גליון 693 מתאריך 8 בפברואר 1951

מכתבים

לק ורתי נו
במשך כמד דירות רג־לים עורכי העתונים, בחדרי חדרים, לקבוע באופן שרירותי
ש״זד, יענין את הקוראים״ ו״זה לא יענין אד. הקוראים״ .מכיון שלא למדו את התורד.
באוניברסיטאות (והמעטים, שלמדו באוניברסיטאות באמריקה ובבריטניה, לא זכו להערכת
חבריהם למקצוע היו נאלצים לסמוך על ד״,אינטואיציה״ שלהם.
רק בזמן האחרון הכייט המדע את אפו לענין. יצאו חוקרי דעת־קהל ובדקו, מה
באמת קוראים הקוראים. השבוע נשלם באדציות־הברית אחד המחקרים האלה, שנמשך
11 שנה: נחקר־ 62.487 קוראי 138 עתוניב אמריקאיים. התוצאה: הסטטיסטיקה מוכיחה,
שד,הערכות השרירותיות צדקו בהערכת ענין הקוראים.
לגבי הקוראים בארץ, יש בתיצאות אלה ענין כפול, באשר הן מוכיחות, דדך אגב,
שאין הבדל גדול בין הקוראים באמריקה ובין הקוראים בישראל. המחקרים הגסיוניים
הראשונים של העולם הזה, שתוצאותיהם אושרי ע״י זרם המכתבים למערכת, העלו, כי
סולם ההתענינות של הקורא העברי מקביל בקיים העיקריים לתוצאות האמריקאיות, שהן :
ע מוד ה מערכ ת (מקביל ל ע מו ד 2של העולם הזה) נקרא
ה קוי אי ם 7 6 7 .של הקוראות.

באמריק ה ע״י 88 של

בקאריקטורית מתעניניב ־ 827 של הקוראים ,־ 787 של הקוראות. במודעות 827 :
קוראים ,־ 957 קוראות (זהו אהד ההבדלים החשובים בין אמריקה, שם משתדלים בעלי
המודעות לתת צורה יפה יתוכן מענין למודעותיהם, ובין הארץ) .תכניות רדיו 3770 :
קוראים 4070 .קוראות (האחוז בארץ נמוך הרבה יותר, כפי שהוכיח עתון הרדיו).
ידיעות מן החברה (מקביל ל״אנשים״ בהעולם הזה) 3970 :קוראים 8070 ,קוראות.
סטורם 747. :קוראים 31 קיראות. משק :־ 287 קוראים ,־ 107 קוראות.
במחקר האמריקאי, חסרים מספרים על מדות הקולנוע, התיאטרון והספרים.
על ההת ענינו תבת מונו ת מודיע ה מ חקר האמריקאי :־ 637 של הקו ראים ו־־ 507 של
הקוראות ר ת עניני ב ת מונו ת הצבא 707 של הקוראים ו־־ 677 של ה קו ר או ת ה תענינו
במלח מו ת ז רו ת. התת ענינו תבת מונו ת ת אונו ת :־ 677 של הקוראים 667* ,של הקוראות.
פ שעים ׳ 5 8 7של הקוראים 627 , ,של הקוראות. ת מונו ת ספורט 537 > :של הגברים,
1 4 7של הנ שים. מ ל כו ת יו פי 5 4 7 :של הגברים 6 4 7 ,של הנשים.

בדרך כלל, מתקבל הרושם, כי הקורא העברי קורא אחוז הרבה יותר גדול של
העתון, מאשר הקורא האמריקאי. אחת הסיבות היא, כמובן, צימצום הניר בארץ, המקטין
את הכמות הכללית של העתון.
התחרות ״תמונתי המזעזעת ביותר״ ,שנערכה בהעולם הזה ( )6*7נתנה הזדמנות
לבדוק את כושר השיפוט של הקוראים, ביחס לתמונות. כשנפתחו, השבוע, המעטפות
בנוכחות באי־בה הצלמים והעתונאי האמריקאי ארתור הולצמן (שכיהן כיו״ר ניטראלי),
נתברר, שזכתה בתחרות תמונתו של הנס קאופמן (האב המחזיק את תינוקו המת על
אנית המעפילים) .הצלם קאופמן זכה, איפוא, בפרס של 25ל״י, מטעם מערכת העולם הזה,

״דו״ח על כ תי הסוהר״
הדו״ח על הנעשה בבתי הסוהר, היה
אחד התאורים הטובים ביותר, שפורסמו עד
כה, על בתי־הסוהר בישראל. רצוני לדעת,
אם עיני האסירים מכוסות תמיד, כפי שרואים
בתמונה, או עשו זאת לשם צילום.
רות למברגר, ת״א
מאמריכם הנוקבים על בתי־הסוהר
(הסולם הזה )692 ,691 חייבים לזעזע את
לבו של כל איש. אל תסתפקו במאמרים
— לדעתי, היה על העולם הזה ליזום הקמת
אגוד ציבורי למען האסירים.
דכורה רביני, חיפה
מה ההתרגשות? כל המדינה בית־סוהר.
גורל האסירים טוב מגורל שאר האזרחים.
מנחם דוידוביץ, תל-אביב
ה מוכן

הקורא דוידובי ץ להתחלף?,

הצעתי: כל שופט צריך לשבת בבית־הסוהר
כדי לטעום את הטעם, לפני שמותר
לו לשלוח אנשים אחרים לשם.
זכולון סגל תל-אביב.
אז מנין נקח שופטים

רחמנותכם על האסירים אינה במקומה.
קחו בחשבון שאלה פושעים היכולים לשדוד
את האזרחים, להתנפל עליהם, לרמות,
לאנוס ולגנוב.
אברהם דולף, חיפה
מדינה תרבו תי ת מסתפקת ב שלילת חרו־תו
של העבריין. אין להעני שו בתנאים
בלתייאנו שיים בבית־הסוחר.

כה לחי 1בעבור הרשימה הנהדרת על
בתי הסוהר. אולם, בהעולם הזה ( )886 ספרתם,
כי תא 14 בתל־מונד הוא תא הנדונים
למות. והנה, השבוע, מתברר מתוך
הרסורסג׳ה, שיושבים בתא זה 24 איש !
האם כולם נדונו למוות ז
דוד נוימן, ת״א

״לשנה הכאה בירושלים״
דוקר. כאיש דתי, עלי לברך את העולם
הזה ( )692 על עמוד הקאריקטורות הנהדר.
היה בו הומור אמתי, היכול להעלות חיוך
גם על שפתי מתנגד, בניגוד ל״הומור״
הקאריקטורות בהארץ ובדבר, שהזכירו את
ה״שטירמר״.
משה יצחק הלוי, ירושלים
הידד לדוש ולהעולם הזה. סוף סוף פגע
מישהו בנושא הטרור הדתי, בחודה של
מחט, ולא בקופה של מחט.
דניאל כר־־דרומא, ירושלים
לוא כל חפץ בעל זקן היה דתי, הרי
היה ההומור שלכם דתי מאד. פויה, לאפיקורסים
כמותכם !
מרים דובינסקי, ירושלים
בנ ל זאת, הזקן לא עזר?

5 5 7גברים ו־ 4 5 7
וד ק 3 0 7נשים.

דוב הקוראים
ביקורת כללית על
לא •חות מאשר
טת1רם מים במדור

נשים,

ב עוד

ש תו מ כיו

מקסי ם

סלו מון

מנו

707

גברים,

הסתפקו בקביעת דעתם ; חלק ניכר נימק את בחירתו, מעטים מתחו
התמונות. בדרך כלל, נראה ש״הלב היהודי״ קבע את דעת הקוראים,
העין הביחנת והחוש האסתיטי( .אחדים מן המכתבים האופיניים
מנתבים).

ובהזדמנות זו, מכריז העולם הזה על שני מדורים חדשים, שיתנו אפשרות נוספת
לקוראים להשתתף בעבידת העתון.
המדור הראשון, בשם ״ראיתי במו עיני״ יפרסם בעמוד נ, בכל שבוע,
אנקדוטה אחת, שתשקף משהו אופיני להוי הארץ, כדוגמת האנקדוטה, המתפרסמת
במקום זה השביע. הקויאים מוזמנים, איפוא, להמציא למערכת העולם הזה (ת. ד, 136 .
תל־אביב; אנקדיטות מתאימות שלא תעלינה על 150 מילה (לסמן על המעטפה :
האנקדוטה המתפרסמת, בכל שבוע, תזכה את בעלה
״למדור ראיתי בסו עיני).
בפרס של לירה אחת. האנקדוטה הראשונה שתתפרסם, מפרי עטו של קורא, תזכה את
בעלה בפרס של 5לירות.
ה מ דו ר ה שני י בו א במקום התת־ מדור הארץ, ש הופיע עד עתה ב סוף ה מדור במדינה.

מיד יום ביומו, נתקל הקירא בעתונות (ובחומר מודפס אחר) בכותרות, משפטים או
קטעים מוזרים, מגוחכים בתכנם, או בגלל שגיאות דפוס, סילופי סגנון, וכו׳ .המערכת
מזמינה עתה את הקוראים לקטוע קטעים אלה, להדביקם על ניר, לצרף את שמם וכתובתם
ולהמציאם להעולם הזה לסמן על המעטפה :״ מדור הארץ״ .הקטעים הטובים ביותר,
בכל שבוע יתפרסמו. ,ושמות שולחיהם יצוינו.

אקרובטיקה מודרנית
לא ידעתי כי הצלם שלכם אקרובט יותר
גדול מאנדרה ז׳ן הצרפתיה. כפי הנראה,

עיני האסירים סו ש מ שו ב ת מונ ה, בדי
שהפרסום לא יזי ק להם, אחרי שחרורם.
העולם מול פץ התליה, התבלבל
חזה: הנדונים למוות יו שבים בתא מס׳
, 16 לא . 14

ו־ 5מן הבוחרים בו ( שול מית פויני, רח׳ העליה ,24 תל־אביב ; משח יגלום, רח׳ מלצ״ט ,17
תל־אביב, משה זיסר, פרדם־חנה ; בצלאל בן־זקן, קרית שאול ; אסתר רות, רמת־גן) זכו
בתצלום פורטריט מידיו. הם יפנו אליו במלון ריץ, תל־אביב, כדי לקבוע מועד לצילום.
חלוקת הקולות: הנס קאופמן 3 0 7מקסים סלומון (פס״ד יעקובוביץ< ־,217
אלסונזו זינגר נקבר חייל אלמוני) , 1 7 7אריך פרנקנהיים (נכי מלחמה) . 1 0 7דוד רובינגר
׳לדינו עוריס< , 9 7רולף קנלר (מעפילים חולים) , 6 7אהרן אילני (פליטים ערביים 57
שמואל פרנק (דגל וצנחניס) ,2 7ארולד בר ׳:שבויים חוזרים) . 0 ,4 7
היה הבדל ניכר בדעות הגברים והנשים. בעד תמונתו של קאופמן הצביעו, למשל,

המלחמה, והו אות קלון לשרות התעמולה
הישראלי.
דוד יונטא, תל-אביב

הציורים של דוש (העולם הזה )692
אינם מצחיקים. להיפך, הם מצערים מאד.
אם נתן לחוליגנים אלה להתפשט, אזי אוי
לנו. הם רוצים להפוך את כל העיר למושב
זקנים גדול.
,משה נחמיאס, ירושלים.

המלחמה בעיני הערבים
הרפורטג׳ה על הערבים ;הסולם הזח
)692 היתד. אחת החינוכיות ביותר, שהופיעו
עד כה אצלכם.
יצחק מטלון, חיפה
אם אין הערבים יודעים את האמת על

הצלם עמד על הראש בזמן הצילום, או
שהמערכת עמדה על הראש בזמן ההדפסה.
התמונה הפוכה.
אבנר ז ,.תל אביב
כפי שאמר אינ שטיין: הכל יחסי. באק־רובסיקה
אין למעלה ואין למסה. השער
מבטא את ת חו שת התנועה.

משקל הנשיות
בהעולם הזה ( )692 כותבת מלכה זס
ש״ברכד, אינה הבחורה היחידה בארץ המרימה
משקולת. אני ילידת 1929 מרימה
משקולת העולה על משקל גופי ( 60ק״ג)
הרימותי משקלות רק בדרך מקרה...״
אמנם אין ברכה הבחורה היחידה בארץ
המרימה משקולת — יש במכון שלי
עשרות בנות המרימות משקלות, מי קלות
ומי כבדות. אחת מהן מרימה 10ק״ג יותר
מברכה.
אולם מבלי להכיר את מלכה א. ומבלי
לדעת את כושרה הגופני, אני משוכנע כי
לא הרימה 60ק״ג מעל לראשה, בו בזמן
שהיא כותבת כי היא מרימה משקלות
״רק בדרך מקרה״ .עוד לא נשמע דבר כזה,
ואם נכון הדבר אין לה לחשוש ״להקריב
את חן הנשיות״ שלה
רפאל הלפרין, מנהל מכון ״שמשון״

ראיתי במו ע־נ*:

לא מכין צחוק
בקצה רחוב הרצל, ב חיפה, נעצרה
סונית ואדם בגיל העמידה, אפור־ שער
ובעל פנים א דו מו ת מכעס, יצא מסנה.
הוא רצה לנסוע עד סוף הרחוב,
אולם הנהג סירב בטענה כי הגיע לסוף
הקו ואסור לו לנסוע הלאה.
״מה יש לדבר עם בעל־עגלה?״
רסן הנוסע ושילם.
״רגע, אדוני אמר הנהג ,״האס
ידוע לך ההבדל בין בעל־עגלה ו בין
נהג מוני ת ז ובכן, אצל הרא שון, הבהשני,
המות
הו ל כו ת לפנים, ואצל
הן יו ש בו תמא חו ר ..״
הת שובה היתח סטירת־לחי מצלצלת.
..״אני אתבע או תו לדין״ .הבטיח הנהג
לקהל שהתאסף מסביבו ,״רק מפני
שהוא לא מ בין צחוק ׳ 1

וז שעף
בהתקרב האביב לאירופה, גוברת הדאגה בלבותיהם של רבים ממנהיגי הארצות,
השוכנות ממערב למסך הברזל. אולם איש לא יסקור את האופק בדאגה כה חמורה,
כיוסף ברוז־סיסו, המרשל של יוגוסלביה, ראש הממשלה, שר־הבטחון ומזכיר המפלגה
הקומוניסטית של הארץ היחידה, שהעזה למרוד במעצמה הסובייטית. מבפנים.
לאורך גבול של 1990ק״מ, מפציצות תחנות השידור של הונגריה, רומניה, בולגריה
ואלבניד. את טיטו בפצצות מילוליית, במשך 174 שעות בשבוע: טיטו הוא פשיסט,
משרת האימפריאליזם ועבד וול־סטרים. במשך ׳ 68 שעות בשבוע, ממטירות התחנות
היוגוסלביות על עמי הקומינפורם פצצות תשובה: סטאלין הוא עריץ ביורוקרטי, בגד
במארכס באנגלם, משעבד העמים הקטנים. טיסו הוא תלמידו הנאמן היחיד של לנין הגדול.
מאחורי מסך המלים נערכים הצבאות. לפני שלוש שנים, עלו חייליו של טיטו על
שכניהם. אולם, מאז פרצה מלחמת קוריאה השתנו יחסי־הכוחות. דיביזיות מגויסות,
אוירונים, טאנקים, מכוניות־משא מצטברים מול הגבול. ואילו לטיסו אין כיום אספקה
של ציוד מלחמתי, סרט לזו המיוצרת במפעליו שלו.
במשך 59 שנית חייו היה מקצועו של יוסף במז־טיטו: לוחם. לפי כל הס״מנים
לא תהיה השגה ר.־ 60 יוצאת מן הכלל.

.העולם הזה* ,מס 693 .

במרחב הריגה התקפת וגרץ
במשך השבועיים של מושבה ר,אהרון,
ההנצחה הליגה, כדרכה, על ענינים שוטפים,
שהיה ברור מראש, כי לא יחול בהם בל
שינוי. השבוע הראשון עבר בגישושי המשלחות
השונות.
בשבוע השני, התחשמלה האוירה —

מחברות הליגה .״אם לא תושט לנו העזרה
הדרושה להחזקת הפליטים, נפנה למדינות
זרות,״ הכריז סמיר באשא אל־ריפאעי,
ראש ממשלת הירדן.
אחרי הישיבה אירע מאורע שהליגה אינה
זוכרת כמוהו זמן רב: הנציגים, בצאתם
מאולם הישיבות אחרי הנעילה, התמהמהו
במסדרונות. בפי כל אחד היתר, הברכה

הלו כאן קהיר
״בקראי את שבועון שרות השידור של
קהיר, השתוממתי למצוא בין הארצות, שאפשר
להאזין לשידוריהן, את מדינת ישראל.
התפלאתי מאוד וחשבתי, שבודאי שולח
שרות השידור המצרי את השבועון
לישראל, או שמצרים כבר הכירה בישראל״

נאזם אל־קודסי, ראש מ מ של ת סוריה, הציע
הקמת מדינה רי בוני ת אחת, שתבוא ב מקום
שבע חב רו ת הליג ה הנו כ חיו ת (העולם הזח
.)692 ההצעה הוקפאה בני מו ס פרלמנטרי
רב, על ידי העברת ה לועדה מיו חד ת. אך
מאותו רגע השתלם על הליג ה רג ש דחיפות.

