גליון 681 מתאריך 16 בנובמבר 1950

ל ק 1ףץו ־ נ1
כששכב משה רבנו בתיבת־הגומא שלו, על מימי הנילוס׳ וניסה לעורר בצווחותיו
את תשומת־לבר, של בת־פרעה׳ לא חלם עדיין כי כעבור 3400 שנה (ומשהו) יעבור
מטוס ״אל־על״ את הנהר בדרכו דרומה. גם התנינים וסוסי־היאור, שהאזינו לקול צפור־הענק,
לא ידעו כי הם עדים למאורע היסטורי — מעין שיבה של בני ישראל לעמק
הנילוס שנפרדו ממנו, בשעתו, בצורה כה חטופה.
טיסת־ד,בכורה של ״אל־על״ היא, בכל זאת, סמל לאמת שנעלמה מעיני רבים,
החושבים את עצמם ״אירופיים״ .ארץ־ישראל אינה רק ארץ אסיאתית — היא גם טבורו
של מרחב המשתרע, בחלקו על היבשת האפריקאית. מאז ומעולם נחרץ גורל הארץ
הזאת על־ידי המאורעות שהתחוללו ״מהודו ועד כוש״ (ואולי מוטב לאמר: מפאקיסטאן
מפקד הצבא המצרי, שהציל חיי צעירים עבריים
ועד חבש) .אם מתפטר חידר באשא,
ע״י אספקת תחמושת מושחתת, ואם שר־החינוך העיוור של מצרים מתידד עם פרנקו,
(ראה ״במרחב״) אין זה פחות חשוב לאזרח הישראלי מאשר נאומר של נציג רשימת
בעלי־בתים בהיכל בעלי המלאכה בתל־אביב.
העתון העברי הראשון
עם פתיחת המדור ״במרחב״׳ היה ״העולם הזה״
שהעריך כראוי את עתידה הגיאופוליטי של הארץ. ואין זה, איפוא׳ מקרה ש״העולם
הזה״ היה גם השבועון היחיד שצירף כתב משלו למשלחת העתונאית שיצאה, הודות
לאדיבות ״אל־על״ ,לאפריקה. הכתבה המאלפת של ג׳ין דייסון, המתפרסמת בגליון
זה, כתוספת למדור ״במרחב״ ,תפתח מן הסתם אופקים חדשים לפני רבים מן הקוראים.
זכתה סופרת זו גם לזכות שנייה — הודות לשהייתה באפריקה הדרומית, בשליחות
העתון׳ חסכה לעצמה את המחזה הבלתי־מרומם של מלחמת הבחירות לעיריות. בעוד
הרמקולים מטרטרים ברחובות ומערמים לעיני הבוחרים האומללים ערימות־ערימות
שיכונים, ארוחות־מלבים ללא קיצוב ושמלות־ערב ללא נקודות, יצא חבר אחר

של המערבת לתאר את המציאות ששום נאומים חנפניים לא ישנו אותה: מציאותו
האפורה של הנוער המקופח בשכונות. כדאי לזכור מציאות זו — גם יום אחרי
הבחירות.
רק לעתים רחוקות נזכר במקום זה המדור שהוא, אולי׳ הפופולרי ביותר בעתון:
מדור התשבצים. טעות מרגיזה ביותר של המדפיס (החלפת המתכונים בתשבץ מספר
)41 גרמה למעשה גבורה שאין לעבור עליו בשתיקה: ששה קוראים פתרו את התשבץ
פתרון נכון, בהמציאם בעצמם את המתכון המתאים לתשובות הנכונות, לכל ששת
גיבורי־תשבץ אלה החליטה המערכת להעניק פרס. השמות: יהודה ליברמן, פתח־תקוה,
יעקב טורי, חיפה, ח .בן־חיים, רמת־יוחנן, מיכאל בן־יוסף, יפו, אסתר קליין׳ חיפה,
ושולמית הלפרין, מתל־אביב. בכל זאת לא תקבל המערכת את עצתה של זו האחרונה,
שהציעה :״המשיכו בדרך זו, זה דווקה מ שע שע...״

מכוזב־ס
ליהי מכחישה
פויה׳ לא יפה. אתם עשיתם אותי לז קנה.
על תמונת השער (״העולם הזה״ )680
שאני בת 6ואני רק בת .4
ליהי, תל־אביב
אגו מבקשים את סליחת הגברת הצעי דה,
נקוה שבעוד 25 שנה לא תפריע לה
הטעות בעיני מחזרים בעלי ו כ דון חזק
מזי.

צל המוות -והבחירות
הרפורטז׳ה על ״השטח הגדול״ ביפו
(״העולם הזה״ )680 היתד, מזעזעת באמת.
אולם האם היתד, כוונה כלשהי בפרסומה
דווקה שבוע לפני הבחירות לעיריה? ואם
כן — מדוע לא אמרתם בפירוש בעד ממיכאל
רוזן, תל־אביב
להצביע?
״העולם הזה״ סגלה את
ומניח לקוראיו להסיק את

העובדות —
המסקנות ה
נראות
להם. צר לנו שהקורא רוזן רואה
גס בסכנת המוות הממשית המרחפת על
אלפי איש נושא לתעמולת בחירות.

״תודת האומה -איה ץ״
אני מוכרח להביע לפניכם את תודתי
עבור המאמר ״חללי המלחמה מאשימים״
(״העולם הזה 678 בתנאי מפורש
שאחריו יבוא מאמר שני ״נכי המלחמה מאשימים״
.סבלו של נכה, שנשאר חי, נורא
יותר מסבלה של אלמנה שפצעה יגליד
במשך הזמן, ושתוכל למצוא לה שותף חדש
בחיים.
הידד שני בעד המאמר ״הכנסת — נצי גת
העם״ (העולם הזה״ .)679 הלוואי שירבו
כמותכם אנשים אוהבי אמת, שיראו עד
כמה כל המפלגות למיניהן, מרמות את
החברים האוהדים והבוחרים.
מ. כרודאי, ת״א
על מאמרכם -״תודת האומה — איה?״
רוצה אני לאמור: יישר כוחכם — חזקו

הפרטים על משפחות גלוברמן, ליבו ביץ
ובקר היו ידועים לנו, כמובן, ולא נכנסו
לרשימות הקצרות מפני שאינם מוסיפים
ואינם גורעים. העובדה שקבוץ יגור ואלמנת
המנוח קיבלו סכומים ניכרים אינה מקילה
על סבל ההורים. לא הקיבוץ ולא שני
הבנים (שלכל אחד מהם משפחה גדולה),
אינם תומכים בהם.
אלמנתו ושני ילדיו של אוריאל ליבוביץ
מקבלים אמנם 35ל״י — סכום זה אינו
מספיק להם, ו מו בן מאליו שאינם יכולים
לתמוך באם האומללה, הנאלצת להתקיים
על 20ל׳־י לחודש.
אלמנת אברהם בקר קיבלה שני חדרים
ביפו — ובחדרים אלה חיים האלמנה החולה
וארבעת ילזיה בתנאים מחפירים על 41.640
ל״י לחודש.
דווקה עובדות יב שות אלו מוכיחות מה
רב המרחק בין התיאוריה המשרדית, שהש־קיטה
את מצפון המחוקקים, ו בין המציאות
המזעזעת — מרחק שלא היה קיים לו
ניתנה לעובדי משרד השיקום הסמכות
להתחשב בכל מקרה בתנאים האמיתיים
של המשפחות השכולות.

פלל.

פנחס מיארה, חיפה
אין זה מסמכותנו לדון את החוק שנתקבל
בכנסת לחובה או לזכות, אך עליכם
לדעת, שחוק התגמולים הנהוג בכל העולם
כולו (לרבות מעצמות הדמוקרטיה) ,אינו בא
כתמורה מלאה להחזקת משפחת הנפגע,
אלא כעזרה חלקית בלבד. ככל שמר הדבר,
הרי עצם ידיעה וו צריכה׳ לדעתנו, להפיג
במקצת את מרירות הביקורת שמתחתם על
החוק ומחוקקיו.
במספר עובדות ר,חרפתם את הצבעים
ונמנעתם מפירסום פרטים, העשויים לתקן
במקצת את הרושם העגום של הדברים,
לדוגמה :
א. פרשת הורי יהושע גלוברמן ז״ל.
השמטתם בפרק זה, שהמנוח השאיר אחריו
אלמנה ושני יתומים במשק יגור, שהאלמנה
קיבלה לפני שנד, ומעלה לשיקומה סכום
חד־פעמי של 600ל״י ,.ושלאחר שהמשק
התחייב לתמוך בהוריו הזקנים של המנוח,
ניתן באותו זמן גם למשק סכום של 150
ל״י, כן לא הוספתם שלזקנים האלה עוד
שני בנים, שמחובתם לתמוך בהוריהם. מן
הראוי להוסיף שהזקן בן 89 מקבל את טי־פולז
הרפואי ללא תשלום.
ב. פרשת אמו של אוריאל ליבוביץ ז״ל.
שוב נשמטה העובדה׳ שהמנוח השאיר אחריו
אלמנה ושני יתומים, שמשפחה זו מקבלת
מדי חודש בחדשו כ־ 36 לירות, ונוסף לזה
קיבלה לצרכי שיכונה הלוואה בסך 400
ל״י. את סכום 20 הלירות שמקבלת, לפי
החוק׳ האם הזקנה, יש להוסיף איפוא לס כום
של 36ל״י הנ״ל.
ג. פרשת אברהם בקר ז״ל. אם וארבעה
ילדים. נכון. לפי החוק מקבלת עכשיו המש פחה
רק 41.640ל״י במקום 47.500ל״י
לפני כן. אך כנגד זה לא ציינתם שהמשפחה
קבלה דיור ביפו ( 2חדרים, מטבח ונוחיות).

האגף ליחסי צבור
משרד הבטיוון
אין להשוות את המצב בישראל למצב
משפחות החללים בבריטניה (שם קיים ביטוח
סוציאלי מלא, נוסף על תגמולי השיקום),
או בארצוודהברית (שם מקבלות משפחות
החללים את כספי ביטוח־החובה של החיילים,
נוסף על התגמולים הרגילים שכוח הקנייה
שלהם עולה פי 3על אלו של התגמולים
בישראל).

ליאורה זוהר,

הפרמיירה בעיני שחקנים
הריפורטז׳ה שלכם (״העולם הזה״ )680
על הפרמיירה של תיאטרון לי־לה־לו היא
מוזרה מאוד. אתם נותנים כביכול את
אשר ראו השחקנים בליל הצגת הבכורה.
אם באמת ראו השחקנים את אשר אתם
אומרים שראו, הרי יש להסיק את המס קנה
שהשחקנים שונים מבחינה פיסיולו גית
משאר בני האדם. אחרת — כיצד
יכולים הם לראות את עצמם בלי ראי? ואי נני
חושב שהשחקנים התהלכו עם ראי ביד
כל הזמן. הברירה (שקשה להניחה) היא

בינתיים יש להבין, שאחרי המאמר
ב״העולם הזה״ והתארגנות אלמנות חללי
המלחמה בחיפה, שבאה בעקבותיו, נתן מש רד
השיקום הוראה להפסיק מיד את הני האלמנות מתגמולי השרירותיים כויים העובדות
— עד לתיקון החוק.

למכתבו של דוד מ( .״העולם ר,זה״ )680
יש להוסיף שיצחק שדה אינו היחיד שגילה
לפתע את בעיית המשפחות השכולות, אחרי
ש״העולם הזה״ הזעיק את מצפון הציבור.
בשבוע שעבר פירסם גם ״הארץ״ במדור
״ראיתי שמעתי״ רשימה המזכירה כמעט
מילה במילה את דברי ״העולם הזה״ —
מבלי לאמר, כמובן, מניין באה התענינות־פתע
זו בשערורייה שכל העתונים השתיקו
אותה — עד שבאתם אתם.

מרים דוידסון,

ואמצו ! הכו בכל הראויים לכך ! גלו את
מערומיהם, ואל ינסו לכסות על הפשע הזה.
כן׳ אין זו הזנחה — זהו פשע שאין לע בור
עליו בשתיקה. שיהיו פחות מכוניות
מפוארות ופחות שליחים ד,מוצצים את
כספי האומה ומשפילים אותנו (פרט לקומץ
קטן העושה מלאכתו אמונה) ,ואז לא תהיה
בעית התמיכה במשפחות החללים קיימת

שליחים בפאריס
גועל נפש. תמונת השער וההסבר המצורף
אליה מעוררים פשוט בחילה. ספורט
זה ספורט, אבל אם אתם ספורטאים צריכים
אתם לדעת היכן הגבול.

ירושלים

״העולם הזה״ שמח לוותר על המונו פולין
בשטח זה. אם הכריח את שאר הע־תוניס
לעורר פרשה כאובה זו, הרי מילא
חלק מתפקידו.

הכתיב הסיני

מדוע אתם מאשימים את המדפיס המסכן
שלכם על שהפך את האותיות הסיניות?
למדפיסים שלנו יש די צרות אחרות אם
הסינים רוצים שיכתבו את האותיות הארורות
שלהם כמו שצריך, אז שיכתבו או תן
כמו אנשים נורמליים מימין לשמאל,
ולא מלמעלה למטה.
יצחק ג ,.מדפיס, ת״א
היינו מעבירים הצעה מענינת ז ו לשל טון
הסינן המוסמך, אולם טרם השתלמו
עורכי ״העולם הזה״ בשפה הסינית עד כדי
כתיבת מכתב ארוך ומנומק.

שלשחקנים יש זוג עינים רזרבי שהניחו
בצד בזמן ההצגה. אם בכלל ראו השחקנים
משהו בהתרגשותם, הרי היה זה: אוסף
של פרצופים הנקרא קהל.

דניאל זייד,

חיפה

המערכת פשפשה בספרי פיסיולוגית ו מצאה
שהשחקנים אינם שונים משאר בני־אדם,
ושל פי כן יכול שחקן אחד לראות
את שאר הלהקה.

תשבץ וקרקוז
אני מניח שהבחור-הסדר אשם בזה שב־
״העולם הזה 679 התפרסם תשבץ לא
נכון. אם כן — בקשו ממנו להימנע מפגישה
אתי ...אני כועס עליו. וכי כך עושים,
לוקחים תשבץ ועושים ממנו קרקוז? וא תם,
חברי המערכת, שותקים לו? שבצו
לו את פרצופו (לא חזק מדי — בימי צנע,
לא יחזיק מעמד זמן רב
פ. מ .חיפה

״תיק פלילי 355/50״
בעתוננו מיום ל׳ סיון תש״י 15.6.50
ברפורטז׳ת ״תיק פלילי 355/50״ ,בתמונה
מספר 4צולם מר ש. מורדוף, בעל חנות
לשטיחים ברחוב אחד העם , 15 תל־אביב,
הידוע ב תור סוחר נכבד וישר.

מדור הספורט
רואה אני כי סופרכם החדש איתמר
עילם מראה את כחו כבר בהתחלה, יש
לשבחו ולתת לו מרץ גם להבא.

גנוב 1

לא היתה לנו כל כוונה ליצור את הרו שם,
שכאילו בחנותו נמצא שטיח
התמונה באה רק לסמל את׳ צורת החיפוש,
שעורכת המשטרה בחנויות בסקרה של
חקירה מסוג זה.

אני מקדם בברכה את השינוי שחל
במדור. אפילו כחובב ספורט ״פושר״ גרמה
לי קריאת המדור קורת־רוח.
עמוס רוזנצוייג, ירושלים

אנו מצטערים אס אותה תמונה עלולה
היתה ליצור רושם מוטעה, ולא היתח כל
כוונה לפגוע ב שמו הטוב של מר ש. מורדוף
ואתו הסליחה.

יואב ליכטמן,

השעף
ליד אחד הקלפיות עמל אזרח אלמוני, יהודי בגיל העמידה.
עם עלות השחר טיאטא את המדרגות, סילק את השרידים של
מלחמת־הבחירות ה״גועשת״.
יתכן שאותו אזרח לא הספיק עדיין לאכול
גם יתכן שלא איפשרו לו לי שון כראוי בלילה.
הוא היה נתון במצב רוח ירוד.

ארוחת בוקר,
על כל פנים,

״זה תמיד כך״ ,מילמל לעצמו (ולצלם ״העולם הזה״ שעבר
ברחוב כדי לצוד תמונה של ״למחרת היום״) ״הם נואמים להם,
ואנחנו צריכים לנקו ת...״
סיגריה ראשונה שהוצעה לו לא שיפרה את השקפת עולמו.
״ומה הם מדברים?״ הוא התלונן ,״לפני הבחירות כולם יהודים
טובים. הם מוכנים לתת לך את הכל. אבל תנסה לדבר אליהם
שבוע אחרי זה, אז הם כולם אנשים חשובים, שאין להם פנאי למנקה רחובות״.
״אבל זה לא לנצח. בעוד 4שנים (אם ירצה השם) הם יזכרו בנו מחדש. חודש
לפני הבחירות הבאות, הם יוציאו מן התיקים את כל הכרוזים המושלכים כאן על
הארץ, והם יבטיחו לנו בדיוק מה שהבטיחו לנו אתמול. ואתה חושב שלא יימצא
מישהו שיאמין להם?״
הצלם לא חשב.

.העולם הזה״ ,מם 631 -

במרחב
הגנרל לא דע...

מנהל הכלא בצל הסוהר

בנובמבר 1948׳ עת התל הצבא המצרי
בנסיגתו מן הנגב, נערכה באל־עריש ישיבת
מטה חיל־המשלוח המצרי. בין הנוכחים
היו קצינים מכל הדרגות ומטרת הישיבה,
בהנהלת המיג׳ור־גנרל אחמד עלי אל־מואוית
— ראש חיל־המשלוח, היחה לדון באפשרות
העלאת המוראל בקרב היחידות הניגפות
ובסיבות המפלות. עם ״התחממות״ הוויכוח
קם קצין צעיר והתריס בתוקף :״הצבא
המצרי לא ניגף, המטה הוא אשר נכשל״.
המטרה: תמרונים ...תוכן הדב רים
שנאמרו בישיבה הועבר אל שר המל חמה
המצרי, הגנרל מוחמד חיידר פחה, אשר
פקד להחזיר את ראש חיל המשלוח למצ רים
ומינה תחתיו את המיג׳ור־גנרל פואד
צאדק פחה. ב־ 11 בנובמבר 1948 הגיש הג נרל
שהודח תזכיר בו נאמר בין השאר :
כאשר הוחל בריכוז היחידות באל־עריש
בתחילת מאי 1948 לא ידעתי את מטרת
ריכוז החיילים, ולפניותי הרבות ענו לי
כי המטרה היא תמרונים. את ההוראה לפ תוח
במלחמה קבלתי ימים ספורים לפני
פרוץ הקרבות. מסיבה זו לא הייתי מוכן
לפעול׳־ ,וגם לא יכולתי לבחור את סגל
הקצינים המתאימים. תפקידי הצטמצם בהע ברת
ההוראות מן המטה הכללי אל היחידות
ותו לא...
דברים אלה נמסרו ע״י השבועון המצרי
״רוז אל-יוסף״ המאשים את הגנרל חיידר.
את דבריו הוא מסיים בהצעה לגנרל חיידר
ולעוזריו לקרוא את ספרו של סגן־אלוף
משה פרלמן ״צבא ההגנה לישראל״ אשר
ממנו יוכלו ללמוד הרבה ובעיקר על סיבות
המפלה בארץ ישראל.
בינתיים נתפרסם
האשה חתמה.
בעתונות הערבית (מחוץ למצרים) פרק
מעניין מפרשת המעילות בצבא המצרי בעת
המלחמה בא״י :
הנאשם הראשון בפרשה זו היא אשה
יפהפיה בעשור השלישי לחייה ...אשה זו
היתה הראשונה שנחקרה ע״י התובע הכללי
המצרי באשמת זיוף ומעילות במחלקת
התחמושת של הצבא המצרי. בעלה, ג׳ורג׳
סעד, קצין צבא גבוה, עבד באגף אספקת
הנשק של חיל־המשלוח המצרי ״אשר לחם
בא״י בלי תחמושת, מאחי שבריטניה נמנעה
לספק לבת־בריתה נשק ותחמושת״ .ממשלת
מצרים נאלצה על כן לרכוש את הנשק
הדרוש לה בעזרת סוחרים ידועים ששימשו
כמתווכים בינה לבין מבריחי הנשק. ג׳ורג׳
סעד ואשתו הצליחו לארגן סביבם כמה
סוחרי נשק ותמורת אחוזים מסויימים עזרו
להם לקבל הזמנות לאספקת נשק. העסק
הלך והתפתח עד שהאשה החלה למלא
בעצמה את תפקיד המתווכים והיתד, חותמת
על הסכמים. מעריכים את סכומי ההסכמים
שנחתמו בשמה בשלושה מיליון לירות.
הנשק הגיע למצרים והכסף שולם לאשה,
לאחר שבעלה היה מאשר כי הנשק וה תחמושת
נמסרו לפי פרטי ההסכמים. אחר
כך היה מועבר הנשק לשדה־המערכה בא״י...
הרימונים היו מתפוצצים בידי החייל או
בפניו עם הוצאת הניצרה.״ כן נתברר כי
גם פגזי תותחי השדה היו פגומים והם גרמו
לאסונות בעת הירייה. קציני החזית שלחו
תזכיר סודי למפקדה באל־עריש וזו שלח־תהו
למטה הכללי ; מן המטה הועבר הדו״ח
לשר המלחמה אולם הוא לא הגיע לידיו
ונעלם בדרך בין המטכ״ל המצרי לבין מי ניסטריון
המלחמה וכך נפסקה החקירה עוד
בתחילתה...

