גליון 700 מתאריך 29 במרץ 1951

השלס
רהזר־!

ה עו ר ר:
יי• אבנר•

ונורד משנה:
> ל י 0

ג 1ן

*לם המערכת: 30ן סקסים 60

השבועון המצויד
לאינפורמציה

ת 3ד* המערכת: וב איתן. פינאל לפז. יחיאל מן, נינה .91

נירית לגיא. רפאל סלע• .תפר זילס• .עקב נליל
עורר הסגנון:

• 7קנפן
המערכת והמנהרה:
ר״• לילינבלוס גו. תל־אניב 310ר י ־ הןץ: וזוארד נוירון. פונס• נ״יעונפ ונה מיי. והי) י דוסניץ, סלים סננור
ת. ד# , 136 .לפון (זפני) * 5מ ז

העתון צריך להופיע במועדו — ביום מסוים, בשעה מסוימת. זאת יוד? כל
עתונאי. מדוע י אין להסביר — זוהי מין אמונת־יסוד, ממש באמונתו של השחקן
שהמסך חייב להתרומם — ויהי מה.
כאשר הוזעקו חברי מערכת זו, לפני שבוע, לדפוס ומצאו כי יד זדונית פיזרה
את סידור מרבית עימוד העתון, שעה קלה לפני שהיו צריכים להיכנס למכונת ההדפסה
— נדהמו. היתר, זאת תמונה מזעזעת: ערימות־עדימית
של שורות־עופרה מפוזרות, פרי של 6
משמרות־עבודה, הרוסות.
כמה זמן היה דרוש, בדי להכין את הגליון
לדפוס ז
,שלושה ימים אמרו המומחים.
8,שעות, אם תהיו מוכנים לעבוד כבני־אדם !״
אמר אליהו קליגר, מוותיקי עובדי־הדפדס בארץ,
הסדר הראשי בדפוס המדפיס את העולם הזה.
היתד, זאת תחילתו של מיבצע, שנקרא בפי
חברי המערכת, בדרך בדיחה ,״מיבצע סטאחאנוב״.
הוא נמשך עד שעה 3,30 בבוקר. כל חברי מערכת
העולם הזה, שהיו אותה שעה בתל־אביב,
בלי הבדלים של מין, גיל ומדור, הפכו פועלים
שחורים (במובנו המלא ביותר של המלה הצבעונית).
בבוקר
נשמעה אנחה של הקלה: העתון יופיע.
למערכת היה סיפוק כפול :
הגבת הקוראים, שהעסיקו את הטלפון של
המערכת ללא הפסק, כדי לשאול בדאגה אם העתון
יופיע> אכזבת אותם המעטים, שקיוו שיד האלמות תבצע את אשר לא הצליח לבצע
פי ׳ המשמיץ ; קבלת הפנים בקהל, כשהעתון הופיע סוף־סוף בשוק.
וסיפוק לא פחות: ההרגשה שמצאה את ביטויה המתפעל בפי מזכר עתונים
תימני ברחוב :״אתכם לא דופקים כל כך בקלות״.
אילת.
לתת לאחדים
להשתתף בטיול
מועדון האופ
וממיבצע
סטאחאנוב, למיבצע
מערכת העולם הזה החליטה
מקוראיה, שיש להם גלגלים ודם,
ראשון במינו, שתערוך בשיתוף עם
נועים בחיפה. המטרה: אילת.
מסע־האופנועים ייערך בחול־המועד פסח ויימשך
ארבעה ימים. יורשו להשתתף בו רק רוכבים, ש־אופנועיהם
יעברו מראש בדיקה קפדנית. כל משתתף
יוכל לקחת חברה על הכסא האחורי.
ההרשמה לבני תל-אביב והסביבה תימשך שבוע
ימים בלבד במוסך האופנועים של יהודה ענן,
רח׳ בוגרשוב .47
התכנית המסורסת של המיבצע תבוא בגליון ה־הקרוב.

הארץ חורכות הסידור

מכ תבי ם
להצלת חופש הביטוי
אנו, קוראי העולם הזה, לא נשלים עם
משטר חופש ביטוי הקיים על דפים לבנים
בלבד. בעיני הקוראים הקבועים, קיום
השבועון הנו בבחינת להיות או לחדול
ולא נוותר עליו בשום פנים ואופן.

יצחק דכרי, אכרהם רבינוכיץ
יעקב אליזהר: ,חמן לופוכיץ.
פשוט זוועה, קי״ם יחס בזה לעתונות
בלתי תלויה. שידעו הפקידים (קרי: חברי
המפלגה השלטת) הנותנים את רשיונות הניר,
שכ־ 00נ 80/הקוראים את העולם הזה
מדי שבוע בשבוע לא ישלימו עם אי-
הופעת השבועון.
מרדכי כהן, ירושלים
על כל החרויות כמעס בבר הגנתם בע־תונכם,
אולם מה להעולם הזה ולהצלת
חופש הביסוי? כלום אינכם יודעים, כי
טרור מפלגתי, הכובל את חופש הביטוי,
הביא לי ד התאבדויות: כי מאות אזרחים
ותיקיום ועולים מאבדים את פרנסתם בגלל
הגנתם על חופש הביטוי והמחשבה ז וכי
אינכם יודעים באילו צרכים כופים אנשי
המפלגה השלסת את מתםז כל זה אינו

נוגע לכם ! ולא מצאנו מלה על בל זאת
בגליונותיכם, עד שהדבר פגע בכם.
אלי תבור, תל אביב
אין העולם הזה סבור שהצדק עם הקורא
תבור. אם יעבוד שנית על גליונות
רבים על נושא זה
העתון ימצא קסעים
— החל מהגבה על פיטורי חד״ר שייב
(העולם ד,זר )694,וכלה בדף הלבן
(העולם הזה .)689
אם אנו, קוראיו וחסידיו של שבועון
זה, מזדהים בהכרה עם אותה עמדה, שהוא
וגורמיהן,
נוקט נוכח בעיותיום־יומיות
הרי הזדהות זו הופכת אתנו, ממילא, לתנועה
בלתי מוגדרתובלתי מוגבלת של
אנשים צעירים (ובעיקר נוער) בעלי נקודת•
השקפה משותפת. לא קשה (וגם לא קל)
יהיה להגדיר בדיוק נקודה זו.
אם כל זה נכון, הרי קשה להבין מדוע
לא תמצא צורת בימוי יותר חריפה ויותר
אקטיבית מאשר בקורת וגילוי־מת, שמעל
דפי השבועון בלבד. העם כולו מתכונן לבחירות
— מדוע לא תופיע בבחירות לכנסת
השניה רשימת העולם הזה, רשימה
בלתי מפלגתית של נוער, שנציגיה ילחמו,
לא רק מעל דפים (ההולכים ומצסמ-

צמים) אלא יביאו את סערת־המאבק אל
שערי הכנסת ן רשימה הנושאת על נם את
אותה הנקודה הקובעת את מה שאנו רוצים.
בכנסת שלנו אין יושבים נבחרי הנוער
או מיצגיו, אלא נבחרי זקני העם, שמעולם
לא עשו משהו למען צעיר כל שהוא במדינה.
עם ״נבחרים״ כאלה אין לנוער כל
תקוה! הוא מלכתחילה נדון לכליו־ ,רוחנית,
וניוון.
ימתן אור, תל אביב

טיול ספרותי
בפרטים אשר מסרתם על עברו הצבאי
(הספרותי) של יעקב אשמן (העולם הזח
)696 נפלה מעות קטנה, אשר הנני חלק
ממנה. לגבול מצרים הגיע יעקב אשמן
לא עם 3אלא עם 4סיירים נוספים.
שלמה וידר, גבעתיים.
הסליחה עם הקורא וידר, הסייר ח־4
שנלווה אל חבו־הסערכת יעקב אשמן באותו
טיול ספרותייצבאי, ושיש לו הכבוד
להימנות על החוליח הראשונה שהגיפח לגבול
מצרים.

האברך מוילנא והחייל
ביום השבת האזנתי לתכנית בקול ישראל
בשם במותינו לחייל. אין אני מסיל
ספק שהתכנית יושר! עגל היתד. ערוס־י ב־טעם
(גלותי) רב, וזעקותיהם של הרבי
ושל נוחם היו אולי על סמך מספר החיילים
העצום המבקר בסרטים מסוג האברך סויד
נא ד
ג. דגן, רמת גן ב׳
יתכן וקול ישראלי רוצה להזים את המענה
שהוא רדיו מפא״י, לגמול חסד לשותפים
בקואליציה.

כמו לבינה
מאמרכם המהלל את נשיא ארגנטינה,
חואן פירון (העולם הזה ,)698 מוליך שולל
את הקורא התמים. אמנם כתבתם את
האמת — אך לא את האמת המלאה. מדוע
השתקתם את אופיו הפשיססי־ריקם סורי של
משטר פירון ז מדוע לא כתבתם, כי פירון
מדכא את יריביו ביד חזקה ומחניק כל
סימן של התנגדות לדרכי שלטונו 1
אפרים להב, ירושלים
צודק הקורא להב. בגלל המחסור החמור
בניר קוצצה הרשימה המקורית, שהי-
תת. ארוכה יותר, ושכללה גם את פרסי
הדי^י נגד העתון לד-.פתסד.,

ישראלים יכארצות הכרית אבני בשמחה קראתי למכתבו של
(העולם הזה )696׳ ואני חושבת שאחד מ-
חפקידיבם בתור חבורה של חיילים משוחררים
להלחם להפסקת ההפקרות הזו של
הישראלים בחו״ל. הרבה משתמטים מבלים
בנחת את ימיהם. שם. חלקם נמצא שם עוד
מימי מלחמת השחרור, מצפונם לא הראה
להם את מקומם הנכון. המרגיז בדבר שאנשים
אלד, מצאו את מקומם בקונסוליות
שלנו, כי במשך השנים שאנו נלחמנו ואיבדנו
רבים מחברינו, התמחו הם בשפת
הארץ הזרה ובמנהגיו״ גם כאן בארץ
רבים המשתמסים במשרות הממשלה, שאינה
מחסלת את הענין המחוצף והשפל הזה.
ימימה ר ,.תל יעיב

מצפצך על הר. ס .פ
חייל מילואים הוצב לבסיס צבאי,
המורכב בעיקר בתי־סלאכח, בהם
עובדים חיילים ופועלים אזרחיים.
תון כדי עבודה, התלכלכו בגדיו
של חייל המילואים. פנה אליו פועל
אזרחי מבוגר בשאלה :״מדוע אינן
דורש בגדים צבאיים, ככל חייל
אחרד
״מאת מ׳ אבקש?״
השיב הלח בשאלה.

יעץ האזרח.
״אינך !מכיר אותם,״
התפרץ חייל
המילואים ,״הס רק
יודעים לצעוק על
החיילים, אך לא
לדאוג להם. אני מצפצף עליו ועל
אביו. לא רוצח לבקש סמנו
סובות.״
הזקן פנה לו בנחת :״אם אתה
רוצה לצפצץ על אביו, אני צריך
להסכים קודם, כי אני אביו של
הר. ס. .פו״
הקורא פנחס בושי מחיפה, זוכה
בלירה אחת (ובצפצוף).
לינדרים ...אפילו לא בלילות, כמעט —
ולא בנעלי לכה, ובודאי לא בשעות אתר
הצהריים׳ בהן נפתחות התערוכות ! אני
מבטיח לכם, שאילו קרא שורות אלה עתו-
גאי צרפתי, או אנגלי, או אמריקאי, כי
אז היה מתגלגל מצחוק, בהיסטריה, שקשה
היה להפסיקו.

י.י ,.פאריס

בין הצוחקים: חברי מערכת העולם
הזה,פרט לעורך סדור אנשים.

רותי רותי
״רותי יותר נחמדה עם האופנה הישנה.
האופנה המודרנית (העולם הזה )698 אינה
הולמת אותה. אין זה הולם את ״רזתי״
להיות גנדרנית.
סמי רוזנברג, תל אביב
חושבים כמוך: רוחי ודוש.

רותי 15151
האם יכולה רותי השוהה באמריקה להשתתף
בתחרות על תואר. ח תי 1951״ ?
רדתי כחן, ניו יורק.
אם תמהרי לשלוח תמונתך, כן.

חתיכות חתוכות
אינני מבין את העולם הזה ואת השערים
שלו. קודם אתם מצלמים את החתיכות,

נוער מחפש את המחר
אוי ואבוי לנוער שרבנות היא המחר
שלו (העולם הזה .)698
אמנון דויטש, חיפה

צילינדרים כפארים
כיצד אפשר להיות כה פרובינציאלי
ולכתוב :״כשיגיעו המבקרים האמנותיים
חבושי הצילינדרים השחורים ונעולי נעלי
הלכה ובו העולם הזח )696 וכי אינכם
מבינים שבפאריס אין מתהלכים בכלל בצי-

אחר כך אתם חותכים את הצילומים.
דוד טוקן, תל אביב
פתרון החידון — בעמוג 14

השער
טובה בת ה־ 20 עלתה לפני שנים אחדות לארץ. הגיעה עם עלית הנוער לקבוץ
נגבה. כשפרצו הקרבות, ונגבה. שימשה שדה־מטווזז לתותחי המצרים, נשארה טובה
במקום. כפרס על אומץ־לבה הכירה את הסמל דסאו, איש גבעתי, שבא עם אנשיו
להגן על המקום. הוא נפצע ברגלו בהגנה על הדרך לנגבה, נשאר נכה. אולם הוא התנחם
תחת החופה.
כשהיה על סובה, הלבושה בכתונת לילה, לבחור בנשף הפ״ג׳מור( .ראה טמודיס
)8—9בשותף מתאים לתחרות־התפוז, בד, ריקד בל זוג עד שהתפוז נופל מבין מצחם,
בחרה בשמעון פסה הלבוש פיג׳מה. מפני ששמעון ידוע כאדם יציב: יש לו אשה, גס
ילדה קסנה. חקלאי מגדל־בננות לשעבר בסתח־תקוה, שנסש את אדמתו מחוסר יכולת
להפיק ממנה פרנסה, הסך נהג. יש לו צרות לרוב: מכוניתו לגנבה בעת שירותו בצבא.
בקשתו כי השלטונות יעזרו לו, סרם נתמלאה. אולם בפורים החליט לשכוח את הכל :
ברצינותו של חקלאי, הוא דואג לבל יפול התפוז המקשרו לבת זוגו.

״חעולס הזה׳ ,מס 700 .

במדידה
ה 01
ל ש תו ק, ל חי־ר
למחרת יום הפורים העצוב, הסיר העם
את מבסיו ממסכות הילדים (אינדיאנים,
ערבים, אפאשים) ותלה מבט משועמם
במסבות הפוליטיות של המבוגרים (מצילי
מולדת, שוטרי אלוהים).
לפי כל הסימנים יהיה הפורים הגדול של
מלחמת הבחירות שמח יותר מן הפורים של
אסתר המלכה. השבוע כבר הופעלו התותחים
הראשונים, ירו את הפגזים הראשונים.
בכנסת ירה קפלן. בפוזה של גנרל,
הטוען כי כל המותח ביקורת על מעשיו
אינו אלא עוזר לאויב, הטיח האשמות
כבדות בפני כל הטוענים בפומבי, שמדיניותו
תהרוס את המשק: נבואות שהורות
כאלה הן מעשי חבלה, .ך,אויב מאזין, ארצות
זרות מקשיבות, הפתרון הגדול: לשתוק, 14 לחייך•
יהיה טוב, אמר קפלן. מתי? בדיוק
אחרי הבחירות, בסתו. עד אז סבלנות,
אמונה.
כמו אמיל קואה, הפסיכולוג הצרפתי
הנודע, שבא בשנות ה־ 20 לרפא את כל
המחלות, החל מכאב בטן וכלה במיחושי
שיניים, בא גם קפלן לרפא, את החולה
באימרה המפורסמת ״מדי יום ביומו, בכל
המובנים, אני מרגיש יותר ויותר בטוב!״
כ ד לחזק את הסוגסטיה, אסר בינתיים את
המסחר החפשי בזהב (ראה להלן) — צעד
נבון בידי פוליטיקאי המתבונן לבחירות,
פחות נבון בידי כלכלן ליד ערש הדווי של
המשק הישראלי.

הכנסת
ב בי צהבדית שו או ת
כאשר נסתיים דיון עשר השעות על
הצעת התקציב לארבעה החדשים אפריל-
יולי(שהורחב, בינתיים, לחצי השנה אפריל-
ספטמבר, מחשש האיחור בבחירות) הוברר,
כי הרברט פרדר, הכלכלן הפרוגרסיבי עגול
הפנים, האיטי בדיבור ובעל הניב הייקי,
ירד לעומק סוגיית האינפלציה הדוהרת,
המצעידה את המדינה לתהום, אשר ספק
אם הענקה אמריקאית בגודל 150 מיליון
דולר תוכל לסותמה זמן ממושך, והעלה
תכנית פעולה הגיונית, מושתתת על יסודות
כלכליים, הנראית כמוצא יחיד.
פרדר ביסס את תכניתו על חמש נקודות
יסוד:
בניית המדינה על יסודות אנטי אינם־
לציונים — כיסוי תקציבי הבטחון והפיתוח,
במידת האפשרי, בהכנסות המדינה ולא
בכספי דפוס אפ״ק. הגדלת ההכנסות על־ידי
הרחבת רשת משלמי מם ההכנסה והנהגת
מם קניות כללית.
!הגדלת הייצור החקלאי והתעשייתי —
פיתוח תעשיות יסוד על״ידי רשויות ממשלתיות.
והגברת
היצוא — ייעול ד,תעשיה
וחיסול הבירוקרטיה במשרדים הכלכליים
של הממשלה.
ושביתת נשק כלכלית במשך שנה
אחת — הצמדת שכר העבודה לפדיונה,
יחד עם צמצום רווחים כללי.
פדודוקטיביזציד, של העבודות הציבוריות
— העסקת עולים בחקלאות ותעשייה
במקום כבישים, ייעור וסיקול.
פרדר לא נרתע מלגלות את רוע המצב.
היה יכול להרשות זאת לעצמו כח״ב מטעם
מפלגה מיעוטת סיכויים בבחירות הקרובות.
להדגשת יתר הצהיר :״אינני מוכן לקפוץ
לחלל ריק, אפילו אם קפיצתי תלווה תשואות
בוחרים.״

לגות מלבד מפא״י) רוצות להבטיח לעצמן,
מה שקרוי בלשון כנסתית ״חופש הסברה״
בקרב גופים אלה, למנוע חסימת גישת
תועמלניהן למעברות העולים, כפרי המשולש
והגליל, מחנות הצבא.
מה שהסתכם היה — הוצאות הבחירות:
אומדן הוצאות הממשלה — כארבע מאות
אלף ל״י; הוצאות המפלגות — פי עשר —
ארבעה מיליון לירות;
בסוף השבוע החליטה וועדת הכנסת על
פגרת פסח בת 31 יום (כד)13^ —124
שתהיה חופשת מרגוע משתלמת אחרונה
לרבים מח״בי הכנסת הראשונה שלא ישובו
לבניץ ברחוב המלך ג׳ורג׳ בקיץ זה.

,העולם הזה״׳ מם 700 .

בוץ הארצי?״

כפצצת בחירות הטילו. יריבי
הצעיר את הגילוי על מאמרו של משה סנה•
המנסה, כדרך גרים, להיות קיצוני בדתו
החדשה! השמיץ, למחרת הדחתו של קלמנ*
השומר

מפלגות
ב מ קו אהבה. נוחיו ת
נישואי־האהבה המשולשים, שאיחדו בשלהי
מלחמת העולם השניה את השומר
הצעיר, סיעהב׳ (שפרשה ממפא״י) ,לפועלי
ציון שמאל לבית־המשפחד, של ספ״ם,
הפכו יותר ויותר לנישואי־נוחיות, שגם הם
עמדו בצל הגט.
כבר תחת החופה ניבאו השושבינים
הספקניים, כי השומר הצעיר, המאורגן במשטר
מרוכז ודינאמי, יבלע ברבות הימים את
אשתו הסיעה־ביתית בעלת הגוף המשתפך:
עתה, כעבור שש שנים, נראה באמת שצדקו
הנביאים. הסיעה המפא״ית־לשעבר, שתרמה
לקופה המשותפת תרומה העצומה של
״קבוצת האלופים״*) ירדה השפעתה, לעומת
הסיעה הכמעט־קומוניסטית.
עם התכונה לקראת בחירות הכנסת השנייה
יצאו הפלגים לציבור חבריהם עם
מצעיד,ם שנבדלו, בעיקר, במידת נטייתם ל־קומאינפורם.
מתונים ביותר היו אנשי
סיעה ב /קיצוניים — אנשי השומר הצעיר,
שאליהם נספחו אישים כמשה סנה, יצחק
שדה ושנטו להצטרפות גלוייה כמעט לגוש
הסובייטי.
כתוצאות מכך רבו הסדקים במפלגה,
דובר על פירוק. מפא״י לא שבעה רצון
מהתפתחות זאת — חזירתם האפשרית של
חלק מאנשי סיעה ב׳ למפא״י, בראשותו של
ישראל גלילי, עלולה לנתק לחלוטין את
אחרוני הקשרים הרופפים המחברים את רובה
של מפ״ם לנאמנות ציונית, לאחדה בגלוי,
עם, מק״י ולאשר בכך את המציאות
המדהימה, המוסתרת עתה בזכות עצמאותה
של מפ״ם — קיום המפלגה הקומוניסטית
המייצגת לפחות ־ 207 מתושבי המדינה.
בינתים החליט השומר הצעיר, שהקים
במפ״ם את ״החזית לליכוד מפ״ם״ להבטיח
ייצוג מתאים לאנשיו בין נבחרי המפלגה
לכנסת השנייה. השיטה: עריכת ועידת
מפ״ם, שהבחירות לקראתה תוכחנה, לדעת
השומן הצעיר, את יתרונו המספרי.
כהכנה לכך נערך רישום מזורז של חברי
המפלגה, ללא הקפדה יתירה, ומכפר

בגרהלבני בגי ר ה
חמשה שבועות אחר נפילת ממשלת
ישראל, בהצבעת אי אימון הכנסת הראשונה,
טרם הוכן חוק הבחירות לקריאתו הראשונה.
ד״ר נחום ניר, סגן יו״ר הכנסת ו-־ו״י
ועדת החוקה, הודיע כי למרות כל העיכובים
תאופשר עריכת הבחירות בחודש
יולי.
בינתיים הרבו חברי הוועדה להתנגח
על תקנות תעמולת הבחירות בץ שלושה
גופים, מרובי בוחרים: העולים, הערבים
בשטתי הממשל הצבאי, החיילים בשירות
צד,״ל. מפלגות האופוזיציה (ז. א .כל המפ
יכול
להתאפק, העיר לעסקן השומר הצעיר :
״הזוכר אתה את הבחירות לקונגרס הציוני
הכ״ב׳ כאשר מספר המצביעים בקיבוץ ה;
ארצי (התנועה הקיבוצית של השומר הצעיר)
היה גדולי סי שחיים ממספר החברים בקי
לתמוך
בבתי הארחה מפוקפקים מאד מבחינת
המנסר והמצפון. השיקול — ת מי ד יש
כתובת למצוא את מי שצריך. ואם המסחר
בדולארים אסור, איך קונים אותם במחיר
של 1.500ל״י לצרכי מבוא ללא תשלום?
״מה זה סוברין ז״ צועק יהודי שני,
״ 4קילו נקניק?״
״אבל סוברין זה 500 כיכרי לחם״ ,צו־

עק השני.
ההתנצחויות־ התמידו עד לשעות הערב

הרכרט פרדר, פרוגרסיבי
מונן לקפוץ
הנרשמים כבר עולה, בוודאות, על ארבעים
אלף.
אחד מחסידיו של ישראל גלילי לא היה
* חברי סיעה ב׳ לשעבר: האלופים אלון,
סבנקין, כרמל, שדה. יוצא מן הכלל:
שמעון אבידן, איש השומר הצעיר, בעל
עבר במחתרת הקומוניסטית בגרמניה.

