גליון 680 מתאריך 9 בנובמבר 1950

.שבועון המצויר
ל אינ פו ר מ צי ה

/ 660.018 שנה 14

ל ק 1ףץוי 11
אחד התצלומים הראשונים שפורסמו
ע״י המערכת החדשה, עם
היכנסר, לתפקידה באפריל , 1950
היתר, התמונה המזעזעת הזאת
של קהל־הסקרנים שהתאסף ליד
המפולת ברחוב 22 בעג׳מי אשר
ביפו — שעה שחיילים׳ שוטרים
וכבאים ניסו — לשוא — להציל
את 17 הדיירים, גברים,נשים וילדים,
הקבורים מתחת לעיי המפולת

במשך ימים אחדים, כשהדבר
היה ״אקטואלי״ ,היתר• העתונות
מלאה דברי ביקורת חריפים, תביעות
ודרישות. אולם החידוש דהה,
הענינים חזרו למסלולם — ובעית הבתים המתמוטטים של יפו נשכחה מן הלבבות.
אזרחים שלוים, שעברו במקומות התורפה, התרגלו לכתובות ״סכנה, הבית להריסה״,
וגם ילדים שגרו בבתים אלהושיחקו ליד קירותיהם הסדוקים.
מאז עברה למעלה ממחצית השנה — וכשיצאו סופרינו השבוע כדי לעמוד על
ההכנות לעונת הגשמים המתקרבת, נוכחו לדעת ששום דבר לא השתנה עד כה —
יש רק׳ תכניות, הודעות אופטימיות בעתונים והחלטות עקרוניות.
אנו מפרסמים את הדו״ח המזעזע של סופרינו מתוך תקוה שהדבר ימריץ את
השלטונות לסיים באופן בהול את תכניות השיכון וההעברה שהוחלט עליהם בעצלתיים,
כאילו היה המדובר בבעיה אקדמית. דרושים מעשים, ומיד — לפני ששוב יוזעקו
העתונאים והצלמים בחשכת לילה, לצלם תמונות דומות לזו...

מכתב־ס
כבי השופטת
את העדן עם הצלם של ״העולם הזה״,
אשר שופטת עברית אסרה עליו לצלם נאשמת
בפשעים נגד עמנו, קבלתי כסטירת
לחי נוספת למספר הסטירות אשר ספגתי
מידי ה״קאפר׳ וה״בלוק־אלטסטה״ באוש־ויץ־בירקנאו
ואשר חשבתי שלא ארגיש
את טעמן יותר..
אני מבקש אתכם: פרסמו את תמונת
השופטת, גב׳ שמיר, אשר התפרסמה בצווה
המוזר. בינתים אסתפק בתמונתה, אבל
הנני בטוח שסוף־סוף תפרסם העתונות גם
את תמונת הנאשמת.

ורוכל זלמן,

קבוצת צאלים בנגב
אסיר ק.ל. אושויץ מם׳ 115787
העני! כולו יבוא בקרוב לדין בשעה שתתברר
התביעה הפלילית שהוגשה ע״י המשטרה
נגד צלם־המערכת של ״העולם הזה״.

מבעד למסד העשן
קראתי בעתון הגרמני ״ידיעות היום״
שצלם אחד צילם בשעת אזעקות-התימרון
את אחד מאנשי המשמר האזרחי כשהוא
מכבה פצצת עשן. העתון אומר שהצלם
כמעט נדרס ע״י מכונית, ושלא היה טעם
בדבר, מפני. שהתמונה לא יכלה להצליח
ממילא בעשן. האם הכוונה לצלמכם שצילם
את התמונה שפורסמה ב״העולם הזה״

אריך מנהיים, הר הכרמל
נראה שכן. אולם העתון הגרמני מעה:
~ המצלמה המאומנת הצליחה גם הפעם להיד
ור מבעד למסך הע שן...

את הדברים במדור הקבוע שלו ב״על
המשמר״? מדוע חיכה הוא ש״העולם הזה״
ילך בראש ויעשה את העבודה ה״גסה״?
דוד מ. אח שכול
יתכן והיה הגיון בכך שבמקרה זה צעד
בראש עתון הטוראים׳ ולא עתון האלופים.

האשמה המזעזעת שגוללתם בגליונכם
נגד מוסדות העם היתד, צעד (מקורי מאד,
לדאבוננו) .אשר ראויים אתם להוקרה על
ביצועו.
לא בדקתי אם הדברים זיעזעו את
מצפון המחוקקים׳ אך ברחוב קיבלום בהתרגשות
רבה. לצערנו רבים בתוכנו הבריות
אשר אינם שותפים לרחשי הלב האמיתיים
שהעם חב למשפחות החללים.
אל תקפאו על שמריכם במאמר זה.
המשיכו לזעזע את מצפון הציבור, להטריד
את מנוחתו באמת מרה וכואבת זו.
זאב דגני, רמת-גן
כאב שכול, שעדיין אינו זקוק לעזרה
הסוציאלית, ברכה לאורי אבנרי. הוא היה
פה לכל ההורים השכולים, הסובלים סבל
חמרי ומוסרי, ולאלה הכואבים את כאב
האומללים. יישר כוחו׳ וימשיך נא להזעיק
את הציבור.
מיכאל פיטל, גבעת־רוקת
מאמרכם ״תודת האומה — איה?״
מזעזע. העובדה שאמו של יהושע גלוברמן
חיה בתנאים אלה — זוהי חרפה ובושה
ושיא השערוריות, אות קין לנו ולמדינתנו.
עמנואל פוס, שכונת בורכוב
זה זמן רב שאני מתוכח עם חברי
בבית הספר על ערכו של ״העולם הזה״.
מאמרכם הקולע והחריף על היחס למשפחות
החללים עזר לי לשכנע את חברי. מאמר
כזה לא יכול היה להתפרסם בשום עתון
אחר בארץ, יהיה מספר עמודיהם כאשר
יהיה. המשיכו כך והצליחו.
גדעון רכס, כרכור
אין מלים בפי כדי להביע את רגשותי
עם קריאת המאמר על חוק מתועב זה.
אנא, תנו לי עצה: מה אני׳ בתור אזרח
פשוט, יכול לעשות כדי לעזור בחיסול
שערוריה נוראה זו?
שמואל פריש, תל-אביב
לקורא פריש, ולכל אדם המרגיש כמוהו,
פתוחה רק דרך אחת לתיקון המסוות: לפנות
בכתב אל ועדת החוק והמשפט של הכנסת
ולדרוש במפגיע דיון מחודש וחקיקת חוק
חדש.

תודת האומה -איה?
״על אף הרעש, על אף האבק שהעלה
״העולם הזה״ ,כדרכו׳ מסביב לשאלה הכאובה,
על אף הגסות שבפרסום תמונות
ההורים, אין ספק שיש הכרח ותועלת
בהצגת הבעיה על סדר יומנו במלים
אלה נאות יצחק שדה להגיב על מאמרכם
׳׳תודת האומה — איה״ .אני שואל בפירוש:
אם כן׳ מדוע לא פירסם יצחק שדה עצמו

״העולם הזה״ עמד תמיד על הגובה.
בזמן שנתן מקום להספדת ״חללי המולדת״,
הייתי עוקב אחרי ההספדים מדי שבוע
בשבוע׳ אבל את הספד בני לא יכולתי
לכתוב, כי ראיתי תמונות ושמות של
הקדושים מתגלגלים באשפה או שעטפו
בהם דגים־מלוחים. הכאב היה לא פחות
מעצם האבידה. לא פעם הייתי אוסף תמונות
כאלה, מלוכלכות, והייתי שורף אותן
(באין ברירה) והלב כואב. לכן לא יכולתי.

אב שכול

זה חצי שנה שאני קוראת מדי שבוע
את ,׳העולם הזה״ .הוא מזכיר לי את
בני ז״ל, ואת חבריו שהיה מביאם הביתה

לפני שהקריב את חייו בנגב. לפעמים נדמה
לי שעתון זה הוא השריד היחידי ששרד
מרוחם של אותו דור צעירים אשר מי
יודע אם עוד יקום כמותו. יש לו אותו
אומץ־לב (הגובל לפעמים עם שובבות),
אותה נכונות להלחם כשהוא רואה עוול,
מבלי להתחשב בתוצאות. תבוא נא עליכם
הברכה.
ד.מ.׳ אם שכולה
חבריא, אל תסתפקו במאמרים. הראו
שיש לכם דם וקחו את הענינים בידיים.
טלו את היזמה ותארגנו ועדה ציבורית
של חיילים מקן ןחררים (רצוי חבר אחד
סכל גדוד שהקריב קרבנות) כדי לערוך
הפגנות, לעורר את דעת הקהל ולהראות
לחברי הכנסת שהם לא יכולים לעשות מה
שהם רוצים. אסור לנו לעמוד מן הצד
ולשתוק בשעה שמשפחות חברינו מתגוללות
באשפה.
ח. כרמי, פלמח״ניק־לשעבר
מרים רבינוביץ, הכותבת במכתבה (״העולם
הזה״ )679 שמוסב היה לכם לפנות
באופן פרטי לראש הממשלה במקום לגלות
שערוריה זו, מצטיינת במנה ניכרת של
תמימות. אין היא יכולה להבין לרוחם
של אלה ששיכלו את יקיריהם.
חנה כהן׳ ירושלים

השלישיה אינה רוקדת
כסמל אחראי של חולית המחול, המורכבת
מיוצאי הסטודיה של מיה ארבטובה,
רוצה אני להעיר את תשומת לבכם על
טעות שנפלה ברשימתבם ״מלחמה בגרוש״
(״העולם הזה״ .)678 חברי להקת־הכרמל
לשעבר — יהודה אפרוני, יצחק ברוקמאיר
צורפו מעולם לחולית
ואולישוקן לא
הרוקדים, שאני מייסדה.
ניסן כגן, צ.ה.ל.

קצת סינית

המילה הסינית
״אי־סה-ליה״ המופיעה
ליד מכתבו
של ד״ר יעקב צבי־אהרון
(״העולם הזה״
)679 היתד, הפוכה.
אם אינכם
יודעים סינית, אל
תכתבו סינית. או
שמא סבורים אתם
באמת ובתמים ש*
קוראיכם אינם יודעים
לקרוא?

ראוכן אדירם,

תל־אביב
אנוי מבינים שבושה היא לעתון רציני להעסיק
מדפי.ס שאינו יודע סינית על בורי)ה,
אך במצב הנוכחי של חוסר ידיים עובדות
לא נוכל להגשים שאיפה זו, והסליחה
עס הקורא אלירם (או אולי אל־לי־רם?)

למי מותר להלשין?
חבל שד,״מדריכה הבלתי־מפלגתית״ אינה
יודעת להבדיל במכתבה (״העולם הזה״ )678
בין מלשינות, שהיא פשע חברתי מכוער,
ובין הסגרת פושעים המתעשרים ע״ח הפרט.
אזרח טוב יהיה הנער שיחנכוהו להסגיר
את הכוחות ההרסניים (ופה שוים גנב,
שודד וספסר) לידי החוק, ואוי למדינה
שאזרחיה יראו בפעולות אלה פשע מכוער.
ולענין אחר: בשם קוראי ״העולם הזה״
בחדרה ברצוני להביע את תמיכתי המלאה
במלחמתו של העתון לקצוב הוגן של
נייר. דעו כי יש לכם עורף בטוח, אשר
יעמוד תמיד אתכם.
צכיקה רפרנסקי, חדרה
אנו מסכימים עם הקורא רפלנסקי שהסגדז!
פושעים לידי שומרי־החוק אינה מלשינות
כי אם חובה אזרחית. אולם איננו חושבים

שחינוך טוב חוא ללמד ילדים להציץ במקרר
של הוריתם או בחבילות־חאוכל של
חבריהם כדי להלשין עליהם. יש גבול בין
השנים.

האהבה וסיר הכשר
סופרכם בפאריס, ששלח לכם את התמונה
של הצרפתיה שפרסמתם בשער (״העולם
הזה״ ,)679 בודאי טעה בכיוון. אני
חושבת שמבטי השליחים שלנו בפאריס

אינם מכוונים לבחורות שם (אם לדון לפי
התמונה יש כאן יותר טובות) כי אם
אל אכילתבשר.
אסתר ש. תל-אביב
יתכן שהגברת יודעת גס לבשל.

קורץ -מה?
הרשו לי להעיר שטעות היתד, בידיכם
וכתבתם את שם השחקנית ששחקה ב־
״המאבק בחולות״ בשם קורין קלווה. שמה
ד,אמתי הוא: קורין קלברט.
יונה שאולית, חולדה
יונה טועה: שמה של קורין הנחמדת באמת
קלחת (או קלבה) .הצרפתים כותבים את
השם ״קלבם״׳ אך אינם מבטאים את הט״ת
האחרונה.

עתון קפיטליסטי
תמימות נוגעת עד הלב היא תמימותו
של ראובן יודנפרוינד מחיפה, כותב המכתב
״עתון מכור״ (״העולם הזה״ )678שחשב
כי עתונכם אינו ידיד חם לקפיטליזם
וגם אינו. שונא עיוור לקומוניזם, בקראו
את רשימתכם הגסה על שובו של מר
מיקוניס ארצה. לבחורים כמוכם, המעמידים
פנים של בעלי העזה אמיצים, יאה יותר
ונאה להכריז גלויות: נוח לנו בקב אחד
של נוחיות במחנה הקפיטליסטי מתשעה
קבים של פרוגרסיביות במחנה הקומוניסטי.
ואם זאת לא תעשו — הרי שייכים אתם
לאותם הצבועים בהם אתם מתיימרים
להילחם.
יעקב צור, שב׳ מחלול
נראה שאנו מוכי צביעות שאין לה תקנה:
בשום פנים איננו מסוגלים. לתפוס מדוע
מחנה אחד משני המחנות ראוי להערצה יותר
מאשר השני. אנו אוהבים את שניהם כאחד
— מרחוק.

הרפורטג׳ה שלכם על קים־איל־סונג ו־סינגמן־רי
(״העולם הזד,״ )679 היא דוגמה
לאוביקטיביות נייטראלית.
אגב, שמא תוכלו להסביר לי מדוע
שמו היפנים על ראשו של קים־איל־סונג
פרס של 100.000 דולר בלבד, ואילו על
ראשו של סינגמן־רי שמו 300.000 דולר?
חיים עמרם, חיפה
מי יבין ללבו של י.פני? ברור שהמחיר
לא היה תלוי בכמות, כי ראשו של קים
השמנמן גדול מראשו של רי המצומק. מסתבר
שמחירו של קיס לא הספיק לעלות,
כי השמועה על מותו(המדומה) ,באה במוקדם.
על כל פנים מקוים אנחנו שלא היתה ליפנים
כוונה להפלות את הקומוניסטים לרעה.

השעף
אזרחי ישראל העתידים מתחלקים לשני סוגים: אלה שיש
להם האפשרות לבלות ילדות מאושרת, ואלה שאין להם תנאים
לכך. רוני וליד,י שייכים לסוג הראשון: יש להם בית גדול ומרווח
וגינת-דשא גדולה להשתולל בה. אמנם יש גם צד שני לענין :
אמא רוצה שרוני, בן ד 10 יבלה שעות על גבי שעות ליד הפסנתר
ויהיה למוסיקאי גדול, בה בשעה שרוני רוצה לרבוץ על
הדשא ולקרוא ספרי מלחמה והרפתקאות. וגם ליהי׳ בת ה־ ,6כבר
יודעת לנגן (בשתי אצבעות) את התקווה.
בעוד הם משתובבים וצוחקים אין רוני וליד,י יודעים שגם
הם, ממש בחבריהם הפחות מאושרים ביפו, לוד ורמלה .,ייכנסו
בבוא היום למכונה הגדולה ההופכת את בני־האדם בימינו למספרים
סטאטיסטיים: תלמיד מספר ...של זרם־ר,חינוך (אחד מן הארבעה),
חבר מספר של הגדנ״ע, פנקס־שרות מספר ...כרטיס מזון
פנקס מילואים מספר ...
מספר פנקם־זיהוי מ ספר...׳
חבר קופת־חולים מספר חבר מפלגה מספר ואם ירצה
השם: חשבון־בנק מספר
אלא שיש להם מזל: עדיין אין הם יודעים זאת.

צלום :
מקסים סלומון.

העולם הזה״ ,מס׳ 680

111111:1
נסים חי1ן
אינו רוצה למות
מאת שלום כהן
צילם: פרנק

על גבעה גבוהה ומצולקת בקרבת נמל
יפו, בלב המדינה, עומדת עיר אירופית של
ימי הביניים. סימטאות אפלות, המתפתלות בין
כתלים מפויחים, מדרגות העולות ויורדות ובתי
אבן הנשענים זה על זה כשיכורים. רק בשעת
הצהרים מצליחה השמש לחדור לתוך הסמטאות
ומהאויר הלח נודף סרחון של צואה ואפר.
זוהי העיר יפו העתיקה — זהו ״השטח
הגדול״ כפי שהוא נקרא בפי תושביו היום.
הערבים יצאו מכאן זה מכבר, אך מדינת ישראל
טרם נכנסה לשטח זה. זהו שטח הפקר —
מושבה אקם־טריטוריאלית, מחוץ לתחומי המדינה
וחוקיה, שאז־רחיו
אינם משלמים
מסים ואינם מקבלים
כל שרות של
המדינה.

מטבח ואמבט.
באחד ה״ב־תים״
גר נסיסחיון,
עולה מתורכיה, בן
,29 אשתו ושני ילדיו.
הבית ״פשוט״:
ארבע ערימות אבנים
מטויחות, וגג
אשר סדקיו סתומים
בגבם• זהו החדר,
וזה גם כל הבית. בימי הביניים עוד לא שמעו
על בית־שימוש ואמבט, ולא על ברז ומים
שוטפים.
בין ה״דירה״ וה״רחוב״ יש חצר קטנה
— שלשה מטרים על שלשה. כאן התקין נסים
אמבט עם מים שוטפים — חבית גדולה המצריכה
כתריסר הובלות מים בדלי מן הברז
הציבורי מרחק כמה מאות מטרים. הותקן גם
מטבח — פרימוס ושני סירי בישול.
כאשר בא נסים, היה החדר מלא אבנים
וצואה. הוא ניקה אותו, וסייד את הקירות.
ואכן זוהי התקדמות ניכרת, תנאי השיכון
בשבילו נוחים בהרבה מאלה של קודמיו בבית
הזה. הם בודאי חיו כאן יחד עם פרדתם או
העזים. עתה משמש המקום מישבן רק לבני
אדם בלבד.
שום סיבה -רק הרעב. נסים הוא
סנדלר טוב־ .שמונה שנים עבד במקצוע זה
בתורכיה, וגם כאן הוא ממשיך לעבוד בו.
הוא הקים לו בית־מלאכה — שולחן רעוע
וכלים ישנים — ועובד בחצר. הוא עובד בכל
יום, משש בבוקר ועד חצות (לאור מנורת נפט),
כדי לגמור זוג נעלים אורטופדיות׳ בשביל
חנות גדולה בתל-אביב. אין כל סיבה שנסים
יעבוד כה קשה — מלבד הרעב. הוא מקבל
2,250ל״י עבור כל זוג נעלים גמור. בחנות
נמכר אותו זוג ב״ 25ל״י.
בנו, יעקב בן ה־ ,4יוצא בכל יום ל״גן״.

