גליון 670 מתאריך 24 באוגוסט 1950

יום זה הוא לקוראינו ולנו יום שמחה ואיד כאחד.
יום שמחה :

כי בשבוע שעבר השיגה המערכת את המטרה הראשונה שקבעה לעצמה

בשעה שרכשה את העתון לפני 4חדשים :

הכפלת התפוצה.

ועוד שמחה: סוף סוף עלה בידינו להגדיל את תבנית ״העולם הזה״ ,ולהחזירו
לגדלו מלפני 2שנים. אחרי שעשינו את כל הסידורים כדי למנוע את בז בוזו אף של ס״מ
אחד, יכיל העמוד החדש ב 25 יותר חומר מאשר העמוד הקודם.

£801ז1101£$

אולם שמחה כפולה זו נעכרת במידת ימה עקב הקיצוצים האכזרים בניר מטעם משרד
הקיצוב, המכריחים אותנו להכניס את העתון למיטת־סדום של 16 עמוד. קיצוץ זה כמעט
מבטל את כל התוספת שקוינו לה עם הגדלת המבנה, והגליון הנוכחיי אינו מכיל אלא ״/״5
יותר, חומר ותמונות, מאשר הגליון הקודם.
כדי שנוכל לפעול ברווחה מספקת עלינו רק לקבל את כמות הניר המגיעה לנו, ולכן
דרשנו במפגיע כי תיערך נויד ביקורת־חשבונות בשבועונים. ביקורת זו היתה מגלה גם את
עלית התפוצה של ״העולם הזה״ ואולי גם את תפוצתם האמתית של עתונים מסוימים אחרים,
משרד הקיצוב
והיתה מאפשרת חלוקת ניר הוגנת יותר. אולם עד היום הזה לא התחיל
בביקורת זו, שהוא עצמו דרש אותה — אולי מחשש פן תועיל הביקורת רק לע תון בלתי־ובלתי־מפלגתי
כ״העולם הזה״,ותזיק לעתונות הנתמכת.
תלוי

כולסטרול -הגורם

הגיאולוגי החשוב המחדש

את תאי העור ו ממריץ את פעולת הבלוטים־נכלל
מעתה בשמפון יצהר.-
תוספת זו משלימה את שמפון יצהר לאמצעי
האידאלי לחפיפת הראש-המנקה ומיפה את השער
ובו בזמן שומר על בריאותו ו מעודד את גידולו.
הסחיר 235

פרו ס ה כו ל ל מס מו תרו ת.

נ<! להחויר שפופרת ריקד. נקוותן חדשה.

קצרנ 1ת

נלמדת בקלות מפליאה על ידי מיליונים אנשים
בכל הארצותוברובהש פו ת בעולם
לפי שיטתגרג הפשוטה
בראשית ספטמבר נפתחים קורסים חדשים
ואנגלי ת
עברי ת
לקצר נו ת
לפי שיטה נפלאה

ובקשר לבעיות הקולנוע — כדאי גם לשאול מדוע הפכו
סרטי־התעמולה שלנו (וסרטים אחרים אין) לשם־דבר בין הסרטים
הקלוקלים. תעשית הסרטים היתה יכולה להיות מעמודי התווך של
התעשיה הישראלית — תעשיה שחמרי הגלם שלה הם הכשרון, הנוף,
ושפעת האור אשר י ש לנו למכביר. מיכאל אלמז, עורך הקולנוע
של ״העולם הזה״ ,מנסה במאמרו לחשוף את הגורמים לאחר הכשלונות
המחפירים ביו תר של האמנות המקומית.
כשמדברים על נושאים פוטוגניים, יש להזכיר את גן־העדן לצלמים
העומד במרכז החדשות — טיבט ,״הארץ האסורה״ .ארץ מוזרה זו,
מגוכחת ובכל זאת ראויה להערצה, תהיה׳ כנראה, הארץ הניטראלית
הבאה שתיפול קרבן למלחמת הגושים באסיה. מעט מהמעט הידוע
עליה אנו מביאים בג ליון זה.
ומתחרות העולם, לתחרויות ״העולם הזה״ .ידענו שהמדור
מיכאל אלמז
המוסיקלי שלנו אהוד על הקוראים — אך לא ידענו •שהדברים
יגיעו לממדים כאלה. עורך המדור הוצף במבול התשובות לחידונים
המוסיקליים. כדי להקל עליו — ועל הפותרים — אנו מבקשים את
הקוראים לרשום לעצמם את הפתרונות ולשלוח לנו את כל חמשת הפתרונות יחד. על המועד
האחרון לקבלת הפתרונות נודיע עם פרסום החידון החמישי.

דוש, המקנא בעורך המוסיקלי, מגיש לכם הפעם תחרות משלו. אם נראית היא בעיניכם,
תאכזבו אותו.

מכתבים

בהנהלת מרח. ל ,מפינםקי
׳מחבר הקצרנות העברית לפי שיטה וו•

הירשמו מיד

השפעתו של הקיבוץ במדינה גדולה עד אין ערוך מכוחו הכלכלי או המספרי. בשל
כך בלבד כבר כדאי גם ל״עירוני״ המושבע להקדיש תשומת לב לכל הנעשה בו. הנה מתאוננת
ועידת מפא״י על ״התרוקנות״ הקיבוץ, על חוסר דור שני. מתעורר ספק ביחס להצלחת
הקיבוץ גם מבחינה כלכלית וגס מבחינה חברתית, אין ספק ששינויים גדולים חלים במבנה
חברה זו. הרפורטז׳ה על יורם בן־דויד — השני בסידרת המאמרים על בעיות הדור הצעיר —
תעזור, אולי, לקוראים לעמוד על שינויים אלה במבנה הקיבוץ — הקיבוץ האמיתי, לא זה של
פרטי ויצ״ו.

-והבטחתם לעצמכם מקום ככית ה:

חיפה ( :ימים א׳ ,ו׳) אצל מר קמפינסקי, רחוב פיז נ ר . 19
תל־אביב ( :ימים ב׳ ,ג׳) מלון -״אירופה״ ,רח׳ אלנבי ,42 טל׳ 2913
ירושלים (ימים ד׳ ,ה׳) מלון ״ויטא״ ,רח׳ המלך דוד ,21 טל׳ .2515

ההצלחהמוכ*ט ח ת :

״;וער מחפש את המחר״
מאמרכם הראשון בסידרה ״נוער מחפש
את המחר״ (״העולם הזה״ ) 666 הוא שערוריה.
״אין לו תקוה לשאת אשה, כי אין לו דיור...״
משונה שבכל זאת מתחתנים מדי יום ביו מו
אנשים צעירים שאינם דווקא בני מיליונרים.
אם שני אנשים אוהבים זה את זה יתגברו
תמיד על קשיים ממין זה. הראו שי ש לכם
דם ותפשו נא צעיר או צעירה שהם באמת
נציגי הנוער. על אחריותי שלא תצטרכו לחפש
רחוק.
חנה י גולדשטיין, חיפה
אנו מקוים שיורם בן־דויד, בן הקיבוץ, יתאים
יותר לטעמך.

בין ביצות, פראים ותנאים אל-אנושיים? מעשה
הבנות המשתמשות ב״ מצפון דתי״ כדי להש מהצבא
הוא שפל, ואינני חושב שיש
תמט
לו הצדקה.
דן רום .,תל-אביב
״העולם הזה״ לא לימד סניגוריה על המשתמטות
היוצרים את
התנאים
כי אס הצביע על
ההשתמטות. ..

״דן״ והפצצה האטומית
יחסכם לנהגי האוטובוסים כבר עו בר כל
גבול. לא זה בלבד שאמרתם כי הם קונים
להם בתים מן הפרוטות שהקהל משליך ברחוב,
והנה פוצץ צייר־המפות שלכם את הפצצה

אדהים בא מאדום
אני מסכים בהחלט לבקורתו השלילית של
מידד על דרכי החקירה של מר טורטשינר
(,טור־סיני) ודו מיו (״העולם הזה״ ,)668 התלויים
במידה רבה במלומדים הנוצריים. אולם אינני
מסכים בהחלט לדברי מידד עצמו על ״האל
שבא מאדום״ .בדבריו אלה הוא מראה, נגד
רצונו, שגם הוא תלוי בחוקרי התנ״ך הנוצריים.
אברהם מרגלית, חיפה
מ דו ע? קרא:
משדה־אדום״,
מאדום, חמוץ
ויחזקאל ל״ה,

״ה /בצאתך משעיר, בצעדך
(שופטים ה׳) וכן ״מי זה בא
בגדים מבצרה?״ (ישעיהו ס״ג

מדע ומסחר
ההערה על האופי המסחרי של נשף הסטו דנטים
(״העולם הזה״ )666 לא מצאה חן בעיני נו!
הסטודנטים גילו בנשף כ שרון ארגוני עצום,
וכל הכנסותיו היו קודש להקמת בית הסטודנ טים.

אליעזר
נדיר
מזכיר אגודת הסטודנטים
הטכניון העברי, חיפה
כשהדגשנו את אופיו המסחרי של הנשף
את מטרתו.

האטומית שלו בדיוק בתחנה המרכזית (״העולם
הזה״ .)669 מה אתם רוצים מחיינו י

נהג ״דן״,

את דוש מבקש את סליחתך. יתכן שצייר
המפה אחדי שעמד חצי שעה ב תור לאוטובוס.

על גיוס הבנות (״ העד
הצבא גדלו, מ דו ע לא
בהם? הלא יש להודות

הצבאי אומר שהפצצה האטומית הפרשן מועילה ביותר כשהיא מתפוצצת במים. אולי
העיריה שלנו בפצצה אטומית כוי תשתמש להשמיד את החיידקים שהכניסה לים בש£

האחרונות?

גיוס הבנות

* .נינה דל ר, ת=

הרב והפיאות
״הרב

בעניו רב קראתי את הרשימה על
המורד בפאות העולם הזה״ ) 668
זו הפעם הראשונה שאנו שומעים על רב
שהוא גם מחנך ו מבין את מהות מקצועו,
היינו: ללמד תורה — ,דת. כל יתר הרבנים
מלמדים את ״הסייגים סביב התורה״ ואינם
חשים כלל מה הם מעוללים בזאת. או שתל מידיהם
עומדים הרחק מכל הדת היהודית או
שהם סועים בהחלט בהבנת הדת הזאת.
איו הללו מקיימים את הדת אלא — את
התבניות הדתיות.
היד, רצוי מאד שבעייה זו שהיא בעלת

שדבק בתו שבי המקום (ושהם עצמם ראוהו
כמשפיל) עד שהחדיר בהם הכרה לאומית
מוטעית. תושבי טייבה הם ערבים בדיוק כשם
ששלום כהן הוא ערבי. אל תעשו מבעית
תושבי המקום ענין של רחמנות ברית־שלומית.

אדיב מ.
המאמר הנדון לא התכוון לנוצות את הבעיה
אלא רק לעורר את המחשבה. כשהצבענו על
אפשרויות הפתרון הבאנו בחשבון את הנתונים
הקיימים.

כיצד מגרשים מסתננים
למאמרכם על המסתננים (״העולם הזה״) 661 ,
האם דיר־יאסין הידועה (והדיר־יאסינים שאינם
ידועים לקהל הרחב) השפיעו על הערבים או
לא? דוגרי. ומה הפטפוט על יחם טוב והוגן
למסתננים? מה זה יוסיף לנו י
צכי נמט, ת״א
גם אם תתעלם מאפשרות הנקמה ומנטירת
איבה, מעטות המדינות בהיסטוריה שהעזו להת עלס
מקול המצפון ושהאריכו ימים.

תמונות הורגות
הקריקטורות והתמונות הן סוג א׳ אצלכם.
דוש הוא חבוב• הקריקטורות ״בראשית ברא
אלוהים את ...הנקודות״ (״העולם הזה״ ) 668
סדרו את דב יוסף.
משה כן־נעים, ירושלים
נא לא לשבח את חברי
העלאת שכרם ...

המערכת. הם ידרשו

״מבצע חלום יורד אילתה״

חשיבות עליונה תזכה לתשומת־לב יותר גדולה
מצד העתונות.
אסתר קליינמן, ת״א הגלימות באחד
מאמר עקרוני.

הבאים

נקדיש

לנושא

״מה געשה כערביי ישראל ץ״
אני מסיר את הכובע לפני שלום כהן.
דברים כה רציניים, אחראיים ובכל זאת אנו שיים
על בעית הערבים (״העולם הזה״ ) 669
לא נשמעו אצלנו מאז הקמת המדינה. מקומם
של דברים אלה — בכנסת.
ד״ר יוצון ז ג ,.תל־אביב
השקפותיכם יפות אך בלתי־מעשיות, אני
משקיף על הבעיה הערבית מעל לכוונת הרובה.

הכר משל
״העולם הזה״ צועד בראש הישוב בהבנת
הסכנה האיומה הצפויה לנו אם לא נפתור
את הבעיה הערבית שלנו בצורה אנושית.
אני מברך את שלום כהן על אומץ לבו.
אכרהם גרדיגר, עפולה
בטפשות שאין לה דוגמה אצו־רצו והעניקו
שויון־אכספורט לאויבים מאתמול, שהם גם
אויבינו מהיום ומחר. נכון הדבר שפה ושם
נעשים מעשים — אף מצד נאורים צדקנים
כ״השומר הצעיר״ — העומן ים בניגוד ל שויון.
אבל אין זה אלא הוכחה לאבסורדיות של
שויון־בזק לפני כל עשית שלום ולפני כל
הסדר קבע.
אברהם שרון, ירושלים
מלבד שהוא
המאמר ״סעאדת אלחאכם״,
משתמט מהאמת, נוגד את דברי מבקר הספרים
שלכם. עצם המושג ״ערבים״ ,בו השתמש
כותב המאמר, איננו אלא דוגמה טובה לכינוי

מצא חן בעיני שלקחתם את רישה לטיול
לאילת. אני מברך את רישד, מעל דפי העתון , :
הצליחי בכל דרכיך, כי הרמת את קרן הצב -ן
ריות. להתקשר אתך לא אוכל, גילי לא מרשה!
לי זאת. כמה טוב היה אם הייתי בגילך.
בנימין הרמוני, חיפ ה*
בשם דישה אנו מודים לכל המעריצים הרבים
שביקשו לברכה. נראה שבכל זאת מוצאות
הצבריות שלנו חן בעיני הרוב.
מה עלי לעשות — אינני רוצה לגזור את
התשבצים הפתורים מן העתון, ואת התשבץ
המועתק על ניר אינכם מקבלים.
יצחק שושני, ירושלים
אתה טועה. אין כל צורך לגזור את התשבץ
מתוך העתון. אלא במקרים מיוחדים כשהדבר
נדרש במפורש.

עד השער
היות ואני אדם שומר מסורת איני יכול
לסבול את ההופעה התמידית של נשים בראש
העתון. לכן הנני מבקש למצוא איזו דרך
שתספק את שנינו.
א טבקשמקד, ירושלים
אחרי דקות העיון והבחינה בש״ע ובשו״ת
אין בין תמונת אשה וגבר אלא יה״ר בלבד.
וכלום לנשים אין יה״ר 1
מדוע דוקא בחור ובחורה? מדוע אף פעם
לא יהודי בעל הדרת פנים י רציתי גם לראות
מאמר על הנושא: מפני שיבה תקום והדרת
פני זקן (אינני מתכוון רק לדתיים) .איש לא
קם כשנכנס יהודי זקן לאוטובוס, ואילו כשנכ נסת
נערה, שלושה מקומות מתפנים.
גבריאל הורוביץ, חיפה
אם לדעתך והזרת־פנים היא זקן, אנו מסכימים,
כי מערכת ״העולם הזה״ מצוינת בזקניה.

רות

גולדשטין

מתבקשת

להודיע

כתובתה.

חבר קיבוץ גבעת־ברנר.
הגענו ל קיבוץ עם צלצול הפעמון לארוחת
הצהרים׳ אבל החובה קודמת לתענוג, ולפני
שנכנסנו לאכול החלטנו למצא את יורם.
המזכירה שלחה אותנו לחדרו ; שכנו לחדר
שלח אותנו לבית־הספר ; תלמידה אחת בעלת
צמות שחורות ועיני תכלת הפנתה אותנו
לבריכה ,״אולי הוא מתרחץ שם עם הילדים
שלו״ ; בבריכה אמרו לנו שהוא עובד במתבן
ליד הרפת. המתבן והרפת היו ריקים מבני
אדם, ואפילו ״אהובה״ הפרה לא ידעה לענות
דבר מלבד ״מו״.
לבסוף ראינו כובע אוסטרלי מהסוג הידוע
של דיפלמ״ח. צעקנו ״יורם והפרצוף שמתחת
לכובע פנה אלינו. ממבט ראשון היה ניכר שזהו
חבר־הקיבוץ־הפלמ״חאי הטיפוסי.
יורם הוא שתקן גדול, ורק בקושי רב
הצלחנו לחלוץ ממנו את הפרטים הדרושים
למאמר בסידרת ״נוער מחפש את המחר״ (ראה
עמודים 5־ .)4אפילו כששואלים אותו ילדי
כיתד. ה׳ ,שהוא מדריכם בתקופת חופשתם
השנתית, לספר להם כיצד נפצע, הוא תמיד
מפסיק׳ את סיפורו בקטע המרתק ביו תר (כמו
ברומנים אמריקאים בהמשכים) ואומר :״את
הסוף אספר לכם מחר״*

הטולס ווזה״ ,מס׳ 670

הגדולה

הביטוח

),3 3 5 ,0 0 0 .ל י

סכום הבי טו ח ( חיי ם)
ההכנסה הכללי ת () 1949
(כולל ביטוח לשעת חירום)

הון וקרנות

המר: 13

4 ,3 7 0 ,0 0 0 .

ליי

ת ל ־ א ב ־ ב, רחובל ־ לינבלוס 44

ט ^ פון 4421/2

805

תשבצים .

השער

הודענו לחברינו שבקיבוצים כי מחפשים
אנו טיפוס המסמל את חבר־הקיבוץ מן הדור
השני. החיפושים העלו את יורםבן ־ דויד,
הסנה חברת

חברה

ישראליתלביטוח

בע״מ

בארץ

יורם חגג לפני שבוע את יום הולדתו ד.20-,
הוא נולד בגבעת־ברנר׳ ועת התנדב לפלמ״ח,
בגיל ג/ג , 17 נתקבל כחבר הקיבוץ. הוא נפצע
בקרב על ל טרון, וחבריו נשאו אותו על גביהם
6ק״מ עד סריס.

נ תיבי אויר בלגיים
ההרשמה

לזמן הלמודים החדש.

אקדמיה דאמנווו התיאטרון ־ רמת־גן
הנהלה :
הלמודים

מתחילים

ד,נרי דו רו

בר א שון לאוקטובר.

