גליון 674 מתאריך 28 בספטמבר 1950

ל ק 1ר ה ־ ]1

הידוע לך על האיכות
המשובחת של עבודת
״קשת״

בעיני כל העתונות העברית עומדת הבעייה הדתית בראש הנושאים שהם בחזקת
״אל תיגע״ .הסיבה ברורה: אם תפגע ברגשות הדת, תהיה המערכת מוצפת מכתבים
בנוסח ״נא לבטל את המנוי.״״ אם תהלל את הדת יהיו המכתבים בנוסח ״אחרי שנתתם
את ידכם לקלריקליסטים גרוע מכל: אם יהיה המאמר כתוב בדעת צלולה ורוח מפוכחת,
יעורר עליו את חמתם של שני הצדדים גם יחד.
בכל זאת סבור ״העולם הזה״ שאינו יכול לטמון את ראשו בחול ולהתעלם מבעיה
כה מרכזית, מבלי להפראת מסורתו הקצרה אך המוכרת של אומץ־לב עתוינאי. עורך
״העולם הזה״ פותח השבוע את הויכוח על נושא זה במאמרו על קרבות מאה־שערים
(שם נערכים הצדדים להמשך המאבק אחרי ״הפוגת״ הימים הנוראים) .אין הוא מציע
פשרה בין הדת ומתנגדיה — כי אם מתווה דרך לגישה נועזת חדשה לעצם הבעייה,
גישה שיש בכוחה לקרב מחדש את ערכי־האמת של הדת לחוויית־החיים של הדור הצעיר.

סססססססססססססססססססס

אחד האנשים שביקש להשיג מטרה זו בכחותיו (שאינם דלים) הוא רפאל הלפרין,
הגלאדיאטור חבוש־הכיפה (ראה שער) .הוא מהתה גשר חי בין ״הבעיה הדתית״ ובין
הזירה הספורטאית, שנתנה לשבוע את המאורע המרכזי: ה״מכביה״.

>ן1נצר

לשידה

״התגול המכביה את חרפת הספורט הישראלי?״ שאל ״העולם הזה״ לפני חדשיים
,והצי 663 השבוע מרחפת שאלה זו על כל זוג שפתיים, ונציגי ענפי הספורט השונים
מנסים שוב לענות עליה במשאל המתפרסם בגליו! זה. קשה לתקן תוך חודש את היחס
הפושע לספורט ששרר בישוב במשך 15 שנה ושהכל אשמים בו — האיגודים הספורטיביים,
הציבור׳ העתונות ובעיקר הסוכנות — הממשלה. את נקמת הספורט במנהיגי־האומה נוקם
דוש בעמוד קאריקטורות מיוחד׳ (הוא מקווה שזה ישנה את יחס המנהיגים למכביה ...הבאר.),

ישראלית

מיצירותיו החדשות של
הקומפוזיטור הפסנתרן

נחו

נרד׳

בבצוע: ם .גורין, ח .זמיר,
א. ווירקומירסקי

מכתבים

בסולו, דואטים וטריו.

נעמי נרדי

אהובה צדוק

הופעת בכורה בלוית להקה קולית,
סויטה מזרחית לקול, צ׳לו וקלרנט,
להקת זמרים בת 12 איש
יתקיים באולם ״אהל־שם״ ,ביום א׳,
ה׳ דחוה״מ סוכות ()1.10.50
בשעה 8.30 בערב.
כרטיסים להשיג במשרד ״ברטים״
אלנבי ,31 אחים אליהו, הרצל ,15
משרד ״כנף״ יפו, בוסטרום .9

יצהר

סססס סססססס סססססס סססס

סיר הכשר

חלוציות -בזול או ביוקר ז

במכתבו של דניאל רוזנסקי (״העולם הזה״
)671 מצאתי את הפנינה הבאה :״אני מצדי
מוכן בהחלט לעבור לאזור הממשל הצבאי
במשולש, ששם אין קצוב של מזון, ושאר
הברכות של האוכלוסיה העברית ה״חפשית״.
אכן׳ דניאל רוזנסקי הוא בן נאמן לדור המדבר
המתגעגע לסיר הבשר המצרי, ובודאי מצטער
הוא על שהבריטים עזבונו.
שלום ירושלמי. תל אביב.
אנא, האם פטריוט כמוך משווה את הממשל־הצבאי
שלנו עט שלטון פרעה או המנדט
הבריטי 1

מאמרכם ״אילת — לונה־פארק לאומי?״
(העולם הזה״ )673 מוכיח כי ירדתם לעומק
הבעייה. אם כן, מדוע מסתירים אתם את העובדה
המביישת שהחלוצים המפוארים של מפא״י
(״שחל״) שירדו אילתה מרוויחים שם 6.500

ממשלה בלתי־פופולרית

בחגי ם
ובבל יבלות העז ב ה
ב מסיב ת י די די ם, ב בי ת

ב שי חה

מסח רי ת

עז תוז

ב בי ת

הקפה

ל רוי ה

בוסית קוניאק ראשון
במי סודה

הקוני אק הנוד ע בפי כל — הו א של

כ ר מל מזרחי
מיקבי רא שון לציון וז ב דון יקקב

אני נמנה על קוראיכם הנאמנים והקבועים,
ולדעתי ״העולם הזה״ הוא כתב־העת העברי
היחיד המתרומם לגובה אמתי. אולם איני מבין
כיצד זה נתפסתם לשיטה הנפסדת להיבנות על־חשבון
הזולת הנתון בצרה. האם אורי אבנרי
שפך את דמו לבניית מדינת ישראל על מנת
לחתור תחת יסודותיה בעטו י כשם שידעתם
להוקיע את ״הקוזקים של הקב״ה״ ואת ״האשכנזים
בני הגזע העליון״׳ תדעו גם להעריך את
החיובי שבממשלה, אף אם אין היא פופולרית
והדבר עלול להביא הפסד לקופה.
יונתן לוי׳ צ.ה.ל.
דומנו שגם הקורא לוי שם לב למאמרים
אנטי־ממשלתיים בלבד: שתי הרפורטג׳ות המר״
כזיות בגליון האחרון של ״העולם הזה״ ()673
היו מוקדשות לפעולות חיוביות של הממשלה
(אילת ושדה־תעופה לוד).

״מכרטיס ישחרר רק המוות״

פסיכולוגיה של משתמטים

כשם שאתם משיגים כרטיס לקונצרטים לזוכה
בתחרות ד,חידונים המוסיקליים׳ אולי תוכלו
להשיג לי כרטיס (תמורת תשלום) י התרוצצתי
בכל משרדי התזמורת ורבתי עם כיל היקים
שם, ולא השגתי פרטים רק משום שלפני 15
שנה הייתי עוד פספוסית ולא קניתי כרטיס
מנוי.
רחל״ה, ת״א
לא נוכל לעזור לד׳ רחל׳ה. כשם שאמרנו
כבר (״העולם הזה״ : 0673 רק מלאך המוות
משחרר מקומות, ומי מאתנו ירצה במותנד של
אנשים שכל אשמתם היא שלא היו פספוסים
לפני 15 שנה 1

ב״העולם הזה 672 כותב מידד: אין בין
המשתמטים כאלה המדברים בזלזול על פצועי
קרבות.
דחילכום, באיזה עולם אתם חיים? האם
טרם שמעתם את ההגדרה של ״חייל משוחרר״ :
״חייל שלא נהרג וחזר הביתה״ ? והאם לא
שמעתם משתמט לועג לחייל משוחרר — נכה
או לא — מה קיבלת תמורת ״גבורתך״ ?
משה כן־חורין, מגדיאל
הקורא בן־חורין טועה: ספרוודההידד כתובה
בידי משתמטים, בעוד שדוקא החיילים חק־רביית
כתבו ספרים בקורתיים על החזית. משתמטים
הלועגים בגלוי לחיילים הס מעום
זעיר.

במדור הספורט (״העולם הזה״ )672 כתבתם
שרפאל הלפרין העמיד דור של אתליטים׳ בעוד
ששלונסקי לא העמיד דור של משוררים. כיצד
תשפטו? יצירותיו של הלפרין גלויות לעין,
כי הקדשתם להן חלק בעתונכם׳ ואילו לדור
המשוררים של שלונסקי לא פתחתם אף טור
אחד בעתונכם.
שמואל כ.׳ ת״א
אל יצטער הקורא שמואל ב : .לא המקום
הוא החסר למשוררים של שלונסקי. לכך דואגת
ספרית הפועלים, וכן ״על המשמר״ ,״דבר״
ו״הארץ״.
העתון הוא כביר, העתון היחיד בארץ שאפשר
לקרוא אותו ...לאלה שרוצים לשדך את
דישה עלי להעיר: לשוא עמלכם. לרישה יש
חבר, והיא אוהבת אותו חזק חזק אך
מוטב שלא אגלה סודות. בקיצור, אל תדאגו.
אבנר, חיפה

הקיבוץ ומם ההכנסה

שלונסקי והשרירים
כל תלמידי ותלמידותי לשעבר

בקצרנות

עברית

המעונינים להצטרף מיד לאחר החגים ל
קורס
למהירות גבוהה

מתבקשים להודיע לי על בך מיד בכתב עם ציון פרטים מלאים על
היקף ידיעותיהם, נסיונותיהם והישגיהם במקצוע עד כה.
ח. קמפינסקי, מחבר הקצרנות העברית לפי שיטת ״גרג״.

לידיעת כל היתר:

מיד לאחר החגים נפתחים שוב

קורסים למתחילים בקצרנות עברית ואנגלית

לפי שיטת ״גרג״ הפשוטה הנהוגה והמתקבלת ברצון במשרדים פרטיים,
צבוריים וממשלתיים כאחד.

הירשמו מיד

-והבטחתם לעצמכם מקום כביתה:

חיפה ( :ימים א׳ ,ו׳) אצל מר קמפינסקי, רחוב פבזנר .19
תל־אביב ( :ימים ב׳ ,ג׳) מלון ״אירופה״׳ רה׳ אלנבי ,42 טל׳ .2913
ירושלים (ימים ד /ה׳) מלון ״ויטא״ ,רה׳ המלך דוד ,21 טל׳ 2551

ההצלחה

מובטחת:

ל״י ליום? אם תעמיד מפא״י לרשות כל חלוץ
מכונית ״פליימוט״ תמצא עוד במה מתנדבים
שיהיו מוכנים להקריב את עצמם למען המולדת.
דויד מרון, טבריה
45 אנשי שח״ל שירדו אילתה משתכרים 2.700
ל״י ליום — כשכר כל שאר העובדים במקום.
עבור הא|וכל מנכים להם 350 פרוטה ליום.

אחרי שהכנסת החליטה מזמן כי גם המוסדות
השתופיים חייבים במם הכנסה, מתפלא
אני על דברי ההשמצה הנחמדים של מר ישראל
חרוד מתל־אביב במכתבו למערכת (״העולם
הזה״ .)671
חן־חן לו למר חרוד. אחר 20 שנה היותי
קבוצניק נודע לי מפיו כי חלוציות מתה( ,שמעו
אנשי גבולות ונגבה !) וכי חבר קיבוץ דרגת
חייו גבוהה יותר ושהוא עובד פחות. מר חרוד
רוצה כנראה לעבוד קשה יותר ולאכול פחות,
על כן אין הוא בא לקיבוץ. ועוד אומרים שאין
לנו חלוצים !
ש. גזית, שער הגלו
״העולם הזה״ יקדיש את אחד ממאמריו הקרובים
להשואה אוביקטיבית של רמת־המחיה בקיבוץ
ובעיר.

,העולם הזה׳ ,מם׳ 674

בזבוז, רעש, סכנה
בגליונכם מס׳ 671 עונה מזכיר העיר ת״א מר
נדיבי לתלונה שנתפרסמה בגל׳ ״העולם הזה״
מס׳ ( 657 שימו לב ! לאחר 14שבועות )
על הפעלת מכבש במשך כמה שעות ללא
פעולה וללא השגחה ואשר לדברי המתלונן,
מוכיחה על בזבוז כספי העיריה כמו מים. לדב
באוניברסיטאות
באירופה, וזהו הצדק שעליו
מושתתת המדינה.

דם ובנזין
בקרתי היום בשיכון ״דן״ ואני מזועזע
ומורתח עד עומק נשמתי. זהו אות קין למדינה
וסמל דראון להסתדרות העובדים, אם בתקופה
זו יכול קואופרטיב להרשות לעצמו לוקסוס
כזה. דירות הלוקסוס בעיר הן אפס לעומת
בתים אלה, השמים בקלות בכיס את רוב הח־וילות
בנתניה, רמת־גן ועל הר הכרמל. מענין
להשוות את שיכון ״דן״ עם השיכון השכן של
החיילים המשוחררים — ״רמת החייל״ .זה
מול זה — אלה ששפכו את הדם ואלה ששפכו
את הבנזין.
חבר מפא ״י, ת״א
״העולם הזה 665 דרש פיקוח ציבורי על
חשבונות הקואופרטיבים. נדמה לנו שההשואה
בין דם ובנזין היא בלתי הוגנת: חברי ״דן״
מלאו את חובתם בימי המאורעות והמלחמה,
לעתים קרובות בהצטיינות.

״ישראל -מדינה אשכנזית?״
רי התשובה היה צורך להשאיר את המנוע
במצב כזה, מכיון שלכתחילה קשה היה להפעילו.
וסן נאמר כי במשך כל הזמן היו פועלי
העיריה בקרבת מקום.
כעד ראייה הנני להעיד כי לא נמצאו כל
פועלים בקרבת מקום. קשה להבין לשם מה
היה צורך להקים רעש כזה במקום רועש בלאו
הכי. חוץ מזה היו ילדי הסביבה חופשיים בהחלט
לחטט בידיהם במכבש בשעת פעולתו, מבלי
שיהיה איזה שהוא מחסום בנקודות התורפה
שלו. נס הוא שלא קרו תאונות.

תבנית ״העולם הזה״
מאמרו של שלום כהן על ההברחה (״העולם
הזה״ )672 מצוין, המפה של אסיה נהדרת. אנא,
כתבו פרטים על דוש. אשר לקיצוץ הניר,
אולי תוכלו לחזור לפחות ל־ 18 עמוד י
דוד זסטכרן ר, ת״א
אם תפרק את העתון תיווכח שהוא מורכב
מדפים כפולים של 4עמודים, ואין, איפוא,
אפשרות טכנית להוסיף 2עמודים. אנו חותרים
למלא את מבוקשך ע״י הדפסה לסרוגין של
20 עמוד, אחת לשבועיים, ונקווה כי לא רחוק
היום.

פקודה היא פקודה...

אני בן .27 שרתי במשך 4שנים ביחידה
א״י בצבא הבריטי. בזמן מלחמת העצמאות
הייתי במשק חזיתי שסבל אבדות והשתתפתי
בקרבות כמו החיילים שחנו באזורנו. עכשיו
גויסתי לצ.ה.ל. עם גיוס המרותקים ומסרבים
להתחשב בזמן שרותי בצבא הבריטי׳ בטענה
שזה היה לפני קום המדינה (מה אני אשם
בכך?) ובזמן שרותי בחזית, בטענה שזה היה
גיוס ״חלקי״ (שכתוצאה ממנו נהרגו רבים
מה״מגויסים חלקית״ ,והרוב, ואני בתוכם,
נפצעו. נראה שהחזית בבית־רומנו היתה חשובה
יותר) .כיום אני שווה בזכויותי לאלה שלחמו

ב״העולם הזה 671 אתם שואלים ״האם
מופלה הספרדי לרעה״ ? אני שואל — מי מפלה
י בעתון פורסמה תכנית פתיחת חגיגות
השנה החדשה. רבבות עלו לרגל לירושלים.
בין שאר סעיפי התכנית נאמר ששלושה מנינים
נפרדים — של אשכגזים, ספרדים
ותימנים — נקבעו בבית הכנסת שעל הר־ציון.
האם הדת היהודית מפלה בין מאמיניה? האם
אפילו כל אותם ״גלימות קודש״ ,״שופר היסטורי״
ו״קבר דויד״ (עליו השלום) אינם יכולים
לשאת בכפיפה אחת את תפילת כל המאמינים?

לספרדים, לתימנים׳ למארוקאים ול״שחורים״
בכללם: כל אחד מאתנו רואה את עצמו מופלה.
אני, ספרדי כמוכם, גורס אחרת: מה שנכון
נכון, החברה האנושית בכללה אוהבת את
המשכיל, ואני נוכחתי לדעת לצערי(צער ספרדי
מושלם) שכששים אחוז מאתנו לא רק שאינם
משכילים, אלא בורים הם ...לכן הייתי מציע
לכל בני עדות המזרח (כמוני) — השכילו !
זה הגורם הראשון לביטול ההפליה.
משה בהן, חיפה

תמונות המערכת
הרעיון לאפשר לקוראים להכיר ע״י תמונה
את חברי המערכת — עצום. כך לפחות יודעים
אנחנו מי ומי הדוברים אלינו. אין זה מענין
אותי מה הם אוהדים לאכול לארוחת הבוקר.
תנו את תמונתם והשאר — לדמיוני. אבל
העיקר — אני (וכמוני ודאי רבים) רוצה לראות
את פרצופו המזוקן של העורך. מה בנוגע לתמונה
שלוי בבקשה, בלי תרוצים של ענוה.
צפורה גובמן, תל-אביב

במדור זה יתפרסמו רק מכתבים
כעלי עניין צבורי, ואין הוא מיועד
לחליפת מבתכים פרטית בין המערבת
והקוראים. קוראים המבקשים
תשובות למבתביהם הפרטיים מתבקשים
לציין את הכתובת כנוה
המכתב (ולא רק על המעטפה).

