גליון 697 מתאריך 8 במרץ 1951 
א? ו׳ ו
•1 1 1 1
1111
111
השבועון המצויר
לאינפורמציה
מ ס6 9 7 ,
/שנה / 14ל׳ אדרא׳ ת שי ״ א 8.31951 /
ר־ לו רז יר*
10 0
ס ר 1ע ה
ה עו ד ר:
העולס
רז־ ל ר־ז
אוי׳ אנ1ר•
עודד משנה:
של ום נהן
צרם המערכת:
עו דדגרא פי:
ח ווו ך ןן ן ו* 1*1לו\ 1י ד
11317111 1101111( 11
סקסים סלומון
ת 3די המערכת. דב איחן. מיכאל אלסז. יחיאל גשן, ניגר **35
נורית לביא. יפאל סלע. איתמר עילם, יעקב צליל
לאינפורמציה המערכת והמנהרה:
עודר הסגנון:
׳ עיז ב א ״ ם ז
רח׳ ליליננלום .12 תל-אנינ ס 31 רי ~ חן ץ: הווארד גורחן. מונס• ג׳״קונס. דנה דינר׳ ,אהרן
דוסניץ, סלים מנצור
ת. ד .136 .סלסון (ומני) 66785
בין עשרות החיברות, המגיעות למערכת מדי שבוע, היתד, בשעתו חוברת קטנה,
שמשכה אליה את תשומת לב העורכים. קודם כל מפני שהיתר, החוברת היחידה שהופיעה,
מאז קום המדינה, בהוצאת צעירים מתנדבים, ללא התערבות מפלגתית. שנית, מפני שהביעה
רעיונות רציניים על נושא בעל חשיבות מכרעת: תכנית הלימודים. שם החוברת צופר..
לשוא חיכתה המערכת להגבה כל שהיא על חוברת זו. העתונים, הרגילים לנפח כל
עלון־תעמולה מפלגתי, עברו עליה בשתיקה• היה קיים מין קשר של שתיקה על עצם
הנושא. תכנית הלימודים המעובשת, שלא שונתה מאז נולדו
רוב חברי המערכת, היתד, בגדר קדושה.
באותה שעה החליטה המערכת לקבל על עצמה תפקיד :
לדאוג שהויכוח הזה יעלה על סדר יומה של המדינה.
העולם הזר, עקב בהתמדה אחרי צופר, מסר אינפורמציה
שוטפת על רעיונותיו. פרסומת זו עזרה לא במעט ליצור את
התסיסה בין התלמידים ומוריהם, יצרה את האוירה הציבורית,
שעזרה להעלות את התעוררות התלמידים לשלב מעשי —
הקמת ארגון ארצי.
11.ג
ברשימת ההזמנות לכינוס היסוד של מועצת התלמידים הארצית היה העולם הזה
אחד מני רבים, בספסל העתונאים של אותו כינוס ישבו שליחי העולם הזה לבדם. כל עתון
אחר אחד לא מצא לנבון לכבד את הכינוס הזר, בנוכחותו.
למרות מהדורת הצנע הקדיש העולם הזה לכינוס זה כ
עמודים שלמים — רבע מהדורת החירום, מבלי להביע דעה
עצמית כלשהי, מסר אינפורמציה מקיפה על דעות המשתתפים
ושולחיהם, בהתאם להומר המודפס, שנמסר לו ע״י צירי הכינוס
יד,פרוטוקול הרשמי, שהושאל לו ע״י הנשיאות.
הדו״ה פעל כאבן בכוורת דבורים. כל אותם גורמים
ובטאונים, שהתיחסי ליענין באדישות גמורה, נתעוררו פתאום
מתרדמתם. המפלגות מסרו הוראות דחופות לשליחיהן, להשתלט
על התנועה או לחבל בה, להסיח את הויכוח לאפיקים צדדייב,
נחותי חשיבות (שכר הלימודים) .העתונים החלו לפרסם מכתבים,
הכחשות, מאמרים ארוכים. מחלקת החינוך כינסה כינוס מנהלים דחוף.
גם בין התלמידים עצמם החריף הויכוח. מאות מכתבים הציפו את המערכת, מהם
•רבים של תלמידים, שקבלו, כי דברי נציגיהם. היו מתונים מדי, או כי הנציגים מונו
ע״י המנהלים. אחדים מן התלמידים חזרו בהם מדבריהם
.הפומביים, אם תחת לתץ מפלגתי, ואם מסיבה הידועה רק להם,
או התכחשו לכרוז מודפס ,,שנשא חתימתם• אולם כסיכום
נראה, שהתנועה עצמה התעמקה, נעשתה רצינית יותר, הניעה
אלפי תלמידים לחשוב בפעם הראשונה על מטרת לימודיהם.
אפשר היה לצפות מראש, כי אחדות מן הדבורים, אשר ן העט של העולם הזה העיר אותן משנתן, תעקוצנה את מפר
הדממה הקדושה. קללות וגידופים לא חסרו. אולם העולם הזה
מוגן־ ע״י ההרגשה כי מילא שליחות ציבורית. הוא הוציא את
הבעיה לאור העולם, עורר ויכוח עניני על התכנית, שתקבע
והוא ידאג. שויכוח זה
את פרצופו של הדור הבא, פרצוף המדינה בעוד 20 שנה.
לא ידום.
מכתבים השער האלמוני
״בוז לתבנית הלימודים״
שער העולם הזו 696 גרם לי אי־נעימות
רבה. היה נדמה לי׳,שהבחורה יושבת
הפרסומת הרבה שנתן העולם הזה
ל״מועצת־ התלמידים״ אינה במקומה. מועצה
זו מורכבת מכמה עסקנים, שכל מטרתם
למצ,א חן בעיני מחלקת החינוך וד,מ.הלים,
ולנצל לטובתם האישית (ולטובת כל מיני
מפלגות) את ההתפרצות הספונטנית של
מרד התלמידים, עליכם להסיר עיניכם מרו-
דפייכבוד אלה, ולהוסיף לתת עידוד לאותם
המעטים, המבקשים באמת לעורר את
התלמידים למחשבה רצינית ועקבית על
לימודיהם.
תלמיד
מולי בבית־קפה ״נוגד,״ ,אולם כשניגשתי
אליה, כדי לשאלה, העיפה בי מבט קטלני
וקראה לי ״פרחח״.
ש. יונגמן, תל-אביב.
הקורא יונגמן׳ אינו היחיד שנדמה היה לו
כי זיהה את השער 7 .איש (ביניהם שני
נהגי מוניות בשוטר) טילפנו במשך השבוע
למערכת • והודיעו, כי ראו אשה חשודה.
שאין לו צורך בעסקנים.
הנה י אתם כותבים על הועדה, שקמה
בבי״ס ,״שלוה״ ,על מוסקה שלהם, ועל
עתון שהוציאו. לוא הייתם עולים לירושלים,
הייתם מיצאים גם בתיכון, בית־הכרם, את
אותו הדבר. במקום ״מוטקה״ נמצא אצלנו
״ויזתא טוב הלב״ ,ולא זו בלבד, אלא עוד
קיימת ״חנות התלמיד״ ,שהתלמידים עובדים
בה בהפסקות בתורנות.
יעקב אלעזרי, ירושלים.
הצבור הרחב קבל את הרושם המוטעה,
שנציגי התלמידים בכנוס באו להרוס ולהחריב
את תכנית הלמודים הקיימת, לבטל
את למודי היהדות והתלמוד בבית הספד.
הנימה שנשמעה בדברי המדברים היתר,
שונה מזאת•
שבתאי זיולד, יו״ר מועצת התלמידים
הארצית.
היתכן, כי היו״ר לא קרא אה הכרוז הנזודפס
שהופץ בכנוס, שהיה חתום ע״י כל בתי
הספר התל־אביביים, שקבע, :תכנית הלמולמאווינו
דים
המיושנת אינה מתאימה
ולצרכינו. נשאף לתכנית למודים חדשה,
שתבטא את רוחנו!׳׳
נאה התענינותכם בבעיות הנוער, אך
כלום באמת תחשבו כי המטרד שעמדה
בפני יוזמי הרעיון, ואשר מצאה לה הד
בקרב רובו של הנוער הלומד, היא באמת
״הבוז לתכנית הלמודים״? אולי לא ברור לי
ילרבים אחרים הענין די צרכו. נא להבהירו
לנו.
בלהה לנצמן, תל-אביב.
לפי הערכת העולם הזה, הגרעין האמיתי
של תנועת התלמידים היה המרד הרעיוני
של ״צופר״ ,שאפשר היה לסכמו בסיסמה
״בוז לתכנית הלימודים״ .כל שאר. השלבים
של התנועה לא היו אלא הגבה לקריאה
ספונטנית זו.
^ן ןן וה >^ 1ן8וו׳ון ן<^ן ןן ף״וו^>.ו1״יוונ ^ן ןו״וזו < ^8ו״ווו 11. . 1ן ויוון ןו,,וו1ו:י.יו ^ ו זוזזחוחן^ח(יו0ו | ״ן ןן1יה!|>1
ן רא־ח• ב מו ע־נ
הכלב נבח 1 שכני מורה מפורסם בבית ספר
גבוה. עבודתו קשה ומאומצת. השבוע
4לפנות בוקר, לקול
נעור בשעה
צלצול הטלפון. מנומנם
נגש לטלפון,
הריס את השפופרת,
שסע את קול השכנה
הגרה מסול
״אדוני, כלבך נובח |
נבר שעה תמימה
ומפריע לישון ! ״
המורה חדק בשיניו
והודה בנימוס שקט.
למחרת, בשעה 4בבוקר, צלצל הט־ :
לפון בחדרה של הדיירת, הגרה ממול. ן.
קרימה את הש־ נ
הגברת בכתונת לילה, הרימה
פופרת, שמעה את קול המודה ^ :
דיעך, כי הכלב ^
״גברתי, רציתי רק להודי!
אינו שייך לי״! .
ישראל רביש׳שלום עליכם, ת״א,
זוכה בפרס של 1ל׳׳י.
רותי, רותי.
הרעיון של רותי 1951 הוא כביר. אולם
אם רותי עצמה מתביישת, האם יכול חבר
או ידיד לשלוח את תמונתה ותולדותיה
בלי הסכמתה?
ישראל שנברג, ירושלים.
אם הוא בחור אומיץ, בהחלט.
רותי המסכנה, אין לה בעל. הלוא היא
הלכה ממנו (העולם הזה .)695 מתי יהיה
הגט שלהם? אני רוצה לראות את בעלה
השני!
סמי רוזנברג, תל אביב.
ירגע הקורא רוזנברג: קשריה של רותי עם
הח״כ היו זמניים בהחלט.
הגיע הזמן שרותי תקבל בגד חדש.
בלי תפר כתף.
שלמה רייס, תל אביב.
את אופנת העולם הזה קובעת רותי, לא
פאריס.
דבר אחד רציתי לדעת: האם דוש הואאטר ימינו, או שזוהי שאלה של תצלום
(העולם הזה?)695
אביבה מזרחי, ירושלים.
עורך התצלומים התקנא בדוש, הפך את
חתנזונה
אל ימיר דוש את עפרונו בעט, כפי
שהוא מתעתד לעשות (העולם הזה .)694
הוא גא, ן .בהצעותיו לכרתי הבחירות הוא
עלה על עצמו, גילה את נקודות התורפה
של הבחירות.
גרשון רייבמן, תל-אביב.
דוש מסמיק.
הייתי מציע, כי בבחירות הבאות לכנסת
השניה, יקימו קוראי העולם הזה סיעה
שבראשה יעמוד דוש, שיביע את דבריו
ע״י קריקטורות וציורים, שיחולקו בין
חברי הכנסת( .דבר שלבטח ישעמם את
הארוכים
הח״כים פחות מן הנאומים
הנשמעים שם).
אליהו ניסן, טבריה.
רעיון מצוין — ממילא, אין ניר להדפסת
הנאומים.
״תודת האומה״ -איהז
מאז פרסמתם את המאמר המזעזע על
מצב ההורים השכולים, אלמנות ויתומים,
מחכים קוראים רבים להמשך. מלחמת
1948 נמשכת בשביל האלמנות והאמהות —
גם אלו ש״רק״ סבל נפשי רובץ עליהן,
וגם אלו שהכנסת (והמדינה, וכל אחד
מאתנ׳ו!) דן אותן גם לדלות מתמדת. אך יש
עוד סוג אנשים, שבעבורם תמשך מלחמת
העצמאות כל ימי חייהם, הרי אלה הם נכי
המלחמה?
התחלתם,
עליכם להמשיך את אשר
ולפרסם רפודטג׳ה אמיצה על גורל הנכים.
איך חי חייל שאבד רגל, או יד, או שותק,
או אבד את מאור עיניו? מה נעשה כדי
להקל עליו, כדי לסדרו בעבודה מפרנסי!
ומתאימה? האם נעשה משהו, כדי להעניק
לי את ההרגשה, שהצבור חייב לו חוב
ומרגיש בכך, וכי העזרה הניתנת לו, אם:
ניתנת, היא זכות ולא חסד?
מריס טל, ירושלים״
לדו״ח שלכם על ״אינדכס יוקר המחיה״
(העולם הזה :)690 אולי תנסו לעשור!
חשבון משכורת של נכי מלחמת השחרור,
עובדי הסוכנות.היהודית, המשתכרים בחודש
33ל״י אנא, נסו!
אכן, אגף השקום יכול בשקט להתחסל::
הנכים ״סודרו״ .גם הסוכנות מצדה בסדר.
לקבל נכים? אדרבא! ומכל שכן, שאפשר
לחסוך קצת כסף בענין פטריוטי זה וכל
הנכים ״סודרו״ בדרגות הנמוכות ביותר.,
במשכורות־רעב.׳ האם האנשים האלה חטאו
בזה, שנפצעו במלחמת השחרור?
דוד מינץ, תל-אביב.
נ!־אה שנן.
הייתי מציעה שקוראות וקוראי העולנד
הזה ישתתפו בסכומי כסף, וינציחו ע״י־מצבת
זכרון את טובי בחורינו, אשר נפלר
בשדות הקרב למעננו.
רותי מילטיין, אחות שכולה״
דו״ח על כתי הסוהר.
אמנם עשה אורי אבנרי רבות בגלותו־אה
המתרחש אחרי סורגי הברזל (העולם־
הזה 2־ .)691 אולם חושבני שהוא לא גמר
את כל עבודתו. בקשר עם האנשים הכלואים.
ישנה בעיה כאובה מאד, ורבים מהקור אים
יצטרפו אלי, והיא בעית העבריינינב:
הצעירים.
יעקב זייפר, חיפה״
העולם הזה לא ישתמט מתפקיד זה, אט
כי עניני העבריינים הצעירים מסוריסו
בידי $,זשרד הסעד, שאינו סגלה נכונות רבת.
להרשות לציבור להציץ מבעד תמסך שלו..
נוער מחפש את המהר.
מה קרה ל״נוער מחפש את המחר״?
האם המחר הוא כבר ברור כל כך עד שאיך
עוד צורך לחפשו? המחר שלי — עומר
לוטה בערפל. או שמא פסו בני הנוער?:
אני עדיין קיימת.
שולמית ליבוכיץ, תל אביב..
ברוך השם.
