חוקרים, הכוללת את הפרו־פיס
ר, ד״ר פאול (בנו) ,ג׳ורג׳ (פליט
מגרמניה) ומרי, ,עוסקת במחקר חומר
רדיואקטיבי חדש, פיראדרם, אשר
כוח הנפץ שלו חזק פי כמה מכוחו
של כל חומר אחר.
הבעיה היא: אם מותר להם, לחוקרים,
בכלל לעסוק במחקר כזה, מאחר
שפריו מהווה סכנה לאנושות? במקרה
המתואר מומן המחקר בידי הממשלה,
התובעת את פרותיו לעצמה, בכוונה
צבאית ברורה. במחזה מיצג את הממשלה
הגנראל, נשיא הועדה הצבאית,
העוקב אחרי החוקרים ותובע מהם
תוצאות ודו״חים.
הבקיע הראשון בהרמוניה של קבוצת
החוקרים מתגלה כשמסרב ד״ר
פאול לערוך ניסוי בהקרנה ראדיואק־טיבית
על שפן. הלך רוחו המוזר (ההומאני
בין טכנאים) מצוין בזה שהיא
קוראשירים. אין זה האבסורד
היחיד במחזה.
עבודתם של החוקרים מסוכנת, כי
בשעת הניסויים צפויה להם התסצצות.
מגשירי המדידה מראים על על־ת טמ־פראטורה
בפיראדיום, החשמלאי נבהל
ובורח (אש כי אין כל אפשרות לד,מ־לט)
,ואז נכנם ד״ר פאול עצמו אל
החדר בו שמור החומר האיום כדי
לכוון בידיו את טבלאות התאליום,
המונעות את ההתפוצצות.
מעשה גבורה זה יעלה לו בחייו, כי
קרבתו אל מקור ההקרנה מזיקה לגופו
נזק שאין לו תקנה, וימיו ספורים.
בימיו האחרונים משתמש החוקר גם
כדי לעזור לרופאים במחקר גופו הנגוע
וגם כדי לשכנע את חבריו בעבודה כי
לא ימסרו את תוצאות עבודתם לממשלה.
המחזה נגמר באפקט דראמאטי
מכוון, כשהפרופיסור קורע את הדו״ח
לעיני הגנראל והולך למאסר.
לפני שנדון בבעיות רמחזה יש ליו
להעיר על ביצועו. המחזה מלא מתח.
עצם שבתם של החוקרים בקרבת חומר
נפץ איום׳ שעוד אין להם שליטה מלאה
עליו, כבר מעצבנת את הצופים. אי
אפשר להמנע מאימ־ ,ברגעים שלפני
ההתפוצצות. אחרי זה, במשך שתי
המערכות האחרונות, נמצא לפנינו אדם
שנגזר דינו למות. כל המחזה אחיז
פאטאליות. במחזה כזה אסור להגזים.

כל דראמאטיות מיותרת פה. צריך גם
לזכור כי הנפשות הפועלות רחוקות
מהיות בריות פרימיטיביות. משום כך
כדאי אולי לעגל במקצת את הזויות
החדות של המישחק. בטר^גדיה אין
צורך בשאגות. הפאטאליות אינה צרי-
כ־ ,להיות כשל חיה בסוגר, והקול
החרישי מביע יותר את הכאב מאשר
הצעקה7 .דוגמה: וידוי של ד״ר כאול
בפני מרי.
ועתה למחזה עצמו. יש לנו הרגשה
כי הוא פשטני מדי, ולכן סוטה מן
האמת( .דרך אגב, אם כי הבעיה הוצגה
במחקר האטומי, נוגעת היא לכל איש
מדע, כי אין המצאה שלא השתמשו בר,
לצרכי מלחמה).
ידועים לנו מקרי הד״ר פוכם ופרופסור
קירי. קשה להגיד עליהם כי
נמנעו ממחשבה פוליטית ולא הבינו
את תוצאות חקירותיהם. פתרונו של
הד״ר פוכם לבעיתו היד : ,ניטראלי־זאציה
של התוצאה על ידי מסירתה
לשני הצדדים (כי במלחמה הבאה ראה
שני צדדים בלבד) .הפרופיסור קירי
דרש הובלה בשימוש באנרגיה האטומית
לצרכי שלום ופיקוח על כך.
מצד שני אי אפשר למנוע את
אנשי המדע ממחקר. היה כבר מי שהציע
— למען שלום העולם — להמית
כמה מאות חוקרים, ואז נוכל כולני
לישון במנוחה. דבר זה הוא בלתי אפשרי,
כי הסכנה אינה מצטמצמת במחקר
האטומי. כשהימצא הניטרוגליצרין
לרפואת מחלת הלב לא היתר, כל ערובה
כי בעתיד לא ישמש חומר זה להרס.
וכך כל המצאה מדעית. ואנו לא
נוכל לעצור בני אדם מהמציא.
דברים אלה מובעים במחזה עצמו
מפי ג׳ורג׳ ,ואין זה נכון כי יכול
הוא ״לעצור את הקארוסלה״ .גם ההנחה
כי הפרופיסור לא ידע לשם מה באמצעות מתעינינת הממשלה,
נשיאהועדההצב אי ת, בתוצאות
מחקרו, אינה מתקבלת על הדעת.
וכל זאת, אם כי א ן הדברים מתאימים
למציאות ופתרון הבעיה המוצע
אינו פראקטי, יפה היתד, הז׳סטה ,״הסמלית״
בלשון המחזה, של א ־כניעת
המדע בפני השלטון. ואם יעורר המחזה
את צופיו לשנות את הערכתם לגבי
אנשי מדע ואנשי צבא, צפון בו מ סר
השכל רב.
ובסיף כמה הערות לשוניות. המתרגם
נקט לשון שוקית מדי. איננו
חושבים כי חוקר בעל השכלה גבוהת
צריך לטעות בין ״מכתיב״ ו״מקריא״.

