גליון 676 מתאריך 12 באוקטובר 1950

מס / 6 7 .שנה / 14א׳ חשון תשי״א 12.10.1950 /

__ל ק 1ף 11י ו__ 1.
לפני 4שבועות הציע אחד הקוראים הצעה מקורית למערכת: לחסל לחלוטין
את המודעות בעתון ולסתום את הפרץ בתקציבה ע״י התאמת המחיר. מאז הגיעו למערכת
מאות מכתבים של קוראים שהתווכחו על הצעה זו, כמעט כולם תמכו בה. השבוע הצליחה
המערכת לשכנע את ההנהלה להיכנע לרצון הקוראים ולחסל לחלוטין את המודעות בעתון,
פרט למודעות ספורות אשר בעליהן קשורים בחוזה והתוססות לא יותר מ־ 30/0משטח
חעתון. עם זאת נוספו לעתון ב־ 150/0חומר קריאה.
צעד זה, שהוא חסר תקדים בארץ, הנהו מהפכני גם לגבי עתונים זרים. בכל
העולם בנוי תקציבו של עתון על שני עמודים — המכירה והמודעות — וברוב העתונים
עולה מחלקת המודעות בהכנסותיה על. מחלקת ההפצה. אולם בתנאים של קיצוב חמור
בנייר הפכה הדפסתם של עמודי מודעות במקום עמודי־קריאה כמעט לעוול כלפי הקורא.
בכל זאת היה הויתור על הכנסה גדולה זו אפשרי רק הודות לעלייה הגדולה בתפוצה.
אנו מבצעים ״מהפכה״ זו בתאריך שהוא סימן דרך קטן — השבוע מלא חצי
שנה מאז עבר ״העולם הזה״ לידי המערכת החדשה. העורך משתמש בהזדמנות זו כדי
לשתף את הקוראים בבעיותיו היומיומיות של העתון ולספר להם על המכשולים 1ד,תקלות
בהם נתקלה המערכת בשאיפתה לתאר את האמת ולפרסם את העובדות.
נושא השבוע — השוק השחור — מדגים יפה מד, קשה לתאר את האמת האוב־יקטיבית
בשטח המעורר את היצרים. עתוני האופוזיציה מתארים את הפעולה כמסע־דיכוי
ממשלתי נגד האזרח, ואילו עתוני הממשלה מוקיעים כבוגד וכספסר כל אדם שאינו
מפליג בקולי־קולות בשבח הפעולה. האמת היא, כמובן, פחות פשוטה. השוק השחור
הוא אויב — נגע ציבורי שיש לחסלו. אולם האם מתקיפה הממשלה את שרשי הנגע,
או שהיא מסתפקת בנצחונות תעמולתיים שטחיים שאינם משנים את המצב? על כך מנסה
״העולם הזה״ לענות השבוע בדעה צלולה, בשורה של רשימות,
תצלומים וציורים בה השתתפה כמעט כל המערכת, החל מן
העורך הכלכלי והסופר לענינים פליליים וכלה בדוש, ציירנו חסר־התקנה,
המתיימר לראות צד הומוריסיטי גם בנושא בלתי־משע־שע

לקוראינו המוסיקליים, שדרשו מאתנו לחשוף סוף־סוף את
זהותו של עורכנו המוסיקלי, אנו מגלים את ״הסוד״ ומציגים את
חברנו יעקב גל, ששמו ידוע לרבים מבין הקוראים. יעקב
גל הוא עתונאי רב צדדי ואחד המוכשרים ביותר במשפחת
העתונות העברית. מלבד ״העולם הזה״ הנו חבר מערכת ״מעריב״
וסופר עתוני חוץ. אולם לדבריו המוסיקה היא ״מחלתו העיקרית״
(מאות מסות ומאמרים) .בגליון זה תחת הכותרת ״צלילים וצללים״.
משיב הוא לכמה דברי ביקורת שנשלחו לנו ע״י קוראינו.

גם הדבורים אזרחים

אני משער שבבתי ההארחה מסוג 4או
5ניתן סוכר לבן, אך מה אעשה ואני
מזדמן רק לסוג 3ושם מגישים לי תמיד
סוכר, הנוטל ממני כל חשק לשתות את
כוס התה הדרושה לי מאוד?

תיכן מצאת בית־קפה המגיש סוכר לתה?

מאה שעדים: אזהרה
הרשימה ״מאה שערים״ (״העולם הזה״
)674 הנה מלל תפל ונבוב. צריך אדם להיות
אידיוט בחסד או חומד לצון בנסותו
לתת כך, במחי יד ו״בלי חכמות״ ,״פתרון״
לבעית הערכים במדינה. לא בדרך של השמצה
או תעמולה זולה נקנים הלבבות ולא
כך מבטלים ־משהו יקר שהנו חלק מן
הישות...

סטודנטית דתית צעירה
מי כאן, בעצם, המשמיץ?

יישר כוח לאורי אבנרי על רשימתו המצוינת
״מאה שערים: אזהרה״ .יש לציין
כי ביטא בצורה דייקנית ביותר את יחסו
של הדור הצעיר לדת. שוב מתרומם ״העולם
הזה״ מעל כל ״מבטאי דעת הקהל״
העברית, בניתוח הגיוני ואוביקטיבי של
בעיות בוערות.

דוד נכון,

ירושלים

ניסן נוימן,
יתכן. שלוא היה הקורא נוימן
שם ״ספרדי״ היתה דעתו שונה.

נושא

מה חסר לו למר מטלון? האם אין
למדינת ישראל דיפלומטים מעדות המזרח?
אני כמעט בטוח שמשרד החוץ לא ישלח
אשכנזי כשגריר לעיראק או למדינה ערבית
אחרת, בבוא הזמן, כי אם אחד מבני
עדות המזרח.
יוסף רוזנבום, ת״א
הקורא רוזנבוס אופטימי מדי: הרוב
המוחלט של המטפלים במדינת ישראל בבעיות
המעוט הערבי אינם שייכים לעדות
המזרח.

יואל שמעוני,
חולצה הפוכה

חב׳ ״דן״.

האם יעקב חודורוב רגיל תמיד ללכת
עם חולצה הפוכה, או שכאן הפך אותה
לכבוד צלם ״העולם הזה?״

מנחם

מ. ז , .בני-ברק.

לא החולצה היא הפוכה, ני אם התמונה
שפירסמנו (״העולם הזה״ .)674 לעתים
קרובות הופך עורך־התצלומים תמונה מסוימת
כדי להתאימה לתבנית העימוד. הנה
התמונה המקורית (מימין) והתמונה כפי
שפורסמה:

מגדד-גד
מכתבים נזדמנתי עם ידידי, כוורן ותיק, בבית
קפה מסוג 3בת״א ולמראה הסוכר שהוגש
לנו, שח לי ידידי הכוורן:
בימי המנדט נהגו לנצל למען המכוורות
את ׳הסוכר המלוכלך המתקבל כרגיל בכל
משלוח באניה (הן ע״י שקים שנקרעו
והן מהשכבה שעל הקרקע וכדומה) .השנה
הופתעו הכוורנים לקבל שקי סוכר מבד
עדין ביותר והפתעתם גדלה עוד יותר
כשנתגלה תכנם של שקים אלה: היה זה
״קריסטל״ דקיק וצחור משופרא דשופרא.

סטודנטים ״ספרדיים״ עשירים לא עזבו
את הוריהם האמידים הואיל ולא היה גורם
שיעורר וימריץ אותם לעלות לארץ.
הגורם לעליית הבילו״יים האשכנזיים ארצה
היו הפרעות בארצם (הפרעות ברוסיה הצארית
ב־.)1881
ידוע שרובו של הפלמ״ח היה מורכב
מילידי הארץ ואי־אפשר כמעט להבדיל בין
צעיר ״ספרדי״ וצעיר ״אשכנזי״ ילידי הארץ
׳ .הווי החיים המשותף הקנה לשניהם
מנהגים משותפים, ולהט הנגב השפיע על
עורם בצורה דומה.
יעקב טולידאנו׳ צ.ה.ל.
הפרשה הכאובה של הפלייה עדתית עבר
זמנה. הגענו במדינתנו למצב כזה שלא
רק הנוער אלא גם החברה הגבוהה מעורבת
היא ולא שמעתי מעולם על פגיעות כל
שהן בגלל המוצא העדתי. אילו ערכתם
משאל ״הכדאי להעלות את הבעיה?״ היו
־ 907 עונים שלא כדאי.

כז הקואופרציה ועירית תל־אביב וגם כמה
ועדות ממשלתיות. המשכורת לצערנו ביחוד
ב״דן״ איננה מספיקה ביוקר החיים של
היום, ואם לקחת לשם השוואה את ההכנסה
של עובדי אותו המקצוע — בעלי מכוניות
הובלה, חברי ההסתדרות — נראה שאין
אנו מגיעים למחצית רווחיהם של נהגי־בעלי
טקסי או אוטומובילים מובילי משאות.
נהיה גלויים — ההסתה נגדנו׳ המנצלת
את המחסור באוטובוסים, באה מצד אחד
בגלל היותנו קואופרטיב הסתדרותי, ומצד
שני מצד אחדים מבין עסקני ר,״הסתדרות״
שהיו רוצים לבטל את עצמאותנו בחיים
הפנימיים, ז.א. לחסל את הקואופרטיבים
ולהפכם למוסדות העומדים ברשות הממונים
דוגמת ״סולל־בונה״ וכד.
עליהם,

לא די שאורי אבנרי כופר בדת, הוא
גם כופר בעיקר .״ההתנגדות היא למצוות
המכבידות על החיים״ — הרי זה נקרא
כבר פריקת עול. והייתי רוצה לדעת אם מר
אבנרי ישתמש באומץ־הלב העתונאי שלו
׳ויכריז בפומבי: יהודי מדינת ישראל, התמרדו
בממשלתכם המכבידה על החיים בכל
מיני גזירות שאין רוב הציבור יכול לעמוד
בהן. ומדוע יש לו למר אבנרי האומץ־
לב רק כלפי שמים?
שלום אי״ש שלו״ם, תל-אביב
אנא, זזנשווה את חוקי החירום של ממשלת
המנדט ל״שולחן ערוך״?

דתנו היא יבשה ובלה מזקן. אמנם היא
טהורה ואמתית, אך דומה היא לגחלת הכבויה.
נוצר הרושם שהדת היא כאין זכיון
בידי מספר אנשים החושבים את עצמם ל־סרסורי
האמונה. יש להפיח חיים בדת,
לתת לה צביון של הווי ישראלי מותאם
לעולם בו אנו חיים. אז תשתרש בכל בית
בישראל ולא תהיה נחלת חוג מסוים בלבד.
במקום הרבנים בעלי הזקנים והדעות
הקדומות דרושים לנו הרביים הרפורמים־
טים שדוגמתם אנו מוצאים בארה״ב. איה
גדולי התורה שלנו, בעלי המוח החריף והריאליזם,
שיעזו לשנות את המצוות המכבידות
על האדם ויתנו תוכן חדש לאמונה
וישוו שמחת חג למועדים שלנו הדומים
רובם ככולם לימי תענית עלובים, תפילה
בבתי הכנסת והשבתת החיים ברחוב.

שרגא מץ,

חיפית

מדוע להזכיר תמיד בנשימה אחת את
הדתיים עם ״נטורי קרתא״ ,בו בזמן שראשוני
הלוחמים בתנועה בוגדנית זו היו
דוקא הדתיים, בלי שום תמיכה מצד ״החילו־ניים״?
אני מבקש מכם כיליד הארץ, הנמצא
במחתרת מגיל ,16 לעשות הכל כדי
למנוע את ליבוי אש השנאה בין אחים,
ולנצל את השנאה כדי להדוף את הפולשים
בני דודנו מתוך גבולות המולדת השלמה,
בבוא.המועד.
אני אצלניק בעבר, אזרח בהווה? ,
מ. רוזן ירושלים
בעתיד.
לברר בעיה הנובעת לכל אין פירושה
ללבות שנאה.
ניצול היצרים הפרימיטיביים של השנאה
לכל מטרה שהיא פסולה בעינינו.

ישראל -מדינת אשכנזים?
למכתבו של זכריה נסים (״העולם הדה״
)673 עלי להעיר שאין זה נכון ש״בלעדי
האשכנזים היינו נשארים בדרגת התרבות
של הערבים״.

לקטע ״המה הפיחדונו (״העולם הזה״
:)671 אתם יושבים במערכת וכותבים על
הנעשה במגדל־גד מפי השמועה. אבל זאת
תוכלו לספר לעירוניים, ולא לאנשי הדרום
היודעים כי מגדל־גד הוא המקום המשמש
מרכז להסתננות ובו נמצאים רוצחים לא
מעטים, אשר לא מספר מועט של יהודים
נהרגו באשמתם, ורבים כבר נתפסו שם.
דרך אגב, האם אפשר לדעת מפני מה
אין נראים אף פעם במדור ״מכתבים״
מכתבים המתנגדים לדעה איזו שר,יא של
המערכת; האין אישים באלה? פלא.

משה רוונברום, מבריח.
א) הפרטים שהופיעו ברשימה על נזגדל־גד
באו מפי אנשן הדרוס, והם לא הוכחשו
על ידי המוסמכיט לכך.
נל) חוששני שה׳ רוזנבלוס אינו קורא את
המדור ״מכתבים״ — אחרת היה יודע
שלמכתבים השליליים ניתן תמיד כמחצית
המקום, אף כי אחוזם קטן בהרבה במספר
הכללי של המכתבים המגיעים למערכת.

שיכון ״דן״
ב״העולם הזה 674 הופיע מכתב של
חבר מפא״י אחרי ביקורו בשיכון ״דן״,
בתוספת הערת המערכת. הרשו נא לי
להעיר שמתוך 750 חברי ״דן״ רק —100
120 הגיעו לבית שלהם בשיכון הנ״ל, ומהם
כ־ 50 בני העלייה מגרמניה שהביאו כסף
מחו״ל וידעו להבטיח אותו.
יש להצטער מאד על כך שאחר עשרות
שנות עבודה קשה במשק התחבורה לא
יכלו רוב חברינו להגיע לשיכון, וכעת
כמעט הבניה נפסקה, בגלל הקשיים בהשגת
חמרי בנין והתייקרותם.
מד, שנוגע ללוקסוס, הרבה דירות חדשות
בתל־אביב מתחרות בשיכון הנ״ל. על
המשכורת שלנו ועל המחירים שלנו יש
פיקוח ציבורי מתמיד מטעם משרד התחבורה,
ברית הפיקוח של ה״הסתדרות״ ,מר
״העולם
הזה״ מפליג כים
היות והיתד, לי הזכות בתור מדריך
״זבולון״ להפליג עם ״העולם הזה״ בים,
רציתי פעם לגלות לקוראים את דמותם
של שנים מחברי המערכת:
מקסים סלומון, דומה לפלמח״ניק שירד
מן הירח, בעל זקן קאובוי, חובש משקפי
שמש, מספק למפליגים על חשבון ״העולם
ודואג אפילו לקרח שיהיה
הזה״ סיידר
אם כיבמקצת
בספינה. חובב נשים מושבע,
מאוכזב מהן. חובב סיגריות אמריקאיות
כך סידרת הצילומים על
(האם משום
ההברחה?) מרגיש 1007 בים, ואם ירצה
להיכנס ל״זבולון״ — הוא מוזמן.
שלום כהן דומה מאד לטיפוס ג׳מום
בספרו של אורי אבנרי ״הצד השני של
המטבע״ ,אדם משכיל אך מופלה לרעד,
ע״י הים, בהתעטפו במטפחת ראשו האדומה
ידמה לדמות אכזוטית המצויה יותר בסרטים
מזרחיים, כשהוא אוכל חומוס הוא
מרגיש עצמו כרוכב על הסוס.

יוחנן רפדנסי,

חדרה.

שמות הזוכים בפרסים מכץ
פותרי התשבצים ( 35 תשבץ העני
),ו 36-יתפרסמו כשבוע הבא

השעף
קל מאוד לתת בשער נערה נאה. אפשר למצוא
רבות מהן, כהנה וכהנה. המראה הוא גם נעים לעין.
קל לתת פרצוף כל שהוא, גם אלה נמצאים בשפע.
אך מהו פרצופו של השוק השחור? הריהו :
ידיים, עיניים, כסף.
הידיים גורפות את הכסף, בלהיטות, בחפזון.
העיניים פוזלות לצדדים, ואולי אינן פוזלות. ואולי
הן מצוות, ואולי מהפטנות, אין יודע.
הכסף הוא ניטראלי, אדיש. מתפזר בשטח ומחכה,
יש מי שידאג לו. מתקבל הרושם כאילו הוא צפוף
מדי, רב מדי, ולכן פוזלות העיניים ולהוטות הידיים.
זהו השוק השחור, וזהו פרצופו: כך מופיע הוא
לעינינו יום יום באלף ואריאציות, אלף ידיים ואלף
עיניים.
האם רואות העיניים מלחמה באופק, מלחמה בשוק!
השחור? האם נחרדו, הופתעו, נכנעו? האם תאספנה
אחור הידיים הבהולות?
אולי.