השעף
במחנה המעבר של עלית הנועד, נאמד למרים זילברשטיין, עולה חדשה בת .15
מרומניה, שהיא תישלח לקבועת חרמונים, בעמק בית־שאן. לשם הסברה הוסיפו, בך
הרמון הוא שמו של הר גבוה, בגבולה הצפוני של הארץ, הנזכר עוד בימי התנ״ך,
ומכוסה שלג כל ינד החורף. הדכר לא עשה רושם רב על מרים. היא ארזה את חפציה,
ויצאה לביתה החדש בחשבה, כי יהיה זה, מקום, ככל אותם המקומות הקרים, שהיתה׳,
רגילה בהם, ברומניה.
ב״חרמונים״ לפי ההלטת הקק״ל, המוסדות והמפה ! ״חמדיד,״ בפי חברי המקום
המסרבים לקבל מכתבים לפי הכתובת האחרת, חיכתה לה אפתעה: במקום הרים ושלג.,
מצאה בקעה ושרב איום. לא זאת, בלבד, אלא שחרמונים היא הנקודה היחידה בסביבה,
שאי־אפשר לראית מכנה את החרמון . .ההומור׳שבדבר, מצא כנראה, חן בעיניה! היא:
החליטה שהמקום הוא בבל זאת ,״קיבוץ נחמד, כמו שרואים בתמונות של הקק״ל״.
,העולם הזה״ ,מס׳ <697
במדינה
הונס
שו עלהכסף
במסדרונות הכנסת זכה ב. ג׳ .לתואר
חדש :״שועל הכסף״ .הכוונה לא היתה
למטבע, שאינה מצויה בכיסי המדינה, כי
אם לשערות ראשו המכסיסות של האדם,
שהוכיח שוב שהוא עומד, משכמו ולמעלה,
מעל לטכסיסי כל שאר המפלגות.
עוד לפני שבוע נראה ״משבר הדת״
המלאכותי בבלון בלתי מנופח. השבוע הכריח
ב. ג׳ .את כל הישוב לשים אליו לב.
הסערה שהקים מסביב לגיוס הבנות( ,ראה
להלן) האפילה, במשך כמה ימים, גם על
הפיכתו הגלויה של המרחב כולו לבסיס
אטומי אמריקאי, לקראת המלחמה הקרובה
ביוגוסלביה (ראה מנל העולם) אפילו המשבר
הכספי נדחק לפינה. גם כאן הועיל
הטיפול הפסיכולוגי של ב. ג׳ .שהבטיח
לנסוע לאמריקה, להביא דולארים (המחיר,
שנתברר בינתיים, חדל לעורר חרדה).
כשהוא שופע אופטימיות ומטיף דברי
מוסר ונבואה, היה ראש הממשלה לגבור
השבוע. עד שבא איש פשוט והעמידו בצל,
בטרגדיה משפחתית, שהרעידה את הלבבות.
בנשימה עצורה עקב העם אחרי החיפושים
אחרי בני השוטר ששון, בראשון לציון,
בני ה־ 5וה־ ,2שתעו בדרך, הלכו 8ק״מ
בלילה, עד שנמצאו — הבכור מהומם,
הצעיר מת.
תמורת שנתיים גיוס לצה״ל, בהן חייבות
כל נשי ישראל.
הרב כבה. כשנתפרסמה הגזירה, קמר,
סערה בציבור הדתי, נשלחה משלחת רבנים,
חמשה גדולי התודה. לב. ג׳ .נתקבלה בקרירות,
חוסר אדיבות. ראש הממשלה תמה
על. שלא התנגדו לגיוס נשים כשהחוק הוחק
לראשונה, פיטרם בהודעה על זכות הכנסת
להחליט כרצונה. הרבנים חזרו וביקשו לדחות
את תיקון החוק, הרב חרל״ם פרץ
בבכי. לחנם. למחרת נזדרזה הרבנות הראשית,
פרסמה הודעה אחרי בירור המצב
— דעת תורה שגיוס נשים, אפילו פנויות,
במסגרת צבאית, אסור בהחלט ! הרבנים
הראשיים לישראל — יצחק אייזיק הלוי
הרצוג, בן ציון עוזיאל״.
ב־ 120 בתי כנסיות קראו לאמירת תה־לים,
לצום ולתפילה, לבטל את רוע הגזירה.
בחמישים בתי כנסיות תקעו בשופרות, קראו
שלוש פעמים את פסוק האזעקה ״יענך
ה׳ ביום צרה״ .מקובלים סגפניים במאה
שערים גזרו שתיקה על עצמם, על מנת להעביר
את הרעה שבאה לעולם. כינוס מחאה
נשים בשעת שלום — צ׳ילי, תורכיה, פקיסטן,
ישראל.
הצבא ישו וח 0ר1י 1ט־ מ״*׳ 1ד
נעימות מן הברית החדשה (״אוי לכם,
הפרושים והצבועים״) ומשיר־חיילים בריטי
מפורסם (״הב לי כוס תה, סרג׳נט־מייג׳ר״)
ריחפו בחלל ד,אויר, כשעמד ב. ג׳ .ליד
המיקרופון, באחד ממחנות ח״ן, ונאם את
נאום־הבחירות הראשון שלו.
״ככתוב: אל תתירו מן הפרושים, כי אם
מן הצבועים, העושים מעשה זמרי,״ רעם
לעבר שותפיו־לשעבר בקואליציה, שהיו עסוקים
אותה שעה באירגון מרי־אזרחי בירושלים.
ולעבר הקצינות הצעירות :״לימדו
לאהוב את הצעירות בנות ה־ ,18 המגיעות
למחנה, הדורשות יד אוהבת, עדינה
ומבינה...״
״לא הכל עלינו ללמוד מאחרים,״ העיר
הכנסת
לקראתהכ חי דו ת -סי סמה
כשנתפרסמה חליפת המכתבים ביו נשיא
המדינה לב. ג׳ ,.בה תבע הד״ר ווייצמן נסיון
התפייסות, בה קבע בן־גוריון :״איני יכול,
לצערי, למלא בקשתך״ הוברר סופית: תוך
שלושה ארבע חדשים יביעו שמונה מאות
וחמישים אלף בוחרים את דעתם (אומדן
מספר הבוחרים נד בין 800ל 920 אלף).
בינתיים נדחתה כל פעולת חקיקה סדירה,
יסתפקו בהגשת תקציב ביניים, שיבוסס על
תקציב השנה הקודמת, לארבעה או ששה
חדשים, יתרכזו בזירוז הבחירות.
רגלי ח״ן
יד אוהבת ועדינה
בכך הצליח ב. ג׳ .בשנית, הקדים וטבע
סיסמת בחירות, בה לא יצטרך להרחיב
דבור על מדיניות כלכלית כושלת, מדיניות
חוץ חסרת בהירות — שתהיה נוחה ותעמיד
את ההמונים לצידו — המלחמה בדתיים,
הרוצים לכבול את חופש האזרח,
ליהנות מזכויות מיוחדות (ראה דת<.
ת קי עתב שו פ רו ת
דוד בן־גוריון החלים על סיסמת בחירות,
בה יפרע גם את חוב הנקם שלו לחזית
הדתית, שהכריחה אותו לפטר את הממשלה,
לפזר את הכנסת, לערוך בחירות
׳ברגע בלתי־נוח למפלגתו.
בין שורת חוקים אנטי־דתיים, שעמד להציעם
לכנסת היוצאת, בחר בחוק שידע, כי
ירגיז את הדתיים יותר מכל חוק אחר :
תיקון לחוק שירות הבטחון, שיחייב נשים
דתיות להכשרה חקלאית, שירות משרדי ב־צה״ל,
שירות אחר לבטחון המדינה או
שידות סוציאלי במעברות, מחנות העולים,
,העולם הזר!״ ,מם׳ 697
טאנקים ומשיחים. המפלגה שנציגיה
החליפו מחמאות וגידופים בועידה,
לא היתד, דומה לתנועה הגדולה, השופעת
מרץ ובטחון, שעלתה כמעט לפני 3שנים
מן המחתרת. גם שיטת ד,סוגסטיד,־העצמית
המפורסמת (״אנו מאוחדים, אנו מאוחדים,
אנו מאוחדים לא יכלה לטשטש את
הבקיעים העמוקים.
אורי צבי (״משורר המרד״) גרינברג
התרחק מן התנועה, המהווה — יחד עם ד״ר
ישראל (״סולם״) שייב גרעין למפלגה פאשיס־טית־משיחית
חדשה (״המשיח ירכב על
טאנק״) .שני פרש ערי ז׳בוטינסקי, המטיף
למלחמה בדת, המבטיח לשכנע את מליוני
הערבים להצטרף לאומר( .ולאימפריד ),עברית.
קרוב לערי עומדים הלל (פיטר ברגסון) קוק
ושמואל מרלין, מייסדי ועד־ד,שיחדור האמריקאי,
השייכים לסיעה ה״חרות״ית בכנסת
רק מטעמי נוחיות.
שורש המשבר: חוסר רעיון מאחד, מלבד
הרומנטיקה של המחתרת, וחשד עמוק בלב
כל שאר המנהיגים, כי מנחם בגין אינו יכול
לסבול מסביבו אישים בעלי שעור קומה.
בלתי־מבוטאת, אך ברורה לכל, היתד, סיבה
שלישית: איש לא האמין, כי התנועה תזכה
בבחירות בקולות, הדרושים כדי להחזיר
לכנסת השניה את רוב ציריה הנוכחיים.
ה ח פו ר תפגר
שר החקאלות והמזון בממשלה המתפטרת
פנחס לבון (לוביאניקר) לטף באיטיות
את שערותיו המלבינות, עיין פעם נוספת
ברשימות המונחות לפניו, הרים את גבותיו
העבות מעל לעיניו החודרות עמוק
בפני העתונאים הנאספים והודיע: כן, רבו-
תי, בכל זאת הצלחתי, יהיה מלאי של
מזונות לחדשים ארוכים. פנחס לבון סתר
את כל הידיעות המגוונות, שהגיעו מארד,״ב,
על מהלך ד,מו״מ לרכישת מלאי של מצרכי
מזון לשעת חירום.
אותה שעה הוקמה ועדה להחשת הבחירות,
בת 30ח״כים, לפי המפתח המפלגתי
; הוכן חוק הבחירות לקריאתו בכנסת.
בינתיים הורעו היחסים בינו לבין ראש
הממשלה, כשנמנע מלהצביע בישיבת הממשלה,
על התיקון לחוק שירות הבטחון,
המחייב נשים דתיות לשירות לאומי.
כדי לחזק את ד,בטחון העצמי ששפע מן
הנאום הציע בגין, כתוספת, לפנות את כל
הילדים מן הארץ, לשלחם אל מעבר לים.
המשק
מארבעה נותרו שלו שה: עיתונאים
נחפזו לפרסם ניחושים על הרכב הכנסת
השנייה, נתפלגו לפי השקפותיהם הפוליטיות,
הסכימו על תגבורת ניכרת לצירים
הערביים, ציפו לשמונה, תשעה ח״כים ערביים
במקום שלושה בכנסת הראשונה.
ב. ג׳ .לקח את היזמה לידיו, עמד לשלול
ממשה שפירא את הנהלת ענייני הבחירות,
הרכיב ועדת ארבעה לניהולן: ב .ג׳,.
ד״ר יוסף, ד״ר רוזן, שפירא. מנהיג. הפועל
המזרחי״ נפגע, סרב להשתתף בוועדה.
רים ספקניים, באולם ועידת תנועת החרות
בנתניה, כשמנחם בגין פיתח את תכניתו
הגדולה, לקידום פני פלישה סובייטית: להטיל
תחילה על צר,״ל לכבוש את הארצות
השכנות, להתקדם עד גבול דמדבד. פירושה
המעשי של ההצעה היה: לכבוש את
עבר־הירדן, חלקים מסוריה והלבנון, לנוח
מעט — ולנצח את הצבא האדום.
ראשי דת
שלטון המומרים והמסיתים
הודיע, כי היהדות הדתית תשיב מלחמה
שערה, תפנה לעזרה• בתי תפילה של נטורי
קרתא מלאו זעקות שבר, בכי.
יחידת המחץ של תנועת המרי הדתית,
״ברית הקנאים״ בירושלים, עברה לפעולה,
הבעירה חמש מכוניות, איימה בריבוי הצתות,
פגיעות גופניות.
בסוף השבוע הקיפה המחאה המילולית
את כל ציבור הדתיים, המחאה המעשית
רכשה אוהדים רבים. גם לא־דתיים רבים
הבינו שחוק, המכריח אב דתי לשלוח את
בתו לצבא, בהאמינו שהצבא ישפיע על
מידותיה, חמור יותר מאשר חוק הדן בחינוך
ילדי עולים (זרים).
הדוגמה: פקיסטן. רוב אזרחיה של
המדינה, שאינם דתיים, צידדו, במידה שקיים
גיוס נשים, בכלל, בהכללת כל הנשים בחוק.
התרעמו על השעה שב. ג׳ .בחר בה,
ע״י כך הפך את התיקון לאבן ראש פוליטית
בווכוח הבחירות.
אחרים העלו, מחדש, את התנגדותם לשירות
נשים בצבא, המיותר, שאינו מביא
תועלת רבה לצה״ל, גוזל שתי שנות חיים
מכל אשד, ביישוב, עולה בכסף רב, שאפשר
היה להשתמש בו להגברת כח הנשק.
הסתייעו בידיעה סטטיסטית, כי רק ארבע
ארצות קיימות בעולם המחייבות גיוס
ציווה הצבא לייצר אותן
שר־ועטחון, שחיסל את הפלמ״ח,
להנהיג בצד,״ל את מרבית שיטות
הבריטי .״לא נלמד את העולם
בומברם ומטוסי-סילון, אבל נלמד
ערכים אנושיים,..״
מבלי להיכנס לויכוח על השאלה, שעודה
מנקרת במוחות רבים, אם אמנם יש צורך
בתקופת־שרות של שנתיים לצעירות, עורר
ב. ג׳ .את שאלת המוסר .״גט לולא היד.
הכרח בטחוני ...יהיה זה הכרח מוסרי
(לגייס את הבנות)״ .ברור היה כי תסיסת־המוסר
של ב. ג׳( .ושל הבנות שהאזינו לו
בהסכמה) היתד, שונה מזו של מתחריו
הפוליטיים, שהדביקו על קירות ירושלים:
״המונה יעשו את אחותנו? שומו שמים
על גזירת גיוס הבנות, ששלטון המומרים
והמסיתים זומם לגזור׳.
גנלגוח
אסהי 3אנ •9 0ך
אמרה האם היהודיה, לבנה שגויס לצבא
הצאר נגד יאפאן: אל תתאמץ בני 1
הרוג יאפאני והינפש, הרוג עוד יאפאג*
ונוח. השיב הבן: מה יקרה אם היאפאני
יהרוג אותי? התפלאה האם: מדוע יהרגך?
מה עשית לו?
בדיחה עתיקה זו נשמעה שוב, בפי צי
אולם
מתוך דבריו השקטים וד,שקולים
יפה לא נשמעה הנימה של הבטחון העצמי.
בעלי שמיעה מוסיקלית עדינה לא
חשו את כוח השכנוע של המזכיר הכללי
של הסתדרות העובדים לשעבר. הסתייגות
פנחס לבון בנוגע לאפשרות תקלות
והפרעות בתהליך ההובלה של הסחורות
הנרכשות עוד הגבירו את הספקות• אמנם
שונה שר החקלאות תכלית שינוי מקודמו,
ד״ר יוסף, ואינו מבטיח הרים וגבעות,
והמלה ״אם ירצה השם״ היא די שגורה אצלו,
אבל בכל זאת בחירות מתקרבות.