טיס בצ׳כוסלובקיה, בנוסח פרבדאי בדוק,
את האיש ששיבח לפני חדשים מספר —
אך עוכב, ברגע האחרון, על־ידי חבר
העורכים, המתונים ושקולים יותר, של
בטאון המפלגה — על המשמר.
בסיכום: נראה שמפ״ם לא תתפלג לפני
הבחירות לכנסת השנייה, מתוך הנחה שר,־
רסיסים לא יזכו ביותר קולות מאשר המפלגה
המטולאת. אך אחר הבחירות, ובמיוחד
באם תתגלה עלייה ניכרת בכוח מפא״י
או מק״י תגבר יד הפורשים ומפלגת הפועלים
המאוחדת תתפורר — לרוב קומוניסטי
ומיעוט מתון, שיהווה את אגף השמאל
של מפא״י.

המשק
ה עי ק ר: יש כתובת
רחוב לילינבלום קיבל את הידיעה על
האיסור במסחר הזהב באדישות.
״עכשיו אפשר יהיה לעשות ביזנס*,
— אמר סרסור ותיק במקום רבע
לירה דמי טרחה, אדרוש 25ל״י דמי סיכון.
מי יתן לקפלן את הזהב? יקבל את חסו־ברנים
כמו שקיבל את הדולארים...״
״האם יאסור גם את המסחר במגרשים?״
שאל השני בלגלוג.
את ההיפך בדיוק אמר מנהל אפ״ק,
ד״ר אהרן בארט. אין שוברים את המדחום,
כשהוא מראה 41 מעלות, אלא מחפשים
תרופה להוריד את החום. כל עוד ידפיסו
שטרות ויפחיתו את היצע הסחורות,
יעלה החום מעלה־מעלה, אפילו יגנזו את
כל המדחומים בארץ.
בימים שקדמו לצו הצליחו ״מלוכנים״
מושבעים להפסיד שליש מהונם. איום מפורש
של שר האוצר, לחץ כבד של דעת
הקהל, והעיקר רצון טוב של אילי הזהב,
שידעו לזרוק את מלאי המלכים, כשהזהב
הגיע לשיאו, השפיעו על ירידת שער הזהב
בשליש במשך 4ימים בלבד ללא השפעה
מבחוץ.
באותם הימים המה רחוב לילינבלום
מרוב אדם. הויכוחים וההתנצחויות בקעו
עד לב השמים. יסגרו את הבורסה או לא
יסגרו? האם כדאי יהיה לקפלן לחסל את
המסחר החפשי בזהב, להוריד אותו למחתרת,
או לקיימו תמורת ויתורים הדדיים?
זקף יהודי ממושקף את אצבעו כלפי מעלה
וסיפר: בחו״ל מעונינת המשטרה דוקר.
•.שהים ציוני כללי בסרס הסתפח אל מפ״נב

המאוחרות, איש לא ידע לרדת לעומקו של
הסוד. מדוע סוברין במצרים אינו מגיע ל־
5לירות מצריות? מדוע מתהווים יחסים
פאראדוכסליים בין המטבע והשטר, בין ה־דולאר
והפיזו? אולם המושכים בחוטי הבורסה
אינם חברי הועד כל עיקר. המספרים,
שנתגלו ממאזני בנקים מכובדים מאד,
מוכיחים עד מאוד על התמורות, שחלו בסעיף
המטילים ונכסי הזהב. והמשקיע הקטן
נהפך כדור משחק בידי שחקנים מנוסים
וציניים.

בו ח ושמו ג רי
מאות לקוחות צבאו על פתחי משרדו
של קבלן בנץ ידוע בתל־אביב וצעקו 1
״איפוא דירותינו, שהזמנו עוד לפני שנה?״
הלה ענה לכל אחד בנחת :״כוח עליון
מונע. אני יכול להחזיר את הכסף שקיבלתי״
.הכוח העליון הוא יעקב גרי,
שאינו נותן חמרי בניה.
אלפי מחוסרי גג הכניסו לפגי שנה
ויותר את חסכונותיהם לקבלנים ובונים.
ביצוע ההזמנות נדחה מיום ליום. תחילה
שרר מחסור בברזל, אחר כך חסר מלט,
לבסוף אמרו הקבלנים, בי המחיר שקיבלו
אז, אינו מתאים לתנאים הקיימים.
הבניה הפרטית לא הופסקה. הייבוא
ללא תשלום נותן לקבלנים את האפשרות
להביא בדולארים ובתשלום סכום מקביל.
לאוצר בדולארים, חמרי בנין בכל כמות
שהיא. אבל סונה מלט עולה בשיטה זו פי
,6טונה עצים וברזל פי .5ואילו התשלומים
עבור הדירות נתקבלו עוד לפי התנאים,
ששררו במדינה לפני שנה.
מתעוררת בעיה משפטית מסובכת: מה
זה כוח עליון? לפי המקובל פירושו הפרעה
בלתי רגילה בדרכי הטבע. טוענים
המועמדים לדירה: הבונים ידעו להרויח,
בשעתו, סכומים דמיוניים, ירויחו כעת פחות
או גם יפסידו. והקבלנים, המגלים אי־רצון
רב להפסיד, טוענים שכוח עליון פירושו
גם שר־מסחר המנשל, לדבריהם, את הבניה
הפרטית בשעת חלוקת המלט.

סי דנגדוהב
השלט הקטן :״אגודת הסוחרים במתכת
עדינה״ שימש אבן שואבת ללירות הניר
של האדם הקטן, קנה שביתה בכותרות
העתונים, עלה על שלחן הישיבות של
הממשלה. השבוע הורד ממקומו, בבית- הוטמן קפה הקטן שברחוב לילינבלום,
בקרן זווית, כדי שלא יותז עליו סיד מדליי
>ר,נזשן ״בנודינח״ ענזוד )6

בסר ודב

פדי 0י

״הי ד דו מ ה, ל סיני! ,
בתחילה בא איום המצעד הגדול. אם לא ימצאו
אומות העולם (בשיתוף פעולה עם מדינת ישראל) פתרון
לבעית פלינוי מלחמת פלסתין איימה הלבנון, יקומו
כל הפליטים, יושבי המחנות ויחזרו לבתיהם הנמצאים
בתחום ישראל. שום שימוש בכוח לא ירתיעם. תאריך
המצעד נקבע ל 1-בינואר .1951 יומיים לפני המועד,
משלא באה תשובה מאיזה צד שהוא, נדחה המצעד.
מאז נשכח כליל, פליטי פלטטין המשיכו לשבת במה־נותיהם.
לחיות על קיצבת מוסדות הצדקה הבינלאומיים,
בישיבת המלאה האחרונה בפברואר ,1951 קיבלה
הליגה החלטה-ליישב את 700.000 הפליטים בארצותיהם.
מבלי שהדבר יפגע, כמובן, בזכויותיהם של אלה,
בדבר החזרת רכושם או קבלת פיצויים (העולם הזה
<093 אחר כך שוב נשכח הנושא, הפליטים המשיכו
לשבת במחנותיהם.
עד אשר הודיע השבוע ג׳יימס קיץ, סגן המנהל
של סוכנות האו״ם לסעד ולעבודות צבוריות לפליטי
אוץ־ישראל, שאו״ם מעבד עתה את התוכנית ליישוב
50.000 פליטי בחצי־האי סיני. החלטה זו נתקבלה על
פי תובנית, שהוצעה עיי ממשלת מצרים.
דוגמה ישראלית. חצי־האי, ששטחו 4.500
מיל מרובעים (פי 4משטחה של מדינת ישראל),
שרצועת החוף הצפונית שלו היא מישור, שרובו חול,
ויפנים הארץ הררי ועשיר במחצבים, הוא בעל אוכלוסיה
דלילה מאד. עד עתה ניצלו המצריום חלק זעיר מאוצרות
סיני — מחצבים וקידוחי נפט קטנים. אך בחלקו
המכריע נשאר הבל ארץ זה שומם ופראי.
עתה העמידה ממשלת מצרים לפניה את פעולות
פיתות הנגב הישראלי כדוגמה. צעד ראשון: הבטחת
קיומה של אוכלוסיה קטנה באופן יחסי, אך גדולה פי
כמה מהאוכלוסיה הנוכחית, שתהווה בסיס להתרחבות
נופפת. עבודת תיכון ראשונה כבר הוצאה לפועל! זו
תבטיח מקורות מים למתישבים, שיהיו בעיקרם חקלאים.
אחריהם יבואו מתישבים שיעסקו בפיתוח איצרות סיני
וזמינירלייס.
מתנת או ״ ם. את בעיית ההוצאות הגדולות,
הכרוכות בתוכנית פיתוח מרחיקת לכת, פתרה מצרים
בצורה הפשוטה ביותר. היא הפכה את קללת רבבות
פליטי ארץ־ישראל היושבים ברצועת עזה לברכה. היא
הציעה ליישבם במדבר סיני בתנאי שאו״ם ישלם לה
(למצרים) את ההענקות הגדולות, המוצאות עתה להחזקת
הפליטים במחנות.
לערבים רבים, הנמצאים עתה במדינת ישראל, לא
היה משום הפתיעה גדולה בעצם התוכנית המצרית.
במשך זמן רב רווח ביניהם הבמחון שממשלת ישראל
תדע לנצל. את כספי או׳׳ם, המוצאים על הפליטים,
לטובת תוכנית פיתוח הנגב שלה, על ידי יישוב
הפליטים באזור מרוכז בנגב. במקום זה, ילכו כספים
אלד, למצרים .״עכשיו גם לערבים תהיה סיסמה יפה,״
הם מתלוצצים ,״כל הפליטים יתחילו לשיר היי דרומה
לסיני־ז״ ולמצרים תקום שרשרת של ישובי־משלט נגד
ישראל — הכל חינם, מתנת או״ם.

מחנהכמדבר: רבבות משפחות של פליטים מארץ ישראל, שנטש:
את בתיהם בזמן הקרבות, מוחזקים עתה במחנות פליטים במדבריות
מסב;ב לגבולות ישראל ע*י מוסדות או״ם וקרנות צדקה פרסיות.

היגיינה אלמנטרית. היא פלחית, בת פלחים, ומעולם לא שמעה
אלא על הרפואות הפשוטות ביותר. עתה משתדלים רופאים מתנדבים
ללמדה את אמצעי השמירה על החיים והבריאות, שערכם במחנה כאפס.

הברחה
ישראלמר עי ד ה מצרי
הקצץ עלי עוסמן אינו מדינאי. הוא איש מקצוע
גרידה, ומקצועו: מלחמה בהברחת סמים משכרים
למצרים. לכן, הוא מכריז בפומבי :״מי יתן
ויחזרו ימי המנדט הצרפתי בלבנון אין לראות
בדבריו שום ביטוי פוליטי משועבד לאינטרסים זרים.
הוא רק מתגעגע לשיתוף הפעולה ההדוק שהיה אז
בין המשטריה הלבנונית (בפיקוד צרפתי) ובין המשטרה
המצרית, במלחמה בחשיש.
במצרים התפתח שוק גדול מאד של סמים משכרים.
שצורכיו הם בני כל השכבות •החברתיות. הפועל
הפשוט בנמל פורט־סעיד משתמש בהם, כדי לשכוח
את סביבתו האפרורית, והאפנדי רודף ההילולות
רואה בהם תוספת חשובה לרשימת התענוגות.
תצרוכת זו חייבת להסתפק, בעיקר, בתוצרת חוץ,
כי יחידות משטרה רבות מפקחות על האיזורים החקלאים.
גדול החשיש נעשה לרוב בשטחים קטנים
ומוסווים ! החשיש נזהע בתוך שדה של גידול אחר,
כגון כותנה או צמח גבוה אחר, המסתיר אותו מן
העין. כ ד לגלות את איי החשיש האדום, משתמשת
המשטרה -המצרית באוירוני תצפית. על כן מצאו הצרכנים
המצריים מקור אספקה חיצוני. המקור: הלבנון
וסוריה.
עסקמכניס. בלבנון מהווה גידול החשיש מקור
הכנסה חשוב מאד. כבל עסק מכנים רציני במדינת
סוחרי* הוא נמצא תחת חסותם של אנשים רמי
מעלה. בך, למשל, ידוע כי מרכז החשיש בלבנון
נמצא בשתי הערים זחלה ובעלבק, המיושבות ע״י
מתואלים • הנמצאים בחסות צברי חמאדה, נשיא בית
הנבחרים. רעל כן קצרה יד השלטון מהשיגם. אך
ליי שעה אין ממשלת הלבנון מגלה כל רצון להתגרות
בשטי המתואליס, המוכנים לצאת בנשק. נגד

חולהשחפת. פלים צעיר זה, נגוע ריאות, מוסיף רק למרירות
הוריו. לא מעטים מבין הפליטים חיו לפנים בתנאים שהיו, אם לא
מוהירים, הרי לפחות יותר נוחים מתנאי המחנות האיומים והחנוונים.

ממתיניםבלי סון . 5זזייום של ניוון ואפס מעשה מעיקים על יושבי
המחנות. הגברים יושבים באבק וזוממים מזימות או מחפשים פרנסה,
והנשים ממתינות באהלי האדמיניסטרציה לטיפול רפואי, או לקבלת
לחם חסד. עתה הבטיחו לישבם בסיני ותקוותיהם תלויות, .בחסדי מצרים.

כל נסיון של שלילת ״זכותם הדמוקרטית כעם חפשי״
לגדל חשיש.
לפני זמן קצר העיז ציר לבנוני מתקדם בשם כמאל
ג׳ונבלאט (צעיר דרוזי אופוזיציונר, השונא שנאה
עזה את ראש •הממשלה ריאד אל״סולח) לפרסם בע־תונות
פנייה לממשלה, לדרוש מצברי חמאדה לגלות
.את סודות גידול החשיש במחוז הנמצא בחסותו,
והסר למשמעתו .״כולנו יודעים״ ,הוא אפר ,״היכן
נמצא החשיש, היכן הוא נזרע, כיצד מבריחים אותו
ומי המפקח על פעולות אלד״ הרי זה מגוחך לראות
את הג׳נדרמיה (המשטרה) כשהיא שמה ידיד, על
איש מסכן, שנתפס עם 20 גרם חשיש, בשעה שהיא
מעלימה עין מטונות רבות ושקים מלאי חשיש לרוב״.
הדברים הגיעו כמעט עד סכסוך דיפלומטי בין
מצרים והלבנון, לאחר שעתונאי מצרי נודע פרסם
מאמר, בו האשים במישרין את ממשלת הלבנון בעידוד
הגידול ומסחר החשיש. ה ד המאמר נשמעו גם
בישיבת הועדה המדינית של הליגה, בה נתקבלה החלטה
לאסור גידול זה. ראש המחלקה המצרית למלחמה
בסמים משכרים (שנוסדה ע״י הקצין הבריטי
ג׳ון ראסל באשא) ,הקולונל עבד אל־עזיז ספואת מסר
כי בסוריה ובלבנון בלבד הגיעו שטחי הגידול ל־
80 אלף דונם. לעומת 33 אלף בסוף .1949 יבול
קציר 1950 היה 720 טון בזמן, שלדברי הקולונל
ספואת נתפסה כמות של 15 טון בלבד•
רכבת הפליטים. אך החלטות והטפות מוסר
אלו אינן משפיעות על הסוחרים הלבנוניים והאינטרסים
הענקיים המארגנים את הברחת החשיש ומכירתו.
הסמים ממשיכים להגיע בכמויות גדולות למצרים.
הפליטים מארץ־ישראל ממלאים עתה תפקידים
ראשיים במערכת ההברחה דדך ממלכת הירדן וישראל.
הם מכירים היסב את דרכי המעבד לשיירות
בהרי יהודה ובמדבריות הנגב עד מדבר סיני, ולעתים
קרובות מצטרפים לרכבת הפליטים שבין חברון ועזה,
דרך באר־שבע.
עד אשר מגיעה הסחורה למצרים, חלה עליה פנטסטית
במחירים: חשיש הנמכר בלבנון (ארץ מד
צאו) בעשר לירות, לערך, הקילו — משלמים בעבורו
100 לירות במצרים. האופיום (תוצרת תורכיה) נמכר
בלבנון ב־ 40 לירות ובמצרים הוא מכנים לבעליו
עד 150 לירות.
פ עו לו ת קו מנ דו. אין רכבת הפליטים דרך ד,הב־י
רחה היחידה, המביאה את החשיש למקום המיועד.
כמויות גדולות מוברחות באניות ובסירות מחופי הלבנון
למצרים, אטליה או דרו צרפת. בנובמבר
1950 נתפסה ליד חופי אלכסנדריה האניה התורכית
ניסאן ועליה כמות גדולה של אופיום וחשיש. כוחות
גדולים של המשטרה נאלצו להגן על הסמים (1.100
ק״ג שערכם נאמד ברבע מיליון לירות מצריות) שהורדו
מן ד,אניד ,.לאחר שכששים אנשי קומנדו של המבריחים
נכנסו לקרב אש עז עם כוחות המשטרה.
אך פעולות כה מותחות ומרתקות נדירות מאד
במלחמה בהברחה. מצרים הקימה חיל משטר חופים
מיוחד, המונה כמה אלפי איש מצוידים בסירות סיור
קרביות, ואשר בראשו עומד יחיד שאוקי ביי, בן אחותו
של נחאס באשא, ראש ממשלת מצרים. נוסף לחיל
זה פועל חיל־ספר מיוחד על גבולות מצרים במערב
(מדבר סהרה) ובמזרח (מדבר סיני) .עבודתם אינה קלה
ביותר, כי גידול החשיש, המסחר בו והברחתו אינם
נחשבים לפשע מוסרי בארצות ערב• אפילו מכוניתו
של האמיר נאיף, בנו של המלך עבדאללה, נתפסה עם
שלושה שקים מלאים חשיש.
כמו יפאן כפץ. בזמן האחרון לא הפסיקה חע־תונות
הלבנונית את שתיקתה על נושא כאוב זה• אחרי
.חקירות ובדיקות רבות, גילו אנשי המשטרה הלבנונית,
סוף סוף, את מקור החשיש ר,אמתי החשיש הנכנס
מצריימה הוא ישראלי ! לא לבנוני 07 מן הסם ד,מרעיל
את מצרים הוא חשיש יהודי! לפי דברי אל־אזזד,
שבועון המופיע בבידות :״ישראל לקתה על עצמה בזמן
האחרון את תפקיד הפצת הסמים המשכרים במצרים•,
לפי דוגמת פעולתה של יפאן בסין״.
אולם המצרים אינם כה טפשים והעתונות המצרית
ברובה ממשיכה עדיין לתקוף את הלבנון, אם כי מטעמים
מדיניים, חיצוניים ופנימיים כאחד, מעוניינים
חוגים מסויימים במצרים לשכע את העם המצרי ואת
העולם הרחב, בי ישראל קמה על מצרים להרעילה.
כהוכחה מוחשית, פרסם השבועון המצרי, אכבאר אל־יוס
סקירה על הברחת החשיש בלווית תמונתו של
צעיר יהודי, שברח מישראל למצרים .״במו עיני ראיתי
עשרות מפעלי חשיש בשראל״ ,ספר, לסי דברי
אכבאר אל־יום, הצעיר היהודי.
ישראל: חו לי הבשרשרת. אך למעשה יודעת
משטרת מצרים, כי אין זד, אלא תכסיס פוליטי.
פעולות משטרת ישראל נגד המבריחים ידועות היטב,
ואנשי המחלקה המתגעגעים לימי המנדט הצרפתי בלבנון,
מתגעגעים באותה מידה לשיתוף הפעולה, שהיה
בין משטרת ארץ־ישראל ובינם נגד המבריחים.
״כל הענין הוא שרשרת״ ,הסביר קצץ בא בימים,
שכבר ראה שנים רבות של שירות במחלקת הסמים
המשכרים המצרית .״יש שלוש חוליות: סוריד-,לבנון-
תורכיה, ישראל ומצרים. החוליה השניה ישראל היא
המקשרת בן היצרן והצרכן. כל זמן שלא תר,זזה חלק
בלתי־נפרד ופעיל במלחמה נגד המבריחים, יגיע החשיש
לחוליה השלישית: מצרים.״

,העולם הזד.״׳ מס 700 .

ידידי צרפת.

טור של 2.500 פרשים ברברים חמושים ונושאי דגלים צרפתיים, שעבר ברחובות פז, כאזהרה לתושבי העיר הערביים.