ת*רת הכינויים
דברים אלה מיטשטשים בספרו של
ד״ר שייב עקב סגנונו .״ליל ברתולו־מיאוס״
״ראש הגמדים״ ״יזואיט״ ״סול־דאטסקה״
הן מלים אפקטיביות מאד.
פעם נקראתי להסביר את השקפותי בפני
כמר, עלמים. דיברתי אליהם בלשון
תבונה (כיכולתי הדלה) וראיתי כי אין
הם מבינים. אז עשיתי ניסוי והשלכתי
אל פניהם מלים כגון ״ז ידלאקיסטאן״
(כינוי למדינת ישראל) ״סינהדרין עדני
הצולבים כל משיח״ (הכנסת. שימו
לב לאנאפשטים) .ופני השומעים אורו.
אומרים כי במלחמת בריטניה בנאפו־ליון
השתמשו הבריטים בנשק חריף :
הם כינו את נאפוליון ״בוני״ .אל
תצחקו. נשק זה הועיל הרבה.

,העולם הזה״ ,מם׳ 669

שרון, ברבן, איינשטיין וצחוכד
בטרגדיה אנותית...

חיה שרון ויהודה איינשטיין
...אין צורך בשאגות

ת שבץ מס 34 .
מאונך :

)1עיר מזרקות־המים, הפלדה והמהפכות;
)4מועד; )6ארץ במרכז אסיה;
הנתונה בסכנת פלישה ; )10 צבע ;
)11 משיטות מדיניות הכלכלה של ישראל;
)13 להט קיץ; )14 וזיר יהודי;
)15 מחנות עבודה לעולים; )17 זע:
׳ )18 צמרת; )20 עיר עתיקה ביהודה,
ל ד קביבה; )23 צלם; )25 עושה עיסה;

)27 מצבה; )29 שליח; )30 גיבורת־
)32 עיר בגליל ;
ישראל תש״י ;
)35 בסיס; )36 אדון; )37 אל השמש
המצרי; )38 קבוץ ע״ש אחד מגבורי
גשר א־זיי ; )41 בעל צורר, נאה ;
)43 דופי; )45 צונן; )46 רזרבה צבאית;
)49 סמל לאיטיות ; )51 אפר חם ;
)53 יתד דקה; )51 סלע; )55 ממיני
הארבה; )56 פי החיה; )57 כלי דיש.

מ אוזן :
)1נקודה בתוך אות; )2פחד;
)3צוק; )4כד חרס; )5לכסיקוגראה
עברי מודרני; )7קיים; )8בן־אדם ;
)9אופי; )11 משוקע; )12 מרחשון;
)15 מה שדרוש לנגב; )16 מצבעי מלכות
העברים; )19 בר מינן; ^ 21 הנביא
מנצרת; )22 מעבר בין ימים; )24 עוף

טורף; )26 אחד משבעה שמותיו של
איש; )28 גליון; )30 מליץ יושר ;
)31 מערב; )33 שושן; )34 אלילת
מלחמה; )40 מאה חסר חמש; )41 אליל
יוני ; )42 עץ מדברי ; )44 אבר :
)45 גליד; )47 מעמד פיאודלי; )48 מי
העין; )50 מדחף האניה; )52 כוח ימי;
)54 פקודה.

פתרון תשכץ מם׳ 30
מ אוזן :
)1בלט ; )4סביבה ; )8 .נשק
)11 דביר; )12 נון; )13 אביר; )14 נר
)15 שירים; )16ר״ת; )18 וט; )19 בדד
)20ד״ש; )22 רנן; )24 מר; )25 חח
)27 תמר; )29 יב; )30 חלקלקות
)33 סו ; )34 טורסו ; )35 לעולם
)36 נא; )37 מנדלסון; )40 וי; )41 יהב
)43 הי; )44 רן )45 :דלק; )46 לא
)47 וגו׳; )49 אי; )50 חג; )51 עגונה
)52 שק ; )54 אציל ; )55 נבט

)56 עורב; )58 בצה; )59 תסיסה;
)60 נבל.
מ או נ ך :
)1בד; )2לבן; )3טירון; )5בנבדק;
)6יורד; )7בן יצחק; )8נברשת:
)9שית; )10 קר )17 :בריטניה; )21 גרו־מיקו;
)23 נבואה; )24 מלונה; )26 חולון;
)28 מסלול; )30 חסם; )31 לול;
)32 תען; )38 דיוגנס; )39 סרונטם;
)42 בלגיה; )45 דישנן; )48 גובי ;
)50 חצץ; )53 קרב; )54 אב; )57 בל.

