גליון 692 מתאריך 1 בפברואר 1951

השבועון המצויר
לאינפורמציה

הרמכ״ם לא התפטר

ל ק 1ףץו ־ ]1
המבקר עתה בצינוקים התת־קרקעיים של מבצר עכו,
בתאים הלחים וחסרי־החלונות, בהם נקשרו בימי הביניים
אסירים אומללים בשרשרות ברזל אל הקירות (עד מותם
מהתנוונות או משחפת) יעמוד בחלחלה על תפקידו של
בית־הסוהר בימים עברו: לנקום נקמה נוראה בעבריין
ולהטיל מורא בלב כל אדם חפשי.
במשך דורות רבים נשאר מבצר עכו סמל המשטרים
החולפים בארץ וההתקדמות האיטית של הבנת מושג
העונש. התאים עברו מן המרתף אל הקומות העליונות,
הידועות היטב לאסירי ההגנה והמחתרת. אבל הצמוקים
האפלים נשארו, ונשארו הווים בחצר, ששימשו לקשירת
רגליו של האסיר שהולקה (עונש על הפרת משמעת) ,לעיני
חבריו.
עד תום תקופת המנדט, לא היה כל ספק, מהו תפקיד
בית־הסוהר בע־ני השלטון: לשבור את רוח האסיר, לדכא
את כבור האדם שלו, להפכו ליציר חסר־ישע, ירא ומבוהל. שיטה זו נתגלתה בכל
פרט ופרט: הדלתות לא נפתחו לעולם, והאסיר היה נאלץ לזחול בקומה כפופה, דרך
אשנבים צרים ; שיטת הביקורים הכריחה את האסיר לצעוק אל אשתו מבעד שתי
שבכות מרוחקות ; תלבושת משפילה ציינה את האיש המנודה מן החברה.
עם התפרצות האידיאליזם, שליותר, את הקמת מדי־נת־ישראל,
הוחלט לפסול שיסה זו. להקים בית־סוהר,
שיהיה דוגמה לעולם, כשם שהמדינה צריכה להיות דוגמה
לעולם. במקום הסוהרים קשיחי־הלב, רובם סאדיסטים
גלויים, בא שרות מורכב אנשים נורמליים, שלא ראו
באסירים אנשים מצורעים. חבר סוהרים וסוהרות, שלא
שכחו לחייך, הכניס מעט אור אל בין־החומות. בתי-
הסוהר הישנים נפסלו, בתל־מונד הוקם בית־סוהר חדש,
כמעט כל השיטות המשפילות, של ימים עברו נשכחו.
אפשר היה
בית־הסוהר חדל להיות מוסד הנקמה.
להפכו מקום חינוך. אולם התהליך נעצר: העייפות הנפשית
שירדה על המדינה והשלטון בכל השטחים ודחתה
את האידיאלים וההתנדבות (השאיפה להיות ״ככל המדינות״)
,השלימה עם השיטות הנושנות ללא הרהור, ערעור
ובדיקת יעילותן. אחרי המרידה הגדולה בתל־מונד׳ חלה
אפילו נסיגת־מה.
התוצאה: אמנם בית־הסוהר הנוכחי פסק להיות מכשיר נקמה באסירים, אך לא
הוקם המקום לחינוך מחדש של האדם, שהתנכר לחברה. בגלל הצפיפות האיומה, חוסר
התעסוקה וחוסר־התקציב נוצר מצב מוזר — בית־הסוהר הפך בית־ספר לפושעים.
שם משפיע הפושע המועד על העבריין המקרי, על הצעיר התועה, על האשה הנבוכה.
עורך העולם הזה יצלמו, שחקרו את התנאים בבתי־הסוהר, על פי רשיון מיוחד
מטעם משרד המשטרה, תארו בגליון האחרון את המצב הקיים וסיבותיו. עתה מגיש
העולם הזה את מסקנותיו — הצעת שינוי מהותי בעצם שיטת־העונשין של המדינה —
שנתגבשו בשיחותיו הממושכות של בעל הדו״ח עם האסירים, הסוהרים והאחראים לשרות.

מחירה של תרבות
לארי אדלר שם לארי פה לארי
הגיע. הידוע לכם מהו מחיר תענוג זה?
התזמורת רק למנויים, האופרה — מחירי
בית מרקחת (בלי בקורת) .דז׳גן את שו־מכר
(אידיש) 1.000ל״י.
המסקנה: בוק ג׳ונס והכלב רין־טיו־טין
30 ,מערכות 160 ,פרוטה — 2הצגות
בכרטיס אחד. תחי התרבות !
נדבה עצמון, ירושלים
אל ישכח הקורא עצמון את תוספת החינם
למחיר הכרטיס :״התקוה״ בשדה התעופה
בלוד.

צלילים זכסף
האינפרמציה שניתנה לקוראיכם במאמר
על סיור התזמורת הפילהרמונית הישראלית
(העולם הזה ,)690 מוטעית בהחלט.
ה״דינר־קונצרט״ במלון ולדורף־אסטו־ריר.
בניו־יורק, ניתן לטובת הקרן האמ ריקאית
למוסדות ישראל, ומחירי הכרטיסים
נקבעו בהתאם לכך. הקרן תומכת
ב־ 99 מוסדות בישראל. התזמורת עצמה
לא תהנה, ואף לא נתכוונה להנות, במובן
כספי, מסיורה זה.
דעתם של יהודי אמריקה על הצלילים
הממריאים בשמי הדולרים — ראה מדור
מו סי ק ה.

האינדכס של אהרן גוליגר
הרפורטג׳ה על אינדכס יוקר החיים
(העולם הזה )690 הראתה את האמת במערומיה,
ועלולה לפקוח את עיני הצבור,
שסונוורו ע״י נאום ידוע בכנסת על הקפאת
השכר — וזה בזמן שהמחירים עולים,
וגם הדוחים של אלה שהנואם מייצ־גם
אינם מצטמקים.
חיים פניני, ת״א
ברשימת הוצאות משפחת גוליגר שכחתם
כמה וכמה הוצאות די חיוניות. מש-
פחה זו, המונה חמש נפשות, אינה מוציאה
אף פרוטה לסבון טואלט, משחת
שיניים, מברשות שיניים, סכיני גלוח,
סבון גלוח, מסרקות וכד, אינה נותנת
את בגדי החורף לנקוי חימי, מנהלת את
משק הבית בלי מטאטא, מבשלת בלי חשמל
ובלי נפט. האם עלי להגיע למסקנה,
כי כדי להתקיים, אין לפקיד הממשלתי
אפשרות אחרת, אלא לקחת שוחד או לגנוב.

בטוחה
אני, בי תמשיכו ותוסיפו לטפל
בשאלה כאובה זו, ותעזרו בתקון העול
שנעשה לפקידי הממשלה.

פקידה ממשלתית
גם לא לקחנו בחשבון שרוכי נעליים
מסטיק ופרוטות המשתלשלות !מכיס קרוע.
הראינו תקציבו של חודש מסוים (בו נילמעננו),
הלה
המשפחה חשבון מפורס
ו״ש והמשפחה דוחה צרכים מסוימים, לטובת
דברים דחופים יותר.

זה הכל מתחיל ברחם
למרות מכתבו של ה״ה גולדניהרש
ופסטור (העולם הזה ,)691 ירחם כל
אדם, שעסק במקצת בפסיכולוגיה, על
האנשים, המוכנים להוציא 4דולר לקריאת
שטויות אלוהיות כגון אלו, המצויות
בספרו של לאפאיט האנארד ״דיאנטיקה״.
הפסיכיאטרים מבלים בערך שלוש עד
ארבע שנים באנאליזה, ואילו עתה, תו דות
למר״ן הגאון רב׳ לאפאיט האנארד,
ירפאו את החולים על ספה — ,לספור
מאחת עד שבע, לנקוש באצבע והוקום
פוקוס — מופיעים כל הזכרונות מהש נים
הקודמת.
סטלח ברגמן, תל אביב
להשוות דיאנטיקה לרעל, פרושו להודות
בכוחה, כי אין משתמשים במלה רעל
לגבי רפואות אליל.
כמו כן, התעלם הרופא מהעובדה שר-
עלים כגון סטריכינין, ניטרוגליצרין, נתנו
לאנשים רבים אריכות ימים ובריאות,
כשניתנו בפקוח רופא ובמנות מתאימות.
ב. ר .רום, ניו־יורק
חצרה היא, שהדיאנטיקה אינה ניתנת
לפיקוח רופא, אלא למשחק חובבים•

הה׳ סטאלין־דג׳וגאשווילי
בעמודים 10ו־( 13 העולם הזה
מופיע שם המשפחה דג׳וגאשווילי.
מקומות אלה כתוב שם זה בטעות
גאשבילי. שווילי בשפה הקרטולית
משפות קוקז) מובנו — בן, או בן

)690
בשני
דג׳ו־
(אחת

רבקה דכרהשווילי, חיפה
אנו מקוים שהחבר סטאלין לא יכעס
טל אותם חברי המערכת, אשר ידיעתם
בשפה הקרטולית קלושה בם דת־מה.

בגליון 689 גילה. העולם הזה״ לקוראיו,
כי רבי משה בן־מימון חי בתוכנו,
ואפילו יושב בממשלה (ומתפטר כל יום
שני וחמישי).
חושבני, כי מוטב לתקן שגיאה מצערת
זו (שנפלה בעמוד 3סור )4היות
ורב עדיין המרחק בין הרמב״ם ז״ל ובין
י. ל .מיימון, יבדל לחיים.

..משה קשטן,

תל אביב

דת וגדנ״ע
הנני חברת גדנ״ע וגילי .17.נתבקשתי
להדריך שם. ובבוא צו הגיוס שלי, אצטרך
להצהיר, כי אני דתית. אינני יודעת אם
רצוי שאדריך עכשיו בגדנ״ע, כי יתכן
וזה יעמוד לי למכשול בזמן ההצהרה.
רחל שלם, ירושלים

הזח התלי׳ע נודו ((.אעיאודע ב,בן —
.לאירופאים בלבד״) ,או נצול הפרימיטיביות
והבורות של איזה עם שהוא בארצו,
על ידי זרים.
יצחק כנין, תל אביב
הסטמיסטיקה מוכיחה, שאין נ^עשי אוהמיוחדת
ליבשת המסכנה
נס תופעה
׳שלנו.
אורגינליות מאחר שכל השבועונים הולכים בעק-
בותיכם ועובדים עתה לפי שיטת העולם.
הזה (שימוש בצבע שני באמצע הגליון,
קבלת מדוריכם בשמות אחרים, וגו׳) שמא

לפי דברי משרד הבטחון, נמצאים
במסגרת הגדנ״ט הרבה נערים ונערות
דתיים (כל תלמידי בתיח״ס הדתיים, למשל)
ואין אנו רואים, כיצד עלול השרות בגד־נ׳׳ע
למנוע בנות דתיות להצהיר על דתיותן,
לכשיהיה עליה להתגים לשרות בצבא.

פילבאנה
חוזרת
כנציגו של המין החזק, נפגעתי עד
עמקי נפשי ממכתבה של אסתר לוינסקי
(העולם חזה .)689 אם סבורה אסתר, שהגליד,
יפות מרגלי סילבאנה, תראה נא
אומץ לב ותפרסם את תמונתה.
קושה, קבוץ תל־קציר
איננו חושבים שרגלי קוראות העולם
הזה חשובות לגבי וינוח, על משחקה
של סילבאנה.
במה אשמה סילבאנה אם הבמאי הטיל
עליה תפקיד פרוצה? היא, על כל פנים,
מלאה את תפקידה באמונה. ולכן, מה
הרעש? אם יש בחורות מקנאות, יש להן
ברירה להתאבד מרוב צער, על אשר אין
הן יפות כסילבאנה.
דליה ליטאי, עיינות

קוף ששמו פיפי
ב״העולם הזה 690 פרסמתם כתשובה
לי. ל ,.מכפר אונו, שד,קוף המופיע
בשער הגליון 687 הוא ממין זכר. אבקשכם
לפרסם עליו פרטים נוספים: מה
גילו ז איפוא הוא גר ז ו האם יש לו
חברה? מכיון שאני מבכרת את הקוף הזה
על פני כל הקופים, ממין זכר, המהלכים
על שתים.
ניפה כן־דוד, ראשון לציון
מערכת העולםהזה סודה בבושה,
ני הקוף הוא קופה. היא הובאה ארצה בגיל
צעיר מאוד, במסגרת עלית הנוער של
גן החיות, והינה כיום בת .6מוצאה מגזע
המקקים ושמה בישראל פיפי.

תלמידים מורדים בהוריהם
כדי לשמש דוגמה טובה ליהודי האמריקאי,
חייב היהודי הישראלי להיות גאה
ביהדותו, להוקירה ולאהבה. אם נוותר על
לימודי היהדות בבתי הספר התיכוניים,
נתרחק ממטרתנו׳ותפקידנו זה. אנו חייבים
להשאר קרובים להווי העבר של היהדות
ולא לנטוש אותו, כפי שמציעה
התלמידה הצעירה (העולם הזה .)687
ניסן רנד, טרוי, ניו־יורק
האם קיים הנוער הישראלי רק כדי
לשמש דוגמה לתורמי־תרומות שאינם ממהרים
לנטוש את מולדתם האמריקאית !

״לאסיאתים כלבד״
האמנם חוה באודן (העולם הזה )690
רואה מעשי אונס כתכונה מיוחדת לעמי
אסיה? על כל פנים, אין שום דבר במכתבה
המצדיק את העלבון הגלוי, שהעולם

תשנו את המתכונת שלכם
אורגינליים?

ותהיו

אליעזר רבלסקי,

שוב

תל אביב

הזה שמח שאין הוא
ה עו ל ם
היחידי הנהנה ספירות נסיונותיו הסומזי־דיס,
וני עזר לשפר את הרמה הכללית
של העתונות השבועית.

משקל הנשיות
ברכה אינה הבחורה היחידה בארץ המרימה
משקלות. אני, ילידת , 1929 מרימה
משקולת העולה על משקל גופי (60
ק״ג) .הרימותי משקלות רק בדרך מקרה:
איני רוצה להקריב את חן נשיותי למקצועות
גבריים, למרות שהגברים טוענים,
שד,אשד, מוסיפה למקצוע הגברי משהו
נשי מיוחד, המעלה את חנה הטבעי.
מלבה א. תל אביב
מדויקת,
יתכן וזוהי שיסה מדעית
נדי לשקול את משקל הנשיות?• •

חינוד מיני
העתונות המתקדמת בעולם כיום, וב־והירחונים,
מקדישים
יחוד השבועונים
מקום רב למאמרים בשאלות המין והחנוך
המיני. בארץ, מסיבות רבות, אין מעיזים
כמעט, להעלות בעיה זו על הפרק בצורה
ממשית יותר, גם לא על דפי העתונות
הרצינית. מכאן, שכל מה שקורא הנוער
על נישאים אלה נמצא בחוברות ובר•,מנים
זולים.
חושבני, שמתאים לעתון צעיר כהעו־לם
הזה להקדיש מעט מקום לבעיה זו,
אשר אם תוסבר כהלכה וברצינות, תביא
בודאי תועלת לא מעטה.
גד אלקלס, ירושלים
זהו נושא השייך לכתב־עת מדעי מיוחד.
במידה שהנושא נוגע למדורים. מדע״,
ו״חינוך* לא יהסס העולםהזה לטפל

פרסים לפותרי תשבץ מס׳ 52
)1ישראלה אבידב, שכ׳ גבע,נתניה,
״ילד יולד לנו״ )2 .שושנה רבינוביץ,
נחלת בנימין ,82ת״א ,״כי פנה יום״
)3ארליך דב (בן ,)13 רח׳ ירושלים , 18
חיפה ,״טיול הנערות המתות״.

ר. שעף
הקהל מתלהב ומוחה כף, אנדרה ז׳ן מחווה קידה, פעם, פעמיים
ומחייכת בפה סלא אל הקהל העצום הממלא את הזירה. ערומד,־למחצה
נעלמת אנדרה מעבר למסך, שם היא נעצרת ונושמת בכבדות. אנדרה
ז׳ן משרכת את דרכה לחדר הקטן מתחת לזירה ונופלת על מיטתה,
כמעט מתעלפת.
לפני קהל הצופים מופיע הכוכב הבא בתכנית. אנדרה ז׳ן נשארת
על מטתה ונרדמת. הצרפתיה בת ד.־ 29 מבצעת את אחד התרגילים
הקשים ביותר, בגובה רב. היא מבצעת מעשי אמנות על נדנדה באויר,
בל• כל רשת בטחון, כאילו עשתה זאת על פני הקרקע. כאשר התאמנה
לקראת תכניתה, לפני שהופיעה בפני קהל, מרבה להתקץ רשת בטחון.
.בשבילי אין קיימת רשת״ — אומדת ז׳ן אנדרה•
,בשבילך אין ביטוח* — אומרים סוכני הביטוח.
היא אומרת, כי ישנה חברה אחת באמריקה, שהיתר, מוכנה לבטחה, אבל דמי־ד,ביטוח
היו כל כך גבוהים, עד שהדבר לא היה כדאי. היא החלה להופיע לפני שש שנים ועברה
כבר בריב ארצות העולם. ההופעה שלה ידועה בעולם כולו.
את יומה היא מבלה באימונים. רק לפעמים היא יוצאת העירה. תעסוקתי, העיקרית
בשעות הפנאי: צילום־חובבות ואוכף תמונות מן הארצות, שהיא מבקרת בהן.

,העולם הזח׳׳ ,סס 692

במד
העם
ע 1ם עת במיטה. ד הבו ת בי
רבבות אזרחי המדינה, ששכבו במיטותיהם,
מדדו את חומם העולה, השתע־לו
וקינחו חוטמם במטפחות רטובות. היתד,
זאת אחת ממגפות השפעת החזקות
ביותר, שעברו בשנים האחרונות על המדינה.
החולים יכלו להאזין בשקט לרדיו,
שסיפר על הצלחותיה של ישראל במשחק-
ההצעות של לייק־סאכסם, אשר רק הרדיו
הישראלי נתן להן פרסומת. השבועונים
האמריקאים החשובים לא הזכידון ; על
הרפתקאותיו המשפחתיות של ראש הממשלה
בכסאו של אליהו הנביא, ולידיעות
עצובות יותר: האש שפרצה באניה ״מאיר
דיזנגוף״ ,בלב ים, והתנגשות ״קדמה״
בשרידי ״פטריה״ המוסיפות חוליה נוספת
בשרשרת המסתורית של אסונות ימיים
ישראליים.
טליתו של ראש־הממשלה ולהבות האנייה
הסיחו את הדעת מנאומו רב־המשם־
עות של שר־החוץ בכנסת (ראה להלן),
בו ביטא במלים קודרות את אמונתו ש־מלחמת־העולם
השלישית תפרוץ, שאין בידו
לעשות מאומה כדי לרכוש ידידים
במרחב הערבי לפני שהמדינה תנותק מן
העולם במלחמה זו.
בדממה הדקה רחפו באולם הכנסת רק
שתי אפשרויות: להציל את המדינה מחרפת
רעב כיום ; אפשרות שניה, לקבל
דולארים (״טמאים ואימפריאליסטיים״) ,שמחירם
הפוליטי והצבאי נרמז ע״י ביקור־נימוסין
ביש־המזל של הגנרל הבריטי רו־ברטסון
/ראה עתונות) או אפשרות חדשה,
שנשמעה בצורה זו בפעם הראשונה
— הפסקת העליה.

מתתיקי הרוויזיוניסטים ומפקד
תותחי־שדה בימי מלחמת העצמאות.