עם התפטרותו של מוחמד חיידר באשא,
המפקד הכללי של הכחות המזוינים המצ ריים,
הגיעה שערורית הנשק לשיא חדש.
האיש — יד ימינו של המלך פארוק —
נכנע ללחץ מפלגת הוואפד, שהיא עצמה
נכנעה ללחץ מפלגות האופוזיציה.
כאשר פרצה בתחילת 1947 שביתה של
קציני המשטרה המצרית, שדרשו העלאה
בשכר, הזדעזע המלך השמנמן. הוא ראה
תמיד במשטרה משען עיקרי לשלטונו.
לאחר כמה שבועות הפכה השביתה למרד
גלוי נגד המלך והשחיתות השוררת בחצרו
ובממשלה.
הוא נתן פקודה לצבא לשבור את הש ביתה
וזה ״כבש״ את אלכסנדריה, מרכז
המרד, ודיכא את המורדים באכזריות רבה.
מאז חיפש המלך מקל חדש למשען: הוא
בחר בצבא. הוא הביא קולונל בלתי ידוע
והעמידו בראש המטה הכללי. שם הקולו נל
— מוחמד חידר.
עליה כדרגה. עד אז היה ידוע רק
בחוגים מצומצמים. הוא מילא תפקיד מנהל
כללי של בתי־הסוהר, ובחשאי היה
ראש הבולשת הפרטית של פארוק. בקצב
מהיר עלה הקולונל לדרגת פילדמרשל
(הראשון בתולדות מצריים) ושר הבטחון.
פארוק העמיד׳ כתנאי מוקדם לכל ה ממשלות
החדשות, את השתתפותו של חיי־דר
באשא כשר הבטחון, והטיל עליו את
התפקיד לארגן את הצבא המצרי.

התפוצצות מסתורית. אולם מש נתברר
לחבורת ספקי הנשק הקלוקל כי
הסכנה מרחפת על ראשיהם החליטו להש מיד
כל דבר העלול להעיד על פשעיהם:
באחד מלילות הקיץ שעבר התעוררה קהיר
הבירה לקול נפץ אדיר אשר אירע ב״מזנן־
דה״ (היא המצודה המפורסמת על שם מו־חמד
עלי) .ההתפוצצות הראשונה במחסני
התחמושת גררה אחריה שורת התפוצצויות
נוספות והאש הלכה והתפשטה עד כי הגי עה
לשכונות המגורים שבסביבה. כבאי
העיר והצבא לחמו באש כל הלילה וביום
שלאחריו עד אשר התגברו עליה. מובן
שהצנזורה אסרה פירסום פרטים אודות
המקרה ואילו ההודעה הרשמית הסבירה
כי ״פרצה אש במחסני התחמושת של
המצודה, וכי התחמושת היתה מיושנת ולא
בשימוש בצבא המצרי*
נמצאה יותר
החקירה נמשכת כ־ 50 איש נספו בהת פוצצויות
אולם החקירה נסתיימה בלי כל
תוצאות והתיק נסגר...
סופה של החבורה בא לאחר זמן רב
כתוצאה ממריבה בין חבריה שהביאה לידי
הלשנות הדדיות וכולם נאסרו והודו באשמה.

,העולם הזה״ ,מם׳ 681

כמקום כבוד, מפלה. עם פרוץ
המאורעות בארץ־ישראל, מנה הצבא המצרי
50.000 איש מאומנים ומצוידים באופן לקוי
למדי, וללא ארטילריה כבדה. החומר הא נושי
(מלבד הקצונה) היה ירוד מאוד, וללא
נסיון קרבי, פרט ליחידות קטנות מאד של
סודנים ששירתו בצבא הבריטי במלחמת
העולם השנייה. למצרים גם לא היתד, תע שיה
מלחמתית.
בכל זאת העמיד הצבא המצרי את עצ מו
כמופת לכל ארצות ערב, וכשומר זכו יות
הערבים בפני הציונים ומעצמות המ ערב.
ערכו נופח על־ידי העתונות, ובפרט
על ידי הוועד הערבי העליון, שנתרשם
ממספר חייליו ותלה בו את תקוותיו ל השמדת
הציונים.
עם צבא זה פלש פארוק לארץ־ישראל
לחפש תהילה וכבוד. שמונה חדשים אחרי
הפלישה נאלץ הצבא המצרי לבקש הפסקת
הקרבות.
מי אשם?.במשך כמד, חודשים הצ ליחה
העתונות להסתיר את כל העניין.

כוכב יורד. בינתיים נערכו בחירות
הדשות במצרים ומפלגת הואפד, שלא הייתה
מיוצגת בבית־הנבחרים הישן (היא הח רימה
את הבחירות הקודמות כבלתי־חו־קיות)
,זכתה ברוב מכריע.
נחאם באשא, ראש הוואפד (פירושו ״מש לחת״׳
ומקורו במשלחת של סעד זגלול
באשא, שהשיגה מהבריטים את עצמאותה
של מצרים בשנת ,)1923 סירב להיכנע
ללחץ המלך ולקבל את חיידר באשא
כשר הבטחון. המלך נאלץ להסתפק במשרת
״מפקד כללי של הכוחות המזוינים המצ ריים״
עבור משרתו הנאמן. מעתה היה
הפילדמרשל אחראי בפני שר ד,בטחון ולא
בפני המלך.
השבועון ״אל־איתנין״ ,בסקירה ארוכה
על הנעשה בצבא, כתב בין השאר :״מרכז
הגיוס שליד מיניסטריון ההגנה, מודאג מ דרגת
הבריאות הירודה של המגויסים הח דשים.
מבנה הגוף של העם רופף, ורב
מספר הבחורים שאינם מתאימים לשירות
צבאי״.
ואילו ״אל־זמאך, עיתון יומי, התרעם :
״אחוז ההשתמטות מהגיוס עלה ל״ 40ו אילו
״ 600/מהנקראים לשירות מסרבים
להתייצב״.
אולם בל זה לא פייס את האופוזיציה.
חייבת לבוא חקירה.

הנאשם יושב

התיכון. שגרירים באו לביקורי־נימוסין קצרים
ופארוק אף השקיע חלק ניכר מהונו
הפרטי בעסקים ספרדיים, על כל צרה
שלא תבוא בארצו.
אולם לביקורו זה, של טהא חוסיין,
נועדת חשיבות גדולה מכל מה שנעשה
בשטח זה עד עתה, כי הד״ר טהא הוא אחת
הדמויות המכובדות ביותר — גם בעיני
הערבים וגם בעיני זרים — במרחב. .הוא
גדול המבקרים והסופרים הערבים של הדור
ומסמל את ר,קידמה הערבית.
שר החינוך המצרי נולד בשנת 1891
בכפר קטן ב״סעיד״ ,דרום מצרים. בילדותו

כין השופטים.

חיילי צ.ד.,ל. ששירתו בחזית הדרום התפלאו
על כל העניין. הלא כל פגז שנורה
ע״י המצרים התפוצץ, ומכונות היריד, שלהם
ירו ללא מעצורים. ואכן המדובר הוא ב אמת
לא בנשק זה. המדובר הוא בנשק
שנרכש באיטליה אחרי שהמצרים איבדו
את רוב ציודם בקרבות פלסטין. אולם את
זה לא העיז איש להזכיר — כי יש למצוא
שעיר לעזאזל שיסביר את מפלת ה צבא,
הנשק נמצא לקוי, לא בזמן קרבות,
אלא בשעת התארגנות הצבא מחדש, בש דות
האימונים.
החקירה התחילה בעצלתיים. בהתקרבה
לסיום הגיש עבדל פתאח אל־טאויל באשא,
שר המשפטים, את התפטרותו. ההתפט רות
נדחתה, מבלי שאיש יבין את הרקע
לכל ד,ענין.
לבסוף נפל המסווה: משפט הנאשמים לא
יכול להתקיים לפני בית דין צבאי כי הק צינים,
חברי בית״הדין, מעורבים במעילה.
עתה הועבר התיק לבית־דין פלילי. חיידר
באשא התפטר, סולק המכשול האחרון בפ ני
חקירה ומשפט מהיר, וישנם כל ה סיכויים,
כי אותו פילדמרשל שדרש, עם

מייג׳ר גנרל פואד צאדק
המורה :

סגן־אלוף, פרלנזן

חלד — ,כרוב ילדי ארץ הנילוס — בעיניו
ונתעוור.
אל-אזהר ולקטי קוראן. אחרי גמר
לימודיו התיכונים נכנם לאוניברסיטה אל־אזהר
— מרכזה הרוחני של הדת המוסל מית
— בקהיר והתעמק בלימודי הקוראן
(״חכמים״ ,מורים
בהשגחת ה״עולימא״
דתיים) .אחרי כן נכנס לאוניברסיטה ״פואד־אל־אואל״
.ומשם יצא לפרים להשתלם,
וחזר בעל שם מפורסם בעולם הערבי ואשה
צרפתיה.
עם הקמת האוניברסיטה ״סרוק אל
אואל״ באלכסנדריה, נתמנה כמנהלה הכללי
הראשון. בזמן כהונתו בתפקיד זה, פירסם
ספר לקטים מן הקוראן ״מוכתאר אל
קוראן״ ,שעורר את חמתם של חוגי הדת.
בהרצאה בפומבי ביקש לשכנע את מבקריו,
אך במקום התשואות שהיו מנת חלקו
הרגילה, קיבל הד״ר המכובד מבול של
עגבניות וביצים רקובות מקהל מאזיניו.
סיבת הסערה: הקוראן הוא יחידה בלתי־נפרדת,
שאין לנתחה ולבקרה כאוסף סי פורים
טובים ופחות טובים. הקוראן הוא
יצירה מעל להתפלמסות סופרים ומשוררים.
הספר הוחרם וטהא חוסיין נאלץ להתנצל
בפומבי ולהסביר כי לא היתד, לו
כל כתנת כפירה בשעת חיבור הספר. מאז
המשיך ופרסם עבודת פרשנות בלבד.

התורכי ד א אוכל טרף

החטיבה התורכית כנמל פוסאן
הבעיה ;

הבריגדיר טהא חוסיין (הזאב השחור של
פאלוג׳ה) חזר עם חייליו ונתקבל כגיבור.
קבלת פנים נלהבת נערכה לו ולאנשיו.
חבילות שי חולקו להם. בתי-הקולנוע היו
פתוחים לפניהם, נערות נשקום ברחובות.
הם חזרו כמנצחים !
רק אחרי ששככה הסערה ונודע כי הסכם
שביתת נשק נחתם עם ישראל, החלו הא נשים
שואלים את עצמם מדוע החיילים
שעברו ברחובות קהיר בצורה כה נאה
ומסודרת, על נשקם וציודם, לא יכלו לע מוד
מול הישראלים, או לפחות לפרוץ
להם דרך חזרה בכבוד, ולא כשבויים ש ניתן
להם לצאת מן הפח. המצרים שאלו
את עצמם מי אשם במפלה מחפירה זו 7

בשר כשר.

״כיבוש״ עזה והנגב המרכזי ע״י צבאו
כי כל חיילי צ. ה .ל. ואצ״ל יועמדו לדין
כפושעי־מלחמה, ישב בעצמו על ספסל
נאשמים.

דירות עיוורת
על דוכן האורחים, באולם הגדול של
האוניברסיטה של מדריד (ספרד) ,עמד איש
צנום, בעל שערות שיבה ומרכיב משקפיים
שחורים. שמו: ד״ר טהא חוסיין, שר ה חינוך
המצרי, שקיבל מידי ראש האוניבר סיטה
הספרדית את התואר ״דוקטור כבוד״.
היה זה צעד נוסף של פרנקו לקרב אליו
את העולם המוסלמי הרחב, וביחוד את
העולם הערבי. עד עתה הוחלפו איגרות
ידידותיות בין ה״קאודילו״ ובירות המזרח

לפני שבועיים הגיעה לקוריאה הבריגדה
התורכית בת 5190 איש — תרומתה של
תורכיה למאמץ המלחמתי של או״ם.
תורכיה היא הארץ היחידה במזרח התי כון
שהעמידה לרשות מק־ארטור אנשים
לתפקידים קרביים, ויחד אתם בעייה נו ספת
לאפסנאות הצבא האמריקאי. התורכים
— כולם מוסלמים — אינם אוכלים את
בשר החזיר, המהווה חלק בלתי־נפרד של
מנות הקרב של הצבא האמריקאי, ויש לה כין
להם מנות מיוחדות.
בהגיעם לפוסאן הוצבו התורכים לתפ קידי
״טיהור״ מאחרי ר,קוים, לבער את
יחידות הפרטיזנים הצפוניות, יחד עם היחידות
הקטנות האחרות שנשלחו ע״י הפי ליפינים,
סיאם, ויוון ואלו העומדות להגיע
מצרפת.
״אנו מקנאים בכם״ ,אמר קצין תורכי
אחד לאמריקאים .״הלואי ויכולנו גם אנו
להשתתף בקרבות״.
אולם אין, כנראה, כל סיכויים לכך, למ רות
התחדשות הקרבות העזים בצפון, כי
יש בדעת מק־ארטור לשמור על היחידות
הלא-אמריקאיות לתפקיד חיל־משמר מגוון
ככל האפשר, שיראה את אופיו הבינלאומי.

זאת היא שכונת התקויה. רחוב אחד מני רבים.
ללא ביוב, ללא מדרכות וללא שם. הבתים נבנו בימי
ועתה חיים
המנדט בלי כל השגחה, ללא תכנית.
פה למעלה משלושים אלף איש — צפופים ודחוסים
ב״שכונה״ שיש לה רחוב אחד סלול בלבד לרשותה.

לראובן בזסי אין מה לעשות

מאת

שלום כהן ומקסים סלומון.

לפני שלשה חדשים קיבל ראובן בוסי 38ל״־ ופנקס שיחדור. אחרי 22 חודשי
שירות, נפרד מן הצבא וחזר לבית הוריו — בשכונת התקוה.
במשרד השיקום שאלוהו אם עבד לפני התגייסו לצבא. כן, הוא עבד בבית־מלאכה
לרהיטים. לפי החוק עליו לחזור למקום עבודתו הקודם. מקום העבודה כבר אינו קיים׳
ובכלל הוא עבד שם זמן רב לפני שהתגייס — אך כל זה אינו חשוב: עליו לחזור
למקום עבודתו הקודם ואין הוא זכאי לדמי הכלכלה הניתנים לחייל משוחרר עד אשר
יסודר בעבודה.
בלשכת העבודה מציעים רק עבודה שחורה בבנין
״אף לא דג פילה״...
(כשבכלל מציעים)׳ וראובן אינו מסוגל לעבודה גופנית קשה וממושכת.
היה רוצה ללמוד מקצוע — נגרות או מסגרות, אך כיצד יוכל להתקיים על שכר
העבודה המגוחך המוצע לשוליה? הוא הלך לעבוד אצל בעל חנות דגים בשוק המרכזי
בתל-אביב — בשכר 8ל״י לשבוע.
כאשר בא יום התשלום, ראה ראובן כי קיים גרעון בתקציבו. השכר לא הספיק
לארוחותיו בשעת העבודה, להוצאות עישון והקפה שהוא שותה פעמיים ליום. בעל
החנות הרוויח יפה אך לא התחשב בצרכי פועלו, גם לא ״בג׳סטה״ סימלית: חתיכת
פילה במתנה.
•עתה קם ראובן רק בעשר בבוקר. למה לו למהר?
כמו לורד ...בערך.
מה יש לו לעשות?
תוכניתו ברורה וקבועה מראש. הוא יושב בבית־הקפה עם חבריו־למעמד, נרשם

הביתה לאכול ולנוח.
מחוסרי העבודה בלשכה הכללית, מטייל בעיר, חוזר ברשימת אחי הצהרים שוב בית־הקפה, אולי גם סרט* עד שתגיע העת לישון. בשבתות הוא מזמין
בחורה לטיול על שפת הים׳ אך הדבר כרוך בהוצאות.
תכנית זאת, כמובן, אינה קבועה וניתנת לשינויים גמישים רבים, אך בכל צורותיה
אין להתלונן עלעמל מפרך. ממש חיים של לורד. מבית־קפה אחד לשני, מהצגת־קולנוע
דומינו. אילו רק היה גם מעט כסף...
למישחק
שאגם ״.

הוא

חי יחד

עם הוריו, שישה אחים ואחות

״ ס לי כסף, אין
בביתם בן שלושת החדרים.
אחיו עובד במחלקה הטכנית של העיריה ואביו, בן ה־ 63 עובד במשתלת מקווה־ישראל,
וכאשר קם ראובן בבוקר אין כבר איש בבית — כולם יצאו לעבודה. ראובן
בן עשרים ואינו נושא עדיין בעול כלכלת המשפחה.
אבל כתוב כי לא על האויר בלבד יחיה האדם, ולראובן דרושות כמה פרוטות
מדי פעם בפעם. הוא מחפש עבודה בשכונה — גג לתקן? לבנים להרים? — כדי
לקנות סיגריות ולהזמין מישהו לספל קפה. כשאין עבודה ,״לווה״ ראובן
להרוויח,
ממישהו בבית.
חברתו (הקבועה) עזבה אותו כבר מזמן :״בלי כסף אין שאנס עם בחורות״.
״מה חסר לי? במה אני גרוע מבחורים
״ נמאסלחיותכשכדנד
אחרים?״ הוא שואל. ומה באמת חסר לו? מדוע הוא מופלה מיתר בני הגוער?

