גליון 688 מתאריך 4 בינואר 1951

מס / 6 6 8 .שנה / 14כ״ו טבת תשי״א 4.1.1951 /

ל ק 1ףץן ־ נ1
״לשם מה כל עמלכם?״ שואל מדי פעם קורא פסימי .״אתם מתריעים נגד מקרים של
קיפוח ועיוות הדין, חושפים שערוריות חברתיות מזעזעות. הרי כולנו יודעים שבמדינה
זו מצפצפים על דעת הקהל...״
נסיונו של ״העולם הזה״ מוכיח כמעט את ההיפר הגמור: ברוב המקרים בהם הוכיח
העתון עובדות של מעשי עוול, תוקן הדבר במהרה.
לפני שבועיים התריע ״העולם
הזד 686 נגד־היחס הבל-
תי־אנושי של המדינה לגבי 7
הנדונים למוות, המצפים ברובם,
זה חדשים רבים, להכרעה,
בה בשעה שהכנסת מתווכחת
בשלוות־נפש על הבעיה התיאורטית
של ביטול או אי־ביטול
עקרוני של עונש־המוות .״העולם
הזה״ תבע לחון מיד 7נדונים
אלה ולהמיר את ענשם בנד
אסר־עולם, מבלי לתלות את
גורלם בהחלטתה הסופית של
הכנסת על השאלה העקרונית.
הנימוק: הנידונים, החיים זה
חודשים בצל הספק הנורא, סבלו
דיים.
יומיים אחרי פרסום הדברים
הודיע סופר-הכנסת של ״העולם
הזה״ ,שהדברים (יחד עם
דברי־התוכחה של רם סולומון,
המנהל האמיץ של משרד־ר,משטרה,
שהרים ראשון את קולו
נגד העוול) עשו את שלהם —
4מ תון 7הנידונים למוות מתהלכים כבולים
מנוי וגמור עם ועדת הכנסת
ה מיוחד בבית־הסוהר בתל־מונד. בחצרם להמליץ על החנינה.
לא פחות מידית היתד, השפעתו של המאמר ״תודת האומה — איה העולם הזה״
,)678 שגילה לציבור את תוצאותיו המזעזעות של חוק התגמולים למשפחות החללים. אף
כי ״העולם הזה״ נשאר בודד במערכת־ק־דש זו, ואיש מבין ראשי המפלגות ומנהיגי דעת
הקהל לא מצא לנחוץ להרים את קולו למען האלמנות והיתומים, תוקן מיד העוול הבולט
י ביותר: בהתאם להוראה פנימית של אגף השיקום שולמה תוספת מידית של 9לירות
למאות אלמנות, והאנשים האחראיים עיבדו הצעת-חוק חדשה שתתקן, כנראה, חלק ניכר
של לקויי החוק הקודם.
מובן שלא תמיד ישנה לרשימה תוצאה כר, בלתי־אמצעית כמו לרפורטג׳ה של
״העולם הזה 687 על מוכר הבטנים יחיא דד,באני, עגלונו של הרצל. יחיא רץ מיד
אל משרד האספקה, נפנף בפני הפקיד המסכן את גליון העתון, בו הופיעה תמונתו —
ויצא כשבכיסו אישור להקצבה נוספת של 100ק״ג בוטנים...
העובדה המעודדת ביותר: בה בשעה שעוד לפני 8חדשים התיחסו רוב הפקידים
באיבר, גלויה לדברי ביקורת, ואף ניסו למנעם באמצעים כשרים ופחות־כשרים, מוכנים
עתה גם פקידים גבוהים רבים להכיר בערכו של עתון לוחם, בלתי משוחד, בלתי־תלוי,
החושף עובדות במקום להפליג במרומי הפראזות של מאמרים ראשיים. גלוי נכונות
לשתף פעולה .,לעזור בעצה ובמעשים אינם עוד מקרים היוצאים מן הכלל.
מכתבינו בלי טלפון
נסיתי היום במשך 3שעות רצופות
לצלצל אליכם, והמספר היה תפוס. האם
מחקה ״העולם הזה״ את הקריה?
דויד ויסמן, תל-אביב.
״העולם הזה״
אלא מחכה לה.
לא נ תן מ שרד
הזה״ .כתרצאה
נאלצים 16 חברי
חלו; להזטתמש
העובדים.

אינו מחקה את הקריה,
האמת היא, שעד היום
הדואר ט לפון ל״העולס
ממע שה-הפליה מוז ר זה,
המערכת ו־ 7עובדי החני
ב מכ שיר פרסי של אחד

- 1951 מלחמת עולם?
אני מתחיל לחשוב שאתם באמת מקבלים
אחוזים הגונים מחברה קדישא. כאשר
אני קראתי את הרפורטג׳ה ״מלחמת העולם,

?1951״ (״העולם הזה״ )687 היה לי חשק
לאבד עצמי לדעת.
דני אוקסמן, תל-אביב.
ומה יצא נחה?

אות הצטיינות -למי?

שרתי בצבא ההגנה לישראל, בשנת
,1948 הצטינתי באחד מהקרבות( ,בכל אפן
כך טוענים מפקדי) ,ונודע לי שהומלצתי
לאות הצטינות. האפשר לדעת מתי אקבלו?

מצטיין.

״העולם הזה״ סבור, שכל ענין או תו ת
ה הצטיינו ת, שנעלמו באורח מסתורי בדרך,
מעון בדיקה ציבורי ת נוספת. קשה להניח
שאחרי מלח מ ת העצמאות, על אלפי מע שי
הגבורה שלה, לא נמצאו אלא תריסר גבו־ריס
ראויים לאותות. גם אי מ תן סמלי־מערכות
(כגון ״כוכ ב אפריקה״ ,״כוכ ב
איטליה או ת ההגנה״) ,כדי להביע את
תודת האומ ה למ ש ת תפי הקרבות, ואות ל-
פצועי הקרבות (כגון ״לב ארג מן״ האמ ריקאי
ו״ או ת הפצועים״ הגרמני) אינו יכול
להתפרש, אלא כנו הג המכוון להרפות את
חו ש ההתנדבות של הדור הצעיר.

הצבא והמקצוע
בתשובתכם (״העולם הזה״ )685 לקבוצת
תלמידים, הדורשים מהצבא שישחרר
מגיוס את תלמידי בתי־הספר התיכונים,
הרוצים להמשיך בלימודיהם, אתם טוענים
כי זה יגרום להשתמטות. נכון. אולם
נכון, שאנו זקוקים לאנשי מקצוע, והחשק
לחזור ללימודים אחרי שרות בצבא מתנדף.
לכן
רצוי היה, שהצבא יתן דחוי לכל
מי שירצה להמשיך ללמוד. מטה הגיוס
יעמוד בקשר עם הנהלת האוניברסיטה, ואחרי
שכל תלמיד יסיים את לימודיו, יהיה
עליו למלא את חובתו.
משה ורדי, נתניה.
את חוסר ההסדר בשטח זה חזיתי
מבשרי, כשנצטויתי השנה להכנס לצבא
לפי הצו החדש, לאחר שכבר התחלתי ללמוד
באוניברסיטה. הוצאתי מלמודי, וללא
הועיל היו כל הפניות אל משרד הבטחון.
האם אין לראות בזה קריאה לבוגרי ד,גט־נסיות,
החפצים ללמוד לעורר את בעיתם
ברבים? יש צורך להתאגד ולהביא עצו־מותינו
לפני השלטונות!
א. ישראלי, פ״ת.

סטודנטים לוחמיס
בתשובה למכתב ,׳הצבא והמקצוע״
(״העולם הזה״ ,)684 הבעתם את האשמה
ש״מרבית האינטליגנציה נדבקה בימי המל
חמה
למשרדים ונתנה לאנשים הפשוטים
למות בשוחות״.
הייתי מציע לאנשים הפשוטים של
״העולם הזה״ להרחיב את שדה ראייתם
מעבר לגזרת־האש הצרה של שוחתם. בשעה
שמרבית יחידות השפלה היו מורכבות
עדיין מטירונים ירוקים, היו הסטודנטים
בירושלים מלומדי מלחמה. האם כמחצית
הל״ה לא היו סטודנטים? מי היו לוחמי
נבי־דניאל? מי נפל בעטרות? ובין מגיני
העיר העתיקה לא היו סטודנטים?
שמואל גוטליב, ירושלים.
עטרת הסטודנטים של האוניברסיטה 1ה-
טכניון היתה לדוגמה בי מי הנולחמה. אולם
אין הם ״ מ ר בי ת האינטליגנציה הצעירה״.
עובדה היא שרק חלק ז עי ר של הסופרים,
העתונאים, ה מורי ם, עורכי־הדין, וכו׳ בגיל
הגיוס הגיעו ליחידו ת קרביות- .

תלמידים מורדים במוריהם
״בעד סוקרטס, נגד התלמוד״ —משפט
חסר טקט זה (״העולם הזה״ )685 מעורר
מחשבות נוגות על האינטליגנציה הצעירה.
האשמה אינה רק בתלמידים, אלא בעיקר
במדריכיהם שיתנו את הדין יעל כך.
דם מ ,.סדום
״אנשי ״צופר״ ,מתימנים שכמותכם,
במה נופלת הספרות שלנו מהספרות היוונית?
הקץ להתנכרות!
חיים טסה, ביד,״ס למסחר ״ספרא״.
אני מתנגדת לתשובתכם בענין תלמידי
״שלווה״ .הפסוק ״שמא קנאת סופרים תרבה
חכמה״ מוזכר לגבי חכמת התנ״ך, ולא
לחכמת התורה היוונית.
חנה שמיר, תל-אביב.
אני פונה אל משה נעימי, שהביע את
אהדתו למקצוע התלמוד ושאר חכמת ישראל
(״העולם הזה״ ,)686 שידבר בשם
עצמו בלבד, ולא בשם כל התלמידים של
בית־הספר. הוא היחידי בכיתה שהוא ילד
טוב בשעור תלמוד. כל האחרים ישנים.
א. נ ,.בי״ם תיכון עירוני כללי א׳ ,ששית.
שמחתי שיש עוד מנהל כמו מרדכי וי-
לנסקי הנותן לתלמידיו אפשרות לחשוב
לעצמם. אני חשבתי שאין כבר כאלה.
תלמידה סובלת, ת״א

למען סילבאנה

איזה סוג יצרים גרתה סילבאנא מאניא־ני
אצל אסתר לוינסקי (״העולם הזה״
.)686 האם לא את יצר הקנאה? איני
מוצא שום פגם בכך שעתון רציני כ״העולם
הזה״ יפרסם מאמר עליה (ז. א .על השחקנית).
בטיב
קולטון, בית-עובד
לפי דעתי יש ויש מקום לתמונתה של
סילבאנא מאניאני, מהסיבה הפשוטה שאת
העתון קוראים גם בני המין השני.
רפאל א ,.חיפה
אני מבקש את אסתר לוינסקי לפרסם
בעתון את תמונתה. יתכן ואני אקבע כי
היא עולה על סילבאנא מאניאני בהשפעה
על היצרים, וגם יתכן שהיא כתבה
מתוך רגש נחיתות.
כני רמוני, תל-אביב.

רותי, רותי

תודתי לרותי: בתוך המערבולת של
פוליטיקה, בעיות סוציאליות ופשעים מופיעה
היא במעלליה וגורמת לקורת רוח
רבה מאד, ומזכירה לנו כמה טוב לחייך
ולצחוק מעט.
צפורה סקי, חיפה
רותי מודה.

לכם חסר בורג בראש. כאשר רותי
התחילה להופיע בעתון היא כתבה שדוש
הוא אביה, ואתם עונים פתאום (״העולם
הדה״ )686 שדוש אינו רוצה לקנות לה

בגדים חדשים, כדי לא לעורר מחשבות
בלב אשתו.
אהובה סימינוביץ, תל-אביב.
ששש, למה לנו להינגס לתסבוכת משפחתית?
בעלילה
האחרונה של רותי (״העולם
הזה״ )687 לא ברור מי הרדים אותה —
יומן ״גלבוע״ או סרט מ. ג• מ?.ומדוע
קראתם ליומן ״גלבוע״ ,במקום לקרוא לילד
(או להר) בשמו הנכון?
חוככת קולנוע, ת״א
חתי נרדמה, כמובן, ביומן הרובה״חם ו־ריה־התפוזים,
ואפילו הסרט המרתק ביותר
של מ. ג .מ. לא הצליח לעורר אותה.

הקוף בשער
האם כולכם נפלתם על הראש ״העולם
הזה 687 שם על השער קוף, עתון שני
גמל ועתון שלישי צבי. שמא החליטו עור

העתונים להפיץ את עתוניהם בגן־
החיות?
שמואל הלוי תל-אביב
בכל זאת נסוג ״העולם הזה״ רק שלב
אחד בסולם הביולוגי; הוא מקווה, שהקוף
לא נעלב כשהשווהו לאנושות של .1950

הכתיב הסיני
הריני מודיעכם, כי הנני מזדהה עם המערכת
ועם הגב׳ רות אורשטיין מתל-
אביב, כי בעיית הכתיב הסיני יוצאת כבר
מהאף (״העולם הזה״ ,)685 אך ציורכם
אינו נכון, היות והדגל שהראתם הוא הדגל
של יפאן ולא של סין.
ג. פיק, תל־אביב.
מה זה משנה? זה בכל זאת יוצא מן האף.

צפ״ם -צפא״י
אמנם נכון ש״ 150 הפורשים מן התנועה
הצופית בתל־אביב הם בעלי נסיה
מפ״מית (״העולם הזה״ ,)687 אולם אין
זה נכון ששאר 2000 החברים הם בעלי
נטיה מפא״יית. נכון שחזרת תזמורת התופים
והחצוצרות גרמה הפרעה לפעולת
אחד המדריכים הפורשים, אולם זה היה
כבר מחוץ למסגרת הצופית. יש גם להזכיר
שד,פורשים ארגנו פעולת חתירה, הרעילו
את נשמותיהם של ילדים בני 10
ו־ .11 אני עצמי זכיתי שחניכי יתלחשו
מאחורי גבי שמפקד־גדודם מקבל משכורת
מתנועת החרות.
יורם קרסנונסקי, תל-אביב.
אין כל ספק בלב המערכת שהרוב הוא
בעל נסיה מפאי״ת. כל הסכסוף נעוץ למעשה
בשבעת הקיבוצים חצופייס, הס המספקים
מדריכים לתנועת הצופים. גם בקיבוצים
הללו נתגלע הסכסון, שעבר לצופים
העירוניים. בקיבוצים היחס הוא 2:7
לטובת צפ״ם, ואילו בעיר היחס 1:12
לטובת צפא״י•

השעף
(ראה עמודים )4—5
הקהל הרב שזרם, לפני חודשיים, להופעה הציבורית של חניכי
״מכון שמשון״ ציפה לחזות בשורה ארוכה של בחורים רחבי־כתפיים,
נפוחי שרירים, שעירי־חזה. הוא לא התאכזב. אולם האפתעה האמתית
של הערב היתה ׳בכל זאת, שונה.
על הבמה הופיעה נערה שחרחרת המודה, חייכה לקהל במבוכת־מה,
פנתה אל הברזלים .״מר, לה ולמשקלות?״ שאל מישהו בתמהון.
שהרי הנערה לא היתד, גבוהה ביותר, גם לא חסונה ביותר, היא
היתד, בלי ספק מתאימה יותר לרצפת הרקודים מאשר לבמת הטרזנים.
י אולם ברכה לא התמהמהה. היא הרימה משקל, עוד אחד, שני,
שלישי, מדי פעם הוסיפו לה ק״ג אחדים. היא הגיעה למשקל גופה, עברה עליו. כשחייכה
את חיוכה האחרון, תוך נשימה נסערת, היה ברור: ברכה היא אלופה! יותר מזה: ברכה
היא הבחורה היחידה בארץ המרימה משקלות.
סופר ״העולם הזה״ ,שנוכח במקום, לא הסתפק בהצגה. הוא ניחש כי מאחורי החיוך
הקורן של ברכה מסתתר יותר מאשר אמביציה ספורטיבית. הוא חדר אל מאחורי הבמה,
מצא את ברכה נרגשת, נושמת בכבדות, דומעת. אחרי כמי, דקות של שיחד, היה משוכנע:
ברכה, עם חלומותיה ושאיפותיה, היא נציגתן של אלפי בנות ד,״מחפשות את המחר״ —
באמביציד, אמיצה, המתעלמת מקשיים ומאפדוריות היום־יום, ד,מעיזה עדיין לשאוף
לגדולות.

״המולם הזה׳ ,מס׳ 658

במרחב
הליגה
״שתוק. אעבד אר־רחמן!״

העצרת האחרונה של או״ם קיבלה החלטה
המכירה בליגה הערבית כארגון אזורי,
ובתור שכזו הוזמן מזכירה של הליגה,
עבד אל-רחמן עזאש באשא, גבוה, רזה,
פטפטו, להשתתף בכינוסי מליאת העצרת,
כמשקיף רשמי מטעם הליגה.
לפרשה זו יש כבר תקדים בהיסטוריה
הקצרה של או״ם, והוא הארגון האזורי של
ארצות דרום־אפריקה, אשד גם להן משקיף
בעצרת. למעשה, אין למשקיף זה כל השפעה
או זכות הצבעה, אך ישראל נלחמה
בכל כוחה במינוי זה.
אולם כל טענותיה, כי אין הליגה גוף
אזורי, אלא חבר מדינות הקשורות זו לזו
בקשרי דת, לשון, תרבות, כדי להלחם
בישראל ! וכי אין להוציא מגוף אזורי-
גיאוגרפי מדינה בגלל דתה, או מסיבה
פוליטית, לא הצליחו לשכנע את האומות
המאוחדות. הליגה הוזמנה לשלוח נציג
רשמי לאו״ם, והויכוח באולמי או״ם נסתיים.
אך לא כן במרחב.
זה לא מוצא חן. כאשר הציע עזאם
באשא הפסקת אש בקוריאה, בדומה להפוגה
בארץ־ישראל, עורר עליו את חמת
(הנצחון) :
העתון הדמשקאי ״אל־נצר״
״מוזר הוא, כי בעיני חוגי תעמולה אנגלו־אמריקאיים
מסויימים, אין עמדותיהם הנוקשות
של פארם אל־חורי (סוריה) ,מוחמד
צלאח אל־דין (מצרים) ופאדל ג׳מאלי (עירק)
מוצאת חן״.
על כי, לפי ״אל־נצר״ ,החלו חוגים אלה
לעשות מוניטין לרעיון ייצוגם׳ של הערבים
באמצעות הליגה הערבית באו״ם, במקום
המשלחות הערביות שבה. בצורה זו יוכל
עזאם באשא לדבר בשם כל הערבים באו״ם
ומחוצה לו.
והעתון מסיייים :״אין אנו יודעים לתועלת
מי מריעים שופרות תעמולה אלה.
אך בכל אופן, הגיע זמן, כי יפסיק עזאם
באשא לדבר כל כך הרבה״.
הגנה בחורה ג״טרר־ת
חוטי הטלגרף מקהיר שוב המו מרוב
שימוש. שוב שלחו העתונאים הזרים
המזרחנים וד,״מומחים לעניני ערב״ כתבות
שתפסו מקום בעמודים הראשונים
בעתונות העולמית. ובכולן, חזרה ונשנתה
הפיסקה: חוזה להגנת המזרח התיכון.
בחוגי השלטון בקהיר הורגש קצב מוגבר.
תחילה בא לביקור פרטי פאנאיוטי
פיפינליס, מי שפעם היה שר החוץ של
יון. הוא נתקבל באהדה רבה, הופיע בנשפים
ודרש להזדיין כדי לשמור על השלום.
ובעוד תופס פיפינלוס את מקום הכבוד,
הופיע מר וניזלוס, ראש ממשלת יון, אף
הוא לסיור פרטי. הממשלה בהעדר מוחמד
סלאח אל־דין, מיניסטר החוץ המנהל משא
ומתן עם אנגליה, החלה מתכנסת מדי יום
ביומו לדיונים ארוכים, באולם הגדול
בג׳זירה, האי הארוך בתוך הנילוס, המהוה
רובע של משכנות עשירים והקורפוס הדיפלומטי
הזר והמקומי בקהיר.
תנאי אחד. באחת הישיבות, הוחלט
שמצרים — יחד עם שאר ארצות ערב —
תצטרף לברית־הגנה של המדינות השוכנות
על חופי הים התיכון. להסכמה מוקדמת
זו הותנה תנאי אחד: אי־הכללתד, של
ישראל בברית זאת. תנאי זה היוה גורם
מעשי ביותר בחישובי אל־נחאס ופואד סראג
אל־ידן באשא, מיניסטר הפנים שלו ואחד
מיועציו בעלי ׳ההשפעה הרבה ביותר. כי
אחרי ביקורו של האלוף משה דיין באנקרה
לפני כחודש רווחה הדעה כי עומדת
לההתם ברית־הגנה בין ישראל ותורכיה,
מעשה שהיה מקים גוש עוין במרחב, שהיה
עשוי לפורר, במרוצת הזמן, את האיחוד
מסביב קהיר.
למעשה כבר חדלה ישראל לעמוד בראש
בעיותיה היומיומיות של מצרים. הממשלה
בקהיר ראתה בישראל נגע שאין באפשי
רותה לטפל בו כרגע, ואשר הטיפול בו
נדחה להזדמיות נוחה יותר, וההזדמנות :
מלחמה עולמית. ואץ כוונתם דוקה לטי־פול
חיזיי — ,דייידיזר, יייי^ייץ.