סוללת

כותב ד״ר פון־וייזל ב״חרות״ :טעו
השלטונות היושראליים, שעצרו את הערבי
היהודי ומנהלים כנגדו חקירה. אם מאפשר
החוק את כניסתו האוטומטית של
יהודי בשם רבינוביץ או זילברשטיין, מדוע
לא יאפשר את כניסתו האוטומטית של
יהודי בשם עבדאללה או אחמד־עלי?
בקצור — האם ״יהודים״ ,כנושאי המדינה,
הם גזע או דת?
ד״ר פון־וייזל אומר בפרוש: יהודים
הם כל המאמינים בדת משה. וכל זה

אברהם אבינו: לאחד את כל המדינות תחת
שלטון יהודי, להפוך את הערבים למאמינים
בדת משה. רק חור אחד נשאר בהצעת
הד״ר פון־וייזל: הערבים יתחכמו, יקבלו
כולם את דת משה, יהיו אזרחי המדינה
היד,ודית־ד,סורית ויסלקו, כרוב, את היהודים
המקוריים...
חגגשרה פוידה אד 30 0 .0 0 0
במשך ארבעה שבועות פרחו ההתערבויות
בבית־ליד. ערב ערב התכנסו תושבי
הרובע העיראקי באהלים, ניהלו וי־

המעמד השני
קרוב לבי ת ה חוד׳
שתי משפחות בנות עשר נפשות, מש(אב
אם ושלושה
פחת שלום אולירך
ילדים) ומשפחת שבתאי קרספי ( 5נפשות,
כולל תינוקות) עמדו השבוע וחיכו לרגע,
בו יהפכו לקרבנות התמוטטות. משברי
הים הציפו את ביתם הרעוע. הם באים
והולכים אצל המוסדות המוסמכים, אבל
התשובה היא: עוד אין מקום אחר עבורם...
כשנוסים מן הדרך הראשית, ליד בית
החולים הממשלתי הנקי ביפו, ומתרחקים
לעבר חוף הים, מתגלה מחזה, שאינו
הולם את הנוף המרהיב של חוף הים:
עשרות בתים קטנים ורעועים, הדומים
יותר להריסות מאשר משכן אדם. בין
הריסות הבתים ותעלות שופכין פתוחות,
המובילות לים, בין עכברושים ופגרי נבלות,
מתגוללים ומשחקים עשרות ילדים
קטנים בני כל הגילים.
בימים האחרונים, החלו גלי הים העזים
לעבר תלי חרבות אלה. היו להתנפץ משפחות, שעזבו את בתיהם בחצות לילה,
מפחד הגלים. אחרים נשארו להריק את
המים וניסו להציל את מד, שאפשר היה
להציל. משפחות אולירך ושבתאי קרספי
אינן היחידות ד,מחזרות על פתחי האפוטרופוס,
העיריה והמשטרה. אחרי אסון
המפולות בשטח הגדול, החלו שוכני ה-
״שטח הקטן״ לנסות להשיג לעצמם שיכון
יותר בטוח.
בשעתו התריע העולם הזה ( )680 על להתחולל האסונות האיומים, העלולים
ב״שטת הגדול״ ,ואמנם החלו לפנות את
השטח. הסכנה הנשקפת ליושבי השטח הקטן׳
היא גדולה פי כמה. מלבד סכנת הת־קיימת
מיטטות
עקב הגשמים החזקים,
הסכנה של נחשולי הים, שאינו יודע רחם.
״טוב שאנו גרים כלכך קרוב לבית
חולים״ ,אומרת אחת מבנות משפחת קר־ספי
,״הנחשולים של הים מסוכנים״.

המעמד השליש•
מיהו הודי*
כשאברהם בן אברהם אבינו, ערבי בן
דת משה, הנשוי לאשר, עבריה, עבר את
הגבול מן הממלכה־ הירדנית לישראל
בלוית בתו בת ד 10 לא חלם, שהוא
מהתה פתרון לבעית היחסים בין ישראל
ועמי ערב.
תגלית זאת גילה ד״ר פון וייזל,
* 807.סזזברי המערכת הצטרפו לרבבות
אזרחי המדינה, המקנחיס אפם ומודדים
חוסם. י

״העולם הזה״ ,מס 692

יצחק אברהם, צ׳ק 100ל״י, אימתו, בנד ( 43 יום)
מגבעת שחורה וטלית
למה? כדי לפתור את בעית מיליון הערבים,
שיימצאו בתחומי מדינת ישראל אחרי
שד״ר פון־וייזל וידידיו ירחיבו את
גבולותיה( .המשולש, עבר־הירדן ועוד).
הם יחדלו להיות ערבים, ויהיו כולם
״אברהם בן־אברהם אבינו״.
החור כהצעה. מדינת ישראל,
סבור ד״ר פון־וייזל, אינה יכולה להתקיים.
היא צריכה להתאחד עם סוריה,
לבנון, עבר־הירדן. איך עושים זאת? הוא

כוחים סוערים, הגיעו כמעט לידי מכות.
הניחושים :־ 857״יבוא״ 1570 ,״לא יבוא״.
הסערה :
שקט ובוטח ישב מחולל
אברהם יצחק, סוחר עיראקי בן ,42 שנאסר
בבאגדאד בגלל נטיותיו הציוניות, נדר
בכלא, כי אם יבוא לארץ ויוליד בן, יהיה
דוד בן גוריון סנדקו ! כשנולד הילד
בבית־ליד, נשלחה ההזמנה.
במשך 42 יום היתד, נטושה מלחמת
העצבים, עד שירדה מהלומה ניצחת על

״השטה הקטן״ ,יפו
גלי הים וענברושים
רואה שלושה פתרונות. ראשית: הערבים
והיהודים יהיו כולם סוציאליסטים ויתאחדו,
ואז: יהודים פקחים כמו מיקוניס
ישתלטו על כל הענין. ד״ר פון־וייזל אינו
אוהב את מיקוניס, לכן הוא פוסל את
ההצעה.
הצעה שניה: הערבים הם עם שמי
המאמין באיסלאם, היהודים הם עם שמי
המאמין בדת משה. יש לפסול את שתי
הדתות, ליצור עם שמי גדול אחד. גם
הצעה זו אינה מתקבלת על דעתו של פון-
וייזל: הפקידים הערביים סובים מן הפקידים
היהודים, והרוב הערבי לשעבר,
ישתלם על המעוט היהודי לשעבר.
נשאר רק הפתרון של אברהם בן־

כל אומרי ״לא יבוא״ :ביום ה״ 43 הופיע
ב. ג ,.חבוש מגבעת שחורה ועטוף טלית,
חייך לעיראקים המתמוגגים (כל משפחה :
8קולות) ,אחרי שמסר את ההמחאה על
100 לירות, קיבל זר פרחים מבני לודג׳
ובאגדאד, ישב על כסא אליהו הנביא
ונטל את הילד על ברכיו.
הקרובים למקום שמו לב, שבשעת הניתוח
הפנה ראש הממשלה את ראשו ברוב
צניעות הצדה. העיר קומוניסט ציני
מבין העולים האירופיים: הוא פוזל לעבר
200.000 קולות העולים החדשים בבחירות
הבאות.
בינתיים נזכר גם המוהל הצ׳כי, יהושע
ביינהורן, כי זאת ברית המלה ה־500

שלו, במחנה• מכיון שאיש לא יכול היה
לבדוק את החשבון, זכה גם הוא לשפע
ברכות.
הכנסת הדולארים ווול הדצלצדאד
בין אורחי הבית, המלא עד יציעיו,
בלטו האלוף־הדיפלומט משה דיין, שתום
עין, המקשיב בהקפדה ו״יועצו״ של
שר־החוץ, ראובן שילוח, מצולק הפנים
— הנחשב, בעיני יודעי־דבר, המנהל
האמתי של מדיניות־החוץ הישראלית. קם
לפניהם משה שרת ומסר, במשך שעה ורבע,
דו״ח על פעולות משלחת ישראל בעצרת
החמישית של האו״ם.
להיות ילדים טובים. מי שסבור
כי תפקידה של מדיניות־חוץ לאמר למדי״
נות־הענק להיות ילדים טובים, להשמיע
דברי תורה, שיוזכרו ע״י העתונים הגדולים
בעולם יכול היה לראות בדברי שר־החוץ
רשימה של נצחונות :״שני חוסי
השני שעברו בכל גלגולי עמדתנו —
שלילת התוקפנות ומאמץ ליישוב הסכסוך

אולם מי שסבור, כי תפקיד מדיניותה,חוץ
לשבור את חומת האחדות הערבית
נגד ישראל, לרכוש ידידים במרחב ולהניח
יסודות לשלום — לא מצא נחמה רבר,
בדברי שר־החוץ. הצלחות המשלחת בשטח
זה, הקרוב למדינה יותר מאשר הרי השלג
של קוריאה: אפס.
״סירובן העיוור והעקשני (של מדינות
ערב) להודות בקיומנו, מבחינה מדינית,
ולהשלים עמנו, עומד בעינו״ ,בישר שר־החוץ
בשלוות־נפש. לעומת זאת נצחון :״מזימתן
האמתית של המשלחות הערביות ...להיפטר
מהמכשלה (הפליטים ולפוצץ את
ישראל מבפנים״ — נכשלה.
לא הזכיר שר־החוץ את העובדה, שמדינות
ערב אינן מעונינות כלל להיפטר
מפליטי פלסטין, מכיון שכספי״הסיוע של
או״ם מכניסים הון יקר לקופת המדינות
הערביות.
הצד המיאש ביו!־.ר בדברי שר־החוץ
היה עצם המושג ״ארצות ערב״ ,שתי
מלים בהן כלל בקלות את 27 מיליון
התושבים של המרחב, עם כל ניגודיהם המדיניים,
הלאומיים, העדתיים, המעמדיים והתרבותיים,
כאילו היתד, זאת חטיבה אחת,
מאוחדת בהכרח. למרות הרמז הסתמי :
״יתכן ויש בתיכם שוחרי שלוב״ ,לא
הציע כל הצעה קונקרטית, כיצד לפנות
אל האופוזיציות והמחתרות הערביות, מה
להציע להן, כיצד לגייס ידידים, כיצד למנוע
בעד התפשטות הרעיון של הקמת מדינה
ערבית אחידה, שתהיה אויבת־נצח למדינת
ישראל (ראה ב טרחס.
רפיח. גם
הרי קוריאה, מדבר
12 הח״כים, שקמו להביע את דעתם, היו
מעונינים בהרי קוריאה, מרחק 8000ק״מ,
יותר מאשר בנעשה מעבר לגבול, מרחק
80ק״מ, מלבד שמואל כ״ץ, איש חרות
הממושקף, שתבע ״איחוי קרעי המולדת״,
התנגד לתשלום פיצויים לפליטים הערביים
— ודרש להתאחד עם שוחרי השלום הערביים
(שיסכימו למסור לו את עבר־הירדן).
הרעים
יעקב ריפטין, איש מפ״ם :
המדיניות (בענין קוריאה) מגבירה את בדי־דותנו
בקרב עמי אסיה. הוסיף מיקונים :
הצפון קוריאים המותקפים היו זכאים לעבור
את קדהרוחב ד,־ ,38 כשם שבן־גור״
יון פלש למצרים (רפיח, אל־עריש) אולם
נסוג לפי פקודת השגרירים האמריקאיים,
ברגע שהיה באפשרותנו לשנות
לגמרי את מהלך המלחמה ועתיד מדינת
ישראל.
הפצצה האמתית הוטלה ע״י פרץ ברנשטיין,
המוח השקט של הציונים הכלליים
:״אינני יודע אם עליה ברגע זה
מחזקת את עמדתנו או מחלישה אותה..״
היתד, זו ה,תביעה הגלויה־כמעט, הראשונה
בכנסת, להפסיק את ד,עליה, המצטמקת
לה, בחשאי וללא פרסומת, בזמן האחרון.
בתום הסיבוב הראשון של הויכוח היה
ברור: ישראל נמצאת, לפחות למעשה,
במחנה המערבי, וכל עוד תשאי מנותקת
מן המרחב, תשאר במחנה זה — פן תמות
ברעב. כדברי ארן, מזכיר מפא״י: אם
היה מותר לברית המועצות לקבל מארצות
הברית 11 מיליארד דולארים טמאים
ואימפריאליסטיים, כדי להגן על ססאלינג- 135 ראד, מדוע אסור לישראל לקבל
(המשך במדינה ענה ) 10

מכל
במרחב הליגה
צעקה היסטרית
ליד שער ארמון זעפראן זשל הליגה
בקהיר, הצטופפו שוב עוברי אורח וסקרנים,
לחזות במכוניות הפאר, שנכנסו
ויצאו. במשך כל שעות היום.
כבר שבועיים נמצא הארמון במצב התעוררות
לפעילות קדחתנית. בחוגים ד,ג־בוהים
של החברה בקהיר התלחשו הגברות
במסיבות קוקטייל — הסיזון התחיל,
מושב מליאת הליגה מתחדש.
במשך כמה ימים התנהל הכל כמו מחזה
שחזרו עליו היטב. שוב ויכוחים סביב
בעית פלסטין: מצרים האשימה את הירדן
על נסיונות בהתקרבות לישראל. ו היר־

יון ראשון להחדיר בקרב העמים את הערכת
הכוח האדיר, שיתהווה עם איחוד
מושלם.
אך הנציגים הנכבדים לא השיבו. בעיני
כולם נראתה אהדה גלויה להצעתו
הנועזת של הד״ר אל־קודסי, אך בשעת
ההצבעה ״לא זכתה הצעת נציג סוריה

לרוב״.
הסיבה: כל הנציגים בליגה מייצגים
כיתות, שכל שלטונם תלוי בקיומן של
המדינות הקטנות הקיימות.
בכל זאת עבר רטט בעולם. הכל הבינו
שהנסיכים לא יוכלו לעצור את התהליך
לאורך. ימים, וכי אל־קודסי. הביא לליגה
את כל העתיד .״הזמן עיד לא בשל
ניחמו את עצמם הדיפלומטים חבושי כסיות,
תרבושים ופייסאליות.
המלחמה הסיבוב הראשון

אלכסנדר חיתן, מדינאי
חמש בחורות בשבי
דן השיבה בהאשמה נגד כל חברות הליגה,
המישור. הגירת יהודיהן לישראל, וע״י
כך מונעות את החזרת הפליטים הערביים.
הדברים שנאמרו בכוונה רצינית
היו מעטים. היתה זו פגישת רעים, השמחים
להזדמנות לנסוע אל בירת העולם
הערבי.
הכוככ הש ״ע. הועלתה בעית לוב.
הנטיה הכללית ד. זה לתמוך באסיפה המכוננת,
שהוקמה כבנגזי, בפיקוח או״ם,
בניגוד לדרישותיך של מזכיר הליגה, עזאם
באשא, הרואה באידריס אל־סנוסי, ראש
ממשלת בובת השלטון הבריטי. שנתגלו היתר, זאת אחת האפתעות
במושב הליגה — נדמה כאילו כוכבו של
עזאם החל שוקע. במקומו הבריק מוחמד
סלח אל־דין, שר החוץ המצרי, שהשתדל
לשוות ליכוד חיצוני לליגה, כתמיכה בעמדת
מצריים בשיחות עם אנגליה, על פינוי
אזור סואץ.
עד אשר קם ד״ר נאזם אל־קודסי, ראש
ממשלת סוריה, רחב גרם, שחום עור,
מרכיב משקפי־קרן, חייכני, והטיל את הפצצה
הראשונה, מאז הישיבות הסוערות על
סיפוח פלסטין המזרחית לממלכת הירדן.
״הציונים יתפשטו!״ המוני ערבים
יכולים לחיות באשליה על תוצאות
המלחמה (ראה להלן) אולם המיעוט בעל
ההשפעה המכרעת, בעניני המרחב — האינטליגנציה,
הפקידות הגבוהה וחוגי השלטון,
יודעים בדיוק את מצבם. בהבינם, ש הערבים
ספגו מפלה צבאית ושמצבה הכלכלי
של מדינת ישראל דחוק, הם מאמינים
שהיהודים יצאו להתקפה, כדי להתפשט
מעבר לגבולות ישראל הנוכחיים.
חוגים אלה מנסים להסיק לקח מכשלו־נות
העבר, כדי למנוע חזרה על המפלה
הצבאית בסיבוב השני. מקור החולשה הערבית
בעיניהם: חלוקת המרחב למדינות
קטנות, שאף אחת מהן אינה יכולה להתמודד
לבדה עם הכוח הציוני, אך שכולן
יחד יכלו, לדעתם למחוץ את ישראל —
לוא היו מאוחדות תחת הנהגה אחת.
הצעת הפצצה של אל״קודסי: איחוד
מדינות הליגה למדינה ריבונית אחת, בת
אזרחות אחת, ממשלה אחת, צבא אחד.
הצלבניםנבלעו. דממה השתררה
באולם. הנציגים הביטו איש בחברו והתנועעו
במבוכה על כסאותיהם המרופדים.
צעקה היסטרית כמעט, פלחה את הא־וירה
המתוחה :״יחי נאזם אל־קודסי, סלאח
אל־דין של ימינו״ !

חליפה בחולה, פסים

לבנים.

היה זד, עתונאי רזה, ממשוקף, לבוש חליפה
כחולה, עם פסים לבנים, לפני כן תו שם
יפו, האולם המה מקולות נרגשים
עמומים. העתונאי המשיך :״הצלבנים החזיקו
מעמד בארצנו במשך שני דורות. אך
כשהתאחדו הערבים, נבלעו הצלבנים האירופיים
כטיפה בים.״
היתד, זאת ההצעה הראשונה, שלא שאפר,
לאיחוד חלקי בין ארצות הליגה ! נס־

(ראה עמודים )8—9
״הערבים ילחמו בפלסטין עד החיל
המצרי האחרון!״ היתר, קריאת הלעג
והאכזבה, שהחלה • נשמעת ברחובות מצרים,
נדפסת בדפי עתוניד״ בזמן שצבא
ישראל התקדם לקראת סיום המלחמה.
היתד, זו קריאת לעג כלפי מדינות עדב,
שעמדו מן הצד ולא רצו להסתכן בקרב
למען בן־בריתם.
המרבי בישראל מלחמת בספרו
(הוצאת נ. .טברסקי) מתאר אלכסנדר
דותן, איש משרד החוץ הישראלי, לשעבר
איש המחלקה הפוליטית של הסוכנות
היהודית, את האווירה בארצות ערב בימי
מלחמת פלסטין.
לאכדאי ! פרק אחר בהיסטוריה זו
היא הקריקטורה, שהופיעה בעתון מצרי,
המראה לבנוני שמנמן עומד ליד פתח ביתו.
על פניו חולפת מכונית עמוסה נשק.
הכוונה היתר, צבא הירמוק. הלבנון ציידה
ומימנה צבא זה ושלחתו אל חזית פלסטין,
תחת פיקוד פאוזי אל־קאוקג׳י. אכן,
סוחרי בירות היו פקחים, הם לא שפכו
את דמם, אם אין ברירה, ישפכו ממון,
אבל דם? לא כדאי ! ן
לא תמיד היתד, העתונות הערבית עוסקת
בפירוד׳ ובסיכסוכים בין חברות הליגה.
המצרים, למשל, הביאו תמונות ומאמרים
בלי סוף על הצלחת המתנדבים בירושלים
ובגליל. הופיעה תמונה של מנהיג
היורה באקדח בכיוון
ערביי מרוקו,
מזרח — אל חזית פלסטין. היתר, זאת
הצטרפות (סמלית) שלחלק גדול של העולם
הערבי לצד אחיהם בחזית.
הנצחונותנמשכו. וכאשר פלשו
הצבאות הסדירים, החלו מופיעים צלימים
של נקודות יהודיות שנכבשו. בית המפקדה
בניצנים צולם בעשרות מצבים. חמש
הבחורות שנשכו שם, הפכו נושא היום
בבירות ערב ובשיחות החזית.
סיפורי הנצחון הלכו יהתפרסמו גם
כאשר פסקו הנצחונות, פלוג׳ה הפכה
סמל גבורה בעיני המצרים. לא הוסבר כיצד
או מדוע, או מתי כותרו כחות מצרים
בכיס פלוג׳ה. הכיתור פורסם כהישג גדול
של מצביא מזהיר.
וכשחזרה הבריגדה המכותרת למצרים,
אחרי הסכם שביתת הנשק, נערכה להם
קבלת פנים אדירה. היא ערכה מסדר־נצחון
ענק ברחובות קהיר, כשכל חייל ענוד
סמל מיוחד המעיד כי הינו גיבור פלוג׳ה.
הומטרו עליהם מתנות, ובכל מקום
הוצעו להם כיבודים - .בתי השעשועים
נפתחו לרווחה בפניהם.
מלחמהעקרה. ופתאום, דובר על
סיבוב שני. לא היה כל כך ברור, לקהל
הרחב, מד, הסיבה שבגללה לא הצליח
מהסיבוב הראשון. אבל חיש מהר, השתרש
רעיון הסיבוב השני. כי בעיני הערבים,
היתר, משום מה המלחמה בפלסטין מלחמה
עקרה. שהרי לא יתכן, אם ידון
האדם ברחוב לפי העתונות, כי הצבאות
האדירים נחלו מפלה.
הדיבורים על הסיבוב השני באים למרוח
שמן על פצעי הגאווה המצרית. קל
למצוא הסברים לכשלונות, אך קשר, לקבל
את ההסברים. פעם אשמים בכשלון
הבריטים; פעם הסוכנים היהודים, שמכרו
נשק קלוקל למצרים ופעם מקריבים
מעטים, מבין המצרים העשירים, שנהנו
מן המלחמה ומצו את דם הפלח — את אלה
המשרתים א תי הכוחות הזרים, המעונינים
בפרוד במרחב .