רגש זה שרר עד ישיבת הנעילה, ביום
שבת, כאשר, בהתקפת מרץ אדירה, העבירה
הליגה שתי שאלות, שעמדו על סדר יומה
במשך זמן רב.
שני סוכי חברות. בישיבתה הקודמת,
לפני כמה חודשים, קיבלה הליגה,
ברוב קולות, החלטה על הקמת ועדת בטחון
קולקטיבית. חמש מדינות — מצרים, סוריה,
סעודיה, הלבנון ותימן — הצביעו בעד
הקמת הועדה וחתמו על חוזה הגנה, שהובא
בפני הליגה על ידי מצרים. שתי המדינות
ההאשמיות. עיראק והממלכה הירדנית, נמנעו
להצטרף, מחשש השתלטות מצרית על
הועדה.
השבוע הסתלקה בגדד מעמדתה השלי-
לית, ורק הירדן נשארה מחוץ לחוזה ההגנה.
עבדאללה, הרואה את עצמו החזק בין
ארצות ערב, אינו מוכן לד,כנם אתן לועדה
אחת, שבד. תהיינה זכויות שוות לכל שבע
המדינות. הוא הציע, שתוקם ועדה עם שני
סוגי חברות: ארבע מדינות חזקות (מצרים,
הירדן, סוריה ועיראק) ושלוש פחות חזקות
(לבנון, סעודיה ותימן).
הצעה זו גרמה התמרמרות רבה בין
חברות הליגה, ביחוד בין המדינות הקטנות,
שנעלבו קשות. אך למרות בקשת יתר
חברות הליגה, לא ביטלה משלחת הירדן
את הצעתה. במקום זה, העמידה, כתנא•
להצטרפותה לחוזר, ההגנה המשיתף, את
הכרת הליגה בסיפוח חלקי פלסטין המזרחית
ליידן.
התכסיס לא הצליח. הירדן קיוותה,
כי הליגה תעדיף להשלים עם המצב הקיים
בפלסטין, ולחזור בה מהחלטתה (לא להכיר
בסיפוח. לא כצעד ביניים) במקום להראות
לעולם קרע בשורותיה, דוקה בשאלה כה
חשובה כשאלת חוזה בטחון קולקטיבי.
אך תכסיס־סחיטה זה של עבדאללה לא
הצליח, וההצעה עברה בששה קולות נגד
אחד.
הוחלט להרכיב שתי ועדות מקבילות.
ועדת ראשי המטות תיפגש באופן מתמיד,
יתמלא תפקיד מקשר בין ממשלות ערב
ומועצת ההגנה המשותפת, שתורכב משרי
החוץ וההגנה שלהן.
אוחו יום, אחר הצהרים, במסיבת עתו-
נאים חגיגית, היה הגנרל נורי אל־סעיד,
ראש ממשלת עיראק, גיבור השעה .״החוזה
החדש מבוסס בעיקר על הלקח. שלמדנו
במלחמת פלסטין. סבלנו, בעיקר, במלחמה
זו מחוסר תיאום בין השלטונות המדיניים
והצבאיים של חברות הליגה.״
לפי דו״ח מפקדי צבאות ערב, שנערך
בנובמבר , 1949 מתברר עתה, כי המפקדים
בשדה היו זקוקים ליותר תחמושת וציוד
מאשר היה לרשותם. אולם יותר מזה, דרוש
היה תיאום בין המדינאים, שיאפשר תיכון
הפעולות, לפי ההתפתחויות האחרונות היהודים בחזית הפוליטית .״ובזה עלו
עלינו,״ המשיך אל־סעיד•
״מברוד״ .אולם ההחלטה החשובה
ביותר, שנתקבלה בישיבה זו — ואחת
החשובות, שנתקבלו מאז פרוץ מלחמת
פלסטין — היתד, ההחלטה לישב את 700.000
הפליטים בארצות, שם הם נמצאים.
עם התקבל ההחלטה, נפתחות האפשרויות
להמשיך את קבלת העזרה הכספית
מהארגונים הבינלאומיים, העומדת להיפסק
במשך השנה. יחד עם זה, אין הליגה מת-
תרת על תביעתה, להחזיר את הפליטים
למקומותיהם, או על קבלת פיצויים עבור
רכושם, במדינת ישראל.
הדרישה, שנשמעה בתוקף מצד סוריה
והלבנון, היתד, לחלק את הפליטים לסי
גודל תקציבן של המדינות השונות. גם
מצרים תמכה בדרישה זו וביקשה מעיראק,
שתקבל מאה אלף פליטים, במקום היהודים,
שעלו או עומדים לעלות לישראל.
הירדן, המייצגת, כביכול, את 500.000
הפליטים בגבולותיה, דרשה עזרה כלכלית

.העולם הזה״ ,מס 693 .

האידיאל המערבי מצומצם: להשיג
עבודה קבועה, לשאת אשה, לגדל ילדים,
להגדיל את חשבונו בבנק. אין האידיאל
הזה חומר מפוצץ, אין הוא משביע את
רעבונו העמוק לאמת של האדם: טוב לתת
מאשר לקבל, לשכוח את עצמותך למען
הכלל — את זאת אין המערב יודע.
תודה למרבם ולנין. על אמריקה
לעורר בעולם ובאירופה בפרס, את הרצון
העז ללחום נגד הקומוניזם, למען החופש
והתרבות האנושית .״ואז יקומו מנהיגינו
ויודו למרכם ולנין — לא בעד מעשיהם
לכשעצמם, כי אם בעד ההתעוררות, שגרמו
מעשים אלה, שזעזעו אותנו והוציאונו
מן התרדמה הנפשית, בה היינו שרויים.
התעוררנו ללחום ביצור האיום :״הקומוניזם״.
המאמר נתקבל בעתונות האמריקאית
בתשואות רבות. היה זה הקול הראשון,
שנשמע מן המרחב וגם הביע סיבות ושיקולים
ברורים בעד עמדתו. היה זה הקול
הראשון, שלא הזכיר בסיסים צבאים, זב־יונות
או דולרים.

*אנחדו האו־כיי

הנערה המצרית ונציגי ערב
״כולם רוצים להיות גנרלים״ *
״מברוק״ סוף סוף צועדת הליגה לקראת
חזית אחידה.״

מצר ים
לא נשאר כלו
בסקירה, שערך השבועון אל טוסאואר
על פעילות הממשלה בשנה האחרונה, סימן
בחיוב את ההישגים שהושגו בשטח הביטוח
הסוציאלי. הביטוח נותן אפשרות לכל זקן,
שאין באפשרותו לעבוד, לקבל תמיכה למח־יתו.
אותו שבועון ממשיך ומפרסם רפור־טז׳ד,
גדולה על שכונת העוני של קהיר
ועל ״פועלי הזהב״ — המומחים המפורסמים
של תעשיית תכשיטי הזהב, בשכונת העוני,
פועל כזה, מומחה העומד ברום מקצועו,
משתכר כדי 200 מיל ליום. אם יחלה, ימות
או יזדקן, לא יקבל הוא או משפחתו כל
עזרה שהיא. תנאים אלה מיוחדים לקהיר,
אלכסנדריה ועוד ערים מעטות בלבד. גם
חוק הבטוח החדש, אינו חל על הכל 14 .
מיליון תושבי האזור החקלאי אינם נהנים
מן החוק החדש.
הפלאח המצרי עובד מעלות השחר עד
צאת הכוכבים בשכר 60 מיל ליום, ושימוש
בקטע אדמה של 50 מטר מרובעים לגידול
ירקות למענו ולמען משפחתו. משכנו:
פינה באורווה.
על הניר. החוק החדש עומד להכנס
לתוקפו בראשון לפברואר, ויגיע לשלביו
האחרונים רק כעבור שנתיים. לפיו, זכאים
זקנים מעל גיל ,65 יתומים עד גיל , 18
אלמנות ונכים להענקה של 6עד 15 לירות
מצריות (לירה מצרית שור, שתים וחצי
לירות ישראליות) לשנה.
חוק זה, ראשון במינו בארצות ערב,
עורר התענינות רבה וישמש דוגמה לסוריה,
הלבנון ופקיסטן, שביקשו העתק מסעיפיו.
אך במצרים עצמה, מעורר החוק ד.תענ־ינות
רק מעל דפי עתונים אחדים. התגובה
הראשונה בקרב הקהל היתד :,״אנחנו כבר
מכירים את הממשלה ופקידיה. החוק ישאר
במקום שהוא עכשיו ...על הניר*.
אפילו ברחוב אל־סאגא (התכשיטים)
לא התלהבו עובדי הזהב מהחוק היפה ומש־לל
הצלומים בעתון. תקציב החוק לשנת
1951 הוא חצי מיליון לירות• כשיבוצע
החוק במלואו, יעלה קרוב לששה מיליון
לירות .״אם כל הזכאי לתמיכה יקבל 10
לירות בממוצע, וישנם 600.000 איש הזכאים
ליהנות מן החוק, חישבו .״אבל מנין שחצי
מיליון מתוך 600.000 איש אלה לא יקחו
הפקידים הצריבים לבצע את החוקי״
כי, כך חשבו, בכל צעד למטה, ממרומי
הממשלה, יעלם חלק מן התקציב. וכשלבסוף
יגיע לקצה הסולם, לא יספיק הסכום
אפילו לתשלום שכר הכתבן הפומבי שימלא
את טופס הבקשה להענקה.

— כותב קורא השבועון המצרי ״אכר שא־עא״.
ולא
רק זה, גם מדריך הטלפונים הממשלתי,
עדיין מציין את הקשר בין חיפה
— קהיר, וירושלים—קהיר. המדריך הודפס
ביולי 14 — 1949 חודשים אחרי, שפתחו
ממשלות ערב במלחמה נגד היהודים.
יכול אני להבין היטב את תקוותינו,
שיבוא היום ובאמת תהיה במדינת ישראל
תחנת שידור ערבית ; שאפשר יהיה לטלפן
מקהיר לחיפה הערבית. אבל האם לא כדאי,
בינתיים, להוציא את המדריכים הללו מכלל
שימוש. עד בוא אותו יום, ולהדפיס אחרים
קצת יותר מציאותיים ז !

במשך 9חודשים השתדלה ממשלת
הלבנון לשכנע את שכנתה הסורית לפתוח
מחדש את הגבול, ולהרשות מסחר הדדי
תקין. לפני חודש (העולם הזה )688 הסכימו
הסורים להרשות יבוא של סחורה לבנונית,
אך העמידו תנאים רבים. בין השאר:
היצואנים הלבנוניים חייבים להוכיח, כי
אמנם סחורתם מיוצרת בלבנון ואינה תוצרת
חוץ, הנמצאת שם לצורכי מעבר.
בתחילה היתד, שמחה. אולם כאשר
הספיקו העתונאים ומנהיגי האופוזיציה
להרהר על ההסכם נתברר, כי ההסכם
אינו מספק איש.
״ההנחות שהשגנו״ ,הכריז העתון הבירות,
לה סואר ,״הם הנחות רגילות, הניתנות
לכל מדינה אחרת• אם יש משהו
מיוחד ביחסם אלינו, הריהו שלילי בלבד״.
ואילו חסן תויין, עורך אל־נהאר, הרחיק
לכת עוד יותר. הוא כינה את ריאד אל־סולח,
ראש ממשלת הלבנון, אדם ״תוהה,

הלבנון
ה דו ל רי ם איו 1313״
בשמונה בירות המרחב מתנהל הויכוח
הגדול: מערב או מזרח י
עמאן דורשת הצטרפות למערב, בגדאד
תומכת בה, אך תובעת מיקוח על מחיר
ההצטרפות. קהיר מעמידה תנאי: פינוי
אזור תעלת סואץ ע״י בריטניה וסיפוח
סודאן. ריאד נמצאת כבר במחנה המערבי 1
ירושלים תלויה בנדבות האמריקאים: דמשק
דורשת איחוד בין־ערבי.
השבוע נשמע גם קולה של בירות.
בירחון המאה הנוצרית, היוצא בניו־יורק,
מפיסם שארל חביב מליך, נציג הלבנון
באו״ם, מאמר ארוך על הבעיה.
מליך הנוצרי (ארטודובסי יווני) ,שהיה
פרופיסור לפילוסופיה באוניברסיטה האמריקאית
של בירות, לפני הצטרפו לשרות
הדיפלומטי, מביע את דעתו העקרונית על
על הקומוניזם.
השאלה אינ ה׳ אם אפשר להתפשר
עם הקומוניסטים, אלא, באיזו מידה אפשר
לאלץ את הקומוניסטים לשנות את האידיאולוגיה
שלהם. כל זמן, שהקומוניזם הולך
מחיל אל חיל, לא תהיה כל אפשרות
לאדם החופשי לבוא אתו לפשרה אך ברגע
שינחל (הקומוניזם) מפלות, יצטרך לנטוש
כמה מערכיו ולהתפשר עם התרבות המערבית.״
אידיאל
חלוש. כוח המשיכה של
הקומוניזם בהבטחותיו לתקון המעוות. להמוני
העמלים הוא מבטיח חופש כלכלי 1
לאלה הנתונים במשטר קולוניאלי הוא מבטיח
מלחמה באימפריאליזם ; לשוחרי שלום
הוא מבטיח מלחמה במחרחרי מלחמה, ולעמים
המדוכאים הוא מבטיח שויון. לכן,
הגיע הזמן, שגם המערב יצא בפעולות
נמרצות למען אותם האידיאלים, במלואם,
ויוכיח כי הקומוניזם משתמש בסיסמאות
אלה רק כאמצעי השתלטות ולא לטובת
האנושות.
* קריקטורה באל־נזוסאואר. על הדיונים
בליגה על חוזה הבטחון המשותף.

שארד מליך, פרופיסור
אסיאתי היודע משהו
בוהה ובלתי־יעיל, המתפעל מהשגים, שיש
להתבייש בהם״.״
״אנו נוטים לראות את הבעיה בצורר,
אוביקטיבית מדי. סוריה נוהגת עם המסחר
הלבנוני עם אויב. אל לנו לשכוח, כי
האויב זה אנחנו.״ הוא ממשיך ונותן
דוגמאות על יחסה הפושע של סוריה,
המעדיפה לקנות פרי הדר ישראלי מוברח,
או דרך קפריסין, במקום לקנות מפרדסנים
לבנוניים.
״בשביל אחינו הסורים״ ,הוא ממשיך,
״טובים היהודים מהלבנונים. זוהי חרפה
שריאד אל־סולה וממשלתו בלבד אשמים

השבוע נסגר העתון לח־סואר לשמונה
חודשים, ועורכו נידון לששה חודשי מאסר,
ואילו חסן תויין נידון לשלשה חודשי
מאסר ועתונו אל־נהאר נסגר לארבעה
חודשים.
כתב האשמה עדם היה: עלבון הממשלה
הלבנונית.

שכ ול ו דממה באולם הגדול, על ספסלי בית־ספר ארוכים, יושב קהל מגוון
ומקשיב מתוח להרצאה. כשנכנס מאזין מאחר הוא סוגר את הדלת
בשקם, ומתקדם על קצות האצבעות אל י סוף האולם, לתפוס מקום
על אחד הספסלים, בהשתדלו לא להפריע לקהל.
בדרך הוא נתקל בספסל, משתטח על הרצפה וגורר אחריו
את הספסל. הוא מתרומם בשקם, כולו מסמיק, מבויש בגלל ההמולה
שעורר. אך איש אינו שם לבו אליו — .איש לא שמע את הרעש צורם־
האזניים.
ורק אז נזכר המבקר, כי בא אל מועדון החרשים־אילמים,
בתל־אביב.
״המועדון״ :אולם התעמלות חשוף וקר של בית הספר העממי
קלישר. על הקירות מורכבים סולמות התעמלות, על הרצפה כמה
עשרות ספסלים.
כאן מתכנסת, שלוש פעמים בשבוע, חברת אנשים, שהרכבה
ככל חברה אחרת: פקידים, פועלים, בחורות, עקרות־בית, נערים,
שרק דבר אהד יחסר להם: כושר השמיעה.
המועדון נוסד לפני שש שנים ע״י כמה חברים, שהיו רגילים
ישיבתההגהלה. חברי המרכז הארצי וחברי מועצת סניף תל־אביב, של אגודת החרשים־
להפגש בבתי־קפה, בכל מקום ציבורי אחר, שיכלו להתבודד בו
אילמים, מתווכחים ביניהם על ב עיו ת האגודה. אחדים מדברים, אמנם, ב שפת ידים, אך
בצוותה. לפני חצי שנה, ביחד עם נטולי שמיעה מחיפה וירושלים,
יש נם כאלה (מיסין) ,המבינים איש את רעהו, לפי תנו עו ת השפתים, ה שיטה החדשה ביותר.
הקימו אגודה ארצית.
את הפגישות הרגילות אפשר לערוך בא־לם ההתעמלות, אך הוא אינו מתאים לכל
לעזור בהקמת מקום מתאים. התשובה היתרי: אין תקציב. גם כשביקשו כי מזכיר האגודה
הפעילות החברתיות• אין ציוד לבידור, ספריה או מכשירי ספורט. ביקשו את המוסדות
;שעזב את מקצועו, כדי לטפל בעני , :החברים במוסדות, במקומות העבודה ״ובמשרדי
הממשלה) ייחשב עובד סוציאלי של משרד הסעד, ניתנה אותה התשובה.
ה ״ מ ו? ןדון ״ :רוב האנשים האלה מוצאים, נ י העולם החיצוני אכזר וחסר־הבנה.
בזמן שארצות רבות בעולם מקבלות אחריות ציבורית מסויימת, על צרכי נטולי־לנן,
מתכנם ים הם סדי פעם בפינה משלהם: אולם התעמלות קר ו שומם של בי״ם.
השמיעה, חייבים החרשים בארץ לדאוג לעצמם, כמיטב יכולתם הדלה.
במשך כל חייהם, נתקלו החרשים ביחס של רחמנות או התעלמות מצד הצבור הרחב.
עוד בהיותם ילדים, הביטו בהם האנשים כבעלי מום אומללים. במקום למצוא את הצורה
המתאימה לעזור להם, העניקו להם רחמנות, שכעבור זמן מה החתימה בנפשם של החרשים
תסביך נחיתות חר־ף.
ועתה, השלימו רובם עם ההנחה המקובלת, כי חירש הוא בהכרח אילם• הם נכנעו
לפני חומת הדממה, הסובבת אותם! וויתרו גם על אפשרות לפרוץ את החומה, לפחות
בכיוון אחד — האפשרות לדבר אל הזולת. בראותם כי אזניהם חסרות תועלת, כבלו גם
את לשונם.

עקרתהכית: גם היא, ככל החברים,
מוצאת מקומ ה פה — כי כאן כולם שווים.

התלמיד: נער בן , 14 תלמיד בית הספר העירוני
לחרשים. למעשה הוא איננו אילם, כי למד ל׳הגות.

כעלהמלאכה: הוא סנדלר, נשו
ואב לשלושה ילדים היכולים ל ש מוע היטב.

הגכרת הצעירה: רק לפני חצי שנה התחתנה
— עם בחור שפגשה ב מועדון. עתה עובדת במספרה.

מוזר.
אשתי ייייי!

אכל לא אמרתי נואש, ציין־

לחפש אותה. באמת,
קצת ממד,ל :

אהבהללאמלים: הזוג הצעיר חי בצוותה, מבלי להוציא הגה מפיו.
היא עלתה מתורכיה יהוא מ רו מניה, ושפתם מ שותפת — שפת ידים. הוא
עובד בנמל ת׳יא והיא בבית־חרו,שת לסיגריות, עם עוד 4חב רו ת חר שות,

הרימותי

את המזרון והצצתי

— אימה, אבל

שמתי לב

לפתקה?ל הרצפה

ב העם הבתולה הזדקנה
השבוע עמד העם בסימן התהום ההולכת
ומתרחבת, בין הויכוחים במוסד העליון
של המדינה, לבין המציאות השחורה
בארץ.
מבעת החנק הכלכלית מתהדקת מסביב
למשק. ענף המתכת שובת, העתונות היומית
מופיעה בדף יחיד, בהפסדים כספיים עצומים.
ובאותה
שעה מתוכחת, מתוכחת, מתוכחת
הכנסת על: החינוך במעברות. דנה,
דנה, דנה הממשלה על משבר־חינוך מם׳
א, אוריינטציה, אי־הזדהות.
אחרי הרמז הנועז של פרץ ברנשטיין,
לפני שבוע (העולם הזח ,)692 לא נמצא
אף חבר־כנסת אחד, שיעז לפתוח בויכוח
ישר וכן על השאלה, שכל איש בישוב
שואל אותה בלבו, שהיא שאלת השאלות
במציאות הארץ: האם המשכת העליה כיום
היא מעשה התאבדות קולקטיבי, או מעשה
תבונה מדיני?
פה ושם עוד נשמעו התקוות הישנות
— ייבוא ללא תשלום, השקעות הון זר.
אולם מאז הכריז שר האוצר על ההקלות
המפורסמות, נתברר, שלגבי משקיעי הון
נמצאת מדינת ישראל, אחרי שנתיים של
שלום, במצבה של אותה בתולה בררנית,
שאמרה ״לא לגברים כה רבים בנעוריה,
עד שנתעוררה בוקר אחד ומצאה, שלא
נשאר לה עוד למי לאמר ״לא״ .היא הזדקנה.

אומר:
זהו מוות, לא חיים בשביל אנשי
המחנות.