״הזמן יעבוד בשבילנו״ .בשנות
מלחמת העולם השניה, היה קיים מוסד
בריטי — מי־כז האספקה של המזרח התיכון
— שמתפקידו היה לארץ את חלוקת
האספקה במרחב בצורה מצומצמת ולקצץ
את התצרוכת במצרכי חוץ עד המינימים.
המרכז הצליח בתפקידו לאחר שקיבל

.העולם הזה״ ,מס׳ ׳688

כהנחת־יסוד כי המרחב כולו מהור, יחידה
כלכלית אחת. ועל הנחה זאת בנויות התוכניות
הערביות.
משך שלוש שנות קיומה, השתדלה ישראל
למצוא תחליף להנחה זאת — היא
פיתחה את סחר־החוץ שלה (או ליתר
דיוק: את יבוא המזונות שלה) מעבר
לימים. אם תחול הפרעה בקוי התחבורה
הימית, ייהפך הים ממוצא לתהום. ולקראת
מקרה כזד, צופות בירות ערב( .כאשר,
לפני שבועות אחדים, נשאל מוצטאפה אל־נחאס
מה תכניתו כלפי־ישראל, ומדוע אין
ממשלתו נוקטת בשום צעד ממשי נגדה,
השיב בחיוך רחב :״אל־צבר טייב״ (הסבלנות
היא טובה) ,חכה וראה כיצד יעבוד
הזמן למעננו״).
הבתולה הזקנה. מעמדה זאת, לא
חיפשה ישראל מוצא ישיר. היא ביקשה
לפורר את הליגה. מדינה ראשונה מוסלמית
(תורכיה) ושניר( ,אירן) העניקו לד,
את הכרתן, וכעבור זמן מה דובר אף
ביצירת גרעין חדש במרחב, סביב תורכיה
שיבטל את ההגמוניה הערבית.
אולם כאשר נסתיים הויכוח על זיון
אירופה, פנו מעצמות המערב לשטח ההפקר
השני — המרחב• ובעיניהן אין ספק
שהצטרפותן של ארצות ערב עדיפה על
הצטרפות ישראל שהפכה, נוכח תנאי״ההצ־טרפות
הערבי, לפי דברי דיפלומט אמריקאי
ל״תפוח־אדמה חם״ (כינוי אמריקאי
לדבר שהטירחה הקשורה בהחזקתו עולה
על יעילותו).
.וכך, עם הגישה לשלבים המעשיים
בהקמת ברית הים התיכון, נשארה ישראל
כאותה בחורה שהחליטה כי לא תינשא
לעולם, בשעה שאיש לא חלם לבקש את
ידה. היא תוכל לשמור על עמדתה הנייטרלית
— כי אף אחד לא ביקש ממנה
לנטשה.

הדבנין

איחוד -מה מחידו *

ביום שלישי זה, המה שוב קו הרכבת
מבירות לדמשק. בתחנות הגבול הצטופפו
סקרנים, פקידים ממשלתיים. היתד, זו הפעם
הראשונה, שסחורה עברה (באופן חוקי)
מהלבנון לסוריה, מאז נסגר הגבול במרס
אשתקד.
כאשר עזבו הצרפתים את סוריה והלבנון
בסוף מלחמת העולם. היו טרודים בשאלות
חשובות יותר מחלוקת האינטרסים הכלב־

אל־נחאס ופראג אל־דין
תפוח־אדמת חם?
ליים המשותפים, של שתי מדינות־המנדט.
תחת שלטון הצרפתים, לא היו מדינות אלו
יחידות כלכליות נפרדות.
לעומת שטחה הקטן של הלבנון (10.170
ובד,שואה לסוריה (171.104

קמ״ר) ,מרוכזים רוב הנמלים בחוף הלבנוני,
הסותם את המוצא לים, לשכנתה
הפנימית.
עד שנת ,1930 כאשר הועברה עיר הנמל
הסורית, אלכסנדריתה, לתורכיה, היו לסוריה
שני נמלים — אלכסנדריתה, בעלת ממדים
גדולים ולאטאקיה, שאינה אלא נמל־דייג
גדול, וכך, עם העברת אלכסנדריתד, לתורכים,
נאלצה סוריה לרכז את מוצאה לים
(סחר חוץ) דרך הנמלים הלבנוניים צור,
צידון ובעיקר — בירות :
תחת המנדט הצרפתי, נהנתה סוריה
משרותי הנמלים הלבנוניים, מבלי תשלום.
ואילו הגבול הסורי, לעומת זד״ היה פתוח
לכל סחורה מהלבנון, ללא תשלום מכם.

לכנטיניות וחוש מסחרי. הלבנונים,
בחלקם הגדול נוצרים, חברי
העדה המרוניטית, חשבו תמיד את הסומשכניהם עצמם
עדיפים על
רים, בשל תרבותם המתקדמת יותר.
(בעיקר בגלל המיסיונים הרבים המוחזקים
על ידי הצרפתים, בהם מתחנכים אחיהם
לדת ).הם, למעשה, מהווים גזע נפרד,
למרות שפתם הערבית. לעומת הסורים,
חובשי הכפיות, השומרים על צורת החיים
והמנהגים הערביים־ד,מוסלמים׳ הלבנונים,
חובשי התרבושים הגבוהים, רואים את עצ־

יכול איש להחליף את הלירות המצריות,
או הישראליות. שלו (המוברחות) בדולרים,
או בפתקים, מבלי שאיש יפריע, או ידרוש
ממנו דין וחשבון על מקורן. כמובן, הוא
משלם אחוז קטן לסוחרים עבור שרותם
האדיב.
כאשר פסק גם זרם התיירות (מישראל
בשנת ; 1947 מאירופה, מאז גברה מתיחות
המלחמה העולמית ; ממצרים הרוצה, כי
תושביה יבלו בארצם הם) ניגשו הלבנונים
לפעולה נמרצת. הם יזמו כנס של כל לשכות
המסחר של ארצות הליגה בבירות ,״לדון

בירות, בירת הלבנון
תוצרת אנגלית?
מם אירופיים החיים במקרה באסיה, והתואר
לבנטיניים הנו גאותם.
יחד עם הגילויים החיצוניים של התרבות
האירופית פיתחו הלבנונים את החוש
המסחרי המצוי בכל ערבי המכבד את עצמו.
בזמן שסוחרי דמשק וחלב עסקו במסחר
הזעיר בשווקיהם, ועמדו על המקח עם
הפלחים והבדוים, לקחו הלבנוניים לידם
את המסחר הנרחב יותר עם החוץ. הם
ייצבו את מסחר החוץ של שתי הארצות.
למח ללכת ישר. אך הסוחרים
הלבנונים לא היו אנוכיים יתר על המידה,
ביחוד כאשר ברור היה, בי שיגשוגם תלוי
במידה רבה בנכונות חבריהם־למעמד, הסוריים,
לשתף פעולה. הם הוכיחו להם, כי
שני הצדדים עשויים להרויח מהסדר, שכל
סחורה מן החוץ תעבור דרך ידים לבנוניות.
הן הלבנון נהנית מיחס מיוחד בגבול הסורי
— על סחורותיה לא חל כל מכם.
במקום להזמין סחורה בשמם, דבר שהיה
מעביר את הסחורה ללא תשלום מכם
בנמלי הלבנון׳ אך לא בגבול הסורי, הזמינו
הסוחרים הסוריים את מצרכיהם דרך סוחרים
לבנוניים, שהיו שולחים אותם לסוריה
כיצוא לבנוני, הפטור ממכם. וכך היתד,
מגיעה הסחורה במחיר נמוך יותר מזה של
הדרך החוקית הרגילה, כי סוחרי בירות
הסתפקו ברווח נמוך מדמי-המכס, שגבתה
ממשלת סוריה.
זה יותר נאה. כאשר עזבה צרפת
את שתי הארצות בשנת ,1945 היו ארצות
ערב שרויות באוירד, של אחוד, ואהבה
שופעת. פקודת השעה היתד — ,איחוד.
וכך, למרות פרודן הפוליטי הפנימי, שמרו
סוריה והלבנון על האיחוד הכלכלי, ועל
מדיניות ה״שער הפתוח״.
האידיליה נמשכה. עד אשר החלה
אחרי ההרפתקה הפלסטינית, סידרת ההפיכות
בסוריה. חברי אירגונים פוליטיים החלו
בורחים מסוריה, ומחפשים מקלט בארץ
השכנה. תגובה, אמרה הטענה, על הבדלים
פוליטיים׳ כי נאה יותר לדבר על פוליטיקה
מאשר על סכסוכים, תרמיות כספיות. אבל
הגבול הסורי־לבנוני נסגר.
במקום בירות, החל נמל לאטאקיה משמש
מוצא ימי לממשלת סוריה. אמנם היה
זה נמל קטן, שאין להשוותו עם בירות,
אך הכספים שהכניס בדמי־מבס, כיסו את
הוצאות פיתוחו (בעזרת הלואה של ששד,
מליון דולר מערב הסעודית).
תמורת אחת קטן. בבירות לא
נבהל איש, אולם כאשר עברו שבועות
וחודשים והגבול נשאר סגור, החלו הסוחרים
(ועמם הממשלה) דואגים. הרי הלבנון
הנד, מדינה קטנה, ורוב עושרה בא מסחר-
מעבר. היא המדינה היחידה במרחב, שאין
בה איסור על החלפת כספים חופשית. שם

על הידוק קשרי המסחר בין המדינות״
האחיות״.
סרסורי בירות. כדי להראות את
רצונה הטוב, ודביקותה לרעיון האיחוד
הכל־ערבי, וגם כתשובה לבקשת ממשלת
הלבנון, הסכימה סוריה השבוע, עוד לפני
נעילת כינוס לשכות המסחר, לפתוח שוב
את הגבול לפני קשרי מסחר חופשיים,
בין שתי הארצות, בהעמידה תנאים אחדים.
התנאים: כדי שיד,נד, הייצוא הלבנוני
משחרור ממכס, עליו להיות תוצרת מפעל
לבנוני, אשר לפחות 51 מבעליו הם
לבנוניים, והוא מיוצר מחמרי גלם, לפחות
ס /ס 50 ממוצא לבנוני•
אך ברחובות דמשק צחקו הסוחרים.
״סמכו על סרסורי בירות״ ,הם אמרו,
״עוד תראו כיצד יוכיחו, כי מנועים עם
החותמת ״מייד אין אינגלנד״ הנם תוצרת
לבנונית טהורה״ .ולזה משיבים פקידי
הממשלה הניצבים בתחנות הגבול :״נראה...״

הגיבור
האציל
לאחר שלא הצליח לד,בחר לפרלמנט
הלבנוני כציר מטעם העדה המוסלמית
בעיר מולדתו טריפולי, אשר בצפון הלבנון,
נעלם פאוזי אל־קאוקג׳י, מפקד חיל-ההצ־לד,
שניגף ב״מיבצע־חירם״ בגליל, מן
האופק.
עוד לפני זה, התכוון קאוקג׳י, גבוה,
בלונדי, בעל עיניב תכולות ועור מגוון,
האיש שפיקד על המרד הערבי בא״י של
שנות 1950—39 ושהיה במקלט בגרמניה,
עם מופתי ירושלים לשעבר, בשנות
מלחמת העולם השניה, להציג את מועמדותו
לבחירות בסוריה בסוף ,1947 אולם
התקרבה כבר המלחמה בא״י והוא ויתר
על הקריירה הפוליטית, והתייצב בראש
הג׳יהאד.
על כשרונו הצבאי של פאוזי היתד,
דעה סותרת: קצין המודיעין של הגנרל
ידל (בימי מאורעות )1936—39 כינה אותו :
״אווז טיפש שמנמן וחסר כשרון״ ,ואילו
קצין המודיעין שהשתתף במסע נגד פאוזי
בתדמור בימי מלחמת סוריה אמר :״המצביא
הערבי היחיד בעל שעור קומה״.
ועתה, עם העלאת המלה מלחמה שוב
באופן קבוע על דפי העתונות, הוגשה
לבית הנבחרים הלבנוני הצעד, להעניק
לפאוזי אל-אקוקג׳י ,״הגיבור הערבי האציל״
הענקה חודשית בסך 1000 לירות לבנוניות
( 150ל״י) ,כי לפי דברי ההצעה ״מוטלת
עלינו האחריות המוסרית כלפי המצביא
הגדול שעמד בראש צבאנו, ובכלל, כדאי
לשמור על האיש כיהוא עוד יהיה נחוץ

0 8 1

ברכהר 1צ ה
להיות כו כ ב

בין שכונת התקוה ושכונת שפירא נמצאת
שבונה קטנה׳ אשר רוב בני תל־אביב לא
שמעו על קיומה: שכונת מכבי החדשה. אין
י היא שונה במאומה משכנותיה המפורסמות
יותר: בתים קטנים, רחובות בלתי-סלולים,
קשר רע עם העיר.
כמו כל בני ״השכונות״ ,אין לבני שכונת
מכבי אמביציה גדולה בחיים מאשר זו: לברוח
מן השכונה, מן הסביבה האפרורית,
אשד בני ״הצפון״ המפונקים בזים לה.
נערה הגדלה בסביבה זו יכולה לחלום
חלומות שונים. היא יכולה לחלום את החלום
הפשוט ביותר: להינשא לבחור עשיר, בעל
מכונית. ודירה מפוארת, לקחת עוזרת, לשבת

בבוקר באחד מבתי-הקפה האריסטוקרטיים.
אם סומכת היא יותר על שכלה מאשר על
מפיה, תוכל לחלום על אחת הדרכים הקלות
(והזולות) יותר להשכלה: להיות אחות בבית־הולים,
או מורה בבית־ספר עממי.
אולם ברכה יעקובוב, בת שכונת מכבי,
שנולדה לפני 17 שנה (וחדשיים) לאב קווקזי
ואם רוסיה, חלמה חלום נועז יותר: להיות
כוכב־קולנוע.
הכוכבים היו נוצצים. מתי חלמה
חלום זה לראשונה? מן הסתם כשהיתה עוד
ילדה קטנה, תלמידה בבית־הספר העממי ביאליק ברחוב לוינסקי, כששמה
לב לעובדה שהיא יפה יותר מרוב חברותיה. כבר אז הצטיינה בספורט ;
בהגיעה ראשונה בריצה הרגישה את הרגש היפה: להיות נושא לקנאה,
להערצה.
ככל חברותיה הלכה ברכה הקטנה לקולנוע. הקולנוע היה׳ הנחמה הגדולה,
הדרך לעולם אחר, סמל לכל מה שנראה, בעיניהן, כתרבות אירופית, אמליקאית.
בלא יודעין החלה לחקות את הכוכבות הנוצצות
של הבד, לנוע כמותן, לדבר כמותן,
לראות את החיים כמותן.
״בכיתי מדוב התרגשות״.״ אולם
החיים לא היו סרט הוליבודי. ברכה גמרה
את בית־הספר העממי, הוסיפה שנה בבית-
ספר מסחרי, אך נאלצה לעבוד כדי להשתכר.
הדרך הטבעית הובילה למשרד. אולם לא
זמן רב יבלה לחמם כסא בתפקיד משעמם.
היא נמשכה אל הקולנוע. היא מצאה הזדמנות:
בקולנוע ״זוהר״ ,בשכונת שפירא, היה
צורך במתרגמת. ברכה, שלמדה אנגלית בבית-
הספר (ובקולנוע) קפצה על המציאה. היא
החלה לתרגם סרטים, לסובב את התרגום
בזמן ההצגה. כך ראתה כל סרט לפחות־תריסר
פעם. יכלה להתעמק בכל תנועה קטנה,
בכל ג׳יסטה צדדית.
החלום הפך לאמביציה ברורה, מוחשית.
׳ ברכה החלה להתכונן לתפקיד שקבעה לעצמה,
לקחה שעורים בבאלט, טיפחה את קולה.
אולם כשהופיעה בפעם הראשונה על הבמה,
לא היד, זה מאורע קולנועי, אלא דוקר,
ספורטיבי. במקרה מצאה עבודה במכון ״שמשון״
,התאמנה בשעות הפנאי בהרמת משקלות,
עד שהיתר, לאלופת המשקלות בארץ.
בהפגנה האחרונה של המכון הופיעה על הבמה, הרימה משקל העולה על
משקל.גופה .״בכיתי מרוב התרגשות״ ,אמרה. אך היא עמדה במבחן הבמתי,
חייכה, הוכיחה את בטחונה העצמי, גם בפני קהל גדול.
סילכאנה, ליילה, תחיה ...האם יש לברכה סכוי להגשים את
חלומה ׳; היא אומרת: כן. כשבא ארצה הבמאי-היצרן הצרפתי עמרם עמאר
״העולם הזה 679 פנתה אליו, מצאה אוזן קשבת, הוזמנה לבחינה.
ובעצם, מדוע לא? אם יקום אי־פעם סרט
ישראלי אמתי, מדוע לא יהיה בו מקום לצעיי

בעלת אמביציות, אם אמנם תגלה כשרון?
ואם לא קורצת עדין הדוגמה ההוליבודית, הרי
הצליחו גם בנות עמים דלים יומר להגיע
למלכות הבד: סילבאנר, מאניאני באיטליה,
ליילד, מוראד ותחיה קאריוקא המצריות...
בינתיים 1בינתיים אפשר לעבוד, להשתכר;
אפשר לקרוא ספרים, מאגאזינים אמריקאיים;
אפשר לבלות בערבים עם בחורים, לרקוד
כל •עוד מנגנת התזמורת.
בפעם הראשונה התאהבה ברכה כשהיתה
בת .15 היא פגשה בחור גבוה, איש מח״ל
דובר צרפתית, ביקרה אותו בבאר־שבע בעצם
ימי הקרבות. אולם בתום המלחמה הוא חזר
לארצו, וליבה של ברכה נשאר פנוי.
מאג הכירה בחורים, יצאה איתם לבלות
ערב, פלירטטה, קבעה פגישות; הכל בנוסח
מאות הסרטים האמריקאים, שראתה בחייה
ושעיצבו, בלא יודעין, את גישתה לבעיות
החיים, רשם שעיצבו את גישתן של רבבות
בנות אחרות. אולם האהבה הגדולה, שהיא
קוראת עליה במאגאזינים, עוד נשארה לגביה
חויה לעתיד: ברכה עודה מחכה לנסיך החלומות.
ואפשר לנחש, שנסיך־חלומות זה ידמה
לתריסר נסיכי החלומות של הוליבוד.
נשואין: אולי, פעם, אבל רק מתוך אהבה. דיה צרה בשעתה.
קודם לכל: הצבא, בעוד חדשים מעטים תצטרך ללבוש את מדי החאקי.
מה תעשה בצבא? ברכה מחייכת. המדים יתאימו לה. היא תסתדר: י
__צילומים: מ ק סי ם ס לו מון, י

״אין זמן ללכת הכיתה בהפסקת העבודה
היא אוכלת במסעדה. אולי כדי ל הוכיח לעצמה שהיא
באמת עצמאית.

״אני אוהכת לרקוד,״ או מרת ברכה ,.אולם
הנאלם אינו בעיניה אלא אחד מ שלבי ההכנה, ב ד רן
להג שמת חלומה האמת׳ :הקולנוע.

״רציתי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת לעמו!
על הכמה״ ,כ שהריעו מאות הצופים למראה כו שרה הגופי
ן זרגישה

שעמדה במבחן.

״וכי טי אוהכ לתקן גרכיים בכל זאת,
אין בר־רה. גרבי-ניילון ח שובים כל כן, ג ם -ה ש מלו ת,
והנעליים...

״אני אוהכת לקרוא, את הכל בעזרת מאגאזין
למרחקים של רומנטיקה, לעולם מו שן, קורן, הדומה כל כן
סיפורים זולים, אלא גם סיפורים קלאסיים — באנגלית.

ה שכונה האפרורית,
לברוח מן
אמריקאי אפשר
לעולם הפלאי של הקולנוע. ברכה אינה בולעת רק
הספרות העברית מו שכת פחות.

״והעיקר, לפני

אשר

קורה

״מי הם הכחורים שאני אוהכת? כל

מיני כ שהתאהבה לרא שונה. באיש מח״ל מצרפת
היחה בת . 15 מאז ״התבגרה״ .הבחורים אינם העיקר.

השינה כמו אלפי ב חו רו ת אחרות מנהלת ברכה
חולמת. כ שתמצא את המחר.
היא
לה, כל אשר

ומן״ .לו היא מוסרת בסוד,
תדע מת היה האתמול...