ארצות הברית
הויכוח הגדול
הויכוח בסינט התחיל עם הכרזות הובר
וטאפט, לפני קרוב לחודש, ועודנו נמשך
במלוא המרץ. נמצא לו גם שם: הויכוח

הגדול.
״כל זה התחיל מפני שרצינו לנהל את
העולם; בכל מקום הוצאנו כספים במכביר.
ומה אנו מקבלים תמורת זה? הרוגים.״
״הגיע זמן להכריז מלחמה גלויה על
רוסיה הסובייטית, לנטוש את אסיה ואירופה

השבוע הצטרף עוד שם לנואמים: פול
דוגלס, לשעבר חייל, פרופסור, פציפיסט, בסינט ועתה אחד מראשי הדמוקרטים
האמריקאי.
״שלשום נבלעה צ׳כיה, אתמול סין והיום
קוריאה. מה יהיה מחר?״

איד לטפח חיבת הקומוניזם.
לפי דעתי, עלולים הקומוניסטים להשתלט
על אסיה ואירופה במהרה, אם ארצות הב רית
תבצע את תוכנית הובר, הדורש להפוך
את אמריקה לג׳יברלטר אחד גדול,
או את תכנית טאפט, המוכן לעזור לכל
ארץ אירופית נתקפת, רק עזרה בים ובאויר.
,לפי אותה תוכנית, יהרסו מפציצים אמריקאים
את תעשיית אירופה המערבית במקרה
שתיפול בידי הרוסים.
״האירופאים לא שמחו לשמע הצעתו
של טאפט, להושיט להם קודם עזרה אוירית
ואחרי שזו תיכשל, למחוק מעל פני תבל
את תעשיותיהם ועריהם. אין צורה יותר
טובה לפתח שנאה אל האמריקאים באירופה,
ואהדה לרוסים הכריז.
ישר ללב. ואשר לדרישת האנגלים,
שהגנת המערב תתרכז רק באירופה, אין
זו׳ ,לפי דעתו, אלא בדלנות. אמריקה חייבת
להגן על כל חלק תבל, פורמוזה חשובה
לא פחות מאנגליה.
אמריקה חייבת להגדיל מיד את צבאה
עד ששה מיליון חיילים (המטרה לעת
עתה היא ,)3.200.000 לשלוח עזרה להודו־סין,
לחתום על בריתות (כולם כשרים:
טיטו, צ׳אנג קי־צ׳ק, פרנקו) ולהודיע לרוסיה,
כי אמריקה תשיב בהתקפה ישירה על ברית
המועצות לכל התקפה, שתבוא מצד כל
מדינה קומוניסטית,, :ושידעו! הפעם נכוון
ישר ללב.״

צרפת
מה מסתיר המסר?*
האיכרים הספרדים בחזית ז׳רמה, ב־
, 1937 היו לוחמים טובים ואמיצים, אך לא

ח ע 1ל 0
הסגר. אני מוכן להראות את המחנה בו
ישבתי, ומחנות רבים אחרים; ואז ודאי
תבוא הועדה למסקנה, שהדבר הנקרא קומוניזם
אינו, למעשה, אלא פשיזם פשוט
תחת דגל אדום.״

״אני אשם כהוצאת דיבה.״״

יחד עם קמפיזי, הופיעו במשפט אנשים
מארצות רבות — רוסים, גרמנים, פולנים,
יהודים, ספרדים, סלאבים. ביניהם גם יוליוס
מרגולין, שנסע מתל־אביב לצרפת, כדי
לספר על שש השנים, שבילה במחנות
רוסיה (השבוע חזר מרגולין לתל־אביב,
ועמו שתי מזוודות מאכלים צרפתיים וגם
קאביאר קומוניסטי).
כולם היו עדים במשפט דויר רוסה,
הסופר הצרפתי, נגד שבועון צרפתי, שהאשים
את רוסה בסילוף האמת, בהציעו לפני
שנה להקים ועדה בינלאומית, כדי לחקור
את המצב במחנות ההסגר בעולם.
בתום המשפט, מצא בית הדין את השבועון
הקומוניסטי אש^ בהוצאת דיבה.
עליו לשלם פיצויים סמליים לרוסה —
ולפרסם את פסק הדין׳ המלא בעמודיו הוא.

אנגריה
,ח ברי ד.יקד״
לפי הוראות הממשלה, כובו אורות
חלונות הראווה והמודעות בכל ערי אנגליה;
3,854 רכבות וחשמליות הושבתו ושר
הדלק, נואל־בייקר, ביקש ממאזיניו, בשידור
מיוחד: אל תרתיחו מים יותר מאשר דרוש
לכם, כסו את הסירים בעת הבישול•
האנגלים הזדרזו להענות, בהזברם בחורף
. 1947 אכן, בריטניה מתקרבת לאותו מצב,
ומאותן הסיבות — מחסור בפחם.
תוצרת הפחם בבריטניה היא בשיאה,
מאז תום המלחמה, אך הדרישה עולה על
התוצרת. פועלי המכרות עוזבים, במספר
גדול, את עבודתם הקשה והמסוכנת ועוברים
לענפים תעשייתיים אחרים, המתפתחים
בקצב מוגבר עקב תוכנית ד,הזדיינות. במשך
שנת 1950 בלבד, עזבו 20.000 כורים
את עבודתם. ואלה שנשארו, סירבו לעבוד
בקביעות אפילו חמשה ימים בשבוע, בטענה
שאין מה לקנות בכספם.
כדי לחסל את המשבר בשורשו, הזמין
אטלי את 27 חברי הועד הפועל של איגוד
הכורים לישיבה דחופה במשרדו: שם פנה
אליהם שר המושבות, ג׳ים גריפיס, כורה
לשעבר, שהבטיח כי הממשלה מוכנה תמיד
לעמוד בצד הכורים, וכי אלה חייבים לעזור
לממשלה בשעת סכנה, כי הרי היא, סוף
סוף, ממשלתם.
לפני שבוע, יחד עם העלאה בשכר,
וחופשה של שבוע (שתינתן ב־ ) 1952 קיבל
כל פועל מכרות מכתב בזו הלשון :״חברי
היקר, עיני האומה מופנות אליך ואני בטוח
שלא תאכזב החתימה קלמנט סי. אטלי.

א יט ליה
אהבה במועצה המקומית
על קיר בחצר המזכירות של המועצה
המקומית בקמפוגליאנו, איטליה, תלויה
תמונה גדולה של גריבלדי, אבי איטליה
המודרנית. בחדר עובדים אוסטיליו איוטי,
בן ,26 והאלמנה סנטינה קפאני .30 ,בקיץ
שעבר, החלך, מתלחשים: היחסים בין השנים
אינם יחסי עבודה בלבד, ואף הוזכרה הספה
הרחבה שבחדר המזכירות.

הממונה על המחוז מתערב.

ולנטין קמפזיני, גנרל
שתי פצצות על טנק
רבים ראו מכונית בחייהם. בראותם טנק
נסי בבהלה. עד אשר פעם, בהתקרב טנק,
פקד עליהם מפקדם, קמפזיני, קומוניסט,
להסתתר ולשים לב. הוא התקרב לטנק
בהסתר, וכאשר חשבו אנשיו, כי הוא עומד
למות בכל רגע, זרק שתי פצצות על הטנק.
מאז, הפכו איכרים אלה ציידי־טנקים
מפורסמים ומפקדם גנרל ספרדי קומוניסטי
מפורסם.
לפני חודש עמד קמפזיני בפני בית
דין בפרים והצהיר :״אני מוכן לנסוע
לרוסיה עם ועדת חקירה בינלאומית, ולהראות
את קברי המיליונים, שמתו במחנות

אוסטיליו וסנטינה שייכים למפלגה הנוצרית־דמוקרטית
ואילו ראש המועצה וכל שאר
חברי המועצה קומוניסטים. הם הביאו את
הצלם הרשמי של המפלגה הקומוניסטית
מהעיר מודינה, וציוו עליו לצלם הוכחות,
שיאפשרו את סילוק שני הכופרים מן
המועצה.
הצלם קדח שני חורים בתוך עיני גרי-
בלדי, הציב את מצלמתו מעבר לקיר, בחדר
סמוך, והמתין. אחרי שלושה ימים השיג,
כנראה, את חפצו. הוא לחץ על ההדק וכעבור
זמן מה, הגיש את תמונותיו לראש
המועצה, כהוכחות.
ראש המועצה החליט לסלק את הזוג
ושלח דו״ח על כך, בצירוף העתק הצילומים,
לממונה על המחוז. הממונה על
המחוז, חבר המפלגה הנוצרית״דמוקרטית,
פסל את החלטה, והחזיר את השנים לעבודתם,
עד שתתנהל חקירה מקיפר.,
ואז הפך העניו מלחמת עקרונות בין
המעמדות ״אוסטיליו וסנטינה הם טיפוסיים
למעמד הבורגני, חסר ההגינות והמוסר,
על אף כל ביקוריהם בכנסיות על הקירות
הופיעה הכתובת: הערב מציגים ״אהבה
במועצה המקומית״ .הכניסה לילדים למסה
מגיל 16 אסורה.

,העולם הזה׳ ,מס 692

מאת

אורי אכנרי

לפני שנה ומעלה, כשתוצאות הצפיפות
הגוברת והולכת בבית־הסוהר החלו לבלוט
לעין, עיבד משרד המשטרה תכנית
מפורטת להקמת בית־סוהר מרכזי חדש,
שיחסל את רוב הליקויים של בתי־הסוהר
הקיימים ביפו ובתל־מונד, התקציב הדרוש
100.000 :ל״י.
בתחילה לא מצאה התכנית אוזן קשבת.
האנשים המטפלים בהוצאות המדינה התרגלו
לראות מספרים, ולא את הטרגדיות
האנושיות העומדות מאחוריהם. כשאושרה
סוף־סוף הצעת־התקציב המקורית, חל שנוי
מוחלט במחירי חמרי הבנין בארץ. כדי
לבצע את התכנית היה צורך ב־ 90.000ל״י
נוספות.
שוב החל מאבק עקשני, שנמשך חדשים
רבים. מנהל משרד המשטרה נסע

פעמים אחדות אל ועדת הכנסת, התריע,
דרש, הצביע על המצב הקודר, שנוצר
מאחורי ד,סריגים. לפני חודש ימים, נענתה
סוף־סוף ועדת הכנסת לבקשתו. התקציב
אושר, ובימים אלה יתחילו בהקמת בית־הסוהר
המרכזי ברמלה.
שנה אחת ללא שנוי. האם יפתור
בית־הסוהר החדש את הבעיה, היהפוך
בית־הסוהר מוסד בו אפשר להשפיע על
האסיר לטובה, לעורר בו, מחדש, את רצונו
לחיים בחברה נורמלית, לרתום אלתו בע־ל
החוק והמוסר בצאתו לחופש?
אין ספק, שבית־הסוהר החדש יחסל
כמה וכמה מן התופעות השליליות, המציינות
את בתי־הסוהר הקיימים. בניגוד לבית־הסוהר
בתל־מונד, הנמנה על סוג המבצרים
הקטנים, שנבנו בימי המנדט, לפי
תכנית טיגארט, הרי מבצר־ר,משטרה ברמלה
(בדרך ללוד) ,בו יקום בית־הסוהר
החדש, נמנה על סוג המבצרים הגדולים
יותר• כלא תל־מונד נועד לקליט 130 איש
(וקולט כיום .)200 בית־הסוהר ברמלה
נועד לקלוט 450 איש.
פרוש הדבר, שהשמירה תהיה פשוטה
יותר, ואנשי שרות רבים יותר יוכלו להתמסר
לתפקידים אחרים. יתר על כן. במקום
בתי״ר,מלאכה הזעירים של יפו ותל־מונד,
יהיה ברמלה מקום לבתי־מלאכה מרווחים.
ובעיקר: לבית־הסוהר ברמלה הוקצב שטח
אדמה נרחב של 1600 דונם אדמה חקלאית,
הפותח אפשרויות חדשות של תעסוקה
לאסירים.
אולם כבר עתר, ברור דבר אחד . :ביתד,סוד,ר
ברמלה לא יקלוט את כל אסירי
המדינה. לפי ההערכה האופט־מית ביותר,
תארך התאמת מבצר־המשטרה העזוב לתפקידו
החדש, לפחות, שנה אחת. במשך
שנר, זו, יישאר מצב אסירי תל־מונד ויפו
ללא שנוי, ויש להניח שהצפיפות תלך
ותגבר, עם בואם של אסירים חדשים.
כבר עתה עולה מספר האסירים על
החצר שד תל־־מונד: תמונה זו מזכירה אור. הציורים הקלאסיים של בתי־הסוהר האירופי ים ואת שירו הגדול של אוסקאר ויילד, ומראה
כוח הקליטה של בית־הסוהר. החדש. קרוב
באיזו מידה ממשיך בי תיהסוהר הישראלי את המסורת האירופית השמרנית. האמנת היה צורך בשיטה זו 7האם אי־אפשר לשנותה ז
לודאי, שבעוד שנה, יגיע מספר האסירים
ל־ ,600 מספר העובית־הסוהר
החדש עד
בעולם.
אפס מקום, וגם. בו
לה על כוח הקליטה
אפשר לחלק את או־של
רמלה ותל־תהיה
אותה צפיפות
כלוסית בתי־הסוהר להרסנית.
מונד
גם יחד. במארבעה
סוגים עיקריים,
לים אחרות: כבר
אשר כל אחד מהם שונה
4סוגי האסירים.
עתה ברור לחלובמצב
הטוב ביותר יגלחלוטין
מרעהו.
טין, שבית־הסוהר
.אסירים מקריים, שרום
ביתיר,סוהר החחש
בתל־מונד ישאר בנשפטו
על עבירה ראהקלה
גדולה במצב, או
(ויאכסן, תפקידו ימנע, לפחות, הרעה
שונה לתקופה קצרה
לפי התכנית, את
(בגון עברייני תנועה,
נוספת. אולם גם הוא
השפוטים לתקופות
עבריינים, שהפרו את
לא יענה על השאלת וייתכן ארוכות),
העקרונית: כיצד להתקנות
הפיקוח הכלכשלא
תהיה אפשרות
פוך את בית־הסוהר מ־ליות,
תקיפה גופנית
לוותר אף על בית
כתוצאה מקטטה, החבית־נקמה
לבית־חינוך?
הסוהר ביפו.
הפיכת בית־הסוהר לזקת
)1שק, סרוב לשלם
אם המדינה לא
מזונות).
מוסד סוציאלי מבריא,
תדאג מיד למצב,
מחייב מהפכה יסודית
כיודהסוהר יפו נ קרובי האסירים מנסים
בית־־סוהר תל־מונד: מקום משכנם של
שיווצר בעוד שנה־בעצם
תפיסתה של שי-
לראות את פני אהוביהם בחלונות הרחוקים.
השפוטים לתקופות ארוכות, למאסר־עולס ולמות.
שנתיים, יתמלא גם
הנהוגה
טת־העונשין

לא אדע אם חוק אמת
או שמא חוק הוא הבל,
כל שנדע, רובצי בתא,

עד מה יעיק הכבל.
ולשנה ידמה היום -
יומה ארוך מלא סבל.

אסירים׳ שנשפסו על עבירה ראשונה לתקופת
מאסר ארוכה יותר, מפאת חומרת העבירה, אך
אופים הטוב נותן מקום לתקוה, כי יחזרו לחיים
נורמליים עם שחרורם( .על סוג זה נמנו, למשל,
ד״ר ואקס המנוח או השחקן מנשה ורשבסקי,
שהסתבך במקרה השוד של רח׳ המלך ג׳ורג׳).
אסירים בעלי עבירות קודמות, שנשפטו לתקופת
מאסר קצרה או בינונית בעוון עבירות, שלא
היו חמורות במיוחד•
אסירים, שנשפטו לתקופות ארוכות ביותר בעוון
עבירות חמורות, ושאפשר לראות בהם פושעים
מועדים חסרי־תקנה.
מח;ה עבודה כמקום ביודסוהר. על
הסוג הראשון, העבריינים המקריים, שנשפטו לתקופות
קצרות, אפשר לאמר רק זאת: אין מקומם
בבית־הסוהר כלל. לעתים קרובות קטן פשעם
האישי כלפי החברה מפשעה של החברה, הכולאת
אותם יחד עם אסירים מועדים, שודדים, רוצחים
ופרוצות, ומחזירה אותם לחיים אזרחיים, כשנפשם
פגועה ושמם הוכתם לעולם.
בארצות אחדות נעשו נסיונות לבנות לאנשים
מסוג זה שיטת־מאסר חדשה, ואין כל סיבה מדוע
לא תצעד מדינת־ישראל, החפשית ממסורות שמר־יות,
בראש כל הנסיונות האלה. אפשר להקים
לאנשים אלה מחנה־עבודה פתוח, רחוק ממקומות
ישוב, שם יחיו ויעבדו עבודה פוריה, כשתנאי
החברה והמשמעת דומים לאלה השוררים בצבא.
נהג, שדרס אדם ונמצא אשם בנהיגה מטוכנת,
או סוחר שלא עמד בפיתוי והפקיע מחירים, יוכלו
לבלות את החדשיים או את שלושה חודשי מאסרם
במחנה כזה, מבלי להרגיש מושפלים ומדוכאים,
ולחזור אחרי כן לחייהם האזרחיים, מבלי שידבק
בהם כתם כלשהו.
במחנה כזה לא יהיה כמעט צורך בשמירה. אף
אדם לא יברח ממחנה־מאסר, כשתקופודמאסרו
אינה עולה על חדשים מעטים. ואם יברח איש אחד
מתוך אלף, אין בכך כל אסון — עד כה לא
ברח איש מבית־סוהר, או מבית־כלא ישראלי, מבלי
שייתפס כעבור זמן קצר מאד. הפיתוי לברוח
יהיה, איפוא, קטן מאד — ביחוד אם יהיה ברור
שאסיר בורח יוחזר לבית־הסוהר האמיתי.
עיקר הטיפול במחנה־המאסר יהיה מוסל על
חבר פסיכולוגים, שיתמסרו לכל אסיר, יבדקו את
רקע עבירתו וינסו להשפיע עליו. העיקר הוא שלא
תשאר בליבו של האסיר טינה או מרירות כלפי
החברה — מרירות העלולה להוליד עבירות נוספות.
שולחנות, סיגריות, רדיו. לעומת האסירים
המקריים, השפוטים לזמנים קצרים, שאפשר

להחזיקם במחנות־עבודה פתוחים, יהיה צורך להתקין
את בית־הסוהר העיקרי לשני הסוגים המהווים
את מרבית אוכלוסית בית הסוהר: עבריינים לא־מועדים,
שנדונו לתקופות־מאסר ארוכות יותר,
ועבריינים מועדים שעבירותיהם לא היו חמורות:
לגבי עבריינים אלה חייב שרות בתי־הסוהר
כיקוריס מאחורי הסדיגים: שיטה מקובלת לדיכוי האסיר,
נפילה ככליכים: תמונת האסירים הצרפתיים הכלואים בכלובים
למלא את תפקידו האמתי: לחנך. החינוך מתחיל
היא כליאתו בנלוב בשעת ביקור בני משפחתו, ושלילת האינטימיות
טניס, בשעת תפילתם, מראה את המשטר הברברי השורר עדיין
במשטר הפנימי של בית־הסוהר. יש לחסל לחלוטין
גם ברגע יקר זה. מנהג זה נפסל אף הוא בבתי־הטוהר הישראליים,
בתי־סוהו רבים במדינות ״תרבותיות״ .למטה: אסירים מוסלמים
את כל הדברים, המשפילים את רוחו של האסיר
ליד שער בית־הסוהר ביפו.
למטה: קו ובי האסירים מחכים בשבת
.שעת תפילתם בבית־סוהר יפו. התפילה בתנאים אנושיים היא אחת
ופוגעים בגאוותו האנושית הבריאה: לעומת זאת
תכונות החיוביות של בית־הסוהר הישראלי.
יש לתת לו את התנאים, שימריצו אותו לראות
משכורת לאסירים. עיקר העיקרים ליצירת אוירה בריאה בבית־סוהר בזה
בעצמו חבר בחברה האנושית, שהוטל עליו עונש זמני, אך שיוכל לחזור ולהיות אזרח
הוא התעסוקה.
מועיל אם ירצה בכך.
עד כה היתה התעסוקה• (המעטה) בבית הסוהר כפופה לעקרון, שהאסירים יעבדו
בין ההרגלים המשפילים, בבית־הסוהר הנוכחי, יש למניות את השיטה המחייבת
למען צרכי בתי־הסוהר עצמו. ד,מסגריה מייצרת מנעולים ומיטות לתאים, הסנדלריה נעלים
את האסירים לעשן את 4הסיגריות שלהם בשעות קבועות, בכרעם במעגל על הארץ,

עכו, סמל דיכוי האסירים כימי
המנדט: הווים במרכז החצר
לקשירת רגליהם של אסידים,
להלקאות בעוון הפרת משמעת.
שימשו שנדונו

ביודהרו שת לדיכוי האד ם: ביתיסוהר שוייצי זי,
הוקם בצורה המאפשרת, שמירה יעילה וחסכנית, אן הופכת
את האסיר מספר חסר־אישיות, הנמצא באחד התאים המשרים
על דייריהם עצבות חסרת־ישע.