ר! שעף
בפינת־הרחובות מאה־שערים־גאולה בירושלים התלקח קרב
בין מפגיני־שבת מבני הישיבות וקהל ״אפיקורסים״ .באויר
עפו קללות, גידופים ואבנים. פתאום הושלכה אבן גדולה מן
הרגיל לעבר הקהל הדתי הצפוף. לוא ירדה על ראשי המפגינים
היה מישהו נפצע קשה. אולם לפתע קפץ בחור ישיבה, צנום
וחלוש, ותפס את האבן בידו. היא קרעה את בשר כף־ידו
והשאירה צלקת גדולה.
זה היה לפני תריסר שנים. ההפגנה עצמה ׳נשכחה ׳מזמן.
אולם אותו בחור־ישיבה צנום זכר אותה — ובראשו נולדה
החלטה גדולה: להיות לאיש חזק.
כיצד עושים זאת? הוא החל לעלעל בעתונים מקצועיים
ולהתעמל לפי ההוראות הכתובות, כשראה את התוצאות הראשונות
על גופו החליט להתמסר כולו לליטוש הגוף (באותה
שעה עבד בליטוש יהלומים) .הוא יצא לאירופה, למד את
השיטות, חזר לארץ עם פרוץ הקרבות, השתתף בהגנת נווה־יעקב׳
יצא שוב לאמריקה, למד באולפניהם של גדולי המאמנים.
בסוף 1949 חזר בחור־הישיבה לארץ — אולם איש לא חשד עוד ברפאל הלפרין,
הענק בעל השרירים השופעים׳ כי הוא אותו רפאל צנום וחיור שלמד 8שנים בישיבות
חברון ופתח־תקוה ,.בגופו התחולל פלא: משקלו עלה מ־ 68 עד 90ק״ג׳ חזהו התרחב
מ־ 96 עד 125ס״מ. אולם רפאל נשאר צעיר דתי, חובש כיפה ושומר מצוות.
״לולא אמונתי הדתית׳ לא הייתי עומד במבחן קשה זה״ ,מסביר הוא ,״אין זה
נצחון הגוף, כי אם נצחון הנפש״ .ואמנם, אין זו פוזה חיצונית. ההבדל המתמיה בין
הבעת־פניו העדינה לבין חסינות גופו מעיד על אופיו,
את ״מכון שמשון״ פתח כדי לעזור לאחרים לעבור את אותה דרך (הוא קרא
לאולפן ״מכון גיבורי ישראל״ ,אך שינה את השם לפי דרישת הצבא) .אולם הוא לא
לקח בחשבון את האוירה המורעלת של ה״ספורט״ הישראלי: האינטרסים של ענפי הספורט
ה״וותיקים״ (כמה יש בארץ?) ראו במורת רוח הקמתו של ענף ספורטיבי חדש לחלוטין,
וניסו להכשילו (בלי הצלחה).
רפאל, שהוא בן 30׳ נשוי ואב לשלושה ילדים (יהודית בת ,4ישראל בן ,3נילי
בת )1מאמין שאפשר לקרב את הדת לנוער. כשנשאל לדעתו על ה״כנענים״ שיחק בשרירי
זרועו וחייך :״יבחרו נא את החבר החזק ביותר שלהם׳ ואתוכח אתו

,העולם הזה״ ,מס׳ 674

דח׳ לוינ ס ק׳ 69

ה אובד ת

קולגן ע

הי שר אלי ת
״ארמון״
חיפה יום ה׳ ,28.9

בשעה 9

הספר מסביליה
״הבימה״

תל־אביב

הצגה יומית מיוחדת לנער
יום א׳ 1.10׳ בשעה 3.30
א) היתומה

(להקה בת 20 איש)
בשעה 8.30 בערב
יום ראשון , 1.10
כרסן
בהשתתפות: אדים דה־פיליפ (כרמן)
כרטיסים: תל-אביב, ביילין, אלנבי ;67
חיפה: משרד גינצבורג.

אודם

ת ל -א בי ב

״אוהל״

תל-אביב

אופיר — בת נפטון בהשתת. אסתר
וויליאמס׳ רד סקלטון.
אסתר — לקראת הסרט כח החיים
מגדלור — אי־שם באירופה ()2
אוריון — לקראת הסרט ״רביזור״
בהשתתפות דני קיי
חיפה ארמון — מצחצחי נעלים
אורה -מיסטר בלוודיר הולך לקולג׳
תקליטים

ק־־ ,םטםון
אברהמסון רתל־אביב
רחוב בן־יחודה 9

5ב או ק טובר 1950 בשער 8.30 ,בערב
רואו א׳לו ־ פסנתר

ניקולאי 1י 1אנ ה גראנדן

באך -בטהובן -מגדל פון -ד בי סי
כרטיסים: שלזינגר את שפרינגר, רח׳ נחלת בנימין 2
רדיו־אוניון, רח׳ דיזנגוף 116

— אמפרסריו: ו .ה. רוברט

חיל

ד!ד!לוץ: תלמידי תלמוד־תורה, הלומדים

מאה

בבני! האיסטראטני (ראה למטה) יוצרים מחסום חי ומקדמים את פני הנוסעים בקריאות ״שבס! שבסו
שערים:

אורי אבניי

לות, להתפשטות בשטח — מתרחק מן הדת
יותר ויותר.
אמנם, ישנו נוער דתי, שהצטיין בצבא
ובהתישבות לא פחות משאר חלקי הנוער.
אולם הוא מעוט שבמעוט. הרוב הגדול
של הדור הצעיר יהיה זר לדת וישנא אותה
שנאה אינסטינקטיבית.

הקרבות המתלקווים כמעט מדי שבוע
בפינת הרחובות מאה־שערים — גאולה,
על גבול ״המבצר הדתי״ בצפון ירושלים,
הם אזהרה כפולה לכולנו.
אזהרה לבלתי־דתיים: כי אט־אט ובהסתר
גובר לחץ הדתיים על ה״אפיקורסים״
— עד כי שר־המשטרה עצמו נאלץ להימוג
מפני מפירי־החוק הנהנים מתמיכת פקחי־הדת
בממשלה. התוצאה: מחסומים של
בחורי־ישיבה, ביטול חרות־הפרט באזור
אחד במדינת ישראל.
אזהרה לדתיים: כי הלחץ יוצר לחץ
נגדי, מעורר את ה״אפיקורסים״ ,שהיו אתמול
אדישים, לצאת לפעולה נגדית מאורגנת.
התוצאה: פצצות עשן, התקפות־אלות,
חזית של בלתי־דתיים שהפכו אנטי־דתיים.
זה קרה במאה־שערים — בגלוי, לעיני
כל. זה קורה במאה מקומות אחרים׳ מבלי
שירגישו בכך. נפערת תהום. ומוטב לשני
הצדדים להרהר על כך — לפני שיהיה זה
מאוחר מדי.

סייגים במקום תורה 1וכאן יש
לשאול בכל הרצינות, בכל הכנות: האם
רצוי הדבר? הרוצים אנחנו בדור ״חסר־אלוהים״

אם הדת היא אמנם ענין של נקניק וסיגריות
— יתכן ואין זה חשוב. אך אם יש
בכל זאת עוד משהו בדת, זיק של מוסר,
של הגינות אנושית, אשר בעלדיו הופך
האדם לחיית־טרף המבצעת מעשי־זוועה
בכל שעת־כושר, בימי מלחמה ושלום כאחד
— ,הנוכל לוותר על זיק זה? המותר
לנו לוותר עליו י
הנוער הזה אינו שונא את התורה —
אלא את ה״סייגים לתורה״ .במלים אחרות:
למנהיגי הדת הברירה לוותר על
הסייגים כדי לשמור על התורה, או לוותר
על התורה כדי לשמור על הסייגים.

נקניק, סיגריה ועשרת הדברות.
אין ספק שרוב רובם של בני האוכלוסיה
העברית בארץ מגדירים עצמם כיום כ״בל-
תי־דתיים״ .והרי הגדרה זו בלבד מלמדת
משהו. מה זאת אומרת ״בלתי־דתי״?
האם פירוש הדבר שהאדם מתנגד לעשרת
הדיברות? הכופר הוא באיסור לרצוח,
לגנוב, ופו׳ 1לא. הוא מתכוון בפשטות
לכך, שאין הוא מגדל פיאות, שאוכל הוא
באותו המזלג נקניק וגבינה, שמדליק הוא
סיגריה ונוסע במכונית בשבת.
הם אומרים: הדת היהודית היתד, דבר
טוב ונחוץ בימי הגולה, כאשר איחדה את
העדה, אולם היא מיותרת לחלוטין בהווי
אשר בו הארץ היא היסוד המאחד. לשם
מה כל המצוות?
הנה כי כן: ההתנגדות אינה לתוכן
הדת׳ למוסר. ההתנגדות היא למצוות המכבידות
על החיים ואשר האדם אינו רואה
עוד צורך בהן. וחשוב מכל: נדמה ששני
הצדדים׳ הדתיים והבלתי־דתיים כאחד, החלו
לשכוח בכלל את התוכן, ובדברם על
״דת״ הם מתכוונים אך ורק: לפיאות, לנקניק,
לסיגריה. מאז אופנסיכה והתקפת־נגד.
הקמת המדינה נמצא המעוט הדתי בסימן
של התחזקות רבתי. אין היא מתבטאת
בהתרבות מספר הקולות (שאף ירד במקצת)
אלא בהתגברות השפעתו. נציגים דתיים
תופסים עמדות מפתח בממשלה (כשותפים
רציניים יחידים למפא״י נגד השמאל והימין)
ובעיריות. התוצאה: שורה של חוקים
ותקנות השוללים את חרות האדם במידה
גוברת והולכת.
חלק מן החוקים האלה מגוחך ממש.
דוגמה: בתל־אביב מותר לחלל את קדושת
השבת בבתי־הקפה רק עד שעה 10
בליל שבת׳ והחל משעה 10 בשבת בבוקר.
כדי לשמור על קדושת השבת שובתים
האוטובוסים הזולים, אך מותר לחלל את
השבת במוניות יקרות. בליל שבת, הערב
היחיד בו יכול פועל להינפש עד שעה
מאוחרת, אין קולנוע, תיאטרון וקונצרטים
רציניים — אך יש הופעות חסרות־ערך של
פזמונאים ובדחנים, גם בליווי כלי נגינה.
התוצאה: שכבות רחבות, ובעיקר
השכבות העמלות, רואות בדת גורם
מפריע לנופש ולחדוות־חיים. ובעיקר
— הנוער השואף לספורט, לשמחות פעי-

אזהרה

ארבעה טיפוסים איפיניים
בנין המפקדה

במקום: המנצח, המהרהר, הממריץ, המטיף.

; המשלט האיסטראטגי של בנין תלמוד־תורה ״חיי עולם.-

מתקבל אפילו הרושם כאילו החליטו
אנשי הדת בארץ כי כל מי שאינו דתי
קיצוני יוכרח להיות למתנגד חריף של
הדת. לא יהיו כאן ״אנשים מן הצד״.
יכריחו אותם לשבת בביתם בשבת, לא
לאכול בשר אם אין בשר כשר, שירצו
או לאו.
ואנשים אלה ש״עמדו מן הצד״ ,ואולי
ביקרו בבית כנסת בחגים, והמפרשים
כפייה זו כפגיעה בחופשם האלמנטרי, עלולים
להתנגד לה באופן פעיל. מנייטראלים
הם ייהפכו לאנטי־דתיים מושבעים.
טריפה ושרירים. הגיעה השעה לא־מר
זאת בגלוי ובאומץ־לב. לגבי חוגים
מסוימים הפכה השמירה על הסייגים לאינטרס
מוחשי, המעלים מעיניהם את הסכנה
הכרוכה בדבר. אולם גדולי הרוח — גם
במחנה הדתי — חייבים לעמוד על הסכנה.
ד,כנסיה הנוצרית הבינה, בשעתה, שאי-
אפשר לשחות נגד זרם הזמן, אולם אפשר
לצעוד בראש, להסיח את הזרם לאפיק
חיובי. לכן לא נחלשה גם בימינו.
ספורטאי בעל שרירים, האוכל טריפה,
מתהלך גלוי־ראש ומתחרה בשבת יכול
להיות אדם מוסרי, טהור ,״דתי״ במובן
האמתי של המילה. אפשר לרדפו, לכנותו
״עוכר ישראל״ ,לאסור עליו את ההתחרות,
למנוע ממנו תחבורה — ולהפכו לנצח
לאויב הדת. אך אפשר היה לוותר על
מצוות שהתישנו (כשם שהתישנו המקוה,
החליצה ועוד) כדי לקרב את האדם אל
העיקר: המוסר המוחלט, הבלתי־מתפשר.
בארצות־הבריית, שם הלכה הדת בדרך
הריפורמה, נעצרה התרחקות הנוער מן
הדת, ואף חלה תזוזה מסוימת חזרה אל
ה״רבנים״ שהיו לספורטאים, מחנכים וחברים.
בארץ, מקום שהדת נראית בדמות
בתי־קפה סגורים ועוצר־שבת בכבישים,
הופכת הדת תשע עשיריות של הנוער לאוי׳
* בים מושבעים.
פצצת העשן, שעטפה באפילה את רחוב

מאה־שערים בירושלים, שופכת אור על
הברירה הגורלית.
תצלומים: ד .רובינגר

״העולם הזה״ ,מס׳ 674

מכונית צבאית: היא מרגיזה את המפגינים׳ אד
הם נזהרים — מחשש שהחיילים ישתמשו בפצצות משן.

לן רכותרא שוני ם ; הנער התימני (ימין) רכב לבדו על אופניו כשנתקל ב״פנה המסוכנת״ בתלמיד תלמוד־תורה
(שמאל) .שני השוטרים שאצו למקום מפרידים בין השנים שהם נציגי התהום הרוחנית בדור הצעיר.

האפיקורסים עוברים לאופנסיבה

התקפת ״ נגד: פעם השתמשו השוטרים באלות, אולם
אחרי התערבות השרים הדתיים ויתרו על שכנוע זה.

כללית: הם באו במכונית־משא מקבוצי־ המשלט׳ אנשי פלמ״ח שפרצו פעם את מצור ירושלים. חיש מהר מתפתח קרב־רחוב.

המשטרה מתערבת י. אחד הדתיים׳ המסתיר את
פניו מפני הצלם, נאסר. אין חשש — יימצא מי שידאג לו.
חברי הסיעה הדתית רוצים למנוע הפרת ״שמירת השבת״

השקט חז ר ; לרגע קט השתלטה המשטרה
על המצב. אולם רק בערב תהיה ה״הפוגה״.
כאשר יגיע זמן תפילת ערבית במוצאי־שבת.

צ עי רותדתיותמםת?^ 5ת: ברגע זה התנפלו כמה דתיים על צלמנו.

פ צו עי םרא שו ני ם: האמבולנס מעביר לבית החולים את פצועי שני הצדדים.

במדינה
הנסיכה מאנגליה
והחתן מת׳׳א
מסתובב בחוצות תל־אביב: רזה, פנים
אציליות, זקן בלונדי ועיני תכלת — עלול
מישהו לחשוב כי לפניו אחד משרידי הרומנטיקה
(היו זמנים) של מלחמת העצמאות.
אולם איש זה נושא בלבבו דרמה
כמעט הירואית בסגנון המאות הקודמות.
הוא הציע את עצמו לנסיכה האנגלית הצעירה
מרגריט רוז ומטפח את הכוונות

היינץ היינריד קסטדאן
הצעה...
הכנות ביותר לשאתה לאשה. אולם — מזה
חדשים אין הנסיכה עונה להצעה זו, והדבר
כמעט שהגיע בימים אלה לם כטוך
דיפלומטי בין ישראל הצעירה ובריטניה
הגדולה.
רעיונו המדיני של היינץ היינריך קסט־לאן
הוא לייסד פדרציה ים־תיכונית, אשר
בה תהיה ההגמוניה לשתי המדינות: ישראל
ובריטניה הגדולה. כל האינטרסים של
שתי המדינות זורמים בהחלט, לדעתו, לנקודה
אחת. כדי שישא הדבר אופי מזרח־היכוני
קבע ה. ה .קסטלאן את מושבו
של מטר,־הפדרציה בעזה, אך הואיל ואין
הקריה הזאת שוכנת לפי שעה בישראל —
חש הוא עדיין את עצמו כאחד שנמצא בגלות.
אבל דבר זה אינו מהווה מכשולי
לתכנית הנשואים. שמענו כבר בהיסטוריה
על מלכים ונסיכים שבאו בברית הנשואים
בעוד בירתם ביד הכובש הזר. נשואיו של
בן ישראל עם בתו השניה של המלך האנגלי
היו מהדקים ביותר, ללא ספק, את
הקשר בין ישראל ובריטניה.
אך הנסיכה האנגליה, הידועה בחבמותיה
— למשל: היא פלירטטה (איך זה בעברית?)
עם דני קיי, הקומיקן, בעת
ביקורו באנגליה, דבר שעורר בקורת חריפה
בחצר המלך — אותה נסיכה צעירה
לא השיבה כלל למכתביו של קסטלאן.
הלך קסטלאן לקונסוליה הבריטית בתל-
אביב ודרש התערבות. אין המדובר כאן
בענין סנטימנטלי־אישי׳ אלא בתכנית מדינית
; לכן יש מקום, לדעתו של ה. ה.
קסטלאן, להתערבותו של בא־כוח בריטניה
בישראל. ואכן, קבלוהו הבריטים י־ת״א
יפה, אך משום מה לא ניתנה לו
תשובה מספקת. ואז החל לבוא לקונסוליה
לעתים קרובות יותר, עד אשר פנתה הקונסוליה
הבריטית בעניין זה למשרד החוץ
הישראלי.
שמו של קסטלאן היה ידוע למשרד החוץ•
במכתב שנשלח ע״י מנהל הטקס, מר
מיכאל סימון, לקונסוליה נאמר כי זוהי
תכנית חדשה של קסטלאן, מאחר שבשעתו
ביקש לשאת לאשר, את בתו של ראש
הממשלה מר בן־גוריון, דבר אשר — כך
מודיע מר סימון להרגעת הבריטים —
״לא יצא לפועל״.
בשלב הסופי של, התפתחות סנטימנט־לית־מדינית
זו הוזמן קסטלאן למשטרה ושם
הוסבר לו כי המדינה רואה את תכניתו
כעניינו הפרטי בלבד. כלומר: רשאי
לכתוב אל הנסיכה (כאשה) כאוות נפשו,
אך אסור עליו לבקר בעניין זה בקונסוליה
הבריטית או בדירתם הפרטית של הנספחים
(ובפרט בהיותו מפחיד את הילדים במקום).

