גליון 682 מתאריך 23 בנובמבר 1950

ל ק 1רץו ־ 11
לפני שנתיים סיימה פלוגת ״שועלי שמשון״ ,יחידת הפשיטה הממוכנת של חזית
הדרום, את תפקידה הקרבי. חבריה ששוחררו מאז וחזרו למסלול האזרחי, התחבטו לא
פעם כיצד ליצור. מזכרת נאה לשם היחידה, שתהלום את אופיר, המיוחד.
עתה יזמה מערכת ״העולם הזה״ מפעל שיספק במידת־מה צורך זה, ויתן באותה
שעה תנופה לשטח ספורטיבי חינוכי שלא טופח עד כה בארץ בכלל :

בחסות שר־המשטרה, מר בבור שיטרית, יתקיים בגבעתיים גיוס
לאופנועים,
ה ,7.12.50 /ד׳ דחנובה, מרוץ־שדה (בדרבים משובשות)
על גביע נודד ע״ש שועלי שמשון. זבות ההשתתפות לבל רוכב אופנוע
בעל 2,5כחות־סום ומעלה, כמצכ-שימוש בינוני. ההתחרות תצולם
ע״י פרטאי היומנים הבינלאומיים.
ההרשמה,״*א? ,!5מ1ת היום, תימשך עד יום .2.12.50 על המועמדים לפנות, עם
אופנועיהם, למוסך־האופנועים של יהודה ענן, מרכז ועדת השופטים, ברח׳ בוגרשוב
,47 תל־אביב, בכל יום עד שעה 4אחה״צ.

לאותם שאינם מתענינים בגלגלים, וגם לא מחבבים יפהפיות הוליבודיות (חידון
הקולנוע מסתיים השבוע) מגיש ״העולם הזה״ החל מגליון זה סידרה חדשה :״זהה את
עצמך!״ מדי שבוע תפורסם תמונה ממאורע המוני שאירע באותו שבוע. אדם שיזהה את
פניו בתמונה ויפנה ראשון למערכת יזכה בפרס.
מרננים על הקאריקטוריסטים שהם יודעים להעריך הומור רק בציורים של עצמם.
דוש, צייר־׳המערכת של ״העולם הזה״ ,יוצא מכלל זה: הוא יודע לצחוק גם מאחרים.
החל מגליון זה יגיש דוש לקוראים סידרה של הומור אופיני של עמים אחרים.
סיסמתו :״רק הקאריקטוריסט הוא נציג עמו ! ״
מכתביס משתמטים מנהיגים את העם
יש לציין כי גם אצלנו צועדים בראש
אנשים שברחו בימי המאבק בצבא הבריטי,
וקשר, לדעת מה גדולה — החוצפה של
המשתמטים הסבורים שאנו כבר שכחנו
את הכל, או אדישות הקהל היודע זאת
עורן־ דין
ושותק.

שערוריה ריאקציונית
אני יודע מזמן שעתונכם מכור לריאקציה
האימפריאליסטית־קפיטליסט־ת, אולם
הפעם אתם מגדישים את הסאה. בשער הע־תון
(״העולם הזד 681 אתם מראים כיצד
מונחים על הארץ פתקי־ר,בחירות של כל
המפלגות, מלבד המפלגה הקומוניסטית. איך
אתם מסבירים הפליה זדונית בעתון המת־ימר
להיות ניטרלי?
דויד בן־דויד, ירושלים
אין הסבר בפינו. אנו מבקשים את סליחת
הקורא בן־דויד, וביקשנו במיוחד את
דוש לתקן את המעוות. נא לראות ציור זח
כתוספת לתמונת־השער המרגיזה.

בשגיאות שנעשו, אם נעשו, ולא להתמיד
בשיטתו של הכחשת כל דבר, בסיטונות
ובכל מחיר.
י. ע ,.חיפה
אני חושבת, שאני מבטאת את רגשות
כל חברותי לסבל, אם אביע את תודתי
למערכת על פעולתה האמיצה למעננו, שגרמה
כבר לכך שביטלו את הניכוי השרירותי
מתגמולינו וגם שילמו לנו את העודף
מן התגמולים הקודמים. אני מקוד, שתמשיכו
במלחמתכם עד שהחוק המחפיר עצמו
ישונה.
אלמנה עובדת, ת״א
אני קבלתי הודעה ממשרד השיקום כי
מפחיתים לי את ההקצבה החדשית של
20.500ל״י ל־ 4.998ל״י. אין לי שום
תמיכה מאיזה צד שהוא. שני הבנים שלי
מקיימים בקושי את עצמם. איני מבקשת
חסד אלא תובעת את זכותי לקיום
מינימלי. אחרי מות בני ז״ל, אני שבורה
וחולה, ואיני מסוגלת לעבודה. האם יעזור
לי ״העולם הזה״ להוקיע את העוול?
ר. פ ,.אם שכולה
״העולם הזה״ ימשין במלחמתו לשינוי
החוק המביש, אולם סבורנו שמשפחות החללים
חייבות קודם כל לעזור לעצמן :
עליהן לפנות במישרין אל צירי הכנסת
שבחרו בהם ולדרוש כי יגישו הצעת־תיקון.

רבותי, הפעם אני מסיר לפניכם את
הכובע. תמונת־השער של ״יום אחרי הבחירות״
,המראה את המטאטא המסלק את
פתקי־ד,מפלגות, ביטאה בדיוק נמרץ את אשר
הרגישו 950/0של האוכלוסיה. של מי היד,
הרעיון?
ד ״ר שט־אל בהן, ת״א
של מנקה הרחובות.

״תודת האומה

— איה?״

האגף ליחסי צבור של משרד הבטחון
במכתבו אליכם (נתפרסם בגליון מס׳ 681
מיום )16.11.50 כותב בראשית הדברים :
״אין זה מסמכותנו לדון את החוק שנתקבל
בכנסת לחובה או לזכות הקורא התמים
עלול לחשוב כי למשרד ד,בטחון אין כל
קשר, חו״ח, לחק הזה. ואולם כאדם הקרוב
לענינים הנני קובע בתור עובדה כי החוק,
בצורתו הנוכחית, הוכן והוגש לאישורה
של הכנסת ע״י משרד הבטחון, ואילו חברי
הכנסת (ע״י הרמת ידים ללא כל התענינות,
כרגיל) ,רק נתנו את ״הגושפנקא״ לחוק
הזה שגרם תרעומת צבורית גדולה.
לדעתי אין זה לכבוד משרד הביטחון
לגולל את האשמה מעליו ולד,טילה על חברי
הכנסת. דווקה משרד הבטחון חייב לנהוג
באומץ לב, לשמש מופת לאחרים ולהודות

מיד אחרי שקראתי את הרפורטג׳ה שלכם,
שלחתי את המאמר לועדת החוק והמשפט
של הכנסת הראשונה בליווי מכתב
בו דרשתי לשגות את החוק. קבלתי את
התשובה הבאה, על טופם־למכתבים, של
״הכנסת ובחתימת מר נ. ניר, יו״ר ועדת
החוקה, החוק והמשפט :
״הנני לאשר את קבלת מכתבך עם
המאמר, את המאמר קראתי עוד לפני כן.
אם כי יש לי בתור פרט להעיר כמה הערות
בענין זה, הנני מוכרח להפנות אותך
לממשלה (משרד הבטחון) — כי חוקים
כאלה מובאים לכנסת על ידי הממשלה. יש
לך גם האפשרות לפנות לאחת הסיעות שהיא
תקח את היזמה להכניס תקונים בחוק״.
אני חושב שועדת החוקה מנסה להשתמט
מאחריותה.
יוסף אבלר, בצרה
נוהל המונע בפד אזרחים ״פשוטים״
להגיש הצעות לשינוי־חוקים, ישר לועדת
החוקה והמכריח אותם לחפש איזו ״חסות״
מפלגתית, נראה לנו פסול לחלוטין ואנטי־דמוקרטי
בעיקרו.

שאלת משפחות חללי המלחמה ומצבן
חינה שאלה נכבדה מאד. הייתי מציע, נוסף
לכל הצעד, קונסטרוקטיבית אחרת, לערוך
יום־סרט נכבד, כדוגמת זה הנערך ב־11
בנובמבר מדי שנה בכל רחבי האימפריה
הבריטית. במקום הכלנית המסורתית אני
מציע סיגלית.
אהרון טוויג׳ חיפה
הצעה זג מתקבלת על דעתנו, בתנאי
שלא יהיה זה ״יום־סרט״ ,כרגיל אצלנו, אלא
יום־זכרון חוקי, בו יתיחדו אזרחי הארץ עם
זכרם של חללי המלחמה ויזכרו בדומיה
רצינית (ולא בנאומי עסקנים) את המחיר
ששולם עבור סדינה זו.

הנערה והשליחים בפאריס
הבחורה המצולמת בשער ״העולם הזה״
( )679 אמנם נחמדה וסכסאפילית, ונניח אפילו
שאחוז גדול. מאד של השליחים מתעכב
בפאריס בגלל כאלו. אבל איפה רגש הכבוד
וההערצה כלפי אלד, המעטים שלא
משתהים שם בגללה, כלפי אותם שליחי
ההעפלה או אלה אשר גייסו את הגת״ל י
כאחד ׳?היה שליח בפאריס, נפגעתי ע״י
תמונה זו.
דני איזמן, ת״א

מדינת ישראל בניירובי תלוי בחנות של
רהיטים? האפשר להאמין שמשרד החוץ
ירשה דבר כזה ז
יחיאל דנציגר, חיפה
אי־אפשר להאמין. אבל אפשר לראות
בתמונה שביקשנו את סופרנו המשוטט
באפריקה להמציא לנו.

אנו מבקשים את סליחת הקורא איזמן.
לא היתה לנו כל כוונה לפגוע באותו מעוט
בקרב השליחים הממלא באמונה שליחות
קשה, ולעתים בתנאים קשים מאד. דוקה
בגללם יש להצטער על שאר השליחים שהפנו
בהתנהגותם את התואר ״שליח״ לשם
גנאי.

הסתכלתי בשער ״העולם הזה״׳ ראיתי
את הנערה המחזיקה בשליחינו בפאריס,
ו...חברה, התחלתי להאמין בחיים.

אהרונצ׳יק,
פלמ״חניק מחוסר עבודה
סבורתני כי התמונה אינה הולמת לגמרי
את עתונכם, העומד על רמה גבוהה מכל
הבחינות. אם בכל זאת רציתם להדפיסה, אז
לפחות לא בעמוד הראשון.
לאה אחרוני, חיפה
איננו חושבים שבכוחה של תמונה זו
בלבד להשיק על השאלה שהצגתם — מה
באמת מחזיק את השליחים בפאריס. נראה
לנו שהתמונה נשלחה כתוצאה מניסיונו
העצמי של סופרכם בפאריס.

חכרה ״כדוריסטים״
השעור הסיני
החוצפה שלכם עוברת כל גבול. כיצד
אתם מעיזים לתת עצות לסינים איך לכתוב
בשפתם? עם כל הכבוד שאני רוחש
ל״העולם הזה״ ,איני חושב שהוא מוסמך
לצוות על הסינים לשנות את תרבותם,
שהיא בת 5000 שנה.
אברהם כרודצקי, ת״א
באמת?

״הפוגה״
קראתי את בקורת ״העולם הזה״ על
סרטי ״הפוגה״ ,והשתוממתי להיווכח ש־מבקרכם
מודד סרט ישראלי באותה אמת
מידה שהוא משתמש בה לגבי סרטים זרים.
סרט ישראלי מעניין את הקהל שלנו
לא רק מפני היותו טוב, אלא גם בגלל
היותו ישראלי. הבקורת, לדעתי, חייבת לעזור
לנו׳ לאנשי ההסרטה המקומיים —
ביחוד לאלה מאתנו העושים במלאכת בראשית׳
לפתח על ידי ביקורת חיובית- ,ולא
להפריע לסרט הישראלי.
עמרם עמאר׳כמאי, ירושלים
הבקורת שלנו משתדלת להיות תמיד
אוביקטיבית, ולא התכוונה — במקרה שלפנינו
— להרחיק את הקהל מהצגות ״הפו גה״•
להיפך, לדעתנו, עושים בעלי בתי
הקולנוע בתל־אביב ובמקומות אחרים עוול
רב בסרבם, בגלל סיבות מסחריות, לה ציג
את ״הפוגה״ .הסרט, כסרט ישראלי,
ראוי להיות מוצג בכל מקום ולזכות לקהל
מבקרים רב.

״איש נמשח מהמים״
קראתי בהתמרמרות רבה את סיפור
המעשה על• המלח אורי פרוסקואר, מניצולי
האניה ״משדה״ (״העולם הזה״ )679 ועל
היחס הבלתי הוגן אליו מצד השלטונות.
כפי הנראה חושבים השלטונות שמפעל הצי
המסחרי אינו שוד, כלום, עד כדי כך שיש
להעביר אדם זה ממקצועו. אני מצטרף
בזה למחאתם של רבים כמוני על היחס
השרירותי הזה.
ישראל רכיש, צ.ה.ל.
הננו להודיעכם כי אין לנו כל קשר
עם רשימחכם על קואופרטיב ״אופיר״ ומר
אורי פרוסקואר. בהתאם לכך אין לנו אחריות
כל שהיא על תכנה׳ ואמיתותה של
רשימה זו, ד,מסלפת עובדות ופוגעת במוסדות
שהושיטו את עזרתם לשיקום מפעלנו.
הנהלת ״אופיר׳׳ ,חיפה
עם כל הכבוד ש,העולם הזה״ רוחש
לקואופרטיב ״איופיר״ (שפרסום הדברים
בודאי העמיד אותם במצב בלתי־נעים כלפי
״שותפיו״ החדשיסס, איננו סבורים שפעולה
הגורמת, למעשה, לחיסול עצמאותו של
הקואופרטיב הימי היחיד בעולם יכולה להיקרא
בשם ״עזרה לשיקום המפעל*•

מבתבים מזויפים
במדור מכתבים למערכת (,העולם הזה״
)678 פרסמתם מכתב בחתימת שמי המאשים
אתכם כמשרתי הריאקציה. אחרי
ששלחתם לי את הכתובת שצוינה על המכתב
האוריגינלי בררתי שלא גר באותה כתובת
כל אדם באותו שם, ואני מסיק, איפוא,
שמישהו השתמש לרעה בשמי וזייף מכתב.
ראובן יודנפרוינד, חיפה
לצערנו אין למנוע שמספר זייפנים ינצלו
במת חפשית זו בצורה בלתי־הוגנת לשם
תעמולה מפלגתית. ברוב המקרים מתברר
הדבר מיד, אן לפעמים מגיעים מכתבים
כאלה לפרסום ועם הקורא יודנפרוינד
הסליחה.

״נוער מחפש את המחר״
בנות הכפר מעגינות יותר מבנות העיר
הצבועות. כתבו נא רפורטג׳ה גם עליהן.

המדינה והרהיטים בנירוכי
צחוק בצד — האם אינכם מגזימים קצת
כשאתם כותבים (״העולם הזה״ )679 שסמל

על טעם וצבע אין להתוכח. גם לתן
נקדיש מאמר.

השעף
אסתר (אסתי מרגלית) בן יוסף היא אשתו של שחקן
התיאטרון הקמרי אברהם בן יוסף. הם, הכירו״ כשהחלה אסתי
לשחק בקמרי בימים ההם. לפני שה׳ תה אמו של ספי )3(.
שחקה ב״אנטיגונה״ ו״חתונת הדמים״ .היום תופשים הילד והבית
את החלק הגדול של זמנה הפנוי: היא היתד, יכולה להקדיש
את זמנה לדברים יותר אמנותיים אילו *!פשרו לה תנאי החיים
כמו שהם בארצות אחרות: להיות אם ויחד עם זה להיות פנויה
כדי להמשיך בקרירה. חמש עשרה שנים של רקוד (גרטרוד וגם
באופרה ,),כמד, תפקידים בקמרי ולבסוף תפקיד ראשי בסרט
(שאותו יראה הקהל בקרוב בפעם הראשונה — ״הברכה והקללה״)
לא במהרה ובקלות אפשר לוותר עליהם,
על אף דאגות יום יום, תור, ועוד תור, והקושי בהשגת
״ישבנית״ ,מרבה אסתי לבקר בהצגות ולשבת בתיאטרון שעות
רבות מאחרי הקלעים. היא עוזרת לבן־יוסף בקריאה (הכנה לתפקיד).
ספי חברותי מאד ומתענין בעניני דיומה, אבל עדיין אינו יודע כי הוא בן
למשפחת שחקנים.
בפורים היה ״מסמר״ :הוא התחפש לאביו במשרתם של שני אדונים.

״העולם הזה״׳ מס׳ :82

במרחב
המצעד הג דו ל
במשך כמה ימים שוב ריחפה באויר
המרחב אימת מלחמה בצורתה האכזרית
והמכוערת ביותר. תחנות השידור של בירות
ערב חזרו ושידרו את המלים: מצעד פליטים.
נוכח
סירובה של ישראל לקבל חזרה אח
הפליטים הערביים וחוסר כל סיכוי להגיע
לידי הסכם בענין זה, החליטו הערבים לפתור
את הבעיה בצורה אחרת: ביום אחד
יקומו רבבות הפליטים השוכנים במחנות
סביב גבולות ישראל ויחזרו לביתם, פשוטו
כמשמעו.
ייקבע תאריך מסויים ובמקומות מסו־יימים
יפרוץ הגל האנושי האדיר את הקווים.
הערבים התכוננו להזמין משקיפים ועתוג-
א ים מכל העולם ולהכריז כי המוני הפליטים
יוצאים בלי נשק מתוך מטרות בלתי־מלחמתיות.
על ידי זה היו מעמידים את ישראל
בפני הבעיה הקשה ביותר מאז תום
הקרבות.
במקרה כזה, לוא עמדה ישראל על ׳החלטותיה
לשמור את הגבולות מפני כל פגיעה
(פירוש הדבר הדיפת הפליטים באש) ,זד־תה
מאבדת את אהדת העולם כולו. אכזרי
הוא כאשר הנדכאים הופכים מדכאים.
יוזמת תכנית זו היתד, הלבנון, המדינה
הנוצרית הקטנה בת מיליון התושבים, השוכנת
על גבולה הצפון־מערבי של ישראל.
מלחמת פלשטין עלתה לארץ זו ביוקר
(היא מימנה את צבא פאוז׳י אל קאו־בשידור
תחנת המזרח הקרוב (הבריטית)
מקפריסין פונה הקריין למאזיניו
הערביים על ערכו של החינוך :
״גבירותי ורבותי, עליכם השלום והרחמים
וברכות אללה. אתם כבר יודעים
כי הנביא עליו השלום התנגד בכל
תוקף לבערות. האנאלפבית הוא כופר
בשם, לא ידע בין טוב ורע. מאזינינו
הנכבדים, הקשיבו תמיד לשידורינו על
בעית החינוך. הבטיחו את עתיד ילדיכם
ולמדו אותם קרוא וכתוב. אל תהיו בין
המפגרים בעולם.״
קג׳י) ,והציפה אותה בזרם אדיר של פליטים
(מחיפה והגליל המערבי) שרובם המכריע
מוסלמים.
קליטתם של פליטים אלה היתד, משנה
לחלוטין את אופיר, של הארץ (היחידה במרחב,
מלבד ישראל, שאינה מוסלמית) ,ושוללת
את ההכרעה ממנהיגיה הנוצרים הנוכחיים.
דבר ששכנתד, סוריה (המוסלמית)
ניסתה להשיג לפני זמן מה ע״י העברתם
ללבנון של איזורים מאוכלסים מוסלמים
שהלבנון משתדלת להיפטר מהם.
במשך כמה ימים שידרו התחנות הערביות
את התוכנית בהתלהבות רבה. אולם
ברור היה כי אין כל סיכויים שהדבר יצא
לפועל. הפליטים מהווים כיום עסק מכניס
(או״ם משלם מיליונים להחזקתם) ,וקלף
פוליטי־סנטימנטלי חזק מאוד בידי ממשלות
הליגה שאסור ל״בזבזו״ בצורה בלתי־מועי־לה
(לממשלות הערביות).
מלחמה, כיום, היתד, גורמת אי־נעימות לארצות
ערב, אך סיבה יותר חשובה היא :
המערב מעונין בשלום ושקט במרחב. וכך
קרה. שבסוף אחד השידורים, שהתחיל ב־

איום מצעד הפליטים, הודיע רדיו קהיר כי
מצרים הסכימה עתה לקבל עזרה כספית
מאמריקה וליהנות מתוכנית טרומן לארצות
הנכשלות, ואף להצטרף לתוכנית קנדי למזרח
התיכון — מימון הפליטים במקומותיהם
הנוכחיים ע״י או״ם.

