גליון 702 מתאריך 12 באפריל 1951

ה עו ד ר:
אורי אבנר•
עורך מ שנה:
של ום כח ן

השלס
רז־דו־ז

עו דדגרא פי :
צלםהמערכת:
דו ש
מקסים סלומון
ח 3דהמערכת1 :נ איתז. פ-נאל אלפז אל מן, ני*ר גני.
השבועון המצויר
נורית לניא, רפאל סלע, אי״פר עילם, יעקנ אליל
עודד הסגנון:
לאינפורמציה
•עקב וספן
המערכת והמנהרה:
רח• ליליננלום .12 תל-אניב םןפד * -ך ןן ץ; חווארד גורדון, פונס׳ ג״יקונס. דנה יינו• .אהרן י דופניץ, סלים סנגור
״ .ד ,136 .סלסון (ז8ני< 66783

הרעיון לארגן מסע אופנועים אילתה צץ
עוד בשעת התחרות על גביע שועלי-
שמשון, כשנזדמנו יחד חובבי אופנועים
מכל רחבי הארץ, שקוננו על ^תנוונות
ספורט זה. ככל ספורט הכרוך במרחקים,
סובלת האופנוענות מן הצרה היסודית של
מדינת ישראל: חוסר מרחב. החליטו איפוא
הרוכבים: נרד יחד דרומה, אל המרחב
הפתוח היחיד של המדינה.
סברו האופנוענים, שהם מגלים את אמריקה,
שיורדים הם למסע בתולין. עד שבא
משה לודר, מהנדס־מים תל־אביבי, שהעמידם
על טעותם. כותב לודר במכתב להעולס
הזה :
״אם אמנם מאמינים אתם, כי מסעכם
לאילת הוא מבצע
בתולין, עלי לאכזב
אתכם. אילת
איבדה את בתוליה
לפני שלוש שנים,
ואני, עבדכם, אשם
בכך.
בחודש פברואר
1947 יזמנו, קבוצה
בת שלושה רוכבי
אופנוע ירושלמיים,
מטע תיור בנגב עד
אום־רשראש ; לשם
כך ערכתי, ביום
,27.2מסע סיור עש
נחום שושני ז״ל.
יצאנו מבית הכרם עם שחר, נסענו
בערפל כבד דרך חברון עד באר־שבע.
באותו זמן הסתיימו שם, כידוע, כל הכבישים
; דרומה או מזרחה נמשכו דרכי
עפר בלבד. המשכנו לראש־זווירה, אולם
שוטרים כושיים מתל־אל־מלח ניסו לחסום
בפנינו את הדרך. על בן לא חורנו מהראש
לביר־אל־משאש, מקום שהסתעפה אז הדרך
למעלה עקרבים, אלא נסענו בקו ישר דרומי׳
לכורנוב, שאליה הגענו לאחר תלאות
מרובות, לאהר שנאלצנו לסתום כמה נקיקים
בגושי עפר על מנת לעבור. לאחר
שתייתו את מעלה עקרבים, חזרנו ירו־שלימה
באותו יום.
מיד לאחר זאת הוטל המצב הצבאי המפורסם,
הנסיעה נדחתה עד יום ,24.3ולבסוף
השתתפתי בה לבדי, בלוית ברוך פת
ז״ל, כנוסע.
יצאנו בלילה מירושלים. עם אור הבקר
יצאנו מנבטים, נסענו במהירות לעבר אום־
ראשראש. ימים מועטים קודם לכן ירדו
גשמי זעף, הדרכים היו במצב מצוין, כאילו
זופתו. יצאו מכלל זה תחתיות הוו־דיות,
מעלה העקרבים, שהיה באותו זמן
מצופה חלוקי חצץ, שהתגלגלו מתחת לגלגלים,
גרמו לעורקי המצח והרקות להתקדם
במהירות יותר גדולה מהאופנוע.
לאחר שחלפנו בדרך מול שלושה או־מטען
של סטודנסים,
סובוסים .,שנשאו
שהתעכבו׳ בגלל הגשמים בדרכם חזרה, הגענו
למטחוזי ראיה מאום־ראשראש. שם לנו.

ראוי להזכיר שאת המחסום בעיו״חוצוב
עברנו בעזרת קבלה ממשלתית על תשלום
דמי רשיון.לרדיו.
למרות שהאופנוע לא נבדק על ידי
״רשות מוסמכת״ ,נשא, ללא לווי מכונית
משא, שני נוסעים, מטען כבד, שכלל פחיות
שמן, בנזין, אוכל, שמיכות, בגדים
כבדים, אוסף ניכר של חלקי חילוף ומכשירים,
שלמזלנו לא היו דרושים במשך
הנסיעה. עברני את המרחק ירושלים־אילת
ב 13 שעות, כולל נסיעה, ברוב הדרך, על
משובשות והפסקות שונות,
פני דרכים
בעיקר לשם פשיטת הבגדים הכבדים עם
התגבר החום בבקר, לבישתם מחדש לפנות
ערב.
בואדי ג׳ירפי ארעה
התאינה השניה בדרך
ובראשונה שקענו
בשלולית מיש
תת־קרקעית בואדי
מלח, בתחילת המסע)
,כשהתהפבנו
בקפיצה מעל למדלפי
רגה
בואדי.
התכנית, היינו צריכים
לעלות דרך
נקב עראב. אולם
איבדנו בערבה את
המפה, ועל כן חזרנו
דרך מעלה עקרבים,
בדהירה מטורפת —
שינינו נקשו מקור — דרך דהרייה וחברון
(שבתחנת הבנזין שלה נגנבו מאתנו זוג
כפפות, תרמיל עזרה ראשונה) ; הצלחנו
לחזור לירושלים 40 שעות אחרי צאתנו.
מהדרך נכנסנו ישר למסעדה הקואופרטיבית.
פרצופינו המכוסים שכבה עבה של
ליס עוררו שאלות. ברוך פת סיפר לקבוצת
מפקדי הגנה, שבאנו מאום־ראשראש. התעורר
ויכוח כללי על זהותו של המקום,
החלט פה אחד על ידי הידענים, שזהו כפר
ליד פתח־תקוה.
על כל פנים ברצוני לשלוח לכם מלת
עדוד על קחתכם לידכם את היזמה בשדה
האופנועים בארץ. נקוה שרמת הרכיבה
תעלה על ידי כך, שמראה החרפה של אופנועים
בלתי מתאימים, טעונים פנסים, תיקים,
צעצועים, כשרגלי רוכביהם בועטות
ונשרבות על האדמה, כפי שראינו בתחרות
גביע שועלי שמשון, לא יחזור במרוצי
השדה הבאים״.
אופנוענים בעלי דם הרפתקני יקראו תאור
זה בקנאה. כמו בכל השטחים, באו גם כאן
המיבצע המתוכנן, המחושב לפרטיו, כדי
למנוע תאונות, תקלות, שיבוש לוח הזמנים,
במקום מעשה־הבראשית הספונטני, המה*
איכפתי. בכל זאת, יש לקוות שקבוצת האופנוענים
ובנות־זוגם, שיירשמו עד יום
שישי זה, זבן המלווים המעטים, שיורשו
לנסוע במכונית המשא, ירגישו משהו מן
האוירה ההרפתקנית, האופפת עדיין מסע
כזה, אף שאינו מוצא עוד את אילת בבתוליה.

שעף
חוק הוא בצבא: טיפוסים הפוכים נמשכים דוקה זה לזה, יוצרים זוגות משונים ביותר.
קיקי (רוזנבליט) ויהודית (בן־אמוץ) הם זוג משונה שכזה. קיקי ג׳ינג׳ית, יהודית
שחורה. קיקי נולדה בהולנד, משפחתה של יהודית באה מיוון. התכונות המשותפות: שתיהן
בנות , 19 שתיהן למדו ריקוד; קיקי אצל אירנד, גטרי, יהודית אצל אלזה דובלון.
קיקי ויהודית הכירו זו את זו במחנה האמונים של ח״ן, לפני 7חדשים. כשגילו את
חלומן המשותף — להיות רקדניות מפורסמות — נתקשרו יחד, עברו יהד לגדנ״ע.
מדוע הן עצובות בתמונה? מי יודע. יתכן שמתחשק להן לרקוד (קשה לעשות זאת
במחנה) ,יתכן שזה סתם מצב רוח. בתמונה השניה, מן הסתם, תצחקנה.

מכתבים הנפט: מלן* המרחב

בתמונת מתקני הנפט הערבי( ,העולם
הזה <701 הראיתם אוירון של חיל האויר
הישראלי. כיצד הגיע האוירון לאבאדן י
יחיאל שפירא, גבעתיים
האזירון לא הגיע לנפט — הנפט הגיע
לאוירון. התמונה מראה את בתי הזיקוק
בחיפה.

ברכתי למערכת העולם הזה, שהיתר
היחידה שהעזה לתת פרסום אוביקסיבי לחברת
הנוער המתלבט (העולם הזה .)701
לדעתי הגיעה השעה לתאר בגלוי את הבעיה
המינית, למצוא לה. פתרון.
פנחס לוין, חיפה
הכל בסדר. אבל דבר אחד שכחתם להזכיר:
האם אתם בעד פתיחת בתי־בושת
ממשלתיים בארץ, או נגד?
עודד ירח, רחובות
העולם הזד, חושף בעיה, אינו מחווה
עליה זעה.
לדעתי יכול הנוער להתלבט על 30
שורות, אין לו צורך בטור שלם ומעלה
בעתונכם.
לא־נוער, רחובות
העולם הזח מילא את חובתו, שגילה
שערוריה מסמרת שער: בעצם תקופה של
קיבוץ גלויות, סכסוכים ע? הגבול, כשהנוער
נקרא לשרות האומה בעשרים שטחים,
מתלבטים להם צעירים חסרי אחריות,
מחפשים פורקן לרגשות שפלים. מקומם
באמת בבית־בושת.
ישראל ש ,.גדנ״עי
אם הבחורים המתלבטים והבודדים מחפשים
באמת בת־זוג, הרי הכתובת היא משרד
הרבנות, לא ביודבושת. עוד ישנן בחורות,
שאינן זקוקות לדירת לוקסוס כוי
להנשא.
אחת מהן, תל אביב

בדיון מס 701 .
אני מתפלא למהירות ההדפסה של עתוג־כם.
בגליון האחרון ( )701 נדפסה תמונה
בשער, בה גברת המחזיקה בעתונכם של
אותו יזם, וגם הצילומים יעל הכנת העתון.
התמונה האחרונה מראה, שהעתון בבר נמצא
בקיוסק, בטרם נגמרה ההדפסה. איך
עורכים בזריזות כזאת את התמונות?
ישראל סטושבסקי, תל אביב
סוד המערכת.
עיינתי בעתון 5ימים, ועדיין לא הצלחתי
לפתור את החיהה הגדולה: האם

בזמן שאינדכם המחיה עלה גם לפי חישובי
הממשלה, שאישרה העלאות במשכורות
ותוספות יוקר. ומכיוון שמאחורי נשים אלו
אין כל גוף ציבורי או פוליטי, שיעלה את
בעיותיהן — היא נשארת ללא פתרון.

לאה ר ,.רמת גן

ב מו עיני דאית• עתלית לפני כמת שבועות נסעת אשח
זקנה במאסף של אגד מחיפה לתל-
אביב. בחורה צעירה, כנראה בת
הזקנה, הזכירה לה, ברגע שהנהג
התכונן לנסוע :״אל תשכחי, בעתלית!״
בבת
גלים נגשה הזקנה לנהג
בשאלה :״אדוני הנהג, כאן כבר
עתלית ׳ 7״עוד הרבה זמן, גברת*,
ענה הנהג. כעבור נסה דקות, שוב
אותה שאלה .״האם כבר הגענו
לעתלית 7י
״גברתי׳ ,ענה
הנהג ,״שביבמנוחה,
אל תדאגי.
אני כבר אזכיר
לך כשנגיע לעתלית׳.
ססון
לזכרון
יעקב, חבט הנהג במצחו — הוא
שכח להזכיר לאשה. עצר את המכונית,
הסביר לנוסעים שעליו לחזור
לעתלית. בתחנת עתלית, פנה
לאשה הזקנה :״הנה גברתי, כאן
עליך לרדת. זוהי עתלית׳.
הגברת שלפה בשקם כדור מארנקה,
בלעה אותו. אחר כן פנתה
לנהג בחיוך רחב :״תודה רבה
לן, ארוני הנהג, אבל אני איני
צרייכה לרדת בעתלית. בתי רק
אמרה לי, שלא אשכח לבלוע את
הכדורים האלה. את הראשון היה
עלי לקחת כשנגיע לעתלית״.
הקורא אמנון ריטד, כפר אתא,
זוכה בפרס של 1ל׳׳י.

מודעות וכסף
עתונות העולם אינה יכולה להתקיים
בלי מודעות ; אפילו הרידרס דיג׳סט נאלץ,
אחרי 25 שנות קיום, לקבל מודעות כדי
לאזן את תקציבו. איני רואה כל מודעות
בשבועתכם 1היאך אתם עושים זאת? האם
אין מישהו התומך בכם 7או שזהו סוד
המערכת?
יעקב שטרן, קרית חיים
הסוד הוא שקוף: העולם הזה השתדל
להמנע מהעלאה נוספת של סחיר העתון,
עס גל ההעלאות האחרון, מהגדלת מספר
המודעות בעתון. הפתרון: העתון עובד
בלי רווחים.

הטוב והרע

גג ,,״ם קודם את הדפסת העתון, אח״ב
צילמתם אותו, ושמתם את הצילום בתוך
אותו עתון, או השד יודע מה י
דוד גורן, ירושלים
סי קדם למי: התרנגולת הראשונה או
הביצה הראשונה ז
אני באמת מאמין, שלא תשארו בלי
פרנסה. אם לא יהיה ניר לעתון, תוכלו
לפתוח זירהטרון, להתחרות ביוקי הקוסם.
ישראל דרכיץ, חיפה
הלהטים הדרושים כיוס להבטיח ניר
לעתון הופכים בל עורן לקוסם.

גשי חיילים
׳אחרי שהעליתם את בעית הנכים, את
בעיות משפחות החללים, עליכם להעלות את
בעית נשי החיילים שבשדות חובה, שלא
מצאה את פתרונד״ וכנראה גם שלא תמצא,
עד אשר לא יבוא עוד מי שהוא שירים
את קולו.
אשת חיל בשרות הובר, מקבלת 16.500
ל״י ו־ 6ל״י לילד. תמיכה זו, שאושרה
לפני למעלה משנתיים בכנסת, שגם אז
לא איפשרה קיום מינימלי, נשארת היום

בכל שורה, בכל מאמר, יש איזו שהיא
התקפה על הממשלה. עד עתה כתבתם את
כל הרע שישנו במדינתנו, אולי זה עדיין
אינו הכל. אבל דברים טובים, מעשים טובים,
את זה אינכם יכולים להזכיר, מסתבר
שהכל כאן (במדינתנו) רע.
מרדכי בחן, ירושלים
הקורא כהן מפריז: בגליונות העולם
הזד, ימצא את הרע לא פחות מן הטוב.

המלחמה בעיני הערבים
השתוממתי מאד בקראי בהעולם חזה
( )695 את מכתבו של עיסה אל נצראוי, איש
נצרת. הגעתם למצב נחמד ואידיאלי של
״שכח את אשר עשה לך העמלק״ .פרסמתם
מכתב זה, שפירושו שיבוח והרמת קרנו
של המצביא העלוב פאוזי אל-קאוקג׳י. חרפה
גדולה היא, שבכנסת הראשונה של מדינת
ישראל יושב בא כחם של אותם הערכים,
שלפני זמן לא רב ביותר נשאו עיניהם אל
תל אביב ובנותיה.
ז׳אן ד /אש, ירושלים.
השפלת כשרון האויב מאתמול משפילה נס
את הישג חזזייליס שניצחותו. בכפרו בשתי
זכויות לאזרחים הערבים, כופר הקירא אש
במגילת היסוד של מדינת ישראל.
הכתובת: ת״א לילנבלום ,12 טל/ 66785 .
האחראי: מ .שיף /המו״לים: אברהם גורדון
ושלום כהן /דפוס מ. שהם, טלפון / 2239
הפצה פלס בע״מ.

.העולם הזה׳* ,מס 702 .

| שפירסם המפקד האמרקאי הלפסננם־ג׳גרל,
מסיו רידג׳ויי, לפני חודש׳ את
הפקודה ל״מבצע קטלן״׳ אישר
רשמית את המצב הקיים זה

מכבר בארץ ההרוטה־למחצה: המלחמד, התנוונה
לחלוטין. אמר הגנרל: מטרת הפעולה אינה לכבוש
שטחים, לתפוס עמדות איטטראטגיות. המטרה
אחת: להרוג מספר גדול ככל האפשר של חיילי
האויב.
אותה שעה פירסם עתון אמריקאי קאריקטורה
של חייל אמריקאי, מגודל זקן, כפוף זקנה, חוצה
את קו הרוחב ה־ .38 שני קוריאים בגיל העמידה
מסתכלים בו. אומר האחד לשני: איני יודע מדוע
הוא עושה זאת. אולם כך הוא עושר, עוד מאז
נולדתי.
בדבריו של מאק־ארטור המפוטר: המלחמה הגיעה
לשלב קפאון תיאורטי. שום צד אינו יכול
לחלום להנחיל תבוסה מכרעת למתנגדו, לגרשו
מאדמת קוריאה. שום צד גם אינו יכול לנטוש
את המערכה האבודה.
תנועת גומי מוזרח. כיצד נוצר מצב זה?
בימים השחורים לאמריקאים, בדצמבר , 1950 עת
נסו מנוסת־בהלה לפני צבאות הפלישה של מאו
צה־טונג, פירסם מאק־ארטור מספרים אגדתיים על
כוח הסינים. הוא דיבר על חצי מליון, מליון, מליון
וחצי חיילים — בעיקר כדי לעורר את הציבור
האמריקאי להכריח את הנשיא להכריז מצב חירום.
גורל הודעות אלה היה כגורל שאר ההודעות
של הגנרל הזקן, האוהב פרסומת והגזמזת: הן
התבדו. כעבור שבועות מעטים של קרב, אחרי
שרידג׳ויי הצליח לייצב את הקו, נתברר כי הצבא
הסיני אינו עולה במספרו על הצבא האמריקאי.
לצד הצפוני־סיני היה, אמנם, יתחון־מה במספר
החיילים, אולם לעומת זאת היה לצד הדרומי־האמריקאי
יתרון גדול במסוסים, אניות־מלחמה,
סנקים, תותחים.
במלחמה המודרנית דרוש לצד המתקיף ית־רון־בוחות
של 3עד 5נגד ,1כדי להתגבר על
ההגנה, לנצח נצחון מכריע. לאף צד בקוריאה
אין יתרון כזה.
גורם שני, המונע הכרעה: המבנה הגיאוגרפי
של הארץ. כל קו בקוריאה צר בהכרח, אינו מאפשר
תנועות־איגוף וכיתור גדולות. כל צד גילה
כשרון לסגת נסיגות גדולות, מבלי לאבד את
כוחותיו.
מכאן תנועת־הגומי המוזרה: כל צד מתחזק
דוקר, אחרי נסיגה גדולה, כשהוא נערך בקרבת
בסיסי האספקה שלו, בעוד שהאויב נאלץ להד
קק לקוי אספקה ארוכים. במקרה זה עובר הצד
שנסוג להתקפה נגדית, זורק את האויב אל מעבר
לבסיסיו, וחוזר חלילה.
הרפתקה, מזימה, מזר. מדוע אין אף
אחד מן הצדדים משתדל להגדיל את בחיותיו פי
כמה בדי לזכות בנצחון י
האמריקאים נזהרים מלהכנם במלכודת. מספר
כחותיהם המאומנים קטן, גם אחרי הג״וס הגדול

האחרון. ככל שיגדילו את כחותיהם באסיה, יצטרכו
לצמצם את צבאם באירופה, להפקיר את ארצות
האמנה האטלנטית לחסדי הצבא האדום.
שיקול דומה קובע גם לגבי הסינים. אמנם מאו
צה־טונג נוהג בצבא עצום (לפי ההשערה 3 :עד 5
מליונים ) ,אולם אין טעם רב לזרוק אל עבר הטנ
קים
האמריקאים חבורות בלתי מנוסות. מספר היחידות
הקרביות המעולות מצומצם, כמויות הנשק
דלות ב״ותר. למאו לא כדאי להיכנס להרפתקה
גדולה בקוריאה, שעה שצ׳יאנג זומם את מזימותיו
בפורמוזה, ומזלו של הו צ׳י־מין בהודו־סין אינו
מזהיר ביותר.
ללא סיכויים. בינתיים מתנחמים האמריקאים,
שבגלל הקפאון בקוריאה נמנע ממאו לעזור
לד,ו צ׳י־מין, ואילו הסינים. מתנחמים, שבגלל קוריאה
אין האמריקאים יכולים להקדיש את הכוח הרצוי
להם לאירופה. דומים הצדדים לשני מתאבקים, המחזיקים
איש ברעהו, כל אחד מתוך חשבון שיריבו
לא יוכל להתקיפו בינתיים במקום אחר.
ובינתיים נמשך ״מבצע הרצח״ בקוריאה. אלפי
כפרים נמחקו מעל פני האדמה, מליונים הפכו פליטים,
בלתי־מאות
אלפי אזרחים נורו ב״טיהורים״
מדוקדקים של שני הצדדים. ללא סי־כויים,
ללא תכלית ברורה ממשיכים סי־נים
ואמריקאיים להרוג, להשמיד, לשרוף.

