גליון 678 מתאריך 26 באוקטובר 1950

ר ק 1ף!ח נ__ 1

לפני חודשיים הופיע במערכת ״העולם הזה״ אב שכול והטיח בפנינו האשמה
מכאיבה: שאנחנו, מערכת שכולה חיילים משוחררים׳ זנחנו את החובה הראשונה המוטלת
עלינו — לפרוע את חוב־הכבוד שאנחנו חייבים לחברינו שאינם עוד, להוקיע את יחם
האומה למשפחות החללים.
כתבינו יצאו לברר את המצב לאמיתו, בכמה עשרות בתים של משפחות שכולות.
תחילה היתד, זאת רפורטג׳ה שיגרתית, אולם משראו את התמונה המזעזעת שנגלתה
לעיניהם הפכה החקירה לשליחות של מצפון.
משפחה, אשר הטרגדיה האנושית הגדולה ביו תר ירדה עליה, אינה רוצה בפרסומת.
אין היא רוצה שמצוקתה תיגלה לעיני כל. ובכל זאת חזרה משפחה אחרי משפחה באזני
כתבינו על אותה דרישה :״פר ס מו! ג לו! הוקיעו!״
הססנו יותר
כשהיתה התמונה שלמה ומונחת על שלחן המערכת — הסטנו.
מאשר הססנו אי־פעם לפני פרסום מאמר. האם מותר לנו לחשוף פצע זה? האם מותר
זאת?
לעתונאי לנגוע בטרגדיה מכאיבה מעין
אחרי שקול־דעת שנמשך שבועות החליטה המערכת: כן. חובה היא. חובה היא
לגלות את הפצע. ואף להכאיב — אם דרו ש הדבר כדי לזעזע את המצפון של הציבור,
של המחוקקים — למען יתוקן העוול מיד, עוד במושב זה של הכנסת. לפני שתשתלט
מרירו ת אשר אין לה תקנה בלבם של אלה אשר שום תגמול של כסף, שום נחמה של
מלים, לא תפצה אותם על אשר אבדו — למעננו .
לא כבודם של משפחות החללים מונח על כפות המאזניים. על כפות המאזנים מונח
כבודנו שלנו, כבודה של המדינה.

אין זה מחזה נעים לראות שני עתונים־מתחרים מתקוטטים ביניהם לעיני הקהל.
רצוי יותר שהתחרות ביניהם תתגלה ב שי פור האיכות. אולם הנה כתב אדם מסתורי בשם
מ. קפלן מכתב ל״דבר השבוע״ ,ונתן ע״י כך הזדמנות לעורכי אותו עתון מכובד לפרסם
״תשובה״ מחושבת וערוכה מראש .״התשובה״ כוללת, מלבד דברי השמצה, גם מספרים
שונים שאין אנו יכולים שלא להגיב עליהם.
אין זה סוד ש״דבר השבוע״ עודנו עולה בתפוצתו, במידה ניכרת, על תפוצת ״העולם
הזה״ .הסיבה כפולה :״דבר השבוע״ שהוא עתון מפלגתי טהור, מופץ ע״י מנגנון־ההשפעה
(הרשמי והבלתי־רשמי) של מפלגת השלטון אשר אותה הוא משרת. ההחתמה עליו היא
במידה רבה אוטומטית, וא־נה מותנית לפעמים ברצונו המפורש של החותם.
שנית: בה בשעה ש״העולם הזה״ הוא קרבן לקיצוצים אכזריים בנייר, דבר שאילץ
אותו להצטמצם ב־ 16 עמוד, קל יותר מצבו של עתון מפלגת־השלטון.
ס .100״דבר השבוע״ מנסה
״העולם הזה״ עלה תוך ארבעה חדשים בלמעלה מ־ס/
להטיל צל על הישג חסר־תקדים זה בטענה המגוחכת שהוא עלה באלף אחוזים — מאז
נוצר העתון. באותו הגיון אפשר לאמר: זקן פלוני גדל בכמה מיליוני אחוזים מאז יצא
מרחם אמו...
אגב, את בקורת התפוצה ע״י רואה חשבון מוסמך העלינו אנו לראשונה במדור זה
לפני חדשיים (גל׳ )670 בצורה בדורה :״דר שנו במפגיע כי תערך מיד בקורת חשבונות
בשבועונים״ — כתבנו אז .
״דבר השבוע״ יכול וחייב להסתפק במחיר נמוך יותר, מכיון שבהשואה למערכת
״העולם הזה״ >שהיא המערכת הגדולה ביו תר בארץ ביחס לכמות החומר) אין למערכת
״דבר השבוע״ לא צלם־מערכת, לא צייר־מערכת וכמעט שאין לה סופרים במשכורת
חדשית. בכל זאת נאלץ גם ״דבר־השבוע״ לפני 6שבועות להעלות את מחירו ב־10
פרוטו ת (עליה כללית במחירי הניר והדפוס) — אולם הוא הוריד את המחיר שוב
כעבור חודש — אולי מתוך תקווה שהתחרות במחירים תבוא במקום התחרות עתונאית.
ועם זאת י ש לציין שההדפסה הצפופה של ״העולם הזה״ ,שאין לה תקדים בעתונות
השבועית בארץ, מאפשרת לו לתת ב־ 16 עמודים כמות של חומר שאינה נופלת מזה
הניתנת ב־ 20 עמודים של עתון אחר.
אם רוצה ״דבר השבוע״ לתת לקוראים הזדמנות לגלות את רצונם, אנו מציעים
לו להשתמש בהשפעתו במ שרד הקיצוב ולהניע משרד זה לתת ל״העולם הזה״ במ שך׳ 3
חדשים את אותה במוח הניר הניתנת ל״דבר השבוע״ .הוצאות תחרות חסשית מעין זו
תהיינה, מן הסתם, מאלפות.

מכתב־ס
דיר יא סץ
ב״העולם הזה 672 אתם מתאוננים,
בתשובה למכתבו של חבר תל־אביבי, ש כותבי
הספרים (ד״ר שייב והאחרים) מתג אים
במעשי הזוועה של ״דיר יאסין״ .עלי
להעיר שלא רק כותבי הספרים מתגאים
בהם — מלבד מר פרידמן־ילין, שהתנגד
לפעולה והשוה את הפעולה לטבח ששד,
אותם לתאי שהוליכו היהודים מיליון הגאזים ולהורג. בז מן הכיבוש נהרגו כ־250
איש מאנשי דיר יאסין, ואין ז ו דוגמה,
כפי שמר י לין מביא ,״מהוריו וששה מליון
יהודים״ .לוחמי דיר יאסין לא הוציאו
ילדים ונשים מבתיהם והרגו אותם, כפי
שעשו הגרמנים.
אם איני טועה הרי אנשי מערכת ״העו לם
הזה״ הם חיילים משוחררים שהשתתפו
בקרבות בצבא וב״הגנה״ .אני שואל אותם:
האם יצאו פעם לפעולה והכריזו ברמקול
שאנשי הכבר י תרכזו במקום מסוים ולא
יאונה להם כל רע? לא שמעתי שהצבא
או ה״הגנה״ עשו פעם כדבר הזה, ואילו
לוחמי דיר יאסין עשו זאת.
א־ני רוצה לאמר, חלילה, שלוחמי דיר־יאסין
לא רצחו אחרי הפעולה, אך לא
מעשה זוועה, כדברי
היה זה טבח או
מר י לין ושאר המשמיצים את פעולת דיר־יאסין.
אם רצחו אחרי הכיבוש נשים ויל דים
— מניין 400 הנשים והילדים שהעבירו
אל מעבר לגבול?
לא התאמנתי בצבא ולא השתתפתי
בפעולות הצבא, ולכן לא למדתי כיצד
לזרו ק רי מון־יד מבלי שהרסיסים יפגעו
בילדים ונשים. האם לפי דעת חברי מערכת

״העולם הזה״ השיטה היא לזרו ק עגבניות?

דוד,

ירושלים

לידיעת הקורא ״דוד״ :לא פרידמן־ילין
ולא שייב ידעו מראש על הפעולה בדיר־יאסין
ולא החליטו עליה, ני אם לח״י
בירושלים. לא 250 נהרגו, כי אם ,350 ולא
מעבר לגבול, בי אם
400 העברו אל
.50— 100 רוב הגברים נעדרו מן הכפר מניון
שהשתתפו בהלוית עבד־אל־קאדר אל־חוסייני
(כפי שנתברר אחרי הפעולה) .נשים וילדים
נהרגו שם לא רק במקרה, והרמקול לא
הודיע את ההודעה שהוחלט עליה, כי
ב מ שורין שנתקע מונח התקלקל והיה
בתעלה.
המערכת לא טענה שפעולת דיר־יאסין
היתה יחידה במינה, ושלא בוצעו פעולות
דומות ואף גרועות מהן בידי אחרים.

״שוק שחור

-מדוע ץ״

הרפורטג׳ה על גור מי השוק השחור
(״העולם הזד״ ) 676 מענינת מאד. אני סק רן
לדעת אם עתונכם מגיע לראש הממשלה.
אש לא, הייתי מציע לו לחתום עליו, כי
ישנם שם הרבה דברים מענינים הנוגעים
אליו. כן הייתי מציע לעורך הכלכלי שלכם
להיות יועצו של ראש הממשלה בשטח
זה. מד, דעתכם?
משה שמואלי, ירושלים
שלילית בהחלם. מנין נקח בימים טרו פים
אלה עורך כלכלי אחר 7
קראתי את המאמר בעיון, אך לא גיליתי
מה אתם רוצים. הבאתם תמונה של אלמוני,
הטוען שגופו נחלש מאד עקב הקצוב. אני
ואחי, לא זו בלבד שלא נחלשנו׳ אלא
עלינו במשקל. מ דו ע? לא עסקנו בשוק

השחור. אין אנו אוכלים ב שר. מדוע אי־אפשר
לחנך את ההמונים לצמחוניות, וזה
יחסוך לנו דביזים, תורים ודברים רבים
כאלה.
חבל רק שאינכם חושפים את הנגע
ששמו ״ביורוקרטי ה״ .בחיאת דינכום, כתבו
מאמר ״דופק״ על זה ותפקחו את עיניהם
העיורות של שרי הממשלה.
צכי רפלנסקי, חדרה
אל דאגה .״העולם הזה״ לא יוותר על
תענוג זה.
בעוד שהמדינה נלחמת בשוק השחור,
היא נותנת לחוגים מסוימים של אנשים
ליהנות ממנו. לכל מלח, למשל, הרשות
להביא כמה ק״ג בשר מחוץ לארץ. מלחים

עתון מכור
שוב הוכיח עתונכם?אימפריאליזם האג־גלו־אמריקאי
את אופ ו. השמצותיו המכוע רות
על אחד ממנהיגינו וב-טויים כגון ״קו מוניסטים
קיקיוניים״ וכן רמזים גסים אח רים
ביחס לחבר שמואל מיקונים, אחד הד־גול
ם שבנו, מראות בעליל את נטיתכם
לקפיטליזם. חזרו בכם מקו זה.
רא־כן יודנפרוינד, חיפה
אם תעבור ב עיון על ״העולם הזה״ תמצא
מספר ניכר של פ סקאות דומות המו כיחות
כי מכורים אנחנו לקו הקומאינפורמי.

״קיסר וקליאופטרה-
״העולם הזה 673 קובע את הסרט
״קיסר וקליאפטרה״ בין שלושת הכשלונות
הגדולים ומתארו כך :״מחזהו הפקחי של
שו טובע בים תלבשות פאר וספינקסים של
קרטון״ .האם קרא בעל התיאור הזה בכלל
את מחזהו של שו? (אם יש לו דם, אנא,
ישיב).
לדעתי מהווה הסרט הצלחה אמנותית
עילאית של הבד.
אליעזר קרינמן, ת״א
בעל התאור קרא את מחזהו של שו.
לדעתו ניסה הסרט, לשוא, להגיע לרמתו
הגדול. המאמץ היה רציני
של המחזה
והכשלון — איפוא — חמור. יתכן ש־
״קיסר וקליאופטרה״ אינו מחזה מתאים
לעיבוד קולנועי.

חידון האישים
לא מעטים מנצלים זאת למכירה מופקעת.
אשד, אחת סיפרה לי שקנתה נקניק של
אוז, במחיר 4לירות הק״ג, מידי מלח.
אליעזר גרוכר, חיפה
ששש, אל תמסור את הכתובת בפומבי.
״בן גו ריון אוסף את הנוער לעזרת
השחור״ .האם המדינה
המלחמה בשוק
מחנכת את הנוער שלה למלשינות, לריגול?
אני מדריכה בתנועת נוער ונתבקשתי לדבר
אל לב חניכי בנוגע לזה. איך אוכל לפנות
אליהם, כשאני מוצאת שהמלשינות היא
הדבר המכוער ביותר? המורד, שלי היתד,
מענישה מלשינים — האם אני אחנך למל שינות
את חניכי?

חידון האישים שלכם (״העולם הזה״ ) 677
נהדר — אך כעתון ו ציני, עליכם לראות
את הנולד — ולא מה שנולד לפני חמשים
שנה. במקום להראות תינוקות שהיו לש רים,
הראו נא את התינוקות דהיום שיהיו
לשרים בעוד חמשים שנה. על כל מקרה
שלא יבוא, אני שולח לכם את תמונת בני,
בן 3שבועות, שיש לו סיכוי רציני
( ) 1:1.000.000 להיות לראש־ממשלה בשנת
( .2000 אני כבר מכין לו מקום במפא״י).
אריה זליקסץ, נתניה
דוש, שראה את תמונת התינוק, סבור
שמוטב להנציח את דמותו כן :

מדריכה כלתי־מפלגתית
״כמה מלים גלויות״
כה לחי למערכת. חוקו ואמצו על הפ רינציפים
שהצגתם למטרת העתון במא״
מרכם ״כמה מלים גלויו ת״ (״העולם הזה״
.)676
ליאון פוטוריאן, הרצליה
מענינת העובדה ש שינוי מחיר העתון
ופרסום תמונתו של •אורי אבנרי ארעו באו תו
השבוע. האם פורסמה התמונה כפיצוי
על המחיר? היא בודאי עשתה את הרושם
הדרוש. מובטח לכם שמעתה יגדל מספר
הקוראות, ותוכלו לצרף למספר גם אותי.
אהוכה אפשטיין, קרית משה, ירושלים חשבתי שמערכת ״העולם הזה״ העמידה
לעצמה מטרה לתת לקורא הישראלי שבו עון
דומה ל״טיים״ ,ובאמת הצליחה בכך.
מדוע איפא המאמר המספר עד כמה מצליח אני העתון הודות לשיטתו המקורית?
מצדי הייתי ממליץ להיות עד כמה שאפשר
פחות מקוריים ולחקות עד כמה שאפשר
יותר את סגנון ה״טיים״.
א. אפשטיין, חיפה
לא מצאנו לנחוץ לחזור על אשר אמרנו
אנו משתדלים ללמוד כמיטב
לא פעם :
יכולתנו מ״טיים״ ,״לייף״ ,ואף מעתונים
אירופיים כ״מאץ׳״ הצרפתי והעתונים הש־וייציים.
אולם איננו מאמינים שאפשר להסתפק
בחיקוי עיוור של שיטות שנוצרו בת נאים
שונים מתנאינו (צימצום נייר, מבנה
שונה של העתונות, ובו׳).

בלי תסביך נחיתות
מה דעתכם על עורך ״דבר השבוע״
המגדיר את ״העולם הזה״ כ: פורנוגרפיה,
פרכוס עצמי של העורכים, הסברות כל כליות
הבאות להצדיק את קיום השוק
השחור, דייסה של רעיונות חברתיים ומדי ניים,
ניהיליזם, ציניזם, ו כו׳ — ואילו את
עתונו של עצמו הוא מגדיר כ: בעל הכ רה,
אוהב ספרות טובה ומוקיר אמנות ז
אבתר לז׳ינסקי, חיפה
אנו שמחים שעורך ״דבר השבוע״ מרו צה
מעצמו. אין עינינו צרח בו. יעלה ויצלח.

תקון טעות לתשבץ כעמוד 12
בחלק מהגליונות י ש לתקן בקטע ״מאו זן
1 :עיר בנגב, בנחלת ש מ עון; 8גוף,
מאכל קצוב ביו תר; אחרי מם׳ 37 בא,
כמובן( 39 ,ולא )30 ואחריו ( 41 ולא .)31

וז שעף
מעטים הם הצעירים בארץ שלא יצאו אי פעם, בחשכת
לילה, כדי להדביק על הקירות כרוזי ם לבנים בעלי מסגרות
שחורות .״גדודי ההגנה עומדים דו ם חיילי הארגון הצבאי
הלאומי ומפקדיו עומדים דו ם לוחמי חרות ישראל עומדים
דו ם כרוזי ם של ״החומה״ ,״חרות״ ו״המעש״.
עברו ימים, והכרוזים לא עוד הודבקו בלילה, כי אם לאור
היום. בראשם התנוסס עתה שמו של צבא־ההגנד,־לישראל. אולם
המסגרות נשארו שחורות. ולא מעטים מדביקי־הכרוזים של שלשום
אשר שמותיהם נזכרו בכרוזי ם של א ת מו ל...
ימי שלום באו. רוצים הבריות לשכוח את מוראות הימים
ההם. רוצים הן לשכוח את המסגרות השחורות וכל הקשור בהן
— גם את החוב שטרם נפרע. ורק אי־סה ואי־שם עוד שרר על
^ ך ־ ז הק־ר אחד מן הכרוזים ההם, שהצהיב בשמש, והוא תובע, והוא
מאשים —

את השוכחים.

״העולם הזה״ ,מם׳ 678

תודת האומה׳
מאת

אורי אכנרי

זהו כתב אשמה.

מצד קרובי הבחורים אשר בלעדיהם לא היו יושבים היום ז
כסאותיהם.

כתב אשמה — לכולנו.
לכל אותם שנשארו בחיים, האוכלים יום־יום
המדינה אשר קמה על קברות חלליה —
והמפנים את ראשם
ברחוב.
כי אין
אנו להם,

לצד

כראותם את

את פירות

משפחות החללים

אוהבים אנחנו, בעלי־ההנאה, את
חוב אשר אין לפרעו, לעולם,

החוב

שחבים

אולם כעבור חודש קיבלו מאות משפחות חללים הודעו
לאקוניות, מודפסות במכונת־הכפלה: בהתאם לחוק משפחו
החללים שנתקבלו בכנסת הוקטנה ההענקה החדשית ש׳
מסכום ל סכו ם...
29ל״י וד!מש נפשות. מה קר ה? האם לא ידעו חבר
הכנסת הנכבדים על מה הם מצביעים?

איש לא יחזיר את הבן לאם שגידלה אותו 20 שנה, איש
לא יחזיר את הבעל לאלמנתו, איש לא יעמוד מול עיני היתום
ויאמר: אבא י חזור.

קוד, אשר רגיל לקרות במוסד־מחוקק המקדיש חלק ני:
מזמנו לויכוח־סרק של תעמולה פוליטית, ואין לו ז מן כ
ללמוד את הבעיות ולהעמיק לעיין בחומר שעל פיו הוא מחוי
חוקים הקובעים את גורלם של.אלפי ם.

״וי א מרו: אנחנו מגש הכסף, שעליו ניתנה לך מדינת הי הודים״
.כך שר המשורר. אל נכתים אנחנו את המגש הזד— ,
בקמצנות של ׳חנוונים, בשיכחה בזויה.

הגיון ברזל ותינוק כן שנתיים. משל שני: עז
כהן נעדר בקרב, ובהתאם להוראות החוק נחשב כאילו נם
במערכה. הוא השאיר אחריו אשד. ותינוק בן שנתיים.
החוק מקבלת האשד, תגמול חדשי של 32,910ל״י — ס:
שאין להתקיים עליו.