ב דול ס־ דו אדו לעצמ או ת
יום ״איגרת הכתר״ היה מתמיד הזדמנות
לתערוכת פאר מלכותי ברחובות קאהיר. בתהלוכה
חגיגית, שהועתקה מהמסורת האנגלית,
היה המלך נוסע להשמיע את ״איגרתו״
בפני אסיפת־ר,פתיחה של בית הנבחרים
אחרי פגרת הקיץ.
אולם השנה, נוכח הפגנות הסטודנטים
(ראה למעלה) ,נזכר פארוק לפתע כי מצרים,
והוא באופן אישי, עודם באבל על
גורל אחיהם האומללים מפלשטין. במקום
המרכבה המוכספת ומוזהבת של ימי הרי־ניסנס
והפרשים שליווהו עד לפני שנה, נסע
המלך במכונית רולם־רויס אדומה של חצרו
ומסביבו רוכבי אופנוע ושוטרים על ג׳י־פים
מזוינים בתת־מקלעים.
לכל אורך הדרך, מארמון עבדין עד בית
הנבחרים על גדות הנילוס, עמדו חיילים
מזוינים ברובים שכם אל שכם. שעות לפני
כן כבר הופסקה התנועה ברחובות, שבהם
תעבור השיירה, וקהל רב למדי עמד על המדרכות
מאחורי החיילים והמתין למעבר
המלך. במקום האהבה העמוקה שפעם הסתמנה
על פני צופים, הממתינים למראה
פארוק, היתר, עתה רק הבעת סקרנות.
באולם הגדול התישב המלך על כסאו המיוחד
ומימינו יושב הנסיך מוחמד עלי (בן־
דודו בן ה־ 80 והראשון בסדר לירושת המלכות)
ושאר גדודי החצר. מוטטפה אל־נחס,
כראש הממשלה הקריא את האיגרת שמסר
לו המלך (ושנכתבה ע״י אל־נחאס).
פצצה שלא פוצצה. האיגרת לא
הכילה שום הפתעה. היא רק חזרה על פרא־זות
מקובלות המשמשות מלות־קסם בכל
הזדמנות פוליטית מצרית: פינוי איזור ה־סואץ,
איחוד עמק הנילוס, עצמאות, איחוד
ערבי, מלחמה בציונות, ביטול חוזה 1936
וכו׳.
אולם בעתונות היומית הישראלית קיבלה
הכרזה זו ממדים של פצצה פוליטית ממדרגה
ראשונה. נתקבל הרושם כאילו מצאו
המצרים פתאום את העוז לעמוד מול
אנגליה וכי עומדת לפרוץ מלחמה בין שתי
הארצות.
ואילו בעתונות הערבית והעולמית, נר־שמד,
האיגרת כידיעה משוללת כל חשיבות
מדינית. מלונדון ניתנה תשובה למחרת היום
— אין למצרים זכות לפסול את חוזה
1936 שתוקפו יימשך 20 שנה, ומרשה
לאנגליה להחזיק צבא במצרים.
אכן לא היה כל צורך בדיון לפני התשובה.
היא כבר ניתנה לא פעם לאותן הדרישות׳
וכבר הפכה מזמן — כפי שהדרישות
המצריות הפכו — לשיגרה.

דםנשפךב סו רי ה
ב־ 30 לאוקטובר נרצח בחוצות בירות
הקולונל הסורי סאמי אל-חנאווי, אשר
הצטיין בקרבות בא״י. שלולית הדם ברחוב
היא סימן־דרך נוסף בפרשת־דמים שהחלה
לפני שנה וחצי.

לקולונל היה רעיון. ב־ 30 במרץ
1949 הוזמן הקולונל חוסני אז־זעים ע״י
ראש־ממשלת סוריה של אז, ג׳מיל מרדם,
לדכא מהומות רחוב שפרצו בדמשק כתוצאה
ממשבר כלכלי אשר התבטא בין השאר
בחוסר לחם וחשמל במשך ימים רצופים.
חוסני זעים דיכא, בעזרת חייליו הצ׳רקסים
והכורדים, את השתוללות ההמונים אולם אז
עלה במוחו הרעיון הגאוני: סוריה זקוקה
למנהיג והרי הרגע המתאים הגיע...
הכושי עשה את שלו אולם הכושי לא
ילך. באותו יום הודיע הקצין השמן וה
הסוכנים
העיראקיים בדמשק. סאמי חנאזזי
ומרעיו הושבו במאסר ורק לפני כחדשיים
שוחררו וגורשו מסוריה ומצאו מקלם בלבנון.

לא עבר זמן רב ושמחת השחרור
מן הכלא התנדפה: המשטרה הלבנונית
עצרה חשודים אשר ארבו במבואות ביתו
של חנאווי ומאז החל הלה חושש לחייו.
חנאווי מצא את מותו מכדור של כורדי
בשם מוחמד אחמד חרשו אל־בראזי אשר
בא לנקום את דמו של בן דודו, ראש
הממשלה בימי חוסני אז־זעים אשר הוצא
להורג לפי פקודת סאמי אל־חנאווי באוגוסט
. 1949
סגן הרמטכ״ל ניצר. שושכלי עצמו
נזהר מלכלך ידיו בדם (הטעות שעלתה
לחנאווי בחייו) .אולם אשמת רצח מפקד
חיל התעופה הסורי מוחמד נאצר, שנרצח
לפני כמה חדשים, רובצת על ראשו. מוחמד
נאצר היה קצין מוכשר ממוצא עלווי (כת
שיעית בצפון סוריה) וסרב להשמע לפקודותיו
של אדיב שישכלי שהחל לחשוש
מפני מרידה חדשה. לפי הוראותיו נרצח
נאצר ע״י אלמונים שזוהו אח״כ כמפקד
האינטליג׳נס הסורי ועוזריו שהם, אגב, תומכיו
הנלהבים של שישכלי. החקירה הוכיחה
כי החוטים נמשכים אל שישכלי ואמנם התוצאה
לא אחרה לבוא: ידידיו של מפקד
חיל־התעופה ארבו למכוניתו של סגן-
הרמטכ״ל הסורי (כלומר שושכלי) ופתחו
עליה באש אולם החטיאו, אך ברור כי
אין זה נסיון אחרון...

נ ש פי ם -כן. עצמ או תדא

אדיב שישכלי ובתו
הקולונל לא היה זהיר.

נמוך לנשיא סוריה ולראש־ממשלתו כי
עליהם לוותר על השלטון לטובתו. העניינים
התפתחו במהירות מסחררת: שוכרי קוות־לי,
נשיאה של סוריה, מצא מקלט בשוויצריה,
חוסני זעים העלה את עצמו לדרגת
מרשאל (שלא היתה נהוגה עד או בצבא
הסורי) וקרא לעצמו ״זעים״ (כלומר ״פיה־רר״־מנהיג)
,כך שבאופן רשמי היה נזכר
כ״אז־זעים חוסני זעים״ וביוני 1949״נבחר״
ברוב גדול לנשיא סוריה.
אולם תקופת הזוהר לא ארכה: חוסני
זעים החל מזניח את קציניו והתמכר לשעשועים.
בזבוז כספים ובניית ארמונות. יחסיו
עם עוזריו הלכו והורעו עד כי ביום ה־14
באבגוסט פרצה מרידה של כמה קצינים;
אשר התקנאו בכבוד הרב שנפל בחלקו של
זעים והרגו אותו ואת ראש ממשלתו חוסני
אל־בראזי הכורדי. בראש הקבוצה הצבאית
החדשה עמד הקולונל סאמי אל־תנאווי.
קולונל חושש לחייו. אחר זמן
קצר (ב־ 18 בדצמבר) באה ההפיכה השלישית
של הקולונל אדיב שישכלי (היה
ראש הכנופיה שהשמידה את השיירה לי־חיעם
באפריל ,)1948 אשר התנגד לתכניות
לאיחודן של סוריה ועיראק שנרקמו במחתרת
ע״י סאמי חנאווי ו״מפלגת העם״ (אשר
שלטה אז בסוריה) ,בשיתוף פעולה עם

סידי מוחמד בן יוסף, שולטן מרוקו,
חזר לארצו לאחר חודש של נשפים, קבלות־פנים
ובילויים בצרפת. למעשה נסע לצרפת
.לשם מטרה אחרת לגמרי — להתחיל בשיחות
עם השלטונות בדבר שינויים בתנאי
החוזה של שנת .1912 המקשר את שתי
הארצות.
אך במקום לנהל עמו שיחות, הכינו
הצרפתים תוכנית גדושה של הפגנות כבוד
ופגישות (חברתיות) עם ראשי המדינה
והממשלה. רק על דרישותיה של מארוקו
לא הוזכר דבר.
מאז כיבוש צפון אפריקה בידי מעצמית
הברית, הלכה וגברה התנועה הלאומנית
שדרשה בכל תוקף עצמאות מצרפת.
השולטן תמך בצורה פושרת בדרישות
אלו. הוא ידע שארצו אינה מפותחת עד
כדי כך שתוכל להיות עצמאית (הסיבה
הרשמית) ,וכי מעמדו יהיה נתון בסכנת
מרד של שבטי הברברים אם יעזבוה הצרפתים
(הסיבה האמיתית).
אולם תחת לחץ הלאומנים הגובר והולך
(ובראשם מפלגת אל־איסתיקלאל (העצמאות)
החל גם השולטן דורש שינויים —
לא ביטול — של החוזה עם צרפת.
״במשך 40 שנה השתנה העולם״ ,אמר
בהכרזה לעתונות .״העם המרוקני אינו יכול
שלא להתחשב בדוגמת הודו ומצרים. אם
צרפת איננה מתייחסת ברצינות לכל העניין
הזה, נצטרך לפעול בעצמנו״.

פנטזיה של ״ספאהים״ כצבא הצרפתי
השולטן לא היה מרוצה.

.העולם הזה״ ,מס׳ 682

תורים ארוכים של צעירים לבושי חקי־למחצה, המזדנבים במסדרונות ליד דלתות
סגורות, הם מראה רגיל ואינם מושכים כל תשומת לב. לכן כאשר נתקלים בחדר הקטן
עם דלת פתוחה למחצה ובלי כל תור הצובא עליה, מעורר הדבר תימהון.
השלט הקטן מכריז כי זהו המדור להכשרה מקצועית של אגף השיקום. בפגים
יושבים כמה פקידים ומציעים את שירותם ל״לקוחות״.
אכן, כאן אחד המשרדים הממשלתיים המעטים במדינה שאינם עובדים רק כתוצאה
מדרישותיו הצעקניות של הקהל.
צעירים כלי עבודה. אחרי גל השיחרורים הראשון. שהכיל, לרוב, אנשים
מבוגרים שכבר הספיקו, לפני גיוסם לצבא, לרכוש להם ידיעה מקצועית או מקום עבודה
קבוע, באים עתה צעירים שנכנסו לצבא מבתי־הספר וממחנות העולים. להם לא חיכה
שום מקום עבודה שיקלטם עם שחרורם מן הצבא,
תורים ארוכים של מחוסרי עבודה החלו מסתדרים בלשכות הכלליות, אך לא היתד.
כל אפשרות להעסיק מספר רב של ״פועלים שחורים״ בשוק העבודה.
מדור ההכשרה המקצועית של אגף השיקום במשרד הבטחון מטפל באנשים האלה,
או יותר נכון, מטפל באלה המסכימים לקבל טיפול.
שחיטה ודמי כלכלה. לרשותם אורגנו 520 קורסים שבהם יכלו החיילים
המשוחררים ללמוד למעלה משלושים מקצועות הכוללים מקצועות: בנין, חשמל, מסגרות,
המדור משלם את הוצאות הקורם ומכלכל את המתלמד כל זמן לימודיו. הוא
מקבל 600 פרוטה ליום בתורת הלואר, שהוא מחזיר לפי יכולתו, עם הכנסו לעבודה,
פקידות, חקלאות, מלונאות, שחיטה ואף מוסיקה.

כל קורס אורך כשלושה חודשים בממוצע, ועולה כששים ל״י לאיש 4113 .איש
כבר עברו את הקורסים השונים ולפי סידור מיוחד עם לשכות העבודה נתקבלו מיד
למקומות קבועים.
פשיטת־רנל מקצועית. בו בזמן שתוכנית זו עוזרת לקליטתם הקונסטרוקטיבית
של אלפי חיילים למשק, איננה מהווה אלא חלק קטן ממה שהיה דרוש.
אין זה ענין שיכול להעשות דרך אגב, במסגרת מצומצמת של שיקום חיילים. המדינה
עומדת בפני פש־טת־רגל מקצועית בעוד שנתיים או שלוש, אם לא תוקם ראשות מרכזית
מוסמכת שתדאג להכשרת פוטנציאל מקצועי. זהו תפקיד חשוב של משרד העבודה, ולא
של קלושה פקידים עם תקציב מצומצם לרשותם.
לא כו דםמס כי מי ם. למרות שיתוף־הפעולה מצד מקומות ההכשרה ותשלום
דמי כלכלה, לא היה קל לשכנע את כל האנשים לצאת לקורסים. כי מעטים הם האנשים
המוכנים לעבוד כמה חודשים תמורת 600 פרוטה ליום, אחרי שנתיים של שירות צבאי
במשכורת דלה ביותר.
כתוצאה נאלץ הלומד להפסיק את לימודיו לפני הגיעו לדרגה מקצועית
גבוהה. מצד שני, בגלל התקציב המצומצם, אין באפשרות המדור לתמוך בהשתלמות
האנשים אחרי גמר הקורם האלמנטרי.
לא תמיד יש עבודה. קרו גם מקרים שאנשים שגמרו קורם ממושך לא
נקלטו בעבודה.
חייל לשעבר, שעמד ליד האשנב התמרמר :״מדוע העברתם אותי קורם של שלשה
חודשים בשכר כה נמוך ועתה אומרים לי כי אין עבודה.״

נ ש רי ם. כשנכנס בנימין זילברמן (שמאל) למוסכי ״אל־על״ היה מתלמד במכונאות אוירונים, ועתה, אחרי 4חודשים, מקבל הוא שכר פועל מקצועי — 52ל״י (יסוד) לחודש.

מתעשיית מברשות לטרקטורים.
.מתתיהו קהמדי, בן ,24 עלה ארצה לפני
שנתיים מטוניס, שם עבד בבית חרושת
לתעשיית מברשות. בהגיעו ארצה, גויס
לצבא ועם שיחרורו מצא כי בענף המב־רשות
אין מקום עבודה. קבוע. הוא נשלח
לקורס טרקטוריסטים במדרשה חקלאית

הנשק האזרחי. כל חייל מצפה ליום בו יוכל להפטר מנשקו. אולם
אליהו שרייבר, בן ( 20 תותחן לשעבר) החלים לטפל בנשק באופן קבוע.
הוא מקבל לירה ליום מבעל בית המלאכה — אף הוא חייל משוחער.

.המדובר היה בקורם לנהגים־מכונאים, ש״
הוכשרו ע״י אגף ההדרכה של הצבא. האנשים
היו צריכים להתקבל לעבודה בחוליות
היעור של הגדנ״ע (לפי תוכנית היעוד
של בן־גוריון) ,אולם ברגע האחרון
אחרי גמר הקורס, לא נמצא משום מה מקום
עבורם.

באן אין חנות. חיים בן־משה שוחרר מו הצבא אחרי 7חדשי
שירות בגלל גילו 29 בהונגריה ודתה לו חנות, כאן לא. הוא עבר
קורס לנגרות באור״ט ומשתכר אצל סולל בונה בגבעתים 1.500 ליום.

אורט וקוסכיצקי. לעומת זאת מור גש גם חוסר תיאום רחב יותר. במחנות
העולים באירופה, מכשיר אור״ט (אירגון
יהודי להכשרה מקצועית) רבים מבין העומדים
לעלות ארצה בחשמלאות, מקצוע
שאין הביקוש לו גבוה די הצורך בארץ.
וכך מצטרפים פועלים מקצועיים רבים, אשר
סכומים ומאמצים ניכרים הושקעו בהכשרתם,
לרשימת מחוסרי-העבודה שאין להם
הכשרה מקצועית מתאימה.
אולם לא תמיד קובע מצב שוק העבודה
בלבד. לפני זמן קצר קיבל המדור מכתב
מהקונסרבטוריון למוסיקה שהמנצח קוס־ביצקי
ביקר שם והמליץ על אחד התלמידים
ככשרון שיש לטפחו.
אם לחכות לפרוצידורה הארוכה לקבלת
סטיפנדיה מהמדור למוסיקה של משרד החינוך,
הרי היה הבחור הזה מזדקן בינ־

.רות פיגל, חיפאית בת ,21 שעלתה מן משרץ בהיותה בת ,4סיימה נבר שגה ראשונה מתון השנתיים של
קורס בבית־הנזדרש למורות למלאכת־יד, ע״ח המדור להכשרה מקצועית.

משתלת יערניס. מאיר אזוגי למד בבי״ס חקלאי במקנס (אלג׳ריה):
לפני שבא ארצה עם המח״ל לשרת בצבא. עתה הוא עובר קורס למנהלי
עבודה במשתלה בחדרה, במסגרת תוכנית היעור של ראש הממשלה.
צעדרא שון. לפני התגייסו לצבא, למד מרדכי בן־בסט (בן )20
בבית הספר. לא הספיק ללמוד מקצוע, וכשהשתחרר לא היה לו מקום
עבודה קבוע לחזור אליו. עכשיו הוא התחיל ללמוד מסגרות בנין.