היה רוצה לעבוד, להרוויח, לחיות .״אי לו
רק יכולתי להשתכר ששים ל״י לחודש
הייתי מטייל, מתחתן, מחפש מקום אחר
ולא איכפת לי אפילו לזכות בפרס בן־
גוריון עבור עשרה ילדים. אך לפני הכל
הייתי רוצה לצאת מכאן. נמאס כבר לחיות
בשכונה הזאת, בסימטאות ובבוץ, בצריפים
הקטנים.״
,,זחעוזרלשכוח ומה סיכוייו
להגשים את שאיפתו? ראובן אינו משלה
את עצמו. הוא איש מעשי מאוד, מעשי
עד כדי ציניות.
״רק אם יתחלף גלגל המזל, ישתנה
מצבנו,״ והוא מצביע על צעירים היושבים
בבית־הקפה הרועש .״ובינתיים ...שותים
קצת. כשתנאי החיים עצמם אינם מספקים
את השמחה והאושר פונים לבקבוק. זה
עוזר קצת...״
״אתה רואה את כל הבחורים הללו?״
הוא שואל .״אלה הם בחורים זהב. כולם
מאה אחוז, אחד אחד. אם תדבר אתם יאמ רו
לך כולם שהם פושעים ושודדים שהמש טרה
רודפת אחריהם. אבל אל תאמין להם.
זה רק כדי לא לאכזב את ״התייר״ הבא
מן החוץ לבקר את ״שכונת העולם התח תון״
.לאמיתו של דבר הם כולם כמוני,
בחורים שאין להם מה לעשות. יושבים
בבתי־הקפה׳ משחקים שיש־ביש או דומי נו
ומאזינים לתקליטים ערביים. אבל האמן
לי, היו שמחים מאוד אילו היתר, להם
אפשרות להיות במקום אחר״.
״ מפלגות? הכלזכלאחד ״ .לפני
הבחירות נזכרו פתאום נואמי המפלגות כי
קיימת שכונה בת רבבות תושבים ובאו
״להציע את. סחורתם״•
אולם בשביל ראובן, כל זה מחוסר
עניין .״מה עשו הפוליטיקאים בשבילנו?
הם מבטיחים הרים וגבעות, אבל חכה זר־ראה
מה יהיה אחרי הבחירות. הם לא יעשו
כלום. וזה מובן, כי אין הם גרים
בשכונה. הם לא ירגישו טעם בוץ ולחות
בעצמות מהו. להם יש מכוניות פרטיות, חצי והם מגיעים לשכונה בלי לעמוד
שעה בתור לאוטובוס מס — 14 .קופסת
סרדינים על גלגלים ! הם רק יודעים
לנאום ולהבטיח וכולם מבטיחים אותו דבר.
לפני המלחמה הייתי חבר אצ״ל פעיל,
אולם עכשיו זה לא מעניין אותי מי ומה
הם. בשבילי הם כולם זבל אחד
נוערללאמחר? וזה דבר טבעי,
כי לראובן יש דאגות ושאיפות אחרות
מאשר ליתר הנוער. את אשר הוא מעמיד
לו כמטרת־חיים, כשאיפה עליונה, מקבלים
בחורים אחרים כזכות מובנת מאליה.
הם גמרו את בית־הספר העממי ולרוב
גם בית-ספר תיכון, ואילו הוא נאלץ להפ סיק
את לימודיו בכיתה ה׳ ,כי היה צריך
לעבוד. ומאז היו החיים למאבק אחד גדול.
״אפשר להשתדל ולהחזיק מעמד שנה,
שנתיים או אפילו שלוש. אך כשאין כל עז רה
מן החוץ, כשהקלפים נגדנו מההתחלה,
מה אפשר לעשות 1מה יכולים אנו לע שות
לשנות את גורלנו, גורל נוער אבוד,
נוער ללא מחר?״

מי שלא נסע לשכונת התקווה, אינו יודע מה פירוש המילים ״קו 14״ .החל בתור האינסופי המזדנב
השערוריה ששמה ״קו .״ 14
במשך כל היום ברח׳ לוינסקי, הצפיפות והצעקות וכלה במחנק האוטובוס. ככל הישוב, מקדיש גם ״דן״ לשכונת התקווה שרות מסוג ב׳.

הלישכה

הכסייס ; כית־קפה.

סגורה

והעבודה

מקרית

ראובן וחבריו ״הורגים״ יום במישחקי ״דמקה״ וד

ארוחוג־כוקר סעשר. רק כשכל המשפחה כבר יצאה לעבודה הוא קם ויוצא לרחובות. אם מוקדם עדיין ללכת לבית־הקפה,
הולך ראובן להסתכל בתמונות הקולנוע, מדבי עם מכרים׳ או מחליף דברי בטל על הנעשה עם בנות השכונה.
כימיים. בערב יושב הוא — לפעמים — עם חבריו על־יד כוס
בירה. אכן רק הבקבוקים יכולים לספק מעט שמחה ומצב־רוח.

מוצאי־שסת על שפת הים. כשאין הרבה כסף בכיס׳ אי־אפשר
לבקר במקומות רבים, ומסתפקים בשיחה ארוכה על הטיילת.

כל הדלתות סגורות כפניו, לאן שיפנה, אין עונה. במק
לחשוב על דברים נעלים, חייב ראובן בוסי, בן שכונת התקוו
לדאוג לזכויותיו האלמנטריות ביותר: עבודה, פרנסה ומק
לחיות ברווחה .״כשרק שומעים שאני גר בשכונת התקווד
אומר ראובן ,״מיד משתנה כל היחס אלי. מתיחסים אלי כ;
אדם נחות דרגה. זה הגיע עד כדי כך שהרבה ילדים של
מתביישים בשכונתם ומוסרים בבית־הספר כתובות מזויפו

במדיגה
האב? שכך
עם עלות השחר החיוור, אחרי ליל
עצבני של ספירת קולות, פנו עסקנים חיורים
מעייפות וצרורים מצווחות ללכת • לי שון
במנוחה אחרי ימים של עבודה מאומצת.
האבק שכך ולאור היום הסתמנה תזוזה
ברורה של הבוחרים ימינה.
אמי עסקן קרח, כשנפרד מאת חברו
(יריב מפלגתי) :

״אתה צעיר מדי שעה קלה
אחרי הפגישה ההיסטורית עם הנוטר הצמוד
לכסאו, נכנס למשרד התחבורה בחור שחר חר,
משופם וזריז — ,שמשו הקודם של
למלוי משא שר־הצנע־לשעבר
הרגיל
לותיו בלי שאלות ו״חכמות״ .זו היתד,
ההתחלה. בעקבותיו היו צריכים להופיע
שאר מקורביו ויועציו של השר — אולם
הנה נתעוררה בעיה. לא נמצא להם דיור.

הנוטר, שישב על בטאו בפתח ד,בנין, חייך
חיוך רחב של קבלת־פנים ובירכו בשלום,
מבלי לקום. שר־התחבורה החדש נעצר
כנשוך נחש, הסמיק ושאל בקולו השקט,
המבשר סכנות :״מדוע אינך מצדיע?״.
הנוטר הרים את גבות עיניו במבוכה,
ואחר־כך הרים את עצמו מכסאו .״השר
— הקודם — לא — דרש — זאת —
מעולם,״ גימגם,

׳ 1הבחירות

״בחירות אלה, עסק מעייף. אני מקווה
שעתה נוכל לנוח שנים אחדות

בתל ־ א בי ב

ואכן — אחרי תוצאות כאלו׳ אין כל
חשש שהרוב בכנסת (שחדל להיות רוב
בעם) יטריח את קהל הבוחרים בעתיד הק רוב

נערים אלמונים זרקו לתוך חדרי הבנין
פילמים משומשים בוערים — חומר המעלה
ענני־עשן סמיכים וגורם לסרחון מגעיל. אנ׳
שי הישיבה הזדעזעו נוכח חילול־שבת זה,
והחליטו ללמד לקח את כל הנערים שיעזו
מעתה לחלל את השבת בפרהסיה לעיניהם.
לוחמי הישיבה תפסו עמדות, הכינו מארב,
וכשעברו על פניהם נערים רכובים על
אופניים שמיהרו למסיבה בבית חברם, נת פסו
והוכו קשות.

כאלאגאן. לפנות ערב יצאו ההמונים
לרחוב כדי לחזות ב״שיא מלחמת הבחירות״
אשר ״קול ישראל״ הכריז עליו. בזאת שוב
פיגר מוסד מהולל זה אחרי העתונות הז ריזה,
אשר במשך ארבעת הימים האחרונים
הכריזה שיא פעמיים ביום (עתוני הבוקר
ועתוני הערב, כל אחד לחוד).

ב כו ק ר

השכם.

תלמידי ביה״ס קיבלו

חופש

והלכו

לקלפיות..,

לחלק

פתקי־בחירות.

״עכשיו צריכים שוב לקנות כרטיסים״.״
התלונן תימני שחום בן ,16 בעמדו בתור
הארוך שהסתדר שוב בקולנוע אלנבי. כרו בם
של שאר העומדים בתור, בילה את
הערבים האחרונים מתחת לרמקולים המח־רישים־אוזניים
בכיכר מגן־דוד בתל־אביב.
״יא חביבי, זה היד, חתיכת באלאגאן ...קונספירציה
פרובוקטיבית אוזורפטורית, איזה
מלים ! כל הכרם השתגע מהמפ״מניקס האל

כאשר גברת יפה שמואלי, בעלת חנות
לנעליים ברחוב עליה בתל־אביב, קמה מר,־
״שבעה״ לאחר מות בעלה, הלכה לבקר
אצל משה הורביץ, בעל הבית שבו החזיק
בעלה המנוח את חנות הנעליים.
״מי אתי״ הוא שאל ״אני מכיר רק
את בעלך כדייר אצלי. הוא מת, ועתה
אבקשך לפנות את המקום מייד!״

״ ה ל קו חו ת ״

הרא שו ני ם.

בבוקר

באו

הזקנים. הצעירים באו (אס באו) יותר מאוחר.

״לא למעני כאשר סרבה האל מנה,
גב׳ שמואלי, לפנות את החנות,
הוגשה נגדה תביעה משפטית בדרישה להו ציא
צוו פינוי.

הפצצת עם ר־הירדן. גם מעבר לג בולות
הורגש מתח הבחירות: במשך ימים
רבים יפצחו השכנים זרעונים מתוך שקיקים
עשויים מנייר ועליו האות א׳ ; אוירון
דו-מנועי, נהוג בידי טייס שלא התמחה
ביותר באמנות הפצצת הכרוזים, המטיר
כמה רבבות כרוזים — שחלק ניכר מהם
התעופף אל הממלכה ההאשמית.

אמר צעיר לבוש אלגנטית בעצבות :
״חבל להפסיד פגישה מענינת בשביל קול
אחד ! חטפו לי את הבחורה שלי והסיעו
אותה בטקסי ספישל לחדרה — להצביע !״.

הנוטר ד א הצדיע
בטוח בעצמו ומלא החלטות תקיפות
התקרב הד״ר דוג יוסף אל משרדו החדש.

למחרת, הביא לה הדוור מכתב רשום
מעורך־הדין של בעל הבית, ובו הוא
מבקשה׳ לפי חוק הגנת הדיירים, לעזוב
את המקום.
ואכן, היתד, לבעל הבית כל ההצדקה
החוקית לדרוש זאת, כי חוה הדיירים,
המגן על שוכרים של בתי־עסק, אינו חל
על אלמנות ויתומים היורשים את המקום.
אין כל דבר — מלבד הגינות מוסרית —
שימנע מבעל הבית לזרוק החוצה אלמנה
ויתומים לאחר מות מפרנסם.

כולם :

הערכיות מחייכות. דודג׳ים חדישים
(מודל ) 1950 הובילו בשעות המוקדמות
של יום הבחירות נשים ערביות מחייכות
(מודל ,)1888 רעולות פנים ומרופטות לבוש
לקלפי אחד ביפו. ניצחו על המלאכה ערבים
צעירים בעלי רצון חזק והחלטה נחושה
(הצביעו א׳).

השעון הראה . 10.30 בהתאם לכ לים
המקובלים של התקפת־נגד שפותחו
במאד-,שערים,יצאו כוחות האפיקורסים ל אופנסיבה
נגדית. הם יצאו בסך אל בנין
הישיבה כדי ״לתת להם בשניים״ :שברו
את השמשות, הפכו את הארון הגדול,
תלמידי של חפציהם
בו נמצאו כל מבין יהאבידות : סיכום הישיבה.
חברי הנוער העובד 3פצועים, אחד קשה.
אבידות הדתיים לא נודעו. השעון שנפל
מן הארון ושכב אפרקדן על הארץ הנציח
את שעת־האפס. 10.30 :

החוק מגן ־ ע ד המתי

״בכלל, אפשר לחשוב שכל הפלמ״ח־ניקס
מתו כדי ששדד, ישב בעירית״ ,התערב
צעיר בלונדי, שעמד אחריו בתור.

רק על פרט קטן אחד שחקו
איך ינהלו את העיריות.

ובינתיים נשמע קול פטיש מבנין התח בורה:
החדרים נבנים מחדש, את החדרים
הגדולים מחלקים לשנים (בל ישב פקיד
יחסן בחדר מרווח בעוד שארבעה חבריו
נדחקים בחדר צר) וכסמל עליון: מתקינים
בבית טלפון פנימי, דבר ששר התחבורה
הקודם, מלך הטלפונים, לא ראה בו צורך

״לחח להם בשיניים״

שיא המתיחות ..

אולם האיש ברחוב התלהב עוד פחות
מתעמולת הנלפלגות האחרות. הצווחות מילאו
את החלל — והיו מכוונות כמעט כולן
לקהל הלא־נכון. מפא״י נאמד, בפני קהל של
עולים חדשים ביפו על מצב משק-החמאה
בדניה ; רשימת בעלי הרכוש נאמה למ חוסרי
השיכון בשכונת התקווה, על משטר
הזדון המשמיד את המעמד הבינוני ! ול־ייקים
בצפון תל־אביב סיפרו תועמלנים
חרוצים שרוקח הרשע התנגד לכך שישלמו
מסים לשם הפעלת השירותים ...בפרברים.
לעומת זאת הבטיחו הדתיים לכולם ישועה
מהירה בעולם הבא :״אחרים מבטיחים
דברים שבחומר, ואילו אנו מבטיחים לכם

דברים שברוח

ליט משמעת
פטרותך!״
כשנודע הדבר בבנין שקעו הפקידים
הוותיקים בנירותיהם והעיפו איש ברעהו
מי יהיה השני בתור
מבטים נפחדים.
ה״התפוטרויות״?

בליל שבת, בעת שהסבו חברי הנוער
העובד בכפר־סבא למסיבת שבת, הופיעו 3
נערים פרועים ופצועים ובקול גדול הכ ריזו:
הותקפנו על־ידי אנשי ישיבת ״עזרא״
ברוכבנו על אופנינו בקרבת הישיבה. ה זעם
התלקח והרוחות סערו, ותוך כדי הכ נות
לפעולת תגמול של ״הסיבוב השני״
נודעו פרטי ״הסיבוב הראשון״ :

כמאתים וחמשה אלף איש, הרגילים לב לות
את שעות אחה״צ במשרדים ובבתי-
חרושת, עמדו לפתע בפני בעיה חמורה :
במה לבחור? קולנוע י תיאטרון? קונצרט
ז קריאה? משחק קלפים? או להע־נות
לבקשת הגברת לתקן סוף־סוף את
דוד האמבט.

ברם, התרגשות ההמונים נפלה בהרבה
מהתרגשות העתונאים, שרדפו בקדחתנות
אחרי המתח הגבוה שיספק להם חומד,,
ומשלא מצאוהו ניסו (בלי הצלחה רבה)
ליצרו בעצמם.

במשרד זה.

הגש את הת־

תור ארוך.״ לקולנוע.

אלפים קיבלו

קודם

״ובכן, דע לך, מד, שהיה
יהיה עכשיו. בנת?״
השוטר הבין, וחיש מהר הבינו שאר
פקידי המשרד: השר החדש החליט לשים
קץ למנהגי קודמו, דויד (שר החינוך) רמז,
בעל ההליכות הבלתי־פורמליות והיחס ה־פלמ״חאי
לפקידיו. לדוב יוסף אין, כנר אה,
דעה טובה על מסורת משרד התחבורה
(כולל את הדואר) ,וקיבל על עצמו ״להנהיג
סדר״.

פיתאוס חופש

והסרטים משבו יותר !מהקלפיות.

השר קרא למנה,ל־ד,משק הצעיר ונתן
הוראה: לפנות מיד את החדרים הסמוכים
לחדרו שלו .״מה אעשה במנהלי המחלקות
היושבים כיום בחדרים אלה?״ שאל המנהל
בהססנות. אולם חיש מהר נתברר גם לו
שהשתנו הזמנים׳ וכי פקיד הוא אדם
הממלא הוראות׳ ולא אדם המציע הצעות.
״בן כמה אתה?״ שאלו השר ברכות. ומיד
הוסיף בעדינות :״אתה צעיר מדי כדי להש־

הגב׳ שמואלי פנתה, בינתיים, לפנחס
רוזן, שר המשפטים .״היתכן,״ היא שאלה,
״שלאחר פטירת אדם בישראל מותר לבעל
הבית לנשל את האלמנה והיתומים ממקום
פרנסתם? ולשם מה? לשם הבטחת דמי
מפתח לבעל הבית? אנא, כב׳ השר, לא
למעני, אלא למען הצדק והיושר, להגנת
אלמנות ויתומים מפני רודפי בצע, הואיל
נא לתקן את החוק, ואם תקדים —
איחלץ מסכנת כליון״.
חוק הוא חוק. שר המשפטים ענה
במכתב אישי, בו הבטיח כי בקרוב יובא
תיקון לחוק הגנת הדיירים בפני הכנסת,
ויוכנם גם סעיף להגנת מקרים כמו אלה.
היה זה לפני שנה.
בעל הבית הרעיש בינתיים עולמות,
להחיש את קבלת צוו הפינוי, והגברת
שמואלי פנתה שוב בתזכיר לשר המשפטים.
בראשון לינואר נתקבלה תשובה :
״אין משרד המשפטים יכול לקבוע כל מועד
להבאת החוק בפני הכנסת״.

.העולם הזה״ ,מם׳ 681

במדינה
לפני שלושה חודשים הוציא בית המשפט
בתל־אביב צוו פינוי נגד האלמנה שמואלי׳
והיא הגישה ערעור בפני בית־הדין המ חוזי.
עתה
התערבה גם התאחדות הסוחרים,
שפנתה מצידה לשר המשפטים בנידון זה.
באוקטובר הודיע מר רוזן ״שאין לצפות
לתיקון החוק בכיוון המבוקש בזמן הקרוב״.
שבועות, ללא תרועת
לפני שלושה
חצוצרות או תופים, בעצם ימי המשבר
הממשלתי, אושר ע״י הכנסת תיקון חוק
הגנת הדיירים, אולם בקשר להגנת אלמנות
ויורשים במצבים דומים, לא הוזכר דבר.
״אני אביא את השאלה בפני כל בתי
הדין״ אומרת האלמנה ,״כי אסור שתהיה
אפשרות לבעלי בתים מחוסרי־מצפון לנשל
אלמנות ויתומים, וגם אלמנות של חללי
המלחמה. אם יוציאו אותי מהחנות׳ יהי
זה תקדים מסוכן״.
הדבר, כמובן,

כרוך בהוצאות

ניכרות,

עיבוד. בהתאם לסעיף 2רשאי שר החק לאות
להתרות בבעלי האדמה שיעבדוה או
שידאגו לעיבודה.
על ההתראה אפשר להודיע באחת הדרכים
הבאות ( :א) ע״י מסירתה לבעל הא דמה(
,ב) ע״י הדבקתה במקום מגוריו,
או (ג) ע״י הדבקתה במקום בולט באדמה
או בכניסה אליה. התקנות מעניקות לשר
החקלאות סמכויות בלתי מוגבלות בזה
שהן קובעות — ״כי אין לפסול פעולה
בנוגע לאדמה מוברה שנעשתה בהתאם לת קנות
אלה בטענה שההתראה לא הגיעה
לידיעת בעל האדמה״ .תקנות אלה אושרו
ע״י מועצת המדינה הזמנית — ומבחינה
מעשית יכולה המשטרה לפיהן לנשל כל
אדם מאדמתו מבלי שהדבר יהיה חייב לע בור
קודם אינסטנציה משפטית (כמו, למשל,
בכל תביעות האפוטרופוס על נכסי הנפ קדים
המוצאות לפועל ע״י משרד ההוצאה
לפועל — ובקשר אליהן יש לנתבע רשות
להתנגד בבית דין מוסמך).
״בחיי זקנו של הנביא נשבעו ערביי אום
אל פרג׳ כי מעבדים הם מבוקר ועד צאת
הכוכבים את אזימת פרדסם. ואין האדם
צריך להיות אגרונום כדי להבחין בכך.
אולם משרד החקלאות טוען ששלח את
ההודעה. לא ברור מה קרה להודעה מס תורית
זו: נראה כי הפקיד הממונה בחר
בדרך הקלה להדביק את ההודעה במקום
בולט באדמה׳ והרוח לא השכילה לדעת
עם מי יש לה עסק. מכל מקום: לידי ער ביי
אום אל פרג׳ לא נמסרה מעולם ההתראה

לא נסתיימה הפרשה. בחודש ספטמבר נהרג
בתגרה עם אנשי הקיבוץ ערבי מאום פרג׳.
לדברי אנשי ״בן עמי״ נעשה הדבר מתוך
הגנה עצמית. לערביי אום אל פרג׳ הוצע
שטח אדמה אחר, אך בחוצפתם סרבו לעזוב
את הפרדס שהוא נחלת אבותיהם.
והנה החליט ,׳מישהו״ לערוך ״הצגה
קטנה״ .אנשים מסוימים התחפשו כאנשי
מחלקת המדידות של הסוכנות, נכנסו לפר דס
עם מכשירי מדידה, תקעו יתידות באדמה,
מתחו חבלים׳ ומדדו שטחים. לשאלת
הערבים הנפחדים, השיבו כי ״כאן עתיד
לקום כביש רחב ידים״ — שיסלל ע״י מח לקת
התכנון של הסוכנות. כדי לאפשר
את סלילתו יש כמובן צורך לעקור את
הפרדס אולם ערביי אום אל פרג׳ ירדו
לעומק מוסר ההשכל של ״ההצגה״ והת לוננו.
למחרת סולקו היתדות. הסוכנות ביט לה,
כנראה, את ״תכנית הכביש״...
מלחמת תנופה. בשלהי אוקטובר
החליט קבוץ ״בן עמי״ להתחיל ״במלחמת
תנופה״ בחזית אום אל פרג׳ .יום אחד ״נכי .
בשה״ דרך העפר המובילה לכפר — אין
יוצא ואין בא. המוכתר התגנב העירה ל,..
בית המשפט. בתאריך 30.10.50 הוציא שופט
ביד,״ד המחוזי בחיפה ד״ר אהרון שמש צו
מניעה ״נגד המתערבים בשימוש המבקרים
של הדרך הציבורית המובילה לאום אל
פרג׳ .אולם ״המצור״ נמשך ביתר שאת.
נתפסו כל שלושת השבילים העוברים את
הכפר החרב והמובילים לפרדס. אנשי ״בן
עמי״ טוענים כי חכרו את אדמות הכפר
הנטוש והם רשאים לעשות בשבילים כטוב
בעיניהם.