אין הכוונה לגן ילדים חס ושלום. אף לא לגן
ציבורי או פינת ירק כל־שהיא. הכוונה היא
לאותו בית עצום והווס שעשב־בר צומח בין
חרבותיו.
המקום והבנינים שייכים לאפוטרופוס על
רכוש הנפקדים, כאשר אורגן משרד זה, עברו
נציגיו בכל הערים הנטושות׳ רשמו את הדיירים,
הקציבו את הבתים שעוד היו פנויים
לעולים חדשים, חיילים משוחררים ושאר נזקקים
ולא נזקקים, גבו שכר־דירה, חתמו על
חוזים, ועסקו בשאר עסקי בעל בית רגיל.
כאשר באו הנציגים לעיר העתיקה, היה
כל חור פנוי כבר
״מיושב״ .בינתיים
׳כבר הספיקו כמה
בתים להתמוטט בחלקים
שונים של
העיר׳ וזעקה גדולה
קמה נגד האפוטרופוס.
המהנדסים
שבדקו את המקום
קבעו: כל העיר עומדת
בסכנת התמוטטות•

שלחו פועלים
ובצבע אדום
כתבו על כל יקיר:
״סכנה — הבית
להריסה״ — ורחצו את ידיהם מכל העניו.
מצורעים! מאז חיים אלפי נשים, גברים
וילדים בצל ה״סכנה״׳ כמצורעים במחנה
מבודד. איש לא יגע בהם, שמא תגואל ידו
בדמם.
האפוטרופוס לא חתם אתם על חוזה, כי
חוזה יש בו התחייבות של שני הצדדים גם
יחד. הוא אינו גובה מהם שכר דירה, כי אז
יצטרך גם לספק להם חשמל, להתקין דלתות
ובתי־שמוש׳ לתמוך בקירות רעועים ולשאת
באחריות לגורלם.
זהעיריה? בכל מקום שוקדים פקידיה
על גבית המסים. אולם ל״מחנה המבודד״ הם
לא באים. כי יש להראות מראש כי לא
העיריה ולא האפוטרופוס מרשים להם לגור
שם. יש לשמור על הזכות להצטדק בפני השרידים
כאשר תתמוטט העיר :״הלא הזהרנוכם!״
והסוכנות? היא
הסוכנות שדחה.
שלחה את האנשים הללו לתוך מלכודת־מוות זו,
כי הרבבות במחנות העולים עלו ורבו, ועוד
גובר לחצם של המתדפקים על דלתות משרדי
העליה ברחבי העולם
וכך המשיך האפוטרופוס לגבות שכר־דירה
מרבבות דייריו
(אך לא מדיירים
אלה) ,העי־ריה
הוסיפה להרחיב
את הרחובות

? 855

הראשיים ולנטוע גינות נוי בצפון דיעיר, וה־סוכנות
בנתה בתים ושיכונים אחרי שכל הב־תים
הנטושים כבר ״קלטו״ עולים עד אפס
מקום•
ותושבי ״השטח הגדול״ נדחקו לקרן זוית.

הם נשכחו.
הגשמים: עונה כועדת. עד אשר התמוטט בית ביפו,
ועוד בית. משפחה אחת נספתה, ואחריה עוד משפחה. הגשמים
סחפו את האדמה מתחת לכתלים הסדוקים והלחות חדרה לעצמות
התושבים.
הוקמה ועדת חקירה וקבעה: הבתים אינם יכולים עוד
להחזיק מעמד. הם נבנו ללא כל תכנית וללא כל הבנה של
כללי הבנייה• כל דור הוסיף קומה או חדר לבית שהשאירו
לו אבותיו. יש להרוס את כל הבתים.
המהנדסים חזרו׳ ובדקו, ועוד ועדה הוקמה. יש לתקן מיד,
את רוב הבתים כדי למנוע אסונות• ודוחי״ם הצטברו על גבי
דוח־״ם במשרדי המוסדות והממשלה.
אולם העונה הבוערת עברה, הגשמים פסקו ועמם גם ההת־מוטטויות.
לעת עתה — עד ה״עונה״ הבאה...
להעכירם ׳מיד. באה עוד ועתה — הפעם השתתפו בה
גם נציגי הממשלה — והיא החליטה: יש להעביר את תושבי
העיר העתיקה של יפו לשיכון חדש. הם יוצאו מיד מבתיהם
וישוכנו בשיכון ארעי׳ עד אשר יוקם עבורם שיכון קבע• לשם
כך הוקצב סכום של מיליון ל״י. הממשלה ועירית תל־אביב
תשתתפנה כל אחת בשליש ההוצאות, והדיירים ישלמו את היתר.
הם אפילו יקבלו הלוואות לצורך זה.
ההחלטה נתקבלה, העתקות נשלחו לכל הנוגעים בדבר ואיש
איש חזר לעבודתו ולעסקיו• האפוטרופוס לנכסיו, העיריה להכנת
הבחירות• ,הסוכנות למגביותיה והממשלה לפוליטיקה ולמשברים.
הימים הפכו שבועות, והשבועות חדשים״•
הגשמים כאים. גשם ראשון ירד, ושיכון הקבע עודנו
עומד על גבי הניר• האנשים ממשיכים לחיות בבתים הנידונים,
מציבים קרש, תומכים בקיר רעוע. האיש היוצא בבוקר לעבודה
אינו יודע אם ביתו יעמוד עוד על תלו בחזרו מן העבודה.
עברו פקידים, רשמו, ערכו מיפקד, והלכו לדרכם. הכל כאילו
המדובר בבעיה אקדמית או בחקירה ארכיאולוגית.
להם זה לא כועד. יתכן אמנם כי לגבי היושבים במשרדים
השונים אין זו אלא בעיה אקדמית, תכנית ככל התכניות,
החייבות לעבור את צינורות העיכול הביורוקרטי ככל תכנית
אחרת של בנייר, מרווחת׳ של העברה ממקום מגורים אחד למשנהו.
האנשים כבר מסודרים בבתים, לא ישנים תחת כיפת השמים.
הם בודאי יכולים לחכות, ביחוד אחרי שההחלטה כבר נתקבלה
ואין להם עוד מה לדאוג. דבר אחד רק נעדר כנראה מהחשבון,
שכחו כי בני־אדם אינם יכולים לדור בהחלטות, וכי אנשים אלה
חיים בנידונים בצל המוות. ההחלטות לא תתמזטטנה. הבתים
יתמוטטו.
יהיה כסדר. והנה סוף סוף החלו הענינים זזים. לפני
ימים מספר התחילה עירית יפו־תל-אביב בהכנת השטח שהוקצב
על ידי האפוטרופוס להקמת השיכון הארעי בקצה העיר —
עקרו את העצים מפרדס נטוש. צעד ראשון נעשה. עכשיו כנראה
תבוא הפסקה. מחכים שהסוכנות תספק את ״השיכון הארעי״:
אוהלים, צריפונים וכו׳ .מחכים גם שמשרד האספקה והקיצוב
יקציב את החמרים שעליו לספקם.
וכך התבזבזה שנה שלמה.
עם בוא הגשמים ימצאו אנשי ״השטח הגדול״ את עצמם תחת
יריעות דקות (אם בכלל יפונו עד אז מן השטח) ללא חשמל, מתגוללים
בבוץ. ורק סקרנים ישאלו: מדוע לא הוחל בביצוע תכנית זו
בעוד מועד? החשב מישהו אי־פעם כי תיפתר הבעיה מעצמה?
מי אחראי? עם התקבל ההנחה כי אנשים אלה ״נקלטו״
והיו לאזרחים, לא היתר, כל הצדקה אדמיניסטרטיבית למתן עזרה
להם. הם נחשבו כאזרחים שווי זכויות, ואין זה מחובת כל מוסד
שהוא לספק להם דיור טוב מזה שיש להם. זוהי פילנטרופיה,
לא חובת הממשלה.
״ מלכוד ת:

עם הגשמים הראשונים עלול ״בית״ זה להפוך לקבי דייריו.

עי ר של

י מי

ה מיניי ם:

לתושבים אין שירות

סניטרי ואין חשמל. אן גרוע מזה — אין בטחון לחייהם.

תזכורת: באפריל ניספו 17 איש בעג׳מי. המצפון זועזע — והטיפול נדחה ל״

מגרש משחקים
לדי ״השטח״ מבלים את
ימיהם מסביב לתעלת הביוב. בקרבת המקום
אין גן צבורי. על גן־ילדים איש לא שיסע כאן.

מטבח ונוחיות.

כית־חמלאפה כחצר.

זה המונח המקובל במודעות. אולם כאשר מצרפים שני הדברים בחור קטן, אין לא מטבח ולא נוחיות.

נסים אינו מתרחק מביתו — שמא יתמוטט בהעדרו.

הסוכנות רצתה להפטר מעול החזקת אלפי האנשים הללו במחנות העולים. היא
לא ראתה בהם אנשים חיים, אלא מיספרים בסטטיסטיקה. היא שלחה אותם לעיר־העתיקה,
ותפקידה בפרשה, נסתיים. אולם עולים אלה לא באו ארצה כדי למות תחת הריסות בתים.
פושעים וחיות״טרן) .וכר חיים נסים חיון ואלפים אחרים כמוהו, עסוקים
בהבטחת לחמם היומיומי ומצפים ליום בו יתמוטט משכנם. ורק לעתים רחוקות
מספיקים הם להרהר בשאלות אחרות, רחבות יותר׳ קשות יותר מהפחד בפני המחר.
״בשבילי זה כבר לא חשוב״ ,מסביר בעל ״חנות מכולת״ במרתף. הוא מדבר
בכבדות,כמי שטרם התרגלה לשונו לשפה חדשה, בניב ספרדי חזק* ״הגיעה שעתנו
למות. אם לא היום, מחר. ואם לא מחר, בעוד שנה. כבר ראינו את העולם וזקנו ולא
נפסיד מאומה אם נמות. אבל מה ביחס לאלה?״ הוא שואל
לקבוצת ילדים בקצה הסמטה. שנים מהם התקוטטו בהצביעו וחבריהם עמדו סביבם במעגל וצווחו. הם עודדו את היריבים
לסכם את דיבוריהם בפעולה. גילם — בין שש ותשע שנים.
״כאן אפשר לגדל חיות־טרף׳ לא בני אדם,״ סיכם החנווני
בנידנוד ראש עצוב .״היום זה עדיין משחק אצלם, אך מחר ודאי
תחפש אותם המשטרה כפושעים מועדים, ואז יאמרו :״הנה לכם,
העולים החדשים האלה אינם יודעים לחנך את ילדיהם !״
ספניולית כמקום יידיש ..״הרואה אתה את האיש
הזה?״ שאל, והצביע על גבר צעיר שישב בפתח אחד הבתים,
חודשים עבד בסלילת כביוהרתיח
תירס בדוד גדול .״לפני כמה
שים, עד שנדרש באחד הימים להראות תעודת שיחדור מן הצבא.
כמובן שלא היתר, לו תעודה כזאת׳ והוא פוטר. נאמר לו כי
עליו ללכת להתגייס. ומאז הוא יוצא מן ״השטח״ רק בלילות,
למכור תירס. איש כמוהו לא ימלא את חובתו כאשר אין לו
כל זכויות. כי מדוע ילך למות עבור הפקידים היושבים במשרדים
ובשדרות רוטשילד?

תיקונים שלא.׳יואילו.

אן בכל זאת מנסים לתקן את הסדקים) בקיר נגד לחות הגשמים.

״כאשר פנה למוסדות לא ידע לדבר יידיש ואף לא עברית, והוא נשלח ל״שטח״,
ודאגתו הראשונה היא לעצמו ולמשפחתו. וכל עוד לא עוזר לו איש, אין איש זכאי לדרוש
ממנו עזרה״ ,סיכם החנווני .״זוהי תורת הג׳ונגל של ישראל״.
״ועכשיו רוצים להעביר אותנו למקום מרוכז אחד. מדוע אין מפזרים אותנו בכל
חלקי הישוב׳ שנוכל לחיות יהד עם שאר העדות בארץ י —״ שאל. וברוגז עצוב הוסיף:
״נמאס לי לחיות בגיטו מזרחי!״
בין 1000 דיירי ,׳השטח הגדול״ לא התגשם עקרון ה״קליטה הרוחנית״ ,כי הרוח

חלשה — כשר,קירות סדוקים.

במדינה
צעקהמ שו עממת
ינאמו עורך־הדין י. אלמוני ודוקטור
מ. פלמוני
״...העמים החפשיים בעולם כולו הגיעו
לכלל מסקנה
״...אשר שיחררו את הארץ בדמם ופלסו

מכוניות הרמקול מטרטרות קטעי־מש־פטים.
עוברים ושבים /משועממים במקצת,
מושכים בכתפיהם. מכיון שהמכוניות אינן
נעצרות• אלא מוסיפות להתקדם תוך כדי
צווחה, אין איש שומע את התחלת המשפט
ואת סופו — מתי ואיפה נואמים הדוקטורים,
לאיזו מסקנה הגיעו העמים החפ-
שיים בעולם (לבחור במפא״י או בציונים
הכלליים י) ומי שיחרר את אדמת המולדת
בדמו(פלמ״ח של מפ״ם? אצ״ל של חרות?
ההמונים העמלים של מפא״י? או האיכרים
של היזמה החפשית הציונית הכללית?).
לקהל כל זה לא איכפת ביותר. כשהיה
נדמה שתיערכנה בחירות לכנסת נדחקו
העיריות לפינה. שם נשארו גם כשחוסל
ה״משבר״ הממשלתי. חושב האזרח: ממילא
לא ישתנה שום דבר, לא כדאי להתרגש.
ואיש
אינו מתרגש. אפילו התועמלנים
עצמם צורחים מתוך שיגרה מפוהקת. בשכונות
המקופחות נואמים פוליטיקאים לבושים
היטב לפני קהל ספקני (״שבוע לפני
הבחירות כולם מדברים יפה, אחרי הבחירות
לא רואים אותם 4שנים במרכזי
הישוב הוותיק (גם בשכונות היקקים על
הר הכרמל, שם לוחש הרמקול גרמנית
מנומסת) הגישה היא: נסיים את העסק
ונתפטר ממנו.
בולטים ביותר האנשים שאינם יודעים
עבור מי להצביע׳ כי התעמולה (הגרועה)
של כל המפלגות אינה מושכת ביותר (פרט
קטן ז הכל מדברים כאילו היה ראש עירית
תל־אביב מחליט אם לפלוש לסין או
להכריז מלחמה על ברית המועצות׳ ואילו
על הענינים הקטנים שראש עירית תל־אביב
באמת מוסמך לטפל בהם, שותקים כולם
שתיקה רבת-משמעות

לבמה ניגש בצעדים מהירים בן־גוריון.
הוא מתייצב על הבמה בפוזה מתגרה, זורק
את רעמתו המלבינה לאחור וממטיר על
יריביו פסוקי תנ״ך( ,בספסלי החרדים תנועה
מודאגת, שמא יצטרכו לענות בציטטות
של מרקם?).
כעודרכעשעה. גם הנאומים האינסופיים
הגיעו לקיצם ועל סדר היום הועלתה
ההצעה להביע אימון לממשלה החדשה.
במזנון ניתן אות אזעקה. חברי הכנסת
עוזבים בחפזון את צלחות הדגה. המס־דרונים
והמבואות לחדרי אולם הכנסת מתמלאים
עד אפס מקום. השרים תופסים את
מקומותיהם. ע״י שולחן הממשלה רק שלושה
נעדרו (גולדה מאירסון ואליעזר קפלן
נמצאו בארה״ב ומר שזר החליט לחזור

ציע מרוצים. ברגע האחרון רכש לעצמו
גרי את אהדת אנשי ה״ביזנס״ :הוא לא
ויתר על הפיקוח על חמרי המין. גולדה
דרשה את הפיקוח לעצמה ואיימה בהתפטרות,
בן־גוריון ניסה להשפיע עליה בשיחות
טלפוניות (ירושלים—ניו־יורק) והציע פיקוח
משותף גולדה-גרי, בהכרעת עצמו.
גרי סירב. הבינו אנשי מפא״י שמתקרב
משבר חמור (״משבר אימון״ מס׳ )2והחליטו
ברוב. דעות בישיבה סגורה לדחות
את האולטימטום של גולדה .״אל דאגה׳ היא
לא תתפטר התנחם אחד הצירים. אך
גולדה טרם אמרה את מילתה האחרונה וגם
בחוגי המפלגה השתרר מצב־רוח לא נעים :
מה יגיד ״סולל־בונה״ על העברת אגף זה
לידים בורגניות?

״סטאלין! טאדין!״

יעקב גרי(נג) כיציע הכנסת
גולדה כעסה...

ממשלה מסי 3
מסביב לבנין הכנסת הורגשה אוירה
מחושמלת. קבוצת ילדים גדולה׳ שערכה
ציד על שני המועמדים החדשים לשרי הממשלה,
על מנת להשלים את אלבום האוטו־גרפים,
וסתם יהודים שלא זכו לקבל כרטיס־כניסה,
שמו מצור על שערי הכניסה .״זה
כמו בקולנוע״ ,אמר אחד מההמון, לעומד
על ידו :״העלילה ידועה, גם הסוף ברור,
בכל זאת אתה מתרגש !״.
במסדרונים שרי הממשלה התלחשו עם
הבריהם למפלגה. בקולוארים ניתן ה״שפ־שוף״
האחרון. נותרו רק 5נרשמים לדוכן
הנואמים וזמן ההצבעה התקרב.
ה״תותחים הכבדים״ של סיעות הכנסת
כבי פלטו את מטענם יום קודם. הנואמים
לא הצטיינו בנקיון־פה אלא ב״עקיצות״ בקצה
הקהה של המחט.
״לאיזו סיעה הוא שייף?״ ראשון
מופיע על דוכן הנואמים נציג המפלגה
החד־אישית — מר ילין־מור. מתוך דוחק
בזמן הוא נאלץ בקצב ״אלגרו״ למנות את
כל חטאי הממשלה בנוסח מפ״ם. מר גולד־ראט
(פועלי אגודת ישראל) מתחיל בנאום
שיגרתי (״רבותי, לא ההלכה היא העיקר
אלא הביצוע והעתונאים הקבועים בכנסת,
היודעים על פה את נאומו, עוזרים לו
כלחבר בכתה׳ שלא התכונן כראוי לשיעור.
מר ליבנה (מפא״י) מסדר את חשבונותיו
עם מפ״ם בשורה של התקפות אישיות
(״מר פראי הצדיק את שמו ולא שכח
להרביץ גם לחברי הקואליציה, שהתפייסה
(״זה פרו פורמה״ ,קובעים מומחים) ״הפורש
הספרדי״ מר אלישר זכה לרשות הדיבור
מתוך הסתייגות, יו״ר הכנסת מר שפרי־נן
יק מודיע שעניינו טעון עוד בירור פרוצדורלי
(״לאיזו סיעה הוא שייך?״) לאחר
דין ודברים עם דוג יוסף הוא מתחיל בדושיח
ב״רה־מז׳ור״ עם שר המשטרה מר
שיטרית: מי הוא כאמת ספרדי ולמי הרשות
לדבר בשמם?׳ (האחרון עוזב את אולם
הכנסת מתוך ריתחה) .בן־אהרן (מפ״ם)
מרביץ מנה לשר החוץ (שיעבוד קפיטליסטי׳
אוירה עויינת למדינה הנאורה, ברית
המועצות) .מופיע ד״ר רוזן. התעוררות
(אולי יגלה טפח משיחות התיווך) .אכזבה.
הסברה קצרה על רקע אישי.