,העולם הזה״ ,מם 676 ,

מ ק׳ן

״בימים טרופים אלה ...אחרי אלפיים שנה ...ימים הרי־גורל ...חרדת קוד ש...
אחריות כבירה ...נרעשים ונרגשים...״
כך לא כתבה המערכת החדשה של ״העולם הזה״ כאשר הציגה את עצמה, לפני
חצי שנה בדיוק, בפני קוראיה. כבר בצעדה הראשון הפרה את המסורת המכובדת: לא
הבטיחה דבר, לא ניסחה הכרזה רבת מליצות ורושם, לא קיבלה על עצמה את הצלת
ישראל וישועת העולם.
בקיצור — היתד, זאת התחלה מאד לא־רצינית.
היץ והקנקן .״מדוע אינכם מייסדים עתון חדש? מדוע שופכים אתם את היין
החדש לתוך קנקן ישן?״ שאל בשעתו אחד האוהדים.
קשה לענות. היו נמוקים בעד ונגד. בסופו של דבר הכריעה נקודה סנטימנטלית.
ברוב הצעירים שגדלו בארץ — אהבו גם חברי המערכת החדשה, בסתר ליבם, את
״העולם הזה״ .הם זכרו את השעורים היפים בבית־הספר העממי, כשהמורה נאם על
ביאליק, טיבט והקרן־הקיימת, והתלמידים היו שקועים בגליונות חבויים של ״ 9בערב״
(גלגולו הקודם של ״העולם הזה״) .באותם הימים היתד, העתונות היומית משעממת ביותר.
את ״ 9בערב״ אפשר היה לקרוא.
אורי קיסרי, מייסד העתון, בעל משקפיים, שערות מסורקות לאחור ונימוסים
צרפתים מקסימים, חולל בשעתו מהפכה בעתונות העברית. יש האוהבים את סגנונו
ושאינם אוהבים אותו — אולם איש לא יכחיש את זכותו ההיסטורית. הוא היה הראשון
שכתב עברית. לא
שפת התנ״ך, לא
שפת ימי הביניים
— כי אם שפת
אנשים חיים. קשה
היה להאמין שקריאת
עתון עברי
יכולה להיות תענוג.
אורי קיסרי
שיכנע.
ועוד זכות עמדה
לאורי קיסרי —
נדירה ומהפכנית.
״העולם הזה״ היה
עתון בלתי ־ תלוי.
עתון חפשי באמת
— שלא החליף
שררה של מפלגה
בשררה של עורך־
דיקטטור. אם הוחרם
אדם בעתונות
בשל דעותיו —>
היה שער ״העולם
הזה״ פתוח לפניו.
לא רבים הם ההצעירים כוכבים בעתונות
העברית.
אך אלה שישנם
צעדו כמעט כולם
את צעדיהם הראשונים
על עמודי
אורי קיסרי
עתון זה.
במקום ביאליק, עתו!
עם תום מלחמת
העצמאות היה אורי
קיסרי נאלץ למסור את עריכת העתון בפועל לידים אחרות. סגנון העתון דהה במקצת.
ובכל זאת החליטה המערכת הנוכחית: הקנקן הישן מתאים ליין החדש. העתון שחולל
את המהפכה הראשונה, מן הראוי שיחולל גם את המהפכה השניה.
הצבעה כפרוטדת ד 100 כשניגשו ב־ 1917 ללנין ואמרו לו שעל העם הרוסי
להצביע בקלפי אם רצונו להמשיך במלחמה נגד גרמניה או לאו, השיב: העם הרוסי כבר
הצביע ברגלים. מאות האלפים שערקו מן החזית וחזרו לכפריהם, הם שהצביעו,
החדשה היתד, נכונה או
אפשרלהתוכח אם גישתה העתונאית של המערכת
פסולה. אולם ויכוח כזה, ייתכן מאד שהוא בלתי־מציאותי. כי הנה הצביע קהל הקוראים
בפרוטותיו. תפוצת ״העולם הזה״ עלתה תוך 4חדשים ב־/,ס .100 זה מספר שאי! לו
תקדים בארץ. מספר שני, אף הוא ללא תקדים: המכתבים המגיעים למערכת, שמנו פעם
כמר, עשרות, מגיעים עתה, לעתים, ל־ 2500 לשבוע.
מה היתר, הגישה העתונאית, שעוררה הד כה מפתיע בקהל?
ישנם עתונים המבקשים לבטא את המצפון הלאומי. אנו צנועים יותר.
עתונים המבקשים לשמש חצוצרה למפלגה, שופר למעמד, קול־קורא ישנם למהפכה. אין לנו האמביציה לבוא בקהלם,
לנו היתר, רק אמביציה קטנה, פשוטן? ,אפורה: להוציא עתון שאפשר לקרוא אותו.
צפוד הנפש ואף עקום. מה רוצה הקורא לקרוא? כל עתון מנסה לנחש את
התשובה (פרט לעתונים הסבורים שהקורא חייב לקרוא את אשר הוא, העתון, מוצא
למועיל, כשם שחולהחייב לבלוע את הגלולה שהרופא קובע לו).
״העולם הזה״ החדש ניחש אף הוא את רצון הקורא, וקשראת גורלו לאמיתות
ניחושו. הוא אמר: הקורא רוצה לקרוא אינפורמציה. והוא קבע לעצמו מטרה: לגלות
את כל העובדות, ולפרסם את כל העובדות. לכתוב אותן בקיצור נמרץ, לחסל כל מילדי!
מיותרת, להימנע מכל פולמוס, לא להביע כל דעה (פרט למאמרים חתומים מעטים) ,להניח
לקורא להסיק את המסקנה הנראית לו על סמך האינפורמציה האוביקטיבית המוגשת לו.
היו קוראים שלא התרגלו בנקל לסגנון זה. הם היו רגילים ל״ציפור הנפש״
ול״אלפיים שנה״ ,למאמרים קשי־עכול כלחם בן חודש. כשראו רשימות קצרות, ענייניות,
כתובות בקלילות, עיקמו את האף. בליבם כירסם חשד: אם אין המאמר משעמם, משמע
שאינו רציני. הם קנו את העתון פעם, פעמיים ושלוש כדי לעמוד על כל עומק ריקנותו.
בפעם הרביעית נוכחו, לתמר,ונם, לדעת שהתרגלו לסגנון ה״קליל״.
הפה נשאר פעור. המטרה היתה: לפרסם את כל העובדות. ובאן נתקלה
המערכת במכשול הראשון.
ישנן בעיות רבות בארץ המשותקות במזיד. קיימת הסכמה כללית ש״אסור לציבור
לדעת״ .משמע שמישהו, באולימפוס, מחליט מה טוב ל״קהל הפשוט״ לראות ולשמוע.
״העולם הזה״ החדש הכריז מלחמה ללא־פשרה על שחצנות זו. בעיניו אין אף
עובדה אחת, אף נושא אחד, אשר אסור לקהל לדעת אותו — מחוץ לענייני בטחון
חיוניים ביותר.
ישנם אנשים אצלנו שאינם אוהבים גילוי־לב כזה. ישנם פקידים שאינם אוהבים
ביקורת, הם טוענים (בצדק) שזה פוגע במוראל. אין הם מזכירים שטישטוש האמת
גורם במישרים להמשכת הטפשות, הבזבזנות וחוסר היעילות שטושטשו.
״העולם הזה״ החדש חשף, בחצי שנה זה, פצעים רבים. הוא רכש לו הרבה אויבים.
מוסדות, גם מוסדות רציניים החיים על חשבון הציבור, ניסו לסתום את פיו. הם נקטו נגדו

״העולם הזה״ ,מס׳ 676

באמצעי סחיטה ולחץ. הם גרמו לו נזקים, לפעמים נזקים חמורים. אך הם נוכחו לדעת
שמערכת זו אינה נכנעת ללחץ.
העין הרואה. האדם הסובל ביותר מפני השחצנות הביורוקראטית הקיימת
במוסדות מסוימים הוא — הצלם.
הצלם הוא שליח הציבור. עשרות אנשים יכולים להיות נוכחים במשפט חשוב,
מאות ישתתפו באסיפה מענינת, אלפים יחזו במאורע ספורטיבי. תפקידו של הצלם הוא
לתת לרבבות שאינם נוכחים את האפשרות לראות את אשר ראה הצלם למענם.
אולם הצלם זקוק בעבודתו לתנאים נוחים יותר מאשר העתיונאי. טיפש אחד יכול
לקלקל עבודה שהצלם התכונן לקראתה במשך שבוע. אותו טיפש, היודע בדיוק ש״אסיור
לצלם״ וש״הקהל לא צריך לדעת״ נמצא לעתים קרובות למדי. צלם המערכת טוען שהוא
מכיר את פרצופו עוד מרחוק. והוא למוד נסיון.
בכל זאת הגישו צלמי ״העולם הזה״ לקוראיו שורה ארוכה של תמונות שצולמו
בתנאים הקשים ביותר, לפעמים תוך סכנה אישית. צלם ״העולם הזה״ הוכה ברחוב
כשצילם את ניצולי האניה ״מסדה״ (העולם הזה״ ;)651 על צלם אחר, שניסה בשעתו לצלם
את חשודי השוד ברחוב המלך ג׳ורג׳ ,התנפל אחד הנאשמים: צלם המערכת נעצר כשניסה
לצלם את החשודה בפשעים נגד האנושות, וצלם אחר ניצל רק בנס מידי המון נרגז
כשצילם את מאורעות השבת בשב׳ מאה שערים.
פשעים וקונטרפונקטים. במשך חצי השנה נוספו לעתון תריסר מדורים חדשים.
מדורים אלה אינם פונים לחוג מצומצם של חובבים. המטרד, היתד, ליצור עתון שאפשר
לקרוא אותו מן המילה
הראשונה ועד
המילה האחרונה —
דבר שהוא כשלעצמו
מהפכה, בע־תודת
הישראלית.
לפיכך הוטל על המדורים עורכי
תפקיד קשה: לכתוב
על מאורעות
ספורט, קולנוע ואמנות
בצורה המעניינת
גם אנשים
שאינם ספורטאים,
חובבי אמנות מו שבעים
מבקרים מקצועיים
או מעריצי
הוליבוד.
לפיכך לא תמצאו
בעמודי ״העו/ם
הזר,״ מסות מפוקפקות
על הקוקוריס׳
טיקר, בציור, על
אפקטים אסתטיים
בקולנוע או על
קונטרפונקטים במוסיקה.
המדור
שהיה נתון
ביותר במחלוקת
היד, מדור ״פשעים״
(ואחיו הקאורי
אכנרי
טן ,״משפט״) .יהובמקום
״ציונות״ ,עובדות
דים טובים נדהמו
— האפשר? המותר
לגלות שנעשים פשעים בקרבנו? ״העולם הזה״ סבור שמותר לגלות — שחובר, היא
לגלות. ככל העתונות הרצינית בעולם סבור הוא שטישטוש הפשעים מזיק לחברה, מבלי
להביא תועלת כילשהיא. השוק השחור לא היה מגיע לעולם לממדיו המבהילים הנוכחיים,
לולא הוסתרו בשעתו פשעים מחפירים (כגון ספסרות בפניצילין, זיוף רפואות ועוד).
וגם לשמע מילת־האימה ״סנסציה״ אין מערכת ״העולם הזה״ נרעדת.
20 שו רו תוכל כו ל מוח. לא מכבר הגיע למערכת מכתב תלונה סופרכם בא
אלי וחקר אותי במשך שעתיים חקירת שתי וערב, צקמכם בילבל לי את המוח במשך
ארבע שעות נוספות וצילם לפחות תריסר תמונות, אחרי כן שוב הופיע חבר־מערכת
לשיחת רעים ממושכת ...הייתי בטוח שתקדישו לנושא זד, לפחות שני עמודים — והנה
מר, הופתעתי לראות שבסך הכל פרסמתם 25 שורות ותמונה קטנה...״
מתלונן זה גילה את אחד הסודות שאנו זוקפים על חשבונו את הצלחת העתון:
עבודה שחורה.
אם אין אנו תובעים לעצמנו את כתר המצפון הלאומי או את עטרת הספרות
העברית, הרי בכל זאת תובעים אנו לעצמנו זכות קטנה אחת:
באו;פן יחסי למספר המלים שהוא מפרסם מקיים ״העולם הזה״ את המערכת הנדולה
ביותר בארץ.

או, במלים אחרות: שום עתון אחר בארץ אינו משקיע כמות כה גדולה של
שעות עבודה בכל טור של חומר מודפס.
עובדה זו היתר, אפשרית הודות להחלטתם של חברי המערכת, עם רכישת העתון,
לא לראות בו עסק מסחרי ולא להוציא ממנו רווחים. העלייה העצומה בתפוצת העתון
לא הפכה אותו למכרה־זהב. כל פרוטה של הכנסה הושקעה בשיפור העתון: הגדלת
המערכת, תוספת מדורים, שיפור התמונות.
אין המערכת סבורה שהגיעה לפיסגת ההצלחות. להיפך — חעתון עוד רחוק מאד
מאותה רמה של איכות שהמערכת קבעה אותה כמטרה. עוד ישנם שטחי־חיים שלא הוקפו
כראוי, מדורים שהיה כדאי להוסיפם, מאורעות שכדאי היה לצלמם. אך דומה שהמערכת
רשאית לומר כי אין היא שוקטת על שמריה.
המטאטא מנדטיך לירות. החיאל האמיץ ביותר אינו יכול לירות במטאטא. גם
לאמביציות של ״העולם הזה״ נקבע גבול מוחשי ומכאיב: חוסר הנייר.
עד אשר נוכל להגדיל שוב את מספר העמודים (ונעשים עתר, מאמצים כדי להשיג
מטרה זו בעתיד הלא־רחוק) משתדלת המערכת לנצל כל סנטימטר מרובע של מקום.
הגדלנו את התבנית, הרחבנו את הטורים, הקטנו עד למינימום את השוליים בעמודי
המדורים וחיסלנו לחלוטין את השוליים בעמודי התמונות. השבוע צעדנו צעד נוסף
קדימה: חיסלנו כמעט לחלוטין את המודעות, דבר המוסיף ב/0-״ 15 לחומר המערכת.
מעל לכל ד,חממו את המלחמה במלים מיותרות. ויתכן שמבחינה זו ישנה גם
ברסה בצימצום האכזרי: הוא מלמד אותנו את האמנות לכנס מקסימום של אינפורמציה
במינימום של מלים.

שחור -

שוק

מדוע?
מאת העור!* הכלכלי

המערכה הגדולה נגד השוק השחור
החלה. איחוליו של כל אזרח נאמן מלווים
את אלפי השוטרים, הפקחים והחוקרים
שגויסו לקרב־ההכרעה.
אולם האם תשים הפעולה קץ לשוק
השחור? האם יכול המבצע להצליח בתנאים
הנתונים?
השוק השחור הוא מחלה המכרסמת
בקרבי הישוב. המשטרה יכולה ללחום במקורות
האספקה לשוק זה. אולם מקורות
אלה לא ייסתמו כל עוד מחייב חלק ניכר
מן הציבור את השוק השחור. שום פעולה
משטרתית לא תחסל את השוק השחור
כל עוד אין לוחמים בגורמים. ולכך
אין כל סימן.
יותר מדי כסף. ראש הממשלה הצביע
על שני גורמים: המחסור במצרכים
והליקויים במנגנון הממשלתי. אולם מעגל
הגורמים שהפכו את השוק השחור לתופעה
כללית במדינה הוא רחב הרבה יותר.
קודם כל: יש יותר מדי כסף בידי
האזרח, ואין לו על מה להוציאו. ייצור
הסחורות בארץ והיבוא מחו״ל מפגר בהרבה
אחרי העלייה המתמדת במחזור הכספים
והפקדונות. באוגוסט 1949 נרשמו במשרדי
האספקה והקיצוב כ־ 1.050.000 מקבלי מזונות,
ויבוא הסחורות מחו״ל (/,ס 90 מכל
התצרוכת) הגיע ל־ 22.662.000ל־׳י. פירוש
הדבר: על כל אדם במדינה הובאו מזונות
בסך 21,6ל״י בשנה. מחזור המטבע הגיע
באותו זמן ל־ 43,5מליון ל״י — ז.א.
41,5ל״י לגולגולת.
באוגוסט 1950 הובאו לארץ מזונות רק
בסך 18ל״י לגולגולת, ואילו מחזור המטבע
הגיע ל־ 56ל״י לאיש. כוח הקניה עלה
ב־ 14,5ל״י לאיש, ואילו המזונות שהובאו
לו ירדו ב־ 3,6ל״י.
זהו הסוד הגדול של השוק השחור :
בשנתיים האחרונות עלה מספר מקבלי
המזונות ב־״/ס80׳ ואילו ייבוא המזונות
ירד באותה תקופה בי .20/0הפקדונות בבנקים
עלו ב־ס/־ .30 כשיש לאדם כסף, ואין
לו כל אפשרות להוציאו — נוצר הרקע
לשוק שחור בממדים לאומיים.
היד. יכול להיות מוצא אחר: חסכון.
אולם התנאי המוקדם לחסכון — אמון.
אמון בממשלה. אימון ביציבות המטבע.
אילו היתד, לממשלה תכנית בעלת־מעוף
היתר, מסוגלת, אולי, להלהיב את האנשים
ולהניעם לחסוך כספים. אולם אמון זה
איננו. איש אינו מוכן לחסוך — כי איש
אינו מאמין שבעוד שנה או שנתיים יהיה
המצב טוב יותר. זהו כישלונה הגדול
והאמיתי של מדיניות הממשלה.