משרד החקלאות הזדרז. ובהסתמך על
החוק החסיר את אדמות פרדס אום אל
פרג׳ לבקוץ ״בן עמי״ הסמוך ולקואופר־טיב
״נהריה״ ,שהזדרזו גם הם והחלו לח רוש
באדמה.
קיבוץ ״זקוק לאדמה״ .ראו ערביי
אום אל פרג׳ כי אין שומע לקולם והחליטו
להגיש באמצעות עוה״ד החיפאי צ׳רניאק
משפט נגד האפוטרופוס, נגד שר החקלאות,
נגד קבוץ ״בן עמי״ וקואופרטיב ״נד,ריר,״
ונגד המושל הצבאי. ואמנם, נשיא ביה״ד
המחוזי בחיפה, השופט י. אזולאי, הוביא
לפני כחודש צו מניעה נגד קבוץ ״בן עמי׳
וקואופרטיב נהריה שלא להסיג את גבול
קרקעות אום אל פרג׳.
קואופרטיב ״נד׳ריה״ ציית, כיאה לייקים,
אולם קבוץ ״בן עמי״׳ הזקוק לתוספת אד
לפני
שבועות מספר נוכחו אנשי אום
אל פרג׳ הנצורים כי זרם המים הופסק שוב.
נתברר כי משרד הבריאות ״נזכר״ שמסלול
המים הפתוח המוביל לאום אל פרג׳ מסוכן
מבחינה אנטי מלרית. המסלול נחרש ע״י
אנשי משרד הבריאות.
לפי חוק בריאות העם חייב משרד הב ריאות
למסור הודעה לבעל הקרקע שיבצע
תיקונים בשטח הבריאות ברשותו. באם זה
מסרב לבצע את התיקונים, אין לבצע אותם
אלא בהסכמת הממונה על המחוז. עוה״ד
המטפל בפרשת אום אל פרג׳ שלח הערות
אלה לב״כ משרד הבריאות בנהריה במכתב
רשום. לאחר יומיים נתקבל המכתב בחיפה,
סגור כשנשלח עם הערה בשוליו: מר
פינטו כ״כ משרד הבריאות בנהריה —
מסרב לקבלו.

.זקנו של הנביא והודעה מודבקת.

האלמנה יפח שמואלי בחנותה
שר המשפטים שכח.

״ולא קל להוציא סכומים כה גדולים בימי
נקודות ו צנ ע...״

ברם נבו תבג לי ל
הכפר הערבי הזעיר, המונה כ־ 13 משפ חות
( 85 נפשות) ,שוכן על אם הדרך
מנהריה לתרשיחא. עם כיבוש הגליל המע רבי
ע״י צבא־ההגנה שפוצץ את כל בתי
הכפרים הערביים הנמצאים בצדי הכבישים
הראשיים׳ טיפלו החבלנים גם בבקתות אום
אל פרג׳ ,וכל תושבי הכפר העתיקו את
מושבם לפרדס של 120 דונם הנמצא בקרבת
כפרם החרב. שם המשיכו בחייהם כרגיל
ועיבדו את אדמתם שהם קשורים אליה
דורות רבים.

אולם הצדק הישראלי אינו פשוט כל
כך. וכך הכירו ערביי אום אל פרג׳ פרט
חוקי מסוים שיש לו משקל מכריע בפרשה
זו. המדובר הוא בתקנות לשעת חרום— ,
סעיף: עיבוד אדמות מוברות. לפי תקנות
אלד׳ אדמה מוברה היא אדמה הראויה לתת
יבול ואשר לדעת שר החקלאות עזובה ללא

,העולם הזה״ ,מס׳ 651

מגידת־העתידות
מוסוליני

מאדאם

ליילח

לעג.

אשה חבושה צניף הודי לבן. זאת היא
מאדאם ליילד ,,מגידת העתידות המפורסמת.
מוסוליני ימות כשפל. בשנת 1911
ניבאה לקיסר וילהלם הגרמני כי סופו
יהיה גרוע ואותו עתיד ניבאה גם למוסוליני
עוד בימיו הגדולים .״אתה תמות מושפל״,
היא אמרה לו. מוסוליני לעג והלך בדרכו.
אך נבואה היא בכל זאת נבואה, וסופו
המר של הדיקטטור האיטלקי יוכיח.
ועתה יושבת המגידה, שהגיעה לסיבוב
בישראל לפני שלשה שבועות, בדירתה
ברחוב טרומפלדור ומקבלת קהל המורכב
לרוב מעקרות בית ומכמה צעירות סקרניות
או חרדות למחר. מתבלטים גם גברים
מעטים מאד המעמידים פנים של אנשים
הנמצאים במקום לשם מטרה אחרת לגמרי
ומאזינים כאילו בהיסח דעת לשיחות הג ברות.
ואילו
הגברות כנות יותר. הן באו
לכאן במטרה ברורה: מה בפי מאדאם
ליילה על העתיד. אין זאת אומרת כי
יכול איש לדעת מה יביא המחר׳ אבל בכל
זאת, כדאי לשמוע, לכל מקרה שלא יבוא.
עם כניסת
מקבלת אותה
כרופא המקבל
בוחנת היטב
חיצוניות.

״אחרת נאחז כאמצעים ביום
25.6.50 הגיעה לתושבי הפרדס מכתב :
היות והכפר אום אל פרג׳ הוא נטוש לח לוטין
ונכסיו מוקנים לאפוטרופוס על נכסי
הנפקדים׳ הרינו להודיעכם בזה כי עליכם
לסלק את ידכם מהנכסים שהנכם מחזיקים
בתחומי הכפר הנ״ל תוך 48 שעות מקבלת
הודעה זו, אחרת נאלץ לאחוז נגדכם באמ צעים
חוקיים מתאימים״ .על החתום —
חיים לויטל, המפקח למחוז הצפון — מח לקת
הכפרים של האפוטרופוס לנכסי הנפקדים.
רביסוץ
מאשר. תחילה נבעת חסן
אחמד אסלן, מוכתר ערביי אום אל פרג׳
מדברי המכתב, אך מיד שקטה רוחו .״הן
יש צדק במדינת ישראל״ ,אמר ״ועדים
שמים וארץ כי עדתי לא ״נפקדה״ מעולם
מעל אדמותיה״ .הלך חסן אחמד והטריח
עצמו למושל הצבאי של האיזור, רב-סרן
יעקב לישנסקי׳ ואף קיבל ממנו אישור בזו
הלשון: הנני לאשר בזה כי חסן אחמד
אסלן, מוכתר הכפר אום אל פרג׳ שנכבש
ע״י כוחות הצה״ל בתאריך ,25.10.48 נמצא
באדמות הכפר ביום הכיבוש ולפי חקירות,
עדויות ומסמכים, הנני משוכנע כי הנ״ל
לא עזב את אדמות הכפר מיום כבושו ועד
עתה, וכי הנ״ל הוא מהתושבים הקבועים
של הכפר״ .״מבסוט״ מהצדק ומעצמו חזר
חסן אסלן לפרדס...

התווכחו במרירות. הן יושבות על כסאות
בצל מרפסת רחבת-ידים וממתינות שיגיע
תורן.
המזכיר מופיע מדי פעם ומבקש את
הראשונה בתור ״להכנס בבקשה״ .הגברת
קמה, מחייכת לשכנותיה׳ פותחת דלת ו נכנסת
לחדר גדול, חשוף, פרט לשולחן
קטן ושני כסאות. ליד השלחן יושבת

לחדר־הראיון
ר,״לקוחה״
המאדאם במתינות מנומסת,
פני חולה ובמבט חודר היא
את אשר יכולה לגלות ה
הלקוחה
מתיישבת על כסא מול השולחן,
מספרת את אשר בפיה ומאזינה לתשובות
המגירה. המחר נראה מעורפל י זה לא
כלום׳ יבואו זמנים טובים יותר. צרותיה
של עקרת הבית תעלמנה, הצנע יעבור
בהקדם. נבואה זו היתה בודאי משמחת יותר
אילו היה המגיד ראש הממשלה או איש
אחר מוסמך יותר.

ארצנו 11
כל השוורים שנשחטו בשבוע האחרון
בבית המטבחים בטבריה, היו, טענו הקצ בים
לצרכניהם, חסרי כבד וריאות.
(״דבר אני מוכן לעזור לגברת
הנכבדה במציאת שם עברי מקוריי—ציוניי —
גו לדה
ישראלי —מעשי — פיוטי: במקום
מאירסון מוכתר אופ-אל-פרג׳

ועורד־דינו

סין הרגשה משונת.

מה (״לבנסראום״)׳ החל לעשות ״צרות״.
תחילה הפסיק את זרם המים המגיעים לכ פר
בתעלות ממעינות כברי. אולם לאחר
צו מביך,״ד — חודש זרם המים.
כאן התערב שוב משרד החקלאות וצוד,
להפסיק את זרם המים ״מסיבה חוקית״,
הואיל והמים וכן התעלות הן רכוש הממ שלה,
והוברר כי בספרי האחוזה של ימי
המנדט אין שמות פרדסי אום אל פרג׳
נזכרים במקומות המיועדים להשקאה. אולם
עורך־הדין של הכפר הזים את הטענה והו כיח
שפעולת משרד החקלאות היתה בלתי־חוקית.
זרם המים הוחזר.

אדם מת והצגה קטנה.

אולם בכך

בינתיים מתגנבים מוכתר אום אל פרג׳
ובני משפחתו מדי בוקר לחיפה, מסתובבים
במסדרונות בתי הדין׳ ובמשרד עורך
הדין, כיון שיש להם מין הרגשה משונה
שהצדק אתם...

״הצנע י ע בו ר בהקדם...״
ברחוב טרומפלדור בתל־אביב מתנהל
הכל בשקט. המכוניות עוברות ללא רעש
מיותר, הבתים קטנים ולרוב עטופי ירק,
ואורחי בתי־המלון הגדולים מנומסים ומי
תורבתים ואינם צועקים.
לכן התנהל גם התור החדש׳ שנולד
ברחוב טרומפלדור, בשקט ובאדיבות רבה.
הנשים לא דחקו אשה את רעותה ולא

זהבה

מיליארדסץ

(״חרות מאות התאספו ליד
בניין הצירות הסובייטית כדי לחזות בבוא
האורחים למסיבה, לרגל יום המר,פיכה.
בהגיע ד״ר יוסף׳ בירכה אותו קבוצת אנשים
בקריאות מקהלה :״בתיאבון,
דוב מעריב ד רו שי ם
כלבים לצבא ההגנה לישראל ה ו דעת
משרד הבטחון לצבור
השאילתה -בכסלו תש״י, התשו בה
— בכסלו תשי״א (״חרות
באריטון ידוע, שהוזמן לשיר באסיפת
מפ״ם במוצאי שבת, וקהל חרות ביום ו/
ערבב את ימיו, והבהיל קהל מפס ״ י בחו לון
בשירו לפניהם משירי בית״ר.
(״ג׳רוסלם פוסט נציגות זקופת
קומה שתשמיע את דבר ה׳ ברמה מעל

במת העירייה (״המודיע
ילדה שלישייה ומתה מאפיסת כהות

ניירוכי, כיר ת אפריקה המרכזית אינה אלא עיירה קטנה, אן ג
בואגאניה ואשתו (למטה מימין) ,המסתכלים במצבת הזכרון של ״החייל
משתייך לעדה ההודית, שמעמדה דומה כאן למעמד העדה היהודית ב

מאת

ג׳ין דייסץ,

סופרתנו המיוחדת בטיסת־הבכורה של ״אל־על״ ליוהנסבורג.

תצלומים :

כנפיים
על פני
אפריקה

ח. פין,

מיוחד ל״העולם הזה״

היה זה בשעה מאוחרת בלילה, כאשר עזבנו את שדה התעופה לוד בדרכנו ליוהנסבורג.
קבוצת העתונאים זזיתה במצב רוח מרומם, וציפתה בסקרנות ובקוצר־רוח למראה הראשון
של יבשת אפריקה. בנויה אפלות
בחדרי
על־אף

לאסיאתים בלמד. חנייתנו הראשונה היתד, בחרטום, בירת סודאן, עיירה נקייה
בזוויות ישרות. מצד אחד עמדו בנינים מודרניים, מפוארים, ובצד השני שורות
של חושות חימר — מגורי הפלחים. כאן באנו לראשונה במגע עם ההפלייה הגזעית :
ההמתנה והשימוש היו תלויים השלטים ״לאירופיים בלבד״ ,״לאסיאתים בלבד״.
שעת הבוקר המוקדמת, שרר חום מחניק בחרטום ושמחנו להמשיך בדרכנו הלאה.

״יש מספיק רוכים להתחיל מהפכה״ .עברנו מעל שטחים ירוקים, לאורך
הנהרות האפריקניים האדירים, מעל ג׳ונגל ומאות קילומטרים ללא סימן ישוב חי. כאן עוד
מושלים האריה והפיל.
לעת צהרים נחת המטוס בנאירובי, העיירה
והמתיימרת להיות עיר — לפי הממדים הטרופיים.

הגדולה ביותר

במרכזה של אפריקה

בית המלון המה מציידים, והשמש
רובים כדי להתחיל במהפכה.
אופנה אחרונה. יצאנו העירה
החנויות סגורות. בכל זאת בילינו את זנ
הראשיים: אמהות עם תינוקות עמוסים 1
צמידי נחושת כבדים על רגליהם.
אילה ואריה מנמנם. בנשף
האירופאים הודו כי
הקהילה ההודית.
במקום — נציגיהן נפגשים רק במסיבות ו
אחרי ארוחה לבבית, שהיתר! לנו כ
עם אחד המארחים. בדרך זינקה אילה כ
בגן־חיות זה, שבתוכו גם בנויות עיירות
אריה שנמנם בצל עץ.
למחרת בבוקר המריא המטוס בדרך
ראינו עמוד עשן עולה בשמיים ! היה זו
ילידי המקום — מפל עצום שמראהו כי

תושביזז חינה עיר. אליח באים, בימי חג, ראשי שבטים כנוואמבה
י האלמוני״ (בצבא הבריטי) במרכז העיר (למטה) .מוכר הממתקים
ת פולין. שני הכושים, חיילים משוחררים לבושים בגלי השחרור.

ו &ידריס מוחמר ] 0 0 *$/איננו פקיד אל־על. המגן־דוד שעל ה״עמא״ שלו הוא הסמל הרשמי של המכס הסודאני.
מפל ויקטוריה׳ ליד ליוינגסטון, בירת וודזי ה הצפונית, הוא בעל שם עולמי. אליו באים הנשואים הצעירים בעלי האמצעים
לבלות את ירח הדבש. נהג האוטובוס העירוני אינו יודע מה פירוש המלה קואופרטיב. הוא מתיחס לקהל הנוסעים באדיבות.

ליוינ * ס ט 1ן

־ בבת־צחוק שציידים אלה הביאו עימם מספיק

ל, אולם מפני שהיה זה יום ראשון, היו כל
בהבטה על הילידים העוברים ושבים ברחובות
בן׳ נערות עם סלי-ענק על ראשן, וגברים עם

זג׳ באותו ערב לכבודנו, נוכחו כמה ממנהיגי
שוררת אהבה מרובה בין הקהילות השונות
ת ביותר.

:קמה בדב יוסף ובצנע, יצאנו לטיול במכונית
!ת מפני גלגלי המכונית. אין זה דיבר נדיר
ושם ! קבוצת עתונאים אחרת זכתה וראתה

דזיה הצפונית. בקרבת עיר הבירה ליוינגסטון,
!לימים ויקטוריה, הנקרא ״העשן הרועש״ בפי
נפל נהר הזמבזי האדיר לתוך סדק באדמה.

הגזע העליון. בשדה התעופה חיכתה לנו כל הקהילה ה״לבנה״ שבאה
בחניה הראשונה הנעשית לפי לוה־זמנים קבוע.
בסעודת הצהרים הושבתי ליד פקיד בריטי גבוה, שהתחיל את הקריירה שלו כשוטר
פשוט לפני עשרים שנה, היה זה אחד מאלפי אנגלים אחרים בני המעמד הבינוני, שנטשו
את החיים הפרובינציאליים בארץ מולדתם להיות אדוני האיש השחור באפריקה.
אחרי כמה רגעים התחיל לדבר על בעית הילידים :״הם כמו קופים ! אנשים פרימי טיביים
שמעולם אינם יכולים ללמוד כל דבר שהוא...״
ניו״יורק של הגיונגל. לעת ערב התקרבנו ליוהנסבורג. סימן־קירבה ראשון היו
מכרות-הזהב העזובים — שורה ארוכה של ערימות אדמה לבנה שנשטף מתוכה כל סימן
של זהב המהווה את קד האופק של העיר.
קהל רב קיבל את פני המטוס הראשון של ״אל־על״ שנחת ביוהנסבורג, ואחד מהם
— לואיס מארקס, בעל מכרה-זהב לשעבר ביקש להזהיר את העתונאים לבל יטעו ויחשבו
כי יוהנסבורג מייצגת את כל הארץ.
״זוהי עיר קלילה כמחנה מחפשי־זהב ! עד היום רודפים תושביה אחרי עגל הזהב.
ואם במקרה יורד בעולם ערכו במקצת, נאנחים הם כי יש משבר...״
עזבנו את שדה התעופה דרך הפרברים השקטים אל הרחובות הרחבים והנקיים ולבתים
מפוארים.
לחזות

פשעי0
צעירה עסקה בדו לרי ם
הכיבוש הנאצי ומלחמות האזרחים ב יוגוסלביה
גרמו בעקפין לסיבוכה של
צעירה בלונדינית׳ דקת גזרה, ובעלת פנים
יפות, ברשת מלוכלכה של מבריחים, סרסורים
ונואפים בני גילים ומעמדות, המשק פים
חלק מן ההווי של ירושלים ומעמדה
הבינלאומי. הצעירה, שהיא כיום רק בת
עשרים ושתים, נולדה להורים נוצרים׳ מי,
שהיו אנשים בעלי עמדה בבירת יוגוסלביה
לפני עלות היטלר לשלטון. להוריה היו
שלשה ילדים, והיא הגדולה שבהם. היא הי תר״
איפוא, הראשונה בבני המשפחה שה כירה
בירידתה של המשפחה מגדולה לעוני,
ניוון.
מחיי מותרות לחיי
יום אחד הגיע לבלגרד נער יהודי מ הונגריה,
שהסתתר באחת העירות הקטנות
מאימת הנאצים. נער חסון, מחונן בכשרו הנערה
ובהיותה בת
שנתחבב על
נות,
שש עשרה — עברה לגור בחדרו, לא
מאהבה רבה אלא כדי להנצל מחרפת
רעב. כעבור זמן מד, נישאה לנער היהודי
בנישואין אזרחיים.
מלחמת השחרור של ישראל והתחלת
קיבוץ גלויות — פתחו לפניהם דרך חדשה.
הבעל הצעיר החליט להצטרף לעולים ליש ראל,
ואחריו אשתוהצעירה. הם הגיעו
לירושלים וקיבלו דירה באחד הבתים הנ טושים׳
אך לא היה במה לרהטה, ומלבד
מיטה ובורסה שבורה — לא השיגו דבר.
הבעל החל לעבוד — ואשתו נשארה רוב
זמנה יחידה בבית, ונסתבכה עם מכרים
מפוקפקים, שניצלו את היותה גלמודה בגלל
בעלה העסוק בעבודתו, את זכרונות ימי
ילדותה בבית עשיר, ואת אהבתה לחיי
נוחיות ומותרות. את כל אלה סיפקו לה
בשפע — תמורת אהבתה.