הדבר על פי המקצועות ״הפרטיים״ ,הרי
שאפשר וחברי הכנסת ייזכרו עתה מחדש
בעבודה פרודוקטיבית (פחות או יותר) אשר
בה עסקו בטרם הפכו לנציגי העם במשכורת
חדשית. הדעה המקובלת היא׳ כי הדבר
עלול להביא תועלת רבה לחברי הפרלמנט
שלנו בשל ל,אויר הצח וההליכה ברגל,
שהיא בריאה לאדם( ,בפרט לאלה שאינם
מרבים לטייל ברגל) .על אזרחים פשוטים
ידוע כיום, כי הם חוזרים מהאימונים
כאילו ישבו אצל ״בודנהיימר״ (בשר טרי).
ייתכן איפוא, כי בשובם מהאימונים בצבא
יקדמו את חברי הכנסת ידידיהם ונשותיהם
במלות מחמאה :״איזה קומה זקופה קיבלת

הצכעת־האמון בממשלה החדשה
_מוז יגיד סולל־בונה?
לספסל הצירים עוד לפני המועד) .המבטים
נעוצים ב״כוכב העולה״ מר לוביאניקר.
שר המסחר והתעשייה (בעוד רבע שעה)
נחבא לקרן זוית ביציע האורחים הפשוטים.
הרב נורוק (כשיד ימינו מורמה למעלה)
סובב עם ד״ר סרלין (יד מורדה) באולם
ומונה את הקולות 69 .בעד. מי נגדז ד״ר
סרלין (יד מורמה) והרב נומק (ידים מורדות)
מונים 42 :קולות! גלוסקא ופנקס
נמנעו.
המבטים עפים לעבר היציע. משרד המם־ .
חר והתעשייה המיותם קבל לבסוף ״אבא״.
מר גרי יורד נרגש למטה. בן־גוריון גמר
אך זה את טקס ההשבעה, הגיע איפוא תורו
(לפי הא״ב) .מלא התרגשות הוא קורא
בקול חנוק את נוסח השבועה :״אני מתחייב
כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת
ישראל ולחוקיה ולקיים את החלטות
הכנסת״ .לאחר החתימה הוא מתיישב לצד
ה״קולגים״ החדשים. על פניו נסוך חיוך
נעים( ,״יחלוף׳ כשיכירם מקרוב!״ מרטן
מישהו מספסלי האופוזיציה)•
גרי נגד גורדה. אנשי התעשיה בי
אויר.
נשרוהתעמ לו ת
לפני כמה שבועות הופיעה בעתונים הודעה,
שבה מוסר ראש הטקס של הממשלה,
ד״ר מיכאל סימון, כי הוא ייעדר מעבודתו
למשך כמה שבועות׳ מאחר שהוא יוצא
לאימונים בצבא. צלם ״העולם הזה״ ,שנפשו
חשקה מאד ב״סקופ״ (כותרת: חייל בצילינדר
או ״נימוסים בצבא״) התוודה אח״כ,
כי הוא נכשל ; הוא פשוט לא הצליח
לגלות את. מקום המצאו של שר הטקסים.
בינתיים נודע השבוע, כי כמה מבין
חברי הכנסת התייצבו מרצונם הטוב בלשכת
גיוס כדי למלא את החובה של שרות צבאי.
ד״ר סימון שימש איפוא דוגמה למופת,
הגם שהוא עצמו, שלא כדוגמת חברי
הכנסת במדינה .,איננו חפשי להלכה משרות
הצבא. לא ברור כמה מבין 120 חברי
הכנסת הביעו את נכונותם ליהפך לכמה
שבועות לחיילים׳ אך לפי סברה אחת
עשו כן קרוב לעשרים איש.
השאלה עתה היא לאילו יחידות יישלחו
האנשים הללו בזמן שרותם? אם ייעשה

בפעם הראשונה מאז בא לישראל כנציגה
הרשמי של ברית המועצות, השמיע פאוול
איואנוביץ׳ ירשוב בפני קהל ועדה דברים,
שחרגו ממסגרת נאומיו הרגילים (הישגי
הקולחוזים, המשק הסובייטי ומהפכת אוקטובר)
.היה זה בשבוע שעבר בתל־אביב,
כאשר הליגה לקשרי ידידות עם ברית
המועצות ערכה ״עצרת עם״ במלאות 33
שנים למהפכת אוקטובר (בגלל זה ויתרה
מפ״ם בשבת ההיא על מסע הבחירות שלד.),
מה שאירע באולם ״בית העם״ בתל
אביב אחרי נאומו של משה סנה אפשר
לכנות כתגובה ספונטנית בהחלט, אלא שמהות
התופעה הזאת נראתה מוזרה במקצת
בעיני רבים מבין הקהל. מאות רבות של
אנשים קמו על רגליהם והחלו צועקים
בכל כוחותיהם :״סטאלין! סטאלין!״ .הם לא
אמרו, הם לא הוסיפו מלה, אף לא את
המלה ״יחי״ ,והסתפקו במלת הקסם האחת
הזאת, האומרת כנראה הרבה מאד למאות
מיליונים אנשים בען לם, ירשוב עצמו אף
הוא קם על רגליו (איזה פלא!) וכך עשו
(גם כן לא פלא) המיופה כוח של רומניה,
מר דוידוביצ׳י, הקונסול הפולני מר מרק
תה והמיופה כוח של צ׳כוסלובקיה מר
ברטושק. יתכן כי הללו מלמלו בשפתיהם
את שש אותיות פולחן אלד״ מכל מקום
הם מחאו כפיים.
״המסמר* .אבל מאורע יותר חשוב
היה נאומו של ירשוב. אמנם גם הפעם
דיבר הנציג הסובייטי על קולחוזים והישגי
המשק של האדם הרוסי, אך הוא הוסיף
ואמר, כי מטרתה היחידה של מולדתו היא
השלום בעולם. וזה לא מעט. הזוכך ים את
הופעתו, הראשונה של פאוול איבנוביץ
ירשוב בתל אביב לפני שנתיים (במלאת
31 שנה למהפכת אוקטובר) יעידו, כי הוא
אמר הפעם הרבה ...אז לפני שנתיים, באולם
המקושט של ״הבימה״ ,באו המונים וחיכו
מתוך צמיד. רבה לדברו. נאמו לפניו רבים,
ביניהם שר החינוך לשעבר ונציגה של
ישראל ברוסיה כיום: העלו על נס את
רוסיה, את הידידות של ישראל לרוסיה,
את תפקידי הליגה לידידות וכוי. וכאשר לבסוף
נטל ירשוב את רשות הדיבור (המספר
האחרון של הרפרטואר באותו ערב
והכל קיוו כי כאן ״המסמר״) קם הקהל
על רגליו והריע לכבודו. ואז הוציא ירשוב
מכיסו פתק נייר והקריא ממנו כמה משפטים
על ...הישגי הקולחוזים והמשק של
האדם הרוסי ...אכן, הפעם, השנה, היה זה
כמעט ״אני מאמין״ פוליטי. ולמעשה צדק
ירשוב. למה לחזור על דבריהם של האחרים,
שקדמו לו׳ (חזן, שדה) ואשר כבר
דיברו על ישראל והקולחוזים שלה ועל
״השלום בעולם, שיכון רק אז כאשר דגל
מהפכת אוקטובר יתנופף עליו מקצה עד

מק״׳ או מרת ״ב תי אבון!״
שמואל מיקונים, המהנדס בעל המצח
הגבוה, בנו של חסיד שהיה למזכיר מק״י,
חזר מהבראתו ברומניה והביא עמו לא
רק כוחות גופניים מחודשים, אלא גם
אוצר של גילויים מעניינים על הנעשה
מאחורי מסך הברזל. מסתבר מדבריו שה־.
מסך הורד למעשה רק כדי למנוע רגשי
קנאה בלב ההמונים המתענים במשטר של
צנע קפיטליסטי.
בחיפה, למשל, הביע מיקונים את דעותיו
בצורת מחזה סוציאליסטי — קולינרי
ב־ 3מערכות:
מערכה ראשונה: מונופוליזציה, קוקה
קולה׳ קפוטה ופיאות, ג׳ז, טרומן־אצ׳יסון,

״העולם הזה״ ,מם׳ 680

במדינה
ים המלח הכבול. מפ״ם־פרנקו, טבנקין׳,
בריוני מפא״י, מק ארתור — ואדי ניסנס!.
הפסקה: מי באולם? ־ 907 חברי מק״י
מחיפה/0 ,״ר פעילי מק״י ״תגבורת״ —
מת״א ,״ 30/מפ״ם׳ חרות, סקרנים— ,
מפא״י ו.״דתיים( ,שמע, אל תעשן בשבת!)
מערכה שניה: הדמוקרטיות העממיות,
הו־צי־מין (מי זה? שואל אחד משמאלי)
החבר הדגול יוסף ויסריונוביץ סטאלין
(מחיאות כפיים בתורנות) אנה פאוקר,
עצומת השלום, מאו צטונג, תכנית החו מש.
הילרי מינץ >מי זה? שואל מישהו
מימיני!) כל הדרכים מובילות לקומוניזבן
--שלושת רבעי הכסאות ריקים.הסבלנים קוראים עתונים׳ ומפצחים גרעי נים.
נוער מ״קי מקיים את ההוראות —
ומוחא כ ף...
מערכה שלישית: מה אתם אוכלים?
מאומד-,,חצץ אתם גורסים. ברומניה, בפולין
ובצ׳כוסלובקיה אוכלים לחמניות לבנות עם
נקניקיות, צלי עגל, בורשט, בשר בקר,
— רדלכל בעשרה זלוטי! הכל מלקקים שפתותיהם
.״העריקים״ שברחו צובאים על

רון לדבר ביניהם בשפה לועזית כאשר ליד
השלחן נמצאים הילדים...
מעשה בנקניק של כמה קילוגרמים באחד
הבתים. הנקניק היה לא רק כשר לפי
תנאי הגוש הדתי, אך גם מבחינתם של דב
יוסף מאתמול ולוביאניקר־גרי של היום,
הוא פשוט נשלח כחוק וכדין בדואר למשפחה
ישראלית מאת קרוביהם בחוץ לארץ.
ואולם יוסל׳ה הקטן שם עליו עין. הנקניק
נעם לו מאוד, אך הוא החליט כי משהו
כאן אינו כשורה, מאחר שיש צנע בארץ
וליתר הילדים אין נקניק. וההורים שנתנו
לילד נקניק לבית הספר קללו את עצמם
עוד באותו יום, באשר ילדם הופיע בבית
ואמר בתוקף :״אמא, מניין לך הנקניק
הזה ז. בבית הספר עורר הדבר חשדות
בין חבריו הפקחיים (מחוסרי הנקניק) והם
הציגו שאלות והוציאו במקום את הדיבה
על יוסל׳ה.
חקירתו של הקטן לא העלתה תוצאה
שתספק אותו. נאמר לו כי זה לא מהשוק
השחור, וכי אין זר, נגד הממשלה. אך הילד
לא האמין. זה לא נתקבל על דעתו. לו
אפשר היה כך לסדר נקניק מחוץ לארץ,
הרי היו כולם מסתדרים באותה צורה,
החליט. הוא פתח בלחץ חמור. קיצור המעשה:
ההורים סילקו את הנקניק מהבית.
ייתכן מאד שאותה שכנה צדקה, באמרה :
״ד,עניו הוא בזה שבגלל הנקניק החף מפשע
יכולים עוד לגלות את הביצים במקרר״.
אך אותו יום הרגיש יוסל׳ה הקטן כמנצח.
ולמחרת הלך לבית הספר — בלי נקניק

2ס פינו ת בי ם הצפוני

כרוזי מק״י בחיפה
צלי, נקניק ונם בורשט.
הדלתות , .מה?
תנצח בבחירות?

מק״י

תחלק

בשר

באם

בינתיים מעוררת מק״י את התיאבון
בתריסר שפות׳ ובעיקר בשתי השפות
הפותחות לפניה קרקע-בתולין המצפה לגאולה!
ערבית ויידיש.

ח ס רו ת גשיס!
״איך הם לא מפחדים מהקדוש ברוך
הוא, בחורים ובחורות עושים חיים בלי
להתחתן התלוננה בחורה תימניה.

בספטמבר , 1939 ימים מעטים אחרי
פלישת הנאצים לפולין, הגיע לחופי בריטניה
צי קטן של 6ספינות דייג, כשבראשו
ספינת־הדייג הפולנית ״צזרי״ ,גיבורת
כרט־דוקומנטרי מפורסם. מן ד,אניד, ירד
לחוף יהודי בן ,49 גבה מצח ושמנמן, שהציג
את עצמו לשלטונות הנמל: פאול
שטוקהמר, מומחה לארגון מפעלי דייג,
מראשי צי הדייג הפולני בגדיניה.
במשך כמה שנים ישב שמוקהמר בחבוק
ידים. הצי הבריטי הפקיע את ספינותיו
והפכו לשולות־מוקשים. ארבע מהן
נספו במערכה. אולם משנסתיימה המלחמה
והוחזרו לו שתי הספינות ששרדו הקים
את מפעלו מחדש. כעבור שנתיים שוב
נמנה עם מארגני־הדייג הגדולים.
ממשלת מיקולייצ׳יק, שחזרה לזמן מה
לפולין, הזמינה את האיש, הטילה עליו
את חידוש המפעל בגדיניה, העניקה לו
מדליה של זהב. אולם שטוקהמר כבר
נשא את עיניו לחופים אחרים. בסוף 1949
ביקר בארץ, חקר.,בדק, המריץ. התוצאה:
״ע1רא, חברה לדייג במים עמוקים בע״מ״.

מומחית

לבישול

ומסע־צלב.

בעוד שרבים חלמו על הדייג באילת (שם

דאגה חדשה נוספה לפקידי הסוכנות:
חוסר נשים מעדות המזרח בקיבוצים. רובן
של העולות מעיראק, מצריים, תימן, לוב,
צפון אפריקה• ובו׳ — מעדיף לגור בערים
ובמושבים. בעיר עובדות הן כעוזרות בבתים
ומשרדים במשכורת נמוכה מאוד.
משרתת תימניה בבית מלון משתכרת חצי
לירה ליום. עוזרות בית עובדות לפי התעריף
של 30ג׳ לשעה.
עובדה זו של חוסר נשים מעדות המזרחי׳
מעכבת את התפתחות הקיבוצים, ומומחי
הממשלה מקמטים את מצחם על בעיה
זו. אחוז הנשים בין עולי המזרח במחצית
הראשונה של 1950 היה ־ 51,77 בעולי
לוב׳ ־ 58.27 בעולי תימן ,־ 51.87 בעולי
סוריה והלבנון,
הואיל ובקיבוצים חדשים דרושות גם
נשים, הואיל והורי העולות לא מרשים
לבנותיהם להצטרף לצורת חיים חפשית
— הרי שהבעיה היא רצינית למדי.

וס׳לה, אתהמד שינ׳ל ה. .
הקריאה הפטריוטית לילדים, שיעזרו
לעקור מן השורש את השוק השחור נשאה
פרי. קשה לדעת בדיוק באיזו מדה הביאו
ידיעותיהם של הילדים למאסר אנשים ולגילוי
מקורות השוק השחור, אך ידוע כיום
על חרדה שחדרה לבתים רבים של ״אזרחים
שלווים״ שלא ידעו עד כה את טעם הפחד
בפני השלטון. הורים רבים החלו בזמן האח
״העולם
הזה״ ,מס׳ 680

שולמית ו* 16 הבחורים
זגים סלוחים וגם פילה.

אין מוצא למים חפשיים) ובים התיכון
(אחד הימים העניים בדגה בעולם) הפתיע
שטוקהמר ברעיון פשוט: כל העמים
דגים בים הצפוני, ידוגו גם הישראלים.
מאז עברו חדשים אחדים. כיום מתנוסס
הדגל הישראלי על שתי ספינות הפועלות
בים הצפוני, מבלי שמישהו בארץ ישים
לב לכך :״שולמית״ (על׳ שם אחת מבנות
משפחת שטוקהמר) 700 ,טון ו־ 800 כחות־סוס,
ו״ציפורה״ (על שם ציפורה דנין שקיבלה
על עצמה לארגן מסע־צלב כדי לחבב
את הדגים על עקרת הבית הישראלית),
0ג< 7טון 1000 ,כחות סוס. לכל אחת משתי
הספינות צוות של 26 איש, מהם 18 בלגים
והולנדים (כולל את רב החובל) ו־8
ישראלים שהוטסו לבסיס הדייג (קודם בבלגיה,
עתה בסקוטלנד).
איסלנד ומארוקו ..שתי הספינות
הן ״טראולרס״ ,הפועלות באמצעות מב-
מורות, מעין שקים עצומים (בניגוד ל-
״דריפרס״ המשתמשות ברשתות־עמידה
אשר הדגים נתפסים בין עיניהן) .המטרה
העיקרית: המליחים (הרינגס) השורצים
בים הצפוני בחדשים יולי—אוקטובר. על
אף חקירות מדעיות ונסיון של מאות בשנים
טרם נקבעה כל חוקיות לתנודותיהם,
אך משנמצאים בכל עונה מרכזי ריכוזם
אפשר לדוג כמויות כמעט בלתי מוגבלות
(״יש מקומות שמרוב דגים אין רואים
את הים בתום עונת המליחים אפשר
לדוג דגים אחרים במימי איסלנד ומארוקו.
השנה אחרו הספינות בעונה, והחברה
תצטרך לקנות חלק מן הכמות שהבטיחה
להביאה עד סוף השנה. אולם בשנה הבאה
תיכנס, כנראה, לשרות ספינה שלישית, ואז
יוכלו למלא את המיכסה של 3000 טון
(מתוך 20.000 טון, כלל יבוא הדגים בשנה)
.החסכון 70 מן ההוצאות יוצאו
בכסף ישראלי, רק ס /ס 30 בדביזים.