אולם דבר אחד יכולנו לעשות: יכולנו לדאוג שהאם,
האלמנה והיתום לא יהיו נתונים במצוקה, שלא ירעבו ללחם,
החוק החדש קובע בנוסחאות ברורו ת וקרות שאלמנה תק1
שלא יחרדו לארוחה היומיומית — שאם בת 63 לא תשטוף
סכום כזה וכזה והורים שכולים שאין להם ילדים יקבלו סב
רצפות, שאב בן 89 לא יזדקק לעבודה, שילדה בת 15 לא
כזר, וכזה. אין הוא משאיר עוד בידי הפקידים הבאים במגע י ו
תצטרך לחיות על צד המשפח עם יומי

שכניה.
האומללות את ה 0מכ
להתחשב בגורמים א
ואת זאת — לא של קבוע מדור הזה״
״העולם פירפם שנתיים במשך שיים.
עשינו.
אזכרות :״נפלו למען המולדת״.
למשל: יעקב י
אמנם — מדינה ע נפל
בקרב, הוא הש<
כחודש האחרון ביקרו שלום כהן ומקסים סלומון,
ניה אנחנו. אך כל עוד
אחריו זו ג הורים ז
יש כסף לקרייזלרים, כתב ״העולם הזה״ וצלמו, בבתי משפחותיהם של אחדים
נים וחמשה אחים 1
כל עוד נוסעים השלי מן
החללים שנזכרו במדור זה. מטרת הביקור היתה
חים, כל עוד מוציאים
חיות למטה, מגיל :
לבדוק כיצד פרעה המדינה את חובה הקדוש ביותר. את
רבבות לירו ת על טכ אלה
מקבל הורים אשר ראו עיניהם הם מופרים לקוראינו מעבר לדף. תאור
סים מפוארים להאדרת
לפי החוק 29,252 ,י
שם המדינה — מי יקום
עובדתי -בתקווה כי פרסום הפרטים יזעזע את המצפון
לחודש. אותו הס:
ויעז לאמר: אין לנו
וישנה את המצב.
ניתן להורים שאין ל
כסף לפרנס את אותם
ילדים אחרים. רק ו
אשר שילמו את המ אחד
שכחו ד,מחוקי
חיר.
לקבוע: מי יפרנס את חמשת האחים והאחיות הצעירים
ה ם לא חסכו בדם. ה ם לא ערכו, בצאתם עם דימדומי
יעקב לוי? שמא תחיה כל המשפחה, על 7נפשותיה, מס:
ערב לקראת מטרה לא נודעת, חשבון של טיפות. כל אחד מהם
של 29,252ל״י — סכום שאינו מספיק במדינת ישראל
סמך עלינו שנדאג, כדבר המובן מאליו, למשפחות.
למחיתו של אדם בודד אחד?

אל־נא נתחיל לחסוך בפרעון חוב

ידים מורמות ופתקאות מודפסות. עד לפני שלושה
חדשים לא היה קיים במדינה חוק לתשלום תגמולים למשפחות
החללים. למשפחות אלה שולם אותו תגמול שהיו מקבלות לו
היה החלל עוד בחיים ומשרת בצבא־ההגנה. הם נקבעו ע״י
תקנות פנימיות. גס אז לא היו הסכומים גדולים. אולם המנגנון
של האגף למשפחת החייל במשרד הבטחון, שהתנשא ברמתו
האנושית מעל להרבה מנגנונים אחרים במדינה, נתן לתקנות
אלה ״פירושי ם״ גמישים ביו תר — לטובת הנצרכים.
הדברים לא נקבעו במשרד, על סמך אותיות מתות. הם
נקבעו אחרי חקירה מקיפה ואוהדת של התנאים הסוציאליים.
ב־ 21 ביולי קיבלה הכנסת חוק כולל שבא לשים קץ למצב
המטושטש ולהסדיר אחת ולתמיד את חוב המדינה למשפחות
חלליה :״חוק משפחות החיילים שנספו במערכה (תגמולים ו שי קום)
,לתש״׳י — 1950״.
החוק חל על כל החיילים שמתו ב שרות ההגנה, אצ״ל ולח״י
אחרי יום 30 בנובמבר 1947 וב שרות צבא ההגנה מאז הקמתו
״כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה שאירעו בתקופת
שרותו ועקב ישרותו״ ,וכן על חיל ״ שר שו ת צבאית מוסמכת
העידה עליו שנעלם ביום פלוני עקב שרות ומאז לא נודעו
עקבותיו״.
למראית עין היה זה חוק ״טוב״ .בכמה סעיפים אף הועלו
סכומי התגמולים שהיו רשומים על גבי הניר. המחוקקים הנכ בדים
הרימו אח ידיהם מתוך הרגשה שהם זכאים להכרת טובה

רוצה. האם לצאת לעבודה. היא יכולה להשתכר, כאח
40ל״י לחודש. בא החוק ואומר לה: אם כן, נוריד את התגו
שלף ל־ 13ל״י. הגיון ברזל. אלא שהחוק אינו אומר לא7
של החלל עזרא כהן מה תעשה׳ בשעת עבודתה, בתינוק
השנתיים. אין היא יכולה למסור אותו למוסד או למטפלת
כי החוק נטל ממנה את הכסף הדרוש לכך. התוצאה: אין
יכולה לעבוד, ואין היא יכולה להתקיים מבלי לעבוד.

משכורת מול משכורת.

משכורתו

הממוצעת

חבר־כנסת היא 147ל״י לחודש.
המשכורת הממוצעת אשר חברי הכנסת הקציבו למשס:
החיילים שנספו במערכה היא :
19,995ל״י לאלמנה בלי ילדים, לאב או לאם שכולים.
41,640ל״י לאלמנה המפרנסת 4ילדים קטנים.
15,724ל״י ליתום מאב ומאם.
29,952ל״י לזוג הורים שכולים — יהיה מספר היל
שעליהם לפרנסם 4 ,2או גם . 10
14.625ל״י לזוג הודים שכולים שי ש להם בן בוגר —
אם אותו ״ בן בוגר״ הוא בעל משפחה
גדולה משלו ואינו יכול לפרנס את
הוריו הזקנים.
איש מחברי הכנסת לא הסביר לאל שכולים
אלה כיצד ולהורים מנות

ביום 28.12.47׳ בחודש הראשון של
המלחמה, נהרג יהושע גלוברנזן, מפקד
מחוז תל׳אביב של ההגנה, הוא היה בעת
נפילתו בן .42 בשכונת הדולפים הצריפים באחד
פלורנטין שבתל־אביב גר זו ג זקן.
שלמה גלובר מן׳ בן ,89 ואשתו דבו־ירה
בת .72 הזוג גר בחדר קטן שרהיטיו הדלים
ראו ימים טובים יותר. על שולחן רעוע עומדת מכו־נת־תפירה
שבודאי היתר, בשמוש בראשית המאה. ליד
המבוגר. יו שב ת דבורה׳ בת ה־ ,72 ותופרת ממחטות
מהתיבות בד לבן. בעלה שוכב בבית־החולים העירוני.
יהושע, שהשתייך למשק יגור, היה שולח באופן
קבוע ל הוריו בגדים ואוכל. עם מות בנם נשארו
ההורים ללא תומכים. שתי הבנות חיות ב קיבוץ ואין
באפשרותן לעזור. עד כה שילם להם משרד הבטחון
30ל״י לחודש׳ ומסכום זה התקיימו בצנע. אולם עם
התקבל החוק החדש הוקטנה ההענקה ל ׳ 4,998ל״י
מה יע שו? יוכיחו ששתי נפשות אינן יכולות
להתקיים מסכום כה מגוחך בשנת 1950 במדינת
ישראל? או שמא סבור מישהו שהאב׳ בן ד,־ ,89 מסוגל
לפרנס את משפחתו?
אמו של מפקד מחוז תל־אביב תופרת ממחטות...

כחייל משוחרר מן הצבא הבריטי, נ?ף
רא פועל המרצפות מילנר לשרות פעיל מיד
עס פרוץ המאורעות. הוא השאיר את אש תו
ובנו וירד לנגב. כשבועיים אחרי הק מת
המדינה נפל בקרב על גאולים. אשתו
היתה הרה.
...צילה מילנר, בת ,34 יושבת על כסא
ליד עריסת ביתה ובודקת את הסולת לארוחת הצהרים. זה עתה
חזרה מביקורה אצל הרופא. כאשר קיבלה את הידיעה על מות
בעלה חלתה מן הזעזוע וילדה בחודש השמיני. מאז סובלות האם
ובתה. האם מהזעזוע, והבת שחפנית וזקוקה לטפול רפואי.
צילה מקבלת תגמול של 35.825ל ״י לחודש. מסכום זה עליה
לשלם שכר דירה׳ ולהחזיר את חובותיו של בעלה המנוח. מצב
בריאותה רו פף (בגיל )! 34׳ ואין קופת חולים מספקת לה את כל
השרותים הרפואיים שהיא ובתה זקוקות להם. קודם היתד, לאם
הזכות לקנות את מצרכיה בחנות שק״ם, אולם גם זכות זו נשללה.
היא ניתנת רק למשפחות חיילים, ואילו בעלה של צילה כבר
שוחרר
הבן׳ בן 13׳ לומד בבוקר. אין הוא מבין מדוע יש הבדל
בינו לבין חבריו בכיתה. מי מוכן להתנדב להסביר לו שיש הבדל :
שאמו אינה יכולה לספק את צרכיו במדינה אשר אביו נפל למענה?
3נפשות — 35.825ל״י.

אפשר להתקיים מבדינת ישראל בשנת 1950 על סכומים אלה.
פי ,3פי . 4יתכן שלפני מחוקקי חוק זה היה מונח החוק האמריקאי המקביל,
שנתקבל ביום 1.9.48 במושב השני של הסנאט ד,־.80
החוק האמריקאי קובע 75 :דולאר לאלמנה בלי ילדים 145 ,דולאר לאלמנה שהיא
אם ל־ 4ילדים 58 ,דולאר ליתום 60 ,דולאר להורים שכולים.
יתכן שדוגמה ז ו השקיטה את מצפון חברי הכנסת: אם נחשב תגמולים אמריקאייים
אלה לפי השערהרשמי של הלירה הישראלית אין הם עולים בהרבה על התגמולים
שלנו.
אולם משפחות החללים אינן אוכלות את השער הרשמי — הן אוכלות לחם.
והלחם נקנה בלירה הישראלית שכוח הקניה שלה הוא שליש מן השער הרשמי. במלים
אחרות: אם נשווה את כוח ־ הקניה של התגמולים האמריקאיים לתגמולים שלנו,
מסתבר שההענקות האמריקאיות עולו תפישלושהויותר על התגמולים המשתלמים

כךה 0שאלו, כל אותם הבחורים האלמגנים שייצאו לפעולה עם דמדומי ערב, בימים
שנת : 1948״אם יקרה לי משהו, מה יהיה גורל אמי, אשתי, ילדי 1התדאג להם המדינה

אוריאל ליבוביץ היה כבר
אדם מסודר. הוא היה בן ,40
פלדד במשרד נסיעות, ופירנס
את אשתו וילדיו. הוא נקרא לש רות
בחי״ם ונפל במרס . 1949
...בחדר אחד עומדת מיטה
רחבה, מיטה מתקפלת, ארגז־קרח
ועריסה. כאן גרה משפחה — 4נפשות. בחדר הש ני
גרה משפחה שניה — אף היא בת 4נפשות.
במסדרון לפני החדרים, על מיטה מתקפלת, ישנה
בלילות אשד, זקנה. רחל ליבו ביץ׳ בת — 71 האם.
היא קיבלה את הידיעה על מות בנה ברומניה.
מדי חודש בחדשו שלח לה אורי סכום כסף למחיתה
עד עליתה ארצה. עם מעט הכסף שנשאר לה הגיעה
ארצה לפני 10 חדשים. היא הלכה לגור עם שתי בנו תיו
החורגות, ב צפון תל־אביב.
המדינה, שהיא שילמה למענה את בנה, מחזירה
לה תגמול של 19,995ל״י לחודש. מסכום זה עליה
לחיות. אשד, זקנה וחולנית, שכל בקשתה מצטמצמת
בקיום דל וכמה פרוטות כדי לבקר מדי פעם את קבר
בנה בדרום — אין לזקנה זו אף מקום קבוע למיטה•
הענקתה לא תספיק לה גם לשכר

דירה.

לחללי מדינת ישראל.
וגם זה רק חלק מן האמת. לו היו חברי הכנסת מעיינים עיון מדוקדק יו תר בחומר,
היה מתברר להם שכל חייל אמריקאי היה מבוטח באופן אוטומטי ביטוח חיים. אח
תגמולי הביטוח, שהם גדולים למדי, מקבלות לשפחות החללים האמריקאיים נוסף על
תגמולי המדינה. ואילו אצלנו מנכים מן התגמולים את כל הפיצויים וההענקות אשר
משפחת החלל עלולה לקבלם מכל מקור אחר.
מי שמעז לטעון מענה זו בנסיבות אלה, יכול לאמר: ארצות־הברית הן מדינה
עשירה. מדינה זו יכולה להרשות לעצמה לשלם לאלמנותיה פי ארבעת או פי חמשה ממה
שמשלמת מדינת ישראל לאלמנותיה. זו הי טענה נכונה — לגבי קרייזלרים׳ לגבי שליחים,
לגבי טכסים. היא נפסדת ובזוי ה כשהמדובר בחוב־כבוד זה. חייל שנהרג ב שרות
ה״הגנה״ העניה לא הקריב פחות דם מאשר חייל שנספה בצבא האמריקאי העשיר. בשדה־הקרב
לא נקבע האינדכס של ההכנסה הלאומית. לעברי כלאמריקאי ישנה אותה זכות :
שמשפחותיהם השכולות תחיינה באותם התנאים כשאר המשפחות
במדינה, שהיתום יקבל את אותו החינוך, את אותה הארוחה, שמקבל
הגדולים ההם של
ילדו של השכן שהיה ״חיוני״ ולחם את מלחמתו במשרד.
שאנחנו מקימים?*.
אינה
ד,מביישת
ד,שעדותה
ספרות יפה ואנדודפלא,
מסתברת מתוך נוסח החוק עצמו. יתכן שגם חברי הכנסת עצמם
לא הרגישו בה בשעת ההצבעה. כי החוק קובע תגמול יסודי ותוספת
יוקר בהתאם לאינדכס. יתכן והתגמול היסודי הוא הגיוני וצודק —
מי יודע כיום מה היו התנאים אילולא יו קר המחיה. העוקץ הוא —
באינדכס.
כל ילד במדינה, גם אם לא קרא בשעתו את כרוזי־התעמולה של

מפ״ם׳ יודע שהאינדכס הרשמי של הממשלה הוא ספרות־יפה, אגדת־פלא
או יצירה הומוריסטית — אך לא ביטוי למציאות כלשהי. תהיה מידת
הצדק של התגמול היסודי כאשר תהיה — התגמול הכולל הוא מתחת 1 לנקודת־הרעב.

כי משפחות החללים אינן גרו ת באינדכם ואינן אוכלות אותו.
הן גרות בחדרים שי ש לשלם בעדם, והן אוכלות ארוחות העולות
בכסף. אין הן מתענינות בבעיות התיאוטיות של אינדכסים — את
אלה הן מניחות לסטאטיסטיקאים. הן יודעות רק דבר אחד: שבר א שון
| לחודש הן באות לקבל את ד,״הענקה״ לחודש — והיא מספיקה לשבוע
| 1אחד, או לשבועיים.
ד,יתכן כי

חברי הכנסת

חשבו על כך?

רק שליש מן ה״זכאים״ הן
כמקום חוק, נחמה.
אלמנות. כשני שלישים הם הורים שכולים. חיילי מלחמת־העצמאות
היו ברובם המכריע צעירים שלא הספיקו להקים משפחות.
אנשים אלה אינם יכולים לפנות אל הכנסת — אף כי אחדים
מהם כתבו בהתמרמרותם לראש־הממשלה. הם פונים מדי יום ביומו
למנגנון האחראי לביצוע החוק — משרדו של קצין התגמולים באגף
השיקום של משרד הבטחון.
מנגנון זה מצטיין ׳ביחס אנושי שאין למצאו כמעט במשרד אחר.

.״העולם הזר!׳ ,מם 678 -

כשנקראו בני ה־ 25 לדגל׳ עזב
אברהם ענטר את חנות הירקות
והתיצב ל״קלט׳* .למשפחתו הבטיח
שיבוא לביקור בחופשת
הראשונה. זה היה ביום .13.5.48
כעבור יומיים נפל בקרב על
לטרון.

כל זמנו הפנוי הקדיש אברהם את בקר ל״הגנח״ .לא היה לו פנאי לי הנות
מחיי משפחה. בחופשתו האחרונה
המדינה,
כי עם הקמת
הבטיח לאשתו
יוכל להתמסר לחיי־משפחה. כעבור שבוע, בקר אברהם
ביום 25.9.48׳ נפל הסגן
בשעת כיבוש הכפר בית נבאללח.

חדר פשוט אך נקי. שתי מיטות, ארון, שולחן. על
המיטה שוכב נער בן .13 ליד השולחן יו שב ת נערת
ומכינה שעורים.
זוהי שושנה, בת .15 בערבים היא לומדת בבי״ס
עממי. אחיד״ גמליאל׳ לומד אף הוא בבי״ס עממי. לפ נים
ג רו באותו חדר עצמו עוד אח ואחות. אך מאז
נפל אברהם׳ אחיהם מפרנסם, פנה האח בן ה־17
לקיבוץ כדי שלא יזדקק לחלק מן התגמול. האחות
המבוגרת נישאה ועברה לגור במקום אחר.
שושנה עבדה בבית־חרושת לסריגה. מכיון שאין
עבודה בענף, פוטרה. והנה באה הודעה ממשרד הב־טחון
שבהתאם לחוק בוטלה ההענקה של 23ל״י
לחודש.
האחות הבכורה עוזר ת להם להתקיים אך אמצעיה
דלים. השכנים עוזרים גם כן בהלואות קטנות. כל
זה אינו מספיק׳ וכיצד אפשר לכסות את החובות?

...משפחה של חמש נ פ שו ת: דב, בן ה״ ,12 בעל הרגליים
העטופות בגבס, הסובל משיתוק־ילדים מאז היותו תינוק; אחותו
הקטנה היושבת וצוחקת כי אינה יודעת שאין לה אב ! התינוק
שנולד יתום; האחות; האם.
חזר לא מכבר מבית־החולים בתל־ליטוינסקי מניתוח דב ניתוחים
זהו ניתוח חמישי מסוג זה ועוד צפויים לו
ברגליו.
ועד אשר יבריא, הוא כתינוק הזקוק לטיפול מתמיד
נוספים.
של האם.
אמו רות היא בת .36 התנאים במשפחה לא היו טובים מעולם,
אף כי האב השתכר יפה. הטיפול הרפואי ב בן עלה הון תועפות.
עתה עליה לקיים את ארבעת ילדיה ב־ 41,640ל״י לחודש.
בעת שמקבלת רות את ההענקה היא רצה לשלם את החו בות.
לא את כולם, מאחר שאין ההענקה מספיקה לקיום. החובות
גדלים מחודש לחודש ואתם הילדים וצרכיהם.
הכנסת, שחוקקה את החוק הדן בהקטנת הענקה לא לימדה
אותה כיצד מפרנסים משפחה בת 5נפשות בתגמול ז ה...

קצין התגמולים׳ המהנדס יצחק לוין, ועוזר תו הגב׳ אולגה שמיר ( ש טיין) ,לשעבר מורה
למאתימטיקה, יכולים להאזין לדבר ההתמרמרות, להבין, לנחם. אין הם יכולים לשנות את
החוק הכובל את ידיהם. רק עצה אחת יכולים הם לתת: להגיש ערעור.
ועדת הערעורים שתהיה לפי החוק מורכבת משופט, רופא, ואיש ציבור׳ תתכנס
בחודש הבא, עם תום מועד הגשת הערעורים. אולם גם היא לא תוכל אלא לעזור בתחומי
ההגדרות הנוקשות של החוק.
לסותע מו לתכ חי לו ת.