ראש סיעת מפא״י בכנסת וב. ג׳ .אינם
מזלזלים בכוח התעמולה.
לא ידוע מה יקרה במשך מחצית השנה
הבאה. אחד המסובים הזכיר את נסר־א־דין,
שהבטיח לעריץ, כי ילמד את חמורו לדבר
תוך 3שנים (אם לא, יומת המורד ).והתנחם
שעד אז ילך העריץ לעולמו או יתפגר
החמור. אבל ׳תאריך הבחירות הוא כבר
בסימן של התבהרות.
דירה אחרת. באותה מסיבה ישב
לו מן הצד דיקטטור המחירים לשעבר,
צבי ליובושיץ, שגם הוא עשה בארה״ב
כשנה, חזר כ ד לחזות בשבר הבנין שהקים.
אינדכס יוקר המחיה, שכל כך דאג להורידו
בכל האופנים, קופץ למעלה, ועוד
רגלו נטויה. הועלה מחיר החלב, הועלו
מחירי מצרבים בבתי קפה ומסעדות, יוחזרו
לפועלים הכספים מקרן הסקדון וההוזלה,
הוסכם על תוספת יוקר בגובה של 13 נקודות
האינדכס, ועוד ועוד. פנחס לבון הכריז
אמנם, שיעשה את כל המאמצים, כדי
לא להעלות את סל המזונות, אם כי מחירי
הקנייה אינם עומדים בכל השוואה עם
המחירים המקומיים, אבל זה היה רק כדור
המתקה. צבי ליובוביץ אינו רואה סיכויים
לשקם את הריסות בנינו, יעדיף כנראה
לעבור ל״דירה אחרת״.
פה אחד, מידי הכנסת. אולם על צימצום
סמכותו כבר נסב הדיבור...
!(שבט
לאדב ול א אני ה
זאב שינד (זע׳ינג׳י) ,מנהל חברת האניות
״צים״ ,עמד להסביר את סרשת אנית
הלוקסוס ש״הוזמנה״ באנגליה והסמיק.
ארשת פניו התמזגה כליל עם צבע שערותיו.
יוסף, בהיכנסו לתפקיד שר התחבורה.
בפגישת ההיכרות עם העתונאים,
דגל בסיסמתו הישנה, שהבטחות אינן עולות
דביזים. הוא מסר על תכניותיו להבא,
הזכיר גם רכישת אנית נוסעים לוקסוס
באנגליה, להסעת התיירים העשירים מארה״ב
לישראל.
אולם ההבטחה נתגלגלה ללונדון. הממשלה
לא היססה מלפרסם הכחשה מידית:
״לא דב ולא אניה״.
זאב שינד הסביר, שאמנם דובר על
אניה, היה מו״מ, אבל היה צורך להכניס
תוך תהליך הבניה שליש ממחיר הא־ניה
(מליון לי״ש) .קפלן אנו רוצה לתת
מטבע והענין נשאר תלוי באויר. כשקם־
לן ימצא כסף, וממשלת בריטניה תסכים
להאריך את האופציה. אולי
סיפר מי שסיפר על יהודי, שבגלל מלה
אחת לא הפך מליונר. הוא ביקש הלואר, של
מיליון ומנהל הבנק אמר ״לא״.
דר. יוסף מסר אמנם, גם במסיבה הנזכרת,
על תכנית להקמת תחנת טלביזיה
בארץ. אבל ליתר זהירות לא קרא בשם,
ולא יהיה לפני מי להכחיש.
ום הו ל ד תו שדה־ טרד
באולם הצר של בית משפט השלום
בחיפה ישבו 5נשים. האחת: השופטת
ויניגרדוב, והארבע: נאשמות בקטטה במקום
ציבורי. שתים מהן יהודיות, והאחרות
נוצריות גרמניות, שנישאו ליהודים. כולן
תושבות גב־ים ליד חיפה•
״אני מודה באשמה אומרת חנה
מוניץ, יהודיה, פרטיזנית לשעבר ביערות
״אני מבינה לרגשותיך״ ,אמרה כב׳
השופטת וינוגרדוב .״אולם אסור לו לאדם,
שיעשה דין לעצמו, וכי להיכן נגיע ז יש
אוקראינה. מה יש לחנה מוניץ לומר להצדקתה?
״אני
והנאשמת גרדה היינו כל הימים
ידידות טובות, התיעצנו בכל, יחד בחרנו
שמלות, הלכנו בצותה לבית קפה. כל זה
— עד יום הולדתו של היטלו־ — ימח
שמו וזכרו. באותו יום אמרתי לה: הגרמנים
מתחילים שוב לעשות ״קונצים״ עם
היהודים — והיא אמרה: הם צודקים !
מאותו יום התחלתי, כן — אני מודה
בכך בגלוי, התחלתי מחפשת סיבה להתנקם
בה ! אח״כ נזכרתי, כי בראש השנה,
שעה שיהודים הלפו עם הטליתות לבית־
;־.כנסת, ישבה לפני ביתה ותפרה ותפרה...
את ילדתה קוראים בגן רינה. אך היא
מכנה אותה קוקי ! ״אני לא אקרא לה אף
פעם ״בהוטנטוטן נאד,מה״ הזה ...רינה ! ״
אומרת גרדה.
תשבץ 5 9 .80
בדין — מעשהו שימש נושא לדיון ממושך.
הוא זוכה תחילה על־ידי כב׳ השופט ד״ר
ליפקין בבית משפט השלום, אך השבוע,
בפני בית הדין לערעורים (השופטים ד״ר
קיסטר, ד״ר גינוסר וד״ר כהן) חוייב בדין
ת״העביר את מתן העונש לאותו שופט
— ד״ר ליפקין.
הסיבוך של המקרה הנידון היה בזה,
שצוקרברג פתח כפתור בחולצתו של ליאון
פריו, שעמד באותה שעה בתור לאוטובוס.
פרץ חש בדבר וסטר על לחיו של האיש
מחוסר הטקט. המשטרה עצרה את צוקר־ביג,
הביאה אותו לדין ועתה, לאחר
שנמצא חייב (הוא הדין בחוק כאשר ״עתה
מותר לגלות״) גילתה, שהאיש הוא כייס
בעל וותק. הוא אינו בעל מקצוע סתם,
אלא וירטואוז בחסד. אולם כאשר עמד האיש
בפני השופט ד״ר ליפקין היתד, השאלה
המשפטית: באיזה מידה יכולה העובדה,
שאדם אחד מטפל בכפתורו של הזולת
לשמש הוכחה לכוונתו לגנוב...
צוקרברג הובא לדין באשמת נסיון לגניבה,
כשעונש של 18 חדשי מאסר מרחף
על ראשו. אמר השופט: הסעיף 30 של
החוק הפלילי אומר, כי ״אדם ייחשב כמנסה
לבצע עבירה, כשהוא מתחיל לבצע
עבירה, ובאמצעי שמסוגל לביצוע, כשהוא
מביא לידי בטוי גלוי את זממו ע״י מעשה
גלוי״ .אך במקור, הנידון, אם לחשוב
בהגיון, מה עשה האיש י טיפל בכפתורו
של פרץ. ובכן מה בכך י אמנם זה דבר
גלוי, אמנם האצבעות הן ״אמצעי״ ,שבעזרתו
אפשר לבצע גניבה, אך כל מעשה
פתיחת הכפתור איננו מספיק, כדי לדון
את צוקרברג. אולי זה תוסר טאקט, אבל
לדון למאסר בעוון זד, י וד״ר ליפקין זיכה
את האיש.
תמונה זו צולמה כיום ,27.2.51 כמחנה צה״ל. קורא, שיזהה
את עצמו ויפנה ראשון למערכת, יזכה כפרם של 2ל״י.
כשכוע שעכר זיהה את עצמו שלמה ראביצקי, מושם הסוללים,
ע״י עפולה.
מ אוזן )1 :מאכל מלכים; )5גבור אידיליה
של גטה ; )9מפקד כוחות בריטניה במזרח
התיכון ; )13 קח ; )15 זאת ; )16 גבור
״סייגון 17 המואביה ; )18 החודש הראשון ;
)20 מזון העט ; )21 זוהר ; )22 מנוע מעשות
(במדבר ל״ב 23 מין עוף דורם ; )25 אויב;
)26 נוזל לחיטוי ; )28 עם ; )30 ממלכת האשד;,
)33 מייסד איראן החדשה ; )34 חוטם ; )35 מספר
יורדי הסירה ; )36 קריאת ברכה ; )38
בסיס ; )40 מעממי הארץ ; )41 מפלגה לאומנית
במצרים ; )43 חג האביב ; )44 נשאר אחרי
הבורח ; )46 צעיר ; )48 מטבע צרפתי ; )49
שר החוץ המצרי ; )53 מלח באגדות הערביות;
)54 משען הראש (שיה״ש ב׳).
מאונך )2 :תנו רבנן ; )3תום ; )4מעון
החיה ; )5מנהיג נאצי שצנח באנגליה ! )6
אזור עשיר בפחם ; )7סופר גרמני ; )8מדבר ;
)10 ממנהיגי אצ״ל ; )11 יפה נוצות ; )12 עיר
הרשעים ; )41 משכן האלים ; )16 משכן או״ם;
8י) מלח זרוז ; )19 לעומת ; 22 לבנה ; )24
מלך 7ימים ; )27 יחידת חשמל ; )29 סוף
תמוז ; )31 נקיק ; )32 מטעמי המקרא ; )34
שרידי בעל חיים קדמונים ; )37 תכונת הסכין;
)39 בנו של תרח ; )42 דרך ; )45 אבי עכסה ;
)47 חברת ספנות ישראלית ; )49 סכנת נפשות:
כל השנה בוער לי הלב, הדם רותח
בי כל הימים — והנה, בשבוע שעבר,
מצאתי סיבה סוף־סוף. עמדנו בתור לקרח
— והיא החלה ״להתעסק״ עם שכנתי
אסתר, חלושת הגוף. מיד התנפלתי עליה
והרבצתי בה בכל כוחותי. ואז באה הלן
והתערבה לטובת גרדה — כך התחילה
הקטטה. היית צריכה לראות, גברתי השופטת,
כיצד הרביצה הגרמנית הזאת לאסתר
1את השערות קטפה מראשה, ובגלל
מה? בגלל צעצוע, שבנה של אסתר שאל
מבתה של ד,גרמניה״.
!הה א ת עצמך
•שר ל ו11 ין
כשהציעו ליצחק גרינבוים, שר הפנים
לשעבר, אחרי היכשלו בבחירות לכנסת, לקבל
עליו את מפקיד מבקר המדינה, סירב.
בשיחה עם מקורביו הסביר את צעדו בפשטות
גמורה :״אם אהיה קפדני מדי בתפקידי,
לא אמשיך ימים רבים גם בתפקיד
החדש״.
לתפקיד מבקר המדינה נתמנה ד״ר ז.
מוזם, רחב־פנים וממושקף, בעל קפדנות
גרמנית וגישה ישרה לענין. לפני ימים
מספר הגיע לדעת הצבור קמעה מהדו״ח,
שהוגש לידי הממשלה. הדו״ח אינו מצטיין
במחמאות יתירות, תוקף קשות את
יעילות מנגנון הממשלה, קובל על בזבוז
וחוסר כשרון ברכבת, מסירת הזמנות־ענק
ל״סולל בונה״ ,בלי הכרזה פומבית וברווחים
עצומים, משלוח משפחות־שליחים על
השבץ המדינה, ועוד.
לא חשוב כיצד התרשמו אנשי הממשלה
מהדו״ח. מוקדם עוד להגדיר את זמן
כהונתו של ד״ר מוזם בתפקידו, שקיבל,
משטרה ישראלית, יש בתי דין ישראליים
— היית חייבת להסדיר את עניניך בצורה
חוקית״.
חנה מוניץ נקנסה ב־ 3ל״י ומתן ערבות
בסך 25ל״י למשך שנה. הגרמניות בחרו
להישפט בבית הדין המחוזי. ובחוץ, במסדרון
ביד,״ד, שחקו בצוותה קוקי, הבלונדית,
ובנה שחור השער של אסתר...
הכפ תו ר• שדה זו ל ת
12 חדשים עברו מאז קיבל יצחק צו־קרברג
שתי סטירות לחי, בשעה שעמד
בתור לאוטובוס מספר 4בתל־אביב. השבוע
הגיע בית המשפט המחוזי להחלטה,
כי מעשהו של צוקרברג, בטרם נסטר על
לחיו, היה בו משום כוונה לגנוב. אכן,
לא זו בלבד שצוקרברג קיבל את הסטירות,
הוא גם הועמד לדין. ולא זו בלבד שהועמד
ואולם כאשר הגיע הדבר לבית המשפט
המחוזי, סברו השופטים אחרת .״קשה להעלות
על הדעת דוגמה יותר בולטת של
נסיון לגנוב״ — החליטו השופטים .״פרשת
הכפתור* היא הוכחה ממש. וצוקרברג
הורשע בדין.
פשעיס
כסך מן המשטרה
השבוע הופיע במשטרת חיפה ישיש
קמוט פנים, קרוע בגדים, שסיפר :״ליד
שדה התעופה במפרץ, חיכיתי ל״טרמפ״.
מכונית משא נעצרה לידי והנהג הסכים
להסיעני. אך זזה המכונית ממקומה, ומספר
צעירים, שישבו לידי, התנפלו עלי,
שדדו ממני שעון כיס מוזהב ו־ 15ל״י,
והטילוני על הכביש• אם כי השוטרים תמהו,
מדוע על גופו של המתלונן לא נראו כל
)5עולה ממים חמים )51 :חלק בבגד ; )52
זאינו מבושל.
ס ת רון תשבץס5 • .
מאוזן )1 :התאחדות ! )6חנוך ; )9בית:
)10 אחיד ; )12 קמוש ; )14 אוג ; )15 רעב>
)17 ולד )18 :אשרוש ן )20 צל ! )21 לע 1
)22 אמת )32 :רבע ; )25 סיד ; )27 הקף ;
)29 חנם ; )31 לבה ; )33 דרך ; )35 יון )381
שלם ; )40 קרן )41 :פז ; )42 מד ; )44 מאידך
; )45 פתי ; )47 צלי ! )49 גון ! )50 מזיק !
)51 להד״ם ; )53 טרי ; )54 צעקן ; )55 אש־סידן.
מאונך
)1 :הרקולס; )2אבוד; )3חיש;
)4דת ; )5תאור ; )6חי ; )7ניר ; )8כר־בלת
; )11 חגור ; )13 מעיל ; )14 אשתקד ;
)16 עץ )18 :אמה ; )19 שבח ; )24 עני ;
)26 דבש ; )28 פרקדן ; )30 מופתי ; )32 הלם;
)34 כרך ; )36 נזיקין )37 :קמצוץ ; )39 מאגד
; )43 דל ! )45 יומא ; )46 פזיז ; )48 ילק ;
)50 מרי ; )52 הן ; )53 טף.
סרס• ל סו ת ר• תשבץ :57
)1מיכאל שובר, שד״ר קהק״ל ,26 תל אביב.
)2נחום חרסונסקי, רח׳ החבשים בית וייס,
ירושלים.
)3עליזה ספנדק, רח׳ דזנגוף ,27ת״א.
.העולם הזה״ .מם׳ 697
במד־ נ ה
סימני חבלה, תחלו לחקור בקדחתנות.