הסיסמא :״הפרד ומשול׳

במרחב

מרוקו
ה שול טן הבין ר מז
משלחת העתונאים המצרים, שהוזמנה ע״י השלטונות
הצרפתיים לבקר את ערי מרוקו, שלדברי העתו־נות
המצרית נחרבו עדי הצרפתים, במשך המאורעות
האחרונים שפרצו שם, חזרו השבוע לקהיר. במשך
שסוע היתד, להם השהות לבקר את פז, מקנס, רבאת
ולהוכח שהבתים עודם עומדים על תילם. הצרפתים
סייעו להם לנוע בארץ באופן חופשי, ולשוחח עם
התושבים.
ואכן, בחזרם למצרים הודיעו, כי כל הסיפורים, שנפוצו
לפני שלושה שבועות על מהומות וקרבות במרוקו,
היו שמועות שוא. בכל זאת, החליטה מזכירות
הליגה הערבית להמשיך ולדרוש את פינוי הצרפתים
ממרוקו. בדרישותיה מסתמכת הליגה על עדותם של
חברי המשלחת שביקרו במרוקו.
מיפגך כוח,, .אמנם לא היו שום הפגזות או
הפצצות* ,הכריזו, אך אין זה אומר, שלא היה שם
מעשה אכזרי של דיכוי תושבי מרוקו, השואפים לשחרור
מעול הקולוניאליזם הצרפתי* .והם המשיכו לספר,
כיצד הצליחו הצרפתים להכניע את שולטן מרוקו
ואנשי אל־איקתקלאל, כשדרישותיהם של אלה עוד היו
בשלב של תביעות בלבד, ללא כוח מעשי מאחוריהם.
ב־ 26 לפברואר, בשעה שלוש אחרי הצהרים, כשהעיר
פז היתר, נתונה בתרדמת מנוחת הצהרים, הופיעו
2.500 פרשים ברברים, בראשות השייכים (אחו
ולרבי יזהרי, שניהם ידועים בשל אהדתם למשטר
הצרפתי) בשערי העיר, חמושים ונושאים דגלים צרפתיים.
הם נכנסו דרך שער בסנ׳לוד המערבי, עברו
את רחובות העיר ושווקיה המרכזיים, ויצאו דרך שער
באב תחתו המזרחי.

העיר עדיין עומדת. סי עבד אליסלאם וסי עגדל
אל־עזיז אל־מוקרי, מנכבדי פז, קוראים כי העיר נחרבה.
אן קשה להם להאמין לעתון — כי הבתים עומדים נתמיד.

״העולם הזה״׳ מם 700

אחת הפגנודכוח זו, לא היד, שום צורך בתותחים
צרפתיים או בחיילים סנגליים. השולטן הבין את הרמז,
הוא הפסיק את תביעותיו וחדל פתאום לאהוב
את אנשי אל־איסתיקלאל. אפילו כאשר הובאו, השבוע,
שמונה מחברי אל־איסתיקלאל בפני בית־הדין, ונידונו
לתקופות מאסר שונות, לא נשמעה אף מחאה. גם לא
מקהיר.

החיים נמשכים. כדי להוכיח שלא אירע דבר,
ממשיך השולטן מוחמד של מרוקו (למעלת) לצאת ברוב
הדר לתפילת הצהרים במסגד חראשי של רבאת. ואילו
הסטודנטים של האוניברסיטה קראוין (מעוז אל־איסתיק־לאל)
ממשיכים בלימודיהם, כאילו לא קרה דבר — או
עד שתבוא ההזדמנות הראשונה לעשות משהו יותר
ממשי מלימודים. ההמתה למטה מראה את ספרית
האוניברסיטה, המכילה אוסף של אלפי כתבי־יז ערביים,

;המשך ״בנח־ינה״ מעמוד )3
הסיידים, שהשתלטו על בורסת־הזהב בסול
מותיהם ובמברשותיהם ד,לבנו*

בריין פנחס
ר׳ איצ׳ה מאיר לוין, שר הסעד הישיש,
עצם את עיניו מרוב כאב על הידיעה

הופכים עד שבא פנחס והוציאן לשוק.
אולם כוחה של החזית הדתית עודנו
איתן. הקצבים ״הכשרים״ נענו לכרוז הרבנות
הראשית, סרבו לשווק את השימורים
באיטליזיהם. משרד החקלאות לא אמר
נואש וסנה למשווקי הדגים. אבל התאחחת
הסוחרים אמרה ״לא לא ניצור תקדם
להכניע ענף אחד בעזרת ענף שני ! כלומר,
אולי יזדמן עוד פעם להכריז על שביתת

צבעוהו, שפצוהו, אף הוסיפו למקום גן
נהדר ובריכת דגים.
במרוצת הזמן עבר הבית לבעלותו של
הצבא, שהפכו מוסד שיקום של נכי מלחמה.
בימיו הטובים הכיל הבית יותר מ־ 90 נכים.
אולם באחד הימים הופיעו במקום אנשי
משרד הבריאות, הודיעו לשוכניו כי הבית
עבר לבעלות חדשה. רופא חדש בא במקום
הרופא הצבאי, הסרן ד״ר כהן, אהוב החיילים.
ומאז החלו הצרות.
״שלחו לנו רופא נשים״ ,התמרמר נכה,
״לי כואב במקום אחר.״ אט־אט עזבו רוב
הדיירים את המקום, בהשאירם רק 14 איש
במקום, גם לאלה הודיעו, כי המוסד חוסל,
ויהיה עליהם לעזבו.
הידיעה עוררה סערה בבית הבק. הנכים
טוענים, בי ההבטחות לסידורים מפוקפקות!
רובם עדיין פצועים קשה, זקוקים לטפול
יומי וע*י רופא מומחה .״הסידור החדש
יהרוס כל אפשרות של הבראה,״ רוטן
אחד .״יהיה עלינו להתרוצץ בקופות החולים
השונות, ללכת לשק״ם כדי לאכול...״
בינתיים עזב הרופא את׳ הבית. גם האדמיניסטרטור
נעלם (חודש בעתודות) מבלי
שידאג לממלא מקום. נשארו בבית 14
פצועי־קרב, בלי טפול רפואי, במצב רוח
מדוכא, כשמחשבות התאבדות מרחפות
בחדרי*

דרכי ח״ם
6.180 קייג אז ר חי ם
אשפנזי מם׳ 7 ,6 ,5
לאב, פנים חגורים

שחברו בקבינט פנחס לבון(לוביאניקר) החליט
לחלק לקראת חג הפורים את שימורי
הבשר ממקסיקו* שעל כשרותם חלקה
הרבנות הראשית באופן מוחלט. רב אי־צ׳ה
מאיר ידע, שאין השעה בשרה להתערבות
נוספת בממשלה מתוך בטחון תת־הכרתי
שה״בוס״ עצמו ב. ג׳ .סמך ידו
על כך. ואכן לשאלתו קבל תשובה שלילי*
״איזה בר־מזל הוא פנחס אמר אחד
מחברי הממשלה, לאחר הישיבה בה נדחה
סוסית העירעור של הסיעה הדתית
על חלוקת הבשר המפוקפק מבחינת הכשרו
* כשרב יוסף לא חילק בשר אחת
למחצית השנה, עלו הצעקות עד לב השמים,
וכשפנחס ׳מחלק בשר רק פעם למחצית
השנה אין פוצה פה ומצפצף. דב
יוסף לא הצליח לשכנע את חברי הממשלה
לחלוקת הבשר הזה, ואילו פנחס לבון,
כשנאלץ לתת משהו לקראת תג פורים,
ניצל את המלאי של יוסף ואת המחלוקת
שנוצרה בין בן גוריון והחזית הדתית
סביב שאלת הגיוס.
מליון. הבשר ממקסיקו הוזמן מזמן,
נקנה דוקר, כבשר כשר. אולם את חותמת
׳ההכשר נתן הרב המקומי הקונסרבטיבי
מקהילת ״בני ציון״ ,יוסף משהראט,
שאנשי שלומנו חולקים בהחלט על סמכותו
בעיניני כשרו* הבהמות נשחטו על
ידי שוחטים מאותה קהילה, ובל גסיון לשתף
ב״מבצע״ שוחטים מחו״ל נתקל בסירובה
של ממשלת מקסיקו ( .ד לה בשו־חטים
המקומיים).
כמו כן הגיעו למעלה ממליון קופסאות
שימורים, שהיו מונחות כאבן שאין לה

סוחרים, בל יתנו אז לשווק מוצת טכסטיל
לתנובה. פנו, איפוא, לחנויות המכולת
וגם אלה אמרו ״לא נשאר המעוז
האחרון: הצרכניות וכמה פורצי גדר מבין
משווקי הדגים והאוכלוסיה, פרט למהדרין
מן המהדרין, מצאו את הכתובת, כדי להבטיח
מנר, של בשר שימורים. יודעי
דבר חוששים שבעירבוביה נתווספה לבשר
המפוקפק ממקסיקו כמות ניכרת של בשר
טריפה שלא חולק.

׳ ח מנגנון
ב עוד 3־*נ• .בלקינד
דיקטטור המזונות במחוז תל אביב, א ד
יד, בלקינד, עזב את משרתו לבסוף. אחרי
.שהיה עוזרו הנאמן של דב יוסף המושל
הצבאי של ירושלים במצור, ועוזרו הנא־
.מן של דב שר האספקה וקיצוב, גילם
בתוכו את כל התכונות שציינו את ה־
״בום״ :קיצוניות ,־חוסר גמישות, עמדה
נוקשה שלא היתד, נוחה ליריביו.
כשבוצעו חילופי גברא בממשלה, ודב
יוסף עבר לתחבורה, הגיש בלקינד מיו
כתב התפטרות. פנחס לבון (לוביאניקר) יצא
בינתיים לארצות הברית ואריה בלקינד המשיך
בתפקידו. כשחזר לבון, עמד אריה
בלקינד על התפטרותו: כשאין בשר וביצים
לא תועיל עמדה נוקשה. לבון קיבל
את התפטרותו ומסר את תפקידו למפקח
על המזון במחוז הדרום, ספר.
בינתיים הונצח אריה בלקינד בבדיחה
עממי* שאלו: לשם מה באה האות ״בית״
באלפא־ביתז בשר אין, ביצים אין, אולם
בלקינד יש.

תודת האומה
כו א ב מקו אחר

האשנס המסורג ב״שרות
לאומלל, מספחת רטובה

אקספרס״

כשנולד בן זכר לאדם — שמחתו גדולה
! כשבן זכר נולד לאיש המזרח —
גדולה השמחה שבעתיים ! כשנולדים לו
שלושה זכרים ביום אחד — מן הדין

״שרות אקספרס״ ,עלו תיכף מחירי חבילות
המזון ברחוב לילינבלום. רק בשעות
מאוחרות יותר נרגע השוק השחור, המחירים
חזרו לאותו מודד כלפני השריפה !
הוברר כי שרות חבילות המזון המתקבלות
מארצות הברית אינו נמצא במקום השריפה.
* מסביב לחנות השרופה עמדו עשרו״.
סקרנים והשותפים הרבים של חברת ההובלה
״שרות אקספרס״ בפנים עצובות. סבלים
עסקו באיסוף שאריות חבילות, פקיד
בפנים נדכאים הרים מכונת כתיבה חדשה
שרופה למחצה. לפתע צהלה אחת הפקידות
ופני רבים מהעומדים במקום אורו —
נמצאה קופה קטנה. המכילה בסף. פקיד
אחר הסתכל, בפנים עגומים, במכונת כביסה
שהלכה לעולמה. אדם ממושקף עמד
בחנות השרופה וצייר, כנראה תרשימים.
באותה שעה התכוננה אשתו של משה
גרייק וילדם בן השנתיים ללוית אביהם.
ערב קודם לכן, דקות מספר אחרי שעה
שבע, כשמר גרום, אחד השותפים בחברה,
עמד לסגור את החנות, הבחין באש מתלקחת.
בצידה האחורי של החנות, שאורכה
כעשרים מטר, לפת משה גרייק בסורג
החלון העליון העליון וצעק לעזרה.
במשך שניות מספר נחסמה בפניו הדרך
לפתח הקדמי, הוא נשאר במלכודת בחלקה
האחורי של החנות הפונה לחצר. נעשה
מאמץ לעזור לו, ניתנה לאומלל מטפחת רטובה
וכמה דליי מים נשפכו לעברו, אבל
האש התגברה. שעתיים אחרי כן הוצא משה
גרייק מהפתח האחורי של החנות בלי רוח
חיים, כשהוא חרוך למצה.
בחצר מספר ,4ברחוב מקוד, ישראל, מול
החלון המסוגר, שחסם בפני אדם את אפשרות
ההצלה, עמדה אחת מפקידות המשרד
ובכתה חרישית .״משד, היה הבחור ההגון

״מה אתם רוצים? אתם חיים כמו מלכים!״
אמר להם אחד הפקיד* ואמנם,
צורתו החיצונית של הבית, הדומה יותר
?ארמון צרפתי מאשר לבית בק ערבי,
יכולה היתד, לעורר את המבקר לחשוב כך.
אחרת חושבים דירי המקום: חיים מזרחי,
חבר פלמ״ח שנפצע בראשו בראדאר
ביוני , 1948 ושהפצע גרם לשיתוק ידו ורגלו.
כשעזב הבק את ביתו הנהדר, השוכן על
גבעה דעה, המרוחק כפה מאות מטר מן
הכביש הראשי בין נם ציונה ורחובות,
נכנסו אליו אנשי הפל״מח. במשך זמן קצר
הצליחו ״לארגן״ רהיטים, כלי בית, מכשירי
רדיו, ושאר ירקות שנזדמנו בדרכם בימי
הקרבות. המשימה היתה פרודוקטיבית בהח־לט
— להפוך את המקום בית מנוחה לאנשי
פל״מח עייפי־קר* הם תקנו את הבית,

הנכים פפיוה הפק, נם ציונה
לפצועים, רופא נשים

שישתגע מרוב שמחה. אבל כשישב בעלה
של אסתר אשכנזי, בת ,36 עולה חדשה
מסוריה, במוצאי שבת זה, בבית החולים
הדסה, חורו פניו למשמע הבשורה.
אין זאת אומרת, כי מר אשכנזי אינו
אוהב ילדים, ובפרט בנים זכרים. אבל,
לפניו עמד החדר הצר בשכונת מכבי החדשה,
בו כבר יושבות בדלות ועוני מחרידים
שבע נפשות — הוא, אשתו, וארבעה
ילדים. אשכנזי הוא פועל שחור בבנין,
ומפרנס שבע פיות על גבול הרעב.
הילדים הרכים, קטני המשקל, הגיעו לאדר
העולם במשקל של 2.050 קילו 1.900
ו־ 2.200 קילו. בסך הכל 6.150 :ק״ג אזרחים
ישראליים. ביום השני להולדם זכו
בכמה בקורים של עתונאים סקרניים וצלם
בודד, כשהם שוכבים יחדיו בצל אוהל
חמים כעין מהגדה.
אשכנזי עבר עתה את הזעזוע הראשון,
אבל כעסו עדין רב! בדור של פצצות
אטומיות וקרניים קוסמיות זכאי האדם לקבל
הודעה מוקדמת על מספר הבנים העלולים
להיוולד לו.

אסונות איוו! ח רו ך
הבורסה והשוק השחור הם מוסדות אכזריים
מאוד. כשפשטה הידיעה, בוקר לאחר
השריפה האיומה במחסני חברת ההובלה

ביותר שהיה לנו״ ,התיפחה ,״הוא עבד
אצלנו עוד לפני המלחמה, גם הוא וגנן
אשתו היו חיילים, עכשיו איננו״.
״אפשר היה להוציא אותו״ ,קרא בהתרגשות
אחד השכנים, בהצביעו על הסורג הדק
והחיבורים הרפים .״משיכה הגונה אחת
של כמה אנשים בחבל עבה היתד, מספיקה
לפרוץ את הסורג אולם בבהלת השעה
לא נמצא המנהיג בעל קור־הרוח, שיארגן
את ההצלה. משה נשאר בפנים, צועק לעזרה
עד שנחנק.

מש נ ס
הי לדמת
אשמתו של ראובן זיגוולד, נהג טרקטור
בין כתלי בית שנשמעה מגב ים,
המשפט, היתד, רגילה: הסגת גבול פלילית,
חדירה לבית זר, שבירת זכוכית שולחן,
3צנצנות, גסיון לחבלה. אולם מאחורי
סעיפי החוק היבשים הסתתרה פרשה מזעזעת
של אב, ששיכל את תינוקו בן ה חד
שיים, ושבקש במרי לבו לעשות דין לעצמו.
״לתינוק יש מום לב אמר, בפנים
חמורות, הרופא הראשי בבית החולים ליולדות
בחיפה, לראובן זיגוולד, שעה שבא
לבקר את אשתו בבית החולים .״אני מדבר
אליך, כדבר גבר אל גבר,״ אמר הרופא,
בתקוה כי תבין את המצב.״
לאשרו של האב לו היה קץ כאשר
נוכח לדעת כי מצבו של התינוק הולך

.העולם הזה׳׳ מס 700 .

המסדר כיום אילת: הדגל נתקע, נגאל, עודה.
סל חשבון הנזזינח: סיול.

וטוב. אולם, לפתע׳ במחצאי שבת אחד הורע
מאד •מצב התינוק ,.זיגוולד רץ אל ד״ר
גוביישוב, רופא קופת חולים (שהוא חבר
שם) ,הגר במרחק 50 מטר מביתו.
.בעלי חולה, אינו יכול לעזוב את
הבית ; תואיל לפנות לרופא התורני ! ״
אמרה אשת ד״ר גוביישוב לזיגוולד, שעמד
בתוקף על דרישתו לראות.את הרופא.
לקול חילופי הדברים, יצא ד״ר גוביישוב
•מחדרו, הסביר לזיגוולד, כי הוא סובל מ־אולקוס,
ואינו יכול לבוא ! וחוץ מזה, אין
הוא הרופא התורני אם לא תבוא ברצון,
אקח אותך •בכוח צעק זיגוולד.
הרופא שנבהל הבטיח לזיגוולד, כי יבוא
באם הלה יעזוב את הבית. אולם משיצא
זה מביתו, נעל את הדלת וסירב לצאת.
חיוור, שטוף זיעה, נחפז זיגוולד לבית
רופא אחר, שפקד להעביר מיד את התינוק
לבית החולים — .אולם בדרך החל התינוק
גוסס• בבית החולים ניסו לתת לתינוק
חמצן, אך אחרו. לאחר שעה קלה נפח
הגוף הקטן את נשמתו.
תפסתיו בגרונו .״אמרתי שאני
מוכרח להרוג את הרופא, כדי שלא יסכן
חיי ילדים. נכנסתי לדירתו ורציתי להרוג
אותו״ — ספר הנאשם בעדותו. תפשתי את
הרופא בגרונו, אך באותה שעד, נכנסה
המשטרה ועצרה אותי׳.
״ביום המקרה קבלתי התקפת אולקוס
ושכבתי במטה״ ,ספר ד-ר גוביישוב בעדותו.
אמרתי לנאשם שאני חולה, ושילך לרופא
התורני. לולא הייתי חולה, היתר, האתיקה
המקצועית מחייבת אותי ללכת לילד.
באותו יום היתד, לי התקפת אולקוס והרעלת
קיבה. אחד המקרה שכבתי במטה 21
יום.
בקש ב״ב הנאשם את השופט לגנות
בפסק הדין את התנהגותו של ד״ר גוביישוב,
בסקרה זה — משיב השופט י. כהן בפסק
דין מנומק, בעל ערך עקרוני, בו נאמר בין
השאר: לסי דעתי, על בית הדין לנהוג
בזהירות רבה בהבעת דעה על התנהגותו
של אדם, שאינו צד במשפט. הבעת גינוי
יכולה לפגוע קשות בשמו הטוב של האדם,
ואין בית המשפט יכול להביע דעה, כל
עוד לא הובא בפניו חומר עובדתי מלא
(א) כי התקפת האולקוס היתר, קשה עד
כדי כך, שהרופא לא יכל לגשת לביתו של
הנאשם( .ב) לא הובאה עדות בלתי תלויה
ביחס למצבו של הילד, אפשרויות הצלתו
וסיבת מותו. לכן אין ביכלתי להביע דעה,
אם אמנם עבר ד״ר גוביישוב, במקרה זה,
על צווי האתיקה המקצועית, ועל צווי הרגש
האנושי, ע״י סירובו ללכת לבית הנאשם.
ואם אמנם יש עניו צבורי בבירור השאלה
זאת, ה ד קיימים מוסדות ציבוריים שמתפקידם
ומחובתם לחקור את העניו באופן
יסודי סופי, להכריע בשאלה זו. עובדי ציבור
זכאים להגנת החוק בעבודתם. אין
להפקירם להגנת אנשים החושבים בצדק או
שלא בצדק שנפגעו בידיהם.
בהתחשב בנסיבות המקרה נקנס הנאשם
ב״ 15ל״י, ונידון במתן 100ל״י ערבות
להתנהגות. דמעות עמדו בעיניו, אגרופיו
נקמצו, שעה ששלם את הקנס לקופת בית
המשפט.

מעשהדא־ מגונ ח
קול סטירה מצלצלת, קללות, רעש שולחן
מתהפך נשמעו בימים אלה מתוך חדרו
של אחד הרופאים, באחד מסניפי קופת חולים
חיפה. קהל החולים שציפו לתורם בב־דיקה,
הצטופף סביב הדלת, ממנה יצא
במהירות צעיר סמוק פנים, נזעם, שהסתלק
בחפזון מן הבגין.
אותו צעיר, בן ,38 עמד השבוע לפני
השופט, באשמת תקיפת רופא קופת חולים,
שגרמה שטף דם באזנו השמאלית,
ומכבידה עד היום על שמיעתו.
אשת הנאשם התלוננה לפני בעלה, כי

,העולם הזה״ ,מס 700 .

במדינה
הרופא המטפל בה ניסה לעשות בר, מעשה
מגונה, שעה שנבדקה על ידו. הבעל, מבלי
להרהר הרבה, מהר לחדר הרופא ״כדי לנקום
את כבוד אשתו תוך כדי מהלך
המשסס, החליט הבעל לפתע, כי מוטב לו
להתפשר. לאחר מו״מ קצר הסכים הרופא,
כי הענין יחוסל בתרומה של 10ל״י של
הבעל לבית יתומים חיפאי. אגב, לאחר חל
קירה הוברר, שלתלונה לא היה יסוד, וכי
הרופא לא עשר, כל מעשה הפוגע באשר.
בצורה כלשהי.

