גליון 685 מתאריך 14 בדצמבר 1950

ג</יון לה :
איש ה*ור־ל •.מאד ונה*ט 1נ >

ל ק 1ףחינ1
כשירדה החשכה על מסלול המרוץ בגבעתיים, ושברי ר,כסאות נערמו — השמיעה
המערכת בולה אנחה עמוקה של הקלה אינסופית.
במשך ארבעה שבועות נעשתה כל העבודה העצומה הכרוכה בהכנת מפעל ספורטיבי
כה גדול! דיברו, אכלו, שתו וחלמו חברי המערכת על אופנועים. המזכירות שקעה בים
של גביעים ומדליות, ואילו דוש, הרגיל ליהנות מצרות הזולת ושלו עצמו, טוען שהתקשה
לחדדם בלילות, והיה נאלץ לספור אופנועים...

העניו עצמו התחיל עוד לפני חמשה חדשים. באחת מישיבות המערכת התלונן עורך
הספורט על גורלו המר: חיי הספורט בארץ משעממים, מעט הענין שישנו מצטמצם
כולו בענף אחד ויחיד (כדורגל) ,וגם ענף זה רדום עד בואה של קבוצה מחו״ל.
אמר אחד הנוכחים, שמח לאידו של איש הספורט: אם אין לך על מה לכתוב,
לך וארגן משהו שאפשר לכתוב עליו.
הרעיון דחף באויר, וחזר אל שולחן המערכת. בעצם, מדוע לא? מיטב העתונים
בחו״ל מארגנים מפעלי ספורט. מדוע חייבת כל הפעילות בארץ להתרכז בקומץ ארגונים
מפלגתיים או מפלגתיים־למתצה, אשר השקפות־עולמם הדוגמטיות חשובות בעיניהם יותר
מן הפעילות הספורטיבית?
אחרי דיון קצר הוחלט לערוך מרוץ אופנועים. מהותו לא הוגדרה בדיוק, והוטל
על יהודה ענן, האופנוען הבלונדי, לעבד הצעה ולבחור מסלול מתאים.
עברו ימים, וביום בהיר אחד התפרץ יהודה למערכת והכריז בקול חגיגי, כארכימדס,
הזקן בשעתו: מצאתי.
אפשר היה לקיים את המרוץ מיד, אולם בינתיים באה ד,״מכביד,״ ,ומארגניה ביקשו :
אל יתחרה מפעל במפעל. המערכת לקחה את התכניות, ריכזה אותן בתיק ושמה אותו
במגרה.
המכביד, הלכה, ואתה גם עורך־הספורט הקודם. במקומו בא
איתמר עילם ממושקף ודינאמי. רעיון המרוץ הלהיב אותו מיד. התיק
יצא מן המגרה, התפקידים הולקו ונלן בע אותו דבר נורא, שהטיל מאותו
רגע את צלו על כל העוסקים במלאכה: התא רי ך.
התאריך היה שליט כל יכול. הוא דירבן, דחף, המריץ. תמיד
היה נדמה שאי אפשר להספיק, שאי־אפשר להכין גביע, להתקין את
המסלול, לקבל את הציוד הדרוש. אלף פרטים קטנים — ״סטופרים״,
קובעי־מגן, דגלי־סימון — נראו כאבני־נגף, ששום אופנוע לא יעבור
אותן.

המפנה הגדול בא כשניגש סרן רחב־חזה, רחב־פנים, רחב־כתפיים
ורחב־חיוך, אל חברי המערכת המודאגת שלגמו קפה ב״גינתי״ ,והציג
את עצמו כ״סלומון״ אדיר. אופנועים? שאל, כשכור אשר ריח הי״ש
עולה באפו׳ ״מצוין ! מה כואב לכם?״.
אמרו לו: כואבים קובעים שאינם.
צחק ואמר: בסדר. מד. עוד ז

אמרו לו: סטופרים.
צחק ואמר: בסדר, מד, עוד?
אמרו לו: דגלי־סימון.
וכו׳ וכו׳ ו כו/
נסתבר שסלומון הוא >א) אופנוען ותיק, שעבר כבר כמה מאות אלפי ק״מ על
אופנועו( ,ב) אום המכיר את הכל, ושהכל מכירים אותו, ו(ג) מכשף.
מאז נשאו כתפיו הרחבות של סלומון הרבה דברים. הוא לא נכשל גם בפרט אחד.
עוד בשיחה הראשונה הזכיר סלומון שם אחד: זליג רייכרט.
רייכרט חי באוטו, המצויד בכמה אנטנות, ובדירה מלאה תמונות
של אופנועים וגביעים של אופנוענים. הוא האלוף האחרון לאופנועים
— לפני 17 שנה. מלבד זה, הוא גם אב לילדה קטנה וחמודה.
האליל אשר רייכרט זובח לו הוא: בטחון .
רייכרט לא רצה שמישהו ימות במרוץ, הוא גם לא רצה
שמישהו יפצע. אמנם, ברור לכל אדם הרושם את עצמו במרוץ
אופנועים, כמו לחייל המצטרף ליחידה קרבית, שהוא מסכן את חייו.
כל חברות הביטוח מסרבות לבטח את חייו של אופנוען־מרוץ. אולם
רייכרט אמר: כל אשר אפשר לעשותו כדי למנוע מקרי אסון, חובר,
היא לעשותו. והוא עשה את זאת בעצמו.
משהתנשא רעש המנועים במגרש הזינוק ו שרו,1משטרה, בלוית מלכת־היופי, תפסו
את מקומם בשולחן הנשיאות, פינו כל האלילים הקודמים את מקומם לכוח־העליון החדש :
הקהל.
המערכת, שרצתה להפוך את התחרות לחג־עממי, לא קבעה דמי כניסה לתחרות,
(בניגוד למפעלים של עתונים אחרים, הופיע המרוץ בספרי החשבונות של ״העולם הזה״
בעמוד ההוצאות בלבד) .כ־ 5000 חובבי־ספורט נלהבים מכל הסוגים — החל מאופנוענים
בעלי שערות־שיבה וכלה בצעירי שכונת התקוה —התפרשו לאורך המסלול, והצטופפו
בעיקר בין נקודות הזינוק והסיום. קרוב לסיום ההתחרות עברה ההתלהבות את הגבולות,
וגם תגבורת של המשטרה, הצופים ואנשי־הצבא לא יכלה להתגבר על ההתפרצות
הספונטנית. ברגע זר, עזרו האופנוענים לעצמם: הם הקיפו במכונותיהם את שולחן הנשיאות
ובעזרת שועלי־שמשון, שיצרו חומה חיה, איפשרו חלוקה סדירה של הפרסים ;והנשיקות).
מלבד סלומון, שכתפיו ענודות־העלים, שלטו במגרש והטילו
את פחדן על ההמונים, עמלו חמשה השופטים עמל מפרך ביותר,
ובראשם עמד יששכר דניאל. בשעה שד,חמשה המתחרים זנקו ברעש
לעבר מעלה ההר, זנקו חמשה השופטים אל נקודת הסיום (בדרך
קצרה יותר) ,כשבידיהם שעוני־המרוץ. מכיון שההבדלים בזמנים היו
בתחום 2שניות ופחות, היתד, דייקנותם של השופטים גורלית במרוץ
זה. קור־רוחם, גם בשעה שהתרגשות הקהל הגיעה לשיאים, היה ערובה
לאיכותו הספורטיבית של המרוץ.
הגיבורים האמתיים של היום לא התבלטו ביותר: היו אלה ״שועלי שמשון״ ,קומץ
הבחורים, שהתעלו בשעתם מאלמוניות לדרגת הפלוגה המפורסמת ביותר בצבא. הם לבשו
חליפות רגילות ורובם לא ענדו אפילו את הסמלים הגדולים של הפלוגה. ורק כשד,יתד,
סכנה, כי התלהבות הקהל תפריע לסיום! המרוץ, נוצרה שוב השרשרת האיתנה, ולרגע קט
שוב עמדה הפלוגה — כפלוגה.
בערב היתד, המערכת אורחתם של השועלים (או לד,יפו, הדבר לא הובהר די
צרכו, כי התחומים היו מטושטשים) ,יאז נפלו הקרבנות האמתיים של היום: בשעה 2
בלילה נישאו שועלים אחדים-אל-ביתם -על גבות חבריהם.

מכתבים אום-אר-פרג׳
אני מלאת התמרמרות על מאמרכם על
אום־אל־פרג׳ (״העולם הזה״ .)683 מפני מר,
אתם חסים עליהם כל כך? מה טובה צומחת
לנו מהם? האם יש לנו עודפי קרקע
עבורם ז
גירח לוי, תל־אביב.
אני מעריך מאד את מלחמתכם למען
הצדק והאחוה בינינו ובין העם הערבי היושב
בתוכנו.
י. ג ,.תלמיד, תל־אביב.
יתכן שלגבי הצדק המוחלט (אם ישנו
דבר כזד ).אין הנעשה באום־אל־פרג׳ כשר,
אבל כיצד אפשר לדבר על צדק מוחלט
בתקופה זו?
אליהו שרויטמן, סטודנט
בשעה שמצב היהודים באירופה היה דומה
למצב הערבים בארץ, לא רצו היהודים בצדק
בלתי מוחלט.
יפה עשר, עתונכם שיצא חוצץ נגד
העוול. דוגמה למקרה זה מוצאים אנחנו
ב״חרבת חיזעא״ של ס. יזהר, וגם בספרו
של ס. אלגריא ״גדול וזר הוא העולם״
הדן בבעית האינדיאנים. מדוע יודע עמנו
להגיב בחריפות כזו בשעה שהמדובר בעמים
זרים, אך מנסה להתעלם מן הצדק
ברגע שהמדובר בשכנינו הערביים?
אליעזר אנגל, חיפה.
בתור איש־האדמה, הזדעזעתי בקוראי על
הטרגדיה של כפר ערבי זה, שתושביו
נאחזים באהבה כה דבר. באדמתם. לאחר
שהקדשתם כבר שני מאמרים לנושא זה,
מוטב שתשאירו את הסניגוריה עליהם בידי
אותם החוגים שבודאי מיוצגים בכל מחלקות
התכנון למיניהם (שהקדישו את מיטב
כוחותיהם למדינה דו־לאומית עם ג׳מל חו־סייני)
.ואז תתפנו לטרגדיה של אום־אל־סרג׳
היהודית על גדות הירדן — הכפר
מנחמיה, שגם הוא קרבן לאותו תכנון —
לטובת הסקטור הקיבוצי.
משה בן־צבי, מנחמיה.

תעמולת גיוס
מאיר שכנר מייעץ לראובן
לו עבודה, להתגייס (״העולם
האם הוא סבור שצבא הקבע
למחוסרי אמצעים? אוי לצבא
צורה זו.

בוסי, שאין
הוד 683
הוא מקלט
שיתגייס ב
מוכה
דומיניץ,
השמצה

תל-אביב.

הצטערתי צער רב שגם ״העולם הזה״
הצטרף למסע ההשמצה נגד הציונים הכלליים.
האמת היא שאין שתיקת הציונים
הכלליים אחרי גצחון הבחירות קול ענות
חלושה, כי מים שקטים חודרים עמוק
עמוק.
אלי תבור, תל-אביב.
אחרי המכתבים המאשימים אותה בהשמצה
אימפריאליסטית, שמחה המערכת שיש גם
המאשימים אותה בהשמצה סוציאליסטית.

הגבר הילד לעבודה
לוא קרא מקסים סלומון את ״סונטת
קרויצר״ של טולסטוי, לא היד, כותב את
המאמר ״הגבר הולך לעבודה״ (״העולם
הזה* .)682 אם האשה אינה יודעת להסתדר,
אין הבעל אשם. רוב הבעלים יודעים
את הקושי בו נתקלת האשד( ,אני רק בן
,15 ואינני בעל).
עמנואל פוס, שכונת בורכוב.
מקסים הוא בן ,28 והוא כן בעל.

אופנוע הפוף
״העולם הזה 683 מראה את יהודה
ענן רוכב על אופנוע, כשידו השמאלית
על צנור הדלק. הואילו נא לפרסם באיזה

סוג מיוחד של אופנוע נמצא צנור הדלק
בצד השמאלי?
משה שורץ, חיסר״
סוג האופנועים שעורך התצלומים של •העולם
הזה״ הופך אותם (לצרכי העימוד).
אתם הולכים מחיל אל חיל• אחרי ר,שעור
הנאה לעם הסיני, אתם רוצים ללמד
את מיודעינו האנגלים לכתוב מימין לשמאל
(המילה ״טריאומפ״ על האופנוע) ,ואת כל
העולם התרבותי לכתוב מספרים באותו
כיוון. אם סיסמתכם כניעה ללא תנאי:
ענכנ ינא פג זא.

יעקב אורן,
הכתיב הסיני

רמת־נן.

דחילכום, הסינים שלכם יוצאים לי מן
רות אורשטיין, תל-אביב.
האף.
גם לנו.

זהה את עצמך
ההתחרות אינה מוצדקת, כי כל הסכויים
לזכות בפרס למצולם הגר קרוב למערכת.
לפחות תנהיגו התחרות על בסים של ק״מ
לשעה, כלומר, המרחק מן הבית למערכת
מחולק למספר השעות לאחר הופעת העתון.
זאב גולן, גבעתיים,
ההצעה הועברה לעורך־הספורט.
מדוע יגרע חלקם של החיפאים? אין
הם מוותרים על זכותם.

חיפאי.

נעשים סידורים לאפשר תחרויות כאלו גם
מחוץ־לתל־אביב

נערה משכנעת
טעה מדור ד,״אנשים״ (״העולם הזה״
:)683 קופצים מן האוירון עם הינתן אור
אדום, ולא עם הינתן אוד ירוק. אגב,
יוכבד קאשי שיכנעה 4אנשים, ולא 3
גם אותי שיכנעה שהיא מוכנה לזנק מבלי
שיהיה צורך לדחוף אותה.
צנחן, צ .ה. ל.
•צנחן״ שיכנע גס את עורך הסדור ״אנולא
שים״
,שהיה מפקדמחלקה בפלמ״ח
היה מצוי, לדאבוננו, ליד צנחנים. ההיכון,
האור האדום, הוא אות הזינוק.
תשבץ פרסים רגילים ניתנים לפותרי התשבץ,
ואילו הפעם היינו צריכים לפתור גם את
ד...,באורים. תשבץ מסוג זה תוכלו לשי
לוח לתערוכה ״בהתנדב עם״ ,עם הכותרת:
״ישוב ספר מופגז״ ,מאת צייר מודרניסטי.

שמואל שפיזמן ושלמה
פרומניצקי, בת-גליס.
אנו חושדים במדפיס שהוא מבלבל את
הבאורים כדי לחסל כל מתחרה בפתרון
התשבצים.
תי קון: בגליון הקודם נדפס בקשר לבחירת
מלכת־היופי לשנה זו, כי מרים
ירון היא המלכה לשנת תשי״א• צ״ל תש״י.