מברקים פנימיים שהועברו לתחנות המשטרה
ברחבי הארץ, הכילו הוראות לעצור
מכונית משא אלמונית, שאת זהותה מסר
האיש, ושנוסעיה נאשמים בשוד.
״אין טעם לחקור — המתלונן הוא
רמאי נאמר במברק חוזר, שנתקבל כעבור
שעה קלה ממשטרת ירושלים. הוברר,
כי הזקן, המציג את עצמו כעולה מגרר־ניה־תושב
באר־שבע, מנסה בפעם השניה
להוציא כסף במרמה מן ...המשטרה.
גם במשטרת ירושלים סיפר את אותה
מעשיה, ובהמלצת המשטרה קבל בגדים
וסיוע מעזרה סוציאלית, וכן סכום כסף
״ממגבית פנימית״ שערכו ביניהם מספר
שוטרים — ונעלם.
בימים הקרובים יועמד ״הנשדד״ לדין
באשמת מסירת ידיעות כוזבות למשטרה.
״כזמנו באתי ביחסים עם עלמה צעירה,
וכתוצאה נכנסה להריון״ .הרסון מסביר
להלן את השתלשלות הדברים, כיצד נפל
קרבן׳ כתוצאה מהתוצאה הנ״ל. מכל הבחינות׳
אך בשל תום הלב של כותב הכרוז,
הבא לספר לקהל את אשר אירע לו, הרי
הפרשה כשלעצמה היא רגילה ביותר.
לפני שבועות מספר נתפרסמה ידיעה
על אדם אחד, תושב נתניה, שחטף את
ילדו מבית אמו, מסר את הילד למוסד׳,
כעצמו הסתלק, ולבסוף נעצר על ידי
המשטרה. עתה בא הרסון להכחיש את כל
לבקר בארגון המושבים בת״א, בדאגו לתיקון
המצב, גילה את הבקתות ליד קיבוץ
מעברות, חזר למושבו, שכר 4מכוניות
משא, העלה עליהם כ־ 150 נפשות, כראש
המחץ להתיישבות במקום.
פג תוקפה באופן אוטומטי. מקץ שבוע
קבלו הנשים המחאות בעלות תוקף וה־והפעם
בדקו את ההמחאה הירקרקה מכל
צד ואף עמדו על כך, כי יאמרו להן
באיזה תאריך נחתמה...
מערבה ושמה חרפה: כשהגיעו
העולים לבקתות, פלשו לתוכן, נתקבצו אנשי
הקיבוץ, גרשו את העולים, העלום למכוניות
המשא, החזירום לצפון.
תוך כך אבדו ארבעה ספרי תורה, שהעולים
הביאו עמהם, ונפצע נער תימני
דרכי חיים
הקא פו ל א שיד
ערב אחד הופיע בביתו של חנוך ר,רצ־ברג,
טבח, המתגורר בתל״אביב, מכרו
מימים עברו, בן לעיירה זלשצ׳יקי, שעל
הגבול הפולני־הצ׳כי. המכר, יורה לוקאי.
הגיע לארץ לפני כשנה וחצי, ואילו הרצברג
הגיע מספר חדשים לפניו. שניהם הכירו
איש את רעהו מאז התגוררו בזלשצ׳יקי ;
אחר כך גורשו שניהם על ידי הגרמנים
ושוב נפגשו במחנה ריכוז. מאז תום
המלחמה לא ראו איש את רעהו ושוב
נפגשו פעם, בדרך מקרה, בתל־אביב.
הביקור הפתאומי של לוקאי בדירתו
של הרצברג הפתיע במקצת את הטבח,
אך הוא חשב, כי ודאי עניו חשוב הביא
אליו את בן עיירתו, בשעת הערב. ואמנם
היה זה עניו חשוב. לוקאי ביקש מהרצברג
סכום של 2000 לירות .״אני במצוקה ויש
לי צורך בכספים״ — הסביר לחברו הטבח.
״מנין אקח סכום כזה ז* תמה הרצברג
״הייתי רוצה לעזור לך, אך מנין אקח?״.
״לא מענין אותי מנין תקח״ ,אמר לוקאי,
״אם לא אקבל את הכסף אלשין עליך,
כי היית ״קאפו״ במחנה ריכוז ...אתה יודע
מה עושים עתה לכל אלה...״
הרצברג נבהל. אם כך, גמר בלבו, אין
לנו כלל שפה משותפת. הוא פנה לבן העיירה
:״כל עוד אמרת, כי באת אלי כבן
עיירתנו, לשם הלואר ,,ניחא. יכולתי להבין.
אולם סחיטה? לא, לא אתן לך פרוטה״.
״לא תתן?״ אמר לוקאי בחיוך שטני ,״אספר
כיצד התאכזרת אלי ולעצורים אחרים
במחנה. אסדר אותך...״
עלה העיון במוחו של הרצברג. הוא
שקע כביכול במחשבות והשיב :״אם כן,
אני מסכים״.
ד,ם קבעו פגישה למחרת היום. עליהם
היה להיפגש בבית קפה, לשם צריך היה
הרצברג להביא את 2000 הלירות.
עוד באותו לילה הלך הרצברג למשטרה,
וסיפר על מעשה האיום. אותו ערב, כאשר
נפגשו השנים בבית הקפה, ערכו שוטרי
חרש מארב ללוקאי. מקץ כמה ימים
נפתח תיק פלילי נגדו באשמת סחיטה.
השבוע עמד לוקאי, בפני השופט החוקר,
ד״ר כהן מגורי, כשהקצין יהושע •בן ארי
תובע, ועורך דין מ. ריטרמן מלמד עליו
סניגוריה. טענתו של הסניגור, הגם שהתבטאה
ברמזים בלבד, היתד״ כי הרצברג
היה אמנם ״קאפו״ במחנה הנידון וכי מתנהלת
חקירה נגדו. אולם הקצין בן ארי
טען לעומתו, כי אין הדבר משנה מאומה.
החוק, הסביר התובע, הגדיר את מעשה
הסחיטה כשלעצמו מבלי להכנס לעובדה
אם ״היה מקום״ לסחיטה. יהיה הקרבן אשר
יהיה — הסחיטה היא פשע. השופט החליט
להעביר את דינו של לוקאי לבית הדין
המחוזי.
הוידוי ה 9ומב*
כרוז בלתי־רגיל הופץ בימים אלה על-
ידי עולה חדש מצרפת בשם רוברס הרסון
מנתניה. הרסון שלח את הכרוז למערכות
העתונים, ולכמה אישים הנוגעים, לדעתו,
בדבר: דרמה אישית־אינטימית. שגררה
אחריה פרסום בעתונים, אשר לדעת הרסון,
פגעה מאד בכבודו.
״ולמען האמת הרי פרטי המקרה״ ,מתחיל
רוברס הרסון את הודעתו לצבור,
״העולם הזה״׳ מס 697 ,
אניפה פכיטי, יופרה אבו דאהש, פרפי־־ילודה
דמעות שליש
הפרשה. הוא מספר, כי לאחר שאירע לו
מה שאירע, נסו הורי הצעירה להפוך את
המקרה למעשה אונס. לשם מה? כדי לסחוט
ממנו כספים. ואולם הוא, האב, אף
על פי שלא היה נשוי לעלמה, רשם את
הילד על שמו ואפילו קרא לו בשם אביו
המנוח, וכל זה מתוך ״הכרה עמוקה
שמתפקידי לדאוג לילד״ .יום אחד, מספר
הרסון, החליט למסור את התינוק למוסד.
כי ביחד עם האם הגיעו למסקנה, כי זהו
הפתרון הטוב ביותר מאחר שהורי העלמה
מתאכזרים לתינוק ״הבלתי חוקי״ .הלך
ועשה כן. לקח את התינוק ומסרו למוסד
ויצ״ו והיה נכון לשלם עבור החזקתו.
ואז הודיעו אנשים על החטיפה. האיש
נעצר, הילד הוחזר להורי העלמה, ובקרוב
יתקיים משפט. הלך הרסון ופירסם את
הכרוז בעל התוכן המזעזע והוא אומר :
״אדרבא, יבוא מישהו ויוכיח, כי אין אני
צודק, כי לא כן הדבר״...
המעמד השני
מאבקצ מוד
בימי תנועת המרי דגלו אנשי ״השומר
הצעיר״ במאבק צמוד לעלייה — יש
להילחם על קליטת עליה בלבד. השבוע
הדגימו את תורתם בנוסח חדש — מאבק
צמוד נגד קליטת עלייה.
שיתוף עברי־ערכי: קיבוץ ״השומר
הצעיר״ מעברות, הנמצא ליד הכביש
הראשי חיפה־ת״א, כחמשה קילומטר צפונה
מפרשת הדרכים לנתניה, היה הקיבוץ
היחיד בארץ, בו חיו גם משפחות ערביות,
בני השבט ״באנה״ .כשפרצה המלחמה, נטשו
הערבים את בתיהם, סמכו על הבטחת
אנשי ״מעברות״ ,שישמרו על רכושם שהופקה
כך קרה, ששורת בקתות החומר,
הראויות לשיכון, נשארו ריקות — והאד־מות
שבסביבה עובדו ע״י הקיבוץ.
כפר ושמו גורן: מאה ועשרים קילומטר
צפונה ממעברות, חמש מאות מטר
מגבול הלבנון, התיישבו 130 משפחות עולים
תימניות במושב סלעי •ושמם — קראוהו
גורן וניסו להתפרנס מעיבודו ועבודות
ייעור בשטח.
אחר לחם החסד, שניתן במחנה ראש
העין, היה השנוי יסודי. התימנים, שהם
עובדים חרוצים מטבעם, נתאכזבו מהבטחות
שווא של עבודה קלה, פרנסה בטוחה —
החלו רעבים ללחם. יו״ר הועד שהרבה
אחד, ונעלבו עתונאים שנמנעו מגשת ע״י
חברי הקיבוץ.
אחר סיכום תלת מגמתי — הצדק עם
אנשי מעברות, שהגנו על רכוש ידידיהם!
הערבים ; הצדק עם אנשי גורן, שבאו
מרצון לשפר את מצבם על דעת עצמם, או
הוסתו ע״י גורמי חוץ, הצדק עם שניהם
יחד, היה ברור לכל, כי אנשי ״השומר
הצעיר״ לא נהגו ביד רכה בעולים, שלמענם
היו מוכנים, עוד לפני שלוש שנים,
להילחם.
״מוישה כמהיי
בבית משפט השלום בתל־אביב, בין
נאשמים, שוטרים, עורכי דין, קצינים ועדים,
מסתובבים במשך חצי יובל שנים
כמה טפוסים, שהפכו חלק מר,ריהוט הדל
והמרופט של בית המשפט. חם אינם עורכי
דין, אינם שוטרים, לא עדים ואף לא
נאשמים — הם ה״קיבצרים״ הנצחיים,
המבלים את ימיהם בבית המשפט.
המפורסם ביותר מכל הטפזסים האלה
הוא מוישה: בעל שער כסף, פנים מקומטים
ושבעים שנה של עוני ודלות. בכל
בוקר הוא עוזב את חדרו הדל ומשרך
דרכו לבנין בית המשפט• ראשית דרכו
אל תא הנאשמים. שם הוא מחפש את
״הפושע של היום״ .אח״כ הוא פונה אל
לוח המודעות ועובר על רשימת המשפטים
המענינים. בשעה 9הוא לוקח את מקומו
במשפט המענץ אותו.
מוישה ידוע לכל באי בית המשפט :
שופטים ונשפטים כאחד. הם מכירים או־אותו
ואף מחליפים אתו קריצת עין. הוא
יודע סעיפי חוק שלמים בעל פה. מוישה
מסוגל לקבוע את עונשו המינימלי של ה
נשפט, עוד בתחילת המשפט, לשמע עבירתו
ועברו. לפעמים אפשר לשמוע אסיר
שואל :״מוישה, כרה?״
את הערבים הוא מבלה בבתי קפה של
העולם התחתון, בחברת פושעים מועדים.
הוא ״ודע לספר על מבצעים בעבר ועל
תכניות לעתיד, אבל בל ילד יודע, כי מוי-
שד, לא ישב אף פעם (כך הוא אומר).
עברו נקי מכל חטא.
החידה היא, איך מתפרנס מוישה י או־ילי
זה עדיין בזכות נפוליון הזהב, שקבל
המעמד השריש׳
״הדה מוש קווים•׳
אנשים טובים, אנא עזרו לי להחזיר
לישראל את פמיר בני, בן ה־ , 13 הלומד
בבית־הספר סיליזיאן בבית־לחם, כי בלעדיו
אין חיי חיים התחננה בדמעות
שליש אניסה סביטי מואדי ניסנס בחיפה —
אחת משתי הנשים הערביות הראשונות
בישראל, שזכו לקבל את פרס עידוד הילודה
של ראש הממשלה.
ששה בנים ושש בנות לאניסה סביטי.
בעלה נתעוור בתאונת עבודה במחלקת
הביוב של העיריה, ועל אשתו פרנסת כל
המשפחה. אניסה פתחה קיוסק לירקות —
אולם אין מה למכור ...תודתה מקרב לב
נתונה לממשלת ישראל ירום הודה — אלא
שהיא חוזרת ושוטחת את בקשתה —
יוחזר לי בני !
יוסרה אבו דאהש, מקבלת הפרס השניה,
גם היא מפרנסת את בעלה הזקן
והחולה. בתחילה התגוררה ברחוב השומר
בחיפה ומכרה חלב ליהודים• עם פרוץ
הקרבות נמלטה לדלית על כרמל ועתה
היא עובדת ככובסת בהדר הכרמל.
״זוהי תרומה צנועה של ממשלת ישראל,
שתעזור לך לחנך בניך להיות אגש•
אמת ושילום, אוהבי אדם ונאמנים למדינת
ישראל״ נאמר בשתי אגרות הברכה הכתובות
עברית וערבית, שנמסרו למקבלות
הפרסים בצירוף המחאה של 100ל״י לכל
אחת. נראה כי יוסרה וסביטה לא התענינו
ביותר באגרת הברכה — ההמחאה זכתה
לתשומת לב רבה ״ותר, ברטט קדושה
הטמינוה שתי הנשים עמוק בשמלותיהן —
״הדה מוש קווים אמר הקופאי בבנק
״אנגלו־פלשתינה״ בחיפה, בערבית רצוצה,
לאניסה וליוסרה שבקשו לגבות את דמי
הפרס.
נרעשות ונדהמות רצו שתי הנשים
בחזרה לבית הממשלה ושם התברר, כי
ההמחאה אושרה לפני חדשיים ועל כן
מוישה, קיכיצר
קריצת עין
לפי דבריו, מהרצל. גם מוישה, כחצי
תריסר אחרים, טוען בתקיפות ״אני הייתי
עגלונו של הד״ר הרצל״.
הארץ במכוניות או כרגל?
(מודעה ) :כנוס פרדסנים. כל הפרדסים
מוזמנים( .״דבר״)
צבי
קקאו, תל־אביב
התחרות בלתי־הוגגת.
שופט השלום בחיפה הוציא אתמול בגניבה
ברזנט, שהיה מונח במחסן מס׳ 10
בנמל הבקר״)
ציון חנווני, חיפח
טכניקה עברית!
