גליון 677 מתאריך 19 באוקטובר 1950

ל ק 1ף 11י נ1
בשעה שהנוער נתון באוירה של תימרון וגיוס־לנסיץ, ישנם ־ 157 מאזרחי המ דינה
שאינם מגויסים לא לצבא ולא לעתודות. אלה הם אזרחי המדיני, הערביים.
יחסם למרינה; אשר הם משתתפים בבחירותיה, היא בעית בטחון מדרגה עליונה.
רבבות הצעירים יכולים להצטרף למפלגה הקומוניסטית, או לאהוד בחשאי את המעוט
הקטן (אך הקולני) המטיף ל״סיבוב שני״ מעבר לגבול, או להיות אזרחים נאמנים. הדבר
ייקבע, בסופו של דבר, ע״י הפגישה היומיומית בין הפרט הערבי והפרט העברי.
הרפורטג׳ה של שלום כהן ומקסים סלומון על חייו של צדקי צאדק, המורה הערבי
הצעיר במשולש הישראלי, מטילה אור על רגשותיהם של צעירים אלה. היא חושפת את
הטרגדיה של הפרט, שהיא חלק מן הטרגדיה הכללית של ערביי פלסתץ. והיא מעוררת
מחשבות על דרך הטיפול בצעירים אלה.
המתיחות העברית־ערבית, שהתמרון הוא אחד מסממניו, מעלימה מעינינו את
המתיחות הגוברת והולכת בין הגושים העולמיים — שהיא קרובה מאד לגבולותינו. בין
המזרח התיכון (העברי יהערבי כאחד) לבין ברית המועצות מפרידה מחיצה צרה למדי
של שתי מדינות: תורכיה ופרס. המצב הפנימי במדינות אלו הנהו, איפוא, בעל ענין
חיוני לגבי עתידנו אנו. סופרתנו ג׳ין דייסון, שחזרה לא מכבר מביקור ממושך בפרס,
מורסת לנו פרטים מאלפים על כך.
שרי הצבא, הע־מדים השבוע ברומו של עולם, והמנהיגים המעורבים במשבר הממשלתי,
משתקפים הפעם ב״העילם הזה״ בראי אנושי מאד: גם הם היו צעירים. חידון־ד,אישים
יתן לקיראים הזדמנות להיווכח בעצמם מה מידת האמת בסברה שחיי האדם מעצבים
את קלסתר פניו. לחובבי הקולנוע, שהרגישו את עצמם מקופחים לעומת חובבי המוסיקה,
סידרה של חידונים קולנועיים. עובדי המזכירות,
מגיש ״העולם הזה״ ,החל מן השבוע,
שטבעו בים המעטפית של הפתרונות המוסיקליים, מקוים שמעריצי הוליבוד נופלים במספרם
ממעריצי קוסביצקי, ושיתחשבו בעבודתם הקשה של הדיורים. הרשות בידי הקוראים
לאכזבם.
לאותם חיילי צ.ד.,ל. האלמינים שכיבדו את ״העולם הזה״ ע״י בחירת שמו כשם־
סתר ליחידתם, כבוד שלא ניתן לכל עתון אחר במדינה,־ אנו מודים מקרב לב. היחסים
בין מערכת ״׳העולם הזה״ ,שכל חבריה טוראים ורבי־טוראים מן הימים ההם, ובין אלפי
קיראיו בשורות צ.ר.,ל ,.הם עובדה מעודדת, גם בשעה שגילוי־הלב העתונאי שלנו
רוכש לנו, לעתים׳ את איבתם של כמה עלים.
קוראי ״העולם הזה״ בודאי ישמחו לקרוא את המכתב ששלח העורך הקודם, מר
אורי קיסרי, לעורן הנוכחי, כהגבה על מאמרו ״נמוד מלים גלויות״ (״העולם הזה״ :)1676
אורי אבנרי יקירי,
זיהיתי את עצמי בתמונה שהופיעה בעמוד השלישי של עתונך מן השבוע שעבר,
ועלי לחרוג מכל פרטנסיה של ענוותנות ולהודות, כי נעם לי מאד.
הגע בעצמך! 13 שנה הייתי בעליו ועורכו של ״העולם הזה״ ואכסנתי בו פרצופים׳
גולגלות מכל הממדים ועינים מכל הצבעים, ואילו את עצמי לא העזתי להוציא אל השוק,
עד שבאת אתה והעברת אותי בתחנת המכס הזו של התהילה והפרסומת...
ברם יחד עם רגשי התודה, שאני חייב לך, יש לי גם טרוניה כנגדך: היה ;׳ליך
להיות ״ספורט״ ולהשיג תמונה שלי מלפני בערך 23 שנה, על מנת שאוכל לעמוד בכבוד,
מצויד בכל הדרוש להתמודדות עם הסופר הצעיר בן ה־ ,26 החולמני והרך, המופיע
בדיוק מול הדמות הלגלגנית במקצת, מלומדת־החוויות והספקנית של עצמי ובשרי.
אכל, בעצם, כל הדירים שנאמרו לעיל הם רק תוצאה של הרגל רע להקנטר,
עצמית, משהו השייך בעקיפין לאותם ״נימוסים צרפתיים מקסימים״ שמנית בי, יחד עם
״המשקפים והשערות הממורקות לאחור״ .באשר לעובדות ההיסטוריות שקבעת, עלי
לומר׳ כי יש בהן אמת רבה, וענוונותי איננה כה מרחיקה לכת שאנסה להכחיש את זכותי
זו, שאתה קירא לה ״היסטורית״.
מאידך, לא אהבתי את כותרת המשנה :״במקום ביאליק, עתון״ .אהבתי את ביאליק,
והאמנם לא יתכן למזג את השניים? — זהירות, ידידי, שלא להשיב בחפזון על שאלה זו!
באשר לשושנים, שאתה מפזר על הדרך בה עברתי עם ״תשע בערב״ ו״העולם הזה״,
חייך, שיחד עם היותי נרגש מדבריך עוררו בי חיוך, חיוך טוב, סלחני, אף כי ייראה
כציני במקצת. כי הוה אגלה לך סוד, שבזכרונותי שאספרם, אולי אי פעם, רוכן ושמור
פרק לתקופה זו, ושם הפרק הוא :״תשע בערב״ ו״העולם הזה״ — האשה, שחייתי
עמר 13 ,שנה מבלי שאהיה מאוהב בה״ .כי בין טעמי שלי, האישי והנפשי, לבין מעמו
של הקירא שחייב הייתי לשרת, פעורה היתר, תהום, ממש תהום.
מסתבר, שנס מלחמת השחרור של ישראל הוליד נסים רבים, והאשה הענוגה וההפב־פכר,
שלי נעשתה אצלך לבחור נועז, אמיץ, גלוי עינים ולשון ,״צבר״ מצפצף ולא
איכפתניק. יישר כחך !
באופן צבור־ אני מברך אותך. באופן אישי, אילו שאל אותי אורי אבנרי בן ה־
: 26״זירה או פינה? עתון או ספר?״ הייתי משיב לסופר המקורי והחזק המנמנם בו:
״לך אחרי כשדינך וכתוב, לא למען היום והשבוע, אלא למען הזמן שהוא מעל לזמן,
לזמן שיש לו זמן, זאת אומרת למען הנצח ...וכבר אמר מי שאמר, כי לא יתכן למצוא
חן בעיני השנים, גם בעיני הדיר שלך — וגם בעיני הדורות הבאים.
ועכשיו, אולי תשמח לשמוע, שאני קונה בכל שבוע את עתונך. אני קורא אותו
בעונג רב. אני יודע גם על הבקרת, המטילה בו דיפי על הרמה, הגישה, הסגנון. אל
תבהל ! כשיסדתי את הבמה הזו, ב־ , 1937 אמרו האנשים האלה, או אחיהם המבוגרים,
בדיוק את אותו הדבר...
לבסוף: דיברת על קנקן ועל יין. מסתבר, ששאולך, מדוע אתם שופכים את היין
החדש.לתוך הקנקן הישן, תחת ליתן גם קנקן חדש. תשובתך היתד״ שהנקודה הסנטימנטלית
הכריעה. יתכן. אבל יהא זה רק צודק, שלא להתעלם גם מהעוידא הקודמת, מהשכל הישר
והחשבון הפשוט״ כי נער שהגיע לבר מצוד״ הוא בכל זאת יותר בריא מתינוק בן יומו...
באשר ליין, אתה יודע כמוני, שהוא טוב, בעיקר, דוקא כשהוא ישן. ואני מאמין,
כי היין החדש שלכם, שעה שנמזג לתוך הקנקן הישן, עוד מצא על דפנותיו טפות חריפות
ומעודנות משל היין הישן שלי...
שלך בידידות ובמיטב האיחולים להצלחה אורי קיסרי
רצה המקרה ובקשה אחת של אורי קיסרי כבר נתמלאה: גליון זה מכיל (בחידון
האישים) תמונה ״ספורטיבית״ .לא הסתפקנו בגיל ,26 כי אם הגדלנו עשות — התמונה
היא מן הימים שלמד בגימנסיה ״הרצליה״.

שעף

אלים הוכמן, נערה תל־אביבית בת , 19 הספיקה כבר ללמוד
הרבה על מלחמות והפצצות באיייופה. ועתר״ אומרת היא בקריצת־עין,
הכריז הצבא על תמרון סתיו כדי שלאליס יד,י,ה מושג על
תנאי מלחמה גס בחלק תבל זה.
עם הישמע צפירת האזעקה המבשרת התקפת־האויר (המדומה)
חובשת אליס את קובע הפלדה ששאלה מחברתה לעכודה במעברה
ומצטרפת לשאר תושבי העיר הרצים למקלטים.
אמנם יודעת היא כי אין כל סכנה שיפגע בה רסיס או קלע,
אך מה זד• כאן — תמרון או לא תמרון? (יואל יחשוב מישהו כי
היא חובשת קובע פלדה רק מפני שהוא הולם אותה)...
התמרון אינו מפריע לה ביותר. אם האזעקה ניתנת ביום, זוהי
הזדמנות לעזוב את העבודה לכמה רגעים ולשמוע מעט בדיחות
במקלט. ואם בלילה, זה בכלל לא איכפת ...היא ממשיכה לישון.

מכתב־ס
״נוער מחפש את המחר״

האריה הנכה

הייתי רוצה להפנות את תשומת הלב
שלכם לבעיות הנוער המחפש את האתמול
עם המחר ביחד. עד עתה שרסטתם רק
דמויות של ילדות בריאה (דנ׳לד, בננ׳לד,),
התבגרות מתואמת (חיים נורמליים) וחנוך
אידיאליסטי (פלמ״ח, קיבוץ) .הנתתם לב כם
לדה שקיים בארץ נוער שלא היה לו
גם אתמול, שהיה ילד כשפרצה מלחמת־ה־עולם
השניה, הוכנס לגיטאות, העפיל אר צה
באופן בלתי־ליגלי וכאן לא מצא את
המקום י ״העולם הזה״ ,כעתון ריאליסטי,
חייב להראות גם את זה.
מרדכי ברודאי, תל-אביב
הרבה מחפשים, ובודדים זוכים לפרסומת.
קחו למשל חייל משוחרר, שעבר את כל
הקרבות, נפצע ואיבד כתוצאה מכך את
כושרו הגופני. כלום לא תעזרו לד,ם? ה לא
תוכלו להסביר לקהל הרחב ולפקידים
מה מוטל עליהם בראותם נכה.

תמונות האריה החוזר מהי הצופים
(״העולם הזה״ ) 676 היו יפות. רק שכחתם

א. עגנון,

גם בעית הנוער בעולם וגם בעית הנכים
תיכלל בסידרה ״הנוער מחפש את המחר״.

המלחמה בשוק השחור
עמדתו האמיצה של ״העולם הזה״ ()676
בשאלת השוק השחור ראויה להוקרה, אולם
גם אתם לא העזתם לאמר את כל האמת.
אם התפוחים של המשקים אינם מגיעים
בכמויית של חצי ק״ג לתינוק, כי אם
בכמויות של 5ו־ 10ק״ג לעסקני ההסתד רות,
אם אפילו עתוני מפא״י צועקים חמם
על עובדי ״המוסדות הידועים״ שאוכלים
אצלם מתוך קערה גדולה תפוחי־עץ וענבים
שחורים, מה נטפלים לחנווני מסכן?

ישראל הורוביץ,

חיפה

עברה אחת אינה מצדיקה את השניח.
לכל הענינים מזמינים אצלנו מומחים מ־חו״ל.
אחרי שהמומחים המקומיים שלנו
נכשלו כשלון כד, חרוץ בחיסול השוק ה
להוסיף
פרט חשוב: האתר. הזה נפצע פע מיים
מכדורי הערבים בימי המצור על ירו שלים.
נדמה לי שזהו נכה המלחמה היחיד
שהממשלה נתנה לך שיכון הגון. מה עושים
מאות הנכים הפחות מאושרים?

ח. ירושלמי,

ירושלים

חאם לא גרים כולנו בגן־החיותז

סוסים ואנשים חשוכים
מה הענינים במערכת? האם אין כבר
לסופרכם עם מי לקבוע ראיון, רק עם סו סים
(״העולם הזה 675 האם אין לנו
די אנשים חשובים שעליהם היה מיטיב
לכתוב (ראשי מפלגות, וכו׳) ז שנית: ה ייתי
מיעץ לא לפרסם להבא תמונות של
אנשים אוכלים׳ וביחוד כשהם אוכלים בשר.
זה ממש מגרה את התיאבון (כמעט ובלע תי
את העתון).
ב. חנן, תל־אביב.
לוא היית מראיין כמה מאות ראשי מפ לגות,
כפי שעשה סופרנו, היית מבין מדוע
חיפש נחמה בין הסוסים.

הפרסי ר פו ת די ח ש בץ־ ה ענ ק
פרנקל נתן, רח׳ סירקין , 1חיפה —
טיסת הלוך וחזור לאילת

יחזקאל חווה,

רוד תרנ״א, חדרה —

״משלי קרילוב״

זיוה תדמור,
״משלי

שדרות חן ,45ת״א —

קרילוב״

נצח ישראל, רח׳ ארבע ארצות
— ״הטור השביעי״ לנתן אלתרמן
שחיר, מה דעתכם שנזמין לארץ מומחה
מאותה יבשת ששם השוק הוא כולו שחור
— אפריקה י
דני בר־יאץ, תל-אביב.

יצחק מזרחי, רח׳ הירדן, בית עזרא
יוחנן, ת״א — ״הטור השביעי״ לנתן אל־תרמן

בתיה
קליין,

רח׳ סולל בונה ,11 קסמון,

ירושלים,

אהובה כר־און,
שרה אבא, רח׳ י״ח ,36 קרית חיים
יחיאל קורצפלד, רח׳ שלום עליכם ,54
רח׳ הגליל, חדרה

קיצוץ סרטים
במאמר ״השנה בקולנוע״ (״העולם הזד,״
)673 הנכם מתקיפים את ה״וונדליזם״ של
סוכני הסרטים בארץ, ד,מקצצים את סרטיהם.
הנכם מזכירים גם את שם חברתנו בקשר
לסרט ״פביולה״ באופן שעלול להתקבל
הרושם כאילו אנו שותפים לזה שהסרט
קוצץ במעבדתנו.
חברתנו עוסקת בכל ענפי ההסרטה.
אם ברצון סוכן סרטים לקצץ את סרטו
רווקה אצלנו אין זה מתפקידנו לאסור
עליו זאת, להיפך, אנו משתדלים לבצע
את הנתוח הזה בצורה שלא תפגע בעלילה
על רציפות הסרט.
ותשמור

״סרט לאומי״
אין זה מתפקיד ״סרס לאומי״ לאסור
על סוכן סרטים לקצץ את סרסו במעבדתם
דווקא. אך זהו תפקידו של מדור הקולנוע
שלנו להתריע על כך״ .תכן שבמקרים
מבלי לפגוע
בודדים אפשר לקצץ סרט
בעלילה, אך י רוחו של הסרט תמיד נפגמת.

־/״ 60 נכות
במדור ״במדינה״ ,בקטע על נכי המלחמה
(״העולם הזה״ )673 סיפרתם בין

השאר כי נסה בעל 60 המשתכר
ל״י לחודש מקבל תגמולין בסך 9,717
ל״י. לדאבוננו, האמת המרה היא כי נכה
כזה מקבל רק 4,717ל״י.

אגוד החיילים המשוחררים
לצערנו נכשלנו בטעות דפוס.
מסר את הסכום הנכון.

סופרנו

תל־אביב

ליטוב

(ליפשיץ)

אליהו,

רח׳ שטנד , 16

תל־אביב

נחום קלמן,
אילן קליגר,

רח׳ דיזנגוף

,185

תל־אביב

רח׳ לאן, רמת־גן

כ״א חבילת של 200 סיגריות ״קס טל״
מתוצרת ״החברה הירושלמית לתעשית
סיגריות בע״מ״

פרסי ד פו ת ר׳ תשבץ 36
זה לא היד, קל
כוכבים נודדים.
אברהם פינשטין, רח׳ בן יהודה ,36
תל״אביב — ״בלבת אש״ לפסח בן עמרם
(ר,וצ. טברסקי) יוחנן לוי ,126597 ,ד.צ.
, 164צ.ד.,ל האזרח תום פין־ להווארד
פאסם (ר,וצ .״עם עובד״) דבורה קפלן,
רח׳ פרישמן ,36 תל־אביב — ״עלילות
פלמ״ח לפלמחאי (ד,וצ. טברסקי).

פרסי ד פו ת ד׳ תשבץ 37
רות פת, רח׳ נורדוי ,34ע״י אמיטל,
חיפה — ״עיר קסומה״ לי. בר״יוסף (ר,וצ.
טברטקי) חיה טול, רח׳ שלמה המלך ,33
ת״א — ״בקו האש־ לאפרים תלמי (הוצא.
ניומן) גדעון פוס, ש ד נורדוי ,37ת״א
— ״הרחק ממוסקבה* לאז׳ייב כרך א׳
(הוצא .״עם עובד״).

,העולם הזח׳ ,מס׳ 677

מכל
המיקאדו השליש*
נפוליאון הקיסר והצאר אלכנסדר נפ בין
גשו
בשעתו על אי שבנהר ממל,
שתי מדינותיהם. צ׳רצ׳יל ורוזבלט נפגשו
על אנית־המלחמה באוקינוס האטלנטי, בין
בריטניה וארצות־הברית. השבוע נמשכה
מסורת זו: על אי קטן, אי שם בין שתי
הקיסרייות, נפגשו שני השליטים: הנשיא
טרומן, שליט אמריקה, והגנרל מאק־אר־תור,
הקיסר של אסיה המזרחית.

ה ע 1ל 0

לא יעז להרים נגדו את קולו — תהיינה
אף דרישותיו כאשר תהיינה. כי אחרת
יקבל למחרת היום כמה רבבות מכתבים,
מברקים ושיחות־טלפונים, ובבחירות הב אות
יצעק מתנגדו :״סלקו את הנבל שניסה
להרעיב את גיבורינו המפוארים״.
לפיכך הפגנה של חיילים משוחררים
הוא מחזה מקובל. החיילים צועדים, דור שים
את דרישותיהם, והפוליטיקאים אומרים
אמן. עד שבא הרמטכ״ל דוגלס מאק־אר־תור
ושלח את חייליו לדכא בכוח הזרוע
הפגנה כזאת. כדי להרגיז עוד יותר את
הבריות, לבש לצורך זה את מדיו המפו עשרות
אותות־ארים
ביותר וענד כמה
הצטיינות.

מימחה

לפרסומת

שטעה כ-

חשכון. הצעקה היתד, נוראה. אמריקה
קמה נגד האיש האיום. הגנרל הסיק את
המסקנות ויצא בשנת 1936 את אמריקה
בדרכו חזרה לפיליפינים. שם הקים לו
חצר־מלכות משלו בין ה״ילידים״ שהש־שתחוו
לאיש הגדול. מאז לא חזר אף פעם
אחת לארצות־הברית. אשתו נפרדה ממנו
ופינתה את מקומה לאשר, שניה, שהתאימה
יותר לחצר־המלכות האסיאתית.

מיי־־לינג, אשת צי אנג
בעזרת סטאלין, מפלה

פגישה זו באה לסמל עובדה שנעלמה
מעיני רבים: העולם אינו מחולק עוד
לשני גושים, שמרכזם בבית הלבן ובקר־מלין.
בחמש השנים האחרונות קם גוש
שלישי שמרכזו בטוקיו — הקיסרות הפ רטית
של דונלאס מאק-ארתור. עלה הרעיון להקים קיסרות כזאת
בראשו של דוגלאם עוד בנעוריו. חי בבית
אביו, אף הוא גנרל אמריקאי שהקים לו האב קיסרות פרטית באיי הפיליפינים.
היה, כמובן, דימוקרט — אולם בנוסח
משלו. דימוקרטיה בה דואג האב־השליט
לילדיו־ו־,ילידים — מבלי לשאול לעצתם. דוגלם ההפגנה עלתה ביוקר.
נשלח לווסב־פוינט (בית־הספר הצבאי בעל
מסורת מפוארת, בו למדו גם אייזנהאור מקום ובראדליי) .אמו, שגרה בקירבת
כדי לשים עין על הבן, קבעה לו את
המטרה: להיות לחייל מספר 1של אמ ריקה.
הנער שמע ׳בקול אמא — והיה
התלמיד הטוב ביותר שביקר אי־פעם ב־בית־ספר

בימי מלחמת־העולם הראשונה עלה דוג־לאס
לגדולה, לא כקצין קרבי (הוא לא
פיקד מעולם על יחידה קרבית בשדה)
אלא כקצין־מטה. משנסתיימה המלחמה שהגיע בסולם — עד
המשיך לעלות
למשרה הצבאית הגבוהה ביותר של אר־צות־הברית
והיה לראש המטה.
ודווקא כשהגיע לרומו של עולם נתהפיליפינים,
אינו
ברר שדוגלאס, חניך
מתאים כל כך לרוחו של העם האמריקאי.
חסר היה לו החוש להבנת רוחו של האיש
ברחוב.
אם יש באמריקה דבר קדוש (מלבד
הדולאר) הרי זה החייל המשוחרר. ארגון
החיילים המשוחררים (״הלגיון האמריקאי״)
הוא קדוש מכל קדוש, ושום פוליטיקאי

ההקדמה:

מאק־ארתור לומד.