מחסורכמצרכים .״החנות ריקה. כל אחד צריך לדאוג עכשיו לעצמו. עומדים
בתור שעות על גבי שעות כדי להשיג חצי עגבניה. אבל אני מכירת אדם׳...

כשלון המנגנון.
לסמוך
״אי־אפשר
על הממשלה. הם
מבטיחים את הכל
ולא מקיימים כלום.
כל אחד צריך לדאוג
עכשיו לעצמו.
לא אתן לילדים
שלי לרעב׳...

הדאגה לכריאות .״הרופא אומר שגופי נח-
לש. אם אחלה אצטרך להוציא הון על הרופאים׳.

אגירה .״מי יודע מה יקרה מחר. הייבוא הולך וקטן. אולי
תפרוץ מלחמה. צריכים להיות מוכנים לכל צרה שלא תבוא,..״

*יטאמינים ו״ביצד! ליום״ .ואם אין אמון לגבי השינה הבאה, אין גם
אמון לגבי השבוע הבא. ראש הממשלה חשף את הליקויים במנגנון הקיצוב. החיכוכים
בין מר אליעזר קפלן, מצביא האוצר, ובין הד״ר רב יוסף, המנצח על הקיצוב, והריכוז
המופרז במשרדים וחוסר מוחלס של תיאום פעולותיהם — כל אלה הגדילו את סבלו
של האזרח והפנו אותו ל״שיטות אחרות״ .לא כל הדביזים שהוקצבו לאספקה נוצלי
ביעילות האפשרית, וכספים רבים אבדו עקב הטלת תפקידים על אנשים שלא היו מוכשרים
לבצעם. חמרי הגלם לתעשיה לא הגיעו בשעתם, חלוקת המזונות לא בוצעה בזמנה.
תקלות אלו עירערו את אמונו של הצרכן ביכולת הממשלה להבטיח לו את מזונותיו
הדלים באופן סדיר. האזרח התרגל להצטייד ב״צינורות אחרים״.
הרופאים עם משרד האספקה (והבהלה שנגרמה ע״י מגפת שיתוק פולמוס הילדים) הולידו דאגה אמתית לבריאות, ובעיקר לבריאות הילדים. הד״ר יוסף הסביר
כי הקאלוריות, הויטאמינים והפרוטאינים מחולקים בשפע. אולם ההסברות רק הגבירו
את הדאגה. האם המודאגת לא התעמקה במחקר. היא הלכה לשוק השחור כדי להשלים
את מיכסת ״הביצה ליום״ לילדה. כך סטו גם אנשים ישרים מאד מן הדרך.
חיסול ״כמחיר הגץ״ .השוק השחור לא שימש רק את הצרכים השוטפים.
הפחד מפני המחר היה אחד הגלגלים המניעים לאגירה בקנה מידה רחב. בהלת הקניות
גברה כרגיל אחרי ידיעה של קיצוץ ״דראסטי״ באיזה מיצרך חוש, ובעיקר אחרי פרוץ
המלחמה בקוריאה. הצרכן מיהר לאגור ״בכל מחיר״ — והמחירים קפצו.
מודד למחירים משמשת פעולת משרד הקיצוב. לפני הקיצוץ אפשר היה לקנות
סוכר במחיר 30 גרוש הק״ג. עם כל קיצוץ נוסף עלה המחיר. בחודש החגים, כשלא
חולק סוכר בכלל, הגיע המחיר בשוק השחור ל־ 2,200ל״י.
עד לפירסום צו הקיצוב של ההלבשה לא היה קיים שוק שחור במלבושים,
אלא בתוצרת־חוץ משובחת בלבד. פירסום הצו גרם למהפכה. מחיר זוג הנעלים
קפץ מ־ 3,5ל־ 12ל״י. מחיר החליפה — מ״ 40ל־ססז ל״י. המחירים הופקעו כמעט בגלוי.
הסיבה: הסוחרים בענפים אלה רואים עצמם בסימן חיסול, ואם להתחסל — לפחות
במחיר ״הגון״.
בשעה שהמחירים בשוק השחור עולים באלפי אחוזים
עונשים ורווחים.
על המחירים הרשמיים, אפשר לקצץ את ענפיו, אך אי־אפשר להגיע לשרשו. ענשים
חמורים יגדילו את הסיכון, וממילא את המחירים. הם לא יועילו — כל עוד אין האזרח
הפשוט רואה בפקח את שומר החוק, אלא את האדם השולל ממנו את האפשרות לשפר
את תפרגטו. הצרכן אינו מברר לעצמו שהוא משלם כפל כפליים בעד מנתו הנגזלת ממריצה בעקיפין מפיו. הוא שמח לקראת ההזדמנות לקבל אספקה נוספת, ודוגמתו
את שכניו ומכריו.
אפשר לבכות את התמוטטות המוסר הציבורי. אולם אין לשכוח שזהו אותו
ציבור שסבל ברצון והקריב בחפץ לב קרבנות כבדים בימי מלחמת־העצמאות. בינתיים
קרה ״משהו״ .משהו זה — התמוטטות האמון בהנהגה — הוא נקודת התורפה. הקהל
שומע באדישות צינית את הכרזותיהם של שרים ומנהיגים על הישועה המחכה לו
מאחורי הפינה הראשונה. הוא מאס בהבטחות החוזרות ונשנות של שלטונות האספקה —
ושחלק כה רב מהן לא קוים.
היתוש והכיצה. עסקני השוק השחור דומים לעדת יתושים הניזונים מביצה.
שום משטרה בעולם לא הצליחה עוד לרדוף אחרי יתושים ולהרגם. דרך המלחמה בהם:
לייבש את הביצה ממנה הם ניזונים. הדבר לא ייעשה בפולמוס של ״קול ישראל״,
במאמרים ראשיים בעתונים ובפעולות מוצלחות של פקחים.
להחזיר את אמון האדם הפשוט פירושו: לרדת אל העם, לזנוח את ״רוח הקרייזלר״
שהתפשטה בחוגי הממשלה ולהוכיח שישנה דרך לצאת מן הבוץ הכלכלי שהמדינה
נתקעה בו. מוכן אדם ללכת בדרך קשה ומייגעת — כשהוא בטוח שבסופה יגיע לאור
ולרווחה. תכנית ברורה שלמענה אפשר לדרוש קרבנות, והנהגה שיהיה לה התוקף המוסרי
לדרשם באשר היא עומדת מעל להפליות מפלגתיות ומעל לסנוביזם של ״אנשים שעלו
לגדולה״ — זהו הפתרון האמתי לשוק השחור. הוא ימות ברגע שהאזרח ירגיש שלא
נאה לקנות בו — כשם שהרגיש פעם שלא נאה להשתמט מתפקידי המלחמה.

סי סי׳נין *)

כיר 0$ל*ומס

.31י * .דד

*י־י ד

במדי .1ר.
עני בהבמ קו וקן
תושבי תל־אביב הסתכלו בתמהון עצוב
בפניו של האדם בעל החולצה הנקיה, ד,ע-
ניבה הצבעונית והמכנסים המגוהצים כראוי.
אין ספק — זהו המשיח, .היתד, הרגשה
כאילו נשרף עוד גשר אל העבר. למכוניות־הפאר
של הפקידים ולרשימות השליחים ב־עתון
נוסף עוד אות של התקופה החדשה :
המשיח גילח את זקנו, הסיר את גלימתו
והתאים את עצמו למציאותה של המדינה

,,המשיח׳׳ ציון נמני
״בן־גוריון וביגין מספיקים...״

שצעדה הראשון היה לגלח את זקני הפלמ״ח.
״לבשתי את גלימתי כל זמן שהעם
היה זקוק למשיח״ ,אומר ציון נמני ״המשיח״
(בן ,40 יליד בנגזי 9 ,שנים
בארץ) .״עכשיו אומרים האנשים שבן־
גוריון ובגין מספיקים להם״.
אולם בסתר ליבו יודע המשיח שזוהי
שגיאה נוראה .״פעם הוליד ישראל את
ישו וכל העולם השתחווה לו. עכשיו
זקוק עם־ישראל לישו חדש, כדי שהעולם
ישתחווה לו שנית״ .אלא שהעם אינו
מבין שפתרון בעיותיו הכלכליות והפוליטיות
הוא כה פשוט, ולכן אין הוא
מפרנס את המשיח כראוי.
מדוע אינו עובד? משיח אינו עובד.
אמנם, פטרום המנוח היה דייג, אולם פטרום
היד, רק מבשר ולא משיח אמתי.
לעומת זאת לא עבד אליהו הנביא, אלא
התפרנס מן העורבים .״העורבים שלי הם
התימנים״ אומר המשיח החדש, המתגורר
בכרם־התימנים בחדר קטן העולה לו
בלירה אחת לחודש. יש לו אשד, בירושלים,
אולם חיי נשואין אינם מתאימים
ליעודו.
על אף הופעתו האלגנטית כמעט (את
החליפה תפר, לדבריו, בעצמו) שרוי המשיח
במצב של דכאון עמוק, מאז
נתברר לו שעם ישראל השתנה עם האינו
ראוי עוד
קמת המדינה ושוב
למשיח. ייתכן שהיה מסתלק מיעודו. אולם
״איני יכול לחדול מלהיות משיח. אני
נולדתי משיח״.

ההופעה הראשונה — תרגילי סדר
חמושים — עוררה מחיאות כפיים סוערות,
וכן ההתעמלות בקורות. אחרי זה הופיעו
בנות ח״ן במכנסיים קצרים, והראו
תרגילים ל״פיתוח אופי תוקפני״ .עם
סיום תרגיליהן, הופיעו המטוסים מעל
לראשי הקהל ואי־אפשר היה לדעת אם
תשואות הקהל היו מכוונות לח״ן או
לחיל האויר. אולם בצאתן את המגרש
עברו החיילות ליד אגף האיצטד שהוקצה
לחיילים, וה״כייפק״ שפלח את האויר לא
השתמע לשתי פנים. החיילים ללא ספק
העריצו את החיילות — לא את האוירונים.
כאשר קפץ צוות הצנחנים הראשון
עצר הקהל את נשימתו, אך הצוות השני
סיפק את הנימה ההומוריסטית, והמתיחות
פגה. אחד הצנחנים התישב על מצנחו
של חברו הפרוס מתחתיו .״משכב
משי!״ העירה גברת מפורכסת .״ובלי
נקודות השיבה שכנתה.
מאז השתררה רוח הומוריסטית קלילה
באיצטד. הדבר השפיע כנראה גם על
המפגינים. כאשר הפיל חייל את ״אויבו״
בקרב ג׳ודו, היה עליו, לפי פקודת המדריך
המנצח על התרגיל, למחוץ את פני
יריבו כדריכה אכזרית. אך במקום דריכה
אחת, המשיך הוא לדרוך עד אשר היה
ראשו של היריב נמחץ לחלוטין, לולא
היה זה תרגיל.
ואז בא המחזה הגדול, תוצרת ובימוי
צבא הגנה לישראל. מחזר, ריאליסטי מאוד
שבו עברו יחידות חיילים חמושים מכשולים
פזורים על המסלול, תוך הדי נפץ
ותמרות אבק הנישאות באויר ונביחת
מכונות היריה. גם ריח אבק־השריפה לא
נעדר. הקהל, שנתבקש ע״י הקריין לשמור
על קור רוחו, ישב מתוח, ואילו
הערצת הנספחים הצבאיים הזרים היתה
גלויה. בפינה ישבה לה אשה בגיל העמידה
ומעיניה זלגו דמעות למראה הצה״ל
בקרב.

בהודעה רשמית נמסר שהוחלט להעביר
לראש הממשלה את כל הסמכויות שהיו
בידי הנציב העליון הבריטי לפי חוקי החירום.
אפילו גאון לא היה מסוגל למצוא ניסוח
יעיל יותר כדי לשפוך דלי מי-קרח על
התלהבות נאמני־החוק.
״קול ישראל״ הפסיק באמצע את שידור
החדשות כדי להתפלמס בצורה גסה ובלתי־הוגנת
ביותר עם עתוני האופוזיציה (״חירות״
,״הבוקר״) ברמזו בגלוי שהם תומכים
בשוק השחור.
ברשימת הענשים ״לדוגמא״ התבלט הבדל
תהומי בין ספסרים ״פרטיים״ ( 18 חודש
מאסר) וספסרים ״קיבוציים״ (שבועיים
מאסר) — כאילו רצתה הממשלה לתמוך
ב״חירות״ ,שפתח במערכה רבתי להוכיח
שכל הפעולה אינה אלא צעד נוסף לחיסול
״היזמה החפשית״.
ומעל לכל: הסתבר שבין האחראים המיב-
צע נמצאים גם אותם האנשים אשר, לדברי
ראש הממשלה אחראים להתהוות השוק
השחור.
תריסר בצים וחבל. שבוע אחרי
התחלת המיבצע חזר הקהל לעמדתו הצינית
הקודמת. שוב צצו הבדיחות על חשבוניו
של דב יוסף (דוגמה אחרונה: הגב׳ יוסף
מעירה את בעלה בלילה ומספרת לו שחלמה
כי יתלו אותו בעוד שנה. הוא משיב:
אל דאגה, בעוד שנה לא יהיה עוד חבל בארץ
).פושעי השוק השחור שוב נראו לרבים
כאנשים פקחים ״היודעים להסתדר״
(בדיחה אחרונה: פקח חרוץ ערך חיפוש
של שעתים במונית ולא מצא דבר. בגמר
החיפוש אומר לו הנהג: עבדת כל כך קשה,
קח לך תריסר ביצים כמתנה).
מסע-התעמולה הגדול, שפתח בו ראש
.הממשלה, נכשל. במקומו באה מלחמה פסיכולוגית
של מטה־המיבצע נגד פושעי השוק
השחור ותומכיהם (בלי ספק רוב ה־אוכלוס״ה)
.ההפחדה באה במקום השיכנוע.
לדעת מומחים, הזוכרים עוד כיצד לא יכלה
הממשלה הסובייטית להשתלט על השוק השחור
בעזרת עונש-המוות, נטלה הממשלה
מידי מבצעי-החוק את סיכוי ההצלחה.

״אינני מבין — האם האיש הזה הוא
ראש הממשלה או ראש האופוזיציה?״ שאל
עתונאי זר, כשקיבל לידיו את תרגומו שי
נאום בן־גוריון. אולם היתד, בתמיהתו גם
נימה של הערצה. לא כל אדם מסוגל להאשים
במלים חותכות את הממשלה שהוא
אחראי למעשיה — ולדרוש באותה נשימה
אמון בלתי־מוגבל בה מצד האזרחים.
היה זה תכסיס מקורי, שיכול לפתוח דף
חדש ביחסים בין הממשלה והקהל. ראש
הממשלה עצמו קבע את הקו: לחולל שינוי
הפגנתי בממשלה, לפטר את עשרות הפקידים
האחראיים לפשעים ולליקויים שראש
הממשלה הצביע עליהם, לשכנע את הקהל
שהכל השתנה, לעורר אותו לשיתוף פעולה
עם הלוחמים בשוק השחור.
אלא שגם ראש, הממשלה זקוק למנגנון.
והמנגנון הרם תוך יומיים את כל אשר אפשר
היה להרוס :

מ או הסנהדרין...

