גליון 683 מתאריך 30 בנובמבר 1950

ל לן 1ף 1ז י 11
ההכנות למרוץ־השדה שיוזם על־ידי ״העולם הזד,״ על
גביע נודד של ״שועלי־שמשון״ הולכות ונשלמות, מספר המשתתפים
הולך וגדל׳ וכבר ביום ד׳ עבר על המספר המשוער.
כדי לאפשר את השתתפות כולם שונו אחדים מפרטי התכנית
שנקבעו עוד לפני 5חדשים (ההתחרות נדחתה בשעתו למען
לא להפריע להכנות ה״מכביה״).
אחת התופעות המעודדות: וותיקי ספורט האופנועים בארץ
(מלפני 15 שנר, ומעלה) שנסעו בעתו על אופנועיהם לאמריקה
ועברו את אירופה (ראה מדור ספורט) הצטרפו בהתלהבות
^)יזמת ״הצעירים״ .שנים מהם — זליג רייכרט וסרן אדיר
*סלומון) אף נטלו חלק ניכר בתיכנון ובעבודות ההכנה.
והנד, פרטי התכנית :
המסלול שאורכו כ־ 3ק״מ כולל עלית הרים, ירידות וקטע של דרך משובשת.
המסלול הוא עגול ומקום הסיום ליד נקודת הזינוק. ההתחרות תלויה בעיקרה בכשרונו
של הרוכב, ומחושבת כדי להימנע מאימוץ־יתר של המכונה. אף כי אין, למעשה, הבדל
גדול בסיכוייהם של סוגי האופנועים השונים, תהיינה התוצאות מחושבות בהתאם
לגודל המכונה. כל המשתתפים יעברו את המסלול ברגל, בהדרכת ועדת הביצוע, לפני
המרוץ.
ועדת הביצוע תדאג לרוב הציוד, כמידת יכולתה (קיצוב !) אולם על המשתתפים
לדאוג לתלבושת אחידה: מכנסי חאקי ארוכים וסוודרים־חאקי.
נוסף על פרסי הזוכים (על סוגיהם) יקבל כל משתתף מדליון־מזכרת, תעודת
השתתפות ושי מטעם מערכת ,׳העולם הזה״.
לקהל תהיה אפשרות להזות במהלך התחרות ליד במת הנשיאות. הכניסה חופשית.
הקהל מתבקש להקדים ולהקל על הסדרנים במילוי תפקידם.
ההרשמה (אצל יהודה ענן, רח׳ בוגרשוב ,47 תל־אביב) תיסגר למעשה ביום ו׳
בשעה 4אחה״צ. כל המשתתפים שנרשמו עד אז יתכנסו ביום שבת .2.12.50 ,בשעה 12
בצהרים (בדיוק !) בקפה ״דיצה״ ,רחובות דיזנגוף־פרישמן, תל־אביב (טל׳ .)4052 המשתתפים
מחוץ לעיר שלא יוכלו להופיע לפגישה זו מתבקשים להודיע על כך טלפונית
(למספר )3634 או במברק (ענן, רח׳ אליהו ספיר ,12ת״א) .באותו מעמד יחולקו למשתתפים
דגלונים מיוחדים לאופנועיהם.
מכתבים הבעל הולך לעבודה...
לולא ידעתי שמקסים סלומון הוא גבר
בעל זקן הייתי בטוחה שזוהי אשה, עקרת
בית ממש, שכתבה בהבנה כד, רבה את
הדפורטז׳ה (״העולם הזה״ )6*2על הנעשה
בבית אחרי צאת הבעל לעבודה.
יהודית היון, תל-אביב.
האמינו לי, עד שקראתי את רשימתכם
הנהדרת לא ידעתי כלל כמה אני אומללה
ומנוצלת.
מלכה גרינפלד, חיפה.
הרפורטג׳ד, שלכם הולמת תקופה שהלכה
לעולמה מזמן. היום הכל הפוך. אין אנו
חיים עוד בימי הביניים, רבותי. האשה
יוצאת לעבודה והבעל אינו מתבייש לעשות
ספונג׳ה.
שרה רוזנברג, חיפה.

תם הנכונה ולא היה הנוער כאן שונה
מ״נוער הזהב״ של שאר חלקי העיר.
משה בהן, שכונת התקוה.
התמונה המופיעה מעל לכותרת ״השע־רוריה
ששמה קו 14״ צולמה כנראה בשעה
שקטה בקו. דבר זה מוכח מן העובדה
שליד הפתח הקדמי של האוטובוס יש רק
שני תורים. בשעות הרועשות של הקו יש
שני תורים נוספים: אחד ליד הדלת האחורית
ואחד מתחת לשני התורים שבתמונה. לה־כנס
לאוטובוס מצליחים רק אלה שלא עמדו
בתור, ולכן אין פלא שאנשים מחכים חצי
שער״ וביניהם, כמובן, כל הנשים ההרות.
אתם סבורים שהשרות הניתן ע״י ״דן״
לאנשי שכונת התקוה הוא שרות מסוג
ב /אולם אני סבור שהוא ניתן ׳לאנשים
מסוג ג׳.
נ. ר .נהג בקו .14
אין זה משנה את העובדה שבעד שרות
סוג ב׳ וריבים אנשים סוג ג ׳ אלה לשלם
דנזי נסיעה סוג א׳.
אם לראובן ביוסי אין מה לעשות, שיכנס
לצבא־הקבע. שם ילמד מקצוע דגם יהיו לו
מצלצלים בכיס, וכמובן גם ״שאנס עם
הבחורות״.
מאיר שבנר, תל-אביב.
האם סבור הקורא שכנר שאלה הנמוקים
החייבים להניע את הנוער להצמרף לצבא־הקבע?

תודת
האומה — איה?

אינו מתבייש? ואולי אין לו ברירה?
מאז פרסמתם את הרפורטג׳ה הארורה
אין לי עוד מנוחה בביתי. איני יכול עוד
לבקש כוס מים אחרי חזרי מן העבודה.
לאשתי נכנס לארש שגעון ר,״ניצול״ :היא
עובדת יותר מדי. וכהוכחה׳ היא מנפנפת
את שבועונכם! זאת לא היתר, רפורטג׳ה
הוגנת, זאת היתד, הסתה גלויה לאירגון
איגוד מקצועי של עקרות בית!

כעל הרוצה בעילום שמו.

האמנם הגיעו דברים עד כדי כן?

נוער מחפש את המחר
מאמרכם על ראובן
)681 הוא ס/ס .100 שוב
הבעיה הכאובה הזאת.
של אבות העיר בזמן
כל דבר ממשי.

בוסי (״העולם הזה״
הצלחתם לשקף את
למרות הבטחותיהם
הבחירות, לא נעשה

ע.ה, אחות. תל־אביב.
כפי הנראה לא ביקר סופרכם בכל פינות
שכונת התקוה, אחרת היה מוצא ראובן
בוסי בכל סימטא וסימטא — נוער ללא
מחר. אילו דאגו האחראים לצרכי השכונה
כפי שדואגים הם לגבית המסים מתושביה,
לא היו הילדים מתביישים למסור את כתוב2

איני
יודע כיצד להעריך את אשר התחלתם
לעשות למען משפחות החללים. אנא
המשיכו ברשימותיכם נגד החוק הזה, למען
אלד, אשר איפשרו לחברי הכנסת לשבת על
כסאותיהם.
לפי החוק החדש, משפחה שיש לה
שני ילדים מבוגרים אינה זכאית לקבל שום
תמיכה. לאמי יש אמנם שני ילדים, אשר
השני נשא לא מזמן אשד, והנהו בעל
חובות. התוכל הכנסת לענות לי למי עלי
לדאוג קודם — לאם החולה או לילדים ולחובות?
אליהו
מינץ, ירושלים.
(״העולם
תשובתכם למשרד הבטחון
הזה״ )681 בענין משפחות החללים כי
ידעתם את הפרטים שהוזכרו במכתבו,
אינה אלא מעוררת תמיהה. מדוע העלמתם
עובדות כגון זו שקיבוץ מסוים אינו עומד
בהתחיבותו.
אתם טוענים שפרט זה אינו מוסיף ואינו
גורע, אולם אינכם צודקים. פרט זה מראה,
לדעתי, שכן היתד, דאגה; אולי לא עקבית
עד בדיקת מלוי התחייבות.
יהודה ל. טוקטלי, נוה־עוז, פ״ת.
הנואמר חנ״ל דן במילוי חובות הממי
שלה כלפי משפחות החללים. אס קיבוץ
מסוים קיבל סכום כסף מהממשלה, אין
זה פוטר את הממשלה מדאגה להורי אותו
חבר קיבוץ שנהרג — ושאינם בקיבוץ.
י׳ ו*ר׳זי

חלקו של הקיבוץ באשמה, על שלא עמד
בהתחייבויותיו) אינו מוסיף או גורע מעצם
האשמה.
אני חושב שנקטתם בדרך הנכונה בהביאכם
תמונת־שער על השליחים בצרפת. אולי
דרך זו תשנה במעט (אולי הרבה) את דעת
הקהל שלנו.
שמואל ב. תל-אביב.

המלחים והבשר
חזרנו בימים אלה ארצה ורצנו כרגיל
לקנות את ״העולם הזה״ — והנה נפגענו
כשקראנו במדור מכתבים למערכת (,)678
מכתב הדן בהבאת בשד ע״י מלחים הזורם
אח״ס כביכול, לשוק השחור. אם היה במקומנו
עכבר־יבשה לא היה נוהג אחרת :
אנו מביאים כמות קטנה ( 3ק״ג לאיש)
לביתנו, אחרי נסיעה ארוכה והעדרות של
שבועות רבים ממשפחותינו, יש. בינינו
מעטים העושים עסקים שחורים בק״ג אלה
— אך מה הם לעומת עסקי הטונות של
אנשי היבשה?
בנימין ליברמן, מלח, חיפה
בתיאבון !

קשר לצו־הפנוי שהוצא נגד אלמנה בגלל
נימוקים פורמליים־חוקיים.
דברי הנביא ישעיהו דרשו משפט,
אשרו חמוץ, שפטו יתום, ריבו אלמנה׳׳)
מעידים על גישה פרוגרסיבית לבעיות החברה.
מי יתן וגישה פרוגרסיבית זו תשמש
.נר לרגלי שר המשפטים שלנו.
יצחק גולדנשטרן תל-איבב.
גם אנו מקוים זאת — שהרי טי רוזן שיין
לסיעה הפרוגרסיבית.

שליחים ושליחות
תמונת השער העונה על השאלה ״מר,
מחזיק את שליחינו בפאריס׳/״יהעולם הזה״
)078 גרמה להפליה בין המינים. במה נופלים

נקודות! נקודות!
איך תקראו לסגנונו של עורך מדור
״אנשים״? אולי עורך נכבד זר, הוא ״נביא
הסגנון של הדור הבא״? כמעט בכל קטע
אפשר להתבלבל משפע המשפטים המוסגרים
והמשפטים התפלים בין פסיקים, בין מקפים,
ובתוך סוגריים. שמא כדאי לבזבז
עוד שורותים ולמנוע דו־משמעות, או אף
תלת־משמעות, של משפט?
י. ט .פתח־תקוה.
את גליונכם האחרון קראתי במיטה, כי
הייתי חולה וכמעט נחנקתי בזמן קריאת
המדור ״אנשים״ .כל המאמר הוא משפט אחד
שיש לקרוא בנשימה אחת ...מה זה? אין
לעורך •המדור נקודות?
פנחס מיארה, חיפה.
עורד המדור ״אנשים״ טוען בי זהו
תקציב ׳הנקודות העומד לרשותו, ובשוק
השחור לא יקנה.

הכתיב הסיני
קראתי פעם בעתון סיני מכתב דומה
לזה של המדפיס יצחק ג( .״העולם הזה״
,)681 שהתלונן על
שהסינים אינם כותא

בים את שפתם מיי׳

מין לשמאל ,״ככל

עם נורמלי״ .אלא ר שהמכתב בעתון הסיני
היה שונה בפירט
קטן: הוא אמר
שאם רוצים העב,ז

רים שיכתבו את ד כמו
אותיותיהם 2 שצריך, אז שיכתבו

אותם כמו אנשים

נורמליים — ,מל£ד

מעלה למטה. זוהי
דעתם של הסינים
על שפתנו אנו. מד,
דעתכם על הצעה

פ. מ ,.חיפה

החוק מגן -על המתים.
אני סבור כי רבים כמוני נדהמו למקרא
הרשימה על האלמנה שמואלי(״העולם הזה״
.)681 הבה נקוה שהרשימה תגיע לידיעת
שר המשפטים, וכי תימצא דרך לתיקון החוק
עוד טרם יצליח מישהו להתאכזר כלפי
אלמנה בישראל.
י. כ רק מן, תל־אביב.
הבה נקוה.
הדבר לא יאומן כי יסופר. האמנם שורר
חוק כזה במדינתנו התרבותית?
ל און ב שן, תל-אביב.
יישר כוחכם על פרסום השערוריה ב
השליחים
מן השליחות? הלא קשה להניח
שאותה בחורה תשפיע השפעה דומה על
הבנות החמודות שלנו בפאריס.
דוד אריאלי, תל-אביב.

סודו של מונטי
ביקורו של מונטי קליפט (״העולם הזה״
)682 נשאר, אולי, סוד לכם, אך לא לאלה
ששוחחו איתו וליווה,ן. מונטי היד, בארץ
3שבועות בנובמבר ( 1948 יחד עם פרד
״איה בני״ זינמן וסטיוארט סטרן) .הוא
ביקר בחזית פלוג׳ה וחיפש חומר לסרט
שיהווה המשך ל״איה בני״.
עזריה רפפורט, ת״א.
אנו מצטערים על הטעות שנגרמה, בעקב
העובדה המצערת שחברי המערכת חיו אותה
שעה עסוקים בענינים אחרים, אם כי באותו
מקום.

מרוץ־השדה
קראתי בנוגע להתחרות האופנועים שלכם
בגבעתיים ואני מעונינת לדעת אם גם
בנות יכולות להשתתף בתחרות זו. ועוד —
ידוע לי כי עורך ״העולם הזה״ רוכב
אופנוע מושבע, אם גם הוא בין משתתפי
התחרות החלטנו, קבוצת בנות רוכבות
אופנוע, להשתתף ו...לנצח!
זהבה ירון, ת״א (בשם קבוצת בנות)
זכות ההשתתפות גם לבנות. עורן העתון
הוא ברשימת המשתתפים.

בקשה לקוראים
הגיעה הזמנה דחוסה של ספרית הקונגרס
האמריקאי בוושינגטון לכמה כרכים
של ״העולם הזה״ מהשנים .1948—50 במערכת
חסר מספר גליונות מהשנים ההן.
קוראים אשר בידם המספרים דלהלן, מתבקשים
להמציאם להנהלה (ת״א, לילינבלום
, 12ת. ד ,)136 .תמורת תשלום או בהחלפה.

המספרים המבוקשים :
,507 ,506 ,505 ,502 ,501 ,500 ,499
,530 ,528 ,525 ,519 ,515 ,514 ,512 ,508
.622 ,619 ,558
הפרסים לפותרי תשבץ :43 לבנה
יצחק, כפר הנועד עין־כרם, ירושלים —
״הטור השביעי״; נסים טוקטלי, רח׳ מטודלה,
ירושלים — ״כוכבי בוקר״; כרמלה דוידו־ביץ,
בי״ח ,37 חיפה — ״העופר״.

השעף
ישנם משוגעים לדבר אחד. ואם לדבר על כזה הרי יהודה שגעונו ענן, הספורטאי הבלונדי בן ,25 הוא דוגמה נאה :
לאופנועים וכל הכרוך בהם כה חזק, עד שהספיק להקים לעצמו
אחרי שיחתרו מגדוד ממונע, בית־מלאכה לריפוי אופנועים חולים.
אולם ככל רופא אמתי הוא אוהב את חוליו עד כדי כך שישב
(בזמן העבודה) וכתב ספר שלם (״האופנוע״) כדי ללמד את
האופנוענים כיצד להימנע מן הצורך להביא את אופנועיהם למוסכים.
כשעלה בלב ה״שועלים״ הרעיון לקיים מרוץ־שדה התלהב
יהודה (שהשתייך ליחידה מתחרה) מן הרעיון ועזב את הוליו לאנחות
מכניות (ויש מי שאומרת: גם אותה) והתמסר לענין — בדיקת
המסלול (ולדעתו: חלק מדי) בחינת האופנועים־ה״מועמדים״ ונשיאת
נאומי ציונות על הדור הצעיר ויחסו לגלגלים.

,העולם הזה״ מם׳ 683

מאת אורי אבניי
־ם־אל־פרג — היתר, דומה בדיוק למאות כפרים ערביים אחרים בפלסטין. כמד,
משפחות של פלאחים מרודים 150 ,דונם של אדמה, כמה בתים דלים. בני
הכפר גדלו על האדמה ועיבדוה .,כשם שעיבדוה אבותיהם לפניהם — דורות
על גבי דורות של פלאחים. הם ראו כיבושים, שעברו על פני הארץ אך השאירו
את הכפר עומד על תלו: התורכים, נוסעי הצלב, הערבים — ואולי לפני כן את הרומאים,
היוונים, ואף את בני ישראל העתיקים עצמם. כל כובש השאיר כמה טיפות מדמו בעורקי
הפלאחים — ומי ידע היום לאמר מהי לאומיותם של פלאחי אום־אל־פרג׳ ? אך עובדה היא :
הם דוברים ערבית, והכרתם הלאומית ערבית.
ולכן, כשפרצה המלחמה העברית־ערבית בדצמבר , 1947 היה ברור לאן שייכים פלאחי
אום־אל־פרג׳ .הם עצמם לא השתתפו (כנראה) בקרבות. בסביבה פעלו חבורות־לוחמים
ערביות נודדות, והן ששמו מדי פעם מארב לשיירות עבריות. ומפקדי כחות ההגנה העבריים,
כשהתכופפו על גבי מפות הגליל המערבי, מתחו קו אדום מתחת לשם הכפר הנשכח :
כפר ערבי.