תיקון המצב מוטל על הכנסת. רק היא יכולה לשנות

את החוק שקיבלה ב פזיזו ת רבה מדי.
היא עסוקה היום בתעמולת בחירות. חוב האומה למשפחות החללים קודם לתעמולת

ביוני 1948 עגנה סול תל-אביב. אל־טלינה״
הבוערת. על סיפונה עמד צבי
קרינסקי, לשעבר קצין בחיל התותחנים
הסובייטי. אבין הגוי של קרינסקי השביע
את בנו ללחום בעד ישראל. אמו ירדה
סן תאניה יום לפני כן בכפר ויתקין. בלילה לירושלים.
ונשלח
...צ בי גויס לצבא
תאחרון לפני התחלת ההפוגה השניה נפל בהתקפה
על העיר העתיקה.
...חדר ארוך וקצר שקירותיו מכוסים הדפסות
מפורסמות. על השולחן ערימה של
של תמונות
כתבי־עת ספרותיים רוסיים. הכל מעיד על עדינות
ותרבות גבוהה ביו תר.
בחלו־ זה׳ שהיה פעם מרפסת, גרה זינה קרינסקי,
בת 63׳ אשה: גלמודה בעלת פנים אציליים ושערות
ב ש טי פ ת רצפות.
שיבה — היא מתפרנסת
מאז נפל בנה, שהיה תומכה היחיד; שילמה לה
המדינה 22.500ל״י לחודש. לימוד מקצועות הפילו של
מוסקבה לא
לוגיה וההיסטוריה באוניברסיטה
הכשירו את הגב׳ קרינסקי לעבודה בארץ. היא נאלצת
לכבס׳ ל שטוף כלים ורצפות במסעדות. למען ירחון
ספרותי רוסי היא מוותרת על ארוחה.
רק אס בלבד מלב דוויייס
דמעות אמת, דמעות הקודש :
דמעות אומללת מכל אם.
מלים׳ שאמיתותן האנושית העמוקה
אולם לכותבי האזכרה היתה כוונה אחרת :
הם רצו לפנות אל המצפון.
הם רצו לאמר 5
די לאלמנה, די לאלמנה, די ליתום ביגונם.
אל נוסיף לו מצוקה,כלכלית אפלה׳ מייאשת.
הם רצו לאמר זאת למחוקקים, לשרים׳ לציבור —
לכולנו.

הבחירות.
כל התגמולים, בלי יוצא מן הכלל׳ חייבים לעלות, במידה הדרושה כדי שהנהנים
מהם יוכלו להתקיים עליהם לפחות בדלות בהתאם לתנאים הנוכחיים של יו קר המחיה.
אין להיכנס כאן לויכוחי־סרק על האינדכס, אלמנות ויתומים אינם צריכים לחכות
עד שתועמלני כל המפלגות יסיימו ביניהם את דברי ההטסה על נושא
וכךהםענו, המנהיגים אשר שמם בפי כל, חברי
זה. הם אינם רוצים אינדכס. הם רוצים תגמול הוגן׳ תגמול של
בזכותם של ההם: בחוק שאינו מספק את הצרכים
כבוד. ההעלאה חייבת להיות כללית, כתגמול מיוחד, נוסף על תוספת־היוקר
על פיר. מחושב התגמול הנוכחי.
יש לבטל את סעיף החוק המקטין את התגמול לאלמנר
המתפרנסת מיגיעת כפיה ושהיא אם לילדים. אחרת יש לשלם לאלמנז׳
המגיע על פי החוק ליתומי החלל הסמוכים על שולחן אלמנתו( .אחז
הורי החלל מקבלים תגמול נוסן
האבסורדים של החוק הנוכחי :
אם הם מפרנסים נכדיהם, אולם אינם מקבלים כל תגמול נוסף כשהג
מפרנסים את בניהם). לאלמנד התגמול

יש לבטל את סעיף החוק המקטין
המתפרנסת מיגיעת כפיה ושהיא אם לילדים. אחרת יש לשלם לאלמנד
כזאת תגמול מיוחד לשם החזקת ילדים במעון או לשם שכירת מטפלת
דקנשמהאחת חבריו של צבי קרינסקי, קצין־התותחיב
הסובייטי שבא באניה אלטלינה, נפל כרגם בהתקפה על העיר העתיקו.
ביום האחרון לפני היכנס ההפוגה השניה לתוקפה׳ ושאמו בת ה־33
מתיחה עתה את לחמה כשוטפת־רצפות, הוציאו עלון לזכרו.
העלון מסתיים

ב שירו של

המשורר

הרוסי ניקראסוב :

קושב אימי חסלחמה,
עם כל קרבן נספה בקטל —
לא לאשה ואח אדמע
לא לגבור נפל כחטף
אבוי בי תנוחם אשתו
וטוב רעיו ישכח רעחו
רק נשמח אחת אתו
עדי הקבר תזכרהו.
בין עסקנינו הצבועים
בין שפלויות תרמית אין נדדש

,ח עו ל ס תז ה׳ ,מס׳ 678

תזעזע כל לב.

המוסד העליון של המדינה אשר
החיוניים של ההורים השכולים׳

קמח באותם הימים
האלמנות והיתומים.

במד
עו בדו ת החיים
נילי כהן היא בת שנתיים, אך היא כ בו
הספיקה ללמוד, כי העולם הוא אנוביי
והחיים בו קשים. אם לדון על פי סיפורה

יושבים חבריו בקפה ״פינתי״ בתל־אביב,
מקום מיפגשם של עכברי־החזית, ומחליפים
צ׳יזבאת על עברם הקרבי, שותק רפאל
וחולם על עתיד צבאי. מושגים של פלמ״ח,
גבעתי וצח.,ל. התערבבו בראשו, ונולדה
הצעד, מקורית: להקים בקרב צ.ה.ל. יחידה
מיוחדת, מורכבת כולה ממתנדבים בעלי
רמה אנושית, גבוהה שתהיה מסוגלת לבצע
משימות המצריכות הסתכנות והכשרה מיו חדות.
הצע־
כזאת איננה, כ מובן, מקורית ביו תר.
היא מזדהה עם האסכולה הצבאית של
לידל־הארט שהסיק מנסיון ר,״קומנדו״ הב ריטי,
ה״ס.ס. הקרבי״ הגרמני וה״מארינס״
האמריקאיים שבמלחמה מכריעות לא יחי דות
גדולות של חומר אנושי ממוצע, כי
אם יחידות קטנות בעלות רוח מיוחדת
שכדאי׳ לדעתו של לידל הארט, לתת להם
מדים מיוחדים, ציוד יעיל במיוחד ואולי גם
משכורת מיוחדת.

מפקד־המחלקה רפאל עטרון
2מוקנוזים׳

וטעות קסנה

של נילי הפעוטה, הרי שהדיבורים היפים
על אודות אהבת־רעים אינם אלא סיפורים
הכתובים על הנייר
בימים אלה הגישה ׳נילי, באמצעות אמה,
הגברת נחמה כהן, קובלנה פלילית לבית
משפט השלום נגד אחת השכנות שלה,
המתגוררת כמוה בבית מספר 3שברחוב
רבן גמליאל בתל־אביב. תביעתה של נילי
מבוססת על ׳מעשה המיוחם לאותה שכנה
ושמה נעמי דמתי׳ שהוציאה מידה בכוח
״ג׳ול״ ,לא ברור מ־ קדם למעשה התקיפה
המשוער של הגברת דמתי. אך לפי כתב
התביעה הוציאה השכנה את הג׳ו־ל בכוח,
והפילה אותה. ארצה.

אלא שיש להצעה גם קוץ. בארץ אשר
של אנשי
בד, הנאמנות המפלגתית, הן
הממשלה והן של יריביה, עומדת מעל לכל
נאמנות אחרת, קיים תמיד חשד שהיחידה
המובחרת תהיה בלי למשימות פוליטיות.
מסיבה זו פירק בן־ גו ריון את הפלמ״ח,
שהיה, מבחינה צבאית גרידא, אחד הגילויים
המענינים ביו תר של תפיסה צבאית מת קדמת.
אין להניח שבן־גוריון יסתכן שנית
בנסיון שהוא כה מסוכן לשלטון מפלגתי,
ויש לחשוש שהצעתו של רפאל הנכה תדמה
בגורלה לשאר החלומות הנרקמים, מדי
ערב, בקפה ״פינתי״ אשר ברחוב דיזנגוף.

רק אחת כמותה
״יש לנו רק אחת כמותך״ — כתב
אליה ד״ר סנטור; ״את הצעירה שבנשי
אנגליה״ — אמר לה סיר ליאון סיי מון;

החלק השני של הקובלנה מתאר את
ההתפתחות שבאר, לאחר המעשה עם הג׳ול.
אמה של נילי אצה למקום (החצר) ,ו תו ך
כדי דו־שיח בין. שתי השכנות השתמשה
הגברת דמתי בכינויים אשר יש בהם כדי
לתת מושג ידוע על התנהגות בלתי מוסרית
של׳ יאשר ׳.,בל זה הניע את הגברת כהן
ללכת למשטרה ולבקש התערבות. במשטרה
אמרו לה, כי אין הר שו ת׳ ה מו סמכ ת רואה
בפרשה ז ו ענין ציבורי ועל כן מסרי ת
היא לטפל בדבר. הלכו האם ולידתה, לעו־רך״דין
והגישו קובלנה פלילית פרטית.
כך פתחה נילי דף חדש ב ב תי המשפט בא רץ,
בהיותה׳ הצעירה בין כל התובעים עד
כה במשפט׳ פלילי;

איש דוצה בפל מ״ ח הצבאות פלישת
שלושה ימים אחרי
הערביים לארץ יצאה פלוגה של ״גבעתי״
לכבו ש את הכפר בית־דגון. אחת המחלקות
רצתה להגביר חיל וחדרה׳ דרך אגב, גם
לכפר יהודיה. היא נכנסה, בטעות, לשדה־מוקשים
של אצ״ל. מפקדה׳ רפאל עטרון,
איש פלני״ח וותיק, דרך על שני מוקשי־נעל.
הוא איבד עין ורגל וחזר לחיים הצי־ביליים.
מישהו.
אחר י כו ל. היד ,,להסתפק בקאר־יירה
צבאית זו. .לא כן רפאל עטרון. בש טפי
העם. הבדיחה האחרונה ה מתהלכת
בתל־אביב, אחרי שמר בן־גור־יון
ניסה להקים ממשלה של 7חברי
מפא״י עם התפטרות חבריו בקואליצ יה

טוו מן, סטאלין ו בן־גו ריון עולים ה־שמימה
(אחרי 120 שנה) ומתקבלים
ע״י ־המלאך גבריאל, המכניס את מרו מן
וסטאלין לגן־עדן אחרי שהוכיחו
כי הכירו במדינת ישראל מיד עם הק מתה.
אולם כשבא בן־ גו ריון אין המל אך
קם גם ממקומו.
״קמת לכבודם של אותם שהכירו במ דינת
ישראל !״ מתרעם מר בן־גו ריון,
״ולכבוד יו צר המדינה אינך קם?״
״אומר לך את האמת״ ,משיב גבריאל,
״חוששני שאם אקום תתפוס את כסאי..״

גברת לינה הלפר

ביקורים

״הר געש בצור ת אשה הפועל נפלאות״ —
״התואר
אמר פרופיסור. ברודצקי. ואילו
הרשמי״ שלד, הוא: הליידי הראשונה של
האוניברסיטה״.
מאז ירדה הגברת בן ציון (לינה) י הל־פר.
מהאוירון בשדר, התעופה בלוד לפני
כשבועיים, כדי לערוך את ביקורה ה־12
בארץ, לא עבר על־ה יום שלא תערוך
בו תריסר התיעצויות וביקורים.

הנה, למשל, מצלצל הטלפון בביתה של
לינה הלפר אשר באלנג׳ין אווניו בלונדון. השעה המדבר הוא ״זליג״ (ברודצקי).
11 בערב. מר, הענין? ״לא כלום, ככה...
אני רוצה שתקבלי מחד אצלך על כוס
תה 47 נשים. הן באות מכל מיני ארצות
וצריך ״לעבד״ אותן בשביל האוניברסי ״כיצד

.וכ מובן, הדבר יוצא לפועל.
הייתי עושה דבר כזה כאן בלי סוכר —
זאת אינני יודעת״ אומרת הגברת ד,לפר.
היא-שמעה שעניני המזון כאן אינם משמ חים
ביותר. וערב אחד פגשה ב מלון ״המ לך
דוד״ את שר האספקה והקיצוב. נתנה
בו הגברת הלפר מבט ואמרה :״אינני
יודעת מה הם רוצים. הגבר הזה נראה
סוב מאוד..״

ח״ו הכפול־ ש ל הסמל
בעוד שרוב השוטרים במדינה היו עסו קים
למעלה לראש במבצע המפורסם נגד
השוק השחור, היה ראשו של הסמל דוד הל־פרין
נתון במוסיקה של הנדל. כאשר חבריו
פעלו אותה שעד, בכבישים נגד מבריחי
הסחורה הרי הוא, הסמל הלפרין, עמד
בבגדיו האזרחיים על הבמה ואסף מחי אות
כפיים. והסמל הלפרין רגיל לזה.
אין הוא פנים חדשות על במת המוסיקה
ומשום כך אין האימרה הנושנה (״הוא
השוטר הטוב ביו תר בין הזמרים והזמר
הכי טוב בין השוטרים״) מתאימה עוד
למקרר, הזה.
אכן, הקהל יודע על הטנור ד,לפדיי,
אך ספק אם ידוע לרבים, כי הטנור הזיה
איננו אלא סמל התוועה, שנתן עד כה
שמונה ש־.ים מתוך 37 שנות חייו למש טרה.
אמנם ד ן פירס הזמר שמע על כך, את שאפשר למלא
את דעתו והביע שהבמה בעוד אחר
ב שו טר מקומו תפסיד זמר מצוין אם יזניח את המוסי קה.
אך כיצד עוזבים את השרות ועו שים
קריירה ב תור ז מר? — לזאת לא
ידע להשיב אפילו ז מר המטרופוליטן. את
שלו עשה פירס בכל זאת: הוא כתב
מכתב המלצה לכל המעונינים ו בו כתוב :
״זהו קול יוצא מהכלל הראוי בלי ספק
לקריירה גדולה״.
סמל המשטרה ד,לפריו (נ שוי׳ 60 לי רות
לחודש) עסוק במשך היום בעריכת
״רפורטים״ ,השגחה על הסדר, החדרת
כדיסוננס של התנועה. ואילו הרמוניה אחר העבודה, אך יסיר את מ־יו, מתחיל
השני של ״החיים הבפולים״ :המו החלק
צלי
סיקה•
ומדירחו של הסמל נשמעים
לי שירה מלווים על ידי פסנתר. גברת האחרונות בשנים
ר,לפריו יו שבת לידו.
הופיע הלחרין כסוליסט בסימפיניה הת שיעית
של ב־־הובן בניצוחם של מולינרי
ופאריי, בקונצרטים של המוזיאון וכו׳.
עתיי, לאחר ש*יונה שנות חיים כפילים,
מרגי ש הזמר, כי הייע הזמו לנסוע לחוץ
לארץ לשם השתלמות מוסירל־ת־במתית.
אד המומחה לעניני תיועה בדרכים (אף
בתנועה כשהמדובר בנ מתקשה
היא)
סיעה
מעבר לים.

מה ב**1ן־ 7
כשנתקבלה הידיעה על בואו של מיניס טר
הפיננסים לשעבר מארה״ב, מר הנרי
מורגנטאו, בחוגים הכלכליים במדינה הור־

מזה כמה עשרות שנים הפכת הגברת
הלפר משוגעת לדבר אחד, והדבר הוא
האוניברסיטה העברית .״כיצד שומרים על
שאלו את
רוח צעירה ורעננה כזאת?״
״בשביל זה
אשת־הגעש והיא השיבה:
דרו ש הרבה אופטימיזם ו שג עון לדבר אחד.
השגעון שלי הוא — המדע, ואת חיי אני
מקדישה כולם לאוניברסיטה״.
כוס תה 1־ 47 נשים. אידיאליזם לא
חסר לה, לגברת הלפר. באחת הנסיעות
שלה לארץ, כשהתקרב המטוס לחוף קפ הרכיבה
הגברת הלפר משקפים
ריסין,
וורודים והחלה לשבח ולהלל כל דבר ש נראה
באופק ״שם, שם עובדים החלוצים
שלנו״ — אמרה בצפיה קדושה עוד
ונגיע וזה היה ביקורה ה־11 מעט בארץ!.״
ו מ שוגעת

ומשקפים

וורודינו

.1וז

לדבר

אחד

פירו ש?

מו רנד
שעור בדייקנות. ד,נרי
טאו ״הצעיר״ ,ל שעבר מנהל האוצר של
ארצות הברית, נשיא המגבית היהודית
המאוחדת ויו״ ר הועד למען האוניבר דוגמה
סיטה,
הראה, בשבוע שעבר,
של דייקנות בתוספת הטפת מוסר. הוא
סירב לקבל לר איון עתונאי ישראלי מכיון
בארבע
לר איון
שזה האחרון איחר
דקות .״אדוני, הכיתי לך הרבה ז מן —
ארבע דקות שלמות״ — אמר מורגנ־
״איחרת ומשום

טאו בהתרגזות
כך לא אוכל עוד לקבל אותך לראיון״.

— הועמ
גשד,
מתיחות. מה עתה ב תור?
דה השאלה.
כפי שהוכיח הנסיון, ביקורם של ראשי
המגבית בישראל בי שר תמורות יסודיות
בחיים הכלכליים. אשתקד, כשעשתה ב ארץ
הנהלת המגבית המאוחדת, עם מורגנטאו
בראשה, הוכרז על קיצוב מזונות( .אין
מה לאבול — הבו כסף וכאז כן עתה.
פירסום צוו הקיצוב בהלבשה והנעלה בא
בז מן שהותר, של משלחת המגבית עם
מונטור בראש( .גם בגד ללבוש כבר אין
— הגבירו את התרומות)...
אולם היה זה פחד שוא. פשוט מאד :
לקבלת תרומה י ש להדגיש את המצוקה
(ל״ שנורר״ לובשים סחבות) .אבל כ ש מדובר
על מלווה (ו עו ד על איזה מלווה — מיל יארד,
מיליארד דולרים ממש) הרי אין צורך
בתחבולות. להיפך, מתרברבים ״ ברו ב עש רו
ו רו ב י קרו״ (עלית המונים, בטחון,

הטיל הפיננסיסט הישיש :״ביזנס אים
ביזנס״ ,היהודי האמריקאי תרם 50 אלף
דולר ביד אחת, ובעד אלף דולר שהוא
משקיע ביד שניה הוא דור ש מקסימום
של בטחון ורווחים. הכרזות על ״סוציאליזם
בימינו״ אינן מושכות הון פרטי, אלא
דוחות. האמריקני אינו אוהב הבטחות, אלא
מעשים. הצעקות על קיפוחים בין הסקטו רים
השונים אינן מעודדות את הרוחות
בארה״ב. ובכלל, משקיעי ההון האמריקאנים
יראו בעין יפה אם בממשלה ישתתפו אנ שים
המבינים ויודעים לעשות ״ביזנס״...
מר מורגנטאו חזר לארה״ב ומר קפלן
אחריו. בתיק האחרון נמצא נאום מובן
לועידת המיליארד, אבל י ש אומרים, שתוכנו
שונה לגמרי מזה שנשא בוועידת מפא״י.

החתול ו ה״ כ בדי ם
במשך שבוע ימים לא עצם דוד בן־
גו ריון את עיניו אלא לשעות ספורות. קולו
נעשה עייף, עיניו אדמו. אולם רוחו לא
עייפה — השתלטה עליו המתיחות של
משחק פוקר, המנחש את קלפי ירי ביו ומ־ככן
את כל כספו על נכונותו של נחוש זה.
היה זה משחק של חתול ועכברים.
החתול הגדול התבודד. הוא שיחק ב׳,ברו גז״•
הוא הראה לדתיים את גבו — וכל
אותה שעה חישב בלבו: עד היכן מותר
ללכת, איה הגבול. האינסטינקט לא הטעה
אותו: הדתיים והפרוגרסיביים פחדו מפני
בחירות. לכן הדגיש פנחס לוביאניקר, הש ליח
ויורש־העצר, בכל שיחה: הזקן רוצה
בבחירות. הוא שש לקראת בחירות. הוא
בטוח שיזכה בהן (קולות העולים הח דשים

השותפים־בעבר היו קרובים להתמום-
טות עצבים. כמעט והיתה מתקיימת שאי-
פתו הנסתרת של בן־גו ריון והם היו זו חלים
אליו, על ברכיהם, לבקש רחמים.
אמר חבר כנסת מפא״יי במסדרון הכנ סת:
הזקן אינו אימפולסיבי כלל. כל פעם
כשהוא ״מתפרץ״ — מוטב לעצור ולשאול
״מה החשבון הנסתר?״

האוד לא דלק
במשך כמה ערבים לא נראה אור החשמל
בלשכתו של שר האספקה. תופעה נדירה
זו נתנה מקום לניחושים שונים ו״רכילות״.
הפקידים; התלחשו ביניהם בחשאי, אבל
לבסוף הופיע...
אפשר למתוח בקורת קטלנית על יעי לות
משרד האספקה, אבל כבודו של ד״ר
יוסף, כ אי ש עבודה ו מרץ׳ במקומו מונח.
16— 15 שעות עבודה ביום ללא חג ו שבתון
— .זה מנהגו של שר האספקה,

הסמל דוד הלפרץ
60 לירות ומחיאות כפיים

ד״ר יו סף הסתגר בינתיים בחדרי־חדריט,
ועשה את חשבון־הנפש. ל ב טיו האישיים,
שהתעוררו אחרי שמפלגתו העלתה אותו
״כקרבן־חטאת״ על מזבח הבחירות הממש משות
ובאות, באו לי די בי טוי בהסתלקו־

״העולם הזה״ ,מס 676 -,

במד
מפגישה

אלה

שנטשוהו

תו הזמנית
בשעת משבר.
שאלות מרות התעוררו בלבו. מי ה אשם
העיקרי ב״משבר האימון״ בציבור?
הרי הוא, באומץ־לב למופת, קלט את כל
הצי הזעם וחיפה בגבו על כשלונות —
ולא רק על כשלונות משרדו. הרי הממש־לד,
ע צבר, את דמותה הכלכלית של המ דינה,
והוא עשה את העבודה השחורה.
עלה בידו׳ באמצעים דרסטיים, לבלום את
דהרת גלגלי האינפלציה ולהוריד את ה-
אינדכס. לאחר מאמציו זקפה זאת הממש לה
על חשבונה. וכשהמאורעות במזרח הר חוק
גרמו לעלייה במחירים הגלמיים ב ש ווקים
העולמיים — הוא אשם.
אולם המשבר, ככל המשברים׳ לא ל עולם
עומד (אף אם הוא פנימי ונפשי)
ובינתיים נתגלו אפקים חדשים...