דל שלמ -קררו

*המשפט לדוגמא״ הראשון, שנערך
בתל־אביב בפני בית דין לספסרות, ואשר
הביא שנה וחצי מאסר לסוחר־התעשין
מרדכי וודיסלבסקי, היה כעין בבואה להשקפות
המנוגדות המתנקשות בציבור.
״הנאשם איננו היחידי במדינה וו הנאבקת
קשה על קיומה, אשר בגלל רדיפת
הבצע הוריד סחורה למחתרת״ ,אמר הקטיגור
.״פעולת הממשלה מטרתה לרוקן
את המחסנים הנסתרים כדי להביא את
הסחורה לשוק ד,חפשי לטובת כל הצרכנים
ולא רק לטובתם של אלה, היכולים
ורוצים לקנות בשוק השחור״.
לעומת זאת טען הסניגור, מר מקס
פודהורצר :״המשפט הזה מתקיים באוי-
רה איומה, בלחץ פוליטי של המלחמה
הנוכחית ...אנחנו מטפלים כאן בסימס־

א שה אחתבכתה
יום ראשון היה יום נצחון כביר לסקרנות
50 .אלף איש עמדו בתורים אינסופיים
להסעה לאיצטד עוד לפני שהשמים
התבהרו וחלפו העננים. הם עמדו תחילה
בגשם, ואחרי כן בשמש והצטופפו במכוניות
הדחוסות כדי לספק את סקרנותם
על שאלה מס 1 .של המדינה: צ.ה.ל.
לפי תחזיות העתונות היומית צריך
היה הצבא לנעול את המכביד, השלישית
ב״מיפגן רב־רושם״ ,ואכן לא אוכזב הקהל.
כבר ברגע הראשון אחרי הפתיחה עמד
הקהל על רגליו, פשוטו כמשמעו, כאשר
הונף הדגל הלאומי. במחצית הדרך לראש
התורן נתקל הדגל בקשר. החצוצרות
סיימו את התרועה אך הדגלן לא יכול
להעלות את הדגל הלאה. המתופפים המשיכו
לתופף והמתח בין הקהל עלה. עד
אשר סולק פתאום המכשול׳ והדגל עלה.
הקהל נשם לרווחה והתיישב לחזות
ב״מיפגן רב הרושם״ שהובטח לו,

בית המשפט לספסרות: השופטים שרייכר, אכי* ,ופרנק
״יש להטיל נזורא...״

מומים של המחלה ולא במחלה עצמה...
הנאשם הוא קרבן, כפרה לכל השוק השחור
במדינה ...כולם מעורבים בשוק
השחור, כולם מדברים על כך בגלוי, אפילו
שרים וחברי הכנסת...״
דמעות ואנחות. הנאשם, אדם כבן
,35 נשוי ואב לתינוק, מן המתנדבים
הראשונים לצבא, ישב באולם חבוש כפה
לראשו וידיו מכסות את פניו. בטרם

טכס נעילת ה״מככיה״
הדגל סרב לעלות...

הוקרא כתב ההאשמה ישב לידו אביו,
אך מיד אחר כך בוטלה התביעה נגד
האחד, והבן נשאר בודד על ספסל הנאשמים.
הוא נראה שקט ורק כאשר סניגורו
ביקש רחמים מבית הדין באמרו
כי הנאשם הוא אב לתינוק, נראו דמעות
בעיניו ונשמעו אנחות בין הנוכחים באולם.

עשה מרדכי וודיסלבסקי? ב־14
בספטמבר (משמע זמן מסויים לפני הכרזת
המלחמה נגד השוק השחור) באו
לביתו פקחים מטעם משרד האספקה ושאלוהו
אם יש ברשותו בד. האיש השיב
בשלילה. נערך חיפוש זמתחת למטה,
בארגז, נמצאו 150 מטר בד צמר, אשר
ממנו אפשר לייצר 50 שמלות. הבד היה
חתום בחותמת ״לכל״ ,משמע, עבר כבר
פעם את ד,בקורת הממשלתית. אולם זה
היה באותה ״תקופת הזהב״ כאשר
הממשלה דאגה רק לפיקוח על המחירים
ולא עלה על דעתה להנהיג קיצוב בהלבשה.
אלא שעם מתן הצו לרישום המלאי
לא הודיע וודיסלבסקי על הסחורה
הזו, והטמינה בביתו אשר ברחוב מרכז
בעלי מלאכה .42 משום כך הואשם האיש,
בשעה שנתגלתה שם הסחורה הזאת׳ בשלוש
עבירות: העלמת סחורה, מסירת
הודעה כוזבת לפקחים ואי מתן הודעה
למפקח על המלאי בשעה שפורסם הצו.
אסמכתא: האולטימטום. אחרי
שהוקרא כתב ההאשמה הודה וולדיסלבסקי
בכל 3ההאשמות. אולם הוא ״הסתמך״ על
הודעתו של ראש הממשלה, שפורשה משום
מה על ידי הכל כאולטימטום לסוחרים.
ראש הממשלה אמר כי עד יום ו׳ בשבוע
שעבר יוכלו הסוחרים להחזיר את הסחורות
לחנויותיהם .״אילו נאם ראש הממשלה
ב־ 13 בספטמבר״ ,טעו הסניג יי ״ד,יה 18
נאשם בודאי מחזיר את דסחורה למחסך׳.
יוצא כי לרוע מזלו נערך החיפוש אצל
הנאשם כמה שבועות לפני שהוכרזה המלחמה
על השוק השחור ודאי״זים שלא
נתפסו עד כה נהנים יותר מסלחנות של
הרשות המוסמכת ...ואמנם בית המשפט
קיבל את הטענה ידן את וודיסלבסקי
״רק״ ל־ 18 חודש...
נאומו הארוך וד,מסוגנן ימי, של היועץ
המשפטי, ד״ר הרמן כהן, היה כשלעצמו
מלאכת מחשבת ההולמת משפט לדוגמא
בימים אלה, כאשר על קירות ולוחות
המודעות בולטת לעין הכתובת
״טלחנוה״ .מלבד זאת הכיל הנאום כמה
גילויים מענינים. מסתבר, כי במשך השנתיים
וגם דד כה נלחמו בספסרים) הובאו
לדין אלפים רבים של עבריינים, אולם
רק 80 מהם נשלחו לתקופות מאסר שד

״העולם תזה״ ,מם׳ 676

במדינה
נות (רובם לתקופות קצרות) ואילו השאר
נידון לקנסות שונים. הדבר הכנים אמנם
סכומים גדולים לאוצר המדינה. אך לא
השפיע על הספסרים, מאחר שאת הקנסות
הללו היו משלמים הצרכנים בלאו הכי.
יתר על כן, גילה היועץ המשפטי, הגיעו
אליו ידיעות, שבקרב הסוחרים נוסדה
״קרן ביטוח״ פנימית למקרה בו נתפס
אחד מהם בעבירה. מכאן שיש ערך אך
ורק למאסר.
״מה אתה רוצה לומר?״ לעומת
הפתוס ״למען הכלל״ בדברי הקטיגור,
היה נאום הסניגוריה בנוי כולו על הרגשת
הפרט העומד בימים אלה מול סדרים
מוזרים במדינה הזאת .״מה היה גורלו
של אדם במדינה זו לפני חדשיים?״ —
שאל הסניגור בקול בכיני ,״כאשר אנשי
הכנסת והממשלה עסקו בשוק השחור?״

חו ס ר ציונו ח
כבה עשרות ידיים הרימו באותו יום
את השפופרת וחייגו בעצבנות את המספר
של משרד האספקה והקיצוב.
ידיים עצבניות אלה שייכות היו לפקידי
הקונסוליות, השגרירויות ושאר נציגויות
זרות, שמסיבות שונות (הראשונה
בהן — חוסר ציונות) אינם מוכנים לקבל
על עצמם את חוקי הצנע.
אמנם אין הם מקבלים 100 נקודות
הלבשה ו־ 45 להנעלה, כי אם בדיוק
המספר הכפול. וגם קיצוב המזונות לא
פגע בהם עד עתה (הם מקבלים 5ק״ג
בשר לנפש בחודש) ,אך אין זה מספיק.
הם דורשים בתוקף את הגדלת מיב־סת
הנקודות וטענה בפיהם: הרי הם מכניסים
לארץ מטבע זר לכיסוי הוצאותיהם.
באותו יום הרימו ידיים לא פחות עצבניות
את השפופרת. ידיים אלה שייכות
היו לפקידי משרד האספקה והקיצוב. לאחר
שהחזיקו זמן מה סמוך לאוזן את
השפופרת שהיתר, מלאה טענות לועזיות,
ירדו ברפיון ויאוש לצדי הגוף, ושם נשארו.
אפשר
לראות בכך סימן שמשרד
האספקה והקיצוב ייכנע.

במקום זה הפסיקו אב בית הדין בעדינות
:״אדוני, מה אתה רוצה לאמר בזה,
אנשי הממשלה עסקו בשוק השחור?״
הסניגור הודה כי היתד, זו פליטת פה,
וכוונתו היתד, למעשה לאמר, כי כל איש,
קטן כגדול, איש הרחוב והשרים, הכל
ללא יוצא מהכלל מדברים בגלוי על שוק
שחור, על ביצים שחורות ובשר עוף לבן
שאף הוא שחור .״בחרו בו, בנאשם הזה,
כדי לכפר על עוונות של רבים״.

״גרוע ממרגל ״

הסניגור הסביר כי המשפט מתנהל
תחת לחץ המלחמה הנוכחית והכותרות
בעתונות, וכי עד כמה שהוא יודע ״לא
התנהל עוד משפט באוירה עוינת כזאת
מאז הסנהדרין״ .ואשר לעצם העבירה
טען, כי האיש ביקש לשמור על מלאי
של חומר גלמי לייצור (הנאשם הוא בעל
בית מלאכה) כי לא האמין באספקה הממשלתית.
ונוסף על כך — היה זה בימי
הבהלה הגדולה, כאשר אנשים פחדו להחזיק.
כסף, שמא תהיה אינפלציה ואז
״ישבה הממשלה בחיבוק ידים...״

באולם הקטן של שופט־השלום אבן־טוב
עמדו זה מול זה שני לוחמים וותיקים. היה
דמיון מוזר בין מרדכי שטיין וישראל שייב,
שני,־ם ממושקפים ונמוכי־קומה, כאשר שלחו
מבטי-איבה איש ברעהו.
ישראל שייב התחיל את הקאריירה שלו
בבית״ר הפולני, ערך בארץ את ״המעש״
בימי המחתרת, פרש אח״כ מן הלח״י ויסד
לו עתון בלתי־תלוי משלו — ״סולם״.
מרדכי שטיין, יליד רוסיה בן ,56 בעל
שערות שיבה ופנים עדינות, ערך את ״האור״
שהופץ ע״י המפלגה הקומוניסטית
הבלתי־ליגלית בשנות ד,־ ,30 פרש מן המפלגה

אחרי רצח קירוב 1934 ומשפטי־הראווה של
סטאלין, עבר לקו טרוצקיסטי עד שהעתון
נסגר ע״י ממשלת המנדט בימי הפלישה
הנאצית לברית-ר,מועצות. אח״כ יסד לו
עתון בלתי־תלוי משלו — ״העתון הדי־מוקראטי״.
באחד
הימים קרא עורך־הדין שטיין את
עתונו של הד״ר שייב וראה בו מאמר שלא
מצא חן בעיניו. המאמר דן בספר ״הצד
השני של המטבע״ .מחבר ספר זה — אמר
״סולם״ — גרוע ממרגל, ולוא היה אצלנו
כבוד לערכים היו מרביצים בו מכות עד
שלא היה מסוגל לש^ת תחתיו.
דמו של עורך־הדין שטיין התרתח. זוהי
הסתה למעשי־אלמות, חשב, חזרה על מעשי
הנאצים בגרמניה שניסו למנוע את הפצת
הספר ״במערב אין כל חדש״ .ומבלי לשאול
את מחבר הספר עצמו הלך ותבע את הד״ר
שייב למשפט פלילי( .מחבר המאמר שכח,
בצניעותו ׳,לחתום את שמו, ולפי כך אחראי
לו עורך העתון).
״אין לתובע
ירידה מן ״הסולם״.
כל מעמד, כי אין הוא מייצג את הצד הנפגע!״
טען שמואל פישלב, סניגורו של
הנאשם, רביזיוניסט וותיק ואיש ״חרות״.
״כל אזרח רשאי וחייב להביא לדין את
האשמים בעבירה פלילית,״ טען עורך־הדין
שטיין (החוק מאפשר זאת כדי למנוע כי
מעשי-פשע יטושטשו במקרה שהפושע וקרבנו
יתפייסו ביניהם).
לפני שהשופט נתן החלטתו הציע לצדדים
להתפייס. אך הנה נתברר כי במשפט מוזר
זה אין בכלל אפשרות של התפייסות .״ד״ר
שייב לא פגע בי,״ אמר עוה״ד שטיין,, ,ולכן
גם איני יכול להתפייס אתו״ .בכל זאת
הסכים לבטל את תביעתו הפלילית — בתנאי
שד״ר שייב ״יפייס את הציבור שהוא
פגע בו״ ,ז. א .יודיע בעתונו שהוא חוזר
בו מדבריו ושהוא תומר בחופש הדיבור.
אך מאחר שירידה כזאת מן הסולם אינה
לרוחו של בעל ״הסולם״ נאלץ השופט להמשיך
במשפט בלתי־רגיל זה.

ארצנו 11
חבר הכנסת מר אליהו אלישר השיג
שיא ארצי בדברו שבע שעות רצופות
במועצה הארצית של הספרדים (״מעריב״)
--אז ר ח ישראלי שבא לקבל
העתק מתעודת לידה, נדהם כשראה על
אחד הדפים שעליו היו רשומים יילודי
שנת ,1935 את שמו של הי טלר ,״ תו ש ם
קבוע בחיפה״ .הפקיד הערבי היחידי
במחלקת הבריאות הממשלתית בחיפה הסביר,
שכמה משפחות ערביות ידועות כאוד,־
דות נאצים היו קוראות לילדיהן ״היטלר״
ו״מוסוליני״ וכך נרשמו רשמית בספרי
מחלקת הבריאות( .״ידיעות אחרונות״) —
--פ קו ד ת מעצר לעשרה ימים הוצאהנגד פריץ גרונר שנראה רץ עירום כביום
היוולדו ברח׳ בן־יהודה בת״א. כפי שנתברר
דלק הצעיר אחר גנב שחדר לחדרו
בשעה שישב באמבטיה( .״יומן המשטרה״)
--מ ר מיקולינסקי התקין
בבית המלאכה שלו לנעליים — מקלטי
רדיו, המשמיעים פרקי נגינה המעלים
את פריון העבודה( .״דבר
בריב בין שכנים, שפרץ ברמת־גן, שפך_
אחד מהם סיר מים רותחים על פני
שכנו לאחר שהלה שבר אצל הראשון
כלי מטבח בשווי של 20ל״י. האחד
נלקח לכלא והשני לבית חולים( .״מע-
ריב כאמל אל־טייבי קובל
על המחסור בהנעלה, הלבשה, תכריכי
מתים ומכשירי כתיבה במשולש הישראלי
(״אל־יום כשהקומוניס-
טים כבשו את סיאול הופיעה ב״קול
העם״ כותרת :״סיאול שוחררה״ וב־
״הבוקר״ :״סיאול נכבשה״ .ואילו עתה,
כשהאמריקאים כבשו את סיאול הופיעה
ב״הבוקר״ כותרת — ״סיאול
שוחררה״ ואילו ב״קול העם סיאול
נכבשה חרות״).

האריה עובר לשיכון חד ש

״ובכן, נוסעים היום?..

..ברוך השם, מעבר מנדלכוים...

קודם כל. תנו לשתות..

...הזהרו, לעזאזל, קצת בעדינות...