עד היום השתתפו
של המדור להכשרה
איש, לפי המקצועות בנין מתכת וחשמלאות
הוראה וטיפול פקידות שונות

ב־ 520 הקורסים
מקצועית 4113
הבאים :

תיים. המדור להכשרה מקצועית החליט לקבל
יעל עצמו את הוצאות הלימודים של
המוסיקאי הצעיר.
ניוון נפשי. פעולות אלו נעשות לפי
דוגמת רוב ארצות העולם שכבר התנסו
במלחמות ובחיילים החוזרים לבתיהם.
אולם בשטח אחד פיגרה ישראל. לא נעשה
כל נסייון להכשיר את נכי המלחמה
והמשותקים־למחצה לעבודה יעילה שתעסיק
אותם, במקום התנוונות הנפשית אשר
בר, הם שרויים, בהתרוצצויותיהם ממשרד
אחד לשני,אחרי סיום הקרבות, נבחרה הדרך הקלה
ביותר לטיפול בנכים. הם קיבלו שיקום חד־פעמי
שהתבטא בדרך כלל במונית, במנייה,
בקואופרטיבים בעלי מעמד כלכלי לא חזק
ביותר, או בהשהיות חודשיות, בצורת הענקות
כספיות זעומות.
במקום להנהיג שיטות הכשרה של הנכים
למקצועות חדשים המתאימים למצבם,
כפי שנעשה בצרפת ובארצות אירופיות אחרות
שאינן מצטיינות רווקה בעשרן, הונח
לנכים להתרגל לניוון נפשי תוך התרוצצויות
עקרות מלשכה אחת לשניה. הדבר אינו
כדאי אפילו מבחינה כלכלית. טוב יותר
לוא החזירו לאנשים אלה את כושר הצירה
העצמית.־
אולם בעיה זו, כשאר הבעיות הנוגעות
לשאלת ההכשרה המקצועית, אינה יכולה
ליהשאר בגדר פעולה מצומצמת (גם בתקציב
וגם בסמכות) של מדור קטן. זהו תפקיד
רשות רחבה וכוללת בעלת סמכות תיכנון
וריכוז, אשר בה ישתתפו המוסדות השונים
(בממשלה או בסוכנות היהודית) שפעולה
כזאת בגדר סמכותם.
במקום זה, מטפלים ״מדורים״ של מ־ס־דות
ומשרדים ממשלתיים שונים בבעיה•
ללא כל תיכנון מרחיק־לכת׳ ורק כתוצאה
מצרכי הרגע.

?}בודה קשהאךמשתלמת. שלמה בן־נעיס עלח ממרוקו, שירת
בגדודי ״גבעתי״ בימי הקרבות ועם שחרורו יצא לקורס טפסנות. הוא
מוכן לעבוד קשה, כדי להרויח ה־טב. משכורתו כמתלמד 1.500 ליום.

במקו דינמיט — תינוקות. לפני שבאה למוסד לטיפול בילדים
של ויצ״ו היתה שרה לינט, בת ,21 חבלנית בגדוד קרבי של הפלמ״ח.
היא מתכוננת לתפקיד חדש — מטפלת ילדיס ב״טיפת חלב״ ברמלה
שרותממשלתי. שלום פורר אינו יכול לעבוד עבודה גופנית קשה.
עס שחרורו נשלח ע״י המדור להכשרה מקצועית לבית־הדפום הממשלתי
בקריה, ללמוד את מקצוע הכריכה, משכורתו החדשית 32.800ל״י.

במד ־
שיקום א חרון

מבוכהכ סן־ ד מו

יצחק סגורה היד. בן־יחיד להוריו והתוכן
היחיד לחייהם. כשיצא לקרב, בראשית
,1948 עם גדוד גבעתי, הרעישו הוריו
עולמות — וככל הבנים היחידים ניתנה
גם ליצחק סגורה ההוראה לעבור לשרות
בלתי-קרבי בתל־אביב. אלא שההוראה באה

האוירה באולם מלון סן־רמו בתל־אביב,
שהיה זה לא כבר אולם המזנון של הכנסת
הראשונה, דמתה לאוירת בית־קברות. כאמהות
המבכות את בניהן התהלכו חברי
ועדת הבחירות בין הקלפיות הפתוחות,
שסודרו בשורות ארוכות, כמצבות.
כשנסתיימה ספירת הקולות האחרונים
היתר, רק לחבר אחד הצדקה לחרוג מן
המלאנכוליה הכללית: נתן נביאזקי, נציגם
הגבוה ורחב־המידות של הציונים הכלליים,
שקפצו בתל־אביב תוך 22 חודש מ־ס/״ד
ל .318£-כל שאר המפלגות שיכלו בקלפיות
־קברות אלה תקוות יקרות — הן הפסידו
קולות או קיימו את מעמדן בקושי.
האינטואיציה לא צדקה ...בעוד
שועדת הבחירות בסן־רמו ובשאר המקומות
בארץ סיכמו את התוצאות על כוסות תה
ועוגות׳ התכנסו מפקדות המפלגות כדי
לערוך את המאזנים.
המשבר הגדול ביותר שרר במפ״אי.
האינטואיציה המפורסמת של דויד בן־גוריון
עמדה מבויישת: עוד לפני ימים מעטים
הכריז בכנסת ״העם יאמין לי, לא לע־תונים
הצהובים״ .הוא הבטיח לחברי מפלגתו
שבאם תתפטר הממשלה ותיערכנה בחירות
חדשות תנחל מפא״י נצחון גדול
(בעיקר בקרב העולים) .חבריו, שהתעלמו
הפעם מרצונו ודחו את הצעתו לערוך בחירות,
נוכחו (לצערם) לדעת שצדקו: אפילו
ביפו וברמלה, ערי העולים, נחלה מפא״י
תבוסה.
כשנמשכו הדיונים הסתמנו בקרב מפא״י
הסימנים הראשונים של מלחמת-מעמדות
חדשה: המנגנון של המפלגה (ושל השלטון)
הבין שהאינטרסים שלו נוגדים עתה
את האינטרסים של המנגנון הכלכלי של
סולל־בונה—תנובה—המשביר־המרכזי (בפי
העם: סת״ם) .אמר אחד: עלינו להקריב
את הטלפיים של טולל־בונה כדי להציל את
עור המפלגה. אולם גם חברי המפלגה הבינו
שאין זה קל כל כך: כדי לרכוש שוב את
אמונו של המעמד הבינוני (שבחר בינואר
1949 בבן־גוריון) דרוש שנוי־ערכין מוחלט
בפקידות הממשלה, דבר שהוא כמעט מן
הנמנע.

האם השכורה פיגורה
ההוראה אחרה לבוא.

במאוחר: ביום 9ביולי 1948 נפל יצחק
סגורה בקרב ההיסטורי על נגבה.
אפלה קודרת שוררת עתה בביתם של
ההורים ברחוב פלורנטין ,57 בתל־אביב.
האם, בעלת שער שיבה ולבושל בגדי
אבל שחורים ישבה תמיד בפינתה ליד החלון
והתענינה בנעשה סביבה רק כאשר
ביקרוה ילדי השכנים שקראו לה ״סבתה״.
היא לא השלימה עם גזירת הגורל, והוסיפה
להניח בכל ארוחה צלחת ומזלגות — לבנה
כי יבוא. ליד תמונתו הדליקה שני נרות,
הדולקים ללא הפוגה עד היום.
אבא אברהם סגורה, בן ,58 יליד סלוניקי
שלא ידע קרוא וכתוב, לא היה עוד
מסוגל לנהל את חנות הפירות בשוק
*עליה״ ,על קניותיו המסועפות, בלי עזרת
בנו. הוא מסר אותה לאחר, ופנה אל
ה״הגנה״ שתעזור לו לקבל קיוסק בתל־אביב,
מקום שם יצטרך רק לעמוד ולהציע
גלידה או עתונים ויוכל להתפרנס .״נתתי
לכם את בני היחיד, תנו לי מ שהו...״
התחנן.
ה״הגנה״ ,ואחר כך אגף השיקום של
משרד הבטחון, שלחו במשך שנתיים מכתב
אחרי מכתב לעירית תל־אביב. במשך השנתיים
קיבלו רק פעם אחת תשובה: לא.
לבסוף הלכו ב״כ אגף השיקום וארגון
״יד לבנים״ בעצמם לראש העיריה, כדי
לבקש ממנו את אשר ניתן בינתיים לעשרות
אגשים בעלי פחות זכויות. ראש העירית
הבטיח לטפל בענין. כשיצאו את הדלת
אמר מר גולנד, מראשי ״יד לבנים״ :אם
לא נצליח, ימות יהודי זה כנר הדועך...״
היו אלה דברי נבואה. תשובת העיריה
לא נתקבלה — אולם בינתיים נפתרה
״בעיתו״ של אברהם סגורה. הוא הוכנס
לבית־החולים לשם ניתוח אולקוס, שלא
היה מסוכן. אולם אחרי הניתוח לא החלים.
לא היה לו עוד כל רצון לחיים — וביום
השני האחרון מת.
״הוא דעך כמו נ ר אמר הרופא.

״דרוש שם חדש אם רבתה המבוכה
בקרב המנוצחים, לא היתד, מבוכתם
של המנצחים קטנה יותר. הציונים־הכלליים
לא העזו לקוות בלבם לנצחון כה גדול,
ועתה, משהשיגוהו, אין הם יודעים כיצד
לנצלו.
זו הפעם הראשונה החלו רבים להאמין
באפשרות שממשלה ציונית־כללית יכולה,
באחד הימים, לשמש תחליף לממשלה של
מפא״י. הציונים־הכלליים הבינו שכדי לקיים
אמונה זו עליהם להמשיך ללא הפוגה
בתעמולתם. אולם המפלגה אינה מצוידת
באברים הדרושים כדי להיות ממפלגה גדולה
למפלגת־המונים: חסר לה לחלוטין
נוער (נסיונות בעבר להקים ״שכבה צעירה״
נכשלו כשלון מחפיר) ; אין לה דור שני
של מנהיגים. דוקר, התוצאות בחיפה, הא-
דומה־לשעבר( ,שם נמנעה כמעט מחצית
האוכלוסיה מהצבעה) הוכיחה כי אדם הפורש
ממפא״י עדיין מהסס היסוס רב בטרם
שיצטרף למפלגה המופיעה כמפלגה בורגנית
צרה׳ ללא השקפת-עולם (מלבד תכניתה
הכלכלית של ״היזמה החפשית״).
עסקן ציוני־כללי ידוע הביע הרגשה זו,
במסיבת־נצחון , :הבחירות הוכיחו כי אנח
י^זיכת
הסיכום של ועדת הבחירות התל־אכיכית
מלבד טלפיים, עור.

נו יכולים להגיע לשלטון, אולם לשם כך
דרוש לנו שם חדש, מנהיגות רחבה יותר,
תכנית שתקסום לא רק לחנוונים ולסוחרים,
אלא יכולה גם למשוך צעירים בעלי דמיון״.
בינתיים לא נחפז איש: בהעדר חוקה
אין כל סיבה לממשלה (שהפכה, כנראה,
ממשלת־מעוט) לוותר על שלטונה בשנתיים
הקרובות. ומביון שקיים במדינת ישראל
(בהסכמת האופוזיציה) מצב־חרום־פרמננטי,
אין כל בטחון שלא תימצא גם בשנת 1953
סיבה לדחות את הבחירות לרגל ״סכנות
חצוניות״.

עלילה קו מוני ס טי ת
בקלפי מספר 72 ברחוב ההר בחיפה
היה ״שמח״ .קלפי זה יוחד לערבים תושבי
חיפה שקיבלו את פני הבחירות תוך כד־עריכת
״פנטסיה״ ושתית עראק ..כבר
בשעה 7בבוקר נתמשכו ליד הקלפי תור
לגברים ותור לנשים, שניצבו עם פנקסי
זיהוי בידיהם, מוכנים להצבעה, שעה שאזרחי
הדר־הכרמל בוששו לבוא לקלפיות
בגלל הגשם ...בשעות הערב ״התחממה״
האווירה במקום. הגורמים לכך היו אוהדי
שלוש המפלגות, המתחרות העיקריות על
קולות ערביי חיפה: מק״י, מפ״ם ורשימה
ע— המפא״ית.
נראה כי הגורם העיקרי לתגרת דמים
שהתפתחה לאחר מכן היה ...שולחן.
אנשי הרשימה המפא״ית פתחו לשכת תעמולה
ממול לתחנת הקלפי ומשם המריצו
את אוהדיה,ם ללכת ולהצביע. אלא שהם
לא הסתפקו בכך ובקשו להוציא למדרכה
שולחן עם פתקי רשימתם — ערביי מק״י
התנגדו לכך. שני הצדדים החלו בקללות.
לפתע עבר אחד מפעילי ע׳ מ״אידיאו-
לוגיה״ למעשה, והנחית סטירה מצלצלת

,זוהי עלילה קומוניסטית שפלה, ובכלל,
מאז באו הקומוניסטים לואדי ניסנם יש רק
צרות״ .נודע כי משטרת חיפה בודקת
במעבדה מיוחדת את כל האקדחים שנתפסו
אצל משתתפי התגרה על מנת לברר מי
מהם פעל

ל מפ א״• הי ה מי עו ט
המקום היחידי שבו אנשים לא הלכו
לקלפי לבחור במועצותיהם, אלא הקלפי
הובא אליהם, היה — בית הסוהר. לפי
החוק רשאי אדם עצור, שטרם נשפט, להשתתף
בבחירות (לא כן האדם שכבר נידון.
ממנו נשללת אוטומטית זכות הבחירה לתקופת
מאסרו).
פולמוס הבחירות לעיריות אחז גם
את העצורים והאסירים מאחורי הסורג. למעשה
לא היה כל צורך לערוך את הבחירות
בבית הסוהר בחשאי, מאחר שכל עצור
ואסיר יודע את השקפותיו של חבריו
(״פוליטיקה״ הוא אחד האמצעים המצוינים
להריגת הזמן והשעמום) .אך בכל זאת
נערכו הבחירות שם כמו בכל מקום אחר,
אלא שלא נודעו התוצאות של הקלפי
המיוחד הזה. ואילו גם נודעו, ספק אם היתר.
המפלגה המנצחת משתמשת בהן לשם תעמולה.
ואולם הפעם אפשר לנהש, על נקלה, כי
האופוזיציות יצאו מנצחות מהבחירות בבית
הסוהר, מאחר שרוב העצורים שם (שלהם
זכות בחירה) יושבים באשמת עבירות של
השוק השחור...
ואשר לקוטב השני — באי כוח הרשות
,1מוסמכת, קשה לדעת איזו מבין הרשימות
היו פופולריות יותר בקרב האנשים בשרותי
המדינה, לרבות אלה במדים. לדוגמה תשמש

מלבד חנוונים, נוער.

על לחיו של חבר מק״י. זו היתד ,״נקודת
הרתיחה״ ומיד התפתחה במקום תגרת דמים.
התפריט: רגימה באבנים, שבירת רהיטים,
מקלות, קריעת פנקסי הבוחרים —
ו...יריות. כאן לחמו כתף אל כתף מפ״ם
ומק״י נגד מפא״י. עם הישמע יללת צופרי
המשטרה ״נמסו״ היריבים ועל מרפסת
תחנת הקלפי היו מונחים 7פצועים: כליל
חורי שנפצע קשה בפניו, אדנאן סינאן מעכו,
שקיבל כדור בידו, ג׳ורג׳ טובי, אחיו
של חבר הכנסת טופיק טובי, שנשברה
רגלו, מוחמד אגינו מעכו נפצע בראשו,
וכן עיסה חורי, חליל נימר, ועיון אבי מסר
שנפגעו בחלקים שונים בגופם.
מי ירה לתוף הקהד? רחוב ההר
הוקף שרשרת שוטרים ו־ 12 איש נעצרו.
ביניהם יוסף שיף, הכתב לעניגי ערבים
של ״על המשמר״ ,שהואשם ״בהסתה לגרימת
מהומות וברגימת אבנים״ .שיף הובא
למשטרה ונלקחו ממנו טביעות האצבעות
וכבר ״התכבד״ בשמיכה, מזרון, ובתא
מיוחד — עד ששוחרר ברגע האחרון בערבות
כספית עצמית.
גם ד. כץ, נציג מק״י בועדת הבחירות
נעצר ע״י המשטרה, אעפ״י שלא היה כלל
במקום לפני ספירת הקולות. השאלה המעוררת
עד היום ויכוחים סוערים בסימט־אות
ואדי ניסנם בחיפה היא: מי הוא
זה שירה לתוך הקהל? הקומוניסטים ״נכונים
לתת הצהרה בשבועה״ כי שחדד, שלח,
סגן ראש העיר לשעבר, והמועמד הראשון
ברשימה המפא״ית הוא שירה באקדחו ופגע
בחברי מק״י. שחדר, שלח אומר: להד״ם,

המשטרה במחוז תל־אביב, שרוב חבריה
שייכים להסתדרות (אף כי שעה שפוטרו
שוטרים לא נקפה ההסתדרות אצבע וכן
לא עשתה דבר כשהמדובר היה במשכורת
השוטר) .מפא״י עשתה מאמצים בקרב ציבור
זר- ,והשוטרים הוזמנו לאסיפה מ וחדת לקראת
הבחירות. אולם ממאות השוטרים באו
רק שלוש עשרות לאסיפה והיה צורך לסגור
את האסיפה מיד...

ה חי ס כון:
,אופייני למדינה״ ,מילמל מישהו .״יושב
לו פקיד במשרד האוצר ומחפש דרך לחסוך
כמה דולרים. עולה רעיון במוחו: יש
מכוניות רבות מדי. אין לו מושג כמה
מכוניות יש, למי הן שייכות, לשם מה
הן דרושות. נותן הוראה למשרד התחבורה
להנהיג שיטה של הגבלה. משרד התחבורה
בודק, עשרות פקידים שוקעים בניירות,
יושבים בלי סוף, קובעים תאריך לביצוע
התקפה. יומיים לפני היכנס השיטה החדשה
לתוקפה מתברר שכל העסק מגוחך: הביל־בול
עצום, החיסכון אפם...״
ואמנם, במשרד התעבורה בדרכים, ע״י
אווירה

משרד התחבורה בקרייה, שררה
*) מימין: יצחק גולן (מפ״ם) ,יעקב
קנמון (מפא״י) ,יו״ר הועדה יהודה פרנקל,
מזכיר הועדה שמשון קפלן, זאב פרידמן
;מזרחי) ,נתן נביאזקי (ציונים. כלליים),
מרדכי ראובן (ספרדים) ,קופל שורץ
(מפא״י) ,צבי לוביאניקר (מפא״י).

.העולם הזה״׳ מם׳ 682

במדינה
קודרת. התיקים נערמו על השולחנות, עד
שפקיד עצבני אחד לא ראה עוד את רעהו,
העצבני לא פחות. לאט לאט התגבשה תמונה:
בסך הכל נפסלו 900—1000 מכוניות
פרטיות, אשר הוצאתן מכלל ש־מוש לא

מתחלק בין המוסדות הממשלתיים והציבוריים.
כמויות זעירות מסתננות ליזמה
הפרטית.
200.000 טון לשנה. הידיעה על
שיקום בית החרושת ״שמשון״ בהר־טוב

רים בעקבות שני רוכבים חשודים והגיעו
לפרדס עזוב דרומה ליפי. במקום נמצאו
סוס, פרד וחמור שחוטים. מלבד אלה
נמצאו סימני שחיטה בקנה מידה גדול
של החיות הללו. שני הרוכבים לא היו

נשלחים מברקים ותזכירים למשרד ׳הדתות׳
החברה ליצוא תשמישי קדושה, ובחזרה
— והעסק תלוי בינתיים באויר.