רים ושבים בגבולות, פקחה עיניה — הן
למראה קיסמה של הצעירה והן למראה
המוזר של הליכותיה: בשעות הבוקר׳ ב צהרים
ובערב׳ היתה נראית חליפות בחברתו
של הסרסור ומאהבה הזר יפה התואר.
הסרסור נראה לעתים קרובות נוסע בין
ירושלים ותל־אביב, ועד הגליל העליון
הגיע — פעם בחברתה של הצעירה ול עתים
בחברתם של סרסורים אחרים, עטורי
זקנים מכל הצבעים. חשדות כבדים החלו
להתעורר בגלל פגישות הצעירה עם יהודים
עטורי זקן, שכן — על אף היותה פראווס־לבית
— ,מעולם לא הראתה כל נטייה
לאדיקות ולאדוקים. המשטרה החלה עו שאר כל אחרי וגם אחריה קבת החשודים,
מבלי שהמשטרה אף תדע במה
לחשוד אותה.
בינתיים נתקבלו ידיעות חשאיות מה מחלקה
הכלכלית של משטרת ישראל, מן
המטה הארצי׳ כי קיימת תנועה גדולה של
הברחת דולרים וזהב בגבולות ומשטרת
ירושלים נתבעה להדק את הפיקוח. הגיעה,
איפוא, השעה לפעולה. והפעולה לא איחרה
לבוא: בבת אחת נאסרו, בירושלים ובתל־אביב
15 ,חשודים, בהם גם הצעירה, הסר סור
(שלפי כל הסימנים עמד בראש החבו רה)
,כמה חלפנים ששימשו כנראה כשותפים
את הממון הדרוש
סמויים, ואשר נתנו
לביצוע. מהיר של הטרנסקציות המסובכות.

והם שוחררו מבלי שהאחד ידע כי חברו
נאסר ושוחרר. החבורה שנתפרקה וראתה
כי נפלה בפח — פתחה במריבות פנימיות,
שהדיהן נשמעו גם ברחוב. וכך אירע שה צעירה,
אשר לא ידעה כי הסרסור עצמו
אסור וכי הוא רק שוחרר בערבות כספית
— משראתה אותו בבית קפה ברחוב בן־
יהודה — התנפלה עליו בצעקות, שמאד
לא הלמו את אופיה השקט, בדרך כלל,
ובנוכחות רבים (בהם גם אחד מטובי הב לשים
של משטרת ישראל בעיר) צעקה״
״מדוע אתה מטריד את הקונסול הנחמד
שלי? מדוע אתה בחוץ כשכולם אסורים?
אתה מנוול מאין כמוך בכל העולם. אתה
הכנסת את כולנו לבוץ ואתה עכשיו מעיד
נגדנו. אני שונאת אותך. אתה מנוול״.
שיחה קולנית זו היתה ערבה ביותר לאז-
ניו של הבלש הירושלמי שמיהר למסור
עליה דו״ח למפקדו.
למחרת נראתה הצעירה יוצאת מפתח
ביתו של אחד השותפים העיקריים׳ שאף
הוא שוחרר־ בערבות, ואשר בחקירתו הכ חיש
כל קשר עם האשה הנוצריה. כשיצז*,-
מן הבית — ועיניה אדומות מבכי —
חיכתה לד, מכונית של המשטרה, וברוב
הפתעתה — שוב פרצה בבכי. וכך גילתה

לאם לאט החליפה הצעירה את מלבושי
הצנע הקרועים שלה׳ קיבלה שמלות הדורות
ממאהביה, ואף חשבון קטן נפתח על שמה
בבנק. עברה מדירתה באותו בית נטוש
שאף את קירותיו לא סיידה — לאחד מבתי
המלון המהודרים בעיר.
דולרים ו״סבון בכיסה״ .משטרת
ישראל בירושלים, וביחוד המחלקה המ יוחדת
שלה, שמתפקידה לפקח על העוב

הנאשם
מתפלל. השבוע הובא מו־חמד
שאלאבי בפני ביד,״ד המחוזי בחיפה
באשמת נסיון לקבלת ידיעות העשויות לה יות
לתועלת האויב. במטרה הפוגעת לרעה
בבטחון המדינה בניגוד לסעיפים 18—3
מפקודת הסודות הרשמיים.
הנאשם, ערבי שחרחר, כבן ,20 שנראה
מתפלל כל הזמן — השיב בקול רועד —
״איני אשם״ לשאלת השופט. והוסיף ״כי
הוא מבקש מראש את סליחת ביד,״ד באם
יתעלף מרוב התרגשות — הואיל והוא
סובל ממחלה כזו — אפילפטיקה״.
הסקרנים והעתונאים יצאו. שלא
כנהוג — היה הפעם פרקליט המחוז מר
רבינוביץ, זה שבקש לקיים את המשפט בד לתיים
סגורות, היות וגביית העדויות בפומ בי
מפי אנשי הבטחון עלולה לגרום נזק
רציני לבטחון המדינה. בעוד סניגורו של
ישראל, לא הביע בן הנאשם עוד,״ד
לעומת זאת כל התנגדות כי המשפט יערך
״בדלתיים פתוחות״ .לפי החלטת השופט
לנדוי נסגרו הדלתות וד,סקרנים, עם העתו-
נאים גם יחד, נתבקשו לצאת.
העדים במשפט זה יופיע גם בין מפקד משטרת טול־כרם, עבדול כרים אל
בירותי, לשעבר מפקד משטרת עפולה. העו נש
המקסימלי הצפוי לנאשם 14 :שנות
מאסר.

האשה צעקה: ערבי ס!
סימני הנשיכה בידו של הנאשם שימשו
סימן לקבוצת הפועלים התימנים בכפר
נטוש בדרום הארץ. יום אחד, בעובדם
בשדה, שמעו צעקות של אשה :״תפסוהו,
ערבי!״ .הצעקה התערבבה בצעקות גבר מה אשד קשה להבין משום
״רצחו
הצעירה, עולה חדשה מתימן, כי חשדה האיש שהתקיפה וניסה לאנסה׳ הוא ערבי.
הוא דיבר אליה אידיש ואילו היא שומעת
אך ורק ערבית. הפועלים שראו אדם פצוע
בידו ושמעו צעקות על רצח אשה, רדפו
אחריו ותפסוהו. וכך החלה פרשתו העצובה
של שמואל ניסבוים שחיפש הרפתקאה וש־נידון
בשבוע שעבר ע״י כב׳ השופט המ חוזי
גביזון לשנה מאסר.

קונסול עובד את הגבול. בין ה-
ברנשים שעטו עליה׳ — היו לא רק צעירים
הולכי בטל, רודפי נשים, אלא גם
סרסורים וחורשי מזימות, שרצו להפיק
מתמימותה תועלת כפולה ומכופלת. אחד
מהם היה יהודי כבן חמשים וחמש׳ יליד
הרובע היהודי בעיר העתיקה, מוותיקי ה סרסורים
וה״מאבערס״ של מאה־שערים. איש
זה תואר בשעתו על ידי נשיא בית המשפט
המחוזי כ״פושע השפל ביותר שנתקלתי
בו בכל שנות כהונתי כשופט״.
יהודי זה לכד את הצעירה ברישתו: .
תחילה העניק לה מתנות, הופיע עמה
בציבור ולאט לאט החל לנצל את קשריה
עם צעירים ממנו, אך בעלי עמדה בציבור
ובעלי פריבילגיות מיוחדות. ביחוד מצא
חן בעיניו אהובה׳ סגנו של קונסול זר
בירושלים. הלה היה בעל זכות מיוחדת ישראל בין בגבולות חפשי למעבר וממלכת הירדן ההאשמית. צעיר שחרחר זר,
שותפיו עם המקשר להיות נתבקש
של הסרסור, ולהעביר דולרים ומטבעות
זהב מעבר אחד של הגבול אל משנהו,
לקבוע מחירים, לקבל כספים ולחלק את
הרווחים.
בקשר באיים לקרן לגלוי

להשגת פרטים אודות סודותיה הצשל
מדינת ישראל. ענין השוד נדחה
זוית, והחקירה התנהלה עתה בכיוון
שליחותו הסודית של שאלאבי.

שאוקת מוחמד שאלאכי
בית הדין יסלח

ואמנם, החשדות לא היו לשוא. בידי
החשודים, ממש, נתפסו מסמכים המעידים
על קיומה של רשת ענפה של הברחת
מטבע זר ממדינת ישראל׳ תמורת זהב
שהוברח לארץ לשטחי הירדן. גם צורת
ההברחה נתגלתה: בחתיכות של סבון כבי סה
שנחתך לשני חלקים — הוכנסו שטרות
של דולרים, ביד מאומנת. הדולרים היו
רשומים בשפת הרמזים של החבורה בשם
״שטיחים״ והזהב — היה סבון כביסה.
שערוריה בקפה. החקירות של ה היו
מדוקדקות בדייקנות כמעט משטרה אופייני לעומד בראש
— דבר
״ייקית״
החקירות הללו בירושלים, הקצין י. בן
ארי, שפעל כל הזמן לפי הוראותיו וב של
מפקד המחוז השתקן, בעל פיקוחו שערות הכסף, לוי אברר,מי. לעת עתה
שוחררו כל החשודים בערבויות כספיות,

המשטרה גם את החוליה המקשרת, שהיתה
בבחינת נעלם בחשבון המסובך.

ב שלי חו ת סודית
שאוקת מוחמד שאלאבי הוא תושב הכ פר
עתיל, השוכן במשולש העבר ירדני,
במרחק 10 מטרים מן הגבול הישראלי.
־ מסתבר כי יום אחד התחשק לשאוקת לחפש
״פרנסה קלה״ בשטח הממשל הצבאי, ונר אה
גם כי הצליח לעשות את ״העסק״
ואף לחזור לכפרו.
מכל מקום: הממשל הצבאי הישראלי
החל לדרוש את שאלבי משלטונות עבר
הירדן, בקשר למקרה שוד שהוא מעורב

בחיפוש שגרתי שנערך בבגדיו כאצל
כל מסתנן, נמצאו, להפתעת המשטרה, בר שותו
של הערבי הצעיר הוראות בכתב

כפי שתיאר את המקרה התובע, סגן
פרקליט המחוז ד״ר טומקביץ, נזדמן שמואל
ניסבוים בן ד 25 נמצא בארץ אך זמן
קצר, חייל בחיל האויס בכפר הנטוש.
במקום ריק מאדם הרגיש לפתע באשד,
צעירה יושבת על הארץ. הוא התנפל עליה,
הפילה ארצה, סתם את פיה וניסה לאונסה.
האשד, הצליחה להוציא צעקה מפיה ״ער בים!״
,דבר שהבהיל את המתקיף. בו ברגע
נשכה את ידו ושמואל החל לברוח. לקול
הצעקות הגיע בעלה של הצעירה והחל
לצעוק ״רצחו אשד,״.
להגנתו טען הנאשם בתמימות, כי הוא
אדם גלמוד חסר משפחה וחברה. הוא
הצטער מאד על מעשהו. לשאלתו של כב׳
השופט ״האם היית עושה כדבר הזה לא חותך,
לו היתד, לך אחות?״ השיב הנאשם
בעקשנות :״בשום אופן לא!״ .היה ברור
כי האוש סובל ממוסר כליות ומתחרט על
המעשה. אפילו התובע עצמו הדגיש את
הדבר. וכאשר נשאל הצעיר מה יש בדעתו
לעשות בצאתו מבית הסוהר׳ השיב לשופט
באידיש :״אני רוצה לבנות את ה ארץ...״

״העולם הזה׳׳ ,מם׳ 661

ספורט
״אני חיה מרושם״

אנו ח־־םמכ דו רג ל

שכועייס לפני הופעותיה בפריס או
בלונדון, כבר ידעו כל העתונים המקומיים
את המרחק בין חגורתה של גב׳ גאסי
מוראן ותחתוניה. היא עלתה לראש מדורי
הספורט הודות ל ...תחתוניה. גב׳ גאסי
מוראן קנתה את שמה בעולם הטניס לא
דווקה בגלל משחקה המאופק והמעולה,
אלא בגלל תלבושותיה ה״משגעות״ והמגרות:
תחתונים שחורים (בניגוד ללובן
בשרה) עם מעשי תחרים.

הרעיון להביא משבדיה לישראל את
קבוצת הכדורגל המעולה עלה בהתאחדות
לכדורגל בישראל (אז: ההתאחדות הארצי שראלית
לכדורגל) עוד בשנת .1947 התנהל

המחומש. בשבת ( 18 בנובמבר) תתחרה
הקבוצה האורחת נגד ״הפועל״ תל־אביב.
כנראה שהמשחק התל־אביבי יתקיים ב מגרש
״הפועל״ ביפו, שהוקמו בו שני
עשויים מברזל־זוית, לפי מתכונת
יציעים

סעון חפשי בשחיזדחפשית. שלנברג השיג
את השיא הראשון במים ולפיכך הבליט את
עצמו מבין יתר המתחרים (זמנו —י 5:07,4
דקות).
דוזבלדו הוא

תלמיד המחלקה השלישית

באדיסון־סקואר־נפתחה,
בימים
אלה
גרדן במנהטן אשר בניו־יורק, עונת הא ליפות
והסיור השנתי של שחקני הטניס
המקצועיים אשר בארצוודהברית. משתתפים
בסיור המכניס ״תותחים כבדים״ כג׳ק
קרמר (ראה משבצת) ,פנשי סגורה וכן
״רקטות״ מעולות בעולם. כדי להכניס רב גוניות
העניקו לאלפים הרבים, הבאים לח זות
במישחקים אלה׳ גם ״פצצות״ כגאסי
מוראן ופאולין בץ־אדי.
כשבוע לפני פתיחת סידרת ההתחרו יות,
היתר, גאסי עסוקה ב.״פיר0ומת קול נית
לתלבושתה ובפגישות עם העתונאים
(היא העדיפה חוקה צעירים) ביחס לאופנת
בגדי־הטניס. באותו פרק זמן היתד, גב׳
לתחרויות.
בץ־אדי עסוקה ב...אימוני ם
פאולין שחקה כאלופת ארצות־הברית לחוב׳
בות במשך 4שנים 6— 4— 3— 1942 והח ליטה
להיעשות מקצועית לפני שלוש שנים.
לעומתה גאסי ״ירוקה״ בין המקצועיות,
ופנתה לשטח זה רק לפני שלושה שבועות.
בץ הצטמצמה בעיקר בתחומי מדינות אר־צות־הברית,
בעוד שמוראן ביקרה ברחבי
העולם: החל מאוסטרליה וכלה בלונדון.
הפגישה הגורלית. הפגישה בין ה שתיים
הביאה נצחון כפול לגב׳ בץ־אדי :
היא ״היכתה״ שוק על ׳ירך את גב׳ גאסי
דקות,
תוך 33

מוראן

חלוצי א. י .ק. פורצים
הקמת המדינח הפריעח.

אז משא ומתן מוצלח בין השבדים והישראליים
ולא היתר, בעית הדוויזים וחלופי״
כסף. נקבעו התאריכים והכל הוכן: נדמה
שהקבוצה בבר מגיעה, לעתונאים הוגד ש הכל
סופי והקהל ישב וציפה ...בינתיים
החליטו נציגי הלאומים באו״ם על הקמת
מדינת ישראל (חודש נובמבר) ונמצא ש קהל
אוהדי הכדורגל התאכזב ...הקבוצה
לא באה!

שחקנים צעירים על הגוכה. לאחר
שלוש שנים, חודש המגע בין נציגי
הכדורגל הישראלי וראשי המועדון הגדול
א.י.ק. בשבדיה. המועדון, שהוקם בשנת
,1891 מפתח ענפי ספורט רבים, אך בענף
הכדורגל זכה לשם עולמי. הוא משמש
בית-ספד לכדורגלני שבדיה, ומספר שחק ניו
בנבחרת השבדית הלאומית הוא רב.
מעניין שהרבה משחקניו למדו את תורת
הכדורגל על בוריה ואחר־כך החליטו לע בור
לשחק כמקצועיים באיטליה׳ ספרד,
צרפת ועד דרום־אמריקה הגיעו. מקומם
מתמלא ע״י דור הכדורגלנים הצעירים המ צויים
למאות במועדון ומוכנים תמיד להכנס
לסגל הקבוצה הראשונה — למה?

הטניסאית פאולין כץ
•מכנסי המשי נצחו.

וקבלה ס/״ 30 מההכנסות של סיור הטניס אים
בכללו, ואף עלתה עליה בהציגה תל בושת
של מכנסי־משי מוכספים, ואפודה
רעשנית. ..

אני רעב
הפתיחה הרשמית לסיור השנתי של
השחקנים המקצועיים באמריקה לטניס
גדולה. הטניסאי ג׳ק
גרמה סנסציה
קרמר (בן ) 29 גבוה ובלונדי, נוצח
ע״י פנשו סגורה (נמוך ועקום רגליים)
מאקואחר בשיעור של — 2:6׳ ,2:6

ההסבר להפסדו של גדול טניסאי ה מאה
ה־ — 20 קרמר — בא מסיבה
פשוטה מאד: סגורה ״חיסל״ את יריבו
במהירות (פחות משעה) מאחר שהיה
רעב ולא הרשו לו לגשת לטעום משהו.

,העולם הזה״ ,מם׳ 681

אמריקנית. המגרש המדושא הוכן למשחקי
כדורגל בינארציים. האימון אימון ראשון לשכדים.
הראשון של הכדורגלנים השבדיים על הא דמה
הישראלית קויים ביפו .״הפגישה״ הרא שונה
עם המגרש לא קסמה במיוחד לאור חים,
אם כי המגרש טופח בדשא. ביום
השני בבוקר עזבו השחקנים הצפון־אירו־פיים
את מלון ״הירדן״ לכיוון דרום. מזג
האויר החם׳ באופן יחסי, לא איפשר להם
להראות את ״כל מה שהם יודעים״ אך זה
הספיק כדי לקבל מושג מיכולתם,

״אנ ח במים!״
הציבור הדרום־אמריקני ידוע בהתלהבו תו
הספונטנית והחזקה לספורט, ולפעמים
נצחון על קבוצה יריבה עולה במספר
קורבנות (לרגל התפרצויות השמחה הפעל תניות)
.הדרום־אמריקניים סיגלו לעצמם את
משחקי התנועה והכדור׳ אך גם בשטח
האינדיבידואלי אין הם מפגרים. בתחילת

שכדים וישראליים

כאיצטדיון

יפו. הנבחרת השבדית כוללת 17 שחקנים,
וביניהם אף יהודי אחד בשם ברן בריק,
מאמן וארבעה מלווים. המשחק הראשון
ייערך ב״עיר הנמל״ — חיפה — ובפגישה
ידידותית זו יפתחו האורחים את סיורם

ומד עבדלתפ קיד אחר
כנראה שחילופי שר האספקה והקצוב
— דב יוסף — השפיעו על יוסף ה כדורגלן
(יוסף מרימוביץ — מהיר כרוח
ובעל בעיטות חדות ומדוייקוח) הנחשב
ל״מוח״ של חולית החלוצים ״מכבי״
לשנות את תפקידו.
לאחר חמש שנים רצופות החליט
יוסל׳ה להיות חבר פשוט בקבוצה ולא
בראשה. בבחירות נבחר צביק׳ה סטו-
דינסקי (מחייך ופורץ).