הגעגד השלישי
תעודות זהות דפי דרישה
אמין ג׳רג׳ורד״ הח״כ מנצרת, שוב לא
התאפק.
עורך הדין בן ה־ ,58 שב השיער והממוש־קף,
איש הרשימה הדמוקרטית (מפא״י)
קבל מרות: רוב התושבים הערביים בישראל
כורע תחת ההגבלות של הממשל הצבאי;
על אף ההודעות הרשמיות, בדבר שויון
זכויות לכל תושבי המדינה, מבחינה חברתית
ומדינית, היחס כלפי התושבים הערביים
הוא יחס של החמרה ופיקוח בעניינים
הנוגעים למחייתם.
בערבית המליצית שלו, המשיך: מה
רב מספר האינטרסים שניזוקו, מה רב
מספר האנשים שנמנע מהם מלהשתמש

״חרות״ ,כנגד זה, וכפי שאפשר היה
לראות מראש, התפלגה: הלל קוק, תעמלן
אצ״ל בארה״ב (וועד השחרור הלאומי) וערי
ז׳בוטינסקי, נציב בית״ר נמוך הקומה פרשו
מסיעתם, מתוך חיכוכים רעיוניים — העיקרי
— אי הצטרפות גלויה למערב.
התמונה הכללית, שהלכה ונתגבשה, לכל התוותה קווים ראשונים לשלושה,
היותר ארבעה, מחנות פוליטיים: מפלגת
פועלים פרו מערבית ומתונה, כדוגמת
ה״לייבור״ הבריטי (מפא״י ופלגי. מפ״ם
ופרוגרסיביים); מרכז מימין, העלול לסחוף
את המדינה אחריו, בקולות עקדות הבית,
כבבחירות העירוניות( ,ציונים כלליים, וספרדים,
פלגי החזית הדתית, הפרוגרסיביים)
ומחנה שמאלי קיצוני (אנשי יערי, אדם
במפ״ם; לשעבר ,,השומר הצעיר״ ו״פועלי
ציון שמאל״ ,מק״י) פלג דתי וכמה מפלגות
רסיסים ,״חרות״.

המעמד השג׳
ה־לד מת
זכריה גלוסקא, ד,ח״כ התימני המשופם,
סיפר, שבמטאו המזרחי . ,סיפור עגים׳ אך
לא חדש: המצב במחנות.
מי שלא ביקר במחנות העולים, קבע,
לא ראה גיהנום מימיו.
אחר הסתייע בעובדות: במחנה ראש
העין, למשל, נמצאים בין ששת אלפים
התושבים כמאתיים אלמנות מטופלות בילדים,
עשרות זקנים, שאין להם מפרנסים.
מספר אלמנות מתקבלות לקורסים של עבודה
משקית( .דהיינו, הסביר גלוסקא: הן
תקחנה את מקומן של פטמה וחלימה, כמש־רתות,
בבתי האשכנזים) .הזקנים חיים חיי
עוני, עם הקצבה של שלוש לירות לחודש
משירות הסעד.
אחר קבל על שדירות במחנות: כאשר
בא למחנה תלפיות, ירושלים, נפגש בעולה
תימני שסיפר לו, כי אשתו יולדת. המשרדים
במחנה מסרבים לטלפן ולבקש אמבולנס
שיקח אותה לבית חולים.
רק כאשר גלוסקא הציג את עצמו, הסבירו
לו מנהלי המחנה, כי על העולה לשלם

״הזקן״ אריה שנקר
קול עגום

600 פרוטה דמי העברה. בשעה השלישית,
לחבלי הלידה, הוזמן האמבולנס. אולם
בינתיים ילדה האשה. הילד מת.
.רעם יו״ר התאחדות התימנים: כאשר
מדברים על חיים עצמאיים במחנות, אני
* מימין: ח״כ יוסף סרלין׳ ,צרן שוקולד
אליהו פרומצ׳נקו, זז״כ דוד צבי פנקס, שר
החוץ נושה שרת, שר האוצר אליעזר קפלן,
ראש עיריה אברהם קריניצי, המדפים נחום
ליפשיץ.

אספת בעלי התעשיה* :שרת
כסא

בכספיהם, ברכושם, באדמותיהם, במקורות
מחייתם.
סיכם: מן ההכרח לפעול להחזרת היציבות
והחיים הטבעיים, להסרת ההגבלות
והחומרות הצבאיות באיזורים הערביים והנסיעה
ממקום למקום, לבטל את ההכרח
בהשגת רשיון נסיעה — ובראותו את הת־מהון
בפני אנשי מפא״י על ההעזה שבדבריו,
ריכך — ולהסתפק בהצגת תעודות
זהות לפי דרישה.
הכנסת 4מבדגות חדשות
בה בשעה, שהרוב הקואליציוני בכנסת
דוחה בשתי זרועותיו (המפא״ית והדתית)
את עריכת הבחירות החדשות, מתפלגות
הסיעות המיושנות ומסתמנים הקוים הראחדשה
שונים
של התארגנות מפלגתית
לחלוטין.
כאשר בכנסת ובעם נחתם, במדוייק,
המחנה הפרו־מזרחי (מפ״ם, מק״י וילין־
מור) והפרו־מערבי, הלך ונתוודא גם הצורך
בהרכב קואליציה יציבה; בטרם תפרוץ
מלחמת העולם השלישית.
יש המצדדים בקואליציה טרום־בחירתית
של מפא״י והציונים הכלליים, בסיסמה של
נייטרליות פרו־מערבית וקיבוץ גלויות.
לעומת זה, הלכה וגברה הנטייה להקמת
ממשלה פועלית, כדוגמת הרכב עיריית
פתח־תקווה (מפא״י, מפ״ם, הפועלהמזרחי,
פועלי אגודת ישראל).
לאור אפשרויות אלו, הובנו הסכסוכים
האידיולוגים בקרב מפ״ם, הריב הגלוי בין
ד״ר בורג, הפרו־מפא״י, לשפירא — הימני
— בהנהגת הפועל המזרחי, ההתנגשות בין
לוונשטין, האגודאי, לרב לוין, נציג מפלגתו
בממשלה! הרוגז של דוד צבי פנקס,
הנוטה לימין, על הרב מימון, המתמיד בקואליציה.
בשבוע
זה, חיזקה מפא״י את שורותיה:
מרכזה החליט לשגר חמשה חברים לכנסת
(ברגר מ״דבר״ ,אייזנשטט מקיבוץ גליל־ים,
ישעיהו, התימני, טברסקי ממועצת הפועלות
וקנב, ממשרד העבודה וקופת חולים),
במקום חמשה הח״כים המפא״יים היוצא־ם
(טביב, שמת, חושי ושפטל, שהפכו ראשי
עיריות בחיפה וראשון לציון; שמחונית
ופרוקמין, המתפטרים מסיבות אישיות משפחתיות).

לוחש
לקפלן

ר יק
הכנסת כמו כן:
* אישרה ברוב המקובל את מדיניות־החוץ
של הממשלה (נייטראליות דולארית
באו״מ, חוסר מדיניות במרחב הקרוב).
0שמעה את הצעת מגורי — כהן
(חרות) ,התובעת לתקן את חוק התגמולים
לקרובי חללי מלחמת העצמאות.
בכך, התקדמה פרשת התגמולים שהעולם
הזה פתח בהבהרתה, שלב נוסף לפתרונה.
ובעוד נתן ילין־מור קורא :״המשפחות
רעבות ללחם!״ קובע עקיבא גוברים׳ איש
מפא״י ויו״ד ועדת העבודה, כי התביעות
הן צודקות.
העבירה את הצעת ברל רפטור, מפ״ם,
להעלות את משכורת משפחות חיילי צד,״ל,
לוועדה. הסכימה, שאין להמשיך בתשלום
33.5ל״י לחודש לאשת חייל, אם לשלושה
ילדים, ביוקר ההולך ומאמיר.
המשק נאוס ״הוקד התקלקל
״קלקלתם את נאום הפתיחה של ״הזקן״
שלנו, לקראת האסיפה הכללית הדו־שנתית״,
אמר אחד המשתתפים בישיבה הגורלית של
ענף המתכת ע״י התאחדות בעלי התעשיה,
בה הוחלט להרחיב את ההשבתה על כל
תעשית המתכת.
אריה (״הזקן״) שנקר, בעל ״לודזיה״,
גבה קומה וקרח, שחג לפני זמן מד, את
יום הולדתו ה־סד וזכה לשתי קריות על
שמו (קרית אריה ליד פתח תקוה, והמרכז
התעשיתי, ליד בני ברק) ,נשיא התאחדות
בעלי תעשיה למעלה משתי עשרות שנים,
הצליח עד עתה לרסן את היצרים של התעשיינים
ולהחזיק אותם בתלם. שר האוצר
ידע, שאפשר לסמוך על ״הזקן״ ואמנם, עד
עתה, לא היה לממשלה להתלונן על התנהגות
המוסד התעשיתי העליון של הסקציה
הפרטית כלפיה. האיש. שהרים על יסודות
חלושים את הבנין החסון של ההתאחדות;
שאיחד בסמכותו האישית את האינטרס־ם
המנוגדים של ענפי התעשיה ושולט בהם חיה כמעט ללא מיצרים, היה ערובה
למתינות•
לפני שנה הגיעו הדברים כמעט לידי
התפוצצות פנימית, בהתאחדות בעלי התעשייה,
עקב התנהגותו המופתית של ״הזקן״
כלפי הממשלה. נתגלה, שלאחר ביקור פרטי
של אליעזר קפלן בביתו של שנקר, מטר
לו הלה מכתב תוהה ״על מאמציה של

הממשלה לעודד את יזמת הסקטור הפרטי*.
מכתב זה עמד שר האוצר לפרסם בעתוגות
ארה״ב, כדי להזים את הצעקות על קיפוח
הסקטור הפרטי ועידוד הסקטור הקואופרטיבי.
לפני שהגיע הענין לפרסום ברבים,
נתכנסה נשיאות התאחדות בעלי התעשייה
לאסיפה שלא מן המנץ, וכמעט התחוללה
הפיכת חצר. הממשלה הבינה את מצבו
העדין של ״הזקן״ והמכתב לא פורסם.
ידו של קפלן פגעה. במאבקו של
הסקטור הפרטי נגד דב יוסף, עמדה התאחדות
בעלי התעשייה מנגד. הרוח הבדלנית
של ״הזקן״ ,שסרב להצטרף לפעולה קיצונית,
שמה סייגים גם לפעולת שאר המוסדות
של היזמה הפרטית. גם לאחר פרסום
צו ההלבשה וההנעלה והכרזת שביתה כללית
במסחר, הטיף ״הזקן״ למתינות. מדיניות
הצנע לא תפגע בנו, אמר. אולם במרוצת
הזמן נשתנה המצב. הקיצוצים הדרסטיים
באספקת חומרי גלם פגעו קשה בענפי
תעשייה שונים׳ בקרב התעשיינים קמה
רוח מרדנית .״מי עומד בצמרת הועד
הפועל?״ צעקו ,״תעשייני סיגריות ומיצים,
שידו של קפלן לא פגעה בהם. אנו דורשים
מאבק תבעו.
בסלע התאחדות בעלי תעשייה נראו
סדקים׳ מקרים של הפרת משמעת פנימית
הפכו דברים שכיחים. נשיאות התאחדות
בעלי התעשייה החלה לאיים בשפטים. כמה
חברים נתבעו למשפט חברים ובידי הנשיאות
יש נשק חמור ושמו — חלוקת חמרי
גלם..
בסכסוך המתכת לא הועילו התכסיסים
הישנים. לא הצליחו גם לסחוב את ההכרעה
הגורלית לאסיפה הכללית של התעשיינים.
יומיים לפני הועידה הדו״שנתית (ראה להלן)
הועמדה הנשיאות בפני עובדה קיימת —
השבתה כללית של 280 מפעלי מתכת ונישול
עבודה של 8000 פועלים. מזכיריו נאלץ ״הזקן* להזעיק את
ולכתוב בנאומו פיסקה חדשה לגמרי על
יחסי עבודה. במקום צלילי נבל לטפניים
הכין ״הזקן״ את החצוצרה הגדולה.
״אני סובל מאד״ .הייצוג הממשלתי
באספה הכללית של התאחדות
בעלי תעשייה: מחצית הקבינט — בן
גוריון, קפלן, ד״ר יוסף, שרת, רוזן, שיטרית,
שפרינצק, ד״ר מרון הולנדר ועוד
מילאו את הבמה. הרגישו הכל: הממשלה
אצה לחזק את מעמדו של ״הזקן״ שנקר,
מול הנחשול המתגבר של מרדנות התעשיינים
הקיצונים.
אולם הבימה נתמלא עד אפס מקום.
הספסלים על הבמה נתפסו ע״י חברי הנשיאות
של התאחדות בעלי תעשייה, ראשי
עיריות, חברי כנסת ואנשי כלכלה .״הזקן*
הרכיב את משקפיו, גישש בשתי ידיו את
המקרופון ובקול רועד החל לקרא את נאום
הפתיחה, הכתוב על עשרות פתקאות באותיות
שמנות ובכתב יד בהיר...
״לא רציתי שהאסיפה הכללית התכנס
במצב של מתיחות בין הפועלים ובינינו;
אני סובל מאד מזה אמר ובקולו נשמעה
נימה עגומה.
ג׳יפ דוהר. חבר הנשיאות, שמעון
בז׳רנו הפר קצת את הטכס. לאחר נאומו
של ב. ג׳ .תפס את המקום על יד המקרופון
ומבלי לתת לראש הממשלה שהות לעזוב
את האולם, השמיע נאום קצר קולע אל
השערה: תוספת שכר פירושה גידול כוח
הקניה במיליון ל״י לחודש, דלק לג׳יס
הדוהר של האינפלציה, הדוגמה מצאה
חיקויים ; ובאולם >קפ אחד מראשי בי״ח
״מגן־צ׳טווד״ יעקב גולדמן, והשמיע נאום
ספונטני: אדוני ראש הממשלה...״
שר האוצר אליעזר קפלן הבין לנפש
״הזקן״ ,ובנאומו חזר פעמים בלתי ספורות
על המלים :״ידידי שנקר״ .שר האוצר אינו
קיצוני כבן גוריון, והוא הודה שטרח לא
מעט כדי למנוע על הכרזת שביתה בענף
המתכת, אבל לא שמעו לעצתו קריאת
ביניים :״מי לא שמעז תשובה :״אלה שהחלימו
לשבות״ .אליעזר קפלן הסכים עם
בז׳רנו, שתוספת שכר היא תוספת ניר...
אבל לפועל אין הרושם שקיים פיקוח על
רווחים, ופיקוח כזה אינו קיים למעשה.
רק כסאו של י. גרי נשאר פנוי. השר,
העומד מאחורי התעשיינים במאבק השכר
במתכת, לא בא, ומנהל משרד המסחר והתעשייה,
הרמן הולנדר, נאם נאום שיגרתי.

אין ה1מנות, אין כסך
״הדבר לא יימשך! אנחנו ניתן כסף
ו״המשביר המרכזי״ יעשה עסקים!״ הח־
(המסד ״במדינה* ענזוד )10

״העולם רמה״ ,מם 693 .

כשפרצו צבאות היטלר, באפריל ,1941 אל מעבר לגבול היוגוסלבי, התכונן העולם
למלחמה ממושכת ועקשנית. הארץ הררית, אינה־נוחה למלחמת־בזק של מאנקים. החיילים
היוגוסלביים קנו להם שם בעולם כולו, כלוחמים טובים.
כעבור 10 ימים, נשבר הצבא היוגוסלבי לרסיסים ונכבשה הארץ, ברח פטר הצעיר.
העם היה מזועזע מן המהלומה המדהימה. אמונו בצבא, במעמד השלים כולו, אבד
לנצה.
בהרים התקבצו שרירי הלוחמים, קמו חבורות פרטיזנים. שני שמות החלו להתבלט
יותר ויותר. ,להאיר בעולם בזוהר, כמעט אגדתי. דראג׳ה מיכאילזביץ, שכחותיו היי
מורכבים, בעיקר, מחיילי הצבא הסדיר המנוצח,
מבני העם הסרבי (המהווה רוב) ,הנאמנים
למלך הגולה ושונאים ל.אדומים׳׳ :ומולו —
״טיטו׳׳ ,חבר המפלגה הקומוניסטית, בן עם-
המיעוט. הקרואטי, שאנשיו היו מדלת העם,
אנשי ההרים, ששנאו את הגרמנים הפולשים
ואת הגנרלים המקומיים, כמעט במידה שווה.
כעבור חדשים מעטים, לא היה כבר מקום
לספוק, מי מהשניים מצליח יותר: כמו תמיד,
הוכיחו אנשי הצבא הסדיר, גם הפעם, שאינם
מסוגלים ללחום בתנאים בלתי־רגילים, שלא
שמעו אודותיהם באקדמיות: כי המשמעת
העיוורת אינה הולמת את המלחמה הזעירה.
ואילו החיילים החובבים, בפקודת מפקדים, שלמדו
את תורת הגרילה בבית־הספר האכזרי
של הקרב, הקשורים זה בזה באידיאל פוליטי
ומשמעת־מתוך־הברה, הסתגלו, חיש מהר, לתנאים.
דמותו
של טיטו העמידה בצל את יריבו.
ב־, 1943 יסו הגרמנים לערוד אופנסיבה רבתי על עמדותיו, כדי לחסל את כחותיו ולקחתו
בשבי• ר,ם כמעט הצליחי. אולם טיטו ואנשי מטהו, בלווית גדודי המפקדה, הצליחו
להיחלץ מבין זרועות הכיתור. טיטו עצמו נפצע, אולם הודות למבנה־גופו החסון עלה
בידו להמשיך במצעד בדרך ההרים, עד הרי בוסניה.
באותד שנה, נבחר טיטו ״מרשל של יוגוסלביה* ונשיא המועצה לשיחרור לאומי.
הוא זכה להכרתן של מעצמות המערב !לעזרתן הפעילה. עתידו היה מובטח.
מסגרדחכ ״ כ ת פי ם. מיהו טיטו האיש? עד היום נשאר הדיקטטור המיסתורי
ביותר בעולם. שום ביוגרפיה רשמית על תולדות חייו לא פורסמה. נעוריו לוטים ערסל
סמיך.
שמו האמתי: ייסף ברוז, אולם כינויו, מימי ראשית המחתרת הקומוניסטית. ,
דבק בו, עד כ• הוא מופיע ברשימת חברי המפלגה בשם יוסף ברוז־טיטו.
מיצו ״ וחמיצתהגדולים ״ סוקריםאתהצכאדיוגוסלכי: פד פרוץ מלחמת
הצבא את הגדילו
רצבא קחזלי ביו תר בבלקנים. מאז חל שינוי ב מצב: הסובייטים

הופעתו האישית מרשימה: אף כי גובהו 1,62מ׳ ,הרי כתפיו רחבות, חזהו
כחבית, ולפניו צבע אדמדם, שכולו אומר בריאות• שערותיו האפורות המסולסלות
מסורקות לאחור, ללא שביל.
טיטו מצטלם במעט תמיד, במדיו הרשמיים של מרשל יוגוסלבי, כשמדליות רבות
מקשטות את חזהו. אילם, לעתים קרובית, הוא נראה לבוש חליפה אזרחית תפורה
כראוי וחולצה לבנה מבריקה.
הוא חובב־חיות מושבע. כלב־זאב עצום, ששמו ״נמר* ,מלווהו בכל מסעיו.
טיטו נשוי בפעם השניה. גם אשתו הראשונה
וגם אשתו השניה הולידו לו ילד, כל אחת.
יוסף ברוז נולד ב־ , 1892 בקומרובאק אשר
בקרואטיה, למשפחת איכרים. הוא למד מסגרות,
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה.
כשגויס לצבא האוסטרו־הונגרי, ערק אל
ד,קוים הרוסיים. אך חזר ליוגוסלביה, אחרי
פרוץ המהפכה האוקטוברית. ב־ 1920 הצטרף
אל המפלגה הקומוניסטית הסודית ואירגן במחתרת
את אגודת פועלי המתכנן. ב־ 1930 נאסר
ונידון ל־ 4שנות מאסר. בעוון ״קשירת קשר*.
כששוחרר טיטו ב־ 1934 מבית הסוהר נסע
לוינה. עם פרוץ מלחמת ספרד, עבר לפאריס
ששם עזר לגייס מתנדבים יוגוסלביים לחטיבה
הבינלאומית, שלחמה בצבא הספרדי הרפובלי־קאי.
הפלישה הנאצית של 1941 מצאה אותו
בזאגראב אשר ביוגוסלביה.
5הג דו לי םשלהמרשל. משנסתיימה
המלחמה, היתד. יוגוסלביה הרוסה. העם היוגוסלבי,
בן 15 מליון נפשות, שיכל במלחמה
למעלה מ־ 00מ 1.700 נפש. אלפי כפרים נחרבו. הארץ נשארה ללא מכונות וללא בהמות,
החקלאות חרבה והתעשייה נמחקה.
בתחילה דאג סיטו לביצור שלטונו. כדי להשקיט את השאיפות הלאומיות של
עמי המיעוטים — הקרואטים, תבוסניים, הסלובנים, המקדונים והמונטנגרים — שהתיחסו
באיבה אל הסרבים, משעבדיהם מאז, הקים מיטו. פדרציה* :לכל עם רפובליקה משלו,
במתכונת הרפובליקות הסובייטיות. אולם המציאות היוגוסלבית אינה שונה מן הסובייטית:
השלטון מרוכז, כמעט כולו, בידיו של המרשל עצמו.
לאט לאט סילק מן השלטון את כל חברי. חזית העם״ ,שלא
היו קומוניסטים צרופים.
הוא הקיף אד. עצמו בחבריו מימי המחתרת הקומוניסטית היוגוסלבית
מלפני 30 שנה: שר־החוץ אדוארד קרדלי, ראש הבולשת
הפוליטית ושר־הפנים אלכסנדר רנקביץ: מילובן דג׳ילאס.
קוריאה, היה ארצות בכל

הצבא היוגוסלבי ב פי המסורת ה מפוארת, סינד׳ מדזזנזת הפרנזיזנים —
וחזקים. מודרניים אויר ו שריון
הקומאינפורם, ו ה קי מו ב הן וזילות

* 1 6 5 .0 0 0

כין פטיש סטאלין וסדן

איזנו

שהפך ד מו ת היסטו רית, וי וי ז ו היהודי
השפעה עצומה מאחורי הקלפים. תנותח[

המאזן הצבאי: במקרה של מלחמה יעמוד חייל קוסינפור מי מול כל חייל יוגוסלבי
שיטתו החדשה של נזיטו: כל מחלקה תהיה מ סוג ל ת ללחום, כשהיא מנו תק ת, בלי אספקה ועורף.