ה ם די ב רו אנגלית
בהתקרב החורף נפתחת שוב בארץ עונת
״מסיבות הקוקטייל״ .מדי יום ביומו נערכות
מסיבות אלד, בחוגים שונים ולרגלי סיבות
שונות, לעתים אף. משונות. כדוגמת בירות
עולם אחדות, נוצר עתה בארץ הנוהג
להשתמש בבתיהם היפים של העשירים,
כדי לערוך שם מסיבה מטעם חוג או
מוסד לכבוד מישהו מהחברה הגבוהה, איש
רוח, שליח וכו׳ .בעצם, זהו פתרון לשביעת
רצונם של שני הצדדים: עורך המסיבה
ומספק הממון, החרד מאד אחר כך
שיצוין ויתפרסם בחברה (״בביתו של מר . .
התקיימה אמש מסיבת קוקייטל לכבוד...
נוכחו בין השאר

הפצוע כליל חורי וולאדימיר לנין

ידיד־מפא״י שהדה שלח

מאז באו הקומוניסטים

..יש לו צרות.

תגרום אף לחיסכון של אחוז אחד מכלל
תצרוכת הבנזין בארץ.
מי לא קיבל רשיונות תנועה? אנשים
הממעטים ממילא לנסוע במכונ ותיהם (הקטנות
ברובן) ,וישתמשו מעתה במוניות
הצורכות כמות גדולה פי .4אולם בינתיים
נגרמו תקלות בלתי־ספורות למפעלים חיוניים:
אנשים עסוקים עומדים בתור, ופקידים
עייפים מנחמים: מילא, ועדת הערעורים
תחזיר מכוניות רבות לשימוש.
הסידורים הפורמליים ארכו 3חדשים.
תוקף הרשיונות החדשים שהוצאו הוא עד
יום 31 בינואר . 1951 ,בעוד חדשיים בערך
יטבעו שוב עשרות פקידים אומללים במבול
של ניירות, והטיפול יארך שוב כמה חדשים

שוטר לכל מכונית. בעוד שפקידי
התנועה חשבו מה שחשבו בסתר לבם,
ביטאו השוטרים את דעתם בגלוי. שר
המשטרה מחה: החוק אינו ניתן לביצוע.
כדי שהאוצר יחסוך 50.000 לירות בבנזין,
תהיה המשטרה נאלצת לבזבז מאות אלפי
לירות שאינם בתקציבה.
גם התקנות עצמן בלתי־מעשיות עד
כדי גיחוך. בכל הארץ קיבלו אנשים את
אותו ״א״ המסמן כי מותר להם לנסוע
15ק״מ מביתם — ולוא רצו להקפיד על
ביצוע הפקודה היו השוטרים צריכים לחקור
בכל מקרה היכן גר האיש. אמר קצין משטרה:
דרוש שוטר אחד לכל מכונית.
בינתיים נקטו בעלי המכוניות באופן
ספונטני בשיטה של התנגדות פאסיבית.
רוב בעלי הרשיונות נמנעו׳ מתוך סולידריות
עם חבריהם הפחות מאושרים —
מלהדביק את פתקיהם על זכוכיות מכוניותיהם
— ובצורה זו מנעו בעד השוטרים
להבחין בין מכונית ״חוקית״ ו״בלתי־חוקית״.

אחד היה ירוצה לחסל את כל הענין,
לוא אפשר היה לסדר זאת בשקט, מבלי
לעורר ביקורת ציבורית. מכיון שאין הדבר
אפשרי תצטרך הממשלה להמשיך בדרך,
אשר כל הצדדים הנוגעים בדבר מקללים
אותה בליבם.

סולל ־ בונה ־ ״שמשון״ 1 :0
מר נחום מן, מנהל חברת ״שמשון״
השזוף וד,מפורכס, הצטיין ב״שאיבת״ פיצויים
מחברות הבטוח הבריטית עבור הנזק,
שנגרם למפעל ב״הר־טוב״ בימי מלחמת
ד,שיחדור. לבסוף החליט: די! הגיעה השעה
לשקם, ברצינות, את בית־החרושת למלט.
ההחלטה ״נסחטה״ בכוח הקוניוקטורה
שנוצרה: בית החרושת היחידי למלט בארץ
״נשר״( ,בעלות ״סולל בונה״ והחברה המרכזית
להשקעות כארץ) ,שעוד בהתחלת
שנה שעברה נאלץ לדאוג לשיווק תוצרתו
בחו״ל, מפגר עתה, עקב הממדים הענקיים
של הבנייה בארץ, אחרי הביקוש ההולך
וגדל. תפוקת ״נשר״ אינה עולה על 38
אלף טון מלם לחודש והביקוש מגיע ל־
60 אלף טון. מהכמות הכללית משלשלת
,סולל בונה״ לתוך מחסניה 50 אחוז, והיתר

.העולם הזה״ ,מם׳ 682

נתקבלה בסיפוק ע״י הממשלה ובעיקר ע״י
האוצר. בארץ נ־מצאים חמרי גלם למכביר
לייצור מלט, אבל אין חרושת מתאימה.
האוצר היה נאלץ להקציב דביזים יקרים
כדי להקל על המחסור ולהביא מלט מחו״ל
אולם ״הקומץ אינו משביע את הארי״.
המחסור עמד בעינו, והממשלה עוד הגבי־רתהו
וביטלה לפני חדשיים את ייבוא
המלט. הפעלת בית החרושת בהר־טוב,
שתפוקתו נאמדת ל־ 200.000 טון לשנה
עמדה לאזן את הצריכה והייצור בארץ.
מר נחום מן התקשר עם קבוצת בעלי
הון חדשים, הון החברה הוגדל במידה ניכרת
והוזמן ציוד חדיש בחו״ל. לפי התכנית
עמד ״שמשוך׳ להזרים את תוצרתו
לשוק במחצית השנה הבאה.

בית חרושת למלט כלי מדט.
מר דוד הכהן, מנהל ״סולל בונה״ ,לא
שמח ביותר כשקיבל את הידיעה על הפעלת
מפעל מתחוה ב״נשר״ ,אבל ״בין כה ובין
כה יפלו לידינו״ — אמר לנפשו. ונבואתו
התגשמה חיש. לאחר חיפושים ממושכים,
לא נמצאה אף חברת בנייה אחת, שתוכל
לקבל על עצמה את ביצוע עבודות השיקום,
בהר־טוב (למי יש מלט ומבונות?) ובלית־ברירה
נמסרה ההזמנה ל״סולל־בונה״״ .העבודות
החלו במזל לפני חדשיים: לנמלי
המדינה הגיעו המכונות החדישות ביותר
שהוזמנו, אבל לפתע, סטופ! ״סולל־בונה״
הפסיקה את העבודה ב״הר־טוב״ .הסיבה:
חברת ״שמשוך לא עמדה בהתחיבויותיה
הפיננסיות.
בינתיים, נשארה, סולל־בונה״ החברה
המונופוליסטית לבנייה. מחיר של שק מלט
ב״שוק השחור״ עלה ל־ 2!/2ל״י, ושלדי
בתים בלתי גמורים מצפים להשלמתם, ורק
אחרי לחץ מצד השלטונות באו הצדדים
לידי ״פשרה״.

פרשים ספורטאים, אלא פשוט הביאו את
הסוסים בצורה כזאת לגרדום.
המשטרה סבורה, כי גניבות הסוסים
והפרדות שרבו כל כך, בחדשים האחרונים,
ברובן אינן מבוצעות על ידי מסתננים
כפי שסברו קודם לכן...

קצתרא ־נ ע ־ ם

לפני ימים אחדים נערכה מסיבה כזאת
בביתו של איש ציבור עשיר לכבוד אורח
מחוץ לארץ. בעוד שהאורח השתדל מאד
לדבר עברית׳ הירבו יתר הנוכחים לדבר
אנגלית (אחדים מהם בצורר, משובשת ביותר)•
בינתיים הסתלק האורח, שלכבודו
נערכה המטיבה, ונשארו במקום רק הישראליים,
אולם האנגלית המשיכה לשלוט. והיתד׳
שם אשר, אלגנטית אחת, שדיברה
בכמה שפות, והיא סיפרה על מסעותיה
בעולם וביתר, בניו־יורק. כל הסימנים שבה
אמרו, כי היא ״נסיכה רוסית״ ,שהתאקלמה
בארצות האנגלו־סקסיות, עד אשר בסוף
המסיסה הזדמן למקום איש פתח־תקוה בעל
מצב רוח מרומם ופנה אליה :״רחל׳קה

גם משרד הדתות החליט לבסוף לתרום
את חלקו בתכנית הממשלתית להגדלת הי אר צנו 11
צוא• ואם ישאל מישהו מה למשרד הדתות
אינגריד ברגמן זורחת כאן בקסם
וליצוא, התשובה היא: יש ויש. הגויים
יודעים איך להפוך לדולרים את העפר מהר נעוריה ; אולם חנה יוכיגה היתר, משחקת
בטרגיקה כנה יותר ובאנושיות עמוקה
הזיתים ואת מימי הירדן והיהודים —
יותר(״הארץ בלחיצת ידיים נפלמרות
הביקוש לאבן־שיש שלנו
לנצלמבלאת קצה רדו חברי מועצת העירייה א־ש מרעהו ופינו
ווי העולם •— לא ידעו איך
את מקומם לנציגי העיר החדשים, הנד*
אוצרות הטבעיים המועטים של המדינה.
חמים עדיין ברחובות להיבחרם
החליט מי שהחליט לשלוח סוכן לאר־
(״הקול להט הבחירות פגע,
ה״ב לרכוש מועמדים ללוחות שיש להנכנראה,
באחד מקרייני ״קול ישראל״׳ שהוצחת
זכרון קדושי השואה של הנאציזם. דיע בשעת קריאת החדשות, כי מפא״י
קוראנים נפלו בשבי. אחר שתיקת מבוכה
כשהגיע לנקיבת המחיר התעוררו חיתיקן
עצמו: כוונתו היתה לומר: מא*
לוקי
דעות 5 .דולרים בעד לוח אינם הר
תיים קוראנים (״ג׳רוסלם פוסט״) —
בה, עשרה דולרים בעד חתיכת שיש קטיצא
אשתקד הצבענו בעד אגודת ישנה
עם כתובת אינם מעט ...בינתיים
ראל, ספרה אשה ביד אליהו, תל־אביב,
הסוכן לארה״ב ומכר בימים מועטים 3.000
שמנו, איפוא, פתקה א׳ ; השנה — החלוחות
שיש במחיר של
המחלוקת 25.דולר היחידה ...לטנו לטובת המזרחי, שמנו — פתקה מ׳
וכך נוצר סלע
(״המודיע בין מאות שמות
המשפחה הלועזיים שהוחלפו בעבריים יש
הסוכן טוען שעליו להכניס רק 10 דולר
בעד לוח (הכספים מונחים כבר בבנק גם שינוי בכיוון הפוך: הגברת רחל אילת
החליפה את שמה כברוזה רהפלד
בארה,״ב) והיתר הוא דמי טרחה עבורו
ועבור השמש, הרב וכו. ייתכן שעם הסו (״מעריב גנ בי ם מוסיקכן
היו כבר באים לעמק השווה, אבל במשרד
ליים פרצו לחנותו של קובלסקי לכלי-
נגינה, מול בניין ג׳נראלי, ירושלים, וגנבו
הדתות התעוררו בינתיים היסוסים. לעשות
״ביזנס״ בהנצחת נשמות הקדושים על הר־ אקורדיון, מנדולינה 3 ,חצוצרות,
חליל 30 ,מפוחיות פה (״הארץ
ציון ובדולרים חזקה — קצת לא נעים.

שניים שרב בו בלידה
כאשר גילתה משטרת יפו השבוע ״בית
מטבחיים״ ,שבו היו שוחטים סוסים וחמורים,
הוכח סוף סוף שחלק ניכר למדי
של האוכלוסיה חי על בשר שמקורו
מפוקפק למדי. שני אנשים נעצרו והשאלה
המשפטית שעלתה עתה על הפרק היא:
האמנם אסור לסחור בבשר סוס או חמור
(שאינם נכללים בקיצוב ומשום כן גם
לא חל עליהם לוח המחירים) ? כמובן,
שאין זה מונע להביא את החשודים לדין
באשמות אחרות, כגון עבירה על חוקי
בריאות הציבור ו בו׳...
הדבר התחיל בזה שתושב יפו, שבעל
המסעדה רוכש לו רגשי כבוד, סעד את לבו
ב״סטייק״ הגון. לא היה בזה כל דבר
חשוד, מאחר שזה קרה ״ביום בשר״ .לרוע
המזל היה אותו לקוח רופא וטרינארי
מקצועי, וכפי שטוענים הבקיאים בדבר,
הרי בשר הסוס מתוק. בדק הלקוח את
ד,מלחיה, שמא טעה בעל המסעדה והכניס
לתוכה סובר במקום מלח. החשד נתבדה.
בדיקת יתר הבשר במטבח העלתה כי
כולו מתוק.
החקירה שהתנהלה במרץ גילתה את
שרשרת האספקה. במוצאי שבת יצאו שוט־

וההאתעצמך!

תמונה זו צולמה ביום 18.11.50 בשעת התחרות כין ״הפועל״
ו״א. י .ק.״ במגרש ״הפועל״ ביפו. קורא שיזהה את פניו
בתמונה ויפנה ראשון למערכת ״העולם הזה״ יזכה
כפרס של 2ל ״י.

רפורטז׳ה מאת מ ק סי ם פ דו מון .
זד, כל כך ידוע ובגלי: הוא מעשן את הסיגריה הראשונה אחרי ארוחת בוקר וספל קפדי
חם. בידו תיק עור, פניו מגולחים למשעי ואומר ״שלום יקירתי״ או נושק לה על לחית־״ או
מפריח לד, נשיקה באויר כשהוא כבר יורד במדרגות והיא נשענת אל הפתח. הוא נכנס לרחוב
הסואן והיא סוגרת מאחריו את הדלת. עיניה עייפות, היא מפהקת ...השעה רק רבע לשמונה אבל
נדמה כי עבדה כבר שעות לאין ספור. היא קמה בשש כאשר יוסי התעורר. מהרד, להושיב אותו
על הסיר, הדליקה את הפרימוס, הריקה את המים שהצטברו במקרר במשך הלילה, הבינה סלט,
בשלה דייסה, רק בשבע העירה את בעלה והגישה לו את עתון הבוקר.
השעה שמונה ורבע ..יוסי כבר בגן, תודה לאל. שקט ומנוחה עד צהרי היום. שקם ז
סל בידה האחת ופנקס הנקודות ביד שניה והיא מתחילה את דרכה בנתיב היסורים — הדרך אל
התור. עשרות נשים עומדות ומתוכחות, נדחקות, צועקות ומגדפות. היא עומדת ביניהן שקטה,
חרישית ומחכה לתורה לבצל ולקשוא. היא מהרהרת ומעלה מחשבות. גב׳ חיה זו אינה חדלה
לצעוק כי לד, מגיע הכל בלי תור, היא אשתו של חייל ואינה צריכה לעמוד בתור ...חייל...
גבור ...מי בעצם פה גבור י אולי עקרות הבית עצמן?
פתאום היא מוצאת את עצמה בראשית התור והיא עוזבת עם רכוש רב — קילוגרמים
של פלפלים מתוקים ו־ 200 גרם עגבניות. היא משרכת את דרכה הביתה. כמעט שלא כדאי לעלות
היא תקח אותועכשיו. הוא
הגן.
למעלה ולרדת שוב. בעוד שעה קלה יש לקחת את יוסי מן
מלוכלך כא־לו התפלש בדיר של חזירים. גם שמח לחזור הביתה. כבר 4שעות שלא נדנד בהצלחה.
בגן הילדים הוא נדנדן בין 40 נודניקים אחרים, אצל אמו הוא בן יחיד.
יוסי. רוצה צעצוע חדש, הוא רוצה ללכת לגן החיות, הוא רוצה לקלקל את הרדיו, אבל
הוא לא רוצה לאכול דייסה. כשהתחיל לאכול היתד, הצלחת קרה והיא עייפה ומשולהבת. יוסי
נרדם סוף סוף ועליה למהר ולנקות קצת. למחות את האבק ולהכין משהו לאכול. היא אכלה
משהו קל ומתחילה עם רצפט חדש לפלפלים מתוקים לארוחת ערב, רק אז הם אוכלים בשקט. את
ארוחת הצהרים ד, ו א אוכל בחיץ.
יוסי התעורר משנתו ושניהם עובדים עתה ביתר מרץ, היא מנקה והוא מלכלך. סוף סוף
יוצאים לשדרות. לעזאזל, אפילו לטלפון יש תור .״הלו, גב׳ רבקה, את בטח באה הערב? רבקשה
אל תאחרי, יש לנו כרטיסים להצגה ראשונה, כן, נחזור מוקדם, כן .,נשלם לך הוצאות טקסי אם
תאחרי את האוטובוס האחרון . .יוסי ואמו חוזרים הביתה. בדרך מבטיח יוסי להיות ילד טוב
כשהיא תכנס לחנות לקנות רק לחם. יוסי נסחב אחריה ובמשך חצי השעה שעמדה בתור ללחם
הספיק ללחוץ על שני סיפונים ולהשפריץ ...ללכלך את בגדיו בחבית דגים מלוחים, ולהפיל

ארצה מגש עם צנצנות תנובה.
סוף סוף הגיע היום לקצו וכמו כל הילדים הטובים והקטנים, אוהב יוסי לא ללכת
לישון עד שלא מספרים לו ספור יפה.
...והנה נפתחת הדלת ואבא חוזר הביתה. הוא עומד בפתח חדרו של הקטן, בנו שוכב
במטה מבסוט ומנמנם, והאשה יושבת ליד 1מסורקת ורחוצה׳ כאילו זה עתה קמה מן המטה. מן
המטבח עולה ריח הפלפלים המתוקים הממולאים במשהו מן הרצפט החדש.
הוא אומר :״שלום יקירתי״ ומנשקה. ובלבו הוא מהרהר :״וכמר, טוב לנשים הללו״הן
נשארות כל היום בבית, בעוד שאנחנו, הגברים, חייבים לעבוד

השעה שמונה
יושבות

וסורגות

וחצי והמטבח ריק. השדרה כה קרובה והרבה נשים
ומתחממות בשמש, היא אינה מתפתית והולכת לירקן.

שתיים אחר הצהרים. והבלון תכף יתפוצץ ברעש גדול. ייצטרכו לקנות
בלון אחר. באמריקה ובדת מקשיבות לרדיו במטבח. לה אין צורך ברדיו.

ולד ל ע בו ד ה והיא. ת ת או ועדת י כו להלה עו א ד

חו עו ב

ר מעודד,

3אעע

ל בי ת -ה ח דו עו ת

בעל

באא תו

לחנות...

רכע לשתים עשרה. סוף סוף היא בתחילת ד
רקות הגיע היום וכשפשטה השמועה בשכונה התנפלו
שעהחמש — הביצה ואני. זה מזכיר לה שם של
סרט, מבדח ועליז. הערב וודאי תלן לקולנוע.

משלוח חדש של
יות נשים על החנות.

שתיםעשרהורכע. סל אחד מלא, שני חציו ריק .״לא היה כדאי
לעמוד בתור חדש״ היא מספרת לחברתה ״התעיפתי מספיק עד עכשיו.׳׳

שעה שש. היא מחכה ל״ישבנית׳׳ ובינתיים מתקנת גרב
ותופרת כפתור, בכל רגע עלול לצלצל הפעמון והיא תצא.