האלה: האדמה שתוקצבה למושב־ד,עובדים ״בן־עמי״ ,שהוקם על־ידי חיילים של אותו
גדוד אשר בשעתו כבש את הכפר.
״נפקדים״ כעלי אזרחות. והנה נתברר כי אחת ההנחות של המפר, היפה לא
היתר, נכונה. הפלאחים של אום־אל־פרג׳ לא נעלמו, ולא נטשו את אדמתם.
הם עצמם טוענים: כשבא הצבא הסתתרנו בפרדסנו, עד יעבור זעם. כשראינו כי
בתינו הרוסים אמרנו בלבנו: אל נא נתקרב אל הכביש, שם דוהרות המכוניות של
החיילים, כי לא טוב לו לפלאח ערבי להיראות ע״י חיילים אשר להט הקרב בלבם. לרן
הקימו להם ביקתות ב־ן עצי הפרדס והשתכנו בהן — עד יעבור זעם. ובינתיים עיבדו
את אדמתם כרגיל, מעלות השחר ועד רדת הליל.
אולם החוק הוא חוק, וביום 25.6.50 הגיעה אל הפלאחים הודעה שיגרתית: האדמה
שייכת לאפוטרופוס על רכוש הנפקדים. ועליהם לעזבה נזיד, תוך 48 שעות.
הפלאחים עצמם לא הבינו את אשר קרה להם. כי לכל אחד מהם פנקס־זיהוי של
ממשלת ישראל, ולפי חוקי ישראל כל אדם אשר פנקס זהוי זד, בידו נחשב באופן אוטומטי
לאזרח חוקי של המדינה.

גטר\די\ז טסוהז־אג־־בג־ג

הערכים לא חיכו ...במאי , 1948 כשאך הוכרז על הקמתה של מדינת ישראל,
התקדמו כחות ההגנה לאורך הכביש העובר את אום־אל־פרג׳ ,הוא הכביש נהריה—תרשיחה.
למען הבטחון הרסו חבלני ההגנה אתי כל הבתים שעמדו בצדי הכבישים, כדי למנוע מחסה
מצלפים פוטנציאליים. באופן שיגרתי נהרסו גם בתי אום־אל־פרג׳ ,שנבנו בעמל דורות.
במקום הכפר נשארו רק עיי חרבות, קירות הרוסים למחצה, אשר על אחדים מהם עוד
היו תלויות תמונות, פסוקי קוראן, עדויות עלובות לחיים אשר פעם שקקו בבתים אלה.
וכאן מתחילה הטרגדיה של הכפר אום־אל־פרג׳.
לוא ידעו הפלאחים המרודים מה צפוי להם במדינת ישראל החדשה, היו יושבים,
מן הסתם, בבתיהם ומחכים שד,חבלנים יהרסו את בתיהם מעל ראשם. אולם פלאחים
אלה בורים הם והלכות מדינה מהם והלאה. לפיכך גבר רגש הפחד, והדאגה לנשים
ולתינוקות, על שיקולים מדיניים נשגבים יותר. בראותם את החיילים והחבלנים מתקרבים
מרחוק לכפרם, לקחו הפלאחים כמה חפצים דלים, את נשותיהם, ילדיהם, חמוריהם ועזיהם
— וברחו.

מסתבר שאין החוקים סותרים זה את זה: יכול אדם להיות אזרח במדינה (בתוקף
הי־תו בעל פנקס זיהוי) ובאותה שעה ממש ״נפקד״ (בתוקף העובדה ש״נטש״ את ביתו
בימי הקרבות) .ובהיותו אזרח־״נפקד״ אין לו כל זכות על אדמתו.
הפלאחים עצמם לא השלימו עם הגורל. הם שכרו עורך־דין יהודי בחיפה, הגישו
תביעה משפטית ודורשים כי יבוטל הצו המכריז עליהם כעל נפקדים, שהרי לא נטשו כלל
את פרדסם, אלא אך את בתיהם (ליתר דיוק, את עיי החרבות שהיו פעם בתיהם) .וההכרעה
בידי בית־הדין.
עוד אתמול חיה ׳מותר״ .בינתיים נכנס למשחק מושב ״בן־עמי״ ,הוא אותו
מושב של חיילים משוחררים אשר תכנית ההתישבות העבירה לו את שטח האדמה שאום־
אל־פרג׳ נמצאת בטבורו.
לאנשי ״בן־עמי״ לא היתה סבלנות. המשפט יכול להימשך חדשים, אולי שנים.
בינתיים רוצים הם להקים את משקם, לעבד את האדמה שהוקצתה להם, לראות את פרי
עמלם. והנד, עומדים ערבים אלה, אשר עוד אתמול היה מותר לירות בהם, בני־עמם של

מילא, חשבו להם. החיילים יעברו כעבור יום יומיים, ואז נחזור לבתינו ונמשיך
לחיות במדינת היהודים — כשם שחיינו במדינת האנגלים, והתורכים לפניהם.
וזאת היתד, טעות מרה.
כי במדינת ׳שואל קיים חוק הדואג לרכוש הנפקדים. חוק זה אינו נכנס לפרטים
מיותרים. הוא קובע בפשטות מופלאה: כל מי שנטש את ביתו, לנפקד ייחשב. ולא חשוב
הדבר אם ברח לפרדס השכן, לכפר הסמוך, לעיר חיפה או אל מעבר לגבול. חשוב רק
דבר אחד: כאשר ירו אליו ופוצצו את ביתו לא נשאר האיש בין ארבעת כתליו.
פלאחי אום־אל־פרג׳ הוכרזו כ״נפקדים״ ,ורכושם הועבר כולו לידי האפוטרופוס
על רכוש האויב.
סרגל ואי־אילו עפרונות. באותה שעה ישבו אי שם, באחד המשרדים של
מחלקת החקלאות של הסוכנות היהודית, כמה אנשים שמתפקידם היה לתכנן את ההתישבות
העברית שלאחר המלחמה.
יועדה זו נטלה לידיה את מפת הגליל המערבי, סרגל ארוך וכמה עפרונות, ושירטטה
מפה אידיאלית של ההתישבות החדשה. היא דאגה שלא תהיינה ״מובלעות״ בלתי־נוחוח,
שכל קיבוץ, קבוצה ומושב יקבלו לידיהם גוש אדמה מאוחד ונוח לעיבוד.
כשסיימה הועדה את עבודתה, במשרד הנוח, ליד שולחן הכתיבה, היה לגליל המערבי
פרצוף חדש. על גבי הניר קמו נקודות התישבות חדשות, כשאדמתן מחולקת לגושים
מוגדרים. ואותו שטה אדמה שנקרא פעם ״אום־אל־פוג׳״ נמצא במרכזו של אחד הגושים

חיילי ה״כנופיות״ שהפילו קרבנות כה רבים, כ״עצם בגרון״.
הרגשה יסודית זו, שחוצפה היא מצד הערבים האלה לד,שאר על אדמתם אחרי שקמה
מדינת ישראל, היא שהדריכה את מעשיהם של אנשי ״בן־עמי״ .לטענותיהם המוחשיות
אין משקל רב: הם טוענים שהערבים ברחו אל מעבר לגבול, חזרו אחר־כך והצטיידו
בפנקסי־זיהוי, שהם קשורים עם המסתננים הגונבים את הגבול, וכיוצא בזה. שהרי כל
אזרח יכול להכריז על אזרח שני שהוא פושע, בוגד או מסתנן — ורק בית המשפט של
המדינה מוסמך לדון ולהחליט מי עבר על החוק ואת מי יש להעניש.
את אשר קרה בדי׳וק בין פלאחי אום־אל־פרג׳ ואנשי ״בן־עמי״ יכולה לקבוע רק
המשטרה, או בית־הדין. יכול כל אדם לתת את אמונו באחד משני הצדדים: בערבים
הטוענים כי אנשי בן־יעמי שמו מצור בלתי חוקי על כפרם, הערימו מחסומים ענקיים על
כל השבילים, התנפלו על הערבים והימם או לאנשי ״בן־עמי״ המכחישים את הכל,
מא׳ ועד ת׳.
• עובדה ברורה היא רק זאת: אנשי ״בן־עמי״ החליטו לתפוס את הקרקע שהוקצתה
להם, ויהי מה. ואילו הפלאחים גמרו אומר, בלבם,
להחזיק באדמתם בצפורניהם ובשיניהם.
התשוכה היתה 5לא. במשרד החקלאות אשר
בקריה יושב, בחדר קטן מלא תיקים ומפות, איש קיבוץ לאדמות אלונים ראובן אלוני, מנהל המדור

מלחמתהחצבים: צריפונים הוקמו על אדמת הכפר ,״ליצור עובדות׳

תחלתהטלנדיה: כשהתקרבו במאי 1948 החבלנים
:פר לא חיכו הערבים שהבתים יפוצצו על ראשיהם
סמון
:רחו, יחד עם נשותיהם ובניהם לתוך פרדס
:תיהם. לפי חוק המדינה הם נחשבים על כן ל״נפקדים״,
זרות שהם אזרחי המדינה ויש להם פנקסי זיהוי.

מוכרות ומנהל הביצוע של ״הרשות
לשיקום הפליטים הערביים״ ,מוסד ביני
משרדי אשר חבריו: נציג הקרן־הקיימת
וייץ, יועצו של ראש הממשלה לעניני
ערביים פלמון, עזרא דנץ ומפקד הממשל
הצבאי עמנואל מור.
ראובן אלוני, איש קיבוץ טיפוסי, בעל
פנים אדומות ורחבות, הוא אחד המעטים
ששרדו במשרד החקלאות מאז ימי כהונתו
של ציזלינג בממשלה הזמנית. כאיש מפ״ם
אין הוא יכול להיחשב כאויב הערבים. אולם
כאיש־קיבוץ הוא יודע את ערכה של
התישבות מתוכננת. ולכן החליט: על ערביי
אום־אל־פרג׳ לעזוב את כפרם, המפריע
למושב ״בן־עמי״ ולישובו המתוכנן של
הגליל המערבי.
ביום בהיר אחד נסע ראובן אלוני לאום־
אל־פרג׳ •והסביר לחסן אחמד •עסלאן, המוכתר,
את המצב: שהוא מעריך את מסירותם
של הערבים לאדמתם, את חריצותם כחקלאים,
ואינו בא לנשלם — אך נאלץ להר
ציאט מכפרם זה. כתחליף הציע להם שיעברו
לכפר ערבי אחר, מקר, הנמצא כ15-
ק״מ מדרום לאום־אל־פרג׳ ,שם יקבלו חלקת
אדמה אחרת שערכה יהיה שווה (לפי אומדנה
ועדה ממשלתית) לערך האדמה שיט־שוד
.,הוא גם הבטיח להם שבכפר מקר,
(שבחלקו עודנו מיושב על־ידי ערבים אחרים,
ושהוקצה להתישבות הערבית במסגרת
התיכנון הכללי) יקבלו שיכון מתאים להם,
ושהקושאנים על האדמה החדשה יימסרו
לידיהם.
לפי הגיון המדינה המתוכננת, היו הפלאחים
צריכים להיות מרוצים ולאמר ״תודה״.
הפלאחים, בביקתותיהם העלובות אשר
בפרדס, מנותקים־למחצה מן העולם ע״י
הסוללות שהוערמו בצורה כה מסתורית על

השבילים המובילים אלי־הם,
היססו והירהרו.

מצד אחד גבר בלבם

הפחד מפני היהודים,
מפני השלטון, מפני
השכנים. ואילו מצד

שני התקוממה נפשם
נגד הרעיון שעליהם לנ*

טוש את אדמת אבותיהם.
אחרי
ימים אחדים החליטו: לא.
הנידן מול סנטימנטים. כששמע
משרד החקלאות את ההחלטה הגיב במשיכת
כתף. כי מנוי וגמור אתו: הערבים האלה
לא יישארו באום־אל־פרג׳ .לא יתכן כי
סנטימנטים של פלאחים יפריעו להתישבות
המתוכננת. ואם אין הם מסכימים לזוז מרצון,
יזיזו אותם בעזרת האמצעים העומדים
לרשות השלטון.
מהם?
קיים במדינה חוק־הפקעות, המאפשר
לנציב העליון (ולשר-החקלאות שבא במקומו
למטרת חוק זה) לתפוס כל שטח־אדמה
לתועלת הציבור. אמנם, המחוקק חשב
על הפקעות לצרכי כבישים, מסילות ברזל
ובתי־ספר. אולם בידי ממשלה המאמינה
בתיכנון יוכל החוק לשמש גם נשק לשם
ביצוע התיכנון וסילוק אנשים הדבקים באד־מתם
— בניגוד לתכנית.
וכך נשאר המצב כשעלה המסך על
המערכה האחרונה של הטרגדיה :
בין עצי פרדסים שוכנים הפלאחים, המאמינים
כי החוק יכיר בצדקתם, כשמנוי וגמור
אתם להישאר על אדמת אבותיהם.
במשרדם אשר בחיפה יושבים פקידי
האפוטרופוס על רכוש הנפקדים, כשמנוי
וגמור אתם לבצע את פיסקת החוק האומרת:
ערביי אום־אל־פרג׳ הם נפקדים, ורכושם
שייך לאפוטרופוס.
במושב בן־עמי יושבים המתישבים חס־רי־הסבלנות
ואומרים: אם לחוק יש סבלנות,
לנו אין.
ובקריה יושב ראובן אלוני, פקיד משרד
החקלאות• ,ואומר: לא איכפת לי כלל
אם פלאחים אלה ״נפקדים״ הם או לאו,

ואף לא אם ערבים הם או יהודים —
ההגיון של תיכנון־ההתישבות מחייב כי
יעזבו את האדמה הזאת, ומשרד החקלאות
ידאג שהם יעזבו אותה.
כל אחד עם הגיונו שלו — הגיון של
שתי תקופות, של שתי השקפות־עולם,
אשר האחת לא תבין לעולם את רעותה.
מ״חזית־המאבק״ באום־אל־פרג׳ עצמה
מוסר רפאל סלע. סופר ״העולם הזה״
בצפון— :
משסיים מוסטפה ערסלן את קניותיו
החדשיות בשוק של עכו, העמיס את הסחורה

גז>ו!וי החהלאית
המחלד,ד. למ-ע

״למען התיכנון הסתלקו:״
על חמורו ופנה לחזור לפרדס אום־אל־פרג׳.
כשהגיע בסמוך לשביל המתפתל בין בתי
הכפר •ההרוס, הבחין מרחוק בבולדוזר גדול
החורש בקרקע. שמח מוסטפה בלבו ואמר
לעצמו :״הנה כי כן, דואגת לנו הממשלה,
יאריך אללה את ימיה, מרחיבה היא את
השביל הצר לפרדס, למען יוכלו לעבוד בו
שני חמורים...
אך לאחר שמוסטפה עבר את בנין ״המצפה״
החרב, ראה לתמהונו כי בפתח השביל

א נ שי םבמ צו ר. מפחי נפט וענפי עצים הקימו להם הפלאחים ביקתות עלובות בתוך הפרדס ומחנים להחלטת בית-המשפט,

נערם והולך גל אבנים גבור״ אפשר ועומדים
לסלול באן כביש אספלט חלק ושחור,
כמו בעכו — ,הירהר מוסטפה, ופנה לשביל
השניה העוקף את המסגד. אולם גם כאן
מצא מוסטפר, גל עפר שחסם בפניו את
הדרך. הפועלים שעסקו בהגבהת התל נתנו
בו מבט נזעם. תחושת פורענות מתקרבת
והולכת החלה מנקרת בלבו של מוסטפה,
שביקש עתה לחזור לפרדסו בכל מחיר...
אבנים ובוץ. ערביי אום־אל־פרג׳
כלואים למעשה בתוך פרדסם ואין הם יכולים
לצאת ממנו אלא בדרכים נסתרות ועקלקלות.

שוב
שלוליות מים, גדרות תיל, שדהךן השתלם בבירות, אך הוא סירב. הוא קשור
אביו, ומוטב לו לחפור הגולות
יים — שביל אבנים ומימין — אום־אל לאדמת בית אביו. קוצים תעלות
פרג׳.
בפרדס מלהיות ״אכבר דוקטור״...
דלות ופחד. בתוך הפרדס בינות לע -״
צים, הקימו להם 13 המשפחות את משכנן, .
חושות מגובבות זו על גבי זז, עשויות עץ,
פחי נפט ו.״ענפי עצים.
בפנים ״הבית״ דלות ממאירה. מיטת
קרשים מכוסה בסמרטוטים בלואים, שולחן ׳
רעוע, ומניין נשים ערביות, נבעתות. באחת
הפינות מהבהבת אש חלושה, וצעירה גוחנת
על פני האבנים ולשה בצק לפיתות.
ערביי אום־אל־פרג׳ יראים לדבר, להתרים,
ולפצות פה במחאה. יש להם הרגשה
כי הינם מחוץ לחוק. המשטרה אינה באה
לעזרתם — והפרדס בודד, נידח, מוקף מכל
עבר. הנד, עובר סמוך לפרדס טרקטור של
המושב, הם נצבים מרחוק יראים להתקרב
אליו, שמא...
ערוגות כין העצים. לכן ערביי
אום־אל־פרג׳ אינם יוצאים במחאות, הם שותקים
ונאחזים בצפרנים בקרקע הדשנה. והדוחק
יוצר את ההמצאות ״הגאוניות״ ביותר:
בין עצי ההדר מוריקות ערוגות של
ירקות העונה, והאדמה השחורה הלחלוחית
מצמיחה קישואים ירקרקים ותפוחי זהב
אדמדמים זה בצד זה...

״למען המסורת: נישאר:״
תחילה יש לעבור כברת ארץ זרועת
אבנים, מקום שם בהמת המשא כורעת ליפול
אחרי כל פסיעה שניה. משם מתפתלת
והולכת דרך עפר׳העשויה כל ימות השנה
בוץ דביק וטובעני. סביב סביב קולטת העין
רק פרדסים חרבים, נכמשים, צמאים להשקאה.
עשרות עצי הדר עקורים מוטלים
על הקרקע. חידת האבסורד של המחסור
בתפוחי זהב ״בארץ פרי ההדר״ מקבלת
כאן את פתרונה...

1מתיך 13 המשפחות

תרנגולות מנקרות בפרדס, ואינן משחיתות
את הפרי, וגם את הפרות ״חינכו״
לא לנגוס בעלים ...במרכז הפרדס בור ענק
מכוסה רשתות ברזל. מוטור ההשקאה הוצא
מכאן ע״י האפוטרופוס על הרכוש הנטוש
— והערבים משקים את פרדסם בידים.
״אכבד דוקטור״ .מוחמד איבן חמיי־די
בן ה־ 17 הוא היחיד מבין ערביי אום־אל־פרג׳
היודע קרוא וכתוב.
את השכלתו רכש
בביר,״ס האנגלי—ערבי
בעכו. הוא היה תלמיד
מצטיין (אנגלית טוב

מאוד, ערבית טוב מאוד,
מטמטיקה מצויץ) והוא
צריך היה -לנסוע׳ול־

המעדיפות את הקור והגשם על אדמה ״זרה״.

