גליון 684 מתאריך 7 בדצמבר 1950

שנ*ש11

השבועון המצויר
לאינפורמציה

א ס / 6 8 4 .שנה / 14כ״ח כסלו תשי״א 7.12,1950 /

ל קו ר ח תו
מעולם לא היו חברי מערכת ״העולם הזה״ בשמים, כמו
בשבוע זה. בדאגה גוברת ופוחתת, לסרוגין, סקרו את העננים
שזיגינ ^ן נז״ינו
המתקבצים באופק — לא ענני קוריאה ולא ענני הנגב, כי
אם עננים פשוטים ופרוזאיים לחלוטין — ענני הגשם, שאיימו
על המסלול של מרוץ־השדה, שנועד להתקיים היום.
גם לולא העננים, לא היה ניתן לאנשי המערכת לשכוח
את האופנועים אף לרגע קט. הם הוצפו שיחות־טלפון, מכתבים
ומברקים. הבחורה הנלהבת, השואלת בטלפון אם מותר לה
לשבת על הכסא האחורי, של אופנוע חברה בשעת המרוץ;
המברק של ד,ייקר, המודאג משבי־ציון, השואל אם דרוש רשיון
ממשלתי מיוחד למשתתפים; מכתבו של עזרא מזרחי, משכונת

התקווה, המעונין לדעת אם מלכת׳ היופי הוזמנה לחזות במרוץ, וכו׳ וכו׳.
ומאחורי מסך־עשן זה של התלהבות הקהל, נעשתה העבודה השחורה של מתנדבים
רבים, ובעיקר של וותיקי ספורט האופנוע בארץ י— זליג (אלוף האופנועים) רייכרט
ושלמה (״סלומון״) אביר — שדאגו לתיכנון מדויק ולבדיקת אמצעי הבטחון החמורים,
למען לא תגרום ההתלהבות היתרה לקלות־דעת.
למתנדבים אלה, שתרמו תרומה כה רבה מזמנם ומנסיונם: לשר המשטרה, למוסדות
הצבא ולרשות המקומית, שגילו יחס אוהד ונכונות רבה לעזרה ולשתוף פעולה, לשבטי
הצופים שקיבלו על עצמם את הסדרנות — ,ולזונקים למרוץ זה, שיחדש את מסורת
הגלגלים הדוהרים: ברכת מערכת ״העולם הזה״ ורבבות קוראיו.

מכתב־ס
הצבא והמקצוע
בספוק קראנו על התוצאות של מאמר־כם
בענין משפחות החללים: התעוררות
צבורית שגררה אחריה כמד, שפורים. בעקבות
זה אנו מבקשים מכם לעורר גם את
בעית הנוער, המבקש להמשיך בלמודיו
אחרי הגמנסיה והגיוס ״נתקע״ לו באמצע.
אין צורך להסביר שאחרי שנתיים אובד
החשק, וגם נהיה זקנים מדי כדי להתחיל
ללמוד. כנראה, שהממשלה חושבת שיותר
כדאי להוציא דביזים על מומחים מחו״ל
מאשר לוותר על כמה מאות חיילים בצה״ל.
האם שנה אחת לא היתד, מספיקה?

רותי משה, מושיקו, עמירם,

אריה, עפרה, נועה, ושושו, קב׳
תלמידים, ת״א.
לוא שיחרר הצבא מגיוס נל צעיר, החפץ
להמשיך בלימודים, היה פרוש הדבר שחתך
כל הבנים והבנות של הורים עשירים.
ההצעה מתקבלת על הדעת כשהמדובר בתלמידים
המצטיינים ביותר בלימודים.

״זהה את עצמך׳
לדעתי המדור ״זהר, את עצמך״ מקפח
את אלה הגרים רחוק מתל־אביב, ובמיוחד
את החיילים. אמנם יתכן ואהיה בין הראשונים
שאשיג את עתונכם, אבל אין אני
חושב שמפקדי יתן לי חופשה מיוחדת,
כדי שאגיע ראשון למשרדכם ואקבל את
הפרס. חוץ מזה עתונכם בסדר.

ט. גד עדן, צ .ה.ל.

אנו מקוים שמפקדך יהיה זי ״ספורטיבי״
וייתן לך, בשעת הצורך, את החופשה הדרושה,
נדי להציל את שלום נפשך.
רבותי, הרשו לי לאמר לבם שצלמכם
אינו שוד, כלום. הוא פשוט לא יודע מאיזה
צד לצלם,
בצילום האחרון בסידרת ״זהה את עצמך״
הוא פשוט צילם את התמונה מן

בודאי תוכל לסבול עוד שבועות מעטים,
עד שנגיע גם אליה בסדרה זו.
במדד, שהנני מסכים, בדרך כלל, עם
״העולם הזה״ ומאמריו הקולעים, אינני מסכים,
בשום אופן, עם עמדתכם השלילית
בענין ראובן בוטי, ש״אין לו מה לעשות״
(:״העולם הזה״ .)631 כשהגעתי ארצה, לפני
12 שנה, אמרו לי שמי שרוצה לעבוד
ימצא עבודה. זה נכון גם כעת. יש לי
הרושם שראובן בוסי *.מרגיש די טוב בטיוליו
בתל־אביב, במשחקי שיש־ביש ודו־מינו
עם חבריו בבתי־קפה.
מאיר נאמן, טבעון.
השורש הנפשי לבעית ראובן בוסי (ולבעיית
אלפי י חבריו) הוא, שאחרי שחזר משרות
קרבי באחד הגדודים המפוארים ביותר, אין
הוא מוכן עוד להשלים עם המציאות האפורה
של שכונתו — אחת השכונות המקופחות
ביותר בארץ. מכאן שאיפתו ״להגיע
למשהו״ — ולא להסתפק בעבודה שחורה.

הסרט הישראלי
בצער רב קראתי את דבריו של הבמאי
עמרם עמאר (״העולם הזד 682 וכך נודע
לי שאת הסרט ״הפוגה״ אין מציגים בתל־אביב
בגלל סבה מסחרית. עמאר בא לארץ
מצרפת, שם רכש לו שם, כדי להיות
חלוץ ההסרטה הישראלית, ובושה היא שבעלי
הקולנוע הישראליים מסרבים להציג
את סרטו, מחשש שלא יוכל להתחרות בסחורה
ההוליבודית. אני בטוחה שרבים כמוני
מחכים לסרטים עבריים, ועל חובבי הסרט
העברי להרעיש עולמות, ולתבוע מכל הנוגעים
בדבר שיוצגו בארץ סרטים משלנו —
כמו שנהוג בארצות אירופה.
שרה פריד, ת״א.
״העולם הזה״ עומד ליטול לידיו את היזמה
וליצור מפעל, שיקדם את הסרט העברי
ויגייס את דעת הקהל לעזרתו( .ראה מדור
״קולנוע״.),
מי רוכב עד מי 7
עד כה התפעלנו מתשובותיכם ה״הורגות״
בגליונות הקודמים, אבל אחרי שראינו את
מדור המכתבים ב״העולם הזה״ ,679 ראינו
שגם הקוראים יכלים לרכב עליכם ולעקוץ
אתכם כהוגן. אנו מיעצים לעורך המדור
לחדד את שכלו ולתת לנו את התשובה
העוקצת ביותר.
חדר הבנים, קרית־ענבים.
העורך נכנע. האם יש מקום פנוי בבית
ההבראה שלכם.

למען הד״ר שייב
הצד הלא נכון. כל האנשים, מלבד אחד,
פונים אל המצלמה. והאחד הזה הוא אני,
אבל כיצד אוכיח זאת?
אורי פיינכרג, ת״א.

נוער מחפש את המחר
מדוע לא הקדשתם עדיין רפורטג׳ה לנוער
הירושלמי? האם אצלנו אין נוער?
מדוע תכתבו רק על תל־אביב, חיפה ושאר
המקומות — כלום בירושלים יש מקומות
בילוי יותר נעימים מאשר בתל־אביב?
מאיר לביא, ירושלים.
אל יאוש. ירושלים חיכתה 2000 שנה,

אני מודה ל״העולם הזה״ על רשימתו
בקשר למשפט הד״ר שייב (״העולם הזה״
.)682 ברשימה זו הראיתם את יושרה של
המערכת, והוכחתם שעומדים אתם עם הלוחמים
לצדק ואי־הפליה במדינה. תמכתם
באדם, אשר בגלל השקפת עולמו הוצא
מלהיות מחנך בישראל, והוכחתם שאת האמת
•אי־אפשר להשתיק, אף אם ראש הממשלה
בכבודו ובעצמו משתיקה. אני חבר
מפלגת הלוחמים, וכידוע לכם השקפת עולמה
של זו מנוגדת לזו של ד״ר שייב,
אבל אני עומד לצדכם בדרישת הצדק, יחד
עם תלמידיו החברמנים. בשמי ובשם חברי
אני מאחל לכם את המרץ להמשיך.
ירחמיאל כרודצקי, ירושלים.

אסתר וספי

סימפוניה פאטוויזח

מה קרה לתמונתם של אסתר וספי על
שער ״העולם הזה 682 האם באמת שניהם
אוכלים ביד השמאלית, או שהפכתם במקרה
יצחק מן, רמת־גן.
את הנגטיב?
הקורא נון ׳מחונן בחוש הסתכלות חד.
אסתר וטפי, אוכלים, באמת, ביד ימין, אולם
העורך הגראפי הפך את התמונה (כמו במקרים
רבים אחרים) כדי להתאימה לתבנית
השער.

אני פונה אליכם בבקשה לעזור לי ולאשתי
לבוא לידי הסכם. אשתי תמיד אומרת
שבננו, דני בן ה־ ,4הוא גאון מוסיקלי,
ואני אינני מסכים לדעתה. מלבד הצווחות
האיומות שהוא מקים (לפי אשתי: גילויי
מוסיקה. גאוניים) ,הוא גם עושה כל מיני
״פוזות״ ואשתי, עתה, משוה אותם לתנועותיו
של המנצח הגדול קרבלהיו שצולמו

היגיינה סודאנית
צריך להעריך נורא את הסודאנים שהם
מתקינים בחרטום בתי־שימוש בשבילנו (האסיאתים)
,מלבד אלה שבשביל האירופים
(״העולם הזה״ .)681 בשביל עצמם אין הם
זקוקים, כנראה, למוסד כזה (אולי למדי
אצלנו בנגב להשתמש לצורך זה במכנסיים?)
בנימין היימן, חיפה.
לא נכון, שבחרטום ישנם שלטים ״לאס־יאתים
בלבד״ .אני גרתי בחרטום חמש
וחצי שנים, ואף פעם אחת לא נתקלתי בשלט

ניצה בנין, רחובות.
יתכן שהקוראה בנין לא ביקרה (כמו סופי
רתנו) בשדה־התעופה. כשתעבוד סופרתנו
האפריקאית שנית באותו מקום, נבקש ממנה
לצלם את הדלת האינדיסקדטית, כדי להוכיח
שהיא יודעת לקרוא.

בעתונכם (העולם הזה״ .)682 אנא שלחו
אלי את עורך המדור המוסיקלי שלכם למען
יראה ויהיה בורר.
אברהם שטרק, ירושלים.

הכתב הסיני

הקומדיה האלוהית

כיון שגליתם את אהדתכם לכתב ולשפה
הסינית, עד שהדפסתם מלה אחת חצי תריסר
פעמים, הננו מציעים שבגליון הקרוב תפרסמו
את המלה הנ״ל בשער העתון.
נא להשיב תשובה עוקצת.

קראתי בהנאה רבה את הרפורטג׳ה
שלכם על הנביא דויד הורוביץ ומזבח ה־דולארים
׳(״העולם הזה״ .)681 אני יודע שאתם
זריזים בהשגת אינפורמציה, אך מנין
לכם ידיעות כה מדויקות על מה שנעשה
בירושלים בשנת , 1927 בעוד שאנוכי, שגר
כמה מאות מטרים ממקום המאורעות, לא
ידעתי על קומדיה קדושה זו ולא כלום?
מאיר וילנסקי, ירושלים.
זכות־התגלית מגיעה לעתונאי שלום בן־
חורין, שעקב אחרי דויד הורוביץ ומשה
גיבורי, מורו מאז ראשית צעדיה של התורה
החדשה.

ראובן הן, דרור ואהוד נחליאלי,
פרדס־חנה.
באיזו שפה?
אם חושב המדפיס יצחק ג( .״העולם
הזר 681 כי האותיות שלנו נכתבות
באופן נורמלי אז הוא טועה. הכתיב שלנו
הוא לא פחות נורמלי מאשר הכתיב הסיני.
ואלו הרוצים שהסינים יכתבו את אותיותיהם
כהלכה, אז שיכתבו גם הם משמאל
לימין, כנהוג בכל הארצות התרבותיות.
מאיר שכנר. תל-אביב.

> 5צ 6

ג 10מ א־]

?ץ מ^1א *3ק ה*0׳
כין מזרח ומערב
בשאט נפש קראתי את מכתבי הקוראים
הטוענים, כי ״העולם הזה״ מכור לקפיט־ליסטים
ולאיפריאליסטים, אולם אני סבור,
בכל זאת, ש״העולם הזה״ ,כמו כל שאר
העתונים בארץ מלבד ״על המשמר״ ו״קול־העם״
,נוטה יותר לצד המערבי. אם רצונכם
להיות באמת בלתי־תלויים, אל תגררו
אחרי העתונים האחרים ותהיו זהירים יותר.
שמואל רייביד, פתח־תקוה.
1111׳ וגמור עם ״העולם הזה״ לשמור על
קו של אי־הזדהות מוחלטת. לא תמיד קל
לשמור על קו זה בקפדנות מבחינה טכנית
— כי בהשוואה לעושר האינפורמציה המגיעה
אלינו מן האזור האנגלו־סכסי, אין
מגיעה לארץ כמעט כל אינפורמציה על
הנעשה באזור הסובייטי, ומכאן נוצר הרושם
שהוא מקופח בעתון.

משפט יעקוכוביץ
התמונות, שצלמתם בשעת מתן פסק־הדין
במשפט יעקובוביץ (״העולם הזה״ ,)683
לא היו רק שיא עתונאי, אלא גם תעודה
אנושית מזעזעת. לדעתי חייבות הן לשכנע
כל אדם, שאין במדינה תרבותית
מקום לעונש מוות.
מיבאל לונברג, טבריה
״העולם הזה״ הביע בשעתו את דעתו
על נושא זה במחקר מפורט (״׳העולם הזה״
.)663

פחד ושכרו
לחבריה שהצטלמו עם האופנועים ביום
שבת (ראה מדור ספורט) :הפלתי משקפי
שמש יקרים, אבל לא התכופפתי להרימם,
מכוון שפחדתי שלא יראו אותי בתמונה.
אח״כ כבר הרים אותם מישהו אחר. אנא,
החזירו לי אותם ביום התחרות.
רפאל משאט( ,בעל אופנוע מס׳
3120״טריומף״)

מדור זה אינו מקום לחליפת מכתבים
פרטית. אנשים הפונים אל
המערכת, או אל חבריה, כבקשה
לאינפורמציה פרטית, מתבקשים
לציין את שמם וכתוכתם המלאים
ויקבלו תשובות אייטיות כדואר.

ו; שעף
בבוקר בהיר אחד, באמצע אוקטובר , 1948 התעוררו ״שועלי
שמשון״ ומצאו, כי הג׳יפים שלהם נושאים (מלבד כתובות הענק
המכריזות על שים הפירמה) שלושה חצים לבנים. הליצנים הודיעו,
כי סוף־סוף הכיר הפיקוד העליון בשלוש המטרות הקדושות, שעמדו
לפני כל חייל תל־אביבי הגון: נוגה־נוסבאום־פינתי. עד שכינס מפקד־הפלוגה
בעל־השפם את כל החבורה עטורת־ד,זקנים ונתברר כי היתה
טעות קטנה בכיוון: שלושה החצים הצביעו אל בתי־הקפה של מג׳דל,
בית־גוברין ובאר-שבע.
המפקד, שבישר בשורה זו (ואף ביצע אותה) ,היה אלי דורון
(או שרר) ,האדם השלישי שהגיע לדרגת ״שועל מס׳ 1״ .אם כי היה
חדש בתפקיד זה, היה אחד מוותיקי הפלוגה: הוא נמנה עם אנשי
חי״ש תל־אביב שנותקו בהר־טוב, יצאו מן הכיתור במצעד־לילה
אגדתי (את התינוקות השתיקו במורפיום ונשאו בילקוטי-הגב) ,ובימי הקרב הגדול על
נגבה פיקד על מחלקות המשוריינים של הפלוגה.
גם אחרי תום הקרבות לא חדל אלי, בן ה־ ,26 לעמול למען המולדת: הוא נשא
בחורה חביבה לאשה, הוליד את בועז (בן 8חדשים) והצטרף לצבא־הקבע. כשביקשוהו
חבריו־לשעבר להיות שופט במרוץ־השדה הנערך על-שם פלוגתם, שאל :״מה, יש
עוד משוגעים כאלה?״ כשהבטיחו לו שיש׳ הסכים.
,העולם הזה״ מם׳ 684

במרחב
מצרים
פ ארוק. אי מתה די פ לו מ טי ם
השבוע שוב יצא השירות הדיפלומטי ה־
׳מצרי להגנת פארוק. בשידור חריף ר,וביר
רדיו קהיר ליון, כי במצרים חיים כעת
מאות אלפי נתינים יונים התלויים בחסדה
של מצרים.
הסיבה לכך, כפי שנתברר מאותו שידור,
היה מאמר שהופיע בשבועון האמריקאי
״לייף״ ,והמבוסס על גילויים שגלתה מלכת
יון על חייו הפרטיים של פארוק.
פרדריקה, בת משפחת מלכותית גרמניה,
שחרחורת חמודה, שבילתה את שנות המל־

דיפלומטי, וחזר לקהיר, שם התחיל עסקים
במסחר ותעשיה.
בנאומו הכריז, כי הוא היה המדינאי
הראשון, שהביע את רעיון הברית הים־
תיכונית, שלפי דעתו, תהיה הפתרון היחיד
לבעית בטחון תעלת סואץ, ושמירת אוצרות
המזרח התיכון בפני התקפה קומוניסטית.
למרות פרישתו מן השרות הדיפלומטי,
והופעתו במקרה זה כ״אדם פשוט״ ,היה
בנאומו של נשאת מעין תפיסת עמדה.
במקרה שתוכנית ברית הים־התיכון תתגשם,
תבוא מצרים ותתבע לעצמה את המנהיגות,
במקום תורכיה, המועמדת הרצינית ביותר
(בתמיכת ישראל) לתפקיד זה( ,ראר .״במ־מדינה״).

לי תור

חוסיין פריד כיי
בעד נצחונות הזולת...
חמה בגולה בקהיר, יחד עם בעלה פאול
ואחיו המנוח, המלך ג׳ורג׳ ,הספיקה כנראה
להכיר היטב את פארוק, ואת מנהגיו
האימפולסיביים בחברת נשים יפות.
.לא פעם ראשונה. אין זה משבר
דיפלומטי ראשון הנגרם ע״י הילולות המלך.
האחרון בסידרה, אחרי המשבר עם שויצריה,
היה עם צרפת. בעת בילויי פארוק בניצה
ומונטה־קרלו, לפני כחודשיים׳ לא יכלו להתאפק
השבועונים הפריסאים מלהשתמש
בחומר הסנסציוני והמגרה, שסיפקה להם
תאוותנותו של המלך. רק אחרי משא ומתן
ממושך עם המצרים, הפעילו השלטונות
הצרפתיים לחץ נגד העתונות, ופארוק הפסיק
לקשט את עמודיה הפנימיים.