.העולם הזה״ ,מם׳ 677

בעוד הגנרל מהרהר ברוע מזלו באה
הישועה: היפאנים איומו להכריז מלחמה
על אמריקה. הנשיא רוזבלט חיפש גנרל
המומחה לאסיה — והאיש הנכון היה,
כמובן, מאק־ארתור. הוא אירגן את הגנת
הפיליפינים. כל מטוסיו הושמדו מיד עם
פרוץ המלחמה, כשחנו על הקרקע. היפא נים
פלשו לאיים והקיפו את הצבא הא עודד

מריקאי הקטן. מאק־ארתור
חייליו להחזיק מעמד עד האיש האחרון
— וחזר לאוסטראליה,
באוסטרליה ניהל מלחמה פרטית נגד את הנשיא. הוא דרש להשמיד תחילה
במלחמה נגד
יפאן, ולפתוח רק אח״ב
הנאצים. הדבר עוד הגביר את אי־פופו־אפילו
כשפתח
בארצות־הברית. לריותו בהתקפתו הקלאס-ת על יפאן, וכבש אי
אחרי אי במערכה שעלתה פקרבנות זעי רים,
לא גדלה האהדה אליו. אפילו חייליו
שנאוהו — בעיקר בשל מנהגו להכריז על המרגיז מנהג
שהושגו,
נצחונות לפני
ביותר את אלה העלולים להיפצע ולמות
לדברי המטה
בקרב שכבר נסתיים —
הראשי.
המוזר הוא שהגנרל הוא מומחה גדול
לפרסומת. אין חייל בעולם כולו הבקי
כמוהו במלאכה זו. פעולתו הקטנה ביותר .
לא התאים
אלא שהחשבון
מחושבת.
לקהל האמריקאי.
אם נכשל
הקיסר בחצי הדר!.,,
הגנרל בציבור האמריקאי׳ הרי ניצח בצי בור
האסיאתי. האדם שקיבל את כניעת
יפאן על סיפון אנית־ד,מלחמה ״מיסורי״,
כשהוא לבוש מדים מרופטים ללא כל
אותות־הצטיינות, הפך תוך 5שנים לאליל
בעיני היפאנים. בעיני מיליוני יפאנים, פי־השליט
והודו־סנים
ליפיניים,
פורמוזאם
הוא מאק־אתור, ולא טרומן.
כל אותו זמן לא העז איש בוושינגטון
לתת לגנרל פקודה, הוראה או אף עצה
ידידותית. היה זה מצב בלתי־נעים. הוא שר נעשה ללא נשוא כשקראו הנשיא,
החוץ ושר־הבטחוך האמריקאיים בעתוני־הם
כי הגנרל מבטא בפומבי דעות הסות רות
לחלוטין את דעתם שלהם. טרומן
רוצה שפורמוזה, על חצי מליון החיילים
הלאומניים שנמלטו אליה, תהיה הסיניים שתהיה
״נייטראלית״ .מאק־ארתור רוצה

הזימר : ,הגנרל בלוית

אשתו (חראשונה)

בסיס אמריקאי ימי ואוירי נגד סין הקומו ניסטית.
טרומן היה רוצה לפייס את מאי־בב
רוצה
להקיפו
טסה. מאק ארתור
סיסים אמריקאיים (חגורת הבטחון: יפאן,
פורמוזה, פיליפינים, הודו־סין).
מה עושים? היתר, תקווה שמאק־ארתור
פרוץ עם יצא באחד הימים לפנסיה.
זו. תקווה המלחמה בקוריאה נתבדתה
לתת הוראה למאק־ארתור אי־אפשר. להז מינו
לוושינגטון להתיעצות — על כך לא
העז גם טרומן לחלום. נשאר רק מוצא
יחידי: להיפגש אי שם, במחצית הדרך
בין וושינגטון וטוקיו, ולשכנע את המי־קאדו
האמריקאי להסכים לפשרה...

הו־צ׳ו־טו, בן ,28 נשאר מאחורי ״המסך
האדום״ ,כתלמיד האוניברסיטה הקומוניס טית
של פקיץ.
לפני שבוע הופיע בעתון קומוניסטי
הו־צ׳ו־טו. הוא
בהונג־קונג מאמר של
הכריז על אביו כעל ״ריאקציונר״ שסלל
את הדרך לקפיטליזם .״עד שיחזור ויחבק
את העם, ישאר אויב העם׳ ואויבי שלי״.

שתי נישאו לאנשי
שם האב היה קארל יוהאן סונג. הוא
לא היה נוצרי, אך הרויח הון תועפות
זה היה לפני 40
במכירת ספרי תנ״ך.
שנה, כאשר על כסא־הדרקונים בפקינג
ישב ״בן השמיים״ .אך מאחר ששמש
התרבות ה״לבנה״ החלה זורחת גם בסין,
שלח אבא קארל־יוהאן את בנו ושלוש בנו תיו
לארצות־הברית, שם למדו באוניבר סיטאות
והשיגו תארים אקדמאיים נכבדים.
בינתיים התפוררה ״הממלכת התיכונה״.
סין הפכה ריפובליקה, והחלה שורר, של
מלחמות־אזרחים הנמשכת ללא הפוגה עד
היום הזה. אולם סונג לא הצטער על
כך. משפחתו עלתה לגדולה. בתו האחת׳
צ׳ינג־לינג (״אושר וחיים ארוכים״) ניש אה
למייסד הרפובליקה ונשיאה הראשון,
סון־יאט־סן. בתו השניה, מיי־לינג (״יופי
נישאה למצביא שכבש
וחיים ארוכים״)
בסערה (ובעזרת סטאלין) את כל סין
העצומה ושלט עליה במשך 20 שנה, עד
שמו:
שגורש ממנה (בעזרת סטאלין).
צ׳יאנג־קיי־צ׳ק.
אחות מול אחות. כשפרץ מאו-
טסה מיא־נאן וכבש במסע מדהים את סין,
התפורר גם האושר המשפחתי של בנות
משבר קשה.
סונג. על מיי־לינג עבר
במשך שנה שלטה היתד, שרויה במצב של
לבסוף חזרה אל
דכאון וחוסר־החלטה.
בעלה. המוכה והכריזה: אלחם במורדים
האדומים גם במחיר חיי, היא הכניסה
רוח חדשה לשרידי הצבא המנוצח שהת קבצו
בפורמוזה, היא נאמה נאומים לו הטים
מעל מרפסת ביתר״ נתנה לגנרל
מאק־ארתור לנשק את ידה לעיני המצלמה
ועודדה את בעלה להמשיך במלחמה גם
במקרה שטרומן יבגוד בו והאו״ם יכיר
במאו־טסה.
כמעט באותה שעה שמע העולם שוב
את שמה של צ׳ינג־לינג, אלמנתו של סון־
יאט־סן. היא ויתרה על אלמנותה ועלתה
מאו־טסה,
שוב על הבמה: לצידו של
אויבה בנפש של אחותה. צ׳ינג־לינג נב חרה
לסגנית־הנשיא של סין האדומה.
אחות התיצבה מול אחות. ואילו הא חות
השלישית והאח הבכור עומדים מן שהיה הצד. טסה־וונג (״בן התבונה״),
פעם שר־הכספים של צ׳יאנג־קיי־צ׳ק והנו
הסיני העשיר ביותר בעולם, פנה עורף
לגיסו ביש־המזל ושכר לו דירה מפוארת
בניו־יורק.
ב״רחוב החמישי״ המפורסם
וחיים ארוכים״ חיה
איי־לינג (״טוב־לב
אף היא עם בעלה בגלות נוחה בארצות־הברית.
ככל בני המשפחה הפך גם בעלה
מיליונר בימים הטובים.
כן מול אב. הטרגדיה של משפחת
סונג אינה יחידה במינה במלחמה הסינית.
שגריר סיני
ד״ר הו צ׳י, מי שהיה
בארצות־הברית, חי כפליט בוושינגטון. בנו.

המצביא

חוזר

לפיליפינים.

צ׳ינג־לינג, אלמנת פון
בעזרת סמאלין, נצחון
בשלוות כשנודע הדבר לאביו אמר
נפש :״כל אחד יודע שבמדינה קומוניס טים
אין חופש הדיבור. מעטים מבינים
שאין בה גם חופש השתיקה״.

מד נת י שר א ל בסין
בעברית יש קשיים
בתעתיק מלים לועזיות,
אבל גדולים פי כמה
קשיי התעתיק של הסי נים.
הסיבה לכך: הלשון
הסינית מורכבת מ הברד, בעלות מלים
אחת
ומספר ההברות
הוא מצומצם. כך למ של
משתמש הניב המג־דריני
— שהוא השפה
הספרותית — ב־420
הברות בסך הכל. בין
היתר מקשה עובדה זו
על התעתיק של מלים
זרות לסינית, והן מו פיעות
בדרך כלל משו בשות
ומרוסקות והדמ יון
בין מבטאן בסינית
ומבטאן המקורי הוא נקראת צרפת
למשל:
קלוש ביותר.
בסינית פה־קואו, אמריקה מאי־קואו, אנגליה
יינג־קואו וכדומה.
הקמתה של מדינת ישראל אילצה
את הסינים להוסיף למלונם הגיאוגרפי
בטוי חדש. בעתון ״סון ייסא קונג־פייו״,
גדול עתוני סין בימי הקואומינטג, הופיע
מספר מאמרים על ישראל והעתון תרגם
את המלה ״ישראל״ ל״אי־סה־ליה״ והיא
מרכבת משלושה סמנים :״אי״ שפרושו
״עם, להשתמש״ ״סה״ — צבע, ו״ליה״ שפ־רושו
״לסדר, סדריה״ .כך שהתרגום ד.מ־לעברית
״אי״סה־ליה״
לולי
של המלה
או ״שמוש
הוא ״עם צבעים מסודרים״
בצבעים מסודרים״.

ה שי א :

קיסר לצדו של קיסר

צידקי צאדק
מבקש חזפש
מאת שלום בהן
צילם מקסים
צידקי צאדק ר,וא אחד מאחד־עשר אחים
ואחיות בכפר ערבי של המשולש שעבר
לידי מדינת ישראל, עקב חתימת ר,סכם עם
ממשלת עבר הירדן ברודוס, לפני כשנה
וחצי.
כפרו, הנחשב כבירת המשולש הדרומי,
הוא בין המתקדמים בכפרים הערביים ו אחוז
יודעי קרוא וכתוב בין תושביו הוא
מהגבוהים.
צידקי למד מתחילה בבית הספר העממי
במקום, והיות ומשפחתו נחשבת בין האמידות
שבכפר, נשלח צידקי להמשיך את
לימודיו בבית־הספר ״כדורי״ בטול־כרם.
בזמן הקרבות ישב יחד עם כל אחיו
בביתו, כי לא הונהג כל שרות חובה ב כוחות
המזויינים על ידי הצבא העירקי ש החזיק
בכפר. עוד בהתחלת המלחמה פו צצה
הבאר של משפחת צאדק ע״י כוחו תינו
ורק עתה הותקנה מחדש.
צידקי, בן עשרים, הוא ביום מורה ב־בית־הספר
העממי. הוא קם בבוקר בשבע
על מנת להיות בבית הספר לפני התחלת
השיעורים בשמונה. באחת־עשרה ישנה הפ סקה
עד השעה אחת אחר הצהרים.

במו בימי המנדט.
תכנית הלימודים היא היום בערך כמו
שהיתר, בזמן שצדקי עצמו ישב על ספסל
הלימודים באותו בית הספר. שינוי אחד
בלבד הוכנס לתכנית של המנדט הבריטי :
מלמדים עברית. מלבד זאת, לא הביא ה משטר
החדש כל קו חדש בחינוך הילדים
הערביים.
דבר זר. מפרשים צידקי ורוב תושבי הכ פר
כסימן כי ממשלת ישראל עצמה טרם
החליטה אם לראות באזור זה חלק מן
המדינה או אזור כיבוש שעתידו עדיין לא
ברור. ולכן גם אין צדקי יודע להחליט
אם אמנם אזרח מדינת ישראל הוא, נתין
עבדאללה החי במשטר כבוש זר או אדם
החי בשטח הפקר עד אשר יוחלט ע״י
גדולים ממנו למי חייב הוא לשמור נאמ נותו.

עד היום טרם בא אליו איש או מוסד
שיאמר לו: צידקי צאדק, הנך אזרח מדינת
ישראל, זכויו תיו כזכויות שאר האזר חים,
וכן גם חובותיך. והמדובר כאן הוא
לא בהכרזות, אלא במעשים.
כי למרות שלהלכה צריך צידקי להתקרב
לשאר תושבי ישראל, מסוגר הוא
באיזור שעזיבתו מיתרת רק ברשיון מיו חד
מהמושל הצבאי.

ממי ילמד7
רוצה להמשיך ללמוד. אך לאו צידקי
ניברסיטה
העברית בירושלים אין לו כל
סיכויים להתקבל. הוא רוצה ללמוד את
השפה העברית, את המינהגים העבריים,
אבל לא ניתן לו לעשות זאת. כי עם מי
ידבר עברית? ממי ילמד את מנהגי העב רים?
אף אילו רצה צידקי להתבולל, נמנעת
ממנו כל אפשרות לכך.
וכל זה על סמך הנחה שצידקי רוצה
עדיין להתבולל. לפני שנה חשב בודאי כי
יבוא הזמן ויוכל לעשות זאת. אולם עתה,
אין הוא בטוח כי היהודים ריצים בו כ שותף
במדינה. כל תכסיסי הדחיות וההסגר
האלה עוררו בלבו ספק אם היה עושה
בחכמה אילו קשר את גורלו באופן הדוק,
גם מבחינה מדינית וגם מבחינה חברתית,
ליהודים.

חלל ריק מדהים
למעשה חיים צדקי ושאר חבריו בחלל
ריק מדהים. אם היו הפלחים רגילים תמיד
לחיות רק בגבולות כפריהם ולהסתפק ב עבודתם
המפרכת ביום ובבקתות החימר
בלילה — לא כן ״האינטליגנציה״.
אך היום, מה יכול לעשות לאחר שגמר

ללמד בבית הספר? בדרך כלל הוא יושב עם
על איזה נושא ומשוחח יתר המורים
מענייני היום או מכין את שיעוריו ליום
המחרת. יש גם שלוש מורות בבית הספר,
אך אין כל אפשרות של פעולה חברתית,
כי זהו אחד האיסורים של החברה הער בית
הכפרית היום. מגע בין גבר ואשד,
מותר רק לאחר נישואין.
צידקי יכול ללכת הביתה ולקרוא ספר,
אולם את כל הספרים שבספריה הדלה שלו
מכיר הוא כבר כמעט בעל פה. מאז עבר
הכפר לשלטון ישראלי הופסקה כמעט ל חלוטין
כל אספקת סיפרות ערבית. בקושי
מגיעים לכפר שני עתונים ערביים המוצ אים
לאור ע״י ההסתדרות אי הממשלה.
הקריאה משעממת, כי כתבי־עת מסוג זה מן
ההכרח שיהיו לקויים. אולם חשמל אין
בכפר ואי אפשר להאזין לרדיו, לכן משמש
בכל זאת העתון נקודת מגע חשובה עם
העולם החיצוני.

טוריה וחלוציות.
צידק־ לוקח לפעמים טוריה והולך ל עבוד
מעט במטעי המשפחה. אין הוא אי-
דיאליסט־חקלאי מהנוסח שהביאה הציונות.
הוא עושה זאת מחמת שעמום ומאפס
מעשה. אחיו הבכור נשוי ומטפל באשתו
וילדיו, אולם צדקי מנותק לחלוטין מכל
חברה נשית עד שיחליט להתחתן, ולעת
עתה אינו חושב על־כך, כי אין הוא יודע
עדיין מה עלול המחר להביא.
בכפר ישנם בתי קפה. בבוקר יושבים
שם רק מחוסרי עבודה, אנשי הסביבה המ בקרים
בכפר או אפנדים ללא עיסוק ממשי.
לפני המלחמה בילו אלה את זמנם ביפו
ובטול־כרם עם סוחרים או בבתי־מרזח. עתה
משחקים הם בששיבש בלי קץ.
לאחד מבתי־הקפה האלה נוהג צידקי ל לכת
עם רדת ערב. בשעה זו הומה המקום
משחקים בשש־מאנשים
השותים קפה,
בש או דומינו. אלה הם באמת משחקים
משעשעים ומרתקים. ערב שלם יכול לח לוף
כהרף עין בבילוי זה, מבלי שהזמן
יעיק עליך. אולם כמד, ערבים כאלה אפשר
ל״כלות״ ? כמה זמן יכול אדם לאבד בה עברת
עיגולי עץ לבנים או שחורים לפי
מספרי קוביות הנזרקות בתמידות חד־גוונית?

אדרות
אסורים
צדקי הוזמן כבר פעמיים לתל־אביב. היד,
זה לשם השתתפות בכנס המורים הערביים
בישראל. נשימה זו של אוירה חופשית, של
נסיעה באוטו למרחקים, עודנה ממלאה את
מוחו של צדקי.
בתי הקפה, האורות, בתי הקולנוע, הב חורות׳
הזוגות המהלכים ברחוב, כל זה
הראה לצדקי באופן אכזרי כמה מקופח
הוא — לא כאיש מיעוט ולא כמושג פוליטי,
אלא כבחור, כצעיר השואף לחלקו בחיים.
ומה עלול בחור כזה לחשוב? תל־אביב
היא בבל זאת עיר של זרים המדברים
שפה זרה ואשר מנהגיהם, מאכלם ואף
מראיהם זרים לו. אך בעיר זו יש כל מד,
שבחור צריך. בכל אופן חלק ממד, שבחור
צריך, החופש לעשות בזמנו כרצונו. ובכל
זאת מונע־ם בעדו לגשת שמה.

לא •ק בחסד
מעברו השני של הגבול הקרוב בל כך
לביתו של צידקי, נמצאות גם בן ערים. גם
שם יש בתי שעשועים ונוער, צחוק וחופש.
אמנם פחות מאשר בתל־אביב, אבל שם
מדברים ערבית, שם הוא ירגיש בביתו ולא
כזר החי רק בחסד. מדוע לא ישאף ליום
כי יבוא בו יוכל שוב לבקר בערים אלה?
הלך מחשבות זה הוא רק גורם אחד
מני רבים הקובעים את דמותו של דור,
את יחסיו למדינה. זוהי רק תוצאה ממצב
מסויים, מעובדה פשוטה. צידקי צאדק רו צה
בחופש.

״הסולם הזה״ ,מס׳ 677

מעטים בכפר יודעים קרוא וכתוב וצלקי, אשר
את פקודת המושל הצבאי האחרונה לתושבי הכפר. פקודת
מעמדו המושל

במורה מחייבו, מקריא
הוא חוק עליון לכפר.

יום העבודה נגמר אן לצדקי אין משהו מיוחד לעשות. צחצוח הנעלים אינו הכרחי באמת, וגם
קנית ירקות לבית אינה מתפקידו. אן מה יש לעשות 7אפילו הספרים המועטים שיש לו כבר קראם מזמן.

שיעור בדקדוק ערבי: ידיעותיו בעברית קלושות.
היה רוצה להכנס לאוניברסיטה, אן מי יתן לו 7

מועדון אין ומוקדם ללכת הביתה.
פגישת מורים.
לכן מבלה צדקי כמה רגעים בחברת חבריו המורים.

עם בחורות אפור ללכת לפני הנישואין.

,בילוי מז ר חי׳ ערב ערב הולן צדקי
לספר על הסרט שראה ביפו ...לפני שלש

לכן מתחתנים בכפר

בגיל צעיר.

אן בכל זאת יוצא ״השבאב,

בית־הקפה, ברחוב הראשי, לטחון אתה״צ׳יזבאתים־ הישנים,
ל״קהוה״,
ולשחק שש־בש. אן נמה ז מן אפשר להסתפקב״בילוי׳ כזה 7
שנים,
נשואים ורווקים — לשוטט לו בסמטאות הכפר

ובשדות, כי בבית

במדי } וז
קצת ותר מד
צדק אותו אזרח שסגר את הרדיו והעיר:
אין לנו בשר ואין לנו ביצים׳ אך
יש לנו ענין בחיים,
היה

שבוע

גדוש

מאורעות:

בתחילתו עוד עמד ברומו של עולם
המאבק בשוק השחור (שכמעט נשכח בינ תיים)
.הוא לא היה סנסציוני: המשטרה
הצליחה לגלות כמה מחסנים בשוק השחור
״הקטן״ (המשרת את הצרכנים) אך לא
הצליחה לחדור לשוק השחור ״הגדול״ (ה משרת
את התעשיה והמסחר הגדול) .שם
התנהלו העסקים כסידרם: סכומים של אלפי
לירות עברו מיד ליד (בלי קבלות) והס חורות
המשיכו להגיע לתעודתן. יתוש אחד
או שנים נתפסו. הביצה נשארה — כפי
שניבא העורך הכלכלי של ״העולם הזה״
.בראשית השבוע.