שבעת

אותו שבוע הופיעו
טרוף רגעי.
ב״ד בר״ דברי הערה בקשר עם 14 המש קים,
שנתפסו בעבירה .״בימי טירוף והש תוללות
השוק השחור בארץ נתפסו לע בירה
רגעית בשעת חולשתם 14 משקים
חקלאיים״ .לאחר הקדמה זו מתקיף העתון
את העתונים האחרים על שהם ממשיכים
לכתוב על הענין הזה ,״עושים ממתקים
מהענין״ .לכאורה צודק העתון באמרו׳ כי
אין מקום להאריך את הדיבור על ענין
שהוא כבר די ברור. סוף סוף — כאשר

עד 1948 קומקום חשמלי ל ש מו שו הפרטי.
(כמה מאות י) ״מבצע קומקום״ נסתיים
אצלנו בהצלחה, סח בארשת רצינות חבר
וחיק של הקבוץ( .מאורעות תרצ״ו, שלי חות,
פלי״ם — ,ועתה — יחי הקומקום ! )
אגב, מתלחשים כי קבוצים מסוימים הח ליטו
להעניק לחבריהם עד סוף השנה — חשמלי מקרר
מכשיר רדיו ( 8מנורות)
(״וסטינגהאוז״) ו...כרטיסי נסיעה חפשית
בקוים הבינעירוניים.

אפון: הכל ״דפק״

״לא ידעתי״׳ אמר הפקיד׳ ״כיצד להעריך
את האימרה הנאה של תו שבי המורח :״אל
תדחה למחר, מה שאפשר לעשות מחר תיים״
— ונכשלתי. האושר היה כל כך
קרוב. ובכל זאת אשמים התמרונים״.
הפקיד לא גויים לתמרונים. גוייסו חב ריו
וכאן טמונה כל הצרה: גוייסו כשלו שים
אחוז של הפקידים והכל ״דפק״ .לא
היו הפרעות באספקה.
חסר לחם ולא
ועתה אומרים: אם אפשר להסתדר בצורה
זאת, איזה צורך היה בכל המנגנון המנופח?

זהו תפקידו של החייל.

עם ההחלטה לפרק את משרד האספקה
התעוררה מבוכה בין הפקידים האחראיים.
התפקיד הראשון שהוטל על השר החדש
היה טיהור המנגנון, ולפתע הרווח וההצלה
באו לפקידים ממקום אחר. התפטרות הממ שלה
״לאחר אלפיים שנה״ — והלבבות הת מלאו
בתקוות חדשות.

דוד בך גוריון אינו חייל, המקבל
הוראות ומחויב לפעול על פיהן. מעמדו
שונה מאוד מזה של הרמטכ״ל, הנאלץ
לפעול בתחום התנאים המדיניים הנקבעים
ע״י אחרים. דוד בן־גו ריון אחראי במידה
מכרעת לעיצוב המדיניות שיצרה את המ צב
הנוכחי.
הוא אמר, בחיוך רב־משמעות ובנוסח
דיפלומטי: לא היתר, כוונה לעשות גיסטה
צבאית כלפי או״ם (הדן ז ו הפעם האלף
בסיכסוך העברי־ערבי) ,אך אם הפגין התמ רון
את כוחה הצבאי של ישראל, טוב
הדבר.
ולגבי ראש־הממשלה יש לשאול את
השאלה שאין להציגה לרמטכ״ל: האם אין
הוא אחראי במידת־מה לכך שיש בכלל
צורך בהפגנת־כוח כזאת?

לאחר ״כ שלון״ זה נפלה ההצלחה בסי דור
האספקה בשעת התמרונים. נענע רופא
העצבים בראשו ואמר :״מקרה מסובך מעין
זה לא אירע לי בכל הפרקטיקה שלי״.״

עמוד קרון?,
מודעה גדולה, שהופיעה על לוחות המו דעות
בתל־אביב, מעוררת הרהורים נוגים
למדי בלבו של העובר ושב .״חמש שנות
מאסר ב צירוף 2500 לירו ת קנס
זועקת מעליה כתובת בצבע אדום. ובראש
המורעל ו שוב בצבע אדום — ״בנינו
לא שפכו את דמם כדי שרודפי בצע״ וכו׳
וכו׳ .אדם ממשיך לקרוא ולמד מיד, כי
המדובר כאן בשוק השחור.
מתברר, שכל אלה אינם אלא דברים
מתוך פסק הדין נגד מרדכי וודיסלבסקי,
הסוחר שנידון ל־ 18 חדשי מאסר על ש העלים
150 מטר בד( .״העולם הזה״ .)676
לשכת המודיעין הממשלתית׳ ביקשה על
ידי מודעה זו• לתת פרסום רב למשמעות
החוקית ״ויראו וישמעו״ ומודעה זו היא
רק חלק מהמסע התעמולתי נגד השוק ה שחור.

בסריקה
אחר נפקדים מתמרוני ה־צ.ה.ל.
נקלעו שוטרי חיפה בחצות ליל
לבית ענק בן שש כניסות ובעל קיו ב
למאה דירות. לא היתד ברירה אלא
לצלצל אצל אחד השכנים על מנת לש אול
לכתבתו של ״הקליינט״ ,לאחר ש עה
ארוכה נפתח חריץ צר בדלת, ראש
שיבה של ישישה רדומה למחצה הציץ
החוצה וקרא בזעם: נ אן גר פקיד —
ואין כאן שוק שחור ! הדלת לא נפ תחה
שוב.

,העולם הזה״ ,מנד 675

בדיוק שנתיים אחרי שהוכרע בקרב
מגע אכזרי של כידונים, סכינים ושיניים
מיבצע ״עשר מכות״ ,שהבקיע את הדרך
לנגב המנותק, נתקיימה המסיבה שבאה
לסכם את תמרון־הסתו אשר מספר ימיו
היה כמספר ימי אותו מיבצע היסטורי.
שני אנשים נשאו את דבריהם: האר־כיאולוג־לשעבר
גבר,־המצח שהיה לחייל מם׳
1של המדינה, שציטט פסוקי־תנ״ך ומשך
בקצות שפמו השחור ; ו שר ר,בטחון, אדום־
עיניים ועצבני, עייף מן המקח־וממכר המפ לגתי
בממשלה.
השנים דיברו בשפה אחת, כיאה לשני
אנשים אשר דעותיהם בעניני בטחון מזדהות
במידה רבה. ובכל זאת עוררו דבריהם הרהורים
שונים.
יגאל ידץ עמד על הצד הצבאי של
התמרון. לדבריו, הצדיק את התיאוריה שהו נחה
כיסוד לצבא מאז קיבל הוא לידיו את
עקרון חיל״העתודות.
תפקיד הרמטכ״ל :
הוא הצביע על הדוגמה השוייצית והשבדית,
וכיאה לארכיאולוג חזר גם לי מי דויד המלך
״איש לאוהליו ישראל״.
יכולים להיות ויכוחים מקצועיים על
תיאוריות צבאיות ועל תפיסוח־יסוד של
משטר־ונוהג. על דבר אחד לא יתכן ויכוח :
למדינה ד רו ש צבא יעיל. דבר זה מובן לא
רק למיליטריסט החולם על שלטוז־כיבוש
של גזע אדונים עברי, אלא גם לפאציפיסט
ד,מקדה כי באחד הימים תבואנה מדינת י ש ראל
וארצות ערב בברית של איחוד מרחבי.
שתי המטרות לא תתגשמנה אם לא תהיה
המדינה מוכנה להגן על עצמה.

רופא העצבים נעץ מבט חודר בידידו,
פקיד רב השפעה במשרד האספקה, שבא
לערוך לו ביקור נימוסין גרידא.

וודיסלבסקי עשה עבירה, הובא לדין,
נמצא חייב ונשלח לבית הסוהר. תולדות
החוק והאטיקה של החברה מלמדים, שככל
שהתרחקה האנושות התרבותית מיפי הבי ניים
כן ביקשה לחסל בקרבה את רגש
הנקמה כלפי העבריין. אפילו את בתי ה סוהר
מבקשת החברה המודרנית להפך ל מוסד
חינוכי במקום תגמולי. ואילו כאן
— כדי לעשות תעמולה למסע הכללי (ה חיובי)
נגד השוק השחור — הצדיקו את
האמצעים למען המטרה, ובעוד שהנידון
יו שב כבר בבית הסוהר (ובינתיים מובאים
עשרות אחרים לבתי המשפט) השתמשו
בו, השפילו את כבודו ושמוהו בעמוד קלון.
הסוחר כבר בא על ענשו אך לשכת המו דיעין
של הממשלה עוד לא סלחה לו...

ה עזי גן

לפני הדלת: ב רנ ש טיץ ורוקח מחכים לסיום השיחה
...מחכה פרץ לתורו
צילומים: ה .קאופמן
מובא עבריין לדין, אין עוד מקום להוסיף
קיטרוג ״ולעשות ממתקים״ מהענין. אלא
שבפרשת וודיסלבסקי נוהגת המדינה בצו רה
הפוכה. לשכת המודיעין עשתה ״ממ תקים״
מהענין .״דבר״ אמנם מסביר׳ כי
רגעית (נסיבה
המשקים נתפסו לעבירה
מקלה) ,אך עצם הקטרוג של העתון, ה רואה
עוול בזה שאחרים מרבים לדבר על
עבירת המשקים׳ היא סתירה גלויה לקו
לשכת המודיעין( ,אף כי בדרך כלל יש
ד מיון רב בין מאמר המתפרסם ב״דבר״
וזה שנמסר לפרסום על ידי לשכת המו דיעין)...

״מיבצע
קומקום״
קומקומים חשמליים הם ״בבל יראה ו בבל
ימצא״ בחיפה. כבמטה־קסמים נעלמו
כולם. לאן? כ מובן, אפשרי מאד כי קומ קומים
רבים ״הסתננו״ לשוק השחור, או לם
ידוע הוא כי כמה מאות מהם ״הש תקעו״
ב״ .קיבוץ יגור.
אין הדבר בגדר סוד כלל. להיפך׳ מז כירות
קיבוץ יגו ר מתגאה בכך כי עלה
בידה להעניק לכל חבר שהגיע ל קיבוץ

— מיוחד ל״העולם

הזה״

ארצנו 11
זוכה היבואן עזרא זכאי (״הבקר״) —
— האמהות נפגעו בבריאותן, מח מת
אספקה לקוייה לילדיהן (״על המש מר״)
ייתכן שלא תמצאי חן
ששמעון יברח
בעיני ראובן, ייתכן
בראותו אותך במרחק 100 מטר, אך לוי
יפול לרגליך ויבקש את ייד (״לאשה״)
--ע ר ביי ה מסתננת, בת ,45 שה גיעה השבוע מרמאללה, נעצרה בסביבת
יפו בז מן האזעקה (״מעריב
יש להגביר את התעופה בין כתלי
בית הספר (״חרות נשלחו

זרי פרחים לבריטניה מישראל
(״חרות רוכב אופניים נשך
שוטר תנועה שביקש לרשום ״ראפורט״
נגדו על עבירת תנועה. השוטר נלקח ל מ ־
גך דוד־אתם והרוכב הנושך -לכלא.

(״מעריב השליך סיגריה
והדליק פרדס (״ הדור שתי
גולגלות אדם נמצאו בפח אשפה
ברחוב הרב קוק, ירושלים, על ידי ילדים
בשחקם (״הבקר״).

גנרל גרמני אמר :״המלחמה היא
המשכת המדיניות באמצעים אחרים״ .בא
גנרל גרמני אחר ותיקן את דבריו :״המל חמה
היא פרי פשיטת־רגל של המדיניות״.
אין לבוא לממשלה בטרוניה על זה שלא
הצליחה לחסל תוך שנתיים את ירו ש ת
השנאה והאיבה אשר נצטברה במשך דור
שלם. אך י ש לבוא אליה בטרוניה הרבה
יותר מעשית, הרבה יו תר פשוטה: היא
לא עשתה אף מעשה מדיני אחד כדי לצעוד
אפילו צעד זעיר בכוון זה.
אומרים שאין מה לדבר עם ממשלות
ערב (למרות שמר שרת י מ שיך להאמין עד
סוף י מיו בכנותו של אותו שועל ערום
ברמת־עמיח. יתכן שכך הוא הדבר. אולם
קשה ל־ א מין שבכל ארצות ערב, בין עש רות
מליון נפש, בים של אינטריגות, אר־מעיסים
ספליות־
אויוזיצי ה,
גוני־מחתרת,
מדוכאים, מעמדות מנוצלים׳ אין אף נפש
חיה אחת שהיתה מוכיה ל־ אזיו למילה של
הגיון — לוא האמינה שמילה ז ו נאמרת
בכנות.
למעלה מחצי תריסר תחנות־רדיו פוע לות
בישראל. אף אחת מ רו איוה מנהלת
תעמולה רצינית המסוגלת לעורר ענין מעבר
לגבול.
מבעד לגבולותיה דאינסוריים של המ דינה
חודר פנימה זרם בלתי־פוסק של
מסחיייס. אף כרוז ערבי לא חדר הזז וצה.
למ״״זלה אין מדיניווד חוץ רעה. אין
לה בכי 1ל מדיניות חוץ — אם אין רוצים
לכבד ב תו אי זה נאומי-מליאית הנישאים
מדי פעם באולם־הדיבורים של או״ם.
התמרון לא היה מצחיק. יתכן
שמישהו חשב שכאן ״משחקים במלחמה״.
הוא טעה. הדבר רציני מאד: כי בתנאים
הנוכחיים תהיה המלחמה בסופו של דבר,
בלתי־נמנעת. ה״פצצה״ שהיתר, מונחת ב רחוב
תהיה, באחד הימים, פצצה אמתית.
כי ככל שמעטה היום העבודה במשרד
החוץ, כן תרבה מחר העבודה במ שרד הב*
טחון.

איש המשמר

האזרח

ביבורו האפור

תמרון

ביום שני בשש בבוקר פתחתי את
חמוראי ״ רי ח ני חו ח ״.

מלא אופטימיות בי נולי ״ריח ויזזוזז״ להחיצר באותו וורד. טוי־תי את חיותי

חסתו

תל־אביב

ברחובות

מרות

צמאונו

אחרי

פצצת

שניבה את

הרדיו לשמוע את שידור מחירי הירקות, במקום זה הודיעה לי קריינית בקול
וייזלזתי ל רוד ועס רדת הליל שרכתי דרכי למקום המפגש וקיבלתי את הציוד.

1*11

חוזרת

ת ל ־ אביב

התמרון

הראשון

הליקויים

הקיימים

הסתיים׳
במנגנון

לפי

הצבאי.

הסיכומים׳
חיילי הצבא
בהצלחה הסדיר

בכך

שגילה

ורבבו ת חיילי

מילואים, שעזבו את ביתם מיד עם הינתן האות, הופעלו בתנאי קרב מדומה.

״האינך מפחד למוח
הדהדו

קולות

נעצרו לצדי

נפץ אדירים,
הכביש. במרכז

ושחורה ומסביבה
האזרחי״ ,כבאים

הככר היתד,

בפתחי הבתים׳

מוטלת

— ממרחק של חרדת־כבוד
ושאר

לפתע

פצצה

תפקידם העיקרי התבטא בהרחקת הסקרנים.

״עצור !

האינך

ל מו ת?״ אולם נראה

רואה פצצה
שהצעיר

מוטלת

על הכו

האופנוע היה

מבהילה

— ארוכה

הלא הוא בא במיוחד לחזות בפצצה ,״שיפסיקו את ה

אנשי

״המשמר־

את מה שיש לראות.

— התעסקו

שמתפקידם להציל

וכל

המכוניות

הופיע

מרחוק

אופנוע

יריד,

המתקרב

״סתם מטורף״ רצה שני להוכיח.

היה זה בשעת הפצצה קשה. מכל עבר

אנשים הסתתרו

בני אדם

פתאום

״תקתקה״

מכונת

מקרוב,

תקת

בדהרה .״מ>

נפשות

בשעת הפצצה.
אך יתקרב

איש ״המשמר־האזרחי״ .עמד בשלו, וחוק

לפצצה.

בלית ברירה

סיבב הלה את

אופנו

והתקרבה.

גבוה״

אשר

ב״יריבו״׳

הכריז

אחד,

נפלטר, המילה :

שהחזיר

מבט

סלחני

״ שוי צר !״.

כובע פלדה ורומנטיקה.

בערב היו רחובות העיר מואפלים זרק

ונידב את כובע הפלדה

שלו, לשמש לנברשת לזוג מבקש־הרומנטיקה.

זח כלל לא מישחק.

אינך

מפחד

ממש

גיבור.

והמלצרים ביקשו מהלקוחות לשלם מיד עם קבלת הזמנתם, פן תפריע ״הפצצה״.

מקוטעיב. אולם לא לכולם נתגלה דוקא הצד

ההומוריסטי והפיקנטי, בי י ש

וטויות״ ויתנו לו לראדת

אחד מהם אפילו הפך צרה זו לטובה. במקום אור החשמל הגס, תקע

שכבר שכחו טעם הומור תחת פצצות.

ויש גם ואם זקנה אשר אינה

האם

מלווה

חיוך

אבהי

עמוק.

ומפי שניהם

בעל המקום מו כן היה לספק נר, אך בקבוק ריק לא היה, ועל השולחן
אסור להדביק נר. עד אשר קם אחד האחראים על העזרה הראשונה וההצלה

אמיץ,

פה ושם

נראה

אור

חודר דרך

חלון

פתוח.

בתי הקפה עיממו את האורות

נרות קטנים לתוך בקבוקים והעמידם לאורך הדלפק. האור הרך השרה אוירה
הוא

חוק

ונתן

— הנער לא
מבט מלא בוז

אנשים

וכך עבר התמרון בהשאירו רשמים וזכרונו ת

מסוגלת להבדיל ״ בין קודש לחול״ רואה את הדברים אחרת :
ופצצות

מתפוצצות בתל־אביב, הרי סימן

עדינה של רומנטיקה ואינטימיות. זו ג אחד כה התרשם מהאינטימיות שביקש

מדים

עוד להתבודד לגמרי ליד שלחן נידח.

אינו כלל מישחק, כפי שאנשים רוצים להוכיח.

