גליון 671 מתאריך 31 באוגוסט 1950

ל ק 1ר זיו י נ1

קצו־נות

נלמדת בקלות מפליאה על ידי מיליונים אנשים
בכל הארצות וב רובהשפות בעולם
לפי

שיטת

גרג הפשוטה

בראשית ספטמבר נפתח־ם קורסים חדשים
לקצינות עבריתואנגלית
לפי שיטה נפלאה זו

בהנהלת מרח. קמפינסקי

הירשמו מיד

מחבר הקצרנות העברית לפי שיטה זו

-והבטחתם לעצמכם מקום ככיתה:

חיפה ( :ימים א׳ ,ו׳) אצל מר קמפינסקי, רחוב פבזנר .19
תל־אביב ( :ימים ב׳ ,ג׳) מלון ״אירופה״ ,רח׳ אלנבי ,42 טל׳ 2913
ירושלים (ימים ד׳ ,ה׳) מלון ״ויטא״ ,רח׳ המלך דוד ,21 טל׳ .2515

מובטחת:

ההצלחה

עם הגדלת תבנית העתון נסתיים לפני
שבוע בשלב הראשון של התבססות ״העולם
הזה״ החדש. בשלב זה, שארך בדיוק 20
שבועות, התארגנה המערכת החדשה ונקבעו
הקוים היסודיים לתוכן העתון וצורתו. את
דעתכם על כך הבעתם במכתביכם, והננו מודים
על העידוד. הבעתם דעה גם בצורה
אחרת: ומאז העברת העתון לידינו ועד
לגליון האחרון עלתה התפוצה ב 102 דבר
זה הושג על אף הצימצום האכזרי של הניר,
וההפרעה המתמדת החלה בעבודת המערכת
עקב גיוס חבריה לעתודות (מערכת שכל
חבריה חיילים משוחררים סובלת מכך פי
שחבריהן לא היו
עשרה משאר המערכות,
מגוייסים בימי המלחמה).
ה״עולם הזה״ הוא כעת כוח ציבורי חזק.
אנחנו מכירים באחריות שנטלנו על עצמנו.
סיומו של שלב א׳ חייב את השלב השני של
שיפור העתון. נאמנה לעקרונה להתיחם אל
העתון כאל פקדון ציבורי, ולהשקיע בו
מחדש את כל ההכנסות, התרחבה השבוע
המערכת התרחבות גדולה נוספת. השלב השני,
אף כי לא יוכל לעת עתה להגדיל את
מספר. העמודים, מטרתו להרחיב את היקף
האינפורמציה הניתנת׳ לשפר את המדורים,
ולתת לקורא את אשר הוא מבקש: אינפורמציה
מקיפה, ברורה, מדויקת וקצרה על
כל שטחי החיים.
בד בבד עם שלב ב׳ שוקדת המערכת
את הכנת הסידורים לשלב ג׳ :קבלת מנה
נוספת של ניר, שיאפשר לנו לחזור ולהגדיל
את התפוצה ואת מספר העמודים. אנו מקוים
שלא יארכו ימים ונוכל להגשים גם תכנית

רבות הבעיות הכאובות בארצנו המכוסות
קליפה עבה של שקרים מוסמכים. שוררת
הדעה שההתעלמות הכללית מפגמים חברותיים
רציניים תבטל את השפעתם. אין הדבר
כך. אחת הבעיות האלה —י ואולי החשובה

מכתב ים
״יורם בן־דויד מבקש חברה״
הרפורטג׳ה שלכם על יורם בן־דויד (״העולם
הזה״ )670 נתנה לנו בפעם הראשונה תמונה
אוביקטיבית על הנעשה בקיבוץ.
•טמואל אדכרג, ירושלים
לדעתי לא ירדתם לסוף הבעיה. הקיבוץ
היה צורה חברתית מתאימה בימי המתח החלוצי
הגבוה, כיבוש השממות והחלומות הסוציאליים
של א. ד .גורדון• משמתו כל אלה אין
לקיבוץ אפשרות נפשית להתקיים — והוא מתפתח
לאט־לאט בכיוון של מושב עובדים (מתן
אפשרויות רחבות יותר למשפחה ולסרט, וכו׳).
אין ספק שבדור הבא לא יהיו בכלל קיבוצים
בארץ. סימן מובהק לכך יש לראות בעובדה
שכמעט כל העולים החדשים הקימו לעצמם
מושבי עובדים (ולא קיבוצים)׳ וכי גם הנוער
הארצישראלי אינו מצטרף לקיבוצים אלא במספרים
זעירים.
י. לויט, רחובות
שלום כהן רמז במאמרו על התגברות האינדיבידואליזם
בקיבוץ, אולם אין כל הונחה לכך
שהקיבוץ לא יהיה מסוגל להתאים את עצמי
לדרישות המוגברות של הפרט מבלי להתפרק.
הצטערתי על כך שאתם נגררים אחרי פולחן
הקיבוץ, אם כי עושים אתם את זה ביתר
כשרון מאשר העתונות המפאי״ת המעלה עובש•
מדוע אינכם אומרים את האמת: שאין בקיבוץ
שמץ של חלוציות, שחבר קיבוץ עובד
פחות, אוכל יותר ורמת־מחייתו גבוהה בהרבה
מזאת של פועל עירוני י הקיבוצים משוחררים
ממס הכנסה, ולמעשה כולנו משלמים להם הענקה
עצומה בשרותי המדינה וההסתדרות.

£55ם ד ־ ד **1

קפיצים5 ...אומק 5מ£אאו
סמל מסחרי

ש ס^דד
8£ו ס * 8 4ק

לתשומת לב המנויים
מנויינו שהזמינו כפרס־חתימה את הספר ״הצד השני
המטבע״ ,יהיו נאלצים, לצערנו, לחכות עוד שבועות מספר
שתופיע המהדורה השניה של הספר. המעונינים לקבל (במקומו)
אחר מתוך רשימת הפרסים, מתבקשים לפנות למשרד ההנהלה
בכתב: ת .ד 136 .ת״א).

תקליטים

ר ד יי ו

יד־ 1פטםון

ש. ליפשטי ין

אבך ה 3סון

ח ל ־ אבינ
בן־יהודה 47 בקומה

תיקונים • מכירה
קניה • חילוף

רתל־ א בי ב
רחוב בן־יהודון

מכולן — היא בעית התפצלותה של ד.זן וכ־לוסיה
ל״עדות״ ,אשר כל אחת מהם מתיח־סת
אל האחרות בבוז, בהפליה כלכלית ובטיפוח
חברתי. .
חברנו שלוםכהן ערך משאל מקיף
בין חברי העדה ה״ספרדית״ על המצב ר.אמ־תי
של מלחמת־העדות. התשובות עשויות
להחריד את לבם של רבים שהיו סבורים
כי הבעיה נפתרה מאליה.
אגב, לא ידוע ברבים כי הדובר הראשי
של העדה ה״ספרדית״ בישוב — מר בכור
שלום שיטרית — הציע לפני שלושים שנה
למסור לספרדים את עמדות המפתח במדיניות
הציונית: מכיון שרק הספרדים יכולים לשמש
גשר בין הישוב ושכניו. כשלונם המוחלט
של ה״אשכנזים״ ,בני גלויות מזרח אירופה
ב־ 30 שנה אלה להקים לפחות גשר אל
שכנינו, אשר יבטיח התפתחות בריאה לישוב
ולמדינת־ישראל, משוה להצעה זו אופי כמעט

נבואי.
מערכת ״העולם הזה״ ,הערה לבעיות אלה
אולי יותר מכל עתון אחר בארץ, מגישה
בגליון זה לקוראים את הדו״ח המקיף
מנסיעתו האחרונה
מכתב מיוחד שקיבלה במצרים (בצירוף תמונות של הסוכנויות הבינלאומיות)
.אין כוונתנולסנסאציה ! אלא
לתאור אחראי וחודר של המצב בארץ העולה
במספר תושביה ובמשרה הטכני על כל שאר
ארצות ערב יחד. הקוראים ימצאו בכתבה זאת
כמה דברים היכולים לעורר מחשבה רצינית
לקביעת דמות המדיניות הישראלית.
מן הצינוק באחד ממחנות העתודות אישם
בארץ באה לקוראים דרישת־שלום מצלם־
המערכת מקסים סלומון — בצירוף סידרת
מלבבת אשר צילם ביום האחרון. תמונות לפני שבא במגע חדש (וכנראה לא כל כך
אידילי) עם מדי־החאקי. פרטי מגע זה יכלו
להיות מענינים ומאלפים. אך לצערנו נבצר
מאתנו להעשיר בהם את חומר הקריאה של
העתון.

ישראל חרוד,

של עד ספי

חבריא, גרמתם לי נחת. עד כה הייתי קורא
את ״העולם הזה״ בחשאי, מפני שכל הזקנים
שלנו אמרו שזהו עתון ריאקציוני וכו׳ .עכשיו
הם התחילו לקרוא בעצמם את ״העולם הזה״.
אגב, עד היום לא ידעתי בכלל שאני ״בעיה״.
זאת הרגשה נהדרת להיות ״בעיה״.
איציל! ,בן משק
קראתי את מאמרכם על יורם בן־דויד, ולדעתי
החטאתם את המטרה. בזמן המלחמה
הספקתי להכיר הרבה מהנוער שלנו, ולדעתי
הנוער שימצא את המחר איננו הנוער העירוני
(אם רקוב או לא) ולא נוער הקיבוצים,
וגם לא נוער הפרברים או המושבות• מדוע
לא תעלו לכפר יחזקאל, בלפוריה או כפר ויתקין
ותראו את נוער המושבים? ראשית,
רב הוא במספר (בפי שציינתם במאמר הנ״ל),
ושנית אין הוא מפונק, ושלישית, וזד, העיקר,

הוא ימשיך. אם יש גרעין שאיננו מוטל
בספק׳ זה הוא תוצרת המושבים.

תרצה

סבלנות, חברה, גם למושבים נגיע.

הצעה מעשית

מתוך מאמרכם ״מה נעשה בערביי ישראל״
(״העולם הזה״ )669 אני נוכח שהערבים במ
שולש
רוצים לצאת מאזור הממשל הצבאי ולבוא
לתל־אביב• והנה אני מצדי מוכן בהחלט
לעבור לאזור הממשל הצבאי במשולש, ששם
אין קיצוב של מזון ושאר הברכות של האוב־לוסיה
העברית ה״חפשית״ .האם אינכם חושבים
שסידור כזה יפתור את כל הבעיות?
הערבים ישבו בקפה ״כסית״ ,רחוקים מן הגבול
ומבסוטים מחייהם, ואנחנו נאכל פעם ארוחה
הגונה.
דניאל רוזינסקי, ימת-גן
נדמה לנו שגם המשולשים יסכימו.

קודש הצבא
שמחתי מאד לפני ארבעה חדשים כשנודע
לי שה״העולם הזה״ עבר לידי קבוצה של
חייליב משוחררים• ומה הצטערתי להווכח שדו־קא
אתם מותחים ביקורת מתמדת על צבא-
ההגנה המפואר שלנו.
אני מוכנה להאמין •טאתם מבינים בשטח
זה הרבה יותר ממני, ושאתם צודקים ברוב
הדברים שאתם אומרים. אולם אני שואלת :
אפילו הצדק אתכם, האם כדאי לאמי את הדברים?
האם לא חכינו אלפיים שנה שיקים
לנו צבא זה? האם לא קודש הצבא בדם חללינו
ופצועינו (ונדמה לי גם בדם חברי המערכת
שלכם עצמם) ?

״העולם היזה״,

אני שואלת שאלה זו בחרדתד, של אם בישראל,
ואני בטוחה שתענו עליה באותה רוח
כנה שאני שואלת אותה.
אסתר כראכרמן, ת״א
ראי־נא ״שבעת הימים״ בגליו! זה.

כת-זוג לעורך הקולנוע

אבקש לתת למבקר הקולנוע כרטיס זוגי להצגות
כדי שיוכל לקחת אתו אחת מבנות החן וייהנה
יותר מהסרטים שהוא רואה. כשאני קורא את

המיליון של מר רוקח
תחת הכותרת ״הנה המיליון, מר רוקח״
פורסם ב״העולם הזה 657 מכתב של פועל
דפוס שהם, בו הוא מתלונן כי מכבש נשאר
מונע ברחוב מבלי שיהיו פועלים בקרבתי.
המהנדס העירוני, אשר חקר את המקרה,
מודיעני כי המכבש יצא זה רק מתקון כללי
והיה קשה מאד להפעיל את המנוע. כאשר
הופעל היו מעונינים שיעבוד בלי הפסק (כרגיל
מפסיקים את עבודת המנוע בזמן שאין
צורך במכבש או בזמן ארוחת הצהרים) ובכמה
השאירו את המנוע בפעולה לאחר שעבדו
אתו עד שעה 10 בבקר בערך. במשך כל השעות
האלו היה המכבש! בקרבת מקום על יד
הפועלים שעבדו בפזור האספלט.
יהודה נדיבי, מזכיר העיר

החידון המוסיקלי

בקורתו אובד לי החשק ללכת בכלל לקולנוע,
אבל כשאני הולך בכל זאת אין השד נורא
כל כך.
מאיר שליט, ת״א
עצה טובה, אבל עורן מדור הקולנוע שלנו
נשוא.

עורך המדור המוזיקלי אינו היחיד הסבור
שזהו מדור טוב• דעתי כדעתו — ובטוחני שזו

דעת רבים.
דוד ורדי, ת״א
מדור המוסיקה מצטיין לא רק בתוך העתון,
אלא הוא גם עולה על כל שנכתב עד כה
בעתונות העברית על נושא זה במדורים הדומים.
דוד
אוס, ת״א
מטעמים של חברות מקצועית לא נוכל
להסכים לדעה זו.
כרטיס המנוי לקונצרטים קורץ לי.
צבי פרלמן, ת״א
נראה שהוא קורץ לעוד כמה אלפי קוראים.

מעתה בשמפון יצהר־.
תוספת זו משלימה את שמפון יצהר•• לאמצעי
האידאלי לחפיפת הראש-המנקה ומיפה את השער

״מבצע חלום יורד אילתה״

גב׳ גפן שונאת פרסומת
אני רוצה לציין את חריצותו של צלם
״העולם הזה״ שהצליח להנציח את פניה של
הגב׳ גפן (״העולם הזה״ •)669 זהו שרות לחברה.
תבורכנה ידים אלה.
א. ל ,.מחנה־יהודה, פ״ת
התמרמרתי מאד כאשר ראיתי בעתון את
תמונת הגב׳ גפן. אמנם יתכן שהגב׳ גפן
עברה על חוקי המדינה והמוסר, אבל אינני
חושב שצלמכם היה צריך להתאכזר אליה עד
כדי צילומה נגד רצונה.
אפרים הרץ, ת״א
מערכת ״העולם הזה״ החליטה לפרסם תצלומים
כאלה אחרי שיקול הדבר בכובד ראש.
אגב, בעיה זו נדונה לא פעם בפני המוסדות
העתונאייס בחו״ל. איגוד המו״לים בארצות־הבהית,
המייצג את העתונות האחראית ביותר,
החליט כי פרסום תמונותיהם של פושעים ונאשמים
הוא שרות לחברה, באשר הוא עלול
לשמש דוגמה מפחידה לפושעים פוטנציאליים

לכוש החיילות
במאכרכם על גיוס הבנות (״העולם הזד,״
)662 התנגדתם ללבוש הצבאי של הבנות
המגויסות. כלום יתכן שחיילת תלבש חצאית
צבעונית? הרי מכל הבחינות היה ר,דבי נראה
מגוחך ובלתי־מתאים. מה הרע במדי חאקי?
7856 טוראי א. עגנון, צ.ה.ל.
ומדוע לא בגדים צבעוניים 7מה הרע בכחול
(כמו החיילות האוסטרליות) ,או בכל
לריש אחר, יפה יותר?

״הזקן מן ההר״
אני הנני חברת ״הלוחמים״ ,שכעת ממתנגדיו
הגדולים ביותר של ד״ר שייב. קראתי
את ספרו בעיון רב וכמובן שיש בו כמה (או
אפילו יותר) פרטים שאינם נכונים. אך האם
אפשר לכנות את סגנונו ״סגנון קלוקל״ ,כפי
שעשיתם אתם? זוהי בודאי אך טעות מצדכם,
הלא כן?
״דליה״ שורץ, ת״א
ברצוני להוודע אם מידד שיף הוא בעל הזקן
שהיה רגיל לסעוד לפני שלוש שנים במסעדה
.,ענג״ את ארוחת הבקר שלו.

כן. אס את רוצה לרצוח אותו, הרשמי נא
בתור.

תשואות חן לסידרת התמונות מ״מבצע חלום״
(״העולם הזה״ )669 ומחמאה מיוחדת לרישה
בורשטיין, שלשמחת כל הקוראים נתגלתה גם
כנערה נחמדה למראה. אינני יודע אם השתתפה
בתחרות למלכת היופי, אבל לפי התמונות
שפרסמתם נדמה לי שהיא ראויה לצילום מיוחד.
אולי תתפסו אותה בשבת הבאה על שפת
הים בחיפה זתצלמוה בצורה שתתן לה את
ה״קרדיט״ המגיע לה?
אליהו שפר, ת״א
הופתעתי לראות את הרפורטג׳ה. ציפינו
לראות נער תימני חסר אמצעים, כגון עולה
חדש או מוכר עתונים, סבל וכו׳ ,ולא נעי
שיש באפשרותו ללמוד בבית־הספר.

בתיה ויהודית

לפי חוקי ישראל חייב כל נער עד גיל 19
ללמוד בבית־ספר. ביקור בבית־ספר אינו מעיד,
איפוא, על מצבו הכלכלי של נער.
מדוע הושם דוקא שמואל, נער בן ,10
בחברת רישה? וכי היתד, זו משאלתה של
רישה? סבורני שאכזבתם אותה הפעם.
א. ל ,.פתח־תקוה
טעות בידך: רישה ביקשה להטיס נער,
לא בחור. עובדה היא ששמואל מצא חן בעיניה.

סנת היין שלנו

עונת הגאזוז?
אנו בחודש אוגוסט. הקיץ ועמו החום והצמא ומנהג נפוץ במקומותינו
לגשת אל סוכה אחת מני רבות, המצויות על כל צעד ושעל, ולשתות
גזוז. ויש אשר ליד ״קיוסק״ כזה מצטופפים אנשים לעשרות, ומחכים בתור
לקבל את כוס הצוננים.
ומה תרגיש אחרי ששתית גאזוז? — שאלתי לצעיר שהתרחק
זה עתה מקיוסק, פניו רטובים מזיעה.
מה ארגיש? .תחילה אני נוסך את המשקה הצונן לתוך גרוני וטוב
לי. אבל תיכף אחרי זה מציף אותי גל של ווום וגופי מתכסה זיעה.
מסכן שכמותך, השיבותי לו. אם ברצונך לרוות אף צמאונך בימי
הקיץ עליך להגמל ממנהג זה.
— ומה לשתות?
זהו משקה בריא לגוף,
— מוטב ״שפריץ״ של יין עם סודה.
מרווה ו״חלק״ ז,א. שאינו משאיר אחריו שום תוספת צמאון. יין עם
סודה הוא הוא משקה הקיץ הישראלי.

תבנית העתון
האם נמאסה עליכם התבנית הקודמת של
העתון? ואם כבר החלטתם לשנותה — מדוע
לא חכיתם עד סוף השנה, למען לא להקשות
על הקוראים המבקשים לכרוך את הגליונות?
אורי׳ ת״א
לצערנו אין הדבר תלוי בנו. בימים אלה
של קיצוצים אכזריים במיכסת הנייר עלינו
להסתפק בנייר שיש ולהשתדל לתת מקסימום
של חומר בעמודים ס^עטיס.