פצצה נפדה ב ש״ ר־ מוני ס
״הצלה צפון״ הכריז המקשר בקול
חדגוני ואדיש לתוך השפופרת. ענה לו
קול יותר אדיש :״פצצה נפלה על הבית
הראשון מימין לגשר שייך מונים ...ישנם
הרוגים ופצועים...״
המקשר רשם את ההודעה, והעביר את
הפתק למפקד אנשי המשמר האזרחי במקום.
הלה פנה לאחד האנשים, צעיר שהתבלט
בתוך יתר האנשים שכולם עברו את גיל
הארבעים ויותר .״פצצה נפלה ליד גשר
שייך־מוניס. קח שתי כיתות וסע לשם״.
לאורך הכביש החדש לנתניה רחשה
תנועה כבדה ואיש לא התעכב ליד הגשר,
כאילו לא אירע דבר. בדרך המוליכה ימינה
מן הגשר עמדו אמבולנס של מגן דוד
אדום, מכונית מכבי־אש, וקבוצת אנשים,
מהם נושאים פנקסים ומהם חבושים כובעי
פלדה.
המכונית עם שתי הכתות נעצרה לידם,
ואחד האנשים פנה לבחור שישב ליד הנהג
ושאל :״אתה מפקד יחידת ההצלה?״ וכש־נענה
בחיוב, מסר פרטים על האסון. פצצה
גדולה נפלה כשמונה מטרים מהבית הגדול.
כל הקיר החיצוני התמוטט, והגג של
הקומה העליונה נהרס אף הוא. בקומת
הקרקע נמצאים 5פצועים ובקומה אהרוג
אחד. מה יש לעשות?
המפקד הצעיר התקרב בכובד ראש
לבנין המפוצץ, בדק את השטח מסביב
ונתן את ההוראות. האמבולנס יכול להתקרב
עד כאן ללא כל סכנה, אנשי יחידת ההצלה
יפנו את ההריסות, יש לתמוך בחלק
הגג לבל יתמוטט אף הוא, ההרוג יכול
בינתיים לחכות.
אנשי מגן דויד אדום, חובש ושתי
אחיות, התקרבו .״היכן הפצועים?״ ״הוצאנו
אותם החוצה שלא יפריעו לאנשים הגרים
בדירה״ ,הודיע אחד. הוא שכח כנראה
כי לא קיימת כבר כל דירה, ובודאי שלא
קיימים דיירים.
החובש ניגש לאנשים, קרא את הפתקים
שכל אחד מהם הגיש לו :״סריטות בפנים
וחתך עמוק בשוק הימני״ ,״שבר בעצם
הזרוע השמאלית״ וכד.
אחרי הטיפול עלו כל האנשים שוב
על המכוניות ועזבו את המקום. תמרון
ה״הגא״ (הגנה אנטי־אוירית) הסתיים בהצלחה...

חוב המפורסם ביו ת ר
רחוב לילינבלום אינו דומה ל״פליט סט־ריט״
המפורסם שבלונדון (רחוב העתונים).
רק מערכת עתון אחד נמצאת בו, היא
מערכת ״העולם הזה״ .ובכל זאת הריהו
כיום הרחוב המפורסם ביותר באירופה.
ליתר דיוק יש להוסיף: הוא ידוע. למשטרת
פריז, ציריך, ג׳נבה, לונדון וכד. ולא
פחות מזה — אנשים שונים ״העומדים
בקשר״ עם הארץ...
קצין משטרת ישראל, שביקר בכמה
ארצות אירופה נוכח לדעת, כי ״רו לי־לינבלום״
הוא שם -ידוע למדי למשטרת
פריז ובאותה מדד, ידוע הוא כ״לילינבלום
שטראסה״ בברלין וציריך, ובמדת מה אף

כ״לילינבלום סטריט״ בלונדון. מנין להם,
לשוטרי כל העולם, העניו הזה ברחוב בתל
אביב, שנקרא ע״ש אחד מגדולי תנועת
ההשכלה וחבת ציון, שמת באודיסה
לפני 40 שנה? אכן, לא בשל כל אלה ידוע
הרחוב באירופה, אלא בזכות מצרכי
המזון למיניהם, זהב, שעונים וחפצים אחרים
הזורמים לכאן מכל אפסיים. מסתבר,
כי רחוב לילינבלום הפך בחדשים האחרונים
למעין מרכז עולמי לחליפין, מכירה
וקניה (ומי יודע מה עוד מתרחש ברחוב
הסואן הזה במרכז תל אביב?) בני תל
אביב יודעים רק כי מדי פעם נראים כאן
שוטרים, המקיפים את הסביבה ועורכים
חיפושים. בשבוע האחרון נערכו פעמיים
חיפושים כאלה. ויש אומרים, כי בימים
שבאו אחרי כן הורגש מחסור רב במצרכים
משובחים בבתי עשירים רבים בתל
אביב. הבורסה השחורה שקעה לפתע, בעקבות
פעולת המשטרה — ,למחתרת.
השאלה עומדת בפני הנוגעים בדבר בכל
הארצות היא: האם יוכלו גם להבא להפנות
את העסקים ל״ר׳ לילינבלום״ או
שמא יתפרסם עתה שמו של יהודי טוב
אחר בארצות אלה...

הפקיד אמר ״סליחה״...
מארבים לציד סחורות הונחו בכל החזיתות•
מוקמות ״מלכודות״ בצומת דרכים,
נערכים חיפושי פתע ע״י פקחי אגר
הקיצוב, אנשי משטרת החופים והגבולות
מחפשים בסוליות, פותחים קופסאות בשר
וסרדינים. פה מחפשים נעלים ואריגים,
שם בשר שחור, ובמקום אחר שוב שעונים
מוברחים, דולרים, יהלומים.
הסוחרים, אנשי המעמד הבינוני (מה
זה בעצם ומי שייך למעמד הזה?) ,המפלגות׳
וכל אדם שהדבר נוח לו מבחינה
זו או אחרת, הכל צועקים חמס :״היתכן?
מה פשר החיפושים הללו?״ .ואמנם אפשר
היה להצדיק את זעקתם והתנגדותם אלמלא
עובדה קטנה ולא חשובה כביכול והיא,
כי החיפושים — נושאים פרי. ועל כן —
סבורים אנשי הרשות המוסמכת — יש
מקום לחיפושים אלה, לחשדות׳ לפעולות
הללו.
לפני כמה שבועות חיפשו בין סוחרים
בתל־אביב שעונים מוברחים. היה שם
סוחר מכובד אחד, שהקים צעקה נגד
השיטה והגישה .״אני אדם בן 60״ —
אמר האיש — ״סוחר מכובד וסוחר לא
מאתמול. היתכן שיחפשו אצלי בכיסים?
הראה מישהו כדבר הזה? פקיד שיגש אלי
ויחפש בכיס?״ .שאלוהו :״ומה היה? האם
מצאו דבר זה כלל לא חשוב״ — התרעם
האיש — ״נניח שמצאו — ובאמת
מצאו — אך אני מדבר על השיטה״,
אולם כאשר ערכו חיפוש מקיף בקפה
״תפארת״ בתל־אביב ולא מצאו דבר לאחר
שכמה מאות איש הוחזקו שם במשך
שעות — יצאה דעת הציבור נגד הפעולה
הזאת, והמפקח הכללי של המשטרה צריך
היה להתנצל. מכאן יוצא כי התוצאות הן
המשכנעות אותנו. האמנם אפשר לראות
בתוצאות החיפושים קנה מדד, לעצם התופעה?
בימי הבריטים ״מחה כל הישוב״
נגד השיטה של הכרזות עוצר, בדיקות

רחוב לילנבלום׳ תל-אכיב.

וכו׳ משום שבקרבנו היו טרוריסטים. אז
צעקנו: הללו מהוים מיעוט, והאם בגללם
צריכים כולנו לסבול? רק דבר אחד יכול
להצדיק איפוא את השיטה של ״חיפושים
טוטאליים״ במדינה — העובדה שרוב התושבים,
הבאים לארץ והיוצאים ממנה —
רובם ספסרים ומבריחים.
מאז נחלה משטרת החופים והגבולות
נצחון בחיפה, כאשר נתגלו השעונים בקופסאות
בשר, החלו פקידים לחפש בקופי

מה אתה רוצת לקנות?

הנסיכה מרגרט רוז
. ..שתיקה
סאות חשודות ועוד מעט והדבר ייהפך
לשיטה. אשה, שחזרה מאמריקה והביאה
אתה קופסאות בשד וסרדינים, הפסידה
את המזון הזה לאחר שד,קופסאות נפתחו.
אמנם לא נמצא שום דבר, אך הסרדינים
והבשר נתקלקלו. הוא הדין בסוליות הנפתחות,׳
משום שפעם נמצאו בנעלים יהלומים
ודולרים. חסרה לנו סטאטיסטיקה על
מדת הנזק שנגרם על ידי החיפושים
לנעלים, מזון וכו׳ ,אך כפי שמוסרים
פוגע הדבר באנשים חפים מפשע. כמובן,
שלאחר שהפקיד בדק את החפצים החשודים
ולא מצא בהם דבר, הוא יכול לומר
״סליחה״ .אך ספק אם הדבר עוזר לנוסע,
וספק גדול יותר אם זה מחזיר לו • את
כבודו לאחר ההשפלה. כלל ידוע הוא,
כי החוק מעדיף לשחרר תשעה פושעים
מאשר לחייב אדם חף מפשע אחד•
נזכור זאת יפה: ההנחה כי כולנו
עוברים על החוק פוסלת את החוק עצמו.
״אין גוזרים גזירה שאין רוב הציבור
יכול לעמוד בה״ .ואם כולנו חשודים
בספסרות, צריך לבטל את כל הפיקוח.

ה שרוול הארור
גבר גבה־קומה, משכמו ומעלה מעל
לכל שאר חברי הכנסת (לפחות בקומתו)
עלה במדרגות המזנון .״שלום, אדוני השר!״
קידמה את פניו המלצרית .״אינני שר״,
השיב הגבוה בנימה של מבוכה .״אין
דבר״ ,חייכה המלצרית הכל־יודעת׳ ״אם
אינך, תהיה ו״
ואמנם נראה שעקיבא גלובמן, הציר
המפא״יי בעל הקרחת המזהירה והקול
השואג, הדביר את שני הדוהרים בראש
במרוץ על כסא השר במשרד התעשיה
והמסחר (המיותם זה שנה ומחצה, אחרי
פרישת הציונים הכלליים מן הקואליציה).
שני המתחרים שסיכוייהם החלו יורדים:
ד״ר פרדר, ה״יקה״ עגול־הפנים, לשעבר
מפקח מנדטורי על המזונות, ראש ״עמידר״
ו״רסקו״ ,״פרוגרסיבי״ ליברלי המאמין בקיצוב
ובתיכנון; ודויד צבי פנקס, חבוש
כיפה ובעל אף יהודי, ראש ״בנק מזרחי״
וחבר עירית תל־אביב, עולה בכנסת שהצליח
לרכוש את אמונה של ה״בורגנות״.
שכונת־חאפ. משרד המסחר והתע־שיה
הפך מאז הקמת הממשלה הנוכחית
למעין ״שכונת חאם״ .משרד האספקה חטף
ממנו את אגף המלאי והסחורות, ו־ 9משרדים
אחרים חילקו ביניהם את הוצאת
רשיונות היבוא. מנהל המשרד התפטר,
וממלא מקומו מצא אף הוא ש״אין טעם
במנהל־משרד בלי סמכויות״ .ופתאום החלה

.העולם הזה״ ,מם׳ 674

במדינה
מסביב למשרד

עזוב

התרוצצות גדולה

מדוע? אחרי ששר האספקה הצליח
להבאיש את ריח אגף המלאי והסחורות
בעיני היצרנים והיצואנים, עלה הרעיון
להחזיר אגף זה למשרד המסחר — פירושו
להפיח רות חיים במשרד זה ולבטל את
סמכותו העיקרית של משרד הקיצוב. ואם
כן — מדוע יעמוד בראש בורגני, ולא
איש־מפא״י הגון? הרי ישנה גם תעשיה
״עובדת המשכיר המרכזי״ ,״סולל
בונה״ ועוד. מעוט קטן? לאו דוקה. הרי
דוד הכהן, מנהל ״סולל בונה״ ,סבור
שסולל־בונה יכול לתחוב לשרוולו את כל
התעשיה הפרטית.
אמנם, נרמז לא פעם לדתיים ולפרוגר־סיביים
שהתיק הזה מיועד להם׳ ולכן גם
החזירו את דוד־צבי פנקס במברק דחוף
מחו״ל. אלא מה? הכוונה היתד, ששר אחר
מאותן הסיעות יפנה את מקומו. הרב
מימון, למשל, המתפטר כל יומיים, או
פנחס רוזן׳ איש המשפטים. אולם מאחר
שלשני שרים אלה אין כל חשק להתפטר
(אין מתפטרים בנקל בממשלת ישראל) —
יש להניח שמפא״י תתברך בקרוב בשר
או תת־שר נוסף משורותיה( .יש המנבאים
שהיזמה הפרטית עוד תתגעגע ליום בו
היה משרד המסחר והתעשיה ״רכוש
נטוש״).

אור עולם — וחזרה למשרד הקיצוב. הא־וירה
במקום עלתה לשיא. בשעה 12
חדרו הנשים לתוך המשרד. הסוף — הפקידים
הוציאו את התלוש, הנשים סודרו
ונענו בחיוב תוך כדי דקות ספורות.

כלכל תנו בעיני מיליונר

שבעת הימינז
גדולות להשקעות דולרים על ידי חברות
מעורבות ישראליות־אמריקאיות. שעסקיה
יהיו מבוססים על שיטת המניות. את המניות
אפשר יהיה למכור באמריקה במיליוני
דולרים. במדד, שההשקעה בישראל תהיה
אפשרית לכל יהודי ולא רק לבעלי הון
גדולים — גדולים יותר הסיכויים. אדם
יוכל לרכוש לו באמריקה מניות בכל
מחיר (מכמה מאות דולר ומעלה) ואילו