מתבלטות בבקתות מספר נכר של נשים,
צעירות וזקנות, כולן ביישניות וצנועות
עד מאוד, וקשה להוציא מפיהן מלה, או
שתיים. אחדות יושבות על רצפת החמרה
וכותשות אורז וחומוס ולשות בצק ללחם.
כששואלים אותן משהו, מה דעתן — הן
מביטות לעבר הגברים, מחייכות ושותקות.
הילדים והילדות הם כבכל מקום ערבי
אחר, מתקהלים ומגרשים את הזבובים מעליהם•
ומכיון שבכל זאת היתה ההחלטה נחושה
להוציא מילה מאחת הנשים, פצתה. אחת
סוף סוף את פיה ואמרה :
״בא אחד יהודי ושאל אותי אם באמת
חסן אחמד עסלן הוא המוכתר, והיות ואני
אומרת שכן, ידבר נא הוא עבורנו״.
מוכתר אום־אל־פרג׳ ,חסן אחמד עסלן,
גבה קומה, נקי הלבוש, ודורש טובת בני
כפרו עומד על אחד מתלי העפר החוסמים
את השביל ומצהיר — :זו האדמה שלנו
היא, רשומה היא בכל הספרים, ויש לנו
קושנים עליה. זו האדמה טובה היא ודשנה,
וכל עץ ישא בשנה פרי בעשר לירות. ולמד,
יחפצו בני ״בן עמי״ לקחתה מאתנו, הן
להם שטחי אדמה גדולים למכביר ממחשוך
ועד חמימה 350 — ,דונם. ואנו, אם נעזוב
את אדמתנו, מי יודע אם לא נצטרך לפשוט
ידנו לנדבה — ,והוא בזיון כל האדם. ובקוראן
כתוב לאמור :״לא תעשוק את
אחיך — כי אלוהים מגן העשוקים״...
את השם אום־אל־פרג׳ מפרשים ערביי
המקום — ״אם הנצחון״.

״כאן קבורים אבותינו!״ אומר חסן אזזנזד
מוכתר אום־אל־פרג׳ ,בהחזיקו בתכנית הכפר המשנז
מיסמך במשפט. חטא הוא לנטוש את אדמת האבות, וח
לנרש אותנו. כי בקוראן כתוב: לא תעשוק את אחיך,
אלוהים מגן העשוקי.ם אללה יעזור לנו במלחמתנו

במדי 1ה
מפלגות
מנ צ חי או מ ל לי ם
ב״כסית״ התהלכה ההלצה האחרונה של
״עוזי״ :רצון הבוחרים דומה לכלב. ראו
הציונים־הכלליים כי הכלב רודף אחריהם
ונבהלו. מה לעשות? אם ירוצו, ישיגם הכלב.
עשו את אשר עושה כל אדם נבון
הפוחד מפני כלבים — שכבו על הארץ
ללא נוע. חיכה הכלב שבוע־שיועיים וראה
שהאיש שוכב כמת, והסתלק — אל מפא״י.
שם יודעים לטפל בכלבים...
זה היה, בערך, סיכום המצב הפוליטי
בארץ שבועיים אחרי הבחירות. הציונים־
הכלליים הדגימו מעשה־להטים אקרובטיים
— אחרי הקפיצה,־לגובה של יום־הבחירות
בא הזינזק־לעומק שאחריו .״המפלגה השניה
במדינה״ (החמשית בכנסת) השתתקה לחלוטין
.״הארץ״ החל דורש בחירות חדשות
(״כדי לאפשר ברית מפא״י־ציונים־כלליים..״)
אך חתן־השמחה עצמו לא עמד על הדרישה.
הכל חזר למסלול הקודם.
האמת היתה: הציונים הכלליים נבהלו
מעצמם. מה לעשות? קואליציה עם מפא״י
פירושה — אבדן הסימפטיות של הבוחרים.
זקואליציה ימנית חדשה בהנהגה ציונית־כללית
אחרי הבחירות — מפני זאת נבהלו
הציונים־הכלליים עצמם. מישהו דרש ביאושו
להזעיק מיד את אבא הלל סילבר, הראביי
המחייך מאמריקה (״כדי שתהיה לפחות
אישיות אחת
״משחר, הממשלות״ .לשוא ניסו
עסקנים מן הצד לשכנע את המנצחים שהשד
אינו נורא כל כך, ושתיתכן ממשלה ציונית־כללית
שלא תיפול מזו של מפא״י (אחת
ההצעות: ראש־ממשלה ^רנשטיין, שר־החוץ
אבא אבן, שר־הפנים רוקח, שר־התחבורה
קריניצי, שר־המסחר בן־עמי, שרת־החינוך
שושנה פרסיץ, שר־הבטחון שמעון בז׳רנו,
שר־העבודה אבניאל, שר־המשטרה שיטרית,
שר־החקלאות ספיר).
״אם לא ננצל את הנצחון ונפתח במסע־תעמולה
עצום וממושך עו לבחירות הבאות,
לא יהיה נצחון זה סוף ההתחלה אלא
התחלת הסוף אמר אחד מ״מרכיבי הממשלות״
בבית־הקפה. וזו היתה גם ההרגשה
הכללית: הנצחון יכול להפוך את
המנצח המסכן לדמות מגוחכת, אם לא
ידע לנצל את הישגו.
משני הצדדים מחכים לירידת הציונים־
הכלליים בדעת הקהל: מפא״י מקוד, כי
חיוכו של גרי יחזיר את האשראי שאבד
בגלל זעפו של דב יוסף; ו״חרות״ מבטיחה
כי אחרי ״)מהפכת פברואר״ של מליוקוב־ברנשטיין
תבוא ״מהפכת אוקטובר״ של
לנין־בגין.
ממשלה העור יצא א חרון
בדיוק נמרץ נפתחה דלת לשכת שר
משרד המסחר והתעשייה. בחדר ישבו צפו־

פים כארבע עשרות עתונאים, והופיע השר
החדש יעקב גרי, גבה קומה, חיוך מקסים
וקרחת נוצצת. בצעדים קלים בגמישות ובהבעת
יעילות נמרצת, תפס את מקומו ע״י
מנהל לשכת המודיעין הממשלתית, יוסף
רגב. גם לפני שהוציא הגה מפיו, כבש
את לבבות הנאספים.
משרד המסחר והתעשייה אורגן מחדש,
ומכיל, מלבד מרכז ההשקעות הקיים ואגף
המסחר, ארבעה אגפים חדשים — ירושתו
של שר האספקה והקיצוב, לשעבר, דב
יוסף: אגף המתכת והמכונות, שיכלול יחידה
מיוחדת לחמרי בנין, אגף הטכסטיל, ההנעלה
והעור, אגף יתר התעשיות ואגף
הייצוא.
חודשים רבים עברו מאז כינס שר האספקה
לשעבר את מסיבת העתונאים האחרונה.
במקום להשמיע משהו על התכנית
הכלכלית של המשרד, הרביץ מנות ל״עתו־נות
הצהובה״ ,הממררת את חיי המדינה
(פרט ל״הדור״ ו״דבר״ לא נוקה אף עתון).
ומי בכלל צריך עתונים? ״יספיק עתון
אחד על שני עמודים לכל המדינה, וחסל!״
— אמר.
לאחר סיום דבריו הספיקו העתונאים
לראות רק את גבו וערפו של שר האספקה
הזועף, והעוזב את החדר מבלי לשמוע
מלה מצד המוזמנים.
החיוך לא סר מעל פני השר יעקב גרי.
הוא הקשיב ולא נרתע ממטר השאלות
״שמעתי על כוחכם בהרבצת שאלות!״ אמר
יעקב גרי, כשהעתונאים גמרו את דבריהם
״נוכחתי שהייתם יותר מדי אדיבים כלפי.
שאלה אחת של בא־כוח העתונות הדתית
הביאתהו במבוכה קלה: מדוע ״משדר השר
את נאומו בשבת?״ ״לא ידעתי, שזה אסור״,
השיב מר גרי (נתברר שהיתר, טעות והשידור
סודר במוצאי שבת) .ומה בדבר נייר
עתונים? — שאל אחר .״אני מתייחם בחשיבות
רבה לעתונות, ולא מתקבל על הדעת
שהעתונות תישאר יום אחד בלי נייר!״
ענה השר בכובד ראש. ורק כלאחר יד
הוסיף למנהלי העתונים :״בעצם, תלוי הכל
לא בי, כי אם בקפלן. אם הוא לא יתן
דביזים, לא יועיל הרצון הטוב שלנו...״

אשתקד, כשעלה בידי מר דוד הורוביץ
״להפשיר״ ב־ 12 מיליון שטרלינגים קפואים,
נערכה לכבודו מסיבה על כוס יין באגודת
העתונאים. כל המסובים גמרו עליו
את ההלל, אולם דוליק ציין שאת המחמאה
הנעימה ביותר שמע דווקא מפי יריב תקיף
של הממשלה שאמר: האחד• הוא זה, שהציל
את המשטר הרקוב לעוד שנה אחת?
מהשטרלינגים ששוחררו לא נותר בינתיים
אף שילינג אחד. ואילו היתרות, שעודן
קפואות, מסתכמות בסך של 12.8
מיליון (במקום 15 מיליון שקיוו להם).
הן מורכבות משני חלקים: ממחלקת ההוצאה
(אפ״ק) והבנקים המקומיים. במשך
השנה היתד, כנראה הזדמנות לבנקים לשחרר
כמה מיליונים — ללא פירסום יתר
ברבים.
נוכחות ברגמן וקיוזלוב במשלחת נותנת
מקום לניחושים מענינים. קוזלוב — זה
מעורר מחשבות על נפט. ברור. אבל ברגמן?
ברגמן הוא מנהל מחלקת המסים —
וממשלת ישראל (החייבת סכום די הגון
לחברות הנפט) עומדת עתה להגיש חשבון
נגדי: המסים שחברות הנפט חייבות לממשלת
הארץ (מימי המנדט ואילך).
קרוב לוודאי שזהו הסיבוב האחרון במאבק
השטרלינגים, ומלאי הדביזים של
המדינה יוגדל ב־ 13 מיליון לי״ש בקירוב.
אבל הממשלה שתיבחר בעוד שנתיים (בעזרת
השם) תעמוד כבר בפני אבוס ריק.

משק
בשיטת ״ הסרט הנ פ ״
״פה תהיה ״דטרויט הישראלית״ —
הסביר אפרים אילין, גוף מוצק, סנטר כפול,

ב־ 1946 ייצר קיזר־פריזר את המכונית הראשונה,
וב־ 1949 הגיע מספר המכוניות המשווקות
ל־( .400.000 פורד שיווק 350,000
במשך 10 שנים, ו״ג׳נירל־מוטורס --
— 400.000ב־ 6שנים).
ההון הרשום של חברת ״קיזר־פרייזר״
בישראל הוא 2׳/2מיליון דולר .״קיזר פריזר״
משתתף ב־ 20 אחוז והיתר הון ישראלי.
״הדוב
ביער ועורו כבר נמכר״ .המפעל
טרם הושלם אבל 500 מכוניות כבר נמכרו
בחו״ל.
לחברה הישראלית ניתנה זכות יחידה
לשיווק ב־ 28 ארצות 90 .אחוז מהייצור
נועדו לייצוא ו־ 10 אחוז לצדכי הארץ. מכונית
לוקסוס תעלה 2.000 דולר ומכונית
סטנדרט 1.300 דולר ( 500ל״י) .בכוחו של
המפעל לייצר 20 מכוניות נוסעים ליזם,
(המבנה משתנה 6 :מקומות, או 2מקומות
ומקום ל־ 800ק״ג משא. מודל ,)1951ו־
5מכוניות משא. הייצוא שלנו ייגדל ע״י
שיווק המכוניות ב״ 15 מיליון דולר לשנה.
לנמל חיפה זורם בינתיים, הציוד וחלקי
המכוניות, שיורכבו בארץ. במרוצת הזמן
יובאו רק החלקים העיקריים ואילו הצמיגים,
זכוכיות, ריפוד, ראדיאטורים וכר, יהיו
כולם מתוצרת הארץ. שיטת הייצור תהיה
שיטת ״הסרט הנע״ — חידוש גדול בארץ.
ישראל היא, אמנם, עניה במתכת, אבל
גם בבריטניה, למשל, אין גדלה כותנה.
יזמת הפרט הפכה את שויץ העניה באוצרות
טבעיים לאם תעשית המכשירים המדויקים
בעולם. שוודיה, פינלנד, טורכיה, ואחת מארצות
אפריקה פתחו כבר אקרדיטיבים על
כמות ניכרת של מכוניות — אם לא תת
הרושם
הגיע לשלמות כשהשר ׳ החדש
לא עזב את החדר עד שיצא המוזמן האחרון..,.

לי קהמפ שי ר
מנהל האוצר ויועצה הכלכלי של הממשלה,
הדיפלומט הפיננסי מר דוד הורוביץ,
חד עין ורחב המצח( ,הידוע לכל
בשם ״דוליק״) יוצא שוב לבריטניה לסיבוב
האחרון. מטרתו להפשיר את השטר־לינגים
הקפואים — ,החוב הבריטי מימי
המנדט. מאז הקמת המדינה אחד ממקורות
הפרנסה העיקריים של הכלכלה הישראלית
(וגם כיסוי למטבע הישראלי).
את דוליק מלווים הפעם הממונה על
הכנסות המדינה מס־ההכנסה״) א. ברגמן,
והיועץ לעניני דלק ע״י האוצר י.
(״הג׳ינג׳י״) קוזלוב.

משביר־לשעגר דב יוסף

משביר־לעתיד יעקב גרי

ביציאה, זעף

בכניסה, חיוך

לקהל האורחים. המנהל הוא מוותיקי התנועה
הרביזיוניסטית וממיסדי אצ״ל. התקשר יחד
עם דוד רזיאל לאינטליג׳ינס, ובשעה שפעל
רזיאל בעירק, פעל הוא בארצות הבלקן.
בימי המאבק ישב בלטרון ואחרי כן יצא
לאריה״ב ועשה גדולות בשדה רכישת הנשק.
המתבוננים התפעלו משלדי הברזל הענקיים
שהקימה חברת ״קייזר פריזר״ על
שטח של 15.000 ממ״ר. בעוד ששה שבועות
ייצרו כאן את המכוניות הראשונות בישראל״
— הוסיף המנהל הישראלי גם הוא
מותיקי הרבזיוניסטים ומיסדי אצ״ל, חברו
של אפרים אילץ בעניני ה״רוכש״ בארה״ב
וגם לטובת ה״הגנה״ .מפעל קימר פרייזר
זהו חזון שהפך למציאות סיים את דבריו.
הנרי י. קיזר, הבן הרביעי למשפחת
מהגרים גרמנית ,,נולד ב־ . 18$2בגיל 13
התחיל בקריירה המסחרית שלו. עבד כזבן
בחנות טקסטיל, ונר 1914 עמד בראש החברה,
הנרי י. קיזר, לסלילת מסילות ברזל
בקולומביה הבריטית. לאחר זמן קצר קיבל
את הזכיון לסלילת כבישים בקליפורניה.
ב־ 1927 ניגש להגשמת ה״תכנית הקובאנית״
המפורסמת, בסכום של 20 מיליון דולר.
500 מכוניות גמברו. הנרי י. קיזר
הרחיב את שטח פעולתו ובמרוצת הזמן
הפכה החברה שלו לאחת הגדולות בעולם.
בעת מלחמת העולם השנייה, ייצר את ה־
״ליברטי שיפם״ ,האניות שנוצרו בשיטת
הסרט הנע (אניד, כל 3ימים) והצילו את
בנות הברית מסכנת הצוללות הגרמניות.

קבלנה תקלות בלתי צפויות מראש, תיהפך
ישראל מרכז לשיווק המכוניות.

גינ ט ל מן מבטיח צמיגגים
בעוד שקייזר ופרייזר דואגים למכוניות,
בא שמעון אלמן, מנהל ״החברה הכללית
לצמיגים ומוצרי גומי״ ,שנוסחה זה עתה,
ומבטיח גם את הצמיגים. אמנם, אין לו
עדיין מה להראות — ולכן הציג לעתונאים,
במקום צמיגים, מוצר חי: את המהנדס הראשי
של ״ג׳נרל טיירם״ ,מר אור, ג׳נטלמן
אלגנטי, ממושקף, בעל פנים צחות ושערות
שיבה, שבא מארצות־הברית כדי לסייע
בביצוע המשימה.
ההון המושקע במפעל הצמיגים אינו נופל
מזה של ״קימר פריזר״ — מיליון ל״י
במזומנים. מפעל הצמיגים ישתרע על 50
דונם, יכסה את כל התצרוכת הארצית וידאג
גם לייצוא. תוצרת ״גנרל טיירס״ תשולב
יפה עם מוצרי ״קיזר פריזר״ ,ותהווה
חוליה נוספת בשרשרת החסכונות
במטבע זר.
לידיעת בעלי המכוניות יש להוסיף, שמפעל
הצמיגים יעסוק גם בתיקון צמיגים
משומשים. מיסד ״ג׳נרל טיירס״ ,מר ויליאם
או־ניל, אינו רוצה לסטות מן המסורת. לפני
חמשים שנה יסד ויליאם או־ניל בית
מלאכה קטן לתיקון צמיגים והיום הוא אחד
מגדולי התעשיינים בעולם. .ב־ 5ארצות קיימים
כבר מפעלי ״ג׳נרל טיארס״ וישראל
הופכת את החמשיר, לששיה. מכוניות בעוד

.העולם הזה״ מם׳ 683

במדינה
ששה שבועות׳ צמיגים — בסוף השנה הבאה
— ועתר. דלק עצמאי בתור( .אולי
בכל זאת אין כזב גמור בידיעות על הנפט?)

רוזן,
במבטאו האיטי, שניכרים בו שאריות
ייקיות, כי הצעת חוק, בכיוון זה, הרבה
יותר כוללת, מעובדת ע״י משרדו ועתידה
להיות מונחת בפני הממשלה.