מקרה אחר: פקידי מפעל המים ניתקו
את אספקת המים לאחד שפיגר בתשלום ה מסים.
הלך ירדני.אל הפקידים ורמז להם
שהדבר עלול להזיק לבריאותם. הפקידים
איימו עליו שיקראו למשטרה — וחידשו
את אספקת המים.
״דרשתי את ההיפר״ .בימי מל-
חמת־העולם השניה, כשהאכרים החלו להתעשר,
הגיעה שעתו של ירדני. המנושלים
המרודים של אתמול הפכו אכרים אמידים
— וכשהעמיד ירדני את מועמדותו בבחירות
למועצה פרעו את חובם ובחרו בו.
במועצה היתר, עמדתו מוזרה. הוא גידף
את המפלגות משני הצדדים, ובלית ברירה

ובמה אשם הוא שהמחסנים ריקים מסחורות,
אחרי שקפלן לא נתן כסף? והאם היה של מה
המלך מוזג מבקבוק ריק? מדוע מתרכז
זעם הציבור רק בי כשהאוצר הכשיל את
כל הטרנסקציות המסחריות, שהיו מבטיחות
שפע לאורך ימים? והאם אין הממשלה אח ראית
לכך שאין דביזים ואין משקיעים?
והאם לא עשה הוא כמיטב יכולתו?
שר האוצר מר קפלן ישב בקורת רוח ו שמע
בנחת. קרחתו התנוצצה ביתר ברק,
על פניו היה נסוך חיוך סרקסטי וציני כ אחד.
האל הכספי חזה מראש שיריבו ה אדיר
ייכשל והנה בא היום לו קווה.
השרים נדנדו בראשיהם כמשתתפים בצ־

התמרון הוסיף ״למתוח״ את העתודאים.
״יהיה — לא יהיה — .יהיה — לא יהיה״.
רב־סרן שאיחר לארוחה, ישיבה שנדחתה,
הזמנת־פתע של גדוד — כל אלה נתפרשו
כסימנים והוסקו מהם מסקנות.

הבל חי־ תלוי האחרון

פרות, ילדים ועסקי הזולת. זה
היה בסוף שנת . 1921 שנים אחדות עבד
ישראל ירדני במקומות שונים, עד שהגיע
לרעננה והחליט להישאר שם. הוא חכר
14 דונם מידי הקרן הקיימת, העמיד מיטת־ברזל
ישנה מתחת לעץ שעל אדמתו —
והשתכן. במרוצת השנים קנה לו סוס4 ,
פרות וחכר 100 דונם נוספים של רכוש
נטוש. אך היתד, זאת רק התעסקות צדדית.
התעסקותו העיקרית: להרחיב את משפחתו
(עד כה 9ילדים) ,ללחום על מקום במועצה

המועמד ישראל ירדני
9ילדים
המקומית זולתו.

עוזרי ם..

ולהתעסק בעניניו הפרטיים של

ישראל ירדני הכריז על עצמו כעל

מושיעם של כל המדוכאים והמנושלים.
שיטות הישועה היו מקוריות למדי: פעם בא
אליו יהודי דתי והתאונן שהרב המקומי
פיטר אותו מתפקידו כשומר על ה״ערוב״,
החוט המסמן את גבול השבת מסביב למו שבה.
הלך ירדני אל הרב ותבע להחזיר
את הזקן לעבודה. הרב סירב. בלילה. נקרע
הערוב בכמה עשרות מקומות. הוא תוקן —
ונקרע שנית. לבסוף הבין הרב את הרמז
והזקן חזר לעבודתו.

שבחנות ״תנובה״ ,בה הייתי רשום, חילקו
חלב ב־ 9.30 בבוקר, בה נמצא אני בע בודה,
ואילו אשתי חולנית ואינה יכולה
לרדת מהמדרגות״. והחל הלך אושקוב למשרד הפיקוח
״לטפל״ בדבר. אמרו לו לבוא ביום אחר.
בא ביום אחר, אמרו לו למלא טופס. מלא
את הטופס, אמרו לו שיחכה להחלטה. יצא
אושקוב מכליו וביקש לראות את המנהל.
אמר המנהל שזה יקח כעשרה ימים .״אז
התרגזתי מאוד והתחלתי לצעוק. אבל לא
העלבתי איש״ .וכאן הוא מוסיף :״ואמנם
סידרו לי את העניו וכבר למחרת קיבלתי
את החלב מחלבן אחר...״
אמגם זה עזר. חייך השופט ולדמן
והקריא א תהחלטתו: שתי לירות קנס
בהתחשב עם• זה שאתה מפרנס שלוש נפ שות
ומרויח רק 49 לירות לחודש. מטיף
השופט מוסר לנאשם :״יכולת לפנות למ מונים
על הפקיד — זוהי הדרך המקובלת
ולא הדרך שאתה בחרת לך. אמנם זה עזר
וק־בלת את הפתקא הדרושה, אך לא זאת
הדרך לסידור ענינים...״

42 סוד ש, לעירא ק

וכשהגיע לבסוף תורי של התמרון
היה כבר לידיעה שניה במעלה. שר־הבטחון
נדחק לפינה ע״י ראש הממשלה, שחדל
לפתע להיות ראש־ממשלה. האורח, ששמע
בפיהוק את הנאומים הראשונים של מסע
הבחירות לעיריות, נתעורר בבוקר ונוכח
לדעת שצפויית לו בחירות לכנסת ולממ שלה.
בסך
הכל: קצת יותר מדי.

במחנה הבנות שעל חוף מפרץ חיפה
קמה בהלה עצומה, גבר ערום יצא מן המים, חדר למחנה והחל לסעוד את לבו
במטבח. תחילה ביקשו הבנות הנדהמות לק רוא
למשטרה הבריטית, אולם משנתברר
שאותו גבר א־נו אלא עולה ״בלתי־ליגלי״,
שקפץ המימה מסיפון אנית־המשא ״קוגסטד
טינופול״ אשר בנמל, שקטה המהומה. סופ קו
לו חולצה ומכנסיים של בחורה, והאיש
יצא לדרכו.

החלבן?״

שאלוהו

והוא

הסביר:

״מכיין

דס יוסר ואשתו בדגניה
למיטה

חו ל ה...

פנחס לוביאניקר ככנסת
. ..בראש בריא

הושיבוהו בקצה השולחן, מול יו״ר המו עצה.
כעבור זמן מה החלו החברים לפקפק
מי מנהל את הישיבות — היו״ר אשר בקצה
האחד או ירדני אשר בקצהו השני .״כש רציתי
להשיג משהו דרשתי את ההיפר,
ואז החליטו מה שרציתי שיחליטו״ .כש נכשל
ירדני בבחירות הבאות נשמו שאר
חברי המועצה לרווחה וחזרו באין מפריע
לעסקי המפלגה הרגילים.

ערו, אבל בחירות מתקרבות, וקול העם כקול
שדי. והעם, כידוע, דורש את ראשו
של יוסף ויהי מה. זעזיע כבד עבר על המ סובים
כשעל סדר היום הועמדה שאלת מ מלא
מקומו של יוסף. העזבון שהשאיר אח ריו
ייסף לא המריץ במיוחד את המועמדים
החדשים למשרה זאת. מי רוצו־ להכנם בראש
בריא למיטה חולה? מה יעשה הכוכב הדו רך
בשמי המדינה, פנחס לוביניקר, במחסנים
ריקים, והבטחות חדשות, שהעם נלאה
מלשמען?

לא שילמו מסים; מתן חופשות־לידה לא מהות
וחינוך מקצועי לתלמידים על־חשבון
המועצה .״אני לא למדתי מפני שלאבי לא
היה כסף, ואני לא רוצה שזה יקרה לא חרים!״
עסקני
המפלגות לא נבהלו. כיום חייבת
כל רשימה להמציא 60 חתימות ו־ 5מוע מדים.
מי יעזור לירדני? אלא שירדני עבר
בבתיהם של אותם אשר עזר להם פעם
בכסף, איומים ומכות — והם חתמו. במקום
60 חתימות המציא .70

הדיקטטור של ענף הטקסטיל, מר מורגנ״
שטרן, חרשתן־לשעבר, גבה קומה, עטור
שערות שיבה, קבע שהגיעה שעת האפס לדאוג
לביתו שלו׳ ולהקים בית חרושת משלו.
והדיקטטור של התעשיות הקלות, מר סטנייצ־קי,
מרד מרד גלוי ב״בום״ שלו. בהתחלה
היה הכל בסדר, וב״חריפותו״ כלפי הלקו חות
השתדל לעלות אפילו על השר עצמו,
— אין צורך בעתונים, אין צורך בתעשיות.
אינכם מרוצים — אל תעבדו. כש״רתחרבן״
לפני הוועדה הציבורית לצוו ההלבשה וההנ עלה
החליט ״לעקור״ .הזדמנות נמצאת כאשר
השר בכבודו ובעצמו הזמינו לישיבה דחופה,
והוא ענה שיש לו ענינים אחרים, חשובים
יותר...

הדגל והלחם. ועתה מתקרבים שוב
ימי בחירות, וירדני, גבר רזה וגבה קומה
בן ,47 בעל עינים שחורות לוהטות, עומד
דיקטטורים מחפשים ג ובים.
במרכז המושבה ומטיף את תורתו לבו עמודי
התווך של משרדו יצאו לחו״ל (ואולי
חרים .״כל המפלגות עוטפות את כיכר
ידעו את אשר הם עושים) .מר ליובושיץ,
הדיקטטור של המחירים, מורה לשעבר בעל
הלחם בדגל. הן צועקות ״יחי״ לדגל, ומת־כוונות
ללחם. ואילו אני אומר בגלוי: הכ־ו.טג פנים של ישועי, למד לבדוק חשבונות כ מפעלים
ו״־סתדר״ בינתיים כרואה חשבון
וונה ללחם!״.
מוסמך. הדיקטטור הממושקף ראה את ה המצע:
חוסר־מצע. לשים קץ לפרוטקציה
נולד ולא רצה לחזות בחורבן הבנין שהקים.
ולמסחר מפלגתי. לנטוע עצים בצדי הכביבחזית
המלחמה ביוקר המחיה כבר נפרצה
שים, להקים בית־חולים ליולדות במקום!
הפירצה הראשונה. האינדכס עלה ב 7-נקודות.
להימנע מלשלוח הביתה תלמידים שהוריהם

התנחמו העסקנים: מי יצביע בעד רשי שיש

אלא
מת ״בלתי מפלגתיים?״
לירדני׳ נשק סודי 10 :תועמלנים מסורים
אשתו ותשעת ילדיו (הגדולה בת 26׳ הצעיר
בן שנד ),וטנז־ר להביא בו את הבוחרים
לקלפי. צבא פרטי ממוכן זה יגויס ביום
הבחירות.
בינתיים הפכה מלחמתו של ירדני בלוי״ בשרון תני־המפלגות לנושא ההתענינות
כולו. ירדני, ה״בלתי־תלוי״ האחרון בבחי רות
לרשויות המקומיות מסמל, איך שהוא, אותה מבכים
תקופה רומנטית שרבים
בליבם.

שרתהבר בו ר
״היתד, זאת שירת הברבור ממש״ התלהב
אחד השרים כתום ישיבת הממשלה ה היסטורית,
בה הוחלט על פירוק משרד ה אספקה,
והעברתו של דיקטטור האספקה ו הקיצוב
לתפקיד שר התחבורה 4 ,ימים לפני
שמעשהו האימפוליסיבי של ראש הממשלה
שם קץ לקואליציה ומנע את הצורך בשעיר
לעזאזל.

הקרחת נוצצה.
דעזעת לשמע הרצאתו

גם אבן היתה מז של
ד״ר דב יוסף.

הדיקטטורים שירדו מגדולתם מחפשים
עתה מקלם במשק שלא נתחבבו עליו. הם
עושים בחכמה — כל ממשלה שתקום לא
תרצה לקבל לידיה עזבון זה.

מה וה ״ פ אר אזי טי״
האס ״פאראזים״ (טפיל) הוא כינוי מע ליב?
לפי משה אושקוב, עובד בעירית
תל־אכיב, שקרא כך לסגן מנהל משרד הפי קוח
על המזון במחוז תל־אביב, אין זה
עלבון .״לא העלבתי אותו״ אמר כשהובא
בפני שופט שלום בתל־אביב .״אני רק התרגזתי
כיון שצריך הייתי להפסיד הרבה
זמן בקשר עם החלפת חלבן״ .כב׳ השופט
ולדמן היה בדעה אחרת וקנס את אושקוב
בשתי לירות קנם ״בהתחשב עם הנסיבות,
ומצבו החמרי״ (העונש הקסימלי בעוון זה
— ששה חדשי מאסר).
את סיפורו סיפר אושקוב בבית המש פט
בערך כך: הוא עובד כנהג. הוא רצה
להחליף חלבן .״מדוע רצית להחליף את

בקיץ 1940 התכנסו כמה עשרות איש
באולם ברחוב נחלת בנימין בתל אביב
כדי לטכס עצה על עתיד התנועה הרביזיו ניסטית
(באותם הימים: הצ״ח) .בין השאר
הוגש לועידה תזכיר מפורט של משורר
כבן ,32 שהגיע לא מכבר מפאריס. המ שורר
הציע: להינתק מן התנועה הציונית
ומן הגלות היהודית, להיות לתנועה לאומית
״עברית״ (ארצישראלית מהומית) ,להחליף
את הדגל הציוני בדגל ארגמן ותכלת (לפי
הנביא יחזקאל :״תכלת וארגמן מאיי אלי־שה״).
רצה
הגורל והתזכיר לא הגיע לכלל אברהם הופיעו
דיון: באמצע הועידה
״יאיר״ שטרן ושלושה מחבריו, חברי מפקדת
אצ״ל של אז, והכריזו על מרד בז׳־
בוטינסקי, בדוד רזיאל וברביזיוניזם בכלל.
הועידה טבעה בים של צעקות והאשמות
הדדיות, ובאותו שבוע נולד לח״י (באותם
הימים :״הארגון הצבאי הלאומי בישראל״,
להבדיל מן ״הארגון הצבאי הלאומי בארץ־
ישראל״).
בעל ועשתורת. אולם אוריאל שלח,
אותו משורר חיוור ושפוף־קומה שהגיש
כעבור
את התזכיר, לא שקט על שמריו.
שנתיים פורסמה החוברת הראשונה של
״הועד לגיבוש הנוער העברי״ ,ועליה מוד בק
הדגל החדש: דגל ארגמן, בעל פס תכלת
צר, ועליו קרני־השור של הבעל הכנעני
בצבע זהב (היא האות אלף העברית הע תיקה)
.בעקבות הדגל באה התורה: אנשים
שנולדו בא״י הם ״עברים״ ולא יהודים, או מה
שונה לחלוטין מן העדה היהודית בגולה.
החוברת עוררה ויכוח סוער, ביחוד
בחוגי ״כסית״ .שם ישבה קבוצה של סופ רים
צעירים׳והמציאה אגדה: אנשי ״הועד
לגיבוש״ רוקדים ערומים מסביב לעשתורת,
אף היא בלתי־לבושה, כדי להחיות את

המחסור הוא אם לפל תגלית
קובע פתגם דומי עתיק. אולם לא כל
תגלית מוצאת הבנה בקרב השלטונות.
באחד מהרחובות המרכזיים בעיר צץ
לפתע, בן לילה ממש, בנין הדור בן
שתי קומות.
״ אין הסתדרת בשעת מחסור חמור
בחמרי בנין ׳ לבנות לך בית כזה?״
שאלו את בעל הבית המאושר.
״את הבית בניתי ממים״ ענה בחיוך
רב משמעות.
ולא ה־תה הפרזה בדברים
בעל הבית הוא חלבן נודע.

אלה

מנהגי הקדמונים. האגדה מצאה לה מהלכים.
ב״כסית״ ,ומאז נדבק באנשי ״הועד לגיבוש״
הכינוי ״כנענים״,
התוצאה היתה שהתורה נראתה מענינת
לחוגים רבים, ומסביב לנביאה התקבצה
תכונה משותפת אחת: איש מהם לא היה
יליד הארץ, ולפיכך לא יכול היה, לכאורה, לכולם שהיתר. צעירים קבוצה של
להיחשב ל״עברי״ .בין השאר נמנו עם
החסידים: המשורר אהרון (״קדים״) אמיר,
הפסל יצחק דנציגר (שנתפרסם אח״כ ככוכב׳
הסרט ״בית אבי״ וחי מאז באנגליה)
פסל בנימין תמוז (שהוא ה״עוזי״
של ״הארץ״ ׳ויליד חארקוב, לעומת

.העולנז הזה׳,

במדינה

מ <בעת

ריי מי ס

אוד•

הנוכחי, עמום קינן, שהוא יליד הארץ ואיש
לח״י ותיק).
מהלומה ניצחת. במרוצת השנים
דהה ברק התורה, בעיקר מפני שילידי־הארץ,
שהם מטבעם חמרניים, שונאים מליצות
ומבקשים *תכלית״ מעשית. הם לא
התלהבו לסיסמאות ורצו לדעת את המס קנות
המעשיות. ומסקנות מעסשיות לא
היו ל״כנענים״.
ירדה על
כשפרצה מלחמת־העצמאות
ה״כנענים״ מהלומה ניצחת. הוקמה מדינת־ובתוקף
המציאות נוצר הבדל .
ישראל,

מונח בצד, קיפלתיו ועם מגן זה הצ לחתי
להרחיק את הילד מן החוט. פניו
כפי שצויין
היו אפורות (לא שחורות
בעתונות היומית) ושפתיו כחולות. הנשימה
והדופק נפסקו לפעול, וכל סימני
החיים נעלמו. אך גופו עוד היה חם
כשלוש או ארבע דקות לאחר ההתחש־מלות.
רגלו נתקלה בחוט חשמלי בעל
מתח גבוה״.
ד״ר כהן, המצטיין לא רק בתכונות
רפואיות, כבר היה במצבים דומים פעמים
רבות משך חייו. בהיותו עוד רופא צעיר
יצא לחזית לארגן את השרות הרפואי

נמצא במקום חייב להציל את המפוחם
עד אשר תבוא עזרה רפואית מוסמכת.
כל חומר מבודד יהיה טוב במקרה זה —
בד צמר או עור עבה, כפפות גומי וכו׳.
יש רק לדאוג כי חומר זה יהיה יבש,
וכמו כן יש לשחרר את ד,קרבן מחוט
החשמל בזהירות, מוסיף הד״ר כהן.
״צעקתי לאבא פטר כבר בריא
לגמרי ורק נשארו עליו סימני כויד, אח ולא
יכולתי
דים .״נתקלה רגלי בחוט
״אני
הוא אומר.
ממנו״, להשתחרר יודע שצעקתי לאבא אך קולי נחלש והלך.
אחרי זה שמעתי את אבי המצוד, עלי
לנשום, עת טפח על חזי״ .והאב מוסיף:
״אכן לא רציתי להניח לבני למות...״

כ ל חודש בח*ו־ות
דמותו הגבוהה של היועץ הראשי לעניני
תזונה ע״י משרד האספקה והקיצוב, מר
ד. גליקסון, התכווצה והצטמקה תחת ברד
דברי ר,בקורת החריפים׳ שנמתחו על מח לקתו
בקשר עם המצב התזינתי הירוד
בארץ. וקשה היד, לזלזל בדברי בקורת
כשביש״בד, השתתפו: בא כוח הסתדרות
הרופאים ד״ר בוגר, רופא קופת חולים
ברחובות ד״ ר יונס, ד״ר בבד, מהתחנה
לחקר החקלאות ברחובות, פרופ׳ גומר,ים
ופרוס׳ רחמילביץ.
ונאמר: מצב הבריאות של האוכלוסיה
והילדים דורש שיפורים מידיים. כמות הבי צים
אינה מספיקה, מנת הסוכר היא מתחת
לממוצע הדרוש, לתינוקות אין די מזונות
ותחליפים וכו׳.
הפרוטוקול על מהלך הדיונים לא פור סם,
אולם לעומת זאת הוגדלה מיד מנת
הסוכר לתינוקות ונמצא סבון נוסף לילדים.
האמהות נאנחות ואומרות: הלוואי ש תיערכנה
בחירות בכל חודש !

ד״ר כהן, אשתו והילד פטר
המת קם לתזזיה

מעשי בין יושבי התפוצות ובץ אזרחי
*ישראל״ .התנועה הציונית איבדה את ערכה
המעשי, והשלטון עבר לידי ממשלה של
אזרחי הארץ (הן *העברים״ והן היהודים׳׳
ומכה אחרונה:
לפי הגדרת ה״כנענים״)
ראש הממשלה עצמו הכריז שיושבי התפוצות
אינם ישראלים *בגלות״ ,כי אם ממוצא ואוסטרלים
אמריקאים, בריטים
יהודי.

בקוי האש — למרות שתפקידו כרופא
גדודי הרשה לו לד,שאר בבסיס עורפי —
ושם למראה האנדרלמוסיה ששררה בש רות
האספקה לקוים הקדמיים נטל על
עצמו סמכויות לא לו להבטיח אספקה
סדירה ליחידתו בחזית. עבור מעשה זה
דרבים אחרים קיבל הד״ר ג׳ורג׳ כהן
שנולד בקניגסברג בשנת , 1884 את אות הגבוהים אחד
מקס־יוזף, ההצטיינות ביותר בגרמניה.