וז שעף
לנשיקה זו היתד, לידה קשה.
כשניגש מרדכי קריצמן, צבר ,28 ,יליד קרית־מוצקין, שד,דביר
י ב־ 3.5סוסיו את 5הסוסים של האחרים והגיע ראשון במרוץ, אל
מרים ירון, מלכת היופי החמודה, לא היסס אף רגע. הנשיקה יצאה
לפועל במהירות הבזק, מבלי שהיתר. לצלמים ( 12 צלמי עתונות5 ,
צלמי קולנוע) השהות להרים את מצלמותיהם.
התחננו הצלמים, חייכה המלכה, העיף המנצח מבט חוקר לעבר
אשתו שעמדה בין הקהל — ובאה נשיקה מספר .2הצלמים בכל זאת
לא היו שבעי־רצון — השמש, שנטתה כבר לרדת, האירה את הצד
הלא־נכון של הנשיקה (מסתבר שגם לנשיקות יש שני צדדים^ וכך
יצאה לפועל נשיקת מספר ,3היא הנשיקה המוגשת בזה לקהל ע״י
הצלם פרנק.
למנצח לא היתד, שהות רבה לשקוע בחלומות: אשתו, שגמרה אומר בנפשה כי שום
מלכת־יופי לא תעמידה בצל, נטלה את בעלה והצמידה לפיו נשיקה תקיפה• וד,מנשקת
י האחרונה היא המנשקת,
,העולם הזה״ מם׳ 6&5

איש הגורל:

ב 1א1

צה־טונג
אם יה
במשי דור שלם התג;,מה רוחד׳
בדמותו של אדם אחד: עורך־דין צמוק וקדח
בעל עז ונול ביתי, שהטיף לנצחונות, לאי־אלמות
וללחץ מוסרי. אל גאנדי, הקדוש הפיקח
היו נשואים מבטיהם של כל סני־אסיה שקיוו
למהפכה הכפולה: שיחרורם הלאומי של העמים
המדוכאים מעול משעבדים ״לבנים״ ,ושיחרורם
החברתי של ההמונים מעול הכת הקטנה של
כמריס־גנרלים — בעלי־אחוזות ששלטו בכל
היבשת.

ו 11

גנדי הגשים את מחצית התקוות. במהפכה
חסרת־דם, שאין כדוגמתה בכל דברי ימי העולם
גירש את הבריטים מן היבשת יהודית
והפך את 200 מליון התושבים של המרחב
ההודי למרכז אסיה. גם אחרי מותו המשיך
לפעול תלמידו־יריבו, סרי גאואהארלאל ניהרו,
שיצר את הסיסמה של ״אחדות אסיה״ ,וניסה
לרכז סביב ארצו את עשרות העמים האסיאתיים.
ואולם
גם הקדוש ותלמידו לא ידעו לבצע
את המהפכה השניה: זו שהיתר, צריכה לבוא
ולתת את הקרקע לאיכרים. לכן כבה אורה
של דלהי, ונדלק אור חדש בצפון.
צלו של מאו־צה־טונג נפל על מרחבי
היבשת.
כמקום רוח, אדמה. גאנדי האמין ברוח.
הוא האמין שאסיר, היא הכוח העולה
בעולם — אולם הוא ראה עליה זו בצורה
של התעוררות רוחנית, לידתה של השקפת־עולם
חדשה, טהורה יותר, שתיתן חיים חדשים
לעולם, שנתדלדל בהתנוונות האירופית.
מאו־צה־טונג אינו איש הרוח. מאז שחר
נעוריו היה איש המעשה. גם הוא חלם על
עליהה של אסיה, תחת דגל הכוכב האדום
של סין. אולם, בניגוד לגאנדי, ראה תמיד
את ר,עליה הזאת בצורה מוחשית מאד: עליה
של כוח.
אסיה היא יבשת האיכרים. משפלת עזה
ועד לג׳ונגל של יאקארטה 95 של תושביו איכרים הם. לכן קבע מאו :
הצעד הראשון לעצמאות האסיאתית, הוא חלוקת האדמה. ההגיון הסיני ניצח
את החזון ההודי.
״טיטו הסיני* .ההגיון של מאו היה ברור גם לאויביו. מאז סולקו
היפאנים מסין ב־ , 1945 לא האמין איש במשרד־החוץ האמריקאי, כי הדיקטטורה
הרקובה של צ׳יאנג, המגינה על הפיאודלים, תוכל לעמוד נגד הדיקטטורה
היציבה של מאו, שנשענה על מליוני האיכרים. הבנה זו גרמה לכך, שהאמריקאים
קדלו לתמוך בצ׳יאנג. הפסקת זרם הדולארים החישה את גורלו של
הגנרליסימו העקשן. מאו כבש את היבשת בהתקפת־מחץ עצומה אחת.
הבנת חולשתו של צ׳יאנג לא היתה הסיבה היחידה להפקרתו. היד,
להם, לאמריקאים, גם חשבון שני, חשבון של מספרים יבשים:
לברית המועצות יש אוכלוסיד, משוערת של 200 מיליון נפש.
לרפובליקה העממית של סין יש אוכלוסיד, משוערת של קרוב ל־450
מיליון נפש.
לא יתכן, שהמדינה הקומוניסטית הראשונה תוכל להשתלט, לאורך
ימים, על המדינה הקומוניסטית של העם הגדול ביותר בעולם.
מי ינגן כחליל 1אמנם, סברו האמריקאים, כל עוד חלש מאו
יצטרך להזדקק לחסדי אחיו־הבכור, המשופם, בקרמלין. הוא ישתדל לקבל
מידיו את הטרקטורים ואת הטנקים שהוא זקוק להם. אולם, משתחלוף החולשה
הראשונה, יזכור מאו את מעמדו ואת כוחו. הוא לא ירקוד לצלילי חליל זר.
סניגורים אלת של מאו הסתייעו בדוגמה היסטורית, שהיתה משכנעת
למדי: מעולם לא כבשה ברית־המועצות מדינה, אלא בכוח צבאה. היא
השליטה את נאמניה בפולין, בצ׳כוסלובקיה, בהונגריה, ברומניה — כולן
ארצות שנכבשו ע״י הצבא האדום הסובייטי. אולם היא לא הצליחה להשתלט
על יוגוסלביה, המדינה הקומוניסטית היחידה באירופה שהשתחררה מן השלטון
הנאצי בכוחות עצמו.
החידה המכרעת. עם פרוץ מלחמת קוריאה הוצפה אמריקה גל
של איבה למאו, ולקומוניסטים האסיאתיים בכללם. כל פקידי משרד־החוץ,

שהטיפו להפקרת צ׳יאנג ולפיוס מאו, סולקו, הואשמו כבוגדים, הושמו
במאסר. הנה נתגלה, כי התקוות שתלו בעצמאותו של מאו היו מוקדמות.
השליט של פייפינג הלך בעקבות השליט במוסקבה, מבלי לסטות ימינה
או שמאלה.
אולם השאלה הגדולה על מעמדה של סין בעולם לא נפתרה.
מאו נשאר, כאשר היה מאז: איש החידה. אולם אם היתה זאת פעם
חידה ׳אקזוטית, רחוקה, נושא לתיירות מזדקנות שישבו במלון מהודר
בשאנג־האי, וחיברו ספרים על מרד האיכרים — הרי היום זאת חידה אשר
פתרונה ישפיע על גורל חייו של כל אדם בעולם. בידי מאו נתונה, היום,
ההכרעה הגורלית: מלחמה או שלום בעולם.
השריר נצח את המכונה. כי את אשר ניהרו, אציל הנפש, משתדל
להשיג בנאומיו, כבר הצליח מאו, תקיף־המעשים, להשיג בפעולותיו. עליתה
של סין למעצמה השלישית בעולם. היא עובדה קיימת.
אמנם, אין לסין אניות־מלהמה, כאשר ישנן לבריטניה. גם אין לה
צי אוירי. עדיין אין לה. אולם מול הכוח הפלאי של המכונות, מעמידה
סין גם היום את כוח השרירים של ששית האנושות. ובהתנגשות הראשונה
בין העוצמה האנושית הסינית, והעוצמה הטכנית האמריקאית בשלגי קוריאה,
המכונה.
הפסידה
יד לה ,1יד לקים. הרוצה מאו במלחמה? אין ספק שהוא רוצה
להתפשט. הוא רוצה לחסל את יריבו צ׳יאנג, שהתבצר בפורמוזה מאחורי
מסך אניות־הקרב של מאק־ארתור. אין ספק שהוא רוצה להשליט בארצות
השכנות אה גרוריו שלו, התלויים בו במישרין, ולא במוסקבה הרחוקה.
הוא רוצה להשליט את הו־צ׳י־מין בהודו־סין, את קים איל־סונג בקוריאה.
אולם האם הוא מעונין להטיל את כוחותיו לתוך מאבק עולמי, עוד לפני
שהספיק להתבסס כראוי, בה בשעה שהוא יכול להשתלם על הארצות
האסיאתיות באמצעות המהפכה האיכרית?
תשובתו של מאו מותנית במידת תלותו במוסקבה.
ניהרו מאמין שמאו יהיה עצמאי, ושתשובתו תהיה — לא.
האמריקאים טוענים עתה, שמאו הוא עבד נרצע לקרמלין
וחוששים שתשובתו תהיה — כן. מאו עצמו — שותק.

<9 3 3 - 4996

המצעג; ה\דור

הסכם רוסי־סיני של התקפה רבתי על אסיה ; על סיפוח מבצ׳וריה, מונגוליה ועוד, לרוסיה,
שהייתו הממושכת של מאו במוסקבה עוררה גם ניחושים
הפוכים: האם יהיה בן אכר זד. לטיטו שני י האם האיש שהגיע
|לשלטון בזכות עצמו, וללא עזרה מן הרוסים, יאמר למוסקבה כי אין
דעתו לקבל ממנה הוראות 1

בפעם הראשונה עמד לפני ססלין מנהיג קומוניסטי שוויי 8 0פדה ולא משרת. מאחורי מאו עמד מספר אנשים כפול מזר, שברוסיה

ה 4כייטית•

מלבד מדינות המזרח, הכירו בסין העממית גם מדינות מערביות
ליות רבות. מדיניות החוץ של אמריקה, כמו שגובשה בידי דין אצ׳סון, נטתה לעודד
]־ת הדרגתית שתרשה, במרוצת הזמן, לארה״ב להכיר בסין הקומוניסטיות געשה
!העמיד את המהפכה בסין באור של התמרדות המוני עם מדוכאים נגד שליטים
§נ ומשטר רקוב, כדוגמת המהפכה הצרפתית.
באסיה עצמה, התגבש והלך רעיון ״הכוח השלישי״ .הודו,
בת 180 מדליון התושבים, שרק עתה השתחררו־ ,ממשטר קולוניאלי,
גמגתד, בין המדינות הראשונות שהכירו בסין העממית. גם המשטר
החדש. ב הו * היה תוצאה מאותו תהליך, שאחז את כל עמי אסיה
במלחמתם נגן הקולוניאליזם האירופי, ושהביא להודו את עצמאותה.
מאו צה־טונג פנה אז להמוני האכרים, כי ראה בהם את מקור
8 8 8 9הכוח האמיתי. לכן, כאשר סילק צ׳אנג קאי־צ׳ק את שותפיו הסובייטים
בשנת , 1927 וחיסל — ביריות וחרבות — א נ| י קומוניסטים, אירגן
מאו, שמפלגתו אף לא תמכה בו, שביתת איכרים :״מרד קציר הסתו״ .וכך מצא
מאו את עצמו אויבם של הקומוניסטים והאנטי־קומוניסטים כאחד. זה היה יותר מדי.

נהרו הסך לחסידו של מאו בזירה הבינלאומית. הוא לא ד,תחשב
בבקשת הממש&ל, הבריטית להשהות את הכרתו, עד אשר ידונו כל
עמי הקיסרות ויחליטו על השאלה ביחד. נהרו פנה תכופות למאו
והציע לו להצטרף להודו המשוחררת, וליצור כוח אסיאתי מתקדם; שייצור את שיווי
המשקל במערכה בין מזרח ומערב.

בשנת 1928 הצטרף אל מאו הגנרל צ׳ו־סה, בן למשפחה מיוחסת שנתדרדר בדרך
הניוון והאופיום, אך הזר בתשובה והצטרף לקומוניסטים, עם תגבורת של 1000 מיילים.
כיום, עומד גנרל זה בראש צבאות סץ הקומוניסטית.
כוחותיו של מאו לא יכלו להחזיק מעמד נגד מיליון החיילים של הקואומינסנב
שקב לי הוראה להשמיד כל מי שימצא בקיאגג־סי. הוא החליט החלטה נועזה. הוא אסף אח
אנשיו כ־ססס 100,איש) ופרץ את המצור ולקח עמו את כל אשר וכלו ,1אנשים לשאת על
שכמיהם. לא שכח אפילו את מכונת־ההדססה, שהיתר, נחוצה לו לצרכי תעמולה.
י־,יתד, זאת ההגירה המפליאה ביותר בתולדות האנושות 10,000 .ק״מ במשך 368
יום. זה הפך לאגדה מאגדות סין ונקרא בשם ״המצעד גדול־.
אם נשים את הדרך על מפת אירופה, תהיה שוד, לדרך המתחילה בתורכיה,
ומגיעה לנורבגיה, דרך איטליה וספרד.

בראש תוכנית הפעולה סימן את צרכי עמי אסיה, שעוד היו
אירופי (הודרסין, בורמה, אינדונזיה מלאיה, וכו׳) ,וקווה שסין תשתף פעולה בשטח זה.

בהגיעו ליונאן הצפונית, לאחר המצעד, שבו צעד מאו בתנאים
קשים בדיוק כחייליו, החל מאו להקים צבא בשיטתיות. עד אז לא היה
זד. צבא י •ב־:־־1ים לראות בשאר חלקי העולם. היד. זה אוסף
של כניפיית, אשי ר: השוד והבטחות שלל אחדו אותם.

.־.יא ברזל אלמנטריים — כגון: שים עבור
קנייתיך. אל תקים בת• ש־מיש בקירבת מגורים, החזר את אשר שאלת
— שבוצעו ע״י חייליי בהתלהבות קנאית. וכך, עם פלישת היפנים
בשנת , 1937 עמד ב־ינאן צבא מאורגן וחזק למדי.

ואמנם, מבלי להשמיע מילה, ניגש מאו לעבודה זאת. אך במקום
העזרה הדיפלומטית והמוסרית׳ שהתכון אליה נהרו (לפי תורת מורו
ומחנכו גנדי, שהתנגד לשימוש בכוח פיסי כגורם במלחמה על זכויות),
שלח מאו יועצים צבאיים, חיילים וציוד לארצות השכנות.
בהודו־סין הפכה תנועת הפרטיזנים של הו־צ׳י־מין(איש הברזל),
שלחמה בפולשים היפנים, למדינה קומוניסטית ממש, עם צבא סדיר
ומצויד כר,לכוש הו־צ׳י־מין העמיד בסכנה את שלטון הצרפתים והקיסר־

יכלו להתקבל על דעת הקואומינטנג. י במשך כל זמן המשא ומתן, לא הפסיקו צבאותיו להתקדם.