פרצו חיילי הצפון אל מעבר לגבול. התוקפים
היו מצוידים כראוי, קצינים סובייטים יעצו
למפקדיהם• לצבא הדרום היו יועצים אמריקאיים,
אך חסר לו הציוד הכבד, שלא ניתן, מחשש
שיתקיפו בו את הצפון. חשבון ההתקפה:
לפרוץ דרומה, להגיע עד לים,
לסיים את כל המלחמה תוך חודשיים.

868
הקרבנום: הנדנדה הקרבית פנמה כמעם בכל הארץ, הרסה את מרבית הכפרים, הפנה
תליונים לפלינוים. לילדים אלה לא איכפת מי ינצח. חם יודעים רק אחת: חייהם נהרסו.

.3אוגוסט .1950 המצב נראה מיואש.
האמריקאים הצטמקו בראש גשר זעיר מסביב
לפוסאן. אולם כאן התגלה יתרונם בנשק:
בחזית הצרה הם פיתחו כוח אש עצומה.
החיילים, שהספיקו לרכוש נסיין קרבי, להיערך
לקרב כראוי, נאחזים בקוויהם. מטוסיהם
הלמו בקוי האספקה הארוכים, חסרי
ההגנה, של הצפון. ראש הגשר מחזיק
מעמד — בסיס להתארגנות, להתפרצות.
להתפרצית.

:ו״ם) מהירה. מאק־ארתיר קיבל פקודד
1שלוח את חיל־הכבוש האמריקאי, ה
נתפנק ביפן, לקוריאה. מתוך זלזול מ
ב, הוא שולח את אנשיו ביחידות

.4אוקטובר .1950 בתנועה מד
הירה פרצו האמריקאים מראש ה ג שו ־ו * מ •
הדחוס, שבת את החזית ה צ סוני ת ^ טי
שנתדלדלה מרוב אבדות. בחסות הצי, השולס
בים, נעריה נחיתה ימית ליד סיאול. כוחות
הנחיתה התקרבו לצבא, שהתפרץ צפונה מסו־סאן,
איים בכיתור מרבית הנחות הצפוניים.
אלה נחלצו בעוד מועד מן הכיתור — במחיר
הפקרת כל השטח מדתם לקו הרוחב ה״•83

אכזריות היא ה׳:טק: זוגלאס מאק־ארתור (מימין) ומטיו רידנ׳ווי, מפקדי הצבא
המערבי, מטיפים לאכזריות. התוצאה: שני הצדדים הותים את אויביהם. שבויי מלחמה
-כמו השבויים האמריקאיים הקוכיז׳ :חקור בתמונה הס נית למטה — מעסים מאד

קציר הזוועה

:מספר קטועי חאברים מגיע לאלפים, מספר הפצועים לרבבות רבות,

ה)ז> צ׳

6:סי

תעמולת זוו עו ת. תמונות זוועת מצויות בשמע. דף זה מתון חוברת סינית רשמיה, סראה את הוצאתם להורג
של אזרחים קומוניסטיים בידי חיילים דרומיים, הלבושים מדים אמריקאיים (למעלה משמאל) אמהות המבנות
אח בניהן שנהרגו בקרבות (למעלה מימין) ,מאסר קומו ניסמיס בס־אול שנכבשה מחדש ;למטה מימין ומשמאל).

המצכיא הפיני: גנרל לין פיאו, חניך מוסקבה. מפקד הצבא במנצ׳וריה.
סינים ואמריקאים. הס נפגשו בתחנה לאיסוף פצועים. אלה
ואלה זרים לארץ. שעליה הם שופכים את דמם, מבלי לדעת למה.

5 .ניכמבר . 1 9 5 0התקדמות האמריקאים
הפכה מסע נצחין. שיכור ר צלחה מדרבן מטהו
של מאק־ארתור את אנשיו, מאיץ בהם להגיע
לגבול. איש לא האמין בהתערבות הסינים —
לוא רצו להיכנס למלחמה יכלו לזרוק עוד
לפני חודשיים את׳ האמריקאים לתוך הים.
הז האמריקאים
הפקירו את חוקי הפך הירותהיסודיים ביותר. הקרב.
•^ -פי רו ץ. מי י/גיע ראשון לגבול המאנצוריי

שהצבא
. 7ינואר . 1 9 5 1אט־אס נתברר.
הסיני קטן מן המשוער, שחסר לו נשק כבד.
ככל שפרץ דרומה, נעשו קוי האספקה שלו
ארוכים יותר, ניתנים יותר לפגיעה. מסוסים
אמריקאיים הלמו בהם יומם ולילה. הו —פה
נחלשה, נעצרה. המפקד האמריקאי החדש
בקוריאה, רידג׳וזי, הרים שוב את
יייי״יי* ערך את הקוים להגנה. שני= 52 הצדדים מתכוננים. מי יתקיף ראשון?

/הי 5ר \/0ע
.6דצמבר .1950 מאו הלם. בהת־ ־ 1׳ ?
קפת פתע פרצו גייסותיו דרומה, פגשו י
במאק־ארתור, כשרגלו האחת באויר,
שברו את חזיתו לאלף רסיסים. תדהמה עצומה
נפלה על האמריקאים — שמועות על צבא־מליונים
סיני דיכאו כל לב. בכל זאת הצליח
כוח אמריקאי, שכיתר ליד הונגנאם, לפרוץ
הימה בקרב היסטורי גדול, להינצל בדרך הים.

.8אפריל .1951 בזהירות התקדמו
האמריקאים צפוני״ כבשו מחדש את
סיאול, חצו, בפעם השלישית, את קו
הרוחב ד,־ .38 משני הצדדים שוים כמעט ־הבו־חות.
אף צד אינו יכול להנחיל תבוסה מכרעת
לאויבו, מבלי להביא צבא עצים נוסף. המלחמה
הסכר, מערכה קפואה, כשכל התקדמות
גוררת אחריה הארכה קווי האספקה, החלשה,
נסיגה. רבבות מתו, נפצעו. התוצאה: אפס.

התמונההאופיינית: אלפי גופות, שאיש לא הספיק לקברן, סושלכים ברזזב׳

במדינה
ה ע0
הוד• מארץ־י ש ר אד
״ברוך השם, העסק נגמר,״ נאנח סגן־
עתודות, כשקרא על התערבות המעצמות,
הזעקת מועצת הבטחון בענין החולד״ נסיון
רב לימד את אזרחי ישראל (ואזרחי המנדט
המנוח) ,כי העברת סיכסוכים למוסדות
בינלאומיים פירושה קבורתם המעשית.
גם בימים הטראגיים ביותר של סכסוך
החולה, עת נהרגו 7השוטרים במכוניתם
נקקובת־ד,גלגלים, לא נגרם משבר נפשי
ברחוב: ידעו האזרחים, שלא הסורים ולא
ממשלת ישראל מעונינים בשעה זו במלחמה
אמיתית, ייעצרו ברגע המכריע. גם האיג־צידנט
ליד עין־גב לא ערער אמונה זו.
מן הטראגדיה עברה ההתענינות הכללית
למחזה היתולי יותר. עדותו של ראש״
הממשלה בבית־משפט מחוזי אזרחי היתר,
מעין קרב־סיוף, כשדוד בן־גוריון ועורך
קול העם מסתייפים בחרבות כהות. אם קיווה
מישהו, כי עדותו של שר־הבטחון תהווה
המשך לעדות יצחק שדה, תגלה פרקים
סתומים של מלחמת־ד,עצמאות (שהגיעה
שר־הבטחון
שעתם להתגלות) ,התאכזב.
הסתפק בעקיצות, הזכיר לרבים את התשובה
המתחמקת המפורסמת של אנשי־ההגנר,
לחוקרים הבריטיים, ב־ 29 ליוני המפורסם:
״אני יהודי מארץ־ישראל״.

בחדר צר ומעיק ישב השבוע יהושע
פינקלשסין, איש גח״ל (מקפריסץ ישר
לצבא) ,אדם בודד בן ,33 שרשם בפחם על
גבי ניר מלוכלך ומשומן את חברו. אותה
שעה הרהר בקול רם: ימח שמי וזכרי.

הכנסת

בוחר ובוחר.
בינתיים פתחה רק מפלגה אחת, מפא״י,
בפי דברה הראשי, בי. ג׳י, במסע תעמולה
רציני — יחד עם שורת נאומים מגדירי מצע
של ראש הממשלה חזו עשרות אלפי צופי
קולנוע, מדי ערב, במודעות תעמולה של
מפא״י — ״א״.

אספקה

ה מנ צ ח: א״ב
בימי מלחמת העצמאות ג לו ישראלים
חומדי לצון נשק ניצחון׳ סודי: א״ב, ראשי
התיבות של ״אין ברירה״ .השבוע הופעל

בר עדפשרלפסח
״העמדנו תצפית בראש התורן, שתודיע

המעמד השליש,
האע!ההארב עי ם
אנשי הנגב לא רצו להניח לשייך שדוף
השמש ואפור הזקן, שכבר נשא, בששים שלושים וחמש שנות חייו המשוערות,
ותשע נשים.
השבוע ידעו לספר חדשה על שייך
סוליימאן עלי אלהוזייל, ידיד הרמס״כל:
כשהחליט לתור אחר אשתו הארבעים, שם
עינו באחת מנערות השבט היפות.
למרות דחיותיד, המתמידות, לא פסק
מתיזורו אחריה. לבסוף איימה לקבול על
מחזרה החצוף בפני אביה.
אוהב
״ומיהו אביך?״ שאל השייך
הנערות.
״סוליימאן עלי אלה,חייל״ ,ענתה הנערה,
אחת מעשרות צאצאיו של השייך, בגאווה.
השייך חדל.

תודת האווגה
ימח שמי וזקר•
על כביש נתניה החדש, במרחק של כמה
מאות סטר מן הירקון, החלו לפני כמר,
חדשים צצים כפטריות בתים מספר. העוברים
על הכביש ראו בדבר שיקום מהיר למאה
ועשרים החיילים המשוחררים, שגרו בסמיכות
— בבית הגדול, השייך לאפוטרופוס
משוחררים.
שהפך מעון ל־ 120 חיילים
אחרי ימים מועטים הועמד על הכביש שלט
גדול: מרכז חדש לתירות (בע״מ).
החיילים הגרים בבית הסתכלו בשלט
במרירות. אמר אחד מהם :״היד ביננו
שחשבו, כי בגלל הבניה החדשה ימצאו
עבורנו שכון חדש, אולי יותר נוח. אחרים
חששו, כי החיים בבית יהיו איומים שבעתיים,
כשכל אחד יראה את הלוקסוס ממול.
אבל בינתיים גבר קצב הבניה במרכז התיירים.
מן הכביש רואים רק מעט ממה שנעשה
בפנים — בריכת שחיה ענקית, מגרשי טניס,
בתי עץ נפלאים. שתי האפשרויות שמפניהן
חששו החיילים לא התגשמו. במקום זה
נודע להם, בי שטח הבית, שבו הם גרים,
נמכר ע״י האפוטרופוס למרכז התיירים
במחיר רב מאוד. לחיילים שלחו צו פנוי.
בבית גרים 120 חיילים משוחררים —
כמעט כולם אנשי קרב ותיקים, יוצאי
גדודים וחזיתות. הם, יכלו ליצור פלוגה
לוחמת ממדרגה ראשונה. הצפיפות בבית
איומד״ המקלחות וחדרי השמוש אינם מספיקים.
הפקודה שנתנה: לצאת, בלי כל
הבטחות והתחייבות לסדור במקום אחר.
הכריז דובר ר 120 לא נעזוב .״אנחנו
נתבצר בבגין, אם לא נקבל שכון מתאים.
לא נסכים לשוטט ברחוב, או לשלם 25
לירות לחודש, שבר חדר בעיר. העסק רק
מתחיל*.

המכונית כה נהרגו ה־ ,7כאל־חמה

העסק נננזר?

הנשק שנית, באולמות הכנסת,־ וכדרכו —
ניצח.
כאשר מפא״י וציונים כלליים הבהירו, בחירות ללא ספק את רצונם לעריכת
בהקדם האפשרי, בניגוד לדעתן של שאר
הסיעות שנתגלתה, במכתבו של נשיא המדינה
אל ב. ג׳״ שהסביר כי מרבית סיעות
הכנסת התנגדו לבחירות) נטל ד״ר נחום
ניר, סגן יו״ר הכנסת המקריח והממושקף,
המשמש יו״ר ועדת החוקה, את העניין
לידיו האיץ בחבריו לוועדה. הסחבת, שבה
לקתה הכנת חוק הבחירות בוועדת החוקה,
הסתיימה באותה שעד״ באין ברירה נתכנסו
הח״כים בחדר הישיבות, התפשרו ביניהם,
סיימו את הכנתו של החוק תוך עשרים
וארבע שעות
המועד 30 :ביילי: באותה שעה
קיבלה הכנסת את חוק המעבר, הקובע את
תקופת כהונת הכנסת הראשונה, שלא תתפזר
עד כינוסה של הכנסת השנייה, עשרה ימים
לאחר פירסום תוצאות הבחירות ברשומות
המדינה.
אחר אישרה את השלושים ביולי כיום
הבחירות, נתנה בכך ארכה של 125 יום
למפלגות, בר, תצפנה את ציבור הבוחרים בנאומי במצעיהם, תחרשנה את אזניו
בחירות.
בי. ג׳י. לא התנגד לקביעת התאריך,
למרות שניסה להציע, ולא הצליח — בגלל
איחורו לישיבת המליאה שדנה ביום הבחירות
— ,את העשרה ביולי. הסיבה:
למחרת הבחירות, ב־ 31 ליולי, מתכנס הקונגרס
הציוני והשפעת תוצאות הבחירות, פתיחת שנערכו יום אחד בלבד לפגי
הקונגרס, על ציריו תהיה רבה. לפי תקוותיו
של ראש מפא״י — לטובת מפלגתו.
•הקהל 900 :אלף: אנשי הלשכה תושבים הסטטיסטית, המחלקה למרשם
שליד משרד הפנים, נשמו לרווחד״ עתה,
אחר שנקבע יום הבחירות, יוכלו להחיש את
עבודתם.
קבעו, באומדן, את מספר בעלי זכות
הבחירה תשע מאות אלף: מהם — 9 0
810000 יהודים, ס /ס 90000 — 10 ערבים.
אחר קראו, במודעות רחוב גדולות,
לציבור להזדיין בתעודות זהות, המבטיחות
זכות בחירה, לוודא את עד כאגיותה של
התעודד״
לבסוף החלה המכונה החדישה, שהובאה
במיוחד מארה״ב, לרשום גלויות כמון לכל
בעלי זכות הבחירה, שחישלחנה אליהם
בדואר, תורינה את מקום ההצבעה של כל

לנו על בוא אנית מזון ענה אחד מפקידי
אגף המזון לשאלה על מצב האספקה
לחג הפסח.
האזרח הפשוט כבר התרגל לקבל בסבלנות
את שיטת האספקה החדשה של פנחס
לבון. הצרכן שכח, שעוד לפני חצי
שנה שימשה הידיעה על אי־חלוקת הבשר
בשבוע כותרת סנסציונית בעתונות. כיום,
חדשיים לפני החג, משמחת העתונות את
לב הקוראים, שלחג הפסח מובטחת מנה
של 200 גרם בשר טרי.
חייו של האזרח נעשו אפורים, הוא
מתחסן לאט לאט נגד כל הפתעה. עתה דואג
האדם הקטן, כיצד יקיים את המצוד,
״ושמחתם בחגיכם״ .מנת המצה הובטחה.
יתכן שיהיה גם יין לארבע כוסות אגירת
הביצים לקראת החג נסתיימה, כפי