פרסי ה ש בו ע לפותרי תשבץ מס 29 .
11 מרים שיפטר,
)2אסתר רוט,

ה ש בי עי ״

רחוב בן־יהודה ,31 חיפה הטור
לנתן אלתרמן (הוצאת ״עם עובד״).
רחיב

הרמן־שפירא, רמת־גן ב ש דו ת פ לי ט ת
״ 1 9 4 8לאורי אבנרי (הוצאת טברסקי).

ע די ני פ ץ, רחוב רוטשליד ,84 פתח־תקוה האזרה תו ם פין ״
להווארד פאסט (הוצאת ״עם עובד״).

0 0 ^ 0גא 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 <>0 0 0 <>0 <>:כ

למנויינו כתד־אכים
תקליטים

ל־ 1פטפון

— ת ק לי טי ם —

אבוחגסון

ב ט 71ובן, בדהמס, צ ״ קובכק
סימפו ני ו ת, קונצרטי וכוי

רחוב בן־יהודר9 ,

רדיו ־ א 11י 11
.דוד דיזנגיף ,116,תל־אניג

רתל־זאביב

לרגל צאתם של מחלק׳ העתון לעתודות, חלה הפרעה מצערת
בחלוקת העתון לחלק המנויים בתל־אביב, מכיון שנגרמו תקלות
ע״י המחלקים הזמניים.
אנו בטוחים שעם שוב המחלקים מהעתודות בעוד שיועים
יקבלו כל מנויינו ללא יוצא מהכלל, את העתון במשך יום הי
(ולכל המאוחר ביום ו׳ עד הצהרים).

ההנהלה
000000

000000000000000<>0000000<>00000000

.העולם הזו!״׳ מס׳ 669

פו: ו ה ־ דו תמרב ־ צ ־ ם

16 מתאגרפים משורות ״מכבי״
ו״הכח״ הופיעו בליל־שבת על במת
קולנוע ״יפאור״ ביפו בשורת קרבות
שנועדו ישמש מבחן־פנימי ראשון
לקביעת הנבחרת הישראלית באיגלוף
למשחקי המכביד, השלישית.
אם נתעלם לרגע קט מן ר,שערו־ריר,
שהיתר, מנת חלקה של תחרות זו,
הרי יהיה עלינו להודות׳ כי ראינו מספר
לא מבוטל של מתאגרפים מוכשרים,
שהפגינו יכולת רבה בין חבלי־הזירה.
אולם, לצערנו יהיה זד, עויל
להתעלם מכל מה שאפף הופעה ספורטיבית
זו וטישטש במידה• רבה את
הרושם הכללי של המפעל.

כשאין מקדימים רפואה
למכה...
האיגרוף ידוע מאז ומעולם כאחד
מענפי הספורט המלהיבים ביותר, ואין
פלא שקהל המסתכלים מאבד לעתים
את השליטה על עצמו. פרס זה צריך
היד, להיות ברור למארגני התחרות,
אולם הם התעלמו ממנו בכוונה תחילה
— והתוצאות לא אחרו לבוא.
כבר עם פתיחת הקרבות הוצפה
הבמה עשרות אנשים׳ אשר הקיפו את

אינצידנט על־גלגלים
ה״טור־דה־פרנס״ ,מסע־האופנייס
הגדול בעולם, איבד השנה הרבה
מגדולתו עקב סכסון רציני שפרץ
בין רוכבים איטלקים וקהל צרפתי.
כשמסע-האופניים עבר בהרי־הפירנאים,
הותקף לפתע הרוכב
האיטלקי המהולל ג׳יני ברטאלי ע״י
קהל צרפתי פרוע, שתקע מקלות
בין גלגלי אופניו והטיל בו בקבוקים.
ברטאלי עזב את המירוץ
לאות־מחאה וכמותו נהגה לאות־סולידריות
כל הנבחרת האיטלקית.
הדי הסכסוך הגיעו ל״חלונות הגבוהים״
ואחי דיונים מתוחים הריצה
הממשלה הצרפתית אגרת־התנצלות
לרומא.
אך היודעים אתם מי יצא ברווח
נקי מן הסכסוך הצרפתי־איטלקי
הזה? הרוכב השווייצרי פרדיננד
קובלר, אשר יירשם בדברי ימי הסכמנצח
ה״טור־דה־פרנס״
פורט
ה־37
הזירה מכל עבריה, באין סדרן שינסה
להרחיקם משט. מכאן נפתחה הרעה
ופה היה מקור הקטטות והמריבות,
שהיו מלווות ״מחזות אורינטליים״ מן
הסוג היפואי המובהק׳ אשר הועלו
בלי ספק על במה זו בימים שקדמו
למלחמר,־השחרור. אולם זהו פרט
קטן בלבד.
אם מארגני תחרות זו העלו את