במד ־
ח ע0
עסקי כרגיל
בעוד שתיירים ושליחים שחזרו מארצות
הברית, אירופה ותורכיה הביאו עמם
סיפורים טעוררים־מחשבה על בהלת־המל־חמה
הגוברת בעולם, גרמה התעמקות
ההכרה ברצינות המצב לאדישות מוזרה
במדינה.
הלך הרוח הכללי בא לידי סיכום
בדבריו של הסוחר, שהשקיע סכום גדול
בתכנית חדשה ואמר: אין טעם להתחשב
בסכנת המלחמה. אם תפרוץ, יהיה הכל
אבוד ממילא...
ועקרת־בית עייפה, שהציעו לה. לאגור
מזון( .בשוק השחור) נאנחה: לאגור י
אגרתי ב־ , 1939ב־ , 1947 לפני שנה. נמאס
לי. זה ממילא לא יועיל.
רוב הסוחרים מאשרים ! לא היתד,
כמעט כל תנועת אגירה;
בצמרת המדינה היה מצב הרוח דומה.
הפקח וממכר בעיריות נמשך ״כרגיל״,
כש>טקנים ׳לאים גושאים ונותנים על אי-
אלה הנחות קט.ות, כאילו חיו על המאדים.
בתל-אביב הצליח ישראל רוקח׳ לתפוס
את הכסא, אחרי 2הצבעות שנכשלו. ובירושלים בחיפה שעה באותה
עוד נמשך הויכוח, בשהיהפרעות העיקריות—
התנגדות מפ״ם לאבא (״הדיקטטור האדום״)
חושי בחיפה והתביעות הקיצוניות
של הדתיים (איסור תנועת מכוניות, איסור
עישון, סגירת כל המסעדות בשב);,
בירושלים.
בכנסת נתעוררה אמנם שאלה אחת או
שתים על הרעב הצפוי למדינה במקרה
של מלחמה (ראה להלן) ,אולם הנטיה
הכללית היתד, גם כאן ; ״עסקים (נאומים)
כרגיל״.
התכונה היחידה לקראת הבאות הורגשה
באגף השמאלי. על מדרגות בית
״הבימה״ הופיעו זה בצד זה שני המועפד
דים־ד,מתחרים למנהיגות המדינה במק-ה
של פלישה סוביטית למרחב: אסתר (״אנא
פאוקר הישראלית״) וילנסקי וד״ר משה
סנה, מראשי האגף הקומאינפורמי של
מפ״ם, המתקרבת לפילוג. יודעי־היסטוריה
בעלי חוש ספורטיבי מעריכים את הסיכויים
1 : 10 :לטובת אסתר וילנסקי
הממושקפת.

ביותר. אבל לעולי הרגל היתד, חוויה,
ונגרמה התרגשות מהעובדה, שזה היה חג
המולד הראשון שראו, בלי שלג ותחת
שמי תכלת יכוכבים.
אולם חג המולד המלנכולי ביותר היה,
בלי ספק, בבתי הסוהר ביפו ובתל־מונד.
שם התקבצו כ־ 150 אסירים נוצרים מסביב

המסעדה הצטופפו עולי רגל מכל קצוי
הארץ, שהסתננו לנצרת במטרה לטעום
מן הקבב, הששליק, שהוגשו באותו לילה
ביד רחבה — (נקודות?) לעתים קרובות
טעמו אפילו מנה כפולת ארבע...
אילן המולד, שנצב בפינת האולם, היד,
על טהרת הצנע — מלבד סרטי ניר, צע הכנסת מלחמת
עוד ווו

חג המולד: ביפו העברית
תרנגולווז, עזים,

אויר צח...

״מה איכב ת שד מ
״יום הולדת לישו ...שמחה לילדים...״
על משקל שיר גן הילדים הידוע שדה
קבוצה קטנה של יהודים צעירים, שהסתובבו
בחוצות יפו, שכורים למחצה בליל
חג המולד. כנסית סנט אנטואן, ברחוב ,4
מול הקונסוליה היוגוסלבית ביפו, המתה
מרוב מתפללים — תפילת חצות בטקס
הדר ופאר. באותה שעד, מלאו המסדרונות
של אותה כנסיה המון יהודים ״חוגג״.
בשעה שתים־עשרה עשרים וחמש דקות --
עת שהעוגב והמקהלה החלו בשיר הנודע
״לילה קדוש״ ,פצחו היהודים במסדרונות
במקהלת עזר, ביניהם נשמעו גם קולות
סופרנו רבים.
אמר צעיר תל־אביב :״בחיית אללה״,
חבל שאין לנו מין טקס שכזה בצד,
מתחת לתמונת אחד הקדושים, עמדה נוצריה
צעירה הנשואה ליהודי, שהחזיקה
צלב זהב בידה.
במחנה אחד, בו נמצאים בשרות מספר
נוצרים, נערכה מסיבת פאר עם עץ אורן
גדול, מבריק בעשרות אורות אדומים וירוקים.
למסיבה היו מוזמנים חברים יהודים
מאותו מחנה. בשלוש לפנות בוקר
נגמרת המסיבה על שפת הים, כאשר הכל
ניסו לחזור לפכחותם בשאיבת אויר
ים צח.
בכמה כפרים ערביים־נוצריים בצפון
חגגו הנוצרים את חג המולד כמעט באותו;
צורה אוריגינאלית, שנחוג שם לפני אל
פיים שנה ; לאור עששיות, יחד עם הפרות,
התרנגולות, העזים, חגגו האברים הערביים
נוצריים את חגם.
בנצרת הכריזה המשטרה על מין עוצר,
עשה את העיר למחוץ לתחום עבור
חיילים ישראליים, שבאו מכל פנות הארץ
לחגוג. נשאל חייל אחד: מה לך ולחג
המולד? לשמחה מר, עושה?״ ענה :״מה
יש, כל זמן שיש הזדמנות לשתות ולהשתכר
מה איכפת של מי החג.״
בין אלפי החוזרים לשטח הישראלי
מבית לחם לא היתה ההתרגשות גדולה

נעדרו, כמעט כליל, ממדפי החנויות. להשגי
את נרות החלב גדלי המידה, אי אפשר היה.
קרייסלרים, דה סוסו, מכוניות פרטיות,
צבאיות, מוניות, נצבו בטורים ארוכים
בחוצות העיר. דומה, כל מי שלא יכול
היה לר,ירדם, עלה הלילה לנצרת.
המיקיופוןוגב רי א ל הכגל אך. סע
התקרב שעת חצות נהרו המונים במעלה
ההר, בכיוון כנסית הבשורה — (נבנתה
בשנת ; 1730 לפי המסורת הנוצרית נמצאת
תחת הכנסיה המערה, בד, בישר המלאך
גבריאל את המולד) שם נערך טקט תפילה.

בבנפית נצרת
קרייזלו־ים, ז ה -סו טו, מכוניו ת צבא...

הדיון על הודעת שר האוצר (״העולם
הזה״ )687 עמד בצל האינפלציה הדוהרת,
העלולה לסחוף בשטפה את המדינה
על משקה וכלכלתה, ולנוכח חוסר
המלאי, שיטיל, באם תנותק הארץ, בשעת
מלחמת עולם ווו, ממקורות האספקה, את
יד הרעב הכבדה על האוכלוסיה, הניזונה
זה שנתיים מתפריט צנע.
במקום דיון על צעדים מעשיים, תבעו
הח״כים לעצמם 12 שעות ללאומי סרק,
לא נצלו אותן, לבסוף, מחוסר נואמים.
(העיר שפרינצאק :״ישנו מלאי (של זמן)
ואין צרכנים (לנשיאת נאומים)״).
בכל זאת נמצאו 19ח״כים (הקואליציה
סיפקה , 13 האופוזיציה 6שנאמו
משך שעות ארוכות ומשעממות, כשרוב
הבית מבלה במזנון (ספל קפד, ללא תערובת
— ארבעה גרוש, כריך נקניק טהור
— חמשה גרוש) בלא שיחדשו הרבה.
לבסוף גווע הדיון.
אריה בן־אליעזר, אחד מדובריה הדינמיים
של חרות, גילה, בהסתמכו על דו״ח
סודי של מבקר המדינה, שמשדד האספקה
והקיצוב נסגר בגלל שחיתות, מעילה,
חבלה. אחר התריע על חוסר הסיכויים
להשגת המיליארד האמריקאי. שאל מהו
המצב הכלכלי של מדינתנו, אם עומדת
היא על קרקע, או על קרח דק?״ ואחר
שמאיר גרבובסקי (מפא״י) צועק לו :
״אתה פאשיסט״ הוא קובע :״בשאין מצליחים
— הולכים״ על הממשלה להתפטר.
הציע ״מאמץ אילת להקים נמל באילת,
אשר יפתח לנו דרך בים סוף...
במקרה ...ים התיכון ...יהיה סגור.״
שלמה לביא בקש להפסיק את הייעור
המשלתי, עבודות הכבישים — להתרכז
בחקלאות וייצור מזונות.
הצטרף אליו שכנו לספסל, שמואל
דיין, איש נהלל :״שאלת השאלות ...ייצור
מזון, מזון ועוד מזון ...אנו עלולים להיות
במצב איום של רעב.״
הרברט פרדר, הכלכלן הפרוגרסיבי
הבהיר :״השאלה העיקרית יצירת מטבע
זר״ .תבעשער חליפין מיוחד להשקעות,
הזהיר בפני שימוש נפרז ביבוא ללא תשלום
תרופה שמותר לקחת אותה
בהשגחת הרופא (בלבד
לבסוף: אני יכול להזהיר — כולנו
באותה סירה ...ואם זו תטבע, נטבע כולנו

היחיד שהתעלה לחומרת השעה היד,
איש מפא״י — אבא חושי, מנהיג פועלי
חיפה וראש עיריתה, שביקר את הממשלה
— ״גדולים (משרי הממשלה) לא חששו
להודות בטעויות״ .דיבר על ״האמת המרה״
שבמצב הכלכלי, ניסח את צו השעה :
״מכסימום של יהודים ...ציוד ונשק ...אספקה
ומלאי ...במינימום של זמן.״

״דבר אל ו;ענ״ן!״
ככית־הסוהר כתל־מונד
.עצי־אורן,

כמרים,

לעצי־האורן, והאזינו לדברי הכמרים, שהבטיחו
להם כל טוב בעולם הבא — אם
גם התאכזר להם הגורל בעולם הזה.
דת עוד ״אווה מדיה״
״תן עוד אחד ״אווה מריה״ יא עזיז ! ״
קרא למלצר הערבי, צבר •מזוקן, שהסב
עם קבוצת חילים במסעדת בוטרוס,בחצות
ליל חג המולד בנצרת. על הפטיפון הסתובב
בפעם העשרים תקליט צרוד של ״אוה
מריר סביב עשרות שולחנות באולם

העולם הבא

צועי מתכת, פרחים מלאכותיים — לא
נתלה עליו כל דבר הראוי להתכבד בו.
תחת האילן ישבו השבאב המקומיים, הריקו
בשרשרת את בקבוקי הבירה המלאים
למחצה, ששרדו על השולחנות .״לילה קדוש״
,״בהתגלות אדוננו״ ,״אוד. מריה״,
שירים קדושים פחות, בקעו מפתחי בתי
הקהור, שם חגגו ...היהודים את חג המולד.
״וולד. זיפת!״ ,אמרו סוחרי נצרת הערביים,
שהחזיקו את חנויותיהם פתוחות
עד אור הבקר. אין מה למכור — אין מי
שיקנה. סחורות חג המולד המסורתיות

לבסוף נמאס הדבר גם על ראש הממשלה.
המדינה
עומדת בתוך משבר חמור
ביותר, העולם צועד לקראת מלחמה אטומית
והכנסת ממלאת את תפקידיה —
בנאומים.
התפרץ יש מגמה להפוך (הכנסת)
למקום (השמעת) דקלרציות בעניינים,
שאין שום כוח בידינו להכריע (בהם)...
כאן בכנסת צריך לעשות עבודה, אולי...
אפורה, אבל ...חיונית ...חוקים, כיתרי
עניינים.״
צעק לו תופיק טובי, איש מק״י :־
״דבר אל העניין ! ״
יחד עם דבריו של ב.ג. הגיעה השעה
לשנן לכל ח״כ — ״דבר אל העדין!״
אמר רבי אברהם חיים שאג :״הקדוש

,ך!עולם הזה״ ,מס׳ 668

במדינה
ברוך הוא נענה גם לתפלה קצרה ...גם
אנו ...לא נרבה ולא נאריך בדברים׳.
שעה שעשרות חוקים מחכים לחקיקתם,
דיוני יסוד מתעכבים — מסתבכת הכנסת
בדיוני סרק, בהשמעת דברים תלושים
מהמציאות הישראלית, בחוסר מעש.
העיר הרברט פרדר, במבטאו הייקי :

(רוברט) ירון (לוסטיג) את משרתו הגבוהה,
ראש אגף החקירות של משטרת
ישראל (כדי להתמנות קונסול בקפריסין),
רננו הבריות, כי שנוי זה בא בעקב
התמנותו של נעמן סתוי, שהועלה מעל
לראשו של ירון והעמידו במצב, שלא
השאיר לו ברירה אלא להתפטר. כמו כן

לפעול. עתר דורשת המשטרה תקציב
ל 1300-שוטרים נוספים, מכאן, שביחד-
עם המחלקה החדשה יוגבר כוחה של משטרת
ישראל ב 1950-שוטרים (אם, כמובן,
תענה הדרישה ע״י האוצר).
בהתווסף המחלקה החדשה של פיקוח
(שתכלול, כפי הנראה, גם את המחלקה
הכלכלית למטבע זר, שבראשה עמד י. זהר
יורכב אגף החקירות של מטה המשטרה
משלשה ענפים: פלילי, פיקוח ומודיעין.
במלים אחרות — המשרה תהיה מעתה
עוד יותר חשובה ואחראית. אך ראש
לאגף הזה — אין.
המשק בבד את אביר

משה סנה ואסתר וילנסקי באספת־המחאה
1:10

לטובת

״אי אפשר להקים מדינה ...ע״י נאומי
שדים בלבד.״
הכנסת כמו כן :
החליטה לדון, במליאתה, על ההפלייה
במנגנון המדינה (רובין :״ידוע לכל בר־בי־רב
בארץ, שקיימות שתי מפלגות,
מפלגת פועלי ארץ־ישראל והחזית הדתית,
שהן השולטות על המנגנון (הממשלתי).
העבירה את המחאה נגד זיון גרמניה
לדיון מוקדם בוועדת חוץ ובטחון.
אמר ב.ג ,.אחר דחיית הצעת מק״י
ומפ״ם ״לפנות בקריאה אל אומות העולם,
למנוע את זיתה מחדש של גרמניה
(המערבית כלום) נגיד שנאצים מצד
אחד (מזרח) כשרים ...מצד שני (מערב)
טרפים?״
שמעה את שאילתת מרידור — אשה
אחת שקבלה בנמל, במקום מכונת תפירה
שנשלחה אליה מארה״ב — שתי אבנים
(״פקידי המכס סבורים, כי הם (האבנים)
ממוצא אמריקאי״).
* נהנתה משאילתת בר־יהודה — מי
כיסה את הוצאות הנסיעה של ב.ג( .אתונה—אוקספורד—ניצה)
ומלוויו (אבריאל,
גלי, שיף) לזזו״ל?

ה גג 1ג נ11
המשרד לא ״חד 3

אסתר

אמרו, כי ירון התפטר משום שלא הסכים
עם הקו׳ של המשטרה ביחס למחלקה
הפוליטית, אשר הוא, סתוי, עומד בראשה.
ואולם מקץ חצי שנה יצא סתוי לחופשה,
וכל הידיעות על התפטרותו הוכחשו נמרצות
על ידי מטה המשטרה. יום אחד,
לאחר חופשה של חדשיים, נודע, כי מר
סתוי קיבל מינוי בממשל הצבאי ועזב
את המשטרה.
השאלה שנתעוררה עתה היתה: מי
ימלא את עמדת המפתח, אחת החשובות
ביותר במדינה. נפוצו שמועות על גבי
שמועות, אך בסופו של דבר נתברר, כי
— לא יתמנה איש. בינתיים נמצא אגף
זה תחת פיקודו הישיר של סגן המפקח
הכללי, יוסף נחמיאם, ששימש גם ראש
המטה נגד השוק השחור.
אין ספק שבהשוואה ליעילותם ולפעילותם
של אנשי משרד הקיצוב והאספקה
(פיקוח) ,שפשט את הרגל, היחד,
פעולת המשטרה מוצלחת ביותר( .כי
בנסיבות הנוכחיות אין בכלל אפשרות,
ששוק שחור ייעקר מן השורש); הפעולה
התנהלה בסדר׳ לפי החוק ולפי הנוהג,
פרט לכמה מקרי שערוריה כגון זה עם
סוחר הנעלים צוריאנו. הצלחת המשטרה
עודדה את הממשלה להעביר דוקר. אליה
(ולא אל משרד המשפטים) את הפיקוח.

בר־כוכבא מאירוביץ, ממושקף, שערות
מלבינות, מנהל אגף התחבורה הימית
והתעופה במשרד התחבורה, הודיע כי
הוא פורש מתפקידו.
בר־כוכבא מאירוביץ, בן אחרון הבילויים,
מנשה מאירוביץ, שנפטר לפני שנה,
היה קצין צבא סורקי לשעבר. נכנם לעבודה
בשרות הימי של הסוכנות היהודית בשנת
.1935 במהומות 1936 יזם את הקמת המזח
בתל־אביב, לשם פריקת אניות. מאז הקמת
המדינה — המנהל הכללי של הנמלים,
שירותי ים ותעופה.
הידיעה הזאת היתה ללא ספק מעוררת
הד יותר חזק לפני שנתיים, לאחר שקניית
האניה ״קדמה״ עוררה עליו את חמת הציבור.
הקנייה של המטוס הראשון עבור ״אל-
על׳ היתד, קשורה בפרסומת (המטוס,
שעמד להעביר בטיסת הבתולין את נשיא
המדינה לארה״ב, נתקלקל לפני המריאו
ופרוס׳ ויצמן נאלץ לטוס באוירון של
חברה צרפתית) .אולם שר התחבורה לא
נתרשם ביותר מבקשת ההתפטרות.
״ראשית״ ,אמר ,״טרם קבלתי את ההתפטרות
באורח רשמי״ והוסיף, כי המשרד
לא ייחרב אם מישהו יתפטר. במינוי כללי
למשרד התחבורה אין רואה השר צורך
(יודע דבר רואים קשר בין ההתפטרות
ומינוי מנהל כללי למשרד) .פשוט, הוא
אינו מוצא בארץ אף איש אחד מתאים
לתפקיד זה.

חסר דק הראש...
כאשר עזב לפני כמה חדשים רם

,העולם הזה״ ,מס׳ 688

בשנה שעברה בא לביקור בארץ
ובבתי מלונותיה הפיננסיסט האמריקאי
י. לוי. המסקנה שהסיק היתד, הגיונית
ופשוטה: הוא יבנה בית מלון מודרני בארץ.
את ההון החליט להעביר בסירים,
מחבתים, צלחות — כלי מטבח.
מנחם סטנייצקי, המפקח על התעשיות
הקלות בזמן ההוא׳ אמר בכעס :״לא
יתכן, כוסות וצלחות אינם סחורה חיו-
נית״ ,הוא לא חפץ להמליץ על רשיון
הצלחות ובתי המלון לא הגיעו ארצה.,לוי
התאכזב ״אינני מבין מדוע הפריעו

כשעזב דב יוסף את משרדו במשרד
האספקה, ד,תפוטר מנחם סטנייצקי ועזב
את כסאו במשרד האספקה. אולם לפני
שעזב, הספיק להעניק המלצה אחת לייבוא
כלי בית וזכוכית ל ...אביו אברהם
סטנייייצקי. הסחורות הבלתי חיוניות
נעשו פתאם חיוניות ביותר.
הוא פתח חנות משלו בדירתו הפרטית,
ברחוב סמולנסקין ,5ת״א, והחל לסחור
בכלי הבית והמטבח. הדבר נתפרסם, סטנ־ייצקי
פגש את הלקוחות בנענוע ראש
שלילי, הם יצאו מאוכזבים. משרדו של
יעקב גרי החל בחקירת הפרשה הזאת.