גרבי ניילץ בבלגראד: הנערית הכפריות עו מ דו ת מו ק ס מו ת מול ח לון הראווה. אולם
׳מים רבים יזר מו בדאנובה לפני שידן ת שיג את הסכום 19 :ל״י לזוג. רמת ה מחי ה עודה ירודה.

!נורא ב מ כונו ת עי

הסברה פוליטית לחיילים

הצבא

מ תי חס

בז לזו ל

למ שמע ת

ה או טו מ טי ת
על האום.

ה חסון הנפח ברוז־טימו,
ואר: יוסף
משה פיאדה• ,הקרדינל האפור* שיש לו
אופייני ת זו צולמה בימי מלחמת הפרסיזניס.

אם היה סמק כלשהו ביציבות שלטונו של טיטו, עד אותו רגע, הרי עתה התאחדו סביבו
גם אויביו מאתמול. מרידתו בסטאלין היתר. פעולתו הפופולרית ביותר של טיטו עד אז.
היוגוסלבים הם עם חשדני. האוהב להיות תלוי בחסדי עצמו בלבד• במלחמת
רעילם השניה, התנפלו עליתם כל שבניהם: רומנים בולגרים והונגרים עזרו לנאצים
להחריב את הארץ. נסיינם של הרוסים להעמיד את הרומנים, ההונגרים והבולגרים, עבדי־היטלר
מאתמול, כשופטים על יוגוסלביה, עורר התמרמרות עצומה במדינה.
,אני לא שיחררתי את ארצי, ע״י כך, שחזרתי באוירון ועשנתי מקטרת״ ,אמר המרשל
^ ך ־ ה קי בו ת, ברמזו למנהיגי הקומוניסטים, בארצות השכנות, שבילו את ימי המלחמה
]קבה. וגם אויביו הסכימו, ששלטונו של טיטו עדיף על שלטונם של סוכני הרוסים.
כלינפט, כליטכונות. המלים פינו את מקומן למעשים. מהלומות כלכליות
נוראותגירדו על המשק היוגוסלבי. צ׳כוסלובקיה הפסיקה את משלוח המכונות והנשק,
רומניה את משלוח הנפט .״תכנית החומש״ ,שהיתר, צריכה להפוך את יוגוסלביה למדינה
תעשיתית! התערערה. ידידיו של טיטו בארצות השכנות, הועמדו לדין והוצאו להורג,
קצינים גבוהים של הצבא היוגוסלבי גיסו לעבור את הגבול, אחדים מהם נורו.
בזהירות רבה נשא המרשל את עיניו מערבה. הוא לא רצה להתקשר בגלוי עם
הגוש המערבי — דבר, שהיה מקל על עבודתם של הדברים הסובייטיים, הטוענים שאינו
אלא משרת האמריקאים. לוא יכלו להוכיח את טענתם, היה ערכו של טיטו, כנושא הפילוג
בתוך המחנה הקימוניססי, בסל. לפיכך התנהגו גם האמריקאים בעדינות רבה, הגישו לו
את העזרה הדרושה, כד•־ לקמג, אתמש טרו בשקט, ללא פרסומת יתרה.
30דיביזיותמוכנות. אולם המציאות הפוליטית מכריחה גם את טיטו לוותר
על חלומות העצמאות הגמויד, ולהתקשר יותר ויותר עם המערב• הסיבה: בטחונה הצבאי
של יוגוסלביה התערער בחדשים האחרונים.
עד לפני כמי, חדשים, יכול היה טיטו להיות בטוח, שיוכל למגר את צבאן של כל
תקומאינפורם. כל עוד תימנע ברית־ד,מועצות מהתערבות גלויה. לפקודתו של
30 דיביזיות צבא סדיר ( 400.000 איש); 300400 איש בעתודות מאורגנות היו
מידי! חיידהאויר מגה כמה מאות מטוסי־קרב. צבא זה עלה על כוחן של מוכנים הסכמי־השלום הרשו צבא הונגרי של 65.000 איש, צבא רומני של
צבא בולגרי של 55.000 איש.
מטוסיקרבכשמים. מאז פרצת מלחמת קוריאה, השתנתה התמונה
תכלית שינוי. מדינות הבלקאן גייסו שנתונים חדשים, ונמנעו מלשחרר את השנתונים
הקודמים. הן האריכו את תקופות השרות של כל המגויסים. השרות החשאי היוגוסלבי,
הידוע כבעל האינפורמציה הטובה ביותר על הנעשה בדימוקרטיות העממיות, קבע שהצבא
הגיע עתר, ל־ 165 אלף איש, הצבא הרומני ל־ 300 אלף והבולגרי ל־ 195 אלף איש.
על כן: אם לפני כן היו צבאות אלה מצוידים בצורה לקויה ביותר, ולא היו
טאנקים ותחבורה, קיבלו עתה כמויות עצומות של ציוד סובייטי משוכלל,
לתנאי־הקרקע הקשים של מלחמה באלקאנית. לכל מדינות באלקאן יש
משורינות, זכן ף־האש של דיביזיות הרגלים עלה בהרבה. עתה המדינית,
,יתד, להן כמעט עוצמה אוירית, הקימו עתה חילות־סוסי־קרב
סובייטיים, מטיפוס יאק, מפציצים קלים
אויר חזקים, בעל־ כמה מאות
]לו אלבניה הקטנה, המנותקת לחלוטין משאר ארצות
ובינוניים, לתמיכת חיל היבשה.
של ציוד בדרך הים, וכ־ס 10 מסוסי־קרב סובייטיים
הגוש הסובייטי, קיבלה כמויות
בדרכם לאלבניה.
עברו לא מכבר אח השטח היוגה
]ה יוגוסלביה ״קוריאה אירופית״ באביב הקרוב?
ה חז דו ל א יי ח שן? .האם
יאה הוא, שהסובייטים לא הצליחו להקים תנועה
הבדל גדול בין יוגוסלביה
איפוא, לקוות למלחמת־אזרחים אמתית. כדי למגר
אנטי־טיטואית, ואינם
עליו מלחמה ולשלוח נגדו את הצבא האדום —
.של שיטו, יצטרכו
ר אחריו מלחמה עולמית; או לארגן מלחמה מקומית בין יוגוסלביה והדימוקרטיות
שאיפתו שר טיטו היא, לכן, שאמריקה תערוב לגבולותיה של יוגוסלביה
,עליה תגרור התערב־ת אמריקאית — ומלחמת־עולם שלישית.
ותודיע,
הטקטיקה׳״היוגוסלבית, במלחמת־העולם, כמעט קבועה מראש: הצבא יסרב
לחשוף את חזהו בלהב חזיתי, יסוג להרים ויפתח במלחמת־ר,גרילה, המסורתית, שמיגרה
את האוסטרים במלחמה הראשונה ואת הנאצים במלחמה השניה. בצורה זו, יוכל להחזיק
מעמד, גם אם הסובייטים יכבשו א^^ירופד, המערבית — בתנאי שעורפו יהיה מובטח.
לם יכך מעונינת יוגוסלביה, באופן חיוני, לארגן את הגנת אגן הים התיכון אפריקה
אסיה הקדמית ויון. כל עוד ישאר מרחב זד, חפשי מכיבוש סובייטי, תוכל
הצפונית,
יוגוסלביה להחזיק מעמד גם בעורף הצבא האדום.

חוטהשררה: הכפר .־ 807 של האוכלוסיה היא חקלאית. היא לא השתנו־ה
הרבה מאן ימי המלכים. מרבית האדמה היא קניו פרטי. הנחרדת בוותק ה מו פ תי

יוגוסלביה משיכה מלחמה: הפגנה אנ סי־ סו ב״ טי ת בבלגו אד. הסיסמא אוסרת :
• מל חמת השקרים נגד יוגוסלבי ה נו תנ ת נשק לאויבי הסוציאליזם* .טיטו טו ען שסטאלין בגד.

טייסיםמצוינים, מטוסיםלקויים: בחצי השנה האחרון ה שתנה המאזן האויר
לרעת טיטו. רוב מטוסיו מיו שנים, בעוד שארצות הקו מאינפור ם צוידו במטוסי ם חדי שים ביו תו

״ ונוצרתיוגוסלביה ״ :לפי • תכני ת החומש* של מיסו, מקריבה הארץ קרבנו ת עצו מי ם
כדי להקים תעשיה משוכללת. טרקטורים אלה יוצרו במחיר לחם ובגדים. אך הם יוצרו.

״בחרו בחזית העם״:

על אף

המחסור

ב מזון,

במדינר.
ז (המשך, במדינה -מעמוד)6 .
ליסו לשכות המסחר בארץ אם הסוכנות
היהודית והנהלת האוניברסיטה העברית
רואות רק בסקטור ההסתדרותי גוף מתאים
למסור לו את הזמנותיהם, ילכו גם לבקש
כספים רק אצל הסקטור הקואופרטיבי.
האוניברסיטה העברית מביאות סחורה בכספים,
שהן אוספות בחו״ל, דרישות לשכות
המסחר, לשתף את חבריהן בקניות אלה,

הגלים, עבר את האניה זעזוע חזק וזרם
מים פרץ בפירצד. רחבה, למחסן ,2שבתחתית
האניה.
על. קדמה* היו אותה שעה רק מעטים
מאנשי הצתת, אולם אלה לא אבדו את
קור רוחם. בעת שהנתט הפנה את האניה,
המלאה מים עד מחציתה, לעבר החוף,
הצליחו לסגור את הדלתות המפרידות בין
מחלקה למחלקה. חדר המכונות פעל גם

האכיה ״קדמה״ וסירת האמוראים
במזל מ חו רבן
בימים ידיעות בסכום נמסרו

לא נתנו את התוצאות הדרושות.
האחרונים, קבלו לשכות המסחר
מאת סוכניהן בבלגיה, שהזמנות
מאות אלפי לירות, לביצוע קניות,
שוב ל״משביר המרכזי*.
לשכות המסחר בארץ הודיעו בכתב
לסוכנות היהודית ולהנהלת האוניברסיטה:
,לשכות המסחר אינן רואות כל אפשרות
להשלים עם שיטה זו, ולא תראינה דרך
אחרת לעצמן, אלא להתריע בכל מקום
>בכל הזדמנות ומעל כל במה צבורית
ועתונאית על העוול המשווע, הנגרם לציבור
האזרחי, וזאת ללא כל התחשבות בנזק
הסספי והמוסרי שייגרם למגביות*.

ה ים
31 טון חלה בשבעת
— .אבא, אניד טובעת בנמל!״ צעק
זאטוט מעל אחת המרפסות, בשעות המוקדמות
של השבוע, שעה שבנמל חיפה החלו
מים רבים מציפים את חלקה התחתון של
•קדמה* .התושבים, שהשכימו קום ועלו
אל הגגות, ראו את. הטכסי* של הים
התיכון, שהשיגה בחדשים האחרונים שיא
במהירות, שקועה עמוק במים, ונוטה צידה
הימני נדמה היה, כי אבדה כל תקוה...
התקלה אירעה בשעה 6,45 בבוקר.
.קדמה -התרחקה מהרציף הראשי, בכיוון
שובר הגלים, על מנת לפנות מקום ל״לה־גרדיה*
(תיירים) ול״גלילה* (עולים מצפון
אפריקה) .במרחק כמה מאות מטרים משובר

כסדרו• והדודים, המכונות, והמדחפים לא
ניזוקו.
״קדמה* נגררה בכוחות עצמה, עד מרחק
200 מטר מחוף ״שמן״ ,שם רדודים המים
ואין נשקפת סכנת טביעה לאניה. פצועה
ורסוקה נחה ״קדמה* על צידה הימני, כשמי
חים מלחכים את אשנבי הזכוכית העגולים
של מחסניה...
פנצ׳ר־קרויצד. לאחר חקירה קצרה
הוברר, כי פסי ברזל, משרידי אנית המעפילים
״פטריה ,-הצפים בנמל, פגעו בחלקה
התחתון של ״קדמה -וגרמו לבקע
באורך של 7מסר וברוחב של כ־ 20ס-ם.
לחץ שרידי. פטריה* היד. כוח חזק, עד
כי בקע ושבר כליל את לוחות הברזל,
שבתחתית. קדמה״ ,שעביים מגיע ל־ 2ס-מ.
׳אמודאי חברת ״עוגן״ ,שצללו בלי
הרף אל תחתית האניה, כדי לקבוע את
מידת הנזק — קבעו, כי בתחילה יש
צורך לסתום את הפרצות בעץ לבן. אחרי
שאיבת המים, יסתמו החורים ב״צימנט
בוקסם* — סתימת מלט מיוחדת, שתאפשר
את הובלת ״קדמה למבדוק יבש (דריי
דוק) באיטליה.
״דאס איו אונזר פנצ׳ר קרויצר !*
(״ז׳והי סיירת הפנצ׳רים שלנו אמר אחד
מהפועלים, כולו נוטף מים, שעה שסייע
בהתקנת אחת המשאבות על סיפון האניה.
סביבת האניה נראתה כשדה קרב ימי—.
גוררות, סירות קטנות, ודוברות כבאים הקיפו
את. קדמה* מכל צד. חבלים עבותים
נמתחו, קורות עץ ומשאבות החלו לטרטר

מכל עבר. נוגע אל הלב היד, לחזות באחדים
מאנשי הצוות, שהיו על החוף בשעת
המקרה — וחזרו כולם אל חבריהם, ואל
״קדמה* שלהם המוצפת מים...
שיעור הנזק, שנגרם ל״קדמה* ,וכן
לסחורות ולמכונות, שהיו במחסניה — לא
נאמד עדיין. אין ספק, כי הנזק יחד עם
דמי ההפסד של הוצאת האניה ממחזור ההפלגות
והכספים, שישולמו (בדוויזים) במב־דוק
היבש — יעלו לסכום הגון מאד.
״המכונות לא תפסו מי
אשם?״ שואלים כמובן הכל .״על מנהלת
הנמל האחריות לתקלת ״קדמה* ! טוענים
חוגים מסוימים ומציינים, כי תשומת לב
מנהלת הנמל הופנתה לא פעם לעובדה,
ששברי ״פטריה״ ,הצפים בפתח הנמל,
עלולים לגרום נזקים המורים לספינות.
מנהלת הנמל טוענת, כי לא נמצאה חברה
בארץ ובחו״ל, שתסכיב לקבל על עצמה
את עבודת סילוק שרידי ״פטריה — -אין
זה משתלם מבחינה כספית. רק בחודש
האחרון — הגיעה מנהלת הנמל להסכם
עם החברה האמריקאית — העתידה לטפל
בבנין נמל הקישון — וזו תיאלץ יגם לקבל
את ״העוקץ* ולסלק את שרידי ״פטדיה*.
״הנווט אשם אומרים אחרים. היה
עליו להיזהר, שכן ידע על הימצאות השברים
בסביבה, והוא איש ים ידוע, וותיק,
המכיר היטב את הנמל היה צריך לקחת
עובדה זו בחשבון.
״הנווט בסדר גמור סחים אנשי ספנות
.״הוא נתן פקודה להאיט את המהירות,
ובחדר המכונות הכפילו דווקה את
כמות הקיטור...״
המצדדים בזכות מכונאי האניה מספרים,
כי אלה מלאו את ההוראה, אך המכונות
לא ״תפסו* משום מה.
בינתים, התקדם צי ישראל. הצעיר
בחדשים האחרונים בצעדי ענק אחור
רה( .״אתרוג* לקתה במכונותיה ,״מאיר
דיזנגוף* נשרפה בחלקה, ו״קדמה* — נפצעה
קשה ).נפטון, אל הים — חלה בשפעת
! אומרים הימאים ועולים בהיסוס על
ספינותיהם...
תועלת אחת היתד, ל״קדמה* השבורה:
היא שימשה גשר מיוחד במינו, בין התע־שייתנים
וההסתדרות, במלחמת המתכת.
מפעל המתכת הפרטי ״קירשטין גרינשפון*
הוזעק ע״י ההסתדרות להצלת האניה —
ולאחר קבלת היתר מאריה שנקר, הצטרפו
פועלי מפעל זה — לעבודת ההצלה.