ועידת הכיליון של בן גוריון שייכת
כבר לעבר׳ אם כי הכיליון עצמו עודנו
בבחינת העתיד. האם נסתיימה
הועידה בהצלחה?
אם לדון לפי ״דבר״ — כן
אם לפי ״חרות״ — בכש־לון
ולפי ״הארץ״ — ככה־ככה
...משום כך גם משתדלים
אזרחי המדינה להוציא
איש איש את מסקנותיו
הוא. ולא רק אזרחי הארץ,
אך גם כמה מבין השליחים
מאמריקה עצמם, שאחדים
מהם נשארו בארץ אחרי
הועידה כדי להתבונן בכלכלתה
מקרוב. ביניהם נמצא
ציוני ותיק, שסייר את הארץ
לרחבה ולארכה׳ מאחר
שהאיש לא ביקר מימיו
בארץ הזאת. ומספרים על
אותו מנהיג ציוני, כי לאחר
שהכיר את הארץ מקרוב,
״דק כד׳׳
אמר :״מעולם לא הייתי
מעלה על דעתי, כי הנאוהשיטה
של ״רק כך״ הוכיחה בערב
יום כפור את יעילותה בשטח היחסים בין
מים הנלהבים על ארץ ישהציבור
ומשרד האספקה והקיצוב, כאשר
ראל שנאמתי במשך שנים,
למעלה משלשים נשים הרות ״כבשו״ את
מזדהים עם המציאות...״
משרדי הקיצוב ברחוב סלמה.
(היתד, זו הפתעה נעימה!).
האחים אלכרט ורוכרט שיף
הנושא: א — חיתולים ועוד מצרכי
ד׳ אחים אלברט ורוברט
יש סיבות...
הלבשה לאזרחי המדינה העתידים ואמהו־שיף.
הנשיא וסגן הנשיא
תיהם ; ב — אי היעילות הרגילה ויחם של החברה האמריקאית לנעהביטול
כלפי האזרח הנצרך. הובטח להן,
לים( ,קולומבוס אוהיו) נמנו על החשובים
כל בעלי המניות יהיו מיוצגים בארץ על
לנשים הרות אלה, תלוש מיוחד שבא למלא
שבין המוזמנים לועידת הביליון. החברה,
ידי החברה, לא יצטרכו לחסל את עסקיהם
את ההפרש המתהור, בממדים (ללא קיצוב)
שם כדי לבוא לכאן לנהל עסקים, לגשש
שהם עומדים בראשה על עשרת בתי החמפאת
הווצרו של כל אזרח נוסף במדינה...
רושת שלה ו־ 600 החנויות, מוכרת במשך
בשטח חדש, להסתכן ויקבלו את הדיוידג־הן
הלכו יום יום למשרד הקיצוב ונאמר
שנה סחורה בסכום של 95 מיליון דולאר.
דה שם.
להם שם משהו, כגון ״תבואו מחר״ וכיוצא
ועל כן, כאשר נפגש, סופר ״העולם הזד,״
״תהיה הממשלה שלכם כאן אשר תהיה,
באלה.
עם אלברט שיף לראיון מיוחד, היתד, שאשמאלית
או ימנית — אנחנו לא נתן לכם
לתנו הראשונה אם יש בדעתו להשקיע
לפול״ אמר מר שיף ומוסיף :״ממשלה
לבסוף הגיע מצב הדברים לידי מתיחות,
כספים בישראל, משמע לעשות עסקים עם
בישראל הוא ענינכם הפנימי, תבחרו
הנשים התארגנו באופן ספונטני בשל שותמדינת
היהודים. על כך השיב מר שיף,
לכם ממשלה כאוות נפשכם. אנחנו שם
פות המעמד הביולוגי והגורל המר גם
כי כל עוד יש מקום רב להרחבת המפעי1
צריכים לתמוך בכם כל עוד נמשכת העליה
יחד. מחוסנות על ידי האדיבות כלפי מי
באמריקה עצמה, אין החברה, שהוא עומד
ההמונית״ .רק במקרה אחד לא יוכלו יהודי
שעומדת להיות אם (איזה פקח או איזה
בראשה, נוטה לעשות עסקים בחוץ לארץ.
אמריקה לתמוך עוד בישראל: אם יגיעו
שוטר יעיז להרים יד על אשד, מעוברת?)
(אלברט שיף הוא גם גזבר הכבוד של
גמרו אומר שלא לעזוב את המקום.
הקומוניסטים לשלטון.
השלטון נכנע .״תבואו בין 1ושלש
ההסתדרות הציונית באמריקה והיה נשיאה
אחה״צ ...נאמר להן. אך אלה לא ויתרו
של החברה האמריקאית הכלכלית לישראל
ארצנו 11
ודרשו. כי הדבר יסודר מיד. בינתיים
בטרם התמזגה עם החברה הא״י לכלכלה).
איש חיפה שהגיש בטעות גרוש מני
כרעה אחת ללדת. היא נלקחה לבית החושיף
איננו מאמין, כי בעלי הון יחידים
רטורי לנהג ערכי שהוא חבר קואופלים
״הדסה״ מקום שם קבע הרופא, כי
או חברות בודדות ישקיעו כספים בישראל.
רטיב יהודי להובלת נוסעים׳ נענה על־ידי
יש לה עוד כמה שעות פנאי. את הפנאי
כמה וכמה סיבות לכך׳ והעיקרית —
הלה :״שמור מטבע זה לעצמך. כי עוד
הזה החליטה האשד, להקדיש להמשך
ההסתכנות ואי רצון לניהול עסקים מעבר
תזדקק לו הארץ משטהמלחמה
לטובתו של זה אשר עומד לראות
לים. לעומת זה רואה הוא אפשרויות
רת חיפה עצרה את שמואל בן־יעקב, הנאשם
בגנבת 120 כרטיסי כרכה לראש
השנה מקיוסק בהדר הכרמל (״הבקר״).
--ל פ ני כמה ימים הגיעה למשרדהחוץ חבילה עם דואר דיפלומטי. בדרך
ארעה תקלה לחבילה והיא נקרעה.
נתברר כי החבילה הכילה ארנק עוד
מהודר( .״הבקר יו ס ף כרמלי
התלונן במשטרה כי פגש אדם שהציג עצמו
כעולה חדש, המעונין למכור זהב ותכשיטים.
כרמלי קנה זהם בשש מאות לירות
ולאחר הקנייה הוברר לו, כי קנה
נחושת( .״הבקר מ ר אפרים
דראפקין, מנהל מחלקת אמריקה הל*
טינית במשרד החוץ — שינה את שמו
וייקרא עתה אברהם דרום( .״הארץ״) —
— — שוטר חרש השגיח, בבוא האניה
״גלילה״ לנמל חיפה, בעולה שירד בין
הראשונים, כשבידו סל ירקות ופירות והסתובב
זמן רב ובעצבנות ליד הגדר. אהר
חפוש קפדני נתגלו 06 דולרים אמריקניים,
מוסתרים במומחיות רבה, בתוך
כצלים חלולים( .״ידיעות אחרונות״).
--ה כנ ר אלפרד ואנג מצ׳ילי באמאינדונזיה ויתן קונצרט כתל־אכים
בשבעה עישר לחודש( .״דבר
מאחר שד,ברר כי מצרכים חיוניים וחמרי
בנין מגיעים לשוק במחירי ספסרות דרך
צנורות השייכים למוסדות השמאל והקבר
צים, מכנים שוק זה: שוק אדום( .״הבזהו
כית הקברות הישן כתל אכיג. כאן קבורים האריות :
קר דרושה מידה רבה יותר
נורדאו, דיזנגוף, כיאליק, טשרניחובסקי.
של צנע בחיי המדינה״ קבע הכלכלן רו־ברט
נתן׳ דקות מספר לפני המריאו
צלם ה. קאופמן
אין כניסה? -לשועלים.

מלוד( .״הארץ״).

״העולם הזרד, מס׳ 674

אור• א בנר•

חופש הספרות
קפצה עלי חמתו של אחד המבקרים
הספרותיים על שהעזתי להטיל ספק־מר,
בחופש הכתיבה השורר במדינת ישראל.
הרי אין צנזורה על ספרים (פרט לספרים
המוסרים פרטים על פעולות צבאיות) .והוא
שואל: מי מגביל את חדותו של אדם לפרסם
ספר ככל העולה על רוחו?
חופש הכתיבה אינו מתבטא בערימה של
ספרים שאינם מרגיזים איש. חופש הכתיבה
מתבטא באפשרותו של אדם להוציא ספר
גם אם אין הספר לרוחו של המשטר, הממשלה,
או לפי השקרים המוסכמים של החברה.
נקח לדוגמא: אמיל זולא (ג׳רמינל״,
״נאנא״ ,״החורבן״) ,רימארק (״במערב אין
כל חדש״) ,אפטון סינקליר (״הג׳ונגל״)׳
נורמן מיילר (״הערומים והמתים״) .כל אחד
מן הספרים האלה הוקיע את יסודות המשטר
החברתי של המדינה והתקופה בהן נכתבו.
אני משוכנע לחלוטין שאף אחד מהם
לא היה מתפרסם במדינת ישראל, לוא נכתב
היום, והוקיע את המשטר החברתי בישראל.

אמיל זולא מוציא ספר
נניח שאמיל זולא היה חי אתנו, ורוצה
לפרסם ספר כ״החורבן״ .מה היה קורה
לו אחרי שכתב את הספר.
הוא היה ניגש לאחד המו״לים הידועים.
המו״ל היה קורא את כתב־היד, טופח על
גב הסופר ואומר לו :
״שמע, חביבי, ספרך נהדר. הקהל יחטוף
אותו כפלאפל חם. אבל אני איני יכול
להוציאו לאור, כי הספר ירגיז את הממשלה.
ואני תלוי בממשלה — כי בלעדי
קיצבת הניר, שאני מקבל מאיגוד המו״לים,
אני אדם אבוד. הבן את מצבי. אני מאחל
לך כל טוב״( .אין זו שיחה דמיונית. זו
סטנוגמה של שיחה שהתקיימה — אם כי
לא אמיל זולה היה ד,קרבן).
חלוקת הניר למו״לים העיקריים נעשית
בידי אגוד המו״לים, אגודה מונופוליסטית
פ1זות או יותר, המחלקת לחבריה את הניר
שהיא מקבלת מטעם הממשלה. לראשי אגודה
זו דעות מסוימות מה רצוי להוציא לאור
ומה לא. לחברים לא כדאי להפר את מרותם.
דוגמא שניה: ספר שלא מצא חן בעיני
אגוד המו״לים נחטף ע״י הקהל תוך שבועיים.
אחרי פרשה מעורפלת באגודת המו״לים
החליט המו״ל המאושר — לא להוציא
מהדורה נוספת.
(שימו לב למשמעות הדברים: לא דרישת
הקהל קובעת איזה ספר יוצא לאור, אלא
דעתה של הרשות המחלקת את הניר. פרט
אופיני).

מי מחליט
נמשיך נא ללוות את אמיל זולה בדרכו
הדמיונית. הוא לא מצא מו״ל. נשארה לו
הברירה להגיש למשרד הקיצוב בקשה להק־צבת
ניר. זולה הוא אופטימיסט, והוא
מגיש את הבקשה.
על בקשות מסוג זה מחליטה ״ועדה
ציבורית מייעצת״ המורכבת מחמשה גופים :
אגודת המו״לים (היינו קבוצה המעונינת
בהכרח שלא יחולק ניר מחוץ לכתליה
מחלקת החינוך (מוסד שאינו ידוע כמהפכני),
האוניברסיטה העברית ו...אגודת הסופרים
העבריים.
(מטעם הסופרים משתתפים ה״ה אברהם
ברוידס וג. גורן, ירחונם ״דורות״ שבק חיים
לכל חי, מפני שאיש לא היה מעונין לקרוא
את דבריהם. כיום הם מחליטים מה מותר
לך לקרוא ומה לא).
ועדה זו לפעמים מתכנסת, ויש שאינה
מתכנסת. היה מקרה ולא התכנסה במשך
4חדשים תמימים, והצטברו על שולחנה
250 בקשות להקצבת ניר לספרים.
איני רוצה להטיל דופי בועדה זו. יתכן
שכל חבויה הגונים, טובים וישרים. אולם
דבר אחד ברור: היא לא היתד, מאשרת
לעולם הקצבת ניר לספר כ״החורבן״ לאמיל
זולה. ועובדה היא שעד כה לא אישרה
ניר אף לספר אחד שיכול היה לעורר עליו
את אי רצונם של הכוחות השולטים במדינה.
מר, יעשר״ איפוא, אמיל זולה (או דן
רם, חייל משוחרר בן ,21 שכתב ספר על
המלחמה ברוח שאינה מקובלת על הבריות) ?
הוא ישב מן הסתם, ויכתוב ספר שני
שלא ירגיז איש — ספר שכולו מתיקות,
ציונות ומליצות תלמודיות.
ואם יש לו דם — והרבה כסף — ואם
יחשוב שחובת מצפון היא לו להוציא את
הספר, הרי יקנה ניר בשוק השחור.

הניפו מפרשים ! הספינה בוז 12 הטון׳ שני המפרשים והמנוע מוכנה מסיעה. איש
הצוות ״מונף״ ע״י חבריו אל ראש התורן נדי לקשור את חבל המפרש לפני עלית
ה״נוסעים״ .אנשי הצוות — מלחים וותיקים, חברי. זבולון* ,קצינים של זזיל־היס.

חים באמת מג;
הים שקט. אפשר לעשות ספונג׳ה.

מאת סופתו שלום כהן וצלמנר מקפים סלומון
בכל מקום שתשב בו היום, תשמע את סיפורי החוזרים מביקורים
:חו״ל, ואת אנחות הקנאה של מאזיניהם. פאריס׳ ניו־יורק, הריביירה׳ נאפולי,
־,פלגות, ים, רוח׳ שמים. אלה חיים!
ואילו באן — זיעה, שמש, שעמוס .״אין מה לעשות בארץ הזאת!״
מכריזים הם השכם והערב ...ולצאת לא נותנים. וכך׳ הם הולכים להם,
משוכנעים כי הנם האומללים שבאנשים, עם הרגשה של אסיר מאחורי הסורג,
!:שחלום מכסיף קורץ לו — חוץ־לארץ.
הם בטוחים כי ״בארץ הזאת״ אי אפשר לבלות. הרי מה יש לראות?
זת הגליל הם כבר עברו עשרים פעם׳ עוד בהיותם בצופים, בגדנע, בפלמח,
כצבא. כמו כן הנגב׳ הארץ היא כה קטנה שביום אחד אפשר לעברה מצפון
לדרום, וממערב למזרח!
וכאשר עיניהם נעוצות בדברים רחוקים — המושכים ככל שהם
־חוקים יותר — ואינם רואים את הנעשה סביבם, הרי אותו ים שאל עברו
־,רחוק הם מתגעגעים, פרוש לפניהם. מה חסר? חסרה ראשית כל ספינה,
חסרה חברה עליזה, מצב רוח ותנאים אובייקטיביים לבילוי (משקה ומאכלים
זובים).
הספינה, היא של ״זבולון״ ,אגודת יורדי ים. היא יוצאת מדי שבוע
הפלגה במפרץ חיפה או דרומה. לפעמים היא יוצאת גם להפלגות־אימונים
ורוכות יותר ומגיעה לקפריסין.
וחבריהם מחיפה. זוהי בעצם הפלגת
החבריאהם אנשי ״זבולון״
וכנה. בעוד יומיים תצא הספינה עם תריסר נערים פרחי־ימאים לקפריסין.
יפני כן יש לבדוק את הספינה ולראות אם הכל בסדר.
ר,״תנאים האובייקטיביים לבילוי״ לא חסרים (בקבוקי סיידר וכריכים)
מצב רוח — סמכו על החבריא, כבר יהיה מצב רוח מתאים.
ד,״סקיפר״ עולה על הספינה, מעיף מבט בוחן׳ ומצווה להרים את
,מפרש. אנשי הצוות גמרו את ההכנות, האורחים עולים גם הם, מתפשטים,
|עושים פוזות״ ובכלל מרגישים כימאים מבטן ומלידה. ה״סקיפר״ נותן
קודה, העוגן מורם, מפעילים גם את המוטור, והספינה זזה.
מסתדרים על הסיפון ולועגים לאניות הגדולות. כי
שרים, צוחקים,
|ד, חסר לספינה הזאת? מה יש לנוסעי האניות הגדולות ואין לאלה שבספינת
בולון* ז

המים נהדרים. א׳

התיאבון חוזר.

ה די מ ו עו גן 1׳הנוסעים עלו. אנשי הצוות מוכנים, איש איש במקומו, ומקשיבים
לפקודת. סקיפר* .בנמל חיפה קשה התמרון בין האניות העוגנות, ויש לשים לב לני
הוראה של ה״קברניט״ .בפתח הנמל נדמה באילו הספינה מתנדנדת על הגלים. אין דבר.

אן ההחלטה נחושה: נגיע לעכו.

עזד חלל ועוד

ישים, אף לא דולפינים. תענ!נ להיגרר אחרי הספינה.

מהזה? דמויות שחורות, מונקות מתוך המים. כרישים? לא, לא, רק דולפינים. אין
מה לחשוש מפניהם. לא יאכלו בני אדם. אן בכל זאת — איזה חיות מבהילות 1צוותא
שלמה. לוא יכול דב יוסף לצוד אותם לא היה צורן בייבוא של פילה. אלה יספיקו לחדש.

חלל. זה י הכל בגלל הסיידר. אחרת איש לא היה מקיא. איה עכו סו״ס?

הזלה לנמל!

הגלים בחוף ענו חזקים מדי.

י ם, לו ח, ש מי ם. פה ושם בוקע שיר. היסורים הס עתה נושא לבדיחות, וכל אחד !מרגיש עצמו עתה מלח וותיק־וותיק.

מכביר ,

״מה דעתך על ה 1ו כ 3י ה?׳׳ עם התחלת התחרויות במסגרת המכביה, פנה סופר ״העולם הזה״ לספורטאים ישראלים
מכל ענפי הספורט ושאל את דעתם על המכביה, מה סכויי הנבחרות הישראליות, כיצד התכוננו לתחרויות? והנה תשובותיהם:
צפי יכופר (״מכפי״ הצפון)׳ חפר הנבחרת הל
אומית
פאתלטיקה־קלה 1לאחר שלוש שנות הפוגה
זכינו סוף־סוף, עשרה ימים לפני המכביה, להתמודדות משותפת
בין ״מכבי ו״הפועל״ על־פני המסלול. האתלטים שלנו נמצאים
בכושר לא רע׳ אך ר״,כוכבים״ מחו״ל יכבידו על המלוכה״.

אתלטיקה

שחיה

כנימין ראושניץ (״הפועל -חיפה) /מטופי השחיי
נים
למרחקים פינוניים וארוכים :״למרות שאיחרנו
בפתיחת העונה, הגענו להישגים גבוהים באופן־יחסי. ביטול
הנסיעה לאתונה ויחסה השלילי של הממשלה לספורט פגע
בנו קשות. דעתי על המכביד נחיה ונראה״.

יעקב כוכטמן (״מכפי״ ת-א< ,שהקן גביע-דייויס

והנבחרת הלאומית פטניס: אני שמח שדווקא בענף
החביב עלי התנהלו השנה הענינים באורח משביע רצון. למרות
אבני־נגף מצד הממשלה, ביקרנו בחו״ל ורכשנו מזיון בינלאומי
רב. סיכויינו במכביה? הדבר תלוי כמובן בטיב השחקנים
האורחים, אן אני תקווה כי נצליח״.

ט 1י

כדו רסל

אברהם שניאור (״מבכי״ ת״א< ,חפר פנל נבחרת
הכדורסל: קבוצתנו ביקרה השנה באירופה ( 9נצחונות,
4הפסדים) ,אך בשובה ארצה לא מצאה כר־נרחב לפעולה
הואיל וחלה ״תרדמה״ מצערת מפאת המגע הרופף בין ״מכבי״
ו״הפועל״ .הנבחרת י קבוצה אחת מצליחה יותר מאשר צירוף
שחקנים בודדים״.