שעהאחת. אף כי הם יצאו מהגנון לפני חצי שעה עדיין הם
ברחוב, כי ליוסי יש תמיד הצעות חדשות כיצד לבלות את הזמן.

רכעלשכע .״הישבנית׳׳ הגיעה אבל עכשו לא תשיג
כרטיסים לקולנוע: שוב לעמוד בתורו — פ שוט מבחיל: :

אחתעשרה. במקום לקולנוע תלן לפגוש
בבעלה בצאתו מן העבודה. זה יבדר: הבעל שחקן.

משפט
״ אתהת־! ה ר, אתה!׳׳
כשאמר ד״ר ישראל שייב פעם לבתו
שיקרא עמשטרה אם לא תר,יד! שקט!־״ חייכה
הקטנה בת ד,־ 4ח-וך ערמומי והשיבה :
״אתר, תיזהר מן המשורר״ אתה
ד״ר שייב צחק?חכמת בתו ושכח את
ד,ערן: במוי״ת ישראל א ן גם לו, המורד
הוותיק, לחש! ש מפני שליחי הש/טון.
אולם כשמיהר בבוקר בהיר אחד לשיעור
בבית־הספר מונטיפיורי בתל־אביב עמו על
טע,תו. מכונית מהודרת (״משהו דד,־/וקס״)
עקבר אחריו. לפ.י מדרגות בית־,,ספר נעצר
:,על ידו, ופרצוף מוכר של איש ש״י
לשעבר הציץ מן האשנב :״ובכן, זד,
באמת נכון. אתה מלמד
לא נית״ה לו ש,־!,ת רבה להרהר על
המאורע. כעבור ימ ם מכפר קרא לו המנהל,
ובפנים מביישות הסביר לו שע 7יו
לפטרו — מחלקת החינוך לא אשרה א, תו
כמורה. ההסבר: ידו של מטרו הכטחון
בדבר.
נמצא שעורך ״סולם״ ,המטיף העקבי
לאי־סובלנות ולסתימת פיהם של מתנגד-ט
רעיוניים, נפל קרבן ראש! ן לדיכוי• ה״ו בר
והולך של ח,פש-הביטוי במרינה. א,ל-
כנאד, ללוחם בעל־נ.ם!רת הגיש בקטר, לצו־על־תנאי
לבית הדין העליון, ש בואו ש.
החינוך ושי־ הבטח! ן וינמקו מדוע לא תינתן
לו הזכות להתפרנס במקצועו.
״איש זה לא יעבוד:״ .בפעם האחרונה
נפסקה עבודתו של ישראל שייב בהוראה
כשקפץ מחלון ד,ק! מד, השנייה בגימנסיה
בן־יהודה כוי להימלט מידי בלשים
בריטיים. הבריטים העמיסוהו על מכונית
וכלאוהו בלטרון. הפעם נהג השלטון בא־דיבות
רבה יותר: משרד ד,בטחון אף
הציע לו עבודה אחרת. הדוקטור׳ סרב בבוז:
צדק או לא כלום.
בינתיים נכמרו גם רחמיהם של אנשי
״חרות״ ,והם הציעו לו להעלות את הענין
בכנ״ת. אולם ישראל שייב ויתר גם על
חסו זר ! ,לפני זמן מועט, כשנודע למנחם
ביגין כי שייב עובד כעורך ב״כפרית המרד״
של ״חרות״ קרא בכעס :״איש זה לא
יעבוד אצלי״.
התמיכה המוסרית העיקרית באה לו
מצד תלמידיו: הם איימו.בשביתה ובגרוע
מזה — בהתאם למסורת הגאה של ביתד,ספר
מונטיפיורי אשר תלמידיו פוצצו לא
פעם פצצות מחאה בבית־ספרם (לפני שנים
אחדות גרמה פצצה כזאת בשעת ד,שעור
לנזקים רציניים באחד הקירות) .התלמידים
אהבוהו לא רק בגלל עברו המפואר, הוא
ידע לתת שעורים מענינים בספרות ותנ״ך
— מקצועות משעממים בדרך כלל.
במקום שביתת התלמידים באה, השבוע,
החלטת בית הדין העליון. הוא הזמין בפניו
את שר־ווחינוך כדי שינמק את החלטתו
המפוקפקת, אולם סרב להוציא צו דומה
נגד שר־הבטחון. אמר בית המשפט: אין
לשר־הבטחון כל סמכות להתערב בעניני
חינוך ולהחליט מי רשאי ללמד בבית־ספר.
שר־הבטחון עצמו, נושא דגלו של חופש
המצפון, שתק.

ענוב טיר ה ב 1מן ה עי ר א קי ם
מאז עבר הכפר טירה לשטח הישראלי
(בהתאם לחוזה שביתת הנשק׳ ,באו ימים
קשים על שני נכבדי הכפר: חסן עבדאללה
מנסור ורפיק אל שייך נג׳יב. שלא כרוב
בני המקום והכפרים האחרים׳ חיו להם
שני הנכבדים הללו בשלוה ובבטחון, כי
הרבית בלבד מכספם פירנסתם יפר ובנחת.
ואז באו באי־כוח השלטון הישראלי והאשימו
אותם במעשים אכזריים מימי שלמון
העיראקים במקום, בימי מלחמת העצמאות.

מאז נמצאים חסן ורפיק בבית הסוהר,
כשד,תביעה מיהסת להם מדי פעם חטאים
מאותה התקופה.
המשפט הראשון שהתנהל נגד שני נכר
בדי טירה אלד, ארך כמה חדשים. הם
הואשמו אז בסיוע לרצח אל עזר וייס שנרצח
ברשפון על ידי מסתננים מהתקופה
ההיא שחטפו את אשתו. האשה הוחזרה
אחר כך במסגרת חילופי השבויים. בתום
המלחמה הגיעו למשטרה ידיעות, כי חסן
עבדאללה ורפיק נג׳יב הם הם שהיו המקשרים
בין האוכלוסיר, המקומית והמפקדה
העיראקית. כדי להוכיח את נאמנותם ל־
״צבא השחרור״ היו ערבים במקום נדרשים
להביא הוכחות של ממש מביקוריהם
בשטח הישראלי. ולא היתד, הוכחד, יותר
טובה מאשר להביא זוג אזנים של יהודי
נרצח מעבר לקוים.
כך סיפרו עדים שהופיעו במשפט אז,
אלא שהיו סתירות אחדות בדבריהם. בין
השאר סיפר אחד העדים, כי חסן הוא
שקיבל פעם את האזניים מערבי מסתנן
שחזר מפעולה ואילו עד אחר, אף הוא בן
הכפר, סיפר כי הוא ראה כיצד הנאשם
השני שם את אותו זוג אזניים לתוך הכיס.
ובגלל כל הסתירות הללו וכן על סמך
ההוכחה שהביאה הסניגורית (עו״ד בג מיני
ושלמה רוזנשטיין) ,כי אחד הנאשמים היה
בא! תה תקופה בעבר הירדן (העידו על כך
פק די עבדאללה במעבר מנדלבוים) זוכו
השנים מההאשמה ההיא.
אולם מקץ חדשיים הובאו השנים שוב

לוננות. במקרים רבים היו למתלוננות סיבית
אישיות כדי להפיל את מישהו בפח, או
שהיו אלה מקרים של ״אי הבנה״ .הציבור
כילו איננו מתיחס עוד כיום ברצינות לשמועות
על אונם ונסיונות מסוג זה, הקורים
מדי פעם בפעם במקום זה או אחר.
אחד מהם אירע השבוע בקרבת פתח תקוה.
שלא כדוגמת רוב המקרים הללו, הצליחה
המשטרה, השבוע, לעצור את האיש החשוד
תוך כדי שעות ספורות לאחר המעשה.
פעולה זאת של המשטרה ראויה לשבח
מיוחד בעיקר בשל זריזות הפעולה המוצלחת.
קרוב
לשעה 9בערב ביום א׳ הופיעה
במשטרת פתח תקיה צעירה כבת עשרים,
חיילת, המתגוררת באחד המושבים בשרון,
ומסרה לקצין התורן, כי לפני כשעה נאנסה
על ידי אלמוני בפרדס אשר בדרך ליהודיה.
הצעירה היתד, במצב של זעזוע ונראו עליה
סימני התאבקות ובוץ, אולם היא ריכזה
את עצמה מתוך מאמץ וסיפרה לקצין את
כל הפרטים של המעשה. היא חיכתה בהצטלבות
הדרכים לראש העין ל״טרמפ״ ,כאשר
עבר רוכב אופנים, שהוביל קרח על המושב
האחורי של אופניו. בראותו את החיילת
מחכה על הכביש הציע לה האיש שיסיעה
על אופניו. הבחורה הססה, אך האלמוני
העלה חיוך ואמר :״את בטח חושדת בי...
אז אני אוכיח לך. כי אני אדם נשוי. אולי
זה ישכנע אותך״ ! והוא הוציא מכיסו את
תעודת הנשוא ן שלו. העובדה שהראה את

לחוקר. אך ברגע מסוים נזכרה הבחורה
בפרט אחד: אמנם היא לא יכלה ל!מר
בודאות, אך נדמה היה לה, כי ראתה בתעודה
את השם ״זכריה״ .הנקודה הקלושה הזו
השם ״זכריה״ — שימשה אחיזה למשטרה
והיא הפכה מפתח, שהוביל למעצרו של
האיש תוך שעה.
מיד יצאו שוטרים לכמה כפרים ומושבים
שליד פתח־תק,ה ובדקו ברשימת התושבים
מי ומי שמו זכריה. היו בסך הכל שמונה
כאלה, מהם שלשה בכפר יהודיה. כעבור
כמה דקות עמדו שוטרים על פתח אהד
הבתים, אשר בו מתגורר זכריה ע. ד,אשר,
נשאלה איפוא נמצא בעלה עתה, ועל
כך השיבה בתמימ,ת :״נסע להביא
קרח״ .״מתי?״ וכאן גילתה ר,אשר, למשטרה,
מבלי שתדע את כל העניו, את
״לוח הזמנים״ .היא אמרה, כי זו הפעם
השניה שהוא נוסע להביא קרח, מאחר
שפעם הקודמת לא יכול היה להשיגו.
השוטרים ערכו חיפוש בבית ומצאו מיד
שע!ן זהב וארנק ניילון שהכיל 530 פו־טות.
האשד, הסבירה, כי בעלה נתן לה
את זה לפני זמן קצר באמו ו, כי הוא
מצא את הדברים האלה בכביש .״ממש כמו
מסיה ורדו״ העיר הקצין בבת צחוק, אך
האשד! לא הבינה את דבריו ...כעבור
חצי שעה הגיע האיש כשהוא מוביל בלוק
קרח על אופניו•• •
״זהו הבלוק השני שאתה סוחב היום,
חבר״ — אמר לו הקמין באדיבות —
את הראשון השארת בס! דמי

האברצעק \ :ווארד !
בשבוע שעבר נתקל הממונה על חקירות
ד,פש>׳ט נ.מ<!!ו תל־אביב, עוזר מסקס מ!ווזי
שמאי חריר, בב>׳יר. מיוהדת במיג .,,במשך
כמה ימימ נתק״לו בתחנות המשט! ה תלונות
על תטיפו״ ארנקיט מידי גשיט, המטיי־ל
1ת לבון ברחוב. שיטת הביצוע היא משוטה
מאד: האשד ח! זרת הבית ,,או הולכת
לתומה לבקר בבית מכרים׳ ולפתע נחטף
מידה הארנק והאיש מתחמק. יטו ד האמת,ה
ממלא כאן תפקיד עיקרי. א״שים רבים
הולכים בחוצות העיד ולא יתכן שאשר,
תעלה על דעתה, כי אדם העובר על ידה
מתכונן לחטוף את ארנקו״
תוך כדי התלבטות נזכר הקצין זוהר בנגע
ההתקפות על נשים בקיץ שלפני שנתיים.
נסיונות רבים של מעשי אונם בוצעו
אז בתל־אביב והסביבה. הדבר הפך לפסיכוזה
ולבסוף לא העיזו נשים לצאת, מפתח
עכדאללה מנטור ורפיק כג׳יב
ביתן. המשטרה התגברה אז על הנגע ה!ד! ת
בכיס, זוג אוזניים.
לאמצאה מקורית ש!,ביאר, כמה מהעבריינים
הללו לבית הסוהר. הקצין זוהר השתמש
התעודה לאדם זר עשתה ׳רושם על
לבית המשפט — הפעם באשמה דומה. לפי
באותה השיטה וכעבור כמה ימים ישבו
החיילת והיא הסכימה להצעה. האיש
התביעה שדלו שני הנאשמים את אחמד
שני חוטפי ארנקים בכלא, הגם שיש יסוד
הוריד את הקרח מהמסגרת שמאחורי האל
עייד ואנשי כנופיתו לרצוח את אייזיק
להניח, כי גנבים נוספים מסוג זה עדיין
מושב, כדי שהחיילת תוכל לשבת ואת
פריד ואת זלמן דויטש במושב ״אודים״.
פעילים.
ועתה עומדים שני הנכבדים שוב בדין ושוב
הקרח החזיק בידו. כשהגיעו לסביבת פרדנראים
בפרוזדורי בית המשפט המחוזי,
סים, אמר רוכב האפנים כי הוא מכיר
כמה שוטרות הבקיאות בג׳יו ג׳יטסו
(כב׳ השופטים קנת, קיסטר וגינוסר) ערבים
•דרך קצרה יותר העוברת בפרדס. הם
יצאו לטיולים ממושכים (כמובן בלבוש אזונשיהם,
ומעידים ערבים מהסביבה על היצעדו
לאורך השביל בפרדם, כשהוא מוביל
רחי) ובידיהן ארנקים ״מושכים תשומת לב״.
מים ההם בתקופת שלטון העיראקים, מעאת
אופניו ביד. לפתע השליך האיש את
לילה אחד עברו קילומטרים רבים, עברו
שים בהסתננויות, שוד בהמות, רצח יהוהאופנים,
תפס את החיילת מאחור בידיה,
מאיזור אחד של העיר למשנהו — ללא
דים והבאת ״הוכחות״ כגון אזניים..
ותוך כדי איומים וכוח השתלט עליה.
תוצאות. הן חזרו על כך בלילה השני
לאחר התאבקות ממושכת נחלשה ונכנעה
ושוב ללא תוצאות. ואולם בלילה השלישי
לו. לאחר המעשה הוריד האלמוני מידה את
נזדמן בדרכה של אחת השוטרות גונב אר״
מסיה ורדו״ בפתחת קו ה
שעונה, שדד ממנה את ארנק הניילון
נקים ששם עיניו עליה. הפעם טעה הגנב
הקטן שהכיל 530 פרוטות, והסתלק מהבחשבונו:
קורבנו חיכה ל״אפתעה״ זו. ידיה
״עונת האונס״ ,מהתקופה שלאחר פרשת
מקום בהשאירו את הקרח.
המאומנות של השוטרת תפסו את הצעיר
גן מא ר בתל־אביב (יעקובוביץ) שהגיעה
והפילוהו ארצה, כשהוא זועק באידיש:,
לפסיכוזה בין הנשים, שייכת כבר לעבר.
כעבור כמה דקות התאוששה הבחורה
גוואלד ,״את שוברת לי את היד״ .המשסיכום
החקירות הרבות, שהתנהלו בקשר
ויצאה לכביש הראשי. היא עצרה מכונית
שעברה בדרך והגיעה למשטרת פתח תקוה.
רוקית עשתה את שלה: משמר שוטרים
עם תלונות רבות מאד על מעשי אונס
השם היה זכריה. תיאור האיש ש הגיע למקום ואסרו את הגנב. למחרת נעצר
במשך חדשים אחדים מראה בפירוש, כי
בביתו שותפו ״להרפתקאות אלו.
ברוב המקרים פעל כאן הדמיון של המתניתן
על ידי המתלוננת לא הועיל הרבה

ספורט

״מחלת״ הכדורגל הישראלי. השבדים הבלונדיים. בעלי הפרצוף הארי והגובה
התמיר, לא ניסו ״להבהיל״ את הכדורגלנים הישראליים. הם גלו בתחילה משחק פושר
למדי, אם כי הדרגה היתד, שווה לרמה הנהוגה בין קבוצת הליגה הראשונה בכדורגל.
נראה ששחקני א. י .ק. בקיאים היטב במלאכת הכדורגל על כל סממניה. הם יודעים
לפרוץ ולהתקיף. אך מה ארע לקבוצת ״הפועל״ תל־אביב, שידעה לעמוד בפרץ נגד
קבוצות מעולות מתורכיה? השאלה ישנה נושנה היא ו״המחלה־הכרונית״ של הכדורגל
הישראלי חזרה ונשנתה. אם כבר הצליחו שחקני ״הפועל״ מתל־אביב, או מחיפה, לעבור
את שורת הרצים בני־שבדיה, ולהתקרב ״כמטחוי־יריה לעבר שער האורחים, הרי כאן
נשכחה כל התורה: כוח־הבעיטה הטמון ברגל עובר מיד למכנסיים
ואם כבר הצליח החלוץ המרכזי — חיים גלזר — לפרוץ את המגינים ר,שבדיים
>ראה למעלה בתמונה) ולד,מצא במרחק של 11 מטר מהשער, לפניו הכל גלוי ובלתי מכוסה
— אללוף ויהושוע קרובים לעזרתו — הריהו בועט, חלש ובלתי מדוייק ...אולי השפיע
״הצנע״ על החלוצים, או...

בריאות השבדים. ההגנה של קבוצת א. י .ק. היתר, חומה בצורת קיר־חי.
קשה לפרוץ קיר שכל חלק ממנו מורכב משבדי רחב־כתפיים ובריא במיוחד בגופו. כאשר
התקרבו חלוצי ״הפועל״ למגינים ניראה היה ״שהפלטה השבדית״ עוזו ת להתפתחות הגוף.
מבנה גוף אתלטי כזה כבר לא ראינו זמן־רב, וכשהגוף הבריא והחסון של המגן השבדי
נתקל בחלוץ הישראלי, הרי מיד משתטח החלוץ ומודד, לכל קוצר־קומתו, את מגרש־הדשא
של ״הפועל״ ביפו.
אך הבריאות בלבד לא מספיקה. כאשר הרגלים ״רצות״ בשכל ו״מוסרות״ בפקחות,
הרי קשר, מלאכתם של החלוצים התוקפים שבעתיים. המגינים הגבוהים, והקבוצה בכללה
שולטים בכדור בגובה ועל הארץ כאחד. אין מצב שבו ״מתבלבל״ שחקן א. י .ק. ומאבד
את הכדור ליריבו. רגל שמאל בועטת בקלות כמו רגל ימין, והראש נמצא תמיד במקום
שהכדור מתעופף. פעמים נדמה שהכדור ״נדבק״ לשחקנים משבדיה.
חלוצי ״הפועל״ פורצים (ראר, תמונה) ,אך השוער השבדי מקמץ אגרופו ומרחיק את
את הכדור ל...