רבביר. ח־ייים לאומנים, על ציודם האמריקאי ומנהיגיהם עברו לצידו,
ועיר אחרי עיר נכנעה לפניו.
צ׳יאנג קאי־צ׳ק העתיק את בירתו ממקום אחד לשני, עד שבשנת 1949 עברה כל
היבשת האדירה לידי הקומוגן ססים, והוא בידו עם חצי מיליון חייליו לא־ פורמוזה.

נ£י 1191

ב־* 1לדצמביק , 1949 הופיע מאו לביקור נימוסים־דיפלומטי־חגיגי
ממושך במוסקבה. מולוטוב ושאר גדולי רוסיה באו לקבל את פניו
בשדה 1הוי דפה, ובמסיבה המסורתית, הנערכת מדי שנה ביום הולדתו
של י ^ 8סטלין ישב מאו לימינו של המנהיג הרוסי.
במשך שבועות רבים ידע העולם הרחב, כי שיחות חשובות
מתנהלות במוסקבה, אולם על מהותן והיקפן לא נשמע דבר. עתוני
המערב הרבו בניחושים על תוכניות ענקיות להקמת מפעלים שישנו
את סין, מארץ חקלאית פאודלית למעצמה חרשתנית אדירה ; על

0י?;,ף 8 0 1 .

111\ 9ד881₪^ 1

במשך זמן רב לא שמו מעצמות המערב לב לאזהרותיו; של צרפת, כי אין היא
נלחמת יותר בתנועה׳ לאומנית הרוצה להשתחרר משיעבוד קולוניאלי בלבד, אלא במהפכה
קומוניסטית — חלק מתוכנית גדולה של סין ורוסיה להשליט את הכוכב האדום על
יבשת אסיה.

בהתקפתם האחרונה, השתלטו אנשי הו־צ׳י־מין על כל אזור הגבול בין סין
וחודו־סין — כיום, אזור אחד למעשה.

משך שמונה שנים ( ,1,1937—45 שוב שדר שיתוף פעולה בין מאו וצ׳אנג, ושניהם
נלחמו בפולש היפני. אולם מאו לא לחם בנשק בלבד, אלא ניהל גם מלחמה פסיכולוגית
ביפנים. במקום לרצוח כל שבוי ;כמו שהיה נהוג בכל צבא אסיאתי המכבד את עצמו),
העניקו חיילי מאו מעמד של ״אורח מפאת המצב״ לכל שבוי יפני. הם חלקו לשבויים
היפניים מזון טוב וסדיר (דבר שלא היה נהוג אפילו בצבאו של מאו) .אחרי טיפול
אינדיבידואלי, היה השבוי נשלח חזרה ליחידתו, לספר על מצבם הטוב והגינותם של

הקומוניסטים.
עם כיום המלחמה נגד היפנים, נפל לידי מאו ציוד רב. היא
יהיה בעמ-ה הל ויכול לנהל משא ומתן עם צ׳אנג.
.ש־־ ,שהיה אז נציגו המיוחד של טרור־ בסין.
לתווך בין שנה המנהיגים. מאו, שבטח בכוחו מ סי כויו ללכד את
המיני העם כ: .ד* העמיד תנאים (התפטרותו דל צ׳אנג, וכי ),שלא

שמועות על הסכם חשאי, שהושג בין המערב וסין בתיווך הודו. דובר,
כי תמירת אי־התערבותה שק סין במלחמ £קוויאה, ייעצרו כוחות או״ם במרחק מר, מן
הגביל המנצ׳ורי, כדי להשאיר חלל ריק צבאי, שיכלול את מפעלי החשמל של נהר יאלו
בקוריאה, המניעים את התעשיה המנצ׳ורית.
יאמנס^כתזרס או״ם עברו את קו הרוחב ר,־ ,38 וסין לא התערבה. הם התקרבו
לגבול הסיני, ובס־ 1זאת נמנעה סין מכל פעולה
והנד, ביום אחד^כא שר השלים העולם עים הרעיון שפרשה
קוריאה מסתיימת, ותמה על אדישותה של סין, נון ןלו ׳יחידות החלוץ
האמריקאיות בפרשים פראיים ונסו בבהלה מפניה!
היתד, זאת תשובתו של מאו־צ־־טוע.
מאז פרצה מלחמת קוריאה, ד יי ^ 9 8בדור —
המושבעת של הגנרל דוגלם מק־ארתור ל־־מו׳ניזם בכלל ולסין
מרומן והמדינאים
הקומוניסטית בפרט. מבלי לשאול את דעת ~
בפורמוזה,
האמריקאים, החליט הגנרל להושיט עזרה לצ׳אנג־קא^
ובכל הזדמנות הטיף למלחמה מידית בקומוניסטים בכל ורצות אסיה.
איבתו

וכאשר באה ההזדמנות, לא החמיץ אותה מק־ארטור, סיפק לסין תירוץ להתערבות,
והצית את הגפרור העלול ללבות אש של מלחמה עולמית.

המעצמההשלישיתהגדולהו העם הגדול ביותר בעולם בעל פוטנציאל תע שייתי כמעט אפסי.

רג ליי ם

מו ל

מכוניות. זה המראה המוכר לאירופים. אולם סין אינה שאנג־ה!

אמדי״
והו
קא 7 *0 1108
הוא הו באידא ״
עוונה לסין בחדק
*העזרה האמד ־
ה א*הכא* אנ 1י *•*0
אקבא עזו־ נ מל טו
הל או אנ מ אה*״
בעוה,געואד מטוס
זה 01011ב מוס ד.
עתה הוא ((אודנו
את ה ד מו מ לי מו

הפניםאלפורמוזה: באי התבצר צ׳יאנג, הגנרליסימו העקשן. מנוי וגמור עם מאו לגרשו. אולם לפני צ׳יאנג ה תיצבו אניות־הקרב של מאק־ארתור. צבא ה מליוני ם וצי הג׳ונ קו ת
(סירות סיניות) ,כבש את כל האיים הקטנים ב ד רן (בתמונה) — אך לא יכול לעוצמה הי מי ת האמריקאית. הת שובה היתה אופייני ת למאו: קוריאה. חיל המליונים הופעל ב חזי ת היב שה.

העם
ק״מ שיעמו
היד, זה שבוע של ירידת־המתח.
ראשיהממשלה טייל לו באוקספורד, וחקר
חקירות קלאסיות שהיו קשורות (ואולי
גם לא היו קשורות) באמנה הים־תיכונית,
הקשורה (ואולי גם היא אינה קשורה)
בטליונים אחדים של דולארים אמריקאיים.
הוא נכנס גם לשעה קלה לבית הוריה של
מרי (אשת עמום) בן־גוריון, כדי למסור
להם דרישות שלום לפני שהמשיך בדרכו
לצרפת.
ענני המלחמה באסיה הרחוקה (העלולים
לגרום לכמה ברקים ורעמים לא־נעי־מים
באסיה הקרובה) לא התפזרו. מאו צה־טונג
נשאר איש הגורל של האנושות. אולם
ככל סערה המשתהית בדרך, איבדה גם
סערה זו משהו מאימתה המפחידה.

אדומת הגגות שמצפון לירושלים, ובטרה
סנטה — הקולג׳ הקתולי שברחביה.
היה מצוי בין הערבים, ואחר שסיים
את לימודיו בשפה וספרות ערבית, תרבות
האיסלאם ולשון עברית עסק: בחקר
הדיאלקט הערבי המקומי, בפעולות בתוך
ה״הגנה״ ובהוראה בבתי ספר תיכוניים.
באשר נבחרו שלושה ערבים (אז־זועיי־בי,
גרג׳ורה וטובי) לכנסת הראשונה, נתמנה
מזכיר המדור הערבי שבכנסת.
תפקידו: לתרגם את נאומי חברי הכנסת
היהודיים לערבית ולמוסרו לצירים הערביים
! לתרגם את דבריהם הם ל116
חבריהם היהודיים, אשר מעטים ביניהם
(תריסר ילידי הארץ: שר החוץ שרת :
משה ארם ממפ״ם — שהיה מנהל מחלקה
במשרד המיעוטים ; יצחק בן צבי ) זאב
גלוסקא ; דוד הכהן ואבא חושי) מבינים
ערבית.
כאשר לא היה יכול להתגבר על העבו־

בער, כשפה רשמית בחוק, תובע הנוהג הדמוקרטי
לא לקפח את זכויות נציגי הכנסת
הערביים.
שני המתורגמנים מדברים, בימי התכנס
הכנסת, כדי שש שעות לאיש, ליום( ,שהן
כשלושים אלף מלה — מספר ד,מלים_ב־ספר
בן 120 עמודים) בערבית גרונית ובעברית
התכנית.
כאשר מסיים אחד משלושת חברי הכנסת
הערביים את נאומו בפני מליאת הכנסת,
עולה מייד המתורגמן ומוסד את
דבריו.
בישיבות ועדות הכנסת (העושות את
רוב העבודה) יושב המתורגמן ליד הציר
(ג׳ורג׳ורה, שהוא חבר ועדות הכנסת והחוקה
; אז־זועייבי — חבר וועדת הפנים)
ולוחש תרגום עניני לאוזניו. הקול באוזן—
בהתכנס הוועדות, דובר ערבית ספרותית
נחאווי, דבר המקל ביותר על מסירת הנ
הצעיר
יחד עם בני משפחתו. הוא זוכר
כי מספר טופס הרישום שלו היה —
.2761
ב־ 15.1.49 הקיפו כוחות הבטחון את
הכפר, ובין השאר עצרו את הצעיר והעבירוהו
לגבול בסביבות ג׳נין.
אולם אחרי 5ימים חזר סנע אללה
לכפר. ב־ 17—18—19.4.49 עסקו פקידי משרד
הרישום בחלוקת תלושי הרישום• אולם
הצעיר לא קבל תלוש רישום, היות ולא
היה בכפר. ב־ 6.7.50 נאסר סנע אללה ע״י
המשטרה והועבר לגבול הלבנוני והאשמה:
ברשותו לא נמצא כל מסמך זיהוי. העו״ד
נקרא הגיש בקשה שלישית לצו על תנאי
לביה״ד הגבוה לצדק, בירושלים, נגד שר
הפנים: שיבוא וינמק מדוע לא יותן תלוש
רישום לאחמד מוחמד סנע אללה. טענת
העו״ד היא, הנ״ל אזרח ישראלי היות ונרשם
בטופס הרישום. וכי עובדה היא, שהיה
בכפר ביום הרישום, ועל כן, כמו לכל
אזרח ישראלי, מגיעה גם לו תעודת זהות.

|1 111 39 11
ה שר אינו מ טי ל ביצי

ועדת שכיתת־הנשל, הישראליודירדנית בישיבתה *)
במקום הקילומטר,

אותו גורל נפל גם על הקילומטר ד,־.78
ועדת שביתת־הנשק ישבה, החליפה מחמאות
(כמקובל) ,נמנעה מלהגיע לכלל הסכמה
(כמקובל) ודחתה את דיוניה (במקובל) .הקילומטר
החל לשעמם, גם בכותרת הראשית.
בהעדר סנסציה אחרת חזר האיש ברחוב
אל השעמום היומיומי. שר הצנע החדש
גילה, שהצנע אינו גן־עדן (ראה להלן) ;
הרופאים גילו כי בריאות ההמונים יורדת.
הכנסת יצאה להינפש ולאגור כוח (וכינויי־חיבה
חדשים).
בידי עתונאים משועממים היה קו־הרוחב
קש אחרון להצלה.

הכנסה
ה קז ל כ אוזנ ״ ה
חנוכיית ענק, שהוצבה על בניין הכנסת
הדו־קומתי, והנושאת מתחתה כתובת־אור
:״בימים ההם — בזמן הזה״ היתד,
הולכת ומוסיפה נר, כדרוש, מדי ערב.
יחד עם 119 חברי הכנסת, שנצלו את
ימי חג החנוכה למטרות שונות (דוד
בן־גוריון לביקור אצל מחותניו, הוריה
הנוצריים של אשת בנו עמום באנגליה !
משה שרת למסיבת תה עם נציג סין העממית
בלייק סכסס. בכור שטרית לקח
תחת חסותו את מרוץ השדה באופנועים
— ערך ״העולם הזה״ (ראה מדור ספורט)
ואבא חושי — להבטיח לעצמו סופית,
אחר הסכם מפא״י־מפ״ם — את ראשות
עיריית חיפה) ,נחו גם מתורגמני הכנסת.

חמשה ילידי הארץ ושתי לשד
נות. משה פיאמנטה, גבה קומה, צנום,
משופם, ושחור שיער — בוגר מצטיין וצעיר
( )29 של האוניברסיטה העברית1
הוא יליד ירושלים (דור שלישי לילודי הבירה)
,שגדל בשכונה הגובלת עם שייך
ג׳ראח הערבית — בית ישראל החדשה 1
חונך בפנימייה ערבית ברמאללה, העיירה
•ו ב־ ס רן אדלמן, סנן־אלוף שאול רנותי, המזכירה
האמריקאית מוניקה, הגנרל ריילי,
קול. דה־ריזר, עז מי ביי נ שא שיבי, מאיור
מחמד אסחאק, לפט. קול. מחמד ראוך.

קו־רוחב

דה נסתייע בשלמה קדמי, העתונאי הרזה
והחייכן, יליד תל אביב (ודור חמישי
לילידי הארץ) בן ,33 מומחה לעניינים ערביים,
המשמש כעורך החדשות של המדור
הערבי ב״קול ישראל״ .אומר פיאמנטה —
״אנחנו עובדים לפי העיקרון: נר לאחד —
נר למאה.״
מהרמקול בתא השידורים (שולחן מוקף
זכוכית משלושה עברים) ,הנמצא בחלקה
השמאלי של במת נשיאות הכנסת, מובילים
החוטים למושב כל חבר כנסת ערבי :
אז־זועייבי וג׳ורגורה — אנשי נצרת וטובי
— איש מק״י.
לסירוגין מתרגמים פיאמנטה וקדמי את
דברי הנואמים בהאמרם. ערבי הרוצה להקשיב
לנאום (בדיוק: לתרגומו) ,מרכיב את
האוזניות ועוקב אחר הנאמר. למרות ש-
העקרון הוא ״נר לאחד — נר למאה״
(דהיינו: מספר המאזינים ברשת אינו מוגבל
לשלושה דוקה, באם רוצים להרחיבו)
הרי המציאות היא :״נר לאחד — נר
לאחד״.
תופיק טובי שולט בעברית, למרות שהוא
נמנע מנאומים עבריים בישיבות מליאת
הכנסת — אך בוועדות הכנסת והפנים —
שהוא חבר בהן — הוא דובר עברית —
לחסוך בזמן. סייף אד־דין מוחמד סעיד
אז־זועייבי, המושלמי מנצרת. חובש הכפייה
הצחורה וחבר הכנסת היחיד שנתברך
בשתי נשים, הוא איש סיורים המשוטט
במכוניתו בין קהל בוחריו (שנתנו לו
ולאמין ג׳ורג׳ורה, מועמדי הרשימה הדמוקרטית
(קרי: מפא״י) של נצרת ומחוזה —
4387 קול) ושומע לבקשותיהם ותלונותיהם.
נותר — עורך הדין המקריח והממושקף
אמין ג׳ורג׳ורה, בן משפחה נוצרית ידועה.
הוא יושב כסאות טיפוסי, שכמעט ואינו
נעדר מישיבת כנסת אחת, והעוקב — בלא
עייפות — אחר כל הנשמע באוזניותיו.
בסיכום: חמשה ילידי הארץ — אד
זועייבי, ג׳ורג׳ורה וטובי — ילידי נצרת
וחיפה ! קדמי ופיאמנטה — ילידי תל־אביב
וירושלים, מסתייעים למסירת דבריהם
בשתי הלשונות הקרובות במקורן.