בחינות הכניסה ב־ 24 בספטמבר.
המקצועות: ריתמיקה; תנועה; פנטומימה ומימיקה; הטעמה; אמנות־הדבור;
חתוך הדבור; תורת נפש המשחק; תולדות הדרמה והתיאטרון! תולדות
הדרמה העברית והתיאטרון העברי; תפאורה והארה; ב מוי; אפור; מחול
ורקוד־בימתי; משחק קולנועי. ליד האקדמיה נוסד ״תיאטרון־נסוי״ שמטרתו
היא הרכה ומעשה.
בשנה זו נפתחת כתה מיוחדת למבוגרים ולמדריכים, לשם השתלמות
בכל מקצועות הבמה. כמו כן נפתחת כתה לאמנות הדבור, בשביל מורים,
עורכי־דין ומדריכי־נוער.
פרטים :
. 1״ אר מון״ סוכנות תיאטרלית, תל־אביב, רח׳ הס, מם ,4 .משעה

.2״חנות למתנות״ י. אורנשטיין, תל־אביב, רחוב בן־יהודה, מס.
,82 משעה .7— 5

יורם בן־דוד מבקש חברה
מאת שלום כהן
׳־ורם בן־דוד נולד לפני 20 שנר. לשני חברי קבוץ גבעת־ברנר, והוא מראשוני
הדור השני שנתקבלו כחברי משק — גרעין העתיד של כל חברה קיבוצית.
גבעת ב תר הוא הקבוץ הגדול ביותר בארץ בתושביו (קרוב ל־ 2000 נפש).
אולם כשנולד יורם לא היה אלא אחד מהקיבוצים הבינוניים שהתלבטו בבעיות
לבסס את משקם ובינתיים לא הרשו לעצמם
כלכליות. חבריו עבדו קשה ועמלו
להוליד ילדים( .אותו זמן היה סדר הרביד, בישוב כך: מושבים, מושבות, ערים,
קבוצים).
גם כאשר הוטב המצב הכלכלי לא יכלה החברה לכלכל ילדים במספר רב,
וכך נולד יורם לתוך המצב הנוכחי של ״מעט מדי ומאוחר מדי״ .ואיתו נולדה
הבעיה שתעמוד במרכז חייו • -חוסר חברים לגיל.

כלי א. ד .גדרדדן וכרל
אולם עם הבעיות הכלכליות עמדו בפני חברי הקיבוץ גם בעיות חברתיות
למדו וחיפשו לקבוע צורת החיים
רבות. הם התווכחו בערבים ובשעות העבודה,
החדשה. בשבילם היתד, הדרך הקיבוצית דרך של ניסויים, של נטישת דרכים כבושות
ורכישת ערכים חדשים. היתד, זו בעיקר התמודדות של אידיאלים וכוח הרצון עם
מושגים ודרך חיים שלמדום בבתי־הורים.
ואלו ילדי הקיבוצים כבר חונכו בדרך החדשה, והם קיבלו את חנוכם לא
כניסוי חברתי אלא כצורת חיים מקובלת שלא ידעו לה תחליף. הם לא הפכו את
נולדו כך. להם אין צורך בא. ד .גורדון ובכתבי ברל
עצמם לבני קיבוץ, אלא
כצנלסון — וכך חסר להם החומר לויכוחים שנטלו את מרבית זמנם של הוריהם.
יורם גדל והיה לאחת הדמויות החדשות של היישוב, ד,״צברים החמודים
וד,עוקצניים״ ,״הטיפוס החדש״ שיצאו לטיולים ולמסעות, למדו לעבוד ולהשתמש
במקל וברובה.

גבעת־ברנר,

יורם כן־דוד, חבר
נתקבלו כחברי הקיבוץ. חמשה־עשר

אחד מחמשה עשר הצעירים שנולדו במקום וכבר
מספר כללי של 680 חבר.
צעירים בלבד — לעומת

יום
בן .17 מדי
את יורם
המאורעות שקדמו למלחמת השחרור מצאו
לדרום ולנגב, אנשי השיירות.
הגיעו לגבעת־ברנר, היושבת על הכביש הראשי
בקיבוץ הוגברה השמירה, כי מנגד ניצבו שני הכפרים הערביים עקיר ומע׳אר,
והאנגלים י שבו בתל־נוף.
ויהי בוקר אחד, יצאו יורם ו שני חבריו והתיצבו במחנה
והתגייסו, עוד לפני שחלה עליהם כל חובת גיוס. אותו מעשה
קבלתם כחברים שוי־זכויו ת וחובות של הקיבוץ.

הפלמ״ח הקרוב
הביא להם את

״נוער עירוני רקוב״ ץ
בשנתיים של גלגולים מיחידה ליחידה בצבא בא יורם במגע עם נציגים
של כל חוגי הנוער ביישוב, וגילה ש״הנוער העירוני הרקוב״אינו רקוב כלל וכלל,
ושר,תכונות המשותפות לכל הדור הצעיר בי שוב רבות מאד. את זאת לא שכח
גם עם שחרורו, כאשר, בניגוד להרבה מחברי־הקיבוצים הצעירים׳ חזר יורם למשק.
בקיבוץ לא עמדה בפניו בעיה של שיקום או של הסתגלות מחדש לחיים
אזרחיים. יורם לא נכנם לעבודה שאיננה לפי רוחו• מחמת דוחק כלכלי. לאחר
נסויים נכנם לעבוד במסגר בבית״ד,מלאכה של הקיבוץ, והוא מוצא בעבודתו סיפוק
מעשית הוא חושב לצאת להשתלמות
רב. בעוד שנה או שנתיים של עבודה
מקצועית.
אם ירצה לשאת אשר, לא תעמוד לפניו כל בעיה של שיכון
אשה, כי צורת החיים הקיבוציים מבטיחה לו את צרכיו גם בשטח זה.

פרנסת

אך הנה מצא יורם כי דרוש יותר מאשר סיפוק בעבודה ובטחון כלכלי כדי
דרושה פעילות חברתית אינטנסיבית׳
למלא תוכן חיים. אחרי שמונה שעות עבודתו
כי אין בקיבוץ מקומות בילוי (כמו בעיר) בהם יוכל עלם לבלות את זמנו הפנוי.
אין כאן בתי קולנוע ותיאטראות ובתי־קפה שאפשר לשבת בהם עד שמגיע הזמן

לשכב לי שון.
אחד מול : 47 זהו היחס בין יורם לבין ילדי כיתה ה׳ שהוא מדריך בחופשתם. זהו
גם היחס המספרי בין בני־גילו של יורם ובני הגילים הרכים יותר בקיבוץ גבעת־ברנר.

מתוך 680 חברי ר,קיבוץ, רק 15 הם
בני גילו של יורם ובני המקום. זאת היא
הברתו הטבעית. אולם מחמשה־עשר אלה
נמצאים רק חמשה במשק והשאר מגוייסים
בצבא. החברים נפגשים רק לעתים רחוקות,
בבוא המגויסים הביתה לחופשה קצרה. ואם
כי היחסים בין יו ר ם.ו ש אר בני חוגו שנש ארו
בבית הם הדוקים וידידותיים, אין איש
יכול לחיות ולמציא סיפוק מלא במסגרת
כה מצומצמת.

טיפה כים

משחק כדדרסד מסיים את יום העבודה,
את הילדים ועבד בבוקר שהדריך אחרי חצי יום במתבן. מכיון שרוב חבריו מגויסים,
נאלץ יורם לשחק עם ילדי בית־הספר הצעירים.

בין חברות הנוער העולה אין ליורם
מקום, כי הקשר האלמנטרי — שפה משי־תפת
— חסר 620 .ילדי הקיבוץ לרוב צעי רים
ממנו בהרבה׳ וליורם דרושה חברה
מבוגרת יותר, שיוכל גם לשוחח בה על
עניני דיומא או על בעיות רציניות, ולא
רק לספר צ׳יזבאט והלצות.
ו;:ם יפנה יורם לחברי הקיבוץ ״הוותי קים״
,מה ימצא שם?
הפעולה החברתית המשותפת היחידה
כמעט שיש לחברי הקיבוץ, הצטמצמה עתה
בהצגת הקולנוע השבועית על הדשא. בימות
השבוע, אחרי העבודה וארוחת ה£רב, מת פזרים
חברי הקיבוץ איש איש לחדרו, או
לכל היותר נפגשת משפחה עם חברתה.

בחוג מיטפחתו
עודנה

בבית־הספר.

סביב ספל קפה ועוגה. האם מרים עובדת בבית־ההבראה. אחותו עדה
עם צמצום החוג החברתי ממלאה המשפחה מקום רב בחיי הפרט.

ה,,משכר״ בקבוץ: הפרט מתעורר
זהו תהליך טבעי. לאחר עשרים שנות
עבודה וויכוחים, הגיעו חברי המשק לת קופה
שהמנוחה והשקט בחוג המשפחתי
חשובים להם יותר מענינים רבים אחרים.
במשך כל שנות החיים המשותפים נתהווה
מין בחירה טבעית, שהביאה ל מיזוג חברתי
הדוק מאוד של יחידות קטנות. לעתים קרו בות
זהו מזוג של איש ואשתו בלבד.
אולם דבר אחד ברור, כי ימי המסיבות
הגדולות, בהן י שבו חברי הקיבוץ במעגל
אחד רחב ו ש רו בציבור, חלפו. בכל אופן
בשביל הוותיקים.
זהו סימפטום ל שינוי הערכין הכללי
בקיבוץ, שאחדים קוראים לו ״משבר״ —
האינדיבידואליזם שהיה רדום בימי המתח
החלוצי האינטנסיבי מתעורר מחדש ותובע
לעצמו סיפוק במסגרת הכלכלה השיתופית.
אך מסיבות כאלו, פגישות רעים, הן
מעין הכרח בחברה הקיבוצית כי זוהי חב רה
המייצרת לעצמה את בילוייה ולא מק בלת
אותם מידי אחרים.

אידיליה כפרית: יורם יוצא עם חברתו לטייל בגנות המשק. אם ירצה להתחתן
תעמוד לפניו כל בעיה של פרנסה ו שיכון. אך איננו ממהר, כדאי לחכות ולהחליט היטב״..

צעיר מדי ץ

העבודה נגמרה. יורם נוטל את ״בגדי־השבת״
ושם פעמיו אל המקלחת. זהו הרגע
פו נגמר יום העבודה ומתחילים החיים החב רתיים,
זהו המעבר מחול לקודש בחיי הקיבוץ.

המקלחת: כאן מחליפים צ׳זבאת, ומעלים
הצעות. אך עם הזמן, הפכה המקלחת בקיבוץ
ותיק כגבעת־ברנר למקום מגע אחרון כמעט
בין החברים. בערב כל אחד יתבודד בחוגו הצר.
בחירות: הערב בוחרים חברי המשק את
מוסדותיהם. בפינת חדר־האוכל הוצב שולחן וכל
חבר ניגש ומסמן על רשימת המועמדים את
נבחריו. מהדור השני — אין אף איש בועדות.

בצאתו לצבא היה יורם עוד נער צעיר
ועתה, בגיל שהיה צריך כבר להיות פעיל
בחיי הקיבוץ, טרם הספיק להיכנס לחיי
החברה. דבר זה משתקף בעובדה כי אין
במוסדות הקיבוץ אף אחד מהדור הצעיר.

היש דור המש!־ ץ
לפני המלחמה היוו תנועות הנוער בעיר
מקור חשוב לייסוד נקודות חדשות וחיזוק
הקיבוצים הוותיקים. היום ירד המתח הח לוצי
בכל שכבות היישוב — גם בקרב
הקיבוצים עצמם — ואין כמעט כל סיכויים
כי בעיתו של הדור השני תיפטר על ידי
הצטרפות נוער יליד הארץ לחברות הצ עירות
בקיבוצים.
דבר זה ב רור ליורם ולחבריו, והם
אינם מתעלמים מן העובדה כי לפניהם כמה
שנים של חיים חברתיים פגומים. כי עד
שתגדל השכבה הצעירה מהם ותסיים את
שירותה בצבא, לא תהיה להם חברה
שלמה.
המשך בעמוד 15

דור המשך: אין הם מקב לים
בלויים מידי אחרים, הם
מוכרחים לי צור א־תם בעצמם. ב חוג
בד, מצומצם, אין זה דבר קל

מגע עם החוץ: רבים מבק רים
את המשק. אולם כל אלד• תחליף לשמש יכולים אינם
| לחברה אמיתית הדרושה ליורם.

במדינר.
56 מתוך 1500
המעמד — חגיגי (דגלים, שלושה המנונים׳
שרי ממשלה, מגבירי קול ברחובות
המרכזיים) ; המתח — פו שר (רגעים ספו רים
בלבד של ״חום התוצאה — הח לטות
שגרתיות (״העסקים כרגיל הסי כום
— ועידה בנוסח ״מיטינג״ אמריקאי
(״נעשה ונשמע״) .זו היתד, הועידה הרא שונה
(מאז קום המדינה) של המפלגה
הגדולה ביותר 1500 .צירים ייצגו את
85 אלף חברי מפלגת פועלי ארץ־ישראל
בועידה זו שנמשכה 5ימים,
שר החוץ, שסיפר היסטוריה, לא שכח
להזכיר לאויבים ותיקים וחדשים ( מי מין
ומשמאל) את חטאיהם. הסיכום: המפלגה
הצליחה,
ראש הממשלה חרג מן המסגרת המקו בלת,
הפך סניגור לעליה החדשה :
* ״זו הי אגדה כי מה שהיה לנו (בני
העליה השניה) אין לעולים החדשים.
* להם (למרוקאים ולתימנים) יש לתר.
לנו לא פחות מכפי שיכולים אנו לתת
להם.
* החלוציות כבר איננה מונופול (של
הדגניות) .היא זכו תו וחובתו של כל אזרח.
כל אדם העושה משהו בארץ — הוא חלוץ.
שר האוצר עסק במתימטיקה של מס פרים
(מאחד ועד מליונים: כפל, חילוק,
חיבור וחיסור) .התנצל כי הספיק להכין
רק חצי הרצאתו בכתב. את החצי השני
(פחות מספרים) אמר י שר למיקרופון :
* מצב הכלכלה תלוי בפסיכולוגיה של
הציבור.
* היינו מוכנים לקבל (כספים ועזרה)
לא רק על ידי מגביות כי אם גם ע״י הל־ואות
ממשלתיות ומאנשים פרטיים, אך י ש
מי שמפחיד.,.
* המצב הכלכלי חמור — אין סיכויים
קרובים ל איזון המאזן המסחרי (״עם המ אמין
בנסים״)־
האשד, בממשלה (גולדה מאירסון —
עבודה ובטוח עממי) עוררה בדבריה על
השוק השחור של פועלי ד,בנין (עוד ועדה
ציבורית י) סערת ויכוח וקריאות ביניים.
* פועלי בנין נחטפים ע״י הקיבוצים
לעבודה בשכר של 8ל״י ליום.
* הברירה בידינו: גיוס מלא של פועלי
ד,בנין להקמת שיכוני עולים או הבאת
פועלי בנין מומחים מאיטליה.
שני שרים אחרים (ר מז ויוסף) הסתפקו
במועט. שר התחבורה הכריז כי ״הועידה
ננעלה״ והכה בפטיש. קשר האספקה וה קיצוב
״לא היה מה להגיד״ ,והוא נחבא
אל הכלים, אך קיבל את מנת המחמאות
המוקצבות מפי משתתפי הויכוח.
ויכוח כללי( 86 .מתוך ) 1500 אנשים
מן השורה עלו על הבמה בזד, אחר זה
״קול ישראל״
נייר.
גליונו ת ובידיהם במהדן רה מקורית (כל הרצאה עשר דקות
— בלי מוסיקה) .האולם מתרוקן. ה״קו־לאריס״
מתמלאים. קהל המאזינים — ר,ע־תונאים
ורו ש מי ד,סטנוגרמה (בתשלום) ,או הדים
וסקרנים לפי כרטיסים( ,ללא תש לום).
אחד
הצירים, עולה ממרוקו, אמר מד,
שאמר מתוך ראות מצב הדברים בי שוב :
״בכל מקום שאני פונה בעיר אני רו אה
שלטים: רופא שיניים, רופא עיניים,
רופא עור, רופא ילדים. ואצלנו אין רופא
לרפואה״.
האמנם בי שוב אחד ובשטח הרפואה
בלבד?

התוצאות ־ ס מול 5
מפא״י להשיג

מה רצתה מנהיגות
ועידת־ראווה זו?
יש _ אומרים: להפגין כוחה לפני 2
מערכות־בחירות (לקונגרס הציוני והבחירות

לר שויו ת המקומיות).
את השורות מבפנים.