על השער
״החתיכות״ על השער ״הורגות״ .אולי תמסרו
בין יתר הפרטים עליהן גם אם הן ״תפוסות״
או לאו י דחילכום, עשו זאת בראש
וראשונה.
או רי, ירושלים
בחפץ־לב: בשער של הגליון האחרון הופיע
יורם בן־דויד, בן ,20 רווק הכתובת :
קיבוץ גבעת־ברנר.

השער

מרים כרמי נולדה באינסברוק שבאוסטריה לפני 25 שנה.
עם פרוץ המלחמה העולמית עברה לשווייץ, ושם ישבה עד
כיבוש אוסטריה בידי כוחות הברית.
בשווייץ למדה לצלם, ומזה עשר שנים עוסקת היא
במקצוע זה. עתה היא עובדת עם הצלם הרשמי של שדה
התעופה בלוד, ומכירה את כל הגדולים והחשובים שעברו
בשדה התעופה — דרך כוונת המצלמה.
בתמונת השער היא מדגימה כיצד אפשר לצרף את
היפה עם היעיל. בעבודה חייבת היא להיראות תמיד מסודרת,
ולמה לה לשאת גם ראי כשמיתקן ה״פלאש״ הנוצץ תלוי
לצדה כל היום י
מרים עוד איננה יודעת לדבר עברית כהלכה׳ כי עלתה מוינה
עם בעלה רק לפני 9חדשים. היא גרה בתל־אביב, ואחרי
עבודתה בשדה התעופה היא עקרת בית חרוצה (לפי דבריה).
בילויה — קריאה בספר או מוסיקה,

החברה הירו שלמית לתקשית סיגריות ביג״מ

מחיר 0צ סיגריות 135 -פרוטה
.העולם הזה״ ,מס׳ 671

ישראל ־ מדינה אשכנזית?
מאת שלום כהן

לא מכבר שמעתי אשד, באה בימים, עסקנית ידועה באחד המוסדות׳ מתאוננת
מרר, על אסון שקרה לה: בנה הבכור נשא אשה.
״מדוע את מתאוננת י״ שאלוה בתמהון ,״הן זוהי הזדמנות לשמחה״.
״אינכם מבינים״ ,ענתה .״הוא נשא לאשה בתו של וכאן הזכירה שם
הידוע לכל.
״איזה מזל אמרו בני שיחה ,״הלא זה אחד הסוחרים העשירים ביותר בארץ״.
האשד, עצמה היתר, חסרת אמצעים וחיתה על משכורתה הלאומית.
״עוד אינכם מבינים״ ,התרגשה ,״הריהו ספרדי ! ״

- 850/0הפליה

שיחה זו הפנתה את מבטנו לאחת הבעיות הישנות־נושנות — בעית העדות.
כבר דשו בה כה הרבה עד כי נמאס לטפל בה, וכך נדמה כאילד ירדה מהפרק. אבל
סרוב לדון בבעיה איננו פותר אותה.
שאלתי 100 איש מבני העדה הספרדית, בני כל השכבות החברתיות, אם
סבורים הם שדבר היותם ספרדים הפריע להם בדרכם בחיים, בחברה ובמקצוע.
התוצאות 68 :ענו בפירוש — כן. הם נתקלו בהפליה עדתית בחייהם
האישיים.

האם ניתן להם סיכוי הוגן בחיים? 6870 מבני העזה הספרדית סבורים שלא. ובכל
זאת מגיעים בני עדות המזרח י׳ 3170 באוכלוסיה העברית, ובעוד שני דורות יהוו רוב מוחלט.

1770 ענו שלא נתקלו בהפליה בעצמם, אולם ידוע להם היטב שקיימת הפליה
כזאת, ביחוד בשכבות העניות יותר. כאן יש לקחת בחשבון שדוקא אנשים ידועי־שם
אינם נוטים להודות שנתקלו בהפליה, אפילו אם נכון הדבר.
120/0סירבו לענות בכלל• ורק — 370 שלושה אנשים מתוך מאה — הכריזו
שלדעתם אין הפליה עדתית בישוב.

אין סיכויים שוים
מספרים אלה יש להם משמעות עמוקה.
הנה אין להכחיש שאנשים מבני העדה הספרדית הצליחו לחדור לצמרת החיים
במדינה. יש לנו שר ספרדי (שר המשטרה) ,סגן־מפקח־משטרה ספרדי (מר נחמיאס),
צירי כנסת ספרדיים (חלקם הוכנסו לרשימות רק כדי למשוך קולות של עדות
המזרח) ,שחקנים ספרדיים, משוררים ספרדיים. לעומת זאת התלונן גם ראש הממשלה
שאין מבני עדות המזרח בצמרת הצבא.
אולם השאלה היא: האם מנהיג מפלגה, שחקן או עתונאי ספרדי מצליח
להגיע לצמרת מקצועו באותהדרך כמו חברו ה״אשכנזי״ ,או שמא עליו להתאמץ
יותר כדי להגיע לאותה רמה 1במלים אחרות: האם יש אותם הסיכויים לאשכנזי
ולספרדי בכל מקצוע שהוא?
לפי המספרים שציטטנו דעת הספרדים היא שלא.

צורות ההפליה
ל״אשכנזים״ רבים תבוא עובדה זו כהפתעה, והם אף יכחישוה בתוקף. הן
בשום מוסד או חברה אין תקנה האוסרת להעסיק ספרדים, או המעניקה זכויות־יתר
לאשכנזים. ובכן מנין באה ההפליה י
סוד ההפליה הוא — שד,מפלה אף אינו מרגיש בה. היא תת־הכרתית. המעביד,
מנהל משרד ממשלתי, מזכיר לשכה ״אשכנזי״ — כשבאים אליהם שני מועמדים,
האחד אשכנזי, והשני מבני עדות המזרח, יתן ב־ 907,של המקרים את התפקיד
לאשכנזי. הוא יעשה זאת באופן אוטומטי, בלי כל היסוס, אף מבלי להרגיש בזאת.
הוא יהיה פשוט משוכנע שד,אשכנזי׳ יתאים לו יותר, שהוא מוכשר יותר. ובהיותו
משוכנע בכך באופן אינסטינקטיבי לא יעלה כלל על דעתו לבדוק את הדבר.
אך אם האשכנזי אינו מרגיש בכך, הרי הספרדי יחוש את הדבר ביתר חריפות.
הוא נתקל בתופעה זו עוד בכיתה א׳ של בית הספר, בין ילדי הרחוב (הקוראים
לו ״פרנק פארך״) .התוצאה: תסביך נחיתות המחליש לרוב את כחו, ורק לעתים
רחוקות ידרבן אותו למאמץ כפול. בקיצור — הספרדי במדינת ישראל הוא כיהודי
בארצות ד,״גויים״( .והצלחתם הבלתי־רגילד, של יהודים מעסים לא שינתה מעולם את
העובדה שהיתר, קיימת הפליה חזקה וכללית כלפי המוני היהודים).

לקראת רוב ״מזרחי״ ז
מצב זה מסוכן עוד יותר נוכח העובדה שמספר בני ״עדות המזרח״ (אשר
ר,״ספרדים״ — בני בולגריה, תורכיה, יוון ומצרים — מהוים בה את ה״אריסטוקרטיה״)
עולה במהירות בישראל.
כיום מהווים בני עדות המזרח 31 מהאוכלוסיה העברית בישראל. אולם
בקרב עדות המזרח גדול מאד אחוז הגילים הצעירים (ילדים בני 5—9מהוים בין
האשכנזים ,870 בין הספרדים 13,4בין העיראקים והצפון־אפריקאים ס , 150/ובין
בעליה החדשה מד,וים בני עדות המזרח כיום 60 ושוב יש הכורדים לקחת בחשבון שאחוז זה כולל מספר רב מאד של ילדים.
הילודה בקרב עדות המזרח עולה במדינה כפליים על זו של האשכנזים. אמנם
יירד אחוז הילודה בין עדות המזרח בהתמדה, אך אחוז התמותה יורד בקצב מהיר
עוד יותר.
(המשך בעמוד )12
,העולם היזח״ ,מס׳ ו67

הספרדים

המשורר משה

גיורא ( ס ס :

זוהי שאלה של גיל. יתכן,
שבני 40 ומעלה מרגישים בהפליה,
אולם הצעירים שגזלו בארץ
אינם מושפעים על ידה.
מאז הפכתי עסקן בהסתדרות
העובדים נוכחתי לדעת שאמנם
רב הקיפוח של הספרדים.

מארחת ״אל־על׳׳ כרמלה
קרסנטי 25 עד כמה
שאני יודעת אין הפליה כלפי
בני העדה הספרדית. אני חושבת
שכל הדיבורים על קיפוחים
והפליות בין העדות הם מוגזמים
ביותר ואין להם יסוד
במציאות.

פועל מוס ד רפאל צס־עוני
18 איני יכול לחוות
דעה על בעיה כל כן כאובה.

מנהל כנד, אנגלו־פלסטי*
נה מרדכי פ. חסון 58

הפסל מיטה ג׳נה 34

מ וש להמחוז

לרעה?

אהרן

לדעתי קיימת הפליה, אולם
היא מכוונת רק כלפי המעמדות
העניים ובעלי רמה תרבותית
נסוכה. על כל פנים, לא ש!מע־תי
על כל הפליה עדתית
בבנקים.

האנטישמיות העדתית מתטשט־שת
לאט־לאט, בעיקר הודות
לדור הצעיר שגדל בארץ, שלא
הכיר את הגלות. חלה התקדמות
במשך 20 השנים האחרונות,
אולם עוד ישנס שרידים
רבים של הפליה,

שלוש 29 באופן אישי לא
נתקלתי בהפליה. במידה שישנה
הפליה כזאת (ואני יודע שישנה)
,הרי יש לראות, אולי, את
הסיבה ברמתו התרבותית הנמוכה
של חלק מן העדה הספרדית.

נהג
ממשלתי יעקב חסין

העתונאי רחמים־ מוצרי

הנהג יעל,כ כהן 26

השופט אליהו מני (6מ :
ישנה הפליה — ווהו דבר טב׳
עי במצב הקיים. ההנהגה במדינה
נתונה כמעט כולה בידי יוצא גלויות מזרח אירופה, ואין
להתפלא על כך שהם מעדיפים
לסובב את עצמם באנשים הקרובים
להם .

הסופר יהודה כורלא

22 אין לי מה לאמר על
נושא זה.

48 ידוע לי שיש הרבה הפליות,
בעיקר כלפי העולים החדשים
ובין דלת־העם. עולים
״אשכנזיים״ זוכים ליחס שונה
מזה הניתן לבני עדות המזרח,
שהציבור רואה בהס נחותי־דרגה•

בהחלט,
ישנן הפליות חמורות
ורבות. לא פעם בחיי נתקלתי
בקשיים ובקיפוח אן ורק מפני
היותי בן העדה הספרדית. גרוע
מכל הוא שקוראים לי ״פראנק
פארן״ .זה מזיק בעיקר לילדים.

64 איני מכיר במונח ספרדי.
יש רק יהודי אזרח ישראל.
אין ספק כי קיימת הפליה כלפי
יהודים שמוצאם אנטוליה, הבל־קאן
וארצות המזרח. הס מופלים
מעצומס בגלל חוסר חינוך
לאומי־חלוצי.

המלצר ויקטור סירי (:)34
אין כל שמץ של ספק שקיימת
הפליה חמורה כלפינו. הרגשתי
זאת פעמים רבות בשעה שרציתי
לקבל עבודה, ואין זה
מקרה בודד. גם חברי סיפרו לי
שנתקלו לא פעם באותו נגע
מחפיר,

שחקן ה״מטאטא״ חיים

פועל דפוס רחמים מזרחי
28 ההפליה העדתית

איש־העסקים אלכרט

פ ר דו 28 הרגשתי בהפליה.
בגלל היותי ספרדי הייתי
נאלץ כל ימי ח״ להשתדל כפליים
ולעבוד בהתאמצות מעל
לצורך׳ כדי להשיג דברים שבני
עדות המערב השיגו אותם ביתר
קלות,

השוררת בכל רחבי המדינה פגעה
בי באופן אישי בשעה שנסית׳
להשיג עבודה. בחריפות
רבה נתקלתי בדבר כשהשתדל־תי
להתקבל לעבודה בעירית
תל־אביב לפני שנים אחדות.

מטלון : )38,יש הפליה —
ועוד אין 1הזבד בולט בממשלה,
במוסדות הנוסחר ובכל
השטחים. ואין זו עמדתס של
פקידים נמוכים בלבד. לוא היו
לנו דיפלומטים ספרדים היו
משיגים שלום עם הערבים.

במדינה
״המ ה הפ ח־דונו!״
דממה עמוקה שררה ברחוב הראשי
של הגיטו, דממה שהיתר, דומה לנשימה
עצורה של עיר. רק פה ושם עמדו קבוצות
קטנות של תימנים מסביב לערבי בודי
שמכר את ״חפציו״ — ידית שבורה של
את, צינור־גומי קטן, פרימוס שבור. תימנים
אלה היו מצוידים ברשיונות מיוחדים
מטעם המושל הצבאי, המקנים להם את
הזכות להיכנס לגיטו ולקנות ״רכוש״ זה.

קאי להזדהות אחת לתמיד, והדבר הוא
בלתי נוח ביותר.
מר בן גוריון, היודע היטב מה מכרסם
כיום בלבותיהם של יהודי אמריקה קלע
מאד בהגדרה זאת.
״אם כוחה של יהדות אמריקה ירד, כל
הורדה בשעור בטחונם והפחתת מעמדם
תהיה אבדה מוחלטת לכל היהדות ובפרט
לישראל״ ,אמר בן גוריון. ומר בלוישטיין
האמריקאי אמר באותו מעמד דברים ברורים
:״יהודי אמריקה דוחים בכל תוקף

בים בישראל ואשר טרם החליפו דרכוניהם
(ואין להם גם כוונה כזו) י אמנם הם
לא הצביעו בבחירות לכנסת (מפחד שיחתימו
את הפספורטים שלהם).

הבדי \ דהה בינ ל או מי ת
ני צחה
קבוצת הצעירים שתפס־ ,במוצאי שבר.
את שתי השורות הראשונות בעת ההצגה
השניה בקולנוע ״אוריון״ בחיפה לא עוררה
כל חשד בלב המשטרה, שהיתר, כנראה

היה זה השלב האחרון של הטראגד־ה
אשר שמה: מגדל־גד. לפנים היתה עיר-
תעשיה שוקקת, מולדת תעשית־האריג הביתית
הידועה בכל המזרח התיכון. בתום
המלחמה שרדו בר רק 2500 ערבים
(בחלקם פליטים מסביבות גדרה) .שריד זה
גסס גסיסה ממושכת. עבודה לא ניתנה
לו. מבין 300 ראשי משפחות הועסקו רק
,15 אף כי רבים אנשי־המקצוע במקום —
בנאים ואורגים. קואופרטיב של 5אורגים
החל להתבסם, אך נדרש מיד לעבור לגליל,
באמתלה ששם האספקה קלה יותר (גיאוגרפיה
מוזרה — האם צפת קרובה לתל־אביב
ממגדל־גד?)
לא מכבר נפוצה במקום שמועה שהיהודים
יגרשו את הערבים בצורה זו או
אחרת (״שמועה זו הגיעה גם אלינו— ,
״העולם הזה״ — 664 ולמעשה כבר הוי־פחו
אז הבתים ליהודים) .תושבי המקום
ראו בזאת ״רמז״ ,והסיקו את המסקנה. הם
נרשמו ל״העברה״ ,תעודותיהם ופנקסי־המזון
נלקחו מהם. משנתחרטו — סרבו
להחזיר להם את התעודות, אשר בלעדיהן
אין חיים במדינה. עד כה עברו 350 איש
את הגבול לרצועת עזה, ו־ 150 עברו לרמלה.
לעוברים את הגבול המצרי ניתן סכים
של כ־ 600 לירות לאיש במטבע אנגלי. בשעת
ה״העברה״ רץ ילד שחרחר בן 8
לאורך הכביש וצעק :״הומא חואפונא,
הומא חואפונא הם הפחידונו
מלבד ה״שמועה״ עזרה להעברה גם
העובדה שמנת־הקמח לנפש הורדה מ־ 7ל־3
ק״ג לחדש, ושבמשך חדשיים לא חולק קמח
כלל.

״גדוח׳־

-נו ס ח 1950

במלון ״המלך דוד״ בירושלים (שלשים
גרוש בעד תה ועוגה; השפה השולטת —
אנגלית) הגדיר ראש הממשלה בשבוע
שעבר את המושג ״גלות״ כפי שנתגבש,
לדעת ממשלתנו, לאור מצב העובדות
של היום. במעמד אנשי הועד היהודי האמריקאי
ומר י. בלוישטיין, היושב־ראש,
קבע מר בן גוריון כי אין ליהודים בעולם
כל צורך להיות קשורים קשר מדינתי
לישראל׳ הואיל ואין אדם יכול להחזיק
ביותר מאשר דרכון אחד, ואין אדם צריך
להיות דו־לאומי. הכוונה, כמובן, ליהודי
אמריקה׳ המתלבטים( ,וליתר דיוק: ירא־ם
מאד) בזמן האחרון מפני מה שיאמרו
עליהם הנוצרים: פן יצטרך היהודי האמרי־

את הכינוי גלות המיוחם לארצם. היהודים
באמריקה הם אמריקאים אמתיים, אמריקה
היא להם בית״.
אולם מר בן גוריון לא אמר אותס
הדברים כלפי יהודים בארצות אחרות וזה,
כפי הנראה׳ מסיבה פשוטה: הללו מבקשים
להגר לישראל, ועל כן נחשבת ארצם
כארץ גלות .״המהות של החלוציות״ —
אמר ראש הממשלה — ״היא בחופש
הבחירה. הם יבואו אלינו מבין אותם
היהודים המאמינים כי רק בישראל יכולים
הם להגשים את שאיפותיהם״ .במלים אחרות
— אלה שאינם סבורים כך (למעלה
מארבעה מיליון יהודים בארצות הברית)
לא ייחשבו כחלוצים, אך לעומת זה יקיימו
שם מגביות. והרי הסיבה העיקרית לאשרם
ולפטריוטיזם שלהם הוא מצבם הכלכלי.
יוצא כי בשל מצבם הכלכלי הרע של
אותם היהודים המבקשים להגר לישראל
נקראות ארצותיהם ״גלות״ ,ואילו האחרים
אינם הגלות.
אך מה עם כל אותם האמריקאים היוש־

יומן מלחמת קוריאה
נזאק־ארוזור ניצח בחיפה.