...מה, שוב נודניק מ״העולס הזה ז׳
צילום: ד .רובינגר

״העולם הזה״ ,מס׳ 676

התלהבות קדושה :

אחד המתאגרפים זב דם
התפעלות קולנית

הנאה חרישית

מתיחוד

הדרום־אפריקאי המעודד
אנשים מסביב
לז ירה

האחים הנצמדים בהתרגשות

רפורטג׳ה ותמונות מאת מקסים סלומון
הפרדוקס הגדול של הספורט — בוקס. שני אנשים עולים לזירה וביניהם שופט
(ועוד שלושה שופטים מחוץ לזירה) ,לוחצים ידיים, מחליפים חיוך ולפעמים מתנשקים...
קהל צופים של אלפים — אנשים, נשים וטף, הם מוחאים כף, שורקים, יורקים,
צועקים מפצחים בטנים וגומעים תסס. ואז — גונג...
שקט משתרע לפתע בקהל הצופים העצום, האורות באולם כבים ורק המנורות
הגדולות בזירה מרוכזות על המתחרים, לשניות מספר מתיחות, הכל רתוקים לכסאותיהם...
ופתאום — צעקות מחרישות אזניים המרעידות את יסודות הבית — ״הרבץ בו ! ״
—״קדימה אברהם הרוג אותו שמאלית קצרה קאמון ג׳ו!״ —
״ימנית ארוכה הרוג אותו בשיניים — בבטן
מה קרה בעצם? אותם שני ברנשים המכונים ספורטאים מתחרים החלו מרביצים
איש ברעהו מכות נאמנות. מכות רצח ממש. אבל זה חוקי. שלושה רגעים מרביצים
ורגע אחד נחים על כסאות בפינות הזירה. באותו פרק זמן, כשד,מתחרה צונח לכסא,
מתנפלים עליו כמה נותני עצות ואדם המנפנף במגבת ועוד אדם השופך מים ואחד

שעושה מסג׳ ברגליים. ושוב שלושה רגעים
את ״האויב״ ,לשבור לו את השיניים, למחך
ושוב נחים רגע, ושוב מכות — הס|
״חובבים״ היא בת שלושה סבוכים, זו של
סופו של דבר שאחד מנצח. המנוצח •
(ואפילו נותנים לו הזדמנות לקום ׳ ,השופט
ב״נוק אאוט״ .אם זב דם כה רב עד שהוו
טכני״ .ואם בסופו של הקרב עומדים הם ע
המכות הנאמנות שספג כל אחד וזה שהרמ|
גם לאלה הסולדים מ׳,מעשי אלימותח
הזדמנות מצויינת ללמוד משהו על פרצופו
מאלף. לאלה שאינם מעונינים בפסיכולוגיה י
מענין, לרוב צוחקים אנשים במשך 1
צוחקים, כאילו יש על מה. לצחוק. הרי 10

חלחלה נעימה: האשה המתמוגגת בכאב, אשר שכנה לועס מאסטיק

כאב פוער: נכה קטוע־רגל חוזה במפלת גיבורו
ערומה

קור-רוח מקצועי

עצבנות חובבית

אידיליה משפחתית: הוא נושר ידו והיא מבינה לנפשו

:יתר שאת (אם נשאר עוד כח) מנסים למחוץ!
ליו את אפו ,׳ולהדליק ״פנסים״ בעיניו.
ס בפורם מג׳ור. זה דיסבוב האחרון (תחרות
פרויפסיונלים בת .)15
־ אם נפל ארצה ולא קם עוד במשך התחרות
זופר לאט עד עשר) אומרים שיריבו נצח
:ק הקרב, אומרים שיריבו נצח ב״ניוק אאוט
יין על רגליהם, מונים השופטים את מספר
לספוג הוא המפסיד.
:דאי ללכת פעם לתחרות בוקס. בגלל הקהל.
של האדם, על החיה שבו, שעור פסיכולוגי
סתם הצגה בפני עצמה..זחרוח, מבלי להרגיש בכך. גם נשים וילדיס
זב דם — עיניו השמאלית נפוחה

אדומר,־כחולד יש כאלה אשר חשים בכאב המתאגרף וחזות פניהם כאילו הם העומדים
בזירה. ישנם אדישים היושבים במשך התחרות באדישות כזיו — כאילו הם מקשיבים
להרצאה על כלכלה מדינית. אחרים מעודדים בקולי־קולות את המתחרים, מוחאים כף
ושורקים ׳ובכלל מתרגשים מאוד. יש המותחים בקורת כל הזמן ומתוכחים בלי הפסק עם
שכניהם. ישנם כאלה הנכנסים לאקסטזה כזו עד שכל הפרעה מצד שכניהם בקהל היא
פרובוקציה למצב רוח ומעשים מעין אלה שעל הזירה.
אחרים תופסים ביד חבריהם ונעים וקופצים במשך ההצגה ׳באופן מקביל למתחרים.
ישנם כאלה הכואבים את כאב המתחרים (בפרט מכרים וקרובים) .הם הופכים עולמות,
זולגים דמעות, נאנחים ׳רגועים בבכי. ויש רבים ובכללם נשים וילדים בעלי הבעה סדיסטית
גרידה. הם באו ליהנות מן המכות. לא אכפת להם בעצם מי מנצח — העקר שיקבלו
את שווי כספם — מכות רצח ודם למכביר.
ואם ירחקו היריבים הפצועים והתשושים איש מרעהו לשם עריכת הכוחות וקצת
אויר תשמע אותם צועקים :״פחדן, מוג לב, מה אתה מחכה? הרבץ ובתוך כל
ההמולה, המתיחות והצעקות ישנו פה י ושם אדם אחד שעצם עיניו ונרדם.

משפט
מו תו ה מוז רשדאבדהנתנאד
בשעות המוקדמות של ה־ 28 בינואר
שנה זו הוזעק שומר בית הכלא בתל־אביב
על ידי העצורים. אחד העצורים
בכלא, שהוכנס 7שם קרוב לשעה שתים
אחר חצות, כשהוא נטול הכרה מרוב
שכרות, מוטל היה על הארץ ללא רוח
חיים. נקרא רופא. והוא קבע כי האדם
מת. בדיקת הגופה ע״י הרופא הפתולוג
העלתה כי האיש לא מת משכרות אלא
מפצעים בראש. בשעה שהובא למשטרה
לא ידע איש כי האדם הוא פצוע. היה
ברור כי אירעה כאן טעות פאטאלית
שאין עוד לחזור ממנה. האיש זוהה כאברהם
נתנאל, בן ,49 אדם גלמוד.
החקירה המיידית של המשטרה לא
נתקלה בקשיים ד-חאיש שהביא את ״השכור״
למשטרה מסר את שמו וכתבתו. ואולם
עוד בטרם באו אליו שוטרים הופיע האדם
בעצמו במשטרה ומסר הודעה מוזרה מאד
נסיבות מותו של נתנאל, כתוצאה מזה
עמד השבוע בפני כב׳ השופט הראשי
מר מלחי בת״א רופא ממשלתי, ד״ר
שבתי אשכנזי, כשפרקליט נפת יפו, מר
נתן קנת, מאשימו ב״ריפוי אדם באופן
רשלני עד כדי סיכון חייו״ .בנאום הפתיחה
שלו ציין הקטיגור, כי לא זו בלבד
שהרופא גרם למותו של נתנאל אך
יש בפרשה הזאת משום משמעות ציבורית
רבה כלפי הקהל הרחב .״יחסו
של הרופא כלפי החולה הזה עלול לערער
את האימון הכללי של הציבור במקצוע
הרפואי, דבר שהוא כשלעצמו עצוב
ומסוכן, ומאידך מוריד הדבר את כבוד
הרפואה במדינה״...
אותו לילה רכב נתנאל על אופנים
בדרך מחולון לתל־אביב. גשם חרפי טפטף
על הכביש כאשר בכניסה מחולון
לכביש הראשי התנגש רוכב האופנים
במכונית נהוגה בידי חיים יעקבי. נתנאל
נפצע ואיבד את ההכרה. הנהג אספו
והביאו לבית החולים דג׳ני ביפו אולם
במקום לא היה רופא שיגיש עזרה ראשונה
לרצוע. נשלחה מהמקום אחות והשלושה
נסעו לרית החולים הממשלתי הכללי
ביפו. לרוע המזל נדף מנתנאל ריח
אלכוהול.
במקום קיבל אותם ד״ר אשכנזי שקבע,
כי האיש שיכור ויש למסרו למשטרה.
אולם הנהג יעקבי, שידע את הסוד,
עמד על שלו ואמר לרופא כי היא איננו
סבור, שהאדם הוא שכור ותו לו...
הדבר הרגיז, את הרופא, שראה בדבריו
של הנהג, שאינו בקיא במקצוע הרפואה
— התחצפות ...אז אמר הנהג כי בכל
זאת יסיע את נתנאל ל״מגן דוד אדום״,
ועזב את המקום.
ואמית דייזי כ״,־יי זמר דה י*—>יץ
״מגן דוד אדום״ בתל־אביב. אולם לתנד
הונו אמרו לו שם, כי רם יודעים ככר
על המקרה. כפי שיי־יתה אח״כ החקירה
ל״מין דוד אדום״ ואמר
טילפן ררופא
להם, שאדם המביא אתו שכור עלול להופיע
שם וכי רוא, ד״ר אשכנזי, כבר

בדקו ומצאו שכור. לאחר שאנשי מגן דוד
אדום הסתמכו על הדיאגנוזה והנהג עודנו
שומר את ידיעתו בסוד, הועבר נתנאל
למשטרה והושם בכלא עד אשר יתפכח.
ושם נפח את נשמתו.
לאחר שיסתיים משפטו של הרופא
יועמד גם הנהג לדין.

:ו״באבו״ ישבהבאמבולנס
היום מתחדשת החקירה המוקדמת נגד
רייה הנס, אחות רחמניה, הנאשמת במעשים
בלתי אנושיים ביהודים במחנה אוש־ווינצ׳ים
בשנים . 1944—45 בבירור הראשון
שהחל להתברר השבוע בפני כב׳
השופט החוקר מ. ולדמן בת״א העידו
שלוש נשים, שניצלו ממחנה המוות, אשר
סיפרו, כי הנאשמת (שהיא כיום בת )29
היתד ,״קאפו״ (מפקחת מטעם השלטון
הגרמני) במחנה והתאכזרה אל העצורות,
ללא סיבה מיוחדת ובזמן העדר הגרמנים

אחת העדות ,״ובתוכה ישבה ה,,קאפו״
שלנו ממחנה 3־א באושוונצ׳ים״ .דייה
הנס נעצרה ושוחררה בערבות של 2000
לירות, אולם בהתחלת החקירה מילא כב׳
השופט אחר בקשת הקטיגור, מר טשר־נובילסקי,
וביטל את הערבות.
שופט מול שופטוז. זהו המשפט
השני נגד אשד, יהודיה הנאשמת בשיתוף
פעולה עם הגרמנים. כזכור נעצר
צלם ״העולם הזה״ בשעה שניסה לצלם
את הנאשמת במשפט הראשון, אשר בו
יושבת כשופטת־חוקרת הגב׳ מ. שמיר,
שאסרה על העתונות לפרסם את שמה
של הנאשמת. הסניגור בחקירה נגד דייה
הנס הלך בעקבות סניגוריה של הנאשמת
הראשונה וביקש מן השופט שיאסור את
פרסום שמה. אך השופט ולדמן לא הלך
בעקבותיה של השופטת שמיר באמרו
כי אין הוא יכול לתת צו כזה לעתונות
וכי הוא משאיר את הדבר למצפונם של

כשראתה הגם׳ דייה הנם, הנאשמת בפשעים בלתי אנושיים נגד
עצורי מחנה ההשמדה, את צלם ״העולם הזה״ ניסתה להתחבא
וארד מקרוביה הסתיר את פניה ומסומנים כחיל) .מימין קצין
המשטרה יואל זינגר שניהל את החקירה. משמאל -סניגורה
של הנאשמת, עויד הדין שעוני.
מן המקום. אחת העדות סיפרה כיצד חיכתה
רייה הנם אשר״ שנצטוותה. לכרוע ברך
ולהחזיק לבנה בידים. האשד, התעלפה,
כי היתה חלשה ולא יכלה למלא את הפקודה.
הנאשמת
המתגוררת בשיכון הסתדרותי
בכפר סבא, זוהתה על ידי עצורות
אושוונצ׳ים לשעבר במחנה עולים בפרדס
חנה, מקום בו עבדה כאחות רחמניה.
״יום אחד הגיע למקום אמבולנס״ ,סיפרה

העתונאים .״העולם הזה״ החליט החלטה
עקרונית כי עליו להביא תמונות של הנא־
׳שמים בפשעים חמורים משום שהוא סבור
כי הדבר עלול לעזור למשפט: עדים נוספים
(לטובתה או נגד) עלולים לזהות ע״י
כך את הנאשמים.

״ אתם וראי ד פדסנ ה...״
מסדרונו של ביודהדין המחוזי (בנין
הסי.אי.די. לשעבר שהופצץ כמד, פעמים

ותוקן) היה כמרקחה באותו בוקר. נערך
משפטן של שתי צעירות הנאשמות בפריצות.
הן לא נראו ״כאלה״ ,אלא בגבירות
מן החברה הגבוהה: אחת שמנמונת נחמדה
בלי הרבה צבע, והשניה יפהפיה
שחרחורת כבת ,27 קהל סקרנים הלך וחזר
להציץ באולם בו ישבו השתים בפני כב׳
השופט קנת, לתת את הדין בעתן פריצות.
הן לא בכל יום נערך פה משפט כה ״פיקנטי״.
האחת,
עולה חדשה מצרפת (באה לארץ
לפני כמה חדשים) הפתיעה את הנוכחים
באולם, לרבות את התובע ד״ר טומ־קביץ
ואת עורכי הדין, ב״נאומה״ המנומק.
החבורה,
שהתארגנה לא מזמן בארץ
והפיצה כרוזים אלמוניים נגד ״המוסר
השמרני״ של מדינת ישראל (״הנוער המתלבט״)
היתד, בודאי יכולה להשתמש
בנאום הגנה זה של הנאשמת כחומר תעמולתי.
אלא שלא כדוגמת הצעירים הנלחמים
למען ״רעיון״ מסויים, עמדה כאן
אשד, יפת־תואר והשמיעה את ״האני מאמין״
הפרטי שלת<
״אתם קוראים לי פרוצה״ אמרה ״ואני
אוכיח לכם כי לא אנכי העוברת על המוסר,
אלא אחרים, רבים, רבים במדינה
הזאת. אתם קוראים לי פרוצה״ ,המשיכה
האשד, בצרפתית מלוטשת, וכמעט ספרותית
״יהיה כך — סוף סוף אין זה אלא
כינוי של מעמד מקצועי והעיקר הוא
התוכן ולא השם״.
במקום זד. הוציאה האשד, מארנקת .
מעטפה מלאה קטעים מן העתונות המקומית
והצביעה בזה אחר זה עליהם. כאן,
הסבירה, מסופר על מעשה מגונה בילד.
לזה ייקרא מעשה שפל. וכאן, המשיכה,
פשע.
על מעשה אונם. ושוב— זהו
ואילו אנכי באה להקל על אנשים, ועל
ידי כך, מובטחני, אני המפחיתה את מספר
הפשעים במדינה, ולא השלטון השומר
על המוסר שלי״.
מכאן ואילך השמיע האשד, הצעירה
ניתוח כמעט פרוגרמטי־מדעי על ״ד,מקצ־צוע״
וכב׳ השופט נתן לה לדבר את
אשר עם לבה, כשד,נוכחים באולם מביטים
איש בעיני רעהו כאילו אמרו :״אכן
צדקה האשד, על שסירבה להזמין סניגור
והיא מגנה על עצמה״ .אחד הנימוקים
שלה היה מושתת על ד,עקרון, כי אין
החוק צריך וגם אינו מסוגל להתגבר על
הטבע.
האשד. וחברתה נידונו לחמשים לירות
קנס כל אחת והשופט הזהירן, כי
באם תתפסנה שנית בעבירה עלולות הן
לקבל עונש עד ששה חדשי מאסר( .לעומתן
נידונו שלשת הגברים, בעלי בית
קפה ביפו, ששימשו ״מתווכחים״ ל־15
יום מאסר ו־ 50ל״י קנס כל אחד) .ועם
תום המשפט אמר אחד מעורכי הדין הידועים
שהזדמן במקרה באולם :״האשד,
הזאת שכנעה אותי. מעולם לא היה עולה
בדעתי לנהל סניגוריה בצורה כזאת״.

מדינת י שר אל עדה סלו ב קי אנדריי באניאק

השופט, ד״ר מ. פרץ, מודעזע

אשת הנאשם ובמדים מנצרת

הנאשם מתיעץ עם סניגורו
צילום: רובינגר

״העולם הזה״ ,מם׳ 676

זיו ם נ 1ת
פראק׳ ו חו רצהמשובצת
על הפסטיבל המתקיים עתה בונציה,
כותב לנו ארנסט מדובסקי, שליח ״העולם
הזה״.
ונציה כולה קיבלה בימים אלה צורה
נדירה, כעין צורת ״פטמורגנה״ .כבשה
אותה לא רק האמנות על כל ענפיה, אך
גם אנשים מוזרים בעלי הופעות וצורות
משונות מכל קצוי תבל. אלפים באים יום
יום לכאן ואלפים יוצאים, הולכים ובאים.
כולם מתהלכים כשיכורים מהאמנות ויריד
האנשים. תנועת גונדולות על פני האגמים
כה גדולה היא עד שהיה צורך להפעיל
שורה שלמד, של אורות צבעוניים נוספים,
כדי להדריך את התנועה על פני המים.
יום אחד הורגשה לפתע בונציה רוח מיוחדת:
ברחובות החלה להשמע השפה העברית.
במלון בו אני מתאכסן נראו אנשים
רבים סוחבים מזודות וביניהם דוברי עברית.
הסתבר, כי באותו יום הגיעו אנשים
ב״גלילה״ והיה עליהם לחכות כמה ימים
להפלגה. זו היתד, הנציגות האמתית ביותר
של ישראל בפסטיבל הבין־לאומי לאמנויות.
״הדג״ יוסף. חגיגות הפילם במסגרת
הפסטיבל אינן נחשבות עוד כבעלות
רמה ראויה לשמה. אמנם מציגים כאן
עדיין סרטים מיוחדים במינם, סרטים ,״יוצאי
דופן״ מכל הסגנונים, אולם המקום הזה
הפך השנה למקום פגישות של החברה
הגבוהה, יותר מאשר למקום מבחן לאמנות.
אוירה אלגנטית ביותר הורגשה באולם
ה״לידו״ בערב שבו הוצג הסרט האמריקאי,
שקיבל את פרס סלזניק (לפי החלטת חכר
שופטים חשוב אמריקאי) .בסרט הזה ראו
השופטים האמריקאיים את הביטוי הטוב
ביותר לשאלת הדימוקרטיה ושאיפת ההמונים
באירופה. בינתיים, בטרם החלה הצגתו,
כוונו האורות מהזרקורים אל עבר...
לפתע גליתי בקהל אדם שלא היה לבוש
אלא ...בחולצה צהובה עב פסיב במשבצות
ירוקים וכחולים ושרוולים קצרים ...האיש
הלך לקראתי ומיד הכרתי בו את יוסף
ידין, שחקן ״ד,קמרי״ ,שהיה אותו ערב
בדרכו לשווייץ, מקום שם עומדים עתה
להתחיל בהסרטת סרט, שבו משתתף ידין.
שמחתי מאד לפגישה זו. ועוד שמחתי
לוא ת, כי ידין לא הרגיש כלל את עצמו
לא נוח, וגם האיטלקים האלגנטיים כאילו
לא הרגישו בלבוש הפטמורגני הזה —
מכל מקום הם לא הזדעזעו. ויוסף ידין
ישב לו בנחת רוח בחולצת התוכי שלו על
יד גבר בפראק ואשד, בלונדית אצילה בשמלה
לבנה ארוכה וחובשת כפת זהב לראשה,
כאילו זה עתה שימשה מודל לבוטיצ׳לי...