לאחר הגילויים המרעישים בפרשת המעילות
בצבא המצרי, נערך טיהור יסודי
במפקדה המצרית העליונה. בץ המפוטרים
ו״המתפוטרים״ חיידר באשא, המפקד העליון,
עותמאן אל־מהדי, הרמטכ״ל, פזאד צאדק,
מי שהיה מפקד חיל־המשלוח בא״י, ועוד
גנרלים וקולונלים (״העולם הזה״ .)681
למשרת ראש המטה נתמנה קצין בלתי
ידוע עד כה, חוסיין פריד ביי, מי שהיה
מדריך בבתי־ספר צבאיים, מפקד משמר המלך
(כמו שהיה גם קודמו, אל־מהדי),
ומושלה הצבאי של קהיר. נולד בדצמבר
1898 והגיע לדרגת בריגדיר ב־ ; 1947 נחשב
לנאמן המלך, וכנראה זו הסיבה להעלאה
המפתיעה בדרגה ובתפקיד. הגנרל פואד
צאדק, מי שהיה ראש חיל המשלוח המצרי
בא״י, בשמעו על המינוי החדש, מהר להגיש
את התפטרותו למלך. הוא נעלב ...לדעתו
הגיעה לו המשרה, מאחר שהוא אשר ״נצח״
בא״י. באגרתו לפארוק משמיץ צאדק את
הרמטב״ל החדש ואומר, כי הלה לא סיים
כל בית־ספר צבאי, והיה ה־ 15 בתור המועמ׳
דים לתפקיד הרמטכ״ל. פואד צאדק מתאונן
על העלבון, שנגרם לו בפיטוריו ואומר:
״גורשתי מהשרות ברשימה אחת עם הנאשמים
במעילות. הזה גמולי על נצחונותי

ל 1ב
ה בו רסההש מיני ת
הנגר של ארמון זעפראן, בקהיר, קיבל
השבוע הזמנה דחופה: כורסה דומה לשבע
הכורסות של אולם הישיבות הגדול, של
הליגה הערבית. כורסה זו עתידה לשאת
את נציג המדינה השמינית של הליגה —

בית לטריפוליטניה, הנמצאת עדיין תחת השפעה
צרפתית.
שיש כמדכר. לפני כיבושה ב־1912
ע״י האיטלקים, היתה לוב מושבה תורכית
בעלת אוכלוסיה מוסלמית מהכת הסנוסית.
האיטלקים שלחו לשם 50000״חלוצים״,
שהתיישבו בה, והפכו את השממות לאזור
פורה, ואת שכונות העוני לערים גדולות
עם בניני שיש מפוארים. בכל מקום הוקמו
מצבות, פסלים וארמונות, שלא היתה דוגמתם
במרחב כולו.
עם כיבוש המושבה האיטלקית במלחמת
העולם, התבסס בה שלטון בובות, תחת
חסות בריטית, ועתה, בהעשותה מדינה עצמאית,
קשורה כבר לוב בחוזה מסחרי והגנתי
עם בריטניה.
עכדלדה של לוב. ביולי 1949 נמלטו
לקירנאיקה שלושה מחברי ארגון האחים
המוסלמים במצרים, שנאשמו בהתנקשות
בחיי נשיא בית הנבחרים המצרי. הם נאסרו
ע״י המשטרה הסנוסית והובאו לארמון האמיר
אידריס בבנגאזי. כל פניות השלטונות
המצריים בדבר הסגרת הנאשמים עלו בתוהו.
האמיר טען כי אין בין מצרים וקי־רנאיקה
הסכם להסגרת נרדפים פוליטיים ;
שהפליטים חסו בצל ביתו, ועל כן לא יוכל
להסגירם מבלי הפר את המסורת הערבית :
ושבגלל צאתו ללונדון לדאוג לענינים דחופים
לא יוכל לטפל יותר בבעיה.
בינתיים, נתעורר חשד גם ביחס למזכיר
הקונסוליה המצרית בבנגאזי, שאף הוא
שייך ל״אחים המוסלמים״ וסייע לבריחה.
הוא נצטווה לשוב לקהיר, סירב וביקש
את חסות השלטון הבריטי בבנגאזי. כתגובה
סגרה מצרים את גבולה עם לוב.
אולם היה זה רק סכסוך ראשון בסידרה,
שהביאה לאידריס אל־סנוסי את הכינוי
״עבדללר, מספר שנים״ במרחב.
לפני כמה חודשים, בעת הדיונים באו״ם
על הקמת לוב, מדינה עצמאית, דרשה מצרים
מלוב את רמת סולום, ליד החוף,
ומדבר ג׳חבוב בדרום, בטענה כי הגבולות
אינם טבעיים. הדרישה נדחתה ואל־סנוסי
הביא בפני הליגה הערבית הצעה לגנות
את דרישות מצרים. הוא עודנו מחכה לתשובה.
לאידריס
אל־סנוסי, שגלה מארצו למצרים
לאחר הכיבוש האיטלקי, אין אוהדים
רבים בחוגי הליגה בגלל עקשנותו הגאה
של בן המדבר הזה. לכן, כאשר נתקבלו
ברכות בריטניה, צרפת, ארה״ב, יון, איטליה
ועוד על פתיחת המועצה המכוננת

!עזו עלא נסי

נגד יון נקטה מצרים שיטה חריפה
ביותר. ובכדי להעביר את העניו לפסים
אחרים, הוטחו האשמות נגד העתונות היונית
על כי לא תמכו בעמדת מצרים בסב־סוכה
האחרון עם אנגליה.
לטענות אלו הגיבה השגרירות היונית
במצרים, כי עתוני יון היו ניטרליים בענין
הסיכסוך האנגלו־מצרי, ורק ציטטו את ידיעות
הסוכנויות הרשמיות של שני הצדדים.
בכל אופן, רקע המשבר (שהגיע עד כדי
איום לניתוק הקשרים הדיפלומטיים בין שתי
הארצות) טושטש וסידרת המאמרים ב״לייף״
תיפסק.

של מ הד עיוול

חסאן נשאת באשא היה, לפני מלחמת
העולם השניה, שגריר מצרים בברלין ועבד
גם ברשת הריגול האנגלית. עם פרוץ
המלחמה, הועבר ללונדון כציר, ושם נשא
לאשר, אנגליה. לפי המסורת המצרית נאלץ,
בגלל נישואיו לזרה, להתפטר מהשרות די־

״העולם וזזה״ מם׳ 684

אריטריאה, השוכנת מצפון מזרח לחבש,
על שפת ים סוף, מונה כמיליון תושבים
שאינם מהוים יחידה גזעית אחת. מחצית
התושבים הם מוסלמים התובעים עצמאות
או איחוד עם סודאן המוסלמית, הגובלת
עם אריטריאה מצפון וממערב, והמחצית
השניה קופטים (נוצרים) השואפים לאיחוד
עם חבש.
חכש מרוצה. חבש, המונה כ־10
מיליון תושבים, אף היא מחולקת לשני
מחנות דתיים — ס 750/קופטים ד־250/0
מוסלמים. איחוד שתי הארצות, או פדרציה
ביניהן, יוצר מיעוט מוסלמי ניכר במדינה
החדשה, אשר יוכל להבטיח לעצמו אוטונומיה
מסויימת.
החלטת או״ם עוררה אי־מנוחה רבה
באריטריאה, אולם נראה כי במקרה זה,
מצאו האומות המאוחדות את הפתרון הנכון.
פתרון אחר היה גורר אחריו התמרדות
הקופטים של אריטריאה, בתמיכתם הפעילה
של הקופטים בחבש, ותמיכתם (העקיפה)
של הבריטים, החרדים מאד לכל הנוגע
לבטחון ים־סוף ותעלת סואץ.
נמוק חשוב אחר שהניע את ארה״ב
לתמוך בהצעה זו היה כלכלי ביסודו. ארה״ב
לא רצתה להקים מדינה ללא הצדקת־קיום
כלכלית אשר תצטרך לתמוך בה אחרי
זמן קצר.
לגבי חבש, אין טוב מן הפתרון הזה,
מאחר שהוא פוטר אותה מתמיכה במרד קופטי
ומאידך יש בו כדי לספק את המוסלמים
המתונים של אריטריאה (לרוב סוחרים ו־פלאחים)
.והעיקר: חבש מקבלת מוצא
לים סוף.

איראן

יחד עם זה, הופיע חוק במצרים הנותן
לשפה הצרפתית את מעמד השפה הזרה
הראשונה, בתכנית הלימודים בכל בתי־הספר
של מצרים.

בהרצאה, בתכנית השבועית של רדיו
קאהיר על ״או״ם ומצרים״ ,הביע חסן נשאת
באשא את דעתו, כי ברית ים־תיכונית היא
הכרח מדיני, וחייבות להצטרף אליה כל
המדינות השוכנות לאורך חוסי ים התיכון
(מבלי להזכיר אם הדבר כולל גם את
ישראל).

לשעבר, לאחר שכבר הוחלט על הקמת
מדינה עצמאית בלוב(ראה ״לוב״).
בהתחלת זזדיונים עמד! לפני הועדה
המדינית 5הצעות:
א) עצמאות גמורהלאריטריאה כעבור
10 שנות נאמנות בריטית-איטלקית.
ב) דומיניון משותף בין סודאן וחבש
על אריטריאה
ג) איחוד מלא עם סודאן.
ד) איחוד מלא עם חבש.
ה) פדרציה עם חבש.
כבר בתחילת הדיונים נפלו ההצעות
לאיחוד עם סודאן, מאחר שסודאן עצמה
אינה עצמאית (היא נתונה תחת דומיניון
אנגלו־מצרי) וההצעה לאיחוד עם חבש,
לאחר התנגדותה של רוסיה, שתבעה עצמאות
מלאה לאריתריאה או נאמנות או״ם.
תחת לחץ אמריקאי נפלה ההכרעה לטובת
פדרציה עם חבש.

פארוק מכלה במוכטה-קרלו

בעד הישגיו שלו

לוב, שעל הקמתה הוחלט ע״י מליאת או״ם
לפני כשבועיים.
לוב, ארץ מדברית המשתרעת על שפת
הים התיכון (יותר גדולה ממצרים בשטחה),
מורכבת משלוש מדינות, שהתאחדו לפני
כמה ימים תחת כתר האמיר אדרים אל-
סנוסי. המדינות הן: קירינאיקה, על גבול
מצרים: טריפוליטניה, שתושביה בחלקם הגדול
אהדו את איטליה (בזמן המלחמה
העולמית התקיפו יחידות קומנדו בריטיות,
שפעלו מאחורי הקוים) ,וגובלת עם טונסיה
ואלג׳יריה הצרפתית: ופזאן, דרומית־מער־

החדשה, בלט העדר הברכות של השכנים
המצריים.

ארטו־אה
כוד ש ב עי רצון

ב־ 25 לנובמבר אשרה הועדה המדינית
המיוחדת של האומות המאוחדות את ההצעה
להקים פדרציה של חבש ואריטריאה, תחת
כתר הקיסר החבשי היילי (״גור־אריה־יהודה״)
סילאסיה. בכך מסתיימת פרשת
הדיונים על עתידן של מושבות איטליה

במטות המערב הכינו הגנרלים את תכניותיהם,
בסמנם בצבעים שונים את בסיסיהם
ובסיסי האויב. בכל מקום, שנפל
חשד על יציבות המשטר, או העם, הופעלה
תוכנית מרשל.
אחד המקומות הללו היא איראן.
אחרי הכנעת המרד הקומוניסטי באזר־בייג׳אן
בשנת ,1947 הטיל על עצמו ראזם
ארא ,״האיש החזק״ של איראן, להוביל
את ארצו בשביל הזהב. צעד ראשון היה
קבלת עזרה חומרית וצבאית מהמערב.
עתה קיבלו האיסטרטגים המערביים
זעזוע לא נעים. שוב הוצאו המפות המסומנות
בצבעים שונים והוחל בבדיקה נוספת
של חוליות המגן.
כי פתאום נוכחו האמריקאים לדעת, כי
גם אחרים יכולים ״לשחק בתוכנית מרשל״.
הרוסים חתמו על חוזה מסחרי עם איראן,
ונלקחה מאת האמריקאים הרשות לשדר
לרוסיה על גלי ״קול אמריקה״ מאיראן.
כבר מזמן חוששים השלטונות האי-
רניים למהפכה חדשה. אין זה בגלל פעילותה
של המפלגה הקומוניסטית ״טודה״ (שמספר
חבריה ירד מ־ 200.000ל 2000-הפועלים
במחתרת) ,אלא בגלל התנאים האיומים
שבהם חי הרוב המכריע של התושבים
(״העופל הזה״ .)677
ראזם ארא, ראש הממשלה, החליט להשתמש
בקלף האמריקאי ולפתוח במשא ומתן
עם הרוסים. אין זה מענין אותו אם מערכת
החישובים העולמית מזדעזעת, העיקר בשבילו,
שעל ידי ״הרחקת״ האמריקאים מבטיח
הוא את שלטונו, כי הרוסים יבטיחו
לא להתערב בענינים הפנימיים ו״סודה״
תשקוט.

חינוך
ב סינון
הצלב צלומים: מקסים סלומון
אדם העובר ברחוב הראשי, המוביל לעג׳מי( ,פעם
קראו לו שארע סאואביני׳ עתה הוא רק רחוב מס.
,4יפו) לא יקדיש כל תשומת לב לשער הברזל הנפתח
רק פעמיים ביום, לתת מעבר לקבוצות תלמידים
קולניים ורועשים.
אולם בני הישוב הישן, אלה שהכירו את תל־אביב
לפני היותה לעיר הראשונה בארץ, יזכרו היטב את
המקום, על השלט העגול מעל לבניסה, הנושא את
הכתובת הצרפתית :״קולג׳ דה פריר — מוסד צרפתי״.
זהו בית גדול, בן שלוש קומות, המשקיף על פני
יפו ותל־אביב, והוא אחד ממוסדות החינוך הותיקים
ביותר בארץ — בית הספר קיים כ־ 60 שנה —
וברשימת תלמידיו לשעבר נמצאים שמות ברוקח, שלוש,
ועוד אחרים, העומדים עתה. בראש המדינה והצבא.
לפני מלחמת העצמאות הגיע מספר תלמידיו ל־
( 600 רובם ערבים־נוצרים ומוסלמים וב־ 80 יהודים),

ון>-ן38ן

משמעת ונימוסים. שני ילדים אלה (למעלה) הפי
ריעו בשיעורים ונשלחו ע״י נזוריהם למנהל. הס עתה
מחנים לפני חזר המנהל העסוק, בינתיים, בהשגתה
על הילדים המשחקים בחצר בית־הספר (.למטה).

•והיה מוכר ע״י הממשל* כבית־ספר עממי ותיכון. עתה לומדים בו
150 תלמידים (מהם 5־ 120 יהודים) ,בכיתות הנמוכות•
חו פ ש אוי-יהפק רו ת ״/התלמידים הם, כרובם המכריע,
בני משפחות, שרק עתה עלו ארצה והמעדיפות את הקולג׳ על בתי־הכפר
העבריים.
אחת הסיבות לכך היא גישתם של ה״אחים״ לחינוך התלמיד.
(ה״אחים״ הם תלמידי מדרשות דתיות ותפקידם מצטמצם בדרך כלל
בהוראה — בעיקר חילונית ; לעומתם ישנם ה,,אבות״ שהם כמרים,
כדוגמת רבנים יהודיים, ועובדים גם כמייסיונרים בכל רחבי העולם).
לפי דברי הפריר (אח) ז׳ראר, אנגלי רזה וממושקף, המנהל
את הקולג׳ הצרפתי והנמצא בארץ כבר 21 שנה, מדגיש בי״ס זה
את החינוך, יותר מאשר את הלימוד.
.״העם היהודי תמיד היה מדוכא״ ,הוא מסביר ,״לכן ילדיו
שנולדו כאן, באוירה חופשית, נהנים מיחס סלחני מאוד. אולם
חופש וסלחנות, יתרה יכולים, על נקלה, להפוך להפקרות אצל
ילדים״.
הורים׳ שהחינוך העברי ״הפרוע״ מבהיל אותם, שולחים,
לפ כך, את בניהם לקולג׳ ,שם יקבלו גם לקח משמעת, כפי שקיבלו
ו,ם בזמנם, במוסדות דומים לזה, בארצות מוצאם.
״ מצטע רי ם, אי ן מ קו ם .״ כבר לפני התחלת שנת הלימודים
היו כל בתי־הספר התיכונים בתל־אביב מלאים, ובכל מקום
נתקל אחוז מסוים של תלמידים בתשובה :״מצטערים, אין לנו
מקום״ .ואילו כאן, אפשר להרשם אפילו עתה, למעלה מחודשיים
אחרי התחלת הלימודים.
מאז פחת מספר התלמידים בקולג׳ ,הותקנו שני חדרים
גדולים כחדר לינה לתלמידי פנימית. שרות זה הנו בעל ערך רב
להורי התלמידים, הגרים בדרך כלל בצפיפות, ואשר הטיפול בילד
הוא מעמסה לגביהם.
מלבד התלמידים היהודים, גרים בפנימיה גם ילדים נוצרים,
אשר הוריהם גרים בהיפר, או ירושלים. כל דיירי הפנימיה אוכלים
ולנים, במקום (תמורת תשלום חודשי של 20ל״י) ,ועליהם להביא
אתם את בגדיהם ופנקסי תלושי המזון שלהם. מלבד זאת מביאים
הם את מיטותיהם. ואפשר לראות באולם הגדול שורה ארוכה של
•מיטות הברזל הסטנדרטיות, שהסוכנות מחלקת לכל עולה חדש
העוזב את מחנה העולים.
״ מפוקח ״ ג פי ה ח. חבר המורים מורכב מחמישה ״אחים״
וארבעה מורים ״ציביליים״ אחרים המלמדים, בדרך כלל, את הכיתות
הגבוהות יותר. ארבע מורות מלמדות את השפה העברית.
תוכנית הלימודים בכיתות הגבוהות, היא התוכנית הרגילה
של בתי־הספר התיכונים הצרפתיים, אך כוללת גם לימוד׳ של השפה

העברית.

בכיתות הנמוכות, ניתן דגש חזק יותר על עברית (במקום
שעתיים לשבוע בזמן ׳ ל,מנדט, לומדים התלמידים שלוש שעות ליום).
לעומת הכיתות הצפופות של בתי־הספר העבריים, תנאי ההוראה
בקולג׳ הם כמעט אידיאליים. מספר הן זלמידים הממוצע לכיתה
הוא ,29 ומאפשר למורה להקדיש תשומת לב לכל תלמיד ותלמיד,
לפי כשרונו. העבודה מעייפת פחות ,״התפוקה״ גבוהה יותר.
זהו גם יסוד גישתם של ה״אחיס״ .בזמן ההפסקות בין שיעורים,
יוצא המורה יחד עם התלמידים לחצר ומארגן את משחקיהם
(יחד עם שיעורי התעמלות ותחרויות ספורטיביות זה תופס חלק
ניכר מזמנו של התלמיד).
״אנו תמיד משתדלים — בכל ארץ שאנו מלמדים בה (63
ארצות 390,722 ,תלמידים) — להחדיר לתלמיד את השאיפה לזקיות
אזרח נאמן ויעיל. ואחד היסודות הדרושים ביותר, כי הוא המחנח
ביותר, לנוער הישראלי הלומד, הוא גוף בריא ספורט״ ,אומר
״אח״ בהצביעו על ילדים הרצים בחצר.
מי סדתלכותי או דתי )׳ הקולג׳ מתקיים משכר הלימוד
בלבד — מקסימום של 3,500ל״י לחודש לתלמיד מחלקה
תיכונית, לעומת 10ל״י בממוצע בבי״ם תיכון עברי. הדבר היה
קל, כאשר היו כאן מז*ות תלמידים, אולם עתה, תנאי המורים׳ הגרים
במקום, קשים למדי.
מצבו ה״פוליטי״ של הקולג׳ עדין יותר ממצבו החמרי. בפי
חוגים רבים הוא נקרא ״מיסיון״ וקשור עם הותיקאן, למרות הכח־שותיהם
של ה״אחים״ .אין להם עם הותיקאן, הם טוענים, אלא
הקשרים הרגילים של קאטולים עט הכנסיד״ והקולג׳ נמצא בחסות
השרות הדיפלומטי הצרפתי, כמוסד תרבותי,,ולא כמוסד דתי.
נוכח דעות אלה, בוטלו גם השיעורים בברית החדשה (שהם
בדרך כלל קודש בכל מוסד נוצרי) ולא ניתן כל חינוך דתי.
״אני בכלל איני יכול להבין את עמדתם של כמד. חוגים יהודיים״
,מתלונן הפריר פוליקאפ, ג׳ינג׳י לבבי, בעל זקן ארוך ו ״בוער״.
״הרי המוסדות שלנו ידועים בשל פעולה להצלת יהודים בימי המלחמה, ע מרדיפות הנאצים״.
הוא ממשיך לספר על מקרים רבים, שהוא יודע עליהם,
ועל כמה מקרים שהוא השתתף בהם באופן אישי.
בקולג׳ של הספליון, בצרפת׳ ניתנו תעודות מורים ליהודים
בימי הכיבוש הגרמני. בבולגריה שימשו הקולג׳ים גם כמרכזי
הברחת מזון ורפואית ליהודי יוון, או מחסה, ליהודים שביקשו
לעבור את הגבולות לתורכיה.
״אין מטרת בתי־הספר שלנו — ,שנוסדו על־ידי ז׳ן בטיסט
דה לאסאל, יוצר כית־הספר היסודי הראשון בעולם בשנת — 1561

להשפיע על התלמידים שימירו את דתם. אין אנו
מסיונרים, אלא מורים, הרוצים להחדיר רוח של אחווה
ותרבות נאורה בעולם כולו, ללא הבדל של דת או גזע״.
הקולג׳ ביפו אינו נכלל ברשת החינוך הממשלתית,
שהיתר, אחראית על בתי-הססר ביפו ובשאר הערים
הנטושות שאין להם מועצה מקומית. מאז סופחה יפו
לתל־אביב, אחראית מחלקת החינוך העירונית לבתי-
הספר, אך הקולג׳ אינו מקבל תמיכה.
לעומת תלמידי בתי־ספר עממיים אחרים הנהנים
מתוק חינוך חובה, משלמים כאן התלמידים שכר לימוד.
אולם תעודה של בית־הספר, נחשבת בהוכחה מספקת
כי האב ממלא את חובתו על פי חוק החינוך.
ישנם בקולג׳ תלמידים, ומספרם מועט׳ למדי ואינו
ניכר, שהוריהם העבירום מבית הספר היהודי לקולג׳.
אין הורים אלו עניים, או בלתי מרוצים מתוכנית הלימודים.
המעשה שעשו אינו נובע מטעמים מיוחדים 1
הסבה היא פשוטה: בניהם נכשלו בבתי הספר
היהודים.