אופטימית מאד ושלחה רק שני שוטרים
״להצגה״ של יומן או״מ המוצג ב״אוריון״
ור,מגולל את פרשת מלחמת קוריאה. אולם
משכבו האורות באולם ועל הבד עברי
כוחות הצפון את קו הרוחב ה־ ,38 התברר
כי קבוצת הצעירים לא ישבה בסמוך לבו
מחמת ראיה לקויה. כי מיד ״פלשו״ גם
הם אל הבמה במטרה ׳,לפוצץ״ את ״ההסתה
האימפריאליסטית־אמריקאית״.
שני השוטרים שישבו באולם היו חדלי
אונים, וד,וזעקה תגבורת( .לפי ״קול העם״
כ־ 100 שוטרים נוספים; לדברי המשטרה
רק כ־ .20 מישהו איננו יודע לספור).
בינתיים הספיק אחד הצעירים הנלהבים
לעלות על הבמה ולכלות חמתו בבד הנותן
״גבו״ לתעמולת ״מחרחרי המלחמה״ .כשהגיעה
תגבורת המשטרה לאולם התפתחה
תגרה בין ״הצפון״ ״לדרום״ (וכמו שם
גם פה :״הצפון״ — טוענים כי המשטרה
החלה במכות ,״והדרום״ — המשטרה טוענת
כי שוטר הוכה במוט ברזל).
לאתר פעולת איגוף מתוכננת ומסיבת
יתרון מספרי ניכר נכנעו ״הצפוניים״ לשליחי
״כנופית סינגמן די״ והועברו ב״פורד״
תוצרת ארד,״ב לתחנת המשטרה. מעניין
לציין. כי כל זמן התגרה לא הודלק האור
וההצגה נמשכה.
למחרת היום הובאו ״הצפוניים״ לבית
משפט השלום בחיפה. מצב רוחם היה
מרומם, ואחד מהם אף מצא זמן ״לשכנע״
את אחד השוטרים כי — ״סטלין בוא
יבוא״ .מי שהוא, אוהד, הציע לנאסרים
חפיסת סיגריות, אך הם סרבו לקבלה :״יש
לנו הכל בשפע״ ,אמרו ״יש מי שמספק!״
(מי? המשטרה?)
כשעמדו בפני כב׳ השופט י. כהן התברר
כי זוהי ״בריגדה בינלאומית״ ממש.
ניסים נורדיה, נגר בן 25׳ יהודי, פיליפ
שחאדה, בן ,17 נצרי, זאב בק, בן ,20
יהודי, בנימין לוסיה, פקיד נצרי, נסים
יחזקאל, בן ,25 יהודי, פרוד פרח, בן
,20 נצרי 5 .מבין הנאסרים הם חברי
המפלגה הקומוניסטית, ואחד סתם שונא
אימפריאליסטים ״בלתי מפלגתי״.
הצעירים הואשמו בארבע האשמות( :א)
בהסגת גבול פלילית בניגוד לסעיף 286
מפקודת החוק הפלילי ע״י שנכנסו בצורה
חוקית לקולנוע ״אוריון״ אך נשארו
שם באופן בלתי חוקי בכוונה לעבור עבירה
בניגוד לסעיף 102 מפקודת החוק הפלילי.
(ב) בהקמת רעש במקום ציבורי בניגוד
לסעיף 102 מפקודת החוק הפלילי.

(הקמת רעש בלי סבה מספקת בצורה
העשויה להביא לידי הפרת השלום)( .ג)
תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו (ד) גרימת
נזק בזדון בניגוד לסעיף 326ע״י קריעת
המסך ששוויו 250ל״י( .מנהל הקולנוע
שואל! ומה בדבר נקודות?)
כסניגורם של הנאשמים הופיע עוה״ד
חנא נקרא, חבר המפלגה הקומוניסטית,
שבחר לנהל את המשפט על טהרת הלשון
הערבית אם כי השפה האנגלית >בה הוא
שולט יפר ),עשויה היתר, לשמש לשון
משותפת בינו ובין השופט, שלא שמע
ערבית והוצרך למתורגמן).
עוד,״ד חנא נקרא טען כי אין זו אלא
״סערה בצלוחית של מים״ — העברות
פעוטות הן, ומנפחים אותן בהשראת ״התערבות
זרה״ .התובע, הקצין ש. רוט, התנגד
לשחרור הנאשמים בערבות, כיוון ״שהם
חברי המפלגה הקומוניסטית ומועדים להפרעות
נוספות״ .השופט לא קבל את טענת
התביעה ,״והבריגדה״ שוחררה בערבות
200ל״י לכל אחד. עוה״ד נקרא לא
יכול כנראה לוותר על ״משפט ראיה״
וכשמנהל קולנוע ״אוריון״ מר דוד קלימקר
עלה לדוכן העדים שאלו מיד :״כמה
כסף קבלת בשביל הצגת היומן?״
העד :״על שאלה זו אענה רק לשופט״.
השופט :״האם קיבלת כסף?״
העד :״לא קיבלתי״.
עוה״ד נקרא :״ואני אומר לך שקבלת
כסף מן האמריקאים כדי להציג את
היומן!!!״
העד לא השיב• ודומה, כי איש לא ידע
לעולם כמד, אלפי דולרים קבל מר קלימקו,
מנהל קולנוע ״אוריון״ שבחיפה, משכירי
הוול סטריט ״בסטייט דיפרטמנט״ שבוושינגטון
בשכר ההצגה במשך שבוע ימים של
יומן האו״מ.
משיצאו ״הצפוניים״ מן האולם, נשאל
אחד מהם! ״נו, לבטח תקבלו היום מברק
עידוד מקים־איל סונג (יו״ר המועצה הדמו־קראטית
העממית של קוריאה הצפונית)
פתח הלה עינים תמהות :״מי זה?
בירור המשפט נדחה ל־ 1בספטמבר.
ובינתיים מסתפקים ״מגיני השלום״ בהפצת
כרוזים לפני הקולנוע״ הקוראים את הישוב
לדרוש מן הממשלה את הפסקת הצגת
הסרט הפשיסטי בארץ. והקהל נוטל את
הכרוזים, מעיין בכובד־ראש, ונגש לקופה
לקנות כרטיס...

שבת שדו ו מ בו ר ר
מעולם לא היתד. שבת כה שמחה בירושלים.
בתי־הכנסת היו ריקים, וברחובות
הצטופפו התושבים — ,רבנים, נטורי־קר־תא
וסתם בחורי־ישיבות הריעו לקראת
135 המכוניות שעלו ירושלימה ביום־ד,קודש•
היתד, זאת שיירת־המזון האחרונה שהגיעה
לירושלים ללא הפרעה בכביש הישן.
התאריך 18 :באפריל׳ .1948
כעבור 27 חודש שוב עלו רבים ממל-
ווי שיירה זו על עיר הקודש ביום השבת.
שוב באו כדי להשתתף במלחמה. אולם
הפעם היתד. החזית שונה...
במשך השבועות האחרונים ערכו נטו-
רי־קרתא ונספחיהם אופנסיבה מתמדת. בשלב
הראשון השתלטו לחלוטין על שכונת
מאד,־שערים, ולא נמצא עוד אמיץ־לב שיעז
לעבור שכונה זו במכונית או באופניים
ביום השבת. אולם הדתיים לא הסתפקו
בכך. אט־אט, כבזלת חמה הנשפכת מהר־געש,
החלו מתקדמים מערבה, לתוך שכונות
האפיקורסים. מטרתם נקבעה לפי מיטב הכללים
של האיסטראטגיה החדישה: לתפוס
את עמדת־המפתח העיקרית שבצפון ירושלים.
פינת
הרחובות גאולה-מאה־שערים־שטר־אום־ישעיהו
היא צומת־דרכים חיונית. פה
חייבת לעבור התחבורה לשנלר ולמרכז
״תנובה״ .עמדה זו נמצאת במרכז שכונה
חילונית בהחלט אך חולש עליה ד,בנין
הגדול של ישיבת ״חיי־עולם״ .אחרי תכנון
זהיר תפסו יחידות־החלוץ של האופנסיבה
הדתית את הכיכר, חיל־המלואים שוכן כבנין
הישיבה ועורק־ד,תחבורה נותק.
תכנית הפעולה היתד, פשוטה. מדי שבת
בוצעה בדייקנות מופתית. עמדת־התצפית
שעל גזוזטרת ״חיי־עולם״ היתד, רואה
מרחוק מכונית מתקרבת. מקהלה של נערי-
ישיבה, בניצוחו של רב־מצביא, היתד, פורצת
בתרועה :״שאבס ! שאבם ! שא־

,העולם היויוז״ ,מם׳ 671

מכל
מ• וילה ב קו רי א ה
לפי מספר תושביה (30
הארץ.
מיליון) תופסת קוריאה המקום ד,־ 13 בעולם,
אף כי יש 41 ארצות גדולות ממנה
בשטחן. את חצי האי מקיפים שלשה ימים
— ים יפאן, מיצר קוריאה והים הצהוב.
בצפונה הארץ הררית מאוד׳ אך גובה
ההרים פוחת בהדרגה, עד אשר בקצה
הדרומי נשארות רק גבעות קטנות.
בדיחה סינית ישנה מציינת את מצב
הארץ, שהיא פראית למחצה .״ששה חדשים
בשנה צדים הקוריאים נמרים, ובשאר
חדשי השנה צדים הנמרים קוריאים״ .אך
מלבד נמרים עשירה קוריאה גם ביערות
ומכרות, ביחוד בקצה הצפוני. שם מוצאים
זהב, נחושת ופחם.
בין תושבי הרפובליקה העממית שבצפון
והרפובליקה הדמוקרטית בדרום אין
כל הבדל במראה, או במנהגים. כל הקורי־אים
מדברים שפה אחת, שאין לה כל
קירבה לסינית או ליפאנית אלא לתורכית
ולהונגרית, אף כי משתמשים לכתיבה באותיות
סיניות (כעת יש אלפבית חדש).
בראשית ימיה של קוריאה הוחלט על
לבוש לבן כסימן אבל. התושבים היו מצווים
להספיד כל מלך 30 שנה, וכיון שמלכי
קוריאה לא הצטיינו בחיים שקטים וארוכים,
הפכו הבגדים הלבנים ללבוש יומיומי. אחרי
הכיבוש היפאני בשנת 1910 מצאו שלטונות
הכיבוש כי הנשים הקוריאיות מבזבזות
3000 מיליון׳ שעות עבודה על כביסת
בגדים לבנים, כי האברים הקוריאיב
התביישו לעטות בגדים צואים.
.הצפון 9 .מיליון תושבים. הרפובליקה
העממית הוכרזה באחד במאי — 1948
שבועיים לפני הכרזת מדינת ישראל —
בשטח הכיבוש הסובייטי מצפון לקו הרוחב
ד,״ 5 ,38 חדשים אחרי זה יצאו החיילים
הרוסיים האחרונים את המדינה החדשה.
צצא
הצפון. בהתחלת הקרבות הכיל
6דיביזיות של חיל רגלים ושלשה גדודי
משטרת גבולות, נזצויידים בתות חי ם כבדים
רבים ובקרוב למאה טנקים רוסים בבדים
מסוג 34ט (ראה הסבר) .כוחם חאוירי אינו
מספיק: כמאה או 150 אוירוני קרב מטיפוס
יאק. החיילים מאומנים היטב. מפקדיהם
לרוב מוותיקי הקרבות בסין או קוריאים
פובייטייס (ראה הסבר).

הדרום 21 .מיליון תושבים. לפי הוראות
או״ם הוקמה שם מדינה ב־ 10 במאי
1948׳ מיד אחרי הכרזת המדינה הצפונית.
כוחות ארה״ב נשארו שם עד סוף יוני
.1948
צבא הדרום. עם התחלת הקרבות
ב־ 25 ביוני היה מורכב מארבע דיביזיות
של חיל רגלים, אשר חלק ניכר מהן היה
מפוזר בפנים הארץ. לא עמדו לרשותו
תותחים או טנקים. חיל האוויר — 16 אוי־רוני
אימונים.

קוריאים סובייטים. מונים כמה
מאות אלפים. בני הקוריאים תושבי איזו־וולאדיבוסטוק,
לפני העברתו לרוסיה על־ידי
הסינים בשנת .1860 עם כיבוש עצם קוריאה
ע״י היפאנים ב־ 1910 הפך איזור זה למרכז
פעילות קוריאית נגד היפאנים. בשנת
,1937 מחשש שיגרמו סיכסוך עם היפאנים,
הועברו לפנים רוסיה האסיאתית. ההעברה
בוצעה במידה רבה של הצלחה. ,ומבלי
לפגוע ברגשי המועברים, שורות המפלגה
הקומוניסטית נפתחו להם, ורבים מהם
הצטרפו אליה. במלחמת העולם השניה הת

ע 1ל 0

גייסו עשרות אלפים מהם לצבא הסובייטי.
מניחים כי רבים מהם חזרו עתה לקוריאה
הצפונית).

קים איל סונג.

מנהיג המפלגה הקומוניסטית
בקוריאה, ראש
ממשלת קוריאה הצפונית,
מפקד עליון של
צבא הצפון• בן ,38
שמו האמיתי הוא קיס
סונג צ׳ו. דודו, קים
איל סונג׳ אחד מגבורי
מלחמת השחרור של
, 1919 כאשר התמרדו
הקוריאים בכובשים היפאנים, ברח לרוסיה
כשנוצח, ושם מת. הרוסים לקחו את קים
הצעיר תחת חסותם וחינכוהו לתפקיד מנהיג
קוריאה. עם נצחון מעצמות הברית,
הודיעו הרוסים בקולי
בספטמבר , 1945
קולות על שובו׳ של קים איל סונג ששמו
נשאר פופולרי מאוד בארצו. אולם להפתעת
רבים הופיע לא המורד האגדתי אלא איש
נמוך, שמנמן ומנומנם שבמהרה נהיה ראש
ממשלת הרפובליקה העממית.
סיגגימן די. בן .75
נשיא הריפובליקה הקו־ריאית
הדרומית. אחד
מלוחמי חרות קוריאה
משנת ,1894 בהיותה
עוד תחת השפעת רוסיה
הצארית. בילה 7
שנים בכלא — 1847
עד — 1904 ואחר כך
הוגלה מארצו ל״_ 33
שנה. עד שנוצחו היפאנים.
עודנו חי במושגים של המאה האחרונה
— דיקטאטור פיאודלי.
דוגלאם מק־ארתור. מפקד עליון
של כוחות או״ם בקוריאה. הראשון שקיבל
תואר ״מפקד או״ם״ ,אשר ניתן לו ב־8
ביולי. היום בן ,75 חייל מקצועי של צבא
ארה״ב, ועמד בראש המטה הכללי שלו.
ניהל את המלחמה נגד היפאנים ומאז קיבל
את הכנעתם בשנת ,1945 שולט הוא למעשה
ביאפאן כמפקד חילות הכיבוש.

טורגטי צ׳טקוב.
גנרל של הצבא הסובייטי.
להלכה שגריר
רוסי בריפובליקה הצפונית,
למעשה נציגו
האישי של סטאלין
בקוריאה. אחת מאמירותיו
:״לנין אמר כי
כל אדם המאמין באדם
אחר אינו אלא אידיוט״.
פאק הון יו;ג. שר החוץ של קו־ריאה
הצפונית. בן .61 בהיותו בן 31 נתקבל
כחבר המפלגה הקומוניסטית בסין,
ובשנת 1927 נסע למוסקבה ולמד באוניברסיטת
לנין משך שלש שנים. בשנת 1946
היה אחד ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית
בקוריאה הדרומית (שם נולד) ומסיבה זו
גורש לצפון.

ג;רל ולטון וול־קר.
מפקד חילות היבשה
האמריקאים בקוריאה.
מומחה במלחמת
שריון, היה מפקד
כוחות המחץ של
הדיביזיה המשומנת של
הגנרל פאטון בצרפת.
הוא בן ,60 וידוע כאיש
היכול להכשיר חיילים
״ירוקים״ לקרב.

שריון. כוחות הצפון משתמשים בעיקר
בטנק מסוג 34ט, טנק רוסי קל, בן
32 טון, מצויד בתותח של 76מ״מ, והמגיע
למהירות של 51ק״מ לשעה. מצטיין
במבנהו הנמוך, באופן יחסי וברחבו. נוח
לתמרון בבוץ׳העמוק של מטעי האורז
של קוריאה הדרומית.

האמריקאים השתמשו עד עתה רק בטנק
מסוג שדמן 4מ. למרות משקלו הגדול
יותר ( 35 טון) כוח האש שלו (תותח 76
מ״מ) שוד, ל־34ט הרוסי. אולם מהירותי
( 44ק״מ לשעה) נופלת מזו של הטנק
הרוסי, וכן גבוה הוא וצרממנו. בכוח
תמרונו בשטח הקרב הקוריאי נופל הוא
מזה של הטנקים הרוסיים.
נשק. בזוקה /2י3
אינטש. כלי אנטי־טנקי

במשקל רובה, נורה
מן הכתף, ומופעל ע״י
צוות של שני אנשים.
יורה פצצה של 3.9
ק״ג, לטווח של 200
מטר, שיכולה לחדור
זו היא
שריון של 28ס״מ. בזוקה
כלי שהוכנס למערכה הקוריאית מבלי שיעבור
את הנסיונות הדרושים, ורק תחת לחץ
דעת הקהל באמריקה שאוכזבה ע״י העדר
בל נשק ״סודי״ בקוריאה.
יורה ראקטות. דוגמה אמריקאית של
״הקטיושקה״ הרוסית׳ יורה 15 או 24
ראקטות של 112מ״מ ללא כל אפשרות
של דיוק. משתמשים בו רק לריכוך ולכיסוי
שטח באש.
אוירונים . 29 .ב (מבצר מעופף) .בעל
טווח טיסה של 12000ק״מ. בתום מלחמת
העולם השניה היה המפציץ הכבד ביותר
שידעו. עתה מכונה ״מפציץ בינוני״.
מוסטאנג. אוירון קרב מתוצרת אמריקאית,
בשימוש בחיל האויר האוסטרלי
יצא משימוש בחיל־האויר האמריקאי. מהירות
720ק״מ לשעה.
כוכב זנב. אוירון־קרב דחף, מתוצרת
האמריקאים ובשימושם. מהירותו 968ק״מ
לשעה.

יאק. אוירון קרב רוסי, מיושן במקצת
מהיר מאוד אבל כבד־תמרון. הקוריאים
משתמשים בסוג ס .9.הסוג החדיש ביותר,
ס 10.טרם נמסר להם כנראה.

א ר צו תהבריח :
ה אינדי אני מנ צ חי
בשנת 1868 חתמו האינדיאנים משבט
אוטה בקולוראדו הסכם עם ממשלת ארצות״
הברית. הם ויתרו על כל תביעותיהם תמורת
15 מליון דונאם. אחרי ההסכם ״הסתננו״
מתישבים ומחפשי־זהב לתוך השטח
ה,,מובטח״ וחטפו דונאם אחרי דונאם. כש־התרגזו
האינדיאנים והרגו 12״לבנים״
הפקיעה הממשלה את כל השטח.
כעבור זמן מה נתגלה שהיה זה עסק
טוב לממשלה ולמתישבים החדשים: נתגלה
שכמעט כל השטח מהווה שדה־נפט
עצום אחד( .אגב, אין זה המקרה היחיד:
לרוב הוקצו לאינדיאנים שטחים בלתי־פוריים,
ורק במאוחר נתגלה שהסיבה לאי־פוריותם
היתד, מציאות הנפט באדמה).

הממשלה הבטיחה לשלם לאינדיאנים פיצויים
— אולם מעולם לא הגיעה לכך.
ב־ 1935 קיבל עורך־דין אמריקאי נודע
— ארנסט וילקינסון — את הענין לידיו.
במשך 15 שנר, לחם את מלחמת האינדיאנים
בבתי משפט. והנה בישר לשבט את הבשורה
הגדולה: בית הדין העליון של
ארצות הברית מוכן לפסוק לאינדיאנים
סכום של 32 מליון דולאר תמורת הויתור
על כל שאר התביעות. פרוש הדבר: סכום
של 10.000 דולאר לכל אינדיאני (אם כי
הכסף יעבור, מן הסתם, לידי השבט).
האינדיאנים דחו את ״רקוד הדוב״ השנתי
שלהם ליום אחד ונהרו במכוניות
ישנות, עגלות וסוסים למקום האסיפה, כדי
להחליט אם לקבל את ההצעה או לא.
עורך־הדין קם ותאר להם את ההצעה —
פסק־הדין הגדול ביותר שניתן אי־פעם ע״י
בית הדין העליון נגד ממשלת ארצות הברית.
אולם האינדיאנים שתקו.
לבסוף קם אינדיאני זקן בשם פוביני,
לבוש כותנת צהובה, מכנסים צבעוניים
הריקוד הגדול. הקהל צעק ״הו ! הו ! ״
לאות הסכמה והלך לנמנם בפרדסים הקרובים.
רק כעבור שלושה ימים החליטו
הצעירים, נגד דעת המעוט של הזקנים —
לקבל את ההצעה.