אותיות לוחמות

2הצבעות וטוד 1
ודבר זה נתן למפקח הכללי את הנשק
החזק: דרישה להעלאת התקציב.
אחר משא ומתן הגיעו למשהו היכול
להקרא ״עמק שווה״ — מנגנון של 650
שוטרים, הדרושים למשטרה, כדי שתוכל

הסאצ״נט נעלם
אם יסתובב חולד, רוח בחוצות העיר,
יישן על מדרכה וירעב ללחם, לא יימצא
איש שיתענין בגורלו. אולם, בו ברגע
שהוא יעבור על החוק (למשל, יפוצץ שמשה
של חלון ראוה) נוצרת האפשרות
התיאורטית לטפל בו על חשבון המדינה.
כי מאותו רגע הופך החולה לעבריין, והוא
זכאי שיביאוהולדין, ישפטוהו ויחזיקוהו
במוסד מתאים, הואיל ואין עבריין מותר
להסתובב חפשי. אבל גם אדם בלתי שפוי
אינו יכול להישלח לבית הסוהר...
כך אירע לצעיר אחד, שהתפרץ לפני
כשנה לאולם הכנסת בתל-אביב עם תת
מקלע בידו, וביקש להשמיע באזני נבחרי
העם דברים על אודות ״תכנית הצלה לעם
ישראל ולעולם כולו״ .עד אותו יום לא
רצה איש להאזין לדבריו ״והוא דפק על
דלתות רבות אחר ״דין ודברים״ עם
כב׳ השופט ד״ר ליפקין נשלח הצעיר לבית
חולים, שם נשאר במשך חדשים רבים.
בשבוע שעבר יצא אברהם (״המתאבד
בכנסת״) צפתי את בית החולים כשבידו

בעור כבש
אורחים, עתו-
מנהלי המחלקות,
נאים, עורכים באו אל משרדו המרווח של
שר התחבורה דוב יוסף. המסדרון בבנין
הדואר המרכזי, משכן המשרד, המה מאנשים׳
שחכו להכיר את דיקטטור המזון
בתפקידו החדש. הדיקטטור אחר לקיים
את מסיבת ההכרות (אחרי גרי ולובינא־ניקר)
.על פני השר חיוך — הפתעה, שמא
שנוי רוח זה בא בעקבות חיוכו הלבבי של
הבוס הגדול׳ בי. גי. שהוענק לעתונאים
בשדה התעופה בלוד, כשחזר מחופשתו.
אמר דב יוסף :״אני שמח לראותכם,
יש מה לספר״ .הוא תאר תוכניות מרהיבות
לב: בעוד שנה נסע רק שעה אחת
ברכבת מחיפה לתל אביב (״את היתר נלך
ברגל״ ,אמר עתונאי ציני ;).הרכבת תעבוד
ישר מחיפה דרך תל־אביב למושבות
הדרום; את תל-אביב תחצה מנהרה תחתית
או רכבת עילית; בעל הון אנגלי הציע
להקים בארץ תחנת טלביזיה. אם לא תעלה
מטבע זר תאושר; תהיינה אניות נוסעים
לוקסוס. התייר האמריקאי ייהנה גם
בנסיעה; יהיו טנקרים של הממשלה להובלת
נפט; יהיה טוב. העתונאים בלעו
בהתרגשות את ההבטחות. אף פעם לא
נזכרה המלה קיצוב .״אפשר יהיה לעודד
את הקוראים אמר עתונאי עצוב. היחסים
בין העתונאים והשר נשתפרו. אבל
השר הרשה לעצמו שתי עקיצות קלות:
לאלה המבקרים כדי ששמם יופיע בעתון,
לפנחס לובאניקר על היתר משלוח החבילות.
המספר עלה בממדים אסטרונומיים
והדאר מתקשה בהחסנת החבילות.

דו־כי־חיים

ישראל רוקח לפני היכחרו

לשלוח מברקים, במלים עבריות, אך האותיות
חייבות היו להיות לטיניות או ערביות.
עו״ד
אליהו עמיקם אמר ,״לא אנוח
עד שיוסר הקיפוח הזד,״ .הוא כתב בע־חונים,
נהל מו״מ עם המנהל הכללי של
הדואר, הנציב העליון, מיניסטר המושבות,
ואת הנצחון השיג בחבר הלאומים.
בדצמבר 1934 נתבשר על נצחונו במכתב
עברי מאת הנציב העליון ארתור ווקום,
ואחר כך קבל את ״המברק העברי הראשון
אחרי 2000 שנה״ (או, ליתר דיוק,
מאז בריאת העולם) בחתימת מאיר דיזנ־גוף,
ראש העיריה העברית הראשונה.

כשפתח עו״ד אליהו (״כ״ב אותיות לוחמות
לזכותן״) עמיקם את המברק, שהביא
לו תימני שחרחר, לבוש מדי־דאר כחולים,
ב־ ,1.1.1935 פשטה הבעת שביעות רצון
על פניו .״הסתכל״ ,קרא בשמחה אל מוביל
הקרח התמה ,״קבלתי סוף סוף מברק
כתוב עברית.״
היום, אחרי 15 שנה מגיעים מבדקים
בעברית, והמקבלים שמחים או עצובים,
לפי תוכן המברק. לפני 15 שנה אפשר
היה לשמוח רק מפני שר,מברק היה כתוב
עברית.
חוק רשמי של ממשלת המנדט התיר

אליהו עמיקם
2000 טונה ועוד ; 5
תעודה, שלפיה הוא חפשי — מוחזר לחיים
כאזרח שווה זכויות• יותר מזה: אחד שלרשותו
עומד רופא חנם אין כסף. הרופא
חייב, בעצם, בתוקף פקודת הממשלתי בית המשפט, לבדוק את האיש מדי פעם
בפעם. אך יצא הד״ר רוברט קלי לקיבוץ
גזר, שליד ירושלים, כדי לראות כיצד
חוזר למסלול חייו הקודמים רועה הצאן
של המקום, אברהם צפתי. הוא נוכח, כי
הפצינט שלו נעלם, אולם הדאגה לאזרח,
שעבר על החוק, היא בדרך כלל יותר
גדולה מאשר תשומת הלב הניתנת לאזרחים
סתם; החלו לחפש אחר צפתי, שעורר
את הסנסציה לפני כשנה, וחייב עתה להימצא
תחת מבחן רפואי.
לפני כמה ימים הגיעה פריסת שלום
מהלוחם האמיץ לפתרון בעיות העולם, על
ידי הקמת בית מקדש של האומות המאוחדות
בירושלים. בתזכיר חדש, שהעביר
לכמה מחברי הכנסת, חוזר אברהם צפתי
אל הנושא, שהפך מזה שנים לתוכן חייו.
״עתה, לאחר שכולם כבר קבעו שאינני
משוגע, הריני יכו׳ל להתחיל מחדש את
מפעלי ולא יגידו עוד, כי אינני שפוי בדעתי״.
ובואה ילדים
כ חולי ם
שלשה שבועות בלבד שהתה בארץ
קבוצת הרופאים, שנשלחה לכאן על
ידי המרכז הרפואי של האומות המאוחדות.
משיצאו את הארץ השאירו אחריהם 12
אמהות ומספר שווה של אבות מאושרים :
(המשן במדינה עמוד 510

הדעה האומרת שד,ילידים ירודים מבחינת התפתחות
הרוחנית היא שקר מוסכם. אמנם נכון שרק ל־ס/״ך מביניהם
ניתנת ההזדמנות ללמוד קרוא וכתוב, אבל עד עכשיו
התבטאה עליונות האירופאים (כמו שקוראים הלבנים
לעצמם) בכוח הזרוע בלבד.

דרום־אפריקה אינו טמון בזהב בלבד, כשם שהוא טמון
שדה המערכה, שעליו ערך סיטאו־בכוח
העבודה הזול — הזהב השחור של דרום־אפדיקה,
ניו מנהיג שבטי הזולו, את הסתערותו
הלבן הדרום אפריקאי יאמר לך שאוכלוסית ארצו
המפורסמת על הלבנים לפני 70 שנה,
מונה ג/נ 2מיליון. הוא פשוט שוכח את 8!/2מיליון
הוא מקום מושבה של יוהנסבורג
הכושים המהווים ,£ס 80 מן האוכלוסיה. בעיניו דרום־אפריקה
המודרנית כיום.
היא ארץ הלבנים בלבד.
בלכתך ברחוב, בין גורדי שחקים
אין כל סיכויים להשתפרות המצב. מכרות הזהב
אין הדרום אפריקאים, ויהיו אלה יהודים, בורים או
מפוארים הטובלים באור שמש, לובשת
שולטים בשדה הכלכלה וביחסי פנים עתה וגם, כפי. הנראנגלים,
אוהבים לעסוק בויכוח על בעית הילידים, במיוחד
עיר הזהב מראה מציאותי המשכיח את
אה, במשך השנים הבאות. אבל לילידים יש שהות! הם
אם פתחו בו זרים. טענתם היא, שד,ילידים הם בעיה
ימי בהלת הזהב — התקופה המפוקהיו
כאן לפני שהגיעו אניותיו של וסקו־דה־גמה, לפני
פנימית, והם כבר ידאגו שד,י,בנץ
הפורטרקר.
פקת, שבה נוסדה
ווליוווח הוז ל ר
6עדז רז
לידים לא ירימו ראש. כדי לההעיר.
שקיט
את מצפונם, יש וישמיעו
אנשים לבושים
בדבור מובלעך״האם הראו לכם
בהידור חולפים
האמריקאים את הדרום שלהם?״
במכוניות חדשות
מבריקות, חנויות
מאז עלה מאלאן לשלטון במשתרעות
כל־בו
ממשלה,
השליט את השקפת
על רובעים שלמים,
ה״אפרטאיד״ — הפרדה מוחפרברים
מוצפים גילטת
בין השחורים והלבנים,
נות נוי במורדות
והדגשה חריפה של ההבדלים
הגבעות — אבל
הגזעיים; זכויות ללבנים ומעגם
חיים אחרים
מד נחות ונכנע לשחורים, תירוחשים
פה, חיי
אוריה זו מבוצעת בתקיפות
האפריקנים, אנשי
רבד, באמצעות החוקים והנוהג.
הארץ, שחורי השירה
במכרות. כדי למעור.
נוע
את הילידים מלשפר את• בק יושבים הם מצבם,
נוצרים חוקים חדשים :
רנות הרחוב, או
אסורה ההתארגנות, עריכת
מסתכלים בחלונות
אסיפות פומביות, והילידים
הראוה.
הכושי צעיר ג׳ים
מותרים לעסוק רק בעבודה לא
דחוק, בין פועל
מקצועית. חוסר היצוג הפרלמכרות
ודנדי מבושם, עומד נער במנטרי,
ובמת בטוי כלשהי, אלצום לחפש מוצא אחר
אירופיים משומשים. בגדים אין למחאתם וסבלם; במחצבה, במכרה ובריקודי השבט מזספק
שכבר וויתר על שמו המקורי,
מרים כושים את שיריהם מלאי המרירות והעצב, ובהם
ויענה לכל הקורא לו בשם ג׳ים. יסופר הכל.
ארץ האושר וחדוות־החיים. בך מכונה דרום־אפריקה ב חוברו ת התיי-
לאיש הלבן הוא קורא ״בוס״ ,ואת
אם עור ך לבן,
רות. ואכן, אפ שר. לחלות כאן חיי או שר ו מו ת רו ת —
משכרת שלשת החדשים, שבכיסו, הוא
מוכן לתת תמורת תיבת הנגינה המפתה
בחלון החנות לדברים משומשים.
יתכן והוא משרת, וגר בצריף ליד
בית אדונו, או פועל באחת התעשיות,
על יד מרכזי ד,תעשיה הגדולים, אבל בכל
מקום, בצריף או בשכונה, אין ג׳ים
חפשי להתהלך כרצונו. גם עכשיו יש
לו ״פס״ בכיסו — רשיון בכתב לטייל
עד שעה מסויימת. בכל לילד, נוסעת
״מריה השחורה״ — מכונית לאיסוף
השחורים — ומטעמה ילידים עריקים,
שאין בידם ״פט״ .בבוקר באים האדונים
לבתי הסוהר לחפש את הג׳י־מים
שלהם ולקבלם אחרי תשלום קנס
(שיופחת ממשכורת החודש הבא).
״אפדטאיד״ — ג׳ים צאצאו של ראש
שבט לוחם, עזב את אדמתו ובקרו,
כדי לעבוד בעיר ולפרוע את המסים.
כאשר נקלע: למערבולת חיי העיר,

תמה ׳והתבלבל. תשעה חודשים יהלפו
עד שיחסוך סכום כסף מספיק, כדי
לחזור אל משפחתו.

במשך הזמן הזה יהיה ג׳ים אחד

משלוש מאות אלף נערים המועסקים
בשכר 3שילינג ליום במכרות, חנוה
טיכההמרה. איש זולו זה עזב את שבטו, ובא העירה להרויח קצת כסף. בעיר למד
יות, הובלה, סלילת דרכים או מחצבות.
מנהג טיפוסי של הלבנים — שתית בירה ואין הוא י חיד; בכל פינה אפשר לפגשם —
למעשה הוא כוח העבודה המפעיל את
עם הספל הריק מו שט, אולי ירחם! עליהם מי שהו
הכלכלה של הארץ. סוד עושרה של
לילידים בלבד. זו ה׳ תחנת הח שמלית (מימין) ,ה מיוחד ת לשחורים. הלבנים
ב תחנות נפרדות, ויו שבים בתאים נפרדים בחש מלי ת. לעולם לא ייראו הגזעים יחדו.

הזהב השחור של אפריקה. אחד מ מקורו ת עו שרה של דרוס־אפריקה הס מכרות הזהב
הגדולים. אולם עוד יו תר מה מ תכת הצהובה, מכניס החומר הגלמי ה שחור — הכושים. הם
עובדים ב מכרות בתנאים מפרכים, חוצבים מן הסלע את עו שר אדמתם, ל מען יחיו אדוניהם.

עולים

משיט מדינות ומכני שלש יבשות:
השליט, ח מי שי ת האוכלוסיה, החי מעמלו
ופקיס טן — ואפריקאים. הלבנים משתדלים

שדרכה רגל האיש הלבן ביבשת השחורה. הטבע גם
הוא לצידם של הילידים: אם תמשך ההתרבות בקצב
הנוכחי יהיה היחס בסוף המאה 6כושים על כל לבן.

:תזכ רון ענקית להנ-

מחייך לו ג׳ים בצחצחו את רהיטי אדוניו, מחייך לו
ג׳ים במעמקי המכרה האפל במשמרת של 8שעות. הוא
מסתכל במצבת הפורטריקר — סמל כבוש השחורים בידי
הלבנים וחושב ״יבנו להם הלבנים מצבות זכרון, ערים,
מכרות ותעשיות, תתפתח הארץ — ג׳ים יודע לסבול
ולחכות...״

בן־ברית. וג׳ים גם אינו בודד׳ כי איננו בן העם
היחיד הגר בדרום־אפריקה, שצבע עורו אינו לבן. בעדי
הדומיניון הגדול, בעיירות הפזורות על פני הוולדט (שדות־ענק
פוריים) מרוכזות עדות גדולות של הודים שחומי־־העור.
גם אותם דוחקים הלבנים למושבות סגורות, נפרדות,
שמהן אסור לצאת בלי רשיון מיוחד. בחשמלית ובאוטובוס,
נוסעים הם רק במקומות המיוחדים לכושים. וההודים,
הגאים מטבעם, בני עם חופשי, שהקים לו מדינה מוכרת
ומכובדת בעולם, אינם מסכימים ל״קולור־בר״ ,קו־הצבע
המפורסם, היודע רק שתי שכבות
אנושיות — לבנה והצבעונית.
בזמן
שהכושים שותקים, ומחכים
(כי אין להם לאן לפנות,
כאשר נציגיהם הרשמיים
בעולם, הם מדכאי׳הם — הלבנים
עצמם) משתדלים ההודים
לשנות את מעמדם.

לא חוק מן השמים.
בישיבה אהרי ישיבה של מועצת
או׳׳ם נדונה תביעתה של
הודו נגד ממשלת דרום־אפרי־קה•
על הפרת התנאי האלמנטרי
של שויון זכויות האדם,
ללא הבדל של גזע, דת או
צבע. התביעה הובאה בפני
בית־הדין הבינלאומי, שהוציא
פסק־דין נגד עמדת ממשלת
דרונדאפריקה, ויעץ לה לבוא
במגע עם נציגי הודו, כדי
לישב את הסכסוך, דהינו׳ לשפר את מצב ההודים באפריקה
הדרומית.
אולם מכל זה לא נגרם כל שנוי מעשי במצב. ההודים
נשארו מעברו המקופח של קו־הצבע.

1אירופאיים בלבד״ .זהו פרוש הכתובת הצבועה על הספסל העירוני

ביוהנסבורג. שום כו שי או הוד־ לא עז ל שבת עליו.

מלחמה זאת למען זכויות הצבעונים,
ובפרט ההודים, באפריקה הדרומית
היתד, אחת מפעולותיו של המנהיג ההודי
הגדול, גנדי. כאשר סיים את חוק
לימודיו במשפט באוניברסיטה בריטית,
נדהם למראה מצבם של בגי עמו באפריקה.
ואדישות אנגליה, שליטת הודו,
כלפי הבעיה.
ואז רק החל העולם להתענין ולחשוב,
כי אין זה
בכל זאת חוק מן
השמים, שבושים
נולדו להיות עבדים
לגזע הלבן.
וכדי לעודד הכרה
זאת, אורגנו גם
מאורעות־דמים לא
מעטים בערי אפריקה
הדרומית.

הזהם השחור.
למרות שאחוז
ניכר של הלבנים
הוא ״עולים
חדשים״ ,לא מעיז
איש מהם להתקומם
נגד המשטר הקיים.
אנגלים, ש־בארצם
מתרעמים
נגד כל גילוי של
אי-צדק, שוכחים את האידיאלים הנשגבים
שלהם, בבואם תחת ההשקפה
המנוונת של האפרטאיד. כשכל היתרונות
הם לצידו, מדוע יהפוך הלבן
את המשטר? עושרה של אפריקה
הדרומית מורכב מהזהב השחור —
הילידים — לא פחות מאשר הזהב
הצהוב והיהלומים, הנחצבים ממעמקי
האדמה•
משך השנים. האחרונות הסתמנה בכל
זאת תנועה פושרת לשיפור מעמדו של
הכושי, אשר בראשה עמד המרשל
יאן סמאטם המנוח. אולם גילויים
רפורמטיביים אלה, למרות שהיו פושרים
ביותר, ולמרות מעמדו האיתן
של המרשל הזקן, הביאו לידי הפיכה
פוליטית, שהעלתה את דניאל מלאן
לשלטון.

״הי* 5דטים טובים ללבנים דרו שים מ שרתים — לכל ילד לבן עשיר דרוש כו שי,
שיגדל ע מו ויהיה לו למ שרת אי שי עד סוף ימיו. כו שים אלה מקבלים הכ שרה מיוחד ת
לתפקידם בבתי־ספר תחת ה שגחת לבנים. המורה מסביר — אלוהים ברא בני-אדם וגם כושים.
גםלמכתביםישצבע. הדאר, בכל שאר ה שירותים הציבוריים, מחולק אף הוא לשני * 4
חלקים ומשני עברי ״קו הצבע״ .לכל גזי! בארץ הגזעים שרות מ שלו, פקידים משלו.

רדופים — בורים, אנגלים ויהודים — הגזע
שאר ה אוכלו סיה; אסיאתים — בני הודו
זבסםע״י מ שיכת מתי שבים חדשים, בעיקר

אחרי העבודה. משך שעות רצופו ת עבדו ב ב טן האדמה בחום לח ומחניק. בצאתם,
מכסים את גופם ע ט וי הס חבות בבגדי-אחר־העבודת — ש מינו ת צמר גס — ועו שים את
דרכם לאזורים הסגורים המיועדים לכו שים בלבד, ואשר אסור להט לעזבם בלי רשות.

גייס חמישי? ואז גברה תנועת
ההפרדה לממדים חריפים ביותר. הממשלה
החדשה עיבדה תוכנית׳ שלפיה
תחולק כל הארץ לשני אזורים, האחד
ללבנים בלבד והשני לכושים, תחת
שלטון והשגחה של הלבנים. כי אל
חישובי השליטים נוסף גם חישוב
חדש, מעורר חרדה: הקומוניזם.
אם יכבשו הרוסים את המזרח, ויגיעו
לאפריקה הצפונית, האם לא ימצאו
בהמוני הכושים בדרום את הגייס החמישי,
שיפיל את כוחות המערב מבפנים?

ג׳ים ואחיו שותקים כאילו כל
הבעיה אינה קיימת לגבי 1ידם. הם
שותקים, ומחכים...

במדינה
(המשך מעמוד )7

ילדיהם נותחו בלב (אחת המהפכות של
הרפואה המודרנית ),וחדלו לחיות *ילדים
כחולים״.
ב״קשה דן״ בתל אביב נשאר לתקופה
נוספת של כמה שבועות ראש המשלחת,
הפרופסור הגסן הצנום ובעל הפנים האצילים,
ואשתו היפהפיה, האסיסטנטית שלו.
הנסן הוא הרוח החיה של הקבוצה ו־,זאת.
הוא ממשיך בעבודות הבדיקה והבקורת,
למען ילמדו בינתיים רופאינו את המלאכה.
עתה יצטרכו הרופאים בארץ לבצע את
הניתוחים הללו ומועמדים אינם חסר־ם.
מחלת ה״בלו בייבי״ (הילד הכחול) היתר,
עד שנת 1945 מכה, שאין להתגבר עליה.
מתלה זו היא מום מלידה בלבו של האום,
או בכלי הדם שבקרבת הלב. הסימנים הנראים
ביותר לעין כתוצאה ממחלה זה הם
הצבע הכחול של הילד וקשיי הנשימה. לכן
משום שרוב בעלי המום לא היו מגיעים
לגיל מבוגר, קראו למחלה ״הילד הכחול״.