האיש מאחורי ה מנ צ ח
לפני עשרים שנה חי בפריז זמר רוסי
צעיר, אחד מהמהגרים שיצאו את רוסיה
לאחר המהפכה כדי לא לשוב אליה עוד.
שם האיש היה ויקטור ניקאדינוביץ סח־רוף.
אותה
שנה בא לבירת צרפת סרגיי
קוסביצקי כדי לנצח על סידרת קונצרטים.
הלך הרוסי אל המנצח, הציג את עצמו
ברוסית ושר לפניו. שמע אותו קוסביצקי
ואמר :״בוא אתי לאמריקה״ .״אבל כיצד
אסע ומה אעשה שם?״ שאל סחרוף .״אין
דבר״ ,השיב קוסביצקי׳ ״תגור אצלי, לא
יחסר בביתי מקום בשביל עוד רוסי אחד״.
ומאז ועד היום לא עזב סחרוף את המנצח,
והוא משמש לו מזכיר ועוזר, יועץ ונהג,
מטפל ודואג, ולפעמים אפילו טבח. ובתפקיד
זה גם ביקר, יחד עם קוסביצקי,
בארץ.
אין קוסביצקי ״זז ממקומו״
בלי ויקטור שלו
ובמשך עשרים השנים האחרונות
עוד לא הופיע קו־סביצקי
על דוכן המנצחים
מבלי שסחרוף יתן את ״אישורו״
ביחס לפראק וביחס
ל״תכנית״ שלאחר הקונצרט.
כל אמריקה המוסיקאלית,
כל העולם מכיר את סרגיי
קוסביצקי, המנצח הדגול,
אך ירק מועטים, ידידים
ומקורבים, יודעים על האיש
שחי במחיצתו שהוא כעין
צלו של המוסיקאי. ויש
אומרים, כי אין עוד אדם
עלי אדמות המכיר כל כך
את המנצח ואין מבקר מוסיקלי
שהבין את אמנותו
כמו סחרוף.
לשני הטרגיים. יעצו
לסחרוף לחבר ספר על המנצח.
ואמנם, כפי שגילה
לסופר ״העולם הזה״ ,מזה
עשר שנים מכין סחרוף
דפים על גבי דפים ״ובבוא
היום אפרסם ספר על דמותו
של המנצח״ .סחרוף
מחייך, חושב רגע ואומר :
״רק אחת אוכל לגלות —
האדם הזה חי אך ורק בשביל
האמנות״ .והוא הוסיף:
״פרק נהדר הוא — הידידות
וההבנה בין שני ה״סר־גיים״
— סרגיי רחמנינוף

וס. קוסביצקי. אני מקור, לכתוב גם על זה״.
הצאר דויד. על הזמרה ויתר ״צלו
של קוסביצקי״ מזמן אך במרוצת השנים,
עלה לעומת זה בלבו הצורך בביטוי רגשותיו
בשירה. ובכל נסיעותיו עם המנצח,
באיטליה, בצרפת, באנגליה או בארצות
אמריקה, בין שזה בשעה שהמנצח
מנהל חזרה עם תזמורת ובין שזה על
שפת אגם כשהוא דג דגים — עולים

ויקטור ניקאדינוכיץ סחרוף
יועץ, נהג וגם טבח.

הרעיונות הפיטניים במוחו של סחרוף
והוא מעלה שירים בזה אחר זה על הנייר
(כמובן — ברוסית וקיים ״הסכם ג׳נ־טלמני״
בין המנצח הישיש וידידו הנאמן:
סחרוף ״חייב״ להקריא לקוסביצקי את
כל השירים וכפי שמעידים ידידי הבית
נהנה המוסיקאי מאד מהם.
שירו האחרון :״במדרון הר ציון אני
ניגש לקבר הצארים הישראלים /לקול
חצוצרות יריחו! בכיתי על האבנים הקדושות
/הצאר דויד בקברו /עצם עפעפיו...״
ההובי
העיקרי של סחרוף הוא, כאמור,
הדייג. אולם אשתקד, כאשר בא לארץ
עם המנצח, לא נתנו לו רשיון ממחלקת
הדייג והחכה המשוכללת שלו עמדה בפינה
ללא תעסוקה במשך כל העונה המוסיקלית
בתל־אביב ...סחרוף זכר את הדבר
באמריקה, וכאשר נזדמן שם בבית קוס־ביצקי
מר אליעזר פרי, סגן ראש עירית
תל אביב, היתד, שאלתו הראשונה של
סחרוף אם יוכל לעזור לו בהשגת רשיון
כזה. ופרי הבטיח — וגם קיים. ועל כן —
בשעה שהמנצח עסק בתכניות והכנות
לסיור התזמורת הישראלית באמריקה,
היו רואים את סחרוף על שפת הירקון
או בנמל תל־אביב כשהוא מביט על פני
המים׳ החכה בידו, והוא שקוע בדממה...

ארצנו 11
ניצחנו את התורכים בכדור רגל. משמע
ניצח הפילה את הדג התורכי( .״הדור״)
--עו ל ה חדשה נכנסה למסעדה
בטבריה ושאלה למחיר העוגה2 7 .
— ענו לה. לא הססה׳ הוציאה את ארנקה
והחלה מונה 2 7ג רו ש (״הארץ

ברית מילה מרובעת בבית התינוקות
של וויצ״ו בראש העין (״הבוקר
עולה שאינו קורא עברית, עבר בימי התמונותיהם

משבר הממשלתי לפני
שברחו, במודעת
חמשת הפושעים
המשטרה, ואמר: אהה — יש לנו כבר
ממשלה חדשה (״חרות
אחר התמנותו של פ. לוביאניקר לשר החקלאות,
שאלו האלוף משה דיין: כיצד יש
לקרוא אותך כעת? — פינחס( .״הדור״)
--אור ליום 26.10.50 ברח החולהטיבו וייס, בן ,30 מן המוסד לחולי
רו ח ״מרפא״ ,בגבעת שאול: גובה 172
ם״מ, גוף רזה, פנים כהים מוארכים, שערות
ועינים שחורות, לובש מכנסיים אפורים
כהים ואפודה כחולה עם כפתורים לבנים,
נועל נעלי טניס לבנות, מדבר הונגרית,
וקצת עברית. אינו שומע טוב, שרשרת
על אחת מרגליו, אינו מסובן (״יומן
המשטרה לדב יוסף —
רמקול, לאחרים־ כתי סוהר ג״חרות״)

הגיעה השעה הגדולה. צלצול ראשון ושני כבר הושמעו
ורוב הקהל יושב במקומו. פה ושם בפרוזדנר או ליד
המזנון שוהות עוד קבוצות קטנות של אנשים בעלי
עצבי ברזל או בטחון עצמי מופרז, כאילו רוצים הם
להראות כי אינם עבדי הפעמון. הם יכנסו לאולם ברגע
האחרון לפני עליית המסך׳ כאשר הקהל מתוח בצפייה
למראה ראשון של עולם הקסמים — מבמה•
ואילו מעבר למסך, מצדו השני של הקיר המפריד
בין הצופים והמצופה — ערבוביה היסטרית. שחקנית
בשמלת משי מהודרת ושכבת איפור עבה, המשווה לה 1
צורה של בובה סוריאליסטית, עומדת מול הראי הגדול
של חדר ההלבשה ובוחנת את עצמה זו הפעם העשירית.
כיצד תיראה מן האולם י ולחייה — האדומות הן
מצבע או שמא מסמיקה היא?
גיבן מתקרב, מתנדנד על רגליו ומפתל את זקן התיש
המודבק על סנטרו. עינו היתר, דביקה לחור קטן במחיצה
הצרה המסתירה את צדי הבמה, ודרכה הציץ לעבר
הבמאי מאיץ, הקהל ממתין-
האולם .״אוי חבריה״ ,הוא מכריז בקול ספק מבוהל ספק
אחרוני — ישנה מין הרגשה מ
שמח׳ ״האולם מלא לגמרי!״
הבמאי ממטיר הוראות בלי הרף, הצייר עובר ומשנה את מקום התפאורות
על הבמה, פועל במה חוזר ומסדר על שולחן קטן את הדברים הנחוצים להצגה —
טלפון שאינו מצלצל, גלובוס בערבית, צנון מגבס ושאר דברים מוזרים ומשונים.
נצפית. מנהל הלהקה, משה ולין, מציץ מבעד לחור קטן אל עבר האולם המתמלא והולן. הערב
ראש מציץ מבעד לדלת ועוד טרם הספיק איש להבחין בקיומו, נעלם שוב
הצגת-הבכורה של המחזה החדש — איזה מין קהל יושב באולס? אין ״ידפקו״ העניניס?
בהפליטו את ההוראה :״תן צלצול שלישי!״
בכל הבנין מחשמל את השחקנים ואנשי הבמה
צלצול אחרון. צלצול הפעמון המהדהד
עומדים אנשים אלה להופיע בפני קהל רבבות מבלי
המתוחים. לרגע משתלט מין פחד היסטרי, כאילו
בדבר.
שידעו מה עליהם לאמור ולעשות. נדמה כאילו היומבקשים לשחררם ממבחן זה׳ אילו היה הגיון
כאילו רצתה להדגיש, כי עברית איננה רק שפת־מלותיה
חנה
אהרוני — המבטאת את
הבמה שלה — ולבושה שמלה ״תימנית״ ,משננת ׳בקול נמוך את שיריה .״איזו בחורה!״ מתפעל אחד

ישלהזדרז. עוד מעט יצטופף הקהל במדרגות.
הצייר משלים בקרתנות את התפאורה.

המסר עולה,
גולדין

מתווכחים :

והבמאי דוידוב ורעיה יצליח או לא יצליח 7

כל רגע חשוב.

פועלי

הבמה

הצייר הראשי ממריץ
האחרונים.
בסידורים

כל דקה נראית כנצח, וסיגריה מרגיעה
להופעה. . הופעת בין
העצבים

האם הכל ככר כסדר? המנהל(מימין) הפד
מונאי אורלנד והבמאי בוחנים את התכנית.

חרדה מעוצכנת. חנה עוקבת אחרי מישחק
חבריה במתיחות. גם הכלבלב משתתף במחזה.

נותרו רק שעתי
פריש וחנה שטוקפדר

הרגע הגדול.
המחמאות והפרחים

הנוכחים .״ממש נולדה בשביל הבמה. לא מתעצבנת, לא
מתרגשת• מוכנה להתלוצץ עד עלות המסך ממש...״
״כשהמסך עולה זה כבר בסדר,״ מפסיקה אותו
מרים אורית ,״רק ההמתנה המתוחה מעצבנת אותי. אפילו
שחקן הנמצא כבר עשרים שנה במקצוע, אינו יכול
להיות שקט לפני עלות המסך להצגת בכורה. ואם ישנם
כאלה, אל תאמין להם. זוהי רק העמדת פנים״.
פתאום משתלט שקט מוזר. שקט בו הולמים הלבבות
בקצב שגעוני וחורקים העצבים המרוטים — המסך עולה.

התזמורת מנגנת, השחקנים מצטרפים והצופים מאחרי
הקלעים נאנחים אנחת הקלה — המחזה התחיל.
שיר רודף שיר, שחקן יורד ובמקומו עולה אחר,
הקהל מתחמם, צוחק׳ מוחא כפיים. עתה חזרה האוירה
מאחרי הקלעים למצב נורמלי. השחקן הראשי מוציא
מן הארון כריכים ותה חם שהביא עמו מן הבית, מזמין
את חבריו להשתתף בסעודה, מציץ אל עבר הנעשה ״שם
בחוץ״ ,וכשמגיע תורו לחזור אל הבמה הוא מקנח את
שחקניות — מריס פדיש וחנה
שפמו בזהירות, לבל יתפורר בידו, וטופח על שכם שחקכלחיילים
היוצאים לפעולה
נית שגמרה את תפקידה.
עתה פגה לגמרי המתיחות ובמקומה משתלטת אוירה של אדישות. משוחחים ומתלוצצים.
מדי פעם לוחש הבמאי בזעם :״שקט שם׳ אתם מפריעים לשחקנים״.
ואז משתתק הכל מאחרי הקלעים ושוב נזכרים כי מתפתח עתר, מחזה על הבמה וכי
קהל יושב באולם. שוב משתלטת אותה אוירה של צפיה, אולם רק לרגעים מעטים.
צפיד! .הקהל המיוחד להצגת־בכורה מצטופף לפני הדלת — מצב־הרוח הוא חגיגי, כמו בכל
הדברים נכנסו לקצב איתן. השחקנים ועובדי הבמה עובדים כברגים במכונה משומנת.
הצגת בכורה. שם המחזה :״תשבץ״ ,מגרה, אך אינו מגלה מאומה על תוכנו. נמתין ונראה.
ההצגה מתקרבת לקיצה, השחקנים מקפידים עתה יותר על הופעתם, על הבגדים בהם יצטרכו לחוות
קידות לפני הורדת־המסך הסופית. מחיאת כפיים אחרונה׳ המסך מורד׳ מורם ושוב מורד. הפעם גם עולים
המנהל׳ הבמאי, הצייר, הקומפוזיטור, הפזמונאי — כל מי שנטל חלק בהכנת ההצגה — וזרי פרחים בידיהם.
מחלקים את הזרים, הקהל מוחה כף, מורידים את המסך, ושוב מעלים אותו. לבסוף הוא נשאר מורד.
השחקנים מחייכים חיוך עייף, ורצים לחדרי ההלבשה. הפרימיירר, הצליחה.

חנה אחרוני /מרים
חוזרות על הפזמונים.

וזה נסתיים. עתה באות
וחקנים אוהבים את זה.

עוד מעט היא תתחיל.
זמן.

האם

הוא

יספיקו

לפני

חוזר להיות

שיחק גרונובסקי

תפקיד

האיפור דורש
המסן?
עלות

על הבמה
גבר.
ספרדיה, חמת-מזג.

יותר מהר !
של בחור. וזה

ג׳טה לוקה משחקת תפקיד
דורש שעות של הכנה.

הרגע בו מותר הכל: הפרמיירה היתה
בסדר ! המנהל אינו יכול לרסן את התלהבותו.
הלהקה האפי אגד כ״דודפיו־כאר״.
מסיימת את ליל המתיחות סביב שולחן ערוך.

משפט
הטד * די הברחובהרצל
הדרמה הנפשית העמוקה׳ זו שר,ביאה
את ד״ר חיים ואקם, הרוקח מנתניה, לרצח
שותפו בשלהי יוני השנה׳ התגלתה לאור
בשעה שעמד הנאשם לדין בבית המשפט
המחוזי בתל־אביב .״אינני מודד, ברצח בכוונה
תחילה״ אמר איש המדע׳ אך הוא
הודה בהריגה (עונש מקסימלי — מאסר
עולם) בשעה שהתביעה שינתה את הסעיף,
הואיל והנאשם הודה, ביקש ביה״ד
להוציא את גזר הדין מיד, אך מסיבות
טכניות נדחה המשפט.
בשעה שמונה בבוקר ב 13 ביוני נשמעו
יריות ברחוב הרצל בנתניה, הקהל

עשה זאת בצורה מעשית למדי. בזה אחר
זה הזמין לדוכן העדים אנשים׳ רובם אנשי
השכלה׳ ביניהם שלושה רופאים, שקבעו,
כי הנאשם סובל מהפרעות פסיכיות, כ•
אמו היתד, חולת עצבים וכי בשנתיים האחרונות
נמצא הנאשם בטיפול אצל רופאים
פנימיים ורופאי עצבים.
ד״ר א. דולינסקי, עולה חדש, שבא לארץ
לפני כמה שבועות וקרא בעתון על הטרגדיה
בנתניה, התקשר מיד עם מר הניגמן.
הנאשם הוא חברו מימי נעוריו. הוא סיפר
לבית הדין, כי כבר בנעוריו היה מגלה
הנאשם נטייה להתרגשות יתרה. רופא אחד,

ספורט
ה ת חילו ל ק לו עלמטרה
הרעיון החל מנצנץ בתחילת הקיץ.
הוא נולד במוחותיהם של שלושה תושבים
בראשון־לציון: משר, אברמוביץ, אליהו
ברניצקי ופסח קובל. האחרון — חבר המזכירות
של ההנהלה הארצית של ארגון חברי
ההגנה בישראל >קשר, לעכל את שמותיהם
הארוכים של הארגונים בארץ)...
— החליט להפוך את ״הציונות״ וההטפה
העיונית על פיתוח ספורט הקליעה למשהו
ממשי בצורת מטווח ״נמרוד״ ומועדון קליעה׳
העיר
ראשון־לציון חסרה מתקנים ספורטיביים
ומתקנאת במקומות צעירים ממנה
אשר רכשו להם מוניטין במפעלי־נחשון.
שטח אדמה במקום מרכזי, בצירוף —4000
5000 לירות וידי האמן של אברמוביץ
פתרו את בעית המטווחים בארץ. הראשון
הוקם בראשון־לציון ונחנך בשבוע החולף.

קרקור תרנגולות ויריות רובים.

הנאשם ד״ר ואקס ואשתו
במקום התאבדות׳ הריגה.
אץ בכוון בית המרקחת ״תרופה״ ובמקום
נמצא מוטל אדם פצוע קשה. היד, זד, שותפו
של ד״ר ואקם, פסח גולובוביץ, שמת
כעבור כמה דקות. ד״ר ואקס מסר את
עצמו למשטרה .״הרגתיו משום שהוא העביר
אותי על דעתי״ ,התפרץ — ״האדם
הזה הרס את חיי״...
ד״ר ואקם בן ,42 בעל פנים אצילים
ושער המתחיל להעלות שיבה׳ היה ידוע
בקרב הרופאים והרוקחים כאיש נוח לבריות,
משכיל, פעיל במקצועו. מזה שנהיים
היו בין שני השותפים חיכוכים בעדני
עסקים. כפי שגילה אחר כך הנאשם
לחוקרים היו רבים ביניהם תכופות וקרה,
לדבריו, שהנרצח היה מתקיפו.
במרוצת הזמן הפכו חיכוכים אלה בין
שני השותפים לכעין פסיכוזה אצל הנאשם.
בשני הלילות לפני הרצח לא עצם עין.
רק לאחר מעצרו נתגלה פרט: לפני
צאתו את הבית באותו בוקר השאיר ד״ר
ואקס אצל אחת השכנות מכתב לאשתו,
ובו הוא מודיע, כי הוא עומד לשים קץ
לחייו. הצרות ועגמת הנפש הם אשר הביאוהו
לידי סך ואין גבול לדכאונו, כתב
לאשתו.
זריקות והלוצינציות. ממש ״בשעת
האפס״ של המשפט, לאחר שביה״ד
מצא אותו חייב בדין, נטל לידו עו״ד יעקב
הניגמן, סניגורו המשכיל ובעל הטמפרמנט
הכבוש של ד״ר וואקס, את ההגנה-.והוא

ד״ר י. שמרין׳ באורולוג, סיפר, כי בתקופות
מסוימות היו לנאשם הפרעות בשווי
המשקל השכלי וסבל מבלבול החושים,
ושוב רופא אחר, ד״ר וויינלס׳ שראה את
הנאשם כשעה אחר הרצח, קבע כי לילה
קודם לכן הזריק לעצמו ד״ר ואקם חמש
זריקות, אך לא עצם עין .״כתוצאה מזריקות
כאלה״ ,קבע אחד הרופאים ,״יכול אדם
ליפול קרבן להלוצינציה״.
הדוקטורים. בסך הכל דמד. בית־הדין
בשלב זה לכעין סימפוזיון מדעי העוסק
בשאלות היפרפוינקציד, של בלוטות,
תורשתיות של מחלות רוח וסימנים אובייקטיביים
של מחלות נסתרות ...הוסיפה
לרושם הזה העובדה, כי עמודי התווך
של בית הדין והויכוח רובם ככולם נושאים
תואר אקדמי (הנאשם ד״ר ואקס,
הסניגור ד״ר הניגמן, העדים ד״ר שמרין׳
ד״ר וויינלס, ד״ר דולינסקי ובית הדין עצמו
מורכב מכב׳ השופטים ד״ר נ. בר זכאי,
אב בית הדין, ד״ר קיסטר דד״ר גינוסר
מדברי העדים אפשר היה לקבל רושם,
כי הנאשם, אדם בעל אופי חלש וחולני,
סבל מהתנהגותו של הנרצח, אשר לדבריהם
היה מכה את ד״ר ואקם בעת המריבות
ביניהם. לדברי הסניגור נמצא ד״ר ואקס
במצב בריאות כזה, שאין בית הסוהר הקיים
במדינה שלנו כיום יכול להתאים לו׳ כי
הוא עלול לחלות בו עד סוף ימיו.
פסק הדין — 5שנות מאסר.