את שלושת השיאים הותיקים של גטרויאר
מצ׳כסלובקיה זכה לתשומת לב רבה יותר.
השיאים בשחיה־חפשית למרחק של ,800
1000ו 1500-מטר נקבעו עוד בשנת 1935
(זמן ״המכביד,״ השניה) ומאז לא הצליח אף
שחיין שבקר בישראל לשפרם ולתקנם. השח יינים
שצמחו והתפתחו במדינת ישראל לא
נסו כוחם ״במרחקים־כה־ארוכים״ ולבושתם
אף לא נגשו שחיינים בעלי רמה להתחרות ב מקצוע
זה ב״מכביה״.
הקציר שהושג דדן כיומיים. השיאים
הבינלאומיים שנשתנו במשך יומיים הת חילו
בשחיה חפשית למרחק של 1500 מטר.
״שובר־השיאים־בסיטונות״ זינק למשחה זה
במגמה לתקן גם את השיא ב־ 100 מטר.
זמנו — 14:08,8דקות (לצורך השואה — :
השיא הקודם — 14:15,0דקות) .לאחר שגמר
בן־ד,גימנסיה את שחיתו ב 1500-מטר הראה
השעון־ר,מיוחד (״הסטופר״) על זמן של
21:14,6דקות (השיא הקודם — 21:33,0
דקות).

נסיעות כשפע. כאשר שומעים בארץ
על ״נדידה״ של שחקנים בקבוצות שונות
התגובה הראשונה היא: נסיעה לחוץ־לא־רץ
באופק. בשבדיה קנתה לה קבוצת א.
י.ק. שם של מייצגת הכדורגל באיצטדיוני
העולם, מאחר שבכל שנה נוסעים הכדורג לנים
להתמודד עם המעולות שבקבוצות
בעולם — והם אינם מביישים. אך בשבדיה
אין השאיפה להכנס לקבוצה הראשונה נג רמת
בגלל המספר הרב של הנסיעות. הכבוד
הרב — להשתייך לקבוצה הראשונה — הוא
חלומו של כל כדורגלן המטפס בשלבי
ההצלחה.
״הגכיע הוא שדנו״ .משחקי הגביע
השבדיים ידועים בחריפותם ובמתח הרב.
מאות רבות של מסתכלים באים מהארצות
של צפון־אירופה כדי ללמוד את השיטה
השבדית ותכסיסיה. קבוצת א. י .ק. היא
בעלת הגביע השבדי לכדורגל בשנים,1947 :
1949 ולפני שבועות מספר אף זכתה בגביע
הנוכחי. גביע הזהב באולימפידה האחרונה
בלונדון 1948 נפל בחלקם של הכדורגלנים
השבדיים שלקחו גם את המקום השלישי
באליפות העולמית שנערכה זה לא כבר
בריו־דה־ז׳אנרו.

של הגמנסיה בבואנום־איירם והוא עוסק בספורט
השחיר ,״רק״ 3שנים .״אני שוחה
ארבעה חדשים ומפסיק לחודש אחד״ ,מס פר
שלנברג ״ובזמן זה הנני מתאמן בחתירה
רוגבי וכדורגל״ .כאשר ׳״התקיף״ רוזבלדו

־השחיין רוזכלדו שלנכרג
הכסף של אבא פזר.
השבוע נתבשרנו שהנער רוזבלדו שלנברג
זכה באליפות השחייה על ארגנטינה. נער
זה ביקר בישראל בזמן ה״מכביה״ ולא
זכה, משום־מה, שר,שחיינים ילמדו ממנו
משהו ...
הברח ראשונה כ־ 400 מטר. הפגישה
הראשונה של הצופים עם רוזבלדו שלנברג
(ולא כפי שכתבו מרבית העתונים — שלמ־ברג
קויימה במשחה הגמר במסגרת ה״מכ־ביה״
השלישית למרחק של 400 מטר. תנער
בן ה־ 15 ועשרה חדשים הפליא את כולם ב־

10.000 חברי ם -ור ק ספורט. האר
גנטינים שבאו ל״מכביר,״ מאוגדים ב״סוסיאדל
אבראיקה ארגנטינה״ .זהו ארגון תרבותי וס פורטיבי
של יהודי בואנוס־איירס הנתמך
ע״י החברים. יותר מ־ 10.00 חברים באים
מדי יום ביומו להתאמן בספורט ולחיות
חיי־חברה. הארגון אינו עוסק בציונות ומספק
לחבריו מאמנים ותנאים אידיאליים לספורט.
רוזבלדו שלנברג מתכונן להיות מהנדס
כללי אולם בינתיים ״כל החיים שלו הם ב מים״
והוא יכול להרשות זאת לעצמו מכיון
שלאביו בית־חרושת גדול לרהיטים ממתכת.
״המנה״ היומית שלו באימונים משתרעת על
שחיה של 1500 מטר לפחות. נוסף על כך
שחיית 400 מטר רק ידיים. תסריט מגוון,..

* נ ב כי ה ע בד
<$בשלוש אלומות אש מרובי כיתת ה יורים
כחולת המדים ולבנת החגור של
המשטרה הצבאית וחיל האויר לישראל׳
חילקה המדינה, לפני שבוע, את הכבוד ה אחרון
לשני אלופי הטייס — כ׳ורג׳ (״מגן
מלטה״) בוירדינג הקנדי וליאונרד
כהן היהודי, שנהרגו לפני שנתיים וחצי
בהתפוצץ מטוס נורסמן חד־מנועי וגדל
גוף, שעמד להיות מוברח (בניגוד לאמברגו)
לישראל, ושבחנוהו מעל לרומא.

בוירלינג, שהיה חובב תעופה מצעירותו
ושד,תנדב לר.א,פ( .אחר מסע הרפתקאות על
סיפון אניית סוחר מקנדה לבריטניה) ,בטרם
מלאו לו ,18 ונחשב על טובי טייסי הקרב
של מלחמת העולם השנייה׳ וכהן, בן חיפה׳
אחד מגיבורי הקרב על מלטה (בוירלינג
הפיל 32 מטוסים גרמנים ואיטלקים) ,שעמדו
בסוף שנות העשרים שלהם, והתנדבו עם
פרוץ המלחמה להעברת מטוסים לישראל,
עד היום בו נתלקח מטוסם באש, בגלל
חבלה או מיכל הדלק הנוסף (עבור הטיסה
הארוכה) בתא המטוס.

והגופים המתנחלים׳ שמאז עלותו אך צה,
ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אחרי
בריחה מסיביר, מקום לשם נשלח בגיל ,22
לרצות את עונש מאסר־העולם ששופט
צאריסטי הטיל עליו בעוון התנגדות למש טר,
התמסר — אחר תקופה קצרה של
זיבול פרדסי פתח תקוה, לתוספת נקודות
חקלאיות ליישוב שהפך מדינה.
לבסוף,

> <$שמועה עקשנית, שהוכחשה
סיפרה על התפטרותו של
(ובן, מפיקהה הכללי, הממושקף והקרח,
יליד ירושלים בן ה־ ,44 של משטרת ישראל,
וקבלת תפקיד חשוב בהנהלת מפעלי קייזר
— פרייזר ההולכים ומוקמים בחיפה.
מי שהיה מזכירו הפרטי של נשיא
ישראל, הד״ר חיים וויצמן, כלכלן חניך
לונדון ופקיד אפ״ב, העוסק בשעות הפנאי
שלו בפסלות, שהתגייס לצבא הבריטי כ־טוראי׳
׳וסיים שירותו כרב־סרן, הודיע
לטרדנים שחקרוהו, קצרות: להד״ם.
< מבוססת יותר היתד, הידיעה על הת>§
פטרותו
של משה אהרן פייקוכיץ,
מנהלן י. הכללי של רכבות ישראל, בעל
המצח הפייקוביצ׳י הגבוה והעיניים החוד רות,
אחד מששת בני ראובן פייקוביץ (בי ניהם
יגאל (״משחרר הנגב״) אלון) מרא
יחזקאל
סחר

עארף (״שבטי באר שבע״) אלע-
אלף׳ קצין המחוז המנדטורי, וההיסטור יון
הערבי פחום השער ונעים ההליכות,
יליד ירושלים בן ה־ ,58 שנתחנך בקושטא
והשתלם בשרות החוץ הטורקי ונפל, כסגן,
בשבי הרוסים שעצרוהו, משך ׳שנתיים, ב סיביר
ונחון ע״י הרברט סמואל, אחר
שנידון, ע״י בית דין צבאי בריטי לעשר
שנות מאסר בעוון הסתה לפרעות בירוש לים
באביב ,1920 שמינהו, לפי שיטתו,
כפיצוי, לקצין מחוז במשולש, ושיך ת אחר-
כך בתפקיד זה ביפו׳ באר שבע ועזה;
מיישב הסכסוכים בין בדואי הנגב, שהיד.
משך תקופה של שנתיים מזכיר ראשי
לממשלת עבר הירדן״ הוזכר השבוע, אחר
הפסקה ממושכת, בחדשות.
עזאם (״הליגה הערבית״) באשא ביקש,
טלגרפית, לשלוח לו את ספרו המפורסם
על בדואי הנגב, על מנת להסתייע בו
בוויכוח המצרי־ישראלי, בעצרת או״ם, על
אזורי המגורים של שבטי הגבול.

מד ב ט׳ ההווה
אברהם

>§< לחבר הכנסת מטעם מפא״י,
הרצפלד, נמוך הקומה ושב השער׳ המ מושקף
והמלבב בן
62׳ הוצע ע״י זלמן
ארן, יושב ראש ה וועדה
לענייני חוץ
ובטחון של הכנסת׳
שחזר מעצרת או״ם
לתלוש כפתור ממ עיל
חבר המשלחת
ההודית׳ עשיר מופ לג
שכל כפתורי מעילו עשויים יהלומים,
ולהקים במחירו כמה נקודות חקלאיות.
ההצעה קסמה ביותר למנהל המרכז
החקלאי, מארגן ההתיישבות על הקרקע,

מרמז• העתיד
> <$כאשר ראש הממשלה הודיע בנאומו,
כי ״כבר מזמן ביקש להטיל עליו שליחות ריואה שהוא
גייעוד בה ביהדות דול זמננו״
(הצירות
הבמוסקבה,
עתידה
על פי
השמועה, להי הפך
שגרירות)
הופנו העיניים

תשבץ 5$ס ׳

< ׳הרכרט סמואל, לורד כרמל וראש

הסיעה הליברלית בבית הלורדים הבריטי,
הגיע השבוע, כשהוא נראה צעיר בעשר
שנים׳ לגבורות.
הנציב הראשון ליהודה (״על כסאו לא
ישב זר״) ,איש ליברלי, בעל מושגי המאה
ד,־ ,19 שאינם הולמים את הדינמיות הפולי טית
של מציאות ימינו, שחנן את הפורע
חג׳ אמין אל חוסייני ומינהו מופתי גדול,
שהגלה את זאב ז׳בוטינסקי והיה ראשון
למגבילי העלייה, אשד בימיו בותרה ארץ
ישראל והוקמה אמירות עבדאללה, הוא
יליד ליברפול וחניך אוקספורד, היה לשר
בממשלת בריטניה בגיל ,39 ושנה לאחר
מכן 1910 מנהל הדואר הכללי ואחר
( ) 1916 שר הפנים — שעזר בקבלת הצהרת
בלפור, והיה משך השנים הראשונות (1920
— 1925 של קיום המנדט נציב עליון והתפרסם,
עם שובו לאנגליה — כראש וועדה
לחקירת תנאי העבודה של כורי הפחם.

שוני ראש פינה ו חלוצי
כפר תבור,
היושב עתר, בקבוץ
בנו האלוף — גי־נוסר
לים כינרת;
מומחה הרכבות ב ראש
ארץ,
יליד
פינה, שנכנס, אחר
תקופת גיוס קצרה
בצבא תורכיה, לעבוד בשירות הרכבות,
הבריטי׳ בו הצטיין
עם ראשית הכיבוש
ביותר ועלה לדרגת סגן המנהל (הבריטי,
כמובן) ,חבר ויועץ בוועדות אזוריות ו צבאיות
שונות, שריכז את נכסי הרכבת
— קרונות וקטרים — באזוריה היהודיים
של הארץ, עם היווצ ר התוהו ובוהו והקים
בכך את רכבות ישראל.
הסיבה: מחלוקת פנימית על רקע של
סמכויות (הרצון לקבוע את מזכיר שירותי
התחבורה היבשתית, במשרד התחבורה,
כממונה עליו).
אך, אחר התערבות, לשם פיוס׳ מצד
שי התחבורה החדש, דב (״צנע״) יוסף
בוטלה בקשת ההתפטרות.
< יהושע (״עצי שיטים עומדים״) גר״

יוסך, יליד צפת בן ד,־ 38׳ אדום השער

ורחב הפנים, דור חמישי לילידי הארץ,
סופר ועיתונאי שפירסם את סיפורו הרא שון
בגיל ׳ ,23 בשם שהפך סמלי לנושאי
כתיבתו — ״קול חתן וקול כלה״ ,חבר
מערכת ״דבר״׳ שהיה כתבו של צה״ל
ושניסה כוחו בפירסום ספר גבורה (״בכל
מאודם״) בזעיר אנפין, שוב לא הצטיין.
כוחו בתפוקה ההמונית — אחר ׳ שורת
ספרים בהוצאתנ. טברסקי, המשיך במערכת
קומדיות ל״המטאטא״.
הפעם, אחר ״בעלי המיניסטר״ ,הלועג
להווי סביב מי שעומד להיות שר —
״ראש המועצה החדש״ ,שידון בבחירות
העירוניות.

201

291

361

381
ןןןן 5ל

*410

351

301

)50~ 49
541

מאוזן ) 1 :חושך ! )4נזכר לעיל 6כיוון 10״לוקח״ בלי
רשית 11 חלק קדמי של כל דבר 13 פרגוד 14 מספיק ;
מעשה רב ;
החוזר לקולע 17 ישר 18
) 15 נשק קליעה
)20 פרלמנט 23 נשיא מטה זבולון ! )25 קיטור ! )27 מנת אוכל ;
)29 אביון! )30 מים ארסיים (ירמיהו ח 32 מכשול; ) 35 מכסה
עליון בבנין 36 כלב המדבר ! )37 טבעת־אף לבהמה ! )38 שינה
עמוקה ! )41 עקור ולא מחובר ! )43 פילגש! )45 חיבה או גידוף
)46 סחבה; )49 אבר זוגי; )51 קיר מפריד; )53 פחד; )54 ענפים
לכסוי סוכה; )55 שריר פלדה; ) 56 קלוע מפרחים! )57 ברית.
מאונך ) 1 :מלמלה מיוחדת לתחבושת ; )2פרצוף ; )3משאבה
חיונית בגוף החי ; )4תכשיט ; )5מלך במחזה אנגלי נודע ;
)7עוד ; )8מטור )9 ;,מוכן ומזומן; ) 11 מחלה מדבקת בצורה של
) 16 בזיון 19 פרי-בוסר ;
מגפה 12 יסוד היהדות 15 למען ;
)21 עריכה מתוכננת 22 גיסה ! )24 האור והלהבה ; )26 נבדל
מאחרים 28 כנף עוף ; )30 מורד, דרך לאניות )31 כלי חקלאי ;
מוצא משפחתי; )35 נידח; ) 39 מחוג המצפן!
)33 כבשה; )34
)45 שמים ;
)44 איפה ;
)41 אמיץ־לב ; )42 חרב ;
)40 הרי !
)47 חרון; )48 עמודה; )50 רציצה (דברים כ״ג 52 קבוצת אניות!
אניותי! )54 אבקה רפואית.

פתרון ת שבץ מס 42 .
מאוזן ) 1 :מנצ׳וריה ! )6משבר ; )9להב 10 יגיע 12 במבי ;
) 14 פדר 15 רכס ) 17 :רמן 18 מאוים ; )20 די ; )21 וט !
)22 סכר ; )23 גור 25 תרח ; )27 סות ; )29 טבח ; )31ד,וים ;
)33 קימה ! )35 ערב ; )38 רמז ; )40 רגב ; )41 מח ; )42ד ג;
ריר,י
)44 כישור! )46 גוי; )47 מלא; )49 רגן; )50 אבנר; )51
( .הפוך 53 וגו 54 רוזן ; )55 בני ברית.
מאונך ) 1 :מעברות 2צלבן 3והי 4ר ב; ) 5הידד ;
)6מי 7שער ! )9רוסיה 11 גריג 13 ממטרה 14 פארוק ;
) 16 כד 18 מכס 19 מוט ! )24 רבע ! )26 חור ! )28 תמרון ;
)30 חרמון ; )32 סמך 34 הגר ! )36 בחירות ; )37 תדמור ;
)39 זירה 43 גל ; )45 שגיב 46גמר ; )48 ארז ; )50 אגב>
)52 ין ; )53 וי.

שניאור

זלמן ״(כוכבי
שז ר
בוקר״)

(רובשוב)
מלבינה, שער עטרת
בעל
ד,־,61 וטוב ממושקף , ,מעמיק מבט, צנוע
המדע, חניך אוניברסיטאות
מזג, איש
רוסיה וגרמניה, שהיה זמן קצר פועל חק לאי,
ונעשה מעורכי ״דבר״ ועורכו הראשי,
אחר ימות ברל כצנלסון, של העיתון ושל
הוצאת הספרים ״עם עובד״׳ אשר שמו
כבר הוגש לממשלת ברית המועצות.
< למרות פרסומים חוזרים ונשנים על

מסירת שמו של דויד (״סולל בונה״)
הכהן לניו־דלהי של הודו, נשאר דויד
הכהן נאמן להכחשתו הראשונה.
אך העמדתו במקום הכבוד׳ ד,־ ,42כ סוגד
רשימת ״א״ (מפא״י) בבחירות לעי ריית
חיפה, חזרה והעלתה את הדבר לנושא
שיחה בין יודעי דבר.
דויד הכהן, בן ה־ ,52 יליד רוסיה גבה
הקומה ורחב הגרם, קרח׳ ממושקף ומ שופם
הוא מראשי מפא״י החשובים, סגן עיריית ראשי
חיפה וחבר כנסת
בעל עבר
רב־עלילות.
חניך הגימ נסיה
הרצליה׳
במחזורו־ ,הרבי עי,
בוגר בית הצבאי הספר
בקושטא ובית הגבוה הספר
לכלכלה בלונ דון
( .מתלמידי קצין דאלטון), והיו אטילי קלמנט הקשר של ר,״הגנה״ לצבא הבריטי בימי
אל־עלימין, שהיה עציר לטרון ואשר קשרו
היחיד עם הודו ־* החשובה במעצמות ב מרחב
שבעורף ישראל — ביקור בן עשרים
יום, כנציג היישוב בוועידת עמי אסיה, בניו
דלהי, בלווית ברכה (,׳אחד ודורו״) חבם
שהיתר״ לאחר מכן, לאשתו.
> <$הסופר השוויצי־גרמני הרמן (״נרקיס
וגולדמונד״) הסה חזר והעלה, עם צאתו של
פרופ׳ מר טץ (״מלכות האלהים״) בו ג ר
למסע הרצאות באירופה, את הצעתו לה עניק
לו פרם נובל לספרות — כמנהיגה
הרוחני של היהדות, שומר ומפיץ אוצר
אגדות החסידות ומתרגם התנ״ך לגרמנית.
מרטין בובר בן ה־ ,72 החייכני, טוב ה עין,
ארוך הזקן ושב השער׳ יליד ווינה,
שהיה פרופסור למדע הדת בפרנקפורט,
ופרופסור לסוציולוגיה של התרבות בי רושלים,
קידש את שם ישראל בספריו
הגרמניים אודות החסידות שיהיו לקלאסיים
בספרות העולם! מצטיין בפרשנות המקרא
ותרגם יחד עם הפילוסוף היהודי־הגרמני,
פרנץ רוזנצוויג את התנ״ך לגרמנית! מעשה
אמנות, בגלל סיגנונו המקורי.
היה מראשוני חסידיו־מתנגדיו של הרצל
(לטובת וויצמן) ,שתיכנן כבר ב־ 1902 את
הקמת האוניברסיטה העברית, חבר ״הפועל
הצעיר״ שהשפיע ביותר על החפיסה, המו־סרית־פילוסופית
של ציונות יהודי המערב
על ידי דרישת הבנה עם הערבים (מראשי
״ברית שלום״ ו״איחוד״) ,ומתוך אמונה
בתעודת היהדות, גינה את הלאומניות הח דישה,
והתנגד בכל תוקף להכנסת ערכים
צבאיים בחינוך הנוער.