ה״כנעניים״ דמו לאיש שהלך להתרחץ
בים ומצא, בחזרו, כי מישהו גנב בינתיים
את בגדיו. ההבדלה בין יושבי הארץ והתפוצות
חדלה להיות בעלת משמעות מע שית.
לעומת זאת גבר הענין בתורה אחרת
של ה״כגענים״ ,היא תורת ״ארץ הפרת״,
האומרת שישראל, הירח, סוריה ועיראק
חייבות להיות למדינה עברית אחת —
תורה הדומה מאד לזו של הד״ר ישראל
שייב ואורי צבי גרינברג, ה״יהודים״( ,ההב דל
העיקרי: ה״כנענים״ סבורים שיש לשכנע
את הערבים לדבר עברית וליות ל״עב־רים״
,אך אינם אומרים מה יקרה אם יסר בו
הערבים להשתכנע) .משתי התורות מש כנעת
יותר תורתו של הד״ר שייב, שהיא
תורת־כיבוש גלויה ועקבית.

קרח ונשימה מלאכותית. לנוכח
מצבו המיואש של בנו לא איבד הרופא
את עשתונותיו והתחיל ללחוץ על חזה
בנו באופן קצוב והצליח להפנות את הריר
בשלבי המות
המצטבר בריאות האדם
הראשונים, וקצף עלה שסתיו. לאחר כח מש
דקות של מסג׳ הלב בעזרת קרח
ונשימה מלאכותית החל פטר נושם. בינתיים
הופיע אמבולנס של מגן־דוד אדום
ובעזרת חמצן חזר ברק החיים לעיני הילד
שנחשב כמת.
״אני מעריץ את מגן־דוד־אדום בעד
עבודתם המהירה. אני מקוה כי מקרה זה
ישמש דוגמה לכל איש במקרים דומים.
אין זו מלאכת רופא בלבד. כל איש ה
ארצנו

כדי להסדיר את אכילת ארוחת הערב
בחדר האוכל של קיבוץ פלוני בעמק בית
שאן, קבעו שני פנסים גבוהים מעל לחדר
האוכל, הנראים לכל עברי המשק. הפנס
הירוק מזמין את החברים לארוחה
ומודיע שרצוי לעובדיה שהחברים
ימלאו את חדר האוכל. הפנס האדום
אוסר על החברים לד,כנס לחדר האוכל,
על מנת למנוע צפיפות( .״הצפה
אינה בורגנית או
באוטובוס: ממשלתנו
סוציאליסטית, היא ממשלה סתם —
ראשי תיבות של סולל בונה, תנובה,
משביר מרכזי( .״הבוקר
תימני זקן מנחלת צדוק התלונן במשטרה,
כי בשבועות האחרונים עשה לו גבר
כבן 49 מעשה כישוף על מנת לרפ או
ולהחזיר לו את כה הנכרא שלו.
תמורת ״כישוף״ זד, קיבל האיש ממנו
166 לירות וצמיד השווה 19 לירות.
(״הארץ תי נו ק כן יומו
נמצא, כשהוא עזוב כבית הכסא
הצבורי במחנה העולים ג׳ בעין שמר.
(״הארץ היינריך מורסקי,

נציג

פולין

לעניינים

נעצר ליד מחסום ראש
שנערד במכוניתו נמצאו

שימורים ו־1000
ארס ״.

מסחריים,

פינה

ובחיפוש

20 קופסאות
סיגריות ״פליי-

כשנתכנסה הקבוצה
שנים שרדו.
(הקרויה כיום על שם כתב־עתה ״אלף״)
בליל שבת האחרון באולם *קרן צליל״
בתל־אביב נכחו, אחת שמונה שנות עמל,
42 צעירים וצעירות, ברובם למטה מגיל
.20 הועידה, בה עמדו, כנראה, להתקבל
החלטות מרחיקות־לכת על גורל המזרח
התיכון (היא *ארץ־הפרת״) היתר, סודית
בהחלט! כל כך סודית שאף *עברי״ טהור
כצלם *העולם הזה״ ( 5דורות בארץ) נת בקש
לעזיב את האולם. מן הוותיקים של
״הועד לגיבוש״ המקורי שרדו רק שנים:
המשורר אורי שלח (הקורא לעצמו עתה,
יונתן רטוש) ותלמידו׳ המשורר אהרן אמיר.

חבריו יודעים זאת. אנשים ׳מתונים הם,
הדואגים לאינטרסים האפורים של מפלגה
בשלטון. הם מוכנים להשאיר את תעונגות
האופוזיציה לאחרים. במשך השנים רבות
התמחו לנטול אח העוקץ מן האימפולסי־ביית
של מנהיגם.
אלא שהפעם קרה מקרה לא נעים. מר
שרת יצא לאמריקה, להטיף ״ציונות״ לי לדים
הרעים באו״ם. מר קפלן ,״מספר 2״
בממשלה, היה עסוק בסיבוב האחרון של
מלחמתו ההיסטורית נגד ד״ר דב יוסף
(ראה ״במדינה״) .וכך קרה מה שקרה. ה אימפולסיביות,
שהרגישה עצמה לפתע מ ששה
שוחררת
מבל דמעצורים הרגילים,
לקראת ההזדמנות.
התוצאה: שהממשלה ״התפוטרה״ ע״י
ראשה. מופתעים ביותר היו חברי מפא״י
עצמם. הכל קרה בגלל עניו של מה בכך.
ראש הממשלה הציע משהו. הדתיים לא
אמרו ״לא״ .הם רק לא מיהרו להגיד ״כן״.
ופרוק הקואליציה (לפי
מכאן :״ברוגז״

״תידה״ לאבא בן־גוריץ. אחת
היתראות הכרוכים בשלטון הוא שראש-
הממשלה יכול לקבוע׳ לעתים קרובות, את
מיעד הבחירות בשעה מתאימה לו. ראשי
הממשלות משתדלים, בדרך כלל, שהבחירות
״תתקיימנה אחרי שהשיגו נצחון כלשהו,
בשעה שהפרסטיג׳ה שלהם מבריקה למ רחוק.
דוד
בן־גוריון החליט להפר מסורת זו.
הוא מכריח את מפלגתו להתמודד ליד הקל פי
דוקא בשעה שהפרסטיג׳ד, שלה הגיעה
לנקודת קפאון.
הבחירות האחרונות היו בחירות של
סוף־מלחמה. איש לא טרח לשאול: האם
ממשלה זו תכונן משק בריא? האם תפרוץ
את המצוי הערבי ותשיג שלום? האם יש
לה תכנית כלשהי, מדיניות כלשהי?
האנשים הצביעו כדי לאמר ״תודה״
לאדם שניהל את המלחמה (לא לבדו, כמו בן׳
כמד. אלפי חיילים בחזית עזרו לו) .הם
הצביעו בעד בן־גוריון.
ממלחמה לצנן{ .עתה המצב שונה
לחלוטיטן. ההתלהבות הצטננד״ דור הגיבורים
הפך, במשך 21 חדשי כהונת הממ שלה,
לנוער ציני חסר־אשליות. החנווני שכח
את שר־המלחמה, אולם זוכר היטב את שר
הצנע. העתודאי הולך לתמרון, אולם הוא
זוכר שתמרון זה הכרחי מפני שבמשך
21 חדשי קיומה לא מצאה הממשלה אף
ידיד אחד לא בין ממשלות ערב, ולא בין
האופוזיציות הערביות, ואף לא בין המי•
עוטיטם האנטי-ערביים — בקיצור, שבכלל
לא היתר, לה מדיניות חוץ.
אמנם, הממשלה הביאה עולים׳ הרבה
עולים. אולם היא, לא הרחיבה את דמשק,
לא הגבירה את הייצור — לא קלטה את
העולים קליטה של אמת, על אף כל הרכוש
הנטוש שחולק ביד רחבה.

אולם יום בחירות אינו יום הגיונות.
בחירות במצב הנתון פירושן: הבלתי־מרו־צים
יצביעו נגד מפלגות השלטוי של אתמול.
ואין ספק: בעיקר ירויח הימין.

השבתו לתחיה של פטר כהן בן ה־ד
לאחר שהתפחם בחצר ביתו ברחוב שלוש
אביו,
הקהל.
בתל־אביב, חישמלה את
רופא חירוג מברלין, שעבד בגינתו באו תה
שעה, אץ למקום לשמע ההמולה.

.,העולם הזה״ ,מם׳ 677

איש לא יחשוד בדוד בן־גוריון
שאין הוא נאמן למפלגתו. נאמנות זו הפ כה
אצלו טבע שני. אלא שיש לו גם טבע
ראשון. וטבע זה הנהו אימפולסיבי ביותר.

רמלה מול תל־אביב? האמת היא,
אמנם, שאין להאשים דוקא את הממשלה
המסכנה שכל אחד בועט בה עתה, גם ה שותפים
שבלעדיהם לא היתד, אפשרית. למשטר
בכללו — על כל מפלגותיו הקואליציו ניות
והאופוזיצייניות — חסר משהו. הוא
עבר בקלות רבה מדי מן הסוכנות היהידית
אל ממשלת ישראל — אף כי בעיות מדינת
ישראל אינן הבעיות של הקונגרס הציוני.
הוא חשב שמספיק לשנות את השלט׳ במ קשה
קום
לשנות את דרכי המחשבה.
לראות במה אשם דוד בן־גוריון יותר, מב חינה
זאת, מאשר מאיר יערי או מנחם ביגין.

״לא הנחת ל 3נ־ למוח.״״

״מצאתי את הילד מוטל כמת על הא דמה
כשאנשים נאנחים סביבו* :פטר מת,
פטר התפחם״ .תקפתני בהלה, וחיפשתי
סביבי חומר מבודד. הבחנתי בשק יבש

אבנר

לתמרון: הד מן ״היגזים ההם״ חזר -פצצות, האפלה, רעם תותחים,
ויחד אתם גם ההומור של הדור הצעיר, שנרדם כמציאות האפורה
של המדינה. ובכן, למי שייכים אנחנו: ל״נפש קסומה״ ? ל״מלפפון
ירוק״ ? ל״שירות אהכה״ ? ל״גמל מעופף״ ? או אולי -ל״העולם הזה״ ד

ישנו רק גורם אחד העלול להצדיק
את חשבונו של בן־גוריון: העולים החדשים.
מפא״י דאגה לארגן את אלה. כאן יש לה
אוצי של קולות. וישנם חברי מפא״י המ קוים
כי רמלה ולוד תסתומנה את הפרצים
העלולות להיבקע בתל־אביב.

סאת סופרתנו

ג׳ין דייסון
פעם היתד, פרס למרבית האנשים
ק אגדה ! ואיראן, כמו שהיא נקראת
:יום — רק מקום במפה. מעמדה של
!יראן ביום, דרומית לרוסיה ועל נ גיב
האספקה של המלחמה הבאה, מז נה
אותה ביתר־חשיבות.
כשנוסע לו אדם לבקר בארץ רחבה
ו, הבלתי ידועה למעשה, ששטחה
!י 40 משטחה של ישראל — הריהו
:מי שמגיע למחפר־עתיקות בו נחות
נרבויות שונות אחת על גבי רעותה.
עומד, עליו להתנער מדי פעם רק כדי
הווכח כי עדיין נמצא הוא באותה
,דינה.
ארץ מקורות הנפט העשירים בעו־ם,
עם קומץ אנשים החי בפאר זב־ק
בו בזמן שהשאר חיים בדלות ו זד,מה.
ארץ של ארכיטקטורה נד,דרה.
!ומץ מקדשים נפלאים ובנינים מודר־יים
מזדקרים מבין הבקתות הפרימי־יביות
שמסביב. ארץ של מסילות ורכים
מודרניות, מרביתה כד, מנותקת
ד שנשארת היא מבודדת לגמרי.
שרשרת ההרים הנמתחת מהים הש וד
עד המפרץ הפרסי, היוותה כעין
בצר טבעי, שעזר להשאיר ארץ זו
לתי־ידועד״ ובכל זאת חצו אנשים
ת הרי הזאגרום שנשארו בני בלי
ים בהרבה מפות ועדיין מהווים כתם
וור בעולמה של אסיה. כאן שוכנת
אריסטוקרטיה היותר־עתיקה של ה ולם
— שבטי ההרים המהווים רבע
אוכלוסייתה של איראן, בת 15 מיל ין
התושבים. הרריים אלה מצטיינים
חוסן גופני, כוח חיים ואינטלגנציד,
בעית, ומקובל הוא שהררי אחד שווה
ערכו ל־ 50 איש בימי מלחמה.
בו בזמן שהתאנים של ההר חיים
מלכים, חיים שאר בני השבטים ב ני נורא, ומדיניות הממשלה לא רק
דיכאה אותם אלא גם מנעה מהם את
תפתחותם, והם חיים באותם התנאים
פרימיטיביים של אבותיהם הקדמונים,
:תי החומר השוממים שלהם דומים
!לה של אברהם ושרה, שחיו לא הרק׳
באור כשדים, ממש כמו אנשי
שבטים.
צ׳רלי צ׳פלין וגרבי ניילון. בד, בבוז נמנעים
שבני העיר שעה ניקור אצל אנשי השבטים, ומספרים
פורים איך מפשיטים הללו מאורחיהם
הוממונם,
מביטים
ת בגדיהם
ידיים מגבוה על אחיהם הרכים בני
עיר ומבכרים את החיים בארץ שכו־ת
האלהים — למעלה.
טאמאד, לוחם שהתחנך באנגליה, ה־אן
לשבט הגאסקייה, אומר :״היי־י
סובל את הערים אילו היו נקי־
.1לעת עתה הרבה יותר בריא על
פגות ההרים. לפחות יש לנו מים
רמים בפלגים.
אין צורך לעבור מאזור לאזור כדי
־אות את ההבדל הרב בדרכי החיים.
.והראן, הבירה המודרנית, שוכנים כל
:יגודים המוחלטים של פרס.
לאורך רחוב לאזזאר עטור העצים,
!בניו החמישי של טהראן, ישנם בג־
:ים מודרניים עם חנויות צבועות ב־זיר
ומשופעות בסחורות מערביות,
יצרים פלסטיים, מקלטי רדיו וענית
אמריקאיות. איראני צעיר, צר מת ים
ורפוד־כתפיים, תהה ולא ידע אם
או כרטיסים
!נות את הבסט־סלר
1רט של צ׳רלי צ׳פלין.
גערות צעירות ונחמדות עוברות ב־זבים
גבוהים וגרבי ניילון, מתגנדרות
ונועצות מבטיהן בחפצי־זמוקיהן

הנשקפים מזגוגיות חלונות ה זתה.
מכוניות
ב״קוי־זרם״ אצות לאורך
נביש, ולמעשה יש יותר מכוניות
אשר בתי־שימוש. החידושים הם קלי־ן
דקה. אין שינויים מכריעים מתחתיה.
1כלי צעיפים וביוב. לפני עש־ס
שנה ניסה ראזה שאה התקיף
נכניס את המערב לאיראן, לגשר בין
־־פות בן־לילה ולשלוט בבירה מודר־ת.
ובאכזריות טאטא מסורת ומנה־
|פ. הוא הסיר את שמלותיהם של ה־לאים
וקרע צעיפי הנשים. הוא סלל
׳כים, הקים בתי חרושת ובניינים מו־
1ך ניים, השאיר את האנשים כושלים
וחור במושגים צרים, תרדמה וב־
:גרוע.
אפילו היום, במרכז טהראן הנפלא,
נוב לאזזאר — זורמים מיים שירדו
הנקראות
;הרים בתעלות פתוחות
בות, וזקנים רוחצים את רגליהם,

ההמון החי בעוני.

־ 987 מבני הארץ חיים כפי שחיו לפני אלפיים שנה.

הקומץ החי בפאר .־27

חיים כמשפחה ט הרניתזו, שיש

תריסר משרתים.

הגשר כין ארצות האיסלם
״איראן של מטה״

המחיצה כין ברי ת המי

בשדה התעופה של טהראן אפשר לסאוא כי סמלי ערב.

מעטים התיירים

הרואים מראה

*איראן של מעלל׳־:

בניני

הפאר

ברחוב

הראשי

טהרן.

פרודותיר׳ם ופניהם, בשעה שאב על ב־.
ניו הקטנים שוברים את צמאונם בא־מת־המים.

רחוק מרחוב לאזזאר נמצאת ס רס
העתיקה על אורח חייה המזרחי
השוקט על שמריו.
בסמטאות צרות כורעים חמורים בלים
מזוקן תחת מטעני־מלונים. חנו יות
קטנות ורעועות מלאות אגוזים ו זרעונים.
אין חנווני רגיל אחד בכל
העיר׳ ושומר, על אדם לכתו* את רג ליו
ברחובות האפלים, להתעכב בתריסר
מקומות שונים כדי להשיג כמות
מצרכים הדרושה לארוחה אחת.

הילד והאיכר שאינם פוחדים מפני פלישה,

״מר, יש לנו להפסיד?׳

ישנן חנויות שתראה בהן אוכפים
מקומיים בצבעים עליזים וחנויות ש פירות.
בהן
נערמות פירמידות של
בכל מקום שיש בו צבעים, הרי אלה
צבעים חיים הבאים כאילו להכחיש
את הדלות שמסביב.
״אני שומע את כספן*.״ הר חובות
מלאים קבצנים, יושבים נשע נים
לקירות, נכונים למשוך בדש בגדו
של כל אירופי העובר לידם.
״אני שומע את כספך מצ׳־צל, בו דאי
כבד הוא״ ,צועק נער צעיר לב! ש
סחבות. ואז הוא קופץ הצידה מפ,י
״דמסקי״ .״בן הכלב, בן האב השרוף,
סור מהדרך!״ מקלל הנהג כשהוא מז נק
קדימה.
לקבצנים אלה כוח סבל מפליא ויכולים
הם להתקיים באדישות ממיים
וקליפות מלפפונים. מעולם לא היה
להם יותר מזה. הם קיבלו בירושה עו לם
של עניות מנוולת ואפלת כוכים
מתחת האדמה, פם,לת מזוינות ומחלות,
והם יעבירו ירושה זו לילדיהם בהירי
העין, אשר מעלתם הגדולה היא הכ שרון
ללמוד את כל שיטות קיבוץ נד בות.

הצכא
שיצטרך להגן.

הנשק

— גרמניים. הפרסים

וכובעי־הפלדה

מצטיינים כלוחמים.

רוח מת זקן בצורת בן אדם מספר
כיצד הלך כל הדרך מאחד ממח!זות
הספר .״לא היתד, עבודה בשדות ולא
קיום בעיר, ומה יכולנו. לעשות״ ,או מר
הוא, כשהוא יורק זרעוני חמניות
בעיגול מסביבו .״שנים חיינו על בלו טי
אלון ודם מבית המטבחיים, ואז
יצאו חמישה למסע של מאתיים מי לים
אל הבירה ...אין כאן עבודה, אך
יותר קל כאן לקבץ נדבות״.
לא רק קבצנים יושבים ברחובות.
סוחרים רכובים על כסאות גבוהים, מ עשנים
נרגילה או שותים את מנת ה צהרים
של חלב המוץ. ובכל הזמן שו קק
לו המסחר.
חלפן ששפמו וצפרניו צבועים בכו פר
מובן להחליף כל מטבע אם יהיה
הדבר לטובתו. סרסורים וסוכני התערבויות
תרים אחרי לקוחות וכותב
מכתבים מקצועי עסוק בהעלאת סלסו לים
על גבי נייר לבן. כותב הוא כ אחד
אמן ואמנם בן הוא לאומה של
אמנים. המשרד העלוב ביותר נושא
שלט מסולסל מעל הדלת ואפילו תח נות
בנזין מקושטות ברעפים עם פ׳ר־חים.

.בסיס

ד ע דז ־י ח

א מ ריו

]צות

והמזרח

התיכון

היהודים המחכים ל״עלי בכה״

הנוף המרהיב העלול להיות לשדה קרב.
בעיני היהודים שנמלטו

מעיראק היתה איראן

לגן־עדן קטן

שטח איראן גדול פי 40 משטח ישראל.

— תחנה

נוחה בדרך המובילה

ללוד.

כותב המכתבים הוא אחד מבעלי ה זכויות
50/0 .ר מהאובלוסיה אינם יודעים
קרוא וכתוב. בקש את הספר, נהג ה טקסי
או המלצר לקרוא למענך כתו בת,
ואיש מהם לא יוכל, ובכל זאת
יכול כל איש פשוט ברחוב לדקלם
שירים של סעדי וחאפיז שנכתבו לפני
שבע מאות שנה על יופי, ידידות
וחופש.
שאלתי את
מה י ש להפסיד ץ
כותב המכתבים מד, דעתו על הממשלה
החדשה. הוא נד בראשו מהורהר וה שיב
:״היו לנו תשע ממשלות בתשע
שנות שלטינו של השאה. לכולן היו
תכניות מרעישות אך מה קרה לכל
התכניות הללו י תוצאה אחת ישנה
כל הזמן: העשירים מתעשרים והע־
.־• מתדלדלים״.
ומה זזישב הוא על רוסיה? בגנבה
מוציא הה את העתון הקומוניסטי
״מארדום״ .״תם מציעים לנו בתי ספר
ובתי חולים, ומה שאני אומר הוא זה״,
הוא תוחב את העתון שוב מתחת ל כר
,״אם יבואו הרוסים יש לנו הרבה
מה להרוויח, אך אין לנו מר, להפ סיד...״
לפתע
עובר קצין פרסי על סוס לבן
והזקן שוכח את כל רטינותיה כמר
כל האיראנים מצטיין
מית חזקה.
תצלומים: ת.