בחצר בית־הסוהר. אין כל סיבה מדוע לא תינתן לאסיר הרגשה ביתים מסוימת: אפשרות
לתלות תמונה של משפחתו מעל מיטתו, להחזיק בתא שולחן וכסא, לקרוא, לעשן להנאתו,
לנוח בשעות הפנאי ואף להאזין לצלילי רדיו, מרמקול, שיימצא בתאו ויהיה מחובר
למכשיר מרכזי במשרד בית־הסוהר.

אך זאת אדע— כל חוק שחק
לבני אנוש אדם.
מאז שפך איש דמי אחיו

נדון למוות: אסיר צרפתי מבלה את השעות האחרונות של חייו כבול
בידיו וברגליו, כשעיני השומר ליד האשנב עוקבות אחרי כל תנועה מתנועותיו.
גם שיטה ברברית זו נפסלה בבתי־הסוהד הישראליים, שם חיים 8הנדונים
למוות יחדיו, בשני תאים, ויכולים להסתובב בתא באופן חפשי.

לסוהרים. שיטה זיו אינה עשויה ליצור באסיר יחס חיובי לעבודה: איש אינו מייצר
ברצון את המכשירים לכליאתו ואת ציודם האישי של כולאיו.
יש להסדיר את התעסוקה בבית־הסוהר לפי נקודת־ראות שונה במהותה: להעסיק
את האסיר בעבודה, שתמשוך את לבו ושתאפשר לו קיום הוגן גם בחיים אזרחיים. אין

ויבוא יגון עולם,
רק דש עד קש, הותיר אך מוץ
בנפת שוא ערם״

כלכלתו בבית־הסוהר (כדי למנוע את ההרגשה,

שהוא חי על חשבון הזולת) ,בשליש השני הוא
יכול לקנות לעצמו מצרכי־מותרות מסוימים בקנטינה
של בית־הסוהר (סיגריות, עוגות, משקאות
לא־חריפים, פיג׳מה, עתונים, ספרים, וכו׳) ,ואילו
השליש השלישי שמור למענו בקופת בית־הסוהר,
ונמסר לידו ביום עזבו את המוסד. חסכון זה
יאפשר לו למנוע את חבלי הקליטה בחיים אזרחיים.
משטר כלי מדים. בבית־סוהר חדיש כזה,
יש?הפריד בצורה בולטת בין הכוח הלובש־מדים
בבית־הסוהר, המופקד על השמירה בלבד, ובין
אנשי השדות האזרחיים, שיהיו ידידיו־עוזריו של
האסיר, מדריכים ומחנכים•
קשה מאד לדרוש מאסיר שישפוך את לבו
בפני אדם הלובש מדי שוטר, והמייצג בעיניו את
המנגנון המחזיק אותו מאחורי סריגיו. לכן, חייבים
להימצא בתחומי בית־הסוהר אנשים הלבושים
בגדים אזרחיים, פסיכולוגים מומחים בעלי גישה
אנושית, שידעו כיצד לעזור לאסירים להתגבר על
תסביכיהם (לדברי סוהר וותיק ס 40 של האסירים
הם פסיכופאטים״) ,לברר את הבעיות המעיקות
על ליבם, לסייע בידם לשמור על גאוותם האישית
ועל השתייכותם לחברה האנושית, גם בתנאים
הקשים של בית־הסוהר. מחנכים אלה, יתד עם
רתמהלמשטרמתקדם: אסיר בבית־סוהר שוייצי לדוגמה. על
מדריכי העבודה, יהוו את מרבית אנשי השרות,
הדלת רשום שמו המלא. האסיר רשאי לקשט את תאו ולהכין לעצמו
וידאגו גם לפיתוח חיי תרבות, הקמת תזמורת
אוירה ביתית — תמונה משפחתית על הקיר, פרחים בתא, ספרים
ומקהלת אסירים, וטיפוח יחסי חברה.
ועתונים על השולחן.
פושעים מועדים. ישנו רק סוג אחד של
אסירים, שאין כל תקוה לחנך אותם ולהחזירם
למוטב, ושלגביהם יש טעם כלשהו במשטר בית־סוהר,
שיש בו כדי להפחיד: הפושעים המועדים,
המשתמשים באלמות כדי לבצע את פשעיהם.
אלה, ורק להם, יש צורך בבית־סוהר הבנוי
לפי הקדים ה״קלאסיים״ של מסורת המנדט, אבל
מתוך שמידה על עקרונות אנושיים. בית־סוהר
כזה ישאר תמיד מוסד קטן, כי פושעים בעלי
אז ״י רע לחלוטין מהוים אחוז בלתי־ניכר בא,יכ־לוסיה
הנוכחית של בתי־הסוהר.
בית חרושת פשעים. ריפורמה מהפכנית
כזאת של שרות בתי־הסוהר תדרוש גישה חדשה
של המדינה אל האסיר, גישה חדשה זו צריכה
להתבטא לא רק בשינוי פסיכולוגי בחברה ומאמץ
נפשי חדש של השרות, אלא גם בתקציב המדינה.
השיטה החדשה יכולה להיות, ברבות הימים,
חסכנית יותר מאשר השימה הנוכחית. היא יכולה
להפוך את שרות בתי־הסוהר מסעיף־הוצאה לסעיף
הכנסה. אולם דבר זה דורש השקעה חד־פעמית
ניכרת, והגדלת התקציב השוטף של השרות.
גם נימוק כספי מוצק, המחייב השקעה זו: כל
״ מאחורי הסדינים: תא של אשח בבית־סוהר צרפתי
עבריין מקרי, אשר בית־הסוהר הנוכחי הופך אותו
לדוגמה האמירה קשטה את הקירות בתמונות, מחזיקה את תצלומי
לפושע מועד, עתיד לעלות למדינה סכום גדול —
משפחתה ליד מיטתה. נעשה הבל כדי למנוע מרירות בלב האסירים
בתקציב המשטרה ובתקציב בתי־הסוהר. קשה להעולהכשירם
לחיים אזרחיים.
ריך מהו הנזק הכספי, אשר הטיפול הנוכחי בעבריינים
צעירים יגרור אחריו; סיפול ההופך, בהכרח,
מאות צעירים תועים לשונאי־חברה מושבעים.
כיום, אין מוסד מרכזי, המוסמך לטפל בבעית
העבריינים הצעירים על כל צדדיה. למעלה מ־70
צעירים כלואים בבתי־הסוהר, ונתונים לסמכות
השרות. מאות נמצאים במוסדות פתוחים של
משרד הסעד. קשה מאד להבין במה נוגע שטח
זה לעניני סעד — הטיפול בעבריין צעיר הוא
מדע העומד בפני עצמו, והקשור, כמובן, למדע
הקרימינולוגי. ההגיון מחייב, שיטפל בעבריין
הצעיר אותו מוסד, המטפל גם בשאר סוגי העבריינות.
יש לחשוד שהגיון זה הופר במדינת ישראל,
עקב נימוק צדדי לגמרי: רצונו של משרדהסעד
(הדתי) לתת לנערים אלה חינוך דתי. אם לדון לפי
התוצאות, לא מנעה הדת. הפיכתם של הצעירים
לפושעים מועדים. קרוב למחצית האסירים הצעיחיים
פרטיים כתא: דוגמה לשיטה המתקדמת באחד מבתי־הסוהר
רים, בבתי־הסוהר, הם יוצאי המוסדות הפתוחים
חצרפוניים החדישים, המאפשרת לאסירים להשתמש בכשרונותיהם, כדי
של משרד הסעד.
ליפות את סביבתם. נצורה זו אין האסיר מאבד את גאוותו האיושית
חזרה תוך 12 שעות. לפני שבועות אחואת
המגע עם החברה.
דים אירע המקרה הבא: אסיר, שבילה שנתיים
אין כל אסון בכך, שהאסירים של בבית־הסוהר
יועסקו בחרושת העובדת לציפו,
שוחרר בבורכים
אזרחיים, שום איגוד מקמבית־הסוהר. קר צועי
נאור לא יתנגד לכך, אם
הוא קיבל 5ל״י
יבין, שהחזרתם למוטב של
— רכושו היחיד
האסירים חשובה יותר מקליטת
בעולם. במשך יום
עולים וחיילים משוחררים. אפתמים
הסתובב האשר
להשתמש בעבודה כדי
דם ברחובות העיר,
לעורר באסיר, המנותק ממשחיפש
דרך אל חח־פחתו,
רגשות חיוביים —
האזרחיים. חיים למשל לתת לו לייצר דיוקה
לפנות ערב התיאש
נעלי-ילדים במקום, מגפי סו—
והוציא ברמהרים,
צעצועים במקום מנעואות
15ל״י מידי
לים, רהיטים יפים ^מל!ום שולאדם
12 .שעות אחנות
גסים לבית־הסוהר,
כית־הפוהר החדש כרמלה: בעוד שנה יגרום
חרי שיחהורו הו תעסוקה
מסוג זה יכולה
להקלת הצפיפות, אך לא ישנה את הנזצב בעיקרו.
תזו האיש לבית־לפתור,
במידה רבה, גם את
המקום יקלוט 450 אסירים.
הסוהר.
בעית התקציב של בית הסוהר.
בית־הסוהר, ההופך לבית־חרושת, יוכל לשלם בעד קיומו. שיטה
סיפור זה מטיל אור (או צל) על אחת
מענינת, שנוסתה בכמה מקומות בעולם, היא לתת לאסיר משכורת
הבעיות הכאובות ביותר: שיבתו של הארגילה,
ולחלקה לשלושה חלקים שווים: שליש משלם האסיר עבור
סיר אל החיים האזרחיים.

ועוד אדע, לו בן כל איש,
מדרך טוב לא יט,
כי כלא שבנה אדם

.חובר אבני חטא.
סרוג ברזל׳ פן יירא האל,
איש רעו שיחת.

אוסקר ויילד (בלדת ״בית הכלא כרידינג״)

החכרה אינה דואגת לאסיר: מסירותה של הרבנית
*לוגם קי, היחידה במדינה הדואגת לאומללים בבתי־הסוהר,
אינה יכולה לשמש תחליף לאגודה ציבורית.

הנגריה של כית־פוהר יפו: אחד האנשים המעטים
העוסקים. בעבודה פוריה בבית־סוהר ישראלי. נדי למנוע
התנוונות, יש לניקיס בתי־מלאכה נרחבים יותר.

עכורה כנינת־הירל, של כית־הפוהר כתל־מונד:
ווגינה

הקטנה

חולקה

שינוי

באוירת

בתי־הסוהר.

יוג עינים פונה אל ההכרה: האס תמשיך החברה. ללח
את אסיריה להתנוונות ולהשפלה, או שתיתן להם אפשרות
לשנות את דרכם באוירה החפשית של בית־סוהר מתקדם ן

י>14ז0

*; -43״יייל ׳^^4י י^ ;4

•• ל*״י1ר;;#יג,ל י־־ן י^*0״

צ6ל

־^י0יז ו^י-ל י_^1מג 01
.1*1411ס

׳ 1״.-י־—י־-ייקי י4 01^3

.. 1נל
יי^יו^ל:

׳ 1ל—>כ״ל 0ין ו_,י;ר
ן ע־״^ל

נשיקת אהים: פאווק מקבל את פני עבדאללה
בשדה התעופה בקהיר, ביוני .1948 צבאות ערב כבשו
אוורים נרחבים בפלסטין והכל מתקדס כשורה. התקופה
היא עוד תקופת חוחית האחידה, האחוה והסולידריות.

ידם גדול כעיר העתיקה:

שיי רת גוש עציון נפלה בין׳

המלחמה

11ן ,

כך תיארו המצרים את נסיכותיהס, אחיות המלך
ולאבי המלחמה
]־וק. הופעתן הראשונה במדים עשתה רושם רב על כל ארצות ערב. המאורע
ה בשעת ביקור המלך עבדללה, בבית חולים צבאי בקהיר, בלווית המלך
רוק. בהגיע שני המלכים לבית־חחולים, התיצבו בפניהם שתי יפהפיות,
ותמתחו ובנקישת עקבים הצדיעו בתנועה חדה ונמרצת• חיו אלה הנסיכה
היה, שענדה דרגת בריגדיר ואחותה פאיזה בדרגת קולונל. אכן יפה המלחמה.

שבעה דגלים -עם אחד: זוהי אחת מתמונות
התעמולה, שהופצו על ידי הערבים בימי
מלחמת פלסטין. היא מראה את דגלי שבע מדינות
הליגה מאוגדים בנגב. התמונה הופצה בתחילת
פעולות צ. ה .ל. נגד הצבא המצרי (מבצע עין))
כאשר שאר צבאות ערב עמדו מן הצד. ולא התערבו.
היה זה נסיון להעמיד פנים, כאילו מדינות
הליגה הן בכל זאת מאוחדות בשאלת פלסטין.

1יזבאט סבים הפינגץ. סידרת־תמונות זו (למעלה) מראה את פ אחי
ן־קאוקג׳י, מפקד צבא ההצלה, במפקדתו איישם, אחרי תבוסתו בנצרת.
ן וצביא הסורי הדומה דמיון מפליא לגרמני, משתדל לשוות לתנועותיו ומנהגיו
|ופי. סגנון שד קצין גרמני. הוא הזמין עתונאים ערביים יורים לגמוע
1עם קהוה במטהו. שם סיפר להם על הקרבות האחרונים והוסיף את ההבטחה:
ן נמנס הפסדנו קרב, אבל עוד לא הפסדנו את המלחמה. צבא ההצלה ישלים
ף תפקידו בשעה המתאימה* .בשעתו הבטיח פאתי אל־קאוקג׳י הבטחות
וד יותר מצלצלות. הבטחתו, שניתנה בכתב לסופר העתון המצרי ״מוסאמאראת
ול־ג״ב* ,שיתן ל״מוסאמאראת* ראיון בתל־אביב, הופיעה בעתון במקום השער
רגיל. בתמונה למסה, צולם קאוקג׳י עם אשתו הגרמניה בלבוש ערבי מסורתי

מה געשה מאד
העסיקה תמיד אגע
פיקה את מטות הב
כקו, את האזרח ד
היה רוצה לדעת1 ,
על הצד שכנגד. אן
רק המעטים זוכים י
הוא מוגבל כתנאי:
אחר שנורה הכדור!
כרכים, כיצד נראתן
שכנגד. אוסף הצל[
העתונות הערבית,
דיה• ,טנשתמר ונפח
כחזית יראה, כי
כאן, מצד זה של
הדברים, כאותה צ

התושביםהי ״ ת ״ ו: מוחמד אל־ג׳עבוי, ראש עירית חברון, מבקר במחנה
מתנדבים. עתה, יושבים י באותו מחנה, מושבים. אחרים: פליטי״ המלחמה;

העיר העתיקה ננ
כניסת הלגיון הערבי
נכנעים היהודים. תמו|
הקהילה מחזיק דגל
ע*י לגיונר. התמונה
הערבית, כדוגמה העו^

״ג\3ב כ־ ! 1

הנשים הציוניות משתתפות כקרב:
שתי הלוחמות המגרות הללו נלחמות בחזית המצרית.
אחת אומרת לחברתה :״אני מסתערת על
הקצין השחרחר מצד זהו״ הערבים השתדלו בכל
ציוריהם להראות את אופין ויופין הקליל והזול
של היהודיות. ממרה מובטחת לגיבורי החזית.

וערבים בנבי־דניאל, והמשורינים של ״ההגנה״ מובאים בשמחה העירה.

:עיני הערבי ם

החרס תפתור את געית פלסטין: זאת היתה תגובת
הליגה הערבית להצעת ועדת או״ם, לחלק את א״י( .למטה)
רב־טוראי סודאני בצבא המצרי. הסודאנים הצטיינו בתכונות
מלחמתיות והיוו יחידות מחץ של הצבא המצרי. רובם כבר
שירתו ביחידות מודאניות, תחת פיקוד בריטי, והספיקו ללמוד
היטב את שיטות הלחימה במדבר, בעיקר נגד כנופיות מבריחים.

הכלם המיוחס: האמיר עבד אל־אילה, עוצר עיראק, מגדל
בלב האהוב עליו• הוא נוהג לקחתו עמו, בצאתו למסעיו. הפעם
הוא רק יוצא לקהיר, אן האקדח חיוני לעשות רושם.

.ג •ב ויינגף 01ב 1 1

הקרים? שאלה זו
כמלחמה. היא מע־
,את החייל הפשוט
1כ כעורף. כל אחד
משפיעה המלחמה
בל הסקרנים האלה,
ת: מטה הצבא. וגס
כים. עתה, שנתיים
!חרון, ניתן להראות
זמלחמה כעיני הצד
ם והקטעים, מתוף
* פרק מן ההיסטו
כפנינו. וכל מי שהיה
קע אמיתי וכי גם
החזית, ארעו אותם

(ראה

שוטרים

בריטיים בשורות
הערכים:
תמונה
זו צולמה לפני
סיום המנדט הבארץ, בריטי כאשר
השלטון
עוד העמיד פנים
נייטרליות.

במרחב).

נ: אחד־עשר יום אחרי
זעולח בעיר העתיקה,
ו, המראה אחד מראשי
צולמה אחרי הכניעה
ז בפרסום רב בעתונות
להשנות גם בתל־אביב.

לפני כן, ואחרי כן: בקריקטורה הראשונה מתלונן החייל הציוני :״אינני
רואה שוס בקע בחומה, שנוכל לחכנס דרכו״ ,ובשניה אומרות מדינות ערב
למצרים י החלטנו לחלק את התפקידים: אתם הלחמו ואנחנו נכריז הכרזות.

1-11

יחיהרושם: אלה הם שנים מ״גיבורי יפו״ ,והמשורין אף הוא יפואי —
דמיונו של צייר, באולפן תצלומים. בחדשי המלחמה הראשונים, היו חלונות ה
של הצלמים מלאים תמונות של גבורה כגון זו. לאיש שלא היה חייל, סיפק
את הקישוטים הדרושים: רובה, ממלע, כדורים, רימונים — הכל למען הרושם.

במדינה
(המשך במדינה נזענהד 05
מיליון דולאר למען המערכה של הרצל־גראד?
הכנסת, כמו כן :
העבירה, בקריאה ראשונה, את התיקון
לחו! המעבר, שלפיו חבר ממשלה
הממונה על משרד יהיה רשאי למנות מתוך
חברי הכנסת סגן שר לאותו משרד.
קיבלה, לרגל יום הולדתה השני,
בט״ו בשבט, את שי בית החרושת לסיביכורי
תוצרתו החדשה
גריות. לוד״ :
— הסיגריה ״כנסת״ — לכל הח״בים.

העיריות

קיימה באולם הישיבות רחב המידות (על
הקירות תלויים עדיין כחצי תירסר תמונות
ענק של פרנסי העיר הערבים, שהלכו
מכבר לעולמם) שמשה מעין שדה תמרונים
לכל המפלגות, לקהל שהצטופף על
הספסלים ולעתונאים.
המפלגות הסיקו מן הישיבה הראשונה

המשכורת? — בבקשה, תסכים הממשלה
להעלאת המחירים והכל בסדר״.
אולם העלאת המחירים גוררת עליה
באינדכס ועלייה נוספת בתוספת היוקר.
רמת שכר גבוהה מפחיתה את אפשרות
הייצוא. הממשלה יודעת זאת ויודעת זאת
המפלגה השולטת, אבל — מפ״ם עליך
מפא״י ! ההסתדרות לא תסכים למאבק
עד העלאת השכר, להכרזת שביתות כלחץ
לתביעותיה: זאת תעשה מפ״ם, והפועלים
נענים ברצון לדרישות לשיפור
רמת חייהם.