״העולם הזה״ ,נזס 681 ,

ע ת 1] 1ת
כ בודו ש ד עתונא׳

״ונתון בלת• תלו׳׳

האדם ברחוב חושב את העתונאי לי צור
ציני הבז לכל האידיאלים — אדם
הצוחק בלבו לדברי־המוסר היוצאים מעטו,
הלועס מסטיק אמריקאי בשעה שהוא סוקר
את גווית הנרצח ומקווה בכל רגע לתאו נה
קטלנית כדי שיהיה לו על מר, לכתוב.
יעקב רוזנטל, סופר הכנסת של ״הארץ״,
הוא היפוכו הגמור של טיפוס הוליבודי
זה: עורך־דין גרמני וותיק בעל נטיות
דתיות ומשקפיים. לא פעם קרה ומרוב
התרגשות ציונית לא היה מסוגל לרשום
את הפרטים של ישיבה היסטורית זו או
אחרת...

״ג׳רוזלם פוסט״ ,העתון בשפה האנג לית,
ששימש בימי הבריטים דוגמה למופת
לעמדה נכונה כלפי חוץ והתעלות על עניני
הפנים, יצא ביום ראשון, השבוע, במאמר
ראשי תחת הכותרת :״ צ לעומת א״.
(מייסד העתון ועורכו הידוע, גרשון אגרון,
נמצא כיום ״בחופשה״ ,הוא ראש שרותי
המודיעין של הממשלה) בתעמולת הבחירות
לעיריות פותח המאמר :״תופסים הציונים
הכלליים עמדה ימנית, ריאקציונרית, נגד
מעמד הפועל״ .בהמשך המאמר מותח העי תון
ביקורת על נוסח התעמולה של הציונים
הכלליים ומסביר לקוראיו, כי טעות בידי
מי שסבור, כי יהדות אמריקה תעמוד לימין
הציונים הכלליים, אם המדובר יהיה בסני־,
טציה, עבודות ציבוריות, תאורה ברחובות
וכדומה. המאמר מסתיים במילים מודגשות
״ההסתדרות היא הכוח הקולט את העליה.
היא שעומדת לימין המדינה במאמצים להג שים
את מ טרו ת ובו׳ וכו׳ וכו׳.

הדבר קרה כשראש הממשלה, בהיותו שרוי
שוב באחד ממצבי־רוחו התוקפניים, קרא
לעיתונות העברית מעל במת הכנסת בשם
״עתונות צהובה״ .מחמאה זו לא הרגיזה
ביותר את קהל העתונאים האומללים ה נאלצים
— בשכר משכורת זעומה —
להאזין לכל נאומי הכנסת( ,גם בשעה ש חברי
הכנסת עצמם לוגמים תה ומחליפים
בדיחות במזנון) ,הרי בפי ראש הממשלה
״עתונות צהובה״ היא עתונות המעיזה
למתוח ביקורת כלשהי על ראש המשלה.

ובאותו טור, שבו מדפיס ה״ג׳רוזלם
פוסט״ את מאמריו הראשיים, כתוב מתחת
לכותרת :״הג׳רוזלם פוסט״ הוא עתון
בלתי תלוי״ .גם ביום א׳ השבוע לא חסרה
השורה הזאת

דרושה היתד, מנה הגונה כדי להוציא
את ד״ר רוזנטל מן הכלים ולהניע אותו
להטיח בגלוי מלים קשות בפני ראש
ממשלתו. מנה הגונה זו סופקה לו על-
ידי ראש הממשלה עצמו.

ראש הממשלה שוב ״תוקפני״.

איש ״הארץ״ יעקב רוזנטל
נזי

צריך

להתבייש?

אולם ד״ר רוזנטל, הסופר הנחבא אל
הכלים בעל החינוך הגרמני, הזדעזע כולו.

מהי עיתונות ״צהובה״ 1מגדיר
רוזנטל: עתונות העוסקת אך ורק בסג־נושאים
סציות
פיקנטיות, אדישה לגבי
מדיניים, מקבלת שוחד תמורת אי־סרסום
ידיעות היכולות להזיק למישהו. לפי הגד רה
מקצועית זו אין עתון צהוב במדינה.
להיפך, למורת-רוחו של הקורא׳ נוהגים
כל העתונים להחביא ידיעות מעגינות על
מעשי־רצה במרתף ולקשט את ראש העמוד
הראשון בנאומו של נציג לוקסמבורג ב־או״ם
על בינאום ירושלים. ובשעת ההיס טריה
הגדולה של פשעים מיניים שנתעו ררה
בעקב מעשה גן־מאיר, אף הסכימו
העתונים ביניהם לחדול בכלל מפירסום
ידיעות על פשעים מסוג זה.
מסורת ללא עניבה .״העלבת לא
את העתונות בלבד״ ,אומר דוקטור רוזנ טל
במכתבו הגלוי, שפורסם ב״הארץ״ ,״כי
אם את כל העתונאים הישראליים, ובכלל
זה חברי כנסת לא מעטים שהם חברינו
לעט ...עוררת רושם, ולצערי הרב ביודעין,
כאילו עיתונות צהובה עליך, ישראל ...הע לבת
את רבבות הקוראים של העיתונות...
ובמקרה זה אין לנתקף במה להתבייש,
ולא פנינו אנו הלבינו...״
פרסום מכתב זה ב״הארץ״ ,התומך ב דרך
כלל בממשלה, הוא המשך של מסו רת:
לפני ארבע שנים (כשהיה ״הארץ״
העתון העברי היחידי שהתנגד למאבק ה־אנטי־בריטי)
עזב עורכו, גרשום שוקן, ב אופן
הפגנתי מסיבת-עתונאים בה העליב
המזכיר־הראשי הבריטי גרני (כיום מושל
מאלאיה) את העתונאים שהופיעו בחולצות
ללא עניבות...

״העולם הזה״ ,מם׳ 631

רדיו
״קוגת ותר ח־־ם ..״
לפני כחודש נזרקה לבנה שניפצה שמ שה
של אחד מאולפני הבי.בי.סי. הלונדוני.
הזורקת היתר, נערה שלא ניסתה כלל להימלט,
וכשנעצרה על ידי שוטר לונדוני
גבה קומה, תקיף ואדיב, הצדיקה את הנד
גנתה :״הרגשתי שתחנה זו זקוקה לקצת
יותר חיים״.
השידור, כמובן, לא הופסק בגלל ר,אינ־צידנט
הזעיר כשם שלא הופסקה קריאת
החדשות בשעה שפצצת השהיה חדרה לקו מה
הרביעית של בנין השידור בימי הבליץ

העתונאים נכנעו דדחץ
עתונאי הארץ, שביקרו זה עתה בדרום
אפריקה, טעמו את טעם הכוכבים, העורכים
את סיורי הבזק שלהם על פני תבל. בדרום
אפריקה התנהלה מלחמה בין הארגונים
והיהודים החשובים: מי ומי יזכה לארח
עיתונאי פלוני או אלמוני. מזכיר אגודת
העתונאים, משה רון, צריך היה לקבל בזה
אחר זה ״משלחות״ שבאו להזמין את
העתונאים לארוחת צהרים (״דינר״).
העתונאים העומדים במשך כל השגה
בצל המאורעות כשהם עושים את עבודתם
המיגעת, היו הפעם ל״כוכבים״ בעצמם. הם
ערכו את הופעתם הקולקטיבית בעתון
העתונאים שערכו ביוהנסבורג בפני קהל
עצום. אחר כך, מתוך אהדה לישראל, המ טירו
הדרום אפריקאיים על אורחיהם מת נות
יקרות. בין השאר: כנראה לא יהיו
עוד העתונאים משועבדים לנקודות הלבשה
במשך זמן רב. אמנם הם התגוננו, ונלחמו
כאריות אך לבסוף נוכח ״הלחץ הציבורי״,
נכנעו וקיבלו מתנות אחדות. לעומת זה
רשמו העתונאים העברים את ידידיהם ה־אפריקאיים
בספר הזהב של הקרן הקיימת
לישראל, דבר שהוא חשוב בעיני היהודים
שם לא פחות מאשר קילו נקניק בעיני
עקרת בית בתל־אביב.

סטייק וו־א־פ־לה
בשעת ארוחת־הצהרים החברית הגדולה
שנערכה בשבוע העבר, במלון ״ציון״ בחיפה
לכבוד משלחת העיתונאים הדרום־אפריקאית
(לדרום־אפריקאים הוגש בזכות הדביזים
״סטיק״ ,בעוד שלחבר״הם למקצוע בישראל
הוגש תמורת הלירות דג״פילה )..נתגלו
מספר תגליות על זהותם של האורחים :

קריינית גי. גי. סי. חנה שליט
״אכתוב לך מכתב...״

האוירי( .באותה
קט את השידור
״הכל בסדר ! ״
חדשות הספורט

שעה הפסיק הקריין לרגע
וברדיו נשמע קול לוחש :
והקריין המשיך בקריאת
בקולו השקט הרגיל).

סטעט במו״קול י שראל ה בי.
בי. סי ,.כידוע, הוא מונופול ציבורי בחסות
הממשלה, אך בתור שכזה, עולה הוא על
כל תחנות הרדיו הממשלתיות בעולם כולו.
דרכו הראשונה של הרדיו הלונדוני דו מה
במקצת ל״קול ישראל״ של היום. במשך
שנים רבות שלט בתחנה זו לורד זקן
וקנאי בשם ג׳ון ריט, שהאמין כי הרדיו
אינו חייב לתת למאזינים את מד, שהם
מבקשים אלא מה שלורד ג׳ון החליט שעל
המאזינים לשמוע. כיום, שתים עשרה שנים
לאחר התפטרותו של ריט, עדיין משתדל
הבי.בי.סי. לתת למאזינים את מה שהוא
חושב לטוב. אבל המפקח הכללי הנוכחי,
סיר ויליאם היילי, רצה לדעת גם את
דעתו של קהל מאזיניו והציף את הארץ
בסוכנים, המבקרים בבתיהם של 3000
שאלות. לפניהם ומציגים
מאזינים

״ כמומישופבץ הנהלת תחנת
השידור נתונה בידי ועדה בת שבעה אנשים
המתמנים על ידי ראש הממשלה ובגושפנקא
של המלך. הצנזורה נתונה בידי המנהל
הכללי של שרותי הדואר ...אולם האמ ריקאיים
מתקנאים בחבריהם הבריטים בגלל
העובדה שהצנזור כמעט ואינו משתמש
בסמכותו (ואילו האמריקאים, החפשים מצנשל
חזקה
ל״צנזורה״ כפופים זורה
החברות
המסחריות, המשלמות בעד התוכ ניות,
ואגודות צדקניות של נשים זקנות).
הבי.בי׳ם י. מקיים את עצמו ולמעשה
את שנת התקציב הקודמת (מרץ
סיים
) 1950 בריוח שערה על מיליון לירות
ס 4400 מתקציב
(התקציב כולו גדול ב־ס/ הם ישראל״) .מקורות ההכנסה
״קול
התשלומים השנתיים של בעלי המקלטים
(לירה אחת לשנה) ,כרטיסי הכניסה לה באולפנים,
ובעיקר, הרווחים הגדו צגות
לים
שמכניסים העתונים השונים ששרות
השידור מוציא לאור.
אירגונו ושידוריו של הבי|בי.ם י. עלולים
להוות גורם של קנאה לכל בעל מקלט רדיו
בישראל. מענין איפוא לשמוע את חוות
של נשיא התאחדות בעליתחנות דעתו השידור בארצות הברית מר ג׳סטין מילר
על תחנות השידור של אירופה, כולל הבי.
בי.ם י פושר וחסר חיים כמי שו פ כין...
למעשה, מנה אחת גדושה של תעמולה
ממשלתית״.
1מגין .55 על מערכת ״השעה העב רית״
,אחת מ־ 55 שעות השידור בגלים
קצרים אשר הבי.בי0.י. משדר בכל יום,,
מוסרת דינה דינרי, סופרת ״העולם הזה״ :
התייר הישראלי, מסוקרן כהלכה, נכנם
אל הבנין מס׳ 200 שברחוב אוקספורד.
במסדרון מטיח מישהו בפניו, בעברית
חמה :״מי החיה הזו?״ ,ואז ברור לו
שלא טעה בכתובת.
במחלקה העברית מקבלת את פניו המז כירה,
אסתר ״אסי״ המאירי, בתו של
הסופר אביגדור המאירי וקצינה לשעבר,
המשיבה על השאלות בנוסח מהוקצע: השד
יודע ! נא לפנות אל מר גוטליב, מנהל
המחלקה !״ מסתבר שמר גוטליב (מי שהיה
דיפלומט והינו אזרח בריטי) בקי בענינים,
מאחר שהוא עורך ומרכז את החומר המ קיף
על חיי אנגליה ויהדותה במחצית הש עה
הקצובה לתכניות, אלא שהוא יחזור רק
בעוד שבועות מספר מסיור בישראל...
ממלאת־מקומו, רות מוקסון כהן החיפאית
(בת לשושלת צברית משולשת) ,ממנה
אין לסחוט דבר: היא שקועה בהכנת תוכ ניתה
השבועית ״דפדפה״ ,שהיא מקליטה
אותה שבוע מראש: רשמים על חיי הא מנות
בלונדון, סקירה על פסטיבל כלשהו
או רפורטז׳ה על חגיגה לאומית בריטית.
נסים, שחור הבלורית, הוא הקריין־רפורטר.
מסתובב בכרך וצד במיקרופון מאורעות

פרד בנישק, סופר תחנות השידור הד־רום־אפריקאיות,
הוא הנציג היחיד של ה־עתונות
הלא־יהודית במשלחת — העתו־נאי
היהודי היחיד בכל רשת השידור ה דרום
אפריקאית( .הוא תמה מאד שלחיפה
אין תחנת־שידור משלה — ״עיר כזאת
בלי תחנה י אי־אפשר להאמין
אחיו של מר פינקוס, מנהל ״אל-על״ ול שעבר
סגן יו״ר מרכז פועלי ציון בדרום
אפריקה, הוא העורך של ״זיוניסט ריקורד״,
בדרום־אפריקה. הרביזיוניסטים בטאון
(״אני הולך בדרכי שלי, ואחי בדרכו שלו*
אומר פינקום ה״ימני״).
שמו של האברך מוילנה, העורך את ה-
עתון האידישאי היחיד בדרום אפריקה
(״אפריקאנר אידישה צייטונג״) ,הוא —
שמריהו לוין (בלי קשר עם האיש שעל
שמו נקרא הרחוב בתל־אביב) .את שלושת
רבעי זמנם מוציאים עורכי עתון זה על
חירגום מאנגלית (משובשת) של כתבי ה קוראים
(האידישאיים) של העתון.
כשביקרו הדרום־אפריקאים את ראש ה ממשלה
אמרו: את מר גרי (נג) אנו מכי רים,
אבל מיהו השר החדש פנקסי״ —
״פנחס״ ,תיקן אותם ראש הממשלה .״כן,
אך מה שם משפחתו של פנחס?״ היקשו
העתונאים. כאן חייך ראש הממשלה :״עד
שלא ישנה את שם משפחתו לעברית הוא
נשאר בשבילי פנחס מיד הציע אחד ה־עתונאים
״לעבר״ את השם לוביניקר —
״בן־יקיר״.

הזאוו?״

כתוצאה מחקר דעת הקהל, הופסקו שידורי
התפילות הארוכים והמשעממים של יום
ראשון, מאחר שנתברר שהמאזינים פונים
לתחנות רדיו אחרות באירופה. הוכנסו כמה
סידרות של תוכניות קלות וסטיריות שכבשו
עד מהרה את לב ההמונים.
היילי מימש את תוצאות מחקרו וחילק
את הבי.בי.סי. לשלושה אפיקים (גלים) :
״קל״ ,״בינוני״ ו״כבד״ .כיום פועלים שלש תם
בכל הזמנים, כך שכל אדם יכול למצוא
אה מבוקשו במשך כל היום, ואינו חייב
למהר ולסגור את הכפתור כשאיזה פרז-
פיסור מתחיל לספר על שבט חדש של
קופים שנתגלה בקניה...

חשובים ; משחזר, הריהו מתישב בפינת
המחלקה, מתקתק רפורטז׳ה ומשיב על
״אכתוב לך
מבקרים־סקרנים : שאלות מכתב
כיוון שהשעה הגרינביצ׳ית קרובה לשבע
ומחצה, ממהר דניאל בן־שבתאי אל אולפן
השידור: הוא קורא את חדשות וסוקר את
המצב הפוליטי. כך עושה גם פנינה ווינרט,
שקראו לה בתל־אביב שוויצריה, על שם
אביה, הקונסול השוויצרי. נשארת במחלקה
חנה׳לה שליט, שהיא החביבה של השעה
העברית: קריינית ורפורטרית תוססת, בע לת
הומור וכשרון דרמטי המוקדשים לתם־
כיתים.

נמצאו מ שר ת ה שב טי ס
לפני חודש ימים נודע לעולם (שהיה
עמוק בענינים ש? מה בכך, כגון פצצת
האטום ),כי נתג?ה סוף־סוף הסוד שהעסיק
דורות כר, רבי ם: אבדן עשרת השבטים.
בטכס צנוע, לפני מזבח של 9מ״ר, בעל
קרניים כדת וכדין (הראשון מאז חורבן
הכית השני) ,קם הנביא ,״דוקטור״ דויד
הורוביץ, ובישר את הבשורה העצומה :

130 מיליון האזרחים הנוצרים של אר צות)־,ברית
ר,ם הצאצאים הישרים של עש רת
שבטי ישראל.
33 נרות ודולאר. כל זה התחיל
בנובמבר ,1927 כשיהודי צעיר בשם דויד
הורוביץ, שנולד בשבדיה, גדל באמריקה
ובא כחלוץ לארץ־ישדאל, נקרא ע״י ״בת־קול״
לשוט 6בסנהדריה, לא רחוק משכונת
הבוכארים, בירושלים. שם פגש באום צעיר,
בן ,27 בעל זקן ארוך ופיאות.
הצעיר המזוקן היד, משה גיבורי, יהודי
יליד רוסיה, שגר בירושלים עד שהחל
לקבוע את מגוריו במערות: תחילה במע רה
שבהר סיני, ולבסוף במערות ירוש לים.
גיבורי
הסביר את תורתו, שהיתה פשו טה
בתכלית הפשטות: היהדות, הנצרות
והאיסלאם כולן תורות־הבל, מפני שהן
מתעלמות מן האמת הגדולה שאלוהים מת גלה
בכל דור ודור, בדמות הנביאים. נבי אים
אלה, החל ממשה רבנו וכלה במשה
גיבורי, אינם בני־אדם אשר אלוהים שם
מלים בפיהם, כי אם חלק ממהותה של
האלוהות.
דויד הורוביץ הבין שהגיע לסוף מם־

מ־המשלוח
משחת
הראשון שנים

״יצהר*

יצא
בימים אלה לארצות
הברית׳

לאחר

שדוג
מאות
המשחה נתקבלו
בשביעת רצון על
המזמינים.

ידי

העובדה שמשחת שנים ׳׳יצהר״ עברה את הבחינה עול
טעמו הקפדני של הצרכן האמריקאי משמשת תעודת
המלצה

לטיבה

המעולה

האנטיספטיות.