דרכי חיים
הזדיינו תחד ־ פ ע מי ת
הפקיד האחראי על משמרת הלילה,
במברקת תל־אביב. הביט בסקרנות באיש,
שישב ליד שלחן וכתב. השעה היתד, שתים
לפנות בוקר והאיש, גבוה, רזה, בעל זקן
בלונדי ולבוש מדי חקי מקומטים, מילא
כבר פנקס שלם של טפסי־מברק בכתב
צפוף .״אם ישלח מברק כזד ,*,הרהר
הפקיד ,״זה יעלה לו כמה מאות לידות...״
אולם האיש לא שלח את המברק. אחרי
סיימו את הכתיבה, הכנים את הטפסים
במעטפה, ובאותיות גדולות, באנגלית, רשם
את כתובתו של עורך־דין ידוע. במקום
להדביק בול, הוא רשם: בשרות הוד
מלכותי, היינץ קסטלן.
במברק הארוך, חוזר קסטלן על תכניתו
לאיחוד אנגלדאסיאתי־אפריקאי (העולם הזה

,)674 שיכלול 350 מיליון תושבים וישתרע
מסינקיאנג, שבסין, ועד אפריקה הדרומית,
כולל הודו, חלקים מרוסיה והמזרח התיכון.
איחוד זר, יהווה למעשה, כוח שלישי שאמריקה
ורוסיה לא יוכלו להשתלט עליו.
בתוך האיחוד, תהיה גם מדינת ישראל
הגדולה, שתכלול את כל יהודי העולם,
ואשר בירתה תהיה עזה. בראש האיחוד
יעמדו סיר דוד בן־גוריון, דוד (המגבית
המאוחדת) מונטור, עמנואל שינוול מבריטניה,
אנא פאוקר מרומניה, כגנוביץ מברית
המועצות ומר לואים גולדוין־מאיר מאמריקה.
בראש הכוחות המזויינים: גלאב בא־שא
וגנרל יגאל ידין.
״אני נשוי לנסיכה מרגרט־רוז מיום
, 12.5.50 אך משום־מה, היא לא נענתה
למכתבי. וגם כשביקשתי ראיון עם לורד
הלם (נציג בריטניה בישראל) ,נתבקשתי
קודם להגיש את הזמנתי בכתב, ואחר כך
נאמר לי, כי הוא לא יוכל לראותני. כנראה
היה עסוק בסדרים דחוסים לרגל חג המולד*.
לכן, פנה קסטלן עתה לשרות השידור,
בבקשר, שיקציבו לו עשר או חמש־עשרה
דקות בתוכניתם, כדי לאפשר לו להשמיע
את דבריו ישר באזני העולם (מרוסיה ועד
אוסטרליה).
״תכניתי היא הזדמנות חד־פעמית, ורק
אני יכול להציע אותר״ יזדרז נא העם לקבלה
עוד היום, ואל יחכה למחר, כי זה
יהיר״ אולי, מאוחר מדי*...
המחתרות הילד נקרא ״ איד ״
כששיחררו האנגלים ממאסר, בקיץ
,1940 את אברהם (״יאיר״) שטרן ואת ארבעת
חבריו, אנשי מפקדת הארגון־הצבאי־

היינץ קסטלן ,״נשוי״
ב שרות הוד מלכו תי

הלאומי, ידעו מן הסתם, את אשר עשו.
המנהיגים המשוחררים תקפו מיד את מפקד
הארגון, דויד (״בח*) רזיאל, על הפסיקו
את פעולות המחתרת בארץ עם פרוץ מלחמת
העולם, בהתאם לפקודות זאב ז׳בוטינ־סקי,
הם דרשו להכריז על הבריטים, כעל
האויב העיקרי של העם היהודי, לקבל עזרה
מכל מי שמוכן לעזור למלחמה בבריטים 1
אפילו מידי האיטלקים (שהיו אותה שעה
ניטרליים להלכה, אך התכוננו להצטרף
להתקפה הנאצית על צרפת).
רזיאל סרב, טען שאין מקום למלחמה
בבריטים, שעה שאלה לוחמים בנאצים. הוא
התפטר מן הפיקוד, אך חזר לתפקידי. לפי
דרישתו הטלגרפית של דבוטינסק־ .התוצאה
היתד, הפילוג הגדול. רוב אנשי בית״ר

מתכוננת דהפל1ה

׳״העולס הזה״ ,מם 693 .

במדינה
הוותיקים נשארו עם רזיאל, ששמי על השם
והסמל (״רק כך״) ,של הארגון, ואילו מיעוד
קיצוני הצטרף לשטרן, שקרא לארג־נו
החדש ארגון הצבאי הלאומי בישראל״
(להבדיל מ״בארץ־ישראל״) ,שחובר על ידו.
זמן ימה התקיימו שני הארגונים זה
בצד זה. אנשי שטרן טענו, כי אנשי רזיאל

לקראתו, הוא הרופא ממחנה הריכוז בפינפ־טייכן,
שם נמצא העולה החדש במשך שנה.
בתחילה חשב, כי זהו סיוט. לא פעם
ראה את הרופא הזה בחלומותיו. אחר כך
תאר לעצמו, כי נפל קרבן לבלבול החושים.
ושוב עלה בו רעיון :״אולי דומה הרופא
הזה לאותו רופא, במחנה?״ הלך האיש

משתפים פעולה עם הסי. אי. די הבריטי ;
אנשי שטרן פתחו בשורת פעולות, שגרמו
לחיסולו המעשי של ארגונם, למשך זמן
רב ולאבדן מנהיגם.
יריות בגב. שנים מאנשי שטרן נתפסו
בשעת נסיון להחרים מטען של כסף,
מידי שליח יהודי. חבריהם טענו, כי המשטרה
היהודית עינתה אותם, בדי להוצ-א
מהם פרטים על הארגון. התגמול: קול
מסתורי, בטלפון, הזמין את קציני המשטרה
היהודיים לבית עזוב, ברחוב תל־חי בתל־אביב.
הקצינים חששו למלכודת, אך קצין־
המשטרה שיף דחה את היסוסיהם, פרץ את
הדלת, שהיתר, מחוברת לפצצה, נהרג בו
במקום.
המעשה עורר את השלטונות לפעולות
נמרצות. הושם פרם על ראשו של שטרן
וחבריו. כשנתגלה למשטרה מחבואו של
שטרן, בדירת־גג בשכונת פלורנטין, פרצו
הקצינים מורמון ווילקינסון למקום, כבלו
את שטרן, שהסתתר בארון, ירו בגבו.
תוך זמן קצר, נתפסו רבים מחבי־י
הארגון ; המשטרה השתמשה בנשקד, בלא
רחמים.
הארגון קם מחדש, בשם ״ליחמי ח-ית
ישראל״ ,רק כאשר אחדים מן האסורים
הצליחו להימלט, דרך מנהרה, ממחנה המעצר
בלטרון. התנקשו בוילקינסון והרגוהו 1
מורטון ניצל מהתנקשות דומה, ועזב את
הארץ.
בלי פשרות, כדי צחוק. כשהתאספו
ביום ה׳ שעיר רבים ממעריציו של
שטרן, וגם רבים ממתנגדיו־בעבר, על קברו,
היה מקומו של ״יאיר״ ,בהיסטוריה העברית
החדשה, מובטח. הוא היה הראשון,
שדרש את סילוקם הגמור של האנגלים
מן הארץ, דחה כל אפשרות להגיע אתם
לכלל פשרה, כפי שביקשו ז׳בוטינסקי ור־זיאל.
הקו הקיצוני, של ארגוננו, הכריח
גם את האצ״ל ללכת בעקבותיו וגרם לכך,
שכל המחתרת ראתה בשנים 1940—1947
את האויב העיקרי באנגלים, ולא בערבים.
שטרן עצמו היה קנאי אשר מיעט בצחוק,
כתב שירים לאומיים, השפיע השפעה
רבה על סביבתו, אף כי התנהגותו היתד,
בלתי־אדיבה, כמעט יהירה. ימים מעטים
אחרי הירצחו, ילדה אשתו בן, שנקרא על
שמו :״יאיר״.

אל מנהל המרפאה ושאלו, מד, שם הרופא,
אמר המנהל :״זהו ד״ר שטרנברג״ .לשמע
שם זה החויר החולה, יצא מהמרפאה, הלך
לתחנת המשטרה.
כך נתקבלה התלונה הראשונה, במשטרת
ישראל, נגד ד״ר יהושע שטרנברג, הרופא,
שדינו הועבר בשבוע שעבר לבית הדין
המחוזי, לאחר חקירה דרמטית מוקדמת,
בפני השופט החוקר צבי וולדמן.
25ע די ם. חקירת הרופא ממחנה, פינפ־טייבן
ארכה כחדשיים, והופיעו בה כ־25
עדים. העדויות, שהושמעו בחקירה זו,
היו רובן ככולן מיוחסות לנאשם, מתקופת
שרותו בבית חולים במחנה הריכוז.
השיטה של הגרמנים היתד : ,להעסיק
את הבריאים בעבודת פרך ואת החולים
והחלשים — להשמיד.
הרופאים היו צריכים לקבוע את רשימת
החולים. אולם, לדברי העדים, התאכזר
ד״ר שטרנברג לחולים, הוציאם מהמטה,
אף־חולי טיפוס, הכה אותם, התעלל בהם.
צלקת במצח. הנאשם נמוך הקומה,
רכוב המשקפיים, שצלקת במצחו, ישב במשך
כל החקירה מרוכז במחשבותיו ושלח מדי
פעם, מבטים שואלים.
פעם נראה על פניו חיוך קל, כאילו
אמר :״ככה, ככה, הנה על מד, הם מאשימים
אותי״.
סגן פרקליט המחוז, אברהם דינרי, שתבע
בחקירה, סקר את מעשיו של הנאשם.
מקס קריצמן, הסניגור, נתעכב על נקודות
משפטיות בחוק, התוצאה: השופט החוקר
שינה שתים מבין האשמות ברצח להריגה
(ההבדל, בעונש המקסימלי, במקרה של
חיוב בדין הוא: עונש מות ומאסר עולם).
משנס מהמרפאה דתחגת המשטרה
יום אחד, בחודש ספטמבר, שנר, שעברה,
נכנס איש מתושבי חדרה למרפאת
קופת־חולים, כדי להבדק ע״י רופא. החולה,
אדם שניצל ממחנות הריכוז בגרמניה, עלה
ארצה לפני מספר חדשים והוא גלמוד.
נכנס האיש למרפאה והנד — ,הרופא, הבא

״העולס הזה״ ,מס 693 .

נוסעת מצד זה״ .״זה לא חשוב ברגע זה״
— אמר התובע .״חשוב לי מאד״ — התנגד
הסניגור ושוב נמשך המשחק בצעצועים,
כשד,פרקליטים מתעדנים בנעשה על השלחן,
כאילו התחולל כאן קרב מכריע בשחמט.
חקירת הצעירה הבלונדית נמשכה שעה
ארוכה, בשר,עדה משיבה לשאלות התובע,
במלים ובתנועות צעצועים על פני השלחן.
״אני עמדתי כאן ...האוטו הגיע ...אני הרימותי
יד, ביקשתי טרמפ ...כאן נעצר האוטו״.
אני עליתי מאחור אל הארגז ...הם ישבו
זד, ליד זה על מושב הנהג ...השחור נהג,
השני ישב מימינו — כאן...״
העדה היתד, המתלוננת במשפט זה, מד
שני תושבי תל־אביב, שישבו אותה שעה
על ספסל הנאשמים 1התביעה האשימתם
באונס. המתלוננת היא מלצרית באחת המסעדות
הידועות ברחוב אלנבי.
הנאשמים — כבני ,40 שניהם נשואים,
אחד אב לשני ילדים, בעל מכונית טנדר
ירוקה. ברגע מסוים, הופסקו תנועות הצעצועים
על השלחן. שוב לא יכלה העדה
לתת את תיאור הפשע, על ידי תנועות
על פני השלחן. הקטיגור לחץ עליה :״עליך
לספר את הכל״ .הצעירה עמדה נבוכה.
ראשה מורכן ופניה חורים ומסמיקים לס־רובין
.״כמה פעמים עלי לספר את הכל,
הכל, הכל ז״ שאלה מיואשת ,״פעם במשטרה,
פעם בחקירה המוקדמת, בחקירה ובחקירה
נגדית ועתה — שוב מחדש לא די
שהדבר אירע לי, עלי להזכר בכל״ .השופט
נתן בה מבס אבהי מלא הבנה. הוא שתק.
עברה דקה ועוד דקר״ ואז אמר השופט :
״עליך להבין, כל הפרטים הללו חשובים
כאן מאד. זהו משפט״״.
הצעירה סיפרה את הכל. הנאשמים ישבו
מאובנים. התובע הסיר מהשלחן את הצעצועים
ומסרם לסניגור. גם ההגנה היתד,
זקוקה להדגמה, כאשר החלה החקירה
הנגדית...
המעשה אירע לפני כשנה. הצעירה חזרה
אחרי העבודה לביתה, ביפו. בדרך יפו־תל־אביב
עבר הטנדר. היא עלתה ואחר כך
לא רצו, לדבריה, שני הגברים לעצור, הביאו
אותה לשדה פתוח, הורידו אותה ארצה
ואנסוה, תוך כדי איומים ומכות. אותו
לילה מסרה המתלוננת תיאור מדויק של
הטנדר הירוק. המשטרה ערכה בדיקת בזק
של כל הטנדרים הירוקים במחוז. כעבור
12 שעות, נעצר הנאשם הראשון, בעל
הטנדר והוא איננו יכול, לדברי המשטרה,
להביא אליבי מספק...

פשעים
.קנית שמדות. נערים״-.
ערב אחד ישבו על אחד הספסלים.
בשדרות רוטשילד תל־אביב, שני שוטרים
בלבוש אזרחי כאשר אדם, שישב גם הוא

על ספסל ניגש אליהם וניסה להתידד.
השוטרים, שהיו בתפקיד, לא טילו באותו
רגע מחוטר פנאי, נענו לרוח הטובה ונכנסו
בשיחה עם האיש. לא עבר זמן רב והאדם
הציע להם בחורות .״הבה נראה אם תוכל
לעשות זאת״ — אמרו. האיש לא התעצל,
הלך וחזר כעבור רבע שעה בלווית הנשים.
״לירה וחצי זה עולה״ — אמר. אחרי זמן
קצר הובאה ד,שלישיה לתחנת המשטרה.
שם נקבע, בי שתי הנשים הן בנות .16
בפעולה הנמרצת הנערכת ע״י משמרת
תל־אביב, בזמן האחרון, נעצרו למעלה מ־20
יצאניות, מספר ״בעלות דירה״ ,סרסורים
לדבר עבירה ועוד משתפי פעולה. רוב רובן
של הנשים — הן צעירות, כמעט ילדות.
בתי הבושת לא נתגלו בשכונות העוני
בלבד, אלא גם במרכז תל־אביב, כגון בר־חובית
ביאליק והם. מעתה, שייכים הדברים
לבית המשפט, המצויד בחוקים עד הפריצות
ונגד המתפרנסות מרוחיהן של הפרוצות:
משכירות הדירות לפרוצות לפי
שעות וכר. אולם לא בית המשפט ולא
המשטרה מסוגלים לפתור את הבעיה. הנה
סיפורה של אחת הנשים הללו, שתובא
בקרוב לדין :
החשודה היא בת 16 בקירוב, עולה
חדשה מתורכיה .״אחרי שלשה חדשים
בבית עולים, יצאתי לחפש עבודה. הלכתי
ממקום למקום. לא קיבלתי עבודה והייתי
חוזרת לבית העולים. מוכרחה הייתי לעזוב
את הבית, כי התגוררתי שם כבר שלושה
חדשים. אין לי הורים, מתו. אין לי קרובים.
יום אחד קיבלתי עבודת שטיפת כלים
במסעדה ביפו. אחר כך מצאתי מקום לינה.
כעבור שבוע אמר בעל המסעדה, כי לא
כדאי לרחוץ כלים. הוא ידאג שארויח
יותר, הרבה יותר. הוא הציג בפני בחורה
אחת, יותר מבוגרת ממני והיא לימדה אותי.
לא היד, לי מה ללבוש, רק שמלה אחת...
אחר כך הביא אלי גברים. בלילה אחד
היו אצלי 11 גברים. הוא, בעל המסעדה,
היה מקבל מחצית ההכנסה. קניתי לי שמלות,
נעלים.״״

הארץ
ג׳ודה וולך, מואדי ג׳אמל בחיפה, נעצרה

ע״י המשטרה והואשמה, כי הכתה ככד
קל גדי בן שלושה שבועות ושכרה
את רגלו (״הארץ קיבוצי
״השומר הצעיר״ כלולים ברשימה של
למעלה מ־ 200 נקודות יישוב אשר פנו אל
משרד הדתות וביקשו לשלוח להם
ספרי קודש (״הדור אקדח
ושלוש מחסניות של סטן נמצאו ע״י
שוטרים מזרחית מהכפר אבדסטן באיזור
עכו (״חירות מודעה) :קנו
תרד וכל מיני ירקות וסירות אצל מרכז
הבננות (״הארץ אניו ת ואוי־רונים
חגים מעל האניה (״מעריב״).

!הה את עאמך

עורך הדין שיח בצעצועי
על שולחן התובע הועמדו בשורה ארוכה
צעצועי ילדים מתוצרת משובחת: מכונית
טנדר בצבע ירוק, עמודי חשמל, אנשים,
בית. אל. לייבסון, סגן פרקליט המחוז, שהופיע
במשפט כקטיגור, התכופף מעל לשלחן
והחל לשחק בצעצועים: העמיד את המכונית
בכוון אחד, את האשד, שם בצדה, את
העץ ממול. כבוד השופט קסן התכופף
מאחורי שלחנו, כדי להציץ מטה על הנעשה.
ממול, הגיע כמעט בריצה ד״ר י. בן־ימיני,
הסניגור, ותפס מקום ליד ד,שלחן, כשהוא
מרשים, כאיש המוכן להלחם על כל תנועה
של המכונית, ועל כל צעד של האנשים הקטנים
העשויים צלולויד.
״בואי הנה״ ,אמר לייבסון לאשה הצעירה,
בעלת השער הבלונדי, שעמדה אותה
שעה על דוכן העדים .״את עומדת כאן,
את רואה? הנה ממול העץ, והנה מכאן
מגיע הטנדר הירוק״ .הוא הוביל בידו את
הצעצועים מצד אחד לשני. לפתע התערב
הסניגור ברוגזה :״לא כך, המכונית איננה

תמונה זו צולמה בתחרות ״הפועל -תל־אכיב ,״מכבי״ פתח־תקוה,
כמגרש ״הפועל״ פתח־תקוה, כיום .3.2.51 קורא,
שיזהה א ת עצמו ויפנה ראשון למערכת, חכה כפרם של
2ל״י. כשבוע שעכר זכה כפרס משה מהם, רה׳ כנרת ,8ת״א.