החלבלא החמיץ
״בימות הקיץ אני נוהג לחלק את החלב
בחפזון, פן יחמיץ טען השבוע בפני
ביה״ד למניעת ספסרות והפקעת שערים
בחיפה חלבן חיפאי, שהואשם כי ביום
אחד נתן ל־ 3עקרות בית מנות חלב פחותות
ב־ 150—50 סמ״ק, ממד, שהתימר למכור.
אולם ב״כ הרביעה, יעקב היון, טען
כי דבריו של החלבן אינם מתקבלים על
ד,דעת,שכן, אם מיהר מדוע לא אירע, כי
נתן בטעות למישהו 150 סמ״ק עודפים י
החלבן נידון למתן קנס בסך 227ל״י,
בגלל החלב שחיסר ספי תינוקות ונשים,
ולערבות של 300ל״י להתנהגות טובה במשך
שנה.
במקום החלב, החמיצו פניו של החלבן,
כששמע את פסק-הדין. הוא הבטיח להביא
את הענין החמוץ בפני בית־הדין.
פשעים צעיף סוו־ף
השוטרים באו ביום, שלא לפי השיג-
רה. אכן, גם בעלי בית הבושת לא נהגו
לפי ד,שיגרה: העסקים התנהלו שם
בעיקר בשעות היום, כדי להסיח את דעת
המשטרה. החיפוש והתוצאות היו רגילים:
שני גברים, שתי בחורות ועוד מספר
״מעורבים״ נעצרו באותו בוקר בבית
הישן, שבשטח הגדול ביפו. אולם הפעם
נתגלה פרט מסחרי חדש: הערבים שילמו

שתי הבנות( ,בנות )16 הועסקו על
ידי מספר אנשים, כחצי תריסר בסך ה

היו אלד, מתווכים, סוכנים וסוכני משנה.
ששה גברים, בריאים וצעירים, חיו על
רוחיהן של הבנות הללו. אמנם, הם העריכו
את עבודתן — חלקן היה כשלושים
אחוז, בו בזמן שכל יתר המעורבים, חצי
תריסר הגברים, חילקו ביניהם את האחוזים
הנותרים.
החדר הקטן היד, מחולק לשנים על ידי
צעיף. בכל אחד מהחלקים עמדה מטה.
לכאורה, הרי זה ענין של ״חלוקת הרהיטים״
,אך מנקודת ראות משפטית נעוץ בסעיף
התמים הזה — ״סעיף משפטי״ .לפי
החוק, יש צורך להוכיח, כי במקום הנידון
היו יותר מאשה אחת. אחרת, סבר
המחוקק, אי אפשר לדבר בודאות על פריצות.
שאם לא כן, יבול מחר לבוא פלוני
ולהאשים אלמונית בפריצות, ולא יהיה
גבול לחשדות. זו היתד. כוונתו הכנה•
של המחוקק, כאשר בא להגדיר את המושג
; הוא ידע את מידת הרכילות בחברה.
אולם סעיף זה נשאר עד היום תרים
,נגד הנלחמים בפריצות וקרש הצלה לעוסקים
בה. בראותו את המחיצה בין שתי
הפינות, נתן הקצין האחראי לחיפוש מבט
של מומחה בבד המקומט וקבע :״זה אינו
קיר, השתים בתדר אחד״ .״מכל מקום
כדאי לשנות את החוק״ ,הד ר לעומתו
חברו.
בחקירה הראשונה סיפרו הבנות על סדרי
העבודה ושלבי התיווך. בעצם אין הן
מתמרמרות על הסוכנים .״כל ביזנס הולך
עם סרסור״ ,אמרה אחת מהן. היהודים
משלמים לירה וחצי, הערבים — שתי לירות
וחצי. ההפרש הזה במחיר משום מה י
על כך היתד, לבנות תשובה :״אם ערבי
רוצה בבחורה יהודיה — שישלם. בחור
משלנו צריך לקבל הנחה״ .ובמובן פטריוטי
זד, היו הבנות במה אחת עם מעבידיהן.״

אילת
חי, צ 111ה
״הי צפונה, הי צפונה, הי צפונה לתל-

על משקל השיר הידוע, שהפך שלגר
במשך השנתיים האחרונות, מאז תפס צבא
ו,הגנה
את הבקתה על חוף ים סוף ונופף
עליה את מל ישראל, שרו כמה צעירים,
בדרכם לתל אביב, אחרי בילוי יום באילת.
בחודשים הראשונים אחרי הכבוש היתד,
ההתלהבות בארץ גדולה. אילת הבטיחה
רבות. מלבד המתצבים שהם עדיין בגדר
סוד כמום, הבטיח אופיו הנהדר של המקום,
המוצא לים־סוף הברוך בדגים, והמרחב
העצום — כי במשך זמן קצר ירכש המקום
כח משיכה עצום, לא רק לתיירים אלא
גם למתישבים — ,לא דוקר, עולים חדשים
ומעבדות.
היו כאלה שחזו בתי מלון בצורת בוג-
גלום מפוארים, עם מנת דג מטוגן להפליא,
בקבוק יין. אחרים התלהבו וראו במקום
אולפני הסרטה אידיאליים. אחרים חשבו
סתם, כי המקום יאה להתישבות. המרחק
הרב מכל הלכלוך של הצפון היד, מושך
ומגרה.
כסך הכל של פעולות שתי השנים האחרונות,
עמדו בפני מפקד המקום חיילי
החטיבות שהשתתפו במסע לאילת לפני
שנתיים וקבוצות גדנ״עים מהסביבה במיסדר
והקשיבו לפקודת היום. אחר־כך הצטופפו
האורחים בבית המלון, הקרוי ים־סוף, ואכלו
ארוחת־צהרים — המנה העקרית היתה קצת
בשר קופסאות. עתונאי אחד שאל •ברוגזה:
״איפה דגי המקום, שאתם מתגאים בהם כל

בדומה למה שקרה בטכס סיום הנזכביה,
התעקש הדגל לא לעלות לראש התורן, אבל
בסופו של דבר התנופף ברוח הקלילה שנשבה
לעבר הים. תקלה שניה אירעה לחבר
עובדי גלי־צה״ל שמכשיר הקליטה שלהם
קבל קצר חשמלי והרפורטג׳ר, שעשו במקום
נפסקה באמצע .״זה קורה במשפחות הטובות
ביותר התנחם יעקב •ניסנבוים המהנדס
המשדר.
ההשראד,
דבר אחד שלא נתקלקל:
האופינית, המרטיטה לב כל מבקר, בעמדו
מול הרי שלוש המדינות, כשלפניו המוצא

לאסיה.
כשהתחילו כמה מאות המוזמנים לנוע
לעבר האוירונים, שחיכו להטיסם בחזרה
לציביליזציה הצפונית, דמה המקום לתחנת
אוטובוסים הומה.
כשהודתה בחורה צעירה לקצין צבא,
בשדה התעופה בלוד, בעד הטיול הנהדר
ושעשועי היום, הרגיעה הלה :״אין דבר
חביבה, זה על חשבון ר,מדינר״״״.
הארץ נתנו לו בשיניים:
אנו מבקשים אתכם מאד לסרסם בהתאם
לרצונו ובקשתו של מבקר המדיגד״ בלי
השמטות וללא שיניים.
לשכת העתונות הממשלתית( .מעריבז
רותי גיל, ת״א.

מי הצליח לשמוע ץ

לקול שיר הצנחנים המריא המטוס (יום!
הכרמל/
מטח נולנד, ת״א.

אמת ערומה ז
הכניסה רק בתלבושת (או בלי) ההולמת
את המאורע (הזמנה ל־נשף).
יוסף גורמן, חיפה.

מות בנשיקה:

התפתח בינינו רומן נפלא, שנסתיים
לפני כשבוע מתחת לחופה( .לאשה).
מקס פולבנברכר, ת״א.
*) מימין מהנדסי צה״ל יעקב ניסנבוים,
טוביה כגן, כוון הדאר ברוך שיינברג.
חשמל
•*) סבת הקלקול: באילת אין
והמהנדסים לקחו דינמו. מרוב טילטולים
בילה המקלט־סרם את רוב זמנו בשמש
הלוהסת, והחלקים העדינים התחממו ונש רפו.

ר~^ א היה זה פורים שסח.
ההמונים הסתובבו ברחובות, חסרי תכלית, צופים בדאגה איש

אל פני רעהו, שמא יגלו בת־צחוק על שפתיהם. אולם הצחוק אבד.
איש מבני תל־אביב אינו זוכר פורים כה עצוב. גם בימי המלחמה,
גם בימי הקרבות, היה מצב״הרוח ביום זה מרומם יותר. לפחות הילדים
צד,לן. אולם הפשן נדמה שגם הילדים, בתחפושיהם הבלתי־משכנעות,
התאמצו כדי לצוווק^יג
תירוצים היו לרוב. בימי הצנע קשה היה להתחפש. כובבון של
זיקוקין די נור, הדולק 10 שיניות, עלה 60 פרוטה.
אולם אלה, תירוצים. לא התחפושות, לא המחירים, לא הצנע היו
יכולן ם לשמש מכשול, לוא היתד, באמת שמחת חיים מתפרצת.
אולם זו האמת העגומה. המדהימה כמעט, של יום פורים תשי״א:
בשנה.־השלישית. למדינת־ישראל אין זכר לאותה חדווודחיים צוהלת,

עוצ״נו! \זונ—ילכד 111ן;
ימי הקרבות.
סופר העולם הזה וצלמיו שוטטו במשך
בעשרות נשפים ציבוריים, מסיבות פרטיות. הסי
בכל המסיבות ישבו האנשים מסביב לשולחנות
ושתו וישבו.
רק פה ושם עוד נצנצו קרני אור בוד
שאישרו את הכלל, שהוכיחו שאפשר היה גם
להתחפש.
נשף־הפיג׳מות היה הביטוי העליון לרצון
בבית פרטי, ע״י חבורת צעירים וצעירות, נשואי
בגדוד אהרן של מכבי הצעיר, היו חברים בחי״
עם ראשית הקרבות, לגדודי גבעתי. בהם התרכז ז

ג ׳ אזעצוב: כולם מרגישים בעומק ליבם שחסר משהו. התזמורת מנגנת,
הרגלים דוקעות ורוקעות, אולם מצב־רוח אין. מדוע? איש אינו יודע.

שמחהמלאנכולית: הם יודעים שצריכים לשמות בפורים. לכן הלכו
לנשף הציבורי, חיכו בצמאון, שבשמחה הכללית ישמחו גם הס..ל שוא!

הכל נג מ ך ;:ב פי לץה,יה די שמת• בכל זאת, לא היה זה פורים אמיתי.
זלדה לברטובסקי חושבת בעצב טל פורימים שהיו׳ בשנים• הטובות.

מסכה מוסיקלית: יהודית, בת ,21 אם לילד
בן ,3נחה לרגע קט בצל פסלו של בטהובן.

ההתחרות המכרעת:

סי ירוקן ראשון צלחת

הפרס: קצתגס. שמעון פפה ניצח
השוקולד, שהיתה תלויה בחוט בין

בירה

כדרך

החתולים.

מתיחות

י ערבי החג ואחריו,
0היה עגום: כמעט
בתו ושתקו, ושתקו
; ,היוצאים־מן־הבלל
]עם לצהול, לשמוח,
־,שמהר .,הוא נערך
ורווקים, שגדלו יחד
תל־אביב, יצאו יחד,

הוליבוד מכסוטה: ג׳ין קל׳

ואוה גארדנר

נהנים למראה שתי הנערות בכותנות לילה לבנות.

נשיקתפיג ׳ מות: חיים בללי, חרם בן ,24 רוצה להתחתן עם מרים ביסראן. לפי מראה עיניה, אין לצפות
להתנגדות חזקה מצידה. הנשק־לשעבר בחטיבת גבעתי יודע מתי לנשק אין הוא מהסם לנצל את הרגע המתאים.

רות הנשיכה (תמונה ימנית למטה) ,אחרי שהצליח להגיע ראשון אל ז
הפיות. האפתעה: השוקולד היה סבון סר אך שמעון מבסוט בכל

גם האחרים רוצים לנסות, צורה זו. מל

רקיע שכיעי: לאה החיילת ואברהם פרלמן מרחפים
בעננים, שנוצרו (באופן מלאכותי) על ידי אורות הצלם.

וכרמילביץ, על

הארין.

הסוףהמר: אביבה אליהו ובן־דודה, חיים בלילי,
שוטפים את הכלים. רקע מתאים לפיג׳מות הפסים.

והסיום: כרגיל, כשהבחורים מלכלכים נאלצת אראלה להביא מסאסא וסמרטוט ולנקות אחריהם.

ספורט
אס יאדח
כדורגל ווד ה שנ ההש לי שי ת

שרתוכ דו רגל

בראשית התמחו האילתיים בספורט מיוחד,
שאין לו אח בארץ: שליית אלמוגים מקרקע
ים סוף. כשלא עסקו באלמוגים, הקדישי
מזמנם הפנוי למלוי בקבוקי חול צסעוני
— שי מאילת. אבל מתח ספורם הכדורגל
התפתח בבוא הימאים למקום. הם אירגנו
מיד תחרות כדורגל• .הגדנע״ים השקיעו
בענין מרץ נעורים, הפיקודים של קצוות
הארץ השלימו. ובמקום נוצר הווי ספורטיבי.
הצפון
והדרום. קצין ההדרכה בפקוד
הדרום, בצלאל אמיר, עמל וטרח, מכיון

המועדון הלאומי לספורט שבנידדלהי,
הקים מתקנים נאים לקראת המשחקים הפאן־ המיועד אסיאתיים (אסיאדה) .איצטדיון
ל־ 35.000 מסתכלים בעל שמונה כניסות ע׳׳י
מנהרות, מסלול מיוחד למיתץ אופניים,
מסלול לאתלטיקה־קלה הן לריצות והן
למפעלי השדה, מגרש דשא מרכזי למשחקי
כדורגל והוקי ומגרש כדורסל. נוסף לכך
ברבת שחיה המסוגלת לקלוט 5000
מסתכלים.
האסיאדה הראשונה. כאשר הוכן
האיצטדיון ותוכנו ההופעות והתחרויות

מוס־קרי
מיפן להתלונן על שיפוט בלתי אוביקטיבי,
אך המאמן זינק אליו ומנע אותו מלהשמיע
הגה•

לרכוש ידידים ולא נצחונות.

אף על פי שהיפנים לא השתתפו במלוא
כוחם בתחרויות השחיה, היות ושחייניהם
מתכוננים לאולימפידת הלסינקי 1952 הרי
בכל אופן צברה הקבוצה 130 נקודות ונטלה
את המקום הראשון. את המקום השני נטלו
ההודים ( 95 נקודות) ואיראן באה שלישית
עם 43 נקודות. ההשגים היו בדרך כלל
חלשים בהשואה לזמנים בינלאומיים. כך,
למשל, הגיע הראשון ב־ 400 מטר ריצת־משוכות
בזמן של 54.2שניות. השיא
העולמי עומד על 50.6שניות. אך המטרה
לא היתר .״להשיג שיאים, אלא להראות קבל
עם ועדה את רוח הידידות והשיתוף*.
בשביל היפנים היתד. המטרה שונה
במקצת. ליפן, שהיתר, לא לפני הרבה זמן
אויבת במלחמת העוקם השניה לכל הארצות נפלה חוץ משתיים: אפגניסטן וסיאם,
הצלחה באופן אחר. אחד מחברי הנבחרת
הביע זאת באמת: קבוצתנו היתד, מעוניינת
יותר לזכות ביריבים, מאשר לזכות במשחקים.
הם זכו גם ביריבים וגם במשחקים.
היפנים נטלו את העליונות 130 :נקודות
לעומת 90 של הודו.

ספורטאים במקום דיפלומטים.

צפון נגד דרום, אילת
לא הצליח, חד ת ם

שיום גשנה השני לכבוש אילת, התאריך
שהמאורע הספורטיבי בא לציינו (ראה
במדינה)) נגע בו באופן ישיר: הוא היה
מפקד המצודה באילת, לפני שהועבר לפקוד
הדרום ועלה לדרגת רב־סרן.
מאחר שכוחות הצפון השתתפו בכיבוש,
נולד הרעיון של תחרות כדורגל בין
פיקוד הצפון ופיקוד הדרום. הבאת הקבוצות
וקהל המוזמנים נעשתה ע״י סגן דב
סופר •הכל הוכשר לקראת הפגישה על
הגביוע.

זזדרום תוקף, זזצפון

כובש.

בשער, היעודה התייצבו שתי הנבחרות,
כשקהל האורחים מריע ממושבות. היתד.
זו מעין פגישה מוקדמת של הקבוצות
לקראת אליפות הצבא על גביע הרמט״כל
בכדורגל. שתי הקבוצות השקיעו מאמצים
רבים, אך תמונה מוזרה נראתה לצופים:
הדרומיים יוזמים התקפות בלי הרף, והצפוניים
פורצים בגיחות מפתיעות וכובשים
שערים. כאשר שעונו של השופט, סרן
ברקוביץ, הראה 90 דקות משחק, היה מאזן
השערים 2:3לטובת הצפוניים.
גביע אילת נדד לפיקוד הצפון וישהה
שם עד יום השנה השלישי לכיבוש אילת.

איגרוף
!הדומה אחת
ג׳רסי גץ וולקוט עשה את כל שהיה
באפשרותו, אך הוא לא נמלט כחתול בקרב
נגד אזרד צ׳רלס — ובזה זכה לאהדת הקהל.
היה זה קרב טפוסי של וולקוט, שהיה
מרביץ ביריבו מדי פעם בפעם מהלומה.
למרות גילו ( )41 הצליח הלקום להתחמק
משיטת הקרב של יריבו צ׳רלס 29 מכות
מכל מצב, כ ד להחליש את כוח ההתנגדות
של הזקן. למזלו של אלוף העולם במשקל
כבד, הוא הצליח לצבור מספר רב של
נקודות, תוך שמונה הסיבובים הראשונים.
בסיבוב התשיעי הוא שילח את יריבו מלאכה לקרשים והקהל ציפה לראות
כדוגמת ג׳ון לואים — מהלומה אחת והקרב
מחוסל.
אולם המהלומה לא באה• הלקום חכה
עד ספירת ד,־ 9וקם על רגליו במרץ חדש
ובתוקפנות. בסיבוב ה־ 15 הוא עוד היה
במלוא התנופה ושחק ביריבו האלוף. אורד
צ׳רלם הוכרז כמנצח לפי נקודות בצירוף
אוזן תפוחה, שתמנע ממנו את הקרבות
לחדשיים ׳הקרובים. אולם נוסף לכך הוא
הפסיד את הכבוד של יורש לתואר האליפות
העולמית במשקל כבד.
מה יהיה גורל הפגישה בין אזרו צ׳רלס
האלוף וג׳ון לואים, האלוף לשעבר?

היתד, הקרקע לעריכת האסיאדה הראשונה
חרושה כראוי 11 .ארצות תחרו לפי המתכונת
של האולימפידה, או המשחקים הפאן־
אמריקניים. הארצות ששיגרו את נציגיהן
היו: אפגניסטן, בורמה, צילון, הודו, אינדונזיה,
איראן, יפן, איי הפיליפינים, סינגפור
וסיאם. פקיסטן, שהיתה בין הארצות
היוזמות את המפעל ואף הקימה את ההתאחדות
למשחקי אסיה, הסתלקה ברגע האחרון
בנימוק שהיא שייכת לארצות מרכז
המזרח ואינה נכללת בארצות אסיה. המטרה
של המשחקים היתה* :לשמור על השלום
בעולם, ולישר את הנגודים בין עמי אסיה*.
תמונות של מאדצה־טונג. סין
האדומה, שהוזמנה אבל לא ענתה על השתתפותה
עד הרגע האחרון לפתיחת המשחקים,
שלחה תשעה משקיפים, כדי לייצג
את ההתאחדות הסינית שהביאו מתנות
טיפוסיות לסין הקומוניסטית ודגל עשוי משי
בסיסמה :״אנו שואפים שהאסיאדה הראשונה
תצליח ושהחינוך הגופני של הפועלים
באסיה יביא לאיחודם, לקראת מלחמה הסינים לשלום באסיה ובכל העולם*.
העניקו לכל נבחרת אגרטל כחול לפרחים
ומספר עתוניט קומוניסטים. הם לא הסתפקו
בזה והפיצו תמונות ענקיות של מאו־צה־טוגג
בנשף רב־פאר, שנערך בערב הגעילה.
היפני* בצירוף נציגי הפיליפינים,
סיאם וסינגפור, נמנעו מלקחת חבל בתעמולה
הסינית, אך הם הביאו משהו משלהם:
סלמנדרות ומתנות אחרות.
במשחקים אלה נטלו חבל מתחרים
מגודלי זקני־פרע ואפגאניסטנים בריאים
ליד יפאנים קצרי־רגליים ואיראנים דקים
וגבוהים. התחרויות היו מלאות רגעים
הומוריסטיים ובמומנט מותח במשחק
כדורגל בין איראן ויפן (האיראנים נצחו)
קפץ אלוף הרמת־משקלות — מוחמד
נאמג׳י — למעלה ויצא בריקוד משונה.
י אל אלוהי הספורטאים. גאמג׳ו
היה מקורי ביותר בזמן התחרויות! לפני
כל תחרות הוא השתחווה בכוון למכה ולפני
הרמת המשקל מלמל בלחש. אך כל התפילות
לא עזרו לו והוא הפסיד את תואר
״מר אסיה *1951 לספורטאי ההודי בן
ה־ — 22 פארימל רוי. התואר נקבע לסי
חישוב כללי של ההתפתחות הגופנית, מראה
חיצוני ואישיות. נאמג׳י הגיש התנגדות
בטענה שהוא הגיע לגמר האליפות של ״מר
העולם* באולימפידה של שנת 1948 בלונדון.
נאמג׳י הנרגש הכריז :״כאשר מתחרד
שהגיע ל״מר־העולם* איננו יכול להיות ״מר.-
אסיה* זה איננו ספורט אלא פוליטיקה*.
היפנים היו המתחרים היחידים, שקבלו
את כל החלטות השופטים ללא ערעור ופקפוק.
במקרה אחד התכונן שחקן כדורסל

לא פחות מיפן, בקצה המזרחי של אסיה,
מעונינת מדינת ישראל להשתמש בזירת
הספורט כדי לזכות לאהדה ברחבי אסיה.
אולם כשם שהמדינה מחמיצה את כל ההזדמנויות
לגשור גשר אל המרחב הסובב
אותה, בן החמיצה גם הזדמנות חד־פעמית

כאשר הוכרז על האסיאדה החלו הפרשנים
הספורטאים לחשב את סיכוייה של
ישראל. לכל הדעות היו הספורטאים המקומיים
מייצגים בכבוד את המדינה. אך הם
לא הגיעו לניו־דלהי.
כזכור השתתפה ישראל (אז: ארץ־
ישראל) באולימפידד, הפאן־אסיאתית, שנערכה
בהודו בשנת 1935 והופעתה הוכתרה
בהצלחה. כאשר החלו לדבר על האסיאדה,
הובא הדבר לידיעת התאחדות אגודת
הספורט לחובבים וספורטאים, ובמיוחד
הצברים, החלו לדמיין את פלאי הודו ומס־תריה.
אולם נראה שע״י לחץ ואינטריגות
מאחורי הקלעים מנעו המוסלמים הקנאים,

ג׳רסי גו וורקוט, מנוצח
לא כחתול, ג׳ו

ובמיוחד סוריה, אפגניסטן ופקיסטן, משלוח
הזמנה רשמית למשחקים.
אין כל ספק שאפשר היה להבטיח את
השתתפות ישראל, לוא השתמשה המדינה
באמצעי הלחץ והשיכנוע שבידה. אולם
מלבד הזלזול בחשיבות היחסים עם אסיה ילידי הקיים בלבבות מנהיגי המדינה,
אירופה, הרי פעל עוד גורם נפשי חשוב:
בנגוד לדיפלומטים היפניים, למודי. הנסיון,
אין המנהיגות הישראלית מבינה את ערך
הספורט בחיי העמים.
למכשול הנפשי נוסף מכשול ארגוני. קשרים אין מוסד מרכזי שיכול לטפח
רציניים. התאחדות הספורט לחובבים (קרי המחלקה מכבי) אפשרויותיה מוגבלות,
לתרבות הגוף הוכיחה אזלת־יד מוחלטת;
״שמא כדאי להעביר את כל ההופעות
הספורטיביות בחו״ל* למשרדו של שרת?*
התלוצץ ספורטאי בקפה גינת׳.