השולט במטווח נמרוד הוא ...הירוק.
הרקע מורכב מעצי אקליפטוסים המצלים
במקצת על שטח המטווח (אורך של 50 מטר
ורוחב של 20 מטר) והמצב הגיאוגרפי —
לב ראשון־לציון. אם כי ״ראשון״ היא
כבר עיר הרי בכל חצר שניה מחזיקים
תושביה לולי־תרנגולות (בתל־אביב י המצב
הוא דומה׳ אך הלולים מיועדים לתינוקות
שאין להם די גנים) וקירקור העוף מתמזג
יפה עם יריות המתאמנים ברובה זעיר.
ההווי הכפרי והצבע הירוק המרגיע והמשקים
נותנים ליורה הרגשה נעימה. מאחר
שהמקום מיועד לשמש״ א ת צרכיהם של כל
תושבי הארץ (בינתיים הרי מגרש חניה
גדול הוצב בצד המטווח ומזנון לרעבים
לאוכל ושבעים מיריות...
תפקידו של לוח אחד. בנית המקום
נערכה תוך ניצול מקסימלי של השטח.
יש מקום לעשרה יורים >ויש גם יורות)
ברובה־זעיר ו־ 6ברובי־אויר. מספר הכלים
עדיין מצער ( 24 אקדוחים ורובים) אך מחכים
עד ״שירחיב״ .בינתיים משמש לוח
עץ אחד לשלוש מטרות. כידוע יש שלושה
מצבי יריד : ,עמידה, כריעה ושכיבה. כדי
להיות במצב הראשון עומד היורה בחפירה
שנחפרה במיוחד ושם את הלוח בצד.
על מנת לעבור למצב הכריעה מציב היורה
את לוח״העץ קצת מעל פני החפירה והוא
כורע. מצב השכיבה נעשה ע״י השענת
הלוח מעל פני החפירה. לוח אחד ושלושה
תפקידים נתונים לו.
״ללמד בני יהודה קשת״ .הסיסמה
הנצחית ל״לוחצי־ההדק״ תלויה בפתח המטווח
המקושט בדגלי הלאום. רחוב מוהליבר
הוא הראשון בשורת הרחובות שארגון
חברי ההגנה הציב לעצמו להקים שם מטווחים
ומועדוני קליעה: רמת־גן, רחובות,
ירושלים, חיפה וחדרה ; גושים (עין־חרוד,
עמק־יזרעאל) ,והרשימה עדיין ארוכה. האדם
הבא למטווחים מקבל חניכה והדרכה
ונמצא בפיקוח. דרישות ארגון חברי ההגנה
רבות: הקלות של הרשויות המקומיות
והאיזוריות, הקצבות מגרשים למטווחים.
פל ידיה ב־ 15 פרוטה. הקליעה
למטרה הוא ספורט חשוב מבתינה בטחו־נית
למדינה. זאת נאמר כבר מפי אישים
צבוריים על במות שונות. אך כנראה שהמרחק
בין נאום מנוסח יפה ומשכנע עד
להקלות ממשיות בקליעה — רב ביותר.
עם כל החשיבות לספורט זה משלם כל
יורה מם־מכס ומס מותרות (על הכדור
שהוא יורה בו ברור שמסים אלה מייקרים
את ענף הקליעה למטרה והספורט

שהיה צריך להיות אימוני והמוני ייהפך
לספורט יקר ובלתי־נפוץ. אך כל הבקשות,
בצירוף ההמלצות של מוסדות צבוריים
מוכרים׳ נדחו וכל הבטחה לא הושגה.
הסיוע ניתן במלים יפות אך לא בויתור
כלשהו...
ארגון תחרויות
ידיה קבוצתית.
בקנה מדד, גדול אפשרי בכמה דרכים. הכרזת
תחרות ארצית תקבץ ותאסוף את אותם
״המשוגעים״ לקליעה למטרה ונמצא שנשארנו
באותו התחום. המארגנים חייבים לתת
דעתם להפגשת ארגונים שונים כגון המשטרה,
הצבא׳ חברי ארגון ההגנה, הקלעים
בחיפה או ״מכבי״ ו״הפועל״.
מונא אלכם וצ׳ב עד הגובה. המיון
הסופי לבודדים למרחק של 50 מטר
גלה את יכולתם של סוג א׳ ( 330—220 נקודות)
.הגיעו 2אנשים: סרן שמואל לובין
(מונא הגבוה׳ בן־חדרד״ בעל השפם הסמיך
והמפוחם) שאסף 251 נקודות. לאחריו בא
אלכם אלירז (מחולון שדרגתו בצבא —
רב־סרן שצבר 230 נקודות. בסוג ב׳ נטל את
הבכורה סרן יהודה רוזנברג (הידוע בכינוי

פסח קובל ואליהו ברטצקי
במקום סיוע, מלים יפות.
צ׳יכ) — 219 נק׳ ולאחריו הירושלמי שמעון
קפל^> 213 -נקודות.
ביריד, למרחק של 25מ׳ ״רכב״ אלכס
על יריביו בקבצו 117 נקודות ולאחריו סגן
ברט לוץ ( 111 נק׳) .לדרגה ב׳ לא הגיע אף
מתחרה.
היריד, קויימה ללא משען בכל מצבי
היריד, וההד הרב מעודד לבאות: עד לפתיחה
הרשמית באו להתאמן ולתחר למעלה
מ־ 150 איש. הגיל — 17 עד 40 ומקומות
המוצא: ירושלים עד סאסא שבצפון.

לאהת חי לו לשחק
אם היתר, חסרה למישהו הוכחה על
הצורך הדחוף בתחילת משחקי הליגה
הרי באה השבת החולפת וגלתה זאת. לא
פחות מ־ 11 משחקים נערכו במקומות שונים
בארץ. קבוצות הליגה הראשונה נפגשו עם
יריבות ; כלומר הקבוצות מוכנות לשחק
והיו אף מעדיפות לתחר במסגרת קבועה

״העולם הזה״ ,מס׳ 680

ואווידד, ולא ל״התרוצץ״ בצוף השבוע צדי
להשיג ״קבוצה לשבת״.
הגישושים שעורכות עתה הקבוצות אינם
מעלים את וזרמה, אם כי הם מכניסים את
הכדורגלנים לקצב. ההתאחדות הישראלית
לכדורגל שכחה׳ אולי, שמדי שנה בשנה
מתקיימים משחקי ליגה (שעליהם להיות
כדירים — באנגליה, אך לא בארץ והמועד
לתחילתם עבר כבר.
נראה שהתופעה של התחלת עונת־השחיר,
במאוחר מצאה חן בעיני אנשי

,,מלן־ הגולים״
מי שסובל בעיקר מחוסר משחקי
הליגה בארץ הם דוקא הכדורגלנים עצמם.
המתח והעניין במשחק ידידותי
פחותים בהרבה מאשר במשחקי הליגה
והגביע.
הצעה מקורית העלו השחקנים, ובמיוחד
אלה המשחקים בתפקידי־החלוץ :
מעתה ועד סיום העונה (אפילו אם לא
יתחילו משחקי הליגה) ייערך חשבון
של כל השערים שיובקעו ע״י השחקנים.

יוכרז כ״מלך־הגולים?״
ההתאחדות והם רוצים לחזור על אותה
התמונה. האם באמת קשה כל־כך להגיע
להסכם ביחס למספר הקבוצות, או שמשהו
רקוב במוסד העליון של הכדורגל בישראל ז

א לי פו ת ״הפוסל״
אליפות העשור של ״הפועל״ במשחקי
הכדורסל והכדורעף מתקרבת כבר לשלבי
ההתחלה. לפי הערכה ראשונה תשתתפנה
במפעל שנתי זה כמאה וחמשים קבוצות
מפל הגילים ו״מכל״ המינים. בגילים מציינים
את הנוער והקשישים המגלים עירנות
והתלהבות במדד, לא פחותה מהצעירים.
אליפות זו משתפת מדי שנה בשנה מספר
רב של ספורטאים והיא אף מאפשרת
לגלות את השחקנים המצטיינים ביותר. חבל
רק שרעיון נאה זה לא מצא את מקומו
גב באגודות הספורטיביות האחרות בארץ...

מבק רי ם מיוגו ס ל בי ה ו שב די ה
שוב פעם מטבע זר. הצרה הסופית בהבאת
קבוצות מחוץ־לארץ היא הקושי המיוחד
במינו: מטבע זר. קבוצת הכדורגל
הידועה משבדיה א. י .ק. היתד, צריכה לבוא
לישראל לפי הסכם עם ״הפועל״ אך האוצר
אינו מרשה להוציא כסף מהארץ. קבוצה
זו רכשה לה שם עולמי אם כי בעת האחרונה
ירדה במקצת. הסיבה לירידה זו
נעוצה ב״נדידת״ שחקנים שבדיים לאיטליה,
כדי להופיע כשחקנים מקצועייים, עסק די
מכניס בארץ הכדורגל — איטליה.

עוכדי-הרבבת יעבדו בכדורסל.
הקבוצה השניה שהוזמנה, ויש סיכויים
לבואה יותר מאשר השבדים, היא קבוצת
הכדורסל היוגוסלבית ״ז׳לזניצה״ .שחקניה
הם עובדי־רכבת׳ פקידים ממשלתיים, ולפיכך
אפשרויות האימון אצלם הן נוחות ביו
מכנס
התעמ לו ת ול ט נ־ת
לאותם תושבי ירושלים השאננים
שנדהמו לספורט חדש, ואולי אף מוזר,
כדאי לספר על צמיחתו.
שני סטודנטים (ובפקולטה למשפטים
דוקא) מהאוניברסיטה העברית
״שדגרו״ על למודיהם, הגיעו תוך לימוד
לידי ההתערבות הבאה: האחד ילך,
כשהוא לבוש בתחתונים בלבד, לטייל
בחוצות העיר ויקרא עתון־ערב. אם
העזתו תגיע עד כדי ביצוע ההתערבות
הרי חברו יעשה אותו הדבר בצורה
שונה במקצת.
לאחר שעה קלה׳ טרם הספיקו תושבי
הרחובות להתאושש מהמראה הראשון
— צעיר אינטלקטואלי מהלך בתחתונים
— הבחינו בצעיר שני המהלך
במכנסי התעמלות קצרים ונושא על
כתפיו צעיר אחר המשנן מתוך חוברת
של המשפט הרומאי
תר. קבוצה זו מחזיקה במקום השני בליגת
הכדורסל ביוגוסלביה (לאחר ״הכוכב האדום״)
ואף גברה על ״כוכב האדום״ לפני
זמן מה — 35:41
ביחס לדרגה הבינלאומית בכדורסל אפשר
להעריך את יכולתם של השחקנים
היוגוסלביים לפי אליפות העולם הנערכת
בימים אלה בבואנוס־איירום. יוגוסלביה
נוצחה ע״י פרו בשיעור של .27:33
בראש צועדות הנבחרות מארצות־הברית
ומצרים.

.העולס הזה׳ ,מס׳ 660

עתתות
פרדאחד צו ל ם
בין הבאר וד,מזנון של מלון ״ריץ״,
מרכז העצבים של עתונות חוץ והפנים,
שרר מצב־רוח מלחמתי. בבאר ישבו צלמי
העתונות, לגמו משקאות וניסחו בקול
נרגש מכתבי־חרם. במזנון ישבו פקידי
לשכת־העתונות הממשלתית ויחידת־הקשר
של הצבא (השוכנים, יחד עם הצנזורה,
בקומה ב׳ של אותו בנין) והתכוננו לסערה
העומדת להתחולל.
קרבות פוערים. צלמי העתונות הם
בדרך כלל גזע סבלני. אין הם מתעייפים
לעולם לצלם את חיוכו של שר פלוני ואת
נאומיו של אלוף אלמוני. אולם הפעם
פקעה סבלנותם. הם יצאו למלחמה.
הפרשה התחילה עם פתיחת התמרון.
הצבא החליט שאין הוא
יכול לתת לצלמים לצלם,
אלא אם כן יסעו כולם
בלהקה אחת׳ בלוית קצין
בטחון. הצלמים התמרמרו :
אם יסעו יחדיו, יצלמו כולם
את אותן התמונות —
ולא יהיה להם מד, למכור
(רוב הצלמים הם נציגי
סוכנויות זרות, אך מוכרים
את תצלומיהם בארץ לכל
דורש) .בלית ברירה, נכנעו
(הוצא מן הכלל: צלם
״העולם הזה״ שנאסר עליו
לצלם בכלל. הסיבה המשוערת:
הוא עורר עליו את
רוגזם של הקצינים בשעה
שצילם את התמונות לרפור־טג׳ר,
על גיוס הבנות לפני
4חדשים).
בא היום הגדול. הצלמים
התקבצו במלון ״ריץ״׳
מוכנים ומזומנים לצלם
תמונות של קרבות סוערים.
במקום זאת הראו להם
את חלוקת הציוד לפלוגת
חי״ם 20 .צלמים הזדרזו וצילמו את אותן
20 התמונות, שהקורא ראה אותן למחרת
היום ב־ 20 עתונים...
רק הפרד הסכים. לבסוף, לאחר
כמה ימים, הודיעו לצלמים שהגיעה שעתם.
יקחו אותם לתמרון אמתי. שוב יצאו כולם
יחד׳ בלוית המנהל השחרחר של מחלקת
הצילומים של לשכת העתונות הממשלתית,
סח 1דוד (״קפטן אנדי״) אנדרמן. לקחו אותם
לאזור מרוחק (לאו דוקא אזור התמרון
העיקרי) והראו להם פלוגה. הצלמים סרבו
לצלם — לא היה מה לצלם. לקחו אותם
לפלוגה אחרת• בין הצלמים כבר הורגשה
מתיחות מסוימת, ור,אוירה נעשתה מחושמלת.
הצלמים רצו לצלם את הנשק, אך
קצין הבטחון סרב, במקום זאת הראו להם
פצועים מובלים על פרד. הצלמים התרתחו
וסירבו לצלם. רק צלם אחד צילם, לאות
מחאה, את הפרד (ראה תמונה).

גב את תמונות ביקורו של נשיא המדינה
בתמרון(הפרו את החרם ״הארץ״ ,״ג׳רוסלם
פוסט״ ו״דבר השבוע״ ,שהשתמשו בתצלומים
רשמיים).
קשה לעמוד על נימוקי הצבא לפרשה זו.
ייתכן שהיתר, כאן ירושה תת־הכרתית של
ימי המחתרת (״זקם״) ,ואולי גם זלזול-
מה ב״ציבילים״ .התוצאה: הקהל המקומי
לא ראה אלא תמונות עלובות של התמרון,
והקהל בחו״ל לא ראה את התמרון כלל.
בין המחרימים: צלמי יומני־הקולנוע הזרים.

מסר ה ב רז ל
משטרת חיפה הורידה ״מסך ברזל״
כבד על העניו .״לא ידוע כלום!״ השיבו

הממשלתי בצפון נאשם בקבלת הענקה
של פקיד צבורי מלבד תגמולים חוקיים
תמורת פעולה רשמית — בזה שבהיותו
בתפקיד ברחוב שמריהו לוין 14 בחיפה
הסכים יחד עם אחרים לקבל בשביל עצמם
סכום 100ל״י אשר לא מהוות תגמול
חוקי מאת הגב׳ חנה דנציגר בעלת חנות
מכולת למען ימנעו מהגשת תביעה משפטית.
הפקח
השני משה בן יהודה קליין
נאשם יחד עם הפקח הראשון כי בהיותם
בתפקיד ברחוב הרצל 16 בחיפה הסכימו
לקבל בשביל עצמם סכום של 250ל״י
מאת שלמה שרפברג בעל חנות לתמרוקים
למען ימנעו מהגשת תביעה משפטית על
עבירה על חוקי הפיקוח.
השניים, כבולים ומחייכים׳ הוכנסו לחדר
השופטת ו. וינוגרדוב ונעצרו ל־ 10 ימים
עד לבירור דינם.
אמר עתונאי :״כשנידון וודיסלבסקי המסכן
ל־ 18 חדשי מאסר בעוון מסחר ב״שוק
השחור״ הדביקו את שמו על גבי הקירות,
ואילו את עניין 2הפקחים האלה שומרים
בסוד. האם הם טהורים יותר?״ (כידוע גינה
בינתיים בית המשפט המחוזי את העמדת
וודיסלבסקי אל ״עמוד הקלון״ והפחית את
עונשו ל־ 6חדשי מאסר, בנימוק שאין
לחסוך עבריין שעיר לעזאזל ונושא לתעמולה).

איש
אחדגפצע

הפקחים גולדנברג וקליין
הרפורסרים שנזרו בתור.
הכל מהם. מ .מ. עד לאחרון השוטרים.
ואמנם׳ הדברים לא היו נעימים ביותר.
ל״סקופ״ שלך יש ריח של בחירות,
התריסו העתונאים כלפי סופר ״חרות״
שהביא בעתונו י1יעד, על דבר 4פקחי
אגף הפיקוח שנעצרו באשמת מיקח שוחד
בחיפה. אמנם ברחובות רדפה שמועה 0נסצ׳
יונית ומנופחת אחת אחר חברתה —
( 5פקחים, אחרי שעה — 10 פקחים —
פקח ראשי, מנהלי מחלקות ו.״) אך ממקור
רשמי לא היה כל אישור לידיעות. עם
כל זאת ״רבצו״ הרפורטרים לפי התור ליד
פתח בית משפט השלום בחיפה, בתקוד,
שאולי — אולי בכל זאת?