אולי יקבל הצרכן את מנת הסוכר מחודש
מארס.
קרוב לודאי, שהמסעדות הכשרות
לפחות, ייסגרו לתקופת החג מחוסר ציוד
כשר ואספקה מתאימה. למאכלי מצה דרוש
שמן, שהפך מצרך יקר מציאות
המשק חמר• הגד: סמרטוטי
״לא תמיד מכריע הכסף. העיקר —
ידיעת המקצוע, הכשרון להסתדר״ .קבע
אריק מולר, ממנהלי חברת אתא כשחיכוכיו
עם אחיו הבכור גוסטאב מולר, הגיעו
לשיא.
אריק מולר, קיפח, בעל גבות עבות
שערות דוקרות אינו נופל ברוחו בשעת
מצוקת לפני 17 שנד, עזב את צ׳כוסלובקית
בה שימש 14 שנר, מנהל ושותף למפעל
״ס. קצאו ושמד* — אחד הותיקים ביותר
שבאירופה. חברה זו נוסדה לפני מאה
שנים ע״י משפחתו. והאחים מולד, הדור
החמישי למשפחת מולר המיסדת, החליטו
להתחיל מחדש בישראל 15 .שנה עבד אריך
עם אחיו. מן המפעל הקט)י, צמח במשך
התקופה, המפעל הגדול ביותר לטקסטיל
בארץ.
ב־ 1949 יצא אריק מולר ממפעל אתא,
שם צעדיו לארה״ב, לחפש ג׳ונל חדש.
באחד הימים פגש במקרה בחברו לשבי,
בארצות סיביר הרחוקות לפני 30 שנה.
לשמע קורותיו, טפח חברו על כתיפיו. ,אמר
״יהיה טוב״ (באנגלית, כמובן) ,מסר לו
צ׳יק על 50.000 דולאר.
כשיש . 50.000 בכים, אפשר לחשוב כבר
על המיליון הנותרים. ההצלחה הראתה לו
פניה למעלה מהמשוער.
מר עמנואל די, מי שהיה ראש המנהלה
של מינסקס דיי לינויסד בלונדון במשך
12 שנים, מנהל מפעל השוקולד צ. ד.
בישראל, יו״ר המנהלה של חברת הביטוח שיחה אררט, התענין בתכניותיו. אחרי
של חצי שעה, נכנסו למשרד עורך־דין,
לחבר את הטיוטה של החוזר״
כך הונח היסוד לחברת טקסטיל החדשה:
סולר־דיי טקסטיל קורפורישן.
הקימה
צ׳יאנג קיי־צ׳ק. החברה
בית חרושת לטיהור פסולת סיבים וטווית
צמר ופסולת בצפון הארץ על שטח 500
דונאם. המכונות וכל הציוד נרכשו בארה״ב.
אולם ההצלחה מלווה את אריק מולר בבל
צעד. ממשלת צ׳ינג קיי צ׳יק הזמינה מערכת
מכונות טוויה במפעלי ויסהין משין
וורק, שנועדה לצ׳ינג קי צק, אך בגלל
מאו צד, טונג עוכבה. אריק מולר, בחוש
הכלכלי והמדיני שלו, ניצל חיש את ההזדמנות
לרכישתם עבור מפעלו החדש. קק״ל
באד, לעזרתו עם 2מיליון פרנקים שויי־ציים
מהמלמד, השוייצי. העסק נחתם.
המכונות החדשות מסוגלות לעבד סיבים
סינתטיים מפסולת צמר, כותנה, חוטים
משומשים. כלומר, אין צורך בייבוא חמרי
גלם מחו״ל — סמרטוטים ישמשו חומר
מצויין לטווית בדים חדשים.

וידג״נ־ה לקיבוצי

העסק רק מתחיל
שציפו מראש (העולם הזה .)696 הביצים
אינן, וכדי למנוע כשלון לחג הוזמנו ביצים
מחו״ל, אחרי שבישראל גוועו המטילות
מרעב. למזל טוב הגיעו 2.500 טונות
סוכר, אלא שכאן נתעוררה בעיה מיוחדת
במינה: משלוח הסוכר מכוסה מטען בר״
זל ועצים. אם יצליחו לפרק אותו בזמן,
* ציורו של השרברבאי פניקלשט״ן, צייר
המעון.

טבק ! ״
נפסיק לגדל
״יקחם השד
חוסיין,
מוחמד אף בחרי אמר שעה שעדר את חלקת הירק הזעירה ליד
ביתו בכפר ג׳יש (גוש חלב) שבגליל.
״הכל מנצלים אותנו״ ,הוא ממשיך ,״משלמים
לנו עד 650 פרוטה תמורת קילו
טבק בשעת שהוצאות הייצור עולות, ברוב
המקרים, על 1.300ל״י, עקב עליית שכר
העבודה ואביזרי העבודה״.
חברות השיווק, טוען חוסיין, הצליחו
לשכנע את המכס להסכים לתעריף מחירים
הרצוי להם — הפוגע קשות במגדלי הטבק.
ומשרד החקלאות ז לא איכפת להם. הם
צועקים כל היום: תגדלו, תגדלו, עד שיהיה
גם לאכספורם !
כחמשת אלפים משפחות ערביות מתפרנסות
מגידול הטבק בישראלי החקלאים
הערבים טוענים, כי מספר מגדלי הטבק
היהודיים אינו עולה על ״ .50/והם מקבלים
פי שניים במחיר תוצרתם. תביעתם: הקמת
ועדה ממשלתית לבדקת המצב בשטח
גק־ול הטבק בהשתתפות נציגי החקלאים
הערביים. וכלפי פנים: הקמת ארגון פנימי
חזק של מגדלי הטבק בישראל.
אולם זעקת קיפוח בוקעת גם מן הסקטור
היהודי של מגדלי הטבק. המקופחים :
אנשי היזמה הפרטית. המקפחים: תנובה
וכר. עד עתה היו מייצרים בארץ רק טבק

״העולם הזה* ,נוס 702 .

ב נז ד י 1ר,
מזרחי. בשנה האחרונה הגיעה תנובה הטבק
ל־ 1500 טון. כדי להכין תערובת להשבחת
הטבק המקומי הובאו כמויות טבק מתורכיה
ומיוגוסלביה.
בוולד !* צעקו אנשי הסקטור הפרטי,שעה שבחודש דצמבר 1950 הופיעה בפעם
הראשונה בשוק תנובה — כקונה טבק.
ננראה כי אמנם היתד. הצדקה לצעקה,
שכן כעבור זמן קצר מאז הופעת תנובה
בשוק הועלה על ידה מחיר הטבק מ־1100
ל״י ל־ 1300ל״י הטונה. אולם תנובה לא
נבהלה והשקיעה בעסקי טבק 200.000ל״י.
טבק פרטי. חדשים רבים עובדה ע״י
הממשלה תכנית ייצור וייבוש טבק וירג׳י־ניד,
בארץ. לפי התכנית היו צריכים להש־תתף
במימון המפעל: משח־ האוצר, יצרנים
פרטיים, הון פרטי אמריקאי, ומר פבנ״
שטיין, מומחה נודע לטבק מרודזיה.
התנאים: בתי חרושת לסיגריות בישראל
הביעו נכונות לקבל על חשבונם
(לריווח, או להפסד) 1000 דונם טבק וירג׳י-
ניה, להקים את בתי הייבוש, בתנאי מפורש׳
כי 4ל 55 מההון ירוכזו בידי השותפים
הפרטיים בישראל.
״החלטנו למסור את גידול טבק ויר־ג׳יניה
לקיבוצים, שיארגנו בעזרת אשראי
ממשרד האוצר את הישוב על יסודות קואופרטיביים.״
נאמר בתשובת משרד החקלאות
לאנשי הסקטור הפרטי. ובינתים: החקלאים
הערביים קובלים על קיפוח מצד
חברות יהודיות׳ הסקטור הפרטי זועק מרה
על כיבושי תנובה.
משכם אני -ה מ דינ ה
הנוהג הוא, בכל מקרה שהיועץ המשפטי
מופיע בעצמו כתובע במשפט, מקומו

כבוד השופט ד״ר שלו (פרידריך) גי-
נוסר, כשמו כן הוא — שלו, מתון, שוקל
כל מלה. חשב, חייך, חשב, החליט, כי יש
להמשיך במשפט על אף העדר הנאשם
השלישי. אחרת ״אינני בטוח אם אזמין
שנית את ראש הממשלה כעד, הגם שבית
המשפט יכול לעשות זאת״.
הנאשמים הסכימו. אז קם ד״ר ביליצקי,
בעל שער שינה, מרכיב המשקפיים, שלפתע
נתנה לו האפשרות הנדירה של דו שיח
ישיר עם דוד בן גוריון (״הבוגד בעמו ובמעמד
הפועלים, מושך בעגלה האמריקאית..״
כדברי המאמר, שהביא את האחראים לעתון
הקומוניסטי אל ספסל הנאשמים בעד הוצאת
דיבה) .בכל פעם שעלו על הפרק
שאלות משפטיות מסובכות (וכלל לא קל
היה לו, להדיוט, לעמוד נגד ד״ר חרמן
כהן, היועץ המשפטי) טען העורך האח ראי
של קול העס, כי הוא אינו מבין
חוק ופרוצידורה (״אינני יודע מה החליט
בית הלורדים, אבל אני רוצה להוכיח
באופן פשוט״) .אולם בחקירת העד הראה
כשרון חוקר מצוין, אף זכה על כך למחמאה
מאת השופט( .״אני רואה, כי אינך
זקוק כלל לסניגור — אני שמח על כך״).
״אשלח לד אכפמפלר״ .ארבע
שעות ומעלה עמד דוד בן גוריון על דוכן
העדים, כשד״ר ביליצקי, ואליעזר פידל
(מנהל הדפוס) ממטירים עליו שאלות. הנאשמים,
שהפכו סניגורים לעצמם, החלו לחקור
את העד חקירת שתי וערב, עד אשר
קם היועץ המשפטי, כדי להזכיר להם
פרט קטן של פרוצדורה, היינו: כי העד
הזה הוזמן בעצם על ידי ההגנה, שעל כן
אין הם רשאים לחקור אותו בצורה כזאת.
״אינני מבין בכל אלה״ ,אמר ד״ר ביליצ־קי
,״אני רוצה שהעד ישיב לשאלות״.
אולם דוד בן גוריון לא השיב למרבית
השאלות, שהוצגו לפניו על ידי הנאשמים.

מומחה לעניני בגידה ואין לשאול אותו
שאלית כאלה. ד״ר ביליצקי עמד על דעתו:
״אבל עתון, שידע על משהו הגורם נזק
למדינה, האם עליו לפרסמו?״ .שוב התערב
היועץ המשפטי :״ראש הממשלה אינו מומחה
לעתונות״.
בהפסקה נראה העד בן גורי׳ון עומד
ליד הדוכן, מציץ בתנ״ך. אחר כך ניגש
לנאשמים, אנשי קול העם, שוחח עמם בצורה
ידידותית בנידון שאלה אחת, שנשאלה
בכנסת לפני חדשים מספר בדבר פרד האריס.
הקהל, לרבות ראש הממשלה, חיכו
באולם בשעה שהשופט הלך ללשכתו לנוח.
ואמנם במובן זה לא היה ראש הממשלה,
אלא עד ואזרח ככל האזרחים: הוא חיכה
בסבלנות לכבוד השופט,

״אני מכיר אותך 25 שנים״.
אך המשפט דמה יותר לויכוח פוליטי באסיפת
עם, כאשר הנאשם השני, אליעזר
פידל, גבה הקומה, בעל הגוף הכבד,קם ממקומו,
כדי להמטיר שאלות על העד .״מר
בן גוריון, אני מכיר אותך כבר 25 שנים״
— פתח. ראש הממשלה השיב ״כן,
אדוני*...
פידל בקש להוכיח את הצד השני של
הבגידה — כלפי מעמד הפועלים .״האם אינך
סוכן אמריקאי?״ שאל את ראש הממשלה
.״האם אינך משתייך למחנה הזה של
רוברטסון ומק־גיי?״ שאל השופט :״על
איזה מחנה אתה מדבר, איפה המחנה
הזה?״ .אמר הנאשם־הסניגור :״אני מתכוון
למחנה של הבית הלבן״ .שאל השופט :״האם
רצונך לומר, כי מר בן גוריון שייך לבית
הלבן?״ .מר פידל המשיך בשאלות, אך
ראש הממשלה אמר לו :״שמעתי כבר את
הדברים האלה מפי נואמים טובים ממך״.
(כפי הנראה התכוון לחבר הכנסת וילנר,
שיופיע כעד, כאשר יתחדש המשפט ב־2
למאי).
בכתב האשמה מדובר אמנם על עלבון
ראש הממשלה, אך תוך כדי מהלך
המשפט נתברר, בצורה שאיננה משתמעת
לשתי פנים, כי מ ד בן גוריון לא נעלב.
פעם אמר זאת בעצמו :״אינני יכול כלל
להיעלב מקול העם, פעם שניה אישר היועץ
המשפטי את הדבר .״מר בן גוריון לא
נעלב״ — אמר מר כהן — ״אני — ,המדינה,
נעלבתי ! ״

פשע ים
שתי גו פיו תוכר טי ס

ככניסה לכית המשפט: מפונית ראש הממשלה, משמר השוטרים
לבגידה, לריגול, לעתונות
בצד ימין של האולם (המקום בו יושבים,
בדרך כלל, הנאשמים וסניגוריהם) .״היועץ
המשפטי של המדינה יתפוס מקום מימין״,
נאמר בספר הפרוצידורה. כאשר בא, השבוע,
לבית המשפט המחוזי בתל אביב (קומה
ג, אולם נשיא ביה״ד) ,כ ד לתבוע במשפט
נגד קול העם הקומוניסטי, התישב ד״ר
הרמן כהן במקומו, כחוק. ואילו העד
הראשי, ראש הממשלה, ישב במקום, שבו
יושבים, בדרך בלל, אזרחים אחרים לגמרי,
במצב שונה לחלוטין ; המקום בו שמע,
לפני מספר חדשים, אדם אחד את פסק
דין המוות נגדו.
באותו בוקר נתרוקנו, כנראה, משרדי
מטה המשטרה, שבהם שוכנים אנשי הצמרת,
מאחר שבאולם בית המשפט נראו
יותר כוכבים על כתפיים מאשר אנשים.
שלישו של ראש הממשלה, סגן אלוף
נחמיה ארגוב, תפס מקום במרכז השורה.
בקרבתו ישב עוזר המפקח הכללי של
משטרת ישראל, עמוס בן גוריון, בנו של
העד. אחר כך החל הויכוח: לדחות את
המשפט או לא לדחות. השאלה, שעמדה על
הפרק, היתד, כפולה: אחד הנאשמים, יהודה
סתוי, חלה ! שנית — לא היה לנאשמים
סניגור. הקהל באולם נזכר באותו רגע
בעורך הדין המזהיר, יצחק בן ימיני המנוח,
שעוד לפני זמן מה עמד בבית המשפט
הזה, חקר את אלוף יצחק שדה, הזמין את
ראש הממשלה להעיד. אמר ד״ר מרכוס
ביליצקי, העולך האחראי של העתון הקומוניסטי(
,אחד הנאשמים) :״אנחנו איננו
מבינים חוק, אין לנו סניגור, אך אם לא
תהיד׳ לנו ברירה נחקור אנחנו את מר בן
גוריון*.

״העולם הזה״ ,מם 702 .

הוא סירב להשיב לכל השאלות הנוגעות
במלחמת העצמאות באמרו, כי כל שהיה
לו לומר על המלחמה אמר בספרו (בהל־חם
עם) ״אבל אני לא קראתי את הספר!״
אמר ד״ר ביליצקי. השיב לו בן גוריון :
״אשלח לך אכסמפלר אחד.״ משום כך ביקש
הנאשם־ר,סניגור להכריז את ראש הממשלה
כעד עוין׳ ,מאחר שאינו רוצה להשיב
(דבר שעורר צחוק באולם, חיוך על פני
אנשי החוק).

״האיש המסתורי״ -פרד הריס.
מה ביקש בעצם ד״ר ביליצקי לדעת? פשוט:
מה היו מעשיו של בריגדיר אחד בשם האריס
בזמן מלחמת השחרור. האם השתתף
בישיבות המטכ״ל? האם נשבע שבועת אימונים
למדינת ישראל? האם הוזמן לישראל
במיוחד?״
הקומוניסטים טענו, כי פרד האריס
היה סוכן האינטליג׳נס האמריקאי, שנשלח,
כביכול, לארץ בימי המלחמה. הואיל וצורף,
לדבריהם, למטכ״ל — ראיה היא, כי שר
הבטחון בגד בעמו. אולם ראש הממשלה
לא השיב לשאלות אלה, משום ״שאין זה
סמינר״ .כל מה שאמר על פרד האריס
היה, כי הוא מצטער מאד, שהלז איננו
בצ.ה.ל , .אלא עוסק בהוצאת ספרים באמריקה
(״דבר זה ידוע לי במקרה, מאהר
שאני מתענין בספרים מסויגים״).
ד״ר ביליצקי חפץ לדעת, אם אפשר
לעסוק בהוצאת ספרים בריגול, אך מר
בן גוריון הסנה אותו אל עצמו באמרו :
״אתה, דומני, עוסק גם כן בהוצאה —
ודאי תוכל לענות לזה״ .לעומת זאת טען
היועץ המשפטי, כי ראש הממשלה איננו

להיות פושעות, או שמא אינן נתפסות
על ידי באי כוח החוק.
בכל אלה, הנשים והגברים, הנערים ר
הקשישים, מטפל המדור לטיפול באסיר
שליד משרד הסעד. מדור זה פירסם עתה
את הדין־והחשבון משנת עבודתו האחרונה.
דין וחשבון זה הוא תעודה מאלפת
מאד, אך הפרם המענין ביותר נמצא בפרק

עוד לפני שנתיים טענו רבים, לרבות
מומחים של המשטרה, כי העליה החפשית
עלולה להגביר את מספר הפשעים במדינה.
אך באופן יחסי לגידול והתרבות ה־אוכלוסיה,
בכלל אין במספר הזה משום
אזעקה. אולם הדבר שהעסיק את מוחותיהם
של הנוגעים בדבר היה החשד, שבין
העולים החדשים נמצא אחוז גדול של עבריינים,
אין זה סוד, כי בקרב הציבור
רווחת עד היום הדעה הזו, קיים תמיד
החשד לגבי העולה החדש ומעמדו המוסרי.
ברם, לפי סיכום שנעשה זה עתה בבתי
הסוהר במדינה, מתברר כי צורת ה־ענינים
שונה לחלוטין. מבין 350 האסירים
הנמצאים כיום בבתי הסוהר במדינה 110 ,
הם ילידי הארץ 100 ,הם ותיקים בארץ,
רק כ־׳סס הם עולים חדשים, שבאו מאז
קום המדינה.
דעה קדומה אחרת, שאף היא ראויה, לחיסול,
היא ביחס לשעור אנשי עדות המזרח
בעולם התחתון. לפי אותו סיכום מסתבר,
שהאשכנזים ידם על העליונה — כמחצית
מספר כל האסירים במדינה. ספרדים
הם מיעוט מוחלט בחבר האסירים —
בס״ה ( 12 מתוך .)350 תימנים — .20
לעומת הרוב של האשכנזים, מהוים הדרוזים
את המיעוט המוחלט בבתי הסוהר
— בס״ה 3איש (עתה נוסף הרביעי —
ילד בן , 14 שרצח את אמו).
המספר המזעזע בסיכום זד, הוא בלי
ספק אחוז האסירים, שלמטה מגיל 20
(החל מ 16״/״ 22 מכל מספר האסירים.
אותו הדין באחוז האסירים עד גיל .25
מחצית האסירים במדינה הם — נוער.
מענין גם, כי בין הנשים, שמספרן בבתי
הסוהר קטן באופן ׳יחסי, תופסות
הנערות עד גיל 20 את המקום הראשון
( 14 מתוך כל 25 הנשים) ! עד גיל 25
— רק שתים, עד גיל 4 — 30 ואילו
מכאן ועד לגיל 45 לא מתחשק לנשים

העד בן גוריון על הדוכן
אינו מומחה
״תמיכה ועזרה לאסירים״ .במשך שנה בוצעו
בין מאות האסירים ...שתי בדיקות
פסיכו־טכניות. האסירים שעזבו את כתלי
הסוהר וביקשו לחזור לחיים קבלו ...שתי
גופיות, בגד ונעלים, שתי לירות וכרטיס
נסיעה באוטובוס ׳.כל זה צריך לשקם אותם
בחייהם המחודשים.
בסך הכל הוציא משרד הסעד למסרה
זו במשך שנה כ־ 530 לירות, הוא בערך
הסכום שמוציא שליח ״בינוני״ בנסיעה אחת
לחוץ לארץ. המדור לטיפול באסיר דאג
גם לרב בית הסוהר. שהרי יש בין אסירים
גם שאלות של גיטין, מזונות וכיוצא
באלה.