וי ש אומרים :

לחזק

הפגם העיקרי בועידה: לא היה לה
ציר־ויכוח מרכזי, אם כי המנהיגות הכריזה
לפני הועידה ובתחילתה, כי עיקר תפקידה
של הועידה לדון על משימת השעה: קיבוץ
גלויו ת וקליטת העליהי (אדרבא — נסו
למצוא נושא שאינו נוגע ל״משימה״ זו!)
אין איפוא כל פלא, כי עיקר ההתלהבות
ריכז ענין הקמת השח״ל, החטיבה החלו צית
החדשה של מפא״י, השח״ל הכניס
קצת ״תוכן״ לועידה חסרת־התוכן, אם־
כי מכלל 85 אלף חברי המפלגה לא ״הש תחל״
אפילו אחוז אחד וכ־ 90 יוצאים
אחרי הועידה ל״מפעל ר א שון״ באילת.
התוצאה היחידה לועידה: מפא״י יסדה
שתי ״תנועות המוניות״ אחרות: המועצה
הארצית של מפא״י תמנה 405 חברים
והמרכז — 131 חבר. וכיוון שגופים מסור בלים
כאלה לעולם לא יהיו מסוגלים לדון
ולהגיע לידי הכרעה, הרי ההכרעה הסופית
תהיה בידי הועדה המדינית בת 30 איש,
(בשם שמונים וחמשה אלף חברי המפלגה!)
כלומר בידי ״החמישיה״ המרכזית הקובעת:
דוד בן־גו ריון, משה שרת, זלמן אהרונוביץ

״המשמר הצעירה״ היא יצור צעיר, כבן

שבע שנים. ב או תן הימים גילתה מפא״י כי
היא מזדקנת,,ורצתה ליצב את עמדתה —
ביחוד כלפי מפלגות אחרות — בכוחות רע ננים.
כשנתים אחרי כן גם ייסדה להם
עתון — ״אשמורת״.
הסכסוך הראשון פרץ (ב־ ) 1947 על רקע
— יהדות. באחד גליונות ״אשמורת״ נת פרסמה
רשימה על ייצוג בחוץ לארץ,
וברשימה זאת נפסלו ״היהודים המפוא־תים״
.אחד המשוררים היה צריך לפרוש
מהמערכת (דרך אגב, מן המפלגה לא פרש).
אבל כ שלונו של העתון לא היה בהע זתו.
להפך: הוא לא חידש דבר. ולא היה
ידוע אם בגלל זמם ששמו על עורכיו אי
בגלל שאין לכתביו כל דבר חדש להגיד.
בכל אופן, תפוצת השבועון היתד, אפסית
(ואחד ההסברים לפיטורי המערכת הוא
הפסדי השבועון).
ברור כי כל צעיר הוגה יש בו מדד,
של מקוריות (או ״מהפכנות״) ולא בנקל
מפלגה קיימת, ומד, גם
יסתייג בתוך
כשר,מפלגה היא אוטוקראטית. ואלו צעירים
אלה, שאין בינם לבין צעירי מפ״ם אלא
חישוב עמדה בלבד (״כסית״ משותף לשני

החל בענין מ. אבציג מסיעת מפ״ם
שענה לדברי ד,סניגוריה של אבא חושי
על הקיצוב החדש בהלצה: בימי הבחירות
לעיריה מסוימת נטשה מלחמת בחירות משנתלהטה מפלגות. שתי חריפה בין
האוירה אירע לא פעם שהשתמשו אף
במקלות. יום אחד, ז מן קצר לפני ספירת
קקולות, נזדמן מאן דהוא מפעילי המפלגה
האחת ״למטה״ הראשי של המפלגה השניה
וגילה שם לתמר,ונו אחד ממנהיגיו מי־סב
פרץ
על כוס תה עם ראשי היריבים.
הלה החוצה בצעקה — ״חברה זר קו את
המקלות — הם כבר שותים תה...
הוא הדין במפא״י, התריס נציג מפ״ב
— תחילה חשבנו כי החלטתם לקחת את
הסוחרים ״בידים״ והנה נוכחנו לדעת כי
אתם שותים אתם תה...
נענה אבא חושי: לעת עתה שותה
רוקח תה עם פזר, ולא אתי...
קריאה מספסלי מפ״ם: תה מר מאד, ..
קריאה מספסלי מפא״י: אתם יכולים
להוכיח זאת?
נציג מפ״ם: תקום חזית פועלים מאוחדת
ונחדל — לשתות תה...
מאן דהוא מקצה האולם: מוטב שיביא
כוס תה לכולנו! מסתבר שאין תקציב
״לכיבוד״ חברי מליאת מ.פ.ח. והשולחנות
נשארו ״יבשים״...

מחתרת ש ד מעדה
שלשה מעשי אלמות שאירעו בימים לכאורה והנראים,
בתל־אביב
האחרונים
כ״מעשי ילדים״ באים להזהירנו בעוד מועד
מפני סכנה. יתר על כן, הם מלמדים כי
פעילותם של אותם נטורי קרתא שבירו ש לים
ובני־ברק איננה צחוק.

ועידת מפלגת פועלי ארץ־ישראל
המחליטים לא י שבו באולם
לוי אשכול (מהנהלת
(מזכיר המפלגה)
הסוכנות) ופנחס לוביאניקר (ההסתדרות).
ההיררכיה המפלגתית של מפא״י היא,
איפוא, כזאת 85 :אלף חברים 1474 ,צירי־הועידה
401 ,חברי המרכז 30 ,חברי הועדה
המדינית ״החמישיה״ הקובעת את מה שי ש
לקבוע.

צעירים מסכנים
אל תוך האטמוספירה התקליטית של
ועידת מפא״י נפלה פצצה: ב״אשמורת״
( שבו עון ״המשמרת הצעירה״ של מפא״י)
מיום ה׳ 17.8התפרסם מכתב גלוי לחברי
המפלגה, בחתימת המערכת, ובו הודעה בי
המערכת פוטרה ונ סיון להסביר את הפי טורים
ב״סטיה״.
בעל פה ובעתננות באו י הסברים והס ברים
להסברים עם הכחשות וכיוצא באלה.
מזכירות מפא״י טענה כי ״אשמורת״ תחת
אשר יהיה שבו עון פובליציסטי ( כ לו מ ר:
כמו ״הפועל הצעיר״) נעשה בלטריסטי
(כלומר: סיפורים במקום פוליטיקה) היה
ברור כי נעשתה פה טעות טאקטית, וב־
,התערבותו של מר שרת, שהוא כמעט
״משלנו״ ,חזרה ההארמוניה כלפי חוץ.

הפלגים, וגם המעברים בין מפלגה למפלגה
תדירים) ,נראים עלובים מאד כשהם מס תפקים
במה שהכינו להם קודמיהם.
ודומה כי זה הוא הרקע לסכסוכים. סוף
סוף כמה יכולה גם מפא״י לגרור חבורה
מרוב משמעת (בדיוק
של חדלי מעש?
ההפך מן הרושם שרוצים המשמרים הצ עירים
לעורר) אין המשמרת הצעירה עושה
דבר מלבד גיוס עוד צעירים הרוצים לתפוס קצה המפלגה
עמדות בכוח מהימנותם.
באוזלת ידם של צעיריה.
אבל לכך אין תרופה. גם אם נניח כי
למשמרת הצעירה באים מפעם לפעם צעירים
בעלי כוונות טובות, מתוך ר צון ״לעורר
מבפנים״ ,בתחומי מפא״י חייבים הם לה פוך
למה שהנם — גרו רי הגדולים.

ויכוח עד תה
השולחנות

היו

״יבשים״ ונקיים

מתק
מועצת

פועלי

רובת

שעד,
שחברי

חיפה

התכנסו באולם ״ביתינו״

חוק

הקיצוב.

המליאה

בויכוח...

מליאת אולם

לשם

בכל זאת

דיון עסקה

בארבע לפנות בוקר הוצת במרכז תל־אביב
בית הקפה ״נוגה״ ,והגחמונים האל ״כך
מונים
השאירו כתובת על הקיר :
ייעשה לכל מחלל שבת״ .אותה כתובת
העידה על ביקורם של אותם הקנאים במ קום
אחר, שאף בו שלחו אש באותו שבוע
— קפה ״בלזם״ .כמה ימים אחרי -כן של חו
הקנאים אש בקולנוע ״אופיר< שבר הטכניקה העידה חוב
גרוזנברג, והפעם
של הביצוע על הכנה ותכנון (בקבוקי בנזין
בוער המשולך על גג
קשורים לקרש
הבנין) .חתימת הבריונים המקבלים על

עצמם את האחריות למעשים אלה
•,ארגון הקנאים״ — מעידה אף היא, כי
התארגנה מחתרת לפי המסורת הישראלית.
בכל המקרים באו הפעולות כמעשי נקמה
על אי שמירת השבת.
כאשר החלו נטורי קרתא אשתקד בהפג נגד
התנועה בשבת בירושלים נותיהם
(סקילת המכוניות, התקפת המשטרה, פיזו ר
הקהל בעזר ת צנורות מים ולבסוף —
ועדת חקירה״•) העלו רבים מאתנו חיוך
של ביטול :״ שטויות, סתם שומרי שבת״,
הכל יודעים כי אנשים אלה, הנמצאים מחוץ
לתחום (כי אף הגוש הדתי אשר בתוך
הממשלה והישוב מסתייג מהם) אינם אלא
מעוט קטן ביו תר, שלא יצליח לעולם
להשתלט על חיינו. הנחה זו היא צודקת
מבחינתה המדינית של תנועה זאת, שאי ננה
מכירה במדינת ישראל, חוקתה ומש־מעתה.
אמנם גם בשדה פעולה זה חלה
״התקדמות״ ניכרת ; הדבר החל בפניות
לקונסוליות זרו ת ולכנסיה (״הצילו אותנו
מידי הציונים״) ונגמר בהסתננות על מעבר
לגבול, מקום שם קבע לו עתה בין השאר
לייבה׳לה ווייספיש, אחד מאנשי התנועה
הזאת, מקום מושב של ״הממשלה היהודית
בגולה״ ,כעין קריקטורה של דה־גול, שנו עדה
למעשה אך ורק להשמצה (לשביעת
רצונם של הערבים).

במדינה
אבל במעשים של ממש, בתוך המ אלמות
כגון הצתה מעשי דינה, והם
אחת העביועת הקשות
(בחוק הפלילי :
ביותר, והוענש המכסימלי בעד ״הבערת
בנין״ הוא מאסר עולם) אין כוחם המספרי
של אנשי התנועה קובע כל עיקר, דבר
שאנו למדים מהתקופה הטרום־מדינתית,
וביחוד כאשר לפנינו אנשים קנאים (אשר
כשלעצמם הנם אולי אנשים תמימים וי ש של
בשליחות
הנעלה המאמינים רים)
המעשה. בינתיים מגיעות גם ידיעות על
מכתבי איומים של ״היד השחורה״ ,ולא
מן הנמנע כי יש קשר בין אלה. אפשר
ונעמוד בקרוב בפני טירור מסוג חדש זה,
טירור כלפי פנים, כי כבר אירע בהיסטוריה
שקבוצות קטנות הצליחו להשיג את מבו קשן
בעזרוק טירור.

מענין כיצד מעיר כתב ה״ג׳רוזלם פוסט״
הירושלמי על הרוח הנעימה (״תעמולה
נעימה לישראל״ ,כדברי העתון) של הסרט
הזה .״קל ונעים עם הרבה השוואות ל־
״טיימס סקוויר״ ,המהפכה האמריקאית ועוד
כמה דברים המזכירים את הבית איזה

ארצגו 11

מקדונלד ה 1ל ר
פרופיסור ג׳ימס מקדונלד, שגריר אר־צות־הברית
בישראל, עזב בשבוע שעבר
את הארץ ולא י חזור עוד אליה כנציגה
הרשמי של ארצו( ,וכפי שמרננים יפרו ש
עתה לחלוטין מהשרות הדיפלומטי).
דמותו הפופולרית של הפרופיסור הא מריקאי
גבה הקומה ובעל השער הלבן,
ידועה כיום למדי לכל איש בישראל( ,הגם
שיש כמה מדינאים בתוכנו הסבורים כי
בכמה מקרים לא יכול היה השגריר האמ ריקאי
להושיט לנו עזרה דוקא משום שהיה
כל כך ידידותי ביתו בתל בנימין (רמת
גן) שעמד ״פתוח״ לחברה המקומית, מכו־ניותיו
הרבות (ביניהם אחת מפוארת במ יוחד,
שאותה מכר השגריר בטרם יצא את
ארצנו) ,הופעותיו. בכל קונצרט, תערוכת
תמונות והצגת תיאטרון, כל אלה עשוהו

הפגנה דתית ״שקטה״ בירושלים
אלוהים בראש מחתרת? האם השגריר החדש?
יודע מי יהיה
יקבל הזמנות והאם יז מין לביתו?) מצדו
(ומבחינה ענינו) היה השגריר נוח לבריות
ומקבלן בסבר פנים יפות. הוא כולו אמר
חברתיות משולבת בדיפלומטיה. ואמנם הכל
אהבו אותו. עתר, מרננים כי פרופיסור
מקדונלד יקדיש את זמנו למגבית היהו דית
המאוחדת. כך התבטא השגריר האמ ריקאי
בעצמו כאשר אדי קנטור, ה״שנורר״
הגדול, התאכסן בביתו. אם היתר, זו רק
בדיחה או שמא תהפך עובדה — זאת
יוכיח הזמן.

ה*אצ הראשון *
השבוע הושמו בחיפה אזיקים על ידיו
של אנדריי בנייק, סלובקי בלונדי, הנמצא
בארץ מזה שנה ביחד עם אשתו ד,מומרת.
בנייק יועמד בקרוב לדין באחת ההאשמות
הרציניות ביותר הידועות למין האנושי :
רצח לשם רצח ובכוונה תחילה בימי הטי רוף
הנאצי באירופה. יהיה זה המשפט הרא שון
במדינה נגד אדם הנאשם בשתוף פעולה
ישיר עם הגרמנים..

שגריר־לשעבר ג׳יימס מקדונלד
הדיפלומט בראש מגבית?
לדמות פופולרית בישראל מאז בא אלינו
לפני שנתיים, ויודעי דבר טוענים, כי אף
דיפלומט אחר בארצנו לא הרבה כמוהו
להצטלם( .אף פעם לא ״התנגד״ השגריר
לצלמים) ובמשך שנת שהותו הראשונה
במדינתנו לא היה אף גליון אחד של
ויצ״ו, אמהות עובדות, נשי מזרחי ועוד
בולטינים המיועדים לאבספורט, שלא נד פסה
בו תמונה כלשהי של השגריר (למשל
בין תרנגולות, עם ליאונרד ברנשטיין, באי זו
הנחת אבן פנה ועל הכל: עם ילדים).
אכן, חולשתו המיוחדת של השגריר
היתד — ,ילדים. בכל מקום שהיה מזדמן
היתד, עינו החדה תופסת מיד איזה ...ילד,
ואיך שהוא היה תמיד מזדמן במקום גם
צלם ו״תופס״ את התמונה. והילדים ד,חוצי
פניים תפסו אף הם את העניו, והיו הול כים
לקראת השגריר החשוב בעוז וגאוה.
וכך אירע, כי בתקופת שהותו של מק־דונלד
בישראל נודעו פרצופיהם של ילדי
ישראל מעל תמונות שונות בארצות האנגלו סכסיות
כמעט באותה מדה בה נתפרסמו
בשעתן התרנגולות של י שובי הקרן הק יימת
(בימים הטובים ההם, כשהללו היי
ד,״כוכבים״ העיקריים של התעמולה ; כי
בטרם היתד, המדינה ודיפלומטים היתה —
הקרן הקיימת).
יתכן, כי שר החוץ שלנו מצטער מאד
על פרישתו של מקדונלד, אך הוא איננו
היחיד. י ש בה בתל אביב ,״בחברה הגבוהה״
של כרך זה, כמה תריסרי נפשות המצטע רים
על כך עוד יותר. ביתו של השגריר
האמריקאי עמד פתוח לחוגים מסוימים של
אנשים, שהיו יונקים מעצם העובדה שהוז מנו
לשם את ״אשראתם״ לחיים הפרודוק טיביים,
המתבטאים בדרך כלל ברכילות
הטרקלין ו״קוקטייל פארטים״ (מלבד הע סקים
״העובדים״ ומכניסים מע צמם
ובשביל יהללו אבדה מחצית תוכן חייהם (מי

העולם הזה״ ,מס׳ 670

עד כה, בהעדר חוק שלפיו אפשר לדון
אדם על מעשיו במדינה אחרת, היה קיים
בארצנו מצב פרדוכסלי׳ כי עשרות חשודים
במעשי זוועה ו שי תוף פעולה עם הגרמנים
התהלכו חפשיים וקצרה יד החוק במדינה
דוקא במדינת ישראל מצאו
מהענישם.
להם אנשים אלה מקלט בטוח. ולא במקרה
בלבד, כי היו כאלה שבאו לישראל כדי
להתחמק פד, מהעונש הצפוי להם במדינות
אחרות.

להביא

החשוד

בפני

בכנסת הוחלט
בית דין,
אין ספק כי במשפט עצמו יתגלו פר טים
מלאים על הפרשה, שיסעירו את
הרוחות. יש גם להניח כי למשפט זה יהיה
הד רחב בעולם.

שפמו ש ד מויש
סגן אלוף משה פרלמן, ראש יחידת
הקשר לעתונות של הצבא, ידוע כיום למדי
בישראל. עתה נודע שמו גם באמריקה, וגמישותו בזכו ת כשרונו
לא כל כך
כעתונאי־דיפלומט אלא בשל שפמו הענק.
שפם זה, כפי שמוסר סופרו של ה״ג׳רוזלם
פוסט״ מניו יורק, תופס מחצית היד של
גדול בתי הקולנוע בעולם — ״דדיו סיט־מיוזיק
הול״ בניו יורק.
בקולנוע זה מוצג עתה סרט חדש ״על
ישראל״ (״פרמונט״ — 20 דקות) שבו
משחק את התפקיד הראשי מיודענו ארתור
של קולומביה
העתונאי־ר,קריין
הולצמן׳
(״העולם הזה 667 שם הסרט ״החלוץ
החדש״ (והכוונה לארתור הולצמן שבא
לישראל כעתונאי ציני, שאינו מוצא כל
ענין בארץ הזאת עד אשר ״בעזרת העוב דות״
הוא הופך ידיד. הכוכב השני בסרט
הוא, כאמור, סגן אלוף משה פרלמן (המ כונה
עד היום בין אנשי מלון ״ריץ״ —
״מוי ש״) בעל השפם והג׳יפ. יש גם בסרט
הזה נהג מוסיקלי ( ,כ מובן!) ,לשעבר מוסי־
עס רים״

מפלת הגרמנים

היהודיה
על יוליד,

באו

״ימים

מנדל,

שהמירה

ם גן*אדון? ״מויש״ פרלמן
הקצין בראש הכוכבים?

שחו דתה

ו...עלה
לארץ.
לרוע מזלו נמצא, בדרך הרגילה של כל
הבאים לישראל, במחנה עולים, וכבר שם
נתעורר החשד בקרב כמה עולים מסלו בקיה
ביחס לזהותו. משיצא הסלובקי מה מחנה
והרגיש כי ״משהו מתרחש סביבו״,
הלך ומצא מחסה במנזר הצרפתי שבנצרת.
בו ביום באו למשרדי הסוכנות היהודית
כמה אנשים. הם מסרו פרטים על אדם
אחד בשם אנדריי בנייק ועל עברו. ו שוב
עמדה המשטרה חסרת אונים, אך החקירה
נמשכה ונגבו העדויות. וכאשר עבר החוק

הי מי ס

אוד א13ד•

האריה והאדם
פעם התוכחו
החיות חזק יותר.

אריה ובן־אדם מי משתי

אמר האדם :
מן האריה.

מובן מאליו שהאדם חזק

שאל האריה :

כיצד תוכיח?
פשוט מאד, הנד, יש
כיצד נהרג אריה בידי

השיב האדם :
לי תמונה המראה
אדם.
שאל האריה: מי

בן־אדם

צייר את התמונה?
צייר אותה.
צייר

באחד באוגוסט נתקבל בכנסת החוק
שלפיו תוכל המדינה לדון פושעי מלחמה
אלה, ואין החנינה הכללית חלד, עליהם
מפני שאשמתם רצח או סיוע לרצח.

בנייק. הוא נשא לאשה את

( 0ב >ו ת

ענה האדם :

וכך אירע שאנשים שניצלו מידי הנאצים
נפגשו בחוצות תל־אביב ברודפיה,ם או —
— ברוצחי משפחותיהם. מדי לדבריהם פעם היו חשודים כאלה מובאים למשטרה
לשם חקירה, אך באין חוק מתאים היו
משחררים אותם אחרי 24 שעות של מעצר.