מיקי רוזנפליט (פ.מ.ע ,).מועמד לרץ מר
חרת ההוקי הייטראלי :״במשך כל השנה
מוזנח, ואם לא יתן דבר זה אותותיו לרעה במכב
יש להודות על כך לקומץ עסקנים וספורטאים י
המשמר. חוסר מגרש הוקי בתל־אביב מהווה ת
לעיר הגדולה בת 300.000 התושבים״.

הוקי

כ דן יג י

יעקב חודורוב( ,״הפועל״ ת״א) ,שוער נבחרת
הכדורגל :״ביקורי ״מכבי״ ביוגוסלביה ו״הפועל״ בטורקיה
היקנו לנו נסיון בינלאומי רב, אולם לא עד כדי אפשרות
להזניח כליל את ההכנות למכביר .,בכדורגל יהיו לנו סיכויים
רבים, אולם ההפקרות עלולה להתנקם בנו קשות״.

אליעזר נזרוב (״מכבי׳׳ת״א) ,מטופי המתאגרפים

״הזנחה אירגונית וחוסר תחרויות
כמשקל חצייכפד ;
לא איפשרו להגיע לרמה מלוטשת יותר״ .מאמנו מיכאל
פרייטג הוסיף :״בעלי הקולנוע מתייחסים לאיגרוף כאל
ספורט־של־רוצחים, ומסרבים להשכיר את אולמותיהם לתחרויות.
הסטנדרט לא רע והסיכויים במבביה טובים״.

אי \יו ר

אתלטיקה

גליק (״הפועל״ ת״א) ,המנצח כ־ 200ד400
בתחרויות־ המבחן :״הגענו למה שהגענו הודות
לאימונים שיטתיים ותחרויות. חבל שלא ריכזו את בחירי
־.אתלטים הישראליים לפני המכביה במחנה־אימונים משותף,
יהיה עוזר ללא ספק, להרמת הכושר ושיפור• ההישגים״.

,העולם הז ה׳ ,מם׳ 674

מכל
״מלחמה. לכל הדוחות...״
הרעיון שאמריקה תטיב לעשות אם תתחיל
במלחמה נגד רוסיה לפני שרוסיה תתקיף
אותה נהיה פופולרי מאוד בארצות
הברית בזמן האחרון.

ה ע 1ל 0

הממשלה האמריקאית קפצה כנשוכת
נחש. עוד הכחשות והצטדקויות. הענין
מתחיל ללבוש חדגוניות משעממת. ניתנה
פקודה להסיר מהגנרל אנדרסון כל סמכות
פיקודית, עד שיבורר הענין. בינתים הוציא
מטה חיל האויר הודעה :״חיל האויר היה,
ותמיד יהיה, קודם כל — מכשיר לש־׳

צ ד די כים קוריאה

מיניסטר הצי פרנציס מטיום
את מי אתה נזרנוה, נ׳ו ד
זה התחיל באופן רשמי עם נאומו של
פ. מטיוס, מיניסטר לעניני הצי המלחמתי
האמריקאי, בו הביע את דעתו כי הפעם
תהיה אמריקה המתחילה במלחמה. עליה
להתקיף את רוסיה כדי ״לשמור על השלום״.
מיד
נתקבל נאום זה כהוכחה חותכת
לכוונותיה הנסתרות של אמריקה, מחרחרת
המלחמה מצד אחד׳ ומצד שני הביא גל של
הכחשות מצד טרומן, אצ׳יסון וכל המוסמך
להכחיש, כי אין זו אלא דעתו הפרטית של
מר מטיוס, המנוגדת לחלוטין לקו המדיני
של ארצות הברית.
אולם הרעיון נתקבל יפה בקרב שכבות
רחבות של הקהל באמריקה, לרבות הכוחות
המזויינים. וטרומן היה נאלץ, בנאומו
האחרון, לצאת שוב נגד ״המלחמה המונעת״
שהיא פרי דמיונו הבלתי־אחראי של
מר מטיוס בלבד.
והנה, בצדו של נאום טרומן בעתונים
הופיעה גם כותרת מפוצצת אחרת :״הגיע
הזמן להטיל פצצות אטום על רוסיה ! ״
היחד, זאת הכרזתו של הגנרל אורביל אד
דרסון, מפקד גבוה של חיל האויר האמריקאי.
״אנחנו
במצב מלחמה לכל הרוחות״ ,הכריז
הגנרל .״אני אינני בא להציע מלחמה
מונעת, אני בא לומר שהגיע זמן לסלק
את האשליות. הגיע זמן לומר לסטאלין :
״ג׳ו, אתה לא מרמה אף אחד, אמרת שמ־טרתך
לשבור אותנו, ועלינו להציל את
האנושות״.
ואיך מצטדק הגנרל אנדרסון? ״אם
אופיע בפני האל, אומר לו שפעלתי כך כי
רציתי לעשות זאת לפני שיהיה מאוחר
מדי, הייתי אומר לו שהצלתי את הא־נושות

,העולם הזה׳ ,מס 674 ,

זקן עקשן וגבה־קומה שט בסירת־נחיתה
קטנה במים הדוממים. ממזרח התנשאה
מתוך הים הצללית החשוכה של
החוף הקומוניסטי. מאחורי גבו- ,מול האופק
המערבי, התנשאו צלליותיהן של עשרות
אניות־מלחמה מואפלות — צי הנחיתה.
בעוד דקות מספר צריכה להתחיל הפלישה
שתכריע, בין השאר, גם את גורלו.
אם תיכשל הנחיתה יהיה הוא דמות
כמעט מגוחכת — הגנרל שכבש את יפאן
אחרי אחת המערכות הגדולות בהיסטוריה
— וזה שספג מכות מידי צבאו הקטן
של עם קטן.
אם תצליח הנחיתה תיחשב הנחיתה לקוריאה
כאחת המערכות הגאוניות ביותר.
נסיגה מתוכננת של מאות קילומטרים עד
לראש־חוף קטן, ריתוק האויב שם, נחיתה
ימית ליד גבול המוצא, ניתוק כל הארץ
הכבושה בידי האויב והשמדתו המוחלטת
של צבאו.
אין איש יודע מד, חשב דוגלאס מאק־ארתור
באותם רגעים לפני שעת״האפם
מן הסתם היה (כרגיל) בטוח בעצמו. החוף
שממולו היה ריק כמעט מכוחות האויב.
גלית מתנקם בדויד. בשבוע האחרון
היה כמעט ברור שתמרונו הקלאסי של
מאק־ארתור הצליח. בעוד שבחזית העיקרית
התגונן הצבא הקומוניסטי במאמץ
נואש מפני האמריקאים המנסים להתפרץ
מתוך ראש־החוף, ירדה זרוע־הנחיתד, על
סיאול — קו־האספקה ודרך־הנחיתה היחידה
שלו. מליוני כרוזים אמריקאיים דאגו לכך

נחיתה בשלב השני? ראש־הגשר האמריקאי
מילא תפקיד עיקרי בתכנית מאק־ארתור
— ריתוק צבא האויב בחלקו הדרומי
ביותר של חצי־האי. הודות לכך תגרום
הנחיתה, במקרה של הצלחה גמורה, לא
רק לכיבוש קוריאה הדרומית אלא גם
להשמדתו הגמורה של צבא־הצפון.
חזרה על מלחמת הנגב. במידה
מסוימת מזכירה מערכה זו את הפלישה
המצרית בדרום ארץ־ישראל. כזכור התקדמו
המצרים לאורך רצועת החוף עד
מצפון לאישדוד, שם ריכזו את צבאם העיקרי,
וקו האספקה והנסיגה שלהם נשאר
כמעט בלתי־מוגן — הן לצד הים והן
לצד הנגב. כשניתק צבא־ההגנה את קו־הנסיגה
הזה ליד בית־חנון, מצפון לעזה,
היתר, צפויה השמדה מוחלטת לגייס המצרי
כולו — שניצל רק הודות לנסיגת־בזק
כללית על פני חולות שפת־הים.

טדומן והפדמ״ח
ה״מארינס״ ,חיל־הנחיתה של ה*י ־,אמריקאי,
דומה ברוב תכונותיו הטובות
והרעות לפלמ״ח ז״ל. כמו הפלמ״ח מצטיין
הוא ברוח־יחידד, נהדרת, במסורת קרבית
מפוארת —• ובבוז עמוק לכל שאר נושאי־הנשק.
בדיחות
בלתי־ספורות מעידות על אופיו
של חיל הנחיתה. אחת מהן: משאך נוסד
חיל־הנחיתה עלה החייל הראשון על סיפון
האניה והתייצב לפני רב־החובל .״חיל נחיתה?״
שאל הלה ,״לא שמעתי שקיים
דבר כזה. שב שם בפינה וחכה עד שאברר
מד, הענין״ .כעבור שעה התייצב חייל־נחיתה
שני, ואף הוא נשלח לאותה פינה.
״מה?״ שאל החייל הראשון ביהירות ,״הגם
אותך צרפו אל הוותיקים?״
חיל־ר,נחיתה, שייך לצי (באמריקה, כמו
באנגליה, נחשב הצי לשרות מכובד יותר
מאשר הצבא) ,ותפקידו העיקרי, בהתאם
לחוק הקונגרס ,״לתפוס ולהבטיח בסיסים
לצי״ .אולם למעשה לחמו חיילי־הנחיתה

צי הפלישה האמריקאי
גלית מתנקם
שכל חייל קומוניסטי יבין — נפילת סיאול
פירושה שעליו למות, לפול בשבי או
לברוח מעבר להרים, בהשאירו אחריו את
נשקו.
מד, קרה? בשלב הראשון ניצח דויד
את גלית. חיל־הרגלים המעולה של הצפון,
תוקפני וקל־תנועה, הדף את המכונה הכבדה
של האמריקאים באויר ובים. בהתקדמות־הבזק
שלו השאיר מאחורי גבו מאות קילומטרים
של חוף בלתי־מוגן, אשר בכל
ק״מ מארבו יכלו האמריקאים לנחות כאוות
נפשם — ולתפוס את הרכבת (היחידה)
העוברת בקרבתו.
מדוע לא יצאו האמריקאים בכלל מקוריאה
בשלב הראשון, על מנת לערוך

במקרה נשארה עוד בריגדה אחת בשרות
פעיל.
כמו סטאלין. בוקר אחד, כשישב
הארי טרומן והכתיב למזכירתו את מכתביו,
הגיעה לידיו איגרת של חבר־הקונגרם מאק־דונו.
האיגרת הציעה שחיל־הנחיתה יהיה
מיוצג כיחידה עצמאית בועדת ראשי־המטה
(ועדה זו, שהיא המוסד הצבאי העליון
באמריקה, מורכבת כיום מראשי־המטה של

בכל החזיתות ובכל המלחמות כיחידה מובחרת.
משהתלקחה
המלחמה בקוריאה היוו
חיילי־ר,נחיתה את התגבורת הראשונה שהגיעה
מארצות־הברית (הגיים האמריקאי
שנכנס ראשון לקרב נמנה על צבא־הכיבוש
ביפאן) .כשירדו חיילי־הנחיתה מן האניה
בפוסאן אמר אחד מהם לחייל קרבי מלוכלך
שחזר מן החזית :״ילד, תוכל ללכת הביתה,
אנחנו כבר הגענו״.
הפרסומת הרבה שחיל־הנחיתה זכה לה
היתד, למורו; רוחם של רבים — ולמורת־רוחו
המיוחדת של טרומן. כי טרומן אינו
אוהב את חיל־הנחיתה. אחרי מלחמת״העולם
השניה עשה את הכל כדי לחסלו, ורק

מרמם כדרבם לקוריאה
היצור הזה בבית הלבן

הצבא, הצי וחיל־האויר, בראשותו
הגנרל עומר בראדלי).
הנשיא איבד את השליטה על עצמו.
״לידיעתך,״ הכתיב ,״חיל־הנחיתה אינו אלא
הכוח המשטרתי של הצי, וכל עוד אני
הנשיא, לא ישתנה תפקיד זה. יש לו
מכונת־תעמולה שאינה נופלת במעט מזו
של סטאלין. בכבוד רב, הרי ס. טרומן״.
חבר־הקונגרס מאק־דונו, שאינו רודף
פרסומת, לקח את מכתב־ד,תשובה והכנים
אותו ב״רשומות הקונגרס״ .שם היה נשאר
קבור —> לולא גילה אותו אחד העתונאים
המפורסמים — שפירסם אותו מיד בעמוד
הראשון של כל עתוני המדינה. מיד קמה
צעקה עצומה.
אלפים ורבבות חיילי־נחיתה משוחררים
החלו להטיל מצור על הבית הלבן —
לשגר איגרות, לטלפן, לשלוח מברקים.
לרוע מזלו של טרומן התכנס במקרה
באותו יום גם כינוס של חיילי־נחיתה
משוחררים בוושינגטון .״היצור הזה בבית
הלבן״ ,קרא אחד הנואמים ,״אשם בכל
הצרות של חיל־ד,נחיתה. שר־ההגנד, ג׳ונסון
(שהתפטר בינתיים) אינו אלא ״אידיוט
ארור״.
^ ח ל צו ת א סו רו ת ״ .ישב טרומן וכתב
מכתב־התנצלות. אולם גם הוא הרגיש שמכתב
כזה אינו מספיק עוד. דרושה התנצלות
משכנעת יותר. וכאן החליט את
אחת ההחלטות המעידות על כשרונו המיוחד
שהעלה אותו לכס הנשיא: הוא הלך
בעצמו לכינוס חיילי־ד,נחיתה המשוחררים.
יו״ר הכינוס, שקיבל את הידיעה דקות
מעטות לפני הופעת הנשיא, פקד על הנוכחים
:״קריאות־ביניים והלצות אסורות בהחלט
...אתם תתנהגו כמו חיילים״.
״כשאני טועה״ ,אמר טרומן ,״אני מנסה
לתקן את המעוות. אני משתדל לטעות
כמה שאפשר פחות הנוכחים מחאו
כפיים. העוון נסלח. הנשיא האמריקאי(שהוא
גם ראש־ממשלה) הסיר את כובעו לפני
הפלמ״ח.

שני של מדו חד
היה זה בחרקוב אשר ברוסיה. באותו
כרך ובאותו קונסרבטוריון עצמו גמרו את
הוק לימודיהם נקולאי גראודן, הצ׳ליסט,
והעלמה יוהננה, הפסנתרנית, מבלי שיכירו
זה את זו. מקץ שנים מספר נתפרסמו שניהם
כוירטואוזים במקצעותיהם השונים. היא
סיירה בגרמניה והוא ערך קונצרטים בצרפת.
יום אחד נפגשו השנים — בלונדון.
בפגישה זו נודע להם כי שניהם נולדו
וגדלו בחארקוב ואף למדו באותו קונסרבטוריון.
הפגישה נסתיימה בנשואין.
אלה הולדות ״חייהם הפרטיים״ של
הדואו גראודאן המפורסם כיום בעולם, אשר
יופיע לראשונה בפני הקהל הישראלי בשבוע
הבא בתל־אביב. השמות ניקולאי
וההגנה, כמו שם המשפחה — גראודן —
אינם אומרים, כמובן׳ כי אין השנים מאחי.ו
בני ישראל...

יוהנה ,״י־קוליי נראודן
הפגישה נסתיימה בנשואי!
ניקולאי ויוהננה גראודן, ידועים כיום
באמריקה ואירופה כדואו מיוחד במינו שאין
כמעט מתחרים לו בצ׳לו־פסנתר. עד לפני
כמה שנים היו הללו מרבים להופיע בנפרד,
היא כנס:תרנית והוא כצ״ליסט. מאז 1938
השתקעו באמריקה מקום שם שימש ניקולאי
גראודן צ׳ליסט ראשון בתזמורת מינאפוליס
בהנהלתו של המנצח המהולל מיטרופולוס.
הצלחתם הגדולה של הגראותים בהופעותיהם
המשותפות הכריעה בדרכם ומזה במ שנים,
כדוגמת הזוג בבין ורונסקי׳ אינם
מופיעים אלא יחדיו על הבמה.