צעיר א לגנ טי

ההיכרות הראשונה של יונה ר. עם
המשטרה היתה בקשר עם פעילותו בלשכת
הגיוס. הוא נראה בלשכה מדי יום ביומו,
עד אשר הפקידים במקום החלו להתענין
בו. והוא אשר ביקש יונה להשיג: שיזב־רוהו
ויכירוהו. ואמנם, יונה משך את תשומת
לב הפקידים: גבה־קומה, פנים אצילים,
התנהגות מאופקת, שקטה. יום אחד
שאלוהו :״מה מעשיך כאן, אדוני?״ יונה
העלה יבת־צחוק דו־משמעית על פניו :״אל
תשאל שאלות, זה בסדר״ .הפקיד היד,
סקרני :״בכל זאת, מה מעשיך?״ ואז
הנמיך יונה את קולו ואמר כמיעט בלחש :
״מודיעין. אני צריך להביט על הבאים לכאן,
אתה מבין?״ הפקיד הבין.
ואולם, יום אחד הופיע האיש אצל
הפקיד ורמז לי בשקט :״זה, הבחור הזה
(הוא הצביע על הניירות שעל השולחן) —
״מן הרצוי שישוחרר ...אתה מבין ...אנחנו
צריכים אותו. תעשה איזה סוג בריאות
מתאים״ .הדבר לא מצא חן בעיני הפקיד,
שידע, כי במקרה שהמדינה מעונינת במישהו
יש לה דרכים אחרות לשחרור האדם
משרותו ...אולם הוא העמיד פגים, שהדבר
יסודר. והדבר אמנם סודר, אך אחרת לגמרי.
יונה הלך לשבת בבית הסוהר. נתברר,
כי הוא קיבל כסף מאת משתמטים תמורת
הבטחה לשחררם מגיוס חובה. כדי להוציא
את המשימה לפועל, ניסה יונה להעמיד
פנים של אדם הנכנס ויוצא במשרדים ממשלתיים שלושה שבועות לאחר שעזב את כתלי
בית הסוהר, קיבל יונה תעודה של ...נכה
מלחמה. ולא זו בלבד אלא קיבל סיוע של
700 לירות ממשרד השיקום, כדי שיוכל
לרכוש לו מכונת משא. והוא אמנם רכש
מכונת משא, אך זו היתד. גרוטה שבעבודה
(המשך במדינה בעמוד )10

שראלים

קרש

ברודח

קפה חביבי הוא ״המקום״ הישראלי בניו־יורק.
מבקרים בו לאו דוקה הישראלים עצמם,
המעדיפים מועדוני׳לילוז אמריקאיים טהורים —
לא חסרים אמריקאים הרוצים לשאוף ערב אחד
אויר ישראלי, אקזוטי, ריחני, אם כי מלאכותי.
חביבי אינו היחיד, שבנה לו פרנסה על
הפופולריות הפתאומית, שבר, זכתה ישראל עם שני מלחמת העצמאות. לא פחות הצליחו
ישראלים צעירים, המופיעים. לעתים בחביבי ו
הלל ואביבה, שיצאו להפיץ אוירה ישראלית
על במות אמריקה. מכיון שד,אוירה הישראלית
האמתית אינה אקזוטית במידה מספקת, הגדילו
עשות: הם יצרו אוירה חדשה, מעורבבת בצלילים
ערביים (נוסח הוליבוד) ,ריח המדבר ואהבה
מזרחית.
אהרן דומניץ, סופר העולם הזה בניו־יורק,
מספר: י
תחליף לרגל. הלל ואביבה גרים בצדו
המערבי של רחוב ,46 במרחק שתי עשרות
ק״מ מגיהינום האורות של ברודווי וכיכר
הס יימס, מעבד לשדרה העשירית של מנהטן.
בדצמבר ,1947 כשהגיעו השנים לניו־יורק,
היתד, רק מטרה אחת לפניהם: להשיג להלל
תחליף לאחת מרגליו, שאיבד בצבא הבריטי היום בצפון אפריקה, בתקופת אלרעלמיין.
מהלך הלל על שתים: הניו־יורקר והטיימס
מראיינים את ״הזוג הישראלי״ ,הם מופיעים
לצידו של ג׳ון גארפילד בהצגת פייר גינט לאיב־סן,
חותמים על חוזים להופעות ישראליות
במועדוני־לילה, תכניות טלביזיה, נשפי־צדקה
למיניהם.
הלל, או פשוט יותר, אילקה, כפי שקוראים
לו הג׳מע בניו־יורק, הוא ברנש מגודל, בעל
פנים מאורכות, עטורות זקן אדמדם, משופמות בלורית לתפארת. כשהוא זוקף ראש בעל
מפורזלת, דובר בסיגנון פרחחי מתון, אין
הוא אלא בן תל־אביב, או ליתר דיוק, קיבוצניק
מרמת־יוחנן. לאילקה שתי אהבות: החליל, או
החלילים שלו, ואשתו אביבה, גם זו שלו. אשר
לראשונה, הרי אין היא אלא קנה בוס פשוט,
כזה הצומח על שפת הירקון או הירדן. אילקה
תוקע בו חורים, מוציא ממנו קולות וצלילים,
עד שאף האמריקאי המוסיקלי ביותר, בעל
דמיון מתון למדי, רואה לפניו, לפתע, כרי־

גזני טורל מחייכת

בהקשיבה לשירים

בטלביזיה רואים ושומעים מליונים
כשזכה הזוג להופח הופעות דשא פוריים, עדרי צאן ואת עצמו כרועה. אומר |
האהבה השניה. אביב׳קר, היא החלק
פרצוף, ארוכת שיער שחום, עינים גדולות וירוק
הישג. בת ג ,2צברית חמת דם, בעלת אמבי
שומרת כיום על היקף מותניה, חותרת בכח־א
עממית ב״שאו ביזנס״ וחיי הלילה של במדווי1 .
דלפונים, חסרי פרוטה, כמרבית הישראק
הארץ, הגיעו השנים לניו־יורק. אילקה החל לחשו[
ובחלילו למטרות פרנסה. המוסדות הציוניים ל1
ומעשית לצרכי מציצת כספים למען ״ישראל 1
באספות ונשפים ציוניים, חזרה אביבה לארץ[
הוססה בחזרה ביוזמת השרות־ר,רפואי, שד,חליט1

אוירה רומנטית בפהרה. בעת שג׳ון גארפילד (פייר גינט) מתעלם באהבים. עם סונז אוסטו(אניטרה) ,במחזהו של איבפן,
על במת תיאטרון א.נ.ט.ה. בברודווי, מספקים הלל ואביבה את התוספות הרומנטיות המזרחיות, שנשאבו מבתי קפה ערביים.
ג׳ ץ גארפילד לומד לשיר. ג׳ון מזכיר מד־ פעם בפעם להלל ואביבה, שגם הוא יהודי. כדי להוכיח זאת, הוא משתמש
בזמן הפנוי, שבין הצגה להצגה, כדי ללמוד בחדר האיפור וההלבשה שירים ישראליים מקוריים המעוררים בו התלהבות רבה.

״מבסוט, יא עמי?!״ שואלת אביבה, שחורה ונאוה, את הלל, לפני
הופעה על במת התיאטרון, בחדר ההלבשה הפרטי־זוגי (זכות מיוחדה
הניתנת רק לזוג נשוי).

ליים.

מורו שד פול רובפון,

בדאון, ותלמידו החדש

ברודווי ו״ביכר הטייטס״ .כאן חוצים את הרחוב, נזכרים ברחובות תל אביב הצרים, כי פה קשה יותר לחצות את
הופעה וזמר, לכן שקולה הופעה בטלביזיה נגד עשרות
הרחוב מאשר ב״נכר מגן דוד* בחל׳ אביב. ומה עוד כשהאורריקאים נוספים במוניות, וישיאלים הולכים באוטובוס מס. זו
בפעם ראשונה בטלביזיה הי ה זה נצזזון בביר, שלא ישכח.
הארץ. הלל ואביבה החתמו.
בבית־חילים ניו־יורקי :״אשת נכר, היא חומר מצויין לטיפול בנכים״.
ן ה. :זהו מיו חליל שכזה׳׳,
בינתים חוסלה המלחמה בארץ, נשים נשואות החלו משתחררות, ולאילקה
!טיבי של דימשסחה. חמודת
הסושי והקבוצניק. ג׳יני מורל וג׳ון גרפילד נזדמנו לערב הפתיחה.
ואביב׳קה תכניות משלהם. כדי להפוך את השנים לזוג מקצועי היה רק
זוג רגלים שהם כשלעצמם
אמרה ג׳ני :״חיפשתי אחר השיר העממי בארץ, וברוב המקרים העליתי את
צורך ללמד את אביבה להשתמש בקולה לצורך השלמת הופעה, לטמבר קצבים
נ, גמישה ומסתגלוק היא
האניות שעגנו במלטה או טנגו בין ערבים. היום מצאתי אותו ודוקא כאן״.
ים לקראת נימה ישראלית
מזרחיים על הטמבורין, לפרוט קלות על מיתרי גיטרה.
ג׳ון גארפילד היה מעשי יותר. הוא הציע לשנים ולשיריהם הארצישראלים
תפקיד מזרחי בהצגת פר גינט לאיבסן בברודווי.
בשנה שעברה, כשישראל היתר, בשיא האופנה האמריקאית, החליט קומץ
לד,ילל בס טבעי בעל היקף ועמקות נדירים, ולדעת מורו, לורנס בראו!,
יהודים שבניו־יורק רבתי מצוי מספר מספיק של יהודים חמי־כיס, שיתמוגגו
המכייפים על פני כמר־גם
בעל אפשרויות נדירות. לפני 26 שנה, כשהחלה בארד,״ב אחת ד,קריירות
לשמע פתיחתו של מועדון לילה ״ישראלי״ בשם חביבי. קירות המועדון קושטר
בקולו (בס עמוק ומתכתי)
הנדירות ביותר, זו של פאול רובסון, קשר לורנס בראון, כושי גם הוא, את
בפרסקות ספרדיות בסימון המאה ד,־ 18 דוקר״ עם בתי כפר, חלונות מסורגים,
הם ראו בו מציאה נדירה
עתידו האמנותי לזה של פאול רובסון. מאז שימש לו מדריך ופסנתרן־מלווה
פרצוף חיור בדמות ד,״מונה ליזה״ של דה־וינצ׳י המופיע מבעד לסורגים .״דמות
חמת* .בעודו שר ומחלל
נאמן, עד עצם היום הזה. אף חיבר למענו שירי-עם כושיים ועיבודים רבים.
מזרח־ישראלית״ .תזמורת ג׳ז שיננה כמות של רומנסים ״ישראלים״ מתוקים
תגייס לצבא, וכמעט מיד
בשנים האחרונות קיבלה הקריירה הגדולה של רובסון אופי טרגי במקצת.
כסחרין. התמונה היתה כמעט שלמה. כדי להשלימה נחוץ היה משהו מתוצרת
.עבירה קורס לפיזיוטרפיה

[ 8א 3 8 £מאז

מה אוהבת לאורה, בת השכנימז שלושה דברים: את הלל, את
מחולות. בעלי קצב מזרחי. בכל הזדמנות היא בורחת לחדר
גשיקת בי ק ר, חביתת ביצים• זיתים שחורים הם שלושה הדברים,
עומד שלום הדירה, שברחוב .46 זה עוזר, כמובן, גס לשמירת

אביבה,
הזוג. שעליהם הגזרה.

ממאכ

״שירי המזרח הקרוס ע״י הלל ואכיכה״ — כתוב במודעה התיאטרונית של ברודווי. יחיד׳ סגולה
מצליחים להגיע ל״שאו ביזנס* להת פרסם מעל מודעות בשותפות עס שמות גדולים נג׳ון גארפילד, סינואואסטו.

>המשן במדינה מעמוד <7
שילם 100 לירות בלבד. על השובר היתה
זו מכונת משא׳ מ ל סמך האישור הזה
השיג את ההלואה והחזה הנקי היה —
600 לירות. משנתגלה הדבר, נשלח יונה
שוב לבית הסוהר.
חוק ולא אהגה. השבוע, בשעה
שהמשטרה ערכה סריקה אחר פרוצות
ואלה החיים על רווחיהן, נתקלה חולית־שוטרי־החרש
בצעיר האלגנטי בעל הפנים

העיקרי — גם אלה היו חתומים על ידי
הרופא הצבאי.
החקירה היתד, מסועפת, התנהלה בכמה
כיוונים. בינתיים גילתה המשטרה, לדבריה,
עבירה נוספת של הקצין המאוהב בסם
הכחול: הוצאת כסף במרמה. הוא חתם על
שקים לפקודת בנק אמריקאי בשם אשתו,
טוענת המשטרה .״הכל כאן מסובך מאד״,
אמר החוקר ,״צריך להרכיב את התיק קמעה
קמעה״ .בינתיים החל להתברר משפטו של
הקצין, שלא היה, לדברי המשטרה, רופא

יהודה (״ג׳ימי״) ריפנר, סרן
רופא, בלי כל תעודות
האצילים. היה זה במרכז העיר, באחת הדירות
היפות של אותו בית׳ על אודותיו
קיבלה המשטרה ידיעות, כי במקום נערך
מכר וסחר בנשים. מסתבר, כי יונה הוא
בעל אחד החדרים המרוהטים. בהרגישו, כי
הביקור בביתו, בחצות הליל, איננו, למטרות
אהבה אלא חוק, ניסה האיש שוב
״להרגיע את הרוחות״ באמירתו השקטה
והמשכנעת :״זה בסדר, בחורים,״ פנה
לשוטרים ,״אתם יכולים לעזוב את המקום.
אני כבר בדקתי את הדבר״ .הבלשים תמהו:
״מיהו האיש הזד, הנותן הוראות? שמא
מישהו שאינו מוכר, מישהו מהמטה?״ הם
התענינו לדעת, מה פירוש ההוראה הזאת.
״אל תשאל שאלות, זה בסדר״ — אמר יונה
וטפח על שכמו של ראש הקבוצה. הסוף :
יונה הועבר למעצר ויועמד עתה ב חן על
ספסרות בנשים ונטילה בלתי חוקית של
סמכות רשמית, מבלי שיהיה רשאי לעשות

ה רו פאנשדח לד־פו•
רבים הכירוהו בשם ״ג׳ימי״ ,חבבוהו
בשל חוש ההומור שלו ומדיו: מדי סרן
בצבא ההגנה לישראל, ביחידת השרות
הרפואי. הוא היה מבקר לעתים תכופות
בקפה ניצה ומקומות ציבוריים דומים,
משוחח עם ידידים רבים, מספר על הרסת־קאותיו,
משפחתו העשירה, עסקיו.
ערב אחד פגש ״ג׳ימי״ בחורה מאמריקה
— תיירת צעירה חמורה, התאהב בה, נשאה
לאשה כעבור שבועיים. גם האשד, התאהבה
בו ממבט ראשון. כעבור שבוע נתגרש
הזוג לפני אותו רב. המכרים ידעו זאת
ספק מסיפוריו, ספק מרכילות. איש לא ידע
את הסיבה.
יום אחד, בשבוע שעבר, הובא סרן
״גייסי״ יהודה ריסנר, בפני שופט שלום,
כנאשם בשמונה סרטים, ביניהם: התעסקות
ברפואה בלי רשיון, שימוש בתואר דוקטור,
החזקת סמים משכרים (מורפיום) ,שימוש כפי בהם, זיוף מרשמי תרופות וכוי.
שהסביר הקצין התובע, בן־ארי, לכבוד
השופט מגוח, עסק הסרן במשך תקופה
מסוימת ברפואה באחד מבתי החולים הצבאיים
בארץ, מבלי שיהיה מוסמך לכך.
הדבר נתגלה תוך כ ח עבירה אחרת,
המיוחסת אליו על ידי המשטרה: שימוש
בסמים משברים. הוא היה רושם מרשמי
תרופות לחולים מדומים, חותם עליהן כרופא
צבאי. עד אשר יום אחד, נתקל הרוקח
המחוזי, שערך בחקת מרשמים בבתי מרקחת,
במספר תרכיבים מוזרים. מקץ כמה
שבועות, נתקבלו עוד מרשמים מבתי מרקחת
אחרים, שאף בהם היד, המורפיום החומר

מימיו, ואלו הוא עצמו הועבר
רפואי, כדי שייגמל מהסמים.