חנוך
״צו 0ר״ בשנית
.גליון זד,( ,צופר״ ,עתון תלמידים,
פברואר )1951 עומד בסימן הקמתה של
מועצת תלמידי ישראל. כשייכתבו, במירוץ
הזמן, תולדותיה של זו, אי אפשר יהיה
להתעלם מן התפקיד המכריע, אותו מילא
״צופר״ בעיצוב דמותה ובהקמתה של מועצה

שוב חוזר ״צופר״ לדון בבעיות החשיבות
בעיניו, בצורה גלויה, כדרכו: מדוע
״בעיות הלימודים התיכוניים אינן נראות
חשובות למדי, לגבי הצבור והעתינות, עד
כדי דיון פומבי בהן״ י הבעיד, החשובה
השניה :״שכר הלימוד הגבוה עד אין
ערוך״ .כדי ליצור לחץ ציבורי—תלמידי
בענינים אלה חושב ״צופר״ .כי יש צורך
לארגן את תלמידי בתי הספר התיכוניים.
את יום ה־ 2לינואר 1951 מציין העתון
כיום היססורי: ביום זה נוסדה הלשכה
המרכזית של תלמידי ישראל. מועצות תלמידים,
שיוקמו בבתי הספר, תטפלנה בבעיות
שכר הלימוד ותכנית הלימודים. וגם שעשועים:
תחרויות בכדורסל, שחמט, הרצאות
וסימפוזיונים ספרותייום בקנה מידה עירוני.
שליטת הכנות. אלו הן המטרות
הניצבות בפני התלמידים. האם נושאים כולם
בעול, האם מוכנים הם למאמץ? העתון
מעריך את מאמציהם של בתי הספר :״אם
תתנער ״הרצליה״ מאדישותה ריחוקו
ממרכז העיר (בית חינוך תיכון מרחיקים
אותו משאר בתי הספר תלמידי ״מכס
פין״ גילו פעילות ניכרת השליטה המוחלטת
של הבנות בסמינר ״לוינסקי״ גורמת...
חוסר פעילות ארגונית ביה״ס התיכון
למסחר מצטיין במועצת תלמידים מוכרת,
המעיזד, לפעול ממשית אבל בבית הספר
התיכון העירוני משותקים התלמידים בגלל
הנהלת בית־הספר, הידועה ברודנות תמידית
כלפי התלמידים״ .מועצת התלמידים
במוסד הזה פוזרה על שהתנגדה לגירוש
תלמיד (הסיבה: ענידת סמל הצופים) ,אך
תבריה נשארו בלשכת התלמידים וימשיכו
להלחם לזכויות התלמיד. נראה שהמועצה
בבית הספר ״שלווה״ פועלת לשביעות רצונם
של התלמידים והמורים, כאחד.
כודהא והמטלובים. אחרי דיון
בבעיות ארגוניות, דן העתון גם בתכנית
הלמודים. וכאן מגיע העתון להכרה :״המצב
הוא מגוחך עד להחריד״ בלמודי ההיגד
סוריה. התלמיד מרבה ללמוד על יבשת
אירופה ואילו ״על אודות היבשת, שארצו
מצויד, בה״ אינו יודע רבות. לגבי התלמיד
הישראלי מהווים ״בודהא, קונפוציום ולאו
טסי חידת ספינכס״ .יש כאלה המכירים
את גיניג׳ס חאן מן הספרות, הסרטים ועוד
״אך באמו חאן וטימור לנק אינם, לגביו,
אלא שמות מוזרים וקשי בטוי״ ואם אפש־לסלוח
לבורות הגמורה בהיסטוריה עולמית,
איך תסולח בורות ב״ידיעת תולדות הארץ
מצטמצמות לחקופה, שבץ הכיבוש העברי

מוסיקה
הדברים החיוביים, כגון התוויית דרך לעתיד
או פתיחת מוצא חדש ואופקים חדשים.
לכן אומר הוא :״על־ידי ריפורמה זו נוכל
להציל את תלמידינו משקיעת יתר באותו
בוץ לבנטיני וללמד אותם ולהכשירם לקראת
האורינטציה האסיאתית של מדינתנו״.

ועד לחתימת המשנה״ .וכל זה שעה
ש״שעות למוד יקרות מתבזבזות על תולדות
הגולה — חומר הרחוק מלבו של
התלמיד, בריחוקו הגיאוגרפי והתרבותי
מגיטאות פולין. חסר לו הקניין הלאומי
היסודי: הכרת תולדות הארץ. התלמיד
חייב לדעת, כי ארץ זו נכבשה אי־פעם
ע״י המוסלמים, כי פרחה בה תרבות ערבית,
כי קמו בה אישים גדולים כצלאח־אד־דין
ואחרים, כי נכבשה ע״י המונגולים
והסלג׳וקים, כי הוקמה בה ממלכה צלבנית
וכי עמדה זמן רב תחת שלטון ד,ממ־לוכים
ולבסוף נכנעה בפני העותומנים״.

אין בגיסה לגויים. גם מן הספרות
העברית אין אנשי ״צופר״ נהנים, הספרות
בעיניהם ״בליל תערובת של ביאליק ומאפ׳־ו
בתוספת סמולנסקין, י .ל. פריץ, מנדלי
ועוד״ .ובשעה שד,למודים מתרכזים בספרות
העברית ״כמעט ואיננו יודעים מאומה
(חוץ מן הקריאה העצמית, במובן) על
שקספיר, גיתה, שילר, היינה, פושקין, שלי,
איבסן, טולסטוי, בלזק, פלובר ועוד רבים,
שמשום־מה אין לומדים אותם בביר,״ס
התיכוני״ .התלמידים באים אל מוריהם וחפצים
לשפוך לפניהם את תרעומותיהם, למצוא
הבנה ועזרה ובמה הם זוכים? ״בגינוי
על אי מציאות הרגש הפטריוטי בנפשו.
ועל היותו ״גוי״ ,מתבולל״ ,״סולד ברוח
עמו שלו״ .״קודם כל יש ללמוד את הסופרים
שלנו״ — עונה המורה לתלמיד המקשן.
אבל התלמידים אינם מסכימים כלל לה
היסטוריה
משעממת .״תולדות
המרחב — מוסיף הצופר להתריע — מתעלמים
ממנו באופנים שונים: או שהוא
נלמד בכתה ו׳ עממית שעה שאין אפשרות
להרחבה מרובה, או שבתחילת החמישית
עוברים עליו התלמידים בשלוש ארבע הרצאות
שטחיות. התוצאה היא, ששעה שהתלמידים
יודעים משהו על השושלת ההבם־
בורגית, אין הם יודעים מאומה על השושלת
המצרית או על תולדות שומר ואכד״.
לדעת אנשי הצופר, מתחלק העולם לא

להקת ״פוליסטי די רומא״
ע״ח תרבות, דביזים
נחה, כי סופרים אלה הם שלהם :״קודם
כל, יש לפקפק בדבר היות סופרים אלה
״שלנו״ ,כי אותו מחנה סופרים המונה
את ביאליק ואת מנדלי, ואת כל שאר סופי־י
הגולה כסמולנסקין, י .ל. פרץ ועוד. אין
הוא יכול להשתייך לנו ואין אנו יכולים
להכירו משלנו ...כי מה לנו ולשירי בית
המדרש של ביאליק, ול״מתמיד״ שלו?״
אולם נראה שמחלקת החינוך אינה מתחשבת
ברצון התלמידים: לא מכבר נודע
שהתלמידים יצטרכו להבחן גם בפירושי
רש״י.

לגזעים ודתות, כי אם ליבשות, והם מוסיפים
:״יש להנהיג גם את תולדות המרחב
(־הארץ) והיבשת, בתוך מסכת ההיסטוריה
הכללית״ .וכלפי הטוענים שעומס הלימודים
רב מדי על שכם התלמידים הצעירים
והעוסקים או החוששים שמא יבוא
הדבר במקום מקצועות חיוניים, מבטיח
הצופר :״דבר זה יכול להעשות בקלות
על חשבון צמצום ההיסטוריה היהודית,
המשעממת בדרך כלל את ההלמידים ואינה
מקנה להם שום ערכים״.
לבסוף, לאחר הניתוח, בא תירם של

מריה ; )32 אחד הבנינים ; )34 מצוי במטה;
)37 קצהו של אולר ; )39 מחיר הבכורה :
)42 גבר צעיר ; )45 נמצאת בקסת )47 :
כלי אורגים> )49 מין אקדח ; )50 מזל ;
)51 גיל חופה ; )52 עיר הכהנים ביהודה.

תשבץ 3 3 .03

מאוזן )1 :נשגב )5 :קריאת הדורכים
בגת ; )9אייק ; )13 מלת שלילה 15 יין
גפן! )16 אליל ; )17 מיטה ; )18 פגר
ממולא ז )20 פרי העץ רהשדה ; )21 אמונה
)22 מדינה באמריקה הדרומית ; )23
משכן האהבה ! )25 שר )26 :ממהר ; )28
קומפוזיטור יהוח החי בשוייץ! )30 מכסה
את כנסי האוזים )33 ,הדובה הגדולה ;
)34 אותו משאיר הבורח ! )35 מידת חרובים)
)36 נמשך בעקבות המחרשה! )38
ידין עפו (ברכת יעקב 40 ניצב לערב :
)41 חברו של הארון־אל־ראשיד ! )43 בליטה
)9X9 ! 46 )44 :פה ; )48 תו בסולם 1
)49 מחזה נודע מאת שאו ! )53 קריאה
במחצבה ; )45 מוביל חלב.
מ או ג ך )2 :גאה! )3ישמח לבב
אנוש ! )4בזמן ההוא ! )5קח 6ערש
התרבות האירופית ! )7אבן יקרה ! )8
חבל ארץ פורה! )10 ריח נעים! )11
פילוסוף גרמני ! )12 מאכל הפרות )14 1
מלך פרס ומדי (נחמיה ב 16 מולדתו
של אברהם ; )18 אבי העגל ! )19 עליו
עונה ישו ! )22 גרב ; )24 בעל האתון
המפורסמת ; )27 מחבר ״העורב 29
קריאת צער ; )31 באמצעותו מתרבה הנד

3ד 14
ו18

221

סתרון תשבץ מס 54 .

24 23

־ 25־ 27

351

6סדוטסודים 6 ,דוצנטים
דבר, שלא הבינה התזמורת הישראלית,
הבינו האיטלקים. .סוליסטי די רומא״,
הלהקה המצוינת והמפורסמת בעולם כולו,
העורכת עתה את סיוריה, מגישה תבניות,
שכולן מוסיקה איטלקית. איטליה, ערש
המוסיקה, איננה זקוקה לפרסומת זי, אך
הפעם זוהי מדיניות ייצוא מאורגנת. ולנגן
כך, לבצע יצירות עתיקות ומודרניות כאחת,
״הוירטואוזים
כשם שעושים זאת 14
מרומא״ ,הוא כבוד אפילו לתרבות האיטלקית•
בשבוע
הבא, יבואו לארץ המנגנים
הללו ויערכו כמה קונצרטים בפני הקהל
הישראלי בשלוש הערים. ביום רביעי הבא
יתקיים באולם ״הבימה* הקונצרט הראשון,
ואופיו הרשמי יהיה כעין ״מתנת רופא
לתל אביב״ ,שכן משמשת להקה מוסיקלית
זו שגריר אמנותי, רשמי למחצה, של
איטליה (ולכן מוכנים האיטלקים לשאת
בהפסדי חזיזים, שיכוסו ודאי, על ידי תמיכה
מן הבית).
היה זה מאסטרו ראנטו פאסאנו
(בתמונה: רביעי נ*ד ימץ) ,המנצח, המוסיקולוג
והפסנתרן הנודע, שיסד את חבר
המנגנים הזה, לפני כמה שנים. סאסאנו
הגיע למסקנה, כי לאחר המלחמה צריכה
איטליה לשגר לעולם את סחורתה הטובה
ביותר, המיוחדת לה — המוסיקה .״זהו
חלק מן השיקום הרוחני״ ,חשב פאסאנו. הוא
בחר את טובי המנגנים, בכלים שונים, וכך
קמה התזמורת הקטנה, שנודעה כיום בשמה
״סוליסטי די רומא״ או ״וירטואוזי ח רומא״.
כל אחו מהמנגנים הללו הואאמן בעל
שעור קומה בפני עצמו. לדוגמה: אחו
משני הצ׳ליסטים הוא מסימו אמפיתיאטרוף,
וירטואוז מפורסם (ששי מצד שמאל) ואילו
מנגנת הצ׳מבלו, אומללה פוליטי סענטו־ליקוידו,
היא סוליסטית מפורסמת בחיי לפסנתר המוסיקה באירופה ופרופיסור
בקונסרבטוריון ברומא.
סיורם של הסוליסטים מרומא, לפני
כהדשיים, באמריקה ואנגליה, הוכתר בנצ-
חון רב ״להקה המשיגה את פסגת השלמות
בביצוע״ ,״משהו מובחר, כל מוסיקאי
ובפרט בעל מקצוע בשטח הקאמרי, חייב
לשמעה״ — כתבו המבקרים.
אנשי התזמורת ״סוליסטי די רומא״
(מלבד השלשה שהוזכרו לעיל) :לאויג׳י
פרו, ארמנדו גרמגנה, אדמונדו מאלאנוטטה,
רמי פרינציפה, אלברטו פולטרונירי, רנטו
רואוטולו, פרוצ׳יו סקליה, ויטוריו פאאל,
רנצו סאבאטיני, טיטו ברטלי, ופסואלה
ריספולי. בין 14 המוסיקאים האלה נמצאים
ששה דוצנטים, ששה פרופסורים, שכולם
בעת ובעונה אחת גם סוליסטים. אם לדון
על פי התמונה. הרי פולטונירי הוא הענו
שביניהם: בשעת הצילום התחבא מאחורי
נבו של הצ׳ליסט. אמפיתאטרוף...

מאוזן )1 :מעקב )5צעקה )9
בן גוריון ; )13 ער ; )15 יש ! )16 פד ;
)17 גשש ; )18 צועד )20 :פאר ; )21 לו;
)22 גדל ! )23 רק )25 :הם ; )26 תקן :
)28 כבשן ; )30 רבוי )33 :צרו )34 :הב:
)35 זר )36 :עגן )38 :רם )40 :שיא :
)41 ארשת ; )43 ציץ )44 :גט; )46 חי:
)48 תו )49 :נתיב החלב )53 :קרים :
)54 גליל.
מאתן )2 :עב )3 :קנה )4 :ב: :
)5צי ; )6עור )7 :קן )8 :מעגל ; )10
ויולה ; )11 רשע )12 :מדרס )14 :רשות
רבים )16 :פאר, נכרית )18 :צד)19 :
דרך )22 :גנוז )24 :קבצן )27 :קב:
)29 שר; )31 ירא; )32 תע שיה)34 :
ה שגה ; )37 גת ; )39 מצור ! )42 רחב :
)45ש תי )47 :חלל; )49 נר )50 :ים ;
)51ח ג ; )52 בי.

,העולם הזה״ ,מס 693 .

ספף ־ 0
האליל תבוו 31ח
אם יש צדק ( 116ע יגאל מ 1סנ־זון
— הוצאת נ. מברסקי ( 300 פרוטה).

מאיר טובינסקי, יליד ליטא ,43 ,מהנדס
מכונות, מפקד מחנה הקליטה שנלר ושדה
התעופה בירושלים, הואשם שכמהנדס בחברת
החשמל הירושלמית מסר למנהלו,
הסקוטי מייקל ברייאנט (שנאשם בזמנו בריגול
וזוכה) רשימת מוסדות בטחון מרכזיים,
שהופגזו קשות.
כאשר טובינסקי, וותיק ״ההגנה״ (21
שנה) ומייג׳ור בצבא הבריטי, ירד לת״א,
לחופשה, עקבה אחריו חוליית חיילים של
הש״י, עצרה אותו בשוק הכרמל, הביאה
אותו אל כפר בית ג׳יז, שבקו החזית,
מול לטרון. הוא הועמד למשפט, שארך
פחות משעתיים, נידון למוות. הקצין, שקרא
את פסק הדין, סרב לקבל פתק מ־סובינסקי
למשפחתו, קרע את כתפיותיו.
בידים לא קשורות ובעינים פקוחות ניצב
טובינסקי בעת שניתנה פקודת האש.
בקשתו האחרונה
טובינטקי עמד דום.
לפני שנורה: דאגו לבני !
מכתב מדן־גוריון: אלמנתו של
טובינסקי, לנה, היתד, משוכנעת בצדקת
בעלה, הפכה עולמות, פנתה אל דוד בן־
גוריזן. הלה הורה את סגן האלוף חוטר
ישי, תיוכ״ל צה״ל, לברר את המקרה. ב־
1ליולי ,1949 כתב ראש הממשלה ושר
הבטחון מכתב לאלמנה, כי בעלה חף מפשע.
ציווה להוציא את גוויתו מקברה, בבית
ג׳יז, ולקברו בכבוד צבאי בבירה ;
הורה לשלם פיצויים לאשתו ולבנו יעקב
( .)13 קצין צה״ל ביקר בביה״ס בו למד
הבן, הודיע לתלמידים, חבריו של יעקב,
כי אביו היה נקי מחטא. המטה הכללי
העניק לטובינסקי דרגת סרן.

13 נפשות מהקטלוג: שנה לאחר
מכן, בא יגאל (״ערבות הנגב״) מוסינזון
לכלל רעיון ; כתב מחזה בן שלוש מערכות,
הקדיש אותו ״לאשה (לנה טובינסקי),
אשר נעצה את לבה בגלגל השיניים של
המנגנון ועצרה אותו לרגע״ .אחר עיין
בשירי ח. נ .ביאליק, נטל את הבית השלישי
של ״על השחיטה״ והפכו לסיסמת
הספר :
״ואם יש צדק — יופיע מיד! /אך
אם אחרי הישמדי מתחת רקיע /הצדק
יופיע — /ימוגר נא כסאו לעד ! ״
נוסף על כך, בחר ב־( 13 מספר ביש
מזל) נפשות מקטלוג הנפשות של התיאט־רו
הישראלי (ראה ״בערבות הנגב״ ,״הם
יגיעו מחר״ וכד׳) אלא שכאן האיש הוא
מהנדס, בתפקיד קצין ביצורים ושמו ירוחם
גלין ; בנו, דוד נשוי למרים, בת יוסף
הררי, מפקד הפלוגה, הדן את ירוחם
גלין למוות. יתר על כן — בנו השני של
גלין — שמעון חרט בסדנת הנשק, מאבד
את זרועו בהפגזה, שכוונה כביכול, בעקיפין,
ע״י אביו.
וגס — פרפראות: יוכבד, אחות
גלין, הרוצה לערוק מירושלים הנצורה בכל
מחיר ; שרה קוזניצקי, שכנה סקרנית,
הדוחפת אפה בכל מקום ; הטוראים שמו־אליק
ושרגא, הצריכים לשעשע את הקהל
בחכמותיהם.
בית ג׳יז הפכה לבית רסס, המאורע
מתחולל בשעת הקרבות ולא בהפוגה, כדי
להוסיף מתח.
קצין מודיעין טורדני, העולה לאחר מעשה,
כמסתבר מאליו, על מוקש, תובע
לחסל את גלין מיד. יוסף הררי אינו מחכה,
ואף ירוחם גלין מסייע בידו, כי
הרי אם לא יוצא להורג, תעוכב פלוגתו
של הררי בכפר, שהערבים הולכים ומקיפים
אותו (סיבוך נוסף).
אחר מסתדרים הענינים כך, שהררי מועבר
ירושלימה, ואיזור פיקודו כולל, כמובן,
את ביתו של גלין. מיד מופיעה, באור
כחלחל, רוחו של גלין לרחל אשתו ומודיעה
לה על צדקתו של בעלה( .״האליל
תבע זבחים, והם העלו לו זבח״) .אותה
שעה גוסס סמיט (הוא מייקל ברייאנט)
בבית החולים אחר שרצה לעבור את הקווים,
נכשל ונורה. בבגדיו נמצא מכתב :
הריני מודה ומתוודה, ששלחתי למות
אדם חף מפשע, את היהודי ירוחם גלץ.״
יוסף הררי יודע את אשר עליו לעשות.
כאשר דוד, בנו של גלין, רוצה לפוצץ
את העמדה הערביוז השכנה, קם יוסף הדרי
והוא ״מוצא בו עוז להסיק את מלוא המסקנות
לאחריותו האישית של האדם. הוא
מפעיל את המוקש״ ונהרג.
•״העול ס הזה* ,מס 693 .
ס כדורסל
פדוד במצח בדוד בסר
לפני 3שנים, נפרדה פלוגת ״הארזים״
של ״מכבי״ תל־אביב ממספר ספורטאים,
שעזבו את הכדור ותפסו את הנשק. הפלוגה,
שקנתה לה שם קבוצה כשרונית,
בכמה משחקים, ויתרה על המגרש והתהמשיכו
גייסה
במקובץ. חברי הפליגה
במסורת הספורט גם בצבא, אך ששת מהם
לא חזרו לשחק בקבוצותיהם:
מנחם ברוצקי, מפקד מחלקה. רץ בראש
אנשיו, בהסתערות על משטרת עירק־סואדאן,
באחת ההתקפות הראשונית נגד
המבצר. פתאום, נפסקה צעקתו ״קדימה
חברים!״ באמצע, ומנחם נפל, כדור במצחו.
יוסף ארביב חש לעזרת השיירה, שעלתה
להר־ה,צופים, וצחוקם של שני חיילים בריטיים,
שעמדו בצד הכעיסו. הוא ירד, בהם.
כדור בריטי פילח את צוארו. הוא נשאר
על הכביש. יוסף בן־ישעיהו נפל בקרב
המשוריינים בלטרון. אברהם גלברד כבר
שמע על נפילת חבריו ונלחם כארי, עד
נפלו ויד־ לוחצת בהדק מכונת היריד״
בנגבה. יוסף מנוביץ עבר גלגולי ספורטאי
צעיר, החל בנוטרות וכלה במלחמה מרה,
במשלט איבדים, שם נפל, לאחר שנכבש
המשלט• משה קמחי, האחרון בין הנופלים,
בפלוגת הארזים, נהרג לפני כלולותיו.
השבוע, על מגרש הכדורסל של מכבי
תל־אביב, היה מגן הארזים הנהדר, עטור
תמונות חללי הפלוגה, עד ראייה לדו־קרב
סוער ונמרץ, שהוכרע על חודה של נקודה,
פאול אחד. לוא היה אותו שחקן
״מכבי״ תל־אביב חושב, מה עלולה לגרום
פגיעה אישית אחת, היה נמנע לעשותה. מצב
הנקודות היה שויון ברוד — .34:34 השחקנים
והקהל התלהבו עד כדי היסטריה.
כל מקרה פעוט גרר צווחות וצעקות עד
לב השמים. לא ברור אם היד, זה ״פאול״ מקרי,
או זריקה בלתי מדוייקת לכוון הסלז השחקן
הצעיר, של ״מכבי״ תל־אביב, איפשר
לאריה איסרוב לירות זריקה חפשית, להעלות
את מאזן הסלים ל־ .34:35 בקבוצתו