?{להמגרש. כשהכדור מגיע למגרש פותחת הקבוצה השבדית ״בקונצרט״ ,והיא
מציגה (ולא משמיעה סימפוניה״ מושלמת כשכל המנגנים ״עובדים״ בהדרכת מנצח נסתר.
הכדורים ״נשלחים״ בעינים־עצומות ותוך טקטיקה גלויה למקומות־המפתח. הקהל הרב
קורא למבצעיה,ם המבריקים והמרה,יביס של הכדורגלנים השבדים ״סימפוניה־אנגלית״ (ראה
תמונה מצד שמאל) ,מכיון שכל שיטת המשחק מ,יכירה את אופן משחקיהן של קבוצות
אנגליות שבקרו בארץ. על המגרש הכל מותאם ומכוון.
כאשר מתפרץ שתקן הקבוצה היריבה — ראובן אללוף (ראה תמונה) ,רודף אחרי
הכדור ומתכונן להכנס לשער, מותח סיוברג — השוער המהולל — את אבריו וקולטי.
מיד פורצת ״המקהלה״ בשיר וד,קונצרט מתחיל כיצד?

בחדר ההלבשה. היצירה הראשונה של הקונצרט היא ״הסימפוניה־האנגלית״ —
המנצח הוא יליד אנגליה ששחק לאחרונה בקבוצת ״שפילד יונייטד״ .ריינר — מאמן ד:,בחרת
הלאומית של שבדיה שזפתה לאחרונה בגביע הזהב באולימפידה — נמצא בשבדיה קרוב
ל־ 5שנים ולאט לאט הכניס את שיטת המשחק האנגלית. הוא סיים קורסים למאמני כדורגל
באנגליה ולמד איך להחדיר את התיאוריה הלכה למעשה.
כאשר נמצאים השחקנים בחדר־ההלבשה (ראה תמונה למעלה) ,מתיישב המאמן האנגלי
ומסביר להם כיצד יש ״לשבור״ את הגנת הקבוצה היריבה׳ ומאיזה מצבים נוח להבקיע
שערים. אם מתאונן אחד השחקנים ששריריו נמתחו יתר על המדה או התכווצו, מיד מפשיל
המאמן שרווליו ועורך מסג׳ חזק עד שהשחקן מבקש כבר להתחיל לשחק...

חודורוב על הארץ. המשחק מתחיל כגישושי השבדים. הם רוצים ״להריח״
את יריביהם ולעמוד על כוחם. פריצה כאן ופריצה שם, אך ההגנה של ״הפועל״ בולמת
כראוי. אם מגיח הקיצוני במהירות הבזק לעבר שער ״הפועל״ ,הרי נמצא כבר חודורוב
על הארץ (ראר, תמונה) וידו הארוכה קולטת את הכדור...

חודורוב באויר. אך ״לא תמיד פורים״ .החלוצים השבדיים יודעים פרק ב״תירת־היריה״
ופעמים הם מתפרצים במהירות מסחררת מבלי לתת למגינים אפשרות להערך להגנה.
לא נשאר לבקוול, אלא לבעוט בחזקה בכדור, חודורוה מזנק לאויר (ראה תמונה) אך
הכדור חודר לשער...

.העולס הזה״ ,מס׳ 682

כמה לדים למשפחה *
מוחמר נימר (״נג׳אדה״) הווארי,
עורך הדין בן וד ,43 יליד נצרת ממוצא
בדווי, שהפך מתת־יזעץ משפטי לממשלת
המנדט לראש ארגון צבאי — ה״נג׳אדה״ —
התנגד למופתי ולתנועתו הצבאית — ה,סותתה״
.היה נוהג להלך עם משמר ראש בן
עשרים איש׳ כל אחד מהם חגור שלושה
אקדחים. הווארי• ניסה לתקן תיקונים חברתיים
בקרב הערבים (הקמת קיבוץ ועוד)
והיה, לבסוף, אחר איחוד כל התנועות
הצבאיות של ערביי ארץ ישראל, לאחד

בעברית צברית מתובלת בקטעי איטלקית
מתנגנת.

כמהרא שי ם ל עי רי ה *
\7י הציונים הכלליים שנצחו בבחירות
העירוניות תבעו לעצמם, נוסף לראשות
עירית תל־אביב המובטחת להם, ראשויות
בעיריות הבאות:
לאברהם קריניצי כבד הפנים והגוף,
בן ה־ 64 שהיה מובטח כראש העיר.
היה סרן בצבא טורקיה, מפקח ראשי
על כריתת עצי דלק לרכבות הטורקים
שהילכו בארץ ישראל, השתלם בנגרות
באלכסנדריה של מצרים, והיה מייסד בית
החרושת הראשון לרהיטים בארץ. אחד
מבוני תל־אביב, מייסד רמת־גן ונשיא מוע־צתה
מאז ; 1926 איש היזמה הפרטית
שהפך את המושבה לעיר גנים יפת-נוף
המושכת קיטנים, ודיפלומטים זרים ומשמשת
גם כמרכז תעשיה. אברהם קריניצי
זכה ב־״ 380/מכלל קולות בוחרי רמת־גן,
ובששה מקומות מתוך 17 של המועצה.
הבריק לו עוזרו לניו־יורק, שם הוא מתרפא:
נצחת.
אליהו אלישר, נשיא העדה הספר
דית,
עורך דין וסוחר, חד אף ועין, בן ,51
הספרדי שפרש מהקואליציה, זכה ב6147-
קולות מתוך 38714 שניתנו בירושלים. הוא
הכפיל בכך פי 17 את כוח הציונים הכלליים
בבירה (שקיבלו 361 קולות בלבד, בבחירות
לכנסת הראשונה) .לרשימתו הוקצו ארבעה
מתוך 21 כסאות המועצה. מתחריו של אליהו
אלישר לראשות העיר הם יצחק בן־צבי
(מפא״י) ודניאל אוסטר (פרוגרסיביים).
בינתיים החליטה החזית הדתית, שאף
היא זכתה בארבעה מקומות, לתבוע את
ראשות העיר לראש רשימתה — הרב משה
גל יקטן ־ פרוש. הרב הוא איש אגודת
ישראל, עטור זקן, ממושקף וחובש מגבעת
רבנים רחבת השוליים, יליד ירושלים
ודור שמיני לילידי הארץ. היה מפעילי
החינוך וההתיישבות הדתיים ובעבר מקשר
בין האגודה האנטי ציונית להנהלת הסוכנות.

7ןןובד כן ־ ע מי, מייסד נתניה וראשה
בן ד,־ ,45 יליד פתח תקוה, יפה התואר,
עציר לטרון ואב לשלוש בנות, הוא צופה,
עתונאי, ספורטאי ותעשיין. האיש שמפעל
חייו, היא נתניה ובה פיתח רשת מפעלי

אינגריד ורוברטו רוסליני

תעשיית יהלומים, נמצא במצב עדין ביותר
כתוצאה מן הבחירות, מכיוון, שכדוגמת
פתח תקווה, היה כוח הציונים הכלליים
שיוה לזה של מפא״י״.
57 יוסף ספיר, יליד יפו בן ,49 פרדסן
חשוק שפתיים, מרצין ומקריח, חניך בית
המדרש למורים, השתלם בספרד וארצות
הברית באריזת, הובלת וחיטוי פרי הדר !
חבר כנסת המשמש מנהל חברת ״פרדס
סינדיקאט״ וראש עיריית פתח תקווה במשך
עשר שנים, זכה ב־ 58 קולות יותר
מאשר יריבתו — מפא״י — ובמספר מקו־

הצייר יוסך שטרן

תריסר ילדים — או פחות.

בעוד חולש — או יותר.

מראשי ״מונאזמאת אלשבאב״ (תנועות הנוער
הערביות)! ,ראש ועדת הבטחון של העיר
יפו עם פרוץ המלחמה• הוא נאלץ לברוח
למצרים מפחד חסן סלמה, נציג המופתי
מתנגדו. אחר כך נתמנה, על־ידי עבדללה,
מפקח רשמי על הפליטים בירדן ונציגם
ליד ועדת הפיוס בעת שישבה בלוזאן בשוויץ.
כשחזר בראשית שנה זאת רכוב על
סוס בחשכת הלילה לישראל, דרך גבול
הלבנון, הסכימה הממשלה לשיבתו מתוך
תקווה שיארגן מפלגה אשר תבטל את כוח
השפעתה הרב של המפלגה הקומוניסטית
על ערביי העיר והמחוז. אולם הוא זכה
ליחס קריר מצד השלטונות כשנתברר שאינו
חושב למלא תפקיד של קויזלינג. .
השבוע הגיש בקשה. לצו על תנאי
מבית הדון העליון בירושלים נגד מנהל
מחלקת האספקה בעירו, המסרב לאשר לו
ולמשפחתו פנקס תלושים להלבשה והנעלה.
״אני
אב לשנים עשר ילדים וברצוני
שיחיו כפי שאתם (היהודים) חיים, ויש לי
הזכות לתבוע זאת״ — טען בערבית צחה
וגרונית להפליא לפני בית הדין, למרות
שהוא שולט בשפה העברית.
\ 7תשעה חדשים אחר גט הבזק מבית
דין מקסיקני, ניתן גט רשמי יותר מידי
בית דין בקליפורניה לרופא המנתח ד״ר
פטר לינדסטרום. אמרה אשתו לשעבר,
השבדית היפהפיה אינגריד (״למי צלצלו
הפעמונים״) ברגמן, שנישאה למפיק הסרטים
האיטלקי רו ב ר טו (״סטרומבולי״)
רוסליני :״אני מאושרת שזה נגמר
סוף סוף״ .היא הוסיפה שייתכן ותשתתף
בסרטים מספר ותלד ילדים נוספים :״אתם
יודעים את דרך המשפחות האיטלקיות האלה
...עשרה או שנים עשר (ילדים)...
אבל סבורתני שלא אלד כל כך הרבה״.

מות שווה — חמש מתוך 17 מקומות
המועצה.

7י פרופסור רוברטו בקי, המנהל
הכללי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
ופרופסור במקצוע זה באוניברסיטה העברית,
בן ר,־ ,42 נמוך קומה, ,נעים המבטא
ורב הידיעות, נתמנה מדריך באוניברסיטת
רומא בגיל - 22 ופרופסור מלא בגיל ,25
ונחשב על גדולי המדע הסטטיסטי בעולם.
בירחון. השמיני של לשכתו, שיצא בימים
אלה, גילה הפרופסור כי הילודה במדינה
נמצאת בקו עלייה, משעור ילודה של 26
לאלף תושבים במחצית 1949ל־ 35 לאלף
במחצית שנה זאת.
אך, קבע פרופסור בקי, אין שיעור
ילודה זה מבטיח קיום. בריא לעם. הוא,
הלוחם. במשך שנים רבות (יחד עם המתמטיקאי,
הפרופסור פרנקל) להגדלת המש־פחי.
,העברית, המשיך :
אין ילד או שניים למשפחה מספיקים
כלל. מכסתו שלו (עד כה) :ארבעה ילדים
חמודים, המפטפטים ביניהם לבין עצמם

כמה שני כ הו ראה *
\ 7ד׳^ר חיים בוגר (—שוב) ממושקף,
שב שיער וחייכני, מנהל הגמנסיה העברית
״הרצליה״ בן ,74 שהיה ממייסדיה לפני 44
שנה, עומד לפרוש מהנהלת הגמנסיה והוראת
מקצועות הגיאוגרפיה והגיאולוגיה. הוא
יקבל לידיו את הפיקוח על הקמת רובע
הגמנסיה, העתיד ־לקום בקרקעותיה החדשים,
בצפון תל־אביב, ליד גדות הירקון.
^7ד״ר כרוך כן־יהודה, דוקטור
למתמטיקה ופיסיקה, אדום שיער, ממושקף,
בעל מבטא חתוך, מייסד ״החוגים״
שהפכו, מחנות עולים״ ואב לשלוש בנות,
נוטש את אגף החינוך של המדינה, שניהלי
מיום היווסדו, וחוזר להנהלת הגמנסיה,
הצריכה לו עם פרוש מנהלה הקודם —
הד״ר בוגר.
מ אוזן )1 :מסור! )5שד חדש, בעל שם חדש! )10 מוזר! )12
חלון! )14 נישא! )16 שרשרת הרים על חוף הים התיכון! )18 חיר,
אמית! )19 חיל שומרים! )21 מושב עובדים בעמק חפר! )22 בר!
)23 מלך העופות! )24 ישן! )25 מחשבה קלה! )27 פרי עט! )30 תו,
)31 סופר עברי בדורנו; )33 שר; )35 חלף! )36 מתוק מעז! )38
כינוי לועידה מפורסמת; )39 חריף בשכלו )40 ;.אבר מן הגוף;
)41 סרח השמלה; )43 זע! )44 שן סלע! )46 כף מבשלים! )48
מלך מת, מלך חדש; )49 צורה.
מ או נ ך )2 :כלי גננים; )3פעולה מסחרית; )4אש; )6כלי בשחמאס;
)7בימיו צר נבוכדנצאר על ירושלים! )8נותן אור; )9צורת תחבורה
זולה; )11 עתון מפלגה חרדית! )13 תיאטרון בעל־בית; )15 תפקיד!
)17 גבורשכספירי! )18 כבשים; )20 מקום סתר! )23 כלי אורגים;
)26 משורר יווני! )27 ולד הבהמה! )28 פסל בעל שם! )29 מציודו
של החייל; )31 הנמוך במעמדות החברתיים; )32 משכיל; )34 הזזה;
)35 מטת תינוק; )37 חבל ארץ קדום במזרח; )39 משאת נפש העולם;
)42 ממכות מצרים; )44 פקודה! )45 זעיר! )47 תו בנגינה.
פ ת רון תשבץמם43 .
מ אוזן ; )1אפלה; )4נ״ל! )6מגמה! )10 גנב; )11 חזית )13 מסך!
)14 די; )15 בומרנג! )17 כן; )18 מפעל )20 כנסת! )23 גדיאל;
)25 אד; )27 בג; )29 רש; )30 מי ראש; )32 מפריע; )35 גג;
)36 תן; )37 חח! )38 תרדמה; 1ת) תלוש; )43 לחנה!
)45 שק; )46 סמרטוט; )49 יד; )51 חיץ; )53 מגור; )54 סכך;
)55 קפיץ; )56 זר; )57 אמנה.
מ או נ ך )1 :אגד! )2פנים; )3לב; )4נזם; )5ליר; )7גם; )8
מסכת; )9הכן; ) 11 חולירע! )12 תנ״ך; )15 בעד; )16 גנאי; )19
פג; )21 סדר; )22 יבמה; )24 אש; )26 משנה; )28 גף; )30 מגדלור;
)31 את; )33 רחל; )34 יחוס; )35 גר; )39 מחט; )40 הן; )41 תקיף;
)42 שמם; )44 היכן; )45 שחק; )47 רגז; )48 טור; )50 דכה;
)52 די; )54 סם.י
הפר סי ם ל תי טכץ : 42 רות רבינוביץ, הרצל ,59פ״ת — ״ז״רמינל״ :
דוד ביגיא, מזכרת משה, ירושלים — ״צחוק ודמע בבית הדין״ ;
דוד צבי, החשמונאים 8א׳ ,ת״א — ״עלייסה בארץ הצלילים״ לי. גל.

^7יוסי (״בגיוס מלא״) שטרן, צייר,
רתק; ,27 יפהפה, שערות צהובות, עינים
ירוקות מבריקות׳ בישר לחבריו :״ בעוד
חודש, אם ידפקו הסידורים המשרדיים׳ אני
נוסע לאנגליה יוסי קיבל סטיפנדיה ממחלקת
החינוך הממשלתית. במשך 3שנים בצלאל בבית־ספר
בהיותו. מורה
והעניקו לו
שמו לב לכשרונותיו
את ״פרם שטרוק״ .בתקופת ההוראה זכה
פעם במחמאה מקורית: תלמידה אחת שתקעה
בו במשך כל השעורים מבט מתפעל
התפרצה יום אחד ואמרה בשעת השעור :
״המורה, כמה שאתה יפה!״
נסיעה נוכחית זו לא תהיה נסיעתו
הראשונה של יוסי שטרן. הוא נולד ב־אונגריה,
בהרי הבקוין, שהיו מקלט לשודדים.
משפחתו היתד, בעלת בית מרזח,
שעבר בירושה במשך מאות שנים ושמש
אכסניה לשודדים וצוענים ושחקני קרקס.
יוסי התפעל מהאקרובטים ורצה להיות כמותם
ובכל פעם בקש להצטרף אליהם ולנדוד.
בגיל 10 הצליח לנדוד ...לבית־ספר בבודפשט.
בגיל 16 נדד שוב אבל הפעם בא־נית
הפליטים, זקריה״ ,שהסתובבה חצי
שנה בים השחור. סוף סוף הצליח להגיע
לעתלית. שם ישב חצי שנה ובמקום זה
החל לצייר. חבריו הביעו את התפעלותם
מציוריו בדרך המתוקה ביותר: הם העניקו
לו חלבה.
גם לפני הנסיעה אין יוסי שטרן מתעצל
כל עיקר — בביתן האמנים בירושלים
מתקיימת תערוכתו, שנפתחה ב־ 11 לחודש
בת 300 רישומים הלקוחים מן הטבע והדמיון.
בקרוב
יצא ספרו החדש עם ציורים המתארים
את הנעשה ״באד,לי גדנ״ע״.

.העולם הזה״ ,מס׳ 682

מכל
הד רקון לו חםבכודהא
3.000.000 איש סובבו את גלגלי־התפי־לות
העתיקים. הלאמאים ערכו תהלוכות
חגיגיות׳ תופפו בתופים, חצצרו בחצוצרות
שאורכן 5מטרים, התיזו מים קדושים על
המאמינים. כך קיבל העם הטיבטי את הבשורה
כי צבאו של מאו צ־טונג, הכהן הגדול
של מארכס באסיה המזרחית, פלש לארצו
הקדושה של בודהא ונמצא במרחק של 600
ק״מ מלאסא הבירה.
המכשולים שעמדו בדרכו של הגנרל
הקומוניסטי ליו פו־צ׳נג (״הדרקון בעל
העין האחת״) ,מלבד החצוצרות הקדושות
של בודהא 10.000 :חייליו הפאציפיסטיים
של הדאלאי־לאמא בן ה־( 16״העולם הזה״
,)678 וההרים העצומים של ״גג העולם״.
לפי כל הסימנים היתר. התנגדותם של ההרים
חזקה יותר.
שכן חדש. באותה שעה התהלך בארמונו
אשר בניו־דלהי אדם עצבני: מנהיגה
נמוך־הקומה ואציל־הפנים של היבשת ההודית.
מאז פסע ג׳אואהארלאל ניהרו את פסיעותיו
הראשונות ידע: ההרים שבצפון
הם חומת-המגן של הודו, ולפתע השתנתה
תמונת העולם: ההרים אשר בצפון עומדים
להיות (אחרי שהשכן החדש יסלול כבישים
ויקים שדות־תעופה) סכין בגבה של
הודו.
בין לילה שכח מתנגד־האלימות הגדול,
תלמידו של גאנדי, את כל נסיונותיו האי־דיאליסטיים
לפשר בין טרומן וסטאלין, בין
מאו ומאק-ארתור. ניהרו חגר את החרב :
כחות ״עצמאיים״ ,שהתארגנו בשטח הודו,
פלשו לתוך ניפאל, מדינודהחיץ בין טיבט
והודו, כדי לסגר את ממשלתה (הריאק

ע 1ל 0

החלון עד שצעקו לו מלמטה :״הארי, הסתלק
משם!״ אין זו הפעם הראשונה בהיסטוריה
של ארצות הברית שהתנקשו בחיי
הנשיא. מתוך 32 הנשיאים נרצחו שלושה
ונגד שלושה אחרים (ביניהם פרנקלין רוז־וולט)
נעשו נסיונות רצח.
לא רוצים בנתינות ארה״ב. המקרה
הזה הזכיר לאמריקאים ולעולם ש־פוארטו-ריקו
קיימת, שהיא היתד, מושבה
אמריקנית ועומדת עתה להיעשות אחת
ממדינות אמריקה ושתושביה אינם חפצים
בכך.
בפוארטו־ריקו עצמה, לפני כשבועיים,
נכנסה מכונית ירוקה לרחבה המוצלת בעצי
תמר, שלפני סאן ג׳ואן פורטלאצה —
הוא הבית העתיק בן 300 שנה, משכן
המושל לואי מונוז מרין. מתוך המכונית
התפרצו ששה חברי התנועה הלאומנית
עזת הנפש. מזויינים באקדחים, רובים ומכונת
יריה רצו אל כניסת הארמון. כשהוא
קורא :״תחי פוארטו־ריקו החופשית״
פלט אחד מהם צרור תועה מתת־המקלע
שלו. השומרים שעל הגגות, המרפסות ובחלונות
שטפו את המתקיפים באש.
?{ *11 צרור. אבק ורסיסים נתזו מן
הקירות הספרדים הישנים כשפגעו בהם
הכדורים. אחד המתקיפים הגיע עד המרפסת
ונפל נקוב כדורים. אחד נפגע תריסר פעמים
ונאנח :״אני כבר מת. בבקשה, אל
תירו בי יותר״ ,התשובה היתד, צרור נוסף.
ארבעה מתוך ששת המתקיפים הלאומנים
נהרגו, אחד נפצע קשה והששי נלקח
בשבי.
זה היה האות הראשון להתפרעות במושבה
האמריקאית הקטנה 3,435(.מילים

פדרו אלכיזו ר!מפוס
בסקוס פרחים, כדורים.