אחוות עמיס. אנטון ג׳דאי הנוצרי, עבדאללה עיאד
המוסלמי, שניהם ילידי יפו, ולוסיין טירוני, היהודי,
שעלה מצרפת לפני שלוש שנים, לומדים וחיים בכיתה
אחת, מבלי שיפריעו להם כל הבדלי דת או עדה.

האם וה״אח״ .לא מכבי עלתה ממצרים והביאה את
ילדיה לקולג׳ .עוד מימי ילדותה מכירה היא את
המוסד הזה, וגישת ה.אחים׳׳ לתלמידים מוצאת חן בעיניה.
אכן, כאן, היא אומרת, לא ישכחו ילדיה את
השפות שכבר התחילו ללמוד בחוץ־לארץ, וגס ילמדו
שפה חדשה: עברית

אוכל ולינה. מלבד הגישה החינוכית ה״אירופית׳׳ והדגש על המשמעת, מושכים את ההורים השירותים
המיוחדים 55 :תלמידים גרים במקום ורבים אחרים אוכלים בחדר־האוכל המרווח, וחוסכים ע״י כן טירחה
להוריהם. הכיתות הקטנות (שליש מגודל ^יתות ביי׳־ הספר העברים) מאפשרות טיפול אישי בכל ילד.

פנימיה לתלמידים. שני חדרי לימוד הותקנו ל־אולם־לינה.
התלמידים נוסעים הביתה רק בחופשות.

שיעור בעברית האח פוליכאפ, ששפת אמו צרפתית, משגיח בשיעור
העברי הניתן עי׳י מורה יהודיה. רוב התלמידים יהודים, אך ישנם ביניהם
גם בני עדות אחרות. בימי ממשלת המנדט למדו כאן עברית רק
שעתיים לשבוע. עתה — שלוש שעות ליום• (תנ״ן, דיקדוק, ובו׳),

במדינה
העם
ענני מלחמהב חנו כ ה
זו הפעם הראשונה, מאז ,1945 נפל
שוב צל מלחמת־העולם על ישראל. במשך
המש שנים היתר, המלחמה נושא למאמרים,
בדיחות, שיחות חולין. השבוע, כשנתברר
כי הסינים פרצו לקוריאה, וכי הטלת הפצצה
האטומית עומדת על סדר היום, החל
כל איש לעשות בלבו את חשבון הנפש:
מה ייקרה למדינת ישראל הקטנה, המבודדת
והמנותקת, אם תתעורר באחד הימים הקרובים
ותקרא בעתון: מלחמה.
מול התחרות כזאת לא יכול ענן־המל־חמה
המקומי, הקטן, להטיל את הצל הראוי
לו .״הליגיונרים הקימו מחסום על הכביש
המוביל לאילתן״ צעקו הכותרות. אמנם,
הסתבר שה,,מחסום״ לא היה אלא שלט אדיב
למדי על הכביש ועליו כתוב בעברית כי
אין מעבר. התשובה היתד, אדיבה לא
פחות: קצין רכוב על ג׳יפ מסר אולטימטום
(משמע שהיחסים הישראליים־ערביים עולים
לרמת התרבות האירופית) .ואחר־כך ניגשו
חיילי צ. ה .ל. וסילקו את ההודעה הירדנית.
חיילי הלגיון והקפטן הבריטי הצעיר,

ישראליים לא התרגשו אחרי מעשים הרבה
יותר אימפולסיביים.
התוצאה העיקרית של האינצידנט: הסיכויים
להתקרבות ישראלית־יווניח, שגברו
אחרי הסכסוך הפרטי בין פארוק והמלכה
פרדריקד( ,ראה מדור ״במרזזבל) נראו הש־ברע
רופפים ביותר. ורק ציאום ואפרודיטה
קיבלו את ראש הממשלה בסבר פנים יפות.
בהיותם עשויים משיש לא יכלו להתרגש.
ממקדשיה הקלאסיים של יוון, טס ראש־הממשלה
לאוקספורד, לשם השתלמוודבזק
בידיעותיו הקלאסיות, וכפי שטוענים יו ד
עי־דבר: לשם דיון על האמנה הים־תיכונית,
שתכלול גם את יוון, תורכיה (שם ביקר
משה דיין) ומצרים (ששר־החוץ שלה שוהה
אף הוא בלונדון).

הכנסת
הסקהמרכדת ובניני
באותו יום, שהופעלה לראשונה ההסקה
המרכזית בבניין הכנסת החדש, שברחוב
המלך דוד, איחל יושב ראש הכנסת אריכות
ימים ובריאות לנשיא המדינה — ליום
הולדתו ד,־ ,76 וביקש את חבר הכנסת אליעזר
קפלן (ששהה בעת המשבר הממשלתי

אותה אשר, היחד, עושה תמיד את ד,היפך
ממה שביקש בעלה. עד שהתערב בנו, וכאשר
האב ביקש מאמו שתבשל שעועית אמר
לה (הבן) :אבא אמר שתבשלי עדשים;
והיא — כמובן — בשלה שעועית.
מזכיר מק״י גבה המצח, מיקונים, רעם
נגד רווחיהם המופרזים של יבואני חמרי
הבניין (/ 0ס )300—400 והבטיח, כתשובה לקריאת
ביניים של סרלין (הציונים הכלליים):
״משטר קומוניסטי יהיה (בישראל) — מפני
שהפועלים רוצים בו, וכאשר הפועלים רוצים
בו, יכול להיות לך (המרכז) רוב
בפרלמנט, אבל הם ישיגו אותו״ .קריאה:
״למה לא הצביעו בעדת״ מיקוניס, בהרמת
יד מרגעת — ״יצביעו, יצביעו!״
אחר תבע ביטול זכויות היתר של בעלי
ההון במדינה ,׳ודרש מסירת יבוא חמרי
הבניין לידי הממשלה, שתעמיד את מחיריהם
תחת פיקוח חמור.

עשרת הדברות ורבע כנסת :
סרלין, שתבע ליגליזציה של דמי המפתח,
הזהיר בפני כוחו הריטרואקטיבי של החוק
(ליום החקקו בראשונה — ספטמבר ;)1943
העיר כי דבר זה עלול לעורר אלפי תביעות
להחזרת דמי מפתח, ומכאן — אי
יציבות כללית במשק.

דוד בן־גוריון
באתונה׳ שאלה קרה
שפיקד עליהם, הסתכלו במחזה ב״התאפקות
מופתית״ ,עד שהתפתחה חליפת פגזים קטנה.
המחאות הומטרו על פקידי או״ם, כרגיל.
אולם הפקידים האומללים, לא היתד, דעתם
פנויה לכל אלה. הם הסתכלו בחרדה —
ממש כמו שולחי המחאות בתל־אביב וב־רבת־עמון
— לעבר ההרים המושלגים של
קוריאה.

הממשלה
צ־אוס לאהח דג ש

במלון ״ריץ״ סערו הרוחות .״אתם עשיתם
אותי לצחוק!״ צעק נכרי נרגז (בעל
ניב יווני מובהק) ״הסוכנות שלי מחזיקה
אותי בישראל, לא כ ד שאכתוב על צריפו־נים
וצנע, אלא כדי שאשלח לה סיפורים
כגון זה!״
״ ז ה ״ היה סיפור נסיעתו של דויד
בן־גוריון לנופש ביוון. סיפור שהועלם מעיני
העתונאים המקומיים והזרים עד שהיד,
מאוחר.
אולם הסערה ב״ריץ״ היתה רק זעזוע
קל, בהשוואה לסופודהרעמים, שהתחוללה
אותה שעה בעתונות היוונית. ראש ממשלת
ישראל ירד ימן המטוס, פרש את זרועותיו
בתנועה של דחיה וביקש לסלק את כל
העתונאים והצלמים היווניים שבאו ״לכסות״
את המאורע: ביקורו הראשון של ראש־ממשלה
ישראלי ביוון, מאז ביקורו של
אלכסנדר מוקדון, ראש ממשלת יוון בשעתו,
בישראל. לא ברור מה אמר אלכסנדר הגדול
לעתונאים ולצלמים הישראליים, אך
קשה להניח כי הצטיין באותה מידה של
טאקט.
העתונאים היווניים לא יהיו רגילים ליחס
כזה. הם הקימו צעקה גדולה: פגיעה באדיבות
הציבורית, זלזול בזכויותיה של חע־תונות
החפשית. ואילו ראש הממשלה, שדעתו
על העתונות (שכולה ״צהובה״) ידועה
היטב, לא התרגש כלל. הרי העתונאים ה
והקמת
ממשלת ה־ 13 בארצות־הברית ובאנגליה)
להצהיר הצהרת אמונים.
שר האוצר גבה הקומה והקרח, שהיה
לבוש חליפה אפורה בהירה התחייב, בקולו
הצלול, לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה,
לקיים את החלטות הכנסת.
אחר הועמדה לדיון הצעת החוק לתיקון
פקודת הגבלת שכר דירה (דירות, בתי
עסק) — ההופכת קבלת דמי מפתח לעבירה
פלילית. מאסר וקנס צפויים למשכיר דירה,
או בית עסק, ללא הערכה מוקדמת של
השכר ע״י הממונה לכך מטעם השלטונות.
רבים טענו כי חוק זה נוגד את חוק
עידוד השקעות ההון — מי ירצה לבנות,
כאשר לא תובטח אמורטיזציה מהירה ע״י
השתתפות השוכרים בהוצאות?
הווכוח הפך יותר •ויותר לדו-שיח בין
מצדדי שיטת המשק החפשי, לחסידי מדינת
הרווחה — כדוגמת אנגליה.
אליהו מזור, איש החזית הדתית, בעל
הזקן המכסיף, התרעם על הממשלה שדלתה
פנינה זאת מתקנות שעת החירום, שהאנגלים
התקינו לפני 7שנים, כדי להנציחה
במדינה. והרי עניין דמי המפתח...
והנהפך
למושג ברור ומקובל במדינה
הלת מס ההכנסה קבלה אותו כסעיף הכנסה
בכל בית חד ש ומה״ המשיך לנדאו
(חרות) ״יהיה אם יוכח ...שבעל בית לקח
דמי מפתח, והממשלה לקחה 50 מדמי
מפתח אלה לקופתה (כמם הכנסה) — האם
שר האוצר או שר אחר בישראל, יתחלק
גם עם המאסר שיוטל על אותו בעל בית?״

אשה קנטרנית ומשטר קומו־

ניסטי: מפ״ם, שתמכה בחוק, תבעה בפי
חנן רובין, שהממשלה תקבע נורמה של
דיור לכל אזרח במדינה.
אחר נקם הרב שאג (דתיים) ברובץ
אשר אמר, כי הוא תומך בחוק, מפני
שמזור מתנגד לו — הרי זה מזכיר את
האגדה התלמודית על האשה הקנטרנית.

בכלל, דומה שרוצים לחנך (בהסתמכו
על דברי בר־רב־האי ממפא״י) את הציבור
בישראל למידות טובות. מן הראוי אם כן
לקחת את עשרת הדברות ולהפיצם בין
חברי הכנסת. לשאלתו של כסה ממפא״י —
״האם תקבל אותם כחוק בכנסת עונה
סרלין :״כאשר הממשלה תביא זאת כהצעת
חוק, ניוועץ בסיעה ונענה לך״.
פנקס (דתיים) דחה את החוק. הוא נאלץ
לנאום לפני אולם ריק כמעט, בפתיחת ישיבת
הערב, והדגיש :״כבוד היו״ר, כנסת
נכבדה, או יותר נכון רבע כנסת נכבדה!״
זרח ורהפטיג מעמיק המחשבה והרציני,
מהיר הדבור ובעל המבטא הליטאי תבע
קביעת שיטת זכויות בכורה; העדפת בנייה
זולה ואיסור בנייני לוקסוס.
אחר חלופי דברים בין אלישר לפרמינגר
(מפ״ם לשני אנשים ועשרה חתולים
זה (שלושה חדרים) לוקסוס אלישר:
״אצלנו אין חתולים — עכברים יש לי
בשבילך״ .עולה כסה (מפא״י) רחב הגרם
ובעל המבטא הרוסי, הלובש חולצה פתוחה
ומשבח את החוק.
הצירים מנמנמים בבורסות רפודות עור
חום (להבדיל מהבורסות הירוקות של שרי
הממשלה ויו״ר הכנסת ושני סגניו) .והיחיד
המקשיב בהתמדה לדברי הנואמים הוא ציר
נצרת המפא״י — אמין ג׳רג׳ורה המקריח
והממושקף. הוא חוזר ומתקין את אזניות
מכשיר קליטת דברי התרגום שנית, כדי
לא להפסיד מלה.
סופו של דבר — הצעת החוק עוברת
את קריאתה הראשונה ברוב גדול ()15:43
כן קיבלה הכנסת( :לפני התפזרה לפגרת
חנוכה)
9את החוק שהכנסת היא הקובעת (ע״י
ועדת הכספים) את משכורתם של נשיא
המדינה, חברי הממשלה, שופטי המדינה
ומבקר המדינה.

9דנה בתקציב משרד החינוך והתרבות
— באיחור של חמשה חדשים — בגודל
4.678.500 לירות — מהן עשרת אלפים
לארגוני הספורט במדינה.
פנקס, כיו״ר ועדת הכספים, ניבא על
צנע בחינוך — הקטנת שעות הלמודים
בבתי הספר של היישוב הוותיק, על מנת
להבטיח כוחות הוראה לילדי העולים.
9העבירה לממשלה, לטיפול, הצעה לסדר
היום של ספיר (ציונים כלליים) על
המצב העגום של הפרדסנות, עם המחירים
הנמוכים עבור הפרי באירופה.
9וקבלה את חוק מס נסיעות לחוץ לארץ
>מס מקסימלי של ס /ס 50 ממחיר הכרטיס).

המשק
עק שן מ סי בי ר

״אם לא הצלחתי בענין המיליארד האמריקני,
נשתדל להפיק מיליארדים אחרים״,
— הרהר שר האוצר, אליעזר קפלן, לאחר
שהייה של 4שבועות בארד,״ב. מתוך תקוד,
הפנה את צעדיו מניו״יורק ללונדון, מושבה
הקבוע של חברת האשלג הא״י.
אם ביחס למיליארד הדולארים היה רצון
טוב רק בצד אחד — בצד הרוצה לקבל,
הרי בים המלח טמונים באמת מיליארדים
המחכים למקבל:
כ־ 22 מיליארדים
כלוריד מגניון 11 , כלוריד מיליארד
נתרן 6 ,מיליארד
— כלוריד אשלגן,
כמיליארד — ברו־מין
מגניון (מגנזיום)
וכו׳ .אולם שלוש
שנים עברו
מאז שיתוק מפעלי
האשלג בסדום, וכוונותיה
הכנות של
חברת האשלג, בנוגע
לעתיד המפעל עוררו בישראל,
הסתייגויות שונות.
אם מדברים על
ים המלח ומפעל ה־אשלג,
עולה מיד
שמו של משה נו־בומייסקי.
האיש שנולד
בסיביר, למד
בבתי ספר טכניים
גבוהים ברוסיה ובגרמניה.
הרעיון עלה בדעתו לראשונה
בזמן ששהה בגרמניה.
זה היה בשנת
,1906 ואז בא בדברים עם פרוס׳ אוטו
וורבורג. בעקבות הרעיון החלה עבודת הב
נה! משה נובומייסקי עלה ארצה, התישב
בגדרה בבית ובאחוזה, שמצאו חן בעיני
אביו — אחוזת דב שפק לובובסקי.
הוא החל עורך בדיקות כימיות אנליטיות
של מי ים המלח. הבדיקות נמשכו בעקשנות
יהודית, ובשנת ( 1930 שנתיים אחרי
שנשא לאשה את בתו של יצחק ניידיץ —
ברטר ).התחילה חברת האשלג בא״י בפעולותיה,
כחברה בעלת זכיון מאת ממשלת
המנדט הבריטית.
אם כי הוקמה החברה ביזמה יהודית
ובהון יהודי, הועמדו בראשה דווקה אישים
בריטיים. כיושב ראש ההנהלה מונה הרוזן
ליטון, מ״מ המשנה למלך ההודי לשעבר,
ומי שהיה מושלה של בנגל; והלורד גלד
קובר, ראש החברה המסחרית הידועה ״טד
נט״ ,בעלת מפעלי אשלג בארצות אחרות,
קיבל את הסוכנות הראשית לשיווק תוצרת
החברה.
״שנ1ר״ — ביזנס. התעשיה הגרמנית
לא קיבלה באדישות את הקמת מפעל מתחרה
רציני בישראל; בשיתוף פעולה עם
הטרוסטים הצרפתיים, החלה במלחמת תנופה
נגד מפעלי האשלג בישראל, מתוך מגמה
להחניקם ע״י מלחמת מחירים ולחץ כלכלי.
החברה הא״י, לאחר מאבק קשה, החזיקה
מעמד, ובסוף 1947 הגיעו רווחיה
ל־ 2>/2מיליון ל״ש, לעומת 23 אלף ב־
.1932
עם פרוץ מלחמת העצמאות שותקו לגמרי
מפעלי האשלג. החלק הצפוני, שנתפס בידי
הלגיון, הוא עיקר המפעל. החלק הדרומי
שמוקם עתה הוא, למעשה, מפעל חדש
לגמרי. היתד, זו פגיעה חמורה בכלכלה:
ד,אשלג תפס מקום שני בייצוא אחרי פרי

.העולם הזה״ מם׳ 664

במדינה
ההדר. גם החקלאות המקומית נפגעה, היא
נחנקת מחוסר זבלים הימיים, בזמן שמיל־יארדים
טונות זבלים טמונים בים.
בימים הקרובים יסולק המכשול האחרון,
ששימש אמתלה לעיכוב הניצול מחדש
של ים־המלח — חוסר תחבורה. נעשו
כל ההכנות לסלילת הכביש סדום—באר־שבע,
ומפעלי האשלג יהיו קשורים עם
יתר דרכי התחבורה בארץ. חוסלו גם המכשולים
להעתקת מושב החברה מלונדון לישראל/0
.״ 95 מבעלי המניות של אפ״ק
הסכימו להעברת חברת אפ״ק מאנגליה לישראל,
בהסכמת הממשלה הנזריטית. התקדים
הזה, ימריץ״ גם את חברת האשלג
ללכת בעקבות אפ״ק. אם לא הצליח
ה״שנור״ יצליח ה״ביזנס״ .אין מיליארד
דולארים, אבל מיליארדים טונות של אשלג,
מגנזיום, ברומין וכו׳ ,מחכים לניצולם.
הדו״ח של ״וועדת הופיין״ ,על אופן ניצולם
היעיל של אוצרות ים־המלח, מצא שנעשו
״שגיאות״ רבות, ולא נוצל כל מה שאפשר
היה לנצל. ממשלת המנדט לא היתד,
מעוניינת בניצול מלא, ואף לא חברת
״טננט״ בראשותו של הלורד גלנקולר, אבל
מה שלא עשתה חברת האשלג הבריטית
תעשה, אולי, חברת האשלג הישראלית.

הכושי הגוץ, הזריז ומאיר הפנים — רלף
בנץ׳ .ועתה, בשמוע צפירה כי בנץ׳ זכה
״בפרס נובל״ לשלום, ומסתבר כי קבל
בודאי המון מכתבי ברכה עם בולים מכל
קצוי תבל, כתבה את המכתב הבא ״למתווך
בפועל
ד״ר בנץ׳ הנכבד!
אולי אתה לא זוכר אותי׳ אבל אני
זוכרת אותך היטב. אני הייתי באה
תמיד, עם אבי, למסיבות העתונאים במלון
״ציון״ והייתי מחכה בצד, עד
שאבא יגמור ונלך יחד הביתה.
עכשו, אחרי ששמעתי כי זכית ב״פרם
נובל״ ,נזכרתי בך, והחלטתי לשלוח לך
מכתב. אני מצרפת כמה בולים ישראליים,
ובאם יש לך רצון שלח נא לי בולים
מארצות אחרות, ונתחלף.
צפירה זרחי.
הטריח עצמו רלף בנץ׳ והתפנה מטרדותיו
הבינלאומיות, וענה לילדה החיפאית. המכתב
נשלח על טופס של האומות המאוחדות
בניו־יורק, בתאריך 9לנובמבר וזו
לשונו:
צפירה היקרה!
רב תודות לך על מכתבך הנאה מ־ 29לספטמבר.
אני מעריך מאד את הרגשות
שאת מביעה במכתבך. אמנם, אני נזכר
בילדה קטנה שהיתה נוהגת לעמוד בצד
מלון ״ציון״ בחיפה.
כנראה שזאת היית את•
אני שולח לך כמה בולים לאוסף שלך.
הייתי ׳שולח לך יותר, אולם, כמובן, אני
עצמי שולח רק את הבולים מן המכתבים
המכוונים אלי אישית. נוסף לכך, בנותי
ג׳ון וג׳יין אוספות בולים, וכן גם בני
רלף הצעיר שהוא עתה בן .7
בנאמנות שלך, רלף בנץ׳.