קורמן, גרכי, על יד הכדור
להרוג ז מן

שחקו, במחצית הדקה האחרונה של משחק
הגמר, רק ארבעה שחקנים. כנראה, לא כדאי כשהשופט תמיד לעשות פאול, ביחוד
אוביקטיבי.
שגיאה נוספת, של שחקני ״מכבי״ תל־אביב,
הגדילה בקרבם את המבוכה: כדור־סלני
ברית מכבים נקטו בשיטת השהיה
מכוונת, כדי להרוג את הזמן ( 30 שניות).
במקום להתפרץ, ולהוציא את הכדור בכוח
(במחיר פאול) שמרו אנשי ״מכבי״ את
סלם, ילא הגיחו בתוקפנות מספקת. מחיר
שתי שגיאות אלו, היה הגביע הנכסף,
שעבר מיד ליד.
מרוץ הנקודות המטורף. משחק
הגמר, שתוכן והוכן כראוי; הסדר, הרמקול
׳,המעמד החגיגי, מקומות הקהל והמשפחות
השכולות — העמידו במבחן נוסף
את קבוצת ברית מכבים עתיד.
עד כמה שייראה הדבר משונה, אין איש
בשתי הקבוצות, שאפשר לציינו ככוכב
המאבק. במכבי חסר אברהם שניאור, אם
כי צעקותיו והוראותיו נשמעו בכל המגרש.
״רצו לדפוק אותנו״ .ברית מכבים
עתיד הוסיפה נצחון על ״מכבי״ תל־אביב.
רק לפני זמן־מה (העולם הזה ,)691 גברו
בחורי עתיד, בתחרות גביע חדרה ()27 : 29
ונראה כי משחקם התעלה, או אולי נפלה

שיטת משחקה של קבוצת ״מכבי״ י השיפוט,
הפעם, נמסר לשני שופטים נויטרליים
משורות ״הפועל״ :רב־סרן שמואל ללקין
וברוך שליין. אי־השיתוף במשחקי קבוצות
״הפועל״ ו״מכבי״ בכדורסל, אתלטיקה
קלה, כדור־יד, טניס־שולחן ושאר ענפי הספורט
(מחוץ למשחקי הכדורגל, בו מכריעה
הקופה) מחניק את הקבוצות בכל הארץ.
אך, כאשר שתי הקבוצות המבביות, שהגיעו
לגמר, אינן יכולות להסכים לשיפוט, רע

צות אלו, העניק לחיפנים יתרון גבוה —
.)1 : 5גם בפתח־תקוה, הספיק תיקו ל״הפו־על״
תל־אביב, בתחרות רבע־הגמר, אך הם
לא הסתפקו בו וזכו ב־ .0 : 2בשני המשחקים,
לא התרוממה הדרגה וכינוי משחקי
גביע מדינתיים לא המריץ את הכדורגלנים
בשתי הקבוצות. נשארו עוד ארבעה משחקים,
עד סיום גביע המדינה.
״אין אפשרות להמשיך׳ .מכתב
רגיל, שנשלח ע״י יושב ראש ועדת הליגה

עפרי, שלום קוסוכר, ידים
למצוא ז מן

הדבר. למרבה המזל, נמצאו שני אנשי
״הפועל״ ,שנאותו לשים את המשרוקיות
בפיותיהם ועשו זאת באוביקטיביות, אם
כי לא תמיד בדיקנות. חבל מאד, שגם
לאחר שנמצא מוצא זה, לא יכלו השחקנים
הנרגשים לבלוע את רוקם ; הם התאוננו,
כי שופטי ״הפעול״ קיפחו אותם במשהו,
כביכול.
שתי דרגות מתחת. אולי אשם
המגרש, אולי השיפוט והעצבנות, כל אלה
אינם משנים עובדה אחת: דרגת המשחק
ורמתו ירדו מטה מטה. אין הכרח להשוות
את הדרגה של השבוע אל דרגת משחקי
הכדורסל, שהושגה ב״מכביה״ השלישית,
כדי לעמוד על הירידה. מספיק להזכר במשחקים
רגילים, בין שתי הקבוצות, שהגיעו
לגמר עוד לפני מספר שנים. אז היו התיכון,
הדיקנות במסירות, והשיטה בכללותה
יפים יותר לעין, ואף יעילים יותר. נדמה,
שהקבוצות מפחדות לרוץ מהר עם הכדור,
שמא יאבדו אותו. אמנם, זה משחק גביע,
אך המהירות היא יסוד ההצלחה.
אין צורך לחפש ולחקור את שרשי
הירידה בצנע ובאיום המלחמה המרחף על
השחקנים. מספיק לספור את תחרויות
הכדורסל הגדולות והמשותפות, שנתקיימו
בשבת האחרונה. קבוצת מכבי תל־אביב מחזיקה
בקופסה את שחקניה ! אך כשאלה
מואילים ומופיעים, כבר אבדו הכדורסלנים
את בטחונם העצמי ומפסידים. קצת יותר
ריאות לטווח ארוך...

והגביע וראש קבוצת נבחרת ישראל —
ארתור באר — להתאחדות לכדורגל בישראל,
פותח פירצה חדשה במאזן הכוחות.
הועדה, שהיא למעשה קובעת דמות הכדורגל
הישראלי, אינה מסוגלת לפעול ולהתכנס,
מאחר שבאי־כוח ״בית״ר״״ ״הפועל״
ו״מבבי״ ,שאינם בלתי־תלויים בהחלטותיהם
— אינה בת פעולה וכושר ביצוע. שלטים
אין צורך להחזיק, כלפי הקהל הרחב,
וכדי לא להרוס את ענף הכדורגל, בקרב
קבוצות ״הפועל״ ,הוכרז מפעל חדש בארץ:
גביע יובל ה־ 30 של ההסתדרות. התחרויות
על גביע זה יתקיימו, בהתאם לשיטת הליגה,
והקבוצות תתחלקנה לשתי ליגות: ליגה
ארצית וליגה בשני מחוזות: צפון ודרום.

מאורעות השבוע
רבים הם רוכבי־האופניים בישראל,
אך רק שני משוגעים סובבו את דוושות
אופניהם, וסיירו בארץ לארכה ולרוחבה.
750ק״מ בשבעה ימים ולבסוף אפילו לא
ארעה התכווצות שרירים אחת. יצחק כרמל
(מר ישראל לשנת )1950 מירושלים ויצחק
דולף מנהריה קבעו פגישה בחדרה — על
אופניים. מכאן, הם פנו לעמקים, בקרו
בצפת, הריחו את דפנה, טפסו (עם אופניים
על הכתפיים) למנרה, סובבו לנהריה וירד*
נוורגד לשמוח? ר ב בו ת,
מסתמנת תקוה באופק: משחקי גביע
המדינה לשנת 1948 יסתיימו סוף סוף.
משבר מרחף באויר: קרע רציני בהתאחדות
לכדורגל בישראל. חובבי הכדורגל יתקשו
מאד בתגובותיהם לשתי הבשורית
האלה ; האם צריך לשמוח על סיום פרשה
ר,נסחבת כבר למעלה משנה, או אולי יאפיל
הנוק-אאוט החמור למשחקי הליגה הסדירים
על השמחה הרגעית?
תיקו הספיק לשגיהם. בעת ובעונה
אחת, נתקיימו שני משחקים בשלבים
שונים. ביפו, נפגשו שתי האחיות של הפועל,
מרמת־גן ומחיפה, בעוד שבפתח־תקוה
התמודדו קבוצות הפועל תל־אביב ומכבי
פתח־תקוה. שני המגרשים הנויטרליים הוסיפו
משחק על הפגישה הראשונה, שקויי־מר,
לפני שנתיים. בשלב חצי־הגמר, נפגשה
הקבוצה החיפנית עם הרמת־גנית ובקושי
טפסר, לגמר. השיטה הקלסית, של כדורגלני
רמת״גן, העניקה להם יתרון של ,0 :2
במחצית הראשונה, אך בני־חיפה השווה
ל״ 2:2ותוצאת התיקו הספיקה, כדי לעלות
לגמר (המשחק הראשון, בין שתי קבו־

השחקנים ליד הסל*
לבלוע רוק
ירושלימה• הנסיעה התקיימה לאור הירח,
ובחום השמש.
* קציר התחרויות, בין סניפי ״מכבי״
באתלטיקה,־קלה, התבטא בשיא אחד. אולגה
גינברג, מרמת־גן, הדסה כדור ברזל למרחק
של 10.25 מטר 120 .המשתתפים בתחרויות
לא השיגו זמנים מיוחדים.
* סמי חודרה. יהודה וינר, אורי גרבי, ארית
איסרוב, מנחם קורמן.

מחוות! .נירי וובן

ם יושב־ראש הכנסת, ידסן 5שפרינצאק,
נטל לידיו את מחזהו האחרון של יגאל
(״בערבות העב״) מוסנזון — ״אם יש

מלא

הצבע המודרג
החדש מסי 6

לראות בכל הצרופות
האופנה !

המהיר 300 פל;על1 /

^ * כי ריז ב כ 6ס 7כיעו

1ו2כ> נל/י ססחד קכי״ס >י,ין עד0 ׳,

י פכס חברה לפרס1מים 81

גם את יכולה להיות מלכת י 1פיו
החלה קבלת
תמונות להשתת׳
פות בתחרות
לב חיר ת

פרטים פלאים

יילאשה״

השבועון העממי
לבית ולמשפחה

מרים ירון
מלכת היופי של ישראל

לכל חדק•
שדאל

שרות נוסעים וחבילות

לטבריה

תל־אביב — ירושלים — היסה

#ל׳ 13429 סל׳ !4810 סל׳ 3637

ט ב רי ה סל__ 101 ,

הרחקת שערות לחלוטין
בדיאטרמיה באחריוו־! בלי !להורת
ובאופן טופי(פי ס ה הפטלית)

1400 שערות לשעה מהרגלים

,ידדניהי

תל־אביב, יוחנן הסנדלר מס׳ •.1
חיםה, רחוב מיכאל 31
רפתטפי נסד פי ההדרף להרחקת הפפרות

ללמ וד לרק וד?
רק אצל

הנס־גוס

רדיו
ש. ליפשטיין
ת ל ־ אניב

בן־יהודה 47 בקומת

תיקונים • ונידח
קנית • ח •לוד
ססנתר* —

פופירפלו תידועות מום
נום
תקו ני ם

א. וססרמן, תיא

רס׳ רש״י 9

שעורים מיוחדים,
פרטיים ובקבוצות

תל־אביב, רח׳ בן־יהודה 64
קולנוע כתל־אכיב
אסתר — ההגדה לבית פורסייט ()2
מגדלור — פאביולה ()2
אופיר — לקראת הסרט: יום אחד
אוריון — ענני זוהר ()4

צדק״ ,הממחיז את פרשת מאיר טוביאנסקי,
שהומת בעוון בגידה ונמצא, לאחר מבן,
חף מפשע ;ראה ספרים) ; התלהב ממנו
והמליץ עליו לפני אנשי ״הבימה״ .הם
סירבו — אך החליטו, במקום מחזה זה,
להציג מחזה אחר של מוסנזון :״חנה סנש״,
אשר עבד עליו למעלה מחמש שנים.
המחזה, הדן בחיי נערת ״ההגנה* חנה
(״אשרי הגפרור״) סנש, שצנחה באירופה
הנאצית, נתפשה והוצאה להורג, יוצג בה׳
באייר, יום העצמאות.
י אותה שעה הלכה ונסתיימה פרשת
מינויו של זלמן (״כוכבי בוקר״) שזר,
עורך ״דבר״ שהיה שר התרבות והחינוך
בממשלת ישראל הראשונה, לציר ישראל
במוסקבה.
אחר שדוד בן־גוריון הכריז בכנסת
על שזר שייתמנה ״לתפקיד חיוני ליהדות
העולם״ ,החליטה ברית המועצות לסרב
למינויו של תעמלן ציוני לציר בבירתה.
כמועמד חדש נקבע ד״ר שמואל
אלישיב (פרידמן) ,מי שהיה מנהל מחלקת
מזרח אירופה במשרד החוץ, והמשמש עתה
ציר ישראל בפראג ובבודפסט•
י חלקו של ד״ר משה (״ציר בלא
תואר״) ישי, ציד ישראל בבלגראד של
טיטו, לא שפר עליו. השבוע חלה והוטס
לפאריס לשם ניתיח.
כאשר נכנם לקוח לחנות ספרים ניו־יורקית
ודרש 17 טפסים של ספרו המפורסם
של דייל קרנגי :״כיצד לרכוש ידידים והשפעה?״
שאל הזבן לשמו של הלקוח.
,,יעקוב מאליק״ ,היתר, תשובתו
של נציג ברית המועצות באו״ם, שקם
באותו יום מחוליו: התקפת לב.

נסיעות. רסיס וחדכ

מלכת היופי
לשנת תשי־א

לשנת תש״י

דו 1ש ־ 0

ת״א, רה׳ אידלסון 4ם?׳ 5195

המעבדה לסדורי מיקרוסד
נים, ספק של -קול ישראל״
תקוני-רדיו

י פראנק סינטרה, שחקן הקולנוע,
הזמר צנום הגוף ועצוב הפנים, שכבש
בשירתו את לב בנות אמריקה והמוכר
כשמונה מאות אלף תקליטים של שירתו
לשנה, עומד לבוא ארצה, לשורת הופעות.
* משורר ידוע, בעל קומה, פנים אצילים
ולובש מגפיים (הגם שמעולם לא רכב על
סוס) ניגש, בשבוע שעבר, אל לארי
אדלר, מען המפוחית, ב״כסית״ ,אחר
חצות, לחץ את ידו וברכו על ההצלחה.
במבטא רוסי טהור אמר :״אתה אמן גדול,
לארי, אך הפסיק לנגן את השמונצסים
האמריקאים, ג׳ז וכדומה ולנו תנגן — באך,
בטהובן, צ׳יקובסקי״.
ביקש מישהו, באותו מעמד,,לתרגם את
הדברים לאנגלית, אך המשורר התער בכל
תוקף:״ הוא חייב להבין עברית, שטויות
כאלה, וכיצד הבין רוזבלט את סטאלין
שלנו?״ סיים את דבריו, בשאלה כלפי מנגן
המפוחית, שנבהל לשמע שני השמות האלה,
מבלי להבין את פשר הדברים...
0שר הדתות, הרב יהודה ליב מימון,
המסייר בארצות הברית זכה לתואר דוקטור
כבוד. המעניק :״ישיבה קולג״׳ ,המכללה
היהודית הדתית בארה״ב. הזכות: חקר
התלמוד, בו חיבר הרב מימון למעלה
משלוש מאות מחקרים.
1באותו יום העניקה נשיאות הסובייט
העליון לסופר איליה (״הסער״) ארג*
בורג את אות ההצטיינות ״הרגל האדום
של העבודה״ ,ליום הולדתו הששים, בעד
״הישגים יוצאים מן הכלל בשטח הספרות.״
כאשר סרי ג׳אורהלאל נהרו,
ראש ממשלתה, מתווך־השלום של הודו,
הגיע לשדה התעופה בפאריס, הטילה אשת
שגריר הודו בפאריס זר פרחים תפוזיים,
לבנים וירוקים בצבעיה הלאומיים של הודו,
על צווארו. לאחר מכן, עמדו רנה פלאכן,
ראש ממשלת צרפת, ורוברט שומאן,
שר החוץ שלה, לשתות לחייו. כשרצו למלא
את גביעו של נהרו שמפאניה, סרב.
מקבלי פניו הצטרפו ושתו לחייו — חלב.

שחקנים. גבודים ומשאל

> אינגריד (״סטרומבולי״) כרגמאן
היתד. עסוקה. אחר שמונה עשר חדשים של
אבטלה — בהם ילדה את בנה האיטלקי,
הקליטה את קולה, באיטלקית, להוצאה
האיטלקית של סרטה ״סטרומבולי״ ,שהופק
על-ידי בעלה, רוכרטו רוסליני.
אשד, אחרת, מייג׳ור סאביהה

גוקן, בת ה־ ,36 בתו המאומצת של מייסד
הרפובליקה התורכית — קאמל אתא
תורק, היתד. עסוקה אף היא: ביקשה
רשות, בטייסת בעלת וותק, ממפקדת הגנרל
מק־ארתור, להשתתף במלחמת קוריאה
כטייסת במטוס קרב.
כשבא סופר העולם הזה אל בית
החולים הדסה, לבקר את שיך יוסוף אבו
גדט השוכב פצוע כדור, שירה בעצמו לאות
מחאה על גרוש ארבע חבריו אל מעבר
לגבול, אמר :״בשביל בקור, איטפדלו, בשביל
צלום והצהרה, אי אפשר, עד שיתו
נתן (פרידמן־יליס רשות״ .אחר כך, בהה־לחמו
מפצעו בבית החולים ״הדסד,״ בירד

פרנק סינטרה. זמר
כובש לב בנו ת

שלים, איים להתאבד בפתח הכנסת, כמחאה
עד שלטונות ישראל, אשר גרשו את ארבעת
מלוויו, אחר שקיבלו, לדבריו, את הסכמת
שלטונות ישראל ללוותו לישראל.
כאשר נשאו כמה אלפי אמריקאים על־ידי
המכון האמריקאי לחקר דעת הקהל
(גאלופ) ״מי הוא האדם, שהנך מעריץ כיום
ביותר?״ נתקבלו התשובות הבאות: במקום
הראשון הגנרל דוויט (״אייק״) אייזג•
הואר, מצביא צבאות ארצות האמנה
האטלנטית: אחריו: הגנרל דוגלאס
מק־ארתור, מפקד כחותהאו״ם בקוריאה:
השלישי: הארי ס. טרדמן, נשיא ארה״ב פור ובמקום הרביעי: ווינסטון (״וי
״ויקטורי״) צ׳רצ׳יל, מנהיג בריטניה בימי
המלחמה, המשמש עתה נשיא תנועת האיחוד
האירופית.