אם בנה לבש

שהכל לא נגמר. שהמישחק

אחר ארבע שנים
קרוב לחצות׳ בלילה, של ר.־ 29 לאוקטו בר
, 1946 כאשר חזרו כמה מב:י משכחת
צעירי לבית ברחוב מלו בתל־אביב׳ מצאו
על הרצפה את גופתה של צופיה כשהיא
מכוסה בסדין. צופיה היתר, אחת משלש
הבנות של משפחת צעירי ומלאו לה . 18
מלבד שתי אחיות היו ל צו פי־ שמונה אחים.
המשפחה. המקרה זעזע ב כ
בו ד
שעתו את כרם התימנים. המשטרה שהח לה
בחקירה לא יכלה בשלב הראשון לק בוע
את סיבת מותה של הצעירה. אולם
כמה ימים אחר־כך קבע הרופא הממשלתי,
שניתח את הגובה׳ כי צופיה נרצחה על
ידי חניקה. מקץ כמת ימים נעצרו על ידי
המשטרה שנים מבין אחיה, אשר ובצלאל,
כחשודים ברצח.
לאחר גבית, עדויות בקרב אנשי המקום
הגיע הקצין החוקר — אבטיחי — למטקנה
שהפשע בוצע על רקע של ״כבוד המש פחה״
.הבריות היו מרננות כי צופיה אינה
נוהגת באורח מוסרי והיא נפגשת עם מכ רים
ערבים, דבר שחרה לבני המשפחה.
כמה. שבועות י שבו שני האחים במעצר,
אך כל המאמצים של המשטרה להשיג הו כחות
עלו בתוהו ולבסוף הוחלט לסגור
את התיק. הדבר הלך ונשתכח וכעבור
שנתיים׳ עם פרוץ המלחמה נ שרף התיק
ביחד עם אלפים תיקים אחרים במשטרת
מנשיה, שעל גבול יפו.

שהיתר, צעירה ממנה בחמש שנים. זה אחד
המקרים הנדירים בארצנו כאשר אשד, מו באת
לדין באשמת רצח אשר, אחרת על רקע
של קנאה.
ערכי כעל שפם. כפי שגולל את
הפרשה סגן פרקליט המחוז׳ מר אברהם
דינרי, נעלמה מרים בת ר,־ 15 מביתה ב־ד1
לספטמבר. גופתה נמצאה כעבור יומיים
בבאר שעומקה 90 מטר, דרומה מהכפר.
בגלל התנאים המתוחים ש שררו בבית חיים
שמואל כהן, והקיאה בין שתי נשותיו, נפל
החשד על מילכה. כ א שי נעצרה האשה סיפ רה
לחוקר במשטרה, כי אותו יום יצאו
השתים לטייל בסביבה, אך חברתה הצעירה
לא חזרה עוד הביתה והיא לא יכולה לתת
הסבר מתקבל על הדעת.
מילכד, סיפרה, כי בהיותן בפרדם נטוש
התקרב עליהן ערבי בעל שפם והוא קרא
להן. מילכה ברחה ואילו מרים נשארה
במקים. מאז לא נודעו עקבותיה עד אשר
נתגלתה גופתה בבאר העמוקה. אולם את
כל זר, סיפרה הנאשמת, רק לאחר שנעצרה.
כאשר הוקרא בפני הנאשמת כתב ההא שמה,
קיבלה מילכה את הדברים בקור
רוח. באולם ישב האלמן ובעלה של הנא שמת,
שעקב בהתעניינות אחר המתרחש,

לא למודיעין של הצבא אלא למשטרה הצ באית.
הבעיה
״שלחנו
לך חכירה״.שעמדה עתה על הפרק בפני המשטרה הי תר
: ,מי שלח את המכתב. על המעטפה
לא היתד, רשומה כתובתו של שולח המכ תב.
המכתב היה מיועד לאדם החי בפריז.
חקירת כתב־היד לא העלתה הרבה. והנה
עלה רעיון במוחה של המשטרה הכללית :
היא טלגרפד, לאותו אדם בפריז בזו הליו״ן:

״שלחנו לך חבילה. תא׳-י טלגרג
קבלת אותה״ .האישור לא איחר לבוא.
וכמובן שהוא היה מכתן לאותם האוש־ם
אשר שלחו את החבילה ואשר שלחו כביכול
את הטלגרמה...
וכך הגיע זוג הורים של סטודנט יש ראלי
הלומד בפריז בפני בית דין לספסרות,
בנאשמים בהוצאה דברי־ערך מן הארץ.
הכפתור המסתורי לא היה אלא עשוי זהב
וצבוע בצבע שחור. בסך הכל שקל עשרה
גרמים, אך גם עשרה גרמים של זהב עלו לים
לעזור לסטודנט ישראלי חסר אמצעים
הלומד וחי ב בי ר ת׳ העולם.
מלבד הגילוי המוצלח נודע מאותה תשו בה
עוד דבר. הסטודנט ניצל את ההזדמנות
והודיע להוריו שהוא עומד להגיע לארץ

לפני
״שמי רצינית צעירי...״
כמה שבועות הופיעה ב מ שרדו של הקצין
אבטיחי במטה הארצי של המשטרה צעירה
וביקשה להשאר אתו ביחידות .׳׳שמי רצי נית
צעירי״ ,אמרה. השם ׳,צעירי״ אמר
לקצין אבטיחי הרבה, אך באותו רגע לא
יכול היה להעלות על דעתו, כי כעבור
כמה שעות יתחיל מחדש לחקור באותה
פרשה של רצח בכרם התימנים אשר לר,
הקדיש ימים ולילות רבים לפני ארבע
שנים. רצינית סיפרה לקצין׳ כי במשך אר בע
השנים הללו אכלה מוסר הכליות.
״עתה אסכר את כל האמת״ ,אמרה —
והיא גילתה כי שני האחים אמים ביצעו
בשעתו את הרצח. הדבר ידוע לכמה מי ני
המשפחה, אמרה. דיא זוכרת כיצד אם־
רה האט צעירי למחרת המקרה ״חלם, צו פיה
נגמרה״ .היא יודעת גם על אושים,
שראו את שני דאח־ם באותו לילה יורדים
ניי מדריו ת וראלה אשד שמעו צעקות מ החדר
קידם לכן.
כעבור כמה ימים
נשיקה וכפיית.
הובא אשר צעירי על ידי המשטרה הצב אית
(הוא משרת כיום בחייל ד,אייר) למש טרת
תל־אביב והושם בכלא. אחיו בצל אל
לא היאשם עוד במעשה זה, מאחר ש ההתנגשויות
היא
נהרג בינתיים באחת
עם המשטרה בחוצות תל־אביב. בבית המש פט
בתל־אביב, כאשר הובא אשר צעירי ל חקירה
מוקדמת בפני כב׳ השופט הראשי
מלחי, היה הק־ל בבית המשפט עד לת מונה
מוזרה. האחית, אשר מסרה הכל ל משטרה
והאח הנאשם שהיבא באזיקים ל משטרה,
נפלו זה לזו לתוך הזרועות ו החלו
מתנשקים תוך בכיות...

הרצח שיזי סר ביגמי ה
בפני השופט החוקר ידיד הלוי בר חד
בות, עמדה השבוע מילכה בהן, בת ה־,20
אחת משתי נש־תיו החוקיות של חיים
שמואל כהן׳ עולה חדש מתימן, המתגורר
בכפר חוליקאת. הגב׳ כהן נאשמת ברצח
צ אשתו האחרת של חיים שמואל,

נה ספסרים כאלה, ביניהם ש ד ״מנהיגי״
היו כר שברשותם
קבוצות
מסועפות,
מעניין,
טיסים לכל בתי הקולנוע בעיר.
כי ספסרי הכרטיסים הם ״המבקרים הא־מנותיים״
הטובים ביו תר, והחוש שלהם
הם יודעים
אינו טועה כמעט לעולם.
מתי עלול סרט להצליח, אילו מן הסרטים
ראויים לתשומת ליבם המיוחדת. ובהתאם
לכך מתנהלת פעילותם בממדים עצומים. במשך עקרונות פסיצולוגיים.
ימים אחדים עקבו בלשים אחר הספסרים
והצליחו לגלות את שר שר ת פעולתם. עד
כה היתה ידם של הספסרים על העליונה,
על אף המכשולים שהוכנו להם, כגון סירוב
למכור להם כמויות גדולות של כרסיסים
ועוד. הם משתמשים בילדים ונערים, הם
יודעים אפילו ליצור צפיפות מלאכותית,
הם פועלים על פי עקרונות פסיכולוגיים
הכל כדי למכור את הכרטיסים במ —
חירים
מופקעים ככל האפשר.
לא ברור אם יוחמר עתה דינם של
ספסרים אלה מ שיובאו למשפט, אך עד
כה לא נבהלו הללו אף בפני מאסר ( שבוע
או שבועיים) .ידוע על מקרה אחד, כא שר
אחד הספסרים הראשיים ערך ״מארב״
למשטרה, נתן לעצור את עצמו, כדי להט עות
את השוטרים. ואמנם עזבו השוט רים
באותו ערב את שדה הפעולה ליה
אחד מבתי הקולנוע בעיר בעוד שמספר
גדול של כרטיסים נמצא בידי שו תפיו
שהצליחו אח״כ למכרם לקהל...

והחוק איבנו...

האחים יעקם ויצחרן מזרחי, הנאשמים כרצח סרפור־הדירות הנדלר,
יוצאים מאחת הישיכות המזעזעות של המשפט. כראותם את הצלם
ד. רוכיננר הם מסתירים את פניהם...
ולא הסיר
נדחה.

עין

מהנאשמת. המשך החקירה

משתזר הכפ תור ווהצדיוד
יום אחד נתקל הצנזור (הקורא את הדו אר
היוצא לחוץ לארץ) בחידון מיוחד במי נו
.״שלחנו לך חבילה״ ,נאמר במכתב שנש לח
לסטודנט ישראלי ב פריז ״ובה תמצא
זוג מכנסים ...מצד שמאל של המכנסים חס רו
שלשה כפתורים ועל כן ה׳וספנו חד שים.
והכפתור השלישי — הוא הכפתור.
תוכל למכור או תו
״כפתור שלישי״ ,״למכור את הכפתור״
— הדברים נראו׳ כחשודים בעיני הצנזור.
אמים תפקיד הצנזורה, כידוע לנו, הוא
לשמור שלא יסתינו מן ד ארץ ידיעות בעלות
ערך צבאי, אך מי יודע מה פירו ש המלה
סוף סוף עלול הדבר לגלות
״כפתור״ ?
מספרים חיוניים או עמדות, או משהו כעין
ז ה ...ובכל זאת העביר הצנזור את המכתב

באניה ״קדמה״ בתאריך מסוים. וכ מובן,
בנמל קיבלו את פניו אנשי השלטון ולא הו ריו,
שלא ידעו כלל על תאריך בואו...

כו־ט־ס־םבמח חד ת
בצל המבצע הגדול נגד השוק השחור
נערך בימים האחרונים מבצע מיוחד נגד
ספסרות מיוחדת במינה: כרטיסי קולנוע
בתל־אביב.
מזה ש ני ם׳ פו ר ח שוק שחור בכרטיסי
קולנוע והדבר הפך כמעט להרגל ציבורי.
רבים אף רואים בספסר ידיד נאמן המ ספק
כרטיסים אחרי שהם אזלו בקופה.
אולם המשטרה, שחקרה את הדבר באופן
יסודי, סבורה שאין המצב בשוק הכר טיסים
רע כל כך, וי ש ימים בהם נגרם
המחסור בכרטיסים אך ורק ע״י הספסרים
הללו.
בעשרת הימים האחרונים נעצרו שמו
״חסרים
20 סנטימטר!״ פסק פקח אגף
המזון ששתה ל״מבחן״ כוס מיץ בקיוסק
של יהושע טבצ׳ניקוב. בכוס היו לפי ״ מדי דות
מדויקות״ 180 סנטימטר — במקום
200 הדרושילו לפי החוק.
יהושע טכצ׳ניקוב נתבע למשפט בפני
בית הדין למניעת ספסרות והפקעת שערים
בחיפה ונידון ל־ 50ל״י קנס — כי חוק
הוא חוק!
עד שלפתע עלה בדעתו של בעל הקיוסק
להגיש ערעור על הקנס, לבית המשפט
המחוזי בחיפה. הפך ב״כ המערער׳ העו״ד
צרניאק בכל ספרי החוקים על כל נספחיהם
והתברר שאין חוק! פשוט, קווי המידה שנת פרסמו
בעתונות חלים על כל המשקאות
כולם, לימונדה, ומנטונדה, ואורנז׳דד, ועוד
ועוד, כולם מחוץ ...ל מיץ:
יצא פסק הדין כי ער עורו של יהושע
טבצ׳ניקוב מתקבל — ועל קופת בית המש פט
להחזיר לו את 50 הל״י שלו. שמחים
וטובי לב יצאו בעל הקיוסק והעוה״ד
לשתות ...כוס גזוז.

פדנקו מול בן \וריון
הצעיר וי טוריו כספי מצא נימוק אחר
כדי לא לשרת בצבא ההגנה לישראל. ני מוקו
אינו דתי אלא לאומי. הוא טוען כי
״לשרת לו בהיותו אזרח ספרדי אסור
בצבא זר״ .ואילו החוק הספרדי אומר,
כי כל אדם המשרת בצבא ז ר עלול להפ סיד
את האזרחות שלו. וי טוריו מחזיק
בפספורט ספרדי.
לעומת זאת אומר החוק הישראלי׳ כי
כל תושב הארץ הזאת חייב שרו ת צבאי,
ולא רק אזרח. אילו היד, המדובר באז־ (
רחים, הרי צריך היה לשחרר חלק ניכר ׳,/
של חיילי ישראל מהצבא. אמנם היו בתוכנו
יוצאי אמריקה רבים, שלא הצביעו לכנסת,
מפחד שמא יפסידו את האזרחות שלהם,
אך באשר ל שרות הצבאי בצה״ל הוכיחו
הללו יו תר נאמנות (ביחוד כאשר קיים
שרות חובה.)..

״העולס הזה״ ,מס׳ *67

מ 1ד ה בין האבר-
אגדה נורמנדית עתיקת־יומין מספרת ש הראשון
שצלח את ״התעלה״ו־,אנגלית״ היה
חייל אנגלי, שמיהר בדרכו מן השבי באי רופה
אל ביתו, אל הסלעים הלבנים של
אלביון. אך לאמתו של דבר היד, הראשון
שצלח את הלמנש הקצין האנגלי מתיו ווב
( 24 לאוגוסט .) 1875 אחריו נסו את כוחם
רבים, גברים ונשים ללא הצלחה. רק לא חר
26 שנה הצליח מישהו נוסף לעבור
את התעלה ומאז הוסיפו רבים — ובהצ לחה.
אותו קצין אנגלי שהיה הנחשון ה ראשון
בשחיה זו קפח את חייו בנסותו
לחצות את מפל המים בניאגרה — אשד
המים האדיר ביו תר בעולם. מלבד שחיה
זו נערכות מדי פעם בפעם תחרויות בנה רות
ובאגמים (בתמזה, מסביב לאי מג־הטן
בניו־יור ק ובאגם ״לייק־סכסס״) .ידוע
המשחה דרך אגם אונטריו (צפון־אמריקד),
למרחק של 21 מיל. קשה מאד לשחיה הוא
מיצר גיברלטר אך גם הוא הוכרע ע״י
שחיינים אמיצים...

פרץ יעקב גודרד והקדים את כל יריביו.
השנה היתד, צריכה להערך הצליחה בין
שבי־ציון ונהריה בשבת החולפת׳ אך הת נאים
הצריכו את דח־תה.

״מחפשים ספורטאים עם דם״.
ברור שהמפעלים האלה של שחיות ארו כות
מושכות ספורטאים בעלי תנופה וה עזה.
אך כאשר מסתכלים ברשימת השמות
הרי תמיד אותם הפרצופים. אותו מעשה
נועז של המשחה עם החסקות זקוק לחיקוי.
בשטח זד, י ש מקום לד מיון עשיר ואופי
מתפרץ וטוב יע שו בעלי העזה והדם באם
יארגנו את המפעלים.
גם מתיו ווב זכה בתחילה לצחוק ולעג
אך היום מעריצים אותו מאות בני־נוער
ברחבי העולם.

המצליח״ עולה ועולה. מסכום פעוט של
50 דולר תמורת הופעתו הראשונה צבר
ג ץ לואיס 2.374.866,28 דולר עבור הופעו תיו
השונות. רכו שו גדל והוא השקיע את
מרבית רווחיו במניות. מעניין שקודמיו
לא ש מרו את הונם ובזבזו הו על חיי מו־

כל אם היא כזאת אך היא מתפרסמת בעת
שבנה מטפס בשלבי הקריירה) הצליחה ל השפיע
עליו שינטוש את הזירה. לואים
נאות לה והפסיק לזמן־מד, את קרבותיו.
פגישתו נגד אזרד צ׳רלם נסתיימה בכשלו־
.נו. לואיס היה הוגן כלפי ירי בו ובסיום
התחרות הודיע שצ׳רלם היה טוב יותר.

פתרון הכעיות: בפעם הראשונה
התפרסם האיגרוף הודות לכומר ברינדין
( 1201 לספירה) שראה שהנזקים בדו:
אל יקרים מדי, והציע להשתמש ב אגרוף
במקום חרב.

רק פעם אחת סיכן את מעמד־מתנגדו :
בסיבוב ד 10-,פתח לואיס ״במטר״ מהלו מות
ונדמה היה שלפנינו אותו מתאגרף
שהגן 25 פעמים בהצלחה על תוארו, אך
כוחותיו עזבוהו ונשימתו נתקצרה. היתד,
זו ״שירת־הברבור״ ובסיבוב ר,־ 14 כמעט
וחיסל צירלם את ״הבלתי־מנוצח״ — ב־
״נוק־אאוט״.

הדבר מצא חן בעיני הצעירים והכומר
הפן למדריך בבוקס...
מאז

ירד שעור התמותה

באירופה.

א בדו: כתרן פדצוך
נצחונו הבלתי מפוקפק של המתאגרף ה כו
שי — אזרד צ׳רלס — הביא להכרזה

תרות. כנראה שפקחותו על הזירה לא
נפלה מכושר הסתגלותו לתנאיו החדשים.

אך גם
ויש צולחים כישראל.
בארץ נמצאו בעלי יזמה וארגנו מבצעים
מעין אלה. התאגדות ״הפועל״ עמלה והצ ליחה
בשני מפעלים: צליחת הכנרת ושחיר,
משבי־ציזן לנר,ריר .,עוד בשנת 1929 זנקו
בחורי כנרת, וביניהם האחים חדש, ומאז
הפכו שני המפעלים למסורת.

אלוף עולמי כאמריקה ...ובאיעובדה
מוזרה היא שבמשקל
רופה.
כבד קיימים 2אלופי־עולם. הסכסוך בין
ההתאחדות הבינלאומית להתאגרפות באי רופה
ובאמריקה ״מתבטא״ בתמיכה בשני
מתאגרפים. לאחר נצחונו הוכרז אורד צ׳רלם
כאלוף העולם במשקליכבד והוא מוכר ב״
ארצות־הברית. באירופה ״מו של״ גם־כן אמ ריקני
שחום עור וגבה קומה — ליי סבולד,
סבולד מוכר ע״י האירופים כאלוף עולמי
הודות לנצחונו המשכנע על האלוף הברי טי
— ברוס וודקוק.

השנה נטלו הימאים את היזמה לידם ו קיימו
אף הם צליחה כפולה: למרחק של
3500 מטר ולמרחק — 500 מטר. התנאים
לא היו אידיאליים: גשם, קור, סערה בים
וגלים גבוהים אך כל אלה לא היוו מכשול
וד,שחיינים התפזרו בכוונים שונים. במש חה
הארוך הגיע ר א שון יצחק פיסטינר
ובקרב למקום השני והשלישי התחלקו :
שמשון בובר ועקיבא זוננברג.
אך ההפתעה העיקרית נפלר .״במשחה־הקצר״
.אין פלא שרא שון הגיע האלוף ה ישראלי
תנשמת אך שהנערה חוה שלמ־ברג
תתפוס את המקום השני בין הגברים
(וכ מובן שאת המקום הראשון בין הגברות)
איש לא פלל. חוה הקדימה את אורי ז׳רנוב
שהגיע שלי שי ב־ 21 שניות. ז מן רב בש־היה

בתחילה היה המשחה בין שבי־ציון ו נד,ריר
״פטנט״ של בני־נהריה, ואריה איי־זיק
— בין הבחורים, ומרים וידנבאום בין
הבחורות נטלו את הבכורה. בשנת 1949

הימאים קופצים המימה
חוה גרמה לאפתעה
״מפוצצת״ מצד ״המפציץ־החום״ — ג׳ו
לואיס (או :״ג׳ו־הגדול״ כפי שהוא מכו נה
ע״י מליוני כושים צעירים ברחבי העו לם)
.הכרזתו הצטמצמה בחמש מלים :
״לא אוסיף להגן על תוארי...״

הופעה ראשונה תמורת 50 דודד.
והם מתפרנסים מיגיע כפיבמסיבה
מפוארת שנערכה ב־הם...
״וולדורף־אסטוריה״
נפגש הכנר המפורסם
— יהודי מנוחין — במתאגרף ה כושי
הנודע — ג׳ו לואיס.
בשיחה לבבית שהתנהלה בין השניים
סיפר מנוחין ללואיס שהוא מתפרנס
גם־כן מיגיע כפיו. התבונן בו המת אגרף
הותיק, ושאלו :״באיזה משקל
אתה מתמודד?״

שבוע ימים לפני ההתחרות הביע לוא־ם
את דעתו שאין צ׳רלס מתרומם לדרגה של
״הגדולים״ במשקל כבד, אך בסיום התח רות
הודה בפד, מלא שהכתר מגיע למת-
חרו. ואמת, לואיס יצא מהקרב כשפניו
נפוחים ועינו השמאלית עצומה. הוא הפסיד
את כתרו ואת פרצופו...