הלצה באידיש ותרגומה בלח־ג׳ח:
למרות שהשפה הערבית לא גק־

אומים הטכניים, המשפטיים והכלכליים. אך
הלצות באידיש — במדה שהמתורגמן מבין
אותן — נוח יותר לתרגמן לשפת הדיבור
הערבית היומיומית — הלהג׳ה.

מ ע 1ט י 0
ב חו ר. ל א אדו ם
בספטמבר החלו פקידי משרד הרישום
לחלק פנקסי זיהוי בכפר מג׳דל כרום,
שבדרך לצפת 800 .ערבים מבין תושבי
הכפר קבלו רשיון זמני( .״זה לא שווה
כלום״ ,אומרים הערבים. האפיטרופום מצפצף
על זה. והצבא יכול לגרשנו בכל יום).
ערביי הכפר בעני החליטו להתחכם ודרשו
מפקידי הרישום, כי יגידו להם תחילה
איזה תעודה יקבלו, אדומה או כחולה?
קבועה או זמנית? ובאם לא יקבלו תשוסי״
יסרבו הערבים להחזיר את תלושי הרישום
הישנים. בין כה וכה, ובכפר נשארו 70
איש מחוסרי תעודות זיהוי. חנא נקרא,עו־ה״ד
החיפאי הערבי, הגיש בקשה לביה״ד
העליון, להוציא צו על תנאי נגד שר הפנים!
שיבוא ויתן טעם מדוע לא ימסור
ל״ 70 תעודות זיהוי אזרחיות. הבקשה אושרה
ע״י ביה״ד העליון, ב־ ,27.11.50 ובמשך
הימים הקרובים יביא שר הפנים את נימוקיו.
בינתיים
עברו פקידי משרד הרישום
לכפר הסמוך, דיר אל אסעד, וגם שם
נשארו 85 נפשות ללא תעודת זיהוי קבועות.
מאת 29 לקחו את תלושי הרישום
מבלי לתת להם תעודה קבועה! בידי 51
נשארו רק התלושים! בידי ,5שהיו במחנה
שבויים, נשארו תעודות השחרור בלבד.
עוה״ד נקרא, מעורכי הדין הערביים הספורים
ששרדו בישראל, עומד להגיש בקשה
שניה לצו על תנאי, לביה״ד הגבוה לצדק
בירושלים נגד שר הפנים! שיבוא וינמק
למה לא תנתנה תעודות זיהוי קבועות
ל־.85
באותו כפר, דיר אל אסעד, מתגורר
צעיר ערבי בשם אחמד מוחמד סנע אללה.
ב־ ,30.10.48 כשצבא ההגנה כבש את המקום,
היה הצעיר בכפר.
בדצמבר אותה שנה, שעה שפקידי משרד
הרישום הגיעו לדיר אל אסעד, נרשם

הבית מס׳ 1ברחוב ג. בקריה( ,מושבו
של שר האספקה לשעבר, לפני העברת
משרד הקיצוב לירושלים) נתעורר לתחיה
יום אחד, למשך שלוש שעות. שר החקלאות
והמזון החדש, מר פנחס לוביאניקר,
החליט לערוך את פגישת ההיכרות עם
העתונאים דוקר, בלשכתו הראשונה של
קודמו.
פנחס לוביאניקר, י שערות מבריקות בלובנן,
ריסים וגבות עינים שחורות כפחם,
חיוך ציני ומבט סרקסטי, התיישב בכסא,
במקום בו עמדה לפני שנה כורסתו המרופדת
של דוב יוסף. בסקרנות רבה הקיף
מבטו את קהל העתונאים, שהצטופף בכל
הפינות ובמסדרון. מספרם לא פחת בהרבה
ממספר חברי הכנסת.
לאחר פתיחתו של ראש הטכס( ,במקרים
חגיגיים כאלה מנהל לשכת המודיעין
הממשלתית יוסף רגב) סקר פנחס לוביא־ניקר
עוד הפעם את הקהל הרב והתחיל
את סקירתו. הוא פתח בז׳סטה כלפי קודמו,
דוב יוסף :״המציל של היישוב בולו״,
ו״שהדורות הבאים ידעו כיצד להעריך את
שירותו למען המדינה״ ..מנה גדושה מחמאות
קיבל גם מנהל משרד החקלאות לשעבר,
מר חיים הלפרן, ש״אירגן את המשרד
למופת״ .מדוע פרש חיים הלפרן מתפקידו,
על כך נמנע פנחס לוביאניקר מלהגיב,
אבל שאינו מתכוון ללכת בתלם של ״מציל
המדינה״ ,נתברר מדבריו הבאים.
שנה וחצי דחה דוב יוסף כל הסדר
של קבע עם הסקטור החקלאי בענין קביעת
מחירים מראש לתוצרת חקלאית, המבטיחה
רנטביליות למשק החקלאי, מתוך מגמה
לסחוט כמה נקודות מהאינדבס. בסופו של
דבר גרם למחסור בירקות, ונאלץ להשלים
את החסר בייבוא מחו״ל שעלה בדביזים
יקרים. פנחס לוביאניקר הגיע מהר להסדר
המחירים. דוב יוסף מצא, שיש יותר מדי
חנויות! פנחס לוביאניקר מצא, כי הסיבה
לתורים הארוכים נעוצה במיעוט החנויות.
דוב יוסף ידע להוכיח שאוכלים יותר מדי
במדינה! מר לוביאניקר קבע, שאין למצוא
פתרון כללי במצב הנוכחי .״השר אינו
מטיל ביצים ואינו ניתן לחליבה״ ,אמר
דוב יוסף, שדגל בצנטרליזציה של שלטונו,
ואילו לוביאניקר — ההיפך :״אין צורך
בביורוקרטיה, וחבל על דביזים, שאנו מוציאים
על ניירות שונים במשרדים״ .בניגוד
לדוב יוסף, פנחס לוביאניקר לא קבע תוכניות,
ולא הרכיב סלי מזונות .״אנחנו
תלויים באניות ובמרחקים, ואין לדעת מראש
מה יקרה״.
כשלוש שעות נמשכה המסיבה. פנחס
לוביאניקר פיזר הסברים וקימץ מאד, מאד,
בהבטחות.

ה מנ הלח ״ דבש בו ברת

בנימין (מנהל מח׳ עבודה ע״י התאחדות
בעלי תעשיה) אבניאל, גבה מצח, בהיר
שער, יליד הארץ, התהלך מעוצבן במשרדו.
״מתי יבואו?״ שאל את מזכירתו, הסתכל
בשעון והביט בלוח השנתי: התאריך היה
15 אוקטובר . 1950 נציגי הסתדרות העובדים
הכללית, שהיו צריכים לבוא למשרדו
ברח׳ מונטפיורי ,13 לא אחרו —
הם פשוט לא הופיעו.
ארבע פעמים בשנה מתכנסים נציגי
ההסתדרות והתעשיינים, כדי לסכם את
חישובי אינדכס יוקר החיים ולקבוע לפיהם

.העולס ווזה׳ מס׳ 665

מתחרה שנפל מאופנועו ניצל ע״י זהירות חכרו
אחרי

הזינו ק

הפצוע רפאל משאט שוכב על המסלול

ה שלי שי, תאונה

אחרי

היום השלי שי, או פנו ע

ל 3 7 -היה ד ם
(ראה שער ,״לקוראים״ ורפור טג׳ ה מרכזית)

רעש המכונות הידר,ד במגרש 37 .איש
התכופפו על אופנועיהם, וטיפלו בהם טיפול
אמהי ביותר. פה ושם עוד הוריד
מישהו פנס מיותר וחיזק בורג.
בשער 10 ,בבוקר. יצאו כל המתחרים
ברגל, כדי לסייר לאורך המסלול. תנאי התחרות
קבעו, כי לאיש מן הרצים לא תינתן
האפשרות להתאמן במסלול מראש ; (קרבן
ראשון: עורך ״העולם הזה״ ,שנרשם למרוץ,
נפסל ע״י השופטים מפני שידע את
המסלול, והשתתף בזינוק הרביעי כרץ
חפשי בלבד) .כשטפסו ה״ 37 בעליה התלולה,
הזרועה סלעים, החליפו ביניהם עצות:
כאן מהלך ראשון, שם מהלך שני, פה צריכים
להקפיד על הקלאץ׳• ובעיקר: כל אחד

האלוף מרדכי קריצמן ואשתו
אחרי

הנשיקה

ה שלי שית, נביע

השתדל לרשום בזכרונו את המסלול המדויק
פן יתעה בדרך בהתרגשות המרוץ (כפי
שקרה אחר־כך לחביב הקהל, האנגלי־הנוצרי
פ. ם .ו. קארידג׳ ,צנחן־לשעבר, בן
,30 חבר קיבוץ ניר־עם בנגב, שטעה בסיבוב
ואיבד כמה שניות יקרות שחיסלו את
סיכוייו לנצח).
על חזה וג .3משחזרו הרצים מן
הטיול המייגע (ההליכה ברגל בזויה בעיני
אופנוען בעל־דם) נתקיימה ההגרלה על
מספרי־המרוץ: כל אחד רצה, כמובן,
להשתתף בזינוק הראשון. בחדר הקטן של
בית־הספר נתקיימה ההתחרות הראשונה
של ה־ : 37 על חסדי הבחורות החמודות
של ועדת־הקבלה, הלבושות אפודות אדומות
וחצאיות כחולות, שעזרו להם לתפור את
המספרים על החזה והגב.
דייקנות ודנל משוכץ. משהופיע
השר, בלוית מלכת־היופי, בשעה רבע לשתים,
כבר היה הכל מוכן לזינוק. הדייקנות
היתד, הפעם לדוגמה, ואולי אף מוגזמת :
בדיוק בשעה 2הרים זליג רייכרט, המזניק,
את הדגל המשובץ, ובהמולה מחרישת־אז־ניים
יצאה החמישיה הראשונה לדרכה. טכס
הפתיחה הרשמי, על נאומיו וברכותיו, החל
רק אחרי שחוליה ראשונה זו נעלמה מעבר
לרכס הגבעה.
בעוד שצלמי הקולנוע והעתונות זחלו
על הארץ וטיפסו על ההרים, כדי לתפוס

העולם הזה׳ מס׳ 685

תמונה ״הורגת״ ,ועזריה רפפורט, הקריין־
הכוכב של ״גלי־צה״ל״ ,נואם במהירות
הבזק לתוך מנגנון ההקלטה, רץ הקהל מנקודת
הזינוק אל נקודת־הסיום, מרחק של
כמה עשרות מטרים. שם הסתדרו גם חמשה
השופטים, כשהסטופרים בידיהם, וקיבלו
את פני האופנוענים הנרגשים, כשבראשם
בני יעקב, הפתח־תקואי הרוכב כבר 25
שנה ; בשעתו השתתף במסע ד,־ 11 לאמריקה
ובתחרות הנוכחית עבר את המסלול
ב־ 3:50,7דקות על ״טריומפ״ של 5כחות־סוס.
אופנוע
צה1כ. תוך התרגשות גוברת
והולכת של 5000 הצופים, שהכריחה
את השופטים לדחות את הזינוק האחרון
ב־ 20 דקה, יצאה חוליה אחרי חוליה. ברור
היה שד,חיפאים, היחידים שהיו מאורגנים
במועדון של ספורט־אופנוע, התכוננו למרוץ
בצורה היעילה ביותר: אופנוע צהוב אחד
השתתף שלוש פעמים במרוץ, כשמדי פעם
רוכב עליו חיפאי אחר ומצליח לחזור בראש
שאר האופנועים. אף כי המסלול דרש
יכולת רבה מן האופנוען, ולא מן המכונה,
יכלה מכונה טובה יותר להכריע בין שני
אופנוענים בעלי מומחיות שווה.
יומיים בבית החולים. אחת התכונות
האופיניות ביותר של המרוץ היתד,
שליטתם העצמית של המתחרים. אף כי היה
ברור לכל משתתף כי הוא מקבל על עצמו סיכון
ניכר(והאנגלי בעל הוותק הבינלאומי, אף
העריך את מספר הפצועים המשוער ב־ 5עד
,)10 נהגו כמעט כל המתחרים (פרט לזינוק
האחרון, שהתקיים באוירה של מתיחות
מתפרצת) בזהירות מפליאה באופן יחסי.
הם נמנעו מלעלות זה על זה ואף ויתרו, לעתים,
על סיכויי הנצחון כדי להימנע מלסכן
חבר.
קציר הפצועים היה, לפיכך, קטן מן המקובל
בתחרויות הבינלאומיות: אחד נפצע
קל בראשו, שעה שנפל מאופנועו בזינוק
השלישי, ונשלח לביתו אחרי טיפול במקום,
והשני — רפאל משאט — נחבל בבטנו
בזינוק האחרון, בשעה שעצר באופן פתאומי,
כדי לא לדרום חבר שנפל. הוא נשלח
הביתה, ואחרי ששכב יומיים בבית־החולים,
נראה שוב ביום השלישי ברחובות תל־אביב,
כשהוא טס על אופנועו...

ששודרו באותו ערב ע״י גלי־צה״ל באחד
השדודים הנהדרים ביותר, שנעשו עד כה
בארץ.
שאר 31 המשתתפים היו נאלצים להסתפק
בתעודות־קלף, שעליהן היה׳ כתוב
באותיות מוזהבות כי השתתפו במרוץ.
הדגלונים הקטנים של שועלי־שמשון, שחולקו
למתחרים לפני המרוץ התחבבו עליהם
במידה כזאת, שרובם לא הסיר אותם
מן האופנועים גם בשעת המרוץ עצמו...
האלוף והקיבוצניק. התוצאה המעודדת
ביותר של המרוץ: ספורט האופנועים
קם שוב על רגליו, או, ליתר דיוק,
על גלגליו.
אמש התקיימה הישיבה הראשונה של
הועדה היוזמת את הקמת מועדון־האופנועים
הארצי, בהשתתפות הועדה המארגנת של
המרוץ, האלוף החדש, ב״ב אופנועני חיפה
והקיבוצניק האנגלי.