הצבא האמריקאי אדיב יותר כלפי עתו־נאים
מאשר צבאות מסוימים אחרים. הוא
גם יודע את ערכה של הפירסומת כאמצעי
לרכוש את אהדת הקהל וליצור רוח של
שיתוף פעולה.
כאשר ערכו הצנחנים לפני כמה ימים
את פעולתם הראשונה בקוריאה (צניחה רבתי
מאחורי קוי הצפוניים בפיונג-ינג) הרשה
הצבא ל־ 8סופרים ״ציביליים״ להשתתף
בצניחה.
אמר רוברט ורמיליון, איש יו.פי: .
״לא ידעתי שיש תנועה כה רבה באויר...
מישהו קפץ על המצנח שלי והוריד אותו
על כתפי ...ב־ 7המטרים האחרונים נפלתי
בלי מצנח...
הסופר החרוץ הוחזר לטוקיו, כשרגלו
שבורה.
6אפריקאי בין האנשים ה״סחות ציבוריים״ (וה־מתפרנסים
בעמל קשר ),שיצאו בזמן האחרון
את הארץ היתד, קבוצת עתונאים שטסה
לדרום אפריקה כדי לחנוך את הקו החדש
של ״אל על״ .והנר, בימים אלה החזירה
לנו אפריקה הדרומית משלחת עתונאים

יתכן מאד שלו המשיכו הצלמים בסיורם
היו רואים, בהמשך המסע, מראות
מענינים יותר. אולם הרתיחה הגיעה לשיאה.
הם חזרו במכוניות פרטיות לתל־אביב,
והחליטו שם להחרים בכלל את
התמרון. אף תמונה אחת לא נשלחה לע־תונות
הזרה ולסוכנויות הבינלאומיות.
הסרט הושמד. צלמים אחרים היו
פקחים יותר. הם ״הסתדרו״ באופן פרטי
(באמצעות ידידים במדים) וצילמו את אשר
צילמו. משחזרו תל־אביבה והגישו את
שללם העשיר לצנזורה נתברר שטרחו ל־שוא.
התמונות העיקריות נפסלו, האחרות
עוכבו עד שאיבדו את ערכן העתונאי.
בפי כולם היתד, אותה טענה: הצבא
לא התיחס אליהם באהדה. צלם אחד, שצילם
מכונית של חיילים בתל־אביב, נאסר. מצלמתו
הוחרמה והוחזרה לו רק אחרי שהושמד
הסרט.
בינתיים שלחה לשכת־המודיעין הממשלתית
את צלמיה שלה לכל מערכות התמרון,
והם צילמו כאוות נפשם. בה בשעה שלצלמים
המתפרנסים על עבודתם לא היד, מה למכור,
הציעה הממשלה את תצלומיה לע־תונות
המקומית׳ ואף שלחה אותם לחו״ל.
גם הנשיא הוחרם. כשהופיעו ה-
רמטכ״ל ושר ד,בטחון בפני העתונאים, צולמו
לפחות 100 תמונות (חמרי הצלום לכל
תמונה עולים לירה אחת) .כעבור שעתיים
נכנס החרם לתוקפו הרשמי. אף תמונה אחת
כאותה מסיבה לא פורסמה. החרם כלל

השעה התקרבה ל־ .12 היום יום ששי
— בעוד שעה קלה תינעלנה דלתות בית
המשפט. ואז — ברגע האחרון ממש —
נעצרה מכונית משטרה ליד הבניין ושני
הפקחים הנאשמים ( 2שוחררו בערבות
וישמשו כעדים רשמיים) ״סוננו״ פנימה.
בנס עלה בידי העתונאים להציץ בתיקי
ההאשמה בהם כתוב לאמר: מישר, בן
שמואל גולדנברג, בן ,27 מפקח באגף הפיקוח

משלה במסגרת חילופים ידידותיים של אנשי
מקצוע חפשי זה בין שתי הארצות. וכאשר
הגיעו האנשים הללו (חיכו להם בשדה התעופה
הקולגים מהמקום) סברו הפקידים
בשדה התעופה כי זוהי המשלחת של ד,ע-
תונאים שלנו שחזרה משם. העתונאים הדרום
אפריקאיים היו: ברנשטיין, שמריהו
לוין, רבקה גיטלין, אליהו טננבאום, הנרי
יעקובס זחיים גרשאטר

בו לשתומחתרת
\ 7יעקב מרידוד (ויניארסקי) הבנאי
מחייך המבט והמשופם, בן ה־ ,37 שהיה
מפקדו של הארגון הצבאי הלאומי, ועם
בואו של ביגין — סגנו, שהוגלה לאפריקה
וברח (במארס )1948 אחר נסיונות חוזרים
ונשנים, משך שלוש שנות מעצר,
שנכשלו, מלבד האחרון, לפרים, מקום שנטל
על עצמו את פיקוד אצ״ל באירופה,

— הכרתיך לפי הקול — ענה פקיד
הדואר — לאחרונה שמעתיך בגבעה פלונית
באיטליה׳ כאשר שרתי בבריגאדה.
— באמת — ענה השר — ומה שמך?

-הנדלסמן.

— מדוע אינך מעברת אותו?
— אדרבא, הצע הצעה•
כאשר נסתיימה העתקת נוסח המברק
היה לפקיד הדואר שם עברי — הדם.
\ 7אחר ישיבת הכנסת הקצרה, בת , 15
הדקות, בה הודיעו על תחיית הממשלה
הקואליציונית, הלכה שלישיית מפ״ם —
יעקב חזן, חביב הפנים, מאיר יערי,
חודר המבט ויעקב ריפטין, הממושקף,
מתוך ייאוש, כנראה, לחזות ב״חיל הנקם״
שהוצג, אותר, שעה, בקולנוע ״ציון״.

3אהנכ רי ת ו 1קן
)/י גולדה מאירסץ, שרת העבודה והביטוח
העממי׳ בת ה־ ,52 בעלת השער
הסרוק לאחור, השביל המפרידו באמצעו
וארוכת האף, ילידת קייב.,בת נגר, שהגרה
לארצות הברית בגיל שמונה, חניכת סמינריון
למורות, חברת קיבוץ מרחביה לשעבר׳

שהופעתה כצירת ישראל הראשונה בברית
המועצות עוררה התלהבות יתר בקרב יהודי
מוסקבה, הבטיחה לאילי ההון (שאינו ניתן)
שנתכנסו בוועידת המיליארד בוושינגטון,
בירת ארצות הברית:
אין מדינת ישראל רוצה להיות נושא
לפילנטרופיה, ביגיע כפיה תחזיר את כל
שעליה ללוות.
מייד קבלה הבטחה שכנגד (מצד נציג
החרדים בוועידה):
אין בדעתנו להתערב בעניינים הפנימיים
של מדינת ישראל ולהלביש את גולדה
מאירסון פיאה נכרית.
דולרים — כן?
בסוף הוועידה היה הדבר מוטל (במאד)
בספק.
ד״ר אברהם ניסן (קצנלסון) בן
ד,־ ,62 בעל הפה הצר והאף הנשרי, רופא
צבאי בצבא הצאר׳ מראשי מפא״י, מי שהיה
סגן יו״ר הוועד הפועל הציוני ומנהל כללי
ראשון של משרד הבריאות, אחר תפקיד
דומה בוועד הלאומי, החל פועל כציר ישראל
בארצות סקנדינביה.

בשבת הגיש, בלכתו ברגל את מרחק
400 המטר ממלונו לארמון המלך גוסטאב
אדולף ר,ששי, שעלה רק לפני חמישה ימים
על כס המלוכה כיורש אביו, גוסטאב
החמישי, שנפטר בגיל 91׳ את כתב האמנתו
וחיסל בכך את המשבר ביחסי שוודיה־ישראל
שנוצר עם הרצח הרוזן פולקה (״המתווך״)
ברנדוט, בן דוד המלך, בירושלים.
7י ׳׳אתה מגדל זקן?״ שאלו אנשי קפה
(״בורסת האמנים״) גינתי השבוע את הקומי

תשבץ מס׳ 4 2
יעקב מרידוד (שמאל) ומנחם בגין

הקומפוזיטור משה וילגסקי

החשבון ארוך מדי.

הזק! קצר מדי.

החליף מלים ידידותיות ביותר עם שר
ד,בטחון, שהוא ראש הממשלה — דוד בן־
גוריון, אחר שצפר״ כחבר וועדת הכנסת
לענייני חוץ ובטחון, בסיום תמרוני הסתיו:
— בלונדון (מקום ששהה כחבר משלחת
הכנסת) עקבו אחרי במאד. הרגשתי בבילוש
מייד.
— גם פה (בישראל) אתה מרגיש בבילוש?

פוזיטור משה (״אני מצפת״) וירגפקי,
יליד פולין, כשר,תהלך, עטור חותם־זקן,
ברחוב.
הסיבה היתד, יותר פרוזאית: הקומפוזיטור
החייכני והממושקף נפצע בפניו בתאונת
דרכים בדרך לירושלים, כשמוניתו התהפכה,
ונאלץ להסתיר את סנטרו בתחבושת שהורדה
רק באותו בוקר.
^ 7בן הפרופיסור ואחי המצביא, יוסף
ידין (סוקניק) גבה הקומה, בעל הקול
הגברי העמוק ומבנה הגוף האתליטי, נמצא
בוינה׳ בירת אוסטריה, בה הולך ונסרט
״ארבעה על הג׳יפ״ (רמז לא ל״שועלי
שמשון״ כי אם ליחידות הסיור המורכבות
מאנשי ארבע המעצמות חולקות וינה) אשר
הוא משחק בו שוטר צבאי רוסי.

— אתר, רואה — אצלנו הבולשת יותר
יעילה.
על כך לא ענה מרידור, שהיה נושא
הדגל לזאב (״הצ״ח״) ז׳בוטינסקי, בשעת
קבלות הפנים בעירו, בפולין׳ מאומה.
החשבון היה ארוך מדי.
מרידור שהעפיל ארצה דרך הלבנון,
בהיותו בן ,19 נתפס לראשונה ליד מתולה
ושיחד, בר,תפסו שנית, את השוטרים הרוכבים,
הערביים׳ ליד ראש פינה. הוא
חניך קורם מפקדי אצ״ל, שנערך ב־, 1939
בחסות המטכ״ל הפולני, שנוא ה״הגנה״
והשמאל, מארגן ״אלטלנה״ ומעציריה משך
חודשיים, הוא סגן יושב ראש תנועת
החרות והאיש השני (להוציא את המשורר
אורי צבי גרינברג) אחר ביגין — בתנועה
חסרת האישים.
\ 7בתום השנה החמישית מאז נפלה,
ב״ליל ווינגייט״ ,על הגנת מעפילים, שנחתו
בחוף תל־אביב׳ זכתה סוף סוף ברבה
פולד, מפקדת כתת פלמ״ח, יפת התואר,
גבהת הקומה, נאת השער וכחולת העין,
בת ה־ , 19 שנוקבה קלעי תת־מקלעים בעמדה
על משמרתה מול מחנה (״כוחות
המשטרה הניידים״) שרונה, שזכרה יונצח
במקום שהקריבה בו חייה: ועדת השמות
של עירית תל־אביב החליטה לקרוא את
הרחוב בין הרחובות ביל״ו לאבן גבירול
על שמה.

מ תנו ת וסרטי
^7שלושה זכו השבוע במתנות, שאפשר
להשתבח בהן: נשיא ישראל, ד״ר חיים
וייצמן — במכונית פאר׳ מסוג ״לינקולן״,
מיוחדת במינה ומשוכללת ביותר, ושתאו־מתה
היחידה נמסרה לנשיא ארצות הברית,
הארי טרומאן — מתנת הנרי (״מלך
המכוניות״) פורד הצעיר.
\7י ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, שחיסל
את המשבר ־שהוא יצר — כפישרצה־— באבטיח
מוריק ועסיסי (לפי מסקנת מומחים
שהקישו קלות בקליפתו) ,פרי ביכורים
מגן הנסיונות באילת, פתח ישראל למרחב
— מתנת חיים הלפרין, המנהל הכללי
של משרד החקלאות.
7ץ שר המשטרה, בכור שלום שטריוג,
שחזר למשרדו, אחר שעמד להתבטל — ,בחבילת
אורז, שקדים ותפוחי עץ, בת
חמישה קילו — מתנת ידידים בקושטא.
\7י לפני המריאו שנית ללייק סקסם,
צלצל משה יצרת, בחצות׳ לדואר ובקש
לשלוח מברק.

הנ ציב והמש כו ר ת

מ או זן )1 :בסיס הסינים נגד כוחות או״ם בקוריאה )6 :המצב
)9פי החרב )10 :עמל )12 :יצירה של
נתונה הארץ : בו ולט דיסני׳ ע״פ סלטן; )14 החיץ בין הריאות והד!רבים )15 :גב
הרים; )17 מטיל רמונים; )18 כוכב לכת; )20 מספיק )21 :פיסיקאי
צרפתי מהמאה הקודמת; )22 חומה לעצירת מים; )25 צעיר החיה;
)25 אב־ אברהם; )27 לבוש; )29 מכין תבשילים; )31 ריפורמטור
נוצרי מימי הבינים; )33 חטה בשדה; )35 חצי אי בשכנותנו)38 :
החדה ; )40 גוש אדמה; )41 שומן
שר שהחליף תיקו בממשלה
העצם; )42 חי שתקן; )44 לוח עץ לטווית חוטים; )46 עם; )47 לא
ריק; )49 התלונן; )50 שר צבא של דוד; )51 גאותן (הפוך); )53
וכו׳; )54 עליו הוטל להוציא את הממשלה מהמשבר; )55 אגודת
אחים יהודית בינלאומית.
מאונך )1 :ישובי מעבר לעולים; )2עולה רגל לארץ הקודש
בימי הבינים; )3קינים והגה יחד ב׳ י 4גדול בתורה; )5
קריאת שמחה; )6נוזל חיוני בסמיכות; )7מבוא )8מעצמה אדירה;
)11 קומפוזיטור צפוני; )13 מכשיר השקאה; )14 מלך ששימש נושא
להלצות באירופה; )16 כלי לשאיבת מים; )18 מסוגי המם)19 :
מקל; )21 ארבעה חלקים ממנו לשלם; )26 ארג עשוי כרשת; )28
מבצע צבאי; )30 הר בצפון הארץ; )32 מאותיות הא״ב; )34 צרתה
של שרה; )36 מאורע מדיני שלקראתו אנו צועדים; )37 מדבר ועיר
לשלמה המלך; )39 מקום התמודדות; )43 ערימה; )45 נשוא; )46
רב כוח; )48 עץ חזק; )50 לא בבונה מיוחדת; )52 מטבע סינית:
)53 מלן! הספד.

הפרסים לפותרי תשבץ מם 40 .

דבורה קמינצקי, תל־אביב, רח׳ שלום עליכם — 50״הטור
השביעי״ לנתן אלתרמן( ,הוצא׳ ״עם עובד״) .דאה ורדיגר, תל־אביב,
רח׳ ארלוזורוב ,43״בציפרני השטן״ ליצחק סלע (ד,וצ׳ שמעוני).
מרדבי במראי, תל־אביב, ת.ד ,329 .״הרחוב״ לאן פטרי( ,ד,וצ׳
טברסקי).

תשבץ מם׳ 41 נפסל מסיבות טכניות.

\ 7משפחת מימון שוב נתבלטה בחדשות:
שר הדתות הקשיש, הרב יהודה ליב
מימון (פישמאן) יליד בסראביה, בן ה,75-
שב השער, עטור הזקן, הממושקף וחובש
כובע הרבנים רחב השוליים, חזר בחפזון
ממסעו באנגליה, מקום שהודיע :״יצאתי
כמיניסטר והגעתי כרב״׳ לישראל, הקדים
בשעה חמש לפנות בוקר ללוד, באותו
יום שני, בו חוסל המשבר סופית, היה,
אחר ארוחת בוקר, בשעה 8בירושלים,
ניהל שורת שיחות עם מקורביו, פקידי
משרדו, ראשי המזרחי והחזית הדתית ואחר
חזר להשתתף בישיבות הממשלה אולי —
על מנת לקיים הבטחתו לכמרים פרוטסטג-
טיים שנתן בבריסטול:
״אני הנציב העליון הממונה על המקומות
הקדושים (בישראל) הנשמרים על
הצד הטוב ביותר. תבואו ותווכחו״.
\ 7אותה שעה העבירה אחותו ערה
מימון, חברת כנסת אף היא, אך מטעם
השותף העיקרי בקואליציה — מפא״י, לאוצר
המדינה סכום של 750 לירות, מאחר
שהיא מסרבת לקבל משכורת, כחברת כנסת,
העולה על 60 לירות לחודש.
\ 7חתנו של הרב, בעל בתו גאולה —
יצחק רפאל (ורפל) — עתונאי וסופר בן
,36 מוסמך האוניברסיטה העברית, גבה
קומה, רחב גרם ויפה תואר, איש הפועל
המזרחי וממייסדי תנועת הנוער שלה —
״בני עקיבא״ ,העומד בראש מחלקת העלייה
של הסוכנות היהודית, היה גיבורו הראשי
— אחר הכריזו על עליית תשעים אלף,
משך חצי השנה הקרובה — של כנס
ההודייה שנערך בירושלים, לרגל חיסול
גלות תימן והשלמת מבצע ״מרבד הקסמים״
.שיירת מכוניות הביאה מאות עולי
תימן מיישובי הפרוזדור, ושעה שרבני תימן
התקבצו על במה מיוחדת סביב הראשון
לציון׳ הרב עוזיאל, ויצחק רפאל ופתחו
באמירת הלל גדול, הוארה רחבת הכנס
בשלל אורות ו־ 12 תוקעי שופר עטורי
1קנים ופאות הריעו ב־ 12 קרני יעלים.

.העולם הזה״ ,מס׳ 680

מכל
מ תו שלחהלךד עוד מו
״אש אתגבר על מחלד, זו אהיה בן אלמוות״
אמר ברנארד שו בן ר,־ 94 כאשר,
עזב לפני שבועיים את בית החולים בו קיבל
טיפול לאחר ששבר את ירכו.
הוא לא היד, לבן אלמוות ומותו, למרות
שלא היה פתאומי כל עיקר, זיעזע את העולם
כולו.
מלחמתו של הסופר האירי במוות לא
היתר, מתמול שלשום. בהקדמה ל״חומש
מטאביולוגי״ שלו בחזרה למתושלח (סיד
רה של חמשה מחזות שלמים שזמן פעולתם
משתרע מאדם וחוד. לעתיד הרחוק
ביותר שאדם יכול להגותו) כתב :
״אחד הדברים שאפשר לשנותם לפי הרצון
הוא משך חיי האדם ...האדם יכול
לקבוע את אורך חייו לשלוש מאות או
לשלושת אלפי שנה, או ללא גבול, כלומר,
עד אשר תאונה זו או אחרת תשים להם

ושו׳ שטען שהדוגמה האישית היא ה־תעמולה
הטובר, ביותר, עשר, מאמץ ראוי־לשבח
להוכיח את אמיתות רעיונו. הוא
הוסיף לחיות, עד אין סוף, כפי שהדבר
נראה (מוחו היה צלול כל ימי חייו והוא
הוסיף לכתוב מחזות ומאמרים במכונת
הכתיבה שלו עד זמן קצר לפני מותו) עד
אשר, לפני שבועות מעטים, בטיילו בגינתו׳
מעדו רגליו וירכו נשברה. זו היתד,
ה״תאונה״ ששמה קץ לחייו הארוכים.
בעיה ביולוגית זו של התפתחות האדם
היתר, אך אחת מני רבות אשר העסיקו
את שו. מצעירותו התענין בבעיות חברתיות,
אמנותיות ומדעיות רבות• בבואו
ללונדון מדאבלין מולדתו היה חבר-עיריה,
נואם־קרנות ואחד ממיסדי האגודה הפאב־יאנית
שהיתר, לאחר זמן למפלגת הלייבור.
הוא היה אחד מראשי אנשי ההלכה של
הסוציאליזם האנגלי ואל הבמה. הגיע, ככותב
מחזות׳ משום שראה בתיאטרון מכשיר
תעמולה מצוין. התיאטרון לא היה בעיניו
מקום לשעשוע ולרומאנטיקה שיטחית,
אלא למקום שאפשר להציג בו בעיות ולפוצץ
בו את אשליות ההמון.

פאראדוכסים כמקום רומנטיקה.
במחזהו ״הנשק והאדם״ (הוצג על ידי
תיאטרון אהל ב״חייל השוקולדה״) הראה
את האויליות אשר בסברה שחייל הוא

ה ע 1ל 0

מאת ברנארד שו. וברשימה ״מחזות אנטי־פשיסטיים״
״על הסלעים״ מאת ב. שו...