אציל• .כוכבי ו 3שעי
1אניורין בואן, שר העבודה החדש
של בריטניה וראש השמאל של מפלגת
העבודה, שמנמן. נמרץ ושנוא על האצולה,
הוזמן ע״י קצין ידיד לסעודה חגיגית
של ומועדון השמרנים. הלורדים הנוכחים
קפאו בתדהמה, רק אחד מהם הגיב־ :בצאת
בואן מן המועדון, בעם בו ג׳והן פוקס־סטרינג׳וייס,
בחלק האחורי של מכנסיו.
בואן התנדנד על רגליו, אך התאפק והסתלק
בשקט. למחרת היום, התפטר הבר
עט האציל מן המועדון.
י אציל אחר גרם אף הוא לשערוריה
חברתית: הרוזן מלנסבורי, הבן ה9-
של אחת המשפחות העתיקות ביותר בבריטניה,
ערך נשף לכבוד הכוכב הסקס־אפילי
איכון דדדקארלו :״שמעתי את
קולה ברדיו, בשעה שישבתי באמבט״,
הסביר ״והקול מצא חן בעיני״.
אדם פחות אציל שזבה לפרסומת
מיקי כהן, מלך משחקי־המזל (הבלתי־חוקיים)
בארצות־הברית. ועדת החקירה של
הסינאט הודיעה, ש״מיקי כהן מעורב בהמון
ענינים, אך אינו אדם מרכזי בתמונת
הפשעים הלאומית״ .צהל כהן :״זה מה
שצעקתי כל הזמן, ואיש לא האמין לי ! ״
1בר, בשעה שגררטו מארקס קיבל
את פרם הטלביזיה בשנה שחלפה: נהנתה
כוכב־הקולנוע קלוד קולברט ממזל
אחר: חברת קוסמטיקה קנתה את אחת
מתמונות־השמן שציירה, לצרכי מודעה.
הודתה קלודט: הרעיון לצייר עלה במוחי
כשקראתי את ספרו של וינסטץ (הבול־דוג)
צ׳רצ׳יל. חשבתי: אם יש לו פנאי
לצייר, יש גם לי״.

כתובת המערכת וההנהלה: ת״א, לילינבלום ,12 טלפון ,66785ת. ד / 136 .העורך: אורי
/דפוס מ. שהם, ת״א, רחוב פין 3
אבנרי /הפו״לים 3 :גורדון וש. כהן

ק ול נ וע

ע ת 1נ 1ת
הארץ שדנו?
לפני שבועיים, הוצפו עמודי הפרסומת
ברחובות במודעות צבעוניות, המראות נער
מתולתל קורא את הארץ (אותיות מרובעות,
סולידיות) שלנו (אותיות כתב יד) ,עתון
לילדים בגיל .14—8
המודעות היו !מבטיחות! שני דברים
ניכרו בהן: טעם טיב וכים טוב. כל האנשים,
הקוראים עברית, מבוגרים וצעירים, חיכו,
איפוא, בכליון עינים, להופעת העתון לילדים
של הארץ הסולידי, המכובד, שהגיע
לגיל העמידה, היוצא לאוי תוך השתתפות
ידידותית בין גרשום שוקן (בעל העתון)
מרדכי קשטן (העורך) ,ודני (הקונה האלמוני).
העולם
אינו ריק. עתון הילדים
החדש אינו בא לעולם ריק. לפניו היה
באוץ דבר לילדים, שהיה בשנים הראשונות,
בעריכתו של העתונאי המקצועי, יצחק
יציב עתון מוצלח ביותר. עוד זכורים
״לובנגולו מלך זולו* ״תעלומת הארגזים
בחופש הגדול״ — ספורים וציורים מאת
נחום גוטמן! רשימותיו של יציב ״במעגל
הימים״ ! גם ספוריו של יזהר, של זאוירי!
או אורי מורי של לאה גולדברג ואריה
נבון! זכורים המשלים, האגדות, שירי
אנדה פינקרפלד, סטודיו של שמאלי,
סנת הטבע של הדוד יהושע ודבורה סידני,
ועוד ועוד.
אמנם, דבר לילדים כיום, ירד ככל מפעלי
התרבות, שפשה בהם נגע האינטרס
מפלגתי. אבל בשעתו הצטיין בגישה
נבונה: הכיתבים דברו אל הילדים, כדבר
איש אל רעהו. הם לא התחכמו, לא ניסו
לדבר בשגיאות (גם לא במרכאות) ,כדי
לדמות לילדים, לא החניפו לקוראים הקטנים,
כדי לטעת בהם הרגשת חשיבות
מיוחדת. הקוראים והכותבים הביסו איש
בעיני רעהו. הארץ שלנו יהיה נאלץ להתחרות
ברושם, שהשאיר דבר לילדים בתקופתו
המוצלחת.
קלן היסוד. ואכן, ב־ 31.1.51 הופיע
בקיוסקים הארץ שלנו החדש על נייר,
שיעדו גרשום שוקן, בשעתו, לשבועון
מצויר. הקונים בקיוסקים, שהעיפו מבט
חטוף בגלייון החדש, תמהו לראות חוברות
תעמולה של קרן היסוד (תמונת ילדים
רוקדים ומתחתיה ״מים ( 6פעמים) בששון״ משתמשת ושמחו, שאפילו קרן היסוד
כבר בצבע אדום. אבל 25.000 הקוראים,
בבתי הספר, ומנויים, שקבלו את העתון
חינם, ראו לצערם, כי זו אינה חוברת
היסוד. הם דפדפו בעתון וגילו אוצר בלום
של תמונות: א .ד. גורדון וזקנו הלבן, אנשי
המערות השעירים וחסרי התרבות, צמידים,
כלב רועים אנגלי, משהו שכתוב מתחתיו:
ערפל לונדוני, ממותה, לסת מאובנת של
בריש קדמון, מבוך של אסקימוסים.
יש גם ספור פדגוגי מאד על נער קטן,
שהזדעזע מרוב שמועות על הפצצה האטומית
והחלים לנטוע אל טריגבה לי,
להשתדל שהכל יהיה בסדר. והדוד וואלטש
כותב מכתב מאנגליה, מולדת הנמוס, ובו
הספה סמויה לילדי הארץ. במקרה שהילדים
יתלהבו מאד מן ההטפות הם מוזמנים
לשאול שאלות ולקבל תשובות, ובכלל,
להציע כל מיני הצעות לעורך, החפץ לה־עזר
בעצות הללו.
״חברכם העורך״ .העורך מרדכי
קשטן, בן ,32 מורה לשעבר בגימנסיה
*הרצליה״ ,שתלמידיו היו רגילים לאמר
עליו כי *מעולם לא היה ילד״ ,פונה אל
קוראיו הצעירים כשהייתי בעצמי ילד
(אגב זה לא היה מזמן
במדור *אתם ואני״ (כותרת בכתב יד)
קובע ״חברכם העורך״ את דמות העתון:
״נעשה הכרה״* ,חוטף״* ,הרגה״ ,להעיד בי.
הנם בטויי סלנג, ושהעורך מתמצא בכל
זאת בידיעת השפה. מחוץ למרכאות, מופיעה
המילה *אני״ 13 פעם באותו קטע
יחד עם כל הצירופים האפשריים לפעלים
ולשמות העצם.
חוש ההומור תופס מקום נכבד. למשל,
איך יכיר את קוראיו :״אקח מכונית, ואעבור
בארץ, ממקום למקום — וככה נבוא
בהכרה. אבל זה לא קל! פשוט — אין
בנזין.״ או בדיחה אחרת* :במדינת אולו־קולומנבולו
יש דג, שאורכו 5ק״מ.״
העורך מבין את נפש הנוער, הוא יודע
מה אהוב על הילדים :״אספר לכם מה
אני אהבתי בעתון הילדים לפי הגליון
הנוכחי, היה העורך ילד מוזר במקצת, ואהב
שיספרו לי איך צריכים להיות מנומס,
להגיד סליחה, בבקשה, לא לקמט את
המכנסים, ולקנות את הארץ שלנו.

.העולם הזה׳ ,מס 693 .

סוטים
״פב־ולה׳י
אלסנדרו (כתר הברזל) בלאסטי, הוא
זקן הבמאים האיטלקים, וירטואוז שידו
בטוחה גם בסרטים בסגנון ססיל דה מיל
וגם בקומדיות קלילות. הפעם, בפאביולה,
הוא מגיש סרט רב־משתתפים ועשיר תפאורה,
על עלית הנצרות, ברומא העתיקה.
אין ספק, שהנצרות הקדומה היא נושא
מענין להסרטה. הנצרות הפשוטה, של אותם
הימים היתה, דרך חיים, שפתחה אופקים
חדשים לאנושות. את פאביולה כתב קאר־דינאל
קתולי, ונקודת ראותו היא זו של
הנצרות הרשמית, עמוסת ההלכות היבשות,
בכל זאת הצליח בלאסטי למסור את רוח
אותה תקופה ואת מהותה של האמונה
החדשה, שכבשה לבבות במהירות מסחררת,
בכל רחבי הקיסרות הרומאית.
פאביולה עלול להעמיד במבחן את סבלנותם
של הצופים, אך לא לעשות את הדת
הנוצרית הקדומה מגוחכת.
פאביולה הוא נסיון להעביר לנגד עיני
הצופה יריעה רחבת ידים ומדויקת להפליא,
מבחינה היסטורית, של העולם הרומאי
העתיק. אין כאן הזיוף הבולט והבלתי
מוסתר של תפאורות הקארטון של דה מיל.
בפאביולה הכל אמתי: הפורום הרומאי,
הקרקס, הנמל, המרחצאות, ארמונות הפאט-
ריצים ורחובות העוני, תמונות ההמון, בהן
מצטיין בלאסטי במיוחד. מסתכל חד־עין,
השם לב לפרטים היסטוריים דקים, יבחין
על נקלה כמה עמל הושקע בתלבושות ובביום
המנהיגים הרומיים.
בהמונים עצימים אלה נמצאים שחקנים
מצוינים כסישל מורגאן, מישל סימון, אנרי
וידאל, ג״־נו צ׳רבי ולואי סאלו.
העלילה מסובכת. היא הפכה בלתי מובנת
לחלוטין, בגלל הקיצוצים הגסים, שנעשו
בסרט, לפי דרישת המציגים.
המציגים מכריזים במודעות על הצגת
פאביולה. שקר ! הסרט המוצג איננו אלא
קיצור עיוור של פאביולה המקורי.

״ההגדה ל בי ת בו ד ס״ ט״

ההתחלה, שלא נבראה כלל בדמיונו של
המחבר, ופיתחו סיפור־מעשה, שאין לו
כל קשר עם יצירתו של גאלסוורתי. אין
להרחיק לכת ולומר, שהם לא קראו כלל
את ההגדה, אבל אחר שקראו אותה, עשי
הכל כ ד לשכוח את הכתוב בה.
אפשר כמובן להחליט, שאין סרט חייב
להיות עיבוד מילולי של היצירה הספרותית,
שעליה הוא מבוסם. אבל הסרט הזה,

מן הצופים מסוגל לזהות את הרוצה ברגע
הופיעו על הבד).
הבהלה לזהב. מספר על תולדות מכרה
אחד, הנמצא אי־שם, באזור הררי רחב־ידים,
במדינת אריזונה, שרשרת זו נקראת
הרי האמונה־התפילה, שם ההולם אותה, כי
אגדת־עם מספרת, שאוצרות עצומים טמונים
באותו מכרה. ראשונים לגלותו היו
אחים מקסיקאים, שהושמדו בידי האינדי
ארול
פלין, גריר גרסון (״ההגדה לבית פורפייט״)
בגלל הד מיון העקר

גם אם נדון אותו כיצירה קולנועית מקורית,
הוא מבולבל וחסר ענין.
סיפור־המעשה, שדמיונם הבלתי־פורה
של כתבני הוליבוד בדה: סומאס פורסייט
(פלין) ,איש העסקים החמדני, היבש,
מתאהב באשה יפה אך עניה, איירין (גאר־סון)
,נושא אותה למדות רצונה, אך אינו
זוכה באהבתה. לעומת זאת, היא מתאהבת
בפיליפ בוסיני (יאנג) ,מהנדס צעיר וארושה
של נערה ממשפחת פורסייט (ג׳ון) .סואמס
אינו מרפה מאיירין, היא רכושו והחוש
שלו, יצר הבעלות שלו, אינו מרשה לו
להניח לה. פיליפ נהרג בתאונת דרכים !
הסרט נגמר בכי סוב, הרומאן בסיום טרגי,
מתקבל יותר על הדעת.

״בן פורסיים אינו חיה בלתי מצויה.
מאות כמוהו מסתובבים ברחובות. אפשר
לפגוש אותם בכל מקום״.
״ואיך אפשר להכיר אותו?״
״לפי חוש הרכוש הטבוע בו הוא רואה
הכל מנקודת ראות מעשית, נקודת ראות
המבוססת, מעייקרה, על חוש הבעלות״.
ג׳ון גאלסוורתי, ההגדה לבית פורסייט.
חברת מ סדו, שהעתיקה את חלקה הראשון
של ההגדה מן המכתב אל הבד הכריזה
:״הרומאן הגדול נעשה גדול שבעתיים
על י ד שחקנים אלה: ארול פלין,
גריר גארסון, וואלטר פידג׳ן, רוברט יאנג,
ג׳ינט ליי״.
מלאכת ניסוחו של הרומאן נמסרה לאד
בעה כתבנים הוליבודיים :

הבהלה לזהב, שהחלה בקליפורניה בשנת
, 1848־ ופשטה לשאר חלקי הערב ארצות
הברית לא נסתיימה עד היום הזה, כפי
שמראה הסרט.
הבחלה לזהב: בלתי הגיוני ובלתי עק
העלילה
לא מצאה חן בעיניהם והם
החליטו לשנותה, עד לבלי הכר. הם החלו
מן הסוף. לאחר שסלפו אותו, חזרו אל

בי בהתפתחותו הדרמטית ! הוא מתחיל
מן הסוף, גומא במהלכו תקופות רבות מדי
ומשולבת בו עלילה בלשית תפלה (כל אחד

משחקם של שניים ראוי לציון :
פלין, בתפקיד שאינו הולם אותו, מוכיח
שהוא שחקן מוכשר וגארסון, יפה מאד
כאיירין, מצליחה בתפקיד קשה, שאינו נשען
אפילו על תסריט הגון.

״הבהלה ל 1ה ב״

אנים. לאחר שנים, הפיק ממנו זהב רב
מהגר הולנדי בשם יעקב וזאלץ (גלן פורד).
אך רעידת־אדמה שינתה את פני ההרים,
קברה חיים את האשה שאהב (אידה לופינו)
והעלימה את המכרה מעיני מבקשי הזהב
עד היום הזה.
בתחילת הסרט, מובאת תעודה מאת ממשלת
אריזונה, המאשרת שבל המתואר בו
מבוסם על מעשים שהיו, ובסופו מזמין
הקריין את הצופים לנסות את מזלם בחיפוש
הזהב. השילוב הזה, של אגדת־עם
ועובדות של ממש, עושה את הסרט הרבה
יותר מעלילה רגילה של ״המערב הפרוע״.
הבהלה לזהב מוכיח על אומץ לב מסוים
מצד אנשי הוליבוד: דמויות ההרפתקנים.
מחפשי זהב, מצוירות, אם לא באפנות
רבה, הרי בקוים מעטים ואכזריים. הסרט
אינו רוחש יראת־כבוד רומנטית כלפי
חלוצי המערב ! זוהי, אולי, מעלתו הגדולה
ביותר.

הפנס הבחור
לפני שנה הוצג בלונדון לראשונה,
סרט דוקומנטרי־למחצה, מלא תשבחות למשטרת
לונדון. מאה רגעים מלאי מתיחות
והתרגשות אשר, לפי מומחים אמריקאיים,
״עולים אפילו על סרטי בוק ג׳ונס שלנו״.
השוטרים בסרט כולם גבוהים, טובים ובעלי
הבנה — ג׳נסלמנים.
העולם התחתון בסרט, מורכב אף הוא
מג׳נטלמנים. הסרט מדגיש את העובדה שהשוטר
הלונדוני עושה את מלאכתו בלי
מלי זיין ומפירי החוק נמנעים משימוש
בנשק בביצוע עבודתם. עד אשר אחד מהם
מפר חוק אילם זה, יורה בשוטר, והורגו.
כחידוש למתכונת המקובלת של סרט
בלשים, מצטרפים אנשי העולם התחתון
לשוטרים בציד הרוצח, כי ברור לפושעים
השמרנים של אנגליה כי פשוט לא
יפה לירות בשוטר טוב״לב ומנומס.
בקצרה נשמות נבוכות — סרט נבוך, עלילה
במבוך ! על אהבה, נשואין, בגידה בקרב
עשירי ניו־יורק. קליפה ללא תוך.
ענני הזוהר — ג׳ון הייבר בתפקיד
מארילין מילר, חביבת הבמה המוסיקאלית
האמריקאית לפני דור, שרה, רוקדת
ונראית נחמדה. זה הכל. לאחדים — מספיק.
האורז המר — מאכלם המתוק של
תושבי תל־אביב, בשבוע העשירי. על
נערות עמלות בשדות־אורז, בצפון איטליה,
המסתבכות במעשי פשע. ביחוד על אחת
בשם סילבאנה מאניאני. הסרט חלש, סיל•
באנה — חזקה
תריסר גידלתי -קליפטון (בל-
בדיר) ווב: אב לשנים עשר ילדים. הוא
מגדל אותם לפי שיטת הסרט הנע והיעילות
החרושתית האמריקאי ה מצחיק ז הבדיחה
נגמרת כאן.

מה יתה אומר>•
השפה העברית היא גוף
חי, המשתנה והולד בהתמדה.
מדי פעם בפעם, מוסיף הנוער
ביטויים חדשים לשפה, כחלקם
שי בו שי פ ^ חלקם חידד
שים אמתיים החודרים ללשון.
כעמוד מיי, נרמז לך דוש
הזדמנות לבחון, ז א| בקיא
אתה פ ת הדיבור א אסף
בי טו י י ^ ששמע ברחוב, וניסה
להע מי ס על הניר כדרכו
המיוחדת י
אם ת צ לי ח ^ הו תאת הביטויים
האלה לפ 1הציור, רשום
אותם ברשימה, לפי המספרים
המסומנים לידם (למשל- 1 :
״עובד במו נ 6״במו
שנים אחרי ו ושלח א ד
תה עד יום א^כפברואר 1951
למערכת העולםהזה, ת.ד.
, 136 רחוב לילינבלום ,12 תל•
אביב, ורשום על המעטפה :
״חידון הביטויים״.
כין כעלי הפתרונות הנכד
נים יוגרלו 10 פרסי-ספרים.