אולם איש אחד אינו מחכה לא לקייזר־פרייזר
ולא ל״גינרל טיירס״ — זהו כומר
אנגלי בפטיסטי בשם רוברט לינדסיי, בעל

התנדבות. עולה יעקב מרידוד, איש
חרות, העונד בדש מעילו את סמל האצ״ל
וקובע בקולו הבהיר והצלול, כי ״קיים מוסד
(פוליטי) בצבא הקובע כי בחור זה

כו מ ר מייצר צנ ע

רוברט לינדפיי, משפחתו

ומכוניתו

הם קראו לה — צנע
לאשר, ואב לשני ילדים, המטפל בשעות העבודה
בהצלת נשמות ובשעות הפנאי —
בהצלת מכוניות.
ב״בית החרושת״ שהתקין לעצמו ליד
כנסיתו, מול גן רחביה בירושלים, לקח
מנוע ישן (אוסטין ,)1932 הכין לעצמו את
כל החלקים החסרים והמקולקלים, ייצר
גוף (״מודל ישראל״ .)1951
השבוע גרמה המכונית לסנסציה ברחובות
ירושלים — המכונית הראשונה שתוכננה
כולה בארץ. שם המכונית :״צנע״.
כנסת שיכה דננילה
כמה עשרות חברי כנסת נוכחו בשעה
שהצעה לסדר היום (קרי: קובלנה על
נוהג ממשלתי מסויים) רדפה את חברתה.
השעה עשר בערב, הספסלים החלו להתרוקן׳
אך שלושה עדיין לא אמרו את שלהם:
דת. דוד נצבי פנקס, איש החזית הדתית,
גבה קומה, חבוש כפה, ממשוקף
ומשופם, החל רועם נגד כפייה דתית בקיבוצי
השומר הצעיר :
המדריכים מעבירים על דתם את ילדי
עיראק שהובאו ארצה במסגרת עליית הנוער.
באותה
שעה נוכחו רק חמשה (מתוך
)16 צירי החזית הדתית, חבושי כיפות,
שישבו, לא האזינו ושוחחו ביניהם. רק.
הרבנים נורוק ושאג, אצילי הפנים ושבי
הזקן, פנו מדי פעם לעבר הנואם על מנת
להקשיב לדבריו.
אחר יורד פנקס מדוכן הנואמים, חוזר
למושבו בשורה הראשונה מלווה קריאה
מספסלי מפ״ם: ומה עם דיסקין?
אותה עת מתקין סדרן בהיר מדים את
הרמקול בהתאם לגובה הנואם הבא.
יו״ר הכנסת, שפרינצק, מקיש בפטישו
ומעמיד בקולו העבה את ההצעה להצבעה.
נכנס איש חזית שביעי — גניחובסקי —
כפוף קומה וענוב פרפר, לוחץ ידיים עם
אלישר (קואליציה בעיריית ירושלים?).
חבר הכנסת קסה, ששפרינצק קורא לו
בשמו הישן, הפרום־וועידת־מפא״י: קוסוי,
וחוזר ומתקן את השם אחרי המהום. קל
בין הספסלים, כשהוא שואל את מזכיר הכנסת,
רוזטי, היושב לשמאלו — מה? עולה
ותובע לדחות את הבירור.
בקולות מפ״ם ומפא״י כשגניחובסקי
מעיר ״קואליציה יפה מאוד״ ,ורוזטי מונה
( )16:30 נדחית ההצעה.
שוחד. יוסף לאם (מפא״י) השופט
עגול הפנים דורש תיקון בחוק הפלילי.
הענשת עבריינים המנסים להשחית
(דהיינו: לשחד) את עובדי המדינה.
בזמן האחרון, הוא קובע, רבו מקרים
של שוחד במדינה (ראה להלן).
אם כן, מעירים לו ממפ״ם, עזוב את
מפא״י. אחר מסביר שר המשפטים, פנחס

.העולם הזה״ מס׳ 683

או אחר, בגלל׳ עברו, לא יוכל לשרת בצבא
הקבע״.
הנה, הוא מביא עובדות — סקטור
שלם של אנשים הרוצים לשרת׳ ואין אפילו
צורך לעודדם לכך (כפי שרוצה הצעת החוק
העומדת לדיון — החזרה לעבודה של חיילים
משוחררים ששרתו בצבא הקבע).
סגן ראשון, שקצין השלישות החטיבתי
ממליץ עליו, מקבל את התשובה הרשמית :
״...להודיעך ...כי בקשתך לשרת בצבא
הקבע לא אושרה
סרן, שקצין המיון המליץ עליו, זוכה
לאותה תשובה.
סגן משנה, בוגר קורם מפקדי מחלקות,
סרן בבריגדה — אותה תשובה.
עשרות מקרים תחת ידי, הוא ממשיך
כשקולו גובר, והאם זה מוכיח את דברי שר
הבטחון שענה לי :״בצבא אין הפליות״ ?
הוא מסיים :
״עברו של אדם מפריע לשרת בצבא
המדינה הזאת״ וכשחבריו קמים ממקומותיהם,
מתמתחים אחר ישיבה ממושכת
ועומידם לעזוב את האולם הוא מוסיף :
״(כאן קיים) שרות חשאי המזהה את
המדינה עם המפלגה
נגמרה עוד ישיבת כנסת.

ה רו בההב רי טי
במשך ארבע וחצי שעות דנה הכנסת על
18 תקנות הגנה, ירושת המנדט הבריטי,
שתקפן עומד לפוג בשמיני של חנוכה, העשירי
בדצמבר.
הממשלה רוצה, בראותה בהן בסיס
לחוקי הקיצוב והפיקוח, להאריך את תוקפן
למשך ששה חדשים ולהביא עד אז הצעות
חוק ישראליות שתחלפנה את תקנות ההגנה.
שר המשפטים, פנחס רוזן, נימק את
עמדת הממשלה, האריך בחשיבותן הכלכלית
והסתייע בפרלמנט הבריטי, שאף
הוא האריכן — לשנה.
תופים וככלים: עיקר התנגדותן
של סיעות האופוזיציה נבע מאנגלופוביה,
כפי שהגדיר זאת פנחס רוזן, ומהרצון
להשתחרר ממסגרת הפיקוח המשקי.
איש חרות הצנום והשחרחר, חיים לנדאו,
תבע אספקה במקום התקנות. האשים
את הממשלה שהעמידה את כל היישוב בספסרים...
,״מערכה ״כבירה״ בישראל -י
״קומביינד אופרישיין״ :הצבא, המשטרה,
יחד עם כל המשרדים, ערכו הסתערות על
הצבור בתופים ובמחולות ככיבוש
יריחו״( .משה בן עמי, הספרדי, מעיר :
שם לא היו תופים) .הוא הביא מעשה טבר־יני
36 :אנשים הובלו בראש חוצות בכבלים
על ידיהם, שוחררו כעבור 48 שעות,
מחוסר הוכחות.
ארצות הכרית וצרפת: הפרוגרסיבי
הרברט •פרדר, מי שהיה בשעתו
מפקח על המזונות, ציין כי שוב לא קיים
משק חפשי. הסתייע בדוגמת ה״ניו־דיל״,
מעשה תכנון טיפוסי, שבעזרתו הציל רוז־וולט
את ארצות הברית ממשבר שנות
השלושים.
לבסוף תבע סינתיזה:
״משק מתוכנן עם פיקוח וקיצוב, אולם
הנהלה כלכלית המבינה כי סוד ההצלחה...
הקלות במידה
ביצירתערכים נוספים...
מקסימלית בשטח המטבע הזר ...היבוא והיצוא״.
מפא״י,
שלמה לביא, ותיק איש עין־חרוד, תבע הספקה עצמית: ליצור בארץ
— סוכר, שמן, בגדים. ביקש ללמוד מצר־ ״
פת, בה ביקר, ובה ראה שובע:
״הם אינם צריכים לבקש מאמריקה, הם
יוצרים את העורשלהם, ואת הבגדים
שלהם המצב הירוד בישראל נובע מהבריחה
מהחקלאות תעברו ותראו שתשעים
אחוז של הנהגים בארץ י שראל...
ברחו מחקלאות וכל אלה המחפשים רווח
של 8 ,6 ,5לירות ליום בסיום חזר
לנושא והסתמך על הכתוב: רוב גנבים
ישראל הם — ואם חכמי התלמוד קבעו
כך יש לקיים פיקוח ותקנות הגנה.
אף זרח ורהפטיג, ציר הדתיים, ציטט
את המשנה :״כנגד מפקיעי שערים שבור
זרוע ר שע...״

וההאתעצמך!
ים שני ם •רדו ל ־ ם ־ סו ף
כשהחליט הג׳וינט לחסל את מחנה־המ־עבר
בחאשד (ליד עדן) עם חיסול העליד,
התימנית, ניצנץ במוחו הפורה של יצחק
צ׳יזיק, המנהל הדינאמי של ועדת הנגב,
שחזר זה עתה משיחתו עם גור־אריה־יהודה
היילה סליסייה (״העולם הזה״ )679 רעיון:
מדוע לא להעביר את המחנה כולו, על צרי-
פיו ומיתקניו, לאילת? ג׳וינט הסכים בנקל
לחת את המחנה כמתנה — הצריפים, שהם
אוצר גדול באילת, אינם אלא גרוטאות
בעדן.
באילת עוגנת זה 5חדשים לוצ׳יה,
אניתו הקטנה ( 89 טון) של הקפיטן הא-
מלקי אלפונזו קיאייזו, שהביא בשעתו את
המטען הראשון מעדן. הקפיטן, הטוען
שהוא מכיר את ים־סוף הבוגדני כאילו היה
כיס מעילו, החליט משום מה לקשור את
גורלו עם גורל אילת ולעבור לשרות יש־דאלי,
יחד עם אשתו פירנצה, אשה בת 45
בעלת מידות, חוש מוזיקלי ומרץ נדיר.
יתכן שגרמה להחלטה זו המצב הירוד
הנוכחי בספנות הים־סופית, שבטל אניות
רבות. על כל פנים — גם לקפיטן קיאייזו
ולאשתו ״הקפיטנית״ לא נמצאה עד כד,
עבודה, והוא בילה את ימיו בטיולים אוי־ריים
בין השק״ם של אילת, מלון בריסטול
בתל־אביב והקריה. החלטת הג׳וינט נתנה
לו שוב הזדמנות: הוטל עליו להעביר
את המטען השני מעדן, אחרי שהאחראים
הגיעו למסקנה שהמצרים לא תפסו את האי
טיראן (החוסם את היציאה ממפרץ אילת

קפטן אלפונזו קיאייזו
מלבד הכושים, שני ישראלים
לים סוף) ,ולא יפרו את הנוהל הבינלאומי
המאפשר מעבר חופשי במיצרי־ים,
מלבד הקפיטן ומלחיו הכושיים נושאת
האניה הפעם שני בחורים ישראליים —
המלחים הישראליים הראשונים שירדו אי-
פעם לים־סוף כדי לרכוש נסיון. הים מצטיין
לא רק בכרישים אלא גם בסלעי אלמוגים
נסתרים ההופכים את ההפלגה בים
זה להרפתקה מסוכנת לספנים בלתי־מנו־סיס.

הארץ

תמונה
זו צולמה במוצאי-שכת ,25 .11 .50 ,ליד קופת
קולנוע ״מגדלור״ כתל־אכיב. קורא שיזהה את פניו
ראשון למערכת ״העולם הזה״ יזכה
כתמונה ויפנה
בפרס של 2ל״י.
בשבוע העבר זיהה את עצמו מר שלום

וקסברגר (ת״א, יהוה״ל ,)22 שזכה בפרס,

כתובת על רקע צלב ביזנטי, על אחת
הדלתות בעיר העתיקה של טבריה :״הוי
אנשים: זה רכוש הוותיקן״ (״הארץ״)
אילו היד, יצחק שדה
נבחר לראש העירייה -היו ישיבות
העירייה נערכות ״סביב המדורה״
(״ידיעות אחרונות צבוע
טורף חדר לעין־חרוד וטרף את האיילה
״יעלה״ ,פגע כצבי ״גמכי״ ,שמת
מפצעיו, שבר קרנה של האיילה ״פלינה״
וגרם לבהלה בין שאר בעלי החי
(״הארץ בנימין יכה, פקיד הסוכנות
ששרת בימי המלחמה בחי״ל, קיתל,
בדואר, שלושה אותות הצטיינות ממשרד
הבטחון הבריטי. הנהלת המכס גבתה
5פרוטות דמי מכס( .״יד עת ה זב״)
--ילד תימני גן 13 מכפר עמקהזוכה מאשמת אונם ילדה בת ( 7״הבקר״)
ל מעל ה מ 6010 תו ש־ביר
שהשתת:ו בברירת ,,עיריית ידוש
לים נושאים את השם כהן, לוי, מזדהר
אילו היו מתחברים ומופיעים כרשימה
משלהם בכחירות, היו יכולים לזכות
כשלושה מנדטים במועצת
עיריית ירושלים (״חרות

ת ־ 1זטר 1ן

קולנוע

מ איד יקלעלהל דו שמל־ ת

פ ר סי

לפני חמש שנים היד. מאיר ביקל סתם
צעיר תל־אביבי שהופיע על במת ר״,קאמרי*
(שנוסד באותם הימים) בתפקיד ב״משרתם
של שגי האדונים״ (אחד מן השניים) ,ובתפקיד
קטן ב״דודתו של צ׳רלי״ .י היתר,
לו ההרגשה המוזרה שהוא מוכשר ושבארץ
אין מקום רב כשחקנים צעירים מוכשרים.
לכן אמר שלום לאבא (שהוא פקיד ב־קופת־חולים)
— והפליג ללונדון,
כשפגשה אותו בשבוע שעבר דינה דיג־נרי,
כופרת *העולם הזה״ ,במסעדה לונדונית
היה מאיר ביקל בדרך המלך להצלחה
רבתי — מקורב לוויויאן ליי ולורנס
אוליביה.
פרוצה כניו-אורליאנם .״חשמלית
ששמה תשוקה״ הוא המחזה מאת טניסי
וויליאמס שכבש השנה את במות ניו־יורק,
צרפת ולו נד! ן ויצורף, כנראה, אל הרפר־מואר׳
של אחת הלהקות הישראליות. הוא
הוצג לראשונה בברודווי בביומו של איליה
(״פינקי״) קזאן, אחד מקיסרי התיאטרון
והקולנוע האמריקניים. העלילה מוקיעה את
ניוהם של עשירי הדרום בארצות )־,ברית,
שנתדלדלו אחרי שחרור העבדים, לאחר
מלחמת האזרחים האמריקאית.
גבורת המחזה היא בלאנש, שרידת משפחה
דרומית, משכילה ובעלת־נפש. בנעורי)־
,נישאה לפייטן היומוסקס! אלי שהתאבד ;
מאז שימשה מורה לספרות בעירה עד
שהפכה לזונה מתוך בדידות ומרירות־נפש,
וגורשה מעירה. היא מגיעה לניו־אורליאנס
כדי ל״צוא מקלט בבית אחותה היחידה,
אלא שזו שכחה את מוצאה המיוחס ומתגוררת
ברובע נידח עם בעלה, פולני צעיר,
פרוע וחם־מזג. כשהילה מגלה את עברה
של בלאנש, היא מגורשת בחרפת מהבית
ואז נטרפת עליה דעתה והיא נלקחת לבית
המשוגעים.
מחזה זה מבשר סגנון חדש באסכולה
התיאטרלית האמריקאית: האווירה החושנית,
הדיאלוגים האקזיסטנציאליטיים, התפאורות
(דירה מדולדלת שעם השתרר בה
האפלה מתגלה בעד קירותיה הרחוב הניו־אורליאנסי)
,אפן ביצוע תפקיד הפולני —
גילויי התאווה ויצרי ד,חייה שלו — על
ידי מרלון ברנדו, השחקן היהודי בן 22
שהפך לתגלית מיסעירה.
בפאריז עיבד ז׳אן קוקטו את המחזה
וארלטי(״ילדי גן העדן״) גילמה את בלאנש
בכבדות ניכרת: האשד, הנירוטית וטרופת
ההזיות הפכה לזונה פאריזאית, שתיינית
ורמת קול !
.לורנם, ויויאן ומאיר. לעומתה
היתה ויויאן ליי אוורירית וערפילית מדי
בתפקידה, בבימויו הלונדוני של בעלה,
לורגס אוליבייה. אלא שהפתעה רבה גרם
דווקא מאיר ביקל משהופיע, בסוף העונה
בתפקידו של הפולני, ונתבלט כשחקן־אופי
מבטיח. בינתיים סיים בהצטיינות את ביד,״ם
הדרמטי הממלכתי, ביים מחזות יהודיים,
השתתף בתסכיתי השעה העברית בבי. בי.
סי ,.ושיחק בלהקות לונדוניות. כיצד הצליח
לחדור אל להקתו של לורנם אוליבייה,
שהיא אולי הגבוהה וד,מסוגרת ביותר בעולם
התיאטרלי — זהו סוד כשרונו של
ביקל

הדרמה הטובה ביותר השנה ״שדרות
סנסט״ ,השחקנית הטובה ביותר גלוריה
סוואנסון, השחקן הטוב ביותר וויליאם הול־דן
— שניהם גבורי הסרט• .זאת היתר, החלטתם
של מבקרי הקולנוע לשנת .1950
כבמאי השנה נבחר י׳וסף (״הכל אודות
חור,״) מנקיביץ /צלם השנה לדעתם הוא
רוברט (״האדם השלישי״) קרסקר׳ והיצרן
סטנליי (״האנשים״) קרמר.

שוב שוקקים החיים, אבלי המלחמה מרימים
ראש והצחוק נשמע מפי הילדים. החיים
נצחו את המוות והסרט מסתיים, כמו
בפולחנים קדומים, בחגיגת האביב בכפר.
בלי כל צל של תעמולה משעממת, ה־
״סוויטה וורשאית״ היא אחת היצירות החשובות
שנוצרו מאז ,1945 ולא רק בצירו
המזרחי של מסך הברזל.
״ שדו ש ה שח1רוי׳
קלודט קולברט בתפקיד אגנם — ,סו
״נשי
בכ ל א־־

״איבו-ג׳ימה׳׳ :הדגל מונף
ציונות אמריקאית
הסרט המוסיקלי הטוב ביותר הוא ״אני
אוקלי — אשת לפידות״

״סוויטה וור שאית״
האגודה ליחסי ידידות ישראל־פולין הציגה
בשבוע שעבר בפני, קהל מוזמנים מחרוזת
של סרטים קצרים. מביניהם מתבלט
במיוחד אחד, בן שלוש מערכות :״סוויטה
וורשאית״ .סרט זה,״ שאין בו מלה אחת
של שיח, יכול, מבחינת הצילום, העריכה,
הליווי המוסיקאלי והרעיון, להתחרות בכל
אשר הפיקו אמריקה ושאר ארצות אירופה.
״סוויטה
וורשאית״ נפתחת במספר תמונות
רבות־רושם של חורבות העיר, מיד
לאחר שחרורה. צילומים אלה נעשו במצלמות
נעות ובעדשות מיוחדות השוברות
את התמונה ומגבירות את הרושם העגום
שמשרה הכרך ההרוס וחסר־החיים.
הקטע הבא מתחיל בחזירתו של תושב
בודד ממחנה הריכוז. אט אט הוא צועד
ברחוב הריק ומחפש את החורבה שהיתר,
פעם ביתו, עם שובו מתחילים החיים מחדש.
יד בודדת, חלשה, מנקה את ההריסות׳-׳
סותמת את הפרצות ומטיחת את הקירות.
אלפי ידים מניחות לבנה על לבנה,
נדבך על נדבך — ובמאמץ המוני כביר
חוזרת העיר להתנוסס על תילה.