משבט
אחד נרחם לצדק
13 שנים התהלך אליעזר בר לב, פקיד
במשרד המדידות הממשלתי, כשרעיון אחד
מנקר במוחו :״כיצד לתקן את העוול שנעשה
לראובן שינצויט ד כל אותו זמן
ישב בבית הסוהר ראובן שינצויט, שעמד
ב־ 1937 במרכז ההתענינות בארץ במשך
חדשים רבים, ונידון ביולי אותה שנה ל־15
שנות מאסר. הוא נידון על הריגת המהנדס
יעקב צואנגר, שעבד אצלו, ונמצא מקץ
שלשה שבועות אחר העלמו קבור באחד
הפרדסים של שינצויט. המשפט הסנסציוני
ארך זמן ממושך והעידו בו 52 איש ואשה.
פסק הדין המנומק, שניתן על ידי השופט
הבריטי טרסטד, דיבר אמנם על רצח
בכוונה תחילה, ואולם חסרה בשרשרת ההוכחות
חוליה אחת: ההוכחה, כי הפשע בוצע
בדם קר (לא היה עד ראיה) .משום כך

חניקה וסמני דקירות. שינצויט
היה סוחר קרקעות עשיר. ב־ 1931 נפגש
בפריז עם אדם בשם יעקב צואנגר, מהנדס,
ומאז התפתחה בין השנים ידידות, שארכה,
עד כמה שסיפרו עדים, עד אשר ביום אחד
נעלם צואנגר באורח מסתורי. במשך שלשה
שבועות חיפשוהו ללא תוצאות, עד אשר
ביום אחד נתגלתה גופתו בקבר באדמות
תל נוף, בפרדם השייך לשינצויט. הגופה
היתד, במצב של התפוררות אך הרופאים
מצאו, כי המות נגרם על ידי חניקה. מלבד
זאת נתגלו סימני דקירות רבות בגופו של
הנרצח, שלא העלו דם והוא אות, כי האיש
נדקר אחר מותו. בקבר נמצאה ליד הגופה
מגבת, שזוהתה אחר כך על ידי פקידה
ממשרדו של שינצויט, כשייכת לנאשם. החשד
נפל על שינצויט, ידידו ומעבידו של
המהנדס צואנגר. שינצויט טען כי הוא חף
מפשע. את הטענה הזאת השמיע עד סוף
המשפט, והוא ממשיך לטעון אותה גם

והה את עצמך :

הנס אירע לפני חמש שנים: רופאה
בבית החולים ״ג׳והן הופקינס״ בבלכימור
החליטה, כי יש לנסות את הדרך הכירו ־גית.
הדבר נראה כאגדה, אנשים לעגו לה. אך
אחד ביניהם, רופא צעיר בשם בלילוק,
האמין בבלתי אפשרי הזה. שם הרופאה
הלנה טאוסיג, בעצמה בעלת מום חולנית.
כך אירע הדבר: שניהם היו הראשונים
שנתחו את לב האדם. השיטה התפתחה
במהירות, וכבשה את העולם.
מבצע ספורטיבי. ניתוחי הלב הם
״מבצע ספורטיבי״ ,שלא רבים כמוהו במקצוע
הכירורגיה. שבעה רופאים מומחים
עובדים בעת ובעונה אחת על החולה, כדי
שהניתוח יבוצע במהירות הבזק. כל אחד
מהם חייב להיות מומחה בשטח מטוים,
וכולם חיבים לפעול בצותה, בחישוב מדויק
של זמן. קבוצה כזאת היא זו של הרופאים
מדניה, שבראשם עומד פרופסור הנסן, אשר
הגיע לארץ כדי לערוך כאן את כל ניתוחי
הלב (עד כה היו שולחים את הפצינטים
הקטנים לאמריקה).
עוד לפני שנה נערכו שגי הניתוחים
הראשונים מסוג זה בארץ על ידי רב סרן
ד״ר פאוזנר שהתמחה באמריקה במקצוע זה.
ועתה יעמוד הוא בראש. הקבוצה הישראלית״
,שהורכבה אף היא מטובי הרופאים־
המומחים בשטחים המסוימים, שלמדו מהקבוצה
הדנית את המלאכה על כל פרטיה.
מכל הארץ נשלחו הילדים החולים לבית
החולים הממשלתי בג׳בליה, מקום שם
רוכזו ונבחנו מי ומי יוכל להנתח. כחס שים
מתוך מאה עברו בדיקות מדוקדקות. הזח־לס
לנתח מספר קטן יותר מזה. הניתוחים
הראשונים הפתיעו, הלהיבו את הרופאים
בארץ .״זוהי אגדה ממש״ ,לחשו איש לרעהו.
והפלא הגדול ביותר בכל הדבר: הילד
מסוגל ללכת הביתה כמה ימים אחרי הניתוח.״
בבית
תולים ידוע בארץ נעשות
עתה ההכנות לניתוחים הבאים. מדי יום
ביומו נראה שם הפרופסור הנסן, המחלק
את זמנו בין בית חולים זה לבין ביה״ח
בג׳בליה. חמש שנים לאחר שהועלה לראשונה
הראיון המהפכני הזה על ידי אשד,
בבלטימור, הולכת ומתרקמת גם פה
האגדה הזו, שעליה קשה היה לחלום עוד
לפני עשרים שנה: ניתוח הלב.

תמונה זו צולמה בכניסה לקולנוע ״מאי״ בחיפה. קורא שיזהה את
עצמו ויופיע ראשון, למשרד גרעיני, רח׳ הרצל ,1)5חיפה, יקבל פרס
של 2ל״י. בשבוע שעבר זיהה את עצמו זאב דרטבה, משכונת שפירא,
רח׳ ב ,27 ,ת״א.
אי אפשר היד, לדון את שינצויט למוות.
בסך הכל היתר, זו פרשה מטיבתית, שחסרה
בה עדות ישירה. אמנם העיד שם אחד העובדים
בפרדם, רועה ערבי, שסיפר כאילו הוא
קבר את גופתו של צוונגר לפי פקודתו
של הנאשם, אך בית הדין לא קיבל עדות

משפטו של שינצויט העלה ספקות במוחם
של אנשים רבים: האמנם הוא הרוצח?
היתד, זו הסנסציה של הימים ההם ()1937
וכה רבה היתד, ההתענינות במשפט הזה,
עד כי העתונאים של הימים ההם העיזו
מדי פעם להביא על כך ידיעות בעמוד א׳
— הישג מהפכני בימים ההם, כאשר הע-
תמות העברית טיפלה בעיקר בהטפות מוסר
וציונות.

עתה, לאחר 12 שנות מאסר, ביצאו לחופש...
אבוקריוס ביי (ה״בנימיני״ של הימים
ההם, מגדולי הסניגורים של הארץ) לימד
סניגוריה על שינצויט. ההתמודדות בינו
לבין הקטיגור היתד, קשה, מסובכת וגורלית.
הפרשה כולה היתר, עטופה מסתורין, היו
בד, ספקות ונקודות בלתי ברורות רבות.
רבים חשבו אז, כי לא מן הנמנע, שהנרצח
איבד את עצמו לדעת. בין השאר הוגש
למשפט מכתב ששלח הנרצח כשנתיים לפני
בן לשינצויט, ובו הודעה, כי הוא עומד
לשים קץ לחייו. אך אחר כך האמין בית
המשפט, כי המכתב הזה נכתב על ידי
הנאשם עצמו. בפסק הדין המנומק, שלפיו
נידון שינצויט ל־ 15 שנות מאסר, נאמר בין
השאר :״לא נתגלו סיבות ברורות, שיצביעו

משום מה רצה שינצויט לרצוח את צוא־נגר
...אני (השופט טרטטד) מוצא, כי
היחסים ביניהם היו טובים ועד כמה שזה
נוגע לנרצח — מכניסים לו דוחים יפים״,
המסתורין לא פוענחו גם עם תום המשפט
והיו כאלה, שהטילו ספק בדבר, מאידך,
היו כאלה שהיו משוכנעים, כי שינצויט
הוא הוא שרצח את צואנגר.
דרייפום. בספטמבר אותה שנה אושר
פסק הדין על־ידי ביה״ד העליון ומאז,
קמ>ר, קמעה, נשכחה הפרשה, שינצויט חי
מאחורי כתלי הסוהר.
אליעזר בר־לב הכיר את שינצויט במקרה,
בתקופה בה אירעה הטרגדיה עם
צואנגר. הוא הושפע מאד על ידי האיש
ומדו תיו. כשנאשם שינצויט ברצח, לא יכול
היד, להאמין בכל ההאשמה המיוחסת לו.
בודד ויחידי החל בר-לב במלחמה למען
הצדק. מצפונו לא נח ולא נרגע. אולם
כוחו היה שיפה בים, נגד החוק ומבציליו.
לאחר פסק הדין הלך׳ והוציא חוזר, ובו
הוא פונה למצפון האנושי של החברה
ומצביע, כי נעשה כאן עוול גדול, וכי
כאן חוזר מעשה דרייפום ...על העזה זו
נשפט בר לב למאסר בעוון בזיון בית
המשפט (מאחר שהענין עמד בפני ערעור
של ביה״ד העליון).
עברו 12 שנים, הקהל שכח את שיג־צויט
ואת כל הפרשה. שינצויט ישב בבית
הסוהר, חייו המשפתיים נהרסו, הוא נתדלדל
...אולם בר לב לא יכול היה לשכוח.
במשך כל הזמן הזה לא נתן לו הדבר
מנוח .״כל עוד אחיה אלחם עד אשר
תתגלה האמת״ ,אמר בלבו והוא משוכנע,
כי שינצויט לא רצח ונפל קרבן טעות
של החברה...
לפני כשנה עזב שינצויט את בית
הסוהר וחזר בהדרגה לחיים. הוא לא פנה
לאיש, הוא ביקש לשכוח את הכל. אך
האדם, שהכירו שבועות אחדים לפני הטרגדיה,
הגביר דוקר, עתה את מאמציו. הוא
שלח תזכיר אחר תזכיר לשר המשפטים
של מדינת ישראל, ליועץ המשפטי, הוא
לא יכול היה להשלים גם עכשיו...
והשבוע, לאחר מאמצים של שנים,
הוזמן בר לב על ידי היועץ המשפטי,
שעיין בחופר שהוגש לו. בר לב נעשה
בתקופה זו ״למומחה מספר אחד״ של
פרטי הרצח בשנת ...1937 כל הזמן הזה
חקר והתיעץ עם עורכי דין, רופאים, יודעי
חוק ופשע. וכל זה חיזק את השקפותיו,
כי המשפט עשר, עוול לשינצויט. היועץ
המשפטי שמע בקולו ועיין בכל החומר
שהוגש לו ולא מן הנמנע, כי עתה תועלה
מחדש כל הפרשה לדיון, כדי לבדוק ולקבוע
אם אמנם היה מקום לשלוח את שיד
צויט לבית הסוהר ביולי ...1937
הארץ הזמנת חתימה קבועה על ״ג׳רוסילם
פו ס ט ״ נתקבלה ע״י הנהלת העתון באמצעות
סוכנות להפצת עתונים בלונדון.
המזמין:ראש שירות המודיעין של
הצבא המצרי בקהיר (״ידיעות אחרונות״)
--ה מו ר, מאזניים וזוג
אפניים נגנבו ממשקו של ראובן מדמון
בתל-מונד (״חרות דנטנט דו״
מיניקו, בן ,17 דייג מיפו, נושך, בזמן
היותו בים, ע״י דג (״חרות״).

״העולם הזר!״ ,מס׳ 656

ספורט

ספף־ 0
אונקלום חוור הביתה
אגדת אונקלוס 122:ע יעקב
ויינשל — ,הוצאת נזחס.

במשך 1800 שנה נידון אונקלום לרחף
כרוח רעה על דפי הספרות היהודית והנוצרית.
לפעמים היה נדמה, שגם הוא
עצמו אינו יודע עוד מיהו, בעצם —
יווני בעל־אחוזות, או אציל רומאי מקרובי
הקיסר י האם היה גר צדק גאוני, שתירגם
את התנ״ך ליוונית ורומית, או אדריכל
שבא לבנות עיר של עובדי אלילים על
חורבות ירושלים?
יתכן ושאלות אלו לא היו נפתרות
לעולם, ואונקלוס המסכן היה מוסיף להתענות
בספקותיו, לולא בא ערה יעקב
ויינשל, הרופא־הסופר התל־אביבי, וגאל
אותו מעינוייה אחרי שגאל את תיאודור
הרצל ואת מרקו ברוך, נכמרו רחמיו
על אותו יווני־רומי־יהודי, והוא התקין
לו בית־מבטחים־ספר, הקובע, לבסוף, שהיה
חתנו של אדריאנוס, שהתגרש מאשתו,
בא לארץ כדי לבנות את עיר האלילים,
התאהב בבתו של רבן גמליאל,
שילם עבור תרגום התנ״ך לשתי השפות.
לבסוף בא לכלל מסקנה, שעל היהודים
למרוד ברומא, ומשר,יהודים העצלנים אינם
מראים כל נסיה לכך, הוא בעצמו
מסית אותם למרד נגד ארצו, ע״י חרישת
אדמת הקודש.
פגישה עד כוס יין. יעקב ויינשל
אינו מתעמק בתסביכי הילדות של אוני
הצבא המצרים התנגדו ל טיול
כאשר חייל היה הולך כפוף־גו וראשו
שמוט על כתפו הרי לא הביטו בדאגה
רבה לענין זה. אחרי הכל, אמרי, הוא
יגביה ויחזק. קודם כל יש לעשות את
העבודה השוטפת, לטפל בדו״חים, לענות
על מכתבים, לחתום, לסמן מספירם וגם
קצת לרוץ — ממשרד למשרד. השדה,
האימונים והכשר הגופני, כל אלה דברים
הנעשים במסגרת האימון הצבאי והחייל
עבר אותם בהיותו טירון, למה לבזבז
עליהם זמן.
הכל וגלוי כמזל. אם נמצא ״משוגע״
לספורט בבסיס צבאי, בסדנה או בכנף
וג!סף לעומס תפקידיו רצה גם לחלץ
את עצמותיו, להרגיש שהוא צעיר, היו
נדים לו בראשו ומפטירים: משוגע, לך
תתעסק אתו. אך לא תמיד היה המשוגע
נשאר בן־יחיד, פעמים נמצאו לו חברים
שעסקו בספורט בחיים האזרחיים. חיילים
אלה לא רצו לוותר ולהפסיק מאימוניהם
מאחר שכלל גדול הוא בתרבות הגוף :
אין אימונים — אין רמה ואין הישגים.
ספורטאי שזנח את המסלול או את מגרש
הכדורגל מביט בתאווה לעבר הממשיכים.
כך יצא שרבים הצטרפו לאותם ״המשוגעים״
והחלו להתגבש פה ושם, קבוצות
בכדורגל וטניס־שולחן.

עם הקכוצות כאות הרגחרויורג.
כשצצה קבוצת ״אילון״ ולפניה ואחריה
התגבשו קבוצות אחרות, מצא כל
פקוד וכל מחנה לכבוד לו לארגן קבוצת
כדורגל. אין פלא שהכדורגל בא ראשון,
אך קבוצות כדורעף היו עוד הרבה קודם
לכן ; מי מבין החיילים אינו אוהב לרוץ
ולעמול במשך 90 דקות כדי להחדיר את
הכדור לשער קבוצה יריבה י מספר הקבוצות
הרב הביא את האחראים להכריז על
משחקי גביע הרמט״כל בכדורגל. להצלחה
כה גדולה לא קיווה איש וההתענינות
הרבה, הן של האזרחים והן של החיילים,
עברה על המשוער. התחרויות החלו להתארגן
בכל פינות הארץ והמפקדים תמכו
וסייעו.
חרט או חלוץ? המירוץ להשגת
מעולים הקיף את הפקודים השונים וקציני
האימון הגופני שעשו עבודה־שחורה בהת־

יעקב ויינשל
אפוריזגזים, לא אהבה

קלוס, ודולג גם על חיי האהבה שלו.
לעתים מתגנב ללבו של הקורא החשד,
שאונקלום אינו משתמש לו אלא אמתלה,
כדי לכתוב אפוריזמים מבריקים
על היהודים של אז, כשהכוונה ליהודים
של היום :״הואיל ומנהיגי היהודים אינם
תלויים בעמם, הופכים הם גם את
עמם לבלתי־תלוי בהם...״
מי שרוצה, איפוא, לראות את הרומאים,
את אצ״ל, ואת תלמידי־החכמים באספקלריה
של אישיות מענינת למדי, ובאותה
שעה לפגוש את גיבורי מרד בר־כוכבא
פגישה ידידותית על כוס יין, ימצא
בספר חומר־קריאה מענין.

הרהורים ער ״חתיכות״
בג׳יפ ( 80 ענד) — אלעזר 17 פדהוצו — הוצאת של״ח ( 0.200ל״י)

משום מד, מצאה לנכון תנועת החרות
לחזק את מפעלה הכספי — של״ח (שיקום
לוחמי חרות) ,שהכנסותיו מ,קדשות לתמיכת
נכי הארגון הצבאי הלאומי, קרוביהם,
ע״י הוצאת ספרים שהגדרתם כק־לוקלים
עדיין אינה אומרת דבר.
בסגנון ה,,בלשים״ ,שהיו נמכרים תמורת
חצי גרוש בחוברות של 24 עמודים,
מתוארים בספורי הוצאה זאת מבצעי אצ״ל.
החוברת האחרונה ,״ 17 בג׳ים* — נסיון
רכישת נשק בשדה התעופה עקרון
שלא עלה יפה, כתובה, אף היא ברוח
זאת.
מעללי אצ״ל, בהם סיכנו עשרות גיבורים
את חייהם, מתוארים בדרמטיזציה
חכרת טעם, הרוויה הרהורים על ״חתיכות״
,שלא לעניין. חרפה היא לחלל בפטפוטי
הבל את זכרם של אנשי אצל הטובים,
הנאמנים; את רושם פעולותיהם,
שהטילו מורך בלב הכחות הבריטיים.

,העולם הזה״ ,מם׳ 666

ספורט צכאי: התאגרפות
דרוש ספורטאי, לא חרט

ארגנות הקבוצות ועמלו, פעמים גם תוך
אדישות מפקדים שלא ;הבינו בחשיבות
הענין לצבא מתחיל, נסי למשוך ולארגן
לקבוצותיהם שחקנים מעולים. הקבוצה
הצבאית אינה יכולה להשתוות בדרישותיה
ובתנאיה לקבוצה האזרחית. בצבא יכול
לשחק רק חייל, כך שפעמים חסר היה
לאחת הקבוצות בצבא חלוץ פורץ, ביקשה
דרך הציורות הרגילים, חרט סוג א׳ ואף
נקבה בשם של שחקן ידוע. התשובה לא
איחרה לביא: מה אתם מבקשים, חרט
סוג א׳ או חלוץ סוג א?
חידה של נקודה. הקבוצות הצבאיות
ידעו לעמוד נגד קבוצות אזרחיות
וההתחרות — לא דוקא על המגרש —
לקבוצות חזקות הגבירה את המתח והרימה
את הדרגה הטכנית. בסיסי ההדרכה
עזרו ביותר ואף הקימו קבוצות מעולות

כנבחרת פיקוד ההדרכה הצבאית. חיילות
מסויימים שילבו מסורת בתפקיד וכך נודעו
אנשי חיל־התותחנים כמושכי-חבל מצטיינים.
האויראים הקימו קבוצה מעולה בטניס
שולחן והקשרים מחיפה לא פגרו אחריהם
ב ש״ ח זה.

נוסף לכך, להשיג שחקנים מעולים ומפורסמים.
במקרה כזה יבואו לחזות בשחקנים
הללו ולא אכפת יהיה לצופים אם
הקבוצה תנצח או תפסיד. כל תלמיד אמריקאי
מניר את טי קוב, הטוב בשחקני
הבייז־בול: בייב רות, הפופולרי שבכולם,

ג׳קי רוכינפון, רחל וג׳קי הקטן
עתיד

ספורראי,

ההופעה הפומבית הראשונה של נבחרות
פיקוד ההדרכה הצבאית נגד קבוצות
אזרחיות ידועות קויימה בשבוע החולף.
קבוצות הכדורסל כדורעף וכדורגל זזו
ירושלימה כדי לתחר נגד קבוצות ״הפועל״
ו״מכבי״ המקומיות. בסיסי ההדרכה קנו
להם שם ואין פלא שלמגרש ״הצעירים
הנוצרים ואולמו נתאסף קהל רב. בדרך
כלל עניה ירושלים• בחיים ספורטיביים מסודרים
והזדמנות בזאת אינה מושגת בכל
יום שני וחמשי. החיילים לא הכזיבו והכו
את כל הקבוצות שנגדן תחרו. קבוצת
״מכבי״ נפלה הקרבן הראשון והיא נוצחה
60 : 32 אך אלופת קבוצות ״הפועל״
— הקבוצה הירושלמית — היתר, אגוז
קשה לפצוח.
במשך 40 דקות נקיות געשו מאות
הצופים שמלאו את אולם הי.מ.ק.א. מפה
לפה בלי הפסק. דרמתיות מעין זו במשחק
ידידותי לא נראתה בארץ מזמן ה״מכביה״.
אם כי החיילים זוכים ביתרון במחצית
( )23 : 25 הרי לפני סיום המשחק משתווה
מאזן הסלים ( )43:43 והחיילים זוכים על
חודה של נקודה — .47 : 48 החיילים
אף גברו בכדורגל עם ״הפועל״ בשיעור
גבוה 1 : 5בחיפה קדימה פגישה מעניינת
בין העתודאים והחיילים הסדירים של
חיל הים. גורל משחק הכדורגל שהוארך
פעמיים לא הוכרע ( )0 :0ושני גביעים
מחכים למשחק הבא.
אליפות הים התיכון. קבוצות
הצבא קונות להן שם גם בנצחונותיהם
על קבוצות אורחות מחוץ־לארץ. בימים
אלה נודע על הזמנת נבהרת צבא ההגנה
בכדורגל על האליפות הצבאית במזרח־התיכון.
באליפות זו נוטלים חבל החיילים
האיטלקיים, היווניים, התורכיים ונראה שגם
המצריים. התנגדות מצרים להשתתפות
הצה״ל מנעה בעד החיילים טיול נאה
לחוץ|־לארץ, אך עד אז חזון למועד.