נוצו תדה דיונוו ת
יש להמליץ לפני כל איש, הרוצה
להיות אינטליגנטי מאד בעניני מוסיקה,
לעיין בשורות הלקוחות מספר אמריקאי חדש.
בספר מוסיקה לשם תענוג הכתוב
בכשרון רב על ידי זיגמונד ספית, שהנו לפי
כל הסימנים ידען גדול בשדה המוסיקה,
מצוי פרק מיוחד בשם ״הכירו את הקומפוזיטור*
.בפרק זה ניתנת שורת עצות להדיוטות
כיצד להתערב בשיחה על נושא מוסיקלי,
המתפתח: בחברה• חיי החברה באמריקה
עומדים בזמן האחרון בסימן התרבות
המוסיקלית, הכובשת כיום מיליונים. הנד,
המשפטים, ש״כדאי להשמיע״:
על באך האפקטים הפוליפוניים שלו
הם כה נהדרים״ .חבל שלא חיבר אף אופירה
אמת. איזה כוח יצירה היד, לבאך!.״ היודע
לנגן את באך, מיטיב לנגן כל מוסיקה״.״
כשהמדובר על במהובן הסימפוניות שלו,
הסונטות, הן בלי ספק מן היצירות הגדולות
ביותר בספרות המוסיקלי* ..איזו תופעה:
אדם חרש היודע לכתוב כך מוסיקה ...איזה
שאיפה לחופש היתד, לו ...איש לא כתב

פרקים איטיים כמוהו.״ אני בטוח
בטוחה) שהוא היה גאון נדיר, אך לא הייתי
רוצה לגור אתו ביחד״...
בראיהנזס מוסיקה מופשטת בפסגתה...
במובן, צריך להסתגל למוסיקה הזאת, הנראית
לראשונה כבדה
יש ופן :״רק שופן ידע להפוך מהפסנתר
שירה צרופה, חבל שנקבה קשת אופי, ג׳ורג׳
סנד זו, השתלטה עליו לחלוטין ...היודע
לנגן את שופן, מיטיב לנגן כל מוסיקה...
חבל שמת בגיל כה צעיר״...
דביוסי אותו אפשר. להכיר מיד על סי
ההרמוניה שלו ...המוסיקה שלו היא כה
צרפתית, אתה יודע ודאי למה אני מתכוון...
כמד. מוזר, שעוד לפני שנים מספר סבורים
היינו, כי זוהי מוסיקה מהפכני* ..לשמע
המוסיקה שלו, אני תושב (או חושבת) תמיד
על הציור האימפרסיוניסטי...״
צזר פראנק איזה זקן נחמד היד,
פראנק ...אני אוהב ביותר את הסימפוניה
שלו• טוב שלא צריך לומר איזה, מאחר
שהוא חיבר, כידוע לך, סימפוניה אחת
בלבד.״
הנדל אלו חיבר רק את המשיח
אפשר היה לדבר עליו כעל גאון ...מענין
אם היד, מסיר את הפאר, הנכרית מראשו,
בשעה שהיד, מחבר מוסיקה.״ אני אוהב את
היצירה הזאת, כי זד, מזכיר לי תמיד את
הקניות לחג המולד האיש היידן :״טוסקאניני הוא הוא
לביצוע יצירותיו״.״
ליסט :״אני מעדיף (או מעדיפה) לחשוב
על ליסט כעל המאהב הגדול, מאשר קומפוזיטור.
זד, עושה אותו יותר אנושי.״ חבל
מאד שד,וירטואוזים בימינו אינם מגדלים
שער ארוך כמוהו ...פעם הכרתי פסנתרן
אחד ׳,שלמד אצל תלמידו של ליסט ...אם
גם לא לד,תיתם ברצינות לליסט הקומפוזיטור,
הרי היה כוח אינטלקטואלי*. העלהו מנדלסון :״מקס רינהארט
בהרבה ...אני אוהב את השיר הזה על מפי
המנגינה, שמשמיעים ברדיו לעתים קרובות*.
מוצרט :״אני לא הייתי מחנך (או מחנכת)
את ילדי, כמו שאביו גידל אותו. מה הפלא
שהיה חולני? אולי צריך היד, ללמד אותו
כמה דברים פרקטיים. אז היה מצליח יותר
בחיים. אבל איזו אישיות! היודע לנגן את
מוצרט מיטיב לנגן כל מוסיקה*.
שוברט :״אתה ודאי יודע, כי שוברט
איננו אותו פראנסוא שוברט, שג׳ק בני
מנגן את ׳הדבורה שלו ...כמה טוב שרומברג
כתב את עת הפריחה; שם למדתי את הכל
על שוברט*.
שומן :״אחד המבקרים המוסיקליים,
שידע בעצמו לנגן ולחבר ...היודע לנגן את
שומן, מיטיב לנגן כל מוסיקה*.
סיבליוס :״איני מבין (מבינה) כל כך את
המוסיקה הזאת, אך ברור לי, כי נשמע בה
הד הצפון, בפרט מולדתו של הקומפוזיטור
— פינלנד* .סטראווינסקי: פטרושקה —
זוהי היצירה! אבל אין לו מושג בכתיבת
ג׳ז ...הראית את ורד, זורינד, בנישאתי
למלאך?״

לבסוף ניתנת לקוראים עצה חשובה מאד,
על כל צרה שלא תבוא .״והיד, אם אינך
מרגיש בטחון, משום שבן שיחתך הוא
״חזק מדי* ,אפשר לסדר אותו בנקל על ידי
שאלה ספונטנית :״למשל למשל כזה״,
מסביר המחבר ,״יכול להחליש את היריב
במקום, לערער את כל בטחונו* .כמו כן
רצוי, לדברי המחבר, להשתמש מדי פעם
במלה ״ניואנס״ ,ואילו את הדברים בכללם
יש להשמיע מתוך ״התלהבות כנה*.

.העולם הזה׳ ,מס 700 .

ץונש ־ 0

ספרים
11־ דפנהרדח סו ד
מסע שחרור אירופח ( 455מ דוויט
ד. אייזנהואר — ״כתבים״ ( 1.900ל״י0

הספר של ״אייק״ מראה מעל לכל, כי
שוב אין מלחמות ומצביאים מה שהיו. אין
כאן מצביא מנצח, המראה לדורות הבאים,
כיצד הצליח להתגבר בטקטיקה ובאסטרטג־יה
המעולות שלו על אויביו. כאן הוכחה

דוויט (אייק) אייזנהאור
לגנרל: תפיסה מזהירה

ליתרון כושר הארגון והמדע האמריקאי.
ללא קשר עם גאוניות צבאית.
אין זאת אומרת שהגנרל אייזנהואר אינו
גאון. הוא מארגן בעל תפיסה מזהירה
של מטרותיו, והיה צריך להיות גאון כדי
להתגבר על התנגדויותיו התכופות של ויג־סטון
צ׳רצ׳יל, הגנרל מונטגומרי ולעתים
אף נשיא ארה״ב — רוזוולט.
מ ס גן אלי!? למצ בי א: בפרוץ מלחמת
העולם הוו, היה דוויט אייזנהואר ליט־ננט
קולונל בצבא ארה״ב, עוזרו הראשי
של דוגלם מק־ארתור, בהקמת הצבא הפיליפיני.
כעבור שנתיים ושלושה חדשים —
7דצמבר , 1941 התקיפו היפנים את פירל
הרבור, וארד,״ב נכנסה למלחמה .״אייק״
הוחזר לארצו, הפך מדריך דיביזיה, הבין
כי בשעת המאמץ הצבאי קובעים רק שני
יסודות: אנשים וכלי נשק, התנגד לבזבוז
מרצו של הצבא לרקיקה וצחצוח. ביקש את
ייעולו .״אייק״ מתמנה, בזה אתר זה, תוך
חדשים מעטים — קולונל, בריגדיר גנרל,
מיור גנרל — ראש מחלקת המבצעים ב־מטכ״ל
בוושינגטון.
הוא למד מפי הרמטכ״ל, הגנרל מרשל
שונא הפרסומת, הגאוני בעבודתו ורחב ההבנה,
את חשיבות השמדת ״הציר״ (גרמניה־איטליה)
לפני השמדתה של יפן, מפתח את
רעיון הפיקוד האחיד של בנות הברית להתקפה
על מבצר אירופה.
ביוני 1942 הוא הופך מצביא — מפקד
כחות ארה״ב בזירת אירופה, האחראי, תוך
שנתיים לשני מיליון חיילים אמריקאים,
המתרכזים בבריטניה.
להתקפה הסופית על מבצר אירופה דרושה
הגברה עצומה של תפוקתה התעשייתי
של ארה״ב, הפלישה לאירופה נדחית לאביב
! 1944 כדי לא לייאש את אוכלוסי
בנות הברית יש לפתוח בפעולה כל שהיא,
עוד ב־ .1942 מבצע ״לפיד״ — צפון אפריקה.
״לפיד״ מצליח .״אייק״ הוליך מחיל אל
חיל. סיציליה, איטליה ואחר — מבצע
״שליט עליון״ — הפלישה לונרמנדיה —
ההסתערות לתוך גרמניה, כיבושה הסופי.
אייק, בן ה־ ,61 נודע לא רק בשל התנהגותו
הפשוטה, שהפכה אותו ידיד לנולגיו,
משרתיו ועוזריו. הוא נודע גם בשל התנגדותו
ל״נימוסי המלחמה״ ,כשהדבר נגע
לפושעי־מלחמה גרמניים הוא נמנע מל-
חוץ ידי הגנרלים הגרמניים שנכנעו.
תפיסתו את הצבא: הפעלת כל כל־הנשק
כדי לחסוך חיי אדם. מבחינה זו
אפשר לסכם את השקפת -עולמו בשינוי
הפתגם הסיני :״אם יש לך בררה להקריב
אנשים או כלי־נשק והקרבת את הנשק —
תוכל לקבל נשק חדש• אם הקרבת את
גם האנשים וגם
האנשים — יאבדו
הנשק.

.העולם הזה״ ,מס 700 .

בין רושדיס לבאדשבע
י• להפתעתם הרבה של אנשי החזית הדתית
ביקר דוד כן־גדריון את שר הדתות,
הרב יהודה ליב מימון, ביקור
חולים ב״אסותא״ ,תל־אביב. אחר שיחת
רעים חזר ב. ג׳ .לעבודתו — הכנת
מצע בחירות מפא״י, בו יוקיע, במיוחד,
את אנשי הרב מימון — הדתיים.
י למחרת הופתע ב. ג׳ .מבורותם של
אנשי הפועל המזרחי בארה״ב. הם פנו
אליו בבקשה לשגר מכתב הערכה, לשם
הקראה במסיבת קבלת הפנים, למשה
שפירא, שר הפנים, שנוא ב. ג׳ ,.העומד
לבקר, בימים אלה, בארה״ב.
י ח״ב חרות, יעקב מרידוד, ששהה
בימי מרד רשיד עלי אלכילאני, באביב
,1941 בעיראק, יחד עם מפקד אצ״ל,
דוד רזיאל, הזכיר בדיון הכנסת על
רדיפות יהודי עיראק לנורי סעיד, ראש
ממשלת עיראק, כי אף הוא נרדף פעם. סיפר
כיצד בקש, תוך תחנונים, מקלט וחסות
ברטיים במחנה הר. א .פ. בחבניה.
י באותה שעה נפגש הלל קוק, מי
שהיה ח״כ חירות ופרש מסיעתו, עם השופט
יוסף! פרוסקואר, אורח בלתי
ציוני מכובד מארד,״ב, ניצל את ההזדמנות
ושוחח עמו על נושאו החביב: סוסים.
0אבא חושי, ח״כ מפא״י שהתפטר
על מנת להקדיש את כל זמנו לראשות עיריית
חיפה, היה פנוי, במקצת, בכל זאת :
השבוע הקליט את קולו לשידור ברדיו
השוויצי הלאומי.
י חברו לסיעה ומזכיר מפלגתו, זלמן
(זיאמר ).ארן, ניתח את מידת השתתפותם
של הח״כים בישיבות מליאתהכנסת :״עוד
נגיע לידי כך״ — קבע ״שח״כ ידבר אל
עצמו — באמצעותו של המיקרופון״.
י כאשר חברת מק״י, רות לוכיץ,
שהשתתפה במועצת השלום בברלין, בני־

ויקטור (״ויקי״) וייס
לשליחות מקצועית: כובע

גוד להוראות ועד השלום הישראלי, חתמה
בשם חבר מועצת השלום העולמית

בלגיון הערבי, יצא החאג׳ למחלקת העלייה
של הסוכנות, לקבל תעודת עולה.
הוא טעה ובכנס למשרד ראש הממשלה.
כשפגש, בו משהשרת שר החוץ, העמיד
אותו על טעותו, לקחו למכוניתו, הובילו
למחלקת העלייה.
יי נציגו של משה שרת בלונדון, ציר
ישראל בבריטניה, אליהו אילת, הצליח
להשיג שיא מתימטי: תחת קורת
גגו שהו, כאורחי מסיבת הפרידה למשלחת
הפרלמנטרית הבריטית, היוצאת לישראל,
שלושה שרי חוץ בריטיים, לפי סדר
כרונולוגי: אנתוני עידן. ארנסט

בווין, הרכרט מוריסון.

י רק אחר שבקבוק, הבירה הועברו
ממכוניתו הפרטית למכונית המשא המובילה
את המזון למחנה סוללי הכביש לסדום
הסכים יחזקאל (״חצקל״) איש־בסית*,
בעל ״כסית״ בתל־אביב ובאר שבע, להיכנס
למספרה בבירת הנגב ולהתגלח .״קודם
כל״ אמר, תוך ליטוף זיפי זקנו ,״שהבירה
תגיע לחברה שם״.

ביו מדעד או מנו ת
י אחר שהגרי וואלאס, מי שהיה
סגן נשיא ארה״ב בימי כהונתו של רוז־וולט,
חזר בו, עם פרוץ מלחמת קוריאה,
מאהדתו הגלוייה למוסקבה, התמסר לעיסוקו
החביב: חקלאות• השבוע עמד להכריז
על הישגו האחרון בגידול אפרוחים :
טיפוח סוג שגידל במהירות כפולה, יקדים
להטיל מבל סוג קיים..
י אחר מחלה ממושכת מת, בגיל ,76
הגגרל גונזאלי קוויפי, איש הפלוגה
הספרדית, שהתפרסם במיוחד במסע המלחמה
הפסיכולוגית שלו נגד הכוחות הרפוב־ליקאיים.
בשידורי תעמולה ליליים היה
מכריז :״האנשים הפשוטים הם חזירים...
יש להפוך את ספרד, מחדש, לארץ הראויה
למחיית הקאבא־אלריס (אצילים).
י האמפריי כוגרט הודיע לעיתונאים,
כשאשתו, לרוץ כאקאל, היפהפיה, לצי־דו,
כי החליט, טרם צאתו למסע הסרטה
לאפריקה, לחיול לקחת חלק בסרטים, בהם
היא גיבור התכתשויות :״השתתפתי ביותר
מארבעים סרטים. יצרתי כמה דברים
שהם טובים״ .אחר פירט את תוכן סרטו
החדש — אודות נערה הרוצה להיות מיסיונרית
.״אך אחר שהיא מבלה זמן מה
בסירה אתי, היא הופכת אשה אמיתית״.
סיים בשביעת רצון עצמית.
כאשר פארם אלבורי שב השיער
ונעים ההליכות, נציג סוריה באו״ם, נשא
את דברו באסיפת ערבים בניו־יורק, שנתכנסה
לגייס כספים למען פליטי ערב,
הצליח במידת מה. אך בשעת ההפסקה פג
הקסם: גנב זריז ידיים סחב את הכסף.
י גורמן לוריא, מפיק הסרטים הישראלי,
יליד דרום אפריקה, החליט להסיק
סרט צבעוני, בו יראה את יפי הגליל —
זזופשה בגליל. הוא בחר בצייר הקריקטורות
נודע, דוד לנגדון, איש הפאנש הלונדוני,
לכוכב הסרט• אמר למדון ,37 ,בהגיעו

תופיק טובי.
* נציגת מק״י אחרת, אסתר וי
לנסקה, חברת מועצת עיריית תל־אביב,

ששהתה לאחרונה ברומניה רצתה להמשיך
במסעותיה באירופה נקטה בשיטות מיוחדות:
במקום לפנות לצירות ישראל בבד
קרט שתסייע לה בהשגת ויזה, פנתה למשרד
החוץ הרומני, של אנה פאוקר, להמלצתה
לאישור ויזה.
י באחת מקריאות הביניים בכנסת טענו
חברי מפא״י בגד שמואל מיקונים,
מזכירה הכללי של מק״י :״האם יתנו
לך להכנס למוסקבה?״ ענה מיקוניס כבטחון
עצמי :״סמוך עלי, סמוך עלי ! ״
הרגיעו שרגא גורן, ח״כ מפא״י :״לך
יש ויזה רק עד בוקרסט״.
אחר הפריצה למעונו של שר התחבורה,
דב יוסף, בנתניה נטפלו פורצי
הדירות לשר התחבורה לשעבר, שר החינוך
הנוכחי — דוד רמז. אך שוטר תל-
אביבי עירני מנע את חדירתו של הפורץ
שהספיק לנפץ שמשה ועמד להיכנס בעד
החלון.
י אחר שזכריה גלוסקא, הח״כ התימני
ואפוטרופוס עולי ״מרבד הקסמים״,
התנשק עם מדמון עבאם אהרן. היהודי
שעלה מתימן דרך מכה וטבחות

יחזקאל (״חצקל״) איש בסית
לזיפי זקנו: ליטוף

לישראל :״מעולם לא למדתי לשחק. אך
גם לצייר — לא למדתי מעולם״.
•)איש נסית הוא שמו הרשנו ,,הרשום
בפספורט, של יחזקאל — לשננבר
ויינשטאוב.

י צייר קריקטורות לונדוני אחר, ויק*
טו ל (״וויקי״) ווי ם, גוץ, ממושקף ומקריח,
ביקר בארץ, בשליחות מקצועית :
כנציג עיתונו, הניוס נרוניקל גדל התפוצה,
לו הוא מספק קריקטורה ליום. אחר
העיר הערת ביניים רצינית — ״כאיש
אגף השמאל של הלייבור ד״גדירוני כפא־ציפיסס,
קומוניסט, פייסן ותבוסתן. אולם
אני יודע רק דבר אחד: אם תהיה מלחמה
תחדל אמליה מלהתקיים״ — חזר לדרך
התלוצצות מקובלת, הסביר כי מרוב עבודה
אינו יכול להתפנות לשום דבר, מלבד
החלפת צורת חבישת כובעו ; בלונדון —
ישר על הראש ; בפאריס — נטוי ז בירושלים
— על הפדחת וברומא — בכיס.
יי כאשר משה פיידה, יד ימינו של
טיטו, המקדיש את עתותיו הפנויות לציור,
הגיע ללונדון, בראש המשלחת היוגום
לאבית, מיהר להיפגש עם וינסטון צ׳ר־י
צ׳י ל. המטרה: החלפת דעות. על ציורי
שני החובבים.
י באמסטרדאם של הולנד נפתחה תערוכת
ציורי נוף מרכז וצפון אירופאיים.
בלי שיצסיינו במיוחד 45 הציורים, משכו
קהל צופים רב. הסיבה היתד, האמן: הנסיבה
וילחלמינה, מלכת הולנד בת
השבעים, שיצאה בדימוס.