ספח: דוש.

משפט
רצח מדרו םלבארשבע
החקירה המוקדמת נגד עבדללה אל ע־ביד
ארכה שש ישיבות. בפני השופם ה חוקר
ידיד הלוי ברחובות, עמד עבדללה,
בידואי בן 25 מסביבות באר שבע, צנום
ונמוך קומה, האזין לדברי התובע, סגן
פרקליט המחוז אברהם דנרי, ונענע בראשו.
בישיבה האחרונה תורגמה לערבית הודעתו
של עבדללה (שמסרה למשטרה לאחר
היאסרו) מלה במלה נכנסתי לביתו של
תוודג׳ה אברהם ויריתי שתי יריות מהרובה
שלי״ .עבדללה נענע ברא־־ ומדי פעם ב פעם
אישר את הדברים במלה אחת —
״מסבוט״ .עבדללה נאשם בעי יח
אלקיים והוא מודה באשמה.
חקירה זו העז חאשיש
ואוסיום.
תה סרטים מענינים על נסיבות הרצחו של
אברהם אלקיים, מוכתר שכונת התקוה בן
ה ,50 בצריף צורר, שבעה קילומטר מדרום
לבאר שבני. אלקיים נמצא הרוג וגופתו
היתד, מוסת ז למטה. כמה כדורים
פלחו את ראגשו. זמן מה אחר הרצח נעצר
עבדלל סלים אל ע:־ו, שומרו של הנר צח.
אלקיים מסר לנאשם את הרובה שלו,
כדי שיגן עליו...
בחקירה הראשונה במשטרת באר־שבע
סינר עבדליה לסמל גולדברג :״עשרה י מי:
לפני הרצח בא לאברהם (אלקיים) ה־ש
יך חסן אבו עבדון וישב עם אדין אב רהם
בתוך הכרם שליד הבית. השנים עשו
עסק והסכם בנוגע לחאשיש ואופיום. אדון
אברהם מסר לשייך עבדון שמאז כיבוש
יפו יש ברשותו כמה פחים ומזוודות עם
חאשיש ואופיום. ערכו הסכם, ואברהם הלך
לתל־אביב להביא אותם. הוא הביא 4
פחים אופיום ושני שקים חאשיש.
העמסתי אותם על גמל ואברהם נתן לי
חמש לירות. אחר כך הלך חסן אצל ער בים
עם הגמל ...הוא חזר כעבור 5— 4ימים
ועשה חשבון עם אברהם. אחרי שע שה
את החשבון נשאר חייב לאברהם 250
לירות. כעבור חמשה ימים שוב בא חסן
אבו עבדון ואתו בא המסתנן חפץ אבו
מחמוד. זה היה אחרי שקיעת החמד״ שלש תם
הסכימו על הסחורה שאבו מחמוד צ ריך
היד. להביא מעבר הירדן. אדון אברהם
צריך היה לפתוח קנטינה ולמכור את הס חורות.
אחרי
שהסכימו, קרא לי אבו עבדון החו צה
י די שהוא יביא אלי את חפץ ו אתו
ע: ר כמר, אנשים ויתן לי 100 לירות
בעד זה שאכניס את חפץ לתוך הבית.
הוא גם אמר לי שאלך למחרת לפנות ערב
לשייך אבו בלל או למקום אחר ואראה
את עצמי בכדי שאוכל להגיד כי לא הייתי
במק״ם בזמן הרצח.
״מסבוט״ .״למחרת אמרתי לאדון אבר הם,
שאני הולך לשייך אבו בלל וישבתי
קצת בתוך האהל של השייך. כשחזרתי
הביתה הופיע מיד בכרם חסץ אבו מח מוד
ואמר לי שכעת נרצח אותו. אני נכ נסתי
לתוך הבית ביחד עם חפץ וראיתי
את האדון אברהם שוכב על המטה.
יריתי שתי יריות מהרובה שהיה אתי
אבל לא פגעתי היות והיה הסכם בינינו
שלא אני אהרוג אותו אלא חפץ. אחרי ש אני
יריתי את היריות נכנם חפץ וירד, מ אקדח
אל אברהם ופגע בו. אברהם קפץ
מהמטה והתחבא מתחת למטה ואנחנו יצאנו
ואני הוצאתי את שתי הפרדות ואת הסום
ומסרתי אותם למחמד אבו דהיר ולמחמד
מותגל אבו מחמוד (שני מסתננים) שחיכו
בחוץ יחד עם השייך אבו עבדון״.
״עבדללה אל עביד״ ,אמר התובע׳ מר
דינרי, בקול שקם ואפילו לבבי — שמעת,
את הכל ...אלה היו דבריך אתה במשטרה,

רגע

נכון?״ .עבדללה לא היסס אף
שיב :״מסבוס״.
עתה יועמד עבדללה בפני בית
מחוזי.

והדין

״השפפה
ד תי ת ומצפון לאומי״
כאשר אסתר כץ בת ד,־ 24 מתל־אביב
עמדה בפני כב׳ השופט וולדמן בתל־אביב
באשמת ״הצהרה כוזבת כי היא בעלת
הכרה והשקפה דתית״ (ובעקב השקפה זו
אין מצפונה מאפשר לה ל. :תגייס לצבא
ההגנה לישראל) ,עמדה בבית המשפט בחי פה
צעירה עבריה אחרת, שושנה אהרן,
בת ,20 וכבוד השופט כהן הקריא את
החלפתו, המזכה אותה ״מאשגה דומה .״לא
כל אדם שאינו שומר על מצוות איננו דתי״
יסתמך השופט החיפאי על הודעת הרבנים
ד,יסיעו במשפט שם כ-מימחים״ לענינים
אז ...עם ואת הזדעזע החוק שהגדרתו הי תר,
מגוחכת יבלתי־צודקת מלכתחילה.
אסתר כץ — מתברר מתוך כתב ה האשמה
— מסרה הכרזה כי היא דתית
מתוך כוונה ׳להשטמט מהצבא. זה היה
ביוני . 1950 אולם בראשון ליולי, בליל
שבת, הלכה אסתר כץ לבית קפד .״נוגה״
בתל־אביב (בתי הקפה בתל־אביב לא מסרו

תוך כדי מתן עדות של המלצר בליכר
נתעוררה השאלה ביחס לשעה, שבה שילמה
אסתר כץ את 190 הפרוטה. לשאלת השו פט
:״לשם מה באים אנשים לקפה?״ השיב
בליכר :״נו, כדי לשמוע מוסיקה ולשתות
תה, תסס, למון־סקווש ועוד דברים״.
״מה היתד, בדיוק השעה באותו יום
ששי בערב כאשר שילמה לך הנאשמת את
הכסף?״ שאלו התובע, מר גרף, ועל כך
אמר המלצר כי הוא גובה את הכסף בין
שש לשבע .״האם היה כבר שבת (אחרי
הדלקת הנרות)?״ המשיך התובע ועל כך
משך המלצר בכתפיו: אני יודע? אני לא
מביט בדיוק בלוח מתי מתחילה השבת
אני לא מדליק נרות. אני עובד״.
רב מקצועי. מיד אחר כך הופיע כעד
התביעה הסמל משה כץ (אין קרבה מש פחתית
בינו לבין הנאשמת) אשר האשים
את אסתר במסירת שבועה כוזבת. כאן
התערב הסניגור, מר גואלטרו פרוקצ׳יה,
ואמר כי הוא מתנגד לקבלת עדות
זו וביקש להוכיח, כי העדות הזנאשונה של
הנאשמת נגבתה במשטרה תחת איומים וס־תוי.
ומשקיבל הסניגור את הרשות לחקור
את העד, היתד, שאלתו הראשונה לסמל

בוניה הצעירה נשואה לבעל ישיש בן
,70 שהוכרח־ להנשא לו במצוות הוריה.
מכל מקום: אהבתה של בוניה לאברהים
השתלהבה מיום ליום — והוא הדין בשנאתה
לבעלה הזקן.
השבוע הובאה בוניה והאר אל דין בפני
שופט השלום הראשי בחיפה, בר י. ממן,
והואשמה בנקיטת צעדים ״דרסטיים״ מדי
כדי להיפטר מבעלה השנוא, ולזכות בא הוב
לבה. היא הואשמה ברצח בעלה באמ צעות
רעל שהכין בשבילה אברר,ים מוחמד
המורה הצעיר מכפר תמרה.
שליחות אללה. כל הפרשה כולה
נתגלתה בצורר, מפתיעה ביותר. חסין חלבי,
צעיר דרוזי שהעיד על כך, סיפר :״ביולי
1950 בקרתי בביתו של ראשד אבן אחמד,
הוא בנו הראשון של הבעל הישיש שהלך
לעולמו. לפתע ראינו נחש מטפס על הקיר
מעל החלון ונכנס לתוך סדק בקיר. נטלנו
מכוש ועלינו להרוג את הנחש. לאחר שה רסנו
חלק ממשקוף החלון פרצנו את הסדק
והנה נתגלתה לעינינו חבילת ניירות חבויים
בקיר.
בין השאר היו שם שני מכתבים. ממכתב
אחד נתברר כי בוניה הרעילה את בעלה
.בסם ששלח לה אברהים מוחמד. והמכתב
השני היה רצוף שירי אהבה לוהטת...
שייך הכפר, השייך חמוד״ שקרא את המכתבים
אישר את דברי העד.
משנשאל סע ד חלבי בסיום החקירה —
והנחש מה היה עליו? הצטחק הנחש,
אמר ,״חמק עבר לאחר שמילא את השלי חות
שהטיל עליו אללה הרחום...״

״רומן פלילי״ 1ע־ר

הנאשמת אסתר

כץ (יושבת)
נזצפזן דתי וכסף בשבת

הצהרות בשבועה כי הם אדוקים ומשום
כך מותר להם להחזיק את העסק פתוח
בשבת״ ).ושם, בבית הקפה, שילמה למלצר
יעקב בליכר 190 פרוטה תמורת קפה,
עוגה, תסס ועוד משהו. באותו בית קכה,
על יד שולחן אחר, ישבה עליזה שוורצמן,
פקידה בלשכת הגיוס ביפו, בחברת חברתה
רינה שרייבר, עובדת בטלגרף. עליזה ראתה
את אסתר משלמת כסף בשבת ונזכרה כי
אסתר זו עומדת לקבל שחרור מגיוס על
סמך היותה דתית. הלכה עליזה ואמרה
לחברתה ולמלצר, שיזכרו את אשר ראו,
כי ״יכול להיות שיהיה משפם והם יצ טרכו
להעיד״ .והם זכרו את הכל היטב
וסיפרו לכב׳ השופט וולדמן כיצד ראו את
אסתר משלמת כסף למלצר בשבת.
רמון־סקווש ועוד דברים. הפ בעדותה סיפרה הגיוס
קידה
מלשכת
לשופט החוקר שבינתיים הזמינה את ״ה תיק״
של אסתר כץ ונתברר לה כי הנא שמת
לא שירתה בצבא גם בזמן המלחמה.

והעדה עליזה שוורצמן

המשטרה :״היש לך אחיות? האם שרתו
בצבא?״ .הסמל השיב כי יש לו אחות
והיא שירתה קרוב לשנתיים, אך הכחיש
בתוקף כאילו אמר לנאשמת :״האחיות שלי
היו בצבא, אז גם את יכולה ללכת״.״

אהבה ורעל
הנושא — עתיק יומין הוא, רק הווא-
ריציות משתנות תדיר בהתאם למושגי
המקום והזמן.
הפעם היתד, זו בוניה ואהר אלדין
בת ,20 היפה בבנות דלית אל כרמל,
שהתאהבה מ״מבט ראשון״ באברהים מו חמר
בן ד,־ ,22 שתור העין ועדין הפנים,
המשמש כמורה בכפר תמרה.
אין ספק שהכל היה מתנהל במישרין
עד ל...חופה. אלמלא מכשול כפול שניצב
כחומה בדרך אהבתו של הזוג.
ראשית היא, בוניה, בת הדת הדרו זית.
והוא, אדרהים, בן דת מוחמר. ומפ את
סייגי המסורת קשה הזיווג בין דרו זית
למוסלמי כקריעת ים סוף.
ומכשול שני (והוא בעצם העיקרי):

אשר, בת 33 עמדה בשבוע שעבר בפני
כב׳ השופט המחוזי ד״ר קיסטר בת״א,
כשעונש מאסר עולם מרחף מעל לראשה.
ההאשמה שהובאה נגד איזבלה הירשפלד
היתד ,״שפיכת נוזלים על אדם בכוונה להש חית
את גופו״ ,והיא אחת ההאשמות הכ בדות
ביותר של החוק הפלילי. כתמיד כן
גם הפעם ישב ד״ר קיסטר, ששמו הולך
לפניו הקשיב בסבלנות לטענות הצדדים,
להודאתה של הנאשמת, חייך ושוב חייך,
הציג פה ושם שאלה ולבסוף החליט, כי
אין מקום לשלוח את איזבלה, את האשד,
הזאת, שהיא אם לשלושה ילדים, לבית־ד,ם;ר,ר,
אלא לשים אותה תחת השגחתו
של קצין המבחן.
איזבלה הירשפלד, מגהצת בבית החולים
לחולי רוח בבת־ים, נעצרה על ידי המש טרה
לאחר שבי־ם אחד שפכה חומצה גם־
ריתנית על מנהל בית החולים, לאחר שפוט רה
מעבודתה. היא הודתה במעשה עוד
בחקירה המשטרתית. מנהל המוסד נפגע
מההתנקשות, אך למזלו התרפא מבלי ש הדבר
ישאיר בו סימנים.
דברי הנאשמת עצמה, שעמדה בחקי רותיהם
של הקטיגור טומקיבוץ מזה דם־
ניגודה מר חיים ספיר מאידך, הם שנתנו
את התמונה המציאותית ביותר של הפרשה
העגומה הזאת שהביאה את איזבלה, עולה
חדשה, לפני כס בית הדין .״הנאשמת סו בלת
מזעזוע עצבים, מהתמוטטות רוחנית
גמורה,״ טען הסניגור מר ספיר .״הנא שמת
עשתה מעשה פשע חמור וצריכה לבוא
על עונשה״ — תבע מר טומקביץ, התובע.
ואילו הנאשמת סיפרה :״בעלי אינו עובד,
יש לי שלושה ילדים קטנים. פוטרתי מה עבודה
משום שמסרתי לממונים על גניבות
שאירעו במוסד ...היו אנשים במוסד שביק שו
ממני שאתמסר להם ...פחדתי שילדי
ירעבו ללחם ..,פוטרתי ללא הצדקה ...בע לי
איננו עובד ...לא יכולתי לשלוט על
עצמי — עשיתי את אשר עשיתי...״

״העולם הזה״ ,מם׳ 677

מוסיקה

המדר והברון

ב שמי ם= :דורי

אין כל אפשרות לראיין כיום את ״מלך
הואלס״ ,וחבל מאד. מענין היה לדעת האם
מאושר הוא ית;אן שטראוס, זר, המ!סי־קאי
הגאוני והנדיר, מאושר בכך שמנגי־נותיו
הפכו לא רק ל״בסט־סלרס״ במובן
הצר של הביטוי, אלא ממש חדרו ללבו תיהם
של מיליונים בכל קצוות תבל.

בשנת 1870 צרו הגרמנים על פאריס.
מיניסטר החוץ הצרפתי, גאמבטה, הת רומם
בכדור פורח מעל העיר הנצורה
והמריא לעיר טור כדי להקים בה ״ממ שלה
בגולה״.

ויתכן מאד שאי שם בגנזי לבו היתד,
ליוד,אן האמביציה להיות קומפוזיטור או־פירות.
ואמנם הוא חיבר אופירה אחת,
והיא אף זכתה להצלחה. והאופירטות שלוי
זכו להצלחה כבירה, אך בכל זאת נשאר
יוד,ן שטראוס מלך המנגינה הקלה והלבבית,
זו המנגינה של ״הדנובה הכחולה״ ,שד,־
שיגר. שיא במספר המהדורות אחרי התנ״ך
( 408 מהדורות עד 0940 ובכל זאת, יתכן
מאד כי אילו שאלו את פיו כיום( ,לא מז מן
מלאו 50 שנר, למותו ,),מהו הדבר ש הוא
גאה עליו ביותר — יתכן שהיד, עו נה
:״האופרטות שלי״ .אחת מהן, שאינה
מוכרה כלל לנוער שלנו היא ״ברון הצוענים״.
קבוצת
אמנים
לא יהיה רצח.
ביני,,ם מנוסים ופח!ת מנוס ,-אך י־יי1ש
בעלי יוזמה ועקשנות, התאוג״ו לבג
חושים ב״תיאטהן מוסיקלי״ וההל־טו ל הגיש
לקהל את הצ״תם הראשונה :״ברין
הצוענים״ .הבחירה באה משני טעמים :
המוסיקאלי והחומרי. כי אכן כמעט לא
יתכן, שיצירה כ״ברון הצוענים״ לא תהיי,
ל״מסמר״ אלא אם כן ״ירצחור, נפש״
מבצעיה. ואילו הסימנים מעידים, כי לא
יהיה כאן ״רצח בדם קר״ .אמנים כקונרד
מן׳ ד,מ,צח הצעיר, אירן סולטאן, הזמרת
המנוסה, ארנסט נראי, הטנור החדש ב ישראל
(״שירת האדמה״ לגוסטאב מאהלר
עם התזמורת הפילהרמונית) ועוד — הם
מעין ערובה לכך. דיברו בפגישה עם העתונות השבוע
אנשי המוסד האומנותי הזה על גישה חד שה,
על הבנה אחרת, בקיצור — על אס׳
קים חדשים. אך לא ן כל בדבריו־,ם, ולא
מהשיגרא המקובלת
כל הנואמים, חרגו
של הודעות על מפעל אמנותי ...כבר נשמעו
לא פעם הכרזות כאלה. לדבריהם משימתם
היא — לא פחות ולא יותר — להציג או פרטות,
סטירות מוסיקליות, הצגות באלט,
אופירה קאמרית, קונצרטים, תיאטרון מו דרני
קצת יותר מדי בבת אחת״ ל מוסד
העומד לפני הפרימיירה הראשונה שלו.
בינתיים נודע, כי הזמר פאולו גורין ע זב
את ד,אופירה הישראלית והצסרף ל־
״תיאטרון המוסיקלי״ .כן הצטרפו אליו —
הבמאי ביטוש דודוב (״אופנבאך בתל אביב״
ב״לי לה לו״) גרטרוד קראום ואחרים. ב סך
הכל יש בלהקה החושה כ־ 60 אחוז
של עולים חדשים, אך כמה וכמה מבין
הכוחות הראשיים שלו הם אמנים ותיקים
ששמם הולך לפניהם, כגון אלינה סטרני־צקה,
רבת הכשרון, אירן סולטן וכר. כמו
כן יופיע ב״ברון הצוענים״ שלמה חר מון,
הזכור לאלה שראו את הצגת ״המכ שפה״
.זמר זה נקרא בפי הלהקה ״שלמה
וחצי״ וזה בשל קומתו שלו...
עתה מבקשים אנשי התיאטרון החדש
עידוד. מה זה עידוד?״ שאלו, והשיבו ב עצמם
:״כל מיני דברים, לרבות שיחרור
ממסים...״
בכדורים עוד
היום אין משתמשים
פורחים למטרות דיפלומטיות, ומספר הב לונים
ששרד בעולם זה של קידמה ומעוף
משמש אך ורק למטרת ספורט ושעשוע
מותח.
ר הדליפה,

בכל זאת אין עצה נגד
משחררים את שקי החול.