ק 1רגו ע

״.ויוסף מספר .2הסרט׳ שקיבל את
הפיס הראשון הוא סרט איטלקי המתאר
חיי נשים איטלקיות במחנה ריכוז. על
התוצאות הודיע — השגריר האמריקאי
באיטליה, מר ג׳יימם קלמנט דון, שהקריא
את החלטת חבר השופטים על במה טבולה
באורות צבעוניים. שם הסרט ״נשים ללא
שם״ והוא באמת סרט מצוין. ומיד אהר
כך ראינו סרט ישראלי בעל ממדים ארוכים
נשם ״ברכה״ .יצר את הסרט הזה לפני
שנתיים יוסף קרומגולד לפי הזמנת קין
היסוד והוא הושלם כעבור שנה בניו-
יורק ע״י ד״ר ליאו הרמן. אלה תולדות
זוג צעיר מינכן, אשר השתתף בשנות
העשרים בהקמת חפציבה. כאשר נולד להם
ילד, היתד, זו מעמסה כבדה לקיבוץ ומשום
כך — עוזבים השנים את המקום וחוזרים
— למינכן ...ההורים נספו אחר כך
בידי הגרמנים ומקץ עשרים שנה חוזר
בנם יוסף לארץ ומשתתף במלחמת העצמאות.
ועוד
קוראים לו ״ברכה לכל
הצרות הוסיפו עוד לסרט הזה הצגת
תיאטרון בובות. הרעיון: המחזה של
הבובות בא לשמש סמל מקביל למתרחש
בחיים. רעיון אומלל זה עשוי בצורה
כה דילטנטית שכל העלילה איננה מובנת
כלל וכלל לצופה בחוץ לארץ, שאיננו תופס
את כל העניו על בנין הארץ. אולם מלבד
זה יכול גם הצופה בעולם הגדול לקבל
מושג רע מאד על היכולת האמנותית של

.ברשתהב 1ל שוו ״
הנרי־ז׳ורז׳ קלוזו הוא ללא ספק במאי
גדול שנהירים לו דרכי אמנות הסרט. הסרט
הראשון משלו שהגיע ארצח ,״נזאנון״ ,היה
אמנם כשלון אמנותי, אולם עתה ניתנה הזדמנות
לעמוד על יכולתו הקולנועית בסרט
שקדם לו ואשר זכה, בצדק, לפרס הראשון
עבור בייום בפסטיבאל הסרטים בונציה בשנת
.1947
״ברשת הבולשת״ אינו יכול להתפאר בעלילתו:
מאורע בלשי באנאלי במקצת המשמש
רק רקע לסרט פסיכולוגי ואווירתי
מצוין. נדמה, אפילו, שקלחו, בעבדו את
הסיפור של הסופר סטימאן לתסריט, השתדל
לטשטש ככל האפשר את העלילה נדי
שלא תפגע בציור הגיבורים שלו.
ומי הם גיבוריו י המפקח אנטואן (לואי
ז׳ובה) מן הבולשת הצרפתית. פקיד נמוך
שלא עלה בדרגה בגלל לשונו השנונה
(כך הוא טוען) ,ברנש היודע להיות תקיף
וקשה בהיותו בתפקיד ואילו בביתו הוא
אב נאמן לילד בן תערובת שהביא אתו
מאפריקה. מורים (ברנאר בליה) ,קומפוזיטור
בעל עתיד שהפך מלווה על הפסנתר לאשתו
(זמרית במיוזיק הול של פרוורים —
ז׳ני לאמור >ם וזי דליר) .דורה (סימון תאן),
צלמת בעלת נטיות לסביות המאוהבת בז׳ני.
רביניון (שארל דולין) יצרן סרטים זקן ו בעל
תאוות צעירות ועוד עשרות רבות של
דמויות אחרות.

כטי גרייבל

(נוכח האשד, בפתה)

...הענין נסתיים בנשיקה

צאצאיהם של השנים באותן המסיבות אלא
שהפעם אין הדבר מסתיים בסכין אלא בנשיקה.
עלילה
בינונית — לוביץ׳ מעולם לא נזקק
ליותר מזה — שעובדה שלא כראוי
בידי מחבר התסריט, ם .רפאלסון. ולתסריט
גמע לא יכול אף לוביץ׳ הגמל עצמו.
ארנסט לוכיץ׳ .לוביץ׳ נולד בשנת
1892 בברלין. אביו, שמעון, היה בעל בית.מסחר
גדול למלבושים בבירה הגרמנית.
וכאשר החליט ארנסט להיות שחקן, הסכים
האב לעזור לו בתנאי שילמד באותו זמן
גם את המקצוע המשפחתי כדי שלא ישאר
בלי מלאכה באם יבשל על הבמה.

סוזי דליייר

ומעריצים >ברשת הבולשת)

...החקירה

נמשכה

ישראל, בפרט בשטח הסרט. הפרשנות
המדוברת שם אף היא דילטנטית מאד.
מוזר ומפליא: מטילים אצלנו יצור סרטים
על אנשים, שהם אולי פקידים טוב־ס,
אך אין להם מושג על אמנות הסרט
ועשיתו• .י
״ליאונה״ ״ואיזקד״ .רושם עצום
עושה תערוכת הציור הבין לאומית 25 .
ארצות מיוצגייי י א׳

בעצלתיים...

כולן יחד מסתובבות מסביב למקרה הרצח
של בריניון הזקן: ז׳ני ובעלה וזורה,
והולופרנס. בטי גרייבל היא נסיכה איטל־עתונאים,
וכמובן — ,אנשי הבולשת. רצה
קלחו להראות לנו את המשטרה בעבודתה,
לא כפי שתיאמר. סרטים למאות עד עתה
— אלא כפי שהיא פועלת באמת, באפרו־מותה

יו ח סין

אולם לוביץ׳ לא נכשל. לאחר שעלה לראשונה
על הבמה אצל מאקס ריינהארדט,
בשנת 911׳ ,האירה לו ההצלחה פנים והוא
נשאר עם הבמאי הגדול שבע שנים. ב-
,1913 עוד בהיותו שחקן במה, הופיע בסרט
הראשון, בתפקיד לבלר. הצלחתו היתר,
בה גדולה שבמשך שנים נתנו לו אך ורק
תפקידי לבלרים. כאשר נמאס הדבר על
לוביץ׳ החל לכתוב תפקידים לעצמו, אחר,
כדי להבטיח את עצמו, החל לביים סרטים.
סרטו הגדול הראשון היה -כרמן״ בהשתתפות
פולה נגרי• לאחר סרט זה הפסיק לשחק
והתרכז בביום סיסים כמו ״תאווה״
(מאדאם דובארי) ,״אכזבה״ (הנרי השמיני
ואן בוליין) ו״אחבותיו של פרעה״ — כולם
סרטים. היסטוריים״ רבי משתתפים ומצבי
תלבשות, שהיו חביבים מאוד על
תקופה.

פ ת רון תשבץ >ונק 0 (1׳ 3 3

מאוזן :

מוסיקה
צ לי לי םוצר לי ם
סידרת החידונים המוסיקליים נסתיימה,
ולהלן מתפרסמים שמותיהם של הזוכים מבין
1732 הפותרים. מספר מפתיע זה של פתרונות,
המעיד על המספר הרב של האנשים
הנגועים במחלה ששמה ״מוסיקה״ ,הניע
את יעקב גל, עורך המוסיקה של ״העולם
הזה״ ,לנצל את המדור הזה הפעם לשם
״וידוי ושיחת רעים״— :
עורך המדור הזה קיבל הרבה מחמאות,
יותר מדי מחמאות. אך הוא גם ״קיבל על
הראש״ מקוראים אחדים ובעיקר לאלה
יש ברצוני להשיב בבמה מלים. הייתי
בוחר אולי בשתיקה (גם כלפי המחמאות
וגם כלפי המתקיפים) אלמלא המספר הרב
של המכתבים.
נזכר אני באחד הפסוקים מתוך בקורת
שכתב ברנרד שאו הצעיר, שהחל את דרכו,
כידוע, כמבקר מוסיקלי. הוא אמר בערך
כך :״הלואי וידעתי את החלק העשירי מזה
שמיחסים לי קוראי; אולם מצדי יכול
אני להרגיעם, כי ידיעותי עולות לפחות פי
אחד וחצי על ידיעותיהם ד,ם״ .אני רוצה
להשתמש כמובן רק בחלק הראשון של
הפסוק הנ״ל. כי אכן מסופקני אם היו
בין קוראיו של שאו הצעיר כה רבים, שהיו
עלולים להתגבר על חידון מוסיקלי כגון
זה שלנו( .רבים מבין מאות המשתתפים
הצליחו לפתור אותו בשלמות) עד כאן
המחמאה לקוראים כנגד המחמאות הלבביות
ל״עורך האלמוני״ של המדור הזה.
ועתה למקטרגים והמעידים לסוגיהם.
יצחק רון מירושלים, אשר האשים אותי
ביחס של בוז כלפי הערכים ״הקדושים״,
כדבריו, במוסיקה, ישמח אולי לדעת, כי
כמוהו מעריץ אני את הקלסיקונים, לרבות
את ׳ מוצרט ״שלו״ .אין זאת אומרת, כי
מוכן אני תמיד להאזין ליצירותיהם. אם
לדבר בשפה צברית, היא שפת מכתבו,
הרי ברור, כי לסבתא היה יחס אחר
למוסיקה של התקופה ההיא, לא משום
שהסבתא היתר, חסרת ״תרבות״ (חשוב נא
על ״סבתא״ כגון קלרה שומן) אלא משום
שמאז עברו שנים רבות. נשער נא בנפשנו
את ״אבא היידן״ עושה את דרכו ללונדון
באוירון ארבעה מנועי. של ״אייר פרנס״
מה דעתכם, האם היה כותב אז מוסיקה
בסגנונו הידוע? מסופקני מאד( .תסמכו על
היידן — אלו היה חי בדורנו היה ודאי
משתמש בנעימות ג׳ז) .ומלבד זה — וזה
אולי החשוב מכל — ״הטוב״ ,ה״גדול״
וה״אהוב״ על מישהו אלה הם מושגים
שונים זה מזה. אחד אוהב את רחמנינוף
ומסכים כי אין זו מוסיקה ״גדולה״ .והשני
שונא או 7הינדמיט ומסכים כי זוהי מוסיקה
״טובה״ מאד. וכדי לספק את סקרנותו
של הקורא הירושלמי הזה (שהעניק לנו
י מכתב בן שמונה דפים) כשלעצמי אוהב אני
לשמוע את פרוקופייב, ואת וולטון, ואת
בריטן, ואת ראוול, ואת סטראביוסקי ואת
ריכרד שטראוס ואני גם משוכנע, כי כל
אלה היו (או הנם) מוסיקאים מצוינים
וגדולים(-.׳ולחיים תבון — דרך אגב —
גם את הג׳ז אנו אוהבים ואף מעריכים,
סימן כי שמענו — ועוד איך שמענו

ועתר, לשאלה ״עדינה״ מדוע אין כותבים
במדור זד ,״ביקורת״ על קונצרטים.
והתשובה: לשם מה? כדי לספק קטעים
לאלבומים של המופיעים על הבמה?
ולבסוף — הערה על החידון המוסיקלי.
כפי שהספיקו לנו לכתוב לאחר שפורסמו
התשובות הנכונות בשבוע שעבר,
נעשה כאן ״מעשה טריק״ בסעיפים שכספיר
(זמרה) ומרי אנטואנט (באך) ״כדי להכשיל
את הפותרים בזדון״ .עלי להודות כי
תחילה היה לנו ״מוסר כליות״ ,אולם
המספר הרב של התשובות הנכונות הרגיע
אותנו. אכן הקוראים התגברו על ״החכמות״.
מכל מקום לא הדגשנו את השם של באך
כדי לתת רמז שהמדובר לא ביוהן סבסטיאן.
ואילו בשאלה על שכספיר ציינו בכוונה
את הזמרה, כדי לכוון את הקורא מהדר־.
מטורגיה אל הקומפוזיציה המוסיקלית...

סדם• ה חידון ה מו סי ק לי
אנו שמחים להודיע לקוראינו את תוצאות
ההגרלה שנערכה השבוע במערכת
בין מאות הפותרים, שהתגברו על כל הש
אלות.
בסך הכל השתתפו בחידון למעלה
מ־ 1700 קוראים וקוראות ורוב רובם התגברו
על 15 שאלות ומעלה ואילו קרוב
ל־ 413 התגברו על 17 מתוך עשרים השאלות.
בפרס
הראשון (כרטיס מינוי לתזמורת
הפילהרמונית הישראלית) זכה מרדכי וור־שוכסקי,
מרחוב לוריד, מס׳ ,5תל אביב.
בפרס השני (יצירה סימפונית מוקלטת)
זכתה עליזה קשתי מרחוב בן יהודה ,68
תל־אביב.
בפרס שלישי (תולדות המוסיקה מאת
גרדנביץ — אליהו בלווא, נחלת שבעה,
ירושלים.
בפרס רביעי (זוג כרטיסים לקונצרט
קאמרי במוזיאון) — פנחס האוסקינד, רח־בן
יהודה ,5ת״א.
פרס מיוחד, שלא מן ד,מנין (״עליסה
בארץ הצלילים״ מאת יעקב גל) החליטה
המערכת להעניק כמתנה למיכאל קזתובס־קי
בן ד,־ ,131/2מרח׳ החשמונאים ,58ת״א,
שהתגבר על 18 שאלות.

תשבץ מס׳ 36

)1מתנגד; )5ירושלים; )11 זלמן שזר;
)17 ירקרק; )22 נאד; )23 אשמרת; )24
מכאוב; )26 מפלצת; )28 עוז; )30 שי;
)32 על; )33 הד; )35 סוג; )37נ״ל;
)38 מם; )40 צר )41 :תעלת פנמה; )42
צבא; )44 עבר; )45 מיסיסיפי; )46 לן;
)47 גו; )48 הב; )50 גור; )51 עמר;
)52 גט; )54 מה; )55 עט; )56 הדס;
)58 תפיחה; )61 אמונה; )63 רמז)65 :
הנביא! )67 רסן; )68 סירונית! )70 רסס:
)71 אמורא; )73 צי; )74 בר; )76 רבב;
)77 זאת; )79 שר; )80 חי )82 :דוד:
)83 בית אורן; )84 רב )85 :ער)86 :
ארגוניה )87 :סתו; )88 קל; )90 תם)91 :
נכס; )94 עדר; )96 צו )97 :את; )98 יועזר;
)101 היא; )103 אלחימאי; )106 אנא;
) 108 כביר )111 :טבע )112 :לסהפ״ח;
)113י״ב; )114 טל; )115 מרימה; )116
גדה; )118 גץ; )123 אחא; )127 בו; )128
עלי באר! )132 וו )133 :דעת )134 :כסית:
)136 כסית; )138 טרסי; )139 תודה;
)140 סד; )141 נע; )142 ין; )143 או״מ;
)144 קדוש; )145 מר; )146 סב; )147
ושט; )149 תל; )150 רדיו; )152 תבור:
)154 נפעל )156 :שם; )158 אולר)159 :
כרתי; )160 אש )161 :וטרן; )163 רן;
)164 לי; ) 165 בז; )166 נוה! )167 טרפה;
) 168 תמים ) 169 :האג )171 :רש)172 :
נמהר; )174 שוקת; )177 צנע )179 :כד:
)181 גז; ) 183 הגרלה ) 186 :עדי; )187
הנדסה; )188 נפץ; )189 כפר יעבץ! )192
לני ) 193 :משימה ) 195 :גב; )196 מן;
)197 ספר; )198 ולס; )200 נא; )201 צב:
)203 הין )204 :דו )205 :רתמה )206 :יג:
)207 מט; )208 אפסנאות )209 :נהי; )210
הם; )212 כה; )213 רמח; )216 יעה)218 :
הר; )220 רב; )221 הברכה; )224 נעם;
)226 הזד,רו נא; )227 סיב; )229 השאלה:
)233 רנה; )234 עדנים; )235 אריאל;
)237 נקב; )239 יד; )241 גג; )242 חן;
)243 באר )244 :שקם; )246 נר; )247 בך;
)249 גר; )250 אגריפינה )251 :בעל;
)253 ילד; )254 אוסטרליה! )255 ון; )256
סו )257 :גא; )259 ירח )261 :עי)263 :
נת )264 :אם; )265 עול )267 :נמרוד;
)270 רב סמל )272 :מושבה )274 :אוז;
)276 רמדאן; )277 דרדנלים; )278 הומירוס;
)279 אברהם: הוספה )119 :דיסקוס.