שוד ר מ ען המדע
במשך חודש הוצפה משטרת ואשינגטון
ביותר מחמש־עשרה תלונות על מעשי־שוד,
ובכולן הסגנון הוא אחד: כנופית שודדים
מתנפלת על תלמידות האוניברסיטה ופורקת
מעליהן את עדייהן ואת כל כספן.
העתונות המקומית החלה עוסקת במאורעות
אלה ותארה אותם במעללי כנופיה
גדולה וענפה, שקצרה יד המשטרה לגלות
את עקבותיה. כמה עתונים אף הרחיקו
לכת והביעו השערה כי המשטרה שמה
על הכנופיה את חסותה תמורת דמי לא־יחרץ
קבועים למספר קצינים.
ואילו המשטרה היתה שרויה במבוכה
רבה מזו של העתונות ודעת־הקהל. נתברר
כי עשרות תלמידות נשדדו מהן תכשיטיהן
אלא שלא פנו למשטרה מתוך בושה. הן
היו יוצאות לגבולות העיר לבלות עם בני־זוגן,
וכאן ארבו אנשי־הכנופיה והתנפלו י ברגע ה״מתאים״ ביותר...
המשטרה תפסה בקצה החבל הזה ופתחה
בחקירת הנערות השמדות. והנה התברר
כי כולן יצאו לבלות עם עלם חמד רב־קסם
בשם רוברט. כמו כן ספרו הנערות
כי המתנפלים עטו מסכות על פניהם
ולכמה מהם היו גם זקנים ארוכים.
בלשים החלו עוקבים אחרי ״רוברט״,
וכעבור ימים מספר נראה יוצא בלוית
נערה ממשפחה נודעה ועתירת־נכסים.
בפנה רומנטית, מחוץ לעיר, ישבו השנים
והחלו מתנים אהבים ...כאן הופיעו
ארבעה שודדים עטויי־מסכות ובשלפם אקדחים
פרקו כל דבר־ערך מהנערה ומרוברט.
באותו רגע זינקו הבלשים והורו לשודדים
את הדרך לתחנת־המשטרה הקרובה.
ההפתעה הגדולה ביותר היתה כאשר
נודע כי אנשי הכנופיה כולם מתלמידי
המכללה, וכי הדביקו לסנטרם זקן לבל
יכירום.
בסופו של דבר הודו התלמידים האסורים
כי רוברט הוא ראש הכנופיה וכי
היו מחקלים ביניהם את השלל כדי שיוכלו
להמשיך בלימודיהם, שכן הם כולם בנים
למשפחות דלות ואין בידם לשאת בהוצאות
הלימודים.

בך דאיתי את מצדים
(המשך מעמוד )8
הוא נכנס לשירות הממשלה בבירות כיועץ
לעניני הפליטים הערבים מארץ ישראל
.״הגיע זמן שכל הנכבדים האלה״,
והוא מראה את האולם המלא כמעט,
״הגיע זמן שיחליטו או לכאן או לס״ין.
אם הם רוצים במלחמה, אז שיזדרזו
ויפסיקו לדבר כל כך הרבה. ואם לא, אז
שיניחו לרוצים בכך לחיות בשלום.״ הוא
מביט בי רגע, ומוסיף :״לא אגלה לך סוד
אם אומר שהיהודים יכולים לכבוש את
הלבנון תוך שבוע, ואני כבר שבעתי כיבושים.
אין לי כל חשק לעזוב גם את
בירות ולברוח למקום אחר. ואילו כל
אלה כאן, יש לי לפעמים הרושם שהם
קובעים פגישות וועידות רק כדי לבלות
על חשבון הממשלות שלהם. תוכל לכתוב
כל זה,״ הוא הוסיף ,״כי זוהי האמת.
רק אל תכתוב את שמי הנכון.״

על חשבון הממשלה
רושם זה של בילויים, נוכחתי לדעת, היה
מבוסס על מידה מסויימת של אמת. מצרים
הפכה בירת העולם הערבי, ומכל מקום
באות משלחות. משלחות פוליטיות, מסחריות,
תרבותיות, וכו׳ .גם משלחות של
הפליטים הערביים היושבים במחנות עז־אינן
חסרות. וכל אלה מצוידות בכסף ציבורי.
הניתן ביד פחות או יותר רחבה.
לעומת זאת, שכבות נרחבות של מצרים
חיות בתנאים קשים מאוד. ולאו
דוקא בני המעמדות העניים. בבקרי במשרד
המושל של אלכסנדריה, נכנסתי לאחד
המשרדים בטעות. שם ישב פקיד ליד שולחן
כתיבה ושתה קפה. הוא לא הראה שום
סימן של אפתעה ולא ניסה להעמיד פנים
כאילו שתית הקפה אינה אלא הפסקה
קצרה בעבודה. היה זה כנראה דבר מקובל
שפקיד ישב לו להנאתו עם ספל קפה
בעצם שעות העבודה, כאשר שוטרים בחוץ
דואגים כי המבקרים יתאזרו בסבלנות עד
שהאפנדי ״יתפנה״.
מבלי לשאול מה רצוני, הוא מזמין
אותי להצטרף אליו ״תפאדל מעי״ ,הוא
אומר. למי שאינו מכיר את הערבים, זהו
כמובן אבסורד. אולם בשבילם, זהו רק
נימוס, ומי שאינו נוהג כך אינו ראוי
לשבת בחברת אנשים תרבותיים.

ללא כל נטיה
אני מציג את עצמי כעתונאי מבריטניה,
הוא מחוה קידה — אנואר רמדאן,
פקיד מחלקת מס ההכנסה. הוא בן 27
ועובד בממשלה מאז גמר את בית הספר
התיכון לפני 8שנים. הוא נאמן רק לעבודתו
ואין לו כל נטיות פוליטיות. זאת
אומרת, הוא תמידתומך בממשלה השלטת.
אם הואפד משלם לו את משכורתו,
אזי מגיע לואפד גם שיצביע למענו. הוא
נשוי, ואב לחמשה ילדים. משכורתו —
* 8>/לירות מצריות, מספיקות לו בקושי,
והוא צריך לעבוד שעות נוספות כמנהל
חשבונות של חנות אריגים.
״וכך זה אצל כולם פה. יש רק כמה
משוגעים שחושבים את עצמם לאנשים
גדולים ומדברים על קומוניזם, על איחוד
של האיסלאם׳ אבל אני לא מאמין בכל
הדברים האלה.
קודם כל, הקומוניסטים הם כולם זרים.
כולם יהודים או יונים, שלא יודעים מה
טוב בשבילם, ושמצאו כמה סטודנטים
שאין להם סיכויים להתקבל לעבודה בממשלה.
תנועת פועלים קומוניסטית לא תהיה
לעולם. סמוך על המשטרה. היא מניחה
להם להתארגן, ובפעולה אחת מחסלת אותם.
ושנית, אם אתה חושב שהפגנות הפועלים
אומרות שהם קומוניסטים, אתה
טועה.

יחי מיז
כאן במצרים אוהבים רק דבר אחד: הפגנות.
כשהייתי תלמיד השתייכתי ל״חול־צות
הכחולות״ של הואפד. היינו יוצאים
לקרן רחוב ומתחילים לצעוק ״יחיא אל־נחאס
באשא״ ואחרי כמה רגעים היו כבר
מאות מסביבנו, וככה התחילה הפגנה גדולה.
כאשר
באו כמה אחים מוסלמים וצי
לציונים״ ,הלכו רבבות אחריהם
האלה. וכאשר באו
־ .ותלמידי בתי־
״אל־גאלא״ (פינוי)
עמק הנילוס״ גם

כן הלכו אותם האנשים אחריהם ברחוב
והפגינו• אל תשים לב אף פעם לצעקות
ברחוב,״
ועתה, לסי דעתו של אנואר, אין הפגנות
פשוט מפני שאין יודעים נגד מי להפגין.
אחים מוסלמים אין. כי מאז נרצח
מנהיגם חסן אל־באנא התפורר הארגון
הדתי הקנאי, שפעם יכול היה לאיים על
עצם קיומו של בית המלסות המצרי.
הסטודנטים אינם יודעים מה לצעוק. חלק
רוצה שהסיסמה תהיה :״יחי סטליך אחרים
רוצים :״מות לציונים״ ואילו עוד
אחרים דוגלים ב״יחי פארוק מלך מיצר
והסודאן.״

תשבץ מם׳ 3 3

צבא -לא כשבילי !
שאלתיו אם היה מגויים בזמן מלחמת
פלסטינה .״מה פתאום?״ שאל. ואני תמהתי
בלבי, כי לא ראיתי בעבודתו כל
חיוניות שתשחררהו משרות צבאי .״אני
אף פעם לא הייתי בצבא. כשהייתי בן
18 שילמו הורי 21 לירות ״פדיון״ ,וזה
הכל.״
״אבל בזמן מלחמה נסיתי להתערב.
״ומה אם בזמן מלחמה 1היו כמה משוגעים
מה״אחים״ שהלכו, אבל מי שלא
רצה לא היה כל צרך בו. הצבא הכריח
רק את הנהגים להתגייס, כי כנראה
דיו, אבל לא היה שום
לא היו לו
גיוס כללי.״
דבר משונה זה שוב הוזכר לי לאחר
כמה ימים על ידי קצין תעופה מצרי
צעיר, פואד נור־אדין, כשישבנו בגינת
״גרופי״ בקאהיר. פואד הוא חניך ה־קולג׳
ויקטוריה האנגלי במצרים, והקורס
לקציני תעופה, שמדריכיו כולם אנגלים
בשלביו הגבוהים יותר.

.על כנפי הדחף
״יש הרבה אנשים שאינם מתיחסים אלינו
ברצינות, והם עתידים להפתעה גדולה.
עליך לזכור שמצרים אינה עבר־הירדן עם
1/2מיליון בדוים פראים׳ אלא מעצמה בת
20 מיליון נפש. ואם עד עכשיו לא
היה לנו כוח מספיק, הרי זה רק בגלל
הבריטים שישבו כאן. אבל עכשיו,
הכל משתנה. אל תמדוד לפי מה שקרה
בפלסטין. שם היהודים הביאו חיילים ונשק
מכל העולם, ואולו אנחנו לא הכרזנו
אפילו על גיוס. עכשיו לא ניתפס שוב
באי־הכנה, עלינו להיות המעצמה המנהיגה
גם באזור זה של אסיה וגם באפריקה
הצפונית״...
זוהי כמובן השקפה טבעית לצעיר בן
20 שרק עתה למד לשלוט באוירון דחף.
כי מה שפואד דורש, דורשים גם הרבה
מצרים — אולם רק כדי חצי. יש החושבים
כי מצרים צריכה לחתור לקראת מקום
שליט בארצות ערב האסיאתיות, ואילו
אחרים חושבים כי עליה לעמוד בראש
ערביי צפון אפריקה במאבק לשחרור.
וזאת כנראה בעיתה של מצרים היום.
ישבתי עם מורים, צעיר יהודי משכיל,
דור חמישי של יהודי מצרים, וחוששני
גם חבר המפלגה הקומוניסטית. הוא הציג
לפני חבר ערבי שאקרא לו כאן מחמוד.
מחמוד פועל בביח״ר לאריגים בשוברא,
פרבר בצפון קאהיר. הוא עבד בהיותו עוד
בן 6׳ ורק בגיל 22 התחיל ללמוד קרוא
וכתוב. עתה הוא משתלם בקורסים של האוניברסיטה
פואד אל־אואל הניתנים חינם
לצעירים חסרי אמצעים שלש פעמים בשבוע.
שם הוא לומד מדעי רוח ובבית —
כלכלה מדינית.

עוד יבוא היום
״האמן לי״ ,הוא אומר ,״עוד יבוא כאן
שינוי. עתה העם מבולבל. אינו יודע להחליט.
הממשלה עושה זאת בכוונה, ושמה
בפניו מטרות שונות. מלחמה בציונות, ברומלבד
בעוני ובבעלי
סים, בכל —
האחוזות. אבל את הצדק אי־אפשר לטשטש,
והפועל איננו עוור. אם עד היום שתק,
יבוא יום וישאל מדוע יכול פארוק להשתולל
ולהוציא מיליונים על קבארטים
וזונות ואילו הפועל גווע ברעב.
זה לא דבר קל. הפלאח רגיל לזה,
והעשירים טמטמו אותו מכדי שיבין עכשיו
את האמת. לכן רק הפועלים שבערים רואים
את המצב באור הנכון. דרושה רק
עזרה של האונטליגנציה, וזאת לא תאחר
לבוא. כבר היום נוטשים הרבה סטודנטים
את הדמגוגיה הפיאודלית של האחים המוסלמים
ומצטרפים לחוג המתקדמים. עוד
מעט גם יבינו השאר מי הוא האויב האמת,
של העם״.

מאוזן )1 :המקום בו מפטמים את הבהמה; )5נשיא מועצת הבטחון
לחודש זה )10 עוף שחור )12 חיה ממשפחת הצבאים ! )14 משחק
האשקוקי ; )16 בנו של אנוש ; )18 מין ; )19 כמיהה ; )21 שריפת
הכופרים; )22 מקום מעגן; )23 לוח! )24 תו לקישוט האות; )25 בא
מחוסר מעשה; )27 תעלת שופבין; )30 מוסד בינלאומי לקשר!
)31 מתלמידי אנטיגונוס איש סובו; )33 און; )35 בן אדם; )36 אחד
השערים בתלמוד; )38 התאהבה בסוס; )39 תבלין חריף; )40 מצבת
זכרון; )41 מסור; )43 ידיד )44 :קול המת הדובר מגרון הקוסם;
)46 כסות; )48 מבני דוד המלך; )49 הספורט הלבן.
מאונך )2 :אל השמש המצרי; )3ריקות (נחום ב׳ י״א) ;
)4מרי; )6מכשיר גננות; )7רטיבות; )8קיים; )9מסעד; )11 אנוש;
)13 שלטון נבון ; )15 כלי הקוצרים; )17 אבי יהושע; )18 חומר לסלילת
כביש )20 :ארץ הצרי )23 :זוהר; )26 שרת הביטוח העממי; )27 רע!
)28 מגדל פרות )29 :כלי מלאכה ; )31 עיר העגל ; )32 פרחי הגפן :
)34 חטיבה מדעית ; )35 העדר דבר ; )37 חברת התעופה הלאומית :
)39 רחום; )42 ראית עינים; )44 אשה ביחס לבניה; )45 בתוכו:
)47 דורון.

פ ת רון תשבץ מסי 33
מאוזן )1 :חשמל; )5תנור; )9הרי טרומן; )13 גב; )15 בג;
)16 אד )17 :בנש; )18 ארבה; )20 ערב; )21 תג )22 :משי; )23 גא;
)25 גר; )26 ושט; )28 אתון; )30 רמב״ם; )33 נוט; )34 מי; )35 עד!
)36 רבי ; )38 יח 40 נול ; )41 ענבל ; )43 סנש ; )44 דן ; )46 גו ;
)48 הר; )49 יד אבשלום; )53 אדיב; )54 אשרה.
מאונך )2 :שה; )3מרץ; )4לי; )5תו! )6נמל; )7ון;
)8מגבת; )10 טבריה; )11 רגב; )12 מדבר; )14 בן־גוריון;
)16 ארגנטינה; )18 אש; )19 הג״א; )22 מטבע; )24 אתני; )27 שם;
)29 וו; )31 מדע; )32 תרבוש; )34 מנדט; )37 בל )39 :חשרה; )42 נגב:
)45 עדי ; )47 גוש ; )49 יד )50 :אב ; )51 לא ; )52 מר.

פ ר סי ה ש בו ע ד פו ת ר׳ תשבץמס׳ 31
עפרה קורים, עפולה — ״הטור השביעי״ לנ. אלתרמן (ר,וצ׳ ״עם עובד״)
עליזה ספרוקט, רח׳ עבודה ,7תל־אביב — ״האזרח תום פין״ לה. פאסט
(הוצאת ״עם עובד״)
מנחם מי־זהב, בית מנדלבוים, ע״י ככר ורשא, בני־ברק — ״מחר יהיה
טוב יותר״ לבטי סמיט (הוצאת טברסקי).

ישראל -מדינה אשכנזית?

(המשך מעמוד )4
מספרים אלה עוד אינם מניחים לנו לקבוע כי בעוד 30 שנה יהוו עדות המזרח
רוב במדינה. אבל יש להניח כי באותה שנה יעלו עדות המזרח לפחות ל־ס/״ 40 מכלל
האוכלוסין וכי בקרב הדור הצעיר יהוו רוב מוחלט. ואם לא יחול שנוי רב במצב
(עליה גדולה מארצות ״אשכנזיות״) בודאי יהיו בני עדות המזרח רוב במדינה בעוד
שני דורות. אך אם יימשך היחס הנוכחי בין העדות יהיו אז ה״אשכנזים״ מעמד
שליט, ואילו הרוב ה״מזרחי״ יהיה מעמד של חוטבי עצים ושואבי מים.

״צברים״ ללא עדה ץ
לעומת סיכוי קודר זה יש לקחת בחשבון את העובדה שבקרב ילידי הארץ
נחלשת ההפליה העדתית בהדרגה. אני אומר בפרוש ״נחלשת״ ,כי בניגוד לדעת רבים
אין זו אמת שההפליה כבר נעלמה כליל.
ביחידות הצבא בחזית נעלמו כל המחיצות בין העדות (כשם שנעלמו בין
המפלגות) .מחיצות אלה חוזרות בחיים האזרחיים. וביחוד בולטות הן בשאלת הנשואין.
הכלל הישן ״יישא דומה את הדומה לו״ מרתיע צעירים רבים מפני נישואים עם בני
עדות אחרות. ניכרת גם השפעה חזקה של ההורים .״אבי יצטרך להפגש עם אביה״.
״/״ 95 של הצעירים התימנים נשאו נשים תימניות. אחוז הנשואין ״הפנים-
עדתיים״ בקרב הספרדים 90 והמספר הקובע :״נשואי תערובת״ בין אשכנזים
ובני עדות המזרח באוכלוסי־ ,העברית בארץ אינם עולים על אחוז אחד .
אחוז זה השתנה בין ילידי הארץ, אין לנו מספר מדויק, מכיון שהסטאטיסטיקה
הממשלתית על נושא זה טרם הושלמה. אולם ברור גם עתה שהאחוז עודו נמוך
ביותר, כי אם מתוך הרגשה פנימית ואס בהשפעת ההורים — רוב הצברים ה״אשכנזים״
נושאים נשים ״אשכנזיות״.
ככל אשר ינותק הדור הצעיר ממסורת הוריו יפחת כוחם של המנהגים השונים,
ותגבר המסורת המקומית עם המנהגים, הנימוס, והגישה המקומיים, שאינם לא
אשכנזיים ולא ספרדיים. דומה שזה יהיה הפתרון היחיד.

.העולם וווו!״ ,מס׳ 671

הרי אליז ם מנ צחבהו לי בו ד
הסרט האחרון בסידרת טרזן (בהשתתפות
לקט בייקר) הוא גם הראשון המוס־רט
בג׳ונגל אפריקאי אמיתי. עד עתה
היו הרפתקאותיו מסמרות השער של טרזן
מתרחשות ביערות־עד מלאן בותיים שהוצ־מחו
בחצר האולפן ההוליבודי.
ברם, הריאליזם הוא באופנה והוליבוד
החליטה לסלסל את עצמה אל היבשת השחורה
כדי לצלם את הסרט בג׳ונגל ממש.
שמו של הסרט ״טרזן בסכנה״...