ואז

י ץ על הא
סיגריות
באויר,
דמה׳ לפני שהמראנו שאל

מישהו :״היכן
תנחתו״? קשה היה לענות לשאלה זו
מפני שבשוייץ נחתנו על צמרות עצים בגו בה
של 10מ׳
בשעה 8.00 המראנו מהאג, ב־10.00
חצינו את הספר ובחצות היינו מעל בריסל.
ב־ 4בבוקר היינו מעל צרפת. חלבנים מש״

כך למשל מצוי בעיר האג שבהולנד,
המלכה, מועדון
היא עיר מושבה של
העוסק בספורט זה. אנשי המועדון מבלים
את זמנם הפנוי בטיסת מעל הים הבלטי
וארצות אירופה הצפונית מערבית, וזד, עתה
בנו בלון ענקי ״ד,נרי דיאנט״ (ע״ש מייסד
הצלב האדום) שהוא בלון המימן הגדול
בעולם. בבלון זה מקווים ההולנדים להגיע
דרך צפון אירופה ויוגוסלויה לאפריקה,
הודו ופאקיסטן. גם ישראל נכללת בתכני תם
והם מנהלים על כך משא ומתן עם
מפקד ״המכבי״ בהולנד.
על איפ־ ־ביצוע של ספורט זה מספר
היינו 4אנשים,
אחד מחברי דמיעדון :
ב:שם סתיו בבד. את הטיסה התחלנו במטען
של 150ק קי חול, שצריך היה להספיק
ל־ 10 שעות. כדי להבין דבר זה יש
צורך להבין את דרך פעולתו של הבלון.
המעטטפת עשויה מבד מגומם ועטופה
ברשת, שממנה משתלשלת הגונדולה למו שב
מוסעים. בדרך כלל מחוזק הבלון לאדמה
במטען של 1000ק״ג בשעת ההמראה
משחררים מטען זה.
כשנמצא הבלון באויר משמשים השס תומים
ומטען שקי החול כדי להוריד או
להעלות את הבלון. כשפותחים שסתום יורד
הבלון. כשמשחררים מטען הוא מתרומם.
לפעמים צונח הבלון לפתע מפני שהגז
מתקרר, כגון מעל נהרות, ימים או יערות,
שקרינת החום שלהם פחותה מזו של
האדמה.
במשך התעופד, מאבד הבלון מכמות
הגז שלו דרך פתח מיוחד, כדי לאזן את
הלחץ הפנימי עם לחץ ד,אויר. כדי לעשות
טבולה
את הבלון הרמטי ככל האפשר,
המעטפת בתמיסת גומי ומצופה בלכה, אך

מפקד־הכדון יום קלוטויק
״סמארקאץ״ מעל

לכנסת

״יש לכם סיקימי
קום צעקו אלינו:
כמובן שהח גריות?
— לנו יש יין״!
לפת מצרכים זו לא נתקיימה, כי התבמהירות
של 30 מיל דרומה קדמנו
לשעה. .
מוזר: קולות מהאדמה נשמעים יפה
פורח יכול
במרומים. טייס של כדור
לשאול מגובה של 300מ׳ על כיוון הדרך.
מגובה של 500מ׳ אפשר לשמוע קרי את
אדם״.
מעניין יהיה לדעת באיזה גובה מעל
לשמוע את המלה
בנין הכנסת ניתן
״סמארקאץ׳״.

— הקהל זכה בנצחון
הקבוצות !

מכריע על שתי

כוונת אותו ספורטאי לא היתד, לחרף או
לגדף אלא פשוט נשמעה בקולו ניט,־ ,של
לגלוג והשתתפות־בצער. ה,,דרבי״ הסתיים
בקטטה ושלושת ה״גבורים״ היו: הקהל,
שחקני שתי הקבוצות והשופט. אם מישהו
התבונן יפה בקהל שהציף את המגרש,
הרי בודאי ראה שאלה היו ילדים רכים.
3דקות לפני סיום המשחק פסק השופט
מכת עונש ממרחק של 16מ׳ לטובת ה־
״פועל״ .כדורגלני ״מכבי״ חמומי מוח ש לא
ידעו בדיוק את רצונם, יצרו מחסום
חי כדי לכסות את השער. אייזיק נסה לפ רוץ
את הקיר אך אלי פוקס מנה בעדו.
הדחיפות חרגו מהתחום החוקי ושחקני
״הפועל״ ובראשם בוצ׳קד, התאמצו לת פוס
״עמדות־מפתח״ .הקהל שפשם כארבה
״חיסל״ את הפגישה.
השחקנים אינם אשמים. שערוריה
הסיום, מגלה
זו, שפרצה דוקא בשלב
כלפי רוב האורחים שבאו ל״מכביה״ את
חוסר הבגרות הסמט־בית של ,,קהל. אין
להאשים את הכדורגלנים. המתח של ה משחק
היה גבוה מאחר ששתי ־קבוצות
חזרו מסיור מוצלח בחוץ־לארץ: אנשי ה־
״פועל״ הופיעו בשורת משחקים בת רכיד,
בעוד שבחורי ד,״מכבי״ שחקו ביוגוסלביה
ובשויץ. בראש ובראשונה אשמד,; .תאג־דות
״מכבי״ תל־אביב שלא סיימה את מלא־כתה
בתיקון המגרש בתל־אביב. יש להתקין,
פעם אחת ולתמיד, גדר יעילה כנגד
האפשרות לעלות על האיצטדיון. לו הי תד,
זו התופעה הראשונה במגרשי הכדורגל
בארץ, אפשר היה להבין מדוע לא נקטו
יצמצעי הזהיר ז.
אגוד השופטים במחוז תל־אביב צריך היה
לשגר שיפט מוצלח יותר. ה״תאחדות ה ש״
ראלית לכדורגל (האם קיים עדיין מוסד על־יון
זה?) שוקטת על שמריה והקהל ו השחקנים
כאחד רוצים במשחקים מעניינים
ומרתקים — ואין ! יש להכריז על
מועד תחילתם של משחקי הליגה והגביע,
ולא לדחות את הפרשה בלי סוף. הקהל
אינו נק• מאשמה מכיון שההתלהבות ״תירי
גמה״ יותר מדי מהר לשפת־מעשים. הסד רנים
והשוטרים טיילו במגרש להנאתם —
אך הם, כרגיל, לא היו בתפקיד...

...ובכל אופן הורידו דגלם
הם התרגלו לנקודות ...
אין פלא רב שישראל זכתה בגביע ה נהדר
בעת שצברה את המספר הגדול
ביותר של נקודות ב״מכביה״ השלישית.
לפי סדר המקומות הרי נטלה ישראל את
הבכורה באספה — 708.5נקודות ול — שצברה אחריה
בריטניה הגדולה
328 נקודות.
הסדר זה ברור ביותר: חברי המשל חת
הספורטיבית-הישראלית התמחו ב אוסף
הנקודות ואחריהם באים האנגלים
שהוכרחו גס הם לחיות ז מן רב תחת
משטר של קיצוב ונקודות אלא שבינתיים
שכחו...

כשפוקס מכה את

על הארץ: מדו ת
״דרבי״ בעיר העברית הראשונה מחייב
מתח אפילו כשהמשחק הוא ידידותי, או לם
אם משחק־ידידותי מסתיים באופן בל־תי-ידידותי
לחלוטין הרי הדבר גורם להת רגשות
ולתגובות.
שני אורחים מאנגליה שלקחו חלק במש חקי
״המכביד,״ חזרו לכפרם (מחנה ״יונה״)
והתווכחו ביניהם :
— הנשארת עד סוף המשחק י
— לא, זה שעמם אותי עד מות.
— אם כך הפסדת את החלק המעניין
ביותר.
— מה היד,ז
— היו מכות.

מנהג אמריקאי י שן הוא שאין רגילים
בהורדת הדגל של ארצות־הברית במס דרים,
טכסים או מסקרים. נז כור, נקטו
אנשי המשלחת האמריקנית ל״מכביה״ ה שלישית
לפי כלל זה ולא הורידו את
דגלם ביום הפתיחה באיצסדיון הרמת־גני
— לא בעת ה״יזכור״ ולא בז מן ה השבעה
של ספורטאי האומות.
אילם בעלות המשלחות על קברו של
ד״ר הרצל כדי להשבע את שבועת ה אמון,
הורד הדגל —־ להפתעת הכל 1
לא עבר ז מן מה ובעת ה״יזכור״ הורד
הדגל שנית. היהודים הקבר...

האמריקנים

עמדו

בפני

— ומי נצח ז

חודורוב (מרכז) חוסם התקפת גולדשטיין >מככי)

,העולם הזרד, מם׳ 677

אייזי ק..,

בנדודי מוריד כדור מראש כוצ-קה
מתעורר

תיאבון הקהל

ץןמנ 1ת

חדע
כי צד

קז ר אי ם

מן השפתיי ם

בשעת מלחמת העולם הראשונה נפל
בשבי הרוסים אדם אחד. הוא נשלח לסי ביר.
רופא שבדי אחד בשם גונארד הול-
מגרן הוציאו מסיביר והושיבו באופסלה,
עיר האוניברסיטה הידועה בשבדיה. אותו
אדם שהוצא מסיביר היה רופא יהודי מוי נה,
ד״ר ברני, שבנה באופסלה את בית
החולים החדיש ביותר למחלות אוזן, וב עיר
זאת חי עד יומו האחרון,
בתל־אביב׳ באחד
בשדרות רוטשילד
הבתים העתיקים, מתגורר הד״ר סדובסקי,

מומחה למחלות אף אוזן וגרון.
סדובסקי הכיר מהספרות הרפואית את
פרופ׳ הולמגרן, גדול רופאי האוזן של
ההתקדמות על זמננו, וידע מ׳ ספרות
הגדולה שהושגה בשבדיה במלחמה בחד שות.
לפני שנה כתב ד״ר סדובסקי לש
בשיטה
קונסרבטיבית, כלומר טיפול רגיל,
או בשיטה חירורגית — ניתוח. במקרים
רבים אפשר ע״י ניתוח הנקרא ״פנ״טר־ציה״
להחזיר לאדם את כושר השמיעה.
וכך נתכנסו בשטוקהולם 250 רופאים
מ־ 23 ארצות, כדי למסור מנסיונם איש
לרעהו ולשתף פעולה בעניינם המשותף.
מפיון שהיזמה באה מצד ישראל ונד
כיון שמכל ארצות המזרח השתתפה רק
היא — ניכר מקומה בין המשלחות וזכ תה
אף להערכה מדעית( .ניתוחי פנסטר־ציה
נעשים גם בארץ).
בבית העיריה בסטוקהולם, בניין מפואר
שנבנה ב־ 15 שנה ע״י שני ארדיכלים ש הקדישו
את חייהם למלאכה זו — הת קיימה
קבלת הפנים הראשונה למשלחות.
באולם מפואר הנקרא ״אולם הזהב״ (קי
אמני
פורצי ד ד תו ת
צפת היא עיר האמנים, כידוע. יושבים
שם אנשים כפרנקל, קסטל, הולצמן ואחרים,
ומציירים בתי כנסיות וארונות קודש בשפע,
שכן אפופה העיר לדבריהם מין אוירת
וקשורה קשר
מסתורין מיוחדת במינה
בל יינתק ברוח ישראל.
אולם כל הסבור שהאמנים עוסקים באותו
נווה הרים רק בהסתכלות פיוטית וכמה
משיכות מכחול חולמות — אינו אלא טו עה.
שכן, כפי שמתברר, נעשים שם מע שים
הרבה יותר פרוזאיים.

הצייר קסטל מזים את האשמותיו שיל
פרנקל, שכן קישוטיו המזרחיים נעימים
לעין בהחלט. קסטל ואשתו הצעירה וה חמ
דה מספרים שוב על זכויות וחזון, ועל
פרנקל.
לרנר צנועה יותר
פינתה של חסה
— וכל הסכסוך מגוחך בעיניה. לא
מזמן מכרה תמונה גדולה המתארת את
שחרור צפת למלון מרכזי בצפת, והיא

הנה למשל אשתו של
כמו סוחרים.
הצייר פרנקל, שעצה טובה בפיה לכל ה דורך
בשערי צפת: לא ללכת אל קסטל,
זה המטיל רק דופי בבעלה, ולרוץ מהר
אל פרנקל, שתמיד ישמח לארח ולהדריך
בעצה טובה.
כך מבין המבקר מיד וללא הקדמות ש ישנם
ציירים בצפת החיים ביניהם ככלב של וחתול. דבר זה מתאשר גם מפיו
אריה מרזר, אמן עבודית המקשה, שעלה
ארצה בשנת 1945 ומצייר דמויות גלותיות,
והוא מסביר: כשם שסוחרים מרחוב הג שר
יכולים לריב ביניהם, כך גם אמנים.
אשר לו עצמו — עומד הוא כמשקיף מן
הצד ואינו מתערב בסכסוך.
פרנקל ואשתו מקבלים את המבקר ב סבר
פנים נאות, מסתובבים אתו באולם בין
תמונות שמן ענקיות ועזות ביטוי, כפי
שמקובל לחשוב, והשיחה שוטפת לה ב שובה
ונחת.
מתברר שפ עולים
נגד ציירים.
רנקל חזר עתה לצפת עם תכניות רבות,
ובעצם מתעניין הוא זה 30 שנה בצפת,
עברה ועתידה, ממש מן היום בו ירד
כנוסע צרפתי מהאניה ״רוסלן״ ,היות וה שלטונות
הסובייטים אסרו על יציאת נתי ניהם.

בדיה
אל הפרוס׳ הולגרן והציע לערוך
לכבודו בשטוקהולם קונגרס בינלאומי של זאת רופאים למלחמה בחרשות. הצעה
שבאה מישראל נתקבלה, ובין ה־9 — 20
לספטמבר ש.ז. התקיים הקונגרס בשטוק־הולם. בעית התעוררה
בעקבות
המלחמה
החרשות, ביחוד אצל טייסים. טייסים ה נמצאים
בגובה רב — צנורות השמיעה
שלהם מסתתמים. ישנן גם מחלות הגור מות
לחרשות, כגון מחלת האוטו־סקלרו־זים.
ישנם גם אנשים הנולדים חרשים־
מטפלים בחרשות כלל בדרך
אלמים.
*) המשלחת הישראלית יושבת במרכז, ליד
סיושב־ראש, באנך הימני.

חנה לרנר
כל הסכסוך

מ גו ח ך...״

תפסו את
רותיו מצופים בפסיפס־זהב)
מקומן המשלחות לפי כללי הטקס ההדו רים
של השבדים.
הבינום החליט להקים בכל ארץ ״ליגה
להטבת השמיעה״ שתעסוק בבדיקת האוב־ובעזרה
לנפגעים:
לוסיה (נוער בעיקר)
מכשירי שמיעה, הכשרה לקריאה מהשפ תיים
(הכשרה הניתנת גם לאנשי קומנדו
כדי לשמור על קשר ללא קול).
קונגרסים אלה יתכנסו מעתה מדי שנה.
בקוריה,ם של אנשי מדע ישראליים בש בדיה(
,כגון ביקורו של פרום׳ רייכרט
ממכון ״זיו״ ואחר ם) ונוכחותד, שיל המש לחת
הישראלית בקונגרס, הועילו להגברת
האהדה מצד הקהל השבדי, שירדה קצת
עם רצח ברנדוט.

הצייד פרנקל ואשתו

תלך

לקסטל...״

מאז הוסיף לבקרה ואף השתכן בה,
אך עם השחרור פלשו לביתו עולים חדשים
והמצב מסובך במקצת. על כל פנים הוא
הוא האיש שחזון צפת נתגלה לו לרא שונה,
וכל האחרים גלו אחריו. בעצם אין
לו טינה אליהם, גם הם ראויים לשבת
בצפת, בתנאי שלא יתנכלו לו. ובעיקר
מכוונים דבריו כלפי קסטל, וגב׳ פרנקל
מוסיפה שזה האחרון מחפה על ״לקוייו
האמנותיים״ בקישוטי סרק מזרחיים שבהם
ממלא הוא את תערוכותיו ודירתו, כגון
פסוקי קוראן במסגרת, נרגילות מוזהבות,
קערות ושטיחים מזרחיים ושאר ירקות, וגם
זקנו, שהוא מטפח בקפדנות. וג׳ פרנקל
אינה אוהבת זקנים.

מנעול פרוץ ואנטי־פרנקליסטים.
גם הצייר הולצמן, אקוור,יסט ידוע,
שחזון צפת ממלא אותו שביעת רצון
( 23 תמונות נמכרו בחודש האחרון!) —
מצטרף לאנטי־פרנקל־סטים. לדבריו הגיע
פרנקל לצפת לפני חודש ימים ופרץ את
מנעול ביתו של הצייר סטמצקי לאחר שה אחרון
מסר את הזכות על ביתו לצייר
לבנון.
לבנון, שנסע לדבריו ירושלימה לחיסול
ענייניו, מצא בשובו את ביתו תפוס ע״י
פרנקל.

אריה מרזר
״אמנים

יכולים

מפקח המשטרה ויינפלד
״הציירים אצו למשטרה

מבלה את זמנה בחברת בעלה בהנאה מן
הנוף ומן האויר הצח — לדעתה תיהפך
העיר למרכז פסטיבלים, תיאטרין, מוסיקה
ותערוכות ציור.

המשטרה חוקרת וקונה תמונות
מכולם. דמות אחרת היא מפקח המשטרה
וויינפלד, חובב אמנות נלהב. זה עתה
קנה, ב־ 80ל״י, תמונה של קסטל, ושתיים
משל הולצמן, ועתה מחכה הוא ליום התש לום
כדי לרכוש אחת משל פרנקל.
לדעתו אין הסכסוך מוצדק. האפוטרופוס
על הרכוש הנטוש סיפק לכולם שיכון, ואף
המשטרה עזרה בשיכנוע העולים החדשים.
ואשר לפריצתו של מר פרנקל לביתי זר
— אין אמת בדבר. אמנם קיבל לבנון את
הבית מסטמצקי, אך טרם החלים סופית
אם להכנס אליו ובשעה שנתבע לחתום
על חוזה סרב בהשתמטות ונסע ירושלימה.
כשהופיע פרנקל החל לדאוג לעצמו ומאחר
שד,וצאת הפולשים מביתו שלו היתד, בלתי
אפשרית — נכנס לבית סטמצקי שמצאו
שומם. וכאן נתעוררה הגינותם של הציירים
והם אצו למשטרה בתביעות להוצאתו של
פרנקל מן הבית הפרוץ, כביכול. אך פרנקל
נמצא צודק, מאחר שהביא את מפתח ביתו
לאפוטרופוס והלה החזירו לידו כדין.

ומאז, מסיים המפקח, משתוללת האינט ריגה
בחוצות //הקריר,״ .ודלתות האמנות
— פרוצות.

האקוורליסט הולצמן
״פרנקל פרץ מנ עו ל

הצייר קסטל

זכויו ת,

חזון

ו ...פרנקל

ספףי 0
2תקופות ,,1משוגע״ א חד
לפני ארבעים שנה ניגש צע— הסין אל ציון דרויאנוב, מזכיר הועד של ,
באודיסה, ואמר לו שברצונו להפ׳יג לארץ
ישראל.
הימים היו ימי, תסיסה בארץ, היו
סכסוכים עם הבארון, וחובבי ציון לא נטו
לסייע לעלייה. לכן יעץ דרויאנוב לצעיר
לא לנסוע, כי זה בניגוד לאינטרסים וכר.
ענה הצעיר :״לא באתי להתווכח עם
אדוני ולשאול עצות. ואין אדם רשאי לתת
עצה, אם לא נתבקש לכך. אדוני יסייע
לי בקבלת ויזה — טוב, ולא — אלך
ואמצא לי את דרכי.
השיח־ נסתיימה ברוגז. הצעיר הלך,
ובהיותו במדרגות הדביקו דרויאנוב ואמר:
״ובכן, אני דוקר, מייעץ לך לנסוע לארץ
ישראל, כי רק לעקשנים שכמוך יש שם
מקום״.
והאיש עלה. היה זה קריניצי, ראש העיר
רמת־גן ( 14 גנים, בתי חרושת, כבישים
רחבים) שספרו ״בכח המעשה״ (הוצאת
״מסדה״ 156 ,ע׳) הופיע כעת.
בשנת 1906 הגיע המחבר, בן , 19
לארץ. וכבר אז נמצאו כאן האידיאולוגיות
המפורסמות של ימינו, בדמותם של א..ד.
גורדון, בעל הזקן והאידיאות הטולסטו־איות,
דת העבודה והפצפיזם. הדמות השניה
היתד, זו של מיכאל הלפרן, בעל רעמת
הארי, שסיסמתו — בדם ואש. קריניצי
בחר בשני.

אינקובטור שר טריר. אומץ לב
דרוש לו בימינו לאדם להכריז בגלוי כי
תמך בטרור, בתנועות המחתרת, עזר לאנ שיהם
בכסף, עצה וקשרים והזדהה עם
מלהמהם. עובדה היא שרמת־גן נקראה בפי
הבריטים ״אינקובטור של הטרור״ .ייתכן
שבימינו׳ ימי פ־רוק הפלמ״ח עם שאר
שרידי העבר של טרם המדינה, אין לאדם
מה לד,כסיד אם ״מודה״ הוא באומץ על
חטאים אלה.
בכלל, מצטיין הספר בנימה נוגעת ללב
כאשר המדובר הוא בתקופה שחלפה לבלי
שוב, וקשה שלא לחשוב כי חבל, חבל על
שהלכה התקופה ההירואית הזאת לעולמה
בזמן כה קצר, ואותם אנשים ממש שהלכו
חגורי פגיונות ואקדחים נוסעים להם למשעי
במכוניות פאר ויורש אין.
עוד דבר שכדאי לעמוד עליו הוא הטון:
אין כאן צניעות או ענווה. האיש משבח
בגלוי את מעשיו ולא מתבייש לקרוא
לעצמו ״משוגע לדבר אחד״ ,והדבר נעים
לקריאה יותר מביוגרפיות חסודות הנמסרית

מפי מנהיגים דגולים ועסוקים מאד לנשים
חביבות ומסורות מאוד, ומופיעות בעתונים
רשמיים מאוד על נייר סבלני מאוד.