לי אין עוד צורך בכספים, כבוד או פרסום
...היה היה לי מכל אלה, די והותר...״
לפני עשר שנים בא חרמן ידלובקר
לארץ כדי /השתקע בה. הוא שירת אמ.ם
באמ.ותו עמים ומ,כים זרים, אך מעוקם
קא שכח את עמו ואת מוצאו ונשאר בקבו
בנו של ו,חון מרעה. ובשקיעת הקריירה
האופראית שלו בא לארץ מבלי ״ינעשות
טובות״ למולדת, פשוט כאחד מאתנו. הוא
ירד מהבמה עור לפני כן, אך בבואו לארץ
הושפע ע״י כמה ידיד׳ם־מ>ריצים משנים
עברו והסכים לערוך קונצרט קמרי
במוזיאון תל אביב: סדרה של שירי שוברם
ובראה,מס. למחרת היום, שבו הוצאו
המודעות, עמדו משש בבוקר כמה מאות
איש ואשד, ליד משרד הכרטיסים. ח בם
ככו-זם היו אנשים באים בש.ים. בשביל
רבים מהם לא היה זה כלל מאמץ, מאחר
שהם זכרו עוד כ׳צד עמדו בתור בברלין
או לייפציג מחצות הלילה כדי לקבל ברטים
לאופירה, שבר, שר ידלובקר. ואותו קונצרט
היה הקונצרט האחרון של ידלובקר. .על
הבמה עמד אדם בא בשנים שזעזע את
מאזיניו בתפיסה האמנותית של השירה,
הגם שקולו לא היה עוד גדול ומרהיב
כבאותם הימים. ומאז עופי ידלובקר בהוראה.
בשביל
רבים מאתנו יצלצל הדבר כאגדה:
הרמן ידלובקר זכה לשיר את שירי
בראהמס כשליד הפסנתר ישב הקומפוזיטור.
היה זה בוינה בשנות חייו האחרונות של
הקומפוזיטור הגאוני. ידלובקר היה אז
תלמידו של ד״ר גובאכר, ידידו של ברהמס.
ויום אחד בא הקומפוזיטור לביתו של
המורה המפורסם וידלובקר הוצג ע״י גו־בכר
כאותו זמר ״שיכבוש את העולם״.
על כך הציע בחהמם שישיר את שיריו
וליווה אותו. ומקץ כמר, שנים התקיימה
נבואתו של גובאבר: תלמידו כבש את
העולם ונהיה לאהד מגדולי הזמרים ד,אופ־ראיים
של המאה הזאת.
ידלובקר, הנמנה על חצי תריסר הזמרים
בכל הזמנים, שקיבלו את המשכורת
הגבוהה ביותר באופירות ״לה סקלר,״ ו״מט־רופוליטן״
,שר בקריירה שלו למעלה ממאה
אופרות בצרפתית, גרמנית, איטלקית, רוסית
ואנגלית. שורה שלמה של תפקידים ראשיים
בוצעו על ידו בהצגות בכורה, ביניהם
״ילדי המלך״ של הומפרדינק ,״דוננה
קוריזה״ לוולף פראדי, הצגת הבכורה של

״הכלה המכורה״ באמריקה ועוד. הוא שר
תחת ניצוחם של גדולי המנצחים במעבר
שבין שתי המאות: גוסטאב מאהלר, פליקס
מוטל, ריכרד שטראוס, טוסקניני, ברונו
ואלטר. הוא שר על הבמה ביחד עם קרוזו,
אמאטו, שליאפין, סקוטי, פארד ורבים אחרים.
עוד ב־ 1907 שמעו הנסיך פרידריך
בקרלסרוה בהצגת ״לקמה״ וד,זמ נו לברלין
לשמש ״זמר החצר״ — כבוד גדול מאוד
בימים ההם. ובשנת 1913 נתמנה ידלובקר
״קאמרזנגר״ של הקיסר וילהלם, אשר נמנה
על מעריציו הגדולים ביותר. באותה
שנה אירעה אפיזודה על במת האופירה
בברלין, שנרשמה אח״כ בתולדות הקריירה
של זמרים. היה זה אחרי הצגת ״לוהנגרין״
לואגנר( ,ידלובקר נמנה על גדולי מבצעי
תפקידי ואגנר! כשהקהל קורא את הזמר

חכורת פראים. כשפרץ הקהל
הנלהב בפסטיבל המוסיקלי באדינבורג
בתרועות־הידד סוערות בהפסקה הקטנה
ב״ארידנה בנאקסוס״ ,הסתובב המנצח
הרגזן סר תומאםביצ׳ ם וצעק:
״סתמו את פיכם!״ הקהל המשיך להריע
.״סתמו את פיכם!״ קרא שנית,
״חבורת פראים שכמותכם!״

אל הבמה. לפתע נראה קיסר וילהלם יוצא
מאחורי הקלעים שלוב זרוע עם ידלובקר,
מנשק את הזמר לעיני הקהל ואומר :״זהו
הלוהנגרין שלי מובן, כי באותם הימים
עשר, הדבר רושם כביר על הצופים
והפך אח״כ לאגדה בין אמנים בכל הארצות...
בהוודע
הדבר, כי ידלובקר החליט להשתקע
בארץ׳ באו אליו זמרים כדי להשתלם
באמנותם ועליהם נמנו טובי הזמרים שלנו
כיום — חנה זמיר, וילקומירסקי, גורין
פולאק ואחרים. וכמובן, גם המתלמדים
וכל אלה הד,מבקשים להיות זמרים החלו
נוהרים אליו, כדי לשמוע תורה מפיו של
האדם הגדול. אולם המורה בעל הבעת
הפנים החריפה והלב הרך היה מקדם את
כל אחד מהם בשאלה :״מה יש לך —
קול או כסף?״ דבר שהיה מפתיע את
האנשים, עד אשר הזמר היה מסביר :״אם

יש לך קול וכשרון וכסף אין — אלמדך.
ואם יש לך כסף וקול אין — לא אוכל
להרויח ממך את לחמי״ .בואו של יד־לובקר
עורר גם את הרוחות בקרב אנשי
ר,אופירה בזמן ההוא (מהדורה עשרים של
גלגולי האופרה שלנו) .באו אליו אנשי
החוג ד,״ה שלוש, גולינקין, קובלסקי,
באה משלחת של זמרים ושל עובדי במה
(נוסח דימוקרטיה אופראית טיפוסית שלנו)
והזמינוהו לכר ],כמנהלם. תחילה התגונן
ידלובקר :״עייפתי מדי, זקנתי, איננה רוצה
בחיי תיאטרון עוד״ .אולם הלחץ היה גדול.
הסבירו לו :״תפקיד לאומי לעם, למולדת,
לאמנות העברית״ .וכך נהיה ידלובקר
למנהלה של האופרה כשכולם מתלהבים
ונושאים בלב תקוה :״עכשיו נכבוש את
ההר״.
הוא נשאר בתפקיד זה בדיוק חד-
שיים, כי עוד לא הספיק לביים כהלכה את
״קנאת בן הכפר״ של מסקני, כאשר האינטריגות
הביאוהו לידי מצב שבו לא ראה
דרך טובה יותר מאשר התפטרות ...וכיום,
שנים לאחר המעשה (והאופירה שלנו נמצאת
תחת הנהלה אחרת. גלגול 22
מעיר ידלובקר בחיוך :״הרי אני כבר
כבן שבעים וכבר ראיתי בחיי אינטריגות
בתיאטרונים, אך לא ראיתי עוד כדבר
הזה היום, כמובן, מותר לגלות —
הכל שייך לעבר ומה בדבר ההווה שלנו?
אנו שומעים הרבה על ״פרשת ד,אופירה״
על ועדות, מאמצים, חיכוכים, מצביעים
על מנהלים אפשריים. על ועדות
אמנותיות — ורק את השם של ידלובקר
עוד לא הזכירו. צריך להודות: יחסים
מוזרים במקצת שוררים אצלנו
בוקר בוקר וערב ערב יושב לו אדם
זקן על מרפסת ה״תנובה״ ברחוב הירקון
פנת גורדון וסועד את לבו בהתאם לחוקי
הצנע ...לפעמים תראה אותו נושא הביתה
בקבוק חלב, הולך לו בצעדים גמישים
כאילו אך מלאו לו חמשים. יש ובאותו
רחוב מתרוצצים במכוניותיהם המפוארות
אזרחים זרים ואזרחים משלנו, בין שהם
רוצים להיראות כזרים ובין שהמזל שיחק
להם ועלו על סולם ״הקריירה״ .יש גת
שבמקום עוברים תלמידי קונסרבטוריה
״הקריירה״ ואלה השואפים אליה דרך האמנות
..מביט האיש בחיוך כאחד האומר
״ידוע לי כל זה״ והוא ממשיך לאכול את
ד,לבניה שלו
נשיקה
של קיסר
משתעבור בשעות אחר הצהרים ברחוב
הירקון בתל אביב, בקטע שבו נמצאים בתי
המלון בהם מתאכסנים לרוב ״האורחים
המפורסמים״ ,תשמע קולות זמרה מלווים
צלילי פסנתר מקוטעים, הבוקעים מבית
קטן בן קומה אחת — הוא מספר 89 באותו
רחוב. מדי פעם שומעים העוברים במקום
קול גבוה ורגזני המפסיק לפרקים את
הזמרה ומעיר בגרמנית, צרפתית, אנגלית
ואפילו ובעברית :״לא טוב! לא טוב!
יותר ביטוי, יותר קו ושוב נמשי
השעור בבית הקטן, שאין עליו אף שלט
של סטודיו לזמרה. זמשתציץ מבעד לשיחים
בחצר הקטנה, תוכל לראות בפנים
אדם זקן בעל שער שיבה יושב ליד הפסנתר
ומלוה אנשים בזמרתם. אכן, אדם זה
הוא ״היסטוריה בפני עצמה דמות זקן
זר, מאפסנת בקרבה;׳מחצית י מאה, של
חיי אמן על סולם הקריירה הגדולה ביותר
שזכו לה מוסיקאים. הוא אדם, אשר מדינות
כבדוהו באותות הצטיינות ואזרחות־כבוד,
אלפי נשים כתבו לו מכתבי הערצה —
ורבבות בכל קצוות תבל עמדו שעות בהיר
בברלין, פריז, לונדון, פטרסבורג או ניו־יורק,
כדי לזכות בכרטיס להופעתו —
הטנור העולמי הרמן ידלובקר. כלפי חוץ
אפשר לחשוב: כך שוקעים האלים ...ואולם
בלבו נושא אדם זה, אשר ״האלים התקנאו
בו״ (אם להשתמש בפסוק שהיה
מקובל כלפיו ע״י המבקרים המוסיקליים)
עולם של אתמול, עולם גדול של שיאים
ופסגות והוא מוצא סיפוק רב בשליחותו
של היום: להעביר את ידיעתו לאחרים.
אדם השמח בחלקו — סגולה נדירה ביותר
.״אני רוצה ללמד אנשים צעירים לשיר.

הרמן ידלובקר והזמרת גירלדיגה פראר
״ראיתי בחיי אינטריגות...״

הרמן ידלוכקר והתלמידה מרים אילת
...אך לא כדבר הזת!״

.העולם הזה״ ,מס׳ 674

ק ול נ וע

צי ור
תקובת האטו

״המניפה״

איש ממשוקף ורזה בן 43 מציג את
תמונותיו לראווה בגלריה כ״ץ, תל־אביב.
שמו יהושע קוברסקי. נוסע לחו״ל׳ וזוהי
תערוכה ראשונה מיצירותיו.
ביוגרפיה — הגיע ב־( 1925 ילד) ,חזר
לחו״ל וחזר משם (פרים) ב־ .1940 חי מציור,
בירושלים. טוען כי הוא הוא הראשון
ש״גילה״ את צפת וגר בה שלוש שנים.
כרוב אמני הארץ הוותיקים עבר גם
קוברסקי (אם להאמין לו) את דרך היסו־רים
הפותחת בציור יהודי נוסח ״בצלאל״
(פורטרטים עם זקן פרוע, מצח חרוש־קמטים,
עיניים בוערות בניצוץ משיחי־נביאי)
,ומסיימת בנקודות־זבובים על רשת
קורי עכביש (חוויות הדור בראי מודרניסטי)
,פלוס או מינוס נופך ״ארצישראלי״ .אך
שלא כרוב אמני הארץ, הצליח קוברסקי
לשמור על שלמותו וטוב־טעמו. ואם אין
לראות בו עדיין אמן מיוחד במינו, הרי

סרט המבוסם על מחזהו המלודרמתי
המפורסם של אוסקאר וויילד, מ ני פ תה
של ליידיווינדרמיר״.
לורד וליידי ווינדרמיר הצעירים חיים
״חיים טובים״ בלונדון של תקופת המלכה
וויקטוריה. מנת חלקם: הכנסה קבועה והגונה
(מס הכנסה היה אז פעוט) ,בית
מרווח, משרתים, בגדים הדורים לרוב, מסיבות
ונשפים ורומנטיקה. את הרומנטיקה
מספקת הרפתקנית מפורסמת׳ הגברת אר־ליין,
השואפת להתקבל אל החברה האנגלית
הגבוהה. לורד ווינדרמיר, משום מה, מנסה
לעזור לה במאמציה: הוא נושא בכל
הוצאותיה ואף מזמין אותה לנשף ריקודים
שעורכת אשתו.
רכילות לא נעימה על דבר היחסים
בין בע/ה וגברת ארליין מגיעה לאזנה של
ליידי וו׳נדרמיר, והיא מחליטה, כתגמול,
לנטוש את בעלה ולהמלט אל זרועו ת-ץ
של מאהב ותיק, לורד דארלינגטון. כאשר
מוצא לורד ווינדומיר את המניפה, נכנסת
אד החדר ליידי ארליין ונוטלת את החרפה
על עצמה: המניפה שלה היא.
למחרת עוזבת גברת ארליין את לונדון.
ליידי ווינדרמיר החוזרת אל בעלה, לעולם
לא תדע שליידי ארליין אינה אלא אמא
שלה.
הלורד והליידי ווינדרמיר מוסיפים לחיות
חיי אושר׳ עד אשר, לפי הגירסה האמריקאית,
שניהם נהרגים באחד מלילות ה״בליץ״.
מניפתה המפורסמת של ליידי ווינדרמיר
מוצעת במכירה פומבית, והבמאי אוטו
פרמי נגר מנצל עובדה זו כדי להעביר על
הבד סידרה של ״השבות העבר״.
למרות השימוש בסממנים הוליבודיים
שיגרתיים עלה בידי פרמינגר לשמור על
תוכן ורוח המחזה. הוא הצליח — אם
כי הגזים ולא דייק ביותר בתיאור החיים
והמנהגים הוויקטורינים — לתת תמונה
משעשעת וכמעט נאמנה של התקופה.
מן. השחקנים ראויה לציון מאריטד
האנט, השחקנית האנגלית המצוינת, בתפקיד
המשנה של דוכסית הולכת רכיל, הנוהגת
כחתולה אריסטוקראטית והנראית כך.
ריצ׳ארד גרץ ילדותי במקצת כלורד
ווינדרמיר. לעומתו נשא ג׳ורג׳ סנדרס את
תוארו האריסטוקראטי (לורד דארלינגטון)
בגבהות יתירה. מאדלין ק־רול, חיוורת
כגברת ארליין, ואילו ג׳ץ קריין, כתמיד,
חמודה עד מאד, אך כלל וכלל לא ליידי
ווינדרמיר של אוסקר ווילה

יהושע קוברפקי (״סיוט לילה״)
מזקן פרוע לקורי עכביש
לפחות אין הוא שם עצמו לקלס באקספ־רימנטים
שאין הוא עצמו מאמין בהם
ושבאו כדי לצאת ידי חופה (חובת מי?).
אחת המלים השגורות בסלאנג של הציירים
היא ״קומפוזיציה״ .תרגומו הפשוט
של מונח זה לעברית הוא ״חיבור״ .קומפוזיציה
היא תורת חיבור האלמנטים (ה״מש־פטים״)
שבתמונה להרמוניה כל שהיא.
ובהיות ההרמוניה, כרבים דברים אחרים,
עניין של טעם — הרי שבה בעיקר מתבטא
אופיו האישי של כל אמן׳ אם לא
אופיים של דור או אסכולה. ודי למבין
אם נזכיר כאן את מהפכת ההרמוניה של
המוסיקה המודרנית, שהביאה לכלל תזמור
מיני דיסוננסים ואקורדים אנהרמוניים.
ואם לחזור אל קוברסקי: תפיסתו היא
תפיסה רישומית מובהקת. אין הוא מאלה
המניחים בנדיבות ובפיזור־נפש כתמי צבע,
משחקים בהם תוך השראה פיוטית עד
שאוזלת השראתם (הפיוטית) .ישנה מין
גבריות באופן רישומו. ואף על פי שאין
אתה מוצא אצלו קו טהור או הדגשת
הקונטורות — הרי מורגש הקו מאוד,
ותמונותיו הן בעיקרן משחק־קווים.
התמונה מס׳ ,3״ביכורים״ — צבע
עז ואכזוטי במקצת, אך חינניותו של הקו
מחפה על כך. מם׳ ,2״אדם וחוד גרוטסקה
מקורית, המראה את אדם וחוה
כשני פסלונים קטנים וביניהם ״טבע דומם״
בצורת קערת פירות ענקית. מם׳ ,1״בראשית״
— תמונת־הגות רצינית, ועם זאת
עליזה. אדם וחוה על רקע בראשית (לא
פטטי) וישנו בחוה משהו צפרדעי, דוחיי,
המרמז על ראשית־החיים. מס׳ ,15״בדוים״
— רישום יפה וצבע לא רע, אך לא ארצישראלי.
יותר מדי התרשמות מ״המזרח״.
התמונה ״תקופת האטום״ — עצובה מאוד
מאוד, ועזת ביטוי.
כמו כן מושכת בתערוכה את תשומת
הלב סדרת פסטלים המתארים את הדרך
לאילת. הגוונים הם אפורים־עפורים, ונדמה
כאילו ההרים הם אמיתיים, עשויים שחם
(גרניט) .לשם חיזוק הרושם הגרניטי מפזר
הצייר בנוף דמויות אנושיות שקפאו כס-
פינקם לעולמים והפכו לאבן.
לפני חצי שנה ׳נשא יהושע קוברסקי
לאשר, את הרקדנית האמריקאית קורץ
חכם, אחרי היכרות־בזק. הנשואים התקיימו
תוך 6שבועות מן היום בו דרכה קורין,
ג׳ינג׳ית דינאמית, על אדמת ישראל,
כשנישאה אמרה: אינני אוהבת את
הציור האבסטרקטי, אך אשתדל להתרגל
אליו. עתה, כעבור 6חדשים, היא מכריזה
בשמחה שירדה לעומקה של האמנות החדישה.