חמתו של הקהל, הרי הרבה פחות
מזאת הניחו את דעת אנשי־העט.
כשהגענו לבמה היד, עלינו להתאזר
במנה גדושה של העזה, כדי לשבת על
אחד משלושת הכסאות הפנויים ולה־שען
על השולחן המלא טיח ואבק,
שהתמוטט תחתיו בסיומה של התחרות.
ברם, אלה שישבו היו ״מאושרים״,
בי כל שאר הכסאות נתפסו בעוד
מועד ע״י שופטים ועוזריהם,צלמים
ונושאי־כליהם (זולת ידידינו מ״העולם
הזה וסתם מוזמנים נכבדים,
ופחות נכבדים...

מהלומות ״תוצרודחוץ״

או, כן. כמעט ושכחנו כי היתד,
גם תחרות איגרוף, ותחרות מוצלחת
מכמה וכמה בחינות, במיוחד הודות
למספר מתאגרפים חדשים מאירופה
וצפון־אפריקה, אשר נקלטו יפה בשורות
ד,״מכבי״ ו״הכח״.
בין אלה עלינו להזכיר את גבי
הלד, צעיר בודפסטי בן ,18 שקיבל
את תורת האיגרוף
מאחד מגדולי המאמנים
היהודיים, הו

הונגרי זיגי הדלר:
את אלוף אלכסנדריה
לשעבר, מיאלי
בן ה־ ,32 שהופיע
כבר קודם לכן בארץ
בכינוס ה״מב־בי״
ב 1938 ואת
משה כהן, בן־ח־ים
וטובול בני ה״| 1 18

כולם ממרוקו, וש־לשתם
בעלי עתיד
בזירה.
כמובן, שאין לעבור
״בשתיקה״ גם
על מספר מתאגר־פים
מקומיים, אשר
תרמו את חלקם
בעין־יפה להעלאת
רמתה הספורטיבית
ש;׳ התחרות. מתוך
אלה יצויינו ד,היפנים
וייספיש ומרדכי
עובד, והתל־אביבים
פיפקו ובך
יהודה, הצעיר שבחבורה.

קכוצת
הכדורסל של חיל הים
היס ניצח

כשאנו מנסים לחדור לעמקה של
הבעיה, הרינו נתקלים באדישות מוחלטת.
המגע הרופף בין מרכזי ״מכבי״
ו״הפועל״ אשם בכך לא במעט והתוצאה
היא, כי ציבור החובבים נאלץ
להסתפק בהופעות בזדדות, פרי יזמה
פרטית, שאינן לתועלתו של ענף פופולרי

המצב קשה...
בעוד כששה שבועות צפוי לנו אחד
׳המבחנים הקשים בכדורסל — התחרויות
הבינלאומיות במסגרת המכביד.,
לכאורה, צריך להיות ברור כי מצב
הדברים הנוכחי אינו יכול להמשך
בצורה זו זמן רב, אך לצערנו, ישנם
כנראה אנשים הסבורים אחרת. וחבל
שידם על העליונה.

אולם ישנה תקווה

אם לא עכשיו
אימתי זהיתר, זו כאמור
תחרות־מבחן פניהצבא
והציבילים התידדו
מית ראשונה, ובעקבותיה
נהיה עדלשם
קביעתה הסופית של נבחרתנו הלים
עוד לשורת מבחנים משותפים בין
אומית.
מתאגרפי ״מכבי״ ,״הפועל״ ו״הכח״,
אין ספק, כי אחדים מ־ 16 המתאגרפים
שראינו בליל־שבת הם מועמדים
רציניים לנבחרת זו, והנוגעים בדבר
חייבים לתת־דעתם על חיסול מידי של
כל נקודות־התורפה והחולשות, שנתגלו
פה ושם במשך הקרבות .״החומר ר,גלמי״
הינו מעולה, אולם הוא זקוק
לליטוש׳ לשכלול ולתשומת־הלב הר־אוייה.
כששה
שבועות מבדילים כיום בינינו
לבין פתיחת המכביד .,הזמן קצר,
איפוא, והמלאכה מרובה. האנשים העומדים
בראש ענף האגרוף מצווים לגשת
מיד לעבודה שיטתית ומעשית, פן יאחרו
את המועד.

הסתערות על סל הימאים

כ דו רסל: הענף שנ שכ ח

הכדורגלן יום־טוב (שמאל) והחיפני וייספיש
השמאלית לא חועילח

,העולם הזה* ,מס 669 ,

ביבשה

אחד מענפי הספורט המפותחים ביותר
בישראל, שאין מרבים לשמוע אודותיו,
הוא הכדורסל. המגרשים מפוזרים
בשפע בכל עיר וכפר, השחקנים
מתאמנים בקביעות — ובכל זאת אין
משחקים. זהו מעגל־קסמים, שאין למצוא
דוגמתו במדינה אחרת.