לטיפול

חבר סססד
מזה חדשים נטושה המלחמה בין משטרת
תל־אביב וספסרי כרטיסי קולנוע.
מאות חיפושי פתע, עשרות מעצרים, החרבות
של מאות כרטיסים, משפטים והענשה
— כל אלה היו חלק של המערכה.
אך כל זה לא עזר בהרבה. המשטרה
הגיעה למסקנה, כי הכנופיה מאורגנת לא
פחות מן המשטרה. יש לה שיטות משלה,
תחבולות, הסוואה, יש לה קו פעולה, יש
לה חוש בקורת לסרטים, שאינו מטעה אותה
כמעט אף פעם. אך המשטרה לא אמרה
נואש והמשיכה במלחמתה.
יום אחד, לפני כמה חדשים, נתפס
ע״י שוטרים קרפיון — עובד באחד מבתי
הקולנוע בעיר. זה היה חשוב מאד למשטרה,
כי הדבר העלה את החשד, כי אנשים
מבפנים שותפים לעסק. האיש הובא לדין,
אך כלפי החוק לא היד, הלז אלא מפקיע
רגיל של מחירי כרטיסים. הוא נקנס ונשלח
הביתה. לא היו הוכחות, כי יש מקום
להכללה. היד, זה המקרה היחידי, בו נתפס
עובד קולנוע במעשה כגון זה. ואולם חבר
העובדים הזדעזע. העובדים בבתי הקולנוע
לא יכלו להסתפק בקנס, שהוטל ע״י בית
המשפט על חברם, בעל האתיקה המקצועית
הירודה. הועד התכנס לישיבה ודן
בענין החמור.
והנה הוחלט על גזר הדין כלפי החבר.
ההחלטה הועברה אליו בכתב .״המעשה
היה מחפיר ומבייש״ .העונש :״בהתחשב
שהחבר הוא בעל משפחה וכי זו
לו הפעם הראשונה מחצית משכורתו
לקרן אמהות עובדות, פרסום המסקנות,
על חשבונו, בעתון דבר.
ומאה אוד ד מ עי העיוור
לפני 28 שנים, בורשה, בירת פולין,
חלה רופא צעיר אחד בשם ד״ר גוטליב
קרמר, שאך לפנישנים מספר גמר את
חוק לימודיו בשוויץ. הרופא הצעיר החליט,
כי אכילת בשר טחון חי עלולה להביא
שיסור ניכר בבריאות העם, ביקש
לנסות את הדבר בעצמו, התוצאה: הוא
חלה בדלקת המעי העיור וכים המרה. מאז
סבל מהתקפות, שתי המחלות הפכו אצלו
סבל מתמיד.
באותה שנה פרצה בוורשה מגפת הטיפוס.
הרופא קרמר החליט לבלוע מספד
גלולות — תרכיב חיסון נגד המחלה. מה
הופתע, כאשר כעבור כמד, ימים פסקו הכ

אבים
— הוא הבריא לפתע, משתי הדלקות
גם יחד.
חולה רגיל בחלותו, אין דעתו נחה עליו,
אבל בהבריאו אין המחלה מענינת אותו.
לא בן הרופא; ד״ר קרמר החל לחפש את
הסיבה: הוא רצה לדעת למד, הבריא. כך
עלה במוחו לראשונה הרעיון, כי ד,תרכיב
נגד הטיפוס פעל כאמצעי רדיקלי נגד דלקת
המעי העיור וכים המרה. הוא המשיך
לחקור וקבע, כי התרכיב נגד הטיפוס, שבו
השתמש, הכיל כמות של חידקי קולי. מכאן
הסיק, כי הואיל וחידק הקולי ניצח את
מחלת המעי העיור וכים המרה, סימן כי
הוא גורם לשתי המחלות.
השבוע, מקץ 28 שנים, פירסם ד״ר
גוטליב קרמר (כיום תושב תל אביב
15 שנה, מי שהיה מנהל שרותי הבריאות
של עירית תל אביב, עד לפני שנה מנהל
המחלקה הסטאטיסטית הרפואית של בתי
החולים הדסה) את סיכום מחקרו: תגלית
מהפכנית בשיטת ריפוי דלקת המעי העיור
וכיס המרה על ידי תרכיב (במקום ניתוח)
.יתר על כן — וזה החשוב ביותר בתגלית
— על ידי גילוי גורם דלקת המעי
העיור ודלקת כיס המרה (שתי מחלות נפוצות
ביותר) ,אפשר לערוך חיסון המוני
ע״י הרכבה, כדוגמת החיסון נגד מחלות
אחרות (אבעבועות וכדומה).
סיכום עבודתו המדעית של ד״ר קרמר
ב 500 מקרים של התחלואה, שבהם טיפל
במו ידיו ( 85 של המעי העיור ד 415 מקרים
של דלקת כיס המרד, ואבני כים המרה):
התוצאות בכל המקרים היו מזהירות. שנים
על שנים עמל הרופא על אמצאתו, אך לא
רצה לפרסמה, עד שלא יבטיח את עצמו
במספר ניכר של מקרים בעלי גוונים קליניים
שונים.
לנסיון: האשה. בכל מקרר, של
התקפה חריפה של המעי העיור, יש לנתח
את החולה תוך כדי 48 השעות הראשונות.
זהו הכלל המקובל ברפואה, גם ד״ר קרמר
מחייבו. אולם במקרה שהניתוח לא נעשה
בשתי היממות הראשונות של הדלקת, מציע
הממציא להשתמש בתרכיב (בצורת גלולות)
,העשוי מחידקי קולי, שאפשר לייצרו
על נקלה במעבדות בישראל. מפאת האחריות
הרבה הרובצת על מפא במקרה
שהוא מוזעק לחולה בצורה חריפה, לא טיפל
ד״ר קרמר בחולים על ידי התרכיב במקרים.
שהיו כבר בשלב הראשון של הדלקת
אולם כאשר חלתה אשתו של הרופא, דחה
את האפשרות של ניתוח, ריפאה לחלוטין

רית תל אביב, עסק בעניני ציבור, שימש
יושב ראש וסגן יושב ראש בעוד חצי
תריסר ארגונים ציוניים־ציבוריים־מסחריים.
יום אחד קבע, כי כל אלה אינם שווים
שמיעה טובה של בשר ודם אחד. הוא
לא חשב על שמיעה מוסיקלית אבסולוטית,
הוא חשב על שמיעה סתם.
יום אחד חש סוקטלי כי הוא סובל
מליקוי קל בשמיעה, הלך לרופאים, נתנו
לו עצות, הרכיבו לו מכשיר באוזן השמאלית.
תוך כדי מחלה התמחה החולה,
המסוגל היום לתת עצות טובות, הרואות
לכל כבדי שמיעה. הוא התענין בשאלה באמריקה,
בשווייץ, באנגליה, קרא ספרים,
רכש ממטירים, בקיצור — יהודה טוקטלי,
כיום, היא •לא רק איש עסקי ביטוח גדולים,
אלא גם מעין אנציקלופדיה ותחנת
התיעצויות בכל דבר, הנוגע לשמיעה לקויה
ותיקונה.
בשבוע שעבר פירסם טוקטלי בעתונים
מודעה למעונינים על כנס כבדי השמיעה.
באותו ערב באו המעונינים בהמוניהם1
עם מכשירי שמיעה ובלעדיהם. הם דנו ב-
עניני כבדי השמיעה, בחרו ועד, מחאו כף
ליוזם, שנבחר יושב־ראש. מסתבר, כי לכבדי
שמיעה יש בעיות רבות, שאין הקהל
בדרך כלל יודע עליהן הרבה.
מוכנים להאזין לזולת. כבדי השמיעה
הם כמו קצרי ראיה. המכשיר המגביר
את השמיעה משמש משקפיים לסובל
מליקוי שמיעה. אלא שזה עולה יותרב״ו־קר,
לא כל אדם יכול לרכוש אותו. לעומת
זה, טוב מצבו של הסובל מליקויי שמיעה
מזה הסובל בעיניו: על ידי שימוש מתמיד
במכשיר אפשר להחזיר לרבים מבין כבדי
השמעה את החוש הזה.
בארץ יש כעשרת אלפים כבדי שמיעה,
הזקוקים להדרכה ורבים גם לסיוע. האגודה
שנוסדה עתה מבקשת לבוא לעזרתם.
היא תקים מרפאה להתיעצות, תביא מכשירים,
תדאג לשמיעתם הטובה שי כל המתקשים
.״אדם שלא סבל בעצמו מליקוי בשמיעה,
לא יבין לרוחו של כבד השמיעה״
— אומר טוקטלי. הוא עצמו, שרכש לו
במשך השנים האחרונות כמה מכשירים,
משתמש בכוונה בגדול והבולט שביניהם.
וזאת מפני שנוכח לדעת, כי רבים מאד
מתענינים בשאלה, ולמראה המכשיר עוצרים
אותו ברחוב, כדי לשאול עצה. על כן הוא
נושא את המכשיר הגדול ביותר, הבולט
ביותר.
כך נוצרה בימים אלה ליגה — ארגון
חדש, שהיא בלתי מפלגתית בהחלט. אפשר
לומר: בדיוק ההיפך מזה — כאן התארגנו
אנשים, המבקשים לשמוע את דברי

הזולת
הארץ ארכה אפלטונית
...ראה בחצר מספר תרנגולות הטקרקרות
ומסתובבות סביב הלול בו היו כלואים תרנגולים
מרהיבי עין קאפיים( .הארץ)
רותי גיל, ת״א

סלסול תמידי
ראיתי מקרוב בסבלם של אנשים שצ־מותיהם
מרוסקות( .דבר)
ברוך פלוטניצקי, תל עמל

יאוש הוליגודי
יהודה מ. טוקטלי.
חרשים, בני בל המפלגות
על ידי התרכיב. כך כוללים 500 הנסיו־נות
המוצלחים של השיטה החדשה את הממציא
עצמו ואת אשתו.
הסיכום של תגלית זו הוא: חידק הקולי
הוא הגורם לדלקת המעי העיור.
מכאן חודר, ברוב המקרים, החידק לכיס
המרה, גורם לדלקת, להתהוות האבנים. הצד
הקונסטרוקטיבי ביותר בתגלית זו, היא
האפשרות של מניעה ע״י חיסון, העשו־ייה
לחסל בעתיד את שתי המחלות, המפי-
לות כיום מאות אלפי קרבנות.

ארגונים
ג דו ל •ותר. בולט ותר
במשך עשר שנים ישב יהודה טוקטלי,
איש הפיננסים יפה״התואר, במועצת עי
(מודעה
):התאבדות בתי הקולנוע בא״י.

ירוחם פרידמן, ת״א

פרולטריון שמן
השיטה: עריכת ועידת מפ״ם, שהבחירות
לקראתה תוכחנה, לדעת השומן הצעיר,
את יתרונו המספרי( .העולם הזחן
שולמית שמואלי, ת״א

רוקה כ שבת:
שבת, כ״ג באדר ב׳13.30 : 31.3.51 ,
— חדשות — 13.45 .פרקיח זנות( .בתוכנית
השידורים של קול ישראל בדבר).
הלל יעקובסון, ת״א
בתיאכון בדברו על ההפגנה המקבילה בלוד, טען מר
טובי, שהמשטרה בלוד שיסעה כלבים נגד
המפגינים( .הארץ)
יעקב שקל, ת״א

״העולם הזה״ ,טס 702 .

במרחב
*לחגה !שרום
המתח עו ד ה שו ב
המתח במרחב רסד. מזמן. בזמן המלחמה
בפלסטין, היו ההמונים מוכנים להקריב
קרבנות, לקבל בשמחה כל צעד של מוש־ליהם.
מאז החלו להתענין יותר בענינים
פוליטיים פנימיים, עניני כלכלה, להביט
בעין בוחנת במעשי המדינאים.
דיקטטור ראשון הודח בסוריה, שני
ושלישי נרצחו. הרביעי, אדיב אל־שישקלי,
מחכה לתורו. כדי להרחיק את היום, בו
ישלם גם הוא בחייו להמונים הבלתי מרוצים,
מצא פתרון גאוני בדוק: להעלות את
המתח בעזרת מאורעות חיצוניים.
חיילים סוריים החלו יורים לעבר הגבול
בחולה ובאל־חמה(ראה במדינה) .ולמחרת זכה
חאלד אל־עזם, ראש הממשלה, בהצבעת
אימון מכריעה לממשלתו החדשה. כדי
להוכיח שהכל בסדר הכריז: אשמים היהודים.
ממשלתם מעונינת ביצירת מתח
מלאכותי, לקראת הבחירות המתקרבות.

רק זאת, אלא הגישו תביעה פלילית נגדו,
על ששילם להם חלק מן הסכום בהמחאה
ללא כיסוי.
הסוציאליסטים בראשות כמאל ג׳נבלאט
התכנסו לאסיפה שהיה עליה להתנהל בשקט
ובשלום. ג׳נבלאט הודיע, שאסור להביא נשק
או משקאות חריפים לאסיפה. אולם בדרך מס־ג׳נבלאט
הודיע, שאסור להביא נשק או
משקאות חריפים לאסיפה. אולם בדרך מסתורית
התחמם הקהל, נשמעו מספר יריות,
שני אנשים נמצאו מוטלים על האדמה, ללא
רוח חיים.

אחראים לקניית נשק ותחמושת לצבא. עקב
הגילויים הראשונים, לפני כמה חודשים,
הודחו ראש המטה ומפקדי צבא גבוהים,
שהיו מעורבים בדבר. עתה נתבעים האזרחים,
אנשי העסקים של הקנוניה.
האשמה לא עשתה רושם כלשהו על
הנאשמים. להיפך — הם מתפלאים, שהמדינה
אף מצאה לנחוץ לתבוע אותם לדין.
אמנם הם פטריוטים, המוכנים להקריב הכל
למען האומה, אך עסקים הם בבל זאת
עסקים. כאשר נשלחו לקנות נשק (בעקב
אזילת המלאי ורוב הציוד במלחמת פלס
הלבנון

דברהרבה כו ש עי ם1
״הפעם לא תהיה שפיכת דמים.״ החליטו
תושבי הלבנון לפני הבחירות לבית במחצית הנבחרים, העומדות להתקיים
אפריל. תהיינה אלו בחירות דמוקרטיות
חופשיות, ללא התערבויות השלטונות, ללא
שימוש בכוח. הוקמה ועדה של שלוש
המפלגות הגדולות, שהחליטה כי לא תתקבל
מועמדותו של איש משטרה, או של קרובו
של איש משטרה.
הסימן הבולם ביותר לפתיחת מערכת
הבחירות הופיע על קירות הבתים — שורות
ארוכות של צילומים. במקום שימוש במודעות
בחירות כתובות בלבד, הדפיסו המועמדים
את תצלומיהם, תלו אותם בכל פינה.
מלחים אמריקאים, שאניתם ביקרה בנמל
בירות, הופתעו משסע התמונות .״האם
הפושעים כה רבים אצלכם?׳׳ שאלו בתמהון.
הם חשבו את הכרוזים לתמונות פושעים
טבילת האש. בבית הנבחרים הלבנוני
77 כסאות. רשימת המועמדים מגיעה לאלף.
המפלגות שם אינן לפי המקובל — אדם,
הרוצה להבחר, מחליט איזוהי המפלגה, לפי
דעתו, העומדת לנצח, מצטרף אליה. ככל
שלמפלגה יותר סיכויים לנצחון, והמועמד
הוא איש בלתי ידוע, עולה המחיר, שעליו
לשלם, כדי להצטרף לרשימה. המחיר יכול
להגיע עד מאה או מאתים אלף לירות
לבנוניות — 20 אלף לי״ש• במקרים רבים
נמכרת זכות ההצטרפות לרשימה במכירה
פומבית.
אך התשלום אינו מבטיח היבחרות.
בבחירות האחרונות קיבלו אנשי אחת
הרשימות 180 אלף לירות ממועמד, אך
התחרטו, מחקו את שמו מן הרשימה• ולא

.העולם הזה״ ,מם 702 .

למחרת יצא ג׳נבלאט בהכרזה חגיגית:
״המפלגה עברה את טבילת האש.׳*
מצדי

הנ כ בז־ המס תו רי

בקול נפץ אדיר חזרו לכותרות העתונים
הפצצות, שלא התפוצצו בימי מלחמת מצרים
בישראל. שמונים עורכי־דין ולמעלה משלושים
שולחיהם, הנאשמים בקניית תחמושת
מקולקלת בעבור הצבא המצרי, משכו קהל
מוזמנים ועתונאים רב, שמילא את האולם
הגדול של בית הדין העליון בקהיר.
ישיבות בית הדין דמו יותר לאסיפה
של ראשי החברה הגבוהה, הכלכלה והפוליטיקה
של מצרים, מאשר לבירור אשמות
פליליות חמורות. רשימת הנאשמים היתד,
גדושה נושאי תואר באשא וביי, במיוחד
בלט בה שמו של הנסיך עבאס חלים, ממן ו*
רבי המלך פארוק.
הם נאשמו, זה למעלה משנה, בצבירת
הון תועפות על חשבון המדינה, בהיותם

טין) ,מילאו תפקיד מתווכים מסחריים ותו
לו. אם הרוויחו בתיווכם, היה זה דבר טבעי
ומובן מאליו.
יש לי מספיק כס!* .כדי ללחוץ על
הממשלה לדלג על הענין, האשים הנסיך
עבאס חלים את מחמוד אבו אל־פתח באשא,
אחד מעמודי התווך של מפלגת אל וופד.
אבו אל־פתח באשא, טען הנסיך, הוא אותו
״נכבד מסתורי׳׳ ,שעליו מדובר ארוכות
בכתב האשמה. הוא אשר ביקר את מנהל
חברת אורליקון, השויצרית, באוגוסט ,1949
דרש ממנו חצי מליון דולר. הוא אמר לו,
שהוא שייך למפלגה הגדולה ביותר במצרים,
העומדת לנצח נצחון מכריע בבחירות הקרובות•
אם לא ישלם לו את הסכום הזה,
יעמיד קשיים רבים בפני החברה, המספקת
הראשית של תחמושת ומפעלי נשק למצרים.
מנהל החברה הקליט את השיחה במקלט
מיוחד, שהיה חבוי במשרדו, גרש את האיש.
הוא מסר על כל המקרה לשלטונות המצריים,
אך סירב לזהות את הנכבד המסתורי.
״אני מועיד בנסיך עבאס חלים שיוכיח

את דבריו,׳׳ התרעם אבו אל־פתח .״מעולם
לא פגשתי את מנהל חברת אורליקון, רק
פעם אחת הייתי בשויץ. זה היה למעלה
משנה אחרי התאריך, שקבע הנסיך. אני
מוכן לשלם מאה אלף לירות לכל מי, שיביא
את הסרט שעליו הוקלטה השיחה ויוכיח,
כי הקול הוא קולי. אינני זקוק לשוחד זרים;
יש לי מספיק כסף משלי, ברוך השם, שעשיתיו
בדרך ישרה.״

הדף ע המי

״זה בא בנקמת האלהים, ככוח עליון
שאין עומד בפניו.״ כך תיארו אנשי הכפר
אל־שרפא את מבול הגשמים, שהפך את
כפרם עי חרבות. זאת אינה הפעם הראשונה,
שמי גשם שוטפים.את אל־שרפא, כפר קטן,
כעשרה ק״מ מן הנילוס, במרכז מצרים.
אלא שהפעם עבר השטפון על כל ממדיו
הקודמים.
אנשי הכפר טענו, כי הממשלה היא
האשמה בדבר. עד עתה נהגו מי הגשם
לזרום באפיק עמוק אל הנילוס. השנה
הקימה הממשלה סכר מאבנים ואדמה, בתוך
האפיק היבש, כדי להטות את מי הגשמים
לכשיבואו. זאת עשו לא כדי להגן על אנשי
הכפר, אלא כדי למנוע את שטפון אדמותיהם
של כמה בעלי אחוזות עשירים.
הסכר הפרימיטיבי לא עמד בפני כוח
המים המצטברים, שפרצוהו וזרמו אל עבר
הכפר.
״היתי בכניסה לכפר, מצד המדבר,״
מספר מורה בית־הספר העממי במקום,
״כאשר ראיתי את המים מתקדמים, רצתי
בכל כוחי אל הבית, להציל את בני, אך
המים הקדימוני, הגיעו אל הבית לפני.
ראיתי את אשתי מרחוק, תינוק על שכמה.
את שני בני ראיתי, כשהם נסחפים עם
השטפון, לא יכולתי ל,1גיע אליהם, הם
נעלמו מעיני.״
סיפורי זוועה דומים היו בפי כל הניצולים.
הרועה, שנחשב העשיר שבתושבים,
הסך פתאום חסר־כל. מאה ראש הבקר,
שהיו לו, נסחפו במים .״אך בכל זאת
עלינו להודות לאל,״ הם חוזרים ואומרים.
״השטפון בא בשעה שבע בערב, האנשים
היו עדיין ערים. לוא איחר השטפון כשעתים,
היינו כולנו עתה בעולם המתים.״
כוח אטומי. רק כעבור 48 שעות,
החלה להגיע עזרה מן החוץ. נשי הסהר
האדום, שבאו מקהיר, הביאו עמן לחם
ובגדים לחלק לניצולים. תור ארוך הזדנב
ליד שולחן החלוקה. כל מי, שקיבל את
חצי ככר הלחם, התנפל עליו כאילו לא ראה גם אוכל מימיו. ביום השלישי הגיעו
אוהלים, שהוקמו בין הריסות בתי החימר,
שהתפוררו בשטפון.
״אינני יודע לשם מה מבזבזים כספים
לפיתוח האטום. לוא היו לאמריקה פקידים
כשלנו,״ אמר עתונאי, שביקר במקום ,״היד,
זה כוח מספיק להריסת כל העולם, כשם
שהרסו את אל־שרפא.״

מכל
צייו
ל א מציון •צאה תו ר ה
צ׳ילי עניה במטבע זר. עליה לייבא סוכר.
עליה לייבא ניר לעתונים.
נשאלה השאלה: מה עדיף?
ישב גונזלס וידלה, נשיא המדינה, הרהר
זמן רב. לבסוף הודיע החלטתו —
סטירת לחי מצלצלת לממשלות נאורות
רבות, הרגילות לבוז למדינות־האופרטות
הדרום־אמריקאיות :

השבוע הוציא השופט קאופמן (יהודי)
פסק־דין מות נגד הזוג רוזנברג, שנמצא
אשם בעוון ריגול. ואילו את דוד גרינגלס
דן ל־ 15 שנות מאסר, לפי המלצת רוי
כהן, התובע הכללי, כי הוא התחרט על
מעשיו והפך עד המדינה.