פרת אמריקאית הנשואה לפקיד בריטי באי
בורניאו. האי נכבש על ידי היפנים וכל
תושביו הלבנים מובלים למחנות הסגר.
במחנה עוברים על הגברת קייט וחברותיה
ימי סבל איומים. התנאים הסניטריים
גרועים, מנות המזון זעומות,
וגרוע מכל ההשפלה: עליהם להשתחוות
ולהרכין ראש בפני כל קצין יפני, אחרת
צפויה סכנת מות.
הבמאי, ג׳ין (ג׳וני בלינדה) ניגולסקו
הצליח לתת בסצינות הכלליות תמונה נאמנה
של השבי היפני. תמונת ההפרדה בין
הנשים לבעליהן, מעל לשוחד, עמוקה כשהם
נוגעים אחד בשני בקצות אצבעותיהם,
או תמונת השבויים האוסטרלים המטפסים
מתוך צחוק על גדר התיל של מחנה הנשים
ומומתים ביריות השומרים, מזעזעות.
אולם בקטעים הנוגעים, באופן אישי, לגבורה
הראשית נכשל הבמאי בסנטימנטליות
מיותרת.
לגברת קייט מזדמן בשבי מעריץ אפלטוני
— הקולונל היפני סוגה, המנהל הכללי
של מחנות ההסגר. ברור שסוגר, אחראי,
ולו רק בעקיפין, לתנאים השוררים במחנה.
אולם כאן נזכרה הוליבוד שעתה
היפנים הם בני־ברית לאמריקאים נגד סין
האדומה, ולכן מראים אותו כאדם טוב לב,
המשתדל לעזור לגברת קייט ולילדה הקטן.
מובן שדיוקא שלושת ילדיו של סוגה
המסכן נהרגים בהפצצת הירושימה, והקהל
״מוכרח״ לרחם עליו ולסלוח לו.
תמונות הנוף צולמו באוקיניוס השקט,
יעל אותם האיים שבהם התרחשו המאורעות,
ומוסיפות נופך ריאליזם. לסרט מסוג
״כמה טוב לבכות קצת

מאיר ביקל וויויאן ליי
הצלחה לונדונית

ניכר מהן הן צילומים מן הקרב הגדול
עצמו (פברואר־מרס )1945 וחלק מבוימות.
לזכותו הגדולה של אלן דוואן, הבמאי, יש
לציין שבמרבית המקרים אין אפשרות
לקבוע כבטחון מה אמתי ומה מבוים.
גבורה שמן־קיקית. ברם, חייהם
הפרטיים של החיילים המופיעים בסרט
״איבו ג׳ימה״ אינם מענינים כמו מבצעיהם
בשדה הקרב. ובסרט זה מוכיחים האמריקאים
שגם הם יודעים להרביץ ציונות.
החיילים, המדברים שפה סלונית נמלצת,
אינם מתים עד שלא מצאו, כשכדור
האויב בבטנם, את סיסמת הגבורה המתאימה.
הציונות השמן־קיקית מרוחה עליהם
בשכבות עבות.

ה״מארינס״ ,חיל הנחיתה המובחר (ה־
״פלמ״ח״ של ארצות־הברית ).הוא כוח המחץ
העיקרי של הצבא האמריקאי. ה״מא־דינם״
קוצרים, איפוא, בכל מלחמה את
מרבית התהילה, וזה מרגיז מאד את חיילי
כל שאר היחידות. בניגוד לכחוית נחיתה
של צבאות אחרים, כמו הקומאנדו האנגלים,
למשל, שנוסדו לפני שנים מועטות
בלבד, יש לחיל הנחיתה של ארצות הברית
מסורת. ארוכה המשתרעת על פני 162
שנה, מאות קרבות ועשרות סרטים הוליבודיים.
אין
ספק שחיל נחיתה הוא נושא פוטוגני
ביותר, הן באימונים והן בקרב. ואכן,
תמונות האימונים, הנחיתה באי טאראוה
(בקבוצת גילברט) ובאיבו ג׳ימה, הן מן
הטובות ביותר שהגיעו אל המסך. חלק

״נשים בכלא״ אין זה נושא חדש. מאז
לידתו של הקולנוע שימש נושא לסרטים
אין מספר. אך אין זה נושא שנתיישן.
בתי כלא עדיין קימים בכל מקום וכן קיימות
גם הנשים, ואחדות מהן עושות את
דרכן אל בין כתליו.
הסרט הזה חושף לפנינו את המתרחש
באחד מתי הכלא האלה, המיוחדים משים,
במקום מסוים בארצות הברית. ארצות
הברית, הן כמובן, לא מדינה אחידת־אופי
כארצות קטנות יותר. זוהי יבשת שלמה
ואין להסיק מן התנאים השוררים במקום
אחד על אלה אשר במקסו אחר. קרוב
לוודאי שבמספר מקומות בתי הכלא עומדים
על רמה גבוהה יותר, ובמספר מקומות
הם דומים לזה המתואר בסרט, ובמקומות
אחרים אפילו גרועים ממנו.
הכלא שאליו הגיעה מארי אלן, שנידונה
למאסר על השתתפות בשוד מזוין, היה
מנוהל על ידי אשד, מתקדמת ששאפה לתקן
את האסירות, לא לענוש אותן. אך המגע
האישי אתן היה בידי שומרת סאדיסטית
בשם הארפר. זו החזיקה טובה לכל האסירות
שהיו להן קרובים עשירים שהיו מציפים
אותה ב״מתנות״ .קרוביה של מארי
אלן היו עניים ועל כן ציוותה עליה השומרת
לשטוף את הרצפות, אף על פי שהמנהלת
נתנה הוראה שמארי תעשה עבודה
קלה בלבה הסיבה: היא הרה.
העבודה הקשה והיחס הרע בבית הסוהר
-גרמו ללידה מוקדמת, אך מוצלחת,

״שלשה שחזרו״ :קלודט והשומר
אהבה יפנית
אצל מארי. הם גם גרמו שהנערה התמימה,
הנפחדת, שכל רצונה היה לצאת בהקדם
מבית הסוהר ולשוב לחיים שקטים
וישרים, תיהפך לפושעת מרת־גפש.
הסרט מצביע על ליקויים ריציניים בחוקת
ה,,שחרור על תנאי״ הנהוגה בארצות
הברית, והוא עלול בהחלט לגרום
לכמה תיקונים ביחס אל האסירות שם. את
הקהל המקומי מענינת נקודה זו פחות. הלקח
הסוציאלי נותן לסרט את ערכו המלא.

״נשים בכלא״ אינו סרט משביע רצון
בהחלט, הרי זה משום שישנה הרגשה
שאם כי גילה את האמת, הרי גילה רק
מעט מזעיר. מה שהשאיר בצל עולה בזד־עתו
על המעט שהופיע על הבד. אולם
להוליבוד יש עסק עם צנזורה מטומטמת.
בקרוב יגיע לארץ סרטו של מרסל קרנה
על אותו נושא. סרט הרבה יותר נועז, גלוי
וחזק. אולם אז תתעורר הצנזורה של מדינת
ישראל שאינה נופלת בקפדנותה הפוריטא־גית
מזו של הוליבוד

.העולם הזה׳׳ מם׳ 685

כדקה אחרי קריאת פסק־דין המוות -אשתו המזועזעת של הנאשם מוצאת מן האולם, כשעה שיעקוכוכיץ ממרר ככבי.

משפט
לי דהאחתקנס
בבית הדין המחוזי בת״א שררה אוירה
מתוחה, אותה אוירה אופינית המאה מתן
פסק־דין גורלי. אותה שעה התרוצצה במסדרון
אשה כבת ,35 לבושה בגדי החג
ישלה, כשהשוטרים מונעים בעד כניסתה
לאולם. היתר, זו אשתו של דוד יעקובו־ביץ,
שהוצאה קודם לכן מהאולם, כאשר
התפרצה לשמע ההחלטה העקרונית, שלפיה
נמצא בעלה חייב ברצח ובאונס. היא פנתה
לכל אחד מהאנשים שיצא מהאולם כשקולה
מעד וחנוק בגרונה :״מה אמרו? מה
הם אמרו?״ גורלו של יעקובוביץ כבר
נחרץ כמה דקות קודם לכן, אולם אף אחד
מבין היוצאים מאולם בית הדין לא השיב

הנרצח דניאל פקטורי
לאשר״ אף אחד לא רצה להוציא מפיו את
הבשורה.
שתי חליפות. בפנים האולם, מת-
יפח בבכי, שכב הנידון על אותו ספסל,
שעליו הושב בדיוק לפני שנה — ב־28
לנובמבר .1949 אותו בוקר בא למשפט
מגולח למשעי ולבוש חליפה כחולה, אותה
החליפה עצמה, אשר בה נראה במשך 44
הישיבות, שארך משפטו, פרט לאותם הימים,
כאשר הובא לבית המשפט פצוע
אחרי שני נסיונותיו לשלוח יד בנפשו.
כמה שעות אחרי כן, בצהרי יום ג׳,
הוכנס לתא הנידונים למוות שבבית הסוהר
המרכזי בתל־מונד האסיר החמישי, לבוש
חליפה אדומה. שאר ארבעת האנשים בתא
הם כולם ערבים( .היהודי היחיד שהיה
בתא הזה בחדשים האחרונים, יהושוע
תוך, עזבו לפני כמה שבועות לאחר ש־ביה״ד
העליון זיכה אותו מאשמת רצח).
האחרים מחכים להחלטת הכנסת בדבר בי־

.העולם הזה״ מם׳ 683

טול עונש המוות במדינה, ואילו יעקובו־ביץ,
החמישי, מחכה לערעורו בפני ביה״ד
העליון.
המשפט שד השנה. משעה 8בבוקר
באותו יום הורגשה בבית המשפט
המחוזי, שבבית הסי. אי. די. לשעבר בדרך
אילת (יפו־ת״א) ,תנועה בלתי רגילה .״המשפט
של השנה״ ,שהסעיר את הרוחות,
ושימש דילמה בכל החוגים של החברה
במשך 15 חדשים מאז אירעה פרשת גן
מאיר, משך תשומת לב עצומה. אנשים
רבים, ביניהם נשים מכל הגילים, הקדימו
לבוא כדי לתפוס מקום. אולם מספר המקומות
באולם הוא מצומצם, ורוב האנשים
לא הורשו להכנס. השוטרים שמספרם
היה הפעם גדול מהרגיל, הרחיקו מהפרה־דור
צעירים וצעירות למטה מגיל ( 16 בדיקת
תעודות זיהוי) שבאו לבית המשפט...
אני מרניש מצוין. יעקובוביץ הובא
כמה דקות׳לפני השעה ,9כבול בידיו ורגליו,
ומלווה משמר שוטרים חזק. על
המדרגות חיכתה לו אשתו, שהקדימה לבוא.
״אני מרגיש מצוין השיב לשאלת אחד
העתונאים — ״אני מאמין בצדק מן השמים״.
מקץ
שלוש שעות, משהובל בדרך חזרה
במדרגות, והוא שוב כבול בידיו ורגליו, והקהל
מפנה דרך למשמר השוטרים, השמיע
הנידון צעקות בכי ומחאה :״אלהים ינקום
אותי ! לכלם יהיה הסוף שלי, להם ולבניהם
ולבני בני ה ם קודם לכן, לשמע
פסק־הדין, התפרץ יעקובוביץ בבית המשפט:
״מצפונכם לא יהיה נקי עד סוף חייכם,
אני חף מפשע, אני לא עשיתי כלום
זוג יוצא מן הכלל. אולם בית המשפט
היה סבור אחרת. לא זה בלבד,
צוין בספק הדין, שיעקובוביץ הכה את
דניאל פקטורי על ראשו, לא זה בלבד שהוא
אנס את אחותו, לא זה בלבד שהוא
הביא את החלוק והזעיק את המשטרה,
אך הוא פעל גם לפי שיטה קבועה, שבה
בוצעו כמה מקרים עוד לפני האסון עם
פקטורי, באותו גן מאיר עצמו. פרשת העדות
של אותו קצין צבא, שסיפר לבית
המשפט על מקרה דומה שאירע לו כמה
חדשים לפני אוגוסט 1949 בגן מאיר,
שימשה כאן כעין הסבר, כי מעשה התנפלות
של אדם יחיד על זוג מתבודדים
בגן ציבורי איננו אגדה, הוא דבר אפשרי.
השיטה, כפי שצוין במסקנות בית־המשפט,
היתד, בין השאר מבוססת על ההנחה כי
הזוג שיותקף בנסיבות כאלה בגן ציבורי
יתביש אחר כך לגלות את הדבר ברבים
(ואמנם ידוע למשטרה על מקרים כאלה).
אולם לרוע מזלו של יעקובוביץ היה הזוג
הזה יוצא מהכלל: היו אלה אח ואחות
והצעירה לא נרתעה מלספר את כל האמת.
עדותה של הצעירה שנאנסה, עמדה במרכז
המשפט ושימשה יסוד לבנין ההוכחות.
בית הדין הביע את הערכתו המלאה
לעדות זו וציין, כי הוא מאמין בכל דבריה
של הצעירה. מאידך גיסא — את
הסיוע הטוב ביותר לדבריה של הבחורה
(אשר הכירה וזיהתה את יעקובוביץ אחר
כך) מצא בית המשפט בדבריו של יעקו־

בוביץ עצמו, ששיקר, בקשר לאליבי שלו
שנכשל לחלוטין. כן ציין בית המשפט
נקודה פסיכולוגית אחרת, ששיחקה כאן

לוננת כאילו שלשה אנשים התקיפו את
הזוג בגן מאיר...
שנים נעדרו. שעתיים וחצי ארכה
הקראת פסק הדין המנומק, כשבאולם דממה
רבת משמעות. היחידים שהיו ״בתנועה״
היו כתבי עתוני הערב, שגמרו אומר להביא
את החלטת בית הדין לידיעת הציבור
בכל הארץ עוד באותו יום. באולם נעדרו
הפעם שתי דמויות מרכזיות של המשפט
המסובך והסנסציוני הזה: הצעירה שנאנסה,
וסניגורו של יעקובוביץ, שלא הופיע
מפאת עייפותו, כפי שהודיע בא כוחו.
במשך שעתיים וחצי לא הסירו האנשים
המרכזיים שישבו זה מול זה עין מאב
בית הדין, ד״ר בר-זכאי. ליד האחד מהם
ישב פרקליט המדינה, מר שימרון, ומאחוריו
אנשי צמרת המשטרה, ואילו ליד השל־חן
ממול — שלמה רוזנשטיין, מפקד משטרת
תל אביב בימי האנגלים ויועצו של
הסניגור במשפט זה.

הסמל נסים מטפל כנאשם
שהתעלף אחרי קריאת פסה״ד
תפקיד: הדעה המקובלת, משום מה, כי
אדם אחד אינו מסוגל לאנוס אשה, היא
אשר פעלה כאן, לדברי בית המשפט, כאשר
אחד העדים סיפר כי שמע מפי המת
״זהו
מעשה שיילוק!.״ מלמטה,
מרחוב אילת הסואן, הגיע הד הצופרים
של המכוניות, כאשר בית הדין החל לטפל
בשאלת הפיצויים למשפחת הנרצח. חיוור
ובקול רועד דרש עו״ד שצ׳ופק שיוטל על
הנידון התשלום הסמלי של לירה אחת
לאלמנת הנרצח וילדו. לשמע דרישה זו
להטיל קנס על הנידון למות התרגש דוקא
הקטיגור> ,האיש שדרש את עונש המוות
לנאשם) .״זהו מעשה שיילוק אמר.
בית הדין נענה לבקשת בא כוח האלמנה,
כשהנידון איננו מאזין כלל. כך הוטל עליו
לשלם לירה אחת

דקה אחת לפני קריאת החיום כדין -הנאשם (למטר ),עוקב אחרי
כל תנועה של נשיא בית הדין, ד״וי כר־זבאי (למעלה במרכז).