אחת המחלות הקשות היא ״מחלת פרק-
נזוף׳ המתבטאת, בין השאר, ברעידת הרגלים
והידים. באמריקה מייצרים עתה תרו׳
פת פלא נגד מחלה זו (״ארטן״) .אולם האנשים
הקובעים בישראל בענינים אלה לא.
ראו, כפי הנראה, עד כה את חשיבות הדבר
והתרופה לא הובאה, על אף הדרישה
הגדולה. משום כך ממשיכים כמה מאות
החולים לרעוד. ייתכן, כי לוא היתה מחלה
זו מחילה המונית, היה הדבר משכנע את
השלטון, אך ״מעוט״ כזה אינו בעל חשיבות.
קשה גם לטעון, כי התרופה נחוצה
כאן למבזבזים (אחת הטענות) ,מאחר שלא
מתקבל על הדעת, שאדם איתן ברגליו יז־ריק
לעצמו סתם ככה, לשם תענוג, את
התרופה הזאת. והוא למעשה הדין ברוב
התרופות, ואפילו באבקת חלב, שאין מאכילים
בה ילדים אלא על פי הוראות הרופא.
פנקסי
תלושים למחלות. יש הטוענים
כי הקהל אוכל יותר מדי. כדי לבסס
טענה כעין זו מביאים חוות דעת של כמה
רופאים, העושים חישוב של קלוריות וויטמינים
ומגיעים למסקנה, כי אפשר לחיות
עם ביצה אחת פחות בשבוע ואפשר, בפרט
כשאין ברירה, לא לאכול בשר בכלל. ואולם
אחר לגמרי הוא הדין כשהמדובר הוא בתרופות.
את ההבדל הזה לא הבינה הממשלה
עד היום.
המחסור החמור בתרופות במדינה מוכיח.
ראשית, מתלוננים הרופאים והרוקחים: אי
אפשר למסור את החלוקה של מצרכים
חיוניים, כגון אבקת חלב לתינוקות, למשרד
הקיצוב והאספקה. הוא הדין בצמר
גפן, הגם שצמר גפן איננו נמכר על פי
רצפטים של רופא, כדוגמת אבקת החלב.
אך בארץ קיים כיום מצב אחר, כאשר משרד
האספקר, הוא בעל הסמכות העיקרית,
ביחס ליבוא תרופות וחלוקתן בין הרוקחים.
כתוצאה מזה, טוענים הרוקחים, נוצר עתה,
מצב קשה בשוק התרופות. ובעיקר, טוענים
הם, אי היעילות של הגורמים הנוגעים
בדבר היא היא שגרמה למצב הנוכחי.

משבט
האשהגש אר הבבית

חידקי ם ל פי נ קו דו ת
לפני _ חדשיים ׳התנהל ויכוח, בין כמה
עתונים ומשרד הבריאות בקשר לפניצילץ
שנשלח לקוריאה. עתה מסתבר כי אמנם
צדקו העתונים: הפניצילין שנשלח חסר
בישראל. החישוב היה אמנם הגיוני: כעבור
כך וכך שבועות עמד להתקבל מאמריקה
מטען גדול של התרופה החשובה,
אך מפאת המלחמה בקוריאה, לא שמרו
היצואנים שם על הבטחתם. התוצאה כיום :
מחסור חמור ומצב שבו על ״סבא אספירין״
הוטל לרפא דלקת ריאות

רק לאחר שהנאשם נמצא חייב בדין
(ריגול לטובת המצרים) ,יורשות הדיבור
נמסרה לסניגורו, עו״ד גדעון מרגלית, נתגלו
כל הפרטים של הפרשה, שהביאה את
חליל איברהים אל צאנע, בנו של אחד
השייכים הבידואיים המפורסמים, לספסל הנאשמים.
נאום הסניגור היה מלאכת מחשבת,
שנסתיימה בפניה לבית הדין שיתיחס לנאשם
באופן מיוחד, מפני שהוא בן מעמד גבוה
בין הערבים, והצעיר נפתה והושפע מדברי
דודו בעזה, והוא אדוק מאד, ונשא לו
זה עתה אשיה, ובסך הכל אינו אלא נער
בגיל רך. ואולם הנימוק העיקרי של נאום
ההגנה העלה אוירה מוזרה בבית הדין.
״מה הוא בעצם מרגל?״ שאל עו״ד

מרגלית. ברור — השיב לעצמו — זהו
מושג יחסי מאד. מתוך ההיסטוריה אנו
למדים, כי מי שהיה לגיבור לאומי בעיני
עם אחד, לא היה אלא מרגל שפל בעיני
האחרים.
אילו היה זה יהודי, טען הסניגור, הייתי
מצדיק עונש חמור יותר, אך סוף סוף,
הרגש הלאומי של הנאשם, לא רק שלא
עצר אותו ממעשהו, גם הוסיף עוד למעשהו
אוירה של גבורה. בעצם, לא ראה
חליל את כל העניו אחרת, אלא כך. כאן

צפירה זרחי והכולים של באנץ׳
בלייק־סאכסס, תשובה חמה
הפסיקו׳ כב ׳ השופט ד״ר קסאן, שאמר מתוך
חיוך :״נכון, כי הנאשם נראה אולי כגיבור
בעיני המצרים, אך קשה לדרוש מבית
משפט ישראלי שיתיחם אליו מתוך אותה
השקפה...״
שלוש שנים -וחדשיים. קולו של
הנאשם עצמו חרג בהחלט מכל המסגרת
הזאת. הוא פשוט ביקש רחמים :״יא סידי,״
אמר ״זהו החטא הראשון שלי והוא יהיה
גם האחרון. לא ידעתי את מהות העבירה״.
פסק הדין — שלש שנים. המשפחה (שייכים
זקנים, נשים רביות בפרוזדור) שמחו מאד
על התוצאות, אך לא כן חליל, שהשאיר
בבית אשה צעירה, שחי עמה רק חדשיים
חליל. איברהים אל צאנע (הגיל בין 16
ל־ !18 בית המשפט לא יכול היה לקבוע
במקום את הדבר) נאשם בחמש עבירות.
על אחת מהן ויתר התובע, לאחר שהוא
הודה באשמה וחסך לבית המשפט פרוצדורה
ארוכה ועדויות רבות, לרבות זו של סגן
אלוף מיכאל הנגבי. הנאשם הוא בידואי,
בנו של שייך, והוא נודד ככל הבימאים.
וכך נדד לעזה, מקום שם נמצא דודו
והוא, דודו, בעל קשרים עם המטה המצרי.
פעם אחת מסרו לו המצרים רשימה שהכילה
14 סעיפים ואמרו לו ״יא כליל,

וההאתעצ מך

צפירה בת ,91/2בתו השחרחורת של
שלמה זרחי, סופר ״דבר״ בחיפה, נכונה
מכבר למקצוע העתונאות. היא היתד, רגילה
להתלוות לאביה למסיבות העתונאים השבועיות,
שנערכו מטעם מטה או״ם במלון
״ציון״ ,בחיפה. שם גם הכירה לדעת את

,העולם הזה״ מס׳ 644

מ ה כדאי לדעת. אמנם החוזר הזה,
כפי שהתברר אחר כך, לא היה אלא העתק
מתוך ספר אלמנטרי על האינטליג נם(הוצאה
אנגלית משנת ,)1936 אך המצרים חשבו
לנכון להעתיק משם פרטים מתוך הפרק
;,מה כדאי לדעת על האויב״ .במקרה אחר,
במשפט דומה, שהתקיים בחיפה, נתגלתה
אותה רשימה עצמה אצל נאשם אחר בריגול.
ופעם
אחת עבר חליל את הגבול לעזה
ושם קיבל אותו הדוד בפנים יפות. הוא
מסר את מה שידע והוא גם הביא את
העתונים העבריים.
כל זה הובא עתה נגדו. הוא בעצמו
סיפר על כל אלה למשטרה מיד כשנעצר.
אולם החומר הזה לא הובא למשפט הזה
כי כליל נאשם באיסוף ידיעות כדי למסרו
למדינה שכנה, ולא על כך שמסר ידיעות.
ומלבד זה, כפי שציין השופט בדבריו, השאיר
חליל בבית אשה צעירה...

כדאי היה להודות באשמה״.
ברם השבוע, כאשר כב׳ השופט קסן דן
את שותפו של חליל לשש שנות מאסר,
ציין בפסק הדין, כי הוא מצטער על שלא
החמיר בדין כלפי צאנע. הנידון, עומר מו־חמד
שייך דיב, פקיד בממשלה הצבאי בבאר
שבע, לא הודה באשמה כדוגמת חברו
חליל, ומשום כך נקראו למשפט עדים (מסיבה
זו נערך המשפט בדלתיים סגורות).
בעת שמיעת העדויות ראה בית המשפט
מה חמורה היתד, האשמה .״עומר מוחמד
שייך דיב,״ אמר כב׳ השופט ״אתה שנהנית
מזכויות מלאות כאזרח המדינה הישראלית,
ויכולת לנסוע לכל מקום בארץ,
אתה גם ידעת, כי עדיין אין חוזה שלום
עם מצרים...״
גם עומר הגיש ערעור לביר,״ד העליון
באמצעות סניגורו א. מ .וילנר•

ה־לדים שיחקו יחדיו

0שדי0
צ פי רהיבדה בולי

עליך לשרת את המולדת. קרא את כל
אלה ותשתדל להביא לנו ידיעות״ .החוזר
הכיל שאלות ביחס למספרים שעל הטנקים,
על אוירונים, שדות תעופה, צנורות מים,
כבישים חדשים, מושבות חדשות וכו׳ .מלבד
זד, בקשו ממנו המצרים שיספק להם את
כל העתונים העברים, מ״קול העם״ ועד
ל״חרות״ .אמר חליל :״אבל אני לא יודע
לקרוא עברית ואני לא מבין מאומה בעניני
שדות תעופה״ .השיבו לו :״אנחנו כבר
נדע לפענח״.

תמונה זו צולמה ביום הראשון ,3.1210 ,בתחנה המרכזית
כתל-אכיב, כתור האוטובוסים לחיפה. קורא שיזהה את עצמו ויופיע
ראשון במערכת יזכה כפרס של 2ל״י.
כפרם של לירה בל אחד זבו כשבוע שעבר דוד שוארץ, רה׳
טרומפלדור .48 תל-אכיב, ויוכבד לוי, רה׳ כית-יוסף ,0תל-אכיכ,
שהופיעו שניהם במערכת ביום ה׳ בשעה ׳ 8.15 כאותו רגע בדיוק.

אחרי שקיעת החמה בא׳ בראש השנה
אשתקד, הופיע במשטרת באר שבע בידואי
בשם מוחמד עודה זהיבי ואמר, כי בתו
פטמה בת ה־ 12 נעלמה, והוא חושש שאירע
לה משהו. לשאלת הקצין מה מניע
אותו לחשוב כך, סיפר האיש, כי ״הילדים
מספרים שפטמה נחטפה על ידי חייל יהודי
שנהג בג׳יפ״.
פטמה נמצאה למחרת בחדר של בית
עזוב בקרבת בית אשל. גופתה היתה
מונחת בפנת החדר בתוך ׳שלולית דם. הרופא
קבע, כי כדור מכלי נשק חדר דרך
סנטרה אל תוך ראשה. בניתוח הגופה בבית
החולים ״הדסה״ בת״א קבע הפטולוג ד״ר
לונטל כי בטרם נרצחה פטמה בוצע בגופה
מעשה אונס.
״כל הענץ מצחיק כך החלה פרשת
הרצח בקרבת בית אשל, שהביאה הש־
(המשך ״במדינה״ — עמוד )10

השלטון הצבאי התורכי: ג׳מאל באשא, אויבם האכזרי של הלאומנים הערבים (בעל הזקן במרכז) ,מקבל את פני אנבר באשא,
הדיקטטור התורכי־הצעיר (משמאל לג׳מאל) .בין אנשי המטה התורכי בולטים קצין־הקשר הגרמני (השנוי מימין) והאוסטרי(השלישי משמאל).

דצמבר .1 ?(14 דגל הצבע, התורכי מתנופף על
המינים מופנות למדבר, סיני.
ארץ־ישראל

רפיח נפלה ! במכת-נגד אמית אן אדירה
מתקדם הגנרל מוריי האנגלי לעבר הגבול
הארץ־ישראלי. התורכים ממשיכים לסגת.

טייסים גרמניים. כדי ליצב את קו־ההגנה עזה־באר־שבע ממריאים
הטייסים הגרמניים באווירוניהם והולמים בטור הבריטי הכבד המתקדם. בקו
החדש משתלט מצב קפאון, שהשתרר באותם הימים נם בחזית צרפת.

הגנתיירושלים, הגנרל הגרמני קראם פון קראסד
שטיין וראש מטהו חאוסטרו־הונגרי באוהל המטה.

המאמץ האחרון: התותחים התורכיים בהרי ירושלים מד
סיס לשוא להדוף את ההתקפה הבריטית בראשית דצמבר.

תותחים אנטי־אויריים: סוללה תורכית
המטה הקרבי הגרמני־תורכי, המנהל את הגנת
הבריטים את העיר, ופעמיים הס מושלכים אח|

האוסטרים באים! תותחנים של הצבא האוסמרו־תונגרי עוברים על פני מגדל דויד,
שעה שהצבא התורכי מתקדם לתעלת סואץ. לצדי הטור האוסטרי: יהודי ירושלים

עריקים תורכים ניתליס כשער יפו. ההתקפה על התעלה נכשלה כשלון חרוץ.
התורכים נסוגים מהר סיני. בצבאם מתפשטת הדמורליזציה. ג׳טאל מחליט: ענשים לדוגמא.

חולייקאת מגינה על
ה. פעמיים מתקיפים
תוך אבידות עצומות.

אלנכי כא ! גנרל־פרשים (הנקרא בפי חייליו ״השור״) מוזעק מצרפת.
הוא מתכנן את מיבצעו הגדול: התקפת־הטעיה על עזה, כיבוש באר־שבע,
עקיפת האג!׳ התורכי המזרחי. בתמונה: מכונות־יריה. תורכיות בפעולות־הגנה.

עז ה: התורכים מופתעים ונסוגים. חיל הפרשים
כובש את לוד ויפו, מתקרב לעבר ירושלים. אותה
לורנס וחבלניו על העורף התורכי בעבר־הירדן.

ה כ ני סההרשמית: אלנבי בסקס הכיבוש במגדל דויד.
הרא שו ני ם: חיילים ניו־זילנדיים משקיפים על העיר מר חוק, .

הכדכ שי ס: מיד עט הכיבוש, מתבלט הניגוד המכריע בין אנשי ״המרד הערבי״ ובין. פקידי השלטון הצבאי הבריטי. הקולונל
לורנס האגדתי (קיצוני משמאל) ועבדאללה איבן־חוסיין (שני משמאל) נפגשים עם מפקדי האוקופציה ופקידי משרד החוץ.

במדינה
(המשך מעמוד )7
בוע את דוד פאלייק, חייל בן ,19 לספסל
הנאשמים בבית הדין המחוזי בתל אביב.
בחקירה מוקדמת טען פאליק( ,שבא לארץ
בזמן המלחמה לאחר שהיה פרטיזן ביערות
אוקראינה) כי ״כל העניו מצחיק אותו״,
וכי אינו יודע מאומה. סגן פרקליט המדינה,
אבשלום לוי, קבע בנאום הפתיחה שלו,
כי אין לתביעה כל עדות ישירה לפרשת
הרצח, אולם כל הנסיבות מובילות לבנין
אחו והוא המוכיח, שהנאשם הוא שאנס
ורצח את פטמה.
לפי החקירה, שהתנהלה על ידי אנשי
צבא שביתוף פעולה עם המשטרה, מסתבר
שבצהרי יום א׳ של ראש השנה עבר• ליד
מחנה בידואים, בקרבת באר שבע, ג׳יפ
צבאי. בקרבת הכביש שיחקה חבורת ילדים.
החייל שישב בתוך הג׳ים פתח ביריות
באויר. הילדים נבהלו והסתלקו לכל עבר.
היחידה שנשארה במקום היתה פטמה. החייל
עצר את המכונית, חטף את הנערה,
והתרחק מהמקום.
הילדים מסרו על המקרה לאחר שגופת
הנעה־ ,נמצאה בבית אשל. נערך זיהוי של
החייל, אך ־הילדים לא יכלו לומר בודאות
אם אמנם הוא החייל שירה באויר וחטף
את פטמה.
עקבות נ׳יפ וסימני דם. החשד
נפל על החייל דוד פאליק, לאחר שהחוקרים
זיהו את עקבות הצמיגים. ראשית נתברר, כי
המכונית שעברה על יד מחנה הבימאים
היתד, מצוידת בזוג צמיגים חדש — הזוג הד,קדמי,
וזוג צמיגים בעלי סימנים אחרים,
ישנים — ,הזוג האחורי. החל זיהוי הצמיגים
במחנה הצבא, וכעבור כמה שעות
קבעו החוקרים איזו היא המכונה. מיד נקבע,
מי מבין החיילים השתמש בג׳יפ בשעות
המסוימות, ונתברר, כי דוד פאליק
הוא אשר נהג בג׳יפ בשעות אלה בכביש
מבאר שבע. היתר, זו העדות המסיבתית
הראשונה נגד הנאשם.
בדיקת נשקו של פאליק העלתה כי יש
סימנים מיוחדים על התרמילים, והם מזדהים
עם הסימנים על התרמילים, שנמצאו
במקום משם נחטפה פטמה, וכן עם הסימנים
על התרמיל, שנמצא בקרבת ה-
גופר, בבית אשל. על רובהו של פאליק
נמצאו בבדיקה מדויקת סימני פיח, המוכיחים
כי הרובה היה בשימוש באותו יום.
מתחת למטר, של הנאשם נמצא זוג מכנסים
ועליהם סימני דם.
זהו החומר המובא נגד הנאשם פאליק,
או, ליתר דיוק, החומר שאותו התביעה מוכנה
לגלות בשלב הראשון של המשפט.
ילדה בלונדית ובוכה. אותו יום,
בפרוזדור ביה״ד המחוזי, נראו ילדי בידו־אים
אחדים, ביניהם קרובי הנרצחת, שהוזמנו
כעדים. באותו מסדרון עצמו התהלכה
גם ילדה בלונדית כבת שמונה, שהחזיקה
בזרועותיה בובה. ברגע מסוים נפגשו הילדים
הבימאים, קרובי פטמה, וזו עם הבובה,
והחלו לשחק יחדיו. הילדה עם הבובה
היתד, אחותו של הנאשם.

״גב א־ר ה. פויה״...
בעית תרגום מיוחדת במינה נתעוררה
לפני אותו עורך דין, שהגיש לבית המשפט
בתל־אביב קובלנה פלילית פרטית בשם שולחו,
יונה גלעדי, המשמש גבאי בבית הכנסת
״רמה״ בתל-אביב. האזרח גלעדי קיבל
מכתב מאת בנימין הכט, שכנו בבית שברחוב
ארלוזורוב ,18 והוא, המאשים, רואה במכתב
זה כתב השמצה. המכתב (אותיות דפוס
כתובות בעט) מתחיל בזו הלשון :״לכבוד
רבי יונה׳לה גבאי ראשון בביה״ב ״רמה״
וזוגתו שאשעלע תחי פון (מאת) רב בנימין

מכט״ והוא ממשיך (ללא פסיק או נקודה)
גאבעלע א קילע גארטל א קאטאפלאז־מע
אויף די שאשע פון באלוט וועט דיר
ארומפהירען דאוונען שנעל מנחה אלע זאלען
זעהן וכר וכו׳.
בתרגום המכתב הזה מאידיש לעברית
נתקל העורך דין בקשיים מסויימ-ם, כי
לא די להיות מתורגמן סתם, כדי לרדת
לסוף הדברים. הנה כיצד תורגם לבסוף
המכתב שצורף לכתב ההאשמה :״גבאי׳לה,
חגורת שבר, קטפלזמר לשושה שלך
(כינוי באידיש למחזיקת בית־בושת — שמה
האמתי של אשת המתלונן הוא אסתר) מן

בשוד .״עם כל הכבוד שאני רוחש לריפור־טז׳ה
בעתון זה״ ,טען הקטיגור ,״אינני
רואה בו חלק מהמשפט הזה״.
אולם הסניגור, שחקר אותה שעה עד
חשוב במשפט, את מר יהודה פרג, ראש
המחלקה לחקירת פשעים, עמד על שלו.
״כאן כתוב״ ,טען, כי שותפי אמר ״פור־קואי״
...מתי אמר את זה?״ .העד, שהרגיש
עלי הדוכן כמו במשרדו במטה המשטרה,
הפנה את הסניגור לכתב ״העולם

כבוד השופט גביזון סנה אז לסניגור
בשאלה :״האם אדוני קורא בעתונים דינים

הוא בא בקשרים עם צעיר מבני הכפר,
בשם נגיב, שלם לו סכום כסף, נתן בידו
אקדח ופקד עליו להיכנס בשעות הלילה
לביתו ולפצוע — אך, בשם אללה, לא
להרוג — את בנו בו וד .17 נג׳יב עשה
את המצווה ופגע בירכו של הצעיר בעת
שהיה ישן.
מיד לאחר המקרה התלונן מוחנה במשטרת
עכו, כי בן דודה של אשתו החוקית
התנקם בו וניסה לרצוח את בנו.
המשטרה, שהחלה לחקור בדבר, גילתה את
הקנוניה ומוחנה סלימן אבן עלי הועמד
לדין ונידון ל־ 16 חדשי מאסר. אשתו החוקית
נפרדה ממנו, מאהבתו מאסה בו גם
היא, בנו — בבית החולים, והוא — בבית
הכלא.
זקני הכפר ירקה אומרים כי זהו עונשי
של מי ששם מכשול בפני עיוור. .