ההמנון הכריוו
כאשר יוצאת נבחרת ארצית לשורה של
משחקי כדורגל, וחוזרת כעבור שבועיים
בשני הפסדים מתוך מספר משחקים (במקרה
זה שניים) ,הרי מתחילים לפשפש
ולחפש את הסיבות. בדרך כלל, הסיבה
המתקבלת על הדעת היא, שהיריב היה
יותר חזק. אך בעת, שנגד אותה הקבוצה
עצמה זכו הישראליים (אם כי בשינויים
בהרכב) בשיעור של 1:5על אדמת ישראל,
הדבר מעורר תמהון.
עד כמה..שירהודות
למקהלה.
אה הדבר תמוה, הרי נמוק פסיכולוגי רב־ערך
השפיע על ההפסד. הרגעים שקדמו
למשחק הכריעו אותו. באוירה של התרוממות
רוח וחידוש, שהובאו ע״י שחקני
ישראל — פזור פרחים בין הקהל — הסתדרו
הקבוצות. אך כאשר הרמקול משמיע
את ההמנון התורכי, פורצת שירה
אדירדד מפי 40.000 האיש, שהקיפו את
איצטדיון ״אינונו״ בחגורה הדוקה. קהל
עצום זה, המהווה שיא לעצמו (ששלם

סכום של 75000 לירות תורכיות, כ־18
אלף לירות ישראליות) ,שר את ההמנון
כמו צבא סדיר היוצא לקרב האחרון...
כל התקפה וגיחה של התורכים לוותה בשאגות
עדוד (והתורכים הוכיחו שהם יודעים
לצעוק) .המקהלה בלי מנצח ידעה
לשתוק. בעת שהובקעו שני השערים הראשונים
לחובתה, עד שנשיקותיהם של
חברי הנבחרת הישראלית נשמעו גם במקום
מושבו של הציר הישראלי, שבעט
את בעיטת הפתיחה.
התרגום לא הצליח. נבחרת ישראל
נוצחה ע״י נבחרת תורכיה 3:2והפסידה
אף נגד נבחרת העיר איסטמבול
— .2:0שומר־השער הישראלי הוכרח להוציא
5פעמים את הכדור מן השער,
אם כי היתד, לו הגנה יעילה ובולמת. רק
פעמיים הצליחו הישראליים לכבוש את
שער תורכיה, הודות לשד־ד,בלונדיני, יהושע
גלזר. מספר קרנות רב לא נוצל
ע״י החלוצים הישראליים, וברגעים של
יתרון ( )0:2ועוצמה לא השכילה מערכת
החלוצים מישראל לתרגם את יתרונה לשפת
שערים ולרדת מהמגרש בנצחון. מאזן
השערים אינו רע ביותר (תוצאה של 3:2
מורה על הזדמנות נאה שהוחמצה — לגבור
על נבחרת תורכיה בביתר.),
אחד חיפש כלה 18 .איש יצאו
לשחק בתורכיה, בשעה שבדרך כלל משחקים
רק 11 כדורגלנים. לא שחקו לגמרי
כמה שחקנים, שידעו לבלות יפה, ואחד
אפילו חיפש אחרי כלה עשירה ...הוא
לא נראה במקום הריכוז של השחקנים,
ואיש לא ידע מתי הוא מוכן לשחק. בינתיים
נשארו בארץ כמה שחקנים, שהיו
יכולים, לכל הדעות, להיות לעזר לקבוצה
ברגעי משבר. כדי לקחת תיירים לתורכיה
אין אפשרויות הכדורגל הישראלי מספיקות,
ואם היה ברצון. מישהו ללמד את ה־שחקנים־שלא־שחקו,
הרי מוטב היה לקחת
שחקנים צעירים שעתידם לפניהם. אין
ספק, שהד,בראה בתורכיה טובה יותר מג־הריה,
או מעלה החמשה, אך לפני נסיעה
צריך לערוך חישובים.

חול, טרשים וגבעות. כשנועדו
השופטים יחדיו וסיכמו את תוצאות 7
ד,זינוקים, נתברר שהושגו הישגים בעלי
רמה בינלאומית. רוב הרצים עברו את 5
ד,ק״מ של מסלול חולי, טרשי ותלול, במהירות
ממוצעת של 60—57ק״מ לשעה.
בגביע (וב־ 3נשיקות של מלכת היופי)
זכה מרדכי קריצמן — 3:48 דקות, שקיבל
גם את מדלית הזהב עם סמל שועלי־שמשון,
כבעל. המקום הראשון ל־ 3,5כחות־סוס. אחריו
באותו סוג אופנועים: מדלית הכסף
למשה דנחי, ומדלית הברונזה לבן־ציון
אקסלרוד.
במקום ראשון לאופנועים של 6כ״ם
עמד בני יעקב. אחריו: גדליהו אקרמן
וישראל זוננברג. מבין 6המדליות ניתנו 3
לבני־חיפה, אחת לתל־אביבי, אחת לאיש
נתניה ואחת לפתח־תקואי.
כמעט כל הזוכים הקליטו את דבריהם,

\ ~ו ד• רלח־ר
מי שהיה ראש טייסת קרב ישראלית
וזקף לזכות־ חמשה מטוסי אויב׳ מד גיג־ס
ץ — אנגלי נוצרי, גבר, ק מה ויפהפה,
שהתנדב לחיל האויר הישראלי לאחר שירות
מצטיין בר. א .פ. בימי מלחמת העולם
השנייה, מצא לעצמו תעסוקה בהוליבוד
— בירת הסרטים. גיבסון ישחק
את אחד התפקידים הראשיים בסרט ״טס־

ובינתיים הודק גם על מצלמה קטנה, סתם
ככה. התוצאות? --הוא שומר
עדיין נגטיבים בלבד.
מויש פרלמן (עתונאי, צנחן, כותב ספרים,
דובר צה״ל, משופם) עומד בראש
לשכת העתונות הממשלתית עוד מימי מלחמת
השחרור. האיש, שדבריו טולגרפו במשך
חודשים רבים לכל סוכנות וכמעט
כל עתון חשוב בעולם.
ועוד עתונאיב וצלמים (בלי מצלמות —
הפעם) רבים לקחו חלק במסיבה, שנערכה
במלון ״ריץ״ (מושב הלשכה) :עוגת ענק
נמכרה לפי שיטה אמריקאית (כל מציע
משלם את ההפרש שבין הצעתו לקודמת).
שלוש נערות אמיצות עמדו ומכרו את
נתחי העוגה לכל המרבה במחיר. בשליש
לפנות בוקר, עם סיום המסיבה, היתד,
השתוללות כללית: נשיקות נשיכות ומכוניות
צופרות.
=8דמתימטיקאי, פרופסור אהרן הלוי
פ רנ ק ל, היה השבוע חלוץ האוניברסיטה
העברית באילת — נמלה הדרומי של ישראל.
לפני קהל אילתי גדול ( 50 איש),

שהכיל בקרבו גם נציגים של שלושה ישובים,
שהוקמו בערבה לאחרונה (נטפים,
ביר־אינדס ועברונה) ,הרצה על ״הנוף והאקלים
של ארץ ישראל כנקודת מוצא
להבנת ספרותנו העתיקה״.
0איש אוייברסיטה דגול אחר, הפרד
פפור שמואל סמכורסקי, מהיר הדיבור
והפקח, העומד בראש המועצה המדעית
שליד משרד ראש הממשלה הודיע
בכנוס 40 טובי החימאים בישראל, כי
נעשית שורת נסיונות לניצול אנרגיית השמש
לשימוש תעשייתי. אחר־כך ניבא
עתיד מזהיר לתעשייה החימית במדינה.

ממקורביו של וייצמן, עורך דין בעל שם שהשתלם
בעברית ובערבית לפני עלותו ארצה.
היה מיוזמי מפעל ״ההעברה״ להצלת, כספי
יהודי גרמ.יר, וממייסדי ״העליה החדשה״,
שנתמנה בסוף ימיו אפוטרופוס על נכסי
הגרמנים וממונה על רכוש האויב.

אנשי המעשה
י סגן האלוף, שאול הרמתי, עורר את
הגנרל ריילי, ראיס מטה או״ם, בחצות ה־

0ד״ר שלמה קפלנסקי, מנהל
הטכניון בחיפה מת בשנת ה ,68 אחרי
חיים רבי פעולה: מנהל מחלקת ההתיישבות
של ההנהלה הציונית (בטרם קמה
הסוכנות) שפרש להנהלת הטכניון, מאנשי
״ברית שלום״ ,ומראשי מפ״ם.

נפטר בגיל ,65ד״ר סלי הירש,
אף הוא מראשי ״ברית שלום״• ו״איחוד״
לשעבר. היה מוותיקי הציונים בגרמניה,

שעה 3כנשך העתוגאים

רוברט קאפא והמוצג רינה

נש !!/ת. נ שיכות ו מ כוניו תצופ רו ת...

תי למען ישראל״ ההולך ומוסרם באולפני
ההסרטה של ר. ק.או.
ופא רו ק מלך מצרים היה במצוקה :
אחר שהזמין בבית החרושת ״פיאם״ ,שבצפון
איטליה, רכבת מיוחדת לעצמו (״שתהיה
ה פוארת בעולם״) ,ובד, חדר שינה
מרופד משי ורוד, הוצג לפניו שגרירה החדש
של בריטניה בקהיר: סי ר רלך
ס ק דיין ס טי בנס ון, בלשן יפה צורה.
פאר! ק עיין בעשרו של השגריר החדש —
הוא החל מאמין באמונות תפלות :
סיר רלף הועבר לקהיר מפורמוזה, מקום
ששימש נציג בריטניה ליד צ׳יאנג־ק־י־צק
עד שברה מס ן, יחד עם כל הממשלה הל־א,מ
ת. קודש לכן היה שגריר בריטניה ליד
המלך (לשעבר) הצעיר היוגוסלבי פיטר.

דק, מלך יים

באותה שעה עדדר, נ א רי מן 0א •
ארוסתו ה פר,פי/־ ,והצעירה ( )18 של
הנילוש הרכינה סדינ-ם ורודים עשומשי.

כתב נזיר בודהיסטי בשם ביק הו
ני אנ א פו כי ש ה, איש ציילון, למערכת הירח.ן
״הודו וישואל״ המופיע בבומבי:
״אני מצט,ר שאין ביכלתי (כיוון שאסור
לנזיר בודהיסטי להחזיק או להשתמש בכסף)
לחתום על ירחונכס המעניין. אולם
עלי להודיעכם, כי למרות זאת אני עוקב
בעירנות רבה אחר הנעשה בקרב עמי
אני יהודי, יליד גרמניה ...ציוני ...החלטתי
בגיל 22 כי הבודהיזם הוא הגורם
המכריע בחיי ...הפסקתי את פעילותי כמרכז
״הפועל וצעיר״ (מפא״י) ועברתי לכאן״.
הנזיר זכה במנוי חנם.
ביום הולדתו השלושים של ע לי כ ך
צ בי, בנם של יצחק בן־צבי ורחל (״חוות
הלימוד״) ינאית, שנפל בהגנת בית קשת
לרגלי התבור, פורק צריף העץ שבו גרו
הוריו במשך שלושים השנים האחרונות.
הצריף הוקם בלב רחביה, מקום שבו
נבנה לאחר מכן בניינם הגדול של המוסדות,
ביום הוולדו של עלי. אז היה אביו
חבר גדוד העבודה שחנה במערבה של
ירושלים (רחביה).
הצריף כולו יועתק לבית קשת, וישמש
בית תרבות לזכר חללי הקיבוץ במלחמת
העצמאות.

חכ מי מדע
בין משתתפי מסיבת חנוכה בלשכת
העתונות :
רו ברט (״קצת מחוץ למוקד״) קאפא,
שחרחר, דומה לאיטלקי, צלם בעל שם
עולמי שצלומיו זעזעו את העולם. צלומיו :
מר,ם יה הסוביטית, ארץ ישראל (אלטלנה
בוערת באש ,״ישראל ארץ יעוד הוא
נמצא בארץ בפעם השלישית — עתה
עם מכונת הסרטה ; מסתובב במחנות העולים
ומסריט בשביל המגבית המאוחדת,
• דב סינקלר, פקיד לשכת ה מודיעין ה מ משלתית,
ואסתר ק אופמן, בתו של האדריכל
ה רו שלמי.

מאוזן )1 :מין זפת; )5צעירה; )9כלי משחית; )13 מורה; )15
נישא; )16 אחד מגלגוליו של ציאוס; )17 מהפכה; )18 מצודה; )20
בעל פרס נובל לשלום לשנת )21 !1949 ישן; )22 מכר את בכורתו;
)23 נוכף; )25 מין מנעול; )26 מעשה כברה! )28 לשון ים; )30
זבול )33 :רש; )34 עני; )35 אויב; )36 צבור; )38 איש שגרם למחלוקת
בין מזרח ומערב; )40 למי ה ...לו הדעה; )41 עולה רגל; )43 עמק;
)44 מסמר ; )46 צאצא ; )48 נזכר לעיל ; )49 בירת קוריאה הצפונית ;
)53 זעיר )54 :צייר אימפרסיוניסטי.
מאינך )2 :תינוקית ; )3פשע חמור ; )4עוף טורף ; )5כלי סופרים ;
)6שכור קדום; )7מספד מרעיו של עלי בבה; )8מושבו של סטאלין !
)10 ציויליזאציה; )11 עוז; ) 12 אבי הציונות; )14 מחבר ״בחזרה
אל מתושלח״; )16 תרופת פלא; )18 זז; )19 אשר על המרגמה; )22
קדום; )24 מרכז ייצור; )27 שבע פחות שבעים; )29 שר; )31 גחלת
עשנה )32 :בירת סין ; )34 פרי בעל תרי״ג גרעינים ; )37 כן ; )39
נהר מפורסם במלחמת קוריאה ; )42 חותנו של יעקב )45 :זיע ; )47
סל; )49 סופר אמריקאי מהמאה הקודמת )50 :יחידת חשמל; )51
מערב ; )52 בוסתן.