מסי 1בוו! ד 0התח תון
כשהופיעה המכונית הראשונית ברחוב
החלה מהפכה גדולה בחיי האנושות. מהפכה
שניה, לא פחות גדולה, התחוללה, כשהתק־בצר,
המשפחה הראשונה מסביב למכשיר
הטלביזיה. כשנתקבצו, לפני שבועיים, רוב

העולם
הנשיא חייך. לא פחות מענינת
היתד, חקירה אחרת של הסנט, שלא טולב־זה:
אוצר־ההלואות הממשלתי חלק סכומים
עצומים בצורת הלואות לחברות הזקוקות
לכך. הסינאט גילה, כי בן עירו של הנשיא
טרומן, ידיד פרטי של טרומן, שאשתו משמשת
מזכירה פרטית בבית הלבן, הוא המשפיע
על אישור ההלואות — תמורת דמי־שוחד,
המגיעים למאות אלפי דולארים.
ועדת הסינאט צהלה נוכח הזדמנות זו,
לתת סטירת לחי הגונה לנשיא, הבלתי־אהוד
בסייאט. אך לפתע נשתתקו כל הקולות.
נודע, כי הנשיא אסף בחשאי את תיקי אוצר־ההלואות,
פקד לערוך רשימה מדוקדקת של
הסנטורים שהבטיחו הלואות לידידיהם. מתברר
כי אף אחד מן הסנטורים־החוקרים לא
היה בעל מצפון נקי. אפילו יו״ר הועדה
נזכר בכמה מכתבים שכתב. בשעתו לאוצר.
לרגע קט קמה בהלה. אולם הנשיא, אמן
ר,טכסיסים, חייך: הוא רק רצה לעמוד על
העובדות, אינו מתכוון לפרסמן ברבים. הסנטורים
נשמו לרווחה. אולם הטון באולם
החקירות ירד בהרבה.

א רנ בו תוסר טני ם א סו רי ס

ג׳וליוס רוזנברג (מימין) ,ואשתו, מרגלים ושומרם
איש הצירות קיבל תרשים
מדינה עניה יכולה לוותר על סוכר. המדינה
לא תמות, אם אזרחיה יאכלו פחות.
מדינה עניה אינה יכולה לוותר על ניר
לעתוניה. בי בלעדיהם ימות המשטר הדי-
מוקרטי, תתנוון רוח המדינה.
המסקנה: פחות סוכר, יותר נייר.

ארצות!וברית
ה1ו* נדון ד מוו ת
במשך זמן רב נמשכה תחרות עזה בין
היהודים והאיטלקים: מי יתפוס את המקום
הראשון בעולם הפשעים באמריקה? מול התחתון התותחים הכבדים של העולם
האיטלקי (אל קפונה, לוצ׳יאנו, פישטי)
התיצבו היהודים מיקי כהן, יעקב גוזיק,
רוזן( ,העולם הזה .)699 לפני שבוע נראה
כאילו הוכרע המאבק לטובת האיטלקים.
מול מצלמות הטלויזיה עברו ראשי העולם
התחתון המאורגן (ראה להלן) .כמעט כולם
איטלקים.
והנה נכנסה יהודיה בגיל העמידה לבית היא הדין הגבוה בניו־יורק. האשמה:
העבירה — יחד עם ג׳וליוס רוזנברג, בעלה
— את סודות פצצת האטום לרוסים. עד
התביעה העיקרי היה דוד גרינגלס, אחיה
של הגברת רוזנברג.
בשנת 1944 עבד דוד גרינגלס, סמל בבצא
האמריקאי, במפעלי לום אלמום. אשתו באה
לבקרו שם, אמרה לו שהמפעל, שהוא עבד
בו, לא היה אלא מפעל האטום, שפעולתו
היונה סוד גם לאלה שעבדו שם. את הסוד
הזה גילה לה ג׳וליוס רוזנברג, גיסו של
גרינגלס. היא ביקשה מאתו לאסוף ידיעות,
כדי שרוזנברג ימסור אותן לברית המועצות.
ג׳וליוס ואשתו כבר אינם קשורים באופן גלוי במפלגה הקומוניסטית. עתה הם עובדים
בשרות החשאי. אין כל סכנה שמישהו
ירגיש בדבר,״ הרגיעה אותו.
כפועל בבתי המלאכה, קבל גרינגלס
בקלות פרטים מאנשי המדע הגבוהים ביותר,
שבאו אתו במגע בזמן העבודה. שמונה
חודשים לפני שפוצצה הפצצה הראשונה
מעל הירושימה, מסר גרינגלס תרשים שלם
של הפצצה, שהועבר לרוסיה, באמצעות
אנטולי יקובלב, איש הצירות הסובייטית
בניו־יורק.
כאשר נעצר ד״ר קלאוס פוקס, אחד
מאנשי המדע החשובים, שמסרו אינפורמציה
על האטום לרוסים, התקשר רוזנברג עם
גרינגלס, אמר לו כי עליו לברוח מאמריקה.
היה עליו להתקשר עם אנשי השרות החשאי
הרוסי בדרום אמריקה ואירופה, ואלה היו גרינגלם צריכים להעבירם לרוסיה. אך
ואשתו העדיפו להשאר באמריקה, והשאירו
להם־
בידיהם את 5000 הדולר שניתנו
לביצוע בריחתם.

אזרחי ארצות הברית מסביב ל־ 8מליון
מכשירי הטלביזיה, חזו בישיבת ועדת־החקירה
הסינטורית של קיפואר (העולם הזה
,)699 אפשר היה להסיק מסקנה ראשונה
מתוצאות מהפכה זו: להמונים ניתן להשתתף
בפעולות מוסדותיהם הנבחרים מקרוב
באופן בלתי־אמצעי.
גיבור המחזה היה פראנק קוסטלו, האדם
מס׳ 1בעולם התחתון האמריקאי, ראש
חברת־הפשעים הניו־יורקית, אחת משתי
החברות השולטות בעולם הפשעים האמריקאי.
כשנכנס
קוסטלו לאולם הישיבות היה
יהיר, בטוח בעצמו. הוא סירב להעיד כל
עוד מכוונות מצלמות הטלביזיה אל פניו.
כשכוונו המצלמות אל ידיו בלבד, החל
להעיד, אולם הפסיק את עדותו באמצע

מה עלולות להיות תוצאות הכפיר, הדתית
על חיי יום־יום של האזרח — על
כך אפשר ללמוד לאו דוקר. בציון אשר
בישראל, כי אם בעיר ציון שבמדינת
אילינויס, ארצות־הברית. מונטי ג׳יקובם,
סופר העולם הזה באמריקה, כותב:
בעית השפעתן של קפוצות דתיות על
חיי יום־יום של האזרח אינה מיוחדת לישראל
; היא עלולה לגרום שערוריה גם בעיר
ציון, שבמדינת אילינויס, אר״הב.
כשיסד ד״ר דואי את ציון, בשנת , 1901
— בית לכנסיתו הנוצרית־קתולית, קיווה
שעדתו תלך בדרך החיים הכתובה בברית
הישנה — ובמיוחד בספר דברים. תפריטים
המכילים בשר חזיר, סרטנים, ארנבות
נאסרו. האיש אסר על הרכבות לעצור
בציון בימי הראשון בשבוע. כמו כן נאסרה
בימים אלה הכניסה לחנויות, בתי
מרזח, תיאטראות שמכרו כרטיסים בכסף.
רופאים הוחרמו ואסור היה לתנות אהבים
בפומבי, בגנים צבוריים. חופי הרחצה
חולקו לשלושה: חלק לרוקות, חלק
לרוקים ובאמצע לזוגות נשואים.
אסור לעשן. נאסר לחרף ולגדף,
לפחות במקומות ציבוריים, ע״י חוק עירוני.
נאסר, ע״י חוק אחר, לעשן או להחזיק
אפילו סיגריה דולקת, סיגר או מקטרת,

ועדת קיפואר, פרנק ל,וסמלו(שני משמאל) ,ראש חכרת פשעים
הפושע נתן הוראות למשטרה
בטענה שהוא צרוד. כשיצא את האולם, לא
היה עוד בוטח בעצמו: על ראשו רחף
האיום של משפט על בזיון הסינאט, אשמה
כבדה מאד; איום נוסף של שלילת אזרחותו
האמריקאית, גירושו לאיטליה, מאחר שנתברר
כי העלים, בשעת התאזרחותו, את
העובדה שחויב קודם לכן במשפט פלילי.
אולם צופי הטלביזיה, שמליונים מהם
שבתו אותו יום מכל מלאכה, כדי לחזות
בהצגה, למדו הרבה: בין השאר, נוכחו
לדעת, כי פושע זה מינה להם את ראש
עיריתם, שלט בגורלם, נתן הוראות לתובע
הכללי ולמשטרה

אם פעולה כזאת עלולה היתד, לגרום ״הפרעת
השלוה או אי נעימות גופנית״ למי־שה#א
ברדיוס של 2מטרים מהמעשן.
כל עסק שהוא הגורר רווחים — כולל
מכירה והפצת עתונים או סחורה — נאסר
ביום הראשון לשבוע; אסור היה ״להפריע
את מנוחת הציבור בעבודה״ ביום הראשון.
הופעות אתלטיות נאסרו, אם היו כרוכות
בתשלום כניסה; כדור בסים ומשחקים
אחרים היו אסורים ברחוב, בימי ראשון.
״כל לימוד שהוא הכופר באלהים״ — לא
הותר בבתי הספר הציבוריים בציון. וזה
גרד אתריו את לימוד הגיאוגרפיה, שכל

העולם כבר שכח מזה כבר, שכדור הארץ
הוא שטוח ושהשמש סובבת את כדור
הארץ — כמובן בלי התחשב בכל גילויי
המדע החדישים ביותר.
״אדון יום ראשץ סגור״ .וילבור
גלן וליבה, יורשו של דואי כראש העיר
(עתה 9000 תושבים) מת ב־ .1942 במותי
גססו גם מספר תקנות חמורות ביותר.
רק תקנות יום הראשון נשארו בתקפן.
אך אלה גם אלה הופלו בשנת .1949 וזוהי
הסיבה לסערה השוררת בעיר: קמה תנועה,
השואפת להחזיר לכנן את כל תקנות
יום הראשון.
בראש התנועה עומד איש בשם דיואים
קלרנס הנסליי — ״אדון יום ראשון ספור״,
כשם שהוא נקרא בפי כל .״כל דבר המפריע
את שלוות יום האלהים — אחת דתו,
להיות מסולק״ ,אומרת סיסמתו של הנט־ליי,
אף על פי שהוא מוכן להשאיר את
המסעדות פתוחות -מפני שלאנשים רבים
אין מקום אחר, בו יוכלו לאכול״.
נגד הצעותיו של הנטליי קמה אופוזיציה,
שדרך פעולתה ערמומית ומחושבת
ביותר. היא טוענת, דרך משל, כי הנטליי
מעורר מסע צלב ויש לו מעריצים, אבל
״כמובן אפשר למצוא מצביעים שיתנגדו
להצגת סרטים בציון ביום הראשון. ואת
האנשים האלה ממש תוכל לפגוש יוצאים
מן העיר ליהנות מסרט ביום ראשון במקום
אחר הנטליי ממשיך בתעמולתו על אף
כל ההתקפות נגדו, ובידיעה שמלחמתו
נדונה מראש לכשלון.
״לעולם לא יחזרו ימי ד״ר דואי כלפני
50 ,40 שנה״ ,הוא אומר .״אם תמשיך
העיר בדרכה הנלוזה, בקצב הנוכחי, הרי
עלולים הם עוד להכניס לבאן משקאות
חריפים...״
עד עתה טרם אירעה תגרה בציון.
אין זה מתקבל על הדעת, כי מישהו
ירגם או יבעיר מכוניות הנוסעות ביום
הראשון — מפני שבטעות עלולות המכוניות
להיות אלו השייכות לתומכי הנטליי,
ואלה מעדיפים, לעת עתה, לפחות למען
עצמם, חופש תנועה.

הודו
לחת מו רתעצמ או ת
סרי ג׳אואהארלאל ניהרו אהוב בעולם
יותר מכל מדינאי חי אחר. עמדתו הדגולה
בימי מלחמת־השיחתר ההודית, שעה שעמד
בשורה הראשונה של מפגינים מול
חיילים בריטיים, שהסתערו עליו בכידונים
ובאלות, התנגדותו המוחלטת לאמצעים של
אלמות, נכונותו לסלוח לאויביו הבריטיים
— למחרת יציאתם מארצו — כל אלה
עשוהו דמות כמעט אגדתית.
אולם במקום אחד אין הסרי יי) אהוב
כל עיקר: נסיונו לתוך בין המערב לבץ
סין, מלחמתו בצ׳יאיגג קיי־שק ותמיכתו
במאו צה־טונג הרגיזו את האמריקאים.
כשפנתה הודו לא מכבר אל ארצות־הברית,
כדי לקבל תרומה של 2מיליון
טון חיטה למליונים, שמות״הרעב מאיים
עליהם, נראה הדבר כענין פורמלי בלבד.
לא היה ספק שהתרומה תינתן. אולם הסנטורים
האמריקאים, הרגישים לדעת הקהל,
סברו אחרת. דובר הסינאט הודיע שעל
המוסד לעיין קודם כל ביחסים, שנוצרו
בין ארצות הברית והודו.
ההודעה עוררה סערה גדולה. קרא ואל־טר
ליפמן, הפרשן המדיני הנודע :־אין
לנו אפשרות, אין לנו זכות לרדת לרמה
זו בצורה זו נוכיח, כי צודקים אויבינו,
כי נדיבותה של ארצות הברית ניתנת
במחיר עצמאות המדינות המקבלות
אותה״.
24 חברי הסינאט ובית הנבחרים, ביניהם
מתנגדים חריפים לקו של ניהרו, התאחדו
כדי לשים לאל את ההודעה הקודמת,
להבטיח את החיטה להודו.
כששכבה הסערה היה ברור, כי ההודים
יקבלו את החיטה. לא כל כך בתר היה
אם אמנם מתה השאיפה למכור להם לחם
תמורת עצמאות.
*) ״סר־״ פירושו ״אדון׳ בהודו. תוארו
הקודם של ניהרו ״פאנידט״ (״חנם״) נתבטל
פם החוק המחסל את הכיתות הדתיות
— משאת נפשו של גאנדי המנוח.

.העולם הזה״ ,מס 702 .

קולנוע
הונגריה
ע ד חונו ת ה אונ בונו ת
״אוהו, קטלין נאנח קן*ל הזכרים
ההונגרי בשנות השלושים — ,בשמעו את
קולה הנמוך המשיי בקולנוע או מעל גבי
התקליטים.
הנערה קטלין קרוי הזקופה הגבוהה
( 175ס״מ) לא היתר. יפהפיה, ועוד פחות
מזה שחקנית — ,אבל כל חלקי גופה, עד
קצות האצבעות, היו טעונים מתח סקס
אפיל, שלווה בקול מעורר, שלא ישכח.
חייה הפרטיים של קטלין, שהיתר, עשירה

עבור

ביום

במאי: ג׳וזף מנקייביץ׳
אותו סרט.
שחקן: חוזה פרד (סיראנו דה ברז׳ראק.),
שחקנית: ג׳ודי הולידיי (רק אתחול
נולדה)
תסריט: ווילדר, ברייקט, מרשמסון
(שדרת סאנסט)
שחקן משנה: ג׳ורג׳ סאנדרס (הכל
אודות חוה)
שחקנית משנה: ג׳וספין האל (הארביי)
סרט זר: חוטות מאלאפאגה (איטלקי,
בביום אלפרדו ג׳ואריגי).
פרס מיוחד: לואי ב. מאייר עבור 35
שנד, של עבודה בשדה הקולנוע.
מוסיקה: פראנץ וואקסמאן (שדרת
סאנסם)
סרט קצר ( 2מערכות עמק חביבריס)
צלם( ,בשחור לבן) :רוברט קראסקר
(האדם השלישי)
צלם (בצבעים) :רוברט סארטיס (תכי
רות המלך שלמה).