מהנדסי הדרכים המעולים, אשר בקירס
ג׳ בנאים, החלו לתכן את הכביש הגדול
בעל 8מסלולי תנועה, מחירבת־שו־איסמו
לג׳בל־מוש־בערף( .״קול הסטוונם״)
שמעון נליק, חיפה
במקום הפצירה, שהרגילוהו לאחוז בבית ספר ״מקם פין״ ,מחזיק עתה
צבי״ ת ד מו ר, בן ,28 נשוי ואב לילד, את המכחול, את חומר העבודה
ונושאיו רוא מחפש במבע. בהצר ביתו בכפר שמריהו עומד שובך
יונים. צבי הוא חיבב יונים ובעלי חיים. גם בתמונתו יש לראות את
חיבתו לטבע ולצבעים :״יש כאן ציור נוף כפרי, בהרחבה וברוב
פרטים כשם שכל אדם יודע להביט וליהנות מן הטבע, מבלי ללמוד
ולהתכונן לכך במיוחד, כך חייבת להראות התמונה — פשטות, רגש,
צבעים״ .מטרתו, כי המביט בתמונותיו יחוש, כי ישראלי ציירה.
חמש שנים שוטט ניסן רילוב .31 ,ברחבי אירופה עם הצבא הבריטי. אחר
כך שרת בחיל התחבורה בירושלים בזמן המצור. כשהגיעו ימי שלום עבר
לגור ביפו עם בתו 41/ 2״נופה של יפו״ ,אומר ניסן ,״אהוב עלי ביותר.
בציור בית הקפה אני משתדל למסור את האווירה ותשלובת הצבעים היפואית.
שושנה לוינסון מציגה תמונותיה בפעם ראשונה בתערוכה פומבית. כמו
שכתוב בספרים, היא ציירת רגשנית, ספונטנית, ואינה רוצה לספר מאום על
עצמה, על ציוריה .״אינני מבינה מדוע צריכים לדעת בת כמה אני איפה למדתי,
איפה אני גרה, מה אני אוכלת. צריך להביט בתמונה ודי. שם יש הכל ! ״
בצבא מדריך
טוראי
,21 את אנשיו בטיפול
בתותחי שדה.
אין הוא אוהב תותחים.
הוא אוהב
הרבה יותר, למשל,
ללמוד משחק בבית
הספר הדרמטי של
התיאטרון הקאמרי.
גם התמונה, שבחר
להצטלם עמה, עוסלקוח
בנושא
מתוך חיי התיאטרון:
״השחקן עם המסכה״
נסיון לגשת לציור
מבחינת בחירת נושא
ספרותי.״ אמנם
הוא מרגיש שעד
עתה כאילו כפה על
עצמו את הנושאים,
ולכן מטרתו היא
להגיע לשלמות אורהנושא
גנית
בין
והבצוע בצבע וצורה•
דן הרבה ללמוד:
אחרי שגמר
את ״תיכון חדש״,
אבני,
למד אצל
אצל סטימצקי ואצל
שטריכמן ובבצלאל.
מטרתו: להשפיע על
הצופים ולחנך אותם
באמצעות הציור.
דן קדר,
בתוך הקהל, שבא לשעת הפתיחה, נראתה גם משמרת הציירים הוותיקה.
ביניהם היה נחום גוטמן, הצייר וסופר הילדים, שהביע את דעתו :״אני שמח
מאד לתערוכה שניה של האמנים הצעירים. עדיין זוכר אני את הרושם הנעים,
שהשאירה התערוכה הראשונה האהדה, שאנו רוחשים לתערוכות כאלה, נובעת
מתוך הזכרונות שיש לנו מתערוכות ראשונות של קבוצת צעירים, שנקראה
פעם ״ציירים מודרניים״! אז היו התמונות מוצגות בצריף העץ של ד,״אהל״.
אחרי בצבא
לצייר.
״אחד אליהו חפץ ל
של ה
לו נ
בעלה של ק?
במיוחד בציור
את הציור מיל
אהבה את מלא
במשך הזמן ק
למדה נגינה, ו
עיראק, היא ד
העממית של
*^688
גם שם היינו ,10 גם שם היינו צעירים, גם שם היינו מודרניים. נעים לראות
את הגלגל החוזר, באותה הסתערות מחודשת של כל מתחיל, הבטוח בחידושיו
וביזמתו.
אחרי המלה ״נעים״ חייבת לבוא גם המלה ״אבל״ .רקע החיים האמנותיים,
כיום, בעירנו הוא הרבה יותר מתקדם. ולכן, מדת ההסתכנות ומד־ ׳העזה
האישית של הצירים המשתתפים איננה מספקת. בכמה מן ר,משת,
להכיר מיד אצל
או על חשבון ד,ת
־.סע, אולי, לחו״ל
יישאר התלמיד מ!
עומד בהופעות ר
עצמם, מבלי מסנג
משתדלים ומחפשים דרך בטוי
לרגשותיהם בעזרת הרשום, הצורה, הצבע. אבל, לפי הברירה הטבעית מגיעים לאולימפוס
הציור אנשים מעסים! ציירים גדולים כפיקסו, מאטים, רואו, דופי, מעטים הם.
.11111-11 11! 1. ! 1! 11 ווי,׳ט מ ! ווווע — 1נ.ולם שואפים
להוכיח, כי קיים ציור עברי צעיר בארץ. לבך מקדישים כוחות נפש וגוף, ברצותם לנטוע בלב
הבל מקווים, וזד, אינו שונה בארץ מאשר בחו״ל. גם כאן מקווה הצייר, שלמרות
הקשיים הכלכליים, אחרי חיפושי הדרך המתמידים, ימצא את סוד הציור האמנותי הגדול —
יעלה לאולימפוס 10 .הציירים, שפתחו את תערוכתם ברח׳ אלחריזי בתל־אביב, ב־,23.2
8שעות עבודה במשרד ״האהל״ ,אשה,
ילדה בת ,10 ילד בן — 3כל אלה
אינם עוזרים דוקר, לליפשיץ אפרים ,41 ,לבצע את
שאיפתו העזה: ציור. בצעירותו בקר בפריז והושפע
מאד מן הציורים שראה. ליד ענקי הציור כמעט ואבד
את האמונה ביכולתו. אבל הדחיפה הפנימית לא פסקה:
הוא מוכרח לצייר. הוא מנסה למצוא את כתב המכחול
הישראלי: אם כי הוא גר בתל אביב, מוצא הוא השראה
בנוף יפו העתיקה. שם יש, לדעתו ״צד פרימיטיבי כנה
ואמתי, צבעים שאינם בתל־אביב, בבנייה החדשה, צבעים
מגרים, מזרחיים חמים המיוחדים לערבים ולתימנים״.
כשנפצע ש מ עון צכר ,25 ,נשוי, בשיו ג׳ראח בידי
הבריטים, בשעה שפעל שם עם מחלקת הפלמ״ח, היתר,
צפויה סכנה, כי כאן תסתיים קריירת הצייר הצעיר.
אבל חוש ההומור של שמעון לא נפגע אז לגמרי.
להיפך, אחרי המלחמה היה לצייר קריקטורות מוצלח.
ברישום מנסה שמעון צבר להציג את בעיות
הנוער הישראלי .״הצייר חייב להתעניין גם
* 9במה שנעשה מחוץ לציור — בחיים הפוליטיים*
*1י אומר שמעון צבר בטון ז׳דאנובי מובהק.
״זוכר אני, כשכל תל־אביב היתד, פרבר גדול,
גבעות חול, עצי תאנה, גפנים שרועות״ —
אומר אלחנן הלפרין ,35 ,נשוי ואב ל־4
ילדים מ־ג 21/עד גיל .12 הוא בא ארצה בן 5
מפולין, וגדל יחד עם העיר תל־אביב. מפני כך
נטועה בו חיבה רבה אל ״הימים ההם, כשהכל
היה חולות״ ,ולכן בחר להצטלם ליד תמונת
הפרבר התל־אביבי, אבל גם מחוץ לתל־אביב
בילה שנים רבות — בגליל, המקור לרוב נושאיו.
ייייייוייי
ולה שנתיים בטכניון, היה זמן מה משרטט
יטי, אלחוטאי בצד,״ל, החליט אליהו גת,32 ,
א למד בארץ, החל ללמד ציור בבית ספר
ם״ ,צייר בעצמו וכבר מכר 5תמונות. אך
ורה חושב, כי עליו ללמוד בעצמו וזאת הוא
ת בצרפת ואיטליה ״לראות את יצירות המופת
ם הגדולים העולמיים״ .אבל בינתיים קוסם
הארץ, כבתמונת הדייגים, שלידה הצטלם.
משה פרופס חזר לפני זמן
קצר מפריז, לשם נסע כדי לראות
יצירות מופת. הוא בלה שם חצי שנה, גם
בקר באיטליה ושוייץ. אבל כל העת לא יכול
לצייר את הנוף שהיה אטום לגביו .״הצבע אפור,
כהה ומעורר דכאון״ ,אומר משה ,29 ,ומחייך
״רק את הצרפתיות אפשר היה לצייר״ .בדרך
כלל הוא אוהב לצייר דמויות אדם, ובעיקר
נשים. בתמונת האשד, שלידו עיבד את הניר
כדי שיראה הציור כעל גבי קיר. חזה האשה
מובלט היות והוא נמצא במסגרת צבעים
אפורים וקרים, האוצרים את הכתם החם הזה.
גמדו לצייר. איני יודע אם לגרוס זאת על חשבון המורה
] לא הייתי רוצה להיות בנעליו של אותו תלמיד, שמורו
ורה זה, כשיחזור אפשר ויחולו בו שנויים גדולים, ואז
מן הדד. נחמד להיות צעיר, נחמד להעיז כל זמן שאתה
ות. ולכן, חבל שלא כל המציגים מעזים להביט בעיני
ל דוקטרינה, או מורה. חפשי מאלה הוא הרישום ״ביקור
שכנות״ מאת שמעון צבר, הראוי לשבח בשל הרצינות ויכולת התפיסה המיוחדת.
גם הצבעוניות שבתמונותיו של צבי תדמור היא משכנעת ומבטיחה. גם בכל
היתד ונשבת רוח רעננות. וחבל על שניים החסרים הפעם: הפסלת שושנה
הימן, והצייר מאיר לייזרוביץ (הנמצא עתה בפריז) שעבודותיהם מן התערוכה
הראשונה שמורות בזכרוני. ולתערוכה השלישית, אני מאחל לחברי הצעירים
הצלחה״• סיים נחום את דבריו בחיוך של חיבה, ושקע מעט בזכרונות נעורים.
ובתוך כל הצהלה הזאת שחה, כדג
לשלמה (״סלמון״) אדיר, סרן בחסד
מאושר במים, סלומון אדיר, כשקולו שופע
אלוהים ואכ״א, תכונה בולטת אחת: אין
הוראות ברמקול, ידיו מפשפשות בעריפה
הוא יכול לשבת בחיבוק ידים.
של פקודות־מבצע מפורטות, מודפסות
משנסתיים, לפני 3חדשים, מרוץ האופבראוי,
ועיניו תרות מסביב כדי לגלות
נועים של העולם הזה, שאחד ממארגניז
שגיאה כל שהיא במע־הראשיים
היה שלמה,
רבודד,ארגון המצוינת,
חיפש לו מבצע חדש.
על חבליה המתוחים,
רצה מזלו ומצא קצין,
מועדיה המדייקים עד
היודע להעריך מנת־למחצית
השניה.
צחוק ומתיחות ביחידתו.
אלוף־משנה אשר פלד
אלוף המשנה, שופע
י־ומכונת־
אמר
טוב־לב, הסתובב בין
המרץ של סלומון החלה למראה חניכיו, נהנה
לפעול במלוא הקיטור.
אלופות־השקים ואלופי־המטרה:
יום ספורט
הרגליים־הקשורות .״זה
ארוף־משנה אשר פלד
שיהיה שונה מכל ימי
עולה כמה אלפי ימי
הספורט, שהיו עד כה מהשב עבודה״ ,הוא
בצה״ל! לא רק כדורגל,
לעצמו ,״אבל בחיי, זה
כדורעף, משיכת חבלים,
שווה משהו, המוראל
אלא גם מרוץ ברגליים
קשורות, מרוץ חיילים׳
המעטים, הציבילים וחיילות, המחזיקים בף
שהסתכלו במחזה, ד,צ־וביצה
בפיהם, מרוץ בשקים,
מרוץ של זוגות
קשורים, מרוץ על אר־בשנישא
טרטור התזמורת
על־פני המגרש,
ומאות החיילים והחיילות
הצוחקים, המקשקשים, המפלרטטים,
המדרבנים, חזו במרוצים משעשעים אלה,
רחף בחלל משהו מן הרוח של ימי הבראשית.
קצינים וחיילים ישבו בצוותה, קללו
יחד את השופט שהכריע נגד איש יחידתם, בזירת המטירו עצות על נציג יחידתם
הבוקס( ,״תן לו ימנית עכשיו, תן לו
מלמטה ובאחת הפינות אף נראה סרן
מכובד מספר לחוג של טוראים (בנוה ח״ן
תל־אביביות, אנשי גח״ל מעיראק) ,כיצד
היו העניינים כשהוא, הסרן, היה צעיר (לפני
שנתיים).
קצין־ספורט סלזמון אדיר
״ הי ״ הו פ ! ה י ״ הופ החבל מתחיל לזוז. הקהל משתולל. המאמנים צורחים, הרגליים
נתקעות באדמה. רגע התאמצות עילאית. די — החבל זז. היחידה המנצחת צוהלת.
תו ףהשק הטוראית איילה ויינשטיין קיבלה על עצמה את תפקיד־הכבוד: לייצג
׳חידתה במרוץ השקים. בתנועותיה ניכר הבחטון העצמי: היא תקפוץ בשק אל הנצתון.
צרג ליי ס ק שו רו ת — לנ צ ח לן 1נקודת הזינוק של מרוץ־הזוגות צבע הרגליים מעיד
על מיזוג העדות ביחידה. דריכות השרירים מעידה על הצפיה הגדולה ברגע שלפני הזנוק.
ההסתערות ! כבודן של תריסר יחידות מונח על כפות המאזניים. הסתערות זו לא נלמדה בתרגולת הקרב. אולם הבנות הרבות בקהל מתפעלות בכל זאת מהפגנה זו של
כשרון גברי, העטוף בשקים .״צריכים לשים את כולם בשק 1״ אומרת אחת .״אז הם הרבה יותר יפים והסרן היושב לידה, מוסיף בחיוך :״אז מה הייתן אתן עושות?״
מייניע? נשיאת פצועים אינה מצחיקה בקרב׳ אן*׳משעשעת במרוץ. ה״פצוע״ נהנה, הנושא
אותו פחות. רחל פרידמן, מגבעתיים, וסחט חלימה, מתל־אביב, מחזיקות ידים מרוב התרגשות.
״תן לו בשיניים ״ 1תחרות הבזק בהת־אגרפות
מושכת קהל רב. נל סיבוב נמישן
דקה 2 ,סיבובים מכריעים את ההתמודדות.
״ממתולה עד הנגב התזמורת מחי
ממת את האוירה. ובלבבות הוותיקים נעורים
זכרונות נשכחים, מך הימים ההם...
״הי, מרץ! מרץ!״ הבנות קופצות בשקיהן במסלול של 40 מטר. הבנים צווחים,
זה הכל למען כבוד היחידה. ולא כל יום רואים בחורה בשק, קופצת כמו צפרדע שכורה.
מרוץ פעמים
עגלות. אף זוג אחד אינו עובר את 50 המטרים, מבלי שהעגלה
על הארץ. רעמי הצחוק מרגיזים. אם זה כל כך מצחיק,
אלופת מרוץ הביצים: רבקה שמרני
ברג, סמלת, ברגע קריטי של המרוץ.