בין 1ו שינ\ טו| ד מו סחבה
הידיעה כי רק ס 260/מכלל הבוחרים
שבעיים רצון מהצורה, בה הוא ממלא את
תפקידו, לא הפריעה להארי מרומאן,
נשיא ארה״ב, להמשיך בחופשתו בפלורידה
שטופת השמש. כשהוא מלווה אנשי השירות
החשאי, ולבוש חולצת ספורט רב
גוונית ערך טיולי בוקר, בחולות, במשך
שעתיים ליום, כשצבע עור פניו הופך מוורוד
לחום. אחר התעלל במזכירו לענייני
עיתונות, שסך עליו קיתון של מים
קרים, נכנס לים, לשחייה הקצרה, שכח
להסיר שעון היד המעורר שלו, נאלץ למוסרו
לתיקון.
י כשיצרן כפתורים אנגלי ראה את קשקושי
העפרון של ראש הממשלה הבריטי,
קלמנט אטלי, בשעות עצבנותו, נתלהב
מיופים, ציווה לייצר לפחות רבע מיליון
תריסרי כפתורים נושאי דוגמות הקשקושים,
בבל הגדלים והצבעים, לקראת עונת
האביב. בינתיים חלה הצייר החובב,
נצטווה בגלל האולקוס שבקיבתו, להיכנס
לבית חולים.
יי שש שנים אחר שאדולף היטלר
איבד את עצמו לדעת בברלין, וכה ספרו
ם יי 1קאמף, בו ביסס את תורתו .,שיימכר
מחדש בגרמניה המערבית. כשהופיע, הכפר
לראשונה, לפני שלושה חדשים, אחר
האיסור שהוטל, בחנות ספרים בהאמבורג,
הנמל הצפון גרמני, לא מחו שלטונות הכיבוש•
מאז הוצג ברוב חנויות הספרים
במערב גרמניה. התוצאה: תפוצה ענקית.
חברו לדעה של היטלר, אוסוולד
מוסליי, בן אצילים בריטי שהפך מנהיג
הפשיסטים בבריטניה וראש התנועה האנטישמית
שם, נואש מהצלחה במולדתו, החליט
לנוטשה ולעבור לאירלנד השכנה.
י ברוסיה לא השתנה הרבה: אנדריי
וישיגסקי, שר החוץ הסובייטי חלה ;
העיתונות מלאה תיאורי פסל של יוסף
סטלין, בגובה שישה מטר, אחד המוצרים
הבולטים ביריד לייפציג, שבגרמניה
המזרחית.
אחר שאניית הטיולים של יוסף
טיטו הוטבעה על־ידי חבלנים בנמל היו-
גוסלאבי פולה, קם ממחלת השפעת ונשא
נאום ברכה בכנס ותיקי המחתרת. בסיום
עקץ לעבר מוסקבה :״אנו, מנהיגי יוגוס-
לאביה, איננו רשאים לחלות. אך שם
(במוסקבה) כאשר סטלין מתעטש, הרי
זאת תרומה עצומה למדע המרקסיזם־לני־ניזם״.
ויי
ליום הולדתו ה־ 52 של פרדריק
מלך דנייה, נתנה לו אשתו, המלבה
אינגריד, מתנה חדישה: שולחן ארוחת
בוקר לשנים עשר סועדים שיונע חשמלית,
על־ידי האורחים, לעמידה או תנועה,
בלחיצה בכפתור.
יי עתונאי חיפה הוזמנו למסיבת פורים
מקורית — סעודה במסעדה מזרחית, שנקראה
בפי העתונאים חומוס פארם ,,ונערכה
ע״י ארדשטיין חבר הנהלת עיריית
חיפה, מראשוני העיר וסופרו הראשון של
דבר בחיפה.

מכל
נוומה
נאלח ״ ר, ל ל חו ץ ד
במשך חודש ימים עמד גורמן סיגרייב
מול שופטיו. ההאשמות נגדו היו כבדות:
כשנכנסו חיילי הממשלה הבוומאית לעיר
נאמקאן, שבגבול סין, סרב הרופא־המד
תח בן ד,־ 53 לחייך לגנרל לאזום טאנג,

רוזמארי ויליאמסון, רקדנית
קאדילאק כחול, יחסים אפלטוניים
מפקד חיילי הממשלה, גם לא לחץ את
ידו. שאר ההאשמות: הרופא טיפל, בבית־החולים
שלו, במורדים קאראניים, הכריח
את אחיותיו להיכנס עמו ליחסי מין.
לא רק בבורמה, אלא גם בהודו השכנה
ובארצות־הברית עורר המשפט הדים
בלתי־רגילים. מזה שנים הפך סיגרייב אגדה.
את מרבית שנות חייו הקדיש הרופא לטיפול
באנשי השבטים הקאראניים שבצפון
בורמה, בבית־חולים נידח, רחוק מאשתו,
שנשארה בארצות־הברית• כשמדדו אנשי-
השבטים בממשלה המרכזית, נראה שהת־יחם
אליהם באהדד״ קרא לצבא הממשלה
*חבורת כלבים״ .בכל זאת סברו רבים
שאין לדון לכף חובה את האידיאליסט
הדגול, וארבע עורכי־דין, בני ארבע אומות
— בורמאי, הודי, סיני ואנגלי —
לימדו עליו סניגוריה מבלי לקבל שכר.
*קשה לתאר שאי־רצון לחייך וללחוץ
ידיים מהוה בגידה במולדת״ ,ליגלג הם־
נעור ההודי. וחיוכו נעשה רחב יותר כשנתברר,
כי ההאשמות המיניות היו מבוססות
על טעות בתרגום. האחות מא איא
מיא (״עלמה קרירה ונעימה״) לא התכוונה
לאמו־ שהרופא *הטריד״ אותה, אלא
ש״הפלה״ אותה לרעה.
בית הדין דן את סיגרייב ל־ 7שנות
מאסר. אולם כשהובא העניו לבית־משפט
לערעורים, בוטלה האשמת הבגידה, אושרה
רק האשמה שהגיש טיפול רפואי לבוג

ע 1ל 0

רי* בעוון זד, נידון לשנת מאסר. אולם
כתודה על שרותו לעם הבורמאי, נחון.
לפני שבוע יצא הדוקטור האגדתי מבית
הסוהר של ראנגון, חייך, משך בכתפיו
כשנודע לו שאשתו ביקשה ממנו לבוא
לנופש לאמריקה .״אני מכיר רק נופש
אחד,״ הכריז בקול שקט* .לטוס צפונה,
להגיע לבית־החולים שלי. זה כל מה שאני
רוצה״...
השמש ניצחה את הירח. בצורה
אידילית זו חוסל השריד האחרון ששרד
ממלחמת הקאראנים הגדולה, שאיימה להחריב
את המדינה הבורמאית (16.823.796
תושבים, שטח גדול פי 32 מישראל) אשר
קמה בינואר 4 , 1948 חדשים לפני קום
מדינת ישראל,
המיוחד במלחמודהאזרחים הבורמאית היה,
שלא היתד, זאת מערכה מסודרת בץ שני
מחנות יריבים, אלא מין קטטה כללית
בד, לחמו הכל בבל. לחמו בממשלה לא
רק שני סוגים של קומוניסטים (אנשי
הדגל האדום ואנשי הדגל הלבן) ,אלא גם
אנשי שבט הקאראמים, שבטי מוך שאן,
שין, קאשין והחבורה הצהובה.
הצלחתה הגדולה הראשונה של הממשלה,
שנשענה על שמונה וחצי מליון ה־בוומאיום
האמיתיים, היתד, כשהכניעד, את
מנהיג הקומוניסטים של הדגל הלבן, בו
לא יאונג (*הקצין אור הירח״) .אחת שיחה
עם שר־המלחמה בו נא וין (הקצין
אור השמש״) פקד איש הדגל הלבן על
אנשיו, ביוני אשתקד ,״לצאת מן המחשך,
לפעול באור הדימוקרטיה״.
עשרת השבטים. אולם המאבק ה-
אמתי היה נגד הקאראנים, ידידיו הפרימיטיביים
של סיגרייב הרומנטי. עם מוזר
זה, על 2מליוני אנשיו (העם השני בגודלו
בבורמה) חי בהרים של אזור טונגו,
מדבר שפה סינית המורכבת מהכרות בודדות.
בצבא הבריטי נודעו כחיילים מצוינים,
אוהבי מוסיקה, וביחוד חובבי תופי
נחושת•
קאראנים מעטים עבת לדת בודהא וישו,
אולם רובם מחזיקים באמונה עתיקה, מיוחדת
להם, המאמינה בשלוש אלוהויות :
אל הכוח, אל הטבע ואל שלישי הקרוי
יוה• ,הדומה דמיון מוזר לאלהי היהדות.
מספרת האגדה הקאראנית: פעם היה
להם, לקאראנים, ספר קדוש, שניתן על
ידי יוד, הנצחי לבנו, קאראן, ספר וה כלל
את כל האמת, אולם באשמת זקני הקארא־נים,
שחטאו ופשעו, אבד הספר, נפל לידי
זרים.
הניחושים השונים בקשר למוצאה של
אגדה מוזרה זו כוללים: הקאראנים הם
צאצאי עשרת השבטים האבודים: הקארא־נים
באו במגע, בסין, עוד בטרם היגרו
לבורמה לפני 1500 שנה, עם היהודים וזד
תנ״ך ! הקאראנים הושפעו על ידי מיסיונרים
נוצריים במאה ד,ששית.
הקאראנים עצמם אינם שוברים את ראשם
על נושא זה. אחרי שהצליחו, במלחמתם
העקשנית, להקים מדינה קאראנית או טונומית
בתוך הפדרציה הבורמאית, חזרו
אל הריהם הרומנטיים ונשותיהם המקושטות
במטבעות זהב.

ארצות הברית
חי ו ני ת: ט ל 3־ 1י ה. מ כו* 1ת
אחרי עשר שנים החלים משרד העבודה
הממשלתי של ארצות הברית לשנות

את אינדכס יוקר החיים, להתאימו לאורח־החיים
הנוכחי של האדם האמריקאי הממוצע,
שהשתנה בשנים האחרונות.
נכנסו לאינדבס, כמצרכים חיוניים אשר
כל אמריקאי בינוני רוכש אותם: מכשירי־טלביזיה
! מזון קפוא, משקאות קוקה־קולה!
שימורי־מזון לתינוקות ; חליפות טרופיות
לגברי* עשויית משי מלאכותי ; מכשירי
סילסול תמידי לשערות הגבירות: מכשירים
לקלית לחם.
יחד עם מכוניות ושאר ״שונות״ ,מהווה
סעיף זד 32,9^ ,של האינדכס החדש. לעומתו:
מזון /0ס ,33,3שכר דידה . 13,80/0

כו לדהנעתא 1נ ״ ם
לפני שבוע ימים היה שם היהודי הידוע
ביותר בארצות הברית שמו של ציקי
כהן, מראשי אילי־הפשע ששמעו כמה כמה
בלים מענינות על מקצועם מפי הסנטוד
קיפואר (העולם הזח .)699 השבוע בא תורד
של שם יהודי מכובד שני 150 .מיליון
אמריקאים התענינו בגורלו האישי בהחלט
של סידני לוי.
בן זה של שבט הלויים לא עשה הרבה
לזכות בתשומת לב מיוחדת. בסך הכל

סידני כהן, רמאי
גרבי ניילון, טבעת יהלוסים
נמצא שסוכן־נוסע זד, של אריגים, בעל
משכורת של 75 דולאר לשבוע, רימה כמה
אנשים בעסקי־ניילון מדומים והוציא מהם
סכום עגול של 45.000 דולאר. מעשה זה
הוא יומיומי, ובודאי לא היה מגרה את
הדמיון האמריקאי, לולא פניה וגופה החמודים
של רוזמארי ויליאמסון, רקדנית
שטנית של בועדווי.
״אידיוט מושלם״ .סידני פגש את
תזמרי אצל צלם, קיבל מידיה ספל קפה.
מאז לא היד, מנוח לסיד המסכן. הוא
קנה לה טבעת־יר,לומים במחיר של 5.200
דולאר, קאדילאק כחול במחיר 5,800 דו־לאר.
ומכירן שקשה לקנות את כל אלה
במשכורת שבועית של 75 דולאר, חיפש
ומצא דרכים אחרות לגילוי אהבתו.
כשנכנסה רוזמארי למשרדו של התובע
הכללי היתד, נדהמת .״לוי הוא אידיוט
מושלם״ ,אמרה. היחסים ביניהם היו אפל
טוניים
בהחלט. בכלל, היא לא יכלה לסבול
אותו, נפגשה אתו רק מתוך רחמים.
מה בדבר הקאדילאק? היא לא רצתה
בו. היא מכרה אותו במחיר 3.800 דולאר.
כשנודע הדבר לסיד, קנה אותו שוב ב־4000
דולאר, החזיר לד, אותו. מה יכלה רוזמא־רי
האומללה לעשות ז• היא החזיקה במכונית
הכחולה.
״מעולם לא ידעתי שעסק בעסקים בלתי־חוקיים״
,קראה בכעס ,״חשבתי שהרויח
את הכסף במשחק קלפים״.
אולם הפרסומת לא הזיקה לרוזמארי,
להיפך, היא עלולה להעלותה על רפד, גבד
הה יותר של אמנות ומשכורת. ביגתיים
היא עושה ״את הכל״ ,כולל הנעת אזניה.

ספרד
״אם שלךדסי
ברצלונה לא היתד, מעולם עיר שקטה.
שניה בגודלה בספרד ( 1.079.601 תושבים)
ומרכז תעשית המטוסים, המכוניות והחשמל,
סיפקה מאז ומעולם את הגרעין המוצק
לאנארכיזם, לסוציאליזם ולקומוניזם.
אולם הפועלים לא היו ד,עקשנים היחידים
בעיר. גם שאר האזרחים לא יכלו לשכוח
את המסורת המפוארת של העיר, שפרחה
בתקופת הרומאים והגוטים, היתד, מרכז
תרבותי אחרי כיבושה בידי־ המוסלמים במאה
ה־ ,8הפכה בירת מדינת קאטאלוניד,
אחרי שקארל הגדול גירש את ד,״מארד
קאים״ בשנת .801 נאמני ברצלונה בזו
?אנשי מאדריד, שאפו בסתר לבם לעצמאות
כשנודע לבני העיר לפני חודש, כי
חברת החשמליות ועמדת להעלות את מחיר
הכרטיס מ־ 50ל 70 סנטימום, נתעוררו כל
הטינות הישנות והציתו להבה גדולה. אלמונים
הדביקו מודעות, שלחו מכתבים חסרי
כתובת השולח בדואר * :היד, אזרח
טוב, הראה שיש לך דם — לך ברגל לעבודה

הסכר נפרץ. המשטרה היתד, מוכנה.
היא ידעה שכל גילוי של התנגדות ספונטנית
מצד האזרחים במשטר דיקטטורי עלול
לפרוץ את הסכר, לגרור אחריו התקוממות
רצינית. הם גם ידעו את אנשי ברצלונה.
הם אסרו את מדביקי הכרוזים, הסירו את
המודעות.
ללא הועיל. ביום הגדול, בו נכנס המחיר
החדש לתוקפו, קמו מאות אלפי העובדים
ויצאו ברגל לעבודתם. החשמליות !שארו
ריקות. מוכרי הכרטיסים ניסו לשכנע
את האזרחים ליד התחנות• האזרחים
ענו בגידופים. סעלי מכוניות לקחו עמם
טרמפיסטים באים־בימים.
עברו ימים, החשמליות נשארו ריקות.
שני שוטרים עלו לכל חשמלית, להגן על
הנוסעים. לא היה על מי להגן. המושל,
שהעיף מבטים פוזלים ונפחדים לעבר הגנרל
השמנמן במאדריד, עלה בעצמו לחשם־
לית כדי להראות דוגמה.
לבסוף נכנעה חברת החשמליות. המחירים
הישנים הוחזרו. כל האסירים, שנאסרו
בקשר עם המקרה, שוחררו ע״י המשטרה.
אולם החשמליות לא הספיקו לחזור לתפקידן.
כעבור ימים מעטים קרה אשר יג־רו
השליטים: רבבות פועלים עובדי־משר־דים,
ביניהם עובדי החשמליות, יצאו לשביתה
ההמונית הראשונה במשטרו של פרנקו,
העמידו את ממשלת הדיקטטור קטן־הקו־מה
בסימן של משבר חמור.

מקבלח ששר בץ וינפלציר.

.העולם הזה״ ,מס 700 .

תיאטרון

השלושה נרדמים ומתעוררים לקול רעש
בבוקר. לשון מביט והמחזה שמתגלה לעיניו
מכה אותו בתדהמה: שוב אין פה
בודדה. הביקתה אין שוב בצה,
עשרות עשרות בתים קטנים נבנים והולכים
בשטח. הרעש בוקע מתוך מכונה גדולה
הפולטת קירות שלמים.
פחדן נבהל. הוא רוצה להסגיר את
עצמו.
בתוך הביקתה שוכבים השלושה, עד
יעבור זעם. לשון מעלה זכרונות :

״ מעבדל\ בול ״
הצגה בזירה, כשהקהל יושב מסביב לשטח
המשחק, בשלושה טורי מושבים מוג־כהים,
מאפשרת לשחקנים לפתח משחק
שקט, כמעט קולנועי. האולם הקטן (140
כסא) יוצר אוירה אינטימית, שובר את כל
המחיצות בין הקהל לשחקנים. בצורת״
הצגה כזאת תפאורה כבוד. היא בלתי אפשרית,
על כן מיותרת, וחילופי מקום־העלי־לה
נעשים במהירות רבה על יד שינוי התאורה.
לבמה
נסיונית, בלתי־מסחרית, השואפת
להעלות בעיקר מחזות מקוריים חדשים,
הצורה היא, איפוא, כמעט אידיאלית, חשב
מיכאל אלמז ( ,29 יליד תל־אביב) כשיסד
את תיאטרון זירה בשנה שעברה.
הלהקה החלה את דרכה בהצגת שלושה
מערכונים מקוריים. אחרי שלושים הצגה
ירדה שוב למחתרת: עבודת אולפן יומיומית
משולבת בהופעות אקראי, בעיקר
בראדיו•

״שם הכפר שלי. היה הכפר שלי. לא
הרחק מפה. בצד תשני של הבצה. בצה
נפלאה. הרבה מים והרבה בוץ. יש לנו
פה צפרדעים כגודל של יד של אגרוף של
נפח והן קופצות לגובה של איש מקום
מצוין, הבצה, התחנכנו שם כולנו, כל
הנוער.״
פחדן: אולי יכו אותנו קצת. הכאב
יעבור. נשב בבית הסוהר — הזמן יברח
כמו חלום, שם אוכלים, בבית הסוהר —
אני רעב. שם שותים ואני צמא.
לשכב בלי פחד.

הרביעיה שלמה: חרב, שיוציא את
הפרה מהרפת שמעבר לגבול; לשון
ה״מכיר כל שעל אדמה בצד הסוחר השני״ ,תבלול (משה גוון),
שיעזור להבריח את הפרה אל הצד הערבי,
ואחר יבריח אותו בחזרה וימכור אותה
״בשוק השחור שלהם״ ,ופחדן — המצטרף
אל החברה למרות פחדו.

וון)

בעת המהומה מצליחים תבלול
ולשון להמלט בפירצה בקיר. הם
מגיעים לחורשה שלשון מכיר
אותה כמו ״את אצבעות ידי ורגלי״ ושם
הם ישנים עד הלילה, על מנת לעבור
בחשיבה.
אבל גם החורשה אינה אותו מקום
בודד שהיתר, שהיתר, לפנים. לשון ותבלול
נדהמים בשמעם בלילה תזמורת ריקודים
מנגנת: נשף מסיכות גדול נערך בכל
רחבי החורשה המהווה עכשיו מרכז קייס.
השנים מנסים להמלט, אבל הם עושים
רושם על מארגני התחרות בגלל המסכות
ד,ריאליסטיות. הם זוכים בפרס הראשון
בתחרות המסכות: כרטיס טיסה זוגי לאילת.
המוגש להם על ידי שר הטכסים (יואב ליש)
למרות מחאותיו של מתחפש אחר בלבוש
יותר משכנע, כי הוא הביא אתו פרה ל־

לשון :״הגבול — הרכס, שם רחוק.
בצד הזה המשמר שלנו. בצד ההוא המשמר
שלהם. צריך להזהר משני הצדדים — יורים
בכל צל. ביחוד שלנו. מפחדים שמסת־נניס
מן הצד השני״.

דברים ׳ אלה מעוררים את צחוקו של
תבלול :״מסתננים אשינו 7״
לשון משסע אותו במלה אחת, המקפיאה
את הצחוק ״נקמה !״
הרביעיה חוצה את הגבול באישון לילה
ומגיעה אל גדר אחד מישובי הספר.
לפי התכנית על חרב לפרוץ את דלת הרפת
ולהביא את הפרה בעוד שהאחרים
יחכו לו בשדה.
פחדן יוצא להסגיר את עצמו נגד רצון
רעיו. אבל מנהל העבודה, הקבלן במקום
(אמנון קנז< חושב אותו לאחד הפועלים
הערביים שאחר לבוא לעבודה. הוא גוער
בו ושולח אותו לעבוד ליד המכונה הגדולה.
בינתיים, בתוך הביקתה, מנסים תבלול
ולשון לפרוץ חור בקיר האחורי. פחדן
שהתאקלם יפה בעבודה במשך הבוקר נכנס
אל הביקתה בזמן הפסקת הצהרים ומשדל
אותם להשאר בארץ.
פחדן :״הם קוראים למכונה ״תותח״.
תותח שבונה בתים• אנחנו בונים מאה
וחמשים בית. משלמים לי כחול וחצי ליום
עבודה ;של שמונה שעות. זה כסף טוב
והעבודה לא כל כן קשה אבל בקרוב
תהיה אצלנו שביתה ואז ישלמו יותר.
אבל מחוץ לביקתה מתרחשים הדברים
בכיוון פחות אופטימי. אשד, ערביה (מרים
שפי) באה להודיע שבעלה לא יבוא היום
לעבודה. זהו אותו פועל שמנהל העבודה
החליף אותו בפחדן. הוא קורא
לפחדן, אבל הצעיר מנסה לה־מלט,
ומנהל העבודה יורה והורגו? 111 .

ארבעה אנשים קבעו מפגש ב־צידו
הערבי של הגבול. הראשונים
במקום היו חרב׳(יהודה פוקס רוצח
מקצועי, וידידו הצעיר, הרוצה
הארבעה במסעם אל מעבר לגבול( .גדעון
מור).
פחדן: אני? אני נופחד ( 7מנסה לעבור
לנושא אחר) כוכב נפל המון ״כוכבים
בשמים ...הרוח חרישית הלילה ...והשקט
עמוק מן הרוח שקט
חרב: במו שפן. מפחד סו שפן.
והוא קם על הצעיר ומכה אותו באכזריות.
הכינוי ״פחדן״ דובק בו.
השלישי, לשון (אליהו לוי) נמצא בבית
קפה סמוך, הוא מתפאר שעבר את הגבול
״פעמים אין מספר ...מאה ואולי יותר,
ועכשיו אני הולך בפעם הסאה ואחת
ואולי יותר״.
ברם, לא כל היושבים בבית הקפה
מקבלים את דבריו ברצינות, ואחד מהם
(יהודה מזרחי) מטיח :״אני לא
ין! £,מאמין למלה אחת שיוצאת סן ה!!
פה שלך, לשון 1״
תבלול הלהיב את דמיונו של
והבא לנו פרח

חרב :״לך, חרב
גדולה, שמנה !״
לשון :״יש. אני יודע שיש• אני מכיר
כל שעל אדמה שארץ הזאת. כל בית. כל
רפת״.