ק אז אנו ב ה מגי ב די ה

הענין לא הצחיק
וחשבונות ממהלך משפטים ומוצא אותם
הבאלוט (״באלוט״ — הרובע של הגנבים
תמיד מדויקים?״ .הואיל ותשובתו של הזבתי־הבושת
בורשה) .תוביל אותך חיש
סניגור היתד, שלילית, הסיר כב׳ השופט
מהר להתפלל מנחה שהכל יראו אותך
מעל הפרק את האפשרות של שימוש בעתון
דרישת שלום יפה לשושה הצולעת שלך
כחומר בבית המשפט...
למד אותה כיצד סוחבים דג עוף בצל סלק
לגנוב (במקור: פישעלע, הינדעלע, ציבעלע)
באולם ישבו שחקני ״לי־לה־לו״ ומנהל השכנה פוי ...כמה פרוטות מחלב של
התיאטרון, משה ואלין. הם נראו נרגשים
לא יפה גבאי׳לה יש לך כבר נסיון מבית
כאשר הקצין פראג קבע בעדותו, כי ור־הכנסת
כיצד שמים לכיס״.
שבסקי הודה במעשהו, ואמר שהוא נפל
המשפט נקבע בפני כב׳ השופט מטלון,
קרבן לשני אנשים, היה במצוקה כספית
שאיננו שומע אידיש.
והכסף היה נחוץ לו כדי לשאת בחורה

ה ב חו רהנעדרה
הבחורה עצמה לא נראתה באולם.

מ בי תהמשפט

עוד לפני שלושה חודשים היד, דוד גנור
עומד בצד השמאלי של אולם בית המשפט,
עתה הוא עומד מימינו. חילופי העמדה
נגרמו בעקבות שנוי תפקיד. מי שהיה אחד
מפרקליטי התביעה הכללית אז, היה הפעם
סניגורם של ז׳ן ז׳ק לבל ופרידריך פישל,
שנים מבין שלשה הנאשמים בשוד מרינה
ליסנר ברחוב המלך גורג׳ בתל־אביב, לפני
ששה חדשים (מר חיים ספיר הגן על
מנשה ורשבסקי, שחקן ״לי־לה־לו״ ,באורח
נפרד).
הוציא מר גנור גליון ״העולם הזה״,
שבו פורסמה ריפורטז׳ה מפורטת על פרשת
השוד, והחל לצטט ממנה. היו שם, לדעתי
של הסניגור, כמה פרטים חשובים לחקירתו,
והוא ביקש להסתמך עליהם. לעומתו טען
הקטיגור, ד״ר ב. טומקביץ, כי עד כמה
שידוע לו לא צורף גליון זה של ״העולם
הזה״ כמסמך למשפט נגד שלשת הנאשמים

פשעים
נקמ תו שדאדלה
פדיל חמדי הוא דרוזי עדור המגשש
במקל את דרכו בסמטאות המפותלות של
הכפר ירקה. לחמדי היתד, אשה, עד שגילה
כי היא מנצלת את מומו ובוגדת בו לעיני
השמש. בכעסו קם עליה ערב אחד והכה
אותה מכות נאמנות. בית הדין מצא אותו
ראוי, בעבור זה, לשבת בכלא שנה תמימה.
האשד, עברה לגור בבית מאהבה מוחנה
סלימן אבן עלי, לאחר שזה גרש את אשתו
החוקית. לימים נמאסה על מוחזר, אשת
העוזר והוא שיגר שליחים לאשתו הראשונה,
שחזרה לבית הוריה, בבקשה כי תשוב
אליו. הגרושה סירבה בתוקף לחזור. נתכעס
מוחנה והחליט לסדר את העניו ביד חזקה,
אך בצורה מחוכמת ביותר.

במשך שבועיים מחפשת המשטרה אחר
אדם כבן 35 נמוך קומה וצנום, מרכיב
משקפיים׳ בעל שער בלונדי ולבוש אלגנטית.
האיש ערך עד כה כתריסר ביקורים
רומנטיים בבתים שונים בתל-אביב, מבלי
שיגנוב דבר, במובן הפלילי הצר של המושג
״גניבה״ .העקבות הובילו השבוע ל־ג׳בליה,
אולם החיפושים לא העלו עד כה
שום תוצאות.
שיטת הפעולה של האלמוני הזה היא
מקורית למדי, ואפשר לומר, שהיא מתבססת
על ההנחה הפסיכולוגית, כי כל אשה, צעירה
ומבוגרת, מחכה תמיד למישהו ...הנה נפתחת
הדלת בדירה פלונית, שעה שהאשה
נמצאת בה לבדה, ונכנס גבר זר, השואל
אם כאן גרה משפחת רוזנקרנץ. לשמע
התשובה החיובית, מעלה האיש חיוך לבבי
על פניו ואומר :״ואת ודאי שושנה?״ .האשד,
הסקרנית מאשרת את ההנחה של
המבקר, ובטרם תבין את הנעשה, כבר
מחבק אותה האיש וממטיר עליה נשיקות.
רק אחר כך מתברר, בי ״נפלה כאן
טעות״ ,וכי כוונתו היה למצוא את שושנה
רוזנבוים ולא רוזנקרנץ, שהיא בת דודו,
ושאותה לא ראה מילדותו ...יש כמד, ניואנסים
לשיטה. ברוב המקרים מתחילה הפעולה
מבלי שהאיש יחקור לפני כן את
השמות — זה תלוי בנסיבות. אולם בכל
המקרים הסיום הוא שווה — האיש מצטער
על הטעות...
הדבר לא היה מגיע למשטרה, אלמלא
מקרה רציני יותר, שאירע לפני שבועיים
ביפו. אותה אשה לא הופתעה כלל, מאחר
שבאמת חיכתה לאורח מחוץ לארץ. האיש
קרא לה בשמה והחלה פרשת הנשיקות
והחיבוקים. האשד, השיבה ב״לבביות משפחתית״
ואז הרחיק האדם לכת, עד אשר
האשה הקימה צעקה. רק אז, לאחד שהדבר
פורסם, הוגשו תלונות אחדות על ידי נשים
אחרות, שלא שמו לב לכך קודם לכן, בחש־בן
שאירעה אפיזודה של אי הבנה

הארץ

ראש ממשלת ישראל מבקר ביוץ
ערב ״״וכה (״מעריב אי לי א
מבארכי מבקש מלושרד האספקה הקצבת

מלט, תפוזים, דמונים

ומרגרינה

לשפרעם (״אליום שמות שלושת
הפריס להזרעה מלאכותית שהובאו למשקי
״השומר הצעיר״ הם — ושינגטון,
לינקולן ורוזבלט (״מעריב
הנדון: הקצבת טנדר לחכרה־קדישא של
העדה היהודית הספרדית בחיפה. הנני מתכבד
להודיעך כי הוחלט להעמיד לרשות הנ״ל
מכונית למשלוח חבילות מתוצרת פורד.
(מכתב רשמי של משרד התחבורה).

קבוצת ה־ ע בלוס-אנגלם

ממשתתפי מרוץ השדה כתל-אביב

בטנק הבחין, נחש

על הכנף, דגלונים

ג רג רי ם: דוילו״ם
יהודים שהצילו נאצים. הזזים־
סוריה של רכיבה על אופנועים בישראל
(אז ארץ־ישראל) מצטמצמת רק במספר תחרויות.
קשה להזכר במפעלים מרכזיים,
״בעלי
הספורטאים את שהעסיקו
הדם״ ,שנסו לקפץ מעל אופנוע מונע, או
לעבור מכשולים מסוכנים.
הנסיעה הראשונה לחוץ־לארץ קויימר, עוד
בשנת .1932 כמנין רוכבים עזבו את הארץ,
כשהם רכובים על סוגים מסוגים שונים
של אופנועים, בדרכם לאנטורפן. ככל נסיעה
על אופנוע, ולחוץ־לארץ, לוותה גם
הנסיעה הזו בהפתעות ו...פרסום בעתונות.
בזמן הנסיעה עברו הרוכבים׳ בראשותו
של זליג רייכרט, על יד לייפציג במהירות

ספורט
בים שאינם יראים לעבור את המרחק
ביבשה, בים ובאויר. ביבשה רכבו הנוסעים
מרחק ניכר. הם העמיסו את מכונותיהם
על גבי ספון אניה, שהפליגה מאיטליה
לצרפת ולקנדה. החלק המסוכן ביותר נערך
באויר החפשי של מדבר סהרה. ברכיבה
על החולות הנודדים (״דיונות״) הוכיחו הבחורים
מארץ־ישראל יכולת קפיצה ומעוף
למרחק של שמונה מטר החול הרך שימש
״כר״ נוח לאופנועים, אך לא תמיד נסתיימה
האקרובטיקה בשלום. פעמים התפרקו חלקים
וכל *השיירה הוכרחה לחכות עד שיתק־נום.

:.000ז
2ק״מ ו־800

שלמה אדיר ומנהיג אמריקאי
בין הכבשים, אקרובטיקה
רגילה ( 90ק״מ בשעה) .מרחוק נראה
גשר צר, אך הרוכבים המנוסים לא שמו
לבם ״לקטנות״ .במקרה התהפך אוטובוס
מלא נאצים מושבעים, נושאי צלב־הקרס.
הארצישראלים השכילו במלאכת ההצלה ו־4
נפשות נצלו. העתונות המקומית הצטרפה
למקהלת העתונות הגרמנית, שהללה את
היהודים הארורים, שגלו אומץ לב ומסירות
למופת, בהצלת בנים יקרים לתנועת הנאצים•

מתל-אכיב

לאטלנטיק-סיטי

על אופנוע. הנסיעה השניה היתד. גם
הרכיבה הגדולה ביותר מבחינת המרחק.
מתל־אביב זנקו תריסר אופנועים מצוחצחים
המצויירים במכשירי־תקון, חלקי־חלוף׳ ורוב׳

בפני כב׳ השופט לונברג בת״א
הובאו השבוע ארבעה חובבי ספורט,
בעלי טמפרמנט, באשמת הקמת המולה
ורעש במקום ציבורי. לדברי התובע,
מר נ. קנת, השתכרה הרביעיה ברחובות.

השופט״ אמר אחד הנאשמים
״זה היה ביום הנצחון שלנו על תורכיה.
השתכרנו מרוב שמחה נא להבין
לרוחנו
ואמנם, השופט הבין לרוחם ודן
אותם להתנהגות טובה במשך שנה. ובסיום
העיר השופט לונברג :״אבל אחרי
התחרות עם שבדיה לא השתכרתם מרוב
שמחה, לא כן

.העולם הזה׳ מס׳ 684

ק״מ ביום.

המסע מת״א החל בשנת .1934 הרוכבים
עזבו את תל־אביב והמשיכו במסעם לעבר
קהיר שבמצרים. כאן התפעלו מהעתיקות,
אך נפרדו גם מהם, והמשיכו במסע מדברי
עד הנמל שממנו הפליגו לאיטליה. הנוף
האיטלקי והדרכים הרחבות שיפרו קצת את
מצב הרוח, והשרו הכנה נפשית מספקת
לביקור בפרים המעטיחה. צרפת קבלה את
היהודים המשוגעים בחגיגיות, והרוכבים
לא פסחו על הריביירה, מונטה־קרלו ומקומות
אחרים. הנסיעה לקויבק היתר׳ הבראה
מצויינת ומנוחה בעיתה. קנדה, הלבנה
משלג, לא היתד, המקום האידיאלי לרכיבה.
השלג כסה את פני הכבישים, והרוכבים
הוכרחו לגלות זריזות ואומץ לב.
.״לילה טוב״ .הנסיעה לשיקאגו עברה
ללא תקלה, אך המאמץ הגדול השאיר את
רישומו על הרוכבים. כאשר היו האופנוענים
חייבים להגיע לאיזה מקום׳ היו מוכרחים
להמשיך בדהרה״לילית. לא פעם
קרה שהאופנוע המשיך לנסוע, אלא שהרוכב
חלם באותו זמן על משפחתו והנוף הא״י.
צפצוף ואזעקה החזירוהו — מעולם החלומות
לנוף האמריקני. פעמים חצתה השיירה
עדרים, והדבר עלה בשבירת־רגל. כאשר נכנס
אחד הרוכבים לעדר כבשים, היתד, האק־רובטיה
הכרחית. הנסיון לא עלה יפה,
ושאר הרוכבים הוכרחו לשאת עמהם אחד
בעל רגל־גבס.
״יוסקה נחש״ .מרחבי אריזונה, בעלי
הליילות הבהירים, הביאו לקוריוזים מכל
המינים. יוסקה פחד מנחשים ולא הסכים
לישון על הקרקע, מאחרי שנחשים מנומרים
עלולים להתקרב אליו. באחד הימים נמצא
נחש והחברה הזדרזה מיד להרוג אותו
ולשימו למשמרת (לא מתוך אהבה זואולוגית
מנוחה קצרה הספיקה לבצע את
המזימה — הנחש הושם ליד טנק הבנזין.
ליוסקה נאמר שהמכונה נוזלת, והוא צריך
לראות מה אירע לטנק הבנזין שלו. הקפיצה
לאחור שקפץ יוסקד״ בראותו את
הנחש, היתר, יכולה להיות שיא עולמי
חדש בקפיצה למרחק...
מקסיקו היתד, התחנה הסופית, והרוכבים
חזרו לפתיחת הקונגרס האמריקני באטלנ־טיק־סיטי.
היו ימים שר,תריסר עבר 800
ק״מ ביום, אך הרצון להספיק — גבר על
הכל.
מי זוכר? ומאז נערך מספר מצומצם
של מירוצי־שדה לאופנועים בדרכים משובשות.
בראשון־לציון ועל החולות הנודדים,
על שפת־ימר, של תל־אביב וכן מחיפה לבירות.
המפעלים כבר נשכחו, והמפעלים
החדשים יכניסו ״דם״ לעורקי הרוכבים, ו־ענין
בקהל הרחב.

אבא עצור!
150.000 האיטלקים, שנדחסו במונצד,
(אוכלוס ,)69.000 .באו לראות את הסיבוב
האחרון בתחרות לאליפות העולם ברכיבת
אופנוע — ,בעיניהם המאורע הספורטיבי
החשוב בעונה. תמורת הלירטה שבעו נחת:
זה היה מותח! הם זכו גם בהפתעה שלא
היתר, בתכנית, והיא התנהגותו המוזרה של
ד,דגלן ג׳יאובני קורלי — אתת הסטרט
(הפתיחה) והפיניש (הסיום) .ד,דגלן קורלי
הפסיק בפשטות את התחרות.
כשיאותת קורלי בדגלו ״טטרס״ ,פרצו
39 אופנוענים שיכורי־מהירות בדעם־רעש
למסלול האספלט — ארבעה מילים של
דרך מסוכנת. אך מיד התברר, כמו ששערו
מראש, שהמתחרים העיקריים הם האיטלקי
אומברטו מאסיטי ( )23 על ״גילחה״ והאנגלי
גיאופרי דיוק )27( ,על ״יורטון״ .למאסיטי
היה יתרון נקודות ( 22 נגד 19 של דיוק),
שזכה בו בשש תחרויות בקיץ זה (8
בראשונה 6 ,בשניה 4 ,בשלישית, ובו).
דיוק החל טס ועובר את הפניות במהירות
משגעת של 100 מילים, כשאופ-
נועו ״שוכב״ ממש על הכביש ומאסיטי
אחריו במרחק קטן. בעיקול העשירי התפרץ
מאסיטי במהירות של 118 מילים,
השיא של אותו יום, ותפש מקום בראש,
אבל המאמץ שרף את המכונה. בעיקול ה־,16
במחצית המסלול בן 200 הקילומטרים, חזר
דיוק להיות המוביל בראש והגדיל את
הרווח עם כל סיבוב חדש. ארבעה וחצי
מילים לפני הפיניש הקדים את מאסיטי
כמעט בשני מילים. ואז בדיוק הניף גיאובני
קורלי את דגלו לפתע ואותת: סוף המרוץ!
מופתעים, אבל במשמעת, חזרו המתחרים,
את ההסבר
כבו את המכונות ושמעו
המפתיע:
ד,דגלן קורלי שמע זה עתר, חדשות שנר־

התחרות לאליפות העולם במונצח
בפי הדגלן, בשורה

או בעיניו בעלות חשיבות חיונית: האופנוען
מאסיטינעשה במזל־טוב אבא: ההתרגשות
הרבה שתקפתו גרמה שיחליט כי
גם אבא מאסיטי צריך לדעת זאת מיד.
השופטים פסקו: התחרות נגמרה במקום
שפסק ד,דגלן, וזו היתד, ההחלטה ההגיונית
ביותר. וכך זכה דיוק בתחרות אבל
מאסיטי בתואר אליפות (.)28—27

ל א ביישו אתה פי רמה
התורכים ידועים בתבניות המצויינות
לריקודים בתחנות השידור שלהם, אך הפעם
נדבקו המאזינים (ובעיקר — ׳חובבי הכדורגל
המושבעים) לרדיו, כדי לשמוע פרטים
על המשחק. השמות העיקריים שנשמעו
היו גלזר וחודורוב. הראשון — יהושע
גלזר — החלוץ המרכזי המסוכן והפורץ
שיגע את חולית המגינים. השערות הבלונדיניות
שלו התפזרו והרגליים נדחקו
לכל פנה. גלזר עסק בחלק המגרש התורכי,
בעוד שעל חודורוב הוטל תפקיד אחר:
הוא זכר, ליומו הגדול בהפגינו עצירות
יפות על הארץ ובאויר. בסך הכל.2:3 :
הלנו אתה או לצרינו? המאזינים
ביום הראשון התרגשו לא פחות מכל אותם
50.000 שהקיפו את האיצטדיון המקושט
״אינונו״ באיססמבול. קריאות עידוד לחא־ליד,
לפטר, ארול ותורגיי זעזעו את ד,איצ-
טדיון (במלוא מובן המלה, ולא לפי המושגים
הנהוגים בארץ) .אך במיוחד התבלטה
אשר, שמנה שלא חסכה צעקות עידוד ל־ישראליים,
אם כי מראה פניה דמה לתורכיה.
הסוד נעוץ בלידתה של האשה בארץ בימי
השלטון התורכי. באיצטדיון ״אינונו״ נמצאו
אלפים שראו בגאוה את נבחרת ישראל,
והחבריה לא ביישו את הפירמה.

כדורי ודגי במוסקבה
הדברים המענינים את תושב מוסקבה
הרגיל, אינם דוקר, המלחמה בקוריאה ובד,ודדסין.
הוא מתענין בשטחים אחרים לגמרי.
למשל הכדורגל — קבוצות הכדורגל
הגדולות, המתאמנות עתה בדרום־רוסיה,
מתחילות לנוע צפונה, לערי מוצאן. בתחילת
חודש מאי יחלו המשחקים במוסקבה.
השאלה מי ינצח באצטדיון ״דינמו״ ,חשובה
מאד בעיני־׳״ חובבי כדור הרגל בעיר.
גם הדייג מענין את המוסקבאי הממוצע,
לא פחות מנאומי טרומן ואצ׳יסון, התופסים
מקום בחלק הגדול המוקדש לפוליטיקה
בעתוני הבירה. גדולים וקטנים, פועלים
ומשכילים הגרים במוסקבה נלהבים לדייג,
ומנצלים את השלוליות, הבריכות, הנחלים
והאגמים — שדות דייג טובים.
חובבי השח־מט, גם הם, אינם מקופחים:
בשבועות הבאים יאזינו מיליונים, במסירות,
לשידורי תחנות הרדיו שתמסורנה
דו״ח דרמתי על המפגש בין שמונה אלופי
שח סובייטים, שבו יוחלט מי יתחרר, ב־מיקאיל
בוטביניק בהתחרויות לאליפות העולם.
החובבים — אלפי גברים, נשים וילדים,
יאזינו בתשומת לב לכל מהלך ומהלך.
הקבוצות הסוביטיות בכדורגל •קוצרות״
אהדה וענין, ורמת חייו של הכדורגלן
גבוהה משל פקיד גבוה בבית־חרושת או
בסדנה. הכדורגל הרוסי משמש ״כסחורת־ייצוא״
ותעמולה בשידורים המתקיימים, מדי
יום ביומו, בשפות זרות. לפי ידיעות אחקבוצת
רונות
מבירת־רוסיה, עומדת
הכדורגל הנודעת — ״דינאמו״ — לערוך
סיור באירופה ובדרום־אמריקה.