״העולם
הזה״ ,מט׳ 674

דוגמנית ומלכת יופי. ג׳ין קריין
(ראה תמונה) ילידת קאליפורניה, ניסתה
את כוחה על הבמה עוד בבית הספר בלוס
אנג׳לם, בראשית שנות השלושים. שבע
שנים לאחר זאת הרי היא דוגמנית ומלכת
יופי.
אולם כל אותו זמן היא מנסה להיות
לשחקנית. ריינהארדט מציג את ״שירת
ברנאדט״ על הבמה — והיא מנסה לקבל
תפקיד — ונכשלת. היא עומדת לשחק
בתפקיד חשוב בסרטו של אורסון וולס,
״משפחת אברמסון״ :התפקיד נמסר לאחרת.
לבסוף היא מצליחה להשיג חוזה
אצל פוקס וניתנים לה תפקידים פעוטים
בסרטים מוסיקליים וקומדיות קלות.
אט אט עולה ג׳ץ ממעמד של שחקנית
משנה למעמד של כוכב. הפקידה הרציני
הראשון ב״המניםה״ הוא למעלה מכוחותיה
ולרגע נדמה כאילו נהרס עתידה.
לפתע היא מקבלת תפקיד שונה לחלוטין:
נערה אמריקאית אופינית ב״גםנערתי
רוצהלחיות״ .הצלחה עצומה. מאני־קביץ
נותן לה תפקיד דומה במקצת ב־
״מכתבלשלוש נש ים סרט בר
מזל ...אף כי ג׳ץ לא הצטיינה בו במיוחד:
הסרט זוכה באיסקאר.
ולבסוף, ב״פינקי ״ הוכיחה ג׳ץ
קריין כי היא גם שחקנית דרמתית טובה.
ג׳ץ אי־נ־ז שחקנית גדולה, עדיין, אך יש
לה הנתונים להתקדמית אל הפסגה הארד
נותית. משחקה אמיתי ופנימי׳ וחן העלומים
השופע מהנה מהשיר אותה להתק־דים
שי־חרות גדולות ממנה, אינן מסוגלות לבצעם.

שוטר
חרש רודף אחרי כנופיה של
שודדים. הוא מתידד עם זמרת מועדון־
ליל־ ,המוליכה אותו אל אחדים מא־שי
הכיופיה, אך לבסיף טומנת לו פח. לאחר
קרב־יריות מר מתחסלת הכנופיה.
וואן ג׳ו־סון הוא השוטר בסרט זה,
שאינו בלשי במובן -המקובל של המלה,
— איז כאן כל מסתורין — אלא מראה היא
בריאליזם רב את דרך עבודתה של המשטרה.
גלוריה דה הייבן טובה מאד כזמרית בית-
הקפה.
משהו ״חזק״ .לאחר שמונה שנים
רצופות של עבודה אצל מטרו־גולדבין־מאיר
עזבה גלוריה דה הייבן (ראה תמונה)
את האולפן (״אני מבכרת תפקיד קטן אך
של ממש וחזק, על תפקיד גדול שאינו
מושך את עינו של הקהל״) שנתן לה
את ההזדמנות הראשונה להופיע על הבד.
גלוריה דה הייבן היא בתם של זוג
שחקנים ותיקים ומפורסמים על הבמה
האמריקאית. מילדותה עסקה במשחק ובזמרה.
תפקידה כזמרת ב״זירתהפשע ״
אינו דבר חדש עבורה: היא שרה בתזמרתו
של בוב קרוסבי זמן ממושך. סרטיה אצל
מטרו היו, לראשונה, סרטים מוסיקליים
חסרי ערך ואחר במה מלודרמות כמו
״ה רו פא והנערה ״ ו״זירתהפשע ״ ,
תפקידים שלמרות חשיבותם היחסית לא
סיפקו אותה.

״הפוני האדום״

גמריה

״היד השחודר.״
ניו יורק בתחילת המאה. צעיר שאביו
נרצח בידי כנופית פושעים חוזר מאיטליה
כדי לנקום את דם האב. בעזרת קצין משטרה
ותיק הוא מצליח לגלות ולחסל את הכנופיה.
טגנו ן הסרט מתאים לנושא: אין התפתחות
של דמויות, רק שאיפה להגביר את
המתיחות. אך למרות המלאכותיות הקיצונית׳
הסרט מענין למדי ומותח. הצילומים
(של פול ווגל) מצוינים והמשחק׳ ביחוד של
ג׳ין קלי וקארול ג׳ .נאש טוב. ביים
ריצ׳ארד תורפ.
ריציארד תורפ הוא אחד מבעליהמ לא
כ ה המובהקים בשטח הביום. סרטים אין
מספר משל מטרו־גולדווין־מאיר נושאים את
חתימתו. הוא שלח ידו בכל סוג של סרטים,

״זירת הפשע״

גלוריה מחפשת עתה את עתידה אצל
פוקס. היא שואפת למשהו ״חזק״ .ברם,
ספק אם כשרונה מספיק לטפל בתפקידים
כאלה.

דה הייכן (״זירת הפשע״)
זמרת טומנת פח

בצבעים שקטים, יפים מאד. את המוסיקה
כתב אייתן קופלנד.

ג׳ון סטיינבק כתב את התסריט לפי
סיפור שלו עצמו ומילס מיילסטון ביים.
זהו מעשה בילד מתבודד בן תשע (פיטר
מיילס) ,אשר אביו, מירד, מר נפש, לא
יכול להשלים עם החיים החדשים בחווה
בכפר. הילד אוהב את הפוני גאבילאן
ופונה אל הפועל בילי (רוברט מיצ׳אם)
שיעזור לו לאמן את הפוני. הפוני מת
וטום מאבד את אמונו בבילי, עד שהאחרון
מבטיח לתת לו את הסייח העתיד להיוולד
לסוסתו.
הפוני ומותו גרמו לשינויים ביחסים בין
כל אנשי החווה ובסופו של דבר משלים
טום עם אביו, והאב (שפרד סטראדוויק)
מגיע לידי הבגד, עמוקה יותר עם אשתו
(מיתה לוי).
פיטר מיילס משחק את התפקיד הקשה של
טום בהבנה, בהתאפקות וברגש, אך לא
ברגשוות. מיתה לוי בתפקיד האם והשחקנים
האחרים הם טובים מאד, והצילומים,

ג׳יו ק ריין (״המניפה״)
ליידי נוטשת את בעלה
החל באחדים מסידרת טרזן וכלה ב״מאל אי
ה״ .באמצע באו ״האקלבריפין ״
״ בואיבואהלילה ה א יש הדק

חוזרהביתה״ ,״לאסיבסכנה ״ ,
אתךעלאיבודד פיםטה״ ועוד.
ריצ׳ארד תורם הוא מאותם הבמאים שאפשר
לסמור עליהם שידעו להוציא מתחת
ידם עבודה מלוטשת מבחינה טכנית, לפעמים
— אף סרטים שאינם משעממים כל עיקר,
אך לעולם לא מלאכת אמנות.

״חשמלית ששמה תשוקה״
מחזר, שזכה להצלחה מרובה בברודווי
ובלונדון׳ מוסרט עתר, בהוליבוד בהשתתפות
מארלוןבראנדווויו
יאן ליי. בשעת סצינה של שיכרות
נפצע בראנדו בכתפו והיה נאלץ לשכב
במיטה במשך 3ימים תמימים. בפגישה
עם העתונאים׳ בה לבשה את תלבושתה
גיבורת הסרט הנימפומאנית (פאר,
נכרית בלונדית) אמרה ויויאן :״גיליתי
שהריקוד הוא צורת ההתעמלות הטובה
ביותר״.

שקט. מצדמים
״נרלרות ״ הוא סרט אמריקאי ש־יוסרט
בשנת 1951 בישראל. יביים אותו
אוטו פרמינגר בשותפות עם ברוך דינר,
במאי ישראלי. החוזה בין השנים נחתם
בהוליבוד לפני זמן קצר, אולם פרטים
מלאים על תכניות ההסרטה עודם חסרים.
התסריט נכתב בידי לאופולד להוא־״
המתואר כסופר ישראלי, והוא דן בחייהם
של קומץ אנשים בישראל בתקופת מלחמת
העצמאות. אם כי לא נקבע עדיין מי
יהיו כוכבי הסרט, מתנהל משא ומתן עם•
ג׳ון גארפילד. באם יבחר׳ יהיה השחקן
האמריקאי היחיד בסרט; האחרים יהיו
שחקנים מקומיים.
ברוך דינר, שהיה יועץ טכני בסרט
״ח רב במדבר ״ ,יהיה עוזרו של
פרמינגר. ההסרטה תעשה בחיפה, תל־אביב׳
ירושלים והנגב והסרט שימומן על ידי
מקורות פרטיים יופץ על ידי חברת סרטים
הוליבודית.

ץ! נ ש
חג ופגרא

ישראל ברזילי,

שליח מיוחד וציר מוסמך
של מדינת ישראל
בוורשה׳ בלורית פרועה
וקלסתר פנים תיקפד,
הציר המפמ״י היחידי
של ישראל. הוא ביקר
בראש השנה בבית הכי
נסת הגדול בוורשה,
לאחר שלא הופיע בשנה
הראשונה לכהונתו,
בהתאם להשקפותיו הפוליטיות. מאות הי־הודים
שצפו לבואו בכליון עיניים חוללו
סערה על אי־הופעתו ואז צוותה הקרייה
על ברזלי להשתתף להבא בתפלות חג
יהודיות.
כשיהודי וורשה, הנאספים בבית הכנסת
הגדול, העומד לא רחוק מהריסות הגיטו,
בוכים מהתרגשות, עלה השנה ברזלי, בני
גוד להשקפותיו הפוליטיות ובהתאם להוראות
שקבל, לתורה.
לעומת זה לא נראו שני יהודים, נציגי
מדינות זרות בישראל, בבית הכנסת:
אדוארד גולדשטיקר, ציר צ׳כו־סלובקיה,
חבר וותיק של המפלגה הקומוניסטית
ונשוי לאשה נוצריה, אך מבין עברית
ובקי במסורת ישראל ופאול דוא
דודיצ׳י, מיופה הכה הרומני יפה הפנים
והשתקני, נמנעו מלהשתתף בתפלת החג
מאותה סיבה שישראל ברזלי נמנע בגללה
בשנת כהונתו הראשונה.
יהודי שלישי, ד״ר פבלו מאנגאל,
ציר ארגנטינה, רחב הגרם והאהוד, שאמנם
אינו אדוק בדתו אך שומר מסורת, המראה
בגאווה את תצלום בר־המצווה שלו,
כשהוא בטלית ותפלץ, בקר בבית הכנסת
בפריז, מקום בו מפלה הוא את חופשתו.

חבר הכנסת יצחק גף אד!וץ, מזכירה
הכללי של מפ״ם, המשופם ובעל מבע הפנים
הרציני, חזר מבריטניה עם משלחת
הכנסת בשעת היכנס פגרת הכנסת לתוקפה,
ארז את מזוודתו ויצא לביתו שבקבוץ גבעת
חיים.
מיד אחר שובו נכנס למטבח המשק,
חפת את שרווליו והחל מגיש את ארוחות
הצהרים לחבריו העמלים. אחר תורנות זאת
יצא, רכוב על טרקטור, לסקל את אדמת
הטרשים שהמשק קיפל על גבול טול־פרם
יחד עם ארבעה עולי פרס, מלאי השתוממות.
חבר כנסת אחר, מהקצה השני של
האופוזיציה, הל ל (״וועד השחרור הלאומי״)
קו ק (פיטר ברגסון) ,חבר ״חרות״
וחסיד שיטת הבחירות האישיות, המבלה את
פגרתו בקריאת עתונות חוץ, האזנה לתחנות
רדיו זרות והכנות לנסיעה לחוץ לארץ,
בה עומד הוא להדק שנית את קשריו החברתיים
והמדיניים שרכש לעצמו בימי מלחמת
העולם השנייה ושנות המאבק על
הקמת המדינה, לא היה שבע רצון ביותר
מפגרת ה״צנע״ שלו וערב ראש השנה
אמר :
״בארץ קיימת בושה מלאכותית לחיות
חיים טובים. אני מצטער שאיו ביכולתי
לבלות את פגרתי ברכיבת סוסים לאורך
חוף הים ובמשחק הטניס״.

חופה ומעשים טובים
נקדי (—מון) דוגל (ספקטור) ,יליד
חיפה — 25 ,חום עין, שפם ושער, העומד
לסיים בימים אלה את האוניברסיטה העברית
כאחד מבוגריה המצטיינים (זכה בפרם ביא־ליק
של האוניברסיטה על הצטיינות בלמודים
רומניים והיסטוריה) שהיה לפני המלחמה
כתב ״על המשמר״ בירושלים ומפקד

ה״הגנה״ הראשון שנשא את נשקו בגלוי
בבירה (כשפלוגת חי״ש חשה להריסות בנץ
המוסדות) ובשעת המלחמה סגן־קצין מודיעין,
בגדוד שנלחם על החומות, נשא לו
את נעמי זוסמן, ילידת תל־אביב,22 ,
בת מנהל היקב בראשון לציון, ירוקת עין,
בגד ונעל המשתלמת בקרמיקה, כיור וצביעת
כדים, שהיתר, שליחה במחנה גח״ל
מעבר לים ופגשה בנקדי בחוזרה משליחותה•
אמרו נקדי — בחליפת חתן כחולה —
כשהוא מרצין כולו וחיוך נלבב קבוע נעלם
מעל פניו, ונעמי, החיננית, בשמלת החופה
הלבנה :
״דירה עוד אין לנו״.
שזוף שמש ונשוב רוחות, ער, תמיר
זקוף בהילוכו הגיע אברהם (״שייך אב־רהים
מיכה״) שפירא, איש פתח־תקווה,
זקן השומרים בארץ, שהפך אגדת גבורה
בחייו, לגבורות.
הוא טפח את ראשית כח המגן העברי
לפני 65 שנה ועמד בראש מגיני פתח־תקווה
בשעת ההתקפה הגדולה בשנת תרפ״א.
לאחרונה התבלט בן השמונים בוועד
מושב הזקנים ובגבאות בית הכנסת ויחד
עם זה לא מנע את עצמו מהשתתפות בארגון
המכבייה וכנום הפלמ״ח.
קנט בילדי, יאנקי בן ,32 יפה
תואר ונועל סנדלי יוון, סופת המיוחד של
ה״ניו־יורק האראלד טריביון״ ,מחשובי עתו־ני
ארצות הברית,בישראל, בימי מלחמת
השחרור, שהיה אלוף משנה (״מקומי בשעת
מלחמה — בצבא ארצי״) בצבא ארצות
הברית בגיל ,25 העשיר את הספרות
על תקומת ישראל בספרו ״דרך כוכב במזרח
התיכון״.
בילבי, העתונאי היחיד שנע ונד בין
שני המחנות היריבים — ישראל וערב —

עונ
ה הו לכת.
עונ הבאה,.
א ך כלי־ מכסף
נשא רי םלעד

ס בסף

בכל שעה שביקש, אפילו בימי קרבות,
שהיה מקובל על בן־גוריון ושרת כעל
עבדאללה וגלאב פחה, וכשבא לכאן למד
לחבב את הטיפוס הישראלי החדיש, כתב
את הספר כשירד עליו השעמום בלונדון,
מקום עבודתו החדש, ויש בו כמה דברים
שאינם חיוביים על ישראל ואישיה.

מרדכי

בנטוד,

איש משמר העמק,
מראשי מפ״ם, איש
מדיניות החוץ של מפלגת
הפועלים המאוחדת
ושונא ״מערב״ מושבע,
שנסע עם משלחת הכנסת
לאנגליה, דומה וכבר
התמערב.
אחר שוב המשלחת
נשאר באנגליה וחכה
לבוא משלחת עורכי העתונים שהצטרף
אליה כעורך ״על המשמר״ .לאחר מכן
יחסה, כנראה, למשלחת ההסתדרות שהוזמנה
לאנגליה על ידי הלייבור.

עולים ויורדים
צכי (״צ׳ירה) צור (צ׳רטנקו) בן ,27
צנום, ממושקף וחייכני, אחד מארבעת הפר
ג״דים האגדתיים של ״גבעתי״ ,עלה עלייה
מזהירה בשלבי הפיקוד הצבאי — -ממפקד
פלוגת חי״ש בראשית המלחמה לראש המטה
של משה דיין, לעוזרו הראשי של סגן
הרמטכ״ל, מרדכי מקלף.
חודש לאחר מינויו, טפח אלוף המשנה,
הנושא שלושה עלי גפן מוקפים שוליים
אדומים, על שכם פקודיו שכרכוהו בשנה
טובה והיה מחליף אתם זכרונות מנגבה
ו״עשר המכות״.