כדור־בסיס
הכושי הראשון 3ל־\וז
כדור־בסים (בייז־בול) הוא אחד מענפי
הספורט הפופולריים ביותר בארד,״ב. החל
מן האביב וכלה בסתו, משחקים בכדור־בסים
בחצרות, במגרשי המשחקים ובאיצ־מדיונים
ענקיים בכל תלקי ארה,״ב. הציוד
זול: כדור בגודל כדור טניס, אבל יותר
כבד ומצופה שכבת עור דקה ; אלת עץ
הנקראת מהבוט. מטרת המשחק היא: על
המכה במחבום להעיף את הכדור למרחק,
באופן שהמשחקים בשדה לא יצליחו לתופשו.
בערים
רבות קימות קבוצות כדור־בסיס
מקצועיות, המאורגנות בליגה ומתחרות
ביניהן. כל קבוצה מנסה לנצח במספר
משחקים רב ביותר, אבל היא משתדלת,

נו ש יי

שהיה חובט בכדור לעתים בעוצמה כזאת,
עד שהכדור היה מועף מחוץ לאיצטדיון ;
בשנים האחרונות היה ג׳ו דימגיו המוצלח
ביותר. אבל איש מכל אלה לא עלה לגדולה
במהירות ככושי ג׳ק רוזבלט רובינזון.
רוכינזון כתפקיד רוכינזון. לפני
ארבע שנים לא שמעו על ג׳ק רובינזון —
היום מופיעה תמונתו בשער השבועונים ;
ספור חייו בהמשכים בעתונים ; הוא עצמו
ברדיו וטלויזיה ; כבר הוסרטז חייו, ורו־בינזון
משחק בתפקיד רובינזון. רובינזון
הוא אחד האתלטים היחידים שהוזמן להעיד
בפני ועדת הסנט. הוא נבחר פד, אחד
כשחקן היקר ביותר בליגה, שבה הוא
משחק.
רובינזון הוא הכושי הראשון, שהתקבל
לליגה חשובה. אחריו כבר באו 49
כושים נוספים, שנרכשו ע״י קבוצות ידועות.
רובינזון
נשא נערה, שאהב בבית־הספר
— רחל. יש להם ילד בן ,4ג׳קיי,
וילדה בת שנה, שרון. משכורת הבייז״בול
שלו היא 35.000 דולר לשנה. אבל הוא
מרויח סכומים נוספים תנמורת הופעה
בסרטים. הוא אינו שותה ומעשן, וישן
לא פחות מ־ 10 שעות בלילה.
כושים ככושים או לא. ביולי
1949 אמר רובינזון לפני ועדת הקונגרס :
״אני מבין שישנו מספר כושים קומוניסטים,
ובעת מלחמה הם עלולים לעשות
מה שיעשו קומוניסטים אחרים״ ,הוסיף
רובינזון ,״ישנם גם פציפיסטים כושים,
והם ינהגו ככל פציפיסט אחר בעל איזה
צבע עור שהוא. וכל הכושים, האיטלקים,
האירים, היהודים, חשודים והסלבים ינהגו
— כמו שנהגו מיעוטים אלה בזמן המלחמה
האחרונה, הם יעשו כמיטב יכלתם
לשמור על מולדתם הישנה מלהכנם למלחמה,
ואם לא יצלח בידם, יעזרו כמיטב
יכלתם לנצח במלחמה נגד רוסיה או כל
אויב אחר, המאיים עלינו״.
אמר ג׳קיי רובינזון :״אני אדם דתי,
ואוהב את אמריקה בגלל חופש הדת. אני
חושב, ש־ 999 מאלף כושים אמריקאים
יאמרו לכם כזאת ...אין פרוש הדבר שלא
נלחם בהפליה הגזעית, אבל איננו צריכים
לעזרת הקומוניסטים במלחמתנו זו״.
בראנש ריקי, נשיא ה״ברוקלין דוד־ג׳רם״
,שהציע לראשונה לג׳קיי ר־ובינזון
תפקיד בבייז־בול מאורגן, סיכם את עמדתם
האופינית של האמריקאים, כלפי אתלטים
כושים וג׳קיי רובינזון. הוא אמר :
״לפני רובינזון עתיד ספורטאי, לא כושיי,
כשם שעתיד האזרחים אינו ככושים, יהודים,
או קתולים, אלא כאמריקאים. כשיבינו
בני האדם, שאין ״הום ראן״ שחור או
לבן (״הום ראן״ —מונח חישוב ההישגים
בבייז־בול) ,יראו ויאמינו, שאין אמריקאים
שחורים אי לבנים״.

ץ ו ] ש י 0
צרוד כדורים
1זרם המתנות לנשיא המדינה, הד״ר
חיים וויצמן, היה בעיצומו :
מאיגוד שוחרי האוניברסיטה העברית
בארצות הברית — כל כתבי ג׳ורג׳ וושינגטון׳
נשיאן הראשון של ארצות הברית,
בעל המטעים שהיה למצביא מלחמר. השחרור.
מארבעת
אלפי יהודי בוליביה שב־דרום־אמריקה
— שתי שמיכות עשויות
פרוות ויקוניה (בעל חי דרום־אמריקאי
נדיר הופעה) — הצמר הרך שבעולם.
ו* לאיש הצבא הדיפלומט, אלוף מש*
דיין, שחזר מתורכיה — חבילת שי של

האמריקאית ;
7׳ש 1אל.

אלוף בצבא ההגנה

מוגה

ק>ב!ץ, שעלה לה תיי שבו ת בו ר ך לט רון
; -ין הולדה לגור) ,קו אאתש מו
עליו מ ש טר דתי״.

גם ש׳כ,ן קצי גיס פצפון תל־אביב
כיבד את זכרו — ״גוה דוד״.
השבוע געתה בג׳ו-יורק, קולנוע חדש
— על שם ; דור מד קו ס.
!8בהוודע לבמה מ הגו י מו עצת או״ם
טמבררייוי׳ * י * 8ק י, שר ההוץ של
בו י ה וומועצות, א 1ג ף טמטיטמ׳לן ו, על
מ״ט> וגיל ילדיהם 1 ,״ו בה! !,ט.ת רשי מת
בגי ת ערוב ת ליום כיבו ש. סובייטי,
בערב הל המולד, גובסו אהדת: ב!,תאם
לרשי״ו הילל! וי ש׳גטקי מהמת לילדי חבריו
בלייק טכסס.

שר ד ריק ווילהלם אולף

ב, ש -י - .מדול״ף, ר!,א ארכיאולוג שוודי,
,68המא״ ף כלי חרס סי ניי ם׳,נמנע מעישון׳
,ש תייה, זד, חוד שיים שהפך ״ מלך
השוודים, הגוטים, הוזגדים״ כגו ס״ אבד,־. 6
במל!צ!עו החד ש לא הרוויח מספיק.

עמום (״עוזי״) קינן והכרוזים
אחת לערב, דם

מאתים וחמשים ק״ג בגדים, מזונות, מסניף
ויצ״ו בקנדה שבצפון אמריקה.
811 לשר המסחר והתעשיה החדש, יעקב
(ז׳ק) נרי, מצית הנושא סמל הדמיקרטיה
העממית ההונגרית עם הכוכב האדום.
אמר גרי (היוצא לאנגליה, לזירוז המגביות)
לנספח הצירות ההונגרית :
״כאשר אפגש בנציגי המזרח — אחזיק
את המצית עם הסמל כלפי חוץ;
כאשר אפגש עם נציגי המערב — כלפי
פנים״.
־•י אלו!? דוד (״מיקי סטון״) מרקום,
היה עורך־דין ניו־יורקי, עמד בראש שירות
בתי הסוהר בעיר הגדולה בעולם,
הפך קצין מטה בדרגת קולונל במטה
הגנרל אייזנהואר. מייחסים לו את ראשית
עיצוב דמותו של צבא ההגנה ליש־אל.
אחר נפלו, בחזית לטרון, מצרור כדורי
זקיף ישראלי, שירה בו בטעות, הובא
לקבורה בווסט פוינט, בית ספר הקצונה

הילבך: הגיש ל ״ וילןטואג 1כנ0ת)
השתוי בקשה לת,ם פת י! קר בט״ום 14
אלף לירות לשנה — מ־ 69 אלף לירות
ל־.83
י שעה שח *כ ערי ז׳כוטינפקי סיירעם לי או נרדבר ^׳ ט טיי] בבגייגי האומה
בקריית ירושלים, הרשיעו שופט ירושלמי
בדין. מזכירתו הפרטית שילמה, בשמו,
שלוש לירות קנם על נהיגה ללא רשיון.
בידי ז׳בוטינסקי היה, שעה שנעצר ע״י
שוטר תנועה, רשת ן נהיגה אמריקאי
בלבד.
*-והשופט התל־אביבי כרוך גלעדי
(משפטים אזרחיים ואחת לשבוע בעגיני
ספסר! ת ושוק שחור) ,הגבוה בקומתו
שבין שופטי השלום במחוז, בעל שפם
בלונדי, מרכיב משקפיים, שהה במשך
ארבעה חושים בררום אפריקה בשליחות
המגבית המאוחדת. הרצח בחוגי אנשי
החוק על הנוהג החוקי במדינה העברית
וחזר לארץ מלא רשמים חדשים על היהו־דות׳
על האוצרות הטבעיים של הארץ
ההיא, על מדת השבעוד של ה״נייטיבט״.
״בעלי הריקשות הללו זריזים עד מאר״,
סיפר בחוג מכריו בתל-אביב ,״אך רבים
מהם מתים בגיל צעיר משבץ הלב. באין
ברירה, על אף הרגש הדמוקרטי, השתמשתי
גם אני בתחבורה זו, שהאום משמש
בו; סוס...״
* כאשר ליטננט ג׳נרל וולטון
ודקר, מפקדו של המחנה האמריקני השמיני
בקוריאה, נהרג, אחר הצ לו את
גייסותיו מכיתור סיני, בתאונת דרכים
(הוא נסע אל בנו, קפטן ,25 ,על מנת
להעניק לו אות הצטיינות) שלחה וושינגטון,
מייד, ממלא מקום :
סגן הרמטכ״ל האמריקאי, מתיו

זר קוצי
* 1עמד הגנרל הפולני הגולה וולדי*
סלאב אנדרם, מפקד הגייסות הפולנים

השופט ברוך גלעדי והכושי
אחת לשבוע, ספסרות
פצצות סרחון, זיקוקין־די־נור. זר קוצים.
יי* לאחר התערבות בין חברים, הוכיח
עמום (״עוזי של הארץ״) קינן, כי יש
לו דם. הוא נכנס לקפה כסית וחילק בין
כל היושבים הסקרניים כרוזים, שנחטפו
מידיו. ראשו המתולתל, השחור, של עוזי
צף בתוך הקהל, שעיין בכרוזים בהתרגשות
וגילה שאלד, כרוזים עתיקים של
ה״ליגה האנטי טרוריסטית, בארץ ישראל״ :
״...לסייע לסוכנות שהקמנו במו ידינו...
לבודד את הטרוריסטים ...לא לשים לב...
לכרתי הטרוריסטים...״
עמוס קינן, יליד הארץ, יורשו של
בנימין תמוז (כעת בחו״ל) בכתיבת העו־זים,
הוא בעצמו טרוריסט לשעבר —
איש לח״י, שפיקד על פיצוץ בית טאנום.
לפני כן חבר ״השומר הצעיר״ ,פועל גרז׳,
פועל בנין ; אחרי כן סייר בצבא, סטודנט
באוניברסיטה, חבר קבוצת ״אלף״ .עד
גיל 24 היו עיסוקיו: כתיבת ספרים,
פזמונים ,״עוזים״ ,פיסול, ציור, נגינה על
חליל. עוד לא אמר די.

פתרון תשבץ מסי * 9

תשבץ מס 50 .
מאוזן )2 :הלך נפש; )8כבד פה; )10 בין
זמן עומן; )13 אות עברית; )14 יום טוב;
)15 שוני במראה; )16 תקות חוט; )17 עליז;
)18 בלתי ברור; )20 עוף דורס; )21 אגודל!
)23 סמל הדאר הישראלי; )25 חלקיק זמן;
)27 גלוי החטאים; )29 לוח מתכת רקוע;
)30 צד הגוף שבו הלב; )32 הרדמה לפני
נתוח; )34 שם אזור משני עברי קו המשווה;
)35 משפחת פירות בארץ; )36 משום; )37
בבקשה; )39 משען; )40 רטיבות הלילה;
)41 כלי קלוע; )42 מרחק היריה; )43 עמו־דיים;
)44 חסר כל; )45 איש תעשיה (מלא)
מאונך )1 :המצאה; )2מכשף (ירמיה׳ ל״ט)!
)3המסתפק במזון מן הצומח; )4לא מעט;
)5חומר אורגני מיוחד במזון )6 :כנוי לחכמת
הקבלה; )7נוסח ראשון למאמר הטעון עבוד;
)8שעור; )9בר מינן )11 :כתר מעל לאות;
)12 מזון פלא; )18 שושבין בדוקרב; )19 דוחק;
)21 יונק גדול השוכן בנהרות; )22 צפור שיר,
אורחת הורף אצלנו; )24 מתוך הכרה; )25 ענו
(איוב כ״ב); )26 פרם היאבקות ליעקב;
)28 אם המרגלית; )29 כאן; )31 גם;
)33 צפור שיר, אורחת חורף אצלנו; )34
מכשיר רפואי; )38 מכשף; )41 שיח קוצני;
)43 המשך של צוארון;

רידג׳ווי, הוא ליטננט ג׳נרל, הנושא
שלושה כוכבי דרגה, שימש מפקד גייס
צגחמט בטלחמת העולם השגיר״ הגיע לקוריאה
72 שעות אחר מותו של קודמו.
אחר יצא לביקור היכרות עם מטות צ*-א
א! ״ם, שתחת פיקודו.
כאשר הטביר לו קצין המטה של הבריגדה
הבריטית ה־ 29 את תכגיותיו לשעת
נסיגה, הפ״יקו רידג׳וזי :״זד, לא מעג״ן.
אני חצה לראות את התכניות להתקפה״•
ענה הבריטי, ממעיט הדיבור :״יש גם
כאלה.״
** אמר אלוף שלמה שמיר, לאחר
שד,חליף את פ-ק!ד חיל הים בפיקוד חיל
האויר, לכג 0קציגיו הגבוהים :״באתי
לכאן (לכנס וראיתי את מספר המכוניות
החונות ...ברור שאינני מסכים לכך
שכל אחו מכם יגיע לכאן במכונית מיוחדת
...אך, כיצד זה הגיעו אחדים מכם
בשתי מכוניות?״
כאשר אברהם (״על מלאת״) ש לו ני
ס קי, סופרה המתקדם של ישראל, נעצר
בשור, התעופה בלונדון ן אחר סירוב ממשלת
בריטניה לתת לו אשרת כניסה לקונגרס
השלום, שהיה צריך להתקיים
בשפילד) נערך חיפוש בכליו.
שאל פקיד הבולשת את מלוותו של
שלונסקי, שאינו שומע אנגלית :״מה
הוא ספר זה?״
״האמלט״
״מי תירגם אותו לעברית?״
״איש זה (שלונסקי)״
״כיצד הוא יכול להבין את שקספיר,
אם הוא אינו מבין אותי (פקיד הבולשת)?״
*0בהגיע הארולד פטאפן לישראל,
הומטר עליו צרור שאלות מיעשרות עתו־נאים.
סטאסן
יפה התואר, גבה הקומה, הוא
צעיר מנהיגי המפלגה הרפובליקנית בארצות
הברית 43 שהיה מושל מדינה
(מינסוטה) בגיל ,31 עתיר להיות מועמד
לנשיאות בבחירות הקרובות — .1952
אמר סטאסן, המטייר בעולם, כדי לעמוד
על המתרחש מקרוב, אחר חוזרו מיפן,
סיאם, אינדונזיה, מלאיה, פקיסטן, הודו,
בתשובה לשאלה החשובה ביותר :״אני
עדיין מאמין בשלום״.
אד,ר נתקבל לראיון אצל נשיא המדינה,
ראש הממשלה, המשיך לדרום־אפריקה,
פורטוגל, אנגליה, בדרכו חזרה לארה״ב.
10 אמרה שחקנית הקולנוע היפהפיד,
איכון (״קסבה״) די־קרלו ,28 ,בהגיעה
לאנגליה :״אני מאספת תכשיטים, רהי׳
כים, גברים. אך קשה מאד למצוא בעל
שירוויח יותר כסף מאשר אני. בעולם —
מחסור בחוקים בעלי כוונות רציניות.״

במזרח התיכון, שונא ישראל, בבירת בלגיה,
בריסל, נאם על מערכת איטליה והקרב
על הר קאסינו, בו סבלו כוחותיו
אבירות ניכרות ; נשמעו קריאות גנאי.
לאחר מכן הוטלו פצצות סרחון, נזרקו
ביצים מקולקלות, עגבניות רקובות. לבסוף
שוחררו עשרות עכברים לבנבנים
מתיכתם, הסתערו לתוך הקהל, שהתפזר.
0גם גורלו של פרדריק ג׳וליו־קורי,
הפיסיקאי הצרפתי בעל השם, שחזר מקוג-
גרס השלום בוורשה, לא היה טוב יותר :
בפתחו הרצאה על פיסיקה אטומית
פרצו הסטודנטים בקריאות ״בוז״ ,הטילו

הפרסים לפותרי תשכץ מס׳ 48

מאוזן )1 :אילת; )4חג ההנבה )10 :דם;
)11 אב; )13 צי; )14 סבל; )15 מנרה; )17
דג; )19 שי; )20 הברה )22 :ברדלי; )25
תר; (26 זנב; )27 יבום; )30 יממה! )32
על; )33 גט; )34 יש )36 :לן )37 :מנהג;
39׳ למלה; )41 גנן )42 :בן )44 :אמונה:
)46 אורל )48 :סב; )50 הי; )51 ליטר; )53
ואן; )55 צח; )57 דו; )58 דת; )59 פראוודה;
)60 מהקר.
מאונך )1 :אדמה; )2ים; )3תאנה; )5
גץ; )6הידד; )7נם; )8כבש; )9הליומטר:
)18 גלילה!
)12 בר; )15 מררי; )16 הבנה;
)21 בת; )23 רב; )24י״ב; )26 זמן )28 :וג;
)29 פילוסוף; )31 מלחמה; )32 ענן; )35 שח;
)37 מנהל )38 :גבור; )40 לא )41 :גן;
)43 נר )45 :ויצ״ו; )46 אטום; )47 לותר;
)49 באר; )52 יד; )54 נא; )56 חד; )58 דק.