תשתטח כמה
שינסו הם...
הקהל עייף. היום מתקרב לסיומו• איש אינו יכזל לנטוש את מקוימו,עד שהוכרע איזו
יחידה תזכה בגביע. גם בפרס השני והשלישי — דגל ועוגת קרם, אין לזלזל כלל וכלל.
תחרותהגמר: שלוש הגראציות הצבאיות, בלבוש השקים המודרני, מוכנות לקפיצה
אחרונה, הקהל כבר החליט מי תנצח: איילה, האמצעית, אלופה עולם ת פוטנציאלית בשקים.
הנהנה ביו ת ר: איש הגח״ל ממארוקו,
שיחידתו זכתה בגביע. הסיכום, :יחי אנחנו!*
ספורט
נדורסל
שו ח ד
הנאשמים נראו מבוישים, הקטגור דרש
להציגם לפני יתר שחקני כדור־הסל, למען
ישמעו וייראו. אך הדמעות ובקשות המחילה
אתרו. התובע הכללי תאר את סיפור
השוחד. הנאשם העיקרי הוא סוחר התכשיטים
סלבטור סרטו סולאזו 45 שנדון
כבר פעם עבור בצוע שוד, דבלה תקופה
תיחטף 1ן
ערך לחובתה (המתערבים בכדורסל שמים
את הכסף על נקודות ולא על נצחונות).
גץ ניוס נפגע מאד מהצעה מושכת זו וסרב.
מה שחרה לו ביותר, וגם הפליא אותו, היתד,
העובדה שהמציע היה הנרי פופ (קפסיין
של קבוצת מנטדיסן והשחקן, שהשיג את
המספר ההיסטורי בנקודות 11027 הכו־ספר
למאמנו וזה הודיע מיד למשטרה.
פניס-שולחן
מ חו דו ת -טי ס ה ארוזו ת
אד רומן ב״מככיה״
מנגב ם את הדמעות
בבית הסוהר. סופר הספורט של העולם הזה
בארה״ב, דניאל גילן, מוסר את פרטי הפרשה
הנאשם סולאזו פגש את שחקני הכדורסל
במלון קיץ ושעשע אותם בנדיבות לב מופרזת.
לאחר זאת, הציע להם להרויח כסף
רב במאמץ קטן. בשלש תחרויות ״נחלשו״
לפתע השחקנים, ולא התעלו לרמת משחקם
הרגילה. בינתים עלו גם ספומי הכסף
של סולאזו בבנק. המהמר המקצועי העניק
בשפע לשחקנים: רוט קבל 4650 דולר ;
אד רומן — 3250.דולר ; אורני (שנפצע
באחד המשחקים) — 2500 דולאר.
הרעש, שעורר הסקנדל, הביא חלק מס־אמני
הכדורסל האמריקאניים, לדרוש את
קיום המשחקים הרחק מהקהל הרחב, במגרשים
פנימיים. אולם המאמן הוארד קאן
מניו״יורק סבור :״אפשר לשחק במרתפים
ובמחסנים, אבל המהמרים המקצועיים ימשיכו
במקצועם האפל. זהו פשע זמננו״.
שבעה עמודי התווך. שערורית השוחד
מכה גלים בכל רחבי הצבור ולא
רק בין הספורטאים. עד עתה נתפשו 7
שחקני כדורסל. מקבוצת ״הסיטי קולג׳ של
גיו־יורק״ — קבוצתו המפורסמת של המאמן
גט הולמן, החלוץ אדיי וורנר)21( ,
המגן אלוין רום 21 והחלוץ ואד רומן
( )20מ״קבוצת האוניברסיטה של ניו־יורק״:
קוניי שף. מקבוצת האוניברסיטה של ״לונג־איילנד״
:לארי סמיט, שרמן וויט ואדולף
ביגוס. השלישי היד, גם ראש הקבוצה. כל
שבעת השחקנים היו עמודי התווך של קבו־צותיהם
והניחושים ביחס ליכולת הקבוצות,
לאחר מאסר הכוכבים, רבו. המשטרה, שנכנסה
לעבי הקורה. חקרה את החשבונות
האישיים של השחקנים בבנקים. הנהלות
האוניברסיטה פרסמו מכתבי אי־הזדהות ולפי
המקובל ״גורשו השחקנים ויועמדו לדין, .
שחקני הכדורסל האוהבים כותרות שמנות
בעתונות האמריקנית, זכו לכך בשבועות
האחרונים בענין השוחד. ההוכחה, שצצה
במשפטי השוחד בענף הכדורסל באר-
צות־הברית, גלתה שגם שחקנים חובבים
בכדורסל אינם נקיים מעיסוק בהתערבויות
מלוכלכות. המתערבים נסו לשחד, במשחק
חשוב של מנטהסן נגד דה־פאול, שנערך
במדיסון־סקואר־גרדן. והמציע בפשע זה היה
קפטיין הקבוצה. אחד מהנאשמים הוא שחקן
הכדורסל, שבקר בארץ בזמן ״המכביד,״
— החלוץ הגבוה והשמן אד רומן.
פחות סל -אלף דולר. גבור הגלוי
הוא כושי בן ,23 בשם ג׳וניוס קלוג
המשחק בתפקיד החלוץ המרכזי של קבוצת
הקולג׳ של מנטהטן. רמאי־ההתעדבויות
הציעו לו סכום של 1000 דולר (לו ולא
לאחר, מכיון שבתוקף תפקידו הוא קולע
את רוב הסלים) ,באם תפסיד קבוצתו לאוניברסיטת
דה־פאול, ביחס של 10 סלים ל
ההזמנה
להשתתפות ישראל באליפות העולמית
הפתוחה בטניס־שולחן נתקבלה כבר
לפני זמן רב, בהתאחדות הספורט לחובבים
(קרי :״מכבי״) .לאחר דיונים הוחלט, שכדאי
לקחת חבל באליפות זו, שמשתתפי*
בה (על הניס 26 ארצות. האליפות היא
קבוצתית לגברים על גביע ״סויטלינג״ וקבוצתית
לגברות על גביע ״קורביליון״12 .
פעם ישבו על המדוכה נציגי ״מכבי״ (ברגר)
ונציג ״הפועל״ (גיל) עד שהוחלט שבפיקוח
המחלקה לתרבות הגוף, שבמשרד ה־חנוך
והתרבות, ייערכו תחרויות מבחן לקביעת
השחקנים הטובים ביותר בארץ בטניס־שולחן.
הוסכם גם על שיגור מאמן ונציגים
לקונגרס הבינלאומי בטנים״שולחן, שייערך
במקום האליפות — וינה (בירת אוסטריה)
.המבחנים קויימו, השחקנים נקבעו,
והמלווים (דויטש וברגר מ״מכבי״ וקלומפוס
מ״הפועל״) נבחרו.
נוסעים או לא ץ ביום הרביעי בבוקר
עמדה כל המשלחת לטוס לוינה, מאחר
שהתחרויות עמדו לד,פתח כמה ימים אח״כ.
אולם ביום השני בצהרים לא ידע אף אחד
מחברי המשלחת, אם לארוז את מזוודות־הטיסה,
כדי להמריא. ביום השני, בשעה
3.00 אחר,״צ, נתקבלה תשובה שלילית, בנימוק
שהנסיעה אינה חיונית ומטבע־החוץ
ישמר לנסיעות ספורטיביות חשובות יותר,
(חלק מדמי הנסיעה ב״אל־על״ נחשב מטבע
חוץ) .ביום השני בערב היה ברור שהנסיעה
התבטלה, והמבחנים היו אימון טוב
— ותו לא. אולם השחקנים, שעמלו והתכוננו
לנסיעה, לא ויתרו במהירות על
האפשרות להתמודד בחוץ־לארץ, וכן לר,נפש
קצת בוינה המעטירה.
מפקד כצבא מסייע. משלחת של
שני שחקנים מיהרה לירושלים, כדי להציל
את גורל הנסיעה. גורמים שונים התערבו
בנסיעה, ופגישה של קצין בחיל־האויר עם
מפקדו לשעבר בנגב סייעה. בעת ששמע
הסופר הח״כ המפא״י — יזהר סמילגסקי
— את כל הפרשה החליט לעזור לפיקודו
לשעבר, והוא סנה לשר החנוך — דוד רמז.
באותו זמן הגיע הענין לשד האוצר —
אליעזר קפלן. ואף נציגת ויצ״ו העולמית
— גב׳ רבקה זיו — נכנסה בעובי הקורה.
כאשר בקשו חברי הנבחרת ראיון. הודיע
מזכיר משרד התנוך והתרבות — אברך
— שדעתו שלילית ביחס לנסיעה זו, אך
השר הוא הקובע. חצי״שעד. גורלית, שדמתה
ליום, דנו השר ומזכירו על אפשרות
שיגור נבחרת והשר הכריע לחיוב. הידיעה
עשתה כנפיים. אך בהסתייגות אחת: נוסעת
נבחרת של שחקנים ללא מלווים, רוע־הגזירד,
בוטל וששה שחקנים המריאו במטוס ),אל־על״
לוינה.
ב ג׳ונגלהא מריק אי
ביום אחד חזר וילי לומן (אהרן מסקין)
אל ביתו, כשבקרבו הרגשה משונה ביותר:
עייפות, שפע זכרונות, צפיד, ארוכה, אכזבה
— כל אלד. מבשרים את ״מותו של
סוכך (מאת ארתור מילר, עברית יצחק
עברי, ביים יוליום גלנר, צייר יוסף קארל,
.הביסה״ .)4.3.51 אשתו לינדה (חנה רו
בינא) משקיטה, מרגעת אותו, שולחתו לאכול
מעט גבינה שוויצית, כדי שיירגע, ולמחרת
יקום רענן וימשיך בעבודתו. מכאן
נמשכת העלילה בערוב הגבולות בין המציאות,
הדמיון, הזכרונות — כל פרשת
חייו של הסוכן הנוסע מתגלית לעיני הצופים
בהברקות וקטעים.
ותמיד צריך לחייך כדי לשלשל את הדולרים
לידי החברות, המוכרות הכל בתשלומים.
במשך עשרות שנים סותמים את
חורי החובות לחברת ד,שכון, לחברת המקררים
החשמליים (״שמודעות הפרסום שלה
היו הגדולות ביותר בעתונים״) ,לבית הספר
בעבור שני הבנים: ביף (נחום בוכמן) ,הפי
(רפאל קלצקין) .במחיר כל העמל קוצרים
דירה צרה, קבורה בין בניני ענק, שאור
שמש אינה נוגע בד, לעולם.
אבל האדם הבינוני אינו רוצה להיות
בינוני. וילי לומן אינו חפץ כי אשתו תתקן
גרבים. הכל נמדד בדולרים — האושר,
ההצלחה, האישיות, המסירות. אם אין דולרים
אין מאומה. וילי לומן ירא תמיד
שמא ישאר ללא דולרים, ירא שמא בנו
ביף, בן ד,־ ,34 לא יסתדר ולא ישיג הרבה
דולרים. ואכן, אחרי עשרות שנות עבודה,
מעיף הבום את וילי לומן ללא היסוס —
הוא זקן, הוא אינו מסוגל להביא דולרים
לחברה. עד הפיטורין, ברח וילי אל חלומותיו
— בנו שהיד, נער שליח למעשה,
נראה בעיניו פקיד ראשי ! אחרי הדוד בן
(רודנסקי) המצליח לא חפץ ללכת — אל
ההצלחה והאושר באלסקה — הוא היה
בטוח כי כאן, בכרך הגדול, יבנה וישיג
הצלחה גדולה.
החלום נשבר, הבנים נכשלו — אחד
מהם באשמתו של האב, שבשעות בדידותו
בדרכים פגש באשה זרה. כשמגלה זאת הבן
ביף, נהרסת הדמות המופלאת של האב,
שיצר לעצמו. ביף, הבן המצליח של המשפחה,
שידע לשחק יפה כדור־בסיס, שהשתתף
בנבחרת האוניברסיטה, ירד פלאים לפתע.
בוכמן ביף מציג ימי, ובהתאפקות את
הבן האוהב ושומר בליבו טינת סתר, כאחד,
אל אביו. אך לבסוף הוא אינו יכול לשאת
את ההתרוצצות הפנימית ונשבר. רק בק
טעים
של ההתלהבות והשנאה, כשהוא מתכוון
להתקיף את אביו, נראית ההופעד, דח־לילית
במקצת. עצורה, עדינה, ונבונה, היא
האם חנה דובינא, המתווכת בין וילי לבין
עצמו, ובין הבנים והאב. קלצקין הוא ריקא
וקל דעת כד. מוצלח, שהוא מצליח להרגיז
גם את הקהל. ועל כל המשתתפים, ועל התפאורות,
ועל התאורה, נטויה ידו המבורכת
של הבמאי גלנר, שבא מאנגליה.
המטאטא יורה
יוסף ברוז עוד חימם את ספסל בית־הספר,
השם טיטו טרם נולד, דרמטורגים
יוגוסלביים עוד כתבו מחזות, שלא באו לבשר
מהפכות או לשרת מפלגות, אלא לשע
לגלות בטוב לב את חולשות האדם.
נושיץ׳ אבי בני הדוקטור (״המטאטא״ ,עברית
ר. אליעז, ביים ב. דוידוף, צייר וב לופ־סגלס
.)27.2
אלכסנדר צביאוביץ (לונדון) הוא בלג־ראדי
עשיר. חולשתו: רוצה הוא, כי בנו
מילוראד (באך) יד,יד, דוקטור לפילוסופיה.
מכיון שמילוראד מתענין יותר בבקבוקי סלי-
בוביץ, שלח האב הפיקח צעיר עני (ודרניק)
לשווייץ, שהשתמש בתעודות הבן, וזכה כדיפלומה
במקומו.
רוח נושבת. בידי הבמאי המנוסה,
עולה חדש מבולגריה, יורה ״המטאטא״
יריד, מהדהדת• בקומדיה אמתית זו חזרי
כמעט כל המשחקים ל״פורמה״ הטובה
ביותר שלהם, הוכיחו שוב, שמחזה טוב
יכול לשעשע לא פחות מאשר סרט טוב.
הישגם העיקרי: הם קלטו כמה צעירים,
מבלי שהדבר יפרוץ את המסגרת.
רות (להקת הכרמל) זקהיים, בתור המשרתת,
הופכת תפקיד קטן להישג גדול.
בובמן, קלצ׳קין ג״מות חסובן״ז
מעיפים את הזקן
בתנועותיה הקליליות היא כובשת את לב
הקהל, רומזת על אפשרויות גדולות. אלישבע
מיכאלי קלילה פחות, אך יש לה יתרון
של קול במתי מובהק. הוותיקים (לונדון,
רוזובסקה, באך, פלד, לוי, פרדו, אבא,
סימן, אורית) לא איבדו את חינם גם בשעה
שהרוח הצעירה נשבה על הבמה.