ד״ר משה סנה
(קליינבאום) בן ,41
בעל שפם עבות ועינים
בורקות, ממנהיגיה הדינמיים
של מפ״ם, רופא
שהפך עתונאי וציוני
כללי שהיה ממייסדי
מפ״ם, סרן בצבא פולין
שנעשה ראש המטה
הארצי (הפוליטי) של
ה״הגנה״ בשנת המאבק,
— ״האם חושבת מפ״ם!
להגיע לשלטון בעזרת הצבא האדום?״
— ״עלילה שפלה, כפולה ומכופלת״.
״אשמורת״ ,שבועון המשמרת הצעירה
של מפא״י, שקם לחיים ערב ראש השנה,
אחר שנסגר בפקודת מזכיר המפלגה זלמן
(ז׳יאמר ).אהרונוביץ (ארן) ,עקב מחלוקת׳
פנימית חמורה וחבר עורכיו פוטר, הביאה
פיליטון בו מתואר ספוח ישראל לארצות
שמעבר למסך הברזל תחת ראשותו של׳
משה נם.
הרמז היה ברור.
ד׳׳ר יומן* מאיר, מומחה למחלות
ריאה וחובב מוסיקה, מי שהיה קצין רפואי
בצבא אוסטריה והמנהל הרפואי של
קופת החולים של הסתדרות העובדים ושי־׳
מש כמנהל הכללי של משרד הבריאות׳
ממאי ,1949 התפטר לאחר שוועדת שרים
מורכבת מראש הממשלה, שר האוצר והפנים
לא יכלו ליישב את סכסוך הסמכויות;
בינו למנהלי ופקידי המשרד שקבלו על!
שלטון היחיד ללא מצרים של ד״ר מאיר.
כשנדרש ד״ר שידר, לשעבר ראש
השרות הרפואי בצה״ל, השוהה כעת באר־!
צות הברית, למלא את מקום ד״ר מאירי,
שפרש, ענה לשר הבריאות, משה שפירא
״אינני מוכן לעלות לגרדום״.
השבוע עלה בכל זאת.
השבוע חזר לישראל סרגיי קוסדיצקי,
המנצח המהולל, שהלהיב את לבבות אוהדי
המוסיקה ואף ״הכריח״ רבים מהאדישים
ביותר לאמנות (שלא ביקרו מאז טוסקניני
באולם הקונצרטים בתל אביב) לבוא להופעותיו
ולהתלהב מהמוסיקה...
קוסביצקי הוא האיש שעל שכמו
מוטלת עתה האחריות להצלחת התזמורת
באמריקה ומשום כך הקדים לבוא כדי לאמן
את חבר המנגנים שלנו.
מלבד ההצלחה התעמולתית שעלולה
להביא נסיעתה של תזמורתנו — יעלה
הדבר ב־ 40 אלף דולר — הוא הגרעון
המשוער. אך שר האוצר, שהסכים לנסיעה,
מהשב בודאי היטב את ההכנסות שתבואנה
למגבית כתוצאה מהרמת הרוח בין יהודי
אמיייקה בשל הופעת התזמורת.

.העולם הזה״ מס׳ 674

,27 3איסור 9רי1אי ואונניום
אותו בוקר נקרא שוטר הארכיון לחדרו
של ראש מחלקת חקירות פשעים .״יש
לנו ידיעות כי 272 יצא את הארץ״ —
אמר המפקד ציין נא את הדבר בכרטיסיה״
.״272״ הוא מספרו של פושע
מועד, הידוע היטב למשטרת תל־אביב.
(מסיבות משפטיות אין אפשרות לציין במפורש
את שמו) .היה זד, בתחילת חודש
מאי. הידיעה על עזיתבו של האיש את
הארץ שימחה מצד אחד את ראש מחלקת
החקירות .״סוף סוף נפטר ממנו״ —
חשב בלבו. אולם מאידך, הרגיזו הדבר.
יציאתו של האיש מן הארץ הוכיחה, כי
הפעם היתד, ידו על העליונה...
במשך חדשיים לא התעורר בלבו של
ראש המחלקה כל חשד ביחס לאמתות
אותה ידיעה. להיפך, לא נתקבלו כל ידיעות,
שיוכיחו כי 272 עודנו פעיל בארץ.
כמו כן לא נמצאו שום עקבות, טביעות
אצבעות או סימנים אחרים, שיעידו על
כך, כי אמנם נמצא האיש כאן. עד אשר
ביום אחד (כשלשה חדשים אחר כך) אירעה
התפרצות באחד מפרברי תל אביב. שיטת
הפריצה, האופן שבו הוכנה הפעולה ועוד
סימנים העלו מיד את החשד .״זה נראה
כעבודתו של 272״ — עבר במוחו של
המפקד, אך הוא לא גילה את החשד לאיש.
כעבור כמה ימים אירעה שוב התפרצות.
ושוב אפשר היה לדון על פי הסימנים,
כי ידו של 272 בדבר. הפעם בא לראש
המחלקה סגנו .״יש לי רושם מוזר״ —
אמר — ״שני המקרים הרציניים האחרונים

״מארב״
שיחק לו מזלו ליוסף פישר, גנב מועד,
שברח מכלא יפו ולמעלה מששה חדשים
עלה בידו להסתתר מעין המשטרה. עד
שהחליט כי חלפה הסכנה וגמר אומר
״להשתקע״ בחיפה, שם ארגן חבורת גנבים
שהשתמשה בשיטות ״אירופיות״ משוכללות
כגון הסוואה, התחפשות כפושטי יד
וכוי. במשך עשרת הימים הראשונים הלך
הכל למישרים. דירות נפרצו, קופות הורקו
— ואין מכלים. עד ...עד שערב אחד
לאחר ״פעולה״ מוצלחת התחשק ליוסף
פישר להתבדר מעט — ,ועם השלל בכיסיו
(יהלומים, מסמכים, וצמידי זהב) פנה
לקולנוע. שם קיבל אותו בכבוד גדול...
מארב של שוטרים.
מילא, המאסר אינו מדאיג ביותר את
פישר. הוא רק טופח על מצחו, ואוכל את
עצמו על שלא הבין לרמז המפורש והלך
דווקא ל״אמפיתיאטרון״ .שם הסרט המוצג

רומזים לי, כי ״הקליינט״ הידוע שלנו
לא נסע כלל לחוץ לארץ גם אני
כבר חשבתי כך״ — הודה המפקד.
כיום, כחדשיים אחר כך, שוכב באחד
מבתי החולים באזור תל־אביב אדם פצוע
קשה. הוא נורה על ידי שוטרים בשעה
שהתנקש בהם בשעות המוקדמות של הבוקר
בחדר המדרגות של אחד הבתים במרכז
העיר. האיש הוא ״272״ .כיום ידוע, כי
מעולם לא עזב את הארץ. הוא הפיץ
בכוונה את השמועה הזאת, כדי שיסיחו
את העינים ממנו.
חודש של הצלחות. המקרה עם
272 היה לאחת החוליות בהצלחתה הבלתי־רגילה
של משטרת תל-אביב להתגבר על
שלוש כנופיות מסוכנות של פושעים, בסך
הכל כשמונה איש, שנתפסו בחודש האחרון
שלפני ראש השנה החדשה. אמנם, פעולות
המשטרה מתבססות על מבצעים מתוכננים,
שהכנתם אורכת לפעמים שבועות וביצועם
ימים ולילות אך יש גם ערך רב לגורם אחר
בפעולות המשטרה — המזל. האיר לה,
למשטרת תל־אביב המזל בחודש זה, אשר
לפי החשיבות והעמדה שתפשו העצורים
בעולם התחתון, הושג בו ״קציר״ חשוב
מאוד.
התגעגע למורדת — .לעומת 272 הצליח
פושע מסוכן אחר לעזוב את הארץ
באמת. לאחר שבמשך כמה חדשים חסרו
לה הוכחות כדי להביא את האיש לדין
(אך היא יודעת, כי הוא מבצע פשעים)
ביקשה מהממונה על מנהל המחוז שיטיל
עליו מעצר לילה בבית על פי חוק מניעת
פשעים. האיש הובא בפני הממונה על
מנהל המחוז, אך היה לו מזל — עורך
הדין שלו טען טענה שנתקבלה על דעת
הפוסק. פקודת מעצר בית לא הוצאה. האיש

הובא שנית בפני אותו פוסק ושוב נדחתה
בקשת המשטרה.
יום אחד הצליחו אנשי המחלקה הפלילית
של משטרת תל־אביב לתפוס כנופית
פורצים בשכונת התקווה. אולם ראש הכנופיה
— הוא האיש הנ״ל — אם כי
הוא אשר ערך את התכניות ועמד בראש
הפעולה, לא נתפס במקום. אך משהובא
הפעם בפני בית הדין המחוזי הוצאה נגדו
הפקודה בעוד שחבריו נשלחו לבית הסוהר.
שניים לשנה והשלישי לשמונה חדשי מאסר
ואז ״הפקיר״ האיש את 300 הלירות שמפר
בתור ערבות וביום בהיר אחד ברח מהארץ.
במכתב שנתקבל אחר כך אצל ידידו,
כתב האיש מפריס :״מוטב לי להיות חפשי
בנכר מאשר במעצר בית בתל־אביב״.
״מי ינצח ״׳/מקץ כמה שבועות נתקבלה
במשטרת הארץ ידיעה ממשטרת
פריס, כי אזרח ישראלי נעצר שם כחשוד
בגניבת יהלומים. היה זה אותו איש.
החל משא ומתן על הסגרתו לאחר שיישפט
שם על העבירה שביצע בפרים. אולם
בטרם הובא האיש לדין בצרפת מצא
דרך לצאת מן הסורג. כעבור כמה ימים
בלבד טילפן אלמוני למשטרה בתל־אביב.
האיש דיבר בשם חברו, שברח מכלא פריס
והגיע לארץ. הוא אמר, כי הלז מוכן
להתחיל בחיים חדשים, כי בעת שהותו בין
הגויים חזר בתשובה. כתנאי ביקש —
חיסול החשבונות הישנים ...המשטרה סירבה,
.ואז השמיע האלמוני בטלפון :״אם
כן, נמשיך בספורט: אחד משנינו ינצח,
או אנחנו או המשטרה...״
כמה ימים לפני ראש השנה, בשעה 2
אחר חצות, צילצל הטלפון 999 היא
המרכזיה של השיטור. שתי מכוניות אלחוט
ובתוכן תשעה שוטרים יצאו מיד לרחוב
באזל. הם נתקלו בקבוצה של שלשה
אנשים העסוקה מאוד בפריצת דלת לאחת
הדירות, העומדת ריקה מאדם. השלשה החלו
לברוח בשלשה כוונים שונים _ שיטה
מקובלת בין גנבים מנוסים, כדי להטעות
את השוטרים( .וכן כדי להגדיל את הסיכויים
של בריחה) .אחד מהשלשה הצליח להתחמק,
שני הנותרים נתפסו.
זיהוי ״הר־יר״ מצרפת לא היה דבר
קל כלל וכלל. האיש שינה את פניו
בצורה יסודית (שפם, צבע שערות, משקפיים)
שלא לדבר כבר על ניידות. בחקירה
הראשונה לא נתעורר כלל החשד. רק בחקירה
השנייה נתגלה הדבר. אמר האיש:
״בסדר, הפעם הפסדתי אני...״

חילופי יריות כפיתו של ״מלך

השוקולד״ .הפעולה השלישית של משטרת
תל־אביב אירעה ברחוב אנגל בחוילה
של מר פרומצ׳נקו, תעשיין השוקולד, הנמצא
כיום בחוץ לארץ. במקרה זה הסתכנו
השוטרים מפאת התנאים המיוחדים, שבהם
נערכה הפעולה: חושך, מארב של הכנופיה,
נשק חם. שלוש הניידות הגיעו לרחוב
אנגל בשלוש לפנות בוקר (לפי ידיעה
טלפונית שנתקבלה מאחד השכנים) .הן
סגרו את הרחוב משני הצדדים. בהתקרב
הפטרול הראשון למקום פתחו השודדים
באש מבלי שהשוטרים יראו היכן מחבואם.
בעזרת האלחוט התקשרו נהגי המכונית מיד
עם המרכז ולמקום הגיעה תגבורת. חילופי
היריות ארכו לסירוגין זמן ממושך באופן
יחסי, כשהגנבים מנסים להתחמק מהמצור.
הדבר לא עלה בידם. כ־ 16 שוטרים הגיעו
למקום תוך כמה דקות. כעבור כמחצית
השעה נתפסה כל הכנופיה על נשקה. אחד
מהם ניסה עוד ברגע האחרון את הטכסיס
הידוע של ״רדיפה אחר הגנב״ ,אך גם
הוא נעצר.
וגם חופפים לכלחצה ...הפעולה הרביעית
של החודש שהוכתרה בהצלחה רבה
היתה המארב שנערך על ידי שוטרים לקבוצת
גנבים שהתרכזה בעיקר בשכונת
התקוה. אם כי אין אנשי הקבוצה הזאת
נמנים על בעלי המקצוע המובהקים (רובם
מ״תוצרת הארץ״) ושטח פעולתם היה נרחב
יותר (מתרנגולות ועד לשוד מזוין) הספיקה
קבוצה זו, כפי שסבורה המשטרה, לקצור
בחדשים האחרונים סחורות במאות לירות
רבות. הפעולה פיצצה שרשרת של גנבים
וספסרים והיא תסתיים בקרוב בבית המשפט.
אור
על מסתורי רצח. הפעולה
האחרונה שעליה נייחד את הדיבור היא
אולי הפחות דרמטית מכולן, אך אם אמנם
תפענח החקירה את הקשר המשוער מאחורי
הפרגוד של המקרה הנידון, תהיה זו אחת
ההצלחות הנדירות של מחלקת החקירות
של תל־אביב שבשנים האחרונות. כי המדובר
בגילוי הוליד, למסתורין של רצח

שאירע לפני שלוש שנים ואשר נשכח כבר
מזמן בציבור.
באחד מפרברי תל־אביב, לפני שלוש
שנים, נמצא בצריפו אדם בלי רוח חיים
כשריח אלכוהול נודף ממנו. ניתוח הגופה
העלה סימני התעללות. האיש לא היה יהודי
והתגורר גלמוד במקום. בחקירה נתברר,
כי הוא היה מעורב במסחר בלתי ליגלי
של סמים משכרים. מכל החשודים שנעצרו
אז בקשר עם המקרה היה למשטרה יסוד
להאמין כי אחד מהם מעורב בפרשה. אולם
לרוע המזל חסרו כל הוכחות ועל הכל —

לא היו הוכחות כל שהן, כי האיש מעורב
בעדני סמים משכרים. המקרה נשתכח
כליל, אך ״ספר הזכרונות״ של החוקרים
הכיל סעיף קטן :״למצוא הוכחות כי מעורב
בסחר אופיום״ — החוליה היסודית. אולם
כל הבדיקות עד כה לא העלו אף שמץ
של סימן לחשד זה, עד אשר בשבוע שעבר
נתגלה האיש במחבואו המיוחד — מרכז
בזעיר אנפין למסחר בסמים משכרים. ובפעם
הרביעית במשך שלש השנים — נעצר
האיש ערב ראש השנה: האחרונה בהצלחות
משטרת תל־אביב בסיכום השנה החולפת...

מאוזן )1 1קומפוזיטור שנתחרש; )5מכשיר שידור אלחוטי;
)8ודאי; ) 10 תוך; )12 מערב; )14 השר המקצב ומספק; )17 פקודה;
)18 גורל; )20 גחלת; )21 בלתי מחונך; )22 עמוק; )24 מצורות הנקוד;
)26 טלגרמה; )28 שר; )29 אופירה ידועה; )30 קרבים של המכונה!
)33 נתנת לאחר מות; )35 צץ לראשונה בפריחה; )37 יפה; )39 טפש;
)41 ההר בו נקבר משה; )42 ממונחיו של החשמלאי; )43 איש
טרסקון; )45 הימה; )46 מזכיר או״ם; )47 חומר בנין; )49 מקום חנית
הצבא; )50 משכן האמניות ביון.
מאונך׳ ) 1 1מגבורות התנ״ך; )2תן; )3שושנה; )4גן חיות;
)6טפטוף מים מגג; )7תריסר; )9תכונת האדם; )11 עגלון היה
ממלכיה; )13 בושם הנוטף מעץ בשמים; ) 15 שמו בא לו בגלל צחוק;
)16 מין תכשיט; ) 17 אויב; )19 ממרכזי העליה האחרונה; )21 כפר
שלא נעזב מיהודיו מעולם; )23 עם ועדה; )25 גבור מהמיתולוגיה
היונית; )27 צייר צרפתי נודע; )30 אינו איטי; )31 יתוש המלריה;
)32 מקולות הגברים בשירה; )34 איש החוק; )36 חיל; )38 לא מהר;
)40 מדת החלב; )43 בוץ; )44 בן הנכד; )46 רטוב; )48 פח רקוע.

סר ס׳ ה ש בו ע לסותר׳ תשבץמס׳* 3
בן דרור קרש, רחוב ארלוזורוב ,122 חיפה הקולריה חוצח
ימים״ לל. שניר.׳
אבריהם מרקובסקי, מזא״ה ,74ת״א — ״תעלומה ואין קורא לה״
ליהושע בר יוסף (הוצאת טברסקי).
שולמית בצרוי, גרוזנברג ,15ת״א — ״האזרח תום פין״ להוברד
פאסט (הוצאת ״עם עובד״).

תקון לתשבץ ענק (מס׳ )35
לבאורים של התשבץ יש להוסיף: מאוזן )119 :כלי ספורט
עגול ; מאונך ) 189 :חלק היד ; )234 סופר עברי ; )249 בין
הרים. השאלה שסומנה במספר 82 מאונך צריכה להיות 87 :מאונך.
בשאלה 53 מאונך חלה טעות דפוס. השאלה היא: מנצח ממוצא
איטלקי.

את הפתרונות אפשר להמציא עד יום .9.10.50

תוצאות חידון ״מאורעות תש״י״
מתוך התשובות הנכונות שנתקבלו במערכת הוגרלו חמשת
הזוכים הבאים, המקבלים מינוי חינם לשנה ל״העולם הזה״.
)1שמואל רבינסקי, גבעת־עליה׳ יפו.
)2רחל שמעוני, ת^ ד ,2530 .ת״א.
)3יהודה כהן, רחוב סטנטון , 18 חיפה.
)4יוסף קמינסקי, מחנה יהודה, ירושלים.
)5יעל לופינסקי, רחוב דיזנגוף ,81 תל־אביב__ .
כתובת המערכת וההנהלה: תל־אביב, רחוב לילינבלוט -18
#ל׳ / 136 .1* ,4414 האחראי: סידד שיף /העורך: אורי
אבוד• /חסו״לים ז אברהם *ורדון ושלום בהן /מו ס
4שת* תל־אבחני רחוב פין • 41ל׳ •גבב /גלוסות 1
/תתמצה: וזו סמל