וסגולותיה

יוג ויד

ליהמן. הכת משגשגת. ישנן שערוריות קט נות
(הכושי־ה,יהודי, הטוען שהוא אליהו
הנביא, נכלא אחרי שאנס מאמינה צעירה,
וכן מתגלה שאשתו של הפרשן היתר, אהוב תו)
.עד שמתפוצצת יום אחד פצצה גדולה :
משה גיבורי, איש המערות, מגיע לניו־יורק.
פאודוס מורד כישו. עם הופעתו
של א ש־הקודש מתערערת האידיליה. איש ר,אלוהים
המגולח למשעי ובעל חוש הביזנס
מאכזב את המיליונר־חצדיק, והלה מפסיק
את תרומותיו. אשתו של הפרשן נמסרת
לידי הקדוש ויולדת לו בן (שמו מהר־של־חש־בז)
,הכל בהתאם לנבואות התנ״ך.
הפרשן מת. אולם משה גיבורי מצליח :
הוא טוב? את מאמיניו, כשהם ערומים
כביום היוולדם, גברים ונשים בצוותא.
ימים שחורים הגיעו לדויד הורוביץ.
משר, גיבורי רוצה ליהנות מפרי קדושתו,
ואין הוא חושב כלל להתחלק עם נביאו.
החוזה הקודם שנחתם בירושלים (ואושר
בפני הקונסול האמריקאי במקום) ,המוסר
את אמריקה לרשותו של דויד, מתבטל.
במקומו קובע משה גיבורי הסדר חדש.
על דויד הורוביץ להפיץ את התורה במערב
ארצות״הברית, ואילו הוא, איש־האלוהים
עצמו, נוטל לעצמו את הזכות להפיץ את
דברו בניו־יורק.
דויד מתמרמר. ביום בהיר אחד זורח
האור בלבו, והוא מבין עתה שלא משה
גיבורי הוא האדם הקדוש, בחיר האל, כי
אם הוא, דויד הורוביץ עצמו. הוא מייסד
לעצמו כת פרטית משלו :״יונייטד יזרעאל
וורלד יוניון״ (איחוד עולמי של ישראל
המאוחד) .הוא מוציא ירחון מצויר, באותו
שם. מאות מאמינים מצטרפים אליו, וחיש

קצרנ 1ת

נלמדת בקלות מפליאה על ידי מליונים אנשים ככל הארצות
וכרוכ השפות כעולם לפי שיטת ״גרג״ הפשוטה!
כחדש נוכמכר יפתחו קורסים חדשים לקצרנות עכרית ואנגלית
לסי שיסד, נפלאה זו הנהוגה ומתקבלת ברצון
במוסדות פרטיים, ציבוריים וממשלתיים כאחד,
מחבר הקצרנות העברית לפי שיטה זו.

בהנהלת מר ח. קמפינסקי,
הרשמו מיד -והבטחתם לעצמכם מקום כביתה1
חיפה ( :ימים א /ו׳) אצל מר קמפינסקי, רחוב פבזנר .19
תל־אכיכ ( :ימים ב׳ ,ג׳) מלון ״אירופה״ ,רחוב אלנבי 42 טל׳ .2913
ירושלים ( :ימים ד׳ ,ה׳) מלון ״ויטא״ ,רחוב המלך דוד ,21 טל׳ .2515
ההצלחהמובטחת

*בונת כתיבה. דמינגמון־ (עברית!
חדישה ביותר להשאלה בתשלום חדשי
ל פנו ת ת. ד 136 .ח״אעבזרד•

מלון ציון
הנכיא דויד הורוביץ ליד קרני המזבח

בטבח ב עו דן וב שר
ב קביים ו ם בוחייו ת

השמים צטאיס לדולארים.

עיו• האמת הגדולה נתגלתה לו. משד,
גיבורי מדליק לו במערה 33 נרות המסו דרים
בצורת השם המפורש, ובאותה שעה
נשבע דויד לעצמו: הוא יהיה נביאו של
משה גיבורי, מעין פאולום לישו החדש.
והנה פלא שני: תוך כדי שיחה קדושה
מוצאים השנים בחול חותמת עתיקה, וע ליה
סמל הדומה לדולאר האמריקאי. דויד
מבין את המוטל עליו: עליו להפיץ את
האור בארץ הדולארים. אחרי שנולד בנו
עמנואל נוסע דויד לארץ האפשרויות הבלתי
מוגבלות.

הדר־הכרמל. חיפה
טלפון 4445

ערב ערב

מוזיקה ורקודיבש

בשבת תה בשעה 5
תקליט *

• קניה
• חילוף
• השאלה
• מכירה
אברהמסון

אחים אברהמזף
סוכנות

לחירות

* 011עזת

סדורי נסיעות בחסכון
וביעילות לכל חלקי תבל
תל־אביב. אחוזת בית 3
טלפון 8־5217
חיפה, רח׳ חייט 6
טלפון 2605
ירוש־ים, קוינוע ״אוריון ,-טלפון 5360

ר די ן

ש. ליפשם״ן
ח ל ־ אנינ

בן־יהודה 47 בקומה

תיקונים • גבירת
קנ ית • היל וך

3רח׳ בן יהויה 3

קניה — פרכירה — תקרכים
כדרכים
א. וסטרמן, תיא רח׳ רש״י 9
קולנוע כתל־־אביב
אופיר — נשיקת חצות
אסתר — איבו ג׳ימו
מגדלור — מכתב מאלמונית ()5
אוריון — כדור בגב ()2

קולנוע בחיפה ארמון אורה

— החץ השבור
— מונטנה

מיליונר, בושי ופרשן־־רדיו. בא מריקה
הגדולה יש מקום לכל מיני תורות
— גם לתורת דויד הורוביץ, נביאו של
משר, גיבורי. מתאספת סביבו חבורה של
מאמינים: מיליונר המקדיש רבבות דולא־רים
לדויד ולמשה, פרשן־רדיו נודע המביא
את דבר התורה החדשה למיליוני מאזיניו,
אשתו היפה, וכושי־למחצה (יהודי במחצית
השניה).
גם משה גיבורי, הצעיר המזוקן בירו שלים,
אינו שוקט על שמריו. זרם הדו־לאריס,
המגיע אליו מידי תלמידיו באמ ריקה,
מביא אותו לבית מהודר ומגלח
מעליו את הזקן והפיאות. הוא נושא לו
אשד, ומוליד שלושה ילדים: את זתיה,
את אמיציה ואת זאת. לדרישת תלמידיו
הוא שוקע בחיבור יצירה גדולה — ״התנ״ך
בידי יוצריו״,
דויד מתרגם את הספר לגדול, לאנגלית,
ומוציא אותו לאור באמריקה, בכריכה של
זהב ותכלת, אלפי אנשים מזמינים את
היצירה — ביניהם מושל ניו־יורק היהודי,

מהר מטילה הכת שלו את צלה על הכת־האם
של משר, גיבורי.
וכך הגיע
אריה, בופאלו וקרנה.
היום הגדול. המזבח הגדול מוקם, בנוכ חות
הנביא עצמו. מאות אמריקאים־נוצרים,
שהבינו כי בני־ישראל הם, נטשו את דתם
הנוצרית וקיבלו על עצמם את ״הדת העב רית״
.הם התקבצו בעיר ווסט״אוליב, אשר
במדינת מישיגן. לפי הביולוטין הרשמי נוכחו
באותו מעמד גם כמה רבנים יהודים (שבאו
לסמל את אחדות ר,״ישראלים״ (האמריקאים)
וה״יהודים״ (בכל רחבי העולם, כולל
ישראל) ,נציגי הרשויות המקומיות באותו
אזור, ומשלחת גדולה מניו־יורק.
״שוב קם מזבח ה״׳ ,הכריז דויד הורו ביץ
חגיגית ,״המזבח הראשון מאז גלות
ישראל, אולם עתה הוא קם בארץ יוסף,
ארץ ציון של הצפון הגדול, והוא נבנה
בידי אחים מבני ישראל, המייצגים את בית
יוסף, במעמד אחיהם, בני בית-יהודה
שבע פעמים סובבה הקהילה כולד, את
המזבח, כשבידה לולבים ובראשה הדגל
החדש, המסמל את אחדות כל שבטי יש ראל:
דגל לבן עם השם המפורש באו תיות
זהב במרכזו, ושני פסי תכלת המצ טלבים
כמה פעמים ויוצרים ארבעה משו לשים
המקושטים בסמלי שבט לוי (אורים
ותומים) ,יהודה (האריה) ,מנשה (בופאלו
אמריקאי) ואפרים וקרנף).
כרית־מידה קולקטיבית. ר,קרבן
הראשון לה׳ מאז חורבן המקדש יוקרב
על מזבת זה בפסח תשי״א. יקדם לטכס זה
טכס חשוב עוד יותר: מאות המאמינים,
אבות ובנים, ימולו יחדיו.

כתובת המערכה וההנהלה: תל־אביב, רחוב לילינבלום ,12
טלפון 46785ת. ד / 136 .העורך: אורי אבנרי /המו״לים :
אברהם גו ר מן ושלום כהן /דפוס מ. שהם׳ תל־אביב,
רחוב פין 4טלפון / 2239 גלופות: צינקוגרפיה ארץ־
ישראלים בע״ם /הד,פצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.

בעגזז־ח מאורגנת

קולנוע
מלכ ת תטבניקודור בארץ
בקרוב לעשרים סרט הופיעה עד הי1ם
ג׳ון הייבר, הבלונדית קצרת־הקומה׳ בת
העשרים ושלוש, וכולם היו צבעוניים. חש בו
עתונאי הקולנוע בארצות הברית ומצאו
שמספר זה מהווה שיא מסוים, קמו והב־תירוה
״מלכת הטכניקולור״ .השושלת הנכ בדה
של מלכות הסרט הצבעוני כללה
לפנים את בטי גרייבל וריסה הייוורת.
תוארים אחרים שהודבקו על ידי אנשי
העתונים והפרסומת לשחקנית :״ונום של
כיס״ ,״בובת החרסינה״.
עוד בהיות ג׳ון תלמידת גימנסיה נשאה
חן מלפני אנשי ההסרטה והם החתימו
אותה על חוזה. לאחר שהרהרו היטב בדבר
תקפה אותם חרטה: ג׳ון היתד — ,לדעתם
— צעירה מדי.

וקולו היה לאחד המפורסמים שבאמריקה.
תוך כדי עבודתו התידד עם אנשי קולנוע
רבים: ג׳ק בני, מארק הלינגר (מפיק סר טים
ידוע) ,ג׳ק ווארנר, אדמונד גולדינג
(במאי ״כל העיר מזמרת״) ,בוב ר,ופ ואחרים.
אולם למרות ד,פרוטקציה הזאת, למ רות
תחנוניו ובקשותיו לא הצליח לקבל
עבודה כשחקן.
כאשר עמד המחבר־הבמאי גארסון קי־נין
להעלות על במת ברודביי את הקומדיה
הידועה שלו ״רק אתמול נולדה״ ,חיפש שח קן
שיהיה ״טיפוס של פול דוגלאס, אבל
שידע לשחק״ .אשתו של קינין הציעה לו
להשתמש בפול עצמו, אולם הוא לא הת

האות, טוען ד״ר קרקאואר בספרו, לע ליית
הנאצים.
בניתוח מקיף ומעמיק מוכיח המבקר
השנון שהסרט הגרמני שימש אספקלריה
נאמנה להתפתחותו ההדרגתית של הרעיון
הרומנטי־נאצי. הסרט הגרמני עזר להפיץ
רעיון זה בקרב העם. ספר זה הוא הנסיון
הראשון המוצלח לקשור את הסרט עם
תופעות רוחניות של עם שלם.
אין זה פלא, איפוא, אם בהשפעת מח קרו
של ד״ר קרקאואר (והעובדה שגרמניה
משמשת עתה נושא בוער בעולם כולו —
הרבה יותר בוער וחיוני מאשר סבורים בא רץ
הזאת אלו הרוצים להתעלם כליל מקיומו

ומאז, סרט רודף סרט בחדגוניות צבעו נית,
חדגוניות שג׳ון מנסה לשבור ב״עליד,
לרגל״ לארץ הקדש.

״ כ ד העיד מזמרת״

עתה חזרה חברת פוקס והוציאה לאור
את אותו המעשה בלבוש חדש, מוצלח קצת
פחות, אך עדיין מבדח ומשעשע במדד, רבה.
התסריט הפעם נראה פחות מבריק והבימוי
אינו מנצל את כל האפשרויות הקומיות.
אולם בתפקיד הראשי (שבוצע במהדורה
הראשונה ׳ידי ווארנר באקסטר) ,מופיע עתה
אחד השחקגב. הקומיים המשובחים ביותר
בהוליבוד, פול י .,גלאס. לצידו מבריקה,
בתפקיד האשה, סילסט הולט. זמרת האופי־רה
היא לינדה דארנל, הראויה לתפקידים
מענינים יותר.
לב שגו ר ופרוטקציה. פול דוגלאס
שאף כל ימיו להיות שחקן. בהיותו בן
שלוש עשרה הופיע לראשונה על הבמה.
בתפקיד שיילוק בהצגת ״הסוחר מוונציה״
בבית הספר שלו בפילאדלפיה. לאחר שסיים
את לימודיו קיבל תפקידים רבים בלהקות
חובבים, אולם בשום פנים לא הצליח לקבל
תפקיד בתיאטרון מקצועי.
בלב שבור פנה אל הראדיו ועד מהרד,
התפרסם כקריין, ביחוד כקריין ספורט,

כיס״ בין עובדי ישו.

אך מאייר ממשיך :
״לצערי לא הוצאו תקנות אלו לפועל״.
ובינתיים עשה השלטון האמריקאי בגר מניה
הקלות רבות לאנשי קולנוע גרמני.
כיום יכולים סרטאים בעלי עבר נאצי מוב הק,
כמו לני ריפנשטאהל וורנר קראוס לע בוד
באין מפריע.
הגרמנים הטובים. למראית עין,
מרבית הסרטים המיוצרים עתה בגרמניה
(ומספרם הגיע למרות הכל למאה משנת
) 1945 הם בעלי תוכן אנטי־נאצי. חלק רב
מהם נוגע במישרים בבעיית האנטישמיות,
אגב התעלמות מוחלטת, כמובן, ממחנות
המוות. כזה הוא הסרט ״נישואין בצל״ 1
ביאוגרפיה של שחקן גרמני שנשא אשד,
יהודיה למרות האיסור הנאצי. סרט זה
הוכן באזור הרוסי וזכה להצלחה ניכרת
באנגליה ובאמריקה, ביחוד בגלל המשחק
המשובח. אולם הסרט׳ לא רק מסלף את
האמת על האנטישמיות וההשמדה הנאצית,
אלא מלמד סניגוריה על הגרמנים ״הטובים״,
שמספרם, כפי הנראה, היה רב מן המ שוער.

הנערה
פנתה, איפוא׳ למקצוע אחר:
הצטרפה אל תזמורת ידועה ונעשתה זמרית
ג׳אז. אנשי ההסרטה ראו אותה ו ...כן,
היא נשאה חן מלפניהם והם החתימוה
על חוזה חדש. הפעם לא תקפה אותם כל
חרטה.

לפני חמש עשרה שנה הוציאה חברת
פוקס־המאה העשרים לשוק סרט נחמד, המ בוסס
על ספור מאת ג׳יימס קיין. תוכנו של
הסרט היה זה: קבלן אמריקאי נכשל בע סקים
יגעים ובאשה השואפת להיות זמרת
מפורסמת, אף על פי שקולה אינו מצדיק
את חלומה. ברם, חוקה הבעל, השונא מו סיקה,
מתגלה כזמר בעל קול באריטון נדיר.
יחסיו — התמימים למדי — של הבעל עם
זמרת האופירה ש״גילתה״ אותו מעוררים
את קינאת אשתו. אולם הקאריירד, שלו
היא קצרה: בשעת הצגת האופירה הראשונה
שלו הוא מקבל התקפת פחד־במה
וחוזר למקצועו הישן ולאשתו.

בידים ״מונופוליסטיות״ ,כפתוח בפני כל
יוזמה. בימי הזוהר שלה שלטה ״אופה״
באולפני הייצור ובמרבית בתי הקולנוע
במדינה. לפי החוק החדש הועבר כל הרכוש
הזה לידיים פרטיות, של אנשים בעלי עבר
אנטי־נאצי. כדי למנוע בעד התהוותם של
קארטלים חדשים, אסור לאדם להיות בעל
יותר משלושה בתי קולנוע״.

לאחר ההצלחה, שזכו בה הסרטים הגר
מניים בגרמניה גופר, ובחוץ לארץ, גדלה
עזותם של אנשי הקולנוע הגרמנים והם
החלו להפיק סרטים פרו־נאציים בגלוי. אחד
מהם (שצולם באזור הבריטי) נקרא ״בניו
של מר גאספארי״ וזה תכנו (לפי כתבת
מאת ה. וולנברג, עתונאי בריטי) :

להב מן הרעיון. רק יומיים לפני תחילת
החזרות, בלית ברירה, החתים את פול על
החוזה.

של העם הגרמני) ,עוסקים כתבים רבים
בארצות שונות בנתוח הסרטים הגרמנים
שנוצרו לאחר שנת .1945

המחזה זכה להצלחה עצומה ופול עצמו
הוכרז על ידי המבקרים (והקהל) כתגלית
הגדולה של השנה. לאחר עשרים וחמש שנה
של שאיפה הצליח דוגלאס לקבל תפקיד
ולהיות כוכב.

התקנות לא הוצאו לפועל ...תע שיית
הסרטים הגרמנית התמוטטה עם מפ לת
הנאצים. הריסותיה חולקו בין ארבעת
אזורי הכיבוש, הרוסי, האמריקאי, הבריטי
והצרפתי. אם קיים מסך ברזל בין האיזור
הרוסי לאיזורי המערב, הרי בין אזור ״מע רבי״
אחד למשנהו עומד חייץ בירוקראטי
ניכר. סקירה על הסרט הגרמני בימינו, פי רושה
סקירה על פעילות בארבעה אזורים
שונים.

נאצים מתחרים ב הו לי בוד
דוקטור זיגפריד קרקאואר, לשעבר עורכו
של ה״פראנקפורטר צייטונג״ ואחד מח שובי
המבקרים הקולנועיים בגרמניה, ומ שנת
1933 גולה ממולדתו, קודם בפאריס
ואחר בניו־יודק, כתב את אחד הספרים
החשובים ביותר בסוציולוגיה של הסרט.
הספר נקרא ״מקאליגארי ועד היטלר״ .״חד רו
של דוקטור קאליגארי״ היה הסרט הגר מני
הראשון, שד,וסרט ב־ 1919 מיד לאחר
המלחמה הראשונה ועורר בשעתו התענינות
עצומה בכל העולם .״קאליגארי״ ,המוצג עד
היום במועדוני סרטים, היה האות הראשון
לפריחתה של תעשיית הסרטים הגרמנית
אחר המלחמה העולמית הראשונה. הוא היה

.עליה לרגל״ ב מזנון הרכבת

אחת הפעולות החשובות ביותר, שעשו
האמריקאים באזורם, היד, פירוקה הסופי
של חברת ״אופה״ .על זה כותב ארתור
מאייר, ראש ענף הסרטים של שלטון הכי בוש
האמריקאי בגרמניה :
״בקושי רב הצלחנו לשכנע את הממו נים
עלינו לפרק כליל את ״אופה״ .קארטל
קולנועי גרמני זה החזיק בצבת ברזל את
כל התעשייה בגרמניה. לעומת ״אופה״
נראה הקולנוע האמריקאי, הנחשב לנתון

,בובת־החרסינה״ בי 1המוקשים

״למר גאספארי היו שני בנים. הראשון
הלך בעקבות אביו האנטי־גאצי לגולה נעימת
בשוויצריה. השני, נאמן למולדתו, נשאר
בבית עם אמו. הגברת הזאת, שנעזבה על
ידי בעלה, נישאת לגנראל והבן הנשאר
נעשה מפקד טייסת בלופטוואפה. בסוף
המלחמה נשארים האם והבן הנאמן עניים
מרודים (אך ישרים) ,ואילו האב והבן האחר
התעשרו בגלות. כמובן שהסרט ש! פך אור
וורוד על האם והבן הנאצי, הטוען שה גרמנים
נוצחו מפני שלאחרים ״היו יותר
תותחים ומטוסים״ .לבסוף הוא משפיע על
אחיו החוטא לעזוב את שוויצריה ולשוב
הביתה להמבורג ״לבנות מחדש את המול דת״.
המעצור
העיקרי העומד בפני הסרט
הגרמני, הוא החלוקה לארבעת אזורי הכי בוש.
זה ימנע את ההתפתחות המהירה שז כה
לה לאחר המלחמה הראשונה. למרות
הקשיים הרבים אין להכחיש שהוא כובש
והולך, אט אט אך בצעדים בטוחים, את
המקום שתפש לפני המלחמה.
ומפיק הסרטים האמריקאי הנודע, דאריל
זאנוק (מנהל חברת ״פוקס״) אמר לפני
שבועיים, בחזרו מביקור בגרמניה: בעוד
שנים אחדות תהיה גרמניה המתחרה העיקרית
של הוליבוד.

במקום חוזה, אוטוגרפיס.

313י113X 3 ! 3111 311113 11

.העיקר זה הגביוו.

המממ ...לאמרי רזו רע.

זהו ז ה!