תש ב ץ
תשבץ ענק !מם׳ 145
מאוזן )1 1תבל ; )4בת־שאול ; )7
מקום גלותו של צ׳אנג־קאי־שאק ; )12 שררה
! )15 כלי להטיב בו גורלות, ולבחירות ;
)18 האיש הראשון )20 1מבני יהודה בן
יעקב ; )21 עונה בשנה ; )22 תקופת ר,עת
ביחס לאנשים החיים בזמן אחר; )24 גדול
בת, רה ; )25 חצי אי ב*בג! מגו ; )26 מצבת
זכרון ; )28 חמר שרף בעל ריח טוב
במשחקו ; )30 יורד ים ! )31 מדת התבואה
(עשירית איפר )33 כלי מעור לג־שאת
מים או יין! )35 כתב עת יומי ;
)37 מעשה שמעל לדרך הטבע ; )38 שר
החנון־ הנוכחי! )40 גבעה גבוהה; )41העיר
אליה ברח יונה ; )42 זקן ! )43 אשר,
שיש לה יולדות; )45 ולו הבהמה (דברים
ז׳ י״ג 47 אינו אזרח הארץ ! )48 בעל
ענפים רבים ! )49 בן ; )51 סי החיה ;
)52 ענק לצואר ! )54 מולדתו של יתרו ;
)56 מאכלם של ישראל במדבר ; )58 יוון
העתיקה ; )60 אגד פרחים ; )61 אום שעו)63
נצח ;
סק בגדול פרחים וירקות ;
)65 פרי התאנה והתמד שעוד לא בשל !
)66 גוון ; )67 מספר הפרקים בדברי הימים
א 69 אזור בארץ ; )71 מלת תנאי !
)73 מנשאי ארצות הברית! )75ל שן
בקשה ; )77 עובדי כוכבים ומזלות ; )79
עוף טורף ; )81 פילוסוף גרמ^י מהמאה
ד,־ )83 !19 אבר בגוף האדם! )84 רקוד
ישראלי; )85 משמש לדבור ואכילה! )86
עיר תעשיתית בארץ ! )88 מקום מרעד; ,
)89 ההפך מן המות ! )91 מספיק ! )92
שני ! )94 אדם שמדרכו להטריח ולהטריד
את זולתו ; )96 אמירה, שיחה ! )99 גרגירי
הענבים הצומחים אחרי פריחת הגפן ;
)101 קבוץ של אנשים נבחרים לתפקיד
מסוים ; )102 היום השני לאחר יום מסוים ;
)104 לכאן ; )106 בנו של אנוש ואבי
מהללאל> )108 האידיאל של היונים ! )109
הפרק בישעיהו המתחיל ב״כרע בל קרס
נבו 110 גבוה ; )111 אין לו סגולת
הדבור ! )113 כותב ועובד בידו השמאלית !
)115 דרך המפלגה; )116 שני עמודים
בספר! )117 פחד! )119 סופר רוסי שמלאו
׳בימים אלה 40 שנה למותו ! )121
מחבר ״נרקיס וגולדמונד 112 מתון בהליכותיו
! )124 חבל ארץ ליד החוף ;
)126 עצלן ; )127 צנוי לגברת אצילה בספרד
! )128 עיר בצרפת שהפכה סמל ל מגדנות!
)131 מקיף את היבשה! )133 עם
בשכנות עם ארץ ישראל שהיה מציק מאד
ליהודים ! )134 אינו אוכל ! )135 שברון
לבב, צער! )137 ידית הרובה; )139 מכשיר
דיש ; )140 תקיף ונועז ; )141 תכשיט
באף ; )143 מלה לחיוב ; )144 שונא ;
)146 אחי הבעל ! )147 ההפך מברכה ;
)149 מלה לשאלה! )150 צרה; )151 עיר
שבה נמצא שדד, תעופה גדול בארץ;
)153 אומה ; )154 אחי אברהם, אבי
לוט ; )156 חלק מן הגוף ! )157 חוקר
החשמל ! )159 חיה בעלת אף ארוך ; )161
חיה משורינת ! )162 זמר ; )163 בת קול !
)164 שרות ידיעות ; )165 עיר חוף עתיקה !
)166 נזכר לעיל ! )168 מדבר באפריקה הצפונית;
)170 נוסף על 172 מה שלעולם
לא תוכל לעצור! )173 הזה; )175
חיל נשים ; )177 מכשיר הכוון ביד הנהג ;
)179 מוקף ים ; )180 חצר המקדש ! )181
פסגת הרים; )182 למסור! )185 אחד מהדברים
שעליו אין ליד,תוכח ! )186 פגיון ;
)188 אויב ; )189 מבנות צלופחד ! )191
האם הקדושה 194 אגם כחול בארצנו ;
)196 הרמטכל; )197 חבל ארץ; )200

שבועון מצויר לאינפורמציה! )203 מקום
בו נמצא האורב ! )204 תו מפועם הנגיג! !,
)205 עוף טורף ; )266 לגרום למשהו
להיות מנומר! )207 שקר ! )208 אגלי
מים המופיעים בלי/ות קיץ ! )209מ״בע
סינית ! )210 תענוג 212 ממנו נארג הבד
! )213ק ים ! )215 שר ! )216 אגודת
עשבים הנקשרת לגו ף בתור סגולה ורפואה
או חתיכת ניר או קלף שנכתבים עליה
דכריים נסתרים לסגולה! )217 הגירת יהודים
מן ,,גולה לישראל; )219 אלהי היונים!
)221 מעושי דברו של א ש.״אי; )222ב>ל
נ)ית מ, ח 2.4תן ; 226ה הר,פ, מיש! ,
,.229 כש,׳,וא ב>צמו הרי, ,ו חיה גו, לה וכברה
ואם תכפילנו חמ*א חרק קטן וקל !
)231 הדוגמא לפטל ולצייר בעת >ב!דתם ;
)232 תבואה ! )233 הגבוה ביותר ! )234
מכשיר כתיבה 206א מעט ! )237 עולה
ממים רותתים ; )238 משמן הארץ ; )240
אינו ובמרכז; )241 נמצא בתוך הפרי !
)243 מנהיגם של ישראל בגול,־ ,ובורכם
ארצה ; )244 חלק מארצנו בצפון ! )246
גר! )247 יחידת פרי הגפן! )248ס!ד;
)250ע׳סה! )251 בעל גאווה; ,253 זעף! )254
רע! )256 דר במקום מט!ים! 257 פשע! )258
מתוי הנגינה ! 9ר )2איזה בית חרושת לסיגריות
נמצא ברמת גן ! )263 הסתלק 1
)264 בן החיה ! )266 עץ גב, ה ; )267שהיה
נוכח בשעת מעשה ! )269 עוסק ברפ־דות
; )271 שקט ; )272 עצבה ; )273 קטטה
! )275 אינו טוב ; )277 יליד הארץ ;
)279 בן מינן! )280 אינו טפל! )282 מתפלא
! )284 אם ישמעאל ! )286 נתון מבלי
לקבל תמורה ! )287 שקט ומנוחה ; )289
בתוכו ! )290 שבועה לעשות דבר מ
)291 אינו ערמומי> )293 עשות צחוק ממשהו
! )285 הדמות השלילית במחזה
״אוהלו 296 מקום בו דורכים את הענבים
; )297 ממנו נבראה חוה ; )299 פסל
צרפתי גדול; )300 חבר וידיד! )301 קבוצה
ביהודה שנוסדה ב־ )302 !1948 כנויו של
רבי יהושוע ; )303 חית שדה טורפת.
מאונך )1 . :אגודת שבלים ! )2מלת
שלילה! )3השכלה! )5הרבה עצים יחד ;
)6אתה ישן עליו ; )7נחש ארסי ! )8
מסמר ; )9בלעדיו גרונך ניחר ; )10 רשע
)11 כסף רב ! )13 מיגיסטר ; )14 התולדה
יוכל אשר בה ! )15 שופר ; )16 אטצע ;
)17 שיר התחבורה ; )19 מאה ; )21 דבר
מעשה הנמסר מאחד לשני ! )23 דו חי
בתחילתו ; )25 סגי נהור ; )27 מנוחה ;
)29 פרא ! )30 מפתן ! )31 עובד ללא
שכר ! )32 מין פר ; )34 חיה שקטה ; )36
קו קטן לקשוט האות ! )37 גמד ; )39
ענף דק, שרוק ! )41 עוף מפורסם בהסואה
מקורית ; )42 להלבנת הקירות ; )44 אצטבה
; )46 רבי משה בן מימון ! )48 חשכה
! )50 משתכן! )51 בול עץ; )53 אין לו
ידיע.ת אלמנטריות; )55 עיף ; )57ז ע;
)58 הכד. )59 ;.,אחד המאורעות הצבוריים
הגדולים שעברנו בימים אלה; )62 מראה
טבע! 64 אבי שגמר השופט! )66 סלע! )68
מחודו! )70 ארג; )71 סימן; )72 אחותו של
משה; )74 אבן שיש לבנה; )75 כתב הממשלה
הנמסר ע״י ציר לנשיא המדינה שבה יכהן!
)76 ספורים ׳ודרשות בתלמוד שאינם
בגדר הלכה; )78 יחידת הלחם! )79 החודש
הראשון לסי התורה! )80 חב׳ אניות ישראלית;
)82 מזל; )84 מחשבה קלה; )86 ירד בלשון
פיוטית ; )87 מספר הפרקים בספר
ירמיהו ! )90 בדיקת ממדים ; )92 עיר
שבנה שלמה לעצמו במדבר ! )93 מקום
מושבן של נשי הערבי ! )95 משחק גורל
נלהב ; )97 משורר אמריקאי בן זמננו ;
)98 צייר מודרני ספרדי ; )100 מטבע הודית;
)103 בירת סודאן; )105 מלת׳ בקשה;
)107 קבוצה בשומרון נוסדה ב־; 1939

)118 מורד הר שממים נגרים בו ; )120
משפחת מלכים קדומה ; )121 שרפרף ;
)122 מקום התגוששות ומלחמות שורים ;
)123 ערש תרבות עתיקה; )125 זמר ;
)129 ירק מאכל ממשפחת הבצלים שטעמו
וריחו חריפים ! )130 חלק העץ שבין הענפים
וד,שרשים ! )132 גורלו של אדם ;
)134 פקודה ; )136 בני בית, משפחה ;
)138 גבעה קטנה ; )140 בן הפרה ; )142
הציבו אותו במקומו ; )144 עשיר ; )145
קומפוזיטור גרמני נודע ; )147 ועד המיניסטרים;
)148 חולם בהקיץ; )150 המאכל
הלאומי שקנו בתקופת הצנע ; )152 חיה
אוהבת ויבש ! )153 רמש אוכל צמר ; )155
בית ר,קבול לחרב ! )156 מפל מים ; )158
משקר, סיני ; )159 אל היער! ת והעדרים של
היונים העתיקים ! )160 העיר העברית הראשונה
; )167 הגולה בה ישב יחוקאל ;
)169 מלת קריאה לצער ! )170 שוד ; )171
שיש בו רהיטים ; )172 התכונה לזכור
דברים ; )174 סגירת אסיפה ממושכת ;
)175 החג הממשמש ובא ; )176 הדור הרביעי
; )178 ניצוץ אש ; )180 גדול המספרים
בומננו ; )182ר,שמ>ת הד במשך
זמן ממושך; )183 גוף! )184 שן הפיל;
)187 ילקוט טיולים ; )189 מערכת חידות
ושאלות ; )190 אלת ד,פריה־ ,של מצרים
העתיקה ; )191 מנצח צרפתי שהיה בארץ ;
)192 אי מציאותו במקום של דבר מסוים !
)193 כנויו של גנדי ; )195 מספד ; )198
דרגה בצ. ה .ל )199 ; .בגד אשר, רחב לעט!
ף בו את הגוף ! )207 בירת הוולסים ;
)202 חט חזק (תהל׳ י״א ל 211 החלקת
ד,בגו ; )214 מושב של תימנים בעמק
חפר 217 שונאו של החתול ; )218 שר
הא, צר הישראלי ; )220 וילון פרוש ; )221
חי קטן מתנועע וזוחל ביבשה ובמים ;
)222 מכיר לעצירה במכונה ! )223 מעון ;
)225 אליל ; )227 ושן ; )28 מקום שאין בו
ישוב וצמחיתו דלה ; )330 עני ! )232
מופיע לפני הרעם ! )235 מושם על הלבנים
בבניה ; )237 לאן ; )239 חופש ושם צפור ;
,241 מאכל הבהמה ; )242 שור שדרכו
לנגוח ! )244 מקום בו נאספת התבואה
הקצורה ; )245 תחילת הפריחה ; )247 אפיק
הנחל חרב ; )249 מין ; )250 קול גברי בשירה
; )252 היכן ; )253 קצה מיותר תלוי ;
)255 אינו קשה ; 1256 מכסה לבית ! )257
נכון ; )259 אם כל חי ; )260 צורה ספרותית
; )261 בן זוג הנקבה ! )262 גבור
של צרלי צפלין ! )265 כתם ! )266 גבוה
וזקוף ; )267 קריה ! )268 אינו עבה ;
)270 ארוחה פרוסה ; )274 תריסר ; )275
שר! )276 ארצו של איוב; )278 חלק
מהעיר ; )280 מדינת חסות בריטית ; )281
צמח מדברי; )283 שם; )285 תרנגול;
)286 מול ; )287 מונח בחשמל ; )288 הוצא
מצרה ; )290 עמוד נוזלים ; )292 מלת
שאלה לגוף; )294 עושה בצק! )295 חצי
יוסף; )296 אבר; )298 ענן.
ב תרון תשבץ מסי 4 4
מאוזן )1 : .נאמן ! )5גרינג ; )10 תמוה ;
)12 צהר ; )14 רם ! )16 כרמל ; )18 צב ;
)19 משמר ; )21 בית ינאי ! )22 פרא ;
)23 נשר ; )24 נם ; )25 הרהור ! )27 שיר ;
)30 בול ; )31 עגנון ! )33 רן ; )35 עבר ;
)36 דבש ; )38 מיליארד ; )39 שנון ;
)40 יד ; )41 שובל ; )43 נע ; )44 צוק !
)46 תרוד ! )48 גוסטב ; )49 דמות.
מאונך )2 :.את! )3ממכר! )4נור ;
)6רץ ! )7יהויכין ! )8נר ! )9טרמפ !
)11 המבשר ; )13 הבימה ; )15 משרד! ,
)17 ליר ; )18 צאן ; )20 מארב ; )23 נול ;
)26 הומירוס ; )27 שגר ; )28 רודן ; )29
תרמיל ; )31 עבדות ; )32 נבון ! )34 ניד ;
)35 ערש ; )37 שנער ! )39 שלום ! )42
ברד ; )44 צו ; )45 קט ; )47 דו.

במרחב
ע תון המלך
שוב היו הסטודנטים בקהיר עסוקים. השבוע
נטשו את ספסלי ד/,׳ מודים ויצאו ב־המונ׳הט
בכיזו! הבנין היד! ע של השבועון
״אכבאר אל־יום״ במרכז העיר. הם צעדו
וצעקו סיסמאות ח,שש ועצמאות שמשכו
א!״ יד,ם אספסוף יחף ולבוש סחבות וחיש
מהר צעד ברח,בות מיפגן אדיר.
נ>צ;־ו !־,מפגינים ומ,
ל מצי!
החלו משמיעים קר׳אות בוז נגד העתון ועור׳
כיו .״בוגדים עברים כלבים שפלים!״
״ לג רוו ם ;״ ב!ום פ ,׳,ג! 1לה !,תפרצו ),מפי
גיניט אל חורי המערכת והדפום, שברו
רהיטים וציוד והכו את העובדים. המשטרה,
שהוזעקה למקום, הופיעה ואחרי קרב קשה
הצל ו!! ,לפ,ו \!ת הסס!׳ ,גסים ותומכיהם.
ד,מאון 36 :פצועים והרוג אחד.
סלךעצס סי. אכבר אל־יום נוסד בשנת
,19*5לאחר ירידת הוואפד מהשלטון,
ע״י שני אחים תאומים, מוסטפא ועלי אמין
בתמיכתו הכספית, ובהשפעתו של ד,מלך
פארוק. לפני כן עבד מוסטפא במערכת השבועון
הבלתי־תלוי ״אל-אתניין״ ועלי בחברת
הוצאה לאור.
ה״סקופ״ הרשאון של העתון: פרסום סודות
מן החדר על היחסים בין הבריטים,
המלך ואל־נחאם באשא. הוא גילה כי בשנת
1942 איים הלורד קילרן (סיר מיילס
למפסון, שגריר בריטניה בקהיר) על פארוק
להגלותו, אם לא יחזיר את אל־נחאם לשלטון
ויפסיק לתמוך בארצות הציר. כדי להמחיש
את איומי השגריר, עמד ליד הארמון
טור של טנקים בריטיים.
בסידרת מאמרים סנסציונית, בשם ״מדוע
החריפו היחסים בין המלך והוופד״ ,סיפר
העתון בין השאר כי אחרי כל פגישה עם
אל־נחאם היה עובר על המלך משבר עצבים
וכי שגריר בריטניה התיחם (לא בפומבי)
אל פארוק כאל משרת.
השבועון הפך, במרוצת הזמן, לבטאון המלך
(לפניו היה העתון היומי ״אל־מוקטם״
שלא היה מתאים יותר בגלל שמרנותו) ,ותמיד
הופיע עם ידיעות על העומד להתרחש
בחוגים הפוליטיים לפני שאר העתו־נות
המצרית. נגדו לא פעלה הצנזורה, וידיעות
רבות שעוכבו על ידה ב׳עתונים אחרים
אושרו לפרסום באכבאר אל-יום.
האחים אמין קיבלו תואר ביי, ואחד מהם
אף היה לחברו הנאמן של המלך וסיפק לו
חומר להרפהקאותיו המיניות.
העיתון נקט בקו עקבי נגד הוואפד והצטיין
בשנאה אישית /נחאם באשא, עד אשר
ראו בו המצרים סמל המאבק בין המלך
ואל-נחאס. הואיל והסטודנטים אינם מעיזים?הפג?
נגד ר,מלס, הפגינו (הסטודנטים
שתמיד היו מבצר הוופו) נגד בטאונו, למרות
העמדה הפייסנית כלפי המלך שנקט בד. ה־וואפד
מאז עלותו לשלטון לפני כשנה.
למחרת ההתקפה על בנין העתון, הוקראה
״איגרת הכתר״ באסיפה של בית הנבחרים.
תגובת הסטודנטים היתד, ספונטנית —
הם יצאו בהפגנה (השניה תוך 24 שעות)
נגד העיתון ״אכבאר אל־יום״־ הפעם היד,
הקרב קשה יותר 74 :פצועים מיריות, אבנים
׳ומקלות מבין הסטודנטים והמשטרה.
אולם בזה לא נסתיימה פעילות הסטודנטים
בשטח הפוליטיקה. במקום לשוב לספי
סליהם המשיכו בהפגנותיהם — בעד איחוד
עמק הנילוס ופינוי הצבא הבריטי מאזור
התעלה.
בנאום הרגעה הבטיח אל־נחאם כי עם
בוא העת לצאת נגד האנגלים בגלוי, יעמוד
הוא בעצמו בראש הנוער המצרי .״חייכם
יקרים מדי. ננסה קודם בדרכי שלום...״

קציר תשכץ־הענק האחרון (מס - )35 .אלפי הפתרונות מניעים ונבדקים ע״י המזכירות. נתן פרנקל מחיפה (שמאל) שזכה בטיסה לאילת.

,העולם הזה׳ מם 683 -

מכל
וצא לדרך
במשך ימים יללה רוח סערה על פסגות
הרי האלפים בצרפת. התיירים וחובבי המג־לשים
כבר חזרו מזמן לבתיהם,
בעיירה שאמוני ישבו מורי הדרך המקצועיים,
גמעו את השכר, התלוננו על מזג
האויו והתלוצצו על חשבון מורי הדרך
של הכפר סנט־ז׳רבה השכן.

ה ע 1ל 0

מוסיקה

הקבוצה חיפשה במקום. כל צעד היה
מאבק ברוח החזקה. נמצאו שלוש חבילות
דואר והקבוצה חזרה בדרכה לכפר .״ובאיזה
מהירות ירדנו מתפעל ואלה .״בסך הכל
חמש שעות!״
באותו לילה שתו תושבי סנט־ז׳רבה
שמפן במקום הגרוג הרגיל שלהם. מברקי
ברכה באו מכל קצווי תבל. ציר הודו,
סרדאר סינג מליק, שביקר אצל אלמנת
פאיו, הבטיח כי לעולם לא תרשה לה ממשלתו
מחסור או מצוקה כספית. הוא פתח
בנאום תודה, אך באמצע הפסיק, ופרץ
בבכי.