מאונך :

מאוזן :
)1שפך, מים ממקום גבוה ; )3בגידה ; )5עובר אורח ; )7חלק
מרובה ; )8כניסה ; )9מביא את העננים ; )11 נטול רכוש ; )12
עזרה ; )13 אומה ; )14 יהודי, מי שהיה המשנה למלך בהודו ;
)17 מקום הלידה 19 השנה שחלפה ; )20 פרי מתוק ועוקצני ;
)21 מבנה ארעי עשוי מענפים ; )22 מסמר ; )23 כוכב עולה במשרד
החוץ ; )24 ממשפחת הצבאים ; )26 אריג עדין ; )27 כלי להחזקת
מים ; )28 אניות ; )29 כיצד )30 :יצירה ידועה של קיפלינג ; )31 יום
מנוחה; )32 מבניו של המלך דוד ; )34 האולימפיאדה הישראלית ;
)36 בוסתן ; )37 הבהיר בצבעים ; )38 האחראי לכיוון הנטיעה ;
)39 זהר ; )40 אש; )41 פרא ; )42 האצבע הקטנה ; )43 מקום
אסוף הבר ; )44 חומר בלתי מעובד.
מאונך :

איו״ם ; )2ארוחה ; )3קבוצה בשומרון ; )4
׳^מנהודיח י־יקי^ן, ררזזרח הרחוס ; )6ר טוב;

)2תן; )3נאות מדבר; )4גד )5 :יש;
)6רמה )7ורד; )8שת )9 :ים! )10 מכס;
)11 זוג; )12 לב; ) 13 נם; ) 14 שפן;
)15 זלל; )16 רץ ) 18 רע; 19 קומסומול;
)20 רז )21 :משתלה; )23 אלמות; )25
אור; )27 תמימה; )29 בריטן; )31 יען;
)32 ענג! )34 נבג; )36 גבר; )39 מסה;
)40 צפע; )43 אוניברסלי; )44 עמק יזרעאל;
)48 היסטוריה; )49 בחן; )52 גמר)53 :
טוסקניני )56 :הן; )57 סי; )59 פר; )60
עוג; )62 נס; )63 רם; )64 זר; )65 היולי;
)66 אביתר; )68 סב; )69 תא; )71
אריוך; )712 אחת; )73 צדק; )75 רתם; )76
רנן; )78 תאר; )79 שנץ; )81 יום כפורים;
)87 סתרה; )89 רעב )92 :כא; )93נ״י;
)95 די; )97 איד; )99 וט; )100 זע;
) 101 הכנסת הראשונה; )102 אף; )104 חב;
)105 מט )106 :ארצות הברית; )107 אם
אין אני לי מי לי; )109 בג; )110 ישעיהו
ן בן אמוץ; ) 115 מגבי; )117 הרברט סמואל!
)1191 דון קישוט; )120 יו; )121 קדוש
׳ לבנה; )122 ועד 123א כסדראות; ) 124

חסד;

מכל
ה מוו ת עו ד ה ביו ק ר
גל של התלהבות עבר על ארצית־הב־רית
.״הבחורים״ הרביצו ל״אדומים״ .מאק׳
ארתור ,״האיש הגדול ביותר בהיסטוריה״
לדעת פקודיו (וכנראה גם לדעת עצמו),
טייב מערכה כמעט קלאסית. אולם ההתלהבות
התקררה קצת: הרמטכ״לים האמריקאיים
הגישו לציבור את החשבון. לפי תכניתם,
על המדינה להוציא בכל שנה 50
מיליארד דולאר לצרכי הגנה — אלף מונים
יותר מתקציבה הרגיל של מדינת ישראל.

אפשר לקנות בכסף זהי
ציודו של טירון חדש עולה 337 דו־לאר.
הצבא האמריקאי מוציא 5300 דולאר
לשנה (או למעלה מ־ס 10ל״י לחודש) לקיומו
של כל חייל.
קיומה של אניית־משחית (אחת היחידות
ה״קטנות״ של הצי) עולה מיליון דולאר
לשנה. המפציץ הגדול ביותר (בי־ )36 מוציא
אלף דולאר בכל שעת טיסה.
כל טאנק אמריקאי קל שהושמד בקוריאה
עלה למדינה 175,000 דולאר (סכום
המספיק לייצר 40 יחידות דיור בישראל).
כל מפציץ מסוג בי־ 36 עולה 4מיליון דו־לאר
(מחירם של אלף חדרים בישראל).
ציודה של דיביזית חיל־רגלים עולה 75
מיליון דולאר, ושל דיביזיה משורינת —
200 מליון דולאר.

ה ע 1ל 0

העיר׳ באו הלהט המסנוור, הרעם המחריש
אזניים ופגיעתן המרסקת של הפצצות —
כרעם משמיים״...
עשר שנים עברו מאז הופצצה בריטניה
מהאוויר. לבריטניה היו אמצעי זהירות מתוכננים
היטב שפעלו רבות בהצלת נפגעים,
כיבוי דליקות ושמירת הקשר. לאנשי ה.ג.א.
משיקגו לא ניתן סיכוי. הם ייגרפו על ידי
מסה אנושית מוכת־בהלה במנוסת־פרא ללא
מטרה וללא מושג מה לעשות. מר, ריאליסטי
ונפלא הוא לומר לאנשים למה עליהם
לצפות, אך נראה הדבר כאילו פגיעתה של

המחסה הקרוב ביותר. אם נוהג אתה במכונית
— העמד אותה ליד המדרכה, השאר
את המפתח במכונית כדי שאפשר יהיה להזיזה,
רוץ למחסה.
אם לא היתד, אזעקה, והפצצה מתפוצצת
— פנה עורף להתפוצצות, שכב על
בטנך, עצום את עיניך, כסה את הראש
והזרועות כדי להגן עליהם מפני כויות. אם
נמצא אתה מחוץ לבית — התקרב אל בית
או עץ, להגנה מפני אבנים. בבית — שכב
מתחת למטה או שולחן.
אחרי הישמע קול ר,ארגעה — אם תר

רכו האחרונה של יאן סמא טס

פצצהא טו מי תהת פו צצה
לפי דעתה של וושינגטון, צפויה סכנה
של הפצצה אטומית ל־ 140 ערים בארצות
הברית. הערים: מרכזי תעשיה, מרכזים לייצור
מטוסים, ובעיקר — נמלי־מפתח. על
ההכנות לקידום פגי הפצצה כותב סופרנו
מונטי ג׳ייקובס משיקאגו — :
שלוש פצצות אטום התפוצצו בשיקגו
בזעם קטסטרופלי ביום ב׳ .זהו לפחות מה
שקבעו מומחי המשמר האזרחי בתכניותיהם
לדרבן את העיר לאפשרות של
התקפה כזאת. הסיפור זכה לפירסום בע־תונות
אשר, מכל מקום, הוסיפה לפרקים
את ההערה ״זה פרי הדמיון״ לרוחב הטורים.
הם לא רצו להסתכן עם אוכלוסיה
הערובה למלחמה מתפשטת שתקיף את העולם.
אנשי
המשמר האזרחי העריכו את מספר
חללי שלוש -הפצצות המשוערות ב־
, 100.0001—129.000 בו בזמן שמספר הנפגעים
היה . 107*000—125.000 צרפו את שני
הסכומים ׳ותתקרבו למספרם הקלא של
תושבי תל־אביב, אך אותם נפגעים משוערים
היוו רק 8מהמיליונים של שיקגו.
אנשי המשמר האזרחי סיירו בדמיונם את
העיר. הם אמרו ששתי הפצצות הראשונות
הוטלו ע״י מטוס. אך ביתר שאת התלהב
דמיונם להתפוצצות השלישית וקלטתי הד
מימי הטרור בישראל כשהובעה הדעה שהפצצה
האחרונה התפוצצה על הקרקע. השלטונות
אמרו שהם סבורים כי הפצצה
המשוערת השלישית ״הוסעה אל העיר או
שהורכבה כאן והופעלה עם מנגנון־זמן״.
הפצצות גרמו לא רק לפגיעות רחבות.
הם פעגו בעורקי תחבורה חיוניים — שיקגו
היא מרכז מסילות הברזל של המדינה
— ופגעו בתחבורה העירונית הפנימית;
השמידו את מקורות־המים, הוציאו מכלל
שימוש את תחנות השאיבה, והרסו כליל
ששה בתי חולים עירוניים,
הריאליזם המוחלט בו התנהלה התקפה
נלעגת זו הוא נוגע ללב. ריאליזם, לפחות,
בהודעה לאנשים למה עליהם לצפות במקרה
שהעיר תותקף. אך בכל הרשמיות הזאת
אין אף רמז לכך שהמשמר האזרחי יופעל
בשעת חרוט. שום מקלט נגד התקפות
אוויר אינו נבנה, ועוד פחות מזה נראים
מרכזי פינוי בהם ירוכזו נפגעי הפצצה
האטומית ואלה אשר ישרדו. למעשה, לא
יקבלו מיליון הנפגעים בהתקפה המשוערת
כל אזהרה. אך אנשי המשמר האזרחי ניסו
— ועליהם עוד לפתח קמה אמצעים להדרכת
הקהל. זוהי ציטטה ישירה מדו״ח
ההתקפה:
״ההתקפה על שיקגו, למרות שלא היתד,
בלתי צפויה, באה במהירות הבזק. בחצות
ליל יום ב׳ ,טלפן המושל סטיבנסון
לראש העיר קאנאלי שהאינטליג׳נס הודיע
לו על פעילות אוייב חשודה בים ובאוויר.
ב״ 5130 לפנות בוקר, ביום ב ,,קיבל מרכז
ההגנה, א .ג׳ .מולאניי, מברק צהוב, רשמי
וסודי, על התקפת אוויר. אינפורמציה זו
הועברה לאנשי ה.ג.א. ושאר עובדי ההתגוננות,
אך לרובם המכריע של מיליוני

.העולם הזה״ ,מס׳ 676

על הארון מונחים כובעו של המרשל, חגורתו וחרבו

מקציב לחיילים קרביים בקבוק אחד של
בירה (״ 3,20/כור,ל) ליום .״מרעילים את
בנינו באופיום״ הרעימו הגברות. מיניסטריון
הצבא התעצבן וציווה על מאק־ארתור
להפסיק את ההקצבה.
הפקודה עוררה תרועת־מחאה עצומה
מפי כל אוהבי־הבירה באמריקה. חבר הקונגרס
דינגל צעק שתוצאת ההחלטה תהיה
״מוות בטוח לאלפי חיילים״ .במקום
הבירה, שהוא ״משקה מועיל ומזין״ ,ייאלצו
החיילים המסכנים לשתות מים קדריאיים
שהם נגועים בטיפוס וחולירע והנם ״מסוכנים
יותר מכדורי האויב״.
דינגל לא שקט על שמדיו. הוא הגיש
לקונגרס הצעת־החוק שתכריח את הממשלה
לתת לחייליה את מנת הבירה. בעל
בית־חרושת מפורסם לבירה הציע לשר־הבטחון
מתנה של 600.000 בקבוקי בירה
חינם.
אויבי הבירה נערכו להתקפה נגדית
מוחצת. נשיאת האגוד למלחמה בשכרות
הסבירה לציבור שהחיילים הקרביים מתגוללים
שיכורים בעפר, קרבן קל לאויב
האכזרי. היא גילתה שקיימת מזימה שחורה
של בעלי בתי־החרושת לבירה וראשי
הממשלה שמטרתה לשכר את החיילים האמיצים.
מלבד זאת הציעה לחקור את מצב
האסקימוסים באלאסקה, ששכרותם המתמדת
״מזמינה פלישה סוביטית״.
הפוליטיקאים במשרד הבטחון היו אובדי
עצות. אם יתנו את הבירה יאבדו את
קולותיהן של הגברות, אם יסרבו לתיתו
ישניאו על עצמם את אוהדי הבירה. הם
מצאו מוצא: מאק־ארתור אחראי לכל. יש
לפנות אליו.
המצביא הזקן, שהיה שקוע בהכנת
התכניות לנחיתה ההיסטורית, נאלץ להתפנות
למאבק הבירה. הוא מצא פשרה:
חיילים קרביים יקבלו שוב את הבירה שלהם
חינם, שועלי העורף יצטרכו לקנותה
בכסף. מלבד זאת יוצעו מי־סודה לכל דורש.

צרו
תיו שלהפ אנ די ט

אחדי הארון צועד סוס שחור שמגפיו של המרשל
תלויים עליו ככוון הפוף, מנהג חיילים בינלאומי

ההמון מכבה את המרשל שאיחד את עמי אפריקה הדרומית

< י. צילומים 1 :ליזמור, שרות ״׳העולם הזה״

פצצה אטומית צריכה להשאר בגדר סוד
עד שיישמדו רבע מיליון אנשים. ניד יורק
הראתה קצת יותר אחריות, שם הותקנו
צופרים במכוניות המשטרה ואמבולנסים
היו מוכנים לשעת הצורך. הצופרים נועדו
לשמש כאזעקה, במקרה שהעיר תותקף.
עם התפוצץ הפצצה. שני אנשי-
מדע פירסמו חוברת בשם ״התקפת אטומית
— מדריך לחיים״ .המדריך כולל את
ההוראות הבאות:
בהישמע אזעקה — כבה את התנורים
ואת החשמל. סגיור את כל הדלתות והחלונות,
סגור את הוילאות. רד למרתף. אם אין
מרתף — הכנס לאולם מרכזי. כסה את
העורף, הראש והזרועות בדי להגן עליהם
מפני שברי זכוכית, חום והקרנה.
אם נמצא אתר, מחוץ לבית — רוץ אל

אה אבק בחוץ, כסה את הפה והאף במטפחת
(האבק עלול להיות רדיו־אקטיבי) .נעל
חלונות שבורים בעצים. בהזדמנות ראשונה
החלף את בגדיך; התרחץ בסבון רב,
נקה את השערות והצפורנים (הם עלולים
להסתיר רסיסי־אבק רדיו־אקסיביים).
אל תטלפן, אל תפתח את ברז המים
(עד כי יוודע לך שאין הם נגועים) ,אל
תאכל, תשתה או תגע בחפצים באזור הנגוע,
אל תנהג במכוניתך מן המקום.

המאבק ונד ה בי ר ה
בה בשעה שסערת־הקרבות בקוריאה
הגיעה לשיאה התחוללה בוושינגטון סערה
רועשת שניה. לגברות הנכבדות המנהלות
את המערכה נגד האלכוהול נודע כי הצבא

כשמת גאנדי, הקדוש הפיקח שניצח את
האנגלים בנשק הבלתי־משכנע של צום ואי־אלמות,
ירדה אדרתו על שכמו של תלמידו-
מתנגדו נמוך־הקומד, ועדין־העינים, ד,פאנ־דיט
(חכם) ג׳ואדלאר ניהרו. הפאנדיט הוא
חניך אוקספורד, דוגל בתרבות ובתעשייה.
נדמה היה שגישתו תדרבן את הודו בדרכה
החדשה.
לפני שבועות אחדים נתברר, פתאום,
כי אין שלטונו של הפאנדיט כה יציב. קם
לו מתחרה רציני בדמותו של זקן בן 68
הנושא את השם היפה ראג׳רישי (״מלך
הקדושים״) פורושוטאמדאס טאנדון, בעל
זקן לבן וקרחת מתפשטת.
״מלך הקדושים״ ירד על ועידתה השנתית
ר,־ 56 של מפלגת הקונגרס (מפלגת
גאנדי שחוללה את המהפכה ״הטהורה מדם״
ושולטת שלטון כמעט מוחלט בהודו) .הוא
מיגר את כל המועמדים של ניד,רו, ראש
הממשלה, ונבחר בתרועת־צהלה לנשיא
המפלגה.
נגד סכץ זיין. הנשיא הקדוש עולה
אפילו על גאנדי המנוח בשנאתו לתעשייה.
הוא מסרב לאכול סוכר המיוצר בבתי־חרו־שת,
ואוכל גם סוכר גס מתוצרת ביתית.
הוא סבור שעל כל ההודים להתנגד, כמוהו,
ליין, לסיגריות ולאכילת בשר. הוא מתנגד
גם לסבון, בהאמינו שדי לשפשף את
הגוף במים. הוא הכריז בפומבי ש״ירידת
הבריאות הציבורית נגרמה ע״י הזריקות
נגד האבעבועות״ וסרב להשתתף בחג דתי
כשנודע לו שכל עולי־הרגל נדרשים לקבל
זריקות נגד חולירע. מכיון שחיי החיות
קדושים הם, אין הקדוש נועל נעלי עור,
אלא נעלי־גומי בלבד.
המאבק המכריע בין ניהרו וטאנדון נערך
על שאלת־ד,שאלות של חודו: היחס למיעוט
המוסלמי במדינה. ניהרו טוען שהודו
היא מדינה משותפת להינדואים ולמוסלמים.
טאנדון מכריז שהודו היא מדינה
הינדואית טהורה, ושאין בה מקום למוסלמים.
בהצבעה
הסופית על קו הקונגרס הגיעה
התרגשותו של ניהרו לשיא. בקול שנעצר
מדי פעם מרוב התרגשות העמיד אולטימטום:
או שהקונגרס יחליט לתת יחם ׳הוגן
למוסלמים, או שהוא (ניהרו) יסתלק מתפקידו.
הפאנדיט
ניצח. החלטתו נתקבלה ; ,ואף
״מלך הקדושים״ האוהב פרות והשונא ׳מוסלמים
נאלץ להסכים לה.