אנדריי בנייק — כפי שמסרו עדים לחוק רים
— נמנה על אנשי ״משמר הלינקא״,
שבראשו עמד
קאתולי־כוליגאני, ארגון הכומר הסלובקי האנטישמי וידיד הגרמנים
הלינקא (ועל שמו נקרא הארגון) .כאשר בשנת התפוררה ׳הרפובליקה הסלובקית,
, 1939 וסמכויות רחבות ביו תר נפלו לידי
הלינקא, החלה השמדת היהודים על פי
הוראותיו, בעוד ד,כנסיה עומדת ומחשה.

בליל 15.8.50 פרצו אלמונים בשכונת
חסידוב, על יד פתח־תקוה, לדיר, במשק
של חיה רו בו ביץ וגנבו שתי עזים. תיאורן :
לבנות, בלי קרניים, אחת בת שנתיים,
השנייה בת חמשה חדשים( .״יו מן המש טרה״)
--י שתי נשים מהחברה הג בוהה
כתל אביב נתפסו בעכו בעת
שקנו כדים לשמלות במחיר מופקע.
(״מעריב בדברו על האמצעים
שיש לנקוט להשגת הכספים הנחוצים בדר כים
השונות, אמר שר האוצר: נגייס את
את כל המזימות, אך מיד תיקן את עצמו
ואמר — למלוי כל המשימות( .״חרות״)
עובדי נמל חיפה מוסרים על
שני סוגי ״סחורות ייצוא״ ,שחלקם במש לוחים
האחרונים הולך וגדל: א) חפציהם
הפרטיים של העוזבים את הארץ. ב) בקבוקי
חול צבעוני מאילת( .״ידיעות
אחרונות בשעת הדיון בתקציב
בן שני המיליונים של עירית רמת־גן
התברר כי קיים גם תקציב לחמורו של
המכונן הראשי של מכון המים׳ (״חרות״)
--במא פיו ת שפרעם משתמשים בזבל אורגני להסקת התנורים( .״אל־יום״)
איש פתח־תקוה הובא
לפני בית־הדין המחוזי על שהחזיק 225
גרם חשיש בבית העולים בבית ליד.
הנאשם טען להגנתו כי היה בטוח כי
אינו מחזיק חשיש, אלא טחינה( .״על
המשמר מוטב שתהיה לנו
פשיטת נעל מאשר פשיטת רגל״
— בבה אידלסון, באסיפת פועלים בתל־אביב(

סאי מקצועי בגרמניה (ראה מדור המוסיקה
בגליון זה) ועד כה כבר ראו את הסרט
כ־ 400.000 איש.
כשששאלו את ארתור הולצמן ״איך
זה היה״ וכיצד שמר בסוד את כל מעשה
הסרט, משך הולצמן בכתפיו ואמר :״חלש
מאד, כלומר הסרט היה מצוין אבל —
הם שילמו רק 20 לירו ת ליום ואני צריך
הייתי להצטלם שעות על גבי׳ שעות כאילו
היה זה יום הולדת״ .אולם מכמה מקורות
מוסרים, כי הסרט הזה מצטיין בנימה קלה
שאין בה מאותה תעמולה זולה (הגם שב אחד
המקומות שם נאמר — בפעם המאה
— כשהקבוצה נמצאת בחולות .״כזאת
היתד, כל הארץ לפני 20 שגה

אריה

צחק האריה ואמר: לוא
את התמונה, היה זה אחרת.
נזכרתי בבדיחה זו כשקראתי את מכ תבו
של טוראי־ראשון א. רכש, המתלונן
על כך שבחוברת ״ ב שו לי מחשבה צבאית״
מונה הרמטכ״ל עשרה גורמים לנצחון יש ראל
במלחמת העצמאות, ובהם :״עליונותו
של המפקד הישראלי״ ,״הצלחת הפיקוד
להתגבר על קשיים״ ,״חשיבותה של העוב דה
שמפקדינו הכירו את השטח״ ,״חשיבו תו
העצומה של פיקוד אחיד״ ,ו כר.
הרמטכ״ל עצמו בודאי לא התכוון לפ סול
את חלקו הצנוע של הטוראי הפשוט
בהצלחה. אולם בכל זאת אין להתעלם
מן ההשפעה החינוכית העלולה להיות
לניתוח השם את הדגש ר ק על הפיקוד.
אחרי ככלות הכל, הטוראי בנגבד. כי ובעיבדים הרי לא הפריע למערכה.
לוא היה טוראי מנתח את לקח הק רבות,
היה בודאי מונה את ״עליונותו של
הטוראי הישראלי״ ,״הצלחת הטוראי להתגבר
על קשיים״ ,״חשיבות העובדה שטו־ראינו
היו בעלי רמה טכנית גבוהה״ ו״חשי־בותר,
העצומה של רוח הטוראים״.
ואם כבר באים למנות את מעלותיו של
הפיקוד בימי המלחמה, מגיע המקום הרא שון
לכ שרונו לטפח את גאוות הטוראי
ויזמתו.

הדרף השלישית
למבקשי הגדרות: בעולם נאבקים כיום
שני משטרים — המשטר הקפיטליסטי הב נוי
על התחרות חפשית, והמשטר הסוציאליסטי,
הבנוי על תכנון מרכזי. ישראל
גילתה׳ סוף־סוף, את שביל־הזהב: משטר
קאפיטליסטי־סוציאליסטי שאין בו לא התחרות
חפשית ולא תכנון מרכזי.

מאת

מיכאל אלמז,

עורך

הקולנוע

״העולם

הזה״

ב שבועו ת האחרונים התנהל ויכוח ער ומענין על עתיד הסרט הישראלי.
מומחים בעלי נסיון, כולם טכנאים טובים, ניסו להסביר, איש איש לפי
ראות עיניו, את הסיבה למצבו הירוד של הסרט בארץ.
ואפיני שפילמוס זה התנהל מעל עמידי עיתון לועזי ,״ג׳רוזאלם פוסט״;
אין הם כלל נתינים ישראליים - -
המתוכחים אינם נזקקים לל שון העברית ;
אלא תיירים שבאו ארצה להכין סרטי תעמולה למוסדות צדקה יהודיים.
והם יוצאים מתוך ההנחה המובנת מאליה — עד כמה שהדבר נוגע להם —
שסרטינו ידברו אנגלית ויהיו מכוונים לחוץ לארץ.

אנשים עם מצלמה כיד
במשך שלושים השנה

ההיסטוריה הפילמאית בישראל ארוכה למדי;
האחרונות צולמו ב ארץ קילומטרים רבים של סרט.
אף לא חובבים. הם היו
המסריטים הראשונים לא היו בעלי מקצוע,
אנשים בעלי מצלמות וקצת מזומנים או אשראי לקנית סרט גלם.
״לעשות סרט עברי?״ חשבו .״אין דבר קל מזה !״
וכיוונו את מצלמלתי־ם א׳ו הנוף.
לאחר עיבוד מתאים הסתמנו על הסרט המפותח דמויות מוכרות :
חומות ירושלים, רחובות תל־אביב, שדות העמק. הסרט היד״ איפוא, ארצ ישראלי.
חבל רק שבסרט לא יצא הנוף מרהיב כמו בטבע.
מאותה תקופה רחוקה נותר בימינו שריד אחד בודד: נתן אכסלרוד,
איש ״יו מן כרמל״ הנהנה מחסות הממשלה ומבטחון עצמי רב, והממשיך
להוציא לאור את היומנים המפורסמים לפי אפנה נושנה.

אנשים עם טכניקה וכסף
במוקדם ובמאוחר דוחה החדש את רגלי הישן, אפילו במדינה כשלנו.
החדש בא בדמות ״פלישה אמריקאית״ .מצוידים במצלמות חדישות, בדולארים
ובסלאנג טכני מסחרר׳ ירדו עלינו האמריקאים, העלו חיוכי־גבהות למראה מאמציו
המסכנים של מר אכסלרוד וסרטאים מקומיים אחרים והתחייבו לבנות כאן
תעשית סרטים גדולה.
הם האמינו בכל דבר אמריקאי: הבמאים, הטכנאים, כותבי התסריטים,
׳מרביתם היו אורחים מן החוץ. הם ערכו סריקה רחבה לגלות שחקנים מקומיים,
מבלי שיהיה להם — אל תשכחו שהיו אלה טכנאים ולא במאים — הכושר
לעבוד עם שחקנים. כך סובבו בארץ, על ידי במאים של סרטים דוקומנטאריים,
״בית אבי״ ,״ארבעים ושמונה שעות ביממה* ועוד.
התקוות שתלו במומחים אלה היו גדולות — וכמותן גם האכזבה.
אלא תעמולה זולה למגביות ישראלו־סרטים
אלה לא היו יצירו ת אמנות
אמריקאיות, ו כיון שתעמולה זו נעשתה בידי אנשים כמו קליין, לייטס, לוין,
ויקאס, ג׳ורג׳ו, קרדמגולד — במלים אחרות, כיון שהיתה זו תעמולה של
תיירים, הרי שלא היתד, יותר מענינת מדו״ח שטחי של תייר אמריקאי בינוני.

אנשים עם רוח עכרית
משגה חמור היה זה, לכוון את הסרטים האלה לרמתו של הצופה
היהודי בניו־יורק. משגה חמור היה שדברו אנגלית; זה היה שיא הזיוף:
איש — לא בארץ ולא בניכר — לא האמין שהסרט הוא ישראלי. ואמנם
הסרט ל א היה ישראלי.
כי סרט ישראלי ייצור רק אמן ישראלי — לא תייר.
ומה עושה הנוער שלנו כדי לקחת לידיו את אמנות (לא תעשית ! )
הסרט הישראלי?
לעת עתה — מעט מאד, ויחד עם זה הרבה מאד. זה שנים אחדות
שבאולפני הלימוד בארצות־הברית ובצרפת מתמסר קומץ של אנשים רציניים
ניתן להיות נלמד)
ללימוד הצד הטכני והאמנותי (עד כמה שהצד האמנותי
של הסרט. הם מהווים את המלאי הרציני של אנשי ההסרטה של המחר. לעת
עתה האפשרויות הניתנות להם במקצוע בארץ מוגבלות ביו תר — אנו
נמצאים עדיין בתקופת שלטון הטכנאים הזרים — אולם לא יאחר היום והם
יכוונו את ההגה. אז נוכל לו מר שעשינו עוד צעד אחד בתהליך הממושך של :
אנשים עם מצלמה ביד — טכנאים זרים — טכנאים ישראליים — אמנים.

סילוךלצורך , ,ציונות איך יתרצו ה״ה שטרן־לוריא־אויזרמן־אלכסנדר, שהיו אחראיס
הסיבה היא. כמובן, להשפיע גם על יהודים אמריקאיים דתיים לתרוס דולאריס למגבית הנדבות.

לסרט ,,בית
אן כיצד אס

אנשים שהם אמנים ..
המסריט איננו איש טכני בלבד, כשם שהסופר אינו זה היודע לכתוב
במכונת כתיבה. אצלנו עדיין לא ראינו את אמן־הסרט, היודע לא רק לצלם
תמונה אחת אלא להפיח בה רוח חיים, לעשותה חלק מן הכלל. עדיין לא
ראינו את האיש היודע להשתמש בטכניקה כאמצעי, ולהעלים אותה כדי
שלא תערפל את הרעיון, כמו שעשה דה־סיקה ב״גנבי האפניס״ שלו וצ׳אפלין
ב״נזסיה וורדו״ — סרטים ״ללא טכניקה״.
(המשך בעמוד ) 13

״פקודות ניתנות באנגלית, צרפתית וגרמנית בסרטו החדש של היצרן הישראלי
נורמן לוריא ,״הכפר הנטוש״ ,מבוים בידי ג׳ורג׳ ל. ג׳ורג׳.

סרט ישראל
במאי נוסח הוליבוד — וויליאם ווילר נעזר בציוד משוכלל
ביותר שכמוהו לא נוכל לקוות לראות בארץ שנים רבות. מכונות
מושלם של הסרט האמריקאי, אן חיצוני ליטוש
אלו מבטיחות
אין ערובה לסרטים טובים. הטכניקה בשום אופן אינה תחליף לרעיון.

במאי נופח
אולם גם בציו
תאור ריאליסט
אמת אמנותית

צעירינו לומדים כחו״ל — תלמידים מישראל באולפן מכון הסרט בניו־יורק. הס עבדו קשה במקצוע
(הסוכנות, לסרטים הזקוקים המוסדות דרושה :
שאינו קל כל עיקר, כששבו ארצה נכחו שעזרתם אינה
תעמולה זולים. אמנות־קולנוע ישראלית נשארה בגדר חלוס.
הקרנות, ויצ״י) מעדיפים טכנא־ם זרים וסרטי

צעירינו עובדים כארץ
אפשר

לרכוש

לפחות

נסיון

הצבא נתן אפשרויות רבות לצעירים. אס אין אפשרות להסריט סרטי אמנות,בסרטי־הדרכה. משמאל: ראי המחזיר את אור השמש אל השחקן השוכב לפניו.

רבה ״ את התמונה המסולפת של קבלת שבת בקיבוץ ״השומר הצעיר״?
לבנות אמנות של סרטים על כזבים, שנוררות והעלמת האמת הפשוטה 7

״אביב — יונילוביץ׳ חייב להסתפק ב״אריפלקס״ ,מצלמה מטלטלת זולה.
וה אפשר לעשות סרטים גדולים — מבחינה אמנותית. תנאי מוקדם ל כן :
ל האמת, השתרשותו של הבמאי והשחקן בהוי הארץ, בעיותיה ומאבקיה.
:נעת יכולה לנצח את הסרט ההוליבודי ה״משוכלל״ .זאת הוכיחו האיטלקים.

ריאליזם נוסח
אה לנו ב״גנכי
ללא

כחל

וסרק.

איטליה -דה-סיקה מר־האפנים״
אנשים חיים,
הוא מראה לנו את הדבר

הסרט הישראלי,,ריאליזם״ נוסח ישראל
מראה לנו ...ריקוד חסידי תחת שמי כנען הכחולים.
האיש במעיל השחור ובאיפור התיאטרוני הכבד הוא
דבורה ברטונוב. האם מאמין מישהו שבסרטים ממין

משפט
יהושע דנוך חוזד הביתת
לפני 17 חדש, בליל האחרון של פסח,
נשמעו בכרם התימנים בתל אביב יריו ת
אקדח. כמה שניות לפני כן יצא מסעוד
שווישי, חייל משוחרר בן ,23 מביתו. בחוץ
ירד גשם ורוח יללה בלילה האפל. נסים,
אביו של מסעוד, חשש כי משהו אירע
דבנו .״רצחו את בני״ ,צעק ורץ החוצה.
ואמנם במרחק כמה מטרים מהבית. ,על
האדמה הרטובה היה מוטל בנו מסעוד
מתבוסס בדמו. הבן מת כעבור דקות מספר,
האב ראה שלש דמויו ת מתרחקות מהמקום.
כשש עשרה שעות לפני האסון, בשעה
חמש לפנות בו קר, הוקף כרם התימנים
על ידי שוטרים ופקחים של משרד האספקה,
ב שר אחר ונערך חיפוש מבית לבית
״שחור״ .המשטרה הצליחה לגלות כמה
מאות קילו בשר, והחרימה אותו. לאנשי
המקום היה ברור כי המשטרה קיבלה
ידיעה מתוך הכרם על המצאה של כמות
בשר גדולה באותו יום. היו כאלה שחשדו
במסעוד שווישי. בשעות אחר הצהרים
הגיע הדבר לידי התקהלות ונשמעו צעקות.
אחדים טענו ששמעו את יהושע מו ך, קצב
בן ,50 אומר ל שווי שי :״אנחנו כבר נסדר
אותך״.
מקץ שני ימים של חקירה עצרה המש טרה
שלשה חשודים. היו אלה יהושע דנוך,
בנו, ש מ שון, והקצב גדליהו נג׳אר. שלשתם
הו שרו אח״כ על ספסל הנאשמים והשופט
החוקר העביר את דינם לביה״ד דמחוזי. של נמשך משפטם חדשים כעשרה
שלשת הנאשמים, והוא עמד במרכז הת־ענינותם
של כל אנשי כרם ד,תימ;ים והמ קורבים
ל תו שביו 67 .עדים, רובם מבני
המקום, הופיעו במשפט, ובמרכז העדויות
עמדו דבריו של אבי הנרצח. הוא טען
כי עוד לפני שאירע הרצח ראה את השלשה
הולכים להם בסימטא וכי ראה בידיהם
נשק. תחילה חשב כי הם הולכים ״לשחוט״
פרה (שיטה שהיתר, מקובלת בכרם במקום
השחיטה הרגילה) וכן מסר כי שלשת
הדמויות שהתרחקו מהמקום אחר היריות,
לא היו אלא שלשת הנאשמים. כל העדויות
הדגישו את החיכוכים שהיו בין המשפחות
וחשבונות של נקמות דם•
בית הדין המחוזי (השופטים קנת, ד״ר
רייכרט ו ג ביזון) זי כו את נג׳אר, כי לא
היו נגדו הוכחות המתקבלות על הדעת.
בסוף המשפט זוכה בנו של דנוך, שמשון,

בן ה־ , 18 אם כי בית הדין היה בדעה,
כי היה לו קשר לפרשה. יהושע מו ך
נידון למוות. בהשמע פסק הדין החל
הנידון להתפלל וצעק ״אני חף מפשע, אני
יהודי אדוק!״ ואילו אבי הנרצח, נסים
שווישי, התעלף במקום ואנשי מגן דוד
אדום העבירוהו לבית החולים.
שבעה חדשים ישב יהושע דנוך בתא
הנידונים למוות, יחד עם עוד ששה נידו נים,
כשהוא לבו ש בגדים אדומים, עד אשר
לפני שבוע זוכה על ידי בית הדין העליון
בירושלים. בסך הכל ישב מאחורי הסורג
17 חדשים. אם כי הוא ישב בתא המיוחד
של הנידונים למוות, היה מתראה מדי פעם
עם בנו בר־כוכבא, שנידון למאסר עולם
על רצח אדם ליד המרחץ העירוני באחד
מערבי שבת לפני חמש שנים. בית הדין
העליון זיכה את דנוך, מאחר שלא רצה
להסתמך על עדות מסיבתית בלבד (בפרשת
הרצח חסרה העדות הישירה) להוכחת
רצח בכוונה תחילה.
״יש צדק במדינת ישראל״ — צעק
דנוך בדמעות בעיניו לשמע החלטת בית
הדין, ויצא לחופש. הוא לחץ את ידו
של ״מצילו״ ,עו״ד לויצקי׳ ויצא לתל
אביב — הפעם כאזרח חפשי, בפעם הרא שונה
אחר 17 חדשים. בבית נערכה לו
קבלת פנים לבבית על ידי אשתו ו־12
ילדיו (ד,אהד, זר, ה־ 13 נשאר בבית הסוהר),
ידידים, מכרים ובני המקים .״חזרת לחיים״,
ברכוהו והרימו כוסות לכבודו. למחרת
היום התהלך דנוך בחוצות העיר והלך
להציץ לאותו בית המשפט אשר בו ישב
הפעם י שבו על
על ספסל הנאשמים.
אותו ספסל אנשים אחרים וכאילו לא
התרחש דבר — השופטים, הפרקליטים,
המשטרה — כולם עסקו ״במלאכתם״ כאז,
בימים שהוא היה הנאשם, וגורלו — בין
חיים ומוות — על כף המאזניים.
״התפללתי כל הזמן לאלה,ים שי עזור
לי וידעתי שהוא לא יעזבני״ — אומר
מו ך .״והנה — עזר לי באמת״.