ממצב אבסורדי זה סובל לא רק
הספורט בכללו, וענף הכדורסל בפרט,
— אלא גם מדורנו ב״העולם הזה״.
שאלונו לא פעם, מדוע מרבים אנו
לכתוב על כדורגל, שחיה ^,אתלטיקה
ואיגרוף — וממלאים פינו׳ מים בכל
הנוגע לכדורסל, אחד מעמודי־התווך של
הספורט. שאלה במקומה, אולם דומה כי
כ ס־התשובה
היא פשוטה בתכלית
ע ט ואין על מה לכתוב. אמרנו כ מ -
ע ט, כי לעתים מזדמן בכל זאת משהו,
ואם גם לא מענין ביותר, הרי בשעה
שאין לויתנים, נאלצים להסתפק בדגי־רקק.
קבוצת
חיל־הים התמודדה בימים
אלה עם ״הפועל״ חדרה — והודות
לזאת זכו קוראינו בשתי תמונות מעגינות
מענף נשכח ומקופח. הימאים
הוכיחו כי הנם יודעים אח המלאכה
גם ביבשת ולאחר מאבק קצר, בו גילו
עדיפות טכנית ודייקו בקליעותיהם, זכו
בשיעור .20:42 האתית־ ,הספורטיבית
ששררה בשעת המשחק הוכיחה שוב,
כי היחסים בין הצבא והציבילים תקינים
יותר — מאשר בין האזרחים לבין
עצמם...

תיקו...
נצחונו של ״מכבי״ ת״א במש־חק־הפרידה
ביוגוסלביה, בעיר או־שיאק
1:3יצר מאזן׳מחר בתכלית

מתוך 11 משחקיהם במדינה זו,
זכו המכבים ב־ ,4נוצחו ב־ 4וסייבוו
3בתיקו. ואם לא די בזאת׳ נסתכם
גס יחס השערים בתיקו — .18:18
אכן, ישראל ויוגוסלביה לא יכלו
זו לזו.

ע ו /ג\

דה וזון סן

משה הלוי פרש נו״אהל״ .אומרים
ני יעבור לשרות הממשלה.
אחרי ישיבה של 25 שנה באהל —
עובר הוא לשיכון הוודקים.

א כי נעם דוידסון,

אשרות יעקב
הרפתקן :״בקוריאה מלחמה, הפצצות,
מאבק. בקיצור, עושים חיים״.
תם :״בקוריאה מלחמה,׳ הפצצות,
מאבק. בקיצור, עושים מתים״.
בעילום שם, ת״א
כלבלן ישראלי קיבל שבר. הוא
ניסה להרים את רמת המחיה.
דוגר ,״ניר־וגל״
המורה לטבע :״התוכל לאמור לי
מדוע יש לאדם עמוד־השדרה?״.
התלמיד :״כדי שלא יצטרכו לשאת
את הישבן בכתפיות״.
רמי פלג, רעננה
ילדה בת עולים חדשים סיפרה לילד
מקומי :״החסידה הביאה לי אח״.
מיהר הילד אל אמו, ושאל תמה
״אמא, אצל העולים החדשים אין יחסי

שמחה הנאור, חיפה
קבוצה של אנשים שמנים החליטה
לבקש ממשרד הקיצוב תוספת מיוחדת
של נקודות. הם מאיימים כי אם לא
תתמלא בקשתם ישבתו שביתת רעב.
ד. פ״ רחובות
אחד התאונן לפני חברו :״איזה
לילה איום היה לי. היו לי כאבי ראש
נוראים. הצטרכתי לחמישים לירה, ולא
היה לי ממי ללוות״.

השיב לו חברו :״חבל שלא באת
אלי״.

״וכי היית מלוה לי את חמישים
הלירה?״ שאל זה.
״לא. אבל הייתי נותן לך טבליות
נגד כאבי ראש״.
מסן! פינקוס, ת״א
משרד האוצר קיבל מכתב ובו
בקשה להקצבת חמישים דולר לצרכי
יבוא. וזאת היתה תשובת משרד האוצר
:״אנו מצטערים מאד לסרב לבקשה,
אבל מודים על המחמאה״.
רפי סימון, ירושלים
בממשלות המזרח יש קומיסארים :
במשלוח המערב שרים: אצלנו קומי־שרים.
אהרן
מפר, חיפה
המורה: מתי אמר הגנרל וולף
״אני מת בלב שמח, כיון שאני רואה
כי האויב ינוצח״?
התלמיד: במלחמתו האחרונה.
•מדמה בוידריה, ת״א
שוש ודני׳ חוצים את הכביש. פתאום
מגיחה מאחרי המיפנה מכונית
דוהרת. דני נושא את ידו, והמכונית
נעצרת.
״מה קרה?״ שואל הנהג.
״שום דבר״ ,עונה דני .״רציתי רק
להודיע לך כי המריבה בינה וביני עוד
לא התחילה. אני אתחיל לאיים עליה
בהתאבדות רק בעוד חצי שעה״.
דני עצמו, פתח־תקוה

יתיצנ׳ד 7דין. האשמה:

היא הצהירה בפני שלטונות הצבא, כי
היא דתית, וראו אותה מטיילת עם
עלם מגולח.
בעילום שם, לד
אני חושבת כי קיצוב ההלבשה
יגרום להתמרדות הנשים. כי מעתה
איזה נושא לשיחות יהיה להן?