המחרה: לב שבור

קטרין קרדי, שחקנית
קהל הזכרים נאנח
ביותר, עוררו בקורת, רכילות עסיסית על
המספר הרב של חבריה וחברותיה.
אבל קטלין היתה דמוקרטית למדי, דבר
שהפתיע ביותר בתקופת הנציזם. היא עמדה
בגבורה בפני ההתקפות המורעלות של
העתונות הפשיסטית, הגנה על ידידיה היהודים,
עד אשר, לבסוף, נגררה בעצמה לתוך
עלילת ריגול מסובכת. ההרפתקה נגמרה
בכי טוב.
בעזרת ידידה רב ההשפעה, הגנרל
המרגל דלנוקי וירז, הצליחה להמלט מפגי באשמת הגסטפו( .הידיד נתלה אחר־כך
קונספירציה ע״י רקושי, ב־ .)1947 קסלין
קבלה בשמחה את תפקיד ״אמן העם״
ברפובליקה ההונגרית העממית הדמוקרטית.
אבל מחציתה השניה של הקריירה היתה
קצרצרה. בשבוע שעבר נמלטה קטלין המבריקה
מפני מוסר המשטר הקומוניסט
החמור.
ועתה — בדרך לזלצבורג — היא מקווה
לחתום חוזה עם הוליווד.
הוליבוד האוסהד־האוסקר
משמש בכל חורף נושא לדיונים,
ויכוחים, ניחושים, כיבודים. בא האביב
ושם קץ לבולמוס, עד השנה הבאה
לפחות, על ידי מתן הפרסים עצמם.
החלוקה השנה :
הסרט הטוב ביותר: חכל אודות חוה.

״הייתי חבר המפלגה הקומוניסטית בין
השנים 1941ו־1945״ .וידוי זה הדהים בשבוע
שעבר, בהוליבוד, את חברי ועדת הקונגרס
החוקרת את פעילות המפלגה הקומוניסטית
בבירת הסרטוט. סיבת התדהמה :
הוידוי יצא מפיו של אחד מכוכבי הקולנוע
המפוארים והמפורסמים ביותר: לארי
(״ג׳ולסון״) פארקס.
השחקן הצעיר עמד בפני הועדה, כשעיניו
מלאות דמעות, ביקש לאפשר לו להמשיך
בעבודתו בסרטים. וכדי לחזק את הרושם
הטוב מסר, מאחורי דלתיים סגורות,
לועדה, שמות שנים־עשר אנשי הוליבוד
אהרים, שהיו או הנם עדיין חברי המפלגה
הקומוניסטית.
אף על פי שדובר הועדה הכריז, שכל
השמות ידועים לחבריה זה זמן רב, מהר
ג׳ון וזיין, אחד מראשי החזית האנטי־קד־מוניסטית
בהוליבוד, להכריז על פארקס
שהוא מלא את ״חובתו האמריקאית״ באופן
ראוי לשבח. דרך המחילה נפתחה לפניו.
אבל פארקס עצמו, לאחר חקירתו, נפל
למשכב. המחלה, לדברי עורך הדין שלו :
לב שבור.
פחות רכים בפני הועדה היו גייל סוג־דגארד
והווארד דה־סילבה, שנקראו אף הם
לחקירה. הם סרבו להשיב על השאלה הגורלית
:״האם הנך או היית מימיך קומוניסט?״
בהסתמכם על החוק, המתיר לנאשם
לסרב למסור עדות, אם היא עלולה
לשמש נגדו.
גייל סונדגארד היא אשתו של הסופר
ביברמאן, שיצא זה עתה מבית הסוהר, כו
ישב שנה על שסרב לענות על אותה השאלה
בפני אותה ועדה.

סרטים
*ער א חדרר־הסרט
מבוסס על הנושא הבנלי של המשולש
הנצחי — שני גברים ונערה. הגברים
הפעם הינם ריצארד׳ווידמארק, בתפקיד
ג׳פטי רובינס, בעל מסבאה שעל אם הדרך,
קורנל הילד כחברו הטוב פיט, המכהן
כמנהל אותה מסבאה.
הנערה היא לילי (אידה לופינו) זמרת
מקצועית מצ׳יקאגו, שמצאה חן בעיני ג׳פטי,
השוכר אותה לשיר במסבאתו. פיט מתמרמר
על המשכורת הגבוהה, שהובטחה לנערה,

מנסה לשלח אותה. אולם לילי מוכיחה,
שהיא מסוגלת למשוך קהל אל המסבאה,
אף לעורר התלהבות מסוימת בלבותיהם
של גברים שתויים. יותר מכולם היא שובה
את לבו של פיט, שגם הוא שובה את
לבה.
מצב זה הוא, כמובן, למרות רוחו של
גפטי, המאוהב גם הוא בלילי, המוכן אפילו
לשאת אותה לאשה. הוא מנסה, בדרכים שונות,
להפריד בין הנאהבים, למרר את
חייהם. אולם דרכה של אהבה אמיתית,
ביחוד בסרט הוליבודי, לצאת תמיד מנצחת;
ג׳פטי נופל בפח, שטמן בעצמו. לילי ופיט
יהיו מעתה מאושרים לנצח.
אפילו במאי כג׳ין ניגולסקו, המנוסה
בסרטים מלודרמתיים, יתקשה ליצור מתיחות
בסרט שסופו ידוע מתחילתו. בכל
זאת הצליח להוציא מתחת ידיו סרט, שאיננו
משעמם, בקטעים אחדים אף משעשע :
ביחוד בזמרתה של לופינו ותגרות הידים
שהיא מעוררת.
מצליחה במיוחד סלסט הולם, בתפקיד
קטן של קופאית במסבאה, שגם היא, כמובן,
מאוהבת בפיט. השיח שניתן לה אינו
אומר הרבה, אולם בעזרת קולה ומשחקה
המלוטשים היא מצליחה לעצב דמות אופ-
ינית למדי של נערה אמריקאית עובדת.
ריצ׳ארד ווידמארק משכנע מאד במשחקו
העצור, אך קורנל ווילד מסתמך בעיקר על
גופו האתליטי ושריריו המוצקים, כדי לעשות
רושם של מאהב נאמן.
אידה לופינו, אחת הנשים הבולטות
ביותר בהוליבוד, היא בת משפחת שחקנים
מובהקת, ממוצא איטלקי, שהיגרו

לופינו איננה שחקנית גדולה ; בכל
אופן, אף אחד מסרטיה לא היה סרט
אמנותי גדול. היא עדיין לא הוכיחה, שהיא
שחקנית במתכונת בטי דייוויס, למשל. אבל
כאישיות, לא רבות הן המשתוות אליה, גם
על הבד וגם מאחורי המצלמה. ביחד עם
בעלה השני, מחבר התסריטים והמפיק
קוליר יאנג (הראשון: לואיס לייווארד
,)1943—1938 יסדה חברת סרטים עצמאית,
שהפ״קה עד היום שני סרטים על נושאים
חברתיים: לא רצוי, על ילדים בלתי חוקיים
ואל פחד, הדן במשותקים. השחק־
,נית דקת־הגיזרה, שעמדה פעמיים במשך
הקאריירה שלה בפני התמוטטות גופנית,
הוכיחה שהיא אחת מבעלות המרץ והיזמה
בהוליבוד.
ריצ׳ארד ווידמארק הוא השחקן,
שהקפיא את דם הצופים בצחוקו האידיוטי
והאכזרי בנשיקת המות. התפקיד הזה, של
אודו, הרוצח הסאדיסט, בא לו לווידמארק
לאחר הצלחות רבות על במת התיאטרון
וברדיו.
הוא החל את דרכו הקולנועית לפני
המלחמה העולמית, כאשר תר באופנים את
צרפת וגרמניה, כשמסריטת־חובבים בידו.
משחזר לעיר מולדתו (סאנרייז במדינת
מינסוטה) ,רצה לעמך הצגות של סרטו
בליווי הסבר מפיו. איש לא היה מעונין
לראות או לשמוע ; ווידמארק היה למורה
חיתוך הדיבור בגימנסיה מקומית.
שנים אחדות של הוראה בשטח זה
עלולות לשעמם כל אדם ; ווידמארק לא
היה יוצא מן הכלל. הוא הגיע לניו־יורק,
וכיון שהיה יוצא מן הכלל בקרב המורים

אידה לופינו, קורנל וילד (״עד אם הדרך״)
קהל השתויים התלהב
לאנגליה עוד במאה השבע עשרה. התיאטרון
והמשחק היו בדמה. לא היה זה כלל
פלא כאשר, בהיותה בת שש עשרה, כבר
בעלת נסיון בקולנוע האנגלי, משכה את
תשומת לבו של הבמאי האמריקאי אלן
דוואן. הוא חיפש נערה צעירה לתפקיד
הראשי בעליזה בארץ הפלאות. אידה !בחנה,
נכשלה, אבל זכתה בחוזה הוליבודי
ובמשך 17 השנה, שהיא שוהה שם, הופיעה
בארבעים סרט.

לחיתוך המבטא ( :המבטא שלו היה טוב!)
השיג עד מהרה עבודה בראדיו, בתסכיתים.
משם אל הבמה, מן הבמה אל עמוד הב־קורות
(כולן טובות) ,הדרך להוליבוד היתה
פתוחה.
אירע לווידמארק מה שכל שחקן צעיר
הולם עליו: הוא עשה רושם עצום בתפקידו
הראשון. מאז נחשב השחקן הבלונדי
בן ה 35 אחד הכוכבים המזהירים והקום־
תיים ביותר בהוליבוד.

השרברבא׳ והמדינאי
כאשר מלאו השבוע עשר שנים לשחרור
אסירי ההגדה מכלא עכו, נתכנסו האסירים
בראשותו של אלון? משה (מערהעלו
זכרונות.
כות צפון) כרמל,
מזכרונותיו של כרמל >מחבר מבי1
החוסות, תחת השם ״אסיר עברי״ ,שזכה
לארבע מהדורות במחתרת) :ביקורי ראשי
המטר, הארצי בכלא ! משה סגה מחופש
כחזן, הבא לערוך תפלת ראש השנה,
ישראל גלילי כפועל שרברבאי.
מזכיר הממשלה, זאכ שר!? ,החליט
לנתח את הרכבם המקצועי של 13 חברי
הממשלה; גילה דוב של שבעה עורכי דין:
ארבעה מוסמכים — שר המסחר והתעשיה,
יעקכ גרי; שר המשטרה, ככור את שיטרית. שלושה, שלא השלימו
לימודיהם — ראש הממשלה, שר החקלאות,
פנחס לכון; שר הפנים, משה שפירא.
מרם צאתו למוסקבה, ערך הד״ר
שמואל אדישיכ, ציר ישראל בצ׳כו־סלובקיה
והונגריה, ביקורי פרידה רבים,
לבסוף יצא לכפר אחד: הניח יחד עם כל
חברי הצירות, זר פרחים על קבר האחים
בלידיצ׳ה, שהועלה באש על ידי הגרמנים,
שימש סמל המחתרת האנטיגרמנית.
כאשר משה סנה, מנהיג מפ״ם הפוזל
לקומינפורם, עבר באחד מנאומיו בכנסת
על זמנו הקצוב, הפריעו הח״ב המפא״י
אליהו הכרמלי, יעץ לו לתת לאיש
נזק״י, שמואל מיקונים, להמשיך את
דבריו. כאשר עמד דקות לאחר מבן, יו״ר
הכנסת, יוסף שפרינצק, למסור את
רשות הדיבור למזכיר מק״י. טעה וקרא
את סנה לדוכן. התוצאה: כתב פרלמנטרי
ידע להסביר את הדבר — טעות פרויד־יסטית.
מנחם
בגין לא התעניין בפסיכולוגיה.
כאשר פנחס לבין הפסיקו בקריאת
ביניים :״בלי כזבים!״ השיב, בהסתמכו
על תורת ההגיון ומדע המדינה :״שר החקלאות,
לפחות מן הזמן שנעשית שר עליך
לדעת לעצור בלשונך!״.
פרופסור ג׳ימס מקדונלד, מי
שהיה שגרירן הראשון של ארצות הברית
בישראל, ידע לספר בספריו, שיצא זה עתה,
על דו־שיח אחר: בעוברו בלונדון, בדרכו
למשרתו בתל־אביב, נפגש עם שר החוץ
הבריטי, ארנסט כווץ. כאשר האמריקאי
יעץ לשלוח ציר בריטי לישראל, הסמיק
מוין עד שרשי שערותיו, הזדעזע,
צווח :״בלתי אפשרי! לא בא בחשבון!״
שבעה חדשים לאחר מכן שינה את דעתו.
כאשר חברות הנסיעות התריעו על
המחסור בצמיגים, חלקי חילוף, תבעו צמצום
התחבורה, קבע ד״ר דכ (״הצנע״)
יוסף, טרם צאתו לארה״ב :״הם חושבים,
שיוכלו להשפיע עלי!״ אחר סיים בנוסחו
המקובל :״אבל — אני לא מגומי,
הרבה זמן לא ישחקו אתי!״
אחר שד״ר וולטר איתן, מנהלו
חבללי של משרד החוץ, החלים ממחלתו,
החליט משה שרת ללכת בעקבותיו.
למרות היותו שר בריאות בפועל, בשעת
בארד,״ב,
שהותו של משה שפירא
חלה בשפעת, נצטווה להכנס לבית חולים
השרון בפתח־תקוה.

תל־אביב -ניריורק
הכונו

הכונו

לכנס גדוד ג׳ן
שיתקייכש ביוכם ששי 13.4-51

תכנית הכנס
שעדת 9יציאת לגבעי־־ו הגדוד,
יציאה מבי ת ה בי מ ה
שעה 21 מפגש הגדוד כקולנוע אסתר
כרסיסים ופרסים א*ל:ק־כלר רח׳ אלנני 53
נדג׳י ככר המושבות

מדו

אנגלי ת

!|111111111111,11111111111111311311118ז|1ו11נ111!111ח1מ131
בביהיס לשפור־ן ״ קדימה ״
רחוב בן־יהודה 74 תל־אביב
כהדרכתמ 4ד*ם מדו 3ר מי 0
מ אנג לי ה
ב־ 16.4נפתחיבש קורסים חדשיבש
למתקד*ים ולמשתלמים
פרטים והרשמה מ־ 12 - 9בצהרים
8—4בערב ׳פרט ליום ששי)

לגאון וו יקי קליינסלד

להולדת הבן הבמר

איחולים לבביים

חיה ויחיאל
הנדלר !

כתי הקילנוע כתל־אכיכ
אוריון:
״שירת חייו״ שבוע שלישי

אסתר:
״הרוצחים בכסף״ שבוע שני

מגדלור:
״סינדרלה״ שבוע חמישי

אופיר :
״בנים חורגים למולדת״ שבוע שני

איש אחר בשרות החוץ, ד״ר אוריאל
הד, מי שהיה מזכיר ראשון של שגרירות
ישראל בוושינגטון, יועצו של אליהו
ששון באנקרה, נטש, ארבעה חדשים
אחר שהוענק לו תואר דוקטור למדעי המזרח
מטעם האוניברסיטה, את השירות.
הסבה: אחר שהתמנותו ציר ישראל בטהרן
לא יצאה אל הפועל, החליט לחזור לעבודה
אקדימית — במכון מדעי המזרח של האוניברסיטה.

ע תונ א׳ ו הגנ ד רי ם
כאשר נשאל ברטליי ם. קראם,
חבר הוועדה האנגלז־אמריקאית לעניני ארץ
ישראל, עורך דין מצליח משיקאגו, מה
עשה בהכנסות ממכירת ספרו מאחורי
מסר המשי, הדן בעבודת התערה, שנמכר
בחצי מיליון טפסים, נתן הסבר שהטיל
מורך בלב עורכי העולם הזח :״רכשתי
עתון ניו־יורקי, שאינו מפרסם מודעות
מסחריות. הוא פשט את הרגל.״
המשלחת הפרלמנטרית מבריטניה חזרה
לארצה. עתין ערב הקדיש מאמר הערבה
ללורד הרכרט סמואל, נציב ראשון

ליהודה, חבר המשלחת מטעם המפלגה הליברלית,
סיימו ב״לורד סמואל היד, שקוע
בהרהורים, כאשר עלה אמש על מטוסו״.
בגו, אמוץ סמואל, הגר בתל־אביב,
תרגם את המאמר לאביו, שהסב עם משפחת
אדתין לסעודת ערב בלתי רשמית,
הראשונה בשבועיים שהותו הנוספת בישראל.
תייר
ביננלאומי אחר, שאח פרס,
מוחמר ראזא פחלוי, דחה את ביקורו
בממלכת הירדן. אחר שהעתונות הפרסית
תבעה ממנו, משך השבוע האחרון ״לא
לצאת את הארץ בשעה גורלית זו״ והזהירו,
כי ״שפיכות דמים ונסיונות הפיכה
עלולים לקרות בהעדרו״ ,חסכים השאח
לדעת העתונות, הסתייע בסיבה רשמית
ומספקת: דלקת המעי.
אותה שעה עמד שר ההגנה הבריטי,
עמנואל שינוול, התרה בשאח ובמנד
שלתו, לא להפר את ההסכם עם חברת
הנפט האנגלדאירנית. ההנמקה :״הספורט

מנגני הדולה (אחותה הבכורה של הכניס,
המופיע כסוליסם עם התזמורת הפילהרמונית
בסידרת הקונצרטים הראשונה שלה,
אחר שובה מאמריקה, הוא אחת ״ההוכחות
החיות״ המועטות נגד הדעה המקובלת, שכל
אלופי הנגינה בכלי קשת הם יהודים. כלה
בארטול! ,הקומפוזיטור הגאוני, חיבר את
יצירתו האחרונה, לפני מותו 1944 קאר׳י־לינה
הדרומית) ,הקדישה לפר ימרו ז— :
קונצרטו לויולה, שפרימרוז ינגן בארץ.
כאשר מרגרט צ׳ייז 0מית, הסנטורית
היחידה בין 96 הסנטורים של ארצות
הברית, קבעה בהופעת טלביזיה, כי אינה
מעוניינת להיות נשיאת אר״הב, התעקש
הקריין ושאל :״נניח שבכל זאת היית מתעוררת
בבוקר אחד בבית הלבן — מה
היית עושהז״ מייד באה התשובה :״מבקשת
את סליחתה של כס מרומן, אשת הנשיא.״
אחר שעיתוני אר״הב מיצו כל פרט על
חייה ועיסוקיד, של אגגה מ. רוזנכרג,
היהודיה שהפכה סגניתו של ג׳ורג׳ פנו מרשל, שר הבטחון האמריקאי,
לבעלה, גילו את עיסוקו של ייליוס רוזג־כרג:
בעל חנות מרבדים בניו״יורק.
אחר שג׳ורג׳ הששי, מלך בריטניה,

חלק לאומנתו, שרלוטה כיל,
וחסד״ :מושב כפרי, בו תבלה את שארית
ימיה, נתפנה למעשי צדקה בממדים רחבים
יותר: לציון הופעתו הפומבית הראשונה
מאז החלמתו מחולי רגלו, מסר לשלושים
וששה עניים מאד, ושמונה ארנקים, שלושה
ארנקים לעני: ארנק ירוק, המכיל כסף
לקניית בגדים, ארנק אדום, המכיל כסף
לקניית מזון וארנק לבן, המכיל ארבעה
שילינג ושמונה פאני, פאני לכל שנה משנות
חיי המלך.
אחר שוויליאם פאולקנר, הסופר
האמריקאי, קיבל את פרם נובל לספרות,
תיאר את טקס החלוקה בהלוויה אמריקאית,
קבע :״אינני סופר, אני איש אדמה. אני
שונא את הערים. אך לפעמים אני מבקר
בהן ועושה חיים במשך שבוע. אבל —
בלי מועדוני לילה, זה תענוג יקר מדי״.