ץ! נשי 0
הליסעים !וזדזוזר־ם

י כאשר הועמד לרשות חברי הכנסת
עם תום הישיבה האחרונה, אוטובוס שיו־בילם
לתל־אביב, לא נזדרזו רבים להכנס
אליו. בין המעטים — הסיעה הקומוניסטית:

שמואד

מיקונים

ומאיר

וילנר

(תופיק טובי ,31 ,חבר הסיעה השלישי,
מרם חזר מעצרת השלום בוורשה) ,אשת

הרג יהודה ריב מימון, במלאות לו
75 שנה. אותה שעה נאמרה תפילה לשלום
הנשיא, הד״ר חיים ויצמן, בחדרו
המיוחד שעל הר ציון, הצופה אל עבר העיר
העתיקה. לרחובות לארמון הנשיא, באו —
לאיחולי ברכות ליום הולדתו ה־ 76 של
הנשיא:
שלושה שרי ממשלה — רוזן, רמז,
שיטרית. יו״ר הכנסת, שפרינצק וסגנו —
בורג. הרמטכ״ל יגאל ידין ואלוף אכ״א
— שמעון מזאה. ואחרון אחרון — זר
פרחים ואגרת ברבה מפאולה בן־גוריון,
שהתהלכה בביתה כשידה נתונה עדיין
בגבס, משבר שארע לפני שבועיים.
י נתן פרידמן־ילין, ממושקף קצוץ
שפם, לשעבר מפקד לח״י ועתה חבר הכנסת,
היה סנדק של ״תינוק״ בן 372 שנים,
...של הנביא מוחמד
שהוכנס בבריתו
ושנקרא על שמו.
הנימול: מוחמד אבו־גוש, בנו בכורו
של עבדול סלם, בן־דודו של יוסף אבו־גוש
משחדרה של גאולה (״האזינו לקול
לוחמי חרות ישראל״) כהן, ורדוף שלטונות
ישראל.

אמר עבדול סלם, שעמד בפתח ביתו
הכפרי, המקושט חגיגית, לאורחיו — ביניהם
וותיקי לח״י בירושלים :״טוב שבאתם,
את מכבדנו נכבד״ (באורז ובשר כבש,
ברשיון מפקח המזון).
י שעה שראש הממשלה החליף את טבריה
(מקום חופשתו) באתונה של יוון,
יצא אלוף משה דיין ,35 ,האלוף ד,מפ־א״י
בה״א הידיעה, את ירושלים לאנקרה
של תורכיה.
השמאל הקיצוני חשד באיש הצבא־הדיפלומט,
שיצא לתורכיה לדון באמנה
ים־התיכונית, שתקשר את ישראל למערב.
לא היתה זאת שליחותו הראשונה של
יליד נהלל, שאיבד את עינו השמאלית
בכיבוש סוריה. הוא ייצג את מדינת ישראל
ואת המטכ״ל בלוויתו הצבאית המפוארת
של קולונל דוד (״מיקי סטון״)
מרקוס, מצביא כוחות ישראל בחזית לט־רזן,
שנהרג, בטעות, בכדור זקיף ישראלי;
משה דיין היה חבר משלחת רודוס, שחתמה
שביתת הנשק עם עבר הירדן, ועמד בראש
ועדות שביתת הנשק המעורבות עם ארבע
ארצות ערב.

דוד הכהן

ליאון (״מטרו״) פלדון *
הכושים ימשכו קוזל
״מכרות המלך שלמה״ ,שכובבו הראשי
היא דבורה קאר. הרקע: יערות עד, מדבריות
וערבות אפריקה הדרומים 8000 ,אנשי
שבטים כושיים ו 6000-חיות פיא.

הצעירים והיש ש־ם

יפי ארבעה חגגו השבוע את יום הולדתם
— הצעיר — גדול הפסלים בדורנו,
יעקב אפשטיין, שאמנותו תערובת
יהודית אמריקאית — השפעת ימי נעוריו
בברונקס של ניו-יורק. הפסל חגג את יום
הולדתו השבעים בלונדון עטופת השלג,
באותו יום שוינסטץ (״וי פור ויקטורי״)
צ׳רצ׳יל כיבה 76 נרות, שהוצבו על
עוגת יום הולדתו, כשהוא מוציא, לרגע קט,
את סיגריית הוזנה העבה מפיו.
בירושלים הסבו מנהלי משרד הדתות,
מקורביו ובני משפחתו לשולחן שר הדתות,

* משמאל. לימינו: פייר אנגילי, השחקנית
האיטלקית -בת ה־ ,18 ופרד (״איה בני״)
זיגמן.

ילידת ברלין ,29 ,מתולתלת, ענודת תכשיטים,
היתה ברורה. אחר אי־הצלחתה, כמנהלת
וסגן מנהלת מחלקת ארצות הברית
במשרד החוץ, מונתה מזכירה ראשונה
בשגרירות ישראל (אבא אבן) בוושינגט ן.
חניכת בית המדרש למורות בירושלים,
בת הד״ר לפילוסופיה (גיאורג) העומד

וו רהו חיי ם ויי צמן
פאולח שלחה זר

האור סנוור עיניו
חרות — אסתר רזיאל״נאיר, המורה
נמוכת הקומה ושמואל דיין, איש נהלל
השקט ושב השיער.
י בין אלה שלא השתמשו באוטובוס,
וביכרו לנסוע במכוניות (פרטיות או של
חבריהם) :דוד הכהן, שלקח עמו את שני
צירי מפא״י אליעזר לגגה (ליבנשטייס,
הד האף, ואת יוסף לאם עגול הפנים.
בקילומטר ה־ 12 מירושלים, ליד קריית
ענבים, באה לקראתם מכונית מוארת
באור מלא, סנוורה את עיניו של דוד הכהן,
שנהג. הוא אבד את השליטה על ההגה,
ומכוניתו התנגשה בחלקה הקדמי של מכונית
משא, שחנתה בצד הכביש.
התוצאה :
דוד הכהן — פצוע בחזהו ממכת ההגה:
שקיבל זעזוע
לבנה — ברגליו, ולאם,
מח, בראשו.
י בתנאים יותר נוחים סיירו בחורבות
השיש של אתונה העתיקה דוד גן־
גוריץ, בלוית מזכירו הפרטי, אלקנה
גלי, פיקח ומהיר פעולה, ואהוד אברי
אל, מפקד הפלמ״ח ומארגן ההעפלה, המייצג
את ישראל בבוקרסט, בירת רומניה.
(ראה ״במדינה״).
> ליאון פלדון, מנהל המשרד הישראלי
של מטרוץ״האריה הנוהם״)־גולדבין־מאיר,
אפור שיער ועיניים, יוצא היום, אף הוא
בשליחות אמנותית, ללונדון.
הוא יוועד בכינוס מנהלי החברה, שיתוו
תכנית למשיבת המונים לסרט הצבעוני

*ט אולם שליחותה של אסתר הרליץ,

בראש הארכיון הציוני; היתד, קצינת ח״ן
בריטית, חניכת ״בית הספר״ לדיפלומטים
של ד״ר וולטר איתן (מנהל משרד החוץ),
קצינת צה״ל בירושלים והועמדה, כאחת
מחניכות ד״ר איתן, בראש עמדת מפתח
במשרד החוץ — אך סולק־ ,משכ 4בלחץ
דעת הצבור :״הארץ״ ,שניהל נגדה מסע־צלב
של חדשים רבים.
ט שעה ששני באלטים אנגליים בעלי שם
יגיעו לישראל, תצא רי נ ה ני קו ב ה,
הבלרינה ,50 ,נמוכת הקומה, יפת מראה,
עם להקתה לסיור באנגליה ובדרום אמריקה.
היא בוגרת מכון ריקודי הבלט מאקדמית
האמנות בברלין. יצרה את ריקודי התנ״ך
והמזרח שד,ופצו על ידה בסיורים נרחבים
בארצות הברית ובאירופה.
08 נראה היה כי ימי הרווקות של זמרת
הסופראנו ובת נשיא ארצות הברית, מר־ג
ראטמרומאן קרבו לקצם.
החתן(לכלה בת ד 31 עורך דין יהודי׳,
ניו־יורקי —42 ,מ רו וין ג ר וו ר מן, שהוזמן
למסבה פרטית, בבית הלבן, כנראה ע״י
הורי הכלה כדי לעמוד על טיבו. הם גילו,
בין השאר, כי לחתן שני אחים ואחות
אחת בקבוצי ״השומר הצעיר״ בישראל.
מאוזן )1 :חג האורים; )5מבצע; )10 אחרון; )12 בלתי ברור;
)14 ארג מצרי (יחזקאל, כ״ז); )16״גבר 18 שכול; (משלי,
י״ז) )19 :כנוי לבן מתתיהו; )21 בן למשפחת מלוכה ביהודה; )22
הולך על ארבע; )23 גון אדום; )24 מורה חצים בקשת (ירמיהו ג׳);
)25 שרב; )27 לבנה; )30 שפחה מצרית; )31 בוסר שנשר מן העץ;
)33 כלב המדבר; )35 מקום הדיש; )36 בדממה; )38 חנוכה; )39
אטב ; )40״...אדם יחשב דרכו (משלי, ט״ז); )41 אניד )43 ; ,בת־קול ;
)44 רעש ; )46 צורה התישבותית ; )48 חוטא ; )49 תוחלת.
טאינד )2 :מעשר, פלא; )3בן אתיואופיה )4 :סתירה )6 :לא
עדין )7 :לאורך ולרוחב; )8מקור, מים; )9גורם לעליזות; )11 אבי
מתתיהו; )13 עוגה מטוגנת לכבוד חנוכה; )15 תדיר; )17 בית-אב
למלך דוד; )18 קרית מלך מקרבת הכרמל (יהושע, י״ב); )20 צדיק
יודע את נפשו; )23 פזמון; )26 עור; )27 מלכות רשע בימי הבית
השני; )28 נביאה בימי המלך יאשיהו; )29 ראשית; )31 נדן; )32
מהקדשים הקלים; )34 דרום; )35 חתיכה גדולה; )37 בית אלוהים;
)39 ערב; )42 מזלו: גדי )44 :ששית הסאה; )45 כתיב קצר לכסף
ישראלי; )47 פקודה.

תיקונים לתשבץה ענ ק
ברשימת ההגדרות לתשבץ הענק (מס׳ )45 קרתה תקלה מצ־ערת:
בדפוס הושמטו 2שורות בטור ה״מאונך״ .ההגדרות הן כדלקמן:
)111 ספרד; 112 מדורה )113 :רהיט להחסנת בגדים; )114 במאי
צרפתי. כן חלו טעויות במספרים הבאים:
מאונך )202 :תחלים י״א, ו׳ )227 ,שושן )283 ,שם.

הפר סי לפותר תשבץ

יה״דית שטרק, ת.ד , 1345 .חיפה — ״חבלתי מנוצח״
פאסט( .הוצאת טברסקי)
שמאי עציץ, רח׳ נורדוי ,17 פתח־תקוה — ״שחוק ודמע בבית
הדין״ לד״ר שניאור ז. חשין (הוצאת טברסקי)
אגרד!כ איילנסקי, רח׳ פינטקר ,5פתח־תקוה נועל הנערות
המתות״ לאה סגרס( .הוצאת הקבוץ המאוחד)
להווארד

הד חוקי םוהק רו ב׳
י חבר הכנסת (מטעם הפרוגרסיביים)
אברהםגרנות (גרנובסקי) ,יו״ר הקרן
הקיימת לישראל, נתבקש ע״י החברה היהודית
לצדקה, בפארור שבדרום הודו, להרשות
את תרגום ספרו האחרון — ״התנועה
והמדינה״ לדיאלקט המלאילאמי (תערובת
מאלאית והינדוסטנית) ,המדובר באותו אי־זור.
ד,בקשת
אושרה, ובקרוב יתווסף תרגום
נוסף לעשרות תרגומי ספריו של הכלכלן,
העומד בראש כתריסר מוסדות כלכליים.
י ג׳ ץראסל קיגן, האמריקאי הצנום,
בהיר שער, גבה הקומה ( 218ס״מ) ,הזכור
לאנשי ירושלים בגלל כוחו הרב בשתייה,
ומכונית הספורט (״מ. ג.״) האדומה
שלו, הוא האמריקאי הראשון שזכה בתיאור
״ביי״ ממלך ערבי.
לקיגן, המשמש מנהל איזורי לחברת
התעופה האמריקאית ״ט. וו. א.״ ,הוענק
בטקס חגיגי, בארמון עבדללה ברבת עמון,
התואר ״ביי״ עבור שירותים שעשה לאוי־רייה
העבר־ירדנית (המספר 12 :מטוסים).
חמשה מנהלי הדואר הסקנדינביים, אנשי
הצפון התמירים ומהירי הצעד, יינפאן
(דנמרק) ,א הי ל ה (פינלנד) ,ר או ג (נורווגיה)
,סוו ר ט לי נ ג (שודיד ),ו ר לי דאל
(אייסלנד) ,סיירו במתקני הדואר החדישים
בארץ (מרכזית הטלפונים בירושלים ומשרד
הבזק בתל־אביב) ,וארחו לסעודות צנע
במלון ״המלך דוד״ בירושלים ו״השרון״
בחוף הרצליה. בסוף הסיור היו קצת מבולבלים:
שאל אריק סוורטלינג מנהל הדואר
השוודי, כשפניו למסת הקיר הגדולה
:״אם זאת ישראל (והצביע לתל־אביב)
וזאת ירדן (לשכם) אייה פלסטיין י״
,העולם חזה״ מס׳ 84

מדע

מכל

3אפרורי מבדורנ ץ

אוגו ס ט? 4939

שמואל שלוגר, מהנדס תל־אביבי, גבר,־
קומה, ארוך־אף, ונוטה לדבר בידיים, מומחה
לעניני פטנטים, מחכה עתה בכליון
עיניים לחבילה קטנה שיביא לו הדואר
מפלורנץ,מנד,ל המוזיאון בפלורנץ כבר הודיע
לשלוגר שחבילה זו עלולה להגיע עוד
בחודש נובמבר. יש אנשים המחכים בקוצר
רוח לחבילות מזון, לנקניק או
לקפה. לא כן שלוגר. החבילה שהובטחה לו
תכיל שלושה גפרורים. ואלה הם מראשוני
הגפרורים בעולם, פרי אמצאתו של היהודי
שמשון וולוברה, הוא ממציא הגפרור.

״שלושה אנשים רוצים במלחמה״ ,אומרים
האנשים בוושינגטון — ״סטאלין, צ׳יא־נג־קיי־צ׳ק
ודוגלאס מאק־ארתור
״שלושה אנשים רוצים במלחמה״ ,אומרות
הבריות במוסקבה — ״טרומאן, צ׳יאנג־קיי־צ׳ק
ודוגלאס מאק־ארתור
משני עברי מסך־הברזל לא היה כל
ויכוח על אישיותו ומטרותיו של ״הגנרל״.
האיש, שדרש להפקיר את אירופה לידי
הנאצים כדי ״לגמור״ תחילה את היפאנים.
האיש, שדרש להטיל את הפצצה האטומית
על הירושימה, כדי להכניע את המיקאדו
לפני פלישת הרוסים לאיים. האיש, שהכריח
את טרומן להטיל את חסותו על פורמוזה
ועל צ׳יאנג ביש־המזל — איש זה הביא
את העולם, השבוע, למשבר הגדול ביותר
מאז נדם קול התותחים בברלין.
עוד לפני שבועיים היה ״הגנרל״ גבור־היום.
הוא סילק את קים־איל־סונג מפיונג־יאנג׳
רדף אחרי האדומים עד למרגלות הרי
מנצ׳וריה, וכשנתקל בפעם הראשונה בחיילים
הסיניים לא נבהל אלא פקד: קדימה.
אלא שהפעם עמד מולו לא הקוריאי
השמנמן ודל־האמצעים, אלא איש הברזל
המטיל את צלו על אסיה כולה. מאו צ־טונג
הטיל את מיטב חייליו למערכה,
חיכה לרגע המכריע, תפס את האמריקאים
הצוהלים כשרגלם האחת באויר — וזרק
אותם אחורה במכה מוחצת אחת.

שמשון וולוברר, חי הרבה שנים לפני
בעלי בית החרושת ״נור״ .הוא נולד ב־
1784 בעיר פלורנץ, שם גם נידון למוות
משום שחשדו בו, שהוא מתכונן לפוצץ
ב״חומר הנפץ״ שלו את הוואטיקאן. אולם
בשנת 1931 במלואת מאה שנים להמצאת
הגפרור׳ חגגה העיר פלורנץ את המאורע
והאוניברסיטה ציינה במפורש את שמו
של וולוברה. ולא זו בלבד, אלא שבמוזיאון
בפלורנץ נמצאים עד היום כמה עשרות
גפרורים אלה ושלוגר עומד לקבל שלשה
מהם.
טלפון, מכונית ואנית־קרב. הגפרורים
אינם אלא עוד אחד מעשרות המוצגים׳
המסמכים והתצלומים, הבאים לאשר

העול

צות הסובייטיות (לפי אומדנה דומה — כ־
)60 עלולות לגרום למשק האמריקאי.
לדעתם של ה״אובייקטים״ הקטנים באיטליה,
בהודו-סין וישראל, לא שאל איש
כמובן.
ובינתיים מתקדם המכבש הסיני, האטי
אך עצום־הכמות, בין ההרים המושלגים
אל מעבר פיונג־יאנג לסיאול, בתנועה השלישית
של המסור הקוריאי.

•ורוסי א ד־ קפונ ה
סרטים רבים תארו את העולם התחתון
בשיקגו. גנסטרים בלתי־מגולחים יורים בטו־מיגנים
ובורחים במכוניות ; הבלש מנצח
יחיד נגד רבים, באקדח היורה אלפי כדורים
בלי שיהיה צורך לטענו. הילדים שחקו
ב״סטיק דם אפ״ נוסח שיקגו. כשגדלו חשבו
שאלה היו ספורי שקרים, אגדות. אולם גם

ממשלתית אבל הגנגסטרים השיגוהו לפני
שסופקה לו ההגנה.
הגנגסטרים מצהירים. מעשי הרצח
האלה בעלי החשיבות הגדולה, העסיקו
את העתונאים והצלמים, ולעומתם שני מעשי
רצח אחרים ״קטנים״ זכו למספר שורות
בלבד 13 .שורות בדיוק הוקדשו לנהג אוטו
חלב שהרג ביריות גנגסטר שנסה לעצרו
ולשדוד אותו. חמש שורות הוקדשו לטפום
אחר מן העולם התחתון שנהרג בתגרה
שפרצה מסיבות בלתי ידועות.
וועדת קפאובר עברה לשיקגו וגנגסטרים
שונים ״הוזמנו״ לבוא ולתת הצהרות. הופיעו
שני אחיו של אל־קפונה ומבחר מגוון
של אנשים ששמותיהם, בעלי אופי דמון-
רניוני, היו למשל: פול והיילצרז ריחה,
מוררי (הגמל) הומפריס, ג׳ו (ניו־יורק הק
התנועה
השלישית של המסור.