במשרד להיתר יציאה שאלו אחד
המבקשים :״מדוע אתה רוצה לנסוע
לאירופה?״.
״משום שאי אפשר ללכת לשם ברגל״
,השיב הלה.
דס עטרן, ירושלים
בפרס של לירה אחת זוכה בעל הבדיחה
הנדפסת ראשונה במדור. בדיחות
יש לשלוח לת. ד .י< .13ת״א.

אותו בחברה העברית — ולא להניח לו
לעבור בכבוד אל מעבר לגבול.
חוסר־קו זה פירושו: לתת לערבים
בבתי־הספר של המדינה חינוך בלתי־ישראלי
ואנטי־ישראלי — ולתת לו את
זכות הבחירה למוסד המחוקק של
מדינת ישראל.
ה״אנשיס במקום״ ,הנושאים בעול
היומיומי של החלטות כבדות משקל
מבינים את הסכנה. הגיעה השעה שתהיה
ברורה גם לכל אהד מאתנו.

לתשומת לב פותרי תשבץ
מס 31
כחלק מהגליונות התחלפו השורות
״מאוזן״ ו״מאונך״ .קור-
אינו ירגישו אל נכון כי חלק
השאלות מעל לציור התשכץ
נפתר ״מאוזן״ ואילו חלק השאלות
שמתחת לציור -נפתר
״מאונך״.
מה נעשה כערביי ישראל ץ
(המשך מעמוד )4
חוסר־קו זה פירושו: להרגיז
את הערבים, לעורר את התמרמרותם
— ולהשאיר אותם במקום ובתנאים שיוכלו
ביום מן הימים לתרגם התמרמרות
זו לשפת המעשים.
חוסר־קו זה פירושו: לא לתת
לערבי להתבולל במדינה, לא לקלוט

הודו, אוגוסט 0ס>1:
(המשך מעמוד )8
והם מבקשים כי נשלח אליהם את
״מומחינו״ כדי ללמדם כמעט הכול.
פעמיים הייתי נבוך גלל התלהבות תמי״
תמימה זאת, ועד כמה שהשתדלתי
להסביר כי ישראל היא ארץ קטנה
ודלה, ובעיותיה כמעט כשל הודו עצמה,
דומני כי לא הצלחתי לשכנע את
ההודים.
האהדה לישראל נוגדת בחריפות את
העובדה כי עד היום לא הכירה הודי
בישראל. לעובדה זאת קיבלתי את
ההסבר הבא מאת אחד הגבוהים שב-
מכווני המדיניות ההודית :״יודעים אנו
כי בנצחונכם על הקנאות המוסלמית
שרתם גם אותנו שרות חשוב, ורוצים
אנו כי ישראל תהיה חזקה ככל האפשר,
כי על שתי מדינותינו עוד מאיימת
הקנאות המוסלמית. אבל באוכלוסיית
הודו כלולים ארבעים מיליון מוסלמים,
ואם כי המונים אלה אינם מודאגים
ביותר ביחס לישראל, הנה מנהיגיהם
שבפאקיסטאן השכנה יאחזו בכל הזדמנות
כדי לעורר מהומות, העלולות
להזיק הרבה למדינתנו. בכל זאת יודעים
אנו יפה כי הכרה זאת בישראל
איי אפשר לדחותה הרבה״.

מימרההעבר -סיסמה ההרה:

ללמד את בני יהזדה ק שת
ז עי מו אלב )

לשם פתוח ספורט הקליעה והצלפות בין כל חוגי
הישוב, בשתוף פעולה עם המועצה לקליעה אזרחית.
הננו מציעים מבחר גדול של:

רובי אויר (מתאימים במיוחד לבתי ספר)
אקדוחי אויר /רובי קליבר ( 22 טוטו)
א ק דו חים להגנה עצמית בכפר ובספר
תח מו שת לכל סוגי הנשק /ציוד קליעה
הסברה ניתנת
והדרכה חינם

לכל

טכנית
ד ורש .

מחלקה מיוחדת לתקוני נשק.

משק 1להב בענו

צ ^ 1 1ש 1ת׳ ןהימשלמין
חיפה, ר המלכים ,13 טל 4243 .
פרסום טל-אריאלי

יווע\לים,ריוליאן/טל 3773.