קפריסין. גו במבר 1950
גם קורא ״פשוט״ ורגיל יכול להתגלות
כרפורטר זריז ובעל טביעת עין מעולה.
כדבר הזה קרה לאחד מקוראי ״העולם
הזה״ ,צבי קנת, השוהה בפמגוסטה, בקפריסין.
מכתבו מגלה את ״הצד השני
של המטבע״ ,אותו צד של חיי האי אשר
לא נזכר ברפורטג׳ה ״קפריסין, יולי
1950״ של הסופר המשוטט (״העולם הזה״
.)662 אנו מביאים אותו להלן כלשונו:
אדם מישראל כשהוא מטלטל עצמו ובא
לכאן, כלום נותן דעתו על בני יוון
ששרויים הם בבערות? שנר- ותוגרמא פים הם? שאופקם מזרחי הוא ורחבו
זרת? — לא מיניה ולא מקצתיה ! ישראלי
שהותיר עוד אללה מוח כשעורה
בקדקדו, הישים עצמו נוטר את הכרמים,
וכרמו שלו לא נטר? מלאכה אשר כזו
יניח לאדוקים ב״על המשמר״ .יפתרו המה
את בעיות תבל ומכאוביו.
יעש?
והוא מה
צליוצלילים.
— ניחשתם ומצאתם: יטריח עצמו אצל
מזללה הגונה וילעיט כריסו במיני טשולנט
וקוגיל יוונים, סטיק ויונים צלויות,
ברבורים ושליו ודגים, וכל אותם הדברים
לצדיקים בעולם שכולו טוב. השמורים יכולני להאריך בפרק שירה זה עד זמן
״קריאת־שמע״ של שחרית. אך טוב מראה
עינים מהלך נפש, ועל כן אני שולח לכם
להלן תפריט קטן, והיה לי לעד כי כנים
דברי.
לא על הלחם לבדו יחיה האדם ...יהודי,
קיבתו מילא ורעבונו שיבר, מיד ניעורים
מחדש יתר חושיו, ולפתע חש הוא ומרגיש
גם ברעבון רוחו התובעת מזונות.
ואין תימה בדבר: כל עוד הומה כריסו
ומיללת כיצירה וגנרית מחרישת אזנים,
הרי פשוט אין ניתן לשמוע כל קול
אחר. נשתתקה סימפונית הרעב, או אז
מתחילה האוזן להבחין בצלילים הדקים
והעדינים של הנשמה, חלק אלוה ממעל,
המבקשת אף היא פורקן.
קוסכיצקי איננו. כשמזכירים את
השם המפורש תרבות, מה מצטייר מיד אומר בדמיונו של ישראלי? — הוד,
קונצרט של מנוחין, חפץ׳ קוסביצקי ודומיהם,
רוזריו ואנטוניו או בל״ה ד״ה
שנ״ס אליז״ע או אפילו סתם קונצרט
שלא מן המנין של ״הפילהרמוניה״ בניצוחו
של ברנשטין. ובשעת הדחק גם תימחצית
אטרון.
העונג שבעמידה בתור
היום, העונג שבתשלום משכרת של חצי
שבוע תמורת זוג כרטיסים שהגיאוגרפיה
שלהם כמטחוי עגבניה רקובה מהבמה —
שיא הכיף !
אולם בני קפריסין אינם שופטים כאלה.
כאן הזמן הוא בזיל־הזול וסבלנות יש
הרבה לישיבה במסבאה שעות על שעות,
אך לא לעמידה בתור. ועל כן מה עשו?
פשוט אין תזמורת, אין תיאטרון, אין
אוסרה. אין. וחלס !

ארמניות, תורכיות ...יהודיות.

תמונתו האחרונה של כרנרד שאו
300 או 3060 שנה ...

יצור רומנטי עשוי לבלי חת ומלחמה —
משחק של תהילה. ב״אדם ואדם עליון״
ביטא לראשונה את דעותיו הביולוגיות המהפכניות
על תפקיד האשד, כממשיכת הגזע
האנושי .״קיסר וקליאופטרה״ הציג את
גדולי ההיסטוריה כבני תמותה פשוטים.
מחזות אהרים טפלו בבעיות הנשואין,
הזנות׳ משכנות העוני ובעיות פוליטיות.
את כל הבעיות הללו הגיש שו במעטה
ממותק של בנין דרמתי מצוין ושיח משעשע
ורב פאראדוכסים. התוצאה היא שעד
היום אין איש יכול לקבוע מהי, בדיוק,
דעתו הפוליטית. באנציקלופדיה אחת של
התיאטרון אפשר למצוא ברשימה :״מחזות
פרו־פאשיסטיים״ :״על הסלעים״ —

,העולם הזה״ ,מס׳ 650

מה יש? יש קברטים. מוסדות כאלה יש
כמה וכמה בכל עיר ועיר, ושם תושבי האי
והאורחים שהפרוטה עדיין מצויה בכיסם
עושים לילות (הואיל וביום הקברט סגור)
כימים. לתועלתם של אותם שכבר הספיקו
לשכוח את אשר קראו בספרות המופת,
יש להסביר בקצרה: זהו מין בית
מרוח עם תכנית אמנותית. יושב אדם
ונהנה על כוס משקה, ובעת ובעונה אחת
צופה בגבירות המחוללות ושרות ועושות
בלהטים בדרגות שונות של חישוף.
התכנית מתחילה בין השעה 10ל־11
לפנות ערב ונמשכת עד לשתים אחר
חצות וכוללת רקודים. יש לאדם עם מי
לרקוד, מוטב. אך אם אין — ג״כ אין
השד נורא. אמנם אינו יכול לגשת לסתם
נערה ולהזמינה לרקוד. כן לא ייעשה
בקפריסין. אך יכול הוא להזמין אחת
הארטיסטיות כאות נפשו. נערות אלה
נקבצו ובאו לכאן מקצוי עולם: מצריות,
יווניות, תורכיות, ארמניות, גרמניות,
אוסטריות, שוייציות. יש גם לציין כי
אחוז די ניכר מהוות הונגריות ממוצא
בלתי־ארי .״יידישע טעכטער, מ׳שטיינס גע-
זאגט״.
העיקר: לוח המחירים. להלן המחירים
הקבועים :

לוח מחירים
אל תשלם יותר

(חוק הגנה (רוחים מופקעים) (עינוג) 19...

זה הכלל: בקברט איו דמי כניסה.
אלה נכללים בקונסומציה. הזמין אדם כוס
משקר, אחת ושילם ־מחירה הקבוע בנספח
ב׳ של לוח המחירים, הרי קנה בזה זכות
ישיבה באותו מוסד עינוג הידוע בשם
קברט. אין יכול בעל המוסד, מיופי־כחו,
פקידיו, משרתיו, עובדיו וכל יתר עושי
דברו לאנוס את הלקוח ליקה משקה נוסף
על משקהו הראשון, או לשלול הימנו
זכות הישיבה שזכה בה בתוקף כוס א׳.
זכות הישיבה הנזכרת לעיל כוחה יפה
מעת קנית כוס המשקה למשך הלילה
עד סגירת הקברט, והיא מקנה לבעליה
את הזכות לשבת באותו קברט סמוך לשלחן
מכוסה מפה ולהסתכל אל הבמה ולפ־

ניקוסיח: המלון המפואר

ולחזות יחדיו בעלות השמש באופק (לכן
קוראים לזאת בלשון נקיה ״המקצוע הא־פקי״)
.ועד שהיא מבקשת שהות להימלך
בדבר, היא מזמינה בינתים על חשבונו
בקבוק שמפניה.
ראיתי ימאי ישראלי שקנה שמפניה
לגברת הונגרית שאח״ב עזבה אותו
גלמוד ובודד. אך פשטה השמועה בעיר
שהפסדו לא היה כל כך גדול הואיל ולא
שילם מחיר השמפניה בדביזים אלא במטבע
ישראלי( .״השקעת הון״) .נצח ישראל
לא ישקר, גם כשהוא אינו אומר את
האמת.
ס/ס 100 ועוד. אך קפריסין של לילה,
זו שכחת־הדאגה וקלת־הדעת, אינה קם-

פאמאגוסטה: חורכות הכיצורים

ריקוד אחד — 2שילינג.

דמי כניסה — פי .3

זול לצדדין כטוב בעיניו. הביא עמו נערה׳
רשאי הוא לרקוד עמה בתוקף זכות

ריסין של יום — עתיקת יומין ומיושבת.
ארוכה ההיסטוריה של קפריסין. ב־1500
השנים האחרונות היתד, שייכת: לביזנטים,
לריכרד־לב-הארי, לוניציאנים, לתורכים ולבסוף
לבריטים. הרבה מעשים היסטוריים
נעשו כאן בשכבר הימים( פה, בפנד
גוסטה, למשל, עשה אותלו של שקספיר
מה שעשה לגברת ההיא) .במוזיאון של
ניקוסיה יש הרבה כדים, קלחות וצפחות
יפים מהתקופה הניאוליטית 4000 לפני
ספה״ג •,כך כתוב שם בפירוש) .כלים
אלה, אילו הוצגו בחנות לכלי בית בתל־אביב,
היו נחטפים כהרף עין. יש גם
במוזיאון הרבה דברים יותר מודרניים,
כגון מנורות רומיות, וזרי דפנה עשויים
זהב טהור שגילם אינו עולה על אלפיים
שנה.
כל זה בא להוכיח מדוע הקפריסאים
הם כה איטיים. הם פשוט עתיקים !
יש עוד חידוש במוזיאונים של קפריסין
— דמי הכניסה: אורח צריך לשלם
פי שלשה מדמי הכניסה של תושב. זה כדי
לעודד את התיירים.
אמנם זוהי מושבת כתר אנגלית, אך
השפה האנגלית אינה ״יחוס״ גדול כאן.
,־ 807 מהתושבים הם יוונים׳ ס /ס 20 הם
תורכים, והיתר הם אחרים. כך כתוב
בפירוש בסטיסטיקה.
נספח שילינג

כוס משקה לפי בחירה (קפה,
קוקה־קולה, יין, ברנדי וכיו״ב,
אך אינו כולל ויסקי 2
ויסקי (רק טפשים שותים ויסקי

לרקוד עם אחת מנערות הקברט
כל שני רקודים או חלק מהם 2
נערה שתסב עמך לשלחן כדי
שתוכל (אתה) להחזיק בידה
וכיו״ב. כל משקה שהיא שותה
2 :שילינג +שכר בטלה
שלה 2שילינג = .ס״ה בעד
כל משקה שלה 4
רקודים עם נערת קברט הסמוכה
על שלחנך לפי הסעיף הקודם חנם
מים קרים (כמות בלתי מוגבלת) חנם
שקדים מלוחים כתוספת למשקה חנם

שמפניה: בקבוק

!/2בקבוק
ראה הערות.
שמפניה ו -מים. לסעיף ״נערה
שתסב עמך״ .אם נדמה לה כי האורח
אמריקאי או אנגלי, יש סכנה כי תגביר
את קצב השתיה שלה (ממילא ״המשקה״
המוגש לה אינו אלא מים בתוספת קצת
צבע. ראשית זה יותר זול לבעל הקברט,
ושנית היא יכולה לבלוע כמויות
גדולות מבלי להשתכר).
הואיל ואין האורח ״חזיר״ הרי עלול
הוא לכבד אותה במשקאות נוספים, אם
מתוך אדיבות אלטרואיסטית, אם מתוך
תקוה אגואיסטית נואלת שהיא תהיה
קצת בגילופין ונוחה יותר לשיחה נאה,
(תקות־שוא מהסיבה הטכנית שהוזכרה
לעיל) .אך אם בעל נסיון הוא, ואין חכם
כבעל נסיון, הריהו מסתדר עם המלצר
שישחק אתו במחבואים, ולא ייראה יותר
מדי בקרבת שלחנו.
לסעיף ״שמפניה״ :הואיל ומתפקידה
של הארטיסטית להקל מעל האורח, עד
כמה שאפשר, את המשא הכבד של סכומי
ממון גדולים, לטובת נותן לחמה, הואיל
ובטבע הדברים מנסה האורח לשכנע את האורחת
שלו כי הוא פחדן ורך־לבב, הירא לה־שאר
לבדו בחושך, לפיכך הוא מבקש
ממנה לד,שאר עמו לאכול ארוחת בוקר

מדי ד ב ני ס
פראנציסקו פרנקו, הדיקטטור השמנמן
של ספרד, הציג את עצמו לראוה במארוקו
הספרדית, כשהוא לבוש מדים לבנים מפוארים.
הוא חזה בריקודיהן של רקדניות
מארוקאיות, חייך את חיוכו וקיבל מתנות
של גמלים.
הדיקטטור היה מרוצה. והיתד, לו סיבה
לכך: אחרי 4שנים ביטל או״ם (נגד
קולות הגוש הסובייטי וישראל) את החרם
על משטרו.
פראנקו הצליח, איפוא, במקום שהיטלר
נכשל: הוא שיכנע את האמריקאים שדיק־טטורה
פאשיסטית עדיפה על דיקטטורה
קומוניסטית׳ ושאין מוצא שלישי בארצו.
האמריקאים שוכנעו לא רק ע״י מדיו
המפוארים וחיוכו הקורן של הגנרל הקטן,
תלמידו הצבאי של המרשל פטן. שיכנע
אותם מצבה הגיאוגרפי המיוחד ש־ 1ספרד
ההררית: גנרלים אמריקאים שאיי
נים כי אירופה המערבית תו
מול פלישה סובייטית בשלוש
רובות, מקוים כי יוכלו לה,
הקצר וההררי בין צרפת וסר
בספרד בסים יבשתי איר
מעין ״פוסאן״ של מלחמת

תיחטרון
סיומקה ל א רצי? בבסף

לפני שנה עורר המבקר הספרותי של
״הארץ״ סערה קטנה: הוא שפך על נתן
שחם, קצין תרבות פלמ״חי לשעבר ואחד
מקבוצת הסופרים הצעירים של מפ״ם,
דלי של חומצה גופריתנית. הכותרת היתר
אפס מנופח״.
השבוע ישב נתן שחם, צעיר ובישני בן
,26 לבוש חולצת חאקי, וחזה י בהצגת מחזהו,
הפותח דף חדש בתולדות התיאטרון
עקרת החזירי
בזמן שהנך
הריק לחנות. גם חברי
בקבוקי ״לשד״ ו״שמן
מצטרפים לבקשתי זו.
לדאבוני לא אוכל לחזור ולשרתך
באם לא יוחזר תמורתי בקבוק
ריק ע ם פקק כתר.
החזרת פקקי דכתר, הבקבוקים
והשפופרות הריקות הן חלק
במאמץ מדינתנו לחסכון בחומר
ובמטבע זר.

קצרנ 1ת

דראמאטורג נתן שחם
סמל התקופה: דודג׳.

נלמדת בקלות מפליאה על ידי מליונים אנשים ככל הארצות
וכרוב השפות כעולם לפי שיטת ״גרג״ הפשוטה!
כחדש נוכמכר יפתחו קורסים חדשים לקצרנות עכרית ואנגלית
לפי שיטה נפלאה זו הנהוגה ומתקבלת ברצון
במוסדות פרטיים, ציבוריים וממשלתיים כאחד,
מחבר הקצרנות העברית לפי שיסה זו.

בהנהלת מר ח. קמפינסקי,
הרשמו מיד -והכטחתם לעצמכם מקום כביתה :
חיפה ( :ימים א׳ ,ו׳) אצל מר קמפינסקי, רחוב פבזנר .19
תל־אביב ( :ימים ב׳ ,ג׳) מלון ״אירופה״ ,רחוב אלנבי ,42 סל׳ .2913
ירושלים ( :ימים ד׳ ,ה׳) מלון •ויסא״ ,רחוב המלך דוד ,21 טל׳ .2515
ההצלחהמובטחת

41א11 1 /

המעכדה למדורי מיקרופונים,
ספק של ״קול ישראל-
תקוני־רדיו

אח ים
סזבנזת

..הנקוי לבעלי טעם
קשת

אברהמן ף
לתירזת

זנסיעזת

סדורי נסיעות בחסכון
וביעילות לכל חלקי תבל

מנקה וצובעת

טלפון 8־5217
ת׳ל־אביב, אחוזת בית 3
טלפון 2605
חיטה, רח׳ חייט 6
• רו שיי ס, קוינו? .אוריון* ,טלפון 5360

מאת סיטי כי נ י תברש
איד כמצלמה להשתמש
בקנותך מצלמי״ חלקים, פילמים, סלטות.
נייי יכו׳ ,עומד לרשיתך נסייני של 25
שנים. בתור בית מסחר ראשיו במקציע.
#יתיזו, העתקות, הגדלות, מבירה. קזיה.
החלפה. פיתוח מיוחד של פילמים קטנים.

הרחקתשע רו תלח לו טין
בויאסרנליה באחריור־ז בלי צלהור־נ
ונ או טן סופי (שיטה ח שסלית)
1400 שערות ל שעה מ הרגלי ם

* ,ודניה ׳

תל־אביב, יוחנן הסנדלר מם׳ .18
חי פ ה, רחוב מיכאל 31

הש־נישו בחדשי ח ׳ ויף להרחקת השערות

פו טו-בדנר

ללמוד לרקוד?

חיבה דת החלו ^ 31
בנתיח ש כיו א סד 4137 .

פסנתר *

קניה -מ כי ר ה
כ־רכים
א. ו סטר מן, תיא

רק איל

שעורים מיוחדים,
פרטיים ובקבוצות

הנס-גוס ;

-תקרכים

תל־אביב, רח׳ בן יהודה 64

רח׳ רש״י 9

קולנוע כתל־אביב
אופיר — החוזר בתשובה ()3
עם גרגורי פק ואוד, גרדנר
אסתר — הכלה המיותרת
מגדלור — מכתב מאלמונית ()4
אוריון — כדור בגן

קולנוע כחיפה
ארמון — ינקי בארמון המלך
אורה — ענני הזוהר

השתתפותנו הכנה בצערו

הרב של

מר י. כגן ומשפחתו
בשכלם את בנם היקר

עמנואל
א. גורדון

״העולם הזה״

בחזרו הביתה מסתבר שהעסק לא נשאר
בגדר סוד: חבריו, אנשי העליה השלישית,
שמעו על כך. וגרוע מכל: הכל מסכימים
שעברו ימי האידיאלים, ושעתה חייב כל
אחד לדאוג רק לכיסו. מכונית הפאר —
דודג׳ — היא סמל התקופה החדשה. גולו־בוב
אינו מתיאש. הוא מוסיף להאמין. אולם
הנה מכה: בנו מאשים אותו בטפשות,
דורש ממנו לקחת את הכסף. הבן מאיים
על הפקיד. ההוא נבהל ומציע לגולובוב
חלק מן הסכום. תמונה אהרונה ומזעזעת:
גולובוב מסרב לקחת את הכסף, וכמונו־לוג
מזעזע הוא מבכה את הרוח שאבדה,
את מותם של האידיאלים.
״מי שפתח ר,כר אין זו עלילה
גדולה כשלעצמה. נתן שחם החמיץ
הרבה מאפשרויותיו (משולש האהבה
הפקיד־הבן־הבחורה נכנם רק כלאחר יד).
אולם הטרגדיה הגדולה של הדור הראשון,
שנוצח בשעה שניצח, באה לידי גילוי בכל
משפט, ומחפה על כל הליקויים הקטנים.
שני האחים קוגן־בן־יוסף הופכים את
המחזה לחויה. בן־יוסף (סיומקה) מזעזע
ביאושו (״מי שהקים בית ופתח קבר
בעוד שנתן קוגן (הפקיד הציני) משכנע
למדי בהגיונו ד,קר (״רק הכשרון קובע
אך ייתכן שהמקום הראשון מגיע בכל זאת
לגרשון פלוטקין, הבמאי: הוא שמר על
המתח וויתר על כל אפקט מיותר.
הצעירים משכנעים פחות — הם טיפוסים׳
לא בני־אדם. בכל זאת מתעלה עמנואל
בן־עמוס (מולי הבן) בכמה מקומות לדר-
גת־משחק טובה, וחיה הררי (הפקידה האוהבת
את המלח ומעריכה דודג׳) חמודה.
יהן ןוון וכפרתו. הצגתיך,בכורה היתד,
ערב גדול לתיאטרון הקאמרי. במשך
חמש שנים התחמק בעקביות מחובתו הא־מתית:
להציג מחזות מקוריים. במשך כל
התקופה הזאת ניסה להשיג הצלחות־קופה
באמצעות מחזות־ברודוויי( .יוסף פאסוב־סקי־שלה
טען :״אין מחזות מקוריים
הגונים״ ,טענה נכונה ומוטעית כאחד —
כי איש לא ישתדל לכתוב מחזה הגון
כשאין לו סיכוי להציגו).
עתה כפר הקאמרי את עוונו. הוא השיג
את העיקר: לכל אדם בקהל היה ברור
כי מחזה כזה לא יכול לעלות על הבמה
בכל תיאטרון אחר. האחרים לא זו בלבד
שלא היו מעיזים להציג בעיה כה כאובה,
— גם לוא העזו לא היו מצליחים מעולם
>שחק באמתות כה רבה את הרזי״וסיי׳
הארצישראליים.