שמואל שדוגר
יהודי אחד היה חשוד
את פרי עמלו של המהנדס שלוגר, המשוגע
לכמה דברים, שאחד מהם: חלקם של יהודים
בהתפתחות הטכניקה, שהביאה את
היום,
הציויליזציה עד להישגים של
מזה עשרים שנה עובד שלוגר על החומר
הזה, וביתו ברחוב יהודה הלוי 8בתל־אביב
הפך במרוצת הזמן לכעין מוזיאון
מיוחד במינו. על הקירות תמצא שם תרשימים,
מכתבים מספריות מפורסמות, העתקות׳
תצלומים ועוד — כל אלה באים להוכיח
את הרעיון שלו.
שנים על גבי שנים עברו על המהנדס
שלוגר בבית המרקחת שלו ברחוב הרצל
פנת יהודה הלוי. אבל זר, היה עיסוק
למראית עין ...בלילות היה יושב בביתו
וכותב מכתבים, חוקר באנציקלופדיות, מחטט
ומחפש. ועתה סיכם שלוגר את מלאכתו
ועומד להוציא ספר מוקדש לנושא
הזה.
מד׳ העלה המהנדס התל־אביבי בחכתו?
בין השאר: כי הטלפון, המכונית, המצלמה,
האנייה המשוריינת, המצפן, הגרמפון
ועוד — כל אלה הומצאו על ידי יהודים.
לא ליאונרדו דה־וינצ׳י הוא שהמציא את
ה״קאמרר, אובסקורה״ ,האב־טיפוס של המצלמה,
אלא גרשם בן לוי גרסונידס,
שנולד ב־ !1288 לא דיריה האמריקאי בנה
את המכונית הראשונה, אלא זיגפריד מרכוס,
איש ווינה, שנעצר על־ידי המשטרה
כאשר נסע בפעם הראשונה בחוצות העיר
במכוניתו (כי חששו לרעידת אדמה והעשן
מתוך מכוניתו כיסה את מחצית העיר)...
לא האמריקאים המציאו את הנפט׳ אלא
אברהם שדייבר, סוחר במשקאות חריפים,
שמת בעוני לאחר שהאמריקאים רימו אותו.
ואפילו את הגרמופון המודרני לא המציא
אדיסון, כפי שסבורים רבים׳ אלא אמיל
ברלינר, דבר שאותו מאשי המכון הטכנולוגי
בוושינגטון (אדיסון המציא את הפו־נוגרף
ואילו את שיטת רישום הצליל על
גבי תקליט המציא ברלינר).
אותו׳ ,הדבר ביחס לטלפון. אחת
הדמויות הבולטות ביותר, בתערוכתו הפרטית,
אשר בביתו של המהנדס התל־אביבי
היא זיו של פילים ריים ( )1874—1804שהמציא
את הטלפון כעשר שנים לפני ממי
ציאו הרשמי באל.
״העולם הזה״ מם׳ 634

באסיה, באירופה, באמריקה נדמה ההמולה
ברחוב, ואנשים קטנים, מבוהלים ונבוכים
שאלו את עצמם, כאשר שאלו את עצמם
ביולי 1914 ובאוגוסט — 1939 הילחמו?
בוושינגטון נתקבצו מצביאים ומדינאים
מסביב לנשיא הקטן והמפוכח, פשפשו בטבלאות
והשוו מספרים. בחדר רחף צלה
המחריד של הפצצה האטומית. לזרוק או
לא לזרוק? בפצצה אפשר להרוס את סכרי־הענק
אשר קיומה של ר,תעשיה המנצ׳ורית
תלויה בהם. אבל בפצצה אי־אפשר להשמיד
את הצבא הסיני. וכמעט בטוח שהפצצה
תכנים לזירה את ״הדוד ג׳ו״ מהקרמלין.
השותף הלונדוני הקרח הודיע כי רצונו
לבוא כדי להטיף למתינות. אולם מה ערך
לקולו של האדם המיצג אר. אירופה המערבית
— העמדה שתיפול מיד עם פרוץ
המלחמה? איש לא השלה את עצמו בוושינגטון,
כי אפשר להחזיק באירופה המערבית,
או במזרח התיכון. אם איום הפצצה לא
יספיק תהיה ידה של ברית המועצות על
העליונה.
במוסקבה ישבו המצביאים והמדינאים
מסביב לגנרליסימו המזדקן, ופשפשו באותם
המכפרים והטבלאות. היתרונות של המל־

האמריקאים בגבול המנצ׳ורי
רגל אחת היתוז באויר
חמה-לאלתר היו ברורים — כיבוש מידי,
תפיסת התעשיה האירופית הגדולה, סילוק
היאנקים מאסיה ואירופה. הנעלם בחשבון:
מה מידת ההרס אשר הפצצות האמריקאיות
(לפי אומדנה מעורפלת — כ־ )800 עלולות
לגרום למשק הסובייטי, לעומת הנזק שהפצ
חיילים
סיניים שבויים
מכת אתת היתה נזספיקח
היום יש לאל־קפונה יורשים נאמנים, וכל
הרוצה לשחק בשודדים וב״סטיק דם אפ״
יכול לעשות זאת אפ-לו עכשיו בשיקגו.
מונטיג׳ י יק וב ס, הסופר המשוטט של
״העולם הזה״ ,השוהה כרגע בשיקאגו, מוסר

שלושה סוגי קרבות תופשים את הכותרות
כאן: התקדמות הצפוניים ואחר־כך
נסיגת הקומוניסטים בקוריאה, היו נושאים
הקבועים ורגילים בכותרות העתונים וכל
מחשבה על שנוי בסטטוס קוו זה הפחידה
את העתונאים. אבל שנויים באו ודווקה
שנויים משני מינים, שגם הם נגרמו כתוצאה
מקרבות ...בין כנופיות הפושעים, והמלחמה
שהכריזה ממשלת ארצות הברית כדי
לשבור את העולם התחתון.
60 בלשים ;בשלו. בבוקר מפתיע
אחד, כשהמצב בחזית קוריאה היה לרעת
כוחות האו״ם, הודיעו כותרות שמנות על
סגן משטרה לשעבר ואישיות פוליטית מקומית,
שנורו ונרצחו בהבדל של כמה שעות
בשיקגו. שניהם היו אנשים מפורסמים, בי-
חוד הסגן ששמו היה דרורי, והשלטונות
האחראיים להשלטת חוק וסדר הפעילו 60
בלשים כדי לתפוס את הרוצחים.
דרורי, שפוטר מהמשטרה מפני שסרב
לגלות לפני בית־דין של מושבעים באילו
שיטות השתמש לאיסוף עדות נגד שלושה
נאשמים ברצח, קנה לו אויבים רבים בחבורת
אל־קפונה במשך 20 השנה שנלחם
בבריונים ומעשיהם. הנרצח האחר היה
מרבין ג. באם עורך־דין ואיש מנגנון
רפובליקני.
סינדיקט לפשעים. צופרי מכוניות
המשטרה צרחו בסמטאות העולם התחתון,
בנסותם לשווא לגלות את הרוצחים. הנמוק
לרציחתו של דרורי —מקרה באס אינו
קשור לזה כלל כנר התברר כשהס־תננו
ידיעות שאיש משטרה זה, עבד ואסף
עדויות בשביל ועדת הסנט שהוקמה כדי
לחקור את פשעי העולם התחתון, ובראשה
הסנטור קפאובר. סגן המשטרה הנרצח התקשר
בסתר עם סוכני־התערבויות, קלפנים,
פושעים וסחטנים, שקופחו עליידי אדוני
סינדיקט הפושעים השולט בעסקים האפלים
שמסביב למרוצי־הסוסים, לאחדים מאלו
הבטיח חסינות אם יספרו, לפני ועדת
קפאובר, ספורים העלולים לשלוח לבית
הסוהר את מנהיגי הכנופיות, שומרי הראש
שלהם בעלי השרירים ו״לוחמיהם״ .דרורי
ידע שהוא נמצא בסכנת־חיים ובקש הגנה

טנה) קמפאנה, וכן הלאה. אחדים מהגנגס-
טרים, הפוליטיקאים והשוטרים שהוזמנו
הופיעו. אבל 49 עדים נעלמו. בין הגנגסטרים,
הקלפנים, מוכרי משקאות חריפים
וטפוסים מפוקפקים אחרים שנמלטו..,היו
יורשו של המנהיג קפונה, ומבחר פושעים
ואקדחנים המתחלקים לפי אחוזים: שליש
ממוצא איטלקי, שליש אירים ושליש אחרון
מתחלק שוד, בשוד, בין היהודים ואחרים
ממוצא בלתי מסוים.
התובע בעצמו פושע. קפאובר
ואנשיו ערכו את ישיבותיהם הראשונות
באופן בלתי־רשמי, אבל הוא ספר אחרי כן
לעתונאים שהתובע בעצמו שמש עורך־דין
של סינדיקט־פשעים, שעסק בהתערבויות
בדרך הטלגרף, לפני שמונה תובע כללי.
אחרי הישיבות הבלתי־רשמיות הללו, גלתה
הועדה ששכירי אל־קפונה עדיין פועלים
בשיקגו, ויש להם קשרים הפרושים על פני
כל ארצות־הברית. קפאובר הוכיח שהגנגם־
טרים קשורים ברשת פשעים בין המדינות ;
שהגנגסטרים הסתננו לעסקי מסחר חוקיים 1
וששתי המפלגות הגדולות — הדמוקרטית
והרפובליקנית — קשורות בבריונים.

השריף -בעל הבובב המחומש.
כל זה כמובן שמש לכותרות שחורות־שמ־נות
וגדולות מן ההודעות על פריצת קוד,רוחב
ה־ .38ה״סן־טיימס״ פרסם מאמר
מערכת במקום החדשות הרגילות. מה היה
מאמר מערכת חשוב זה? הוא עסק בעמדת
העתון, הליברלי והחשוב ביותר בשיקגו,
ביחס לבחירות השריף (ראש המשטרה
בעל הכוכב המחומש, הידוע מסרטי הקאו־ביים
ונבחר ע״י האוכלוסיה) הקרובות במחוז
קוק. העתון הכריז בגלוי שהוא מתנגד
למועמד הדמוקרטי דניאל ה. גילברט. ולעומתו
תמך בג׳והן א. באב, המועמד הרפובליקני.
העתון הסביר את התנגדותו בהאשימו
את גילברט :״העסקים האפלים
פרחו ב־ 1932 כשסגן גילברט נכנם למשרד
התובע של מדינת אילינוים — העסקים האפלים
עדיין פורחים העונו ן המשיך
והביא האשמות לא על בסיס פוליטי, כי אם
אך ורק לפי האופן שבו מלא את תפקידו
הציבורי. ההתקפה על המועמד הדמוקירטי
מוכיחה עובדה מעודדת אחת — :הדמוקרטיה
יכולה להתקיים אפילו בעולם שבו
גנגסטרים מקומיים ובינלאומיים פורצים
לעצמם דרך, שכורי כוח ורציחות, על חשבון
האזרח הפשוט.

מאת פוטו כרגר תפל*,
איך כמצלמה לחשתכמו
בקנותך מצלמה, חלקים, פילמים, סלטות.
נייר וכו׳ ,עומד לדשותך גסיוני קול ט
שנים. בתור בית מסחר ראשון במקצוע.
ויתוח, העתקות, הגדלות, מכירה, קניה
־חלפה. פיתוח מיוחד של פילמים קטנים
ו א.\ 1ונ 0

קל ילד מתפתח
להפליא בנבטן
המזון ה !יוחד
לתינוקות ולילדים

סוד

חיבה דח החלוק וב
גנתיר׳ שבירא טי 4137 .

בעלערך תזונתי ר ב
קל ל ע כו ל
מ היר ל ה כנ ה

ב רי או ת

פוכוו-ברנד

הי ל ד

נבטן נבדה והומייץ על־ידי
ההסתדרות הרפואית בישראל
להשיג בכל בתי מרקחת.

קולנוע כתר־אביב
אויפדר — נשיקת חצות ()4
אסתר — נקמת העני
מג ד לו ר — ״סטרומבולי״ ()2
או ריון — נשים בכלא 3אלינור פרקר)
קו לנו עכחיפה
א ר מון — היורשת
או ר ה 2 -נ סז > £ז\\ג \ 311ג ^ 8ז \ \

! --פסנתרים

מ פי ר פו ר ת ידרערת
תק ו ני ם

מום

א. וסטרמן, תיא רה, רש״י 9
תשי״א

תש״י

קולנוע
״מ\ןהסרט הי שראלי״

חלוציה ועובדיה של ההסרטה בישראל
היו תמיד מבודדים, כמעט אלמונים. הם
עשו, ועושים, את מלאכתם הקשה בצנעה,
ללא פרסומת רעשנית, אך גם ללא עידוד
מצד הקהל הרחב.
״העולם הזה״ ,העומד מאז לימין הסרט
המקומי, והלוחם למענו בהתמדה, החליט
לעשות לתיקון העוול. החל מראשית ,1951
יערוך ״העולם הזה״ מדי שנה בשנה פס־טיבאל
של סרטים ישראליים. גולת הכותרת
של הפסטיבאל תהיה חלוקת הפרסים
לבמאים׳ לשחקנים, למפיקים ולטכנאים המצטיינים.
ועדה
מיוחדת, הכוללת אחד משרי הממשלה
ואנשי ציבור ומקצוע, תקבע מי ומי
הזוכים ב״מגן״ הסרט הישראלי, כפי שיכונה
כל פרס.
״העולם הזה״ מכריז בזה תחרות בין
אמנים על ציור הצעה למגן. ההצעה שתתקבל
תזכה בפרס של 25ל״י. פרם
תנחומים בסך 10ל״י ינתן להצעה שניה.
פרטים להשיג במערכת ״העולם הזה״.

״סטדומבול״
רוסליני הוא במאי גדול ו״סטרומי
בולי״ — למרות שהוא, בחשבון הסך
הכל, כשלון — בא לאשר זאת.
המגרעת הראשית בסרט היא — כפי
הנראה — אהבתו של הבמאי לשחקנית
שלו. האהבה, אומרים, מסנורת. והיא עיוורה
את עיניו של רוסליני, עד שלא ראה

פה נעוצים חולשתו — וכשלונו — של
הסרט. לא רק שהסיום הוא מגוחך כשלעצמו,
למרות — ואולי בגלל — משחקה
ה״רובינהי״ של ברגמן, אלא שהוא בא בסתירה
מוחלטת לאופיר, של קארין כפי שעוצב
בחלקים הקודמים של הסרט, ובכשרון
ניכר. ברגמן ב״סטרומבולי״ היא
שחקנית גדולה בקטעים מסוימים ועלובה
מאד באחרים. וכך גם רוסליני — במקומות
אחדים בסרט (לא רבים, אך ארוכים
מאד) הוא חסר-טעם, וולגארי, משעמם,
ריקני. אך במרביתו של הסרט, וביחוד
בתמונות מחנה־ד,עצורות, תמונת הדיג, התפרצות
ההד ותפילתם של אנשי־האי בלב
ים, נסיון הפיתוי של הכומר ועוד רבות,
רוסליני נשאר רוסליני הגדול מ״רומא עיר
פרוות ו״פאיזה״ — רוסליני אמן הסרט, רב־ההבעה.
בשביל קטעים אלה בלבד כדאי
לראות את הסרט•
כשלונו של רוסליני הוא, בעיקר, כש־לונו
להמשיך עד הסוף בסגנון המתאים
לו ביותר: סגנון הסרט העובדתי. סטייתו
אל הדת, המסתורין והאהבה־העזה־כמות
היא מפנה ניכר לרעתו.

״!שיחה ש ל חצות״
סרט המעורר הרהורים אבל הרהורים
על רמתה המוסרית של הוליבוד והחברה,
שהביאה. את הסרט לעולם. איפה גאוותם
המקצועית של שחקנים במו קארול ניש,
תומאס גומז, חוזה ואמפרה איטורבי, ג׳ול
מאנשין, קינאן ווין ומלכת התיאטרון ד,אמ

כ״לא

השבועון העממי
לבית ולמשפחה

מרים ירון, מלכת היופי של
ישראל לשנת תשי״א.

רופליני, אינגריד ועתונאים בכית־המשפט. כאשר הופיעה מהדורת ר. ק .או.
של ״סטרומבולי״ בפריס (היא המהדורה המוצגת עתה בתל־אביב) החליט רוסליני כי
סרטו סולף. הוא בא לפריס והגיש משפט נגד ,׳מסרסי יצירתו״ .התוצאה: פרסומת

4444 1 4444

בוזו: ב ה

״שיי<

—גריות
י״מ•ד*ל י*ק״ י ם ••נרות ;ו. ס י

מ ספר!

^ 1111

פו־סוגז גרשון.בן

ריקאי אתל בארימור — המופיעים בו ב־תפקידי־משנה
; הרהורים על טעמו של הקהל
התל־אביב הנוהר לראות יצירה צבעונית
זו כבר שבוע שלישי.
עלילת ״נשיקה של חצות״ הוא הצירוף
של שתי עלילות, הגנובות מאלף סרטים
הוליבודיים, שגנבו אותן מאלף אופירטות
אירופיות.
עלילה א׳ :להקת אופירה עומדת להציג
אופריטה. כסף יש (הספקית: אתל בארי־מור,
מיליונרית זקנה) ,מנצח יש (חוזה
איטורבי) ,סופראנו יש (קאתארין גרייסון),
טינור יש (תומאס גומז) .הכל בסדר? לא.
הטינור גומז הוא שמן ומכוער, כדרך מרבית
הטינורים בעולם. יש למצוא טינור
דק־מתנים ויפה-תואר, שלא כדרך מרבית
הסינורים בעולם. היכן נמצא יצור כזה?
באולפני חברת ״מטרו״ אין. אבל במוסך
המכוניות הסמוך יש. הוא נהג, נהג־טנור,
ומחתימים אותו על חוזה.
כאן נכנסת עלילה ב׳ :מאריו לאנצה
(הטינור היפה) מתאהב בסופראנו. היא
מתאהבת בו. נערה בלונדית (ששמר, אינו
ידוע לכותב) מאוהבת זה מכבר בסינור.
בלי כוונה רעה אומרת הבלונדית לסופראנו
שהיא (הבלונדית) מקווה להנשא לטינור.
הזמרת בולעת את העלבון, אולם העלבון
נתקע בגרונה והיא אינה יכולה לשיר.
הטינור יכול לשיר אבל מסרב לבלוע את
העלבון.
שאלה תמימה שמציג הטינור לבלונדית :
את ספרת לזמרת שאנו עומדים להנשא?״
מביאה תשובה קולעת מצד הנערה :״אני

את הגיחוך והרגשנות הזולה (היפה לאו
הבים, אך לא לקהל של אנשים נורמאליים)
שבכל אותם הקטעים הארוכים והמשעממים
בסרט — בהם מופיעה אינגריד, אינגריד
שלו בגפה.
אינגריד היא, בסרט, קארין: פליטה מליטא,
שעברה את דרך היסורים של פלישות,
מלחמות, כבוש ושחרור. מלאת
מרירות ואכולת יאוש, היא מסכימה לה־נשא
לאנטוניו, איש האי סטרומבולי —
ובלבד שתצא ממחנה העצורות בו היא
נמצאת.
סטרומבולי מאכזב את קארין. כי האי
מאוכלס אנשים פשוטים, קודרים, בעלי
מידות פרימיטיביות. ביתם באי עלוב ופרוץ,
דומה יותר לחורבה, קארין אומללה;
היא רוצה לעזוב את המקום הבודד, אולם
כספה אינו מספיק. הכומר המקומי מחזיק
בידו סכום גדול, כספו של הציבור. קארין
מנסה לפתות אותו, ללא הצלחה. היא;
פוגשת בשומר־מגדלור וכאן, כפי הנראה,
היא מצליחה יותר. כפי הנראה, כי קטע
זה קוצץ על ידי חברת ו.ק.או( .המפיצה
את הסרט) בהוליבוד.
קארץ מנסה להגיע לעברו השני של
האי הוולקאני, כדי לברוח משם בסירת־מנוע
אל היבשת. עליה לטפס אל פסגת
ההר לשם כך, והדרך הקשה מביאה אותה
לידי יאוש. היא רוצה לגמור הכל, לזנק
אל תוך לוע הלבה, אולם לא קם בה
העוז. לפתע היא חשד, בכריסה את תינוקה
העומד״להיוולד. למענו היא תחיה ! והסרט
נגמר בזעקתה של האשד. אל האלוהים.
כתובת המערכה וההגך׳לה: תל־אביב׳ רחוב לילינבלום ,12
טלפון ,66785ת. ד / 136 .העורך: אורי אבנרי /המו״לים :
אברהם גורדון ושלום כהן /דפוס מ. שהם• תל־אביב,
רחוב סין ,6טלפון / 2239 גלוסות: צינקוגרפיה ארץ־
ישראלית ב*״ם /ההסצד. נ דוד טוטל ובניו, מל־אביג

געבודח נגאזרגגת

שמחה שסוף סוף הואלת לבקש את ידי.
אני מסכימה, כמובן.״
הסינור אובד עצות, היגלד, לבלונדית
שאינו אוהב אותה, או יעמיד פנים י הוא
בחור רציני׳ פשוט, ישר ; הוא מעמיד
פנים. הכל מאושרים עכשו, מלבד: הזמרת
(האוהבת את הסינור) ,הסינור (האוהב את
הזמרת) ,חברו של הסינור (קינן וויז —
האוהב את הבלונדית) .גם הבלונדית אינה
מאושרת, כי מתחת לסף ההכרה היא אוהבת
את חברו של הטנור, אבל עדיין
אוהבת, בהכרה, את הסינור. כן אומללים כל
חסידי האופירה, כי מתברר יותר ויותר
שלא תהיה אופרה.
המקוריות הגדולה של הסרט מתגלית
בסיומו: הזמרת עולה על הבמה ומתחילה
לשיר, אולם פניה עצובות. לפתע בא לעומתה
הטינור־לאנצה. אף על פי שכל זמרת
אחרת היתד, מתעלפת מפחד, כי היא חזרה
על הדואט עם טינור־גומז, היא מצטחקת.
הם שרים בהצלחה. באולם יושבים קינאן
ודן והבלונדית, חבוקים. הם מצטחקים. הם
אוהבים זה את זו בהכרה מלאה. כן מצטחקים
כל שחקני המשנה פרט לתומאם גומז,
המשחק את התפקיד הנבל, ובודאי נמצא
מאחורי הקלעים וסופר בחשאי את הכסף
שקבל מאת השטן, סליחה, מאת ״מטרו״.
אנשי הוליבוד בלי ספק ידעו את אשר
הם עושים: הם החליטו להפוך את לאנצה
לכוכב, ויהי מה. כי לאנצה, הם משוכנעים,
פירושו קופות מלאות. לא משום שקולו
יוצא מן הכלל, או שהוא שחקן טוב —
הוא איננו בעל קול מיוחד במינו ואיננו
שחקן, אלא משום שהוא ״אישיות רומנטית״,
אף על פי שהוא נועל נעליים מגביהות-
קומה.
אין ספק שעתה הוא שם־דבר. עתידו,
לפחות לחמשה סרטים, בטוח. שחקני המשנה
המצוינים שמשו לו סולם לעליה
לפסגה. הוא טיפס על גופותיהם.