תל־אביב,רח הגרא ו
טל 5322 .
ש בויו־

קורווע
סרט ״עבד״ חדש
״ג׳רוזאלם פוסט״ ,חילוץ התרבית
האנגלית בישראל, מביא בחדווה כתבה
על עבודת הסרט הישראלי האחרון,
המוסרט בימים אלה ביפו.
״פקודות נישאות באנגלית, צר פ
תיתוגרמנית, אנשים נושאים
ממקום אל מקום מכשירים גדולים,
רהיטים מוזזים. כל זה למען סרט...
בן שלוש מערכות ...המיוצר על ידי
נורמן לוריד, בשביל ויצ״ו — כותבת
דות קייל.
הבמאי הוא אחד בשם ג׳ורג׳ ,אזרח
ארצות הברית ומומחה לסרט ישראלי.
אחת מפעולותיו בקשר ליצירתו
הפילמאית היתד, לשנות את שמה הלועז
של אחת השחקניות, פנינה סלמנדר
לשם עברי־ישראלי: נינה מאנדר. שמיר.
שאר השחקנים, ארנסט שטוסל, שושנה
הוניג־כהן ומלכה שטיין לא צרמו את
אזנו העדינה של מר ג׳ורג׳.

״ג־טו טרדן״

הצרות והתלאות המוצאות צ׳כי ארי
ואשתו היהודיה אינם עשויים לצער איש.
אלא שיוצרי הסרט הצליחו להתגבר
על נקודת תורפה זו על ידי שילוב
זהיר של האסון הפרטי בשואה ההמונית.
התמונות
החזקות ביותר בסרט הן,
כמובן, ההמוניות. הבמאי נעזר במספר
הגון של שחקנים וניצבים. הוא ידע
גם לנצלם כראוי: התמונות של ריכוז
אנשי המשלוח ברחובות העיר ותמונות
הגיטו משאירות רושם רב. אולם החזקה
שבכולן היא בלי כל ספק זו
המראה לנו ״משלוח״ היוצא מטרזיין
לאושבינצים. יורד מטר סוחף ור,מ־שולחים
צועדים בבוץ, שורות שורות,
כשתזמורת המורכבת מאנשי הגיטו מלווה
אותם בשיר לכת מעולם אחר.
״גיטוטרזיין״ ראוי להיות
מוצג בפני הקהל הרחב ביותר. זהו
סרט עם לקח. לקח, שהאנושיות חייבת
ללמדו, ובמהרה, או

״הרגע האורלי״

כפק אם הסרט הצ׳כי הזה יכנס
להיסטוריה של הקולנע בעקבות ״ל י ־
דתה של אומה ״ (גריפית) ,״אנית
הקרבפוטימקין״ (אייזנשטיין)
או ״פאיזה״ (רוסליני) ; חסר לי
מגע יד של אמן קולנוע גדול. אולם
מה שהבמאי אלפרד ראדוק לוקה בגאוניות
הוא ממלא ברגש, ו ״ גיטוטרז
י ך שלו היא יצירה אנושית גדולה.
אם אחד מתפקידיו של הקולנוע הוא
לגולל לפנינו את ההיסטוריה בעת
שהיא נערכת — השיג הסרט את מטרתו.
כמסמך
מזעזע על האפל והאכזרי
שבפשעים הנאציים הוא הנוקב והא־מתי
ביותר שהוצג עד היום. הוא מעורר
כבוד לא רק בשל התמונות ההמוניות,
שרובן בעלות כוח שכנוע וזעזיע
חזק, או בשל הצילומים המשביעים
רצון בהחלט או עקב הבמוי המוצלח
או של המשחק הטוב, אלא בגלל הגישה
אל הנושא דמסוכן. הסרט אינו נתפס
לסנטימנטאליות זולה. הוא אינו תעמולה
פרו־קומוניסטית או פרו־יהודית,
הוא אף אינו תעמולה אנטי־נאצית. הוא
משתדל להיות אובייקטיבי . ,להראות
את הדברים כמות שהיו. האמת הזאת
דיה לשמש הוקעה של כל סאדיזם
מתוכנן ו״חוקי״ (הסמליות בסרט, למרות
הדיוק ההיסטורי, רבה. כמה
תמונות מן הגיטו העלו מחשבות נוגות
על מצב השיכון במחנות העולים
בישראל).
העלילה פשוטה ובהשוואה לרקע החזק
— מיותרת. לעומת הסבל הנורא
של המיליונים המוצג בריאליזם מלא,

סרט המבוסס על סיפור שהופיע
במאגאזינים מסוגם של ״קוליירס״ ״סא־טרדי
איבנינג פוסט״ ודומיהם, חזקה
עליו שיהיה מטופש־עלילה. יש להם
לעתונים אמריקאים זעיר־בורגנים ומכובדים
אלה נוסחאות קבועות ובדוקות
לסיפוריהם ותקנון צניעות והגינות שה־קלאסיקונים
המאושרים לא ידעו אותו.
אם בכל זאת נכתבים לעתים סיפורים
בעלי רמה מסוימת בעתונים אלה, הרי
זה שהם משלמים היטב וסופרים טובים
לא מעטים אינם עומדים בנסיין
וכותבים בשבילם. אולם ״הרגע
הגורלי ״ אינו אף סיפור קלוקל
מאת סופר משובח. זהו סיפור חסר
ערך מאת סופרת חסרת ערך (אליזיט
הולדינג) שעובד בידים נאמנות לתסריט,
ובוים בידי במאי היודע את מלאכתו
ואת אמנותו (מאכס אופולם).
זהו סרט על אודות משפחה אמריקאית
זעיר־בורגנית הגרה בפרבר שקט
בקאליפורניה, הבת (ג׳ראלדין ברוקס)
גורמת בשגגה למותו של מאהבה
המושחת. אמה, מטרונית אמריקאית
אופינית, מסלקת את הגוויה. סוחט
מקצועי (ג׳יימס מייסון) מביא אליה
מכתבים שכתבה בתה אל המאהב הנרצח
ודורש בשבילם סכום כסף גדול,
גדול מדי. אהבתה של האם, המוכנה
לעשות הכל בשביל הבת, משפיעה על
הסחטן והוא מחלץ, במחיר חייו, את
המשפחה מן הבוץ ששקעה לתוכו.
חרף ילדותיות העלילה ,״ה רג ע
הגורלי ״ הוא סרט טוב. הבמאי השכיל
לתת לנו כמה דברים שאינם מצו
אדירה
ואלי ופרד מקמורי (רומאנס הפעמונים)
עתונאי, כומר וקבורה הגונה