בטריו טיום בחדרהמשכב
הקהל והשחקנים מחכים בפתח חדר משכבו
של הקצין הפרוסי ב״פונדק בדרך״
;מאת פריץ הוכוולד, לפי ״כדור שומן״ למו־פסן,
תרגום לאה גולדברג, צייר אריה נבון,
ביים גרשון פלוטקין, בתיאטרון הקאמרי
,)27.2עד אשר הלז ממלא תשוקתו. ברור
מדוע חייבים השחקנים לחכות עד שחנה
מרון (אליזבט רוסה) תסכים להכנס לחדרו,
אבל הקהל באמת אינו חייב לחכות, עד
שתחדל הסרבנית הפטריוטית, ותבוא הנכונות
הפטריוטית של בעלת המקצוע. לואזו
(מיכאל גור) סוחר היין, שספק יינות מקולקלים
לצבא הצרפתי, הרוזן ברויל (חנן סם־
סאי) בעל האחוזות, החרשתן קארה (גרשון
קליין) ,קורנידה (זאב ברלינסקי) הפטריוט
הקשקשן — כולם, בעזרת נשיהם, מנסים
לפתות את הפרוצה, שאינה אובה לשכב עם
הקצין הפרוסי הכובש. אם יעלה בידו להשיג
מבוקשו, ירשה לאזרחים המכובדים,
שנקלעו לפונדק בדרכם, לצאת ולמלט נפשם
והונם.
בעזרת שכנועים היסטוריים (יהודית והו*
לפרנש, קליאופטרד ).מסכימה הפרתה. הכל
צוהלים — הם קבלו רשות לצאת לדרך,
אבל בצאתם שכחו אפילו לומר שלום לפרוצה
הרגישה, הנחנקת בדמעות עלבון. וזה
הכל: מחזה צולע, שאינו יודע באיזו רגל
לצעוד — טרגית או קומית. וכך, במקום
ללכת, הוא זוחל ומתגנעם בלי כל כיוון
ושווי משקל. אפילו השחקנים והבמאי אינם
יכולים להושיעו: את מיטב המאמצים
עושה גרשון קליין. חנה מרון נראית נבוכה
ומקופחת, מכיוון שהתפקיד אינו מרשה לה
להיות כשם שהיא רוצה ורגילה — להיות
טיפוס טיפוסי ומקובל. ללא מאמצים יתרים.
לא טוב ולא רע הוא זאב ברלינסקי —
שקט מדי. לעומתו, מיכאל גור משתדל
בקול רם להיות מצחיק, ולא תמיד באמצעים
הוגנים. הוא משתמש במלים כאילו
היו קופסות פח מקשקשות. אבל כל החפץ
לצחוק, בדומה לצחוק הנשמע ב״לי־לה־לו*
,יוכל לגשת להצגה במצפון שקט.
,העולם הזה״׳ מם׳ 697
מכ ל
מרחמת העולס
המפלצתב אי ט לי ה
תמונת־הענק של לנין שעל הקיר העי זד.
מבט משועמם לעבר צירי המפלגה הקומוניסטית
בצפון איטליה, שפיהקו והתכוננו
להירדם. הטכס בועידות אלו של המפלגה
הקומוניסטית, החזקה ביותר ממערב למסך
הברזל(.חברים רשומים: למעלה מ־ 2מליון),
קבוע מראש: ברכות לחבר סטאלין, קריאות
לשלום, גינוי טרומן והדולארים של מרשל,
קללות לכנופיתו של טיטו, משרת האימפריאליזם.
הבמה עלה ואלדו מאגנאני, מזכיר
המפלגה של מחוז רג׳יו־אמיליה, מנהיג
פוליטי צעיר בעל תואר אקדמי, אחד המארגנים
המזהירים ביותר של המפלגה• במלחמת
העולם השניה היה סרן בחיל־התות־חנים
של מוסוליני, הצטרף עם בריתת
שביתת־הנשק לצבא־הפרטיזנים של טיטו.
פתאום חדלו הצירים לפהק. עיניהם
נפקחו לרווחה. דברים נוראים, מזעזעי־שמים,
נשמעו מעל שולחן הנואמים.
החלמה במוסקבה. אמר ואלדו,
השקט והממושקף :״חובת הקומוניסטים
האיטלקיים היא להגן על מולדתם מפני כל
תוקפנות, תבוא מנין שתבוא ...כל המאר־בסיסטים
אוהבים את רוסיה, אולם הרוסים
הם אומה אחרת. אם יתקיפו את מולדתנו
יש ללחום בהם...״
דממה עמוקה השתררה באולם. למלים
אלו היה רק פירוש אחד: מאגנאני הצטרף
לשורות ה״סטיה הלאומית״ ,נתאהב במפלצת
הטיטואית המתועבת.
היתד, זאת רק ההפתעה הראשונה. חיש
מהר ירדו המהלומות על המפלגה הגאה:
אל ואלדו הצטרף אלדו קוצ׳י, דוצנט לרפואה
בן ,39 בעל אות־הזהב של תנועת ההתנגדות
,״האיש מאחורי הקלעים״ של המפלגה
הקומוניסטית בעניני צבא.
״הנוער מורד במוסקבה״ ,צעקו סיסמאות
מן הקירות, ומקושטות מגל־ופטיש.
״מאגנאני בחר באיטליה״ ,קראו סיסמאות
אחרות, מצוירות בידי אנטי־קומוניסטים.
מכל קצווי איטליה החלו להגיע מכתביו,התפטרות
^ל מרכז המפלגה. מנהיגה, טוג־ליאטי,
שהה אותה שעה במוסקבה, לצרכי
החלמה. מסביב לואלדו זאלדו קמה תנועה
ספונטנית. שני המנהיגים הפורשים, שישבו
בחסות המשטרה באחד מבתי המלון, חיברו
כרוזים :״אין חופש בטוי במפלגה הקומוניסטית
...חייבים להתנגד לכל תוקפנות
שהיא.״״ היה ברור שהשנים יקימו תנועה
קומוניסטית ״לאומית״ ,בלתי־תלויה, ויצליחו,
אולי, לאחד מסביבם את מאות הקבוצות
והכתות הקומוניסטיות האנטי־סטאלי־ניות
הקיימות באיטליה.
ניבא איגנאציו (בית הספר לדיקטטורים)
סילונה, גם הוא קומוניסט־לשעבר: משבר
גדול יעבור על המפלגה הקומוניסטית
האיטלקית.
חנש ־ ם
ה ע 1ל 0
כמעט לנקודת האפס. התכופפו ואמריקה
הבלקנים, ציירו חצים
גבולות בולגריה, הונ
סיכויי
השלום ירדו
בכל בירות אירופה
קציני־מטה על מפת
רבי־משמעות בקרבת
גריה, רומניה.
לפי הסכמה כמעט כללית: קרוב לודאי
שיוגוסלביה תותקף תוך חודשיים. ,מתקבל
על הדעת כי מלחמת־העולם השלישית,
הגלויה וה״חמה״ ,תהיה עובדה קיימת לפני
ד,־ 1ביוני.1951 ,
גרמה לפסימיות זו ההכרה, כי בפעם
הראשונה ההל הזמן פועל נגד ברית־ר,מועצות.
ר,״ויכוח הגדול״ ,ששיסע עוד לפני
לי ד ה וווב־ה
ועידת הפירוד הקומוניסטית בצפון איטליה*
סיטו במקום סטאלין
חודש את ארצות־הברית (העולם הזה ) 689
נדם. קולותיהם של המטיפים להפקרת אירופה,
להתבצרות ב״גיבראלטאר״ אמריקאי,
הושתקו כמעט כליל.
האיש.שחולל פלא זה היה דוייט (״אייק״)
אייזנהואר. לפני שבועיים חזר מסיורו באירופה,
התיצב מול מצלמת הטלביזיה וקרא
באזניהם >מעל לוחות גדולות, שתלו עוזריו
על הקיר ממול, מאחורי המצלמה) כמה דברים
שקטים, שופעים בטחון שלו: אירופה
מוכנה ללחום אם יעזרו לה ;) הפקרת אירופה
ומרחב קדמת־אסיה פירושו אבוד־לדעת
לאמריקאים. כשסיים הגנרל את דבריו, היה
ברור שהויכוח נסתיים• מקהלת המתנגדים,
שהצליחו כמעט לחסל את שר־החוץ, דין
אצ׳יסון ולערער את מעמדו של טרומאן,
היתד, חסרת־ישע כשעמדה מולה אישיותו
המשכנעת של ״אייק״.
הנדנדהעלתה. בוושינגטון החלו
ה מפלצ ת בבר אג
הענינים לזוז, אחרי שקפאו חדשים רבים.
בה בשעה שחופשת־ההחלמה של טוגלי־הזמנות
צבאיות של מאות מיליונים דולאר
אטי הופרעה בצורה כה בלתי־עדינה, התרעפו
לכל עבר. מטוסי־ענק גדולים יותר,
חשו מאורעות גם במבצר אחר של הקומוטאנקים
כבדים יותר, צוללות אטומיות, למלניזם.
חמה
בצוללות, החלו להתבלט במפעלים
אחד הכוכבים של התנועה הבינלאומית,
ובמעבדות הניסוי.
ולאדימיר קלטנטיס, צעיר, גבר,־מצח, משכיל,
אנשי צבא מקצועיים בכל רחבי העולם
החל דועך עוד לפני שנה. אותה שעה הודח
העריכו את המצב בפשטות: כיום יש לאמשר־החוץ
של אז מפני ש״איבד את אמונתו
ריקאים יתרון כוחות עצום בנשק אטומי
בסטאלין״.
(לפי אומדנה מקובלת 10 נגד ; )1לסובייטים
לפני חודש נעלם האיש. בעולם כולו. יתרון כוחות עצום בחיל היבשה. אם ימשך
ניטשה מלחמת־שמועות: קלמנטיס נראה
השלום עוד שנתיים, יבולים הרוסים לצמצם
בבלגראד, בגרמניה, באיטליה, בצרפת.
או לחסל את ההבדל בכוח אטומי, אולם
עד שירדה המהלומה: קלמנטים נאסר
באותה שעה יגייס המערב צבא, שלא יפול
בפראג, יחד עם כמה קומוניסטים רמי־בכמותו
מן הצבא הרוסי־סיני־מזרח־אירופי.
מעלה, הואשם בבגידה, בריגול, בסטיה
הברירה, העומדת לפני סטלין היא, איפוא,
טיטראית•
לכבוש כיום את אירופה במחיר הרם עריו, נעשה כרגיל, היה קשה לנחש מה
או לחכות שנתיים, כשאירופה המערבית
מאחורי מסך־העשן של ההאשמה־העצמית.
תהיה מוגנת כראוי, אך אפשרותו לנקום
אולם דבר אחד היה ברור: המשבר שפרץ
נקמה אטומית חזקה יותר.
באיטליה לא היה מיו,חד לאותה ארץ.
מכיון שהתורה הצבאית הסובייטית
ה״מפלצת״ הקומוניסטית־הלאומית ילדה
שמה מאז את הדגש על חיל־ד,רגלים,
גורים גם באצרות אחרות. ברית המועצות
נטתה לזלזל בבוח־ההכרעה של האטום, לא
טרם סיימה את תהליך־העיכול של הדימוק־היה
ספק רק שהמלחמה תפרוץ בעתיד
רטיות־ד,עממיות.
הקרוב.
הסיבה לבחירת יוגוסלביה (במקום איה
מפל צתב בי ת
ראן, גרמניה) כמטרה מתקבלת על הדעת :
מקור כל?•,רעה, המרשל (יוסף ברח)
השפעתו הגוברת והולכת של טיטו במחטיטו,
ניגש אל המיקרופון, נאם דברים
נה הקומוניסטי: הבצורת שעירערד, את
קודרים: יוגוסלביה נתונה בסכנה ...כי
מצבה הכלכלי, האפשרות להטיל ׳נגדה צבאת
תפרוץ
מלחמה, ביוגוסלביה, תצית
אות לא־סובייטיים, לפי הדוגמה הקוריאית.
העולם כולו, תגרוף את האנושות.
* הנואם הוא הסינטור האיטלקי פורטונטי
ידע המרשל, כי מניות המלחמה עלו,
,העולם הזה״ ,מס׳ 697
ב א\ו־ו ף קפו ץ
יי אחר שהכנר יהודי מנוחין הודיע
לעתונאים, שבאו לראיין אותו, כי עיסוקיו
בשעת הפנאי הם: צילום, משחקי שאח ואפייה
(״אני אוהב לחוש את הבצק בידי״),
החליטה חברת ״מייסדי חדרה״ להגיש מגרש,
שי לכנר. הביעה משאלתה שיקים מעון
קיץ על המגרש, הנמצא קרוב לשפת הים,
יבלה בו את חופשתו.
דוד בן־נוריון, ראש הממשלה, שר
הבטחון ושר הדתות בממשלה היוצאת, היה
טרוד במשרתו החדשה. כממלא מקום שר
הדתות חתם על ההוראה לכל המועצות הד
פייסן
בספלי קפה, דחוהו, קראו כועסות :
״אנו מוכנות לכל דבר״.
* הגברת אליאנור רוזוולט, אלמנת
הנשיא המנוח, יצאה להגן על הארי פ.
טוזמן, שהחל, לאחרונה, נוהג בגסות
רבה ביחסיו עם אישים ציבוריים חשובים.
״אל תשכחו״ ,אמרה ,״הוא נושא על שכמו
את המשא הכבד ביותר, שאיש נשא
בהיסטוריה״.
יי וינפנט אוריול, נשיא צרפת העומד
לבקר את טרומן, היה מנומס ״ותר. בפעם
השלישית בחייו (פעם ראשונה: בחינת הבגרות:
פעם שנייד : ,במחתרת בצרפת הכבושה)
ניסה להשתלט על השפה האנגלית,
כדי שיוכל לשוחח עם נשיא ארה״ב.
י אורח אחר בארד,״ב, ישראל (״צאנה,
צאנה״) מירון לא היה מאושר כלל. כש־פורסמה,
בעיתונות האמריקאית, כוונתו לגבות
סכומי כסף ניכרים ממו״לים, המפיצים
את תקליט הפזמון, קיבל מכתב איות
מקבוצה אנטישמית :״במקרה שתחלים לשלוח
לישראל את מליוני הדולרים תומת
בירייה״.
כשנוקו שולחנות מערכות העיתונים
ממברקי התיאור על נישואי שאח אירן,
מוחמד ראזה פרלו, נתברר כי נציגי
העיתונים לא דייקו ביותר בתיאוריהם. לא
היו תמימי דעים בקשר למלבושי החתן
והכלה המלכותיים, מתנות שקיבלו. לבסוף
הוכחשה, רשמית, הידיעה כי יופף סטלין
שיגר מעיל פרווה יקר ערך כמתנת נישואין
(העולם הזה .)692 המתנה: שני עציצי פרחים
משובצים ביהלומים.
תיות במדינה, להגיש את הצעת תקציב משרדיהן.
פאוזי אלקאוקג׳י, מצביא ״חיל
השחרור״ ואהוב הלבנון, איבד את חינו,
אחר שנכשל כמועמד לפרלמנט בבירות.
השבוע שללה ממשלת הלבנון את הנתינות
הלבנונית מר,הרפתקן, שנחשב ע״י מומחים
בריטיים אחד מטובי הקצינים הערביים,
למרות׳שנטש את הגליל, לאחר קרב, שארך
עשרים וארבע שעות בלבד.
כשבאו המבקרים אל החדר מלא הצללים,
בו ישבר, בתו של אנדרה דיד,
קטיין, כדי לנחמה על מות אביה, ספרה:
״אבא ציווה בלי נאומים, בלי טקס דתי*.
כמה שנים לפני מותו אמר הכופר הגדול :
״חדלתי להאמין באלהים, לא כדי להאמין
בסטלין״.
נסיבה אחרת, ריטה עלי חאן, שנתפרסמה
פריטה הייוורט, הפסיקה את
סיורה באפריקה ובמזרח התיכון, המריאה
מקאהיר לקאן שבריביירה, לצפות ללידתה
השנייה.