״הנסיעה ה מו פרעת ״
איש לא יכחיש שהאנגלים מומחים גדולים
לסיפורי בלשות ומיסתורין. גם בקולנוע
הצטיינו בשטח זה: הגדול שב־אמני
המתיחות הוא בלי ספק היצ׳קוק
האנגלי. ברם ,״הנסיעה המופרעת״ ,למרות
רגעים אחדים יפים, אינו מוסיף כבוד
לסרט הבלשי האנגלי.
יוצריו, ובראשם דניאל בירט הבמאי,
ספק, בקראם את התסריט
סברו, בלי
פרטווי, שבידם חומר לסרט
של מייקל
מלא מתח וענין. הם הקדישו לו, איפוא,
תאורה מלאת לוד וצילומים אפופי מסתורין
שהושפעו בלי ספק מ״אזרח קיין״
של אורסון וולס• אולם כל זה אינו מציל
את הסרט מכשלון.
הראשית היא התכסיס הישן מגרעתו נושן: הבאת העלילה לידי גמר מהיר
ברגע שהכל מגיע למבוך על ידי הגילוי
שהכל לא היה אלא חלום בלהות. ג׳ון
נורת (ריצ׳ארד טוד) בורח מאשתו בחברת
אשת ידידו (קריסטין נורדן) .ברכבת
תוקפת אותו החרטה, הוא מפעיל
את פעמון ההזעקה וחוזר הביתה. רכבת
משא מתנגשת ברכבת העומדת ואנשים
רבים, וביניהם אהובתו, נהרגים. ג׳ון הוא
אכול מוסר כליות. באמצע הסרט נודע
לו שהאסון לא נגרם באשמתו. אבן נגולה
מעל לבו. לאחר זמן נודע לו שאהובתו
נרצחה לפני שאירעה ההתנגשות. המשטרה
חושדת בו. הוא חושד בבעל אהובתו.
הוא רודף אחרי הבעל, משיג אותו בבית
מלון מלא רז. מתפתחת קטטה.
הבעל מרים את אקדוחו, מכוונו אל בין
עיניו של ג׳ון ויורה ...כאן נפסק החלום
והסוף הוא, כמובן, טוב.
יש מידה מסוימת של אירוניה, כמובן,
דווקא בשימוש כזה של החלום, אולם הבמאי
השתדל בכל כחו רק למתוח אותנו,
ולצורך זה בחר את התסריט הלא־מתאים.
ב״הנסיעה המופרעת״ מוגש, בפעם הראשונה
לקהל הישראלי, ריצ׳ארד טוו, הכוכב
הבריטי בן ד,־ ,31 שהוא כיום מאוד
באופנה שם. הוא עושה רושם של בחור
נחמד למדי, לא נעדר כשרון אבל בהחלט
לא משהו יוצא מן הכלל.

״מ תיחות״
ווארן קימבי (ריצ׳ארד בייזהארט) מתכנן
את רצח בארני דיגר (לויד גאף) מאהבה
של אשתו קלייר (אודרי טוטר) .ברגע
האחרון הוא חוזר בו, אולם כאשר בארני
נמצא הרוג, המשטרה חושדת בקימבי.

הבלש הממונה על המקרה (בארי סא־ליבן)
מותח את עצביהם של כל החשודים
עד שהוא מגלה את הרוצח. את המתיחות
הזאת מנסה הסרט להעביר לקהל. זה
אינו עולה בידו ואחרי התחלה מענינת
למדי הוא הופך להיות מחזה מיסתורין
משעמם.

״אארת ה שחרור״
ארבע עשרה שנה לאחר שהוצג לראשונה,
ניכרים ב״אגרת השחרור״ אותות
זקנה, או ילדות. השיח במקומות רבים
הוא ממש תינוקי, המשחק תיאטרוני והדמויות
חסרות עמקות. למרות הכל, הסיפור
על אודות הקצין האמריקאי ראוואן
הנושא עמו אגרת חשובה וסודית ביותר
מנשיא ארצות הברית אל מנהיג המורדים
בקובה, גנרל גארסיה (התקופה היא
שנת ,)1898 תחת חוטמם של הספרדים,
נגול על הבד בקצב מהיר והוא מלא
ענין•

ג׳ון בולם, בתפקיד ראוואן, הוא גיבור
ללא דופי: יפה תואר, אמיץ, ג׳נטלמן.
וואלאם בירי הוא ההיפך הגמור מזה,
בתפקיד המועתק מפנצ׳ו ווילה המפורסם
שלו. ברברה סטאנוויק, יפה להפליא כתמיד
וצעירה מאד, דואגת שלא תחסר בסרט
נימה רומנטית. בקיצור, יבול 1936
אינו נופל ואולי עולה הרבה משל .1950

מי נרצח 7
לא מן הסוג הזול — פורד מעולם לא
היה זול. ידע פורד למצוא שירה ברחובות

״המדד״
סרט אחד שהעתק ממנו •
מוצג עתה כאן הוא ״חנז־רד״
של ג׳ון פורד. יצירה
זו׳ בת החמש עשרה שנה,
היא בלי ספק אחת הגדולות
שנתן הקולנוע, וא לי
הסרט החשוב ביותר של
ג׳ון פורד.
״ המרד״׳ או בתרגום
מדויק יותר ופחות סנסאציוני
:״המלשין ״ מבוסס
על רומאן מאת האירי
לאים או׳פלהארטי. העלילה
היא פשוטה וריאליסטית :
גיפו׳ ברנש בעל גוף אך
רפוי במקצת בשכלו (ויק־סור
מאקלגלן) רוצה לעזוב
את דאבלין העניה והנתונה
בסערת המרד ולהגר עם
נערתו לאמריקה. חסר לו
הכסף לכרטיס אניה ; הוא
הולך אל הבריטים ומודיע
להם על מקום המצאו של
מורד ידוע. הם הולכים
והורגים את האיש. עד מהרה
נודע למחתרת דבר
ההלשנה׳ גיפו מובא למשפט
ומוצא להורג.
הסרט של פורד איננו ריאליסטי כמו
הרומאן. הוא רצוף שירה ורומאנטיקה,

בירי, כולם ובארבארה סטאנוויק (״אגרת השחרור״)
מי מגיע 7

״העולם הזה״ ,מס׳ 671

וואדרי הובסון וריצ׳ארד טוד (״הנסיעה המופרעת״)

אודרי טוטר (״מתיחות״)
העיר, לא עיר סתם, אלא עיר מאד מסוימת:
דאבלין, על ערפליה וכל אותם הדברים
המפרידים אותה ועושים אותה שונה
מיתר הערים בעולם.
ברור שמי שלא היה מעודו בבירה
האירית אינו יכול לקבוע בדיוק באיזו
מידה הצליח פורד לתת תאור מדויק
של דאבלין, אולם אין ספק שרק לעתים
רחוקות זוכה הקולנוע להשרות מרוחה של
עיר, כמו שהוא מצליח כאן (רנה קלייר
עשה אותו דבר ביחס לפריז ב״תחת גגות
פריז״ .ג׳ול דאסין, במידה קטנה יותר,
ב״כרך במערומיו״ שעוד טרם הגיע ארצה,
הצליח לקלוט את הלם לבה של ניו־יורק).
דאבלין של פורד היא דאבלין של
מרד ועוני מרוד. הרחובות הומים מחוסרי
עבודה, זונות וחיילים בריטיים. בתי המרזח
הם מקומות המפגש של ההמונים. מעל
לכל מתנשא מגדלה של הכנסיה, קר ומאיים.
זוהי התפאורה שעל רקעה מתרחש סיפור
המעשה.
גי9ו, המלשין, זיכה את ויקטור מאקלגלן
בפרס האקדמיה (פורד עצמו זכה בפרס
עבור הביום) .כיום אין איש שיחלוק
על שיקול זה של המוסד שהיה פעם
נכבד ושטעמו הפך פגום ותפל ביותר.
מאקלגלן, שחקן בינוני בהחלט, מתעלה
כאן לרמה גבוהה. אין ספק שפורד —
כפי שהעיר מבקר אחד — יודע להפיק
אף משחקיים שאינם גדולים בדרך כלל
— משחק משובח ביותר. זהו תפקידו

המצוין ביותר של מאקלגלן ומשחקו בלבו
דיו להצדיק את ראיית הסרט. שאר השחקנים,
וואלס פורד, מארגוט גראהם, פרסטון
פוסטר ואחרים משמשים בנאמנות את
שני השחקנים הראשיים: מאקלגלן ורחובות
דאבלין. סרט מופת.
ג׳ון פורד הוא אחד מותיקי הבמאים
בהוליבוד. נולד לפני חמשים וחמש שנה
באמריקה למשפחה אירית והחל לעבוד
כעוזר לאחד מחלוצי הסרט, תומאס אינס.
בהיותו בן עשרים החל לביים ותוך שבע
שנים הפיק לא פחות משלושים וחמישה
סרטי המערב הפרוע. כעבור* שנתיים החל
לביים סרטים חשובים יותר ועם בוא הסרט
המדבר, הריהו במאי בעל וותק. סרטיו
הידועים ביותר, מתוך עשרות :״הפאטרול
האבוד״ ,״כל העיר מדברת״ (אחת הקומדיות
האמריקאיות הידועות ביותר ושעליה
מבוסס ״אדם וצילו העולם הזה ,)667
״חף אני מפשע העולם הזד 670
״מארי, מלכת סקוטלאנד״ ,״ענבי הזעס״,
-,דרך הטאבאק״ ,״מה יפית עמק נוי״,
״מילי חוזר הביתה״ (הקומדיה האחרונה
שלו).
פורד מומחה לתמונות המוניות. האימון
שקיבל בצעירותו בביום סרטי המערב,
רישומו ניכר בעבודתו בתקופה מאוחרת
יותר. קרבות עם אינדיאנים הוא יודע
לביים ביתר אמנות מאשר כל במאי אחד
(פרט לדה מיל, כמובן) .אולם שלא כדה־מיל,
פורד מעונין קודם כל באדם. הרקע יכול
להיות ציורי ורחב מידות, אולם הוא
נשאר רקע, הפרט והתלבטויותיו הם נושאי
אמנותו. אם גישתו היא לעתים ילדותית
ונאיבית, הרי זה משום שפורד הוא רומנטיקן
שאין לו תקנה. מידה זו אף הרגיזה
מבקרים רבים שלא ראו בעין יפה את
השינויים הניכרים שעשה בספר ״המרד״
בעת עיבודו לסרט, והאשימוהו בסירוס
היצירה הספרותית. ברם, אם לדון בסרט
בנפרד מן המקור הספרותי, ויתכן שזוהי
הדרך הטובה ביותר, אין ספק שהוא
אחד החשובים בתולדות הקולנוע.

בקצרה
״פימפרנל ממית״ (אנגליה) רוחו של
לזלי האווארד חוזרת אל הבד בסרט שרומם
בשעתו את הנפש ואילו עתה אינו אלא
משעשע, אולם היות והוא מכיל את
האווארד, לא כדאי להחמיצו.
״האדמה נשחת האדם״ (הונגריה) סרט
רב רושם על מרד האיכרים בפיאודליות
ההונגארית. גבוה. משכמו ומעלה מן החומר
הרגיל המגיע מאחורי מסך הברזל.
״הזעם אה״ב) .עוד סרט על אוירונים.
הטייס הפעם הוא ר׳צ׳רד ווידמרק, שחקן
מוכשר שהפך להיות כוכב הוליבודי בגלל
צחוקו הנוקב. תפקידיו בסרט זה הם
להבריח סמים משכרים באוירונו בשביל
שני סוחרים רמאים, ולחלק את אהבתו
בין שתי נשים חמודות. לינדה דרנל וורו־ניקה
לייק נאמנות לקו הבנלי של הסרט,
שמלבד כמה תצלומים מענינים של סערת־האריקיין,
אין בו ולא כלום.

פ ש עי 0
גן־ ע דן מאחור• הםוד\
לפני שבוע עמד בפני שופט מחוזי
בת״א מר יוסף קולטון, חייל משוחרר
בן 18 וטען טענה מזעזעת. אמנם, כפי
שגילה זאת התובע, מר קנת, נשפט הנאשם
עד כה חצי תריסר פעמים (ועוד 11 תיקים
״מחכים״ לו בעבור התפרצויות שונות),
אך דוקא משום כך, משום שהוא כבר
מנוסה בישיבה בבית סוהר, אפשר היה
להאמין לדבריו. משדן אותו השופט לשנה
מאסר, התפרץ הצעיר בזעקת רחמים :
״לא אחזיק מעמד שם. אני אדם צעיר...
רק אתמול הכו שם שלשה אסירים והכניסו
אותם לצינוק על שעישנו סיגריות״.
המגמה המודרנית היא להפוך את בתי
הסוהר ממכשיר עונש למוסד חינוכי. ברוב
הארצות נתקלת היא בקשיים, הנובעים
לא רק מחוסר הבנה אלא בעיקר מגישתו
של האדם לעבריין. אלה בארצנו הרואים
באמריקה את שיא ההתקדמות, ואף מבקשים
לקחת דוגמה מארץ זו (אף מנהל
לבתי סוהר שלנו הוזמן משם) אינם רואים,
משום מה, את הצד השני של המטבע :
התנאים והיחסים הפראיים השוררים בחלק
ניכר של בתי הסוהר שבארצות הברית.
לעומתם נראים בתי הסוהר שלנו כגן
עדן•

ספר שעורר סנסציה

דח׳ לוינסק ,69 חל־ אביב

מאת פוטו ברנד תבקש
איך כמצלמה להשתמש
בקנותך מצלמה, חלקים, פילמים, פלטות,
נייר ונו /עומד לרשותך נסיוני של 25
שנים. בתור בית מסחר ראשון במקצוע.
פיתוח, העתקות, הגדלות, מכירה, קניה,
החלפה. פיתוח מיוחד של פילמים קטנים.

זה עתה פורסם באמריקה׳ ספר, מאת
כושי בשם הייבוד פטרסון, שברח מבית
הסוהר לאחר שבילה בו 17 מתוך 34 שנות
חייו( .פטרסון נתפס לפני כמה שבועות
על ידי המשטרה לאחר שהצליח להתחמק
ממנה במשך שנתיים) .ספרו זה של אדם
שנידון למוות ואח״ב הוחלף עונשו במאסר
עולם, הוא אחד הדוקומנטים המזעזעים
ביותר על נושא בתי הסוהר, והוא מגלה
את פרצופו האמתי של חלק גדול ממנגנון
המשפט, המשטרה ושרות בתי הסוהר
במדינה המרבה להטיף לחופש אדם, ואשר
בכמה ממחוזותיה נדונים אנשים למוות
רק בגלל צבע עורם.
פרשת פטרסון החלה בשנת ,1931 כאשר
קבוצה של תשעה נערים כושיים הואשמו
במעשה אונס בשתי נערות ״אצילות״(עור
לבן) .אלה מבין הנערים שמעל גיל 16
נידונו למוות (אח״כ הוחלף העונש למאסר
עולם) ,אחרים נדונו לתקופות מאסר שונות.
המקרה עבר ארבעה ערעורים, ואחדים מבין
הנידונים זוכו. פטרסון היה אחד מאותם
שלא זוכו. כל הפרשה לא היתר, אלא
עלילה שפלה (הנערות היו זונות) ובשנים
מהערעורים הוחזר התיק ע״י בית הדין
העליון, שלא הכיר בחומר ההוכחות. שופט
אחד, שהפגין את אהדתו לנאשמים שילם
אח״כ בקארירה המדינית שלו. אותה שנה
נכשל לחלוטין בבחירות.

וידויו של כושי

קולנוע
החל ממוצאי־שבת2.9 ,

תל־אביב
׳אופיר — בגוף ובנפש
מגדלור — אגרת השחרור ()2
אוריון — הסרט ההונגרי ״האדמה נשמת
האדם״ ()2
אסתר — היד השחורה
תקליטים —י
3ג!!7ו 3ו־ 3דהמס> 1נ״ קו 0 3ק•
ק־מפוניודז, קונצ רטי וכוי
דדי * 1א 1נ • 1ן
רחוב דיזי־וף 5־ 1׳ תל־אביב
חיפה אורה — החיים והמות ביד האשד,
ארמון — הכוס ההפוכה

כתובת המערכת וההנהלה: תל־אביב, רחוב לילינבלום .12
טל׳ ,4414ת.ד / 136 .האחראי: מידד שיף /העורך: אורי
אבנרי /המו״לים: אברהם גורדון ושלום כהן /דפוס
מ. שהם, תל־אביב, רחוב פין ,6טל׳ / 2239 גלופות: צינקו־נרפיה
״ארץ־ישראלית״ בע״מ /ההפצה ! דוד טופל ובניו.

משברח פטרסון מבית הסוהר התקשר
עם העתונאי אירל קונרד שעזר לו לחבר
את יומנו. המחבר מספר תחילה על אותה
תקופה, כאשר אנשים בעלי מצפון, שידעו
כי תשעת הנערים הם קרבנות עלילה,
היו מעבירים אליהם תרומות כסף ומציבים.
היתד, זו תקופת הזהב בחייהם. בכסף
היו משיגים את הכל. פטרסון מגלה בי
בבית הסוהר היו מקיימים יחסים קרוביב
עם אסירות והשומרים היו בעצמם מובילים
את האסירים (במחיר עשרים דולר) לתא
של אסירה. בעוד אסירות אחדות היו
עושות את זד, כ״נשיהם״ הקבועות של
אסירים מסוימים ואף היו נאמנות להם,
היו הזונות המקצועיות ממשיכות במקצועי
בבית הסוהר (כשהשומרים מקבלים דמי
תיווך).
אולם כאשר נמאסה הפרשה לציבור,
ולא נשלח להם עוד כסף, החלו חיים
איומים. הם הועברו לבית סוהר אחי
>בס״ה שהו בארבעה בתי סוהר) .שם
שרר שלטון עריץ, עינויים, אכזריות ותומי׳
סכסואליזם. היו אפילו ״מלחמות״ ומקרי
רצח על רקע של אהבה בין גבר לזולתו.
שליש מכל האסירים באותו מקום (בית
הסוהר באטמור) היו לדברי פטרסון, בלוד
שפויים בדעתם. אסירים היו מתהלכים
ואף ישנים עם סכינים או מוט ברזל
בידיהם כדי להתגונן מפני התקפה אפשרית.
אסיר חדש, שהיה נכנם לשם, היה עובר
שבעת מדורי ד,גיד,נום ונופל לבסוף קרבן
£משכב זכר, אחר התחרות קשה בין
הקופצים. עליו. פטרסון עצמו לקח חלק
פעיל בכל אלה, כי החיים הכריחוהו לכך.
אחרת, הוא מגלה, הייתי הולך לאבדון.
השומרים במקום היו משתעשעים במראות

הזוועה, ועל הכל — סוחטים כספים מכל
אסיר, שטרם נותק הקשר בינו ובין העולם
החיצוני.
לאחר 17 שנה מגלה כעת פטרסון
בספרו (״סקוטסבורד בוי״ על שם המקום
ששם דנו את תשעת הנערים) את כל
האמת על העלילה השפלה נגדם. ואם כי
שהספר זכה להד רחב באמריקה, וקראו
אותו כל הנוגעים בדבר, ונתעוררה כביכול
דעת הציבור — נעצר עתה פטרסון והוחזר
לבית הסוהר.