פ ת רון תשבץ חנו כ ה -מס׳ 4 6
מאוזן )1 :חנכה; )5מגשים; )10 סופי; )12 סתם; )14 שש; )16
שכוי; )18 דב; )19 מכבי )21 :חשמונאי )22 :חיה; )23 שני; )24
רב; )25 חמסין )27 :ירח )30 :הגר )31 :נובלת; )33 תן; )35
גרן )36 :דום; )38 חגהנרות; )39 מהדק; )40 לב; )41 שיטת; )43
הד )44 :קול; )46 קבוץ; )48 עברין; )49 תקוה•
מאונך )2 :נס; )3כושי; )4הפך; )6גם; )7שתי וערב )8 :ים;
)9משמח )11 :יוחנן; )13 לביבה )15 :שכיח; )17 ישי )18 :דאר;
)20 בהמה; )23 שיר; )26 סגי נהור; )27 יון; )28 חלדה; )29
התח־׳ה ; )31 נרתיק ; )32 תודה )34 :נגב; )35 גוש ; )37 מקדש :
)39 מתוק ; )42 טבת ; )44 קב ; )45 לי )47 :צו•

המרבה במחיר

לילה ומסר לו את מחאת המטב״ל על רצח
הקצין הישראלי בדרך לאילת. החליט הגנרל
האמריקני לנקוט באמצעים חמורים
ביותר. לפני צאתו לרבת עמון נפגש עם
הרמטכ״ל, יגאל ידיו ועם ראובן שילוח,
יועץ שר החוץ.
שוב הוכח, כי שילוח הוא מושך החוטים
העיקרי בממשלה, מאחורי הפרגוד.
שילוח הוא נמוך קומה ומצולק פנים,
מהיר החלטה ובעל נוהג קשה, איש מסתורין
ואיש סודם של שרת ובן גוריון.
הוא יליד ירושלים, היד, שליח הסוכנות
לארצות ערב ומארגן שרות הידיעות (ה־ש״י)
של ארגון ״ההגנה״ .שימש במשך
12 שנה 1936—1946 קצין קשר בין הנהלת
הסוכנות לשלטונות הצבא הבריטי,
והצטיין בתפקידו בפעילות נגד המחתרות.
בשתפו פעולה עם השלטונות לדיכוי הטרור
הפך להיות שנוא אצ״ל ולח״י.
י כאשר נציג סיריה בועדת הפליטים
של או״ם, זיין אד־דין, הצהיר, כי מן הראוי
שכל המשלחות תקראנה את נאומו
של נציג ישראל אכא אכן בעיון, על
מנת לגלות את חוסר ההגיון שבדבריו,
החלה פרשה של שיתוף פעולה ישראלי-
סורי.
למחרת הופיע נוסח מלא של נאום שגריר
ישראל לאו״ם על שולחן כל משלחת
בהערת לווי, כי דבר זה נעשה לפי משאלתו
של נציג סוריה.
* מרדכי נמיר (—ובסקי) ציר ישראל
בברית המועצות שפרש מתפקידו, חזר
אחר חופשה קצרה בשטוקהולם, בירת
שוודיה, ארצה.
הוא מלא את תפקידו מאז יולי ,1949
כאשר גולדה מאירסון נצטרפה לממשלה
והוא, שהיה יועץ הצירות מעת הקמתה —
ספטמבר ,1948 נתמנה לממלא מקומה.
׳מרדכי נמיר הוא יליד אוקראינה,53 ,
קרח וחד קווים; משפטן, כלכלן וחובב
מוסיקה. מי שהיה חבר עיריית תל־אביב,
מזכיר מועצת הפועלים בעיר וחבר המפקדה
הארצית של ״ההגנה״ ,שנעצר ע״י הבריטים
באשמת ארגון הפגנות הרחוב בתל־אביב
נגד חוק הקרקעות והספר הלבן. הוא
עומד לקבל על עצמו את תפקידו הקודם
של שר החקלאות החדש — פנחס לוביא־ניקר:
מזכירה הכללי של ההסתדרות העובדים.

למרות שעברו כבר שבועות מספר
מיום התמנותו ליושב ראש רשות הפתוח,
לא נכנס יוסף גודיץ לתפקידו החדש.
גוריון, איש גבע, קרח וגלוי פנים, היה
תת־קצץ בגדוד העברי. מפעילי הסתדרות
העובדים וממנהלי מפעליה (״תנובה״,
״ניר״) ,מנהל ״כופר היישוב״ שמימן חלק
ניכר של פעולות ״ההגנה״ .הוא נעשה
מנהל אגף השיקום (אחר נסיון דומה
באותה עבודה לגבי משוחררי החטיבה היהודית
הלוחמת) במשרד הבטחון וטרם
מצא אפשרות לחסל אגף זה.
,׳העולם הזה״ טס׳ 685

במרחב
10 ןאן
ה ש אר עובד אדירים
בכרטום, בירתה שרופת־השמש של ה־גדולה התרגשות התעוררה
סודאן,
שבוע,
כאשר נודע שסחורות לפני בשווי של 400,000 לי״ש נמכרו לישראל
במשך השנה החולפת. זאת הודיע שר
הפנים הס׳דאני בתשובה לשאילתה בבית
הנבחרים, שהוגשה על ידי ציר מפלגת
״אל־אומה״ ,הדוגלת באיחוד עם מצרים.
״אל־אומ מחתה מיד נגד הפוליטיקה
הבוגדנית של הממשלה, ודרשה בכל תוקף
ביטול המסחר עם ישראל׳ והצטרפותה של
סודאן לחרם הכלכלי של הליגה הערבית
נגד ישראל.
אל מי להצטרף? מאורע זה עורר
שוב את השאלה ו׳.יש,ר, שכבר דשו בה
לא פעם הפול-טקאים הסודאנים — האם
לתמוך ב,.חלט,ת הליגה הערבית או לא?
כי למרות העובדה ששישר, מיליון מביו
שמונה וחצי מיליון תושבים הם מוסלמי —
השאר הם עובדי אלילים בג׳ונגל.
מנהיגים רבים כבר אימו לא פעם, כי
יפסיקו להתאים את מדיניותם לליגה ויצטרפו
לגוש האפריקאי (תחת השפעה בריטית
מוחלטת ,!.אם מצרים לא תוותר על
דרישותיה לצרף את הסודאן לכתר פארוק.
חברי הליגה ההאשמים (עיראק, עבר־הירדן)
ת! מכים בסתר בעמדת מנהיגים
אלה, כי אין הם רוצים במצרים יותר
חזקה מאשר היא כיום.
פיפטי-פיפטי. סודאן היא ארץ של
ג׳ונגלים ומסעי כותנה, שטח של קרוב
למיליון ק״מ מרובעים (פי 70 משטח ישי
ראל) ,ובה זורמים רוב הנחלים המתאחדים
לבסוף ומהווים את הנילוס.
בשנת 1885 התמרדו הסודאנים׳ תחת
מנהיגם הדתי, אל־מהדי, בתורכים שמשלו
בארצם, והכריזו על סודאן כמדינה עצמאית.
משטר זה הסתיים ב־ ,1898 אחרי 14 שנות
התפרעות דתית קנאית, כאשר כבש הלורד
קיצ׳נר את כרטום.
בקרב מפורסם. העמיד את חייליו (מצרים
ואנגלים) בשורה ארוכה, במישור, וכאשר
הסתערו עליהם הסזדאנים בגלים
פרועים של פרשים ורגלים מזוינים בחרבות
וחניתות, כשהם צווחים קללות ומיל־לים,
קצרו אותם במכונות. היריד ,״ויקרם״
(אחד הנסיונות הקרביים הראשונים של
מכונות יריד, אלו).
קיצ׳נר כבש את סודאן בתגובה על
רצח הגנרל גורדון, נציג אנגלי שבא לכר־טום
למשא ומתן עם אל־מהדי בדבר החזרת
הסדר (כלומר — החזרת סודאן למסגרת
התורכית הישנה, שבה היתד, סודאן חלק
ממצרים) .גורדון נרצח וחיילי אל־מהדי
התעללו בגופתו, כפי שהיה נהוג אצלם.
זבזאת ניתנה אמתלה לקיצ׳נר להחזיר את
הסדר על כנו.
מאז הוכרז על קונדומיניון אנגלי־מצרי,
הנותן לכתר המצרי ולכתר האנגלי זכויות
ומעמדים שתים בס,דאן. אולם למעשה השתלטו
האנגלים השתלטות מוחלטת על הארץ,
וכאשר נרצח מפקד הצבא הבריטי
בכרטום בשנת ,1924צ מצמו גם יחידות
הצבא המצרי בסודאן עד למינימום, והזכויות
השוות נשארו על גבי הנייר בלבד.
שו תףככלא. מאז, טיפחה אנגליה
את הסודאנים, ותושבי האזור הצפוני (הכולל
את כל הערים) אף הגיעו לרמה
תרבותית גבוהה מזו של המצרים. אפשר
להבין את חשיבות טיפוח תרבותי זה, כי
ידוע שהחיים הפוליטיים הם מונופולין של
בוגרי האוניברסיטה של כרטום ובתי הספר
התיכוניים, אשר הוקמו על ידי האנגלים
ובהשגחתם•
כיום מחולקים הסודאנים, למעשה, לשני
מחנות .״חיזב (מפלגת) אל־אומד,״ ,שבראשה
עומד איסמעיל אל־אזהרי, בן משפחה
מיוחסת שלמד במצרים, הדורשת את איחוד
עמק הנילוס, כלומר, סיפוח סודאן לממלכת
מצרים.
העובדה שמפלגה זו היא אהודתו של
השותף השני, לא הפריעה לאנגלים להשליך
את אל־אזהרי לכלא מדי פעם בפעם,
באמתלות משונות ביותר.
אנכליה שוחרת העצמאות. המחנה
השני מורכב בעיקר מ״חיזב אל־אשקא׳א״
הדורשת עצמאות מוחלטת, גם
מאנגליה וגם ממצרים. אחרי נאום הכתר
של פארוק לפני שבועיים, שבו דרש את

,העולם הזה״ מס׳ 685

איחוד עמק הנילוס, השיבה מפלגה זאת
במחאה חריפה, כי למצרים אין כל זכות
על ריבונותה של סודאן וכי הסודאנים יעדיפו
שלטון בריטי על שלטון מצרי. בראש
מפלגה זאת עומד אחמד אל־מהדי, נכדו
של המנהיג הגדול שנלחם בתורכים וב־אנגלים.
אחמד
אל־מהדי זוכה, כמובן, לתמיכתם
המלאה של האנגלים. אין זה מוכיח כי
אנגליה הפכה פתאום לשוחרת עצמאות
לארצות הקולוניאליות שלה. היא יודעת
שאם תצטרף סודאן למצרים, תהיה אנגליה
נאלצת לפנות את מצרים, ותשאר ללא
כל בסיס להגנת תעלת ם. אץ ואזור ים
סוף.
כבר היום מובאת סודאן בחשבון, על
ידי האהטרטיים הכימייוז הת־זלי־י׳ 1,ייצ־

דינה. אל־אשקא׳א מאימת לצאת למלחמה
נגד מצרים, אם זו תמשיך בדרישותיה
לסיפוח סודאן, וטוענת ששבעים אחוז מהתושבים
עומרים מאחוריה, ואילו אל־א מה
דורשת איחוד עם מצרים, כי ״ס /ס 70 מהאומה
הסודאנית דורשם זאת״.

מצרים
טרק־ם, הוי טנד,׳
כאשר דרש המלך פאדוק את חיסול
החוזה, ד.ק שד את ארצו עם אנגליה ( העולם
הזה 162 התכוון, בעיקר, למצוא
חן בעיני נת ניו, שהיו עסוק ם בבי,וי
האהוב — נביחות נגד אנגליה. אולם ר,ת־פרצותו
של פאר, ק ,המלך השמנמן, גרמה
ל ייצא ת עילא ציי!״ לרן,

ראות. הטנק בנוי לפי המידות החדישות
ביותר: הוא נמו־ ובעל מנועים חזקים,
המאפשרים מהירות גדולה ויכול לעבור
במים בעומק של נ 1>/מטר.
ההפגנות פס*ו. תחילה סירב ארנסט
בווין, שר החוץ הבריטי, להענות לדרישה
בטע.ה, כי ״יש לנו חוזה, והמצרים כבר
שילמו עבור הטנקים. אינני אוהב להפר
חוזים והבטחות בקלות דעת כזאת״ אמר.
אולם, בעזרת תכסיס פר,מ;טרי מוצלח,
העלו וויאט ונבח, ים אחרים את הבעיה
בשעה שבוו ן נעדר מבית, הנבחרים, ת ,כת
בקבלת פנים ש ערכה לכבוד ב קורה של
מלכת הולנד, ג׳ו.יאנה. בישיסז הוח.ט
לעכב את משל ח הט.קים עד עיון חרש.
מיד פסק הפגנות הרחוב בקהיר וא־לכסידריה
ימוחמ.־ סלאח אל־ד ן, שר החוץ
הרזה ובעל השפם הדק של מצרים ; ,זורז
וכא ללונדון. נושא השיחות עם בוו ן:
רק תנו לנו את ר,טי-קים, ואנו נהיה ילדים
ט,בים.
על דרישות העם לעצמאות ולאיחוד הנילוס
לא הוזכר דבר.

הירדן
המפיזדים הפחדן ם

בדיקת ה״צנטוריון״ בכית-החרושת בלונדון
בווין היה עסוק

ה״צנטוריון״ החדש בתמרון מור סואץ
העצמאות נשכחה בדרך
ריס; ואם אנגליה תומכת באל־מהדי בדרישתו
לעצמאות מוחלטת, הרי זה בת־אי
שסודאן העצמאית תצטרף לגוש הארצות
האפריקאיות (אוגנדה, רודזיה, וכו׳) הנתונות
להשפעה בריטית מוחלטת.
מלבד שתי מפלגות אלה, קיימות עוד
כחצי תריסר מפלגות, המזדהות בדרך כלל
עם אחת מהשתים, אך נמנות בכל זאת
על מפלגות האופוזיציה ולכן החרימו את
הבחירות האחרונות (כל המפלגות הן
מפלגות אופוזיציה, מלבד ״אל־אשקא׳א״ —
מפלגת השלטון).
לפי הצעת־חוק, העומדת בפני בית הנבחרים,
תינתן זכות הצבעה גם לתושבי
סודאן הדרומי (יערות וג׳ונגלים) שלא שמעו
מימיהם על מצרים, ולכן אינם נראים
כתומכים פוטנציאליים באיחוד.
־ 1407 סידאנים. כל אחת משתי המפלגות
הגדולות טוענת לרוב מוחלט במ
בשבוע
שעבר, החליט וודרו ויאט, חבר
בית הנבחרים הבריטי, כי מצרים אינה
יכולה להחשב כבת־ברית נאמנה, ודרש
כי ממשלת בריטניה תפסיק למכור נשק
למצרים; הצעד הראשון: ביטול חוזה המכירה
של 16 טנקים חדשים מסוג ציטוריון,
שעמדו להמסר למצרים. כך דרש וודרו
ויאט.
טנקים אלה, הנחשיים כטובים ביותר
בעולם, הם גאות הבריטים, ועודם ברשימת
כלי הנשק הסודיים. לפני ימים אחדים,
נאלץ צמת אחד הטנקים הללו בקוריאה
לעזוב את-הרכב בשטח האויב. הצוות,
חיבל בטנק לפני שעזבו. בעקבות המקרה
הוקם בית משפט צבאי שיחקור את הסיבות
שהביאו לכך שטנק זה, המצויד במכשרים
סודיים, יפול לידי האויב.
הטנק, השוקל 52 טון, נושא את התותח
הכבד ביותר המורכב על טנק — 20 ליס־