ולשון מזהיר את חרב מפני פעמון האזעקה
הקבוע, בודאי, בדלת.
חרב :״אני יודע לטפל בפעמוני אזעקה״.

אבל
הוא איננו בטוח בעצמו, ואחרי
חגע שואל :
״ואם הפעמון יצלצל 7״
לשון :״רוץ הנה ...אנחנו נפתח באש
על השומרים כשאתה תרוץ. כשתגיע הנה
נרוץ ביחד• בקצה הדרך י׳ש בקתה. איש
לא בא לשם. ביקתה עזובה• אני מכיר אותה.
שם נחכה עד שהשומרים יעברו. לך,
חרב״.

חרב הולך. הפעמון מצלצל אולם השלושה
אינם מעזים לחפות עליו באש, והם
נמלטים אל הבקתה כל עוד נפשם העיפה
בם. לשון מרגיש בחוש ריחו הרגיש בי
משהו השתנה בביקתה...

,העולם הזה״׳ מס 700 .

מסתנן עם פרה״.

תבלול גונב פרתו של המתחפש.
והשנים מנסים לחזור. אבל
רודפת אחריהם ורק 1 המשטרה לשון מצליח להגיע הביתה. בבית הקפד,
הוא מסכם את סיפור המעשה :
ואז הוא צעק :״לשון, אני נפגעתי.
לשון, אל תברח. אל תעזוב אותי, גווע
כמו כלב. ואולי הוא יצה להגיד, כמו
הפרה שלנו — פרה טובה שמנה י -ששכבה
וצווחה כסו היו שוחטים אותה בסכין
קהה, כי צרור פגע בה• ואני אהבתי אותו
כי הוא אהב אותי, אף על פי שהיה מלגלג
עלי שאין לי פרוטה ואני לא יודע להעריך
את הכסף ולא את הזמן וגם לא
יודע מת זה בית ומשפחה. אבל באותו
רגע המחשבה שלי לא היונה אתו שם,
שוכב וזועק לעזרה על יד הפרה הגונחת
אלא המחשבה שלי היתה פית בלב שלי
— והלב שלי רך כמו דונג ומפרפר כמו
גוזל שצנח מן העץ הלכנו בידים ריקות
ובידים ריקות שבנו. לא, לא בידים
ריקות והוא מוציא את ד,כרטיסים, קור־

עם לגזרים הנופלים לאיטם ארצה — סוף
המאורע העצוב.

זח מ נ 1ת
ניסור
סבא, המדדע רו ם
״העיקר הוא שהמצבר. תביע את סגנון
העיר,״ אמר בהבעה חשובה אחד הנכבדים,
שבאו להלל את מצבת הזכרון לבוני העיר
תל־אביב, שהוקמה ברוב פאר בשד רום־
שילד, בקרבת בית הכבאים שנהרס. הוא
צדק. איש לא יטען שתל־אביב מצטיינת
ביופיה, איש לא יטען זאת גם לגבי המצבה .׳
מה אומללה מצבה קטנה זו, הן בתפיסתה
והן בביצועה. הנושא מצוין: חלומו
של כל אמן יוצר 40 .שנות מאמץ עליון,
כרך שהוקם על גבעות חול, עיר השונה
בסגנונה שינוי מוחלט מירושלים עמוסת
המסורת, ומחיפה, שהשתעבדדי לנופה המרהיב.
יצירתו
של אהרן פריבר היא פשרה
וסמליות.
עצובה בן ריאליזם משעמם
פועלים,
הציור עצמו מציאותי ביותר:
בתים, ככרות. הסמלי הוא שכמו בתי תל־אביב,
שנאסר עליהם בשעתו לעלות על 3
קומות, נוצרה גם מצבה זו בשלוש קומות:
הפועלים למטר״ בגיהנום; הבתים באמצע,
כאילו על האדמה; והככרות למעלה, ברקיע.
הענין העצוב מעציב שבעתים נוכח
העובדה, שזוהי המצבה היחידה שאבות
העיר העזו להציבה בעיר, שמיעוט תושביה
הדתיים אינו מקבל את רעיון הפסלים
באהדה נלהבת. העיר, שאלפים מבניה נספו
במלחמת העצמאות, לא מצאה לנכון להנציח
את זכרונם במצבה של החייל האלמוני;
בעיר שקלטה את מרבית העולים החדשים,
זשצעיריה אירגנו את רכבת המחתרת, אין
זכר?מצבה לזכר המעפיל האלמוני — אם
כי ישנו מקום אידיאלי לפסל זד. ברחבת
הכנסת, הפונה לים הפתוח.
ההתחלה אינה מעודדת. השמרנים יכלו
לשיש — המצבה אינה יכולה שלא לפגוע
בחוש האסטטי, לא רק של מיסד תל־אביב,
אלא גם של מייסד ירושלים (לפי השערות
המדע 1500 :לפנה״ס).
ילד שבא עם סבו, ממייסדי תל־אביב,
אל הטכס, הסתכל באדישות ביצירה, שאל
בקול רם :״סבא, בשביל מה שמו את זר,
פה?״ כאותו ילד, ששאל מדוע המלך ערום,
הצליח גם נכד תל־אביבי זה לבטא את אשד
שאלו רבים בסתר לבם.

צ י ור
ת 3חי או שזיפים
לפני זמן מה החל ארי הציידים, פיקסו,
עוסק בציור ועשיית קרמיקה. ככל תקופות
הציור השונות שלו, מצאה גם חאן ופה זו
הד אצל כל מעריצי פבלו פיקסו; הציירים
גילו כי הקרמיקה הוא שטח אמנותי שאין
לזלזל בו, הקוסם לחוש הדקורטיבי ולכים
הקהל.

ליד אלבום ציורי הקרמיקה של פיקסו,
במקרא סטודיו, ניצבות על מדפי הספרים
יצירות הקרמיקה של הצייר ז׳אן דוד.
כבר השלטים המובילים את המבקר אל
התערוכה, מעשה ידי האמן, מבשרים כי
צפויה לו שעה קלה ונעימה של הסתכלות
בכמה עשרות קערות, קערות עם תבליטים,
כדים, מעשה קרמיקה.
מבקר תערוכה, אפילו אינו בעל דמיון
מפותח ביותר, יוכל מיד לתאר לעצמו כמד,
חן וטעם תוסיף יצירת קרמיקה לביתו —
אם על ארון המזנון בחדר האוכל, או על
קיר חדר האורחים. אין גם לזלזל בקערת
קרמיקה בשימוש כטס לתפוזים או שזיפים

הבין דוד מדוע, כשתקעו בידו מברשת
צבעים וקראוהו צבעי סוג ג׳ .בצי הישראלי
היה גורלו טוב יותר. כאן צייר באמת.
״אולי מפני שלא היו אניות!״ מסביר דוד
בחיוך.
אחרי 6תערוכות ציור לא התקשה דוד
לעבור לטכניקה אמנותית חדשה של ייצור
קרמיקה הקרויה אנגוד. הצלחות והבדים.
עשויים לפי תבניות סטנדרטיות של כל־קרמיק,
שג׳אן דוד מכניס בהם שנויים
קלים ורבי טעם. אחר־כך פונה זאן ל־8
הצבעים העומדים לרשותו, המורכבים
מחומצות מתכת .״הצבע האדום, למשל,
חסר״ — מסביר ז׳אן דוד ,״מפני שתהליך

ז׳אן דוד ושמשון הגבור
ספני שלא היו אניות

(פרי סיני, עגלגל ואדמדם) .ז׳אן מציע
לתפקיד זה את הקערות בעלות הקישוטים
הגיאומטרים .״את האחרות״ ,הוא טוען,
״חבל לכסות. כדאי יותר להבים וליהנות
ממראהן!״
אבל ההנאה בבית מאחת היצירות הללו
תעלה לקונה, כמו שתסביר לך ברצון האשד,
המשגחת על הסטודיו, בסכום המתנדנד בין
15—20 לירות ישראליות. מחיר שאיני
נראה, כנראה, יקר בעיני מבקרים, לפי
פתקאות ה״נמכר״ ליד מספר רב של קערות
וכדים.
ראש צדוב. ז׳אן דוד החל עוסק
בקרמיקה לפני 3חדשים. משרד המסחר
והתעשייה הזמץ אצלו מדגם לכלי חרסינה.
בעשיית המדגם נתפס לבו לענין הקרמיקה.
אבל אין זה עיסוקו הראשון של דוד בן
ד,״ 43 באמנות. הוא החל לצייר בגיל 15
עוד בהיותו ברומניה. למד באקדמיה של
האמנויות היפות בפרים, הכיר את פסקן
זאת רומר. בצי הבריטי למד להכיר עוד
כמה דברים; למד במשך 3שנים לשתות
בירה בים האדום. כשענה לקצין המיון על
שאלת המקצוע ״צייר״ ,חייך הלה. אח״ב

יצורו קשור באורניום. וכפי הנראה נמצא
לאורניום שימוש אסתיטי יותר את הצבעים
הללו מערבבים בקאולין. בצבע המעורב
מציירים על פני החמר הרטוב ומניחים
אותן לייבוש. מכאן עוברות הצלחות לקלייה
בתנור. ועתה בא השלב האחרון: זיכוך
הקערות והכדים — צפוין בשכבת זכוכית
דקה, קלייתן בתנור שנית.
התוצאה יכולה להיות כד עם פרצוף
אדם, צלחת עם ציורי נוף, עיטורים גיאומטריים,
או כמו בתמונה ראש תבליט של
אדם עם אות ש הבאה לסמל כי הדמות
ירוק,
היא של שמשון. רקע התמונה
השערות שחורות, הראש צהוב, האות ש
הדקורטיבית שחורה. הדמות בכללה היא
שמית, כמו בפסלים ובציורים עתיקים.
ז׳אן דוד מסביר שיכול היה להשיג
תוצאות הרבה יותר טובות, אם היה נוהג
כקרמיקאים אחרים ויוצר בעצמו את תבניות
הקערות והבדים. אך לעת עתה עלול הדבר
להתקל בקשיים מרובים מדי. הוא מסתפק
בתבניות המוכנות ויש רושם, שגם הקהל
מסתפק ונהנה מכך.
צרפת אסירי ו מ שוגעי ם
האם הציירים משוגעים או פושעים?
שאלה מענינת זו הטרידה החודש את בני
פאריס, סופרת העולם הזה, דנה דינרי, כותבת

בתוך ים גלריות ומוזיאונים, נפתחה החודש
בפאריס, בגלריה קלח! תערוכה מוזרה:
אוסף ציורים נבחרים של אסירים
צרפתיים, כשהאחד גרוע ממשנהו, בצבעים
עגומים והשראה חיוורת ומדוכאת,
מגלים הנושאים שחיתות וחולניוודמינית,
כל זה בא להוכיח לקהל המבקרים שבית
הסוהר אינו מעשיר את נפשו של האדם.
תערוכה אופטימיסטית יותר נתגלתה, ב־קירבת
מקום, ברובע הלטיני, שהיא מעין
סמל אירוני לעולם הציור של תקופתנו:
תערוכת אמנות הפרא מציגה את מבחר
יצירותיהם, בציור ופיסול, של. משוגעים
שוכנידם של בתי־חולי נפש צרפתיים.
ה ציי ר -מ שו ג ע. ץ יצירות אלו
נאספו החל מ־ ,1945 בצרפת, שוויץ וארצות
אחרות, לשם חקירות שיטתיות בשטה
מחקר הנפש. בפאריז עלול הכל לקרות :
ב־7׳ 194 החליט רנה דרואין לפתוח את שערי
הגלריה האלגנטית, שעל שמו, לעבודות
המשוגעים .״נמאסו עלי,״ הכריז אז ,״הציירים
האינטלקטואלים, יוצאי בתי הספר
לאמנות הוא מצא את יצירותיהם של
אלה, ברובן, מזויפות־רגש ודלות המצאה,
כאשר הנן כבולות בחוקי הציור המתורבת
ובחסד הקהל, המבקרים והמצנטים.
התערוכה החדישה שלו עוררה סנסציה:
נסתבר לאזרחי פאריז שחולי הרוח —
חסרי חינוך ציורי קודם — יצרו מין אסכולה
פרימיטיבית, עשירה ואמתית שבעתיים
בנושאיה, בחמריה ובביטויה, מהאסכולה
הפרימיטיבית המתורבתת שבאופנה.
המבקרים האמנותיים נתרגשו :״זוהי אמנות
מקורית, המשקפת עצמה נפשית ודמיון
משולהב, שאין צייר נורמלי מסוגל
להגיע לטהרתה והזכירו באותה הזדמנות
את הדאדאיזם, שנוצר על ידי המשורר
טריסטן צרה ורעיו המפורסמים ב,1917
ונכשל בנסיונם להשתחרר מכבלי האינטלקט
ולנתק כל קשר בין ההגיון והביטוי: המורדים
נשארו אינטלקטואליים למרות המאמץ,
ועד מהרה יבשו מקורות הדאדא
ויצאו להם מוניטין ככת רברבנים משוגעים.

תוך שלושה חדשים )27 .מתנדבי חוץ לארץ.
)28 חג )29 .נהפך לאבן )31 .מכה חזקה.
)32 הוצאת ספרים )34 .מה שטובע אינו
עושה )35 .קרית הציירים )37 .נאום תורני.
)39 אחת מחמשת הגדולות )42 .חודש)44 .
מטבע סינית )45 .ר״ת. נרו יאיר )47 .ר״ת.
רחמנא לצלן.

.העולם הזר!׳ ,מס 700 .

קולנוע
סרטים
״בין ה חו ב ה והראיון״
השם העברי הבאנאלי (באנגלית שם
הסרט משבר) משמש כנוי לאחד הסרטים
המענינים של השנה ! עלילה ספוגה לגלגנות
פקחית על מדיניות הפנים של ארץ דרום
אמריקאית אלמונית. לעתים נדמה שזאת אר
״פרש•
הצפון
ססיל דה מיל יוצא, כפי הנראה, מן
ההנחה שהתפתחותו השכלית של הצופה הבינוני
בקולנוע שווה לזו של ילד (לא מפותח
ביותר) בן שתים עשרה 1הוא מכין
את סרטיו לפי נוסחה זו.
פרשי הצפון בן אחת עשרה שנה אינו
יוצא מן הכלל הזה. זהו אפוס 64 ברשימה

בעיר. אבל ריס, המאוהב בה, משתדל להפריע
בתכניותיה, כי הוא יודע שכל שינוי
בעיר יגרור שינוי בדעת הקהל המקומית
וביטול קסמה של גראנדביו.
כאשר נודעת למארי זהותו האמתית של
ריפ, היא מגלה הכל בעתון, גראנדביו הופכת
מרכז התענינות ומוצפת תיירים ; השינוי
הפתאומי הביא תמורה מוחלטת בהלך
מחשבותיהם של התושבים.
הודות למשחקם הקומי של שני הכוכבים,
סרטו של וויליאם וולמאן הוא משעשע
למדי. אבל רק לאמריקאים. הקהל המקומי
יתיחס אליו באי־סבלנות.

ארצות הברית
ה או סקר

קרי גרגט, פאולה ריימונד (״כין החובה והרגש״)
עריץ עלוב,
גנטינה של פירון, לעתים קולומביה או
ונצואלה.
פאחאגו (חוזר פייר) הוא נשיאה העריץ
של אותה מדינה דמיונית הוא עלה לשלטון
רק לאחר שדיכא את אויביו. אנשי המפלגה
הלאומית המדברים, כביכול, בשם החרות.
פאראגו חולה אנוש: גידול׳ ממאיר
במוח מאיים על חייו. אשתו (סיגנה האטו),
המזכירה׳ במראיה, את איווה פיתן, מביאה,
בכוח אל ארמון בעלה את דוקטור פרגא-
סון (גארי גרנט) ,מנתח אמריקאי מפורסם
על מנת שיציל את בעלה.
פרגאסון מסבים לנתח את הנשיא. המורדים
חוטפים את אשתו (פולה ריימונד)
ומאיימים עליו שיהרגו אותה אם הנתות
יצליח. לא יהיה זה הוגן לגלות איך הגיע
הסרט לסיומו.
חוזה פירר הוא פאראגו מצוין. הוא עריץ
קטנוני, עלוב, אבל לא טפש. כך הוא
מסביר לגראנט את ההבדל בין ארצו לאר־צות־הברית
:״בארצך, אם יש ברכבת שלט:
״לא לירוק״ ,איש אינו יורק. אצלנו — יורקים
על השלט !״
הסרט רצוף שורות מחוכמות כאלו ואויביו
של פאראגו, שוחרי החופש כביכול, אינם
מתוארים כאנשים חיוביים, כמהפכגים ורו־מנטיקאים,
אלא כשואפי שלטון .״מהפכה
אינה מביאה חופש. היא רק מחליפה של-
טון־עריצים אחד במשנהו״ .אמר ברנרד שו
וזאת גם המסקנה של הסרם.
מגרעתו האחת: גראנט, כרופא האמריקאי,
מטיף ״ציונות״ יאנקית זולה ונוהג
בגבהות של תייר אמריקאי לא־סימפאתי.
חתה פי ר ר, המקריח, השחרחר בן
הארבעים, נחשב אחד השחקנים האמריקאים
הגדולים 1הוא יליד פוארטו־ריקו, המושבה
היאנקית הדלה במרכז אמריקה, המציפה את
ניו־יורק וערים אחרות בהמוני מהגרים מזי-
רעב העוסקים בפשעים.
אביו של חוזה היה עורך דין מפורסם
וחוזה עצמו התעתד להיות מהנדס, כאשר,
בדרך מקדה, קבל תפקיד בהצגת חובבים
בניו״יורק. התיאטרון כבש את לבו ! הוא
החליט להיות שחקן מקצועי. תפקידו הראשון
כלל שורה אחת. השני — שתים. השלישי
— קצת יותר גדול, כבר השאיר את
רשומו על המבקרים. חוזה נעשה שחקן
מקובל על במת ברודוויי.
אבל לכוכב הפך בהצגת דודתו של
צ׳ארלי, בה היה עליו להדגים תרגילי אקרובטיקה,
ולנגן על הפסנתר נוסח ד,ארסו
מארקס דגם — עד כמה שהדבר ייראה
מוזר — לשחק.
תפקידו הבא, אחרי צ׳ארלי הייה יאנו
לצדו של אותלו־רובסון ואחר סיראנו. בהוליבוד
החל קארירה מזהירה בז׳אן הקדושה,
הפסיק על מנת לבצע את התפקיד הראשי
.בחליל הקסמים על הבמה וחזר אל הבד
בסיראנו ובין החובה והרגש.

.העולם הזה׳׳ מס 700 .

אבל לא טפש
הארוכה של סרטיו של הבמאי הותיק ואץ
הוא שונה במאומה מן האחרים: אותה
נאיביות בעלילה ובשיח (מפקד הפרשים
הגוסס לסגנו נ ״אידיוט אחד במפקדה אומר
לשנות את צבע המדים שלנו מאדום
לירוק. אל תניח לו לעשות זאת. אדום הוא
צבע מצוין אותה הבלטה של יתרונותיו
השכליים, הצבאיים, המוסריים של האיש
הלבן הצבעוני. אותו הומור מיושן וילדותי
(החיל לסמל בת״ס :״למה אתה אומר לנו
״שמאלה פנה״ ואחר ״ימינה פנה״? אינך
יכול להחליט סוף סוף לאן אתה רוצה שנפנה

מעורבים בעלילה: גארי קופר כאיש
טקסאס הבא לעזרת פרשי הצפון הקאנאדיים
בהכנעת מרידת ילידים באמצע המאה שעברה)
פרסטון פוסטר כסמל קאנאדי המאוהב
במאדלין קארול, אחותו של טוראי רו־ברט
פרסטון, המאוהב באינדיאני* סולם
גודארד. מעלתו האחת של הסרט: צילומי
הנוף בטכגיקולור שקט וירקרק הרבה יותר
נעים מאשר בכמה סרטים חדשים יותר.