העברי: המחזה המקורי הראשון שהוא
מחזה אמתי, המטפל בבעיות אמיתיות,
המציג בני-אדם אמיתיים.
הילד התכגר. עד כה אפשר היה
לכתוב מחזה מקורי לפי מתכונת של ספר־בישול
:״לוקחים חצי קילוגראם ציונות
(״למען המולדת׳ קדימה מעט עליה
שניה (״לא אזוז מן האדמה הזאת״) ,מערבבים
היטב עם רומנטיקה ממותקת, מכניסים
כמד, טיפוסים (הצבר — בול־עץ,
בחורה אידיאוטית המגלמת את ״התמימות״
של בני הארץ, אב גיבור, מם־כף נועז),
בוחשים היטב ומגישים לקהל במצב של
רתיחה״.״
התוצאה: התרגלו להתייחס אל המחזה
המקורי כאל ילד דפקטיבי׳ וקצת
מיותר. ה מגו חךשבח ״
הלכו לראותו והיללוהו (למען המולדת,
(ראה עמודים .)8—9
אחרי אלפיים שנד ),אך היה מובן שהתימן
הרגע הראשון ברור כי ״תשבץ״
נוק נראה די עלוב בהשואה לגולדפאדן
(מוסיקה למשה וילנסקי וא. אברמוביץ,
ולפריסטליי.
אמנם, מפעם לפעם היה
צורך למלא חובה לאומית
ולהציג שוב אותר, תערובת
ילדותית של קרן־קיימת־יומן־כרמל-סיפרות־ילדים.

שנמאס.
״קרא לי סיומקה״ זרק
את כל סימני־הילדות האלה
למגרש הגרוטאות, הוא מתאר
בפשטות את הבעיר,
המרכזית של המציאות הישראלית:
משבר־המוסר שנוצר
עם הקמת המדינה, גסיסת
כל האידיאלים, מותן
הרוחני של העליה השניה
והשלישית, דוקא ברגע
שמפעל חייה הגיע לידי
הגשמה חיצונית.
עגיכה ודודג /במשרד
המפלגה (קרי - :מפא״י)
יושב הפקיד, נציג הדור
השני׳ זה שסבור כי נסתיימה
תקופת הרומנטיקה
והגיע תורו של הכשרון
בן־יוסף, פלוגיקין וחיה הררי
חסר־האידיאלים. הוא נתון
כלאחר יד: נזשולש־אהבה. גדולה מעילה
בצרה :
פזמונים מאת נתן אלתרמן ויעקב אוו״לנד)
בכספי הציבור עומדת להתגלות, אם
אינו מתימר להיות מחזה תיאטרלי. הוא
לא תימצא דרך לטשטש את הענין. מזכיר
שואף רק להיות רביו. משעשע. העלילה
המפלגה, האיש הגדול במדינה, יעץ לו
פשוטה מאד, ומשמשת למעשר, רק אמתלקרוא
לסיומקה גולובוב — איכר מזדקן,
לה ללהקת לי־לה־לו להציג את כשרואיש
העליה השלישית, האידיאליסט הטיפש
נותיה בנקודתם החזקה: זמרה ומימיקה.
שאפשר לשכנע אותו לחתום על הקבלות.
הנושא של קטע אחד או שנים מיושן למיושבים
זה מול זה: הציניקן הצעיר
די. בכל זאת ספוגה ההצגה בכללה אוירה של
בעל העניבה, והאידיאליסט הזקן בחולצסאטירה
מרעננת, ושמה לצחוק נושאים
תו הפתוחה. מנצח הציניקן. הזקן מסכים
יומיומיים שאינם מצחיקים כל עיקר. היא
לחתום כאילו קיבל הוא את הכסף. הכל
מצליחה להראות את המגוחך שבחיים.
למען המפלגה, למען הימים ההם. אולם
כתובת המערכה וההנהלה: תל־אביב, רחוב לילינבלום ,12
טלפון ,66785ת. ד / 136 .העורך: אורי אבנרי /המו״לים :
אברהם גורדון ושלום כהן /דפוס מ. שהם, תל־אביב,
רחוב פין ,6טלפון / 2239 גלופות: צינקוגרפיה ארץ־
ישראלית בע״מ /ד,ד,פצה: דוד טופל ובניו. תל־אביב.

בעבודה מאודגגת

קולנוע
״ ה עב ר הנ שכ ח״
לפני כשנה עלה אברהם ישראל ממצרים
דרך צרפת. באמתחתו הביא סרט
שקנה בצרפת תמורת הכסף שהצליח להו ציא
ממצרים.
היה זה סרט ערבי בשם ״אלמאדי אל-
מגהול״ (העבר הנשכח) וישראל בטח בהשקעת
הונו. הסרט בודאי ימשוך קהל רב
של דוברי-ערבית בישראל ותמורת ההכנסות
יוכל ישראל להסתדר בחייו החדשים.
כאשר פנה אברהם ישראל לשלטונות
לשם קבלת רשיון הצגה עבור הסרט, נדחתה
בקשתו, ללא כל סיבה מפורשת
(״העולם הזה״ .)661 נשמעו רק הטענות
שזהו סחר עם האויב׳ שזוהי סחורה ללא
רשיון וכוי.
שני סוגי אזרחים. אולם האיש
לא התייאש. הוא פנה שוב, ועתה קיבל
רשיון להציג את סרטו אולם אך ורק בתנאי
שההצגות תיערכנה באולם קולנוע הנמצא
בשטח של ישוב ערבי מרוכז. הצגות באזור
ישוב יהודי לא תורשינה.
ישראל לקח את סרטו לנצרת — האזור
הערבי המרוכז היחיד שיש בו אולם לה־

בת־דודו שמה לו פח. אביה ״מפתיע״
אותר, בחדרו של אחמד. האב זועם, כבוד
המשפחה נפגע. הוא ירצח׳ הוא יינקום,
הוא יחזיר את המוסר על כנו. הנערה ממררת
בבכי. בבחור מתעורר הג׳נטלמן, והוא
מבטיח לשאתה לאשה.
בינתיים הלכה אשתו ונעשתה זמרת.
יום אחד מקבל האימפרסריו שלה (בישארא
ואקים) הזמנה עבורה לשיר בנשף נישואים.
המתחתנים: בעלה ובת־דודתו.
רגע אחד, כאשר היא שרה שיר שבעלה
עצמו חיבר את המלים שלו, נדמה שייזכר
בה, והמתח עולה• אולם קורה משהו והקסם
לפסק.
בכל זאת מסתיים הכל בכי־טוב ואחמר
חוזר לזכרונו ולחיק משפחתו.
שעשועים מול מגביות. החסרון
הגדול של הסרט הוא הסילוף שנגרם בגלל
תרגום עלילה אירופית מבלי להתאימה
לתנאים האמיתיים של מצרים( .בביתו של
היורש בוערת כל הזמן אש, באח גדולה,
בעוד שאין אף בית אחד במצרים היכול
להתגאות בדבר כה מוזר וכה בלתי-נחוץ).
רק הקטעים המקוריים׳ כגון הריקוד
הנפלא של תחיה קאריוקה (שקיבלה בינתיים
חוזה בהוליבוד) מראים על אפשרויותיו
הגדולות של הקולנוע המצרי, העולה בהרבה
על התעשיה הישראלית. הקולנוע המצרי
,בונה על ערכו המשעשע של הסרט (דבר
שגם הוא תעמולה מוצלחת) בעוד שהסרט
ה״ישראלי״ מיוצר רק כדי להוציא דמעות
ודולארים ממתרימים פוטנציאליים.

״ שדידת אנסט״

אווה גארדנר
איש זזוזר בתשובה.

צגות קולנוע — והמשיך לטפל במשרדי
הממשלה לשם ביטול ההפליה.
לבסוף הורשה לו להציג את הסרט גם
בשטחים יהודיים, והסרט הוצג לראשונה
בקולנוע סמדר בירושלים ועתה בקולנוע
יפאור (לפנים ״אלהמברר,״ הערבי) ביפו.
קציר מצרי. הסרט הוא נוסח מצרי
של הסרט ״קציר הגורל״ ובו משתתפים
השמות הגדולים של עולם האמנות המצרית.
השחקן הראשי אחמד סאלם ביים ויצר אותו,
לידו משחקת לילה (כהן) מוראד, הזמרת
המפורסמת שנספתה בתאונת־אוירון לפני
חדשיים, והקומיקן בישארא ואקים. המוסיקה
חוברה ע״י מוחמד עבדול ואהאב,
הקומפוזיטור-הזמר הטוב ביותר של העולם
הערבי.
זכרון הולד, זכרון חוזר. העלילה:
יורש עשיר יוצא לחופשה, בדרך הוא
נפצע באסון רכבת והוא מוצא את עצמו
בבית־חולים עטוף תחבושות וחסר זכרון.
האחות שטיפלה בו — תוך כדי זמרה
— מרחמת עליו וכמובן מתאהבת בו, ולוקחת
אותו אליה לכפר לשם החלמה שלמה.
הם נישאים ונולד להם ילד.
בינתים מוצא לו האיש עבודה בקאהיר
כעתונאי. והנה בעיר קורה לו אסון :
פוגעת בו מכונית. התאונה מחזירה לו את
זכרונו, אבל רק עד האסון הקודם. כך
שהוא שוכח את האחות הרחמנית ואת
בנו, וחוזר לביתו הקודם.
האפי־אנד. בינתים השתלטו קרוביו
על רכושו והופעתו הפתאומית אינה משמחת
אותם ביותר. הם מתנכלים לצודו בדרך
אחרת.

״העולם הז ה /מם׳ 680

במשך עשרות שנים הפיצה הוליבוד
אגדה רומנטית על עצמה, אגדה שהגיעה
לקצות העולם באמצעות רשת הפרסומת
העצומה ביותר שאורגנה אי־פעם. סוכני
פרסומת׳ עתונאים, סרטי קולנוע — ,כל
אלה עזרו להחדיר למוחות האנשים שהו״
ליבוד היא עיר קסמים שבה הכל יתכן,
והכל אמנם קורה• ״כוכבים״ מתגלים בן
לילה, אנשים מתעשרים כהרף עין. בהוליבוד
מושלים ברמה מלכים ומלכות שמדינתם
אינה מוגבלת אלא משתרעת על
פני חמשת חלקי תבל. הוליבוד היא מרכז
החטא המתוק: גן עדן אירוטי שכמוהו
לא היה מזמן הארון אל ראשיד ...הכל
טוב ויפה בטוב שבעולמות.
עתה באה הוליבוד עצמה ופוצצה הכל
במחי־יד אחד ואדיר.
ב״סאנסט בולבארד״ של צ׳ארלם בראקט
ובילי ווילדר (״איכה נפלת, אדם״) מתגלית
הטראגדיה ההוליבודית באור קר, חודר׳
אכזר• הוליבוד מאוכלסת, לפי הסרט,
שלושה סוגי אנשים: אלה השואפים להגיע
אל מרומי התהילה ! אלה שהגיעו ועומדים
עתה בראש ; ואלה שהיו אי־פעם.
הסרט דן בראשונים ובאחרונים׳ בעוד ש-
התהילה עצמה משמשת לו מפתח פסיכולוגי.
כי התהילה, הפרסומת מליאת השקרים
וההגזמות של אנשי האולפנים העושים
הכל כדי למכור את תוצרתם, מרעילה
את נפשו של ד,״כוכב״ .כאשר הוא
חדל להיות סחורה עוברת לקהל וסוכן הפרסומת
עובר ממנו לפזר תהילות לאחרים,
הוא איננו יכול להשלים עם הדבר.
כזאת היא. ,ב״שדירת סאנסט״ ,נורמה
דזמונד (גלוריה סוואנסון) מי שהיתה כוכב
הסרט האילם ועתה, בגיל חמשים,
עודנה מסרבת להאמין שאין לה סיכוי
להופיע שוב בסרטים. היא גרה בבית
עצום, בארמון ממש, שבנתה בשדירת
סאנסט, הוליבוד, בזמן היותה מלכת הסרטים.
בודדה, נשכחת. רק מאקס׳ (אריך
פון סטרוהיים) מי שהיה הבמאי שלה
ועתה הוא משרתה הנאמן גר אתה• היא
יושבת בבית הגדול והריק וכותבת תסריט
בשביל עצמה. היא תשחק את שלומית
בה הורדוס בסרט שיחזיר אותה אל הבד...
הגורל העיור מביא אל הבית המוזר את
ג׳ו גילים (וויליאם הולדן) מחבר־תסרי־טים
צעיר הנמצא במצוקה כספית והמלא
אשליות על הוליבוד. נורמה מציעה לו
לערוך את התסריט שלה והוא רואה בזה
את האפשרות היחידה להשאר בהוליבוד.
הוא מסכים, ואט אט למרות רצונו, הופך
להיות מאהבה של השחקנית המזדקנת,
ההיסטרית. כאשר הוא מנסה לעזוב את
נורמה היא רוצחת אותו. בבוקר הבית
מלא עתונאים וצלמי יומנים. היא יורדת
במדרגות למכונית המשטרה ובל האורות
מכוונים אליה. עתה בטוחה השחקנית ש־

יצאה מדעתה שהרגע הגדול הגיע• שוב
מופנות אליה המצלמות, שוב חוזרת אליה
התהילה.
בראקט ווילדר, כרגיל, כתבו את התסריט
בצוותא, בעוד שבראקט הפיק תיל־דר
ביים את הסרט,
בריאליזם הרגיל
שלו, בלי רחמים,
בלי כחל וסרק.
סאנסט״
״שדרת
הוא סרט כמעט
ללא פגם. אם יש
בו שתים שלוש
מגרעות, הרי הן
קלות ערך לעומת
גדולתו כמסמך חברתי,
כניתוח פסיוכדראמה כולוגי גלוריה
משכנעת.
סוואנסון
עצמה היא
״מי שהיתר,״ והשתתפותה
בסרט מוסיפה
לו אמת לא
מעטה. גם אריך
פון מטרור,יים משחק
כמעט את עצמו.
הוא היה במאי
נודע בתקופת הסרט
האילם. אולם
בניגוד למאקס פון
מאנהיים בסרט, הרי הוא עתה שחקן נודע.
משחק שני כוכבי הסרט האילם הללו הוא
מושלם. לוויליאם הולדן תפקיד קשה ביותר
והאופן בו הוא מבצע אותו משכנע
מאד. זהו שחקן בעל כשרון מזהיר.

״החוזר ב ת שו ב ה ״
גיבור הסרט הוא פדיה, סופר רוסי
צעיר (גריגורי פק) .הדמיון בינו לבין דום-
טויבסקי מודגש ביותר מנקודה אחת: זיקתו
של דוסטויבסקי לדת דומה לזו של
פדיה. פדיה, כמו הגאון הרוסי, נכפה. כמו
כן כתב דוסטוייבסקי את הרומן שעליו
מושתת הסרט, בגוף ראשון.
הראשונים שיתמרמרו על הסרט יהיו,
אפוא׳ קוראיו של דוסטויבסקי. אולם גם
אם יתעלמו האחרים מן המקור הספרותי
שסורס ויסתפקו ב״החוזר בתשובה״ כב־
״עוד סרט״ ,לא יוכלו להשלים עם העובדה
המרה שזהו אחד הסרטים המזויפים
ביותר שיצאו מבית החרושת ההוליבודי
בחדשים האחרונים.
פדיה, הסופר הצעיר, נוסע מרוסיה לפאריז.
ברכבת הוא פוגש בפאולין אוס־טרובסקי
(אווה גארדנר) ,בתו המקסימה
של גנראל (וואלטר יוסטון) המבלה את
חייו במשחקי הקלפים והרוליטה בקאזינו
וויסבאדן. פאולין יורדת מן הרכבת בווים־
באדן ופדיה אחריה. לאחר זמן נודע לו
שפאולין ״הובטחה״ על ידי אביה למנהל
הקאזינו (מלווין דוגלאס) שלו הוא חייב
סכום כסף גדול. פדיה זוכה בכסף במשחק
המליטה, עומד ״לפדות״ את פאולין,

וזוכה

מפסיד שוב את הכסף במשחק׳
לבסוף בפאולין.
שני שחקנים המופיעים בסרט הזה (שבוים
בידי רוברט — ״ג׳וני בלינדה״ —
סיודמק) וואלטר יוסטון ופראנק מורגאן

לילה מוראד
הבעל חוזר לאשתו.
נפטרו מיד לאחר שיצא לאור. שניהם מתו
משבץ הלב.

חידון ה קו לנו ע ד ״ -ב מ אי
.1סרטו הראשון, על מוציא-לאור, מיליונר,
של רשת עתוניס אמריקאית, עשה
רושם גדול בעולם. רבים ראו בו ביוגראפיה
מוסווית של ראנדולף היירסט, איל-העתונות
האמריקאי. הוא ביים את הסרט, כתב אותו
והופיע בתפקיד הראשי. הופיע כשחקן
בסרטים רבים. בשנה האחרונה, בסרט
שמקום עלילתו זינה שלאחר המלחמה.
מי הוא ז
•2אחד מחשובי הבמאים בהוליבוד, ואמן
הסרט הפסיכולוגי הוא?--
הוא ביים את ״שנות חיינו היפות ביותר״.
.3במאי זה מתמחה בסרטי־פאר רבי
משתתפים, אך שטחיי־תוכן. סרטו האחרון,
שטרם הגיע ארצה :״שמשון ודלילה״

.4במאי איטלקי שהתפרסם הן בגלל
כרטו על רומא בזמן הכיבוש הגרמני והן
בגלל רומאן עם שחקנית שבדית גדולה.
מי הוא?
3שני במאים־סופרים אלה עובדים
תמיד בצוותא. סרטם האחרון הוא על
אודות עולם הבאלט. אחד מסרטיהם הקודמים
:״חייו ומותו של קולנל בלימפ״.
בגליון הבא יתפרסם החלק החמישי והאחרון
של חידון הקולנוע. הקוראים מתבקשים
לשלוח את התשובות לכל חמשת
החלקים בבת אחת׳ כלומר לחכות עד השבוע
הבא.

גלוריה סוואנסון וויליאם הולדן
הכוכב חוזר אל חבד.

וינ הג ץ

עצורי
פטלט *׳ סי׳ א לי כ -זז מ ־ מי ל ג -ב מ ^וםגכדין

לכססלסס 3ק ׳ מ 1 0 0 .