מאז שנת 1937 הפסיד לואיס בקרבות ה־בוקס
רק כעם אחת ויחידה. היה זר, נגד
המתאגרף הגרמני המפורסם מקס שמלינג.
מהלומה עזה של מקס שילחה את הכושי
לקרשים והוא נוצח ״בנוק־אאוט״ בסיבוב

ה־. 12
לואיס נולד בשנת 1914 באלבמה והתב לט
כחובב בקרבות מוקדמים. בשנת 1934
הפך למתאגרף מקצועי. שלו ש שנים לאח״כ
זכה בכתר האליפות העולמית למשקל כבד
בעת שהכריע ״בש־ק־אאוט״ את ג׳יימם
ג׳ .בראדוק. מאז החל כוכבו של ״הכושי-

ג׳ו לואים ומעריציו

אלוף כלתי מנוצח...עד. שמו של
לואיס הפך לאגדה אצל אלפי מעריציו. אם
כי עשרות רבות של מתאגרפים בעלי־שם
נסו לשלול ממנו את כתרו: פרימו קרנרה,
היהודי מקס באר, מקס שמאלינג, טומי
פאר וטומי מורליו, ג׳ק רופר, ארתורו
גודוי, רד בורמן, בודי באר, בילי קון ו אחרים
— ד רי כולם לא עמדו בפני מהלו מותיו
הקטלניות. רבים לא יכלו לשאת את
מכותיו עד סיום כל הם־בובים וכרעו ב־
״נוק־אאוט״ .רבבות ראוהו בהופעותיו על
הזירה ודרך הטלויזיר, ומליונים האזינו ל-
מהלך הקרבות באמצעות הרדיו. הקרב
הסוער ביותר של לואים היה נגד ג׳ו וול־קוט
אך לואיס זכה.
במשך 11
הבלתי־מנוצח נוצח. ז
שנה החזיק האלוף־העולמי בכתר האלי פות
ולא הרפה ממנו. אמו, שרכשה לה
שם כאמא אוהבת ומסורה לבנה (בעצם,

מסורת היא
בסידן שלא הצליח.
בין המתאגרפים במשקל כבד להחזיר עטרה
לישנה ולו גם בגיל .36 לואיס וסד, ללכת
בעקבות קודמיו: ג׳ים קורבט ( )33 בקרב
נגד ג׳ים ג׳כריס בשנת ; 1900 בוב פיט־סימונס
40 כנגד ג׳פריס בשנת ! 1902
ג׳פריס 35 נסה כוחו נגד ג׳ק ג׳והנסון
בשנת .1910ג׳ק דמפסי 32 נלחם נגד ג׳ין
טוני בשנת . 1927 כולם נכשלו ולואיס לא
היה יוצא מהכלל...
כנראה שתחרות גו מלין בין לואיס וצ׳רלם
לא תערך...

היא שוחה נגד הזרם...
קרב עז ומרתק נטש בין השחיין הו תיק
אורי ז׳רנוב ו״החותרת״ ,״קראו־ליסטית״
.חוה שלמברג. המדובר בק רב
למרחק של כמה מאות מסרים בת חרות
השתיל! הימות. שאורגנה ע״י הי מאים
— בים 1בסופו של דבר הגיעה
חוה, ראשונה.
כשנשאל ז׳רנוב כיצד זה קרה שב חורה
השיגה אותו בשחיה בים, ענה :
״ — מה לעשות, בחורות מצטיינות
בשחיה נגד הזרם...״

ג׳ו מאים המנוצח

לפני-נן

״העולם הזה׳ /מגד ׳ 676

ץ ו } ש
העוצר, השדים והציוני
המועמד למשרת העוצר המלכותי של
ישראל, דוקטור (לשיניים) סולניק אשר
משח את בנו למלך ישראל, טוען שהוא
נצר שלשלת דויד וקורא לעצמו בשם ״דה־אברבאנאל״
(על שם דה־אברבאנאל, איש
סלוניקי׳ הנצר הידוע האחרון של שלשלת
זו) .האדם־המלכותי חי כיום בנתניה על
ריפוי שיניים ומסחר בולים, וקיבל את
הידיעות על המשבר הממשלתי ב שויון נפש,
כאחד שידע את הכל מראש .״הרפובליקה
פושטת הרגל״ ,אמר ,״עוד מעט ויקראו
לי כדי שאכונן את המלכות ואקח את
הענינים בידיים.
בקשר לויכוח בין בן־גו ריון ו ב עין על
רמז הטוען־
מעשה מילון ״המלך־דויד״
לכתר יכה־הפ־ים :״אני הוא שנתתי את
הפקודה ל פו צץ את המקום
\ 7בכור שלום שטרית בעל קווי
הפנים החטובים, דמבטא המזרחי דמדגי ש
את הבית״ים 1סרג׳נט משטרה שהפך שר
משמרה׳ היה אחרון שרי הקואליציה, שלא
מחברי מפא״י, שנטש את הממשלה אחר
685 ימות קיומה.

גבה הקומה מכל הסובבים אותו, כשתמו־נותיהם
של מרכס ואנגלס, סטלין ואנה
פאוקר מציצות אליו מכתלי תא רב החובל.

האם. הבן ואלמנת המצב א
ביציע האורחים של
הכנסת, המלא מפה אל
פה, שער׳ שדוד בן: בנאום פתח
גו ריון
ההסבר על התפטרותו

בלטו פולה
מדיון, אשתו של דוד
לווייתו הנאמנה ובת שבאה עם לורנה, אל מנת
אורד (פלוגת הלי לה
המיוחדת) וינגיט.
פולה׳ קמוטת מצח, קטנת אף, ארוכת
סנטר וחומת עין, שלבשה חולצה רוסית
שחורה עם עיטורים אדומים גדולים וחליפה
אפורה כהה, שלפר, משקפי קרן צהובות
מתיקה השחור והגדול, הרכיבתם על אפר׳
וסקרה את הקהל, אחר הוציאה מסרק לבן
קטן, סרקה שערה, פנתה לימינה, נגעה
בכתפה של לורנה וינגייט :
״הנה בני עמום

\7עמום בן נמוך מדיון
עוזר הקומה׳
המפקח הכללי
של משטרת יש ראל
כראש אגף
שלה, הארגון מכנסי
לבוש
חו קורדורוי וחולצה מים קצרת לבנה,
שרוולים
ופתו בשעה

בא אף הוא להיות נוכח
חשובה זאת. עמום, שנולד באנגליה׳ הוא
בן ,30 חניך הגמנסיה ״הרצליה״ ובית״
הספר החקלאי על שם כדורי, היד, סגן-
משנה בצבא הבריטי בגיל 21 וסיים את
שרותו לאחר חמש שנים כרב־סרן בחטיבה בענייני התעסק
הלוחמת,
היהודית
ב ארגון גדוד מפקד שימש בטחון,
״ההגנה״ וקיבל, עם הקמת המדינה, את
תפקידו במשטרה ; עמד על קצות בהו נותיו
והציץ לעבר אביו, שב השיער ואדום
הפנים, שעה שהלה עשה חשבונו עם

שטרית, שהביאוורפיה הרשמית (בהוצאת
שרות ד מידי עין של המדיוה) מתארת אותו
כ״חפשי במגעו עם הבריות, מכנים אור חים,
מנעים את בי לויי
הזמן ומקסים
— ואשר הוא ללא
ספק אישיות שרק
המזרח יכול לפתח הוא כדוגמתה״.
יליד טבריה שליד
הכנרת, בן ,55 ובו
ס־חר תבואית וחק לאי
מצייצאי עולי
מרוקו. חניך החדר,
בית הסתר ״כל־יש־ראל־חברים״
,תלמוד
התורה והישיבה המקומיים שהוכתר בת־אר
״חכם״ בגיל 16׳ והיד׳ מורה בבית ספר
שבו למד. מוכתר המושבה כנרת, מפקד
משטרת הגליל התחתון, עם הכיבוש הב ריטי
ומנהלה הראשון של מחלקת טבי עוזר
למפקח משטרה
עות האצבעות :
מחוזי שהיה מ־י־ל בפועל של בית הספר
לשוטרים בירושלי ם ושייך ג׳ראח) שנעשה
עורך דין, שופט שלום ראשי, עסקן צ־בורי
ויו שב ראש ועד עדת הספרדים בתל־אביב.
שר המשטרה הראשון (ו אילי האחרון)
בילדיות ישראל ו שד המיעוטים ש תייו בו טל,
לפי ההסבר הממשלתי — בגלל יעי לות
פעולתו שחסלה את הצורך במשרד אלף למיעוטים (קרי: מאתיים מיוחד ערבים).
^7האיש שדוד בן־גו ריון רצה להוסיף
לממשלתו כשר התעשייה והמסחר, ושחולל
בכך את המשבר ואי, לדחות׳ סיפק עילה
לכך) הוא יעקב מאיר גיינג (״רב פע לים
ועשה משהו בארץ״ — לדברי בן-
גוריון) .בן ,49 שקט, מתון ואדיב ביו תר,
יליד ליטא שהגר עס הוריו לדרום־אפריקה,
המבטיחה עו שר, עם ראשית המאה.
אביו שהתעשר איפשר לו ללמוד את
מקצוע המשפטים ולעסוק, לאחר מכן, בהצ לחה
רבה במקצועו זה ביוהנסבורג.
כאשר ביקר בגיל 33ב ארץ ישראל הח ליט
להשתקע ובזכו ת מ־צו וכו שרו הארגוני
עלה, במשך הזמן, לדרגת מנהל בחברת
ההשקעות הדרום אפריקאית, חברת ״בניין״
הדרום אפריקאית, חברת הקירור בתל־אביב
ולאחרונה ״אתא״.
שעה שהוצעה לו משרת השר (ומרננים
על הקשר בין הצעה וו למניעתו את ״אתא״
מלהשתתף בשביתת הסוחרים הגדולה, עם
צאת צו קיצוב ההלבשה וההנעלה אמר :
״אני חרד למפעלים שאני עומד בראשם
ושאני אחראי להם — אך — החובה הצ יונית
קודמת לכל״.
פרשת

השבוע — שוב לא עמד על
דרכים ויכול היה ל חזור למפעליו.
\ /״אולי ישתה אדוני כוס קפה״ —
שאל רב החובל של אניית הנוסעים הרו מנית
״טרגסילבנייה״ ( 39 דולר במטבע קשה
עבור העלאת עולה אחד מקונסטנצה לחיפה)
את הנרי מורגנטאו הצעיר, שר האו צר
האמריקאי שהפך יו שב ראש המגבית
היהודית המאוחדת( ,ראה ״במדינה״) בעת
בי קורו על סיפון אנייתו.
״לא. תודה. זה עתר, סעדתי פת שח רית״(
.ב מלון ״מגידו״ המפואר שעל הר
הכרמל — הדרגה: מיוחדת) ענד, האיש

— אצבע מאיימת לעבר מנחם
יריביו
י מין ויד בגין כחול־העניבה

פשוטה אל מאיר (״מק״י״) וילנר אדום־
העניבה.
האם נשענה על זרועותיה וצפתה לאולם,
אחר העבירה ידה לראשה — שעה שבעלה
הציע בחירות, אחר חזרה והרכינה סנטרה
על שי ש היציע ! לבסוף שלבה ידיה, עצ מה
עיניה והקשיבה בנשימה עצורה ; אחר
חזרה ופקחה עיניה — נבהלת — כשבן-
גו ר מן הרעים לעבר ספסלי האופוזיציה :
״אתה (מנחם ביגין) חושב שאתה ומשה
סנה תעשו את סג׳רה לשם גנאי? בו ש
לך על שלא זכית לעשות עבודה בארץ״.
אחרי פרכה ידיה ונשארה קשובה עד
סוף הישיבה כשהיא פונה לעתים לשכנתה
ומתרגמת לה את דברי הנואם.
\ 7לורנה וינגייט הצעירה, ילידת האי
ציילון ותושבת אברדין שבסקוטלנד, בעלת
השער השחור הקצר והמתולתל, החיננית,
שהיתה לבושה חליפת סתיו כחולה־כהה
וענדה ענק פניני בדולח צהבהב־חום, נטלה,
מדי פעם את משקפיה ועיינה בנעשה.
אחר פשטה את מעילה — עם גבור
צפיפות האורחים ביציע והדברים באולם
— והמשיכה לעקוב אחר המתרחש.

הכמאי. ההומפוזינחד
ומכגסים ת 3ו ד
7ך שמעון פיני

קל ,46 ,רחב גרם,
אף וצחוק׳ מטובי
המשחקים וד,במאים
של ״הבימה״ ,מרד ועומד בתיאטרונו
לעזבו לז מן ממושך
שיסיים את
אחר
של י ״מים ביומו מייבל״ מאת ר. ס.
שריף, שיהא המח זה
השני, אחר ״אה״
בת ציון״ המחודש׳
ש״הבימה״ תציג בעונה זו.
פינקל, שלמד בבית הספר הדרמטי של
ריינהרט בברלין והיה מ־ 1923 חבר בקבוצת
תא״י (התיאטרון הארצישראלי) מיסודו של
גנסין, הוא המשחק השני, בעל שיעור
קומה, הפורש מתיאטרונינו תוך ארבעת
החדשים האחרונים.
אך שלא כמשה הלוי שפרש מ״האהל״,
הנשאר ב ארץ לנהל את ״בראשית״ שיציג
מחזות תנ״כיים, יוצא פינקל לחוץ לארץ
— להשתלמות.

ידם ן5

מאוזן ) 1 :עיר בנגב, בנחל תשמעון; ) 5יכפר! ) 8גוף, מאכל
קיצוב ביו תר; ) 10 צעיר׳ מפונק; ) 12 סגור; ) 14 נשיא עצרת או״ם
דאשתקד; ) 17 לוח דק 18 גיס; ) 20 בר שו תי; ) 21 עתון ״כנעני״
בישראל; ) 22 ועכ שו; ) 24 מחשבות מרמה; )25 ריח הקרבן 2חביב;
) 29 צדק; ) 30 יתהדר בלי סוף; ) 33 תענוגות, תכשיטים; )35 מדינה
גדולה באסיה; ) 37 זיעה )30 :צמח, בן (ביחיד 31 משתוקק; )42 עני;
) 43 תואר שליט סודאני שנצח את האנגלים; ) 45 מלת שלילד׳ל
) 46 התקרב או התרחק; )47 תהלת אדם, שם טוב )49 :האכלת עוף
לתוך מקורו; ) 50 סימן מפסיק בטעמי המקרא.
) 1 :סופר ידוע שעל שמו נקראו שדרו ת בת״א ;
) 2שליט; )3צבע אדום בהיר; ) 4יצור (בצורת יחיד 6מחצית שמו
) 9אליל בני עמון :
) 7השתיכות :
מחבר ״ דון קישוט״; של מצורף; ) 13 דור רביעי; ) 15 כל• ש מו שי לטייסים; ) 16 מלכת

השדים; ) 17 רסיסי לילה; ) 19 נמצא בתנועה; ) 21ע שירות; ) 23 להחשב
כפושע; ) 25 משמעת (עפ״י משלי ל׳ ,י ״ז 27 סופר במאה ה־19
שתאר את אמצאות המאה ה־ ) 30 ; 20 אשת חיל מי ) 31 תלונה:
)32 מערכת 7כוכבי הצפון; ) 34 יטה אוהל (עפ״י ישעיהו י״ג; כ;) ,
)36 העצב; ) 38 טהור; ) 39 פקודת יציאה; )40 מעיל; ) 43 הליכות הבית;
) 44 ישמח לבב אנו ש; ) 46 ערימת אבנים או מים; ) 48 טבעת ברזל.

מאונך

פתרון תשבץ וים׳ 39
מאוזן ) 1 :מכבי; ) 4ת שבץ; )8אורל; ) 10 טנור;
) 13 נחשתן; ) 16 פו ) 17 :קדם; ) 19 גון; ) 20 תרד;
) 23 שר; ) 24 מעלה החמשה; ) 26 נח; ) 27 שי) 29 :
דחן; ) 33 משל; ) 35 רז; ) 36י בו אן; ) 38 גד; ) 39 הידד;
) 43 דמדם; )44 סהרה.

מאונך

) 12 בר;
) 21 שם;
ענת; ) 31
) 41 נערה:

) 1 :מורד ) 2 :כר; ) 3בלן ) 5 :ש טן ) 6 :בן;
) 7צו פר; ) 8אורל; ) 9השוק השחור; ) 11 רו דן; ) 14 חג; ) 15 תן:
) 18 משענת; ) 20 תרשים; )22 מלח; ) 23 שמש; ) 25 מערה ) 28 :בלדה;
) 30 נזיד; ) 31 בד; ) 32 נא; ) 34 שגרה; ) 36 ידד; ) 37 ננה;
) 40 דם; ) 42 ער.
,הפרסים ל ת שבץ : 38 יהודה דבש, כפר אברהם, פ״ת — ״עלילות
פלמח״ ; דו ו רזנילן, שב׳ הרכבת ,46ת״א — ״בקו האש״ ; רחל
קארו, סאלאנט , 13פ״ת — ״עליבה בארץ הצלילים״.

גו לנ ד,

הקומיקן ארוך הפנים,
רב הצחוק ומגלגל העי־נים
יצא לדרום־אפריקד״
לסיבובו השלישי בעו לם
למשך תשעים יום. קודש יהיה סיורו לזמר, למשחק ולהומור.
יוסף גולנד, בן ה־43
ז בן חזן חובב׳ שהיה
מרתיח בגיל שבע סוכריות בשירתו ושהיה
בשנות המהפכה בלהקת הצבא האדום,
שנתקבל ל״האהל״ ו שארגן תזמורת ג-אז
שעבודה כתב אברהם שלונסקי את פז מון
הג׳אז העברי הראשון היה, לאחר מכן,
כוכבן העיקרי של להקות סאטירה שונות
— ״המטאטא״׳ ״סמדר״ ,״אף־על־פי״ ו״לי-
לה־לו״.
\ 7ברחוב בן־יהודה בתל־אביב נראו שני
גברים לבושים מכנסי־תכלת צרים ומעילי
קטיפה מבריקים (האחד חום׳ השני צהבהב)
.בדיקה מקרוב העלתה שהשנים אינם
אלא יומך (פסובסקי) מילוא ויצחק
( שול מן) שילה שחזרו ״פאריסאים״ מאי רופה.

׳פג (מאהלר-קלקשטייס אבידום,
מזכירה הכללי של התזמורת הפילהרמונית
הישראלית והרוח החיה של מנגנונה ה אד
מיניסטרטיבי, קו מפוזיטור (סימפוניה עממית׳
סימפוניה ״המלך דוד״) שי צירו תיו בוצעו
בכמה מארצות אירופה ואמריקה, שולט
בשבע שפות על בו רין, נ שוי ואב לשני
ילדים, שעמד לנסוע בימים אלד, לאמריקה
בקשר עם סיור התזמורת הפילהרמונית שם
בדצמבר, הוכנס לבית חולים בירושלים
לאחר שנפצע ב אופן רציני בשעה שנפל
בז מן הרחיצה באמבטיה בבית־מלון בי רו שלים.
כשעה לפני כן ליוה את המנצח ק ד
סביצקי לחדרו בבית המלון׳ לאחר קונצרט
מיוחד שנערך בירושלי ם וקבלת פנים לאחרי

,הסולס הזה״ ,נזס׳ 676

מכל
מ שטר ת הרוכבים הצפונית
מקנדה מגיעה אלינו כתבה מאת סופרנו
המשוטט, מונטי ג׳יקובס — :
עם התרבות ה״וידויים״ בכל העתונים
לא אבוש גם אני להודות בכמה אשמות.
במשך שנים רציתי בשני דברים בכל מאודי
— לרכב על מכונית כבאים, ולראות במו
עיני שוטר של משטרת הרוכבים הקנדית
במעילו האדום. בשלמותה תשוקתי הראשונה נתמלאה
בראשית מלחמת העולם השניה, כאשר
שאיפתי להרפתקאות הביאה אותי ל״ג׳וב*
ביחידת אימונים של חיל האויר המלכותי.
שם היה אחד מתפקידי הראשונים לגולל ובכלל צנורות כבוי־אש, למלא מכבים,
להסתובב בתחנת כבוי האש. אולם מגעי
ההדוק ביו תר עם השוטרים היה לפי הנוסח
ההוליבודי הנראה לעתים קרובות: השו בלי־סיף שממות המסייר
הגיבור טר במאמציו
המצליחים תמיד, ללכוד פושעים
ושאר חלאת אדם.
היכןה סו ם? לכן, כשניתנה לי ההז דמנות
לסייר בקנדה, רציתי לראות שוטר
כזה מקרוב.
היה זה כמאה קילומטר בפנים קנדה,
שוטר, של כאשר ראיתי סימן ראשון
בעיירה בשם פורט ויליאם באונטריו.
כחול־כהה, עם אקדח
השוטר היה במדי
למותנו ועקב אחרי התנועה ברחוב הרא שי.
היה זה גבר גבה־קומה, והייתי נאלץ
להביט כלפי מעלה בדברי אליו.
״האם אתה שו טר ברוכבים?״ שאלתי
בתמיד, על זה שאין עמו סוס. השוטר
חייך.