ההצבעה על חלוקת פרסי האקדמיה ההו־ליבודית
לאמנות הקולנוע (חברים 1850 :
אנשי הסרטים), ,הנקראים פרסי ״אוסקר״ ,נערכת
בשני שלבים. הראשון: בחירת חמשה
מועמדים לכל פרס, נסתיים זה עתה.
אחד מכל קבוצה יזכה ב״אוסקר״ :
שחקן ראשי: לואי קאלהרן (הינקי המפואר)
,חוזה פרר (סיראנו דה ברזץ־אק),
וויליאם הולדן: שדרת סאנסם) ,ג׳יימססטיו־
(הארב״) ,ספנסר טרייסי (אביה של הכלה!).
שחקנית ראשית: אן באקסטר ובטי
דייבים (הכל אודות חוה) ,ג׳ודי הולידיי
(רק אתמול נולדה) ,אלינור פארקר (נשים
בכלא) ,גלוריה סזואנסון (שדרת סאנסם).
שחקן משנה: ג׳ף צ׳נדלר, אדמונד גוון,
סאם יפה, ג׳ורג׳ סאנדרם אריך פון שטרו־זדים.
שחקנית
משנה: הופ אמרסון (נשים בכלא)
,סיסט הולם, ג׳זפין האל, נאנסי אול-
סון (שדרת ם אנסט) ,תלמה ריטר•
סרט: הכל אודות חוה, רק אתמול נול-

״עיר הקס מי ס״
ריס סמית (ג׳יימס סטיוארט) הוא בעל
מכון דעת הקהל, אולם חסר־הצלחה עד
שהוא מגלה, שכל מחקר שהוא עורך בעיר
הקטנה גראנדביו משקף בדיוק את דעת
הקהל באמריקה כולה. רים עובר לגור שם,
מציג את עצמו כסוכן ביטוח, ובסתר חוקר
את דעת הקהל המקומי.
מארי פרימאן (ג׳יין וויימאן) היא עורכת
העתון המקומי ואחת הלוחמות לקידמה

גרגניה
הדרךב חו ד ה
בשנת 1942 החליט ד״ר יוסף גבלס,
יד ימינו של הייטלר ושר התעמולה שלו,
להכין את דעת הקהל הגרמני לתכנית
השמדת היהודי* גבלס העריך את ערכו
התעמולתי הגדול של הקולנוע, וציווה על
הבמאי המוכשר פייט הארלאן להפיק סרט
אנטישמי.
הארלאן מילא את הפקודה בדייקנות,
והיהודי זים, עיוות של הרומאן הנודע של
ליון פויכטוואנגר, הוצג בכל רחבי גרמניה
בהצלתה עצומה. זהו, בלי ספק, הסרט
המפורסם ביותר, שיצא מאולפני הרייך
השלישי.
לאחר נפילת הנאצים הובא הארלאן
לבית־דין ויצא זכאי. עתה סיים את סרטו
הראשון מאז המלחמה: האהוב האלמותי.
הכריז, לאחר חזרה כללית סגורה, הסופר
האנטי־נאצי, שנרדף על־ידי גבלם, רי-
כארד מוקרמאן :
״כאשר רואים סרט כזה, שוכחים את
הדברים האחרים, הצפים ועולים במחשבה
עם הזכרת שמו של הארלאן — זוהי מלאכת
אמנו* הסרט הגרמני הטוב ביותר מאז
,1945 ואחד הגדולים בכל הזמנים.״
בינתים סוערות הרוחות בגרמניה בקשר
ליצירתו של הארלאן. אין להניח, שדרכו
של האהוב האלמותי תהיה זרועה בשושנים,
כדרכיו של יהודי זים לפני שמונה שנים.

״עמק ח בי ב די ם ״
כאילו אין די בערב אחד בסרט נפלא
כלכלוכי* מגישה חברת ר.ק. או. כתוספת
ליצירתו המצוירת של וואלס דיסני סרט
עובדתי קצר, לא מצויר, שהופק על ידו
עמק הביברים נמצא בחיקם של הרי רוקי
במערב ארצות הברית. עמק קטן, שטוף
אגמים המאוכלס חיות הבר הפוטוגניות
ביותר שנראו על הבד.
אין זה סרט שצולם בגן חיות בהשתתפות
נמרים. ואריות עקורי שנים וגיבורים
טרזניים. במרכז הסרט הזה נמצאות חיות
פחות מכעיסות: הביברים, חיות חרוצות
בונות סכרים, והן צולמו באמצעות עדשות
טלסקופיות ובצבעים נהדרים על הרקע הטבעי
שהוא ביתם.
אולם נקודת השיא היא קונצרט שעורכים
צפרדעים מכל המינים, הגדלים והגוונים,
בהשתתפות צרצר מוסיקאלי ובליווי תזמורת
סימפונית. קטע זה הוא שיא לטעם טוב
ועריכה מצוינת. בכלל, המוסיקה המלווה את
הסרט מתחילתו ועד סופו עוזרת לעשות
את המון החיות המשתתפות בו חביבות
יותר, כמעט אנושיות.
בתכנית לכלוכית—ענזק הביברים קשה
לקבוע איזה משני הסרטים טוב יותר. שניהם
מצוינים.

צות הברית, ועתה מטרתה לטהר את המדינה
מקומוניסטים. ברוב להיטותה פגעה הועדה
לא רק בקומוניסטים בלב, בנפש
ובגוף, אלא אף בליבראלים שלא נשאו מן
מלפני היושב ראש שלה אותו זמן, סינא-
טור פאתל תומס (המרצה עתה בבית סוהר
תקופת מאסר על הוצאת כסף כמירמה
מקופת הממשלה) .קרבנוחיה המפורסמים
ביותר של הועדה היו ״העשרה מהוליבוד״,
מחברים, במאים, מפיקים, היושבים עתה
בבתי סוהר על סירובם להשיב על השאלה :
״האם הנך או היית מימיך קומוניסט י״
עתה עומדת הועדה להציג שאלה זו
בפני אישים הוליבודים נוספים. ביניהם :
גייל סונדרגאחד, האווארד דה סילבה ואחיי0׳
שהכריזו שלא ישיבו עליה אף על פי
שיהיו צפויים למאסר ארוך, אחרים שייח-
קרו יהיו: לארי (״ג׳ולסון״) פארקם, ג׳ון
גארפילד, סטרלינג היידן ואן ריבר.
בינתים מכה גלים בהוליבוד האשמתו
הגלויה של השחקן וורד בונד את חוזה
פירר (ראה למטה) .בונד קבע במכתב לאנשי
קולנוע שהשחקן הפוארטו־ריקאי הוא
קומוניסט מושבע ואין לזכותו בפרס האוסקר
על משחקו בסיראנו דח ברז׳יראק
(העולם הזה .)689 השיב סירר במודעות
בעתונות: מעולם לא הייתי קומוניסט ואף
לא אוהד קומוניסטים.
חברות הסרטים שדועזעו קשות בשנת
1947 על ידי הועדה, וטיהרו בלי רחמים
את שורותיהם, עומדת עתה מן הצד ומי
ציינות בסיפוק שאיש אינו מאשים את
הסרטים בנטיות קומוניסטיות, כלומר שאפשר
יהיה להמשיך להפיצם ולהפיק מהם
דוחים.

פסטיבלבבד די ן

גודרד, פרסטון(״פרשי חצפון״)
הומור מיושן, אבל צבעים נעימים
דה,אביה של הכלה, מכרות המלך שלמה,
שדרת סאנסט.
במאי: ג׳וזף (מכתב לשלוש נשיס) מאד
קייביץ, עבור הכל אודות חוה, ג׳ון (סיירה
מאדרהס האסטון עבור ג׳ונגל האספאלט,
ג׳ורג׳ (בצלע אדם) צוקור עבור רק אתמול
נולדה, בילי וואילדר עבור שדרת־סאד
סט וקארול ריד עבור תאדם השלישי.
ברשימת המועמדים הוזכר הסרט הכל
אודות חוח 14 פעם ושדרת סאנסס 11 ,
פעם.

״ הולי בו ד האדומח
לפני שלוש שנים ירד על הוליבוד המטאטא
הקמל הנקרא ועדת הקונגרס לפעולות
לא־אמריקאיות, שכוונה בעת המלחמה
נגד הארגונים הפאשיססיים והנאציים באר־

שיקומה של גרמניה בשטח הקולנוע אינו
אחרון דאגותיהם של מעצמות הכיבוש
(העולם הזה .)681 לא מכבר נתנה לגרמנים
עזרה מלאה בעריכת פסטיבל בין־לאומי של
סרטים במערב ברלץ בחודש יוני. בין המדינות
הלוקחות חלק: ארגנטינה, אוסטרליה,
הודו, קנדה, הקסיקו, שבדיה, צרפת,
איטליה, אנגליה וכמובן, ארצות הברי*
הוליבוד.
בקצרה שכעח ימי חרדח -מה יקרה אם
פצצה אטומית תאיים על לונדון, ואם יהיה
פנאי לארגן פינוי? סרט בעל מתח חסר
מוסר: פרופיסור המתנגד לפצצה מתואר
כמטורף, כל האחרים — נורמאליים.
יום אחד כנץ־יורק -הסרט המוסיקאלי
המבריק ביותר, העליז ביותר, המשעשע
ביותר שהגיע אל הבד שנים רבות
רבו* מוסיקה: ברנשטיין, ריקודים: ג׳ין
קלי בעזרתם של שחקנים כשרוניים אחרים.
בערבות הדמים -סרט המעריב
הפרוע, בצבעיים ״טבעיים״ ,אך חסר צבע,
ענין או חידוש__ .
הכתובת: ת״א לילנבלום ,12 טל,66785 .
* ד / 136 .האחראי: מ .שיף /המו״לים:
אברהם גורדון ושלום כהן /דפוס מ. שהם,
טלפון / 2239 גלופות: צינקוגרפיה ארצישראלי*
ההפצה ע״י ״פלס״.

תנא*

החידון

האם זברונד מצוין, טוב, בינוני או לקוי ז מזה 25 שבועות הגיש
העולם הזה מדי שבוע את המדור אנשים, סיפר לך על מעשים גדולים
של אנשים קטנים, מעשים קטנים של אנשים גדולים. האם אתה
זוכר מעשים אלה?
זקוף) נקודה לבל פתרון נכון. אם השגת 50 נקודות, זברונף מצוין.
יותר מזה -זברונך גאוני, אתה יכול לחבר אנציקלופדיה. מ־42
נקודות ומעלה, זברונף -טוב, מ־ 33 נקודות ומעלה -בינוני, מתחת
לזה, אינך מתמצא כנעשה -עליך לקרוא כקביעות את העולם הזה.
.Iאחי ראש ממשלת ישראל, בעל קיוסק
בתל־אביב, הוא :
(א) עמנואל בן־גוריון,

(ב) מיכל גרין,
( )1ארתוי לוריא,
( )7מאיר גרוסמן.
ג. המלך המזרחי שהזמין
לנישואיו השניים

קרקס בן 4אריות ד

12 נחשים הוא :
(א) פארוק מלך מצריים,

מוחמר רזאפחלוי, מ שאת פרם,
(ג) הדאלאי לאמה.
(ד) הנגוס.
.3שני אלופי צה-ל שלא שינו את שמו תיהם
לעבריים, הם :
(א) סגן הרמטכ״ל,
;בן יאש אכא,
(ג) ראש מחלקת ההדרכה,
(ד) ראש אגא.
.4למשורר עברי נולד בן בכור, אחר
נישואיו שהוחזקו בסוד:
(א) דוד שמעוני,

(ב) יצחק לטח,
(גן אורי צבי גרינברג,
(ד) חיים גורי.
3שחקן־מלח שנטש את אניית הטיולים
שלו, כשקמה סערה בים, הוא:
(א) ארול פלין,
>ב) רוברט סיילור,

(ג) בוב הוס.,
(ד) צ׳רלס בואייה.
.6ח״ב מפא״י, רביעי
לפצועי סיעתו, ששבר
רגלו בליל גשם, הואז
(א) ישראל וגורי,
>ב) שלמה לביא,
(גן יצחק בן צבי,
(ד) יזהר סטילנסקי.
.7שבוע לאחר היבחרו, עלה לתורה. ראש
עיר בעל טלית נדירה, שציציותיה חגלת —
ראש עיריית:
(א) חיפה,
(ב) ראשון לציון,
(ג) ירושלים,
(ד) תל אביב.
.8חבר הנהלת הסוכנות שנפל קרבן
למזייפי שטרות עשר הלירות, הוא:
(א) מאיר גרוססן,
(בן יצחק גרינבוים,
(ג) משה קול,
(ד) לוי אשכול.
מעון קיץ בכרמל חיפש אחד מראשי
רב אלוף יגאל ידץ,
אריה שנקר,
דוד בן גוריון,
חיים וייצמן.
.10 אניורין ביואן. שזכה
בבעיטה באחוריו
ע״י בן אצילים שמרני,
בבקרו במועדנו שלו, 41 הוא:
(א) שר האוצר הבריטי,

שר העבודה,
(נ< שר החוץ,
( 0שר הבטתון.
.IIשושנה (־אני מצפת״) דמארי, האמגית
הישראלית, השאירה לבעלה ובתה:
(א) פסל עמוק מחשוף,
(ב) תקליט מוזהב,
(ג) סוס מאולף,
(ד< מכונית פורד.
.12 מלויו של ראש הממשלה לחנות ספרים
באוקספורד עיינו כספרי:
(א) יון,
(ב) מין,
(ג) פיסיקה,
(ד) מסעות.

.13 הקצין שלו הסביר נ. ג׳ .כי ־אילת״
מוזכרת שש פעמים בתנ״ך הוא:
(א) אלוף שלמה שמיר,
(ב) רב אלוף יגאל ידיו,
(!ג) אלוף משנה צבי צור,
(ד) סגן אלוף שאול רמתי.
.14 ערבי ישראלי שהבטיח
להתאבד לפני
הכנסת, כמחאה ליחס
השלטונות אליו, הוא. :
(א) ניקולא סבא,
(ב) יוסף אבו גוש,
(ג) נימר אלהוארי,
(ד) ראגב נאשאשיבי,
. 15 הח״כ הערבי שנאם עברית בכנסת, חוא:
(א) אמין ג׳רג׳ורה,
(ב) זועייב אדין,
(ג) נימר האוארי,
>ד) תופיק טובי.
בן־גוריון
.16 פאולה
צוותה להוריד זקן אדום
1^ 1של:
(א) שלמה זלמן שרגאי,

אריה ירוסלבסקי,
(ג) רבי עקיבא.
( 0יעקב זרובבל.
.17 נשיא דרום קוריאה, לו פסלה הצנזורה מאגרת הצבאית של ארד*,ב 7שורות
כרכה, הוא:
(א) סינגמן ריי,
(ב) מאו טסה־טונג,
(ג) קים איל־סונג,
(ד) צ׳ו אן־לאי.
. 18 רקדן אורח בישראל,
שזכה לנשיקה
ב־כסית*
מסי נערה
שרצתה לזכות בהתערבות,
היה:
(א) פאול דרפר,
(ב) סרייד א ס טיי מד
(ג) ג׳ין קילי,
(ד) אנסוניו.
.19 הגנרל האמריקאי שהשווה אנשים לספרות
שהעיקר להעמידם במקום הנכון, הוא:
(א) רידג׳ווי,
(ב) אייזנהאור,
(ג) מק ארתוד,
( )7קולינס.
מג ציר אנגליה בישראל, שאיים בימי שביתת
הפרדסנים לגדל פרי הדר בביתו, הוא:
(א) ג׳ימס מקדונלד,
(ב) אלכסנדר נוקס הלם,
(ג) דוד בלסור,
>ד) רונלד סטורם.
1נ. פסנתרן בעל 38־ פסנתרים הוא:
(א) ארתור רובינשטיין,
(ב) חוזה איסורבי,
(ג) יאן פאדרבסקי,
(ד) פנינה זלצמן.
.22 ראש עיר שהודיע
כי בג ד הערב היחיהם
דים
שברשותו
הוא:
הסיג׳מה שלו,
(א) שלמה זלמן שרגאי,

(כ) אברהם קריניצי,
(ג) דוד טוביהו,
(ד) ישראל רוקח.
.29ח*ב שראה את הר־סיני מאילת, הוא:
(א) זכריה גלוסקא,
(ב) ערי ז׳בוטינסקי,
(ג) ישראל רוקח,
(ד) יוסף שפרינצק.
.24 ציר ישראל בארגנטינה, שזכה לנתינים
מיהודי אותה ארץ, הוא:
(א) אליהו אילת,
(ב) מורים. פישר,
(ג) אליהו ששון,
(ד) יעקב צור.
.25 קצין מודיעין בצה״ל שהסך ח״ב וש־נגנב
לו אקדח ו־ 14 כדורים ממכוניתו
שחנתה לפני הכנסת, הוא חבר:

(א) מפא״י,
(ב) מפ״ם,
(ג) מק״י,
>ד) הלוחמים.
שהפסיד
.26 עתונאי וזר בקבוק קוניאק
פרחים, תוך שלא האמין
בנפילת ממשלת
ישראל על ענין החינוך,
הוא:
(ב) גוסטב מלך שודד״
מלך
(ג) איבן סעוד
(א) עזריאלקרליבך,
ערב,
( 3ב) שלום רוזנפלד,
( 0עבדללה מלך היר(ג)
אריה גלבלום,
(ד) וולפגנג פון ויזל.

.41 פקיד ממשלתי גבוה, שנזדרז למלא
ז .2נציגי היהודים החרדים הבטיחו לא
את שירות המילואים שלו, בחיל הים, הוא:
להלביש פיאה נכרית:
(א) גרשון אגרון,
(א) לפאולה בן־גוריון,
(ב< דוד הורביץ,
(בי) לפנינה זלצמן,
(ג) וולסר איתן,
>ג) לגולדה מאירסון,
(ד) מיכאל סימון.
( 0לחנה רובינו״
.42 שר ישראלי שנת.28ח״כ
שוותר על משכורתו, כי חשבת
קבל ב־ 16 יריות כבוד
לגדולה, הוא:
־ ^ מתותחי הצי בארד,״ב,
(א) אליעזר קפלן,
הוא:

(ב) פרץ ברנשטיין,
(א) גרי,
(ג) עדה מימון,
(ב) קפלן,
(ד) אמין ג׳רג׳ורה.
(ג) לבון,
.29 לתלוש כפתורי יהלומים #מעיל נציג
(ד) מימון.
הודי באו*מ הוצע ל:
.43 העתונאי הצעיר שחלק כרוזים של
(א) אברהם הרצסלד,
ר.,ליגה האנטי טרוריסטית בא״י״ בכסית
(ב) משה שרת,
והכותב את עוזי בהארץ, הוא:
(ג) זלמן ארן,
(א) עמום קינן,
(ד) יגאל מוסינזון.
(ב) נסים אלוני,
.30 העצה להיות אחות
(ג< שבתי טבת, את ולהקדים בכך
( 0גרשם שוקן.

הנישואין נתנה
.44 כל הח׳׳כים המסאיי״ם מלבד אחד נפהרופא:
צעו
בתאונת דרכים:
(א) ד׳׳ר משה סנה,
(א) דוד הכהן,
(ב) ד״ר משת כהן,
>ב< אליעזר לבנה,
>ג) ד*ר חיים שיבא,
(ג) יוסף לאם,
(ד) ד״ר יעקב ווינשאל.
( 0זלמן ארן.
לבקר
.31 ראש מדינה אירופי העומד
.45 כסנדק של תינוק אבו־גושי בן ,372
בושינגסון, ומתכונן לכך ע״י לימוד האנגלית
שמש( :א) תוסיק טובי
הוא( :א) וינסנם אוריול,
>ב) נתן ילין־מור,
(ב) ג׳אלאל באיאר,
(ג) דוד בן־גוריון,
(ג) קלמנט אסלי,
(ד) אליהו סחר.
(ד) אלצ׳יד דה־גספארי.
.46 באבטיח הראשון,
גידול אילת, זכה:
.32 כוכבת קולנוע לשעבר שהפסיקה מסע

(א) מנחם ביגין3 > ,
טיול באפריקה וחזרה לריברייה, לצפות

(בן יעקב דורי,
ללידתה השניה היא:
(ג) זליג ברודצקי,
(א) רייטד. היוורט,
(ד) דוד בן־גוריון•
(ב) אינגריד ברגמן,
.47 נציג רוסיה באו״מ, שקם מחליו! רכש
>ג) גרטה ברבו,
את ספרו של דיל קרנגי, כיצד לרכוש ידי(ד)
אסתר וויליאמם.
דים וחשפעהז, הוא:
33 דיפלומט ישראלי, ששימש בשעתו,
(א) מקסים ליטבינוב,
צנזור עברי ראשי ליד מסד, בנות הברית:
(בן אנדריי וישנסקי,
(א) אליהו אילת,
(ג) יעקב מליק,
(ב) אבא אבן,
(ד) אנדריי גרומיקו.
(ג) אליהו ששון,
.48 כשד״ר יוסף בורג, סגן יו״ר הכנסת,
(י) אברהם ניסן.
נזקק לעשירי למנין, בתפילה לזכרון אחיו,
34 בשצלם זריז ניסה
פנה לאיש מק״י:
לצלם את נרימן סאדק,
(א) אסתר וילנסקה,
ארוסת פארוק באיטליה
>ב) מאיר וילנר,
הפילו שומר ראשה:
(ג) תופיק טובי.
(א) במכת אגרוף,
(ד) שמואל מיקונים.
(ב) בכסא ברזל,
.49 סגן אלוף בצ.ה.ל. עתונאי לסי מקצועו,
(ג) במוט נחושת,
שהתפרסם כצנחן, הוא:
(ד) בפסוק קסם.
(א) שאול רמתי,
הגבלת
.35 ימים מועטים לאחר הטלת צו
(ב) משה פרלמן,
התנועה נתפש כעבריין תנועה נהגו של:
(ג) משד, דיין,
(א) שר התחבורה — דב יוסף,
(ד) תוסיק טובי.
(ב) שר החקלאות — לבון,
.50 שר ישראלי שרכש
(ג) שר הדתות — מימון.
לעצמו דירת מגורים
(ד) שר המשטרה — שיטרית.
שלישית, הוא:
36 אלוף ישראלי שגורש ממלון. עדן״
(א) דב יוסף,
בירושלים על לבוש לא רשמי הוא:
(ב) פנחס רוזן,
(א) יעקב דורי,
(ג) בכור שיטרית,
(ב) משה כרמל,
(ד) הרב לוין.
(ג) יגאל אלון,
.51 מפקד ערבי שהתלונן לפני סגן הרמט״־
(ד) אהרון רמז.
דייקו
כל, אלוף מרדכי מקלף, כי לא
37 שליט מזרחי שזכה במכונית חדשה
בדרגתו, היה:
ופרסם ספר על צמחיית האוקינוס הוא:
(א) עבדללה אל־סל,
(א) הירו היסו,
(ב) פאתי קאוקגי,
(ב) ג׳ואהרלאל נהרו,
(ג) חיידר באשא,
(ג) הו צ׳י־מינג.
( 0עבדול קאדר אל־ג׳ונדי.
(ד) מאו־טסה־טונג.
הקולנוע ש32
כוכבת
הודיעה כי נוסף לתכ^

חבר מועצת ידוש־שיטים
ורהיטים היא
לים שניפץ טבלת זכו״
מאספת גם גברים, היא:
מ ת בשעת דיון הוא:
(א) שירלי טמפל,
(א) אליהו אלישר,
(ב) איבון ד קרלו; ,
(ב) ראובן שרי,
(ג) סילויר, מנגנו,
אוסטר1,

(ג) דניאל
זיסימז.
( 0וירג׳ינה מאיו.
וויספיש•
>ד) ליבלה
.39 על נהיגד, לל!א רשיון נקנס הח״כ:
(א) פייגה אילנית,
>ב) תוסיק טובי,
(ג) עדי ז׳בוטינסקי,
(ד) דוד הכהן.
.40 המלך הראשון שתבע
להעלות את משכורתו,
היה:
(א) זוגו מלך אלבניה,