ויליאם פרימרוז, ויוליסט
לא כל אחד
עלול

של צביטת האריה הבריטי בזנבו
לגרור אחריו תגובות בלתי רצויות.״
חברת הסרטים ההוליבודית, המסריטה
את הביוגרפיה של המרשל ארווץ
ממל, חיפשה מועמדים לתפקידי קצינים
גרמנים בסרט. תנאי הקבלה: נתינות בריטית.
גנרל
פרנציסקז פרנקו האמין בסמליות:
במלאות חמש עשרה שנה למרדו
בממשלת ספרד הרפובליקאית, בו הבעיר
את מלחמת האזרחים הספרדית, ערך מצעד
נצחון. מספר החיילים המשתתפים במצעד:
חמשה עשר אלף.
ג׳חון (בתוככי אסיח) גונתר, העי־תונאי
האמריקאי, הנודע בספרי מסעותיו
והביוגרפיה שלו, פרסם השבוע ספר חדש.
הנושא: הגגרל דוגלס מק־ארודר.
אחר תיאור נאמן של גאון צבאי יהיר
אמריקאי,
ומתבודד, מי שהיד, רמט״כל
מסיים גונתר בפשטות :״חיילים אמריקאים
רבים שונאים אותו תכלית שנאה.״
איש צבא אחר, גם הוא שלים עליון
בתחומו, המרשל יוסף (״ברה״) טיטו,
היה בצרה: בנקאי איטלקי, קאמילו
קאסטיליוני, תבע ממנו דמי עמילות
בשיעור של שש מאות אלף דולר. ההנמקה: של סיוע בהשגת מלתת בסכום כולל
ארבעים מליון דולר מבנקים אמריקאים.
בית הדין בא לעזרתו של המרשל, קבע
כי יש לדחות את התביעה: הנאשם אינו
תושב איטליה.

ה סנ טו רי ת והא 1מי שקעה בדרך בין טגג׳יר לקזבלנקה העורך מכוניתו של יהודי מגוהץ,
בבוץ.
מסע קונצרטים בצפון אפריקה,
כשהכירו מנהל בית הספר היהודי שבאיזור,
.חש לתחנת המשטרה, גייס מכונית משא —
היחידה באיזור — שהעלתה את המכונית
מן הבוץ. לבסוף צייד את הכנר במזון,
למשך דרכו לקזבלנקה: ככרות לחם תקניק. גדול ויליאם פרימרוז הסקוטי,

כאשר פנינח זלצמן, הפסנתרנית
הישראלית שאינה זוכה לכבוד במולדתה,
לקחה שבי בסעחה את הלב הסקנדינבית העיתונאים בהופעותיה, נתבלבלו אפילו
השבויים קרי המזג, החליפו את שמה הפרסי
באסתר. למחרת הופיע תיקון, קבע כי
שם הפסנתרנית הוא נעמי. התיקון השלישי
הסביר — השם הוא רות. אחר בך נואשה
פנינה, המשיכה לפרום על הפסנתר, בלי
לשים לב לעתונות השבדית.
מורים שווארץ, השחקן והבמאי
האידישאי, שהשתתף במאה וחמשים מחזות
שונים, הגיע ארצה, מתעתד לעבור לתיאטרון
העברי, שהחליף את ניו־יורק בירושלים.
משנודע לו, ערב צאתו מאר״הב, על
המחסור בנייר השורר בשראל, נקט בצעד
נבון: רכש כמות גדולה של נייר חלק —
בדי להדפיס עליו את התכניות להופעותיו.
השחקנית האיטלקית אגנה מאנייאני
נאלצה להופיע לפני בית דין: תושב ניאסולי
תבעה למשפט על הופעתה, כפרוצה, בסרטה
האחרון חלקנו. לדברי התובע שם בתו,
החייה באי ליפארי (בו מתארעת עלילת
וולקנו) כשם הפרוצה בסרט. דבר שהביא
לרדיפתה וגירושה מן האי.
ריטה (דם וחול) היורט הופיעה ב־מנהטן,
אחרי שהופצו שמועות, שהא מתכוננת
לעזוב את בעלה{? ,לי חאן, עם תום
שתי שנות נשואיחם. חבר, שהיה בחברתה,
הסביר במקומה :״הנסיעה המהירה לאמריקה
היא מסוג ״הפגנות גרומיקו״ ,שנעשתה
כדי לתת לבעלה המלכותי ״לקח״.

כוכבה אחרת, אלוף משנה שושנה
(״הקולונל של היפהפיות״) וורנר, נטשה
אף היא את יקיר נפשה: חיל הנשים של
צ.ה.ל. הסיבה המרומזת: אי הזדהות עם
שר הבטחון בעניני גיוס הבנות הדתיות.
במקום שושנה שנשרה פרחה שושנה חדשה:
סגן אלוף שושנה גרשדנוכיץ.
כאשר נתגלה כתב יד מקורי של אלי• הקומדיה גיירי דגטה, קטע מתוך
האלוהיה, מצא מלומד איסלקי, ה פ די פ סו ר
תיאודור ריפו, כי עיטורי כתב היד,
מעשה ידיו של רנטה, עשויים לפי שיטתו
של וולט דיסניי: פעולה שלמה נמסרת
על ידי שורת ציורים, המתארים חלקים
רצופים ממנה.

.העולם הזח״ ,מס 702 .

ספורט

מוסיקה
ל א רצח
המליונים, ששמעו את סלון נוקסיקיז
שראו את שמו של אהרן קופלנד על בד
הקולנוע, אינם יודעים, שלפני שנים חשדו
בו, כמקבל פרס אוסקר של הוליבוד
(מוסיקה לסרט היורשת) ,כי יבצע
מעשה רצח. אבל הוא הכזיב: עד היום
הזה לא רצח אהרן קופלנד אדם, אף את
המוסיקה אינו חצח.
היה זה וולסר דמרוש המנצח, הדמות
הרומנטית בסרט קרנני הול, שהציג
בפני הקהל במנהטן יצירה סימפונית של
בתור יהודי מברוקלין בן — 23 אהרן
קופלנה אחר הקונצרט, אץ המנצח לחדרו,
זעק :״אם גבר בן 23 מסוגל לכתוב מוסיקה
כזאת, הרי בעוד חמש שנים ירצח
בן אדם!״
התלמידים לא הוזמנו. בשבוע שעבר
עמד אהרן קופלנד הגבוה הממושקף (דמות
מורה מתימטיקה) במלון ריץ בתל אביב,
כדי להציג עצמו לפני אנשים, שהוזמנו
ע״י משרד החינוך. קופלנד הוזמן לארץ
כדי להדריך את הקומפוזיטורים המתקדמים,
אך בין הנוכחים לא נראו כלל אלה
שלמענם הוזמן (עובדה שאחדים פרשוה
בצורה דו־משמעית).
מנחם אבידום (מהלר־קלקשטיין) היה
שם כבא כוח התזמורת הפילהרמונית,
ואילו ד״ר פטר גרדנביץ — כמבקר, כיושב
ראש האגודה למוזיקה מודרנית. מסתבר
בי רק אוריה בוסקוביץ הופיע במסיבה
הזאת כקומפוזיטור (שספק אם יש
לו מה ללמוד מהאורח החשוב, היונק את
אמנותו ממנגינות אמריקה).

אהרן קיפלנד, קומפוזיטור
אם לא יהיו כדורים
אף על פי כן, התכנסו השבוע בזכרון־
יעקב שלשים קומפוזיטורים להתיעצות,
לעיון, בראשותו של אהרן קופלנד. העיקר,
כפי שאמר פרנק פלג, ממדור המוסיקה של
משרד החינוך, שחוסכים דביזים, במקום
להסיע את האמנים לחוץ לארץ ללמוד
את תורת הקומפוזיציה — הוזמן קופלנד
לכאן.
בואו של קופלנד לישראל הוא מאורע
בחיים האמנותיים. הקומפוזיטור עומד להופיע
כמנצח על אחת מיצירותיו בפתיחת
הפסטיבל בעין־גב — ״כמובן, אם לא יישמעו
באזור הכנרת צלילים, שלא כללתי
בפרסיטורה שלי...״

יוסף דיאב, חיפה

נדורסד

התאגרפות

גדו שאחד

הצעד הרא שון

שך הקריירה הספורטיבית הקצרה שלו,
יותר ארצות מאשר כל השוערים הבינלאומיים
בזמן כפול.

בזכות גרוש אחד, הנתרם על ידי כל
תלמיד, יכולה היתד, מועצת התלמידים הארצית,
בעזרת ועדת הספורט, לחשוב על
אליפות ארצית בכדורסל של ״כל״ בתי
בישראל.
הספר התיכוניים והמקצועיים
התלמיד, המשלם גרוש לחדש, שותף
בפועל לנסייון רציני זה של מועצה ארצית.

הצעד הראשון על הזירה מביא כלבת
אגרף לידי צמרמורת ופחד. המהלומה הראשונה
מזעזעת את הגוף, לרוב מאבד הטירון
את שווי המשקל. כאשר החלו בהכנות
לקראת הכנוס החמשי של הפועל, היתד
סיסמת היוזמים (מרכז הפועל!) :המונים. כדי
למשוך את ההמונים היה הכרח לחדור לבל
פנה. תחרות הצעד הראשון על הזירה הוכי־חה
שהמטרה הושגה.
רק חצי שנה כארץ. המתאגרפים

סמל בשער דור. א .פ. המלחמה
פרצה. וויליאמס התגייס. במקצועו כשוער
בתיל האויר הבריטי (ר. א .פ ,).היה מדריך
לאימון גופני (מד״ס) והדרגה: סמל. עתה.
ניתנה לו גם ההזדמנות לגבש ולחסן את
מבנה גופו. התפקיד העיקרי, שהיה למדריך־
הצבאי, התבטא בהגנה על שער נבחרת
חיל האויר, בתחרויות בין החיילות והשירותים
! בפגישות נגד אזרחים בגרמניה,
צרפת וארצות אחרות. אך בהיותו באנגליה,
שחק כשוער־אורח בקבוצה המפורס
שעור
התעמלות חפשי. כאשר
באו סקרנים ואוהדי הכדורסל למגרש סכבי
רחובות, שעה לאחר המועד שנקבע (3.30
אח״הצן, נתגלתה תמונה לא מעודדת. במקום
לראות תלמידים דרוכים, המעודדים את
קבוצותיהם, היחד, התמונה מוגדרת יפה,
בפי אחד התלמידים שהתאכזב :״שעור
חפשי בהתעמלות״ .המגרש שימש מקום
מיפגש נעים לספורטאי האגודות הספורטיביות!
שולחן המזכירות והשיפוט היה זירה
לויכוחים. ליד שני הסלים עמדו התלמידים נשמעו וקלעו לסל, ומדי פעם בפעם
קריאות :״מתי נתחיל כבר?,״
הבנות בפנה חייכו ישמחו לקראת התלאך
מידים
בעלי הבלוריות -והשרירים,
כדורסל קשה היה לראות. הויכוחים שמשו
נושא לה,לצי ת והזמן חלף. בכל חצי שעה
הגיעה עוד קבוצה, הפתיחה לא נראתה
באופק. הגביע, שנתרם ע״י המועצה הארצית,
עמד מיותם. הספורט העיקרי: חיפוש אחרי
נעלי התעמלות ותלבשת, שהפך רקע
לצעקות וצחוק.
חסרונו של מורה התעמלות הורגש גם
בהופעה החיצונית. אמת ישנה נושנה הוכחה
שוב: צריך לדעת לארגן תחרות. ההודעות
לבתי הספר לא נשלחו כשורה, וקשה היה
לקבוע מי האשם. המועצות האיזוריות שלחו
את ההזמנות שלא הגיעו בזמן. בתי הספר
שאינם משתייכים למועצה, אם מחוסר יזמה
עצמית או התנגדות הנהלות בתי הספר,
לא הוזמנו. כאשר המארגנים הכריזו על
האליפות הארצית, ידעו שלא כל בתי הספר
משתייכים למסגרת. בית הספר במזרע
ובית הספר מונטיפיורי, ובן מספר בתי ספר
במושבות ובערים, לא הוזמנו לגמרי.
הפועל ומכבי בכדור אחד. ההשג
הגדול ביותר, שרשמו יוזמי מועצת התלמידים,
היה בהבאת שחקני הפועל ומכבי
למגרש אחד. היו זמנים כשזה היה המחזה
הרגיל — שתי הקבוצות המתחרות בצוותה,
אך מאז הסכסוך שכחו השחקנים את
ההתמודדות החברית. שחקני שתי ההתאגדויות,
הלומדים באותו בית הספר, נלחמו
יחד, כדי לזכות בגביע. לשעה קלה נשכחו
המודים, נעלמו הויכוחים. בית הספר(כצבא,
הגד״נע ומועדוני משחקים) הפך את השחקנים
לחטיבה אחת. למרות שלא היו תלבשות
אחידות, גילו הספורטאים הלומדים מדר
יפה של הכנסת אורחים — לכל בית ספר
הוקצב מקום משלו.
בדומה לחוסר האחידות בתלבשות, מגלות
הנהלות בית הספר אי אחידות בגישתן
למועצות התלמידים המקומיות והאיזוריות,
חלק מהמנהלים תמך בנסיעה, שלם את
הוצאות התלבשות לנבחרים, אולם אחרים
התנכרו לעצמאות התלמידים.
השלואים רכשו גביע. לאחר שבסיכום
הופיעו במגרש רק שמונה קבוצות,
חולקו בתי הספר לשני בתים. בבית האחד הצליחו
המקצועיים משבח וסקס פיין לנצח את
כל יריביהם. בבית השני הגיעו ראשונים
כדורסלני שלוה. למאבק הגמר התייצבו
הקבוצות בכל המרץ, אך סל אחד לטובת
שלוה העניק לה את הנצחון 21:23 בית
הספר, שנתן לנוער את העתון צופר, ועורר
את הויכוח המהפכני על תכנית הלימודים,
עמד בראש גם בספורט פחות אינטלקטואלי

אייזנשטט מנחם, חיפה

נתקבצו מפנות שונות בארץ, ובזמן שלבשו
את הכסות אפשר היה לשמוע בליל של
שפות. יוסף דיאב ממרוקו מתאמן בסניף
חיפה. הוא הותיק שבין המתאגרפים. גילו
אינו עולה על ,22 אך שריריו נפוחים.
לעומתו נמצא חייס אשר זמן מועט בארץ,
והסניף שבו התחיל להתאמן הוא רמלה. שם אשר ( )26 עלה מעיראק וקנה לו
כמתאגרף מתחיל. מנחם אייזנשמט הוא רק
בן /2י 15 וזו לו הופעת־הבתולין. אימוניו
נמשכו 4חדשים ומקום מולדתו הוא גם
מקום אימוניו — חיפה. שלמה מזרחי מבוגר
בשנתיים, יליד פתח־תקוה, ואת הזירה הוא
רואה מבין הכספות בפעם השניה. יוסף צדקה
מיפו, מתאגרף במשקל בינוני, מתאמן רק
ללכת,
שלושה חדשים בזירה, והחליט
למרות הכל, להתמודד. ארץ מולדתו היא
תורכיה, שביעות רצונו מן האיגרוף היא
ללא גבול. שלום מזרחי הוא הקל שבהם
ומשקלו נוצה. הוא נולד בשכונת התקוה
והוא מתאמן בסניף הפועל בשכונת התקוה.
כל המתאגרפים 40 ,במספר, מתכוננים
לכנוס, אך האימונים צריכים להמשך בקצב
ובריקנות.

אנגליה
תכסיס׳ שוע ריס
ממכרות הפחם של מחוז סטאפורד,
אל פסגת הכדורגל העולמי, במשך שש
שנים קצרות ומפוארות. זהו ספורו של
שוער נבחרת הזאבים (וולפר־המפטון),
השוער המובהק של הנבחרת האנגלית בכדורגל.
ברט וויליאמס הספיק לתור, במ
1חיים
אשר, רמלה

מת ״צ׳לסי״ .מיד לאחר המלחמה, ניסה
מועדון ״סטאמפורד ברידג,״ לחטוף אותו,
אך ״הזאבים״ הקדימו בהציעם ככום של מרחק 6000 לירות. השוער־הסמל עבר
של ששה מילין ועבר למקום חדש. הוא
הצליח בעמידה בשער, אם כי את התורה
למד דוקר בקבוצת ״וולסל״ .היה לו מורה
מצויין בשם רלי וויט, שלימדו את כל
התכסיסים של שוער מנוסה.
לא גבוה ישמן. וויליאמס אומר, שאין
השוער צריך להיות גבוה ושמן, כדי
שיצליח בתפקידו הקשר״ טעות מקובלת
בקרב חובבי הכדורגל, המחפשים את הגוף
הגבוה, כדי לתפוס כדורים גבוהיום.
הגובה עוזר. אך שוער מושלם אפשר לה־עשות
רק ע״י יכולת גופנית. וויליאמס עצמו
שוקל 9ד ק״ג• וגובהו 1,87 מסר. הוא
עוסק הרבה בזינוקים למרחקים קצרים
(ספרינט) ,כדי לפתח שרירים מיוחדים להשתטחות.
הוא מצליח כל״כך בזינוקיו, עד
שבתקופת שירותו התאמן בריצות קצרות
והיה יכול לייצג את הר. א .פ. בתחרויות
צבאיות (מאה יארדים 10.1שניות).
שבעה שערים. עד במה שייראה
הדבר משונה, אין שוער הנבחרת האנגלי
זוכר את התקופה המזהירה! זכור לו הפסד,
שכמעט הרם את חשקו להיות שוער. זה
היה משחק בין נבחרת ר,ר.א.פ. ונבחרת
סקוטלנד. השוער הצעיר והבלתי מנוסה
חטף שבעה שערים, אם כי בזמן ההוא אהב
יותר לנגן בכינור ולשיר במקהלה (היום
,אינו עושה זאת מחוסר זמן) ,אך לאחר
שעצר מכת עונשין 11 מטר של מגן וולשי,
התחילה הקריירה...

שלמה מזרחי, הוזקוח

״אנא, אמרי כן: נתגרש:

(ריסזר)

״תריץ את המכונה שוב,
חמים עדיין אינם חמים!״
;מולדין)

״שיריכו כיניחם!״
(שטייננר;)

,,מי כתור, גכקשח?״

תמרונים

ייי * 4י 4י י • —ן

,נילחם, אני אומר, נילחם!״

0-5ססץ ^ סג

,חאם גם לך יש אותה תקוח סתומח׳

(אתזמו