מ שפט היצ ח שהופסק
החלטת בי ת. המשפט בחיפה לקבל את
חוות דעתם של. שני רופאי־עצבים בדבר
דורית קוטנר, בת ד 18 מגרעין הנוער
בקיבוץ ״עמיר״ שבגליל העליון, הורידה
את המסך על תעלומת הרצח שאירע באמ צע
חודש יולי לא הרחק מכפר גלעדי,

כאשר עליזה שטרימר׳ יפהפיה, בת 26
ואם לשני ילדים, נמצאה הרוגה לא הר חק
מהקיבוץ, שהיא נמנתה על חבריו. שהנאשמת הסניגור דרש תחילה
תיבדק ביחס לגילה, מאחר שטרם מלאו
לה, לדבריו , 18 ,דבר, שהיתר, לו חשיבות
מכרעת אלו עמדה דורי ת קוטנר בדין
באשמת רצח (אין עונש המוות או מאסר
עולם חל על עבריין צעיר, היינו למטה
מ 18 יחד עם זה ביקש הסניגור שהנאשמת
הצעירה תיבדק בדיקה פסיכיאטרית. ואמנם,
מקץ כמה שבועות, באו שני המומחים
וקבעו ־בפני בית הדין, כי הנאשמת איננה
שפויה בדעתה ועל כן אין עוד מקום
להעמידה בדין. לפי החוק הקיים ייעשה בה
״אשר ימצא שר המשפטים לנחוץ״ ,כלו מר:
יינתן לה הטיפול הרפואי המתאים
כדי להשיבה במדת האפשר לאיתנה.

רגעיה האחרונים של עליזה
כך, איפוא, ירד לקבר ביחד עם גופתה
של עליזה שטרימר הסוד הכאוב של אותו
לילה בו כנראה הגיעה דורי ת קוטנר, לפני
עלות השחר, לכפר גלעדי כשהיא רוכבת
על אופנים, ואם י ש לסמוך על החקירה
המוקדמת, נפגשה עם עליזה מתחרתה בא הבה,
רצחה אותה נפש ועוד עשתה בגופה,
על פי פרטי החקירה, מעשי התעללות,
(כפי הנראה כדי לדמות את המקרה למ עשה
אונם) וחזרה על אופניה לביתה
שבקיבוץ ״עמיר״ .על מד, דיברו שתי
הנשים באותו טיול קצר וגורלי בדרך
המובילה בין שני הקיבוצים, כיצד נורתה
עליזה, הרקע והמניע על כל פרטיהם —
כל אלה לא יועלו עוד בפני כס הצדק הרכיבה שהתביעה
והדין. אולם במדד,
את השתלשלות העובדות ההיפותטית ב רור
כי אירע כאן רצח בדם קר על רקע של
אהבה וקנאה. עדותם של שני הרופאים
המניע הפתולוגי, את הוסיפה לפרשה
שבלעדיו לא היה הדבר, כפי שאפשר להניח,
מגיע לטרגדיה.

״האדם השלישי״
חוקר המשטרה העלה בפרשה זו את
דמות ״האדם השלישי״ ,הוא חיים שמוקלד,
בן ,37 שאף הוא נמנה על התנועה הקי בוצית
ומשמש בה מדריך נוער (או מד ריך
לריקודי־עם) .דורית היתד, חברה באותו
גרעין, וכפי הנראה היתד, מאוהבת בו.
אותו שבוע עמד שמוקלר, שנתגרש מאשתו,

לשאת לאשר, את הנרצחת( .וכ עבור שבוע
היה עליו לנטוע לחו״ל בשליחות) .גם
עליזה, הנרצחת׳ עמדה להפרד מבעלה,
כדי לד,נשא לחיים שמוקלר. דורית, הנא שמת,
סיפרה אחרי המקרה למשטרה, כי
היא ניסתה להשפיע עליו שיסטה מדרכו,
אולם הוא לא התיחס ברצינות לדבריה.
באותו ערב יצא שמוקלר מר,קבוץ. דורי ת
הנשק •והוציאה אקדח
התגנבה למחסן האקדח ואף ניסתה את
״פאראבלום״,
בחוץ.

אגדות על המוות
על משכבה בחדרה בקיבוץ כפר גל עדי
שכבה אותו לילה עליזה וקראה בספר
״אגדת הנערות המתות״ לאנר, זיגרם. לא
ברור כיצד אירע הדבר והיא יצאה החוצה
להיפגש עם דורית, שאותה לא הכירה
כלל מקרוב. עליזה לא חזרה עוד לחדרה.
היא נמצאה למחרת על ידי נהג אוטובוס
שיצא בשעה 4לפנות בוקר מכפר גלעדי
למטולה. היא היתד, ערומה למחצה ושמ לתה
ונעליה לא היו במקום. דבר זה
חיזק את החשד כי נעשה מעשה אונס ע״י
מסתננים שמעבר לגבול.

צעירה רובכת אופניים
משהגיעה המשטרה למקום לא נתקלה
כלל בקשיים. מישהו ראה בלילה צעירה
לבושה מכנסים, רוכבת אופנים, הידועה
כאחת החברות בגרעין הנוער. אמנם בינ קיבוץ חברי כבר
למקום
תיים הגיעו
״עמיר״ וברצונם׳ כנראה, היה להסדיר את
העניו במקום, עוד בטרם נודעו להם כל
הפרטים המזעזעים. אולם המשטרה היתד,
כבר בקיבוץ ״עמיר״ .דורי ת קוטנר היתה
פצועה בידיה וברכיה. היא סיפרה כי נפלה
מהאופנים בדרכה ל קיבוץ. היא הודתה
במעשה והואשמה כחוק.

טרגדיה כתוך־ טגדיה
מאז לא לקחה חלק פעיל בדיונים בבית
המשפט. להיפך, בז מן שהושמעה דעת
הרופאים הוצאה הנאשמת מהאולם. וכפי הנאשמת שסופר לבית המשפט עברה
את שבעת מדורי הגד,ינום, על אף גילה
הצעיר. ב מרכז התיאור המזעזע על עברה
היו שתי עובדות: היא ראתה במו עיניה
את מות אמה מתחת לעיי מפולת בז מן
ההפצצה (ועוד שמעה אח״כ את אביר,
אומר לאהובתו :״טוב שהתפטרתי ממנה״)
וחונכה אח״כ במנזר על ידי כמרים.

17חדשיםבתאהנידוניםדמות

.העו; 0הזר!׳ /מם-

קיבל על עצמו את עול החיים כדי לעזור
לבני־האדם.

טיבט. א? ג 1ס ט

אדם אלוהי זה הוא, בן השאר, הדיקטא־טור
הכל־יכול של טיבט. הוא יו שב בהיכל
מפואר, בעל מאות רבו ת של חדרים ואו למים
(הקרוי ״פוטאלא״) בלהאסא, עיר הבי רה
של טיבט, השוכנת בגובה של 3630
מ׳ מעל פני הים, מרחק כמה מאות ק״מ
מן הגבול הצפוני של הודו.
הדאליי־לאמא חי זה כמה אלפי שנים.
אין הוא מת לעולם. עם מות גופו עוברת
הנשמה לתוך גופו של ולד הנולד באותו
רגע. מובן שלא קל למצוא את הוולד,
כי הוא יכול להיוולד בכל מקום במדינה,
אף למשפחה העניה ביותר. כל אוכלוסית
המדינה משתתפת בחיפוש אחרי הדאליי-
לאמא תחדש — חיפוש המתחיל רק שנה
אחרי היוולדו. כשמת הדאליי־לאמא האחרון,
לפני מספר שנים׳ עברו שנתיים עד שנמצא
הדאליי־לאמא החדש( .בינתיים קיותה כיל
אם שבנה הוא הדאליי־לאמא, האל החי ! )
משנמצא השליט החדש, מביאים אותו ברוב
פאר אל ארמונו, ועד הגיעו לגיל 18 שולט
במקומו עוצר.

אלפי הרים, אשר כל אחד מהם מגלם אל חי, מגינים על הארץ
אשר כל גבר רביעי בה נזיר __

שש מאות שנה לפני לידתו של י שו
חי גוטאמא — הוא הבודהה. הוא היה אדם
קדוש, נאצל ופאציפיסט. אולם הפאציפיזס
לא הועיל לו כאשר התנפל מלך שכן על
שבטיו וערך בו טבח.
אחד משני מרכזי־הקודש של הבודהיזם
הוא טיבט. טיבט היא ארץ קדושה, דתית
ופאציפיסטית. קשה להניח שהפאציפיזם
יגן על טיבט מפני 800.000 החיילים של סין
הקומוניסטית המתרכזים כיום על גבולותיה
מתוך מטרה ברורה ומוצהרת להניף את
הדגל האדום על ארמון הדאליי־לאמא.

הנצחי, האינסוף הגדול. בקיצור, השאיפה
היא להיפטר, אחת ולתמיד, מן החובה
לחיות עלי אדמות.
לעומת זאת, אם עשה האדם את הרע
בעיני האלים, עוברת נשמתו עם מותו
לתוך גופה של חיה רעה, עכבר או שרץ.
ומי האדם הרוצה בכך?

כל גבר רביעי
״תארו לכם ים״ ,אמר פעם החוקר
אמונדסן, מגלה הקוטב הדרומי ,״אשיר
רוחות חזקות מארבעה הכוונים מכים בו
גלים עצומים. תארו לכם שהמים קפאו
בדיוק ברגע שהגלים הגיעו לשיאם, זוהי
טיבט״.
בין הרים עצומים אלה, שהגנו על
טיבט מכל פלישה בהיסטוריה, חיים כ־
4.000.000 איש (המספר המדויק אינו ידוע).
כל גבר רביעי באוכלוסיה ז ו — נזיר.
אין עיר או כפר בטיבט אשר אין בהם
מנזר אחד או שניים. כי טיבט היא ארץ
המנזרים.
מנין נהירה המונית זו ל שורו ת הנזי רים?
סיבה ראשונה: הדת היא באמת
האל״ף והת״ו של הטיבטים, כנזירים כהדיוטות.
הדת היא תעודת־חיים, שעשוע,
מדע, מקצוע. אולם י ש גם סבה שניה,
פחות מופשטת: טיבט היא ארץ פיאו־דלית.
לאותם שאינם מבני האצולה פותחת
הדת את הדרך היחידה לעליה בסולם
החברה. ואבן, עליה עצומה — כי לא
האצילים שולטים בטיבט, כי אם כוהני
הדת, בני האלים.
העליה בסולם החברה איננה עיקר לבני
טיבט. חשובה הרבה יו תר העליה בסולם
הנשמות .׳ו אין זה דבר של מה בכך.
כי נשמת האדם אינה מתה לעולם. במותו
של אדם עוברת נשמתו לגופו של יצור עשה רגע. אם
חדש, הנולד באותו
האדם את הטוב בעיני האלים — עוברת
נשמתו בגלגול הבא לתוך גופו של לאמא
(כוהן־דת) ,משם (בגלגולים הבאים) לגופם
של לאמאים־ימגלמים (כוהני־דת אשר בהם
מתגלמת האלהות) עד שהיא מגיעה, בסוף
הדרך הטובה, לנירואנה — היא האפס

מכיון שיד,עוצר, ככל עוצר, עלול להת אהב
במעמדו, רבים הדאליי־לאמאים המתים
מוות פתאומי בדיוק בהגיעם לגיל הנכון.
אמנם, הדאליי־לאמא האחרון הגיע לגיל
60 ושלט למעלה מ־ 40 שנה, אך כל ארבעת
הדאליי־לאימאים שקדמו לו מתו לפני הגיעם
לגיל .20
איש אינו יכול לדבר עם הדאליי־לאמא
בלי רשות. על בן האדם להישאר בנוכחותו
כפוף לרצפה. אסור לשליט לשאת אשה,
לטעום כוהיל, אף לאכול ב שר בלי טכס
מיוחד. בכל ימיו הוא נוגע
רק באשה אחת בידיו — ״הח זירה
הקדושה״ — אשד, העו מדת
בראש מנזר קטן. והמסו־גלת
להפוך בני־אדם לחזירים.

הדאליי־לאמא
הדאליי־לאמא מגלם את האלהות. לכאו רה
יכול היה לעבור לנירואנה. אולם הוא

בתפלות והשבעות.
שלושה י ימים הם ״בני מזל״
יום ראשון, שני ורביעי. ביום
כן -מאד לצאת לדרך, כי הדבר
עיס את האלים. אם בכל זאת

את הנסיעה יש לשלוח את הבגדים אי
החפצים ביום־המזל שלפני יום היציאה
לדרך. בצורה זו אפשר לרמות את האלים
ולשכנע אותם שהאדם כבר יצא לדרך.
את המתים אין קוברים ואין שורפים
בטיבט (אולי מפני שהאדמה סלעית וה עצים
מעטים במדינה) .במקום זה מניחים
אותם במקומות גבוהים, כמאכל לעוף
השמים. עצמות מתים מפוזרו ת בכל רחבי
המדינה (וגם במונגוליה).
בכמה מקומות נהוג שלאשה יש כמה
בעלים בבת אחת, לרוב אחים. לעומת זה
יש בעלים בעלי הרמון. המסים נגבים
ב שויון, אבל המדות והמשקלות לגביית
המס מתחלפות לפי יחס השלטון למשלם
המסים.

מאז חדרו גם הסימנים הרא שונים
שיל התרבות ה״מערבית״
לטיבט. גלגלי־התפילה (מיתקנים
דתיים מיוחדים שהנזירים ה־בודהיים
מסובבים אותם בי דיהם,
במקום לחזור על התפי לות
האינסופיות בפיהם) מובאים
(לפי השמועה) מחוץ לארץ ומופע הדאליי־לאמא

מכונית
קטנה

מהודו,

מכיון שהלאמאים־המגלמים עסוקים בעני
יני קודש, נתונה הנהלת המקדשים בידי
לאמאים פשוטים (שאינם מגלמים אלים).
לאמאים אלה הם השליטים שמאחורי כס
המלוכה. לא פעם בהיסטוריה ירדו על
להאסא כדי לכפות את רצונם על הדאליי־לאמא
עצמו. בפעם האחרונה קרה הדבר
ב־ , 1947 כשהלאמאים של מנזר זרא ניסו
לגרש בכוח (ו ב לי הצלחה) את העוצר הנוכ חי
ולשים במקומו את העוצר הקודם, שסו לק
מתפקידו מכיון שדגל בהגמוניה סינית
על טיבט.

״הגיעה אלינו השמועה...״
ביקר הסופר־אחדים חדשים לפני
ההרפתקן
לוואל טומאם בלהאסא. ב חזרו
לארציות הברית לקח עמו את האגרת הב אה
של הדאליי״לאמא לנשיא טרומן :
״הגיעה אלינו השמועה כי שורר מצב
מעציב בעולם. השלום והאושר נעדרים —
וזה בגלל סכסובים בין עמים ומריבות
רבות. אנו, הממשלה והעם של טיבט,
נעצבים מאד ומודאגים נוכח מצב העולם
שכולנו חיים בו. רוצים אנחנו שיוודע בר בים
כי אנחנו, כאן בטיבט, הארץ המוק דשת
לדת, כל העם — כנזירים כהדיוטות
— מתפלליס בכל לבנו שאלוהים יעניק
אושר ושלום־נצח לאנושות״.
הידע אז מה הגורל המאיים על טיבט?

תזמורת לאמאים כטכס דתי

ארמון הדאליי־לאמא כלהאסא

הפאציפיזם היפה ביותר...

...לא יגן מפני תותחים

העולם הזה״ ,מס׳ 670

בשבוע —
אחר מסו עלול
להכ אין
לדחות

במרחק של 200ק״מ ממערב
הטאשי־לאמא, שוכן ללהאסא
מבחינה דתית שווה הטאשי־לדאליי־לאמא, במעמדו לאמא
אולם
בענינים חילוניים הוא כ פוף
לדאליי־לאמא. בשנת 1924
נמלט הטאשי־לאמא לסין, אח רי
שהתקוטט עם הדאליי־לאמא.

לים בסוללות חשמליות. לפני שנים אחדות
הזמין

רופאים. דרך כלל הלאמא הוא הרופא— ,

העיר ל־אסא מוקפת שלושה מנזרים —
דרפונג, זרא וגאנדן — המכילים 20.000
נזירים — מספר השווה כמעט לכל אוב־לוסית
העיר עצמה. כל אחד ממנזרים אלה
הוא עיר קטנה — מושבה של מאות בתים,
אשר במרכזה בית מקדש.

האל מטלפן

עתה

העם הטיבטי. במדינה כולה יש רק ארבעה

הלאמא האדום

עד 1904 לא דרכה רגל אי רופי
על אדמת טיבט. מאז
הצליחו אירופים מעטים לחדור
לתוך המדינה, וגם לשוחח עם
הדאליי־לאמא.

ה׳ וכל לגרש גם את מאו־טסה 1

סנוניות ראשונות אלו לא שינו את חיי

השליטים האמתייס

עתה טוענים הקומוניסטים ה סיניים
שנמצא אתם נער בן
, 12 שהוא התגלמותו של הטא־שי־לאמא׳
הגולה. הקומוניסטים
ניסו להשתמש בו כדי לעורר
מרד בטיבט, אך עד כה בלי
יתכן שהלאמה
הצלחה. עתה
האדום יאפשר לפלישה הקומי־ניסטית
להתעטף באיצטלה כל-
שהיא של חוקיות.

״רופא״ מגרש את השדי

ויש גם קו טלפון בודד (מופעל גם הוא
בסוללות חשמל) המחבר את להאסא עב
הודו.