יים בשפע בסרטי
השיגרה: הוא ידע עלינו להשרות
אויירה של משק־בית
אמריקאי אופ־יני,
להראות לנו,
בלי סנטימנטליות,
אהבת אם לבתה.
מאמציה הנואשים
טל האם להצלת
הבת, תוך כדי ניהול
הבית והמשפחה,
מתוארים ביד
#מן בטוחה. יליד אופולס,
ווינה בן הארבעים
ושבע השכיל להפוך
את ג׳׳ון בנם,
שחקנית לא מעולה׳
לכת משחקי מצוין.
היא אם צעיחה
ביותר. משכנעת כנגד זה ג׳ימס
מייסון אינו חש
עצמו בטוב בתפקיד
הסחטן, ויתכן
ג׳מם מייסון (הרגע הגורלי)
מאד שהוא למעלה
סחטן, נזאהב וגויה מוסוזר׳ת
מכחותיו של שחקן
אנגלי זה, שמפרי-
זים בכשרונו. בקצרה האחרים ממלאים את תפקידיהם
באמונה, יביחוד ג׳ראלדין ברוקס, שנת״ה
פרשהשחיר ״ (ארה״ב) —
נה, בתפקיד קטן, את המשחק הטוב
סרט המערב הפרוע, על שודד ממוסך
ביותר בסרט.
הקורא לעצמו ״בארט השחור״ (דאן
דורייה) והמסכים לעזוב את מקצועו
״מאלאיה״
בגלל אהבת רקדנית (איבון דה קארלו).
ג׳יימס סטיוארט הוא עתונא־ אמסרט
ילדותי שאינו יפה לא לילדים ולא
ריקאי הנוטל על עצמו משימה קשה ;
לבוגרים.
להסתנן למאלאיה הכבושה על יד היא־פאנים,
לקנות בזהב גומי ולהבריח אותו
״הפנינה״ (מכסיקו) — אחד
אל מחנה בנות הברית. עוזר על ידו
הסרטים הגדולים של השנה. סיפורו
ספנסר טרייסי, אסיר שנידון עקב גישל
ג׳ון סטיינבק על אודות שולה
לויו העתונאיים של סטיוארט, והמקור,
פנינים מקסיקאי המוצא פנינד**ק והיא
עתה לקבל חנינה תמורת השתתפותו
ממיטה עליו שואה גדולה, הועתק אל
בפעולה הנועזת.
הבד באמנות נפלאה. צילומיו של גבטרייסי
מכיר היטב את השטח ואת
ריאל פיגוארה נהדרים, ואולי קצת יותושביו
הכוללים הולנדי ערמומי (סיד־תר
מדי נהדרים בשביל יצירה המבניי
גרינסטריט) ,זמרת איטלקיה (וא־ליטה
את הפרימיטיבי שבאדם.
לנסיה קורטזה) וגרמני נוכל (ג׳ון הו־דיאק)
.הברחת הגומי נעשית בצורה
רו מ אנ סהפעמונים (אה״ב)
מענינת ביותר: על אנית משא מחודתיות
ומיסטיקה נוסח בן הכט וקוונטין
פשת לאי קטן...
ריינולדס (שכתבו את התסריט) .על הי עשוי סרט הוא

אלאיה״
רקדנית (וואלי) שהפכה כוכב קולנוע
טב. אף על פי שהתסריט רצוף שיח
ומתה בשחפת ועל עתונאי וכומר י:פרד
פילוסופי־כביכול המאיט את הקצב,
מקמארי ופראנק סינאטרה, בסדר זה!)
זהו סיפור הרפתקאות מרתק שלא חסהרוצים
לערוך לה קבורה הגונה• התרים
בו מהלומות, מזרחיים חייכניים
כוון לגעת אל הלב.
והצי האמריקאי המושיע.

גיטו טרזין
תזמורת, בוץ ואסון פרטי

שרות תצלוסים ״המודם הזה׳

...הפתעה נעימה היתה ל למצוא בישראל
שמפו! כר מעולה כשמפון €של

מ״באלט דר ש אח אל י 1ה