ה ע 1ל 0
טיבט ; המפקד הראשי

גדולות, שמתוך 5293 שביקשו להתקבל
רק 1471 עברו את הבחינות הראשוניות
ומתוכם 476 בלבד נתקבלו. משמע שרק
איש אחד מתוך 12 נתקבל. ואין פלא
בדבר — עליו להיות נתין בריטי ן לא
מעל לגיל 30 ולא מתחת לגיל ; 21 גובה
וחייב לעבור
מינימלי של 1,73 מטר !
בחינות רפואיו ת וחינוכיות קשות. שוטר
חייב לשרת לפחות חמש או שש שנים
לפני שיורשה להתחתן. בכל אופן, אסור
המפקד
ר שו ת בלי לשוטרים להתחתן

ימי הגבורה הרומנטית.

אחרי כמה חדשים של מלחמת־עצבים
(״העולם הזד 670 עבר צבא סין הקומו ניסטית
את גבולות טיבט. אולם בניגוד
לדעת רבים אין טיבת הקדושה והפאצי־פיסטית חסרת־ישע לחלוטין, מאחר שיש
לה צבא משלה. אמנם ספק הוא אם צבא
זה יפריע לאנשי מאו־טסה יותר מאשר
המכשולים הטבעיים העצומים של ״גג־העולם״
,אך בכל זאת י ש עניין בחיל

״בהחלט !״ הוא ענה

.מיסדר משטרת הרוכב-ם הקנדית בשנת 1897 בקויך ק.

עתה החליט הצבא הצ׳כוסלובקי לצעוד
בדרך אחיו הגדול. הוא ציווה על חייליו
לגלח את ראשם. אולם החיילים לא קיבלו
את הפקודה בצייתנות היאה לחיילים די־מוקראטיים.
חייל אחד התלונן ש״חברתו הראשונה בפעם
מדרה בבכי כשהופיע
כשראשו מגולח״ .אולם עתון הצבא ״אוב־נבונה:
לנתק
ראנא לידו״ יעץ לו עצה
את יחסיו עם הבחורה מכיון ש״ברור ש היא
מתעניינת רק בשערך ולא בעובדה
הדימוקראטית־מולדתך
שאתה
מגן על
העממית״.

,,רוכבים״ באויר..

גם לצוענים הצ׳כים בישרה הממשלה
בשורה מרה: עליהם לשנות את הליכות
חייהם ולהתישב במיקומות־קבע, אחרת יוח רמו
סוסיהם.
במקום דהירה על סוסים אחרי מבריחים אידיאניס — אוירונים.

״הרוכבים״
ושט פו נו ת.
הפר חו ת
המפורסמים אורגנו ב־ 1873 כדי להשליט
חוק וסדר בהרי הצפון הרחוק. האנשים
הראשונים שלבשו את מדי הפאר נלחמו
באקלים הקשה ובמבריחי משקאות ל איד
דיאנים. עליהם גם הוטל לטפח יחסי ידי דות
עם אנשי השבטים. קרו מקרים שיחידות
קטנות בנות חצי תריסר שוטרים
נוצחו, אולם ב־ 1875 הפך הכוח למוסד
מבוסס, על אף העובדה שבמשך שנים
רבות לא עלה מספר אנשיו על .700

״ תפוסאתהאיש הכוח המש טרתי
מונה עתה 5,500 איש וקשה מאוד
להתקבל אליו. הדרישות מהמועמדים כה

״העולם הזה״ ,מסי 678

על חוד השערה
חיילי הצבא הרוסי רגילים לגלח את שערות
ראשם. זהו מנהג שנשתמר עוד מ מי
הצבא הצארי׳ ומטרתו היתד, פעם, למנוע
מקלט מן הבנים.

כאילו נעלב.

מחלקה ימית נלחמת בכל מיני הברחות,
ומחלקה אוירית שו מרת על קשר עם
נקודות נידחות ודואגת כי מומחים למע בדות
לגילוי פשעים יגי עו לכל מקום־
פשע במהירות מקסימלית. יחידות משטרו!
מוטסות עזרו במלחמה נגד שיתוק ילדים
בין שבטי האסקימו ע״י העברת רפו או ת
ורופאים.
בעת השטפון הגדול לפני כמה חדשים
במניסובה, כאשר הוצפו במים כ־ 700 מי בסירות
לין
מרובעים, יצאו ד,״רוכבים״
ועשו את הכל כדי לעזור לכפרים הנפג עים
שנותקו ע״י השטפון.
ב־1937 נוסדה המחלקה 4האוירית
ומורכבת. משבעה אוירונים. מהם לפעולה
ימית ומהם מצויירים במגלשים לפעולה
בשטחים קפואים. אחד התפקידים החשו בים
של המחלקה האוירית הוא למנוע
התפשטות שרפות.

האשה הלבנה הראשונה. להש תוממותם
הרסה קבלום יו ש בי המקום בידידות•
במרוצת השנים אף הצליחו לקנות
את אמונתו של ש,־יט הארץ — הדלאי-
לאמא. בתחילה עסקו השנים בהכנת תכ ניות
לתעלות, דרסם וכיוצא בא,ה, ולפני
שנר, קרה הפלא הגדול והרר נתמנה כיועץ
הצבאי ללאמא — ,מפקד צבא טיבט ומאמנה
הראשי.
אחותו של הרד, לידיה היל, היא האשד,
הלבנה הראשונה שעברה באופן רשמי את
גבולות טיבט. היא נסעה לשם לבקור לפי
•הזמנת אחיד, אחרי מלחמת העולם האח רונה.

אליןהגיע. כשבקרתי בשבוע האח רון
בגרץ כדי לברר את אמיתות ידיעות
אלה פגשתי אנשים רבים הזוכרים היטב
את הרר .״תמיד קנאתי בו שברח לטיבט
ולא הספיק להכיר את הרוסים״ ,נאנח
אוסטרי זקן אחד ,״ועכ שיו הגיע סטאלין
גם אליו...״

״לא ...אני משתייך רק למשטרה האזו רית
של אונטריו ...אולם יש פלוגת ״רוכ בים״
בעיר ...תמצא את המטה שלהם
בכיוון זה הלכתי לפי הוראותיו ועליתי
במדרגות לקומה השניה, ל שור ת משרדים
הנושאים שלט ״משטרת הרוכבים הקנדיח(
המלכותית — פורט ויליאם״.
ענק בגובה של שני מטרים ושער זהב
קיבל אותי בברכה, אולם עד שיכולתי
להוציא הגה מפי עברו מספר שניות. הוא
היה לבו ש חליפה חומה אלגנטית כבעל
עסקים מוצלח.
ב״רוכבים״ ?״
״אתה ודאי לא שו טר
ספק שאלתי, ספק קבעתי.
״הרי א*נך במדים״ ,ואז הבנתי במקצת
את אשר קרה ליחידה המפורסמת הזאת.
הוא הסביר לי שהכוח שלפנים היה נודע
בכל העולם על מעשי גבור תו ב צ פון הר חוק
הפך עתה לכוח המשטרה הפדרלית
עם יחידות קטנות פזורו ת בכל חלקי ד,מ?
אפילו המעילים האדומים והמכנ דינה.
סיים
הכחולים וההדורים, עם הפסים הצ הובים,
הוצאו מכלל שימו ש בתפיקדי יומ יום.
במקומם באו סרבלים או מדים חו מים.

הנדס
אופשניטר. לא עבר ז מן רב והם
ברחו לגבול טיבט. בתחילה עבדו תחת
השגחה אצל אברי המקום, אך הם מאסו
בעבודה זאת, לאחר חדש ם מספר. אלפי
בארץ קנאית־ברגל,
קילומטרים
עברו
דתית זאת ולבסוף הגיעו מתים־למחצה
מחמת הרעב וקופאים מקור ל״עיר האסו רה״
— לאסא( .שנת 1941 מן האירו פאים
היחידים שחדרו לעמקי ארץ זאת.

למען הרושם.

את המדים

האלה

העליון, ואם מתקבלת רשות ז ו על השו טר
להוכיח שאין לו כל חוב ו שי ש לו
רכוש של 1,200 דולר לפחות.
היום מצויד הכוח ב ציוד טכני משוכלל
כדי להמשיך את המסורת העתיקה ש לו:
לתפוס תמיד את האיש. הכוח ״תפס את
האיש״ 38,124 פעם ב־ 1949 לפי האשמית
המשתרעות מרצח ואונס ועד עבירות על
חוק הנסיעות היפאני. ב־ 28,661 מקרים
נמצאו האנשים אשמים ורק ב־ 51 מתוך
ריקם.
המשטרה
׳ 38,124 מקרים הושבה
אמנם המשטרה עוד ״רוכבת״ אך ימי
לרשות 5000
הסוסים הדוהרים חלפו.
השוטרים עומדים 180 סוסים בלבד, לעומת
850 מכוניות, אופנועים ומגלשים לשם
מילוי התפקידים הססגוניים ביו תר בעו לם.

לובשים

במקרים

חגיגיים

ביותר.

מפליא
זה — הצבא היחידי בעולם כולו
המבוסם על עקרונות פאציפיסטיים מוח לטים.

צבא
על מארגנו ומפקדו הראשי סופר למברג,

הדאלאי־לאמא מוסר
״העולם הזה״ בג׳נבה :
צבא טיבט מונה כיום רק 10.000 איש.
מפקד צבא זה — וזהו המענין שבדבר —
הוא אירופאי וליתר דיוק — יליד גרץ
אשר באוסטריה, שמו הייני הרר, ספור־סאי
ידוע (אלוף החלקה).
בסתיו 1938 עלה בידו, בעזרת עוד
שלושה מחבריו, להגיע לראש הר האיגר
מצד צפון. הקבוצה הראשונה שהצליחה
במסע זה! שנת 1939 הגורלית מצאה אותו בהיותו בסביבות הרי המאלאיה בהודו.
נתין ארץ־אויב נאסר ביחד עם חברו המ
רונדון:
הד פבח איחדה
לפתע נראו להבות האש המתפרצות
ועולות. גגה של תחנת הרכבת המזרחית
בלונדון היה אחוז להבות.
״לא הרגשנו בשום דבר חשוד, עד
שלפתע הגיחו הלהבות״ אמר מנהל התח_ה.
קורות בו ערו ת נפלו על הרכבת שעמדה
לצאת, לבלקפול, ושלושה קרונות החלו
בוערים. קהל הנוסעים המבוהל ברח מה קרונות
בסחבו עמו את מזודו תיו. גחלים
בוערות נפלו לתוך צו ארונו של אחד
הנוסעים בעת מנוסתו. הוא נכוה קלות
ונלקח לטיפול רפואי.
שלוש מכונות כבאים הוזעקו למקום.
״אין כל אפשרות להמס לתחנה״ קבע מפקד
הכבאים ,״נהיה נאלצים לטפס מעל החומה
ברחוב הסמוך הגובל עם התחנה״ .מיד
הוצבו סולמות לאורך החומה והכבאים הח לו
לטפס עליהם כשצינורו ת הכיבוי מש תלשלים
מאחוריהם. עד מהרה החלו סילוני
מים לטאטא את גג התחנה הבוער. האש
הלכה ודעכה. שלושת הקרונות הבוערים
הובלו לפסים צדדיים.
הרכבת לבלקפול יצאה באותו יום באי חור
של שבע דקות תמימות.

טיול למאדי ם
החליט
״מוסד־הכוכבים״ של ניו־יורק
״למתוח״ את הקהל. הוא הודיע ברבים ש יקבל
הזמנות לנסיעות למקומות הבאים :
הירח ( 360,000ק״מ — 9,30 שעות) ,וונוס,
המאדים׳ יופטר, סטורן ( 1185 מיליון ק״מ,
1333 ימי נסיעה) .מועד הנסיעות — כש ד,מדע
יספק את האמצעים, לפני סוף המאה
הנוכחית.
עד לשבוע האחרון קיבל המוסד 18000
הזמנות. בין המזמינים: גרמני ממינכן ה רוצה
להקים בית־מלון על הירח, מלצר
אמריקאי הרוצה לארגן מועדון קלפים ב וונוס׳
מומחה לרדיו המעונין לקבל ז כיון
אקסקלוסיבי לעסקי רדיו בוונוס.

ת י דו ט ר 1ן
מלחמה ב ג רו ש -עולה בתקד

שרות נוסעים וחבילות

באר־טבע.
נצרת. עכ ו

הידוע לך עד ה אי כו ת
המשובחת של עבודת
״קשת״ ?

תל־אביב — ירושלים — חיפה
טל׳ ; 2429 טל׳ ; 4830 טל׳ 3637
— נצרת
— עכו
באר־שבע

גדעון שמר, הדרמטורג הגבוה וד,מ מושקף
של ו2.ד,קר• הצבאית, ש!חרר, בי מים
א/ה׳ 7אחר ש,־וש ש,ו ת שרות בצ.ה.ל.
מגבר פ.קט המילואים הביא עמו גדעון
ב ש!בו ממחנה השח! ורים, מנה גדושה של
מרירות ומועקה. מסק־תו היא שמסגרת
צבאית לא זו בקבר שאין היא ר,ונמת
יצירה והתפתחות אמנותית ולא כל שכן
קיומו של תיאטרון צבאי, אלא, עשויה
היא אף ק חבק באי טיות באמביציה דרמטית־ספרותית.
המדובר
הוא בלהקה הצבאית (להקת
״הכרמל״) אשר לאחר גלגולים ונם ונו ת
רבים שנסתיימו כולם במפח־נפש, חדלה,
בשבוע שעבר להתקיים. חבריה, שו חררו
בחקקם (מבלי שייעשה מאמץ נוסף להח־תימס
לשנה נוספת בצבא הקבע) ויתרם
יהוו להבא חוליות בידור מקריות שתוספנה
לסוב את מחנות הצבא, ללא פרטנזיות
אמנותיות נלהבות.
צייזכטרון וביודרומנו. לפני כש לו
ש שנים, כשהחל לצמוח הווי צבאי בצ.ה.ל.
צצו בחטיבות השונות׳ חוליות בירור זעי רות,
כפטריות לאחר הגשם ; במרוצת הזמן
נתגבשו ונתרחבו אותן החוליות ובעזרת
קומץ אנשי יחידה אחרים העמידה להקה,
להקה את חטיבתה בפני עובדת קיומה
וחיוניותה. שכן, במצוקת המצב ש שו הי חידות
לבידור ולמתן בטוי להווי היחידתי,
שצמח והתפתח בין קרבות להפוגה, והיה
שונה במהותו בבל חטיבה וחטיבה. ודי
לקרוא בשמות הצ׳יזבאטרון, החיש׳טרון,
להקת־הכרמל ו איילון, כדי לחרוץ — הצ לחה.

.11.א. לאמריקה מטוסים משובחים בעלי 4
מנועים, צוח אמריקאי מנוסה.
פנה אל סוכן הנסיעה שלך
או טלפן

קה בגלל סנסוכו עם ״הבימה״ נזעק מר צון
בספטמבר , 1949 לקריאת הס. או. ס.
של הניכיו יהודה אפרוני ויצחק ברוק־מאייר,
חברי להקת הכרמל, שנאחזו בו כ קרש
הצלה. פרידלנד שראה בכך חזון —
תיאטרון צבאי רציני — נגש לענין ב מנו ת
כנות וברוח מרוממת ״מחזה גריל״ ליורם
מטמור — הצליח. אחריו בא ״הקפיץ ה מחזיר״
לגדעון שמר ו״לחתום או לא לח תום״
— רביו מוסיקלי. חלפו כשמונה
חודשי עבודה באוירת תככים וחלופי מפק דים
; פקע תוקף חוזהו של פרידלנד ;
שרות־תרבות (או, ענף הסברה והשכלה —
גלגולו החדש) נשאר חב לו סכום של
300 לירו ת ישראליות, שכר עבודתו. ה חוזה
לא חודש פרידלנד הלך ועמו האי-
לוזיו ת בדבר תיאטרון צבאי אמנותי !
מדרמה כגרוש 200 -
עשה הבא הגדיש את הסאה :

הצגת
מחזה חדש טעונה אי שורו של
.ענף הסברה והשכלה במטכ״ל אכ״א ( שרו ת
תרבות לשעבר) .יצחק אבר מוביץ (חבר ה להקה)
חיבר מחזה בשם ״מלחמה בגרו ש״,
גדעון שמר תרגמו מאידיש והחליט שעל

לעומת הללו שהיו להקות חטיבתיות —
עצמאיות (וזה היה יסוד הצלחתן) נוסדו
אז, בהסות ״בית־רומנו״ שתי להקות נוס פות,
מרכזית א׳ ומרכזית ב׳ שפע לותן
היתד, אפטית ותוצאתן כ שלון חרוץ —
הבנתה של תכנית אחת בשם ״ארבעה ש יצאו״
שעלתה ל שרו ת לתרבות כ־סססנ
ל״י פרט לעבודתם של גרטרוד קראת בן-
נים מהצ׳יזבטרון וקונסטנטינר, נסתיימה ב־מפח־נפש.

קצרנ 1ת

נלמדת בקלות מפליאה על ידי מליונים אנשים ככל הארצות
וכר,ב השפות כעולם לפי שיטת ״גרג״ הפ שו ט־!
בראשית נובמבר יפתחו קורסים חדשים לקצרנות עברית ואנגלית
לפי שיטה נפלאה זו הנהוגה ומתקבלת בר צון
במוסדות כרטיים, ציבוריים וממשלתיים כאחד,
מחבר הקצרנות העברית לפי שיטה זו.

בהנהלת מר ח. קמפינסקי,
הרשמו מיד — והבטחתם לעצמכם מקום ככי ת ה!
חיפה ( :ימים א׳ ,ו׳) אצל מר קמפינסקי, רחוב פבזנר . 19
תל־אכיב ( :ימים ב׳ ,ג׳) מלון ״אירופה״ ,רחוב אלנבי ,42 סל׳
ירושלים ( :ימים ד׳ ,ה׳) מלון ״ויטא״ ,רחוב המלך דוד ,21 טל׳
מובטחת
ההצלחה

אנג לי ת

מהר

ו ! 111111111,1,111,1411ו|ו 1| 1| 1|!|1ו1ו|ו|! 1|!!;1

בכית הספר לשפות

.2913
.2515

והיטב

רה׳ בן־יהודה 74

בהדרכת מורים מדזפלמים מאנגליה
ביום ה׳,

לנובמבר

נפתח

קורם

למתחילים

בשעה 6— 5

בערב

הי דעה לתלמידיםולהוריהם
ב־ 1בנוב מבר 1950 נפתחים קורסים באנגלית לתלמידי בתי ספר:
( 3א בשבוע)
בתי״ס עממיים 5— 4אחד,״צ
7 ״) 1תלמידי כתות ח׳ של בתי״ם
( 2א ב שבוע)
) 2לתלמידי כתות ה׳ של בתי״ס תיכוניים 5— 4אחה״צ
פרטים והרשמה: כל יום (חוץ מיום ששי) ,משעה 12— 9בצהרים ,׳ 8— 4בערב
(גם לקורסים הקימים בעברית ואנגלית למתחילים ולמתקדמים).