מכל העולם
ארצו ת־ ה ברי ת:
\אנגסטרי ונק־ון
ארצות־הברית נכנסה למאבק על חיים
ומוות. אולם למעשה אין אמרייקה לוחמת
אלא ״עשר דקות ביממה״ .רק חלק זעיר
מתעשייתח הועבר לייצור מלחמתי, ובחיים
היומיומיים לא חל כל שינוי. על כך
רודן, סופרנו המסייר
מוסר לנו יגאל
בארצות הברית— :

רצח
צ׳יקאגו היא עיר גדולה ונהדרת. היא
שתליתי בה.
כל התקוות
מקיימת את
למחרת בואי הנה קיבל אחד ״צבעוני״
(לא ״לבך׳ טהור) את פני שני בלשים,
שחיפשוהו מאחר שנאשם ברצח׳ ובאו
לביתו, במטר יריות. כתוצאה מזה היתד,
לויה כפולה ו חיפוש יסודי, שבסופי נגלה
הרוצח בתא נסתר באחד הבתים הסמוכים.
אבל אם מאורעות כאלה תופס־ם את
הכותרות הראשיות בעתונים, לפעמים, הרי
העיר עצמה מראה למבקר מישראל אות
ידידות חמה. י ש בה שר שרת של קיוסקים
לסעודות קלות הנקראים ב״ג.
הקיוסקים ב״ג אין בהם רבב, וכמוהם
המלצריות המשרתות בהם. כל אחת מהן
נראית כאילו זה עתה שמה עליה סינר

עת שתכנס, ביום
וזה בכל
נקי,
בלילה.

אין קיצוב הניר
קיוסקים אלה אין להם מונופולין על
הנקיון בעיר זאת. אין הם אלא דוגמה.
האיש הנוהג במכונית לבנה ומוכר גלידה
ברחוב לבו ש מעיל וכובע לבנים, והוא
מושיט לך את מנת הגלידה או אסקימי
עטופה מפית ניר . ,שגודלה כגודל חצי
מנת ניר־ד,טואלט החודשית שתקבל בישראל.
זה אחד הדברים המפתיעים אותך בארץ
זאת. לכל אשר תלך תמצא ישפע של
ניר, מוכן לעזור לך בניקוי ידיך וגופך.
אם תבקש רק ספל קפה או ארוחה שלמה
מיד יעלו על השולחן שני דברים: כד
מים ומפות ניר. במטבחים תלויים מעל משתמשות לקערת הרחצה גלילי ניר,
בהם עקרות הבית במקום מגבות המטבח
הנהוגות אצלנו( .גם לכלים וגם לידים).

בובות שד ניר
שפע הניר לצרכים היגייניים אינו
מתבטא רק במגבות אלא גם בכלי ניר.
כל ככר לחם עטופה, וכל חבילת ביס קוויטים
שאתה קונה עם כוס החלב נתונה

דות בפני רטיבות ולכלוך, ואינן סופגות
לא את ציר הדגים ולא את מרק העוף.
חצי תריסר צלחות כאלה עולות 100 פרוטה.

המשקה הלאומי
ספלים אלה אין להם דבר עם ״הספלים
בלי קרקעית״ שעליהם מפרסמים הקיוסקים
למיניהם. ספל בלי קרקעית פרו שו שאתה
נכנס למסעדה ושם ממלאים לך את ספלך
בקפה כמה פעמים שתרצה במשך אותה
סעודה, ואתה משלם בעד כל הקפה שאתר,
יכול להזרים לגרונך מעט יותר משלושים
פרוטה.
קמה הוא המשקה הלאומי של ארצות
הברית, וחבילת המזון החדשה המסופקת
לחיילים בקו הראשון מכילה לא רק קפה
אלא גם דלק לחמם אותו. החבילה אינה
מכילה ארוחה שלמה. היא נקראת ״טעימה

חיי כלב
בעיר מונגומרי, אשר באלאבאמה נק נס
איש ב״ 10 דולארים. חטאו: אחרי
שכלבי שכניו לא הניחו לו לי שון כל
הלילה יצא למרפסתו והתחיל ״להשיב
בנביחות״.
של 990 קאלוריות״ כלומר בערך 3/4ארוחה
הגונה. וטעימה זאת מכילה שמונים גרם
בשר (בהמה או עוף) ,ביסקוויטים, שוקולאד,
סיגריות, גפרורים מוגנים מפני רטיבות,
מסמיקה, קפה וסוכר. הדלק הוא טבלית
שאפשר לד,דליקה בג פרור כשהיא מתחת
לקופסת הבשר או הקפה. החבילה מכילה
גם כפית פלאסטית וכמובן גם ניר טואלט
מצבע חאקי, היכול לשמש כמפית.
קציר הצבא אינם מכנים חבילות כאלה
בשם פינוק. הם אומרים כי אם אין לצבא
אוכל טעים הוא מאבד את כו שרו הקרבי.

סיאם: והמלך איננו
בוילה יפה ליד לוז אן ש ב שוייץ שו כן
צעיר ממושקף עם אשתו היפהפיה, בת
ר 17 פעם היד, שמו הנסיך פומיבול אדול־דט.
מאז נרצח אחיו, אנאנדה מלך תאי
(סיאם) ,הוא ידוע בעולם כראמא ד,־.9
הטיפול בעינים אינו הסיבה העיקרית
לשהותו של פומיבול בעיר־הנופש, הרחוק־מארצו
10.000ק״מ. לפי כל הסימנים מע דיף
המלך הצעיר ל מו שבו את שוייץ, בר.
גדל וחונך, על מדינתו. האסיאתית. ואם
דתענינותו בעסקי מלכות ומדינה מפוק פקת,
הרי אין ספק שהוא מתענין מאי
במקצועות אחרים. כי המלך ראמא ה־9
ידוע לקהל חיבבי המוסיקה בארצות־הברית
כקומפוזיטור מוצלח של מנגינות־ג׳אז (בי״
ניהן הג׳אז ״יום כחול״) אשר רבות מהן
הוקלטו והופצו ברבבות תק ליטים,
מלבד זאת מתעסק ה מלך
גם בד,סרטה, תצלום ו־תורת־הכוכבים.
כשנרצח
אחיו באחת ההפי כות
הכרוניות של ההיסטוריה
הסיאמית נאלץ גם פומיביל
להתראות עם מיליוני נתיניו.
הוא פשט את חליפתו האירו פית
המגוהצת, התעטף בבגדי
משי ובכובע־שמשיה בעל 7קו מות.
אחריו הוכתרה אשתו,
סיריקיט קיטיאקארא, בתו של
שגריר תאי בפאריס. אולם אך
נסתיימו כל הטכסים (שארכו
3חדשים) לקח את אשתו ואת
ל שוייץ. וחזר טיטו
חתולו
את עניני הממלכה השאיר בידי
דודו, העוצר ראנגזיט, הנשוא
לאשר, גרמניה בשם אליזבט
שארנברגר.

ראמא ח-ע והמרבה סיריקיט
מנגינות ג׳אז במקום מלכות
בכים צלופן, וכל דבר שתקנה, בחנות או
באטליז נעטף בזהירות בניר נקי או מושט
בכים ניר. י ש גם סוג חדש של ניר
מדונג, הנמכר בקופסה שצד אחד שלה
משונן כמסור ואפשר לקרוע מתוכה כמות
קצובה. מניר מדונג זה אפשר לעשות (כי
הוא דביק) כל כלי בכל צורה או גודל,
ולעטוף בו ב שר, ירקות, דגים או פרות.
מגיר עושים ספלים, ומשליכים אותם
אחרי השימוש. יש ספלי ניר מיוחדים
לטיולים, ואליהם נלוות צלחות ניר, העומ

לזכותו
של ראמא ה־— 9
״מגן הדת, אדון העולם, רא שון
לזו הר ולעוצמה״ — יש
לאמר שהוא מנצל את שהותו
ב שוייץ ללימוד תורת המשפ טים.
בזאת הוא נבדל לטובה
משכנו באסיה — הקיסר־הבובה
באו־דיי בהודו־סין — שניצל
את שנות שהותו באירופה בעי קר
למשחקי רולט, קלפים ו גולף׳
התמחות שאינה עוזרת
לו כיום ללחום בקומוניסטים
המשתלטים בהדרגה על מדינתו.
דמותם של שליטי אסיה — משני עברי
מסך הברזל — מסבירה במידה רבד, את
מהלך המאורעות. בצד הקומוניסטי רבים
אנשי־מעשה, לוחמים -עקשנים הנערצים על
ידי ההמונים: מאו־טסה טונג בסין, הו־צ׳י־מינג
בהודו־סין, קים־איל־סונג בקוריאה׳
לואי טארוק בפיליפינים. השליטים בחסד
המערב הם או ריאקציונרים ללא תמיכה
המונית כצ׳אנג־קיי־שק בפורמוזה, סינגמאן
ריי בקוריאה ו קוירינו בפיליפינים, או צעי רים
חסרי אחריות כבאו־דיי שחקן הקלפים
ופו מיבול מחבר הג׳אזים.

ספרי 0
עוד אחד של א ר קד
״הייתי בירושלים ב־ 30 בנובמבר . 1947
כל יהודי ירושלים חגגו ורקדו .׳והייתי
אולי היהודי היחיד שלא רקד״.
דברים אלה לא כתב איש לח״י וגם לא
אחד מאתנו. הכותב לא הצטער על ביתור
מולדת, שהרי הוא מעיד על עצמו כי
הוא ״אחד מאלה שהיו מוכנים עוד ב־1937
לקבל בהתלהבות מדינה יהודית בחלק מה ארץ״
.הוא לא רקד ״מפני שידעתי מה
צפוי לנו לפני בוא המדינה, ומה צפוי למ דינה
כשתוקם״.
הולכת
(ההסתייגות מאותם מחולות
ומקפת. בקרוב לא יישאר אלא שלונסקי,
שלא יוכל להכחיש׳ כי רבים מדי ראוהו
אז בקלקלתו).
לקוחות מהספר
הציטאטות שלמעלה
דויד בן־
ישראל ״ מאת
״בהלחם
גו ריון (הוצאת מפא״י 1.200 ,ל״י) .הספר
הוא אוסף של נאומים (למעלה מחמישים)
בעניני הגנה ובטחון שנשא מר בן־גו ריון
מיוני 1947 ועד מארם . 1950
בחרנו בציטאטות אלד, כי בהן דוגמה -
למה שחסר בספר — ,השקפה כלשהי לב אות.

הנאום הראשון, שהוא ״לקראת הב אות״
,ועד המכתב האחרון ,״על הבנים
שנפלו״ ,שוא חיפשנו גם רמז קל לדרכנו
בעתיד. ואם כי יצא הספר בהוצאת מפא״י,
הרי הוא דבריו של ראש המדינה. האין נאו מיו
מכילים דבר מלבד עסקי השעה? האין
הם יכולים ללמדנו דבר מלבד זכרונו ת?
אכן, יש אנשים שהם טרודים מדי בעס קי
השעה, ואין דעתם פנויה לתוכניות
מרחיקות לכת. ובמשך התקופה בה נישאו
הנאומים היה מר בן־ גו ריון עסוק מאד.

אומרם. או, בל שון פראקטית: היורשה
פעם לאדם סתם להביע את דעותיו, כשם
שמובעות דעות השלטון, באמצעות הרא־דיו?
אני מזכיר דוגמה זאת רק מפני
שנוסיתי בה. מה טעם בהטלת פראזות
כשאין מאחוריהן שכנוע מעשי?
עד עתר, על האין. הקורא מעונין יותר,
בלי ספק, ביש. חמישים וכמה הנאומים
שבספר, אם כי אינם יכולים לגלות נסתרות
(שהרי גם כשנישאו נישאו לרבים;

כן־כוריון, ראש מפא״י
...אינו פנוי לתכניות
אוצרים בתוכם היסטוריה מענינת. במשך
כל התקופה היה מר בן־גו ריון האחראי
לצבא (ו קוד מיו) •מטעם ״המוסדות הלאו מיים״
ויורשיהם. וגם אם נאמרו הדברים
אז בפומבי ספק אם היתד. לרובנו האפ שרות
לשים אליהם לב. עתה שכחנו כי
היתר, חרדה רבה בימי התוהו ובור,ו של
בין־ר,משטרים. שוב אין אנו זוכרים את
ההתכוננות של הימים שאחרי גן־האואי.
אפילו כביש הגבורה האומלל שנסלל פע מיים
ועודנו נסלל והולך, מתקבל כיום
כדבר מובן מעצמו, ואין זוכרים את דרך
בורמה ואת האבק הנורא ואת ״פה צריך
לרדת״.
מי שרוצה ללמוד את תולדות המדינה
לא יוכל שלא לקרא את הספר. ואותם
הפגמים שמנינו לעיל עושים את הספר
נוח לעיכול. כדאי גם להעמיד את הקורא
על מוזרו ת מסוימת בסגנונו של בן־גו ריון,
— כמעט שאין הוא משתמש במלה,״את״.

ר שלנו ת מצער ת
בן־גוריון, ראש־הממשלה
אדם טרוד מדי
ואף על פי כן אי אפשר לדרוש מהכריות
״התנדבות״ ,״נאמנות מסורה״ וכדומה, אם
אין הבריות יודעים למה. עתה׳ בימים
קצובים אלה, כ שרובנו מתאכזבים, אם מעט
ואם הרבה, מן המדינה בד, אנו חיים,
צריך להוכיח לנו כי יכולה היא להיות
טובר, יותר, כי יכולים אנו לעשותה טובה
יותר, לפני שיידר שו מאתנו ״התנדבות״,
״מסירות״ או ״קרבנות״.
מר בן־גו ריון מרבד, לנאום. יש גם הרו שם
שהוא אוהב לנאום. נאומיו בדרך כלל
משכנעים, כי על כן אין הם מצריכים
הרושם כי דברים
מחשבה. תמיד יש
אלה כבר שמענו .״כן, כן. זה נכון״— ,
כך יאמרו המאזינים על כל דבר באנאלי.
ליתר בטחון, יכול הנואם גם לחזור על
דבריו, באותו נאום עצמו, ואז לא יהיה
איש בין השומעים שלא יחוש כי דברים
אלה כבר שמע מקודם, ואין בהם כל הפ תעה
מרגיזה.
חוסר עקיבות (אלא אם כן יסוב האדם
כשבשבת ברוח) איננו פגם. רק אויל
מסוגל להיות עקיב בהחלט. אדם נבון
לומד ומתקן את טעויותיו. אבל הטמעה
של דעות עלולה להרגיזו. מפלגה חסרת
תכנית ברורה מן ההכרח שתלוה מאחרים.
כמו, למשל, אחרי שלא נחו הרוחות עקב
טשטושו של הפלמ״ח שמענו את ההכ רזה
כי ״כל הצבא יהיה פלמ״ח״( .לא מפי
בן־גוריון) .כך לא נעים לשמוע מפי אדם
שלא תמיד נהג בסובלנות רבה כלפי
דעות אחרים כי ״השעבוד המסוכן ביותר
הוא השעבוד הרוחני״ .הדברים נכונים,
כשם שנכון הדבר כי ״מחשבתו של אדם
אינה כפופה לשום שלטון״ .אבל הייתי
רוצה לדעת אם דברים כאלה מחייבים את

הספר צ׳ יבי מאת בלא סנש (הוצאת
הקיבוץ המאוחד) מיועד לנערים, והוא גם
מתאים להם (לבד אולי מהשאלה היהודית
המזדקרת בו ללא צורך) לולא ל שונו.
את הספר תרגם סופר שאין לחשוד בו
כלל כי אינו יודע עברית. גם לולא הותק
שלו בשירה העברית, עבודתו של אביגדור
המאירי כמסגנן דברי הכנסת י ש בה כדי
להעיד על ידיעותיו. הוצאת הקיבוץ המ אוחד
גם היא איננה מוסד העלול לזלזל
״השמש המחייכת
ובכל זאת :
בלשון.
דהה״ ,״היה האדון המורה לא רשם״,
״בכלל לא בטוח שבאמת סגאי זכה״ ,״כו לם
התישבו במקומותיהם״.
האפשר כי דבר זה נעשה בכוונה, כדי
״לקרב״ את הספר לקורא הצעיר? אם כן,
הרי זאת דרך חינוך משונה.

התפארות -במה ד
חוברת ד־ה של ספרית המרד (הוצאת
שלח 250 ,פרוטה) דנה בשני מאורעות:
( ) 1שוד הנשק ממחנה הרא״ף בראש העין
בניבמבר , 1945ו( )2הנחת הפצצה בשוק
שביפו (שגרמה למותם של עשרות אנשים
שפשעם היחיד היה היותם ״ערבים״) .סג נון
החוברת הוא ילדותי כסגנון החוברות
הקודמות באותה ספריה, והעורכים לא
שיפ ת ה בלשונה על קודמותיה. עצם המאו רעות
מסופרים בצורה מושכת אבל מטש טשת
את מהותם. גם עתה, אחרי כל הוי כוחים
על הבלגה והגבה, שכמעט הביאו
מזוין בין ארגוני ההגנה (אז לסכסוך עוד לא היה אצ״ל) ,קשה לקרא על מאי־רע
יפו כשהוא מסופר בשביעות רצון
עצמית. גם מי שמסתכל במעשה מנקודת
מבט רביזיוניסטית׳ ומסכים אתם כי היה
צורך בהגבה, גם הוא יתמה על הנאה
זאת ממעשי זועה.
מי ד ד

״העולם הזה״ ,מס׳ 670

קולנוע
״חף מפ שע

א ני ״

ג׳והן פורר התמחה ביצור סרטים על
נושאים מן ההיסטוריה האמריקאית׳ והצ ליח
להנציח את המאורעות שגרמו להת הוותן
של ארצות הברית.
סרט זה מבוסס על ספור מעשה אמיתי
שקרה בסוף המאה התשע־עשרה. ד״ר מוד,
אדם י שר ומכובד, נאשם ביחד עם כמה
אנשים אחרים חפים מפשע, בקשר לרצח
הנשיא לינקולן, ונשפט למאסר באי הכרי שים•
אשתו עושה ׳מאמצים, חוקיים ובלתי
חוקיים, לשחררו מאי־בלהות זה. חרף העול
שנעשה לו וחרף כל הסבל העובר עליו,
נשאר ד״ר מוד נאמן לעקרונותיו כאדם
ולתפקידו כרופא.
ביד אמונה לקח פורד את הספור הזה,
ובעזרת תסריט מצוין של ננלי ג׳והנסון,
יצר סרט אנושי־רומנטי ונוגע אל הלב,
בעזרת ניצול מכסימלי של ׳תפאורה,
תלבושת, טפוסים ומנהגים הוא נותן תמונה
אמיתית של התקופה. אך בעיקר מצטין
הסרט בגלל סגנונו המיוחד של פורד׳
תצלומים עשירים במשחק אורות וצללים
וחליפת תמונות קרובות ורחוקות.
זו מ ר בקסטו בתפקיד ד״ר מוד מצליח
להביע רגשות עמוקים ביותר של אדם
בעל תשוקת חיים, ושהחיים נמנעו מאתו
שלא בצדק. גלוריה סטוארט, במשחקה ה תיאטרלי,
מגלמת טפוס של רעיה עדינה
נאמנה מאד לבעלה ולתקופה. גם שאר
השחקנים מצליחים בתפקידיהם השונים,
וביחוד מתבלט ארנסט וויטמן בתפקיד ה שבלוני
של המשרת הכושי הנאמן.