הציונים הכלליים ינסו לתפוס את
מקום מפ״ם בעת חלוקת התפקידים בוע־

שכיתה מדגדגת. החליטה ההסתדרות
לדגדג את בעלי התעשיה ע״יכמה
שביתות קטנות, שלא יעלו לה ביוקר :
שביתה ב־ 10 מפעלים קטנים (המקיפה כ־
500 מתוך 8000 פועלי הענף) ,התעשיינים
איימו, אמנם, שישביתו את שאר המפעלים
בענף המתכת (דבר שיכריח את
ההסתדרות לשלם דמי שביתה עצומים),
אבל פקידי ההסתדרות חייכו באירוניה :
בכל שנר מאיימים התעשיינים בהשבתה,
ומעולם לא קוים האיום — כי אין תע שיין
אחד מוכן, כרגיל, לסבול ולהפסיד
כסף למען רעהו.

אבא חושי התאמן יפה בכנסת והוא
מחזיק את הרסן בידיו — החלטותיו מתקבלות
אחת לאחת.

.למה אתם דודם־ם אחד *״
לבסוף נתכנסה מועצת עיריית ירושלים,
כדי לבחור ממלא מקום לראש העיר. כל
תשעת נציגי ״האופוזיציה הלוחמת״(מפא״י,
מפ״ם, פרוגרסיביים) ,שהחרימו את הישיבה
הקודמת הופיעו.
שעות התווכחו עורכי הדין במועצה,
אם חוקית היא עצם בחירת ממלא מקום.
מזהיר ד״ר אמדור, איש הציונים הכלליים
:״ראש העיר עצמו אינו אלא בשר
ודם והוא עלול לחלות, כפי שעשה לפני
שבוע) והמחלה יכולה להיות #מושכת״.
מתנגד אליהו הכרמלי, איש מפא״י החייכני
:״ראש העיד בריא וחזק״
ד״ר צמח השחרחר, איש ״העובד הדתי״
(קרי: מפא״י) מנסה להציל את המצב: כיוון
שראש העיר דתי, מן הדין שגם ממלא
מקומו יהיה דתי — הרב גליקמן־פרוש
ולא אלישר ״האנטי־דתי, האנטי־פועלי,
האנטי־כל ואפילו אנטי־ספרדי.״
הרב מסרב, זה בניגוד לתנאי הקואליציה.
ב־ 11 קולות הרוב הקואליציוני נבחר
אליהו אלישר, הציוני הכללי, שהוא
נשיא העדה הכפרדית, ממלא מקום ראש
העיר.
שרי, מפא״י, מוקיע מייד את ״האיש,
שכל דרכו הציבורית זרועה ארס באל״ף
והרס בה״א.״ ד״ר אבלס, הפרוגרסיבי —
איש אוסטר, מגנה את אלישר צמא השלטון,
רודף הכסאות, חסר האחריות, שערק מירושלים
בשעת הקרבות.
אליהו אלישר אינו מתאפק יותר, הוא
קם להשיב. חוור פנים, רועד מהתרגשות
וכעוס קול הוא מצביע לעבר תמונת
אביו — התלוייה ממולו — סגן ראש
העיר עד יום מותו. הוא קובע כי נסע
מירושלים בשליחות וועד הבטחון (של
״ההגנה״) והמחלקה המדינית של הסוכנות.
השולחן,
הוא מטיח אגרופיו בלוח

מפעל מתכת, שכיתה
במקום אינדכם, שלווה אולימפית
דות השונות( .עוה״ד נ. חת: אנו הסיעה
השניה בגדלה בעיריה, לכן אנו דורשים
2מקומות בכל ועדה. הקואליציה אינה
אלא איחול של סיעות זעירות המבוסס על
עקרון שמור לי ואשמור לך!)
* נציגי הדתיים — ,הפוה״מז זפ״אגי,
שלא באו עדיין להסכם ביניהם, בענין
הסגנית — לא יהוו תמיד ״חזית דתית״
אחידה.
נציגת מ״קי בעיריה תדרוש מה שדרש
מיקוניס ביום שלפני כן בכנסת. בממדים
חיפאיים כמובן.
יי ״הרוב היציב״ בן 13 זוגות הידים של
מ״פם־מפ״אי־דתיים־ומ״קי יעמוד לרשותו
של אבא חושי כל שיזדקק לו.
בין חברי המועצה נמצאים עורכי דין.
(ציונים כלליים — .2מ״פם 1חרות !
מפ״אי, מ״קי דתיים )0 ,ואין ספק, כי
החוק עתיד להשמר במועצת העיריה על
כל חומרותיו וסייגיו. העתונאים מקוים
לקיצוץ ממדי הנאומים — ומסירת חומר
הישיבות בכתב.
המשק הקווק אינו מרפה

חנות מיקולינסקי, נעליים
במקום

נקודות, זהב

ודולרים

זועק :״למה אתם רודפים אותי זה שלוש
שנים?״
הוא מתרגש יותר ויותר :״אני מוכן
לעבור לפני כל בית דין של כבוד, אפילו
בפני בית דין של ההסתדרות.,״ של מפא״י,

מעיר איוש מפ״ם במועצה :״כשנגיע
לזה — יהיה רע מאד.״ אך כאשר יצאו
20 חברי המועצה (ה־ :21 מלמד־כהן עדיין
אינו מורשה להשתתף) הבינו: אליהו אל־ישר
נטל, למעשה, את ראשות העיר לידיו.

13 זוגות ד״ס
סוף סוף זכתה גם עיר העתיד, לאחר
15 שנות ציפיה, בישיבות פתוחות של
מועצת העיריה שדלתותיה היו עד עתה
נעולות בפני הקהל זהעתונות. הישיבה
המעשית הראשונה של עירית היפה, שהת

כאשר
שאלו את אחד מראשי צמרת
הסתדרות העובדים הכללית מתי יחוסל
סיכסוך העבודה בענף המתכת, נענה בבדיחה
יהודית נושנה :״קחו את הקוזאק
ממני״ ,צועק יהודי ,״פן אהרגנו הרפה
ממנו וחסל״ ,מייעץ לו שני .״אבל
הקוזאק אינו רוצה להרפות ממני מתייפח
היהודי.
ב־ 31 לדצמבר, בכל שנה, מתעוררת
לחיים מחלקת העבודה ע״י התאחדות בעלי
התעשייה ומזכירות האיגוד המקצועי
הסתדרות העובדים הכללית. באותו

יום פג כוחם של הסכמי העבודה השנתיים,
ושני הצדדים מתבוננים למו״מ מייגע
על חתימת חוזי עבודה חדשים. בכל
שנה נשמעו אותן הדרישות ואותן הטענות.
ההסתדרות דורשת תוספת, התעשהאיגוד
המקצועי מאיים
יינים מסרבים.
בשביתה, מחלקת העבודה של הייצרנים
מאיימת בהשבתה, לבסוף מסתיים העסק
בפשרה.
מאז הוטל הפיקוח על המחירים, נתווסף
לתעשיינים קלף חשוב :״פקידי ממשלה
אנחנו טוענים הם בכל הזדמ נות
.״מחיר התוצרת מחושב כך, שאין
להעלות את השכר מבלי לגרור העלאת
מחיר התוצרת. העובדים רוצים בהעלאת

אלא שבינתיים השתנו הזמנים: ממילא
אין חמרים לעיבוד, בגלל איום המלחמה
קונות ארצות הברית את חומרי
הגלם, במקום לייצא אותם ואף משלמות
בכסף מזומן, ללא התחשבות במחיר.
מקורות האספקה של המעשיר, הישראלית
נסתתמו — ובמקום שד,תעשיינים יהיו
נאלצים להבנס בבירורים מיגעים, כדי להפסיק
עבודת. פועלים מחוסר חמרי גלם, נוח נתנו להם הפועלים עצמם מוצא
יותר: שביתה ב־ 10 מפעלים והשבתה
ב־ 20 מפעלים אחרים.
אולם השביתה וההשבתה לא נתקבלו
בהתלהבות יתירה בין כל המעונינים. הפועלים
יודעים את חומרת המצב וישנם
יצרנים, העושים עסקים לא רעים גם
תחת פיקוח ממשלתי. מחירי מוצרי מתכת
בשוק המקומי עלו ואפשר היה להסתדר.
גרי
מאחורי הגב. סיכסוך המתכת
טרם הגיע לשיאו. מבין 8.000 פועלי
מתכת, הושבתו לעת עתה רק .1.500
אולם הסיכסוך החלקי עלול ליהפך לנקודת
מוקד בתעשייה כולה. בעוד כמה
ימים תתקיים האסיפה הכללית של התהפתעות
אחדות
בעלי תעשייה ויתכנו
נוספות.
הממשלה מגלה שלווה אולימפית למראית
עין, אם כי בישיבה המיוחדת לעד
יני החינוך במעברות הועלה פתאום על
סדר היום גם הסיכסוך במתכת. מאחורי
התעשיינים עומד יעקב גרי, אבל גם יתר
השרים הכלכליים חושבים כמוהו, אם כי
אינם רוצים להודות בכך. בינתיים הוגש
ע״י מחלקת הסטטיסטיקה, לפי דרישת
הממשלה, דו״ח ביניים על תוצאות חקירת
וועדת האינדכס. יהיו המסקנות כאשר יהיו,
בנסיבות הנוכחיות תעשה הממשלה
את הכל כיד לפצות את העובדים• החזרת
הפקדונות מניכויי תוספת היוקר, הבטוחה.
מוקפאים
מאשתקד, היא כבר
קרוב לוודאי, שהממשלה תודה הפעם, ש־האינדכס
לא שיקף את הוצאות המחייה
והפועלים יקבלו תוספת יוקר מהעלאת
האינדכס ב־10־ 15 נקודות.

מחפשים: תיירים
מאות אזרחים הצטופפו ע״י חלונות
הראווה של חנות הנעליים של מיקולינסקי
בתל־אביב, בהם הוצגו המודלים הראשונים
של המדיניות הכלכלית החדשה של
הממשלה — נעליים בלי נקודות, תמורת.
מטבע זר. נעליים ללא קיצוב במחירים של ׳:
13 ,8ו־ 18 דולר הזוג. וכדי שלא יטעה
מישהו ויחשוב, שהמדובר בדולארים סיניים
או כדומה, מתנוססים ליד המודלים ציורים׳
של שני שטרות אמריקאיים.
ימים רבים היססה הממשלה בנסותה
לשאוב את הדולארים מן האזרחים, ועתה
החליטה ללכת בדרכי המדיניות הכלכלית
של הממשלה הסובייטית. כשנכשל מאמץ
ה״צ׳קה״ ברוסיה, להוציא את הדולארים
והזהב מהתושבים באמצעי כפייה, פתחה
הממשלה חנויות מיוחדות, בשם ״טורגסין״
(מסחר חוץ) ,בהן יכול היה האזרח להשיג
מכל טוב, אבל — רק תמורת זהב ודו-
לאריס. במרוצת הזמן, נפתחו גם חנויות כדי בשם ״אוסובטורג״ (מסחר מיוחד)

לשאוב את עודפי הכספים מהאוכלוסיה.
קילו סוכר, למשל, ששויו 5רובל, אפשר
היד, לקנות ב״אוסובטורג״ ב־ 120 רובל.
קילו נקניק במקום 30 רובל — 800 רובל.
(המשכורת החדשית הממוצעת של עובד :
250 רובל)
במדינת ישראל טרם נפתחו חנויות
לסחר מיוחד, אבל נפתחו כבר חנויות
לסחר חוץ. חליפה אפשר להשיג ב־60
דולאר, מעיל ב־ 50 דולאר, נעליים כנ״ל.
אמנם, המכירה היא לתיירים בלבד ולשולחי
מתנות מחו״ל, אבל מי אינו יודע להסתדר?
כשאפשר להשיג דולארים להשקעות
לקניית חמרי בנין, לפי שיטת הייבוא
ללא תשלום( ,בתנאי שמפרישים לקופת מר
קפלן ס /ס 50 מהדולארים) אפשר יהיה גם
להסתדר עם דולארים אלה לקניית צרכי
הלבשה והנעלה. דולאר כזה עלה בזמן
האחרון בשוק החפשי 1,350ל״י. במילים
פשוטות, מי שירצה לקנות זוג נעליים
בלי נקודות, יקנה 18 דולאר וב־24.300
ל״י יסתדר.
בברית המועצות יש עוד תפקיד לחנויות
אלה, מלבד שאיבת הדולארים ועודפי
הכספים: לדעת מי הוא האזרח שיש
לו עודפי כספים, ומנץ לו העודפים האלה.
במדינת ישראל אין בודקים בינתיים אחרי
מזונות ועודפי כספים, ומי שיש לו לירה
ודולאר ילבש וינעל. בכל זאת לא הופיע

ישראל קייזר, מלצר
במקום כפתור, טוב לב
אף קונה אחד ביום הראשון של המכירה
החדשה. לפי סברת יודעי דבר: הלקוחות
עודם עסוקים בחיפוש אחרי תיירים.

דרכי חיים
״אחי. כופ ! 3־׳
״כן, אדוני קפה הפוך, בבקשה
״בבקשה לשלם זהו סכום המלים המוגבל
שלו במשך שעות העבודה. הוא רגיל
לראות רק את הבלוריות הפרועות, או
הקרחות הנוצצות של אורחי קפה ״כסית״.
והם — האורחים — לעולם אינם מרימים
את מבטם למעלה מן הכפתור האמצעי
בחולצתו של ישראל קייזר, המלצר.
אבל מי שנסה אי פעם להרים את
מבטו, פגש בפניו המביעות טוב לב,
בעיניו הנבונות, המחייכות מאחרי משקפיו.
שערו כבר הכסיף, הוא בן .54 לפני
15 שנה עזב את הונגריה ואת אחיו ועלה
לארץ ישראל. במשך 9שנים לא שמע
מאום מאה אחיו. לא הגיע מכתב, לא
באה ידיעה. ישראלקייזר צעד את אלפי
המטרים שלו במשך היום. בבואו הביתה
היד. מושיב את בתו ומספר לה :״יודעת
את, יקירתי, יש לך דוד בחוץ לארץ. פעם
יכתב אליך, ישלח מתנות.״
עברו השנים ובתו של קייזר כבר למדה
אנגלית — היא גדלה. יום אחד הגיע מכתב
כתוב אנגלית. הבת פענחה את השם:
שרלס קורבין. זה היה האח האבוד. במשך
9השנים עברו עליו הרפתקאות שונות.
הוא היה עתונאי בצרפת, משם ברח עם
פלישת הגרמנים לאמריקה והיה עתונאי־צלם.
עד שגילתהו חברת סרטים והוא היה
לכוכב קולנוע מפורסם (״ברלין אקספרס״).
ושבה מיד הבת וכתבה מכתב :״דוד יקר,
אני שמחה להכירך. שלח לי המון תמונות
של שחקנים״ .מוסיף ישראל קייזר ואו־

״העולם הזר!״ ,מס 692

במד י נה
מר. :יתכן מאד, שבקרוב יבוא אחי ארצה.
כך כתב אלי, אבל בינתיים אני מתגעגע,
שמעתי שהוא כוכב מצליח וכנראה עסוק
מאד.״
משכם וידויו של ״כושע״
״אמא לא רוצה אותי. היא התחתנה
עם הבחור ושלה, ועכשיו יש לה שני ילדים
אחרים. ואבא עסוק מאד ואומר שאהיה
במוסד. אבל שם מכים אותי, והמורה
אומר: שאני צבוע״.
״הפושע״ ,ילד בן , 10 חיור, רזה ובעל
עינים שחורות גדולות, לן השבוע בתחנת
המשטרה ברחוב יהודה הלוי בתל־אביב
יחד עם שני חברים, האחד בן , 12 השני
בן , 15 לאחר ששלשתם נתפסו אחר חצות
בלילה, כשניסו לגנוב. השוטרים נהגו
עמם בעדינות: הם לא ידעו, מה לעשות
בהם. השוטרים מנוסים כבר בפרשת הע־ברינים
הצעירים. עתה תתחיל ההתרוצצות
למוסדות, לבית משפט, לקצין המבחן,
לעזרה הסוציאלית. בינתים ילונו הנערים
בתחנה, השוטרים יביאו להם אוכל על
חשבונם, כל אחד על שלו. יהיו גם כאלה,
שיביאו להם ממתקים.

אחת כבר גנבתי. נכנסתי דרך אשנב למטבח.
שלח אותי אחד. הבאתי משם בגדים.
אני לא יודע מה שהיה בפנים. אבל
נתן לי לירד .,לא תפסו אותי אז. אני לא
רוצה להיית במוסד. שם מכים אותי
והמורה אומר :״אתה צבוע...״

ואחרי עשר שנים
השבוע, בפני כב׳ השופט כהן מגורי
בתל״אביב, עמד צעיר בן . 17 במקרה
הנידון, הואשם הצעיר בחמש אשמות רציניות
— התפרצויות, שבוצעו בתקופה של
חדשיים בלבד. אחר שמיעה קצרה של
החומר, הועבר דינו של הצעיר לבית-

עומתם :״לא די! זה לא הכל, תראו
פה ותוך כדי כך משך מעל גופו את
החולצה, פתח את המכנסיים, הוריד גרביים
כב׳ השופט המחוזי גביזון, שבפניו
הובא יששכר, קם ממקומו ויצא
מהאולם. השוטרים החלו להתחנן בפני
יששכר, שיחדל להתפשט .״יודעים, יודעים,
יששכר, תפסיק״ .אבל את יששכר תקפה
היסטריה. דמעות זלגו מעיניו, כאשר קרע
מעליו את בגדיו, כדי להראות לכולם את
הפצעים על גופו. לפתע התכופף והראה
את עורפו :״הנה, כאן, על הראש צלקות
עוד לפני
מפצעים שקבלתי כאן, בבית הזה,
שהיתר, מדינת ישראל, כשהיה כאן ס.-א.-ד־,.

!הה את עצמך

״כמוסד, שם נמצאים ילדים רעים
והרבה יותר גדולים ממני, מכים אותי.
אני בוכה, אז המורה אומר שאני צבוע.
כל שבת אני מבקר בבית אבי, כי אז
הוא לא עובד. בשבת האחרונה אמרתי
״שלום״ לאבא — ולא נסעתי בחזרה למוסד.
הלכתי לי ברחובות. בלילה ישנתי
בארגז ישל אוטו משא. שם פגשתי אותו״
הוא מצביע על הילד בן ה־.12
״גם ההורים שלי לא גרים ביחד״ התערב
השני. אני כבר גנבתי כמה פעמים.
אני לא רוצה להיות במוסד לעברינים.
אני רוצה לעבוד. אז אומרים, כי אני
יותר מדי צעיר״.
בן ה־ 10 ממשיך בסיפורו :״החבר שלי
אמר שיש לו חבר גדול והוא יודע לסדר
את הכל (הוא מצביע על הגדול שבחבורה)
.הוא לקח את שנינו והלכנו לשפת
הים. ושם ישבנו על הרצפה באחד מבתי
הקפה• היה ערב, וחושך מתחת לשולחנות.
הוא אמר :״כשתראו משהו נופל
על הארץ, תרימו ותסתלקו״ .ראיתי מקטורת.
סידרתי אותה. אחר כך מכרנו
ב־ 30 גרוש, והלכנו לאכול. בלילה יצאנו
לרחוב גורדון. רצינו לגנוב אבל לא גנבנו.
באו שוטרים ואסרו אותנו״.
תוך כדי הסיפור הזה, הרגיש הילד
בקופסת סיגריות ריקה על השולחן. הוא
קרע אותה והחל לשחק בגזרים, לפתע,
במשחקו, ושכח את כל הדרמה של חייו.
״האם כבר גנבת לפני כן?״ כן, פעם

,העולם הז ה /מם 692

לאחר שיששכר נרגע, הסכים השופט
לשחררו בערבות עצמית. נתן קנת, פרקליט
נפת יפו, התובע במשפט נגד יששכר
לוי, הציע לשופט, שלוי ישוחרר בערבות
עצמית .״תודה״ אמר לו אחר
כך יששכר, והתובע השיב בחיוך :״זה
כמובן עד למשפט. על שינוי העדות נדון
המלה ״חוק״ ירק
לפי החוק״ .לשמע
יששכר באויר, צווח ״ח—ו—ק״ ועזב את
בית המשפט בדרך הפגנתית, שאינה משתמעת
לשתי פני ם...
פשעים שיכון מוסיקלי

השוטרים רשמו אותו בוקר את התיק
המשותף על המעשה. המבוגר ביניהם, בן
ה־ , 15 הוא כבר ״פושע מועד״ .הלז ברח
מבית־ספר לעברינים צעירים. והוא, שהעסיק
את שני הקטנים. המטרה: אשנבים.
״יש צורך בילדים קטנים בשוק הגניבות״
הסביר החוקר .״הגנבים המומחים מחפשים
לא פעם ילדים כאלה, כדי שיוכלו לשלוח
אותם מבעד לאשנבים קטנים...״
״לא רוצה להיות במוסד סופי
״העולם הזה״ בילה שעה ארוכה עם
השלישיה. פרט לגדול שביניהם, שהסתייג
ונהג בחשדנות, סיפרו השנים האחרים את
הכל בפשטות, ללא כל מעצורים. הנה
סיפור חייו של ילד בן עשר :

פעמים הוא החל להתפשט כדי להראות
את הפצעים, להוכיח את צדקת דבריו.
ואמנם נראו על גופו סימני פצעים
רבים על הרגלים, על הבטן, על הגב.״
אך כפי הנראה, היד, ליששכר אוסף שלם
של צלקות במקומות נוספים, ובהתרגשו־תו
ביקש להראות את כולם. הוא התחיל
לפשוט את המכנסיים .,השוטרים צעקו
״די, די, יששכר, יודעים״ .ושוב נזכר בימי
המחתרת ובראשו :״בבית הזה הכו
אותי הבריטים, וכאן אני עומד עכשו,
אני חייל, במדינה שלמענה נלחמתי״...