אחת מחברותיה ההוליבודיות של ויטה,
השחקנית־שחיינית אפתר וויליאמס,
ליזהר (״חרבת הזעה״) סמילנסקי,
סופר וקצין־מודיעין, שהפך ח״כ מפא״י היתד,
תלונה למשטרת ירושלים. ממכוניתו,
שחנתה לפני רחבת הכנסת, נגנבו אקדחו,
שתי מחסניות טעונות ארבעה עשר כדורים.
* בשעת דין ודברים בוועדה לבניין ערים,
שליד מועצת עירית ירושלים, הרים ראו*
כן שרי, איש מפא״י שהיה סגן ראש
העיר ושהפך ראש ״האופוזיציה הלוחמת״,
בצירוף הדתי־ציוני כללי, כסא ועמד לזוד־קו
בראשו) של מתנגדו — סגן ראש העיר
הנוכחי. אליהו אלישר. אחר שנרגע,
שוב לא התאפק, ניפץ באגרופו את טבלת
הזכוכית של שולחן המועצה. למחרת שיגרו
עשרים וחמשה מתושבי ירושלים, משלמי
מסים, מכתב לראש העיר, שלמה שר״
נאי, תבעו לחייב את שרי בהוצאות הנזק.
ב עין טו ב ה
9שר החקלאות; פנחס לבון, נתקבל
בעת שהותו בארד,״ב בסבר פגים יפות,
אך העתונים והעסקנים, שהורגלו לשמו הקודם
— לוביאניקר — לא הקפידו על
דיוק השם החדש. היו שכתבו לבן והיו
שקראו לבנון. לבסוף נלאה לבון, הורה
את אחד העסקנים :״אל תתבלבל. קרא לי
פנחס״.
* 1שר ישראלי אחר, המתעכב עדיין בארד,״ב
זכה
לכבוד מיוחד במינו. כשבא לבקר במדינת
ראוד איילנד, הקטנה ב 48 מדינות
ארד,״ב, נתקבל ע״י מושל המדינה, מוקף
פלוגת רוכבי אופנוע, נשא נאום עברי לפני
בית הנבחרים המדינתי, נתקבל באלומת
יריות כבוד מששה עשר תותחי הצי.
* פחות לבבי היד, מוצטפה אלנחאם
באשא, ראש ממשלת מצרים, שסירב לקבל
לראיון את משלחת הנשים, שבראשה
עמדה דורייה שאפיק, שעה שבאו לתבוע
חקיקת חוק שויון זכויות לנשים.
כשקיבלן מזכיר ראש הממשלה, שניסה ל
-הרב
יהודה לייב מימון,
אנדרה ז׳יד, פופר
סטלין במקום אלהים
הציגה,לראשונה, את שני בניה
לצלמים :
כשבנימין, בן 18 חודש וקימבאל-
אופטין, בן 4חדשים, מחייכים יחד עם
אמם לתוך המצלמה, הודיעה אסתר על חזרתה
הקרובה לבד.
בשעת ישיבת מליאה של בית הנבחרים
הבריטי, עקבו הח״כים תוך עניין אחר•
וינסטון צ׳לצ׳יל, שר,תעצבן וזע במו שבו.
הוא ניסה להוציא דבר־מה מחולצתו
המעומלנת, לא הצליח, לבסוף קם וניער
את עצמו. לחכ״ים, שהתפרצו בצחוק הסבירג
״חיפשתי סוכריות שיעול״.
קולנוע
סדטיס
״משח קדשד ונוס״
כאשר אדי האטש (רוברט מקר) ,פקיד
נמוך בבית, מסחר ניו־יורקי, קיבל הוראות
מאת מנהלו לתקן את המסך העוטף את
הפסל העתיק של ונום מאנטוליה, משך
אותו יופיו של הפטל, עד כדי כך שהטביע
נשיקה על שפתיו.
כך קמה ונוס לתחיה והתאהבה באדי,
שלא היה, כדברי עצמו, בחור פיקח ביותר.
מחוץ לזה היתה לאדי כלה קנאית מאד
(אולגה סאן חואן) וונוס היתד, לבושה בטוגה
לבנה ודקה מאד והיא עקבה אחרי אדי
אל דירתו. מלבדה, עקבה אחרי אדי גם המשטרה
שחשדה בו בהעלמת הפסל, ובצדק,
כי ונוס לא הניחה לו להתרחק ממנה.
מצבים טובים לקומדיה קטנה. ואכן, הסרט,
המבוסס על מחזה מוסיקאלי נודע שנשא
את אותו השם, הוא משעשע.
ונוס מצאה לה מגלמת נאותה ויפה
ביותר, בדמותה של אווה גארדנר ורוברט
ווקר, איב ארדן, והשחקנים האחרים ממלאים
את תפקידיהם בכשרון ובמרץ.
משק קל של ונוס איננו יכול לד,חשב
לסרט מוסיקלי. יש בו רק שלושה שירים,
במקרה זה. אווה הגיעה להוליבוד בדרך
לא רגילה במקצת ובמפתיע. היא נולדה בעיר
קטנה בדרום ארצות הברית, בת הזקונים
במשפחה של ששה ילדים.
אחותה הבכירה נשאה לצלם ניו־יורקי,
וכאשר החליטה אווה להיות דוגמנית ונסעה
אל העיר הגדולה, התארחה אצל אחותה.
גיסה צילם אותה באולפנו, ומבלי ידיעתה
שלח את התמונות אל חברת מטרו.
אווה המופתעת הוזמנה אל בא כיח החברה
לבחינה ונכשלה. המבטא הדרומי שלה היד,
בעוכריה. אולם היא לא נואשה ובעזרתם
של מורים מומחים ועבודה קשה תקנה את
המבטא הקלוקל. מבחן־סרט חדש נתן עתה
תוצאות טובות, היא נשלחה להוליבוד והופיעה
בתפקיד בן רגע בסרט של נורמה
שידר ומלבין לאגלאס. ובסרט זה הפליט הבמאי
לאונרד את הנבואה המובאת לעיל.
תפלוידים נוספים ניתנו לאתה בהתמדה.
בינתים נשאה לשני אנשים, בזה אחר
זה, כמובן: למיקי רוני ולארטי שו, ומשניהם
התגרשה. אווה איננה שחקנית גדולה,
יתכן שאיננה שחקנית כלל. אך היא יודעת
להראות כשחקנית, יש לה אישיות והיא
יפה מאד (מטר ששים וחמשה, עינים ירוקות)
.היא הוכחה נוספת לדעה שהאישיות
חשובה בקולנוע מן הכשרון.
קפה כי ע ר. קרן אור אהת ויחידה בערב
ספוג שעמום, הוא הסרט המצויר קפח
ביער, המוצג לפני סודה של אשה. זהו אחד
מסרטיו המשובחים ביותר של דיסני• .בלי
מיקי מאוז או דונאלד, אב? מאוכלס דמויות
חדשות נפלאות: גחליליות, חפושיות,
ועכביש הרוקד ריקוד
תולעים, חסילים
אפאשי. זהו דיסני המזכיר בעליזותו, בהמי
צאותיו המחוכמות, את סרטיו הקצרים
המצוינים הראשונים (מחול השלדים) .גם
השימוש בצבע הוא הפעם נכון וקפדני.
הרבה ירוק וצהוב ומעט מאד אדום וכחול
הרושם הכללי הוא בהרבה יותר טוב, מאשר
בכל סרט צבעוני אחר של דיסני. לאלה
שראו בדאבון את ירידתו של דיסני בשנים
האחרונות, הסרט הקצר הזה הוא מנה
הזקד, של עידוד. הוכחה ברורה שדיסני
לשיפור המצב, והמפיקים חיפשו מוצא:
הם החלו לפזול בעין אחת לעבר הדולרים,
שנצטברו מהכנסות האמריקאיים, והוקפאו
לפי הסכם בלגם־בירנס, דבעין שניה אל
שותפים אירופיים. כך החלה אופנה חדשה
בקולנוע הצרפתי — סרטים בעלי שתים
וארבע גירסאות; — פרנקו־אמריקאית
,במעגל); פרנקו־איטלקית (פאוסט, פאביו־לה);
אנגלו־צרפתית (מריה צ׳בדלן) או
פרנקו־גרמנית; הסרטים בשיתוף ממון, כוכבים,
במאים וסטודיות של הארצות המפיקות
כדי שסרט כגון זה ידבר כולו צרפתית,
מתאימים תרגום מילולי לחלקים הדוברים
שפה זרה.
את שיא הבינלאומיות הקולנועית השיגה
פאריז בהצגת הבכורה העולמית שלה ״נשים
ללא שם״ — סרטו של הבמאי ההונגרי
״סודה ש ד אשה״
הצופה המסכן משלד, את עצמו לפעמים,
בקבעו שסרט זה או אחר הוא הגרוע ביותר,
שיכול לד,יוצר אי־שם, אי־מתי. המציאות
משליכה תמיד משהו חדש אל בד הקולנוע,
משהו גדוע מן השיא הקודם. משהו
כזה הוא סודה של אשה.
סודה של אשת מצטיין בזה, שהוא דע
מתחילתו ועד סופו, מן הכתובת לראשונה
ועד המלה ״סוף״ ,ללא הפוגה אחת יחידה
וקצרה, ללא שורת שיח אחת טובה, ללא
שניה אחת של משחק טוב או בימוי של
ממש. בקיצור, הסרט הוא כה רע, שיש
לראותו, כדי להבין במה רע יכול להיות
סרט.
אווה גרדנר, וונוס
השפתים נושקו
וחבל על קמצנות זו, המחבר אינו אחר מאשר
קורט ווייל המנוח.
אווה נארדנר. אמר רוברט ז. לי־אונרד,
הבמאי שהדריך את צעדיה הראשונים
של השחקנית חומת השער בהוליבוד:
הנערה הזאת תהיה כוכב. הוא צדק,
העלילה, המבוססת, כביכול, על רומאן
מאת ויקי באום, מספרת על זמרת מפורסמת
בשם מאריאן (מוריו אוהרה ).המאבדת את
קולה. היא אכולת יאוש. כדי להתנחם, היא
אוספת אל ביתה נערה פשוטה אך בעלת
קול טבעי, סוזאן (גלוריה גראהם) והופכת
אותה זמרת• אולם סוזאן היא כפוית טובה
ואינה נוטה למלא את כל הוראות מיטיבתה.
שתי הנשים רבות, נשמעת יריד״ סוזאן
מוטלת על הארץ כשכדור תקוע בסמוך
ללבה. היא מפרפרת בין החיים והמות
יומיים. בכל אותו זמן טוענת מאריאן, שהיא
היא שירתה בסוזאן. הכל מאמינים לה, וביניהם
גם התובע הכללי. רק ידידה הטוב,
הפסנתרן בעל שגעון הגדלות, לוק (מלבין
דאגלאס) בטוח בנקיון כפיה. האמת מתגלה
לאחר תשע מערכות מסגפות.
מחברי התסריט עמדו, כפי הנראה, על
המלאכותיות של העלילה וניסו להחיותה
בבדיחות רבות. לאלה המשתוקקים לכתוב
בשביל הקולנוע, הרי שתים שלוש דוגמאות
״מדוע היא נסעה לפאריס?״
״כדי• לנסוע לפריס אץ צורך ב״מדוע״.
׳ ״האם הדלת, שכתוב עליה ״חדר המתנה״,
היא דלת חדר ההמתנה?״
״היו לתזמורת שלשה כלינן> :פסנתר,
כסא ופסנתרן. אני הייתי הפסנתרן״.
סימון סימון,דניאל גלין (״כמעגל״)
השיניים נשברו
עודנו אמן גדול מאד, שמקור יצירתו רחיק
מהיות יבש.
צרפת
ת ע שיי ת העיניים ה 3ו?דות
ייצור הסרטים הצרפתיים הגיע, מאז
,1950 לפיסגה הכמותית, שעליה עמד לפני
המלחמה — 109 סרטים ארוכים הושלמו
עד היום; ביניהם 50 קומדיות 40 .דרמות,
19 מלודרמית• חמשה זכו בפרסים בפסטיבלים
בינלאומיים :״במעגל״ (אופולום),
הוד מעלתו -מר דופונט (בלאסטי) ,אורפיאוס
(קוקטו) ,האלוהים רוצה באנשים -וצדק
נעשה — אחד הנושאים המעניינים, שהום־
רטו בשנים האחרונות: האם מסוגלים
שופטים ומושבעים להוציא משפט צדק?•
לעומת היצירות בעלות־הערך, עומדים
ביותר.
שאר הסרטים על רמה נמוכה
למעשה, שקע הקולנוע הצרפתי בתעשיית
סרטים בינוניים מאז פרוץ המלחמה העולמית.
ב־ 1947 איימה עליו סכנת־חנק: מסך
הברזל ירד על חלק גדול משווקיו החיוניים;
השכן האיטלקי שב לתחייה ביצירות ניאו־ריאליסטיות
(פאיזה -מצחצחי הנעלים!,
שכבשו את העולם, בעוד שלפי הסכם בלום־
בירנם פלשו 111 סרטים אמריקאיים לשנה
לצרפת עצמה, והזיקו לתעשיית הסרטים
הלאומית. המפיקים, שנותרו לאחר מגיפת
פשיטת הרגל, לא יכלו לממן אלא סרטים
זולים ופחותי ערך.
הממשלה הקציבה תמיכה דלה שלא עזרה
גזה (אי!^,ם באירופה) ראדביאני ; היצירה
הוסרסה באיטליה על ידי מפיקים בעלי
דולרים מוקפאים בצרפת, על חיי נשים
אירופיות, שנתפסו ללא דרכונים או כרטיסי
זהות ונכלאו במחנה־הסגר איטלקי. כוכבות
צרפתיות (סימון סימון) ואיטלקיות (ולנטץ
קורטז) גילמו תפקידי אנגליות, צ׳כיות,
גרמניות. הסרט דובר 4שפות, ויעובד
בארבע גירסאות שלמות, המבטיחות גדולות פשרות מבחינה מסחרית! אלא שמרוב
איבד רדב־אני את החוט המאחד של הנושא, שנעשה והמחאה נגד העוול הסוציאלי,
בנשים, טובעת בבליל לשונותיהן.
השבוע החלו בסטודיו הפאריזאי ״ביאד
קורט״ בנסיון חדש בהסרטת -מוסיה פאבר״
— סיפור חייו של חוקר החרקים המפורסם,
בן המאה ה־( 19 שעל סמך נסיונותיו מחפשים
אנשי מדע אמריקאיים דרכים חדשות
להרדמה בעת ניתוחים) .הקטע על הנסיו־גות
בחרקים הוסרט בפילדלפיה בעוד שהעלילה,
המתרחשת בדרום צרפת, תוסרם
כאן בכיכובו של פייר פרנה, ולהקה שכולה
צרפתית. תיעשה גב גירסא אמריקאית
מקורית, ללא הוצאות כפולות: כל סצינה
תצולם פעמיים, ועל כל השחקנים הצרפתיים
לשבור את שידיהם גם באמריקאית.
אין ספק שעתידה של התעשייה האירופית
כולה, כיום, תלוי בהצלחת נסיונות
אלה. המפיקים הצרפתיים פוזלים כבר לעבר
ישראל, ואינם מתיראים אפילו מל״י מוקפאות
בישראל: זה עתה הושלם עיבוד
לעברית של הסרט בעל הפרס ״צדק נעשה־,
והקריין, המנתח את העלילה, ידבר עברית
;מולי רביב).