הישיבות בשבועיים ראחרונים בבית
הנבחרים הירדני היו סוערות׳ דוגמין עדיין
לא נראו באולם המרובע של המג׳ליס בעמאן•
התקפות האופוזיציה על מדיניות
החוץ והכלכלה של עבדאלה גברה והלכה,
יחד עם מרד גלוי נגד של פתו על כל
עניני המדינה החשובים.
התקפות אלה על מדיניות הממשלה באו
לרוב בהנהגתם של נציגי ערביי פלשתין.
ביניהם מוסד, נאצ ר, נציגה הנוצרי של
רמאללה, שבעת הויכוח על סיפוח פלשתין
לעבר הירדן בהתחלת שנה זו, אירגן עזיבה
הפגנתית של אולם הישיבות כאות
מחאה נגד עבדאללה• בהפגנה השתתפו 14
מתוך 40 חברי הפרלמנט. שותפו בהתקפות
על עבדאללה, נציגה השני של רמאללה —
עבדאללה רימאי, ממנהיגי מפלגת ״אל־־
בעת״ (ר,תחיה) ,ועורך עתון המפלגה הזאת.
לא נעשה שלום. אחת מטעיותיהם
העקריות היא עמדתו הפייסנית של עבדא-
ללה כלפי ישראל. כאשר הביאה ממשלתו
החדשה של סמיר ריפאעי באשא, יליד
פלשתינה, אך נאמן המלך, את תוכניתה,
נתקלה בהתנגדות חריפה. ראש הממשלה
נאלץ להוסיף סעיף מיוחד המזכיר רק את
ישראל, בהבטיחו כי ״לא נעשה שלום
עם ישראל״.
לחץ הא־פוזיציה, הדורשת פעילות מוג־מוגברת
נגד ישראל, מסביר את דתנהגותו
של הלגיון הערבי ; האופוזיציה אינה יכולה
לשפוך את ח״תה על המלך, והיא נאלצת
להסתפק בחרוף קציני הלגיון ״הפחדנים,
משוללי רגש הכבוד הלאימי והעצמי״.
ממלכת איש. סיבת ההתנקשויות
אינה רק הבדלי ההשקפות במדיניות היחסים
עם ישראל. חברי המג׳ליס מתמרדים כבר
מזמן נגד השתלטותו האישית המוחלטת
של עבדאללה על עתיד ממלכת הירדן. כי
במשך שלושים השנה, ששלט בן־מדבר זה
על ארצו ההררית והיבשה, היה אחראי על
מעשיו כלפי הבריטים בלבד.
שריו היו אחראים לפניו באופן אישי,
ולא לפני בית הנבחרים, שאסור היה לו
להעלות שאלות של חילופים בממשלה, או
שאלות חשובות אחרות, כגון: גביית מסים
וכו׳ .מצב כזה יכול היה להתקיים רק
בארץ כעבר־הירדן של שנות השלושים,
כאשר העיר הגדולה ביותר במדינה מנתה
30000 תושבים, ובית הנבחרים היה מורכב
מ־ 16 צירים בלבד. אולם עם סיפוח חלקי
פלשתינה שנכבשו בידי הלגיון, ועלית האוכל
וסיד, למיליון נפש, נשתנה המצב.
מי סיפח את מי ז כי הבעיה הא־מתית
של ממשלת עבדאללה היום, היא האבסורד
שלמדינה בת 300000 תושבים, בעלי
רמה תרבותית נג
לוסיה בת 00000
בותית הנמוכה בי
הממוצעת של ה ההתפרצויות שונים של התעור
מופתי ונגד עכז
שונה עם המסנן
התחלפה, אך
לא תחזיק מ;ימ

חנוך
תל מי די ם מורדים ב מו די ר ם

מרדכי וילנסקי, מנהלו ובעליו של בית־הספר
״שלוה״ בצפון תל־אביב, לא נבהל
כשנודע לו כי תלמידיו עומדים להקים
מועצת־תלמידים, מעין ״סובייט״ ,שיביע את
דעת התלמידים ואת תביעותיהם. להיפך,
בצורה עדינה ובלתי־מורגשת אף עזר להם
לבצע את זממם. כי מרדכי וילנסקי, בן ה-
,59 בעל שערות שיבה וקול חרישי( ,בפי
תלמידיו :״מוטקה״) הוא אחד המחנכים
הנדירים הסבורים, כי חינוך אמתי מטרתו
להרגיל את הנער לאחריות עצמית, וכי
מוטב לו לתלמיד להגות מחשבות מוטעות
מאשר לא להגות מחשבות כלל.
וכך קמה המועצה לפני שנה — 27 חבר
המייצגים 450 תלמיד, מפתח כיתתי (5
לכיתה השמינית 3 ,לשביעית 2 ,לשישית,

ה״סובייטים״ מתפשטים. ההתחלות
היו צנועות. המועצה התערבה בסכסוכים
בין תלמידים ומורים, הקימה בית־דין
פנימי של התלמידים׳ דאגה לסטיפנדיות,
השתדלה לקבל לידיה את ארגונם של חוגים
אחרי־הצהרים. אולם לאט־לאט החל ה־נסיון
לגדול ולמצוא מחקים: קריאה נלהבת
לתלמידים בבתי-ספר אחרים, להקים
״סובייטים״ משלהם גרמה להקמת מוע־צות־תלמידים
בביודהספר התיכוני למסחר,
בבית־הספר התיכון החדש (שם שמרו המורים
לעצמם זכות ויטו) ,ובבית־הספר
התיכון העירוני (שם הוקמה המועצה ביזמת
ההנהלה).
אולם האמביציות של הוגי־הרעיון ב
מסירה
מהירה
אריזה חסכונית
דמי ביטוח נמוכים ביותר
מניפולציה מינימלית
טפול זהיר

מטען אויר עולה כפחות מאשר אתה חושב !

נתיבי

בלגייס

אויר

תל־אביב, רחוב מונטפיורי ,11 טלפון 66801

גם תכנית הלימודים עצמה אינה מוצאת
חן בעיני ד,תלמ דים־העורבים .״איני מבין
בשום פנים מדוע מקדישים זמן כה רב
ללימוד תולדות הגולה, שאינן יכולות להורות
לנו כל לקח, אלא אם כן מאמינים
יוצרי תכנית הלימודים שמוטב, על כל
מקרה, להכשיר את צעירי הארץ לגולה
בשעורי הספרות מפטמים אותנו, למורת
רוחנו ובעל כורחנו ממש, בחומר
זר לרוחנו. תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה
שקיימת ספרות עולמית, ושקיימת
בארץ ספרות חדשה צעירה, לפי רוחנו
״מדוע יש ללמדנו תלמוד?״ אם רוצים
להרגיל את התלמידים למחשבה הגיונית
מוטב, לדעת בעל המאמר ,״להשתמש למטרה
זו בכמה מכתביו של אפלטון אודות
סוקרטס
ומעל לכל: מקדישים להיסטוריה העולמית
רק שעה וחצי בשבוע ,״עדות ברורה
לשוביניזם, לקלאוסטרופוביה, ללאומנות, להסתגרות
צרה ולבוז לעמים אחרים...״
במוח, מחסן־הגרוטאות. לעצם
הרכב הכיתות ומבנה בתי־הספר יש ל-
״צופר״ דעות מענינות לא פחות: לדעתו
יש להרכיב את הכיתות לפי רמת התלמידים,
כיתה, המורכבת כולה מתלמידים שמעל
לבינוני, תוכל להתקדם ביתר מהירות
מאשר כיתה מקבילה של פחות־מחוננים.
נוסף להפרדה זו על פי הרמה, מציעים
העורכים: הפרדה של בתי־הספר על פי
המקצועות .״לכל בית־ספר בעיר יהיה גוון
מיוחד משלו (מכון לתרבות קלאסית, מכון
למקצועות טכניים, וכו׳) ,והבחירה תהיה

פשוט מעליך את בגדי
העבודה המלוכלכים —
מהר לתוך האמבטיה עם

נקה
מערבת ״צופר״ בעבודתה*
בעד סוקרטס, נגד התלמוד

קרם
הקצף העשיר והסמיך,
הנקי מסבון, מסלק כל
עקבות של אבק ולכלוך.

קרם אמבט אינו משאיר באמבט שרידים

של סבון — .שפופרת תמורת שפופרת1 .

^ 11(1111<*8088^ 88^ 8^ 8^ 8^98^*8ו>ו1ון 1ח— 111י> 1

המפיצים היחידים: חברת נורית בע״מ

אנגלי ת

כהדרפת מודים מעולים
״ קדימה ״ ת׳א. רח׳ בן־יהודה 74
כבית הספר לשפות
הרשמה לקורסים למתקלמים ומשתלמים
ומ־ 4עד 8בערב (חוץ מיום שישי)

חדש !
ללמוד

משעה 9עד 12

בצהרים,

כתיבה במכונה בעברית ואנגלית

לרקוד?

רק אצל

ס־גוס
ים מיוחדים,
ובקבוצות

י הו ד ה 61

קולנוע כתל־אכיב
אופיר — נשיקת חצות ()5
אסתר — נקמת העני ()2
מגדלור — ״סטרומבולי״ ()3
אוריון — נשים בכלא 4אלינור פרקר)

קולנוע בחיפה
אריון אורה

— גונבי האופנים
— בריקדה

״שלוה״ היו רחבות יותר. הם לא רצו להיות
רק ״אגודה־מקצועית״ .הם רצו להיות
יותר: גורם המעצב את עצם תכנית הלימודים
של מחלקת החינוך, שלא שונתה
מאז ,1923 ושהיא שנואה במידה כמעט
שווה על כל התלמידים בארץ. לשם מטרה
זו החליטו להוציא כתב-עת מודפס. הוקמה
מערכת, נקבע שם, ובסיום ההכנות באה
פניה דיסקרטית אל המנהל שיואיל לעזור
במצלצלים .״מוסקה״ שוב חייך והוציא מקופת
הגימנסיה 70ל״י לכיסוי ההוצאות.
הוא לא תבע לעצמו גם את הזכות לעבור
על החומר טרם הדפסתו.
לפני ימים מעטים היתד, ל״מוטקה״ וילד
סקי ההזדמנות לדפדף בפרי־עמל תלמידיו :
״צופר, בטאון התלמיד״ — כתב־עת של
24 עמוד שנדפס ב 1000-טפסים ונמכר בל?
פרוטה. לא היד, מקום לאכזבה. המהפכנים
הצעירים היו באמת מהפכניים.
נגד ציונות ותלמוד .״לא לשוא
היתד ,״ציונות״ למילת גנאי בפי תלמידי
בתי הספר ובוגריהם. זהו היחס להרצאותיו
הפטריוטיות של המורה, הבאות, לפעמים,
כתחליף לחינוך״ קובל מיכאל מנר בן ה־
.17״הם ויתרו לגמרי על כל נסיון לחנך !״
מדוע נמשך הקהל אחרי סיסמאות דמגו־גיות
מפוצצות במקום לנתח את תכניות
המפלגות י מיכאל עונה תשובה די הגיונית
:״במקום להדריך את התלמיד להגיע
לדברים בשכלו, מכריחה אותו שיטת החינוך
להעתיק מילה במילה את הרצאות המורה״.

בידי התלמיד, בעזרת בחינות פסיכוטכניות
ומדריכים מיוחדים.״ שיטה זו עלולה למנוע,
לדעתם, את הצורך, שכל תלמיד יצבור
במוחו מחסן־גרוטאות של ידיעות, אשר לא
ישתמש בהם לעולם, במקום ידיעות חיוניות
לו, שלא ילמדם לעולם מחוסר זמן.

ב ־1000/0
״אני מסכים אתך ב־ס/ס . 100 אך מה
מוטל על בית־המשפט לעשות, לדעתך?״
בשאלה בלתי רגילה זו פנה השבוע השופט
האמריקאי ליבוביץ לעד הסניגוריה, ג׳ו
סנטור, פושע מועד בן .20
ג׳ו גרם לסנסציה כללית, כשהופיע בבית
המשפט להגנת חברו, בן , 17 שירה והרג
נער, שהשתייך לכנופיה יריבה.
״אתם לא תחזירוהו למוטב בעזרת בית־הסוהר״
,אמר .״לא, אתם רק תעשוהו מר־נפש.
מר־נפש כמוני. אני הייתי בבית־הסוהר.
אני יודע מה עשו לי שם. מאז
אני שונא את החוק ואת השוטרים...״
״לא הנערים הפושעים אשמים״ ,הוסיף.
״אין לנו לאן ללכת. איננו יכולים לשבת
בבית, במשך בל ערבי השבוע. לכן אנחנו
מצטרפים לחברה דעה, זד,שוטרים רודפים
אחרינו ..״
לשופט, ששאל לעצתו מה לעשות, ענה
בקול חרישי :״אדוני השופט, אני פשוט
לא יודע
* שלמה אבינרי 17 גבריאל מונבז 17
ישראל מנר 17 ישראל פנקס 15

כתובת המערכה וההנהלה: תל־אביב, רחוב ליליגבלום , 12
טלפון ,66785ת. ו / 136 .העורך: אורי אבנרי /המו״לים :
אברהם גורדזן ושלום כהן /דפוס מ. שהם׳ תל־אביב,
רתיב סין ,6טלפיו 22 גלופו ת: צינקוגרפיד, ארץ־
ישראלית מדם /זזהתמז: דוד סומל ובניו, מל־אביב.