״פימפו־נל סמית,׳

נצחונות של הג׳נטלמן הפיקח על הנאצים,
אולם הרפתקאותיו של הפרופיסור ה־
״דיקאדנטי״ בארצו של היטלר מהוות גם
כיום חומר שעשוע מצוין ו מעוררו ת צער
על מותו ללא עת של שחקן־בד גדול.

״כלה למכירה״
כבר היו כמה וכמה סרטים על נושא
זר״והוליבוד עדיין דשה בו. קלודט קולברט,
חיילת משוחררת שבעת נדודים מחפשת
לה חתן שיוכל לספק את דרישותיה ה פיננסיות
וחלומותיה הביתיים. ג׳ורג׳ ברנט,
הבוס שלה, משדך לה בכוונה רעה, ארכי אולוג
הרפתקן נודד, רו בו ט ינג. השנים
מתאהבים ״באמת״ ,והמצב מסתבך כשהבוס
נוכח שגם הוא מאוהב בפקידתו.
הספור מלווה בסיטואציות שגם הן אינן
מצטיינות בעמקות, כמו ביקור בבית קפה
מזרחי בלב ניו־יורק, מלחמת מהלומות
בשוק של דגים וחגיגת ארושים של שני
גברים עם גברת אחת.
שחקנים טובים מבזבזים את כ שרונו היחיד
זה. מסוג בסרט לשוא תיהם
שמצליח
הוא מכס בר בתפקיד מתאבק
מקצועי שהופך ל שו מר ראשה של קלודט.
במשחקו המגושם והלבבי הוא מאפיל על
שחקנים ותיקים ממנו, וחבל רק שלא נתן
לו שדה פעולה רחב יותר.

בקצרה
(הונג-
״האדמה, נשמת האדם״
גריה) .סרט רב־רשם על מרד האיכרים בפי־אודליזם
ההונגארי. גבוה משכמו ומעלה
מן החומר הרגיל המגיע מאחרי מסך הברזל.
מאלאיה (אה״ב) .ג׳יימס סט־וארט בתפ קיד
עתונאי אמריקאי המנסה להבריח גומי
ממלאיה הכבושה בידי היפנים אל מחנה

אדם סרטש וג׳נדרם (האדמה נ״ מ ת האדם)
האיכר מורד בפיאודלים
בנות הברית. לידו עוזר ספנסר טרייסי,
אסיר משוחרר המקור. לקבל חנינה תמורת
השתתפותו בפעולה זו. סרט רב הרפת קאות
שלא חסרים בו טפוסים חשוכים
ומענינים.

בכסף רב והמכוון לקהל הרחב ביו תר
ולמכנה השכלי המשותף שלו, כלומר לרמ תו
של ילד בן שתים עשרה ז אחרים,
גדולים •ומנוסים מאתנו, ניסו ונפלו. האם
נצליח אנו י

המפרי
(אה״ב) הדחף מומחה. מהסס אם לנצל את

או האם נמשיך להוציא סרטי תעמולה
נאיביים? ראינו כיצד סרטים אלה נוחלים
כ שלון אמנותי וקופתי חרוץ אפילו בארץ
(״ארבעים ושמונה שעות ביממה״)! הם
מתאימים אולי למסיבות ציוניות באמריקה,
כתוספת לנאומו של שליח המגבית המאו חדת׳
אבל לא ליו תר מכך.

כנפי

בוגרט, טיס

לאחר פטירתו הופך משחקו של שחקן
הבמה, במקרה הטוב ביותר, אגדה. בדימ־יוננו,
בעזרת תיאוריהם של עדי ראיה, יכו לים
אנו לראות את דוד גריק, טלמה
ומוייסי. זוהי הטרגדיה הגדולה של התיאט רון,
ההצגה אובדת עם היותה מוצגת.
המשחק הנפלא ביותר חולף עם הרגע.

או ננסה להפיק סרטים טובים? סרטים
מבוגרים, ריאליסטיים, אמיצים. סרטים שו נים
בתכלית מן התוצרת ההוליבודית׳ מפני
שהם יהיו מכוונים לקהל אחר לגמרי,
קהל שמספרו בארץ ובעולם גדל והולך
מיום ליום: חסיד הקולנוע המבוגר הפונה
עורף לילדותיות ההוליבודית על הליטוש
החיצוני שלה והרוצה בסרט בעל תוכן,
רעיון ועמקות, גם אם רמתו הטכנית אינה
גבוהה ביותר. סרטים כאלה ממדינות כמו
יוגוסלביה, שוייץ, הונגריה, דניה ובלגיה
זכו להצלחה ניכרת מחוץ לגבולות ארצות
מוצאם: והם דברו בל שון מולדתם, לא
אנגלית, ולא בוי מו בידי מומחים מאמריקה.
תוכן טוב י מושג רחב, אלא שאינו
כולל ציונות ואף לא שוביניזם ובוודאי
שלא התפארות־עצמית קטנונית.

לא כן בקולנוע — הסרט השיג מה
שהתיאטרון לא הצליח לתת לנו, את
ההצגה בת הנצח. שחקן קולנוע — בין
אם טוב הוא או רע — יכול להיות סמוך
ובטוח שאמנותו תישמר יו תר מזו של
הגאון שבשחקני הבמה.
לזליי האוארד שייך, כמובן, לטובים
שבשחקני הקולנוע. עובדה זו, שנקבעה
מכבר על ידי כל מי שראה את סרטיו,
מקבלת את חזוקה עם הצגה חוזרת של
שנים מהטובים שבהם:
״פיגמאליון״ הוצג יום אחד בלבד ב־
״תמר״ ,תל אביב, אך העתק חדש של להצגה זוכה
סמית״
״פימפרנל
בקנה מידה רגיל ויגיע, איפוא, לקהל
מרובה יותר, ובכל חלקי הארץ. שני הסר טים
מוכיחים עד כמה היה הוארד איש
מבט, מנומס, נעים
קולנוע. עדין, חד
מבטא, איש ההשכלה — הוא מסמל את
הג׳נטלמן האירופי האמתי, את איש תרבות־המערב
שמאחרוני צאצאיה מוכחדים.
היתד, החוויה גדולה יותר, כמובן, לכש־לראשונה,

מית״
הוצג ״פי מפרנל
בעבי המלחמה הגדולה! לבבות עלצו למראה

משחק

לזליי האוארד (פימפרנל סמית)
הג׳נטלמן מרמה את הנאצים
כשרונותיו לקידום תעשיה מסחרית של
אוירוני־דחף או להקריב אותם למען בטחון
צי האויר האמריקאי. המתחרים על נשמתו
של הטיס המתלבט הנם ריימונד ־ מייסי,
תעשין אוירונים רודף כסף, ו אלי אנורפר קר
החמודה. הנערה וחיל האויר באים על
ספוקם, אך לא הקהל.
י הזעם (אה״ב) .עוד סרט על אוירונים.
הטייס הפעם הוא ריצ׳רד ווידמרק, שחקן
מוכשר שהפך להיות כוכב הוליבודי בגלל
צחוקו הנוקב. תפקידיו בסרט זה הם
להבריח סמים משכרים ב אוירונו בשביל
שני סוחרים רמאים, ולחלק את אהבתו דרגל חמודות. לינדה
שתי נשים בין וורוניקה לייק נאמנות לקו הבנלי של הסרט׳
שמלבד כמה תצלומים מענינים של סערת-
האריקיין, אין בו ולא כלום׳ __

סרט שדאל -אין
(סוף מעמוד )9
אולם האמן ניכר בעבודתו. אם רוצים
אנו בסרט ישראלי, עלינו לאפשר קודם
כל לאמן הישראלי לעסוק במקצועו ! הפלישה
מן החוץ חייבת להיבלם.

תוכן עדיף על טכניקה בעית יקר.
חשיבות רא
קלודט
קולכרט, מקם כר, רוכרט יונג (כלה למכירה)
הגברת מחפשת לה בעל

,העולם הזה״ ,סס׳ 670

הוא גם עסק הסרט השיווק היא, איפוא, בעלת
שונית.
מה חייב להיות סרט ישראלי כדי שיח זיר
את הכסף המושקע בו י האם ינסה
לחקות את הסרט ד, הוליבוד הבינוני, העולה

המשחק בסרטים הישראליים שראינו
עד כה היה פשוט איום. על הבמה שחקנינו
בהרבה יו תר טובים. אין הם אשמים אם
אינם יודעים משחק־קולנועי מהו! אשם
הבמאי־הטכנאי שאינו יודע משחק בכלל
מהו.
כיוון שהמשחק, ולא הטכניקה, חייב
להיות הכוח־המושך של הסרט שלנו, הרי
שרק במאים־אמנים, המסוגלים לעבוד עם
שחקנים, יוכלו להפיק סרטים ישראליים
טובים. המשחק המשובח הוא תנאי הכרחי
לסרט שלנו.
שחקן הקולנוע המקומי לא יוכל למצוא
עבודה מלאה בסרט. הוא יחלק את זמנו
בין הסרט לבין הבמה, למשל. יהיה מקום
גם ללא־מקצועיים, אך מוטב שלא ננסה
לטפח פה פולחן כוכבים. אין לנו צורך
בהם.

העולם אינו מצפה -אכל -- העולם הישראלי.

אינו

מצפה

בקוצר רוח

לסרט

היהודי בניו־יורק או קאליפורניה ישלשל
את הדולאר שלו לקופת המגבית גם מבלי
שיראה את תל־אביב בצבעים ״טבעיים״.
י ש לנו
הסרט.

בארץ

דאגות

חמורות מבעיות

גם אם יהיה לנו סרט עברי, לא נוכל
לקוות ל שי תוף פעולה של ממש מצד בתי
הקולנוע שלנו, על ידי הורדת דמי השכי רות
וכן הלאה.
משרד האוצר לא יוותר על פרוטה אחת
של מס השעשועים הגבוה כשיוצג סרט
מקומי.
והצנזורה לא תנהג לפנים משורת הדין
ביחס לתסריט מקורי.
ובכל זאת...
לא רחוק היום ...אולי מחר..
הסרט הישראלי יוולד.

חידון \׳
) 1הרי לפניך פרטים על ״ שערוריו ת
היסטוריות״ שאירעו בקשר עם הצגות
הבכורה של ארבע אופרות המוכרות
כיום למדי ברפורטו אר העולמי. זהה
את היצירות ואת מחבריהן.

רב ת

הנס

שני

א) הדבר אירע בפריז. בימים ההם היו
נוהגים לשלב קטעי באלט בתוך
׳הצגות אופרה, ביחוד אחרי המע רכה
השניה, כדי לתת שהית
לרוצים לאחר. על אף הלחץ
מצדם של מנהלי התיאטרון, הת נגד
קומפוזיטור (גרמני) לצרף
למערכה השניה קטע באלט, וכ תוצאה
מזר ,״בא על ענשו״ .הצגת
הבכורה עברה אמנם בשקט, מא חר
שהקהל עוד לא ידע אשר
״צפוי לו״ ,אולם בהצגה השניה שהגיעה פעולת־מחאה אורגנה לתגרות ידים, התערבות המשטרה
ומעצרים. מאז לא הועלתה עוד
האופרה הזו בפריז במשך שנים
רבות.

נגד

קשקשים

ונ שירת

שערות

ללמ וד ל רק וד?

רק אצל

הנס -גו ס !

תל־אביב, רח׳ בן־יהודה 64

תקליטים

ל־־ ,פטפון
אבר ה^סון

רתל־אביב
רחוב בו־יהודה 9

דם ויהודית שהם
משה שהם ורעיתו
יעקב גורפינקל ורעיתו

מודיעים בשמחה צל

הולדת הבן־הבכור והנכד
בירושלים,

יום

אלול תש״י

״העולם הזה״

למר

מ. שהם

לדג

להולדת

וגו

ומשפחתו

שהם

ורעיתו

הנכד־הבן הבכור

ברכת

נוזל ־ טוב

פועלי דפוסי
משה שהם !
ייווווון1וייייזו1״ו1ו*יי*ו1ו)1,וניייי 11ו״!ם יייי!11״ו11 יייוו 11״1ם יייז1ון 111111״י111ו1ו1זיי*נזז1״1ו1ייינוון וזז 11י״נו1ז!1,ו1י•

לנו

תל־אגיב אופיר מגדלור
אוריו* —

— מתיחות
— אגרת השחרור

אסתר

הסרט ההונגרי ״האדמה נשמת
האדם
— פימפרנל סמית
חיפה אורה
ארמון —

מכתב ל של ש

(ראה עמוד ) 16
דוש, צייר המערכת של ״העולם חזר,״ ,צייר חמש קאריקאטורות אקטואליות
המתארות את מצבה של מדינת ישראל. כשהביא אותן למערכת התוכח עם העורך
על הכותרות לקאריקטורות והשנים — כרגיל — לא יכלו להסכים ביניהם. הוחלט,
איפא, להשאיר את ההכרעה בידי הקוראים.
אנו מזמינים את הקוראים להמציא לנו עד יום ד הבא 30.8.50 הצעותיהם
לכל חמש הכותרות. בעלי חמש התשובות הטובות ביו תר יז כו למנויי חינם ל״העולם
הזה״ לשנה אחת. על המעטפות יש לציין: מערכת ״העולם הזה״ ,ת.ד ,136 .תל־אביב
— ״התחרות הכותרות״.

ת ש בץ מס׳ 32

ד) החברה האמריקאית לא יכלה לעכל
את היצירה (שהוצגה ב״מטרופו־ליטן״
ב־ ) 1907 ופתחה בהתקפה
חריפה מאד על היצירה בגלל
היצירה
״הארוטיקה המופרזת״.
לא זכתה להצגה שניה ובמשך
שבועות אחדים לא נרגעה רוחם
של השמרנים, שהמשיכו לכתוב
נגד ״הדימורליזציה״ .רק ב־1934
הועלתה מחדש היצירה על הבמה
באמריקה והפעם לא ראו בה עוד
פגיעה במוסר.

מאוזן :
) 1נוצר בתחנת־הכוח; ) 5בדל האוזן; ) 9נשיא מעצמה מע רבית;
) 13 מעון החיה; ) 15 מנת אוכל; ) 16 מצב המים בחום גבוה;
) 17 נשיאה האחרון של צ׳כוסלובקיד, לפני ההפיכה הקומוניסטית ;
) 18 ספינה קטנה! )20 חצי אי בשכנותנו; ) 21 תו; ) 22 מין אריג
עדין; ) 23 יהיר; ) 25 חי לא במולדתו; ) 26 קנה הבליעה; )28 רכבו הגוף בלעם; ) 30 מחוקק ופילוסוף י הודי; ) 33 הגאי; ) 34 מלת של לשאלה; )35 נצח; ) 36 מורי ואדוני; ) 38 שמונה עשרה; ) 40 כלי
אורגים; ) 41ל שון הפעמון; ) 43 צנחנית יהודיה; )44 ממקורות הירדן!
) 46 גו ף; ) 48 רמה גבוהה; ) 49 מצבת ז כרון לאחד מבני דוד; ) 53 מנו מס;
) 54 עץ־אלילה.

השתייך ל״קבוצת החמשה״,
הקומפוזיטורים

הרוסיים

) 3מי השתייך ל״ששיה״ הצרפתית,

מזל־טוב
הבן־הנכד

התחרות הכותרות לקאד-קאטורות

הידועה בשם זה בתולדות המוסיקה?

דב ומשה שהם

נשים

<16ב86
<1101:ז6ז\ 1

הכתובת: ת״א, לילינבלום ,12 טל׳ ,4414
מידד שיף/העורך :
ת.ד/ 36 .האחראי:
אורי אבנרי /המו״לים: אברהם גו ר דון
ושלום כהן /דפוס מ. שהם, טלפון .2239

והנה התוצאות שקבל. שנים ענו ב ע רן כן:
״חבר, יש לן ראש קל׳ כנראה, אנחנו עומדים
בפני קיצוב הבנזין״ .שנים אחרים אמרו שאינם
מבינים למה הוא מתכוון. אחד אמר :״חבוב,
תשאיר את השריקה לקלרה אימס״ .אחד העיר:
״זה לא בשבילי, תן חתיכת ״ארצנו הקטנטונת״
— זה אני אוהב״ ואילו אחד שיש לו, כנראה,
יחס למוסיקה רצינית, אמר מ תון היסוס :״זה
יופי — אני משתגע אחר צ׳יקובסקי !״.

ג) מורים מטרלינק, המשורר, קשור
בשערוריה זו והוא אשר הכריז
מעל דפי העתון ״פיגארו״ ,ז מן
קצר לפני הצגת הבכורה, כי אינו
אחראי ליצירה. למעשה היה לו,
למטרלינק׳ גם ענין פרטי בפר שה,
מכיון שהוא ביקש שהזמרת
תופיע בתפקיד
ג׳ורג׳ט לבלנק
הראשי, שנמסר לזמרת אחרת.
זמן ממושך אח״כ לקקה החברה
הגבוהה של פריז את אצבעותיה
מהסקנדל הזה.

ברכת להולדת

יודעים לשרוק קטעים מ תון סימפוניות ור ביעיות״
;אכן, שוב הנהגים הגאונים שלנו !).
כדי לבדוק מחדש את יחסנו לנהגים (שמא
צודקים החפצים, הבבינים והקוסביצקיס) ע רן
עורכנו המוסיקלי את הנסיון הבא :.בכל פעם
שנסע במונית (בס״ה כעשר פעמים) החל שורק
קטע מ תון הסימפוניה ״אירואיקה״ לבטהובן
ומיד אח״ב פנה לנהג בשאלה :״נו, מה דע תן
על המוסיקה הזאת?״.

ב) הצגת הבכורה של האופרה ( רו של בסימן עברה

1861 , שאורגנו איומים,
״פאנצ׳רים״,
בחלקם ע״י מעריצי קומפוזיטור
גבור העלילה המלוה
מתחרה.
את עצמו בגיטרה החליק על הב מה
ונפצע בפניו. הוא המשיך
בתפקידו כשדם נוזל מפניו, ולפ תע
פקע מיתר בגיטרה. לבסוף
הופיע על הבמה חתול, ומבוהל
החל להתרוצץ הנה והנה, לסי פוקו
הרב של הקהל, שציפצף,
צרח וצעק. עם רדת המסך היה
הקומפוזיטור האדם היחיד באולם
אשר — מחא כף.

היא״״ חבורת
למשפחות

מוסיקה

החבורה

שדגלה

מאונך :

באפקים חדשים במו
מקום

2כבש; ) 3אנרגיל; ) 4מזכיר האום; )5אות; )6
מעגן לאניות; ) 7עתון בלא עת; )8חפץ לשימו ש באמבט (ערכו 7
נקודות 10 רקת; ) 11 גו ש אדמה; ) 12 מקום שומם וצחיח; ) 14 ראש
ממשלה צעירה; ) 16 ארץ דרום אמריקאית; ) 18 שור פ ת; ) 19 הגנה
אוירית; ) 22 חפץ מתכת המשמש למקח וממכר; ) 24 מה שנוגע לעם
ו אופיו; ) 27 כינוי; ) 29 מסמר! ) 31 ידיעות; 2ד # .כו ב ע לבאנטיני ;
כתב מינוי; ) 37 אליל בבלי; ) 39 קבוץ למקום אחד; ) 42.דרום;

תכשיט; )47 רגב; )49 אבר מן הגוף; ) 30״אש המשפחה; ) 51 מלת

שלילה; ) 52 אדון.