ספרות
ה פו פרבהיפר
לפני כארבעה חדשים הכריז העתון
״הארץ״ על תחרות ספרותית. רבים נמנעו
מהשתתף בה, מסבות אלה )1( :התנאי
הראשון לטיב הספורים היה כי יתאימי
לתרגום לאנגלית (״אוניברסאלי ב) המשתתפים
בתחרות נדרשו לגלות את שמותיהם׳
בעוד שמות השופטים נשארו בסוד
(ההפך מהנהוג בתחרויות כאלה)( .ג) השופטים
היו ״מבין חברי המערכת״ ,והיה ספק
אם מוסמכים עורכי ״הארץ״ לשפוט על
ספור עברי( .ד) העתון שמר לעצמו זכות
לקנות כל ספור שלא יזכה בפרס במחיר
מעליב.
ביום 25.8נודעו תוצאות התחרות. שמות
הזוכים: אהרן אמיר ונסים אלוני. הספורים
המזכים עוד לא נדפסו, אבל בזוכים
עצמם יש ענין מיוחד.
נסים אלוני (שם משפחתו המקורי לוין
בן ,24 שחרחר, נשוא לאשר, שחיזר אחריה
שמונה שנים, הוא בן למשפחה ספרדית
מן הבאלקאן, חניך בית הספר ״אחד העם״
שבתל אביב, היד, תקופה מסוימת נוטר,
ובצבא שרת בחטיבת ״גבעתי״ .הוא אחד
מעורכי ״אשמורת״ הנזופים (״העולם הזה״
)670 ובין קוראי עברית התפרסם בעיקר
בסיפוריו הקצרים בשבועונים׳ שיש הרואים
אותם כיצירות־פאר, ויש — כשעמוס
גמור( .״טוב בספרות זה מה שמשעמם —
כך הרגילוני מילדות״ ,אמרה אחת הקור־

לחובבי התיאטרון
מודיעים לנו מפאריז: נוסף לנו
פה עוד ישראלי אחד — ,השחקן יצחק
שולמן־שילה־שוליק (״הבימה הקאמרי״)
.הוא משוטט בחוצות פאריז
כצפור קצוצת כנפים ומגדל לו, לשווי
המשקל, זקן בעל מטרים ערמוניים.
הוא שואג לידידיו שבישראל דרישת
שלום באריטונית (סטאניסלאבסקי עדיין
מדגדג לו בדיאפראגמה).

אות) .ספוריו התפרסמו ב״הארץ״ ,״אשמורת״
,״במחנה״ וכיוצא בהם.
אהרון אמיר (ליפץ) הוא אישיות לוחמת.
לבד מפרסומו כמשורר ידוע הוא
כעורך ״אלף״ ,ירחונם של ה״כנענים״
(ישראלים אנטי־ציונים המסתייגים מכל
מסורת עדתית והשואפים להתפשטות עברית
עד רמת איראן) .בן ,28 דק וארוך,
בעל עינים מונגוליות וידי אשד״ נשוא
לאשר, ג׳ינג׳ית חמודה, וגר בשכונה היוונית
שבירושלים. הוא מדבר בקול חרישי
ומבטא עברית במבטא מזרחי מדויק. בבקעת
החולה עודנו זכור מזמן היותו שומר,
משויץ על סוס ומזמר לחנים דרוזיים. בתקופת
המצור על ירושלים נספח ללח״י.
אחר כך שרת בחיל האויר.
•יש החושבים אותו לגדול המשוררים
העברים החיים כיום (ספר שיריו :״קדים״
— ״העולם הזה״ ,)602 אבל הפרוזה שלו
כבדה ומסורבלת׳ עשויה במתכונת׳ ולא
נעימה. רק בחדשים האחרונים ניכרו בכתיבתו
ניסויים לדבר בלשון בני אדם. שירו
הראשון ,״נער״ ,התפרסם ב״הארץ״ לפני
כשבע שנים. ספוריו התפרסמו ב״הארץ״,
״מחברות לספרות״ ,״אלף״׳ ו...״משמר
לילדים״.
פרט מענין ביחס לתחרות: הוא הודיע
מראש כי עתיד הוא לזכות בתחרות,
מאחר שעשה ספור כזה שיזכה: מדוד
בדיוק לתצוגה ישראלית בין־לאומית (לפי
מערכת ״הארץ״) ,עם כל הסממנים הדרושים.

סול ם הזה״ ,מס׳ 671

במדינה
\ ת זה היו הכוחות העיק־

^י חזו ס מי ם את הכביש.
^ ^ נסקלו. שמשות נופצו. כל ד,פ־
* והגזע בוטלו. הקונסול הצרפתי
!מכונית מסומנת בדגל ארצו׳ זכה
!.ד, מדויקת במרכז פניו (הדיפלומט
.סכן נרעד כולו: הוא היה מסכים ליידוי
אבן, לשבירת המכונית, אן היריקה שינתה
את דעתו על תרבות ישראל לעולמי

המשטרה החלה להתערב. תחילה השתמשה
באלות משכנעות — אולם פרוצדורה
כזאת לא תיתכן במדינה אשר שר־המשטרה
שלה חסר־מפלגה, ואילו לדתיים
יש קבוצת־לחץ מאורגנת היטב בממשלה
ובכנסת. האלות הוצאו, איפוא, מכללי
המשחק. במקום זאת ניסו שומרי־החוק של
מדינת ישראל לשכנע את שומרי־החוק שד
דת ישראל בדברי־הטפה מתוקים. לשוא,
הרחוב נשאר חסום. נצחו אראלים את
מצוקים. מדינת ישראל נכנעה מול האופנסיבה
של שליחי־השמיים.

חמתם של הקנאים לקדושתה של ירושלים.
ובשקט הלכה בשבת אחרי הצהרים ל״פעו־לה״
בשבט הצופים שאליו היא משתיכת.
חבריה וחברותיה חיכו לה לשוא משך
שעות ולא הבינו מה גרם לאיחורה. אולם
כקרנותם באה חיש על סיפוקה: שושנה
נמצאה בתחנת מגן דוד אדום, פצועה
בראשה.
פצעיה נגרמו לה על ידי אבן כבדה
שהוטלה בראשה על ידי קנאים, שומרי
שבת ושומרי מוסר, שראו בלבושה —
משום חילול קדושתה של ירושלים. שושנה
היתד, לבושה במכנסי חקי קצרים, חולצה
לבנה ומטפחת לראשה. איתרע מזלה —
ובשבת אחרי הצהרים הלכה ל״פעולה״
בשבט הצופים שלה דרך רחוב מנחם
אוסישקין, אשר מצדו השמאלי שוכנת לה
שכונת שערי חסד• קבוצת פרחחים מגודלים
נטפלו אליה בגלל לבושה, כיוון ששו־קיה
של הילדה לא היו מכוסים בגרבים
שחורות וזרועותיה היו חשופות ביום
השרב. והילכך — רגמו אותה באבנים,
ואבן כבדה ניחתה על. ראשה של הילדה,
וחולצתה הלבנה הוכתמה בדמה.

א סו ר ל הו־ו\ ס ר טי !

ארגסט ״מגדו״ מנדובסקי
הוא הצביע מפ״ס

אך חיל־הרגלים־והידים של רבון העולמים
לא הרבה ליהנות מנצחונו. מרחוק
התקבץ מחנה של אפיקורסים־לוחמים —
מלווי־השיירות מאז, המומחים־לשעבר לחיסול
מחסומי־דרך, המתישבים של היום
בישובי המשלט.
כך הופיעו, בשבת אחת, שתי מכוניות
עמוסות צעירים בעלי בלוריות מדובללות
ושני כדי חלב (משלוח לתנובה, אך לדעת
יודעי־דבר: עילה״לקרב בלבד).
״שאבם ! שאבס !״ צעקה המקהלה הקדושה
מעל הגזוזטרה. צבא המדים השחורים
נערך לקרב־חסימה. והנה קפצו הבחורים
מן המכוניות, בתנועות הקצובות של
למודי־קרב התקדמו לקראת המחסום —
ופרצה תגרת ידים כללית.
המשטרה לא עמדה מנגד. היא תקפה
את מפרי־השבת. אך אנשי המשלטים גברו
— אם מתוך עליונות מספרית, ואם מפני
שלב השוטרים היה עם האפיקורסים).
בקיצור — המשטרה השאירה את השדה
בידי שני היריבים העיקריים, והחלה מלח־מת־מהלומות
רצינית ביותר.
בדבר אחד נבדלת מלחמה זו ממלחמו־תיהם
הקודמות של הפלמ״חאים: אלוהים
עצמו קבע הפעם את מועד ההפוגה. משעלו
כוכבי הלילה נתבטלה מאליה המטרה הקדושה
של לוחמי־השמים. הם מיהרו אל
בתי הכנסת והפקירו את שוד,־המערכה
לחבורת האפיקורסים הצוהלים והנשרטים.

צני עו תוא בני
שושנה לוי היא צופה, שנשבעה להיות
תמיד נכונה לעשות את הטוב, לא להרע
לזולתה, לא להיות אנוכית ולהאמין בישרם
של בני אדם. והיא אמנם האמינה, היתה
ישרה והיתד, נכונה לעשות רק את הטוב
והישר. זה היה עד יום השבת, י״ג באלול,
הוא חדש הרחמים והסליחות.
שושנה גרה בשכונת רחביה, על גבול
שכונת ״שערי חסד״ בירושלים, על גבול
החדש והישן, של קדמה וקנאות. היא
לא תיארה לעצמה שהיא — הצופה בת
השלש עשרה, עלולה לעורר בהליכתה
השקטה והצנועה ברחוב אוסישקין את
.העולם הזה״ ,מם׳ ו67

במשך שבע שנים כתב ארנסט מנדובסקי
(״מנדו״) את רשימותיו על סרטים בעתין
״על המשמר״ עד אשר בשבוע שעבר
הודיעו לו עורכי העתון, כי מטעמים
אידיאולוגים יהיה עליו להפסיק את עבודתו
זו. הנימוק שניתן לעתונאי המבקר והפי-
ליטוניסט בעל הותק של 20 שנה היה בערך
כזה: הוא לא ראה בסרטים הרוסיים
את החיובי, האידיאולוגי, בעוד שכל תשומת
לבו מרוכזת על הערכים האמנותיים
הפורמליים. טען המבקר: הרי זוהי חובתי !
אולי זה מקרה, אך הסרטים הרוסיים שראיתי
בזמן האחרון לא היו ראויים בעיני
לבקורת אחרת מאשר זו שנתתי להם. ועוד
טען: וכי לא ״הרגתי״ סרטים אמריקאיים,
צרפתיים, איטלקיים, כאשר מצאתי אותם
לקויים מבחינה אמנותית? אמרו לו בערך
כך: זה לא שייך. משום מה אינך רואה
את הצפון בסרטים האלה (הרוסיים).
לא היינו מביאים את הענין לציבור
אלמלא היה כל כך מענין ...מענין מנקודת
ראות הרבה יותר רחבה מאשר חיכוכים
סתם בין עורך וכתב. מענין גם שאת
הפגם מצאו רק כעבור שבע שנים( .יתכן,
כי לזאת ייקרא הכרה ההולכת ומתגבשת״).
״ההתנקשות״ אינם חדשה בעולם. אלא שעוד
טרם שמענו עליה אצלנו בשטח אמנותי.
ארנסט מנדובסקי, עתונאי־מבקר פעיל
מאד (משתתף קבוע ב״ג׳רוזלם פוסט״,
ו״מעריב״; סקירות על סרטים ב״קול ישראל״
,וכו׳) הוא אדם רחוק מפוליטיקה,
אך בין העתונאים יודעים לספר כי בזמן
הבחירות לכנסת, עשה ״מאמץ״ עליון והלך
— לקלפי (כי על אף היותו מבקר אמנותי
מקצועי, שתפוקתו השנתית — כמאתים
רשימות — עודנו מעדיף ללכת לקולנוע
או לקונצרט מאשר לבחירות) .אולם כאשר
הגיע כבר לקלפי הצביע בנקל (כך מספרים
יודעי דבר) בשביל — מפ״ם. כפי הנראה
לא הרגיש, כי דבר מה מחייבו כלפי
גישתו לאמנות. אכן, כל עוד רשאי אדם
לחשוב בתוכו על סרט, הצגה או ספר

ת מ 1נ ת
השבוע

אגדה ישראלית :
פקיד ממשלתי
עכר ליד גברת
השיש כחלון ראווה
ליד מוגרכי
כת״א ונדהם. הוא
המציא כו כמקום
את כולי מס המותרות:
כדי לדאוג
לצניעות הציכור
ולהכנסות המדינה.
צילם:
ה .קאופמן

טיבעת הימינן

לחשוב כאוות נפשו — אין סימנים, כי
חופש המחשבה נתון אצלנו בסכנה.
לאחר האינציתט הזה, קם מנדובסקי
ואמר :״עתה עלי לנסוע לחוץ לארץ,
להתאוורר״ .לשאלתנו לאן, אמר בתמהון:
״מה פרוש לאן 1כמובן — לאיטליה,
ערש האמנות והמוסיקה, מולדתם של רו־סיני
ודה־סיקה והוא באמת נסע לשם
(ואנו מקוים להביא בקרוב אחת הכתבות
שלו בעתוננו).

שו ש חור שלד
המושג ״שוק שחור״ רחב הוא. תחילתו
במזון, דברי הלבשה והנעלה וכלי־בית
וסופו ב...ד ם. אין הכוונה חלילה
לליסטים שכירים שניתן לרכשם אי שם
בסמטאות אפלות על מנת לסלק מאן דהוא.
אבל עובדה היא כי קיים ״שוק שחור״
של ״האדום האדום הזה.
הנה, קורה מקרה ופלוני חולה נזקק
לעירוי דם בכמויות גדולות. פעמים אין
ברשות ״בנק הדם״ כמות מספקת של סוג
הדם לו נזקק החולה ; פעמים אין אפשרות
לתת ״אשראי״ באשר החולה חסר
קרובים או מכרים שיתחייבו לפרוע את
ה״חוב״ .במקרים כאלה פונים לאנשים
מסויימים המצויים בפרברי העיר, ואלה
מספקים את כמות הדם הדרושה.
מתנדבים? לאו דווקא. אנשים אלה פרנסתם
על דמם. הם נותנים פעם או פעמיים
בחודש ״מנה״ של דם — כרבע
ליטר בערך. המחיר הוא בין 40 — 50
ל״י, שיש לשלמם לפני העירוי.
״הסוחרים״ מסרבים באופן עקרוני לעבור
לצורך העירוי לבית חולים. הם מסכימים
רק לגשת לתחנת ״מגן דוד אדום״.
מקום שם שמורים (למרבית ההפתעה !) גם
שמותיהם...

11א ר צנו
משה הירש, פועל בנמל חיפה, נעצר
על־ידי המשטרה ליד שער הנמל. בשעת
חפוש שנערך אצלו, נתגלו על גופו, מתחת
לבגדי העבודה, שלוש כותנות משי.
(״הארץ ב״מבצע פושטי יד״
שערכה המשטרה ברחובות ת״א נעצרו,
שבעה פושטי יד. כשהוכנסו לכלא המשטרה
ונבדקו חפציהם נמצא אצל אחד מהם
סכום של 500 לירות( .״הבוקר
בקרוב יהיו בארץ שני מינים בלבד של
בד: בד שחור ובד מנוקד (״מעריב
חתן לשעבר של צעירה תל־אביבית, שמצאה
על שפת הים בתל־אביב בחברת בעלה
לעתיד, התקיף את הזוג( .״מעריב״) —
בחפוש קפדני שנערך אצל עולה חדשה
מד,אניד ,״קוממיות״ נמצאו 740 דולר בתיך
שפופרת למשחת שניים( .״מעריב״) —
באחד הבנינים בתל אביב נפצע פועל בשעת
העבודה• חבריו עצרו מונית שנזדמנה במקום
וביקשו את הנהג להעביר את הפצוע
ל״מגן דוד אדום״ .משסרב הנהג, התנפלו
עליו, הרביצו בו מכות נאמנות ואחר כך
הזמינו אמבולנס שהעביר את שני הפצועים
לתחנת העזרה הראשונה( .״ידיעות אחרונות״)
ראשי העדה הספרדית
נתכנסו לישיבה גורלית. הוויכוחים נמשכו
כל הלילה עד שהשכנים, שלא יכלו לעצום
עין, הזמינו את המשטרה כדי להשקיט את
הישיבה הסוערת. השוטרים שבאו לאולם
מצאו את שר המשטרה נואם ו...הסתלקו.

אוד אבנר

הצכא והכיקורת
דברים אלה אינם נאמרים בכדי להקניט
מישהו. הם נאמרים מתוך רצון כן להבהיר
נקודה הנוגעת לכולנו באופן חיוני: האם
מותר, האם כדאי, האם רצוי למתוח
ביקורת על הצבא.
יש הטוענים שהצבא הוא ענין של
קודש. אלה הם אותם יהודים שחיכו לצבא
2000 שנה ומתמוגגים למראה כל מסדר.
עם אלה קשה לד,תוכח. כי אנו, אשר נתנו
לצבא הזד, חלק מחיינו (ורבים מאתנו
גם חלק מדמנו) איננו רואים בו כל קודש.
בעינינו הצבא הוא מכשיר בלתי־רצוי אך
הכרחי (לצערנו) — ממש כמו המשטרה
ומכבי־האש. מכשיר יכול להיות יעיל או
בלתי־יעיל. אנו רוצים שיהיה יעיל. וכל
יחס אחר אינו מובן לנו.

הסכנה האמתית
הצבא הוא מטבעו גוף אותוריטטיבי.
לא תתכן בו כל בקורת פנימית — כי
הבקורת מזיקה למשמעת. הוסיפו לזה
את השמרנות הטבעית של גוף אשר ההתקדמות
בו מותנית בוותק ואת הרוח
האכסקלוזיבית של מקצוע ״סגור״ — והרי
לכם הסכנה האמתית המאיימת על כל
צבא: שביעת־רצון עצמית, שיגרתיות.
ההיסטוריה הצבאית העולמית כולה עד
כר, איננה אלא דוגמה עצומה אחת למחלה

בכל מוסד אחר, טעות קטנה פירושה
— הפסד בכסף. אולם טעות קטנה בצבא,
מידה קטנה של חוסר־יעילות, של שמרנות
— פירושה אבדן של חיים.
לכן זקוק הצבא יותר מכל גוף אחר
בעולם למערכה מתמדת של ביקורת ציבורית
— ביקורת אחראית, כנה ובלתי־נרתעת.

מוסמך?
לאדם הבא למתוח ביקורת על ענינים
צבאיים דרושות שתי תכונות. דרוש שיהיה
בעל נסיון צבאי מעשי (רצוי קרבי) ובעל
ידיעה מעמיקה ככל האפשר בתיאוריר
הצבאית• אין ערך לאחד בלעדי השני.
חובת הביקורת מוטלת, קודם כל, על
הכנסת. אולם צירי הכנסת לא נבחרו דוקא
על פי שתי התכונות שהזכרנו. ביקורת
הכנסת אינה מספיקה.
וכאן תפקידה החיוני של העתונות.
עליה לתת מקום לפרשנים צבאיים —
שימתחו ביקורת קונסטרוקטיבית, אחראית,
מתמדת. לא ביקורת אלמונית: זכות הקורא
(והצבא) לדעת מי כתב את. הדברים, מי
אחראי להם.