מודפס
ג*בודד. נגאירגגח

ספףי 0
האד הי סלצדה טו בי ם
המערכה לשחרור ישראל 185,ע ד״ר
זאב וילנאי — מסדה ( 1.450ל׳ י.1

זאב (.מדריך ארץ־ישראל״) וילנאי הוא
דוקטור לפילוסופיה, שהשתלם במדעי המזרח
במכללות ארצות הברית ואנגליה,
מחברם של תריסר ספרים, שהופיעו ב־4
שפות ובלמעלד, מ־ 50 אלף טפסים, ועשרות
מאמרים, שנושאם — חקר ארץ־ישראל.
זאב וילנאי נולד בחיפה, מתקרב ל־50
ונראה כבן ,40 ממושקף, רחב גרם, פנים
ומצח, גבה קומת וכבד גוף. הוא שוטט
ברחבי הארץ, משתי גדות הירדן, מכירה
ויודעה על כל פרטיה הגיאוגרפיים, ההיסטוריים
והאגדתיים.
התוצאה. :אד־דיב הזאב כפי שקוראים
לו ידידיו הערביים, הפך לאחד
המעולים בחוקרי הארץ, ששם למטרת חייו
הפצת ידיעת הארץ בטיול, בכתב ובהרצאה.
עתה כתב וילנאי, אחר ששרת ב״הגנה׳׳
במשך שנים כמרצה לקארטוגראפיה צבאית
וכקצין הסברה, סיכום מקיף ביותר על מלחמת
ישראל־ערב.1948 ,
בספרו הוא סוקר את המערכה מנקודת
המבט הגיאוגרפית, האסטרטגית והשתלבותן
של אלד, במאורעות ההיסטוריה העברית
שבעבר.
אנדונו המעטים: בהסתייעו ביותר
ממאה רישומי־מם,ת, דיאגרמות וצילומים
הוא מנתח את השתלשלות המלחמה בכל
הקרבות והחזיתות
חמה שאין מסמך הקשור למלחמה
שוילנאי לא טרח להזכירו — ביניהם כרוזי
המטכ״ל המצרי, המנוסחים בעברית משוב־שת,
שהוטלו ע״י טייסים מצריים על היישו׳
בים העבריים בנגב ...אמר האלהים אים בשלום רוצים שלק האויבים
הואהשומע.
כרצונם. אלהים תעשה ויודע ...מטרתנו ה׳א להביא שקט
ביניכם. בת.אי שגם אתם תתנהגו בשלום.
ומצילו את חייכם ואת רכושתכם ואת ילדי
ם• אין היא כונתינו להתחיל במלחמה.
רק במקרה של התנגדות. שתהיה לבטלה
ולא תמשך זמן רב. וו ק במקרה שוהסו
להרוס את המחסנים ו ה מן שבידיכם. ובכן
אנו עונים לכל התושבים להניח את הנשק
בשקט להניף דגל לבן ...אחרי שעה כל
מי שלא ישמע לפקודות הללו. יחשב כמת־נפל
...אמר אל,,ים: כאשר יתקיפו אותק
— תענה בהתקפה — ותדע שהאלהים בצד
הטובים הוא מצטט פקודות יום של
סגני אלופים צעירים לחטיבותיהם, בערב
הסתערות מכרעת על חזית האויב. מתבל
את תאורי תריסר המבצעים העקריים במלחמת
העצמאות בפירורי אגדות עבריות וערביות•
מעלה את זכר מקומות המערכה
בספרות, במקרא, בתלמוד ובמדרשים. מרבה
בציטטות תנ״כיות ופסוקי שירה.
נקודות הדמיון. מהפתיחה בדברי יעקב
(״בדם ואש יהודה תקום״) כהן :״אנחנו
לשלום ואתם לקרב — /אנחנו המעטים
ואתכם עם רב עובר וילנאי לתיאור
שיטתי של המערכה במרחבי ירושלים, תל-
אביב, הנגב והצפון.
ישנם אי דיוקים מעטים (כהקדמת תאריך
כיבוש כפר פלוני) ושימוש מופרז בשלוש
נקודות הדמיון ובמידה יתירה,
כתיבה ברוח דברי שאול טשרניחובסקי,
שהוא מביאם :״מנגינת דם ואש / :כל
מה שתראה — רש/״ ולעתים מתווספים
לתיאורי הקרבות הענייניים והמצויינים כש־יי
לעצמם, משפטים מנופחים של התיהרות׳
לאומנית, שאינם נותנים אלא פעם לוואי
מגוחך.
בלי הפגם הזה, נראה שהספר מהווה
אוצר בלום של פרטים ופרטי פרטים
ידועים ובלתי ידועים. סקירה גדושה עובדות
מעניינות ביותר.
•) )1נחשון — הקרב על הדרך אל
ירושלים והבטחתה )2 .יפתח — הבטחת
גבולות הגליל העליון המזרחי )3 .בן־עמי
— כיבוש הגליל העליון המערבי )4 .ברוש
— קרבות להדיפת הסורים ממשמר הירדן.
)5דני — ביבושהערים לוד—רמלה וסביבותיהן
)6 .דקל — כיבוש נצרת וסביבתה
בגליל התחתון )7 .יואב (עשר המכות)
— פריצת הדרך אל הדרום והנגב )8 .תירם
— שחרור הגליל העליון התיכוני.
)9לוט — התקדמות צבא ישראל אל סדום
וחוף ים המלח )10 .אסף — הדיפת ד,מצ־)
רים מהנגב המערבי )11 .חורב (עי״ן) —
הדיפת המצרים מהנגב )12 .עובדה — מסע
צבא ישראל אל מפרץ אילת.

.העולם הזה״ מם׳ 665

ק 1כנוע
א ה אוד 1ה מד־
״האורז המר״ מגיע לישראל, ותומי
הפרסומת הולכים לפניו ברעש גדול. ר,צד
זורות במדינות רבות עקמו את חטמיהן,
למראה תמונות רבות והפעילו את המספריים
הגוזרות! הצנזורה המקומית — לא
פחות עיוורת ושרירותית מאשר בכל מקום
אחר — גם היא לא טמנה את ידה. הסרט
מגיע לבד הקולנוע בישראל מקוטע במי־דת־מה.
הנושא
של הסרט: בצפונה של איטליה
מצויים שדות־אורז ונשים עובדות בהם.
זוהי עבודה קשה, שנשי סין והודו הורגלו
בר, מזה אלפי שנה, אבל לנערות האיטלקיות
זוהי עבודה מפרכת מאד. תנאי הדיור
(זוהי עבודה עונתית) של הפועלות איומים.
במאי בעל טעם ומצפון חברתי היה
יכול לשזור על נושא זה סרט פשוט, עובדתי,
אמתי. אולם דה סאנטיס חשש, כפי
הנראה, פן ישתעמם הקהל ועל כן הוסיף
בליל של עלילות פליליות, שכוונתן להזריק
מתח לסרט. התוצאה הפוכה: החלקים
העובדתיים: העבודה בשדות האורז, חיי
הפועלות — הם הקטעים המצוינים מבחינת
המשחק, ואילו בקטעים העלילתיים ד,מלו־דרמטיים
ניכרת השפעה אמריקאית חזקה,
שאינה מוסיפה לאיכות הסרט.
ה גו ף הגיא פרסומת״ כנגד כשרונו
להפעיל המונים, אין הוא יודע להפיק
משחק טוב מכוכביו, ונראה שכל אחד מהם
הלך בדרכו ויצר לעצמו דמות כראות
עיניו. הגברים ויטוריו גאסמאן וראף ווא־לונה,
בתפקידים של חייל סימפאטי ו־גאנגסטר
סאדיסט, אינם מענינים כלל. לעומתם,
דאוריס דאולינג (שחקנית אמריקאית
״שנטשה את הוליבוד? ,אחר שהופיעה בתפקיד
קטן אך מצוין ב״איכה ירדת אדם״)
הנראית ב״אורז המר״ כפושעת החוזרת
למוטב, וסילבאנה מאניאני — פועלת יפה־פיה
בעלת חולשה לחיי־מותרות — מציגות
משחק טוב, אך לא מבריק. בעוד שדוריס
דאולינג, אחת השחקניות הטובות ביותר
על הבד בימינו, מצטינת בהבנה מקאר, יותר
של התפקיד, הרי סילבאנה מאניאני מצטיינת
בגוף מגרה, שדה־סאנטים מצלם אותו
בעשרות מצבים, מעשרות כיוונים שונים.
גופה של סילבאנה הביא לסרט פרסום רב.
אין ספק שזהו נסיון מענין בתעשיית הסרטים
האיטלקית: נסיון לשלב מראות ריאליסטיים
מסוג ״גונבי האופניים״ ,עם מתח
דרמטי, עשוי, כדוגמת הוליבוד.

.נחמת העני׳׳
הסרט הזה חורג מן המסגרת המקובלת
של סרטים סוציאליים! הוא איננו
מתימר לחשוף את האמת של החברה האנושית
כולה, או אפילו מן החברה הארגנטינית,
אלא דן בחייהם של שני טפו-
סים יחידים: גבר ואשה, באי כח שני
הקצוות של החברה. הגבר — פועל מוכשר

סירבאנה מאניאני (האורז המר)
גוף מסונן וזוג מספריים
המקופח על ידי מעבידו, יורד מדחי אל
דחי ונהפך לעני מבקש נדבות. והאשה —
עלמה מהודרת המבזבזת את הונה וחינה
בבתי שעשועים, ושאיפתה היחידה היא
למצוא גבר עשיר, שיוכל לספק את כל
דרישותיה. היא אפילו אינה נרתעת ללכת
ולגור (בלי נשואים, ובלי צנזורה) בביתו

של אדם בלתי ידוע לה, הנראה לכולם
כמיליונר בעל עסקים גדולים.
מתברר (אבל רק לקהל הצופים) שה־מיליונר
אינו אלא אותו עני, האוסף את
המליונים שלו בפתח הכנסיה. לעני שיטה
משלו, ופילוסופיה שלמה על תורת אסוף
הנדבות, ולולא הטרגיות שבמצבו היה
יכול להפוך את הסרט לקומדיה מוצלחת.
לאחר שבאה העלמה לגור בביתו והוא
מתאהב בה, הוא נוכח שלא רק הכסף
קונה את האושר (למרות שזה עוזר בהרבה)
,ומחליט לעזוב את המקצוע.

לקטרין סבתה עשירה, המוכנה לממן אופרה
חדשה, בתנאי שנכדתה תקבל את
תפקיד הפרימדונה! הנכדה מוכנה לשיר בתנאי
שבן זוגה לאופרה יהיה מריו יפה
התואר. וכך מסתבכת העלילה והולכת לצלילי
המוסיקה המשתפכת וצבעי הטכני־קולור.
״נעלים
אדומות״ -לא בדיוק אג-
דתו המפורסמת של אנדרסן, אך אחד הבא-
למים המצוינים ביותר שנראו על הבד,
הודות לצילומים אמנותיים ורגליהם של
מוירה שירר, רוברט הלפמאן ומאסין.

קטרין גרייסון, מריו רנצה וחוזה איטורכי

(נשיקה של חצות)

זמות מפונקת וזוג טנורים

באותו יום ממש, מחליטה גם העלמה
האושר, את קונה הכסף שאין עני מאהב עם בריחה ומתכנת אבל ישר: כלומר, בן למשכחה עשירי,
שאבד את הונו במשחקי הקוביה.
בנקודה זו מגיע הסרט למסקנה, שעודף
הכסף הוא הגורם לסבלם הנפשי (אם לא
הגשמי) של בני האדם. ובארגנטינה יש
כנראה פתרון לבעיה כאובד, זו — ר,כנסיה
הקתולית. ד,כנסיה מושיטה את ידה, ונותנת
את שכמה למשאו הכבד של גורם
הסבל (הכסף) ,והכל מסתדר.
כדי להנצל מן המגוחך שבספור מעשיה,
השתמש הבמאי בבמוי פשוט וחלק. בנין
ד,כנסיה משמש רקע לתצלומי־לילה, ד,משמסתורית
על הסרט כולו.
רים אוירה
זולי מורנו היא אשר, יפה, אולם בתפקיד
העלמה, המתלבטת בין האושר לעושר,
היתד, קרר, מוי ובלתי משכנעת. ארתורו
דה קורדובה הדגים משחק הוליבודי שקט,
שלא הבליט את המזג החם של הארגד
טינים. גם המוסיקה חסרה את המוטיב
הדרום אמריקאי, ומלוה את הסרט מתחילתו
ועד סופו בענוה יתרה.
הסרט הארגנטיני. הסרטים האר־גנטיניים,
דוברי הספרדית, מכוונים בעיקר
אל ארצות אמריקה הלטינית. לאמריקה הצפונית
מגיע אחוז קטן, לאירופה אחוז
יותר קטן, ולישראל כמעט שלא הגיע אף
סרט ארגנטיני אחד.
מאז ומתמיד הושפעה ארגנטינה מהסרט
הצרפתי, ורוב הסרטים שנוצרו שם היו
על נושאים מתוך רומנים או מחזות צרפתיים.
ב־ 1942 התארגנה חברה של אמנים
ארגנטיניים, ששמו להם למטרה להרים את
קרנה של התוצרת הארגנטינית המקורית.
ההצלחה הראשונה שלהם היתד ,״מלחמת
גאושים״ ,סרט על נושא לאומי, שזכה
להצלחה אמנותית ומסחרית בעולם כולו.
סרטים מענינים אחרים היו ״שלושת האנשים
מריו״ ,סרט פיוטי מבוסם על אגדה
נושנת ,״כולם כאיש אחד* ו״דומינגו סר־מינטו״
,ביוגרפיות של אנשים רבי פעלים.
וההצלחה הגדולה, שזכתה לפרס הראשון
בפסטיבל הסרטים בקאן ״הגברת השובבה״.
גם הסרט, שהגיע לישראל, אינו נופל מטר
בי הסרטים האחרים.

כקצרה
״נשיקה של חצות״ -חתה אי-
טורבי בתפקיד שדכן מוסיקלי, בין קטרין
גרייסון, סופרנו, לבין מריו לנצר״ טנור.

״שלושה שחזרו״ — סחיטת־דמעות
על ידי הצ״ת מעשי זוועה יפניים במחנות
ריכוז של א,רחים בפיליפינים, בזמן המלחמה.
ראוי לצי! ן כסרט הראשן המנסה
להראות יפני, שאינו דומה יותר לקוף
צהוב, מאשר לאדם.
״נ שי םגב׳ ד א״ —.סרט רעשני במקצת,
אך נסיון רציני למדי, להראות את
המתרחש בכמה בתי סוהר לנשים בארצות
הבריות מסתבר שהצדק שם עיוור והמצפון
החברתי חרש לשוועתן של האסירות.

תו צ או תחד!ן ה קולנונו
ההשתתפות בחידון היתר, רבה, אף על
פי שכמה מן השאלות לא היו קלות כל
עיקר. כשליש מכל הפתרונות שנתקבלו
הכילו תשובות נכונות״ בין פותרים אלד,
נערכה הגרלה, ולפיד, יחולקו הפרסים. אלה
תוצאות ההגרלה:
בפרס הואשון: כרטיס מינוי זוגי שנתי
לבית הקולנוע הקרוב לביתו של הפותר,
זכה: אריאל ברלי, רחוב מונטיפיורי ,9
תל־אביב. המינוי הוא לקולנוע ״תמר״,

חל־אביב.
בפרס השני ,״הטור השביעי״ לאלתרמן,
זכה יוחנן שפיץ, רחוב ביאליק ,25 תל־אביב.
בפרס
השלישי ,״מריון חיה״ לויקי
באום, זכתה לולד, מינקה, רחוב הרמן
שפירא, רמת־גן.
בפרס הרביעי ,״תעלומה ואין קורא לה״
מאת יהושע בר־יוסף, זכה אמנון קבצ׳ניק,
רחוב המלך דוד ,88 ירושלים.
בפרס החמשי ,״האזרח תום שיין״ מאת
ד,וברד ססט, זכה עמנואל גיללס, רחוב
קלישר ,48 תל אביב.
וזה פתרון החידון:
א )1( .שארל בואייה ( )2צ׳ארלי צ׳א־פלין
( )3לורנם אוליביה ( )4גריטה גארבו
( )5קלודט קולברט ( )6ויויאן לי.
ב )1( .האחים מארקם ( )2אוליביה דה
האבילאנד וג׳ון פונטיין ( )3חוזה איטורבי
( )4דאני קיי ( )5משפחת השופט האררי.
ג( .ת) ג׳יגג׳ר דוגרס )2( .בינג קרוס־בי
( )3פרד אסטייר ( )4נלסון אדי ()5
ז׳אנט מקדונאלד.
ד )1( .אורסון וולס )2( .וויליאם וואילר
( )3ססיל ב. דה מיל )4( .רוברטו רוסליגי
( )5מייקל פאואל ואמריך פרסבורגר.
ה )1( .פראנק סינאטרה )2( .גריר
גארסון ( )3אן שרידאן ( )4לארי פארקס
( )5הנרי פונדה )6( .אינגריד ברגמן.