לאפר בויו־יו ד ק
ב״ניו־יורק פוסט״ ,עתון הערב של ניד
יורק, הופיעה ׳לפני ימים אחדים רשימה :
״מטעמים ישראליים בניו יורק״ .העתון
פיפר על מסעדה יהודית כשרה המוכרת
את ״המאכל הישראלי המפורסם --
פלאפל״ .סופר ״העולם הזה״ בניו־יורק
שיצא לחקור את הדבר מוסר — :
עליתי על הרכבת התחתית ושמתי פעמי
לכיוון רחוב איסקם מספר אחד ; רציתי
להווכח במו פי באמיתותו של המאמר !

שיירת ההצלה בדרכה
במחצית חדרך, חלל
במרומי השמים מעליהם נאבק טייס
אוירון נוסעים הודי ״קונסטלישן״ — 4
מנועים — עם הסערה בדרכו לג׳נבה, מעבר
להרים. האוירון הסיע 40 מלחים מפקיסטאן,
בדרכם לאנגליה, לקבל אניה חדשה. נזיר
במנזר סנט־ברנרד הבודד דומה כי שמע
רעש מוזר, ואחרי כן שוב השתלטו צוויחות
הרוח. יומיים אחרי כן, נתגלו שרידי המטוס
על פסגת מון־בלון בגובה של 5080 מטר,
ע״י טייס אוירון סיור שנשלח לגלות את
עקבותיו.
בימי חורף מכוסה מון־בלון בשיכבה
עבה של שלג טרי העלול להדרדר תהומה
מזעזוע קול בלבד. היה ודאי כי אף אחד
מנוסעי המטוס, לוא גם נשאר חי, לא יוכל
לחיות יומיים על ההר.
חול! ההרים. אך במעמקים קיים חוק
אילם המחייב כי אם מאבד איש את דרכו,
או נלכד בהרים, חייבים לחפשו. בשאמוני,
לבש רנה פאיו, מדריך ראשי של ביה״ס
לטיפוס־הרים של הצבא הצרפתי, את בגדי־ההר
שלו, מרח את פניו בשומן נגד קור
הרוח החודר, אסף 25 מחבריו ׳ובפשטות
הכריז :״יוצאים לדרך״ .בסנט־ז׳רבה השכן,
התקשר לואי ואלה, איכר שעבד כמורה־דרך
בזמנו הפנוי, עם חמשה חברים בטלפון.
תשובתם הקצרה היתה :־״מתי מתחילים?״
וכך
יצאו שתי קבוצות הצלה לחפש את
המטוס. במחצית הדרך, עזב פאיו את קבוצתו
לבדוק את הדרך שלפניהם. רוח עזה,
פתאומית, העיפה אותו ואחריו מפל של
שלג. שעתיים אחרי המקרה, קיבלו אשתו
ושני בניו ידיעה באלחוט כי רנה מת. מיד
אחרי כן, נתקבלה פקודה מהצבא שעל כל
האנשים לחזור מיד. היד, זה כבר לעת
ערב.
מן הכפר יכלו התושבים לראות שורה
של נקודות־אור קטנות מתקדמות הלאה
לכיוון הפסגה. היתד. זאת קבוצת־ההצלה
מסנט־ז׳רבה שלא היתה מצוידת באלחוט,
ולכן לא שמעה את הפקודה לחזור. הם
נשאו עמם כמויות גדולות של שומן למריחה
ומשקאות חריפים. לבסוף הגיעו לצריפון
עזוב ושם בילו את הלילה.
למחרת בשש המשיכו את דרכם. רגלו
של אחד מהקבוצה קפאה, והוא נשלח חזרה
לכפר. ב־ 4אחר הצהרים הרעו לצריפון
אחר בנעלים קפואות.
״היה שם עכבר — מה הוא אכל ואיך
חי איני יודע. הוא ניסה כל הזמן לאכול
את שער ראשנו. למחרת משחנו את עצמנו
היטב בשומן, התעטפנו בסחבות-צמר ושוב
יצאנו לדרך״ .בשעה עשר הגיעו למקום
התאונה.
כובד! ,ראש, יד דבר ראשון
שמשך את תשומת לבנו היתה בובת ילדים,
וזה זעזע אותנו. אחרי זה מצאנו יד,
ראש, רגל, אך לא גוף אחד שלם. העצם
הגדול ביותר שהיה מונח שם, יהיה גלגל
האוירוך.

,המולם הזה״ מס׳ 683

המסעדה הכשרה שוכנת ברובע היהודים
המפורסם של ניו יורק, באיסט סייד (״הצד
המזרחי״) .ברחובות הרובע אפשר לפגוש
ביהודים בעלי זקנים ארוכים, פיאות מסולסלות
ותלבושת חסידים שחורה. האוזן
קולטת רק אידיש. האנגלית נחשבת,ברובע
יהודים צפוף זה, לשפה זרה ...מוכרי ה־עתונים
מכריזים בקולי קולות על עתו־ני
הלילה האידישאיים, ואילו מערכת ה־עתון
הסוציאליסטי־אידישאי ״פארווערטס״
שוכנת גם היא לא רחוק מ״מסעדת הפלאפל״.

עברלא בו ד טו לסר
(ראה עמודים )8—9
יום אחד עצר משמר ערבי בגבול חמשו״
לש אדם כבן ,35 שהגיע מהשטח הישראלי.
האיש היה לבוש חולצה ספורטיבית וסנדלים
והתנהגותו היתה חשודה: הוא צעד
במהירות, כשהוא שקוע במחשבות, יושר
בקול רם. ועל הכל — הוא לא שם לב
בכלל לעובדה, כי הוא עובר את הגבול.
היה ברור, כי האיש הזה בז להסכם
שביתת הנשק...
בראותו שני חיילים מזוינים ברובים
התלהב מאד למראה עיניו, אמר להם בעברית
צחה ״שלום, חברים!״ וטפח על שכמו
של אחד מהם. הואיל והאיש לא ידע
יותר משלוש מלים בעברית (המלה השלישית
— ״להתראות״) וגם ערבית איננו שומע,
העניק להם חיוך לבבי וביקש להמשיך
בטיולו בכוון טול כרם.
״מז׳נון״ — קבע אחד החיילים היודע
מנסיונו על מטורפים אחרים, שעברו את
היקוים. הם תפסו את התייר המוזר וסחב! הו
בחזרה. בינתיים הגיע קצין ששמע צרפתית
ר,אינצידנט חוסל בכי טוב.
המטייל העליז, שחצה את הגבול תוך
שירה, היה אליעזר דה קרבליו, המנצח
הברזיליאני, המהפנט במשך כמה שבועות
את הקהל המוסיקלי בארץ. אמר קרבליו :
״אצלנו בברזיל לא עוברים כל כך מהר
את הגבול כשיוצאים מהבירה לטיול קטן״.
בן הג׳ונגל חותם אוטוגרפים. כמעט
ערב ערב עומד קרבליו על דוכן המנצחים
בתל־אביב, ירושלים או חיפה, ומלהיב
את מאזיניו. בן הג׳ונגל הזה, שאמנים גדולים
כקוסביצקי מנבאים לו קרירה גדולה,
נמצא עתה בתוך תהליך הכיבוש הזה. אפילו
הקהל הישראלי, שישה חפץ הגדירו כ״קהל

גרפים, אם את חושבת שזה שווה משהו״.
כמנצח — מועטים, כמוהו, בין הכוכבים
הצעירים, אשרי אינם מחשבים את הרושם
שעליהם לעשות על הקהל בגבם. להיפך —
הוא עושה מאמצים רבים כדי לשלוט על
״הזיקה לבאלט״ .ואולם, על הבעת פניו ועל

הקומפוזיטור משה רפפורט
בראשית הדרך, קיבוץ
השירה בקול רם, שעה שהוא שקוע ביצירה
המוסיקלית, אינו יכול לשלוט. כדי ל״הר־אות״
את קרבליו לקהל הישראלי ״מצדו
השני״ הפליג מקסים סלומון, צלם מערכת
״העולם הזה״ לעבר הרפתקאה עתונאית.
הוא תפס כסא בין מנגני התזמורת, בשעת
החזירה, ואם כי הוא חובב מוסיקה מושבע,
עוד לא נזדמן לו ליהנות מקונצרט כמו
בפעם זאת. אלא שלאחר הקונצרט ירד
מהבמה שיכור למחצה, המום על ידי המוסיקה
ו״ר,צעקות הפולחניות״ של המנצח...

מאחד דפדגוד־ ש ל או מו ס

הלויתו של רנד! פאיו
באמצע הנאום, בכי

״המאכל הישראלי המפורסב״.
במסעדתו הכשרה של הצפתי יצחק רייב־מאן
פגשתי ביהודים חרדים, יושבים בצוותה
ואוכלים מאכלים יהודיים ובראשם
כיפות שחורות וקטנות. ממולי ישב אדם
כבן ,40 בעל זקן קטן ודליל ועינים חומות
וחברותיות. כשפניתי לחברי בעברית
ושאלתי :״הזאת מסעדת הפלאפל ז״ ענה
לי הזר ״זאת היא המסעדה, חבר.״
בקוצר רוח חיכיתי למאכל התימני׳ שהפך
בארץ זו למאכל ד,״ישראלי״ המפורסם.
בינתיים סיפר לי שכני שהנו דור שלישי
בישראל, יליד ירושלים ושמו דוד פרישמן :
בירושלים עבד כסרסור, ואילו פה,
בגיטו היהודי שהיהודים בעצמם יצרוהו,
הפך לסוחר. הוא שולח חבילות מזון לישראל.
מנת
הפלפל הגיעה. היא נראתה ״נורמלית״
ביותר והזכירה במראה את הפלאפל
המפורסם משוק הכרמל בתל־אביב. אבל
בטעמי אותה נוכחתי כי שגיתי במקצת :
היא עלתה בחריפותה על זו המיוצרת בארץ.
כששאלתי
את בעל המסעדה, יצחק רייב־מאן,
לסיבת חריפותה, השיב הוא בעברית
צברית :
״הישראליים הבאים הנה לטעום מהפלפל,
מעשה ידי אשתי, אוהבים את החריפות ;
זה מזכיר להם את הצנע הישראלי״ .הוא
הסתכל בעיני הדומעות, ופנה ללקוח השני
:״פלאפל בבקשה 1״

סופיסטי״ גמר הלל על קרבליו למרות
שאיננו פעיל בשביל המגבית המאוחדת,
ובכלל, טרם שמעו מפיו הכרזות ציוניות.
עודף מרץ עצום מאפיין את קרבליו.
בעמדו על דוכן המנצח הוא מזכיר ״הר
געש מאופק בכפפות משי״ ,כפי שהתבטא
אחד המבקרים כאן. אולם במשך היום,
לפני הקונצרט, מכיר המוסיקאי כמה דרכים
המשמשות פורקן לעודף הזה. ואחת מהן
היא ההליכה במשך שעות. יום יום עוזב
קרבליו את ביתו (בית התזמורת שבדרך
לרמת־גן) ,והולך ברגל לשפת הים בהרצליה
כדי להתרחץ בים. לאחר שחיה של כמה
קילומטרים בלב הים הוא חוזר ברגל לתל־אביב.
אולם המטרה איננה ספורטיבית גרידא:
הדרך מוקדשת לריכוז אמנותי ושירה
בקול רם מתוך ה,פרטיטורה שבלב. יום
אחד נמאסה עליו הדרך להרצליה והוא
בחי בכוון אחר מבלי לדעת שהוא עובר
את פתח־תקווה.

צעירה ביישנית וצלם שיכור.
שלא כדוגמת אמנים צעירים אחרים, שהמזל
האיר להם פנים והם עלו בסולם הקרירה
והפכו״פרימדונות״ ,נשאר קרכליו אדם
פשוט, גברי וכנה. הוא אינו נותן לאדם
אחר לסחוב את מזיודתו, כשהוא הולך או
חוזר מקונצרט, הוא איננו מפלרטט עם הקהל,
והוא איננו ״מכריז״ על עייפותו .״או*
טוגרף הוא שואל הראשון בראותו
צעירה ביישנית על פתח חדר האמנים —
״בבקשה, בואי הנה, אני אוהב לתת אוטו

לפני
כ־ 16 שנים בא לירושלים, מקטו־ביץ
אשר בפולין, אדם צעיר לימים אך
מנוסה בנגינה בצ׳לו. מלבד הנסיון בנגינה
בתזמורת האופראית הטובה של קטוביץ,
הביא אתו האיש שתי רביעיות מיתרים
מפרי עטו והרבה התלהבות לארץ
ול״חזון העתיד״ .בסך הכל הייה זה טיפוס
מוזר: מיד בהגיעו לארץ הכריז, כי שפתו
תהיה מעתה אך ורק עברית והוא עצמו
שומע בקושי כמד, מלים בשפתו החדשה.
על אף עברו המתבולל במוסיקה, נאחז מיד
ברעיון היצירה העברית המקומית, שקע
בחקר המקורות, בחלומות ובקומפוזיציה.
זה לא היה מספיק כדי להתקיים בירושלים
בימים אלה ועל כן הלך האיש לנגן בבית
קפה.
הצ׳ליסטן בקפה ״וינה״ בירושלים בימים
ההם היה משהרפפורט, הקומפוזיטור
הידוע בשיריו ״ירושלים״,
״חלמתי חלום״ ורבים אחרים. הוא שחיבר
את הקונצ׳רטו הישראלי הראשון לצ׳לו,
שבוצע ב״קול ישראל״״ ביום א׳ שעבר. מכמה
וכמר, בחינות היה רפפורט מנגן בית קפה
מיוחד במינו: היה זה מנגן הקפה היחידי
שחלם על ...הקיבוץ. אמנם ירושלים בימים
ההם לא היתה דומה ל״פריז הקלוקלת״,
(אפילו לא לתל־אביב של היום) ,לא היה
בה הצביון של חיי לילה אירופיים׳ אך
בשביל רפפורט היה זה מספיק כדי לעמוד
על הירידה המוסרית של החברה ...וביום
בהיר אחד, לתמר,׳ונם של מכריו ומעבידו,
ארז את מזוודותיו ויצא להשתקע ברמת
הכובש.
כמה שנים ארך ״תהליך הטיהור מגלות
העיר עד כי ידיו של המוסיקאי סבלו
את העבודה בשדה. היה זה בשבילו הישג.
הוא אחד מאותם המועטים בין מחברי
המוסיקה שלנו, הרשאים לומר, שהם מכירים
את הארץ שמחוץ לקפה ״פראק״ ב־תל־אביב.
מקץ תקופה מסוימת חזר רפפורט
המחודש לעיר, כשבתיקו יצירות רבות,
וכולם בסגנון ישראלי־רפפורטי (השם רפ־פורט
הוא השארית הגלותית היחידה שהקומפוזיטור
לא יכול משום מה להיפרד

האמא שלי אומרת

ת } ש י

דקיד נ די ב ה

9השיירה האחרונה של עולים, שהגיעה
מסין הרחוקה, הנתונה בצל כוכבו האדום
של מאו־טסה־טונג, הביאה עמה:
לנשיא המדינה, הד״ר חיים וייצ־מן
— שטיח מעור נמר, שניצוד במנג׳וריה
לראש הממשלה, דוד כך־גוריון
— שני שטיחים מעורות ברדלסים.
לרבה הראשי של ישראל, הרב יצחק
איזיק הלוי הרצוג -ספר תורה
הנתון בארון קודש, מעוטר קישוטי כטף.

הנקוי לבעלי טעם
קשת מנקה וצובעת

ולקרן

לשערות יבשות
המפיצים: חברת נורית בע״מ.

הרחקתשע רו תלח לו טין
בדיאטרמיה נאחריור־ו בלי צלהור־ז
ונאום ן סופי (ש־טה חשמלית)

1400 שערות לשעה מהרגלים

,׳ רדניה ׳

תל־אביב, יוחנן הסנדלר מם׳ .18
חי פ ה, רחוב מיכאל .31
השתמשו בחדשי ח ׳ורף להרחקת השערות

רדיו
ח״א, רח אידקטו! 4ט7־ נעול

ש. ליפ ש טיין

המעבדה לסדורי מיקרופונים,
ספק של -קול ישראל״
תקוני־רדיו

ת ל ־ אביב
בן־י הוד ה 47 בקומח

תקליטי

תיקונים • מכירה
ק נ ית • חילוף

• ק גי ה
• חילו ף
• ה שאלה
• מ כי ר ה
אברהמ סו ז
פ רח׳ בן יהודה פ

— פסנת רי ס

קניה — מכירה -תקרכים
כררכים
א. וסטרמן. תיא רח׳ רש״י 9

קולנוע כתל־אכיב

אופיר — נשיקה חצות ()3
אסתר — איבו ג׳ימו ()3
מגדלור — ״סטרומבולי״
אוריון — נשים בכלא 2אלינור פרקר)

קולנוע בחיפה
ארמון -״5זו 1110^ 50£££1
אורה — השושנה השחורה ()2

הקיימת

לישראל

אוסף בולי הדואר, המכיל מיליון בולים.
9השוטרים ממשמר ראש הממשלה הגישו
זר גלדיולות אדומות לאשת ראש הממשלה,
פאולזז בן־גוריון, השוכבת
בבית החולים ״הדסה״ בירושלים. היא שיברה
את ידה, בהחליקה על מדרגות ביתה
הסמוך לגן השושנים בטלבייה שבדרום
ירושלים.
לזר צורפו המלים:
״לאמא — בברכת החלמה מבניך השוטרים״
.בראשית השבוע נראה, כי הברכה
הועילה: הזכר היחיד שנשאר לשבר —
תחבושת גבס.
• גנרל מרק קל רק, כובש איטליה
ומושל אוסטריה, גבה קומה, צנום,
הוא גיבור מלחמה בעל ארבעת כוכבי גנרל
מוכספים. כשנשאל אם אוהב הוא אופירה,
ענה:
״כאשר כבשנו באיטליה עיר אחר עיר,
נראה היה, כי הקהל רצה ראשית לכל לחיות
את ר,אופירה. הייתי מוכרח להופיע בהצגת
הבכורה. אך — הוסיף בחיוך ערמומי
— ״כאשר כבו האורות היה בחור גבה
קומה, חייל הפיקודי, מתיישב במקומי״.
9ד״ר יוסף בורג, סגן יושב ראש
הכנסת, הלך להתפלל מנחה ביום הזכרון
למות אביו• הוא נכנס לאולם הסמוך למזנון
הכנסת ועמד לפתוח בתפלה. לפתע נוכח
שחסר יהודי עשירי למניין.
מתוך אהדה חברית הניח חבר הכנסת
נציג מק״י, מאיר וילנר, את ״קול העם״
מידיו, חבש כיפת משי שחורה, שסופקה
ע״י אחד מצירי החזית הדתית, והשלים את
המניין.
9שוב הגיעה שעתו של אחד מטובי
מפקדי ״גבעתי״ :
אלון! משנה צבי (״צ׳ירה״) צור
(צ׳רטנקו) ,בן ,27 ממושקף, חייכני ופיקח,
הועמד עתה בראש מבצע עזרת הצבא למעברות.
בראשית
המבצע נטלו על עצמן חיילות
הח״ן, חיילי הצי ואנשי חיל ר,אויר, את
הטיפול במעברות הנידחות הראשונות לטיפול

ביהודה, בשפלה, בגליל.