״בסוד הצכא״
הפרשן הצבאי הממלא שליחות זו,
באומץ ילב בלתי־נרתע, תפקיד חיוני הוא
ממלא — הוא חוסך דם, הוא ידידו ד,אמתי
של הצבא.
וכל הבא לבלום את פיו — מתוך
טפשות, מתוך ״פולחן־קודש״ ,מתוך שמירה
על אינטרס כיתתי צר — הריהו אויב
הציבור, אויב הצבא, יהיה התירוץ אשר
בפיו כאשר יהיה.
כשדרש אמיל זולה רביזיה על משפט
דרייפוס טענו סניגורי הצבא: אתה הורס
את פרסטיג׳ הצבא, את מוראל החיילים, את
אמון העם. אך זולה השיב: הצבא מיהו?
הצבא הוא העם. קומץ קצינים יכול להיעלב•
הצבא אינו יכול להיעלב לעולם מגילוי
עוול.
הוא הדין לגבי כל טענה הבאה לצמצם
את זכות הביקורת בשם המוראל והפרס־טיג׳
.במדינה של גיוס־חובה ועתודות,
הרי הצבא זה אנחנו. ביקורת הבאה
להוסיף יעילות לצבא, לעורר ויכוח על
ליקויים (אמתיים או מדומים) אינה פוגעת
במוראל שלנו. פוגע במוראל: הליקוי שמנסים
לטשטשו.
המוזר הוא שהנסיון לצמצם את הביקורת
בשם קודש־הצבא בא תמיד מצד
ציביליים או מאותם שהיו קרויים פעם
״שועלי־בית־רומנו״ .מעולם לא בא נסיון
זה מצד קצין בעל עבר קרבי. אולי מפני
שכל חייל שהריח מלחמה יודע מה מחירי
של חוסר־יעילות?

העיר האכלה: זהו פירוש השם אל־קאהירה, העיר ״הצעידה׳׳ (באופן יחסי)
שנבנתה לפני כ־ססג שנה ״בלבד״ (לעומת אלכסנדריה, בת ת־ )2300 לכן רוב בנינינה
העתיקים שמורים במצב טוב. בתמונה: באב־אל־זווירה, שער בחומת העיר העתיקה.

כירתהמזרחהתיכון: קאהיר היום בת שני מליון תושבים. ה״ילידיס׳• העניים גרים
בשכונות העתיקות ואילו העשירים וה״אירופים״ הקימו להם רובעים מודרניים, מרכזי שעשועים
בן שלש־עשרה קומות בטון.
מפוארים ובתי־עסק משגשגים. בתמונה: בנין ״אימוביליה״

כ ך ראיתי את מצרים
מאת כתב מיוחד
בפתח נמל אלכסנדריה עולה פילוט לאניה ובידי מומחה תופס
הוא בהגה ומובילנו עד לרציף המעגן של חברת ״מסג׳רי מריטים״
הצרפתית. עם הורדת הסולם׳ עולים שני שוטרים חבושי תרבושים
אדומים, לבדוק את תעודות הנוסעים ולהשגיח לבל יסתנן מישהו לא
כשר. ביחוד נזהרים הם פן יעבור מישהו עם חותמת ציונית על
דרכונו. אכן, טוב עשיתי שהחלפתי את דרכוני לפני שביקשתי רשיון
כניסה למצרים.

צי התרכושים

במקום לגשת ישר לצריף בקורת המכס׳ שוטטתי מעט בשטח
הנמל. רציפים שלמים עם מבנים ומחסנים ענקיים שפעם השתייכו לצי
הבריטי( ,אלכסנדריה שמשה לו בסיס ראשי במזרח התיכון) עמדו
שוממים למחצה• עליהם התנופף דגל הצי המלחמתי המצרי, וקצינים
ומלחים, מהם בכובעי ימאים ומהם בתרבושים אדומים, הנראים מגוחכים
בצירוף המדים הלבנים, שוטטו שם. המקום הזכיר בית שתושביו
עזבוהו, כי הוא נבנה לא בשביל ״צי״ כזה העומד לרשות ממלכת
מצרים, אלא בשביל הצי המלכותי הבריטי, על אלפי אנשיו ומאות
יחידותיו.
בבקורת המכס עבר הכל ״חלק״ .דיברתי י רק אנגלית׳ ולא
הראיתי כל סימן הבנה כשדיברו הפקידים ערבית ביניהם. ליד שער
הנמל עמדה שורה ארוכה של עגלות סוסים, מן הסוג שעוד אפשר
היה לראות ביפו בזמן הערבים. יכולתי גם לנסוע במונית, אשר
באלכסנדריה צבעיה צהוב ושחור אולם מ״גארי״ אפשר לראות יותר
טוב את הנעשה מסביב. העגלון נטל את המושכות בידו׳ הצליף בסוס
בשוט ארוך, ו״דיא״ ,העגלה זזה.

האיטלקים, והרחוב הזה יחד עם כל הרובע שמסביבו נפגעו קשה. לא
ידוע אם הדבר נעשה בכוונה, אולם שם הרגו האיטלקים מאות רבות
של חיילים בריטיים. כי רובע זה הוא רובע בתי־הזונות הרשמיים.
רק כל חנות עשירית אינה בית־בושת או קאבארט. אך עתה, עם עזיבת
האנגלים, נראה הרחוב שקט יותר, פחות מגוון, והרבה מבתי המרזח
הפכו בתי מסחר למזכרות לתיירים.

פרש תורבי ומצבה רומית
הנה עוזבים אנחנו את הרחוב הרועש ונכנסים לככר גדולה
אשר במרכזה מזדקר פסל של פרש מזוקן בלבוש תורכי מלפני כמה
דורות. זהו מוחמר עלי, מיסד השושלת המצרית הנוכחית. בצד השני
של הככר עומדת מצבה רומית מפוארת משיש לבן מבריק. אין זו
תגלית ארכיאולוגית עתיקה, אלא מצבת זכרון שהאיטלקים בנו על
חשבונם לזכר איסמעיל פאשא, בנו של מוחמר עלי.

כמו האנגלים

כל הזמן אני מקבל הסברות על הסביבה מפי העגלון, המדבר
בשטף בשמי, שהיא ספק אנגלית, ספק ערבית. ובכל הזדמנות הוא
מזכיר כמה הוא מצטער שהאנגלים עזבו .״כל הזרים הם נדיבי לב״,
הוא אומר ,״תאר לך שאחר נסיעה שמחירה רק עשרה גרוש, הם
נותנים לי בקשיש עוד עשרה גרוש״ .הוא נאנח אנחה עמוקה, לזכר
ימים טובים שאינם עוד, וממשיך ,״יס סר, לו היה הדבר תלוי רק
בבני־ערב, אזי היינו מזמן גוועים ברעב, אנחנו העניים. בזמן המלחמה
עם היהודים שוטטו כאן קצינים וחיילים שלנו כמו פשפשים, היו שרים
וצועקים ומרגישים את עצמם לורדים, כמו האנגלים. אבל כשהיו
צריכים לשלם דמי נסיעה, עמדו על המקח על כל מיל״•
אנו נוסעים בכביש רחב, מחולק לשנים ע״י שדרה צרה. זהו
שבע בנות
הקורניש, הטיילת המשתרעת לאורך יותר מעשרה ק״מ על שפת ימה
הכרתי את אלכסנדריה היטב משרותי שם בימי המלחמה. ביחוד
של אלכסנדריה, מארמון המלך בראם־אל־טין עד הארמון השני של
הרחוב הארוך, המלוכלך והרועש מאלף קולות אשר עוברת בו
מונתזה.
החשמלית. זהו ״רחוב האחיות״ המפורסם, הסמוך לנמל, ואשר כל
ליד גן ציבורי גדול פונה העגלון ימינה ואנו נעצרים ליד ידי חייל שעבר במצרים הכירו. בשנת 1942 הופצצה אלכסנדריה על
השער של מלון מטרופול, בנין מפואר בעל ארבע קומות. זהו אחד
ובישראל, ביניהם גם
בשרשרת של בתי מלון הפזורים במצרים
מלון המלך דוד בירושלים.
בזמן האנגלים היד, מלון זה תפוס בעיקר על ידי קצינים
הם תמיד יוצאים — ובכל זאת עוד ישנם. הם עזבו את אלכסנדרייה
גבוהים ודיפלומטים. בעונת הקיץ היו משתכנים בו גם חברי
וקאהיר, והתבצרו עוד יותר בסואץ ובפורט־סעיד. סמל יהר.א.פ. שותה קוקא־הממשלה
המצרית. עתה היה לי הרושם כי הייתי הלא־ערבי
קולא, שעה שמומחה פורט־סעידי מצחצח את נעליו, תמורת חצי גרוש
היחיד בכל ד,בנין. כי לא רק מיניסטרים ופקידי ממשלה גבוהים,
העוברים לאלכסנדריה למשך חדשי הקיץ, ישבו שם,
אלא גם ערבים עם כפיות או התרבושים הגבוהים של סוריה,
השייכים כנראה למשלחות לועידת הליגה הערבית שהתכנסה
באלכסנדריה•

שבעתי כיבושים
אחד מהם בעיקר משך את תשומת לבי. היה זה גבר
צעיר כבן ,30 לבוש אירופית ומהודר, ועל ראשו כפיית משי
לבנה. בהזדמנות הראשונה הזמנתיו להצטרף אלי, והוא
נענה באדישות גמורה. שמו היה משהו דומה לסעיד חילמי,
אחד מיועצי המשלחת הלבנונית. אולם לפי דיבורו ניכר היה
כי אין הוא בן הארץ אשר הוא מייצג. ואמנם הודה בדבר,
הנו ערבי חיפאי ש״גלה״ לבירות.
(המשך בעמוד )12

מצריה טיפוסית: זו הי סוראיה חנדוג
בפאקולטה לרפואה באוניבר סיטת פארוק
היא בת 9ו וכדוגמ ה לקחה לעצמה את האע
בתסודאן: הערביות שפה זרה לה. הי!
נה, כי בסודאן קשים החיים. עתה היא
לירה ו
משפחה בקאהיר. מ שכורתה ;

חכרה גבוהה: מלו! מטרופוליטן בקאהיר הוא אחד מעשרות המקומות המפוארים בהם אפשר ״לבלות״ .שם תמצא אנשים מכל
העולם: אנגלים, צרפתים, יוונים, איטלקים, ו מצרים. לעתים קרובות אפשר גם לפגוש כאן את המלך פארוק בלויתן ״׳חברותיו״ או לבדו.

דאשיד: כאן נכנם הנילוס לים התיכון. בחדשי הקיץ והו מקום נופש לרבים. דהו גם
וזרכד גידול האורז במצרים, ומקום היסטורי, הנושא עוד את סימני כיבוש חיילי נאפוליון.

מ ר כז התרבותהדתית: אל־אוהר, האוניברסיטה שהיא מרבו רוחני לדת המוס•
לימית בעולם ומעוז ״האחים המוסלמים״ .בתמונה: עולימא (מלומד) בשיעור בקוראן,

:וודנטית
סנדריה.
^רפתיה.

־ה צפוי
תת של
לחודש.

היפהפיות המלכותיות: פאיזה ופאוזי
שנישואיהן באמריקה עוררו שערוריה עולמיו

אלכסנדריה: שפת הים של ״הבירה השניה״ של מצרים, עיר בעל דמות ואופי כמע;
אירופיים .״חוף סטנלי ביי״ מושן מדי שנה רבבות מבקרים מכל חלקי הארץ ותיירים זרי

מרכז תרכות מודרנית: האוניבירסטיה פואד אל אוואל, אחת משלוש האוניברסי־סות
של מצרים, מעוז המחתרות הקומיניסטית והלאומנית. בתמונה: אוהל הבחינות,

מוסיקה
סי ב דיו סאמר תו ד ה

פרשת יאן מיבליום, הקומפוזיטור לפיני
הקשיש, שרומה ע״י המו״לים והמנג׳רים
האמריקאים (ראה ״העולם הזה״ מס׳ )666
הכתה גלים בארץ קולומבוס. מה מסתבר?
סיבליוס אינו היחיד שלא קבל פרוטה
בעבור ביצוע יצירותיו באמריקה. תוך
הויכוח שנתעורר שם בעקבות הודעתו
של סיבליוס הוסר הלוט מעל כל הפרשה
הזאת. עתה ברור, כי לא רק האמן הצעיר
והבלתי מנוסה שטרם ביסס את שמו
בעולם, הוא קרבן לאלה הסוחרים באמנותו.
ספק אמנם אם ימצא מישהו נחמה בכך,
אך כשלעצמה מענינת למדי העובדה, כי
בין אלה שלא קיבלו פרוטה בעבור ביצוע
יצירותיהם נמצאים גם ...פרוקופייב, סטרא־בינסקי,
זולטן קודלי ואחרים. כמו כן
לא שולמו כספים לרחמנינוף המנוח בעד
חלק ניכר של יצירותיו והכוונה לאותן
היצירות אשר יצאו לאור בטרם השתקע
הקומפוזיטור־הפסנתרן הגאוני באמריקה.
מר צ׳רלס טרילר, יו״ר ועדת המנהלים
של החברה הפילהרמונית הניו־יורקית, לא
יכול היה לעבור בשתיקה על דברי האשמה
נגד עתודי המוסיקה באמריקה, ופירסם
מכתב ארוך בעתונות בו הוא מסביר כי
מסיבות טכניות אין כל אלה יכולים לקבל
תשלום בעד ביצוע יצירותיהם. הוא דוחה
את האשמתו של סיבליום באמרו כי לפני
חמש שנים נשלח לקומפוזיטור הפיני סכום
של אלף דולאר. בעד ביצוע יצירותיו?
לא. אלא שהיה שם אדם אחד, שלא יכול
היה כנראה לסבול את העוול, הלך ותרם
מכיסו את הכסף בעילום שם וביקש
מהחברה להעביר את הכסף לסיבליוס.
ויכוח זה מזכיר לנו את האפיזודה
הידועה שאירעה לג׳ורג׳ גרשוין, הקומפוזיטור
האמריקאי, בזמן שהותו בפריס.
יום אחד הופיע אצל סטראבינסקי (המתגורר

דמיטרי שוסטקוכיץ
נשיב :״יחי 1״
כידוע, בפריז כפליט) אדם צעיר, ואמר
כי יש ברצונו ללמוד אצל רבן הקומפוזיציה
את תורת התיזמור .״שמי גרשוין״
אמר .״לא שמעתי את השם״ השיב
סטראבינסקי וביקש להמשיך בשיחה.
מאאסטרו,
״אבל
גרשוין : הפסיקו אני ג׳ורג׳ גרשוין, שחיבר את ה״רפסודי
אין בלו״ ,שהכניסה לי עד כה 100.000
דולר״ .פקח הקומפוזיטור הרוסי את עיניו,
חשב רגע ואמר :״אם כך — כדאי שאני
אלמד אצלך, ולא להיפך״.

״ שוסט ״ ענ ה אמן
פרופוקייב הרוסי אינו זקוק לכספים
האמריקאיים ...מצבו של המוסיקאי ברוסיה
(כשם שמצבו של כל אמן אחר שם) הוא
בכי טוב, כל שכן אחר שקיבל פרס
סטאלין — אשנב לגן־עדן בברית
המועצות.
הישגיה של רוסיה הסובייטית בשדה
המוסיקה אינם מתבטאים רק במצבו הכלכלי
המבוסם של המוסיקאי (לאו דוקא המפורסם)
אך גם, ואולי בעיקר, בהיקף הפעולה
הרחבה בקרב העם, ביחוד בשטח החינוך.
פרטים מעניניס ביותר על המוסיקה
ברוסיה גילו אנשי משלחת מוסיקלית מכמה
ארצות אירופה, שביקרה לשם כך ברוסיה.
למשל, תלמיד בקונסרבטוריה משלם 500
רובל לשנה, אך הוא עולה למדינה 18
אלף רובלים לשנה. כל בית ספר מקיים
שלש תזמורות סימפוניות בנות מאה איש.
אחת לשם לווי, אחת כ״שפן נסיונות*
למיצחים מתלמדים ואחת רפרזנטטיבית.
בריכת שחיה, מגרש טניס, מרפאות משוכללות
לטיפול באף, אוזן וגרון (זמרים).

״הקפיץ המחזיר״ :יהודה ופסח

הג׳ינג׳י ואשת המס כ!?

אחרי אלפי שעות עבודת

כל אלה נכללים כ״אמצעי עזר״ בלימוד
המוסיקה ...אמן, כי יכירו בו וייקבע כי
עליו להופיע — יוזמן מיד לסיור של
100 קונצרטים ואין לו עוד דאגה של
פרנסה או פרסום. ואמנם כל אלה דברים
נכונים הם. אלא — אלא׳ שבכל זאת,
משהו אינו בסדר שם בחשבון הכללי.
רבות שמענו על המשברים שעברו
בזמן האחרון על כמה קומפוזיטורים רוסיים,
לרבות שוסטאקוביץ׳ על ״פורמליזם״,
״דקאדנציה״ ,על הכרזות חרטה ועוד. בזמן
האחרון שוב עלה כוכבם של הקומפוזיטורים
״המוחרמים״ ,שחזרו כאילו בתשובה.
בגליון האחרון של הירחון הסובייטי ״ספרות
סובייטית״ שנתקבל בארץ אפשר למצוא
תשובה לכך. שם קראנו על יצירתו האחרונה
של שוסטאקוביץ, שזכתה להצלחה מרובה,
...מפנה רב חשיבות חל ביצירתו של שוסט־קוביץ
על ידי יצירתו זו, האורטוריה
״שירת היערות״ אשר בה העלה הקומפוזיטור
את הנושא של תכנית סטאלין
הענקית: להפוך השממה לארץ פוריה.
והנה קטע מתוך הטקסט לאורטוריה :
״כבני האדמה הסובייטית ...משנשמע את
קולו של סטאלין :״יהי!״ נשיב למנהיגנו :
״זה כבר נהיר האם פלא שהיצירה
זכתה להצלחה?).
בין הקומפוייטוריש האחרים שזכו עתה
לתהילה נמצאים האוקראיני שוקובסקי
(היצירה: קנטטה ״מולדת״ ודמותה הראשית
— קומוניסט צעיר); ואסילי דצ׳שרב
(היצירה: הקנטטה ״אדמה רוסית״ ,המתארת
את ימי המלחמה ומאבקו של העם
״כדי לקיים את המשימה, שהטיל על העם
סטאלין הגדול״); וכך הלאה וכך הלאה.

חידון ד׳
קומפוזיטור צרפתי מפורסם מאד, 1 שהיה גם רקדן ידוע ושימש מוסיקאי
בחצר לואי ח־ , 14 מת כתוצאה סמכה
שקבל ברגל מ־שרביט הניצוח. מה
שמו וכיצד יכולה מכה כה רצינית
לתגכם ע״י שרביט ניצוח?
לפני כמאה שנים המציא בלגי 2 אחד בשם זקס כלי מוסיקלי, שהוא
כיוס אחד הפופולריים ביותר, אם כי
הוא אינו נמנה על כלי התזמורת הסימפונית
הקבועים. יש ומצרפים אותו
לתזמורת בהתאם לדרישת הקומפוזיטור
לעומת זח יש לו תפקיד חשוב מאד
בתזמורת ג׳ז. מה כינויו של כלי זה?
מי מבין הפילוסופים הצרפתיים 3 המפורסמים היה גם קומפוזיטור ורכש
לו מקום נכבד בתולדות המוסיקה?
קומפוזיטור איטלקי חיבר אופירה 4 מפורסמת שדמותה הראשית היא אשה
יפאנית, שעל שמה נקראת היצירה.
מה שם האופרה ומי מחברה?

...סטירת לחי מצלצלת.