ציונית) ולספח אותה (למעשה) למדינת
הקונגרס ההודי.
גם אלמלא נכשל לבסוף המרד ההודי
בניפאל, תהיה הווו, במקרה של סיכסוך עם
סין, חסרת־ישע. אם יצליח מאו צ־טונג
להתבסם בשנים הקרובות בטיבט, יאבד
הסיכוי האחרון של הודו להיות למעצמה
שבידה ההכרעה׳ ואדרת המנהיגות האסיאתית
תיפול על שכמו הרחב של בן־האיכר
בפיי-פינג.
הרדיו טול הטלפון. מאו צ־טונג
עצמו שלח רק מבטים חטופים במפת גבולו
המערבי. הוא היה טרוד במפת הצפון. נס-
יונו להבהיל את האמריקאים באיומים של
התערבות צבאית בקוריאה נכשלו. נשארה
לו רק הברירה לצאת למלחמה גלויה, שתהיה
אולי למלחמת־עולם. בשעה שרדיו
טוקיו שידר הודעת-נצחון צוהלות (כדרכו
של מאק־ארתור מאז) ,פעל בשקט קו הטלפון
בין ארמון־הקיסר בפיי־פינג והקרמלין.
העולם כולו עצם את נשימתו וניסה להאזין
מבעד חור המנעול...

מ חי רהשד !וצפ או ת
הנשיא הארי טרומן, הגר בבלייר־לי בוושינגטון
מאז החלו בתקון הבית הלבן
הנמשך שנתיים, שמש מטרה לשני לאומנים
פוארטו־ריקנים שנסו להתנקש בחייו. שומריו
המזוינים, נושאי התת־מקלעים, הדפו
את ההתנקשות, כשהנשיא הלבוש בתחתונים
בלבד נראה מציץ בסקרנות מבעד

.העולם הזה״ ,מס׳ 682

1916 להרוורד וחזר לפוארטו־ריקו מלא
רגשות מרים, שצבר בימי שרותו במלחמת
העולם הראשונה בחטיבה כושית פוארטו־ריקנית,
בצבא ארד,״ב.
הוא הקים את התנועה הלאומנית (לפי
הערכה 1000 חברים) בשנות העשרים והיה
עובר בכפרים הפוארטו־ריקנים לבוש גלימה.
אחרי בקור הנשיא רוזבלט קרא :״מוגי
לב׳ הייתם צריכים לקבל את פניו בכדורים
במקום פרחים״ .ב־ 1936 התקיף אחד מאנשיו
את מפקד משטרת האי והרגו. אלביזו
נאסר אחרי הרצח באשמת נסיון לקשור מרד
כדי להפיל את השלטון האמריקאי בפוארטו
ריקו. הוא נדון לעשר שנות מאסר בבית
הסוהר הפדרלי באטלנטה.
גנגסטריזם מטורף. כשחזר לארצי
ב־ 1947 ראה שאיבד את מעמדו הקודם.
הוא הקדיש זמן רב לתעמולה והטיף דברים
מרים לאנשיו, בביתו של בלנקה קנלס
טודסולה — ,בן׳ דודו של המתקיף שנהרג
על מדרגות בית בלייר־לי• רוב הפוארטו־ריקנים
מבינים שעצמאות תגרור אחריה
אבדן יתרונות כלכליים — מכם ותמיכות
— שפירושו אבוד־לדעת מבחינה כלכלית.
בשנים הקודמות השיגה פוארטו ריקו יותר
ויותר שלטון עצמי. לפני שנתים בחרו
מושל משלהם בפעם ראשונה, לפני שבוע
התכוננו יושבי האי לערוך רשום למשאל־עם
שיסלול את הדרך לקונסטיטוציה עצמאית.
גסיון
ההתנקשות בנשיא טרומן גרם
לפעולה מידית של מונוז מרין. הוא אמר
״זהו גנגסטריזם מטורף״ ,וצוה ללכוד את
אלביזו בכל מחיר. המשטרה השליכה פצצות
מדמיעות למפקדתו המבוצרת של
אלביזו שנופף מגבת לבנה מלוכלכת קשורה
למוט מטאטא. זה היה אות הכניעה.
באותו יום עמד בתחנת המשטרה אלביזו
קמפוס ששערו כבר הלבין, ובעינים בוערות
קרא :״האומה לובשת עתר, את דמותה
הנעלה והמזהירה״.
מונוז מרין ציין בפכחון את ״מותם
חסר התועלת״ של 31 פוארטו־ריקנים ואמר :
״ממשלה המיוסדת על בחירות דמוקרטיות
אי אפשר להפיל״ .המושל הסביר: אל אל־ביזו
קמפוס ואנשיו קשי העורף, הצטרפו
רק הקומוניסטים המוכנים תמיד לעורר
מהומות.
לאלביזו קמפוס עצמו צפוי משפט
באשמת נסיון לרצח והתקוממות נגד הממשלה
הפוארטו־ריקנית.
בסוף השבוע חזר השקט לאי והפוארטו״
ריקנים הראו מהי דעתם האמתית על ד,ט״
רוריזם הלאומני של אלביזו :
מספר גדול של אנשים, יותר מאשר
בבחירות ב־ , 1948 בא להרשם לקראת ההטבעה
על קונסטיטוציה שתאשר שלטון עצמי
אבל תשמור על זכויות ויתרונות כאזרחי
ארצות־הברית.

ה שני, שזכו

מרובעים — שליש שטח ישראל) והעניה
שבאזור הקריבי — התפרעות שהגיעה עד
מדרגות ביתו של הנשיא הארי טרומן.
מיד התפשטה האלימות ואש האקדחים על
פני כל האי, שבעים לאומנים כבשו את
העיר ג׳איואה, הרגו ארבעה שוטרים, הבעירו
את משרד הדואר, תחנת המשטרה וסב
בתים. בחצי תריסר מקומות, התקיפו
הלאומנים את תחנות המשטרה בנשק קל
ובקבוקי מולוטוב.

כשנפטר בשנת 1896 בשטוקהולם ממציא
הדינאמיט, אלפרד ברנד,ארד נובל, הרגיש
כנראה במוסר כליות על שתרם את תרומתו
למדע ההשמדה. לכן השאיר אחריו קרן
מיוחדת, קרן פרסי גובל, ואת הרבית השנתית
שהיא נושאת מחלקים מדי שנה בשנה
בין האנשים שתרמו את התרומה הגדולה
ביותר בשדה הפיסיקה, כימיה, פיזיולוגיה
ורפואה לאדם שכתב את היצירה הספרותית
הטובה ביותר, ואיש שנתן את התרומה
החשובה ביותר לשלום העולם.

המושל מונוז מרין הזעיק מסן ג׳ואן
את המשמר הלאומי. בעזרת בזוקות, טנקים
ואוירונים רדפו החיילים אחרי הטרוריסטים
וערכו עשרות קרבות קצרים ועקובים
מדם. אף על פי שהמורדים נלחמו מתוך
יאוש באומץ לב, לא יכלו לעמוד בפני
הצבא. מאות לאומנים נתפסו והושמו במאסר.
בסוף היום השני למרד יכול היה
המושל מונוז לספר שהצליח להשתלט על
המרידה המסוכנת ביותר מאז לקחה אר־צות־הברית
את האי ב־ 1898 מידי ספרד.
בדודים במקום פרחים. עד המקרה
הזה לא ידעה אפילו המשטרה הפו־ארטויריקנית
את היקף התוכניות הקנאיות
של הלאומנים. הם התרגלו לראות בשונא
הינקים החולני, פדרו אלביזו קמפוס, שריד
צעקני בלבד׳ ,מימי הקיצונים הקריבאיים
העקשנים שסיסמת ד,יקרב שלהם היתד: ,
״עצמאות!״ קמפוס — בנו של סוחר סוכר
ספרדי עשיר ופלגשו הכושית, נסע ב־

את מקבלי הפרסים לספרות קובעת
האקדמיה בשטוקהולם. בשנה שעברה לא
יכלו החברים להגיע לכלל דעה אחת בקשר
למתן הפרס. השנה החליטה האקדמיה למסור
את הפרס, יערך 8000ל״י עבור
שנת 1950 לברטראנד ראסל, פילוסוף אנגלי
בן ,78 מי שהיה פאציפיסט ועתר, טוען
שיש ״להשליך פצצות אטומיות על רוסיה
לפני שהם ישליכו אותן עלינו״ .באותה
ישיבה גמרה אומר האקדמיה לתת את
הפרס עבור השנה שעברה לסופר האמריקאי
הידוע, וויליאם פולקנר ,53 ,יליד ניו-
אלנבי, מדינת מיזורי. פולקנר בן הדרום
נחשב בעיני רבים לאיש הריאקציה. הוא
אינו חושש לתאר את החיים כמות שהוא
רואה אותם, והוא רואה בעיקר מעשי
רצח, אונס, ניאוף, פשע. סגנונו השופע,
משפטיו הארוכים והמסובכים, הציוריים,
השפיעו על ״אסכולת הדרום״ הראליסטית
בספרות האמריקאית.

מוסיקה
אי שבאבדי ויוה
לא כמו כוכבים סנסציוניים באמנות,
עשה לנס דוסור את דרכו במוסיקה בלי
פרס ראשון. הוא לא מלא ברגע האחרון
את מקומו של הפסנתרן המפורסם שחלה
לא גילה אותו פרופיסור בעל בלורית, שנזדמן
ליד ביתו• בליל גשם ושמע צלילי
מוסיקה בוקעים מהחלון ...ארבע פעמים
נסע דוסור לתחרויות בין לאומיות לפסנתרנים
כארצות שונות ותמיד קיבל את
הפרס הרביעי. אך העולם המוסיקאלי כולו

הפסנתרן לנס תסור
במקום חותמת, חתינזה.

יודע כיום להעריך את הפסנתרן בעל היכולת
הענקית הזה — פאר המוסיקה הוירטואוזית
של אנגליה.
בשדה התעופה בלוד, בשבוע שעבר,
נסתבר כי אין לפסנתרן ויזה ישראלית.
הפקידה בקונסוליה הישראלית בלונדון החליפה
את החותמות ובמקום אישור לויזה
אישרה לו את ...חתימתו. אמר הפקיד
בלוד לפסנתרן :״יפה מאד, מר דוסור, אני
רואה, כי מאשרים כאן את חתימתך אולם
היכן הויזה שלך?״ דוסור לא ידע מה
להשיב והענין עורר חשד. שאלוהו :״ומר,
אתה עושה, מר דוסור?״ ״כלום״ היתד,
התשובה ״אני פורט קצת על הפסנתר״...
״הקצת״ הזה — כפי שנוכחנו בקונצרט
שלו — היה לא פחות מהקונצ׳רטו הכביר
בסי במול מג׳ור לברהמם. שבע שנים עמל
הפסנתרן האנגלי על היצירה הזאת. בארץ
נודע לו כי יהיה עליו לנגנה לא פחות מסג
פעמים. הוא חייך ׳מתוך סיפוק מיוחד
ואמר :״הרי זה מצוין ...אולי בפעם העשירית
אוציא בכל זאת משהו מהקונצ׳רטו״.
ושוב — ה״משהו״ של לנס דוסור בקונצרט
הראשון היה הישג פסנתרני־וירטואוזי ומר
סיקלי, שזעזע את כל ״מי שמבין בענינים״.

הנ ערהוהפלא
אסתר אדירי, הפסנתרנית בת ד,־ <16 קבעה
כשליש מתכנית הרסיטל שלה (מוזיאון
ת״א יום ד הבא) לקומפוזיטורים יהודים.
זוהי העזה מצידה של פסנתרנית צעירה,
שדרכה עודנה לפניה. מאחר שהקהל היהודי,
היודע בדרך כלל להגזים ביחס לדברים
״משלנו״ ,איננו מתיחס עדיין בהערצה
לקומפוזיטור היהודי. הדבר מראה על התקדמות
שחלה בעשר השנים האחרונות:
בימים נאשר עשתה אסתר הצעירה את
צעדיה הראשונים
במוסיקה( ,אטיודים
של צ׳רני)...
היו מנגנינו ״עושים
טובה״ למ-
חברינו כאשר הואילו
לנגן מפרי
יצירותיהם...
הנכס הזה ששמו
״ילדי פלא״ מצוי, בעיקר כידוע,
היהודים. אצל אפשר לומר בודאות
כי יותר
מדי הורים בארץ
חולמים על קרירה וירטואוזית של ילדיהם
(זה מתחיל מלבניה ובננה ונגמר בדחיפת
הילד על הבמה ״ולתוך הזרועות״ של מחיאות
הכפיים) .בדרך כלל( ,לא רק בארץ)
עוברים ״ילדי הפלא״ תהליך התבגרות מוזר,
כאשר הפלא נמוג והילד נשאר (לבדו ועל
פרשת דרכים) .אכן, אסתר אדירי איננה
שייכת לסוג זה. היא הופיעה כילדה, היא
גם עתה כנערה (עתידה
ממשיכה להופיע
רק עתר ,),והיא מצוידת במוסיקהמתחיל לקראת דרכה הארוכה הזאת בכשרון, יכולת
ורצון לכבוש את האמנות...

תיחטר11
ה ת־ מו־ היתיחנת

שרות נוסעים וחבילות

באר־־שבע.
נצרת. ע כו
תל־אביב — ירושלים — חיפה
טל׳ ; 2429 טל׳ ; 4810 טל־ 3637
באר• שבע — עכו — נצרת

הנקוי לבעלי טעם
קשת

מנקה וצובעת

נשיא מועצת תפחיד( ,פתח־תקוה?) נרעד.
בנו רפאל התאהב בתימניה — ולא
בסתם תימניה, אלא רווקה בבתו של צדוק,
שמש המועצה.
אין זו צרתו היחידה של אגסי. במשך
20 שנה היה ראש המועצה, והנה הוא
נכשל בבחירות. והכשיל אותו לא סתם
אדם, כי אם דווקה צדוק, שמש המועצה,
מועמד רשימת העולים החדשים.
בסופו של דבר בא, כמובן, הכל על
מקומו. בעזרת הפרדסנים השמ:ים, שנשארו
ללא נציג ופוחדים מפני מסים חדשים,

אלא שדז׳יגן ושומכר אינם יודעים
עברית. סוג־אמנותם מחייב דיבור חלחנק,
סלנג שאינו ניתן לתרגום. מצאו השניים
תחבולה: הם הפליגו לשנת ,1980 כשהם
בבר בגיל הפנסיה. והרי לזקנים, העוסקים
בסריגה על ספסל ציבורי בגן, מותר לדבר
בנחת ובאטיות, לצרף מלה למלה — ומד.
גם שהם כבדי־שמיעה במקצת. בכל זאת
אין הם מצליחים להפעיל בצורה זו את
״הכספית״ המקורית שלהם. עברית אינה
יידיש.
מתוך הנחה שכמה שפות לועזיות תוספנה
כשרות ליידיש, מוסיפות זמרות לת־

,א ד די
הנד /דרג׳/
די בנ ת -מי צי ם יר קו ת

מאת סיטי בי ני תברש
איד כמצלמה להשתמש

א ח ים אברהמ 1ף

יעקב מימן, הבמאי וולף, משה חורגל, ירסן! לוי.

ס 1כ 11תלחירות > 1ס׳ 111ת

3קולות ושידוך.
בחסכון סדור י נ סי עו ת
וביעי לות לכל חלקי תבל

דהניתר מצלמה. חיהים, סילטים, סלטות.
(ייי־ יכו׳ .עימד לי־שיתר נסייני של 25
שנים. בתור כית מסחר ראשיו במקציע.
זימיה, העתסית. הגדלית, מרירה. קניה.
התלסה. פיתוח מיוחד של סילמים קטנים•

ת ל־ אנינ. אחוזת בית 3
טלפון 8־5217
חיפה, רח׳ חייט 6
טלפון 2605
•רושמים, קולנוע ״אוריון״ ,טלפין 5360

קולנוע בתל־אכיב
אופיר — נשיקת חצות ()2
אסתר — איבו ג׳ימו ()2
מגדלור — לקראת הסרט ״סטרומבולי״
אוריון — נשים בכלא( .אלינור פרקר)

פוטו-בדנד
חי כ ה דח וזחלונן 31

קולנוע בחיפח

)1111( 3שכיוא טי 4137 .

ארמון -ה. מ .ב.
׳אורה — השושנה השחורה

נמצאת פשרה בין צדוק ואגסי: צדוק יעביר
לאגסי 3קולות מן העודפים, ואגסי
מסכים לשידוך עם התימניה.
על רקע קליל זה מצליח יהושוע בר־יוסף
להוקיע, במחזהו ״הצביעו בעד אגסי״
,כמה גילויים של שנאה עדתית ושח
תות מפלגתית, ללעוג באהבה להוי מד
שבתי המושך את הלב על אף הליקויים
— ולעורר כמה רעמים של צחוק כנה.
״המטאטא״ נמצא כאן באלמנט שלו, ושני
הטיפוסים ״הזקנים״ (הורגל ולונדון) מצו-
יינים. גם יעקב טימן, בתפקיד הבן השני
המעדיף לירות על מוסיקה, משכנע מאד.
— מה שאין לאמר על הבן האידיאליסט האוהב
ציונות ותימניות. התימני האוהב
גימטריה ובתו ה״אינטליגנטית״ קרוב ם
לדמיון האשכנזי יותר מאשר לאמת התימנית
נאמנים
למקור: נציגי 4המפלגות, העולה
החדשה והחמור המסתורי העוזר,
מאחורי הקלעים, לבמאי אריה וולף ליצור
אוירה אופיינית למדי ל״מלבס״.