מבוכה.
במלון ״המלך דוד״ שררה
שעת ״הפיפ־או׳־קלוק״־תה הגיעה, והתזמורת
לא יכלה להנעים בנגינות, בגלל
היעלמם הפתאומי של אקורדיון וחצוצרה
מכלי התזמורת. המלצרים אצו וחטטו בכל
זוית ופינה, אולם הכלים האבודים נעלמו
לבלי שוב.

תמונה זו צולמה כשעת תחרות הכדורגל כין ״לוזאן ספורט״ ונבחרת
״מכבי״ ״הפועל״ בשבת .27.1,51 קורא, שיזהה את עצמו ויפנה ראשון
אל המערכת, יזכה כפרס של 2ל״י. בשבוע שעבר זבה בפרס יהודה
רייסטאל, רה׳ ישעיהו פרס ,4ירושלים.
המשפט המחוזי (העונש המכסימלי הצפוי
לו — שבע שנות מאסר).
הצעיר הזה אינו פנים חדשות. העבירה
הראשונה שלו נרשמה במשטרה בדיוק
לפני עשר שנים, והוא אז בן 7שנים.
גם הוא טען, כי הוריו התגרשו, גירשוהו
מן הבית. גם הוא, נתפס עם חברים,
יושב בתחנת משטרה, נשלח למוסד, ברח
ושוב פעם נתפס, נידון לבית־ספר לעברי־נים
צעירים.
עתה, מקץ עשר שנים הוא עומד בדין,
הפעם לא ״כעבריין צעיר״ אלא כפושע
מועד, אדם מבוגר, היכול לשאת בדין
הקשה, ואשר החוק מתיר הטלת עונש
כבד עלייו. גם אז טענו הכל, כי חוסר
פיקוח, חוסר קציני מבחן, חוסר מוסדות
מתאימים — הכל נובע מחוסר תקציב.
אולם ההוצאות הכוללות, שגרם הצעיר
הזה בעשר השנים האחרונות, ואשר הוא
עלול עוד לגרום לאוצר המדינה, עולות
על כל הכסף, שהיד, על המדינה להוציא,
כדי לחנכו כראוי.

״ דעז אול המדינה ! ־
״די, יששכר, די!״ ,צעקו שני השוטרים
באולם בית המשפט. אבל יששכר
לא היה בדעה אחת עמם. הוא צעק ל
כשהייתי
במחתרת בוז למדינה ! לעזאזל
מדינה כזאת, שמביאה אותי בחזרה
לבית הזד
הדבר התחולל השבוע בבית המשפט
המחוזי בתל אביב, כאשר יששכר לוי,
בן ה ,25 הובא בפני השופט בעוון שינוי
עדות. בשעתו העיד יששכר לוי עד שני
אנשים, שעברו על החוק, ולדברי המשטרה
שינה אחי כך את עדותו. על כך
נעצר והובא לדין. הואיל והמשפט נדחה,
ביקש להשתחרר בערבות עד המשפט,
אך המשטרה לא רצתה לקבל ערבות
עצמית .״יש לך קרובים?״ שאל השופט
״אם כן — שיבואו לחתום על ערבות״.
יששכר לא הסבים :״לא אלך לקרובים.
אני אחתום בעצמי. אני לא אברח מן הארץ
! הלואי ויכולתי לברוח, אבל לא
אברח ! לא אלך לשבת בכלא. ואני לא
אחראי בעד מעשי. אני אשחוט את כולם

איומיו לא עשו רושם, ויששכר ראה,
כי הוא עלול לשבת בכלא. וזה הכאיב
לו. רגישות מיוחדת הפגין העצור בכל
פעם, שנשמעה המלה ״ חוק חוק, איזה
חוק ! מה זה חוק?״ צעק בכל כוחותיו
.״אני חייל משוחרר, נפצעתי שלש

אותה שעה, נכנם לבית מסחר לכלי
נגינה בחיפה צעיר לבוש בגדים מקומטים,
ונעול נעלים בלויות, והטיל על השולחן
אקורדיון וחצוצרה עטופים בניר עתון.
בעל החנות הציע לו מחיר נמוך של
80ל״י עבור שני הכלים. הצעיר לא עמד
על המקח — והדבר עורר את חשדו של
בעל החנות. נתן לצעיד דמי־קדימד— ,
והלך לטלפן למשטרה.
השוטר,
״ מנין לך הכלים י״ שאל
לבוש־אזרחית, את הצעיר, שבא למחרת,
כדי לגבות את חובו. הלה גמגם משהו
על מתנה שקבל מדודה, אולם חיש מהר,
הודה בכל. התברר, כי הוא משמש לעתים
ממלא מקום של אחד ממנגני התזמורת,
וערך הכלים ידוע לו היטב.
״רציתי לסדר לעצמי שיכון אמר
המוסיקאי שסרח, ונעץ עיניו בנעליו ה־ממורטטות.
״בינתיים
תקבל שיכון חינם אצלנו״,
אמר הסמל המשופם, שהוציא את פקודת
המעצר, וטפח לו דרך חיבה על שכמו.
הארץ עוף מת ברחוב עם ישראל חי
(״ידיעות אחרונות שלישיך;
נולדה ברמת־גן — האב המאושר
התעלף מרוב שמחה (,.דבר
זה עתה הגיע המשלוח השני של
החמורים מקפריסין. נא להתקשר
אתנו מיד על מנת לקבלם.במו״ב נתכבד להודיע
כי נשאר עוד מספר מצומצם של
חמורים ממשלוח זה( .״הארץ
(מודעה ):ארגון חברי ההגנה בקשראל,

חטיבת יוצאי אירופה.

המשמר״).

מ וס יקה
״בושם ליפאו״ס״ --
כשלון התזמורת הישראלית •באמריקה,
כמוסד רשדזנטטיבי של הארץ, מוכיח .,כי
מוסד אמנותי לאומי אינו יכול להשתמט
מן המציאות, שבתוכה הוא נושם ומתקיים.
כאשר הרימו מבקרים בארץ את קולם נגד
הגישה ״למען הקופה המלאה״ ,היו רבים,
שמתחו ביקורת על דברי המבקרים, וכינו
אותם שוביניסטים. יחסה של התזמורת הישראלית
כלפי׳ הקומפוזיטורים והוירטואוזים
המקומיים, היה תמיד רחוק מלהיות מעודד.
טענת התזמורת :״המוסיקה המקומית והאמן
המקומי, שניהם אינם מושכים קהל״ ,לא
היתד, מתקבלת על הדעת, גם אילו לא היו
נמכרים כל הכרטיסים לקונצרטים של
התזמורת בלאו הכי. וכך נוצר, במשך הזמן,
מצב מוזר: העומדים ליד הגה החיים המוסיקליים
טוענים, שלקהל אין יחם חיובי
כלפי היצירה המקורית והכשרונות המקומיים,
ואילו הקהל אינו מכיר, בעצם, די
הצורך את המוסיקה הישראלית ואת האמנים.
ישראל פופולרית. בנסוע התזמורת
לאמריקה, ביקשה ליהנות מהפרסום שיש
לישראל בעולם, אך לא לקחה עמה את
הרוח הישראלית; לא ביצירה ולא בנגינה.
וכך אירע, שגדול המבקרים המוסיקליים של
אמריקה, וירג׳יל תומסון (״ניו• יורק הרלד
טריביון״) כתב :״לשמוע את קוסביצקי
וברנשטיין ברפרטואר המוסיקלי הידוע, הוא
ודאי תענוג. אבל, כאשר תזמורת באה מתל
אביב לאמריקה, להראות לנו את שני המנצחים
האלה, וכדי להשמיע לנו מוסיקה
של שומן. ושאבז, הרי זה כאילו הביאו
בושם לפריז...״
״אינני יכול להאמין״ ,מסיים תומסון
את רשימתו ,״שגם בביתה אין לתזמורת
זאת משהו מרוח ארצה ...ישראל היא —
חדשות, ישראל היא פופולרית, ויש לה
תזמורת יפה. היא צריכה גם אורינטציו.
משלה במוסיקה...״
ואולין דאונס מה״ניו יורק טיימס״ כתב:
״...בשביל כותב שורות אלה היה דבר אחד
מענין ביותר: המוסיקה מישראל...״
מה ביקשה התזמורת הישראלית להוכיח
לאמריקאים? כי הציונות הביאה לידי הקמת
מוסד תרבותי בעל ערך, תזמורת סימפונית
יחידה במזרח התיכון הראויה לשמה? כי
זוהי התזמורת הטובה ביותר בעולם?
קיומה של תזמורת סימפונית טובה בישראל
היה ידוע. ואשר לטיבה, העריכוה
כראוי: התלהבו מכלי המיתרים המצוינים,
הוסיפו ואמרו, כי אין כלל להשוות אותה
לתזמורת הוירטואוזיות של אמריקה.
על תגובת הקהל האמריקאי מוסר אחרן
דומניץ, שנלווה אל התזמורת במסעה בשליחות
העולם הזה:
כושים עם פרטיסים. ביום ראשון,
,7.1.51 שעה 81/4בערב, באולם ״קונסטיט־

יושן -הול״ ,ואשינגטון. בעוד 15 דקות
ייפתח סיבוב התזמורת. הפילהרמונית הישראלית,
יישמע קונצרט הבכורה בניצוחו של
סרגיי קוסביצקי.
האולם הנו חלק. מן הדברים הקרויים
מסורת בארה״ב. לפני שנים מעטות, יצא
במפח נפש ס. ד,ורוך, האימפרסריו של
מיראן אנרדסון (הזמרת הכושית המפו
התזמורת
הישראלית כוואשינגטון
סחטה את הטיפות האחרונות
ארת) ,שניסה לשכור את האולם. אגודת
״בנות המהפכה האמריקאיות״ המנהלת
את האולם, טענד הזמרת גדולה אך...
צבע עורה — שחור״ .עד היום הזה, סגורה
במת האולם בפני אמנים כושים. לעומת
זאת מותר ״לכושים להמם (עם כרטיסים)
ולשבת לצידם של לבנים״ ,לפי תקנון רחב ביציע מוקף האגודה. האולם
וגדול, הבנוי בשיפוע, שתחילתו באולם
וסופו צמוד לתקרה. הבמה פתוחה כולה
כלפי האולם ומקושטת בפיתוחים אמניתיים.
השטח הריק. תאו של הנשיא טרומן
היה השטח הריק היחידי באולם המאוכלס,
מפה לפה, בשמנה וסלתה של היהדות הוא־שינגטונית,
השגרירות הישראלית. טרומן,
שלפני כשבועיים מצא שעה פנויה לכבד
את התזמורת הבוסטונית בנוכחותו, באולם
זה, היה עסוק, ולא הופיע למרות רחשי
ידידותו לד״ר קוסביצקי.

תשבץ מ54 .
מאוזן )1 :בעל. שלושה ממדים (בהנד־סר
)5 יללה מתוך צער ; )9מדינאי ישראלי
)13 .בעינים פקוחות; )15 קיים ; )16
פחד בלי אמצע; )17 מומחה לעקבות; )18
פוסע ; )20 הדר ; )21 הלואי ; )22 מומחה
לקליעת פיאה נוכרית ; )23 רזה (בראשית
מ״א); )25 שקט י )26 סדר; )28 תנור גדול;
)30 אחת מן המרות, שהתורה נדרשת בהן;
)33 נחיצות ; )34 תן! )35 עטרת פרחים ;
)36 מכשיר ימי )38 :נעלה )40 :רקורד ;
)41 ביטוי! )4 3 .ענף רך ודק; )44 עוד;
)46 בעל־חיים ; )48 סימן מוסיקלי )49 ,קבו צת
הערפילים הגדולה בשמים ; )53 חצי־אי
בים השחור ; )54 צילינדר.
מאונך )2 :קבוץ עננים ; )3שבולת
הדגן (בראשית מ״א 4מנת אוכל ; )5שועל
המדבר( ,ישעיהו י״ג); )6קרום הבשר
החי ; )7תא (בראשית ו 8חוג ; )10
מין כנוה בעל צלילים ^נמוכיס׳ז ) 11 אוי
לו ואוי לשכנו ; )12 מצע בתוך הנעל ; )14
תחום צבורי ; )16 תסרוקת משערות זרים;
)18 עבר; )19 מסילה )22 1נסתר ; )24 עני;
טבור החי
)27 משען לחולה רגל ; )29
(יחזקאל ט״ז); )31 מפחד ; )32 מלאכה בהיקף
גדול ; )34-העברה ; )37 בור לדריכה
ענבים ; )39 כיתור ; )42 לא צר ! )45

במסדרונות הארוכים מכרו תבניות
למזכרת, מהודרות וגדושות מאמרי. סקירה
מלווים בתצלומים של חברי התזמורת, סו-
ליסטים, מחברים ישראליים ומנצחי התזמורת.
הכל מוזכרים בחוברות מלבד פאול
פארה, הצרפתי, שדוקה. לו חלק רב בגיבושה
של התזמורת לקראת סיבובה, ובעיקר
ע״י צרוף כלי־נשיפה צרפתיים.

חלקו הגדול של הקהל הגיע לאולם
במצב־רוח נרגן. רוב הבאים רם אזרחים
אמריקאיים הגונים (משלמי׳ מסים כבדים
גדולים.
לממשלת ארה״ב) וגם ציונים
נדבנים בשיעור של 10 עד 10.000 דולר
לשנה, עפ״י מעמדם החברתי. והנה הפעם
נזדמן מאורע שגם להם חלק בו. אך
״הסתדרות ציוני ושינגטון״ עשתה חש בון
אחר. הקונצרט בואשינגטון, שנערך
בחסותה, נראה מקור סחיטה הגון.
המחירים ירדו. ההסתדרות קבעה
מחירי כרטיסים דמיוניים. רק מיליונרים
יכלו להרשות לעצמם מותרות אלו בשם
״קונצרט של תזמורת לא נודעת״ .אם
כי מיליונרים רוחשים לרוב בוואשינגטון,
הרי מספרם אינו מספיק למלא 3800 מקומות
ישיבה• נוצר מצב, שבערב הקונצרט
נשאר חלק גדול ממקומות האולם בקופה,
לאחר שציונים גדולים רבים, נאלצו בכאב
לב לותר על הקונצרט. בלית ברירה, ממש

ברגע האחרון -ירדו המחירים ירידת־פלא.
אנשים ישבו. באולם בשורה אחת, ושלמו
מחירים שונים, בתכלית, כך או אחרת,
עתה ישבר רכל׳ דרוכים ומתוחים. אם אמת
הם דברי הרבים, הרי בעוד ׳ רגעים ספורים
יאזינו לצלילי התזמורת שכולה
יהודית.
מנגנים בלי מנצח. פעם ראשונה
בדברי ימי ה״קונסטייטיושן הול״ ,קלטו
חדרי ההלבשה מספר כה רב של לשונות,
בעת ובעונה אחת: פולנית, גרמנית, רוסית,
צרפתית, הונגרית, אנגלית, אידיש
וגם — עברית. כל זה בעת ששגריריה
המוסיקליים של ישראל ניסו לפרק את
העצבנות .,שרבצה עליהם. מנגנים החלו
מכוונים את כליהם ; יהודיה התבוננה בהם
בעלה,
בהתפעלות :״ראה״ ,פנתה אל
״אפילו בלי מנצח, הם כבר מנגנים עצום״.
ד״ר לטמן, הרופא החביב, המלווה את
לשה חפץ במסעותייו הרחוקים (לאחרונה
בארץ) נתרגש קצת .״הראו להם״ ,אמר
ליוסף קמינסקי. האיש, תושב ואשינגטון,
המכין את בני עירו חודשים אחדים לקראת
״המאורע הגדול ביותר בדברי ימי המוסיקה״.
מנחם
אבידום (מהלר קלקלשטיין) ,ששבר
אחת מרגליו לפני כחודשיים, בשעה
שהחליק על שיש מלון ״המלך דוד״ בירושלים,
התהלך עתה, מקלו סועדו. הוא
סקר את האולם במבט מלכותי, פזל
אל עבר תא הנשיא הנעדר.
קדרי מקבלת מפתח. קלרי סר-
בש, מנגנת הנבל החמודה, בשמלת ערב
מבריקה, לחייה אדומות מהתרגשות, נראתה
חמודה מתמיד ודברה עם לורנר ואלים
פניפש ב הונגארית .״איזו שפה
זאת?״ שאלה אמריקאית צעירה ״אינך שומעת?״
ענה בן לויתה ,״עברית, כמובן״.
קלרי סרבש והפניבשים שוחחו על המסיבה׳
שהתקיימה אחה״צ אצל ראש העיר,
קבלה קלרי, נציגת התזמורת, את בה מפתח העיר והמחוז.
השעה 8.30 ובאמריקה נוהגים לדייק.
יעקב סורוביץ מוחה כפים, עפ״י המסורת
— סימן למנגנים לעלות. הם עולים על
הבמה משני צידיה. הקהל מקבלם בתשואות.
אחרון עולה רודולף ברגמן, הנגן
הראשי הערב. ד״ר קוסוביצקי נראה מסרך
דרכו לאיטו, שחוח קמעה. הקהל מתרומם
על רגליו הכל מוחאים כף בהתלהבות.
לאחר
ההמנון האמריקאי, נוגנה ״התק־וה״
ולאחריה החלק האיטי ,״תהילים״,
מתוך הסימפוניה הראשונה של בן־חייס.
הסימפוניה החמישית של פרוקופייב השלימה
חלק ראשון של התכנית. השני :
— הסימפוניה הרביעית של צ׳ייקובסקי,
בניצוח קוסביצקי בביצוע התזמורת הפילהרמונית
הישראלית אשר סחטה מהיצירה
את הטיפות האחרונות.

חוטי האורך באריג ; )47 מקום ריק ; )49
מד לעוצמת האור ; )50 מקוד, רחב ידים ;
)51 יום טוב ; )52 בתוכי.

פתרון תשבץ מס׳ 52
מאוזן )2 :אכן ; )6פחד ; )8מבריא ;
)01 כסא ; )12 צי ; )13 רק ; )14 כל ; )15 מץ ;
) 16 חקלאי 18 תבערה ; )19 מתפטר ; )21
מילא ; )24 הרף ; )25 סילו ; )28 סעד ; )29 רש;
)31 ממן ; )32 יען ; )34 גר ; )35 קנוח סעודה;
)36 ין ; )37 נכה ; )39 בד ; )40 תל ; )41 הדס ;
)42 תכלת ; )44 גלימה ; )51 הכחשה ; )53 עש ;
)54 לג ; 6ת) יד ; )57 תא ; )58 שטן ; )60
הרהור ; )63 נצר ; )64 נרד.
מאונך )1 :צח ; )2אבק ; )3כר ; )4ניב ;
)5טס ; )6פיח ; )7דחליל ; )8מרים ; )9אלתר;
) 10 כנעני ; )11 אמה ; )17 מפרים פרסה ; )20
טף ; )21 מערכת ; )22 יד ; )23 ארנבת ; )25
סנדלר ; )26 לי ; )27 ועידה ; )28 סגן ; )30
שוד ; )31 מות ; )33 ננס ; )38 הך ; )41 הב ;
)43 לגיון ; )44 פר ; )45 סק ; )47 בטחון ; )48
בהלה ; )49 יהיר ; )50 גשש ; )52 התר ; )55
גן ; )56 דוד ; )59 טל ; )61 הר ; )63 צב.