חנשי 0

ק 1ד נ 1ע
תל־אכי*
אופיר — בת נפטון גהשתת. אסתר
וויליאמס, רד סקלטון ()3
אסתר — אבות ובנים ()2
מגדלור — איישם באירופה ()4
אוריון — רביזור עם דני קיי ()2

מבצ עי א לו פי
7יגאל ידין, שה״אקונומיסט״ הלונ חיפה ארמון
— סליחה, טעות במספר
אורה בצל כוכבי — עם אינגריד ברגמן

ללמ וד ל רק וד?
רק אצל

הנס-גז
שעורים מיוחדים,
פרטיים ובקבוצות

תל־אב־ב, רח׳ בן יהודה 64

ת ק לי טי
גרמופונים
• קניה
• מ כי ר ה
• חילוף
אברדלביסוז 1רח׳ בן יהויה פ

קצד 11ת
נלמדת בקלות מפליאה על ידי מליונים אנשים

בכל הארצות וברוב ה שפו ת

לפי שיטת ״גדג ״ הפשוטה!
בשבוע הבא יפתחו קורס־ם חדשים

לקצדנות

עברית

לפי שיטה נפלאה זו הנהוגה והמתקבלת ברצון
וממשלתיים כאחד.
ואנגלית במוסדות

פרטיים צבוריים

בהנהלת רר ח. ה מפינס קי. מחדר הקצינות העברית ייפי שיטה זו.

תרשמו מיד -והבטחתם לעצמכם מקום בביתה:

חיפה מים א׳ ,ו׳) אצל מר קמפינסקי, רחוב פבזנר .19
תל־אביב ( :ימים ב׳ ,ג׳) מלון ״אירופה״ ,רח׳ אלנבי ,42 טל׳ .2913
ירושלים (ימים ד׳ ,ה׳) מלון. ויטא״ ,רח׳ המלך דוד ,21 טל׳ 2515

ההצלחה

י ״ י י

מובטח.ת!

אנג לי ת

מהדו טו ב

״ קדימה ״ רח׳ בן־יהודה 74
בכית הספר לשפות

בהדרכת מורים מדופלמים מאנגליה
ביום ב 16 ,לאוקטובר בשעה 8בערב נפתח קורם חדש למתחילים.

הודעה לתלמידיםולהוריהם
ב־ 15 לאוקטובר נפתחים אצלנו קורסים באנגלית לתלמידי כתות
ז׳ ח׳ של בתי ספר עממיים וכתות ה׳ ו׳ של בתי ספר תיכוניים לשה
ביסוס ידיעותיהם ושיפור לשונם.
פרטים והרשמה: כל יום (חוץ מיום ששי) ,משעה 12—9בצהרים,
8—4בערב (גם לקורסים הקימים בעברית ואנגלית למתחילים
ולמתקדמים).

דוני רב ההשפעה מתאר כ — ידין —
לפנים סוקניק, רב־אלוף — מייג׳ור־ג׳נרל
— יגאל, מוסמך למדעי הרוח, איש צבא
ישראלי וארכיאולוג, בן ,33 חניך האוניברסיטה
העברית, ראש לשכת התכנון של
ארגון ההגנה — 1947 ,קצין המבצעים
הראשי ציה״ל — 1948 ,רמטכ״ל, צה״ל,
— 1949 פשט את מדיו ועמד בסבלנות
רבה בקצה התור לקולנוע מוגרבי עד
שהכיר אותו אחד החיילים והציע לו לקנות
כרטיס מחוץ לתור.
למחרת חזר הרמטכ״ל מיום חופשתו
לדיון בפרטי התמרון הארצי של הצה״ל
העומד להערך לבדיקת מבנה הצבא ועתו־יגאל
אלון,
דותיו.
מפקד הפלמ״ח ומשחרר
הנגב, גבה
המצח ורחב הפנים;
הצעיר בן 32 יליד
כפר תבור, סרג׳נט
הנוטרים שהפך מפקד
חזית, מצביא
עטור הילת נצחו־נות,
סטה בנאום
ברבה שנשא בכינוס
מפ״ם בבריטניה
מקווה הרשמי
של מפלגתו.
אלון השוהה בלונדון הערפלית לרגל
למודיו (מדעי החברה וכלכלה) נשא נאום
ציוני ״מערבי״ טהור.
אין הוא הפורש הראשון במשפחתו.
אחיו, מרדכי, יו״ר המועצה המקומית
בנימינה, ארגן יחד עם ערי ז׳בוטינסקי
ואליהו (אילושקה) לנקין (המפקד בנימין
של ״אלטלנה״) את ההעפלה הרוויזיוניסטית.
7אלוף
משה (״מ״ג מכתבים״ ״מערכות
צפון״ כרמל פועל דפוס בתל־אביב
בימי עלומיו, כובש חיפה ומשחרר הג־ליל,
יש׳,התפטר״ מתפקידו בגלל נטיותיו
המפלגתיות החליט (בגיל 44 ללמוד באוניברסיטה
בירושלים. .׳מקצעותיו יהיו הים־
טוריה ואנגלית וחבריו וחברותיו לספסל
הלמודים יהיו ברבם בני .18—17 האלוף
לשעבר מצא י לו חדר ברחביה בירושלים
שנמסר לו כתמורה על חדרו בתל־אביב
ע״י סטודנט (סרן לשעבר) שעקר לתל־אביב
לעבוד במשרד !החוץ.
כשבא האלוף לגינת מלון ״עדן״ (דרגה
ה׳ — מוסיקה, ריקודים ומשקאות) בירושלים
לבוש כתנת צחורה אך אינו עונב
עניבה, נתבקש על ידי מלצר המלון לעזוב
את המקום.
— אין לבוא ל״עדן״ אלא בחליפה
ועניבה.
7סגן אלון: כץ׳ שנתפרסם באשר
שהה במבצע ״עיין״ ארבעה ימים בבור
מים חרב בשטח שעבר מיד המצרים ליד
הישראליים פעמים מספר, ושאף הוא לא
היה לבוש בתקן, יצא עם משה כרמל
להתבדר במקום ״מעודן״ פחות.
7הרב שלמה גורן (צ׳יק),32 ,
ממושקף, בעל מצח אציל וזקן שחרחר,
אלוף משנה ורב צבאי ראשי לכוחותיה
המזויינים של ישראל, רב עילוי שהיה
מועמד לכס הרבנות של תל-אביב וזנח
את ישיבתו להיות נוטר במאורעות תרצ״ו
—ז ולקח חלק בכיבוש קטמון ומלחה
שבירושלים — השיג הישג נוסף: בתחילת
החודש חילק את הטפסים הראשונים של
התנ״ך שהודפס במיוחד לחיילי הצה״ל
באותיות גדולות על נייר דק, בפורמאט קטן
ובבריכה גמישה.
אנשי השמאל התרעמו על בזבוז הד״
וזיזים שבהדפסת מהדורה מיותרת של הוד
נ״ך ולאחר עיון שני דרשו לברר, לפחות,
במי האשם שההדפסה רעה כל כך, קשה
לקריאה וירודה ברמתה.

ביגין, בעל המבט החודר, והבלורית
קלושת השער, שילד,ב, כשהוא מיוזע מרתחת
דבריו, את קהל האלפים שצבא עליו.
״ברית אלהים תחול על ראשכם״ ברכם,
וכשירד ממדרגות הבית נשאוהו על כפיים
למכוניתו.
7אף

ישראל

רוקח, ראש העיר
בן ׳ ,54 מהנדס החשמל
שהפך עסקן
ציבורי והיה חבר
מועצת עיריית תל־אביב
בשש מועצו־תיה
החל מהראשונה
בשנת !1922
קצין מסדר האימפריה
הבריטית שי,
נכלא 37 יום בלטרון
ב׳ בקיץ ( 1947 מעצר ראשי העיריות)
היה אף הוא בין הקרואים לטקס השירה
ומחולות העם שנערך לאור זרקורים, כשבראש
המתפללים צועדת תזמורת בוכרית
שמנגניה לבושים בגדי פאר ולצדיהם נושאי
לפידים.
מעל מרפסת אחד הבתים נשא ישראל
רוקח, שחזר לפני ימים מספר מביקור
באילת (מקום שקבוצת חיילים חסרת כרטיסים
פלשה למטוס וכמעט והשאירתהו
באילת) את דבריו — ״הייתי באילת והשקפתי
לעבי הר סיני (בהסתייעו, כנראה
בכושר ראייה מעולה ביותר) — מקום
מתן תורה״.
7שמואל מיר,וניס, גבה המצח, עב
האף! ,ובעל המבט הבודק, מזכירה הכללי
של מק״י הצעקנית, חזר מעבר למסך הברזל
— אחר שהייה ממושכת שהוקדשה בחלקה
להשמצה אנטי־ציונית וברובה, כנראה, לאילוף
נוסף בתורת המהפכה.
נציגי העתונים הקומוניסטיים הקיקיו־ניים
שבאו לקבל פניו בשדה התעופה לוד
בישרו לקוראיהם, למחרת, שמזכיר המפלגה
חזר לאחר הבראה (ממה?) ממושכת
ברומניה ופולין.
7חבר הכנסת זכריה גלוסקא יליד
שעלה ארצה בגיל , 11 שנתנסה תימן בכל עבודה (מעשיית סוכריות עד לחקלאות)
ונעשה בעל תעשיית ריבה מענבים,
ביח״ר לאבני מלט, ויצואן של פרי הדר
ויסד• לבסוף, בשנת ,1922 את התאחדות
התימנים בא״י והמשמש נציגה בכנסת, והממלא
תפקידו זה בבילוי רוב זמנו בארה״ב
ובגיוס דעת קהל נגד ״דיכוי גזעי של
התימנים״ — חזר ארצה להיות נוכח בפתיחת
שנת הכנסת החדשה.
7עם התקרב מועד
הגשת רשימות המועמדים
לבחירות העיריות
החלו שמועות
חסרות בסים מהלכות
ברבים, אחת ׳מהן:
הצעת מועמדות ראש
העיר לגרשון אגרון
(—סקי) ,ראש שירותי
המודיעין של המדינה, יליד אוקראינה בן
ה־ ,57 מעמיק המבט,רחב המצח והדומה
בצורתו החיצונית לשחקן אדוארד ג. רו*
בינסון, איש הגדוד העברי וחניך אוניברסיטת
פילדלפיה שהיה, בין היתר, שליח ההסתדרות
הציונית בהונולולו, ממקורבי
ראש הממשלה ועורך היומן האנגלי גדול
התפוצה ורב ההשפעה בשעתו ג׳רוכד
לם (פלסטיין) פוסט״.

עסק• מ דינ ה
7מגחם (״המרד״) כיגי] ,יו״ר תנועת
החרות מיסודו של אצ״ל, עורך הדין והע־תונאי
שהיה למצביא מחתרת וראש אופוזיציה
קיצונית, המבלה את שעותיו הפנויות
במשחק השאח, נתפנה לטקס ההקפות
המסורתי בשכונות הדרום של תל־אביב.
כתובת המערכה וההנהלה: תל־אביב, רחוב׳ לילנבלום , 12
טל 66785 .ת. ד / 136 .האחראי: מירד שיף /העורך: אורי
אבנרי /המול״ים: אברהם גורמן ושלום כהן /דפוס
מ. שהם׳ תל־אביב, רחוב פין ,6טל׳ / 2239 גלופות: צינקוגרפיה
״ארץ־ישראלית״ בע״ם /ההפצה: דוד טופל ובניו.

7בסוף השבוע היה
בטוח כמעט, כי יצחל,
כן צ בי, בן ה־ 67 ובעל
קווי הפנים החדים חניך בקושטא אוניברסיטה
יו״ר הוועד הלאומי במשך
17 שנד, וחבר מועצת
עיריית ירושלים,
למקוטעין, במשך 25
השנים האחרונות, יעזוב
את צריסו ברחביה
ויעבור׳ לבית העירייה.
מודפס

בעבודה
מאורגנת

.העולם הזה״ ,מס׳ 676

ר,מכביר, ננעלו!
במשך שבועיים התמודדו ספורטאים
דוברי 14 שפות על תוארי ״האולימפיאדה
היהודית״ .בראש לוח הזוכים עומדת משלחת
ישראל במספר נקודותיה. אולם אם
לקבוע את הסדר לפי כושר־הביצוע הספורטיבי,
הרי מגיע מקום ראשון למשלחת
ארד,״ב או דרום־אפריקה, שהשיגו את
רוב השיאים בתחרויות.
בדרך כלל צלעה ישראל אחרי הקבוצות
המבקרות, ורק פה ושם הראתה רמה
נאה. הסיבה העיקרית נובעת לא מחוסר
האימון בלבד, אלא מעצם צורת החיים בארצות
השונות ובישראל.

לא כל ספורטאי יהודי שיכול היה
להתחרות ב״מכביה״ הגיע, ומעשה
בשני ספורטאים יהודיים, שרצו להע־כיל
ל״מכביה״ ונכשלו.
בארץ הדימוקרטיה העממית פ־לניה
לא קל לקבל היתר יציאה. חיכו שני
יהודים לרשיון עלייה לארץ ותשובה
אין. כשהוכרז על מרוץ אופניים וורשה
(פיוניר) — פרג (צ׳כוסלובקיה)
ניצנץ רעיון גאוני במוחותיהם וממחשבה
— למעשה.
...בסיבוב הרביעי כשפלוגית המתחרים
התקרבו לגבול הפולני־צ׳כי, הופיעו
בראש המרוץ שני ״לידרים* שקידמו
את שאר חבריהם בכמה קילומטרים.
מברקים עפו לשתי הביר! ת
ביחד מתוך ציון ההישג הספורטיבי.
לתמהון מארגני תחית הביניים בעיירה
קטנה בציכוסליבקיה, בה ח כתת
ארוחה קלה למשתתפים במרוץ, לא
נעצרו ה״לידרים״ ודהרו על ״ס־סי
הברזל״ שלהם כחץ מקשת. תמהונם
גבר עוד יותר, כשה״אוטם דרים״ במרוץ
נשאו על כתנותיהם את א־תם
המספרים של ה״לידרים״ ובכלל בסיכום
נתברר שישנם 2מתחרים עודפים.
לעניין התערב משוד ה.טח! ן הפנימי
ושני הצעירים, לאחר חיפושים,
נעצרו. טענותיהם, שהיה זה, טרינינג״
פשוט לפני המכביד, בישראל, לא שיכ־נעו
את שוטרי המשטרה הפוליטית
— וכעת מרצים הם את עוונותיהם באשמת
הברחת גבול — בבית הסוהר...

50 בחורים ונערה אחת קפצו מן המטוסים — ובאותה שעה קפץ צלמנו מתיבת־ הצלמים —

בה בשעה שבאמריקה ושאר הארצות
האנגלו־סאכסיות תופס הספורט מקום חיוני
בתכנית בתי־הספר, קשה למצוא בישראל
בית־ספר אחד המדגיש את הצד הספורטיבי

כראוי.
חסרים מגרשים, חסרים מכשירים, חסרים
מדריכים שיכשירו את הנוער לפעילות
ספורטיבית רחבה. וקשה לבחור מבוגר
להתענין ולהשתתף בכל פעולה ספורטיבית
אחרי גיל בית־הספר העממי, כשהוא טרוד
בכל מיני שאלות אחרות.

צנחנו — הבחורים עודם ״תלויים באוויר״ — אך צלמנו כבר נמצא במנרש הצניחה, מוכן לצלם מקרוב —

וכאן שורש החולשה הישראלית בשדה
הספורט. מנסים — ולא בחריצות —
לאמן ספורטאים, ואילו לאמיתו של
ובר חייב הספורט להיות הרגל, וצריך
לחנך לספורט.

הנענו

— רגליהם נגעו בקרקע — אך

רגלי צלמנו פרתו באויר. ארבעה מ.צ. תפסוהו והשליכוהו לתוך ים הקהל...

:וייעצ