ברוחא מי צ ה
9הצנחנית הראשונה של צבא ההגנה
לישראל, יוכבד קאשי, ילידת פרס, בת
,21 צנחה השבוע מספר צניחות נוסף. עליה
להוסיף לצנוח כדי שתוכל לענוד את הכנפיים
הנכספות, עדות וותק הצניחה, ליד
המצנח הקטון שעל חזה.
מן ההיסטוריה של יוכבד: מפקדת כתת
פלמ״ח, קצינת עיר של באר שבע, נערה
ששכנעה שלושה מפקדי חילות כי היא
מוכשרת לצניחה: את אלופת משנה שושנה
וותר, מפקדת הח״ן, את חיים שיבר,
מי שהיה מפקד חיל רפואה, ואת סגן אלוף
יהודה הררי, מפקד הצנחנים.
9צובר צניחות שני, שצנח מאותו מטוס,
עם הינתן האור הירוק, היה סגן האלוף
משה (״מויש״) פרלמן, העתונאי האנגלי
המשופם המוכשר, מפקד יחידת הקשר
(״מלון ריץ״) לעת׳ונות ודובר צד,״ל .״האנשים
שיודעים״ מעמידים אותו בראש שי־רותי
המודיעין של המדינה במקום ג ר שון
אגרון (— סקי) ,החוזר לעריכת עתונו —
ה״ג׳רוסלם פוסט״,
• סירובה של מפא״י לשתף את הציונים
הכלליים בהנהלת העיריות, הגביר את סיכויי
הדתיים.
בירושלים, בה מייצגים ארבעה אנשי
הגוש הדתי ארבעה זרמים שונים, צפה,
לאחרונה, הצער, להעמיד את שלמה
זלמן שרגאי, איש הפועל המזרחי,
בראש העיר.
שרגאי, אדוש הזקן והממושקף הוא
חבר הנהלת הסוכנות בלי תיק. מקובל על

חוגי מפא״י משעה שהיה מנהל מחלקת
ההסברה והפרסום של הוועד הלאומי, ונציגה
המיוחד של הסוכנות בלונדון. הצליח
לקרב את הוגי הכנסייה האנגליקנית
והסקוטית לציונות.
הקושי העיקרי: הסכמתם המלאה של
ארבעת פלגי החזית הדתית.

בז רו ע נ טו ״ ה
9נארימן פארק, ארוסתו הצעירה
( )18 והיפהפיד, של פארוק מלך מצרים,
פרצה בבכי עז כאשר שומר ראשה, האתלט
;בד הגוף ושחום העור, הפיל במכת
אגרוף צלם איטלקי זריז שרצה לצלמה
במלונה.
משטרת מילאנו, שבצפון איטליה, חשה
למקום אבל לא עשתה דבר:
שומר הראש, הנספח לקונסוליה המצרית,
היה מחוסן חסינות דיפלומטית ופעל,
לדבריו, מתוך הגנה עצמית.
9למרות בל ההכחשות על מסירת תפקידי
הפיקוח, ירושת משרדו של ד״ד יוסף,
למשטרה, היה יוסף שאור נחמיאם
עסוק ביותר בישיבות והתייעצויות במטה
המשטרה.
הוא יליד ירושלים, בן ,38 מייג׳ור בצבא
הבריטי שעלה לדרגת סגן המפקח הכללי
של משטרת ישראל. היה יוצא לצייד בהרי
ירושלים בהיותו מנהל חברת ביטוח, לפני
המלחמה. הוא יקבל לידיו — באם יוחלט

עתוגאי־צנחן ״מויש״

פרדמן

גם הנערה שיננעת
על כך סופית — את הפיקוח על חלק ניכר
של חיי המשק.
9תופיק טובי, צירה הערבי ד,צ־עיוץ
)28 של מק״י בכנסת, נתקבל בתשואות
ממושכות ע״י אלפי נציגי שוחרי השלום
שנתכנסו לוועידתם בוורשה, בירת פולין.
בערבית מתגרגרת, שנשמעה בעשרות
הרמקולים באולם המקושט יונות שלום,
מעשה ידי הצייר פיקאסו, הודיע, כי ארבעים
אחוז מתושבי ישראל חתמו על עצומת
השלום. יהודים וערבים מתנגדים כאחד
למחרחרי המלחמה. לבסוף צרף את חתימתו
לכרוז ההחלטה ׳הקורא לכבוש את השלום
בכוח, באם יהא צורך בכך.
9לד״ר דב יוסף, שר הצנע שהפך
שר התחבורה, ארעד, תקלה קטנה :
אחר שבוע גדוש עבודה — קבלת תעודת
רישום בספר הזהב מצד פקידיו וביקור
יסודי בנמל חיפה עשיר־השערוריות —
נעצרה מכוניתו.
שוטרי התנועה מצאו:
א) כי נהגה היה חסר רשיון,
ב) כי המכונית היתר, בלי תו הקובע
את האיזן ך בה מותרת תנועתה (לפי חוק
הגבלת התנועה).
9סגן המפקח המחוזי יששכר שפי
(—גל) ,מפקד משטרת החופים והגבולות,
שזכה בשבוע שעבר באות הצטיינות בריטי,
על שירות מצויץ בימי מלחמת העולם השנייה,
היה מלא התמרמרות :
משרד העלייה ענה בשלילה על בקשתו
להיתר יציאה לקפריסין לשם טיול במשך
10 ימים.
הנימוק: גם לפקיד ממשלתי חשוב אין
זכות לעזוב את הארץ ללא סיבה מספקת.

כתובת המערכה וההנהלה: תל״אביב, רחוב לילינבלום ,12
טלפון ,66785ת. ד / 136 .העורך: אורי אבנרי /המו״לים :
אברהם גורדו! ושלום כהן /דפוס מ. שהם׳ תל־אביב,
רחוב פין ,6טלפון / 2239 גלופות: צינקוגרפיה ארץ־
ישראלית בע״ם /החפצה ז דוד טופל ובניו׳ תל־אביב.

מוז־מנז
בעבודה נ/אויזננת

שו ע ד׳ שמ שון שו ב רו כ בי
״ארץ־ישראל? בכלל לא ידעתי שעוד
ישנה ארץ כז א ת אמר אחד מאלופי
הספורט הגרמניים כשעשרת רוכבי האופנוע
עברו בברלין בשעת מסע־אופנועים הכל-
אירופי בשנת .1932
מאז יודע גם אחרון התינוקות באי־רופר,
שישנה ארץ־ישראל. אולם ספורט־האופנעוים
בארץ נשכח לחלוטין...

25.000ק ״ מ -מת״א למקסיקו.
הנסיעה הממושכת השניה של חבורת רוכבים
קויימה בשנת .1934 אז יצאה חבורה
שלמה ׳ומגוונת, בדרך לא־דרך, מתלדאביב
דרך מצרים, המדבר, לאיטליה באניה, צרפת׳
מונטיה-קרלו, קויבק, קנדה, שיקאגו
ועד למקסיקו. חזרה ל״אטלנטיק־סיטי״ לפתיחת
הקונגרס. נסיעה ארוכה זו י(כ־
25.000ק״מ) כללה ימי נסיעה למרחק של
700—800ק״מ, והמקרים המבדחים והמסוכנים,
כאחד, משמשים נושא בקרב הכוכבים.
הבדיחות גובלות ביוסקה, שפחד
מאד מנחשים, וכאשר הודיעו לו שיבדוק,
את הבנזין באופנועו, והכינו לו שם נחש
מת, קפץ וכמעט התעלף. אך לא תמיד
נסתיימו המקרים בבדיחות ; אחד הרוכבים
נכנם לעדר של כבשים בעת שנרדם והתוצאה:
רגל שבורה.
תחרויות מספר התקיימו בארץ אך הם
ככר נחלת ההיסטרויה. בראשון־לציון התחרו
רוכבים על החולות ובשני המקרים יהיה
המנצח זליג רייכרט, שארגן גם את המסע
לאמריקה והיה הרוח החיה ב״ספורט־ גלגלים״
זה. בתל-אביב יצאו מתחרים מהבית
האדום עד לתערוכה. אך מאז שנת 1936 נדם
רעש המנוע לצרכי ספורט והשקט השתרר
בספורט נהדר זה.
אין רצים אלא ברגליים. גורלו
של ספורט זה נעשה דומה לגורל ספורט
הריצות המהירות שבארץ- .חוץ מהריצה
ברגליים לא נערכים עוד מירוצים — לא
בעזרת גלגלים ולא בעזרת סוסים. הענף
התנוון לחלוטין ונדמה היה שהגולל נסתם...
עד שקם בקרב הצבא ספורט ״נהגות־קרבית״
בכמה יחידות, שהמפורסמת בהן — ״שועלי
שמשון״ .ה״שועלים״ היו קבוצת ד,״ארזים״
של ״מכבי״ תל־אביב, שחקני ההוקי של
ברית־מכבים־עתיד וסתם בחורים שכשרונם
הספורטיבי נתגלה תוך כדי קרב.
על שני גלגלים. המקצוע הספורטיבי
היה מסוכן במקצת, אך הסיכון נותן
טעם לחיים. הספורט הזה החזיר את אברהם
בנדורי (בנדרסקי — שוער ״מכבי״ ת״א)
לתקופת רומי העתיקה: כשחזר מפעולה
בבית־עפא נהג בג׳יפ בעל שני גלגלים,
כדוגמת מרכבת־מירוץ עתיקה. את שני
הגלגלים האחוריים השאיר אברהמ׳לח בשדה
מוקשים בבית עפא...
השועלים נחונו בתכונה טבעית לבעלי-
גלגלים. הם שנאו ללכת ברגל ופעם אף
גרמו לסנסציה, בעת שנסעו בבגד־ים עד
לשפת הברכה המרוחקת 50מ׳ ממקום
מגוריהם, וקפצו מהג׳יפ ישר לברכה> .מאז
הופיעה פקודת יום האוסרת להשתמש בג׳יפ
בין צריפי המחנה השונים) .יצאו להם מוניטין
כמפירים מושבעים של חוקי התנועה,
והשוטרים הצבאיים, אך ראו את השועלים
על הג׳יפים מרחוק (הבדיחה אמרה: מרחוק
רואים שלט מתקרב, יורק כשהשלט מתקרב
מבחינים שהוא מצוייר על ג׳יפ, ובפנים
אף מצויים שועלים)׳כבר הניפו את פנקסי
הדו״חים.
המחשבה השועלית עברה מארבעה גלגלים
לשנים, והשועלים רצו להנציח את
השם במפעל שיהלום את ״הימים־ההם״
— הרבה מהירות, טעם סכנה, קפיצות,
הפיכת המעיים ופנטסיה...

,העולס הזה״ מס׳ 685
בהרבה צריכים ובמצב סרטאי

הפגישה הראשונה. יש בכך משום
הגיון שהאיש שבחסותו נערך המירוץ, הוא
אותו שר ממשלה שבמשך שנים רבות היה
״אויבם״ המושבע של רוכבי האופנוע בארץ•
ידידותו של מר שיטרית לאופנוע
נעוצה עוד בשנת .1927 אז היה קצין
המשטרה היהודי היחידי שלרשותו עמד
אופנוע עם סירה. בנסיעת הבכורה של
הקצין שיטרית קרה מקרה המקובל והרגיל
בקרב רוכבי־האופנוע: האופנוע התהפך ליד
בית-חרושת ״לודזיה״ ברחוב נחמני (אז!)

ומאז רוכש השר חיבה מיוחדת (מרחוק)
לכלי רכב זה.
חדש ימינו כקדם. הצורך בענפי
ספורט חדשים הודגש והורגש .״הדם״ הצעיר
של הספורטאים תוסס ורוצים משהו
חדש ומעניין. לכל רוכב־אופנוע, ולכל האוהב
להסתכל בדברים מהירים מובטח
מחזה מעניין ומושך. התחרות היא במסלול
בגבעתיים ונשיא המועצה המקומית
הבטיח סיועו. שר המשטרה — מר בכור
שטרית — נטל את המפעל תחת חסותו

וההרשמה בימים הראשונים עברה
על גבולות המשוער. האופנועים
להיות למעלה מ־ 2.5כוחות סוס
שימוש בינוני. התחרות תצולם ע״י
היומנים הבינלאומיים.
ועדת השופטים: סגן ברקוביץ — קצין
המשחקים בצבא, איתמר עילם — עורך הספורט
של ״העולם הזה״ ,אריה שפאק ואלי
דורון, מפקדי ״שועלי שמשון״ לשעבר ופרדי
גליקמן — ממייסדי פלוגת ״שועלי
שמשון״.
ועדת הביצוע כוללת את זליג רייכרט
— אלוף הרכיבה ומפדק הרוכבים לארה״ב
ואירופה, סרן אדיר (סלומון) — מוותיקי
ספורט האופנועים בארץ, יהודה ענן —
אופנוען ומחבר ספר ״האופנוע״ ,ושלום
כהן, איש שועלי־שמשון ׳וסגן עורך ״העולם
הזה״.
גביע השוערים -למנצח. גביע
מיוחד נתרם ע״י מערכת ״העולם הזה״
למפעל, וכל המשתתפים יקבלו פרסים
נאים כציון לרוחם הספורטיבית והעזתם.

ה שדי ה ב דונ ד ״
שו במס חוו ר׳

בדיקת המסלול: מעבר דפס

בתחילה חשבו הכל שאין פלא: קבוצת
״הפועל״ חיפה חלשה ולפיכך נוצחה בשיעור
של .0:5אח״כ חזרה התמונה ונשנתה,
יאף הפעם נוצחו בחורי ״הפועל״ תל־אביב
.0:4קבוצת ״מכבי״ תל־אביב, שרכשה
לה שם ברחבי יוגוסלביה ובאירופה,
התייצבה בפני ״השדים הבלונדיים״ כשרצונה
לנצח עז ויתרון של כוחות נמצא לרשותה.
אך גם כאן לא הכזיבו הכדורגלנים האורחים
משבדיה וסיימו את המשחק ב. 1:3-
בסוף השבוע נפגשו שחקני ״הצפון־הקר״
עם בני פתח־תקויה חמי המזג ונצחו בתוצאה
קטנה — .0:2אין פלא בתוצאה זו
מאחר שכל ה״שמנת״ של ״הפלטה־השבדית״
נשמרה למבחן הקשה של יום השבת :
נבחרת ״הפועל״ ״מכבי״ תל־אביב. בפתח־תקוה
הסתפקו האורחים בהרכב שכלל ארבעה
שחקני מלואים.
המאמן האנגלי של הקבוצה השבדית ידע
את המבחן העומד לפני קבוצתו. במקום
לערוך טיולים קולקטיביים ולשמוע נאומים
על קיבוצים פקד על שחקניו לשבת בבית
המלון ולנוח. גם בימים האחרונים הרביץ
תיאוריה לשחקניו.
במשחק של השבת החולפת העמידה ד,ק־בוצה
השבדית במבחן קשה את גרעין הנבחרת
הישראלית ואף גברה על גרעין
זה — .1:2נבחרת זו תייצג את ישראל
על שדה הכדורגל בתחרויות בתורכיה.

11 איש על בוץ האיצטדיון.
הירידה בחול בינוני

העליה כדרף משובשת

12.000 שהתכנסו למגרש ״המכביה״ בתל־אביב
היו שבעי־רצון, אם כי התל־אבי־ביים
הפסידו. הם יצאו בסיפוק מאחר שהם
ראו את שחקניהם לוחמים, ובטעם. ההגנה
ידעה לעמוד בפרץ ׳ולבלום את הגיחות
המפורסמות של חלוצי סטוקהולם.
אין לקבל את הסבריה שהשבדים כבשו רק
שני גולים, מכיון שהם הסתגלו לתנאי ה-
״צנע״ בארץ, הם יודעים את המלאכה ואפילו
על מגרש בוצני וקשה למשחק כ־איצטדיון
״המכביה״ התל־אביבי שרכש לו
שם בעולם הכדורגל...
הנבחרת שנוסעת נבחרה לאחר המשחקים
האחרונים שנערכו בישראל, אך נראה שאין
הצירוף מוצלח ביותר. השחקנים משתייכים
לאגודות שונות בארץ: חודורוב,
בוך, וייס, שניאור, טיב, נוימן, אלי פוקס,
מלמד, טוריקה, יצחק גמבש, שמעון צימר־מן,
יוסף מרימוביץ, אייזיק צ׳צ׳יק, נסים
אלמליח, צבי סטודינסקי, עמיחי שוהם, יהושוע
גלזר, שמואל ישראלי ומשה וארון.
ההרכב מעורר הרהורים נ מי ם...

תשבץ ־ ענק (מסי )45
מוגש ל קו ר אי ..ה עו ל ם הזה״ ע״י האחים ב דונו בע״נז, בית חרו שת לסיגריו ת

הבאורים לפתרון התשכץ כעמוד 12
ה 9ר ס• :

.10—12

את התלוש דלהלן יש לצרף לפתרון ולשלוח למערכת ״העולם הזה״,
ת• ד ,136 .תל־אביב. על המעטפה יש לציין :״פתרון תשבץ ענק״ .אין צורך
לתלוש את כל העמוד.

בין פותרי התשבץ שימציאו את פתרונותיהם למערכת ת ון־ שבועים
(חותמת דאר עד )14.12.50 יוגרלו הפרסים הבאים :

טיסת הלוף וחזור לאילת

״משלי קרילוכ״ (מהדורה רביעית)
״הטור השביעי״ לנתן אלתרמן
.,הרחק ממוסקבה״ לאז׳ייב, ג׳ חלקים
״כיו הבריות״ לפי. גורקי
״העופר״ למק ראולינגם
״הרחוב״ לאן פטרי.

תלוש לתשבץ הענק ()45

הכתובת