ק 1ד נ 1ע

תקליטי
גרמופונים
• קניה
• נז כי רוי
• חילוף

אברדפכיז

שעורי אנגלית למתחירים
קורסים

בש־חה

אנגלי ת

לפנית אל ש.

למתקדמים

וו נ טו ר ה

רחוב לו נ:קי ,80 תל־אביב
אופיר אסתר

— החוזר בתשובה
עם ג רגו רי פק ואוד, גרדנר
בטוקיו
— לקראת הסרט: מזים
עם המפרי בוגרם
— מכתב מאלמונית (2
— ר ביזור עם דני קיי () 4
מגדלור אוריון חיפה ארמון — עיר ערומה
אורה — על כנפי הדחף

אולם כל זה, לרבות הצלחתן של הלה קות
העצמאיות לא היה בו כדי לחסום
את שאיפותיו של שרות־התרבות. כתום
הקרבות הן צריך היה לדאוג לקציני הש רות
ואנשיו שנשארו ללא תעסוקה והוח לט,
ללא פשרות, לתלוש את הלהקות ה אחרות
מצור מהצבתן ולרכזן ביפו בבנין
ומאז מתדרדרים העסקים.
שרות־תרבות.
שרות תרבות הוכיח — אזלת יד, והת להבותם
של חברי הלהקות נתנדפה בהכ רח.
בסוף
1949
הלהקה והבתבנית.
הגיע מועד שחרורם של אנשי החישטרון,
הצ׳יזבט הן, איילון והכרמל. בנימין צור
(בנו צוקר) אף כי היה מוצלח מגל ראשי
לשכת האמנות (ב שרות תרבות) שיר שו את
מקומו, העלה חרס כשנסה להחתים את אנ שי
הלהקות לצבא הקבע. מאמציו עלו ב תוהו
; היחידים ש שרדו היו חברי להקת
הכרמל. הוחלט על הקמתו של תיאטרון
צבאי מרכזי ומאוחד.
בתחילת 1950 הודח בנימין צור מתפקי דו
כראש לשבת האמנות. ראשוני המצ טערים
על כך היו חברי־הלהקה. הם ראו
בכך סימן ר א שון לכשלון. בנו, שלא בדו מה
לבאים אחריו הוא אדם בעל ״ראש פ תוח״
,נתון רו בו ככולו לאמנות ; והעי קר
— חביב היד, על אנשיו. יששכר מי רון
— מיברובסקי (״צאנה וראנה״) שבא
אחריו נכשל מבמה טעמים: ראשית לא
הבין שעבודתה של להק־ ,צבאית נבדלת
מזו של כתבנית צבאית וניסה, לשוא, ל רכז
את כל אנשיו וחזרותיהם ב ד אמות
משרדו ולשמש להם מפקח כללי — הד בר
עורר מרירות והחבריה, שהוסתה אגב,
ע״י גדעון שמר וארנון אדר (יור ש מקומו
של מירון) החליטה שעליו ללכת. מירון
הודח ובמקומו מונה ארנון אדר כראש
לשכת האמנות וגד עון שמר היה למפקד
הלהקה. האידיליה היתה קצרה ביותר. גד עון
וארנון, אשר זה מקרוב חברו יחדיו
נגד מי ר ץ החלו מתחבבים והלהקה ראתה
עצמת\קרבן — ״לגורמים סובייקטיביים״.
ובינתים נמש ם׳.או.
ס .ו־ 300ל״י
כה העבודה האמנותית בעצלתיים. צבי פרי־דלנד
שחזר מאמריקה ושנשאר ללא תעסו
גדעון
שמר
פנקס מילואים ומנת מרירות
הלהקה להציגו. הוא הודיעם שקיבל את
׳אישור ״הענף״ להצגתו והעבודה על המח זר,
החלה בבי מויו של המחבר. לימים, נק בע
תאריך הצגת בכורה בתל־אביב. והנה,
בערב ההצגה נתקבלה פקודה האוסרת את
הצגת המחזה מאחר שהיא מעולם לא הות רה(
.״העולם הזה״ 200 ) 671 הל״י שהוש קעו
במחזה לרבות עבודתם המיותרת של
חברי הלהקה הביאו לידי פי טוריו של גד עון
שמר (שחלו במועד ש חרורו מהצבא).
המחבר יצחק אבר מוביץ הודח מתפקידו כ חבר
להקה והורד לקומתו התחתית של
בסיס תרבות ביפו, לשמש עוטף חבילות
עתונים.
זד, היה דקץ. התיאטרון הצבאי — הי״
לד הפרובלמטי של שרו ת תרבות — שבק
חיים. אנון אדר, אחרון ראשי לשכת־הא־בתכנית
42 :מטובי הזמרים, וושח׳
קניס והמנצחים בעולם. המקום — אי
ההמתנה אלים׳ מין מחנה ריכוז לאור חים
בעלי מעמד או תעודות מפוקפקים
הרוצים להיכנס לארצות הברית.
...ה ם נשלחו לאי עם היכנס לתוקפו
חוק חדש האוסר את הכניסה לכל ז ר
השייך או אשר אי־פעם ה שתיין למפ לגה,
מוסד או תנועת־נועי של משטר
טוטליטרי — נאצי, פאשיסטי, קומו-
ניססי.
מנות אמר, נוכח החבילה המתפרקת :״אי נני
רוצה יותר בתיאטרון״ .שמואל רוזן
(שמוליק) עבר ל״קול ישראל״ וגלי צ.ה.ל,.
אריה אנזרסבכר (הג׳ינג׳י) נתקבל ל״קאמרי״,
אהובה צדוק לנחום נרדי והנותרים יהודה
אפרוני, יצחק ברוקמאיר ואולי שוקן צור פו
לחולית רקדנים מיוצאי הסטודיה של
מיה ארבטובה. עד לתאריך שחרורם הנכ סף
(״נמאס לנו״ ,אמרו) יהוו יחידת בידור
מקרית שתנסה, בגילגולה האחרון, לשעשע
את חיילי המחנות.

פסנתר

קניה -בכירה -תקר כי ס
כ רכי ם
א. וסטרמן. תיא רח׳ רש״י 9

כתובת המערכה וההנהלה: תל־אביב, רחוב לילינבלום , 12
טלפון ,66785ת. ד / 136 .העורך: אורי אבנרי /המו״לים :
אברהם גו רמן ושלום כהן /דפוס מ. שהם׳ תל־אביב,
צינקוגרפיה ארץ־
רחוב פין ,6טלפון / 2239 גלופות :
דוד טופל ובניו׳ תל־אביב.
ישראלית בע״מ /ההפצה :

מ1דפם

בעבוז־ר ג׳ואורגגח

.אהד״ דוחס ב שי ה השחור
בקפה אלגנטי בפאריס (הדומה במידה
מפליאה לקפה ״דליה״ בתל־אביב) יושבים
כמה ספסרים צרפתיים בעלי מבטא רוסי־סטאניסלבסקאי
וזוממים מזימה נוראה: ל החריב
את פאריס כדי לחפש נפט מתחת
לאדמתה. הם מפס קים מפעם לפעם את
דיוניהם כדי לתת הזדמנות לטובה פרדו
ל שיר פז מון צרפתי חמוד, ולהציג לראווה
את רגליה הראויות לכך, ו כן לתת לכל
מיני אנשים משונים להציג את עצמם לקהל.
דבר המזימה נודע לבעלת בית־הקפה,
היא הרוז-ת המשוגעת משאיו (אשר בפא ריס)
.הרוזנת מחליטה להציל את האנושות
ע״י רצח הספסרים במרתף ביתה (מלחמה
בשוק השחור) .היא מטכסת עצה עם שלו ש
חברותיה, כולן מטורפות כדת וכדין. ו הן
מחליטות לערוך משפט שלא בנוכח: ת
המועמדים לרצח. המשפט׳ שהוא קרן ה אור
בכל המחזה כולו, מתקיים בנוכחות
ארבעת המטורפות וקהל מגוון (כולל שו טר,
זונה, טרוריסט מחוסר־עבודה שלא
הצליח לפוצץ את המחלקה הטכנית של
העיריה, פועל ביוב, מלצר׳ מלצרית הז קוקה
לאהבה וסמרטוטן. הסמרטוטן מו פ
ע במק! ם הנאשמים ונואם נא,ם משכ נע
למדי. הפרוצה, הטרוריסט, המלצרית
חולת־האהבה וכל השאר פוסקים שד,מ־שוגעת
רשאית לרצוח את הספסרים.
המשוגעת מפתה את הספסרים לבוא ל ביתה
באמתלה שי ש גפט במרתפה. מו בן
מאליו שהספסרים נכנסים למלכודת מכ לאים
במרתף, אשר ממנו אין הם יוצאים
עוד חיים.
רשימת האבדות 3 :ספסרים3 ,
נפט 3 ,עתונאים — והמחזה עצמו.

.הו רשת ״
הנרי ג׳יימס 1916 — 1843 סופר אמ ריקאי
לפי מוצאו, ברי טי לפי מולדתו המ אומצת
(החריף נתינותו לאות אהד׳־ ,לברי הראשונה)
טניה
ב פ רוץ מלחמת העולם
וקוסמופוליטי לפי רוחו, היה אמן הניתוח
הפסיכולוגי. סגנון המבכר את הרמז על
הפשט והמסולסל במקצת, הרחיק מעליו
את המון־הקוראים הרחב. רק בשנים ה אחרונות
החלו הרומאנים (ליתר דיוק: ה סיפורים
הארוכים) שלו להיות נפוצים למ די
בארצות הברית,. .כיכר וואשינגטון״ —
סיפור השייך לתקופה הראשונה׳ ״האמריקאית״
של ג׳יימס, מהווה את הבסיס ל״ה־יורשת״
,לאחר שעבר קודם לכן את ״מכו־נה־הטחינה״
של ברודווי והעיבוד הבמתי,
זכה להצלחה רבה.
גורלה של היצירה בהוליבוד היה עלול,
איפוא, להיות כשל רבות אחרות שהגיעו
אל הבד בצורה עלובה ומעליבה.
לא כזה היה גורל ״כיכר וואשינגטון״ —
״היורשת״ .הפעם נמסר הביצוע לאדם ה הצרפתי־אמריקאי
מתאים
ביותר, הבמאי
וויליאם וואילר, אשר הנהו המומחה הקול נועי
המובהק ביותר לעיצוב הפסיכולוגי
העמוק ; מעין ג׳יימס של הבד. וואילר א סף
סביבו שחקנים באוליביה דה האבי־לאנד,
ראלף ר צ׳ארדסון, מונטגומרי קליפט
מוסיקה מאת
ומרים הופקינס. בתוספת
מחבר לא פחות מאיירון (״אל סאלון מקסי קו״)
קופלא.ד, תפאורה ללא רבב ועבודת

ומוחל להוליבוד את כל חטאיה ואף מצ דיק
את ק ומה..
העלילה היא פשוטה, כה פשוטה שצו פים
רבים יוצאים מן הקולנוע מאוכזבים
במקצת. מה אירע פה בכלל? הם שואלים.
אולם העיקר ב״תיורשת״ ,כאמור, הוא ה ניתוח
הפסיכולוגי, ואם כדברי שקספיר
תפקיד אמנות המשחק ״לשמש אספקלריה
לטבע״ הרי שיצירה זו היא הישג אמנותי
חשוב ביותר.
בחורה שיש לה נדוניה. בככר
רובע עשיר בניו־יורק (הת וואשינגטון,
קופה
) 1850 :גרים הדוקטור סלופר( ,אל מן
הממאן להתנחם על מות אשתו היפה״
פיה והאהובה) ובתו קאתארין׳ ההיפך הג מור
מאמה: מכוערת קשת־תפיסה אך מו עמדת
לרשת את ר כו שו הגדול של אביה.
אליהם מצטרפת הדודה פנימור, אחות ה רופא
,״אלמנה עליזה״ בגיל העמדה. כמו בן
שהדודה והדוקטור שואפים למש א חתן
מתאים לקאתארין, משימה לא קלה בהת חשב
בעובדה שהנערה חסרת יו פי וחן לח לוטין.
אולם
לפתע נדמה שאירע נס: מורים,
צעיר ויפה, מלא חיים, אך עני ומחוסר
מקצוע ויחד עם זאת בז בזן׳ חסר־אחריות
ושואף תענוגות מתחיל לחזר אחרי קאתא־רין.
זו מתאהבת בו וכ מובן ללא סיג. ה רופא
מזהיר את בתו: מורים אינו חושק
בה אלא בכספה. אולם קאתארין בשלה,
היא אוהבת אותו. המציאות אינה מאחרת
לטפוח על פניה ; כאשר נודע למורים ש
חופרי

המחזה
בסדר. המשחק בסדר. אך נדמה
שבין השניים חסר משהו.

ראלף רי צ׳רד סץ( היור ש ת)
לאם יפה, בת מכוערת
מנטאלי המתרחש בווינה של ראשית המאה.
ווינה המוכרת כל כך מתוך יצירותיהם של
ארתור שניצלר והרמאן באר והמוסיקה של
משפחת שטראוס. ווינה העליזה, קלת ה דעת
אך היודעת גם סבל של אהבה אמתית.
ליזה (ג׳ון פונטין) מתאהבת, והיא עוד (לואי

ילדה, כפסנתרן הנודע בראנד
ז׳ורד אן) ״ילד פלא״ קל דעת. אולם ליזה
אינה מגלה לבראנד את אהבתה אלא לאחר
שנים. לאחר לילה של חיזור בחוצות ווינה
השלוגה מביא בראנד את ליזה לדירתו.
למחרת הוא נוסע לחוץ לארץ, ו ב שובו —
שכח את הרפתקאת האהבה. ליזה מביאה
לעולם — מבלי להודיע לבראנד — את ילדו
ולאחר שנים היא נשאת לאיש זקן ממנה
בהרבה וחיה בעו שר ורווחה, עד אשר היא
פוגשת שוב בבראנד וסיפור המעשה מגיע,
כמובן, לסוף טראגי.

בהגורל
מכריע כין שתיים.
תיאטרון הבנוי על יסודות קואופרטיביים
לא קל לבחור בגיבורה הראשית. תפקיד
המשוגעת, הנותן אפשרויות לפתח משחק
אמתי, ניתן לשתים: ללאה דגנית ולד־בורה
קסטלנץ, המופיעות ל סרוגין. לפיכך
היה צורך בשתי הצגות־בכורה. זכות ה נקבע לראשונה הופעה
בהצגת־הבבורה
ע״י הגורל. זכתה לאה דגנית (שהיא׳ חרף
משחקה התיאטרלי מדי, עולה בתפקיד זה
על חברתה, ביחוד ברגעים שהיא מסירה
את שערותיה האדומות ומזעזעת את ה קהל
בראש קרח).
על אף מאמציהם של השחקנים, שרבים
מהם היו טובים (אם כי לא היו צרפ תים)
משעמם המחזה בקטעים רבים —
ביחוד במערכה הראשונה. אפשר רק לנ חש
שהמחזה המקורי (שהצליח בניו־יורק)
הצטיין במתח גבוה יותר מזה שהבמאי
המקומי, י .הרשקוביץ, הצליח להכניס בז.
הסמרטוטן (חלפי) מצוין, וגם ז׳ו ספין (־ב׳
שלונסקי) מטורפת אמתית. אירמה המלצ רית
(בתיה אוסטרובסקי) חמודה ואין לכ עוס
על הטרוריסט העדין בעל ההופעה ה יפה
(ר אובן אדיב) שהוא מנשק אותה, לב סוף׳
בלב שלם.

מסוימים עלולים להרגיז כמה מחסידיו ה דבקים
ביותר של הסופר הווינאי המנוח,
אולם מרבית הצופים יקבלו, בלי ספק, את
הסרט כמות שהוא: סיפור מעשה סנטי•

העלילה כשלעצמה אינה מקורית ביותר.
בעצם׳ ב״אנאטול״ של שניצלר חוזר מצב
זה, אלא שאצלו הזוכר הוא הגבר והשו־כחת
— האשה. צווייג החליף את המינים
ונתן לעולם יצירה חדשה.

ר!,־׳כו,־ 7ודמיון ביפו: אקים טנדרוף, ולדימיר סוקולוב וקטינה פאסקיני בודאי לא
וו. מכירים אה פרצופיהם לוא נזדמנו ליפו וראו את המודעה המפוארת לסרטם הגדול
על מלחמת האזרח־ם בספרד ״למי צלצלו הפע מוני ם שצוירה בידי אמן יפואי.
צילום נקיה ומשובחת שאינה מבקשת את
ההברקה החיצונית, והתוצאה היא: סרט
ממדרגה ראשונה, העומד על סף הגדלות

הדוקטור החליט לשנות את צוואתו לרעת
קאתארין. הוא נוטש אותה ונוסע לקא־ליפורניה
הרחוקה.
חולפות שנים אחדות. הרופא מת מבלי
ששינה את הצוואה וקאתאר־ן היא אשד,
עשירה ומרת נפש כאחד. לבה מלא שנאה,
לאביה שהעמיד בנסיון את אהובה וכך
גזל אותו ממנה, ולמורים שהוליך אותה
שולל. והנה חוזר מורים מקאליפורניה.
הוא רוצה לשאת את קאתארין לאשה. הוא
מחזר אחריה ומקווה לכיבוש קל. אולם אין
זז אותה קאתארין הבישנית וחסרת ד,נ־כיון.
הפעם היא מוליכה אותו שולל. היא
צוחקת האחרונה, צחוק מר.
עלילה פשוטה, כמו מרבית העלילות הג דולות.
אך עלילה הצופנת בקרבה אפש רויות
רבות שכולן נוצלו עד תומן על ידי
וואילר וחבר שחקניו. משחקה של אוליב־יה
דה האבילאנד בתפקיד קאתארין כר,
מושלם עד אשר אפילו שחקן גדול כראלף
ריצ רדסון (הדוקטור) ,הנותן בסרט משחק
משובח ב ותר, אינו מאפיל עליה. מתם״
גומרי קליפט (מורים) נחלץ בכבוד מתפ קיד
קשה ומרים הופקינס, כדודה פנימור,
חוזרת אל הבד לאחר שנעדרה שנים רבות
מהוליבוד׳ לא ימצא איש בהוליבוד שלא
יקדם את שובה בשמחה.

מאקס אופולם הצליח לתת אטמיספירה
כה נכונה ואמתית של ווינה של אתמול,
עד שאי אפשר להאמין שהסרט נוצר בהו ליבוד
של היום. אמ.ם, א פולס אינו חור ש
בקרקע בתולה. הוא ווינאי וביים סרטים
בבירה האוסטרית עד אשר פגע בו הנח שול
הנאצי והוא נאלץ להגר. אולם הא ווירה
הווינאית אשר בסרטו אינה חיצונית
בלבד. הוא חודר אל מתחת לעורם של גי בו
ריו והדמויות הן אמתיות ובנות־תקו־פתן.
ביחוד משביעת ג׳ון פזנטין, שמש־חקה,
כרגיל, שקט אך רב רגש.

חידון הקולנוע ־ .3משפחות

בהופעותיהם

הראשונות על

היו ארבעה אתים,

אחד האחים

ליצנים

הבמה,

ידועי־שם.

פרש מן הבמה והשלושה ה רבים.
לפני

נותרים הופיעו ביחד בסרטים

שנים אחדות הופיע אחד מהם בסרט מוסי קאלי
מבלי שני האחים. מי הם ז

ש תי אחיות׳ אך כל אחת

מופיעה

בשם אחר. שתיהם זכו בשלוש ה ״אזסקא-
דים״ .מה שמותיהן?
הוא פסנתרן בעל שם עולמי המר

להופיע בסרטים, לעתים בלוית אחותו,
פסנתרנית גם היא. מי הוא?
שחקן

מחברת את

קומי מפורסם

מאד שאשתו

המונולוגים המפורסמים

שלו.

מי הוא?

אחת

ממשפחות הבד

המפורסמות

שבנה הידוע ביותר מיקי רוני, משפחה דמ

מכ תב האדמונית״
שתי המשוגעות

,העולם הזה״ ,מס׳ 678

משאיו: לאה דגנית (שמאל)
למען האנושות, רצח בנורתף

ודכורה קסטרנץ

ספורו של סספאן צוויג לא הגיע אל
הבמה בעיבוד מדויק לכל פרטיו. שינויים

יונית

כמלה

במשך סרטים

רבים

המשפחה האמריקאית הבינונית בעיר שדה
אפינית. זוכרים את משפחת השופט?

ז1 1

( * די ח נ חו ץ ז ״ן

1 11ס

י 1ן 71

ג מ׳ צ

צ -נרו ״