בקלרה

״נעלים אדומות״ -לא בדיוק אג-
דתו המפורסמת של אנדרסן, אן אחד הבא־לטים
המצוינים ביותר שנראו על הבד, הודות
לצילומים אמנותיים ורגליהם של מוירה
שירד, רוברט הלפמאן ומאסין.
״איכו ג׳ימד צילומי קרב נהדרים,
ואיפוי שטחי, של מספר חיילים מחיל
הנחיתה האמריקאי, משמשים בערבוביה
בסרט שאינו מיוחד במינו, אך גם אינו
מכאיב־עינים.
.״שלושה שחזרו״ — סחיטת־דמעות
על ידי הצגת מעשי זוועה יפניים במחנות
ריכוז של אזרחים בפיליפינים׳ בזמן המלחמה.
ראוי לציון כסרט הראשון המנסה
להראות יפני, שאינו דומה יותר לקוף
צהוב, מאשר לאדם.
״נשים בכלא״ — סרט רעשני במקצת,
אך נסיון רציני למדי, להראות את
המתרחש בכמה בתי סוהר לנשים בארצות
הברית. מסתבר שהצדק שם עיוור והמצפון
החברתי חרש לשוועתן של האסירות.
״שדית סאנסט״ -הוליבוד מחטטת
באכזריות בפצע אשר בגופה. על שחקנית
זקנה המנסה לשוב אל הבד (גלוריה
סוונסון, שחקנית זקנה חוזרת אל הבד
בתפקיד זה) ,משרתה, שאינו אלא במאי לשעבר
(אריק פון סטרוהיים, במאי לשעבר)
ומאהבה הצעיר (וויליאם הולדן) ,והטרגדיה
שהיא מנת חלקם. אחד הסרטים המצוינים
של שנה האחרונה.

קצין המודיעין ר א •דע
רפי צבר צעיר. ככל צבר צעיר המופיע
על הבמה הישראלית, מובן מאליו ששרת
8שנים בפלמ״ח( ,כמו דני, ב״בערבות
הנגב״ ,אורי ב״הוא הלך בשדות״ ומולי
ב״קרא לי סיומקה הדריך בקורסים
והיה סייר־חבלן־קצין־מודיעין בצה״ל. בגדוד
הכיר את נעמי בת־קבוץ (אין צורך
להוסיף: היא היתה אלחוטאית־טבחית־פקי־דה־חובשת)
,התאהב בה, כמקובל, והשנים
החליטו להשתכן בירושלים, שם ילמד רפי
בוטניקה.
עד כאן הכל בסדר. מכאן מתחילות הצרות.
כשנוסעים השנים?אביה של נעמי
בקיצוץ מתברר מיד לצופה (אך לא לרפי
המסכן) כי לנעמי היו בשעתו ״קשרים״
עם השכן, גרשון. גרשון משתדל, כמובן,
לחדש את הקשרים. הדבר אינו מוצא חן
בעיני אשתו — גרשון צועק, אשתו צועקת
— מסך.
בינתיים מתנהלת בצריף השני טרגדיה
מס׳ .2האב נדהם לשמוע כי נעמי חושבת
לעזוב את הקיבוץ. רפי יכול היה לאמר
סתם שאין הוא רואה קדושה מיוחדת
בצורת־החיים הקיבוצית. אך רעיונות אפיקורסיים
כאלה ממנו והלאה. גם הוא יודע
שאדם בעל־מצפון מקומו רק בקיבוץ. אלא
שאין הוא רוצה להיות בעל-מצפון. אחרי
8שנים בפלמ״ח הוא רוצה קצת לנוח
מן החברה האידיאלית. מובן שלא עולה
על דעת איש כי לימוד בוטאניקה באוניברסיטה
יכול אף הוא להיחשב, איך
שהוא, לדרך של הגשמה. ולפיכך צועק
מאב, צועק רפי, צועקת נעמי — ומסר.
כמקום עפודה, ציונות. מי יודע
מה היה קורה לנעמי ולמחזה לולא החליטה
אשתו של גרשון להוציא את הענין
מן הסבך. היא שולחת יד בנפשה. כך מתגלה
כל ענין האהבה גם לרפי. אחרי 8
שנים בפלמ״ח ובצה״ל אין הוא יכול לתפוס
את האפשרות שלנעמי שלו היו אי־פעם
קשרים עם גבר אחר. הוא מזועזע
לחלוטין. האב מזועזע. נעמי מזועזעת. בזעזוע
הכללי מתגלים מחדש האידיאלים
של הדור.
לו היו השלושה רוסים היו מהגרים, מן
הסתם, לסיביר ומחברים שירים ליריים.
לו היו אמריקאיים היו יוצאים אל המערב
הפרוע ומתנקמים בשודדי־דרכים מסכנים.
בהיותם ישראליים בני דור זה הם מוצאים
את הפתרון הנתון: הם יוצאים׳ שלושתם,
להדריך במעברה הקרובה. אחרי שאביה
של נעמי מנע מן הקיבוץ לתת לעולים
החדשים עבודה בשכר, הוא יוצא, בלוית
בתו וחתנו, כדי להביא להם ציונות.
כמקום גפרורים, מצפון. המחזה
עצמו בנוי כהלכה. מלבד עודף־מה של תסביכים
פרוידו-שמיריים והצעקות ההבינד
תיות המסורתיות אין הוא מקשה את הישיבה
על הצופים. יש מתח. ישנן כמה
עלילות. הבימוי של צבי פרידלנד והתפאורה
הפשוטה של ג׳ניה ברגר שניהם מוצלחים.
יש להניח ש״בית הלל״ יצליח.

אולם בנתיב המחזה הישראלי המקורי
לא קבע משה שמיר במחזה זה סימן־דרך
חדש. אין הוא מגיע לכנותו ולאומץ לבו
של נתן שחם ב״קרא לי סיומקה״ .כי משה
שמיר נמנע מלאמר את האמת אשי שחם

״כית הלל״ :ההרבכ הראשון על הכמה*
הסתבכות והתחלה מרה

ההרכב השני מאחורי הקלעים״
התאבדות וסוף מתוק

באמצע, שיר־השירים

״העולם הזה נזם׳ 6*4

״מחזה־ישראלי״) .הזקנים מקדשים ב״שמע
ישראל״ ,והצעירים בתת־מקלעים• .

השקפת־עולם
עליה : רמז לפחות
חדשה של הצעירים, הקיימת בזב! ת עצמה.
כשדפי הצעיר נכנס, בסיום המחזה, אל
החדר כדי לחפש (כנראה) קופסת־גפרורים,
ומוצא בו סתם כך, מעצמו, את מצפונו —
הריהו מאבד בדרך את הסיכוי להד,פך מטיפוס
חיוור לבן־אדם חי, בעל אידיאלים משלו
ואמת משלו.
אומץ לב וצעקות .״הבימה״ לא
קיבלה, איפוא, על עצמה את הסיכון שקיבל
על עצמו ה״קאמרי״ במחזהו של שחם
— להרגיז את שליטי דעת הקהל. במקום
זאת חידש פרידלנד חידוש גדול אחר :
הוא מציג אותו מחזה לסרוגין בשני הרכבים
שונים לחלוטין, ומניח לקהל להשוות
את טיב המשחק של שני המתחרים
באותו תפקיד. יש להניח שהקהל יבחר
בשחקן שיצעק פחות•
בהרכב של הצגת הבכורה משכנע פחות
מן ההרכב השני: יהושע ברטונוב מעצב
אמנם טיפוס מענין, אך הנהו סבא יותר
מאשי אבא. רודנסקי מתאים, כנראה, יותר
לתפקיד זה. גם שושנה רביד ושלמד, בר־שביט
גמישים וטבעיים הרבה יותר מאשר
פנינה פרח ואליאב רון. מענין ביותר ההבדל
בין שני השכנים — ישראל בקר כמאהב
יפה ונרפה, לעומת שרגא פרידמן
כמאהב גברי אך גס. אהבת־מחתרת מתאימה,
מן הסתם, יותר לבקר, אולם גם
מאהב קודר בגיל העמידה הוא מקורי
למדי. את שתי ה״מינות״ קשה להשוות בכלל:
הטקסט אינו נותן להן מקום רב
למשחק גאוני.

טעותפכתוכת. דבמאי־האורח, וימליץ,
התאמץ מאד לתת ל״עת הזמיר״ לחיים
סלובס כוח פנימי, אשר הנוסח הגלותי
שולל ממנו. הוא נעזר ע״י קולות
נפץ אדירים הנמשכים בכל שעת המחלה,
.ביצוע טוב של התפקידים, ותפאורתו הריאליסטית
של מירון סימה. אין הבמאי
אשם אש אינו יכול לחדור אל לבו של
הצופה הישראלי: הטקסט מיועד, מן המלה
הראשונה עד האחרונה, לצופה גלותי.

בה בשעה ש״הבימה״ ,הרגילה להציג
מחזות של שואה ופאתוס, מציגה על קר־שיה
מחזה מחיי הקבוץ, מגיש ״אוהל״,
תיאטרון פועלי ישראל, האפוטרופוס הטבעי
על חיי הקבוץ, מחזה שכולו שואת־המל־יונים
ופאתוס־הגלות.

•ישראל בקר (גרשון) ,שלימה בר־שבים
(רפיו) ,שושנה וביד (נעמי) ,שמואל רודנסקי

(הלל) ,שושנה דואר (מינה).
••שרגא פרידמן (גרשון) ,פנינה פרח
(נעמי /הושע ברטונוב (הלל) ,אליאב(רפי)
ואינה גובינסקה (מינה).

השבעהלאנמל טו

״עת הזמיר: איינשטיין ומרגלית

שלוש מערכות מגוללות את יומם האחרון
של שבעה יהודים, האחרונים למורד,
הגטו הורשאי, החיים ומתים בבונקר
(הבונקר הוא חיוני ל״מחזה־גולה״ כשם
ששמונה־שנים־בפלמ״ח הם תנאי מוקדם ל־

בין הזקנים: יהודיה (ברטר, ליטויסה)
גונחת למראה בתה המסוגלת לרצוח נאצים,
זקן המוכן לעזור במאבק על אף אדיקותו
הרבה (שחורי) ,וזקן שלישי, הארי בחבורה,
שאינו רוצה למות וכופר בעיקר
(״אלוהים, אם אתה הבאת לנו את כל זה,
אז בתפקיד זה מגיע מרגלית לרמה
גבוהה מאד של משחק. הנוער מיוצג ע״י
מפקד הנלחם עד הכדור האחרון (שמחה
צחובל) ,שני השר את שיר השירים אך
מדלג על הפסוקים הפיקאנטיים יותר (יעקב
אינשטיין) ,שתי נערות אידיאליסטיות (חיה
שרון ושושנה פרלמוטר) שלא איכפת להם
למות.
הסיכסוך המרכזי הוא: האם להילחם
עד הכדור האחרון בבונקר או להימלט ולהצטרף
אל החברים ביערות. כשמגיע סוף־
סוף הרגע המכריע והם מחליטים להתפרץ
מן הבונקר המוקף, שמים הגרמנים קץ
לשבעה (ולמחזה) באמצעות פצצ.ת־גז.

המ שתתפים
אמנון אילן (אולשינסקי) ,רחוב ביתי
לחם 8תל־אביב, בן ,20 מכונאי, לשעבר
סמל ביחידת שריון, רוכב 5שנים, ירכב על
מבוני 1,בי. אס. אי 5 ,.כ״ס.

שנרשמ1

אברהם קוריכמן, הרמן־כהן 13ת״א,
בן 45 רוכב 18 שנה, השתתף במירוץ
ראשל״צ (פוס ראשון) ,״נורטון״ 5 ,כ״ס.

למר 1ץ

מרדכי קריצמן, קריודמוצקין, מכד
נאי לאוטומובילים בן ,28 רוכב 10 שנים,
״מטשלס״ 3,5 ,כ״ס.

יעקב טבק, רחוב סירקין ,31ת״א,
מסגר בן , 16 רוכב 6חדשים ,״נורטון״,
5,5כ״ם.

אורי אפנדי, רתוב בוגרשוב ,30
תל־אביב, בן ,27 לשעבר רב־טוראי ב״שועלי
שמשון״ ,רוכב אופנוע שנה וחגי, ירכב על
״ממשלם״ ,ג כ״ם.

יעקב יחזקאל, שכונת שפירא, נהג
ומכונאי בן ,20 רוכב ׳ 6שנים, לשעבר נהג
בחיל ד,אויר, בי אס. אי 5,5 .כ״ס.

גדליהו אקרמן, רחוב עין־התכלת
נתניה, בן ,17 מכונאי לאופנועים, ירכב על
״נורטון״ ,בעל 5כ״ם.

בני יעקב, פתח־תקוה, מכונאי לאופנוע
בן ,39 רוכב 25 שנה, השתתף בנסיעה של
קבוצת ה־ 11 לאירופה ולארה״ב על אופנועים,
השתתף במירוץ החולות בראשל״צ
(השני) ,השתתף בקפיצות בחולות (פרס רא שון)
,השתתף במירוץ*מבחן ״אפרים״ (פרם
שני) ,נשוי ואב לשלושה ילדים ,״טריומס״
54כ״ס.

מאיר בגדדי, שכונת. התקוה ,-בן ,18
מכונאי לאופנועים, רוכב 4שנים. בי. אס. אי,
5כ״ם.
מרדכי בן־עזרא, מהמרכז המסחרי
הישן בחיפה, בן ,34 מכונאי, רוכב 12 שגה>
״טריומס״ 5כ״ס.
שלמה ברשצקי, זמנהוף 26ת״א,
בן ,17 עוזר בחנות, רוכב שנה אחת ,״רויאל
אנפילו״ 3,5 ,כ״ס.

שלמה יעקובוב, שב׳ שפירא, נהג בן
,19 רוסב 5שנים, בי. אס. אי 5 .כ״ם.
אהרן ליברמן, רח׳ איבע-ארצות ,25
ת״ 4״נורטוך 5 ,כ״ת

יצחק גולדברג, שכונת התקוה, בן
,22 מסגר מכונאי, רוכב 1 6שנים, לשעבר
סמל בחטיבת ״גולני״ ,בי. אס. אי 5,5 ,.כ״ס.

יהודה מישאלי, רח׳ ברנד 23 חולון,
טייח בן 25 לשעבר רנדטוראי בצבא ד,ברי סי
ובצבא״הגנד, לישראל, רוכב 3שנים
״מטשלס״ 5כ״ס.

חיים גלזר, שכונת מחלול ב׳ ,99ת״א,
בנאי, בן .40 רוכב 21 שנה, לשעבר חייל
בצבא הבריטי ועוטר תנועה, השתתף בתח רויות
רכיבה בבירות, בהמיות ראשון לציון
(פרם רביעי) ,מחיפה לבירות (פרס של׳שי),
״מטשלס״ 3,5 ,נ״ס.

משה דנרי,

מאח שערים 81

רפאלי מ שאט, רח׳ שבזי 47ת״א,
גד,ג בן ,20 לשעבר קשר בצבא, רוכב 5שנים
״טריומס״ 3,5כ״ם,

״מטשלס״ 3,5 ,כ״ס•

יהודה זבולון,

דת׳ מאיריציון, סלמה,

״סנבים״ 5 ,כ״ס.
ע די ז׳וסף, רח׳ הים, הר״הברמל, סוחר
בן ,31 רוכב 11 שנה. לשעבר רץ בצבא,
בי. אם. אי 5 ,.כ״ס.

אברהם עזרא,

ג׳מוסץ• ,הדלי דויד-

סרן״ 7,5 ,כ״ם.

יעקב עזרא, חד שבזי ,״נורטוך י

אברהם פלסתר, גבעתיים, צלם בן
,28 לשעבר קשר בצה״ל ,״רויאל אגפילדי׳
8ב״ג4

ת כ 1י ת

ישראל זוננברג, רח׳ מיכאל ,27 חיפה
מכונאי לאופנוע בן ,26 רוכב 6שנים, לשע בר
טוראי בחטיבת ״כרמלי״ ,״סנבים״ 5כ״ס.
1 יצחק ק;טן, מאז״ה ,56ת״א, פקיד
בן , 19 רוכב שנד, וחצי ,״ויקטוריה*2,5 ,

דוד קפלן, הרצל 81ת״א, בי.

אם. ו ת

ם.ם.ו. קארידז׳ ,בעל רשיון מירוץ
בריטי, שרת בצבא הבריטי ובמח״ל וידוע
כ״רס״ג על האופנוע״ חבר קיבוץ ניר־עס ש*
בנגב.
צבי קרייס, רח׳ אמיל זולה 40ת״א,
בי. אם. אי״ 5כ*ם.

זיגמונד קדש,

רח׳ 68 יפו, בי. אם. וה.

6כ״ס.
אודי רביב, גאולה ,28 חיפה, חרט בן
,20 שרת בחיל הטכנאים, רוכב 3שנים,
,מסשלס״ 3,5 ,כ״ס.
יעקב רוט, רחוב יעקב מאיר , 15ת״א,
נהג בן ,21 לשעבר מלח־ראשון בח-יל-הים,
רוכב 5שנים ״טריומס״ 5 ,כ״ס.
זלמן חוטר, שלמד, המלך 50ת״א,
מכונאי אופנוע בן ,18,5רוכב 3שנים,
,אריאל״ 6נ״ס.

תקנו!

המרוץ

כל המשתתפים במרוץ מופיעים בשעה 12 בדיוק על אופנו־עיהם,
מוכנים לתחרות, במסלול — ליד כית הספר החדש
בגבעתיים (אדמת כיסום).
בשעה 12,15 יסיירו המשתתפים על אופנועיהם, בלוית השופטים,
בפעם הראשונה את המסלול.
- 12,30 - 13,30 הגרלת מספרי המתחרים וארגון קבוצות
הזינוק.
- 13,30-13,50 הופעת הקהל, נגינת תקליטים.
- 13,50 הופעת השר. הקהל מתבקש לתסוס מקום.
- 14,00 דברי ברכה קצרים של מר שיטרית, ב״ב המועצה
המקומית וב״ב ״שועלי שמשון״.
- 14x15 היכון לזינוק.
פשעתים
- 14,10 זינוקהקבוצה הראשונה. המירוץ יימשך
כשקבוצה אחת זונקת אחרי חברתה.
עם סיום התחרות תודיע ועדת השופטים על תוצאות המרווץ
ואת שמות הווכים בגביע ובמדליות, לפי סוגי אופנועיהט
שר המשטרה ימסור את הגביע ואת המדליות לזוכים.

הכניסה חפשית. הקהל נדרש לציית בקפדנות להוראות הסדרנים,
לא לעלות על מסלול המרוץ ולשמור על הסדר וקור־הרוח.
אחראי לזינוק: זליג רייכרט. אחראי על החוליות המכניות :.יהודה
ענן. אחראי על המסלול: סרן שלמה אדיר. אחראי; לארגון כללי :
איתמר עילם. יחסי ציבור, עתונות וקולנוע שלום כהן. ועדת קבלה :
ניצח נבי.

אברהם נורמטוב, מאיר ציון 8ת״א,
מכונאי לאופנועים.בן ,23 לשעבר טוראי ב*
חיל־־הטכנאים, רוכב 8שנים, בי. אם. אי.
5.5כ״ס.
דוד נתומובפקי, גבעתיים, טייח בן
,28 לשעבר אויראי מוסמך, רוכב 4שנים,
״טריומפ״ 3.5כ״ם.
טדי שורצמן, רח׳ נורדאו . 22 היפה,
מכונאי בן ,34 רוכב 15 שנת טשלס״
3.5כ״ס.
יהושע שם־טוב, רחוב חסן־כק ש ביפו,
מכונאי בן ,20 רוכב 6שדם, לשעבר
טלפוניסט בחיל האויר, בי. אם. אי 5,5 ,.כ״ס.

הגביע

הגביע, שנתרם ע״י מערכת ״העולם חזה״ ונושא את שם

פלוגת ״שועלי שמשון״ (חטיבת גבעתי) ,הוא גביע נודד.
הגביע יועמד לתחרויות שנתיות של אותה יוזמים. המחזיק בגביע

שלוש שנים רצופות זוכה בו לצמיתות.
עם קפלת הגביע, על הזוכה בו להשליש בידי מערבת ״העולם

הזה״ שטר על מאה לירות ישראליות. שטר זה יובא לפרעון
אם המחזיק לא ימציא את הגביע לועדת הביצוע שבוע ימים
לפני מועד התחרות הבאה.
כללי התחרות :

הזינוק יהיה בשדרה מסומנת דגלים. היציאה מתחום שדרה

זו, פוסלת את הרוכב.
לאורך כל המסלול אפשר לסטות שמאלה או ימינה מן המסלול

המסומן, מרחק של 5מטר, בערך.
יש ־להישמע להוראות סמני-הדרך לאורך המסלול.

ד . .עבירות על ההגינות הספורטיבית ונמוסי הדרכים יובאו
כחשבון ע״י השופטים, כראות עיניהם, כשעת קביעת המנצחים.
הסיום
יהיה אך הוא בשדרת דגלים, אשר היציאה ממנה

פוסלת את הרוכב.
שני רונבים או יותר, שיגיעו כאותו זמן במרוץ, יכריע ביניהם

הגורל.
פסק דינה של ועדת השופטים יהיה טופי וללא ערעור. במקרה

של ספק ישמש כהוכחה חותכת הפתק החתום ע״י שופט־הזמן
שנקבע.
( )-סרן אלי דורון
חבר שועלי שמשון

( )-זליג רייכרט

( )-שלום כהן

תבר הועדה המארגנת

בשם מערכת ״העולם הזה״