)1צוריאנו יפה, רח׳ ס״ג מס׳ ,23 קרית חיים
— ״כוכב אדום בשמי סין״ לאוגר סנאו
(ד,וצ׳ הקיבוץ המאוחד)
)2שולמית בצרוי, רח׳ גרוזנברג ,15ת״א —
״הרחוב״ לאן פטרי (ד,וצ׳ טברסקי)
)3מירד, צבי־טוב, רח׳ ישראל׳ס 11 שב׳ נרה
בצלאל, ירושלים — ״טיול הנערות המתות״
לאנה סגרם (ד,וצ׳ הקיבוץ המאוחד)

.״העולם הזר!* ,נזם׳ 688

מכל
האוו! אינו רוצה
ב ,1941 כשהתברר לגנרלים הגרמנים כי
הפלישה לרוסיה נכשלה, התכנסו כמה אנשים
לישיבה סודית במיניסטריון הצבא אשר
בברלין. המארח היה האדמירל קאנאריס,
גרמני ממוצא יווני, שאיחד בידו שני
תפקידים מענינים ביותר: ראש מחלקת־הריגול
של היטלר וראש המחתרת נגד
היטלר•
בישיבה נתברר, כי כמעט כל הגנרלים
החשובים (הרמטכ״ל, מפקדי החזיתות
ושליטי הארצות הכבושות) תמימי
דעה, כי הגיעה השעה לסלק את הפיהרר
ולהכיר במנהיגות חדשה של הגנרל בק,
הרמטכ״ל הקודם, שהיה מנהיגה הרוחני
של הקצינים הוותיקים׳ וד״ר היאלמאר
(״המכשף״) שאכט, איש הכספים, שהעלה
את היטלר לשלטון והחליט, בהגיעו לשם,
כי מוטב להורידו חזרה.
השאלה המכרעת היתה, כמובן, מה
תהיה תגובת המעצמות המערביות לה־צעת-שלום
גרמנית. אמרו הגנרלים, שידעו
את כוחה של רוסיה :״האנגלו־סאכסים
יסכימו, כדי להציל את עצמם; שהרי אם מעמד יסוגו הגרמנים במערב ויחזיקו
בחזית המזרח, יוכלו האמריקאים להקים
מחדש פולין חזקה ומדינות בלקניות עצמאיות
שתיצורנה, יחד עם גרמניה שמרנית
וחזקה, חגורת־בטחון חדשה נגד
הסובייטים. ואילו. אם ימשיכו האנגלו־סאכסים
ללחום, יכבוש הצבא האדום את
כל אירופה המזרחית ואת מחצית גרמניה
— ואז יהיו שערי אירופה כולה פתוחים
לפניהם.
הדוס״! איכזב. אלא שהגנרלים טעו
בחשבון. כשהגיע שליחם הסודי לעיר
הוואתיקן ומישש את הדופק האמריקאי
נתברר, כי הנשיא רוזבלט סבור אחרת.
כתב הנשיא (במכתב פרטי שנתפרסם זה
עתה) :הרוסים הם אנשים הגונים, אפשר
להסתדר אתם בשלום, אסור להרגיז אותם.
וכעבור כמה חדשים הדהים את ידידיו
(ובמיוחד את צ׳רצ׳יל, שחשב כבר אז
כיצד ״להציל את אירופה״ מידי הרוסים)
כשהכריז, מבלי להתיעץ אתם: גרמניה
תצטרך להיכנע ללא תנאי.
התוצאה היתה: פירוק מחתרת הגנרלים
(עד להתנקשות בחיי היטלר באמצע
,)1944 חדירת הצבא האדום ללב גרמניה.
מי יטיל את הביצים? כיום,
5שנים אחרי תום המלחמה, מוכנים רוב
המנהיגים האמריקאים להלקות את עצמם
על המעשה האידיאליסטי של מנהיגם המנוח.
כי •עתה עומדת בראש דאגות האמריקאים
בעיה: כיצד לשכנע את הגרמנים
שיסכימו, ברוב טובים, להקים מחדש גדודים
גרמניים .״מצעד האווז״ ,כפי שקוראים
האנגלוסאכסים להליכה מגביהת-הרגליים
של גרמנים במיצעדים חגיגיים, שהיתר,
במשך דור שלם גורם לשנאה, ללעג
ולפחד, נראית עתה לגנרלים האמריקאיים
כתרופה מרעננת למחלה האירופית.
הצרפתים, שראו את ה״אווזים״ מקרוב,
סבורים אחרת. הם מוכנים לוותר על
הגנת הגרמנים. אלא שכאן מתעוררת
בעיה בלתי־נעימה: אם לא יסכימו להחיות
את האווז המטיל ביצי־צבא, יצטרכו הצרפתים
להטיל את הביצים בעצמם. ולצרפתים
אין כל חשק ללחום. הסכים שומאן,
שר-החוץ הצרפתי, לפשרה: ילחמו נא
הגרמנים, אולם רק בחטיבות של 6000
איש שתעמודנה תחת פקודת גנרלים לא־גרמנים.
המחיר
1 :ראש. אולם הגרמנים
החלו לפזול לעבר הטאנקים הסובייטים
המרוכזים בקרבתם, מעבר לנהר אלבה
שבמרכז גרמניה, ובפעם הראשונה בהיסטוריה
אין להם כל חשק ללחום. לרדיפות־שלום
פתאומית זו עזר גם רמז דק ממזרה:
הפרלמנט הקומוניסטי של גרמניה
המזרחית הכריז כי כל גרמני, הן באזור
המערבי והן באזור המזרחי, שיעזור להקים
מחדש צבא גרמני (מערבי) יבוא,
בבוא המועד, על עונשו. המחיר שנקבע:
עריפה בגרזן־יד.
צעד זה גרם לעלית מחירים כללית.
״לא נלחם בחטיבות* של 6000 איש,״ אמר
אד 11 אר, הקאנצלר הגרמני־המערבי. המחיר
המינימאלי שהגרמנים יסכימו לו, תמורת
נכונותם לחדש את מיצעד-האווזים, הוא
ריבונות גמורה, שויון זכויות במו״ם בינלאומי
— ודיביזיות גרמניות שלמות, בפקודת
גנרלים גרמנים.
בבורסה המערבית יש מחסור חמור
בחומר הגלמי ששמו: בשר תותחים. הכל

״העולם הזה״ ,מס׳ 658

ה ע 1ל 0

מודים שהחייל הגרמני הוא סחורה משובחת
ביותר. לפי חוקי הביקוש וההיצע
יצטרכו לשלם עבורו מחיר יקר.

ד\י ם מטיילים 3דחו 3

אדה״ב היא ארץ האפשרויות הגדולות. בארץ
ענקית זו יכול לקרות הכל. שאל ילד קטן:
״איפה האוטו הכי גדול בעולם?״ ומיד
יענה לך בלי כל פקפוק :״האוטו הכי
גדול באמריקה!״ שם הכל הכי גדול. אבל
גם, כמו שמספר לנו סופרנו באמריקה,
מונטי ג׳יקובס, גם ״הכי מוזר״ — תאונות
ומקרים משונים ביותר עלולים לקרות

ההתנגשות בין הליקופטר ומכונית, שקרתה
השבוע, היא עוד תוספת מוזרה לרשימת
התאונות המשונות, שאירעו באמריקה
ב .1950-ההליקופטר פגע במכונית,
בשעה שנטה לחנות ברחובה הראשי של

ע״י מועצת הזהירות הלאומית. אחד מחברי
המועצה הוסיף בעצמו מקרה לרשימה:
בשעה שנסע לשדר מחצר אכר, על סכנת
מעידות בחצר — מעד בעצמו, ונשבר
קרסולו.
כתוצאה מגשמים עזים, מתו שני דגים
מות בלתי רגיל. אגם מולדתם עלה על
גדותיו והציף עיר באוהיו. הדגים יצאו
לטיל ברחובות, אבל מכונית, שחצתה את
המים, דרסה אותם בשעה שהיו עסוקים
בעניניהם.
כלב יורה. באותה אוהיו, אבל בעיר
אחרת, קבלה אשה, בשם קרי מילר, הזמנה
ממחלקת המכוניות, לקבל את רשיון
הנהיגה שלה. לפני משרדי המחלקה, מרדה
בה המכונית והתפרצה דרך הדלת —
שני פקידים נפצעו, הרשיון נמנע.
המקרה המצחיק ביותר אירע, כשח

מר נלמי ששמו...

פילים בארוס, בן שנתיים, תושב הוליבוד,
הכניס את ראשו בסיר הלילה שלו.
מכבי האש נקראו להצילו.
לא היה שום דבר בלתי רגיל בעובדה,
שספינת הגרר פרנקלין ד. רוזבלט התנגשה,
והזיקה לרציף בנהר אילינויס, בינואר.
אבל המקרה נעשה בעל משמעות,
כשספינת גרר שניה, פגעה באותו רציף
בספטמבר, והרסתהו לחלוטין. שם הספינה
השניה? — הריס טרומן.

מורך דב בקו האש
לויטנאנט ליאון א. גילברט, מפקד פלוגה
כושית של צבא ארצות הברית, התחפר
עם פלוגתו בגבעה ליד סנג׳ו בקוריאה,
וקבל פקודה לא לסגת בכל מחיר.
זה היה ביולי, בשעת ההתקפה הגדולה.
גלי אש של מרגמות, רובים אוטומטים,
תותחים שטפו משלשה צדדים את
עמדותיו. אחרי שעתיים מצאו את הלוי־טננט
ו־ 12 איש משוטטים 1200מ׳ מאחורי
קוי החזית: כשקבל פקודה לחזור,
ענה בסרוב, טען שפלוגתו נפלה במלכודת
מארב, ושעליו להתחשב באשתו וילדיו.
המשפט הצבאי שנערך ללויטננט היה
קצר וחותך. בעוון ״התנהגות מבישת בחזית״
נדון, אחרי שלשה ימי משפט, למות.
הוא היה החיל האמריקאי הראשון בקו ריאה
שנדון למות בעד פחדנות תחת אש
האויב.
אין מלחמה בקוריאה. כשהמוע-
צר, המשפטית הצבאית הסכימה לפסה״ד,
פנה הנאשם לביה״ד העליון. הוא לא טען
שמשפטו עות את הצדק, אלא שפשוט לא
היה שלם. עדי הגנה חשובים לא הורשו
לעזוב את שוחותיהם ולהופיע 8 .השופטים
הלבנים לא התחשבו בדוחי״ם של שלושה
רופאים, אחד מהם פסיכיאטר, שהעידו,
כי הנאשם סובל מעיפות קרבית ״ואינו
מסוגל לבחור בדרך הנכונה״ (גילברט סבל
מהתמוטטות נפשית באיטליה, שם היה
קצין קרבי במלחמת העולם השניה. אז
נשלח לתפקיד ערפי) .וחשוב יותר, גיל־ברט
חש שהוא נשפט שלא בצדק, מכיוון
שהחוק המעניש במות מכיל את התנאי
״רק בזמן מלחמה״ .הקונגרס בהחלטה
פה אחד ב־ ,1947 סיים את מלחמת העולם
השניה באופן רשמי, עד כמה שהדבר נוגע
למערכות חוקים מסוימות, כזו המעניקה
פס״ו מות בעבור פחדנות תחת אש.
מכיוון שארה״ב אינה במצב מלחמה רשמי
בקוריאה, טען עורך הדין, אי אפשר לשפוט
את הנאשם למות.
הנשיא טרומן לפי תקדים (אף חייל
לא הוצא להורג במלחמת עולם שניה1 .עד
אי ציות. אם כי 142 הוצאו להורג באשמות
אחרות) ,הקל את פסק הדין ל־20
שנות מאסר ו״גרוש בחר מן הצבא״.
אמר לויטננט גילברט, הרן וה בכ״ז לערער
:״טוב לדעת שלא יוציי1וני להורג, אבל
20 שנה הן זמן ארוך *.יות אשם. הייתי
אדם אומלל ובעל נפש יולד, באותו יום״.

צחוק אחרון

הפגנה אנטי־אמריקאית כאזור המערבי
...בשר תווזח־ם

עיר קטנה 10 .נוסעי המכונית נפגעו קלות,
אבל 4נוסעי ההליקופטר נפגעו קשה,
והאוירון ניזוק.
בלתי רגילה ביותר היתה התנגשות
בין סירת מוטור ומכונית, במייסויל, אינדיאנה.
הסירה קיפצה ממי הנהר הלבן,
נתקעה לתוך מכונית, שעמדה במרחק 20
רגל מן החוף. הסירה והמכונית נפגעו
קשה, אבל ביותר נפגעה רוחו של החובל,
איש בשם הולסאפל, שהסביר, כי שכח
להשתיק את המנוע כשהתקרב לחוף.
גרי וילמד, תושב אטלנטה, ג׳יאורגיה,
עדיין סובל מתוצאות נסיונו המר, נסיון
.מלאך שנפל. הוא שחק בתיאטרון חובבים
בתפקיד מלאך, כשנקרעו החבלים שהחזיקוהו,
והוא צנח ארצה. כנפיו לא עזרו
לו. אדם אחר, בשם הנרי לפיד, נשמט
מחלון הקומה השלישית, כשהסתכל בתהלוכת
ה־ 4ביולי. באמצע הנפילה נאחז
במוט דגל, עד שבאו מכבי האש להורידו.
כל העובדות הללו נאספו בדו״ח, שפורסם

ברה שיקגואית החליטה להפטד מחבית,
גדולה של עשן נוזל, אשר קנתה בטעות.
אחד הכימאים הרים את המכסה, הנוזל
בא במגע עם האויר, התרומם עמוד עשן
ענקי, שכיסה כמה רובעי תעשייה. מיד
הופיעו במקום מכבי האש, בלשים, חבלנים.
הכימאי כיסה מיד את החבית, אבל
בעל החברה לא הצליח לשכנע במהירות
את המשטרה, שלא היו כאן נסיונות בלתי
חוקיים. החברה עדיין מחזיקה את רובו
של נוזל העשן.
המקרה המוזר ביותר של בלב שירה
באדם, קרה בטקסס. גוהן שליטר נפצע
מידי כפות כלבו. עדים למקרה טוענים,
שהכלב חישב ממש את כיוון היריה. אחרי
ששבע רצון מן הכיוון, לחץ בכפו על
ההדק — היריה לא החטיאה.
השוטר דונלד אוטו, דטרוט, טייל
עם נערתו בליל חופשתו. לפתע ירה אקדחו.
גם היריה הזאת לא החטיאה — היא
קילפה את מושב מכנסיו.

ציידי המסיבות בושינגטון הפנו פניהם
לבנין האפור, בן ארבע קומות — חגגי
בצירות את השנה ד,ששית לשלטונו של
טיטו. הכל היו בטוחים כי מסיבה זו
תספק כמות גדושה של רכילות ; אם יעניק
טיסו, כמו שהיד, נהוג במסיבות אלו,
ארוחה דשנה ושמנה, יהנו הכל מזלילה
וסביאה, ובאותה שעה גם יעירו הערות
אירוניות על היחס בין הארוחה השמנה
והרעב השורר ביוגוסלביה. ולהיפך, אם
הארוחה תהיה דלה, יהנו למראה הפקידים
האמריקאיים הגבוהים, המנסים להיות
מנומסים בשעה שהם רעבים.
את פני האורחים קבלו עובדי הצירות
•וילדיהם. הם עבדו בגרדרובה ובהגשה.
משרתים לא נשכרו. בתחילה הוגשו המשקאות:
סקוטש (שאזל מיד) ,מרטיני וסלי־בוביץ
(קוניק שזיפים) .זרם המשקאות
הפך במהירות רבה לטפטוף דל. האורחים
הרעבים הסתערו על המזנון, נערות אדומות
לחיים עמדו, ובמקום תרנגולי הד,ודו,
נתחי הבשר וד,קוויאר הגישו לאורחים
כריכי צמוקים מעשה בית.
צידי הרכילות אוכזבו: הם נשארו רעבים
וגם לא יכלו לרכל ולעקוץ את מארחם.
היות וגם השמות המפורסמים, שהבטיחו
לבוא רק כדי לפרסם ולהוכיח את
אהדתם לטיטו, לא באו נשארו צידי הרכילות
משועממים ונמלטו במהרה.
נשאר השגריר פופוביץ, שהדגים את
קשיי מדינתו, ויחד עם זה צחק צחוק
אחרון׳ על הרכלנים וצידי המסיבות של
בירח אמריקה, ושינגטון.

מוסיקה
״ח!רת הביתה•

כיח׳ר לסיגריות -לוד-ב׳ע־מ מגיש

ה מע שני ם

ל7ן הל

מביכורי תו צר תו א ת הסיגריה

ת/גרובח של זוי -טבק וירג׳יניה
מ שוב חי ם ועדינים שהוכנה ע ל
ידי מו מ חי ם מעולים ב עלי -ש ם
והיווכרוו

טעמו

1X111

הוצאת ספרים נ. טברפקי, חברה בע״מ
הופיע אלכום

מלחמת הערבים בישראל

(כאספקלריה ערכית)

מאת אלכסנדר דותן (לוצקי)

שבע מדינוודערב לוחמות בישראל בצילום ובקריקטורה. איסף תמונות
נדירות ממקורות מיוחדים ומתוך עתונות המדינות הערביות בזמן מלחמת־השחרור.
הסברים בעברית ובאנגלית.

נייר כרום, הדפסה משובחת וכריכה הדורה.
המתנה הנאה והמאלפת לידידיך כארץ זכחו״ל
המהיר 3.500ל״י
ההפצה הראשית: סוכנו ת י. ברונפמן, רח׳ צ׳לנוב ,2תל־אביב.

או לפן * דג רקצדנותעלדיתואנגלית

בהנהלת ח. מכלפינסקי, מהבר הקצרנות העברית לפי שיטת גרג
פותח כעת קורסים חדשים למתחילים

הפשוטה #

בחיפה: רה׳ פבזנר , 19 אצל מר ח. קמפינסקי
בחל־אביב: מלון. אירופה׳׳ ,רה׳ אלנבי ( 42ע״י מוגרבי) ,טל 2913 .
ירושלים: מלון ״ויטא״ ,רה׳ המלך דוד ,21 טל 2515 .
נתניה: בית הפועלים חדר מס׳ ,8טל 28 .

לפני שבע שנים ערך פסנתרן צעיר,
שזה עתה גמר את חוק למוריו במכון
קרטיס המפורסם, את הופעתו הראשונה
ב״טאון הול״ בניו יורק. הבקורת היתד,
מצוינת• ״שימו לב לשם החדש הזה...
אמן שיש להתחשב בתפיסתו כבר עתה...
רגש למכביר וטכניקה מצוינת כתבו
המבקרים .
כעבור כמה ימים הופיע אצל הפסנתרן־
הוירטואוז המתחיל האימפרטריו א. סטרוק
הידוע. מאז ההל הפסנתרן להופיע כאחד
המוצג ע״י סטרוק לפי נוסח משרדי הקונצרטים
באמריקה, האורבים כעורבים לסחורה
העלולה להכניס, והמוכנים לראות
בדם קר כיצד רעבים ללחם אנשים, שאינם
״אמני־קופד,״ .האימפרסריו לא טעה: הצעיר
קיבל באותה שנד, את פרס ה״טאון הול״
לאמן הצעיר המוכשר ביותר של השנה...
הפסנתרן הזה היה וולטר האוציג שהוריו,
יוצאי פולין, גדלוהי בוינה ואח״ב
בבוא האנשלום, ברחו בעצמם לאמריקה.
במסע הפרסומת שערך האימפרסריו לכוכבו
החדש מכופר על כל אלה. בין השאר
אנו מוצאים שם שורה אחת, המיוחסת
לאותה תקופה, כאשר הוריו של האוציג
נסעו לאמריקה .״האוציג — נאמר שם —
נסע בעצמו למזרח התיכון ומשם המשיך
דרכו לאמריקה״.
התיכון״
״היו יגזים המזרח
הזה היתד — ,ארץ ישראל, ירושלים, הקונסרבטוריון,
הפרופסור שדדר, ימים ולילות
של חיי סטודנטים — כל אלה, שלא נשכחו
עד היום מלבו של האוציג. היה זד, לפני
11 שנה, ומאז לא שכח הפסנתרן את הארץ.
להיפך — ״זו היתד, התקופה המאושרת
ביותר בחייו״ אומר הוא כיום. אלה
הגעגועים, שהביאוהו עתה לסידרת קונצרטים
בארץ...
טלפון שלא יישכח לעולם. וולטר
האוציג סייר עתה בארצות סקנדינביה ואירופה,
ובכל מקום זכה להערכה ובקורות
טובות למדי. בפינלנד, לפני שלשה שבועות,
היתר, להאוציג חויד, עמוקה, אחת
החויות בחיי אמן, שאינן נשכחות לעולם.
אחר הקונצרט שלו בהלסינקי צילצל הטלפון
בחדר האמנים. זה עתה סיים הפסנתרן
לנגן קונצרטו לפרוקופייף, ועוד הדהדו
באזניו מחיאות הכפיים, כאשר נקרא אל
הטלפון. מישהו בצד השני של הקו אמר :
״יפה ניגנת, יפה מאד״ .״מיהו המדבר?״
שואל הפסנתרן, לשמע התשובה כשלו
ברכיו והחוירו פניו :״מדבר סיבליוס״ ,אמר
האיש בפשטות כאחד, דרך משל, האומר
אצלנו :״כאן ירקוני ממרכז הטלפונים״...
מסתבר, כי סיבליום הזקן, שכבר איננו
עוזב את ביתו, מאזין לכל הקונצרטים
המועירים ברדיו— .

רדיפה דרמטית אחרי סבתה.

לפני כשנה, בנסעו באניה מנורבגיה,
הכיר האוציג צעירה שוודית, בלונדית,

הרשמו מיד -ההצלחה מובטחת!

לתשומת לב הלומדים :״הקצרנות העברית לפי שיטת גרג הפשוטה״
היא השיטה היחידה בארץ המותאמת לקצרנות ״גרג״ המקורית הידועה
בעולם, אשר נלמדת בקלות מפליאה על ידיי מיליונים אנשים בכל הארצות
וכרוב השפות בעולם.

לתשומת לב התלמידים לשעבר
במסגרת התבניות ״שרותי אולפן גרג.לתלמיד״
נפתח עבורכם ד,ינם

קורם למהירות גבוהה
ההרשמה עד ר 15-,בינואר .1951

סאת מוטי כ רג ר

תבכ ש

איד כמצלמה להשתמש
בקנותך מצלמה, חלקים. פילמים, פלטות
נייר ונו׳ ,עומד לרשותו נסייני של ט
שנים. בתיי בית מסחר ראשון במקצוע.
פיתוח, ר,ע תהית, הגדלית, נזכירד ..קניה.
החלפה. פיתוח מיוחד של פילמים קם! ים.
( א 1X1 011X1? ^ 1ז ׳ צ )1

קולנוע בתל־אכיב
אופיר — בצלע האדם נבראה ( )3עם
ספנסר טרייסי, וקטרין הסבורן.
אסתר ג׳ולסון חוזר לשיר
מגדלור — פאדסט ()3
אוריון — לקראת הסרט: ענני הזוהר

דווה קלינובנה
השחקנית והזמרת שהופעותיה
רבות ההצלחה על במות הארץ
מלפני שנה — עודן זכורות,
תופיע בתל־אביב ביום א7.1.51 ,
ובמוצ״ש 13.1באולם ״אהל שם״.
בחיפה ביום 19.1.51 באולם ״מאי״
כרטיסים :
״הכרטיס״ אלנבי ,31״אורביס״ מוג־טפיורי
.32 יפו — ״כנף״ בוסטרום .9
בחיפה — בבית ה״מכבי״.