2ב חורו ת ומחצצר
בשעה 6נכנס עוצר הדרכים לתוקפו.
דקות מעטות לפני כן נעו שתי מכוניות-
משא דרומה. בראשונה ישבו ערבים על
גבי ערימת חציר, בשניה נסעו אנשי־קיבוץ.
הם הגיעו למחנה בריטי עזוב,
פשטו את בגדי העיבים והקיבוצ׳ניקים,
לבשו מדי חאקי, חבשו כובעי פלדה, הוציאו
מתחת לחציר 3מקלעים 10 ,טומים, רובים
ורימונים. היה זה עם רדת החשכה ביום
,27.2.46 והאנשים היו אנשי אצ״ל שיצאו
לחבל בשדר,־התעופה הבריטי בקסטינה ב אישור
מטה־המיבצעים של ״תנועת המרי״
(ישראל גלילי, יצחק שדה, מנחם בגין ונתן
פרידמן־ילין).
כעבור 31 חודש פורסמו לראשונה פרטי
הפעולה במלואם (״מנשרים קלו, מאריות

,התקווה״ בביוב אריות

וזה חבל. המומנטים האישיים הקטנים,
הם ההופכים תאור עובדתי למיסמך אנושי.
אולם על חוברת זו אין מרחפת רוחם של
מבצעיה, שהיו בשר ודם, מרגישים בכאב,
בפחד ובעייפות ככל חייל. מרחפת עליה
רוח של כרוז שנתאחר במקצת.
חבל שההוצאה לא נתנה לאחד ממש תתפי
הפעול,־ ,לספר את הסיפור כדרכו,
בצורה פשוטה וענינית. במקום זר, מסרה
את התפקיד לידיו של אחד מ0ופ, י המח תרת
(״אלדד״ ,החתום על החוברת, אינו
אלא ד״ר ישראל שייב) .סופר, אף אם
ידייק מאד בכרטיס, לא יצלח לעולם
למסור את הרוח של הלוחם הפשוט, אפילו
אם ינסה לתת לתאורו צביון ״עממי״
בעזרת מבול של מליצות בומבסטיות ושי־׳*
בושי־לשון מכוונים.

ומעשה בקרקס שבא ליפו ובו כלוב של
אריות, ומאלף החיות היה מזמין מדי ערב
את הקהל להכנס לכלוב האריות. עד שערב
אחד קם הלפרין ממקומו, נכנס בקומה
זקופה לכלוב האריות, עמד דום ושר את
״התקוה״.

סבוטזיה נגד התורבים. כאשר פרצה
מלחמת העולם הראשונה מצאה את קריניצי׳
כמפקח על אספקת דלק (עצים) לרכבות
הצבא התורכי. בתפקיד זה היה מספק
״ווסיקות״ (תעודות שחרור מהצבא) לאזשי
״השומר״ ,ומעשה במנהל עבודה יווני בעפו־לה
שפיטר את אנשי ״השומר״ מעבודתם
ברכבת, ובא קריניצי ועצר את משלוח
הדלק עד שרכבות הצבא נעצרו בעפולה
ומנהל העבודה היווני הואשם בסבוטז׳ה
ואנשי ״השומר״
ונשלח לכלא בדמשק,
ממרחביה חזרו לעבודתם.
פרט מאלף שמזכיר את ימינו הוא המ עשר,
כיצד ארגן קריניצי את החיילים
התורכים שבפיקודו ולימדם לגדל ירקות
למאכלם, למרות התנגדות הקצינים הגבו הים
ממנו.
נשק ומעיים. באו האנגלים, ופרשה
חדשה התחילה. פרשה שהתחילה (עוד אז!)
בחיפושי נשק ונגמרה בישיבה בלטרון.
אותה תקופה היא היא שהביאה את רמת־גן.

כאן בא סיפור מרתק של מעשים,
כיצד נבנה בית הספר י הראשון (נגד דעת
רוב המועצה) .כיצד הושג התקציב הראשון
(נגד דעת המושל) .כיצד טולטל סטורם
הידוע במכונית רעועה בידי נהג זריז על
דרך לא דרך, עד שהתהפכו בני מעיו והס כים
להעביר את כביש פתח תקוה דרך
רמת גן ולא דרך יהודיה.
1־שי
פגישות עם נציב־ם, מר .
הגנה, אנשי מחתרת. נטיעה :־ר עצה
מביעה אי אימון והמחיר עונה כ־ מימיו
באימונה. צבירת נשק,
לא חשב שזכה
תעשיית נשק. מתחילים לראית עיר.

״העולם

הזה״,

מם׳ 677

.תנוכה ונאצו־בריטים. אילו היה
המחבר מסתפק בתאור העובדתי, היתד,
החוברת יכולה להיות אפוס קטן. אולם
אין הוא מסוגל לכך. עוד מכרסמים בקר ביו
כל המ-יצות היפות מימי המחתרת —
הגנת ״תנובה״ ,נאצו־בריטים, צפרי־טרף,
אדמת־ק,דש וכו׳ — ומצטרפים לסגנון ש קשה
קצת לבלעו. בגללו דומה התאור
קצת לסרט מלחמה סובייטי או הוליבודי:
הגיבור הגוסס מזכיר את מלחמת־ד,חירות
בנשימתו האחרונה, ובחורים הרגישו בכל
רגע בדיוק מה שהיו צריכים להרגיש —
לו היו שחקני־קולנוע, ולא אנשים חיים.
רק פעמים ספורות שוכח המחבר את
עצמו ומכנים נימה אנושית לתאור: אחד
החבלנים מאבד נעל בעברו ואדי, האנשים
להם שנפלו במארב,
מוכי־פחד כשנדמה
כשנפצע הסייר מתברר שהבחורים זרקו
את האלונקה בדרך. אולם המחבר מתאושש
מיד וממשיך למלא עמודים רצופים בסיס מאות
נעלות (ובעברית לקויה) — וכך אין
אנו למדים מה הרגיש אותו מסכן שנאלץ
לעבור יחף 25ק לומטרים שדות קוצים,
ואם לא הרגיש בכל זאת מישהו בפחד
כשהואר פתאום באש ד,מסיסים הבוערים.
צעירים ואותם קריניצי אברהם
היו מסתובבים עם ה״קינז׳אל״ ,פגיון
ושם פה והטילו
בחגורתם,
קוקזי, ומעשה הערבים. על אימתם את בארבעה שודדים שהתנפלו על המחבר וחברו,
ולאחר שהללו עמדו על נפשם שעה
שלמה הופתעו השודדים להווכח שכל הדבר
נעשה בגלל שני מטאליקים בלבד. זאת
היתר, תורת ד,לפרץ.

ועוד פרט מעניין על הבחורים של
הימים ההם: אחד הרעיונות החביבים על
הלפרין היה לקחת חבר צעירים, ללכת
לעבר הירדן (אדמה, אינה עולה שם כסף),
להתחתן עם נערות בדואיות ולהקים גזע
חדש.

גברו״ ,מאת אלדד, הוצאת ״שלח״ 84 ,ע׳).
מאז עברו רבים מן הקוראים פעולות הרבה
יותר נועזות והרבה יותר מסוכנות. בכל
זאת מענין לקרוא כיצד התגנבו 46 הב חור
ם ו־ 2ד,בח.רות (ביניהם מחצצים לתוך
שדה־התע.פ.־״ השת-יטו עליו באש מקלעיהם
והשמידו תוך 40 דקות 19 מטוסיס כבדים
של 4מנועים. ובעיקר: כיצר הצליחו להת חמק
במסע־לילה מייגע בין חוטיה של
רשת הצבא הבריטי עד הגיעם לכפר מר-
מורק ליד רחובות.

) 1מארגן ה״מכביה 4הריהו לפניך; )8שרשרת
מאוזן:
הרים ברוסיה; <10 קול גברי בשירה; ) 12 פרא; ) 13 נחש הנחושת:
צבע; )20 ירק מאבל השנוא
) 16 מחבר ״העורב 17 מזרח; ) 19 אחת בעיקר על הילד ם 21 בנו של מספר ) 23 ; 26 נגיד; ) 24
מנחה)29 :
הקבוצות במסדרון הירושלמי; ) 26 צדיק בדורו) 27 :
אלילת המלחמה הבבלית )31 :מין דגן; )33 מליצה; )35 סוד;
) 36 אימפורטר; ) 38 מזל; )39 קריאת שמחה; ) 41 עלמה; )43 היות
במצב של סשטוש הדעת; )44 המדבר הגדול בעולם;
) 1מהפכן; )2מקום מרעה; )3בעל בית מרחץ;
מאונך:
) 5שד; )6אתר, לאביו; ) 7מכשיר אזעקה; ) 8חלק הפרח המכיל
את הזרע; )9משביע את המעטים ומרעיב את הרבים ) 11 :פסל
נודע; ) 14 יום טוב; ) 15 חית לילה; ) 18 מסעד; ) 20 ציור; )22
יורד ים; )23 המאור הגדול )25 :כוך; ) 28 מסוגי השירה; )30
הרגל)36 :
בלתי מבושל; )34
תבשיל; ) 31 חיה עצלנית; ) 32
שם יצירה של אמיל זולה) 40 :

הפל, השלך (יואל
נוזל חיוני; )42 מבניו של יהודה.

פתרון תשבץ מס 36 ,
מאוזן:
) 1מפל )3 :מעל; )5הלך; )7קת; ) 8שער; ) 9רוח; ) 11 עני;
סער; ) 13 עם; ) 14 רידינג; ) 17 מולדת; ) 19 תש״י; ) 20 צבר;
סכה; ) 22 וו; )23 אבן; )24 איל; )26 משי; ) 27 אגן; ) 28 צי;
איך; )30 קים; ) 31 שבת; ) 32 אמנון; ) 34 המכביד ) 36 ;,גן;
לבן; )38 נוט; )39 זיו; ) 40 נור; )41 בר ) 42 :זרת; ) 43
) 44 גלם.

גרן;

) 1מק ארתור; )2פת; ) 3מעין צבי; ) 4ער; )5הודו סין)6 :
)8שני; )9רעם; ) 10 אמת; ) 11 עדי; ) 13 עדה; ) 15י שו) 16 :
) 18 לכל; ) 23 אשכולית ,)24 :אגממנון; ) 25 בית הכרם; )25
)27 איה ) 28 :צבי; )29 אמן; )31 שבט; )32 אגד; ) 33 נבו;
כור; ) 39 זר; ) 40 נר ) 41 :בל.

גבן;
מין;

מאונך:

2גלגל ונשמה
בעיני רוב האוכלוסיה האופנוע הוא
יצור טרוריסטי הדורס נשים זקנות, מעיר
אנשים בחשכת לילה ומוביל את רוכבי
לקראת מוות בטוח. אולם בעיני המיעוט
הקטן (אך הקולני) של רוכבי־האופנוע עצמם
הרי האופנוע הוא יצור עדין בעל נשמה
קפריסית, הוא ממלא לגביהם את מקום
האשד( ,זקוק לטיפול מתמיד) היין (המהי רות
משכרת) והחבר (נאמן עד לקלקול
המנוע).
אנשי האופנוע הם מיסדר סגור, שזר
לא יבוא בקהלם. יש להם שפת סתרים
משלהם :״פלאגים״ ,״קארבוראטור״ ,״ספיד־באנד״
.כל צעיר בן 15 מתגעגע לאופנוע
שישגע את הבנות, כשם שאחיו הבוגר
התגעגע, לפני עשר שנים, לאופני־ספורט.
חוץ מזה האופנוע הוא גם מכשיר יעיל
לנסיעה. הוא חסכוני מן המכונית, מתקדם
בנקל ברחובות צפופים כשד,מכוניות עומ דות
בתור אינסופי, ומתאים (בימי הקיץ)
יותר לאקלים החם של הארץ מאשר מכו נית
סגורה ומחניקה. חסרונו: הוא רגיש
מאד, מתקלקל בקלות, וכשד,ו נעצר בכביש
אין אפשרות לרתום אותו למכונה אחרת,
כנהוג בין מכוניות.
הספר ״האופנוע״ (מאת יהודה ענן, הוצ את
המחבר 150 ,ע׳) בא לספר לאופנוענים
מה לעשות כשהאופנוע נעצר בדרך (כרגיל
בדיוק במקום המרוחק בכל ישוב) .הוא
גם מספר להם, כיצד פועל האופנוע —
פרק סתום לרוב הרוכבים. כל מי שהזיע
פעם שעתיים כדי להתניע. מכונה עקשנית
ידע להעריך את עצותיו המעשיות, המלוות
קאריקטירות חמודות של שליין. בעיני מי
שלא עבר חויה מאלפת זו ישאר ספר
שימושי זה בחזקת כתב־סתרים.

הודעה דחופה
ללקזחות ״ קשתי׳
אנו פנינו ע״י

העתונות ללקוחותינו

לקבל את מלבושיהם

בבקשה

המנוקים או הצבועים מסניפינו, היות והמקום העומד לרשות הסניפים
מספיק

אינו

לצערנו

ואין

עוד,

לקוחותינו

אנו

יכולים

נענו

לשמור

לבקשה

הבגדים במידת

כראוי.
מספקת.

לבן עלינו להביא לתשומת לב לקוחותינו, שלפי
תנאי הקבלה אחריותנו מבוטלת אחרי חדשיים,
ואין אנו אחראים על חפצים שלא לוקחו בחזרה.
שימו

בזמנים אלה,

קיצוב. בהלבשה

רב הנזק

שהנכם עלולים לגרום לבגדיכם — וללא צוי ך! קבלו־נא איפוא
את הזמנותיכם המובנות מאת סניפינו מיד -ללא דחוי י

מפעלי

קשת
תיפח •

יבש

ב ע״גץ

ת ל ־ א ב׳ ב

ירושלים

ומו שבו ת

חנש
במין ! חיפה
^ 7באותה שעה שמשטרת החופים והנ כי
מלים
עוררה תמהון רב בהודעתה,
,לא יעזוב אדם את נמל חיפה מבלי
להבדק — ויוצאים מן הכלל: מנהל הנמל,
סגנו ואבא חרטי, הועמד ״מלך העיר
האדומה״ בראש רשימת ההסתדרות (קרי:
מפא״י) לבחירות חיפה. ד כנסת מטעם
מפא״י ומזכיר מועצת . 1לי חיפה, בן
,52 חובב ספורט (מיוצרי ״הפועל״) ושלים,
למעשה, באיזור התעשייה המפותח ביותר
בארץ.
בכך גבר על יריבו לשלטון בחיפה —
דוד (״סולל בונה״) הכהן, שניבה, בהת־מהר,
רבה, לרשת של מקומו את ראש העיר הספרדי
הישיש — שבתאי
לוי. אבא חושי עבד
בסלילת כבישי הצ פון׳
בחקלאות, ביי בוש
ביצית החולה
וכסבל בנמל ח פה.
הוא ממטפחי הספ נות
העברית והעלה מסלוניקי נמל יהודיים פועלי 5000 ומכובד מוכר
של יוון! ייסד, בהיותו שהסתירוהו רחבים,
על חוגים ערבים
ב״שבת השחורה״ ( 29 יוני ) 1946 מפני
הבריטים, את ״ברית פועלי א״י״ —
סניפה הערבי של מפא״י.
מראשי
^7מופה אפנדי כהאיי,
בארץ ומנכבדיה של כת
העדה הפרסית
הבהאיים, נינו של בהא־אולה מייסד הסת,
הובא לקבורות, בגן הבהג׳ה בעכו. מותו
של מוסת אפנדי, שהיה בן ,60 משכיל
ויודע יפה שפות מזרחיות (ביניהן עברית)
והמעורב עם הב ומערביות׳
יקר הנפש
ריות׳ שהיה מידידי היהודים ובתור מנהל
ספרי האחוזה (הטאבו) בחיפה סייע לי הודים
בהעברת קרקעית׳ ובמיוחד בימי
הספר הלבן׳ הטיל אבל בשכבות רבות.

3מדח 3תי ד ־ א בי ב
הסנה חברת

ישראלית

חברה

הביטוח

סכום הביטוח (חיים)
י<!) 49 הכללית (.חירן ם)
ההרנסת,ס,ח י ־ ן
(ן ילל ב
דון וקרנית

המרב!:

לביטוח

הגדודה

בע״מ

בארץ

6 . 0 0 0 . 0 0 0 .ליי 1 x 18 . 34 3 5״ ,
.1 .00 00 0

0 1,370.000.ל׳י

ת ל ־ אביב, רחובלילינבלום 44
ת. ד805 .

ט^סון 4431/2

קצרנ 1ת
נלמדת בק־יית מסליאיז על ידי מליונים אישים

בכל הארצות וברוב השפות בעולם
לפי שיטת ר הפ שוטה!
ברא שית נו במבר יפחתו קורס ם חדשים

לקצרנות

עברית

לפי שיטה נפלאה זו הנהוגה והמתקבלת ברצון
וממשלתיים כאחד.

ואנגדית

במוסדות

פרטיים

צבוריים

בהנהל ת רר ח. קמפינסקי, מדבר הקצייוות דד דרי ח ייפי שירה זו.
תרשמו מיד -והבטחתם לעצמכם מקום בבית ה!
חיש ימים א .,ו׳) אצל מר קמפינסקי, רחיב סבזנר .19
תל־אביב ( :ימים ב׳ ,ר) מלון, אירופה׳׳׳ רח אלנבי ,42 טל׳ .2913
ירושלים (ימים ו׳ ,ד,׳) מלין ״י-טא״ ,יח׳ המל״ דיד ,21 טל׳ 2515
ההצלחה מובטחת !

רדיו

ליפששיי!

.י־־ז ל ־ אנינ
כן־יהידה ; 47 קיריי,
רה תיקו ׳• 0
קניה • חיוור

פ סנתרי ם —
קניה ־ פוביו־ד־ -הסרכים
כירכים
א. וסטר מ ן, תיא רח׳ רש׳י 9

רנו

ת־**כיכ
אופיר — בת נפטון בהשתת. א־תר
וויליאמם, רד סקלטון ()4
אסתר — במארב אדומי העור
עם רוברם טיילור
מגדלור — לקראת הסרט מכתב מאלמונית
אוריון — רביזור עם דני קיי ()3
חיפה ארמון
אורח

— ההסגר על ברלין
— על בגפי הדחף

הכתובת: ת״א לילינבלום , 12 טל,66785 .
ת.ד/ 136 .האחראי: מידד שיף/העורך:
אירי אבנרי /המו׳׳לים: אברהם גורדון

ושלום כהן /דפוס מ. שהם, טלפון 2 2 3 9

איש המעש
ליי אשכיל (-ניק),
של מפא״י, מנהל מחלקת ההתיישבות של
הסיכנות, בן ה־<55
רחב הפנים, המשו פם,
קר הרוח, מוו תיקי
ההגנה ומנהל
כללי של משרד ה־בטחין
עם הקרת
המרינה, הועמד ב ראש
רשימת מפא״י,
המוסווית כרשימת
ההסתדרות, לבחי רות
העיר הגדולה
בארץ — תל־אביב.
אשבול, שהוא אב לארבע בנות משתי
נשים, הועמד כנגד מתחריו בעלי השם
ומבטיחי קולות הבוחרים — ישראל רוקח
(״העולם הזה״ ) 676 ויצחק שדה.
בטוח היה, עם הגשת הרשימות, כי
אחת משלוש הרשימות תזכה בראשות
העיר, אך דומה שאם מפא״י תזכה בנצחון
תשחרר את אשכול ותמסור את התפקיד
לאליעזר פרי (פרלסון) ,השני ברשימה.
\ 7כמתחרה רציני — לא לראשות העיר,
אלא למשיכת קולות — הועמד יצחק
(״הזקן״) שדה, בן ה־ ,60 מייסד הפלמ״ח
הקרח׳ הממושקף העבדקן והתייכני בראש
רשימת מפ״ם, וינסה לצרף בכך מקצוע
נוסף — ראש עיר, וזד, מפוקפק ביותר,
או חבר המועצה לאוסף מקצועותיו:
סרג׳נט בצבא הצאר הרוסי, מפקד פלו גה
בצבא האדום; תלמיד האוניברסיטה,
במקצועות הפילוסופיה והסילולוגיה! מתגושש
בקרקס; ראש גדוד העבודה: חוצב:
רמטכ״ל: מפקד החטיבה המשוריינת ב־צה״ל
(ובתור כזה מפקד החטיבה היחיד אב בדרגת אלוף) כובש לוד ורמלה: מאשתו ליורם בן החמש ולשתי בנות
הראשונה.

3מו ש 3ה מדינ ה
\ 7יעקב צור,

מהיר הצחוק, המ המיוחד
מושקף
וקלוש השער, שליחה
וצירה המוסמך של ישראל לשלוש הר־סובליקות.
הדרום־אמריק:יות — ארגנטינה,
אירוגייי וצ׳ילי, היה, השבוע, עסוק ביותר:
אווה: שנפגש עם סניור ספוליאו פאז,
שר החוץ של ארגנטינה הפרונית וערך
ביקור נימוסיו אצל ראש הסקס בבואנוס
איירס — בו מסר את תודת יושב ראש
הכנסת, יוסף שפרינצאק, על היחס הנאה
מכבר,

בו נתקבל בשעת ביקורו,
בארגנטינה, יצא לסיור בערבות הפמפאס,
ובקבלת הפנים הודיעהו מושל מחוז אחד:
— הוד מעלתך, לכל נתיניך במחוז —
שלום.

״נתיניו״

הציר

יהודי

ד,פמ־

פאס.
\7י ביום ב׳ היה
משה רוזטי מז כיר
הכנסת האהוד,
מסולסל השער, המ מושקף
וחד האף
עסוק ביותר בפ תיחת
מושבה הש לישי
של הכנסת,
שלפתע הפכה ״היס טורית״
וסוערת.
רוזטי בן ה־,47
הוא בנו של רב
לונדוני ורואה חש בון
מוסמך, שלמדי
את עבודתו הנוכחית במגעו המתמיד עם
הפרלמנט הבריטי(שלא הצליח להכנם אליו,
בן ,21 מסעם כמועמד אתר כשלונו,
הלייבור בבחירות ) 1924,כראש מחלקת
ההסברה של הסוכנות בלונדון.
רוזטי הוא האיש שקרא ״שלח את
עמי״! בוועידת הלייבור שהמליצה (לפני
עלותה לשלטון) על הקמת מדינה עברית
מהארץ, הערבית והעברת האוכלוסייה
ושהניע, בקריאתו זו, את המו״ל היהודי
המפורסם, וויקטור גולנץ, להוציא חוברת
פרו־ציונית בשם זה.