תקון טעויות תשבץ ענק מם 53 .
פלוגות שדה ; )186 עיר
מאוזן )125 :
הכהנים ביהודה.

״העולם הזה״ ,מם• 692

ע ת 1נ 1ת
\נדל דובבד־מספר•
הגנרל רוברטסון, מפקד הנחות הבריטיים
במזרח התיכון, בזכר, שהפר את חוקי
האדיבות: הוא לא ביקר במדינת י!שראל.
כדי לתקן את המעוות, הודיע על בואו
לקריה. היה זה מובן מאליו, שאין בקור
זה שייך לדיונים על הברית הים־תיכונית,
לביקור האדיבות של משה דיין בתורכיה,
לביקור הנמוסין של ראש הממשלה ביוון
ולפנית ישראל לקבלת דולאדים אמריקאים
(סעיף .)4
הדבר לא היד, ברור כל כך לח״כים של
מפ״ם: הם שאלו שאלות לא נעימות. למחרת
היום, הופיעו כתמים לבנים בעתונות:
הצנזורה פסלה את כל הענין, כולל שאלות׳
הח״כים. כעבור שעתיים, הודיעה לשכת
המודיעין הממשלתית (השייכת, בניגוד
לצנזורה, לזרועו האזרחית של ראש־הממש־לד
),על בואו של רוברטסון.
הח״כים התרגשו. מאז קרא ח״כ מפ״מי
את הטור השביעי -של אלתדמן בכנסת,
לפני שנה וחצי .,היה ברור, כי אין צנזורה
על דברי הכנסת, אלא אם כן מחליט על
כך המוסד הריבוני עצמו.
בסך־הכל: הצנזורה השיגה, כרגיל,
בדיוק את ההפך ממטרתה. גם מחוץ לכנסת
החלו אנשים להאמין, שהגנרל, הרוכב על
׳מספרי־הצנזורה, בא כדי לנהל עסקים, אשר
לא נעים לממשלת־ישראל לפרסמם•

3קידו 1י קובעי
כשהחלה מלחמת קוריאה, נהנו העתו־נאים
מחופש פרסום, שהיה, למעשה, בלתי־מוגבל.
בניגוד לשיטות הרווחות בכל מיני
ארצות החיות תחת אשליות. המאה הקודמת,
הרשתה אמריקה לעיתונאים חופש
מוחלט לכתוב את אשר ראו, ואת דעתם
על מה שראו.
הצנזורה היחידה היתד, צנזורה מרצון
טוב של הכתבים עצמם, שהחליטו כראות
עיניהם אם מותר לפרסם דבר או לא.
לעומת המעלית הרבות שבשיטה זאת,
ושנתנה לעם האמריקאי לעמוד על הנעשה,
היו גם מגרעות לא מעטות — לעתים
מסרו העתונאים, בתיאורי הקרבות, ידיעות
חשובות לאויב. אך חטאם הגדול
היה הביקורת החפשית, שמתחו על ניהול
המלחמה.
לפני שבוע הטיל המטה הצבאי האמריקאי
בקוריאה צנזורה על ידיעות מן
החזית. למרות שצנזורה זו היא מינימלית
ונוגעת רק לידיעות צבאיות גרידא —
בניגוד לנוהג הצנזורה בארצות מסוימות
אחרות — לא מצא הדבר חן בין העורכים
האמריקאיים המפונקים.
בארצות הברית — שם אין כל צנזורה
— יצאו העתונים בהתקפה חריפה
על עצם שיטת הצנזורה. כדאי להפסיד
קרב בגלל פרסום ידיעות סודיות — אמר
אחד העתונים — מאשר להסתיר מעיני
הקהל את המצב בחזית ולתת בצורה זז
חסינות למפקדים גרועים. ולשיטות צבאיות
נפסדות•
דעתם הכללית של העתונים האמריקאים:
הצנזורה היא נשק אוטוקרטי, שניתן
לפקידונים, שכל דאגתם לפסול דעות שליליות
עליהם או על הממונים עליהם.
קרם אילם. עתה חוזרים העתונאים
ומחדדים את שכלם, כדי למצוא דרך לרמות
את הצנזורה, ולהעביר ידיעות מתחת
אפו הרחרחני של הצנזור• צריך לדעת
היטב את חוקת הצנזורה( ,בארצות נאורות
שומר גם הצנזור על סמכויותיו ואינו
מעונין לעבור עליהן) ואז אפשר להעביר
ידיעה, שתהיה טרייה ומעניינת ובכל זאת
מצונזרת:
הצנזור של החזית הקוריאית, איש בעל
לסת של מתאגרף, עקשן שאינו זז כמילימטר
מן החוקים המקובלים, גרם עגמת
נפש רבה לעתונאים. כל ידיעה שהגיעה
אליו, נותחה וכל הצימוקים שבה הוצאו.
בין העתונאים והצנזור התנהל קרב אילם.
העתונאים ניסו לערער לפני מק־ארתור,
בוואשינגטון, אבל הדבר לא עלה בידם.
אמר עתונאי אחד :״גם בחלום אני רואה
את בעל הלסת בא אלי כשמספריים גדולות
בידו, והוא חפץ לקצר את לשוני״.
העתונאי הראשון שהצליח להערים על
בעל הלסת היה אלבס וולנטין סופר רוי-
טר. אלכס כתב רפורטז׳ה ארוכה ובה
הזכיר את הבריגדיר האנגלי טום ברודי,
מפקד הבריגדה הבריטית ה־ .29 בעל הלסת
המפורסם קרץ בעיניו הכחולות. המספריים
השמיעו שקשוק קצר. שמו של ברודי
ולאומיותו הושמטו במחי יד. אבל אלכס
לא התיאש. הוא חזר וכתב, אך תאר את
ברודי, כ״בריגדיר האומות המאוחדות,
לבוש מעיל צבאי בריטי״ .הצנזור העביר
את הידיעה.

,העולם הזה״ ,מס• 692

ספורט
כדורגל
•הודיס אד1ו־ים

הנזיפה החמורה ביותר, שאפשר לומר
״מלוזאן־ספורט״
לכדורגלנים האורחים
היא, שאינם עולים על רמת הכדורגל המושגת
בישראל. אם במשחק הראשון לא
היתה עובדה זו ברורה וגלויה לכל, הרי
לאחר ארבעה משחקיהם של האורחים על
אדמת ישראל, נתגלתה בינוניותם על כל
צדדיה. ככל קבוצה מחוץ לארץ, קצרו
האורחים שפע של ענין, למרות שפגיעו־תיהם
ברגליים עלו על הפגיעות בכדור,
עוררו גלי התענינות בקרב אוהדי הכדו רגל.
המשחקים האחרונים הגבירו את המתח
וגרמו ניחושים שונים על יכלתם וכשרונותיהם
של אנשי ״לוזאן״ ,אך הם לא
יזכו לשם הטוב שרכשו הקבוצות הקודמות
שבקרו בישראל .״לוזאן־ספורט״ תשמש
דוגמה טובה לשיטת הכדורגל הנהוגה
לרמתה, אך לא ליותר
בשויץ, ואולי
מזאת.

ובימים אלה, הוצעו חמשה שופטים (שניי־דר,
קאריו, לויכטר, שר וישמסקי) להתאחדות
הבינלאומית לכדורגל — פיפ״א —
כדי שישפטו במשחקים בינלאומיים ׳מחוץ
לישראל גם־כן. עוד כמה משרקויות מעולות
והמנע חרפה על המגרשים השונים

טוביה רפואה, מנחם פיש, אלכם אלירז
וצבי פנקס. כל אחד הגיע ראשון במקצועו,
לאחר שבלע את גלולות הארגעה
וכוון בדקדקנות את רובהו למטרה. מזג
אויר מתחלף הוסיף על המתח ומירוץ
הנקודות שימש פורקן לכל מתחרה ומת־

סחורת ייצוא ללא קופצים.

אם כי הסרה התאמה בקרב הנבחרת מתל־אביב,
הרי הנצחון על האורחים מלמד
שאין הם מצטיינים. היו כבר בארץ קבוצות
מעולות יותר, אך השוויצים אינם
מתרוממים מעל הדרגה הנהוגה בישראל.
קבוצת ״מכבי״ תל-אביב, בהרכב טוב עלולה
להכות את האורחים שוק־על־ירך ואין
צורך להשיג דוקה נצחון משפחתי. אין
ספק, שמהירותם של השחקנים, שליטתם
על הכדור, תנועות גופם המטעות והקת־דיציה
הגופנית שלהם עולות על אלה המקומיים.
אך כדי להגיע למסקנה זו אין
צורך להביא שחקנים משויץ הרחוקה ואפשר
להסתפק בקבוצות התורכיות השכנות
מצפון. מי שאינו מסתפק בסיבה זו יס־

גלזר את גלזר מסתערים
ליטופים בידיים
כים להשאיר את בחורי ״לוזאן ספורט״
בביתם. מסיבה נוספת :
הספורטאים
,,פרפלופטה יורן״
האורחים לא התנהגו בהתאם לכללי ההגינות
הספורטיבית וחרגו ממסגרת המותר
גם במשחקים בינארציים. פעמים רבות
נתגלה שהם מחפשים את הרגל במקום את
הכדור. ידיהם טיילו יותר מדי על שחקני
הקבוצות הישראליות. משחקם אינו מבוסם
על הברקות חיצוניות והוא תכליתי
ביותר. אי־ויתורם והרצון לנצח בכל הדרכים
מצדיק הרגשה זו• במשחק נגד
״הפועל״ תל־אביב היה הקהל עד לליטופים
קלים בין שני שחקנים, אך כל הרקע
של התנגשות זו אינו ברור לנו: אחד
השחקנים־האורחים רגז על ״פאול״ שנעשה
והוא צעק בקול־רם :״פפלוהטה־יודן״.
(יהודים ארורים) .מפליא שכל אותם השחקנים,
שהיו על המגרש ומוכנים להשבע
ששמעו זאת במו אזניהם, לא הגיבו כלל
ועיקר. במשחק האחרון נסו השוויצים
להחריף את שיטת משחקם, א ך...
משרוקיתו של שניידר. בדו־קרב
החריף, במשחק הפרידה, התרחקו
האורחים מכל ״פר־פליי״ ,אך משרוקית
הפלא ועינו החדה של השופט מקם שניי־דר
הבחינו בכל. הופעת־הבכורה של
שופט בינלאומי-זה, שבא זה מקרוב לארץ
ונתכבד בשיפוט במשחק הקשה ביותר,
עברה בהצלחה וצפצופיו. קנו את לבות
קהל האלפים. שופטי הכדורגל. מהווים
בעיה זזשובד, במערכת הכדורגל בישראל

חודורוב והכדור >באמצע שניאוח י
נוכזת שיק על ירך
בארץ, בתחרויות בינלאומיות
הגביע, שיתחילו בשבוע הקרוב.

סולם

שהגדזרים

ובמפעלי

טפסו

מעניין, שהתופעה המשותפת לרוב הקבוצות
המבקרות בישראל היא הסולם המסתמן
לפי תוצאות המשחקים. בתחילה זו כים
האורחים, אך כאשר לומדים את יתרונותיהם,
מתחיל הפרש השערים לרדת
ועמו גם מתקרב הנצחון של הישראלים.
בהופעת הבכורה של השוויצים, גברו הזרים
על קבוצה מעורבת של ״מכבי״
תל־אביב
פתח־תקוה, רחובות ו״ביתר״
בשיעור של .1:3במשחק השני נגד ״מכבי״
תל־אביב הוכרחו להסתפק בנצחון
מינימלי של 0:1ואילו במשחק השלישי
סיימו את . 90 הדקות׳ נגד ״הפועל״ תל־אביב
בתיקו.)2:2( .
עתה, אם כי קצת במאוחר, הגיע תו רם
של התל־אביביים והם גברו על הלו־זאנים
בתוצאה של .2 : 3הסולם מורה
על יחס שערים. קטן ביותר — 6:8לזכות
האורחים־ימכל השערים שספגו כדויג׳
לני שויץ בישראל נוטלים את החלק העיקרי
האחים גלזר: יהושוע וחיים. השערים
נשארו במשפחה ושמה יגיד עתר,
משהו לכל חובב כדורגל באירופה. האחים
התחלקו במספר השערים, אך חיים נטל
את העליונות בכבשו 3שערים בעוד
ש״שייע״ הסתפק רק בשניים• אך למרות
הכל גם בין האחים ח סר ה...

ההתאמה בקבוצה

מעורכת.

כאשר חסרה ההתאמה בין שני אחים, הרי
ברור שבעת שמשחקת קבוצה מעורבת
מ״הפועל״ ו״מכבי״ ,לא תהיה התאמה.
תחרות הפרידה במשחק הבינלאומי שמשה
אימון ראשון לנבחרת תל־אביב (בלי
״ביתר״) .אין בכך משום זלזול באורחים,
אלא עובדה רגילה בכדורגל הישראלי,
שכבר קנתה לה שביתה. כולם גאונים
ואין צורך להבריג ולשפשף אותם בצוותה,
הרי אחרי הכל הם יושבים בבית־קפד,
אחד ולוגמים קפה במשותף ; היש הכרח
לזמנם ביחד במגרש כדורגל י גרעין קבוע
ומגובש חייב להיווצר, סגל שחקנים שיהוו
את הנבחרת הלאומית ויתאמנו באופן
סדיר וקבוע. הזמנת קבוצות מחוץ־לארץ
דורשת גם קצת התחשבית בכבוד הכדו רגל
הישראלי.

חרה.

מאורעות השבוע
שני שיאי ״הפועל״ באתלטיקה־קלה
הושגו בתחרות אחת, שהתקיימה ברחו בות.
עוד לא הספיק שיאו של פנחס פ ד
לונסקי, בן כפר־חיים, להתאזרח וכבר קבע
אותו ספורטאי שיא חדש. פנחס יורה את
הפטדש בטכניקה מלווה בכוח (הוא מ״צ)
ולפיכך שיאו הקודם — 34.91 מטר —
עומד בצל לעומת השיא החדש — 36.11
מטר, הבחורות, שהן בדרך כלל קובעות
השיאים והטון בעת האחרונה, נטלו את
השיא השני. הפתח־תקואית דליה קליינמן
ממהרת בריצתה והיא שפרד, את שיא
״הפועל״ (שהיה בבעלות כפולה: בלהה
סיני ורות הרשלר) בשניה אחת — 13.2
שניות. הקיבוצניק דוד טבק הוכיח, שעוד
לא נס ליחו בעת שזכה בשלש ריצות :
60 מטר ( 7,0שניות) 100 ,מטר (11.2
שניות) ו־ 400 מטר ( 54,0שניות).
השוטרים הפסיקו, לרוץ אחרי גנבים
ופתחו במסע נגד הכדור. הליגה לכדורגל
המקיפה 7נבחרות ממחוזות המשטרה. תעניק
לאלוף גביע הנושא את שם המפקח
הכללי של המשטרה. בינתיים צועדים בראש
התל־אביביים, כשברשותם 5נקודות.
י הצבא הצרפתי זריז יותר מהצה״ל
״הפועל״
בכדורגל, ולפי הזמנת מרכז
תבוא במחציתו השניה של חדש מרץ קבוצה
צרפתית (נראה שזרם האמנים הבא
לישראל קסם גם לאמני־הכדור) .הכדו רגלנים
הפעם הם חיילי־הצבא, שהקימו
נבחרת ראויה לשמה• הצרפתים ישחקו בקהיר
במסגרת המשחקים על גביע הים
התיכון והם יסורו לביקור בישראל.

קליעה למטדה
הגיל מ־ 7עד ;70 המתחרים באו מירו שלים
ומראש־פנה והתחרות קליעה למטרה
השתרעה על 5ימים רצופים. טובי הקלעים
בארץ התכנסו במגרש הציידים כשהם
מצויידים ברובה זעיר ומוכנים לירות
ממרחק של 25 מטר. הרעיון ״ללמד את
בני יהודה קשת״ חודר אם אט לשורות
תופסי־הרובים והמטווח של מועדון הציידים
החיפאי השמיע קולות פצפוץ בלי
הרף.
תוארים בשפע. התחרות הראשונה
בשנת 1951 העניקה למצטיינים תוארים :
אלופים ארציים במצבים ובסיכומי נקודות.
כאלוף הארצי בכל המקצועות הוכרז דב
בן דב (אסף 262 נקודות מתוך )300
ולידו צעדו מתא־ לובין, מנחם ילינוביץ,

מלמד (ימיו) וחרוץ?יוזאן
פגיעות ברגליים

ח 1ש ״ 0
מטריה, רווה ואולקוס
יי ״וותיקי מלחמות העולם״ בעיר נייווארק
אשר בארצות הברית שלחו לקלמנט
אצלי. ראש ממשלתה ושוחר השלום של
בריטניה, שי: מטרייה.
ההסבר :״במקרה שנוויל צ׳מכר־ליין
לא ציווה לך את מטרייתו ...כדי
לפייס את הקומוניסטים הסיניים״.
1אחר שברית־המועצות הורשתה לחפש
נפט בצפון פרם, היה מרשל יוסף
סטלין נדיב ביותר. השבוע שלח לסא
רייה איספנדיארי, כלת השח הפרסי,
מעיל פרווה יקר ערך מתנת כלולות.
* יעקב מליק, נציגה הראשי של
ברית המועצות באו״מ היה, לעומת זה,
קשור למיטתו. הסבה: התקפת לב.
לא טוב ממנו היה גורלו של ארנפט
כווץ, שר החוץ הבריטי, שחלה בדלקת
ריאות רצינית, שהגבירה את השמועות על
חילופים קרובים.
גם בישראל לא היה הכל כשורה :
אלוף יצחק שדה, אחר שנתיגע, כנראה,
בתפקידו החדש: חבר מועצת עיריית תל־אביב,
נותח בבית־ החולים ״בילינסון״.
ס אליזכט טיילור, שחקנית הבד ד.צ־עירה
( )18 המתגרשת מבעלה, לא נוקתה :
אחר שאבדה את תיאבונה וגברו מכאוביה
לאחר הארוחות, קבע הרופא: סימנים ראשונים
של אולקוס.

כאשר ״נשים חובבות תעוסר,״ הזמי־ניוהו
לנשפן, ציינו בכרטיס ההזמנה :
המוזמנים מתבקשים להופיע בבגדי ערב.
אמר טוביהו, כשחזר מסיור במחנות
״סולל־בונה״ ,שהוא מנהלם בנגב :״לא
אופיע בפיז׳מה שלי — אלה הם בגדי
הערב היחידים שיש לי״.
אמר פייטרו נאני ,67 ,מנהיג
הסוציאליסטים באיטליה, ומי שהיה סגן
ראש הממשלה :״עתה אני יבול למות.
פגשתי בסוציאליסטית יפהפיה״.