בנית גם כמה קטעי-שירה ברוסית ואיטלקית.
הכל כדי להוכיח את דברי החרוז בפזמון
הסיום :״החוק הוא צחוק״.
צפור יוצאת מן הכלוב. אחרי
הקטע העברי היחיד חוזרים שני השחקנים
אל עלומיהם ואל היידיש, וניכר שהם מרגישים
את עצמם כצפור שהצליחה להתחמק
מן הבלוב (דו־שיח לדוגמה: יש לכונן
ממשלה של אנשים ישרים — אם כן צריכים
להביא אותם מחוץ־לארץ; או — ה־ ,
תעשיה הולכת, העסקים עומדים, הסחורה
מונמת והסוחרים יושבים)...
פעם הוצתו בתל־אביב קיוסקים שהעזו
למכור את העתון היחיד ביידיש שהופיע

ה חו ק הוא צ רו ק...
הסנה חברת

חברה ישראלית לביטוח בע״מ
הביטוח

סכים ה בי טו ח ׳ חיי ם )
היזלנ סההכל לי ת ׳) 1049

(כילל כיטיח לשעת חירום)
הון י ה רני ת

המר כז:

הגדולה

כארץ

1 . 3 3 5 , 0 0 0 .ליי 1 . 3 7 0 , 0 0 0 . -ליי

תר־אביב, רחוב ליל־נבלום
סלמיז 442117

ת. ד801 .

הוצ א ת ספרי ם, א ח ־ אסד
רה׳ בן־יהודר2 ,

ירושלים,

הופיע ספרו של קנת כילבי

דרך כו כ ב במזרח התיכון
עברית יוסף נדבח
היהיר ,״סבוב שני״ למלחמת ישראל וערבי מה הם
סכויי מדינת ישראל החדשה להתקיים י מי הם אנשי
המפתח במזרח התיכון, שיש לעקוב אחריהם?
אלה הם כמי, מן השאלות שעליהן ניתנת תשובה אוביקטיבית וקולעת
בספר זה על ישראל ומדינות ערב, שנכתב על ידי העתונאי האמריקאי
היחידי שראה את המלחמה משני עברי החזית.
בפתח הספר שתי מפות )1 :הפלישה הערבית,
)2גבולות מדינת ישראל לפי הסכמי שביתת הנשק.
מחירהספר 1200 פרוטה.
להשיג בהוצאה ואצל כל מוכרי הספרים.

יום אחד, לפני שבועיים, בתוך מערבולת
המודעות ורעש הבחירות׳ הופיעה ברחובות
תל־אביב מודעה גדולה הקוראת את
כל אזרחי תל־אביב להצביע בעד ד. ש.
כפי שמסבירה שורה נוספת באותיות קטנות
הרי זוהי מפלגתם של דז׳יגן ושומכר,
שני הקומיקאים המופיעים באידיש, שהצלחתם
הכבירה בארץ הוכתרה לפני זמן
מה ברכישת מגרש בשווי כמה עשרות
אלפי לירות. אכן מפלגת דזיגאן ושומכר
הצליחה מאד בבחירות, וספק אם בין כל
שחקני הבמה בארץ יימצא אחד, שהגיע
למעמדם של שני הקומיקאים הללו, אשר
למעשר, יכלו להצטרף לרשימתו של סעדיה
שושני.
סוד הצלחתם של שני הקומיקאים צפון,
בעיקר, בעובדה שהם מופיעים בייידש
לפני קהל העולים החדשים, ששרפו לכאורה
מאחוריהם את הגשרים, ומחפשים באולם
״אהל־שם״ זברונות מימים עברו. תוכניתם,
המלאה סטירה חריפה ביותר על המתרחש
בארץ׳ משמשת ערובה לסיפוקו המלא של
הקהל.
השלטונות אסרו לכתחילה את הצגותיהם:
יידיש היא שפד, לועזית. במשך שבועות
וחדשים היתד. נטושה המערכה — עד
ששר הפנים נתן הכשר: בתנאי שיצרפו
לתכנית חלק עברי.

דז׳יגן ושומבר
4שפות ומגרש.
כמעט במחתרת, והפגנה של אלפים לפני
קולנוע מוגרבי מנעה את הצגתו של הסרט
היידישאי ״כל נדרי״ (המושל הבריטי פקד
למלא את רצון המפגינים) .היום מופיעים
בארץ 5—6עתונים ביידיש (ועוד תריסר
בשפות אחרות) .שואל שומכר: אם מותר
להם, מדוע אסור לי ז

כתובת המערכה וההנהלה: תל־אביב, רחוב לילינבלום ,12
טלפון ,66785ת. ד / 136 .העורך: אורי אבנרי /המו״לים :
אברהם גורדון ושלום כהן /וסוס מ. שהם׳ תל־אביב,
רחוב סין ,6טלסון / 2239 גלוסות: צינקוגרפיד, ארץ־
ישראלית

בע-ם

ההפצה 1

דוד מוסל ובניו, תל־אביגב

מוז־פס
בעבודת מאורגנת

טלביזיה
ש ע רו רי תהצב עי ם

הו לי בו ד מנ צי חהאחה חנ׳־ כ

הבי. בי. סי. ר,בריסי נכנס להיסטוריה
בגלל העובדה שבשנת 1930 פתח את
התחנה הראשונה בעולם לשידורי טלביזיה.
כיום, לאחר עשרים שנה עדיין קיימת
תחנה אחת בלבד (שלא פעלה בימי המלחמה)
,המשדרת לחצי מיליון בעלי מקלטי
טלביזה שבאנגליה.
התכנון הבריטי, הזהיר והמדויק, קובע
שבשנת 1954 יוכלו 870,4של האוכלוסיה
הבריטית להנות משידור; הטלביזיה. ולרמה
זו מכוונת עתה התעשיה את ייצור המשדרים
והמקלטים. האמריקנים היו כנראה שבעי
רצון מהישגי הרדיו שלהם ולא נחפזו
לנצל את האפשרויות העצומות שקמו
עם המצאת הטלביזיה. אולם החוש המסחרי
של האמריקנים הכיר לבסוף בכוח
החדש ופנה לנצלו לאחר המלחמה העולמית.
חברות הרדיו האדירות, וחברות חדשות,
שצצו בן לילה, התנפלו על המכשיר
החדש והשקיעו מיליונים רבים של דולרים
כדי לקנות לעצמם אחיזה בשטח הטלביזיה,
מתוך חשוב שלא ירחק היום
והשקעותיהם ישתלמו.
עדיפותה של היזמה הפרטית האמריקנית
על התכנון הזהיר של הבריטים
מתבטאת במספרים: במשך חמש שנים קמו
92 תחנות שידור לטלביזיה. התכניות שופרו
עד שהן גורמות דאגה רצינית ליצרני
הקולנוע, בעלי התיאטראות וקבלני הספורט.
בסוף שנת 1949 היו באמריקה שלושה
ורבע מיליון מקלטים. היום, לאחר פחות
משנה, נמכרו כבר למעלה משמונה מיליון.
החברות העמידו סכומים דמיוניים
לרשות אנשי מדע, כדי לחקור ולגלות
הטלביזיה, בשטח חדשים אפקים והתוצאות, שלא אחרו לבוא, גרמו למבוכה
בענף הטלביזיה וגרמו סקנדל ציבורי ממדרגה
ראשונה.
אירע שבאותו פרק זמן המציאו שלוש
חירות שונות (חברת השידור ״קולומביה״,
אד. סי. איי. וקולור טלוויז׳ן) דרכים לשידור
טלביזיה בצבעים. אך מכיון שכל המצאה
מבוססת על עיקרון שונה, נתכנסה ועדת
התחבורה הממשלתית לבחון ולהחליט מי
משלושתן ראויה להכנס לייצור( .באם היו
מרשים ליצר את שלושתם, היה נוצר
מצב שבעל מקלט של אר. סי. איי. למשל,
לא יוכל לקלוט שידורים של ״קולומביה״
ו״קולור טלוויזן״ ,ולהפך)* .
״רימו אותנו״ .הוועדה ביטלה את המצאתה
של אר. סי. איי המבוססת על העיקרון
של מנורה אלקטרונית ותמונה בנוייה
מנקודות, ואת המצאתה של ״קולור טלביזן״
המבוססת אף היא על המנורה האלקטרונית
ותמונה בנוייה מקווים. הוועדה, המליצה
לקבל לייצור אחיד את המצאתה של ״קולומביה״
(הממציא: איש מדע הונגרי, ד״ר
פטר גולדמרק) ,המבוססת על עקרון מבני
ותוספת מכשיר (ולא מנורה!) הנותן את
הגוונים לתמונה שלמה (ולא לתמונה הנבנית
מנקודות או קוים).
החברות המפסידות הגישו תביעות נגד
הוועדה בטענה שההחלטה לטובת ״קולומביה״
היתד, בלתי מוצדקת ותוצאה מ.•.־
פרוטקציה. אבל הסקנדל הפך כללי כשנתברר
שלפי ההמצאה החדשה של, קולומביה״
לא יוכלו בעלי המקלטים לחזות בשידורים
כלל, אלא אם יקנו ״מתאם״ מיוחד להרכבה
על המקלט, שמחירו 25 דולרים, ובעזרתו
יוכלו לראות תמונות רגילות בלתי צבעוניות.
אבל אם ברצונם לקלוט שידורים
בצבעים יצטרכו לקנות ״מהליף״ מיוחד
שמחירו 50 דולרים...
בינתיים, הפסיק הקהל לקנות מקלטי
טלביזיה חדשים כדי לראות איך יפול הדבר.
בעלי המקלטים הישנים מתמרמרים
וטוענים שהם רומו. התעשינים והסוחרים
עסוקים בהגשת תביעות משפטיות, במסירת
הצהרות לציבור, בהתנגחויות ובהאשמות
חריפות על הנושא :״מי הפחיד
את הקהל וגרם למשבר

לאתר שהפך ססיל ב. דה מיל את מעשה
שמשון להצגת רביו הוליבודית שהכניסה
לו מיליונים לא מעטים, מתחילה חכרת
פוקס־המאד, העשרים לטפל במעשר, דוד־בת־שבע.
את שתי הדמויות התנכיות יגלמו
גרגורי פק וסוזן הייוורת. לכתחילה רצה
מנהל פוקס, זאנוק, לצלם את האפוס בישראל,
אולם ״בעיות תקציביות״ אילצו אותו
להסתפק בדרומה של מדינת אריזונה ״הדומה
מאד״ בנופה לחלקה הדרומי של ארץ־
ישראל.

מ ב חן לע־נ• העגל
עיני העגל של אדי קנטור, המוכר היטב
בארץ מביקורו לא מכבר, היוו גורם לא
פחות חשוב מכשרונו העצום לשעשע אנשים
בכל דרכו הארוכה מבמות וודביל אל
תיאטראות ברודויי ועד לבד הקולנוע ולגלי
האתר.
לפני ימיים מספר, בגיל של 58׳ עמדו
עיני העגל בנסיון חדש. אדי קנטור ערך
את הופעת הבכורה שלו בטלויזיה. הנסיון
החדש לכוכב ותיק זה עבר בשלום. הבקורת
ציינה :״אמן רדיו ותיק נשאר טבעי גם
מול מצלמת הטלויזיה״...

,העולם הזה״ ,מס׳ 652

שו ב מו־רה שי ר ד
מוירה (״נעלים אדומות״) שירר, הרקדנית
אדומת השער של להקת הסאדלר׳ס
וולם הלונדונית, שהיתר, לרקדנית בעלת
שם עולם לאחר סרטה הראשון, תופיע
שנית על הבד, גם הפעם בתפקיד של רקדנית
באלט, וידידתו של הסופר הדאני האנס
אנדרסון (שבהשראת יצירתו נוצר הסרט
״נעלים אדומות״).
״מפתחות העיד לאשה״
הכל מתחיל בועידה ארצית של ראשי

עיריות אמריקאיים המתקימת בסאן פראג-
ציסקו. בין השאר בועידה: א .ראש עיריה,
עורכת דין נוקשה, וב. פועל נמל קשר,אגרופים
שעלה לדרגת ראש עיריה בעיקר בכוח
שריריו.
בתחילה אין חיבה הדדית שורה אצל הזוג
המשונה הזה, אולם לאחר הרפתקאות
רבות, הכוללות השתתפות מאונס בקטטה בבית
קפה׳ ביקור שלא מרצון בבית הסוהר
ואי הבנות רבות, מקשרת אהבה את לבבות
השנים. את הלבבות, לא את הגופות, כי
רקדנית חמודה גורמת לפירוד ביניהם. ברם,
הכל בא על מקומו בשלום לאחר שהגיבור
מחסל באגרופיו את יריבו בבחירות והגיבורה
מחסלת בתרגיל ג׳ו-ג׳יטסו את הרקדנית
החמודה.
קלארק גייבל ולורטה יאנג, בתפקידים
הראשיים מנצלים עד תומו תסריט מוצלח.
״הרפתקה כבדלין״
הסרט הזה צולם בשנה שעברה בחלקים
שונים של גרמניה הכבושה והוא תערובת
של שני נושאים. ראשית, הוא מעלה על
הבד בצורה דרמתית את דרך ההספקה ה־אוירית
שארגנו הבריטים והאמריקאים בזמן

המצור הסוביטי על ברלין. במרכז עלילה
זו מטוס אחד ושני אנשים: סרג׳נט דאני
(דמות המבוצעת יפה בידי מונטגומרי
קליפט) ,צעיר בעל נטיות ליבראליות וטוב
לב נאיבי במקצת, ומבונאי ראדאר, הנק,
(פול דוגלאס) אנטי־נאצי מובהק, המיצא
דופי בכל דבר גרמני. זה האחרון אינו בוחל,
אמנם באהובה גרמנית.
שני האנשים נקלעים להרפתקאות המשפיעות
עליהם באפנים שונים. הסרג׳נט פוגש
בנערה גרמנית נחמדה החיה בעוני. במקרי׳
הוא מתעכב בברלין, ושם נמלטים
השנים מצפרני המשטרה האמריקאית וה־רוסית
ובמתים מתאהבים זה בזו. הוא מחליט
לשאת אותה ובחוזרו לבסיס מגיש
בקשה מתאימה. ידידו גומר להניא איתו
ממעשה זה ולהסיר את המסוה מעל הנערה.
הוא מגלה שהיא מרמת אותו, שכל רצונה
הוא להנשא על מית שתגיע בדרך זו לארצות
הברית, אל אהובה.
במתים פוגש הנק בנאצי שעמה אותו
בהיותו במחנה שבויים. הוא עוקב אחריו
ובמקום בודד נוקם את נקמתו. לאחר זאת
הוא מרגיש בחילה על המעשה שעשה. בבואי
הביתה מורדת בו אהובתו. הנק שמח :
כניעתה והשפלתה היו לו לזרה. הסרג׳נם,
הנוטה לסלוח, נכווה ברותחין והנק ה,.קשה״
מתרכך. המסקנה: היחס הנכון לגרמנים
נמצא אי שם בין שתי, הגישות.
אילו היה המחבר־הבמאי ג׳ורג׳ סימון
מתיחס אל הנושא ברצינות מוחלטת, היתה
התוצאה יכולה להיות סרט מענין. אולם
הוא אינו ניגש לבעיה בלב שלם ; הוא
מחפש במקומות רבים מדי את הצד הקומי.
הוא פותר מצבים רבים בעזרת להטים של
התחכמות. גם איפוי הדמויות אינו מוצלח.
הנערה הגרמנית צבועה ״משום שאת הגרמנים
למדו לשקר״.
ישנן אי אלו נקודות טובות: דמות
של מרגל רוסי ציניקן מקסים — ותמונת-
הברחה ברכבת העוברת את גבול האזור
הרוסי. ודווק־ .מקומית מוצלחים אלה מגבירים
את דצער על קלות הדעת שבה
זכו שאר חלקי הסרט.

.כדרר מקדה״
מונטגימרי קליפט ,״מונטי״ בפי ידידיו,
הוא אחד מאלה שהיו לשחקנים בדרך מקרה
אלמלא פנה אליו מישהו — הוא
אינו זוכר בדיוק מי היה זה — בהיותו
בן ארבע עשרה להופיע במחזה של חובבים,
קרוב לוודאי שהיה בוחר במקצוע אחר:
למשל ספסר־בורסה כמו אביו, כי מונמי
מעולם לא חש כל נטיר, למשחק.
ברם, לאחר שטעם את אבק־דבמה שוב
לא ירד ממנה עד אשר התחיל, לפני
ארבע שנים, את הקארירה ההוליבודית שלו
ב״איה בניי״.
מונטי הוא בן שלושים, רוק, ואוהב
לתור ארצות רבות. האולפן שלו טוען שביקר
עד היום בסין, קובה, מקסיקו, אנגליה,
אירופה וישראל. נסיעתו לישראל נשארה
כפי הנראה בגדר סוד...

בקצרה
״נשיקה של חצות״ -המעש־,
הישן בלבוש חדש: זמר לא ידוע המתגלה
לפתע ונעשה בין לילה כוכב גדול. הזמר
הוא מאריו לנצר, והבמאי, ג׳ו פאסטרנאק
החוזר על עצמו (הוא ביים את סרטיה
הראשונים של דיאנה דורבין).
״נעלים אדומות״ -הסרט אינו
במוי מוצלח של האגדה הנפלאה שכתב הנס
אנדרסון, אך כסרט־באלט הוא עולה על
כל מה שנראה עד היום על הבד. מוירד,
שירר, רוברט הלפמאן ומסין מספקים את
המחול, בעוד שאנטון וואלברוק ואחרים
דואגים למשחק.

חידון ה קו רנ׳וו -ה׳ זיהו•
חידון הקולנוע.
א1ו מסיימים השביע
זהה את השחקנים אשר בתמונות ושלח את
;התשובות, ביחד עם התשובות לארבעת
החלקים הראשונים של החידון, לפי הכתו בת
; חידון הקולנוע ,״העולם הזה״ ,ת. ד.
, 136 תל־אביב.
בין הפותרים נכונה יוגרלו הפרסים
הבאים :
א. כרטיס מינוי זוגי שנתי לבית הקולנוע
הקרוב למקום מגורו של הזוכה.
ב. הטור השביעי, הוצאת ״עם עובר״.
ג. סריון חיה, ויקי באום, הוצאת טברסקי.
ד־ר״עליסה בארץ הצלילים, הוצאת ניומן.
ישתתפו בהגרלה רק פתרונות שיגיעו
למערכת לא יאוחר מיום .30.11.50

. ,פזא 5הארידלא

רע היו ם * ,ה * ״

סי ע רי)

״׳ נ ו וי ח> 7ט

ץ> -ן ו *י,ויהיה.בז-יו >ן מר>ן״...

| א ע דיי )

אט לו ג
.,בבר

3י •נ׳דם 1.ץ וז־ אי ל ס עיו למפלה ״,׳

ו גנ א רון

ו ליי די כ ר* 1 .ל ד

(*>זכ6ו) 0

660י־<

עי,ה

#,־דה ג ץ )!,ה להדזס/י

^ו. גי ד

היזיר זיפיי ם