3שטח ההפקר
ויים-

\7לייבלה (״נטורי קרתא״)
סיש ,27 ,שהציע, בהיותו בן ,13 בשנת
,1936 את עזרתו למופתי — למלחמה
בציונות, משתמט משרות בצד,״ל, שברח
לירדן, החליט כשהוא נראה עצבני ומדוכ דך
ונושא סידור תפילה, טלית ותפילין —
ומסרב בעקשנות לדבר עברית, לא לחזור
לארץ הכופרים, לאחר שנציג ישראל בוו עדת
שביתת הנשק המעורבת, רב סרן
שאול הרמתי, סרב לאסשר לו לעיין בד בר
משך שלושה, ארבעה ימים נוספים.
״אני מבכר להשאר בממלכת הירדן
ואני רוצה לחיות אצל המלך עבדללה״
אמר באידיש ואחר חזר על כך בערבית
•׳־לייני הלגיון, שגחכו בינם לבין עצמם, ארשת שהעמיד
י. הצלב האדום,
פנים רצינית, שנתכנסו בשער מנדלבוים.
אחר שחתם על הצהרת הסירוב לח לחיות
אצל
זור לישראל, איפשרו לו
המלך עבדללה — וגם על חשבונו: הוא
הושם במאיר בכלא רבת עמון.
ד׳־ר זאב (וולפגנג) פון וייזל,54 ,
בן קצין סייף־אמן שזכה בתואר האצילית
האוסטרי בזכות הצטיינות במלחמה העו לם
הראשונה, שפרסם את מאמרו הפוליטי
הראשון בגיל 10 וששרת בחזית כקצין
תותחנים בגיל : 21 שרצה לקנות (בסיועו
של זאב ז׳בוטינסקי) את נשקה וציודה
של חטיבת צבא אוסטריה המתחסל בששים
אלף לירות להקמת לגיון עברי בן שלו שים
אלף איש, שהנהו דוקטור לרפואה ממייסדי שעבד כפועל בניין בירושלים;
הצה״ר שנטלטל בין ווינה לירושלים; ש ביקר,
בשליחות גדולי העתונים הגרמניים
והאוסטריים, ברוב ארצות אסיה ואירו פה;
שנדקר, בראשית מהומות תרפ״ס,
בכתפו וריאתו ע״י ערבי ליפתאי, ברחו בה
הראשי של ירושלים ביום בו פרסם למנוע המנדט
מאמר אזהרה לממשלת
פרעות, ונפצע קשה; שהיה נציגו הדיפ לומטי
של הצ״ח בארצות ״הברית הק ויוגוטלא־רומניה
טנה״

(צ׳כוסלובקיה,
וויה); בעל בית הבראה בגדרה ועציר לט רון
משך שתי עונות קיץ () 1947 ,1946
?מחאה על
רעב,
שהכריז על שביתת
מעצרו, ל־ 28 יום ושוחרר ביום ד,־ 19 לצו׳
מו, שדרש בקונגרס בזל — האחדין לפני
הקמת המדינה — הכרזת ממשלה עברית
זמנית, ממפקדי התותחנים שסופחו ל״גב־עתי״
במערבה על הדרום ״צווי פגזים,
איין חנ״ם — אש!) היה שוב בחדשות.
הגיש תביעת פיצויים, לפי חוק הנ זיקין,
על סך 500 לירות׳ בפני בית הדין
המחוזי בתל־אביב, נגד ״על המשמר״ באש מת
הוצאת לעז:
״מיודענו הפשיסטי, הזכור מימי רצח
ארלוזורוב״.
יגאל (״בערבות הנגב״) מוסינזון,
בן ה־ 33 ואיש
הסופר וכותב המחזות,
הק מה, גבה המצח ומיובל הכפות, חבר
מושב מתוך שנאלץ לעזוב את קיבוצו
(נעו שביהודה) בגלל חילוקי דעות (גילוי
סודות מהחדר — בכתיבתו) גמר עיבודו
של מחזה חדש — ״מגדל בבל״,
ריבוי הלשונות בקיבוץ הגלויות, עוד
בטרם מלאו ארבעה חדשים להצגת מח זהו
העשוי לפי הזמנה ״יום שופתי
געזיאן —) לאחר המלחמה״ שזכה לבי־קירוז
שלילית בכל העתונים (פרם ל״העו־לם
הזה״).
המבקרים נכונים — לקטול.

ק 1כ נ 1ע

רדיו
שחצכא או מ ד>:ידא ״ !
כשמשרד החוץ שם עינו, לפיי למעלה
משנה, בצבי בורושק, בן ,27 זריז וחייכני,
וביקש להעתיקו מתפקידו כמנהל התכנית
האנגלית ב״קול ישראל״ ולמנותו לנספח ה־עתונות
בשגרירות בושינגטון, קם הצבא ו־

אולם הצבא שדרש את צבי לשרות חו בה
7.0א!רח במומו־״ לא שיער כ/ל את
מידת התועלת שצבי בורושק עתיד ׳די־ביא.
״גלי
צהל״ היו עדיין בבחינת ״עומד ל צאת
לאויר העולם״ .ו,ש״>ון ״-״ווגה״
פרסם תאריכי פתיחה וחזר ודחה אותם.
הכל למעשר, היה מוכן. חוץ מאישור הכנסת
לפתיחת !,תחנה ו...ממ,ל מו^שר. אך ב תאריך
הקבוע נפתחה בכל זאת התחנה
בנאומיהם של שר הבטחון והרמנוכ״ל ו־במנהלתו
של צבי בורושק שקיבל על עצ מו
להנעים את שעות הערב של חיילי
צ.ה.ל. מעל גלי האתר, כשלרשותו אולפן
יחידי וזע ר ( 4x4מטר) ,תקציב זעום (800
ל״י לחודש) ,וחבר העובדים מתלמדים.
כדי להתגבר על
איומים פוריים.
הקשיים הנגרמים ל״גלי צהל״ מן התק ציב
הפעוט (ראה למעלה) ,הועמדו לרשות
התחנה השחקנים העתודאים לשם ד,תיצ־בות
של יום בחודש.
במשך יום זה מקליטה התחנה את תם-
כיתיה ובצורה זו חוסכת ממון רב לקופת
שתחנות אחרות
הצבא (ומשלם המסים!)
מבזבזות על השתתפות אמנים בתכניותי הם.
אולם
בחסכון זה נתגלה קוץ: האמנים
המתיצבים מתנהגים כמתיצבים ולא כאמ-
נים. כלומר, שאין הם מקבלים תשלום ע בור
הופעתם — כאילו סרה מהם השכינה...
עד מהרה נמצאה תרופה למכה. הבמאי
פנה פעם בשעת התרגזות לאחד המשתתפים
באיום :״שמע אם לא תבצע את תפקידך
בסדר נעבירך לחיל הרגלים ! ״
ומאז פחתו התקלות.

״דדיו מפא־•״
ב־ 29 חודשי קיומו לא היה ״קול ישראל״
מעולם נושא לשיחות. הקהל האזין למו סיקה
ולחדשות, סובב את הכפתור כשבא
תורה של ה״ציונות״ — אותה שורה אינסופית
של שיחות חסרות־ענין שנתנו ל־קול־ישראל
בצדק את התואר של אלוף ה־שיעמום
האלחוטי בעולם.
והנה הגשים קול־ישראל את חלומו ו היה
לשיחה בפי כל — הודות להתקפות
הגסות של הקריין על העתונות, באיצטלה
של מלחמה בשוק השחור. מיד המציא
הקהל התל־אביבי הציני שם חדש לתחנה :
״רדיו מפא״י״.
הדובר טוען: הרדיו שייך לממשלה, וז כותה
להשתמש בו למטרותיה לציבוריות
והפרטיות( .דוגמה: כל שבוע משמיעה ה תחנה
״סקירה״ של תוכן השבועונים, שאי ננה
מכילה אלא מאמריהם הראשיים של
ארבעת השבועונים השייכים בגלוי או ב הסתר
למפא״י) .זהו הגיון בריא — לפי
מתכונת ידועה.
הרדיו הבריטי, הנתון אף הוא לפקוח
ממשלתי, נותן באופן שיטתי מקום לדעות
כל הצדדים, לנאומי ראשי האופוזיציה ול הבלתי־תלויים. העתונים מאמריהם

קול־ישראל עומד מעל הגינות מנוונת כזאת.

קרוץ קלווה (״המאבק בחוייית״)
בולם מתאהבים בכולם

,.העולם הזה /מם׳ 677

מחפשים כוכבי
בעתונים רבים הופיעה בחודש שעבר מו דעה
המזמינה ילדים בני שתים עשרה־שלוש
עשרה לשלוח את תמונותיהם לקולנוע ״אדי-
טון״ ,ירושלים. מסתבר שסרט עברי חדש
עומד להיות מופק בבירה. במודעה צוין ש על
המועמד לדעת לדבר, לפחות, אנגלית.
בינתים הופיע בתל־אביב ג׳ון סלייטר,
שחקן אנגלי נודע למדי. הוא חיפש שחקנית
מתאימה לאותו סרט: נערה בת שמונה עש
רה עד עשרים, דקת גוף, יפת תואר, בעלת
פנים עדינות, אמהית ו־כמובן — היודעת
לדבר אנגלית. האנגלית, הסביר מר סלייטר
— באנגלית — יכולה להיות לא־אוקספורדית,
אפילו קצת משובשת־מבטא. העולם אינו מצפה,
כמובן, מאנשי ישראל שידברו ביניהם
אנגליה רהוטה אלא אם כן הם צירי המדינה ן באו״ם.
עם כתיבת ידי׳עה זו עדיין לא נודע אם
מצא מר סלייטר את מבוקשו. אך הוא לא
היה מלא התפעלות מן החומר התיאטרוני
שישב אותו לילה, דקות מספר לפני חצות,
ב״נסית״.
ג׳ון סלייטר לא בא, כמובן על דעת עצמו
לגלות שחקנית ראשית לסרט 1שלח אותו
למטרה זו הבמאי לייטם (״דמעת הנחמה הגדולה״)
יליד פוליו, תושב אנגליה. אתו באו
ארצה כל העיבדים הטכניים! איש מעיבדי
ההסרטה המקומיים אינו יכול לקוות להישכר
על ידי לייטם. עיבוד הסרט ייעשה בחוץ
לארץ. את הסרט העברי הזה מממנת הקרן
הקיימת לישראל.

,המפ ק ח חכלי*״

מסגרת עלילתית הנופלת בהרבה מנושא הת מונה.
כפסטיבאל דני קיי, הריהו סרט משע שע
ומצחיק ביותר, כי דני קיי בו הוא ב אופן
מיוחד מבריק ומוצלח. אולם ברור
שכל עוד לא ייצור קיי את המסגרת הקול נועית
לעצמו, כלומר כל עוד לא יכתוב
ויביים את סרטיו, לא יהיה קומיקאן בעל
אותו שיעור קומה של צ׳אפלין, לויד וקיטון.

בסוזאן
והיא במייק. מכאן מסתבכת העלי לה
והולכת ומעשה אלמות אחד רודף מש נהו.
הסרט, שבויים בידי פריץ לאנג, מצ טיין
בתמונות מעגינות, והעלילה מותחת
ומענינת, בעיקר בסוף, כשכל אחד מן הגי בורים
בוגד ומוליך שולל את האחרים.
קורין קאלווה, שהובאה מצרפת במיוחד
לשחק בסרט זה, נחמדה למדי, אך כשרונה

־ הנרי קוסטר נולד בקוסטרליץ, בשנת
.1905 בברלין היה סטודנט לאמנות ומוסיקה
ואחר עתונא־ .זמן מה היה משיב על בקשות
עצות בענ-נים משפחתיים מעל דפי העתון,
עבודה שלא נתנה לו סיפוק רב ביותר.
מלאכתו הבאה: כתיבת תסריטים לסרטי
פרסומת ומכאן אך קפיצה קטנה לסרטים
של ממש. הוא כתב מספר תסריטים בשביל
המפיץ פאסטרנאק אשר פגש אותו בהו ליבוד,
על מנת לשתף אתו פעולה גם שם.
בין עליתו של היטלר לשלטון(קוססר הוא
יהודי) ובין בואו לאמריקה כתב תסריט, ב צרפת,
בשביל סיודמאק, הבמאי, ועוזרו בי-
לי ;״איכה ירדת אדם״) ווילדר, וביים סרטים
אחדים שפרסמו את שמה של סראנציסקה
גאל.
להוליבוד הביא את הסגנון שהצליח בו
עם השחקנית הוינאית הקטנה ולזכותו יש
לזקוף את תגליתה ועליתה הגדולה של די־אנה
דורבין שאותה ביים בסרטיה הראשונים.
קוסטר מתמחת בקומדיות, בעיקר בקומד יות
מוסיקליות והוא נחשב היום לאחד מ בעלי
המקצוע הטובים בשטח זה בהוליבוד.

״באישון לירה״

מאז ימי הזוהר של הקומדיה המסכתית,
מאז צ׳אפלין, לויד וקיטון לא קש קומיחאן
לילה. ניק( ,ריצ׳ארו קונט) סובב במכונית
כה כשרוני כדני קיי. אם — לפי השוואה ש משא
עמוסה תפוחים, בשיק ירקות וסירות
נעשתה לפני זמן קצר בין יצירותיו, לאלו
בסאן פראנציסקו, ך תטרה לגלות את הנוכ של
שלושת הגדילים — אין הוא כה קול לים
שרימו את אבי! !,ש,־הו נכה.
נועי כמוהם, אין ספק — ונוכחות באחת
ניק אינו מגלה את הפושעים בקלות. בכל
מהצגותיו ה״חיות״ הוכיחה זאת — שהוא
אופן, לא לפני שי;פ חובטים בו כהוגן בערפו
מוקיון שאין שני לו. כמו צ׳אפלין התחיל
בעוד שהוא ״חליף צמ ג שנבקע, ולאחר
קיי את דרכו האמנותית ב״מיוזיק הול״ ז
זמן, בתחנת רכב ;,״זירת. שוב מכים אותו
שלא כציאפלין —
עדיין לא מצא קיי
את יעודו המלא ב סרט.
העובדה היא
שהוא הרבה יותר
משעשע על הבמה.
ולא קשה למצוא
הסיבה: על הבמה
אין הוא קשור לשחקנים
אחרים או
לעלילה. הוא חפשי:
חפשי לשיר כרצונו,
פניו את לעוות
ופטפט ב״לשונות״
רבות, לקפץ אל
תוך האולם ...הו פעתו
היא אילתור
אחד גדול, שתכני תו
קבועה מראש
רק בקווים כלליים
ביותר. בסרט דני בסרט קיי כבול.
מביימים אותו. ב סרט
ישנה עלילה
הקושרת אותו אליה
באזיקים כבדים. ה סרט
הטוב ביותר
דני ק יי (״המפקח הכללי״)
של קיי הוא, איפוא,
כולם מתאהבים בו
זה הנותן לו את
החופש הגדול יותר.
באכזריות. אולם לבסוף הוא גובר על ראש
כזה הוא ״המפקח הכללי״ ,עיבוד חפשי
הכנופיה בקטטה סוערת בבית קפה. מעו מאד
(ומשום כך חלש למדי, עד כמה שהוא
רבת בכל הענין זונה שכירת הגנגסטרים ה־נוגע
להתפתחות העלילה ולאיפוי הדמויות)
מתאהבת במשך הסרט בגיבור.
של ״רביזור״ מאת ניקולאי גוגול. אולם
כאשר שוכח הבמאי את כבלי העלילה ונותן
הדבר הדוב ביותר בסרט, המסתמך בעילדני
חופש פעולה מוחלט׳ מופיע על הבד
קר על תמונות זוועה (כמו: אדם נשרף חי
מוקיון בעל כוח המצאה והבעה יוצאים מ במכונית
בוערת) ותמונות ארוטיות, הם ה גדר.
הרגיל. וכיון שחופש כזה ניתן לו הפעם
צילומים, המענינים בכמה קטעים ומשחקם
ביד רחבה, והבמאי הנרי קוסטר, לא הפריע
של ריצ׳ארד קונם, וואלנטינה קורטזה ולי
לו בקטעים אלה, ואף לא קיצץ בארכם —
ג׳ .קוב.
״המפקח הכללי״ הוא אחד מסרטיו הטובים
״המאבק ב חולו ת־והמבידחים
ביותר.
מייק דייביס (בורט לאנקאסטר) מדריך-
דני עוזרו של צועני־נוכל( ,ואלטר סל־צייד,
מגיע אל העיר דיאמנטסברג בדרום אפ זואק)
,מתגלגל לעיר דרובני. שם חושבים
ריקה כדי לגלות מחבוא של יהלומים הנמ אותו
למפקח כללי מטעם הקיסר (נאפוליון)
צא בשטח אסור. מפקד המשטרה ודגל( ,פול
ומקבלים אותו בכבוד מלכים. עד כאן עלילתו
הנריד) ,האחראי לאותו שסח עינה את מייק
של הדרמאי הרוסי. הסיום הוא טנטימנסאלי
במטרה לגלות את מקום המצא היהלומים.
אמריקאי, אולם לדני קיי הזדמנויות רבות
ווגל, בשמעו שמייק חזר לאותו מקום, ריצה
לשיר את השירים הנפלאים שלו (מלים —
לשים עליו שוב את ידיו, אולם מארטינגייל
עד כמה שיש בהם מלים — ומוסיקה מאת
(קלוד ריינס) מנהל חברת י,י,לומים מונע ב אשתו
של קיי: סילביה פיין) ,לרקוד ואעדו
ושולח אל מייק נערה צרפתיה קלת־דעת
פילו להתאבק בעל כרחו, כמובן.
ומוסר בשם סוזאן (קולין קאלוור ).כדי לס ״המפקח
הכללי״ יותר משהוא סרט בהש חוט
ממנו את הסוד במרמה. ודגל מתאהב
תתפות דני קיי, הריהו דני קיי על הבד, ב
וואלנמינה
קורטזה (״באישון לילה״)
היא מתאהבת בכולם
המשחקי חלש. לעומתה מצטינים בורט לג־קטטר
במשחקו הברוטלי, וקלוד ריינם במש חקו
הציני המעודן.

״החלוצים החדשים׳־
בהצגת הבכורה של הסרט הישראלי ה קצר
״החלוצים החדשים״ ( 20 דקה) שנער כה
ביום הראשון נאמרו, כרגיל, דברי פתיחה.
הפותח היד, יהושע ברנדשטטר, מנהל
החברה, שספר לקהל המוזמנים על הקשיים
הרבים שעמדו בדרכם של יצרני הסו ט.
בין השאר ציין את העובדה שהסרט יו פץ
ע״י חברת פרמונט שרכשה 150 הע תקים
לקהל צופים של ״ליונים באמריקה.
עובדה ־ זו מסבירה אולי את המתכונת
האמריקאנית הטפוסית לסרטי מסעות של פיה
בנוי הסרט: צלומים קטועים של ערים
שונות, מראות נוף ופרצופים שונים, משמ שים
בערבוביה. וברקע נשמעת מוסיקה
לוקלית והסברה נבוית מפי הקרין.
הבמאי הישראלי ברוך כניס לס רט
גורם ספורי, בדמותו של העתונאי ה אמריקאי
קנדי (הוא ארתור הולצמן) ,שנשלח
למרות רצונו לארץ ישראל. מסעותיו
של קנדי בארץ מאפשרות לו ולקהל ה יה
לחזות בבנ-ניה הלבנים של תל־מל
חיפה הסואן, בגני הירק של

הקבוץ ובחולות המדבר השוממים.
בקיצור: סו כ מסעות שמליוני הצופים
שלו באמריקה יהנו ממנו באותה מדד,
שיהנו מכל ״טרבלוג״ אחר. אלא שהפעם
מלווה הטרבלוג במוסיקה מונוטונית של
מנגינות הורה (מרק לברי) ובקצת ״ציונות״
מפי הקרין.

חידון הסודנוע
החל מהשבוע פותח ״לעולם הזה״ ב־סידרה
של חמשה חידוני־קולנוע, שיתפרסמו
בחמשת הגליונות הבאים של העתון.
את התשובות יש לשלוח לאחר שיתפרסמו
כל חמשת החידונם לפי הכתובת:
״חידון קולנוע״ ,״העולם הזה״ ,ת.ד, 136 .
תל־אביב. בין הזוכים יוגרלו חמשה פרסים.
הפרס הראשון: מנוי שנתי זוגי בקולנוע
הקרוב למקום מגוריו של הזוכה.

חידון קולנוע -א: מלכים ומוש לים

מיהו השחקן הצרפתי ששיחק את
נאפוליון בסרט שהשתתפה בו גם
גריסה גארבו?
מיהו השחקן יליד אנגליה שיצר ב הדיקטאטור את קומדיה
נודעת
״היינקל״ ,דמות שהזכירה במידה
מרובה את אדולף היטלר י
מיהו השחקן שעיצב בסרט אנגלי
נסיך דאני טראגי י אותו שחקן אף
ביים את הסרט.
מי השחקנית ד,שבידית ששיחקה ב סרט
האמריקאי את המלכה קריס־טינה

מי השחקנית, ממוצא צרפתי, שהי אמריקאי

תר, קליאופטרה בסרט
ומי השתקנית שהיתר קליאופטרה
בסרט אנגלי צבעוני?