הרחקת שגורות לחלוטין
בדיאטי־נדה באחריור־! בלי צלהוי״־ז
ו ב או פן סו פי( שי ס ה. ח ש מלי ת)
1400ש ע רו תלשעהמה רג לי ם

״ • דדניד .״

תל־אביב, יוחנן הסנדלר מם׳ .18
הי ס ה, רחוב מיכאל 31
ה שתמשו בחד שי ה חור ף להרחקת ה שערות

וולטר האוציג ואסתר
בעקבות הסבתח
בעלת עיני תכלת. הזוג התאהב מ״מבט
ראשון״ ,ומקץ שבועיים באו בברית נשו-
אין. הנשואין נערכו לפי כל חוקי דת משה
וישראל, מאחר שהצעירה השוודית היתד.
פליטה יהודיה מלודז. מאז הכיר
הפסנתרן את אסתר, אשתו, הקדיש את חייו
לשתי פעולות עיקריות. האחת היתר״ כמובן,
המוסיקה ואילו השניה — חיפושים
אחרי הכבתר, של אסתר. הסבתה של אסתר
ישבה אתר, בסיביר ומאז נעלמו עקבותיה.

אך אסתר ידעה כי הסבתא נמצאת אי שם
באירופה. לבסוף גילה הזוג הצעיר, כי
הסבתא נמצאת בצרפת באחד ממחנות הסוכנות
היהודית. במקום לנסוע ישר לארץ,
החליט האוציג, כי הזוג יסע לצרפת לראות
את הסבתה. אולם כשהגיעו לשם
נאמר להם, כי הסבתא הפליגה לארץ. הדבר
התאים בהחלט לתכנית. הזוג נסע בעק
לארי
אדלר והמפוחית
למען הבן־החורג
בותיה, הגיע לתל־אביב, בא אל קרוביה של
אסתר, כדי להווע על מקום המצאה. והנה,
לתמהונם, עומדת על הגזוזטרה בבית קרוביהם
— הסבתא בכבודה ובעצמה...
רגע קט. ה״הפי אנד״ זד, הופך את
ביקורו של האוציג בארץ לחויה עוד יותר
עמוקה. נוסף לכל הנהו גם ציוני ופעיל
בחוגים אלה באמריקה .״חזרתי הביתה״,
אומר הפסנתרן,״ אם כי רק לרגע קט,
אך בכל זאת הביתה אחר מספר קונצרטים
בארץ, ובמרכזם הופעתו ברסיטל
באולם ״אהל״ ב־ 11 לח. ז .עליו לחזור
לעולם הגדול. כבר ב־ 25 לחודש זה עליו
להופיע ב״טאון הול״ ,מקום שם החל את
הקרירה לפני שבע שנים...

הגאון ה\וץ
בשבועות הקרובים עומד להגיע לישראל
עפ״י הזמנת ״יובל״ אמן־מפוחית־הפה
מס׳ — 1לארי אדלר.
לארי (״מוסיקה למיליונים״) אדלר, גוץ,
מימיקן, יהודי, נחשב בארה״ב גאון מפוחית.
הפה. אדלר העלה את הכלי הזעיר,
שהיה, עד לפני שנים מועטות, בן חורג
במשפחת כלי הנגינה — לדרגה אמנותית
גבוהה. הוא הופיע כסוליסט עם תזמורות
ידועות, מכובדות, בתזמורת הפילהרמונית
של ניו-יורק, פילדלפיה, סם. לואיס, סאן
פרנציסקו. ג׳אן ברגר, קומפוזיטור צרפתי
צעיר, כתב במיוחד עבור לארי אדלר קוד
צרטו למפוחית פה — הראשון מסוג זה,
שנכתב אי־פעם. דריום מילו, הקומפוזיטור
המודרני הנודע, כתב עבור אדלר
סוויטה לה מוניקה. סיריל סקוט, הקומפוזיטור
האנגלי, כתב את ״הסרנדה ללארי
אדלר״ :המבקרים המוסיקליים בארה״ב
רואים באדלר ״אמן מקורי, יחיד במינו,
המפיק ממפוחית הפה צלילי כינור, קלרינט,
חליל וקרן גם יחד״ ,כותב ה״ניו־יורק
טיימס״ .״היא וירטואוז מפוחית פה מם׳
1של זמננו — ,זה הצעיר מבלטימור״,
כותב ה״דטרויס דוס״.
״גאוניותו של אדלר מעניקה למפוחית
הפה אפקטים צליליים, כמוהם טרם שמענו״,
כותב המבקר המוסיקלי של ״טורונטו
איונינג טלגרם״ — קנדה. יחד עם לארי
אדלר בא גם הרקדן המודרני פאול דרייפר.
שניהם ישהו בישראל כחודש ימים.

מצפון שקט ישן
״יש לו מצפון שקט אמר עתונאי
זריז, שהקדים לעלות על סיפון ״לא גוורדיה״
,מצא את טינו רוסי ישן עדיין.
אולם את מסיבת העתונאים החטופה השכיל
לנהל גם גדעונסקי (יהודי שנדון
למות על־ידי הגרמנים — ניצל) ,האימ-
פרסריו הממולח של הזמר. גדעונסקי ד,כ־

כתובה המערכה וההנהלה: תל־אביב, רחוב ליליגבלום ,12
טלפון ,46785ת. ד / 136 .העורך: אורי אבנרי /המו״לים !
אברהם גורדון ושלום כהן /דפוס פ. שהם־ תל״אביב,
רחוב סין * טלסון 0ג / 22 גלוסות: צינקוגרפיה ארץ״
ישראלית מדם /החתנת 1דוד 16 סל ובניו, ס^׳אנדג.
מודפס מבודח מאירבנח

חיש את סוכנות ״יונייטד פרם״ ,שהודיעה,
כי מינו רוסי עתיד להשמיע את קולו
בחגיגת חג המולד בבית לחם (זמר שנסונים
במקהלת כנסיה?) אנו באנו מאתונה
— הצהיר האימפרסריו נרגשות.
בינתיים נסערו הרוחות בחיפה, שזכתה
באחת הפעמים המעטות להופעת בכורה
ארצית. נוער בית״ר התכונן להפגנה,
ב״עטרה״ הסביר אהד, בעל מקורות מוסמכים,
כי הממשלה אישרה אה כניסתו
של רוסי בגלל ...המסים שהאוצר עתיד
לגבות מכרטיסי הכניסה. לפני בנין ההסתדרות
התקהלה קבוצת עסקנים סביב אהד
מפעילי מפ״ם, שהכה בשבט לשונו את
קרית הפועלים שלנו — קרית חיים —
שם קנו כולם כרטיסים לשנסוניסט הזול
הזה — עד שאזלו הכרטיסים.
״הלאה טינו רוסי, שהשמיע זמירות
לנאצים״ — הכריז שלט ענק, שנישא בידי
נוער מק״י בכניסה ל״ארמוך, שם נערן
הקונצרט. הקהל זרק מבט בשלט, ו...זרם
לאולם. טינו נתן לקהל את אשר רצה :
״טרנטלה״ ,״אווה מריה״ ,כיוצא בזה. אולם
כשעלתה על הבמה הרקדנית, נתערב בריחות
הבושם, הזיעה, ריח צחנה מרקיב.
היה זה גז מדמיע, שהוזרם באמצעות
צינור ...לא בשעה הנכונה ! הקהל השתעל,
השתנק,ברח למסדרונות — חזר. צעיר
משופם, לבוש מעיל פרווה, התקדם אל
הבמה ...מה יקרה חבר תן ״או סולה
מיאו״ — צעק טינו נתן...
פ ק פו קי זפת. אחרי כן הופיע טינו
גם בתל-אביב. גם כאן חזרו נשנו אותם
המעשים, אבל לא חזרה אותה ההצלחה.

ק 1כ נ 1ע
״בצדע ארם נבראה״
מן הקומדיה האמריקאית שהגיעה לשיאה
באמצע שנות השלושים, בסרטיהם של
ליוביץ׳ ,קפרה, מאמוליאן, ואן־דאיק ואחרים,
לא נותר כיום אלא צל חיוור. הקומדיה
ההיליבודית המבריקה, הפקחית וה־מבוגרת
איבדה את חריפותה בים של
צבעי־פאסטל מלאכותיים ו״באלטים ימיים״
בראשותה של אסתר וויליאמס. אפילו
קפרה הגדול עצמו שקע ביוון של
רגשנות זולה. ליוביץ׳ וואן־דאיק נפטרו
וממוליאן מצא מקלט על במת ברודוויי.
תופעות כמו פרסטון (״דרכו של מנצח״)
סטרג׳ס הן נדירות מדי ויצירת מופת
אולפנו של צאפלין אחת לחמש או שש
שנים אינה עשויה למלא את החסר.
בתוך המדבר הגדול הזה ,״בצלם אדם
נבראה״ הוא אואזיס נעים למדי. יש לו
כמה מעלות בולטות. ראשית התסריט נכתב
בידי גארסון קינין ואשתו, רות גור״
דון. קינין לא הצליח בכתיבתו במקרה
זה כמו שהצליח בקומדיה המפורסמת
שלו :״רק אתמול נולדה״ ; אך יש ב״בצלע
אדם נבראה״ הרבה הומור הנובע ישר מן
התסריט. הבמאי, ג׳ורג׳ צוקור, מעמיד
לעתים את המצלמה בנקודה אחת דקות
מספר ומניח לשחקנים לשחק לפניה בלי
הפסק. בלימת־יצר כזאת מצד במאי־סרטים
ראויה לציון מיוחד ! היא מאפשרת ליהנות
באין מפריע ממשחק מצוין מצד כל
השחקנים, אך ביחוד מאותה תגלית קו
מאד
בשנים האחרונות והתפקידים אינם
הולמים אותם ביותר, אבל הם עדין משכנעים.

ו די הו לי דיי: הביוגרפיה ה״רש־מית״
אינה מגלה את גילה של השחקנית
בהירת־השער .״נולדה ב־ 21 ביוני״ .השנה
נשארת תעלומה.
שמה האמתי, יהודית טובים והיא נולדה
בניו־יורק. את דרכה אל הבמה עשתה
דרך לוח הטלפונים אשר בתיאטרונו של
אורסון וולס. התוצאה: לאחר ששה חדשים
— גרון צרוד.
בעצם, הצרידות שבגרונה היתד, כד,
חריפה עד שנזקקה להבראה בהרים. שם,
באזור הקייטנות הצטרפה אל להקה קטנה
שהופיעה לאחר זמן גם בכמה מועדוני-
לילה בניו־יורק. ג׳ודי הובהלה גם להולי-
בוד, אולם שם ניתנו לה רק שני תפקידים
פעוטים מאד. בחוזרה לניו־יורק צפתה
לה הפתעה נעימה :
גרסון קינין, התכונן לתת במחזהו את
התפקיד הראשי לג׳ין ארתור. אולם היא
הסתלקה ברגע האחרון מ־תחיבויותיה
וג׳ודי נתמנתה במקומה. הצלחתה היתד,
גדולה ומידית. באותו מחזה זכה גם פול
דוגלאם לפרסומו הגדול (״העולם הזד,״
.)622
אם כי ג׳ודי מתמחה בדמויות של
בלונדיות ארוכות־שער וקצרות־שכל, היא
קוראת לעצמה משכילה והספרים החביבים
עליה, לדבריה הם יצירות בפסיכולוגיה,
פילוסופיה וביוגרפיה...

בקצרה
״ פ או ס ט״ — נוסחו של רנה קלריי,
נוסח קליל אך פילוסופי, של האגדה הטרגית
הנודעת על המלומד שמכר את נשמתו
לשטן, השטן של קלייר: מישל סימון,
המדגים משחק יוצא מן הכלל.

״צעד נולד בלב נמהר״

18111131:8$ 118 80886811 116

^ 94*13,^ 14

111*1 8 18 681*188, !181

11111116 1694 18 1618 118 26 ¥6116116$
** >1^ 115*$ז{5נ6ן<**י1
? *441 4׳י<|

׳*זזיז*1׳*ש

1*31

? $ך&ז״י ׳דיוזי!*

טינו רוסי והלירות הערכיות :״טינו יוסי היה צריך לתת שורה של קוד
צרתים בארצות הערביות, אבל אחדי שחתם על חוזר, להופעות בתל־אביב וחיפה הוכרח
ע״י הערבים לבחור בינם לבין הישראלים• הוא בחר באחרונים והפסיד 150.000 דולאר...״
כותב העתון הפאריסאי ״אל״ ;״היא״) מיום 30 באוקטובר מתחת לתמונתו של טינו
(מימין) — בתחרות ״עקדת הבית האידיאלית׳
בחיפה הצליחו הבריונים להחדיר לאולם
את הגז המדמיע, בתל־אביב, לעומת זה,
נתפסו 8אנשים חשודים ששוטטו על יד
אולם ״אהל שם״ בצורה חשודה ביותר.
ברשותם היו כל מיני חמרים מסוכנים,
שמטרתם היתה ברורה: בקבוקים מלאים
נוזל שחור כזפת, קופסאות מלאות אבקות
כימיות שונות. כל הופעה של טינו רוסי
גוררת אתריה סכסוכים, הפרעות, משטרה.
בחיפה נאסר צעיר, הוא יועמד למשפט,
ומשפחתו, אחת המכובדות בחיפה שלחה
לחוץ לארץ וארגנה איסוף חומר על הזמר.
מפלגה אחת — בית״ר — פרסמה
כרוזים נגד הזמר והפיצה אותם לפני כל
הופעה, בין הקהל העומד לפני דלתות
האולם.
הקהל מריח, קורא ורץ בהמוניו לשמוע
את הטנור הרגשני הזה .״יש לך כבר
כרטיס י הזהר, אל תלך, זורקים פצצות
סרחון״ .אבל למען האמנות מסתכנים.
סינו רוסי עצמו אמר :״אם לא יקבל
אותי הקהל ברצון, אסע בשבוע הבא״.
הוא טוען שמעולם לא נשפט באשמת שי־תיף
פעולה. היה תורם את כספו לטובת
המחתרת האנטי־גרמנית, הציל י,1ודים
לדוב, אהד את הפליטים ואת היהודים
המקימים את ארצם מחדש.

העולם הזה /מס׳ 688

מית ממדרגה ראשונה ששמה ג׳ודי הו-
לידיי.

הסרט מבוסס על מחזהו של ג׳והן
פטריק ״הלב הנמהר״ ,שהוצג לראשונה
על במת ברודוויי בשנת ,1945 והוא דן
בחייהם של ששר, חיילים ואחות רחמניר,
בבית חולים צבאי בג׳ונגל הבורמאי.
בזמנו עורר המחזה הד חזק בקהל האמריקאי
ובעולם כולו בגלל אקטואליות
הנושא ובגלל הדמיון הכנר, להוי הצבאי.
אולם מוראות המלחמה האחרונה שמשו
למחבר רק רקע מקרי ורחוק לספור־מעשה
הדן ביחסים שבין אדם לרעיו,
| | האקטואלי בכל עת שהיא. אין זה ספור
מלחמה כי אם ספור על חיילים, על
״!״ נערים שהורחקו מבתיהם וחיים עתה בצוותה
בצריף החולים אי־שם. הם חולמים
ומתגעגעים אל ביתם שלהם במולדת הרחוקה,
אולם גם כאן הקימו להם בית
וכרתו ייי ת יעים והכירו לדעת חיים
שלא ידעו מעודם.
ידידות מקרית ומוזרה מתרקמת בין
החיל האמריקאי הציניקן והאנגלי בעל
הצחוק הבריא ובין הניו־זילנדי הפילוסוף

יהאוסטרלי אוהב אדמתו. ואפילו הכושי
משבט הבסוטו שכל ידיעתו בשפה האנגלית
מצטמצמת בבטוי קלסי של המלה
״בלוסום״ ,הנו רע בלב ונפש לחבריו
בצריף.
והנה מובא לצריף זה חיל סקוטי שנפצע
בקרב, נותח והחלים מפצעיו, ואולם
עתה נוכחו הרופאים שאין תקוה לחייו.
החיילים מתבקשים על ידי הרופא והאחות
להנעים לו את ימיו האחרונים, אולם
הוא, שאינו יודע על מצבו, מסרב לקבל
את ידידותם ומתיחס כלפיהם ביהירות
ובחשדנות.
לכאורה הנושא הוא טראגי, אולם המחבר
ידע להלביש אותו צורה ושיח מלאי
הומור המתעלים לדרגה של קומדיה מצוינת.
הבמאי, וינסנט שרמן, שמר יפה על
המבנה הדרמטי של המחזה ומלבד כמד,
צלומים אמתיים בתחילת הסרט, נשאר
נאמן למקור.
השחקנים כולם ממלאים את תפקידיהם
באמונה, ביהוד מצטין ריצ׳רד טוד בתפקיד
החיל הסקוטי מר״הנפש ומהיר־החימה.
ריצ׳רד ט1ז* :לשחקן אירי צעיר
זה, שחור השער וירוק העמים, היסטוריה
צבאית משלו. כקצין בציא ד,בריסי הספיק,
בזין מלחמת העילס האחרונה, לסייר בחצי
עולם. וביוהשאר צנח גס בחוף נורמנדיה
ביום הפלישה, ושרת בארץ ישראל.
משהשתחרר מהצבא, החליט לחזור אל
קבוצת ״שחקני הדונדי״ ,שנוסדה ביזמתו
עוד מלפני ה״לחמה. למרות הצלחתי כשחקן,
שאף בעיקר לכתוב מחזות, ואת
משחקו בתיאטרון החשיב רק כקרש קפיצה
אל זירת הדרמטורגים.
בינתים נתמנה חברו של טוד כאחראי
לחלוקת תפקידים בחברת סרטים אנגלית
גדולה, והציע לו להשתתף בפרט ״לאלו
החוטאים״ .טוד נוסה בכמה וכמה תפקידים
ולבסוף קבל את תפקידו של גבור
הסרט, פושע אירי הנשפט למאסר על
רצח שלא ביצע. התפקיד היה קשה לבצוע,
גם מבחינה משחקית וגם מיחיניז פיזית,
אילם הוא התגבר על כל הקשיים והצליח
בו מאד.
משחקו העצור והמשכנע מצא חן בעיני
הבמאי ד,הוליבודי וינסנט שרמן, שתגיע
באותו זמן לאנגליה בקשר להסרטת
״הלב הנמהר״ ,והיא החליט לתת לו את
התפקיד הראשי בסרט זה.
טוד ניסה לסרב, על הבמה שחק באותו
מחזה את תפקידו של החיל היאנקי, ולא
העיז לנסות את כוהו במבטא הסקוטי.
אולם לאחר שדוליו של שרמן, ולאחר
כמה תצלומי נסיון הסכים לקבל את
התפקיד, והחל לעבוד עליו במלוא המרץ.
ואמנם לא אכזב את התקוות שתלו
בו, ובן לילה, יותר נכון בן סרט, הפך
לכוכב בעל שם עולמי וחוזה הוליבודי
שמן.

מלחמת המינים: שמו של אחד
מעוזריו של התובע הכללי באותה עיר
(ניו־יורק) הוא אדם בונר (ספנסר טרייסי)
ועל שכמו מוטלת הקטגוריה במשפט של
גב׳ אטינגר.
אולם לאדם אשה בשם אמנדר( ,קאתא-
דין הפבורן) והיא עורכת־דין ונוסף לזה
לוחמת חריפה לזכויות הנשים. היא מתנדבת
ללמד סניגוריה על האשד, המסכנה.
כמובן שלהתנגשות בין הצדדים היריבים
בבית הדין ישנו הד חזק גם בביתם,
ומריבה משפחתית פוטוגנית מאד מתפתחת,
מגיעה לשיא ומסתיימת על הבד•
נוסף למעלות הנ״ל יש לציין בסרט
שחקן אחד בשם דוד וויין, שקנה לו שם,
אמנם, בברודוויי אך עודנו חדש בהוליבוד.
לוויין תפקיד לא גדול אך הוא מבצע
אותו בקלילות והבנה. יש לקוות שגורלו
לא יהיה כגורל שחקני ״מטרו״ אחרים
שאולצו לשמש בדחנים בסרטים מוסיקליים
של אסתר וויליאמס וקאתארין גריי־גרייסון.
קאתארין
הפבורן וספנסר טרייסי מגלים
בסרט את יכולתם המשחקית הרגילה,
שהיא, כמובן רבה מאד. שניהם זקנו

רונלד ריגן, ריציארד טוד (״צער: ולד כזב

נמהר״)

בחצי העולם, קצי! בריסי

תפתחת היאט:

הכדור,

הורדת המחיר

המודל הכישנית

של מי ההזיה הזאת

,השידה שוב לא ישרה

!׳1118113111
האמנה האטלנטית

6ז ^! ק