סיקה (ובתוכה אשה אחת) ?
) 4סדרה של שש יצירות, המפור סמות
כיום מאד, חוברה בשנת 1721
לפי הזמנת אישיות דגולה בגרמניה.
אולם האציל הזה, על אף היותו אוהב
מוסיקה ידוע, לא התלהב כלל מהיצירות
הללו, סגרן במגרת שולחנו ושכח על
קיומן. רק אחר מותו נתגלו היצירות
וזכו לתהילה עולמית. מה כינוין של
יצירות אלה ומי חיברן?

מאוזן :

״אני מ ש תג ע אחר
צ׳־קובסק״

.במדור זה, הארכנו את הדיבור על
ה״מנהג״ שהנהיגו האורחים המבקרים
בארצנו להשמיע דברים על רמתנו התרבותית,
תזמורתנו ויחסנו למוסיקה בכלל.
במיוחד צוין ברשימה כי לכל אלה דעה
הנהגים במדינת
גבוהה מאד על
ישראל, המכירים את הספרות המוסיקלית
הרצינית כמעט באותה מדה כשם שהם
יודעים את מהות ה״קרבוראטור״.
.בשבוע שעבר קראנו ב״ניו־יורק טיי-
מס״ ראיון עם ישה חפץ, ש חז ר׳ מ סיו רו
בישראל. כדרכו העיר המר הגדול גם
הפעם מ תון הברקה חדה; כשהשיחה
נסבה על היצירה הישראלית המקורית :
״כרוב הקומפוזיטוריים בני דורנו, כן
המחברים בישראל — טושים מאמצים
רבים כדי שיצירתם לא תישמע כמוסיקה״.
ומיד אחר זה הוסיף הכנר :״אך לעומת
זאת — הנהגים בישראל — הללו

פתרון תשבץ מסי 34

) 1דמשק; )4חג! )6טיבט; ) 10 גון; ) 11 קצוב; ) 13 שרב;
שר; ) 15 מעברות; ) 17 נע; ) 18 אמיר; ) 20 לכי ש; ) 23 תמונה;
ל ש; ) 27 יד; ) 29ר ץ; ) 30 סתוית; ) 32צ פורי; ) 35 כן; ) 36 מר;
רע; ) 38 יחיעם; ) 41 הדור! ) 43 גנאי; )45 קר; )46 עתודות;
צב; )51ר מץ; ) 53 מסמר; ) 54 צו ר; ) 55 חסיל; ) 56 לע; ) 57 מורג.

מאונך:
) 1דג ש; ) 2מורא; ) 3שן; )4חצב; )5גו ר; ) 7י ש; ) 8ברנ ש;
)9טבע; ) 11 קערורי; ) 12 בול; ) 15 מים; ) 16 תכלת; ) 19 מת;
) 21י שו; ) 22 מיצר; ) 24 נץ; )26י תרו; ) 28 דף; ) 30 סניגור; ) 31 ים;
) 44י צור;
) 33 ורד; ) 34 ענת; )40 מא(ר ) 41 ;),הרמס; ) 42 רתם;
) 45 קרח; ) 41 וסל; )4 8 .דמע; ) 50 ברג; ) 52 צי; ) 54 צו.

פרסי השבוע לפותרי ת שבץ מס׳ 30

רפאל גאליבוביץ, רחוב אבינועם ילין ,4ירושלים — ״העופר״ למ. ק .ראולניגס

שרעה אלישר, רחוב הגלבוע , 18 תל־אביב — ״שני רעים יצאו לדרך״
צ׳רנוביץ ומ. לובה (הוצאת טברסקי).

יוחנן שטנגר, רחוב עקיבא ,32 חיפה — ״הרחק ממוסקבה״ לאז׳ייב, חלק
(הוצאת ״עם עובד״).
לטובתם, את שמותיר,כ
שיציינו,
לפותרי התשבצים שוב מעירים אנו גבי הפתרון ולא להסתפק ב ציון על המעטפה בלבד.

העולם הזה״ ,מס׳ 670

כ דו ד \ ל: נפל או ת ב שוו ״ ץ

קומדיה כשלש מערכות

כשסיימה קבוצת ״מכבי״ תל־אביב 11
משחקיה המייגעים ביוגוסלביה׳ היו רבים
בדעה כי משחקיר, הנוספים ב שוייץ עלו לים
להטיל עליה מעמסה שאולי לא תע מוד
בה — וההצלחה בארצו של טיטו עלו לה
לחלוף עם הרוח.
אולם שוייץ (״שפע אגסים ותפוחים,
אבל אין גזוז״) היא מדינה שקשה מן־
הסתם להמלט מקסמיה׳ במיוחד אחר שה בילוי
היוגוסלבי (״י ש חתיכות, אבל קשה
למצוא אותן״) היה לזרא מקץ ששה שבו עות
רצופים של רדיפה אחרי כדור. החוזה
ב שוייץ היה חתום כדת וכדין, והשוייצרים
לא גילו כל נטיה לוותר על ביקור המ כבים,
שעוררו ענין רב בקרב ציבור הס פורטאים
אחר הצלחותיהם הסנסציוניות
ביוגוסלביה.

איחור בהופעות ספורטיביות אינו חי דוש
אצלנו, ועל כן לא היה שום פלא
בעובדה — שקהל ניכר נאלץ לחכות שעה
(אנשי
התחרות
עד שמארגני
תמימה,
״מכבי״) הואילו להעלות את שחקניהם על
המגרש. אבל הן זה רק פרט קטן.
הקהל, שהתעודד לפתיחת משחק כל־שהוא,
ראה פתאום תסבוכת הדשה .״הפו על״
לא הסכים, בשום פנים, לשופט שנק בע
למשחק זה מטעם ״מכבי״ ,ולאחר חי־לופי־דברים
חריפים למדי — נטשו האור חים
את המגרש. לראשי שתי הקפוצות
היו כמובן טענות משלהם .״הפועל״ טען :
לשופט הנ״ל אין מושג בשיפוט .״מכבי״
טען: ב חולון העמיד ״הפועל״ שופט מש לו:
עתר, הגיע תורנו. הועדה הפריטטית,
מנציגי שתי האגודות, שנכחה במקום, לא
עשתה נסיונות של ממש לפשר בין הירי בים.
טוב שנמצאה לפחות שפה־משותפת
בין השחקנים, שגילו יתר גמישות והגיעו
לעמק־השווה .״מכבי״ ני אות
להעמיד שופט אחר
משלו — וה״קרח״ נשבר.

הגביע הוא שלנו
משהגיעה הקבוצה ל שוייץ (ברכבת וויא
מילנו) ערכה לה העתונות קבלת־פנים רו עשת,
ועד עצם היום הזה לא נתברר לנו
מנין שאבה ״מטען״ כה גדול של אינפור מציה
לא רק על מספר השחקנים הכלו לים
בנבחרת הלאומית, אלא אף על סדרי
הליגה בישראל (טוב שלא ידעה את הא מת״
.).קטעי־העתונים שהגיעו מלוזאן בי מים
שקדמו למשחק הראשון לא בי שרו
טובות. דעתם האחידה של הפרשנים הס פורטיביים
(גם בראדיו ציריך) היתה, ש״מ־כבי״
לא יוכל לנצח׳ אולם תינתן לו הז דמנות
להפיק תועלת ממסע זה וללמוד
מקבוצות מנוסות יותר.
ההמשך ידוע לכולנו, ובעודנו תוהים
כיצד זה עלה ברגלי המכבים להכריע בהו־פעת־ר,בכורה
בלוז אן ( 12.000 צופים +
הקונסול הישראלי) את מחזיקי הגביע הש־וייצרי
ב שיעור 0:2( 1:2במחצית) ,והנה
נתבשרנו בתחילת השבוע על נצחון שני,
והפעם בלוצרן, בתוצאה המכרעת של 2:5

״האגף השמאלי האיום״

שני משחקים אלה הפכו את הקערה
על פיה, וגם הראדיו השוייצי נאלץ לשנות
את יטעמו ו פיזר שפע שבחים לקבוצה הישראלית
בכללה, ובפרט ל״אגף השמאלי הא יום״
— כדבריו — שחולל נפלאות במגרש
ושם לא פעם ללעג את המגינים והשוער
גם יחד. אכן, מתוך שבעת השערים בשני
המשחקים הראשונים, נפלו שלשה בחלקם
של המקשר השמאלי צבי סטודינסקי () 2
והקיצוני השמאלי יונה פוקס 1
נותרו למכבים עוד שני משחקים בש־וייץ,
האחד בברן, בליל ד׳ (משחק־לילי
לאור זרקורים) והשני בבאזל. תהיינה תו צאות
המשחקים אשר תהיינה, אין בכוחן
לשנות את הרושם העז שעשו בחורינו.

כדנר ע ף: מיש פו ט?
ההסכם בין ״מכבי״ ו״הפועל״ בדבר
שיתוף פעולה במכביה היה נתון השבת
בסכנה רצינית• ברגעים שקדמו לתחרות־הגומלין
בכדורעף בין שתי הנבחרות.
לאחר משחק־המבחן הראשון, לפני כש של בנצחונו בועיים
ב חולון, שנסתיים
״הפועל 0:2נפגשו הקבוצות שנית
ברמת־גן — והפעם התרחשו ״מאורעות״
מעציבים.

ספורטאי כל־כו ברור חכם
בצרפת אין תקווח.
מסע -זה נועד לא רק לשם הכשרתם
הסופית של האתלטים למשחקי המכביה,
אלא במיוחד לשם אימון יסודי בהדרכת
מאמנים צרפתיים מנוסים, שהבטיחו לה גיש
את אוצר־ידיעותיהם ומלוא עזרתם
לספורטאינו ׳׳ בעת שהותם שם. לכאורה,
זו הזדמנות שאין להחמיצה, אולם בשעת
כתיבת שורו ת אלה נתון עדיין המסע
בסימן שאלה גדול, באשר אין הממשלה
מגלה נטיה^רבה לאשרו.

וסוף טוב
על המשחק עצמו אין
להרבות בדברים, אם כי
נציין שהופתענו מנצחונר,
של נבחרת ״המכבי״ באחת
משלוש המערכות (, 10:15
.)6:15 , 15:13״הפועל״ גי לה
ללא ספק עדיפות טכ נית,
תוך תיאום וליכוד בין
שורו תיו, אולם קשה לומר
כי משחקו היה מושלם.
המכבים לעומתם טשטשו
(לעתים בהצלחה) את חס רונם
ד,תכסיסי בהתלהבותם
ובמרצם הרב, אולם אלה
לא הספיקו להשגת יתרון.
הקבוצה המשובחת יותר,
המטפחת זה שנים רבות
בהצלחה את הכדורעף, זכ תה
בנצחון צודק ומשכנע.
אולם בו בז מן חייב ״הפו על״
לזכור כי ״שלטון־ד,י מתקרב זה בענף
חיד״
לקצו.
הקבוצה הצעירה של
רמת־גן (המהווה
״מכבי״
למעשה את הנבחרת) משת פרת
והולכת משבוע לש בוע.
היא לא נכנעה הפעם
לה ועלולה
— בנקל יות
יריב מסוכן מאד בעתיד
הקרוב ביותר.
המונופולין נגמר.

סיכויים קלושים
אולם, גם אם תצא המשלחת לצרפת —
אחר שמשרד האוצר ״ירכך״ את עמדתו
— אל נצפה ממנה להישגים מזהירים,
לא רק משום מספר המשתתפים המצומצם
( 12 בלבד) ,אלא במיוחד משום שספורטאי
צרפת נמצאים בעונה זו בשיא יכולתם,
והישגיהם אינם מאפשרים לנו כל אשליות.
׳ מה הם סיכוייהם הממשיים של נציגינו הישגי לעבר
הצצה חטופה
בצרפת?
הצרפתים ב־ 1950 מעידה כי אם ישנה
אפשרות כלשהי לנצח, הרי היא בארבע
מקצועות בלבד, אם בי באורח מקרי לא
מן הנמנע כמובן שנזכה גם בענף אחר.

ה•,,קלפים״ שדנו

אריה וייס כפעולה
בטניס אין מתח

טניס: הרב־ע־ה הנצחית
אם דרושה היתה הוכחה נוספת לחד־גוניות
השוררת כבר שנים רבות בספורט-
הלבן, באו השבוע תחרויות־המבחן למ כביר
— ,והוכיחו.
התמודדות של 16 טובי טניסאינו היתד,
הפעם חסרת־מתח, שכן ידוע כי בטחון
בספורט מביא עמו תמיד מנה גדושה של
שעמום. כבר מלכתחילה היה ב רו ר מי
יהיו 4הראשונים, ואם תרצו — יכולנו
לקרוא אף בשמו של המנצח. מצב דברים
זה לא הבטיח כמובן ענין מיוחד, ואין

פלא איפוא שבשלושת ימי המשחקים ״פי-
ר,ק״ היציע באין קהל מסתכלים — אם
כי הכניסה היתה חנם.

צריך לדעת להפסיד
עד למשחקי חצי־הגמר התנהל הכל
למישרין, ללא הפתעות וללא מאורעות
הראויים ל ציון מיוחד, אולם בשלב זה
היינו עדים לאינצידנט קטן ומיותר לחלוטין.
הדבר אירע במערכה המכרעת בין יהודה
הצעיר־לבין

ה־,34
פינקלקראוט,
שבחבורה ו״ילד־השעשועים״ של הטניס
הישראלי, יעקב בונטמן, בן ד,־ .20 לאחר
שכל אחד מהם זכה במערכה אחת, הוביל
בונטמן בי תרון 4:5במערכה השלישית
ובעת שהמאבק הגיע לשיאו, לא הסכים
פינקלקראוט לאחת מהחלטות השופט, ול־אות־מחאר,
נטש את המגרש. במקרה זה לא
חשוב כלל מי היה הצודק, כי ברור שלא
זו הדרך ההולמת טניסאי ותיק, שהחזיק
שנים רבות בכתר האליפות הישראלית.
ספורטאי המכבד את עצמו צריך לדעת להב ליג
— ולהפסיד בכבוד.

...ולשלוט עד העצבים
למשחק הגמר נגד בונטמן פילם דרכו,
כמקווה׳ אריה וייס, הטניסאי השחרחר, בן
ד,־ ,22 שהכניע קודם לכן את מרדכי אפל

הכדורים הראשונים במשחק־הגמר ״סיפ רו״
על מאבק קשה, אולם היה ברור כי
ככל שיימשך הקרב, כן יפחתו סיכוייו
של בונטמן לנצח. וייס, המנוסה יותר,
גילה יתר יציבות ׳וריכוז במשחקו, ולוא
רק השכיל לשלוט בעצביו, אין ספק כי
לא היה נאלץ להתאמץ כל כך בשתי
המערכות הראשונות 7:5 ,6:8רק בשלב
המכריע ״השתלט״ על עצמו — ואמנם
זכה ללא קושי ב־.2:6

אתלטיקה; תריסר לצרפת

8 האחים יונה (שמאל) ואדי פוקס
בשוייץ אין גזוז

״הטולס הזה״ ,מס׳ 670

ה״הסתערות״ של ספורטאי ״מבבי״ על
יבשת אירופה גייסה למערכה גם את
האתלטים־הקלים, שהוזמנו לסיור בן שלשה
שבועות לעריה הראשיות של צרפת.

בריצת 100 מטר יש לתלות תקוות
רבות ביד,ודר, גבאי, שהשיג לאחרונה פע מיים
ז מן נאד, שיל 11 שניות ובחו״ליש בי־כלתו
להשתפר. סיכויים רבים י ש לנו
בשדה הקפיצות. בקפיצה לרוחק נמצא בעל
השיא הישראלי ( 6.89מ ,;,ברוך חבס, בן
ד,־ ,20 בקו עליה, ולא נתפלא אם יעלה
בידו להגיע מעבר לגבול שבעת המטרים.
בקפיצה לגובה השיגו >א פעם שני נצי גינו
— יעקב קובלנץ ואריה קליינשטוב
הצעיר־ — 1.75 מטר, והם מסוגלים ללא
ספק ליותר מזאת. בכידון יהיה עלינו
לסמוך בעיקר על אברהם גרץ, מותיקי
האתלטים שלנו ומנהלה הטכני של המש לחת.
באם שעתו תשחק לו, מסוגל הוא לה טיל
למרחק 55— 54 מטר, וזה הישג שצר־פתים
רבים אינם זוכים לו.
בשאר הענפים — כולל ריצות בינוניות
וזריקות — א ין אנו חסרי תקוה כמעט, אם
כי מענין יהיה לראות למה מסוגלים ברוך
חבס, בעל שיאי הנוער בדיסקוס וכדור־ברזל
; אברהם גרין, בעל השיא הארצי
בהדיפה ( 13.09מ והרצים שלנו למר חקי
800 עד 5000 מטר, פוייר, הקר והירש.
בצרפת תנתן רשות הדבור למספרים.
בינתיים ניתנת רשות הדיבור לממשלה.
התשנה עמדתה השלילית ברגע האחריו?

נוער מחפש את המחר
המשך מעמוד 5
אחרי העבודה מתאספים חמשת הצ לדון
בבעיתם הס
עירים ב״חוג נוער״
ובבעיות הקיבוץ בכלל, כי נשקפת להם
עוד סכנה. עם קליטת ר,עליה ההמונית,
עלולים ערכי הקיבוץ להשתנות.
הם משתדלים ל ש מור על עצמם מפני
משברים חברתיים קשים ואין להמנע מהם
בחברה כה קטנה. משברים אלה יכולים
להתבטא לרוב בעזיבת המשק. לא לעיר,
כי דבר זה הוא לרוב מוזר ולא מושג
לילדי המשקים, אלא לקיבוצים צ 5י ר ים יי תר,
שבהם יכול החבר השואף לחברה
שלמה למצוא את מבוקשו.
וכאן באמת בעיתו של כל ״הדור השני״
של הקיבוצים. חברתם מצומצמת מרא שיתה
ואין ביכולתה להוות שכבה שלמה
— שכבת המשק — אלא לפעול כג שר
בין הדור הוותיק והדור הצעיר מהם, שבג לל
תנאים כלכליים נוחים בתקופה מאוחרת
יותר בחיי הקיבוץ, רב מספרו, וי ש בכו חו
בעוד שנים אחדות למלא את שורו ת
״הדור השני״ — להחליף משמרות.

1100

0901