תיץןטרון
ה מנ צחנשאר מנו צ ח
לפני כשנה וחצי עצר אותנו ברחוב
עלם גבה קומה׳ מרכיב משקפיים ו־עדין־קלסתר
ושאל אם לדעתנו צריך הוא
לשאת אשד. השבנו לו בשאלה מנומסת,
דהיינו: מה לעזאזל עסקנו בחייו
הפרטיים. העלם לא נבהל, והציג עצמו.
שמו גדעון שמר.
הודעה זאת שינתה את כל יחסנו אליו.
מתוך הכתבים שהגיעו אלינו כבר הספקנו
להכיר כי גדעון שמר נחן בכשרוף ספרותי
בלתי מצוי. אז עוד היה בראשית צעדיו
בספרות, ועוד התלבט, ככל אמן צעיר, בבעיות
הצורה. אחרי שיחה של שעתיים
נדמה לנו כי שכנענו את העלם להקדיש
את חילו לכתיבה, וזמן קצר אחרי כן נדפסו
שנים מספוריו (״חמור נטוש״ ו״פר
של קיבוץ״) ב״העולם הזה״ להנאתם של
הקוראים.
כעבור כמה זמן חדלנו לתמוה על
שאלותיו המוזרות. התברר כי עלם זה
מרבה לשאול, על כל דבר. כי על כן מוכן
הוא ללמוד, מכל אדם( .הלואי ויכולנו
כולנו לעשות כמוהו).
לפני כשנה עלה בדעתו לכתוב מחזה.
הלך גדעון ולמד, מכל מי שהיתה לו סבלנות
ללמדו. במאים, שחקנים, סופרים וסתם
ידענים היו מוריו. נסיונותיו השתפרו
והלכו, עד כי ביום 24/8הוצג לראשונה
מחזה ממשי שלו.
המחזה היה טוב. שמחנו מאד וניגשנו
אל המחבר, מאחרי הקלעים, כדי ללחוץ
את ידו, והנה פניו מכורכמים, שערו פרוע,
והוא כולו אבל וחפוי ראש.
אותו ערב היתד, צריכה ״להקת הכרמל״
להציג הצגת בכורה לאזרחים באולם ״אהל״
שבתל אביב. התוכנית כללה שני מחזות
קצרים ±״הקפיץ המחזיר״ מאת גדעון שמר
ו״מלחמה בגרוש״ בתרגומו. ראינו רק את
״הקפיץ המחזיר״.
המחזה השני נפסל יומיים לפני ההצגה
— אחרי שהוצג כמה פעמים במחנות צבא,
ואחרי שהשקיעו בו הבמאי והשחקנים אלפי
שעות עבודה, ואחרי שהוכנה התפאורה
(רק מאות לירות על חשבון המדינה ).את
נוסח המחזה לא קראנו, ויכול להיות שהאיסור
מוצדק. אבל לאותם שהשקיעו בו
עמל כה רב היתד, זאת מכת לחי מצלצלת.
וגדעון שמר הוא מפקדן של להקות
השחקנים הצבאיות.
משום כך היה גדעון מדוכדך בעצם נצחונו.
במחזה
״הקפיץ המחזיר״ ראינו מה היא
דעת קהל. בחור המכונה ג׳ינג׳י חטא ל־

כתתו: בעת נסיגה, כשהיה צריך לחפות,
במקלע על חבריו הנסוגים, הסתלק ממקומו
עם המקלע, וכתוצאה מזה נפצע ה־מם־כף.
ג׳ינג׳י נחשב לפחדן, וחבריו מחליטים
לדפוק אותו (או בלשון פשוטה :
להמיתו) בהתקפה הבאה. אחד מחברי הכתה,
הצעיר שבהם, מגלה את הדבר למם־
כף החדש וגם לחברתו של הג׳ינג׳י, ורדה.
המם־כף החדש מסכים לתכנית. ורדה מנסה
להציל את הג׳ינג׳י, אבל הוא דוחה
את עזרתה בגסות ומגרשה מעל פניו.
מתעוררת מחלוקת כשאחד החברים מסרב
משום כך לצאת לפעולה. בתוך המחלוקת
מתברר כי השנאה אל הג׳ינג׳י קיימת
גם מלפני חטאו, וסיבתה קנאה בגלל
הצלחתו אצל הנערות שבגדוד.
חייו של הג׳ינג׳י ניצלים במקרה, כי
בדיוק בעת ההיערכות להתקפה באה הפקודה
על ההפוגה. עתה לא נותר לחברי
הכתה אלא לאחוז בדרכים חוקיות, והם
מגישים תלונה ומשיגים פקודה לעצור את
הג׳י׳נג׳י.
הבחורה השניה שבמחזה, אשתו של
המם־כף הפצוע, עוד איננה יודעת את המעשה.
הג׳י׳נג׳י מגלה לה בציניזם רב
מפני מה, לדעת החברים נפצע בעלה. כשהיא
תוהה עליו, מגלה לה הג׳ינג״י השקפת
חיים שתתאים למעשה המיוחס לו.
נפש ורדה נקעה מהג׳ינג׳י, וכעת קיימת
כמעט אחידות דעות ביחס אליו (יוצאים
מהכלל אשת הפצוע וידידו) .מובאת
פקודת המעצר, והג׳ינג׳י בלווי שומר נשלח
לארוז לו כמה חפצים.
והנה חוזר המם־כף הפצוע מבית החולים.
לכאורה הוא מסכים עם כל מה שמספרים
לו החברים, אבל כשנכנס הג׳ינג׳י הוא
מגלה להם כי מעשה ״הפחדנות״ נעשה
לפי פקודה.
המחזה הוא טוב, אם כי לא חסרו בו
פגמים. יש יתיר וחסר, ופעמים אין ההדגשה
על הטיפוס אלא על המגוחך. אבל
בכללו עשוי הוא יפה• הטיפוסים ברורים
והטכסט טבעי ושוטף.
הביצוע לא היה טוב. מלבד אריה (ה־ג׳ינג׳י׳)
אכזבו כל השחקנים. רותי היפה
גם התאפרה כך שטשטשה הרבה מחנה.
יהודה נהם כאריה ויצחק התיחס לכל ה־ענין
ברישול מזלזל. היה גם פגם טכני
מסוים — ,רותי גדולה ואריה אינו גבה
קומה, ולכן יצא אפקט קומי בלתי מכוון
כשהיא מתרפקת עליו (בדמעות !)
מובן שקשה לבוא בטענות אל השחקנים,
כי ברור לנו שאותו ערב היו מדוכדכים,
וענין כמו ביטול חצי ההצגה עלול
לקלקל גם את המחצית הנותרת.
.העולם היזוז״ ,מם׳ 671

בלגיה: מ 1ד ח מו למערב
בשעה שהגייסות הקומוניסטיים הוסיפי
להתקדם בדרום־קוריאה׳ נפתחה באירופה
המערבית ״אופנסיבה״ חדשה — וכתוצאה
ממנה הגיעו הרוסים בחיל ובכוח עצום
עד לשערי בריסל, הבירה הבלגית השלווה,
שטרם שכחה את קרבזת־הדמים שהתנהלו
ברחובותיה בין אוהדיו של המלך ליאופולד
למתנגדיו החריפים.
ובשעה ש־ 1500 חיילי האימפריה חשו
להציל את שארית קוריאה הדרומית׳ טעמה
משלחת בריטית אחרת את ״קו־האש״ הראשון
בעברו השני של כדור־הארץ. המערכה
התחוללה באיצטדיון ״הייסל״ בבריסל. המטרה
היתה: תארי אליפות אירופה באתל־טיקה־קלה
לשנת .1950

ספורט הוא ספורט

למטרה זו — ולשמה בלבד — נשכחו
לרגע המזימות הנסתרות והגלויות ו...קו־הרוחב
ה־ .38 ספורטאי 20 מדינה, ממזרח
אירופה וממערבה, נציגי הדמוקרטיות העממיות
וארצות האמנה־האטלנטית׳ — התייצבו
זה בצד זה למיפקד־הפתיחה החגיגי, רצו
זה בצד זה על־פני המסלול, התחלקו זה
עם זה בגביעים ובמדליות.
היתד, זו עדות חותכת ביותר לתועלת
הכבירה ר,צפונה בספורט, ולוא רק ידעו
״מושכי־החוטים״ לכוון את השתלשלות
הענינים באפיק הנכון, ייתכן והיו נמנעות
״צרות״ רבות שהתרגשו ובאו על עולמנו
הקטן — ועודן מוסיפות לאיים עליו.

אשר פשוט ״אינה יכולה״ שלא לזכות
בשתים־שלש מדליות־זהב בכל הופעה ספורטיבית.
פאני זהובת־השער׳ בת ה־ ,32 אשת
מאמן נבחרת הולאנד באתלטיקה־קלה ו...
אם לשני ילדים, החלה את פעילותה הספורטיבית
בהיותה בת . 16 באולימפיאדת
1948 בלונדון העמידה עצמה בשורה אחת
(שימו לב!) עם הפיני הדגול פאבו נורמי
והכושי־האמריקני ג׳סי אובנם, מגדולי האתלטים
של המאה ה־ ,20 בשעה שזכתה
בארבעה נצחונות מזהירים — וארבע מדליות
זהב. גם בבריסל לא הפרה פאני על
ה״מסורת״ וניצחה בצורה משכנעת במירוצי
200 ,100ו־ 80 מטר משוכות (במקצוע האחרון
קבעה, אגב, שיא עולמי חדש בזמן 11.1
שניות).

הנערה עם הדיסקוס

את תשומת לב הקהל הבלגי צדה
ללא ספק גם רוסיה שחרחורת ויפהפיה,
שזרקה שוב ושוב בקלות מפתיעה את
הדיסקוס למרחק 45 מטר, ובאחת מזריקו־תיה
— אף מעבר לגבול 48 המטר.
זו היתר, נינה דומבדז׳ה, בת ד,־,39

״מירוץ שני סוסים״

ההולנדית המעופפת

שוער לוזאן, שטוכר
משחק אחד׳ 2שערים,
שבשנגתיה הקצרות כבר הספיקה לא רק
לשבור שיאים עולמיים במקצועה, אלא
אף ...ללדת שני ילדים ולזכות במספר
אותות־הצטיינות סובייטיים גבוהים. נינה
השיגה מקום ראשון באליפות אירופה
באוסלו — וחזרה על הישגה זה גם
בבריסל. אכן, בחורה כארז.

מבונה בלי בנזין...
ומות שלישית, שהפכה אף היא ל־
״אגדה״ במרוצת הזמן, הוא אמיל זטופק,
סרן הצבא הצ׳כי, שאינו יודע ליאות.
״כאשר זטופק החל רץ במהירות־הבזק
את 200 המטר הראשונים, סיפר קריין
רדיו לונדון ,״נדמה היה כי לא יחזיק
מעמד — אולם הוא המשיך וגמא סיבוב
אחר סיבוב, מבלי לגלות סימני חולשה,
עד שהטיל עצמו בחיוך־של־נצחון על סרט־הגמר״.
זטופק
(״המכונה הצ׳כית המהלכת־על
שתים״) ניצח בבריסל במירוצי 5000ו־
10:000 מטר. הוא הקדים במירוץ הראשון
את האלוף הבלגי גסטון רייף, אך הקהל
ש״יצא מכליו״ הריע לו בהיסטריה, ושעה
ארוכה לא פסקו באיצטדיון ״הייסל״ הקריאות
המקוטעות ״ז־סו־פק! ז—טו—פק

שו״ץ: ש ערי בל ״צנע״

הרץ הצ׳כי אמיל זטופק
5ק״מ 14 ,דקה.

.העולם הזה״ ,מס׳ 671

כרוכים הבאים
לאחר 15 משחקים מייגעים ביוגוסלביה
ושווייץ, חוזרים אלינו כדורגלני ״מכבי״
תל־אביב עטורי־נצחון מאירופה. הם השיגו
במשך חדשיים 6נצחונות 4 ,תיקו ו־5
הפסדים, ואין ספק כי מאזן זה העלה
את ערכו של הכדורגל הישראלי בחוץ־
לארץ.
בשני משחקיהם האחרונים של המכבים
בשווייץ נתן המסע הקשה אותותיו לרעה.
בברן, לעיני קהל רבבה בראשותה של
אשת נשיא המדינה, הגב׳ וורד, וייצמן,
סיימו המכבים ב־ 5:5עם הנבחרת העירונית.
היה זה משחק־לילה והישראלים הסתגלו
בקושי רב לאור־ר,זרקורים
ולכדור הלבן ...רק לאחר
3:0לחובתם, החלו מתאוששים
ועד לסיום הצליחו
להשיג שוויון.
במשחק הפרידה בציריך
הפסידו המכבים באורח
בלתי־צפוי בשיעור 1:4( 1:7
במחצית) לקבוצת ״יונג־פלוס״
.מחוסר פרטים מדו־ייקים
תוהים אנו כיצד זה
עלה ברגלי המכבים לגבור
בשעתם על מחזיקי הגביע
השווייצי, הנמצאים בצמרת
הליגה, ולנחול תבוסה
מרגלי קבוצה התופסת
מקום עשירי בלבד בליגה ;
אולם ברור כי גם הפסד
זה אין בכוחו לטשטש עוד
את הרושם הבל־יימחר,
שהשאירו שחקנינו על הקהל
השווייצי. בסופו של
דבר׳ הכדור הוא עגול —
ולכל קבוצה יום ״חלש״,
שבו אין ההצלחה מאירה
לה פנים. כלום לא הוכרעה
שבדיה, השלישית באליפות
העולם, בשיעור 1:7ע״י
ברזיל שהשיגה מקום שניי

האליפות בבריסל היתד, השניה במספרה
אחר סיום המלחמה העולמית באירופה,
— והשניה שעוררה ״חששות״ רציניים
בדבר השתתפותם של הרוסים וגרוריהם.
באליפות שנערכה באוסלו, בירת נורבגיה
1946 הופיעו הרוסים ״ישר״ ל־מיפקד־הפתיחה.
גם בבריסל היתר, השתתפותם
נתונה בספק גדול עד לרגע האחרון
ממש. אך הם הגיעו — והוכיחו כי
מאחורי ״מסך־הברזל״ יצרו בשנים האחרונות
לא רק פצצות־אטום(?) וטנקים, אלא
גם ספורטאים מוכשרים, מוכשרים עד כדי
השגת הבכורה בסיכום הנקודות הכללי
בין כל מדינות יבשת אירופה.
עד כמה שייראה הדבר מוזר, נטוש
הקרב העיקרי על הניצחון בין רוסיה
ובריטניה דווקא, והסובייטים זכו מקץ
חמשה ימים של קרבות עקשניים ביתרון
של שתי נקודות. הולנד, צרפת, איטליה
והמדינות הסקנדינביות ״סיבכו את העניו״
אולם אף אחת מהן לא היוותה סכנה
ממשית ל״שני הסוסים״ ,שהגיעו למטרה
צוואר׳ בצד צוואר.
לשם תיאור כל מה שהתרחש במשך
הימים הספורים באיצטדיון בבריסל, נהיה
זקוקים להרבה יותר מאשר העמוד המוגדל
של ״העולם הזה״ ,אולם ננסה למצות את
המאורעות העיקריים ולספר משהו על
כוכבי־התחרויות•
אלה ה״מסכנים״ שאינם מתענינים בספורט,
לא שמעו מימיהם — ולא ישמעו
לעולם —על פאני בלנקרס־קון ,״ההולנדית
המעופפת״ בעלת 4שיאים עולמיים,

קטעים אלה לוקטו מתוך העתונות השוויי־צרית
לאחר משחקיה של קבוצת ״מכבי״
ת״א בלוזאן, לוצרן וברן — והם אינם
זקוקים לביאורים נוספים. אם עתון בר־סמכא
כ״ספורט״ ציריך מקדיש לנו 60
שורה מלאות שבח והלל מובטח לנו כי
״חתיכת״ עבודה
כדורגלנינועשו בשווייץ
הראוייה להתכבד, ואנו גאים על כך.

״זה שנים רבות לא היינו עדים לתחרות
כה מענינת ...המכבים מתל־אביב הציגו
כדורגל ממדרגה ראשונה ...ראינו לפנינו
קבוצה ללא נקודות־תורפה, שכל 11 חלקיה
פעלו בדייקנות של שעון ...כמר, מהשחקנים
הם בעלי שעור־קומה עולמי ...המדינה
הישראלית הצעירה הוכיחה, כי יש לה
אכספורט משובח וזול — כדורגל...״
לא, אין זה בקורת של פרשן ישראלי.

בהפסד במשחק ד,־15
אין להתבייש. אנו משוכנעים
כי שחקני ״מכבי״ תל
אביב עשו כמיטב יכולתם
באירופה — והם עמדו
בכבוד במערכה הקשה.

ישראל: כ ש רון באופק

התעמולה הרועשת שהיתר, מנת חלקה
של המכביד, השלישית עד לפני חדשיים־
שלשה, נאלמת דומיה — עד כמה שייראה
הדבר מוזר — ככל שאנו קרבים והולכים
למשחקים עצמם.
כיום, פחות מ־ 4שבועות לפני הפתיחה
החגיגית, שנקבעה באיצטדיון החדש ברמת-
גן ב־ 27 בספטמבר — ,קשה
להרגיש תכונה כלשהי לקראת
המאורע הגדול. אולם, לפי
מצב הדברים הנוכחי, אין
להתפלא על כך בשים לב למתרחש
כרגע ״מאחורי הקלעים״.

ה רוסיה נינה דומכדז׳ה
29 שנה, שיא עולמי.
מלבד מספר הופעות שטחיות באיגרוף,
היאבקות, טניס, סיוף וכדורעף — ,לא נעשה
מאומה. בכדורגל לא קראו עד כה
אף בשמות המועמדים לנבחרת ; באת־לטיקה־קלה
וכדורסל לא היינו עדים לשום
אימון משותף, בין ספורטאי שתי האגודות.
לעסקנים
הנוגעים בדבר יש כנראה פנאי,
ואחד מהם — המנהל הספורטיבי אף
הרשה לעצמו לצאת בימים אלה ל ...ת
מי,ץ
5שנים..
אלפי ״ינקים״ יצאו אבלים וחפויי-
ראש ממגרשי הטניס המפורסמים ב־פורסט־הילס,
אחר שהנבחרת האוסטרא־לית
הכתה שוק על ירך את האמריקנים
בגמר משחקי גביע־דייויס לשנת .1950
מאז סיום המלחמה העולמית שלטו
טניסאי ארה״ב בכפה בשדה הספורט־הלבן
וזכו בגביע 4פעמים רצופות.
האוסטרלים זממו ״נקמה״ בחשאי —
ובפעם הראשונה מקץ 5שנים הס
יוצאים עתה למלבורן כשבידם הפרס
היקר ביותר בעולם הטניס, גביע־דייויס,
חרויות אליפות האתלטיקה־הקלה בבריסל,
ואגב לעקוב גם אחר הכנותיהם של ספורטאי
היבשת למכביר
ההזנחה האיומה שהיתר, מנת־חלקה של
המכביד, במחצית השנה האחרונה, מבחינה
אירגונית וספורטיבית גם יחד, אינה
ניתנת עוד לכפרה.

״ספורט״ ליד
השולחן־הירוק...

קווינו, כי השתתפותם של
ספורטאי ״הפועל״ במכביה תקל
על ההכנות הספורטיביות. בנידון
זה טעינו, לצערנו, ולאו
דוקא באשמת ״הפועל״ .עד
עצם היום הזה — ואין זה
בגדר סוד כמום — הסתפקו
נציגי שני האגודות הגדולות
בדיונים על ...הרכב הועדות־הפריטטיות,
ודיונים אלה נמשכים
עדיין תוך מריבות, אי־הבנה
וחוסר גילוי כל רצון
להגיע לעמק־השווה.
מצב זה אינו מפליא אותנו,
אולם הוא מעורר שאט־נפש
ורוגז רב בין הספורטאים
עצמם, הרוטנים זה שבועות על
כי טרם החלו בהכנות של ממש
התחרויות הספורלקראת
טיביות.

כלנקרם
קון האלופה ההולנדית
3מדליות 2 ,ילדים.

מקדשת •לי 1 -
\ 1יי ד ד
ואפת פתיתני זזז

י**ימ ח^ומוי