מרייה בולייארי,19 ,

היפהפיה:
בתו של אחד מטובי

פרקליטי איטליה

נשיקה, בס נתר וקנס

האםהדז אנ תלבריאות
זהתפתחזח ירדה
מזינהאזת 1בנבטן

מזון

מיוחד ־

לתינוקות ולילד

נ בטן
•סוד ד־אות הילד
מומלץ על ידי ו־זיזסתדרות ד־ו־פואיר־ז
ר־ווגרת ארגנו
בישראל —

סנתר —

קולנוע כתל־אכיב
אסתר — ההגדה לבית פודסייט
מגדלור -המולה
אופיר — נשמות נבוכות ()3
אוריון — ענני הזוהר ()3

נופפי רנו ר ת ידרערת טוס

הקונים
א _ .וסטרמן. תיא דוד רש״י 9

מ אחר הצגתו ברמת־גן, ישב רקדן
ד,סטאפ פאול דראפר ב״כסית״ בתל־אביב.
ניגשה צעירה זהובת שיער, נשקה
לו על לחייו. דראפר לא נרתע, קם, נשק
לנערה אף הוא.
פירשה הצעירה, שהסמיקה כולה :״זאת
התערבות״ .הלקח: חברתה שילמה לה שתי
לירות.
* 6חולה איטורבי, הפסנתרן בעל השם,
המרבה להופיע בסרטי קולנוע, החליט
להשקיע כספים נוספים במקום הנכון :
החודש, שעה שביקר בפאריס, בירת צרפת,
רכש את פסנתרו ה־.38
ו איותה שעה דנו שלטונות צרפת בשחרורו
של ׳המרשל פטן, הישיש בן ה־,94
שעמד בראש ממשלת ווישי.
המרשל שנידון ב־ 1945 למאסר עולם
על שיתוף פעולה עם הגרמנים, איבד את
זכרונו ומתנוון יותר ויותר.
כאשר סיר רונלד סטורס, מושלה
הראשון של ירושלים, מזרחן יודע עברית,
פנה לצירות ישראל בלונדון בבקשת אשרת
כניסה, לא קיבל תשובה.
מקורבים הזהירו: קיימת סכנה לחייך,
באם תבקר בישראל.
סטורס, שנתפרסם בפעילותו האנטי־ציונית,
הצטער :״מעולם לא שיערתי
שיאסרו עלי לבקר בישראל״.
באותו שבוע עמד אחד מידידיו הטובים
של סטורם, עיצמת אינונו, מי שהיה
נשיא תורכיה, לפני וועדת חקירה של בית
הנבחרים התורכי.
הכחיש את האשמה שייחסו לו: קבלה
שוחד ומעילה בכספים, שנאספו לטובת
ניזוקי הרעש הגדול בשנת , 1939 שכתוצאה
ממנו נהרגו 50 אלף איש.
אינונו נאשם, כמו כן, בהתנהגות לא
נאה: שיחק בקלפים בתחנת הרכבת של
אנקרה, לפני שיצא למקום הרעש, צחק
ושתה שעה שהעם התאבל.
אחר שלא הוכחה אשמתו העיקרית :
לקיחת 70 אלף לירות תורכיות (עשרת
אלפים ל״י) על חשבון נסיעתו למקום
הרעש — בוטלה ההאשמה.
סידניי סטנלי, הסוחר היהודי
מלונדון, ששיחד שרים ומנהלי הבנק הלאומי
נידון בפאריס, בהיעדרו, לשלוש
שנות מאסר, קנם של 50 אלף פרנק
( 50 לירות) ותשלום 50 אלף פרנק נוספים
פיצויים לחברו שרלם זילברשטיין,
שאיים על חייו.
אחר שסטנלי עלה לישראל, יצא לצרפת׳
התארח בביתו של זילברשטיין במשך
ששה שבועות 1ניקר עם בני משפחתו
בתיאטרון, במרוצי סוסים. למארחו כאשר חזר לישראל שלח
מכתב :״החזר לי את עשרת אלפים הלידות
(שלקחת ממני) כמשך שלושה ימים,
או תשלם בחייך״.

ימה• ,ופי ומלח

שרות נוסעים וחבילות

הנקוי לבעלי טעם
קשת

מנ ק ה

וצוג* ח

לטבריה
תל־אביב — ירושלים — היסה

סל׳ !3438 סל׳ 0 !4810ל׳ 3437
סבריזז סל 101 .

דוד
יי באר־שבע

טוכיהו, ראש עירייתה של
שוב בלט בחדשות.

שושנה דמארי, זמרת
מחשוף עסוק ורב
וסוציאליסט בעל שם, שנבחרה
היופי בקיץ שעבר;

למלכת־

י כשאר דווייט (״אייק״) אייזנהואר
הפליג לאירופה, הזדרז מכון גאלופ וערך
משאל: מה הם סיכוייו של מצביא הצבאות
האטלנטיים להיבחר כנשיא ארצות־הברית?
התשובה
,590/0 :בהשוואה ל־ 280/0של
טרומן.
13 לא השיבו).
יי אולם סיכוייו של ד״ררב (״הצנע״)
יוסף להתחבב על הציבור, טרם עלו :
רעם ״הצופה״ ,בטאוניו של הפועל המזרחי
והמזרחי, השותפים החשובים בחזית
הדדתית: ממקור מוסמך נודע לנו, כי
שר התחבורה, ד״ר יוסף, טס בשבת מלוד
לאילת. המריא סשבע וחצי בבוקר יחד
עם חבר עוזריו וחזר אחר הצהרים,
לפני צאת השבת.
כשראה יוסף אבו גוש שמחאותיו
אינן מועילות, נקט בצעד מקורי ביותר.
בא לפתח תחנת המשטרה שבכפרו,
ששימשה פעם ביתו, שלף אקדח וירה
בשוק של עצמו.
כשחש אמבולנס למקום, והעביר את
הפצוע קל לירושלים, הודיע: זה היה
מעשה מחאה על גירושם של ארבעה
מלווי, אשר אני רואה את עצמי אחראי
כלפיהם מבחינה מוסרית.
יי כאשר נודע במושב אביחיל, שליד
נתניה, בו יושבים וותיקי הגדודים העבריים
מימי מלחמת העולם הראשונה, כי
דוד בן־גוריון, ראש הממשלה, עומד
לבקר במושב בט״ו בשבט, להשתתף בנטיעות,
החליטו לקבל את פני ב. ג .בצורה
הניאותה.
קבעו: יש לצאת לקראתו עם לחם
ומלח.
שוחט המושב, שעליו הוטל התפקיד,
חיכה חינם, ב.ג. לא הופיע.
י כשהמריאה שושנה (״אני מצפת״)
דמארי, ביום ה׳ שעבר מלוד לאמריקה,
שם תשיר במשך כחצי שנה, השאירה
בידי בעלה, שלמה בן־מנשה ובתה, נאווה,
בת ה־ ,6בתור ״במקום״ ,פסל של עצמה,
שהוגש לה כשי באותו יום ע״י הפסל

משה ג׳אנח.

כשראה הרב יששכר דמארי, אבי
שושנה וסעדיה, את המחשוף העמוק (של
הפסל) קרא בתדהמה :״ריבונו של עולם,
כסו אותו ד

כתובת המערכת וההנהלה: תל־אביב, רחוב לילינבלום , 12
טלפון ,66765ת. ד / 136 .העורך: אורי אבנרי /המו״לים:
אברהם גור־ון ושלום כהן /דפוס מ. שהם, תל־אביב,
רחוב סין ,6טלפון / 2239 גלופות: צינקוגרפיה אי 7
ישראלית בע״ם /ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.

מגגודוו **•ד*>•

תיץזטר 1ן

קולנוע

״המגבית המיוחדת״
לאימפרסריו ולין ולבמאי ודלף יש אומץ
לב רב. מבלי להתחשב בהפסד העבר,
בבקורת הקטלנית מצד המבקרים האמנו־תיים,
הם ממשיכים בדרכם מבלי להשתנות.
בתכנית משתתפים רוב הכוחות הידועים
לנר: חנה אהרוני, רוז׳ינסקי, אלכסנדר גרו־נובסקי,
גיטר, לוקה, רעיה גולדין, בן סירה
ורוזנברג. הם אינם מחדשים מאומה.
המגבית המיוחדת מתחילה, כמובן, באמריקה,
ושולחה ארצה בין היתר תייר אמריקאי
(הרדט דוד) ,הדומה יותר להונגרי,
שנקלע ארצה דרך פריז. הרוויו מתחיל
בנמל חיפה — תחנת המכס היא ״מועדון״
לפקיד מפהק ולסבל התימני. הנושא המרכזי
הוא הנקניק המוברח. עוברים לפנינו
אחריו בסך: עולה הדש, חוזרת, איך חזרה
לארץ, עם אותן חמש הלירות, בשעה שהביאה
פריג׳דר ועשר מזודות?) וכל מיני
ספוסים אחרים. הם הופכים עולמות, אבל
כולם משתתקים עם בוא הוד מעלתו התייר
האמריקאי, אל תחנת המכס. דוד הרדט
התייר הפולני־אמריקני, מתחיל מכאן בדרך
מלאה צחוק לא תמיד פיקחית ; הוא מגיע
אל תל־אביב, לקבוץ, לירושלים עיר הקודש,
ולבסוף נקלע למסיבה בקריה.
בדרכו מספיק נציג הדוד סאם לקבל
מושג מסועף למדי על ארץ הקודש. אך
בכל פעם, הוא מופתע מחדש לנוכח גילוי
נוסף. תוך כדי גילוח, הוא מספיק
להאזין לשיר, המושר לכבודו, לחלק סיגרים
ולראות הפגנה מפא״י־מפ״ם של
שני אנשים.
סיגרים, שעונים. כדי לגוון את
התכנית, ולנסות להחיותה, התקבצו מסביב
הבמאי דולף: נתן א. נ .נרדי, מ .וילנסקי,
אברמוביץ, ספקו לו פזמונים חדשים, רוזינסקה המושרים בפי חנה אהרוני,
ואלכסנדר גרונובסקי. מצילות את הקטעים
החלשים: התפאורות הנעימות לעין.
אברהם רוזנברג הוא היחידי היודע
משחק. אילו היה תיאטרון לי־לה־לו מבין,
שאסור לו לחרוג ממסגרת הרויו, היה
הקהל צוחק, נהנה והולך הביתה מרוצה.
אבל ברגע, שהבמאי מכניס למחזה קטעים
דרמטיים (לפני חומות ירושלים) ,חורג
התיאטרון ממסגרתו ונכנס לשדה לא לו.
חבל שאברהם רוזנברג אינו מוצא את
מקומו בתאטרון רציני בתפקיד שחקן אופי.
הקטע המוצלח ביותר הוא האחרון.
זה משאיר טעם נעים: מסיבת־גן בקריה,
לכבוד התייר האמריקני (הוא יפתח כאן
בית חרושת לבשר מקיפים אותו שפ-
רינצק (יעקב בן סירה) גולדה מאירסון
(רעיה גולדין) ד״ר סימון (אבדורי) ומנחם
בגין (אברהם רוזנברג); פרודיה מוצלחה

סרטים
״ענו־ ה1והד״
דמות מציורי דגאס ...פייה של תקופת
הג׳ז ...המחשה חייכנית של חן כך תאר
מבקר אמריקאי את מארילין מילר המפורסמת
— ולדעת רבים אף הגדולה —
שבכל כוכבי הבמה המוסיקלית האמריקאית.
מארילין
החלה את דרכה בתיאטרון עב
אביה החורג, אמה ושתי אחיותיה כלהקת
הקולומבינים. בתקופה מאוחרת יותר הצטמצמה
הלהקה לשלשייה שנדדה סביב העולם
עשר שנים ארוכות. בלונדון, מיד
לפני המלחמה הקודמת, ראה את הרקדנית
הצעירה לי שוברט, המפיק המפורסם, והוא
הזמין אותה לשוב לברודביי. עתה היתה
עליתה מהירה, ובן לילה הפכה לכוכב
הנערץ ביותר בניו־יורק ובאמריקה כולה.
ומאז היתה כל אופרטה שבה הופיעה זוכה
מיד להצלחה.
רק בחייה הפרטיים לא הצליחה ביותר.
נשואיה. לזמר קרטר נגמרו בצורה ררגית
ביותר, כשבעלה נהרג בתאונת דרכים שעה
שמהר לנסוע אל הצגת הבכורה של הצלחתה
הגדולה ביותר ״סאלי״ .מאז חלתה
מארילין במחלת לב, ובכל זאת המשיכה
להופיע בהצגות רבות עד מותה בשנת
,1936 והיא רק בת .38
ענני הזוהר הוא סרט ביוגרפי על חייה.
והתסריט נשאר ברובו נאמן לעובדות ההיסטוריות.
אולם טוב עשה הבמאי, דוד
באטלר, שצמצם בעלילה והרבה בקטעים
המוסיקליים.
ג׳ון הייבר אינה כוכב בעל שיעור
קומה גדול, ברם כרקדנית וזמרת היא ממלאה
את תפקידה בחן רב. מלבד זאת היא
נעזרת בהרבה על ידי בן זוגה למחול
ושירה ריי בולג׳ר.
בולג׳ר הוא רקדן מצוין, המופיע בשנים
האחרונות בהצלחה רבה על במות
ברודביי, ולעתים רחוקות אף בתפקידים
קטנים בסרטים. בענני הזוהר, הוא ממלא
את תפקידו של ג׳ק דיונהו, רקדן מקצועי
העוזר למארילין בקרירה שלה והנו אף
נושא נכזב לאהבתה של הנערה הצעירה.
בסרט זה נתנה לו הזדמנות מצוינת להדגים
את כשרונותיו הן כרקדן והן כשחקן
מימיקן ממדרגה ראשונה.

״הבאדיקדה האלמת״
באביב 1945 סגרו בנות־הברית על
בוהמיה, לבה של אירופה, בתנועת־מלחצים
אדירה. מצפון־מזרח דהרו משורייני הצבא
האדום בעוד שממערב פלסו להם דרך
האמריקאים. הגרמנים בפראג החלו לסגת.

התגובה היתה מידית כשם שהיתר,
ספונטאנית: מתרסים הוקמו ברחובות פראג.
מטרתם: ללכוד את הגרמנים במלכודת
ולמנוע מהם דרך נסיגה.
.׳הבריקדה האלמת היא סיפור המעשה
על התקוממות זה, כשהדגש מושם בלוחמים
מאחורי מתרס מסוים על אחד הגש
חיים
טרגיים
רים החשובים. זהו סרט בעל כל המעלות
והליקויים של מרבית הסרטים המגיעים
מאחורי מסך הברזל והעשויים לפי המתכונת
הרוסית האחרונה: צילומי קרבות
נפלאים, תמונות המוניות רבות רושם,
מצלמות קלות תנועה במידה מדהימה :
מטפסות, נוסעות, עוקבות. יחד עם זד,
איפוי שטחי ותעמולתי זול של הדמויות,
ויכוחים אידיאולוגיים היכולים להשפיע רק
על קומוניסט מושבע. אין פרוש הדבר
שהשחקנים הצ׳ביים אינם משחקים היטב.
עבון דתס ראויה לשבח דווקא בגלל התסריט
הבלתי מוצלח. קצת פחות ״דמויות״
ויותר תמונות קרב והבריקאדה האלמת
עלול היה להיות סרט טוב מאד.

״תריסר *דלת״

צחוק בלי פקחות
על מסיבת־גן בקריה, עם דמויות מציאותיות.
לא חסרים סיגרים, שעונים, נאום
נלהב של בגין, וצלם עתונות.
* שפרינצק — בן סירא; ביגין — א. רוזנברג
(ארגמן); גו מ ה — רעיה גולדין;
ד״ר סימון — לנדורף אברור; עתונאית—
פ. סלמנדר;

״העולס הזה״ ,מס 692

התלהבות עצומה (שלא היתר, שונה בהרבה
מליל 29 בנובמבר 1947 בתל־אביב)
תקפה את התושבים חסרי הסבלנות. דגלים
צ׳כוסלובקיים הונפו ברחובות. אך הגרמני
היה עדיין בלב העיר והתנגשות בינו לבין
ההמון החוגג היתד. ממש בלתי נמנעת ;
הנאצים פתחו באש על אזרחים צ׳כיים
שלוים.

שבא לארוחת ערב והילולת רפאים. קאר־ירה
מוצלחת. בהוליבוד מביאה את הביוגרפיה
של ווב לתאריך של היום.
| ווב אינו נשוי משום•• שהנשים, לדעתו,
מיותרות. דעה שיימצאו לר, אולי תומכים,
אך פחות מתקבלת על הדעת הכרזתו שרק
ששז! מחברי מחזות ראויים לתואר הזה.
קאאוורד,
שמותיהם 1שיקספיר, נואל
קאופמאן, הארט, שרווד ומולייר. הסדר
הוא של י ב.
בקצרח נשמה מכורה — זוהי נשמתו של
פול מוני, גנגסטר, הנכנסת לגופו של שופט
ידוע. נשמת הגנגסטר משפיעה לרעה
על גופו של השופט וגופו של השופט —

פראנק ג׳ילברט היה מומחה ליעילות
חרושתית, מקצוע שמוצאו באמריקה ומטרתו:
חסכון בתעשיה תוך הגברת הייצור.
זהו, כפי הנראה, גם מקצוע שד,ן ש־פעתו
רבה על החיים הפרטיים, כי ג׳יל־ברט
היה אב לשנים עשר ילדים והוא
גידל אותם לפי שיטות היעילות שלו.
כתב ג׳ילברט את האוטוביוגרהספר
הפך ״בסט סלר״ והדרך
נפתחה בפניו. קליפטון (״בלב־נמצא
מתאים לתפקיד הראשי והחלו
להסתובב.

אין ספק שתמונות המראות את ווב מתכנן
את חיי המשפחה לפי השעון, מזעיק
אותם במשרוקית, מחלק ביניהם את עבודות
הבית, מלמד אותם לרחוץ את גופם
כהלכה תוך דקה אחת ויחד עם זה שומר
על צניעותן של בנותיו ומלווה אותן לכל
הפגישות שלהן — ,הן קולנועיות מאד.
אשמתם של מחברי התסריט והבמאי היא
שהסרט איך שהוא אינו קולע למסרה וההומור
שבו איננו מעורר צחוק רב.

לי לה לו (״המגבית המיוחדת״) •

לחה רבה
פיירבנקס.
ווב רקד ושר עם מאריילן מילר (ראה
למעלה) בסאלי ועם מרבית השחקניות המפורסמות
של שנות העשרים והשלושים.
עם הגיעו לשנות העמידה פרש מן הקומדיה
המוסיקאלית והרבה במחזות, כמו האיש

ג׳ון הייכר, ריי בולג׳ח (״ענני הזוהר״)
לימים פיה שלו. להוליבוד דיר״) וזב
המצלמות

את גאנדי, רוקפלר ודוגלאס

אשר לקליפטון ווב, אפילו ״מר בלב־דיר״
בכבודו ובעצמו איננו יכול למצות
מתסריט חלש יותר ממה שיש בו.
איש־כלכו. קליפטון ווב הופיע לראשונה
על הבד בל ורה והתפרסם ביחוד
ביומנה של אוסנת, כ״מיסטר בלבדיר״ איש
האשכולות, הגאון הכל־יודע. ישנו דמיון
מסוים בין זוב האמתי לבין בלבדיר שאותו
עיצב בהצלחה כה רבה. דרכו באמנות
ארוכה ומגוונת. הוא היה בן שבע כאשר
הופיע לראשונה על הבמה במחזה של
ילדים. לאחר עשר שנים, ב , 1913 הריהו
זמר אופירה ומופיע במאדאם באטרפליי,
טראביאטה ולה בוהם. כעבור שנה הוא
שר באופרטה ומיד לאחר כך הוא רוקד
במועדוני־לילה גדולים ומתפרסם כרקדן
גדול. כדי להוכיח שהוא שחקן סוב הוא
מופיע אף בדראמה וכיון שהוא מקבל
בקורת טובה — חוזר בלב שקם לקומדיה
המוסיקאלית. באחת מהן הוא מחקה בהצ
קליפטון

ווב
והכל( -״תריסר גידלתי״)
הומור בלי צחוק

לטובה על נשמת הגנגסטר. במאבק בין
הטוב והרע מנצח — כן, נחשתם נכון.
האורז המר — ארוטיקה ובעיות
סוציאליות, כשסילבאנה מנגאנו מספקת את
הדבר הראשון ומאות עובדות בשדות
אורז באיטליה, את הצד הסוציאלי.
פאוסט —רנה קלייר נוגע באגדה
הגרמנית העתיקה של המלומד, שמכר את
נשמתו לשטן, והנגיעה הפכה אותה זהב
טהור. קומדיה פילוסופית ממדרגה ראשונה.
פיגמליץ — חידוש הקומדיה הידועה
של ברנארד שאו. לסלי האווארד באחד
מתפקידיו המוצלחים ביותר.
נשמות נכוכות -ברברה סטד
וזיק, ג׳ימם מייסון, ון הפלין, אוד, גרדנר
וסיד צ׳ריז, מתאהבים, בוגדים וסולחים
אחד לשני. משחק ובמוי מצוינים, לסי
רומן טפשי של מרסיה דבנפורט ״מזרחה
ומערבה של 1יו יורק״.

וביום השביעי

מתררבת!

רנטג

בי״ס נטורי קרתא
ז ^ם רואים, הטבע מסתגל לכל

אדמת ס ד(ו\:י ^

5הגפרור